‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫מצגת ‪ :1‬יסודות הנוירופסיכולוגיה‪:‬‬

‫נוירופסיכולוגיה ‪ -‬הגדרות ומטרות‪:‬‬
‫נוירופסיכולוגיה קלינית‪ :‬עוסקת בפגיעות מוחיות באופן ספציפי‪.‬‬
‫אפיון תסמונות נוירו‪-‬התנהגותיות‪.‬‬ ‫•‬
‫אבחון דיאגנוסטי ו‪/‬או תפקודי‪ ,‬לצורך טיפולי או משפטי – כדי לדעת מה יש לאדם שמולנו‪ .‬בניגוד‬ ‫•‬
‫לאבחונים אחרים שהם קליניים‪ ,‬הנוירופסיכולוגים פיתחו תרבות נוקשה ומקצועית של אבחון‬
‫תסמונות נוירופסיכולוגית‪ .‬אחת הסיבות שזה קרה דווקא בתחום הזה‪ ,‬בניגוד לאבחונים קליניים‬
‫קלאסיים‪ ,‬היא הצורך ההיסטורי‪ .‬לאנשים בעבר לא הייתה דרך לדעת מה קורה במוחו של אדם‪,‬‬
‫כאשר הייתה לו פגיעת ראש‪ .‬לא הייתה דרך לעשות הדמיה‪ .‬לכן עלתה השאלה מה הקשר בין הפגיעה‬
‫התפקודית של האדם להתנהגות שלו – את הקשר ניתן היה לגלות רק כאשר האדם מת‪ ,‬כשניתן היה‬
‫לבחון את מוחו‪ .‬חלק מהאבחון נעשה באמצעות טסטים כדי לגלות את הקשר בין ההתנהגות לאזור‬
‫המוחי שנפגע‪ ,‬מעין ‪ MRI‬פרימיטיבי‪ .‬האסון הגדול של הנוירופסיכולוגיה הקלאסית היה הטכנולוגיה‬
‫– כי פתאום ניתן היה לשים בן אדם בתוך מכשיר ולקבל הדמיה מצוינת למוח‪ ,‬זה הרבה יותר טוב‬
‫מאשר סדרה של טסטים התנהגותיים פשוטים‪ .‬נראה היה שהתחום יורד לאבדון‪ ,‬אך לא כך הדבר‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬גם תחום ההדמיה איננו פשוט– הרבה פעמים נוכל לראות ‪ MRI‬שנראה מאוד גרוע‬
‫ואילו החולה יתפקד בצורה טובה‪ ,‬וגם להיפך‪ -‬נוכל לקבל ‪ MRI‬שנראה תקין אבל החולה מתפקד‬
‫בצורה ירודה‪ .‬בשל העובדה שהקשרים בין ההדמיה לתפקוד עדיין עמומים‪ ,‬ישנם עדיין אבחונים‪-‬‬
‫חלקם לדיאגנוזה וחלקם תפקודיים – לצורך טיפולי או משפטי )התחום המשפטי מאוד גדול‪ ,‬חזק‬
‫בעיקר בארה"ב(‪ .‬המורכבות של הנוירופסיכולוגיה צפה במקרים הללו כי לא תמיד רואים בעיה‬
‫בהדמיה אך יחד עם זאת האדם לא מתפקד כלל‪ .‬אחד הוויכוחים הגדולים עוסק באנשים שעברו‬
‫תאונות דרכים‪ ,‬משום שכתוצאה מתאונת דרכים‪ ,‬פגיעה מאוד שכיחה היא זעזוע מוח‪ ,‬אשר מוגדרת‬
‫היטב מבחינת הסימפטומים והתופעות‪ .‬אך ישנה תופעה בשם )‪postconcussive syndrome (pcs‬‬
‫– סינדרום שאנשים שעברו זעזוע מוח יכולים לסבול ממנו‪ ,‬וכולל סט של סימפטומים שיכולים‬
‫להימשך זמן רב לאחר זעזוע מוח‪ .‬הם סובלים מירידה בתפקוד‪ ,‬לא יכולים לחזור לעבודה‪ ,‬מערכות‬
‫היחסים שלהם מתפרקות‪ ,‬ולא ברור כלל מאין זה מגיע‪ .‬הם עברו את התאונה מבלי שתשאיר עליהם‬
‫חותם‪ ,‬אך התפקוד שלהם מאוד נפגע לאחר התאונה‪ .‬אחת השאלות שעולות היא האם זו תסמונת‬
‫נוירופסיכולוגית אמיתית או מדומה?‬
‫פיתוח וניטור תוכניות שיקום – על מנת לבדוק האם מה שאנחנו עושים בכלל עוזר‪.‬‬ ‫•‬

‫נוירופסיכולוגיה קוגניטיבית‪ :‬מתעסקת בתפקוד המוח‪ ,‬במחקר‪.‬‬

‫לימוד דרך הפעולה של המנגנון הקוגניטיבי‪ ,‬וכיצד הוא מאורגן במוח )בד"כ על ידי חקר חולים( ‪-‬‬ ‫•‬
‫ניסיון להבין כיצד הקוגניציה האנושית עובדת ומאורגנת‪ .‬בד"כ בודקים על אנשים בריאים‪.‬‬
‫כשבודקים אנשים שנפגעו‪ ,‬אנחנו מקבלים מכונה שמשהו "נשבר" בה‪ ,‬ומתוך כך שהמוח יעבוד בצורה‬
‫שונה‪ ,‬החוקרים מנסים להבין איך המכונה עובדת בצורה התקינה‪ ,‬הטבעית‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫הבנת המבנה ודרך הפעולה של המוח וכיצד הוא תומך במערכת הקוגניטיבית‪ .‬המחקר‬ ‫•‬
‫הנוירופסיכולוגי נעשה לרוב על חולים‪.‬‬

‫שתי הגישות משלימות אחת את השנייה‪ ,‬הנוירופסיכולוגיה המחקרית )קוגניטיבית( מובילה לגישות קליניות‬
‫חדשות והנוירופסיכולוגיה הקלינית מובילה לממצאים מחקריים חדשים )גילוי תסמונות ומקרים חדשים(‪.‬‬

‫גורמי נזק מוחי‪ :‬הקורס יעסוק בהשלכות של נזק מוחי על התפקוד וההתנהגות‪.‬‬
‫‪ o‬טראומה פיזית )‪ :TBI (Traumatic Brain Injury‬תאונות דרכים‪ ,‬נפילות‪ ,‬פגיעות ירי‪ ,‬רסיסים‪.‬‬
‫יכול לקרות מכל חבלה אפשרית‪ .‬הגורם השכיח ביותר ל‪ TBI-‬הוא נפילות – כמעט ‪ 50%‬מפגיעות‬
‫המוח‪ ,‬כאשר קשישים נמצאים בסכנה הגדולה ביותר‪.‬‬
‫אירועים מוחיים‬ ‫‪o‬‬
‫‪ o‬גידולים מוחיים‬
‫‪ o‬תסמונות התפתחותיות – אוטיזם‪ fetal alcohol syndrome ,‬ועוד מגוון תסמונות שאנחנו לא מכירים‬
‫בעולם המערבי המודרני )אנחנו לא מכירים אותן בגלל החיסונים(‪.‬‬
‫‪ o‬מחלות ניווניות – הנטינגטון‪ ,‬פרקינסון‪ ,‬אלצהיימר‪ .‬בעיקר אצל מבוגרים‪ ,‬אך יכולות לתקוף גם‬
‫צעירים‪.‬‬
‫‪ o‬מחסור תזונתי חמור – לדוגמה‪ ,‬מחסור בוויטמין ‪ ,B1‬ממנו סבלו תינוקות רמדיה‪ .‬הוציאו את ויטמין‬
‫‪ B1‬מהפורמולה של התינוקות וגרמו לילדים לנזק מוחי בלתי הפיך‪.‬‬
‫‪ o‬חומרים רעילים שונים – גזים שונים‪ ,‬שימוש בסמים מסוימים‪.‬‬
‫‪ o‬מחלות מוחיות נרכשות ממקור ויראלי‪ ,‬חיידקי‪ ,‬פטרייתי וטפילי )אנצפליטיס‪ ,AIDS ,‬הפרס(‪.‬‬
‫אנצפליטיס הוא זיהום מוחי שיכול לעבור מבלי להותיר סימן על החולה‪ ,‬אך גם יכול לגרום לו לנכות‬
‫נוירולוגית‪.‬‬

‫‪:Traumatic Brain Injury – TBI‬‬

‫מחלקים את הפגיעות הטראומטיות לשני סוגים‪:‬‬
‫‪ :Closed head injury (no external penetration) .1‬בפגיעה זו‪ ,‬הגולגולת נותרת שלמה‪ ,‬אך אין זה אומר‬
‫שהמוח לא נפגע‪ ,‬אלא רק ששום דבר חיצוני לא חדר לתוכו‪ .‬הפגיעה הראשונה שנראה היא ‪hyperextension‬‬
‫של הראש והצוואר – האצה אחורית פתאומית של הגולגולת יוצרת התארכות קיצונית של עמוד השדרה‬
‫הצווארי‪ .‬ברגע שהגולגולת מפסיקה לזוז‪ ,‬המוח מכה בקדמת הגולגולת‪ ,‬כך שניתן לראות פגיעה פיזית ברקמה‬
‫המוחית‪ .‬בשלב שני יש ‪ – hyperflexion of head and neck‬הראש עף קדימה ועוצר באחת‪ .‬החלק‬
‫האוקסיפיטלי של המוח מכה בחלק האחורי של הגולגולת‪ .‬כתוצאה מכך יכולים להיות נזקים קשים‪ ,‬כמו‬
‫קריעה של אקסונים‪ ,‬והסימפטומים יכולים להיות חמורים יותר ממשהו נקודתי שחודר אל המוח‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫‪ – Open head injury (penetration injury) .2‬כל המקרים בהם הגולגולת נפגעת כתוצאה מחפץ חיצוני שנכנס‬
‫פנימה ופוצע את המוח‪ .‬פגיעה יותר נקודתית‪.‬‬

‫שבץ – )‪:cerebrovascular accident (CVA‬‬

‫כדי להבין את הקשר בין התפקוד למוח‪ ,‬אנחנו לא יכולים לבחון מוח של אדם שעבר תאונת דרכים וקיבל‬
‫פגיעה מסיבית‪ .‬לצורכי מחקר‪ ,‬החוקרים משתמשים באנשים שעברו שבץ‪ ,‬מפני ששבץ יכול להיות נקודתי‪.‬‬
‫קיימים שני סוגים‪:‬‬
‫‪ .1‬שבץ איסכמי – קורה כתוצאה ממחסור בדם )מבטא חסימה‪/‬סתימה בזרימת הדם(‪ .‬כל האזור‬
‫מנקודת החסימה והלאה‪ ,‬מתחיל לרעוב לחמצן ולמות‪ .‬לפני כ‪ 20-‬שנים‪ ,‬אם מישהו היה מגיע לחדר‬
‫מיון עם סימנים של שבץ מסוג זה‪ ,‬לרופאים לא היה הרבה להציע לו – היו שמים אותו לאשפוז במיון‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫נוירולוגי והיו עוקבים אחר הנזק המוחי‪ .‬ככל שהשעות נוקפות‪ ,‬הנזק המוחי נעשה גרוע יותר‪ ,‬עד‬
‫לפגיעה בלתי הפיכה ברקמת המוח‪ .‬בשנים האחרונות נמצאו פתרונות‪ ,‬למשל המסת קרישים מוחיים‬
‫באופן נקודתי‪ ,‬מבלי ליצור דימומים חדשים במקומות אחרים )תת התמחות של נוירולוגים(‪ .‬כיום‪,‬‬
‫אם מגיעים תוך מספר שעות אל בית החולים‪ ,‬ניתן לצאת ממנו מבלי לסבול מבעיות נוירולוגיות‪.‬‬
‫‪ .2‬שבץ המורגי – כתוצאה מדימום )פיצוץ של כלי דם במוח(‪ .‬כשאנחנו צעירים‪ ,‬צינורות הדם שלנו‬
‫גמישים‪ ,‬אך ככל שאנו מתבגרים הם הולכים ומסתיידים‪ ,‬נעשים פריכים ומאבדים את הגמישות‪,‬‬
‫וכתוצאה מכך יכולים להיקרע‪ .‬הדימום מתפשט מסביב לאזור הקרע‪ ,‬הוא יכול להיקרש ויכול להיות‬
‫תיקון ספונטני של הקרע‪ .‬גם כאן מדובר בבעיה של אספקת דם‪ ,‬שאמור היה להגיע לאזורים אחרי‬
‫הקריעה ומפני שהוא לא מגיע‪ ,‬הרקמה המוחית מתה‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬עצם המצאות הדם באזור‬
‫הפרנכימה )הרקמה המוחית( כתוצאה מהפיצוץ‪ ,‬יוצר מוות של אותה הרקמה‪.‬‬

‫גידולים מוחיים‪:‬‬
‫מחולקים לשתי קטגוריות‪:‬‬
‫‪ .1‬גידולים שפירים )‪ -(benign‬גדלים לאט‪ ,‬לא אגרסיביים‪ ,‬לא מאופיינים בהתפשטות מהירה‪ .‬דוגמה‬
‫לגידול כזה היא ‪ – meningioma‬גידול של רקמת המוח‪ .‬אדם עם גידול כזה יוכל להגיע לחדר המיון‬
‫עם סימפטומים לא דרמטיים‪ ,‬אך ב‪ MRI-‬רואים גידול בגודל של כדור טניס בתוך הראש‪ .‬הגידולים‬
‫הללו לרוב ניתנים להסרה והרבה מהם לא חוזרים‪ .‬הגורם שמביא לכך שהגידולים מופיעים איננו‬
‫ידוע‪.‬‬
‫‪ .2‬גידולים ממאירים )‪ -(malignant‬גדלים בקצב מהיר‪ ,‬אגרסיביים‪ .‬דוגמה לגידול כזה היא‬
‫‪ ,Glioblastoma multiforme‬אחד הגידולים הקטלניים ביותר בהקשר של גידולי מוח‪ .‬סיכויי‬
‫התמותה גדולים מאוד‪.‬‬
‫ישנם גידולים שמתחילים במוח ונשארים שם‪ ,‬והם נקראים ‪ .primary tumors‬לעומתם‪ ,‬ישנם גידולים‬
‫המתחילים במקום אחר ומתפשטים למוח‪ ,‬והם נקראים ‪.secondary tumors‬‬

‫כיצד בא לידי ביטוי נזק מוחי?‬

‫הנזק המוחי יבוא לידי ביטוי בכל אספקט של ההתנהגות עליו שולט המוח‪:‬‬
‫פגיעה בזיכרון‪ :‬קושי ללמוד מידע חדש או להיזכר בישן‪.‬‬ ‫•‬
‫פגיעה בשפה‪ :‬הבנת‪/‬יצירת משפטים מורכבים‪ ,‬חזרה לקויה‪ ,‬פגיעה בקריאה ו‪/‬או כתיבה‪.‬‬ ‫•‬
‫פגיעה בקשב‪.‬‬ ‫•‬
‫פגיעה בתפיסה סנסורית‪ :‬קושי בתפיסת פרצופים‪ ,‬חפצים‪ ,‬מילים‪ ,‬ריחות‪ ,‬טעמים‪.‬‬ ‫•‬
‫פגיעה ביכולות רגשיות‪ :‬בכי או צחוק לא מותאמים‪/‬אפתיה‪ ,‬קושי בהבנת רגשות של אחרים‪.‬‬ ‫•‬
‫פגיעה ביכולות שיפוט וקבלת החלטות‪.‬‬ ‫•‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫בהתאם לאופי הפגיעה‪ ,‬ניתן להבחין בין פגיעות מפושטות )לדוגמה בעקבות תאונת דרכים( לפגיעות‬ ‫•‬
‫ספציפיות )לדוגמה אירוע מוחי קטן( – המחקר הקוגניטיבי "נמשך" לספציפיות‪) .‬בפגיעות רחבות‬
‫לא נוכל ללמוד על הקשר בין מוח לתפקוד(‪.‬‬

‫נוירופסיכולוגיה – היסטוריה מקוצרת‪:‬‬

‫מצד אחד‪ ,‬המונח הרשמי הופיע רק לפני ‪ 100‬שנים‪ ,‬לכן הענף הזה נחשב כחדש יחסית‪ .‬משנות ה‪ ,80-‬הפך‬
‫להיות ענף פסיכולוגיה רשמי ב‪ .APA-‬מצד שני‪ ,‬ההתייחסות הנוירופסיכולוגית הקדומה ביותר היא מ‪2260-‬‬
‫לפנה"ס שנכתבה על פפירוס‪ ,‬על ידי רופא מצרי בשם אימוטפ‪ .‬הוא התייחס לקשר שבין המוח לתפקוד ‪" :‬אם‬
‫בודקים אדם שקיבל מכה בראש‪ ,‬פונים אליו והוא לא מסוגל לדבר‪ ,‬המסקנה הקלינית היא שאין לכך טיפול"‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬ההשפעה שלו לא הגיעה לחונטים‪ ,‬שלא ידעו על תפקידו החשוב של המוח והיו מוציאים את המוח‬
‫החוצה דרך האף‪) .‬ניתן גם להגיע אל המוח דרך האורביט ‪ -‬ניתוחים שעשו לסכיזופרנים‪ ,‬לובוטומיה – ניתוק‬
‫האונות הקדמיות מהמוח(‪.‬‬

‫קרדיופסיכולוגיה או נוירופסיכולוגיה‪:‬‬
‫אנחנו לא יכולים לתאר מחשבה אחרת מאשר שהמוח הוא מושב האינטלקט והרגש‪ .‬המחשבה שהתחושות‬
‫שלנו והראייה שלנו תלויה במוח שלנו היא קשה לתפיסה‪ ,‬כי בראש אנחנו לא מרגישים כלום‪ .‬כשאנחנו‬
‫מתרגשים‪ ,‬אנחנו מרגישים פרפרים בבטן ודפיקות לב‪ ,‬כל התחושות מגיעות מהגוף ולכן הלב בעבר קיבל את‬
‫המקום שמיוחס כיום למוח‪.‬‬
‫היפוקרטס כתב שהמקור לכל התחושות והרגשות מגיע מהמוח‪ .‬המחלה המסתורית שנחשבה קדושה ועליה‬
‫מדבר היפוקרטס היא אפילפסיה ועליה טען שמקורה במוח‪ .‬בניגוד אליו‪ ,‬אריסטו טען כי המוח לא אחראי‬
‫לדבר‪ ,‬מושב התחושה והרגש הוא בלב‪.‬‬

‫מודלים נוירופסיכולוגיים מוקדמים – תחילת הלוקליזציה‪:‬‬

‫שאלת הלוקליזציה עולה רק בשלב מאוחר יותר‪ .‬היפוקרטס‪ ,‬למשל‪ ,‬לא עסק באזורים של המוח‪ ,‬אלא תפס‬
‫אותו בצורה יחסית הוליסטית‪ .‬בנוירופסיכולוגיה ישנו ניסיון להבין דברים ספציפיים‪.‬‬
‫גאלן – כרופא שבחן מקרוב את הגלדיאטורים‪ ,‬הוא הכיר בחשיבות המוח לתפקודים סנסוריים ומוטוריים‪,‬‬
‫אולם הוא לא פיתח מודל לוקליזציה לתפקודים ספציפיים‪.‬‬
‫אבן סינא ‪ -‬שכלל את התאוריה הוונטריקולרית שגורסת כי המוח חשוב ביותר לתפקודים‪ ,‬באומרו שהחלק‬
‫החשוב ביותר הוא החדרים‪ .‬החדרים נחשבו למסתוריים‪ ,‬כשהיו פותחים את המוח רואים את החללים וחשבו‬
‫שבפנים שוכנת רוח )‪ .(spirit‬הוא טען כי ישנם חמישה חדרים במוח‪ .‬חמשת החושים )מגע‪ ,‬טעם‪ ,‬ריח‪ ,‬שמיעה‬
‫וראייה( מחוברים אל ה‪ – Sensus communis -‬זהו החדר שבו החושים יושבים יחד )מכאן מגיע המונח‪-‬‬
‫‪ .(common sense‬קיימים חללי מוח אחרים‪ ,‬אשר אחראיים לפנטזיה‪ ,‬קוגניציה‪ ,‬שילוב בין חושים‪.‬‬
‫רנה דקארט ‪ -‬דואליזם אינטראקטיבי‪ :‬טען כי הנפש נפרדת מהגוף‪ ,‬אך יכולה לשלוט בו‪ .‬יש מקום מפגש בין‬
‫הגוף לנפש והוא בלוטת האצטרובל ‪) Pineal‬עבורו הקורטקס מהווה שכבת מגן בלבד(‪ .‬הוא בחר בה מפני‬
‫שבניגוד סימטריות שיש במוח‪ ,‬יש רק בלוטה אחת כזו והיא ממוקמת במרכז המוח‪ .‬היום יודעים שתפקידה‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫הוא מקצבים ביולוגיים – מפרישה הורמונים ואחראית על מלטונין‪ ,‬מחזורי ערות שונה וכד'‪ .‬היא כר פורה‬
‫לגידולים‪.‬‬

‫פרנולוגיה – לוקליזציה קיצונית‪ :‬פרנץ ג'וזף גל ו‪ ,Spurzheim-‬פיתחו מודל נוירופסיכולוגי משוכלל ופופולרי‬
‫שנקרא פרנולוגיה‪ ,‬לפיו ניתן לבצע אבחנה דיאגנוסטית על התכונות הפסיכולוגיות של האדם‪ ,‬לפי מישוש‬
‫הגולגולת שלו‪ .‬תחת התאוריה מספר הנחות‪:‬‬
‫‪ .1‬הרציונל הראשוני הוא שהמוח הוא האיבר של ה‪ ,mind -‬ולכן קשור לתפקודים פסיכולוגיים‪.‬‬
‫‪ .2‬המוח איננו איבר הומוגני‪ ,‬אלא צבר של אברים מנטליים בעלי תפקיד ספציפי שנמצאים יחד על גוף‬
‫אחד‪.‬‬
‫‪ .3‬האברים הצרברלים מאורגנים טופוגרפית‪ ,‬ניתן למפות אותם והם דומים במיקומם בין אנשים‪.‬‬
‫‪ .4‬הגודל היחסי של האיבר המנטלי משקף את העוצמה התפקודית של אותו אזור‪ .‬אם האזור שקשור‬
‫ליצירתיות קטן‪ ,‬כנראה שהאדם לא יצירתי‪.‬‬
‫‪ .5‬מאחר והגולגולת מתקשה על המוח במהלך התפתחות הפעוט‪ ,‬ניתן להשתמש באמצעים חוץ‬
‫גולגולתיים כדי לאבחן את האדם‪ .‬כלומר‪ ,‬מכיוון שהגולגולת מתקשה על המוח‪ ,‬כל הפיתולים יכולים‬
‫להראות על הגולגולת‪ .‬לכן‪ ,‬אם יש אזור מפותח מאוד‪ ,‬נראה בליטה על הגולגולת באותו מקום‪ .‬כל מה‬
‫שצריך כדי לאבחן אדם הוא לדעת את הקשר בין הבליטות לתפקוד‪.‬‬
‫הגישה הזו הייתה מאוד פופולרית‪ ,‬המונים עמדו בתור לניתוח פרנולוגי‪ .‬החוקרים זיהו בין ‪ 27-40‬אזורים‬
‫במוח‪ ,‬ביניהם גם אזורים משמעותיים‪ ,‬כמו גילוי העצבוב של המסלול הקורטיקו‪-‬ספינלי וגילוי ה‪corpus -‬‬
‫‪ callosum‬כמסלול מקשר עיקרי בין ההמיספרות‪ .‬ההשפעה התרבותית של ‪ Gall‬על החשיבה של נוירולוגים‪,‬‬
‫שיכול להיות קשר בין אזור מוחי מסוים לתפקוד‪ ,‬השפיעה עמוקות על הנוירולוגים בדורות הבאים‪ .‬כיום‬
‫מקובל להניח שגישה זו איננה מדעית‪.‬‬
‫הבעיות בגישה הפרנולוגית‪:‬‬
‫‪ .1‬אין קשר בין צורת הגולגולת החיצונית למבנה המוח‪ ,‬אפילו לא קשר חלש‪.‬‬
‫‪ .2‬התכונות שהחוקרים דיברו עליהן לא היו מוגדרות בצורה טובה‪ ,‬למשל‪ ,‬מצפוניות‪ ,‬מיניות‪.‬‬
‫‪ .3‬התאוריה לא התבססה על מדע אמפירי‪ .‬החוקרים התבססו על כמה ניסויים קטנים ועל תמונות‬
‫ופורטרטים‪.‬‬

‫תחילת מודלים אמפיריים של לוקליזציה מסוג ”‪:“strict localization‬‬

‫בשנת ‪ Bouillard and Auburtin 1825‬מדווחים על קשר אפשרי בין שפה לקורטקס הפרונטלי השמאלי‪ .‬הם‬
‫הציבו אתגר ואמרו שהם מציעים כסף למי שיוכל למצוא מקרה שבו אדם עם פגיעה שמאלית מסיבית לא סבל‬
‫מבעיות שפתיות )בניתוח שלאחר המוות(‪ .‬אובורטין עשה דמונסטרציה באותו הכנס‪ ,‬על אדם שהגיע לבית‬
‫החולים בעקבות ניסיון התאבדות עם פגיעה בגולגולת ללא פגיעה מוחית‪ .‬לאחר שניקו לו את האזור‪ ,‬הוא נותר‬
‫עם מוח חשוף‪ ,‬וניתן היה לגעת לו ישירות במוח‪ .‬במהלך ההדגמה‪ ,‬הוא לחץ‪ ,‬באמצעות ספטולה‪ ,‬על האזורים‬
‫השמאליים במוח‪ ,‬והראה שבעקבות כך הדיבור מפסיק‪ ,‬אך זה לא קורה כשהוא לוחץ על אזורים אחרים‪.‬‬
‫הדגמה שכזו על חולה חי לא התרחשה לעיתים קרובות‪ ,‬אך היא לא הותירה רושם גדול על הקהילה המדעית‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫הפריצה הגדולה הגיעה עם פול ברוקה‪ ,‬שהכניס את התאוריה שיש אזור מסוים שיש לו תפקוד מסוים אל תוך‬
‫העולם הנוירולוגי‪ .‬הוא נענה לאתגר עם החולה מונסניור לבורג'ין‪ .‬החולה סבל מהמיפרזיס )שיתוק או חולשה(‬
‫בצד הימני‪ ,‬ולא דיבר למעט חזרות על המילה ‪) Tan‬וכן כמה קללות(‪ .‬ברוקה ניתח את מוחו של החולה וראה‬
‫פגיעה מוחית באזור מסוים שהייתה לגביו כבר פרדיקציה )אזור שמאלי קדמי(‪.‬‬

‫תחילת מודלים אמפיריים של קישוריות ודיסקונקציה‪:‬‬

‫קארל וורניקה )‪ (1848-1905‬מציג תמונת ראי לחולה של ברוקה )מדבר שוטף‪ ,‬אך ללא הבנה( ומוכיח‬
‫לוקליזציה לאונה הטמפורלית השמאלית‪ .‬בניגוד לברוקה שטען כי יש לוקליזציה נוקשה )‪,(strict localization‬‬
‫וורניקה מראה כי תפקודי שפה מתווכים ביותר ממקום אחד וכי יש קשרים בין מרכזים מפוזרים‪ ,‬כלומר צריך‬
‫לשנות את החשיבה על שפה ככישור הממוקם באזורים שונים‪ .‬החולה של וורניקה ידע לדבר שוטף‪ ,‬אך לא‬
‫ניתן היה להבין אותו‪ ,‬המילים לא התחברו למשהו קוהרנטי ומובן‪.‬‬
‫וורניקה הציג את השערת הדיסקונציה )ניתוק(‪ ,‬לפיה פגיעה שפתית תפקודית יכולה להיגרם מנתק בין שני‬
‫מרכזי השפה )וורניקה וברוקה( ללא פגיעה במרכזים עצמם‪ .‬בנוסף‪ ,‬הוא אומר כי ניתן לתת תחזיות לגבי מה‬
‫שיקרה אם תהיה דיסקונקציה‪ ,‬כלומר‪ ,‬איך ייראו הנזקים כאשר האזורים מתפקדים אך אין קשר ביניהם‪.‬‬
‫וורניקה צייר את המודל שלו על הצד הימני של המוח – לא ידוע למה הוא בחר בזה כי הוא ידע שהמודל הוא‬
‫שמאלי‪.‬‬

‫תחילת המאה ה‪ :20-‬המטוטלת חוזרת‪:‬‬

‫בתקופה זו יש מתח בין הגישה ההוליסטית לגישה הממקדת‪ .‬לשלי היה חוקר זיכרון שחיפש במשך שנים רבות‬
‫את "אזור הזיכרון" בחולדה‪ .‬הוא מיפה קורטקס של חולדה והיה יוצר נזקים ממוקדים באופן סלקטיבי‬
‫במקומות שונים‪ ,‬ובודק האם החולדה זוכרת את מה שלמדה לפני זמן מסוים‪ .‬הוא הגיע למסקנה שלא משנה‬
‫את מה הוא הורס או היכן‪ ,‬החולדה ממשיכה לזכור‪ .‬הוא לא מצא את האזור שבו שמורה האינפורמציה‪ ,‬אבל‬
‫הוא כן מצא קשר בין התנהגות החולדה לנזקים מוחיים‪:‬‬
‫‪ :Mass action principle .1‬ההפחתה בלמידה הינה פרופורציונלית לכמות הרקמה שנהרסה‪ ,‬וככל שמטלת‬
‫הלמידה מורכבת יותר‪ ,‬כך הפגיעות גורמות לשיבוש רב יותר‪ .‬כלומר‪ ,‬השאלה היא כמה רקמה נהרסה ולא‬
‫היכן היא ממוקמת )הלוקליזציה איננה רלוונטית(‪.‬‬
‫‪ :Equipotentiality .2‬המוח הינו פלסטי במידה מספקת‪ ,‬כך שכאשר אזור מוחי אחד מוסר באופן כירורגי‬
‫)או ניזוק מפגיעה(‪ ,‬אזור אחר משתלט על התפקוד של האזור הפגוע‪ .‬בסופו של דבר המוח הוא רקמה‬
‫הומוגנית‪ ,‬שבה כל אזור יכול לבצע תפקיד של אזור הסמוך לו‪ ,‬וזהו ההסבר לתוצאות מחקריו‪ .‬מה שכן יגרום‬
‫לאובדן הזיכרון הוא פגיעה נרחבת‪ ,‬אך לא פגיעה במיקום ספציפי‪.‬‬
‫‪ -‬לשלי נקט בגישה המשווה‪ ,‬לפיה כל תפקוד מתבצע על ידי המוח כולו‪ .‬זאת לעומת הגישה הממקמת‬
‫)לטרליזציה( לפיה ניתן לחלק את המוח לאזורים תפקודיים שונים‪.‬‬

‫לוקליזציה מודרנית‪ :‬חזרה לפרנולוגיה?‬

‫התמונות מטה לקוחות מתוך מאמר העוסק במיקום מאפיינים כגון אופטימיות‪ ,‬אינטליגנציה‪ ,‬אהבה‪ ,‬תפילה‬
‫וסוציופתיות‪ .‬אם כך‪ ,‬לאן הלוקליזציה מובילה אותנו? למוח מלא בנקודות המייצגות תפקוד קוגניטיבי שונה?‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫המוח פעיל באופן כללי‪ ,‬ורואים את הפעילות הרבה כשמכניסים את האדם למכשירי הדמיה‪ .‬את הנקודות‬
‫הספציפיות של הפעילות רואים רק אחרי עבודה רבה של קונטרסטים )מבצעים חלוקות הפחתה – מפורט‬
‫בספר(‪.‬‬

‫האם ניתן להסיק מהמוח הפגוע על תפקודי המוח הבריא?‬

‫ההנחות )הבעייתיות( בנוירופסיכולוגיה‪:‬‬
‫לפי ‪ Coltheart‬יש כמה הנחות שחייבים לבסס כדי להסיק על קשר בין תפקוד קוגניטיבי לרקמת מוח‬
‫ספציפית‪:‬‬
‫‪ .1‬מודולריות תפקודית – ‪ :functional modularity‬ישנן מערכות קוגניטיביות שמבחינה פונקציונלית הן‬
‫‪ .domain specific‬המערכת הינה ‪ domain specific‬כאשר היא מגיבה לקלט מסוים )לדוג' פוטונים(‪ ,‬אך לא‬
‫לקלט מסוג אחר )לדוג' גלי קול(‪ .‬כלומר‪ ,‬יש לנו מערכות נפרדות שמתעסקות בתחומים שונים‪ .‬אם המוח שלנו‬
‫היה עושה את הכל כמקשה אחת‪ ,‬לא היינו יכולים למצוא קשר בין תפקוד לאזור )כי הרי הכל עושה את הכל(‪.‬‬
‫‪ .2‬מודולריות אנטומית – ‪ :anatomical modularity‬המודולות התפקודיות אינן מפוזרות באופן אחיד על‬
‫פני רקמת המוח‪ ,‬אלא יש מודולריות אנטומית‪.‬‬
‫‪ :Uniformity of functional architecture .3‬הארכיטקטורה האנטומית‪-‬פונקציונלית דומה בין בני אדם‪.‬‬
‫בסופו של דבר המבנה והסידור של המוח הוא אחיד‪ .‬לא ניתן להסיק מסקנות מחולה אחד על כלל החולים אם‬
‫המוחות יהיו מאורגנים באופן שונה‪.‬‬
‫‪ - Subtactivity .4‬הנחת ההפחתה‪ :‬המערכת שעברה פגיעה שווה למערכת התקינה מינוס המערכת הלקויה‪.‬‬
‫כך ניתן להגיע למסקנות כיצד האדם מתנהג כאשר האזור הספציפי פגוע‪ .‬המשמעות של הנחה זו היא‬
‫שהפגיעה המוחית עושה נוק אאוט למנגנון או לחיבור בין מנגנונים‪ ,‬אך אנחנו לא יכולים להוסיף מערכת‬
‫חדשה או ליצור שינוי במערכות הקיימות‪.‬‬
‫‪ .5‬הנחת הפגיעה הסלקטיבית – ‪ :Fractionation assumption‬ניתן לפגוע בחלק ספציפי של המערכת‬
‫הקוגניטיבית ללא פגיעה בחלקים אחרים‪ .‬הנחה זו גורסת שהמערכת הפגועה מתנהגת בשקיפות –‬
‫‪" – transparency‬המערכת הקוגניטיבית של מטופל פגוע מוחית היא בבסיסה אותו הדבר כמו של אדם‬
‫נורמלי‪ ,‬למעט השינוי "המקומי" של המערכת"‪ .‬אם נקביל פגיעה למוח האדם‪ ,‬לתאונת דרכים למכונית‪ ,‬נוכל‬
‫לומר כי המכונית תהיה זהה‪ .‬למעט המודיפיקציה שנעשתה‪ ,‬אין הוספה של משהו חדש‪.‬‬

‫בעיות עם ההנחות המוחיות‪:‬‬

‫קאראמאזה מעלה את ההנחות‪ ,‬אך יודע גם להצביע על הבעייתיות שבהן‪ .‬הוא טוען כי ביצועי חולה פגוע מוח‬
‫משקפים שילוב של ארבעה גורמים‪:‬‬
‫‪ .1‬תרומת הנזק המוחי המשוער – אבל גם‪:‬‬
‫‪ .2‬שונות אנטומית‪/‬תפקודית בין בני אדם – המוח של בני האדם שונה האחד מהשני‪ .‬אמנם לכל אחד מאיתנו‬
‫שתי המיספרות‪ ,‬אך המבנה האנטומי והתפקוד שלהן קצת שונה‪ .‬זה בא לידי ביטוי בצורה הברורה ביותר‬
‫כאשר אנשים צריכים לעבור ניתוח להסרת אזור אפליפטוגני‪ .‬מכיוון שרופאים מאוד מפחדים לפגוע באזור‬
‫הדיבור‪ ,‬הם צריכים למפות אותו ‪ -‬אך ישנה שונות אנטומית בין אנשים לכן זה לא כל כך פשוט‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫‪ .2‬השפעת מנגנוני פיצוי‪ -‬ישנם מנגנוני פיצוי והתנהגויות שונות שיגרמו לדברים חדשים בתוך המערכת‪ ,‬והרי‬
‫אחת מההנחות היא שאנחנו לא מוסיפים "קופסאות" חדשות בעקבות בעיות מוחיות‪.‬‬
‫‪ .3‬פגיעה תפקודית באזור אנטומי‪/‬תפקודי מרוחק )‪ - (diaschisis‬פגיעה באזור אחד יוצרת השלכות על אזור‬
‫אחר ומרוחק לגמרי )קשרים בין אזורים(‪.‬‬
‫ניתן לראות בתמונה מטה חץ שמדגים את הנזק הנקודתי‪ ,‬ואילו בהדמיה הצבעונית‪ ,‬המשולש מדגים נזק‬
‫הופכי מרוחק לפגיעה‪ ,‬הנמצא בצרבלום‪.‬‬

‫‪ .4‬שחרור אזורים מוחיים מרוחקים מאינהיביציה )או אקטיבציה(‪ :‬אם אנחנו פוגעים באזורים שעושים‬
‫אינהיביציה )או אקטיבציה(‪ ,‬כל האזורים עליהם הם שולטים משתחררים מהאינהיביציה ואז דברים רבים‬
‫יכולים להשתנות‪.‬‬

‫ומה עם שקיפות‪ ,‬החסרה סלקטיביות ואוניברסאליות? בינתיים אין תשובה לכך‪ .‬אמנם ההנחות הקלאסיות‬
‫של הנוירופסיכולוגיה הן שגויות‪ ,‬אך עדיין ניתן לבצע מחקר נוירופסיכולוגי ולקוות שבחלק מהמקרים כן ישנן‬
‫הצלחות ושאנחנו לא מפספסים כל הזמן‪.‬‬

‫אסוציאציה בין תפקודים מנטליים‪:‬‬

‫אסוציאציה היא כאשר דברים קורים ביחד‪ .‬אסוציאציה בין שני תפקודים מנטליים )‪ A‬ו‪ ,(B -‬מתקיימת‬
‫כאשר מניפולציה ניסויית אחת )‪ (a‬משפיעה )לטוב או לרע( באופן דומה על ביצוע בשתי מטלות שונות )‪ A‬ו‪-‬‬
‫‪.(B‬‬
‫קיום אסוציאציה עשוי גם להתבטא בכך שפגיעה בתפקוד ‪ A‬תלווה גם בפגיעה בתפקוד ‪) B‬מכאן גם שליקוי‬
‫‪ A‬וליקוי ‪ B‬הם סימפטומים של אותה התסמונת(‪.‬‬
‫‪ o‬תיאור מקרה‪ :‬חולה מתקשה לזהות בראייה פרצופים ואובייקטים )הוא לא עיוור‪ ,‬שכן הוא יכול‬
‫לתאר את צורתם‪ ,‬אך אין זיהוי והוא גם ולא דמנטי‪ ,‬בודקים דמנציה על ידי זיהוי פרצופים דרך‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫חושים אחרים – מישוש‪ ,‬שמיעה(‪ .‬הוא כן מזהה פרצופים ואובייקטים בעזרת חושים אחרים‪ .‬האם‬
‫ניתן להסיק כי ישנו מנגנון אחד שאחראי על זיהוי פרצופים ואובייקטים?‬
‫ניתן לומר שיש לאדם אסוציאציה‪ -‬לא מזהה פרצופים ואובייקטים‪ .‬לא נוכל להתחייב על המסקנה לפיה יש‬
‫מנגנון אחד שאחראי על זיהוי פרצופים ואובייקטים‪ ,‬משום שאולי יש קרבה פיסית בין האזורים במוח – הם‬
‫שני מנגנונים נפרדים אבל בגלל שהם קרובים שניהם נפגעו‪ .‬יכול להיות שיש קלט משותף אבל שני המנגנונים‬
‫נפרדים‪ .‬האסוציאציה מוגבלת מבחינת מה שאנחנו יכולים ללמוד ממנה‪ ,‬אך היא שימושית מבחינת‬
‫דיאגנוסטיקה‪.‬‬

‫‪ o‬דוגמה לאסוציאציה‪ :‬אם אימון המשפר את היכולת לחלק מילים מדוברות ליחידות לשוניות‬
‫בסיסיות יותר )למשל הברות‪ ,‬פונמות( משפר גם את יכולת רכישת הקריאה וגם את יכולת ההבחנה‬
‫בין מילים מדוברות‪ ,‬אפשר להניח קיומו של תפקוד מנטאלי משותף להבנת שפה מדוברת ולקריאה‪.‬‬
‫זהירות! קיומם של גורמים משותפים אינו אומר כי התפקודים הנבחנים בשתי המטלות הם זהים‪.‬‬
‫‪ o‬דוגמאות לאסוציאציות בין תסמינים‪:‬‬
‫‪optic ataxia + gaze/visual apraxia + simultagnosia = Balint syndrome o‬‬
‫‪agraphia + acalculia + Left-right disorientation + finger agnosia = Gerstmann Syndrome o‬‬

‫דיסוציאציות – הבחנה בין תפקודים מנטליים‪:‬‬

‫דיסוציאציה פשוטה בין שני תפקודי מנטליים )‪ A‬ו‪ (B-‬מתקיימת כאשר מניפולציה ניסויי אחת )‪ ,(a‬משפיעה‬
‫על הביצוע במטלה אחת )‪ ,('A‬אבל לא על המטרה האחרת )‪ .('B‬בתחום הנוירופסיכולוגיה ה"מניפולציה"‬
‫עשויה להתבטא ב"נזק מוחי"‪ .‬נראה דוגמה‪:‬‬
‫שאלה‪ :‬האם תפיסת פרצופים מתבצעת באותו מנגנון כמו תפיסת אובייקטים?‬
‫חולה א'‪ :‬מתקשה בתפיסת פרצופים אך לא בתפיסת אובייקטים אחרים‪.‬‬
‫קיימות ‪ 2‬סוגי דיסוציאציות‪:‬‬
‫‪ .1‬דיסוציאציה חלשה )מימין(‪ :‬החולה נמצא מתחת לנורמה )מתחת לרמה של נבדקי הבקרה( הן בתפיסת‬
‫אובייקטים‪ ,‬והן בתפיסת פרצופים‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫‪ .2‬דיסוציאציה חזקה )משמאל(‪ :‬מאופיינת בכך שחולה עושה משימה בצורה טובה )זיהוי אובייקטים(‪ ,‬ברמה‬
‫שלא נופלת מאנשים בריאים‪ ,‬אך רואים צניחה חזקה בביצוע של המשימה האחרת‪ .‬זה מקרב אותנו לכך‬
‫שאולי יש הבחנה בין מנגנונים‪.‬‬

‫מגבלות הדיסוציאציה‪:‬‬
‫לכאורה‪ ,‬יש לפנינו הוכחה חזקה לכך שעיבוד פנים מתרחש במערכת נפרדת‪.‬‬
‫האם ניתן לסמוך על זה? יכול להיות שיש מנגנון אחד והמנגנון האחד הוא זה שמתווך את ‪ 2‬הפונקציות‪ -‬גם‬
‫פרצופים וגם אובייקטים‪ .‬אבל‪ ,‬ייתכן שהמשימות השונות אינן שוות ברמת הקושי‪ ,‬ואינן דורשות כמות שווה‬
‫של משאבים‪ .‬לכן‪ ,‬מכיוון שהמשימה של תפיסת פרצופים )‪ (A‬היא קשה יותר ממשימת תפיסת אובייקטים‬
‫)‪ ,(B‬כך שהנבדק נכשל בה ואילו הוא כן מצליח לבצע את המשימה הקלה יותר‪.‬‬
‫לפיכך ייתכן שנראה פגיעה שונה שתייצר דיסוציאציה ומצג שווא של מנגנונים אחרים‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫הקו השחור מטה מייצג את כמות המשאבים שעומדים עבור החולה בשביל לבצע משימה‪ .‬כשהמשימה קלה‬
‫)‪ ,(B‬יש לו המון משאבים ואילו כשהמשימה קשה )‪ ,(A‬יש לו פחות ולכן הוא נכשל‪ .‬מכאן נובע השוני בביצוע‬
‫המשימה‪ .‬אם נזיז את הקו הזה עוד קצת ימינה‪ ,‬גם כמות המשאבים עבור המשימה הקשה תגדל ולכן הוא‬
‫עשוי להצליח בה יותר‪.‬‬

‫דיסוציאציה כפולה‪:‬‬
‫על מנת להוכיח מנגנונים נפרדים‪ ,‬נצטרך להיעזר בדיסוציאציות כפולות שנחשבות לאמת המידה הקלאסית‬
‫לצורך זה‪.‬‬
‫דיסוציאציה כפולה בין שני תפקודים מנטליים )‪ A‬ו‪ ,(B-‬מתקיימת כאשר מניפולציה ניסויים אחת )‪(a‬‬
‫משפיעה על הביצוע במטלה אחת )‪ ,('A‬אך לא על הביצוע במטלה השנייה )‪ – ('B‬אך קיימת מניפולציה ניסויית‬
‫אחרת )‪ ,(b‬אשר משפיעה על הביצוע במטלה השנייה )‪ ,('B‬אך לא על המטלה הראשונה )‪.('A‬‬
‫בתחום הנוירופסיכולוגיה מניפולציה )‪ (a‬היא חולה הפגוע באזור )‪ ('a‬ומתקשה במשימה ‪ ,'A‬אך לא ב‪-‬‬ ‫•‬
‫‪ 'B‬ומניפולציה )‪ (b‬היא חולה אחר הפגוע באזור )‪ ('b‬ומתקשה במשימה ‪ 'B‬אך לא ב‪ .'A -‬נחזור‬
‫לדוגמה שלנו‪:‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫יש לנו חולה שמתקשה בתפיסת פרצופים )‪ (A‬אך לא בתפיסת אובייקטים )‪ ,(B‬לעומת חולה אחר המתקשה‬
‫בתפיסת אובייקטים אך לא בתפיסת פרצופים‪ .‬ההסבר לכך לא יכול להיות נעוץ רק במידת הקושי‪ ,‬כי חולה‬
‫אחד מבצע טוב יותר את המשימה הקשה‪.‬‬

‫המטופל ‪ :C.K‬רואה פרצופים אך לא אובייקטים‪ :‬בתמונה מטה ‪ C.K‬רואה את הפרצוף אך לא רואה את‬
‫האובייקטים שמרכיבים אותו‪ .‬כשהתמונה הפוכה הוא מבצע את משימת זיהוי הפרצוף בצורה טובה יותר‬
‫מאשר נבדקים בריאים‪ ,‬אך עדיין לא מצליח לזהות את האובייקטים‪ .‬המשימה של זיהוי הפרצוף כאשר הוא‬
‫הפוך היא משימה קשה‪ ,‬אך הוא עדיין מצליח לבצע אותה‪ .‬יש כאן דיסוציאציה כפולה‪.‬‬
‫הבעיה שעולה הרבה פעמים היא קושי משימה – חושבים שמדובר בדיסוציאציה אך מה שיש למעשה הוא‬
‫אפקט של קושי משימה‪ K.C .‬מראה דוגמה הפוכה‪ -‬בדרך כלל תפיסת פנים היא זו שנחשבת למשימה הקשה‬
‫והמורכבת‪ ,‬אך יש אנשים שיודעים להראות את הדפוס ההפוך – תפיסת פנים תקינה‪ ,‬אך אובייקטים לא‪ .‬לכן‬
‫זוהי דיסוציאציה כפולה – יש לו מנגנוניםנפרדים ולא מדובר רק בקושי משימה‪.‬‬
‫אצל ליהיא זה יותר ברור‪ C.K :‬לא מצליח לזהות את האובייקטים השונים מהם הפרצוף הורכב‪ ,‬אך הוא כן‬
‫הצליח לזהות את הפרצוף‪ ,‬בעוד שחולה אחר כן הצליח ראות את האובייקטים‪ ,‬אך לא זיהה את הפרצוף‪ .‬לא‬
‫ניתן לנמק את הדיסוציאציה ברמת הקושי‪ ,‬ולכן מדובר בדיסוציאציה כפולה‪.‬‬

‫גם לדיסוציאציות כפולות יש את החולשות‪ ,‬ולמרות שיש חוקרים שיגידו שהיא מוכיחה שיש שני מנגנונים‬
‫נפרדים‪ ,‬צריך להיזהר ממסקנה כזו‪ .‬האם הדיסוציאציה הכפולה מוכיחה הישענות על מנגנונים שונים?‬
‫נניח את תפקוד ‪ A‬ותפקוד ‪ .B‬נניח ששני התפקודים האלה מתבססים על מנגנון משותף‪ ,‬למעט פרט קטנטן‬
‫שייחודי ל‪ A-‬ופרט קטנטן שייחודי ל‪ .B-‬פגיעה במנגנון המשותף תגרום לירידה בתפקוד של שניהם‪ .‬אולם‪,‬‬
‫פגיעה סלקטיבית ברכיב הקטנטן ‪ A‬אצל חולה אחד‪ ,‬ופגיעה סלקטיבית ברכיב הקטנטן ‪ B‬אצל חולה שני‪,‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫יובילו לדיסוציאציה כפולה במשימות ‪ A‬ו‪ ,B -‬למרות ההגדרה לפיה אנחנו יושבים על מנגנון משותף‪ ,‬למעט‬
‫חלק קטן שהינו נפרד‪.‬‬
‫המסקנה ש‪ A-‬ו‪ B-‬נשענים על מנגנונים שונים תהיה שגויה‪ .‬נמחיש בדוגמה‪:‬‬
‫נניח שאנחנו לא יודעים דבר על מערכת העיכול ואנחנו מנסים להסיק מסקנות עליה מתוך דיסוציאציות‬
‫כפולות‪ .‬אנחנו בודקים שני מרכיבים‪ :‬חמאת בוטנים ושרימפס‪.‬‬
‫חולה ‪ :1‬אלרגי לשרימפס אך לא לבוטנים‪.‬‬
‫חולה ‪ :2‬אלרגי לבוטנים אך לא לשרימפס‪.‬‬
‫מכיוון שאנחנו לא יודעים דבר על מערכת העיכול‪ ,‬כל מה שאנחנו יודעים הוא שאנחנו יכולים לתת למישהו‬
‫לטעום כל אחד מהמאכלים‪ ,‬ולאחר מכן לבדוק את התסמונות ההתנהגותיות‪ .‬אנחנו יכולים לקבל תסמונות‬
‫דרמטיות גם מזה וגם מזה‪ .‬בעקבות כך אנו מסיקים שיש שתי מערכות עיכול שונות‪ ,‬האחת לבוטנים והשנייה‬
‫לשרימפס‪ .‬זו לא מסקנה בלתי סבירה‪ ,‬יש מצגת קלינית סוערת בתגובה לדבר אחד ולא לאחר‪.‬‬
‫זו דוגמה שמדגימה את הקלות שבה ניתן לומר שיש מערכות‪/‬מנגנונים נפרדים‪ .‬אם מבינים שהכל יושב באותה‬
‫מערכת עיכול‪ ,‬אך יש הבדל ברכיב קטן‪ ,‬זה לא אומר שמדובר במנגנונים שונים‪.‬‬
‫אנחנו כן מחפשים את ההפרדות‪ ,‬מה קורה במקום אחד שלא קורה באחר‪ ,‬אבל אנחנו צריכים תמיד לקחת‬
‫אותן עם קורטוב של ספקנות ועל מה הן אומרות לגבי מערכות נפרדות‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫מצגת ‪ :2‬שיטות מחקר‪ ,‬נוירו‪-‬אנטומיה והדמיה תפקודית‪:‬‬

‫המוח האנושי שוקל כ‪ 1500-‬גרם‪ .‬יש הבדל במוחות בין גברים לנשים‪ ,‬אצל הגברים הוא גדול יותר‪ .‬ההבדלים‬
‫בגדלי המוח של אדם לעומת שימפנזה‪ ,‬שהם הקרובים ביותר אלינו‪ ,‬מאוד משמעותיים‪ ,‬המוח שלהם קטן‬
‫יותר משלנו‪ .‬אחד הדברים שאנחנו מנסים להבין הוא הקשר בין מבנה וגודל המוח‪ ,‬לתפקודו‪.‬‬
‫מה מבחין בין מוח האדם למוחות שאר היצורים? התשובה הפשוטה היא שאף אחד לא יודע לומר מה בדיוק‬
‫יש במוח האנושי שהופך אותו לכל כך שונה מן המוחות של יצורים אחרים‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬אם מסתכלים‬
‫בהיסטוריה האנושית על ההומוספיאנס‪ ,‬בעשרות אלפי השנים האחרונות מדובר פחות או יותר על אותו יצור‪.‬‬
‫אם ניקח לדוגמה את מוח הראשתן‪ ,‬הוא שוקל ‪ 7800‬גרם – מוח עצום לעומת שלנו ויחד עם זאת אף אחד לא‬
‫חושב שהם בעלי ‪ – superior intelligence‬אם כן‪ ,‬הקשר בין המוח לתפקוד הקוגניטיבי איננו נמדד באמצעות‬
‫המשקל האבסולוטי של המוח‪ .‬הקשר גם אינו תלוי ביחס הפשוט בין משקל המוח והגוף – לחדף המצוי יש‬
‫יחס משקל מוח וגוף גדול משל האדם‪ ,‬אך גם הם אינם בעלי ‪.superior intelligence‬‬
‫אפשרות אחרת דרכה ניתן לבחון את הקשר‪ ,‬היא ‪ -EQ – Encephalization quotient‬מידה של גודל מוח‬
‫יחסי הנותנת אינדיקציה לגבי כמה מוח של מינים הוא גדול יותר מהמצופה‪ ,‬בהתבסס על היחסים הכלליים‬
‫שנמצאו בחיות אחרות בעלות גודל דומה‪.‬‬
‫בטבלה ניתן לראות השוואה בגדלי המוחות בין בני אדם ליצורים קרובים יותר אלינו‪ ,‬כמו שימפנזים‪ ,‬גורילות‬
‫ואורנג‪-‬אוטנג‪ .‬ניתן לראות כי ה‪ EQ-‬שלנו גדול יותר‪.‬‬

‫אבל‪ ,‬גם ה‪ EQ-‬הוא מדד בעייתי‪ ,‬שכן יצורים שונים מדגימים יחס שונה בין גודל המוח לבין מספר הנוירונים‬
‫במוח‪ .‬לכן אנחנו נבחן גם את מספר הנוירונים במוח‪ ,‬מתוך הנחה שהם מהווים מרכיב משמעותי‪ .‬בכל הקשור‬
‫למספר הנוירונים‪ ,‬מוצאים ממצא מעניין –אצל מכרסמים‪ ,‬עלייה בגודל המוח לא בהכרח מצביעה על עלייה‬
‫במספר הנוירונים‪ .‬בניגוד לכך‪ ,‬אצל פרימטים היחס הוא די לינארי – אם המוח גדול יותר‪ ,‬יש יותר נוירונים‪.‬‬
‫אם כך‪ ,‬מה יכול לייחד את המוח האנושי? המוח האנושי מיוחד משום שהוא מוח פרימטי ומשום שהוא גדול‪.‬‬
‫גודלו מצביע על כך שיש לנו מספר גדול של נוירונים במוח‪ .‬יש הנחה שיש לנו ‪ 86‬מיליארד נוירונים במוח )ולא‬
‫‪ 100‬מיליארד כפי שהניחו בעבר(‪.‬‬
‫מספר הנוירונים הוא משהו שקשה למדוד אותו‪ ,‬עושים זאת בעזרת המסת המוח למרק נוזלי ומודדים‬
‫בשיטות מסוימות את הגרעינים שמאפיינים נוירונים אך לא תאים אחרים‪ .‬אולי זו התשובה לשאלת‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫הייחודיות‪ :‬מכיוון שיש לנו מוח גדול‪ ,‬יש לנו המון נוירונים וכמות הנוירונים הגדולה היא מה שמאפשר לנו‬
‫להיות מי שאנחנו ומעניק לנו את הייחודיות שלנו כבני אדם‪.‬‬
‫לפילים‪ ,‬למשל‪ ,‬יש מוח גדול הרווי בנוירונים )‪ 257‬מיליארד(‪ ,‬אך גם להם אין יכולות קוגניטיביות הדומות‬
‫לשלנו‪ .‬הסיבה לכך היא ש‪ 97% -‬מהנוירונים שלהם נמצאים בצרבלום‪ .‬כלומר‪ ,‬כן יש להם צבר נוירונים עצום‪,‬‬
‫אך הם נמצאים במקום ה"לא נכון" בשביל ‪ .super intelligence‬אצלנו הפיזור הוא הרבה יותר גדול באזורים‬
‫הקורטיקליים‪.‬‬

‫כיצד ממפים את אזורי המוח האנושי?‬

‫ראינו סרטון קצר שבו רואים דיסקציה של מוח דקות אחדות אחרי שיצא מהגולגולת‪ ,‬המוח מאוד רך ופגיע‪.‬‬
‫)הסרטון במודל(‪.‬‬

‫התמצאות במרחב המוח‪:‬‬

‫ניתן להסתכל על המוח מכמה כיוונים‪:‬‬
‫חתך סגיטלי – חותך את המוח מהצדדים )חתך מיד סגיטלי – חתך בין ההמיספרות(‪.‬‬ ‫•‬
‫חתך קורונלי )קרניים – מצד לצד( – חתך שמסתכל על המוח כשהפנים מקדימה‪ .‬זה כמו לחתוך כיכר‬ ‫•‬
‫לחם בדרך המסורתית‪.‬‬
‫‪ – Axial‬חותך את המוח מלמעלה למטה‪ ,‬כמו שכבות של עוגה )הוריזונטלי(‪.‬‬ ‫•‬

‫חלוקה נוירו‪-‬אנטומית בסיסית של מערכת העצבים המרכזית )‪:(CNS‬‬

‫המחקר הנוירופסיכולוגי מתמקד ב‪) forebrain-‬טלנצפלון(‪ ,‬כמעט ולא מדברים על חלקים אחרים‪ .‬בצפייה‬
‫במוח בזמן משימה קוגניטיבית‪ ,‬ניתן לראות שלא רק ה‪ forebrain -‬עובד‪ ,‬אלא ישנה אקטיבציה באזורים‬
‫נרחבים וגם יותר נמוכים‪ :‬צרבלום‪ ,‬פונס‪ ,‬תלמוס‪ ,‬היפותלמוס וכד'‪.‬‬
‫למרות ההתמקדות על ה‪ ,forebrain -‬ישנן פונקציות רבות היכולות להתקיים באופן אוטונומי ללא קורטקס‪.‬‬
‫‪ Hydranecephaly‬היא פגיעה מוחית התפתחותית בעקבות נזק לכלי הדם הקורטיקליים‪ .‬רקמת הקורטקס‬
‫לא מתפתחת ובמקומה יש הצטברות של ‪ .CSF‬יש גולגולת וחלקים נמוכים של המוח כולל גזע המוח‪ ,‬אבל מה‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫שאנחנו קוראים לו בד"כ מוח לא נמצא‪ ,‬וכל החלל של ה‪ forebrain -‬מלא ב‪ .CSF-‬בעבר חשבו כי לא ניתן‬
‫לחיות כך‪ ,‬אך יש אנשים שחיים כמה שנים במצבים כאלה‪.‬‬
‫חלק מהתפקודים שאנחנו חושבים עליהם כגבוהים‪ ,‬כמו צחוק )הילד עם התסמונת שמצולם‪ ,‬צוחק(‪ ,‬אינם‬
‫בהכרח כך‪ ,‬הרבה מהם יכולים להתקיים בלי קורטקס או עם כמויות מזעריות ממנו‪.‬‬

‫ישנם מקרים של ‪ ,hydrocephalus‬שבהם המוח מתמלא בנוזל ה‪ CSF-‬בגלל בעיה בספיגתו‪ .‬אם יש חסימה‬
‫דרמטית בספיגה‪ ,‬מקבלים תוך זמן קצר תסמינים קליניים דרמטיים‪ ,‬האנשים נמצאים בסכנת חיים ועושים‬
‫להם ניתוח במהלכו משתילים מעקף )שאנט( שגורם לנוזל לצאת‪ .‬אבל‪ ,‬ישנם מקרים בהם הלחץ לו גורם הנוזל‬
‫מתפתח באופן איטי‪ .‬במקרים מסוג זה נראה תופעה של התדלדלות הקורטקס‪ .‬כשזה קורה לאורך שנים‬
‫רואים בסריקה המוחית שהקורטקס דקיק והחדרים עצומים‪ .‬באופן מדהים‪ ,‬במיוחד אם ההתקדמות איטית‪,‬‬
‫מוח כזה עדיין יכול לתמוך בתפקודים קוגניטיביים גבוהים‪.‬‬

‫חלוקה בין האונות‪:‬‬

‫החלוקה בין אונות המוח מבוססת רק בחלקה על גבולות אנטומיים חדים‪ .‬לפעמים החלוקה מוגדרת על ידי‬
‫סולקוסים ברורים מאוד במוח שמפרידים את האונות‪/‬המיספרות‪ ,‬אך לא תמיד הגבולות ברורים‪ .‬למשל‪ ,‬קו‬
‫הגבול בין האונה הפריאטלית‪ ,‬הטמפורלית והאוקסיפיטלית איננו ברור‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הגבול בין האונה‬
‫הטמפורלית לפרונטלית מאוד ברור )‪ (lateral fissure‬וגם בין האונה הפרונטלית לפריאטלית )‪.(central sulcus‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫קשיים במיפוי נוירו‪-‬אנטומי‪/‬תפקודי‪:‬‬

‫אין הגדרה טובה של "אזור" וגבולותיו‪.‬‬
‫יש שונות רבה בין מוחות‪ ,‬במיקום ובצורה של המבנים‪ .‬במחקר יש עם זה בעייתיות רבה‪ ,‬כי יכול להיות שאצל‬
‫אנשים שונים‪ ,‬המנגנונים המופעלים נמצאים באזורים שונים‪ ,‬למרות שמדובר באותו מנגנון‪ .‬בנוסף‪ ,‬יכולה‬
‫להיות שונות בצורה של מבנים‪ .‬זו שונות שיכולה לבוא לידי ביטוי במספר הפיתולים השונים בתוך אזור‬
‫מסוים )למישהו אחד יהיו ‪ 3‬ולאחר ‪ – 4‬הבדל דרמטי(‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש גם שונות בגודל הפיתולים )רכס הר גדול‬
‫יותר(‪ .‬בעקבות הבעיה הזו‪ ,‬משתמשים בנרמול מוחות ב‪ .fMRI-‬משתמשים בטמפלט של מוח‪ ,‬ומאלצים את‬
‫המוח של הנבדקים אל תוך הטמפלט‪ .‬גם עם זה ישנן בעיות‪ ,‬במשך שנים השתמשו במוח של אישה זקנה‬
‫מצרפת כטמפלט‪ .‬כיום ממצעים מספר גדול של מוחות שונים ומשתמשים במיצוע שלהם כטמפלט‪.‬‬
‫כיצד נגדיר אזור מוחי? אין תשובה טובה‪ .‬ניתן להתייחס לשאלה משלוש נקודות מבט‪:‬‬
‫‪ .1‬מנקודת המבט של מבנה התאים )‪.striate cortex, Brodmann 17,18,19 :(cytoarhitectonic‬‬
‫‪ .2‬מנקודת מבט תפקודית‪ ,V1 :‬למשל‪ ,‬הוא אזור תפקודי שקשור לראייה‪ .‬אבל איפה אזור הראייה‬
‫מתחיל ונגמר? בסופו של דבר הוא מערב את כל המוח‪.‬‬
‫‪ .3‬מנקודת מבט טופוגרפית‪ .calcarine cortex :‬כלומר‪ ,‬אזורים שמוגדרים לפי מיקומם הטופוגרפי‪ .‬אך‬
‫גם כאן יש שונות בין אנשים‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫מיפוי הקורטקס‪:‬‬
‫‪ :Cytoarchitectonic cortical description‬חלוקה ציטו‪-‬ארכיטקטונית של המוח מבוססת על צביעת גופי‬
‫תאים‪ .‬בעקבות הצביעה ניתן לאתר שינויים בצפיפות וגודל גופי התאים‪ ,‬ועל ידי כך להגדיר שכבות בקליפת‬
‫המוח ולהבחין בין אזורי מוח שונים‪ .‬עוביו הממוצע של הקורטקס האנושי נע בין ‪ 2-4‬מילימטר‪ .‬למרות עוביו‬
‫הדקיק‪ ,‬אנחנו מוצאים שיש שונות על פני המוח‪ ,‬לכן זהו אופן חלוקה נוסף‪ .‬על התמונה מסומנים האזורים‬
‫הבאים‪:‬‬
‫‪.primary auditory cortex -A1‬‬
‫‪.somatosensory cortex -S1‬‬
‫‪.visual cortex-V1‬‬
‫האזורים הללו צבועים בירוק‪ ,‬המסמל על העובי הדק ביותר‪.‬‬

‫ההבחנה אינה רק בעובי הקורטיקלי‪ ,‬אלא באפיון שכבות התאים השונה בין האזורים השונים‪ .‬כלומר‪ ,‬זה לא‬
‫רק עניין של עובי‪ ,‬אלא זה גם תלוי באופן שבו התאים מחולקים בתוך כל אחד מהאזורים‪ .‬זאת אחת הדרכים‬
‫לחלוקת הקורטקס שהובילה לשיטת ברודמן‪.‬‬
‫אם ניקח "קובייה" מתוך האזור המוטורי‪ ,‬ו"קובייה" מתוך האזור הסנסורי‪ ,‬נראה כי ישנם הבדלים גדולים‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬הקורטקס המוטורי עבה מהסנסורי‪ .‬לפעמים אותה השכבה בשני האזורים שונה מבחינת התפתחותה‬
‫)עובי(‪ .‬למשל‪ ,‬שכבה ‪ 4‬מפותחת מאוד בקורטקס הסנסורי‪ ,‬אך במוטורי היא כמעט ולא קיימת‪ .‬ההתפתחות‬
‫תלויה בפונקציה‪ ,‬האם זה אזור שמקבל אינפוט או לא‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫שיטות מיפוי בשימוש נרחב מבוססות על מבנה התאים‪:‬‬

‫‪ o‬ברודמן מיפה את הקורטקס ל‪ 52 -‬אזורים‪.‬‬
‫‪ Von Economo o‬מיפה ל‪ 107-‬אזורים‪.‬‬
‫‪ o‬ככל ששיטות מיפוי חדשות מתפתחות‪ ,‬כך מתגלים עוד ועוד אזורים )בערך ‪ 200‬כיום(‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫במיפוי של ברודמן‪ ,‬אזורים ‪ 44‬ו‪ 45-‬מרכיבים יחד את אזור ברוקה‪ .‬ברודמן החליט לפצל את אזור ברוקה‬
‫לשניים‪ ,‬כי שניהם שונים זה מזה בהגדרות שלהם‪.‬‬

‫‪ Paul Flechsig‬חילק את הקורטקס לאזורים לפי קצב תהליך המיאליניזציה‪ .‬המוח לא עובר את התהליך‬
‫באופן אחיד‪ .‬הקורטקס הראשוני הוא הראשון‪ ,‬לאחר מכן הקורטקס השניוני והאחרון הוא הקורטקס‬
‫השלישוני )אזורי האסוציאציה(‪ .‬גם בשלבי הבגרות יש עדיין מיאליניזציה באזורים אלה‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫חלוקה תפקודית של קליפת המוח הצרברלית‪ :‬עמוד ‪ 3‬נועה‪ ,‬שקופית ‪ 17‬מצגת ‪,2‬‬
‫הנוירונים במוח מבצעים שלושה סוגי פעולות‪:‬‬
‫‪ o‬קליטה ורישום גירויים מהסביבה )קלט(‪.‬‬
‫‪ o‬תכנון וביצוע פעולות )פלט(‪.‬‬
‫‪ o‬פעולות המתווכות בין הקלט לפלט‪ .‬חשיבה‪ ,‬זיכרון‪ ,‬שפה‪ ,‬מודעות‪ ,‬רגש – דוגמאות לתהליכים‬
‫מתווכים אלו‪) .‬בגדול‪ ,‬לאפיין את הסביבה ולדעת איך לפעול בה(‪.‬‬
‫הנוירונים בקליפת המוח המבצעים את פעולות התיווך )אשר יהוו את עיקר המוקד בקורס זה( ממוקמים‬
‫בעיקר באזורי קורטקס אסוציאטיבי ובמערכת הלימבית‪ .‬מנקודת ראות תפקודית ניתן לחלק את קליפת‬
‫המוח הצרברלית לארבעה מרכיבים עיקריים‪:‬‬
‫‪ (1‬אזורים סנסוריים ראשוניים‪.‬‬
‫‪ (2‬אזורים מוטוריים ראשוניים‪.‬‬
‫‪ (3‬אזורי קורטקס אסוציאטיבי‪.‬‬
‫‪ (4‬אזורי קורטקס לימבי ופארה‪-‬לימבי‪.‬‬
‫שני האזורים הראשונים מנהלים את האינטראקציה של המוח עם העולם‪ .‬באזורים האסוציאטיביים המוח‬
‫"מדבר" עם עצמו‪ ,‬לוקח מידע ממקום אחד ומעביר לאחר‪.‬‬
‫על האזורים לימביים ופארה‪-‬לימביים‪ ,‬אנחנו יודעים פחות מאזורים קורטיקליים‪ .‬סוג הפעילות שהם‬
‫מתווכים קשור לרגש‪ ,‬הישרדות‪ ,‬ופחות לתפקודים גבוהים )כמו חשיבה ושפה(‪.‬‬

‫‪ :Cortical functional organization‬החלוקה המוחית של מרסל מזולם‪:‬‬

‫חוקר זה הציע חלוקה תפקודית של המוח‪ ,‬לפי האזורים הבאים‪:‬‬
‫‪) idiotypic (primary) areas .1‬אזורים אידיוטיפים( – הקורטקס המוטורי והסנסורי הראשוני‪ .‬מסומנים‬
‫בכחול‪.‬‬
‫‪ – Modality-specific (unimodal) association areas .2‬צבועים בצהוב‪ .‬מקיפים את האזורים הראשוניים‬
‫ומעבדים אינפורמציה מורכבת שקשורה לאותו האזור אותו הם מקיפים )כלומר‪ ,‬עוסקים בחוש מסוים(‪.‬‬
‫‪ – High order (heteromodal) association areas .3‬צבועים בוורוד‪ .‬עוסקים באינטגרציה של אינפורמציה‬
‫ממספר חושים‪ .‬ככל הנראה שם מתבצעים החישובים המורכבים יותר‪.‬‬
‫‪ – Paralimbic areas .3‬צבועים בירוק‪ .‬חשובים לרגש‪ ,‬מוטיבציה וזיכרון‪ .‬פועלים באינטגרציה לשני האזורים‬
‫האסוציאטיביים‪ .‬אחד מהם הוא קורטקס האינסולה המגיב בעיקר לחוויות רגשיות‪ ,‬כמו גועל למשל )ליהיא(‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫עפ"י מזולם‪ ,‬אחד היתרונות הגדולים של מוחנו‪ ,‬הוא שהחלק שנמצא בין אזורי התגובה לאזורי הפעולה הוא‬
‫מאוד מפותח‪ .‬אצל יצורים רבים בעולם החי‪ ,‬הקשר בין החלק הסנסורי לחלק המוטורי‪ ,‬כלומר‪ ,‬העבודה‬
‫באזורים האידיוטיפיים‪ ,‬לא עובר דרך אזור מפותח ומורכב שתפקידו להרחיק אותנו ממודל של גירוי תגובה‪.‬‬
‫אחת הסיבות לכך שבני האדם לא מוגבלים בסביבה‪ ,‬אלא יודעים להסתדר בכל מציאות‪ ,‬היא שאנחנו לא‬
‫עובדים במודל של גירוי תגובה‪.‬‬
‫ב‪ 1960-‬שילדט ושילדט ערכו ניסוי עם נקבות תרנגול הודו‪ ,‬להן צאצאים‪ .‬לאם ישנה מערכת הגנה שתפקידה‬
‫לתקוף כל יצור שמתקרב לקן‪ ,‬למעט אם הוא עושה את הקולות האופייניים לגוזלים‪ .‬החוקרים החרישו את‬
‫האם‪ ,‬דבר שיגרום לה לתקוף את גוזליה ולהרוג אותם‪ ,‬משום שהיא לא שומעת את הפידבק האודיטורי‬
‫שאמור להגן עליהם מתקיפה‪ .‬אלה מערכות שיכולות להיראות מורכבות‪ ,‬אך למעשה זו מערכת מאוד פשוטה‬
‫של גירוי‪-‬תגובה‪ ,‬שאיננה פתוחה לגמישות‪ .‬מדברי החוקרים‪" :‬קשרים שאינם גמישים בין גירוי ותגובה‬
‫מובילים להתנהגויות אוטומטיות ואינסטינקטיביות‪ ,‬שהן עמידות לשינוי‪ ,‬אפילו כשהן עומדות אל מול‬
‫השלכות שליליות"‪ .‬מזולם אומר כי "יונקים מתקדמים עם ‪ CNS‬תקין הינם פחות פגיעים להופעה של דפוסים‬
‫לא גמישים כאלה"‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫שיטות מחקר בנוירופסיכולוגיה‪:‬‬

‫‪ (1‬גישת הנזק תפקוד – ‪ :The lesion-deficit approach‬הגישה הקלאסית‪ :‬חקירת חולים עם נזקים‬
‫מוחיים‪ .‬הנחת היסוד בשיטה זו היא שקיים נזק מוחי מוגדר היטב וליקוי תפקודי סלקטיבי‪ .‬אם תפקוד ‪a‬‬
‫פגום ואזור ‪ X‬פגוע‪ ,‬אזי אזור ‪ X‬מכיל פעילות נוירונלית הכרחית לתפקוד ‪.a‬‬
‫גישת הנזק תפקוד ניתנת גם לתפעול על ידי שימוש ב‪ ,Transcranial Magnetic Stimulation (TMS) -‬אשר‬
‫בעזרתו יוצרים פגיעה זמנית על ידי שימוש בפולסים מגנטיים המשבשים את השדה החשמלי‪ .‬לכאורה זה‬
‫פתרון טוב‪ ,‬משום שמדובר במכשיר שיכול לבצע פגיעה ספציפית‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬ישנם חסרונות‪:‬‬
‫‪ -‬הגבלה בעומק הפולס המגנטי‪ :‬שימושי בעיקר לאזורים קורטיקליים‪ ,‬אך לא לתת קורטיקליים‪.‬‬
‫‪ -‬קשה להעריך את שטח הרקמה שהושפעה מהפולס המגנטי‪ .‬אנחנו לא מבינים מהם האזורים‬
‫המושפעים מהמגנט‪ ,‬ייתכן שיש השפעה גם על אזורים מרוחקים‪.‬‬
‫‪ -‬ההשפעה הינה זמנית )משך זמן קצר(‪.‬‬

‫‪ ‬סוגי מחקר בגישת "נזק תפקוד"‪:‬‬

‫תצפיות קליניות – ‪ single case studies‬ובדיקת פרופיל הליקויים ההתנהגותיים‪ .‬אחת מהשיטות הנפוצות‬
‫ביותר בנוירופסיכולוגיה‪ ,‬בה חוקרים חולים בודדים‪ .‬שיטה זו הינה מאוד נפוצה‪ ,‬משום שאין הרבה חולים עם‬
‫פגיעות ספציפיות‪ .‬הרבה יותר שכיח למצוא חולים עם פגיעות מפושטות‪ ,‬אשר אין לנו מה לעשות איתן מבחינה‬
‫מחקרית‪.‬‬
‫בשיטה זו‪ ,‬החוקרים מנסים להסיק מן החולה למערכת הבריאה‪ ,‬להבין את המוח בכללותו‪ .‬הספרות מלאה‬
‫בדוגמאות מסוג זה‪ ,HM :‬פיניאס גייג'‪ ,‬החולה של ברוקה‪ .‬יש בעיות עם ‪ ,single case studies‬ולכן עד לפני ‪15‬‬
‫שנים זה היה מאוד רווח )אפשר עדיין למצוא את זה(‪.‬‬

‫גישות למחקרי ‪:Single case‬‬

‫‪ :The fully standardized approach‬מבחינה סטטיסטית‪ ,‬יש ב‪ single case studies -‬אתגר‪ :‬אנחנו נמצאים‬
‫עם אדם אחד בלבד‪ ,‬וצריכים לדעת האם הביצוע של החולה אכן חריג‪ .‬אם ניקח מישהו רנדומלי )בריא( ונעשה‬
‫עליו מספיק טסטים‪ ,‬ייתכן שנמצא ממצא כלשהו‪ ,‬אבל האם הוא באמת מעניין וחשוב? האדם הבריא לא עבר‬
‫אירוע נוירו‪-‬פסיכולוגי‪ .‬לכן‪ ,‬האם גם אצל הבריא יש משהו חריג?‪ .‬אחת התשובות לבעיה הזו‪ ,‬היא להשוות את‬
‫החולה לקבוצה גדולה עם נורמות סטנדרטיות‪ .‬יש טסטים נוירופסיכולוגיים שמעבירים אותם על מאות‬
‫אנשים המחולקים לפי מין‪ ,‬גיל‪ ,‬רמת משכל וכדומה‪ .‬ניתן להשוות את תוצאות החולה שלנו‪ ,‬עם תוצאות‬
‫הממוצע וסטיית התקן של הקבוצה המתאימה לו‪ ,‬ולפי זה לדעת מה מיקומו של החולה בטווח והאם וכמה‬
‫הביצוע שלו חריג‪ .‬אבל‪ ,‬בתור חוקרים‪ ,‬איסוף נורמות לכל משימה קטנה צורכת משאבים רבים‪ .‬לכן‪ ,‬מאוד‬
‫נדיר למצוא עבודות בגישה הזו‪ ,‬למרות שזו שיטה חזקה‪.‬‬

‫‪ :The intra-individual approach‬השוואת החולה האחד שלנו לעצמו ‪ -‬משווים את הביצוע שלו במשימה ‪,X‬‬
‫לעומת ביצועו במשימה ‪ .Y‬בשיטה זו אנחנו יכולים להגיע לדיסוציאציה בין תפקודים‪ .‬אך זאת גם הבעיה‪,‬‬
‫ישנה סכנה לפרשנות מוטעית מפני שייתכן שה‪"-‬דיסוציאציה" שכיחה גם באוכלוסייה הנורמלית‪ .‬אנחנו לא‬
‫יודעים כי לא בדקנו את האוכלוסייה הרגילה‪ ,‬המחקר מתמקד רק בחולה הבודד‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫‪ :The matched control sample approach‬הגישה השכיחה ביותר במחקר‪ .‬משווים את החולה לקבוצה‬
‫יחסית קטנה של נבדקי בקרה שמתואמים לחולה בכל מאפייניו הרלוונטיים ‪ -‬מין‪ ,‬גיל‪ ,‬מוצא וכדומה‪ .‬הבעיה‬
‫בשיטה זו היא שהיא דורשת שיטות והנחות סטטיסטיות מיוחדות‪ .‬הניתוח הסטטיסטי הוא בעייתי כי‬
‫המבחנים הסטטיסטיים עוסקים בהשוואה בין קבוצה לקבוצה ולא בין יחיד לקבוצה‪ .‬רוב החוקרים חושבים‬
‫שיש הצדקה לעשות זאת‪ ,‬אך עדיין זה רווי בבעייתיות‪.‬‬
‫חשיבות נבדקי הבקרה בגישה זו ‪ -‬כשאנחנו מריצים ניסויים במעבדה )למשל ניסוי על תפיסת רגש(‪ ,‬אנחנו לא‬
‫מוטרדים משאלת הרקע של הנבדק‪ ,‬משום שזה לא עומד בחזית שאלת המחקר‪ .‬זה לא אומר ששאלת הרקע‬
‫אינה יכולה להשפיע על הדאטא‪ ,‬אלא שהמאמץ שנדרש כדי לפלח את מקום מוצאם של הנבדקים והכנסת‬
‫הנתונים הללו לסטטיסטיקות הוא גדול מדי‪ ,‬ולחוקר לא משתלם לעשות זאת‪ .‬היכן ההבדלים בין הנבדקים‬
‫השונים באים לידי ביטוי? זה רעש‪ ,‬תמיד יש רעש‪ ,‬והחוקר מקווה שהרעש בין הקבוצות יהיה יותר גדול‬
‫מהרעש בתוך הקבוצות ובדרך כלל זה המצב במשימות שמריצים‪ ,‬וזה בסדר‪ .‬בגישה זו‪ ,‬זה קריטי שקבוצת‬
‫הבקרה תהיה כמה שיותר מתואמת לחולה‪ ,‬משום שלפעמים קיימים הבדלים עצומים בין תרבויות‪ ,‬וזה יכול‬
‫להשפיע לנו על המחקר‪ .‬למשל‪ ,‬במבחני אינטליגנציה יהיו הבדלים גדלים‪ .‬לדוגמה – משפחה חרדית הגיעה עם‬
‫ילדה להערכה נוירו‪-‬פסיכולוגית‪ .‬מראים לילד תמונות של חיות והוא צריך לספר סיפור על החיות השונות‪.‬‬
‫הנוירופסיכולוגית שואלת אותו מהי החיה שמוצגת – והוא עונה קצאלה )חתול( עבור כ‪-‬ל חיה‪ .‬מי שהעבירה‬
‫את המבחן לא חשבה שהילד כלל לא נחשף לתמונות של חיות‪ ,‬כי הן חיות טמאות ובתרבות הזו כלל לא‬
‫מקובל להראות תמונות של חיות‪ .‬זאת המחשה שהרבה מאוד פעמים אנחנו יכולים לקבל רושם שהאדם פגוע‬
‫– ונוכל לגלות שלא כך הדבר רק אם נשווה לקבוצת בקרה טובה‪.‬‬

‫הגישה האלטרנטיבית ל‪ ,single case studies -‬היא גישה של מחקרי ‪ :Group studies‬יש בעיות שאינן כל‬
‫כך נדירות‪ ,,‬כמו אפאזית ברוקה‪ .‬אם כן‪ ,‬מה עדיף? לחקור חולה בודד או קבוצת חולים? לכאורה זה נשמע‬
‫שעדיף לחקור קבוצה‪ ,‬אך לפעמים מחקר שכזה יכול להביא לנו דפוסים מורכבים‪ .‬לדוגמה‪ :‬נניח שיש חולים‬
‫שפגועים פחות או יותר באותם אזורים‪ ,‬אבל אצל חולה אחד תפקוד מסוים תקין ואחר לקוי‪ ,‬ואילו אצל‬
‫החולה השני התמונה היא הפוכה‪ .‬מכיוון שלא הגדרנו באופן מוחלט את האזור‪ ,‬אלא רק באופן כללי אמרנו‬
‫שמדובר באזור פרונטלי – כשהחוקר ינסה לעשות מיצוע קלאסי על כל הנבדקים – אני אקבל דפוס‬
‫נוירופסיכולוגי שקיים רק במחשב‪ ,‬כי אין לו קיום אמיתי במציאות‪ .‬אלה סוגים של חולים עם פגיעות‬
‫פרונטליות‪ ,‬שפגועים גם בבעיה הזו וגם בבעיה השנייה‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬אנשים שלא אוהבים ‪case studies‬‬
‫)כמו קאראמאזה( – הטענה שלהם היא שהמיצוע מטשטש את ההבדלים הייחודיים של כל אחד מהנבדקים‪.‬‬
‫ניתן לראות דוגמה לכך בגרפים הכחולים‪.‬‬
‫מתוך המצגת‪ :‬תצפיות ואינטגרציה המבוססות על קבוצות חולים‪ .‬מחקרים שבהם הדאטא ממוצעת לאורך‬
‫נבדקים‪ ,‬או שהיא מקובצת בדרך כזו שדפוסי הביצוע של נבדקים אינדיבידואליים לא יכולים להשתחזר‬
‫מהתוצאות המקובצות‪ .‬לכאורה עדיף לחקור קבוצה על פני מחקר יחיד‪ ,‬אך יכולות להיווצר בעיות גם במקרה‬
‫זה‪ .‬בעיות בהקבצת חולים‪:‬‬
‫‪ -‬שונות בהיקף ומיקום הנזק המוחי‬
‫‪ -‬שונות במבנה המוח אצל אנשים שונים‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫שונות בארגון התפקודי אצל אנשים שונים‬ ‫‪-‬‬

‫בעיות בהקבצת חולים‪ :‬במחקרי קבוצה משתמשים ב‪ -template overlay technique -‬לוקחים חולה‬
‫ובודקים את הבעיה התפקודית שלו‪ .‬למשל‪ ,‬חולים שסובלים מאפאזית ברוקה ומתסמונת נוספת‪ .‬עכשיו‪ ,‬עבור‬
‫כל חולה ניתן לצייר את האזור הפגוע ועכשיו אנחנו יכולים לומר מהם האזורים המעורבים ביותר – הוא אולי‬
‫האזור שמתווך את הנזק המוחי‪ .‬אבל‪ ,‬אנחנו לא יודעים הרבה לגבי האזורים הללו – השאלה היא האם‬
‫האזורים הללו מופיעים ב‪ C.T-‬כי הם חשובים לתפקוד החולה הפגוע‪ ,‬בכל חולה וחולה‪ ,‬או שהם מופיעים בו‬
‫כי יוצא שזה האזור שנפגע באופן טיפוסי מסוג השבץ שהחולה קיבל‪ .‬שבץ לא "מחפש" לפגוע בתפקודים‪ ,‬הוא‬
‫פשוט נתקע בכלי דם ומרעיב את כל האזור שאחריו‪ .‬כלומר‪ ,‬תרשימי ‪ overlay‬פשוטים עבור מטופלים פגועים‬
‫עשויים להיות מטעים‪ ,‬משום שהאזורים שהם מדגישים עשויים לשקף פגיעות מוגברת של אזורים מסוימים‬
‫לפגיעה )בגלל מבנה כלי הדם שלהם‪ ,‬לדוגמה( ולא בגלל מעורבות ישירה כלשהי עם ההפרעה אותה מעוניינים‬
‫לחקור‪.‬‬
‫)ליהיא(בתמונה ישנה דוגמה ל‪ 3-‬חולים שסובלים מאפזית ברוקה ו‪ 10-‬שסובלים מתסמונת הזנחת צד‪ .‬אותה‬
‫התסמונת ברמה הפונקציונלית נמצאת באסוציאציה לפגיעה באזורים שונים אצל אנשים שונים‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫מיפו את העורקים העיקריים שמספקים דם למוח‪:‬‬

‫‪ :Vascular territories‬ישנן ‪ 3‬התפצלויות עיקריות של עורקים המגיעים לקורטקס‪:‬‬
‫‪ -Anterior Cerebral Artery (ACA) .1‬מעביר דם לחלק הקדמי של המוח )בכחול(‪.‬‬
‫‪ – Middle Cerebral Artery (MCA) .2‬מעביר דם לכל החלקים הצדיים של האונה הפרונטלית‬
‫והפריאטלית )בצהוב(‪.‬‬
‫‪ – Posterior Cerebral Artery (PCA) .3‬מעביר דם לחלקים של האונה הטמפורלית והאחורית )באדום(‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫יש פיזור גדול של גלי דם‪ ,‬הנזקים )בעיקר ‪ ,(CVA‬לא מכבדים גבולות פונקציונליים או אנטומיים – זה כלי דם‬
‫שעובר בין האזורים באופן חלק לחלוטין‪ ,‬ואם הוא נפגע באזור מסוים הוא פוגע בכל מי שנמצא מאחוריו‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬הנזקים קשורים לאזורי אספקת הדם של כלי הדם המרכזיים )‪ .(vascular territories‬אנחנו יודעים‬
‫שישנם אזורים שהם יותר מועדים לפורענות בגלל שהמבנה של הצינור מתכופף באזורים מסוימים ואם יש‬
‫קרישי דם‪ ,‬הם נוטים להיתפס שם ולסתום את כלי הדם‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬ייתכן שהנזק הפיזי שאנו רואים על‬
‫החולה‪ ,‬הוא רק משקף את הצנרת ולא משקף שום דבר תפקודי מעבר לכך‪.‬‬
‫ניתן לראות את הפיזור של כלי הדם – אפילו האונה הטמפורלית בעצמה עוברת חלוקה שנראית מאוד‬
‫שרירותית בין כלי הדם‪.‬‬

‫איך פותרים את הבעיות של מחקרי קבוצה? אחד הפתרונות הוא שימוש נכון בקבוצות הביקורת‪ .‬זוהי שיטה‬
‫הנקראת ‪ :Lesion subtraction‬נדגים אותה דרך הניסוי הבא‪ .‬יש אנשים שיש להם חסך בעקבות שבץ‬
‫בתפקודי ראייה‪ .‬לוקחים את החולים עם הליקוי הזה‪ ,‬ואם משתמשים בשיטה הקלאסית של ה‪,overlay-‬‬
‫שמים אותם אחד על השני ומחפשים לראות מהו האזור שנראה כמו האזור הפגוע‪ .‬האזור שנראה הכי מעורב‬
‫יושב קצת באזור חומר לבן‪ ,‬וכן באזורים שהם קצת טמפורליים או טמפורו‪-‬פריאטליים‪ .‬הסיבה שבה בוחרים‬
‫ב‪ visual field deficit-‬היא כי החוקרים יודעים שזה תפקוד שאמור להיות מיוחס לאזורים יותר אחוריים‬
‫ויותר חזותיים‪ ,‬אזורי ‪ .V1,V2‬אם כן מדוע אנו רואים בשיטה הקלאסית של ה‪ overlay-‬שה‪ hotspot -‬אינו‬
‫ממוקם במקום הנכון?‪ .‬לשם כך ניתן לקחת קבוצת ביקורת בעלת פגיעה באותם אזורים‪ ,‬אך אין להם פגיעה‬
‫בראייה )ללא ‪ .(visual field deficit‬אפשר לעשות החסרה בין שתי הקבוצות – בין הקבוצה הראשונה שיש לה‬
‫פגיעה בראייה לעומת הקבוצה השנייה שאין לה את הפגיעה בראייה‪ .‬קבוצת הביקורת מראה שהפגיעות שלה‬
‫הן יותר טמפורליות קדמיות )בכחול(‪ ,‬והאזור הצבוע בכתום מסומן כמעורבים אצל אלו בעלי הפגיעה בראייה‪.‬‬
‫הסיבה שבגינה קיבלנו אזורים טמפורליים לא רלוונטיים אצל החולים שלנו מלכתחילה‪ ,‬היא שכלי הדם‬
‫מסודרים בצורה כזו שאנשים עם פגיעה כזו נפגעים גם באזור הזה‪ ,‬ולמרות שהוא לא רלוונטי הוא מופיע‬
‫באופן קונסיסטנטי וכשעושים את ה‪ overlay-‬הוא מופיע )בגלל צורת כלי הדם שלנו( – זה ארטיפקט שיוצר‬
‫מצגת מבלבלת‪ ,‬שללא קבוצת ביקורת לא היינו מגלים אותו‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫לא מספיק שלקחנו את כל החולים ושמנו אותם יחד‪ ,‬זה לא מספיק על מנת לפתור את הבעיה של מחקרי‬
‫קבוצה – אבל כשיש קבוצת בקרה ללא התסמינים של הקבוצה המקורית‪ ,‬ניתן לראות בצורה חדה יותר מהם‬
‫האזורים שבאמת מעורבים‪ .‬זה הגיוני‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬הרבה מהאנשים שיש להם שבץ באזור ברוקה‪ ,‬לא מראים את‬
‫התסמינים הקלסיים של ברוקה )גם להיפך(‪ .‬הנקודה היא שאם לא מסתכלים על כל האוכלוסייה – אלו עם‬
‫הסימפטומים הקלאסיים ואלו ללא הסימפטומים הקלאסיים‪ ,‬אנחנו נפספס את התמונה‪.‬‬

‫כלים למציאת מיקום הפגיעה המוחית‪ -‬מבנה ותפקוד‪:‬‬

‫‪ :CT‬הומצא ב‪ 1972-‬על ידי האונספילד‪ .‬נכנס לשימוש קליני ב‪ 1974-76 -‬בתחילה רק לראש ואח"כ לכל הגוף‪.‬‬
‫היה שיפור ניכר עם השנים באיכות ובמהירות המכשיר‪ ,‬דומה ל‪ MRI-‬מבחינת הבחנה בין רקמות שונות )עדיין‬
‫לא כמוהו בדיוק‪ ,‬אך הולך ומשתפר עם הזמן(‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫‪ – CT‬אוטם מוחי‪:‬‬

‫כשמסתכלים על התמונה‪ ,‬הקונבנציה הפוכה‪ -‬השמאל נמצא בימין‪ .‬ניתן לראות אוטם אוקסיפיטלי שמאלי‬
‫)ואת המוח עצמו( ואוטם פריאטלי ימני‪.‬‬
‫מאפייני ה‪:CT-‬‬
‫העצם תופסת את רוב הקרינה‪ ,‬לכן הגולגולת נראית בצבע לבן‪.‬‬ ‫•‬
‫נוזלים סופגים מעט קרינה‪ ,‬ולכן הם נראים כהים‪.‬‬ ‫•‬
‫למוח צפיפות ביניים‪ ,‬ולכן הוא ייראה אפרפר בין הלבן של הגולגולת לבין הנוזלים הכהים‪.‬‬ ‫•‬
‫בד"כ כשיש שבץ איסכמי )בניגוד להמורגי‪ ,‬בו יש דימום(‪ ,‬האזור נראה כהה יותר מהמוח הרגיל‪ .‬כשיש‬ ‫•‬
‫דימום‪ ,‬הדם סמיך יותר ולכן נראה כתמים יותר בהירים ולבנבנים‪ ,‬תלוי מתי נערך ה‪.CT-‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫יתרונות‪:‬‬
‫צפייה מהירה ברקמת המוח )יותר מה‪.(MRI-‬‬ ‫•‬
‫זיהוי טוב של דימום ושברים‪.‬‬ ‫•‬
‫קונטרסט הולך ומשתפר‪.‬‬ ‫•‬
‫זמין מאוד וזול‪.‬‬ ‫•‬
‫ניתן לבצע אותו גם על חולים עם קוצב‪ ,‬שתלים וכדומה‪) .‬יש גם מקומות ששואלים על קעקועים‪ ,‬כי‬ ‫•‬
‫הקעקועים הישנים הכילו מתכת(‪.‬‬

‫חסרונות‪:‬‬
‫קרינת רנטגן משמעותית בחשיפה חוזרת‪ ,‬המכשיר מצלם תמונות סיטי רבות ולכן מדובר בכמות‬ ‫•‬
‫עצומה של קרינה )הקרינה ב‪ CT-‬אחד שוות ערך לכ‪ 150-‬צילומי רנטגן(‪.‬‬
‫קונטרסט נמוך יחסית ל‪ ,MRI-‬קשה להפריד רקמות‪.‬‬ ‫•‬
‫לא רגיש לאוטם מוחי בשעות הראשונות )לכן עדיף להשתמש ב‪.(MRI-‬‬ ‫•‬

‫‪ :MRI‬בדיקה מבנית‪ ,‬המשתמשת בשילוב של קרינת רדיו ושדה מגנטי חזק )פי ‪ 30,000‬מזה של כדור הארץ(‪,‬‬
‫כדי להשפיע על סיבוב הפרוטונים באטומי המימן שנמצאים במולקולות המים בגוף‪ .‬שינוי תכונות הסיבוב‬
‫תלוי ברקמה בהם נמצאים אטומי המימן )למשל חומר לבן או חומר אפור במוח( וכך ניתן לקבל הפרדה ברורה‬
‫בין הרקמות השונות‪ .‬ככל שיש יותר מים )ולכן פרוטונים(‪ ,‬הרקמה תיראה כהה יותר‪ .‬קרינת הרדיו דוחפת‬
‫מעט את הפרוטונים‪ ,‬ולאחריה הם חוזרים למיקומם במהירות‪ .‬ניתן למדוד את ההסטה הזו על ידי רצפטורים‪.‬‬
‫החזרה נבדלת לפי סוגי רקמה שונים‪ ,‬צפיפות הרקמה‪ ,‬ריכוז שונה של פרוטונים‪ .‬הפטנט הוצא ב‪ ,1972-‬סריקה‬
‫ראשונה של אדם נעשתה ב‪.1977-‬‬
‫ניתן ליצור חתכי מוח שונים במכשיר‪ ,‬בעזרת שימוש בסוגים שונים של פרמטרים שעושים הדמיה שונה‪.‬‬

‫השדה המגנטי של ה‪ MRI-‬הוא חזק מאוד‪ ,‬אך אם עומדים ליד ‪ MRI‬לא מרגישים שיש לו כוח כלשהו‪ .‬אסור‬
‫להסתובב בקרבתו עם חפצים מתכתיים‪ ,‬ישנם מקרים שבהם אנשי הצלה החזיקו בלון חמצן של מטופל‪ ,‬ועפו‬
‫לתוך המכשיר )יש אנשים שמתו בגלל שהם שהן במכשיר ובלון החמצן נכנס להם למוח(‪ .‬אם מישהו חש ברע‬
‫בזמן הבדיקה‪ ,‬מפסיקים את הפרוצדורה‪ ,‬אך לא את השדה המגנטי‪ .‬את השדה המגנטי משאירים מופעל כל‬
‫הזמן כי הפסקתו דורשת עלויות גבוהות‪ .‬כשרוצים להפסיק את השדה המגנטי משחררים באחת כמות גדולה‬
‫של גז נוזלי‪ .‬זה מאוד מסוכן כי ניתן למות מחנק‪.‬‬

‫כיצד מבחינים בנזקים מוחיים בתמונת ‪?MRI‬‬

‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫‪ :T1 – Weighted image‬טובה להדמיית מבנה המוח‪:‬‬

‫‪ CSF‬נראה שחור כי יש לו הרבה מים‪ ,‬ולכן גם הרבה פרוטונים‪.‬‬ ‫•‬
‫חומר לבן ‪ -‬נראה לבן‪.‬‬ ‫•‬
‫חומר אפור ‪ -‬נראה אפור‪.‬‬ ‫•‬
‫שומן – נראה בהיר‪.‬‬ ‫•‬
‫גידולים ופציעות מוחיות יהיו כהים משום שהם מאוד נוזליים‪.‬‬ ‫•‬
‫דם – בהיר‪.‬‬ ‫•‬

‫בתמונה התחתונה מימין‪ ,‬הכתם הבהיר הוא דימום בגרעינים הבזאליים‪.‬‬

‫‪ MRI‬מאפשר לנו לראות מבנים בצורה טובה‪ .‬ניתן לקבל הדמיה של מבנה כעבור דקה של סריקה מהירה‪.‬‬
‫כשעושים סריקה אנטומית ההדמיה אורכת ‪ 20‬דקות‪ ,‬וחדות התמונה טובה יותר‪.‬‬
‫)*הערה‪ MRI :‬יכול להיקרא גם ‪ .(nuclear MRI) nMRI‬בעבר אנשים לא רצו להיבדק כי הם חשבו שהבדיקה‬
‫מערבת חומר גרעיני(‪.‬‬

‫הדמיה פונקציונלית והקלטה‪:‬‬

‫‪ :EEG – Electroencephalography‬כלי תפקודי‪ ,‬לא ניתן להסיק בעזרתו על מבנה‪ ,‬אך כן ניתן למדוד‬
‫פוטנציאלים חשמליים שונים שמגיעים מהקורטקס באמצעות הצמדת אלקטרודות לקרקפת‪.‬‬
‫המדידה היא יחסית )‪,(differential‬מודדים את ההבדל בין אלקטרודות במיקומים שונים‪ .‬מתקבלת סכימה‬
‫של מיליוני נוירונים בכל אלקטרודה‪ ,‬לכן הרזולוציה מבחינה מרחבית איננה מרשימה‪ .‬לא ניתן לומר הרבה‪,‬‬
‫חוץ מדברים מאוד גסים‪" :‬זה נראה כמו האונה הימנית‪/‬שמאלית"‪ .‬לכן‪ ,‬ב‪ EEG-‬מסתכלים על הרזולוציה‬
‫הטמפורלית )זמן( ולא על הרזולוציה המרחבית‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫אנשים עם בעיות שינה הולכים למעבדת שינה‪ ,‬שם בודקים להם את הפלט של ה‪) EEG-‬גלי המוח בזמן‬
‫השינה( כדי להבין מה מפריע להם את מהלך השינה‪ .‬עושים שימוש ב‪ EEG-‬גם בבדיקת המקור האפילפטי‪.‬‬
‫‪ -EEG study‬זה לא מחקר אלא בדיקה‪ ,‬האם לנבדק יש פעילות מוחית לא תקינה‪ .‬הוא לא עוזר לנו אם‬
‫ברצוננו להבין משהו לגבי תהליכים קוגניטיביים ספציפיים‪.‬‬
‫‪ ERP‬שיטה שעושה שימוש ב‪ ,EEG-‬שניתן לראות בעזרתה תגובות אלקטרו‪-‬פיזיולוגיות לגירויים מסוימים‪.‬‬
‫בשיטה זו מודדים פעילות מוחית ביחס לאירוע מסוים שמתרחש בזמן מסוים‪ .‬לדוגמה‪ ,‬מראים לנבדק תמונה‬
‫של פרצוף ותמונה מסוג אחר‪ .‬בתמונה מימין‪ ,‬ברישום כללי של ‪ EEG‬לא ניתן לראות הבדלים בעת צפייה בשני‬
‫הגירויים‪ ,‬משום שההבדלים שנוצרים בעת הצפייה בגירוי הם זעירים ונבלעים בתוך המון רעש‪ .‬אחת הדרכים‬
‫לזקק את ה‪ ERP-‬היא לחזור הרבה פעמים על הניסוי‪ ,‬למצע את התוצאות בחלון הזמנים של מתן הגירוי‪ ,‬עד‬
‫שמתגלה הרישום החריג שנותר כתוצאה מהגירוי‪.‬‬
‫בתרשים משמאל‪ ERP :‬מורכב מגל פוזיטיבי‪) P1 -‬מפני שהוא משורטט כיורד( וגל נגטיבי‪) N170 -‬משורטט‬
‫כעולה(‪ .‬מראים לנבדקים גירוי )פרצופים( בזמן ‪ ,0‬ורואים שישנה תגובה המיוחדת לפרצופים‪ .‬התגובה היא‬
‫מיוחדת‪ ,‬משום שהקו הרציף נמוך יותר מהמקווקו שהוא הקונטרול‪ .‬כלומר‪ ,‬כשאנחנו מסתכלים על פרצופים‬
‫יש לנו תגובה קצת שונה )‪ (N170‬וזה מרקר שניתן לחקור אותו‪.‬‬

‫‪ - EEG‬יתרונות‪:‬‬
‫רזולוציה טמפורלית גבוהה‪ -‬ניתן למדוד תהליכים בסדר גודל של הפעילות החשמלית שמתרחשת‬ ‫•‬
‫שהיא עבורנו אומדן טוב לתהליכים המוחיים שמתרחשים‪.‬‬
‫לא חודרני‪.‬‬ ‫•‬
‫מאפשר מדידת תהליכים מוחיים פנימיים שלא מתבטאים בהתנהגות )הבדל בין צפייה בפרצופים‬ ‫•‬
‫לעומת גירוי אחר למשל(‪.‬‬
‫מודד ישירות את הפעילות העצבית‪.‬‬ ‫•‬
‫מאפשר ביצוע של המטלות הקוגניטיביות בצורתן הרגילה‪ .‬אמנם ה‪ EEG-‬רגיש למצמוצי עיניים‬ ‫•‬
‫ותנועות פנים‪ ,‬אבל באופן כללי האדם יכול לעשות מטלות מוטוריות‪ ,‬חזותיות ואודיטוריות די‬
‫בקלות‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫חסרונות‪:‬‬
‫רזולוציה מרחבית נמוכה‪.‬‬ ‫•‬
‫לא רגיש לאזורים עמוקים‪.‬‬ ‫•‬
‫מדידה מהקורטקס עצמו מציגה לעיתים נתונים שונים ממדידה מהקרקפת‪ ,‬מכיוון ש המדידה עוברת‬ ‫•‬
‫כמה רבדים עד שמגיעה לקרקפת‪.‬‬

‫‪ :MEG‬פותרת כמה מהבעיות של ה‪ .EEG-‬שיטה זו מאתרת את השדות המגנטיים במוח שנוצרים כתוצאה‬
‫מהפלט החשמלי של הנוירונים‪ .‬לא עושה שימוש במגנט חזק כמו ‪ ,MRI‬נותנת תמונה טובה יותר מבחינת‬
‫רזולוציה מרחבית‪ .‬משמשת בעיקר למטרות קליניות ובמחקרים למדידת פעילות מוחית בעת תפיסת גירויים‪,‬‬
‫ביצוע התנהגות או מטלות קוגניטיביות‪ .‬יקרה יותר מה‪ EEG-‬והרבה פחות פופולרית‪ .‬בשביל הרזולוציה‬
‫המרחבית המשופרת מעדיפים להשתמש ב‪.fMRI-‬‬

‫‪:IBR – Invasive Brain Recording‬‬

‫‪ :Ecog electrocortigraphy .1‬זו מערכת של ‪ ,ERP‬רק שהאלקטרודות נמצאות על שטח מסוים‬
‫בקורטקס עצמו )בד"כ עושים את זה על אזורים קטנים בקורטקס(‪ .‬משתמשים בשיטה הזו בד"כ‬
‫בניתוחים להסרת מוקד אפילפטי‪.‬‬
‫יתרונות‪ :‬כל היתרונות של ‪ ,ERP‬בנוסף לכך שהסיגנל לא עובר דרך הגולגולת‪.‬‬
‫חסרונות‪ :‬פולשני – מבוצע רק על חולים‪ ,‬ולכן בהגדרה המוח אינו נורמלי‪.‬‬
‫‪ :Single cell recordings .2‬החדרת אלקטרודות בודדות לאנשים חיים – פולשני יותר מהשיטה‬
‫הראשונה‪ .‬בשיטה זו‪ ,‬הנוירוכירורג מכניס אלקטרודות קטנטנות לאזורים של ההיפוקמפוס או של‬
‫האמיגדלה למשל‪ .‬את האלקטרודות מחברים למגבר‪ ,‬ואז ניתן לראות איך נבדק מגיב לגירוי מסוים‬
‫ברזולוציה של תאים בודדים‪ .‬למשל‪ ,‬נוירון מסוים שמגיב לפרצוף ספציפי )הרצאות של יצחק פריד(‪.‬‬

‫מיפוי המודינמי – ‪:Regional Cerebral Blood Flow‬‬

‫מיפוי של הפעילות הנוירונלית באמצעות הסתכלות על זרימת הדם במוח‪.‬‬ ‫•‬
‫בשיטות מיפוי אלו יש רזולוציה מרחבית מעולה אך רזולוציה טמפורלית גרועה )לעומת‬ ‫•‬
‫אלקטרופיזיולוגיה(‪.‬‬
‫שיטות אלו מתבססות על ההנחה שאקטיבציה של אזור מוחי מסוים מובילה לזרימת דם מוגברת‬ ‫•‬
‫אליו )כדי לספק לו גלוקוז(‪ ,‬ולעלייה בנפח הדם באזור ובכמות החמצן הנצרכת בו‪.‬‬

‫‪ :PET‬הזרקת מים או גלוקוז מסומנים רדיואקטיבית‪ .‬במהלך שהייתו במוח‪ ,‬החומר הרדיואקטיבי מתפרק‬
‫לאיטו ומוציא פוזיטרונים‪ ,‬אשר פוגעים באלקטרונים הנמצאים במוח‪ .‬ההתנגשות בין האלקטרונים‬
‫לפוזיטרונים גורמת לפליטה של שני פוטונים הנעים בכיוונים מנוגדים‪ .‬גלאים מסביב לראש מזהים הגעה בו‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫זמנית של שני פוטונים מכיוונים מנוגדים‪ ,‬וכך מנסים למקם את מקום ההתנגשות‪ .‬ההתנגשויות מתרחשות‬
‫בכל המוח‪ ,‬אך הן מתרחשות יותר באזורים אליהם יש זרימה מוגברת של דם‪.‬‬
‫המידע נאסף בעת שהנבדק מבצע משימות שונות‪ .‬הרזולוציה בזמן היא של דקות ארוכות‪ ,‬אך אנחנו מקבלים‬
‫את האזור הפיזי שבו החומרים התקבצו‪ .‬ל‪ PET-‬רזולוציה מרחבית שנמצאת בקורלציה טובה עם האזורים‬
‫שהיינו מצפים לקבל ב‪ .MRI-‬כיום שיטה זו כמעט לא בשימוש‪ ,‬משתמשים לרוב ב‪.fMRI -‬‬

‫בתמונה מטה ניתן לראות אקטיבציה מוחית בהתאם למשימות השונות אותן מתבקש הנבדק לבצע‪:‬‬

‫יתרונות‪:‬‬
‫• רזולוציה מרחבית גבוהה יחסית ל‪ ,EEG-‬אך נמוכה יחסית ל‪.fMRI-‬‬
‫חסרונות‪:‬‬
‫מודד זרימת דם‪ ,‬לא פעילות עצבית‪.‬‬ ‫•‬
‫רזולוציה טמפורלית נמוכה מאוד‪.‬‬ ‫•‬
‫חומר רדיואקטיבי‪.‬‬ ‫•‬

‫‪ :fMRI‬שיטה המאפשרת למפות פעילות נוירונלית )דימות תפקודי(‪.‬‬

‫בשיטה זו מודדים סיגנל בשם ‪ .BOLD – Blood Oxygen Level Dependent Signal‬היא מתבססת על‬
‫הרעיון שאזור פעיל צורך חמצן באופן מוגבר‪ ,‬שגורם לירידה קצרה ברמת החמצן בדם )עקב הצריכה‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫המוגברת(‪ <-‬התרחבות העורקיקים וזרימת עודף של דם מחומצן לאזור‪ <-‬עלייה ברמת החמצן בדם‪ .‬את‬
‫העלייה רואים בדימות ‪ fMRI‬ועל ידי שילוב עם התמונה האנטומית ניתן לראות אזורים בהם הייתה זרימת‬
‫דם מוגברת‪ .‬הרוויה היא זו שמאפשרת את המדידה‪ .‬זהו מדד עקיף מאוד )כמו למדוד את טיב המסעדה לפי‬
‫כמות ספקי המזון שמגיעים אליה(‪ .‬אחוז השינוי באחוזים בודדים‪.‬‬
‫דוגמה‪:‬‬

‫משמאל ישנה סריקה של נבדק עם ‪ .congenital prosopagnosia‬מראים לנבדקים תמונות של פנים‪ ,‬בניינים‬
‫או שילוב שלהם‪ .‬האזורים האדומים אקטיביים יותר כאשר מראים לנבדקים תמונות פנים והכחולים‬
‫אקטיביים כאשר מראים להם תמונות של בניינים )כלומר‪ ,‬האזורים האדומים פעילים יותר כשיש פנים לעומת‬
‫בניינים ולהפך אצל הכחולים(‪ .‬ניתן לראות כי האיקטוב הכחול )של הבניינים( הוא יותר מדיאלי‪ ,‬והאקטוב של‬
‫הפנים בצד החיצוני יותר‪ ,‬ממצא שהוא פחות או יותר אחיד על פני כל הנבדקים‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬אין שני נבדקים‬
‫זהים‪ ,‬כל אחד מראה אזור אחר שהוא ה‪ hotspot-‬אצלו – כל הפרוצדורות הסטטיסטיות אחידות אך כל מוח‬
‫מגיב באופן שונה‪ ,‬יש טביעת אצבע ייחודית לכל נבדק‪.‬‬
‫ניתן לראות כי החולה מראה פחות אקטיבציה כתומה )לא מזהה פרצופים(‪.‬‬

‫יתרונות‪:‬‬
‫רזולוציה מרחבית טובה‪ ,‬בסדר גודל של ‪ 1-4‬מילימטרים )ווקסל – ככל שהוא קטן יותר הרזולוציה‬ ‫•‬
‫יותר גדולה(‪.‬‬
‫רזולוציה בזמן בינונית‪.‬‬ ‫•‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫ללא קרינה או הזרקה‪.‬‬ ‫•‬

‫לא ידוע על סיכונים‪.‬‬ ‫•‬
‫חסרונות‪:‬‬
‫מדד עקיף של זרימת דם‪ ,‬לא פעילות עצבית‪.‬‬ ‫•‬
‫רזולוציה טמפורלית לא מספיק רגישה כדי לחקור תהליכים קוגניטיביים )שנייה‪-‬שתיים(‪.‬‬ ‫•‬
‫רגישות גבוהה מאוד לתזוזות‪.‬‬ ‫•‬
‫תנאים קשים‪ ,‬רעש‪ ,‬קלסטרופוביה וכדומה‪.‬‬ ‫•‬
‫יקר‪.‬‬ ‫•‬

‫גישות בהדמיה תפקודית – ‪:Whole brain analysis vs. Localizer‬‬

‫נניח שיש לנו נבדק בתוך ה‪ ,MRI-‬ואנחנו מסתכלים לו על המוח בעת שהצגנו לו גירוי‪ .‬נניח שנרצה לחקור את‬
‫ההשפעה על המוח שיש לבלונים שמתפוצצים‪ .‬אם נפוצץ את הבלון בהפתעה )כמו בכיתה(‪ ,‬נראה שכל המוחות‬
‫הגיבו‪ .‬ניתן לבדוק האם המוח מגיב יותר לבלון מסוג אחד מאשר לסוג אחר‪ ,‬ניתן להשוות רעש של פיצוץ בלון‬
‫לרעשים אחרים‪ .‬בשני המקרים מקבלים גל של עוררות כללית‪ ,‬ואם חוקרים את התגובה הכללית של המוח‪,‬‬
‫יש פה המון דאטא‪ .‬אבל‪ ,‬צריך להגיע למסקנות ספציפיות‪ ,‬כמו אזורים שפועלים יותר לעומת אחרים‪.‬‬
‫ניתן להסתכל על התגובות המוחיות לפיצוץ בלון לעומת נפץ‪ ,‬ולראות אם יש אזור יותר פעיל לבלון לעומת נפץ‪.‬‬
‫אחד החסרונות של ‪ whole brain analysis‬הוא שאם משווים כל נוירון על פני מוח שלם ‪ ,‬אנחנו כמעט תמיד‬
‫נמצא משהו‪ ,‬וזו בעיה של ‪.false positive‬‬
‫אפשרות אחרת היא שימוש ב‪ .localizer-‬לפני שאפוצץ את הבלון‪ ,‬אני אתן לנבדקים מטלה‪ ,‬שאנשים רגישים‬
‫מגיבים אליה )למשל‪ ,‬סרטון אימה(‪ ,‬ונבדוק מהו האזור שמגיב הכי הרבה לסרטון‪ .‬את האזור הזה אני אסמן‬
‫ואגדיר )למרות שהוא יהיה שונה ממוח למוח‪ ,‬ניתן יהיה להגדירו(‪ .‬לאחר שלב זה נפוצץ את הבלון ונבחן את‬
‫האזור שהגדרנו קודם‪ ,‬תוך התעלמות מיתר המוח‪.‬‬
‫‪ Localizer‬הוא הגדרת אזור אפריורית‪ ,‬מתוך בחינה בלתי תלויה שביצענו על כל נבדק‪ .‬עכשיו‪ ,‬ניתן לבדוק‬
‫עבור כל נבדק‪ ,‬כיצד הוא מגיב לגירויים אחרים באזור המוגדר‪.‬‬

‫כמות גדולה של השוואות מביאה עמה תיקונים סטטיסטיים נרחבים מאוד בשימוש ב‪ .fMRI-‬ככל שנעשה‬
‫יותר השוואות‪ ,‬משהו יעלה ‪ .by chance‬צריך לעשות המון תיקונים סטטיסטיים כדי להוריד את האפקטים‬
‫שמתגלים במקרה‪.‬‬
‫מבקרי ‪:the need for multiple comparisons corrections :fMRI‬‬
‫במאמר המוצג במצגת‪ ,‬הנבדק הוא דג סלמון מת‪ .‬למרות זאת‪ ,‬רואים עליו אזורי אקטיבציה‪ .‬אמנם לא הרבה‪,‬‬
‫אך משמעותיים‪ ,‬אם לא עושים את התיקונים הנדרשים‪ .‬המאמר הכה גלים‪ ,‬ובעקבותיו אמרו ש‪ fMRI -‬זה‬
‫שטויות‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬אין הצדקה לזרוק את המכשיר‪ ,‬גם אם יש ביקורות )על פי ‪.(Farah‬‬

‫שיטות דימות חדשות לעומת חקר פגיעות מוחיות‪:‬‬

‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫דיברנו על החסרונות בשימוש בפגיעות מוחיות‪ ,‬אך האם שיטות הדימות החדשות יכולות להחליף את הצורך‬
‫במחקרי לזיות?‬
‫הבעיה‪ :‬שיטות הדימות יכולות להצביע על אזורים פעילים בזמן מטלה )אזורים שמוזרם אליהם דם(‪ ,‬אולם‬
‫אלו לא בהכרח אזורים הכרחיים‪.‬‬
‫‪ o‬דוגמה ממחקרי שפה‪ :‬בזמן פעילות שפתית יש אקטיבציה בילטרלית‪ ,‬אולם האקטיבציה הימנית‬
‫אינה אינדיקציה לפעילות הכרחית )הסרה כירורגית לא פוגעת בשפה(‪.‬‬

‫לא תמיד ברור האם האקטיבציה מעורבת או הכרחית‪ ,‬וזו בעיה שקשה לפתור אותה‪ ,‬לכן אנחנו מקבלים‬
‫השלמה ממחקרי לזיות‪ ,‬שם רואים מה קורה בפועל כשהאזור חסר או פגוע‪ .‬לפיכך‪ ,‬שיטות ההדמיה אינן‬
‫יכולות להחליף בקלות את מחקרי הלזיות‪.‬‬
‫יש אנשים שמתנגדים באופן קיצוני לשיטות הדימות החדשות )‪ .(fMRI‬לדבריהם‪:‬‬

‫לפני שמריצים מחקר ‪ fMRI‬החוקרים צריכים שיהיו להם תחזיות והשלכות ברורות לגבי מה שיקרה‬
‫בעקבות ‪ X‬או ‪ .Y‬יש הרבה מקומות שמריצים ‪ fMRI‬פשוט כי אפשר‪ ,‬מבלי לבצע תחזיות אפריוריות‪ .‬אבל אם‬
‫אפריורית‪ ,‬הדאטא של ה‪ fMRI -‬לא הייתה יכולה לסתור או לאשש את הדאטא הקוגניטיבי שלנו אז יש בעיה‪.‬‬
‫יש עבודות בהן יש פרדיקציות ברורות וה‪ fMRI-‬נותן כוח מרשים כדי לקבל החלטות לגבי מודלים‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫מצגת ‪ - 3‬אסימטריה צרבלית ‪ -‬מבט קליני‪:‬‬

‫סימטריה ואסימטריה במוח – מבט אנטומי‪:‬‬
‫במבט שטחי ובחתכים קורונליים שתי מחציות המוח נראות סימטריות‪ ,‬מבחינה אנטומית‪ .‬באופן כללי הגוף‬
‫האנושי הוא סימטרי‪ ,‬אך ברזולוציה קטנה יותר ניתן לראות אסימטריה‪ .‬כך גם במוח‪ ,‬ישנם מספר הבדלים‬
‫אנטומיים שניתן לציין בין ההמיספרות‪ .‬מדובר בכמה אסימטריות קבועות )חוזרות באופן סטטיסטי גם בין‬
‫אנשים שונים(‪.‬‬
‫אסימטריה אנטומית‪:‬‬
‫‪ o‬ההמיספרה הימנית גדולה יותר וכבדה יותר מהשמאלית‪.‬‬
‫‪ o‬הקורטקס של ההמיספרה השמאלית עבה יותר מזה של הימנית‪.‬‬
‫‪ o‬קיים ריכוז גדול יותר של דופמין בהמיספרה השמאלית ושל נוירואפינפרין בימנית‪.‬‬
‫‪ o‬הכורואיד פלקסוס ‪ -‬רשת כלי הדם הנמצאת בתוך חדרי המוח – גדול יותר בהמיספרה השמאלית‬
‫לעומת הימנית‪ ,‬בכשני שליש מהעוברים האנושיים בשבועות ‪ 11-13‬להריון‪.‬‬
‫‪ o‬קיימת גם אסימטריה תפקודית אצל עוברים‪ .‬עוברים בשבוע ‪ 11‬להריון מראים תנועה רבה יותר ביד‬
‫ימין מאשר ביד שמאל‪ ,‬והחל מהשבוע ה‪ 90% ,15-‬מהעוברים מוצצים את אגודל ימין ולא את אגודל‬
‫שמאל‪ .‬זוהי אסימטריה שנמצאת בקורלציה עם העדפת יד )‪ (handedness‬בגילאים ‪) .10-12‬כלומר‪,‬‬
‫הממצא קונסיסטני –ימני ברחם יהיה כזה גם כשיהיה גדול יותר(‪.‬‬
‫‪ o‬האונות הקדמיות הימניות גדולות יותר מהאונות הקדמיות השמאליות )‪.(R>L‬‬
‫‪ o‬האונות האחוריות השמאליות גדולות יותר מהאונות האחוריות הימניות )‪.(L>R‬‬
‫‪ o‬ה‪ Lateral sulcus -‬ארוך ומאוזן יותר בצד שמאל‪ .‬בצד ימין הוא קצר ומשוך כלפי מעלה )שיפוע‬
‫קיצוני יותר(‪.‬‬
‫‪ o‬שטח ה‪) supratemporal plane-‬כשמו כן הוא ‪ -‬אזור שטוח מעל האזור הטמפורלי‪ ,‬מסומן בכחול‬
‫בתמונה מטה( גדול יותר בהמיספרה השמאלית‪ .‬בנוסף‪ ,‬הסתעפות הדנדריטים שלו עשירה יותר‬
‫בהמיספרה השמאלית‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫הקורה – ‪:Corpus Callosum‬‬

‫זהו האזור העיקרי המחבר בין ההמיספרות )לא היחיד(‪.‬‬
‫מורכב מכ‪ 200-‬עד ‪ 800‬מיליון אקסונים‪ .‬זהו המבנה העצבי האחרון להשלים מיאליניזציה )עד גיל ‪ 12‬בערך(‪.‬‬
‫הקשרים קיימים בעיקר בין אזורי קורטקס אסוציאטיבי‪ ,‬אך גם בין אזורי קורטקס מוטורי או סנסורי‬
‫ראשוני‪.‬‬
‫מבנה ה‪:C.C-‬‬

‫‪ – Rostrum‬החלק הקדמי של מבנה זה‪.‬‬ ‫•‬

‫‪") Genu‬ברך"( – הכיפוף‪.‬‬ ‫•‬
‫‪Body‬‬ ‫•‬
‫‪ – Splenium‬החלק האחורי של ה‪.C.C-‬‬ ‫•‬
‫מעל ה‪ C.C-‬נמצא ה‪) Cingulate gyrus -‬מסומן בירוק בתמונה(‪.‬‬

‫‪ :Anterior and posterior commissures‬אלו הן ‪ 2‬נקודות ממשק נוספות שמעבירות מידע בין ההמיספרות‬
‫)כמו ה‪ .(C.C-‬הן הרבה יותר קטנות מה‪.C.C-‬‬
‫‪ o‬ה‪ AC-‬מחברת בין שני מסלולי הריח ובין האונות הטמפורליות )אזורים אודיטוריים(‪.‬‬
‫‪ o‬ה‪ PC -‬היא הקטנה יותר‪ ,‬מחברת אזורי מוח ביניים )אזורים דיאנצפליים( וגרעינים הקשורים‬
‫לרפלקס האישון‪.‬‬
‫לא מדובר בתפקודים קוגניטיביים – הם קורים יותר ב –‪.C.C‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫קישוריות בין ההמיספרות‪:‬‬

‫ניתן לחלק את הקישוריות בין ההמיספרות לשלושה סוגים‪:‬‬
‫‪ .1‬קשרים הומוטיפים‪ :‬קשרים בין אזורים מקבילים‪ .‬כלומר‪ ,‬האקסונים שיוצאים מאזור מסוים בצד אחד‬
‫של הקורטקס‪ ,‬עוברים דרך ה –‪ C.C‬לאזור ההומולוגי שלו בהמיספרה השנייה‪.‬‬
‫‪ .2‬קשרים הטרוטופים‪ :‬קשרים בין אזורים לא מקבילים‪ .‬כלומר‪ ,‬האקסונים יוצאים מאזור מסוים בצד אחד‬
‫של הקורטקס‪ ,‬ועוברים דרך ה‪ C.C-‬לאזור אחר בהמיספרה השנייה‪.‬‬
‫‪ .3‬קשרים איפסילטרלים‪ :‬קשרים באותה ההמיספרה‪ .‬אקסונים עוברים מנקודה אחת לנקודה אחרת באותו‬
‫צד – כלומר‪ ,‬אין חצייה של ה‪.C.C-‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫הקשרים הקומיסורליים )בין ההמיספרות( מסודרים באופן טופוגרפי‪ ,‬כך שהייצוג היחסי בהמיספרה נשמר‬
‫על פני ה‪ .C.C-‬כלומר‪ ,‬המידע לא מעורבב על ה‪ ,C.C-‬אלא‪ ,‬כפי שאזור מסוים נמצא בסידור טופוגרפי מסוים‬
‫בכל אחת מההמיספרות‪ ,‬כך יהיה גם הסידור שלו על פני ה‪) C.C-‬הייצוג היחסי בהמיספרה נשמר גם על פני ה‪-‬‬
‫‪.(C.C‬‬
‫בשיטות הדמיה תפקודית שמאפשרות לראות תנועה של מולקולות מים‪ ,‬ניתן לראות את הקישוריות‬
‫ההומוטיפית‪ .‬בתמונה‪ ,‬רואים שה‪ C.C-‬שומר על ייצוג טופוגרפי המתאים לזה של הקורטקס המוטורי‪ .‬ניתן‬
‫לראות שלושה אזורים המיוצגים בצבעים שונים‪ :‬השפה )‪ (lip‬צבועה בוורוד‪ ,‬היד בירוק והרגל בצהוב –בדיוק‬
‫כפי שהם מיוצגים על הקורטקס המוטורי‪ ,‬כך הם גם מיוצגים על ה‪.C.C-‬‬

‫מה תפקידו של ה‪ C.C-‬בעיצוב הקשר בין ההמיספרות? ניתן לחשוב על שני תפקידים‪:‬‬
‫‪ .1‬אינהיביציה ואסימטריה בין ההמיספרות‪.‬‬
‫‪ .2‬אינטראקציה וקו‪-‬אקטיבציה בין ההמיספרות‪.‬‬

‫‪ .1‬אינהיביציה ומטא שליטה‪:‬‬

‫‪ Metacontrol‬מבוססת על הרעיון לפיו העברה ואינטגרציה של מידע בין שתי ההמיספרות‪ ,‬דורשת זמן‬
‫ואנרגיה‪ ,‬ולכן היא יכול להיות יעיל יותר להשתמש בהמיספרה אחת ולעשות אינהיביציה על ההמיספרה‬
‫השנייה במשימות פשוטות )‪.(Van der Knaap‬‬
‫לדוגמה‪ :‬כשאנחנו צריכים לבצע משימה פשוטה‪ ,‬כמו הכאת כדור‪ ,‬יהיה לנו קל יותר לבצע אותה לבד מאשר‬
‫בזוג‪ .‬אם נצטרך לתאם כל הזמן את התנועות שלנו עם בן הזוג‪ ,‬זה ידרוש מאתנו המון אנרגיה ואימון‪ .‬אותו‬
‫דבר לגבי המוח‪ .‬כשמדובר במטלה פשוטה הרבה יותר חסכוני לדכא את ההמיספרה השנייה‪ ,‬לא שווה לספק‬
‫אנרגיה כדי לסנכרן בין שתי ההמיספרות‪.‬‬
‫עדויות ל‪ C.C-‬כמעודד אינהיביציה – ‪:Putnam et al 2008‬‬
‫החוקרים העלו ‪ 2‬נקודות‪:‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫‪ .1‬אם תפקידו של ה‪ C.C-‬הוא ליצור סימטריה מוחית )כלומר‪ ,‬מה שקורה בהמיספרה אחת קורה גם‬
‫בשנייה(‪ ,‬הרי ככל שיש יותר קישוריות‪ ,‬כך ההמיספרה הפחות דומיננטית לתפקוד מסוים תפעל יותר‪.‬‬
‫‪ .2‬אם תפקידו של ה‪ C.C-‬הוא ליצור אסימטריה מוחית‪ ,‬הרי ככל שרמת הקישוריות גדולה יותר‪ ,‬כך‬
‫רמת האקטיבציה בהמיספרה הפחות דומיננטית לתפקוד מסוים תרד‪) .‬ההמיספרה הדומיננטית‬
‫תשתמש בחיבור כדי לדכא את ההמיספרה השנייה(‪.‬‬
‫החוקרים חיפשו משימה שהיא ‪ - lateralized‬המיספרה אחת טובה יותר מהשנייה‪ .‬שפה היא משימה קלאסית‬
‫כי היא ממוקמת יותר בהמיספרה השמאלית‪ .‬בשלב ראשון‪ ,‬הם נתנו לנבדקים משימת ‪ fMRI‬שפתית‪ ,‬שבה‬
‫הם היו צריכים להכריע האם מילה היא קונקרטית או אבסטרקטית ובשלב השני מבחן פתע לזכירת המילים‪.‬‬
‫כקבוצה הייתה פעילות שמאלית באזור ברודמן ‪ 44‬אך לא באזור ההומולוגי המקביל‪.‬‬

‫בנוסף‪ ,‬מדדו גם את העובי וחוזק הקישוריות של ה‪ ,C.C-‬שעל פיו חילקו את האנשים ל‪ 2-‬קבוצות‪ :‬גבוהים‬
‫ונמוכים במדד זה‪.‬‬
‫הסולם ה"חם" מדגים אקטיבציה אצל נבדקים עם ה‪ C.C-‬הגבוה בקישוריות‪ .‬החוקרים מצאו‬ ‫•‬
‫שבמוחות עם ה‪ C.C-‬בעל הקישוריות החזקה‪ ,‬האקטיבציה היא אסימטרית )מסומנת באדום(‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬יש דיכוי של המיספרה ימין‪ .‬זה תואם את ההשערה שלהם‪ ,‬לפיה קישוריות חזקה תוביל‬
‫ליותר אינהיביציה שתוביל לפחות פעילות בהמיספרה המקבילה‪.‬‬
‫הסולם ה"קר" מדגים אקטיבציה אצל נבדקי ‪ C.C‬הנמוכים בקישוריות‪ .‬בקבוצה שבה הקישוריות של‬ ‫•‬
‫ה‪ C.C-‬הייתה חלשה יותר‪ ,‬האקטיבציה נראתה יותר סימטרית ויש אקטיבציה הומולוגית ימנית‪ .‬גם‬
‫פה יש התאמה להשערה‪ ,‬לפיה קישוריות חלשה תוביל לפחות אינהיביציה‪ ,‬שתתבטא בפעילות גדולה‬
‫יותר בהמיספרה המקבילה‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫ממצא נוסף מהמחקר היה שבקרב האנשים עם קישוריות נמוכה ב‪ ,C.C -‬אקטיבציה ימנית הומולוגית לא‬
‫ניבאה טעויות במטלת הזכירה‪ ,‬בעוד שאצל אנשים עם קישוריות גבוהה ב‪ ,C.C-‬אקטיבציה ימנית הומולוגית‬
‫כן ניבאה טעויות במטלת הזכירה ההתנהגותית‪.‬‬
‫נראה כי לאנשים עם קישוריות נמוכה ב‪ C.C -‬נמוך הקשר לביצוע ההתנהגותי הוא עמום‪ ,‬אך עצם העובדה‬
‫שאנשים עם קישוריות ‪ C.C‬חזקה יותר מראים אסימטריה מוחית ואלה עם קישוריות ‪ C.C‬חלשה יותר‬
‫מראים סימטריה מוחית‪ ,‬מחזקת את מודל האינהיביציה‪.‬‬

‫עדויות נוספות לאינהיביציה של ה‪:C.C-‬‬

‫‪ o‬ככל שמזדקנים‪ ,‬האסימטריה התפקודית הולכת ופוחתת‪ .‬מבחינת פעילות מוחית‪ ,‬המוח הופך‬
‫סימטרי יותר‪ .‬תופעה זו מוכרת בספרות הנוירו‪-‬גריאטרית כ‪HAROLD (Hemispheric -‬‬
‫)‪ .Asymmetry Reduction in Older Adults) (Cabeza 2002‬במקביל‪ ,‬יש ניוון סיבים ב‪C.C-‬‬
‫)‪ ,(Ryberg et al‬כך שמתקבלת יותר סימטריה‪.‬‬
‫ממצאים אלו תומכים בכך ש‪ C.C-‬בריא שומר על אסימטריה ומתאימים למודל של המיספרה אחת שמדכאת‬
‫את השנייה )זה נכון להרבה משימות‪ ,‬לאו דווקא של שפה(‪ .‬ברגע שתפקוד ה‪ C.C-‬נחלש‪ ,‬מתקבלת יותר‬
‫סימטריה אצל אנשם מבוגרים‪ .‬יכול להיות שהאסימטריה הזו היא חשובה עבור התפקוד שלנו‪.‬‬

‫‪ .2‬אינטראקציה וקו‪-‬אקטיבציה בין ההמיספרות – ‪ C.C‬כמעורר אינטגרציה ואקסיטציה‪:‬‬

‫ההיגיון מאחורי גישה זו‪" :‬אינטגרציה בין שתי ההמיספרות הצרברליות עשוי להגדיל את כמות הקורטקס‬
‫שיכול להיות מוקדש למשימה מסוימת‪ ,‬מה שיסייע בעיבוד של משימות תובעניות )‪.(Bloom et al‬‬
‫)‪ Yazgan et al (1995‬מדדו את הגודל ואת נטיית הלטרליות של ה‪ .C.C-‬מדד שנבדק על ידי מבחנים של‬
‫‪) dichotic listening‬משמיעים מידע אודיטורי לשתי האוזניים מידע ורואים איזו המיספרה מראה יתרון על‬
‫פני אחרת(‪) line bisection ,‬מבחן לבדיקת הזנחת צד ‪ -‬יש הבדלים בין אנשים עם נטייה ליד מסוימת לעומת‬
‫אחרת‪ -‬לא ברור( ו‪) turning bias -‬הנטייה לפנות לכיוון מסוים(‪.‬‬
‫‪ o‬לטרליות התנהגותית גוברת ככל שה‪ C.C-‬קטן‪ .‬לפיכך‪ ,‬תפקיד ה‪ C.C-‬הוא למזער עת הלטרליות‬
‫ולהגביר אקסיטביליות ואינטגרציה‪.‬‬

‫עדויות ל‪ C.C-‬כמעודד אינטגרציה‪:‬‬

‫למעשה יש לנו ‪ 2‬מוחות‪ ,‬שכל אחד מהם עושה דברים נפרדים‪ .‬אבל‪ ,‬בכדי שתפיסת המציאות תהיה הוליסטית‬
‫ואינטגרטיבית המוח צריך לעבוד כיחידה אחת‪ .‬ה‪ C.C-‬תומך בהעברת מידע בין ההמיספרות וביצירת‬
‫סינכרוניזציה בין המיספרלית‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬נוצרת תמונת עולם אינטגרטיבית ואחידה‪.‬‬
‫אצל נבדקים עם אוטיזם יש הידלדלות של ה‪ ,C.C -‬בייחוד בשליש הקדמי שלו‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫כמו כן‪ ,‬באוטיזם ישנה הפחתה ניכרת בסנכרון הפעילות בין ההמיספרות‪ .‬האם זה קשור לעובדה שהם‬
‫מגיבים שונה לעומתנו באופן שבו הם רואים את העולם?‬
‫‪ Dinstein‬הסתכל על ‪ 2‬ההמיספרות של שלוש קבוצות נבדקים‪ :‬נבדקים בריאים‪ ,‬נבדקים עם עיכוב שפתי‬
‫ונבדקים אוטיסטים‪ ,‬בזמן ביצוע מטלות שונות והסתכל על רמת הסנכרון בין אזורים שונים במוח )עד כמה‬
‫האזורי ההומולוגי מופעל כאשר האזור שאותו מגרים מופעל(‪.‬‬
‫הנבדקים עם העיכוב השפתי משמשים כקבוצת בקרה לאוטיזם‪ ,‬כי אנשים עם אוטיזם סובלים‪ ,‬בין היתר‪,‬‬
‫מבעיות של עיכוב שפה‪ .‬אם שווה רק בין נבדקים עם אוטיזם לנבדקים רגילים‪ ,‬יכול להיות שנגלה ביניהם‬
‫הבדלים שאולי לא יהיו קשורים לאוטיזם‪ ,‬אלא לעובדה שיש עיכוב שפתי‪.‬‬
‫בתמונה מטה‪ ,‬המיספרה שמאל מוצגת משמאל ומימין המיספרה ימין‪.‬‬
‫תוצאות‪:‬‬
‫‪ .1‬בקרב נבדקי קבוצת הביקורת‪ ,‬ההמיספרה השמאלית יותר אקטיבית מהימנית‪ ,‬אבל תמיד רואים‬
‫אקטיבציה הומולוגית‪.‬‬
‫‪ .2‬בקרב הנבדקים עם העיכוב שפתי רואים דמיון רב עם קבוצת הביקורת במדד הסנכרון בין ההמיספרות‪.‬‬
‫המיספרה שמאל יותר אקטיבית אך קיימת בכל האזורים אקטיבציה הומולוגית‪.‬‬
‫‪ .3‬בקרב הנבדקים עם האוטיזם‪ ,‬רואים שכאשר יש אקטיבציה בהמיספרה אחת‪ ,‬יש הרבה פחות סנכרון‬
‫בהמיספרה השנייה‪.‬‬
‫האם ממצא זה קשור לכך שה‪ C.C-‬שלהם דליל יותר? אם כן‪ ,‬זה מחזק את הרעיון שהוא משמש ככלי של‬
‫אינטגרציה בין ההמיספרות‪ ,‬ולא אינהיביציה‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫אינהיביציה ושיתוף פעולה – האם בהכרח ישנה סתירה בין הדברים?‬

‫‪ o‬מהמצגת‪ :‬חלוקת מידע תוך‪-‬המיספרי והצורך באינהיביציה או בידוד אחת מהשנייה אינן‬
‫אקסקלוסיביות באופן הדדי‪ ,‬ועשויות להיות תלויות בסוג המידע המעובד )כלומר‪ ,‬רמת ההפעלה‬
‫המשותפת משתנה ממטלה למטלה(‪ .‬כשהמיספרה אחת טובה יותר מהשנייה בעיבוד מידע ספציפי‪,‬‬
‫עיבוד תוך המיספרי יותר משתלם‪/‬מועיל‪ ,‬ובידוד או אינהיביציה מצד ה‪ C.C-‬תגביר את יעילות‬
‫העיבוד והביצוע‪ .‬בניגוד לכך‪ ,‬כששתי ההמיספרות מסוגלות לעבד את אותו המידע‪ ,‬חלוקה במשאבים‬
‫ההמיספריים עשויה להיות יותר משתלמת‪/‬מועילה ולדרוש שיתוף פעולה בין המיספרי על ידי ה‪C.C-‬‬
‫)‪.(Bloom & Hynd‬‬

‫מהאמור לעיל‪ ,‬ניתן להבין כי אין בהכרח סתירה בין שני התפקידים המיוחסים ל‪ .C.C-‬יכול להיות שחלק‬
‫מאזורי ה‪ C.C-‬מתווכים אקסיטציה וחלק אינהיביציה‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬נראה כי החלק האנטריורי של ‪ C.C‬תקין מתווך את האינהיביציה )‪ ,(local global interference‬בעוד‬
‫שהחלק הפוסטריורי של ‪ C.C‬תקין מתווך אינטגרציה ושיתוף פעולה )‪.(Schulte) (local global facilitation‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫עד כה דיברנו על ה‪ C.C-‬התקין‪.‬‬

‫‪ :Agenesis of the corpus callosum‬אי יצירת ‪ .C.C‬שכיחות תסמונת זו היא בין ‪ 70‬ל‪ 1.8-‬ל‪ 10,000-‬לידות‪.‬‬
‫קיים פער עצום בשכיחות והוא נוצר משום שרוב האנשים לא רואים את המוח שלהם‪ ,‬לכן יש אנשים שהם‬
‫חסרי ‪ C.C‬והם כלל לא מודעים לכך‪ .‬חלקם הם כמעט אסימפטומטיים ואם הם לא ייבדקו בבדיקות קיצוניות‬
‫לא ניתן יהיה לדעת האם יש או אין להם ‪ .C.C‬לחלקם יש תסמינים משונים‪ ,‬אבל לא משייכים אותם‬
‫לתסמונת זו‪ .‬כשיש משהו שהקליניקה שלו היא עמומה‪ ,‬הוא ‪ under diagnosed‬ולכן קיים פער כה גדול‬
‫בשכיחות‪.‬‬
‫התופעה עצמה‪ :‬האקסונים שאמורים להיות אלה שמחברים בין ההמיספרות‪ ,‬יוצרים ‪Probst bundles‬‬
‫לאורך הצד המדיאלי של קורות ההמיספרות‪ ,‬ומחברים באופן איפסילטרלי את האונה הפרונטלית עם‬
‫הקורטקס האוקסיפיטלי‪-‬פריאטלי‪ .‬הצבר מתפתח כבר בשלבים התפתחותיים מוקדמים‪ .‬בתמונת ה‪MRI-‬‬
‫הימנית‪ ,‬ניתן לראות את הצברים בירוק ושקיים נתק כמעט מוחלט באזורים הפוסטריוריים והאנטריוריים‬
‫אך באמצע כן קיים חיבור‪.‬‬
‫הסימפטומים מראים טווח רחב של פרופילים‪:‬‬
‫‪ o‬ליקויים נוירופסיכולוגיים קשים‪.‬‬
‫‪ o‬הפרעות נוירו‪-‬התפתחותיות כמו אוטיזם‪ .‬בערך שליש מהאנשים שנולדים ללא ‪ ,C.C‬יכולים בתור‬
‫מבוגרים לענות על קריטריונים אבחוניים של אוטיזם‪.‬‬
‫כשליש מהנבדקים עם אוטיזם מראים ‪ agenesis‬של ה‪.C.C-‬‬ ‫‪o‬‬
‫‪ o‬תוצאות תקינות של מבחני אינטליגנציה עם ליקויים נוירו‪-‬פסיכולוגיים עדינים וליקויים בקוגניציה‬
‫חברתית‪.‬‬

‫ישנו סרטון במודל של ילד הסובל מתסמונת זו‪.‬‬

‫עדויות מהמוח החצוי )‪:(split brain‬‬

‫‪ – Commissurotomy‬מאפיינים‪:‬‬
‫התנהגות יום יומית נורמלית‪.‬‬ ‫•‬
‫העדר העברת מידע בין המיספרות‪.‬‬ ‫•‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫אפקטים של התמחות המיספרית‪.‬‬ ‫•‬

‫תופעות ‪ – cross cuing‬בעקבות חציית המוח נוצר מצב בו המיספרה אחת מחזיקה במידע אותו היא‬ ‫•‬
‫לא מסוגלת לבטא‪ ,‬ואילו ההמיספרה השנייה ללא המידע כן יכולה לבטא‪ .‬ההמיספרות עשויות‬
‫להתחיל לתקשר אחת עם השנייה בשיטות מוזרות )ליהיא(‪ .‬מה זה אומר?‬

‫קיימת דיסוציאציה חזקה בין אנשים שנולדו בלי ה‪ C.C-‬לאנשים שעברו חיתוך שלו‪ .‬בקרב האנשים שעברו‬
‫חיתוך‪ ,‬אין הבדלים ניכרים לעין בינם לבין אנשים רגילים‪ .‬הם מצליחים להתנהל בעולם בצורה לא רעה‪ ,‬גם‬
‫אם היא אינה יעילה‪ .‬אצל טוני )הילד מהסרטון שנולד ללא ‪ (C.C‬רואים שמבחינת התחום החברתי הוא נראה‬
‫על הספקטרום האוטיסטי‪ .‬מי שסובל מ‪ agenesis-‬נמצא במצב גרוע יותר מבחינת התפקוד המוחי מאלה‬
‫שעברו חיתוך של ה‪ C.C-‬בגיל מבוגר‪.‬‬
‫ביצעו את הפרוצדורה של חיתוך ה‪ C.C-‬מתוך הרציונל שחיתוכו ימנע מעבר של התקף אפילפטי בין‬
‫ההמיספרות‪ .‬אין העברת מידע בעקבות הפרוצדורה‪ ,‬אך כן יש אינפורמציה שעוברת מה‪anterior and -‬‬
‫‪.posterior commissures‬‬

‫סימנים כרוניים ‪ -‬מופיעים זמן קצר לאחר הפרוצדורה אחר משתפרים‪:‬‬

‫‪ – Callosal alexithymia‬החולים לא מסוגלים לתאר בצורה טובה את המצב הרגשי שלהם‪.‬‬ ‫•‬
‫‪ – Alien hand‬החולים יודעים שהיד שייכת להם‪ ,‬אך היא מתנהגת באופן שהם מרגישים שלא בא‬ ‫•‬
‫מתוכם‪ .‬בצורה החריפה יותר של התסמונת החולים מרגישים שהיד לא שייכת אליהם בכלל‪ .‬זאת‬
‫תהיה יד שמאל כי החלק הרגשי נמצא בהמיספרה ימין‪ .‬תיאור מתוך המצגת‪:‬‬

‫התיאור הזה הוא מאוד דרמטי‪ ,‬אך פעמים רבות מדובר בניואנסים עדינים‪ .‬במצגת ישנו סרטון על החולה ‪GH‬‬
‫שפיתח את הסינדרום לאחר זיהום של ה‪) left arteria pericallosa-‬פגיעה בכלי דם שמאלי ב‪ .(C.C-‬הוא קיבל‬
‫משימה בשם ‪ .Block design‬החולה מקבל כמה קוביות להן יש פאות פשוטות וחוזרות‪ ,‬בעלות צבעים שונים‪.‬‬
‫החולים צריכים לסדר את הקוביות בצורה המצוירת על הדף ובודקים את משך הזמן שזה לוקח להם‪ .‬בסרטון‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫רואים שלפעמים זה נראה כאילו הידיים באמת עובדות יחד‪ ,‬ולפעמים יד אחת מניחה קובייה וליד השנייה יש‬
‫תכנית משלה והיא משנה את התנועה‪ .‬הדוגמה מהסרטון היא רק תמצית‪ ,‬הם יכולים להיכנס לחדר‪ ,‬להדליק‬
‫את האור ביד אחת וביד השנייה לכבות אותו‪ .‬אם כן‪ ,‬אולי המוח עובד באופן פחות הוליסטי ממה שחשבנו ‪-‬‬
‫כשתי ישויות עם אופן עיבוד שונה ותוכניות עבודה שונות‪ .‬בד"כ הדברים עובדים בצורה מסונכרנת‪ ,‬אך לא כך‬
‫הדבר כשההמיספרות מופרדות‪ .‬ליהיא‪ :‬ממבחנים לחצויי מוח עולה כי ביצוע מבחן הקוביות טוב יותר ביד‬
‫שמאל )היספרה ימין(‪ ,‬משאשר ביד ימין‪.‬‬

‫תזכורת שליטה קונטרה‪-‬לטרלית‪:‬‬

‫כאשר אנו מציגים מידע לשדה הראייה הימני‪ ,‬בגלל הסיבוב של מערכת הראייה‪ ,‬המידע עובר לצד הקונטרה‬
‫לטראלי במוח‪ ,‬כלומר לצד השמאלי‪ .‬מידע זה יעבור להמיספרה הימנית דרך ה‪.C.C-‬‬
‫תכונה זו הופכת את אופנות הראייה לאופטימלית‪ ,‬על מנת להציג מידע שיעבור ספציפית להמיספרה אחת‪ .‬אם‬
‫אין ‪ ,C.C‬ההנחה היא שהמידע נותר קונטרה לטרלי‪.‬‬
‫עם חצויי מוח ישנה בעיה טכנית‪ ,‬לא נראה אפקטים על האנשים האלה ביום יום שלהם מבחינת קליטת‬
‫גירויים דרך הראייה‪ ,‬מפני שכולנו מסתכלים על העולם בצורה כזו שאנו קולטים מידע מכל השדות אל שתי‬
‫ההמיספרות‪.‬‬

‫בשביל שנוכל להציג מידע ספציפי רק להמיספרה אחת ולא לשנייה‪ ,‬משתמשים בפרדיגמה שבה מבקשים‬
‫מהנבדק להתרכז על נקודה במרכז המסך‪ ,‬ומשתמשים בתצוגה טכיטוסקופית להקרנת האינפורמציה לאחד‬
‫מצדי המסך‪ .‬כל מידע שיוצג על הצד הימני של המסך יועבר להמיספרה שמאל וכל מידע שיוצג על הצד‬
‫השמאלי של המסך‪ ,‬יועבר להמיספרה ימין‪ .‬המידע יישאר רק בהמיספרה שבה הוא נקלט‪ .‬כלומר‪ ,‬אם למשל‬
‫המידע הגיע לשדה השמאלי‪ ,‬נוכל לדעת בוודאות שהוא עבר להמיספרה הימנית‪ ,‬ולהיפך‪ .‬זוהי הדרך להעביר‬
‫מידע מסוג אחד להמיספרה אחת‪ ,‬ומידע מסוג אחר להמיספרה אחרת‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫לאחר מכן הנבדקים יתבקשו לבצע משימה‪ ,‬אך מה שהופך את השיטה למעניינת היא שרק ההמיספרה‬
‫השמאלית מדברת‪ ,‬יכולה לתת הסברים‪ .‬ההמיספרה הימנית היא כמעט אילמת‪ ,‬לא מפיקה שפה‪ ,‬אך היא‬
‫יכולה לקרוא‪.‬‬
‫אנחנו יכולים להגיד לנבדק שיעשה פעולה ואז ניתן יהיה לראות דיסוציאציות למה שקורה בידיים‪ .‬החולה‬
‫נמצא במעין קונפליקט‪ ,‬מצד אחד הוא אומר את המילה שהוא ראה בעין ימין‪ ,‬אך מרים או מצייר את המילה‬
‫שראה בעין שמאל‪ .‬בדוגמה‪ ,‬שדה הראייה הימני ראה טבעת‪ ,‬המידע עבר להמיספרה השמאלית ולכן הנבדק‬
‫מדווח בקול על מפתח‪ .‬שדה הראייה השמאלי ראה מפתח‪ ,‬המידע מועבר להמיספרה הימנית ולכן הנבדק‬
‫מרים את המפתח )לא יכול לומר את המילה כי המיספרה ימין לא מדברת והמידע לא מועבר להמיספרה‬
‫שמאל(‪ .‬כמובן שהפעולות נעשות מאחורי מסך כדי למנוע מצב שהעיניים יראו מה הידיים עושות‪.‬‬

‫בסרטון שישנו במצגת‪ ,‬אנחנו רואים את הפרדיגמה הזו מבוצעת על חולה בשם ג'ו‪ ,‬שעבר ניתוק של ה‪.C.C-‬‬
‫כאשר מציגים לו מילה או תמונה לשדה הראייה הימני‪ ,‬הוא מסוגל לומר בקול מה הוא אמר‪ ,‬אך כשמציגים לו‬
‫לשדה הראייה השמאלי‪ ,‬הוא אומר שהוא לא ראה כלום‪ .‬מבקשים ממנו לעצום את עיניו ולצייר את מה שהוא‬
‫רואה ביד שמאל‪ ,‬הוא מצייר את מה שהוקרן לו לשדה הראייה השמאלי‪ .‬כשהוא נשאל מדוע הוא צייר זאת‪,‬‬
‫הוא אומר שהוא לא יודע‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫בניסוי אחר נתנו הקרינו לחולה את המילה אופניים לשדה הראייה השמאלי‪ .‬כשהוא נשאל מה הוא ראה הוא‬
‫אמר שהוא לא ראה כלום – זוהי תשובה הנכונה להמיספרה השמאלית‪ .‬כשמבקשים ממנו לצייר ביד שמאל‪,‬‬
‫מקבלים את האינפוט שהמיספרה ימין‪ ,‬והוא אופניים‪ .‬כששואלים אותו מדוע הוא צייר את האופניים‪ ,‬הוא‬
‫לא ידע את הסיבה וימציא תירוץ למה שקרה‪ ,‬שנשמע על פניו הגיוני‪.‬‬

‫מלבד קריאה‪ ,‬ההמיספרה הימנית יכולה גם להבין פקודות פשוטות‪ .‬באחד המחקרים הוצגו לנבדק פקודות על‬
‫המסך‪ .‬הפקודה "קום" הוצגה לשדה השמאלי וההמיספרה הימנית גרמה לנבדק לקום‪ .‬כשהחוקר שואל אותו‬
‫למה הוא קם‪ ,‬הוא לא עונה כפי שהיינו מצפים ‪ -‬בתדהמה‪ ,‬אין לי מושג למה וכדומה ‪ -‬אלא אומר שהוא היה‬
‫צריך לקום לשתות משהו‪ .‬ההמיספרה השמאלית עונה כי היא זו שמדברת ולכן היא מספקת אינטרפרטציה‬
‫של המציאות‪.‬‬

‫שתי ההמיספרות יכולות לקלוט מידע‪ ,‬בין אם זה מילים או תמונות‪ .‬ההמיספרה הימנית לא יכולה לדבר‪ ,‬אך‬
‫אם הפקודה פשוטה היא מסוגלת לבצע אותה‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫בכל מה שקשור ביכולות השפתיות של ההמיספרות‪ ,‬לקח זמן להבין את תפקודי הלשון של ההמיספרה‬
‫הימנית‪ .‬ידעו שההמיספרה השמאלית יכולה לקרוא ולדבר‪ ,‬אך על ההמיספרה הימנית לא ידעו הרבה‪.‬‬
‫מחקר מתוחכם יותר עם חולי ‪ split brain‬הראה כי להמיספרה הימנית יש יכולת לשונית מסוימת‪ .‬חוקר פיתח‬
‫שיטה שבה מציגים את המידע באמצעות עדשה מיוחדת ישירות לעין עצמה‪ ,‬כך שהמידע מגיע להמיספרה‬
‫אחת בלבד‪ .‬בנוסף‪ ,‬ההצגה לא צריכה להיות טכיטוסקופית‪ ,‬אלא העדשה מאפשרת להקרין את המידע ללא‬
‫הגבלת זמן חשיפה‪ .‬מתוך מחקר זה למדו את הדברים הבאים‪:‬‬
‫‪ o‬בהמיספרה ימין יש לקסיקון – במיוחד שמות עצם‪ ,‬פחות שמות תואר‪ .‬כמעט ואין בה פעלים ואין בה‬
‫כלל מילות יחס‪.‬‬
‫‪ o‬יש בה ייצוג משמעויות מילים ברשת סמנטית בעלת מבנה שונה מזו של ההמיספרה השמאלית‪:‬‬
‫בקשרים הסמנטיים פחות ישירים ויותר דיפוזיים‪ .‬כלומר‪ ,‬הקשר יכול להגיע דרך מקומות עקיפים‬
‫ולא כמו בהמיספרה השמאלית שעושה קשרים ישירים יותר בין המילים‪.‬‬
‫‪ o‬חוש הומור ומטפורות ‪ -‬הקשרים הדיפוזיים הם אלה שעוזרים לנו להבין אותם )ולא הקשרים‬
‫הקונקרטיים של ההמיספרה השמאלית(‪.‬‬
‫‪ o‬פרוזודיה – האינטונציה של הדיבור שלנו‪ ,‬היכולת להבין את האינפורמציה שמועברת דרך‬
‫האינטונציה‪.‬‬
‫‪ o‬ההמיספרה הימנית איננה מסוגלת לדבר‪ ,‬ומתקשה מאוד )או איננה מצליחה( לעבד מידע פונטי – איך‬
‫זה מתבטא?‬

‫תפיסה חזותית מרחבית בהמיספרות‪:‬‬

‫המיספרה שמאל מתקשה עם תפיסת או יצירת צורות תלת ממדיות‪ .‬כשחולי מוח חצוי מתבקשים להעתיק‬
‫ציורים‪ ,‬כל פעם ביד אחרת‪ :‬היד הימנית )המיספרה שמאל( נותנת ציור חד ממדי‪ ,‬יש קושי בתפיסת עומק‪.‬‬
‫לעומתה‪ ,‬היד השמאלית )המיספרה ימין( משמרת את היכולת התלת ממדית‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫בתמונה מטה ניתן לראות בדיקה של התפיסה החזותית המרחבית לפני הניתוח לניתוק ה‪ ,C.C-‬ואחריו‪ .‬לפני‬
‫הניתוח שתי הידיים מבצעות אותו הדבר‪ ,‬אחרי הניתוח רואים ירידה דרמטית ביכולות‪ .‬כשהמידע לא עובר‬
‫דרך ה‪ C.C-‬מקבלים אובדן של היכולת התלת ממדית ביד ימין ולכן המיספרה שמאל מתקשה עם תפיסת או‬
‫יצירת צורות תלת ממדיות‪.‬‬

‫זיהוי פרצופים בהמיספרות‪:‬‬

‫אנחנו משתמשים במערכה הראייה בשביל תפיסה חזותית‪ .‬כדי להציג מידע חצוי על גבי פרצופים‪ ,‬מייצרים‬
‫כימרות ‪ -‬שילוב של ‪ 2‬דמויות בתוך פרצוף אחד‪ .‬לוקחים ‪ 2‬תמונות פרצופים‪ ,‬חוצים אותם לאורך קו האמצע‬
‫שלהן ויוצרים שידוך בין שני החלקים‪ .‬אין ניסיון לטשטש את הגבולות ביניהם‪ ,‬לכן אפשר היה לחשוב‬
‫שהאיחוד המלאכותי ביניהם יבלוט‪ ,‬אך לא כך הדבר עם מטופלים חצויי מוח‪.‬‬
‫מציגים בהבזק את תמונת הכימרה לנבדק‪ .‬כמו שראינו בניסויים דומים‪ ,‬המידע שמוצג בשדה הימני יעבור‬
‫להמיספרה שמאל‪ ,‬והמידע שיוצג לשדה השמאלי יעבור להמיספרה ימין‪.‬‬
‫אולי הנבדקים יגידו שיש משהו מוזר? אולי ההמיספרה השמאלית תגיד שהיא רואה חצי פנים? זה לא מה‬
‫שקורה‪.‬‬
‫מה שקורה הוא שהנבדקים עושים ‪ – perceptual completion‬השלמה חזותית‪ .‬כשיש לנבדק מידע סימטרי‬
‫או חזרתי‪ ,‬המערכת התפיסתית יודעת לבצע השלמה אוטומטית‪ .‬כלומר‪ ,‬החוויה של כל אחת מההמיספרות‬
‫היא ראיית פנים מלאות של דמות שונה‪ ,‬כיוון שהמידע לא מועבר ב‪ .CC-‬ניתן לראות הבדלים בתשובות של‬
‫הנבדקים בהתאם לשאלות החוקר‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫בתמונה משמאל מטה ניתן לראות תמונה של ילדה‪ .‬רואים שהתמונה היא גרוטסקית‪ ,‬אבל אין לחצויי מוח‬
‫חוויה של משהו גרוטסקי‪ ,‬חצויי מוח לא מדווחים שיש משהו מוזר בפרצופים הכימרים‪.‬‬
‫כששואלים את הנבדקת מה היא ראתה‪ ,‬הנבדקת תגיד שהיא ראתה ילדה‪ ,‬כי זה מה שהמיספרה שמאל‪,‬‬
‫שיכולה לדבר‪ ,‬ראתה‪ .‬מצד שני‪ ,‬כשמבקשים ממנה להצביע על מה שהיא ראתה‪ ,‬היא מצביעה ביד שמאל על‬
‫מה שהמיספרה ימין ראתה )תמונה של אישה עם משקפיים(‪ ,‬משום שאת מה שהמיספרה ימין ראתה היא לא‬
‫יכולה להביע במילים‪) .‬ההצבעה בד"כ תהיה ביד הקונטרה לטרלית(‪.‬‬

‫כימרות ‪ -‬עיבוד מידע חזותי מרחבי‪:‬‬

‫במשימות מסוג זה מראים לנבדקים חצויי מוח גירויים של צורות אבסטרקטיות )חסרות משמעות( ומבקשים‬
‫מהם לבחור את הצורה המתאימה מתוך מבחר צורות‪ .‬התוצאות מראות כי ההמיספרה הימנית טובה יותר‬
‫במשימה הזו‪.‬‬

‫גם כשמרכיבים כימרות שהן אינן אבסטרקטיות‪ ,‬רואים שלהמיספרה הימנית יש יתרון‪ .‬כלומר‪ ,‬המיספרה‬
‫ימין טובה יותר במשימות תפיסתיות‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫כימרות – חריזה‪ :‬אם מראים לנבדקים חצויי מוח גירויים כימריים‪ ,‬ומבקשים מהם לבחור מתוך שלושה‬
‫אובייקטים גירוי החורז עם מה שהם ראו‪ ,‬רואים שישנה עדיפות למידע המוצג לשדה הימני‪ ,‬כלומר‬
‫להמיספרה שמאל‪ ,‬למרות שניתנת גם יכולת להצביע‪ .‬כלומר‪ ,‬למרות שמדובר במטלה תפיסתית‪ ,‬המיספרה‬
‫שמאל מראה יתרון משום שהיא דורשת יכולות שפתיות‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬אותם הגירויים יכולים לקבל יתרון אצל כל המיספרה בנפרד‪ ,‬כפונקציה של המשימה שהם‬
‫מתבקשים לבצע‪.‬‬

‫סגנון עיבוד מידע בהמיספרות‪ :‬מקום נוסף בו רואים יתרון של המיספרות בעת משימות הוא במשימת‬
‫הצורה הפרוסה‪ :‬נותנים לנבדקים חצויי מוח למשש צורה אחת תלת ממדית‪ ,‬ביד ימין או שמאל ולאחר מכן‬
‫מבקשים מהם לבחור את הצורה הפרוסה המתאימה למה שהנבדק הרגיש‪.‬‬
‫הנבדק צריך להבין מהי הצורה הפרוסה על פי המידע הטקטילי‪.‬‬
‫יד ימין )המיספרה שמאל( מבצעת טוב יותר את המשימה כאשר‪:‬‬
‫‪ .1‬הצורות מאפשרות שיום – ברגע המישוש יודעים מה השם‪.‬‬
‫‪ .2‬הצורות דומות במבנה החיצוני וההבחנה מבוססת על פרטים ‪ -‬אם הצורות שונות בעיקר בגלל‬
‫הפרטים הקטנים שלהן‪ .‬למשל‪ 2 ,‬בליטות בצורה אחת לעומת בליטה אחת בצורה אחרת‪ .‬מדובר בכל‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫מיני פרטים קטנים שלא קשורים לצורה הגלובלית‪ .‬זה אומר שבהמיספרה השמאלית יש משהו שטוב‬
‫בעיבוד פרטים‪.‬‬
‫יד שמאל )המיספרה ימין( מבצעת טוב יותר כאשר‪:‬‬
‫‪ .1‬הצורות חסרות משמעות‪.‬‬
‫‪ .2‬הצורות מובחנות אחת מהשנייה על בסיס הצורה הכללית‪.‬‬

‫יש הטוענים שאולי זה ההבדל ביניהן – המיספרה אחת מתמחה בפרטים )שמאל( והשנייה )ימין( מתמחה‬
‫בצורה הגלובלית‪.‬‬

‫‪:Two independent minds‬‬

‫ניתן לחשוב על שתי ההמיספרות כעל שתי ישויות עצמאיות‪ ,‬שביניהן מבוצעת אינטגרציה‪ .‬אם לא ניתן לבצע‬
‫אינטגרציה‪ ,‬יכול להיות שבמקרים מסוימים זה יהווה יתרון‪ .‬השאלה היא האם אדם עם מוח חצוי יכול לבצע‬
‫משימות מסוימות טוב יותר מאשר אדם בריא‪ ,‬אשר אצלו ההמיספרות כל הזמן באינטראקציה‪.‬‬
‫כדי לבדוק זאת נתנו לנבדק חצוי מוח )‪ (J.W‬ולנבדקים בריאים לצפות בשתי תבניות מבחן )‪ ,(test‬ביניהן‬
‫הפסקה ואחריה ‪ .probe pattern‬לאחר מכן הנבדק היה צריך לומר האם תבנית ה‪ probe-‬דומה לתבניות ה‪-‬‬
‫‪ test‬שהופיעו בהתחלה‪ .‬חלק מתבניות ה‪ test-‬מראות את אותה התבנית פעמיים )‪ (redundant‬וחלקן מראות‬
‫שתי תבניות שונות – תנאי מעורב )‪.(mixed‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫תוצאות הניסוי מראות שבתנאים מסוימים לחצויי מוח אכן יש יתרון‪ J.W.‬ביצע טוב יותר מאשר נבדקים‬
‫בריאים בתנאי המעורב‪:‬‬

‫הסבר לדפוס שהתקבל‪:‬‬

‫אצל נבדקי הבקרה ההמיספרות חולקות מידע‪ ,‬אז ה‪ redundunt-‬עוזר להן‪ ,‬אך המעורב הוא קשה ‪ -‬המערכת‬
‫שלהם צריכה לבצע אינטגרציה לשני סוגי מידע שונים‪.‬‬
‫אצל חצויי מוח‪ ,‬כמו ‪ ,J.W‬ההמיספרות לא חולקות מידע‪ ,‬אין בלבול כי לא נעשית אינטגרציה והמיספרה אחת‬
‫יכולה לקבל החלטה‪ .‬כל המיספרה מקבלת את המידע שלה והוא נשאר שם‪ .‬לפיכך‪ ,‬אין הבדל בין הביצוע‬
‫בתנאי המעורב לעומת ה‪) .redundant-‬כמובן שזה נכון כאשר מציגים את התמונות בהבזק‪ .‬אם החשיפה היא‬
‫ארוכה‪ ,‬המידע יעבור לשתי ההמיספרות כי החולה יתפוס עם שדה הראייה שלו את כל המידע שמוצג לפניו(‪.‬‬

‫?‪Two people in one‬‬

‫אחד הדברים שהכי מלהיבים חוקרים ופילוסופים אשר חוקרים תודעה‪ ,‬זה לנסות להבין מה הדברים היותר‬
‫עמוקים שמבחינים בין ההמיספרות‪ .‬אנחנו חושבים עלינו כיצורים הוליסטיים‪ ,‬אחידים‪ .‬גם אם יש לנו‬
‫התלבטויות‪ ,‬אנחנו חושבים על עצמנו כעל ישות אחת שמתלבטת ובסוף מקבלת החלטה‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬האם יש לנו ‪ 2‬ישויות בתוכנו שחוות התלבטות שונה‪ ,‬וכל אחת מושכת לכיוון אחר? האם יכול להיות‬
‫שאחת מאמינה בדבר אחד והשנייה באחר? האם אחת מוסרית והשנייה לא?‬
‫‪ -‬רוב קרובי המשפחה לא מדווחים על שינויים באישיות אצל חצויי מוח‪.‬‬
‫‪ -‬אבל‪ ,‬זה עדיין לא אומר שלא יכולים להיות הבדלים‪ .‬כלומר‪ ,‬ההמיספרות כן יכולות להיבדל במאפייני‬
‫אישיות חשובים‪.‬‬
‫יש במצגת סרטון של ‪ Ramachandran‬בו הוא מדבר על ההיבטים המשעשעים של שני אנשים בגוף אחד‪.‬‬
‫לחפש ספרים שלו*‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫סגנונות מוסר המיספרליים?‬

‫שאלת המחקר של ‪ Ramachandran‬בסרטון הייתה שאלה של אמונות‪ ,‬אך באופן דומה אנחנו יכולים לשאול‬
‫שאלות שנוגעות להתנהגות מוסרית‪ .‬בהקשר של מוסר‪ ,‬ניתן לחשוב על ההבדל בין כוונה לתוצאה‪.‬‬

‫רקע‪ :‬חברה של גרייס מבקשת ממנה לשים לה סוכר בקפה‪ ,‬ויש אבקה לבנה בקופסא ליד הקפה‪.‬‬
‫סיטואציה בה התוצאה שלילית‪ :‬האבקה רעילה וגרייס יודעת זאת‪ ,‬כי זה כתוב על הקופסה‪ .‬למרות זאת‬
‫גרייס מחליטה לשים לחברתה את האבקה בקפה‪ ,‬והחברה מתה‪ .‬גם האמונה וגם התוצאה שליליות‪.‬‬
‫סיטואציה בה התוצאה ניטרלית‪ :‬כתוב על הקופסה סוכר‪ ,‬גרייס שמה לחברתה והכל בסדר‪ .‬גם האמונה וגם‬
‫התוצאה ניטרליות‪.‬‬
‫יש מקרים בהם התוצאה ניטרלית‪ ,‬אך האמונה שלילית‪ .‬החברה חושבת שאכן בקופסה יש אבקה רעילה והיא‬
‫שמה אותה לחברתה בקפה‪ ,‬אך התוצאה הרצויה מבחינתה לא מתקבלת‪ .‬נוצר מצב של ‪.failed attempt‬‬
‫מנגד‪ ,‬יש מקרים בהם התוצאה שלילית‪ ,‬אך האמונה ניטרלית‪ .‬החברה חשבה שמדובר בסוכר‪ ,‬אך לבסוף‬
‫התברר שזו אבקה רעילה‪.‬‬
‫השאלה היא‪ ,‬מי גרוע יותר? זה שהרג בטעות או זה שהתכוון להרוג ולא צלח? רוב בני האדם‪ ,‬כשהם צריכים‬
‫לשפוט אנשים אחרים כמוסריים או לא‪ ,‬לוקחים בחשבון את האמונות‪ .‬זה כל כך חזק‪ ,‬עד כדי כך שאם מישהו‬
‫יהרוג המון אנשים‪ ,‬למרות שהוא האמין שלא יקרה כלום‪ ,‬אנשים יתייחסו לזה כאל טרגדיה מצערת‪ .‬אך אם‬
‫מישהו ניסה להרוג מישהו ונכשל‪ ,‬הוא יישפט לחומרה‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫מחקרי ‪ fMRI‬שנעשו על משימות כאלה מראות שה‪ RTPJ – Right Temporo-Paraital Junction -‬מעורב ב‪-‬‬
‫‪ – encoding beliefs‬אך מה שחשבנו מסתנכרן עם המציאות‪.‬‬
‫המידע הזה מועבר להמיספרה השמאלית‪ ,‬שם האמונות עוברות אינטגרציה עם התוצאה‪ ,‬לשיפוט מוסרי‪.‬‬
‫חצויי מוח לא יכולים להעביר את המידע לגבי האמונות – האם זה ישפיע על השיפוט המוסרי שלהם? או‬
‫השיפוט המוסרי שלהם יהיה יותר פרגמטי‪ ,‬משום שהם לא יכולים לעשות שילוב בין האמונות לתוצאות‪.‬‬

‫חוקר בשם ‪ Miller‬ביצע מחקר בו הוא בדק שיפוט מוסרי אצל אנשים שעברו הסרה מלאה או חלקית של ה‪-‬‬
‫‪ .CC‬הוא השווה את אחוז התגובות שהתבססו על אמונות במקרים של ‪) accidental harm‬מחשבה ניטרלית‬
‫אך תוצאה שלילית( לעומת ‪) Failed attempts‬מחשבה שלילית ותוצאה ניטרלית(‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫הנבדקים שומעים סיפורים על ‪ accidental harm‬ועל ‪ Failed attempts‬והם צריכים לשפוט את ההתנהגות של‬
‫האדם בסיפור מבחינת חומרה מוסרית‪ .‬ניתן לראות בגרף לעיל כי ישנו הבדל דרמטי בהתנהגות של‬
‫‪ accidental harm‬ו‪. Failed attempts-‬‬
‫קיים הבדל בעיבוד בין ההמיספרות‪ .‬כאמור‪ ,‬העיבוד של ה‪ RTPJ-‬עוסק ב‪ – encoding beliefs-‬מה שחשבנו‬
‫שקרה ‪ -‬זה קורה בהמיספרה הימנית‪ .‬המידע הזה עובר להמיספרה השמאלית‪ ,‬שם נעשית האינטגרציה של מה‬
‫שאני חושבת שקרה יחד עם ה‪ ,outcome-‬שמובילה לשיפוט המוסרי‪.‬‬
‫נסתכל על הגרף של ‪ : accidental harm‬בצד שמאל ניתן לראות את אחוז האנשים שלוקחים בחשבון את‬
‫ה‪ beliefs-‬בזמן העיבוד המוסרי‪ .‬תלמידי אוניברסיטה טיפוסיים מושפעים מאוד חזק מהאמונה והכוונה של‬
‫האדם‪ .‬אם החברה התכוונה רק להכין קפה‪ ,‬הם אמרו שהיא בסדר למרות שהיא הרגה את חברתה‪ .‬זו מצגת‬
‫לכך שאנו שופטים אנשים על בסיס כוונתם‪ .‬לעומת זאת‪ Split brains ,‬שומעים את הסיפור ושופטים על פי‬
‫התוצאה‪ ,‬ללא ה‪ .belief-‬כלומר‪ ,‬לא משנה במה שהחברה האמינה‪ ,‬היא בסופו של דבר הרגה מישהו‪ .‬גם‬
‫ב‪ ,failed attempts-‬חצויי המוח מגיבים כפונקציה של התוצאה ולא של ה‪.belief-‬‬

‫אם כך‪ ,‬מדוע אנחנו לא רואים את ההתנהגות הזאת בחיי היום יום של החולים? מפני שהשיפוטים המוסריים‬
‫מערבים מסלולים מהירים )‪ (visceral‬ואיטיים )קוגניטיביים(‪ .‬תחת נסיבות רגילות‪ ,‬למטופלים יש זמן רב יותר‬
‫לחשוב ולעבד מידע‪ .‬בתנאי מעבדה‪ ,‬אם למטופל אין גישה למערכות האימפליציטיות המהירות על מנת לשייך‬
‫אמונות לאחרים‪ ,‬השיפוט ההתחלתי האוטומטי שלהם עשוי לא לקחת בחשבון אמונות של אחרים‪) .‬זה לא‬
‫מטיל צל על ה‪.(data-‬‬
‫מטופלים עשויים היו לחוש שמשהו לא תקין עם התשובות שלהם‪ ,‬ולעיתים הם סיפקו "הצדקות" פוסט הוק‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬בתרחיש אחד מלצרית הגישה זרעי שומשום ללקוח‪ ,‬בזמן שהאמינה בשוגג שהזרעים עשויים לגרום‬
‫לו לתגובה אלרגנית קשה‪ .‬המטופל ‪ J.W‬שפט את פעולתה של המלצרית כ"מותרת"‪ .‬לאחר מספר רגעים‪ ,‬הוא‬
‫הציע באופן ספונטני כי "זרעי שומשום הם דברים קטנים מאוד‪ .‬הם לא פוגעים באף אחד"‪ ,‬כאילו הוא ניסה‬
‫להצדיק את השיפוט שלו‪ .‬כלומר‪ ,‬בתחילה החולה שפט את המקרה כלגיטימי‪ ,‬אך לאחר כמה רגעים הוא עשה‬
‫רציונליזציה לשיפוט המוסרי‪ ,‬הוא הבין שמשהו לא בסדר‪.‬‬
‫חשוב להבין שהמטופלים הללו אינם פסיכופתים‪ ,‬אלא שבתנאי מעבדה יש ביטוי שונה להתנהגות שלהם‪.‬‬

‫המיספרה שמאל כ"פרשן" – ‪:The interpreter theory‬‬

‫עבודות קדומות יותר שדיברו על המיספרה שמאל‪ ,‬הראו שאנחנו נוטים להיות יצורים פרשניים‪.‬‬
‫נראה זאת דרך דוגמה‪ .‬משחק ניחושים )עבודה של ‪ :(Wolford‬הנבדק צריך להסתכל על גירויים שמופיעים על‬
‫מסך )ריבועים בשני צבעים במקרה הזה( ובשלב מסוים לנחש מה יהיה הגירוי הבא שיגיע‪.‬‬
‫בניסוי הזה מציגים את הצבע כחול ‪ 75%‬מהזמן וב‪ 25%-‬הנותרים צבע אדם‪ .‬הסדר הינו רנדומלי‪.‬‬
‫ניתן לפתור את המשימה הזאת ב‪ 2-‬אסטרטגיות‪ .‬הרי אנחנו יודעים שיש רוב של גירוי אחד‪ ,‬גם אם לא את‬
‫האחוז המדויק‪.‬‬
‫‪ – Maximize .1‬תמיד תנו את הפריט השכיח יותר )תמיד לומר כחול במקרה הזה(‪ .‬מבחינה סטטיסטית כדאי‬
‫לנו לומר שהריבוע הבא יהיה כחול‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫‪ - Match .2‬ניחוש שמוטה לטובת מי שכיח יותר )ניחוש המבוסס על סדר "מדומיין"(‪.‬‬
‫חיות כמו חולדות או דג זהב משתמשים באפשרות הראשונה )‪ – (they maximize‬בוחרים תמיד את השכיח‬
‫ביותר‪ .‬בני אדם‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬ייטו לאסטרטגיה השנייה )‪ ,(match‬שהיא פחות אופטימלית ומבוססת על‬
‫הנטייה לנסות למצוא דפוסים "חבויים" בתוך רצפי אירועים‪ .‬אנחנו ננסה למצוא היגיון‪ ,‬והניסיון שלנו‪,‬‬
‫סטטיסטית על פני האוכלוסייה‪ ,‬יהיה פחות מוצלח מהאסטרטגיה הראשונה‪.‬‬
‫הניסוי הזה מדגים את המאפיין שלנו כבני אדם‪ ,‬לנסות‪ ,‬כמעט בכל מחיר‪ ,‬למצוא היגיון בתוך דפוס וכך‬
‫למצוא פתרון לבעיות‪ .‬אנשים מעדיפים הסברים מורכבים ומסובכים על פני הסברים פשוטים‪.‬‬

‫בניסוי אחר הנבדק היה צריך לנחש מהו הגירוי הבא‪ ,‬והחוקר שתל את הגירויים על פי מה שהנבדק אומר‪.‬‬
‫אחרי כמה סדרות‪ ,‬הנבדק חושב שהוא מנחש‪ ,‬אך הוא בעצם קובע איפה יופיעו הגירויים הבאים‪ .‬היה ניתן‬
‫לחשוב שהנבדקים יבינו את מהלך הניסוי‪ ,‬אך מעניין שהנבדקים לא נותנים את ההסבר הפשוט‪ .‬הם לא‬
‫אומרים "אמרתי צבע מסוים וכך היה"‪ ,‬אלא הם מסבירים לחוקר שפיצחו את השיטה באמצעות נוסחה‬
‫מורכבת כלשהי‪ .‬ניסויים אלה נותנים לנו מבט פנימי לסוג העיבודים שאנחנו עושים‪ .‬יש לנו נטייה להסביר‪,‬‬
‫נטייה לחפש הסברים מוכרים ולתת פרשנות‪ .‬לפעמים אנשים מעדיפים את ההסברים המורכבים‬
‫והמתוחכמים על פני הסברים פשוטים‪ .‬האם יכול להיות שנטייה זו נובעת מהמיספרה אחת יותר מהשנייה?‬
‫גזניקה אומר שנטייה זו נובעת מההמיספרה השמאלית שלנו‪.‬‬

‫הנבדק חצוי המוח ‪ JW‬מאמץ אסטרטגיה שונה התלויה באיזו המיספרה מבצעת את המשימה‪.‬‬
‫ההמיספרה הימנית עושה ‪ -maximize‬הכי יעיל וכלכלי‪.‬‬ ‫•‬
‫ההמיספרה השמאלית עושה ‪ – match‬ניחוש המבוסס על סדר "מדומיין"‪ .‬היא מנסה לחפש דפוס כדי‬ ‫•‬
‫לנבא את הצעד הבא‪ ,‬ולכן היא תעשה טעויות‪ .‬סך ההצלחות שלה יהיה נמוך משל ההמיספרה‬
‫הימנית‪ .‬זוהי אחת מהעדויות הראשונות לכך שההמיספרה השמאלית עסוקה בלפרש ולמצוא‬
‫דפוסים‪ ,‬גם כשאין דפוסים בנמצא‪.‬‬

‫נראה עוד דוגמאות שתומכות בהיפותזה שההמיספרה השמאלית היא המפרשת‪:‬‬

‫‪ .1‬מציגים לנבדק חצוי מוח ‪ 2‬תמונות ל‪ 2-‬שדות הראייה )הבזק מהיר(‪ .‬הנסיין מציג לנבדק מספר גירויים‬
‫ומבקש ממנו להצביע על התמונה שמקושרת לתמונות שהוא ראה קודם לכן‪ .‬הנבדק מצביע ביד שמאל על האת‬
‫)המיספרה ימין( וביד ימין על התרנגול )המיספרה שמאל(‪ .‬כל גירוי מתאים למה שכל המיספרה ראתה‪.‬‬
‫כשהנסיין שואל את הנבדק מדוע הוא בחר באת‪ ,‬לא אמור להיות לנבדק הסבר‪ .‬רק ההמיספרה השמאלית‬
‫יכולה לדבר והיא לא יודעת את התשובה לכך‪ ,‬מפני שההחלטה להצביע על האת נעשתה בהמיספרה הימנית‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬אחת הידיים שלו בחרה באופציה לא ברורה ולכן התשובה הסבירה שהיינו מצפים שיענה היא "אין לי‬
‫מושג" שתלווה בתחושת הפתעה‪ .‬אבל‪ ,‬ההמיספרה השמאלית עונה ונותנת פרשנות‪ .‬הנבדק אומר שצריך את‬
‫כדי לנקות את הלול של התרנגול‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫‪ .2‬מציגים לשדה השמאלי )המיספרה ימין( של נבדקת חצוית מוח תמונה מטרידה‪ .‬ההנחה היא שישנה עוררות‬
‫פיזית שלילית שמגיעה להמיספרה השמאלית‪ ,‬אך ההמיספרה השמאלית לא יודעת מדוע היא חשה כך‪.‬‬
‫תיאור של המטופלת‪ :‬המטופלת שללה שהיא ראתה משהו‪ ,‬בעוד שבאותו הזמן היא טענה לפתע שהיא הייתה‬
‫עצובה ושהנסיין מציק לה‪ .‬ההמיספרה השמאלית חשה את התגובה הרגשית אך לא הייתה מסוגלת לומר מה‬
‫זה היה‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬היא מיד בנתה תאוריה שתסביר את מצבה הרגשי‪ .‬היינו מצפים שהנבדקת פשוט תאמר‬
‫שהיא לא יודעת למה היא חשה כך‪ ,‬אך שוב‪ ,‬ההמיספרה השמאלית נותנת קשר סיבתי ופירוש למצב‪.‬‬
‫ההמיספרה השמאלית תיתן הסברים עד כדי קונפבולציות – תשובה שהיא לא לגמרי סבירה אך עונה על‬
‫השאלה‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫תפיסתו של ‪ Michael Gazzaniga‬על ההמיספרה השמאלית‪:‬‬

‫‪ o‬מנסה למצוא היגיון בעולם‪.‬‬
‫‪ o‬בהיותה המיספרה של שפה‪ ,‬השפה מאפשרת לה לעשות מניפולציות של סיבה ותוצאה‪ .‬מנסה למצוא‬
‫יחסים סיבתיים‪ ,‬דפוסים‪ ,‬משמעויות – אפילו כשהם לא קיימים‪.‬‬
‫‪ o‬בתור המיספרה שפתית‪ ,‬היא מקדמת את החיפוש שלה עבור קשרים סיבתיים‪.‬‬
‫בשביל שתהיה לנו תודעה שתוכל לעשות את המניפולציה‪ ,‬אנחנו חייבים שפה‪ .‬לפי ההיפותזה הזו‪ ,‬ההמיספרה‬
‫הימנית היא חסרת תודעה מילולית‪ .‬במקום מסוים ‪ Gazzaniga‬עושה עוול להמיספרה הימנית‪.‬‬

‫בעקבות המחקרים על ההמיספרה השמאלית‪ ,‬חוקרים אחרים העלו טענה לפיה גם להמיספרה הימנית יש‬
‫יכולת אינטרפרטציה‪ ,‬ולכן צריך לתת לה גירויים שהם תחום ההתמחות שלה‪ ,‬כמו גירויים תפיסתיים‪Roser .‬‬
‫טען שאם אכן יש לה יכולת כזו‪ ,‬תחת התנאים הנכונים‪ ,‬היא תוכל להראות ‪perceptional interpretations‬‬
‫והיא אף תהיה טובה יותר בכך מההמיספרה השמאלית‪.‬‬
‫בניסוי הציגו לכל אחת מההמיספרות שני סוגי מידע‪) :‬שקופית ‪(54‬‬
‫‪ .1‬נתנו לאנשים לצפות בכדור אחד המכה בכדור שני‪ .‬ההמיספרה הימנית עושה את הניתוח והניבוי‬
‫ההסתברותי התפיסתי בצורה טובה ומהירה יותר מהשמאלית במקרה הזה‪ .‬יש להמיספרה ימין יתרון עבור‬
‫סיבתיות תפיסתית של התנגשות )‪.(perceptual collision causation‬‬
‫‪ .2‬מראים תמונה של מתג ולאחר מכן תמונה של אור דולק‪ .‬אנחנו נפרש את המצב כך שהמתג גרם לאור‬
‫להידלק )סיבתיות(‪ .‬נמצא להמיספרה השמאלית יש יתרון של הסקה סיבתית‪) .‬מעורבת בסיבתיות שלא‬
‫מערבת משהו מכניסטי(‪.‬‬

‫ככל הנראה ההמיספרה הימנית מעורבת בפרשנויות‪ ,‬אך הן צריכות להיות בתחום הפרשנות שלה‪.‬‬
‫ישנה פחות סבירות שההמיספרה הימנית תעשה קונפבולציות ב – ‪.recognition memory tests‬‬ ‫•‬
‫עדיין לא נעשה אנאלוג אמיתי בהמיספרה הימנית ל"פרשן" בהמיספרה השמאלית‪.‬‬ ‫•‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫אסימטריה צרברלית במוח החולה והבריא‪:‬‬

‫חצויי מוח הם נדירים יותר כיום משום שהחולים החדשים עוברים פרוצדורות פחות פולשניות‪ .‬לכן‪ ,‬המקרה‬
‫הקלאסי שבו ניתן לערוך השוואות בין ההמיספרות הוא אצל אנשים עם פגיעות מוחיות‪ .‬את המחקרים‬
‫מבצעים על חולים לאחר נזקים מוגבלים להמיספרה אחת‪) .‬כלומר‪ ,‬המיספרה אחת לא תקבל מידע כי היא‬
‫פגועה‪ .‬אם נראה להם גירוי הוא יגיע רק להמיספרה אחת – להמיספרה הבריאה(‪ .‬נותנים לנבדקים פגועים ‪2‬‬
‫משימות העתקה – שפתית ולא שפתית )צורנית(‪ .‬במשימת ההעתקה השפתית הם צריכים להעתיק את האות‬
‫‪ M‬המורכבת מאותיות ‪ .Z‬במשימה הלא שפתית הם צריכים להעתיק משולש המורכב ממלבנים‪.‬‬
‫תוצאות משימת העתקה שפתית‪:‬‬
‫‪ o‬נבדקים הפגועים בהמיספרה ימין )‪) (right hemisphere patients‬כלומר‪ ,‬הם מבצעים את המשימה‬
‫רק עם המיספרה שמאל(‪ ,‬מוותרים על הצורה הגלובלית אך כן שומרים על הפרטים‪.‬‬
‫‪ o‬נבדקים הפגועים בהמיספרה שמאל )‪) ,(left hemisphere patients‬כלומר‪ ,‬הם מבצעים את המשימה‬
‫רק עם המיספרה ימין( מוותרים לחלוטין על הפרטים ושומרים רק על הצורה הגלובלית‪ .‬זה לא‬
‫שההמיספרה הימנית עיוורת לפרטים‪ ,‬היא פשוט לא חושבת שזה רלוונטי למשימה‪.‬‬

‫תוצאות משימת העתקה צורנית‪:‬‬

‫‪ o‬חולי המיספרה ימנית )משתמשי ההמיספרה השמאלית( מזהים נכון את הפרטים ומשחזרים אותם‬
‫תוך אובדן מוחלט של הצורה הגלובלית‪.‬‬
‫‪ o‬חולי המיספרה שמאל )משתמשי ההמיספרה הימנית( מוותרים לחלוטין על פרטים ותופסים רק את‬
‫הצורה הגלובלית‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫לסיכום‪ :‬ישנו סגנון גלובלי בעיבוד מידע בהמיספרה הימנית )שמרה על הצורה( לעומת סגנון לוקלי בעיבוד‬
‫מידע בהמיספרה השמאלית )שמרה על הפרטים(‪.‬‬

‫האזור הקריטי למשימה‪ :‬ה‪ .TPJ – Temporo Pareital Junction -‬זהו האזור שאחראי לאינטגרציה בין‬
‫פרטים למכלול‪.‬‬

‫ניתן גם לעשות מניפולציות על מנת לנטרל המיספרה אחת‪:‬‬

‫מבחן ‪) :WADA‬נערך במקור על מנת לדעת היכן אזורי השפה נמצאים(‪ .‬כיום משתמשים בו על מנת לבודד‬
‫את אזורי השפה לפני שעושים ניתוחים‪ .‬משתמשים בפרוצדורה הזו על מנת להרדים המיספרה אחת )כך‬
‫מקבלים מצב כמו של חולי ‪ .(split brain‬בתמונה ניתן לראות שמזריקים את חומר ההרדמה לעורק הקרוטיד‬
‫השמאלי וכך מרדימים את ההמיספרה השמאלית‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫לאחר ההרדמה מציגים לנבדקים גירוי ושואלים אותם מה הם רואים‪ .‬הם לא יכולים לומר)ההמיספרה‬
‫המדברת מורדמת( אך הם יכולים להשתמש בפעולות מוטוריות על מנת להראות שהאינפורמציה כן נקלטה‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬נותנים להם לחוש כפית ושואלים אותם מה הדבר שנתנו להם‪ .‬הם יענו "כלום"‪ .‬אבל‪ ,‬כשיבקשו מהם‬
‫להצביע‪ ,‬ההמיספרה הימנית תוכל לתקשר והם יצביעו על כפית‪.‬‬
‫כשמבצעים את הפרוצדורה‪ ,‬רואים כי בקרב אנשים ימניים‪ 98% ,‬מראים שההמיספרה השמאלית היא זו‬
‫שמתווכת את אזורי השפה‪ .‬המשמעות היא שאם מרדימים את ההמיספרה השמאלית‪ ,‬אין להם יכולת לדבר‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬רק ‪ 2%‬מהימניים מראים שההמיספרה הימנית היא זו המתווכת את השפה‪ .‬גם אצל שמאליים‬
‫קיימת אסימטריה חזקה‪ :‬אצל ‪ 70%‬ההמיספרה השמאלית מתווכת שפה בעוד שאצל ה‪ 30%-‬הנותרים‪,‬‬
‫ההמיספרה הימנית היא המתווכת את השפה‪ .‬צריך לזכור שהניסויים הללו נערכים על נבדקים שהמצב המוחי‬
‫שלהם אינו תקין‪.‬‬

‫כיום‪ ,‬כשמבצעים ניתוחים להסרת מוקדים אפילפטיים‪ ,‬לא מסירים מוקד הנמצא באזור הדיבור‪ ,‬מעדיפים‬
‫להשאיר את ההתקפים האפילפטיים ולא לפגוע ביכולת לדבר‪.‬‬

‫בעקבות ‪ WADA‬להמיספרה השמאלית מקבלים אפאזיה חזקה – ‪ .dense aphasia‬לעומת זאת כשמרדימים‬
‫את הימנית‪ ,‬מקבלים ‪ - aprosodia‬הדיבור הופך למונוטוני‪ .‬הנבדקים יוכלו לדבר אך היכולת להפיק‬
‫אינטונציה )ניגון שפתי( יורדת‪.‬‬
‫כל אחת מההמיספרות תורמת משהו לשפה‪ ,‬אך הדיבור עצמו מופק באמצעות המיספרה שמאל‪.‬‬

‫בשקופית ‪ 59‬ישנו סרטון של הפרוצדורה שמבוצעת על ידי ד"ר ‪ .Wada‬זו המחשה די דרמטית של הפרוצדורה‬
‫וניתן לראות בה את ההבדלים בהתנהגות של ‪ 2‬ההמיספרות‪ .‬כשמרדימים את ההמיספרה השמאלית רואים‬
‫שהנבדקת מאבדת שליטה על יד ימין )היד "נופלת"( והדיבור פוסק‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כשמרדימים את ההמיספרה‬
‫הימנית‪ ,‬היא מאבדת שליטה על יד שמאל אך ממשיכה להפיק דיבור‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫בנוסף‪ ,‬כדי לבדוק לוקליזציה של אזורי שפה‪ ,‬ניתן לתת לחולה משימה שפתית ולראות ב‪ fMRI-‬איזו‬
‫המיספרה פועלת בזמן המשימה‪ .‬ב‪ 2003-‬התפרסמה עבודה שמצאה התאמה של ‪ 91%‬בין התוצאות של מבחן‬
‫‪ WADA‬לבדיקה של ה‪ fMRI -‬בקרב ‪ 100‬חולי אפילפסיה מסוגים שונים )מיקומים שונים(‪ .‬נתון זה מעלה את‬
‫האפשרות שאולי אין צורך בפרוצדורת ‪) WADA‬יש לזכור שפרוצדורה זו היא מאוד מסוכנת ויכולה לגרום‬
‫לתסחיפים ושבץ(‪.‬‬
‫ה‪ data-‬מהעבודה הזו מראה שקיימת תלות בין סוג האפילפסיה למידת ההתאמה בין המבחנים‪ .‬באפילפסיה‬
‫טמפורלית שמאלית קיימת התאמה טובה‪ ,‬אבל באפילפסיה שמאלית אקסטרה‪-‬טמפורלית שהיא נדירה יותר‬
‫מוצאים שאין התאמה בין ‪ fMRI‬ל‪ . WADA-‬בפועל‪ ,‬כיום עושים פחות ופחות ‪.WADA‬‬

‫הבדלים בין המיספרות בזיהוי רגש תחת פרוצדורת ‪ :WADA‬בזמן שאנשים מצויים תחת ההשפעות של‬
‫הפרוצדורה‪ ,‬ניתן להדגים הבדלים אחרים בין ההמיספרות שאינם רק שפה ותנועה‪ .‬משתמשים בפרוצדורה‬
‫ככלי שיכול להוות מצב מקביל למה שאנחנו מגלים ממחקרים של חצויי מוח‪.‬‬
‫מבקשים מאנשים לדרג את עוצמת הבעות הפנים‪ ,‬ב‪ baseline-‬ותחת ‪ .WADA‬כשמשתיקים את המיספרה‬
‫ימין‪ ,‬עוצמת הבעות הפנים פוחתת‪ .‬תחת הרדמה של ההמיספרה השמאלית‪ ,‬אין הבדל בדירוג עוצמת הבעות‬
‫הפנים‪.‬‬

‫עדויות מניתוחי המיספרקטומיה‪:‬‬

‫בפרוצדורה זו מסירים המיספרה שלמה של החולה‪ .‬זה נעשה בסיטואציות ספציפיות‪ ,‬למשל אם יש לחולה‬
‫תסמונת רסמוסן )‪ (Chronic focal encephalitis‬הגורמת לדלקת אוטואימונית מוחית‪ .‬דלקת זו הינה‬
‫פרוגרסיבית – הולכת ומחריפה עד לכדי ניוון של המוח‪ .‬בנוסף‪ ,‬היא יכולה לעבור להמיספרה הבריאה‪ .‬בד"כ‬
‫התסמונת מוגבלת כמעט תמיד להמיספרה אחת‪ ,‬לכן ניתן להסיר את ההמיספרה החולה באופן כמעט מלא‬
‫מבלי שהדלקת תעבור להמיספרה השנייה‪ .‬אין עוד טיפול בדלקת זו מלבד הסרת כל ההמיספרה החולה‪.‬‬
‫בד"כ התפרצויות ראשונות מתרחשות בממוצע בגיל ‪ .6‬זה מתחיל בסימפטומים קלים שמחריפים‪ ,‬הכוללים‬
‫המיפרזיס – צד אחד של הגוף חלש יותר מהשני‪ ,‬המיאנופיה –פגיעה בשדה הראייה‪ ,‬התקפים אפילפטיים‬
‫קטנים עד אפילפסיה כללית שבה יש פרכוס שכולל את כל הגוף ויכול להימשך זמן רב‪ ,‬ואף מגיע עד למצב‬
‫כרוני של אפילפסיה‪ .‬התקפים כאלה יכולים לגרום לנזק מוחי ואף למוות‪ .‬בנוסף‪ ,‬רואים פגיעות בתפקודי‬
‫שפה‪ ,‬למידה‪ ,‬זיכרון )נסיגה ביכולות הקוגניטיביות(‪ .‬יש כמה טיפולים תרופתיים שכרוכים בדיכוי מערכת‬
‫החיסון של הגוף‪ ,‬מה שמעכב את התקדמות המחלה‪ ,‬אך הם לא כ"כ יעילים ולכן יש צורך בהמיספרקטומיה‪.‬‬
‫הפרוצדורה הזו מעלה את השאלה עד כמה ההתמחות של ההמיספרות היא חזקה‪ ,‬האם ישנה גמישות מוחית‬
‫ולאילו גילאים היא קשורה‪.‬‬
‫בתמונה מטה‪ :‬מוח של ילדה בת שבע עברה המיספרקטומיה של המיספרה שמאל בגיל ‪ 3‬בעקבות תסמונת‬
‫רסמוסן‪ .‬בתיאור המקרה מטה כתוב שלמרות שהסירו לה את ההמיספרה הדומיננטית )המדברת( עם מרכזי‬
‫השפה שלה והשליטה המוטורית על צד שמאל של גופה‪ ,‬היא דו לשונית‪ ,‬אך ישנו קישיון של יד ורגל שמאל )לא‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫אמור להיות בימין? למרות שכתוב במצגת שמאל‪ .(..‬חוץ מזה‪ ,‬הילדה בסדר‪ .‬השיפור כל כך פנומנלי‪ ,‬עד שזה‬
‫מנוגד לדוגמות של התפקודים שמיקמו בהמיספרות‪.‬‬

‫בשקופית ‪ 62‬ישנו סרטון על ילדה שעברה את הפרוצדורה‪ .‬רואים אותה לפני ואחרי הניתוח‪ .‬רואים שמיד‬
‫לאחר הניתוח הצד הקונטרה לטרלי משותק לחלוטין‪ ,‬היכולות אמנם חוזרות אך לא באופן מלא‪ ,‬כן רואים‬
‫קשיים בצד הקונטרה לטראלי‪.‬‬

‫)*ההמיספרה הימנית שולטת יותר בהבעות פנים‪ ,‬לכן הצד השמאלי של הפנים יראה את האמוציות באופן‬
‫מהיר וחזק יותר(‪.‬‬

‫האם הסרת המיספרה בילדות פוגעת בתפקודי שפה?‬

‫ישנם כמובן מקרים שבהם ניתוח הסרת ההמיספרה לא עבד‪ ,‬ויתרה מכך‪ ,‬המצב החמיר‪ .‬ב‪ 2003-‬חוקר בשם‬
‫‪ Delvin‬ערך מחקר בנושא הזה‪ .‬הוא וצוותו עקבו אחרי ‪ 33‬ילדים שעברו במיספרקטומיה ובחנו כעבור זמן את‬
‫התפקודים של הילדים בהמיספרה הנותרת )אחרי שיש שיקום בסיסי בהמיספרה הנותרת(‪.‬‬
‫האם הניתוח יעיל? בגדול כן‪ ,‬אך כן יש שוני כפונקציה של מקור ההתקפים‪:‬‬
‫‪ .1‬אפילפסיה ממקור התפתחותי‪.‬‬
‫‪ .2‬אפילפסיה נרכשת כתוצאה מגידול‪/‬פגיעת טראומה‪.‬‬
‫‪ .3‬פגיעה פרוגרסיבית כמו רסמוסן‪.‬‬
‫רואים בגרף שבגדול בכל שלושת סוגי האפילפסיה ישנו שיפור בכמות ההתקפים‪ .‬רואים אחוז קטן של אנשים‬
‫באפילפסיה הנרכשת וההתפתחותית שמראים הפחתה של פחות מ‪.75%-‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫בכל הנוגע לתפקודי שפה דיווחו החוקרים‪" :‬לא היה אובדן משמעותי של תפקודי שפה בעקבות הסרה של‬
‫ההמיספרה הימנית או השמאלית במחקר זה‪ .‬ילד שהיה בן ‪ 3.8‬בעת הניתוח נהיה אפאזי שבועיים לפני‬
‫הניתוח‪ ,‬והדיבור חזר לו לאחר הניתוח בו הסירו לו את האונה השמאלית"‪.‬‬
‫זו דוגמה קיצונית לכך שצריכים להיות זהירים בהסקת מסקנות מהמוח החולה למוח הבריא‪ .‬אחת הסברות‬
‫היא שכתוצאה מהנזק ההדרגתי המתמשך להמיספרה השמאלית‪ ,‬ההמיספרה הימנית משתלטת ולוקחת‬
‫פיקוד‪ .‬ככל הנראה המוח התקין מאורגן באופן שונה ממוח כזה‪ .‬אצל ילדים חולים סביר להניח שכבר מהשלב‬
‫הטרום ניתוחי ההמיספרות מדברות בצורה שונה זו עם זו‪ .‬יכול להיות שאם נסיר לילדים ללא פתולוגיה‬
‫המיספרה אחת לא נקבל את אותן התוצאות‪.‬‬

‫מחקר נוסף מ‪ 2004-‬של ‪ Pulsifer‬עקב אחרי תפקודיהם של ‪ 71‬אנשים לפני ואחרי שעברו המיספרקטומיה‪.‬‬
‫המחקר בדק את החולים ומצא כי אחרי ‪ 5‬שנים‪ ,‬יכולות האינטליגנציה‪ ,‬שפה‪ ,‬ויזואליות‪-‬מוטוריות וכישורים‬
‫התפתחותיים היו לקויים אצל רוב הילדים‪ ,‬אך באופן כללי היכולות בתחומים הללו לא היו גרועות מאשר‬
‫בעבר‪.‬‬
‫ניתן לראות בגרף מטה שהתפקודים נותרים די דומים‪ ,‬לפני ואחרי הסרת ההמיספרה‪ .‬מצד שני‪ ,‬צריך לזכור‬
‫שהסירו להם המיספרה ולמרות זאת לא חלה פגיעה בתפקודים‪ .‬אמנם קיימים סיפורי הצלחה‪ ,‬אבל אצל רוב‬
‫האנשים הניתוח לא יהווה שינוי גדול מבחינה תפקודית )המצב לפני ואחרי הוא פחות או יותר אותו הדבר(‬
‫אבל כן יפסיק המשך פגיעה פרוגרסיבית למוח‪ ,‬לכן ההמלצה החד משמעית היא לעבור את הפרוצדורה‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫אינטליגנציה – האנשים הללו מלכתחילה ממוקמים מתחת לממוצע‪ .‬אחרי הניתוח ישנה ירידה קלה‪,‬‬ ‫•‬
‫אך המצב לא ימשיך להתדרדר‪ .‬בכל יתר המדדים רואים שהמצב הוא פחות או יותר אותו הדבר‪.‬‬

‫אסימטריה במוח הבריא‪:‬‬

‫מחקרי ‪ split brain‬ומחלות נוירולוגיות אינם מספקים משום שמדובר בהתפתחות מוח פגום‬
‫והאינטראקציה בין ההמיספרות היא שונה‪.‬‬

‫ישנן כמה שיטות לחקר אסימטריה במוח בריא‪ .‬צריך לזכור שבמחקרים כאלה בד"כ הממצאים יהיו הרבה‬
‫פחות דרמטיים מאלה של הנבדקים הפגועים‪:‬‬
‫‪ o‬תצוגה )מהירה( למחצית שדה ראייה‪ ,‬מדידת דיוק ו‪ :RT-‬במדידות מסוג זה כן רואים יתרון עיבוד של‬
‫המיספרה אחת על השנייה‪.‬‬
‫‪ o‬האזנה דיכוטית‪ ,‬מדידת דיוק ו‪ :RT-‬משמיעים לכל אוזן אינפורמציה שונה‪ .‬למרות שהעצבוב של‬
‫מערכת השמיעה לא דומה לחיווט של הראייה‪ ,‬כלומר מערכת השמיעה פחות חדה בקונטרה לטרליות‬
‫שלה‪ ,‬עדיין ניתן לראות יתרון של המיספרה אחת ביכולות העיבוד כפונקציה של האוזן לה השמענו‪.‬‬
‫‪ o‬רישום פעילות חשמלית של המוח‪.‬‬
‫‪ o‬הדמיה המודינאמית של פעילות מוחית‪ :‬פעילות מוגברת של אזור מסוים תתבטא בזרימת דם מוגברת‬
‫אל אותו האזור‪.‬‬
‫‪ :TMS – Transcranial Magnetic Stimulation o‬מכשיר שניתן לשתק בעזרתו פעילות של המיספרה‬
‫אחת כדי ללמוד על התפקודים של השנייה‪ .‬המכשיר יוצר פולסים מגנטיים שיוצרים שינויים זמניים‬
‫בפעילות החשמלית של הנוירונים הקורטיקליים‪ .‬כך ניתן ליצור פגיעה ווירטואלית באזורים‬
‫אנטומיים מוגדרים )למשל‪ ,‬ייצור "פגיעה" בהמיספרה אחת‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫לטרליזציה ודפוסי תפקוד לאחר "פגיעה ווירטואלית‪) :‬מחקר של ‪.(Knecht‬‬

‫החוקרים לקחו ‪ 20‬נבדקים מתוך מאגר גדול של אנשים שנבדקו בהקשר ללטרליזציה מוחית על ידי הדמיה‬
‫מוחית ‪ fMRI‬ובדופלר‪ ,‬בזמן ביצוע משימה שפתית‪ 20 .‬הנבדקים נעו על הרצף בין לטרליזציה שמאלית חזקה‬
‫ללטרליזציה ימנית חזקה‪ .‬נתנו לנבדקים לבצע משימה שפתית )התאמת מילה לתמונה( בזמן שהם עברו ‪TMS‬‬
‫באזורי שפה בהמיספרה הדומיננטית‪ ,‬או באזור ההומולוגי בהמיספרה השנייה‪.‬‬
‫בגרף ניתן לראות את זמן התגובה של הנבדקים בזמן ביצוע המשימה‪ TMS .‬שמאלי גרם לפגיעה תפקודית‬
‫)המדד הוא ‪ (RT‬אצל נבדקים עם דומיננטיות שמאלית‪ ,‬וגרם שיפור תפקודי אצל אנשים עם דומיננטיות ימנית‬
‫)על אף חוויה סובייקטיבית של פגיעה בשפה(‪ TMS .‬ימני יצר דפוס הפוך – גרם שיפור לאנשים עם דומיננטיות‬
‫שמאלית ופגיעה אצל אנשים עם דומיננטית ימנית‪ .‬נבדקים עם דומיננטיות בילטראלית לא הראו שינוי‬
‫תפקודי בעקבות ה‪) TMS-‬הגיוני – אם פוגעים להם בשמאלית‪ ,‬הם משתמשים בימנית‪ ,‬ולהיפך(‪.‬‬

‫מניסויים כאלה ניתן להסיק על איך יראו חיים של אנשים עם לטרליזציה שפתית מסוימת לאחר שבץ‪ .‬ככל‬
‫הנראה‪ ,‬ככל שהמוח פחות חד בלטרליות שלו‪ ,‬גדלים הסיכויים שאנשים שיעברו שבץ ישרדו טוב יותר אותו‪.‬‬
‫המוח של נשים ושמאליים מאורגן בצורה שהיא פחות א‪-‬סימטרית‪ ,‬ולכן לנשים שמאליות יש פחות סיכוי‬
‫להיפגע משבץ‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫אסימטריה לזיהוי פרצופים‪ :‬כדי לבדוק אסימטריה מסוג זה‪ ,‬חוקרים לוקחים שני חצאים שמאליים או‬
‫ימניים של תמונת פנים ומרכיבים מהם פרצוף חדש‪ .‬התמונה העליונה מורכבת משני חצאים שמאליים‬
‫והתחתונה משני חצאים ימניים‪.‬‬

‫רוב האנשים יאמרו שהתמונה העליונה )שמורכבת משני חלקים שמאליים( דומה יותר לתמונה האמיתית של‬
‫הבחור‪ ,‬שנמצאת באמצע‪ .‬ככל הנראה זה נובע מכך שההמיספרה הימנית שלנו‪ ,‬שטובה יותר בזיהוי פנים‪,‬‬
‫שמה דגש על השדה שלה‪ ,‬הווה אומר השדה השמאלי‪.‬‬

‫אצל אנשים עם פגיעות מוחיות ימניות היתרון השמאלי התפיסתי הולך ופוחת‪ ,‬ואף נעלם‪ ,‬עדות‬ ‫‪-‬‬
‫התומכת בתפקיד הדומיננטי של ההמיספרה הימנית בעיבוד פנים‪ ,‬למרות שלעיתים גם ההמיספרה‬
‫השמאלית מגויסת למשימה הזו‪.‬‬

‫אסימטריה לזיהוי רגש‪ :‬יוצרים שתי תמונות כימריות זהות‪ ,‬שבאחת מהן הרגש מובע בצד שמאל )וצד ימין‬
‫ניטרלי( ובשנייה הרגש מובע בצד ימין )וצד שמאל ניטרלי(‪ .‬כששואלים אנשים מי מהן יותר רגשית‪ ,‬אנשים‬
‫אומרים שהתמונה בה הרגש מובע בצד שמאל רגשית יותר‪ ,‬משום שההמיספרה הימנית מחליטה על פי הצד‬
‫השמאלי של התמונה‪) .‬תמונות בשקופית ‪.(70‬‬
‫אסימטריה לזיהוי גיל‪ ,‬אטרקטיביות ומין‪ :‬אותו העיקרון מופיע גם פה‪ .‬גם כאן משתמשים בשתי תמונות‬
‫כימריות זהות‪ .‬אנשים קובעים את הגיל ומידת המשיכה לפי הצד השמאלי של הפנים‪) .‬שקופיות ‪.(71-73‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫אסימטריה במשימות חזותיות – מרחביות‪:‬‬

‫מיקום נקודה במישור‪ :‬מראים לנבדקים נקודה על גבי מסך ולאחר מכן הם צריכים למקם אותה על דף‪.‬‬
‫רוטציה מטלית מרחבית‪ :‬הנבדקים צריכים להתאים בין צורה‪ ,‬לאחת מארבע צורות הפרוסות באופן שונה‬
‫ממנה במרחב‪.‬‬
‫ההמיספרה הימנית מראה יתרון על פני השמאלית במשימות מרחביות‪.‬‬

‫אסימטריה במערכת השמיעה‪ :‬ככלל‪ ,‬אנשים זוכרים יותר מידע המוצג לאוזן ימין מאשר לאוזן שמאל‪.‬‬
‫המודל של קימורה – מודל האזנה דיכוטית‪ :‬משמיעים מסרים שונים לכל אחת מהאזניים ומבקשים מהנבדק‬
‫לדווח את מה שהוא שמע‪ .‬ניסויים כאלה מראים את היתרון של מידע שמוצג לאוזן הימנית‪ .‬אם משמיעים‬
‫מידע וורבלי לאוזן אחת‪ ,‬הוא יגיע לשתי ההמיספרות באופן שווה‪ .‬אבל‪ ,‬מסיבות שלא לגמרי מובנות‪ ,‬אם‬
‫משמיעים מידע וורבלי שונה לשתי האוזניים במקביל‪ ,‬יש יתרון למידע ורבלי שמוצג לאוזן ימין ומגיע‬
‫להמיספרה השמאלית‪.‬‬

‫קצת הרחבה מליהיא‪:‬‬

‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫כאשר הגירויים הם לא גירויים מילוליים‪ ,‬רואים דווקא יתרון קל אך קונסיסטנטי של ההמיספרה הימנית‪,‬‬
‫כפי שניתן לראות בגרף מטה‪.‬‬

‫ממצא זה תומך בכך שכל המיספרה מתמחה בסוג שונה של מידע אודיטורי‪:‬‬
‫‪ o‬אוזן ימין‪/‬המיספרה שמאל מתמחה במילים‪.‬‬
‫‪ o‬אוזן שמאל‪/‬המיספרה ימין מתמחה במלודיות‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬זה לא עניין של המיספרה אחת טובה ואחת לא טובה‪ ,‬אלא עניין של עיבוד מידע‪.‬‬

‫לחילופין‪ ,‬עבודות עם מפענחי קוד מורס הראו עדיפות לאוזן ימין‪/‬המיספרה שמאל‪ ,‬למרות שהמידע אינו‬
‫כולל מילים‪ .‬פה אנחנו לא מדברים על מילים אלא על צפצופים‪ ,‬אבל האינטרפטציה אצלם היא מילולית‪ ,‬הם‬
‫מעבדים את המידע כמילולי למרות שהוא מועבר בצלילים‪ ,‬משום שמורס היא שפה לכל דבר‪) .‬הם לא‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫מפענחים את המלודיה שלו(‪ .‬לכן רואים הבדל בין אנשים שמפענחים מורס לבין אנשים שלא מפענחים מורס‪,‬‬
‫עבור אותו גירוי בדיוק‪ .‬זה מכוון להבדל המיספרלי בסגנון עיבוד מידע‪.‬‬
‫כל ה‪ data-‬של ‪ dichotic listening‬היא מאוד עדינה )ההבדלים בין ההמיספרות יכולים להסתכם בכמה‬
‫מילישניות(‪ ,‬אך עדיין היא קונסיסטנטית‪ .‬היא לא מאוד עוצמתית‪ ,‬בין היתר בגלל החיווט של מערכת השמיעה‬
‫)האינפורמציה מאוזן אחת מגיעה לשתי ההמיספרות(‪.‬‬

‫דוגמה מאלקטרופיזיולוגיה להבדלים בין ההמיספרות ‪ -‬עיבוד פרצופים‪ N170 :‬הוא הפוטנציאל השלילי‬
‫שקורה כ‪ 170-‬מילישניות לאחר הופעת הגירוי במטלות של ‪ .ERP‬הגרף הוצא מאמר של ‪ Bentin‬שעוסק‬
‫בהבדל בין התגובה לפרצופים לתגובה לגירויים אחרים‪ .‬רואים שה‪ N170 -‬גדול יותר )ירידה נמוכה ושלילית‬
‫יותר – באדום מימין( כאשר התגובה היא לפרצופים‪ .‬אבל הדבר הרובסטי לא פחות‪ ,‬זה שההמיספרה הימנית‬
‫מראה פוטנציאל חזק יותר מאשר ההמיספרה השמאלית‪.‬‬

‫דוגמה מהדמיה המודינאמית של פעילות מוחית‪ :‬ב‪ fMRI -‬ניתן לראות הבדלים בסוג הגירוי לפי האזור‬
‫שנדלק בצורה חזקה יותר‪ .‬זה מעלה שאלה עקרונית בנוגע ליחס בין האם הרבה תפקוד זה עיבוד טוב יותר‪ ,‬או‬
‫לא‪ .‬יכולה להיות לזה פרשנות אחרת‪ ,‬שהצד המאוקטב "מתאמץ" יותר‪ ,‬בעוד שהצד השני של המוח אולי‬
‫מבצע את המטלה בקלילות‪ .‬כלומר‪ ,‬יותר פעילות תיראה בחלק המתקשה‪ .‬אולי במשימות מסוימות‬
‫אקטיבציה מוחית היא מדד לקושי‪ ,‬אך שאלה זו עדיין לא פתורה‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬העובדה שיש הרבה אקטיבציה ב‪ FFA-‬הימני בזמן עיבוד פרצופים ובצד השני יש פחות )כפי שרואים‬
‫בתמונה מטה(‪ ,‬באה בקורלציה התנהגותית עם העובדה שהצד הזה עושה את המשימה הזו יותר טוב‪ .‬אבל לא‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫בטוח שהעובדה שיש הרבה אקטיבציה ב‪ FFA-‬הימני היא סיבתית עם העובדה שהאזור הזה מעבד פרצופים‬
‫טוב יותר‪.‬‬
‫כשבודקים עיבוד מילים‪ ,‬רואים שאזור השפה השמאלי פעיל יותר מאשר בימני‪.‬‬
‫לכאורה‪ ,‬יש פה הבדל המיספראלי לפי סוג המידע‪.‬‬

‫אבל גם בפרצופים‪ ,‬סוג העיבוד הוא שקובע את האסימטריה‪ :‬במחקר של ‪ Rossion‬הציגו לנבדקים שני סוגי‬
‫משימות‪:‬‬
‫‪ .1‬משימה הוליסטית‪ :‬מוצגים שני פרצופים והנבדקים צריכים לומר האם מדובר באותם הפנים‪ .‬זו לא‬
‫משימה פשוטה‪ ,‬משום שאנשים נראים קצת שונה בתמונות שונות‪ .‬כשאנו מסתכלים על פנים שלמות‪ ,‬ה‪FFA-‬‬
‫הימני מראה יותר אקטיבציה‪.‬‬
‫‪ .2‬משימה אנליטית‪ :‬שוב‪ ,‬מוצגים שתי תמונות של פנים והנבדקים צריכים לומר האם העיניים זהות‪ .‬כשאנו‬
‫מסתכלים על חלקי פנים‪ ,‬ישנה יותר אקטיבציה ל‪ FFA-‬השמאלי‪) .‬אנחנו לא כל כך טובים במשימה הזו(‪.‬‬
‫)*הממצאים הללו תומכים בכך שה –‪ FFA‬מאוקטב על ידי גירויים פרצופיים(‪.‬‬

‫ממצאים אלו שוב מעלים את הרעיון שההבדלים בין ההמיספרות נובעים מסוג העיבוד שנעשה ולא מסוג‬
‫הגירוי שעומד לפנינו‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫סוג גירוי או סוג עיבוד?‬

‫עיבוד גלובלי לעומת עיבוד לוקלי‪:‬‬
‫דוגמה לעיבוד גלובלי לעומת עיבוד לוקלי ניתן למצוא בעבודות עם צורות נבון – ‪ .Navon figures‬צורות נבון‬
‫נקראות גם צורות היררכיות‪ .‬ישנה אות גלובלית שמורכבת מאות קטנה‪ ,‬שהיא האות לוקליות‪ .‬הן יכולות‬
‫להיות שונות או זהות זו לזו‪.‬‬
‫כשניתנת לנבדקים משימה של זיהוי האות הגלובלית או הלוקלית )או מה רואים באופן כללי(‪ ,‬ניתן לראות‬
‫כמה אפקטים‪.‬‬
‫‪ :Global precedence .1‬ההמיספרה הימנית טובה ומהירה יותר בהסתכלות על הצורה הגלובלית‪.‬‬
‫‪ .2‬העדפת שדה ראייה לעיבוד צורות היררכיות‪ :‬המשימה – שואלים את הנבדקים האם האות ‪ H‬מוצגת‬
‫בגירויים שלפניכם לפחות פעם אחת‪ .‬זה יכול להיות ברמה של אות גלובלית או לוקלית‪ .‬מסתכלים על מדד של‬
‫זמן תגובה – ככל שהוא גבוה יותר‪ ,‬כך הנבדק חלשים יותר במשימה‪ .‬ההמיספרה הימנית )כחול( טובה יותר‬
‫)מהירה יותר( כאשר האות מופיעה בצורה גלובלית – כלומר הם יראו קודם את האותיות הגדולות‪.‬‬
‫ההמיספרה השמאלית לא כ"כ טובה בלזהות מהר את הצורה הגלובלית‪ .‬במשימה לוקלית‪ ,‬ההמיספרה‬
‫השמאלית מהירה יותר מהימנית‪.‬‬

‫ההמיספרות מובחנות – אבל במה?‬

‫‪ o‬תאוריית שפה‪ :‬ההמיספרה השמאלית מתמחה בשפה‪ ,‬בעוד שההמיספרה הימנית מתמחה במשימות‬
‫מרחביות‪.‬‬
‫‪ o‬תאוריית עיבוד ‪ :1‬ההמיספרה השמאלית עושה עיבוד אנליטי‪ ,‬של חלקים‪ ,‬לוגי‪ .‬ההמיספרה הימנית‬
‫עושה עיבוד הוליסטי – גשטאלט‪ ,‬גלובלי‪ ,‬רגשי‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫‪ o‬תאוריית עיבוד ‪ :2‬ההמיספרה השמאלית בעלת רזולוציה גבוהה‪ ,‬עושה את הניתוח המאוחר )פרטים(‪.‬‬
‫ההמיספרה הימנית בעלת רזולוציה נמוכה‪ ,‬מבצעת ניתוח מוקדם )מהות‪/‬תמצית(‪ .‬כלומר‪ ,‬ההמיספרה‬
‫הימנית מבצעת סקירה גדולה ומידית של התמונה בכללותה‪ ,‬שנותנת היפותזות סבירות של מה‬
‫שנמצא לפנינו‪ .‬אלו רק היפותזות‪ ,‬לכן לאחר מכן צריך ללכת "לאחור" ולהשתמש בעיבוד הפרטני‬
‫שנעשה על ידי ההמיספרה השמאלית כדי להבין מה באמת נמצא לפנינו‪.‬‬
‫יש וויכוחים על האפיונים של ההבדלים בין ההמיספרות‪.‬‬

‫מצגת ‪ – 4‬תפיסה חזותית והפרעותיה – אגנוזיה ‪:1‬‬

‫אנשים עם אגנוזיה לא רואים פנים חסרות פרצוף )כמו התמונה שפותחת את המצגת(‪ ,‬אלא לא מזהים את‬
‫הייחוד בפנים של כל אדם‪.‬‬
‫זיהוי אובייקט‪ -‬הפעלת ייצוג בזיכרון על בסיס מידע חושי‪.‬‬
‫האתגר‪ :‬אנחנו יכולים לזהות מספר אינסופי של אובייקטים‪ ,‬תמונות‪ ,‬פנים וכדומה‪ ,‬ממספר זוויות אינסופי‪,‬‬
‫בצבע או בשחור‪-‬לבן ובכל הסוגים של מצבי תאורה‪.‬‬
‫אחת המטלות הקשות והמורכבות של המערכת החזותית שלנו היא זיהוי דברים‪.‬אחת הסיבות לכך שמשימה‬
‫זו מסובכת במיוחד‪ ,‬היא שכמויות האינפוט שמגדירות אובייקט מסוים משתנות כל הזמן‪ -‬התאורה משתנה‪,‬‬
‫האובייקט נמצא בזוויות משתנות וכדומה‪ .‬אנחנו צריכים לזהות את האובייקט מעבר לכל המשתנים הללו וזו‬
‫משימה מאוד מסובכת‪.‬‬
‫אנו יכולים לזהות אינסוף אובייקטים‪ ,‬אך כל אובייקט יהיה מאופיין בדברים שונים‪ .‬אנחנו יודעים להסתכל‬
‫על אובייקטים מעבר לשוני )זוויות‪/‬הצללות וכדומה( ומעבר להאם האובייקט מוסתר בחלקו‪ .‬אנו מחזיקים‬
‫בראש איזשהו ייצוג שקיים מעבר לכל השוני הזה‪ .‬אנחנו לא רק מזהים מהו האובייקט‪ ,‬אלא בנוסף יש לנו‬
‫ייצוג תוך קטגורי של האובייקט‪.‬‬
‫תהליך זה נראה לנו חסר מאמץ‪ ,‬אך הוא למעשה מורכב מאוד‪ .‬חלק די גדול מהמוח שלנו עסוק בראייה ואחת‬
‫הדברים להבין את מורכבות התהליך הוא להסתכל על אנשים שתהליך זה פגום אצלם‪.‬‬

‫איך אנו פותרים את האתגרים התפיסתיים הללו?‬

‫עקרונות בזיהוי אובייקטים –מסלולי ראיה והירארכיות במערכת הראייה‪:‬‬
‫רמות עיבוד תפיסתי‪ - an example of a visual pipeline -‬המודל של ‪ :Marr‬המודל שלו שימושי עבורנו‬
‫כי הוא לינארי‪.‬‬
‫גירוי בעולם )תלת ממדי( ‪ <-‬עובר טרנספורמציה באיברי החוש ויוצר על הרשתית תצוגה דו‪-‬ממדית ‪ < -‬תצוגה‬
‫זו הופכת לייצוג מנטאלי )תלת ממדי( שמתחבר בסופו של דבר למשמעות הסמנטית )מהו האובייקט המוצג‬
‫לפנינו?(‪.‬‬
‫הסבר – אומנם הגירוי בעולם הוא תלת ממדי‪ ,‬אך אנחנו לא יכולים לייצג אותו כך‪ .‬לכן נעשית‬
‫הטרנספורמציה‪.‬‬
‫זהו מודל חישובי‪/‬קוגניטיבי ליצירת ייצוגים תפיסתיים של אובייקטים‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫שלב ראשון‪ :‬המודל של ‪ Marr‬מתחיל מהאובייקט‪ ,‬ועובר בשלב הראשון ל‪ –primal sketch-‬סקיצה‬
‫אבסטרקטית שכוללת בתוכה מאפיינים פרימיטיביים וראשוניים של הגירוי‪ .‬זהו שלב ראשון‪ ,‬אין בו זיהוי של‬
‫הגירוי ואין בו ייצוג של איך הוא נראה‪.‬‬
‫שלב שני‪ –2.5 D Sketch :‬לוקח את המידע הראשוני ומחבר אותו יחד‪ ,‬על פי עקרונות הגשטלט אורציפות‬
‫משטחים‪ .‬עדיין אין ייצוג תלת ממדי של הגירוי‪ ,‬כי בהרבה מובנים הייצוג של ה‪ 2.5-‬תלוי בי‪ ,‬באופן שנראה לי‬
‫כשאני כשאני נמצאת מולו‪ .‬זה לא מספיק‪ ,‬אני חייבת לעבור לייצוג תלת ממדי‪.‬‬
‫שלב שלישי‪ :‬ייצוג תלת ממדי )‪ - (3D‬זיהוי תלת ממדי בלתי תלוי בנקודת מבטו של הצופה‪ .‬את הייצוג הזה‬
‫אני יכולה לזהות גם אם הוא זז‪.‬‬

‫סקיצה להפשטת המודל )כל המודלים של תפיסה נראים בערך כך(‪:‬‬

‫ברגע שיש ייצוג תלוי אובייקט‪ ,‬זה לא משנה באיזה אופן האובייקט יוצג לנו )זוויות שונות‪/‬הצללות‪/‬מנחים‬
‫שונים וכדומה(‪ ,‬אנחנו נוכל להפוך אותו בעיני רוחנו לצורה הפרוטוטיפית של האובייקט‪.‬‬
‫כשהייצוג הזה קיים‪ ,‬אני יכולה לדעת מה מונח לפניי‪.‬‬
‫זאת הסיבה שהמודלים הללו נקראים ‪ –pipeline‬המידע זורם בתוך הצינור עד שהוא מגיע ליעד‪ .‬מה שטוב‬
‫במודל הוא שהוא פשוט מבחינת המבנה שלו‪ ,‬אין בו דילוגים ‪ -‬אי אפשר להגיע לשלבים מתקדמים ללא פתרון‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫של השלבים המוקדמים יותר והוא מאוד היררכי‪ .‬הוא מתאים להיררכיה של מערכת הראייה‪ .‬יש כאן‬
‫התאמה בין המערכת הפיזית שצריכה לבצע את המשימות הללו לבין המודל‪.‬‬

‫מבנה היררכי של מערכת הראייה‪:‬‬

‫מערכת הראייה בנויה באופן היררכי ‪ -‬יש לנו אזורי ראייה ראשוניים‪ ,‬משניים וגבוהים‪ .‬מידע מהעיניים עובר‬
‫אל האונות האוקסיפיטליות‪ ,‬ומשם הוא יתחיל לעבור קדימה‪ ,‬כאשר בכל פעם ישנם עיבודים מתקדמים יותר‬
‫בתוך מערכת הראייה‪ .‬ככל הנראה‪ ,‬מה שקורה זה שבכל שלב של מערכת הראייה‪ ,‬אנחנו עוברים שלבים יותר‬
‫ויותר מורכבים של עיבוד מידע‪ ,‬עד שמגיעים לאזורים שלוקחים את הייצוג התלת ממדי ומפענחים אותו‪.‬‬
‫לכאורה ההיררכיה הזו נשמרת בצורה טובה בתוך מערכת הראייה שלנו‪.‬‬

‫גם אם אנחנו נקבל את הטענה הזו‪ ,‬זה לא סותר את הדיפרנציאציה שמערכת הראייה עוברת בתוך הפעולות‬
‫שלה‪ .‬אחד הדברים שמערכת הראייה שלנו עושה‪ ,‬הוא הדבר הבא‪ :‬אנחנו מסתכלים על העולם ותופסים‬
‫אובייקט שמתחבר בצורה הוליסטית עם כל המאפיינים שלו‪ .‬אנחנו תופסים באופן אינטגרלי את הצורה‬
‫והצבע שלו‪ ,‬למרות שמדובר בכלל בתהליכים נפרדים לחלוטיןהמתרחשים במקומות שונים במערכת הראייה‬
‫ובמוח‪ .‬צבע‪ ,‬צורה‪ ,‬תנועה וכדומה‪ -‬כל הדברים הללו מעובדים באזורים שונים במוח‪ ,‬ולכן באופן היפותטי‬
‫ניתן לקבל דיסוציאציה בה אחד מהמאפיינים ייפגע‪ ,‬ואז מה שנקבל הוא גירוי שאינו שלם והוליסטי‪ .‬האתגר‬
‫שלנו הוא להבין מי מחבר את כל המידע הזה יחד ואיפה‪ .‬המידע במוח זורם במסלולים מפוצלים‪ ,‬שאינם‬
‫זורמים בסופו של דבר יחד לאותו מקום ומתחברים בו‪ ,‬אלא הוא הולך ומתפצל ולמרות הכל אנחנו תופסים‬
‫אותו כהוליסטי‪ .‬אין תשובה טובה לכך עדיין‪.‬‬
‫אצל רוב האנשים המידע מתחבר‪ ,‬ואצל מי שלא משהו נתקע בדרך – חלק מהאינפורמציה נותרת תקינה וחלק‬
‫אחר ממנה הולך לאיבוד– נדבר על כך בהמשך‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫אנחנו יודעים שמערכת הראייה עוברת יחסית משלב מוקדם‪ ,‬כלומר כבר מתאי הגנגליון ) ‪Magno-cellular‬‬
‫‪ (&Parvo-cellular‬הפרדה למסלול שמתמחה בתנועה שהוא מסלול דורזלי שעובר באזורים פריאטליים )גבוה‬
‫יותר( וכולל בתוכו את אזור ‪) MT‬אזור של תנועה( ומצד שני ישנו מסלול שמתמחה בעיבוד צורה וצבע ‪ .‬הוא‬
‫ונטרלי יותר כי הוא כולל אזורים טמפורליים‪ .‬כלומר יש לנו מסלול אחד שעולה למעלה ואחד שהוא צדי‪ .‬כל‬
‫אחד מהערוצים הללו מעביר מידע שונה והמידע בהם לא מתחבר‪.‬‬
‫גם במסלולים האלה ניתן לראות עבודה לינארית ויש פה ‪ –pipe lines‬גם עבור ייצוג של תנועה וגם עבור ייצוג‬
‫של אובייקט צריך לעבור דרך מערכות שונות של ייצוג שכל אחת מהן צריכה לעבור כמה שלבים של‬
‫טרנספורמציות ועיבודים‪ ,‬עד להגעה לתוצאה הסופית‪.‬‬

‫האם התפיסה באמת היררכית? עדויות נגד היררכיה חזקה במערכת הראייה‪ :‬מקרים שלא עולים בקנה אחד‬
‫עם התפיסה הלינארית של ‪:visual pipe‬‬
‫‪ .1‬היררכיה לא סדרתית )הפעלה ב"מפלים"(– בתמונה מטה‪ :‬אם נסתכל על מודל שאזורי ראייה של‬
‫קוף מקוק‪ ,‬ניתן לראות שיש לנו ‪ 32‬אזורי ראייה ו‪ 187-‬חיבורים הדדיים שונים ומגוונים בין אזור‬
‫לאזור‪ .‬זאת לא מערכת פשוטה ולינארית‪ ,‬המוח מלא בתת אזורים שנראה שהם חופפים ביניהם‪ ,‬לכן‬
‫יש גם פעולות הפחתה )‪.(redundancy‬‬
‫גם אם נסתכל בצורה מופשטת יותר‪ ,‬החל מאזור הראייה הראשוני ניתן לראות שיש תהליכים שלא‬
‫מתקדמים ב‪ ,forward -‬אלא לפי המידע‪ .‬יש חיבורים מגוונים‪ ,‬יש מעבר אינפורמציה מהרמות‬
‫הגבוהות לנמוכות אבל גם מהרמות הנמוכות לגבוהות‪ .‬האפקטים הללו רובסטיים‪ .‬המודל של ‪Marr‬‬
‫לא מאפשר זאת‪ ,‬כי המידע זורם רק בכיוון אחד‪.‬‬
‫בהדמיות ניתן לראות‪ ,‬שאם אדם מסתכל על פנים שמביעות פחד‪ ,‬אזור ‪V1‬מאוקטב יותר מאשר אם‬
‫הפנים מביעות אמוציה שאינה מאיימת‪ .‬אם כך‪ V1 ,‬מקבל אינפורמציה מאזורים גבוהים שמורים‬
‫לאזורים נמוכים יותר לאסוף יותר מידע‪ ,‬וכך המידע עובר מאזורים נמוכים לגבוהים‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫‪ .2‬עדויות קליניות מ‪:blind-sight-‬המונח "‪ "blindsight‬מתאר יכולת של מטופלים נוירולוגיים עם‬

‫פגיעות ‪ post-geniculate‬להבחין‪ ,‬למקם ולהבדיל בין גירויים ויזואליים בחלקים עיוורים של השדה‬
‫הוויזואלי‪ ,‬למרות שהם לא תופסים אותם באופן מודע‪.‬‬
‫אנחנו מדברים על אנשים שהצד ה‪ blind -‬הוא החווייתי‪ .‬המקרים הנרכשים של ‪ blindsight‬הם אצל‬
‫אנשים שעברו פגיעה מוחית באזורי הראייה‪ ,‬שבעקבותיה יש להם אזור עיוור‪ .‬אותם אנשים לא‬
‫רואים מה שקורה באזור העיוור‪ ,‬ולכן לא פועלים באופן ספונטני‪ .‬כלומר‪ ,‬הם לא מנחשים מה יש שם‬
‫ושולחים יד מתוך תקווה שיצליחו לבצע משימת זיהוי‪ .‬למרות הכל‪ ,‬ניתן להדגים שאנשים אלה‬
‫תופסים מידע מתוך האזור העיוור‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬בתמונה מטה ישנה מפה שמראה את האזור הרואה והאזור הלא רואה של החולה ‪,GY‬‬
‫שהקורטקס הוויזואלי השמאלי הראשוני שלונפגע בעקבות שבץ‪ .‬אנחנו יכולים להציג גירויים לאזור‬
‫העיוור )האזור המוחשך(‪.‬יש לו פגיעה מאוד גדולה‪ ,‬החולשת כמעט על כל אזור ‪ ,V1‬לכן קל למצוא‬
‫את האזור העיוור‪ .‬למרות הכל אנחנו רואים שהחולה מצליח לבצע משימות שקשורות לצד העיוור‬
‫שלו‪ .‬החולים באופן ספונטני לא ישלחואת היד לאזור העיוור‪ .‬אם אומרים להם שהרמנו את היד‬
‫ושינסו לתפוס אותה‪ ,‬הם מצליחים במשימה מעל לרמת המקריות )משימות תנועה או קלסיפיקציה‬
‫של אוביקט(‪ .‬כששואלים אותם אם הם ראו משהו‪ ,‬הם תמיד יגידו שלא‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫גם במוח נראה אקטיבציה באזורים גבוהים שקשורים לעיבוד המידע‪ .‬למשל‪ ,‬אם המשימה היא‬
‫משימת תנועה‪ ,‬אנחנו נראה שבאזורי התנועה תהיה אקטיבציה גם בצד הבריא וגם בצד הלא בריא‪,‬‬
‫אך החולים מאבדים את החוויה התפיסתית של ראייה‪ .‬האזורים המקבילים לאזור הפגוע מראים‬
‫אקטיבציה מוחית‪ ,‬אך לחולה אין חווית ראייה במשמעות שלנו‪ ,‬כי על הנייר הוא עיוור‪ ,‬ולמרות זאת‬
‫הוא מצליח לזהות מעל לממוצע )ברור שבשביל שהוא יצליח כך חייבת להיות רקמה מוחית פעילה‬
‫ולכן רואים את האקטיבציה בשני הצדדים(‪.‬בחולים אלה מרגישים עיוורים והם לא סומכים על‬
‫היכולת שלהם להתמצא במרחב‪ ,‬אך אם נדחוף אותם לבצע משימות‪ ,‬הם יצליחו בהן‪.‬‬
‫במצגת ישנו סרטון )שקופית ‪ (15‬שבו רואים חולה עיוור שלא רואה בשני הצדדים )יש לו חווית עיוורון מוחלט(‬
‫ומניחים לו מכשולים בדרך‪ .‬רואים שהוא עדיין מצליח ללכת מבלי להתנגש במכשולים‪ .‬נראה ש החולה הולך‬
‫לאט‪ ,‬כמו אדם שלא רואה‪ .‬בחוויה שלו הוא לא מודע לאף אחד מהמכשולים שמונחים לפניו – הוא לא רואה‬
‫אובייקט או צללית של אובייקט‪ .‬כל הפעולות שהוא מבצע ככל הנראה קשורות לאיזו תחושה‪ ,‬אבל לא ברור‬
‫למה זה קורה‪ ,‬כי החולה לא יגיד שהוא ראה משהו‪.‬‬
‫ככל הנראה מה שעומד מאחורי הבעיה הוא שאזור הראייה הפגוע‪ ,‬ככל הנראה הכרחי עבור חוויה מודעת של‬
‫ראייה‪ ,‬מסיבה שעדיין איננה מובנת לנו‪ .‬זה לא אומר שהחולים הללו מאבדים את שאר היכולות שקשורות‬
‫לחוש הראייה– השאלה הגדולה היא מדוע אנחנו צריכים את הראייה המודעת‪ ,‬אם אנחנו רואים שלפחות‬
‫באופן עקרוני ניתן להתנהל בלי זה‪.‬‬
‫סרטון נוסף )שקופית ‪ GY :(16‬מתבקש להראות עם היד שלו לאן נקודת האור הולכת על המסך‪ ,‬והוא מצליח‪.‬‬
‫גם ללא מודעות‪ ,‬החולה מצליח לבצע את המשימה‪ ,‬ודיסוציאציה זו היא המאפיין המרכזי של ‪.blindsight‬‬

‫סוגי ‪:blindsight‬‬
‫‪ :Blindsight type 1‬החולה מנחש ללא תחושה מודעת) אין חוויה מודעת של מה שקורה(‪.‬‬
‫‪ :Blindsight type 2‬לחולה יש תחושה של "משהו"‪ ,‬אך אין לו ידע אקספליציטי‪ .‬זו רמה גבוהה יותר של‬
‫חוויה מודעת‪ ,‬כי יש לו תחושה שקרה משהו‪ ,‬אך לא ידע מפורש‪.‬‬
‫‪ o‬בשני המקרים החולה מבצע משימות בהצלחה שהיא מעבר למקריות‪.‬‬
‫‪o‬‬
‫מהם המנגנונים שמאחורי התופעה?‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫מסלול עוקף‪ :‬אפשרות אחת היא שאנו נשענים על מסלולים שעוקפים את ‪ :1V‬כלומר‪ ,‬מסלולים‬ ‫•‬
‫ישירים תקינים שעוברים מהתלמוס לאזורי ראייה גבוהים יותר‪ .‬כלומר‪ ,‬מהתלמוס מקבלים מעקף‬
‫לאזורים קדמיים יותר‪ ,‬וכך אנשים עם הבעיה יכולים לדווח מעל לרמת המקרה על מה שקורה‪ .‬מה‬
‫שזה אומר הוא שאזורי הראייה הקלאסיים )‪ (V‬הכרחיים לקבלת חוויה של ראייה מודעת‪.‬‬
‫שיירים של המסלול הרגיל )שלא נהרס עד הסוף(‪ :‬יכול להיות שישנם איים קטנים של קורטקס‬ ‫•‬
‫וויזואלי תקין והם אלו שנותנים מידע לגבי המקום שבו האובייקט נמצא )גזניקה(‪.‬‬

‫סוג נוסף של ‪:Blindsight‬‬

‫‪ :Affective blindsight‬החולים יכולים לבצע קלסיפיקציה של הבעות פנים או שהם יכולים להראות תגובות‬
‫אוטומטיות להבעות פנים‪ ,‬מבלי שתהיה להם חוויה מודעת של הבעות הפנים‪.‬‬
‫מציגים לחולה גירוי לאזור שבו יש לו לזיה‪ ,‬ולמרות הכלהאמיגדלה מראה פעילות טיפוסית להצגה של פנים‬
‫מפוחדות‪ .‬אם ישאלו את החולה מה זה‪ ,‬הוא יאמר שאינו רואה כלום‪ .‬כאשר מבקשים ממנו לנחש‪ ,‬לפעמים‬
‫הניחושים טובים‪ ,‬ולפעמים הם מעל לרמת המקרה‪ ,‬אך ברמה שאנו לא יכולים להסביר האם החולה רק‬
‫מנחש‪.‬אם היינו לוקחים אנשים עיוורים באותה המשימה‪ ,‬הסיכויים היו שווים כי אין חוויה או עיבוד של‬
‫ראייה‪.‬‬
‫‪) o‬אצל החולים שתי ההמיספרות מקבלות את המידע‪) ,‬אחרת לא היינו מקבלים תוצאות שהם מעל‬
‫לרמת המקרה( ולמרות זאת אין חוויה של ראייה – בסוג ‪ 2‬יש חוויה שיש "משהו"(‪.‬‬

‫ניתן להסתכל על ‪ Blindsight‬כתופעה הפוכה ל‪:Anton's syndrome-‬‬

‫חולים בתסמונת אנטון מאמינים שהם מסוגלים לראות למרות עיוורון מוחלט‪ .‬כשלוחצים עליהם לבצע‬
‫משימות הביצוע הוא לא מעל לרמת המקרה‪ ,‬כי הם עיוורים‪.‬‬
‫ה‪ ,superior colliculus-‬והאזורים הפולבינרייםוהטמפורו‪-‬פריאטליים עשויים להעביר סיגנלים‪ ,‬ובהיעדר‬
‫אינפוט וויזואלי‪ ,‬התמונה הפנימית השגויה הזו עשויה לשכנע את אזורי הדיבור או הניטור לפעול‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬למרות שהם עיוורים הם מקבלים איזושהי חוויה פנימית של ראייה‪ ,‬כך שאותם עיוורים מדווחים‬
‫שהם רואים‪ .‬ב‪ blindsight-‬האנשים רואים אך מדווחים שהם עיוורים‪ ,‬ובאנטון סינדרום הם עיוורים‪ ,‬אך‬
‫החוויה הפנימית שלהם היא חווית ראייה‪ ,‬ועליה הם מדווחים‪ .‬הם לא משקרים לרופא כשהם אומרים שהם‬
‫רואים משהו‪ ,‬זו החוויה הפנימית שלהם‪.‬‬
‫‪HS‬היא אישה שעברה שבץ בילטרלי באזורים האחוריים של הראייה‪ ,‬והפכה להיות עיוורת מבחינה‬
‫קורטיקלית– הקורטקס שלה לא רואה דבר‪ .‬היא לא מבחינה אפילו בין אור לחושך‪ ,‬שזו הדרגה המקסימלית‬
‫של עיוורון‪ .‬בניגוד לעיוורון המוחלט שלה‪ ,‬יש לה דיווחים ספונטניים של ראייה‪ .‬אין פה הזיות‪ .‬היא אומרת‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫שהיא לא יכולה לסמוך על הראייה שלה‪ .‬תרופה אנטי פסיכוטית לא תפחית את הדיווח שלה על ראייה‪ .‬היא‬
‫לא מדווחת על דברים הזויים‪ ,‬סך הכל הדיווחים שלה סבירים‪.‬‬
‫לעיתים‪ ,‬דברים סביבה יהיו מאוד ברורים‪ ,‬אך לאחר מספר דקות הם שוב ייעלמו‪ .‬היא לעולם לא ראתה‬
‫דברים שהיא שהיא האמינה שהם אינם אמיתיים או שלא סביר שיראו אותם‪ ,‬אך כשהיא ניסתה לאחוז בידה‬
‫שמשהו שהיא ראתה‪ ,‬לדוגמה ספל משולחן‪ ,‬היא לא יכלה למצוא אותו היכן שהיא ציפתה שהוא יהיה‪.‬‬

‫אנטון לעומת ‪:blindsight‬‬

‫יש לחולה חוויה של ראייה חלקית שהיא מדווחת עליה‪ .‬בניגוד לאנשים עם ‪ ,blindsight‬שלא מנסים לפעול על‬
‫העולם כי אין להם אינטואיציה של ראייה‪ ,‬עד שלא דוחקים בהם לבצע פעולה הם לא יבצעו אותה‪ ,‬משום‬
‫שהם חוששים והם מתנהלים בעולם כעיוורים‪.‬האנשים הללו לעומת זאת הם עם חוויה וביטחון של ראייה‪ ,‬אז‬
‫אין להם בעיה לפעול על העולם )ישלחו יד לספל שלא נמצא שם(‪ ,‬כי חווית הראייה שלהם קיימת מבלי שיש‬
‫שם פונקציה אמיתית של ראייה‪.‬‬
‫ככל הנראה תסמונת אנטון קורית משום שהחולים מקבלים גירוי מאזורי ראייה שנותרו ששומרים ייצוגים‬
‫פרוטוטיפיים של איך דברים נראים‪ .‬האזורים הללו עוברים סטימולציה ספונטנית שיוצרת חווית ראייה )זה‬
‫לא קורה כל הזמן‪ ,‬זה בא והולך(‪ .‬חווית הראייה מותנית במערכת קוגניטיבית שאומרת לחולה מה סביר‬
‫לראות‪ .‬אם הם נמצאים מול בן אדם‪ ,‬יכול להיות עירור של סכמות חזותיות שיוצרותדימוי חזותי‪.‬‬

‫‪ .3‬ראייה ללא אזורי ביניים‪ -‬מקרה ‪:LG‬‬

‫‪ LG‬הוא סטודנט‪ ,‬בחור אינטליגנטי מאוד‪ ,‬ה‪IQ-‬הביצועי שלו נמוך )כי יש לו בעיות ראייה(‪ ,‬אך ה‪ IQ-‬המילולי‬
‫שלו גבוה‪ .‬מגיל צעיר היה ברור שמשהו לא עובד נכון במערכת הראייה שלו ועד היום לא ברור מה לא עובד‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫נכון‪ ,‬אך ברור שאין לו בעיה במובנים של חדות ראייה‪.‬אחד התיאורים האשונים שלו היו בגיל ‪) 8‬ולכן מדובר‬
‫בבעיה התפתחותית( ‪ -‬ההורים שלו הרגישו שיש לו קושי בלתי מוסבר בפאזלים‪ ,‬בדברים שקשורים לראייה ‪,‬‬
‫וכשהם הלכו לביקור אצל סבא וסבתא‪ ,‬נראה שהוא לא מזהה את הפנים שלהם‪.‬‬
‫סדרת עבודות הראתה שמערכת הראייה שלו עובדת באופן שונה ממערכת הראייה שלנו‪ .‬ערכו ניסוי בו‬
‫השוואותו אל מול נבדקי בקרה‪ ,‬במשימה של תפיסת אובייקטים אל מול אזור אפור )קונטרסט בסיסי בין‬
‫תפיסה של דברים לעומת חוסר תפיסה(‪ .‬אזורי הראייה שלנו חבויים בתוך סולקוסים‪ .‬בכדי לראות אותם‬
‫עושים הדמיה שבה "מנפחים" את המוח כמו בלון‪ ,‬כך שהאזורים החבויים עולים אל פני השטח ‪ -‬זה נקרא‬
‫‪.inflation‬‬

‫ההדמיה המוחית הראתה שיש לנבדקי הבקרה אקטיבציה באזורים שהם יחסית נמוכים ושהיא מתרחשת‬
‫לאורך כל הדרך אל האזורים הגבוהים )באופן רציף מאזורים נמוכים לגבוהים(‪ .‬אצל נבדקים בריאים‪ ,‬בעת‬
‫ביצוע משימה מסוג זה‪ ,‬תהיה אקטיבציה גם באזורי הביניים של העיבוד החזותי‪.‬‬
‫כאשר ‪ LG‬ביצע את אותה המשימה‪ ,‬כל אזורי הביניים היו בדה‪ -‬אקטיבציה‪ .‬כלומר‪ ,‬נראתה שם פחות‬
‫פעילות מאשר בבייס ליין‪ .‬אם נחשוב בגישה הלינארית‪ ,‬אם מדובר ב‪ pipe line-‬פשוט‪ ,‬כל האזורים הגבוהים‬
‫לא היו אמורים להיותמאוקטבים‪ ,‬כי אזורי הביניים לא מופעלים‪ ,‬המידע לא יועבר הלאה‪ .‬אצל ‪ LG‬זה לא‬
‫כך‪ .‬האזורים הראשוניים הנמוכים מראים אקטיבציה‪ ,‬אזורי הביניים מראים דה אקטיבציה והאזורים‬
‫הגבוהים שוב מראים אקטיבציה שנראית תקינה‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬משהו צריך להיות לא תקין‪ ,‬כי הפעילות שונה לחלוטין מהפעילות המתרחשת במוח הרגיל‪.‬‬
‫מבחינה נוירואנטומית‪ ,‬ברור שמשהו בסידור הלינארי לא עובד בצורה הרגילה‪ .‬אין הסבר למה שגורם לדה‪-‬‬
‫אקטיבציה ומה גורם לאקטיבציה באזורים הגבוהים‪ ,‬אך ברור שזה לא תואם מנגנון היררכי פשוט של מערכת‬
‫הראייה‪ ,‬כי זה מאוד לא לינארי‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫‪ .4‬סדר הזמנים של הפעילות המוחית בגירוי‪:‬‬

‫דוגמה נוספת שמלמדת אותנו על האופן שבו מערכת הראייה עובדת‪ ,‬מגיעה מעבודה שהשאלה בה הייתה איך‬
‫מערכת הראייה שלנו מצליחה לזהות אובייקטים‪ .‬לפי המודל הלינארי‪ ,‬התשובה היא שהמידע עובר מאזורים‬
‫נמוכים לגבוהים‪ ,‬בהדרגה‪ ,‬עד שמגיעים לאזורים הכי גבוהים‪ .‬לפי מה שהם מדגימים‪ ,‬זה לא מה שקורה‪ .‬הם‬
‫מראים שאנחנו הולכים‪ ,‬בשלב מאוד מוקדם‪ ,‬לקורטקס האורביטו‪-‬פרונטלי –‪ ,OFC‬שמראה אקטיבציה‬
‫לגירוי חזותי ב‪ 130-‬מילי‪-‬שניות‪ .‬רק לאחר מכן‪ ,‬ב‪ 180-‬מילישניות‪ ,‬רואים אקטיבציה ב‪,Right Fusifotm-‬‬
‫שהוא חלק קלאסי מאזור הראייה‪ .‬רק לאחר ‪ 215‬מילישניות )ממתן הגירוי( רואים אקטיבציה ב‪Left -‬‬
‫‪ .Fusiform‬זה מתאים למה שאמרנו‪ ,‬שההמיספרה הימנית היא בעלת יתרון‪ .‬למה זה קורה‪ ,‬לפי החוקרים?‬
‫משום שבשלב ראשון המערכת מנסה להוציא היפותזה‪ ,‬השערה כללית‪ ,‬תמונה גלובלית‪ ,‬ברזולוציה אולי‬
‫נמוכה‪ ,‬שהיא טובה מספיק כדי להעלות היפותזות סבירות לגבי מה נמצא בפנינו‪ .‬נניח שיש לפנינו מטריה‪.‬‬
‫לפני שאנחנו יודעים שהגירוי הוא אכן מטריה‪ ,‬האורביטו‪-‬פרונטל קורטקס מעלה השערות לגבי מה יכול‬
‫להיות האובייקט‪ .‬הוא יכול להיות כל מיני דברים באותה הצורה‪ ,‬אך נחסכה המון עבודה כי טווח האפשרויות‬
‫צומצם‪ ,‬אנחנו לא צריכים להתלבט על כל עולם הגירויים החזותיים‪ .‬עכשיו מה שצריך לעשות זה להשתמש‬
‫במנגנון של אורביטו‪-‬פרונטל‪ backward‬בשביל להשתמש בהיפותזה‪ ,‬לראות את הפרטים הקטנים כדי לראות‬
‫אם הם מתאימים להיפותזה‪ .‬לפי בר‪ ,‬מערכת הראייה פחות עסוקה בתפיסה‪ ,‬אלא יותר בהעלאת השערות‬
‫טובות ובדיקתן‪.‬זה וודאי לא לינארי ולא בסדר שעליו היינו חושבים‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫בהתאמה לעבודה זו‪ ,‬שני חוקרים נוספים )הוכשטיין ואחי‪-‬סער( הציעו מודל של ‪.reversed hierarchies‬‬
‫)שקופית ‪.(23‬לטענתם‪ ,‬בשלב ראשון אנחנו שולחים ‪ - "vision at a glance" -feed forward‬זו זריקה‬
‫מאודמהירה של היפותזות קדימה שנותנות תמונה גלובלית של מה שנמצא לפנינו‪ ,‬אך ללא פרטים‪ .‬רק לאחר‬
‫מכן יש ‪ feed back‬במסלול שהם קוראים לו "‪ ,"vision with scrutiny‬שהוא המסלול שמכוונן את האזור‬
‫הראשוני )‪ ׂV1‬על אילו אובייקטים כדאי לאסוף פרטים‪ .‬קודם כל מגיעים להשערה כללית‪ ,‬ורק לאחר מכן‬
‫חוזרים אחורה )בניגוד מוחלט להשערה של ‪ (Marr‬בשביל לראות פרטים‪.‬‬

‫אלו היו ההדגמות לכך שמערכת הראייה שלנו לא עובדת באופן לינארי פשוט‪.‬‬

‫נציג את מסלולי מערכת הראייה ומה קורה כאשר הם נפגעים‪.‬‬

‫תפקודים של המסלול הדורסלי והמסלול הוונטרלי‪:‬‬
‫המסלול הוונטרלי מתחיל באזור ‪ ,V1‬הולך לכיוון ‪ V2‬ו‪ 4V-‬ומגיע ל‪ .infro-temporal cortex-‬זה מסלול ה‪-‬‬
‫"מה"‪,,‬מתאפיין בזיהוי אובייקטים‪ ,‬מהי צורתם ומהו צבעם‪.‬‬
‫המסלול הדורסלי עולה מ‪ V1-‬אל אזורים פריאטליים‪ ,‬וכולל את ‪ V3‬ו‪) MT-‬אזור תנועה(‪ .‬נקרא‪ ,‬לפחות‬
‫בשלביו המוקדמים‪ ,‬אזור ה"איפה" – איפה האובייקט נמצא במרחב‪).‬נראה בהמשך שהחלוקה הזו לא כל כך‬
‫מדויקת(‪.‬‬

‫בניסויים על קופים‪ ,‬החוקרים מישקיןואנגרליידר‪,‬ביצעולזיה מתוכננת באזורים הקשורים לזיהוי האובייקט‬

‫או באזורים הקשורים למיקום האובייקט‪ .‬קופים העוברים לזיה באזורים טמפורליים )מסלול וונטרלי(‬
‫מראים קושי בהבחנה בין גירויים שנראים אחרת‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬לאחר לזיה במסלול הפריאטלי )מסלול‬
‫דורסלי(‪ ,‬הקוף יתקשה בביצוע מטלות הקשורות למיקום האובייקט‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫הרחבת תפקיד המסלול הדורסלי‪:‬‬

‫חולה בשם ‪ DF‬סבלה מחוסר חמצן במוח )היפוקסיה( כתוצאה מהרעלת ‪ .(Carbon monoxide) CO‬עד שהיא‬
‫הגיעה לבית החולים כבר היה לה נזק דיפוזי באזורים וונטרולטראליים‪ -‬אוקסיפיטליים‪.‬‬
‫לאותה חולה הייתה אגנוזיה לצורות‪ ,‬האזור שנפגע אצלה היה קשור לעיבוד של צורות‪ ,‬מה שמתאים לעובדה‬
‫שהפגיעה היא ונטרולטראלית‪ .‬במדדים אחרים של החולה‪ ,‬אנחנו רואים שהיא לא הייתה במצב של דמנציה‪,‬‬
‫מה שהיה יכול לקרות אם הפגיעה הייתה נרחבת יותר‪ .‬מבחינה קלינית ופסיכו‪-‬פיזית היא בטווח הנורמה‪.‬‬
‫מיקום הנזק של החולה‪ 1V :‬שלה שמור ולאחר מכן יש פגיעה על ציר המסלול הוונטרו‪ -‬לטרלי )מסלול‬
‫ה"מה"(‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫כאשר ביקשו ממנה לזהות אובייקטים היא התקשתה מאוד‪ ,‬שכן הפגיעה הייתה במסלול של זיהוי האובייקט‪,‬‬
‫מהו האובייקט‪ .‬בנוסף‪ ,‬היה לה קושי משמעותי בהעתקת האובייקט‪ .‬היא לא יכולה לייצג נאמנה את הצורה‬
‫שנמצאת לפניה‪ .‬חולה כזו‪ ,‬שמצד אחד לא מצליחה לזהות אובייקטים‪ ,‬אך מצד שני ה‪ 1V-‬שלה תקין ‪ -‬הבעיה‬
‫שלה היא לא בחדות הראייה‪ ,‬אלא היא בהפקת משהו מהגירוי שלפניה )אילו‪ .(2.5D‬כאשר מבקשים ממנה‬
‫לצייר מתוך הזיכרון שלה איך נראה תפוח‪ /‬ספר‪ ,‬היא יודעת איך הם אמורים להיראות ויודעת איך להפיק‬
‫אותם‪ .‬הקושי שלה הוא לקחת את הגירוי החזותי שלפניה ולהעתיק אותו לצורה‪ ,‬הקושי הוא לא מאובדן‬
‫הקונספט של איך הדברים הללו אמורים להיראות‪.‬‬
‫אגנוזיות כאלה הן א‪-‬פרצפטיביות‪ ,‬קורות בשלב נמוך של מערכת הראייה‪ ,‬לפני שיש ייצוג טוב של הצורה‪.‬‬
‫אפילו עיגול מועתק כצורה אחרת‪.‬‬
‫החוקרים שעבדו איתה גילו שכאשר הם רצו לתת לה את העיפרון בשביל משימות ההעתקה‪ ,‬היא תופסת אותו‬
‫בצורה מושלמת ולוקחת אותו‪ .‬בכדי לבצע תנועה מדויקת כזו של אחיזת העיפרון‪,‬המערכת מחשבת את‬
‫המרחק שלנו מהאובייקט‪ ,‬פותחים את האצבעות בצורה נכונה‪ ,‬אנחנו אוחזים בעיפרון באופן מתאים )לא‬
‫חזק‪/‬חלש מדי( ‪ -‬יש פה המון חישובים של מערכת הראייה‪ DF.‬לא מצליחה להעתיק תפוח‪ ,‬אך המערכת שלה‬
‫מבצעת את משימת תפיסת העיפרון הזו בצורה מדהימה‪ ,‬כאשר היא נתמכת בחוש הראייה‪ .‬יש דיסוציאציה‬
‫מעניינת בין היכולת שלה לראות ולדעת מהו האובייקט‪ ,‬לבין היכולת שלה לפעול בעולם‪ ,‬היכולת שלה להגיד‬
‫לא רק "איפה" אלא גם "כיצד"‪ .‬זו הופכת לחלוקה היותר מודרנית של שני המסלולים‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫במטלה אחרת נתנו לה שני סוגי משימות ‪:‬‬

‫‪ .1‬במשימת‪ matching‬היא מחזיקה את האובייקט וצריכה להתאים אותו כך שהאוריינטציה שלו‬
‫תתאים לחריץ אדום שנמצא מולה‪ .‬משימה זו דורשת להגיד את המיקום היחסי הנכון‪ .‬המשימה‬
‫דורשת רק לומר "איפה"‪.‬‬
‫‪ .2‬במשימת ‪ posting‬היא צריכה להכניס את האובייקט לתוך החריץ‪ ,‬לא מבקשים שום אוריינטציה‪.‬‬
‫לפי החלוקה הישנה‪ ,‬שתי המשימות הללו דומות‪ ,‬מפני שהמערכת הדורזלית מתעסקת עם "איפה" –זה לא‬
‫משנה אם שואלים "איפה" או "כיצד"‪ .‬אבל‪,‬יש הבדל דרמטי בביצוע ה‪ matching-‬לעומת ה‪.posting -‬‬
‫במשימת ה‪ ,matching-‬כל פס שרואים בעיגול מראה את הניסיון שלה לכוונן את האובייקט לחריץ – יש שונות‬
‫מטורפת‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬במשימת ה‪ posting-‬היא כמעט לא מפספסת‪ .‬אצל נבדקי בקרה אין הבדלים‬
‫משמעותיים בין השניים‪ .‬ב‪posting-‬השאלה היא לא "איפה"‪ ,‬אלא "כיצד"‪ DF .‬מראה שהמערכת שלה יודעת‬
‫לעשות את ה‪"-‬כיצד"–המערכת הדוזלית מספקת ידע לגבי איך לפעול בעולם‪.‬‬

‫‪-Optic ataxia‬הפרעה הופכית לזו של ‪.DF‬באטקסיה יש בעיה של שליטה מוטורית על כיוון תנועה‪ .‬באטקסיה‬
‫אופטית יש קושי בהכוונת היד למטרה )למשל לכיוון אובייקט( על ידי מערכת הראייה )אחד התסמינים‬
‫הבולטים בתסמונת בלינט(‪.‬אטאקסיה אופטית עשויה להיגרם מפגיעות לקורטקס הפריאטליהפוסטריורי‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫אנשים אלה לא סובלים מבעיה בזיהוי האובייקט‪ ,‬אלא מתקשים בשליטה ובהכוונת הידיים שלהם לקראת‬
‫המטרה‪ DF .‬היא בדיוק להיפך – היא שולחת את היד ומבצעת פעולה ללא בעיה‪ .‬אנשים אלה‪ ,‬בניגוד ל‪,DF-‬‬
‫יכולים לומר מה האובייקט‪ ,‬משום שהם לא סובלים מבעיה בזיהוי של האובייקט‪ ,‬אך הקושי שלהם הוא‬
‫להכווין את הידיים לכיוון האובייקט בצורה יעילה‪.‬‬
‫רואים את האטאקסיה האופטית כחלק מ‪:Blaint's syndrome -‬‬
‫‪:Blaint's syndrome‬‬
‫‪ o‬חוסר יכולת להפנות מבט )להזיז עיניים( לכיוון רצוי‪.‬‬
‫‪ o‬חוסר יכולת להצביע )או לתפוס( חפצים נראים )אטאקסיה אופטית(‬
‫‪ o‬בעיה בקשב חזותי שמונע ראיה של יותר מגירוי אחד בו זמנית )סימולטגנוזיה(‪.‬‬

‫במצגת ישנו סרטון של חולה עם אטאקסיה )שקופית ‪ .(32‬החולה מצליחה לזהות את האובייקטים שמציגים‬
‫לה‪ ,‬אך מצד שני היא לא יכולה להשתמש במה שהיא רואה כדי לשלוח את היד שלה בצורה יעילה‪.‬‬
‫אופטיקאטאקסיה‪ ,‬מהבחינה הזאת‪ ,‬נותנת לנו תמונת ראי יפה למה שרואים אצל ‪.DF‬‬

‫בעבודה של ‪ Perenin‬ו‪ Vighetto-‬הם לקחו את אותה המשימה שעשו אצל ‪ DF‬וביקשו מחולה עם‬
‫אופטיקאטאקסיה לבצע את אותה המשימה רק שהפעם היא צריכה להשתמש עם היד שלה‪ .‬רואים שהחולה‬
‫לא מצליחה לכוון את היד שלה בצורה יעילה לתוך החריץ )זו אנאלוגיה למשימת ה‪.(posting-‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫‪ Visual form agnosia‬כוללת בעיות בתפיסה אך לא בפעולה‪ ,‬והפגיעה היא במסלול הונטרלי‪ .‬בחולי ‪optic‬‬
‫‪ ataxia‬התפיסה תקינה אך הקושי הוא בפעולה‪ ,‬והפגיעה היא במסלול הדורסלי‪.‬‬

‫אגנוזיה חזותית– הפרעה בזיהוי אובייקטים‪ ,‬בהיעדר ירידה משמעותית בתפקודי ראייה בסיסיים‪:‬‬
‫אנשים בעלי אגנוזיה חזותית מתקשים בזיהוי אובייקטים‪ ,‬כדי להגדיר את האגנוזיה‪ ,‬לא רואים אצלם ירידה‬
‫משמעותית בתפקודי ראייה בסיסיים )אין עיוורון( ולא רואים בעיה קוגניטיבית– הם לא איבדו את הקונספט‪.‬‬
‫רואים את אובדן הקונספט בדמנציות‪ ,‬הקושי שלהם הוא להבין מהו האובייקט והם לא יודעים מהו תפקידו‬
‫)הם יכולים להסתכל על מפתח ולא לדעת מה זה ואיך משתמשים בו(‪ .‬האנשים עם האגנוזיה לא איבדו את‬
‫היכולת להבין מהו האובייקט‪.‬‬
‫אגנוזיה חזותית – חלוקה בסיסית‪:‬‬
‫‪ Lissauer‬שהיה אחד האנשים הראשונים לתאר את האגנוזיה בפירוט‪ ,‬הבחין בין שני סוגי אגנוזיה‪:‬‬
‫‪ .1‬אגנוזיה אפרצפטיבית‪ :‬נובעת בשל בעיות תפיסה )תפיסה לא נכונה של הגירוי(‪ .‬החולים רואים טוב‪,‬‬
‫אך לא יכולים להעתיק את האובייקט בצורה טוב )למשל(‪ .‬אגנוזיה יותר נמוכה‪ ,‬כי אין כאן בעיה של‬
‫חדות ראייה‪.‬‬
‫‪ .2‬אגנוזיה אסוציאטיבית‪ :‬נובעת מבעיה של זיהוי‪.‬עפ"י ההנחה של ליסהאואר‪ ,‬האנשים עם האגנוזיה‬
‫הזו רואים את האובייקט בצורה מושלמת )כמו שאנחנו רואים אותו(‪ ,‬אך לא מצליחים לתת‬
‫משמעות למה שהם רואים )משהו נפגע ביכולת להגיע מהאובייקט‪ ,‬הצורה המושלמת שהם ראו‪,‬‬
‫לתוך המערכת הסמנטית של המשמעות – ולכן אין משמעות למה שהם ראו(‪ .‬אגנוזיה גבוהה יותר כי‬
‫הם קולטים את העולם כמו אנשים בריאים‪ ,‬אך יש להם קושי באינטגרציה בין הגירוי למשמעות‬
‫שלו‪.‬‬

‫הדרך העיקרית להבחין בין שני הסוגים היא על ידי בחינת יכולת העתקת ציור או לבקש מהם תיאור וורבלי‬
‫של מה שנמצא מולם‪ .‬אם יש להם אגנוזיה אפרצפטיבית‪ ,‬אנחנו נצפה שהם לא יצליחו להעתיק‪ .‬אם הם‬
‫מתקשים בהגעה למשמעות‪ ,‬נצפה למשהו מוזר – החולה יעתיק את התמונה באופן מוצלח ולמרות הכלאין‬
‫להם מושג מה הם העתיקו )מההעתקה שלהם זה נראה שהם ראו את האובייקט כמו שאנחנו ראינו את‬
‫האובייקט(‪.‬‬
‫כיום לא חושבים שיש הבחנה כזו קטגורית )חדה( בין שני סוגי האגנוזיות‪ ,‬וחלק מהחוקרים טוענים‬
‫שהאגנוזיה האסוציאטיבית הטהורה לא קיימת‪ .‬המושגים עדיין נפוצים ויש חלוקה לאגנוזיות נוספות שנלמד‬
‫בהמשך‪.‬‬

‫בעיות בתפיסת צורה –‪:Apperceptive agnosia‬‬

‫כמה תיאורים מהספרות‪ :‬אנחנו רואים את הצורה‪/‬אות שמציגים לחולה‪ ,‬ואת הניסיון של החולה להעתיק‬
‫אותן‪ .‬החולים הללו לא מסוגלים לעבד משהו בסיסי כמו עיגול או ריבוע‪ ,‬קל וחומר צורה מורכבת יותר‪.‬‬
‫החולים רואים משהו‪ ,‬אך לא מצליחים לחבר אותו לצורה שלמה‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫בעיות בזיהוי צורה ‪:Associative agnosia -‬‬

‫אצל אנשים עם אגנוזיה אסוציאטיבית‪ ,‬המקור וההעתק נראים דומים מאוד‪ ,‬אך אין להם מושג מהי הצורה‬
‫שהעתיקו או צורת המקור‪ .‬הם יכולים לענות ניחושים אינטליגנטיים‪ ,‬אך הם לא יודעים מה באמת מונח‬
‫לפניהם או מה הם העתיקו‪ .‬כאן‪ ,‬האסוציאציה בין הצורה למשמעות נקטעת‪ ,‬לעומת הקבוצה הקודמת‪,‬‬
‫שהבעיה היא מאוד ראשונית‪ ,‬בייצוג הראשוני‪.‬‬

‫אנומיה או אגנוזיה‪:‬‬
‫האם הבעיה היא בעיה בשיום או בעיה בזיהוי?‬
‫אנחנו מכירים בעיה אחרת של חולים‪ ,‬שנקראת אנומיה – חוסר יכולת של החולה לשיים את האובייקט‪ .‬הרבה‬
‫פעמים מגיעה עם אפאזיה וזו אחת הבעיות שנותרות לאחר שבץ באופן כללי ואפאזיה באופן ספציפי‪ .‬לאנשים‬
‫הללו אין אנומיה פר סה‪ .‬החולה עם האנומיה יגיד "נו‪ ,‬איך קוראים לזה?" – בחוויה שלהם אנחנו נראה שהם‬
‫יודעים על מה מדובר רק שקשה להם לשיים אותו‪ .‬החולים עם האגנוזיה האסוציאטיבית יכולים לתאר את‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫הצורה של האובייקט אך הם לא יכולים לומר שום דבר אינפורמטיבי לגבי מהו האובייקט‪ .‬אם החולה יכול‬
‫להגיד משהו על האובייקט‪ ,‬לא נגדיר אותו כאגנוסטי‪ .‬אנחנו נראה בהמשך דיסוציאציה מעניינת את החולים‬
‫עם האגנוזיה האסוציאטיבית‪ :‬זה שהחולה יכול להסתכל על האובייקט ולא לדעת מהו עדיין לא מהווה‬
‫אינדיקציה לכך שאין במערכת החזותית שלו ידע לגבי מהו האובייקט‪ .‬נראה בהמשך שככל הנראה כן יש‬
‫משהו שמור‪ ,‬למרות שאין חוויה מודעת של ידע‪.‬‬
‫הקו המבחין ביניהם אינו בהכרח חד‪ ,‬לעיתים יש אלמנטים מעורבים‪.‬אבל‪:‬‬
‫באנומיה נראה קשיי שיום ו‪ circumlocutions-‬גם בשיחה רגילה – אך לא באגנוזיה‪.‬אנשים עם‬ ‫•‬
‫אנומיה מפתחים מיומנות להגיד מהו הדבר בלי שהם יודעים להגיד את השם שלו‪ .‬אנשים עם אגנוזיה‬
‫לא יכולים לעשות ‪ ,circumlocutions‬הם לא יודעים בכלל מהו הדבר ורק מנסים לעקוף אותו‪ ,‬אלא‬
‫הם עדיין תקועים בשלב של להבין מה הדבר שנמצא לפניהם‪.‬‬
‫באנומיה‪ ,‬החולה לא משתפר כאשר מציגים לו את האובייקט דרך מודליות אחרת )לדוגמה‬ ‫•‬
‫שמיעה(‪.‬אגנוסטים יכולים לזהות חפץ אם הם יגעו בו או ישתמשו בחוש אחר על מנת לזהותו‪,‬‬
‫לעומתםאנשים עם אנומיה לא משפרים את הביצוע כאשר הם מרגישים את האובייקט )או‬
‫משתמשים בחוש אחר(‪.‬‬

‫הפרעות תפיסה –‪:Apperceptive Agnosia‬‬

‫אגנוזיה אפרצפטיבית טהורה‪ -‬נוירופתולוגיה‪:‬‬
‫‪ o‬כל המקרים המדווחים סובלים מנזק דיפוזי )מפוזר(באזורים האוקסיפיטליים ומסביבם‪.‬‬
‫בחלק מהמקרים הנזק נגרם בשל הרעלה )לעיתים קרובות הרעלת ‪.(CO‬‬ ‫‪o‬‬
‫‪ o‬יש סבירות שהפגיעה היא בעיקר בקישוריות עצבית במערכת ראייה ראשונית ומשנית בקורטקס‪ .‬לא‬
‫ברור מה מקור הבעיה‪ ,‬רק שזה לא מגיע מאזורים מאוד ראשוניים‪.‬‬
‫‪ ‬חלק מהחולים לא מצליחים לזהות משטחים‪ ,‬אלא קונטור בלבד‪ .‬הם נעזרים בהבדלי צבע‪ ,‬בהירות‬
‫או טקסטורה‪.‬‬
‫מקרים טיפוסיים‪:‬‬
‫מר ‪ S‬לא מזהה צורות בסיסיות בעקבות הרעלת ‪.CO‬‬
‫בעל יכולת ביטוי לשוני והבנת שפה‪ ,‬זיכרון‪ ,‬שיום צבעים ותפקודים קוגניטיביים כלליים תקינים‪.‬‬ ‫•‬
‫שדות ראייה בסך הכל תקינים‪.‬‬ ‫•‬
‫מסוגל להבחין בהבדלי אור קטנים‪.‬‬ ‫•‬
‫חדות ראייה בגדר הסביר‪.‬‬ ‫•‬
‫ראיית צבעים תקינה‪.‬‬ ‫•‬
‫כל הסימפטומים לעיל מלמדים אותנו שזה לא עיוורון‪ .‬אם היינו מסתכלים רק על היכולות הנמוכות של‬
‫מערכת הראייה שלו‪ ,‬היינו מנבאים שהוא יבצע הרבה יותר טוב ממה שאנחנו רואים‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫מסוגל להבחין בתנועה בשדה הראייה ומצליח לזהות טוב יותר כאשר החפץ בתנועה‪.‬‬ ‫•‬
‫ראיית עומק כנראה תקינה‪.‬‬ ‫•‬
‫במשימת השוואה בין צורות ‪ -‬אינו מבחין בין צורות שוות הארה‪ ,‬צבע וטקסטורה‪ ,‬אף כי אין לו כל‬ ‫•‬
‫בעיית זיהוי באופנויות אחרות‪ .‬זהו מבחן בסיסי שבו החולה צריך להתאים בין גירוי מוצג לאחד‬
‫מכמה גירויים אחרים שמציגים לו‪ .‬הטעויות שלו מראות על חוסר יכולת מוחלט להגיע לייצוג ראשוני‬
‫צורני נכון של האובייקט‪ .‬הביצוע משתפר במידת מה כאשר מוצג לו חפץ אמיתי )במקום ציור( או‬
‫כאשר הדף בו החפץ מצויר‪ ,‬זז‪.‬‬

‫חולה ‪:X‬‬
‫כמו מר ‪ ,S‬גם ‪ X‬לא התקשה לזהות צורות על בסיס הבדלי צבעים או טקסטורה‪ ,‬אולם תבנית הקשיים שלו‬
‫הייתה קצת שונה‪ .‬הוא לא הפיק הרבה תועלת מתנועת חפץ בשדה הראייה שלו‪ ,‬אך הצליח לזהות צורות‬
‫ואותיות על ידי כך שהתווה בידו את הקונטור )כלומר עבר על הצורות עם ידיו‪ ,‬עשה ייצוג עם הידיים של קווי‬
‫המתאר של הצורה(‪ .‬אסטרטגיה זו הופרעה בקלות על ידי קווים לא רלוונטיים אשר הוליכו אותו מחוץ‬
‫למסגרת האות או החפץ או על ידי נקודות לא רציפות‪ .‬הוא הלך שולל אחרי כל גירוי צורני ולא הצליח להבין‬
‫את התמונה הגדולה‪ .‬באופן נורמלי‪ ,‬יש לנו יכולות הקבצה והפרדה‪ ,‬אנחנו יודעים אילו פרטים הם חלק‬
‫מאובייקט ואילו לא‪ ,‬ואנחנו מסוגלים לזהות גירויים גם כאשר הם מקוטעים‪ .‬אצל ‪ ,X‬לא כך הדבר‪ :‬מצד אחד‬
‫הוא רואה את הצורות – מצליח לזהות ‪ ,T‬משולש או ‪ A‬עם קו אדום או שחור דק ‪ ,‬אך יש ירידה דרמטית‬
‫בביצוע כשהצורות נראות כמו בצד ימין‪ .‬הצורה של ה‪A -‬עם הפס העבה היא עבורו כבר צורה חדשה‪ ,‬הוא לא‬
‫מצליח להפריד את האות מהקו‪ .‬מה שאומר שהבעיה שלו היא לא רק תפיסתית‪ ,‬אלא היא גם ביכולת‬
‫הגשטאלטית שלו לצורות בסיסיות )בדרך כלל המוח מצליח להשלים את החסר ולתפוס את הצורה כשלמה(‪.‬‬
‫בשורה התחתונה של הצילום נבדק בריא יראה את המילה "‪ "this‬וחולה ‪ X‬יראה ‪.7415‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫אגנוזיה אפרצפטיבית– הסברים אפשריים‪:‬‬

‫הסבר ‪:1‬תקועים ברמת ה‪ primal sketch-‬של ‪.Marr‬‬
‫כאמור‪ ,‬לפי המודל של ‪ ,Marr‬התמונה מוצגת על הרטינה ‪ <-‬עוברת עיבוד ל‪ <- primal sketch-‬משם ל‪2.5 D -‬‬
‫‪ <- sketch‬ייצוג תלת ממדי )‪.(3D‬‬

‫כנראה משהו בייצוג של ה‪ primal sketch-‬או במעבר לשלב לאחר מכן משתבש‪.‬‬
‫הסבר אלטרנטיבי‪:‬פגיעות מזעריותרבות ומפושטות בשדה הראייה )ברקמת המוח שאחראית לייצוג ויזואלי‬
‫של אובייקטים ברמה הנמוכה( גורמות לסוג של ליקוי ראייה‪.‬‬
‫כשעושים בדיקות לרטינה של אנשים כאלו רואים שיש להם ריבוי של אקולות קטנות –נקודות קטנות בשדה‬
‫הראייה ‪ -‬שבהן הם לא רואים דבר‪ .‬בגדול הם יכולים להפגין חדות ראייה‪ ,‬אבל במסך שלהם יש הרבה‬
‫פיקסלים שרופים‪.‬‬
‫אגנוזיה אפרצפטיבית יכולה להיות דומה לליקוי ראייה פשוט שנקרא‪ –pepper viewed -‬כאילו מישהו שפך‬
‫פלפל על התמונה ולכן לא רואים תמונה ברורה‪.‬‬

‫זה הסבר אלטרנטיבי שעדיין מתווכחים עליו‪.‬‬

‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫יש הרבה תיאורי מקרה של אנשים שנראה שאין להם ראייה ממוסכת‪.‬‬
‫דוגמה לכך היא שחקן פינג פונג שהתקשה להתאים בין צורות בסיסיות )למשל עיגול למשולש(‪ ,‬אבל כן יכול‪,‬‬
‫כמו‪ ,DF‬להגיב לעיגולים‪ .‬היכולת שלו לשחק לא נפגעה‪ ,‬למרות שכשמראים לו כדור פינג פונג ומשולש הוא לא‬
‫מבחין ביניהם‪ .‬זה דוגמה לכך שהערוץ הוונטרלי והערוץ הדורזלי יכולים להיות בלתי תלויים האחד בשני )הוא‬
‫לא מצליח לזהות את האובייקט אבל כן יודע כיצד להשתמש בו(‪.‬‬

‫סימולטגנוזיה‪ :‬קושי בתפיסה סימולטנית של גירויים‪.‬‬

‫קיימים שני סוגים‪:‬‬
‫‪ .1‬סימולטגנוזיה דורזלית‪:‬‬
‫‪ o‬לרוב קורית כתוצאה מנזק דו צדדי באזור הפריאטלי‪-‬אוקסיפיטלי‪.‬‬
‫‪ o‬החולים מתנהגים למעשה כמעט כעיוורים על אף ששדות הראייה שלהם תקינים )החוויה של החולים‬
‫היא של עיוורון(‪.‬‬
‫‪ o‬בניגוד לחולים עם אגנוזיה אפרצפטיבית‪ ,‬הם מסוגלים לזהות את אשר הם רואים‪ ,‬אך הם רואים‬
‫תמיד רק אובייקט אחד‪ .‬כלומר‪ ,‬כשהם "ננעלים" על אובייקט הם יכולים לזהות אותו‪ ,‬אבל הדבר‬
‫המוזר אצלם הוא שנראה שהם רואים רק אובייקט אחד – רק מה שהקשב מכוון אליו –היתר לא‬
‫קיים‪ .‬כמובן שלא ניתן להתנהל כך בעולם ולכן מבחינה פונקציונלית הם עיוורים‪.‬‬
‫‪ o‬סימולטגנוזיהדורזלית נצפית לעיתים קרובות כחלק מ‪Balint’s syndrome -‬‬
‫‪ -‬חוסר יכולת להפנות מבט )להזיז עיניים לכיוון רצוי(‪.‬‬
‫חוסר יכולת להצביע )או לתפוס( חפצים נראים )‪.(optic ataxia‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ -‬בעיה בקשב חזותי שמונע ראייה של יותר מאשר גירוי אחד בו זמנית )סימולטגנוזיהדורזלית(‪.‬‬
‫בשקופית ‪ 51‬ישנו סרטון‪ ,‬בו נסיין מראה לנבדק שני אובייקטים בו זמנית ורואים שהנבדק יכול להתמקד על‬
‫אובייקט אחד בודד‪ ,‬אבל יש לו קושי לראות את שניהם יחד‪ .‬כשהוא שם בסוף את שני האובייקטים מול עיניו‬
‫של הנבדק‪ ,‬הנבדק בכלל רואה משהו שכתוב מאחורי הנסיין‪.‬‬
‫קשה להתנהל בעולם כשאין תפיסה יחסית של אובייקטים אחד לשני‪ .‬כשהקשב כן תופס אובייקט‪ ,‬הוא מזהה‬
‫אותו אבל מתקבע רק על האובייקט הספציפי הזה‪.‬‬
‫זאת יותר בעיה קשבית מאשר תפיסתית פר סה‪.‬‬

‫האם קושי בתפיסה סימולטנית קשור למורכבות הגירוי?‬

‫חוקר בשם לוריא הציע כי ייתכן והקושי של החולים לזהות אובייקטים נובע ממורכבות הגירוי‪ .‬נמצא כי‬
‫כאשר מציגים לחולים עם סימולטגנוזיהדורזלית גירויים מורכבים‪ ,‬כמו מגן דוד‪ ,‬ושואלים אותם מה הם‬
‫רואים –הםיענו נכון ויגידו שהם רואים כוכב‪ .‬אבל‪ ,‬כשמציגים להם מגן דוד שבנוי משני משולשים בצבעים‬
‫שונים‪ ,‬הם יגידו שהם רואים משולש‪ .‬כלומר‪ ,‬רק בגלל שיצרנו הבחנה לפי ממד תפיסתי פגענו ביכולת של‬
‫האנשים הללו לראות את הגירוי כאחד‪ ,‬כי הקשב מתפקס רק על אובייקט אחד‪.‬‬
‫באילוסטרציה אחרת מציגים לחולה סדרה של נקודות‪ ,‬ושואלים אותם מה זה‪ .‬הם יגידו שזה מלבן‪.‬‬
‫כששואלים אותם כמה נקודות יש מולם‪ ,‬הם לא יצליחו לספור‪ ,‬משום שכל פעם הם רואים רק נקודה אחת‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫אם לא אומרים להם לספור הם מצליחים לקחת את כל הנקודות ולשים אותן יחד לכדי צורה שלמה‪.‬‬
‫מההדגמות הללו אנו רואים כי כאשר המורכבות עולה‪ ,‬החולים לא מצליחים לזהות את הגירויים‪.‬‬

‫‪.2‬סימולטגנוזיה וונטרלית‪:‬‬
‫‪ o‬אזור הפגיעה‪ :‬האזור הטמפורלי‪-‬אוקסיפיטלי האינפריורי השמאלי‪.‬‬
‫‪ o‬ההבדל העיקרי בינם לבין הקבוצה הדורסלית הוא שחולים אלו מסוגלים לראות יותר מאשר‬
‫אובייקט אחד‪ ,‬אך מזהים רק אובייקט אחד בכל זמן נתון‪ .‬כלומר‪ ,‬הם כן יראו את כל האובייקטים‬
‫שיונחו לפניהם‪ ,‬אך בכדי לזהותם‪ ,‬הם צריכים לעבור אובייקט אובייקט ועל כל אחד לבצע תהליכי‬
‫זיהוי בנפרד‪ ,‬הם לא יכולים לזהות את האובייקטים באופן סימולטני‪.‬‬
‫‪ o‬הביטוי המובהק ביותר לאגנוזיה שלהם היא בתחום הקריאה‪ :‬הם קוראים מאוד לאט ומשתמשים‬
‫באיות –‪.letter-by-letter reading‬‬
‫בתיאור מקרה של ‪ ,Ventral Simultagnosia‬החוקרים ‪ ,Kinsborne& Warrington‬נתנו לחולה לראות את‬
‫התמונה שמוצגת למטה‪ ,‬וביקשו ממנה לתאר את הסצנה‪ .‬החולה מתארת כל פעם פריט אחד‪ ,‬אין להראייה‬
‫סימולטנית של כל התמונה‪ .‬היא רואה את הסצנה‪ ,‬מזהה את מה שהיא רואה‪ ,‬אבל הזיהוי שלה איננו‬
‫סימולטני‪ -‬רק אחרי שזיהתה משהו אחד היא תעבור לאחר‪ .‬זאת הסיבה שחולים כאלה לא מצליחים לתאר‬
‫את כל התמונה באופן אינטגרטיבי‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫)החולים אומרים שהם רואים‪ ,‬אבל כשמעמתים אותם עם זיהוי רואים את הבעיה שלהם(‪.‬‬

‫מצגת ‪–5‬אגנוזיה אסוציאטיבית והפרעות בתפיסת פנים– אגנוזיה ‪:2‬‬

‫אגנוזיה אסוציאטיבית‪:‬‬
‫מבחינה קוגניטיבית זוהי אגנוזיה מפתיעה יותר מהקודמות‪ .‬מוגדרת על ידי שלושה קריטריונים‪:‬‬
‫‪ .1‬קושי לזהות אובייקטים כפי שמעיד שיום או שימוש בכל דרך אחרת – אם משתמשים במדדים התנהגותיים‬
‫קונבנציונליים הם לא מזהים את האובייקט‪.‬‬
‫‪ .2‬יכולת זיהוי אובייקטים באמצעות חושים )למשל מישוש( אחרים ובאמצעות הגדרות‪) .‬צריך לזכור שאנחנו‬
‫מדברים על אופנות ויזואלית‪ ,‬אבל יש אגנוזיות שונות‪ ,‬כמו אגנוזיה טקטילית‪ ,‬שבה החולים לא מזהים דרך‬
‫חישה‪ ,‬או אגנוזיה אולפקטורית שבה החולים לא יכולים לזהות את האובייקט דרך הריח(‪.‬‬
‫‪ .2‬יכולת תפיסה חזותית של אובייקטים)כלומר הם יכולים לראות את האובייקט(‪ .‬היכולת מתועדת בדרך כלל‬
‫על ידי העתקה או ‪.matching‬‬
‫ההגדרה התיאורטית לבעיה הזו על פי ליסהאואר היא שהם רואים את העולם באופן נורמלי‪ ,‬כמו‬ ‫‪-‬‬
‫אנשים בריאים‪ ,‬אך "הורידו" להם את הרובד של המשמעות מהעולם )הם לא מבינים מה הם רואים(‪.‬‬
‫הדעות חלוקות בנוגע להאם ההגדרה התיאורטית הזו עומדת במבחן האמפירי‪ .‬כלומר‪ ,‬האם התפיסה‬
‫החזותית באמת נורמלית‪.‬‬

‫אין הרבה אנשים עם האגנוזיה האסוציאטיבית‪ ,‬בניגוד לפרוזופגנוזיה התפתחותית שהיא די שכיחה‪ .‬אגנוזיה‬
‫אסוציאטיבית קורית כתוצאה משבץ או ‪ –TBI‬פגיעה שמצד אחד מספיק נכונה במיקום ובעוצמה שלה כדי‬
‫לפגוע בזיהוי אובאסוציאציה בין המשמעות לתפיסה‪ ,‬אבל לא מספיק חזקה כדי לגרום לעיוורון‪ .‬צריך אזורי‬
‫ראייה נמוכים שמורים‪ ,‬יחד עם נתק בינם לאזורים הגבוהים‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫במצגת )שקופית ‪ (3‬ישנה תמונה של בית‪ ,‬עם כלב ועץ כריסטמס‪ .‬אמנם התמונה לא חדה‪ ,‬אבל רוב האנשים‬
‫הבריאים יכולים להוציא בקלות את האינפורמציה ממנה‪.‬‬
‫כשאדם עם אגנוזיה ויזואלית מתבקש לתאר את התמונה )בסרטון(‪ ,‬הוא עובר פריט פריט ולא מסתכל על‬
‫התמונה כמכלול‪ .‬בניגוד לאנשים עם סימולטגנוזיה וונטרלית‪,‬שמזהים פריט כאשר הם מתמקדים עליו‪,‬‬
‫אנשים עם אגנוזיה אסוציאטיבית לא מזהים את הפריט‪ ,‬אלא משתמשים בתהליך של הסקת מסקנות‪.‬‬
‫בסרטון שומעים שהנבדק לא בטוח לגבי מה שהוא רואה‪ ,‬יש לו ניחושים כלליים‪ .‬חלק מהדברים הוא אכן‬
‫מזהה‪ ,‬אבל הוא לא מזהה כמו אדם רגיל‪.‬‬
‫השימוש בהסקה הוא מאפיין מרכזי אצל אנשים עם אגנוזיה אסוציאטיבית‪ .‬אחת הטענות היא שהאנשים‬
‫הללו רואים את העולם כמו אנשים בריאים‪ ,‬אבל כדי להבין את העולם הם צריכים להשתמש בהסקה ולשלול‬
‫אפשרויות לפי מה שהסצנה מאפשרת‪ .‬האדם בסרטון‪ ,‬למשל‪ ,‬מזהה שישנה תמונה‪ ,‬אבל הוא שולל את‬
‫האפשרות שזו תמונה כי הוא חושב שהסצנה היא חיצונית ולא בתוך בית‪.‬‬
‫תפיסה חזותית בחולים עם אגנוזיה אסוציאטיבית‪:‬‬
‫הטענה כי לחולים עם אגנוזיה חזותית קיימת תפיסה חזותית תקינה‪ ,‬כלומר שהייצוג בחזותי של האובייקט‬
‫הינו שלם )‪ ,(3D Representation‬וכי הבעיות בזיהוי מקורן במעבר בין מערכת התפיסה למערכת הסמנטית‪,‬‬
‫מתבססת על שתי יכולות מובהקות של חולים אלו‪:‬‬
‫‪ .1‬יכולת העתקה )או תיאור( של ציורים )שקופיות ‪.(5-6‬‬
‫‪ .2‬יכולת התאמה בין צורות שונות על בסיס ראייה‪.‬‬

‫יש עבודות שקראו תיגר על ההנחה של ליסהאואר‪ ,‬שמדובר בראייה נורמלית רק שהיא ללא משמעות‪,‬‬
‫והגישות הללו אומרות שאם נבדוק את התפיסה החזותית שלהם בצורה מדוקדקת‪ ,‬נראה שהם לא תופסים‬
‫את העולם בדיוק כמונו‪:‬‬
‫תיאור דרך ההעתקה של חולים אלו מצביע על גישה של העתקת קו אחר קו‪ ,‬או על העתקה מאוד איטית‪.‬‬
‫אמנם הם מעתיקים בצורה טובה‪ ,‬כלומר הם רואים את הדברים כמונו‪ ,‬אבל כשהם באים להעתיק‪ ,‬הם‬
‫הולכים שולל אחרי כל מיני קווים‪/‬צורות שלא קשורים לפריט‪ ,‬ואז הם מאבדים לחלוטין את הצורה‪ .‬דרך‬
‫משימות כאלה נוכל לשפוט האם הם רואים את התמונה כמונו או שהם רואים משהו אחר‪.‬‬

‫סרטון נוסף בשקופית ‪ ,7‬בו מופיע אדם שעבר תאונת דרכים עם פגיעה טראומטית‪ .‬רואים שהוא הולך לגן‬
‫חיות‪ ,‬אך לא מצליח לזהות את החיות‪ .‬שוב רואים מקרה שמבחינת היכולת הנמוכה יותר‪ ,‬ברור שהוא יכול‬
‫לראות צורות בסיסיות‪ ,‬הוא יודע שהוא בגן חיות‪ ,‬הוא יודע מה הצורה‪ ,‬מה הרוחב‪ ,‬הוא רואה משהו בצורה‬
‫שיכול לרמז על מה זה אולי יכול להיות– אבל הוא מסתכל על איילה ורואה קרנף‪.‬הכל מבוסס על הסקה‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫כשמאמתים אותו עם הזהות של האובייקט )ג'ירפה( – הוא מופתע‪ .‬הוא גם אומר שאפשר לומר לו מהי החיה‪,‬‬
‫אבל הוא ישכח‪ .‬משמעות השכחה היא שונה‪ ,‬יש לו קושי לייצר ולשמר את האינפורמציה החזותית‪ ,‬ולכן הוא‬
‫לא מראה שיפור מפעם לפעם‪ ,‬גם אחרי הלמידה‪.‬‬

‫מיקום הבעיה באגנוזיה אסוציאטיבית‪ :‬קיימות שתי אפשרויות‪:‬‬

‫‪ .1‬בעיה במערכת התפיסה‪.‬‬

‫‪ .2‬בעיה במעבר ממערכת התפיסה למערכת הסמנטית‪.‬‬

‫אם הבעיה היא במעבר למערכת התפיסתית‪ ,‬כלומר לייצוג תלת ממדי‪ ,‬זה אומר שהם לא בהכרח רואים את‬
‫העולם כמונו‪ .‬אם הבעיה היא במעבר מהייצוג הסופי אל המשמעות שלו‪ ,‬זה אומר שהם רואים את העולם‬
‫כמונו‪ ,‬אך שאין משמעות למה שהם רואים‪ .‬יש עדויות לכאן ולכאן‪.‬‬

‫אגנוזיה אסוציאטיבית – עדויות להפרעה בתפיסה‪:‬‬

‫דרך הביצוע שלהם במבחני התאמה למיניהם‪ ,‬מעידה על הפרעות תפיסתיות )כלומר הם לא רואים את העולם‬
‫כמונו(‪:‬‬
‫‪ .1‬החולה של ‪ Rubens & Benson‬קבע חוסר התאמה בין צורות זהות‪ ,‬על בסיס "לכלוכים" בנייר‪ ,‬או‬
‫שינויים קלים ברצף הדיו‪ .‬נבדקים בריאים יכולים לעשות הפרדה בין מה שהוא חלק מהצורה‪ ,‬לעומת‬
‫מה שהוא לא חלק מהצורה‪ .‬אצל אנשים עם אגנוזיה אסוציאטיבית כל פרט שייך לצורה‪.‬‬
‫איכות הביצוע של חולים אלו תלויה יותר מהצפוי באיכות הגירויים‪ .‬הביצוע טוב ביותר עם חפצים‬ ‫‪.2‬‬
‫אמיתיים‪ ,‬פחות טוב עם תמונות‪ ,‬והירוד ביותר הוא עם ציורים‪ .‬נבדקים בריאים יבצעו בצורה טובה‬
‫גם כאשר מדובר בייצוג של אובייקט‪ ,‬ולא באובייקט הממשי עצמו‪.‬‬
‫לא מצליחים לזהות את הגירוי אם הוא מוצג בצורה מהירה‪ .‬שוב‪ ,‬אם התפיסה שלהם היא נורמלית‪,‬‬ ‫‪.3‬‬
‫לא היינו מצפים לראות את זה‪.‬‬
‫בניסויים מעבדתיים‪ ,‬רוב הטעויות שלהם מוגדרות כטעויות חזותיות ולא סמנטיות ) של הבנה(‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫כלומר‪ ,‬הם מתקשים לתאר את הדברים מבחינה חזותית כמונו‪.‬‬
‫חלק מהחולים‪ ,‬בדומה לחולים עם אגנוזיה אפרצפטיבית‪ ,‬מתקשים לזהות חפצים המצולמים מזוויות‬ ‫‪.5‬‬
‫לא מקובלות‪ .‬נבדקים בריאים יכולים לזהות גירוי עמום או חלקי‪ ,‬אבל האנשים עם האנוזיה‬
‫האסוציאטיבית מראים ירידה לא פרופורציונלית יחסית לבריאים במשימות כאלו‪ .‬אולי הם תקועים‬
‫בשלב יותר מוקדם בהיררכיה הלינארית של מארק‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫אלה הוכחות לכך שאנשים עם אגנוזיה אסוציאטיבית לא רואים את העולם כמו אנשים בריאים‪.‬האם יש‬
‫בממצאים אלו לומר כי אין הבחנה בין אגנוזיה אפרצפטיבית ואגנוזיה אסוציאטיבית? כלומר‪ ,‬אולי בשני‬
‫המקרים החולים לא רואים את העולם כמו הבריאים? אין תשובה חד משמעית‪.‬‬
‫יש פה שני מחנות של חוקרים‪ ,‬באחד טוענים שהחולים לא רואים את העולם כמו בריאים‪ ,‬ובשני טוענים שיש‬
‫שני מצבי אגנוזיות ברורים )ההבחנה הקלאסית(‪.‬‬

‫אגנוזיה אינטגרטיבית‪:‬תת סוג של אגנוזיה אסוציאטיבית‪:‬‬

‫מקרה ‪ :HJA‬מקרה שמראה מאפיינים אסוציאטיביים יחד עם אפרצפטיביים‪ .‬אין לו קושי בתפיסה של‬
‫צורות בסיס‪ ,‬אחרת היו אפרצפטיביים אבל הם לא רואים את העולם כמונו‪ -‬הם נמצאים במצב באמצע –‬
‫הקושי שלהם הוא ליצור אינטגרציה בין סוגי אינפורמציה שונים‪.‬‬
‫תיאור מקרה‪ :‬בעקבות ניתוח תוספתן‪ HJA‬סבל משבץ בעורק הצרברלי האחורי )‪ (post. Cerebral art.‬אשר‬
‫בעקבותיו ניזוקו שתי האונות החוריות וסביבתן )אזורי הראייה( – הגיע גם לעבר האונות הטמפורליות‪.‬‬
‫הפגיעות מהן הוא סבל‪:‬‬
‫נפגע ביכולות הקשורות למערכת הראייה‪.‬‬ ‫•‬
‫סבל מפרוזופגנוזיה קשה ביותר‪.‬‬ ‫•‬
‫איבוד יכולת התמצאות במרחב‬ ‫•‬
‫אלקסיה )קושי בזיהוי מילים(‪.‬‬ ‫•‬
‫מתקשה בהכרת חפצים‪.‬‬ ‫•‬
‫סבל מעיוורון צבעים‪.‬‬ ‫•‬
‫בדיקות הראייה מראות חדות ראייה תקינה למרות שיש לו אובדן ראייה בשתי המחציות העליונות‬ ‫•‬
‫של שדה הראייה‪ .‬הוא מתגבר על חסר זה על ידי תנועות ראש‪.‬‬
‫• כשנותנים לו לשיים ציורים של חפצים רגילים‪ :‬כ‪ 42% -‬נכון אם זו תמונה‪ ,‬לעומת ‪ 67%‬אם החפצים‬
‫היו אמיתיים‪ .‬קושי מיוחד בזיהוי חפצים חופפים במרחב‪.‬‬
‫ממצאים קליניים‪:‬‬
‫‪ o‬כושר ההעתקה שלו טוב מאוד והוא לא מאבד את המקום בדף כאשר הוא מרים את העט )כמו חולים‬
‫עם סימולטאגנוזיה(‪ .‬תוצאות אלו מבחינות בינו לבין חולים שסובלים מאגנוזיה אפרצפטיבית‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬דרך ההעתקה שלו מעידה כי אין לו כל מושג מה הוא מצייר‪ .‬בנוסף‪ ,‬הוא מצייר לאט ובאופן דקדקני‪.‬‬
‫הידע הסמנטי שלו תקין לחלוטין וגם יכולת הדימוי החזותי‪.‬‬
‫רואים תמונת מקור של ינשוף ומימין העתקה של ‪ –HJA‬איכות ההעתקה לא רעה‪ ,‬אבל רואים שהוא מעתיק‬
‫קווים מבלי לדעת מה האובייקט שמונח בפניו‪ .‬הוא הולך שולל אחרי קווים מסוימים‪ ,‬מה שמראה שהוא‬
‫תופס את האובייקט בצורה שונה‪ ,‬כי הפנים הופכות להיות שונות לחלוטין )המפתח של הפנים משתנה(‪ .‬זו‬
‫דוגמה לכך שהוא לא יודע מה נמצא לפניו והוא לא רואה את העולם כמונו‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫‪ o‬העתקה נוספת שלו מוצגת בתמונה מטה‪ .‬היא מבוצעת בצורה מאוד יפה‪ ,‬אבל לקח לו שעות לצייר‬
‫אותה‪ ,‬בניגוד לאנשים רגילים שהיו מציירים בהרבה פחות זמן‪.‬הבדל זה מלמד על כך שדרך הפעולה‬
‫שלו שונה משל אנשים בריאים‪.‬‬

‫‪ o‬כשמבקשים ממנו לצייר מתוך הזיכרון‪ ,‬הוא מבצע את הציורים מאוד יפה‪ .‬זאת דוגמה לכך שיש לו‬
‫‪ image‬פנימי שהוא מצליח להעתיק‪ .‬הוא מבצע את המשימה הזו באופן מהיר ויעיל‪ ,‬בשונה ממצב‬
‫שבו הוא מעתיק ישירות מתמונה אחרת‪.‬‬

‫‪ o‬כשמבקשים ממנו לזהות אובייקטים‪ ,‬נראה שאין לו קושי לראות את הצורה מפני שהוא מתאר את‬
‫האובייקט‪ ,‬אבל אין לו מושג מה נמצא בפניו‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫לפי התיאורים שלו של האובייקטים‪ ,‬אנחנו רואים שיש כאן חשיבה הסקתית שמראה מצד אחד על תפיסה‬
‫חזותית של איך האובייקט נראה ומצד שני מראה את הקושי לזהות את האובייקט‪.‬‬
‫‪ o‬עדות נוספת לקושי תפיסתי‪ :‬כשנותנים לו הרבה פרטים בציורים‪ ,‬זה רק פוגע ביכולת שלו במקום‬
‫לעזור לו‪ ,‬כי הוא לא לוקח את כל הפרטים ושם אותם לכדי תמונה אינטגרטיבית‪.‬‬
‫‪ HJA o‬מבחין טוב יותר בין תמונות של חפצים אמיתיים למדומים על בסיס צללית בלבד )בניגוד‬
‫לאנשים בריאים(‪ :‬כשעורכים לו ‪-object decision task‬מראים לו אובייקט שחובר אליו משהו שלא‬
‫קשור אליו ומבקשים ממנו להחליט האם זה אמיתי או לא‪ HJA -‬מבחין טוב יותר בין תמונות של‬
‫חפצים אמיתיים למדומים על בסיס צללית בלבד‪ .‬זה עומד בניגוד לאנשים בריאים‪ ,‬שמבצעים את‬
‫המשימה טוב יותר כשהם מקבלים את התמונה ולא את הצללית‪ .‬שוב‪ ,‬עוד אינפורמציה רק פוגעת בו‬
‫– זה דפוס פרדוקסלי לעומת אנשים רגילים‪.‬‬

‫‪ o‬נראה‪ ,‬אם כן‪ ,‬ש‪ HJA-‬ממלא אחר התנאים המגדירים אגנוזיה אסוציאטיבית‪ .‬אולם‪ ,‬האם הוא‬
‫באמת מייצר את הייצוג החזותי התלת ממדי של האובייקטים אותם הוא לא מזהה?‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫‪ o‬לכאורה‪ ,‬יש לו יכולת תפיסת גבולות וקווים והתנהגותו היום‪-‬יומית מעידה על יכולת מסוימת של‬
‫תפיסה "גלובלית" – הוא לא נתקל בחפצים‪ ,‬הוא מסוגל ללחוץ ידיים‪ ,‬לתפוס חפצים בידו וכדומה‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬הוא לא מסתובב בעולם כמו אדם עיוור‪.‬‬
‫‪ o‬אולם‪ ,‬כל התנהגותו בבחינות פורמליות מעידה על קושי בהקבצת פרטים חזותיים למכלול‪.‬‬
‫‪ o‬בנוסף לחוסר זיהוי פנים של אנשים מפורסמים או קרובים לו )גם לא את עצמו בראי(‪ ,‬יכולתו לזהות‬
‫בין גברים ונשים התבססה על פריטים כגון אורך שיער‪ .‬כלומר‪ ,‬כשהוא כן מזהה אנשים זה בעקבות‬
‫פרטים קונטקסטואליים‪.‬‬

‫אגנוזיה אינטגרטיבית ‪ -‬מקרה ‪:SE‬‬

‫‪ SE‬סובל מאגנוזיה אינטגרטיבית בעקבות שבץ מוחי שפגע במסלול הדורסלי הימני והוונטרלי השמאלי של‬
‫מערכת הראייה‪ .‬הוא פנה לרופא המשפחה שלו מספר פעמים לפני הגעתו למיון‪ ,‬והתלונן על קושי בראייה‪.‬‬
‫הרופא לא מצא עדות לכך‪ .‬בדיעבד‪ ,‬מה שהוא סבל ממנו הוא ‪ –TIA‬שבצים זמניים שקורים בעקבות קריש דם‬
‫שחוסם כלי דם‪ ,‬אך מתמוסס‪ ,‬ולכן הבעיה היא זמנית‪ .‬השבצים הללו מנבאים שבץ גדול‪.‬‬
‫מתקשה לזהות את השלם )לעיתים מכחיש שהוא קיים!(‪.‬‬ ‫•‬
‫מתקשה מאוד בזיהוי פרצופים )מאפיין קלאסי של אנשים עם אגנוזיה(‪.‬‬ ‫•‬

‫קושי בזיהוי התמונה הגלובלית‪:‬‬

‫בשקופית ‪ 23‬יש סרטון שבו הוא מתבקש לקבץ פרטים לכדי מכלול והוא נכשל במשימה‪ .‬הוא לא מצליח להבין‬
‫שמדובר בפרצוף‪ ,‬כאשר הוא מורכב ממאפיינים לא טיפוסיים )בתים במקום עיניים‪ ,‬למשל(‪ .‬זה לא קורה‬
‫באופן חסר חוקיות – הקושי שלו הוא הגדול ביותר כאשר יש פרטים שהוא מזהה והוא צריך לשים אותם‬
‫בתמונה משמעותית גדולה יותר‪ .‬כשיש בתים במקום עיניים הוא לא מצליח להגיד שזה פרצוף‪ ,‬כשיש פרצוף‬
‫פשוט‪ ,‬בהתחלה זה סתם קווים‪ ,‬אבל פתאום זה מתחבר לו‪ .‬הוא מבין שהתמונות קשורות וכשמראים לו שוב‬
‫את הפרצוף עם הבתים – הוא שוב נכשל בהבנה‪.‬‬
‫כשהפנים עם תפוחים‪ ,‬הוא מסיק שמדובר בעץ‪ .‬כשילדים בני שלוש מסתכלים על התמונה של הפרצוף עם‬
‫תפוחים או בתים במקום עיניים‪ ,‬הם יגידו שזה פרצוף‪ SE .‬מתקשה לחבר את הפרטים הקטנים יחד לכדי‬
‫תמונה כללית‪.‬‬

‫כש‪ SE-‬מנסה להעתיק את הצורה מטה )מלבן שמסביבו יש צורות‪ ,‬הוא לא מצליח לחבר את כל הפרטים יחד‬
‫ומתקבל לקט של צורות‪ SE .‬לא מצליח לעשות אינטגרציה של כל הצורות יחד ולחבר אותם לכדי תמונה אחת‪,‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫אך הוא כן מצליח להעתיק צורות בסיסיות בודדות‪ .‬זה בא לידי ביטוי גם בתמונת השרשרת‪ ,‬הוא מתאר אותה‬
‫כקבוצה של עיגולים המחוברים יחד‪ ,‬ולא רואה את האובייקט הגלובלי‪.‬‬

‫סרטון נוסף‪ :‬כשמראים לו אובייקטים בעולם האמיתי‪ ,‬רואים שונות מרשימה ביכולת שלו לזהות חלק‬
‫מהאובייקטים‪ .‬הוא מצליח לזהות מספריים )אולי הוא מסיק שזה משהו שסביר שיהיה במשרד(‪ ,‬לא מצליח‬
‫לזהות שקיק תה וסיכת ראש בראייה‪ ,‬אבל כן במישוש תוך עצימת עיניים‪ .‬הוא מתאר את הסיכה כשמשהו‬
‫מתכתי עם רווח בתוכו – אבל לא מצליח לראות את התמונה הגדולה‪ ,‬רק תוך כדי מישוש הוא מזהה )חובש‬
‫כיפה‪ ,‬מכיר היטב את הסיכה(‪ .‬כשהוא מזהה את התיון הוא אומר תמצית תה – זה שיום קרוב‪ ,‬אך לא מדויק‪.‬‬

‫אותיות נבון – ניסוי שמראה ש‪ SE-‬איננו מצליח לדווח על התמונה הגלובלית‪ ,‬אך המערכת התפיסתית שלו כן‬
‫קולטת זאת‪ :‬כאמור‪ ,‬אותיות נבון הן אות גדולה שמורכבת מאותיות קטנות‪ SE .‬ידע לזהות את האותיות‬
‫הקטנות )הוא יכול לקרוא מילה בקלות(‪ .‬אבל כשמראים לו אות נבון‪ ,‬הוא יתקשה לחבר את הפרטים יחד‬
‫לכדי מכלול – הוא לא מבין כשאומרים לו שזאת אות גדולה שמורכבת מאותיות קטנות‪ .‬האות הגדולה לא‬
‫קיימת מבחינתו‪ ,‬יש רק אותיות קטנות‪ .‬אבל‪ ,‬זה שהוא לא תופס את האות הגדולה לא אומר שהיא לא קיימת‬
‫במערכת התפיסתית שלו‪ :‬לוקח לו יותר זמן לזהות את האותיות הקטנות כשהן לא זהות לאות הגדולה‪,‬‬
‫למרות שהוא לא מזהה את הגדולה‪ .‬מראה יתרון כששתיהן זהות )זמן תגובה יורד( – אמנם הוא לא חווה את‬
‫האות הגדולה‪ ,‬אבל זה לא אומר שהיא לא קיימת במערכת התפיסתית שלו‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫עיבוד גלובלי ללא מודעות?‬

‫בניסוי אחר‪ ,‬הראו ל‪ SE-‬תמונה של אובייקט‪ ,‬ולאחר מכן מילה‪ .‬המילה יכולה להיות זהה לתמונה המוצגת‬
‫)‪ (same object prime‬או שהיא יכולה להיות שונה ממנה )‪ .(different object prime‬המטלה של היא לקרוא‬
‫את המילים‪ .‬נצפה לתוצאות הבאות‪ :‬אם הוא לא מזהה את התמונה‪ ,‬לא יהיה הבדל בזמן שלוקח ל‪ SE-‬להגיב‬
‫למילה‪ .‬אבל אם הוא כן מזהה אותה ואין התאמה בין המילה לתמונה‪ ,‬נצפה להאטה בזמן התגובה למילה‪.‬‬

‫התוצאות מראות שהוא מזהה מהר יותר את המילה‪ ,‬כאשר התמונה והמילה זהות‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫אחת ההשערות לגבי התוצאות הללו הייתה שפרטים קטנים הם שעושים את הפריימינג‪ ,‬ולא כל התמונה‪ .‬אם‬
‫זה נכון‪ ,‬אותו האפקט אמור להתקבל גם בניסוי הזה‪ .‬החוקרים פירקו את הגירויים והם לא קיבלו את אותם‬
‫התוצאות – לא הייתה ירידה בזמן הזיהוי בתגובה לקומפוננטים הקטנים‪.‬‬
‫‪ SE‬סיכום‪ :‬נראה שיש ל‪ SE-‬חיבור אינטגרטיבי – אין לו בעיה באינטגרציה של הפרטים למכלול‪ .‬ככל הנראה‬
‫הבעיה היא שאין לו כלל גישה לחיבור הזה – האינטגרציה לא עולה למודעות‪.‬‬
‫שנה וחצי לאחר הבדיקה הראשונית הוא נבדק שוב‪ .‬חל אצלו שיפור‪ ,‬אך עדיין היה לו קשה מאוד לזהות‬
‫פרצופים‪ .‬באחד מהניסויים הוא היה צריך לזהות פרצוף ולהתאים אותו לאחד מארבעה פרצופים ‪ -‬הוא לא‬
‫הצליח לזהות את עצמו‪ .‬זיהוי האובייקטים שלו השתפר – זוהי תזכורת לפלסטיות המוחית‪ ,‬לתהליכי הפיצוי‬
‫ולמנגנוני החלמה‪.‬‬

‫אגנוזיה אפרצפטיבית ואסוציאטיבית – סיכום של ליהיא‪:‬‬

‫אף על פי שראינו שהחלוקה הדיכוטומית של ליסהאואר אינה נכונה‪ ,‬יש להבחין בין סוגי אגנוזיה שונים על‬
‫בסיס מאפייני הנזק למערכת התפיסה החזותית‪.‬‬
‫יש חולים אגנוזיים אשר מסוגלים להשתמש בהבדלי אור‪ ,‬צבע ובהירות‪ ,‬אך לא באוריינטציה וצורה‪.‬‬ ‫•‬
‫יש חולים אגנוזיים אשר אינם רואים אלא פריט אחד בו זמנית ולכן מאבדים את התמונה הכללית‬ ‫•‬
‫כולה‪.‬‬
‫יש חולים אשר מסוגלים לזהות אובייקטים רק מכיוון מקובל אך לא ליצור את הדימוי התלת ממדי‬ ‫•‬
‫מ"נקודת מבט האובייקט"‪.‬‬
‫יש חולים שרואים את כל המידע שנמצא בשדה הראייה אך מסוגלים לזהות רק פריט אחד בכל פעם‪.‬‬ ‫•‬
‫במונחים של ‪ :Marr‬כל החולים הנ"ל סובלים מבעיות ברמת עיבוד ראשונה ושנייה של מידע חזותי‪.‬‬
‫במונחים של קלסיפיקציה קלינית‪ :‬כל החולים הנ"ל סובלים במידה כזו או אחרת מאגנוזיה אפרצפטיבית‪.‬‬
‫במונחים נוירו אנטומיים‪ :‬חולים אלו סובלים בדרך כלל מנזקים מפושטים באזורי קורטקס יוני מודלי‬
‫אסוציאטיבי עם פגיעות בשני מסלולי הראייה‪.‬‬

‫‪ o‬יש חולים שמסוגלים להשתמש גם בצורה‪ ,‬וגם בשינויי או ובהירות‪ ,‬אך התוצר הסופי של העיבוד‬
‫איננו מספיק לזיהוי יעיל על ידי מערכת ידע‪ .‬הבעיה התפקודית הספציפית של חולים אלו שונה‬
‫ממקרה למקרה‪ ,‬למשל בעיה בטיפול בפרטים ושילובם למכלול‪.‬‬
‫במונחים של ‪ :Marr‬חולים אלו מתקשים ביצירת הדימוי התלת ממדי או בהעברה של הדימוי ממערכת‬
‫התפיסה למערכת הסמנטית‪.‬‬
‫במונחים של קלסיפיקציה קלינית‪ :‬חולים אלו סובלים מאגנוזיה אסוציאטיבית‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫ספציפיות קטגורית במערכת התפיסה‪:‬‬

‫התחום של פרוזופאגנוזיה הוא אחד התחומים הנחקרים של ספציפיות קטגורית‪.‬‬
‫בשקופית ‪ 31‬ישנו סרטון על אישה עם פרוזופאגנוזיה‪ .‬נתנו לה תמונות של פרצופים וביקשו ממנה לזהות את‬
‫האנשים בתמונות‪ .‬הנבדקת לא יכלה לזהות את עצמה‪ ,‬או את אמא שלה בתמונה שמראה רק את הפנים‪.‬‬
‫כשחושפים את כל התמונה ורואים את הלבוש‪ ,‬היא מזהה את אמא שלה דרך הצבע של החולצה‪ .‬היא מדברת‬
‫על כך שיש משהו שאבד לה בקשרים עם קרוביה‪ ,‬היא לא מזהה אותם וכל מה שנותר הוא הידע הסמנטי‬
‫)יכולים לסבול מדיכאון כתוצאה מכך(‪.‬‬
‫אגנוזיות ספציפיות‪ :‬פרוזופגנוזיה כמשל‪:‬‬
‫‪ o‬פרוזופגנוזיה היא בעיה ספציפית בזיהוי פרצופים‪ .‬האנשים הסובלים מכך לא מזהים את הפנים של‬
‫בני משפחה‪ ,‬חברים ואפילו של עצמם – הם מאבדים את היכולת לייצג את האנשים היקרים להם‪.‬‬
‫‪ o‬הם מצליחים לזהות די בקלות אנשים בצורות אחרות‪ :‬למשל דרך הליכה‪ ,‬קול‪ ,‬שיער‪ ,‬משקפיים‪ ,‬בגד‬
‫אופייני‪ .‬לדוגמה‪ SE ,‬זיהה רופא מסוים בבית החולים לפי הצליעה שלו ואחר לפי החלוק שלו – אם‬
‫הוא היה רואה את הפנים לבד‪ ,‬הוא לא היה מזהה אותו‪.‬‬
‫‪ o‬הזיכרון שלהם תקין‪ ,‬זה לא שאינפורמציה נשכחה‪.‬‬
‫‪ o‬זיהוי אובייקטים אחרים כן יכול להיות תקין )לא אצל ‪.(SE‬‬
‫‪ o‬בד"כ פרוזופאגנוזיה היא נרכשת‪ ,‬לרוב כתוצאה מפגיעה דו‪-‬צדדית במסלול הוונטרלי שמערבים את‬
‫ה‪) FFA-‬במקרים נדירים גם אחרי פגיעה בהמיספרה ימין בלבד(‪.‬‬
‫‪ o‬אנשים עם פרוזופאגנוזיה התפתחותית )נולדים כפרוזופאגנוסטים( לרוב לא מודעים לכך שיש להם‬
‫פרוזופאגנוזיה‪ .‬ההבנה השתנתה עם השנים – פעם חשבו שזה נדיר‪ ,‬אבל היום יודעים ש‪2%-‬‬
‫מהאוכלוסייה עונים על הקריטריונים של פרוזופאגנוזיה התפתחותית‪.‬‬
‫קיימים שני סוגים של פרוזופאגנוזיה‪:‬‬
‫‪ .1‬פרוזופאגנוזיה אפרצפטיבית – הנבדק רואה פרצוף אך לא מזהה כי מדובר בפרצוף‪.‬‬
‫‪ .2‬פרוזופאגנוזיה אסוציאטיבית – הנבדק רואה פרצוף אך לא מבין מי זה‪.‬‬

‫יש פה בעיה של אינטרפרטציה‪ :‬האם יש משהו מיוחד שקשור לזיהוי פרצופים או שמדובר על בעיה יותר‬
‫רחבה? האם זיהוי פרצופים באופן ספציפי הוא זיהוי שהוא ‪ – domain specific‬יש תחום מיוחד והוא זה‬
‫שנפגע )המוח מאורגן כך שהוא יודע לעבד סוג מסוים של אינפורמציה(‪ ,‬או שמדובר במשהו שהוא ‪process‬‬
‫‪ ,specific‬כלומר הקושי הוא בסוג של עיבוד – פנים ופרצופים דורשים סוג מסוים של עיבוד ובגלל שסוג‬
‫העיבוד המסוים הזה נפגע נראה את ההשפעה של זה גם בתחומים אחרים‪.‬‬

‫אזורי נזק – פרוזופאגנוזיה נרכשת‪:‬‬

‫ניתן לראות כי האזורים שנפגעו אצל חולים פרוזופאגנוסטיים הם טמפורו‪-‬ונטרליים‪ ,‬והאזור שבו החפיפה‬
‫היא המקסימלית בין המוחות הפגועים הוא ה‪.fusiform face area (FFA)-‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫ה‪ FFA -‬הוא אחד האזורים הנחקרים במוח והוא מעורר המון וויכוח בנוגע למהו תפקידו‪.‬‬
‫‪ ,Nancy Kanwisher‬אחת החוקרות שתארה את האזור הזה וקראה לו ‪ ,FFA‬טוענת שמדובר באזור מיוחד‬
‫לזיהוי פרצופים‪ .‬הטענה שלה מאוד חזקה‪ ,‬וכנגדה ניתן לחשוב על אפשרויות אחרות‪ .‬אולי הוא מעבד צורות‬
‫מורכבות‪ ,‬אולי הוא קשור להבחנה תוך קטגורית ואז זה לא משנה אם מה שאנחנו מנסים להבחין בו הוא‬
‫פרצוף או אובייקט‪.‬‬
‫כשאומרים שתפיסת אובייקטים אצל אנשים כאלו תקינה‪,‬צריך לחשוב על מבחן שמקביל מבחינת המורכבות‬
‫שלו לזיהוי פנים‪ ,‬אבל עם גירויים שאינם פנים‪.‬‬
‫איזבל גוטייה קראה תיגר על הטענה של ננסי‪ ,‬היא אומרת שזה לא שה‪ FFA -‬לא מעורב בתפיסת פנים – על‬
‫זה אין וויכוח‪ ,‬הוא מאוקטב במשימת זיהוי פנים ואנשים עם פגיעה בו נפגעים ביכולת שלהם לזהות פרצופים‪,‬‬
‫אלא‪ ,‬היא טוענת שזה לא התפקיד היחיד שלו‪ .‬היא אומרת שהתפקיד שלו הוא לא רק זיהוי פנים פר סה‪,‬אלא‬
‫הוא קשור להבחנה תוך קטגורית‪ .‬גוטייה טוענת שמה שצריך לעשות הוא מבחן של הבחנה תוך קטגורית עם‬
‫דברים שהם לא פנים‪ ,‬למשל גריבלס‪ ,‬שנראה בהמשך‪ .‬נראה שכשנותנים לאנשים משימה תוך קטגורית‪ ,‬עם‬
‫משהו שהוא לא פנים‪ ,‬ה‪ FFA-‬מתעורר לחיים‪ .‬לפי גוטייה‪ ,‬יכול להיות שזה קורה מפני שה‪ FFA-‬איננו‬
‫‪ ,domain specific‬אלא ‪ .process spesfic‬תמיד ה‪ FFA-‬יתעורר בהבחנה תוך קטגורית – ולא רק כתלות‬
‫בגירוי עצמו )פנים או לא(‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫פרוזופאגנוזיה נרכשת‪ :‬בעיה בזיהוי או בעיה בהעלאה למודעות?‬

‫אחת השאלות לגבי פרוזופאגנוסטים היא האם הם מזהים או לא מזהים‪ .‬האם הבעיה אצלם היא בזיהוי או‬
‫בהעלאה למודעות?‬
‫כששאולים את החולה שאלה‪ ,‬הוא ישיב שהוא לא יודע – לכאורה‪ ,‬פה זה נגמר‪ .‬אבל‪ ,‬אפשר להשתמש‬
‫במדדים אחרים ולבדוק האם החולה "שקרן" בעזרת פוליגרף‪ .‬זו שיטה בעייתית מכיוון שעצם השאלה יכולה‬
‫לעורר עוררות פיזיולוגית‪ .‬אבל‪ ,‬ניתן להשתמש בשיטה שנקראת ‪ guilty knowledge‬תוך שימוש בפוליגרף‪.‬‬
‫בשיטה זו משתמשים בפריט ידע שרק אנחנו יודעים ואף אחד אחר לא‪ .‬לדוגמה‪ ,‬אם עומד מולנו אדם‬
‫המואשם ברצח‪ ,‬ניתן לבקש ממנו להקריא רשימת פריטים פוטנציאליים איתם ניתן לבצע רצח‪ .‬מכיוון שרק‬
‫האדם שביצע את הרצח יודע עם מה הוא ביצע אותו‪ ,‬נצפה לראות ספייק במילה הרלוונטית לעומת אלו שלא‬
‫ביצעו אצלם לא יהיה ספייק‪.‬‬
‫באותו אופן‪ ,‬ניתן לבחון את חולה הפרוזופאגנוזיה‪ .‬ברור לנו כי הוא לא מזהה פרצופים‪ ,‬אבל זה לא אומר‬
‫שהמערכת התפיסתית שלו לא מזהה את האינפורמציה‪ .‬נציג לחולה תמונות של פרצופים‪ ,‬ואם המערכת‬
‫התפיסתית שלו אכן מזהה‪ ,‬כאשר יהיה פרצוף מוכר נראה ספייק בפרמטרים של עוררות פיזיולוגית‪ .‬גם אם‬
‫האדם לא חווה חוויה של ידע זה לא אומר שהידע לא קיים במערכת‪.‬‬
‫עדויות פיזיולוגיות )‪ :(P300, SCD‬עבודות של מוליכות עורית מראות שישנה תגובת עוררות גבוהה יותר‬
‫בתגובה לפרצופים מוכרים אצל פרוזופאגנוסטים‪ .‬כלומר‪ ,‬הידע לא נמחק אבל הוא לא מגיע למודעות‪.‬‬
‫עדויות נוספות מגיעות ממדדים אלקטרו‪-‬פיזיולוגיים של ‪ – ERP’s‬גם פה החולה לא מזהה את הפרצופים אבל‬
‫למרות הכל המוח שלו נותן סיגנל של דמות מוכרת לעומת דמות לא מוכרת‪ .‬כלומר‪ ,‬המערכת התפיסתית כן‬
‫מזהה את הדמויות המוכרות‪.‬‬
‫עדויות התנהגותיות‪ :‬ישנה פרדיגמה קלאסית שבה מבקשים מהנבדק הפרוזופאגנוסטי )במקרה זה( לקרוא‬
‫מילים )שמות( שצמודות לתמונה של פרצוף‪ .‬בחלק מהתמונות השמות תואמים לפרצוף )‪ (congruent‬ובחלק‬
‫מהמקרים הן לא תואמות לו )‪ .(incongruent‬מודדים כמה זמן לוקח לחולים לקרוא‪ .‬נצפה שאם הם לא‬
‫מזהים את הפנים באופן מוחלט‪ ,‬לא יהיה הבדל בין שני המקרים‪ .‬אבל‪ ,‬החוקרים גילו שאם אין התאמה בין‬
‫הפנים והמילים זמן התגובה גבוה יותר‪ .‬כלומר אצל אנשים עם פרוזופאגנוזיה נרכשת יש זיהוי במערכת עבור‬
‫הפרצופים המוכרים‪ ,‬אך החולים לא יכולים להעיד שהוא ישנו‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫‪ - FFA‬אזור פרצופים או אזור מומחיות?‬

‫בשנת ‪ 1999‬החוקרת איזבל גוטייה בחנה את השערתה כי ה‪ FFA-‬איננו אזור ספציפי לזיהוי פרצופים‪ ,‬אלא‬
‫הוא אזור המומחה לגירויים מסוימים‪ .‬לפיכך‪ ,‬ניתן לאמן אדם לזהות גירוי שאינו פרצוף‪ ,‬ולראות האם‬
‫האימון יוביל לאיקטוב של ה‪) .FFA-‬אם כן‪ ,‬זה יהווה עדות לכך שהוא לא אזור מיוחד עבור פרצופים(‪.‬‬
‫היא יצרה את גירויים בשם ‪ Greebles‬שאותם הנבדקים היו צריכים לזהות ולהבחין בין אחד לשני‪ .‬זו משימה‬
‫שדורשת מומחיות בזיהוי של קונפיגורציות מורכבות‪ .‬היא מאמנת קבוצה של אנשים להפוך למומחי‬
‫‪ greebles‬והשאלה שלה היא האם מומחים יראו אקטיבציה של ה‪ FFA-‬בעת זיהוי פרצופים וגריבלים‪.‬‬
‫היא השוותה בין שתי קבוצות‪ :‬מומחים ל‪ greebles-‬וכאלה שלא עברו התמחות‪ .‬ניתן לראות בתמונה מטה‬
‫שאצל אנשים שלא עברו התמחות‪ ,‬ה‪ FFA-‬מגיב לפרצופים אבל לא ל‪ . greebles-‬לעומת זאת‪ ,‬אצל המומחים‪,‬‬
‫רואים שאחרי שהם עברו אימון ישנן אקטיבציות באזור ה‪ FFA-‬גם עבור פרצופים וגם עבור ‪ .greebles‬גוטייה‬
‫טוענת‪ ,‬לאור תוצאות אלו‪ ,‬כי ה‪ FFA-‬איננו רק אזור פרצופים‪ ,‬אלא שמדובר באזור התמחות שאחד‬
‫האפליקציות שלו זה פנים‪ .‬עדות נוספת לכך שזהו איננו אזור ספציפי עבור זיהוי פנים היא שחקלאים‬
‫שעובדים בחווה הופכים להיות מומחים בזיהוי חיות משק‪.‬‬
‫למרות זאת‪ ,‬התמונה איננה כה פשוטה ויש ויכוח סביב הנושא‪ .‬ישנן ‪ 2‬ביקורות מרכזיות‪:‬‬
‫ה‪ greebles-‬דומים מאוד לפנים‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫‪ .2‬אימון נרחב לעולם לא הגיע לאותן השפעות שיש לפנים על ה‪.FFA-‬‬
‫הויכוח בנוגע להאם זה אזור פרצופים או מומחיות עדיין נמשך‪ .‬יש עבודות בהן חקרו אנשים שעברו שבץ שיש‬
‫להם מומחיות חריגה בתחום אחד שהוא איננו פנים‪ ,‬וראו כי לאחר האירוע המוחי חלק מהאנשים לא‬
‫מפגינים פרוזופאגנוזיה אך יש להם בעיה ספציפית לזהות את אובייקט ההתמחות שלהם )למשל חקלאי‬
‫יתקשה לזהות את הפרות שלו( ויש כאלה עם בעיה כוללת – קושי לזיהוי פנים וגם את אובייקט ההתמחות‪.‬‬
‫יש טענות שב‪ FFA-‬ניתן למצוא תת אזורים בהם יש מומחיות לאובייקטים יותר מאשר לפנים‪.‬‬
‫אין תשובה חד משמעית לגבי הדיונים הללו‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫דיסוציאציה כפולה – המקרה של ‪:CK‬‬

‫בשיעור הראשון דיברנו על זה שאנשים רבים עם פגיעה מוחית מראים בעיה בזיהוי פנים )פרוזופאגנוזיה(‪ ,‬אך‬
‫לא מראים שיש בעיה בזיהוי אובייקטים‪ .‬מתוך כך עלתה טענה שלזיהוי פנים יש מנגנון נפרד מזה של זיהוי‬
‫אובייקטים‪ .‬אבל‪ ,‬צריך להיזהר כשמדברים על ‪ 2‬מערכות שונות‪ ,‬משום שיכול להיות שמדובר במערכת אחת‬
‫שכן מצליחה להתמודד עם מטלות קלות )זיהוי אובייקטים(‪ ,‬אך קורסת כשהמשימות הופכות לקשות יותר‪,‬‬
‫וזיהוי פנים היא עליית מדרגה מבחינת קושי המשימה‪ .‬כדי להדגים האם יש דיסוציאציה כפולה‪ ,‬צריך למצוא‬
‫אדם שמצליח במשימה הקשה‪ ,‬אך קורס בקלה – וכך לא יהיה רלוונטי לדבר על קושי משימה‪ ,‬אם כי על‬
‫מנגנון נפרד‪.‬‬
‫המקרה של ‪ :CK‬עבודה חריגה מבחינת ההדגמה שלה‪ .‬מראה דיסוציאציה שעובדת לטובת הפרצופים ולרעת‬
‫האובייקטים‪.‬‬
‫‪ o‬באחד הניסויים מראים ל‪ CK-‬ולקבוצת נבדקי בקרה תמונות של צלליות )פנים ואובייקטים(‪,‬‬
‫ושואלים אותם האם הם מזהים את הגירויים‪ .‬התוצאות מפתיעות‪ CK :‬מזהה בממוצע ‪ ,7‬לעומת‬
‫נבדקי הבקרה שמזהים בממוצע ‪ .6.6‬בזיהוי אובייקטים ההבדלים מאוד ניכרים‪ CK :‬מזהה בממוצע‬
‫‪ ,1‬לעומת נבדקי הבקרה שמזהים בממוצע ‪.7.2‬‬
‫‪ o‬בניסוי אחר מראים לנבדקים תמונה של יער שבתוכה פרצופים חבויים שעליהם לזהות‪ .‬היכולות של‬
‫‪ CK‬יותר גבוהות משל נבדקי הבקרה – הוא מזהה בממוצע ‪ 4‬לעומת ‪ 1.4‬בדקה הראשונה‪ ,‬ולאחר ‪5‬‬
‫דקות ‪ CK‬מזהה ‪ 9‬והם ‪.4‬‬
‫‪ CK‬מפגין אגנוזיה לזיהוי אובייקטים‪ ,‬אך מצליח לראות פנים בקלות‪ ,‬משימה הקשה יותר עבור נבדקי הבקרה‬
‫הבריאים‪ .‬זו תמיכה לכך שמדובר בשני מנגנונים שונים‪ ,‬אחד לזיהוי אובייקטים ואחד לזיהוי פנים‪.‬‬

‫‪ o‬במשימה של ‪ Arcimboldo faces‬שבה מציגים תמונה של ירקות המרכיבים פרצוף )שנמצא במנח רגיל‬
‫– ‪ ,(upright‬רואים כי נבדקי הבקרה ו‪ CK-‬מזהים אותו הדבר )‪ ,(8‬אבל הוא כמעט ולא מצליח לזהות‬
‫את האובייקטים שהם אינם פרצופים‪ ,‬ואילו נבדקי הבקרה כן )‪ 2‬לעומת ‪ ,8‬בהתאמה(‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫‪ o‬כשהופכים את הגירוי של ‪) Arcimboldo faces‬כלומר‪ ,‬הפנים במנח הפוך( ל‪ CK-‬עדיין יש יכולת‬

‫שמורה לזיהוי פנים בעוד נבדקי הבקרה מאבדים את היכולת לראות פנים‪ .‬אנחנו מומחים לפנים‬
‫בפורמט רגיל ולא בפורמט הפוך‪ ,‬מכיוון שאף פעם לא רכשנו את המיומנות לזהות את הגירוי במהופך‪.‬‬

‫מתוך הניסויים הללו‪ ,‬מקבלים דיסוציאציה כפולה בין זיהוי פרצופים וזיהוי אובייקטים‪.‬‬

‫הביקורת בנוגע למחקר הזה היא שמדובר רק במקרה אחד‪ ,‬שלא ידוע מה קרה לו במוח וממנו מנסים להסיק‬
‫לגבי הכלל‪ .‬מצד שני זה מקרה שאכן קרה ולכן לא ניתן להתעלם מכך‪ .‬יש צורך שעדויות כמו זו יצטברו‪ ,‬אבל‬
‫זה לא קורה כי מדובר במקרה מאוד חריג‪.‬‬

‫האם ישנם פרוזופאגנוסטים אסוציאטיביים "טהורים" ללא קשיי תפיסה?‬

‫השאלה היא האם באמת קיימים אנשים עם פרוזופאגנוזיה אסוציאטיבית טהורה‪ ,‬כלומר כאלה שרואים את‬
‫העולם בדיוק כמו בריאים‪ ,‬שאין להם בכלל ליקויים תפיסתיים‪ ,‬וכל מה שהם מתקשים בו היא האסוציאציה‪-‬‬
‫היכולת לבצע את הקישור בין האובייקט למשמעות שלו‪.‬‬
‫מקרה ‪ :NS‬בגיל ‪ ,40‬הוא נפגע בתאונת דרכים ונותר חסר הכרה למשך ‪ 23‬ימים‪ MRI .‬הראה פגיעות‬
‫בילטרליות בעיקר בצומת האוקסיפיטלית‪-‬טמפורלית‪ .‬האזורים הפוסטריוריים של האונה האוקסיפיטלית‬
‫לא נפגעו‪ ,‬כלומר‪ ,‬אין פגיעה באזורי ראייה נמוכים‪ ,‬אלא יש פגיעה באזורי תפיסה‪.‬‬
‫‪ NS‬נראה כמו מקרה אסוציאטיבי "טהור"‪:‬‬
‫הוא מבצע היטב )בטווח הנורמלי( בכל המשימות התפיסתיות‪ .‬בשקופית ‪ 43‬יש תמונה של איורים אותם הוא‬
‫צריך להעתיק‪ ,‬ורואים שהוא מעתיק בצורה מאוד טובה‪ .‬הוא מצליח במשימות התאמה )למשל‪ ,‬משימת‬
‫התאמה בין תמונות – שקופית ‪ ,(44‬אך במשימות זיהוי‪ ,‬לשיים את האובייקט‪ ,‬הוא נכשל‪ .‬יש לו יכולת להפריד‬
‫בין אובייקטים גם כשהם חופפים )שקופית ‪ ,(45‬גם באובייקטים שניתן לשיים אותם )גיטרה ומגהץ למשל( וגם‬
‫בכאלו שלא‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬נראה כי כישורי עיבוד הפנים שלו לא נפגעו‪ :‬מצליח להתאים בין פרצופים ולהבחין על‬
‫בסיס מין וגיל‪ ,‬להתאים מאפיינים‪ .‬הנפילה הדרמטית קורית כשהוא צריך לזהות פנים – הוא סובל‬
‫מפרוזופאגנוזיה חמורה‪ .‬זה נראה כמו מקרה קלאסי של אגנוזיה אסוציאטיבית – "תפיסה נורמלית‬
‫שהופשטה מהמשמעות שלה"‪ .‬אך האם הוא באמת רואה את העולם כמונו‪ ,‬או לא?‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫אם היינו בוחנים אותו על ידי מבחנים קלאסיים‪ ,‬לא היינו מוצאים כשל בתפיסה‪ ,‬כלומר היינו מגיעים‬
‫למסקנה שהוא אסוציאטיבי אמיתי‪ .‬אבל‪ ,‬בחינות מדוקדקות יותר עם מבחני פנים רגישים יותר הראו‬
‫ליקויים תפיסתיים במשימות התאמה‪ .‬דרך תוצאות הבחינות הללו החוקרים הראו שאופן עיבוד הפרצופים‬
‫שלו שונה מהאופן בו בריאים מעבדים פרצופים‪ ,‬לכן הוא לא רואה את ה‪ percept-‬כמונו‪.‬‬
‫‪ o‬נתנו לנבדקי בקרה ול‪ NS-‬משימה בה הם התבקשו לעשות התאמה בין גירויים‪ .‬פעם אחת הם‬
‫התבקשו להתאים בין תמונה של פרצוף לאחת משתי תמונות אחרות ובפעם השנייה להתאים בין‬
‫תמונה של עיניים בלבד לאחת משתי תמונות אחרות‪ .‬בגרף ניתן לראות כי נבדקי הבקרה טובים יותר‬
‫מ‪ NS-‬במשימה‪ ,‬והם קצת יותר טובים בה כשנותנים להם פרצוף שלם‪ .‬אצל ‪ ,NS‬שהגרף שלו מסומן‬
‫באדום‪ ,‬המשימה של הפרצוף השלם היא קשה יותר )באפור(‪ ,‬והוא מבצע טוב יותר את המשימה של‬
‫חלקי הפנים )לבן(‪.‬‬

‫לאור התוצאות הללו‪ ,‬ככל הנראה הוא לא רואה את הגירויים כמו אנשים בריאים‪ .‬יכול להיות שגם אם נראה‬
‫כי הרמה התפיסתית של פרוזופאגנוסטים תקינה‪ ,‬והקושי שלהם הוא בזיהוי‪ ,‬זה לא אומר שזה אכן כך‪,‬‬
‫כלומר אין זה אומר שהם רואים את העולם כמונו‪.‬‬

‫מנגד‪ ,‬ישנם פרסומים נוספים שמנסים לטעון שישנם מטופלים שהם "נקיים" יחסית מליקויים תפיסתיים‪,‬‬
‫כלומר שאין שוני באופן שבו הם מסתכלים על העולם לעומת בריאים‪.‬‬
‫‪ Anaki o‬פרסם תיאור של חולה בשם ‪ ,DBO‬שיש לו פגיעה שמאלית אוקסיפיטלית‪ .‬הוא מראה גם‬
‫אגנוזיה חזותית לאובייקטים וגם פרוזופאגנוזיה‪ .‬אבל‪ ,‬מבחנים רגישים מראים שיש לו דפוסים של‬
‫תפיסה בסיסית שהם קרובים למצב הנורמלי‪.‬‬
‫תיאור מקרה נוסף הוא של חולה בשם ‪ ,AP‬אותו בחנו החוקרים )‪ (Anaki et al‬במבחנים שונים של התאמה‬
‫בין פרצוף לפרצופים רגילים‪ ,‬הפוכים או מדורגים‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫בגרף העליון ניתן לראות כי נבדקי הבקרה הכי טובים במשימת ההתאמה כאשר הפרצוף במנח רגיל )‪,(upright‬‬
‫פחות טובים כשהפנים מדורגים והכי פחות טובים כאשר הם הפוכים )‪ .(inverted‬הביצוע של ‪ AP‬הוא באותו‬
‫מדרג‪ ,‬כמו של הבקרה‪ ,‬אך באופן כללי הוא מבצע פחות טוב‪ .‬בגרף התחתון ניתן לראות את זמני התגובה‪ -‬מה‬
‫שפחות טובים בו לוקח יותר זמן‪ ,‬ולכן המדרג הפוך‪.‬‬
‫העובדה שיש לו מדרג מעידה על רגישות לאופי המשימה )משימת פנים(‪ .‬זה מחזק את הטענה שהוא רואה‬
‫את הדברים כמונו‪ ,‬כי הוא מראה את אותן הרגישויות שנבדקי הבקרה מראים לגבי פנים‪ ,‬חוץ מזה שהוא לא‬
‫מזהה את הפנים‪.‬‬

‫פרוזופגנוזיה התפתחותית‪:‬‬
‫עד עכשיו דיברנו על פרוזופאגנוזיה נרכשת‪ .‬הגדרות פרוזופגנוזיה התפתחותית‪:‬‬
‫‪ o‬פרוזופגנוזיה התפתחותית )‪ (DP‬היא הפרעה נוירו‪-‬התפתחותית ספציפית )לא בעיה פריפריאלית כמו‬
‫בעיה ברשתית‪ -‬מניחים שהרקע מוחי( שבאה לידי ביטוי בזיהוי פנים על רקע של אינטליגנציה‬
‫נורמלית וראייה תקינה‪ ,‬ללא בעיות של אינטלקט נמוך )לאוכלוסיות כאלה גם יש בעיה בזיהוי‬
‫פרצופים אבל זה בגלל הליקויים האחרים שלהם ולא בגלל ‪.(DP‬‬
‫‪ o‬בניגוד לאנשים עם פרוזופאגנוזיה נרכשת‪ ,‬לאנשים עם ‪ DP‬אין היסטוריה של פגיעות מוחיות‪.‬‬
‫בסריקת ‪ MRI‬המוח שלהם נראה תקין‪ ,‬אין פתולוגיה שניתן לצפות בה‪ .‬בהגדרה‪ ,‬אם ישנה בעיה‬
‫באזורים חזותיים החולים הם בעלי פרוזופאגנוזיה נרכשת ולא התפתחותית‪ .‬כשהמוח נראה תקין הם‬
‫מולדים‪.‬‬
‫‪ o‬כ‪ 2%-‬מהאוכלוסייה סובלים מ‪.DP-‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫אבחון פרוזופאגנוזיה התפתחותית‪:‬‬

‫את ההתקדמות הגדולה ביותר בנוגע להבנה שמדובר בתופעה שכיחה‪ ,‬ניתן לזקוף לזכות חוקר בשם‬
‫‪ Duchaine‬שמתעסק בפרוזופאגנוזיה ופתח אתר שבו ניתן לעבור אבחון לבעיה )‪ .(faceblind.org‬אנשים‬
‫שמוגדרים חריגים ביותר בביצוע שלהם מוגדרים כפרוזופאגנוסטים ומציעים להם להשתתף בניסויים‪.‬‬
‫אבחון‪ :‬האבחון ש‪ Duchaine-‬מציע הוא לא אבחון מקל אם נסתכל עליו בהשוואה למבחן הקלאסי לאבחון‬
‫פרוזופאגנוזיה‪ .‬המבחן הקלאסי נקרא ‪ ,Benton test of facial recognition‬בו מראים לנבדק תמונת פנים‬
‫שאותה הוא צריך להתאים לאחת מששת התמונות האחרות שמוצגות לפניו‪.‬‬

‫פרוזופאגנוסטים לא מסתכלים על פנים כמונו‪ ,‬הם לא רואים את הפנים כישות הוליסטית )עד כדי כך שלא‬
‫משנה להם אם הפנים הן במנח הפוך או רגיל(‪ ,‬אלא הם מתמקדים בעיקר על פיצ'רים‪ .‬אם יש הרבה פיצ'רים‬
‫לפנים המבחן עושה הערכת חסר לבעיה שלהם‪ ,‬משום שפרוזופאגנוסטים יוכלו לזהות את הפנים על פי‬
‫פיצ'רים בעוד שאנשים לא פרוזופאגנוסטים יתמקדו בפנים באופן כללי ולא בפיצ'ר אחד )למשל הם יתמקדו‬
‫על שיער(‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬מבחן טוב יותר הוא ה‪ .Cambridge face memory test (CFMT)-‬במבחן זה אין רמזים כמו סגנון שיער‬
‫שאנשים פרוזופאגנוסטים יכולים להיות מושפעים מהם‪ .‬בנוסף‪ ,‬זהו מבחן זיכרון – התמונה של הפנים‬
‫מופיעה‪ ,‬נעלמת כך ש צריך לשמור ייצוג שלה בזיכרון טווח קצר ורק לאחר מכן לערוך התאמה‪ .‬מכיוון שזה‬
‫מבחן זיכרון‪ ,‬הוא לא מאפשר השוואה אנליטית הדרגתית )כאמור‪ ,‬הם צריכים לשמור ייצוג של התמונה‬
‫ולהשוות אליו(‪ ,‬בניגוד למבחן בנטון‪.‬‬

‫דרך נוספת לאבחן פרוזופאגנוזיה היא להראות לנבדקים תמונות פנים של אנשים מוכרים בתרבות שלהם‬
‫ולבדוק האם הם מזהים אותם‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫המאפיינים הפסיכו‪-‬סוציאליים של פרוזופאגנוזיה )‪:(Yardley et al‬‬

‫במשך זמן רב הניחו שאנשים עם ‪ DP‬הסתגלו היטב והצליחו לפצות על הבעיה שלהם באמצעות שימוש‬
‫בקונטקסט‪ ,‬רמזים‪ ,‬הקשרים וכדומה‪ ,‬כך שחשבו שהפרוזופאגנוזיה למעשה לא פוגעת להם בתפקוד )יש‬
‫אנשים שיש להם ‪ ,DP‬אך הם מגלים זאת בגיל יחסית מאוחר והם מספרים לעצמם שכנראה הם פחות טובים‬
‫בזיהוי פרצופים(‪ .‬ב‪ ,2008-‬חוקר בשם ‪ Yardley‬קיים פגישות עם אנשים בעלי ‪ DP‬בהן הם דיברו על החוויה‬
‫שלהם‪ ,‬והתיאורים שעולים הם מאוד דרמטיים‪ .‬מה שעולה מהרבה מהאנשים זה תמות שקשורות לביישנות‬
‫חברתית כרונית‪ ,‬חרדה וחרדה חברתית‪ .‬כמעט לכולם יש סיפורים שנעים בין מביך לטראומטי על מקרים‬
‫מביכים שקורים ברמה היום יומית‪ .‬למשל‪ ,‬מקרים בהם הם הציגו את עצמם במפגשים חברתיים לבני משפחה‬
‫או לחברים קרובים‪ .‬סיפור נוסף‪" :‬ירדתי מאוטובוס ומישהו עלה עליו ותפס אותי‪ ,‬ואני דחפתי אותו מדרכי‪,‬‬
‫ורק כאשר הוא פתח את פיו הבנתי שזו הייתה אמא שלי"‪.‬‬
‫כל זה משפיע להם על האישיות – הם הופכים למכונסים‪ ,‬סגורים‪ ,‬חרדתיים‪.‬‬
‫העדויות שלהם מראות שאפילו בלי שהם חשבו על זה באופן מודע‪ ,‬הם חיים במעגלים חברתיים קטנים‪.‬‬
‫האם ‪ DP‬היא ‪ face specific‬או ‪ ?domain general‬האם ניתן לשפר‪/‬לאמן את האנשים בזיהוי פנים?‬
‫אנשים רבים בעלי ‪ DP‬מראים ליקויים באספקטים כלליים יותר של הבחנה תוך קטגורית )לא של פרצופים(‪,‬‬
‫אך חלקם מראים הפרעה מאוד ספציפית עבור פנים‪ .‬זה מחזיר אותנו לוויכוח – האם זיהוי פנים זו מומחיות‬
‫ספציפית או שהיא רק חלק מזיהוי דברים באופן כללי?‬
‫‪ :Case Edward‬תואר על ידי ‪ .Duchaine‬הוא הראה זיהוי פנים נמוך אך זיהוי ‪ greebles‬נורמאלי‪ .‬רצו לבחון‬
‫האם הוא יצליח לזהות קטגוריה חדשה‪.‬‬
‫בגרף משמאל ניתן לראות שבמבחן זיהוי של פרצופים מפורסמים הביצוע שלו נמוך במיוחד )באדום(‪,‬‬
‫בהשוואה לנבדקי בקרה בריאים‪.‬‬
‫בגרף מימין‪ ,‬מוצגת היכולת שלו מול בריאים במשימת התאמת פנים‪ ,‬כאשר הפנים במנח רגיל או במנח הפוך‪.‬‬
‫בקרב נבדקי הבקרה‪ ,‬יש הבדל דרמטי כאשר הם רואים פנים רגילות לעומת הפוכות‪ ,‬בעוד שהביצוע של‬
‫אדוארד כמעט שווה בשני המקרים )מעט נמוך יותר למנח הרגיל(‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫אבל‪ ,‬כאשר מאמנים אותו להיות מומחה לזיהוי ‪ ,greebles‬כלומר להיות מומחה בהבחנה תוך קטגורית‬
‫)שהיא איננה פרצופים(‪ ,‬רואים שהוא מצליח‪ .‬ניתן לראות זאת בגרף השמאלי‪ :‬כל פס מראה את יכולת‬
‫הלמידה של הנבדק על פני ציר הזמן של סשנים של למידה‪ .‬אדוארד נמצא באמצע בהיבט הזה‪ .‬בגרף הימני‬
‫ניתן לראות את זמני התגובה‪ ,‬גם בהיבט הזה הוא ממוקם באמצע‪ .‬אין שום דבר שמראה שהוא חריג‪.‬‬

‫אבל‪ ,‬בזיהוי פרצופים הביצוע שלו מאוד לקוי‪ .‬יש פה חולה עם ‪ DP‬שמראה דיסוציאציה כפולה בין פנים‬
‫לאובייקטים מורכבים אחרים שדורשים הבחנה תוך קטגורית‪ .‬יש פה תימוכין לכך שיש הבחנה בין למידה של‬
‫פנים לבין למידה של אובייקטים‪.‬‬
‫מקרה אחר‪ ,‬של חולה בשם ‪,AW‬שלו אגנוזיה התפתחותית לאובייקטים ללא קושי בזיהוי פנים‪ .‬כלומר‪ ,‬הוא‬
‫מראה דיסוציאציה כפולה בין הפרעות התפתחותיות של זיהוי פנים וזיהוי אובייקטים – זה תומך בהפרדה בין‬
‫זיהוי פנים לאובייקטים‪.‬‬

‫בניסיון להבין מה הקושי הספציפי של פרוזופאגנוסטים שמבחין בין העיבוד שלהם לעיבוד של אנשים בריאים‪,‬‬
‫פותחו מספר מטלות קלאסיות שמאפיינות את אופן העיבוד‪.‬‬
‫נמצא שאנשים רגילים תופסים את הפנים באופן הוליסטי ולא כלקט קומפוננטים‪ .‬מדדים לעיבוד הוליסטי‪:‬‬
‫‪ :Face inversion .1‬משימת התאמת פרצוף לשתי תמונות פרצופים אחרות‪ ,‬כאשר הפנים במנח רגיל או‬
‫שהן הפוכות‪.‬נמצא שלאנשים בריאים קל יותר לבצע את המשימה כאשר הפנים הן במנח רגיל‪ ,‬למרות‬
‫שהפנים הן זהות בשני המנחים‪.‬‬

‫‪ :Composite face effect .2‬משימה שבה נבדקים מקבלים תמונת פנים חצויה באמצע‪ ,‬כאשר שני‬
‫החצאים יכולים להיות בדיוק אחד מעל השני או שחלק אחד מוסט הצידה‪ .‬המשימה היא להחליט‬
‫האם העיניים בחלק העליון זהות בשתי התמונות‪ .‬נמצא שלאנשים בריאים קל יותר לזהות שהעיניים‬
‫)או מאפיינים אחרים( זהות כאשר התמונות מוסטות‪ .‬הסיבה לכך היא שאנחנו מתקשים להסתכל על‬
‫חלק אחד מבלי לקחת בחשבון את השלם‪ ,‬כך שהחלק התחתון נכנס לתוך החישוב ומשנה את האופן‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫שבו אנו תופסים את עיני הדמות – למשל‪ ,‬אם החלק התחתון שונה גם העיניים יכולות להיראות לנו‬
‫שונות‪.‬‬

‫‪ :Part whole effect .3‬משימה שבה נבדקים מקבלים תמונת שתי תמונות פנים או שתי תמונות עיניים‪,‬‬
‫והם צריכים להחליט איזה מהעיניים תואמות לעיניים של תמונת פנים שמוצגת להם כדוגמה‪.‬‬
‫לנבדקים בריאים קל יותר להתאים כאשר הפנים ניתנות כשלם ולא כחלקים נפרדים‪ .‬כלומר‪ ,‬אנחנו‬
‫טובים יותר בזיהוי הפרטים כשהם מופיעים בקונטקסט של פנים שלמות‪.‬‬

‫אנשים עם ‪ DP‬ועיבוד הוליסטי‪:‬‬

‫‪ :Inversion effect ‬רוב האנשים עם ‪ DP‬מראים אפקט היפוך מופחת בהשוואה לנבדקי בקרה‪ .‬חלקם‬
‫אף טובים יותר כשהפנים הפוכות לעומת רגילות‪.‬‬
‫‪ :Composite face effect ‬הנתונים קצת פחות קונסיסטנטיים ‪ .‬חלק מראים את האפקט וחלק לא‪.‬‬
‫‪ :Part whole effect ‬פחות נחקר ב‪ ,DP-‬אך התוצאות מראות שיש ליקויים אצל ‪ ,DP's‬אך מהו מקור‬
‫הליקוי?‬
‫עיבוד הוליסטי ב‪ :DP-‬איזה חלק גורם ל‪?part whole effect-‬‬
‫כדי לגלות זאת‪ ,‬ערכו ניסוי על ‪ 38‬נבדקים בעלי ‪ .DP‬המשימה שלהם הייתה להתאים פיצ'רים )עיניים‪ ,‬אף‪ ,‬פה(‬
‫ב‪) probes‬המאפיינים יכולים להיות בפנים שלמות או רק מאפיינים בודדים( אל הפיצ'רים ב‪.target-‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫תוצאות‪ :‬אנשים עם ‪ DP‬הראו יתרון הוליסטי עבור הפה‪ ,‬והיעדר מוחלט של יתרון הוליסטי עבור אזור‬
‫העיניים‪ .‬באופן כללי‪ ,‬גם לבריאים וגם לנבדקים עם ‪ DP‬יש יתרון לשלם לעומת הקומפוננטים – ההבדל ניכר‬
‫כאשר פירקו את האפקט והסתכלו בנפרד על כל אחד מהמאפיינים‪ .‬גם לנבדקים עם ‪ DP‬וגם לבריאים יש‬
‫יתרון לזיהוי פה כאשר הוא מוצג בתוך תמונת פנים שלמה‪ ,‬בעוד שכאשר מציגים עיניים‪ ,‬לנבדקים עם ‪ DP‬אין‬
‫יתרון לשלם לעומת החלקים ואצל הבריאים יש יתרון לשלם‪ .‬הרבה מהעבודה הטבעית בסריקת פנים היא‬
‫סריקה של העיניים‪ ,‬לכן רואים את ההבדל הזה דווקא שם‪ .‬היכולת והיתרון של ראיית העיניים בהקשר של‬
‫הפנים זה מה שמבדיל בין החולים לבריאים‪.‬‬

‫הבסיס המוחי של ‪:DP‬‬

‫ההגדרה של ‪ DP‬דורשת היעדר נזק מוחי‪ ,‬אך האם ישנם מוחות טיפוסיים עם הבעיה? מה הבסיס המוחי‬
‫שיכול אולי להוות את הבסיס לאפקט?‬
‫אחת הדרכים לבדוק זאת היא ‪ -VBM‬פרוצדורה המבצעת ניתוח על נפח החומר האפור‪ .‬היא לא בודקת‬
‫אקטיבציה מוחית‪ ,‬אלא בודקת את העובי הקורטיקלי של אזורים שונים‪ .‬בודקים הרבה נבדקים‪ ,‬עושים‬
‫מיצוע של העובי הקורטיקלי שלהם ואותו ניתן להשוות לנבדקי בקרה‪.‬‬
‫נמצא כי לנבדקי בקרה יש יותר חומר אפור ב‪ superior temporal sulcus‬הימני והשמאלי ובאונה‬
‫הטמפורלית האנטריורית אינפריורית‪ ,‬בהשוואה לנבדקים עם ‪ – DP‬אלו אזורים שמעורבים בתפיסת פנים‪ .‬זה‬
‫לא משהו שניתן לראות על האינדיבידואל הספציפי עם ‪ ,DP‬אלא מגלים זאת רק כשבוחנים המון אנשים‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫בתמונה מטה‪ ,‬הנקודות הצהובות אינן של אקטיבציה‪ ,‬אלא הן "הנקודות החמות" בהן ישנם הבדלים בעובי‬
‫הקורטיקלי של החומר האפור‪ .‬לכאורה‪ ,‬ניתן לומר שזאת הסיבה לכך שאנשים עם ‪ DP‬לא מזהים פרצופים‪,‬‬
‫אך חשוב לזכור שמדובר בקורלציה‪ ,‬וקורלציה היא איננה סיבתיות‪ .‬הסבר אלטרנטיבי לבעיה יכול להיות‬
‫שהם לא חושבים מראש שהפנים הם אזור אינפורמטיבי‪ ,‬לכן הם משתמשים פחות באזור הזה ולכן העובי‬
‫הקורטיקלי משתנה‪ ,‬משום שהוא מושפע מניסיון‪ .‬אולי זאת לא הסיבה לפרוזופאגנוזיה אלא התוצאה שלה‪.‬‬

‫‪ :Reduced connectivity: diffusion tensor imaging study‬לעבודה זו יש אותה חולשה )קורלציה( אך היא‬
‫בעלת ממצאים מעניינים‪ :‬זוהי עבודה שעושה שימוש ב‪ imaging-‬שעוקב אחרי תנועת מולקולות המים שנעות‬
‫על האקסונים וכך עושה הדמיה של מסלולים עצביים‪ .‬הממצאים שלהם הם שה‪inferior longitudinal -‬‬
‫)‪ fasciculus (ILF‬וה‪ inferior fronto-occipito fasciculus (IFOF) -‬הם שני המסלולים העיקריים שעוברים‬
‫דרך ליבת אזור הפוזיפורם לקורטקס הטמפורלי והפרונטלי האנטריורי‪ ,‬בהתאמה‪.‬‬
‫הם השוו את המסלולים הללו אצל נבדקי בקרה )כחול( ואצל נבדקי ‪) DP‬אדום(‪ ,‬ורואים כי לנבדקים עם ‪DP‬‬
‫יש הפחתה דרמטית בעובי ובמסיביות של הקישוריות הזו‪.‬‬

‫שוב‪ ,‬האם זו הסיבה או התוצאה של ה‪ ?DP-‬בסופו של דבר המוחות של האוכלוסייה הזו הם שונים‪ .‬כדי‬
‫לשפר את הניסוי אפשר להכניס אלמנט התפתחותי ואז לראות אם יש שינוי בקישוריות על ציר הזמן‪ .‬אבל‪ ,‬זה‬
‫אומר שצריך לאבחן את הפרוזופאגנוזיה בגיל מאוד צעיר וכבר אז לבדוק את המוח‪ .‬אם רואים את ההבדלים‬
‫כבר מגיל מאוד צעיר‪ ,‬וההבדלים הולכים ומשתמרים‪ ,‬זה יחזק את הטיעון שיש פה עניין של סיבתיות –‬
‫שהקישוריות המועטה היא שגורמת לפרוזופאגנוזיה‪ .‬עבודה כזו טרם נעשתה‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫הפרעות נוספות הקשורות לזיהוי פרצופים‪:‬‬

‫‪ : Capgras syndrome.1‬החולה משוכנע כי אנשים אותם הוא מזהה )כגון בני זוג‪ ,‬הורים וכדומה( הם‬
‫למעשה מתחזים‪ .‬תיאור מהמצגת‪:‬‬

‫אחד הדברים שחושבים שקוראים בתסמונת הזו הוא שהמערכת החזותית מסתכלת על הדמויות ומזהה אותם‬
‫זיהוי אקספליציטי‪ ,‬כלומר הדמות נראית כמו הדמות שהם רגילים לראות‪ ,‬אבל הם חשים תחושה מוזרה לגבי‬
‫הדמות )‪) (uncanny‬כמו מה שחשים כלפי בובות במוזיאון שעווה(‪ .‬הם מרגישים שזאת לא הדמות באמת‪ ,‬זה‬
‫מתחזה או כפיל והם אומרים את זה לאנשים שהם מכירים כל החיים שלהם‪ .‬ההשערה היא שיש לנו שני‬
‫מסלולים במערכת הזיהוי‪:‬‬
‫‪ .1‬המסלול ה‪ = Overt-‬דרכו מזהים את הדמות‪.‬‬
‫‪ .2‬המסלול ה‪ – Covert -‬דרכו מקבלים את החוויה הרגשית של המוכרות כלפי הדמות‪.‬‬

‫שני המסלולים הללו מחוברים למערכת הלימבית‪ ,‬זוהי המערכת שנותנת לנו את התחושה הרגשית של‬
‫מוכרות‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫‪ ‬אצל אנשים עם תסמונת ‪ Capgras‬מניחים שהמסלול האוברטי עובד ואילו הקוברטי פגוע‪ .‬כך קורה‬
‫שהם מזהים את הדמות‪ ,‬אבל מרגישים נתק רגשי מכל מה שאמור בד"כ לקרות כשפוגשים אדם‬
‫מוכר‪ .‬אצל האנשים האלה הפרשנות לחידה של איך הדמות נראית כמו מי שאני מכיר אבל אני לא‬
‫מרגיש כלום כלפיה‪ ,‬היא שזאת למעשה לא הדמות שהם מכירים‪ .‬הפיתרון נשמע מופרך‪ ,‬אבל‬
‫כשחושבים על החוויה שלהם מבינים שהוא לא כזה‪.‬‬
‫‪ ‬אצל אנשים עם פרוזופאגנוזיה המערכת הקוברטית עובדת‪ ,‬אך האוברטית לא מתפקדת‪ .‬הם לא‬
‫מזהים ברמה המודעת‪ ,‬אבל כן יש זיהוי אימפליציטי‪ ,‬המוכרות נמצאת מתחת לפני השטח כי המסלול‬
‫הקוברטי עובד‪ ,‬אך הם לא חווים אותה‪.‬‬

‫‪ :Capgras syndrome – case DS‬תואר על ידי רמאצ'אנדרן‪ .‬מדובר בחולה עם פגיעה בילטראלית פריאטלית‬
‫פרונטאלית כתוצאה מתאונת דרכים‪ .‬האזורים הפרונטאליים מעורבים בבקרה‪ ,‬קבלת החלטות וכדומה‪,‬‬
‫וכאשר יש פגיעה בהם יש יותר נטייה לקבל את ההסברים הפנטסטיים שאין להם בעיה בלוגיקה אלא‬
‫בהסתברות‪.‬‬

‫הוא מזהה את אביו כמתחזה‪ .‬הוא אומר שהוא נראה כמו אבא שלו אבל הוא לא זה באמת הוא‪ .‬כששואלים‬
‫אותו למה הוא לא אבא שלו‪ ,‬הוא עונה שזה מה שמפתיע‪ ,‬למה שמישהו ירצה להתחזות לאבא שלו? הוא מוצא‬
‫רציונל תיאורטי לעניין הזה‪ ,‬ואומר שאבא שלו שכר אותו כדי שהוא ידאג לו‪ .‬זה לא אדם עם בעיה בביקורת‬
‫מציאות‪ ,‬הבעיה שלו היא פגיעה מוחית‪ .‬חשוב לשים לב שבאגנוזיה הבעיה היא לא בידע )שכחה של ידע(‪ ,‬אלא‬
‫ביכולת לגשת לידע בגלל ערוץ פגוע‪ ,‬במקרה הזה הערוץ הוא חזותי‪ .‬דרך שיחות טלפון האדם כן מזהה את‬
‫אביו‪ ,‬כלומר הערוץ האודיטורי תקין ולכן הוא כן מזהה אותו‪.‬‬
‫‪ DS‬הראה זיהוי תקין של הבעות פנים‪.‬‬ ‫•‬
‫זיהוי פנים ‪.14/16‬‬ ‫•‬
‫פעילות חשמלית עורית לפנים מוכרות לעומת פנים לא מוכרות‪ :‬אין הבדל מובהק‪ .‬אצל נבדקי בקרה‬ ‫•‬
‫נראה ספייק בעוררות כאשר הם יביטו על פנים מוכרות‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫לפיכך‪ ,‬ניתן לראות בתסמונת ‪ Capgras‬כתסמונת ההופכית לפרוזופאגנוזיה‪ .‬בבפרוזופאגנוזיה – אין זיהוי‬
‫אוברטי‪ ,‬אך זיהוי קוברטי כן מתרחש‪ .‬ב‪ – Capgras-‬יש זיהוי אוברטי אך אין זיהוי קוברטי‪ .‬התוצאות הללו‬
‫תומכות ברעיון שיש פה דיסוציאציה כפולה בין התסמונות‪.‬‬

‫‪ :Fre`goli syndrome‬החולה משוכנע שאנשים שנראים שונה הינם למעשה אותו אדם בתחפושת‪ .‬פגיעות‬
‫כוללות את האזורים הפרונטליים הימניים – מרכיב ‪ dysexecutive‬הינו נפוץ‪ .‬סינדרום זה יכול להיות‬
‫פסיכיאטרי במהותו‪ ,‬אך לא חייב להיות‪ .‬הוא יכול לבוא בעקבות פגיעה מוחית לאזורים הפרונטאליים‬
‫הימניים )מרכיב ‪ dysexecutive‬הינו נפוץ(‪ ,‬או אצל אנשים שמקבלים ‪) L-Dopa‬כמו חולי פרקינסון(‪ .‬כדי‬
‫לבדוק אם זה נובע ממצב פסיכוטי‪ ,‬בודקים האם ביקורת המציאות טובה והגיונית‪.‬‬

‫)‪ :Hyper-familiarity of faces (HFF‬החולה מזהה אנשים זרים כמוכרים‪ -‬ישנה חוויה חזקה של מוכרות‬
‫אף שמדובר בפנים חדשות‪ .‬פגיעות הן לרוב בצד שמאל ומערבות את האונה הטמפורלית )לרוב קשור‬
‫לאפילפסיה(‪ .‬לרוב הסימפטומים מתבטאים לאחר התקף אפילפטי‪.‬‬

‫דוגמה נוספת היא אדם שיודע איך החברה שלו נראית‪ ,‬אך רואה בחורות אחרות וחושב שזו היא‪ .‬זה נראה‬
‫הפוך מפרוזופאגנוזיה‪ ,‬בה אנשים הופכים להיות מכונסים ולא חברותיים כי הם לא מזהים אנשים שהם‬
‫מכירים – בתסמונת הזו אנשים ניגשים לאנשים לא מוכרים ומדברים איתם‪ .‬זה מזכיר דז'ה וו‪ ,‬אך הבעיה‬
‫היא בעצם בזיהוי פנים‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫מצגת ‪ – 6‬שפה ומוח – אפזיות‪:‬‬

‫קשה לחשוב על מאפיין אנושי יותר מהיכולת לדבר‪ .‬נסקור את ההפרעות הנוירופסיכולוגיות שפוגעות ביכולת‬
‫לדבר ולהבין שפה‪ .‬פגיעות כאלה מעלות שאלות על הקשר בין שפה לחשיבה – האם אנחנו יכולים לתאר את‬
‫עצמנו כיצורים חושבים ללא היכולת לדבר? עד כמה הדיבור החיצוני שלנו הוא הכרחי‪ ,‬או שהוא מבטא ביטוי‬
‫דיבור פנימי? מה החוויה של אדם שמאבד יכולת להבין‪/‬להפיק שפה? אנחנו לא חושבים בכלל על התהליך‬
‫הקוגניטיבי שעומד מאחורי מנגנון הפקת השפה )ואין לנו גישה אליו(‪ .‬אנחנו מתחילים להיות מודעים לזה רק‬
‫כאשר דברים משתבשים‪.‬‬
‫נראה כי הפרעות שפה יכולות לגרום להפרעות רגשיות‪ ,‬אך לא כל הפרעות השפה גורמות לאותן הפרעות‬
‫רגשיות – לעיתים אנשים יכולים להיות מאוד פגועים ונראה שזה כלל לא מפריע להם‪ .‬מן הצד השני‪ ,‬יש‬
‫פגיעות שפה שיוצרות מצגת דיכאונית‪.‬‬
‫נפתח ונסיים את המצגת בסרטון של שרה סקוט‪ ,‬אשר בגיל ‪ ,18‬בזמן שקראה מחזה לפני הכיתה בשיעור‬
‫באוניברסיטה‪ ,‬הפסיקה לדבר וחשה נימול וחוסר תנועה ביד ימין )סימפטומים קלאסיים(‪ .‬היא הובהלה לבית‬
‫החולים שם אובחנה כמי שעברה אירוע מוח איסכמי )שבץ שמאלי יחסית מאסיבי(‪ .‬היא הפכה את עצמה ל‪-‬‬
‫‪ case study‬ציבורי עבור אנשים אחרים‪ .‬זה אומנם נדיר לקבל שבץ בגיל כזה‪ ,‬אך לא נדיר ביותר‪ ,‬והיא רצתה‬
‫שאנשים ילמדו מהחוויה שלה‪.‬‬
‫בסרטון‪ ,‬די ברור שאין לה בעיה בהבנה של שפה‪ ,‬אלא בהפקת שפה‪ .‬ההפקה של השפה קצרה וטלגרפית‪ ,‬היא‬
‫לא משתמשת באוצר מילים עשיר או במילות קישור‪ ,‬שהיו הופכות את המשפטים שלה ליותר תקניים‪ .‬היא לא‬
‫מצליחה לומר מה שהיא רוצה‪ ,‬קשה לה לשלוף מילים – מתקבל הרושם שהיא יודעת מה היא רוצה להגיד‪ ,‬אך‬
‫היא לא מצליחה לבטא זאת במילים‪.‬‬
‫יש רושם מאנשים עם אפאזיה אקספרסיבית )לעומת רצפטיבית – לקבל(‪ ,‬כמו שרה סקוט‪ ,‬שהם יודעים מה‬
‫הם רוצים לומר‪ ,‬אך לא יודעים איך לומר זאת‪.‬‬
‫במידה ואנשים לא רכשו מעולם שפה טבעית ובעקבות זאת לא מצליחים לדבר‪ ,‬הבעיה שלהם תוגדר כבעיה‬
‫התפתחותית ברכישת שפה ולא כאפאזיה‪ .‬למשל‪ ,‬אחד המאפיינים של אוטיזם הוא שהילדים האוטיסטים לא‬
‫רוכשים שפה באופן תקני‪ .‬ישנן הפרעות שמגיעות בעקבות שינויים מטבוליים מוחיים שגורמים לילד שרכש‬
‫שפה‪ ,‬לאבד אותה‪.‬‬
‫אפזיה‪:‬‬
‫‪ o‬אפזיה היא הפרעת שפה )בהבעה או קליטה(‪ ,‬נרכשת‪ ,‬בעקבות פגיעה מוחית באזורי שפה בד"כ בצד‬
‫שמאל‪.‬‬
‫אטיולוגיה קלאסית לאפאזיה‪ :‬הגורם השכיח ביותר לאפזיה אקוטית הוא אירוע מוחי איסכמי )שבץ( בעורק‬
‫הצרברלי האמצעי השמאלי )‪ .(left middle cerebral artery‬גורמים נוספים‪ :‬דימום מוחי ו‪ – TBI-‬פגיעה‬
‫טראומטית בהמיספרה השמאלית‪.‬‬
‫‪ - Slowly progressive aphasia‬לעיתים אפזיה יכולה להיגרם כתוצאה מניוון‪ .‬במקרה כזה לא רואים בעיה‬
‫מיידית‪ ,‬אלא מדובר בתהליך הדרגתי שהולך ומצטבר על לקבלת אפזיה מלאה‪ .‬גם גידולים מוחיים יכולים‬
‫לגרום לאפזיה באותו האופן‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫‪ - Transient aphasia‬לעיתים ניתן לראות מצגת אקוטית של אפזיה‪ ,‬שלא באה על רקע פגיעה מוחית‪.‬‬
‫במקרים כאלה‪ ,‬מדובר באפזיה זמנית )‪ (transient aphasia‬שקורית בעקבות חסימה רגעית של כלי דם )‪,(TIA‬‬
‫מיגרנה או אפיזודות אפילפטיות‪ .‬אנשים שסובלים ממיגרנות יודעים לזהות מתי עומדת להגיע מיגרנה‪ ,‬כי הם‬
‫חווים אאורה – תסמונות נוירולוגיות מקדימות – הם מריחים ריח חריף ומוזר‪ ,‬חוויות סנסוריות )רואים זיג‪-‬‬
‫זגים(‪ ,‬בעיות שפתיות‪ .‬אחד ההבדלים בין מיגרנה לשבץ הוא שבמיגרנה יש סימפטומים חיוביים – עודף‬
‫סנסורי וחווייתי בעוד שבשבץ יש חסך‪ .‬בעוד שאנשים עם מיגרנה יראו צבעים וזיג זגים מישהו עם שבץ יראה‬
‫כתם שחור‪.‬‬
‫בשקופית ‪ 5‬ישנו סרטון שמדגים הפרעות דיבור שנגרמות כתוצאה ממיגרנה‪ .‬בסרטון מופיעה כתבת חדשות‪,‬‬
‫שמתחילה לדבר באופן מוזר‪ .‬נראה שהיא מבינה שהמלל שהיא מוציאה הוא בלתי מובן‪ .‬היא הובהלה לבית‬
‫החולים מחשש לשבץ‪ ,‬אך גילו שמדובר במיגרנה‪ ,‬וההפרעה השפתית הייתה חלק מהאאורה שלה )היא אמרה‬
‫שקדם לאירוע כאב ראש(‪.‬‬

‫‪ o‬אפזיות בדרך כלל יוצרות פגיעה בכל אופני השפה‪ ,‬הן בשפה המדוברת והן בשפה הכתובה‪.‬‬
‫‪ o‬כדי לאבחן אפאזיה צריך לשלול בעיות אלטרנטיביות‪:‬‬
‫‪ .1‬בעיה מוטורית )דיסארטריה(– זוהי לא בעיה של תכנון שפה‪ ,‬כלומר מה שהאדם רוצה להגיד‪ ,‬אלא‬
‫בעיה בשליטה על המכניזם שמפיק שפה )קושי בשליטה על שרירים שמפיקים דיבור(‪ .‬זה לא שונה‬
‫מבעיות מוטוריות אחרות‪.‬‬
‫בעיה מוטורית נוספת היא אפראקסיה – לא מצליחים להפיק תנועות שיש להן ‪.sequence‬‬
‫‪ .2‬בעיה תפיסתית – חירשות‪ ,‬עיוורון ואף אגנוזיה‪.‬‬
‫‪ .3‬בעיית חשיבה – סכיזופרניה ודמנציה גם קשורות לבעיות בשפה‪ .‬אצל סכיזופרנים רואים דיבור‬
‫אסוציאטיבי‪ ,‬המצאת מילים‪ .‬הסימפטומים השליליים שלהם הם דווקא המעטה בדיבור‪.‬‬

‫מונחים וסימפטומים שכיחים‪:‬‬

‫פרגמאטיקה‪ :‬היכולת להבין תקשורת מתוך קונטקסט‪ .‬הידע הקונטקסטואלי על העולם המאפשר תקשורת‬
‫מילולית‪ :‬הבנת ההקשר שבו המשפט נאמר‪ ,‬מסרים מורכבים‪ ,‬חוש הומור‪.‬‬
‫פרוזודיה‪ :‬מאפשרת העברת מסר מעבר למשמעות הישירה של המילים‪ ,‬על ידי‪:‬‬
‫‪ o‬קצב‬
‫‪ o‬גובה צליל‬
‫‪ o‬אינטונציה‬
‫‪ o‬עוצמה‬
‫‪ o‬דגשים‬
‫‪ o‬הפסקות‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫אנומיה‪:‬‬
‫זוהי הפרעה בשיום ספונטני או בקונפרונטציה – כאשר מעמתים את החולה עם מטלה )אומרים למטופל –‬
‫"איך קוראים לדבר הזה?"(‪ .‬האנומיה גוררת אחריה סימפטום בשם ‪ – circumlocution‬שימוש לא נחוץ‬
‫בהמון מילים כדי לומר משהו שניתן לומר אותו יותר בבהירות ויותר בישירות‪ ,‬על ידי שימוש בפחות מילים‪.‬‬
‫אנשים עם אנומיה לומדים מהר "להחליף ערוצים"‪ ,‬הם יגידו משהו אחר שיגיע לאן שהם רצו‪ ,‬כי הערוץ‬
‫הקודם "נתקע" ‪.‬‬
‫‪ ‬מופיעה כתסמין בכל סוגי האפאזיה ולעיתים מופיעה כתסמונת מבודדת – ‪.anomic aphasia‬‬
‫אנומיה בשפת הסימנים‪ :‬בעיות עם מילים אך לא עם מחוות )‪ ,(gestures‬גם כאשר התנועות מאוד דומות‪.‬‬
‫אצל אנשים שמשתמשים בשפת הסימנים יש הבחנה בין תנועות שמסמלות מילים לבין תנועות אחרות‪ .‬לאחר‬
‫שבץ‪ ,‬רואים שאין להם בעיה להזיז את הידיים בכיוון הרצוי )לעשות מחוות‪ ,‬למשל להניע את הידיים‬
‫בעצבים(‪ ,‬כל עוד זה לא נעשה בהקשר שפתי‪ .‬כשהתנועה היא בהקשר שפתי‪ ,‬הם נתקעים‪.‬‬
‫לעיתים יכולה להיות סימן לאפזיה הדרגתית‪ :‬במקרה כזה‪ ,‬זה מצביע על דפוס פגיעה התפתחותי יותר )ניוון‬
‫למשל(‪.‬‬
‫בשקופית ‪ 10‬ישנו סרטון של אישה שסובלת מאנומיה‪ .‬מראים לה ציור של מסור ומבקשים ממנה לומר מה זה‪.‬‬
‫ברור לחלוטין שהיא איננה אגנוסטית‪ ,‬היא יודעת מהו האובייקט‪ ,‬היא יכולה לומר מתי משתמשים בו ומתי‬
‫היא ראתה אותו והאם יש לה אותו )היא אומרת את כל הידע שיש לה לגביו‪ ,‬חוץ מאת שמו(‪ .‬המאבחן עושה‬
‫תרגיל "משעשע" – הוא אומר את המילה מול הפנים שלה – "‪ – "you saw it‬אבל זה לא עוזר לה‪ .‬כשהיא סוף‬
‫סוף באה להפיק את המילה שהיא רצתה‪ ,‬היא לא אומרת את המילה הנכונה‪ ,‬אלא ‪.socks‬‬
‫אין לה בעיה במשמעות של המילים‪ ,‬אלא יש לה בעיה לגשת אל היחידה הפונולוגית המתאימה‪ ,‬החיבור בין ה‪-‬‬
‫‪ naming‬וה‪ meaning-‬לא קיים אצלה‪.‬‬

‫אגרמטיזם‪:‬‬
‫‪ o‬דיבור "טלגרפי"‪ :‬ראינו בסרטון של שרה‪.‬‬
‫‪ o‬שימוש מועט מאוד ביחס "דקדוקיות" )עם‪ ,‬את‪ ,‬אל( – כן ניתן להבין מה שהם אומרים אך הסיפור‬
‫מאד דל‪ .‬דוגמה מהמצגת‪:‬‬

‫‪ o‬קושי בהבנת משפטים מורכבים – בעיקר משפטים סבילים‪ .‬למשל‪" :‬הנמר‪ ,‬שנרדם בעשב‪ ,‬נטרף על‬
‫ידי האריה" –אדם עם אפזית ברוקה לא יבין את זה‪ ,‬למרות שהוא כן יכול להפיק שפה )היה סרטון‬
‫שראינו את זה בו(‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫פראפזיה – ‪ :Paraphasia‬כאשר אנו רוצים לומר מסוימת‪ ,‬אך מה שיוצא לנו היא לא המילה הנכונה‪.‬‬
‫פראפזיה פונולוגית – החלפת מילה במילה אחרת שמכילה לפחות חלק מהפונמות המקוריות‪ ,‬כך‬ ‫•‬
‫שיש שימוש צלילי‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬נשמע שיש מרכיבים צליליים של המילה המקורית‪ .‬בסרטון‬
‫שראינו האישה בעלת האנומיה הופכת את המילה מסור למילה גרב‪ -‬זוהי פראפזיה פונולוגית‬
‫קלאסית‪ .‬דוגמאות נוספות‪:‬‬
‫מתחתנת ‪ <-‬מתחנקת‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫שולחן‪ <-‬שולחם‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫פראפזיה נאולוגיסטית – החלפת מילה במילת ג'יבריש לא אמיתית‪ .‬המילים שיופקו הן מומצאות‪-‬‬ ‫•‬
‫נאולוגיזם )רואים גם אצל סכיזופרנים(‪ .‬הנאולוגיזמים יוצאים בצורה ספונטנית‪ ,‬מהירה ובד"כ‬
‫שוטפת‪ .‬לאנשים יש רפרטואר של נאולוגיזמים שהם יודעים לחזור אחריו‪.‬‬
‫ברווז‪ <-‬קמלוד‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫בית‪ <-‬גלמצת‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫פראפזיה וורבלית‪/‬סמנטית – החלפת מילה במילה קשורה סמנטית‪.‬‬ ‫•‬
‫שלוש ‪ <-‬חמש‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫מרפק‪ <-‬ברך‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫מבחינה קלינית מקובל לחלק את האפזיות לשתי קטגוריות רחבות ‪:fluent VS. Non-fluent -‬‬
‫אפזיות שוטפות מאופיינות בשטף מילולי‪ ,‬הגייה קלה ופרוזודיה תקינה )אותו ניגון שפתי שאיננו עשיר אצל‬
‫אפאזים אקספרסיביים(‪ .‬אין מאמץ בהפקת השפה )בשונה משרה סקוט שרואים אצלה את המאמץ(‪.‬‬
‫אפאזיות לא שוטפות מאופיינות בדיבור מועט‪ ,‬מאמץ הפקתי ופרוזודיה לקויה‪.‬‬

‫ניתן למיין את האפזיות לפי השאלות הבאות‪ :‬שוטף או לא? יש הבנה או לא? יש יכולת חזרה או לא? כל פרט‬
‫קטן יכול לעזור לאבחן בין סוגי אפזיות שונים‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫עץ החלטות עבור סיווג של אפזיה‪:‬‬

‫הסיווג הראשון של האפזיות הוא שוטף או לא שוטף‪ .‬הסיווג הבא הוא הבנה אודיטורית טובה או גרועה‬
‫והסיווג האחרון הוא יכולת חזרה על הנאמר‪.‬‬
‫אפזיות שוטפות‪ :‬וורניקה‪ ,‬טרנסקורטיקלית‪-‬סנסורית‪ ,conduction ,‬אנומיה‪ .‬הפגיעות הן באזורים יותר‬
‫אחוריים‪.‬‬
‫אפזיות לא שוטפות‪ :‬גלובלית‪ ,‬טרנסקורטיקלית מעורבת‪ ,‬ברוקה‪ ,‬טרנסקורטיקלית מוטורית‪ .‬הפגיעות הן‬
‫באזורים קדמיים יותר‪.‬‬

‫מאפייני אפזית ברוקה‪(Motot aphasia, expressive aphasia, influent aphasia) :‬‬

‫כיום משתמשים פחות בשם אפזית ברוקה‪ ,‬משום שהקישור לאזור המוחי ולהפרעה הוא לא אחד לאחד‪.‬‬

‫‪ o‬שטף ירוד‬
‫‪ o‬מאמץ הפקתי ניכר – יודעים מה הם רוצים לומר‪ ,‬לא יודעים כיצד לומר זאת‪.‬‬
‫‪ o‬הבנה תקינה )לא לגמרי נכון( – עד שנות ה‪ 70-‬חשבו שבאפזית ברוקה ההבנה תקינה‪ ,‬והבעיה היא רק‬
‫בהפקת שפה‪ .‬מאז התברר כי לפגועי ברוקה יש קשיי תחביר במיוחד במשפטים מורכבים‪ ,‬סבילים‬
‫)בעיה בהבנת משפטים סבילים(‪ .‬הם נמצאים בסבירות נמוכה לומר משפטים כאלה‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫בשקופית ‪ 17‬ישנו סרטון על אדם שעבר שבץ ומאז סובל מבעיית שפה‪ ,‬יש לו קושי בהבנה ובהפקת שפה‪ .‬הוא‬
‫מבין רק פעלים ושמות עצם‪ .‬בסרטון אמרו שהוא לא שומע מילים אחרות פרט לשמות עצם ופעלים‪ ,‬צריך‬
‫לסייג את זה כי אם זה היה המצב הוא לא היה נותן תשובה כלל )כי הוא לא שומע כביכול(‪ ,‬אך הוא משיב‬
‫לשאלות ואמר שהוא לא יודע‪.‬‬
‫‪ o‬חזרה לקויה – מתקשים לחזור אחרי הנאמר להם‪.‬‬
‫‪ o‬אגרמטיזם‬
‫‪ o‬בעיות בכתיבה – מראים לנבדקים ציור קומיקס ומבקשים מהם לכתוב את מהלך האירועים‪.‬‬
‫בכתיבה‪ ,‬רואים רפליקציה של הדיבור הטלגרפי והאגרמטיזם‪.‬‬

‫מה בנוגע לשפה פנימית?‬

‫האם אנשים עם אפאזית ברוקה מצליחים לחשוב על המילים שהם רוצים לומר‪ ,‬והקושי שלהם הוא נטו‬
‫בהפקה של המילים? דיבור פנימי יכול לעזור בתכנון של פעולות מורכבות‪ ,‬אנחנו מכווינים את עצמנו בעזרתו‪.‬‬
‫זה נורא בעייתי לנסות להבין מה הדיבור הפנימי של אנשים עם אפאזית ברוקה‪ ,‬בין היתר משום שהם לא‬
‫מדברים‪ ,‬לכן בדקו זאת בעזרת מטלה אימפליציטית‪.‬‬
‫במחקר התנהגותי‪ ,‬עבודה של גבע ב‪ ,2011-‬בחנו ‪ 27‬אנשים עם אפאזיה בעקבות שבץ ו‪ 27-‬נבדקי בקרה‬ ‫•‬
‫בריאים‪ ,‬על מגוון משימות שפתיות‪ ,‬הכוללות מבחני חריזה של דיבור פנימי‪ .‬המבחן הזה לא דורש‬
‫מהנבדקים לדבר‪ ,‬אבל בכדי לחשוב האם משהו חורז עם משהו אחר‪ ,‬או לא‪ ,‬הנבדק צריך לעשות‬
‫דיבור פנימי‪ .‬בהשוואה לנבדקי הבקרה‪ ,‬מצאו שיש לנבדקים הפגועים קושי בדיבור פנימי וחיצוני‪,‬‬
‫והביצוע בשניהם היה בקורלציה קרובה‪ .‬נמצא שהתסמינים הללו מופיעים בעיקר בעקבות פגיעה‬
‫באזורים פרונטליים – ‪ Left pars opercularis‬ב‪ inferior frontal gyrus -‬ולחומר הלבן הסמוך ל‪-‬‬
‫‪.left supramarginal gyrus‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫מיקום הנזק באפאזיית ברוקה‪ :‬לכאורה‪ ,‬השאלה לא מובנת‪ ,‬הרי המיקום של אפאזית ברוקה הוא באזור‬
‫ברוקה ב‪ , inferior frontal gyrus-‬שנקראים גם אזורי ברודמן ‪ .44,45‬אבל‪ ,‬האם ההגדרות הנוירואנטומיות‬
‫של ברוקה מחזיקות גם היום עם שיטות ההדמיה המשוכללות? הרי ברוקה עבד על המוח בניתוח שלאחר‬
‫המוות ואף לא ביצע לו דיסקציה‪ ,‬אלא השאיר אותו שלם מפני שניתן היה לראות מבחוץ את האזור הפגוע‪.‬‬
‫בשנת ‪ Dronkers 2007‬לקחה את שני המוחות עליהם דיווח ברוקה ובחנה את מיקום הנזק המדויק‪ .‬היא‬
‫ניסתה לאבחן ולאפיין את האזור הפגוע‪.‬‬
‫‪ ‬אזור ברוקה כולל את ה‪) pars opercularis -‬אזור ברודמן ‪ (44‬ו‪) pars triangularis -‬אזור ברודמן‬
‫‪.(45‬‬
‫החוקרת סרקה את המוחות ב‪ MRI-‬ומצאה כי הנזק במוח החולה הראשון נראה רחב יותר מהתיאור של‬
‫ברוקה‪ .‬כלומר‪ ,‬ללא דיסקציה ברוקה לא היה מצליח לרדת לעומק הפגיעה‪ .‬הפגיעה שלו נראית לעין והיא‬
‫נמצאת באונה הפרונטלית האינפריורית‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש לו פגיעה גם ברמה התת קורטיקלית )פוטמן‪ ,‬קאודייט‬
‫נוקלאוס‪ ,‬אינסולה(‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬גם ה‪ ,superior longitudinal fasciculus -‬שהולך מקצה אחד לשני של‬
‫המוח‪ ,‬גם פגוע משמעותית‪ .‬לכן‪ ,‬קצת קשה לומר שרק אזור ברוקה הוא הפגוע‪ .‬הנזק במוח החולה השני לא‬
‫כולל את אזור ברוקה‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫למרות שפגיעות לאזור ברוקה לבדו עשויות לגרום להפרעת דיבור זמנית‪ ,‬הן לא גורמות לבעיית דיבור חמורה‬
‫ומתמשכת לאורך זמן‪ .‬לפיכך‪ ,‬ישנה אפשרות שהיעדר דיבור פרודקטיבי הושפע גם מהפגיעות לאזור של ה‪-‬‬
‫‪.superior longitudinal fasciculus‬מכאן אנו למדים שברוקה אינו האזור האחראי הבלעדי להפקת שפה‪.‬‬
‫‪:Rethinking Broca's area‬‬
‫‪ .1‬משמעות פגיעה באזור ברוקה אינה בהכרח אפזית ברוקה‪ ,‬ובאופן דומה‪ ,‬משמעות אפזית ברוקה אינה‬
‫שישנה פגיעה באזור ברוקה‪.‬‬
‫‪ .2‬ההגדרה של ההגבלה למספר אזורים מוחיים מצומצמים במודל הקלאסי‪ ,‬עושה הערכת חסר דרמטית‬
‫למספר ולחלוקה של האזורים המוחיים שכיום יודעים שהם בעלי תפקיד מכריע בהבנת ובהפקת שפה‪.‬‬

‫למרות שהמודלים המוקדמים של השפה הם מודלים שמסתכלים על אזורים קטנים במוח‪ ,‬ומגדירים אותם‬
‫כאזורי שפה – ברוקה וורניקה‪ ,‬וטוענים כי הם מחוברים ביניהם על ידי ה‪) arcuate fasciculus -‬צבר סיבים(‪,‬‬
‫התמונה כיום היא בוודאי לא כל כך פשוטה‪ .‬בתמונה מטה צבועים האזורים המעורבים בתפקוד שפה‪ .‬נראה‬
‫כי חלקים מאוד נרחבים מההמיספרה השמאלית מעורבים בשפה כך או אחרת‪ ,‬בוודאי שלא מדובר רק על‬
‫פגיעה נקודתית באזור כזה או אחר שגורמת להפרעות בתפקוד השפה‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫כדי להפריע לתפקודי השפה‪ ,‬כמובן שלא ניתן לעשות ניסויים של פגיעה באזורים מוחיים‪ ,‬אך יש שיטות שניתן‬
‫להשתמש בהן על מנת לדמות זאת‪:‬‬
‫‪ – TMS .1‬שיטה לא כל כך מדויקת כי כשמגרים אזור מסוים‪ ,‬ניתן להעריך מהו האזור המגורה‪ ,‬אך לא ניתן‬
‫לדעת מיהו בוודאות‪.‬‬
‫‪ - Direct cortical stimulation .2‬גירוי רקמה מוחית ספציפית באמצעות אלקטרודה‪ .‬זוהי שיטה מדויקת‬
‫יותר בהשוואה ל‪ ,TMS-‬ומשתמשים בה בעת ניתוחים להסרת גידולים מוחיים‪ ,‬כדי לוודא שלא מסירים‬
‫לחולים אזורים ששייכים לתפקודי שפה‪ .‬אמנם לא מדובר על אוכלוסייה בריאה‪ ,‬אך לפני הניתוח האנשים‬
‫הללו לא סבלו מבעיות שפה‪ ,‬לכן כן ניתן להסיק מסקנות מהניסוי על כלל האוכלוסייה‪.‬‬
‫החוקרים השתמשו בשיטה זו על ‪ 165‬מטופלים שעברו מיפוי טרם הוצאת גידולים‪ .‬ראשית‪ ,‬החוקרים מגרים‬
‫את הקורטקס המוטורי והסנסורי כדי לראות שהכל תקין אצל הנבדקים‪ .‬גירוי אזור סנסורי גורם לאנשים‬
‫לתחושת דגדוג ואילו גירוי אזור מוטורי גורם לפגיעה ביכולות לבצע פונקציות מוטוריות )יש אנשים‬
‫שכשמגרים להם את ה‪ FFA-‬הם "רואים" עיניים ופרצופים(‪.‬‬
‫בזמן הגירוי באזורים המוחיים השונים‪ ,‬נותנים למטופלים משימות שפתיות‪ .‬החוקרים גילו שכאשר הם גירו‬
‫את הקורטקס הפרה‪-‬מוטורי הוונטרלי )‪ ,(ventral pre-motor cortex‬נגרמה לחולים הפסקת דיבור או‬
‫אנומיה‪ .‬אזור זה נמצא קרוב לאזור ברוקה‪ ,‬אבל זה לא אזור ברוקה‪ .‬כאשר הם הניחו אלקטרודה על אזור‬
‫ברוקה לא הייתה פגיעה לדיבור‪ .‬המאמר הזה הוא מסמר נוסף בארון הקבורה של ברוקה‪ ,‬כאזור שפתי שאמור‬
‫לעמוד בפני עצמו‪) .‬אנו יודעים שאזור ברוקה מעורב בתחביר של משפטים‪ ,‬אך זה לא בהכרח קשור ליכולת‬
‫שלנו להפיק שפה‪ ,‬שזה המאפיין הדרמטי ביותר של אפאזיה אקספרסיבית(‪.‬‬

‫אפאזית וורניקה – אפאזיה שוטפת ‪:(Sensory (perceptive) aphasia, fluent aphasia) -‬‬
‫‪ o‬הפרעה בהבנת שפה – כשמבקשים מהם לעשות משהו הם לא מבינים את הפקודה או שעושים משהו‪,‬‬
‫אך לא את מה שהתבקש מהם‪.‬‬
‫‪ o‬דיבור שוטף‪.‬‬
‫‪ o‬פרפזיות פונמיות‪ ,‬ורבליות וסמנטיות )מפיקים אותן באופן שוטף(‪.‬‬
‫‪ o‬נאולוגיזם –עד ז'רגון )ממציאים לעצמם ז'רגון שפה משלהם(‪ .‬מפיקים נאולוגיזמים בשטף וללא‬
‫מאמץ‪.‬‬
‫‪ o‬הפרעה בחזרה )קושי בהבנה של משימות(‪.‬‬
‫‪ o‬האינטונציה של השפה שלהם )פרוזודיה( הרבה יותר תקינה מאשר אצל חולי הברוקה‪ ,‬אצל‬
‫האחרונים הדיבור יותר שטוח‪.‬‬

‫בשקופית ‪ 27‬ישנו סרטון על אדם שהיה בעבר רופא שיניים‪ .‬הוא מדבר שוטף‪ ,‬לא נתקע‪ .‬באופן פרדוקסלי‪,‬‬
‫השטף הזורם של השיחה שיש לאנשים עם אפאזית וורניקה לא מקדם שום דבר בשיחה‪ .‬יש קצת אקולליה‪,‬‬
‫הוא חוזר על דברים שנאמרו לו באופן ספונטני )לא התבקש לעשות כן(‪ .‬מה ניתן לומר עליו לעומת שרה סקוט?‬
‫לא ברור אם הוא מבין את השאלות‪ ,‬הוא לא מודע לזה שהשואלת לא מבינה אותו‪ ,‬המצב הרגשי שלו נראה‬
‫תקין לעומת האווירה המדוכדכת ששררה בסרטון של שרה‪ .‬אצל אנשים עם אפאזיית ברוקה רואים המון‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫תסכול‪ ,‬משום שהם לא מצליחים להפיק את מה שהם רוצים לומר‪ .‬בניגוד לכך‪ ,‬לא נראה דכדוך אצל אנשים‬
‫עם אפאזית וורניקה‪ ,‬הדברים עוברים בצורה חלקה‪ .‬גם באפאזיית וורניקה‪ ,‬כמו באפאזיית ברוקה‪ ,‬יש יכולת‬
‫להבין חתיכות של משפטים‪.‬‬
‫בשקופית ‪ 28‬ישנו סרטון נוסף‪ .‬האיש בסרטון לא מבין את מה שהדוברת אומרת‪ ,‬ונראה שהוא לא כל כך מודע‬
‫לכך שהתשובה שלו לא הגיונית‪ .‬השיחה זורמת‪ ,‬אין אווירת תסכול‪ ,‬הוא חושב שהוא ענייני‪.‬‬
‫לאנשים עם אפאזית וורניקה אין את היכולת לשמוע את המילים שהם בעצמם אומרים ולנטר אותן‪ ,‬כלומר‬
‫להגיד שמה שהם אומרים איננו הגיוני‪ -‬בשונה מהכתבת שסבלה מהפרעת דיבור‪ ,‬אצלה ראינו שהיא מבינה‬
‫שמה שהיא אומרת הוא מוזר‪.‬‬

‫מיקום הנזק באפזית וורניקה‪:‬‬

‫אזור וורניקה ממוקם‪ ,‬באופן מסורתי‪ ,‬בחלק הפוסטריורי של ה‪ .superior temporal gyrus (STG) -‬הספרות‬
‫מדברת על אזור ורניקה כאזור המדויק של האפזיה‪ ,‬אך מתוך מטא אנליזה של למעלה מ‪ 100-‬עבודות הדמיה‬
‫שבדקו אקטיבציה מוחית בתגובה לשמיעת פונמות‪ ,‬מלים וביטויים‪ ,‬ככל הנראה מדובר על אזורים קדמיים‬
‫יותר‪ .‬אזור ורניקה כנראה מעורב במטלה הכוללת פונמות בודדות‪ .‬ככל שמדובר ביחידה שמיעתית ארוכה‬
‫יותר‪ ,‬כלומר מילים וביטויים‪ ,‬הפעילות היא קדמית יותר‪ .‬זה אומר לנו משהו על הפרדיקציות לפגיעה‬
‫סלקטיבית בורניקה‪ .‬כך אנו מתרחקים מהגישה החזקה של הלוקליזציה‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫תסכול ומודעות באפזיה‪:‬‬

‫‪ o‬אנשים עם אפזיית ברוקה מגיבים בתסכול רב ודיכאון ולעיתים מתפרצים ב‪catastrophic reaction-‬‬
‫כשהם מתוסכלים ממשימה‪ .‬לדוגמה‪:‬‬

‫‪ o‬לעומת זאת אנשים עם אפזית וורניקה הם בדרך כלל רגועים ואדישים למצבם ורבים לא מראים‬
‫מודעות לעצם וחומרת הפגיעה‪.‬‬
‫החוויה של להיות בעל אפזית וורניקה‪ :‬בחינת שפה עם ‪ ultra selective wada‬לעורק הצרברלי האמצעי‬
‫השמאלי‪:‬‬
‫בד"כ קשה "להגיע" אל חולים הסובלים מבעיית מודעות‪ ,‬ועד שהם משתפרים ונמצאים במצב טוב יותר של‬
‫ניהול שיחה‪ ,‬קשה להם לשחזר את מה שהיה בעבר‪ .‬בעזרת הפרוצדורה של ה‪ ultra selective wada-‬הופכים‬
‫אדם בריא‪ ,‬באופן זמני‪ ,‬לאדם עם אפזיית ורניקה‪ .‬אחרי הפגיעה המכוונת הזו‪ ,‬מחזירים אותו חזרה למצב‬
‫הקודם והתקין‪ ,‬ומבקשים ממנו לספר על מה שהוא חווה‪ .‬מתוך זה נוכל ללמוד על הפער בין מה שהוא חושב‬
‫שקרה לבין מה שאנו תיעדנו בפועל‪.‬‬
‫‪ o‬לאחר הפרוצדורה‪ ,‬המטופל זכר שהדיבור שלו לאורך ההרדמה היה שוטף ומובן‪.‬‬
‫‪ o‬מבחן ‪ :1‬ביקשו מהאדם לשיים חיות‪ .‬זה מה שהוא הפיק‪"one, abril, abril, magardy, amigdal, :‬‬
‫"‪ .(brazair, try to get in, animal, animal, try and reach‬הוא מצליח לתת רשימת מילים בצורה‬
‫שוטפת‪ ,‬אך הן חסרות היגיון לחלוטין‪ ,‬ובחוויה שלו זה לא כך‪ .‬המטופל כלל לא זכר את המשימה הזו‬
‫אחרי הפרוצדורה‪.‬‬
‫‪ o‬מבחן ‪ :2‬שיום תמונות‪ .‬הראו למטופל תמונה של מחבט טניס וביקשו ממנו לתאר את התמונה‪ .‬לאחר‬
‫הפרוצדורה‪ ,‬המטופל הצהיר‪" :‬אני לעולם לא אשכח את מחבט הטניס‪ .‬התאמצתי מאוד לנקוב בשם‬
‫התמונה‪ ,‬ידעתי מה אני רוצה לומר‪ ,‬אך לא הצלחתי למצוא את המילים"‪ .‬במהלך הפרוצדורה‪ ,‬הוא‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫קרא למחבט ”‪ .“perkbull‬המטופל ממשיך לדווח‪:‬‬

‫בפועל‪ ,‬החוקרים אומרים שכל השיחה הזו שהוא מדווח עליה כלל לא התרחשה והוא לעולם לא אמר‬
‫מחבט טניס‪ .‬המטופל היה מסוגל לקבוע מה היה טבע המשימה‪ ,‬לנסות להוציאה לפועל‪ ,‬ולנטר את‬
‫עצמם – גם אם באופן לא יעיל‪ .‬התיאור שלו מראה שלא רק שהוא מסוגל לחשוב‪ ,‬אלא גם שהוא‬
‫מסוגל להיזכר לאחר מכן מה היה הדבר אותו הוא ניסה לעשות‪.‬‬
‫אנחנו רגילים לחשוב על אנשים עם אפאזיה שוטפת‪ ,‬כעל חסרי הבנה לגבי מה שקורה מבחינת‬
‫השיחה‪ .‬אבל זה לא נכון‪ ,‬יש להם הבנה מסוימת וגם קושי לנטר ולבקר את השיח הפנימי והחיצוני‪.‬‬
‫זה יכול להסביר את החוויה של האנשים הללו‪ ,‬הם הרי חשים שהם מדברים דברים ענייניים‬
‫ושוטפים‪ ,‬שהשיח שלהם קוהרנטי במידה מסוימת‪ .‬חשוב לזכור שמידע זה הינו רטרוספקטיבי‪ ,‬יכול‬
‫להיות שהחולה "המציא" את השיחה הזו כאשר שאלו אותם מה היה במהלך הפרוצדורה‪.‬‬

‫אפזיה הולכתית – ‪:conduction aphasia‬‬

‫המאפיין העיקרי שלה הוא קושי בחזרה‪ .‬כשמבקשים מהם לחזור אחרי משפט שנאמר הם לא‬ ‫•‬
‫מצליחים‪.‬‬
‫דיבור שוטף‪) logorrhea -‬שלשול מילולי(‪,‬אפילו יותר מאפאזית וורניקה‪ .‬דיבור קוהרנטי‪.‬‬ ‫•‬
‫הבנה תקינה‪.‬‬ ‫•‬
‫פרפזיות פונמיות מרובות‪.‬‬ ‫•‬
‫אזורי הנזק באפזיה הולכתית‪ :‬המודל הקלאסי הוא שהפגיעה באפזיה זו היא בקשת הסיבים שנקראת ‪-‬‬
‫‪ arcuate fasciculus‬המקשרת בין אזור ברוקה לוורניקה‪ ,‬בעוד שכל אחד מהאזורים עצמם איננו פגוע‪.‬‬
‫המודל הזה עשוי להיות שגוי‪ ,‬מפני שעבודות חדשות שעוקבות אחרי תנועת מולקולות מים בסיבים‪ ,‬הראו‬
‫שלעיתים רחוקות יש לצבר הסיבים הזה טרמינציה בברוקה‪ .‬יכול להיות שהוא מסתיים באזורים קרובים לו‪.‬‬
‫עד שיוכח אחרת‪ ,‬מתייחסים למודל הקלאסי כנכון‪.‬‬

‫אפאזיה גלובלית – הקשה ביותר שניתן להיתקל בה‪.‬‬

‫צירוף סימפטומים של אפזיות ברוקה וורניקה‪.‬‬ ‫•‬
‫אין הבנה‪ ,‬אין הפקה‪ ,‬אין חזרה‪.‬‬ ‫•‬
‫יש יכולת "דיבור אוטומטי"‪ :‬קללות‪ ,‬שירים‪ ,‬ספירה‪ ,‬ימי השבוע וכדומה‪.‬‬ ‫•‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫הפגיעה נובעת מפגיעה רחבה בשדה של ה‪ Middle cerebral artery -‬שכוללות בתוכן את אזורי‬ ‫•‬
‫ההפקה והשמיעה‪ .‬ניתן לראות מהתמונה מטה שכל המקומות שהוא מוביל אליהם דם‪ ,‬נפגעים‪.‬‬

‫אפאזיה טראנס קורטיקלית‪:‬‬

‫מאפיין‪ :‬יכולת חזרה שמורה‪.‬‬ ‫•‬
‫יכולה להיות משני סוגים – מוטורי וסנסורי‪ .‬הסוג המוטורי דומה קלינית לאפזית ברוקה והסנסורי‬ ‫•‬
‫לאפזית וורניקה‪ ,‬אולם עם יכולת חזרה תקינה‪.‬‬
‫‪ :Mixed Trans cortical aphasia‬דומה לאפזיה גלובלית – כלומר שילוב של ברוקה וורניקה‪ ,‬אך‬ ‫•‬
‫בגלל שהיא טראנס קורטיקלית‪ ,‬יכולת החזרה תקינה‪.‬‬
‫אקולליה – החולים יחזרו באופן כמעט קומפולסיבי על מילים שאחרים אומרים להם‪ .‬לא רק שיש‬ ‫•‬
‫להם יכולת חזרה שמורה‪ ,‬אלא גם שיש כמעט כורח לחזור על הנאמר‪.‬‬
‫מיקום הפגיעה‪ :‬הפגיעה אינה במרכזי השפה עצמם אלא ברקמה שסובבת את ברוקה )במוטורית(‪ ,‬או ברקמה‬
‫שסובבת את וורניקה )בסנסורית( או את שניהם )במעורבת(‪ .‬החזרה נותרת שמורה עקב העברת מידע דרך ה‪-‬‬
‫‪ arcuate fasciculus‬התקין‪.‬‬

‫ניתוח מקרה ‪ – AK‬סרטון בשקופית ‪:37‬‬

‫החולה מדגים פרגמטיקה ואינטונציה שמורה‪ ,‬הבנה תקינה לאינפורמציה פשוטה‪ ,‬הפקה כוללת ‪recurring‬‬
‫‪ – utterance‬מדבר רק עם מילה אחת – "טונו" )מופיע גם בתיאור של ברוקה‪ ,‬החולה שלו היה אומר ”‪.(“tan‬‬
‫להיכן נשייך את האפזיה הזו?‬
‫ההבנה שלו תקינה‪ ,‬כששואלים אותו כמה ילדים יש לו הוא עונה עם האצבעות‪ .‬אין לו פגיעה באינטונציה או‬
‫בפרוזודיה‪ ,‬הוא יודע מתי להדגיש את המלל שלו‪ ,‬למרות שכל המלל שלו הוא "טונו טונו"‪ .‬הוא מדבר בשטף‬
‫)קולי ולא וורבלי(‪ ,‬הוא לא נראה כמו שרה סקוט )מאמצת להוציא מילה ולא מצליחה(‪ ,‬אבל‪ ,‬הוא לא מפיק‬
‫דבר‪ ,‬רק מילה אוטומטית אחת‪ .‬הוא לא מראה תסכול שהוא טיפוסי לאנשים שמנסים להפיק משהו‪" .‬טונו"‬
‫הפכה להיות המילה האוטומטית שהוא מפיק כתגובה לכל דבר‪ .‬אין לו שטף דיבור‪ ,‬יש פה משהו דומה לשטף‬
‫כי הוא מפיק את ה‪ recurring utterance -‬בצורה שוטפת‪.‬‬
‫הוא לא מראה תסכול‪ ,‬אך תסכול איננו מאפיין דיאגנוסטי בפני עצמו כדי לאבחן אפאזיה‪.‬‬
‫לחולה הזה יש אפזיה מסוג ברוקה‪ ,‬אפזיה אקספרסיבית‪ .‬זה לא וורניקה‪ ,‬משום שבאפזיה זו ההגדרה של‬
‫שטף היא של שטף מילים‪ ,‬גם אם לא ברור‪ ,‬בעוד ש‪ A.K-‬רק חוזר על מילה אחת‪ .‬הוא עונה באופן שוטף‪ ,‬אך‬
‫זה לא שטף וורבלי אלא קולי וחזרתי‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫טבלת אפזיות‪:‬‬
‫אין אפזיות עם שיום תקין‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ -V‬תקין‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫חץ למטה – פגום‪ ,‬חץ למטה – תפקוד יותר טוב מהחץ שפונה מטה‪ ,‬אך לא תקין‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫שיקום מאפזיה‪:‬‬
‫ככל הנראה יש חלון זמן לשיקום‪ .‬בכל מה שנוגע לאפזיה‪ ,‬מתרחש שיקום ספונטני‪ ,‬שצריך לקחת אותו‬
‫בחשבון‪ .‬אצל אנשים שעברו שבץ תמיד רואים שיפור לאורך הזמן‪.‬‬
‫בשקופית ‪ 39‬במצגת יש סריקות מוח של מטופלים עם פגיעה שמאלית פרונטלית כתוצאה משבץ‪ ,‬אשר נבדקו‬
‫חצי שנה לאחר השבץ‪ .‬בנוסף‪ ,‬ישנן סריקות של אנשים בריאים‪ .‬נתנו לשתי הקבוצות הללו משימת השלמת‬
‫מילה מסוג ‪) word stem completion‬חלק מהמילה נתונה והם צריכים להשלים(‪.‬‬
‫‪ o‬המטופלים )שסבלו משבץ( הראו אקטיבציה מוגברת ב‪ – right inferior frontal gyri-‬האזור‬
‫ההומולוגי ל‪ ,left inferior frontal gyri -‬שפעל לפני הפגיעה‪ .‬האקטיבציה הימנית יכולה לקרות‬
‫בעקבות מנגנוני פיצוי או מכיוון שההמיספרה הימנית השתחררה מהאינהיביציה אותה הפעילה‬
‫ההמיספרה השמאלית טרם הפגיעה‪ .‬כדי לגלות האם מדובר בתהליך פיצוי‪ ,‬צריך להסתכל על‬
‫הקורלציה בין האקטיבציה הימנית להצלחה של האנשים במשימות השפתיות‪ .‬החוקרים מצאו כי‬
‫האקטיבציה הימנית לא נמצאת בקורלציה עם הצלחה במטלה הוורבלית‪ ,‬כלומר זה לא מה שמנבא‬
‫את ההצלחה‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫מה שכן ניבא את ההצלחה במשימה הוא ‪ - perilesionally activation‬אקטיבציה ברקמות שמסביב לרקמה‬
‫הפגועה‪ .‬החוקרים מצאו כי כאשר הייתה אקטיבציה באזורים הללו החולים ביצעו את המשימה השפתית‬
‫בצורה הטובה ביותר‪ .‬זהו מידע שמאוד חשוב לטיפול ‪ -‬האם לעודד את ההמיספרה הימנית או לחילופין לעכב‬
‫אותה‪ ,‬ולעודד את שרידי הרקמה השמאליים שיכולים לעזור בהפקת שפה‪.‬‬
‫אם כך‪ ,‬האם אינהיביציה של ההמיספרה הימנית תשפר את ההחלמה של הרקמות שמסביב לפגיעה?‬
‫כדי לבדוק זאת החוקרים השתמשו ב‪ TMS -‬על ההמיספרה הימנית‪ ,‬ומצאו כי פרוצדורה זו שיפרה את‬
‫ביצועי הנבדקים במבחני שפה‪ .‬המטופלים מזהים וקוראים טוב יותר מילים בעקבות ההשקטה של ה"פיצוי"‬
‫של ההמיספרה הימנית שבמקרה הזה רק מפריעה‪.‬‬

‫שירה ואפזיה‪:‬‬
‫ישנם חולים אפזים שלהם יכולות אוטומטיות שמורות‪ .‬יודעים שאנשים שלא מסוגלים להפיק משפט אחד‬
‫תקין בעקבות פגיעות אקספרסיביות‪ ,‬כן מסוגלים לשיר שיר בצורה רציפה‪ .‬ב‪ Behir 1836-‬דיווח על כך‬
‫לראשונה‪ .‬ב‪ Yamadori et al 1977-‬דיווחו על כך עם מטופלים עם אפזית ברוקה‪:‬‬

‫האם ניתן לרתום את היכולת המוזיקלית לשיקום שפתי? יש כאלה שחושבים שכן‪.‬‬
‫)‪ :Melodic intonation therapy (MIT‬בטיפול זה משתמשים בפרוזודיה הטבעית של הביטוי‪ ,‬משתמשים‬
‫במקצב ובאינטונציה‪ ,‬מגזימים אותם ומעבירים אותם לדפוס מלודי של ‪ 3‬או ארבעה טונים‪ .‬בטונים הללו‬
‫החולים אמורים להשתמש בזמן שהם אומרים מילים‪ .‬במקום פשוט לומר "תנו לי לשתות"‪ ,‬מכניסים למטופל‬
‫מלודיה ואינטונציה למשפט‪ .‬המחשבה הכללית היא‪ ,‬שאם מעוררים את המוח כתוצאה מפעילות אחרת יכולה‬
‫להתעורר אקטיבציה שתעזור בבעיה – במקרה הזה גיוס אזורים ימניים שהאקטיבציה תוכל לעזור להם לגייס‬
‫אזורי הפקת מילים‪.‬‬
‫שיטה זו לא מערבת שימוש בשירים מוכרים‪ ,‬משום שהשירים הללו מיוצרים באופן אוטומטי ולא מעוררים‬
‫את אותם התהליכים כמו אלו שנמצאים בבסיס הפקה של ‪ utterances‬חדשים‪ .‬המטרה היא לא להפוך את‬
‫הדיבור לאוטומטי‪ ,‬אלא לגייס את המלודיה עבור הדיבור הרגיל‪.‬‬

‫בשקופית ‪ 43‬ישנו סרטון שמדבר על השיטה‪ .‬ההסבר הנוירולוגי של המטפל שגוי‪ ,‬ככל הנראה אנחנו לא רוצים‬
‫לאקטב את האזור ההומולוגי הימני‪ ,‬אלא אפילו להיפך‪ .‬רואים שכעבור זמן רב של טיפול‪ ,‬אפילו שנתיים‪ ,‬יש‬
‫עדיין קושי הפקתי‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫‪ – MIT‬המנגנון‪ :‬בתחילה‪ ,‬ההיפותזה הייתה שמנגנונים ימניים שהיו תחת אינהיביציה‪ ,‬מופעלים ומשפיעים –‬
‫זו הייתה ההיפותזה של מפתחי השיטה‪ .‬אבל‪ ,‬מחקרי ‪ PET‬הראו שהשיפור בהפקת השפה היה בקורלציה עם‬
‫פעילות של ההמיספרה השמאלית‪ .‬האם המרכיב המלודי של ‪ MIT‬הינו הכרחי לפעילות של האזורים כלומר‪,‬‬
‫האזורים השמאליים הם שמשתפרים ולא האזורים ההומולוגיים הימניים‪ ,‬כפי שטוענים מפתחי השיטה‪.‬‬

‫ממה יכול לנבוע השיפור? ראשית כל עובר זמן רב‪ ,‬וכאמור‪ ,‬ישנו גם שיקום ספונטני‪ .‬בנוסף‪ ,‬מכריחים את‬
‫האנשים האפזים לנסות להפיק מילים‪ ,‬מעניקים להם רשת חברתית‪ ,‬מוציאים אותם מהדיכאון‪ -‬כל הדברים‬
‫הללו תורמים‪ .‬אם מישהו יוכל להראות מעבר לכל הדברים הללו אפקט ספציפי לשיטה הזו‪ ,‬זה יהיה מרשים‪,‬‬
‫אך זה לא קיים כיום‪.‬‬
‫על פי האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה‪ ,‬הסיווג לשיטת הטיפול עומד על ‪ class 3‬שהוא הנמוך ביותר‪.‬‬

‫‪:Constraint induced therapy (CIT) for aphasia‬‬

‫ככל הנראה השיטה היעילה ביותר לטיפול באפזיה היא ‪ – CIT‬השיטה הסטנדרטית‪ ,‬מבוססת עדויות‪,‬‬
‫בתחומים של בעיות פיזיות וקוגניטיביות‪ .‬בגדול‪ ,‬מכריחים את האדם להשתמש בכישורים שנפגעו‪ .‬אם מישהו‬
‫נפגע ביד ימין‪ ,‬הוא יעבור להשתמש ביד שמאל‪ .‬בטיפול‪ ,‬יקשרו לו את היד הבריאה כך שהוא יהיה חייב לעשות‬
‫אימון חוזר עם היד הפגועה‪ .‬זו שיטה מתסכלת‪ ,‬קשה‪ ,‬אך בעלת אחוזי ההצלחה הטובים ביותר‪ .‬למרות זאת‪,‬‬
‫בספרות ניתן לראות לעיתים הצלחות דרמטיות ולעיתים הצלחות מתונות‪ .‬מדוע שאותה השיטה תניב תוצאות‬
‫כה שונות? בניסיון לפענח את השונות הזו‪ Bhogal ,‬ועמיתים בחנו ב‪ 2003-‬את רמת האינטנסיביות של הטיפול‪.‬‬
‫הם מצאו כי השימוש באימון אינטנסיבי לתקופות זמן קצרות הינו עדיף על פני אימון ארוך טווח ופחות תכוף‬
‫ב‪.CI aphasia therapy-‬‬

‫נסיים עם שרה סקוט‪ ,‬בסרטון בשקופית ‪ ,46‬לאחר ‪ 6‬שנים מהשבץ‪ .‬היא ניסתה את כל שיטות הטיפול‬
‫האפשריות‪ .‬מצד אחד ניכר שיש קשיים‪ ,‬לוקח לה המון זמן לומר בת כמה היא‪ ,‬וזה אחרי שהיא תסרטה את‬
‫הטקסט בעצמה‪ .‬אם היו מתקילים אותה בשאלות‪ ,‬היכולת הייתה צונחת‪ .‬מצד שני יש שיפור‪ ,‬יש לה נרטיבים‬
‫שהיא חוזרת עליהם והיא מקבצת מילים לכדי יחידות קטנות שמהן היא יכולה להרכיב משפטים‪ .‬אבל‪ ,‬לא‬
‫יהיה שיפור מעבר למצב בו היא נמצאת כעת משום שלאחר מספר שנים של טיפול‪ ,‬מגיעים לרמת תפקוד‬
‫מקסימלית ביחס ליכולת‪ ,‬ולאחר מכן נשארים באותו המצב‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫מצגת ‪ – 7‬זיכרון ואמנזיה‪:‬‬

‫כולנו חווים סוג מסוים של אמנזיה "נורמלית"‪ ,‬כמו למשל ‪ infantile amnesia‬של זיכרונות שקודמים לגיל ‪3-‬‬
‫‪ .4‬רוב האנשים מפגינים אמנזיה לתקופת חיים שמכילה אירועים דרמטיים מבחינת ההתפתחות‪.‬‬
‫אמנזיות "נורמליות" נוספות שקורות כתוצאה משימוש בסמים‪ ,‬או אמנזיה לחלומות‪.‬‬
‫ההיפוקמפוס נקשר לאמנזיות טבעיות או כאלה שנגרמו מפגיעות‪ .‬ההשערה הקלאסית דיברה על כך שבתחילת‬
‫החיים הוא לא מספיק מפותח ולכן אנשים לא מצליחים לזכור אירועים מתקופה זו‪ .‬עבודה שנעשתה ב‪2014-‬‬
‫מראה שהנוירוגנזה המשמעותית בהיפוקמפוס קורית בשנים הראשונות של חיינו‪ ,‬והיא נמצאת בבסיס ה‪-‬‬
‫‪.infantile amnesia‬‬
‫אמנזיה‪ :‬פגיעה עמוקה וספציפית ביכולות זיכרון שלא מערבת תפקוד קוגניטיבי לקוי‪:‬‬
‫המצגת הקלינית של אמנזיה היא יציבה ולרוב מדובר בבעיה כרונית‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬ניתן למצוא גם מצגות‬
‫חולפות של אמנזיה‪ .‬למשל‪ .Transient Global Amnesia (TGA) ,‬זוהי אמנזיה גלובלית וחזקה‪ ,‬אשר מופיעה‬
‫לפתע )כמעט(‪ ,‬ונמשכת יום לכל היותר‪ .‬זו תופעה מאוד מפחידה‪ ,‬משום שאנשים לפתע לא מצליחים לזכור‬
‫דברים בסיסיים )יש שונות בעד כמה היא גלובלית(‪ .‬יש אירועים מקדימים ל‪ , TGA-‬למשל – כניסה פתאומית‬
‫למים חמים או קרים‪ ,‬מאמץ פיזי‪ ,‬לחץ רגשי או פסיכולוגי‪ ,‬כאב‪ ,‬פרוצדורות רפואיות‪ ,‬יחסי מין או‪Valsalva-‬‬
‫‪ .associated maneuvers‬ההשערה היא שהאירועים הללו יוצרים זרימת דם מופחתת או אבנורמלית‬
‫לאזורים טמפורליים היפוקמפליים‪ ,‬שבעקבותיה מתרחשת אמנזיה גלובלית‪.‬‬

‫תיאור מקרה של ‪:TGA‬‬

‫הוא ניגן בצורה מושלמת‪ ,‬מכך אנו למדים שהזיכרון הפרוצדורלי שלו נשמר‪ ,‬אך האפיזודה עצמה לא נשמרה‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫סוגי זיכרון‪:‬‬

‫סוגי הזיכרון נחלקים לשניים‪:‬‬

‫‪ .1‬זיכרון דקלרטיבי‪ :‬נקרא גם זיכרון אקספליציטי‪ .‬כולל בתוכו זיכרון אפיזודי וסמנטי‪ .‬הזיכרון‬
‫האפיזודי מעוגן בקונטקסט ברור מבחינת מקום וזמן‪ .‬למשל‪" ,‬מה אכלתי לארוחת הבוקר?"‪ .‬הזיכרון‬
‫הסמנטי הוא של אינפורמציה שאנחנו יודעים‪ ,‬ידע של עובדות‪ .‬לא ניתן לשים את האצבע על הזמן בו‬
‫התבצעה הלמידה‪ ,‬למשל‪ ,‬אנחנו ככל הנראה לא נזכור מתי למדנו שפריז היא בירת צרפת‪.‬‬
‫‪ .2‬זיכרון פרוצדוראלי‪ :‬כולל ‪ 3‬סוגי זיכרון‪ :‬כישורים )כיצד לרכב על אופניים(‪ priming ,‬והתניה‬
‫קלאסית‪ .‬שלושת סוגי הזיכרון הללו מראים שהמערכת זוכרת‪ ,‬אך מאחר והמידע הוא פרוצדורלי‪,‬‬
‫אנחנו לא נוכל לתמלל את הפעולה )למידה( עצמה‪ ,‬בניגוד לזיכרון דקלרטיבי‪.‬‬

‫אמנזיה לאורך הזמן‪:‬‬

‫אמנזיה אנטרוגרדית‪ :‬אמנזיה לכל מה שקורה ממועד הטראומה והלאה‪.‬‬
‫אמנזיה רטרוגרדית‪ :‬אמנזיה לכל מה שקרה לפני מועד הטראומה‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫לאמנזיה רטרוגרדית יש גרדיאנט שמופיע על ציר הזמן ‪ -‬ככל שמתרחקים יותר בציר הזמן‪ ,‬כך הזיכרון טוב‬
‫יותר‪ .‬הוא נקרא גרדיאנט ‪.Ribot‬‬
‫לרוב ההפרדה בין שני הסוגים אינה חד משמעית אלא ישנו שילוב של אלמנטים משני הסוגים‪.‬‬ ‫•‬

‫הבסיס האנטומי לזיכרון ואמנזיה‪:‬‬

‫מאמצים רבים הושקעו בחיפוש אחר אזורי "אחסון" במוח‪ ,‬אך לשווא )‪ .(Lashley‬הוא עשה לזיות‬
‫סיסטמטיות באזורים הטרומודליים במוח )אזורי חיבור בין אופנויות שונות( כדי למצוא את אזור הזיכרון‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬הוא נכשל במשימה‪ ,‬אך אלו היו מסקנותיו‪:‬‬
‫‪ :Law of equipotentiality‬קיים שוויון בתפקוד של הרקמה באזורים שונים‪ .‬אין אזור ספציפי‬ ‫•‬
‫שקשור לזיכרון‪ ,‬אלא הזיכרון הוא גלובלי‪ ,‬פונקציה נרחבת על פני אזורים שונים במוח‪.‬‬
‫‪ – Law of mass action‬מה שקובע מבחינת הפגיעה בזיכרון הוא המסה‪ ,‬כמה מוציאים ולא מהיכן‬ ‫•‬
‫מוציאים‪ .‬ככל שהפגיעה נרחבת יותר‪ ,‬כך הפגיעה בזיכרון תהיה גדולה יותר‪ ,‬ללא קשר לאזור הפגיעה‬
‫הספציפי‪.‬‬

‫בעקבות מחקריו של לשלי ואחרים הסיקו כי הפגיעות המוחיות שגורמות לאמנזיה פוגעות ככל הנראה‬
‫בתהליכים של זיכרון ולא במבנים מוחיים ספציפיים‪ .‬החוקרים רצו להבין אילו מהשלבים פגועים אצל‬
‫אמנזים‪ .‬לכן‪ ,‬עיקר המאמצים הנוירופסיכולוגיים הופנו לחקר התהליכים שונים המעורבים בזיכרון‪ ,‬כגון‪:‬‬
‫למידה‪ ,‬קידוד‪ ,‬שליפה‪.‬‬
‫גישה זו השתנתה בעקבות המקרה של ‪:HM‬‬
‫‪ HM‬נולד בשנת ‪ .1929‬בגיל צעיר היה מעורב בתאונת אופניים שבעקבותיה סבל מפגיעה טראומטית שגרמה‬
‫להתקפים אפילפטיים שלא הגיבו לטיפול תרופתי‪ .‬המספר הרב של האירועים האפילפטיים פגעו ביכולות‬
‫הקוגניטיביות שלו וביכולות העבודה שלו‪ ,‬לכן בגיל ‪ 27‬הוא החליט לעבור ניתוח להסרת האזורים הפגועים‬
‫באונות הטמפורליות המדיאליו‪ HM .‬לא היה היחיד שעבר את הפרוצדורה הזו וכל הפציינטים שעברו אותה‬
‫הראו סימנים של בעיות זיכרון של למידת מידע חדש‪ ,‬אך בכל המקרים הייתה התלבטות לגבי הפגיעה‬
‫בזיכרון‪ ,‬חשבו שאולי לא בדקו אותם כמו שצריך‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אצל ‪ H.M‬לא הייתה עמימות‪ .‬הוא סבל‬
‫מאמנזיה אנטרוגרדית חמורה‪ .‬למרות שזיכרון העבודה והזיכרון הפרוצדורלי שלו נותרו תקינים‪ ,‬הוא לא יכול‬
‫היה לקודד אירועים חדשים לזיכרון טווח ארוך )הוא לא יכול ללמוד דברים חדשים(‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬הוא סבל גם‬
‫מאמנזיה רטרוגרדית ולא יכל לזכור אירועים בתקופה של שנה‪-‬שנתיים לפני הניתוח )אך הגרדיאנט הלך‬
‫אחורה לטווח של עד כ‪ 11-‬שנים לפני הניתוח(‪ .‬היכולת שלו ליצור זיכרונות פרוצדוראליים ארוכי טווח לא‬
‫נפגעה‪ ,‬למרות שהוא לא היה מסוגל לזכור שהוא למד אותם‪.‬‬

‫לא ברור עד כמה האמנזיה הרטרוגרדית שלו טהורה‪ ,‬משום שהוא הגיע כבר עם בעיה נוירולוגית‪ ,‬אחרי טיפול‬
‫תרופתי מאסיבי‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫ברנדה מילנר זומנה לעבוד עם ‪ HM‬כפסיכולוגית‪ ,‬והייתה המוח שמאחורי העבודות המחקריות איתו‪.‬‬
‫במאמר של ‪ William Scoville‬שהיה המנתח של ‪ ,HM‬ושל ברנדה מילר נכתב‪" :‬המאמר הנוכחי נותן את‬
‫תוצאות המחקרים אשר מצביעים על חשיבות הקומפלקס ההיפוקמפלי לתפקוד זיכרון תקין‪ .‬כאשר היה נזק‬
‫בילטרלי להיפוקמפוס ולג'יירוס ההיפוקמפלי בניתוחים הללו )כמו הניתוח של ‪ ,(HM‬נמצא ליקוי כלשהו‬
‫בזיכרון‪ ,‬אך לא אחרת‪ .‬בחרנו לדווח על הממצאים הללו במלואם‪ ,‬גם בגלל המשמעות התיאורטית שלהם וגם‬
‫בתור אזהרה לאחרים‪ ,‬לגבי הסיכון בניתוחים של הסרה בילטרלית של האזור ההיפוקמפלי‪ ,‬שהוא פגיעה‬
‫בזיכרון"‪ .‬נראה שבניתוח הייתה הרמה של הגולגולת והקורטקס הפרונטלי כלפי מעלה‪ ,‬ושאיבה של אזורים‬
‫טמפורליים‪.‬‬

‫מבט מלמעלה על אזורים לימביים ופארא לימביים‪:‬‬

‫בתמונה מצד ימין רואים אזורים שמעורבים בתהליכים שקשורים לזיכרון ונמצאים קרוב להיפוקמפוס‪ .‬כאשר‬
‫מסירים את החלק התחתון של האונה הטמפורלית‪ ,‬ניתן לראות את ה‪ hippocampal formation-‬ואת‬
‫האמיגדלה‪.‬‬
‫עפ"י ‪ ,Scoville‬בניתוח של ‪ HM‬ההיפוקמפוס הוסר בשלמותו‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫היכן נפגע ‪ ?HM‬לפי דו"ח הניתוח‪ ,‬הסירו לו את ההיפוקמפוס‪ ,‬ה‪ Uncus-‬ואת החלק הפוסטריורי של ה‪-‬‬
‫‪ .hippocampal gyrus‬כאשר השוו בין המוח של ‪ HM‬למוחות של נבדקי בקרה בבדיקת ‪ ,MRI‬ראו‬
‫שהאזורים שנפגעו כתוצאה מהניתוח היו האמיגדלה‪ ,‬הג'יירוס ההיפוקמפלי וה‪ enthorhinal-‬וה‪Perirhinal-‬‬
‫קורטקס‪ .‬אבל‪ ,‬כאשר ביצעו ‪ 40 MRI‬שנים לאחר האירוע‪ ,‬גילו האזור שנפגע היה קטן יותר ממה שחשב‬
‫המנתח‪ .‬האזורים שאכן ניזוקו‪:‬‬
‫‪ o‬נזק בילטרלי לקומפלקס האמיגדלה‪.‬‬
‫‪ o‬נזק בילטרלי להיפוקמפוס האנטריורי‪.‬‬
‫‪ o‬נזק בילטרלי ל‪.Enthorhinal cortex-‬‬
‫החלקים שלא נפגעו‪:‬‬
‫‪ o‬חלק מה‪ perirhinal cortex-‬הוונטרלי‪.‬‬
‫‪ o‬הג'יירוס ההיפוקמפלי הפוסטריורי ניזוק רק מעט‪.‬‬

‫ההסרה הייתה יותר חלקית ממה שניתן היה לחשוב‪ .‬הסבר לכך‪:‬‬

‫כפי שנראה בהמשך‪ ,‬ממצא זה עשוי להסביר ממצאים הקשורים לעיבוד אקספליציטי )דקלרטיבי( אצל ‪.HM‬‬

‫‪ – HM‬זיכרון פרוצדוראלי מול אקספליציטי‪:‬‬

‫ממצא דרמטי בקשר ל‪ HM-‬הוא הפער שיש לו בין שני סוגי הזיכרון‪ ,‬והוא מודגם דרך הניסוי הבא‪:‬‬
‫במבחן העתקה אל מול מראה‪ ,‬הנבדקים צריכים להעתיק צורה‪ ,‬כאשר הפידבק החזותי שלהם מגיע דרך‬
‫מראה‪ ,‬ולא מההעתק עצמו‪ .‬זוהי מיומנות שניתנת ללמידה‪ ,‬ויש אפשרות להשתפר בה‪ .‬כאשר ‪ HM‬מבצע את‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫המשימה הזאת‪ ,‬ניתן לראות בגרף כי עם כל ניסיון )כל יום שעובר( מספר הטעויות שלו קטן‪ ,‬עד כדי ביצוע‬
‫קרוב מאוד לרמה הנורמלית‪ .‬עם זאת‪ ,‬הוא לא זוכר שהוא אי פעם למד ועשה את המשימה הזאת‪ .‬המודעות‬
‫האקספליציטית לאפיזודה לא הייתה הכרחית כדי לבצע את השיפור‪.‬‬
‫המנגנונים המעורבים בפיתוח המיומנות לא יושבים על אותה תשתית של האזורים שהיו מעורבים בזכירת‬
‫האפיזודה )ואינם בעקבות הניתוח(‪.‬‬

‫סוגים אלו של דיסוציאציות אינם ייחודיים ל‪:HM-‬‬

‫אדם נוסף שהראה את אותה סוג דיסוציאציה הוא ‪ ,CC‬אשר פיתח אמנזיה בגיל ‪ 10‬בעקבות זיהום מוחי‪ .‬יש‬
‫לו זיכרון גרוע לסיפורים ולצורות וויזואליות‪ .‬הוא יכול להעתיק צורות בצורה טובה‪ ,‬אבל כעבור ‪ 45‬דקות‪,‬‬
‫הוא כמעט ולא יכול לשחזר מהזיכרון את מה שהעתיק‪.‬‬

‫יחד עם זאת‪ CC ,‬הראה ביצוע קרוב לרמה הנורמאלית במשימות של למידה פרוצדוראלית‪:‬‬
‫במבחן שמערב למידה פרוצדוראלית‪ ,‬הציגו לנבדק צורה גדוריאנית‪ -‬צורה מאוד פרגמנטרית )‪(fragment‬‬
‫ברמה הנמוכה‪ ,‬וככל שעולים ברמות הציור הופך ברור יותר‪ ,‬עד שבכרטיסייה האחרונה מופיעה התמונה‪.‬‬
‫מתחילים עם כרטיסיות בעלות מידע מאוד חלקי עד שמגיעים לתמונה השלמה‪ .‬נבדקי בקרה מראים שיפור עם‬
‫הניסיונות‪ ,‬ובשלב מסוים מסתפקים רק ברמות הנמוכות יותר לשם שחזור מידע‪ .‬כשמשווים את ‪ CC‬לנבדקי‬
‫בקרה ביכולת זיהוי התמונות‪ ,‬הוא לא שונה מהם באופן דרמטי‪ ,‬וגם הוא משפר את היכולת שלו לאורך‬
‫הימים‪ .‬הוא מראה יכולת פרספטואלית טהורה‪ ,‬המיומנות הזו נשמרת אצלו‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫זיכרון אימפליציטי תקין באמנזיה אנטרוגרדית‪:‬‬

‫תיאור מקרה מ‪ 1911-‬של ‪:Claparede‬‬

‫הרופא מתאר שלחץ את ידה של מטופלת עם סיכה ביד‪ .‬היא לא זכרה את הסיטואציה‪ ,‬אך כאשר הוא שוב‬
‫השיט את ידו‪ ,‬היא הזיזה את ידה‪ .‬אפשר לחשוב על מצב זה כסוג של התניה‪ .‬לחולה אין שום ‪ insight‬למה‬
‫שגורם לה לתחושה זו והיא לא יכולה לשחזר את המקרה האפיזודי‪.‬‬
‫מה לגבי זיכרון עבור אוכל שנאכל?‬
‫‪ Rozin‬חקר אנשים עם אמנזיה אנטרוגרדית ובדק כמה הידיעה שאכלו משפיעה על המוכנות שלהם לאכול‬
‫ארוחה נוספת‪ .‬הוא מגיש להם ארוחת צהריים‪ ,‬ודקות לאחר סיום הארוחה הם כבר לא זוכרים שהם אי פעם‬
‫אכלו‪ .‬הוא שואל אותם ומגיש להם שוב‪ ,‬במשך ‪ 3‬פעמים‪ .‬אמנזיים יכולים לאכול עוד ועוד רק מהסיבה שהם‬
‫לא זוכרים שאכלו‪ ,‬ולאפיזודת האכילה יש מקום משמעותי בהחלטה שלנו אם לאכול או לא‪ .‬אם כן‪ ,‬למה הם‬
‫לא חשים תחושת שובע שמונעת מהם לאכול? במחקר של חוקר אחר‪ ,‬נבדקים אכלו מרק מקערה שמחוברת‬
‫לצינורית שממלאת את הקערה תוך כדי שהם אוכלים – מסתבר שנבדקים כאלה אוכלים פי ‪ 2‬מנבדקים‬
‫אחרים‪ .‬כלומר‪ ,‬השובע משחק תפקיד יחסית מינורי בעניין האכילה‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫בשקופית ‪ 25‬ישנו סרטון של חולה בשם ‪ ,E.P‬אשר סבל מאמנזיה מאוד קשה כתוצאה מזיהום מוחי‪ .‬כל זיהום‬
‫נוטה לתקוף אזורים ספציפיים – הזיהום הזה תקף אזורים היפוקמפליים וסובבים להם‪ .‬הנזק שלו היה דו‬
‫צדדי לאונה הטמפורלית המדיאלית‪.‬‬
‫הוא סובל מאמנזיה אנטרוגרדית דרמטית‪ ,‬מתקשה בקידוד של מידע חדש ברמה האקספליציטית‪ .‬ברמה‬
‫האימפליציטית‪ ,‬משהו כן נרשם בתוך המערכת‪ ,‬ולכן ניתן לראות את הפער בי הידע האקספליציטי‬
‫לאימפליציטי‪.‬‬
‫רואים בסרטון דיסוציאציה מאוד דרמטית בין הדברים שהוא מנסה ללמוד‪ ,‬ללא הצלחה‪ ,‬מזמן הפגיעה‬
‫והלאה – האמנזיה האנטרוגרדית שלו‪ ,‬לבין הדברים הרטרוגרדים שאצל החולה הזה שמורים באופן מדהים‪.‬‬
‫זה כבר אומר לנו שיש הפרדה בארגון המוחי‪ ,‬ובאופן ספציפי שההיפוקמפוס לא יכול להיות מעורב בשליפה של‬
‫מידע ישן‪ ,‬אלא הוא מעורב בתהליך שבו המידע החדש נרשם במערכת‪ ,‬אשר בהמשך מועבר לאזורים‬
‫קורטיקליים ותת קורטיקליים אחרים‪ .‬לכן‪ ,‬כשרוצים לזכור את הדבר הישן‪ ,‬לא צריך להשתמש בהיפוקמפוס‪.‬‬
‫יש משהו שנאמר בסרטון שנחדד ונטען כנגדו‪ :‬נאמר שהוא חי בתוך ההווה‪ ,‬אך לא בטוח שזה נכון ברמה‬
‫החוויתית שלו‪ .‬אחת הסיבות לכך שהוא לא חי רק בהווה היא בגלל שיש לו את כל זיכרונות העבר שלו‪,‬‬
‫וכשהוא מסתובב בעולם יש לו חוויה של רצף מהעבר עד לנקודת הפגיעה‪ .‬נכון שאין לו זיכרון אקספליציטי‬
‫לדברים חדשים‪ ,‬וגם כאשר מעמתים אותו עם זה הוא טוען שיש לו בעיות זיכרון כתוצאה מזקנה‪ .‬אנשים‬
‫כאלה לא יכולים לקודד את חווית הפגיעה כי היא נמצאת בתוך ה"חור" של האמנזיה האנטרוגרדית ולכן הם‬
‫לא מודעים למצבם‪) .‬נראה תיאור אחר שבו הפגיעה יותר נרחבת – אנטרוגרדית ורטרוגרדית – החוויה של‬
‫האנשים הללו שונה לחלוטין מהמצב הזה(‪.‬‬

‫הזכרנו שהפגיעה בהיפוקמפוס של ‪ HM‬הייתה קטנה מכפי שטען המנתח‪ .‬ייתכן כי ממצא זה מסביר כיצד בכל‬
‫זאת היה מידע אקספליציטי ש‪ HM-‬כן הצליח ללמוד בעקבות חשיפה אינטנסיבית‪.‬‬
‫נעשו עליו מחקרים שהתמקדו על מה הוא כן זוכר מהתקופה שלאחר הניתוח‪ :‬באפריל ‪ 5 ,1958‬שנים אחרי‬
‫הניתוח‪ ,‬הוא עבר עם הוריו לבית קטן )בונגלו( בקונטיקט‪ .‬בזמן שבדקו אותו הוא כבר לא גר שם‪ ,‬אך הוא חי‬
‫שם בעבר תקופה ממושכת‪ .‬החוקרים רצו לבדוק האם הוא יכול לזכור משהו מהתקופה הזו‪ .‬זו חשיפה קבועה‪,‬‬
‫יום יומית‪ ,‬שאולי משהו ממנה כן יכול להירשם‪.‬‬
‫כדי לבחון זאת‪ ,‬ביקשו ממנו לשרטט את הבית הזה‪ .‬בתמונה הימנית ניתן לראות את השרטוט המקורי של‬
‫הבית‪ ,‬ומצד שמאל את השרטוטים שלו‪ .‬באופן מפתיע‪ ,‬היכולת לשחזר את צורת הבית לא רעה בכלל )בהמשך‬
‫נראה שאיכות הזיכרון הזו שונה‪ ,‬למרות שנכנס ידע למערכת(‪ .‬היכולת הזו נשמרה גם כשבדקו אותו ‪ 11‬שנים‬
‫לאחר מכן )היא לא קיימת בכל התחומים(‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫האם ‪ H.M‬מראה מודעות עצמית לשינוי לאורך הזמן? כאמור‪ HM ,‬עבר ניתוח בגיל ‪ 27‬שמנע ממנו את‬
‫האפשרות ללמוד ידע אקספליציטי‪ .‬יש דבר אחד שמשתנה שהוא וודאי מבין אותו ‪ -‬המראה שלו‪ .‬הוא קם‬
‫בבוקר‪ ,‬מסתכל במראה והוא לא רואה נער צעיר‪ .‬אם כך‪ ,‬האם אין שלב שבו הוא אומר לעצמו איך הוא הגיע‬
‫למצב הזה? הרי כל הזיכרון שלו מסתכם בחוויות שהוא צבר עד גיל ‪ .27‬כאשר הוא מסתכל על עצמו במראה‪,‬‬
‫הוא לא מראה שינוי בהבעת הפנים‪ ,‬הוא לא נראה שזה מעציב אותו )מדובר באדם שמבחינת הזיכרון שלו הוא‬
‫בן ‪ 27‬וכשהוא מסתכל במראה הוא רואה אדם בן ‪ .(80‬כאשר שאלו אותו מה הוא חושב בנוגע לאופן שבו הוא‬
‫נראה‪ ,‬הוא ענה "אני כבר לא נער"‪ .‬למרות שהיעדר העוררות הרגשית עלול להגיע מכך שהוציאו לו את‬
‫האמיגדלה משני צידי המוח‪ ,‬יכול להיות שזה קורה בגלל שהוא תופס את פניו כמוכרות‪ .‬תחושת המוכרות הזו‬
‫יכולה להיות כתוצאה מחשיפה יום יומית חוזרת לפנים שלו‪ ,‬שנה אחר שנה‪ .‬מכיוון שהפגיעה שלו לא מערבת‬
‫את כל ההיפוקמפוס‪ ,‬כנראה שבחזרה אינטנסיבית הוא יכול לזכור שינויים ארוכי טווח‪ ,‬כמו שינוי המראה‬
‫שלו עם הגיל‪ .‬האפקט של הפנים דומה קצת לניסוי עם הבית )לעיל(‪ ,‬אם יש חשיפה יום יומית‪ ,‬לאט לאט‬
‫הדברים יכולים להירשם ולכן יש סיכוי טוב שזה מה שמסביר את העניין‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫סיכום מאפייני אמנזיה רטרוגרדית‪:‬‬

‫זיכרון עבודה תקין – החולה מסוגל לשמור מידע פעיל לאורכי זמן סבירים‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫זיכרון סביר לאירועי עבר‪ ,‬במיוחד זיכרון סמנטי‪ ,‬אך גם אפיזודי )?( – נראה שגם ברמה האפיזודית‬ ‫‪‬‬
‫הם מסוגלים לשחזר דברים‪ .‬נעסוק בהמשך בעובדה שלאנשים הללו קשה להעלות מידע עשיר ו –‬
‫‪ .vivid‬הם מספרים את המידע באופן סכמטי‪ ,‬כמעט באופן סמנטי חיצוני ולא בצורה חיה‪.‬‬
‫יכולת חשיבה תקינה – ‪ IQ‬בגבול הנורמה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫אין יכולת לייצב מידע חדש בזיכרון ארוך טווח‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫אין הבדל בין אופנויות קליטה שונות‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫יש יכולת רכישת מיומנויות חדשות באופן אימפליציטי‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫זיכרון אימפליציטי תקין‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫אמנזיה רטרוגרדית ואנטרוגרדית ‪:Clive Wearing -‬‬

‫החוויה של אנשים כמו ‪ HM‬היא מאוד עליזה‪ ,‬אין להם את החוויה שכעת הם פגועים‪ .‬אחת הסיבות שחושבים‬
‫שזה קורה היא משום שיש להם זיכרונות עבר‪ .‬חלק ממי ומה שאנחנו טמונה ביכולת שלנו לשוטט בעבר‬
‫ולהכיר אותו‪ .‬מה קורה אם לוקחים לאנשים גם את העבר וגם את העתיד וכל מה שהם יכולים לשחזר זה‬
‫הרגע הנוכחי הזה?‬
‫‪ Clive Wearing‬חי במצב כזה‪ :‬יש לו פגיעה מוחית בעקבות )‪.Herpes simplex encephalitis (HSE‬‬
‫הידע האוטוביוגרפי שלו נפגע‪ ,‬והוא סובל מאמנזיה אנטרוגרדית ורטרוגרדית בכל הקשור לזיכרון‬
‫האוטוביוגרפי שלו‪ .‬זו פגיעה שמתפשטת על כל חייו‪ ,‬הוא לא יכול לומר דבר על חייו מעבר לכאן ועכשיו‪ .‬הוא‬
‫מרגיש כאילו "הוא התעורר הרגע"‪ .‬יש לו ליקוי בזיכרון סמנטי ובאופן מדהים יש לו יכולות מוזיקליות‬
‫שנשמרו )הוא היה מוזיקאי מצליח( ‪ -‬שוב רואים את הדיסוציאציה המרשימה בין הזיכרון האקספליציטי‬
‫לזיכרון הפרוצדורלי‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש לו יכולות רגשיות ונימוסים שנשמרו‪ .‬יש דברים שהוא מכיר וזוכר‪ ,‬כמו הפנים‬
‫של בת זוגו‪ ,‬אבל החוויה שלו היא רק של הכאן ועכשיו‪ ,‬אין לו מושג מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך ולכן‬
‫בסרטון )שקופית ‪ (31‬רואים שהוא מגיב בהתלהבות כל פעם שהוא רואה את בת זוגו‪ ,‬כי הרי בכל רגע הוא‬
‫מרגיש שהוא בדיוק התעורר‪ ,‬אז הוא חווה את זה מחדש‪.‬‬
‫אשתו כתבה ספר שמתאר את חווית החיים איתו‪ ,‬בקטע הבא היא כותבת על שיחה ביניהם‪:‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫ניתן לראות שכן יש לו ידע סמנטי שהוא מחזיק‪ ,‬כמו מילים )הוא יודע מה זה רופא וכדומה(‪.‬‬
‫הגדרות – זיכרון אפיזודי‪:‬‬
‫‪ o‬זיכרון עבור אירועים שנחוו באופן אישי שקרו במקום מסוים ובזמן מסוים )הוגדר על ידי ‪ Tulving‬ב‪-‬‬
‫‪.(1972‬‬
‫הזיכרונות הללו כוללים מידע טמפורלי‪ ,‬שהוא זמני‪-‬מרחבי‪ ,‬אוטוביוגרפי וטמפורלי )קוראים לזה‬ ‫‪o‬‬
‫"היזכרות"(‪.‬‬
‫‪ o‬אנשים עם אמנזיה אטרוגרדית חמורה עשויים לשכוח חוויות של אירוע מיידית כאשר הקשב שלהם‬
‫מוסט לזרם מודע חדש‪.‬‬
‫בניסיון של ‪ Clive‬לשמור על רצף‪,‬למרות העובדה הקיומית שלו שהוא לא זוכר שום דבר‪ ,‬הוא קיבל עצה‬
‫לרשום יומן שיהווה עבורו עוגן שיעזור לו לשמור על הרצף‪ .‬מתוך היומן‪:‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫זה כמובן לא עבד‪ ,‬הדבר היחיד שהוא כותב שוב ושוב הוא "עכשיו אני ער לחלוטין" – החוויה הטובה ביותר‬
‫שיכולה להיות לו היא שהוא ער‪ .‬האמנזיה שלו מתרגמת לו לחוויה של שינה‪.‬‬
‫נסיים בטקסט שבו אשתו של ‪ Clive‬חותמת את ספרה‪:‬‬

‫מתוך הטקסט רואים שהוא כן לומד את הסביבה )כמו ‪ HM‬עם התרשים‪ ,‬כי הוא יודע היכן הכוסות והחלב‬
‫נמצאים(‪ .‬המידע שכן נקלט‪ ,‬הוא מידע חזרתי שכולל טקסים ריטואליים שחוזרים פעם אחרי פעם‪ .‬זה מראה‬
‫שגם אנשים כמו ‪ Clive‬יכולים להכניס דברים למערכת‪.‬‬

‫אמנזיה אנטרוגרדית – זיכרון אפיזודי ויזואלי‪ :‬באמנזיה אנטרוגרדית יכולה להיות פגיעה גם בזיכרון אפיזודי‬
‫ויזואלי‪ .‬את הפגיעה ניתן לראות דרך מטלת העתקה‪ .‬נותנים לנבדקים צורה אותה הם צריכים להעתיק‪ .‬לאחר‬
‫‪ 15‬דקות‪ ,‬מבקשים מהם שוב לצייר את הצורה‪ ,‬הפעם מתוך הזיכרון‪ .‬בתמונה מטה ניתן לראות שמטופלים עם‬
‫אמנזיה אנטרוגרדית כלל לא מצליחים לשחזר את ההעתקה‪ ,‬בעוד שנבדקי בקרה מבצעים את המטלה בצורה‬
‫טובה )מהמבחן הזה ניתן גם ללמוד על יכולת התכנון של אנשים(‪ .‬הניסיון של החולים הרבה יותר טוב משל‬
‫‪) EP‬האיש המבוגר עם אמנזיה אנטרוגרדית חמורה(‪ ,‬שאין לו בכלל זיכרון של האפיזודה‪ .‬המבחן הזה ממחיש‬
‫את חוסר היכולת שלהם לקודד מידע אפיזודי ויזואלי לטווח ארוך‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫האם הם יכולים ללמוד מידע רגשי חדש? האן=ם החוויה של הרגש נשארת אצלם ברגע שהאירוע האפיזודי‬
‫נשכח?‬
‫‪ Feinstein et al‬בחנו את הזיכרון עבור רגשות אצל אמנזים‪ .‬הם הראו לנבדקים סרטון עצוב‪.‬‬
‫בזמן שהנבדקת ראתה את הסרטון העצוב‪ ,‬היא הפגינה מצגת פנים מאוד קיצונית של עצב‪ ,‬כולל בכי‬ ‫‪‬‬
‫עם דמעות שנמשך מספר דקות‪ .‬זמן קצר לאחר שהסרטון נגמר‪ ,‬היא לא הייתה מסוגלת להיזכר‬
‫אפילו בפרט אחד לגבי הסרטון וההיזכרות שלה הייתה ברמת המקרה)‪.(chance level‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫בגרף מימין רואים שככל שעובר הזמן‪ ,‬הנבדקים הבריאים )כחול( מראים ירידה ברגש‪ ,‬ואילו האמנזים‬
‫נשארים עצובים‪ .‬כשאנשים בריאים רואים סרט‪ ,‬הם יודעים למה לייחס את התחושות שלהם‪ ,‬אבל האמנזים‬
‫חווים חוויה עצובה ולא יודעים למה היא קורית‪ .‬במצב כזה אנחנו עושים ייחוס פנימי לרגשות השליליים‪.‬‬

‫אמנזיה רטרוגרדית‪:‬‬
‫אמנזיה לאירועים שקרו לפני שהטראומה התרחשה‪.‬‬
‫לאמנזיה זו יש מאפיין מעניין שנקרא גרדיאנט ‪ :Ribot‬האמנזיה חריפה יותר לאירועים שקרובים יותר‬
‫לטראומה והזיכרון טוב יותר עבור אירועים רחוקים יותר‪ .‬נראה שהזיכרונות שקרובים יותר למועד האירוע‬
‫הם יותר רגישים לפגיעות מאשר הזיכרונות הישנים שהתקבעו ושאולי יושבים באזורים אנטומיים אחרים‪.‬‬

‫מאפייני אמנזיה רטרוגרדית‪:‬‬

‫‪ o‬זיכרון עבודה תקין ‪ -‬החולה מסוגל לשמור מידע פעיל לאורכי זמן סבירים‪.‬‬
‫‪ o‬לרוב גם כושר הלמידה נפגע במקצת‪.‬‬
‫‪ o‬יכולת חשיבה תקינה – ‪ IQ‬בגבול הנורמה‪.‬‬
‫‪ o‬יש יכולת רכישת מיומנויות חדשות באופן אימפליציטי‪.‬‬
‫‪ o‬הפגיעה בזיכרון האפיזודי דרמטית יותר מאשר הפגיעה בזיכרון הסמנטי )יותר קל להם לשלוף‬
‫עובדות(‪.‬‬
‫‪ o‬פגיעה קשה יותר ככל שהמידע חדש יותר – עד למועד הטראומה‪.‬‬
‫‪ o‬אין הבדל בין אופנויות קליטה שונות‪.‬‬
‫‪ o‬תופעה מיוחדת אצל האוכלוסייה הזו היא קונפבולציות – כשלי זיכרון שבהם משתילים עובדות‬
‫נכונות בתוך הקשר קונטקסטואלי שגוי )קורה גם באופן טבעי אבל אצלם זה נרחב(‪.‬‬
‫אצל אנשים עם אמנזיה אנטרוגרדית זה קורה באופן ספונטני – הם מדווחים באופן טבעי על‬ ‫‪-‬‬
‫דברים מחוץ להקשר ולזמן שלהם‪ .‬מבלי שהנבדק נדרש לומר שום דבר‪ ,‬הוא סתם ממציא‪.‬‬
‫מעוררות – שואלים אותם שאלות ומקבלים תשובות עם אלמנטים קונפובלוטוריים‪ .‬מתעוררות‬ ‫‪-‬‬
‫כחלק מהשיחה‪.‬‬
‫‪ o‬הפגיעות מערבות את מוח הביניים )דיאנצפלון( וכוללות את התלמוס )חלקים אנטריוריים( ואזורים‬
‫פרונטאליים‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫דוגמה אופיינית לאמנזיה אנטרוגרדית היא תסמונת קורסקוף ‪Korsakoff syndrome -‬‬
‫תיאור כללי ואטיולוגיה‪ :‬נזק מוחי בעיקר לאזורי מוח הביניים )‪ (diencephalon‬ואזורים קדמיים הנובע‬
‫מחסר בוויטמין ‪ – B1‬טיאמין‪ ,‬הנוצר בעקבות אלכוהוליזם‪ .‬האנשים הללו צורכים המון אלכוהול ולכן לא‬
‫מקבלים ערכים תזונתיים רבים מעבר לכך )הוא עתיר באנרגיה ולכן התזונה שלהם יכולה להיות מבוססת‬
‫כמעט רק עליו(‪) .‬אותו מחסור גרם לנזקים הקשים אצל תינוקות רמדיה(‪.‬‬
‫לתסמונת קורסקוף יש כמה שלבים‪:‬‬
‫‪ .1‬המחלה מתחילה בהתקף בלבולי חריף‪ ,‬המכונה התקף ‪) Wernicke‬הסינדרום מכונה לעיתים ‪Wernicke-‬‬
‫‪ - (Korsakoff amnesia‬נראה כאילו הם בהתקף פסיכוטי‪ ,‬קושי דרמטי בארגון החשיבה‪ ,‬עונים בצורה לא‬
‫מסודרת‪ ,‬מתקשים ללכת ולהתנהל‪ ,‬קושי לייצב מבט‪ .‬בשלב האקוטי הזה ניתן לטפל בהם על ידי הזרקה תוך‬
‫שרירית של תיאמין )‪ – (B1‬הם יכולים להראות שיפור מהשלב האקוטי‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש אחוז לא קטן שמתים‬
‫בשלב הזה‪.‬‬
‫‪ .2‬לאחר התאוששות ממצב הבלבול החולה סובל מאמנזיה רטרוגרדית קשה‪ ,‬אך גם עם קשיי למידת חומר‬
‫חדש‪ .‬האמנזיה הרטרוגרדית נראית חריפה יותר ככל שהמידע קרוב יותר לזמן הפגיעה‪.‬‬
‫בנוסף לאמנזיה‪ ,‬יש להם ריבוי קונפבולציות‪ .‬הם יכולים לזכור דברים שלא קרו מעולם‪ ,‬או לזכור‬ ‫‪-‬‬
‫דברים נכונים אך בהקשרים אחרים‪.‬‬

‫בשקופית ‪ 41‬ישנו סרטון שבו חולה עם וורניקה‪-‬קורסקוף סינדרום‪ .‬החולה מפגין אמנזיה אנטרוגרדית –‬
‫מתקשה ללמוד מידע חדש‪ .‬כששואלים אותו מהיכן הוא הגיע לבין החולים‪ ,‬הוא מציין מקום שהוא לא היה בו‬
‫כבר שנים )קונפבולציה(‪.‬‬

‫השפעת זמן האירוע על חומרת האמנזיה בתסמונת קורסקוף‪:‬‬

‫בדקו את הזיכרון עבור פרצופים של חולים בתסמונת ושל נבדקים בריאים‪ .‬העיגולים הלבנים הם נבדקי‬
‫בקרה והעיגולים השחורים הם חולים‪ .‬מציגים להם מידע משנות ה‪ ,70-‬שהוא הטרי ביותר עבורם‪ ,‬עד שנות ה‪-‬‬
‫‪ .30‬ניתן לראות שככל שהולכים אחורה יותר‪ ,‬כך הזיכרון משתפר‪ .‬תמיד יש פער בין החולים לבריאים‪ ,‬גם‬
‫בתקופות המרוחקות יותר‪ .‬מדובר בגרדיאנט שהולך לאחור במשך שנים‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫התבנית הבולטת ביותר של האמנזיה לעבר הוא גרדיאנט הזמן‪ .‬האתגר עבור החוקרים הוא הניסיון להבין‬
‫מה מיוצג שונה במידע שהולך כל כך אחורה‪ .‬למשל‪ ,‬מדוע המידע מלפני ‪ 40‬שנים רגיש יותר ממידע שלפני ‪60‬‬
‫שנים‪.‬‬
‫השאלה שנותרת פתוחה היא מהי הבעיה העיקרית של חולי קורסקוף?‬
‫‪ .1‬אפשרות אחת היא שמדובר בבעיית ‪ – recall‬כלומר‪ ,‬המידע קודד ואף נשמר‪ ,‬אך קשה להם להיזכר‬
‫במידע ולהעלותו‪ .‬תמיכה לכך‪:‬‬
‫זיהוי )‪ (recognition‬הרבה יותר טוב מזכירה חופשית )‪ – .(recall‬מראה על יכולות למידה תקינות‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫העזרות רבה ברמזים – אם המידע לא נשמר כמו שצריך‪ ,‬רמזים לא יעזרו‪ ,‬אך אם כן‪ ,‬הרמזים יעזרו‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫הופעת "אמיתות" בין הקונפבולציות על העבר ‪ -‬מעלה את ההיפותזה שהמידע כן קודד כמו שצריך‬ ‫‪-‬‬
‫אבל לא הועלה כמו שצריך‪.‬‬
‫תסמונת קורסקוף ובעיה בזיכרון האפיזודי ‪ -‬על פי טענה זו החולים מסוגלים לקודד את כל המאפיינים‬
‫הפיזיים והסמנטיים של הגירוי‪ ,‬אך בשלב ההזכרות הם אינם מסוגלים לשחזר את ההקשר האפיזודי )זמן‬
‫ומקום(‪ .‬לכן‪ ,‬הגירוי עשוי להראות להם מוכר‪ ,‬אך הם לא זוכרים מתי‪ ,‬איפה ובאילו נסיבות הם פגשו בו בעבר‪.‬‬
‫האם הזיכרון הסמנטי תקין בקורסקוף? בניגוד לאובדן הזיכרון האפיזודי‪ ,‬הזיכרון הסמנטי של חולים אלו‬
‫נראה תקין במבט ראשון‪ .‬זה נראה במיוחד בכל הקשור לשימוש בלקסיקון‪ .‬אבל‪ ,‬האם באמת הזיכרון‬
‫הסמנטי תקין ואילו הזיכרון האישי‪/‬אפיזודי לקוי?‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫יש פחות מחקרים על זיכרון רטרוגרדי מאשר אנטרוגרדי‪ ,‬כי יותר קשה לבדוק אותו‪ .‬מאוד קל לבדוק אמנזיה‬
‫אנטרוגרדית‪ ,‬כי החוקרי שולטים בידע‪ .‬כדי לבדוק אמנזיה רטרוגרדית צריך לעשות תחקירים על החיים של‬
‫הנבדקים‪ .‬אחת הדוגמאות לעבודה כזו‪ ,‬היא העבודה של ‪ Moscovitch and Mello‬אשר בחנו זיכרון סמנטי‬
‫מול אפיזודי אצל חולי אמנזיה רטרוגרדית‪ .‬המחקר התמקד בקונפבולציות – האם יש יותר בזיכרון אפיזודי‬
‫לעומת סמנטי?‬
‫בחנו זאת באמצעות ‪ :cue-word test‬מציגים לנבדק מילה שמשמשת כרמז לשליפת זיכרון שקשור לתוכן‬
‫המילה‪ .‬הנבדקים מתבקשים לתאר בפירוט את הזיכרון‪.‬‬
‫הגרסה האפיזודית‪ :‬בתגובה לרמזים כמו "מכתב" ו"שבור" – הנבדק צריך לשלוף זיכרון אישי‪ .‬כמובן‬
‫שהחוקרים צריכים לברר יחד עם משפחה וחברים האם מה שהנבדקים אמרו נכון או לא‪ ,‬כי הנבדק יכול לומר‬
‫קונפבולציות )החולים לא מודעים לזה שזה קונפבולציות(‪.‬‬
‫הגרסה הסמנטית‪ :‬בתגובה לרמזים כמו "קרב" ו"תגלית" הנבדק צריך לתאר בפירוט אירוע היסטורי שקרה‬
‫לפני שהוא נולד‪ .‬הסיבה שמבקשים לתאר אירוע שקרה לפני שהנבדק נולד‪ ,‬היא שכך החוקרים לא יצטרכו‬
‫להפריד בין ידע סמנטי לאפיזודי‪.‬‬
‫הם בחנו את מספר הקונפבולציות הסמנטיות והאפיזודות בקרב אמנזים שמבצעים קונפבולציות‪ ,‬והשוו את‬
‫זה כנגד אמנזים שלא עושים קונפבולציות ששימשו כקבוצת בקרה‪.‬‬
‫התוצאות הראו כי‪:‬‬
‫‪ o‬הקונפבולציות היו מוגבלות לתת קבוצה של אמנזים בעלי פגיעות לאונה הפרונטלית )ונטרו‪-‬‬
‫מדיאלית(‪ .‬האונות הפרונטאליות אמורות להיות מערכת שעובדת עם הזיכרון ולסדר אותו בזמן‪.‬‬
‫‪ o‬הקונפבולציות ערבו זיכרון סמנטי ואפיזודי בשיעור זהה )שניהם נפגעים במידה שווה(‪.‬‬
‫‪ o‬הקונפבולציות הוגברו ככל שביקשו מהחולה להתאמץ ולזכור יותר פרטים )מקבלים יותר ‪output‬‬
‫שרק מוסיף עוד קונפבולציות(‪.‬‬
‫הקונפבולציות מקושרות עם אסטרטגיות לקויות של תהליכי שליפה )שליפה אסטרטגית מוטעית(‪.‬‬

‫תסמונת קורסקוף – אמנזיה אנטרוגרדית או רטרוגרדית?‬

‫אף על פי שהתסמונת מתחילה לכאורה באופן פתאומי )התקף ורניקה(‪ ,‬ייתכן כי ראשית האמנזיה היא תוצאה‬
‫של תהליך ארוך )עשרות שנים( של השפעת האלכוהול‪ .‬כלומר‪ ,‬ייתכן כי לא מדובר באמנזיה רטרוגרדית‬
‫שקורית ברגע ההופעה של התסמינים הדרמטיים‪ ,‬אלא באמנזיה אנטרוגרדית של שנים רבות‪ .‬ייתכן כי אפקט‬
‫זמן האירוע על הזיכרון מוסבר כולו על ידי תהליכי למידה מופרעים יותר ויותר על ידי השפעת אלכוהול‪ ,‬ולכן‬
‫מדובר באמנזיה אנטרוגרדית‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬יש עדויות משכנעות כי אמנזיה אנטרוגרדית לא יכולה להיות ההסבר היחיד‪ .‬נראה זאת דרך‬ ‫‪-‬‬
‫מקרה ‪ .PZ‬העבודה עליו חשפה את מאפייניה של האמנזיה‪ ,‬אך חשוב לזכור שמדובר ב‪case study-‬‬
‫בודד‪.‬‬
‫‪ PZ‬הינו פרופסור מוערך שהיה אלכוהוליסט במשך שנים‪ .‬הוא חיבר מאות מאמרים ואף כתב אוטוביוגרפיה‪,‬‬
‫כשנתיים לפני שפיתח תסמונת קורסקוף בגיל ‪) 65‬שנת ‪.(1981‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫העובדה שהוא כתב אוטוביוגרפיה היא ייחודית‪ ,‬זה אומר שהוא זכר מה קרה לו בחייו‪ ,‬לכן היא עוזרת להכריע‬
‫לגבי אופי התסמונת‪.‬‬
‫לאחר הפגיעה‪ ,‬ניתן לראות שיש לו חור מוחלט של עשור שלם בתוך החיים שלו‪ ,‬ואחריו רואים גרדיאנט‬
‫קלאסי של אמנזיה רטרוגרדית‪ ,‬הוא זוכר טוב יותר את הדברים ככל שהולכים אחורה יותר בזמן‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫המקרה הזה מהווה אילוסטרציה לכך שלא מדובר באנשים עם אמנזיה אנטרוגרדית מתמשכת‪ ,‬כלומר – הם‬
‫לא היו מראים אמנזיה אם היינו בודקים אותם לפני המצגת הסוערת‪.‬‬

‫לסיכום‪ :‬קשה להניח כי האמנזיה המלווה את תסמונת קורסקוף מוסברת אך ורק על ידי אמנזיה‬
‫אנטרוגרדית‪ .‬מקרה ‪ PZ‬מוכיח כי יש בתסמונת קורסקוף אלמנט ברור של קשיי שליפת חומר קיים בזיכרון‪.‬‬

‫)‪ Electroconvulsive therapy (ECT‬ואמנזיה רטרוגרדית‪:‬‬

‫משתמשים ב‪ ECT-‬כשיטה לטיפול בדיכאון חמור‪ ,‬שאינו מגיב לתרופות‪ .‬בפרוצדורה זאת‪ ,‬זרמים חשמליים‬
‫מועברים דרך המוח‪ ,‬כך שהם מעוררים בכוונה התקף קצר )מזריקים להם חומר שמרפה את השרירים כדי‬
‫שלא יפרכסו(‪ .‬תוצאות הפרוצדורה הן אמנזיה אנטרוגרדית ורטרוגרדית‪.‬‬
‫אין קונצנזוס טוב בספרות לגבי האם זו אמנזיה זמנית או לא‪ .‬ככל הנראה מדובר באמנזיה זמנית‪ ,‬אבל‬
‫החולים בהכרח מראים גרדיאנט‪.‬‬
‫השפעות ארוכות טווח של ‪:ECT‬‬
‫)‪ Squire et al (1976‬מצאו שזיכרונות מ‪ 6-‬השנים האחרונות הושפעו מאוד כתוצאה מ‪ .ECT-‬מצד שני‪ ,‬עם‬
‫פרוצדורות משופרות יותר‪ ,‬האמנזיה הרטרוגרדית היא פחות דרמטית‪.‬‬
‫‪ Meeter‬ב‪ 2011-‬בחן אמנזיה רטרוגרדית בקרב ‪ 21‬מטופלים‪ .‬הוא מדד את הזיכרון הרטרוגרדי על ידי מבחן‬
‫שבו אנשים היו צריכים לענות על שאלות שעסקו בידיעות חדשותיות מהשנה האחרונה‪.‬‬
‫בודקים אותם יום לפני‪ ,‬שלושה ימים אחרי ו‪ 3-‬חודשים אחרי הפרוצדורה‪ .‬שלושה חודשים אחרי הפרוצדורה‬
‫הם זוכרים יחסית טוב )ביחס לעצמם(‪ .‬הזיכרון שלהם לא טוב כמו של נבדקי בקרה‪ ,‬אך הם כן במצב שבו הם‬
‫היו לפני הפרוצדורה‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫לסיכום‪ :‬התוצאות הראו שהאמנזיה הרטרוגרדית שנראתה מייד לאחר ה‪ ECT-‬לא הייתה נוכחת במעקב‬
‫אחרי שלושה חודשים‪ ,‬זה בא לידי ביטוי בתוצאות ששבו לרמה שלפני הטיפול ב‪.ECT-‬‬

‫זיכרון דקלרטיבי מול זיכרון לא דקלרטיבי‪:‬‬

‫הראינו שישנה דיסוציאציה בין זיכרון דקלרטיבי )אפיזודי וסמנטי( וזיכרון לא דקלרטיבי )פרוצדוראלי(‪:‬‬
‫חולים עם פגיעה ב‪ medial temporal lobe-‬או בדיאנצפלון מראים פגיעה קשה בזיכרון דקלרטיבי‪ ,‬אך יכולת‬
‫הלמידה הפרוצדוראלית‪ ,‬אימפליציטית‪ ,‬שמורה‪.‬‬
‫האם זה מספיק כדי לומר שמדובר בשתי מערכות שונות? או שיכול להיות שזיכרון דקלרטיבי הוא זיכרון יותר‬
‫קשה כי צריך לדווח עליו‪ ,‬ולכן הוא דורש יותר מזיכרון לא דקלרטיבי )תזכורת ‪ -‬הזכרנו את עניין הקושי גם‬
‫בפרוזופאגנוזיה(‪.‬‬
‫כדי להוכיח שמדובר בשתי מערכות שונות‪ ,‬צריך למצוא דיסוציאציה – אנשים שדווקא מצליחים לבצע את‬
‫המשימה הקשה אך לא את הקלה‪.‬‬
‫חולה ‪ :(Gabrieli) MS‬בעקבות אפילפסיה‪ ,‬עברה ניתוח בו הסירו את אזורי ברודמן ‪ 18‬ו‪ 19-‬בהמיספרה ימין‪.‬‬
‫יש לה עיוורון במחצית שדה הראייה‪ .‬ביצוע תקין במבחני אינטליגנציה וזכרון‪.‬‬

‫בדקו את ‪ MS‬מול קבוצות ביקורת‪ :‬הציגו לנבדקים רשימת מילים‪:‬‬

‫‪ .1‬ביקשו מהם לקרוא את המילים בקול‪.‬‬
‫‪ .2‬הציגו להם מילים חדשות ומילים ישנות )אותן הם קראו(‪.‬‬
‫בדקו את הדברים הבאים‪:‬‬
‫‪ .1‬זיכרון אימפליציטי פרוצדורלי ‪ :‬המילים מוצגות לזמן קצר וממוסכות‪ .‬מודדים זמן עד לזיהוי של מהי‬
‫מילה‪ .‬אם ם נחשפו כבר למילה‪ ,‬ייקח להם פחות זמן לזהותה‪.‬‬
‫‪ .2‬זיכרון אקספליציטי‪ :‬מוצגות מילים ישנות וחדשות – הנבדקי צריכים לומר האם מילה הייתה או לא‬
‫הייתה‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫תוצאות הניסוי‪:‬‬

‫גרף ‪ :A‬זיכרון אימפליציטי ‪ -‬הזמן הממוצע שלוקח לנבדקים לזהות נכונה את המילים הישנות )עמודות‬
‫לבנות( ואת מילות המטרה )עמודות שחורות(‪.‬‬
‫גרף ‪ :B‬רמת הדיוק של הזיכרון האקספליציטי )זיהוי המילים הישנות( באותם הנבדקים‪ .‬רמת הדיוק של ‪MS‬‬
‫דומה לזו של קבוצת הבקרה ושל נבדקי ‪ ,focal-lesion‬מה שמעיד על כך שהזיכרון האקספליציטי שלה עבור‬
‫מילים לא ניזוק‪.‬‬
‫‪ o‬כשמשווים את ‪ MS‬בזיכרון האימפליציטי )רק לזהות את המילים( אל מול האמנסטים‪ ,‬רואים אצלם‬
‫את היתרון הפרוצדוראלי‪ ,‬אך אצלה לא‪ .‬במבחן אקספליציטי רואים שהיא זוכרת‪ ,‬אך אמנסטים לא‪.‬‬
‫מטלה אקספילציטית הינה קשה יותר‪ ,‬לכן הדיסוציאציה בין שתי המשימות אינה תלוית קושי אלא‬
‫מנגנונים נפרדים‪ ,‬גם אם מדובר רק על מקרה אחד שמראה זאת‪.‬‬

‫‪ – Alvarez and Squire‬תיאוריית הקונסולידציה‪:‬‬

‫לדעת החוקרים הללו‪ ,‬האמנזיה הרטרוגרדית אשר הולכת אחורה בצורת גרדיאנט‪ ,‬עשויה להיגרם מפגם‬
‫בקונסולידציה‪.‬‬
‫המנגנון שהם מציעים‪:‬‬
‫מערכת ב‪ medial temporal lobe-‬מאחסנת את עקבת הזיכרון הראשונית )היא יכולה להחזיק את העקבה רק‬
‫לזמן מוגבל – שעות עד מספר ימים( ‪ <-‬העברה של הייצוגים מה‪ MTL-‬אל הקורטקס‪ ,‬על ידי רה‪-‬אקטיבציות‬
‫חוזרות )להיפוקמפוס תפקיד חשוב בכך( ‪ <-‬הנאוקורטקס מסוגל לייצוגים אוטונומיים ללא ה‪) MTL-‬חיזוק‬
‫קורטיקו‪-‬קורטיקלי הינו דינמי ויכול להימשך על פני חודשים ואף שנים(‪ .‬התהליך הזה הוא הן עבור זיכרון‬
‫סמנטי והן עבור זיכרון אפיזודי‪ .‬כלומר‪ ,‬המידע ממשיך להתחזק ולהתייצב על ידי קשרים קורטיקו‪-‬‬
‫קורטיקליים ולכן גם כאשר המידע נמצא בקורטקס הוא רגיש‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫‪ o‬נזק ל‪ MTL-‬יגרום הן לאמנזיה רטרוגרדית מדורגת בזמן )גרדיאנט( – מפני שהמידע לא עבר‬
‫קונסולידציה והן לאמנזיה אנטרוגרדית – מפני שהיכולת ללמוד דברים חדשים ניזוקה‪.‬‬

‫‪:Moscovitch – Multiple trace theory‬‬

‫גישה אחרת שמבחינה בין זיכרון אפיזודי לסמנטי‪ .‬לפי גישה זו‪:‬‬
‫‪ o‬המידע הסמנטי ‪ -‬עובר לייצוג קורטיקלי ולכן הוא אינו תלוי היפוקמפוס )בכך דומה לגישה הקלאסית‬
‫הקודמת(‪.‬‬
‫‪ o‬המידע האפיזודי ‪ -‬החוויות שלנו עם כל הקונטקסט והחיות ממשיכים להסתמך על רה‪-‬אקטיבציה‬
‫היפוקמפלית תמיד – גם לאחר עשורים‪.‬‬

‫לפי הגישה הקלאסית )הראשונה( אין אקטיבציה במידע שנשמר לפני שנים )כי אין הבחנה בין שני סוגי‬
‫הזיכרון(‪ .‬בפועל הגישה הקלאסית טועה‪ ,‬משום שנמצא כי שחזור אירוע אפיזודי מאוד ישן מראה הפעלה‬
‫היפוקמפלית! זה לא ממצא חד משמעי‪ ,‬כי הסבר אלטרנטיבי יכול להיות שההיפוקמפוס עכשיו עסוק בקידוד‬
‫האפיזודה הסמנטית החדשה שהיא הסיטואציה שבה האדם יושב בסורק ומנסה להיזכר בחוויות ילדות‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬עפ"י מוסקוביץ'‪ ,‬אם לחולה יש פגיעה היפוקמפלית‪ ,‬היכולת שלו לשחזר את הזיכרון האפיזודי שלו ב‪-‬‬
‫‪ vividness‬כפי שעושים אנשים רגילים‪ ,‬תיפגע‪ .‬חלק מהחוויות האפיזודיות שלנו יכולות להפוך למידע סמנטי‬
‫)ונתאר אותן כך‪ ,‬ללא עושר וחיות(‪.‬‬
‫כדי לבדוק זאת‪ ,‬נתנו לאנשים עם פגיעות היפוקמפליות לענות על שאלות סמנטיות ‪ -‬שאלות עובדתיות על‬
‫החיים שלהם )שנתפסות כמידע אפיזודי( ושאלות של ידע כללי‪ .‬מצאו כי כאשר יש פגיעה בהיפוקמפוס‪,‬‬
‫הזיכרונות האפיזודיים נעדרי פרטים ועושר תיאורי )‪ .(Levine 2000‬דוגמה לניסוי נמצאת בשקופית ‪ ,61‬שם‬
‫ניתן לראות ראיון עם מישהו שהתבקש לספר על זיכרון שבו הוא היה צריך לדבר בפומבי )מידע אפיזודי(‪.‬‬
‫השיחה מלמדת אותנו שלחולה אין חוויה שהוא איבד את המידע האפיזודי‪ ,‬כי יש לו המון מידע סמנטי‬
‫שקשור לאפיזודה‪ ,‬אך הוא לא מצליח לתת אף פרט אמיתי של מידע אפיזודי )כפי שמידע אפיזודי מוגדר(‪ .‬כל‬
‫מה שיש לו זה כותרות כלליות‪ ,‬ללא מידע ספציפי‪ ,‬אין לו מידע שנמצא בתוך קונטקסט או זמן‪ .‬לפי מוסקוביץ'‬
‫בגלל הפגיעה ההיפוקמפלית הוא לא מצליח לעשות רה‪ -‬אקטיבציה של המידע האפיזודי שנמצא בקורטקס‪ ,‬כי‬
‫ההיפוקמפוס הכרחי בשביל הרה אקטיבציה‪ ,‬גם עבור זיכרונות שקרו לפני שנים‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫מצגת ‪ – 8‬מנגנוני קשב והפרעותיהם‪ :‬תסמונת הזנחת צד‪:‬‬

‫היכולת הקשבית היא המאפשרת לנו לשבת בכיתה מלאה בהסחות דעת‪,‬מסיחים ברמה הטקטילית‪ ,‬וויזואלית‬
‫ואודיטורית‪ .‬אנחנו צריכים לשמור על רמת עוררות כללית מותאמת ולבצע את היכולת לשים לב כשקורה‬
‫משהו חשוב בסביבה‪ ,‬להתמקד עליו – ‪ .to engage‬אם נפזר את הקשב באופן שווה בסביבה לא נצליח לעשות‬
‫הרבה‪ .‬היכולת ‪ to disengage‬היא גם קריטית‪ ,‬אחרת היינו מתמקדים על משהו ולא היינו יכולים להתנתק‬
‫ממנו‪ .‬המודעות שלנו היא פונקציה קשבית‪.‬‬
‫הזנחה וויזואלית היא הפרעה קשבית‪:‬‬
‫הגדרה ותיאור כללי‪ :‬כשל ביכולת לפנות כלפי‪ ,‬להגיב או לדווח על גירוי בצד הנגדי לצד הפגיעה המוחית‪,‬‬
‫שאיננו מיוחס לחסרים בסיסיים במערכת החוש הראשונית‪ ,‬למערכת מוטורית או לירידה מנטלית כללית‪.‬‬
‫בדרך כלל הפגיעה הקלאסית היא פגיעה ימנית ולכן השדה השמאלי של העולם יוזנח‪ .‬זה לא פשוט להבחין בין‬
‫בעיית קשב לבעיה סנסורית‪ ,‬הרי גם אנשים שמערכת הראייה שלהם נפגעה יכולים לא לראות צד מסוים‬
‫בעולם‪ .‬איך עושים זאת?‬
‫אם מישהו סובל משבץ ימני שפגע באזור השמאלי של הראייה‪ ,‬הוא יראה שחור בשדה הראייה השמאלי‪ .‬כדי‬
‫לראות מה קורה בצד הזה‪ ,‬הוא יבצע תיקון‪ ,‬יזיז את עצמו כי הוא יודע שיש שם משהו‪ ,‬הייצוג הקשבי של הצד‬
‫השמאלי קיים ובכדי לראות אותו נדרש תיקון‪ .‬אנשים עם הזנחה לא עושים תיקון‪ ,‬מערכת הראייה שלהם‬
‫רואה את מה שקורה בצד השמאלי‪ ,‬אין להם חסך חושי‪ ,‬ולמרות הכל‪ ,‬הצד השמאלי של העולם לא קיים‬
‫עבורם‪ ,‬הם לא מתקנים‪ ,‬הם לא פונים אליו )בד"כ מדובר במידה של הזנחה ולא בהזנחה מוחלטת(‪.‬‬
‫יש כמה רמזים שניתן להשתמש בהם כדי להבחין בין בעיה סנסורית לקשבית‪:‬‬
‫‪ -‬ישאירו את המזון בצד השמאלי של הצלחת ויתלוננו שהמנה לא מספקת‪.‬‬
‫‪ -‬לא מתאפרים או לא מתגלחים בצד השמאלי של הפנים‪.‬‬
‫במטלות יותר קלאסיות שנראה בהמשך‪ ,‬מנסים לכמת ולאבחן את ההזנחה‪ .‬יש עניין לבחון ולעקוב אחרי‬
‫התסמונת מכמה סיבות‪:‬‬
‫‪ .1‬תסמונת מאוד שכיחה‪ .‬יש סיכוי של ‪ 50%‬לסבול ממנה כתוצאה מפגיעה מוחית ימנית‪.‬‬
‫‪ .2‬היא נשמעת כתסמונת "יותר קלילה"‪ ,‬אבל הנתון המפתיע הוא שהפרוגנוזה לשיקום של אנשים עם הזנחה‬
‫שנמשכת בצורה כרונית היא הנמוכה יותר מכל ההפרעות הקלאסיות – יותר קשה מאפאזיה‪ ,‬פגיעה מוחית‬
‫כללית‪ .‬היכולות הקוגניטיביות שלהם היא לא הכי נמוכה‪ ,‬אך היכולת שלהם להעביר את חיי היום יום שלהם‬
‫מחוץ לבתי החולים בצורה טובה היא הכי נמוכה‪ .‬יחד עם עוד פגיעות שקשורות להמיספרה ימין‪ ,‬גם ההזנחה‬
‫פוגעת ביכולת של האנשים להיות מודעים לזה שיש להם בעיה – זה נקרא אנוזאגנוזיה – אגנוזיה לליקוי ממנו‬
‫סובל האדם‪ .‬המודעות לבעיה היא יכולת מאוד חשובה בשיקום‪.‬‬

‫בשקופית ‪ 3‬ישנו סרטון על ‪ .neglect‬לאנשים עם הזנחת צד אין אמנזיה‪ ,‬הם זוכרים מה אומרים להם והם‬
‫לומדים עם הזמן שיש להם בעיה‪ .‬הם מצליחים להכניס לנרטיב שלהם שיש להם בעיה‪ ,‬למרות שהם לא‬
‫מודעים לכך‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫אחת הדרכים בעזרתה ניתן לבחון האם מדובר בליקוי סנסורי או קשבי היא בחינת האלמנטים אשר עושים‬
‫מודולציה ליכולת של אנשים להפנות את הקשב שלהם לצד המוזנח‪ .‬בעבודות הבאות בדקו את ההשפעה של‬
‫מוטיבציה‪ .‬אם הליקוי הוא סנסורי‪ ,‬המוטיבציה לא תעזור‪ ,‬לא נראה שיפור כי יש חסך סנסורי של קלט שלא‬
‫מגיע למערכת – לא כך הדבר אם מדובר בחסך קשבי‪.‬‬
‫מוטיבציה והזנחת צד‪(Malhotra) :‬‬
‫נותנים לחולה משימה – נותנים לו דף המשובץ בסמלים‪ ,‬הוא צריך לעקוב אחר הסמלים ולהקיף אותם‬
‫בעיגול‪ .‬מגלים שהצד השמאלי של הלוח מלא במטרות שלא סומנו ואילו בצד הימני הן מסומנות היטב‪ .‬בחלק‬
‫השני של הניסוי‪ ,‬במקום סמלים שמים תמונה של מטבעות ואומרים לחולה שעל כל מטבע שהוא מקיף הוא‬
‫מקבל כסף בתמורה‪ .‬במצב כזה החולים כן מקיפים יותר‪ ,‬הם מגייסים קצת יותר את הקשב לצד השמאלי‪,‬‬
‫אך האפקט הוא זמני וקצר טווח – בסוף המשימה הם שוב מתעלמים מהצד השמאלי‪.‬‬

‫ליקויים קשביים אך לא תפיסתיים עשויים להראות מודולציה של רגש‪:‬‬

‫עוד אפקט שמראה שמדובר בליקוי קשבי ולא סנסורי‪ :‬אם יש ליקוי סנסורי‪ ,‬המידע לא יגיע למקום עם הבעיה‬
‫הסנסורית )למשל‪ ,‬אם משמיעים משהו לאוזן שמאל הוא כלל לא ייקלט(‪ ,‬אך לא כך אצל אנשים עם הזנחת‬
‫צד‪ .‬כאשר משמיעים מוזיקה לצד המוזנח והלא מוזנח של נבדקים‪ ,‬ומבקשים מהם לזהות אותה‪ ,‬הם‬
‫מצליחים לזהות טוב יותר מוזיקה שהם בעצמם בחרו‪ ,‬לעומת מוזיקה שהם לא אוהבים או שלא הם בחרו‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬יש פה אלמנט מוטיבציוני‪ ,‬רגשי ויש סיכוי גבוה יותר שהגירויים ייקלטו אם הם רגשיים‪.‬‬

‫הממצאים הללו מראים שמה שנמצא בשדה המוזנח מעובד ונקלט על ידי המערכת הסנסורית‪ .‬אלא שיש‬
‫הזנחה קשבית ושל מודעות לשדה המוזנח‪ ,‬כאילו הוא לא קיים‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫מאפיינים קליניים ואפידמיולוגיים‪:‬‬

‫תסמונת אופיינית לפגיעות טראומטיות בהמיספרה הימנית‪ .‬כ‪ 50%-‬מהמקרים קורים לאחר נזק‬ ‫‪‬‬
‫בהמיספרה הימנית וכ‪ 15%-‬לאחר נזק להמיספרה השמאלית‪ .‬ההזנחה מתחילה במצגת אקוטית עם‬
‫הזנחה חריפה ביותר של השדה הקונטרה‪-‬לטרלי לפגיעה‪ ,‬אך ככל שהזמן עובר )מספר שבועות( רואים‬
‫שיפור‪ ,‬הגרדיאנט ההזנחתי הופך פחות חד‪.‬‬
‫ההחלמה מהירה הרבה יותר לאחר נזק שמאלי‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫תסמונת זו אופיינית יותר לנזקים טראומטיים מפושטים כגון ‪ CVA‬מאשר לתהליכי נזק מתמשכים‬ ‫‪‬‬
‫כגון גידולים או לנזקים טראומטיים ממוקדים כגון פגיעה מירי‪.‬‬
‫הופעת הזנחת צד הינה אחד הסימנים הפרוגנוסטיים השליליים ביותר לשיקום לאחר אירוע מוחי‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫ההזנחה מוכרת בעיקר בהקשר לעיבוד חזותי מרחבי אך קיימת בכל אופנויות החוש‪ .‬לא קורית רק‬ ‫‪‬‬
‫ברמה של איך אנו רואים את העולם אלא גם באופן שבו אנו מייצגים את העולם‪.‬‬
‫הזנחת צד אצל אמנים‪:‬‬
‫כחודשיים לאחר הפגיעה‪ ,‬רואים שהצד השמאלי של התמונה מוזנח ולאורך הזמן יש חזרה של הפרטים בצד‬
‫השמאלי‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬בצד הימני יש עושר רב יותר של פרטים‪ ,‬גם לאחר שמונה חודשים‪.‬‬

‫פליני‪ :line bisections -‬סבל מפגיעה ימנית ומהזנחת צד וויזואלית כתוצאה משבץ מסיבי‪.‬‬
‫‪ line bisections‬הוא מבחן נוירו פסיכולוגי קלאסי שבו מבקשים מנבדק לסמן על גבי קו את נקודת האמצע‬
‫שלו‪ .‬ניתן לראות כי הקו לא נמצא במיקום הנכון‪ ,‬הוא ימני מדי‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫בציורים שהוא מצייר )שקופית ‪ (9‬ניתן לראות את ההזנחה השמאלית‪ .‬היא יכולה להיות בכמה רמות‪ :‬ברמת‬
‫שדה מרחבי וברמת אובייקט‪ .‬באופן מעניין‪ ,‬פליני לא היה דומה לחולי הזנחת צד בכך שכן הייתה לו מודעות‬
‫למצב ממנו הוא סובל )לא הייתה לו אנוזאגנוזיה למצבו(‪ .‬באחד מציוריו הוא רשם‪" :‬היכן השמאל?"‪.‬‬

‫לשבת בחדר ריק ולהסתכל קדימה‪:‬‬

‫הושיבו נבדקים בריאים ונבדקים עם הזנחת צד בתוך חדר )לא גירוי מסוים(‪ ,‬וביקשו מהם להביט עליו‪.‬‬
‫במשימה זו‪ ,‬בחנו את תזוזת העיניים שלהם‪ .‬החוקרים ראו כי נבדקי הבקרה )בריאים( מראים סריקה‬
‫טיפוסית – מרוכזים במרכז אבל גם מגיעים לקצוות‪ .‬לעומתם‪ ,‬אנשים עם הזנחה‪ ,‬לא סורקים את הצד‬
‫השמאלי של החדר‪ ,‬כאילו אין מה לראות שם‪.‬‬

‫הגדרה ותיאור כללי‪ :‬הזנחת צד היא התנהגות הרומזת על חוסר התייחסות למחצית המרחב שמנגד‬
‫להמיספרה הפגועה‪ .‬ההזנחה יכולה להיות בצורות שונות‪:‬‬
‫‪ – Personal neglect‬הזנחה של הייצוג הסומטוטופי של הגוף‪.‬‬
‫‪ – Peripersonal neglect‬הזנחה של כל הדברים שנמצאים מסביב האדם‪ ,‬בטווח הושטת יד‪.‬‬
‫‪ – Extrapersonal neglect‬הזנחה של כל מה שמעבר לטווח הושטת היד‪ ,‬כל מה שרחוק מהאדם‪.‬‬
‫‪ – Object centered neglect‬הזנחה בממד האובייקט )אלוצנטרית(‪.‬‬
‫‪ – Representational neglect‬הזנחה ברמת הייצוג המנטאלי )אגוצנטרית?(‬
‫כל אחת מדרגות המרחב הללו מובחנות אחת מהשנייה מבחינה תיאורטית‪ ,‬וישנן דיסוציאציות ביניהן‪.‬‬

‫‪ :Personal neglect‬הזנחה למרחב האישי ‪ -‬חוסר מודעות לצד הגוף הנגדי לפגיעה‪.‬‬
‫‪ -‬החולה איננו לובש את השרוול השמאלית של הפיג'מה‪ ,‬אינו מגלח את המחצית השמאלית של פניו‬
‫וכדומה‪.‬‬
‫‪ -‬במקרים מסוימים‪ ,‬החולה אף אינו מזהה את ידו ו‪/‬או רגלו השמאלית כשייכים לו –‬
‫‪ .asomatognosia‬גם לאחר שהם מסבים את הקשב שלהם לאותו איבר הם לא מזהים אותו כשלהם‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫ישנה מצגת קיצונית יותר שנקראת ‪ somatoparaphrenia‬שבה החולה מפתח דלוזיות משוכללות‬ ‫‪-‬‬
‫אודות הגפה ומזהה אותה כשייכת לאדם אחר‪.‬‬
‫אסומטוגנוזיה וסומטופאראפרניה מערבות פגיעות נרחבות יותר מהזנחת צד פשוטה‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫בסומטופאראפרניה יש מעורבות פרונטאלית גדולה יותר‪ ,‬כולל מעורבות אורביטו‪-‬פרונטאלית‪ .‬כמו‬
‫כן‪ ,‬ישנה מעורבות תת קורטיקלית נרחבת יותר‪.‬‬

‫בשקופית ‪ 15‬יש תיאור של חולה עם אסומטוגנוזיה‪ :‬הוא חושב שהרגל שלו לא שייכת לו‪ .‬הוא לא מודע לבעיה‪,‬‬
‫הוא בונה תרחיש הגיוני למה שקורה )בדיחה אכזרית(‪.‬‬

‫‪ :Somatoparaphrenia – case study‬בתמונה מטה‪ ,‬ישנו תיאור של שיחה בין רופא לחולה‪ .‬מדובר בחולה‬
‫שלמעט מצבים בהם הוא מדבר על הצד השמאלי שלו‪ ,‬הוא קוהרנטי‪ ,‬אינטליגנטי ואין לו אמנזיה‪ .‬כשהוא‬
‫מדבר על הצד השמאלי הוא מדבר עליו כלא שייך לו‪ .‬הסיפורים שחולים כאלה מספרים הם יותר פנטסטיים‬
‫מאלו של ‪ , asomatognosia‬אך חוץ מזה יש יותר קווי דמיון משוני‪.‬‬

‫‪ :Peripersonal neglect‬מטופלים אשר לא מסוגלים להכיר בגירויים הנמצאים במרחק הושטת יד במרחב‬
‫המנוגד לפגיעה‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫זה הניגלקט הקלאסי שפוגשים ברוב הטסטים‪ ,‬כי המבחנים קורים במרחב הזה‪.‬‬
‫במבחן ‪ line bisection‬ניתן לראות כי לחולה הטיה לימין בבואו לקבוע את אמצע הקו‪ .‬הטיה זו מלמדת על‬
‫הזנחת הצד השמאלי של הקו )כאילו הקו נגמר בפס האדום(‪ .‬ההטיה קטנה ככל שהקו כולו מוטה ימינה‬
‫לנקודת המיקוד‪ ,‬אך קיימת תמיד‪.‬‬

‫מה עומד ביסוד ההפרעה? האם מדובר במרחק או ביכולת לבצע מניפולציות מנואליות?‬
‫החולה ‪ PP‬עבר שבץ ימני והוא מראה דיסוציאציה בין חללים רחוקים וקרובים בהזנחת הצד שלו‪.‬‬
‫במשימת ה‪ line bisection-‬הזנחת הצד הייתה ניכרת בחלל הקרוב‪ ,‬אך לא הרחוק ‪ -‬כאשר נתנו לחולה‬
‫להחליט מהו קו האמצע באמצעות לייזר‪ .‬אבל‪ ,‬כאשר נתנו לחולה להשתמש במקל ארוך ולא בלייזר‪ ,‬ההזנחה‬
‫חוזרת והיא חמורה כמו ההזנחה של החלל הקרוב‪ .‬לפיכך‪ ,‬הארכה מלאכותית של גוף המטופל )המקל( גרמה‬
‫למיפוי מחדש של החלל הרחוק‪ ,‬כחלל קרוב‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫אם כך ההגדרה של ה‪ peripersonal space-‬הוא גמיש יותר‪ ,‬והוא משתנה כפונקציה של היכולת לעשות‬
‫מניפולציות בעזרת הידיים ולא כפונקציה של המרחק עצמו‪.‬‬
‫מטופל אחר שתואר על ידי ‪ (2002) Ackrovd‬הראה את הדפוס ההפוך‪ :‬הזנחה עבור החלל הרחוק‪ ,‬אך לא עבור‬
‫הקרוב‪ .‬כשהוא השתמש במקל‪ ,‬הביצוע השמור שלו התרחב גם לחלל הרחוק יותר‪.‬‬

‫‪ Extrapersonal neglect‬ומסגרות ייחוס‪:‬‬

‫הזנחת צד מתבטאת גם ביחס למרחב שמחוץ לגופו והישג ידו המיידי של החולה‪ .‬הדבר מתבטא‪ ,‬למשל‪ ,‬בכך‬
‫שהחולה איננו עונה או פונה אל אדם הנמצא משמאלו‪ .‬אחת השאלות המעניינות בהקשר זה היא מהו מרכז‬
‫הסימטריה של החולה? כיצד נקבעת רשת הקואורדינאטות הקובעת מהו שמאל ומהו ימין?‬
‫‪ :Egocentric neglect‬מוגדר כך שציר הסימטריה עובר במרכז הגוף‪ ,‬מהראש אל הרגליים‪body-centered .‬‬
‫‪ – coordinates‬ממוקד במתבונן‪.‬‬
‫‪ :Allocenteric neglect‬מוגדר על ידי כיוון שדה הגרביטציה‪ – Gravitational coordinates .‬ממוקד‬
‫בגירוי‪/‬אובייקט‪.‬‬
‫כאשר החולה עומד‪ ,‬מבחינת ה‪ Gravitational coordinates -‬וה‪body-centered coordinates-‬‬
‫צד ימין ושמאל של העולם יהיו כמו שאנו רגילים )משני צידי הגוף‪.‬‬
‫כאשר החולה שוכב עם הראש מופנה לצד ימין‪ ,‬מבחינת ה‪ Gravitational coordinates -‬צד ימין ושמאל יהיו‬
‫כרגיל‪ ,‬אך מבחינת ה‪ body-centered coordinates -‬צד שמאל יהיה מעל החולה וימין מתחתיו‪.‬‬
‫כאשר החולה שוכב עם הראש מופנה לצד שמאל‪ ,‬מבחינת ה‪ Gravitational coordinates -‬צד ימין ושמאל‬
‫יהיו כרגיל‪ ,‬אך מבחינת ה‪ body-centered coordinates -‬צד שמאל יהיה מתחת לחולה וימין מעליו‪.‬‬
‫שתי מערכות הצירים נמצאו משפיעות בחולים שונים‪ .‬כלומר‪ ,‬שההזנחה שלהם קורית באחת‬ ‫‪-‬‬
‫מהקואורדינאטות או בשילוב שלהן )ניתן למצוא כל הצלבה אפשרית ביניהן(‪ .‬למשל‪ ,‬גם הזנחת הצד‬
‫השמאלי של העולם וגם הזנחה של הצד השמאלי של האובייקט‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫שכיחות של הזנחה אלוצנטרית )גרביטציה( לעומת הזנחה אגוצנטרית לאחר שבץ בהמיספרה ימין‪:‬‬
‫‪ Marsh‬השווה בין הזנחה אלוצנטרית )כל מה שקורה בגירוי עצמו( לעומת הזנחה אגוצנטרית )מה שקורה‬
‫בשדה שלי בעולם(‪ .‬החוקרים ביקשו מ‪ 98 -‬נבדקים פגועי המיספרה ימין לסמן בעיגול את כל העיגולים‬
‫השלמים שהם רואים‪ .‬למעשה‪ ,‬האובייקט שהם רואים נראה כמו האות ‪.C‬‬

‫ישנן ‪ 2‬רמות הזנחת צד‪:‬‬

‫‪ .1‬הזנחה ברמת השדה )לא לראות את השדה השמאלי( – הזנחה אגוצנטרית‪.‬‬

‫‪ .2‬הזנחה ברמת האובייקט )לא לראות את צידו השמאלי של כל אובייקט ואובייקט( – הזנחה אלוצנטרית‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫החוקרים בדקו‪ ,‬למעשה‪ ,‬האם ‪ 2‬הזנחות הללו נפרדות‪:‬‬

‫נמצא כי רוב האנשים מראים הזנחה אגוצנטרית – מזניחים את כל השדה השמאלי‪ ,‬רק ‪ 2‬הראו הזנחה‬
‫אלוצנטרית ‪ -‬הזנחה של הצד השמאלי של האובייקט ושניים שהראו הזנחה משולבת של ‪ 2‬הרמות יחד‪.‬‬
‫‪ -‬לפיכך‪ ,‬הזנחה אגוצנטרית ואגוצנטרית הן שני סינדרומים מובחנים שלרוב נמצאים בדיסוציאציה‬
‫וככל הנראה משקפים נזק לאזורים מוחיים שונים‪.‬‬
‫פגיעות ב‪ angular gyrus-‬מקושרות עם הזנחה אלוצנטרית‪ ,‬ואילו פגיעות ב‪superior temporal -‬‬
‫‪ basal ganglia ,gyrus‬ובאינסולה מקושרות עם הזנחה אגוצנטרית‪.‬‬

‫הזנחה בממד האובייקט – ‪ – object centered neglect‬העתקה‪:‬‬

‫במבחן זה הזה החולים צריכים להעתיק אובייקט‪ ,‬ניתן לראות באופן בולט שחצי מהאובייקט מוזנח‪.‬‬

‫בשקופית ‪ 25‬סרטון שבו רואים הזנחה שקורית ברמת האובייקט‪ .‬במשימת העתקה ניתן לומר שהאדם לא‬
‫תופס את כל הגירוי ולכן רק מצייר את מחציתו‪ ,‬אך כאן מדובר בציור מתוך הזיכרון‪ ,‬כך שלא נטען לטעון‬
‫זאת‪ .‬לא רואים שיפור בביצוע כתלות במיקום הציור בדף )בצידו השמאלי או הימני( ‪ -‬החולה מציירת פרח‬
‫שתמיד הצד השמאלי שלו מוזנח‪ .‬הציור שהיא מציירת הוא מתוך הזיכרון – זה מלמד אותנו על הייצוג של‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫הפרח שיש לה )של חצי פרח(‪ .‬מנגד‪ ,‬יכול להיות שהייצוג בזיכרון תקין אבל הקושי שלה הוא ברמת הביצוע‪.‬‬
‫אין כרגע ‪ data‬חזקה בכדי להכריע האם הבעיה היא ברמת הייצוג או ברמת הביצוע )בהמשך נדבר על זה‬
‫יותר(‪.‬‬
‫דוגמאות נוספות‪:‬‬

‫האם הקשב פועל על ייצוגים שהם ‪ object centered‬או ‪ ?location based‬האם הוא פועל על רמת‬
‫האובייקט‪ ,‬או במיקום של האובייקט במרחב? )‪.(Tipper and Berhmann‬‬
‫החוקרים רצו לבדוק האם הייצוגים המרחביים של אובייקט שנמצא בצד ימין יכולים לעבור לצד שמאל‪.‬‬
‫הם הציגו לנבדקים שני גירויים שונים‪:‬‬
‫‪ .1‬שני עיגולים המחוברים בקו‪ ,‬ולכן נתפסים כאובייקט אחד‪.‬‬
‫‪ .2‬שני עיגולים נפרדים שנתפסים כשני אובייקטין‪.‬‬

‫בשלב הראשון‪ ,‬הנבדקים מסתכלים על העיגולים‪ .‬לפעמים העיגולים הם סטטיים‪ ,‬ולפעמים הם מסתובבים‪.‬‬
‫כאשר הופכים את האובייקטים מבחינה מרחבית‪ ,‬הצד השמאלי של האובייקט היחיד )שני עיגולים מחוברים(‬
‫הופך להיות הימני ‪ ,‬בעוד שבגירוי הנפרד‪ ,‬שני העיגולים עומדים בפני עצמם‪ ,‬אין משהו שעבר צד מבחינת‬
‫האובייקט השלם‪.‬‬
‫בשלב השני‪ ,‬הנבדקים צריכים להחליט האם הופיעה מטרה באחד העיגולים‪ -‬הימני או השמאלי – על ידי שלב‬
‫זה מודדים את ההזנחה‪.‬‬
‫השאלה הקריטית‪ :‬האם העיגול שקודם היה בצד ימין ועכשיו בשמאל שומר על הייצוג שלו כצד הימני של‬
‫האובייקט? )ולכן ייתפס גם כאשר יהיה בצד שמאל(‪ .‬ולהיפך‪ ,‬האם העיגול השמאלי שעבר לצד ימין עדיין‬
‫שומר על הייצוג שלו כצד השמאלי של האובייקט? )ולכן ייתפס פחות טוב(‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫בשורת הגירויים העליונה‪ :‬הזנחה אגוצנטרית )מבוססת מיקום(‪ .‬אם מה שהחולה מזניח הוא הצד השמאלי של‬
‫העולם‪ ,‬הוא לא ישמר שום דבר מהתכונות של האובייקט שקודם היה בצד השמאלי – כל פעם התמונה‬
‫משתנה‪ ,‬הוא יזהה כל הזמן רק את מה שלא מוזנח‪.‬‬
‫בשורת הגירויים האמצעית‪ :‬הזנחה אלוצנטרית )מבוססת אובייקט(‪ .‬מה שקובע הוא הצד של האובייקט –‬
‫השאלה היא האם אחרי סיבוב של האובייקט החולה ישמר את השמאליות שלו וימשיך להזניח את הצד‬
‫השמאלי שלו גם כאשר הוא יסובב ויהפוך לימני‪.‬‬
‫בשורת הגירויים התחתונה‪ :‬שילוב של שתי ההזנחות‪ .‬גם הזנחה של הצד השמאלי של העולם וגם הזנחה של‬
‫הצד השמאלי של האובייקט‪ .‬כאשר הופכים את האובייקט‪ ,‬תהיה הזנחה של צידו השמאלי של העולם וגם‬
‫שמירה על השמאליות של האובייקט כך שגם כאשר הוא יסובב לימין הוא עדיין יוזנח‪.‬‬

‫הניסוי מודד את הזמן הנדרש כדי לזהות מטרות שנמצאות בעיגולים‪.‬‬

‫תוצאות‪ :‬המחקר מראה שמה שקורה הוא שורת הגירויים התחתונה‪.‬‬
‫‪ -‬קונטרלטרלי )מסובב מימין לשמאל )הצד המוזנח((‪ :‬השוואה בין אובייקט שהיה בצד הימני של‬
‫העולם והתהפך לצד השמאלי‪ ,‬לעומת גירוי סטטי שיושב בצד השמאלי‪ .‬נמצא כי החולים מזהים מהר‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫יותר במצב שבו יש סיבוב מאשר במצב הסטטי השמאלי )שימרו את הייצוג שלו כאשר היה בצד הימני‬
‫של העולם(‪.‬‬
‫‪ -‬איפסילטרלי )מסובב משמאל )מוזנח( לימין(‪ :‬השוואה בין אובייקט שהיה בצד השמאלי של העולם‬
‫והתהפך לצד הימני‪ ,‬לעומת גירוי סטטי שיושב בצד השמאלי‪ .‬אנשים פחות מדייקים בזיהוי במצב של‬
‫הסיבוב לעומת המצב הסטטי‪ ,‬משום שהייצוג השמאלי של האובייקט נשמר‪ ,‬ולכן מתרחשת‬
‫אינהיביציה מסוימת עליו )המצב המסובב נמצא באינהיביציה בתזוזה לעומת המצב הסטטי(‪.‬‬
‫האפקט הזה קורה רק כאשר העיגולים מחוברים‪ ,‬כאשר הם אובייקט אחד‪ .‬כאשר מדובר בעיגולם שאין‬
‫ביניהם קשר‪ ,‬אין את היכולת לשמר את הייצוג של צד ימני או שמאלי של אובייקט – כי כדי שזה יקרה‬
‫האובייקט חייב להיות אובייקט‪.‬‬

‫הזנחה ברמת הייצוג המנטאלי – ‪:Representational neglect‬‬

‫בתמונה מטה‪ ,‬נראה כי התעלמות מצד שמאל איננה ממוקדת סביב מערכת התפיסה‪ .‬גם ברפרודוקציה של‬
‫צורה סימטרית מתוך הזיכרון יש ייצוג רק לחלק הימני של המרחב‪ .‬האם הייצוג המנטאלי עצמו מעוות או רק‬
‫הרפרודוקציה שלו?‬
‫מבחנים של ציור מזיכרון לא נותנים תשובה חד משמעית לשאלה האם ההזנחה היא ברמת הביצוע‪ ,‬אך הייצוג‬
‫הפנימי של האובייקט תקין‪ ,‬או שמא הייצוג תקין‪ ,‬אך ההזנחה היא ברמת הביצוע‪.‬‬

‫‪Representational neglect: piazza del Duomo effect:‬‬

‫כדי לבחון את השאלה הזו החוקרים ‪ Bisiach & Luzzatti‬ביקשו מנבדקים עם הזנחת צד לדמיין את עצמם‬
‫ברחבה של הפיאצה במילאנו‪ .‬בתחילה‪ ,‬אמרו להם "לעמוד" בנקודה ‪ A‬ולתאר את מה שהם רואים‪ ,‬מסביבם‬
‫בדמיון ולאחר מכן הם התבקשו לתאר את הדברים מנקודה ‪.B‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫החולים לא סובלים מבעית זיכרון לכן אנחנו לא אמורים לראות שינוי בתיאור‪ ,‬כלומר אנחנו מצפים לקבל את‬
‫אותו התיאור משני הכיוונים השונים‪ .‬אם הדמיון סובל מהזנחה וויזואלית נצפה לקבל דיווחים על דברים‬
‫שונים כלומר פעם ידווח רק על מה שנמצא בצד ימין ופעם על צד שמאל )מה שקורה בפועל(‪.‬‬
‫בפועל‪ ,‬כאשר החולים עמדו בנקודה ‪ A‬הם התעלמו מצדם השמאלי ותיארו את מה שמימינם וכאשר הם עמדו‬
‫בנקודה ‪ ,B‬הם נתנו את התמונה המשלימה )שוב התעלמו מזמאל – מה שהיה ימין בנקודה ‪ .(A‬אין פה בעיה‬
‫של זיכרון‪ ,‬משום שהחולה זוכר את המקומות שנמצאים משני צידי המרחב‪ ,‬אלא הבעיה היא בייצוג הפנימי‬
‫של המרחב בתודעתו של החולה – הזנחה ייצוגית‪.‬‬
‫יש חולים עם הזנחה תפיסתית ולא ייצוגית‪ ,‬ולהיפך‪ .‬כלומר‪ ,‬יש דיסוציאציה כפולה ביניהם‪ .‬העובדה שתיתכן‬
‫תפיסה תקינה אך הזנחה בייצוג היא חשובה‪ ,‬שכן היא סותרת את ההנחה שהתפיסה )‪ (percept‬והייצוג‬
‫המנטלי )‪" (imagery‬יושבים" על אותה מערכת )קוסילין(‪.‬‬

‫תופעות המאפיינות‪/‬נלוות להזנחת צד‪:‬‬

‫‪ :Hemiakinesia‬קושי להשתמש באברים )בעיקר באצבעות( שבצד הנגדי להמיספרה שניזוקה‪ ,‬או להפנות‬
‫מבט או את הראש לצד זה‪ .‬זו לא בעיה מוטורית‪ ,‬אין חולשה שרירית ולמרות זאת הם מתקשים להשתמש‬
‫באצבעות‪.‬‬
‫‪ :Allochiria‬זיהוי נקודת מגע באבר בצד הנגדי לנזק‪ ,‬כאילו היא נמצאת באבר שבצד שניזוק‪ .‬חווים מגע או‬
‫כאב בצד המוזנח ומדווחים עליו באופן שגוי – שהוא קורה בצד הלא מוזנח‪.‬‬
‫הכחדה )‪ :(extinction‬הזנחת גירוי בצד הנגדי לנזק המוחי במצב בו מוצגים שני גירויים בו זמנית‪ .‬הכחדה‬
‫היא התעלמות או היעדר מודעות לגירוי המופיע מצד שמאל‪ ,‬בנוכחות גירוי אחר המופיע בו זמנית בצד ימין‪,‬‬
‫אך לא כאשר הגירוי השמאלי מופיע ביחידות‪ .‬תסמונת זו שכיחה מאוד באופנות השמיעה והחלמה ממנה‬
‫איטית הרבה יותר מאשר החלמה מהסימפטומים הקליניים של הזנחת צד‪.‬‬
‫זה מראה על מנגנון של אינהיביציה‪ ,‬ככל הנראה קשב מצד אחד גוזל את הקשב של הצד השני‪.‬‬

‫בשקופית ‪ 37‬ישנו סרטון בו נוגעים פיזית בנבדק‪ .‬הוא מבחין בנגיעה כאשר נוגעים בו רק בצד המוזנח‪ ,‬אך‬
‫כאשר נוגעים בו סימולטנית בשני הצדדים‪ ,‬הוא יבחין רק בצד הבריא‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫מבחנים שונים להזנחת צד‪:‬‬

‫המבחנים הללו טובים‪ ,‬אך הם לא רגישים לשינויים קטנים )ברמת התקדמות של שבוע אחרי שבוע(‪.‬‬
‫‪ :Hemi-inattention: Line cancellation‬הנבדק מקבל דף עם קווים והוא מתבקש לסמן את כל‬ ‫‪‬‬
‫הקווים שהוא רואה‪.‬‬

‫‪ – Letter cancellation‬הנבדק מקבל כמה שורות של אותיות על דף‪ ,‬ומתבקש לסמן אותיות‬ ‫‪‬‬
‫מסוימות )בדוגמה ‪.(E & R‬‬

‫‪ – Star cancellation‬החולה מקבל דף עם כוכבים גדולים‪ ,‬קטנים ומילים‪ .‬עליו לסמן את הכוכבים‬ ‫‪‬‬
‫הקטנים )באפור‪ ,‬כל מה שהוזנח(‪.‬‬

‫‪ – Starry night test‬הנבדק יושב מול מסך שחור ומולו מופיעות נקודות ירוקות רבות‪ ,‬ומדי פעם‬ ‫‪‬‬
‫נקודה אדומה‪ ,‬שהיא המטרה אותה הוא צריך לחפש‪ .‬כאשר הנזק הוא להמיספרה הימנית‪ ,‬זמן‬
‫התגובה של השדה השמאלי רב יותר ואחוזי הדיוק שלו נמוכים יותר‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫נוירו‪-‬אנטומיה של תסמונת הזנחת צד הגישה הקלאסית – פגיעה פרייאטלית‪:‬‬

‫הגישה הקלאסית מיקמה באופן ספציפי את אזורי הפגיעה שגורמים להזנחת צד‪:‬‬
‫‪Inferior parietal lobule‬‬ ‫‪‬‬
‫‪Temporo-parietal junction‬‬ ‫‪‬‬
‫‪Dorso-lateral frontal‬‬ ‫‪‬‬
‫‪Cingulated cortex‬‬ ‫‪‬‬
‫)‪Thalamus (Pulvinar‬‬ ‫‪‬‬
‫)‪Brain stem (superior culliculus‬‬ ‫‪‬‬
‫לאחר חפיפות של סריקות של חולים רבים האזור שנמצא כאזור קריטי להזנחה הוא ה‪Temporo-parietal -‬‬
‫‪ .junction‬עם זאת‪ ,‬עבודות עדכניות יותר טענו שהאזור הקריטי אינו מה שחשבו עד כה‪.‬‬
‫נוירו‪-‬אנטומיה של תסמונת הזנחת צד גישת ה"הזנחה הנקייה" – פגיעה טמפורלית‪:‬‬
‫‪ Karnath et al‬החליטו לבדוק את מקור הפגיעה שגורמת להזנחה בדרך אחרת‪ .‬הם התמקדו בדימות של‬
‫אנשים להם יש הזנחת צד נקייה – ללא ליקויים בשדה הראייה )בגישה הקלאסית לא עשו זאת ובד"כ הזנחה‬
‫וליקויים בשדה הראייה מגיעים יחד(‪ ,‬כלומר‪ ,‬הם ניקו את כל ההדמיות של אנשים בעלי פגיעה ממשית בשדה‬
‫הראייה‪ .‬מול קבוצת האנשים שיש לה אך ורק הזנחת צד‪ ,‬העמידו קבוצת ביקורת ‪ -‬אנשים עם ליקויים‬
‫בראייה ללא הזנחת צד‪ .‬הם מצאו שהאזור המעורב בהזנחת צד הוא ה‪ .superior temporal gyrus-‬כלומר‪,‬‬
‫המעורבות הינה טמפורלית ולא פארייטלית )בדומה לממצאים עם קופים(‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫נוירו‪-‬אנטומיה של תסמונת הזנחת צד גישת "הפגיעה הקישורית עם אזורים פרונטאליים"‪:‬‬

‫)‪ Corbetta and Shulman (2005‬טענו שכאשר יש פגיעה באזור אחד במוח‪ ,‬הדבר יכול ליצור דיספונקציה‬
‫באזורים המרוחקים מאזור הפגיעה עצמה‪ ,‬דבר הנקרא ‪ .diaschisis‬הם טוענים כי אזורים דורזליים‬
‫פרונטאליים שנראה כי הם לא נפגעו מבחינת המבנה שלהם‪ ,‬עשויים לא לפעול בעקבות ניתוק ו‪diaschisis -‬‬
‫)אובדן או שינוי פתאומי של תפקוד בחלק מהמוח המחובר לאזור מוחי מרוחק‪ ,‬אך פגום(‪ .‬נזק מבני )באזור‬
‫אחורי( גורם להפרעה תפקודית של האזורים הפריאטליים והדורזליים פרונטאליים‪ .‬החוקרים הראו שהמוח‬
‫של אנשים עם הזנחת צד פחות מאוקטב באזורים ימניים קדמיים‪ ,‬בהשוואה לנבדקי בקרה בריאים‪.‬‬

‫אין עדיין הכרעה בנושא הזה‪.‬‬

‫שיטות טיפול ושיקום‪:‬‬

‫אנשים עם הזנחת צד חווים שינוי על ציר הזמן‪ ,‬ככל שהחודשים עוברים יש הפחתה בסימפטומים‪ ,‬זו איננה‬
‫תסמונת סטטית‪.‬‬
‫רוב השיטות מתמקדות בעידוד המודעות‪ ,‬לשים לב לדברים בצד המוזנח ‪ -‬פאזלים‪ ,‬קריאה‪ ,‬פנייה אל‬ ‫‪‬‬
‫החולה רק משמאל‪ ,‬הסתובבות בבית החולים‪ .‬הצוות מניח את הגירויים עליהם החולים צריכים‬
‫לעבוד בצד המוזנח‪ .‬כאמור‪ ,‬ההזנחה היא על בסיס קשבי ולא תפיסתי‪ ,‬אז אם מכריחים את החולה‬
‫להתייחס לצד השמאלי יהיה שיפור במצב ההזנחה‪ ,‬ולכן עם הזמן תהיה עלייה ספונטנית בהפניית‬
‫הקשב לצד השמאלי‪ .‬כשמשווים אנשים שטופלו בשיטה זו לעומת אנשים שלא עברו אף טיפול רואים‬
‫שיש שיפור‪ ,‬אך לא משהו דרמטי )הצלחה חלקית(‪.‬‬
‫כפפה עם זרם חשמלי קל – על מנת ליצור אוריינטציה קשבית לצד השמאלי‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫סימולציה וסטיבולרית שמאלית – מזריקים מים קרים מאוד לתעלת האוזן השמאלית של החולה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫זה גורם להפניה מיידית של הקשב לכיוון ההזרקה‪ -‬הזנחת הצד נעלמת גם אצל אנשים עם הזנחה‬
‫מאוד קשה‪ .‬פרוצדורה זאת נותנת לנו הדגמה יפה לכך שמדובר בהפרעה קשבית ולא תפיסתית‪ .‬משך‬
‫ההשפעה מאוד קצר וישנן תופעות לוואי כגון בחילה‪ ,‬הקאות‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫פריזמות – המטופלים מרכיבים משקפיים למשך כמה שעות שלאחריהן נוצר אפקט שגורם להם‬ ‫‪‬‬
‫באופן ספונטני להסיט את הקשב לאזור המוזנח )אחרי שהם מסירים אותם(‪ .‬זה יוצר שיפור מסוים‬
‫בהפניית הקשב‪.‬‬
‫‪ TMS‬להמיספרה השמאלית – התאוריה שעומדת מאורי הפרוצדורה היא שההמיספרה השמאלית‬ ‫‪‬‬
‫)הבריאה( יוצרת מצב של הטיית קשר חריפה לכיוון הקונטרה‪-‬לטרלי‪ ,‬ולכן צריך למתן אותה‪ .‬לכן‪,‬‬
‫דיכוי ההמיספרה השמאלית מוביל לשיפור מצב ההזנחה‪ .‬ניתן לראות בגרף שלפני ה‪ TMS-‬אין הבדל‬
‫בין האנשים‪ ,‬אך לאחר הפרוצדורה כן ניכר שיפור‪ .‬ניתן לראות אפקטים חיוביים שבועיים לאחר‬
‫הטיפול‪ ,‬כלומר‪ ,‬האפקט נשמר על ציר הזמן‪.‬‬

‫מה אנחנו למדים על הקשר בין קשב ומודעות מתוך מאפייני הזנחת צד?‬
‫‪ -‬עיבוד תת‪-‬קשבי של משמעות בהיעדר מודעות‬
‫‪ -‬האם יש עיבוד של השדה המוזנח? האם ישנה הזנחה מוחלטת של המידע או שהוא מועבד ברמה‬
‫שהחולים לא מודעים אליה?‬
‫נעשו מספר עבודות על מנת לבחון את השאלה הזו‪:‬‬
‫‪ .1‬עיבוד משמעות ללא מודעות‪ :‬בעבודתם הקלאסית של ‪ Marshall & Halligan‬הציגו לחולי הזנחת צד קשים‬
‫שני גירויים‪ :‬למשל‪ ,‬האחד בית רגיל‪ ,‬והשני בית שבצידו השמאלי מתחוללת שריפה – כלומר‪ ,‬מי שסובל‬
‫מהזנחת צד יזניח את השריפה‪ .‬השאלה היא‪ ,‬האם למרות שהשריפה נמצאת בצד השמאלי של האובייקט‪,‬‬
‫עדיין יהיה עיבוד של משמעות הגירוי?‬
‫החוקרים שאלו מטופלים בעלי ‪) object centered neglect‬מזניחים את צד שמאל של הגירוי( באיזה בית הם‬
‫היו מעדיפים לגור‪ ,‬איזה עציץ יותר יפה‪ ,‬מאיזה כוס הם מעדיפים לשתות ואיזה שטר הם היו מעדיפים לקבל‪.‬‬
‫אם הם אכן מעבדים את המידע של הגירוי‪ ,‬התשובות לשאלות אמורות להיות מושפעות מכך‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫החוקרים מצאו כי אצל חלק מהחולים הייתה העדפה ברורה לאובייקט שבו לא היה גירוי שלילי בצד‬
‫המוזנח‪ .‬כלומר‪ ,‬הם לא בחרו בבית עם השריפה‪ ,‬או בכוס השבורה‪ .‬החולים לא יכלו לדווח מדוע הם בחרו את‬
‫הגירוי שבחרו‪ ,‬משום ששני הגירויים נראים להם זהים‪ .‬הם כן אומרים שזו האינטואיציה שלהם‪.‬‬

‫‪ .2‬האם פרצופים מוזנחים עוברים עיבוד רגשי? שאלת המחקר היא האם אנשים עם הזנחת צד יכולים בכלל‬
‫לעבד פנים והאם הם יכולים לעבד רגשות‪ .‬כאמור‪ ,‬אזור ה‪ FFA-‬אמור להיות מופעל בעיבוד פנים כשלעצמו‪,‬‬
‫ואילו האמיגדלה אמורה להיות מופעלת אם הפנים מביעות רגש‪ .‬מציגים להם פנים עם גירוי שלילי בצד‬
‫שמאל‪ ,‬פנים ללא גירוי שלילי בצד שמאל וגירוי נייטרלי )בניין( כדי לראות האם יש הבדל בין עיבוד הגירויים‪.‬‬
‫תוצאות המחקר‪:‬‬
‫‪ -‬פעילות ה‪ FFA-‬הייתה גבוהה יותר כאשר הייתה מודעות לפנים‪ ,‬לעומת המצב בו הם הוזנחו‪.‬‬
‫‪ -‬פעילות האמיגדלה הייתה זהה כאשר הפנים היו מוזנחים ולא מוזנחים‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬כשאנשים מעבדים את הערך הרגשי של הגירוי זה לא משנה אם הם זיהו את הגירוי באופן‬
‫אקספליציטי או אימפליציטי‪ ,‬משום שבשני המקרים המוח מעבד את הרגש באופן דומה‪ .‬זה מסביר מדוע‬
‫האנשים בניסוי הקודם בחרו בבית ללא השריפה‪ ,‬משום שלמרות שהם לא היו מודעים לכך שהם זיהו את‬
‫הגירוי‪ ,‬הוא עבר עיבוד רגשי‪.‬‬

‫‪ .3‬עירור סמנטי משדה מוזנח‪ :‬מבקשים מנבדקים להתמקד בנקודה על מסך‪ .‬לאחר מכן מציגים להם שני‬
‫אובייקטים למשך זמן קצר – אובייקט אחד שעושה ‪ priming‬למילה שתוצג אחריו )מוצג לשדה המוזנח(‬
‫ואובייקט נוסף שלא עושה זאת‪ ,‬ומוצג לשדה הלא מוזנח ‪ -‬אחריהם מופיעה מילה‪ .‬החוקרים מצאו כי היכולת‬
‫של החולים לעבד‪/‬לזהות את המילה טובה יותר‪ ,‬כאשר מה שקדם למילה היה ‪ = priming stimuli‬אובייקט‬
‫שעושה ‪ priming‬למילה‪ ,‬אך למעשה מבחינת הנבדקים הוא כלל לא הופיע )כי הוצג לשדה המוזנח(‪.‬‬
‫מכך אנו למדים שהמידע המוצג לצד המוזנח אומנם מוזנח ברמה האקספליציטית‪ ,‬אך הוא כן מעובד וה‪-‬‬
‫‪ priming‬והעיבוד האימפליציטי קורים גם כאשר החולה לא מודע כביכול‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫‪Kinsbourne - Attentional Orienting Model:‬‬

‫‪ Kinsbourne‬ניסה להבין מה קורה אצל חולי הזנחת צד‪ ,‬ואת האופן שבו מערכת הקשב עובדת‪.‬‬
‫‪ :Orienting‬התהליך ש"מכוון" קשב אוברטי או קוברטי לאזורים בחלל‪.‬‬
‫הרעיון‪ :‬לכל אחת מההמיספרות הפניית קשב קונטרה לטרלית והיא מתחרה בהמיספרה השנייה לשליטה‬
‫בקשב‪ .‬בנוסף‪ ,‬הן עושות אינהיביציה האחת לשנייה‪.‬‬
‫כאשר אחת מההמיספרות נפגעת‪ ,‬האינהיביציה משתחררת‪ ,‬כך שההמיספרה הבריאה מפנה את הקשב לכיוון‬
‫הקונטרה לטרלי‪ ,‬אך היא עושה הפנייה קיצונית יותר כך שמתקבל אפקט מוקצן של הפניית קשב לכיוון אחד‪.‬‬

‫יחד עם זאת‪ ,‬אחד המאפיינים הבסיסיים ביותר של הזנחת צד הוא שקיימת אסימטריה טיפוסית בקליניקה –‬
‫הפגיעות הימניות יוצרות הזנחת צד שמאלית קלאסית‪ ,‬אך הפגיעות השמאליות לא יוצרות הזנחת צד ימנית‬
‫קלאסית‪ .‬לכן‪ ,‬הטענה לפיה ‪ 2‬ההמיספרות מתחרות אינה מספיקה‪ ,‬יש דבר נוסף שמשפיע והוא גרדיאנט‬
‫הקשב‪ :‬לכל המיספרה יש גרדיאנט שונה של קשב בעולם‪ ,‬וההנחה היא שלהמיספרה השמאלית יש הטייה‬
‫חזקה יותר לקשב )אצל אנשים שיד ימין היא הדומיננטית( ולכן הזנחת הצד השמאלית היא יותר שכיחה‪.‬‬

‫‪Kinsbourne's attentional gradients:‬‬

‫גרדיאנט הקשב )הטיה( של ההמיספרה השמאלית הוא "תלול" יותר‪ ,‬וכך הוא מוביל ליותר הזנחה‬
‫שמאלית‪ .‬תמונה של אלומת הקשב במרחב‪:‬‬

‫כל אחת מההמיספרות מסתכלות על כל המרחב‪ ,‬אך האופן שבו הן מסתכלות על המרחב מכתיב דפוס קליני‬
‫כפונקציה של אלומת הקשב‪ .‬כאשר ההמיספרה השמאלית נפגעת‪ ,‬החולים נותרים עם הגרדיאנט של‬
‫ההמיספרה הימנית‪ ,‬אשר מפזרת קשב באופן אחיד יותר מאשר השמאלית‪ .‬זה לא אומר שאין פגיעה‪ ,‬אלא‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫שהיא פחות דרמטית מהמקרה ההפוך‪ .‬כאשר ההמיספרה הימנית נפגעת‪ ,‬החולים נותרים עם הגרדיאנט של‬
‫ההמיספרה השמאלית‪ .‬זהו גרדיאנט חד‪ ,‬הקצה הימני שלו מאוד קיצוני‪ .‬את ההשלכות של זה ניתן לראות גם‬
‫אצל בריאים‪ .‬בתנאי מעבדה נוכל להדגים שגם להם יש הזנחת צד‪ ,‬אם נבחן את הקשב בכלים יותר רגישים‪.‬‬

‫אלומת הקשב המרחבי ‪:Posner -‬‬

‫עבודתו של פוזנר מנסה גם היא להבין את מהות הבעיה בהזנחת צד )ולא את האסימטריה(‪ .‬הוא לא מדבר על‬
‫הגרדיאנט של הקשב אלא על הקומפוננטים של מערכת הקשב‪ .‬פוזנר מבחין בין שני סוגי קשב‪:‬‬
‫‪ .1‬קשב רפלקסיבי )אקסוגני(‪.‬‬
‫‪ .2‬קשב מבוקר )אנדוגני(‪.‬‬
‫הוא טוען שהבעיה בהזנחה קשורה ביכולת לשלוט בקשב המבוקר‪.‬‬

‫פרדיגמת "פוזנר" – קשב רפלקסיבי )אקסוגני(‪:‬‬

‫החולה יושב מול מסך שעליו מופיעים שני ריבועים‪ ,‬האחד בצד ימין והשני בשמאל‪ .‬בשלב מסוים יופיע רמז‬
‫)אחד הריבועים יסומן( שלאחריו יופיע אובייקט בתוך הריבוע שסומן )צעד תקף( או בריבוע שלא סומן )צעד‬
‫לא תקף(‪.‬‬
‫‪ -‬צעד תקף – הרמז החיצוני בעולם היה תקף‪ ,‬שם באמת הופיע הגירוי‪.‬‬
‫‪ -‬צעד לא תקף – הרמז הופיע סביב ריבוע אחד‪ ,‬אך האובייקט הופיע בצד שני‪ .‬לא הייתה הלימה בין‬
‫הרמז למקום הופעת הגירוי‪ .‬במקרה זה אנחנו צריכים להעתיק את הקשב לצד השני – לעשות‬
‫‪ ,disengaging‬משום שהצד שמשך לנו את הקשב הוא לא זה שבו יופיע הגירוי‪.‬‬

‫ביצוע של חולי הזנחת צד במשימת ‪:Posner‬‬

‫כאשר הגירוי מופיע בצד הקונטרה לטרלי זמן התגובה שלנו מאט בצעד הלא תקף‪ .‬אצל חולי הזנחת צד רואים‬
‫את הבעיה הזו עוד יותר‪ ,‬משום שהיכולת שלהם להעביר את הקשב מצד לצד מוגבלת בהשוואה לבריאים‪.‬‬
‫לחולי הזנחת צד ישנו קושי ב‪ – disengaging-‬להעביר את הקשב ממקום אחד לאחר‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫פיקוח תלת שלבי על אלומת הקשב – המודל של פוזנר‪:‬‬

‫היכולת שלנו להזיז את הקשב ממקום למקום )‪ (to disengage‬קשורה ב‪ TPJ-‬ואילו היכולת ‪to engage‬‬
‫קשורה ב‪ .Pulvinar-‬ה‪ superior colliculus-‬הוא זה שאחראי על התנועה‪.‬‬
‫אצל אנשים עם הזנחת צד הקושי הוא ברמת ה‪.disengagement -‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫מצגת ‪ - 9‬נוירופסיכולוגיה של רגש וזיהוי רגשות‪:‬‬

‫תהליך היכולת לזהות את העולם הרגשי שמולנו הוא חלק מאבני הבניין של האינטראקציה האנושית‪ .‬ניתן‬
‫לראות את האפקט של זה בניסוי בו אמהות יושבות בפנים קפואות מול התינוק‪ .‬התגובה של התינוקות‬
‫מדהימה – הם מתחילים במצגת של תפיסת קשב‪ ,‬צורחים‪ ,‬תנועות ידיים‪ ,‬מסיטים מבט הצידה אבל אחרי‬
‫דקה‪-‬שתיים הם מתחילים ממש לצרוח ולבכות‪ .‬לא היה גירוי אברסיבי‪ ,‬כל מה שנעשה היה מניעת התגובה של‬
‫האם לתינוק‪ .‬זו מערכת שאנחנו רגילים אליה מגיל אפס‪ ,‬ואנו מסתכלים באופן אוטומטי על ההבעות של מי‬
‫שמולנו – פנים‪ ,‬גוף אינטונציה ומנסים לשאוב מידע מתוכן‪.‬‬

‫)‪ :Duchenne (1859‬אחד מהחוקרים המוקדמים שהתעניין באופן מדעי בהבעות רגש‪ .‬הוא פיתח אובססיה‬
‫מדעית לה הוא קרא פרדיזם‪ .‬הוא קנה מחולל זרם חשמלי שאליו הוא חיבר אלקטרודה חיצונית‪ .‬הוא הניח‬
‫את האלקטרודה על שרירי הפנים ובכך אקטב אותם‪ .‬רואים בתמונה מטה‪ ,‬שכתוצאה מההנחה של‬
‫האלקטרודה הגבה מתרוממת )הנבדק לא חש בדבר עקב בעיות בשרירים(‪.‬‬

‫בתמונה הנוספת במצגת‪ ,‬רואים שגושן מניח מספר אלקטרודות על שרירי הפנים‪ ,‬וכך הוא קיבל מצגת רגשית‬
‫מאוד סוערת‪ .‬דושן התעניין בעובדה שבעקבות תזוזה של כמה שרירי פנים אנחנו מבינים באופן אוטומטי מה‬
‫עובר על האדם‪ .‬לטענת גושן‪" :‬הבורא סיפק לכל אדם יכולת מובחנת להביע את רגשותיו על ידי כיווץ של‬
‫אותם השרירים"‪ .‬מדובר במשהו אוניברסאלי‪ ,‬ייחודי ליצור האנושי )לא ניתן למצוא אותו בעולם החי(‪.‬‬

‫)‪ : Darwin(1872‬הכיר היטב את עבודותיו של דושן‪ .‬הוא לא היה מרוצה מטענתו של דושן לפיה הבעות הפנים‬
‫הן ייחודיות לבני האדם‪ ,‬משום שהוא קידם את תורת האבולוציה והוא ראה את הרצף שבין עולם החי‬
‫לתגובות האנושיות‪ .‬הוא כתב ספר בשם "‪ "expression of the emotions in man and animals‬ומהכותרת‬
‫כבר ניתן להבין שלדידו הבעות רגש קורות גם אצל האדם וגם אצל מינים אחרים‪.‬‬
‫דארווין אהב את הרעיון של דושן לגבי אוניברסאליות‪ ,‬וניסה להראות שבני האדם מכילים בתוכם את‬
‫המערכת של ההבעה והזיהוי‪ .‬כדי לבדוק את רעיון האוניברסאליות‪ ,‬הוא בנה משימה בה סדרת שאלות על‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫הבעות רגש וחילק לקולגות שלו שפרוסים ברחבי העולם‪ .‬התשובות לשאלות היו כן או לא‪ .‬זו שיטה בעייתית‪,‬‬
‫מפני שהתשובה נתונה לפרשנות‪ ,‬אין אופציות אחרות מלבד כן ולא‪ ,‬והתשובות גם הוכנסו לגוף השאלה‬
‫)למשל‪ ,‬האם תדהמה מובעת על ידי פתיחה רחבה של העיניים והפה והרמת הגבות?(‬
‫דארווין מצא כי הבעות פנים מיוצרות ומזוהות באופן אוניברסאלי‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬לממצא הזה הייתה השפעה‬
‫קטנה על הקהילה הפסיכולוגית‪.‬‬
‫חוקר בשם ‪ Landis‬טען‪" :‬זה בלתי אפשרי באופן פרקטי לשיים נכונה את ה"רגש" שנחווה על ידי אדם כאשר‬
‫יש לאדם רק תמונה של הפנים עליה הוא צריך לבסס את שיפוטו"‪ .‬לנדיס טען כי כל ניסיון לחקור באופן‬
‫סיסטמתי את הבעת הפנים נדון לכישלון‪ ,‬משום שהפנים אינם סיגנל ברור‪ .‬הוא הגיע למסקנה הזו דרך ניסוי‬
‫שהוא ערך‪ :‬הוא הביא נבדקים למעבדה‪ ,‬עורר בהם רגש קיצוני וצילם אותם בזמן החוויה הזו‪ .‬אחת מהשיטות‬
‫שלו הייתה להדליק מאחורי אנשים נפץ‪ ,‬בזמן שהם יושבים על כיסא וממלאים טפסים‪ .‬חלק מהנבדקים‬
‫מקבלים נוזל עכור שבתוכו הם צריכים לחפש חפץ‪ ,‬ובזמן החיפוש הם קיבלו זרם חשמלי‪ .‬הגירוי האברסיבי‬
‫ביותר היה לערוף ראש של חולדה‪.‬‬
‫הוא מצא כי האמוציה שהובעה באופן הרובסטי ביותר בסיטואציות השליליות הייתה חיוך‪ .‬צריך לזכור‬
‫שאנחנו לא יודעים מהו מקור החיוך‪ ,‬אנחנו מקשרים את זה לשמחה אבל זה לא חייב להיות כך‪ .‬לנדיס תיעד‬
‫את התגובות‪ ,‬וכאשר אנשים היו צריכים לקשר בין הבעת הפנים לסיטואציה‪ ,‬הם לא הצליחו )ולכן הבעת‬
‫הפנים איננה אינפורמטיבית(‪.‬‬
‫לנדיס הגיע למסקנה כי הקשר בין הסיטואציה האובייקטיבית שאנשים חווים לבין הרגש שהם מפגינים‬
‫מושפע מגורמים רבים‪.‬‬

‫דעת הציבור עמדה להשתנות עם עבודתו של ‪ Silvan Tomkins‬ב‪:1962-‬‬

‫הבסיס שלו היה שדארווין צדק בהנחת האוניברסאליות‪ .‬הוא רצה לאשש את התזה של דארווין‪ ,‬לכן הוא היה‬
‫צריך עדויות לכך שזיהוי הרגשות נעשה באופן אוניברסלי‪ .‬הוא שולח שני חוקרים )פול הקמן ומישהו נוסף(‬
‫לשני מקומות נידחים )אחד מהם הוא פפואה ניו גינאה(‪ ,‬שם הם הציגו לאנשים סיפורים שונים וביקשו מהם‬
‫לבחור תמונת פנים שמביעה רגש שמתאים לסיפור‪ .‬נמצא כי בשתי התרבויות האנשים מצליחים לפחות מעל‬
‫ה‪ chance level-‬להתאים בין הבעת פנים לסיטואציה )לא כמונו אבל מעל רמת המקריות(‪ .‬יש וויכוח לגבי מה‬
‫באמת מזהים‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫ב‪ Elfenbein & Ambady 2002-‬עשו מטה אנליזה של ‪ 168‬עבודות שנוגעות לזיהוי רגש מעבר לאורך‬
‫תרבויות‪ .‬הם מצאו שאנשים מזהים הבעות פנים מעל לרמת הניחוש‪ ,‬ושיש יתרון לזיהוי הבעות פנים המגיעות‬
‫מתוך התרבות של הנבדקים‪ .‬בקרב אנשים מתרבויות אחרות‪ ,‬קשה לנו יותר לתפוס את הבעות הפנים‪/‬‬
‫האינטונציה וכדומה‪.‬‬
‫אם כך‪ ,‬ישנה עדות הן לאוניברסאליות יחד עם התמחות תרבותית‪.‬‬
‫‪ – Nonverbal accents‬הבדלים כלשהם לאורך תרבויות בהופעה של הבעות רגשיות‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ – Nonverbal dialects‬תת מערכת של האקסנטים הללו – כלומר‪ ,‬האקסנטים אשר מעכבים את‬ ‫‪-‬‬
‫הזיהוי המדויק )על ידי זרים(‪.‬‬

‫התגובה הרגשית הינה אדפטיבית‪:‬‬

‫ההבעה הרגשית נתפסת כפונקציונאלית אצל חלק מהחוקרים‪ .‬אנחנו מניחים שעל פי הטבע‪ ,‬לכל רגש מותאמת‬
‫הבעת פנים‪ .‬בכל הקשור לשרירים אחרים שאינם שרירי הפנים‪ ,‬אנו מבינים את הפונקציונאליות שלהם טוב‬
‫יותר )כמו בבליעה‪ ,‬למשל(‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬זיהוי הבעות פנים הוא לא תמיד קל‪ ,‬ומכאן עולה השאלה האם‬
‫הבעות הפנים היו יכולות להיות אחרות )למשל‪ ,‬כאשר אנשים שמחים לראות האחד את השני הם יגיבו‬
‫בפרצוף נגעל(‪ .‬החוקרים רצו לבדוק עד כמה ההבעות שלנו הן מולדות‪ ,‬ועד כמה הן תולדה של מסוכמות‬
‫חברתיות‪.‬‬

‫הניסוי של ‪ Susskind‬מראה את ההבדל בין הבעת גועל לפחד‪:‬‬

‫כאשר אנשים מציגים הבעת פחד‪ ,‬ישנה הגדלה של שדה הראייה‪ .‬בבדיקת ‪ MRI‬מעברי האוויר‬ ‫‪-‬‬
‫מתרחבים‪.‬‬
‫בעת הבעת פנים של גועל ישנה הקטנה של שדה הראייה‪ .‬בבדיקת ‪ MRI‬מעברי האוויר הופכים לצרים‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫החוקר מציע כי בתחושת גועל אנו רוצים לסגור את עצמנו מפני העולם‪ ,‬לסגור את החושים שלנו מפני הגירוי‬
‫המסוכן‪ .‬אולם‪ ,‬גם בתחושת פחד אנחנו עומדים מול גירוי מסוכן )כמו גועל(‪ ,‬אך המטרה היא לפתוח את‬
‫החושים‪ ,‬להיות קשובים למה שקורה ולברוח או להתמודד ע"י הגדלת כמות הקלט הסנסורי‪.‬‬
‫אם כך‪ ,‬יכול להיות שההבעות שלנו הן תוצר לוואי של המערכת הפונקציונאלית – להתמודד עם הסיטואציה‬
‫בצורה אדפטיבית‪.‬‬

‫רגשות הם מולדים‪:‬‬
‫ניתן גם לטעון שאנשים נולדים עם מערכות של הבעה‪.‬סט קטן של רגשות בסיסיים וההבעות שלהם הינם‬
‫מולדים‪ ,‬מאורגנים ביולוגית ומבוטאים ומזוהים בצורה אוניברסאלית‪ .‬רגשות אלה כוללים‪ :‬כעס‪ ,‬פחד‪,‬‬
‫עצבות‪ ,‬גועל‪ ,‬הפתעה ושמחה )ואולי שניים נוספים – גאווה ובוז(‪.‬‬
‫חוקרת בשם ‪ Tracy‬בדקה את התגובות והבעות הפנים של ספורטאים עיוורים לעומת ספורטאים שכן רואים‪.‬‬
‫אם הן יהיו דומות‪ ,‬זה יכול להצביע על כך שיש משהו מולד בהבעות הפנים‪ ,‬שכן עיוורים לא לומדים כיצד‬
‫להביע אותן דרך למידה מהסביבה‪ .‬נראה שיש דמיון רב בהבעות הפנים בין הספורטאית העיוורת לספורטאית‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫שרואה‪ .‬מבקרי המחקר אומרים שלא ניתן ללמוד מכך הרבה‪ ,‬אך זהו מחקר שמבטא טענה לפיה יש משהו‬
‫מולד‪.‬‬

‫גם תינוקות מאוד צעירים מצליחים להפיק הבעות פנים‪ ,‬למרות שהן פחות סטריאוטיפיות‪ .‬התינוקות מחקים‬
‫פעמים רבות את הפרצופים שעושים להם והם מחקים ביעילות הוצאת לשון‪ .‬זה מלמד אותנו על מערכת‬
‫מולדת לחיקוי הבעות פנים‪.‬‬

‫התמחות המיספרית ברגש‪:‬‬

‫היפותזת ההמיספרה הימנית‪ :‬ההמיספרה הימנית דומיננטית בתיווך הרגש‪ ,‬ולכן הבעות פנים אמורות‬
‫להיות חזקות יותר בצד שמאל של הפנים‪.‬‬
‫)‪ :Dimberg (2000‬הציג לנבדקים הבעות פנים של שמחה וכעס ומדד ‪ EMG‬משני צידי הפנים שלהם‪ .‬הגירוי‬
‫מוצג לזמן מאוד קצר או תחת מיסוך‪ ,‬וכך הנבדקים לא מצליחים לזהות לגמרי את הבעת הפנים מבחינת‬
‫החוויה המודעת שלהם‪ .‬המחקר בדק את החיקוי הספונטני לגירוי שלא נחווה באופן מודע‪.‬‬
‫דימברג הראה כי החיקוי הספונטני הינו אסימטרי‪ :‬הנבדקים מחקים בפניהם את התמונה מולם למרות‬
‫שהם לא ראו וחוו אותה ברמה המודעת‪ .‬אם הם ראו הבעה שמחה‪ ,‬הם יעשו חיקוי הולם יותר לאמוציית‬
‫השמחה‪ .‬האפקט מתבטא בשינוי קל במתח השרירים שנבדק ע"י אלקטרודות‪.‬‬
‫נראה כי האפקטים קורים באופן רובסטי יותר בצד הימני של המוח‪ ,‬בצד השמאלי של הפנים‪ .‬זה מהווה‬
‫תמיכה להיפותזה לפיה ההמיספרה הימנית מעורבת יותר בשליטה על תגובות רגשיות המעוררות באופן‬
‫ספונטני‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫חוקרים רצו לבדוק האם המעורבות של המיספרה ימין גדולה יותר גם בזיהוי רגש‪.‬‬
‫אך לפני כן – איך אנשים מזהים רגש? האופן שבו בוחנים את היכולת לזהות רגשות הוא דרך הצגת תמונות של‬
‫אנשים אמוציונאליים בפני נבדקים‪ ,‬ומבקשים מהם לומר איזה רגש מובע‪ .‬פול אקמן ייצר ותקנן את אחד‬
‫הסטים הראשונים של תמונות אמוציונליות‪ .‬הוא הכין את הסט כך‪ :‬הוא בא עם סט שמבוסס תיאוריה‪,‬‬
‫כלומר – אנשים כועסים אמורים להזיז שרירים מסוימים‪ .‬מתוך הנחה שישנן כמה אמוציות בסיסיות הוא‬
‫טען שיתקבלו קונפיגורציות סטריאוטיפיות של השרירים‪ .‬מבחן התוצאה של הקונפיגורציות הפרוטוטיפיות‬
‫הוא האם אנשים מזהים את הרגש או לא‪ .‬הבעיה עם הסט הזה היא שמצד אחד הגירויים בו הם סטנדרטיים‬
‫וקלים לזיהוי‪ ,‬ומצד שני הבעות הפנים בו הן מאוד סטראוטיפיות‪ ,‬מאוד קיצוניות ולא טבעיות‪ .‬כן ניתן לקטלג‬
‫את הרגש שמובע‪ ,‬אבל אנחנו לא נתקלים באמוציות הללו בחיי היום יום‪.‬‬
‫בספרות כיום‪ ,‬השיטה של הצגת פרצופים פרוטוטיפיים וסטריאוטיפיים היא השיטה הדומיננטית ביותר‬
‫לבדיקת זיהוי רגש )הסט של אקמן הוא הכי שכיח( אבל‪ ,‬יש מרחק רב בין זיהוי כזה לבין זיהוי רגשות –‬
‫כלומר‪ ,‬היכולת להבין את הזולת בסיטואציות אמיתיות‪ ,‬כי הכלי של אקמן הוא רחוק מכך‪.‬‬
‫)צריך לזכור שאם מישהו לא מזהה טוב את ההבעות של אקמן‪ ,‬זה לא אומר שיש לו בעיה בזיהוי רגש(‪.‬‬
‫זיהוי רגש לקוי לאחר שבץ‪:‬‬
‫בניסיון להבין איך אנשים מזהים את ההבעות הסטריאוטיפיות‪ Adolphs et al ,‬השתמש ב‪lesion density -‬‬
‫‪ mapping approach‬על מנת לבחון את הקורלציה בין זיהוי רגשות לקוי ואזור הפגיעה המוחית לאחר שבץ‪.‬‬
‫הוא בדק זאת על ‪ 108‬נבדקים‪ .‬התוצאות מראות כי ישנה מעורבות של הקורטקס הסנסורי הימני – כלומר‬
‫אלו הם האזורים שפגיעה בהם נמצאת בקורלציה עם זיהוי רגשות גרוע‪ .‬זה מאשש את הסברה לפיה ישנה‬
‫מעורבות ימנית גדולה יותר גם בזיהוי רגש‪ .‬הסתייגות מכך היא שבניסוי זה לא היו נבדקים בעלי אפאזיה‬
‫אקטיבית‪ ,‬לכן לא יודעים כיצד אנשים עם בעיות שפה מזהים רגשות‪.‬‬
‫החוקר טוען שלא גודל הפגיעה קובע האם החולה יהיה טוב או לא בזיהוי אמוציות‪ ,‬אלא מיקום הפגיעה‪.‬‬
‫בתמונה מימין רואים מוח עם פגיעה מאוד גדולה שכוללת את האזורים המוטוריים הפרונטאליים‪ ,‬ומשמאל‬
‫לו חולים עם פגיעות קטנות באזורים הסנסוריים הפרונטאליים‪ .‬החולים עם הפגיעה באזורים הסנסוריים לא‬
‫מזהים רגש בצורה טובה ואילו האדם עם הפגיעה הפרונטאלית הגדולה כן מזהה רגשות בצורה טובה‪) .‬הקו‬
‫הירוק‪.(central sulcus -‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫בני אדם יכולים להשתמש בהבעות הפנים שלהם כדי להבין הבעות פנים של מישהו אחר‪ .‬אחד הדברים‬
‫המעניינים בקשר לכך הוא ‪ – Mobius syndrome‬תסמונת שבה החולים לא יכולים להביע הבעות פנים‪.‬‬
‫תסמונת זו קורית בעקבות חוסר התפתחות )עד חוסר קיום( של העצב הקרניאלי השישי )תנועות עיניים(‬
‫והשביעי )הבעות פנים(‪ .‬זו הפרעה נדירה למדי וללוקים בה יש בעיות נוספות‪ .‬הסימפטום הבולט ביותר הוא‬
‫שהם לא מסוגלים לחייך או להביע הבעות פנים בהתאם לסיטואציה‪ ,‬למרות שהחוויה הרגשית שלהם לא‬
‫שונה מחוויות של אנשים בריאים‪ .‬ניתן לעשות ניתוח כירורגי שבו מחברים את שרירי הפנים לשרירי הלעיסה‪,‬‬
‫כך שכשאר אנשים עם התסמונת לוחצים חזק על השיניים‪ ,‬יוצא להם חיוך‪.‬‬
‫האוכלוסייה הזו נותנת פתח מעניין לחקר רגשות‪ ,‬משום שאם הבעות הפנים שלנו מעורבות ביכולת שלנו‬
‫לזהות מה קורה אצל האחר‪ ,‬מה קורה לאותם אנשים שלא מסוגלים להביע רגשות? אולי הבעיה הזו משפיעה‬
‫על היכולת שלהם לזהות רגש‪.‬‬
‫‪ Calder‬בחן ‪ 3‬מטופלים עם הסינדרום ומצא שהם יכולים לזהות רגשות על ידי שמיעה‪ ,‬אך כשמראים להם‬
‫תמונה של הבעות פנים הם מבצעים שגיאות רבות )במחקר השתמשו בהבעות הפנים של אקמן(‪ .‬העובדה שהם‬
‫מצליחים לזהות רגש דרך שמע‪ ,‬אומר שאין להם בעיה עמוקה בזיהוי רגש‪.‬‬
‫בניגוד לכך‪ ,‬ננסי בוגרט‪ ,‬חוקרת שסובלת מהתסמונת בעצמה‪ ,‬השוותה ‪ 37‬אנשים עם הסינדרום אל מול‬
‫קבוצת בקרה‪ .‬המשימה שלהם הייתה לזהות רגשות‪ ,‬ולא נמצא הבדל בין החולים לבין קבוצת הבקרה ביכולת‬
‫לזהות רגש )זוהי החשיבות של קבוצת מחקר גדולה(‪ .‬ישנה בעיה עם הנתונים‪ ,‬מפני שהביצוע של החולים יכול‬
‫לשקף מערכת שהתארגנה מחדש‪ .‬מתוך הנתונים על החולים הללו‪ ,‬לא ניתן להגיע למסקנה שהיכולת להזיז‬
‫את הפנים אינה חשובה בזיהוי רגש‪ ,‬משום שאנשים עם ‪ ,Mobius‬צריכים להתמודד מגיל ‪ 0‬עם היכולת לזהות‬
‫רגש מבלי האקטיבציה העצמית שלהם‪ .‬לכן יכול להיות שהם מפתחים כל מיני אסטרטגיות התמודדות עם‬
‫הבעיה‪) .‬בנוסף‪ ,‬יכול להיות שהבעיה במחקר היא השימוש בתמונות מאוד סטראוטיפיות‪ ,‬בשביל באמת לבדוק‬
‫את האנשים צריך לתת להם מבחן עדין יותר‪ ,‬נטורליסטי יותר‪ .‬עוד לא עשו זאת(‪.‬‬

‫)‪:Emotional lability or pseudobulbar affect (PBA‬‬

‫אנשים עם תסמונת ‪ Mobius‬כן חשים רגש‪ ,‬אך לא יכולים להביע אותו‪ ,‬כלומר כן קורה משהו מבחינה‬
‫חווייתית אך הוא לא בא לידי ביטוי‪ .‬למצב זה יש תמונה הפוכה‪ ,‬שבה אנשים מביעים רגש דרך הבעות פנים‬
‫ווקליזציה‪ ,‬אך הוא לא מגיע עם חוויה פנימית של רגש‪ .‬סינדרום זה נקרא ‪.emotional lability‬‬
‫‪ PBA‬מאופיינת על ידי בכי או צחוק בלתי נשלטים שעשויים להיות לא מותאמים או לא מתאימים‬ ‫‪‬‬
‫לקונטקסט החברתי‪ ,‬הם יכולים להביע רגשות מאוד עזים עקב חוויה מאוד מינורית‪ ,‬למשל‪ ,‬נפל להם‬
‫העט והם יתחילו במצגת בכי סוערת‪.‬‬
‫סינדרום זה יכול לקרות בעקבות שבץ‪ ,MS ,‬מחלות ניווניות‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫אחת האינדיקציות לקיום הסינדרום היא שהתגובה הרגשית מאוד חזקה ושקיים פער בין הרגש שהם חווים‬
‫למה שהם מביעים )הם מדווחים על הפער(‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫המנגנון של ההפרעה איננו ברור‪ ,‬יש וויכוחים בין החוקרים‪ .‬חלק מהעבודות טוענות שישנה פגיעה באקסונים‬
‫העולים מהצרבלום‪ ,‬אשר אמורים לעשות ושה אינהיביציה לתגובות של צחוק ובכי )ראינו תינוק ללא קורטקס‬
‫צוחק – כלומר השליטה על ההתנהגויות הללו היא בחלק הנמוך של מערכת העצבים(‪.‬‬

‫בשקופית ‪ 16‬ישנם סרטונים של אנשים עם הסינדרום‪ .‬רואים גבר שפורץ בכי בלתי נשלט‪ ,‬והוא אומר שהוא‬
‫לא יכול לעצור את זה‪.‬‬

‫תפקיד הרגשות‪:‬‬
‫מכיוון שאנחנו חווים רגשות‪ ,‬אנחנו יכולים להניח שיש סיבה לכך שהם קיימים‪ ,‬למשל‪ ,‬הם עשויים להיות כלי‬
‫העברת מסרים אחד לשני‪ .‬זו סיבה לשאלה מדוע אנחנו מביעים רגש‪ ,‬ולא לשאלה מדוע קיים הרגש עצמו‪ .‬הרי‬
‫שכאשר אנחנו חווים רגש בתוך עצמנו ולא מביעים אותו‪ ,‬אף אחד לא יודע מה הרגשנו‪ .‬אם כך‪ ,‬השאלה היא‬
‫מה תפקיד הרגש עצמו‪ ,‬זה שאנו חווים בתוך עצמנו‪ .‬קשה מאוד לתפוס ולכמת את חווית הרגש‪ ,‬מכיוון שזוהי‬
‫חוויה פנימית‪.‬‬
‫הגדרה לרגש על ידי ‪:Nesse‬‬

‫רוב האנשים מסכימים שאמוציות קשורות ליכולת שלנו להגיב באופן אדפטיבי לסביבה‪ .‬אבל‪ ,‬היינו יכולים‬
‫להגיב כך רק מתוך ידיעה שמשהו מסוכן‪ ,‬ולא מתוך רגש‪ ,‬אך האבולוציה דחפה לכדי מנגנון שגורם לנו לרצות‬
‫להימנע מגירויים מסוימים‪ ,‬כך שהרגשות נועדו לעזור לנו‪.‬‬
‫אחד המנגנונים שהוצעו הוא מנגנון הפחד‪ ,‬שהתמקד באמיגדלה‪ .‬כאשר אנחנו מסתכלים על גירוי מסוכן )כזה‬
‫שאנחנו יודעים שהוא מסוכן‪ ,‬אנחנו לא נולדים עם פחד מובנה(‪ ,‬האסוציאציה של הפחד אליו תילמד מהר‬
‫מאוד ונזהה את הגירוי כסכנה‪ .‬יש לנו מוכנות גנטית ללמוד את הקשר בין גירויים מסוימים‪ ,‬והמערכת יכולה‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫ללמוד טוב יותר קשרים מסוימים לעומת אחרים )למשל‪ ,‬קוף ילמד לפחד מנחש אך לא מפרח(‪ .‬אנחנו לא‬
‫לומדים כל אסוציאציה אוטומטית‪ ,‬למרות שהיא מסוכנת ואנחנו נחשפים אליה הרבה )למשל מכוניות(‪ .‬ככל‬
‫הנראה האסוציאציות יושבות על מנגנונים אבולוציוניים שבמשך שנים הכינו אותנו ממה כדאי לנו לפחד‪.‬‬
‫באופן טיפוסי‪ ,‬מסלול עיבוד מידע חזותי הוא די ארוך‪ ,‬ועובר דרך התלמוס והקורטקס‪ .‬אבל‪ ,‬כאשר אנו רואים‬
‫גירוי מסוכן‪ ,‬העיבוד עובר מהתלמוס ישירות אל האמיגדלה‪ ,‬כלומר יש דילוג על העיבוד הקורטיקלי‪.‬‬
‫האמיגדלה יכולה להפעיל סדרת תגובות הקשורות לפחד‪ .‬הטענה פה היא שאנחנו יכולים להגיב לפני שאנחנו‬
‫יודעים למה בכלל אנחנו מגיבים‪ ,‬כלומר לפני שהחוויה הופכת למודעת‪.‬‬
‫בתוך האמיגדלה ישנו הגרעין הלטרלי והמרכזי )‪ .(central‬כאשר מבצעים התנית פחד לחולדה‪ ,‬המידע על הטון‬
‫והשוק החשמלי מגיע אל התלמוס האודיטורי והסומטוסנסורי )בהתאמה( ‪ <-‬קורטקס אודיטורי‬
‫וסומטוסנסורי )בהתאמה( ומשם לתוך ה‪ ,lateral nucleus of the amygdale-‬שבתוכו מתבצעת‬
‫האינטגרציה בין השוק החשמלי לטון‪ .‬המידע הזה עובר אל ה‪ central nucleus-‬שמוציא לפועל את תגובת‬
‫הפחד – קפיאה במקום‪ ,‬שחרור הורמונים והשפעה על לחץ הדם‪.‬‬

‫החוקרים ‪ Philips and LeDoux‬טענו כי האמיגדלה היא קריטית עבור התנית פחד וכי חולדות עם פגיעות‬
‫באמיגדלה לא למדו את האסוציאציה בין הטון לשוק החשמלי‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫בשקופית ‪ 20‬ישנו סרטון של תגובת פחד של חולדה בריאה )עם אמיגדלה(‪ .‬החולדה נכנסת לקופסה בה יש‬
‫מזון‪ ,‬בתוכה גם נמצא רובוט שעושה רעשים ומפחיד אותה‪ ,‬כך שהיא נקרעת בין שני רצונות – האחד להשיג‬
‫את האוכל והשני להימנע מפגיעה מהרובוט‪ .‬אבל‪ ,‬ברגע שהרובוט קצת זז ומרעיש החולדה נסה על נפשה‪.‬‬
‫בשקופית ‪ 21‬ישנם אותם התנאים‪ ,‬רק שהפעם מכניסים חולדה ללא אמיגדלה‪ ,‬ורואים שהיא איבדה את‬
‫תגובת הפחד‪.‬‬

‫‪Kluver – Bucy syndrome:‬‬

‫עבודה עם קופים הציעה שנזק ל‪) MTL-‬אשר כולל את האמיגדלה( גורם לתסמונת זו‪ ,‬שמאופיינת במיניות יתר‪,‬‬
‫התנהגות היפר אוראלית‪ ,‬היעדר פחד ואגנוזיה וויזואלית‪ .‬הסימפטומים הללו שוככים לאחר ‪ 2-3‬חודשים‪.‬‬
‫לעיתים רחוקות‪ ,‬גם בני אדם מראים דפוסים דומים לאחר נזק ל‪) MTL-‬אונה טמפורלית מדיאלית(‪ .‬הבסיס‬
‫האנטומי המדויק בבני אדם שגורם לתסמונת זו עדיין נמצא תחת מחלוקת‪ .‬רוב המקרים קורים כתוצאה‬
‫מהרס בי‪-‬לטרלי נרחב של האונה הטמפורלית‪ ,‬הכולל לא רק את האמיגדלה וה‪ ,Uncus-‬אלא גם את‬
‫ההיפוקמפוס‪ ,cingulated gyrus ,‬הקורטקס הטמפורלי האורביטו‪-‬פרונטלי והאינסולרי‪.‬‬

‫יש הפרעות שבהן הפגיעה באמיגדלה קורית באופן טבעי‪ :‬על מנת שנוכל להשוות בין הפגיעות של חולדות לבני‬
‫אדם‪ ,‬נצטרך לחקור אנשים עם פגיעות ספציפיות לאמיגדלה‪.‬‬
‫‪ – Urbach-Wiethe disease‬סינדרום גנטי נדיר הגורם להתעבות של העור והמוקוזה‪ .‬תסמין נוירולוגי של‬
‫המחלה כולל קלסיפיקציה של האמיגדלה‪ .‬מינרלים יושבים על נוירונים וזה גורם למותם‪ .‬לא אצל כל החולים‬
‫הפגיעה היא בי לטרלית והפגיעה היא גם הדרגתית‪.‬‬
‫במצב כזה‪ ,‬האם החולים יראו בעיות סלקטיביות בזיהוי או הבעת פחד?‬
‫‪ S.M‬חולה במחלה זו ואין לה אמיגדלה כלל‪ .‬ניתן לראות בתמונה שבמקום בו אמורה להיות האמיגדלה ישנו‬
‫חור‪.‬‬

‫‪ Adolphs‬בוחן את היכולת של ‪ S.M‬לזהות הבעות פנים‪ .‬נתנו לה לזהות ‪ 6‬הבעות פנים פר קטגוריה‪ ,‬וחזרו על‬
‫כך ‪ 4‬פעמים‪.‬‬
‫כשמשווים אותה לבריאים‪ ,‬רואים כי הירידה הגדולה שלה היא ביכולת לזהות פחד בפרצופים פרוטוטיפיים‬
‫שאמורים להיות קלים לזיהוי‪ .‬האם היא לא יודעת מהו פחד והאם הקונספט של פחד נעלם אצלה?‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫‪ Adolphs‬מנסה לחקור את המנגנון התפיסתי מאחורי היכולת לזהות הבעות פנים‪.‬‬

‫על מנת שהבעת פנים תצא לפועל‪ ,‬ישנה אקטיבציה של שרירי פנים‪ .‬ניתן למצוא לכל הבעת פנים פרוטוטיפית‬
‫את האזור הדיאגנוסטי שלה‪ .‬למשל‪ ,‬בשביל לזהות שמחה‪ ,‬האזור הדיאגנוסטי הוא הפה ובשביל לזהות פחד‬
‫האזור הדיאגנוסטי הוא העיניים‪.‬‬
‫בניסיון להבין את המנגנון של זיהוי הבעות הפנים‪ ,‬החוקרים משתמשים בטכניקה שבה מציגים באופן חוזר‬
‫ונשנה הבעות פנים‪ ,‬כאילו מציצים דרך חלונית קטנה – ניתן לראות רק אזורים מסוימים של הפנים‪ ,‬והיתר‬
‫ממוסך‪ .‬הנבדקים צריכים להחליט באיזו אמוציה מדובר‪ .‬על ידי סכימה של כל התשובות הנכונות ניתן לגלות‬
‫אילו חלונות היו הכי אינפורמטיביים‪.‬‬
‫אצל בריאים‪ ,‬התמונה הכי דיאגנוסטית לזיהוי פחד היא השמאלית והאזור הקריטי לאבחון פחד הוא העיניים‪.‬‬

‫הבדלים בין ‪ SM‬לנבדקי בקרה‪ :‬נבדקי בקרה מתמקדים על העיניים בניסיון לזהות פחד‪ ,‬בעוד ש‪ SM-‬כלל לא‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫כשמדובר על חיוך‪ ,‬גם ‪ SM‬וגם נבדקים בריאים מסתכלים על הפה‪ ,‬אך ‪ SM‬מתמקדת רק על הפה בעוד‬
‫שנבדקים בריאים מסתכלים‪ ,‬בנוסף‪ ,‬גם על העיניים‪.‬‬

‫כשבודקים את ‪ SM‬בסורק תנועות עיניים‪ ,‬על מנת לבדוק באילו תווי פנים היא מתמקדת כדי לזהות פחד‪,‬‬
‫מגלים כי הפרופורציה של הסריקות סביב העיניים נמוכה לעומת נבדקי בקרה‪ ,‬היא מתמקדת בעיקר על האף‪.‬‬
‫זה לא אומר שכל מה שהיא רואה זה אף‪ ,‬כי יש לה ראייה פריפריאלית‪ ,‬אלא שהפוקוס שלה אינו טיפוסי ולכן‬
‫היא מפספסת את הזיהוי הנכון‪.‬‬

‫באותה ניסוי ‪ Adolphs‬נתן הנחיה ל‪ SM-‬להתמקד על העיניים בזמן הזיהוי‪ .‬הפעולה הזו שיפרה את זיהוי‬
‫הפחד שלה‪ .‬כעבור ‪ 3‬דקות הציגו לה את אותם הפנים‪ ,‬ולא הנחו אותה להתמקד בעיניים‪ ,‬וראו כי היא לא‬
‫מזהה פחד‪ .‬אין לה בעיה עקרונית לזהות הבעת פחד‪ ,‬אבל המנגנון שאמור להפנות את הקשב שלה לעבר‬
‫הסכנה הינו פגום‪.‬‬

‫האם הליקוי בזיהוי פחד משקף התמחות רגשית או קושי משימה?‬

‫‪ Rapcsak‬העלה את השאלה האם הקושי בזיהוי פחד הינו סלקטיבי וספציפי לאנשים עם פגיעות באמיגדלה‪,‬‬
‫או שמא פחד היא אמוציה שקשה לזהותה‪ .‬כדי לבחון זאת הוא השווה ‪ 63‬מוחות של אנשים עם פגיעות‬
‫מוחיות כלליות שאינן באמיגדלה‪ ,‬ל‪ 80-‬מוחות של נבדקי בקרה‪ .‬הוא עשה שימוש בסט הבעות הפנים של‬
‫אקמן‪ .‬תוצאות‪:‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫ניתן לראות כי כולם מזהים את הבעת השמחה‪ .‬במקומות מסוימים נפתח פער בין מטופלים לקונטרול‪ .‬אבל‪,‬‬
‫בזיהוי הבעת פחד כולם פחות טובים )העמודות הימניות ביותר(‪ ,‬גם נבדקי הבקרה וגם החולים‪ ,‬וזה אומר‬
‫שזיהוי הבעת פחד היא משימה קשה‪) .‬באופן כללי קשה לכולם לזהות – אבל אם מישהו סובל מפגיעה מוחית‪,‬‬
‫זה נעשה אפילו עוד יותר קשה(‪ .‬העבודה הזו התחילה ליצור סקפטיות לגבי האם האמיגדלה היא סלקטיבית‬
‫עבור תגובת פחד‪.‬‬

‫ב‪ Siebert et al 2003-‬בחנו ‪ 10‬מטופלים עם מחלת ‪) Urbach-Wiethe‬פגועים באמיגדלה(‪ .‬החולים התבקשו‬

‫לדרג הבעות פנים פרוטוטיפיות – לא רואים הבדל בין חולים לבריאים בהבעת פחד‪ .‬גם פה רואים שאולי‬
‫האמיגדלה אינה סלקטיבית עבו זיהוי הבעת פחד‪.‬‬

‫עבודה נוספת מראה שהאמיגדלה לא סלקטיבית לפחד‪ ,‬אלא שפחד הוא תגובה מסוימת לגירוי‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫האמיגדלה מופעלת גם בתגובה לגירויים שאינם פחד‪ .‬חקרו את ההפעלה של האמיגדלה בתגובה לפחד‬
‫ולשמחה‪ ,‬אצל אקסטרוברטים‪ .‬במחקר נמצא כי אצל אקסטרוברטים‪ ,‬האמיגדלה מופעלת כאשר הם רואים‬
‫חיוכים‪ .‬עבורם‪ ,‬החיוך הוא גירוי חשוב‪ ,‬הוא תופס את הקשב שלהם כי יש לו רלוונטיות ביולוגית‪ .‬אם כך‪,‬‬
‫האמיגדלה אולי לא מגיבה לפחד פר סה אלא לרלוונטיות ולמשמעות של הרגש‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫האמיגדלה והמרחק הבין אישי‪:‬‬

‫באופן כללי ומעבר לתרבויות‪ ,‬המרחק הטבעי שאנשים תופסים אחד מהשני הוא די קבוע ועומד על ‪ 64‬ס"מ‪,‬‬
‫ואם מישהו מתקרב יותר מדי‪ ,‬נוצרת תחושת אי נוחות‪ .‬כשבוחנים את זה עם אנשים פגועי אמיגדלה‪ ,‬מגלים‬
‫שהם מאוד מתקרבים לנסיין‪ ,‬עד לכדי ‪ 34‬סנטימטרים מהנסיין‪ .‬משהו ברלוונטיות הביולוגית של הסיטואציה‬
‫לא מכוונן נכון‪.‬‬

‫אמיגדלה וחווית פחד‪:‬‬

‫בעבודה של ‪ Feinstein‬ב‪ 2001-‬ניסו לבדוק האם ל‪ SM -‬יש חווית פחד‪.‬‬
‫על מנת לעורר בה פחד‪ ,‬הם חשפו אותה לנחשים ועכבישים חיים‪ ,‬לקחו אותה לבית רדוף רוחות והראו לה‬
‫סרטים מפחידים‪ .‬באף אחת מהסיטואציות הללו היא לא דיווחה על חווית פחד‪ .‬למרות היעדר הפחד‪ ,‬היא כן‬
‫מראה רגשות אחרים וחווה אותם‪ .‬כלומר‪ ,‬לכאורה נראה שיש לה קושי לחוות פחד‪ .‬הממצא הזה תומך‬
‫במסקנה לפיה האמיגדלה האנושית משחקת תפקיד רב חשיבות בעוררות פחד והיעדר מצב כזה מונע את‬
‫חווית הפחד עצמה‬
‫אבל‪ ,‬ב‪ 2013-‬אותם החוקרים נתנו ל‪ SM-‬ולנבדקי בקרה אינהילציה של ‪ ,CO2 35%‬שגורמת לתחושת מחנק‪.‬‬
‫הנסיינים לא אמרו לנבדקים מה אמור לקרות‪.‬‬
‫הפרדיקציה של החוקרים הייתה שיהיה הבדל בין ‪ SM‬לנבדקים בריאים ‪ -‬חווית החנק לא תעורר פחד ב‪.SM-‬‬
‫אלא שלהפתעתם ‪ SM‬חוותה התקפת פאניקה בתוך חדר הניסוי‪ .‬אם כך‪ ,‬היא כן מסוגלת לחוות פחד ופאניקה‪,‬‬
‫היא לא איבדה את זה בעקבות הפגיעה באמיגדלה‪ ,‬ולכן האמיגדלה איננה הכרחית לחוויית הפחד‪ .‬יכול‬
‫להיות שישנה הבחנה בין גירויי פחד שמקורם פיזיולוגי פנימי לבין חוויות פחד שמקורה בגירוי חיצוני‪ .‬בכל‬
‫אופן‪ ,‬חווית הפחד כן קיימת אצלה‪.‬‬
‫כשמצרפים את הנתון הזה לכך שהאמיגדלה מגיבה לחיוכים‪ ,‬ולכך כשבודקים קבוצות גדולות אפקט הפחד של‬
‫האמיגדלה מתמסמס‪ ,‬התמונה של האמיגדלה כגרעין פחד אצל בני אדם הולכת ומתמסמסת‪.‬‬
‫רואים את זה גם בשינוי בכותרות המחקרים‪ :‬בעבודה מ‪ 96-‬הכותרת הייתה שאמיגדלה מגיבה חזק יותר‬
‫להבעות פנים של פחד מלשמחה‪ ,‬ואילו בעבודות מאוחרות יותר‪ ,‬הכותרת כבר שונה ומדברת על עיבוד רגשות‬
‫באמיגדלה‪ .‬מתוך המצגת‪:‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫לסיכום‪ ,‬האמיגדלה איננה ‪ fear ditector‬אלא משמשת להערכה של משמעויות ביולוגיות‪.‬‬

‫גועל ורגישות לגועל – הסולם של ‪:Rozin‬‬

‫‪ Rozin‬פיתח סקאלות שונות הקשורות לגועל‪ ,‬הוא טוען שלא כל תחושות הגועל שוות זו לזו‪ ,‬ויש קטגוריות‬
‫שונות של גועל‪ .‬כדי לדרג את הרגישות לגועל אנשים צריכים למלא שאלון שבו הם כותבים באיזו רמה הם‬
‫מסכימים לגבי משפט כלשהו‪ .‬הגועל מיוצג דרך הפרשות‪ ,‬איברים פנימיים בגוף‪ ,‬לייצוג של דברים טובים ולא‬
‫טובים ועוד‪ .‬הוא טוען שהדברים שמגעילים אותנו מזכירים לנו במידה כזו או אחרת את המקור החייתי שלנו‪.‬‬

‫האם אנו יכולים למצוא פגיעה מוחית הפוגעת באופן סלקטיבי ביכולת לחוות או לזהות גועל?‬
‫ליקוי זיהוי רגשות נוירו פסיכולוגי ספציפי – גועל‪:‬‬
‫‪ Clder‬מתאר חולה בעל פגיעה יחסית סלקטיבית‪ ,‬המערבת בין השאר את האינסולה ‪ -‬קשורה לתחושות דרכן‬
‫אנו חווים את עצמנו‪ ,‬כולל תחושות גועל‪ .‬הוא בחן את היכולת של החולה לזהות גועל דרך אופנות הראייה‬
‫והשמיעה‪ .‬למטופל הייתה תפיסה לקויה‪ ,‬אך הידע הקונספטואלי שלו לא נפגע‪.‬‬
‫בהשוואה לנבדקי בקרה‪ ,‬היכולת של הנבדק לזהות גועל נמוכה יותר‪ .‬הוא נבדק גם בהבעות אקמן וגם בסט‬
‫מגוון יותר‪ .‬בנוסף‪ ,‬הוא גם לא מזהה את הווקליזציות הקשורות לגועל‪ .‬כלומר‪ ,‬היכולת שלו לא לזהות גועל לא‬
‫תלויה רק בתפיסה חזותית‪ .‬יש לו גם פגיעה בזיהוי פרצופים וגם בזיהוי ווקאלי‪.‬‬
‫מתוך החולה הזה הסיקו כי האינסולה וה‪ basal ganglia-‬הן אזורי הגועל‪ .‬עם זאת‪ ,‬זהו ‪ case study‬ולכן צריך‬
‫לחפש מודל רחב יותר‪ .‬מודל זה הגיע מחולי הנטינגטון‪:‬‬
‫ליקויים ספציפיים לגועל – מחלת הנטינגטון‪ :‬הנטינגטון היא מחלה הכוללת תנועות מוטוריות בלתי‬
‫נשלטות‪ ,‬יחד עם בעיות קוגניטיביות ורגשיות‪ .‬היא התגלתה על ידי ג'ורג' הנטינגטון‪ .‬זוהי מחלה קשה‪ ,‬גנטית‬
‫ולא מאוד נדירה‪ .‬הסימפטומים המוטוריים של המחלה מתחילים להופיע סביב גיל ‪ .40‬התלונה העיקרית של‬
‫החולים היא שחלים אצלם שינויים אישיותיים דרמטיים והם הופכים לפחות יציבים נפשית‪ .‬חוקרים רצו‬
‫להבין את הקשר בין המחלה‪ ,‬ליכולת של החולים לזהות רגש‪.‬‬
‫בשקופית ‪ 37‬ישנו סרטון של חולת הנטינגטון‪ ,‬רואים את התנועות הלא רצוניות כתוצאה מהמחלה‪.‬‬
‫הנטינגטון היא מחלה גנטית הנגרמת על ידי חזרה אבנורמלית )מעל ‪ (36‬של ‪ CAG‬ב‪,Huntingtin gene -‬‬
‫הממוקם בזרוע הקצרה של כרומוזום ‪ .4‬השכיחות היא כ‪ .5/100,000 -‬המחלה מאופיינת בניוון של נוירונים ב‪-‬‬
‫‪ basal ganglia‬ובקורטקס – בעיקר באינסולה‪.‬‬
‫תחילת הסימפטומים משתנה מאדם לאדם‪ ,‬ולרוב מתחילה בין גיל ‪ 30‬ל‪ .50-‬הסימפטומים כוללים‪:‬‬
‫תנועות מוטוריות בלתי נשלטות – ‪) chorea‬מדברים על כך בסרטון(‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫הידרדרות קוגניטיבית )זיכרון‪.(executive function ,‬‬ ‫‪‬‬
‫שינויים באישיות‪ ,‬תנודות במצב הרוח‪ ,‬דיכאון‪ ,‬כעס‪ ,‬התפרצויות‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫באופן מעניין‪ ,‬נושאי הגן שאינם חולים עדיין )‪ (pre clinical gene carriers‬מדווחים על בעיות בזיהוי הבעות‬
‫פנים )‪.(Sprengelmeyer, 2006‬‬

‫‪ Sprengelmeyer‬בחן ‪ 13‬חולי הנטינגטון ב‪ 2003-‬ומצא כי היכולת שלהם לזהות גועל פגועה יותר מאשר רגשות‬
‫אחרים‪ ,‬גם באופנות הראייה וגם באופנות השמיעה‪.‬‬

‫האם הליקוי הזה קשור לכך שהאינסולה שלהם פגועה? האם כך מפתחים מודל המקשר בין אזורים ספציפיים‬
‫לבין תפיסה של רגש מסוים?‬
‫אותו חוקר בדק בשנת ‪ 2006‬נשאים של הגן למחלה בזמן מסוים‪ ,‬ו‪ 6-‬ו‪ 12-‬חודשים לאחר מכן )רק נשאים – לא‬
‫חולים(‪ .‬ניתן לראות שהפגיעה הדרמטית היא ביכולת לזהות גועל‪ .‬ככל שעובר הזמן‪ ,‬ניתן לראות שאזורים‬
‫שהיו חלשים יותר מלכתחילה פותחים פער‪.‬‬
‫עדי שטרן פברואר ‪2016‬‬

‫בעבודה של ‪ Milders‬ב‪ 2003-‬בדקו ‪ 20‬חולים ו‪ 20-‬נשאים של הגן‪ .‬הם מצאו כי היכולת לזהות פחד היא‬
‫שלקויה‪ ,‬ולא היכולת לזהות גועל‪ .‬אם כך‪ ,‬האם זה ליקוי "ספציפי לגועל?"‬
‫נראה מכך שהספרות סותרת את עצמה‪ ,‬לכן כדי ליישב את הסתירה עשו ניסוי על מדגם גדול של חולים‪:‬‬
‫‪Johnson et al -Predict HD team‬ו‪ predict HD group -‬בחנו תפיסת רגשות במדגם של ‪ 475‬חולי‬
‫הנטינגטון‪ ,‬הנמצאים בשלבים שונים של המחלה‪ .‬כדי לבחון תפיסת רגשות‪ ,‬נתנו להם את המבחן הסטנדרטי‬
‫של אקמן‪ .‬התוצאות הראו ליקוי כללי ולא ספציפי‪ .‬כלומר‪ ,‬אין בעיה סלקטיבית לגועל‪ .‬אחרי עבודה זו אף‬
‫אחד לא טען שיש קישור בין גועל לבין הנטינגטון או אזור ספציפי במוח‪.‬‬

‫לסיכום‪ ,‬אנו יודעים שיש קשר בין מוח לרגש‪ ,‬אך יש משהו בכמיהה של הנוירולוגים למצוא קשר בין אזורים‬
‫ספציפיים לתפקוד‪ ,‬שלא מתממשת‪ .‬התמונה היא הרבה יותר מורכבת ולא ניתן לפתור אותה ע"י אזור מסוים‪.‬‬