‫קולנוע איראני‬

‫איראן חשפה בפני העולם בשני העשורים האחרונים שורה ארוכה של במאי קולנוע מוכשרים‪ .‬ההיסטוריה של‬
‫הקולנוע האיראני מתחילה עוד בשנות ה‪ 30-‬כאשר רוב הסרטים שהופקו היו קומדיות סלפסטיק אילמות‪.‬‬
‫לאחר מלחמת העולם השנייה‪ ,‬בתחילת שנות החמישים‪ ,‬החל הקולנוע האיראני להתאושש והוא הורכב‬
‫ברובו מהפקות מסחריות‪.‬‬
‫חומייני עלה לשלטון באיראן בשנת ‪ .1979‬בקולנוע האיראני באה כאן אל קיצה התקופה הקודמת‪ ,‬והחלה‬
‫חדשה‪ .‬המהפכה הביאה עמה דור חדש של במאים צעירים עם מודעות חברתית‪ ,‬שרצו להראות את‬
‫המציאות כפי שהיא‪ ,‬מבלי לברוח אל מחוזות הדמיון והקיטש‪.‬‬
‫המהפכה החומייניסטית הביאה עימה משטרת מחשבה וצנזורה‪ ,‬אך היא לא הביאה לחיסולו של ענף‬
‫הקולנוע כפי שניתן היה לצפות וכפי שנעשה במדינות אחרות כאפגניסטאן‪ .‬המהפכה שינתה את פני הקולנוע‬
‫האיראני‪ .‬הממשל החדש ראה בעשייה הקולנועית כלי יעיל לקידום מטרותיו ותפיסותיו‪ .‬לפיכך‪ ,‬הוקמה קרן‬
‫ממשלתית לקולנוע‪ ,‬שהסדירה את כללי המשחק החדשים‪ ,‬במסגרתם נקבע מה מותר ומה אסור להראות‪.‬‬
‫הכללים החדשים הביאו לכך‪ ,‬שכל נושא העיסוק בזוגיות ואהבה הפך בעייתי ביותר‪ .‬הצנזורה אילצה במאים‬
‫למצוא דרכים אחרות‪ ,‬מתוחכמות‪ ,‬בהן הם יוכלו לספר את סיפוריהם‪ .‬רובם נדרשו לדמויות ולסיפורים‬
‫שהציגו את המציאות כפי שהיא‪ ,‬בעודם משהים את הטון הביקורתי‪ ,‬ומתמסרים לדמות‪ .‬מתוך המגבלות‬
‫הרבות נולד ז'אנר שלם חדש בקולנוע האיראני‪ ,‬בו מופיעים ילדים בתפקיד הראשי‪.‬‬

‫"פרספוליס" מרז'אן סאטראפי‪ ,‬ביחד עם וינסנט פארונו (צרפת‪)2007 ,‬‬

‫פרספוליס הייתה עיר הבירה הרשמית של הממלכה הפרסית‪ .‬היא נבנתה בימיו של המלך כורש‪ ,‬בערך‬
‫בשנת ‪ 560‬לפני‪-‬הספירה‪.‬‬

‫מרז'אן סאטראפי‪ ,‬הכותבת והבמאית‪ ,‬קראה לספרה (נובלה גרפית אוטוביוגרפית) ולסרטה בשם פרספוליס‬
‫בשל האופי המיוחד של הממלכה הפרסית העתיקה‪ .‬בימי כורש‪ ,‬לפני ‪ 2500‬שנה‪ ,‬השלטון הפגין סבלנות‬
‫וסובלנות מן הבחינה הדתית (ראו למשל הצהרת כורש ליהודים‪ ,‬המתירה להם לשוב לארצם ולהקים מחדש‬
‫את בית המקדש היהודי) זאת בניגוד לשלטון האיראני הנוכחי‪ ,‬שמאז המהפכה המוסלמית בשנת ‪ 1979‬נוקט‬
‫דיכוי ואלימות כלפי מי שחורג מן ההלכה הדתית המוסלמית‪ .‬לפיכך‪ ,‬השם פרספוליס מבטא געגוע למדינה‬
‫פרסית סובלנית‪ ,‬פתוחה‪ ,‬ליברלית‪ ,‬שהייתה קיימת בעבר והיא חלק מן המורשת הפרסית‪ .‬כבר בכותרת‬
‫הסרט יש אפוא ביקורת כלפי המשטר האיראני המדכא של ימינו‪ ,‬משטר שבמשך ‪ 30‬שנה הפך את החיים‬
‫באיראן לנוקשים‪ .‬הסרט נוצר בצרפת ולא היה נתון לחוקי הצנזורה‪ ,‬ולכן אינו משתייך לזרם הקולנוע‬
‫האיראני‪.‬‬

‫דיכוי ומרדנות‬
‫לאורך כל הסרט הילדה מרז' אן היא מרדנית‪ .‬היא מגחכת על העובדה שהמדינה מציגה את המתים‬
‫כמרטירים (קדושים שמתים בעד מטרה )‪ ,‬היא אינה מתביישת לצעוק על מורתה המדכאת‪ ,‬היא קונה מוזיקה‬
‫במחתרת ושומעת בביתה בווליום גבוה למרות האיסור‪ .‬היא גם במשפחה מרדנית‪ :‬דודה מייצר אלכוהול‬
‫בסתר‪ ,‬אימה מעירה לשוטר שמציק לה‪ ,‬דודה היה קומוניסט שהתנגד לשלטון ולכן נאסר‪ .‬לפיכך‪ ,‬מרז'אן היא‬
‫חלק ממשפחה של דיסידנטים ‪ -‬מתנגדים לשלטון‪.‬‬
 ‫אבל כשהיא חוזרת מווינה לאיראן‪ ,‬משהו כבה בה‪ ,‬והיא הופכת צייתנית‪ .‬בסצנה בה היא מאופרת ברחוב‪,‬‬
‫היא מפלילה אדם שקרא עיתון לתומו‪ ,‬רק כדי שהמשטרה לא תעצור אותה‪ .‬סבתא שלה מכנה אותה עקב כך‬
‫"כלבה אנוכית"‪ .‬מרז'אן מבינה כי טעתה‪ ,‬ובסצנה הבאה‪ ,‬באוניברסיטה‪ ,‬היא כבר מוחה בקול נגד מרצה‪ ,‬על‬
‫כך שמחייבים את הבנות להסתתר מאחורי רעלה‪.‬‬
‫יש כאן ביקורת כלפי משטר טוטליטרי ‪ -‬ה מכבה את המחשבה‪ .‬הוא הופך את האדם לאוטומט‪ ,‬ליצור שאינו‬
‫בוחר‪ .‬זו גם הייתה הטענה של אייכמן במשפטו בירושלים בשנת ‪" :1962‬רק ביצעתי פקודות"‪ .‬אדם שמורד –‬
‫מתנגד לעתים לפקודות‪ .‬הוא בוחר‪ ,‬ובכך מכריז שהוא אדם‪ .‬הפחד מכבה את חופש הבחירה‪ ,‬אומרת לה‬
‫סבתה‪ .‬כשמרז' אן מתגברת על הפחד‪ ,‬היא הופכת שוב לאדם‪ ,‬ליצור חופשי שבוחר‪ .‬יש בכך מסר הומניסטי‬
‫ענק‪ :‬גם ברגעי השפל‪ ,‬כשמשטר טוטליטרי מדכא את האדם‪ ,‬עליו להישאר חופשי‪ ,‬עליו לבחור‪ .‬והבחירה‬
‫חייבת להיות אנושית‪ ,‬חייבת לנבוע מאהבת האדם‪ .‬המעשה שעשתה (הפללת האיש) נבע מחוסר אכפתיות‬
‫מוחלט ביחס לזולת‪ .‬כלומר‪ ,‬המשטר האיראני הפך אותה‪ ,‬למעשה‪ ,‬לאשה שדומה לשוטרים המדכאים‪ :‬היא‬
‫חדלה לבחור‪ ,‬היא חדלה להפגין אנושיות‪ ,‬היא חדלה להיות אדם‪ .‬רק בסצנה הבאה‪ ,‬באוניברסיטה‪ ,‬היא שוב‬
‫מוכיחה שהיא אדם‪ ,‬כי היא מוחה נגד מסגרת מדכאת‪.‬‬
‫לסרט יש מסר הומניסטי ‪ -‬הוא בעל מחויבות מוסרית לאדם‪ .‬רק כשאדם בוחר‪ ,‬רק כשהוא פועל מתוך‬
‫זולתיות‪ ,‬מתוך סולידריות‪ ,‬מתוך אכפתיות‪ ,‬מתוך דאגה לאחר – רק אז הוא מממש את היותו אדם‪ .‬כשהוא‬
‫דואג רק לעצמו – הוא אינו אדם‪ .‬כדי לממש את האנושיות שבאדם – עליו לפעול למען האחר‪.‬‬

‫הסרט "פרספוליס" מייצר אינטרטקסטואליות לאקספרסיוניזם‪:‬‬

‫הציור "הצעקה" של הצייר מונק‬ ‫‪‬‬
‫הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני‬ ‫‪‬‬

‫הצעקה ‪-‬ציור של הצייר הנורווגי מונק משנת ‪ .1893‬נחשב למופת של האקספרסיוניזם‪.‬‬

‫ציור ‪ /‬אקספרסיוניזם‬
‫אקספרסיוניזם היא אחת התנועות המודרניות הראשונות בציור‪ .‬המצלמה דוחפת את הציור לחפש דרכי‬
‫ביטוי חדשות‪ .‬הציור ביקש לצייר את העולם כפי שהוא‪ ,‬אבל כשהופיעה המצלמה היא קלטה את המציאות‬
‫באופן מושלם‪ ,‬ותפקידו המסורתי של הציור התייתר (נעלם)‪ .‬לכן הציור מחפש דרכים חדשות להתבטא‪,‬‬
‫ונולדות תנועות חדשות בציור‪:‬‬
‫תחילה‪ ,‬האימפרסיוניזם (בערך בשנת ‪ ,)1875‬מצייר תחושות פנימיות‪ .‬דוגמה‪ :‬ואן גוך‪.‬‬
‫אחר כך‪ ,‬אקספרסיוניזם‪ ,‬שמקצין את המבע הסובייקטיבי (האישי‪ ,‬הפרטי‪ ,‬לא‪-‬אובייקטיבי)‪.‬‬
 ‫אקספרסיוניזם היא תפיסת עולם שמתארת רגשות פנימיים‪ ,‬יצרים מודחקים‪ .‬האקספרסיוניזם מכניס תוכן‬
‫חדש לאומנות – עיסוק בתכנים המודחקים‪ ,‬הפנימיים של הנפש‪ ,‬חיטוט פנימה‪.‬‬

‫בציור "הצעקה" מונק מבקש לתאר רגע פנימי של אדם על גשר‪ .‬אבל זה אינו ציור ריאליסטי (הציור אינו‬
‫פוטוגרפי‪ ,‬אינו צילומי)‪ .‬זו ספק מציאות חיצונית (ספק עיר‪ ,‬ספק זכר‪ ,‬ספק צעיר‪ ,‬ספק גשר) – הכל נראה‬
‫מעט מעוות‪ .‬הסגנון אינו רפרזנטטיבי (ייצוגי) ביחס למציאות החיצונית‪ ,‬אלא מתאר מציאות פנימית‪ .‬מונק‬
‫מבטא את החרדה של האדם מפני העולם המודרני‪ .‬הפרט הפך בודד ומנוכר‪ ,‬וחש לבד בעולם‪ .‬התחושה‬
‫העולה מן הציור היא של אימה‪ ,‬חרדה‪ ,‬מועקה‪ ,‬בדידות‪.‬‬

‫מרז'אן מסתובבת בעיר טהראן (דקה ‪ 40‬בסרט )‪ ,‬שהופצצה על ידי סדאם חוסיין‪ .‬היא נתקפת חרדה‪ .‬היא‬
‫עוברת ליד בניין שהופגז‪ ,‬בניין שכן‪ ,‬שאת המשפחה שגרה בו ונהרגה היא הכירה‪ .‬לפתע מבצבצת מבין‬
‫ההריסות יד של גווייה‪ .‬מרז'אן נתקפת אימה‪ .‬היא שמה את ידיה על פניה ופיה נפער לנוכח הזוועה‪ .‬בקטע‬
‫זה‪ ,‬הפריים מזכיר את "הצעקה" של הצייר מונק‪ .‬זהו מעשה אינטרטקסטואלי רב‪-‬עוצמה‪.‬‬
‫מרז'אן מחברת אותנו הצופים באמצעות פריים זה לחרדה שניבטת מן הפרצוף הצועק בציור של מונק‪.‬‬
‫הדמות בציור צעקה בשנת ‪ ,1893‬מרז'אן צועקת בשנת ‪ .1986‬חלפה כמעט מאה שנה מאז הציור‪ ,‬אבל‬
‫הצעקה של האדם שחש בודד מול האימה נותרה‪.‬‬
‫בציור הצעקה ‪ -‬חרדה מופשטת‪ ,‬כללית ‪ -‬חרדה מפני העידן המודרני‪ ,‬מפני הבדידות‪ ,‬מפני הניכור‪ .‬בסרט‬
‫חרדה ספציפית (פרטית ומדויקת) – חרדה של ילדה מפני ההרס והחורבן שהאדם ממיט על עצמו דרך‬
‫מלחמות‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬התחושה היא שהאדם חי בעולם של אימה ופחד‪.‬‬

‫קולנוע ‪ /‬אקספרסיוניזם גרמני‬

‫הסרט "פרספוליס" מזכיר בסגנון לפעמים סצנות מהקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני‪ :‬סצנות אפלות‪ ,‬תאורה‬
‫אקספרסיוניסטית מוקצנת‪ ,‬חשוכה‪ ,‬מלאת צללים‪ .‬הקולנוע האקספרסיוניסטי הציג את הנפש הגרמנית כנפש‬
‫אפלה‪ ,‬מלאה יצרים אפלים‪ .‬מרז'אן סאטראפי מאזכרת את הקולנוע הגרמני‪ ,‬ולפיכך אנו חשים כי גם השלטון‬
‫האיראני הוא אפל‪ .‬זו כנראה עוד סיבה שהסרט מוצג ברובו בשחור לבן‪ .‬התחושה מזכירה את הנפש‬
‫הגרמנית הפצועה אחרי המלחמה‪ .‬בסרט "פרספוליס" הנפש הפצועה היא של מרז'אן‪ ,‬שעוברת דיכוי‬
‫והשפלה על ידי השלטון הדתי המחמיר והמדכא‪ .‬יש לזכור‪ ,‬כי הסרט מציג צבעים רק כאשר מרז'אן מגיעה‬
‫לאירופה במטרה שלא לחזור אל איראן לעולם‪ .‬כלומר‪ ,‬רק התרחקות מן השחור‪-‬לבן של העולם האיראני‬
‫מאפשר לה לחוות את העולם בשלל צבעיו‪.‬‬