‫‪1.12.

09‬‬
‫תיאוריות קולנועיות‪:‬‬
‫סמיולוגים שהיו חוקרי קולנוע שאלו‪ -‬האם הקולנוע היא מערכת לשונית? ובאיזה מובן? מה הן‬
‫היחידות הקטנות ביותר של יצור משמעות בקולנוע? מנסים לבדוק האם לקולנוע יש תחביר ומהו‪.‬‬
‫הרעיון באותה תקופה הוא לשאול איך סרטים מייצרים משמעות‪ .‬זו שאלה מכריעה לגבי המדיום‬
‫הקולנועי‪.‬‬
‫מי שחקר את הסמיולוגיה של הצילום הוא חוקר צרפתי בשם רולאנד בארת'‪ .‬המאמר הראשון שלו‬
‫הוא‪ -‬המסר הצילומי‪ ,‬ובו דיון שעוסק בסמיולוגיה של צילום העיתונות‪ .‬המסר של צילום בעיתון תלוי‬
‫בדברים רבים‪ -‬צלם‪ ,‬עורך העיתון‪ ,‬ז'אנר העיתון ופאקטורים רבים‪ .‬גם הנמענים של הצילום בעלי‬
‫תפקיד מכריע בפענוח הצילום‪ .‬בארת' שואל שאלה בסיסית יותר‪ -‬איך צילום העיתונות מעביר מסר‬
‫בתור צילום כצילום‪ ,‬בלי הפקטורים הנלווים‪.‬‬
‫כאשר מסתכלים על צילום‪ ,‬מתארים אותו באופן מילולי‪ .‬משתמשים בקודים של השפה‪ -‬מה שמעוות‬
‫את הצילום‪ .‬בשפה יש קשר שרירותי‪ ,‬טרנספורמציה מהסימן לאובייקט במציאות‪ .‬השפה מחלקת את‬
‫המציאות לחלקים ומעבירה אותם לקוד‪ .‬אבל בצילום אין חלוקה לחלקים כיוון שהקשר בין הסימן‬
‫לאובייקט הוא לא קשר שרירותי‪ ,‬אלא אינדקסיאלי‪ ,‬איקוני‪ .‬הצילום הוא אנלוגי למציאות‪ ,‬קשר רציף‬
‫אליה‪ .‬כדי להבין צילום לא צריך קוד‪ ,‬הוא מסר ללא קוד‪.‬‬
‫האם הצילום הוא המסר היחיד ללא קוד? אומר בארת' שכל אומנויות השעתוק הן ללא קוד‪ .‬למשל‬
‫תיאטרון‪ ,‬פיסול‪ ,‬ציור‪.‬‬
‫בכל האומנויות האחרות יש סגנון של שחזור‪ ,‬מלבד צילום‪ .‬שאלת השחזור לא עולה באופן אוטומאטי‬
‫בצילום‪ .‬כדי להסביר רעיון זה‪ ,‬בארת' שני מונחים‪:‬‬
‫דנוטציה וקונוטציה‪.‬‬
‫דנוטציה זו משמעות כללית‪ ,‬כמו של מילון‪ .‬הסבר של מה הוא הדבר עצמו‪.‬‬
‫קונוטציה זה מסר נלווה‪ ,‬משני‪.‬‬
‫בכל האומנויות יש מסרים דנוטטיביים וקונוטטיביים‪ .‬בצילום העיתונות הדנוטציה כל כך מקיפה‬
‫ומשתלטת על פענוח המסר‪ ,‬עד שנראה לכאורה שאין מקום למסר קונוטטיבי‪ .‬מסר זה לא עולה‬
‫באופן ישיר‪ ,‬בניגוד לאומנויות אחרות‪ ,‬בהן הוא עולה באופן מפורש‪ .‬בגלל שהצילום אינדקסיאלי יש‬
‫תחושה חזקה של דנוטציה‪ .‬כדי להדגיש זאת‪ ,‬אי אפשר למצות אף פעם את התמונה עד הסוף‪ ,‬היא‬
‫כה אנלוגית למציאות‪ .‬אם מנסים לחבר את המסר הדנוטטיבי לאיזשהו מסר משני‪ ,‬קונטטיבי צריך‬
‫להשתמש בקודים של שפה‪ .‬בארת' מזהה פרדוקס שקיים בצילום‪ -‬יש בצילום מסר דנוטטיבי‬
‫וקונטטיבי‪ .‬שני המסרים האלו מתפתחים במקביל אחד לשני‪ .‬הפרדוקס מוביל את בארת' לכתוב‬
‫מאמר נוסף‪ ,‬בו הוא חוקר צילומי פרסומת‪ .‬צילום פירסומת מובנה מראש‪ -‬הכל שם שקר‪ ,‬הכל מתוכנן‬
‫לפרטי פרטים‪ .‬אבל הצילום שם מציג את עצמו כדנוטציה כשהוא למעשה כולו קונוטציה‪ .‬צילום‬
‫הפרסומת הוא צילום מיתמם‪ ,‬קונוטציות שמתחפשות לדנוטציות‪ .‬התמונה מציגה את עצמה כטבעית‬
‫ואותנתית‪ .‬הצופים כשמסתכלים על תמונה זו‪ ,‬מקבלים קודם את המסר הדנוטטיבי‪ ,‬אבל למעשה‬
‫מסר זה ממילא קונטטיבי‪.‬‬
‫מי שחוקר את הסמיולוגיה של הקולנוע הוא כריסטיאן מץ‪ .‬הוא מנסה לבדוק האם העקרונות‬
‫הבלשניים של סוסויר רלוונטים לקולנוע‪ .‬הוא שואל‪ -‬הקולנוע הוא לאנג או לאנגאג'?‬
‫לאנג זה לשון‪ ,‬שפה‪ .‬לאנגאג' זה כל מערכת סימנים שמייצרת משמעות‪ .‬היכן עומד הקולנוע?‬
‫האם שוט הוא היחידה בעלת המשמעות הקטנה ביותר בקולנוע כמו בשפה?‬
‫לשוטים אין גבול‪ ,‬למילים יש‪ .‬אז שוטים דומים יותר למשפט‪ .‬אבל לשוט תמיד יש יותר תוכן מכל‬
‫משפט בשפה‪ .‬בקלונוע אין דיאלוג‪ ,‬בשפה יש‪ .‬אם כן אנו רואים שיש סוגיות רבות‪ ,‬שמובילות‬
‫למסקנה מייאשת שקולנוע הוא לא שפה‪ .‬אין ציר פארדיגמטי בקולנוע כיוון שבקולנוע השוטים‬
‫מקבלים את משמעותם לא על סמך נבדלותם משוטים קרובים אליהם‪ ,‬אלא בגלל דומותם למציאות‪,‬‬
‫בגלל האינדקסיאליות‪.‬‬

‫מץ בדיכאון כיוון שהוא נכשל למצוא סמיולוגיה בקולנוע‪ .‬הוא מבין שהשוט לא זקוק לקוד‪ ,‬אך חושב‬
‫בכיוון של צירופי שוטים שמקיימים קשר שרירותי למציאות‪ .‬האם דבר כזה אפשרי? כן‪ .‬למשל‪ -‬עריכה‬
‫צולבת שאומרת לנו‪ -‬בעוד משהו קרה‪ ,‬משהו אחר קרה‪ .‬זה שרירותי כיוון שאין דבר כזה במציאות‪.‬‬
‫אם מדברים על הקולנוע כמערכת סמיולוגית אפשר לעשות את זה רק ברמה הסינטגמטית ולא ברמה‬
‫הפארדיגמטית‪.‬‬
‫מץ מאתר ‪ 8‬סינטגמות כאלו בקולנוע‪ .‬הוא קורא לכולם‪ -‬הסינטגמה הגדולה‪ .‬בכך הוא גילה את‬
‫התחביר הקולועי‪ ,‬במובן הבלשני‪.‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful