‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים‬

‫ע"א ‪2576/03‬‬

‫כבוד השופטת א' פרוקצ'יה‬ ‫בפ‪‬י‪:‬‬

‫כבוד השופטת ע' ארבל‬
‫כבוד השופט א' רובי‪‬שטיין‬

‫‪ .1‬אהובה וי‪‬ברג‬ ‫המערערים‪:‬‬

‫‪ .2‬מלכה לי‪‬ברג‬
‫‪ .3‬יואל קלמס‬
‫‪ .4‬יאלי הרן‬
‫‪ .5‬גדעון הרן‬
‫‪‬גד‬
‫‪ .1‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫המשיבים‪:‬‬
‫‪ .2‬חיה גלמו‪‬ד‬
‫ערעור על פסק די‪‬ו של בית המשפט המחוזי ב‪‬צרת‬
‫מיום ‪ 29.1.03‬בת"א ‪ 797/98‬ש‪‬יתן על ידי כבוד השופט‬
‫‪ '‬ממן‬

‫)‪(1.2.06‬‬ ‫ג' בשבט תשס"ו‬ ‫תאריך הישיבה‪:‬‬

‫עו"ד מ' וי‪‬ברג; עו"ד ר' בכר; עו"ד ע' עמית‬ ‫בשם המערערים‪:‬‬
‫עו"ד צ' אילוז‬ ‫בשם המשיב ‪:1‬‬

‫נושא התיק‪:‬‬
‫קניין‪ ,‬מחלוקת בדבר זכות הבעלות במקרקעין‪.‬האם הקניית המקרקעין שבמחלוקת לרשות הפיתוח נעשתה‬
‫שלא כדין? האם הבעלים הרשום של הנכס הוא נפקד?‬

‫חקיקה שאוזכרה‪:‬‬
‫חוק המקרקעין‪ ,‬תשכ"ט‪ :1969-‬סע' ‪)18 ,17‬א(‪)30 ,30 ,‬א(‪)30 ,‬ב(‪)125 ,‬א(‬
‫חוק נכסי נפקדים‪ ,‬תש"י‪1950-‬‬
‫פקודת הראיות ]נוסח חדש[‪ ,‬תשל"א‪ :1971-‬סע' ‪43 ,29‬‬

‫ספרות‪:‬‬
‫נינה זלצמן‪ ,‬מעשה בית דין בהליך אזרחי )‪(1991‬‬

‫‪1‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫מיני‪-‬רציו‪:‬‬
‫* קניין – בעלות – הוכחתה‬
‫* קניין – מקרקעין – רישום‬
‫* האפוטרופוס לנכסי נפקדים – עיסקה עם אדם אחר – בנכס שנחשב בעת העיסקה כמוקנה‬
‫* התיישנות – שיהוי – נפקותו‬
‫* ראיות – פסק‪-‬דין – קבילות‬
‫* ראיות – קבילות – מסמכים ישנים‬
‫* ראיות – עדות – קבילותה‬
‫* ראיות – קבילות – דברי הנפטר‬
‫בית המשפט המחוזי דחה תביעת המערערים להכריז על בעלותם בחלקת קרקע בקרבת העיר טבריה‪ ,‬אשר‬
‫נרכשה לטענתם על‪-‬ידי מורישם המנוח‪ ,‬ולחלופין‪ ,‬על זכותם לקבל תחלוף הולם לקרקע‪ .‬לטענת‬
‫המערערים הקרקע נרכשה בשנת ‪ 1946‬ולצורך רכישתה העביר המנוח לידי אדם נוסף‪-‬לאלו‪ ,‬סכום של‬
‫‪ 2,000‬לא"י‪ ,‬מתוכו שימש סכום של ‪ 1,919.95‬לא"י כתשלום עבור הקרקע‪ ,‬ואילו יתרת הסכום היוותה‬
‫תשלום ללאלו בגין הוצאותיו )כנהוג בעסקאות אחרות שביצע לאלו עבורו(בשל מגבלות "הספר הלבן"‪,‬‬
‫סיכמו המנוח ולאלו עם תושב ערבי בשם ביידס כי עד אשר יתאפשר רישומו של הנכס על שמו של המנוח‪,‬‬
‫ירשם הנכס על שמו של ביידס‪ ,‬וכך אכן היה‪ .‬לטענת המערערים‪ ,‬לשם הבטחת רישום הקרקע בבוא העת‬
‫על שם המנוח‪ ,‬נתן ביידס למנוח וללאלו משכנתא על סך ‪ 5,000‬לא"י על חלקו במקרקעין באזור העיר יפו‪.‬‬
‫המשכנתא נרשמה לטובתו של לאלו‪ ,‬כשהמנוח עד לחתימתה‪ .‬מספר שנים חלפו‪ ,‬וביידס הוכרז כנפקד‪ .‬שני‬
‫הנכסים האמורים – בטבריה וביפו‪ ,‬הוכרזו כנכסים נפקדים והוקנו מכוח זאת לאפוטרופוס לנכסי נפקדים‬
‫)להלן‪ :‬המשיב( ב‪ .1953‬משנודע למשיב על דבר קיומה של המשכנתא שנרשמה לטובת לאלו‪ ,‬פדה הוא את‬
‫תמורתה לידיו‪ .‬בהמשך‪ ,‬בהתאם להסכם שנערך בין המשיב לרשות הפיתוח‪ ,‬נמכרה החלקה לרשות‬
‫ונרשמה על‪-‬שמה‪ .‬התביעה דנן הוגשה ב‪ 1998-‬ובין היתר נסמכה גם על אמרות לאלו בתביעה שהגיש‬
‫המנוח בשנת ‪ 1952‬כנגד לאלו ושניים אחרים במסגרתה נדונו היחסים העסקיים והמסחריים בין הארבעה‪,‬‬
‫ובין היתר‪ ,‬נדונה חלקת הקרקע בטבריה וכן המשכנתא האמורה )יצויין כי הגם שחלקים אחרים של‬
‫התביעה‪ ,‬אשר נגעו לחלקות קרקע אחרות‪ ,‬התקבלו‪ ,‬דחה בית המשפט את התביעה ככל שהיא נוגעת‬
‫לחלקו של המנוח בפדיון המשכנתא‪ .‬בסוגיה(‪.‬‬
‫בית המשפט המחוזי ציין כי התנהלותם של המערערים לאורך השנים ובחירתם להגיש את התביעה רק‬
‫במועד שהוגשה עולות כדי שיהוי‪ ,‬אשר לווה בשינוי לרעה במצבו של המשיב‪ ,‬נוכח פטירת מרבית העדים‬
‫הרלוונטיים‪ .‬בית המשפט דחה את טענת המערערים כי הכרזת הנפקדות של בידס ושל החלקה בטבריה‬
‫נעשו שלא כדין ושלא בתום‪-‬לב‪ .‬לבסוף‪ ,‬דן בית המשפט בסוגית פדיון המשכנתא לידי לאלו‪ ,‬וקבע כי לא‬
‫ניתן להתייחס לאמרות לאלו בפסה"ד משנת ‪ .1952‬כן נקבע שלא נמצא כל פגם הן בנסיבות בהן נפדתה‬
‫המשכנתא והן בהליכי מכירת הנכס בטבריה על‪-‬ידי המשיב לרשות הפיתוח‪ .‬המערערים קובלים על חלק מן‬
‫הקביעות העובדתיות של בית המשפט המחוזי‪ ,‬ובפרט על הקביעות ביחס להכרזת הנפקדות של ביידס ושל‬
‫הנכסים בטבריה וביפו וביחס לנסיבות פדיון המשכנתא לידי לאלו‪ .‬לגישתם‪ ,‬משהוכיחו כי המנוח היה בעל‬
‫הזכויות בנכס בטבריה‪ ,‬שכן הוא שמימן את רכישתו‪ ,‬וכי הוא לא זכה לכל תמורה בגינו‪ ,‬די היה בכך כדי‬
‫‪2‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫להבהיר שהכרזת הנכס כנפקד נעשתה בטעות וכדי להוכיח את זכותם לסעד לפי סעיף ‪)18‬א( לחוק כן נטען‬
‫כנגד קבילות הראיות‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫בית‪-‬המשפט העליון דחה את הערעור מן הטעמים הבאים‪:‬‬
‫ביהמ"ש אינו מוצא לנכון להתערב בקביעות העובדתיות של ביהמ"ש קמא‪ .‬משלא נמצא כי נפל פגם‬
‫בהכרזת הנפקדות ובפדיון המשכנתא לידי לאלו וכי מכירת הנכס לידי רשות הפיתוח היתה נגועה בחוסר‬
‫תום‪-‬לב מצד המשיב‪ ,‬נותרה על כנה חזקת תקינותם של מעשים מנהליים אלו‪ .‬בנסיבות אלו‪ ,‬זכאי המשיב‬
‫ליהנות מההגנה הקבועה בסעיף ‪ 17‬לחוק‪ .‬סעיף זה קובע מעין "תקנת שוק" ספציפית לעניין נכסים‬
‫שהוכרזו בטעות כנכסי נפקדים‪ ,‬ולפיו‪ ,‬תעמוד בתוקפה כל עסקה שנעשתה בתום‪-‬לב בין המשיב לאדם‬
‫אחר‪ ,‬בנכס שהמשיב חשבו בשעתו לנכס מוקנה‪ ,‬וזאת אף אם יוכח שהנכס לא היה אותה שעה נכס מוקנה‪:‬‬
‫חיוב המשיב בהשבת התמורה שקיבל בעד הנכס יעשה מכוח סעיף ‪ 18‬לחוק‪ .‬מסעיף זה עולה כי להוכחת‬
‫זכותם לסעד מן המשיב על המערערים להראות חרף עובדת רישומו של הנכס על‪-‬שם ביידס‪ ,‬המנוח הוא‬
‫שהיה בעליו האמיתי‪ ,‬ומכאן כי הנכס כלל לא היה נכס נפקד ואך בטעות הוקנה למשיב‪.‬‬
‫ביהמ"ש הגיע למסקנה כי הסוגיה היחידה שבה ראוי היה להכריע באופן שונה מזה שהכריע בית המשפט‬
‫הינה באשר לקבילות עדותו של לאלו בתביעה הקודמת‪ .‬וכי ניתן היה לקבל את העדות כראיה לאמיתות‬
‫תוכנה )אמרת נפטר בניגוד לאינטרס ממוני(‪ .‬אולם‪ ,‬בנסיבות העניין‪ ,‬ובפרט נוכח העובדה כי בית המשפט‬
‫בתביעה הקודמת הטיל ספקות משמעותיים במהימנות עדותו של לאלו‪ ,‬המשקל שניתן להעניק לה כיום‬
‫הוא מוגבל ביותר‪ ,‬ומכל מקום‪ ,‬בהעדר תמיכה נוספת‪ ,‬לא ניתן להתבסס על אמירות שנאמרו במסגרתה כעל‬
‫אמת לאמיתה‪ .‬לאחר בחינת מכלול הראיות ביהמ"ש הגיע למסקנה כי המערערים לא עמדו בנטל זה‪.‬‬
‫סעיף ‪)125‬א( לחוק המקרקעין‪ ,‬התשכ"ט‪ 1969-‬קובע כי הרישום ביחס למקרקעין מוסדרים מהווה ראיה‬
‫חותכת לתוכנו‪ .‬מרשם המקרקעין ביחס לנכס בטבריה הצביע על כך שביום ‪ 27.2.46‬נרשמה הקרקע על‪-‬שם‬
‫ביידס‪ .‬הנטל לסתירת הרישום ולהוכחת הטענה כי הוא אינו משקף את מצב הדברים האמיתי‪ ,‬כך שהבעלים‬
‫האמיתי של החלקה היה דווקא המנוח )ולא ביידס או לאלו(‪ ,‬הוא נטל כבד מאוד שהמערערים לא הצליחו‬
‫לעמוד בו‪ .‬שאלות רבות מידי נותרו ללא מענה ברור והן מטילות צל כבד על נכונות גרסתם העובדתית של‬
‫המערערים‪ :‬לא הובהר מה היתה מהות היחסים העסקיים בין המנוח ללאלו‪ ,‬והאם נחשב המנוח לבדו‬
‫כבעליהן של חלקות הקרקע שנרכשו במסגרת היחסים העסקיים שהתקיימו ביניהם; לא הובהר האם שימש‬
‫ביידס כנאמן של המנוח‪ ,‬של לאלו או של שניהם גם יחד; בהנחה שהמנוח אמנם היה בעל הקרקע‪ ,‬לא‬
‫הובהר מדוע לא נרשמה המשכנתא על‪-‬שמו אלא על שם ביידס‪ ,‬וזאת אף שהיה עד לחתימתה‪ ,‬וכן לא‬
‫הובהר מדוע לא הועברה הבעלות על הנכס לשמו מיד כשהוסרו המגבלות המנדטוריות או בסמוך לכך; אף‬
‫בהנחה שאמנם היה קשר בין הנכס בטבריה למשכנתא‪ ,‬לא ניתן הסבר לפער המשמעותי בין הסכום שאותו‬
‫השקיע המנוח בנכס )‪ 2,000‬לאי"( לבין סכום המשכנתא )‪ 5,000‬לירות( – פער אשר מעלה תהיה באשר‬
‫להנחה כי המשכנתא‪ ,‬כפי שהיא‪ ,‬ניתנה להבטחת העברת הבעלות על הנכס בטבריה למנוח‪.‬‬
‫בהעדר תשובות מספקות לשאלות אלו‪ ,‬ואף בהתחשב במידע הנוסף העולה מעדותו של לאלו‪ ,‬לא ניתן‬
‫לומר כי המערערים הוכיחו במידה הנדרשת שהמנוח היה בעליו האמיתי של הנכס וכי הרישום לא שיקף‬
‫את מצב הדברים האמיתי‪ ,‬ועל כן‪ ,‬בין אם התקיים קשר בין הנכס למשכנתא ובין אם לא התקיים קשר‬
‫כאמור‪ ,‬ממילא לא הוכחה זכותם לקבל סעד כלשהו ביחס אליו‪ .‬בנוסף‪ ,‬אם אמנם נרשמה המשכנתא‬
‫להבטחת העברת הבעלות בנכס בבוא העת )ולמעשה‪ ,‬זו עמדתם כיום של שני הצדדים(‪ ,‬הרי שיש יסוד‬
‫‪3‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫לטענת המשיב כי משפדה את המשכנתא לידי לאלו‪ ,‬הוא יצא ידי חובתו גם ביחס לנכס בטבריה‪ ,‬כך שלא‬
‫היה בסיס לחייבו בגינה גם בתביעה זו‪ .‬לפיכך‪ ,‬אין מנוס מדחיית תביעתם של המערערים‪ ,‬ועל כן‪ ,‬דין‬
‫ערעורם להידחות‪.‬‬

‫פסק‪-‬דין‬

‫השופטת ע' ארבל ‪:‬‬

‫ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת )כב' השופט נ' ממן( ב ת "א‬
‫‪ 797/98‬בו נדחתה תביעת המערערים להכריז על בעלותם בחלקת קרקע בקרבת העיר‬
‫טבריה‪ ,‬אשר נרכשה לטענתם על ‪-‬ידי מורישם‪ ,‬ולחלופין‪ ,‬על זכותם לקבל תחלוף הולם‬
‫לקרקע‪ ,‬בין על דרך של קבלת קרקע חלופית ובין על דרך של זיכויים בפיצויים‪.‬‬

‫רקע עובדתי והליכים משפטיים קודמים‬

‫המערערים הם יורשי ‪ 3/4‬מעיזבונו של המנוח יצחק גבריאלוביץ ז"ל )להלן‪:‬‬ ‫‪.1‬‬

‫המנוח(‪ ,‬אשר נפטר בשנת ‪ .1953‬על ‪-‬פי הגרסה העובדתית המוצגת על ‪ -‬ידם‪ ,‬בשנים שלפני‬
‫קום המדינה נהג המנוח לרכוש אדמות בשטחי ארץ ישראל המנדטורית‪ ,‬וזאת בדרך של‬
‫שיתוף ‪-‬פעולה עסקי בינו לבין אדם בשם יעקב לאלו )להלן‪ :‬לאלו(‪ .‬במסגרת שיתוף ‪ -‬פעולה‬
‫זה‪ ,‬כך לגרסתם‪ ,‬נהג לאלו לבדוק עבור המנוח קרקעות פוטנציאליות לרכישה ולהציען‬
‫למנוח‪ ,‬כאשר רכישת הקרקעות נעשת ה במימונו של המנוח‪ ,‬אשר אף נשא בתשלום‬
‫הוצאותיו של לאלו‪ .‬במימוש הקרקעות נהגו המנוח ולאלו לחלק ביניהם את הרווחים‬
‫וההפסדים ביחס של שני ‪ -‬שלישים למנוח ושליש ללאלו‪.‬‬

‫התביעה נשוא הערעור נוגעת לחלקת קרקע אשר נטען כי נרכשה על ‪-‬ידי המנוח‬ ‫‪.2‬‬
‫באופן המתואר‪ .‬לטענ ת המערערים‪ ,‬בשנת ‪ 1946‬רכש המנוח ‪ 9/16‬חלקים מתוך חלקת‬
‫קרקע שנודעה כחלקה ‪ 13‬בגוש ‪ 15090‬בטבריה‪ ,‬הכלולה כיום‪ ,‬לאחר הליכים של איחוד‬
‫וחלוקה מחדש‪ ,‬בחלקה ‪ 57‬באותו גוש )להלן‪ :‬הנכס או החלקה בטבריה(‪ .‬לצורך רכישת‬
‫הקרקע העביר המנוח לידי לאלו סכום של ‪ 2,000‬לא"י‪ ,‬מתוכו ש ימש סכום של ‪1,919.95‬‬
‫לא"י כתשלום עבור הקרקע‪ ,‬ואילו יתרת הסכום היוותה תשלום ללאלו בגין הוצאותיו‪ .‬בד‬
‫בבד‪ ,‬מאחר וההגבלות המנדטוריות באותה עת )כפי שנקבעו ב"תקנות העברת קרקע ‪-‬‬
‫‪4‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫‪ "1940‬שהותקנו בעקבות הוראות "הספר הלבן"(‪ ,‬לא אפשרו רישום קרקעות בשמם של‬
‫יהודים‪ ,‬לא יכול היה המנוח להירשם כבעל הקרקע‪ ,‬ועל כן סיכמו המנוח ולאלו עם תושב‬
‫ערבי בשם ביידס עבאס עאבד יוסף ביידס )להלן‪ :‬ביידס( כי עד אשר יתאפשר רישומו של‬
‫הנכס על שמו של המנוח‪ ,‬ירשם הנכס על שמו של ביידס‪ ,‬וכך אכן היה‪ .‬לטענת המערערים‪,‬‬
‫לשם הבטחת רישום הקרקע בבוא העת על שם ה מנוח‪ ,‬נתן ביידס למנוח וללאלו משכנתא‬
‫על סך ‪ 5,000‬לא"י על חלקו במקרקעין הידועים כגוש ‪ 6636‬בחלקה ‪ 24‬אשר בשיח' מוניס‬
‫)באזור העיר יפו( )להלן‪ :‬המשכנתא(‪ .‬המשכנתא נרשמה לטובתו של לאלו‪ ,‬כשהמנוח עד‬
‫לחתימתה‪.‬‬

‫מספר שנים חלפו‪ ,‬וביידס הוכרז כנפקד על ‪ -‬פי חוק נכסי נפקדים ‪ ,‬התש"י ‪1950 -‬‬ ‫‪.3‬‬
‫)להלן‪ :‬החוק(‪ .‬שני הנכסים האמורים – בטבריה וביפו‪ ,‬הוכרזו כנכסים נפקדים והוקנו‬
‫מכוח זאת לאפוטרופוס לנכסי נפקדים )להלן‪ :‬המשיב(‪ .‬משנודע למשיב על דבר קיומה של‬
‫המשכנתא שנרשמה לטובת לאלו‪ ,‬פדה הוא את תמורתה לידיו‪ .‬בהמשך‪ ,‬בהתאם להסכם‬
‫שנערך בין המשיב לרשות הפיתוח‪ ,‬נמכרה החלקה לרשות ונרשמה על ‪-‬שמה‪.‬‬

‫בשנת ‪ 1952‬הגיש המנוח נגד לאלו ושניים נוספים תביעה לבית המשפט המחוזי‬ ‫‪.4‬‬
‫בתל אביב ‪ -‬יפו ) ת "א ‪ (194/52‬במסגרתה נדונו היחסים העסקיים והמסחריים בין הארבעה‪,‬‬
‫ובין היתר‪ ,‬נדונה חלקת הקרקע בטבריה וכן המשכנתא האמורה )להלן‪ :‬התביעה הקודמת(‪.‬‬
‫במהלך המשפט נפטר המנוח ויורשיו המשיכו בהליך במקומו‪ .‬בכל הנוגע לחלקת הקרקע‬
‫שבענייננו‪ ,‬ביקשו יורשי המנוח במסגרת תביעה זו כי ימחק שמו של לאלו כבעל‬
‫המשכנתא‪ ,‬וכי שמו של עיזבון המנוח ירשם תחתיו‪ .‬לחלופין‪ ,‬תבעו יורשי המנוח כי‬
‫במידה והמשכנתא כבר נפדתה‪ ,‬כפי שאכן אירע‪ ,‬יחויב לאלו להעביר לעיזבונו של המנוח‬
‫את דמי פדיונה‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬והגם שחלקים אחרים של התביעה‪ ,‬אשר נג עו לחלקות‬
‫קרקע אחרות‪ ,‬התקבלו‪ ,‬דחה בית המשפט )כב' השופט י' רווה( את התביעה ככל שהיא‬
‫נוגעת לחלקו של המנוח בפדיון המשכנתא‪ .‬בסוגיה זו קבע בית המשפט כי חרף החשד‬
‫שמא לאלו שיקר בהכחישו כי קיים קשר בין הנכס בטבריה למשכנתא על החלקה ביפו‪,‬‬
‫הרי שקיומו של הקשר הנטען לא הוכח די הצורך‪ ,‬ומכאן‪ ,‬כי המערערים לא עמדו בנטל‬
‫ההוכחה לצורך קבלת הסעד שהתבקש‪.‬‬

‫‪5‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫לטענת המערערים‪ ,‬במהלך השנים נעשו על ‪-‬ידם ניסיונות שונים לרשום את‬ ‫‪.5‬‬
‫הזכויות בנכס על שמם מכוח היותם יורשי המנוח‪ ,‬אולם אלו לא עלו יפה‪ .‬בסופו של דבר‬
‫הגישו בשנת ‪ 1998‬את התב יעה נשוא הערעור הנוכחי‪ ,‬במסגרתה נתבקש בית המשפט‬
‫להצהיר על בעלותם בקרקע‪ ,‬ולחלופין ‪ -‬על זכותם לקבל מהמשיב תחלוף הוגן תמורתה‪.‬‬

‫פסק דינו של בית המשפט המחוזי‬

‫במסגרת פסק הדין נדרש בית המשפט לבחון את קבילותם של מסמכים אשר הוגשו‬ ‫‪.6‬‬
‫על ‪-‬ידי המערערים ושהמשי ב התנגד להגשתם‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬מתוך שלל הראיות שהגשתן‬
‫התבקשה כהוכחה לאמיתות תוכנן‪ ,‬קיבל בית המשפט שלוש ראיות‪ :‬רישומים עסקיים‬
‫שנרשמו על ‪ -‬ידי המנוח בפנקסיו; עדות השופט מ' ורשאי‪ ,‬אשר שימש כיועצו המשפטי של‬
‫המשיב בתקופה שבה נפדתה המשכנתא לידי לאלו )להלן‪ :‬ורשאי(; וכן קבלה מיום‬
‫‪) 21.2.46‬מוצג ט' בבית המשפט המחוזי( בה אישר לאלו כי קיבל מהמנוח סכום של ‪2,000‬‬
‫לירות בקשר לרכישת החלקה בטבריה )להלן‪ :‬מוצג ט' או הקבלה(‪ .‬המסמכים הבאים‪,‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬התקבלו כראיה לעצם קיומם בלבד‪ :‬פסק הדין שניתן בתביעה הקודמת;‬
‫פרוטוקול הדיון בתביעה הקודמת‪ ,‬ובפרט‪ ,‬עדותו של לאלו במסגרתה; וכן כתבי בי ‪-‬דין‬
‫שהוגשו במסגרת התביעה הקודמת‪ .‬ביחס לפסק הדין ולפרוטוקול הדיון בתביעה הקודמת‬
‫דחה בית המשפט את טענת המערערים כי יש לקבלם אף כראיה לאמיתות תוכנם‪ .‬על סמך‬
‫כלל הראיות אשר הובאו בפניו‪ ,‬הן אלו שהתקבלו כראיות לע צם קיומן והן אלו שהתקבלו‬
‫כראיות לאמיתות תוכנן‪ ,‬סיכם בית המשפט את שהוכח בפניו כדלקמן‪:‬‬

‫"הוכח כי היה קשר הדוק בין המנוח‪ ,‬בין לאלו‪ ,‬בין הנכס‬
‫בטבריה ובין המשכנתא שנרשמה על חלקו של ביידס ביפו‪.‬‬
‫כמו כן הוכח כי המנוח שילם ללאלו ‪ 2,000‬לירות לשם‬
‫רכישת הנכס בטבריה‪ .‬הוכח כי האפוטרופוס שילם ללאלו‬
‫את מלוא החוב על פי שטר המשכנתא" )פסקה ‪ 25‬לפסק‬
‫הדין(‪.‬‬

‫ואולם‪ ,‬על השאלה האם די בראיות אלו כדי לקבוע כי הבעלות על הנכס בטבריה‬
‫היא לאמיתו של דבר של המנוח ולא של ביידס או של לאלו‪ ,‬מצא בית המשפט להשיב‬
‫בשלילה‪ .‬נקבע כי בקיומו של הקשר האמור אין די כדי להוכיח את טענת המערערים לפיה‬
‫הנכס הוא רכושו של המנוח וכי בעלותו הרשומה של ביידס בו היא למראית עין בלבד‪ .‬עוד‬
‫ציין בית המשפט כי אף שאין הוא קובע כי המערערים המציאו יש מאין את הקשר לנכס‪,‬‬
‫‪6‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫הרי שהם לא הצליחו להוכיח‪ ,‬ברמה הנדרשת במ שפט האזרחי‪ ,‬את טענתם בדבר ה"עסקה‬
‫המרובעת"‪ .‬בעניין זה העלה בית המשפט מספר ספקות‪ ,‬ובין היתר ציין כי המערערים‬
‫"הסתבכו" בשאלה האם המשכנתא נרשמה על שם לאלו בהסכמת המנוח או שמא במרמה‪,‬‬
‫וכי הם לא הבהירו מהי עמדתם הסופית בשאלה האם יש קשר בין המשכנתא על רכושו של‬
‫ביי דס לבין הנכס בטבריה‪ .‬בעניין אחרון זה ציין בית המשפט כי קיומו של קשר כזה אינו‬
‫מוטל בספק לטעמו ומכאן כי פדיון המשכנתא היווה ניתוק סופי של המערערים מן הנכס‬
‫בטבריה‪.‬‬

‫בית המשפט דן בשלוש סוגיות מרכזיות נוספות‪ :‬ראשית‪ ,‬ציין בית המשפט כי‬ ‫‪.7‬‬
‫התנהלותם של המע רערים לאורך השנים ובחירתם להגיש את התביעה רק במועד שהוגשה‬
‫עולות כדי שיהוי‪ ,‬המלמד כי במשך שנים זנחו את תביעת הבעלות על הקרקע בטבריה וכי‬
‫רק לאחרונה התגבשה אצלם כוונה מחודשת לדרוש את הנכס בעין‪ .‬בית המשפט אף הוסיף‬
‫וציין כי השיהוי האמור מצד המערערים לווה בשינוי לרעה במצבו של המשיב‪ ,‬נוכח‬
‫פטירת מרבית העדים הרלוונטיים‪.‬‬

‫שנית‪ ,‬דן בית המשפט בסוגית הכרזת הנפקדות של ביידס‪ :‬בית המשפט דחה את‬
‫טענת המערערים כי הכרזת הנפקדות של בידס ושל החלקה בטבריה נעשו שלא כדין ושלא‬
‫בתום ‪ -‬לב‪ ,‬תוך שהוא מקבל את הסבריו של המשיב לפיהם הגם שאפשר והכרזת הנפקדות‬
‫המקורית לא היתה ראיה חזקה דיה לקביעת נפקדותו של ביידס‪ ,‬הרי שדי היה בתעודת‬
‫הנפקדות הנוספת שהוצאה בשנת ‪ 1999‬כדי לקבוע את נפקדותו‪ .‬יתר על כן‪ ,‬למעשה‪ ,‬לא‬
‫מצא בית המשפט פגם אף בהכרזת הנפקדות המקורית‪ .‬בית המשפט ציין כי על מנת לסתור‬
‫את חזקת הנפקדות שקמה עם אישורי האפוטרופוס לפי סעיף ‪ 30‬לחוק‪ ,‬נדרש היה להביא‬
‫הוכחה ממשית לכך שביידס או החלקה אינם נפקדים‪ ,‬ואולם המערערים לא עמדו בנטל‬
‫זה‪ ,‬ולמעשה‪" ,‬כמעט הוכח שוב ההפך‪ ,‬דהיינו כי ביידס היה ונ ותר נפקד"‪.‬‬

‫לבסוף‪ ,‬דן בית המשפט בסוגית פדיון המשכנתא לידי לאלו‪ ,‬וקבע כי לא מצא כל‬
‫פגם הן בנסיבות בהן נפדתה המשכנתא והן בהליכי מכירת הנכס בטבריה על ‪-‬ידי המשיב‬
‫לרשות הפיתוח‪ .‬לדברי בית המשפט‪ ,‬נוכח ההוראה בסעיף ‪ 17‬לחוק‪ ,‬הקובעת כי עסקה‬
‫שנעשתה בין המשיב לאדם אחר בנכס שהמשיב חשבו לנכס מוקנה תעמוד בתוקפה גם אם‬

‫‪7‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫יוכח שהנכס לא היה מוקנה באותה שעה‪ ,‬נחסמה למעשה דרכם של המערערים לביטול‬
‫ההקניה ולקביעת בעלותם בנכס‪.‬‬

‫בסיכומו של דבר קבע בית המשפט כי המערערים לא הצליחו להוכיח את עיקר‬

‫טענותיהם‪ ,‬וכי מכל מקום‪ ,‬הם לא הצליחו להפריך את חזקת הנפקדות של הנכס ושל‬
‫ביידס‪ ,‬ועל כן‪ ,‬אין מנוס מדחיית תביעתם‪.‬‬

‫טענות המערערים‬

‫בכתב הערעור ובסיכומיהם מצביעים המערערים על שלל שגיאות שנפלו לטעמם‬ ‫‪.8‬‬
‫בפסק דינו של בית המשפט המחוזי‪ ,‬אשר בסופו של יום הביאו להנצחת עוול ארוך שנים‬
‫שנגרם להם בקשר לנכס‪ .‬ביד גסה‪ ,‬ניתן לחלק את טענותיהם לשניים‪ :‬טענות בהתייחס‬
‫לקביעות בית המשפט בתחום דיני הראיות וטענות בהתייחס לממצאים העובדתיים‬
‫שנקבעו על ‪-‬ידי בית המשפט ולמסקנות שהסיק בעטיים‪ .‬אומ ר כבר עתה‪ ,‬לא מצאתי כי יש‬
‫צורך להידרש לכל אחת ואחת מן הטענות שהועלו ועל כן אתמקד בטענות המרכזיות‬
‫מביניהן‪.‬‬

‫נגד הקביעות מתחום דיני הראיות מעלים המערערים שלוש טענות מרכזיות‪:‬‬ ‫‪.9‬‬
‫ראשית‪ ,‬יוצאים המערערים כנגד קביעת בית המשפט כי פסק הדין בתביעה הקודמת אינו‬
‫מהווה ראיה לאמיתות תוכנו וכי אין בו כדי ליצור השתק פלוגתא עבור המשיב‪ .‬לטענתם‪,‬‬
‫מעורבותו של המשיב בבירור התביעה הקודמת צריכה היתה להיחשב כמספקת לעניין‬
‫התנאי של "זהות הצדדים" לתחולתו של ההשתק האמור‪ .‬שנית‪ ,‬טוענים המערערים כי שגה‬
‫בית המשפט בדחותו א ת טענתם לפיה מתקיימים בעדותו של לאלו התנאים לתחולת החריג‬
‫לכלל הפוסל עדות מפי השמועה‪ ,‬שעניינו אמרת נפטר בניגוד לאינטרס הממוני שלו‪.‬‬
‫לדבריהם‪ ,‬חלק מאמירותיו של לאלו בעדותו‪ ,‬ובפרט‪ ,‬האמירות בהן הודה כי רכישת‬
‫הקרקע נעשתה במעורבותו שלו ומכספי המנוח‪ ,‬עמדו‪ ,‬בנסיבות אמירתן‪ ,‬בניגוד לאינטרס‬
‫שלו עצמו‪ ,‬שכן היה בהן לסייע להוכחת טענות המנוח באשר לעצם רכישת הנכס ובאשר‬
‫לקשר בין הנכס לבין המשכנתא‪ ,‬כאמצעי להוכחת תביעתו לקבלת דמי פדיון המשכנתא‪.‬‬
‫דברים אלו לא היו נאמרים אילולא היו אמת לאמיתה‪ ,‬ועל כן‪ ,‬ראוי היה לקבלם‪ .‬שלישית‪,‬‬
‫שגיאה נוספת עליה מצביעים המערערים טמונה בהבחנה )הבלתי ‪ -‬מנומקת( שערך בית‬
‫‪8‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫המשפט בין רישומים בפנקסי המנוח שנעשו בכתב ‪-‬ידו‪ ,‬אשר התקבלו כראיות לאמיתות‬
‫תוכנם בהיותם רישומי נפטר שנעשו במהלך עסקיו הרגיל‪ ,‬לבין רישומים שלא נעשו בכתב‬
‫ידו אך נערכו על ‪-‬ידי מי מטעמו‪ .‬טענת המערער ים הינה כי היה מקום לקבל גם רישומים‬
‫אלו‪.‬‬

‫לצד טענות אלו‪ ,‬מבקשים המערערים לקעקע את קביעות בית המשפט בעניינים‬ ‫‪.10‬‬
‫עובדתיים הנוגעים לגופה של התביעה‪ :‬ראשית‪ ,‬בהתייחס לקביעת בית המשפט כי עמדתם‬
‫באשר לקשר בין הנכס למשכנתא לא היתה עקבית‪ ,‬טוענים המערערים כי ל אורך כל הדרך‬
‫עמדו על גרסתם באשר לקיומו של הקשר האמור‪ .‬לדבריהם‪ ,‬עמדתם היתה ועודנה כי‬
‫המשכנתא ניתנה להבטחת העברתה של חלקת הקרקע לבעלותו של המנוח בבוא העת‪,‬‬
‫ואולם לאחר שבתביעה הקודמת נקבע ממצא בדבר העדר קשר כאמור‪ ,‬לא נותרה להם כל‬
‫ברירה אלא להתבסס על קביעה זו ב תביעה הנוכחית‪ .‬בפרט‪ ,‬נדרש הדבר לאור עמדתו‬
‫העדכנית של המשיב‪ ,‬העומדת בסתירה לעמדתו בעבר ולממצאי פסק הדין בתביעה‬
‫הקודמת‪ ,‬כי קשר כאמור התקיים והביא לניתוקם מן הקרקע‪ .‬שנית‪ ,‬באשר להכרזת‬
‫הנפקדות של ביידס ושל הקרקע‪ ,‬טוענים המערערים כי בית המשפט שגה בראותו את‬
‫סתירת חזקת הנפקדות של ביידס כתנאי הכרחי להוכחת תביעתם; בכך שלא מצא פסול‬
‫בהכרזת הנפקדות כפי שנעשתה; ובקביעתו כי לא הוכח שאישורי הנפקדות הוצאו שלא‬
‫כדין ושלא בתום ‪ -‬לב‪ .‬בנוסף‪ ,‬קובלים המערערים על אופן פדיון המשכנתא‪ ,‬וטוענים כי‬
‫המשיב צריך היה לערוך בדיקה יסודית מזו שע רך בטרם פדה את המשכנתא לידי לאלו‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬טוענים הם כי מקום שבו התביעה הקודמת נדחתה תוך קביעה לפיה המשכנתא‬
‫נרשמה ללא קשר לנכס בטבריה‪ ,‬וזאת בין היתר על בסיס עדות ורשאי כנציג המשיב‪ ,‬הרי‬
‫שהיה מקום לחסום את דרכו של המשיב מלטעון כעת כי אם תתקבל תביעתם יחויב ה וא‬
‫בשנית עבור אותה קרקע‪.‬‬

‫לבסוף‪ ,‬יוצאים המערערים כנגד קביעת בית המשפט כי תביעתם לקתה בשיהוי‬ ‫‪.11‬‬
‫שיש בו כדי להצביע על זניחה של תביעת הבעלות בנכס‪ .‬לדבריהם‪ ,‬לא רק שטענת השיהוי‬
‫נדחתה זה מכבר במסגרת החלטת בית המשפט לדחות את בקשת המשיב לדחות את‬
‫תביעתם על ה סף ) בש "א ‪ ,(2143/00‬אלא שאף לגופו של עניין אין בטענה זו ממש‪.‬‬
‫לטענתם‪ ,‬לאורך השנים השקיעו מאמצים כבירים להוכחת זכותם‪ ,‬בין היתר במגעים עם‬
‫מנהל מקרקעי ישראל ועם המשיב עצמו‪ ,‬וכן נקטו הליכים משפ טיים שונים להבטחת‬
‫‪9‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫זכותם‪ .‬יתר על כן‪ ,‬לא היה מקום לקבל את טענת השיהוי אף מן הטעם כי לא הוכח שמצבו‬
‫של המשיב אמנם השתנה לרעה‪ ,‬ומן הטעם שעל כף המאזניים מונחת פגיעה אפשרית קשה‬
‫בזכות הקניין שלהם‪.‬‬

‫בסיכומו של דבר טוענים המערערים כי נוכח קביעות בית המשפט באשר לסוגיות‬ ‫‪.12‬‬
‫שהוכחו‪ ,‬די היה בראיות שהתקבלו כדי לקבוע שהוכחה בעלותו של המנוח בקרקע ‪-‬‬
‫הפלוגתא היחידה שההכרעה בה היתה הכרחית לטענתם להוכחת זכאותם לסעד‪ .‬מכל‬
‫מקום‪ ,‬הם גורסים‪ ,‬שקלול הראיות שנדחו על ‪-‬ידי בית המשפט שלא בצדק כראיה לאמיתות‬
‫תוכנן‪ ,‬יחד עם הראיות שהתקב לו על ‪-‬ידו‪ ,‬בוודאי מביא להשלמת החסרים עליהם הצביע‪,‬‬
‫ועל כן‪ ,‬מחייב את המסקנה כי עמדו בנטל ההוכחה‪ .‬לגישתם‪ ,‬משהוכיחו כי המנוח היה‬
‫בעל הזכויות בנכס בטבריה‪ ,‬שכן הוא שמימן את רכישתו‪ ,‬וכי הוא לא זכה לכל תמורה‬
‫בגינו‪ ,‬די היה בכך כדי להבהיר שהכרזת הנכס כנפקד נעשתה בט עות וכדי להוכיח את‬
‫זכותם לסעד לפי סעיף ‪)18‬א( לחוק‪.‬‬

‫טענות המשיב‬

‫לשיטת המשיב‪ ,‬בדין דחה בית המשפט המחוזי את תביעת המערערים‪ .‬בפתח‬ ‫‪.13‬‬
‫תשובתו מדגיש המשיב כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מסתכם למעש ה בהכרעה‬
‫בשאלת דיותן של הראיות שהוצגו על ‪-‬ידי המערערים‪ ,‬ומשכך‪ ,‬נוכח ההלכה בדבר‬
‫הימנעותה של ערכאת הערעור מהתערבות בממצאים שנקבעו על ‪-‬ידי הערכאה הדיונית‬
‫המבוססים על קבילות ראיות ועל עמידה בנטל ההוכחה‪ ,‬אין במקרה דנן מקום להתערב‬
‫בפסק הדין‪ .‬הטענות המרכזיות המועלו ת על ‪-‬ידו הן כדלקמן‪:‬‬

‫ראשית‪ ,‬טוען המשיב כי לאחר שהמערערים שבו וחזרו על טענתם בדבר הקשר בין‬
‫רכישת החלקה בטבריה למשכנתא על הנכס ביפו‪ ,‬אין הם יכולים להתכחש לטענתם זו רק‬
‫בשל העובדה כי בתביעה הקודמת נקבע כי הקשר האמור לא הוכח‪ .‬לטענתו‪ ,‬עם פירעון‬
‫המשכ נתא לידי לאלו פקעה כל חבות אפשרית של המשיב כלפי צדדים שלישיים שביידס‬
‫חב להם‪ ,‬ובכלל זאת המנוח‪ .‬לדבריו‪ ,‬לכל היותר נותר למערערים להיפרע מלאלו לאור‬
‫יחסי השותפות שהתקיימו בינו לבין המנוח‪ .‬בנוסף‪ ,‬דוחה המשיב את הסתמכות‬

‫‪10‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫המערערים על עדותו של ורשאי בתביעה הקודמת לצו רך ביסוס טענת השתק כנגדו‪ ,‬וטוען‬
‫כי לא נמצא בעדות דבר התומך בטענות המערערים‪.‬‬

‫שנית‪ ,‬טוען המשיב כי התנהגותם של המערערים נגועה בשיהוי חמור‪ ,‬ולחלופין‪,‬‬

‫בויתור או זניחה המשתיקים אותם מלקבל את הסעד הנתבע‪ ,‬וזאת הן בשל שתיקתם רבת‬
‫השנים והן בשל התנהגותם אשר גרמה לו נזק ראייתי‪ .‬בהקשר זה מצביע המשיב על‬
‫מחדלים שונים שנפלו לדידו בהתנהלותו של המנוח‪ ,‬ולאחר מותו – בהתנהלותם של‬
‫המערערים‪ ,‬בקשר לנכס‪ ,‬דוגמת הימנעותו של המנוח מלהעביר את הבעלות בנכס על ‪ -‬שמו‬
‫מיד עם ביטול ההגבלות המנדטוריות עם קום המדינה; אי ‪ -‬הכללת הנכס במסגרת תביעה‬
‫שהגישו המערערים בשנת ‪ 1960‬לביטול ההקניה של מקרקעין שונים למשיב; והימנעותם‬
‫של המערערים מלפעול להוצאתו לפועל של הסכם עליו חתמו עם לאלו בשנת ‪ ,1961‬בו‬
‫התחייבו הצדדים לנקוט בצעדים הדרושים להשגת הבעלות על הנכס‪ .‬כן מציין המשיב את‬
‫המחדל שבאי ‪ -‬צירופו לת ביעה הקודמת‪ ,‬חרף ידיעת המנוח והמערערים כי פדה את‬
‫המשכנתא לידי לאלו‪ .‬לדברי המשיב‪ ,‬השיהוי החמור שדבק בהתנהלות המערערים מלמד‬
‫על זניחתם את תביעת הבעלות‪.‬‬

‫שלישית‪ ,‬אשר להכרזת הנפקדות של ביידס‪ ,‬סומך המשיב ידיו על הממצאים‬

‫העובדתיים שנקבעו על ‪-‬ידי בית ה משפט המחוזי‪ ,‬תוך שהוא טוען כי כל הראיות הובילו‬
‫למסקנה שביידס אכן נפקד ואף כיום אין ולו ראשית ראיה המעידה על כך שהנפקדות‬
‫הוכרזה בטעות או שאינה משקפת את המציאות‪.‬‬

‫דיון והכרעה‬

‫התערבות בממצאי הערכאה הדיונית‬

‫כאמור‪ ,‬המערערים קובלים על חלק מן הקביעות העובדתיות של בית המשפט‬ ‫‪.14‬‬

‫המחוזי‪ ,‬ובפרט על הקביעות ביחס להכרזת הנפקדות של ביידס ושל הנכסים בטבריה‬
‫וביפו וביחס לנסיבות פדיון המשכנתא לידי לאלו‪ .‬כידוע‪ ,‬לא בנקל נתערב אנו‪ ,‬כערכאת‬
‫הערעור‪ ,‬בממצאיה של הערכה הדיונית‪ ,‬אשר הופקדה על קביעת הממצאים העובדתיים‪.‬‬
‫הת ערבות מעין זו תיעשה רק במקרים שבהם הוכחה טעות בולטת בשיקוליה של הערכאה‬

‫‪11‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫הדיונית או פגם אחר היורד לשורשו של עניין‪ .‬בייחוד תמנע ערכאת הערעור מהתערבות‬
‫כזו כאשר בית המשפט קמא "לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות אלא צלל‬
‫למעמקי הראיות‪ ,‬בחן ובדק את הדברים בי סודיות‪ ,‬עשה ככל האפשר לבור את האמת‬
‫המזדקרת ממכלול הדברים ולתת ביטוי לחקירתו ‪-‬דרישתו ובדיקתו מעל דפי פסק הדין"‬
‫) ע "פ ‪ 281/82‬אבו חצירא נ' מדינת ישראל‪ ,‬פ"ד לז ) ‪ ;(1983 ) 684 ,673 (3‬וראו לדוגמה‬
‫מהעת האחרונה‪ :‬ע "א ‪ 10281/03‬קורן נ' ארגוב‪ ,‬תק ‪ -‬על ‪ ,3752 ,3748 (4 )2006‬וההפניות‬
‫שם(‪.‬‬

‫כך הוא הדבר במקרה שלפנינו‪ .‬כפי שתיארתי בראשית דבריי‪ ,‬בטרם נדרש בית‬
‫המשפט לגופה של המחלוקת‪ ,‬בחן הוא ביסודיות את הראיות השונות שהו באו על ‪-‬ידי‬
‫המערערים‪ ,‬והגיע למסקנה כי לא נפל פסול או פגם הן בהכרזת הנפקדות והן בפדיון‬
‫המשכנתא‪ .‬כן לא מצא בית המשפט חוסר תום ‪-‬לב בהתנהלות המשיב בהקשרים אלו‪.‬‬
‫ממצאים אלו מעוגנים בחומר הראיות שהובא בפני בית המשפט‪ ,‬הם מקובלים עלי ואיני‬
‫סבורה כי יש מקום להתערב בהם ‪.‬‬

‫הכרזת המשיב על אדם או נכס כנפקד מהווה‪ ,‬מכוח חזקת תקינותו של המעשה‬ ‫‪.15‬‬
‫המנהלי ובהתאם להוראות סעיפים ‪)30‬א( ו ‪)30 -‬ב( לחוק‪ ,‬ראיה לכאורה בדבר ה יותם‬
‫נפקדים‪ ,‬ועל הטוען לאי ‪-‬נפקדות הנטל לסותרה )ראו לדוגמה‪ :‬ע "א ‪ 109/87‬חוות מקורה‬
‫בע"מ נ' חסן‪ ,‬פ"ד מז ) ‪ ,(1993 ) 12 ,1 (5‬להלן‪ :‬עניין חוות מקורה; ע "א ‪ 415/89‬דר ויש נ'‬
‫האפוטרופוס לנכסי נפקדים‪ ,‬פ"ד מז ) ‪ ;(1993 ) 525 - 526 ,521 (5‬ע "א ‪ 1397/90‬דיאב נ'‬
‫האפוטרופוס לנכסי נפקדים‪ ,‬פ"ד מו ) ‪ ;(1992 ) 795 - 795 ,789 (5‬ע "א ‪ 5685/94‬עמותת‬
‫א‪.‬ל‪.‬ע‪.‬ד‪ .‬אל עיר דוד נ' עיזבון המנוח אחמד חסין מוסא אלעבסי‪ ,‬פ"ד נג) ‪,(1999 ) 741 ,730 (4‬‬
‫להלן‪ :‬עניין עמותת א‪.‬ל‪.‬ע‪.‬ד‪ .(.‬כבית המשפט המחוזי ומטעמיו‪ ,‬גם אני איני סבורה כי‬
‫המערערים הצליחו לסתור את החזקה האמורה‪ .‬אשר לפדיון המשכנתא לידי לאלו‪ ,‬הנחת‬
‫המוצא היא כי אדם שלזכותו בלבד רשומה משכנתא הוא הזכאי לדמי פדיונה‪ .‬בענייננו‪,‬‬
‫בהינתן שהמשכנתא היתה רשומה על ‪-‬שמו של לאלו בלבד‪ ,‬ומשלא היה בידי המשיב כל‬
‫מידע העומד בסתירה להנחה זו או שהיה בו כדי לעורר ספק לגביה‪ ,‬איני סבורה כי קיים‬
‫בסיס לדרוש ממנו לערוך בדיקה מקיפה יותר מזו שער ך בטרם פדיונה לידי לאלו‪ ,‬ולא‬
‫מצאתי כי נפל פגם בכך שהסתפק בחקירתו של לאלו‪ .‬לבסוף‪ ,‬אשר לטענת המערערים כי‬
‫פעולות המשיב בכל הנוגע להכרזת הנפקדות‪ ,‬לפדיון המשכנתא‪ ,‬ולמכירת הקרקע לרשות‬
‫‪12‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫הפיתוח נגועות היו בחוסר תום ‪ -‬לב – גם בעניין זה איני סבורה כי המערערים הניחו‬
‫תשת ית עובדתית מספקת‪ ,‬ועל כן בצדק נדחתה אף טענתם זו )לדיון באמת ‪-‬המידה לבחינת‬
‫תום ‪-‬הלב כמשמעותו בסעיף ‪ ,17‬ראו‪ :‬עניין חוות מקורה‪ ,‬בעמ' ‪ ;17-20‬למקרה בו טענת‬
‫חוסר תום ‪-‬לב כאמור הוכחה‪ ,‬המלמד על הנסיבות שבהן יהיה מוצדק לקבלה‪ ,‬ראו‪ :‬עניין‬
‫עמותת א‪.‬ל‪.‬ע‪.‬ד‪ ,.‬בעמ' ‪.(744-746‬‬

‫הסוגיות העיקריות הדורשות הכרעה‪ ,‬איפוא‪ ,‬הן אלו הנוגעות לטענות המערערים‬ ‫‪.16‬‬
‫בנוגע לקבילות הראיות‪ ,‬ובכך אתמקד‪ .‬סדר בחינת הדברים יהיה כדלקמן‪ :‬תחילה‪ ,‬אבקש‬
‫להתייחס לשני עניינים מקדמיים – העיגון החוקי לסעד המבוקש על ‪-‬ידי המערערים ודינה‬
‫של טענת השיהוי במקרה הנוכחי‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬אדרש לסוגיות האמורות בתחום דיני‬
‫הראיות‪ .‬לאחר שאקבע האם נפל פגם כלשהו בקביעות בית המשפט באשר לטיב והיקף‬
‫הראיות שעל ‪ -‬בסיסן היה מקום להכריע בתביעה‪ ,‬אפנה לבחינת השאלה האם על סמך‬
‫מכלול הראיות‪ ,‬יש מקום להתערב בקביעת בית המשפט כי המערערים לא עמד ו בנטל‬
‫ההוכחה בו הם מחויבים‪.‬‬

‫המסגרת הנורמטיבית‬

‫משלא מצאתי כי נפל פגם בהכרזת הנפקדות ובפדיון המשכנתא לידי לאלו וכי‬ ‫‪.17‬‬
‫מכירת הנכס לידי רשות הפיתוח היתה נגועה בחוסר תום ‪ -‬לב מצד המשיב‪ ,‬נותרה על כנה‬
‫חזקת תקינותם של מעשים מנהליים אלו )ראו לדוגמה‪ :‬ע "א ‪ 6858/99‬האפוטרופוס לנכסי‬
‫נפקדים נ' טברי‪ ,‬פ"ד נח ) ‪ .((2004 ) 581 ,577 (4‬בנסיבות אלו‪ ,‬זכאי המשיב ליהנות‬
‫מההגנה הקבועה בסעיף ‪ 17‬לחוק‪ .‬סעיף זה קובע מעין "תקנת שוק" ספציפית לעניין‬
‫נכסים שהוכרזו בטעות כנכסי נפקדים )עניין חוות מקורה ‪ ,‬בעמ' ‪ ,(17‬ולפיו‪ ,‬תעמוד‬
‫בתוקפה כל עסקה שנעשתה בתום ‪ -‬לב בין המשיב לאדם אחר‪ ,‬בנכס שהמשיב חשבו‬
‫בשעתו לנכס מוקנה‪ ,‬וזאת אף אם יוכח שהנכס לא היה אותה שעה נכס מוקנה‪:‬‬

‫"המדובר במצב דברים מיוחד שבו הצדדים לאותן עיסקאות‬

‫נהגו בתום ‪ -‬לב והאפוטרופוס סב ר בתום ‪ -‬לב כי הנכס הוא‬
‫נכס נפקד שהוקנה כדין‪ .‬בנסיבות אלה בחר המחוקק‬
‫בנקודת איזון בין האינטרסים והזכויות של הצדדים‬
‫המעורבים; האפוטרופוס חייב לפי הֶ סְ דר זה‪ ,‬בהשבת‬
‫התמורה שקיבל בפועל לידיו בעד הנכס‪ .‬אין הוא חב‬
‫‪13‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫בהשבת הנכס עצמו‪ ,‬ומאחר שלא ניתן לייחס לו התעשרות‬

‫ש לא כדין‪ ,‬אין הוא חב גם בתשלום על ‪-‬פי שוויו היום‪ .‬מי‬
‫שרכש את הנכס מידי האפוטרופוס בתום ‪ -‬לב‪ ,‬לא ייאלץ‬
‫להשיבו‪ .‬בעל הנכס המקורי‪ ,‬מצידו‪ ,‬יזכה לתמורה‬
‫שהאפוטרופוס קיבל לידיו" )ע"א ‪ 6783/98‬האפוטרופוס‬
‫לנכסי נפקדים נ' עזבון תורייא )סוריא( עבדאלגני מוסא‪ ,‬פ"ד‬
‫נו) ‪ ;(2002 ) 175 - 176 ,16 1 (4‬כן ראו‪ :‬ע "א ‪ 2686/02‬שיבלי‬
‫נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים‪ ,‬תק ‪-‬על ‪.(2183 (1 )2004‬‬

‫חיוב המשיב בהשבת התמורה שקיבל בעד הנכס יעשה מכוח סעיף ‪ 18‬לחוק‪.‬‬
‫בענייננו רלוונטי ס"ק א' אשר זו לשונו ‪:‬‬

‫‪ .18‬החזרת נכסים שנחשבו בטעות לנכסים מוקנים‬

‫)א( החליט בית משפט מוסמך שנכס שהאפוטרופוס חשבו‬

‫לנכס מוקנה אינו נכס מוקנה‪ ,‬ימסור האפוטרופוס‪ ,‬בהתחשב‬
‫עם הוראות סעיף ‪ ,17‬את הנכס או את התמורה שקיבל‬
‫בעדו‪ ,‬הכל לפי הענין‪ ,‬לאדם שהורה עליו בית המשפט‬
‫בהחלטתו‪ ,‬ואם לא הורה בית המשפט ‪ -‬לאדם שמידיו קיבל‬
‫האפוטרופוס את הנכס‪ ,‬ואם אין האדם ידוע לו‪ ,‬יפנה‬
‫האפוטרופוס לבית משפט מוסמך לשם קבלת הוראות‪.‬‬
‫)ב( ‪...‬‬

‫מסעיף זה עולה כי להוכחת זכותם לסעד מן המשיב על המערערים להראות כי‬

‫"נכס שהאפוטרופוס חשבו לנכס מוקנה אינו נכ ס מוקנה"‪ ,‬כלשון הסעיף‪ ,‬ובמילים אחרות‪:‬‬
‫עליהם להוכיח כי חרף עובדת רישומו של הנכס על ‪-‬שם ביידס‪ ,‬המנוח הוא שהיה בעליו‬
‫האמיתי‪ ,‬ומכאן כי הנכס כלל לא היה נכס נפקד ואך בטעות הוקנה למשיב‪ .‬בהוכיחם זאת‪,‬‬
‫יהיו המערערים זכאים ליהנות מן הסעד המעוגן בסעיף ‪ -18‬קבלת התמורה ש קיבל המשיב‬
‫בעד הנכס‪ ,‬וזאת בכפוף לכך שיוכח כי המשיב טרם פדה תמורה זו לידי הזכאי לה‪ .‬השאלה‬
‫אם עמדו בנטל הוכחה זה היא שעומדת במוקד דיוננו‪.‬‬

‫ברקעם של הדברים ‪ -‬סוגיית השיהוי‬

‫כאמור‪ ,‬ביסודו של הערעור עומדת שאלת זכותם הקניינית של המערערים בנכס‬ ‫‪.18‬‬
‫שנרכש ל טענתם על ‪ -‬ידי מורישם בשנת ‪ 1946‬והוקנה למשיב בשנת ‪ .1953‬התביעה נשוא‬
‫הערעור הוגשה אך בשנת ‪ .1998‬מה המשמעות שיש להעניק לנתון זה?‬

‫‪14‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫חסימת תביעתו של אדם מחמת שיהוי הינה צעד דרסטי‪" :‬קבלת טענת שיהוי‬
‫משפיעה על זכויותיהם הדיוניות של הצדדים למחלוקת וחוסמ ת את דרכם להוכיח את‬
‫זכותם לסעד משפטי על פגיעה בזכויותיהם‪ ,‬ובכלל זה פגיעה בזכויות יסוד מהותיות"‬
‫) ע "א ‪ 6805/99‬תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית‬
‫לתכנון ולבנייה‪ ,‬ירושלים‪ ,‬פ"ד נ ז) ‪ ,(2003 ) 445 ,433 (5‬להלן‪ :‬עניין תלמוד תורה(‪.‬‬

‫שני תנאים עיקריים נבחנים על ‪-‬ידי בית המשפט כאשר מועלית טענת שיהוי‪:‬‬ ‫‪.19‬‬
‫האחד‪ ,‬האם השיהוי מבטא ויתור על הזכות מצד התובע; והשני‪ ,‬האם הורע מצבו של‬
‫הנתבע עקב השיהוי ) ע "א ‪ 4682/92‬עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש‬
‫בע"מ‪ ,‬פ"ד נד ) ‪ ,(2000 ) 280 ,252 (5‬להלן‪ :‬עניין בית טלטש; ע"א ‪ 5793/96‬חיים נ' חיים‪,‬‬
‫פ"ד נא)‪ (1997 ) 635 ,625 (5‬וההפניות שם‪ ,‬להלן‪ :‬עניין חיים(‪ .‬הי ו שמנו תנאי חלופי נוסף‪,‬‬
‫והוא האם נגרם השיהוי עקב חוסר תום ‪ -‬לבו של התובע )עניין תלמוד תורה‪ ,‬בעמ' ‪446‬‬
‫וההפניות שם(‪ .‬מכל מקום‪ ,‬גם בהתקיימם של תנאים אלו‪ ,‬לבית המשפט שיקול ‪ -‬דעת‬
‫להכריע בדבר המשמעות שראוי להעניק לאלמנט השיהוי במקרה הספציפי שלפניו‪.‬‬
‫במסגרת זאת‪ ,‬שוקל בית המשפט‪ ,‬על דרך של איזון‪ ,‬את האינטרסים ההדדיים של בעלי ‪-‬‬
‫הדין ואת מאזן הנזקים ביניהם‪ .‬כן נשקלת מהות התביעה והסעד המבוקש במסגרתה‪ ,‬אותם‬
‫מבקשים הנתבעים לדחות מחמת שיהוי )שם‪ ,‬בעמ' ‪.(447-448‬‬

‫לאור ההשלכות הקשות הנובעות מסילוקה של תביעה על הסף אך מן הטעם של‬

‫שיהוי בהגשתה‪ ,‬מקובל לומר כי זהו אמצעי שראוי להפעילו בנסיבות חריגות בלבד‪,‬‬
‫ובפרט ככל שהזכות הנתבעת היא בעלת משקל רב יותר )ראו לדוגמה‪ :‬שם‪ ,‬בעמ' ‪,445‬‬
‫‪ .(447-448‬במיוחד נכונים הדברים מקום בו בגין השיהוי האמור מתבקש בית המשפט‬
‫להימנע מלהכיר בזכותו הקנייני ת של אדם‪ ,‬שאז שיקול ‪ -‬הדעת האמור מופעל אף ביתר‬
‫צמצום )עניין חיים‪ ,‬שם; עניין חוות מקורה‪ ,‬בעמ' ‪ ;10‬לדעות שונות בסוגיה זו ראו‪ :‬עניין‬
‫בית טלטש‪ ,‬בעמ' ‪) 280-281‬השופט קדמי(‪ ,‬בעמ' ‪) 281-283‬השופט מצא( ובעמ' ‪286-288‬‬
‫)השופטת דורנר((‪.‬‬

‫‪15‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫לטענת המערערים‪ ,‬לאורך ה שנים עשו מאמצים כבירים להוכחת זכותם בנכס‪ ,‬הן‬ ‫‪.20‬‬
‫בדרך של פניה לרשויות הרלוונטיות‪ ,‬בהן המשיב‪ ,‬והן בדרך של הבאת עניינם בפני בתי‬
‫המשפט‪ .‬בנסיבות אלו לא ניתן היה לטעמם להסיק כי ויתרו על זכותם‪.‬‬

‫בהסברים אלו אין די לטעמי‪ .‬אני ערה לקשיים האובייקטיביים שעמ דו בפני‬
‫המערערים‪ ,‬ואכן‪ ,‬הוכחת תביעה מסוג זה‪ ,‬המתבססת על עסקאות שנעשו בלא כל תיעוד‬
‫מסודר‪ ,‬עשויה להיות לא פשוטה לעתים‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬שיהוי כה כבד מחייב מתן הסבר‬
‫משכנע ביותר‪ .‬בין היתר‪ ,‬לא סיפקו המערערים הסבר מניח את הדעת לעובדה כי לראשונה‬
‫עתרו לבית המשפט להצהיר על זכותם בקרקע רק בשנת ‪ ,1978‬וזאת לאחר שהתביעה‬
‫הקודמת נגד לאלו נדחתה כבר בשנת ‪ .1957‬גם אם בפרק הזמן שחלף עסקו המערערים‬
‫בפניות שונות לרשויות הרלוונטיות‪ ,‬קשה להבין מדוע המתינו זמן כה רב עד להגשת‬
‫התביעה‪ .‬לא ברור גם מדוע רק בשנת ‪ 1995‬עתרו המערערים לבית משפט ז ה בשבתו‬
‫כבג"צ‪ ,‬על מנת לקבל את המסמך ששימש למשיב בסיס להכרזת הנפקדות‪ .‬יתר על כן‪ ,‬לא‬
‫הובהר מדוע מלכתחילה לא צורף המשיב כצד לתביעה הקודמת‪ ,‬הגם שהיא הוגשה לאחר‬
‫שהמשכנתא כבר נפדתה על ‪-‬ידו לידי לאלו‪ .‬משהסבר כנדרש לא ניתן‪" ,‬הרי שמתחזק הספק‬
‫במהימנות גירסתם של המערע רים‪ ,‬ומתחזקת ההנחה שזנחו את זכותם" ) ע "א ‪6912/98‬‬
‫רבאח נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים‪ ,‬פ"ד נח ) ‪ ,(2004 ) 878 ,870 (2‬וההפניות שם(‪.‬‬

‫אף העובדה שבתביעה הנוכחית מתבססים המערערים על ראיות שהיו בידיהם כבר‬
‫לפ ני עשרות בשנים‪ ,‬ובפרט על מסמכים הקשורים לתביעה הקודמת‪ ,‬מחזקת את הדעה כי‬
‫לא היתה מניעה אמיתית להגיש את התביעה בשלב מוקדם יותר‪ .‬אין בפי המערערים‬
‫טענות שזה מקרוב נולדו‪ ,‬ואין בידיהם ראיות שאך לאחרונה נוצרו או אך לאחרונה התגלו‬
‫)וראו בהקשר דומה‪ :‬בג "צ ‪ 721/79‬מיכאיל נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים‪ ,‬פ"ד לד ) ‪(4‬‬
‫‪.((1980 ) 205 ,201‬‬

‫עוד סבורים המערערים כי לא הוכח שמצבו של המשיב הורע עקב חלוף הזמן‪ .‬איני‬
‫סבורה כך‪ .‬ברי כי עם חלוף הזמן‪ ,‬ובפרט כשמדובר בעשרות שנים‪ ,‬נפג עה יכולתו של‬
‫המשיב להוכיח את טענותיו‪ ,‬כמו גם לשלול את טענות המערערים‪ .‬רבים מבין הגורמים‬
‫שאפשר ויכולים היו לשפוך אור נוסף על הפרשה אינם עוד בחיים‪ ,‬וגם אלו שנותרו בחיים‬
‫– ככל שנקפו השנים‪ ,‬מטבע הדברים נפגעה יכולתם לספק מידע אותנטי ומפורט ביחס‬
‫‪16‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫לאירועים הרלוונט יים‪ .‬נראה כי גם יכולתו של המשיב לספק כיום תיעוד מסודר ומפורט‬
‫ביחס לפעולות שננקטו על ‪-‬ידו בקשר לסוגיות המתעוררות בפרשה זו אינה כפי שהיתה‬
‫בסמוך לקרות האירועים עצמם‪ .‬לאור כל זאת‪ ,‬נראה לי כי בנסיבות העניין בהחלט ניתן‬
‫לומר כי השיהוי בהגשת התביעה מצד המערערים לוו ה בשינוי לרעה במצבו של המשיב‪.‬‬

‫יחד עם זאת‪ ,‬משעל הפרק עומדת זכותם הקניינית של המערערים‪ ,‬איני סבורה כי‬ ‫‪.21‬‬
‫נכון היה לדחות את תביעתם אך מחמת שיהוי‪ .‬ואכן‪ ,‬אף בית המשפט המחוזי סירב לעשות‬
‫כן‪ ,‬כאשר דחה את עתירת המשיב לדחות את תביעת המערערים על הסף‪ ,‬בין הית ר בשל‬
‫השיהוי בהגשתה ) בש "א ‪ .(2144/04‬בצדק נתן בית המשפט למערערים הזדמנות להוכיח‬
‫את תביעתם ולא חסם בפניהם מלכתחילה את הדרך לקבל את הסעד המבוקש‪ .‬מאידך‬
‫גיסא‪ ,‬לא יהיה זה נכון לטעמי להתעלם כליל מאלמנט השיהוי המשמעותי כל כך בתביעה‬
‫הנוכחית‪ .‬נראה לי כי בהחלט יש מקום להעניק לעניין זה משקל‪ ,‬ולו מיני מאלי‪ ,‬בבחינת‬
‫התביעה לגופה‪ .‬התנהלותם של המערערים לאורך השנים והשתהותם בהגשת התביעה לא‬
‫הצדיקו את דחיית תביעתם על הסף‪ ,‬אך הן בהחלט עומדות ברקעם של הדברים‪ .‬לכל‬
‫הפחות‪ ,‬משמעות השיהוי תבוא לידי ביטוי בכך שלא נוכל "להקל" עם המערערים בטיב‬
‫וברמת ההוכחה הנדרשת מהם בת ביעה זו‪ ,‬חרף הקשיים האובייקטיביים שניצבו בפניהם‬
‫בדרך להוכחתה‪.‬‬

‫קבילות פסק הדין בתביעה הקודמת כראיה לאמיתות תוכנו‬

‫עמדת בית המשפט בסוגיה זו היתה כי הגם שאין מניעה לראות בפסק הדין‬ ‫‪.22‬‬
‫בתביעה הקודמת בבחינת "תעודה ציבורית"‪ ,‬כהגדרתה בסעיף ‪ 29‬ל פקודת הראיות ]נוסח‬
‫חדש[‪ ,‬התשל"א ‪) 1971 -‬להלן‪ :‬פקודת הראיות(‪ ,‬ועל כן ניתן להגישו מבלי שיהיה צורך‬
‫להוכיח את דרכי עשייתו ואמיתותו‪ ,‬הרי שמן הטעמים שפורטו על ‪-‬ידו‪ ,‬אין צידו ק משפטי‬
‫או צידוק שבמדיניות לקבל את פסק הדין אף כראיה לאמיתות תוכנו‪ .‬לפיכך‪ ,‬נדחתה טענת‬
‫המערערים כי פסק הדין יצר השתק פלוגתא המחייב כיום את המשיב‪ .‬סבורני כי בצדק‬
‫קבע כך בית המשפט‪.‬‬

‫הכלל בעניין השתק הפלוגתא‪ ,‬כפי שאומץ בשיטתנו בהשראת המשפט המקובל‪,‬‬ ‫‪.23‬‬
‫ס וכם בשעתו על ‪ -‬ידי הנשיא אגרנט באופן הבא‪:‬‬
‫‪17‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫"אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית‬

‫מסויימת‪ ,‬שהיתה חיונית לתוצאה הסופית‪ ,‬והיא הוכרעה‬
‫שם‪ ,‬בפירוש או מכללא‪ ,‬כי אז יהיו אותם בעלי דין‬
‫וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני‪,‬‬
‫חרף אי ‪-‬הזהות בין העילות של שתי התביעות" ) ע "א‬
‫‪ 246/66‬קלוז'נר נ' שמעוני‪ ,‬פ"ד כב ) ‪,(1968 ) 584 ,561 (2‬‬
‫להלן‪ :‬עניין קלוז'נר (‪.‬‬

‫מכאן‪ ,‬מקובל למנות ארבעה תנאים עיקריים הנדרשים להתקיים לצורך היווצרות‬
‫ההשתק‪ :‬ראשית‪ ,‬הפלוגתא העול ה בכל אחת מההתדיינויות הינה אותה פלוגתא‪ ,‬על‬
‫רכיביה העובדתיים והמשפטיים; שנית‪ ,‬התקיים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת‬
‫ההתדיינות הראשונה‪ ,‬ולצד שנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות השנייה היה יומו‬
‫בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא; שלישית‪ ,‬ההתדיינות הסתיימה בהכרע ה מפורשת או‬
‫מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא ‪ -‬בקביעת ממצא פוזיטיבי‪ ,‬להבדיל מממצא‬
‫הנובע מהעדר הוכחה; ורביעית‪ ,‬ההכרעה בהתדיינות הראשונה היתה חיונית לצורך פסק‬
‫הדין שניתן במסגרתה ) ע "א ‪ 1041/97‬סררו נ' נעלי תומרס בע"מ‪ ,‬פ"ד נד ) ‪650 ,642 (1‬‬
‫) ‪ (2000‬וההפניות שם‪ ,‬להלן‪ :‬עניין סררו(‪ .‬תנאים אלו אינם מתקיימים לטעמי במקרה‬
‫שלפנינו‪.‬‬

‫בראש ובראשונה‪ ,‬איני סבורה כי יהיה זה נכון לראות ב"מעורבותו" של המשיב‬

‫בתביעה הקודמת כמספיקה לצורך הגשמת התנאי השני שעניינו זהות הצדדי ם בשני‬
‫ההליכים‪ .‬אמנם‪ ,‬העובדה כי אין זהות מלאה בין בעלי ‪ -‬הדין בשני ההליכים לא תמיד תמנע‬
‫את האפשרות להסתמך על טענת השתק פלוגתא‪ ,‬כך שצודקים המערערים בטענתם כי גם‬
‫כאשר אין זהות כאמור בין בעלי ‪ -‬הדין‪ ,‬הרי שיתכן כי "למרות חוסר הזהות של בעל ‪-‬הדין‬
‫קיימת זהות אחרת מבחי נה משפטית‪ ,‬שדי בה כדי להשתיק את הצד" ) ע "א ‪ 718/75‬עמרם‬
‫נ' סקורניק‪ ,‬פ"ד לא ) ‪ .((1976 ) 32 - 33 ,29 (1‬זהות כאמור תתקיים מקום בו בעל ‪-‬הדין‬
‫בהליך השני הוא חליף או מעין חליף של אחד מבעלי ‪-‬דין בהליך הראשון‪ ,‬או כשקיימת‬
‫"קרבה משפטית" או "זהות אינטרסים" בין בעלי ‪ -‬הדין בשני ההליכים באופן שמצדיק‬
‫יצירתו של השתק )וראו‪ :‬עניין סררו ‪ ,‬שם(‪ .‬ואולם‪ ,‬מצב כזה אינו מתקיים בענייננו‪ :‬לא‬
‫ניתן לראות במשיב כאן חליף או אף מעין חליף של לאלו בתביעה הקודמת‪ ,‬ומהדמיון‬
‫המסוים המתקיים בין האינטרס של לאלו בתביעה הקודמת לאינטרס של המשיב בתביעה‬
‫‪18‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫הנוכחית‪ ,‬אין להסיק לטעמי על זהות של ממש בין האינטרסים שלהם‪ ,‬כפי שנדרש‪ .‬אף‬
‫האמור באסמכתאות שעליהן הסתמכו המערערים בסוגיה זו אינו מוביל למסקנה אחרת‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬מעורבותו של המשיב בתביעה הקודמת הסתכמה בעיקרה בעדותו של ורשאי‪,‬‬
‫כנציגו של המשיב‪ ,‬בתור מי שטיפל בשעתו בפדיון המשכנתא לידי לאלו‪ .‬באשר לעדות זו‬
‫יש להבהיר שני דברים‪ :‬ראשית‪ ,‬העובדה שבית המשפט מצא לנכון לקבל את עדות ורשאי‬
‫כראיה לאמיתות תוכנה )בהיותה מחייבת את המשיב גם כיום(‪ ,‬אין בה כדי ללמד כי דין‬
‫זהה צריך לחול גם על כלל הממצאים שנקבעו בתביעה הקודמת‪ ,‬לה לא היה המשיב צד;‬
‫ושנית‪ ,‬אין לקבל גם את טענת המערערים כי התביעה הקודמת נדחתה בשל עדותו של‬
‫ורשאי )וראו את האמור בסעיפים ‪ 33-35‬לסיכומיהם(‪ .‬עדות ורשאי היתה רק ראיה בודדת‬
‫בין יתר הראיות שהביאו הצדדים‪ ,‬ומפסק הדין שניתן משתמע כי הבסיס העיקרי עליו נשען‬
‫בית המשפט בדחיית התביעה היה דווקא עדותו של לאלו‪ ,‬אשר הכחיש מכל וכל קיומו של‬
‫קשר בין הנכס למשכנתא )בית המשפט אף ציין מפורשות כי‪ " :‬עקב הכחשתו בשבועה של‬
‫לאלו‪ ,‬אני קובע שהתובעות לא פרקו את עול ההוכחה שהיה מוטל עליהן" )ההדגשה שלי‬
‫– ע‪.‬א((‪ .‬בעדותו של ורשאי‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬לא היה כל מידע קונקרטי דיו בסוגיה זו וקשה‬
‫לומר כי על בסיסה נדחתה הטענה בדבר קיומו של קשר בין הנכס בטבריה למשכנתא‪ ,‬כמו‬
‫גם התביעה בעניין זה כולה‪.‬‬

‫מעבר לכל זאת‪ ,‬אף אם הייתי מקבלת את הטענה כי מעורבותו של המשיב בתביע ה‬ ‫‪.24‬‬
‫הקודמת אמנם ממלאת אחר התנאי של "זהות הצדדים"‪ ,‬ואיני סבורה כך כאמור‪ ,‬הרי שגם‬
‫התנאים האחרים לקיומו של השתק פלוגתא אינם מתקיימים בענייננו‪.‬‬

‫ראשית‪ ,‬אשר לתנאי הראשון‪ ,‬אף שחלק מן השאלות השנויות במחלוקת בשני‬
‫ההליכים משותפות‪ ,‬הרי שבכל אחד מן ההליכ ים התעוררו גם שאלות הייחודיות לו‪ ,‬ואין‬
‫לומר כי קיימת זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתאות העומדות להכרעה‪.‬‬

‫שנית‪ ,‬אשר לתנאי השלישי ולתנאי הרביעי‪ ,‬בסיכומי המערערים בבית המשפט‬
‫המחוזי בסוגיה זו הצביעו הם על מספר ממצאים שנקבעו בפסק הדין בתביעה הקוד מת‬
‫שיש לאמצם בהליך הנוכחי )ראו‪ :‬עמ' ‪ 20-21‬לסיכומים‪ ,‬מוצג י"ג(‪ :‬שלושה מבין ממצאים‬
‫אלו )העובדה כי הקרקע נרכשה בעבור סכום של ‪ 2,000‬לירות‪ ,‬אליו מתייחס מוצג ט';‬
‫העובדה כי הקרקע נרשמה בנאמנות על ‪ -‬שמו של ביידס; והעובדה כי המשכנתא נרשמה‬
‫‪19‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫על ‪-‬שם לאלו( נקבעו על ‪-‬ידי בית המשפט המחוזי כמוכחים אף מבלי לקבל את פסק הדין‬
‫בתביעה הקודמת כראיה לאמיתות תוכנו‪ ,‬ועל כן אין צורך לבוחנם באספקלריה זו‪ .‬ביחס‬
‫לשני ממצאים אחרים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬נדרש לבחון את העניין‪ :‬ממצא אחד עליו מצביעים‬
‫המערערים עניינו בקביעה בדבר אי ‪ -‬קיומו של קשר בין רכישת הנכס בטבריה לרישום‬
‫המשכנתא לטובת לאלו‪ .‬כאמור‪ ,‬התנאי השלישי לקיומו של השתק פלוגתא מחייב קיומה‬
‫של קביעה פוזיטיבית באשר לשאלה העובדתית שבמחלוקת‪ .‬בהקשר זה התגבשה במשפט‬
‫הישראלי גישה מצמצמת מזו שהתקבלה במשפט האנגלי‪ ,‬לפיה הממצא שנקבע במשפט‬
‫הקודם בשאלה העובדתית העומדת על הפרק חייב להיות ממצא "חיובי" ‪ ,‬להבדיל מממצא‬
‫של "חוסר הוכחה" ) ע "א ‪ 126/51‬פלמן נ' שחב‪ ,‬פ"ד ו ‪ ;(1952 ) 323 - 324 ,313‬עניין‬
‫קלוז'נר ‪ ,‬שם; נינה זלצמן מעשה‪-‬בית‪-‬דין בהליך האזרחי ‪ ,(1991 ) 190 - 191‬להלן‪ :‬זלצמן (‪.‬‬
‫בהתאם לכך הבהירה הפסיקה כי‪" :‬אין לך השתק פלוגתה‪ ,‬אלא מקום שבית ‪-‬המשפט קבע‬
‫לגבי אותה פלוגתה ממצא פוזיטיבי‪ ,‬המאשר או שולל קיום עובדה פלונית" ) ע "א ‪581/72‬‬
‫ארביב נ' מדינת ישראל‪ ,‬פ"ד כז ) ‪ ,(1973 ) 518 - 519 ,513 (2‬להלן‪ :‬עניין ארביב(‪ .‬כאשר בית‬
‫המשפט אינו יכול לקבוע ממצא פוזיטיבי לגבי פלוגתא‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬לא יהווה פסק הדין‬
‫בסיס להקמת השתק פלוגתא )יעקב קדמי על הראיות חלק שלישי ‪ ,(2003 ) 1409‬להלן‪:‬‬
‫קדמי(‪ .‬באשר לשאלה מהו "ממצא פוזיטיבי"‪ ,‬הובהר כי קביעה לפיה טענה פלונית לא‬
‫הוכחה‪ ,‬אינה מהווה ממצא פוזיטיבי כנדרש‪:‬‬

‫"דרך משל‪ ,‬מקום שתביעת ריבית נדחתה הואיל והשופט לא‬

‫שוכנע במתן ההלוואה נושאת הריבית‪ ,‬אין משתיקים תביעת‬
‫ההלוואה‪ ,‬שכן התובע רשאי למלא מה שהחסיר במשפט‬
‫קודם ולנסות ולשכ נע את בית ‪ -‬המשפט שאמנם הלווה‬
‫לנתבע את הקרן‪ .‬ממצא "לא הוכח" אינו ממצא פוזיטיבי‬
‫ואין כוחו יפה אלא לצורך הדיון בעילה בו הוא נקבע‪... .‬‬
‫ואילו דחיית התביעה על יסוד הממצא הפוזיטיבי‪ ,‬שהנתבע‬
‫לא לווה מהתובע את הכסף שבעבורו נתבעה הריבית‪,‬‬
‫מקימה השתק ומונעת את התובע לצמ יתות מלתבוע את‬
‫הקרן ‪ ...‬הממצא "מתן ההלוואה לא הוכח" אינו כממצא‬
‫"ההלוואה לא ניתנה"‪ ... .‬ההבדל הוא דק‪ ,‬אבל הוא חשוב‬
‫ומכריע" )עניין ארביב‪ ,‬בעמ' ‪ ;519‬לביקורת בסוגיה זו ראו‪:‬‬
‫זלצמן ‪ ,‬בעמ' ‪.(191‬‬
‫תנאי זה אינו מתקיים בעניינו‪ .‬כזכור‪ ,‬בסוגיה זו היו דברי בית המשפט בתביעה‬
‫הקודמת כדלקמן‪:‬‬

‫‪20‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫"כל זה‪ ,‬וגם העובדה ששתי הפעולות בוצעו תוך פרק זמן‬
‫קצר‪ ,‬מעורר בי חשד‪ ,‬שלאלו נשבע לשקר בפני‪ ,‬כאשר העיד‬
‫שאין קשר בין המשכנתא על רכושו של בידס עבחס בידס‬
‫)כך במקור( לבין הפעולה בטבריה‪ ,‬ושהשיג את פדיון‬
‫המשכנתא מצד האפוטרופוס בד רך של כזב‪ .‬אבל יותר‬
‫מחשד אינני יכול להביע‪ .‬חסרה לי הוכחה חיובית על הקשר‬
‫בין שתי הפעולות‪ ,‬ואין אני רואה אפשרות להשתמש‬
‫ברישומים של המנוח בפנקסיו הוא בתור תחליף של הוכחה‬
‫חיובית כזו‪ ... .‬לאלו אמנם לא שכנע אותי‪ ,‬שהוא דבר אמת‬
‫במה שנוגע למשכנתא זו‪ ,‬אבל מחוסר הוכח ה מספיקה מצד‬
‫התובעות אני דוחה חלק זה של פרשת התביעה" )עמ' ‪7‬‬
‫לפסק הדין בתביעה הקודמת(‪.‬‬

‫מן הקטע המצוטט מתבקשת מאליה המסקנה כי בית המשפט לא קבע כל קביעה‬
‫פוזיטיבית באשר לקיומו או העדרו של קשר בין הנכס בטבריה למשכנתא‪ .‬כל שקבע הוא‬
‫כי קיומו של קשר כ אמור לא הוכח‪ .‬מכאן‪ ,‬אין לומר כי קביעה זו יצרה השתק פלוגתא‬
‫בהליך הנוכחי‪.‬‬

‫ממצא נוסף ממנו ביקשו המערערים להיבנות עניינו בהצהרת בית המשפט בפסק‬ ‫‪.25‬‬
‫הדין הראשון כי‪" :‬נשארת לתובעות זכותן לשטח בטבריה בעין‪ ,‬כפי שזה מופיע במאזן‪,‬‬
‫אם באפשרותן לממש זכותן זו" ) עמ' ‪ 7‬לפסק הדין בתביעה הקודמת(‪ .‬דא עקא‪ ,‬מהמשך‬
‫הדברים עולה בבירור כי אמירה זו אינה ממלאת אחר התנאי הרביעי לקיומו של השתק –‬
‫כי ההכרעה היתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה‪ .‬בסוגיה זו מבהיר‬
‫השופט )בדימוס( קדמי בספרו כי "ההשתק יחול רק בקשר לשאלה עוב דתית שההכרעה בה‬
‫היתה "חיונית" לתוצאה הסופית‪ .‬זאת‪ ,‬משום שרק במקרה כזה רשאים אנו להניח‪ :‬כי‬
‫ההכרעה מבוססת כהלכה על חומר הראיות שבא בפני הערכאה הראשונה; וכי הערכאה‬
‫הראשונה קבעה עמדתה בעניין זה לאחר ששקלה ובחנה כדבעי כל טיעון אפשרי ) קדמי ‪,‬‬
‫חלק שלישי‪ ,‬בעמ' ‪ .(1405‬כן הובהר כי‪ ..." :‬פלוגתה אינה חיונית‪ ,‬אם ממצא השופט‬
‫לגביה הוא בבחינת אימרת ‪-‬אגב‪ ,‬תוספת ‪ -‬חינם שהוסיף לאותה הכרעה שהיתה באמת‬
‫דרושה כדי לפסוק בענין" ) ע "א ‪ 53/74‬בריסטול מייארס קומפני נ' ביצ'ם גרופ לימיטד‪,‬‬
‫פ"ד כט ) ‪ .((1974 ) 380 ,372 (1‬כך הוא לטעמי מצב הדברים בענייננו‪ ,‬וההוכחה הניצחת‬
‫לכך טמונה בדברי בית המשפט עצמו‪ .‬מיד בהמשך לקטע שצוטט לעיל הוסיף בית המשפט‬
‫וציין כי "במסגרת התביעה הנוכחית לא נתבקשתי להביע דעה על צד זה של הענין"‪.‬‬
‫המסקנה ברורה‪ ,‬איפוא‪ :‬גם אם נראה באמיר ה זו משום קביעה פוזיטיבית באשר למעמד‬
‫‪21‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫התובעים ביחס לנכס בטבריה‪ ,‬וגם בכך ניתן להטיל ספק‪ ,‬הרי שהיא בבירור לא היתה‬
‫הכרחית או נחוצה לצורך פסק הדין‪ .‬על כן‪ ,‬גם בה אין כדי לבסס השתק‪ .‬סיכומו של דבר‪,‬‬
‫בדין נדחתה טענת המערערים כי פסק הדין בתביעה הקודמת יצר השתק פלוגתא בתביעה‬
‫הנוכחית‪.‬‬

‫עדות לאלו כאמרת נפטר בניגוד לאינטרס ממוני‬

‫כאמור‪ ,‬בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערערים כי בעדותו של לאלו‬ ‫‪.26‬‬
‫מתקיימים התנאים לתחולת החריג לכלל הפוסל עדות מפי השמועה‪ ,‬שעניינו אמרת נפטר‬
‫בניגוד לאינטרס הממוני שלו‪ .‬בהקשר זה סבר בית המשפט כי המערערים אינם מבקשים‬
‫להוכיח את דברי לאלו הפוגעים באינטרס שלו‪ ,‬ובמקום זאת מבקשים הם‪ ,‬על דרך קל‬
‫וחומר‪ ,‬להוכיח את דברי לאלו הפוגעים באינטרס שלהם עצמם‪ .‬לדבריו‪ ,‬מדובר בהרחבה‬
‫מרחיקת לכת של החריג‪ .‬עוד ציין בית המשפט כי מאחר וקשה להניח שבא ‪ -‬כוחם של‬
‫המע רערים מבקש להביא ראיות הפוגעות במרשיו‪ ,‬הרי שלמעשה הוא מבקש לחלץ‬
‫מעדותו של לאלו דברים המועילים להם‪ ,‬ובתור שכאלה‪ ,‬פוגעים הם במשיב‪ ,‬ואולם אין‬
‫לקבל את האפשרות שדברים אלו יובאו כראיה מבלי שהמשיב יוכל לחקור את מוסר‬
‫העדות‪ .‬בסוגיה זו חולקת אני על בית המשפט המחוזי‪ ,‬ואסביר את טעמיי‪:‬‬

‫אמרת נפטר הנוגדת את האינטרס הממוני שלו הינה אחד מן החריגים לכלל בדבר‬
‫אי ‪ -‬קבילותה של עדות מפי השמועה‪ ,‬המתאפיינים בכך ש"מקורם בנסיבות מיוחדות‬
‫המקנות מהימנות א ‪-‬פריורית לתוכן אמרות שניתנו בנסיבות אלו‪ ,‬או שהן בגדר ביטוי‬
‫להכרח בל ‪-‬י גונה" ) ד "נ ‪ 23/85‬מדינת ישראל נ' טובול‪ ,‬פ"ד מב ) ‪,((1988 ) 331 ,309 (4‬‬
‫ובכך ש"קיימת מידה גבוהה של הסתברות בדבר נכונות העובדות הנכללות בהן" )ע "א‬
‫‪ 601/68‬ביידר נ' לוי‪ ,‬פ"ד כג ) ‪ ,(1969 ) 597 ,594 (1‬להלן‪ :‬עניין ביידר(‪ .‬באופן ספציפי‪,‬‬
‫הוסבר הטעם העומד ביסודו של החריג שעניינו אמרת נפטר בניגוד לאינטרס באופן הבא‪:‬‬
‫"אין זה מתקבל על הדעת‪ ,‬שאדם לא ידבר את האמת‪ ,‬כשהדברים שהוא אומר – לרעתו‬
‫הם‪ .‬שיקול זה נתקבל על ‪-‬ידי המשפט המקובל כתחליף לשבועתו של אדם‪ ,‬אשר אינו עוד‬

‫‪22‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫בחיים ואינו יכול‪ ,‬משום כך‪ ,‬להיחקר בשבועה בחקירת שתי וערב" ) ע "א ‪ 6/51‬קירשבאום‬
‫נ' קרויניק‪ ,‬פ"ד ח ) ‪ ,(1954 ) 565 ,562 (1‬להלן‪ :‬עניין קירשבאום (‪.‬‬

‫כפי שסוכם בעניין ביידר‪ ,‬שלושה תנאים נדרשים על מנת להכשיר אמרת נפטר‬ ‫‪.27‬‬
‫כאמור‪ :‬ראשית‪ ,‬על ‪-‬פני הדברים‪ ,‬על ההודעה לעמוד בניגוד לאינטרס הממוני או הרכושי‬
‫של המנוח בעת מסירתה; שנית‪ ,‬בשעת מתן ההודעה‪ ,‬על המנוח לדעת כי ההודעה עלולה‬
‫לפגוע באינטרס שלו כאמור; ושלישית‪ ,‬למנוח צריכה היתה להיות ידיעה אישית על‬
‫העובדות הנכללות בהודעתו )שם‪ ,‬בעמ' ‪ ;597-598‬אליהו הרנון דיני ראיות חלק ב' ‪157-‬‬
‫‪ ,(1977 ) 159‬להלן‪ :‬הרנון (‪.‬‬

‫עוד יש לציין כי אמרה שהתקבלה מכוח החריג מהווה ראיה לכאורה לכל האמור‬
‫בה‪ ,‬ולא רק לחלק "הנוגד" את האינטרס הרכושי של אומרה בלבד ) קדמי ‪ ,‬חלק ראשון‪,‬‬
‫בעמ' ‪ .(502‬בעניין זה כבר נפסק כי‪" :‬דבריו של אדם נפטר‪ ,‬שנאמרו באמירה אחת‪ ,‬אלה‬
‫העלולים להזיק לו ואלה הפועלים לטובתו‪ ,‬יש לראותם כיחידה אחת‪ ,‬הגם שהערובה‬
‫למהימנותו של אותו אדם מצויה באותו חלק העלול לגרום לו נזק" )עניין קירשבאום ‪,‬‬
‫בעמ' ‪ ;565‬ראו גם‪ :‬ע "א ‪ 373/54‬אהרונסט נ' נוימן )וישומרסקי(‪ ,‬פ"ד י ) ‪1141 - ,1121 (2‬‬
‫‪ ,(1956 ) 1142‬להלן‪ :‬עניין אהרונסט ; ע "א ‪ 124/60‬לאואר ושות' נ' רובנה‪ ,‬פ"ד טו ) ‪(2‬‬
‫‪.((1961 ) 1111-1113 ,1108‬‬

‫בענייננו‪ ,‬עדותו של לאלו בתביעה הקודמת לא התקבלה על ‪ -‬ידי בית המשפט‬ ‫‪.28‬‬
‫כקבילה מחמת אי ‪-‬התקיימותו של התנאי הראשון בלבד‪ ,‬ולמעשה אף המשיב בעצמו לא‬
‫העלה טענה באשר לאי ‪ -‬התקיימותם של התנאי השני והשלישי‪ .‬עיקר המחלוקת הוא‪ ,‬אם‬
‫כן‪ ,‬בשאלה האם אמנם מס ר לאלו בעדותו בתביעה הקודמת דברים שעמדו בניגוד לאינטרס‬
‫הממוני שלו באותה עת‪ .‬בטרם ניבחן את הדברים לגופם‪ ,‬ראוי לציין כי יש יסוד לטעון כי‬
‫ראוי לנקוט בפרשנות רחבה של תנאי זה‪ .‬ראשית‪ ,‬כבר נפסק בהקשר זה בעבר כי על מנת‬
‫שאמרת נפטר תיחשב כעומדת בניגוד לאינטרס שלו‪ ,‬ד י בכך שתהא היא‪ ,‬לכאורה‪ ,‬לרעתו‬
‫של הנפטר‪ ,‬ואם אמנם כך הוא הדבר‪ ,‬הרי שעברה הראיה את המבחן לכשרותה )עניין‬
‫אהרנוסט ‪ ,‬בעמ' ‪ .(1141‬פרופ' הרנון מציין בספרו כי אף שבאנגליה הסתמנה נטייה להצר‬
‫את מסגרת החריג‪ ,‬לפיה נדרש להביא הוכחה ברורה לכך שהאמרה אמנם פועלת לחובת‬
‫האומ ר‪ ,‬הרי שבארץ הועדפה בדרך כלל המגמה המרחיבה ) הרנון ‪ ,‬חלק ב'‪ ,‬בעמ' ‪,(156‬‬
‫‪23‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫ודברים דומים נאמרו על ‪-‬ידי השופט )בדימוס( קדמי ‪ ,‬אשר הביע בספרו את הדעה כי נראה‬
‫שתאומץ אצלנו הגישה המרחיבה לפיה די בכך שיש בכוחה של האמרה כדי לתמוך‬
‫בתביעה ממונית כנגד האומר‪ ,‬על מנת שתיחשב כעומדת בניגוד לאינטרס הרכושי של‬
‫האומר ) קדמי ‪ ,‬חלק ראשון‪ ,‬בעמ' ‪ .(501‬שנית‪ ,‬פירוש כזה משתלב גם עם מגמת‬
‫ההתפתחות הכללית של דיני הראיות בישראל‪ ,‬לפיה מוסב הדגש מכללים פורמאליים של‬
‫קבילות לכללים גמישים של משקל )ראו לדוגמה‪ :‬רע' ‪ 423/83‬מדינת ישראל נ' עיזבון‬
‫המנוחה ורד סילוורמן ‪ ,‬פ"ד לז) ‪ ;(1983 ) 295 ,286 - 287 ,281 (4‬ומהעת האחרונה‪ :‬ע "פ‬
‫‪ 5121/98‬יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי‪ ,‬תק ‪-‬על ‪ .(1122 ,1093 (2 )2006‬בהתייחס לכלל‬
‫הפוסל עדות מפי השמועה מתבטאת מגמה זו בנטייה להסיר את מגבלות יו של הכלל מקום‬
‫בו על פני הדברים אין חשש משמעותי למהימנות העדות‪ .‬כך‪ ,‬במקום לחסום את דרכה של‬
‫הראיה לבית המשפט‪ ,‬ניתן יהיה ליתן ביטוי לחשש האפשרי מפני מהימנותה בשלב של‬
‫הערכת משקלה ) קדמי ‪ ,‬חלק ראשון‪ ,‬בעמ' ‪ ;525‬ראו גם‪ :‬ע "א ‪ 703/86‬ברנשטיין נ' היועץ‬
‫המשפטי לממשלה‪ ,‬פ"ד מג ) ‪ ,(1989 ) 533 ,529 (4‬להלן‪ :‬עניין ברנשטיין (‪.‬‬

‫מהו איפוא יישום הדברים לענייננו? כזכור‪ ,‬בתביעה הקודמת נדונו קשרים עסקיים‬ ‫‪.29‬‬
‫שונים שהתקיימו בין המנוח לבין לאלו ושניים נוספים‪ ,‬ובין היתר נדונה בה המשכנתא‬
‫והקשר בינה לבין הנכס בטבריה‪ .‬על האינטרס של לאלו בסוגיות אלו‪ ,‬כפי שהיה בשעתו‪,‬‬
‫ניתן ללמוד מן הטענות שהעלה בכתב ‪ -‬ההגנה שהגיש )מוצג ב'‪ ,‬סעיפים ‪ .(43-48‬בתמצית‪,‬‬
‫תשובתו של לאלו לטענות המנוח בסוגיות אלו היתה כדלקמן‪ :‬הוכחש כי בזמן כלשהו‬
‫הציעו לאלו או אחיו )ש גם כלפיו הופנתה התביעה( למנוח לקנות באמצעות מי מהם את‬
‫חלקת הקרקע בטבריה; הוכחש כי המנוח שילם ללאלו סך של ‪ 2,000‬לא"י לשם רכישת‬
‫הקרקע‪ ,‬וכי בגין תשלום זה נתן לאלו למנוח קבלה; הוכחש כי סוכם עם המנוח שהקרקע‬
‫תירשם על ‪ -‬שם ביידס בשל מגבלות "הספר הלבן"; הוכחש כי המש כנתא ניתנה להבטחת‬
‫העברת הקרקע מביידס לתובע לכשהדבר יתאפשר וכי קיים קשר כלשהו בין הנכס לבין‬
‫המשכנתא; לבסוף‪ ,‬הוכחש שהמשכנתא נרשמה על ‪ -‬שם לאלו במרמה או כי היתה צריכה‬
‫להירשם על ‪ -‬שם המנוח‪.‬‬

‫עיון בדברים שאמר לאלו במסגרת חקירתו הנגדית‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מגלה כ י לצד‬
‫אמירות שונות המאשרות את שנטען בכתב ‪-‬ההגנה‪ ,‬נאמרו על ‪-‬ידו גם דברים העומדים‬
‫בסתירה ברורה לגרסתו בכתב ‪-‬ההגנה‪ ,‬ועל כן‪ ,‬הם אינם עולים בקנה אחד עם האינטרס‬
‫‪24‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫הרכושי שלו כפי שהוצג‪ .‬בין היתר‪ ,‬בניגוד לאמור לעיל‪ ,‬אמר לאלו בהתייחס לנכס‬
‫בטבריה את הדברים הבאים‪:‬‬

‫"נכו ן שבפברואר ‪ 1946‬הצעתי למנוח לממן את הקניה של‬

‫‪ 3/4‬מתוך החלקה ‪.15090/13‬‬
‫‪...‬‬
‫"הקבלה מיום ‪) 21/2/1946‬ת‪ (17 /‬שמר לשם )בא ‪-‬כוח‬
‫המנוח ‪ -‬ע‪.‬א ( מגיש לי כעת מתייחסת לסך ‪ 2000‬ל"י‬
‫שהזכרתי כעת וזה מתייחס לעסקת טבריה‪...‬‬
‫‪...‬‬
‫נכון שבזמן ההוא לרגלי )כך במקור( הוראות הספר הלב ן‪,‬‬
‫אי אפשר היה להעביר את הקרקע הזו ליהודים ולכן‬
‫הועברה הקרקע לשמו של אחד ממשפחת בידס‪ ,‬נדמה לי‬
‫בידס אבאס בידס‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫סכום של ‪ 1919.950‬ל"י מתוך הסכום של ‪ 2000‬ל"י לפי‬
‫ת‪ 17 /‬שימש למימון רכישת אדמה זו‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫לא דובר בין המנוח לביני על רישום או אי רישום של‬
‫משכנתא לבטחון אולם אמרתי לו שהקרקע תירשם על שמו‬
‫של בידס לבטחון" )עמ' ‪ 42-46‬לפרוטוקול עדותו של לאלו‬
‫בתביעה הקודמת(‪.‬‬

‫המחלוקת העיקרית שנדונה בתביעה הקודמת נגעה אמנם לשאלת קיומו של קשר‬
‫בינו לבין המשכנתא‪ .‬ואולם‪ ,‬יש ממש בטענת המערערים כי ללאלו היה אינטרס להכחיש‬
‫אף את עצם ביצוע רכישת הקרקע מכספו של המנוח‪ ,‬כפי שאמנם עשה בכתב ‪ -‬ההגנה‪ ,‬שכן‬
‫אילו היה משכנע בכך את בית המשפט‪ ,‬ממילא היתה נשמטת הקרקע מתחת לטענת המנוח‬
‫ויורשיו בדבר קיומו של קשר בין שתי העסקאות‪ ,‬ועימה היה נשמט הבסיס לתביעתם את‬
‫דמי פדיון המשכנתא‪ .‬עינינו ה רואות כי בחלקים מעדותו פעל הוא בניגוד לאינטרס זה‪ .‬יתר‬
‫על כן‪ ,‬צודקים לטעמי המערערים בטענתם כי משמוצג ט'‪ ,‬אשר כל שעולה ממנו הוא כי‬
‫לאלו קיבל מן המנוח סכום של ‪ 2,000‬לא"י בנוגע לעסקה בטבריה‪ ,‬התקבל כראיה‬
‫לאמיתות תוכנו‪ ,‬וזאת בין היתר בשל הכלל בדבר אמרת נפטר בניג וד לאינטרס הרכושי‬
‫שלו‪ ,‬הרי שהיה מקום לקבל אף את אמירותיו אלה של לאלו‪ ,‬שגם בהן נאמרו דברים‬
‫דומים‪.‬‬

‫‪25‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫לסיכום‪ ,‬עמדתי היא כי ניתן היה לקבל את עדותו של לאלו בתביעה הקודמת‬
‫כראיה קבילה לתוכנה לצורך ההליך הנוכחי‪ .‬מנגד‪ ,‬אין בכך כדי להכריע בשאלה אילו‬
‫מבין הדברים שנאמרו על ‪-‬ידי לאלו אמנם היו דברי אמת‪ ,‬ובנוסף‪ ,‬אין בכך כדי להכריע‬
‫מהו המשקל שראוי היה להעניק לעדות זו בין יתר הראיות שהובאו‪ .‬לעניין זה אדרש‬
‫בהמשך הדברים‪.‬‬

‫הרישומים בפנקסי המנוח‬

‫כאמור‪ ,‬כראיה לאמיתות תוכנם קיבל בית ה משפט שישה רישומים מתוך פנקסי‬ ‫‪.30‬‬
‫המנוח אשר נכתבו בכתב ‪ -‬ידו‪ ,‬וזאת מכוח החריג לכלל האוסר עדות מפי השמועה הנוגע‬
‫לרישומים שנעשו על ‪ -‬ידי נפטר במהלך העסקים הרגיל‪ .‬לטענת המערערים לא היה מקום‬
‫להבחין בין רישומים אלו לרישומים אחרים בפנקסיו של המנוח אשר לא נכתבו על ‪-‬ידו‬
‫אלא על ‪-‬ידי אחרים מטעמו‪ .‬לגישתם‪ ,‬דווקא הרישומים שלא נערכו על ‪ -‬ידי המנוח יכולים‬
‫להצביע על ניהולם העקבי של הפנקסים ועל נאמנותם לאמת‪ ,‬מה גם שבהעדר ידיעה על‬
‫זהות הרושמים; בהעדר בסיס לדרישה כי הרושם יהיה דווקא בעל העסק עצמו; ונוכח‬
‫מרחק הזמן‪ ,‬יש לראות גם את הרושמים ה אחרים כנפטרים שרישומים שערכו במהלך‬
‫העסקים הרגיל נכללים בגדר החריג האמור לכלל הפוסל עדות מפי השמועה‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫לדידם גם רישומים אלו צריכים היו להתקבל כראיות לתוכנם‪ .‬בנסיבות העניין‪ ,‬איני סבורה‬
‫כי יש מקום לקבל טענתם זו‪.‬‬

‫החריג שעניינו רישומי נפטר במהל ך העסקים הרגיל‪ ,‬גם הוא מקורו במשפט‬ ‫‪.31‬‬
‫המקובל‪ ,‬והוא סוכם אצלנו באופן הבא‪:‬‬

‫"ככלל‪ ,‬רישומים בעלי אופי עסקי הנעשים "במהלך‬

‫העסקים הרגיל"‪ ,‬מתקבלים כראיה לכאורה לאמיתות תוכנם‬
‫במקום שהרושם‪ ,‬מנהל העסקים‪ ,‬נפטר )או שנבצר להעידו‬
‫מסיבה אחרת(; ‪ ...‬ההנחה הבסיסית היא ש"ריש ומים‬
‫עסקיים" שמקיים בעל עסק מכוונים ליתן לו תמונה אמיתית‬
‫של עסקיו‪ ,‬ועל ‪ -‬כן‪ ,‬ככל שמדובר בקבילותם – אין חשיבות‬
‫לצורתם‪ ,‬ואילו כוחם הראייתי נגזר מן הנסיבות המוכחות‬
‫בעניין זה במהלך הדיון" ) ע "פ ‪ 4004/93‬יעקובוביץ נ '‬
‫מדינת ישראל‪ ,‬פ"ד נ ) ‪.((1996 ) 149 ,133 (1‬‬

‫‪26‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫עם השנים חלה הרחבה של חריג זה בשני היבטים עיקריים‪ :‬ראשית‪ ,‬בעוד שבעבר‬
‫הוגבל החריג לרישומים בעלי אופי מסחרי‪ ,‬אשר נערכו על ‪-‬ידי אנשי מסחר במסגרת‬
‫הרגילה של עסקיהם‪ ,‬הרי שכיום אין עוד צורך שהעסקים יהיו בעלי אופי מסחרי ‪ -‬כלכלי‬
‫דווקא‪ ,‬ודי בכך שיעשו במסגרת "עיסוקו הרגיל" של העושה‪ .‬רשומות אלו יכולות להיערך‬
‫על ‪-‬ידי אדם‪ ,‬גוף או מוסד‪ ,‬וההנחה ביחס לאמיתותן יסודה בעיקר בכך שכל עוד נעשו‬
‫במהלך הפעילות הרגילה‪ ,‬אין בסיס לחשש שמא כוזבות הן‪ .‬שנית‪ ,‬בעוד שבעבר הוגבל‬
‫החריג לרישו מים של אדם שנפטר‪ ,‬כיום תהא האמרה כשרה לעדות גם מקום שלא ניתן‬
‫להבטיח בשקידה סבירה את העדתו של הרושם )עניין ברנשטיין ‪ ,‬בעמ' ‪535- ,532-533‬‬
‫‪ ;537‬ע "פ ‪ 236/88‬איזמן נ' מדינת ישראל‪ ,‬פ"ד מד ) ‪.((1990 ) 521 ,485 (3‬‬

‫במקרה הנוכחי‪ ,‬גם אם נכונה טענת המערערים כי כלל הרישומים בפנקסו של‬ ‫‪.32‬‬
‫המנוח נעשו במסגרת מהלך העסקים הרגיל שלו‪ ,‬הרי שהיה על המערערים להראות גם כי‬
‫עורכי הרישומים זה מכבר נפטרו או שלא ניתן היה להביאם לעדות בבית המשפט‪ .‬כל‬
‫שטענו המערערים בהקשר זה היה כי הריש ומים נערכו על ‪-‬ידי עובדי המנוח או מי מטעמו;‬
‫כי ניתן להניח שעובדי המנוח זה מכבר נפטרו; וכי גם אם מי מהם נמצא בחיים‪ ,‬הרי‬
‫שזהותו אינה ידועה להם ואין כל אפשרות מעשית להעידו‪ .‬מבלי לשלול את האפשרות‬
‫העקרונית לקבל כראיה רישומים עסקיים שזהות עורכיהם אינה ידועה עד תו ם‪ ,‬הרי‬
‫שבמקרה הנוכחי הסברם של המערערים אינו מספק לטעמי‪ .‬נראה לי כי ניתן היה לצפות‬
‫מהם לספק מידע קונקרטי יותר באשר לזהותם של הרושמים‪ ,‬בהיותם עובדי מורישם‪,‬‬
‫ולהוכיח כי נפטרו‪ .‬במידה ומי מבין הרושמים עודנו בין החיים‪ ,‬היה עליהם להסביר מדוע‬
‫לא ניתן היה להביאו לעד ות‪ .‬בהקשר זה מציין השופט )בדימוס( קדמי בספרו כי‪" :‬על הצד‬
‫המבקש להגיש כראיה אימרה של ממלא תפקיד שלא נפטר‪ ,‬אך לא ניתן להעידו – לשכנע‬
‫את בית ‪-‬המשפט כי ננקטו כל האמצעים הסבירים להבטחת העדתו של העד ) קדמי ‪ ,‬חלק‬
‫ראשון‪ ,‬בעמ' ‪ .(509‬המערערים לא עמדו לטעמי בנטל זה‪ ,‬ובמ אמר מוסגר אעיר כי אפשר‬
‫שאם היו הם פועלים בשלב מוקדם יותר‪ ,‬הדבר היה מסתייע‪ .‬מכל מקום‪ ,‬משאין בידינו‬
‫הוכחה ממשית לחוסר האפשרות להביא את רושמי הדברים לעדות בבית המשפט‪ ,‬בין‬
‫משום שנפטרו ובין מסיבה אחרת‪ ,‬הרי שלא ניתן לומר כי מתקיים אותו "אילוץ" שבגינו‬
‫ניתן היה לה כיר ברישומים אלו כראיות קבילות‪ .‬לפיכך‪ ,‬כבית המשפט המחוזי‪ ,‬גם מסקנתי‬
‫היא כי לא היה מקום להכיר ברישומים שלא נעשו על ‪ -‬ידי המנוח עצמו כראיות לאמיתות‬
‫תוכנם‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫למעלה מן הדרוש‪ ,‬ומבלי לגרוע ממסקנתי זו‪ ,‬אוסיף כי בהתייחסותו של בית‬ ‫‪.33‬‬
‫המשפט לשאלת קבילותם של הריש ומים בפנקסים מצוי קושי אחר מזה שעליו הצביעו‬
‫המערערים בטענותיהם‪ ,‬וחשוב לעמוד עליו‪ :‬כידוע‪ ,‬קיימים שלושה מישורים שונים‬
‫לבחינת קבילותו של מסמך כראיה ‪ -‬מישור הקבילות החפצית )פורמאלית( של המסמך;‬
‫מישור האותנטיות של המסמך; ומישור הקבילות המהותית של תוכנו ) ע "פ ‪347/88‬‬
‫דמיאניוק נ' מדינת ישראל‪ ,‬פ"ד מז ) ‪ ,(1993 ) 297 ,221 (4‬להלן‪ :‬עניין דמיאניוק (‪ .‬במקרה‬
‫דנן‪ ,‬בטרם נדרש בית המשפט לשאלה האם הרישומים בפנקסים עשויים להוות ראיות‬
‫לאמיתות תוכנם‪ ,‬דהיינו ‪ -‬ממלאים אחר המישור השלישי כא מור‪ ,‬בחן הוא את שאלת‬
‫האותנטיות שלהם‪ .‬לצורך הכרעה בעניין זה‪ ,‬דן בית המשפט בדיני "תעודה נושנה"‬
‫המעוגנים בסעיף ‪ 43‬ל פקודת הראיות ‪ .‬סעיף זה קובע כדלקמן‪:‬‬

‫‪ .43‬תע ודה נושנה‬

‫הוגשה תעודה שהיא‪ ,‬כנחזה או כמוכח‪ ,‬בת עשרים שנה‬
‫לפחות והוצאה מתוך משמורת הנראית כשרה בעיני בית‬
‫המשפט באותו מקרה‪ ,‬רשאי הוא להעמידה על חזקתה‬
‫שהחתימה עליה וכל חלק בה הנחזים שנעשו בכתב ידו של‬
‫פלוני נעשו בכתב ידו‪ ,‬ולגבי עשייתה או אימותה של‬
‫התעודה ‪ -‬שנעשתה או שאומתה כהלכה בידי האדם הנחזה‬
‫כמי שעשאה או אימתה‪.‬‬

‫סעיף זה עוסק במישור )השני( של אותנטיות המסמך בלבד‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬את‬
‫אמיתות תוכנו של מסמך המהווה "תעודה נושנה" יש להוכיח על ‪ -‬פי כלל הראיות הרגילים‪,‬‬
‫אלא אם חל בעניין זה אחד מן החריגים לכלל ה אוסר עדות מפי השמועה )עניין דמיאניוק‪,‬‬
‫בעמ' ‪ .(302‬בפרשו את הדרישות המעוגנות בסעיף ‪ 43‬ציין בית המשפט כך‪" :‬לשם קבלת‬
‫תעודה נושנה כראיה יש להראות בראש ובראשונה כי היא בת ‪ 20‬שנה לפחות‪ ,‬והוצאה‬
‫מתוך משמורת הנראית כשרה לבית המשפט‪ .‬כמו כן יש להוכיח כי החתימה‪ ,‬אם ישנ ה על‬
‫התעודה‪ ,‬או כתב יד המופיע בה‪ ,‬נעשו בכתב יד של פלוני"‪ .‬מסיבה זו קיבל בית המשפט‬
‫כאותנטיים רק את הרישומים הספורים שהוכח לו כי נעשו בכתב ‪-‬ידו של המנוח‪ ,‬ומסיבה‬
‫זו רק ביחס לרישומים אלו קבע בית המשפט כי ניתן לקבלם כראיה לאמיתות תוכנם‪ .‬כפי‬
‫שהסברתי לעיל‪ ,‬מסקנתו זו מקובלת עלי‪ ,‬ואולם יסודה אינו בדיני התעודה הנושנה אלא‬
‫בחריג שעניינו אמרת נפטר במהלך העסקים הרגיל‪ .‬באשר לדיני התעודה הנושנה‪ ,‬כפי‬
‫‪28‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫שיובהר‪ ,‬אני סבורה כי ניתוח הדברים שונה מכפי שנעשה על ‪-‬ידי בית המשפט המחוזי‪,‬‬
‫הגם שכאמור הביא אותו לבסוף לתוצאה הנכונה בעיני‪.‬‬

‫מלשון סעיף ‪ 43‬עולה כי שניים בלבד הם התנאים להכרה במסמך כ"תעודה‬

‫נושנה"‪ :‬האחד‪ ,‬כי המסמך הוא בן עשרים שנה לפחות; והשני‪ ,‬כי המסמך הוצא ממשמורת‬
‫הנראית כשרה בעיני בית המשפט )ראו גם‪ :‬קדמי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬בעמ' ‪ ;852‬הרנון‪ ,‬חלק א'‪,‬‬
‫בעמ' ‪ ;145-146‬עניין דמיאיניוק‪ ,‬בעמ' ‪ .(303‬בהתקיימם של תנאים אלו‪ ,‬קמות שתי‬
‫חזקות‪ :‬חזקה שחתימה ורישום בכתב יד על ‪-‬גבי התעודה אמנם נעשו על ‪-‬ידי האדם שהם‬
‫נחזים )על ‪-‬פי התעודה( שנעשו על ‪ -‬ידו; וחזקה כי התעודה נעשתה או אומתה כהלכה בידי‬
‫האדם שנחזה )על ‪ -‬פי התעודה( כמי שעשאה או אימתה ) קדמי‪ ,‬חלק שני‪ ,‬בעמ' ‪ .(853‬מכאן‪,‬‬
‫כי המבקש לקבל מסמך כתעודה נושנה אינו נדרש‪ ,‬כטענת בית המשפט‪ ,‬להוכיח גם כי‬
‫כתב ‪ -‬היד המופיע על ‪-‬גביו הוא כתב ‪ -‬ידו של פלוני‪ .‬עניין זה קם כחזקה כאשר בית המשפט‬
‫מוצא כי מתמלאים שני התנאים המנויים ברישא של הסעיף‪ .‬כך גם פירשה זאת הפסיקה‬
‫בעבר‪ ,‬בציינה כי‪" :‬על פי סעיף ‪ 43‬ל פקודת הראיות ‪ ,‬אם הוגשו מסמכים כאלה )בני ‪20‬‬
‫שנה לפחות – ע‪.‬א ( אשר הוצאו ממשמורת הנראית כשירה בעיני בית המשפט‪ ,‬רשאי בית‬
‫המשפט להעמידם בחזקת מסמכים שנעשו ונחתמו בידי מי שנחזה כזה שערך אותם וח תם‬
‫עליהם" )דברי השופטת פרוקצ'יה ב בר "ע )מחוזי י ‪ -‬ם( ‪ 295/95‬האוניברסיטה העברית נ'‬
‫סלון סיני בע"מ‪ ,‬תק ‪ -‬מח ‪ ;191 ,188 (1 )96‬כן ראו‪ :‬ה "פ )מחוזי י ‪ -‬ם( ‪ 338/00‬חברת‬
‫אדמות אזור מודיעין והסביבה )יו"ש( נ' חברת אדמות שחמון )שומרון( בע"מ ‪ ,‬דינים‬
‫מחוזי לג) ‪ .((2002 ) 681 (6‬מדובר‪ ,‬כמובן‪ ,‬בחזקה הניתנת לסתירה ) ע "א ‪ 163/89‬צפר נ'‬
‫מלמד‪ ,‬פ"ד מג ) ‪ ;(1989 ) 499 ,495 (2‬ע "א ‪ 162/87‬אמארה נ' יוסף‪ ,‬פ"ד מה ) ‪549 ,533 (5‬‬
‫) ‪ ,((1997‬אולם מכל מקום‪ ,‬אין זה מן העניינים שעל בעל ‪ -‬הדין המבקש לקבל את המסמך‬
‫להוכיח‪.‬‬

‫לבסוף‪ ,‬למען הפסת הדעת אוסיף גם זאת‪ :‬עיינתי ברישומים שאליהם הפנו‬ ‫‪.34‬‬
‫המערערים בסעיף ‪ 22‬לסיכו מיהם‪ .‬שוכנעתי כי גם אם היה מקום להקל עם המערערים‬
‫ולקבל רישומים אלה כראיה לאמיתות תוכנם‪ ,‬וכאמור ‪ -‬איני סבורה כך‪ ,‬הרי שלא היה בהם‬
‫כדי להועיל‪ .‬המידע העולה מרישומים אלו‪ ,‬לפחות בכל הנוגע לרכישת הנכס בטבריה‪,‬‬
‫אינו מוסיף על המידע שבית המשפט מצא כי הוכח בפניו‪ ,‬ועל כ ן‪ ,‬ממילא לא היה בכוחם‬
‫לתרום באופן כלשהו‪ ,‬ובוודאי שלא באופן משמעותי‪ ,‬להוכחת התביעה‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫סיכומם של דברים ‪ -‬דיות הראיות שהתקבלו להוכחת התביעה‬

‫מכל האמור עד כה עולה כי הסוגיה היחידה שבה ראוי היה להכריע באופן שונה‬ ‫‪.35‬‬
‫מזה שהכריע בית המשפט הינה באשר לקבילו ת עדותו של לאלו בתביעה הקודמת‪ .‬כאמור‪,‬‬
‫בעניין זה הגעתי למסקנה כי ניתן היה לקבל את העדות כראיה לאמיתות תוכנה‪ .‬כפי שכבר‬
‫ציינתי‪ ,‬אין בכך כדי להכריע באשר למשקל שראוי להעניק לעדות זו בהליך הנוכחי‪.‬‬

‫המידע "הנוסף" העולה מן העדות הוא כי המנוח מסר ללאלו סכום של ‪ 2,000‬לא"י‬
‫לצורך רכישת החלקה וכי הקרקע נרשמה על ‪ -‬שם ביידס בשל מגבלות "הספר הלבן"‪.‬‬
‫ואולם‪ ,‬נוכח קביעות בית המשפט באשר לסוגיות שהוכחו‪ ,‬ספק אם יש ב"תוספת" זו כדי‬
‫לשנות באופן משמעותי את מצב הדברים‪ .‬למעשה‪ ,‬גם בית המשפט המחוזי הכיר בכך‬
‫שהוכח כי המנוח שילם ללאלו את הסכום האמור לשם רכישת הנכס‪ ,‬ועל כן רק הטענה‬
‫שרישום הקרקע על ‪ -‬שם ביידס נבע ממגבלות "הספר הלבן" חורגת במשהו מן הממצאים‬
‫שנקבעו על ‪-‬ידו‪ .‬ואולם‪ ,‬אני סבורה כי בנסיבות העניין‪ ,‬ובפרט נוכח העובדה כי בית‬
‫המשפט בתביעה הקודמת הטיל ספקות משמעותיים במה ימנות עדותו של לאלו‪ ,‬המשקל‬
‫שניתן להעניק לה כיום הוא מוגבל ביותר‪ ,‬ומכל מקום‪ ,‬בהעדר תמיכה נוספת‪ ,‬לא ניתן‬
‫להתבסס על אמירות שנאמרו במסגרתה כעל אמת לאמיתה‪.‬‬

‫כאמור‪ ,‬השאלה המרכזית הינה האם אמנם היה המנוח בעליו האמיתיים של הנכס‬ ‫‪.36‬‬
‫בטבריה‪ .‬לטענת המערערים‪ ,‬מ שקבע בית המשפט כי הקרקע נרכשה מכספי המנוח וכי‬
‫התקיים קשר עסקי הדוק בין הנפשות הפועלות )המנוח‪ ,‬לאלו וביידס( צריך היה להגיע‬
‫למסקנה כי בעלות המנוח בקרקע הוכחה די הצורך‪ .‬טענה זו אין בידי לקבל‪.‬‬

‫ס עיף ‪)125‬א( ל חוק המקרקעין ‪ ,‬התשכ"ט ‪ 1969 -‬קובע כי הרישום ביחס למקרקעין‬ ‫‪.37‬‬
‫מוסדרים מהווה ראיה חותכת לתוכנו‪ .‬מרשם המקרקעין ביחס לנכס בטבריה הצביע על כך‬
‫שביום ‪ 27.2.46‬נרשמה הקרקע על ‪-‬שם ביידס‪ .‬הנטל לסתירת הרישום ולהוכ חת הטענה כי‬
‫הוא אינו משקף את מצב הדברים האמיתי‪ ,‬כך שהבעלים האמיתי של החלקה היה דווקא‬
‫המנוח )ולא ביידס או לאלו(‪ ,‬הוא נטל כבד מאוד‪ .‬בסופו של יום‪ ,‬איני סבורה כי‬
‫המערערים הצליחו לעמוד בו‪ .‬שאלות רבות מידי נותרו ללא מענה ברור והן מטילות צל‬
‫‪30‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫כבד על נכונות גרסתם הע ובדתית של המערערים‪ :‬לא הובהר מה היתה מהות היחסים‬
‫העסקיים בין המנוח ללאלו‪ ,‬והאם נחשב המנוח לבדו כבעליהן של חלקות הקרקע שנרכשו‬
‫במסגרת היחסים העסקיים שהתקיימו ביניהם; לא הובהר האם שימש ביידס כנאמן של‬
‫המנוח‪ ,‬של לאלו או של שניהם גם יחד; בהנחה שהמנוח אמנם היה בע ל הקרקע‪ ,‬לא‬
‫הובהר מדוע לא נרשמה המשכנתא על ‪ -‬שמו אלא על שם ביידס‪ ,‬וזאת אף שהיה עד‬
‫לחתימתה‪ ,‬וכן לא הובהר מדוע לא הועברה הבעלות על הנכס לשמו מיד כשהוסרו‬
‫המגבלות המנדטוריות או בסמוך לכך; אף בהנחה שאמנם היה קשר בין הנכס בטבריה‬
‫למשכנתא‪ ,‬לא ניתן הסבר לפער המשמעותי בין הסכום שאותו השקיע המנוח בנכס ) ‪2,000‬‬
‫לאי"( לבין סכום המשכנתא ) ‪ 5,000‬לירות( – פער אשר מעלה תהיה באשר להנחה כי‬
‫המשכנתא‪ ,‬כפי שהיא‪ ,‬ניתנה להבטחת העברת הבעלות על הנכס בטבריה למנוח‪.‬‬

‫בהעדר תשובות מספקות לשאלות אלו‪ ,‬ואף בהתחשב במידע הנוסף העולה‬
‫מ עדותו של לאלו‪ ,‬לא ניתן לומר כי המערערים הוכיחו במידה הנדרשת שהמנוח היה בעליו‬
‫האמיתי של הנכס וכי הרישום לא שיקף את מצב הדברים האמיתי‪ ,‬ועל כן‪ ,‬בין אם התקיים‬
‫קשר בין הנכס למשכנתא ובין אם לא התקיים קשר כאמור‪ ,‬ממילא לא הוכחה זכותם לקבל‬
‫סעד כלשהו ביחס אליו‪ .‬בנוס ף‪ ,‬אם אמנם נרשמה המשכנתא להבטחת העברת הבעלות‬
‫בנכס בבוא העת )ולמעשה‪ ,‬זו עמדתם כיום של שני הצדדים(‪ ,‬הרי שיש יסוד לטענת‬
‫המשיב כי משפדה את המשכנתא לידי לאלו‪ ,‬הוא יצא ידי חובתו גם ביחס לנכס בטבריה‪,‬‬
‫כך שלא היה בסיס לחייבו בגינה גם בתביעה זו‪ .‬לפיכך‪ ,‬כבית המשפט המ חוזי גם אני‬
‫סבורה כי לא היה מנוס מדחיית תביעתם של המערערים‪ ,‬ועל כן‪ ,‬דין ערעורם להידחות‪.‬‬

‫בשולי הדברים‪ ,‬אזכיר כי תביעה קודמת שהגישו המערערים בשנת ‪ 1978‬נגד מנהל‬
‫מקרקעי ישראל‪ ,‬בה עתרו כי יוצהר על בעלותם בנכס‪ ,‬נמחקה לבקשתם לאחר שסברו כי‬
‫טרם נאספו בידיהם די ראיות על מנת להוכיחה‪ .‬נראה כי המידע המשמעותי היחיד שיש‬
‫בידיהם כיום ולא היה ברשותם אז‪ ,‬נוגע לסוגית הכרזת הנפקדות בלבד‪ ,‬ומשכך‪ ,‬מתבקשת‬
‫המסקנה כי יתר הספקות שאפפו את תביעתם דאז‪ ,‬נותרו בעינם גם כיום‪ ,‬כך שגם כיום אין‬
‫בידיהם די ראיות להוכחת תביעתם‪.‬‬

‫לסיכום דברי‪ ,‬אודה ואתוודה כי תוצאה זו מלווה מבחינתי בחוסר נחת מסוים‪.‬‬ ‫‪.38‬‬
‫למרות כל האמור לעיל‪ ,‬קשה להתעלם מהעובדה כי אף שהוכח שהמנוח השקיע בשעתו‬
‫‪31‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫סכום של ‪ 2000‬לא"י לצורך מימון רכישת הקרקע‪ ,‬על פניו נראה כי בסופו של דבר לא זכה‬
‫הוא לכל תמורה בעד השקעתו‪ .‬עם זאת‪ ,‬כאמור‪ ,‬על מנת להגיע לתוצאה אחרת מזו שאליה‬
‫הגיע בית המשפט המחוזי‪ ,‬ומזו שאליה הגעתי אף אני‪ ,‬הנטל שהיה על המערערים להרים‬
‫הוא גבוה מזה שהרימו‪ ,‬ומכל מקום‪ ,‬לא שוכנעתי כי קושי זה צריך לפעול לחובת המשיב‬
‫דווקא‪ .‬יתכן שיש לראות בכך חלק מן הסיכונים העסקיים שנטל ה מנוח בכך שניהל את‬
‫עסקיו בלא כל תיעוד מסודר; מבלי שיצר בטחונות מספקים להגנה על זכויותיו; תוך‬
‫העזרות ב"אנשי קש" לעקיפת ההגבלות המנדטוריות שחלו בארץ באותה תקופה; ותוך‬
‫שהוא נותן אמון רב‪ ,‬ואולי רב מידי‪ ,‬בסובבים אותו‪ ,‬כי ישמרו על זכויותיו‪ .‬בסופו של יום‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬נ ותרו סימני שאלה רבים מידי בגרסתם של המערערים‪ ,‬ובמידע שאותו הצליחו‬
‫להוכיח אין די כדי לזכותם בסעד שביקשו‪.‬‬

‫אשר על כן‪ ,‬אם תישמע דעתי‪ ,‬אציע לחבריי לדחות את הערעור‪ .‬בנסיבות העניין‪,‬‬
‫אציע שלא ליתן צו להוצאות‪.‬‬

‫שופטת‬

‫השופטת א' פרוקצ'יה‪:‬‬

‫אני מסכימה‪.‬‬

‫שופטת‬

‫השופט א' רובינשטיין‪:‬‬

‫אבק ש להצטרף לתוצאה אליה הגיעה חברתי השופטת ארבל‪ .‬אכן בסופו של יום‬
‫התוצאה אינה פשוטה )ראו פסקה ‪ 38‬לפסק דינה(‪ ,‬אך סבורני כי בנסיבות אין מנוס הימנה‪.‬‬
‫מעבר לכל האמור אבקש לציין כי לשיטת המערערים לא יהיה זה צודק לשלול מ ביידס ‪-‬‬
‫קרי‪ ,‬לעת הזאת מהמשיב ‪ -‬את הבעלות במקרק עין נשוא התביעה‪ .‬המערערים טענו‪,‬‬
‫בהליכים הקודמים‪ ,‬ושוב בהליך זה כי‪:‬‬

‫‪32‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
 ‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫"בעקבות ההגבלות המנדטוריות‪ ...‬רשם המנוח ביום‬

‫‪ 27.2.1946‬את חלקו בקרקע על שם ערבי בשם‬
‫ביידס‪...‬להבטחת רישום הקרקע‪ ,‬בבוא העת‪ ,‬על שם המנוח‪,‬‬
‫נתן ביידס למנוח וללאלו‪ ,‬משכנתא‪ ...‬המשיב‪ ,‬אשר החלקה‬
‫הממושכנת עברה לידיו‪ ,‬פדה את המשכנתא‪ ,‬לידיו של‬
‫לאלו" )סעיפים ‪ 10-9‬לכתב הערעור(‪.‬‬
‫דהינו‪ ,‬לשיטת המערערים זכה ביידס במקרקעין נשוא הערעור חלף המשכנתא שמומשה‬
‫על המקרקעין ביפו‪ .‬גרסה עובדתית זו היא שעמדה ביסוד התביעה שהגיש המנוח בשנת‬
‫‪ (194/52 ) 1952‬נגד לאלו ‪ .‬כזכור ‪ ,‬תביעה זו נדחתה ‪ -‬לא בשל קבלת גרסת לאלו ‪ -‬אלא‬
‫"מחוסר הוכחה מספיקה מצד התובעות" )עמ' ‪ .(7‬ברם‪ ,‬בהתבסס על הגרסה העובדתית‬
‫שעמדה ביסוד התביעה משנת ‪ ,1952‬עליה חוזרים המערערים גם בהליך זה ‪ ,‬הרי שעם‬
‫פריעת המשכנתא על ‪-‬ידי המשיב אין לכאורה עוד חוב בין המשיב למערערים‪ .‬העובדה‬
‫שהמערערים לא הצליחו להוכיח כדבעי את תביעתם כלפי לאלו‪ ,‬אינה מאפשרת להם כיום‬
‫לתבוע את המשיב‪ ,‬שבא בנעלי ביידס‪ .‬לשיטת המערערים‪ ,‬אילו היתה התביעה מתקבלת‬
‫היה ביידס‪ ,‬ותחתיו המשיב‪ ,‬לוקה בכפליים‪ ,‬והיה מאבד גם את המקרקעין בטבריה וגם את‬
‫המשכנתא שנרשמה להבטחתם ‪.‬‬

‫שופט‬

‫הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ארבל‪.‬‬

‫ניתנה היום‪ ,‬ג' באדר תשס"ז ) ‪.(21.2.07‬‬

‫אילה פרוקצ'יה ‪54678313-2576/03‬‬

‫שופט‬ ‫שופטת‬ ‫שופטת‬

‫‪5 1 2 9 3 7 1‬‬

‫‪5 4 6 7 8 3 1 3‬‬

‫_________________________‬
‫העותק כפוף לשי‪‬ויי עריכה ו‪‬יסוח‪ 03025760_B09.doc .‬עכ‬
‫מרכז מידע‪ ,‬טל' ‪ ; 02-6593666‬אתר אי‪‬טר‪‬ט‪www.court.gov.il ,‬‬

‫‪33‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬
‫אהובה וי‪‬ברג ‪ '‬האפוטרופוס ל‪‬כסי ‪‬פקדים‬ ‫עא ‪2576/03‬‬

‫נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה‬

‫הודעה למנויים על עריכה ושינויים במסמכי פסיקה‪ ,‬חקיקה ועוד באתר נבו ‪ -‬הקש כאן‬

‫‪34‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪/https://d.docs.live.net/905c1e8ce7dda4cf‬ליעוז‪/‬חקיקה‪b09-e.doc-03025760/‬‬