‫אלגברה לינארית ‪2‬א ‪ -‬תרגול ‪3‬‬

‫אוריאל סיניצ’קין‬
‫‪ 22‬באוקטובר ‪2021‬‬

‫פולינום מינימלי‬ ‫‪1‬‬

‫הגדרה תהי )‪ A ∈ Mn (F‬מטריצה )בהתאמה‪ ,‬ט“ל ‪ T : V → V‬של מ“ו נ“ס מעל ‪ .(F‬פולינום‬
‫מתוקן )כלומר בעל מקדם מוביל ‪ f ∈ F [x] (1‬מאפס של ‪) A‬בהתאמה ‪ (T‬בעל מעלה מינימלית נקרא‬
‫הפולינום המינימלי של ‪.A‬‬

‫טענה פולינום מינימלי מחלק כל פולינום המאפס את ‪) A‬בהתאמה‪.(T ,‬‬

‫הוכחה יהי ‪ mA‬פולינום שונה מ‪ 0‬המאפס את ‪ A‬ממעלה מינימלית ויהי ‪ g‬פולינום המאפס את ‪ .A‬נחלק‬
‫את ‪ g‬ב ‪ mA‬עם שארית‬

‫)‪g (x) = mA (x) · q (x) + r (x‬‬

‫כאשר ‪ .deg r < deg f‬נוכל להציב את ‪ A‬ב‪ 2‬אגפים של המשוואה הזו ונקבל ש‬

‫)‪g (A) = mA (A) · q (A) + r (A‬‬

‫אבל‪ ,‬לפי הנתון ‪ mA (A) = g (A) = 0‬ולכן גם ‪ .r (A) = 0‬ממינימליות המעלה של ‪r = 0 ,mA‬‬
‫ולכן ‪ g‬מתחלק ב ‪.mA‬‬

‫מסקנה הפולינום המינימלי יחיד‪.‬‬

‫הערה ניתן להגדיר את הפולינום המינימלי בתור הפולינום המתוקן היחיד שמחלק כל פולינום שמאפס‬
‫את ‪.A‬‬

‫דוגמאות‬
‫‪ .1‬יהי ‪ V = R2‬ו ‪ T : V → V‬שיקוף סביב ציר ה‪ .y‬המטריצה המייצגת של ‪ T‬היא‬
‫‬ ‫‬
‫‪−1 0‬‬
‫‪0 1‬‬

‫הפולינום המינימלי של ‪ T‬הוא ‪ .x2 − 1‬אכן‪ ,‬פולינום זה מאפס את ‪ T‬ולכן הפולינום המינימלי‬
‫מחלק את ‪ .x2 − 1‬אך ‪ x − 1‬ו ‪ x + 1‬לא מאפסים את ‪.T‬‬

‫‪1‬‬
‫‪ .2‬יהי ‪ V = R2‬ו ‪ T : V → V‬סיבוב ב ‪ π3‬סביב הראשית‪ .‬המטריצה המייצגת את ‪ T‬ביחס לבסיס‬
‫הסטנדרתי היא‬
‫‬ ‫‬
‫‪cos π3 − sin π3‬‬
‫‪sin π3‬‬ ‫‪cos π3‬‬
‫
‬
‫‪ x3 + 1‬מאפס את ‪ T‬לכן הפולינום המינימאלי מחלק את ‪.x3 + 1 = (x + 1) x2 − x + 1‬‬
‫בדיקה מראה ש ‪ x2 − x + 1‬מאפס את ‪ T‬ומפני שהוא א"פ‪ ,‬הוא הפולינום המינימלי‪.‬‬
‫‪ .3‬יהי ‪ V = Fn‬ו ‪ T : V → V‬הפועלת ע"י‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬ ‫‪a2‬‬
‫‪a1‬‬ ‫‪ .. ‬‬
‫‪   ‬‬
‫‪T  ...  =  . ‬‬
‫‪an ‬‬
‫‪an‬‬
‫‪0‬‬
‫המטריצה המייצגת של ‪ T‬ביחס לבסיס הסטנדרתי היא‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪1 0 ··· 0‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0 1‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .. ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0 0 · · · 1‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0 0‬‬ ‫‪0‬‬
‫הפולינום המינימאלי של ‪ T‬הוא ‪ .xn‬אכן זה פולינום שמאפס את ‪ T‬ולכן הפולינום המינימאלי‬
‫מחלק את ‪ xn‬כלומר הוא חזקה של ‪ .x‬בדיקה ישירה מראה שאף חזקה אחרת של ‪ x‬לא מאפסת‬
‫את ‪.T‬‬

‫ערכים ווקטורים עצמיים‬ ‫‪2‬‬

‫הגדרה יהי ‪ V‬מ"ו נ"ס מעל ‪ F‬ותהי ‪ T : V → V‬ט"ל‪ λ ∈ F .‬נקרא ערך עצמי של ‪ T‬אם קיים וקטור‬
‫‪ 0 6= v ∈ V‬כך ש‬
‫‪T v = λv‬‬
‫כל וקטור כנ"ל נקרא וקטור עצמי המתאים ל‪ .λ‬עבור ע"ע ‪ λ‬נסמן ב }‪ ,Vλ = {v ∈ V |T v = λv‬זהו‬
‫תמ"ו הנקרא המרחב העצמי המתאים לע"ע ‪ .λ‬מימדו נקרא הריבוי הגאומטרי של ‪.λ‬‬
‫‪ λ‬נקרא ע"ע של )‪ A ∈ Mn (F‬אם הוא ע"ע של ההעתקה‬
‫‪T : Fn → F n‬‬

‫‪v 7→ Av‬‬

‫טענה )‪+‬הגדרה( ‪ λ‬הוא ע"ע של ‪ A‬אמ"מ ‪ A − λ · I‬אינה הפיכה אמ"מ ‪.det (A − λI) = 0‬‬
‫הפולינום ]‪ χA (x) = det (A − xI) ∈ F [x‬נקרא הפולינום האופייני של ‪ A‬ולכל ע"ע ‪ λ‬של ‪ A‬החזקה‬
‫של )‪ (x − λ‬בפולינום האופייני נקראת הריבוי האלגברי של ‪.λ‬‬

‫‪2‬‬
 ‫הגדרה‬
‫‪ .1‬תהי ‪ T : V → V‬ט"ל של מ"ו נ"ס מעל ‪ T .F‬נקראת לכסינה אם קיים בסיס ל ‪ V‬המורכב מו"ע‬
‫של ‪.T‬‬
‫‪ .2‬תהי )‪ A .A ∈ Mn (F‬נקראת לכסינה אם קיימת מטריצה הפיכה ‪ P‬ומטריצה אלכסונית ‪ D‬כך‬
‫ש ‪.A = P DP −1‬‬

‫טענה יהי ‪ V‬מ"ו נ"ס מעל ‪ T : V → V ,F‬ויהי ‪ B‬בסיס ל ‪ .V‬אז ‪ T‬לכסינה אמ"מ ‪ [T ]B‬לכסינה‪.‬‬

‫מצאו את הע"ע וו"ע של המטריצה‬ ‫תרגיל‬

‫‬ ‫‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫=‪A‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬

‫פתרון הפולינום האופייני של ‪ A‬הוא‬

‫‬ ‫‬
‫‪1 − λ‬‬ ‫ ‪1‬‬
‫‬
‫ = )‪χA (λ) = det (A − λI‬‬ ‫)‪= (1 − λ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪1 − λ‬‬

‫ולכן ‪ λ = 1‬הוא פתרון יחיד של הפולינום האפייני ולכן זהו הע"ע היחיד של ‪ .A‬נמצא את הו"ע המתאימים‬
‫‬ ‫ ‬
‫‪0 1‬‬ ‫‪x1‬‬
‫⇒ ‪Av = 1 · v ⇒ (A − I) v = 0‬‬ ‫‪= 0 ⇒ x2 = 0‬‬
‫‪0 0‬‬ ‫‪x2‬‬

‫כלומר המרחב העצמי המתאים לע"ע ‪ 1‬הוא‬

‫ ‬
‫‪1‬‬
‫‪Sp‬‬
‫‪0‬‬

‫ולכן יש רק ו"ע בת"ל יחיד כלומר המטריצה אינה לכסינה‪.‬‬

‫מצאו את הע“ע עצמיים של‬ ‫תרגיל‬

‫‬ ‫‬
‫‪cos θ‬‬ ‫‪− sin θ‬‬
‫=‪A‬‬
‫‪sin θ‬‬ ‫‪cos θ‬‬

‫עבור זווית ‪ 0 ≤ θ ≤ 2π‬כלשהי מעל ‪ R‬ומעל ‪.C‬‬

‫הפולינום האפייני של ‪ A‬הוא‬ ‫פתרון‬

‫‬ ‫‬
‫‪cos θ − λ‬‬ ‫ ‪− sin θ‬‬
‫ = )‪χA (λ‬‬
‫‪2‬‬
‫= ‪= (cos θ − λ) + sin2 θ‬‬
‫‪sin θ‬‬ ‫‪cos θ − λ‬‬

‫‪= λ2 − 2 cos θλ + sin2 θ + cos2 θ = λ2 − 2 cos θλ + 1‬‬

‫‪3‬‬
 ‫והשורשים שלו הם‬
‫‪p‬‬
‫‪2 cos θ ±‬‬ ‫‪4 cos2 θ − 4 sin2 θ‬‬
‫= ‪λ1,2‬‬
‫‪2‬‬
‫אלא אם כן ‪ θ = πk‬עבור ‪ ,k ∈ Z‬לפולינום האופייני אין שורשים מעל ‪ .R‬מעל ‪ C‬תמיד יש פתרונות‬

‫‪λ1,2 = cos θ ± i sin θ = e±iθ‬‬

‫ולכן תמיד קיימים ‪ 2‬ערכים עצמיים מעל ‪) C‬אלא אם כן ‪ eiθ = e−iθ‬מה שקורה כאשר ‪ θ‬היא כפולה‬
‫שלמה של ‪.(π‬‬

‫‪π‬‬
‫= ‪ θ‬מצאו את ו“ע )מעל ‪ (C‬של ‪ A‬מהתרגיל הקודם‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫כאשר‬ ‫תרגיל‬

‫במקרה זה‬ ‫פתרון‬

‫‬ ‫‬
‫‪0‬‬ ‫‪−1‬‬
‫=‪A‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬

‫וה“ע הם ‪ .±i‬בגלל שיש ‪ 2‬ע“ע שונים‪ ,‬אנחנו מצפים לקבל ו“ע ‪ 1‬לכל ע“ע‪ .‬נמצא את הוקטור העצמי‬
‫המתאים ל ‪i‬‬
‫‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬
‫‪−i −1‬‬ ‫‪x1‬‬ ‫‪x1‬‬ ‫‪i‬‬
‫⇒ ‪(A − iI) v = 0‬‬ ‫⇒‪=0‬‬ ‫‪∈ Sp‬‬
‫‪1 −i‬‬ ‫‪x2‬‬ ‫‪x2‬‬ ‫‪1‬‬

‫והוקטור העצמי המתאים ל ‪−i‬‬

‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫ ‬
‫‪i −1‬‬ ‫‪x1‬‬ ‫‪x1‬‬ ‫‪−i‬‬
‫⇒ ‪(A + iI) v = 0‬‬ ‫⇒‪=0‬‬ ‫‪∈ Sp‬‬
‫‪1 i‬‬ ‫‪x2‬‬ ‫‪x2‬‬ ‫‪1‬‬

‫חשבו את‬ ‫תרגיל‬

‫‪‬‬ ‫‪10‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪0 1‬‬
‫‪ 0‬‬ ‫‪−1 3 ‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0 2‬‬

‫‪4‬‬
 ‫פתרון נמצא את הערכים העצמיים של המטריצה בבסיס )נקרא לה ‪ .(A‬מתקיים‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1 0 1‬‬
‫‪A =  0 −1 3 ‬‬
‫‪0 0 2‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1−λ‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪A − λI =  0‬‬ ‫‪−1 − λ‬‬ ‫‪3 ‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪2−λ‬‬
‫‬ ‫‬
‫‪ 1−λ‬‬ ‫‪0‬‬ ‫ ‪1‬‬
‫‬
‫‪|A − λI| =  0‬‬ ‫‪−1 − λ‬‬ ‫ ‪3‬‬
‫‪ 0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫ ‪2−λ‬‬
‫‬ ‫‬
‫‪ −1 − λ‬‬ ‫ ‪3‬‬
‫ )‪= (1 − λ‬‬ ‫‬
‫‪0‬‬ ‫ ‪2−λ‬‬
‫)‪= (1 − λ) (−1 − λ) (2 − λ‬‬
‫ולכן כדי לקבל ‪ |A − λI| = 0‬מתקיים ‪ λ = 1‬או ‪ λ = −1‬או ‪ .λ = 2‬נסמן את הערכים העצמיים‬
‫הללו כ‪ λ2 = −1 ,λ1 = 1-‬ו‪ .λ3 = 2-‬נמצא לכל אחד מהם וקטור עצמי‪ .‬ראשית עבור ‪:λ1‬‬
‫‪Av1‬‬ ‫=‬ ‫‪λ1 v 1‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪0 1‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪λ1 x‬‬
‫‪ 0‬‬ ‫‪−1 3   y ‬‬ ‫=‬ ‫‪ λ1 y ‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0 2‬‬ ‫‪z‬‬ ‫‪λ1 z‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪x+z‬‬ ‫‪x‬‬
‫‪ −y + 3z ‬‬ ‫=‬ ‫‪ y ‬‬
‫‪2z‬‬ ‫‪z‬‬
‫ולכן ‪) z = 0‬מהמשוואה הראשונה( ו‪) y = 0-‬מהמשוואה השנייה(‪ .‬הוקטור )‪ (1, 0, 0‬הנו וקטור עצמי‪,‬‬
‫לכן‪ .‬עתה עבור ‪:λ2‬‬
‫‪Av2‬‬ ‫=‬ ‫‪λ2 v 2‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪0 1‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪λ2 x‬‬
‫‪ 0‬‬ ‫‪−1 3   y ‬‬ ‫=‬ ‫‪ λ2 y ‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0 2‬‬ ‫‪z‬‬ ‫‪λ2 z‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪x+z‬‬ ‫‪−x‬‬
‫‪ −y + 3z ‬‬ ‫=‬ ‫‪ −y ‬‬
‫‪2z‬‬ ‫‪−z‬‬
‫ולכן ‪) z = 0‬מהמשוואה השלישית(‪ ,‬ו‪) x = 0-‬מהמשוואה הראשונה(‪ .‬הוקטור )‪ (0, 1, 0‬הנו וקטור‬
‫עצמי‪ ,‬לכן‪ .‬עתה עבור ‪:λ3‬‬
‫‪Av2‬‬ ‫=‬ ‫‪λ3 v 3‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪0 1‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪λ3 x‬‬
‫‪ 0‬‬ ‫‪−1 3   y ‬‬ ‫=‬ ‫‪ λ3 y ‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0 2‬‬ ‫‪z‬‬ ‫‪λ3 z‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪x+z‬‬ ‫‪2x‬‬
‫‪ −y + 3z ‬‬ ‫=‬ ‫‪ 2y ‬‬
‫‪2z‬‬ ‫‪2z‬‬

‫‪5‬‬
‫ולכן ‪) x = z‬מהמשוואה הראשונה( ו‪) y = z-‬מהמשוואה השנייה(‪ .‬הוקטור )‪ (1, 1, 1‬הנו וקטור עצמי‪,‬‬
‫לכן‪ .‬הוקטורים ‪ v1 , v2 , v3‬שמצאנו מהווים בבירור בסיס‪ .‬לכן‪ ,‬המטריצה‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1 0 1‬‬
‫‪P = 0 1 1 ‬‬
‫‪0 0 1‬‬
‫מלכסנת את ‪ ,A‬כלומר‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪0 0‬‬
‫‪P −1 AP =  0‬‬ ‫‪−1 0  = D‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0 2‬‬
‫נוודא זאת ע"י חישוב ישיר )אם יש זמן‪ ...‬אפשר להשאיר את זה לבית(‪ .‬לכן‪,‬‬
‫‪A = P DP −1‬‬
‫ומכאן‬
‫
‬
‫‪−1 10‬‬
‫‪A10 = P DP‬‬ ‫‪= P DP −1 P DP −1 · · · P DP −1 = P D10 P −1‬‬
‫נחשב את ‪:D10‬‬
‫)‪D10 = diag (1, 1, 1024‬‬
‫נחשב את ‪) P −1‬בבית!(‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪−1‬‬
‫‪P −1‬‬ ‫‪= 0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪−1 ‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬
‫ולכן‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1 0‬‬ ‫‪−1‬‬
‫‪A10‬‬ ‫=‬ ‫‪ 0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1  0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0  0 1‬‬ ‫‪−1 ‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1024‬‬ ‫‪0 0‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0 −1‬‬
‫=‬ ‫‪ 0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1  0‬‬ ‫‪1 −1 ‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0 1024‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1023‬‬
‫=‬ ‫‪ 0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1023 ‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1024‬‬

‫תרגיל נתונה המטריצה‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1 a‬‬
‫‪M3 (R) 3 A = 0‬‬ ‫‪2 a‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪−1 a‬‬
‫כאשר ‪ .a ∈ R‬מצאו את הערכים העצמיים של ‪ ,A‬וקבעו עבור אילו ערכי ‪ a‬המטריצה ‪ A‬לכסינה‪ .‬במקרים‬
‫שבהם ‪ A‬לכסינה‪ ,‬מצאו בסיס של וקטורים עצמיים ומטריצה ‪ P‬כך ש ‪ P −1 AP‬מטריצה אלכסונית‪.‬‬

‫‪6‬‬
 ‫פתרון‬
‫‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫‬
‫‪x − 1‬‬ ‫‪−1‬‬ ‫‪−a  x − 1‬‬ ‫‪x−2‬‬ ‫‪−a  x − 1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫ ‪0‬‬
‫‬
‫‪χA (x) =  0‬‬ ‫‪x−2‬‬ ‫‪−a  =  0‬‬ ‫‪x−2‬‬ ‫‪−a  =  0‬‬ ‫‪x−2‬‬ ‫)‪−a  = (x − 1) (x − 2) (x − a‬‬
‫‪ −1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪x − a  −1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪x − a  −1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪x − a‬‬

‫ראשית נניח ש ‪ a 6= 1, 2‬אז ל ‪ A‬יש שלושה ערכים עצמיים שונים‪ .‬כפי שראיתם בכיתה זה אומר ש‬
‫‪ A‬לכסינה )תזכורת‪ :‬וקטורים עצמיים השייכים לערכים עצמיים שונים הינם בת“ל‪ .‬לכן אם נבחר וקטור‬
‫עצמי אחד עבור כל ערך עצמי נקבל קבוצה בת“ל של שלושה וקטורים עצמיים‪ ,‬כלומר בסיס של ו“ע(‪.‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫‪0‬‬ ‫‪−1 −a‬‬ ‫‪1 0 1 − 2a‬‬ ‫‪ (1 − 2a) t ‬‬ ‫‪ 1 − 2a ‬‬
‫‪M1‬‬ ‫=‬ ‫‪N (I − A) = N 0‬‬ ‫‪−1 −a  = N 0 1‬‬ ‫‪a  =  −at  = Sp  −a ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1 1−a‬‬ ‫‪0 0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪  ‬‬
‫‪1 −1 −a‬‬ ‫‪1 −1 0‬‬ ‫‪ 1 ‬‬
‫‪M2‬‬ ‫=‬ ‫‪N (2I − A) = N  0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪−a  = N 0 0 1 = Sp 1‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪−1 1 2 − a‬‬ ‫‪0 0 0‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪a ‬‬
‫‪  a ‬‬
‫‪a − 1 −1 −a‬‬ ‫‪1 0 2−a‬‬ ‫‪ a−2 ‬‬
‫‪Ma‬‬ ‫=‬ ‫‪N (aI − A) = N  0‬‬ ‫‪a − 2 −a = N 0 1 2−a‬‬ ‫‪a ‬‬
‫‪= Sp  a−2‬‬‫‪a ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪−1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0 0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬

‫לכן בסיס של ו“ע נתון ע“י‬

‫‪‬‬ ‫‪    a ‬‬
‫‪ 1 − 2a‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪a−2 ‬‬
‫‪ −a  , 1 ,  a ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪a−2 ‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬

‫ואם נסמן‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1 − 2a‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪a‬‬
‫‪a−2‬‬
‫‪P =  −a‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪a ‬‬
‫‪a−2‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬

‫אז מתקיים‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫‪P −1 AP = ‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪‬‬
‫‪a‬‬

‫כעת נותר לבדוק את המקרים ‪ .a = 1, 2‬נטען כי במקרים אלו ‪ A‬אינה לכסינה‪ .‬נניח למשל ש ‪.a = 1‬‬
‫נשים לב ש ‪ M2 ,M1‬מרחבים ממימד ‪) 1‬נשים לב שפעולות הדירוג שעשינו כדי לחשב ‪ M1 , M2‬עדיין‬
‫תקפות כאשר ‪ .(a = 1‬לכן לא יתכן ש ‪) M1 ⊕ M2 = R3‬שיקולי מימד(‪ ,‬ולכן ‪ A‬לא לכסינה‪ .‬בדומה‬
‫עבור ‪.a = 2‬‬
‫‪Pn‬‬
‫= )‪ χA (x‬הפולינום האפייני של המטריצה ‪ ,A‬אז )‪ a0 = det (A‬ו = ‪an−1‬‬ ‫‪i=0‬‬ ‫טענה יהי ‪ai xi‬‬
‫‪n−1‬‬
‫)‪.(−1‬‬ ‫)‪trace (A‬‬

‫‪7‬‬
 ‫הוכחה עבור הדרמיננטה‬

‫)‪a0 = χA (0) = det (A − 0I) = det (A‬‬

‫עבור העקבה‪ ,‬אם מתבוננים באילו איברים מכפילים כדי לקבל מקדמים של ‪ xn−1‬מקבלים שצריך‬
‫איברים מהאלכסון ולכן מכפילים את כל האיברים על האלכסון‪ .‬המקדם של ‪ xn−1‬ב‬
‫‪Qn‬‬ ‫להכפיל ‪− 1‬‬
‫‪n‬‬
‫)‪ i=1 (aii − x‬הוא בדיוק‬
‫!‬
‫‪n−1‬‬
‫‪X‬‬‫‪n‬‬
‫‪n−1‬‬
‫)‪(−1‬‬ ‫)‪aii = (−1‬‬ ‫)‪trace (A‬‬
‫‪i=1‬‬

‫‪8‬‬