‫בדלתיים סגורות‬

‫מאת ז'אן פול סארטר‬

‫נוסח עברי‪ :‬אלי ביז'אוי‬

‫‪1‬‬
 ‫‪Jean-Paul Sartre‬‬

‫‪Huis clos‬‬
‫‪Traduit par Eli Bijaoui‬‬

‫המחזה מוגן בזכויות יוצרים‪ .‬אין להתחיל בחזרות בלי להסדיר תחילה את נושא‬
‫הזכויות עם מייצגי המחזאי‪:‬‬

‫אקו"ם בע"מ‪ -‬האגודה השומרת על זכויות יוצרים בארץ ובעולם‬

‫רח' תובל ‪ ,9‬פינת החילזון ‪ ,1‬ת‪.‬ד‪ ,1071 .‬רמת‪-‬גן ‪ 71110‬טל'‪0113177-73 :‬‬

‫זכויות התרגום והשימוש בו על כל צורותיו שייכות למתרגם‪:‬‬

‫אלי ביז'אוי‪ ,‬אלכסנדר ינאי ‪ , 0‬תל אביב‪.‬‬

‫פרסום בכל צורה שהיא שלם או חלקי מספר זה אסור ללא אישור בכתב מההוצאה‪:‬‬
‫בית‪-‬צבי‪ ,‬בית‪-‬הספר לאמנויות הבמה‪ ,‬רח' שועלי שמשון ‪ ,1‬רמת‪-‬גן‪ ,‬טלפון ‪73-0101111‬‬

‫המחזה תורגם בהזמנת בית‪-‬צבי‪.‬‬

‫מהדורה ראשונה ‪4002 -‬‬

‫‪2‬‬
 ‫הדמויות‬

‫‪Le Garçon d'étage‬‬ ‫נער‪ -‬הקומה‬

‫‪Joseph Garcin‬‬ ‫ַאר ֵסין‬
‫יו ֵֹסף ג ְ‬
‫‪Inès Serrano‬‬ ‫ִאינֵז סֵ ָראנוֹ‬
‫‪Estelle Rigault‬‬ ‫אֶ ְס ֵטל ִריגוֹ‬

‫המחזה‪ ,‬בתרגום זה‪ ,‬הועלה לראשונה בבית צבי על‪-‬ידי תלמידי השנה‬
‫השלישית ביוני ‪.4002‬‬

‫בימוי‪ :‬אלי ביז'אוי‬

‫עיצוב תפאורה‪ :‬ערן עצמון‬
‫עיצוב תאורה‪ :‬אורי מורג‬
‫הדרכת טקסט‪ :‬אסי אשד‬

‫משתתפים (לפי סדר הופעתם)‪:‬‬

‫שרון פרידמן‬ ‫נער‪-‬הקומה‬

‫יגאל רזניק‬ ‫ַארסֵ ין‬
‫יוסף ג ְ‬
‫גלית בן‪-‬סימון‬ ‫אינז סראנו‬
‫תמרה נתנאלי‬ ‫אֶ ְסטֵ ל ריגו‬

‫‪3‬‬
 ‫תמונה ראשונה‬
‫ַארסֵ ין‪ ,‬נער‪-‬הקומה‪.‬‬
‫ג ְ‬

‫סלון בסגנון נפוליאון השלישי‪ .‬פסל ברונזה מונח על האח‪.‬‬

‫( נכנס ומביט סביבו‪ ).‬אז זהו זה‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬

‫ג ְ‬
‫זהו זה‪.‬‬ ‫הנער‪:‬‬
‫ככה זה‪...‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫ככה זה‪.‬‬ ‫הנער‪:‬‬
‫אני‪ ...‬אני מתאר לעצמי שבסופו של דבר מתרגלים לרהיטים‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫חלק כן‪ ,‬חלק לא ‪.‬‬ ‫הנער‪:‬‬
‫כל החדרים נראים אותו דבר?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬‫ג ְ‬
‫תחשוב בעצמך‪ .‬מגיעים אלינו סינים‪ ,‬הודים‪ .‬מה יעשה הודי עם ספה‬ ‫הנער‪:‬‬
‫בסגנון נפוליאון השלישי?‬
‫ומה אני אעשה איתה?! אתה יודע מי הייתי? מה זה חשוב‪ ,‬בעצם‪...‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אחרי הכל‪ ,‬תמיד חייתי בין רהיטים שלא אהבתי לאנשים שלא‬
‫סבלתי‪ .‬זה היה תענוג‪( .‬מביט סביבו‪ .).‬בכל אופן לא ציפיתי ל‪ ...‬אתה‬
‫בטח יודע מה מספרים שם?‬
‫על מה?‬ ‫הנער‪:‬‬
‫אתה יודע‪ ( ...‬בתנועה רחבה וחסרת משמעות‪ ).‬על כל זה‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫איך אתה יכול להאמין לשטויות האלה? אנשים שאף פעם לא דרכו‬ ‫הנער‪:‬‬
‫כאן‪ .‬הרי‪ ,‬אם הם היו מגיעים לכאן‪...‬‬
‫נכון‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫(שניהם צוחקים‪).‬‬
‫(רציני פתאום‪ ).‬איפה הקילשונים?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫‪4‬‬
 ‫המה?‬ ‫הנער‪:‬‬
‫הקלשונים‪ ,‬היתדות‪ ,‬מכשירי העינויים‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אתה צוחק?‬ ‫הנער‪:‬‬
‫(מביט בו‪ ).‬צוחק? לא‪ .‬בכלל לא‪( .‬שתיקה‪ .‬הוא מטייל‪ ).‬אין מראות‪ ,‬אין‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫חלונות‪ ,‬כמובן‪ .‬שום דבר שביר‪ ( .‬בהתפרצות חנוקה‪ ).‬ולמה לקחו ממני‬
‫את המברשת‪-‬שיניים?‬
‫סוף‪-‬סוף‪ .‬הכבוד האנושי חוזר אליך‪ .‬זה מקסים בעיניי‪.‬‬ ‫הנער‪:‬‬
‫(מכה בכעס על משענת הספה‪ ).‬אני מבקש ממך לשים לב איך מדבר אליי‪,‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אני מודע למצב שלי‪ ,‬אבל אני לא אסבול את ה‪...‬‬
‫סליחה‪ ,‬סליחה‪ .‬פשוט כל הלקוחות שואלים את אותה שאלה‪ .‬זה‬ ‫הנער‪:‬‬
‫מתחיל מ" איפה הקילשונים" וברגע שמרגיעים אותם‪ ,‬מגיעה מברשת‬
‫השיניים‪ .‬בשם אלוהים‪ ,‬אתם לא מסוגלים להפעיל קצת את הראש?‬
‫בשביל מה‪ ,‬אני שואל אותך‪ ,‬בשביל מה אתה צריך מברשת שיניים?‬
‫(נרגע) כן‪ ,‬בשביל מה באמת? (מביט סביבו‪ ).‬ובשביל מה להסתכל‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫במראה? לעומת זאת‪ ,‬הפסל‪-‬שם‪ ,‬בשעות מסוימות‪ ...‬אני מאמין שיהיו‬
‫רגעים שאני אתבונן בו עד שיצאו לי העיניים‪,‬אה ? קדימה‪ ,‬נו באמת‪,‬‬
‫אין טעם להסתיר; אני אומר לך שאני לא מתכחש למצב שלי‪ .‬שאני‬
‫אספר לך איך כל זה קורה? בן אדם נחנק‪ ,‬שוקע‪ ,‬טובע‪ ,‬רק המבט עוד‬
‫צף מעל המים ומה הוא רואה? פסל ברונזה של ברבדיאן‪ .‬איזה סיוט!‬
‫נו מה? בטח אסרו עליך לענות לי‪ ,‬אני לא אתעקש‪ .‬אבל רק תזכור‬
‫שאותי לא תפסתם לא מוכן‪ ,‬לא תוכלו להתגאות שהפתעתם אותי;‬
‫אני רואה את המצב בדיוק כמו שהוא‪(.‬ממשיך להתהלך‪ ).‬אז שלום‬
‫למברשת השיניים‪ .‬שלום גם למיטה‪ .‬הרי לא ישנים אף פעם‪ ,‬נכון?‬
‫איזו שאלה!‬ ‫הנער‪:‬‬
‫תיארתי לעצמי‪ ..‬למה לישון? השינה אורבת לך מאחורי האוזניים‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אתה מרגיש שהעיניים שלך נעצמות‪ ,‬אבל למה לישון? אתה נשכב על‬

‫‪5‬‬
 ‫הספה וּפפפפ‪ ...‬השינה מתעופפת‪ .‬צריך לשפשף את העיניים‪ ,‬לקום‬
‫ולהתחיל שוב מחדש‪.‬‬
‫איזה רומנטיקן!‬ ‫הנער‪:‬‬
‫שתוק‪ .‬אני לא מתכוון לצעוק וגם לא להתבכיין‪ ,‬אבל אני מתכוון‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫להתמודד עם המצב פנים אל פנים‪ ,‬אני לא אתן שיפתיעו אותי‪.‬‬
‫רומנטיקן? אז אנחנו בעצם לא זקוקים לשינה? למה לישון אם לא‬
‫עייפים? מושלם‪ .‬רגע‪ ....‬רגע‪ :‬למה זה כואב? מה כל‪-‬כך נורא בלא‪-‬‬
‫לישון? אני יודע‪ :‬אלה חיים ללא הפסקה‪.‬‬
‫הפסקה?‬ ‫הנער‪:‬‬
‫הפסקה? (חשדן‪ ).‬תסתכל עליי‪ .‬ידעתי! הנה ההסבר למבט הגס והיהיר‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫שלך‪ .‬אלוהים ישמור‪ ,‬הם לגמרי מנּווַ נים!‬
‫על מה אתה מדבר?‬ ‫הנער‪:‬‬
‫על העפעפיים שלך‪.‬אנחנו‪ ,‬אנחנו היינו מנידים אותם‪ .‬קראנו לזה‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫למצמץ; שבריר שנייה של חושך‪ ,‬מן מסך שנופל ועולה מחדש‪ -‬ויש לך‬
‫הפסקה‪ .‬העין נרטבת‪ ,‬העולם נמחק לרגע‪ .‬אין לך מושג כמה מרענן זה‬
‫היה‪ .‬ארבעת אלפים הפוגות בשעה‪ .‬ארבע אלפים בריחות קטנות‪...‬אז‬
‫מה? אני עומד לחיות בלי עפעפיים‪ ,‬בלי עייפות‪ ...‬אני לא אשן יותר‪.‬‬
‫איך אני אוכל לסבול את עצמי? נסה להבין אותי‪ ,‬עשה מאמץ‪ :‬אני‬
‫טיפוס ביקורתי‪ ,‬אתה מבין‪ ,‬ואני‪ ...‬אני רגיל לבקר את עצמי‪ .‬אבל‬
‫אני‪ ...‬אני לא יכול לבקר את עצמי בלי הפסקה; שם היה לי את‬
‫הלילה‪ .‬ישנתי‪ .‬ישנתי טוב‪ .‬זאת הייתה הנחמה שלי‪ .‬חלמתי חלומות‬
‫פשוטים‪ .‬היו שם מדשאות‪ ...‬מדשאות‪ ,‬זה הכל‪.‬חלמתי שטיילתי בהן‪.‬‬
‫עכשיו יום?‬
‫אתה רואה בעצמך‪ ,‬האורות דולקים‪.‬‬ ‫הנער‪:‬‬
‫נו‪ ,‬בטח‪ .‬זה מה שנקרא אצלכם יום‪ .‬ובחוץ?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫בחוץ?‬ ‫הנער‪:‬‬

‫‪6‬‬
 ‫בחוץ! בצד השני של הקירות?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫יש מסדרון‪.‬‬ ‫הנער‪:‬‬
‫ובקצה המסדרון?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫יש עוד חדרים ועוד מסדרונות ומדרגות‪.‬‬ ‫הנער‪:‬‬
‫ו‪?...‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫זהו‪.‬‬ ‫הנער‪:‬‬
‫בטח יש לך יום חופשי‪ .‬לאן אתה הולך?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬‫ג ְ‬
‫לדוד שלי‪ ,‬האחראי על הנערים‪ ,‬הוא גר בקומה השלישית‪.‬‬ ‫הנער‪:‬‬
‫הייתי צריך לנחש‪ .‬איפה נמצא מפסק החשמל?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אין כאן‪.‬‬ ‫הנער‪:‬‬
‫אז מה? אי אפשר לכבות את האור?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫ההנהלה יכולה לנתק את הזרם‪ .‬אבל אני לא זוכר שהיא עשתה את זה‬ ‫הנער‪:‬‬
‫בקומה הזו‪ .‬יש לנו חשמל בלי הגבלה‪.‬‬
‫טוב‪ .‬אז צריך לחיות בעיניים פקוחות‪...‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫(באירוניה‪ ).‬לחיות‪....‬‬ ‫הנער‪:‬‬
‫אתה לא מתכוון להתקטנן איתי על סמנטיקה‪ .‬בעיניים פקוחות‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫לנצח‪ .‬אור יום תמידי בעיניים‪ .‬ובראש‪( .‬פאוזה‪ ).‬ואם אני אזרוק את‬
‫הפסל על המנורה היא לא תכבה?‬
‫הוא כבד מדי‪.‬‬ ‫הנער‪:‬‬

‫ַארסֵ ין מנסה להרים את הפסלון‪.‬‬

‫ג ְ‬

‫אתה צודק‪ .‬הוא כבד מדי‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬

‫ג ְ‬

‫שתיקה‪.‬‬

‫טוב אם אתה לא זקוק לי יותר‪ ,‬אני אלך‪.‬‬ ‫הנער‪:‬‬

‫‪7‬‬
 ‫(נדרך‪ ).‬אתה הולך? להתראות‪( .‬הנער מגיע אל הדלת‪ ).‬חכה‪( .‬הנער מסתובב‪).‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫מה זה שם‪ ,‬פעמון? (הנער מאשר‪ ).‬אני יכול לצלצל בו מתי שארצה ואתה‬
‫תהיה חייב להגיע?‬
‫בעיקרון‪ ,‬כן‪ .‬אבל יש לו קפריזות‪ .‬שיבושים במנגנון‪.‬‬ ‫הנער‪:‬‬

‫ַארסֵ ין ניגש לפעמון ולוחץ על כפתור‪ .‬צלצול‪.‬‬

‫ג ְ‬

‫הוא עובד‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬

‫ג ְ‬
‫(מופתע‪ ).‬הוא עובד‪( .‬מצלצל בתורו‪ ).‬אל תתרגש‪ ,‬זה זמני ‪.‬טוב‪ ,‬לשירותך‪.‬‬ ‫הנער‪:‬‬
‫(מחווה תנועה על מנת להשאירו‪ ).‬אני‪...‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אה?‬ ‫הנער‪:‬‬
‫שום דבר‪( .‬ניגש לאח‪ ,‬נוטל סכין לחיתוך ניירות‪ ).‬מה זה?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬‫ג ְ‬
‫אתה רואה בעצמך‪ :‬סכין לחיתוך ניירות‪.‬‬ ‫הנער‪:‬‬
‫יש כאן ספרים?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬ ‫ג ְ‬
‫לא‪.‬‬ ‫הנער‪:‬‬
‫אז בשביל מה זה כאן? (הנער מושך בכתפיו‪ ).‬טוב‪ .‬אתה יכול ללכת‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬

‫(הנער יוצא‪).‬‬

‫‪8‬‬
 ‫תמונה שנייה‬
‫ַאר ֵסין לבדו‪.‬‬
‫ג ְ‬

‫ַארסֵ ין‪ ,‬לבדו‪ .‬ניגש ומלטף את פסל הברונזה‪ .‬מתיישב‪ .‬קם‪ .‬ניגש לפעמון ומצלצל בו‪ .‬הפעמון‬
‫ג ְ‬
‫לא מצלצל‪ .‬הוא מנסה פעמים‪-‬שלוש‪ .‬לשווא‪ .‬ניגש אל הדלת ומנסה לפתוח אותה‪ .‬הדלת לא‬
‫נפתחת‪ .‬קורא‪.‬‬

‫ַארסֵ ין‪ :‬אדוני! אדוני!‬

‫ג ְ‬

‫אין תגובה‪ .‬מכה באגרופיו על הדלת וקורא לנער‪ .‬לפתע נרגע וחוזר לשבת‪ .‬ברגע זה הדלת‬
‫נפתחת ונכנסת ִאינֵז ואחריה הנער‪).‬‬

‫‪9‬‬
 ‫תמונה שלישית‬
‫ַאר ֵסין‪ִ ,‬אינֵז‪ ,‬הנער‪.‬‬
‫ג ְ‬

‫ַארסֵ ין‪ ).‬קראת לי?‬

‫הנער‪( :‬לג ְ‬

‫ַארסֵ ין עומד לענות אבל מבחין ב ִאינֵז‪.‬‬

‫ג ְ‬

‫לא‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬

‫ג ְ‬
‫(פונה ל ִאינֵז‪ ).‬תרגישי כמו בבית‪ ,‬מאדאם‪ִ ( .‬אינֵז שותקת‪ ).‬אם יש לך‬ ‫הנער‪:‬‬
‫שאלות‪ִ ( ...‬אינֵז שותקת‪ ,‬הנער מאוכזב‪ ).‬בדרך כלל הלקוחות אוהבים לברר‬
‫פרטים‪ ...‬אני לא אתעקש‪ .‬אגב‪ ,‬בקשר מברשת השיניים‪ ,‬הפעמון‬
‫והפסל‪ ,‬האדון מעודכן והוא יוכל להסביר לך טוב כמוני‪.‬‬

‫ַארסֵ ין‪.‬‬
‫ַארסֵ ין מביט ב ִאינֵז‪ִ .‬אינֵז מביטה סביבה‪ ,‬ופונה בפתאומיות לג ְ‬
‫יוצא‪ .‬שתיקה‪ .‬ג ְ‬

‫ַאר ֵסין שותק‪ ).‬שאלתי אותך איפה פלורנס?‬

‫איפה פלורנס? (ג ְ‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫אין לי מושג‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫זה הכי טוב שהצלחתם למצוא? עינוי באמצעות פרידה? אז פספסתם‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫בגדול‪,‬פלורנס הייתה טיפשה קטנה והיא לא חסרה לי‪.‬‬
‫סליחה‪ ,‬אבל מי את חושבת שאני?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אתה? אתה התליין‪.‬‬ ‫ִאי ֵנז‪:‬‬
‫ַארסֵ ין נרתע ואז צוחק‪ ).‬אי הבנה מאד משעשעת‪ .‬התליין‪ ,‬באמת? נכנסת‪,‬‬ ‫(ג ְ‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫הסתכלת עליי וחשבת לעצמך‪ :‬זה התליין‪ .‬איזה טירוף! הנער הזה‬
‫ַארסֵ ין‪.‬‬
‫ממש מגוחך‪ ,‬הוא היה צריך להכיר בינינו‪ .‬התליין! אני יוסף ג ְ‬
‫עיתונאי וסופר‪ .‬אני חושב שאנחנו באותה הסירה‪ ,‬מאדאם‪...‬‬
‫(ביובש‪ִ ).‬אינֵז סרנו‪ .‬מדמואזל‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫‪11‬‬
‫בסדר גמור‪ .‬מצוין‪ .‬שברנו את הקרח‪ .‬אז אני נראה לך כמו תליין? איך‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫בדיוק מזהים תליינים‪ ,‬לדעתך?‬
‫הם נראים מפוחדים‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫מפוחדים? נחמד‪ .‬וממה בדיוק? מהקורבנות?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫מספיק! אני יודעת מה אני אומרת‪ .‬ראיתי את עצמי במראה‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫במראה? (מביט סביבו‪ ).‬מוזר‪ :‬הם סילקו מכאן כל מה שמזכיר למראה‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫(פאוזה‪ ).‬בכל אופן‪ ,‬אני יכול להבטיח לך‪ ,‬שאני לא מפחד‪ .‬אני לא לוקח‬
‫את המצב בקלות‪ ,‬אבל אני לא מפחד‪.‬‬
‫(מושכת בכתפיה‪ ).‬זה עניינך‪( .‬שתיקה‪ ).‬יוצא לך לטייל בחוץ מדי פעם?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫הדלת נעולה‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫חבל‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫אני מבין שהנוכחות שלי מפריעה לך‪ .‬ובאופן אישי הייתי מעדיף‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫להישאר לבד‪ :‬אני צריך לעשות סדר בחיים שלי ולארגן קצת את‬
‫המחשבות‪ .‬אבל אני בטוח שנוכל להתרגל זה לזו‪ :‬אני לא מדבר‪ ,‬לא זז‬
‫יותר מדי וגם לא עושה רעש‪ .‬אני רק מציע שנקפיד על נימוסים‪ .‬הם‬
‫יגנו עלינו‪.‬‬
‫אני לא מנומסת‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫אז אני אהיה מנומס בשביל שנינו‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬

‫ַארסֵ ין יושב על הספה ‪ִ .‬אינֵז מתהלכת הלוך ושוב‪.‬‬

‫שתיקה‪ .‬ג ְ‬

‫(מביטה בו‪ ).‬הפה שלך‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬

‫(מוסט מחלומו‪ ).‬סליחה?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אתה לא יכול להשתלט על הפה שלך? הוא לא מפסיק להסתובב‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫מתחת לאף שלך‪.‬‬
‫אני מבקשה סליחה‪ :‬לא שמתי לב‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫ַארסֵ ין‪ ).‬עוד פעם! אתה מדבר איתי על‬
‫על זה בדיוק התלוננתי‪( .‬עווית של ג ְ‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫‪11‬‬
‫נימוסים ותראה איזה פרצופים אתה עושה‪ .‬אתה לא לבד כאן ואני לא‬
‫חייבת לסבול מההיסטריה שלך‪.‬‬
‫את לא מפחדת?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫למה לי? הפחד היה טוב לפני ‪ ,‬כשעוד הייתה לנו תקווה‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫תקווה כבר אין לנו‪ ,‬אבל אנחנו עדיין "לפני"‪ ,‬עוד לא התחלנו לסבול‪,‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫מדמואזל‪.‬‬
‫אני יודעת‪( .‬פאוזה‪ ).‬אז‪ ,‬מה הולך לקרות?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫אני לא יודע‪ .‬אני מחכה‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬

‫ַארסֵ ין שוב מעווה את פיו ואז מעיף מבט ב ִאינֵז‪ ,‬הוא‬

‫ַארסֵ ין חוזר לשבת‪ִ .‬אינֵז שוב מתהלכת‪ .‬ג ְ‬
‫שתיקה‪ .‬ג ְ‬
‫מסתיר את פניו בידיו‪ .‬נכנסים אֶ ְסטֵ ל והנער‪.‬‬

‫‪12‬‬
 ‫תמונה רביעית‬
‫ַאר ֵסין‪ ,‬אֶ ְס ֵטל‪ ,‬הנער‪.‬‬
‫ִאינֵז‪ ,‬ג ְ‬

‫ַאר ֵסין‪ ,‬שלא מרים את ראשו‪.‬‬

‫אֶ ְסטֵ ל מביטה בג ְ‬

‫ַארסֵ ין‪ ).‬לא! לא‪ ,‬לא‪ ,‬אל תרים את הראש‪ .‬אני יודעת מה אתה מסתיר שם בין‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪( :‬לג ְ‬
‫ַאר ֵסין מסיר את ידיו מפניו‪ ).‬הא!‬
‫הידיים‪ ,‬אני יודעת שכבר אין לך פנים‪( .‬ג ְ‬
‫(פאוזה‪ .‬מופתעת‪ ).‬אני לא מכירה אותך‪.‬‬
‫אני לא התליין‪ ,‬מאדאם‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫לא חשבתי שאתה התליין‪ .‬חשבתי‪ ...‬חשבתי שמישהו מנסה למתוח‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫אותי‪( .‬לנער‪ ).‬אנחנו עוד מחכים למישהו?‬
‫אף אחד כבר לא יבוא ‪.‬‬ ‫הנער‪:‬‬
‫(בהקלה‪ ).‬אה! אז נישאר כאן לבד‪ ,‬האדון‪ ,‬הגברת ואני? (פורצת בצחוק‪).‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫(ביובש‪ ).‬מה כל‪-‬כך מצחיק?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫(עדיין צוחקת‪ ).‬הספות כאן כל‪-‬כך מכוערות‪ .‬ותראו איך סדרו אותם‪ ,‬אני‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫מרגישה כמו בארוחת חג אצל דודה מרי‪( .‬הבית שלה מלא בזוועות‬
‫האלה‪ )...‬ספה לכל אחד‪....‬זאת שלי? (לנער‪ ).‬אני בחיים לא אשב‬
‫עליוה‪ ,‬היא מזעזעת‪ :‬אני לובשת כחול בהיר והיא בצבע תרד‪.‬‬
‫רוצה את שלי?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫בורדו? זה מאד נחמד מצדך‪ ,‬אבל היא לא פחות גרועה‪ .‬מה לעשות‪ ,‬כל‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫אחד מקבל מה שמגיע לו‪ :‬קיבלתי ירוק‪ ,‬שיהיה ירוק‪( .‬פאוזה‪ ).‬היחידה‬
‫שאיכשהו תתאים לי היא זו של האדון‪.‬‬
‫שתיקה‪.‬‬

‫ַארסֵ ין‪.‬‬
‫שמעת‪ ,‬ג ְ‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫(בתנועת פתאומית‪ ).‬ה‪ ...‬ספה‪ .‬או! סליחה‪( .‬קם‪ ).‬היא כולה שלך‪ ,‬מאדאם‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬

‫‪13‬‬
 ‫תודה‪( .‬היא מסירה את מעילה ומשליכה אותו על הספה‪ .‬פאוזה‪ ).‬מכיוון‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫שאנחנו עומדים לגור ביחד‪ ,‬אולי כדי שנעשה היכרות‪ .‬אני אֶ ְסטֵ ל ִריגו‪.‬‬

‫ַארסֵ ין קם כדי לקוד ולהציג את עצמו‪ִ ,‬אינֵז עוברת לפניו ומקדימה אותו‪).‬‬
‫(ג ְ‬

‫ִאינֵז סֵ ָראנו‪ .‬נעים מאד‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬

‫ַאר ֵסין‪.‬‬
‫(קד שנית‪ ).‬יוסף ג ְ‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אתם צריכים עוד משהו?‬ ‫הנער‪:‬‬
‫לא‪ .‬לך‪ .‬אני אצלצל‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬

‫הנער קד ויוצא‪.‬‬

‫‪14‬‬
 ‫תמונה חמישית‬
‫ַאר ֵסין‬
‫ִאינֵז‪ ,‬אֶ ְס ֵטל‪ ,‬ג ְ‬

‫את מאד יפה‪ .‬הלוואי והיו לי פרחים כדי לקבל אותך‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫פרחים? כן‪ .‬אהבתי מאד פרחים‪ .‬כאן הם ינבלו‪ :‬חם מדי‪ .‬העיקר‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫שנשמור על מצב‪-‬רוח טוב‪ ,‬לא? את‪....‬‬
‫כן בשבוע שעבר‪ .‬ואת?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫אני? אתמול‪ .‬הטקס עדיין בעיצומו‪( .‬היא מדברת באופן טבעי לחלוטין‪ ,‬אך‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫נראה כאילו היא רואה את שהיא מתארת‪ ).‬הרוח מעיפה לאחותי את הצעיף‬
‫על הפנים‪ .‬היא עושה כל מה שהיא יכולה כדי לבכות‪ .‬נו קדימה! עוד‬
‫מאמץ קטן‪.‬הנה! שתי דמעות‪ .‬אולְ ָגה זַ ְ'ר ֶדה נראית זוועה הבוקר‪ .‬היא‬
‫הרימל ואני חייבת‬
‫ֵ‬ ‫מחזיקה לאחותי את היד‪ .‬היא לא בוכה בגלל‬
‫להגיד שבמקומה‪ ....‬היא הייתה החברה הכי טובה שלי‪.‬‬
‫סבלת הרבה?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫לא‪ .‬האמת שהייתי קצת מטושטשת‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫מה‪?...‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫דלקת ריאות‪ .‬ואת?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫גז‪.‬‬ ‫ִאינֵז ‪:‬‬
‫ואתה‪ ,‬אדוני?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫שנים‪-‬עשר כדורים לחזה‪ִ ( .‬אינֵז נרתעת‪ ).‬אני מצטער‪ ,‬אני מהמתים‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫הפחות מוצלחים‪.‬‬
‫או! אדוני‪ ,‬אני מבקשת ממך לא להשתמש במילה האיומה הזאת‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫היא‪ ...‬היא‪ ...‬איומה‪ .‬אם חייבים לתת שם ‪...‬למצב הזה‪ ,‬אני מציעה‬
‫שנקרא לעצמנו נעדרים‪ ,‬זה יהיה יותר הולם‪ .‬אז כמה זמן אתה נעדר?‬
‫חודש‪ ,‬פחות או יותר‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫יש לך עוד מישהו שם?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫‪15‬‬
‫אשתי‪( .‬אותה "משחק" כבמונולוג של אֶ ְסטֵ ל‪ ).‬כמו כל יום היא באה למחנה;‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫לא הרשו לה להיכנס‪ .‬היא מציצה בין הסורגים‪ .‬היא עדיין לא יודעת‬
‫שאני נעדר‪ ,‬אבל היא חושדת‪ .‬עכשיו היא הולכת‪ .‬היא לבושה שחור‪ .‬נו‬
‫מצויין‪ ,‬היא אפילו לא תצטרך להחליף בגדים‪ .‬היא לא בוכה‪ :‬היא אף‬
‫פעם לא בכתה‪ .‬השמש זורחת והיא לובשת שחור ברחוב הריק‪ ,‬היא‬
‫ועיניי הקורבן הגדולות שלה‪ .‬אח! היא עולה לי על העצבים!‬

‫ַארסֵ ין מתיישב על הספה האמצעית‪ ,‬ראשו בין ידיו‪.‬‬

‫שתיקה‪ .‬ג ְ‬

‫אֶ ְסטֵ ל!‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬

‫ַארסֵ ין!‬
‫אדוני‪ ,‬אדון ג ְ‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫כן?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אתה יושב על הספה שלי‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫סליחה‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬

‫קם‪.‬‬

‫אתה נראה מוטרד‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬

‫אני עושה סדר בחיים שלי‪ִ ( .‬אינֵז פורצת בצחוק‪ ).‬ואני ממליץ לצוחקים‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫לעשות כמוני‪.‬‬
‫החיים שלי מסודרים‪ .‬מסודרים לגמרי‪ .‬הם הסתדרו מעצמם‪ ,‬שם‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫למטה‪ ,‬אני לא צריכה להתעסק איתם כאן‪.‬‬
‫באמת? ואת חושבת שזה כל‪-‬כך פשוט! (מעביר את ידו על מצחו‪ ).‬איזה‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫חום! זה בסדר? (עומד להסיר את מעילו‪).‬‬
‫לא! (עדינה יותר‪ ).‬לא‪ .‬אני לא יכולה לסבול גברים לא לבושים‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬

‫ַארסֵ ין מתלבש‪.‬‬
‫ג ְ‬

‫‪16‬‬
 ‫בסדר‪( .‬פאוזה‪ ).‬אני‪ ,‬העברתי הרבה לילות בחדרי‪ -‬מערכת‪ .‬שם תמיד‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫היה חום אימים‪.‬‬
‫(שתיקה‪ .‬אותו משחק‪ ).‬גם עכשיו חום אימים‪ .‬כבר לילה‪.‬‬
‫נכון‪ ,‬כבר לילה‪ .‬אולגה מתפשטת‪ .‬איך שהזמן רץ שם‪ ,‬על כדור הארץ‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫לילה‪ .‬הם נעלו את החדר שלי‪ .‬החדר שלי עומד ריק בחושך‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫הם הניחו את הז'קטים שלהם על הכיסאות והפשילו שרוולים עד‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫מעל למרפק‪ .‬ריח של גברים וסיגרים‪( .‬שתיקה‪ ).‬אהבתי לחיות בין‬
‫גברים בשרוולים מופשלים‪.‬‬
‫(ביובש‪ ).‬אז כנראה שיש לנו טעם שונה‪( .‬ל ִאינֵז‪ ).‬את אוהבת גברים‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫בשרוולים מופשלים?‬
‫עם או בלי שרוולים‪ ,‬אני לא ממש אוהבת גברים‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫(מביטה בשניהם מופתעת‪ ).‬אבל למה‪ ,‬למה שמו אותנו יחד?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫(בהתפרצות חנוקה‪ ).‬מה אמרת?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫אני מסתכלת על שניכם וחושבת על זה שאנחנו נישאר יחד‪ ...‬ציפיתי‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫לפגוש כאן משפחה‪ ,‬חברים‪...‬‬
‫חבר יקר‪ ,‬עם חור באמצע הפנים‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫גם אותו‪ .‬הוא רקד טנגו כמו מקצוען‪ .‬אבל אנחנו‪ ,‬למה שמו אותנו‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫יחד?‬
‫מקריות‪ .‬מסדרים את האנשים לפי סדר ההגעה‪( .‬ל ִאינֵז‪ ).‬למה את‬ ‫ארסֵ ין‪:‬‬
‫ַג ְ‬
‫צוחקת?‬
‫כי אתה מצחיק אותי עם המקריות שלך‪ .‬אתה כל הזמן צריך לעודד‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫את עצמך‪ .‬הם לא השאירו שום דבר למקריות‪.‬‬
‫(בביישנות‪ ).‬אולי נפגשנו פעם?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫אף פעם‪ .‬לא הייתי שוכחת אותך‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬

‫‪17‬‬
 ‫או שאולי יש לנו מכרים משותפים‪ ,‬אתם מכירים את משפחת‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫דּוּבּוָאה‪-‬סימּור? (‪)Dubois-Seymour‬‬
‫קשה לי להאמין‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫הם היו מארחים את כל העולם‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫מה הם עושים?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫בקורז)‪ (Corrèze‬ו‪....‬‬
‫ֵ‬ ‫כלום‪ .‬יש להם ארמון‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫אני הייתי פקידה בדואר‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫ַארסֵ ין?‬
‫(נרתעת מעט‪ ).‬אה! אז בעצם?‪( ...‬פאוזה‪ ).‬ואתה‪ ,‬אדון ג ְ‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫אני אף פעם לא עזבתי את ִרי ֹו‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אם ככה ‪ ,‬אז אתה לגמרי צודק ‪ :‬זאת כנראה מקריות‪..‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫מקריות? הריהוט הזה נמצא כאן במקרה? במקרה הספה הימנית‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫בצבע ירוק –תרד והשמאלית אדומה? מקריות‪ ,‬מה? והפסל? והחום‬
‫הזה? החום הזה? הם תכננו הכל‪ ,‬אני אומרת לכם עד לפרטים‬
‫הקטנים‪ ,‬החדר הזה חיכה לנו‪.‬‬
‫אבל איך זה יכול להיות? הכל כל‪-‬כך מכוער‪ ,‬כל כך נוקשה‪ ,‬כל‪-‬כך‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫זוִ ויתי‪ .‬אני שנאתי זוִ וי ֹות‪.‬‬
‫(מגביהה כתפיה‪ ).‬את חושבת שזה דומה לסלון שלי?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬

‫שתיקה‪.‬‬

‫אז הכל מתוכנן מראש‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬

‫הכל‪ .‬אנחנו הותאמנו זה לזה‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫אז זה לא מקרה שאת‪ ,‬עומדת עכשיו מולי? (פאוזה‪ ).‬למה הם מחכים?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫אני לא יודעת‪ .‬אבל הם מחכים‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫אני לא סובלת את זה שמצפים ממני למשהו‪ .‬מיד מתחשק לי לעשות‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫את ההפך‪.‬‬
‫‪18‬‬
 ‫אז תעשי! קדימה! את אפילו לא יודעת מה הם רוצים‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫דרככם? (מביטה‬ ‫(רוקעת ברגלה‪ ).‬זה בלתי נסבל! משהו אמור לקרות לי‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫בהם‪ ).‬יש פרצופים שמיד אומרים לי משהו‪ .‬שלכם לא אומרים לי‬
‫כלום‪.‬‬
‫(במפתיע‪ ,‬ל ִאינֵז‪ ).‬קדימה‪ ,‬אם כבר פתחת את הפה‪ :‬לכי עד הסוף‪ ,‬למה‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫שמו אותנו יחד?‬
‫(מופתעת‪ ).‬אין לי שמץ של מושג‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫חייבים לגלות‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬

‫חושב לרגע‪.‬‬

‫אם לכל אחד מאתנו היה אומץ לומר‪...‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬

‫לומר מה?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אֶ ְסטֵ ל!‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫כן?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫מה את עשית ? למה שלחו אותך לכאן?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫(בזריזות‪ ).‬אין לי מושג‪ ,‬באמת שאין לי מושג! אני אפילו שואלת את‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫עצמי אם לא מדובר בטעות‪( .‬ל ִאינֵז‪ ).‬אל תצחקי‪ ,‬רק תחשבי על כמות‬
‫ה‪...‬נעדרים שמגיעים לכאן בכל יום‪...‬אלפים‪...‬איך את מצפה שלא‬
‫יהיו טעויות?‬
‫זה כל מה שיש לך לספר לנו?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫מה עוד יש לספר? אין לי מה להסתיר‪ .‬הייתי יתומה וענייה‪ .‬חבר ותיק‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫של אבא שלי הציע לי נישואין‪ .‬הוא היה איש זקן וטוב‪ -‬הסכמתי‪ .‬מה‬
‫הייתם עושים במקומי‪ .‬לפני שנתיים פגשתי את האחד שנועד לי‪ .‬שנינו‬
‫הבנו את זה מיד‪ ,‬הוא ביקש שאבוא איתו ואני סרבתי‪ .‬אחר כך‪,‬‬
‫הגיעה דלקת‪ -‬הריאות‪ .‬זה הכל‪ .‬במקרה הגרוע אפשר להגיד‬

‫‪19‬‬
 ‫ַארסֵ ין‪ ).‬זה עד כדי כל‬
‫שהקרבתי את הנעורים שלי בשביל איש זקן‪( ,‬לג ְ‬
‫חמור?‬
‫לא‪ ,‬אם את שואלת אותי‪ .‬אני ערכתי עיתון פציפיסטי‪ .‬המלחמה‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫פרצה‪ .‬באופן טבעי כל העיניים התמקדו בי‪" -‬הוא יעז? ‪ ,‬הוא ישתפן?"‬
‫ואני העזתי‪ .‬התעקשתי והם הוציאו אותי להורג‪ .‬איפה החטא כאן?‬
‫איפה?‬
‫(מניחה את ידה על זרועו‪ ).‬אין‪ ,‬באמת שאין! לדעתי אתה‪...‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫ַארסֵ ין?‬
‫גיבור! כאן בכלל היכל‪-‬התהילה‪ ,‬כולנו גיבורים‪ .‬ואשתך‪ ,‬ג ְ‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫מה איתה? מהביבים אני הוצאתי אותה‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫(ל ִאינֵז) את רואהֱ ! את רואה!‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫אני רואה‪(.‬שתיקה‪ ).‬מי הקהל של ההצגה הזו שלכם? אנחנו מאותו‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫הכפר‪ ,‬כמו שאומרים‪...‬שלושתנו‪..‬‬
‫שלושתנו‪?..‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫רוצחים‪ .‬אנחנו בגיהינום‪ ,‬מותק‪ ,‬זה לא מקום שמגיעים אליו בטעות‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫שתקי!‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫בגיהינום! ארורים ומקוללים! קדושה קטנה שלי! הגיע הזמן לשלם!‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫את מוכנה לסתום את הפה!‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬

‫ִאינֵז מביטה בו ללא פחד‪ ,‬אבל בהפתעה‪.‬‬

‫שתיקה‪.‬‬

‫(שתיקה‪ ).‬רגע‪ ,‬אני יודעת למה הם שמו אותנו כאן יחד‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫כדאי שתשקלי מה את עומדת לומר‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫זה כל כך פשוט ‪ .‬ממש טפשי! אין כאן עינויים פיזיים‪ ,‬נכון? ובכל זאת‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫אנחנו בגיהינום‪ .‬ואף אחד לא אמור להצטרף אלינו‪ .‬אף אחד‪ .‬אנחנו‬

‫‪21‬‬
 ‫נישאר כאן לבד לנצח‪ .‬זה המצב‪ ,‬נכון? ובכל זאת חסר כאן מישהו‪:‬‬
‫התליין‪.‬‬
‫(בקול נמוך‪ ).‬זה נכון‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫הם פשוט חוסכים בכוח אדם‪ .‬זה הכל‪ .‬מה שנקרא שירות‪-‬עצמי‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫למה את מתכוונת?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫התליין‪ ,‬הוא כל אחד מאתנו בשביל שני האחרים‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬

‫שתיקה‪ .‬הם מעכלים את הגילוי‪.‬‬

‫(בקול רך‪ ).‬אני לא אהיה התליין שלכן‪ .‬אין לי שום רצון לפגוע בכן‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫ובכלל אין לי אתכן שום עניין‪ .‬כלום‪ .‬חד וחלק‪ .‬אז ככה‪ :‬כל אחד‬
‫בפינה שלו; זה הפתרון‪ .‬את כאן‪ ,‬את כאן ואני פה‪ .‬ושקט מוחלט‪ .‬אף‬
‫מילה‪ :‬זה לא קשה נכון? לכל אחד מאתנו יש מספיק מה לעשות עם‬
‫עצמו‪ .‬אני חושב שאני יכול לא לדבר עשרת אלפים שנה‪.‬‬
‫אני צריכה לשתוק?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫כן‪ .‬ככה אנחנו‪...‬נינצל‪ .‬לשתוק‪ .‬להסתכל לתוך עצמנו ואף פעם לא‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫להרים את הראש‪ .‬הסכמנו?‬
‫הסכמנו‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫(לאחר היסוס‪ ).‬הסכמנו‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫אז‪ ,‬שלום‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬

‫ניגש אל הספה שלו ומתיישב כשראשו בין ידיו‪ .‬שתיקה‪ִ .‬אינֵז שרה לעצמה‪:‬‬

‫ברחוב המעילים הלבנים‪,‬‬

‫הוקמה במה על עמודים‬
‫עליה דלי מלא קש וסיבים‬
‫ובמרכזה גרדום מרשים‬
‫‪21‬‬
 ‫ברחוב המעילים הלבנים‪.‬‬

‫ברחוב המעילים הלבנים‪,‬‬

‫קם התליין עם אור ראשון‬
‫אל קהל‪-‬לקוחותיו נכון‪:‬‬
‫אנשי הדת והשלטון‪,‬‬
‫ראשי צבא‪ ,‬אישי ממון‬
‫כולם באים ומתכנסים‬
‫ברחוב המעילים הלבנים‪.‬‬

‫לרחוב המעילים הלבנים‬

‫באות גם יופי של נשים‪,‬‬
‫נוטפות איפור ותכשיטים‪,‬‬
‫אבל תחתם פניהן חיוורים‪,‬‬
‫כי נח ראשן בדלי‪-‬סיבים‬
‫ברחוב במעילים הלבנים‪.‬‬

‫באותו זמן‪ ,‬אֶ ְסטֵ ל מפדרת עצמה ומורחת אודם‪ .‬היא מחפשת סביבה בדאגה מראה‪ .‬היא‬
‫ַארסֵ ין‪.‬‬
‫מחטטת בתיקּה ואז פונה לג ְ‬

‫ַארסֵ ין לא עונה‪ ).‬ראי‪ ,‬מראה‪-‬קטנה‪ ,‬משהו?‬

‫אֶ ְסטֵ ל‪ :‬אדוני‪ ,‬יש לך במקרה מראה?(ג ְ‬
‫ַארסֵ ין לא עונה‪ ).‬אם אתה משאיר אותי לבד לפחות תדאג לי למראה‪.‬‬‫(ג ְ‬

‫ַארסֵ ין לא עונה ונותר ישוב כשראשו בין ידיו‪.‬‬

‫ג ְ‬

‫‪22‬‬
 ‫(בזריזות‪ ).‬לי יש מראה בתיק‪( .‬מחטטת בתיקה‪ .‬בצער‪ ):‬כבר לא‪ .‬כנראה‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫לקחו לי אותה בכניסה‪.‬‬
‫איזה סיוט‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬

‫פאוזה‪ .‬היא עוצמת את עיניה ומאבדת שיווי משקל‪ִ ,‬אינֵז ממהרת לתמוך בה‪.‬‬

‫מה קרה?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬

‫(פוקחת את עיניה ומחייכת‪ ).‬אני מרגישה מוזר‪(.‬ממששת את עצמה‪ ).‬זה לא‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫קורה לך לפעמים? כשאני לא רואה את עצמי‪ ,‬אני צריכה לגעת בעצמי‬
‫כדי לוודא שאני באמת קיימת‪.‬‬
‫יש לך מזל‪ .‬אצלי הראש לא מרפה‪ ,‬מין מודעות קבועה וכואבת‪...‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫כל הדברים שמתרחשים בראש כל‪-‬כך מעורפלים‪ ,‬זה מרדים‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫אותי‪(...‬פאוזה‪ ).‬בחדר השינה שלי יש שש מראות‪ .‬אני רואה אותן‪ .‬אני‬
‫רואה אותן‪ .‬אבל הן לא רואות אותי‪ .‬הן משקפות את הספה‪ ,‬את‬
‫השטיח‪ ,‬את החלון‪ ...‬כמה היא ריקה המראה הזו‪ ,‬כשאני לא‬
‫משתקפת בה ‪ ...‬כשהייתי מדברת‪ ,‬תמיד דאגתי לראות את עצמי‬
‫במראה‪ .‬הייתי מדברת עם מישהו ורואה את עצמי‪ .‬ראיתי את עצמי‬
‫כמו שראו אותי האחרים‪ ,‬זה עזר לי לשמור על ערנות‪( .‬בייאוש‪ ).‬האודם‬
‫שלי! אני בטוחה שלא שמתי אותו כמו שצריך‪ .‬לא יכול להיות שאני‬
‫אשאר כל הנצח הזה בלי מראה‪.‬‬
‫רוצה שאני אהיה המראה שלך? בואי‪ ,‬אני מזמינה אותך אליי‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫ַארסֵ ין‪ ).‬אבל‪...‬‬
‫(מצביעה כל ג ְ‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫הוא לא מעניין אותנו‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫אנחנו נכאיב לעצמנו; בעצמך אמרת‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫אני נראית כמו מישהי שרוצה להכאיב לך?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫אי אפשר לדעת‪...‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬

‫‪23‬‬
‫את זו שתכאיב לי‪ .‬אבל מה זה משנה? אם הוחלט שאני צריכה לסבול‪,‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫למה שזה לא יהיה בגללך‪ .‬שבי‪ .‬התקרבי‪ .‬עוד‪ .‬הסתכלי לי בעיניים‪:‬‬
‫את רואה את עצמך?‬
‫אני כל‪-‬כך קטנה‪ .‬אני בקושי רואה את עצמי‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫אני רואה אותך‪ .‬את כולך‪ .‬שאלי אותי שאלות‪ .‬אני המראה הכי‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫נאמנה שיכולה להיות לך‪.‬‬

‫ַאר ֵסין כמו קוראת לעזרה‪.‬‬

‫אֶ ְסטֵ ל‪ ,‬לא נינוחה‪ ,‬מסתובבת לעבר ג ְ‬

‫אדוני! אדוני! אנחנו לא מטרידות אותך עם הפטפוטים שלנו?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬

‫ַארסֵ ין לא עונה‪.‬‬
‫ג ְ‬

‫עזבי אותו‪ ,‬הוא כבר לא נחשב; אנחנו לבד‪ .‬שאלי אותי‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫שמתי את האודם שלי כמו שצריך?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫תַ ראי‪ .‬לא כל‪-‬כך‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫ַארסֵ ין‪ ).‬מזל שאף אחד לא ראה‪ .‬אני אנסה שוב‪.‬‬
‫ידעתי‪( .‬מעיפה מבט אל ג ְ‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫יותר טוב‪ .‬לא‪ .‬לכי לפי המתאר של השפתיים; אני אדריך אותך‪ .‬כאן‪,‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫כאן‪ .‬זה טוב‪.‬‬
‫טוב כמו קודם‪ ,‬כשנכנסתי?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫יותר טוב; יותר כבד‪ ,‬יותר אכזרי‪ .‬עכשיו יש לך "שפתיים‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫מהגיהינום"‪.‬‬
‫אלוהים! וזה בסדר? זה כל‪-‬כך מתסכל‪ ,‬אני כבר לא יכולה לשפוט‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫בעצמי‪ .‬את נשבעת לי שזה בסדר‪ ,‬מאדאם?‬
‫למה שלא תקראי לי ִאינֵז?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫את נשבעת לי שזה בסדר‪ִ ...‬אינֵז?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫את יפה‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫‪24‬‬
 ‫אבל איזה מין טעם יש לך ? יש לנו טעם דומה? זה כל‪-‬כך מתסכל‪...‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫יש לנו טעם דומה‪ ,‬מפני שאת מוצאת חן בעיניי‪ .‬תסתכלי עליי טוב‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫חייכי אליי‪ .‬גם אני לא מכוערת‪ .‬את לא מעדיפה אותי על מראה?‬
‫אני לא יודעת‪ .‬את מביכה אותי‪ .‬מול המראה זה לא קרה לי‪ .‬הכרתי‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫את הבבואה שלי כל‪ -‬כך טוב‪ .‬אילפתי אותה‪.....‬אני אחייך‪ :‬החיוך שלי‬
‫יעלם אי שם בעומק העיניים שלך ומי יודע למה הוא יהפוך?‬
‫ומה מונע ממך לאלף אותי? (הן מביטות זו בזו‪ֶ .‬א ְסטֵ ל מחייכת‪ ,‬מעט‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫מהופנטת‪ ).‬את בטוחה שאת לא רוצה לנסות?‬
‫קשה לי להתיידד עם נשים‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫ובמיוחד עם פקידות‪-‬דואר‪ ,‬אני משערת? מה יש לך שם‪ ,‬על הלחי?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫כתם אדום?‬
‫(נזעקת‪ ).‬כתם אדום‪ ,‬איזו זוועה! איפה?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫כאן! כאן! אני מראה ללכידת גוזלים; גוזל קטן שלי‪ ,‬תפסתי‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫אותָך! אין שום כתם אדום‪ .‬אפילו לא סימן‪ ,‬אז מה? ואם המראה‬
‫תתחיל לשקר? אם אני אעצום עיניים‪ ,‬אם אסרב להסתכל עליך‪ ,‬מה‬
‫תעשי עם כל היופי הזה? אל תפחדי‪ :‬אני חייבת להסתכל עליך‪,‬‬
‫העיניים שלי תמיד יישארו פקוחות‪ .‬ואני אהיה נחמדה אליך‪ ,‬מאד‬
‫נחמדה‪ .‬וגם את תהיי נחמדה אליי ‪.‬‬

‫פאוזה‪.‬‬

‫אני מוצאת חן בעינייך?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬

‫מאד!‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬

‫פאוזה‪.‬‬

‫ַארסֵ ין‪ ).‬הייתי רוצה שגם הוא יסתכל עליי‪.‬‬

‫(מסמנת בראשה לכיוון ג ְ‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫‪25‬‬
 ‫ַארסֵ ין לא עונה‪ ).‬נו‪ ,‬תסתכל‬
‫ַאר ֵסין‪ ).‬ניצחת‪( .‬ג ְ‬
‫הא! בגלל שהוא גבר‪( .‬לג ְ‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫ַארסֵ ין לא עונה‪ ).‬תפסיק להעמיד פנים; שמעת כל מילה שיצאה‬
‫עליה! (ג ְ‬
‫לנו מהפה‪.‬‬
‫(מרים בפתאומיות את ראשו‪ ).‬ועוד איך‪ :‬גם אם הייתי דוחף את האצבעות‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫לאוזניים‪ ,‬הפטפוטים שלכן היו חודרים לי למוח! אתן מוכנות לעזוב‬
‫אותי‪ ,‬כבר? אתן לא מעניינות אותי‪.‬‬
‫גם הקטנטונת הזאת‪ ,‬לא מעניינת אותך? אני כבר הבנתי את המשחק‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫שלך‪ :‬משחק אותה מרוחק רק כדי למשוך ממנה תשומת‪-‬לב ‪.‬‬
‫ביקשתי ממך לעזוב אותי‪ .‬מישהו בחדר המערכת מדבר עליי ואני‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫רוצה להקשיב‪ .‬אני מצפצף על הקטנטונת הזאת‪ ,‬אם זה מרגיע אותך‪.‬‬
‫תודה‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫לא התכוונתי להיות גס רוח‪...‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫חזיר!‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬

‫פאוזה‪ .‬הם עומדים זה מול זה‪.‬‬

‫אמרתי לכן! (פאוזה‪ ).‬התחננתי אליכן שתשתקו‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬

‫ג ְ‬
‫היא התחילה‪ .‬היא באה והציעה לי את המראה שלה‪ .‬אני לא עשיתי‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫כלום‪.‬‬
‫כלום‪ .‬רק כל דבר אפשרי כדי להשיג ממנו תשומת‪-‬לב ‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫אז מה?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫תגידו השתגעתן? אתן לא רואת לאן זה מוביל? תשתקו‪ ,‬אני מבקש!‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫(פאוזה‪ ).‬אנחנו חוזרים לשבת יפה ובשקט‪ ,‬אנחנו נעצום עיניים וכל‬
‫אחד מאתנו ינסה לשכוח שהאחרים כאן‪.‬‬

‫פאוזה‪ ,‬הוא מתיישב‪ .‬הן ניגשות למקומן בהיסוס‪ִ .‬אינֵז מסתובבת בפתאומיות‪.‬‬

‫‪26‬‬
 ‫לשכוח‪ .‬איזו אינפנטיליות! אני מרגישה אותך עד לעצמות‪ .‬השקט‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫שלך צורח לי באוזניים‪ .‬אתה יכול למסמר לעצמך את הפה‪ ,‬אתה יכול‬
‫לתלוש לעצמך את הלשון‪ ,‬אתה חושב שזה יהפוך אותך ל"לא‪-‬קיים"?‬
‫המחשבות שלך ייעצרו? אני שומעת אותן‪ ,‬טיק‪-‬טק‪ ,‬טיק‪-‬טק‪ ,‬כמו‬
‫שעון ואני יודעת שאתה שומע את שלי‪ .‬אתה יכול להמשיך לשבת‬
‫מקופל בקצה הספה שלך‪ ,‬אבל אתה נמצא בכל מקום‪ ,‬וכל רעש שאני‬
‫שומעת‪ ,‬מגיע אליי מזוהם כי אתה כבר שמעת אותו בדרך‪ .‬אפילו את‬
‫הפנים שלי גנבת‪ :‬אתה מכיר אותם ואני לא‪ .‬והיא? היא? גם אותה‬
‫גנבת לי‪ :‬אתה חושב שהיא הייתה מעזה להתנהג אליי כמו שהיא‬
‫מתנהגת אם היינו לבד? לא‪ ,‬לא‪ :‬תעיף את הידיים מהפרצוף שלך‪ ,‬אני‬
‫לא אתן לך‪ ,‬זה נוח מדי‪ .‬אתה תמשיך לשבת כאן‪ ,‬אטום‪ ,‬תצלול לתוך‬
‫עצמך כמו איזה בודהא ואפילו בעיניים עצומות אני ארגיש איך היא‬
‫מקדישה לך כל רעש קטן‪ ,‬כל רשרוש של השמלה שלה ושולחת לך‬
‫חיוכים בלי שתשים לב‪ ...‬לא מוכנה! אני רוצה לבחור בגיהינום שלי;‬
‫אני רוצה להסתכל לך בעיניים ולהיאבק בך בפנים חשופות‪.‬‬
‫טוב‪ .‬אני מניח שהיינו חייבים להגיע למצב הזה; לא הייתה ברירה‪,‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫הם תמרנו אותנו כמו ילדים‪ .‬אם היו משּכנים אותי עם גברים‪...‬‬
‫גברים יודעים לשתוק‪ .‬אבל אסור לבקש יותר מדי‪( .‬הוא ניגש לאֶ ְסטֵ ל‬
‫ומחליק בידו תחת סנטרה‪ ).‬אז מה‪ ,‬קטנטונת‪ ,‬מסתבר שאת עושה לי‬
‫עיניים‪ ,‬אני מוצא‪-‬חן בעיניך?‬
‫אל תיגע בי‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫למה שלא נתנהג בטבעיות? אהבתי מאד נשים‪ ,‬את יודעת? והן‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אהבו אותי‪ .‬אז תרגישי בנוח‪ ,‬מה יש לנו להפסיד? בשביל מה כל‬
‫הרשמיות והנימוס? אנחנו כאן בינינו‪ ,‬עוד מעט נהיה ערומים כמו‬
‫תולעים‪.‬‬
‫עזוב אותי‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬

‫‪27‬‬
 ‫כמו תולעים! אה! הזהרתי אתכן‪ .‬לא ביקשתי מכן כלום‪ ,‬רק קצת‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫שקט‪ .‬דחפתי את האצבעות שלי לאוזניים‪ .‬גומז דיבר‪ ,‬הסתובב בין‬
‫השולחנות‪ ,‬כל החברים בחדר‪-‬המערכת הקשיבו לו‪ .‬בשרוולים‬
‫מופשלים‪ .‬רציתי לשמוע מה הם אומרים‪ ,‬זה היה קשה‪ :‬שם הכל‬
‫קורה כל‪-‬כך מהר‪ .‬לא הייתן מסוגלות לשתוק? עכשיו‪ ,‬זה נגמר‪ ,‬הוא‬
‫כבר לא מדבר‪ ,‬מה שהוא חושב עליי נכנס בחזרה לראש שלו‪ .‬טוב‪,‬‬
‫עכשיו נצטרך ללכת עד הסוף‪ .‬ערומים כמו תולעים‪ :‬אני רוצה לדעת‬
‫עם מי יש לי עסק‪.‬‬
‫אתה יודע‪ .‬עכשיו‪ ,‬אתה יודע‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫עד שכל אחד מאתנו לא יאמר למה שלחו אותו לכאן‪ ,‬לא נדע כלום‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫את‪ ,‬הבלונדינית‪ ,‬תתחילי‪ .‬למה? ספרי לנו למה‪ :‬כנות מונעת אסון;‬
‫קדימה‪ ,‬נוציא את השלדים מהארון‪ ...‬למה?‬
‫כבר אמרתי לכם שאין לי מושג‪ .‬הם לא רצו לגלות לי‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫אני יודע‪ .‬גם לי הם לא ענו‪ .‬אבל אני מכיר את עצמי‪ .‬את מפחדת לדבר‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫ראשונה? אין בעיה‪ .‬אני אתחיל‪( .‬שתיקה‪ ).‬אני לא בדיוק נשמה טהורה‪.‬‬
‫זה בסדר‪ .‬הבנו שערקת‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫עזבי את זה‪ .‬אל תזכירי את זה יותר‪ .‬אני כאן כי עיניתי את אשתי‪ .‬זה‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫הכל‪ .‬במשך חמש שנים‪ .‬היא‪ ,‬כמובן‪ ,‬עדיין סובלת‪ .‬הנה היא; מיד‬
‫כשאני מדבר עליה‪ ,‬היא מופיעה‪ .‬אני בכלל מעוניין לראות את גומז‬
‫אבל אותה אני רואה‪ .‬איפה גומז? חמש שנים‪ .‬תראו‪ ,‬מסרו לה את‬
‫הבגדים שלי; היא התיישבה ליד החלון והניחה את הז'קט שלי על‬
‫הברכיים שלה‪ .‬ז'קט שנים‪-‬עשר החורים‪ ...‬לדם יש כבר צבע של‬
‫חלודה‪ ....‬הצבע סביב החורים דהה ‪ .‬הא! מוצג מוזיאוני‪ ,‬ז'קט‬
‫היסטורי‪ .‬ואני לבשתי אותו! את תבכי? את תבכי סוף‪-‬סוף? הייתי‬
‫חוזר הביתה שיכור‪ ,‬מסריח מיין ונשים‪ .‬היא הייתה מחכה לי כל‬
‫הלילה; היא לא הייתה בוכה‪ .‬בטח שלא מתלוננת‪ .‬רק‪ ,‬העיניים‪.‬‬

‫‪28‬‬
 ‫העיניים הגדולות שלה‪ .‬אני לא מתחרט על שום דבר‪ .‬אני אשלם‪ ,‬אבל‬
‫אני לא מתחרט‪ .‬יורד שלג בחוץ‪ .‬אולי זה יעזור לך לבכות? האישה‬
‫הזאת נולדה להיות קדושה מעונה‪.‬‬
‫(כמעט בעדינות‪ ).‬למה גרמת לה לסבול?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫כי זה היה קל‪ .‬מילה אחת הספיקה כדי שהיא תחליף צבעים‪ .‬אבל‪,‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫היא אף פעם לא התלוננה! אני טיפוס מתגרה‪ .‬חיכיתי‪ ,‬כל הזמן‬
‫חיכיתי‪ .‬אבל לא‪ ,‬אף דמעה ואף תלונה‪ .‬היא מעבירה את היד על את‬
‫הז'קט‪ ,‬בלי להסתכל עליו‪ .‬האצבעות שלה מגששות אחרי החורים‪.‬‬
‫לְ מה את מחכה? למה את מקווה? אני אומר לך שאני לא מתחרט‪ .‬היא‬
‫פשוט העריצה אותי יותר מדי‪ ,‬אתן בטח מכירות את ההרגשה‪.‬‬
‫לא‪ .‬אותי לא העריצו‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫עדיף לך‪ ,‬תאמיני לי ‪ .‬כל זה בטח נשמע מאד מעורפל; אז הנה סיפור‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫קטן‪ ,‬שיבהיר את העניינים‪ :‬הכנסתי פעם איזו מולאטית הביתה‪.‬‬
‫איזה לילות! אשתי יַשנה בקומה הראשונה‪ ,‬היא בטח שמעה הכל‪ .‬היא‬
‫הייתה קמה מוקדם והיות ואני והמולטית אהבנו לקחת את הזמן‬
‫בבוקר‪ ,‬היא הייתה מגישה לנו קפה למיטה‪.‬‬
‫בהמה!‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫נכון‪ -‬בהמה‪ ,‬אבל בהמה נערצת‪( .‬בפיזור נפש‪ ).‬לא‪ ,‬כלום‪ .‬זה גומז‪ ,‬אבל‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫הוא לא מדבר עליי‪ .‬בהמה‪ ,‬אמרת? נו בטח‪ :‬אחרת מה הייתי עושה‬
‫פה? ואת?‬
‫טוב‪ ,‬אני הייתי מה שהם מכנים‪ ,‬שם למטה‪ ,‬כלבה ארורה‪ .‬ארורה כבר‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫אז‪ ...‬ככה שמבחינתי אין יותר מדי הפתעות‪.‬‬
‫זה הכל?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫לא‪ ,‬יש גם את הסיפור ההוא עם פלורנס‪ .‬אבל זה סיפור של מתים‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫שלושה מתים‪ .‬קודם הוא‪ ,‬אז היא ואני‪ .‬שם לא נשאר אף אחד‪ ,‬אז אני‬
‫רגועה; רק הדירה‪ .‬אני רואה אותה מדי פעם‪ .‬ריקה‪ ,‬עם תריסים‬

‫‪29‬‬
‫מוגפים‪ .‬אה! בסופו של דבר יצא צו בית‪-‬משפט‪" .‬להשכרה‪ "...‬יש שלט‬
‫על הדלת‪ .‬זה‪ ...‬מגוחך‪.‬‬
‫שלושה‪ .‬זה מה שאמרת‪ ,‬נכון?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫שלושה‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫גבר ושתי נשים?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫כן‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫טוב‪( .‬שתיקה‪ ).‬הוא התאבד?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬‫ג ְ‬
‫שנתּנו לו סיבה טובה‪ .‬לא‪ :‬דרסה‬
‫ֶ‬ ‫הוא? הוא לא היה מסוגל‪ .‬למרות‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫אותו חשמלית‪ .‬איזה מוות מטופש! גרתי אצלם‪ ,‬הוא היה בן דוד שלי‪.‬‬
‫פלורנס הייתה בלונדינית?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫בלונדינית? (מבט ל ֶא ְסטֵ ל‪ ).‬אתה יודע‪ ,‬אני לא מתחרטת על שום דבר‪,‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫אבל לא כל‪-‬כך מתחשק לי לספר לך את הסיפור הזה‪.‬‬
‫קדימה! קדימה! גרמת לה לתעב אותו?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫לאט‪ ,‬לאט‪ .‬מילה פה‪ ,‬מילה שם‪ .‬למשל‪ ,‬הוא היה מרעיש בזמן שהיה‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫שותה; הוא היה נושף אויר מהאף לתוך הכוס‪ .‬שטיות קטנות‪ .‬איזה‬
‫טיפוס מסכן‪ ,‬פגיע‪ .‬למה אתה מחייך?‬
‫כי אני‪ ,‬לא פגיע‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫עוד נראה‪ .‬נכנסתי לה מתחת לעור‪ ,‬היא התחילה לראות אותו דרך‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫העיניים שלי‪ ...‬בסופו של דבר‪ ,‬היא הייתה אצלי בידיים‪ .‬שכרנו דירה‬
‫קטנה בצד השני של העיר‪.‬‬
‫ואז?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אז הגיעה החשמלית‪ .‬כל יום הייתי אומרת לה‪ :‬נו‪ ,‬קטנטונת‪ -‬הרגנו‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫אותו! (שתיקה‪ ).‬אני רעה‪.‬‬
‫כן‪ .‬גם אני‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫לא‪ ,‬אתה לא‪ .‬אצלך זה משהו אחר‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫מה?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬

‫‪31‬‬
 ‫אני אגיד לך יותר מאוחר‪ .‬אני רעה‪ :‬אני זקוקה לסבל של אחרים כדי‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫להתקיים‪ .‬אני חייבת להצית אש בלבבות של אחרים‪ .‬כשאני לבד‪ ,‬אני‬
‫כבויה‪ .‬שישה חודשים‪ ,‬בערתי בלב שלה; שרפתי הכל‪ .‬לילה אחד היא‬
‫קמה; פתחה את ברז הגז בלי ששמתי לב וחזרה לשכב לידי‪ .‬זהו‪.‬‬
‫הממם!‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫מה?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫שום דבר‪ .‬סיפור לא נעים‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫מן הסתם‪ ,‬אז?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫‪...‬את צודקת‪( .‬לאֶ ְסטֵ ל‪ ).‬תורך‪ .‬מה את עשית?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫כבר אמרתי לכם שאין לי מושג‪ .‬ניסיתי לחשוב ו‪....‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫טוב‪ .‬אז אנחנו נעזור לך‪ .‬הבחור ההוא עם הפנים המרוסקות‪ ,‬מי הוא?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫איזה בחור?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫את יודעת טוב מאד‪ .‬זה שפחדת ממנו‪ ,‬כשנכנסת‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫זה ידיד‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫למה פחדת ממנו?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אין לכם שום זכות לחקור אותי‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫הוא הרג את עצמו בגללך?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫מה פתאום‪ ,‬השתגעת?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫אז למה הוא הפחיד אותך? הוא דפק לעצמו כדור בראש‪ ,‬נכון? זה מה‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫שריסק לו את הפנים?‬
‫תשתקו! תשתקו!‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫בגללך ! בגללך!‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫כדור לראש בגללך!‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫עזבו אותי בשקט‪ .‬אתם מפחידים אותי‪ .‬אני רוצה ללכת! אני רוצה‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫ללכת!‬

‫‪31‬‬
 ‫היא הולכת לעבר הדלת ומנענעת אותה‪.‬‬

‫לכי‪ .‬אני אשמח‪ .‬רק שהדלת נעולה מבחוץ‪.‬‬ ‫ארסֵ ין‪:‬‬

‫ַג ְ‬

‫ַארסֵ ין צוחקים‪ .‬אֶ ְסטֵ ל פונה לעברם‪ ,‬גבה אל הדלת‪.‬‬

‫אֶ ְסטֵ ל מצלצלת; לא נשמע צלצול‪ִ .‬אינֵז וג ְ‬

‫(בקול צרוד ואיטי‪ ).‬אתם חלאות‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬

‫חלאות‪ .‬מה שנכון נכון‪ .‬אז? הבחור התאבד בגללך‪ .‬הוא היה המאהב‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫שלך?‬
‫נו בטח‪ ,‬הוא היה המאהב שלה‪ .‬והוא רצה אותה רק לעצמו‪ .‬נכון?‬ ‫ארסֵ ין‪:‬‬
‫ַג ְ‬
‫הוא רקד טנגו כמו מקצוען‪ ,‬אבל אני מתארת לעצמי שהוא היה עני‪....‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬

‫שתיקה‪.‬‬

‫שואלים אותך אם הוא היה עני‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬

‫ג ְ‬
‫כן‪ ,‬הוא היה עני‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫ואת רצית לשמור על המוניטין שלך‪ .‬יום אחד הוא בא אליך והתחנן‪,‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫ואת צחקת לו בפרצוף‪.‬‬
‫אה? את צחקת לו בפרצוף? בגלל זה הוא התאבד?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫ככה היית מסתכלת על פלורנס?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫כן‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬

‫פאוזה‪ֶ .‬א ְסטֵ ל מתחילה לצחוק‪.‬‬

‫אתם בכלל לא בכיוון‪( .‬היא מזדקפת ומביטה בהם‪ ,‬עדיין בגבה לדלת‪ .‬בנימה‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫יבשה ומתגרה‪ ):‬הוא רצה לעשות לי ילד‪ .‬עכשיו אתם מרוצים?‬
‫ואת לא רצית‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬

‫‪32‬‬
 ‫לא‪ .‬ובכל זאת נולד ילד‪ .‬עזבתי לשוויץ לחמישה חודשים‪ .‬אף אחד לא‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫הבחין בשום דבר‪ .‬זאת הייתה ילדה‪ .‬רוז'ה היה איתי כשהיא נולדה‪.‬‬
‫מאד שימח אותו שנולדה לו בת‪ .‬אותי לא‪.‬‬
‫ואז?‬ ‫ארסֵ ין‪:‬‬
‫ַג ְ‬
‫הייתה שם מרפסת‪ ,‬שהשקיפה על האגם‪ .‬הבאתי אבן גדולה‪ .‬הוא‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫צרח‪" :‬אֶ ְסטֵ ל‪ ,‬לא‪ ,‬אני מתחנן!"‪ .‬שנאתי אותו‪ .‬הוא ראה את הכל‪.‬‬
‫הוא התכופף מהמרפסת וראה עיגולים עיגולים על המים‪.‬‬
‫ואז?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫זה הכל‪ .‬חזרתי לפריז‪ .‬והוא‪ ,‬עשה את מה שהוא רצה‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫פוצץ לעצמו את המוח?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫בדיוק‪ .‬חבל‪ ,‬לא היה טעם; בעלי אף פעם לא חשד‪( .‬פאוזה‪ ).‬אני שונאת‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫אתכם‪.‬‬

‫(פורצת בבכי יבש‪).‬‬

‫אין טעם‪ .‬כאן לא זולגות דמעות‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬

‫ג ְ‬
‫אני פחדנית! אני פחדנית! (פאוזה‪ ).‬אין לכם מושג כמה אני שונאת‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫אתכם!‬
‫ַארסֵ ין‪ ) :‬החקירה הסתיימה‪.‬‬
‫(עוטפת אותה בזרועותיה‪( ).‬גוזל) מסכן שלי! (לג ְ‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫אתה יכול למחוק את הפרצוף‪-‬תליין הזה שלך!‬
‫תליין‪(....‬הוא מביט סביבו‪ ).‬מה לא הייתי נותן כדי לראות את עצמי‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫במראה‪( .‬פאוזה‪ ).‬איזה חום! (הוא מסיר מכנית את הז'קט‪ ).‬אוה! סליחה‪.‬‬

‫מתכוון ללבוש אותו בחזרה‪.‬‬

‫אתה כבר לא צריך‪....‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬

‫כן‪( .‬הוא זורק את הז'קט שלו על הספה‪ ).‬את לא צריכה לכעוס עליי‪ ,‬אֶ ְסטֵ ל‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫‪33‬‬
 ‫אני לא כועסת עליך‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫עליי? עליי את כועסת?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫כן‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬

‫שתיקה‪.‬‬

‫ַארסֵ ין? עכשיו כשכולנו "ערומים כמו תולעים"‪ ,‬משהו התבהר לך?‬
‫נו‪ ,‬ג ְ‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫אני לא יודע‪ .‬אולי קצת‪( .‬בביישנות‪ ).‬למה שלא ננסה לעזור אחד לשני?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אני לא צריכה עזרה‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫ִאינֵז‪ ,‬הם סבכו את כל החוטים‪ .‬כל תנועה קטנה שלך‪ ,‬כל נפנוף ‪ -‬יד‪,‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫משפיע גם עליי ועל אֶ ְס ֵטל‪ .‬אף אחד מאתנו לא ינצל לבד; יחד נלך‬
‫לאבדון או שיחד ננצל‪ .‬תחליטי‪( .‬פאוזה‪ ).‬מה קרה?‬
‫הם השכירו אותה‪ .‬החלונות פתוחים‪ ,‬גבר יושב על המיטה שלי‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫השכירו אותה! השכירו אותה! היכנסו‪ ,‬היכנסו‪ ,‬אל תפריעו לעצמכם‪,‬‬
‫תרגישו בנוח‪ .‬אישה‪ .‬היא ניגשת אליו ומניחה את הידיים שלה על‬
‫הכתפיים שלו‪ ...‬למה לא מדליקים את האור‪ ,‬לא רואים כלום; הם‬
‫הולכים להתנשק? החדר הזה שייך לי! הוא שלי! ולמה הם לא‬
‫מדליקים את האור? אני כבר לא יכולה לראות אותם‪ .‬מה הם לוחשים‬
‫שם? הוא הולך לשכב איתה במיטה שלי? היא אמרה לו שעכשיו‬
‫צהרים ויש שמש נעימה בחוץ‪ -‬אז אני כנראה מתעוורת‪( .‬פאוזה‪ ).‬נגמר‪.‬‬
‫אין יותר כלום‪ :‬אני כבר לא רואה‪ ,‬כבר לא שומעת‪ .‬כנראה שסיימתי‬
‫עם העולם של שם‪ .‬אין יותר אליבי‪( .‬היא מצטמררת‪ ).‬איזו ריקנות‪.‬‬
‫עכשיו‪ ,‬אני לגמרי מתה‪ .‬עכשיו כולי כאן‪(.‬פאוזה‪ ).‬מה אמרת? אמרת‬
‫משהו על עזרה‪ ,‬נכון?‬
‫נכון‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫איזו?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬

‫‪34‬‬
 ‫לקלקל להם את התכניות‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫ומה אני צריכה לעשות?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫לעזור לי‪ .‬זה לא מצריך יותר מדי‪ִ ,‬אינֵז‪ ,‬רק קצת רצון טוב‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫רצון טוב‪ ...‬מאיפה אתה רוצה שאקח אותו? אני רקובה‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫ואני? (פאוזה‪ ).‬ובכל זאת‪ ,‬למה לא לנסות?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אני יבשה‪ .‬אני לא מסוגלת לא לקבל ולא לתת; איך אתה רוצה‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫שאעזור לך? ענף יבש נשרף מהר מאד‪( .‬פאוזה; מביטה באֶ ְס ֵטל שמסתירה‬
‫את פניה בידיה‪ ):‬פלורנס הייתה בלונדינית‪.‬‬
‫את יודעת שהקטנטונת הזו הולכת לענות אותך?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫כנראה שכן‪...‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫דרכה הם ישיגו אותך‪ .‬ומבחינתי‪.....‬היא‪...‬היא‪ ...‬לא קיימת ‪ ...‬אם‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫את מצדך‪..‬‬
‫כן?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫זו מלכודת‪ .‬הם מתבוננים מהצד ומחכים לראות אם תפלי בה‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אני יודעת‪ .‬ואתה‪ ,‬גם אתה מלכודת‪ .‬אתה חושב שהם לא צפו מראש‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫כל מילה שהוצאת מהפה? ושאין כאן מלכדות שאנחנו לא מסוגלים‬
‫לראות? הכל מלכודת‪ .‬אבל מה אכפת לי? גם אני מלכודת‪ .‬בשבילה‪.‬‬
‫יכול להיות שאני זו שאלכוד אותה‪.‬‬
‫את לא תלכדי שום דבר‪ .‬אנחנו רודפים אחד אחרי השני כמו סוסים‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫בקרוסלה‪ ,‬אף פעם לא נשיג זה את זה‪ :‬תאמיני לי‪ ,‬הם תכננו את זה‬
‫כמו שצריך‪ .‬ותרי‪ִ ,‬אינֵז‪ .‬תרפי‪ .‬אחרת תביאי אסון על שלושתנו‪.‬‬
‫אני נראית לך כמו מישהי שמרפה? אני יודעת מה מחכה לי‪ .‬אני‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫הולכת לבעור‪ ,‬אני כבר בוערת ואני יודעת שלא יהיה לזה סוף; אני‬
‫יודעת טוב מאד‪ :‬אתה חושב שאני ארפה? אני אשיג אותה והיא תראה‬
‫אותך דרך העיניים שלי כמו שפלורנס ראתה את ההוא‪ .‬מה אתה בא‬
‫ומדבר איתי על אסונות‪ :‬אני אומרת לך שאני יודעת הכל ואפילו על‬

‫‪35‬‬
 ‫עצמי אני לא מסוגלת לרחם‪ .‬מלכודת‪ ,‬הא! מלכודת‪ .‬ברור שאני‬
‫במלכודת‪ .‬אז? אם זה מה שעושה להם את זה‪ ,‬לבריאות!‬
‫(אוחז בכתפה‪ ).‬אני‪ ,‬מסוגל לרחם עליך‪ .‬הסתכלי עליי‪ :‬אנחנו ערומים‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫ערומים עד העצם‪ ,‬אני יכול כמעט לראות דרכך‪ .‬אנחנו קשורים יחד‪:‬‬
‫למה שארצה להכאיב לך? אני לא מתחרט ולא מתלונן על שום דבר;‬
‫אני יבש‪ ,‬בדיוק כמוך‪ ,‬אבל אני מסוגל לרחם עלייך‪.‬‬
‫(שנתנה לעצמה להיסחף בזמן שדיבר‪ ,‬מתנערת ממנו‪ ).‬אל תיגע בי‪ .‬אני שונאת‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫ַארסֵ ין‪ ,‬שגם‬
‫שנוגעים בי ושמור את הרחמים שלך לעצמך‪ .‬אל תשכח ג ְ‬
‫לך מחכות מלכודת בחדר הזה‪ .‬כאלה שהוכנו במיוחד בשבילך‪ .‬אז‬
‫עדיף שתתעסק בעניינים שלך‪( .‬פאוזה‪ ).‬אם תבטיח לעזוב אותנו בשקט‪,‬‬
‫אותי ואת הקטנטונת‪ ,‬אני מבטיחה לא להזיק לך‪.‬‬
‫(מביט בה לרגע‪ ,‬אז מושך בכתפיו‪ ).‬טוב‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫ַאר ֵסין‪ ,‬בבקשה‪.‬‬
‫(מרימה ראשה‪ ).‬ג ְ‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫מה את רוצה ?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫(קמה ומתקרבת אליו‪ ).‬לי‪ ,‬אתה יכול לעזור‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫תפני אליה‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬

‫ִאינֵז מתקרבת ונעמדת מאחורי ֶא ְסטֵ ל ‪ ,‬מבלי לגעת בה‪ .‬את הרפליקות הבאות היא אומרת כמעט באזנה‪.‬‬
‫ַארסֵ ין‪ ,‬שמביט בה מבלי לענות לה‪ ,‬אך היא עונה לו‪ ,‬כאילו הוא המתחקר‬
‫פניה של אֶ ְסטֵ ל מופנים לג ְ‬
‫אותה‪.‬‬

‫ַארסֵ ין‪ ,‬אתה הבטחת! מהר‪ ,‬מהר‪,‬‬

‫אני מתחננת אליך‪ ,‬אתה הבטחת‪ ,‬ג ְ‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫אני לא יכולה להישאר לבד‪ .‬אולגה הזמינה אותו לרקוד‪.‬‬
‫את מי?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫את ּפייר‪ .‬הם רוקדים יחד‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫מי זה פייר?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬

‫‪36‬‬
 ‫איזה ילדון טיפש‪ .‬הוא קרא לי "סם החיים שלי"‪ .‬הוא אהב אותי‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫היא הזמינה אותו לרקוד‪.‬‬
‫את אוהבת אותו?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫הם מתיישבים‪ .‬אין לה כבר אוויר‪ .‬למה היא מתעקשת לרקוד? יש לה‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫עוד שאיפות לרזות?!‪ .‬ברור שלא‪ .‬ברור שלא אהבתי אותו‪ :‬הוא בן‬
‫שמונה‪-‬עשרה‪ ,‬אני לא חוטפת‪-‬תינוקות‪.‬‬
‫אז עזבי אותם‪ .‬מה זה מפריע לך?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫הוא היה שלי‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫כלום‪ ,‬שם‪ ,‬כבר לא שלך‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫הוא היה שלי‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫כן‪ ,‬היה‪ ...‬נסי לקחת אותו‪ ,‬נסי לגעת בו‪ .‬אולגה יכולה לגעת בו‪ ,‬נכון?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫נכון? היא יכולה להחזיק לו את היד‪ ,‬להתחכך לו בברך‪.‬‬
‫היא תוקעת את החזה הענק שלה בפרצוף שלו‪ .‬ילדון מסכן שלי‪ ,‬למה‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫אתה מחכה‪ ,‬תראה כמה היא מגוחכת‪ ,‬למה אתה לא צוחק לה בפנים?‬
‫אה! מבט אחד היה מספיק לי‪ ,‬היא בחיים לא הייתה מעזה‪...‬מה‪ ,‬לא‬
‫נשאר ממני כלום שם למטה?‬
‫שום דבר‪ .‬כל מה ששייך לך נמצא כאן‪ .‬רוצה את הסכין? את הפסל?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫הספה הכחולה שלך‪ .‬ואני‪ ,‬גוזל שלי‪ ,‬אני שלך לתמיד‪.‬‬
‫הא? שלי? מי מכם יוכל אי‪-‬פעם לקרוא לי "סם החיים שלו" ? אתכם‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫הרי אי‪-‬אפשר להטעות‪ ,‬אתם יודעים שאני חלאה‪ .‬חשוב עליי‪ ,‬פייר‪,‬‬
‫רק עליי‪ ,‬תגן עליי; כל עוד תחשוב עליי‪ ,‬סם חיים שלי‪ ,‬אני כאן רק‬
‫באופן חלקי‪ ,‬אשמה רק באופן חלקי‪ ,‬והחלק השני שלי‪ ,‬שם‪ ,‬למטה‪,‬‬
‫איתך‪ ,‬ישאר טהור כמו קריסטל ‪ .‬היא מתנשפת כמו פרה‪ ,‬נו באמת‪,‬‬
‫זה לא הגיוני‪ :‬צחקנו עליה יחד מאות פעמים‪ .‬מה הם מנגנים? כל‪-‬כך‬
‫אהבתי את המנגינה הזו‪ .‬אה! זה סנט‪-‬לואי בלוז‪ .‬נו‪ ,‬תרקדו‪ ,‬תרקדו‪.‬‬
‫ַארסֵ ין‪ ,‬אם היית יכול לראות אותה‪ ,‬היית מתפוצץ מצחוק‪ .‬היא אף‪-‬‬ ‫ג ְ‬

‫‪37‬‬
 ‫פעם לא תדע שאני רואה אותה‪ .‬אני רואה אותך‪ ,‬אני רואה אותך עם‬
‫התסרוקת הלא‪-‬מוצלחת שלך ועם הפרצוף הדוחה שלך‪ ,‬אני רואה‬
‫שאת דורכת לו על הרגליים‪ .‬ממש למות מצחוק‪ .‬קדימה! יותר מהר!‬
‫יותר מהר! הוא מושך אותה‪ ,‬הוא מסובב אותה‪ .‬זה לא יפה‪ ...‬יותר‬
‫מהר! לי הוא תמיד היה אומר‪ :‬את כל‪-‬כך קלילה‪ .‬קדימה‪ ,‬קדימה!‬
‫(היא רוקדת תוך כדי דיבור‪ ).‬אני אומרת לך שאני רואה אותך‪ .‬זה לא מזיז‬
‫לה‪ ,‬היא רוקדת לכיוון המבט שלי‪ .‬אֶ ְסטֵ ל היקרה שלנו?! מה‪ ,‬אֶ ְסטֵ ל‬
‫היקרה שלנו? שתקי‪ .‬אפילו דמעה לא הזלת בהלוויה‪ .‬היא אומרת לו‬
‫"אֶ ְסטֵ ל היקרה שלנו"‪ .‬יש לה את החוצפה לדבר איתו עליי‪ .‬זהירות!‬
‫לאט‪-‬לאט‪ .‬היא אף פעם לא הייתה מסוגלת לדבר ולרקוד במקביל‪.‬‬
‫אבל מה היא‪ ...‬לא! לא! אל תספרי לו! אני משאירה לך אותו‪ ,‬קחי‬
‫אותו‪ ,‬הוא שלך‪ ,‬עשי איתו מה שאת רוצה‪ ,‬אבל אל תספרי לו‪....‬‬
‫(מפסיקה לרקוד‪ ).‬טוב‪ .‬עכשיו את כבר יכולה לשמור אותו לעצמך‪ .‬היא‬
‫ַאר ֵסין‪ :‬רוז'ה‪ ,‬הנסיעה לשוויץ‪ ,‬הילד‪ ,‬היא סיפרה לו‬
‫סיפרה לו הכל‪ ,‬ג ְ‬
‫הכל‪" .‬אֶ ְסטֵ ל היקרה שלנו לא הייתה‪ "...‬לא‪ .‬למען האמת לא הייתי‪...‬‬
‫הוא מהנהן‪,‬הוא נראה עצוב אבל אי אפשר לומר שהחדשות הדהימו‬
‫אותו‪ .‬עכשיו הוא כולו שלך‪ .‬לא אריב איתך על הריסים הארוכים שלו‬
‫או על הפנים העדינות‪ .‬הא! הוא קרא לי סם החיים שלי‪ ,‬קריסטל‬
‫טהור שלי‪ .‬נו‪ ,‬אז הקריסטל התרסק לחתיכות‪" .‬אֶ ְסטֵ ל היקרה שלנו‪"..‬‬
‫נו‪ ,‬קדימה! לרקוד! לפי הקצב‪ .‬אחת‪ ,‬שתיים‪( .‬רוקדת‪ ).‬מה לא הייתי‬
‫נותנת כדי לחזור לשם לרגע אחד‪ ,‬רק לרגע אחד‪ ,‬רק כדי לרקוד‪.‬‬
‫(רוקדת; פאוזה‪ ).‬אני כמעט לא שומעת את המוסיקה‪ .‬הם הנמיכו את‬
‫האורות‪ ,‬הם הולכים לרקוד טנגו; למה הם מנגנים כל‪-‬כך חלש? יותר‬
‫חזק! זה כל‪-‬כך רחוק! אני‪...‬אני כבר לא שומעת כלום‪( .‬מפסיקה לרקוד‪).‬‬
‫ַארסֵ ין‪ ,‬חבק אותי‪.‬‬
‫כלום לתמיד‪ .‬האדמה נטשה אותי‪ .‬הסתכל עליי‪ ,‬ג ְ‬

‫‪38‬‬
 ‫ַארסֵ ין להתרחק מאחורי גבה של אֶ ְסטֵ ל‪.‬‬
‫ִאינֵז מסמנת לג ְ‬

‫ַארסֵ ין!‬
‫(בשתלטנות‪ ).‬ג ְ‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫(נסוג צעד לאחור ומותיר את אֶ ְס ֵטל ל ִאינֵז‪ ).‬תפני אליה‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫(נאחזת בו‪ ).‬אל תלך‪ .‬אתה גבר‪ ,‬נכון? אז תסתכל עליי‪ ,‬אל תפנה ממני‪:‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫אני עד כדי כך כך דוחה? יש לי שיער יפה‪ ,‬ואחרי הכל‪ ,‬מישהו הרג את‬
‫עצמו בשבילי‪ .‬אני מתחננת אליך‪ ,‬אתה הרי מוכרח להסתכל על‬
‫משהו‪ .‬אם לא עליי ‪ ,‬אז על הפסל‪ ,‬על השולחן או על הספות‪ .‬בכל זאת‪,‬‬
‫נעים יותר להסתכל עליי‪ ,‬לא?‪ .‬ניתקתי מהלבבות שלהם כמו גוזל‬
‫שנופל מקן‪ .‬תרים אותי‪ ,‬תאסוף אותי אליך‪ ,‬עוד תראה כמה אני אהיה‬
‫טובה‪.‬‬
‫(הודף אותה ממנו בכוח‪ ).‬אמרתי לך לפנות אליה‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אליה? אבל היא לא נחשבת‪ :‬היא אישה‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫אני לא נחשבת? אבל‪ ,‬גוזל קטן שלי‪ ,‬אני כבר מזמן אימצתי אותך אל‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫ליבי‪ .‬אל תפחדי‪ ,‬אני לא אוריד ממך את העיניים‪ ,‬אפילו לא כדי‬
‫למצמץ‪.‬‬
‫עזבי אותי‪ .‬כבר ניסית לסדר אותי קודם וראית שזה לא עבד‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫אֶ ְסטֵ ל! סם חיים שלי! קריסטל שלי!‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫קריסטל שלך? על מי את חושבת שאת עובדת? באמת‪ ,‬כולם יודעים‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫שזרקתי את התינוק מהחלון‪ .‬הקריסטל התנפץ לרסיסים שם למטה‪,‬‬
‫וזה ממש לא אכפת לי‪ .‬כל מה שנשאר ממני זה הבשר הזה – והוא לא‬
‫בשבילך‪.‬‬
‫בואי! תהיי מה שתרצי‪ :‬סם חיים‪ ,‬סם מוות‪ ,‬תגלי את עצמך מחדש‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫בעיניים שלי באיזה אופן שתרצי‪.‬‬
‫עזבי אותי! אין לך עיניים! מה אני צריכה לעשות כדי שתעזבי אותי!‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫הנה!‬

‫‪39‬‬
 ‫יורקת בפניה‪ִ .‬אינֵז מרפה ממנה בות‪-‬אחת‪.‬‬

‫ַארסֵ ין! אתה עוד תשלם לי על זה!‬

‫ג ְ‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬

‫ַארסֵ ין מושך בכתביו וניגש לאֶ ְסטֵ ל‪.‬‬

‫פאוזה‪ .‬ג ְ‬

‫אז? את רוצה גבר?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬

‫ג ְ‬
‫לא גבר‪ .‬אותך‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫חכמה גדולה‪ .‬כל אחד יתאים‪ .‬במקרה אני כאן‪ ,‬אז זה אני‪ .‬טוב‪( .‬מניח‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫ידיו על כתפיה‪ ).‬אני לא בדיוק הטעם שלך‪ ,‬את יודעת‪ :‬אני לא ילדון‬
‫חמוד וגם לא רוקד טנגו‪.‬‬
‫אני אקח אותך כמו שאתה‪ .‬אולי עוד אשנה אותך‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫אני בספק‪ .‬אני אהיה‪...‬מוטרד‪ .‬יש לי דברים אחרים בראש‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫איזה דברים?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫הם לא יעניינו אותך‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אני אשב על הספה שלך‪ .‬אחכה שתטפל בי‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫(מתפוצצת מצחוק‪ ).‬הא! כלבה! על ארבע! על ארבע! הוא אפילו לא יפה!‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫ַארסֵ ין‪ ).‬אל תקשיב לה‪ .‬אין לה עיניים‪ ,‬אין לה אוזניים‪ .‬היא לא‬
‫(לג ְ‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫נחשבת‪.‬‬
‫אני אתן לך מה שאוכל‪ .‬זה לא הרבה‪ .‬אני לא אוהב אותך‪ :‬אני מכיר‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אותך יותר מדי‪.‬‬
‫אתה תרצה אותי?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫כן‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫זה כל מה שאני צריכה‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫אז‪...‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬

‫‪41‬‬
 ‫(רוכן מעליה‪).‬‬

‫ַארסֵ ין! יצאתם מדעתכם! אני נמצאת כאן!‬ ‫אֶ ְסטֵ ל! ג ְ‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫אני רואה‪ ,‬אז?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫מול העיניים שלי? אתם לא‪...‬אתם לא יכולים!‬ ‫ִאינֵז ‪:‬‬
‫למה? לא התפשטתי לפני המשרתת שלי?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫ַארסֵ ין‪ ).‬עזוב אותה! עזוב אותה! אל תיגע בה עם הידיים‬
‫(נאחזת בג ְ‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫הגבריות והמטונפות האלה שלך!‬
‫(הודף אותה באלימות‪ ).‬אני לא ג'נטלמן ‪ ,‬אין לי שום בעיה להרביץ‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫לאישה‪.‬‬
‫ַארסֵ ין‪ ,‬אתה הבטחת! אני מתחננת אליך‪ ,‬אתה‬‫אתה הבטחת לי ג ְ‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫הבטחת!‬
‫את זו שהפרה את ההסכם‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬

‫ִאינֵז מתרחקת ונסוגה לפינת החדר‪.‬‬

‫עשו מה שאתם רוצים‪ ,‬אתם החזקים‪ .‬אבל זכרו‪ ,‬אני כאן ואני רואה‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫ַארסֵ ין; אתה תצטרך לאהוב‬‫אתכם‪ .‬אני לא אוריד ממך את העיניים‪ ,‬ג ְ‬
‫אותה תחת המבט שלי‪ .‬כמה אני שונאת את שניכם! תאהבו‪ ,‬תאהבו!‬
‫אנחנו בגיהנום והתור שלי עוד יגיע‪.‬‬

‫בזמן הרפליקות הבאות היא מביטה בהם ללא מילה‪.‬‬

‫(חוזר ל ֶא ְסטֵ ל ומניח את ידיו על כתפיה‪( ).‬תני לי) את השפתיים שלך‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬

‫פאוזה‪ .‬הוא ורכן עליה ומזדקף בפתאומיות‪.‬‬

‫‪41‬‬
 ‫( בתנועת אכזבה‪ ).‬הא!‪(...‬פאוזה‪ ).‬אמרתי לך לא לשים לב אליה‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫זה לא היא‪( .‬פאוזה‪ ).‬גומז בחדר‪-‬המערכת‪ .‬הם סגרו את החלונות;‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫החורף הגיע‪ .‬שישה חודשים‪ .‬עברו שישה חודשים מאז שהם החליטו‬
‫שאני‪ ...‬הזהרתי אותך‪ ,‬אמרתי לך שאני אהיה מוטרד‪ ,‬נכון? הם‬
‫רועדים מקור; הם לא הורידו את הז'קטים‪ ...‬מוזר שכל‪-‬כך קר להם‬
‫שם‪ :‬ולי כל‪-‬כך חם‪ .‬הפעם‪ ,‬הם מדברים עליי‪.‬‬
‫זה ימשך הרבה זמן? (פאוזה‪ ).‬לפחות תגיד לי מה הוא אומר‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫כלום‪ .‬שום דבר‪ .‬הוא בן‪-‬זונה‪ ,‬זה הכל‪( .‬מטה אוזן‪ ).‬בן‪-‬זונה מסריח!‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫(מתקרב לאֶ ְסטֵ ל‪ ).‬נחזור לעניין שלנו! תאהבי אותי?‬
‫(מחייכת‪ ).‬מי יודע?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫תתני בי אמון?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫איזו שאלה מוזרה‪ :‬אתה כל הזמן תהיה מול העיניים שלי ובטח לא‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫תבגוד בי עם ִאינֵז‪.‬‬
‫זה בטוח‪( .‬פאוזה‪ .‬מרפה ידיו מכתפיה של אֶ ְסטֵ ל‪ ).‬אני מדבר על סוג אחר‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫של אמון‪( .‬מקשיב‪ ).‬נו! נו! תגיד מה שאתה רוצה‪ :‬אני לא שם כדי להגן‬
‫על עצמי‪( .‬לאֶ ְסטֵ ל‪ ).‬את חייבת לתת בי אמון!‬
‫אתה כל‪-‬כך מסובך‪ .‬אני נותנת לך את הפה שלי‪ ,‬את הזרועות שלי‪ ,‬את‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫כל הגוף שלי‪ ,‬הכל יכול להיות כל‪-‬כך פשוט‪ ...‬מה העניין הזה עם‬
‫האמון שלי? אין לי שום אמון לתת‪ :‬אתה ממש מביך אותי‪ .‬משהו‬
‫יושב לך חזק על המצפון אם אתה מתעקש כל‪-‬כך על האמון שלי‪.‬‬
‫הוציאו אותי להורג‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אני יודעת‪:‬סרבת להילחם‪ .‬אז?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫אני‪...‬אני לא בדיוק סרבתי‪( .‬לבלתי נראים‪ ).‬לדבר הוא יודע‪ ,‬להאשים‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫הוא יודע‪ ,‬אבל מה הייתי צריך לעשות‪ ,‬הוא לא אומר‪ .‬הייתי צריך‬
‫להיכנס למפקד שלי ולהגיד " אדוני המפקד‪ ,‬אני לא מתייצב"? איזו‬
‫שטות! הוא היה זורק אותי לכלא‪ .‬אני רציתי להעיד‪ ,‬להעיד רציתי!‬

‫‪42‬‬
‫לא רציתי שהם ישתיקו אותי‪( .‬לאֶ ְסטֵ ל‪ ).‬אני‪ ....‬אני עליתי על רכבת‪ .‬הם‬
‫תפסו אותי בגבול‪.‬‬
‫לאן רצית להגיע?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫למקסיקו‪ .‬חשבתי לערוך שם עיתון פציפיסטי‪( .‬שתיקה‪ ).‬נו‪ ,‬תגידי‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫משהו‪.‬‬
‫מה אתה רוצה שאני אגיד? פעלת נכון‪ ,‬הרי לא רצית להילחם‪( .‬תנועה‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫ַארסֵ ין‪ ).‬הא! יקירי‪ ,‬אני לא יכולה לנחש מה אני צריכה‬
‫עצבנית של ג ְ‬
‫לענות לך‪.‬‬
‫אוצר יקר שלי‪ ,‬צריך לומר לו שהוא ברח כמו אריה‪ .‬מפני שהוא ברח‪,‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫האריה שלך‪ .‬זה מה שאוכל אותו‪.‬‬
‫ברח‪ ,‬עזב‪ :‬קראי לזה איך שאת רוצה‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫היית חייב לברוח‪ ,‬אם היית נשאר היו אוסרים אותך‪,‬לא?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫כמובן‪( .‬פאוזה‪ ).‬אֶ ְסטֵ ל‪ ,‬אני פחדן בעיניך?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אין לי מושג‪ ,‬אהוב שלי‪ ,‬אני לא יכולה לשים את עצמי במקומך‪ .‬אתה‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫צריך להחליט‪.‬‬
‫(בתנועת לאות‪ ).‬אני לא יכול‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫בטח היו לך סיבות להתנהג כמו שהתנהגת‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫היו לי‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אז?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫האם אלו הסיבות האמיתיות?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬‫ג ְ‬
‫(במורת רוח) אתה כל‪-‬כך קשה‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫רציתי להעיד‪ ,‬אני‪...‬חשבתי על זה הרבה זמן‪ ...‬האם אלו הסיבות‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫האמיתיות?‬
‫או! זאת השאלה‪ .‬האם אלו הסיבות האמיתיות? חשבת על זה הרבה‪,‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫שקלת‪ ,‬לא רצית לוותר לעצמך בקלות‪ ,‬היית צריך למצוא צידוקים‬

‫‪43‬‬
‫מוצלחים למה שעשית‪.‬אבל הפחד‪ ,‬השנאה וכל שאר הטינופות שאנחנו‬
‫מסתירים‪ ,‬גם הן סיבות‪ .‬קדימה‪ ,‬תמשיך לחפש‪ ,‬שאל את עצמך‬
‫שאלות‪.‬‬
‫שתקי! את חושבת שחיכיתי לעצות שלך? הייתי מסתובב בתא שלי‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫ימים שלמים מהחלון לדלת‪ ,‬מהדלת לחלון‪ .‬ארבתי לעצמי‪ .‬אני מרגיש‬
‫כאילו חיים שלמים חקרתי את עצמי‪ ,‬ומה‪ ...‬מה שנשאר זה מה‬
‫שעשיתי‪ .‬אני‪ ...‬עליתי על הרכבת‪ ,‬זה בטוח‪ .‬אבל למה? למה? בסוף‬
‫חשבתי‪ :‬המוות שלי יקבע; אם אמות באומץ‪ ,‬אוכיח שלא הייתי‬
‫פחדן‪...‬‬
‫ַארסֵ ין?‬
‫ואיך מתת‪ ,‬ג ְ‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫רע‪ִ ( .‬אינֵז מתפוצצת מצחוק‪ ).‬תקלה גופנית פשוטה‪ .‬אני לא מתבייש בזה‪,‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫זה יכול לקרות לכל אחד‪ .‬רק שהשאלה תמיד תרחף באוויר‪( .‬לאֶ ְסטֵ ל‪).‬‬
‫בואי הנה‪ ,‬את‪ .‬הסתכלי עליי‪ .‬אני צריך שמישהו יסתכל עליי בזמן‬
‫שהם מדברים עליי שם‪ .‬אני אוהב עיניים ירוקות‪.‬‬
‫עיניים ירוקות? תראו‪ ,‬תראו! ואת‪ ,‬אֶ ְסטֵ ל? את אוהבת פחדנים?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫ממש לא מזיז לי‪ .‬פחדן או לא‪ ,‬העיקר שידע לנשק‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫כולם יושבים‪ ,‬מעשנים סיגרים ומהנהנים; משועממים‪ .‬חושבים‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫ַארסֵ ין פחדן‪ .‬מעורפלים‪ ,‬חצי ישנים‪ .‬העיקר שיש משהו‬ ‫לעצמם‪ :‬ג ְ‬
‫ַאר ֵסין פחדן‪ .‬זה מה שהם החליטו‪ ,‬החברים שלי‪ .‬בעוד‬‫להתעסק בו‪ .‬ג ְ‬
‫ַארסֵ ין‪ .‬לכן יש מזל‪ ,‬לשתיכן;‬
‫עשרה חודשים הם יאמרו‪ :‬פחדן כמו ג ְ‬
‫אף אחד כבר לא חושב עליכן‪ ,‬שם‪.‬‬
‫ַארסֵ ין?‬
‫ואישתך‪ ,‬ג ְ‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫מה עם אשתי? היא מתה‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫מתה?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫כנראה שכחתי לספר לכן‪ .‬היא מתה לא מזמן‪ .‬לפני חודשיים פחות או‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫יותר‪.‬‬
‫‪44‬‬
 ‫מעצב?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫מעצב‪ ,‬אלא מה? ממה עוד היא יכולה למות? נו‪ ,‬אז הכל בסדר‪:‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫המלחמה הסתיימה‪ ,‬אשתי מתה ואני נכנסתי להסטוריה‪.‬‬

‫פולט אנחה יבשה ומעביר את ידו על פניו‪ .‬אֶ ְסטֵ ל נתלית עליו‪.‬‬

‫אהוב שלי‪ ,‬אהוב שלי! הסתכל עליי‪ ,‬אהוב שלי! תגע בי‪( .‬לוקחת את ידו‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫ומניחה אותה על חזה‪ ).‬שים את היד שלך על החזה שלי‪.‬‬
‫ַארסֵ ין מנסה‬
‫(ג ְ‬
‫להתחמק‪ ).‬תשאיר אותה שם; תשאיר אותה‪ ,‬אל תזוז‪ .‬הם ימותו אחד‬
‫אחד‪ :‬מה שהם חושבים לא חשוב‪ .‬שכח אותם‪ .‬רק אני קיימת‪.‬‬
‫(מרחיק את ידה‪ ).‬הם לא שוכחים אותי‪ .‬הם ימותו‪ ,‬אבל יבואו אחרים‪,‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫שימשיכו לשאת את הדגל‪ :‬השארתי את החיים שלי בידיים שלהם‪.‬‬
‫או! אתה חושב יותר מדי‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫מה עוד יש לעשות? פעם הייתי איש של מעשים‪...‬אה! רק לחזור להיות‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫ביניהם ליום אחד‪ ...‬הכל הייתי מפריך! אבל אני מחוץ למשחק‪ :‬הם‬
‫עושים את המאזן מבלי שאני אטריד אותם יותר מדי‪ .‬הם צודקים‪.‬‬
‫אני מת‪ .‬גמור וחתום‪( .‬צוחק‪ ).‬הפכתי לנחלת הציבור‪.‬‬
‫שתיקה‪.‬‬

‫ַארסֵ ין!‬
‫(בעדינות‪ ).‬ג ְ‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫את כאן? אז תקשיבי‪ ,‬את תעשי לי טובה קטנה‪ .‬לא‪ ,‬אל תלכי‪ .‬אני‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫יודע‪ :‬זה בטח מוזר לך‪ ,‬את לא רגילה שמישהו מבקש ממך עזרה‪ .‬אבל‬
‫אם תרצי‪ ,‬אם תעשי מאמץ‪ ,‬אולי נוכל לאהוב באמת? תראי; אלף‬
‫אנשים חוזרים ואומרים שאני פחדן‪ .‬אבל מה זה אלף אנשים? אם‬
‫הייתה נפש אחת‪ ,‬נשמה אחת‪ ,‬שתאמין‪ ,‬בכנות‪ ,‬שאני לא ברחתי‪ ,‬שלא‬
‫יתכן שברחתי‪ ,‬שיש לי אומץ‪ ,‬שאני נקי‪ ,‬אני‪ ...‬אני בטוח שאני אנצל!‬
‫את מוכנה להאמין בי? אני אזכור לך את זה לתמיד‪.‬‬
‫‪45‬‬
 ‫אידיוט! אידיוט יקר שלי! אתה חושב שאני מסוגלת לאהוב פחדן?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫אבל אמרת‪...‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫ַארסֵ ין‪ ,‬גברים אמיתיים‪ ,‬עם עור‬
‫צחקתי‪ .‬אני אוהבת גברים‪ ,‬ג ְ‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫מחוספס וידיים חזקות‪ .‬אין לך לסת של פחדן‪ ,‬אין לך פה של פחדן‪ ,‬גם‬
‫השיער שלך הוא לא של פחדן‪ .‬ובזכות הפה שלך‪ ,‬הקול שלך והשיער‬
‫שלך אני אוהבת אותך‪.‬‬
‫זה נכון? באמת?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אתה רוצה שאני אשבע?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫אז אני בז לכולם‪ ,‬למי ששם ולמי שכאן‪ .‬אֶ ְסטֵ ל‪ ,‬אנחנו נצא‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫מהגיהינום‪ִ ( .‬אינֵז מתפוצצת מצחוק‪ .‬הם נעצרים ומביטים בה‪ ).‬מה יש?‬
‫(צוחקת‪ ).‬היא לא מאמינה לאף מילה שיוצאת לה מהפה; איך אתה‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫יכול להיות כל‪-‬כך תמים? " אֶ ְסטֵ ל‪ ,‬אני פחדן בעיניך?" כאילו זה‬
‫באמת מעניין אותה‪.‬‬
‫ַארסֵ ין‪ ).‬אל תקשיב לה‪ .‬אם אתה רוצה באמון שלי‪ ,‬תתחיל בזה‬ ‫ִאינֵז‪( .‬לג ְ‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫שתיתן בי את שלך‪.‬‬
‫בדיוק‪ ,‬בדיוק! תן בה אמון‪ .‬היא צריכה גבר‪ ,‬לזה אתה יכול להאמין‪,‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫זרוע של גבר סביב המותנים שלה‪ ,‬ריח של גבר‪ ,‬תאווה של גבר בעיניים‬
‫של גבר‪ .‬בקשר לשאר‪ ...‬הא! היא תאמר לך שאתה אלוהים‪ ,‬אם זה‬
‫מה שתבקש‪.‬‬
‫אֶ ְסטֵ ל! זה נכון? תעני לי; זה נכון?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫מה אתה רוצה שאני אגיד? מכל הסיפורים האלה אני כבר לא מבינה‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫כלום‪ ( .‬רוקעת ברגלה‪ ).‬אפשר להשתגע! אפילו אם היית פחדן הייתי‬
‫אוהבת אותך‪ ,‬טוב? מספיק לך?‬

‫פאוזה‪.‬‬

‫(לשתי הנשים‪ ).‬אתן מגעילות אותי!‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬

‫ג ְ‬
‫‪46‬‬
 ‫הולכך לכיוון הדלת‪.‬‬

‫מה אתה עושה?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬

‫אני הולך‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫(במהירות‪ ).‬לא תגיע רחוק‪ :‬הדלת נעולה‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫הם יצטרכו לפתוח אותה‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬

‫הוא מצלצל בפעמון‪ .‬הפעמון אינו מגיב‪.‬‬

‫(לאֶ ְסטֵ ל‪ ).‬אל תדאגי; הפעמון לא עובד‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬

‫אני אומר לכן שהם יפתחו‪( .‬הוא מטופף על הדלת‪ ).‬אני לא יכול לסבול‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אתכן יותר‪ ,‬לא יכול‪( .‬אֶ ְסטֵ ל רצה לקראתו‪ ,‬הוא הודף אותה‪ ).‬לכי! את‬
‫מגעילה אותי עוד יותר ממנה‪ .‬לחה וחלקלקה כמו תמנון‪ .‬אני לא רוצה‬
‫לשקוע בתוך העיניים שלך‪ .‬את חול טובעני‪ ,‬את ביצה‪ ( .‬הוא מדפק על‬
‫הדלת‪ ).‬אתם מתכוונים לפתוח?‬
‫ַארסֵ ין‪ ,‬אני מתחננת‪ ,‬אל תלך‪ ,‬אני לא אפנה אליך יותר‪ ,‬אני אניח לך‪,‬‬
‫ג ְ‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫אבל אל תלך‪ִ .‬אינֵז שלפה ציפורניים‪ ,‬אני לא רוצה להישאר איתה לבד‪.‬‬
‫תסתדרי‪ .‬אני לא ביקשתי ממך לבוא לכאן‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫פחדן! פחדן! אתה באמת פחדן‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫(מתקרבת לאֶ ְסטֵ ל‪ ).‬אז מה‪ ,‬גוזל קטן שלי‪ ,‬עכשיו את מרוצה? ירקת לי‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫בפנים כדי למצוא חן בעיניו‪ ,‬רבנו בגללו‪ -‬ועכשיו הוא הולך‪ ,‬הפחדן‪,‬‬
‫נישאר כאן רק אנחנו‪ ,‬הנשים‪.‬‬
‫זה לא יעזור לך; אם הדלת הזאת נפתחת‪ ,‬אני בורחת‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫לאן?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫לא משנה לאן‪ .‬כמה שיותר רחוק ממך‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬

‫‪47‬‬
 ‫ַארסֵ ין לא מפסיק לדפוק על הדלת‪.‬‬
‫ג ְ‬

‫פתחו! נו פתחו כבר! אני מוכן לסבול כל‪-‬דבר‪ :‬את מכשירי העינויים‪,‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫הצבתות‪ ,‬המלקחיים‪ ,‬העופרת המותכת‪ ,‬את כל מה ששורף ‪ ,‬כל מה‬
‫שקורע‪ ,‬אני רוצה לסבול באמת‪ .‬עדיפות אלף צריבות‪ ,‬עדיף השוט‪,‬‬
‫עדיפה החומצה‪ ,‬על הסבל הזה שבראש‪ ,‬מפלצת הסבל הזאת‪,‬‬
‫שמתחככת בך בעדינות‪ ,‬מלטפת אותך ואף פעם לא מכאיבה לך‬
‫מספיק‪( .‬אוחז בידית הדלת ומנענע אותה‪ ).‬אתם מוכנים לפתוח? (הדלת‬
‫נפתחת במפתיע‪ ,‬הוא כמעט נופל‪ ).‬הא!‬
‫שתיקה ארוכה‪.‬‬

‫ַארסֵ ין? לך‪.‬‬

‫נו‪ ,‬ג ְ‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫(באיטיות‪ ).‬אני שואל את עצמי למה הדלת הזאת נפתחה‪.‬‬ ‫גַא ְרסֵ ין‪:‬‬
‫למה אתה מחכה? לך‪ ,‬לך מהר!‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫אני לא הולך‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫ואת‪ ,‬אֶ ְסטֵ ל? (אֶ ְסטֵ ל לא זזה; ִאינֵז מתפוצצת מצחוק‪ ).‬אז? מי זה יהיה? מי‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫משלושתינו? הדרך פנויה‪ ,‬מי מחזיק אותנו? הא! פשוט למות מצחוק!‬
‫אנחנו בלתי‪-‬נפרדים‪.‬‬
‫אֶ ְסטֵ ל מזנקת עליה מאחור‪.‬‬

‫ַארסֵ ין! עזור לי‪ .‬עזור לי מהר‪ .‬נגרור אותה החוצה‬

‫בלתי‪-‬נפרדים? ג ְ‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫ונסגור את הדלת; היא עוד תראה‪.‬‬
‫(תוך מאבק‪ ).‬אֶ ְס ֵטל! ֶא ְסטֵ ל! אני מתחננת‪ ,‬לא למסדרון‪ ,‬אל תזרקי אותי‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫למסדרון!‬
‫עזבי אותה‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫השתגעת‪ ,‬היא שונאת אותך‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬

‫‪48‬‬
 ‫בגללה נשארתי‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬

‫ַארסֵ ין מופתעת‪.‬‬
‫אֶ ְסטֵ ל מרפה מ ִאינֵז ומביטה בג ְ‬

‫בגללי? (פאוזה‪ ).‬טוב‪ ,‬אז‪..‬סגור את הדלת‪ .‬מאז שהיא פתוחה הרבה‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫ַארסֵ ין ניגש אל הדלת וסוגר אותה‪ ).‬בגללי?‬
‫יותר חם כאן‪( .‬ג ְ‬
‫כן‪ .‬את יודעת מה זה להיות פחדן‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫כן‪ ,‬אני יודעת‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫את יודעת מה זה כאב‪ ,‬מה זאת בושה‪ ,‬מה זה פחד‪ .‬בטח היו ימים‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫שהסתכלת אל תוך עצמך והחוורת מפחד‪ .‬ואז‪ ,‬למחרת‪ ,‬לא ידעת מה‬
‫לעשות עם התחושה הזאת‪ ,‬לא הצלחת לפענח את הגילוי מהיום‬
‫שעבר‪ .‬כן‪ ,‬את מכירה את מחיר הרוע‪ .‬וכשאת אומרת שאני פחדן‪ ,‬את‬
‫מדברת מניסיון‪ ,‬נכון?‬
‫כן‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫אותך אני צריך לשכנע‪ :‬את מהסוג שלי‪ .‬באמת חשבת שאני מתכוון‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫ללכת? לא הייתי מסוגל להשאיר אותך כאן‪ ,‬מנצחת‪ ,‬עם כל המחשבות‬
‫האלה בראש; כל המחשבות האלה שנוגעות לי‪.‬‬
‫אתה באמת רוצה לשכנע אותי?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫זה הדבר היחיד שנשאר לי‪ .‬אותם‪ ,‬אני כבר לא שומע‪ ,‬את יודעת‪ .‬סוף‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫פסוק‪ :‬התיק סגור‪ ,‬שם‪ ,‬אני כבר שום דבר‪ ,‬אפילו לא פחדן‪ִ .‬אינֵז‪,‬‬
‫אנחנו לבד‪ ,‬רק אתן עוד יכולות לחשוב עליי‪ .‬היא לא נחשבת‪ ,‬אבל את‪,‬‬
‫את ששונאת אותי‪ ,‬אם את תאמיני לי‪ ,‬אני אנצל‪.‬‬
‫זה לא יהיה קל‪ .‬אני אישה קשה‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫אני אשקיע את כל הזמן שיידרש‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫או! זמן יש לך כמה שרק תרצה‪....‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫(אוחז בכתפיה‪ ).‬שמעי‪ ,‬לכל אחד יש מטרה בחיים‪ ,‬נכון? אני‪ ,‬אותי לא‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬

‫‪49‬‬
 ‫עניינו לא כסף ולא אהבה‪ .‬אני רציתי להיות גבר‪ .‬קשוח‪ .‬הימרתי‪ ,‬את‬
‫כל מה שהיה לי שמתי על אותו סוס‪ .‬אדם יכול להיות פחדן אם בחר‬
‫בדרכים הכי מסוכנות? אפשר לשפוט חיים שלמים לפי מעשה אחד?‬
‫למה לא? שלושים שנה חלמת שאתה גיבור; וסלחת לעצמך על אלפי‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫חולשות קטנות כי לגיבורים מותר הכל‪ .‬כמה שזה היה נוח! ואז‪,‬‬
‫בשעת סכנה‪ ,‬כשעמדת עם הגב לקיר‪ ...‬עלית על רכבת למקסיקו‪.‬‬
‫לא חלמתי להיות גיבור‪ .‬בחרתי בזה‪ .‬אנחנו מה שאנחנו רוצים להיות‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫תוכיח‪ .‬תוכיח שזה לא היה חלום‪ .‬רק המעשים קובעים מי אנחנו‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫מתתי מוקדם מדי‪ .‬לא נתנו לי זמן כדי לעשות את המעשים שלי‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫תמיד מתים מוקדם – או מאוחר מדי‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬החיים מסתיימים‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫בנקודה מסויימת ואז נמתח הקו ומגיע שלב הסיכומים‪ .‬אתה‪ -‬החיים‬
‫שלך‪ ,‬ורק הם‪.‬‬
‫נחש! יש לך תשובה לכל דבר‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫קדימה! קדימה! לא להתייאש‪ .‬לא כל‪-‬כך קשה לשכנע אותי‪ .‬תאסוף‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫ַאר ֵסין מושך בכתפיו‪ ).‬לא פגיע‪ ,‬אה‪.‬‬
‫את עצמך‪ ,‬חפש טיעונים‪ ,‬תתאמץ‪( .‬ג ְ‬
‫ַאר ֵסין‪ ,‬אתה פחדן כי זה מה שאני רוצה‪ .‬זה מה שאני‬ ‫אתה פחדן‪ ,‬ג ְ‬
‫רוצה‪,‬אתה שומע‪ ,‬זה מה שאני רוצה! ועדיין‪ ,‬תראה כמה אני חלשה‪,‬‬
‫סתם משב‪-‬רוח; בסך הכל מבט שרואה אותך‪ ,‬מחשבה חסרת‪-‬צורה‬
‫שחושבת אותך‪( .‬הוא הולך לקראתה‪ ,‬זרועותיו פתוחות‪ ).‬הא! עכשיו הן‬
‫נפתחות‪ ,‬הזרועות הגבריות הגדולות האלה‪ .‬מה אתה מנסה לעשות?‬
‫מחשבות אי אפשר לתפוס בידיים‪ .‬אז אין לך ברירה‪ :‬אתה חייב‬
‫לשכנע אותי‪ .‬אתה בידיים שלי‪.‬‬
‫ַארסֵ ין!‬
‫ג ְ‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫מה?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫תתנקם‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫איך?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬

‫‪51‬‬
 ‫נשק אותי‪ ,‬והיא תתחיל לשיר‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫זה נכון‪ִ ,‬אינֵז‪ ,‬אני בידיים שלך‪ ,‬אבל גם את בשלי‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬

‫הוא רוכן מעל אֶ ְסטֵ ל‪ִ .‬אינֵז פולטת צרחה‪.‬‬

‫הא! פחדן! פחדן! לך! לך תתנחם אצל נשים‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬

‫לשיר‪ִ ,‬אינֵז‪ ,‬לשיר!‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫איזה זוג יפה! אם היית רואה את היד השמנונית שלו מרוחה לך על‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫הגב‪ ,‬מקמטת את העור שלך‪ ,‬מטנפת את הבד‪ .‬יש לו ידיים לחות;הוא‬
‫מזיע‪ .‬הוא ישאיר לך כתם כחול על השמלה‪.‬‬
‫ַארסֵ ין; זה יגמור אותה‪.‬‬
‫לשיר! לשיר! חבק אותי יותר חזק‪ ,‬ג ְ‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫כן‪ ,‬חבק אותה חזק‪ ,‬חבק אותה! תזלו‪ ,‬תתערבבו אחד בשניה‪ .‬אין כמו‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫ַארסֵ ין? חמימה ועמוקה כמו שינה‪ ,‬אבל אני לא אתן לך‬‫האהבה‪ ,‬נכון ג ְ‬
‫לישון‪.‬‬

‫ַאר ֵסין‪.‬‬
‫תנועה של ג ְ‬

‫אל תקשיב לה‪ .‬נשק אותי; אני כולי שלך‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫ַארסֵ ין‬
‫נו‪ ,‬למה אתה מחכה? עשה מה שאומרים לך‪,‬איזו סצנה‪ :‬ג ְ‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫הפחדן אוחז בזרועותיו הגבריות את אֶ ְסטֵ ל רוצחת‪-‬העוללים‪ .‬זה הזמן‬
‫ַארסֵ ין הפחדן ינשק את הגברת? אני רואה אתכם‪ ,‬כולם‬‫להמר‪ .‬האם ג ְ‬
‫רואים אתכם; לבד אני קהל שלם‪ ,‬אני ההמון‪ .‬שומע את ההמון ‪,‬‬
‫ַארסֵ ין?‪( .‬ממלמלת‪ ).‬פחדן! פחדן! פחדן! פחדן! אין טעם לנסות‬
‫ג ְ‬
‫להתחמק‪ ,‬אני לא ארפה ממך‪ .‬מה יתנו לך השפתיים שלה? שכחה?‬
‫אבל אני לא אשכח אותך‪ .‬אותי אתה צריך לשכנע‪ .‬אותי‪ .‬בוא‪ ,‬בוא!‬
‫אני מחכה‪ .‬את רואה‪ ,‬אֶ ְס ֵטל‪ ,‬הוא מרפה ממך‪ ,‬הוא ממושמע כמו‬
‫כלב‪ ...‬הוא אף פעם לא יהיה שלך!‬
‫‪51‬‬
 ‫אז‪ ,‬אף פעם לא ירד הלילה?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אף פעם‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫את תמיד תראי אותי?‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫תמיד‪.‬‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫ַארסֵ ין נוטש את אֶ ְסטֵ ל וצועד מספר צעדים בחדר‪ .‬מתקרב אל הפסל‪.‬‬
‫ג ְ‬

‫הפסל‪( ...‬מלטף אותו‪ ).‬ובכן‪ ,‬הגיע הרגע‪ .‬אני מסתכל עליו ומבין שאני‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫בגיהינום‪ .‬אני אומר לכן‪ ,‬הכל היה צפוי‪ .‬הם ידעו שאני אעמוד מול‬
‫האח הזה‪ ,‬ואחזיק ככה בפסל הזה‪ ,‬כשכל המבטים האלה מופנים‬
‫אליי‪ .‬טורפים אותי‪( ...‬הוא מסתובב לפתע‪ ).‬מה! אתן רק שתיים? חשבתי‬
‫שאתן הרבה יותר‪( .‬צוחק‪ ).‬אז‪ ,‬זה הגיהינום‪ ,‬אה? לא הייתי מתאר‬
‫לעצמי‪ ...‬אתן זוכרות‪ :‬חדרי‪-‬עינויים‪ ,‬להבות‪ ,‬שוטים‪ ,‬יתדות‪ .‬הא!‬
‫איזו בדיחה‪ .‬מי צריך את כל זה‪ :‬הגיהינום הוא האחרים‪.‬‬
‫אהוב שלי!‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫(הודף אותה‪ ).‬עזבי אותי‪ .‬אני לא יכול לאהוב אתך כשהיא רואה‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬
‫אותי‪.‬‬
‫הא! אז היא לא תראה אותך יותר‪.‬‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬

‫היא מרימה את סכין המכתבים מהשולחן‪ ,‬מתנפלת על ִאינֵז ודוקרת אותה מספר פעמים‪.‬‬

‫(נאבקת וצוחקת‪ ).‬מה את עושה‪ ,‬מה את עושה‪ ,‬השתגעת? את הרי יודעת‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫שאני מתה‪.‬‬
‫מתה?‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫היא שומטת את הסכין‪ .‬פאוזה‪ִ .‬אינֵז מרימה את הסכין ודוקרת את עצמה בזעם‪.‬‬

‫‪52‬‬
‫מתה! מתה! מתה! לא סכין‪ ,‬לא רעל ‪ ,‬לא חבל‪ .‬זה כבר נעשה‪ .‬מבינה?‬ ‫ִאינֵז‪:‬‬
‫ואנחנו יחד לתמיד‪.‬‬
‫(מתפוצצת מצחוק‪ ).‬לתמיד‪ ,‬אלוהים‪ ,‬זה מצחיק! לתמיד!‬ ‫אֶ ְסטֵ ל‪:‬‬
‫(צוחק בהסתכלו על שתיהן‪ ).‬לתמיד!‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬
‫ג ְ‬

‫ַאר ֵסין‬
‫הם צונחים לישיבה‪ ,‬כל אחד בספה שלו‪ .‬שתיקה ארוכה‪ .‬הם מפסיקים לצחוק ומביטים זה בזה‪ .‬ג ְ‬
‫קם‪.‬‬

‫טוב‪ ,‬נמשיך‪.‬‬ ‫ַארסֵ ין‪:‬‬

‫ג ְ‬

‫‪ -‬מסך ‪-‬‬

‫‪53‬‬