‫בס"ד‬

‫אמנציפציה בצרפת כנקודת מפנה בזהות ובתרבות היהודית‬

‫גיא‪-‬שלום אמיר‬
‫במשך מאות השנים שקדמו למהפכה הצרפתית‪ ,‬העם הצרפתי (כמו שאר אירופה) חולק לשלושה‬
‫מעמדות חברתיים‪ :‬האצולה‪ ,‬הכמורה והמעמד הנחות ביותר – פשוטי העם שנועדו לשרת את בני‬
‫המעמדות האחרים‪ .‬על כולם שלט המלך‪ . 1‬התמוטטות המבנה השלטוני הזה שעמד על תילו שנים‬
‫רבות על ידי שוויון הזכויות שניתן בצרפת‪ ,‬הוביל לשינויים חברתיים ותרבותיים משמעותיים‬
‫בחברה הצרפתית ומאוחר יותר באירופה כולה‪ ,‬וכחלק ממנה הוביל לשינויים מהפכניים בחברה‬
‫היהודית באופן מיוחד‪.2‬‬

‫במסגרת עבודה זו אבקש להציג את נקודת המפנה בזהות ובתרבות היהודית שראשיתה בשינוי‬
‫היחס של השלטונות כלפי היהודים בצרפת‪ ,‬ומתוך כך לשקף את השינויים שמתחוללים בחברה‬
‫היהודית במרכז ובמערב אירופה במאה ה‪.18-‬‬

‫הצהרת זכויות האדם והאזרח‬

‫היהודים ברחבי אירופה הופלו לרעה בכל הקשור לחיים החברתיים והכלכליים‪ .‬במדינות רבות‬
‫ועל פי חוק‪ ,‬היה אסור ליהודים ללמוד באוניברסיטאות‪ ,‬לגור במרכזי הערים‪ ,‬לעסוק במקצועות‬
‫חופשיים (רופא‪ ,‬רואה חשבון‪ ,‬עיתונאי ועוד) ובמקצועות ציבוריים (פקידים ציבוריים‪ ,‬קציני צבא‬
‫ועוד)‪.‬‬

‫בעקבות המהפכות ששינו לחלוטין את מבנה החברה‪ ,‬ב‪ 1789-‬מתפרסמת בצרפת "הצהרת זכויות‬
‫האדם והאזרח" והרעיון המרכזי שבה הוא שכל בני האדם שווים‪ .‬אולם בתוך הצהרה זו היהודים‬
‫לא היו כלולים‪ ,‬מכיוון שהיהודים שמרו על זהות לאומית – יהודית (לא צרפתית) עצמאית‪.‬‬

‫במסמך הרשמי שפורסם להמון (‪ 26‬באוגוסט ‪ )1789‬הובאו בין היתר הסעיפים הבאים‪:‬‬

‫" ‪ .1‬כל בני האדם נולדים ונשארים בני חורין ושווי זכויות; ההבדלים החברתיים אינם‬
‫יכולים להיות מיוסדים אלא על טובת הכלל בלבד‪.‬‬
‫‪ .2‬מטרתה של כל התאגדות פוליטית היא השמירה על זכויותיו הטבעיות והבלתי‬
‫מתבטלות של האדם‪ .‬זכויות אלה הן‪ :‬החירות‪ ,‬הקניין‪ ,‬הביטחון וההתנגדות לדיכוי‪.‬‬
‫‪ .3‬מקורה של כל ריבונות הוא לפי מהותו באומה‪ :‬שום גוף [חברתי] ושום יחיד אינם‬
‫יכולים להשתמש בסמכות שלטונית שאינה נובעת במפורש ממנה (מן האומה)‪.‬‬
‫[‪]...‬‬
‫‪ .6‬החוק הוא ביטוי של רצֹון הכלל‪ .‬כל האזרחים רשאים להשתתף ביצירתו‪ ,‬בעצמם‬
‫או באמצעות באי כוחם‪ .‬חוק אחד צריך להיות לכול‪ ,‬הן מבחינת הזכויות שהוא‬
‫מעניק הן מבחינת העונש שהוא מטיל‪ .‬כל האזרחים שווים לפני החוק‪ ,‬והם זכאים‬
‫במידה שווה להתקבל לכל המשרות בשירות הציבור‪ ,‬כמובן לפי יכולתם‬
‫וכישרונותיהם‪."]...[ .‬‬

‫‪ 1‬פרנסואה ל' גאנסהוף‪ ,‬פיאודליזם בתרגום אהרן אמיר‪ ,‬זמורה ביתן מוציאים לאור‪ ,‬תל אביב‪.1985 ,‬‬
‫‪ 2‬אביאלי‪-‬טביביאן קציעה‪ ,‬מסע אל העבר‪ :‬עולם מודרני נולד‪ ,‬המאה ה‪ ,19-‬מטח‪ :‬המרכז לטכנולוגיה יהודית‪ ,‬תשס"ג‬
‫(‪.)2003‬‬
 ‫בס"ד‬

‫במסמך זה אנו מוצאים התייחסות למעמדו של הפרט בתוך חברה מסודרת‪ ,‬המנהלת מערכות‬
‫פוליטיות‪ ,‬צבאיות וכלכליות‪ .‬סעיף ‪ 1‬פותח בקביעה שמהווה חידוש ביחס לנוהג הקודם – "כל בני‬
‫האדם נולדים ונשארים בני חורין ושווי זכויות"‪ .‬בסעיף ‪ 3‬אנו מוצאים את הרצון להתנער מהמצב‬
‫הקודם‪ ,‬מצב בו המלוכה טענה שהמקור לחוק הוא בזכות האלוהית של המלך‪ .‬וסעיף ‪ 6‬מתעד את‬
‫ראשיתה של הפיכת החברה לחברה גלובלית בה אדם יכול ללמוד‪ ,‬לעסוק ולהתמיין לכל משרה‬
‫שירצה – "‪...‬והם זכאים במידה שווה להתקבל לכל המשרות בשירות הציבור‪ ,‬כמובן לפי יכולתם‬
‫וכישרונותיהם"‪ .‬חשיבה חדשה זו של העם הצרפתי היא בעלת השפעה הישירה על ההקשר בו‬
‫חיים היהודים שבאותה תקופה‪.‬‬

‫הדיון בשאלת היהודים‬

‫כאמור‪ ,‬בתוך מסמך "הצהרת זכויות האדם והאזרח" היהודים לא היו כלולים‪ ,‬מפני שהם‬
‫התנהלו כגוף עצמאי בעל מוסדות חינוך ומסגרות עצמאיות‪ .3‬הדבר הזה עורר את הצורך לדון‬
‫בשאלת מעמדם‪ .‬בעת הדיון בשאלת היהודים ב‪ 23 -‬בדצמבר ‪ ,1789‬ובשם המהפכה – הגדיר הרוזן‬
‫דה קלרמון‪-‬טונר את המעמד הרצוי של היהודים בעיניו‪:‬‬

‫"לכל דת יש רק מבחן אחד לעבור‪ ,‬והוא המוסר‪ ...‬וכאן תוקפים אותי אויבי היהודים‪:‬‬
‫אלה‪ ,‬הם אומרים‪ ,‬אינם חברתיים‪ ...‬הם אינם יכולים להיקשר אלינו בנישואין או‬
‫בידידות‪ ,‬מזונותינו אסורים עליהם‪ ,‬שולחנותינו וכלינו אסורים‪ ,‬צבאנו לעולם לא‬
‫יכיל יהודים שיגנו על המולדת‪ ...‬האשמות אלה מטעות‪ ...‬תנו להם אדמה וארץ‪ ,‬והם‬
‫לא ילוו עוד כספים‪ .‬ואשר לאי‪-‬חברותיותם‪ ,‬אתם מגזימים‪ ...‬אין ספק שמוזרויותיהם‬
‫הדתיות יעלמו מתוך הכרת הפילוסופיה החדשה או התחושה של חופש ושחרור‪,‬‬
‫ואם לאו‪ ,‬אין אלה עבירות שהחוק צריך להתייחס אליהן‪ .‬אבל‪ ,‬הם אומרים לי‪,‬‬
‫ליהודים חוקים ושופטים משלהם‪ .‬לכך אני עונה‪ ,‬זו אשמתכם ואין להתיר זאת‪ .‬עלינו‬
‫לשלול הכל מהיהודים כאומה ולתת להם הכל כיחידים‪ .‬עלינו לבטל את ההכרה‬
‫בשופטיהם; צריך שיוכפפו רק לשופטינו שלנו‪ .‬עלינו לסרב להעניק תוקף‬
‫לחוקים‪-‬לכאורה של מוסדות הדת היהודית; אסור להרשות להם להקים בתוך‬
‫המדינה גוף פוליטי או מעמד‪ .‬עליהם להיות אזרחים כיחידים‪ .‬אבל‪ ,‬יגידו לי חלקכם‪,‬‬
‫הם אינם רוצים להיות אזרחים! אם כן‪ ,‬שיאמרו זאת‪ ,‬ונגרש אותם‪ .‬נתעב הדבר‪,‬‬
‫שבתוך מדינה יהיה גוף של לא‪-‬אזרחים‪ ,‬או אומה בתוך אומה"‪.‬‬

‫נראה כי תוכן הדברים של דה קלמרון מעיד על מספר נקודות בעלות השפעה ישירה על החברה‬
‫היהודית‪ .‬ראשית‪ ,‬עצם היחס החיובי שלו אל הציבור היהודי בצרפת כמי ש'נבדל' מהציבור הכללי‬
‫שלא מטעמים מהותיים‪ ,‬מהווה נקודת חידוש‪ .‬הוא מעיד כי הדברים שלו אינם עוברים בשתיקה‬
‫ובקלות‪" ,‬וכאן תוקפים אותי אויבי היהודים‪ :‬אלה‪ ,‬הם אומרים‪ ,‬אינם חברתיים‪ ."...‬לשיטתו‪,‬‬
‫אם רוצים שהציבור היהודי 'יישא בעול' או שיהיה חלק פעיל בחברה – תנו להם אדמה וארץ‪ ,‬והם‬
‫לא ילוו עוד כספים"‪ .‬קרי‪ ,‬העניקו שוויון זכויות ליהודים ושונותם תצטמצם‪.‬‬

‫יחד עם זאת‪ ,‬בתוכן דבריו מוצאים אנו מעין 'חזיון' של השינויים הגדולים שיתחוללו בצרפת‪,‬‬
‫במרכז אירופה ולבסוף באירופה כולה‪ .‬לצד התמיכה ביהודים‪ ,‬הרוזן מבקש לטשטש את מעמדם‬
‫הלאומי‪" ,‬עלינו לשלול הכל מהיהודים כאומה ולתת להם הכל כיחידים"‪.‬‬
‫‪ 3‬יהודה הרטמן‪ ,‬פטריוטים ללא מולדת‪ ,‬למדא ‪ -‬האוניברסיטה הפתוחה‪ ,‬פברואר ‪.2020‬‬
 ‫בס"ד‬

‫נקודת המפנה ‪" -‬חוק שוויון היהודים הכללי"‬

‫שנתיים לאחר החלת האמנציפציה בקרב אזרחי צרפת‪ ,‬בשנת ‪ 1791‬התנהל דיון‪-‬אסיפה אודות‬
‫מעמד היהודים ביחסם לכלל הציבור‪ .‬אדריאן‪-‬ז'אן‪-‬פרנסואה דופורט ( ‪ ,)1759-98‬סגן של הקהילה‬
‫היהודית‪ ,‬ייצג את עמדת היהודים התומכים במתן שוויון זכויות‪ ,‬וזה היה תוכן דבריו בעת הדיון‪:‬‬

‫"דופורט‪ :‬יש לי הערה אחת קצרה מאוד להעיר לאסיפה‪ ,‬שנראית כבעלת חשיבות‬
‫עליונה ואשר דורשת את כל תשומת הלב שלה‪ .‬הסדרתם בחוקה‪ ,‬את התכונות‬
‫הנחשבות הכרחיות כדי להפוך לאזרח צרפתי‪ ,‬ואזרח פעיל‪ :‬זה הספיק‪ ,‬אני מאמין‪,‬‬
‫כדי להסדיר את כל השאלות האקראיות שהיו יכולות לעלות באסיפה ביחס‬
‫למקצועות מסוימים‪ ,‬בשביל אנשים מסוימים‪ .‬אבל יש גזירת דחייה שכנראה פוגעת‬
‫בזכויות הכלליות האלה‪ :‬אני מדבר על היהודים‪ .‬כדי להכריע בשאלה הנוגעת להם‪ ,‬די‬
‫לבטל את גזירת הדחייה שגזרתם‪ .‬לפיכך‪ ,‬אילולא גזרת צו דחייה בשאלת היהודים‪,‬‬
‫לא היה צורך לעשות דבר‪ ,‬אני מבקש אפוא לבטל את גזירת הדחייה ולהכריז ביחס‬
‫ליהודים שהם יוכלו להפוך לאזרחים פעילים‪ ,‬כמו כל עמי העולם‪ ,‬תוך מילוי התנאים‬
‫שנקבעו בחוקה‪."...‬‬

‫דופורט לא מוכן לקבל את העובדה שהיהודים מוחרגים מאווירת האביב הצרפתי הכללי‪ .‬לטענתו‪,‬‬
‫לא ייתכן שאוכלוסיות המיעוט בחברה הצרפתית‪ ,‬כמו טורקים‪ ,‬מוסלמים‪ ,‬סינים ועוד‪ ,‬יזכו‬
‫לשוויון זכויות בעוד היהודים יידחקו לפינה‪ .‬על כן הוא מבקש "לבטל את גזירת הדחייה ולהכריז‬
‫ביחס ליהודים שהם יוכלו להפוך לאזרחים פעילים‪ ,‬כמו כל עמי העולם‪ ,‬תוך מילוי התנאים‬
‫שנקבעו בחוקה‪."...‬‬

‫דבריו של דופורט עושים רושם על השומעים‪ ,‬ובאותה שנה ( ‪ 27‬בספטמבר ‪ )1791‬מעמדם של‬
‫היהודים מוגדר מחדש בצו של האסיפה הלאומית‪:‬‬

‫"האספה הלאומית‪ ,‬בהתחשב בכך שהתנאים הדרושים כדי להיות אזרח צרפתי‬
‫ולהיות אזרח פעיל קבועים בחוקה‪ ,‬וכי כל אדם העומד בתנאים האמורים‪ ,‬אשר‬
‫נשבע את השבועה האזרחית‪ ,‬ומתחייב למלא את כל החובות החוקה כופה‪ ,‬יש לה‬
‫את הזכות לכל היתרונות שהחוקה מבטיחה;‬
‫מבטל את כל הדחיות‪ ,‬ההסתייגויות והחריגים שהוכנסו לגזירות הקודמות ביחס‬
‫לאנשים יהודים אשר יישבעו את השבועה האזרחית שתיחשב כוויתור על כל‬
‫הפריבילגיות והחריגים שהוכנסו קודם לכן לטובתם"‪.‬‬

‫היהודים אומנם לא נתבקשו בפירוש לוותר אלא על מעמדם האזרחי‪ ,‬על ארגונם כמדינה בתוך‬
‫המדינה‪ .‬אך כבר רצה נאפוליאון לכפות עליהם נשואי‪-‬תערובת עם הנוצרים אשר סביבותיהם‬
‫ונטישת כל תקווה משיחית‪ ,‬ורבני "הסנהדרין הגדולה" שבפריז ( ‪ )1807‬התחמקו רק בקושי‬
‫מתביעות הקיסר‪ ,‬בהחליטם לאמור‪:‬‬

‫"הנישואין בין יהודים לנוצרים‪ ,‬שנתקיימו לפי החוק האזרחי של המדינה‪ ,‬הם‬
‫מחייבים וכשרים מבחינה אזרחית‪ ,‬ואף על פי שאי אפשר לקדש אותם בחופה‬
‫וקידושין‪ ,‬לא יוטל כל חרם בגללם"‪.‬‬
 ‫בס"ד‬

‫ובכל אופן‪ ,‬הנקודה הזו היא נקודת מפנה מרכזית מאוד בזהות ובתרבות היהודית‪ ,‬מפני שבנקודת‬
‫הזמן הזו משתנה היחס של השלטון הזר אל היהודים וכמעט מכריח את היהודים לצאת‬
‫מהגטאות ומהשכונות המבודלות בהן הוא חי‪ ,‬החוצה אל האוויר הצרפתי האירופאי‪ .‬בנקודת‬
‫הזמן בה היהודים נפתחים ו'משתחררים' על‪-‬פי חוק אל 'העולם הגדול'‪ ,‬האדם היהודי נדרש‬
‫לשאלות המהותיות‪ :‬כיצד הוא מזהה את עצמו? – כצרפתי או כיהודי? האם עובדת היותי צרפתי‬
‫מצמצמת את היותי יהודי? האם יש עוד טעם להחזיק במסורת היהודית העתיקה אל מול העולם‬
‫הנאור שנפתח מולי ואף מחבק אותי (לפחות לעת עתה)? ובמילים אחרות‪ ,‬העולם היהודי יכול‬
‫להתחיל לתהות אודות המבנים הסדורים הקבועים לו מזה דורות‪.4‬‬

‫תמורות בעולם היהודי‬

‫לאחר ששערי צרפת נפתחים בפני העולם היהודי‪ ,‬לא קל לשער את התגובה שהדברים מעוררים‬
‫תגובות שונות‪ ,‬יש השמחים מהמרחבים החדשים שנפתחים בפניהם‪ ,‬ויש החושש מאובדן הדרך‬
‫של הזהות היהודית שעלול להיגרם‪.‬‬

‫ואכן‪ ,‬תחומי השינוי נגעו במרחבים שונים‪:5‬‬

‫‪ .1‬בתחום הלימודי – עד תקופה זו נאסר על היהודים ללמוד לימודים באוניברסיטאות‪ .‬ממתן‬

‫שוויון הזכויות יכלו יהודים ללמוד כל מקצוע שרצו בכל מקום שרצו‪ ,‬והחלו לרכוש השכלה‬
‫כללית‪.‬‬

‫‪ .2‬בתחום הכלכלי – עד תקופה זו נאסר על היהודים לעבוד במקצועות רבים והותרה ההתעסקות‬
‫רק במלאכות פשוטות ובזויות (כמו הלוואה בריבית)‪ .‬ממתן שוויון הזכויות יכלו היהודים לעבוד‬
‫בכל תחום שרצו‪.‬‬

‫‪ .3‬מקומות מגורים – בימי הביניים היהודים לרוב רוכזו באזורים ספציפיים‪ ,‬והוטלו מגבלות על‬
‫מגורים‪ .‬ממתן האמנציפציה‪ ,‬היהודים יכלו להתגורר בכל מקום שרצו‪.‬‬

‫‪ .4‬התבוללות וחילון – בעקבות מתן האמנציפציה היו יהודים שהחלו להתערב (להשתלב) בתוך‬
‫החברה הכללית (הנוכרית)‪ ,‬דבר שהוביל במקרים מסוימים לחילון‪ .‬ההתבוללות באה לידי ביטוי‬
‫במגוון דרכים (לבוש‪ ,‬שפה‪ ,‬מנהגים)‪.‬‬

‫‪ .5‬צמיחת זרמים חדשים – בעקבות כישלון ההשתלבות ותופעות החילון וההתבוללות‪ ,‬צמחו‬
‫זרמים חדשים בתוך היהדות שביקשו לתת מענה לבעיות אלה (רפורמים‪ ,‬אורתודוכסים‪,‬‬
‫נאו‪-‬אורתודוכסים ועוד)‪.‬‬

‫עדויות מהשטח למצב החדש‬

‫כאמור‪ ,‬תהליך האמנציפציה שראשיתו בצרפת‪ ,‬התפשט במהלך המאות ה‪ 18-19-‬למדינות נוספות‬
‫באירופה‪ .‬תהליך האמנציפציה של יהודי מערב אירופה ומרכזה הושלם כאשר קיבלו גם יהודי‬
‫שוויץ אמנציפציה‪ ,‬בשנת ‪ . 1874‬המתנגדים לאמנציפציה חששו מאוד מהממשק הרחב שייווצר בין‬
‫היהודים לבין החברה הגויית‪ ,‬עד שהביטוי "חדש אסור מן התורה" שטבע החת"ם סופר כנגד‬
‫שינויים המתחוללים בחברה כתוצאה תנועות תרבותיות שונות – שוויון הזכויות‪ ,‬תנועת‬

‫‪ 4‬זאב סולטנוביץ‪ ,‬בינה לעיתים ‪ -‬חלק שלישי‪ ,‬הוצאת מכון הר‪-‬ברכה‪ ,‬תשפ"ג‪.‬‬
‫‪ 5‬מתוך שמואל פיינר‪ ,‬זהר שביט‪ ,‬נטלי ניימרק־גולדברג‪ ,‬טל קוגמן‪ ,‬הספרייה של תנועת ההשכלה‪ ,‬הוצאת עם‪-‬עובד‪,‬‬
‫תשע"ה‪.‬‬
 ‫בס"ד‬

‫ההשכלה‪ ,‬זרמים חדשים בתוך היהדות‪ ,‬ביטאו יפה את המפנה שמתחולל בחיי היהודים‬
‫באירופה‪.6‬‬

‫למרבה הפלא‪ ,‬רבני צרפת ברובם קיבלו בזרועות פתוחות את משב הרוח המרענן שעתיד לנשוב‬
‫עליהם‪ .‬הרב שלמה זאב קליין‪ ,‬אב בית דין דקהילת קולמאר וגליל הריין העליון ‪ -‬המנהיג התקיף‬
‫של היהדות החרדית בצרפת ‪ -‬תיאר ב"איגרת רועים"‪ ,‬ששלח לצאת מרעיתו לקראת חג הפסח‬
‫תרכ"ב עד כמה על החברה היהודית בצרפת להודות לשלטונות המקומיים‪:‬‬

‫"הבו כבוד לצרפת‪ ,‬הבו תהילה לצרפת‪ ,‬יברך ה' את צרפת ואת מי שבידו הפקידה את‬
‫גורלה (הקיסר נאפוליאון השלישי); הודות לו‪ ,‬הודות לה‪ ,‬לא יהיה עוד אדם‪ ,‬שיזלזל‬
‫בישראל‪ ,‬יונהו ויענהו בלי שייתן את הדין‪ :‬לא ייקרא ישראל עוד עם ארור; כי נותקו‬
‫כבלי שעבודו‪ .‬ישראל בן חורין‪ ,‬בתוך עמים בני חורין‪."...‬‬

‫בכל כתביו של הרב קליין‪ ,‬שהיה מגדולי הרבנים בחברה החרדית הצרפתית באותן שנים‪ ,‬ואף‬
‫נחשב לבעל דעות דתיות קיצוניות‪ ,‬מוצאים אנו את הנימה הזו‪ .‬נראה כי הרבנים בצרפת‪ ,‬שהיו‬
‫הראשונים להנהיג קהילה דתית על רקע אירועים אלה‪ ,‬האמינו שהאמנציפציה המדינית היא לא‬
‫אחרת מאשר "תור הזהב" עבור היהודים היושבים בה‪ .‬מעין 'אתחלתא דגאולה'‪ .‬רבני מזרח‬
‫אירופה אליהם שוויון הזכויות הגיע מאוחר יותר‪ ,‬כבר הגיבו באופן הרבה יותר חשדני וספקן לגבי‬
‫התהליכים‪.‬‬

‫על רקע זה לא קשה להבין את תחושת האכזבה של הרב צבי הירש הורוויץ‪ ,‬רבה של פרנקפורט‪,‬‬
‫כפי שבאה לידי ביטוי במשפטי הסיום של דרשתו בחורף שנת ‪:1810‬‬

‫"ובכן רבותי‪ ,‬מה מאוד ראוי להתאונן ולקונן בזכרנו הימים הראשונים אשר היתה‬
‫העיר הזאת מלאה חכמים וסופרים וגם בחצות הלילה היה נשמע קול לימוד התורה‬
‫בתוך רחוב היהודים מכל בית ובית‪ .‬ובעוונותינו הרבים איך השליך משמים ארץ‬
‫תפארת ישראל כבוד התורה הקדושה שניתנה על הר סיני ‪ ...‬כבוד התורה מתמעט‬
‫מיום ליום וממש התורה מונחת בקרן זוית אין דורש ואין מבקש איש הישר בעיניו‬
‫יעשה‪ .‬וכמה בני אדם נמצאים שאומרים בדבר לעג וקלס על עול ריבוי תורה‬
‫ומצוות‪. 7"...‬‬

‫בשולי הדברים אבקש להעיר‪ ,‬שגם אם תהליך האמנציפציה לצד תנועות הנאורות וההשכלה‬
‫הוביל לקריסה רוחנית של יהדות התפוצות ואף לא העביר את האנטישמיות מן העולם‪ ,‬כפי‬
‫שסברו חלק מן התמוכים בה‪ ,‬הוא תרם ליהודים ואף 'שדרג' אותם במספר אופנים‪:‬‬

‫א‪ .‬יהדות נאורה – יהדות שדי קפאה על שמריה והייתה יבשה‪ ,‬עברה תהליך טבעי של התחדשות‬
‫והתרעננות מבחינת סגנון ותוכן‪.‬‬

‫ב‪ .‬אמצעי התגוננות – ליהודים יש יכולת להגיב לטענות והשמצות‪ ,‬בין אם דרך כתבי עת‪,‬‬
‫עיתונים‪ ,‬תחנות רדיו או אמצעים ציבוריים אחרים‪.‬‬

‫ג‪ .‬לידת הציונות – המחשבה שכל האנטישמיות נובעת מכך שאיננו זוכים לשוויון זכויות התנפצה‬
‫בפני אנשים רבים‪ .‬הם הבינו שאין ליהודים מקום מפלט אחר אלא בארץ האבות‪ .‬ארץ ישראל‪.‬‬

‫‪ 6‬משה קטן‪ ,‬אנטישמיות ואמנציפציה‪ ,‬מחניים‪ ,‬גיליון ע"ו‪.1993 ,‬‬

‫‪ 7‬יעקב כץ‪ ,‬היציאה מן הגטו‪ ,‬הוצאת עם עובד‪ ,1986 ,‬עמ' ‪.67‬‬