Professional Documents
Culture Documents
תקצירי פסיקה - אתיקה
תקצירי פסיקה - אתיקה
הסוציולוגיה של המקצוע
ע' 9 פסיקה הורשע בעבירות שונות והוצא מהלשכה לצמיתות .לאחר 01שנים ובהתאם לסעיף ,25ביקש על"ע 00/1633קוסטין נ' לשכת עו"ד
את רישיונו חזרה אך נדחה .קיבל חנינה מהנשיא למחיקת הרשעתו .לאחר המחיקה שוב
נדחה ע"י הלשכה ופנה לעליון אשר הורה להחזיר לו את רישיונו ולקבלו ללשכה
ע' 9 הצהיר על עבירות גניבת רכב בבקשה להתמחות וסורב למרות שהרשעתו נמחקה ,העליון על"ע 00//633מוחמד אלנסאסרה נ' לשכת
אישר את החלטת הלשכה ולא איפשר לו להתמחות עו"ד
ע' 01 טען כי חיוב בתשלום דמי חבר ללשכת עורכי-הדין מהווה פגיעה בחופש העיסוק שלו. בג"צ 3002633חיים שטנגר נ' יו"ר הכנסת
ביהמ"ש דחה את העתירה בקובעו כי הוראות חוק לשכת עורכי הדין ,פוגעות אמנם בחופש
העיסוק אך פגיעה זו היא כדין ,שכן היא ממלאת את הוראותיה של פיסקת ההגבלה
ע' 01 נדחתה התנגדות שהגיש עו"ד נגד תביעה בסכום קצוב שהגישה נגדו לשכת עורכי-הדין בגין ת"ט 101003630לשכת עו"ד נ' עו"ד אביב
אי תשלום דמי חבר שנתיים .נדחו טענות המבקש ,בין היתר ,כי מדובר במס ובתקנה בת מוזס
פעל תחיקתי הדורשת פרסום וכי יש להתאים התשלום ביחס לפעולות החובה שמקיימת
הלשכה
ע' 01 העותרת התחזתה לעו"ד וסיפקה לציבור שירותים משפטיים .המדינה החלה בהליכים עת"מ 2092/-30-11מרגלית אלבז רביבו נ'
פליליים והעותרת נדרשה לסגור את המשרד .העותרת החליטה ללמוד משפטים ולאחר לשכת עו"ד -מחוז תל אביב
הלימודים ביקשה להירשם כמתמחה .הלשכה סירבה לרושמה ועל כן עתרה כנגד הלשכה.
עתירה לביהמ"ש לעניינים מנהליים נדחתה
לשכת עורכי הדין וועדות האתיקה
ע' 02 ועדת האתיקה הורשע בעבירות סמים והושת עליו עונש ע"י בית הדין המשמעתי הארצי ,של 4שנות השעיה על"ע 0/0/630הועד המחוזי נ' עו"ד שלומי
על תנאי .הועד המחוזי ערער על קלות העונש והערעור התקבל הלברשטט
ע' 01 התנהגות בלתי המערער הורשע בעבירה של איסור מתן שירותים משפטיים במקרים מיוחדים לאור קביעה על"א 2030630עו"ד דוד רויטמן נ' לשכת
הולמת כי הועסק ע"י חברת גבייה וכי נתן שירות משפטי לצורך טיפול בהליכי גביית שיקים של עו"ד – ועד מחוז חיפה
המתלוננת – לקוחה של חברת הגבייה
ע' 01 המערער הורשע בעבירה משמעתית על-ידי בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין, ע"פ (י-ם) 2310/630יצחק סלומון נ' מדינת
והושעה מחברותו בלשכה למשך שלושה חודשים .למרות זאת ,שלח בתקופה זו ,בפועלו ישראל
כעורך דין ,שבעה מכתבים ,הנוגעים לטיפול בעניינן של לקוחות ותיקות שלו .ביהמ"ש
השלום ,הרשיע את המערער ב 7-עבירות התחזות כעורך דין ,לפי סעיף 97סיפא לחוק לשכת
עורכי הדין; בעבירות של שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה ,ונגזר עליו עונש מאסר של 6
חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות ,וכן מאסר על-תנאי .מכאן ערעור זה אשר נסב על
הכרעת הדין ולחלופין על גזר הדין .המערער מלין על ממצאי מהימנות שקבע בית-משפט
קמא .לחלופין נטען כי שליחת מכתבים אינה מקימה את עבירת ההתחזות הקבועה בסעיף
97סיפא לחוק לשכת עורכי הדין .ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור
ע' 54 התיישנות המערער ,עורך-דין במקצועו ,הורשע בפלילים בעבירות של גניבה בידי מורשה וזיוף בנסיבות על"ע 10602עדי כרמי נ' פרקליט המדינה
מחמירות בשל נטילת כספי יורשים .בית הדין הארצי גזר עליו עונש הרחקה מחברות
בלשכה לתקופה של 4שנים .המערער טוען ,בין היתר ,להתיישנות העבירה המשמעתית וכי
אין מקום להרשעה משמעתית משום קוצרה תקופת ההתיישנות שחלה על הרשעתו .אין
דיני ההתיישנות חלים לעניין עבירות משמעתיות לפי חוק לשכת עו"ד .לעניין עבירות
משמעתיות מקצועיות ,מי שסרח אין זה ראוי שישמש כעו"ד
ע' 56 המערער הורשע בעבירות משמעת לפי סעיפים )5(60 ,25ו )0(60-לחוק לשכת עוה"ד ,הערעור על"ע 3603ישראל ויינברג עו"ד נ' היועץ
והערעור שכנגד נסבים על פסק-דינו של בית-הדין המשמעתי הארצי של הלשכה .נפסק כי המשפטי לממשלה
כללי ההתיישנות הקבועים בחוק סדר הדין הפלילי אינם חלים לגבי עבירות המשמעת
שבחוק לשכת עו"ד .התיישנות עבירה פלילית אינה משפיעה על הדיון בבית-הדין המשמעתי
ע' 57 פרסום פרטי הדיון ברוש הורשע בעבירות של שיתוף ושותפות עם מי שאינו עורך דין .הוא ביקש 5 ,שנים לאחר עמל"ע 2/09/-30-13עו"ד רוני ברוש נ'
שהורשע בהליך משמעתי ,ששמו לא יפורסם .בקשתו נדחתה משום שביהמ"ש העליון סבר הועד המחוזי של לשכת עוה"ד בת"א-יפו
כי יש חשיבות ציבורית שאנשים ידעו אודות הרשעתו
מופיע רק שיפוט משמעתי המערער הורשע בפגיעה בכבוד המקצוע ובהתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, על"ע 32963/עו"ד שמחה מנדלבוים נ'
בסילבוס לאחר ששלח מכתבי דרישה לתשלום חוב בלשכת ההוצל"פ מלבד לחייבים הרלבנטיים גם הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין
לאנשים אחרים זולתם .עונשו נגזר על שני חודשי השעיה על תנאי ל 01-חודשים ,שלא יעבור בירושלים
עבירות בהן הורשע וקנס של .₪ 0,111מכאן הערעור .ביהמ"ש העליון פסק כי העונש שהוטל
על המערער אינו חמור ,בייחוד לאור עברו המשמעתי והעובדה שהמשיך לשלוח מכתבים
דומים לאלו נשוא ערעור זה .ביה"ד הארצי בא לקראתו בכך שהחליט לא להחמיר בעונשו
בעקבות הרשעתו בעבירה נוספת ואין מקום להתערב בקביעתו זו
תחולת הדין המשמעתי על מעשיו הפרטיים של עו"ד
ע' 59 פסיקה המערער הורשע בעבירות משמעתיות על חוק לשכת עוה"ד ,שעיקרן אי-שמירה על כבוד על"ע 0000633עו"ד שמחה ניר נ' הוועד
המקצוע ועשיית מעשה שאינו הולם את מקצוע עריכת-הדין .זאת ,עקב דברים שכתב המחוזי של לשכת עוה"ד בת"א-יפו
בירחון "אוטו" ,שלפיהם ישנה קנוניה המשותפת לבתי-המשפט לתעבורה ולמשטרה
המיועדת לגרום לנהגים המוזמנים להישפט בבתי-המשפט לתעבורה להודות באשמה רק
על-מנת לסיים את עניינם באותו יום שבו מבוצעת הקראת כתב-האישום .מכאן הערעור.
ביהמ"ש העליון פסק כי סגנון בלתי ראוי בדברי עו"ד יכול כשלעצמו לגבש עבירה משמעתית
על-פי כללי לשכת עורכי-הדין .הלכה זו מושרשת היא וכך גם דחיית הטענה כי חופש הביטוי
כולל גם דיבור בסגנון משתלח ובלתי ראוי .הערעור נדחה
ע' 59 הדברים שנכתבו על ידי המערער מטיחים אשמה בעלת קונוטציה פלילית ובלתי מוסרית דנ"פ 30633עו"ד שמחה ניר נ' הועד המחוזי
בבתי המשפט לתעבורה ובשופטיהם ומאשימים אותם בקנוניה .האמירות לפיהן מגמת של לשכת עוה"ד ת"א
אותה קנוניה היא ל"כופף" את הנאשמים ולגרום להם להודות .מהוות התבטאויות שיש
בהן זילות בית משפט .האמירות הנכללות בכתבה הן בוטות ופוגעות בנכס החשוב ביותר של
המערכת השיפוטית שהוא אמון הציבור .הן פוגעות בתדמיתם של השופטים ,ביושרם,
הגינותם ,טוהר מידותיהם ושיקוליהם .פגיעה כזו הנעשית על ידי עורך דין ,מהווה עבירה על
כללי האתיקה המקצועית .העתירה נדחתה
ע' 51 פסיקה המתלונן ,תלה שלט עליו כתוב ' -דור שלם דורש שלום' .הנאשם ,שעמד במקום באותה עת על"ע 1002633הועד המחוזי של לשכת
אמר למתלונן ' -הלוואי שתיפול עליך הקטיושה הבאה ,שמעת? הלוואי שתיפול עליך עוה"ד בת"א-יפו נ' עו"ד יורם שפטל
הקטיושה הבאה' .הנאשם הורשע בבית הדין המשמעתי המחוזי אך בארצי זוכה מעבירות
משמעת לפי סעיפים )0(61 +53וכן סעיף )5(61לחוק לשכת עוה"ד .בערעור נקבע כי מאחר
וההתבטאויות של עורך הדין שפטל התייחסו לעניינים פוליטיים ,ולא לנושא הכרוך
בעיסוקו כעורך-דין ,אין לראות בהתבטאויותיו עבירה אתית
ע' 55 המשיב ,עורך-דין במקצועו ומומחה בתחום הנזיקין .הוא הואשם בפלילים בעבירות מס על"ע 02/0633הועד המחוזי של לשעת
הכנסה ,הודה בכל העבירות שיוחסו לו והורשע ב 54-עבירות מס .בהליך משמעתי שנפתח עוה"ד בת"א-יפו נ' מיכאל צלטנר עו"ד
נגדו בעקבות ההליך הפלילי נקבע כי מדובר בעבירות שיש עמן קלון ,ונגזרו על המשיב עונשי
השעיה בפועל של 01חודשים ו -05חודשי השעיה על-תנאי .הערעור הוא על קולת העונשים
המשמעתיים .ביהמ"ש פסק כי חומרתן של עבירות מס המבוצעות על-ידי עורך-דין ,הנדרש
לשמש דוגמה ומופת להקפדה על שמירת החוק ,אף גדולה מחומרתן של עבירות המס
המבוצעות על-ידי נישום רגיל מן היישוב .בית-משפט של ערעור לא יתערב על נקלה במידת
העונש המשמעתי שנגזר על-ידי בית-הדין למשמעת ,ובייחוד כך כאשר עונש זה נקבע ואומץ
בשתי ערכאות משמעת .לכלל זה מקרים חריגים ,והמקרה דנן נמנה עמם .אמצעי המשמעת
הראויים חייבים לעמוד ביחס מתאים לחומרת הפגיעה .התקבל הערעור והוטלו על המשיב
2שנות השעיה בפועל.
ע' 55 המשיב הורשע ,על פי הודאתו ,בבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל- על"ע 9//063/הועד המחוזי של לשכת
אביב בעבירות משמעת של מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע של עריכת דין – בגין פעילותו עוה"ד ת"א-יפו נ' עו"ד ירון שיימוביץ
בעסקי זנות וניהול שני בתי בושת .ביה"ד גזר על המשיב (בדעת רוב) השעיה של 01שנים,
זאת בשל ה"תקופה הקצרה" בה עסק המשיב במעשיו ובשל עברו הנקי בפלילים ובמשמעת.
ערעור שהגיש הועד המחוזי לביה"ד המשמעתי הארצי בטענה כי יש להרחיק את המשיב
לצמיתות מחברותו בלשכת עורכי הדין נדחה ברוב דעות ומכאן ערעור זה .ביהמ"ש העליון
פסק כי ,שני הנימוקים לקולא שציינו דעת הרוב בערכאות קמא ,אינם עומדים במבחן
הביקורת .אין המדובר בתקופה קצרה ,אלא בפעילות אינטנסיבית ,יומיומית ,בעסקי הזנות
ובתי הבושת שהופעלו על ידו תקופה מצטברת של כחצי שנה .כידוע ,תכלית הענישה
המשמעתית היא שמירה על רמת המקצוע ועל האמון שהציבור רוחש לעורך הדין .תכליות
אלה של הענישה המשמעתית עפ"י חוק לשכת עורכי הדין מובילות למסקנה האחת כי
העונש המשמעתי שראוי היה להיגזר עליו הינו הרחקה לצמיתות מהלשכה ,כפי שסברו בעלי
דעת המיעוט בבית הדין המחוזי ובבית הדין הארצי
ע' 54 המערער הורשע בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית .במסגרת הסדר ע"פ (ת"א) 01/0063/עו"ד מאיר זיו נ'
הטיעון תוקן כתב האישום כך שנמחקה עבירת ניסיון הספקה לאסירים .נגזרו על המערער מדינת ישראל
05חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים ,קנס בסך ₪01,111והעמדה בפיקוח
שירות המבחן למשך שנה .המדינה ערערה על קולת העונש והמערער ערער על עצם ההרשעה
ולחלופין על חומרת העונש .ביהמ"ש העליון פסק כי ערעור המערער ידחה וערעורה של
המדינה יתקבל .עונשו של המערער יועמד ,על שנת מאסר אחת
רשלנות ומקצועיות עורך הדין
ע' 59 על תפקידו של מעורך-דין ,העושה מלאכתו למען לקוחו ,נדרשת רמה מסוימת בכל הקשור לידיעת החוק. ע"א 3060/משה לוי נ' יצחק שרמן
העו"ד אין לצפות שעורך-דין יידע את תוכנם של כל חוקי המדינה ,אבל יש חוקים שימושיים שהוא
חייב לדעתם ,בייחוד אותם החוקים הנוגעים לעניין שהוא מסכים לטפל בו עבור לקוחו.
עורך-דין חייב לפצות את לקוחו על נזק שנגרם לו בשל אי-מסירת עובדות ופרטים
רלוואנטיים ,שהיו בידיעתו ושהוא נמנע מלמוסרם ללקוח .עורך-דין נדרש להסביר ללקוחו
את משמעותו של כל מסמך עליו הוא חותם
ע' 59 הצדדים משיגים על פסק-דינו של בית הדין המשמעתי הארצי שאישר את הרשעותיו של על"ע 1020691ועד מחוז הדרום של לשכת
המשיב בהתנהגות שאינה הולמת עורך-דין והפרת חובת נאמנות ללקוח .המשיב מערער על עוה"ד נ' יוסף שמואל
הרשעתו ועל חומרת העונש ,ואילו המערער מערער על קולת העונש .רקע ההרשעות הוא שתי
פרשיות שונות :בראשונה קיבל המשיב שכר טרחתו מלקוחה בעניין מסוים ,אך לא טיפל
בנושא במשך 5שנים ורק אז החזיר לה ,על-פי דרישתה ,את כספה .בפרשה השנייה התעלם
המשיב מהודעות הדואר על דברי דואר רשום שנשלחו לו על-ידי מוסדות הלשכה .ביהמ"ש
פסק כי יינתן למשיב הזדמנות להיטיב את דרכיו .קיבלו את ערעור הוועד המחוזי בשני
הערעורים והעמידו את עונשו של המשיב בשני העניינים על השעיה בפועל למשך חמש שנים
ע' 41 עילת כשל בייצוג המערער הורשע בעבירה של קשר לפשע או לעוון בגין הקשר שקשר להונות את מרכז ע"פ 22/631מקס רודמן נ' מדינת ישראל
ההשקעות כדי לקבל במירמה מענקים והלוואות .כמו כן הורשע המערער בשלוש עבירות של
קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ,בשתי עבירות של ניסיון לקבל דבר במירמה
בנסיבות מחמירות ובעבירה של זיוף מסמך בנסיבות מחמירות בכוונה לקבל באמצעותו דבר
ושימוש במסמך מזויף .ביהמ"ש פסק כי יש להשאיר על כנן את הרשעותיו של המערער בכל
האישומים .כך יעמוד על כנו עונש המאסר ,זה שבפועל וזה המותנה ,וכן תעמוד על כנה
תקופת המאסר במקום קנס שהוטלה עליו
ע' 40 המשיב לא קיבל על עצמו לטפל בתביעת המערער מן המוסד לביטוח לאומי ,ודחה את ע"א /096//צבי וידר נ' גדעון הרנוי עו"ד
תביעת המערער נגד המשיב לפיצוי על הנזק שנגרם לו עקב דחיית תביעתו לגימלת נכות מן
המוסד לביטוח לאומי .העילה לתביעה היתה כי המשיב ,כעורך-דינו של המערער ,התרשל
בתפקידו ,ולא דאג שתביעתו מן המוסד תוגש למוסד לפני תום תקופת ההתיישנות .המשיב
אמנם הודה שהמערער התייעץ אתו בקשר לתאונה שקרתה אך הכחיש שקיבל על עמו את
הטיפול בתביעות המערער מן המוסד לביטוח לאומי .ביהמ"ש העליון פסק ,המערער תבע
את נזקיו מהמזיק ותביעתו נסתיימה בפשרה .אין יסוד לחשוב ,כי המערער לא קיבל בפשרה
את כל דמי-הנזק שהיה ראוי להם בלי שמשהו נגרע מהם .אם למרות זאת נגרם בפועל נזק
למערער ,לא נטען הדבר ולא כל שכן שלא הוכח ,תנאי הפשרה לא נודעו ,מלבד גובה הסכום.
מטעם זה ,ולא מטעמו של בית-המשפט המחוזי ,יש לדחות את הערעור
ע' 40 טעות בשיקול עורך-דין – כמוהו כרופא – עשוי לשגות ,אך לא כל טעות בשיקול דעת תחייבו ברשלנות ,וגם ע"א 93 62030אלברט מיורקס נ' חברת
הדעת אם שגה גם אז לא התרשל במעשיו .החובה היא לשקול דעתו כמיטב יכולתו וידיעתו .עורך ברנוביץ
דין חב חובת זהירות והפעלת מיומנות סבירה בטפלו בענייני לקוחו בייעוץ (מבחן
אובייקטיבי)
ע' 40 על תפקידו של בית המשפט המחוזי הורה על מינוי סנגור למשיב מטעם הסניגוריה הציבורית לאחר ע"פ 000/63/הסנגוריה הציבורית ,מחוז
עורך הדין שסנגורו הפרטי של המשיב ביקש להשתחרר מייצוגו .בטרם החלו להישמע עדויותיהם של נצרת והצפון נ' מדינת ישראל
מומחי התביעה ,שב והורה בית המשפט לסנגוריה לייצג את המשיב – כל זאת אף על פי
שהמשיב חזר והביע את חוסר רצונו להיות מיוצג על ידי סנגור מטעם המערערת .המערערת
הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי לשחרורה מייצוגו של המשיב .לבקשה זו הצטרף
המשיב בהסכמה .בית המשפט דחה את הבקשה .מכאן הערעור .המערערת טענה כי נוכח
סירובו של המשיב לשתף פעולה עם הסנגורים שמונו לו מטעמה ונוכח העובדה כי המשיב
אסר עליהם לנהל את הגנתו ,אין תועלת בייצוגו על ידיה .ביהמ"ש העליון פסק ,מדובר
בנאשם הפועל באופן מודע ,מחושב ומתוכנן ,שהגיע למסקנה כי הדרך הטובה ביותר
להתמודד עם האישומים נגדו היא אי-הסכמה למינוי סנגור כך שיוכל לטעון בבוא היום ,אם
יורשע ,כי נגרם לו עיוות דין חמור .משזו דרכו של המשיב ,איני מוצא שום סיבה לכפות על
הסניגוריה הציבורית לייצגו
ע' 45 החזיתות השונות מדובר בשתי תביעות ובהן טענות של התובע כלפי הנתבעת ,שייצגה אותו בבית המשפט הן ת"ק (ת"א) 2321-3/-13עוזי צפדיה נ' ענת
של עורך הדין בתביעת הנזיקין שלו והן של עיזבון אשתו המנוחה .לתובע טענות רבות ומגוונות על רשלנות גינזבורג
מקצועית ,על טיפול לא הוגן ,על לחצים בהשגת פשרה ועל גביית כספים עודפים מעבר
למותר בחוק ובכללי האתיקה .ביהמ"ש פסק ,לא נמצא כל דופי בהתנהלותה של הנתבעת
ומשרדה .הנתבעת ייצגה את התובע במסירות ובנאמנות והתובע לא הצליח להוכיח בדל של
התרשלות או מעשה פסול כלשהו בכל שלבי הטיפול בתיקים
ע' 44 ההתנהגות נגד המערער ,עו"ד ,התנהלו מס' תיקים בביה"ד המשמעתי המחוזי של לשכת עוה"ד, על"ע 02/163/שאול אברהם נ' הועד המחוזי
המצופה מעו"ד שעניינם עבירות שונות על חוק לשכת עוה"ד .המערער הורשע במרבית העבירות והושתו של לשכת עוה"ד בת"א
עליו עונשים שונים .ערעור המערער על הרשעתו ועל העונש נדחה .ערעור הלשכה על קולת
העונש התקבל והמערער הוצא מהלשכה לצמיתות .מכאן הערעור דנן שנסב על :טענה כי
ביה"ד הארצי לא נכנס לעובי הקורה ובחר בדרך קלה של אימוץ כל הכרעות ביה"ד המחוזי;
הענישה .ביהמ"ש העליון פסק ,כי המערער הוכיח כי אינו ראוי לשמש כעו"ד .לכן הרחקתו
לצמיתות מלשכת עוה"ד היא הדרך הנכונה והמתבקשת
ע' 42 המשיב הורשע בעבירות של גניבה ע"י מורשה וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות על"ע 033163/הועד המחוזי של לשכת
ובעבירות מס שונות .הוא נדון למאסר בפועל ,מאסר על תנאי וקנס .המשיב ערער לבימ"ש עוה"ד נ' בן-ציון צנעני ,עו"ד
המחוזי על פסה"ד .לאחר הרשעתו הגיש המערער ,לביה"ד המשמעתי במחוז ת"א ,בקשה
להשעיה זמנית .הבקשה התקבלה ונקבע כי המשיב יושעה מעיסוק בעריכת דין עד להחלטה
בערעור בבימ"ש המחוזי .המשיב ערער על החלטה זו לביה"ד המשמעתי הארצי ,שצמצם
את ההשעיה הזמנית אך ורק לאיסור על הופעות בבתי-המשפט .על החלטה זו נסב הערעור.
ביהמ"ש פסק כי ,כבר נפסק כי בי"ד זה יתערב בהחלטות של ערכאות משמעתיות כאשר
יהיה סבור ששיקול הדעת הופעל בצורה בלתי סבירה .ביה"ד שגה במשקל האינטרסים
היחסיים אותם יש להביא בחשבון בשלב שלאחר הרשעה אך לפני שפסה"ד הפך חלוט.
לפיכך ,החלטת ביה"ד המשמעתי המחוזי מוחזרת על כנה
ע' 46 פסקי דין שלא נסיבות התביעה מהוות לקח ברור וחד לכל עו"ד המסכים לייצג את שני הצדדים באותו ת"ק (י"ם) זיוה-זהבה פרייב-פחלייב נ'
הופיעו במצגות עניין בהסכם מכר מקרקעין .כמו כן ,לכל צד לעסקת נדל"ן ללמוד מנסיבות במקרה אודות סימי אלבז
החשיבות לייצוג משפטי עצמאי לכל צד
ע' 47 תביעה בגין רשלנות מקצועית והפרת חוזה המיוחסות לנתבע ,עורך דין במקצועו ,בטענה כי ת.א( .מחוזי ,מרכז) 11233-30-11ראובן
ערך בין התובע לבין צד שלישי הסכם ,אשר בוטל בהמשך בהיותו נוגד את תקנת הציבור. מועלם נ' עו"ד דן חי
ביהמ"ש פסק כי ,הנתבע הפר את חובת הזהירות כלפי התובע בכך שערך הסכם הנוגד את
תקנת הציבור ,אולם לתובע אשם תורם ממשי לנזקיו
ניגוד עניינים של עורך דין
ע' 49 פסיקה ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים בת"א במסגרתו נדחתה עתירתה של עע"מ 1//3630פלונית נ' ועד מחוז ת"א
המערערת ,אשר ביקשה להורות למשיבים להגיש קובלנה כנגד העו"ד שייצג אותה על יסוד והמרכז של לשכת עוה"ד
תלונתה כנגדו .התלונה התייחסה לשני נושאים :גביית שכר טרחה במזומן ללא מתן קבלה
או חשבונית וקיום יחסי מין בין המערערת לבין עורך הדין במשרדו של עורך הדין ,תוך
שמתקיימים ביניהם יחסי עורך דין-לקוח .ביהמ"ש קבע ,הענקת שיקול הדעת בכל הנוגע
להפעלתם של בתי הדין המשמעתיים נועדה להפקיד את הלשכה על הגנת עניינו של הציבור,
הנזקק לשירותם של חברי הלשכה .לפיכך ,טוב תעשה הלשכה אם תשקול שינוי עמדתה ואם
תבהיר באופן מפורש כי קיום יחסי מין בין עורכי דין ללקוחותיהם ,מהווים עבירה אתית
ע' 21 המערער ייצג בעבר לקוח לשם בירור מצב חשבונו בבנק בשל חסר שנתגלה בו .הוברר ,כי על"ע /600זאב קובלר עו"ד נ' הועד המחוזי
סכום מסוים בחשבון הבנק נמשך על-ידי הלקוח ונמסר לאדם אחר .מקבל הכספים פנה אל של לשכת עוה"ד בת"א-יפו
המערער וביקשו לייצגו בתביעת האפוטרופוסים נגדו ,והמערער הסכים לקבל על עצמו את
ייצוגו .בעקבות כך ,הורשע המערער בהפרת האיסור ,המוטל על עורך-דין ,שטיפל בעניין
מסוים למען לקוחו ,לטפל לאחר מכן בקשר לאותו עניין נגד אותו לקוח .המערער הורשע
בבית הדין המשמעתי המחוזי בתל-אביב-יפו בכך ,שהפר חובת נאמנות כלפי לקוח ,וכלפי מי
שהיה לקוחו ,אגב ייצוג בעלי דין בעלי אינטרסים מנוגדים ,ובכך ,שהתנהג באופן שאינו
הולם את כבוד המקצוע
חובת הסודיות וחסיון עורך דין לקוח
ע' 26 פסיקה בקשות רשות ערעור שהוגשו הן מטעם חברת היינץ ישראל בע"מ והן מטעם המדינה ,כנגד רע"פ 0000630היינץ ישראל בע"מ נ' מדינת
פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א שעסק בשאלה ,האם קיים חיסיון לגבי המסמכים ישראל
שנתפסו בחיפוש במשרדו ובמחשבו של מילר ,מה אופיו של החיסיון ומהו היקפו .המסמכים
נתפסו במהלך חקירת פרשה ,המכונה בתקשורת "פרשת רמדיה" .מילר ועורך דינו ,טענו
שחלק מהמסמכים שנתפסו ,וחלק מהקבצים השמורים במחשבו של מילר ,חוסים תחת
חיסיון עורך-דין-לקוח או חיסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט .ביהמ"ש פסק ,נראה כי
יש מקום להבחין בין סוגי המסמכים ולא ניתן להטיל באופן מלאכותי חיסיון על מסמכים
באמצעות מיעון עורך הדין על תכתובות .יש בסיס לטענה כי הרחבת החיסיון והחלתו על
מסמכים שבאופן גיאוגרפי אינם בחזקת עורך הדין ,מצדיקה הבחנה קפדנית יותר בין סוגי
המסמכים שהחיסיון עליהם הוא מוחלט ,לבין מסמכים אחרים .אמות המידה יקבעו
ממקרה למקרה אם וככל שהמדינה לא תשכיל להציע סיווג הולם בכללים שתקבע
ע' 26 פסיקה סעיף 91לחוק לשכת עוה"ד מקנה חיסיון ל"דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עו"ד רע"א 13003632ג'ון האלשטוק נ' בנק
ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח" .עפ"י הגיון הסעיף הפועלים
ותכליתו ,יכול החיסיון להימשך גם לאחר תום היחסים בין הלקוח לעוה"ד ,וזאת כאשר מה
שמתבקש גילויו הוא מאותם דברים שבהם עוה"ד הוא בחינת "ידו הארוכה" של הלקוח ,או
בחינת פיו .לא כן המצב כאשר עוה"ד עומד אל מול הלקוח ,והמידע בו מדובר אין עניינו
לאפשר שירות מקצועי ללקוח ,שאף אינו לקוח עוד ,וכאשר מעולם גם לא היה זה מידע
שמטרתו לאפשר שירות מקצועי .במקרה כזה אין מקום לחיסיון ,בוודאי כתום היחסים
המקצועיים .במקרה דנן ,המצב כיום אינו של יחסי עו"ד ולקוח והשירות הכרוך בהם ,ולכן
אין המידע בא אל תחת כנפי החיסיון
ע' 27 העותרת היא עורכת-דין .היא טיפלה בעניינו של לקוח ,דוד קדוש ,שהורשע בעבירת הצתה. בג"ץ 022690סיגל גוזלן נ' השופט אהרון
שבו מואשם בכך שהזמין את אותה הצתה .על-פי האמור בכתב-האישום ,שבו הוא שביקש אמינוף -ביהמ"ש המחוזי נצרת
מהעותרת לייצג את קדוש ואף שילם את שכרה .התביעה ביקשה שהעותרת תעיד במשפטו
של שבו על עצם הפנייה אליה ,על זהותו של מזמין השירות ,על שכר הטרחה ועל סוג
השירות שניתן .שבו והעותרת טענו לחיסיון החל על יחסי עורך-דין-לקוח ,אך הטענה
נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי .ביהמ"ש קבע ,אין להעניק למי שרק הזמין ייצוג
משפטי בעבור אחר ,בלי שמסר לעורך-הדין פרטים נוספים ,את זכות החיסיון .הרחבת
המושג "לקוח" גם על מי שלא ביקש בעבור עצמו שירות כלשהו מעורך-הדין הינה הרחבה
מוגזמת של הערך המוגן על-ידי החיסיון על חשבון הערך של גילוי האמת בהליך השיפוטי
ע' 21 בעסקה שנעשתה בין לקוחותיה של המערערת ,כקונים ,לבין אדם אחר ,הופקד בידי על"ע 1060/פלונית נ' לשכת עוה"ד
המערערת סכום כסף להבטחת תשלום מס .בעוד המערערת מטפלת בנושא ,אושר בבית
המשפט המחוזי הסכם פשרה ,שהושג בין לקוחותיה של המערערת לבין המוכר ,בלא ידיעת
המערערת .בהסכם הפשרה בוטלה העסקה ,וניתנה הוראה למערערת להעביר את כספי
הפיקדון לידי בא-כוח המוכר .לאחר שתנאי ההסכם הובאו לידיעת המערערת נוכחה היא
לדעת ,כי ההסכם נועד להונות את שלטונות המס ולקפח את שכרה ,שכן התנאים שפורטו בו
אינם אמיתיים .המערערת תבעה מלקוחותיה את שכרה אגב הטלת עיקול על כספי הפיקדון
שבידה .בתביעתה ציינה המערערת ,כי הסכומים המוצהרים בהסכם הפשרה הם למראית
עין .המשיבה האשימה את המערערת בעבירות המשמעת ,הפרה את חובת הסודיות
והחיסיון על פי סעיף .90הדין המשמעתי המחוזי והארצי הרשיעו את המערערת .ביהמ"ש
העליון פסק ,מקום שהעבריין מוסר לעורך הדין על כוונתו לבצע עבירה בעתיד ,והוא אף
נוהג כך ,כי אז אין הלקוח מעוניין בכל שירות מקצועי מעורך הדין ,ואין זה מסוג הדברים
שיש להם קשר לשירות מקצועי שניתן על ידי עורך דין .בנסיבות דנן ,המידע שנמסר
למערערת נעשה במסגרת חילופי דברים בין עורך דין לבין מי שהיה לקוחו ,וזאת בנוגע
לעניינים ,שלא נתבקש ולא ניתן לגביהם שירות מקצועי על ידי עורך הדין .אין מטרת
החסינות להעניק ללקוח מגן להסתתר מאחוריו כדי לשלול בעזרתו את שכרו של עורך הדין
או כדי למנוע מעורך הדין הגנה בסכסוך אחר שנפל בין השניים
ע' 29 פסיקה בביתה של המבקשת בוצע חיפוש במסגרתו נתפסו מספר מסמכים .לטענת המבקשת על ב"ש ( 293263/שלום ת"א) כגנסקי נדיה נ'
שניים מהמסמכים חל חסיון ע"ד לקוח .בנוסף נטען ,כי המסמכים הוכנו לקראת הליך מדינת ישראל
משפטי ועל כן הם נהנים מהחיסיון יציר הפסיקה המגן על מסמכים שהוכנו לקראת הליך
משפטי ולפיכך יש להחזירם לחזקתה .עוד נטען שגם אם המסמכים נשוא הדיון הם
מסמכים שהוכנו לקראת הליך משפטי ,החיסיון החל עליהם הוא חיסיון יחסי ועל כן
במקרה זה לאור מהות החשדות יש להעדיף את האינטרס הציבורי ולהסיר את החיסיון.
ביהמ"ש קבע כי החיסיון בין לקוח לעו"ד חל על שני מסמכים אלה .לאור מכלול הנסיבות,
מהות החשד ,הצורך לגלות את האמת מחד והפגיעה בהליך פלילי הוגן וביכולת של החשוד
להתכונן כראוי להליך זה ,ביהמ"ש הגיע לידי מסקנה כי במקרה זה הכף נוטה לכיוון כבוד
החיסיון
ע' 29 ניתן צו חיפוש וצו להמצאת מסמכים ,שהופנו כלפי עו"ד יואב מני ,פרקליטו של השר לשעבר ב"ש 93103630אביגדור ליברמן נ' מדינת
אביגדור ליברמן ,אגב חקירה משטרתית נגד ליברמן .מאחר ומדובר היה בצו חיפוש וצו ישראל
לתפיסת מסמכים שאמורים היו להתבצע במשרד פרקליטים ,הורה בימ"ש קמא כי אם
תטען טענת חיסיון ,יאטמו החפצים וטענת החיסיון תוכרע על ידו .לגבי חלק מהמסמכים
אכן נטענה טענת חיסיון .בימ"ש קמא הורה על חשיפה חלקית של המסמכים ומכאן
העררים .המסמכים שהם התכתבויות עם עו"ד המייצג את ליברמן במשותף ,אינם בגדר
התייעצות של פרקליטים משותפים אלא מתן הוראות לביצוע ע"י עו"ד מני ,שלא חל עליהם
חיסיון; אשר למסמכי בנק בהם יש פעולות שנועדו להסוות פעילות פלילית לכאורית של
ליברמן ובתו ,אינם בגדר שירות מקצועי שמעניק פרקליט ללקוחו ,אין מדובר במסמכים
שהופקו אגב ייצוג הלקוח או אגב הענקת שירות משפטי ,ולא חל עליהם חסיון; אם יש
תשתית ראייתית המצביעה על כך שהתייעצות עם עו"ד נועדה לקדם פעילות עבריינית של
הלקוח ,הרי שגם אם עוה"ד לא היה מודע לכך ,לא יחול החיסיון על מסמכים כאלה
ע' 61 הערעור מופנה כנגד הרשעת המערער ,עו"ד ,בעבירות משמעת של אי שמירת כבוד המקצוע, על"א /1/3632אילן אשד נ' הועד המחוזי
הפרת חובה כלפי לקוח ואי שמירת סודיות ,וכן כנגד חומרת העונש שהוטל עליו .הרקע של לשכת עוה"ד בירושלים
להרשעה היה סירוב חוזר ונשנה ,תוך מתן שיקים ללא כיסוי ,להחזיר ללקוחה את שכר
הטרחה ששילמה מראש ,וכן הפרת חובת הסודיות כלפיה במסגרת תגובתו לתלונה נגדו.
המערער טען ,בין השאר ,כי היה נתון לסחיטה ולכפייה מצד לקוחתו .ביהמ"ש העליון דחה
את הערעור
הסרט "הסניגור"
ע' 65 המבקשת היא עורכת דין בעיסוקה והגישה בקשה זו להורות למשיבה שלא לחקור אותה ב"ש (שלום חיפה) 192063/תמי אולמן נ'
בתחנת משטרה לגבי תיק בו היא מייצגת את המערער אילן קופרמן – סגל .בנסיבות שבפנינו מדינת ישראל
חקירת המבקשת היא בתחום החסיון של דברים שהוחלפו בין עו"ד לבין לקוחו ו/או לבין
אדם אחר מטעם הלקוח ובענין התלוי ועומד בבימ"ש המחוזי בחיפה ואני סבור שהנזק
שיגרם למבקשת בהתייצבותה לחקירה במשטרה והפגיעה מכך בעבודתם של עורכי הדין
העוסקים בתחום הפלילי ובזכות יסוד של נאשמים לחסיון הדברים שהוחלפו בין עורך דין
ללקוחו ,עולים לאין שיעור על התועלת שתביא התייצבותה של המבקשת לחקירה בתחנת
המשטרה
מופיע רק בקשה לקבוע מראש אי תחולה של חיסיון על דברים שהוחלפו בין עורך-דין ובין לקוחו, ב"ש (מחוזי י-ם) 219/63/מדינת ישראל נ'
בסילבוס לצורך הליכי חקירה פלילית ,כדי שאפשר יהיה לקיימה כראוי ולחייב את עו"ד שגיב בר- יצחק זוזיאשווילי
שלום להשיב על שאלות ,חרף הטענה לקיומו של חיסיון בינו ובין מרשו דאז ,הנאשם ברצח
השופט עדי אזר ז"ל .ביהמ"ש קבע כי זכות החיסיון עומדת לבעליה ומחייבת את אלה
שכלפיהם היא חלה גם במסגרת של חקירה ואיסוף ראיות ,לצד תחולתה במסגרת דיון
בהליך משפטי רגיל .סעיף 25לפקודת הראיות אינו יוצר הסדר שלילי ,ועל-כן אין מניעה
מביהמ"ש לפעול בנושא על-פי סמכותו הטבועה ולבחון את שאלת תחולתו של חיסיון כבר
בשלב החקירה ,לפי בקשה המוגשת לפניו בהתאם .שאלת כוחה המחייב של החלטת המותב
הדן בעניין תחולת החיסיון ,כלפי המותב הדן או האמור לדון בתיק העיקרי ,אינה צריכה
לשלול את הסמכות להתיר חקירה בנושא .השאלה האם ועד כמה יתעורר מעשה בי"ד
מחייב בין הצדדים ,אינה צריכה דיון וליבון כבר בשלב זה שכן העניין נוגע רק באשר להיתר
לגורמי החקירה לקיים או להימנע מלקיים חקירה של מי שטוען לחיסיון האמור
ע' 66 המשיבים הניחו בפני ביהמ"ש כ 0511 -מסמכים לגביהם נטען לחיסיון ,מבלי לטרוח לפרט ב"ש (שלום ת"א) 3010630משטרת ישראל-
את תוכנם הענייני והמהותי ,ולו בקווים כלליים .יתרה מכך ,כמה מההערות הכלליות יאה"ח נ' עו"ד יואב מני
שהוסיף עו"ד מני לרישומיו תמוהות על פניהן ,כמו ,למשל ,הטענה כי "כל חומר המחשב
שהופק ואשר הינו מסמכים לא חתומים הינו בגדר טיוטה ולפיכך חל עליו ,לטענתי ,חסיון
כעל כל תרשומת פנימית של משרדי" .הרי ברור שבעידן המחשב חומר המופק מהמחשב
איננו חתום ומשמעות החתימה על מסמכים אלה שונה מבעבר ,האם זה בלבד הופך אותו
ל"טיוטה"? והאם יעלה על הדעת שאף מסמך שהופק מהמחשב לא נשלח לייעדו אלא
המשיב כתב המסמכים לעצמו? בסופו של דבר ,עיין ביהמ"ש בכל המסמכים והחליט
לחשוף את אלה שע"פ הכללים שגובשו בפסיקה אינם חסויים מעצם טיבם ,כמו גם את אלה
שראה לנכון לחשוף בשל החשדות הפליליים .יתר המסמכים נותרו חסויים
ממרום הדוכן
ע' 71 על פסילת שופט שלמה חליווה" ,האנס הבכיין" .אנס ורצח בחורה בעת חופשה .כשגילו שזה הוא אז עשו ע"פ 0/600שלמה חליווה נ' מדינת ישראל
מסדר תמונות לנהגי אוטובוס והסתבר כי זיהו אותו בציבור .הרשיעו אותו .במשפט הראשון
שלו השופטת אוסטרובסקי כהן ,לאחר הצגת התביעה ,שאלה אם יש עדי הגנה .עו"ד של
חליווה ,אמר כי יש לו 04עדי הגנה .השופטת אוסטרובסקי כהן ,קראה לעו"ד ללשכה
וכעסה על זה שהוא רוצה להביא 04עדי הגנה .עו"ד התלונן עליה -אך לא פסלו אותה -אמרו
שזה לא ראוי אך היא המשיכה לנהל את התיק
ע' 79 אלי הורוביץ ,מנכ"ל טבע לשעבר ,הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות על חוק המס על ע"פ 1103699אליהו הורביץ נ' מדינת ישראל
ידי השופטת פרוקצ'יה .המדינה ערערה לבית המשפט העליון והדיון נקבע בפני הרכב
בראשותו של השופט תיאודור אור .בשלב זה הצטרף לצוות ההגנה עו"ד פנחס רובין,
המתמחה בתחום המיסים ,אשר לו קשרי חברות עם השופט אור .נשלחו מכתבים על ידי
העיתונאי יואב יצחק לשופט אור ובהם בקשה כי יפסול את עצמו .השופט אור סירב
ע' 11 הדין המשמעתי המשיבה הורשעה בכך שנהגה שלא כהלכה במילוי תפקידה והתנהגה באופן שאינו הולם את בד"מ 32/163/שרת המשפטים נ' השופטת
החל על שופטים מעמדו של שופט בישראל .נקבע כי המשיבה הוציאה מתחת ידיה פרוטוקולים כוזבים וכי הילה כהן
השמידה בקשות של בעלי דין ומנעה תיעודן בתיקי בית המשפט .הקובלת ביקשה כי
המשיבה תועבר מכהונתה .כן ביקשה להתיר את פרסומו של ההליך .ביהמ"ש פסק אין
במעשים שעשתה ובמחדלים שחדלה ,כשהם לעצמם ,בכדי להעיד על אי-יכולתה ועל היותה
בלתי ראויה להמשיך ולכהן כשופטת .אין מקום להמליץ על העברתה של המשיבה
מכהונתה .עם זאת יש להטיל עליה את אמצעי המשמעת האלה :העברה למקום כהונה אחר
ונזיפה
ע' 11 מי רשאי לבקש העותר מבקש כי השופט אור ייפסל מדיון בערעורים שונים .זאת ,בשל קשריו החברתיים עם בג"ץ 1/33633יואב יצחק נ' הנשיא ברק
פסלות שופט? עורך-הדין פנחס רובין ,שצורף לצוות הסניגורים בשלב הערעור .ביהמ"ש פסק ,יחסי ידידות ואח'
וחברות בין שופטים לבין פרקליטים ,שלרוב נובעים מרקע אישי משותף או ממעורבות
בפעילות מקצועית משותפת בעבר ,הם נפוצים ומקובלים בקהיליית המשפטנים .ככלל ,אין
בקיומם של יחסים כאלה כדי לשלול אפשרות של מפגש בין השופט לבין פרקליט שהוא חברו
או ידידו באולם המשפטים ,ויחסי חברותו של השופט עם פרקליט המופיע לפניו אינם יוצרים
פסלות "אינהרנטית" .עם זאת גם אין מקום לומר ,כי בכל מקרה יהיה זה ראוי ששופט יכהן
במשפט שבו מופיע פרקליט שהוא ידידו או חברו הקרוב .ואמנם תיתכנה נסיבות שבהן ייטיב
השופט לעשות אם ימשוך את ידיו ממשפט כזה ,מחשש שבנסיבות העניין עלולה ישיבתו
באותו משפט להכביד על יכולתו למלא כראוי את תפקידו השיפוטי ,או ליצור מראית לא
נאותה .השאלה אם לישב במשפט כזה ,או להימנע מכך ,נתונה בראש ובראשונה להכרעתו
האישית של השופט ,שאם לא יוכח אחרת ,תוכל לרוב להתקבל כהכרעה מקצועית ומצפונית
שאין עילה להתערב בה
ע' 10 על פסילת שופט שופט בית המשפט המחוזי סירב להיעתר לבקשת המערער להעביר את הדיון בתביעה ע"א 09969/שמואל ברזל נ' כונס הנכסים
שהוגשה נגד המערער ,דיון שטרם החל לגופו ,לשופט אחר של אותו בית-משפט .הבקשה הרשמי
נובעת מנקיטת עמדה על-ידי השופט לגבי אחריות המערער כמנהל בבנק צפון אמריקה,
במסגרת הליך קודם ,שבו חייב את הדירקטורים של בנק צפון אמריקה בתשלום סכומי כסף
גדולים לזכות המשיב .מכאן הערעור ,שנסב על השאלות מהו המבחן לפסילת שופט ,מה
הנפקות של קיומו של פסק-דין פלילי נגד המערער בעניין אחריותו כמנהל בבנק והאם היה
על המערער לטעון לפסלות השופט עוד לפני הגשת התביעה נגדו .ביהמ"ש העליון פסק ,גם
מקום שאין יסוד דווקני לפסילת שופט ,יש שראוי להעביר את הדיון להרכב אחר ,שלא מן
הדין אלא לפנים משורת הדין ,מחמת מראית פני הצדק .מראית זו מהווה שיקול חשוב
מבחינת האמון שהציבור רוחש למערכת המשפט ,אמון שהוא תנאי ראשון במעלה לעצם
קיומה .בנסיבות שתוארו לעיל ,מן הראוי הוא שהמשפט יועבר להרכב אחר מחמת מראית
פני הצדק ,הגוברת "על האמונה הבלתי מעורערת באובייקטיביות בפועל של השופט
המלומד"
ע' 15 על פסילת שופט בעת פרשת ההגנה ,הגיש המערער בקשה לבית-המשפט ,כי יפסול עצמו מלשבת בדין ,בקשה ע"פ 022699זאב בשן נ' מדינת ישראל
זו נשענה על החלטת השופטת מאותו יום בה הורתה על מחיקת קטעים מחוות דעתה של
אחת ממומחיות ההגנה .שמאי ליבוביץ ,אשר שימש כטרום-מתמחה של השופטת .במכתבו
טען ליבוביץ כי השופטת הייתה נגועה לאורך ההליך כולו במשוא פנים וכי היא גיבשה דעה
קדומה נגד המערער .ביהמ"ש פסק ,על המתמחה לשמור את שנודע לו בלשכת השופט טמון
בלבו פנימה .אסור לו להוציא מידע זה מחוץ לכותלי הלשכה .אלה הם יחסי האמון בין
שופט למתמחה