‫תוספות לעבודה‬

‫"האימפריה העות'מאנית ‪ "1700-1922‬דונלד קואטארט‪.‬‬

‫האוניברסיטה הפתוחה ‪.2015‬‬
‫עד המאה ה‪ 17-‬השתלטה המדינה העות'מאנית על שטחים עצומים במערב אסיה‪ ,‬בצפון‬
‫אירופה ובדרום‪ -‬מזרח אירופה‪.‬‬

‫האימפריה ניסתה לכבוש פעמיים את וינה של בית הבסבורג; ב‪ 1529‬וב‪.1683‬‬

‫הגעת צבאות בעלות הברית ממרכז ומזרח אירופה בדיוק בזמן הנכון הפכה את הניסיון‬
‫העות'מאני השני לכבוש את העיר למפלה של ממש‪ .‬במשך מאות שנים העות'מאנים ניסו‬
‫להרחיב את מדינתם צפונה‪ ,‬דרך הבלקן ועם מתן דגש על וינה ואל הארצות דוברות‬
‫גרמנית‪.‬‬
‫עד המפלה של ‪ 1683‬העות'מאנים היו נחשבים לבלתי מנוצחים‪ ,‬אך ברגע תבוסתם כל‬
‫הילתם נופצה‪ .‬אירוע זה סימן את שינוי יחסי הכוחות בין האימפריה העות'מאנית לבין‬
‫האימפריה ההבסבורגית‪.‬‬

‫לאחר התבוסה‪ ,‬התורכים לא היוו איום על אירופה אבל עדיין החזיקו בשטחים שכבשו‬
‫בדרום‪ -‬מזרח היבשת מאתיים שנים נוספות‪ .‬בעשורים שקדמו להיעלמותה הסופית בשנת‬
‫‪ 1922‬התקיימה האימפריה ללא הפרובינציות האירופיות שלה‪ ,‬אלה שהיו במשך שנים‬
‫ליבה‪ .‬רק בימיה האחרונים היה נכון להגדירה מעצמה אסיאתית ומזרח תיכונית‪ ,‬שכן עד‬
‫להחלטות קונגרס ברלין ב‪ ,1878‬שבו הוחלט על כך שתחזיר את השטחים בבלקן‪ ,‬נחשבה‬
‫למעצמה אירופאית עקב התערבותה בעניינים הצבאים של אירופה‪.‬‬

‫(במאה ה‪ 16-‬האימפריה העות'מאנית עמדה בשורה אחת על בימת העולם עם מדינות‬

‫חזקות ועשירות נוספות; אנגליה האליזבתנית‪ ,‬צרפת בשלטון בית ולואה‪ ,‬הולנד‬
‫הרפובליקנית וספרד תחת שלטון בית הבסבורג והאימפריה הרומית הקדושה‪).‬‬

‫מיקומה של האימפריה‪ ,‬בין אירופה‪ ,‬אסיה ואפריקה העניק לה תפקיד חשוב בהיסטוריה‬
‫העולמית‪ .‬חולשתה של האימפריה העות'מאנית יצרה חוסר יציבות בין‪-‬לאומי בקרב‬
‫שכנותיה שהשתוקקו להרחיב את שטחיהן‪ .‬אלו החלו להתפשט לשטחי האימפריה‬
‫העות'מאנית ולמנוע נפילת שטחים בידי אויביהם‪.‬‬

‫בשנים ‪ ,1683-1798‬תבוסות ונסיגה משטחים רבים היו ההווה של האימפריה העות'מאנית‪.‬‬

‫*כאשר העושר שהתגלה באמריקה החל לזרום לאירופה‪ ,‬מאזן הכוחות הצבאי השתנה‬
‫לרעת העות'מאנים; הם איבדו את היתרון שהיה להם בטכנולוגיה צבאית‪ ,‬והאירופאים‬
‫השוו את כלי הנשק וטקטיקות לחימתם‪.‬‬
‫*במהלך המאה ה‪ 18-‬עלו ממלכות אבסולוטיות ריכוזיות במיוחד באירופה‪.‬‬
‫*תבוסות ואובדן שטחים הכו קשות את האימפריה‪( .‬בעייתי קצת‪ -‬לא גורם אלא חזרה על‬
‫הכותרת)‬

‫וינה ‪ ,1683‬פלישת נפוליאון בונפרטה למצרים ב‪.1798‬‬

‫איבוד המצודה החשובה בבלגרד‪ .‬מפלה צבאית בסלנקמן (סרביה ‪.)1691,‬‬
‫‪-‬הרוסים מהווים אויב חוזר ונשנה‪ .‬לחימתם החלה ב‪ .1677‬רוסיה תקפה בחצי האי קרים ב‬
‫‪ 1689‬ולאחר שש שנים כבשה את עיר הנמל בעלת ההשפעה הרבה‪ -‬אזוב‪ .‬המצביא‬
‫הבסבורגי‪ ,‬אויגן מבית סאבוי הנחיל להם מפלה נוספת בזנטה‪.1697 ,‬‬

‫הסכם קרלוביץ שנחתם ב‪ 1699‬הנציח את תבוסות אלו והכריח את השליט העות'מאני‬

‫להתמודד ולהכיר באופן רשמי בתבוסתו ובאובדן שטחים‪ .‬הסולטן ויתר על כל הונגריה‬
‫(מלבד שני חבלי ארץ באיזור)‪ ,‬על טרנסילבניה‪ ,‬קרואיה וסלובניה‪ .‬שטחים אלו הלכו לבית‬
‫הבסבורג‪ .‬מסר גם שטחים בקרואטיה ודרום יוון לונציה ופודוליה (חבל באוקראינה) ואת‬
‫דרום אוקראינה לפולין‪ .‬רוסיה מצידה המשיכה להילחם עד ‪ 1700‬כדי להחזיר לידיה את‬
‫אזוב (שנכבשה מידיהם) ואת האיזורים שמצפון לנהר הדנייסטר‪.‬‬

‫הסכם כוצ'וכ כאינארג'ה ב‪ 1744‬עם בית רומנוב מדגיש בדומה לאמנת קרלוביץ את היקף‬
‫ההפסדים העות'מאנים במאה ה‪ .18-‬במלחמה הראשונה בצארית קתרינה הגדולה (‪1768-‬‬
‫‪ ,) 1774‬ספינות רוסיות שהפילגו מהים הבלטי דרך מצרי גיברלטר וחצו את הים התיכון‪,‬‬
‫השמידו את הצי העות'מאני בים האגאי‪.‬‬
‫הקשר עם הח'אן הרוסי היה משענתם העיקרית של העות'מאנים במאה ה‪ ,18-‬כשמילא את‬
‫החלל שהותירה שקיעת הינצ'רים כיחידת לוחמת‪ .‬אך הבעיה היא שבעקבות ההסכם‪ ,‬ניתק‬
‫הקשר בינם; הח'אנים זכו לעצמאות רשמית ואיבדו את הזכות להגן על הסולטן‪ .‬ההסכם‬
‫קבע ויתור על שטחים נוספים מהאימפריה (הים השחור)‪.‬‬
‫להסכם תפקיד מכריע בעיצוב האירועים הפנימיים והבינלאומיים שהתחלולו בעולם‬
‫העות'מאני בשנים הבאות‪.‬‬
‫אמנת יאסי הביאה לסיום של מלחמה נוספת עם הרוסים ‪ ,1787-1792‬והכירה רשמית‬
‫בהשתלטות רוסית על גיאורגיה‪ .‬הח'אנות של חצי האי קרים‪ ,‬שנותרה ללא חסות‬
‫עות'מאנית בהסכם ‪ ,1774‬סופחה באופן רשמי לרוסיה‪.‬‬

‫ישנן מחלוקות בקרב מניעי הפלישה הצרפתית בראשו של נפוליאון למצרים ב‪ .1798‬יכול‬
‫להיות שהיה בדרכו להודו הבריטית או שרק ביקש לחסום את הנתיב של הבריטים אל מה‬
‫שבעתיד יהיה היהלום שבכתר האימפריה שלהם‪ .‬או‪ ,‬כפי שאפשר אולי להסיק ממסעו‬
‫הכושל לצפון פלסטין‪ ,‬שאף להחליף את האימפריה העות'מאנית באחת משלו‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬פלישתו סימנה את קץ השליטה העות'מאנית בפרובינציה המצרית‪.‬‬

‫למרות היכשלותה הרצופה‪ ,‬האימפריה נחלה גם ניצחונות גדולים במחצית הראשונה של‬
‫המאה ה‪ .18-‬בלגרד אמנם נפלה לאחר מצור ‪ 1683‬אבל הם הצליחו לכבוש אותה מחדש‬
‫וגם אזורים נוספים בבלקן בתקיפתם ב‪ .1689-1690‬ב‪ 1711‬הקיפו כוחות האימפריה מכל‬
 ‫הצדדים את כוחות הצאר הרוסי בגבול המולדובי והכריחו אותו לוותר על כיבושיו‬
‫האחרונים‪ .‬הם גם הצליחו לכבוש מחדש את המצודה באזוב‪.‬‬

‫במאה ה‪ =1798-1922( 19-‬כיבוש נפוליאון את מצרים עד תורכיה המודרנית) נמשכו‬

‫התהליכים מהמאה ה‪ 18-‬ולפניה‪ .‬הגבולות התכווצו והמשיכו לאבד שטחים‪ ,‬המשיכו‬
‫להתקיים מחלוקות בין מדינאים על עמדות כוח וגישה למשאבים שמהווים פוטנציאל‬
‫כספי‪ .‬הגורמים שהביאו לאובדן שטחי הכיבוש נעשו מורכבים יותר‪ .‬כתוצאה מרצון‬
‫לשלוט על כמה שיותר אנשים‪ ,‬נתנה זכויות ללא‪ -‬מוסלמים ולקראת סוף התקופה רצתה‬
‫לשנות גם את מעמד הנשים‪.‬‬

‫עד המאה ה‪ 20-‬נסוגה האימפריה העות'מאנית בשטח אירופה אל רצועת חוף צרה בין‬
‫אדירנה לאיסטנבול‪.‬‬
‫המלחמות בבית הבסבורג ובעיקר ברוסיה המשיכו לחלק את השטחים שתחת שליטת‬
‫האימפריה‪ .‬במהלך המאה ה‪ 18-‬התושבים בפרובינציות נהנו מאוטנומיה רבה תוך כדי‬
‫הכרה בלגיטימציית השליטה העות'מאנית‪ ,‬ולא התקוממו כמעט‪ ,‬וכאשר כן עשו זאת‪,‬‬
‫ההתקוממויות היו נקודתיות ותוך‪-‬פרובינציאליות‪ ,‬דברים מינוריים ביחס לאימפריה‬
‫החזקה‪ .‬אך במאה ה‪ 19-‬אנו רואים התקוממויות לאומיות של הבלקנים‪ ,‬התורכים‬
‫והערבים‪ .‬אלו פעלו להוציא שטחים משלטון האימפריה ולהקים בהם מדינות ריבוניות‬
‫עצמאיות‪ .‬כמעט תמיד מעצמה אחת או אחרת תמכה באחת מההתקוממויות וסיועם‬
‫היווה גורם מכריע בהצלחתן‪.‬‬
‫רואים כאן שינוי‪ ,‬בעוד שבמאה ה‪ 19-‬איבוד השטחים נבע מגורמים חיצוניים – הפסדים‬
‫במלחמות‪ ,‬במאה ה‪ 19-‬הוא נובע מגורמים פנימיים של התעוררות לאומית‪.‬‬
‫היה קיים דפוס מסוים‪ :‬המרידות המקומיות היו נוחלות הצלחה לעיתים קרובות‪ ,‬וכאשר‬
‫לא הצליחו‪ ,‬הרוסים הצליחו לחדור לעומק דרום הבלקן‪ .‬אז הקהילה הבין‪-‬לאומית הייתה‬
‫מכנסת ועדה שבא הייתה מבטלת את התוצאות הגרועות ביותר עד עדיין משאירה חלק‬
‫מההפסדים‪ .‬כך האימפריה הצליחה לשמור על שלמות הטריטוריה שלה‪.‬‬

‫"השאלה המזרחית"‪ -‬איך פותרים את הבעיה של רצון מתמיד מטעם המעצמות של כרסום‬
‫בשטחי האימפריה ליוותה את כל המאה ה‪ .19-‬המעצמות עשו לאימפריה "טובה" בכך‬
‫שהשאירו אותה על כנה; הם הבינו שיש סיכונים רבים לשלום בעקבות קריסתה‪ ,‬ולכן‬
‫הסכימו לחתור יחד לשימורה‪ .‬אך מוחמד עלי‪ ,‬השליט במצרים‪ ,‬לא היה חלק מאותו רצון‬
‫להשאיר את האימפריה העות'מאנית כפי שהיא וב‪ 1832‬שלח את צבאו בהנהגת בנו‬
‫להילחם באימפריה‪ .‬אך למרבה הפלא‪ ,‬כשבאו המצרים לכבוש את איסטנבול‪ ,‬נתקלו‬
‫בכוחות רוסיים שמנעו מהם להפיל את מרכז האימפריה‪ ,‬דבר שאף הביא לחתימת הסכם‬
‫בין רוסיה והאימפריה‪.‬‬
 ‫"המזרח התיכון בזמן החדש" עמיהוד ישראלי‪ .‬אתר האינטרנט‬
‫לזכרו של עמיהוד ישראלי (על פי ספר שכתב שלא יצא לאור)‪,‬‬
‫‪.2013‬‬
‫האינטרסים הבריטיים‬
‫כבר בסוף המאה ה‪ 18-‬בריטניה החלה להתעניין ב"שאלה המזרחית" אך פלישת נפוליאון למצרים‬
‫ב‪ 1798‬הביאה לגיבוש דעה מדינית בריטית לגבי האימפריה העות'מאנית שביסודה‪ -‬הרצון לשמור‬
‫על שלמותה הטריטוריאלית‪.‬‬
‫גיבוש הדעה נגרם משני מניעים‪ :‬הבטחת דרכים ימיות ויבשתיות נוחות לקולוניה בעלת החשיבות‬
‫הרבה שלה‪ ,‬הודו‪ ,‬שעברו דרך וליד שטחי האימפריה והקפדה על שמירת מאזן הכוחות האירופאי‪.‬‬
‫אלה הביאו להיתקלויות בין בריטניה לצרפת ורוסיה‪.‬‬
 ‫"המזרח התיכון‪ .‬המשבר הגדול מאז מוחמד" חגי ארליך‪ .‬ידיעות‬
‫אחרונות ספרי חמד ‪2017‬‬
‫עוד בזמן שחתמו על סייקס פיקו‪ ,‬היו בכליהם של הבריטים פרטי התכתובות שקיים מטעמם סר‬
‫הנרי מקמהון‪ ,‬הנציב העליון במצרים‪ ,‬עם השריף חוסיין במכה‪ .‬תכתובות זו הייתה הרת‬
‫היסטוריה‪ ,‬אף כי לא הסתיימה בהסכם חתום‪ ,‬אלא נותרה במצבה כמשא ומתן‪ ,‬שבו הביא וניסח‬
‫כל אחד מהצדדים את דעתו וביטא את מחויבתו‪ .‬במכתבו מ‪ 24.10.1915‬התחייבו הבריטים "להכיר‬
‫בעצמות הערבים" אך לא ב"חלקים מסוריה‪ ,‬הסוכנים ממערב למחוזות דמשק‪ ,‬חמץ‪ ,‬חמאה וחלב"‬
‫וכן שההבטחה להענקת עצמאות בשאר השטחים חלה רק על אותם שטחים‪" ,‬שבהם חופשייה‬
‫ברטיניה הגדולה לפעול בלי לפגוע באינטרסים של בעלת בריתה‪ ,‬צרפת"‪ .‬המחויבות הבריטית‬
‫לצרפת קודמת למחויבות למזרח התיכון‪ -‬הודגש על ידי מקמהון וחוסיין הכיר בכך‪ .‬ההבטחה‬
‫הבריטית לחוסיין‪ ,‬כפי שנוסחה במכתב הנ"ל עתידה להפוך לסלע מחלוקת‪.‬‬

‫"מבלפור עד בווין‪ .‬מאבקים על ארץ‪ -‬ישראל" כריסטופר סייקס‪.‬‬

‫הוצאת מערכות ‪1978‬‬
‫הצהרת בלפור שבמקורה האנגלי מנתה ‪ 127‬מילים בלבד‪ ,‬עתידה הייתה לסבך את מדיניות‬
‫בריטניה במזרח מאותו זמן עד ימינו‪ ,‬ואולי למשך עוד שנים רבות‪.‬‬
‫המסמך הראשון על הציונות שהגוש לממשלת בריטניה במהלך מלחמ"ע הראשונה חובר בנובמבר‬
‫‪ 1914‬בידי אחד השרים בממשלת בריטניה‪ .‬הוא היה מהיהודים הראשונים שמילאו תפקיד של שר‪.‬‬
‫המסמך שחיבר הדגיש את היתורונת המדיניים והאסטרטגים העושיים לנבוע מארץ ישראל יהודית‬
‫בעיקרה שתקיים יחסים מיוחדים עם בריטניה הגדולה‪.‬‬
‫ב‪ 1915‬ביטא אחד העיתונאים החשובים בקרב אלו הדנים בענייני מדיניות בתקופה ההיא רעיונות‬
‫דומים‪ ,‬ראשית במאמר ולאחר מכן בתזכיר‪.‬‬
 ‫"מדינות ערב‪ .‬פרקי היסטוריה מדינית" יעקב שמעוני‪ .‬ספריה‬
‫אוניברסיטאית עם עובד ‪1977‬‬
‫מלחמת העולם הראשונה פרצה באוגוסט ‪ .1914‬לאחר חודשיים וחצי של מתיחות‪ ,‬מאבק מדיני‬
‫ומהלכים אסטרטגיים‪ ,‬הצטרפה האימפריה העות'מאנית למלחמה‪ .‬בסוף אוקטובר ציה דפק‬
‫בדלתות נמלי דרום רוסיה ובנובמבר רוסה‪ ,‬אנגליה וצרפת הכריזו מלחמה עלייה‪ .‬הסולטן‪ -‬ח'ליפה‬
‫הכריז ג'יהאד על המדינות‪ .‬אך הכרזה זו לא השיגה את מטרתה‪ :‬לא פרצו מרידות של מוסלמים‬
‫במדינות ההסכמה ("שטחי ההסכמה")‪ ,‬לא הייתה התקוממות הודית כנגד הבריטים על רקע‬
‫אהדתם לסולטן העות'מאני והסנוסים (‪ )Senussi‬בלוב ובגבול מצרים‪ ,‬היו המוסלמים היחידים‬
‫בשטח מדינות ההסכמה שביצעו פעולות טרור מאורגנות‪ .‬בשטח האימפריה‪ ,‬נסיכים מוסלמים לא‬
‫נמנעו מלהפר את הסולידריות האסלאמית ולבוא בברית עם אויבי הסולטן‪.‬‬

‫הזירה המזרח תיכונית הראשונה שבה פרצו פעולות המלחמה הייתה דרום עיראק‪ ,‬בה הבריטים‬
‫ראו‪ ,‬כבר בעבר‪ ,‬איזור השפעה חיוני‪ .‬הם הציבו שם כוחות פלישה בריטים‪-‬הודים בנקודות שונות‬
‫באיזור חופי המפרץ הפרסי על מנת שמשתפרוץ המלחמה‪ ,‬כוחות אלה יוכלו להיכנס לפעולה‪.‬‬
‫בנובמבר ‪ 1914‬הכירה בריטניה בעצמאות כווית‪ ,‬בחסות בריטית‪ -‬באיגרת המודיעה על כך לשייח'‪,‬‬
‫מזמין אותו הנציג הבריטי המדיני שבאיזור המפרץ הפרסי לסייע לבריטים בכיבוש בצרה‪.‬‬