‫האוניברסיטה‬

‫הפתוחה‬
‫ד' באלול תשפ"ג‬
‫‪21‬‬
‫מס' שאלון ‪065 -‬‬
‫באוגוסט ‪2023‬‬
‫סמסטר ‪2023‬ב‬
‫‪73‬‬ ‫מס' מועד‬ ‫‪10292 7‬‬

‫שאלון בחינת גמר‬

‫‪ - 10292‬מבוא לפואטיקה של ספרות ילדים‬
‫שעות‬ ‫משך בחינה‪3 :‬‬
‫בשאלון זה ‪ 5‬עמודים‬
‫מבנה הבחינה‪:‬‬
‫מבנה הבחינה‪:‬‬
‫בבחינה שלפניכם‪.‬ן שני חלקים‪.‬‬

‫חלק א‪ :‬עליכם‪.‬ן לענות על שתיים מתוך שלוש שאלות‪.‬‬

‫‪ 35‬נקודות לכל שאלה; ‪ 70‬נקודות לחלק זה‪.‬‬

‫חלק ב‪ :‬עליכם‪.‬ן לענות על שאלה ‪.4‬‬

‫‪ 30‬נקודות לחלק זה‪.‬‬

‫יש לבחור בגופן סטנדרטי )‪(David, Arial, Aharoni‬‬

‫בגודל ‪ 12-11‬ולשמור על רווח ‪ 1.5‬בין השורות‬

‫בהצלחה !!!‬

‫‪-1-‬‬
‫~‪{S101063263P‬‬
 ‫חלק א (‪ 70‬נקודות)‬
‫בחלק זה יש לענות על שתיים מתוך השאלות ‪.3-1‬‬
‫‪ 35‬נקודות לכל שאלה; ‪ 70‬נקודות לחלק זה‪.‬‬
‫אורך התשובה על השאלה לא יעלה על שני עמודים (‪ 700-600‬מילים)‪.‬‬

‫שאלה ‪1‬‬
‫(‪ 10‬נק') א‪ .‬הסבירו מדוע מבוגרים נוטים לבקר בחריפות את סדרת הספרים "קפטן תחתונים"‬
‫מאת דאב פילקי‪.‬‬
‫(‪ 15‬נק') ב‪ .‬האם נכון יהיה לומר שבספרי "קפטן תחתונים" יש התעלמות מהאילוצים הנכפים‬
‫על הטקסטים הספרותיים לילדים?‬
‫(‪ 10‬נק') ג‪ .‬הביעו עמדה אישית לגבי הספרים‪ :‬האם לדעתכם‪.‬ן יש לאפשר לילדים לקרוא את‬
‫הספרים הללו? נמקו היטב את תשובתכם‪.‬ן‪.‬‬

‫שאלה ‪2‬‬
‫(‪ 15‬נק') א‪ .‬לגרסה של שארל פרו למעשייה "כיפה אדומה" הרבה מן המשותף עם ספרו של‬
‫לואיס קרול הרפתקאות אליס בארץ הפלאות‪ .‬ציינו לפחות שלוש נקודות דמיון בין‬
‫שתי היצירות‪.‬‬
‫(‪ 10‬נק') ב‪ .‬עמדו על ההבדל בין שתי היצירות מבחינת תפיסתה של כל אחת מהן את קהל היעד‬
‫שלה‪.‬‬
‫(‪ 10‬נק') ג‪ .‬האם הטקסטים הללו מתאימים לילדים בני זמננו? נמקו תשובתכם‪.‬ן‪.‬‬

‫שאלה ‪3‬‬
‫בנספח למבחן תמצאו את סיפורו של אופיר עז "שמחתי לא להכיר אותך"‪ .‬קראו את הסיפור‪.‬‬

‫(‪ 25‬נק') א‪ .‬הביאו לפחות שלושה נימוקים העשויים לתמוך בעמדה כי מדובר בסיפור לילדים‬
‫(עד גיל ‪ )7‬ושלושה נימוקים לכך שמדובר בסיפור למבוגרים‪.‬‬
‫(‪ 10‬נק') ב‪ .‬האם לדעתכם‪.‬ן מדובר בטקסט המיועד לילדים (עד גיל ‪ )7‬ו‪/‬או למבוגרים? נמקו‬
‫היטב את התשובה‪.‬‬

‫המשך הבחינה בעמוד הבא‬

‫‪2‬‬
 ‫חלק ב (‪ 30‬נקודות)‬
‫בחלק זה יש לענות על חמישה מתוך שבעת הסעיפים שבשאלה ‪.4‬‬
‫‪ 6‬נקודות לכל סעיף; ‪ 30‬נקודות לחלק זה‪.‬‬

‫שאלה ‪4‬‬
‫לפניכם‪.‬ן טענות המתייחסות לחומר שנלמד בקורס‪ .‬ציינו "נכון" או "לא נכון" לגבי כל אחת מהן‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬נמקו בקצרה (עד חמש שורות) את תשובתכן‪.‬ם‪ .‬אם מצאתן‪/‬ם את הטענה כנכונה או כלא‬
‫נכונה באופן חלקי‪ ,‬ציינו זאת והסבירו את דעתכם‪.‬ן‪ .‬בהסבר אין לחזור על הטענה‪ ,‬אלא לנמק את‬
‫תשובתכן‪.‬ם‪.‬‬
‫לתשומת לבכם‪.‬ן‪ :‬אין להתייחס ליותר מחמש טענות‪.‬‬

‫א‪ .‬התפיסה התרבותית של הילד משפיעה רק לפעמים על הטקסטים הנכתבים לילדים‪.‬‬

‫ב‪ .‬שירה של מרים ילן‪-‬שטקליס "הסבון בכה מאוד" מנסה לחנך ילדים על ידי איומים והפחדה‪.‬‬
‫ג‪ .‬על פי התיזה של אריאס‪ ,‬מושג הילד נוצר בעקבות היווצרותה של הגישה המחנכת‪.‬‬
‫ד‪ .‬הרפתקאות אליס בארץ הפלאות מאת לואיס קרול הוא טקסט חוצה גיל‪.‬‬
‫ה‪ .‬אריאס מוצא במילים אחדות בשפות אירופיות בנות ימינו עדות להיעדר מושג הילד בימי‬
‫הביניים‪.‬‬
‫ו‪ .‬מאחר שהילדים של היום מתוחכמים‪ ,‬אין בימינו עוד גישה משועשעת כלפי ילדים‪.‬‬
‫ז‪ .‬ספרה של ג'ודי טל‪-‬קופלמן המגרה השלישית של סבא אינו מסתיר מפני הקוראים עובדות על‬
‫השואה‪.‬‬

‫בהצלחה!‬

‫‪3‬‬
 ‫נספח‬
‫שמחתי לא להכיר אותך‪ /‬אופיר עז‬

‫לפעמים נכנסים אלינו הביתה אנשים זרים‪ ,‬חברים שלכם‪ ,‬הורים בעצמם‪ .‬אין לי בעיה עם זה‪,‬‬
‫שיבואו‪ ,‬זכותכם להזמין אותם אלינו הביתה‪ .‬אבל אם הם באים שיבואו אליכם‪ ,‬למה הם באים‬
‫אלי? מה אני קשור? הם נכנסים בדלת‪ ,‬שלום‪-‬שלום‪ ,‬חיבוק‪-‬נשיקה‪ ,‬חיבוק‪-‬נשיקה‪ ,‬ומיד נטפלים‬
‫אלי‪ .‬האישה מתכופפת‪ ,‬דוחפת את הפנים הצבועות שלה מול הפנים שלי‪ ,‬מחייכת כמו ליצן עם פה‬
‫ענק‪ ,‬מלטפת לי את הלחי‪ ,‬מתפעלת‪" :‬כמה גדלת!"‬
‫גדלתי? מה פתאום גדלתי? ככה אני‪ .‬זה הגודל שלי‪ .‬חוץ מזה מה אני אמור לענות על זה? להתפעל‬
‫ממנה‪ ,‬כמה שהיא הזדקנה?‬
‫ואז היא אומרת‪" :‬אני זוכרת אותך עוד שהיית כזה קטן‪ ".‬ומסמנת בכפות הידיים שלה גודל של‬
‫טאבלט‪.‬‬
‫יופי שאת זוכרת כי אני לא זוכר‪ .‬לא זוכר את עצמי כשהייתי "ככה" ולא זוכר גם אותך‪ .‬בחיים‬
‫שלי לא ראיתי אותך‪ .‬באת להורים שלי? לכי אליהם‪ ,‬מה את רוצה ממני? אני פה באמצע‪ ,‬עם‬
‫הטרקטור שלי‪ ,‬את מפריעה‪.‬‬
‫כשהיא מתייאשת היא קמה וחוזרת אל ההורים שלי‪ ,‬אבל אז מגיע בעלה ואני צריך להתמודד גם‬
‫איתו‪ .‬מזל שעם הבעל זה יותר קל‪ ,‬כי מדובר ביצור עם פונקציה אחת‪ .‬הוא מתקרב אלי ונובח‪:‬‬
‫"גבר! גבר! תן כיף גבר!"‬
‫אז אני נותן לו כיף חזק‪ ,‬כבר יודע שהוא יתפוס את היד שלו כאילו היא כואבת לו נורא‪ .‬הם לא‬
‫טיפוסים כל כך חכמים‪ ,‬הבעלים‪ ,‬אפשר להיפטר מהם אחרי שני כיפים‪ .‬לזרוק להם בננה ולא‬
‫לראות אותם יותר‪.‬‬
‫רק אחרי שהם עוזבים אותי והולכים לשבת עם ההורים שלי על קפה ופוליטיקה‪ ,‬אני חוזר בשקט‬
‫לכף של הטרקטור שלי‪ ,‬מנסה לייצב עליו חלק אדום של לגו‪.‬‬
‫אבל לא תמיד זה נגמר כל כך בקלות‪ ,‬יש את המקרים הקשים; המקרים שבהם הם מביאים‬
‫איתם את הילד שלהם‪.‬‬
‫אז הם כמובן מצמידים לי אותו‪ .‬למה הם מצמידים לי אותו? כי אנחנו נהנים לשחק ביחד? לא‪.‬‬
‫הם מצמידים לי את הילד שלהם כדי שאעשה לו בייביסיטר‪ .‬הוא לא מעניין אותי – הילד שלהם –‬
‫בדרך כלל הוא יותר קטן ממני‪ ,‬בוהה בי עם פרצוף הנזלת שלו‪ ,‬וישר אני מבין שיהיו צרות‪ ,‬כי אני‬
‫לא מתכוון לסבול אותו יותר מידי‪.‬‬
‫"תשחקו יחד‪ ".‬אמא מנסה להלהיב אותי‪.‬‬
‫"תראה‪ ,‬יש לו טרקטור!" אומר האבא של הילד‪.‬‬
‫לא מעניין אותם אם אנחנו רוצים לשחק יחד או לא‪ .‬בשביל המבוגרים‪ ,‬אם אנחנו בערך באותו‬
‫גיל‪ ,‬פלוס מינוס שנתיים‪ ,‬זה אומר שאנחנו כבר חברים‪.‬‬
‫בחיי‪ ,‬הייתי רוצה להחזיר להם; להצמיד להם מישהו‪ ,‬מישהו בגיל שלהם‪ ,‬שהם לא מכירים‪ ,‬נגיד‬
‫את אב הבית אצלנו בגנים‪ .‬גם הוא אבא‪ ,‬הוא האבא של הגן‪ .‬הייתי מביא אותו אלינו הביתה‬

‫‪4‬‬
‫ואומר‪" :‬תכירו‪ ,‬זה אב הבית‪ ,‬מעכשיו אתם חברים‪ .‬תראו‪ ,‬יש לו צרור עם המון מפתחות! תשחקו‬
‫יחד!" ככה הייתי אומר להם‪.‬‬
‫אבל העולם לא עובד ככה‪ ,‬בעולם שלנו המבוגרים משגעים את הילדים‪ ,‬לא להיפך‪.‬‬
‫כשהם רואים שזה לא יבוא להם בקלות אמא מחריפה את המאמצים‪" :‬זה לא יפה!" ככה היא‬
‫גוערת בי‪" ,‬תחלוק איתו‪ ,‬תשחקו יחד בטרקטור‪".‬‬
‫היא לא מבינה שאת הטרקטור אי אפשר לחלוק‪ .‬זה לא עובד ככה‪ .‬זה כמו שאני אגיד להם לחלוק‬
‫משהו עם אב הבית‪ ,‬נגיד את תיק ההשקעות הזה שהם כל הזמן מדברים עליו‪ .‬יש לי הרגשה שהם‬
‫לא יסכימו‪.‬‬
‫כשלא הולך להם הם מתעלמים מאיתנו ומקווים שיהיה בסדר‪ ,‬מתיישבים על הכיסאות הגבוהים‬
‫שלהם ליד השולחן הגבוה שלהם ושותים קפה‪.‬‬
‫הילד שלהם מסתכל עלי‪ .‬אני עושה לו פרצוף של "שמחתי לא להכיר אותך"‪ ,‬מסתובב ממנו‬
‫ומוסיף עוד חלק ירוק של לגו על הכף‪ .‬ואז הילד‪-‬נזלת הזה מתחיל לבכות‪ .‬הוא מתחיל לבכות‬
‫וההורים שלו מאוד מאוכזבים‪ .‬למה הם מאוכזבים? כי הילד שלהם בוכה? מה פתאום? הם‬
‫מאוכזבים כי הם צריכים לקום עכשיו ולטפל בו! הם צריכים לקום ולטפל בו כי אני לא מוכן‬
‫לעשות את זה במקומם‪.‬‬
‫הם מגיעים ומנסים להרגיע אותו‪ .‬אני מנסה להתרכז בטרקטור אבל הכף שלו נשמטת מטה ושני‬
‫החלקים של הלגו נופלים על הרצפה‪ .‬עכשיו גם אני מתחיל לצרוח מעצבים‪ .‬הילד שומע אותי‬
‫וצורח עוד יותר חזק‪ .‬אמא באה‪ ,‬מחבקת אותי‪ ,‬אבל אני לא מסכים להירגע‪ ,‬שתדע שזה לא סתם‬
‫בכי‪ ,‬שהם הרסו לי את כל אחר הצהריים עם החברים שלהם ועם ילד‪-‬נזלת‪.‬‬
‫ואז מגיע הפתרון האולטימטיבי‪ :‬טלוויזיה‪ .‬כשלהורים אין כוח להתמודד איתנו הם בורחים‬
‫לטלוויזיה‪ .‬אמא מרימה אותי ומושיבה על הספה‪ .‬אבא לוחץ על הכפתור בשלט‪ .‬הדמעות שלי‬
‫מתייבשות ברגע‪ .‬טלוויזיה אין לי בעיה לחלוק עם גוש‪-‬נזלת‪ .‬אנחנו יושבים זה לצד זה‪ ,‬בוהים‬
‫באבא מוצא לנו תוכנית‪ ,‬לא משנה איזו‪ ,‬אנחנו לא בררנים‪ .‬טלוויזיה זה יותר טוב מטרקטור‪,‬‬
‫טלוויזיה זה שלום בית‪.‬‬
‫אבל מהר מאוד כל הטוב הזה נגמר‪ ,‬הם קמים וניגשים אלינו‪ ,‬באים להציק‪.‬‬
‫"מה זה? כמה זמן אתם רואים טלוויזיה? שעה זה כבר יותר מדי!"‬
‫כאילו שזה היה רעיון שלנו‪.‬‬
‫ואז אבא מכבה לנו את הטלוויזיה‪ ,‬ואנחנו מוחים‪ ,‬למרות שגם לנו קצת נמאס‪ .‬המבוגרים עושים‬
‫קולות של פרידה‪ .‬ושוב חיבוק‪-‬נשיקה‪ ,‬חיבוק‪-‬נשיקה‪ ,‬שלום ולהתראות‪ ,‬ונדבר‪ ,‬ונתקשקש‪ ,‬ונקבע‪,‬‬
‫וניפגש‪ ,‬ותבואו יום אחד‪ ,‬ותבואו אתם‪ ,‬ונטייל בשבת‪ ,‬וניסע בחג‪ .‬כל זה‪ .‬ואז אפשר לנצל את‬
‫ההזדמנות ולבקש שוקולד‪ .‬ואמא נותנת לי‪ ,‬תמיד היא נותנת לי כשיש אורחים‪ ,‬גם לגוש‪-‬נזלת‬
‫היא נותנת‪ ,‬אבל לא אכפת לי‪ ,‬העיקר שלי יש‪ .‬אני טורף את השוקולד מהר‪-‬מהר‪ ,‬חוטף זץ למוח‪,‬‬
‫וזה שווה לי את כל הביקור‪ .‬עכשיו אני מאושר‪.‬‬

‫‪5‬‬