‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫‪WWW.h ebre w b 0 o k s .org‬‬

‫ע”י חיים תשס״ט‬

‫מעם‬
‫הלעדם שבפירוש רש״י על כתני הקדש‬
‫מנוקדים בכתיבתם׳ ונעתקים לכתיבה צרפתית׳ מתורגמים ומבוארים‬
‫ונערכים עם כל הלעזים׳ דומיהם והלופיהם׳ המפוזרים בפירושיו‬
‫על כתבי הקדש והתלמוד ‪ - -‬להבין עומק פשוטו של‬
‫רש׳׳י‪ .‬ונתופפו עליהם הלעזים שבפירוש רשב״ם‬
‫על התורה ‪ :‬קריאתם׳ תרגומם ובאורם‪.‬‬

‫כרך ראשון‬

‫תורה‪.‬‬
‫סאת‬

‫משה ז‪ .‬אלברטס‪ ,‬אי׳^& בוסתון‪.‬‬

‫ניו יורק׳ תרע״ז‪.‬‬

‫דפוס א‪ .‬ח‪ .‬ראזענבערג‪ 130 ,‬הענרי סט‪ ,.‬ניו יורק‪.‬‬

 ‫‪pp‬דש‬
‫לזכרון נשמת אחי היקר‬

‫נפש נדיבה שנקטפה באבח׳‬

‫ז‪-‬ל‬ ‫צ ח ק א י י ז יק א ל ב ע ר ט ס‬
‫המחבר‪.‬‬
 ‫ה ק ד מ ה ‪.‬‬

‫העוסקים בתיצמוד יודעים‪ ,‬כי בכיצ מקום אשר ישתמש ר׳צן״י בדבור‬
‫״כאומר״‪ ,‬כוונתו אתקן הדבור התלמודי‪ ,‬באיזה אופן שיהיה‪ ,‬אישב איזה‬
‫דבר קשה‪ ,‬או איזה דיוק‪ ,‬והוקרי דבר יבקשו תמיד טעם ה״כאומר" וכוונתו‪.‬‬
‫רש״ י בדבור ‪ :‬באע״ז‪ ,‬אם כהוספה אבאורו‬ ‫וכמו זה אא אחנם ישתמש‬
‫ואם כן‪ .‬אטען אשר נבין‬ ‫אברר איזה דבר ;‬ ‫או במקום באור‪ — ,‬כי אם‬
‫עא־פי רש״י‪ ,‬עאינו אדעת הוראת האעז ובאורו‬ ‫היטב עומק באורו שא מקרא‬
‫וזה תכאית התבור הזה‬ ‫זה כי ישתמש בו‪.‬‬ ‫ואהבין מה ראה רש״י עא‬
‫בעצם וראשונה‪.‬‬
‫אך אמען יתבררו ויתאבנו הדברים יותר‪ .‬ראה המחבר כי טוב ויפה‬
‫אהקדים אבאור האעזים את הראוי אדעת עא דבר ארצו ואשונו שא רש״י‪.‬‬
‫במה יצטיין הוא ממפרשים אחרים בדרך באורו וברוב אעזיו‪ .‬מה תכאית‬
‫האעזים בדרך כאא‪ ,‬ומצד האעזים — מה תכונתם‪ — .‬ובאחרונה מה ראה‬
‫אחר‬ ‫המחבר אעשות ספר זה בבאור האעזים אחרי אשר כבר קדמו‬
‫אבאר כא האעזים שבכתבי הקורש‪ .‬ועוד אחרים — בבאור איזה ספרים‬
‫מהם‪ — .‬אתת מושג נכון מכא הענינים האאה אמשכיא עא דבר‪ .‬הקדים‬
‫המחבר איזה מבואים‪ ,‬אשר בהם יבוא המעיין אא באורי האעזים פנימה‪.‬‬
 ‫א‪.‬‬ ‫מ ב ו א‬

‫פרק א‪.‬‬

‫פרנצא‪.‬‬ ‫גליא — רומיניא‬

‫אצרפת היום קראו אפנים גאיא‪ ,‬ואניטיה — גאים‪ .‬ואפ נבוא גאיא‬
‫היה אפנים רהב מארץ צרפת היום‪ ,‬אחת היא אעניננו ‪ —.‬ביטנת ‪ 58‬אפני‬
‫המםפר הרגיא‪ ,‬יואיום קיםר‪ ,‬׳טר צבא רומי בימיםההם ‪,‬החא אכבו׳ט את‬
‫הארץ אשר אמרנו‪ ,‬וב׳טנת ‪ 52‬כא הארץ נבב׳טה אפניו‪ ,‬בבתוב בספרו‬
‫״זכרוני המאחמה בגאיא"‪ .‬אף הרומים אא אבד אשר אכדו את הארץ‬
‫וימשאו בה‪ ,‬כי נם שפכו עאיה את רוחם וייצרו את יושביה בצאמם‪ ,‬בצאם‬
‫דמות תבניתם‪ ,‬כי כמנהג הרומים בכא מקום ובבא הזמנים‪ ,‬תקנו הם‬
‫בארץ כא התקנות‪ ,‬אשר הצטיינו בהן הרומים‪ ,‬בעאי השכאה ותרבות‪ ,‬כמו‬
‫שוקים ודרכים‪ ,‬בתי ספר ובתי משפט‪ ,‬שפאים וגבוהים‪ ,‬וכא הרברים אשר‬
‫אתועאת המדינה‪ ,‬וכא הדברים אשר יתענג עאיהם האדם‪ ,‬כמו דימוסיות‪,‬‬
‫קרקסיאות וחיאטריאות‪ .‬ואבד זאת נתנואהם ‪,‬בא זכות אזרחי רומי‪,‬‬
‫אזרהות אשר התכבדו בה בעאיה הרבה ; ובבא אופן עמאו אהשכיחם‬
‫אמונתם‪ ,‬תורתם ואאומיותם‪ ,‬וכה הצאיח בידם‪ ,‬עד כי אא רבו הימים ויהיו‬
‫הגאים — או רובם — ארומים גמורים*( וקראו אהם נאים־רומנים‪ ,‬ונם‬
‫בעיניהם היו ארומים‪ ,‬וארצם‪ ,‬אם אא דברו בה ביהוד‪ ,‬קראו אה הסופרים ‪:‬‬
‫רומניא — וכן נקראת ‪ Roumenie‬במאה הי״ב בספר ‪ Aliscans‬צד ‪,59‬‬
‫— כאשר בדרף כאא קראו כא ארצות המערב‪ ,‬אשר שאטו בהן הרומים‪ .‬והעם‬
‫אמדו דרכי הרומים בבא דבר‪ ,‬אאמר ‪,‬הארצות אשר היו תחת ממשאת רומי‬
‫ויושביהן התרוממו‪.‬‬

‫״( הערר‪ .,‬ראו מד‪ .‬בין בני אבן חמי‪ :‬כי היהודים אא ני^כדו במצודד‪ .‬הרעה הזאת‬
‫ידוע מאמר רשב״י‪.‬‬
 ‫מעם ר ו ע ז‬

‫במאה החמי׳טית החילה מיצכות רומי להתמוטט ולהתפרד‪ ,‬ומב^ עברים‬

‫פ׳טטו עציה >םבטי הטייטונים או גרמנים ויבוננו צהם ממצבות בארצות‬
‫דומי ואז גם שבטי הגרמנים הנורעים בשם פרנקים‪ ,‬בצוית שבטים אחרים‪,‬‬
‫אשר באו ארצה גציא וישבו בה בראשונה בתור בעצי־ברית רומי ועוזריה‪,‬‬
‫הם גם הס הפרו בריתם את רומי ויכוננו צהם ממצבה בנציא בין חמשה‬
‫נהרות הירועים בשמם ויעשו צהם עיר מצובה‪ ,‬את העיר פריש עצ‬
‫נהר שיינא‪ ,‬ועם הארץ‪ ,‬אחרי זמן מה‪ ,‬כמובן‪ ,‬קראו צה פרנקיא‪ ,‬על שם‬
‫הפרנקים׳ או פרנצא‪ ,‬וגם ״אי הפרנקים" קראו צה‪ .‬משם פרשו ממשצתם‬
‫בהמשף הזמן עי כי ארץ גציא ‪,‬אף יתר המרינות צא נחשבו בראשונה‬
‫יארץ פרנקיא‪ ,‬כי עטרו תחת שצטונים*( מיותרים אשר עמרו■ ברשות‬
‫עצמם ונקראו בשכיות מיותרים צהם ‪,‬כמו קנפניא‪ ,‬או צנפו‪ ,‬פיקארריא‪,‬‬
‫יותר או מיכות צותר‪ ,‬וכרומה‪ .‬מהמאה האחת עשרה‪ ,‬מעת אשר החצו‬
‫מצכי פרנקיא צצכור המצוכה מיר השצטונים וצהביא את המרינות האחרות‬
‫זאת אחר זאת תחת רשותם הם ‪,‬אז החצ השם פרנקיא צאט‪ ,‬צאט צהקרא‬
‫על כצ הארץ כיום הזה‪ ,‬ועיין ‪ La curne‬ערף ‪ France‬ובאשר היא בתמונה‬
‫הרשה ‪France.‬‬
‫והיהורים קראו צה פרנצא — ראשית ממצכת הפרנקים — ככצ עם‬
‫הארץ‪ ,‬יוסיפון פרק ראשון‪) .‬בערך המאה התשיעית( ‪ :‬״בני נומר הם‬
‫פרנקים היושבים בארץ פרנצא על נהר פרנטא‪ ,‬עצ נהר סינא ‪ Seine‬״‪.‬‬
‫רש״י )עובריה‪ (.20 ,‬״ואומרים הפותרים צרפת היא המצכות שקורין פרנצא‬
‫בצע׳׳ז"‪ .‬וכבר במאה השביעית‪ ,‬פחות או יותר החצו צקרוא אותה בצשון‬
‫עברי צרפת‪ ,‬ברמיון כבש‪ ,‬כשב‪ ,‬כי כן אהבו צקרוא שמות המקומות אשר‬
‫התישבו שם בימים קרמונים באיזה שם הרומה באיזה צר צאיזה משמות‬
‫הערים שבכתבי הקורש‪ .‬וכן קראו ברטניא בשם ריפת־ברט‪ ,‬וגם השם‬
‫צרפת היה נגבצ תמיר צראיטית ממצכת הפרנקים‪ ,‬כמו שהיה פרנצא בראשונה‬
‫—רש׳׳י—ובימי בעצי התוספות הבריצו תמיר בין צרפת ויתר המרינות שצ‬
‫הארץ; כמו הרבור בתקנות הרבנים או הקהצות בארץ צרפת בימים ההם ‪:‬‬

‫בשם ״שצטון״‬ ‫כן קראו את הבושל בארץ קאנסניד‪ .‬ארולו של רש״י‪,‬‬ ‫״( הערה‪.‬‬
‫וברוסית נקרא‬ ‫‪( 34‬‬ ‫צד‬ ‫סופרים‪,‬‬ ‫)פליטת‬ ‫כמו‪ :‬שאל ‪.'.‬שייטו! קספני א לר׳ תם״‪— .‬‬
‫שבת קס״ה‪:‬‬ ‫וכן‬ ‫ובצרפתית של יסי רש״׳‪C uens—Comte :‬‬ ‫‪, Comes—Comitis‬‬
‫קטטין‪ .‬רש״י; ״לשון לעז הוא שלטון״•‬
 ‫ס ____________________ ס ע ם ל ו ע ז‪:‬‬

‫יושבי צרפת אניוב‪ ,‬פוייטוב ונורמנדיאה‪ .‬וכא אאר‪ .‬מדינות בארץ צרפת‬
‫אשר היו תחת שאטונים מיוחדים ‪ .‬וכמה פעמים נמצאו דבורים כאאה‪.‬‬
‫) ‪238‬־‪ •( Gaiiia ludaica 233‬אך מעט מעט ההא השם צרפת להתפשט‬
‫ואכאוא כא הארץ‪ ,‬ובמאה השש עשרה באה הקריאה הזאת לקביעות אצא‬
‫היהודים )שם ‪.(486‬‬

‫'‪^esasagss&magesasasasagcsg‬‬
‫פרק ב‪.‬‬

‫גלית — רומנית — פרנצית‪.‬‬

‫־■י׳‪,/‬‬
‫כמקרי הארץ ויושביה‪ ,‬כן היו האיפות האשון המדובר בה‪ ,‬כי בראשונה‬
‫החאיפו את אשונם באשון אחרת ואחר כן תמונה בתמונה‪ ,‬עד אשר יצאה‬
‫פרנצית חדשה או כאשר יקראו אה ‪ :‬צרפתית חדשה‪.‬‬
‫גלית‪ .‬שפת הגאים אפנים היתה השפה הידועה כשם קיאתית‪ ,‬אך‬
‫אחרי אשר באו תחת ממיסאת הרומים‪ ,‬עזבו מעט מעט‪ ,‬כאונס‬
‫וברצון״ כאמור בפרק א׳ את אשונם ויאמרו אדבר תמית ‪Latin‬‬
‫ובכא גאיא אארכה וארחבה אך שפה אחת היתה‪ ,‬והיא שפת רומית‪,‬‬
‫או כאשר קראו אה — ר ו מ נ י ת ‪ Lint^ua Romana‬וידברו כה‬
‫ככא הרומים; ואך זעיר שם‪ ,‬זעיר שם‪ ,‬כמקומות אשר אא הניעה‬
‫שם ממשאת רומי בכל תוקך‪ ,‬דברו חצי קאתית וחצי רומית; ואם‬
‫איזו מאה קיאתית נשארה באשון‪ ,‬נם היא קבאה תמונה רומית‪ ,‬ואך‬
‫רומית נשמעה בארץ‪.‬‬
‫רומגיר‪ 4‬ויש אדעת כי שני מיני רומית נדברו בארץ הרומים‪ ,‬והם ‪:‬‬
‫ר ו מ י ת ה ס פ ר ו ת י ת ‪ ,‬אשר דברו בד‪ .‬החורים האדירים‬
‫והמאומדים‪ ,‬ו ר ו מ י ת ה ה מ‪.‬ו נ י ת‪ ,‬הוא האשון אשר‬
‫דברו בה המון העם‪ ,‬וכן היה ברומניה שא גאיה‪ :‬אאה אשר אמדו‬ ‫‘‬
‫בבתי הספר‪ ,‬אאה אשר הממשאה היתה בידיהם ואאה אשר התקרבו‬
‫עם גדואי רומי‪ ,‬הם דברו רומית צחה‪ ,‬רומית הספרותית‪ ,‬רומית‬
‫►מא המאומדים‪ ,‬והמון העם דברו רומית המונית — ‪Vulgar Latin‬‬
‫אף ‪^$<3‬ר ^פאה ?א^ות ח סי״ וממשאתם בנאיה חדאה‪ ,‬וחדא‬
‫ל ו ע ז ________________________‪7‬‬ ‫_________________ ט ע ם‬

‫המגע ומשא עמה; בתי הספר נסנרו׳ וצנורות ההשפעה נסתמו‪,‬‬

‫מקורות הלשון יבשו‪ ,‬והמדברים בה נעזבו לנפשם‪ ,‬ואז החל הלשון‬
‫הרומי שדברו אז להשתבש ולהתקלקל בערף אל לשון רומי‪ ,‬בין‬
‫הלשון הספרותי‪ ,‬שלא חדלו להשתמש בו בבתי המשפט ובבתי‬
‫הנזירים‪ ,‬ובין הלשון הרומני ההמוני‪ — .‬הלשון הספרותי הלף‬
‫הלוף והשתבש ויצא ממנו הלשון שנקרא ‪ :‬רומית של ימי הבינים‬
‫— מיטטעל־לאטיין — אף הלשון ההמוני נשתבש ביותר בערך אל‬
‫לשון רומי ‪,‬כי המלים החלו להתקצר והדבורים להתרחב‪ ,‬ומשפטי‬
‫הלשון נתמעטו‪,‬והלשון בכלל היה ערבוב דבורים רומנים שלמים עם‬
‫דבורים רומנים מקוטעים ונם דבורים טייטונים באו אל קרבה ויקבלו‬
‫תמונה רומנית ; וכה פשטה צורה ולבשה צורה והלכה והצטיירה‬
‫על־פי האקלימים ועל פי כלי המבטא של הגלים השונים‪ ,‬עד אשר‬
‫במאה העשרית —דורו של ר״ג מה״ג — נבנתה על חורבות לשון‬
‫רומי שפה חדשה ונשתכללה עוד במאה האחת עשרה — דורו של‬
‫רש״י — והיתה לשפה חדשה גמורה ומהודרה )תולדות שפת רומית‬
‫הישנה(‪ ,‬ועוד במאה הי״ג והי״ד קראו לה ‪Romance, Romans,‬‬
‫‪ (* Romanz‬והיהודים קראו לה רומנץ**(‪ ,‬ורומית הבינים קדאו‬
‫לטין של מינים***(‪.‬‬

‫פרנצית ‪ .‬הפרנקים אשר אמרנו‪ ,‬בבואם לארץ הביאו אתם את לשונם‬

‫— אחת מלשונות הטייטונים הישנות — ובה‪ ,‬כמובן‪ ,‬דברו‬
‫בראשונה ‪,‬ועם הארץ קראו לה ‪ Lingua Francica‬כאמר‪ :‬כשון‬
‫פרנצית‪ ,‬והוא לשון הפרנקים‪ — ,‬אף מעט‪ ,‬מעט שכחו את לשונם‬
‫וידברו רומנית ככל עם הארץ ונם איזה דבורים פרנקים אשר עם‬
‫הארץ קבלו מהם‪ ,‬קבלו תמונה רומנית ‪ .‬זולתי בבתי המלכים אשד‬
‫בצרפת — עיין לעיל — עוד דברו בשתי הלשונות‪ ,‬אבל במאה‬
‫העשירית כבר נשכח לשונם ‪,‬לשון הפרנקים‪ ,‬נם בבתי המלכים וכל‬

‫״( ונמצא הדבור הזח בספרי י־יסופרת‪ :‬סאריע די^פראנסאי ובספר ‪R. d Renard‬‬
‫‪B estla re .‬‬
‫כלומר המדבר‬ ‫‪Romanze‬‬ ‫מעס לועז‬ ‫״״( הנלאם — עיין להלן — לועז ‪.‬‬
‫רומנ״ץ‬
‫״״ ׳( רש״י‪ .‬שבת ק״ג ‪:‬‬
 ‫טע ם לועז‬

‫הארץ דברו רומנע‪ ,‬אז החאו מעט‪ ,‬מעט אקרוא ^פת רומנץ‪,‬‬
‫הארץ‪ ,‬בשפת המאנים א׳ער פיעטה מאכותם מעט מעט עא כא הארץ‪,‬‬
‫— בשם שפת פ ר נ צ י ת ‪ ,‬עד א׳ער באחרונה היעם רומנץ‬
‫עבר ובטא מן העואם‪ ,‬ומקומו אלוה השם פרנצית — ‪F rancais‬‬
‫כיום הזה‪.‬‬
‫נם היהודים קראו אה אפנים אפעמים בשם אשון צרפת‪ ,‬וסמנו‬
‫בזה אף האשון שא אי־הפרנקים‪ ,‬והיא ארץ הממאכה הראשונה אשר‬
‫כוננו בגאיה‪ — .‬עיין אעיא‪— .‬‬
‫התפתחות לשון צרפת‪ .‬ועתה נעבור בקצרה עא כא אשר אמרנו‬
‫ונוסיף מעט‪ ,‬והוא ‪ :‬בראשונה רברו יושבי הארץ אשון גאית‪ ,‬וכאשר‬
‫נכבשה אפני הרומים שכחוה וידברו רומית המונית — ‪Vulgar‬‬
‫‪ — Latin‬וככוא הפרנקים ההא האשון הזה אהשתבש ומעט‪ ,‬מעט‪.‬‬
‫וע׳׳י ההשתבשות הזאת‪ ,‬יצאה במאה העשירית אשון חדשה‪ ,‬ונוכא‬
‫אקרוא אה עתה צרפתית עתיקה או ישנה נושנה‪ ,‬ובמאה הי״א‬
‫השתכאאה ונגמרה ונוכא אקרוא אה עתה צרפתית ישנה ‪ .‬ועור‬
‫נשארו באשון הזאת איזה סגואות מאשון רומית — אטינית —‬
‫שממנה יצאה‪ ,‬אף במאה החמש עשרה כבר הסירו הסנואות‬
‫המיוחדות האאה‪ ,‬ואאט אאט האכה והתפתחה‪ ,‬וממאה השמונה‬
‫עשרה החאה צרפתית חדשה כיום הזה‪.‬‬

‫פרק נ‪.‬‬

‫צרפתית באופנים שונים‬

‫השפה הרומנית הנקראת עתה צרפתית עתיקה היא או ישנה‪ ,‬היא‬

‫היתה שפה אחת בכא הארץ אבא במקומות‪ ,‬מקומות דברו בה כאופנים‬
‫שונים‪ ,‬והתחאקה אאשונות שונות‪ ,‬אפי המדינות השונות שא הארץ‪ ,‬כי בכא‬
‫מדינה ומדינה התפתח האשון באופן מיוחד אעם היושב בה ‪ .‬הראשים מהם‬
‫הם ‪ :‬א( אשון צרפת בעיקרה ‪,‬והוא אשון אי פרנצא — ‪- la de France 1‬‬
‫אשר התחשכ כיסי הכינים אמבחר האשונות‪ ,‬כי בו דברו ‪15‬זצרות המאכים‪.‬‬
 ‫‪9‬‬ ‫________________ מ ע ם ר ו ‪ y‬ז ______‬

‫וטמנו הצטיר‪ .‬בערבוב מעט מיתר הא׳טונות‪ ,‬צרפתית חד׳טה ; ב( לש\\‬

‫בורגוניא — ‪ Bourtrogne‬נ( לש)\ פיר!רריא — ‪ — Picardie‬ד( יצ׳עון‬
‫נורמנריא — ‪ — Normandie‬ובי^׳עון זה נכתבו הספרים היותר נבחרים‬
‫בספרות הייענה‪ .‬מהל׳עונות האלה נפררו עור אחרים‪ ,‬איטר נ׳עתנו מעט‬
‫מהלשונות הראשים שאמרנו‪ ,‬ומהם היותר נורעים הם‪ :‬לשון ארץ קנפניא*(‬
‫‪ — Champatme-‬א׳ער ישבה בין אי פרנצא ובורגוניא ולשונה הוא היותר‬
‫קרוב ללשון אי פרנצא ; לשון לוריינא**( —‪ , Lohereine‬והיא נגבלה‬
‫בקנפניא‪ ,‬ועור לשונות אחרות‪ ,‬כי הגלים בראשונה הוחלקו לשבטים וכל‬
‫שבט ושבט ומרינה ומרינה‪ ,‬וכמעט כל עיר ועיר‪ ,‬רברו רומנית בשנוי מעט‪.‬‬
‫כל הל׳צונות האלה דומים ביסורם ובבנינם‪ ,‬אף איזה שנוים היו‬
‫בהברה‪ ,‬בכתיבה ובתמונות דקדוקיות‪ ,‬אף השנוים היו קטנים וכנראה הבינו‬
‫בנקל איש את רעהו‪.‬‬
‫‪cfasasas5s5gasescsg3c3essot‬‬

‫פרק ד‪.‬‬

‫יתר לשונות רומניה‪.‬‬

‫כבר אמרנו‪ ,‬כי גליה‪ ,‬אשר היא עתה צרפת‪ ,‬היתה חלק רומניה‪,‬‬
‫ואמנם כן הוא‪ ,‬כל ארצות המערב‪ ,‬אשר היו תחת ממשלת רומי‪ ,‬נקראו‬
‫בשם רומניה‪ ,‬וענין השם הזה הוא כי כל יושבי הארצות האלה למדו אל‬
‫דרכי הרומים וילכו'בחוקותיהם‪ ,‬עד כי היו לרומים‪ ,‬באופן אשר שכחו גם‬
‫שפתם ואף שפת רומית — לטינית המונית — דברו ככל הארצות האלה ; כי‬
‫והנה כאשר אמרנו על אודות גליה‪ ,‬כן היה הדבר בכל הארצות האלה ; כי‬
‫כאשר נפלה מלכות רומי‪ ,‬ועמים חדשים‪ ,‬גרמנים‪ ,‬כאו כארצות האלה ויכוננו‬
‫ממלכות החסות‪ ,‬גם העמים האלה‪ ,‬מצדם‪ ,‬שכחו כהמשף הזמן את‬

‫״( היא הארץ אשר בה הי רש״י ותרביץ תורה בעיר הראשית טרוי״ש —‬
‫•״( היא הנקראת בנשיות היהודית מלכותירותר כ י נן נקראת בראשונה ‪L oth ier‬‬
‫תורה לכל‬ ‫כראשונד‪.‬‬ ‫יצאה‬ ‫היא ארץ רבותינו שביותר‪ ,‬סושב ר״ג סה״ג אשר סשב‬
‫ישראל‬
 ‫מעם ^ ו ע ז‬ ‫‪10‬‬

‫אשונם ויאמרו אשון רומנית‪ ,‬אבא הא׳עון הזה ה׳טתביע מעט מעט ובהמשר הזמן‬
‫נוצרו א׳סונות מתוקנים הריסים ‪ :‬באיטאיא — איטאקית ; בספרד —‬
‫ספרדית ; בפרובנצה — פרובנצאית‪ ,‬ועור א׳סונות אחרים אמיניהם איסר אין‬
‫אנו עסק בהם ‪ .‬והנה נראה כי בא האשונות האאה באם יאירי השפה הרומית‬
‫הם‪ ,‬אשר היו בראשונה אחיות רומות בתואר ובמראה ובקומה ובצביונם‪,‬‬
‫אך במות אמן ואא ינקו עור משריה‪ ,‬בהמשך הזמן אשה‪ ,‬אשה מהן האכה‬
‫עא דרכה אברה והתרחקו זו מזו בסבת היעתנות האקאימים ושנוי מוצאי הדבור‬
‫ומחוסר התחברות ביניהן‪ ,‬אך באשר אם אחת אהן וגדאו בתנאים דומים‪,‬‬
‫אכן יש בהם דרכים שרומים זו אזו‪ ,‬ויש בהם ררכים ששונים הם — אבא‬
‫עין בוחנת יכירם כי כאן אחיות בנות אם אחת הן מהן היותר דומה אאמה —‬
‫רומית—הוא איטאקית והיותר ש־ונה בתואר ובמראה — הוא צרפתית ‪ .‬ומובן‬
‫עור כי בימים קרמונים הו קרובים בא האשונות האאה יותר מביסים אשר באו‬
‫אחריהם וע״י זה יובן כי צרפתית עתיקה וישנה היתה יותר דומה אכא אחת‬
‫מהאשונות האאה‪ ,‬וביחור אאיטאקית‪.‬‬

‫פרק ה‪.‬‬

‫מה בין צרפתית ישנה ועתיקה ובין צרפתית חדשה‪.‬‬

‫יש הפרשים רבים בין אאה מררנות האיסון במראה‪ ,‬בתואר‪ ,‬בבנין‪,‬‬
‫בתמונות ובמיטפטי האשון ‪,‬אבא היותר נצרכים אנו ארעת אאה הם ‪:‬‬
‫‪ .1‬רוב השמות והתוארים בתנאים מיותרים יש אהם בסופם הקוא ‪S‬‬
‫או ‪ x‬או ‪, z‬מה שאין כן בצרפתית הריסה ; ובעברית באו במקומן ש'‬
‫או ץ'‬
‫‪ .2‬בינוני פעוא אזכר סופן ‪ — Et‬ואנקבה — ‪ — Ede‬ובצ״ח‬
‫אזכר ‪ V e‬ואנקבה — ‪ ee‬ובכתיבה עברית — י״ט — יד״א‪,‬‬
‫‪ .3‬בצרפתית ישנה החאו אהסיר הקוא ‪ d‬שבין שתי תנועות שבצרפתית‬
‫עתיקה‪ ,‬כמו הדבור ‪ Conreder‬בצרפתית עתיקה‪ ,‬וצרפתית ישנה —‬
‫‪.(* Conreer‬‬

‫הערה• כתובות ר‪ .‬הגיע זפן ואא נשאו‪ .‬רשיי‪ :‬וכו׳ סישחב־זה הבעא להזהיר‬
‫על הנשואין לפרנס עצסה בתכשיסין‪ ,‬לפרנס‪ .‬קונ״דיריר באע״ז — וצ״א קונרידיר —‬
‫‪ — C onreder‬גיסין י״ב‪ :‬פרנסה; היינו כל צרכיו קונ״רייר בלע״ז ‪•C oareer‬‬
‫נג‬ ‫מעם לועז‬

‫‪ .4‬ההברה — חסברא׳ט המאה‪ ,‬ובצרפתית עתיל!ה ‪ en‬ובצרפתית י׳טנה‬

‫— ‪ — an‬בעברית אי״נ— א״נ—‬
‫‪ .5‬יש אותיות בסוף המאה שאא יבטאו היום ובצרפתית עתילוה תמיר‬
‫בטאו אותן; במו ‪ Bast‬עביט הגמא — והיום יבטאו ‪Ba‬‬
‫האות ‪ e‬׳םבסוף המאה‪ ,‬׳^בימינו היא נאאמה‪ ,‬בצרפתית עתיקה עור‬ ‫‪.6‬‬
‫ההבירו אותה קרוב אאות ‪ a‬ובן בבתיבה בעברית היא א׳‪ ,‬ובימי רש״י‬
‫היתה תנועה בין ‪ a‬ובין ‪e‬‬
‫‪ .7‬האותיות ‪ ui, oi, ai,‬בטאו בצרפתית י׳טנה בטבעם — בימי‬
‫רש״י — כמו אי‪ ,‬אוי אוי‪ ,‬שאין בן בצרפתית חרשה‪.‬‬
‫‪ .8‬האות ‪ c‬בטאו כמו ט״ם והאותיות ‪ ch‬כמו ט״ש ‪,‬מה שאין כן‬
‫בימינו‪.‬‬
‫‪ .9‬בצרפתית עתיקה — בימי ר״ג מה״ג — ובצרפתית ישנה —‬
‫בימי רש״י — עור היו כמה רבורים רומים ארומית‪ ,‬אם האשון‪ ,‬או איטאקית‪,‬‬
‫היותר רומה ארומית מבא אשונות רומניה‪ ,‬כמו רש״י שמות ‪ :‬כבר פה‪.‬‬
‫באב׳׳ו באע״ז והוא תמונה קצרה שא אשון רומית ‪ Baibus‬או איטאקית‬
‫‪.‬‬ ‫‪Balbo‬‬
‫‪ .10‬ויש אדעת עוד כי ישנם בצרפתית עתיקה וישנה כמה דבורים‪,‬‬
‫שהמאומדים ההבירו אותם באופן אחר מאשר ההבירו המון העם ‪— ,‬‬
‫ורש׳׳י אפעמים ישתמש בדבור שא המאומדים‬
‫‪ .11‬חוקי הכתיבה עוד אא נקבעו בימיו ואכן נמצא כתיבות שיוצאות‬
‫מן הכאא‬
‫אאה הם ההבדאים היותר צריכים אגוף הענין שאנו בו‪ .‬ויתר ההבדאים‬
‫יבוארו במקומם ובעתם‪.‬‬
 ‫לועז‬ ‫מעם‬ ‫‪12‬‬

‫ב‪.‬‬ ‫מבו א‬

‫פרה א‪.‬‬

‫לשון היהודים בצרפת‪.‬‬

‫״ההגדה מספרת‪ ,‬בי אספסינות קיסר הושיב משבי היהודים בשלש‬

‫אניות ויעזבס לרוח לרבת באשר יתהלכו אחרי זמן מה באה אניה אחת‬
‫לידונה — ‪ — Lyon‬והשנית באה לארלדי — ‪ Aries‬והשלישית באה‬
‫לבורדייל — ‪ — Bordeaux‬ומאלה נפוצו היהודים בכל ארצות צרפת‪—.‬‬
‫ואחת היא לנו אם ההגדה הזאת אמתית היא כמפעל של דברי הימים‪ ,‬אף‬
‫זאת תורה כי היהודים באו לגדיה‪ ,‬או צרפתה‪ ,‬כבר בימים קדמונים''‪(*.‬‬
‫והנה אם אין כל ספק כי רבים משבי הגולה השלכו לעתים שונות אל‬
‫הארץ באופן זה או באופן אחר‪ ,‬אין כל פפק עוד כי כבר החלו היהודים‬
‫לבוא מרומי לגליה עם לגיוני יוליוס קיסר בתוף יתר הסוחרים‪Mercatores -‬‬
‫— אשר יזכיר אותם יוליוס בספור מלחמתו עם אריווישטוס — לקנות‬
‫עבדי השבי‪ ,‬והשלל והבזה וגם אחרי כן בכל ימי מלחמתו בגליה‪ .‬ואחרי‬
‫כבוש הארץ‪ ,‬והנה אר•; הדשה‪ ,‬טובה ורחבה נגלתה ‪,‬טובה למושבות חדשות‪,‬‬
‫וכן למקנה וקנין‪ ,‬ובתוף הבאים באו גם יהודים מעט‪ ,‬מעט ויאחזו בה אלה‬
‫פה ואלה שם וכמובן בנקל‪ ,‬אנשים שבאו מרומי‪ ,‬שדברו ש*ם רומית‪,‬‬
‫אנשים שבאו מעט‪ ,‬מעט ונתי׳טבו בגליה‪ ,‬יטנתהותה רומניה‪ ,‬ונתילדו ונתרבו‬
‫ונתגדלו בין הגלים—רומנים‪ ,‬וכמוהם דברו בתהילה רומית‪ ,‬ובהשתנות‬
‫השפה לרומנית‪ ,‬השתנתה והתפתחה באותו אופן גם כן אצל היהודים‪ ,‬כי‬
‫שפתם כשפתם‪ ,‬וכמוהם כגלים אשר בקרבם ישבו‪ ,‬ובכן גם היהודים דברו‬
‫רומנית כמוהם ואחרי כן צרפתית עתיקה‪ ,‬וצרפתית ייטנה‪ ,‬וכן עד סוף כל‬
‫הדורות‪ ,‬לפי התפתחות הלשון של מדינה ומדינה אשר נתישבו בה בגליה‪.‬‬
‫ולא כלשון אשר למדו משכניהם הגוים א־טר סביבותיהם כמו היהודים אשר‬
‫נתישבו במאות האחרונות בארצות הסלבים‪ ,‬ולא שנו את לשונם אשר הביאו‬

‫‪G allia lu d aica 76‬‬ ‫״(‬

 ‫‪13‬‬ ‫ו ע‪r‬‬ ‫טעם‬

‫אתם מארץ א׳עכנז‪ ,‬אף הוסיפו‪^.‬אמוד א׳^‪:‬ןנות הסלבים‪ ,‬אם רב ואם מעט‬
‫ע״י מגע ומשא עם שכניהם אשר בקרבם ישבו‪ — ,‬כי אם כאשון אשר דברו‬
‫בינם אבין עצמם‪ ,‬בבית ובחוץ‪ ,‬בהדר משכבם ובבית המדרש‪ ,‬בבית המרחץ‬
‫ובבית הכנסת‪ ,‬כאשר תעיד תפאת ״יזכור" הידועה — והיא כמו תפאת ״אא‬
‫מאא רחמים" אשר בימינו — אשר נאמרה בצבור ע״י החזן והעם בשפת‬
‫רומנית או צרפתית ישנה וזהו הנוסח ‪:‬‬
‫של‬ ‫כסו נשמת‬ ‫של‬ ‫נשמת‬ ‫יזכור אלקים‬
‫רטיסר די שפירטנא ד פהוני בן פפוני קוטשפירכזנא ד אברהם יצחק‬
‫יזכרהו‬ ‫שעשה הוא‬ ‫בעבור‬ ‫אשר־או‪ :‬כי הניח‬
‫ויעקב קי אד לעייש כך וכך אבית הקברות פור אטור פי פזיש ציל כטימרך‬
‫)רמיםר‪.‬ך )?( עם צדיקים בנן עדן אטן•‬
‫נוסח אחר באשון אחרת ממדינה אחרת בארץ צרפת ‪:‬‬
‫כמו נשמח של‬ ‫יזכור אלקים את נשמת של‬
‫ר מ ט ב ר א די יפריש ך פלוני בר פלוני קוטפריש ך אברהם יצחק ויעקב‬
‫שעשה הוא‪ ,‬יזכרד‪,‬ו‬ ‫בעבור‬ ‫בעבור שהניח‬
‫פור קאילה ^ שי כך וכך לבית הקברות פור לאמזר קי פאי איל רטטברא‬
‫פור קאיאה אעשי כך וכך אבית הקברות פור אאמור קי פאי איא רממברא‬
‫עם צדיקים בגן עדן‪ ,‬אמן‪(*.‬‬
‫— ואם תפאה כזאת יאמר בצבור‪ ,‬אין זה כי אם מקום אשר בא העדה‬
‫כאם מדברים צרפתית‪ ,‬מדינה ומדינה כשיפתה ומקום ומקום כאשונו‪.‬‬
‫ונודעת עוד הסליחה שנתחברה עא שלשה עשר גדואי ישראא שנשרפו‬
‫עא קדוש השים בעיר טרויש‪ ,‬עירו של רש״י‪ ,‬בשינת ה״מ״ח )‪ .(1288‬והיא‬
‫בצרפתית ישנה ונתחברה איזה זמן אחר המעשיה ע״י איש שראה את השרפה‬
‫בעיניו**(‪ .‬וכנראה נאמרה בצבור עם יתר הסאיחות‪ ,‬כי שאש סאיחות בעברית‬
‫נתחברו עא המאורע הרע הזה והנה נראה מזה עד כמה השתמשו בשפה‬
‫זאת‪.‬‬
‫ואם נם היהודים האיטאקים דברו איטאקית ‪,‬אא השתמשו בה במדרגה‬
‫גדואה כזאת‪ ,‬כאשר נראה מנוסח ״יזכור" שאהם וז״א‪ :‬״יזכור אאקים אטובה‬
‫את נפש רבי פאוני שהאך אחיי העואם הבא עם נפש אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב‬
‫אבותינו קי ררח )אשר יתן‪ ,‬רבי פלוני פיר לו נפש בואו )בעד נפשו( א‬

‫‪,,‬ולבית‬ ‫‪. 86‬‬ ‫צד‬ ‫״דאס מא־־טיראיאניום דעס ‪:‬ירענכערגער מעמארבוכעס״‬ ‫״(‬
‫שהניח‬ ‫ויש‬ ‫הקברות״ לאו דוקא‪ ,‬כי שש נזכריב עזב יניס שוניב‪ :‬יש שכנה בית הכנס ת‬
‫■‬ ‫נרות לבית הכנס ת ורבים כאלה‬
‫״״( ‪ R eliques scien tifiq u es‬הלק ‪ , 1‬צר ‪ 205‬והלאה‪.‬‬
 ‫‪ b‬ע ם לועז‬ ‫‪14‬‬

‫איסו דיה דומדת )תפלתנו( )״מקרי דרדלוי" מתרגם דומדית — אדון( כי‬
‫יתן לו אלקים מנוחה טובה בג! עדן אי א רבי פלוני אי אלפמיליה סואה‬
‫)ולרבי פלוני ולמשפחתו בני ביתו( שבר טוב וחיים טובים‪ .‬אמן‪— .‬והבוחן‬
‫יבחן‪.‬‬
‫ואם דברו בה בבית הכנסת‪ ,‬מי יםתפק עוד כי דברו בה בחוץ‪ ,‬אף‬
‫בדרך זו ואצ״ל זו נביא דברי התוספות ב״ב קע״ג ‪ :‬בד״ה ‪ :‬הסורי מיחסרא ‪:‬‬
‫״ובו’‪ ,‬א“ נ שאינו מזכיר לשון הלואה אלא לשון פרעו! דקאמר‪ :‬ייט״י‬
‫‪je tel‬‬ ‫דונ״ראי ולא קאמר‪ :‬ייט״י דיב״ראי ובו׳‪ .‬ובכתיבה צרפתית ‪:‬‬
‫)‪ — Je tel donral ;(donnerai‬אני אתן לף ;‬ ‫אני אהוב אף‬ ‫‪devrai‬‬
‫ומזה בא מה שאנו רואים שכמה פעמים רש״י מחבר‪ ,‬משגירות הלשון‪,‬‬
‫עברית וצרפתית לדבור אחד‪ ,‬כמו שבת קי׳׳ט‪ .‬אתכתקא דשונא‪ ,‬״פשט״דיל‬
‫של שן"‪ .‬יבמות ק״ב ‪ :‬מוקי‪ ,‬קלש״ינש קשים הם"‪ .‬ע״ד כה ‪ :‬ברקא‪ ,‬״שער‬
‫של ליצ״א"‪—.‬ב״ק‪ ,‬ק״ט‪ ,‬בנרדא דסרבלא‪ ,‬״פילקייר בגדים״‪ .‬חולין מ״ו‪:‬‬
‫אוכמי‪ ,‬אוכמי ״טיי״ש בלע״ז שחורות״ — שרצונו לאמר‪ :‬כתמים שחורים‪.‬‬
‫וכן המרדכי בקדושין ‪ :‬״אנשים הדרים בפייזו״; ובמקום אחר*( ‪ :‬״הדרים‬
‫בפייז״(‪ .‬ובעל גליא יודאיקא**( מתקן בשני המקומות‪ :‬״הדרים בכפרים״‪,‬‬
‫אבל ללא צורף‪ ,‬כי דבור מחובר הוא‪ ,‬כאשר אמרנו‪ ,‬כי פייז הוא הוא כפרים‬
‫— ‪ —pays‬והדרים בפייז ענינו‪ :‬דיע אויף רעם לאנדע וואהנען‪ .‬ובעל נמוקי‬
‫יוסיף רגול בדברים כאלח‪ ,‬כמו יבמות פרק ח׳‪ :‬סריס מחליק‪ ,‬חלק במטר א׳טה‬
‫ודרף בשר איש להיות אשפ״רי בלע״ז‪ — ,‬וברש״י)יבמות פז( הדבור מפור׳ט‪:‬‬
‫דרף בשר איש להיות ש ע י ר ‪ ,‬א ש פ ״ ר א בלע״ז‪.‬‬

‫פרק ב‪.‬‬

‫למוד כתבי הקדש‪.‬‬

‫כאשר‬ ‫צרפתית‪,‬‬ ‫מובן הדבר כי למדו כתבי הקדש בתרגום ללשון‬

‫״( שלמי הגבורים‪ ,‬בבא בתרא‪.‬‬

‫״״( צד ‪298‬‬
 ‫‪15‬‬ ‫לועז‬ ‫טעם‬

‫נראה ׳טופטים ו‪ 2 /‬מנהרות‪ .‬״רב מנחם בר היצבו*( היה ^ועז מנהרות‬

‫הבר״נס״**(‪ — .‬וכן רש״י פעמים רבות ירמיהו מ״ט‪ .16 ,‬תפ^צתף‪.‬‬
‫״וכוי ויש אועזין ^שון פק!צת ויש יצועזין יצשון מפ^צת"‪ — .‬יחזקאיצ כ״ו‪.9 ,‬‬
‫ומחי קב^ו‪ .‬״ובו' ויש יצועזין‪ . ..‬ויש יצועזין‪. ..‬״ וכף בתיצמור‪ ,‬שבת צ״ה‪.‬‬
‫המחבץ‪ .‬״ובו׳ ויצועזין אותו אנקיי״רש"‪ .‬וכן נזיר ז׳ ‪,‬בר׳׳ה ויציהוי‪ .‬״ובו'‬
‫ואינא •צועזין בני ארם הונטר״רא בצעז"‪ .‬וירוע שכן עשו בארץ אשכנז‬
‫והראו יצה ‪ :‬פערטייטשען‪ ,‬שענינו תרגם ?יצשון טייטש המרוברת ביניהם‬
‫— טיטונית — ותרגום המיצה קראו‪ :‬טייטש‪ ,‬או טייטשווארט‪ .‬וכן אמרו‬
‫בצרפתית ‪ — Earom ancer‬ענראמאנצער‪ ,‬ותרגום המיצה קראו ‪Romans :‬‬
‫או ‪ , Romanz‬או ‪— Rom ance‬רומנץ‪ ,‬יצאמר ‪ :‬לש)] רומנץ‪ ,‬שהיא רומנית‪.‬‬

‫פרק ג‪.‬‬

‫הקול קול עברי והדבור צרפתי‪.‬‬

‫‪.‬זאיש חמדבר לשון אמו‪ ,‬איזה לשון שיהיה‪ ,‬אם יכתוב עברית״ יקרה‬
‫לו פעמים שישתמש בסגנון הלשון שמרבר בו‪ ,‬הלשון ששגור על שפתיו ;‬
‫וכן קרה לרש״י‪ ,‬כמובן‪ ,‬ולא יפלא עוד אם נמצא לפעמים בדבריו דבורים‬
‫שנראים כזרים ללשון עברית‪ ,‬ובאמת הם סגנון ודבור צרפתי ; כמו בראשית‬
‫י״ט‪ .9 ,‬גש הלאה‪ ,‬״ה מ ש ף להלן"‪ .‬וכן דברים א׳‪ .40 ,‬ועתה פנו לכם‪,‬‬
‫ובו׳ עתה ה מ ש כ ו לצד הים"‪ —.‬וזה דבור צרפתי‪ ,‬כיישתמשו בו לענין‬
‫כזה בלשון משיכה‪ ,‬וכן בראשית כ״ד‪ :20 ,‬ותער‪ ,‬״לשון נפיצה"— ולכאורה‬
‫תלי תניא כדלא תניא‪ .‬אבלי האמת ‪,‬כי כוונת רש" י היא המלה הצרפתית ‪:‬‬
‫‪ Repandre‬שענינו פזירה ועתי כמלה הצרפתית ולא ירמוז לתרגום אונקלוס‪.‬‬
‫ויקרא י״ג‪ : 39 ,‬בוהק‪ ,‬״וכו' כאיש ע ד ש ן שבין ע ד ש ה ל ע ד ש ה‬
‫מבהיק הבשר"‪ .‬הדבורים האלה הם תרגום עברי מדבורים צרפתים‪ ,‬כי‬

‫״( הי בדור שלפני רש•׳ והיה מלמד תנ״ך לתלמידים‪.‬‬

‫פירוש ר* יוסף קרא מובא בספר‪ :‬״פתרוני מנחם בן חלבו* נקבצו ע״י ד״ר‬
‫פוזננסקי‪,‬‬
 ‫ס ע ם יו ו ע ז‬ ‫‪16‬‬

‫‪ Lente‬בצרפתית יע‪1‬נה או ‪ Lentiiie‬בצרפתית חד׳צ^ה ענינו בעקרו‬

‫עדשה ומשתמשים בו אבתם ידוע בפני ארם‪ ,‬וענינו זאממער׳עפראססע‪ ,‬או‬
‫^עבערפלעקען; וכן ‪ Lentiiios‬מסמנין בו האיש שי׳ט בו העד׳טים או הכתמים‬
‫האלה‪ .‬ורש״י יצר לו הדבור‪ :‬עדשן‪ ,‬כלומר האיש שיש בו עדשים כאאה‪—.‬‬
‫וזהו שפירש רש״י ברכות נ״ח ‪ :‬הבהקנים‪ ,‬לינטיליוש כעדשים ‪ .‬וכן מנלה‬
‫כ״ד‪ : 2 ,‬ידיו בהקניות‪ ,‬לינט״ייש״‪ — .‬והיא תמונה עתיקה יותר מהקודמת‬
‫וכן ויקרא ה׳‪ : 13 ,‬בראשו‪ ,‬״הוא הקרן‪ .‬ראש הממון"‪ ,‬והיא בצרפתית‬
‫שנה ‪ cheptei‬וענינו ‪ :‬שהוא הראש‪ .‬ובספר ‪ Yvain‬לאווענריטטער נקרא‬
‫רבית—‬ ‫‪ chatel‬ושם נאמר ‪chatel et de la monte :‬‬
‫‪et reddent‬‬ ‫צינזען ; קרן—קאפיטאל‪ .‬והוואולנאטא‪ ,‬במדבר ה׳‪7 ,‬‬
‫‪ , ipsum caput‬שענינו בעקרו ‪ :‬ראש‪ ,‬וענינו בהשאלה ‪ :‬קאפיטאל ;‬
‫ועייןהערה דהלן ובצרפתית חדשה ‪ capital‬והיהודים הצרפתים קראו‬
‫ממון כל רכוש שבעולם‪ ,‬גם בצרפתית שדברו בה‪ .‬וכן מקרי דרדקי מתרגם‪:‬‬
‫ראש—קאפיטאל—‪ —. capitoio‬בראשית כ׳׳ג‪ : 2 ,‬בקרית ארבע‪ ,‬״ובו׳‬
‫וכמעט שלא נשחט וכו׳ ״‪ .‬דרושים רבים נדרשו בדבור ״שלא"‪ ,‬כי הוא‬
‫נגד הלשון המדובר שבא תמיד הדבור‪ :‬כמעט בחיוב על דרף לשון אשכנזית;‬
‫אבל באמת הוא דבור צרפתית ישנה שדבר בו דש״י שבא תמיד בשלילה‬
‫— שצא‪ que ne ,‬או ‪que ne‬‬ ‫‪a poi‬‬ ‫ובה יאמר ‪— :‬כמעט —‬
‫‪ por po‬או ‪ afbieni petit‬כמעט—‪• que ne‬טיא להפלגה‪ ,‬ואין בזה כל דרוש‪-.‬‬
‫וכן בראשית מ״ב‪ : 15 ,‬חי פרעה‪ ,‬״אם יחיה פרעה"‪ —.‬ובעל שפתי חכמים‬
‫יבאר דבר מובן בדבר בלתי מובן — והוא לשון צרפתית ישנה‪ ,‬להבטחת‬
‫בראשית הדבור‪ ,‬וענינו בעיקרו ‪ :‬אם‪.‬‬ ‫דבר בענין כזה לאמר ‪se‬‬
‫ולכן החליף רש״י הלשון חי בלשון יחיה מקביל ללשון אפשריות —‬
‫סוביונקטיף — שבצרפתית‪ ,‬אם — וכן באיטלקית יאמר ‪ se‬בענין כזה‪.‬‬
‫וכן שר״ל‪ :‬״חמשה חומשי תורה מתורגמים איטלקית״— במדבר י״ד‪:28 ,‬‬
‫חי אני‪ — se 10 sono immortaie :‬כי לפעמים בא בדרך אפשרית‬
‫ולפעמים בא כדרר החלטה‪ .‬ועיין עוד שם פיררט שד״ל על הפסוק ברא׳טית‬
‫מ״ב‪ — .‬וכן שמואל א׳‪ ,‬כ״ו‪ .19 ,‬הסיתף בי‪ ,‬״וכו׳ כל הסתה לשון שימה‬
‫הוא‪ ,‬אמיט״מנט בלע״ז״‪ .‬והנה לשון שימה שמבאר בו רש״י לשון הסתה‬
‫הוא תרגום הלעז ‪ :‬אמיט״מנט‪ ,‬שהוא בעקרו לשון שימה‪ —.‬ישעיהו ג‪/‬‬
‫‪ ; .19‬ישעיהו א׳‪ 16 ,‬חדלו‪ .‬והרעלות‪ .‬״וכו׳ כדי שיתאוה האדם ל י ז ו ן‬
‫‪ , paistre‬שענינו ‪ :‬אכילה‪,‬‬ ‫במראות הלסתות׳'‪ .‬והוא דבור צרפתי ‪:‬‬
‫‪17‬‬ ‫טעם ר ו ע ז‬

‫מרעה‪ ,‬מזון‪ ,‬והונח עוד עא התענגות העינים עא דבר נחמד אמראה ותאוה‬
‫י^עינים הגם כי יצפי הנודע‪ ,‬הוא דבור מורגא תלמודי‪ ,‬כמו ‪ :‬״זן עיניו״‪,‬‬
‫״זנו עיניהם"‪ .‬אף ^פי דעתי השמו>ן‪ 1‬בא׳עון זה בצרפתית ה׳שגיר חדבוד‬
‫הזה על יל׳עונו של רש״י ‪ .‬ובאמת נאמר כי הוא דבור רומי‪ ,‬או אטיני‪ ,‬ומדומית‬
‫בא הדבור הזה יצ^שון התיצמודי ע" י ד^שון הירש^מי‪ ,‬וגם התפתח אחרי כן‬
‫לדבור צרפתי‪ ,‬וזה ענין הדבר ‪ :‬הדבור הצרפתי הזה בדומית הוא ‪pascere‬‬
‫שענינו מרעה‪ ,‬מזון התענגות העינים‪ ,‬התענגות על דבר והדבוד בענין זה‬
‫הוא; ‪ pascere ocuios in aiiqua re‬וענינו‪ :‬דעה העינים בדבר מה או‬
‫התענגות העינים‪ .‬והנפלא כי זה ממש דברי רש״י בשבת ס״ד‪ :‬שזנו‬
‫מ ז ו ן ‪ ,‬שנהנו ב מ ד א י ת‬ ‫עיניהם מן הערוה ר ש ״ י ‪ :‬״לשון‬
‫ע י ן ״ ‪ — .‬ובלשון תלמודי בבלי הוא ‪ :‬הנאה‪-------- .‬וכן הוא בדבוד ;‬
‫״שלא בטובתה" דלהלן‪ ,‬שבא מרומית ללשון ירושלמי — ובשנוי פנים‬
‫ללשון צרפת‪ —.‬מועד קטן ט’ כ״ד רננות כתיב בפרשה‪ .‬״בין דנה ותחנה‬
‫בין‬ ‫ו‬
‫ותפלה ובקשה" והוא ממש סגנון צרפתי‪ ,‬לאמר ‪ en tre — e t‬שענינו ‪:‬‬
‫גם זה וגם זה‪ .‬בראשית כ׳‪ 2 ,‬ויאמר אברהם‪ .‬כאן לא נטל רשות‪ ,‬אלא על‬
‫ברחה שלא ״בטובתה״‪ — .‬וכן סוטה י״ט ‪ :‬מערערין אותה‪ ,‬״כלומר פותחין‬
‫פיה ש ל א ב ט ו ב ת ה " ‪ .‬אף הלשון הזה הוא ממש דבור צרפתי ‪:‬‬
‫‪ M ale grede‬״ או ‪ Mai grede‬שבא טרוטית ‪ g ra te Male‬׳ וענינו‬
‫שלא בטובה או ‪ Centre grade‬וענינו בעל כרתו או על ברחה נם‬
‫כן ‪) E stre so grade‬בשיר ) ‪ (S ain t L e g e r‬ובהתכווצוח הדבור‬
‫וענין כל הדבורים האלה הוא‪ :‬כננד‬ ‫‪(R. R. xxiii, 324) M augre sieu‬‬
‫הרצון‪ ,‬והוא בלשון התלמוד שלא בטובה‪ .‬וההפך מזה שבת ס״ג ‪ :‬טיבותא‪,‬‬
‫״טובת הנאת נחמתף כמו מחזיק טוב‪ ,‬הנרי״א בלע״ז — וצ״ל טובה"‪.‬‬
‫נרי״א בלע״ז — ‪ ere‬והיא תמונה מאוחרה‪ — .‬ביצה כ״ט ‪ :‬שקילא טיבותף‬
‫״אין אנו מחזיקין לך טובה בכך‪ ,‬נטולה היא טובתך ומוטלת על הקוצים‪.‬‬
‫טיבותך‪ ,‬גרי״ר בלע״ז‪ —,‬וצ״ל נרי״ד — ‪ — gred‬והיא תמונה ישנה‪—.‬‬
‫— ובצרפתית הדבור הוא ‪ — Savoir gre‬החזיק טובה וכן עירוכין י״ט‪:‬‬
‫ידך זו קיבורת‪ ,‬״קיבורת‪ ,‬קיבורא‪ .‬ברדי״ן בלע״ז‪ ,‬בגובה הזרוע"‪ .‬והוא ממש‬
‫‪ Le h aut du bras‬והמשך של דברי דש" י הוא ‪ :‬קיבורא‬ ‫דבור צרפתי ;‬
‫—בלע״ז הוא ברדי״ן — שהוא בגובה הזרוע" — ובמלים אהחת ‪ :‬בשר‬
‫גבוה ותלול שבנובה הזרוע‪ — ,‬הוא האבר מן השבם עד המרפק ; ובצרפתית‪:‬‬
‫‪ . La, ch a ir c h a m u e au h a u t du bras‬חגיגה ג׳ ; פשיט ידך‪.‬‬
 ‫מעם י ו‪ y‬ז‬ ‫‪18‬‬

‫״הוקשה בעיניו ש נ ת ן ע מ ר ה לאותו דור׳ם״‪ .‬ואם כי אא מצאתי‬

‫הדבור הזה בצרפתית‪ ,‬אבל נמצא באיטלקית‪ ,‬ויאמר ‪ dar corona‬שענינו‬
‫הכר דבר‪ ,‬מצא לטוב‪ .‬ונראה כי כן היה בצרפתית עתיקה‪ .‬וכן ראשה השנה‬
‫י״ט‪ .‬אי שמים‪ ,‬״כלומר‪ ,‬למען הקב״ה״‪ .‬והוא בצרפתית ‪ . pour Dien :‬וכן‬
‫בספרדית ‪ por Dios‬ובאננלית ‪ . for Gods sake‬וכן תוספת ב"מ‪ ,‬מ״ח*‬
‫בד״ה רבי חייא רב חייא בר יוסף בן אודועי הוא‪ .‬״דהיה יודע מת״ני‪ ,‬אלא‬
‫היה רוצה לקבל לטותא קודם שיפסיד היוקרא"‪ .‬והוא הדבור הצרפתי ‪, auz‬‬
‫או ‪ ainz que‬שענינו קודם בזמן׳ וענינו עוד בהירה בדבר אהד יותר מדבר‬
‫'‬ ‫אחר‪--------.‬‬
‫ולא יפלא הדבר ‪,‬כי זה הוא לשונו מלידתו‪ ,‬מנערותו ומאנשותו וכן‬
‫קורא לה ‪ :‬לשונו‪ ,‬כמו‪ ,‬שמואל א'‪ ,‬ט'‪ . 17 ,‬ובלשוננו קוראין מעצור ובו׳‪.‬‬
‫וכן מלכים א’‪ ,‬ו׳‪ 9 ,‬וכן שבת ל״ב‪ .‬קורין לארון הקודש ארנא‪ .‬״ובו׳‬
‫ובלשוננו משט״יר" סנהדרין מ״ח ‪ :‬פודגרא ״כף שם החולי אף בלשוננו״‪.‬‬
‫ורבים כאלה‪ .‬ויש להעיר כי זה הוא לשון חכמה או צרפתית עתיקה‪ ,‬וההמון‬
‫קרא לה ‪ poaere‬או ‪ , poare‬כן מתרגם ‪ Q.L R,‬במלכים ‪ :‬״חלה את‬
‫רגליו״‪-------.‬‬
‫אף יש לנו לדעת כי לשון היהודים היה לה צבע מיוחד‪ ,‬כי נם בית‬
‫ישראל ככל הגוים באר*‪,‬י‪ ,‬איטר בכל שבט ושבט התפתחה הלשון בשנוי מעט‪.‬‬
‫והיהודים עוד השתמשו במלים עבריות בינם לבין עצמם‪ ,‬כתוצאות יהדותם‪,‬‬
‫וכן הנלאס לועז תהלים פ״ט וימין ‪ et darom; :‬מרוח איטך ‪echachez‬‬
‫‪ , bezim‬וכן קראו ירושלים בהברה עברית ולא צרפתית ‪ .‬ורבים כאלה‪.‬‬
‫וכן היה באמת אצל היהודים הספרדים וגם עתה בדבורם ‪ :‬לדינו‪ ,‬וכן‬
‫י‬ ‫היהודים האשכנזיב בדברם אשכנזית‪.‬‬

‫ג‪.‬‬ ‫מ ב ו א‬ ‫‪,‬‬
‫רש״י‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫כף היא דרכם של בני אדם‪ ,‬כי יספרו אחרי איש מופת בדורו גדולות‬
‫לפי תכונת גדולת‬ ‫ונפלאות‪ ,‬מהם בגבול הטבע‪ ,‬ומהם למעלה מן הטבע‪,‬‬
‫האיש ולפי רוח העם שבקרבו ישב‪ .‬גדלות האיש יעיר כה דמיונם ויבדאו‬
‫להם מעשים ועלילות‪ ,‬אשר עשה הוא‪ ,‬או אשר נעשה בו ולו להפליא‪ ,‬כמו‬
 ‫‪19‬‬ ‫לועז‬ ‫טעם‬

‫חפצו להבליט גדולתו בציור יותר בואט ‪ .‬כן היה ^עואטים‪ ,‬וגם בכל הדורות‪.‬‬
‫רבים הם בדברי הימים אשר יספרו אתריהם נסים ונפלאות כמו סרגיז מלף‬
‫אשור הראשון*(‪ ,‬כורש מלף פרס‪ (**,‬אלכסנדר מו?דוז‪ (***,‬וכדומה‪ .‬וגם אצל‬
‫היהודים שבדורות האחרונים שאין להם נבורי מלחמה על שדה הטל׳ יספרו‬
‫מעשי נסים על גבורים במלחמתה של תורה‪ ,‬נבורי תושיה על שדה חכמה‬
‫ודעת‪ .‬כן יספרו נסים ונפלאות על הרמב״ם‪ ,‬וכן עוד יותר יספרו על רש״י‪,‬‬
‫נסים מהורתו ולדתו ואנשותו‪ .‬ואם על פי המדה הזאת נמוד גדולתו‪ ,‬נדע‬
‫כי היה איש גדול מאד׳ מאד הרבה יתר על בני דורו׳ — ולא לבד בדורותיו׳‬
‫בי באמת גדולתו לא ננבלה בזמן אשר חי בו׳ כי גדולתו תעמוד לפנינו היום‬
‫ולא תסוף מזרעינו כל הימים‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ואמת הוא כי רש״ י בהמשף הזמן עלה על רבותיו שבארץ לותיר בחכמת‬
‫היהדות‪ .‬הוא הסיע משם את גפן התורה אל קנפניא ארצו ויטענה בעירו‬
‫טרויש‪ ,‬ומשם נטשו שליחותיה אל בל הארצות׳ הקרובות והרחוקות׳ וסהרוב‬
‫ומרחוק נהרו אליו לדרוש דבר תורה מפיו‪ .‬אף הדבר אשר הצטין בו ביותר׳‬
‫ואשר בו הראה גדולתו ופעולתו‪ ,‬הם פירושיו על התלמוד ועל כתבי הקדש ;‬
‫הם נשאוהו על כל חרשי חכמת היהדדות והם נתנו לו שם עולם אשר לא‬
‫יכרת כל זמן אשר התלמוד וכתבי הקדש יעמודו וכל הימים אשר יהיו‬
‫בישראל עוסקים בהם‪ .‬כי פירושיו הם לעינים לכל הוגה בהם‪ ,‬ודבריו‬
‫המעטים אור גדול הם להדיוט וחכם‪ ,‬לנער ולזקן׳ — איש איש כפי תבונתו‬
‫ימצא לו לאורו מסלות בהדורי התלמוד וברכסי כתבי הקדש‪ .‬אמת כי רב‬
‫רבותיו׳ רבנו נרשום מאור הגולה הקדימהו לעשות פירושים לתלמוד׳ אבל‬
‫פירושי רש״י החשיכו את המאור הגדול והניחו את פירושיו בקרן זוית‪) ,‬כן‬
‫העריכו הקדמונים את ערכם של שני גדולי ישראל האלה בציוני הזכרה —‬
‫מעמאר בוף הנ׳׳ל‪ ,‬צד ‪ ,85‬וז״ל ‪ :‬״אותם הנשמות מזכירים בכל שבתות השנה‪:‬‬
‫נשמת‪ ...‬נשמת רבינו גרשם שהאיר עיני הגולה בתורתו ‪...‬נשמת רבנו‬
‫שלמה שהאיר עיני הגולה בפירושיו( כי׳ לבד מעלותיו הגדולות‬
‫חננו אלקים בלשון צח ובדבור ברור‪ ,‬אשר לפעמים במלה אחת ‪,‬‬
‫או אות אחת‪ ,‬בהוספה‪ ,‬או בשנוי או בחלוף מקום׳ יתרץ קושיות‬
‫והויות וישם מעקשים למישור‪.‬‬
‫ויותר מזה עוד עשה בבאוריו לכתבי הקדש — וזה עיקר תכלית‬
‫מאמרנו — אשר היו כמעט כספר החתום בימיו ובארצו׳ והוא עשה אותם‬
‫לספר גלוי לכל‪ ,‬וכל איש הרוצה ללמוד יבוא וילמוד‪ .‬ואם כי היו איזה‬
‫מבארים לפניו‪ ,‬כמו רב סעדיו בפתרוניו — רש״י זכריו ו'‪1 ,‬׳ — ופתרוג'‬
‫הערעדאטיס ח״א‪" .‬״״( מדרשים‪,‬‬ ‫״( עי»ן ‪ Kb .‬של עבעררארד שראדער ח״ב‪,‬‬
‫וגס יוסף הכהן קדמוניות סםרכ׳קאם‪— 16-‬יםםר בי נבקע היס המאס^ילי לזגיווולמני חילו•‬
 ‫מעם לועז‬ ‫‪20‬‬

‫מנחם בן חלבו‪ ,‬שמביא אותם לפעמים‪ ,‬ועוד אחרים‪ .‬שמביא לפעמים בהעלמת‬
‫שמם ‪,‬אף בהמשף הזמן באורי רש״י השכיחו כל הבאורים שקרדמו לפניו‪,‬‬
‫ונם הבאים אחריו‪ ,‬ימים רבים לא היה להם זכרון‪ ,‬וכמעט שלא נודע שמם‬
‫עוד‪ ,‬ובאוריו הם נתהוו כמו חלק מכתבי החדש‪ ,‬ותמיד יצאו צמדים בין‬
‫מכתב ובין מדפוס‪ .‬ובצדק קרא לו אבן עזרא ‪ :‬פרשנדתא*(‪.‬‬

‫ג‪.‬‬
‫בימי חכמי התלמוד היה הבאור העקרי של כתבי הקדש בדרף דרושי‪,‬‬
‫ולמרות הכלל הנדול שהיה להם שאין מקרא יוצא מידי פשוטו‪ .‬הפשט הפשוט‬
‫כמו טפל היה לדרף הדרושי ולא נחשב הרבה‪ ,‬ולא ידע איש ממנו עד שהגיע‬
‫לפדק ידוע‪ .‬שבת ס״ג‪ :‬אמר דב כהנא כד הוינא בר תמני סרי שנין‬
‫ולא ידענו דאין מקרא יוצא מידי פשוטו ושם עוד‪ :‬א״ל רב כהנא למד‬
‫בריה דרבינא ‪ :‬האי — חגור חרבף — בדברי תורה כתיב‪ — .‬א״ל אין‬
‫מקרא יוצא מירי פשוטו לעולם‪ .‬ובבתי הישיבות שאלו לפעמים אחרי‬
‫שנדרש הכתוב‪ :‬פשטיה דקרא במאי כתיב? — ונם דורות רבים אחרי‬
‫חכמי התלמוד היה הדבר כמן כן‪ ,‬כמו שאומר הרשב״ם — פ׳ וישב —‬
‫״הראשונים מתוף חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר ועתוך‬
‫כף לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא"‪.‬‬
‫אף בדורו של רש׳׳י‪ ,‬או מעט קודם‪ ,‬התעוררה נטיה אחרי פשט פשוט‪,‬‬
‫והפשטן הראשון אשר קם בארץ צרפת היה רבי מנחם בן חלבו**( ובעקבותיו‬
‫הלף בן אחיו ר׳ יוסף קרא***(‪ ,‬ורש״י התעסק עמו לפעמים בבאור איזה כתוב‪,‬‬
‫והאחרון שבהם הוא הרשב״ם‪ ,‬נכדו של רש׳׳י****(‪.‬‬
‫אבל אם נתבונן לפירושיהם‪ ,‬נמצא כי פתרוני מנחם הם ע“ פ רוב באור‬
‫המלות ואף לפעמים רחוקות באור הענין‪ ,‬וכן פירושי ר׳ יוסף קרא‪ ,‬ופירושי‬
‫הרשב״ם הם אף על התורה‪ ,‬וגם בתורה לא יבאר כל כתוב וכתוב‪ ,‬לא כן‬
‫רש״י ‪ .‬הוא נותן לנו באור מספיק‪ ,‬באור המלות ובאור הענין‪ ,‬באופן זה‬
‫ואם באופן אחר‪ ,‬על כל כתוב וכתוב מכל כתבי הקדש‪ ,‬ובצדק נוכל לקרוא‬
‫אותו ‪ :‬המפרש הראשון של כתבי הקדש בבחינת מפרש גמור‪.‬‬

‫‪,‬‬ ‫^( ‪R om ania I. 150‬‬

‫“ ״( פירושיו ידועים בשם ״פחרוני מנחם בן חלבו" בשם זה ד‪.‬וזויאם לאוד ד״ד‬
‫?וזנאנסקי‪ ,‬ובכתוב רש״י פירושי וככר עזב הוא את ‪ p n‬החיים•‬
‫וידוע •יסודי" על התורות‬ ‫״״״( הוא כתב פירושיו על כל כחכי חקדש‪,‬‬
 ‫‪21‬‬ ‫טעם כ ו עז‬

‫ויותר מזה‪ ,‬כי גם בדרר באור עלה עליהם‪ ,‬כי אי^ה שאמרנו ‪,‬מאהבת‬
‫הפשט יותר מרי‪ ,‬בבחינת פעולה מתנגדת לדיר הדרש‪ ,‬אשר דרכו בה מעולם‪,‬‬
‫הרחיקו לפעמים מהשכל הישר‪ ,‬כמו במלכים א‪ .‬ה׳‪ 12 ,‬וידבר שלשת אלפים‬
‫משל‪ .‬פתר מנחם ‪ :‬שלשת למורי משל ובו‪ (* /‬וזה בא מהנטיה לחדש‬
‫חדשות‪ ,‬נם אם הבאור המורגל הוא אמת לאמתו והרשב׳׳ם פ׳ וישב ‪:‬‬
‫ויבוא יעקב שלם‪ ,‬פירש כי שלם שם עירו של שכם‪ ,‬וקורא את רש״י טועה‪,‬‬
‫מכלי הזכיר את שמו ‪,‬כדי שלא להקל בכבודו‪ ,‬שמפרש ‪ :‬שלם בנופו‪ ,‬שלם‬
‫בממונו וכו׳‪) .‬וכן שמות י״ב‪ .‬המשקיף‪ ,‬״מפתן העליון הנראה לעין כל‬
‫בכניסת הבית‪ ,‬כמו וישקף אבימלך‪ ,‬והמפרש לשון שקיפח והבטת הדלת צריך‬
‫ל מ ^ לו חבר בלשון תורה ונביאים בלשון עברית"‪ — .‬והמפרש‪ ,‬שרמז‬
‫אליו‪ ,‬הוא רש״י זקנו‪ (.‬ומה יענה ‪.‬הרשב׳׳ם על הכתוב ‪ :‬ויהי ב ש ל ם‬
‫סכו ומעונתו ב צ י ו ן ? — ובאמת דברי רש״י נכונים יותר‪ ,‬שענינו ‪:‬‬
‫יצא בשלום בלי פגע אחרי כל התלאה שמצאו עם לבן ועם עשו‪ .‬אין זה כי‬
‫אם שדבוריו של רש׳׳י תמונה ררושית להם‪ ,‬לכן מאס בפירושו‪ ,‬ובעצם הדבר‬
‫הוא הפשט הנכון‪.‬‬
‫ולא כמוהם רש״י‪ .‬הוא בחר לו הדרך הממוצע‪ ,‬וליסוד לבאוריו הוא‬
‫שם לו זה הכלל ‪ :‬הדרשה תדרש ואין מקרא יוצא מידי פשוטו‪ ,‬ובכן אחז‬
‫בזה ונם מזה לא הניח ידו‪ ,‬והכל לפי הענין ולפי המקום‪.‬‬

‫ד‪.‬‬
‫ועתה נראה איך ובאיזה אופן השתמש רש״י בכלל הזה‪ .‬הוא היה‬
‫תמיד רודף אחר הפשט כדרכו תמיד לאמר ‪ :‬״יש מדרשי אנדה בזה‪ ,‬אך‬
‫אינם מתישבים על לשון המקרא"‪ .‬וז׳׳ל בהקדמתו לשה״ש ‪ :‬וכו׳ וסוף‬
‫דבר אין לך מקרא יוצא מידי פשוטו ‪,‬וראיתי לספר הזה כמה מדרשי‬
‫אנדה ואינם מתישבים על לשון המקרא״‪ .‬זולתי‪ ,‬כמובן‪ ,‬בדברים הנוגעים‬
‫להלכה; כמו ב״פ משפטים ולהלן‪ ,‬ובספר ויקרא הוא אנס לפעמים את‬
‫הכתובים באופן שיסכימו עם ההלכה‪ ,‬ויפה אשר אמר השרשב״ם ביחס לזה‬
‫בהקדמתו לספר ויקרא וז״ל ‪ :‬״ואשר שם לבו לדבר יוצרנו אל יזיז מנמוקי‬
‫זקני רבנו שלמה‪ ,‬כי רוב הלכות ודרשות שבהם קרובים לפשוטי המקראות‬

‫צחות‪,‬‬ ‫״( גם רש•• מבאר כן‪ ,‬בלי הזכרח שם מנחם‪ ,‬אבל רש״י מבאר כן דדך‬
‫‪5‬אשר אהב לעשות לפעמים‬
 ‫טע ם לועז‬ ‫‪23‬‬

‫וה^׳ןןון״‪ .‬ואפעטים יבאר ברא׳צןונה עצ פי דר׳‪ 65‬ובתוף בדי דבור עובר‬

‫אפשט‪ ,‬כמו בראשית י״ח‪ : 18 ,‬ואברהם ובו‪,, /‬מ״א זכר צריה אברבה ובו‪/‬‬
‫ופשוטו וכי ממנו וכו' ״‪ .‬שם ל׳ג‪ .20 ,‬״ורבותינו דרשו שהלןב׳׳ה ובו‪/‬‬
‫וד״ת כפטיש יפוצץ םאע‪ ,‬מתחאלוים אכמה טעמים ואני אישב פשוטו שא‬
‫מהרא באתי"‪ .‬שם א״ז‪ — .2 ,‬שם מ״ט׳ ‪ .6‬״זהו מדרשו ופשוטו ‪ :‬אנשים‬
‫הרבה"‪ .‬וכן שם א"ה׳‪ —.16‬שמות ב’׳ ‪ —.5‬שם וא״ו׳ ‪ .13‬שם׳ י״ב‪.2 .‬‬
‫החדש הזה אכם ״הראהו האבנה בהדושה‪ ,‬ואין מלרא יוצא מידי פשוטו‪,‬‬
‫עא חדש ניסן אמר או"‪ .‬במדבר כ״ו‪ —.24 ,‬וכן יהושע ז'‪ —.9 ,‬ואפעמים‬
‫אהיפך‪ ,‬כי מבאד ע״ם פשוטו שא מקרא ומוסיח איזה דרוש ; כמו שמואא‬
‫א'‪ ,‬א'‪ .23 ,‬״וזהו אפי פשוטו‪ ,‬ומדרש אגדה ובו׳ ״‪ — .‬וביותר במהום‬
‫שאין דרש מן המוכן‪!7",‬וא הויצד בדרף הפשט הגמור׳ כמו איוב׳ ד׳‪ .11,‬איש‬
‫אובד‪ .‬״ובו׳ אובד אינו אשון אדם האובד דבר ממנו׳ אאא הוא עצמו‬
‫הואך אאיבוד‪ ,‬כמו‪ :‬תעיתי כשה אובד׳ וכמו ההיתי כבאי אובד״‪ .‬ואא‬
‫כמו שפירש בדרוש הידוע‪ :‬ארמי אובד אבי‪ —.‬ויש אשר ישזור ויאריג‬
‫פשט עם דרוש יחד באופן שמתישב עא אשון המלרא ומתקבא עא האב׳ כמו‬
‫זכריו ג‪.2 /‬‬
‫גם דרשותיו כשהם אעצמם נשמעים בנחת ומתקבאים עא האב׳ כמן‬
‫בראשית א‪ .25 /‬כאשר יאדה רחא את יוסף‪ ,‬״משנואד שטנו של עשו‪,‬‬
‫שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסח אהבה ובית עשו אקש׳ אש באא אהבה‬
‫אינו שואט אמרחוק‪ ,‬משנואד יוסף בטח יעקב בהקב״ה ורצה אשוב"‪ .‬וזה‬
‫דרוש נעים ושכא טוב‪ .‬ומה נעימים בא דרשותיו בשיר השירים באכתו‬
‫במסאה אשד ציין או בהקדמתו‪ ,‬וז״א ‪ :‬״ובו׳ ואמרתי באבי אתפוס משמעות‬
‫המקרא איישב באודם עא סדרם‪ ,‬והמדרשות מרבוו‪/‬ינו אקבעם איש׳ איש‬
‫במקומו"‪.‬‬

‫ה‪.‬‬

‫הננו רואים כי רש״י היה פשטן ככא הפשטנים שבימיו‪ ,‬ויתרה עשה‬
‫כי תבא את באוריו בדרושים ערבים‪ ,‬וכן ערבו אחיך קוראיו ושומעיו‪ .‬ואא‬
‫זאת אף זאת‪ ,‬כיפירושיו בכאא הסכימו עם רוח הזמן בארץ צרפת ועם‬
‫האף נפש היהודים בכא ארצות פזוריהם‪ ,‬מימי הבינים ער הימים האאה‪,‬‬
‫ויותר מסכימים עם רגשי נפשם׳ תנאי הייהם ותקותיהם אעתיד׳ ואא יפאא‬
 ‫‪23‬‬ ‫‪ i? b‬ם ל ו ע ‪y‬‬

‫כי גם באורי הפשטנים הנדולים אשר באו אחריו לא החזיקו־ מעמד בפני‬
‫באוריו‪ .‬האיש המתבונן בבינה יתירה‪ ,‬בבחינה זאת‪ ,‬יערוך נא פירושו של‬
‫שיר השירים של רש״י ופירושו של הרלב׳׳ג; פירושו של זה האחרון‪,‬‬
‫ההולך בדרך הפילוסופיא‪ ,‬הוא כחציר יבש בעיני רוב הקוראים‪ ,‬ופירושו‬
‫של רש״י הוא כנן פרחים אשר ברכו ד׳‪ .‬ויספיקו לנו איזה דבורים‬
‫צרורה‪ ,‬אלמנה‬ ‫מהקדמתו‪ ,‬וז״ל ‪:‬״יסוד הספר הזה ברוה״ק בלשון אשה‬
‫חיה המשתוקקת על בעלה‪ ,‬מתרפקת על דודה‪ ,‬מזכרת אהבת נעוריה אליו‬
‫ומודה על פשעה‪ .‬אך דודה צר לו בצרתה ומזכיר חסדי נעוריה ו נ ו י‬
‫י פ י ה וכשרון פעליה אשר בהם נקשר עמה באהבהעזה להודיעה כי‬
‫לא מלבו ענה ולא שילוחיה שילוחיו‪ ,‬כי עוד היא אשתו והוא אישה‪ ,‬והוא‬
‫עתיד לשוב אליה״‪ — .‬והרעיון הזה הודר הולך בכל הספר‪ — .‬וכמה מן‬
‫ההרגש באלה הדברים הפשוטים‪ ,‬וכמה מן רוח חן ותהנונים השפוכים עליהב‪,‬‬
‫ובשיר היהודי היודע את מרת נפשו השירים האלה‪ ,‬ישפוך עליו נפשו ועיניו‬
‫תדמענה‪ ,‬תדמענה‪ ,‬ובהשתוחח עליו נפשו עוד יוחיל‪ ,‬ועוד ימצא תנהומים‬
‫בי עוד לא אברה תקותו‪ .‬הרעיון הזה מלא כל הדרי לבב רש״י וישוב לזה‬
‫ככל עת מצוא‪ ,‬כמו בתהלים ע״ד‪ .19 ,‬נפש תורך‪ .‬״התור הזה משמת הזכר‬
‫בן זוגה אינה מזדוגת אחר‪ ,‬אף ישראל לא החליפוך באל אחר אעפ״י שרחקת‬
‫מהם והיו כ א ל מ נ ה " ‪ .‬ולהפך מצר הקב״ה‪ .‬איכה א׳‪ .1 ,‬היתר•‬
‫כאלמנה‪ ,‬ולא אלמנה ממש‪ ,‬אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים*( ודעתו‬
‫לחזור אצלה"‪ .‬ובאמת אך איש כרש" י היה יכול להגדיל ולהרהיב בכל‬
‫פרטים את היחס אשר בין אוהב ואהובתו — עיין כל פירושו לשה״ש —‬
‫כי אלהים ננו ברוח נדיבה ובלב רגש אשר יתפעל מכל דבר טוב ויפה‬
‫ולא היה נזיר מתענוגי העולם‪ ,‬אשר יסכימו עם דרכי המוסר‪ ,‬כמו ישעיה‬
‫מ״ד‪ .13 ,‬כתפארת ארם‪ — .‬היא אשה שהיא תפארת בעלה"‪ .‬ובין ב׳‬
‫דברים שמשיבין דעתו של אדם‪ ,‬חשב רש״י קול ערב של אשה‪ ,‬ברכות נ״ו‪,‬‬
‫שר״ש ד’‪ .2 ,‬כמנרל דוד צוארך‪ .‬״קומה זקופה נוי באשה"‪ — .‬שם וא״ו‪,‬‬
‫‪ .5‬הסבי עיניך מנגדי‪ ,‬כי בראותי אותך לבי משתחץ ומתגאה וכו׳ ואיני‬
‫יכול להתאפק"‪ — .‬שם‪ ,‬ז'‪ ,‬ג‪ .‬אפך כמגדל הלבנון‪ ,‬אינו יכול לפרשו לשון‬
‫חוטם ‪,‬כי מה קילוס נוי יש ב״חוטם גדול וזקוף ממגדל״? — ובכלל הוא איש‬
‫אשד יתענג על הדר הטבע ויפיה‪ ,‬כמו דבדים יו״ד‪ .1 ,‬לא תתגודדו‪ .‬לא‬

‫״( תענית בי•‬

 ‫טעם ל וע ‪t‬‬ ‫‪24‬‬

‫תתנו נדידה וכו׳ שאתם דאוים אהיות נאים ואא גדודים ומקורחים״‪ .‬וכן‬
‫משאי גי׳ ‪ .9‬מהונך׳‪»,‬מכא מה שחננך׳ אםיאו מ?וא עדב“‪ •— .‬שם׳ ט׳׳ו‪.30 .‬‬
‫מאור עיניס ישמח אב׳ ׳׳אפי פשוטו דבד שהוא תאוה אמדאה עינים משמח‬
‫האב׳ כמו ג ו י ד ה ו נ ה ד ו ת ה מ ו ש כ י ם ״ ‪ — .‬שה״ש׳‬
‫הי׳ ‪ .12‬עיניו כיונים עא אפיקי מים׳ ״אפיקי מים ע ד ב י ם א מ ד א ה‬
‫והבחורים יוצאים שם אשוט״‪.‬‬

‫ו‪.‬‬
‫ובבא כתבי הקודש בעניו ים שונים נמצא פה ושם פדחים נחמדים‪,‬‬
‫המפיקים חן ונועם׳ בין שיעיד אב אמוםד׳ ובין שיטה׳ אמשא׳ אוזן איש׳ ובין‬
‫שימתיק דבד׳ — כאם נכנסים אא האב ועושים נחת דוח׳ כי אאהים חננו‬
‫‪.‬‬ ‫בכח הסבדח שאין כמוהו‪.‬‬
‫נצא נא ונאקטה אי אאו מהם ‪:‬‬
‫בראשית א״ד׳ ‪ . . 8‬ו י ד ב ד ע א א ב הנעדה‪ .‬״ ד ב ד י ם‬
‫ה מ ת י ש ב י ם ע א ה א ב ; ראי אביך בחאקה שדה קטנה כמר‪,‬‬
‫בזבז‪ ,‬אני אשיאך ותקנה העיר ובא שדותיה״‪ —.‬שם׳ שם׳ ‪ .16‬ואת בנותיכם‬
‫נקח אנו‪ —.‬עיין שם‪ .‬וטוב הוא מאד‪ —.‬ויקרא כ״ו׳ ‪ .32‬ואתכם א ז ר ה‬
‫בגוים‪ .‬״זו מדה קשה׳ שבשעה שבני מדינה גואים אמקום אחר׳ רואין זה‬
‫את זה ומתנחמין׳ וישראא נזורו כ ב מ ז ר ה׳ כאדם ה ז ו ר ח‬
‫שעורים בנפח ואין אחת מהן דבוקה בחברתה״‪ .‬באור נפאא אבאר ואזרה‬
‫באשון מזרה‪ —.‬שם׳ כ״ו׳ ‪ ;42‬במדבר י״ח׳ ‪ .8‬ואני הנה נתתי אך‪ .‬״וכו׳‬
‫משא אמאך וכו' ״‪ —.‬עיין שם‪ —.‬שם׳ כ״ה׳ ‪ .35‬והחזקת בו‪ .‬״אא תניחהו‬
‫שירד ויפוא ויהא קשה אהקימו׳ אאא חזקהו משעת מוטת היד׳ אמה זה‬
‫דומה? — אמשאוי עא החמור אחד תופס בו ומעמידו; נפא אארץ חמשה‬
‫אין מעמידין אותו״‪ —.‬שם׳ כ״ו׳ ‪ .55‬כי אי בני ישראא עבדים‪ .‬״שטרי‬
‫קודם"‪ .‬יבאיט הדבר באשון בית־דין‪ — .‬משאי נ׳ ‪ .14‬כי טוב סחרה‬
‫מסחר כסף‪ .‬כא חאיפין שאדם מחאיך בסחורה׳ זה נוטא זה וזה נוטא זה‪,‬‬
‫אבא האוסר צחברו שנה אי פרקך ואני אשנה פרקי׳ נמצאו שניהם ביד‬
‫כא אחד ואחד״‪ —.‬שם׳ י״ז׳ ‪ .19‬מגביה פתחו‪ .‬״מדבר בנאוה׳ כמו שמור‬
‫פתחי פיך"‪ —.‬בדרך צחות וטוב מאד‪ —.‬שם׳ ‪ .24‬את פני מבין חכמה׳‬
‫״החכמה אפני מבין הוא ועיני כסיא בקצה ארץ׳ אומר אין החכמה מצויה‬
‫אפני׳ כי רחוקה היא ממני‪ :‬איך אוכא אשנות סדר נזיקין שהוא א׳ פרקים‪,‬‬
‫‪25‬‬ ‫לועו‬ ‫‪ b‬עם‬

‫מסבתא כלים ל׳ פרקים ובו‪ /‬אבל לחכם הוא דבר קל היום שונה שני‬
‫פרקים ולמחר שנים וכו׳ ״‪—.‬שם״ כ״ב‪ .2 ,‬ע׳טיר ורש נפגשו עשה כלם‬
‫ד‪ /‬״כשעני אומר לעשיר‪ :‬פרנסני‪ ,‬והוא עונה קשות׳ עושה כלם ד‪/‬‬
‫הקב״ה עושה אותם חדשים‪ ,‬לזה עני ולזה עשיר"‪ —.‬שם‪ ,‬כ״ג‪ .31 ,‬כי‬
‫יחן בכוס עינו יתהלך במישרים‪ .‬״המרבה שכרות כל עברות דומות לו‬
‫למישור וכו׳‪ — .‬המקור בט״ס יומא ע״ד‪ — .‬בכוס‪ .‬״בכיס כתיב‪ ,‬כלומר‬
‫השותה נותן עין ככוס והחנוני — ככים"‪ —.‬שם‪ ,‬כ״ו‪ .7 ,‬דלא שוקים ממסה‪.‬‬
‫״השוקים של כל אדם נראין לפסח גבוהין ממנו‪ ,‬ודבר זה משל כפי כסיל‬
‫האומר אותו על למוד החכמה וכו׳ ״‪ .‬עיין שם‪ — .‬תהלים ק״א‪ .1 ,‬חסד‬
‫ומשפט אשירה‪) .‬המקור ברכות ם׳( ״כל שאתה עושה עמי חסד‪ ,‬אקלסף ‪:‬‬
‫בחך הטוב והמטיב ; וכשאתה עושה בי משפט‪ ,‬אני אשירה ‪ :‬בדוף דיין‬
‫האמת‪ ,‬בין כך ובין כך לך אזמרה"‪ .‬וגם ממילתא דבדיחותא לא הניח ידו;‬
‫במו‪ ,‬בראשית ג׳‪ .6 ,‬עמה‪ ,‬״שלא תמות היא ויחיה הוא וישא אחרת"‪— .‬‬
‫כן היתה מדת החכמים בימים ההם‪ ,‬לעשות תכונות האשה מטרה לחצי לעגם‪,‬‬
‫גם כי הוקירו נשותיהם ומין האשה בכלל‪ ,‬בכל זאת לא נמנעו מהתלוצץ‬
‫עליהם לפעמיט‪ — .‬פרחים כאלה רבים הם‪ ,‬וביחוד בתורה‪ ,‬כתהלים ובמשלי‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫והם לו זר תפארת אשר לא יבול לעולם‪.‬‬

‫ז‪.‬‬

‫והנה מלבד אשר ידע רש״י לעשות‪ ,‬כאשר ראינו‪ ,‬מטעמים לעוסקים‬
‫בכתבי הקדש‪ ,‬כאשר אהבו בימים ההם‪ ,‬ועוד טעמם בם בזמן הזה‪ ,‬עוד‬
‫הועילה להוקיר את פירושיו לשונו הפשוט והבדוד‪ ,‬והוא לשון המשנה‬
‫ומדרשים‪ ,‬אשר יערב יותר על העוסקים בפירושיו מלשון יתר המפרשים‪,‬‬
‫אשר לפעמים נלעג הוא‪ ,‬ולפעמים לשון מקרא אשר לא הורגלו בו‪ ,‬כאשר‬
‫נראה אם נערוך באור מלת קיקיון של רש״י ובאור הרד״ק‪ .‬רש״י ‪:‬‬
‫״קיקיון הוא עשב הגדל למעלה בענפים רבים ומצל" ; והרד״ק ‪ :‬״קיקיון‪,‬‬
‫הוא עשב שתארכנה פארותיו ותגבהינה ועושה צל"‪ — .‬הנה לשונו של‬
‫רד״ק כמו מרבר גבוה ‪.‬גבוה והאזנים תצלנה ולשונו של רש״י פשוט‬
‫וקולע אל המטרה‪ .‬ובאמת נפלא לשונו כי בנקל יביע כל רעיון וכל ענין‪,‬‬
 ‫‪b‬ע‪ 6‬לו ‪1‬‬ ‫‪2$‬‬

‫ובא דבר ההשה יעחד בשפה ברורה ובנעימה׳ וככא השומע יאמין כי זה‬
‫הוא אשונו אשר הורתו אמו עא ברכיה*(‪.‬‬

‫ח‪.‬‬

‫אחרי כא זה אא יפאא אם פירושי רש״י הניחו בא פירושים אחרים‬

‫אחרי הדאת והמזוזה׳ ופירושיו היו כאשר ישאא איש באורים‪ .‬אף אא אבד‬
‫בבחינת פירוש שא כתבי הקרש׳ כי נתסבא נם כן מהסנואה המיוחדת אהם‪,‬‬
‫אאמוד בפני עצמם׳ כפרוזדור אתאמוד׳ אהרניא את התאמידים אאשונו‬
‫וסגנונו‪ .‬ובכן רב העסק בו מצדי צדדים׳ עד כי פעא פעואה עזה עא אפני‬
‫דבור היהודים והגיונם‪ .‬ומרוב ההרגא נשנרו דבוריו עא שפתם׳ עד כי היו‬
‫אדבורי עם׳ ומאיצותיו‪ ,‬בין שהם חבורי עצמו׳ ובין שהם אקוחים מתאסוד‬
‫ומדרשים‪ ,‬התאזרחו בדבורם אהשתמש בם אעת מצוא ככא משאי עם ועם׳‬
‫ואם יחפוץ איש אאמר אמשא‪ ,‬כי איזה איש אא יגמוא או כנמואו׳ אז יאמר‪:‬‬
‫״אתה נוהג בו כאח והוא נוהג בף כעשו"‪ —.‬בראשית א״ב׳ ‪7‬־‪ .12‬עא האיש‬
‫המבקש אף תועאת עצמו יאמר ‪ :‬״אאי כתיב"‪ —.‬בראשית כ״ד׳ ‪— .39‬‬
‫וכן יאמרו ‪ :‬״גם זבאו שא האיש ההוא אין או״ — בראשית כ״ו׳ ‪— .13‬‬
‫עא האיש שמראה הצד הטוב בו ומסתיר הצד הרע יאמר‪ :‬״החזיר מראה‬
‫את פרסתו הכשרה‪ — .‬בראשית כ״ו׳ ‪ — .34‬וכן אם יקוץ איש בשאאות‬
‫רבות׳ שישאאהו איש אחר עא אודותיו ׳יאמר או ‪ :‬״מדוע שאא תשאא‬
‫הרבה׳ האהשתדף בי אתה אומר?״ — בראשית מ״ד׳ ‪ —.19‬וכן יאמר‬
‫המשא ‪ :‬ננב — כזבן הוא‪ — .‬ויקרא י״ט׳ ‪ — .11‬ורגיאים אאמר ‪ :‬אין‬
‫רחום בדין‪ — .‬ועיין דברים ג׳׳ ‪ — .24‬והעיקר אין מרחמים בדין‪ — .‬וכן‬

‫ואם רש״י הצטיין בזה יויר סכא בני דורו‪ .‬אך באסת כא •ושבי אר»ות אדום‬
‫מחברת הערוך וז״ל;‬ ‫ירעו אדבר עברית בנקל כמו שאוסר ר׳ שאסח סרחין בסוף סםיד‬
‫או אשון שאינו סבואר‬ ‫‪,‬ואני אמייס איז כא הקורא זח הערוך אם ימצא איזו שגגה ונו'‬
‫ב ותר שידנני אכף זכות‪ ,‬כי לא נהגו בני סקוסגו לדבר באשון הקודש נא כך‪ ,‬ססני שבא‬
‫המקומות של ארץ ישסעא אשון אחר יש אהם ו כו‪ /‬אפיכך אא הוצרכו אהיזזתמש באהי׳ק‬
‫אבסנא•‬ ‫מזו וכשיבואו‬ ‫זו‬ ‫אהיות רגיאין בו‪ ,‬אבא כא ארץ אדים סשוניב אשונותידם‬
‫אאיהם אא יכירו דבריהם׳ הוצרכו אדבר אחם באשון הקודש‪ ,‬א‪#‬יכך רניאין בו יותר•‪.‬‬
‫ו‪2‬‬ ‫‪ ^ 6 y b‬ו ‪ty‬‬

‫מש^יף‬ ‫יאמר‪ :‬״ד' שואה את החורף יצפי בגדי איש"‪ — .‬תהיצים קמ״ז ‪:‬‬
‫?רחו‪ — .‬ורבים כאאה‪.‬‬
‫ואי! ספק כי או קם רש״י אתחיה היום וראה את בא היקר והגדואה‬
‫שנחאו פירושיו‪ ,‬כי אז ראינו‪ .‬אותו מתחרט עא שאמר אנכדו הרשב״ם כי‬
‫או היה או פנאי‪ ,‬היה או אכתוב פירושים אחרים אפי הפשטות המתחדשים‬
‫בכא יום‪ — ,‬כי הדורות הבאים אחריו הוקירו את דרושיו מכא ה״פשטות"‬
‫אשר התחרשו בכא הדורות‪.‬‬

‫ט‪.‬‬

‫האמת נתנה אהאמר‪ ,‬כי חסרו או ידיעות רבות בחכמות ואמודיות וגם‬
‫בדקדוק אשון עברית עוד אא עמד עא מדרגה גבוהה‪ ,‬כחכמי ספרד בימיו‪,‬‬
‫או כאחרונים בימינו ‪ .‬אמשא בחכמת הטבע‪ .‬מנחות ס״ט ‪ :‬חטי! שירדו‬
‫בעבים‪ ,‬״עם המטר‪ ,‬כששתו העבים באוקינוס‪ ,‬באעו ספינה מאאה הטין"‪—.‬‬
‫וכן פסחים צ״ד‪ :‬מעינות צוננים‪ ,‬״ובו׳ ובאיאה מעינות רותחים‪ ,‬שהחמה‬
‫מחממת! תחת הרקיע‪ ,‬תדע שבעאות השחר אתה רואה עשן עא הנהר"‪— .‬‬
‫ובשמות ט״ז‪ : 14 ,‬״אם תמאאו שפופרת שא ביצה טא ותסתום את פיה‬
‫ותניחה בחמה היא עואה מאאיה באויר"‪— ..‬ישעיהו א’‪ .6 ,‬אפעה‪ ,‬״מין‬
‫נחש רע‪ ,‬ואין בעואם כי אם שנים‪ ,‬זכר ונקבה‪ ,‬והם יואדים אשבעים שנה‬
‫וכו׳ ״‪ — ,‬בחכמת התכונה ידע אף מעט‪ ,‬כי אם מה שמצא בתאמוד ובספר‬
‫תחכמוני אר׳ שבתי דינואו הרופא — עירובי! נ״ו‪ .‬בד״ה ואין תקופה‪— .‬‬
‫והאמין בחזון הככבים‪ .‬ישעיהו מ״ו‪ .25 ,‬בדים‪ ,‬״הם החוזים בככבים ע״י‬
‫אותות השמים‪ ,‬וע״ש שפעמים הרבה — ומעטות אמת דברו? —( — הם‬
‫מכזבים‪ ,‬קורין אותם בדים"‪ — .‬שם‪ ,‬מ״ז‪ .13 ,‬מודיעים אחדשים מ א ש ר‬
‫ק צ ת מה‬ ‫יבואן אאיף‪ .‬״כי בהתחדש האבנה רואים בשעת תואדתה‬
‫שעתיד אבוא ואינם יודעים כי‘ הברור‪ ,‬אכף נאמר מ א ש ר ״ ‪ — .‬ועיין‬
‫שבת ע״ה ‪ :‬כא היודע אחשוב תקופות ומזאות ‪ -------‬בידיעות נבואי ארצות‬
‫וימים‪ .‬עמום ה׳‪ .5 ,‬ואא תדרשו בית אא ובאר שבע אא תעבורו‪ .‬״וכו׳‬
‫אאא בא זמן שהיה אחד מבני עשרת השבטים יוצא אדרוש ואא עבר את באר‬
‫שבע ‪,‬עודנו יבוא אפנות אבית המקדש אירושאים‪ ,‬ומשעבר את באר שבע‪,‬‬
‫ה ו א ה ד ר ף א ע נ א ב י ת א א א ו א ע גא ש ב ד ן ״ ‪.‬‬
‫ובאמת בית אא הוא בצפון האר״י׳ ירן הקצה היותר צפוני‪ ,‬ובאר שבע הוא‬
 ‫‪ pb 0‬ליען‬ ‫‪2d‬‬

‫הקצה הדרומי‪ ,‬ובית אל י ח היו בגבול עשרת השבטים ובאר שב‪ v‬ביהודה‪,‬‬
‫וכן נאמר שופטים כ׳‪ .1 ,‬ויצאו כל בני ישראל ותסהל הערה כאיש אחר‬
‫למרן וער באר שבע‪ .‬וכן שמואל ב׳‪ ,‬כ״ד‪ .7 ,‬ויצאו אל גגב יהודה באר‬
‫שבע‪ — .‬שמות י״ר‪ .19 ,‬ימה סוף‪,» .‬אומר אני שים סוף היה מקצהו במערב‬
‫כננר בל רוח ררומית‪ ,‬ונם ב מ ז ר ח ה ש ל א ר ע י ש ר א ל‬
‫וכו׳‪ .‬וכן לענין תחומין שהוא פונה לצר מזרח‪ ,‬שנאמר ‪ :‬מים סוף ער ים‬
‫פלשתים‪ ,‬מ מ ז ר ח ל מ ע ר ב ‪ ,‬שים פלשתים במערב היה"‪ .‬ועיין‬
‫תוספת עירוכין ט״ו ‪,‬ברה כשם‪ .‬ובאמת שניהם במערב‪ .‬וכן תהלים ע״ב‪.‬‬
‫וירר מים ער ים‪ .‬״כל ארץ ישראל‪ ,‬מים סוף ער ים פלשתים״‪ .‬הגבלה גסה‪,‬‬
‫כי שניהם מצד אחד‪ — .‬ועיין רשב״ם‪ ,‬דברים א׳‪ —.1 ,‬דברים נ׳‪17 ,‬‬
‫מכנרת‪ ,‬״מעבר הירדן המערבי היה״‪ .‬ובאמת הירדן עובר פיס כנרת בתוף‪.‬‬
‫— ובידיעת גזרת הלשון ובנינה‪ .‬שמות כ״ה‪ .4 ,‬ועזים‪ ,‬״ווצה של עזים׳ וכך‬
‫ת״א ומעזי‪ ,‬הבא מן העזים‪ ,‬ולא עזים עצמן‪ ,‬שתרגום של עזים הוא עזיי״‪.‬‬
‫ובאמת הוא סמן המשקל‪ ,‬וכן בסורית מעזא או מזא‪ ,‬ובתלסודית מזיא‪,‬‬
‫שענינו שער‪ —.‬מנחות ה׳ ‪ :‬האיר המזרח‪ ,‬״די״ו ניסן מתיר החדש‪ ,‬דכתיב‬
‫)ויקרא י״ג(‪ :‬עד עצם‪ ,‬ומתרגמינן עד כרן וכרן הוא מראית חיום״‪ .‬ופן‬
‫שמות כ״ד‪ .10 ,‬כעצם השמים‪ .‬״כתרגומו לשון מראה )תרגומו כמחזי(‪,‬‬
‫דכתיב תרשיש‪ ,‬שוהם וישפה מתרנמינן כ ר ו ם ימא‪ ,‬ש ם ר א י ת ו‬
‫דומה לים״‪ .‬וכן איכה ד'‪ .7 ,‬אדמו עצם‪ ,‬״לשון מראה‪ .‬כמו וכעצם השטים‬
‫לטוהר‪ ,‬קו״לר בלע״ז״‪ .‬ובאמת כרום וכרן אין כל יחם ביניהם‪ ,‬וביומא פ״א‪,‬‬
‫הגמרא מפרש‪ :‬עצם — ענינו עצומו של יום‪ -------- .‬בבלשנות‪ .‬מגלה‬
‫ו׳ ‪ :‬מטרפולין‪ .‬״לשון יון ‪ :‬אימא של מלכות; סטרא — אם ; פולין —‬
‫לשון שררה‪ ,‬כדאמר מר ‪ :‬עד שבאו דיוסלין מרומי — ש נ י ש ר י ם ״ ‪.‬‬
‫ובאמת ענינו עיר ואם‪ ,‬העיר הראשית‪ ,‬וההכרה העברית של דיוסלין הוא‬
‫דיובלי‪ ,‬וענינו שני יועצים‪ ,‬והוא מלשון בולא‪ .‬וכן ניטין ל״ז ‪ :‬כולאות‪,‬‬
‫״עשירים״‪ .‬ובאמת הוא כדלעיל‪ .‬ולפעמים הוא אך תואר כבוד ; כמו‬
‫סטרטיגום‪ (*.‬שם‪ .‬בולי ובוט — ״עשירים ועניים״‪ .‬ובאמת שניהם דפור‬
‫אחד ‪ :‬בולבוטס‪ ,‬וענינו יועצי העיר‪ ,‬ולפעמים תואר הכבוד‪ (*♦.‬וכן סוכה‬

‫״^ן חדבורים האלה גם»או •עסיס הרבוו ב״נ תוג ת »ל סוריא״ לחתייר ר• ווווגע‪,‬‬
‫על‬ ‫ו*ס*ר ר‪.‬םלים ‪ w‬ר עברית חדעהי<‬ ‫י״( על הדבורים ר‪,‬ארה עיין ערוך חעלס‬
‫ר״ר לעוו‪ .‬ורש־‪-‬יי הלך בדרך חדרוע• על חתלסוד עם‪.‬‬
‫‪?9‬‬ ‫& ‪ y 6‬לועז‬

‫נ״ו< ‪1 :‬יופ‪5‬ם‪/1‬יז — ‪i,‬לש^] יונית ‪ :‬די‪ — 1‬׳ענים ; סאו — ׳ערים ; סתין‬

‫— םטיו״‪ .‬ובאמת זמנינו ‪ :‬ם ‪6‬י‪ — 1‬מ׳ענח ‪ .‬וכא אאה פתר רש״י‬
‫אפי תענין‪ .‬דני<<א ‪ 1‬ו‪ .7 /‬באט׳ן^ו‪ 1‬צ‪ — 1‬״ט׳עאער — א׳עון חכמה בא׳עון‬
‫ארמי"‪ .‬ובאמד^ איץ דבור כזה באשון ארמי‪ ,‬ופתר אפי משמעות העניז —‬
‫עייז שם‪ — .‬ושמו חאטתי הוא ‪ :‬באט־שר אוצר‪ .‬והוא שם אשורי־בבאי‪.‬‬
‫וטינמו‪ :‬חיי ‪1‬זמאך נצור‪ ,‬וחיה או שם בכאי כמנהג ‪ --------‬וכ ש ם שיצא אנו‬
‫דבור חדש באשון ארמי ׳‪ 6‬אינו במציאות עא פי משמעות הענין‪ .‬כן העאים‬
‫עינו מדבור אשון ארמי ׳צ^ישנו בטציאווז‪ ,‬אם י משמעות הדבור‪ ,‬והוא‬
‫ברא׳צזית א״ג‪ .19 ,‬במאה >ןשיטה — ״מעה וכו’‪ ,‬ותרגומו—חורפן‪ ,‬טובים‪,‬‬
‫חריפים״‪ .‬ובאמת חורפן ענינו כבשות‪ ,‬וכן תרגם אעיא כ״א‪ :28 ,‬שבע כבשות‬
‫הצאן — שבע חורפן דעאן‪ .‬וחורפא בארמית ־ כורית ובערבית — כבשה‪,‬‬
‫וכן ?שיטה בכתוב זה תרגמו ההדמונים — כבשה*(‪ .‬ובאמת קשיטה הוא‬
‫מעה גם כבשה ♦(‪ --------‬בדקדו? האשון עוד אא ידע משאשיות שרשי אשון‬
‫עברית והאף בשטת מנחם בן סרוק וכא הקדמונים‪ ,‬וחאק בין שרשים בעאי‬
‫שאש אותיות ובעאי שתים; כמו דברים א״ב‪ .6 ,‬הוא אביף ק נ ף‪— .‬‬
‫״שקנאף ‪ ,‬שקנינף בקן הסאעים ובאר*ז חזקה‪ ,‬שתקנף בכא מיני תקנה"‪ .‬כי‬
‫אקח שדש הפעא ק ן ויוצאים מזה כא הדבורים האאה‪ .‬וכן איכה א’‪.7 ,‬‬
‫ומרודיה‪ — .‬״הוא אשון צער ; ככמו ״וירדתי עא ההרים"‪ .‬״אריד בשיחי‬
‫ואהימה"‪ .‬ועיין דברים ז'‪ ;23 ,‬ועיין שם רשב״ם‪ — .‬וכן במקומות הרבה‪.‬‬
‫וכן בראשית ו'‪ .17 ,‬מבוא‪ —.‬שבאה את הכא‪ ,‬שבאבא את הכא‪ ,‬שהוביא‬
‫את הבא מן הגבוה אנמוך"‪ — .‬ואפעמים יצאה השניות בטעות ; כמו‬
‫ישעיי י״ט‪ .5 ,‬ונשתו מים מהים‪ — .‬״אשון השאת והשבר"‪.‬‬
‫אבא אחרי בא זה 'וכא הדברים והאמת היה עאינז אדעת כי רש״י היה‬
‫בן דורו ובן ארצו‪ .‬חכמות ומדעים אא היו נפרצים באר׳ן צרפת בימים‬
‫ההם‪ .‬ד^ות בוזבות ואמונות טפאות שאטו שאטת עצומה בכא הארץ‪ ,‬ומי‬

‫“ ( ונן הוואואגאטה ‪ - Centum agn is‬מאד‪ .‬כב ‪ r‬יח‪.‬‬

‫בטאה אינקיות‪,‬‬ ‫״*( ב״י‪ ,‬פרשה ע״ם‪ .‬כסאה קשיטה‪ ,‬המר ר׳ אנא בר כד‪,‬נא‪:‬‬
‫מאח סלעים‪ ,‬בסאה סלעים‪ ,‬עיין לע‪1‬ז• חנ״ל‪ .‬וכססכת ר״ה נ״ר‪ .‬סאה קשיטא דאורייתא‬
‫סא דגקי‪.‬‬
 ‫מ ע ם ל ו ע ז■‬ ‫‪30‬‬

‫ידע יונית בעת ההיא‪ ,‬אם לא לפעמים בבתי הנזירים‪ .‬ומל׳נ‪:‬ון אע‪:‬ורית‬
‫עוד לא חלמו אף חלום לילה‪ .‬ולעצם הדבר מה יוסיף ומה ינרע אם ידע‬
‫ואם לא ירע‪ — ,‬כי אם לאלה המיחרים לבבם לאיזו חקירה מיוחדת‪ ,‬כאיער‬
‫אין הבדל אם נבאר ״אפותיקו" ע'׳פ אמתות היונות‪ ,‬או באור התלמודי‪,‬‬
‫אם אף נדע עצם הדבר מהו‪ ,‬כהלבה למעשה‪ .‬ודקדוק ובל חבמת החשבון‬
‫אף זה נבקעה מקליפתה ולא נודעו בימיו בצרפת‪ ,‬כי אם מחברת בן סרוק‬
‫ותשובות דונש‪ ,‬ובעקבותיהם הלכו ; אף הוא עצמו חוקר ודורש בדקדוקו של‬
‫דבור וקובע כללים דקדוקיים אמתים בלשון המקרא‪ ,‬כי ע׳׳י הנסיון וההרגל‬
‫התמידי‪ ,‬נעזר בבינה יתרה רטים שכל‪ ,‬ידע לסלול לו מסלה בין לפשט‬
‫ובין לדרש‪ ,‬ובין לדקדוק הלשון ‪,‬ואחת היא לנו אם לפעמים שלא בדיוק‪.‬‬
‫ואם נתבונן לערבוב הרב וחוסר דעת הלשון בימיו‪ ,‬אשר רבים לא ידעו‬
‫להבדיל בין עשן ובין עשן — שמות י״ט‪ ; 18 ,‬בין ויף ובין ותף — יונה‬
‫ד׳‪ ;7 ,‬בין רחצו ובין רחצו; בין ש׳ ימנית ובין שמאלית — ישעי׳ א׳‪;16 ,‬‬
‫בין למדו ובין לימדו — איוב י״ב‪ ;.25 ,‬שם‪ ,‬שם‪ — 17 ,‬וכן במקומות‬
‫הרבה‪ .‬וגם במאה השלש עשרה לועז הגלאס ‪ :‬ומבוכה ‪ Pioroze‬מלשון‬
‫בכי‪ ,‬אז נראה עד כמה עלינו להודות לרבנו שלמה יצחקי‪ ,‬שבאר לנו כל‬
‫כתבי הקרש בדרף שמתישב על הלשון ומתקבל על הלב; ולולא הוא לא‬
‫יכלו אבותינו ואבות אבותינו לדעת הכתוב ‪,‬שם‪ .‬וכמו שפירושיו לתלמוד‬
‫עשו אותם ספר גלוי לכל והסבו כי למוד התלמוד התפשט לכל הארצות‪ ,‬כן‬
‫היו באוריו לכתבי הקדש הדחיפה הראשונה להרבות העסק בם בכל תפוצות‬
‫ישראל*(‪ ,‬כי החלו לשקוד עליהם בשקידה רבה‪ ,‬כאשר יעידו המלונים הרבים‬
‫אשר נעשו בדורות הראשונים שאחרי רש״י בלשון רומנית־ צרפתית‪ ,‬וגם‬
‫ספרי דקדוק בלשון זאת ; ומהם ראו וכן עשו בארץ אשכנז‪ ,‬וגם בארץ‬
‫איטליה ; וכלם הולכים בלעזיהם אחרי באוריו של רש׳׳י‪ ,‬ובדורות הראשונים‬
‫היה לעינים גם לחכמי הגוים‪ •,‬ועד היום הוא לעינים לרב אדם ורצוי לרוב‬
‫אחיו היהודים‪.‬‬
‫ובמקום שאתה מוצא גדולתו ‪,‬שם אתה מוצא ענותנותו‪ ,‬כי היה נאה‬

‫ל»סםר הנ‪S‬ו•״ קוראי לרש״י‪ :‬״חפארת‬ ‫•( וד' יוסף קמחי‪ ,‬אבי הרר״ק‪,‬בדקדמה‬
‫החכמים וראש המשכילים ובחיר הנבונים‪ .‬רבנא שלפה אשר נבעו סזוסוניו ו י פ ו ‪ t‬ן‬
‫רוחות״‪.‬‬ ‫ארבע‬ ‫בכל‬ ‫מע י נ י ו‬
‫‪31‬‬ ‫ט ע ם יו ו ע ז‬

‫דודש — בסרשת מקויעש ונאה מקיים בכיצ מקום ‪ .‬ואם ידע ׳עאינו יודע‬
‫איזו מלה או דבוד׳ לא בוש אאמד‪ :‬איני יודע; כמו בדאשית כ״ח‪.5 ,‬‬
‫שם‪ ,‬ה‪ ; 13 /‬שמות כ״ד‪ ; 13 ,‬ויקדא י״ג‪ ; 4 .‬שם כ״ז‪ ; 3 .‬במדבד כ״ו‪.‬‬
‫‪ ; 14 ,13‬יהושע י״ח‪ ; 15 ,‬מלכים ב׳‪ ,‬כ״נ‪ ; 11 ,‬יחזקאל מ״ב‪ ; 3 ,‬שם‬
‫‪ ; 6‬שם ‪ ; 9‬זכדיה ו'‪ ; 3 ,‬שם י׳׳א‪ ; 12 ,‬תהילם ם׳‪ — .8 ,‬וכן במקומות‬
‫אחרים‪.‬‬
‫זהו רש״י; הוא רבנו שלמה‪ .‬וזה הוא פעלו והדרו על ישראל‪.‬‬

‫המלות והדבורים‪ ,‬כשהם לעצמם‪ ,‬יבאר רש" י ע ״ פ ל ש ו ן‬

‫ה מ ק ר א ‪ ,‬כפי שמניד עליו רעו ; כמו הושע י״ב‪ .1 ,‬רד‪ — .‬״כמו‬
‫)במדבר כ״ד( וירד מיעקב"‪ .‬וכן שם‪ ,‬שם ‪ .4‬בבטן עקב‪ — .‬״כל זה עשיתי‬
‫לו אחזו בעקבו"‪ — .‬לפעמים בנתוח המלים לחלקים‪ ,‬בדרך חז״ל‪ ,‬כמו‬
‫״להדפה — הוד יפיה" ; ״כרמל — כר מלא"; ״מלקוש — מלי קש או‬
‫מלילות וקשים"; וכדומה‪ .‬כמו הושע‪ ,‬י"נ‪ .5 ,‬תלאובות‪ .‬ת ל ש א ו ב י ן‬
‫בו ואין מוצאין"‪ .‬איוב ט״ו‪ .29 ,‬מנלם‪— .‬״וכו׳ והוא כשתי תיבות ‪ :‬מן‬
‫להם"‪ .‬דניאל ה'‪ .13 ,‬לפלמוני‪ — .‬״כמו פלוני אלמוני"‪ (*.‬וכיון אל האמת‪—.‬‬
‫ולפעמים‪ ,‬להפף‪ .‬בחבור שתי מלות לאחת ; כמו איוב י״ט‪ .13 ,‬ויודעי א ך‬
‫ז ר ו ממני‪ — .‬״לשון אכזר"‪ -------- .‬לפעמים ע"פ ״ לש ו ן ה א ר מ י ״‬
‫ה ת ר ג ו מ י ; כמו תהלים ס״ג‪ .5 ,‬כ ן אברכד‪ — .‬״כמו א ז ‪ ,‬כי‬
‫אז מתרנמינן ובכן"‪ .‬שם קי״ט‪ .117 ,‬ו א ש ע ה בחיקיף — לשון ספור‬
‫ושנון‪ ,‬כדמתרגסינן ולשנינה ‪ :‬ולשועין‪ -------- .‬ו ע ״ פ ל ש ו ן ה א ר מ י‬
‫ה ת ל מ ו ד י ׳ כמו בראשית מ״א‪ .43 ,‬אברף‪ — .‬״רף בלשון ארמי‬
‫מלך"‪ .‬בראשית מ״ט‪ .22 ,‬בן פורת‪ .‬״בן חן‪ ,‬והוא לשון ארמי ‪ :‬אפריון נמטי"‪.‬‬
‫תהלים נ״ה‪ .22 ,‬והמה פתיחות‪ — .‬״ואומר אני לשון קללה הוא‬
‫בלשון ארמי‪ ,‬כדאמר ‪ :‬כתב אמימר פתיחה עלויה"‪ .‬שם ע״ב‪ .6 ,‬זרזיף ארץ‪.‬‬
‫—״ל" טיפים שהוא בלשון ארמי במסכתא יומא ‪ :‬הווי מטי זרזיפי דמיא‪.‬‬
‫וכן איוב י״נ‪ .27 ,‬ולפעמים משתמש ברבור ״ ל ש ו ן נ מ ר א ״ ‪ :‬רהט‬
‫בתריה ולא אדרכיה"‪ .‬ע״זי ט״ו ‪ :‬ב ל ש ו ן מ ש נ ה ‪ .‬בראשית ל״ן‪.‬‬
‫‪ .25‬ולוט‪ — .‬״לוטיתא בלשון משנה"‪) .‬ושם לוטם‪ ,‬וכן בשביעית‪— (.‬‬

‫*( וכן ר' סגחם בן חלבו‪ ,‬יחזקאל כ״ח‪ . 7 ,‬יפעחו‪ ,‬״יופי;‪ 1‬עתך‪ ,‬היא הזקנה*‪.‬‬
 ‫מעם ר ו ע ז‬ ‫‪8s‬‬

‫ישעיהו ל״ד‪ .5 ,‬עם חרמי‪ — .‬עם מלחמתי‪ ,‬לשון משנה )כתובות י״ז( בע‪6‬עת‬
‫חירום ׳•נו"‪) .‬ונמצא נם כן במלכים א׳‪ ,‬כ״‪ (.42 ,‬ישעיהו מ״א‪,21 ,‬‬
‫עצמותיכם‪ — .‬״ולשון ריב הוא זה בלשון משנה‪ .‬שנים שהיו מתעצמין ברין‪,‬‬
‫במסכת סנהדרין‪ .‬שם‪ ,‬ס״ה‪ .11 ,‬לגר‪ — .‬שם ע׳׳ז ובו׳‪ ,‬ובלשון משנה‬
‫גד נדי ופינוק לא״‪ — .‬עמוס ד׳‪ .2 ,‬בסירות דוגה‪ .‬ובו׳ וקורא לה בלשון‬
‫משנה דוגית‪ ,‬בבא בתרא"‪ .‬שה׳׳ש ה׳‪ .1 ,‬אריתי‪ — .‬לקטתי‪ ,‬והוא לשון‬
‫משנה כמלוא אורה וסלו"‪ .‬ואף לשון מקרא הוא כמו ״וארוה כל עוברי דרף״‪.‬‬
‫שם‪ ,‬ז'‪ .5 ,‬ברכות‪ .‬״ולשון משנה הוא הלוקח יוני שובר"‪) .‬עיין שם( תהלים‬
‫קי״ט‪ .107 ,‬נעניתי‪—.‬בלשון משנה חולי הוא שמטריף את הדעת‪ ,‬ושמו ענית"‪.‬‬
‫)בד״א עניות — עניה ; והוא בדרף צחות(‪ .‬ולפעמים מביא בדבור‪ :‬בלשון‬
‫חכמים‪ .‬ישעי׳ כ״א‪ .3 .‬נעויתי — ו ע ל פ י ל ש ו ן ע ר ב י ‪ .‬כמו‬
‫שמות י״ב‪ .9 ,‬נא—״שאינו צלוי כל צרכו קוראו נא בלשון ערבי"‪) .‬בערבית‬
‫ני( שמות כ״ה‪ .29 ,‬וקשותיו‪—.‬״הןכמין חצאי קנים ובו׳; ובלשון ערבי כל דבר‬
‫חלול קרוי קסוא*(‪—,‬שמות כ״ה‪ .28 ,‬ולא יזה‪—.‬״לשון ניתוק‪ ,‬ולשון ערבי‬
‫הוא כדברי דונש בן לברט"—בערבית‪ :‬זח—יזה — ישעיהו י״ד‪ ,19 ,‬מטועני‬
‫חרב‪—.‬״מדוקרי רמחים‪ .‬מדוקר בלשון ערבי מוטען"—הפעל—טענ־מטעונ‪—.‬‬
‫שם‪ ,‬נ״ז״ ‪ .10‬חית ידך‪—.‬״לשון ערבי הוא צורף״‪ —.‬חיאת‪—.‬עמוס ז'‪.7 ,‬‬
‫חומת אנף‪-.‬״ובו׳ וכן פתר דונש אנף בלשון ערבי חוט קו‪ ,‬חוט קו המשקולת"‪.‬‬
‫—אנף—צפניה א׳ ‪ .17‬ולחומם‪—.‬״בשרם‪ .‬לשון ערבי בשר קוריז אל לחם"‪.‬‬
‫—תהלים מ״ד‪ .17 ,‬לשוני‪ .‬ראיתי ביסודו של ר׳ משה הררשן מחיר בלשון‬
‫ערבי בקי״ ‪ — .‬מאהיר — שם ם"ב‪ . 4 ,‬תהותתו‪ — .‬״ובו׳ ויש‬
‫מפרשים תהותתו כמו תאריכו‪ ,‬כל״ו תאריכו לשונכם על בני אדם ברע‪,‬‬
‫ודימוה ללשון ערב כשמרבה בדברים״‪ .‬הת—^•ח ‪ .‬שם ע״ד‪ .6 ,‬וכילפות‪.‬‬
‫— לשון ערבי הוא‪ ,‬כן פירש דונש‪ ,‬והוא מכלי הנגרים״‪ .‬ביוב — משל‬
‫ל’» ‪ .15‬לעלוקה‪ — .‬״מנחם פתר לעלוקה כמשמעו‪ ,‬למדנו שהוא ערבי"‪—.‬‬

‫הסגיד לו ה*ר‪.‬‬ ‫״( ואבן עזרא מביא זה בשם ר׳ נתן בעל העיור‪ ,‬ואומד כי‬

‫נלעג לשון ובערבית קצם״‪ — .‬מזה נראה כי רש״י לקח זה ממני"בלי הזכרת שסו והוא‬

‫בעצמו לא ידע ערכית‪ ,‬כ<ושר נראה עוד‪.‬‬

 ‫‪33‬‬ ‫מעם לועז‬

‫חעלק — כ״טרי ה‪ 5) /‬ו‪ .‬תיבנה תנייר‪ — .‬״ראיתי בדברי ר׳ מ׳טה הדר^טן‬

‫תיבנה — תעסוק תכייד‪ ,‬והוא ייבון ערבי‪ ,‬והביא ראיה כמו דבל׳ב ׳בניה ;‬
‫יב־ניאה ; רבקיב עסק‪ .‬ויא ידעתי איפוא*( ניבניה־'‪.‬״‪-‬בערביתיבא_נ—הו׳שעב׳‬
‫‪ .15‬והייתה‪ — .‬״ריבון ערבי הוא קיטוס•״‪ —.‬חרי‪ ,‬ח‪;;_7‬ה וב; איוב כ״ה‪.19 ,‬‬
‫בכתם‪ — .‬״ובו׳ ונקראת הקבוציה כתס בריביון עברי‪ ,‬ובריביון ערבי—אר׳׳היי‪,‬‬
‫והוא נזס זהב והרי כתס )יייברי(‪ .‬וכן ותעד נזכיה והריתה )הויביע( ; וכן‬
‫יבייר היבירים ז’‪ :2 ,‬כפיו הרים‪ — .‬״אר הרי בריביון ערבי'׳‪ .‬יביס ז׳‪ .3 ,‬אנן‬
‫הסהר‪ — .‬״וכו’ והוא עיביוי פיאבני יבייבי‪ ,‬ובריביון ערבי קרוי סהר"‪.‬‬
‫תהרים ס’‪ .4 ,‬פצניתה‪ —.‬״וראיתי בדברי דוניב יבהוא ריביון ערבי"—^‬
‫פצב — יבם ס״ה‪ .17 ,‬תרצידון‪—.‬״ראיתי ביסודו יבר ר׳ כייבה הדריבן‬
‫‪ —.‬ורפעפיים נייבתכויב בדבור ‪ :‬בריבון‬ ‫רצד הוא ניארב בריבון ערב"‪—-‬‬
‫ייבניעאר; כביו יב״א‪ -- .37 ,‬ונם בריבון פרסי ‪ -‬־ דברים כ״א‪.14 ,‬‬
‫ואם יא ידע ריביון ערב ‪ -‬י וכר ארה רקוחים אם בין ערוף אם בין דוניבי‪,‬‬
‫או בייפודו יבר ר״בי הדריבין‪ - ,‬אבר אנו רואים‪ ,‬כי ביהפצו יבאר היטב הוא‬
‫י‪-‬‬

‫אפף אי באוריו בי דבר טוב וביועיר ביאיבר ביצא ואיבר היבינה ידו‪.‬‬

‫יא‪.‬‬

‫תר‪':‬ש‪ .‬אם בריב פירויבייו הוא הורף בדרכו איבר פיר רו רעצביו בין רפיבט‬
‫יבין ידייבי‪ ,‬אף בבכיה ביקוביות הוא רוקה באור פיביט הכתוב ביהתרנום‬
‫ויביאיה נביצא הדבור ‪ :‬״בתרנוביו" ‪ :‬ויפעביים יפפיק רו רהעתיק‬
‫ייבין ההרגום ביי בי הערה או באור ביצדו ; כביו יהויבע ה'‪ .13 ,‬הרנו‬
‫אהה‪^ .‬״היביפעדנא אתיתא"‪ .‬כביו יביעויביה יפעביים ברעזים‪ .‬ורפעמים‬
‫יבאר ע״פ ההדנום ויא יאמר כתרנוביו ; כביו בדאיבית י״ד‪ .3 ,‬עמק‬
‫ה־בדים‪-.‬״״כף יבביו‪ ,‬ע״יב יבהיו בו יבדות הרבה"‪ .‬והוא‪ ,‬הוא תרגוביו‪:‬‬
‫ייייבר הקייא‪ .‬ואירי כאיביד הוא כעין באור‪ .‬והביביב עריו רבר*‬

‫זה כ ‪6‬יו‬ ‫״( אידד ־ד‪:‬׳ הש‪-‬ד‪,‬ש נ דנוד הזה‪ :‬י־נקש שניה ויהודה בן קיי־ב ה סע‬
‫אידד‬ ‫בסשר‪:‬‬ ‫הזה‬ ‫הדבור‬ ‫ויבי טש־■‪.■' ,‬דישן ק‪:‬י‘ דס‪:‬ו ואב זייוני יא יטעני‪ ,‬ראיה׳‬
‫•‬ ‫הדני‪ ,‬איננו ע‪,-‬ה ־‪.‬חה ידי_‬
 ‫טעם לועז‬ ‫‪34‬‬

‫התרגום‪ ,‬׳ם^פעמים מבאר דברי התרגום באופן ע‪1‬יסכים עם הדבור‬ ‫■‬

‫העברי; במו בראשית ב״ב‪ .3 ,‬ויבר!ע‪—.‬״תרגומו וצאח‪ ,‬במו וצצחו‬
‫הירדן ילשון בקוע״‪ .‬ו^פי התרגום הוא מבריע ילפעמים בין רעות‬
‫שונות ; במו ישעיהו ל׳ז‪ .33 ,‬ויצא ישפיר עיציה ם ו ל ה ‪.‬‬
‫—״ובו׳ ושמעתי שפותרין אותו ובו’‪ ,‬ואין יצשון התרגום גופא ע>צ‬
‫פתרון זה״‪ .‬ובדבר הצבה יעמוצ ציישב את התרגום אחר אשון המקרא‪,‬‬
‫במו שמות ב״ג‪ .2 ,‬אחרי רבים צהטות‪—.‬״ואונקצום תרגם ובו’‪ ,‬וצשון‬
‫העברי צפי התרגום בף הוא ובו’ ״‪ .‬וצפעמים נם צא בדבר הצבה‪,‬‬
‫כמו ישעי׳ כ״א‪ .2 ,‬הבוגד‪—.‬״ובו’ וצשון העברית צפי התרגום כף‬
‫פירושו ובו׳ ״‪ .‬וכן בראשית י״ח‪ (* 19 ,‬אבצ אם אין דרוש בתרגום‬
‫והדבר איננו נוגע בהצבה‪ ,‬מביא את התרגום צסתור אותו אם אינו‬
‫אחר צשון העברי ; כמו שמות יו״ד‪ .21 ,‬וימש חשף‪—.‬״ואונקצום‬ ‫‪.‬‬
‫תרגם צשון הסרה‪ ,‬אבצ אין הדבור מיושב עצ הוי״ו שצ וימש״‪ .‬וכן‬
‫שם ט״ו‪ .13 ,‬נהצת‪—.‬״וא״ת וכו’ וצא דקדק צפרש אחר צשון העברית״‪.‬‬
‫דברים י״ב‪ .30 ,‬פןתנקש‪—.‬״אונקצוס תרגם‪ :‬צשון מוקש‪ ,‬ואני אומר‬
‫שצא חש צדקדק בצשון וכו’ ״‪ .‬וכן ישעיהו א’‪ .30 ,‬ופועצו צניצוץ‪.‬‬
‫—״ת״י ופועצו ‪ :‬ועובד ידיהון; ואין זה אחר צשון העברי‪ ,‬שאם כן‬
‫היה צו צינקד ופועצו חטה קמץ״‪ .‬וצפעמים הוא הוצף בדרכו וצא‬ ‫י‬
‫יזכיר את התרגום צחצוק עציו ; כמו תהצים ע׳׳ג‪ .26 ,‬כצה שארי‪.‬‬
‫תרגומו ‪ :‬אישתיצא גושמי‪ ,‬ורש׳׳י פירש ‪ :‬״כצה צשון תאוה״‪ .‬ורבים‬ ‫‪,‬‬
‫באצה האופנים‪.‬‬
‫טעמים‪ .‬הוא שומד תמיד את הטעמים ומבאר ע״פ הנחתם‪ ,‬כמו דברים‬
‫י״א‪ .30 ,‬דרף מבוא השמש‪—.‬״וכו׳ וטעם המקרא מוכיח שהם שני‬
‫דברים שננקדו בשני טעמים וכו׳ “‪ .‬מצבים א׳‪ ,‬יו״ד‪ .28 ,‬ומקוה‬ ‫‪,‬‬
‫סוחרי המצף‪—.‬״וכי וצכף נקד עצ ומקוה טעם זקה גדוצ צצמוד שהתיבה‬
‫עומדת בעצמה וכו׳ ״‪ — .‬יחזקאצ א׳‪ .11 ,‬ופניהם‪—.‬״אצמצא ראיתי‬
‫טעם זקה נדוצ נקוד עצ ופניהם‪ ,‬צא הייתי יודע צפרשו‪ ,‬אבצ הנקוד‬
‫צמדני צהבדיצם זו מזו"‪ — .‬הושע י״א‪ .6 ,‬ממועצותיהם‪ — .‬״נקו‬
‫שני טעמים צפי שהוא דבוד בפני עצמו"‪ — .‬תהצים ע״ג‪ .24 ,‬אחד‬ ‫‪.‬‬
‫כבוד‪ — .‬״אצו היה טעם עצ כבוד‪ ,‬היה פתרונו וכו׳‪ ,‬עכשיו שהטעם‬
‫עצ ואחר‪ ,‬זה פתרונו וכו׳‪ — .‬וכן איוב כ״ג‪ .9 ,‬אחז‪ — .‬״וכו׳ תרגום‬

‫*‪ (,‬ינז עם ם״ט‪ ,‬בבדנר‪ ,‬יעקב‪.‬‬

 ‫‪35‬‬ ‫מעם ה ו עז‬

‫של אראה ותרע עזהטעם תחת האל׳ף‪ ,‬ואם אשוז אחיזה היה טעמו‬
‫מלרע‪ .‬תחת החי״ת״‪.‬‬
‫נקוד‪ .‬וגם בנקור נעזר עזר גרול‪ ,‬כמו הו׳ג^ע י״א‪ .7 ,‬ואל על יקראוהו‪.‬‬
‫—״וי“ מ וכו׳ ואל וכו'‪ ,‬כמו ויש לאל ירי )בראשית ל״א(‪ .‬ואין זאת‬
‫שהרי נקור בפתח‪ ,‬ואם היה ואל שם רבר היה נקור בצירה״‪ .‬הושע‬
‫י״נ‪ .7 ,‬על ררף אשור‪ — .‬״כל אשור שבמקרא רגש וזה רפי‪ ,‬שאינו‬
‫שם מקום אלא אארוב וכו׳ ׳'‪ .‬איוב ל״ג‪ .33 ,‬מקנה‪—.‬״אבל הנקור‬
‫שנקר מקנה פתח וכו׳ שאלו היה רבוק היה נקור קמץ‪ ,‬ולא היה בו‬
‫טעם רביע"‪.‬‬
‫מסורה‪ .‬הושע ט׳‪ .12 ,‬בשורי מהם‪—.‬״כמו בסורי מהם‪ .‬והוא מן מסורת‬
‫כתבין שי״ן וקיין סמ״ף‪ .‬משלי י״ג‪ .23 ,‬רב אוכל‪—.‬״ראיתי במסורת‬
‫הגרולה וכו׳‪ ,‬ולפי נקורתו זה פתרונו וכו׳ ״‪ — .‬תהלים ט׳‪ .1 ,‬על‬
‫מות לבן‪—,‬״יש פותרין וכו׳‪ ,‬ויש פותרין וכו׳‪ ,‬וראיתי במסורה הגרולה‬
‫שהיא תיבה אחת וכו׳ ״‪ .‬רניאל י״ב‪ .13 ,‬לקץ הימין‪—.‬״וכו׳ ואין‬
‫לפרש הימין ל׳ יר הימנית‪ ,‬שהרי היא מנוה במסורת הגרולה בששה‬
‫תיבות המיוחרין בנון זקופה בסוף תיבה המשמשת במקום מ״ם וכו׳ ״‪.‬‬
‫תלמוד‪ .‬בהרבה מקומות מביא מאמרי התלמור גם לררש וגם לפשט אם‬
‫מיושב הוא על לשון המקרא ומפרש על פיהם ; ומביא אותם בלשון‬
‫״רבותינו פירשו"‪ ,‬או ״פירשו רבותינו" — זכריה א׳‪ ; 8 ,‬ופעם‬
‫בלשון ‪ :‬״רבותינו אמרו"‪ ,‬או ״אמרו רבותינו"‪ .‬לפעמים הוא מסמן‬
‫את המסכתא — הושע י׳׳ג‪ .2 .‬״כף פירשו רבותינו בסנהררין"‪ .‬מלכים‬
‫א׳‪ ,‬ה׳‪ .31 ,‬״כף נררש בסוטה"‪ .‬ולפעמים מסמן אף את הפרק‪— .‬‬
‫מלכים א׳‪ ,‬י״ז‪ .17 ,‬״כראיתא בשלהי‪ .‬אגרתא רחלק"‪ .‬ולפעמים אינו‬
‫מסמן ולא כלום‪ ,‬תהלים ע״ר‪ ,‬ה׳‪ .‬לפעמים הוא מבריע בין התלמור‬
‫ותרגום יונתן; כמו הושע י״ג‪ .2 ,‬זובחי ארם‪—.‬״וכו׳ כף פירשו רבותינו‬
‫ומיושב הוא על לשון המקרא יותר מתרגום של יונתן״‪ .‬ואינו מקבל‬
‫רבריהם‪ ,‬אם לא ישרו בעיניו ; כמו זבריה א׳‪ .8 ,‬ראיתי‪ — .‬״רבותינו‬
‫פירשו מה שפירשו‪ ,‬אף אין סרר הפרשה והלשון מתיישב בו"‪.‬‬

‫״( ושעסית‪ :‬״ורבותינו״ מוסב על רבותיו או מורי התורה בכלל שברורו או קרובים‬
‫לו׳ ולא חז״י — בראשית‪ .‬ל״ז‪ 25 ,‬ולוט‬
 ‫מעם ר ו ע ז‬ ‫‪86‬‬

‫גמרא ירושלמי‪ .‬מיצכיה א‪/‬כ״א‪ .25 ,‬התמכר‪—.‬״וכו׳ ראיתי בירו׳צןילמי‬

‫וכו׳ “‪ — .‬איוב ג‪ .8 /‬העתירים‪—.‬״וכו׳ ובגמרא ירו־טלמי ראיתי ובו׳ י‪:‬‬
‫או גמרא ירושלמית‪ .‬במרבר כ״ו‪ — .13 ,‬או תלמוד ירושלמי‪ ,‬כמרבר‬
‫יו״ד‪ .25 ,‬הושע ז‪ .7 /‬כל מלכיה‪,‬ב‪ — .‬״וכו׳ ובירושלמי במסכת ע״א‬
‫דרשו וכו׳ ״‪—.‬משלי ג‪ .26 /‬בכסיך‪—.‬״וכו׳ כך מצאתי בירושלמי"‪.‬‬
‫— ש״ב ט״ו‪ .11 ,‬קרואיב‪—.‬״מפורש במסכת סוטה ירושלמית וכו׳ ״‪.‬‬

‫אמרה‬ ‫בתוספתא ‪:‬‬ ‫ינו‬ ‫תוספתא‪ .‬שמ׳׳ב‪ ,‬כ‪ .22 /‬ותבוא האשה‪.‬‬
‫להם וכו׳ ״‪ .‬וכן מלכים ב‪ /‬ב‪.17 /‬‬

‫אבות דר' נתן‪ .‬ישעיהו מ״ד‪ .5 ,‬ובשם ישראל יכנה‪ .‬״אלו הגרים‪ .‬כך שנויה‬
‫באבות דר׳ נתן"‪ —.‬הגי ב‪ .16 /‬והיתה עשירים‪—.‬״וכו׳ ובמסכתא אבות‬
‫דר׳ נתן שינינו טעם וכי׳ ״‪.‬‬

‫מדרשים קדמונים‪ .‬בראשית רבה‪ .‬הושע י׳׳ב‪ — .9 ,‬מכילתא‪ .‬שמות י״ב‪,‬‬

‫‪—.1‬תורת כהנים‪ .‬ויקרא ה‪ .16 /‬שם ט'‪ .23 ,‬יו״ד׳ ‪ .3‬ובכמה מקומות‪.‬‬
‫—ספרי‪ .‬בראשית ל״ג‪ .4 ,‬ש״א ז'‪ .8 ,‬הושע י״ד‪ .2 ,‬יהושע ב‪.1 /‬‬
‫תהלים קכ״א‪ — .1 ,‬ספרא‪ .‬תהיים המ״א‪ .6 ,‬מררש תנחומא —‬
‫בראשית מ״ט‪ .5 ,‬ולפעמים בשם רבי תגהומא‪ ,‬ישעיהו כ״ו‪—.20 ,‬״כך‬
‫דרש רבי תנהומא‪ ,‬או מדרשי רבי תנהומא"‪ .‬הושע י״א‪ .3 ,‬בראשית‬
‫י״א‪ .5 ,‬במדבר ט״ז‪ — .1 ,‬פסיקתא רבתי‪ .‬ישעיהו נ״א‪— .14 ,‬‬
‫פסיקתא‪ .‬מלכים ב‪ /‬ג‪ .27 /‬ישעיהו א‪ .22 /‬יהזקאל ט״ז‪— .15 ,‬‬
‫מדרש תהלים או אגדת ההלים‪ .‬תהליב ם"ב‪ .13 ,‬שים מ״ד׳ ‪ .2‬ישעיהו‬
‫כ״ט‪—.12 ,‬מדרש שוחד טוב‪ .‬ההרים ק ט‪—.5 ,‬מדרש• קהלת‪ .‬ש״ב כ׳‪,‬‬
‫‪—.21‬מדרש שה״ש מ״א‪ ,‬י״ד‪—.25 ,‬מדרשי רות‪ .‬רות ב‪ .3 /‬דניאל‬
‫י״ב‪ — .12 ,‬אגדה של ר׳ יוסי הגלילי‪ .‬ש״א א‪ — 11 /‬אגדת מנלת‬
‫אסתר‪ .‬מלכים א‪ /‬יו״ד‪—.19 ,‬משנת מ״ט מדות‪ .‬מ״א׳ ז‪— .18 /‬‬
‫פרקי דר׳ אליעזר‪ .‬דברים י״ב‪ .17 ,‬מלכים ב‪ /‬ד'‪ — .8 ,‬יונה א‪.7 /‬‬
‫איוב כ״ח‪ .11 ,‬ספר יצירה‪ .‬איוב כ״ח‪ ,‬כ״ג‪ .‬אגדה ל״ב מדות דר׳‬
‫אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי‪ .‬שמ״א‪ ,‬ה‪.11 /‬‬

‫סזיר עולם‪ .‬ויקרא ט‪ ;1 /‬שופטים י״א‪ ; 26 ,‬ישעיהו ל״ז׳ ‪ ; 36‬ובמקומות‬

‫אחרים‪.‬‬
‫‪37‬‬ ‫מ ע ם לו ע‬

‫מדרשים חדשים‪ .‬יסודו יעל ר׳ ני־עה הדרען‪ ,‬א־ער רובי פירו׳עיו דרו׳עים‬
‫הם‪ ,‬וכן ישון רש״י‪ ,‬יהושע ה‪ ,9 /‬״כף דרש ר' משה הדרשן"‪ .‬ועיין‬
‫במדכר‪ ,‬כ'‪ ,22 ,‬וכל הפרשה‪ .‬ופעמיס רכות ניכיא את דרושיו להטתי?‬
‫איזה דבר או להסבירו‪ ,‬אף לא תמיד הוא מקבל את דבריו‪ ,‬כמו במדבר‪,‬‬
‫כ״ו‪ ,24 ,‬״ובו׳ ומצאתי ביסודו של ר׳ משה הדרשן ובו׳ ואם הגדר‪,‬‬
‫היא הרי טוב )ר״ל‪ ,‬טובים הדברים כאגדה‪ ,‬ואם לאו אומר אני ובו׳ ״‪.‬‬
‫— ובמקום אהד ‪ :‬״טעמי של ר׳ משה הדרשן"‪ ,‬איוב‪ ,‬ל׳׳ו׳ ‪) .1‬ואינני‬
‫יודע אם הוא איזה שם אהר או כפר אהר( או בלשון ‪ :‬״בדברי ר׳‬
‫משה הדרשן"‪ ,‬במדבר‪ ,‬ה'‪ ,7 ,‬וכן הוא מביא ר׳ יהודה הדרשן‪ ,‬ירמי'‪,‬‬
‫ל״א‪) .22 ,‬והוא בנו של משה הדרשן(‪ .‬וכן איזה מדרשים בודדים‪,‬‬
‫כמו הושע‪ ,‬י״ב‪ .9 ,‬ומדרש אגדה היה דורש ר׳ שמעון זצ״ל )כנראה‬
‫הוא אביו של ר׳ יוסף קרא‪ ,‬אהיו של ר׳ מנהם בן חלבו(‪ .‬וכן מיןכים‬
‫ב'‪ ,‬ד'‪ .4 ,‬״מדרש אגדה שמעתי"‪ ,‬בלי הזכרת שם‪.‬‬

‫ספרים הצונים‪ .‬לפעמים‪ ,‬להפיץ אור על איזה דבר מביא הספר הנודע‬
‫בשם ״יוסף בן טריון"‪ .‬דניאל‪ ,‬י״א‪ ,17 ,‬בשם ‪ :‬ספר יוסיפון‪ .‬וכן‬
‫שם‪ .18 ,‬שם‪ . 31 ,‬שם‪ : 4 ,‬ספר בן גוריון‪ — .‬הגי‪ ,‬ב'‪ .6 ,‬״ספר‬
‫יוסף בן גוריון"‪ .‬ישעי׳‪ ,‬כ״א‪ ,4 ,‬ל״ט‪ .2 ,‬״ספר יוסיפון"‪ .‬יהזקאל‪,‬‬
‫כ״ז‪ :17 ,‬״ספר יוסף הכהן"‪— — .‬ספר רפואות של אסף הרופא‪,‬‬
‫שופטים‪ ,‬ט״ו‪.15 ,‬‬

‫חכמי הלשון‪ .‬מנחם בן סרוק — מהברת מנהם — ודונש בן לברט —‬

‫תיטובות דונש ויתר מאמריו — הם ש*ני עמודי התוף‪ ,‬אשר נשען‬
‫עליהם — כי לא ידע מיתר חכמי ספרד — בדברים אשר לדקדוק וגזרת‬
‫המלות‪ ,‬או לבאור איזה דבור‪ ,‬אף חבה יתרה יודיע למנחם‪ ,‬כי היה‬
‫רצוי יותר לחכמי צרפת בכלל ‪,‬כאשר נראה מ״הכרעות רבנו תם כנגד‬
‫דונש‪ ,‬ונוטה מדעת התרגום לדעת מנחם‪ ,‬בראשית‪ ,‬מ״ט‪ .26 ,‬תאות‪.‬‬
‫וכן איוב‪ ,‬ט״ו‪ ,26 ,‬״ובו׳ ומנחם יסייעני"‪ .‬אף יש אשר לא ישרה דעת‬
‫מנחם בעיניו‪ ,‬והוא בוחר לו דרף לעצמו‪ ,‬כמו שמות‪ ,‬כ״א‪ .13 ,‬ואשר‬
‫לא צדה‪ ,‬״ובו'‪ ,‬ומנחם חברו בחלק צד ציד‪ ,‬ואין אני מודה לו"‪— .‬‬
‫בראשית‪ ,‬ל׳׳ה‪ .16 ,‬כברת ארץ‪ ,‬״מנחם פירש ל׳ כביר ובו׳ ואגדה בזמן‬
‫וכו'‪ ,‬ואומר אני שהיא מדת קרקע"‪ ,‬ויש שמביא דעת שניהם ומכריע‬
 ‫מעם ר ו ע ז‬ ‫‪38‬‬

‫אצר דונ׳ט‪ ,‬י׳טעי‪ /‬כ״ז‪ .11 ,‬וי׳ט יטמביא יטניהם בלי הכרעה‪ ,‬הועע‪ ,‬ך‪/‬‬
‫‪ .12‬וי יט׳טסותר דעת ׳טניהם‪ ,‬תהלים ט׳‪.1 (*,‬‬
‫לקוטים‪ .‬לבד כל אלה איטר נוכל לקרוא אותם היסוד ליאוריו‪ ,‬עור אהב‬
‫ללקוט דברי חכמים מאשר מצא‪ ,‬אם ראה או שמע‪ ,‬אם אף י׳טרו בעיניו‪.‬‬
‫אם כבאור עקרי או כהוספה לבאורו‪ ,‬או להפיין אור יותר על דבריו;‬
‫כמו רב האי‪ ,‬שופטים‪ ,‬ד'‪------- .18 ,‬רבנו סעדי׳‪ .‬שמות‪ ,‬כ״ד‪.12 ,‬‬
‫או בשם ר׳ סעדי׳‪ ,‬זכרי׳‪ ,‬ו׳‪ .6 ,‬דניאל‪ ,‬ז׳‪ — .25 ,‬וכן נקודר׳ סעדי׳‪,‬‬
‫תהלים‪ ,‬מ״ה‪ .10 ,‬א״ב של ר׳ מכיר‪ ,‬בראשית‪ ,‬מ׳׳ג‪ .11 ,‬בטנים —‬
‫) ומובא גם עירובי! כ״ב‪ ,‬בד״ה קורמי; הולין נ׳ העיד‪ -------- (.‬ר בנו‬
‫גרשום מה׳׳ג‪ .‬ישעי׳‪ ,‬מ״ו‪ ,1 ,‬״כר שמעתי משימו של ר״ג מה״ג"‪— .‬‬
‫הקלירי‪ .‬יחזקאל‪ ,‬מ״ב‪ 20 ,‬או בשם ר׳ אלעזר הקליר‪ .‬תהלים‪ ,‬קכ״א‪.1 ,‬‬
‫דניאל‪ ,‬י׳׳ב‪ .12 ,‬או רבי אלעזר‪ .‬איוב‪ ,‬כ״ד‪ .6 ,‬ולפעמים בשם הפייט‪.‬‬
‫יחזקאל‪ ,‬מ״ג‪— .3 ,‬איכה‪ ,‬א׳‪ — .6 ,‬ובשם הבבלי ? שמות‪ ,‬ב״ו‪.9 ,‬‬
‫שה״ש‪ ,‬ד׳‪) .10 ,‬נמצא ביוצר א׳ של פסח(‪ --------‬״ובדברי רבי משה‬
‫ראיתי"‪ .‬משלי‪ ,‬כ׳׳ו‪) 10 ,‬ר"מ הדרשן ?( ‪ -------‬״לשון אחרת שמעתי‬
‫משום ר׳ יעקב"‪ ,‬איוב‪ ,‬כ״ב‪ -------- .30 ,‬״ושימעתי משמו של רב‬
‫אלעזר הגאון ב״ר יצחק"‪ .‬תהלים‪ ,‬ע״ו‪ ---------- .11 ,‬״ כ ף פירש רבי‬
‫שמעון"‪ ,‬ישעי'‪ ,‬נ״ח‪) .14 ,‬בדרך דרושי(‪ .‬ובמקום אחר ‪ :‬״זה מדרשו‬
‫של ר׳ שמשון זצ״ל"‪ ,‬עמוס‪ ,‬ו'‪ ------- .3 ,‬רבנו יצחק הלוי )והוא רבו‪(.‬‬
‫״שמעתי בשם רבנו יצחק הלוי"‪ ,‬ש״א‪ ,‬א׳‪ ,24 ,‬״ומשום רבנו יצחק הלוי‬
‫שמעתי"‪ ,‬משלי‪ ,‬י״ט‪ -------- .24 ,‬ר ׳ מאיר שליח צבור‪ ,‬הושע׳ ו׳‪ ,‬ס‪.‬‬
‫עמום‪ ,‬ג׳‪ .12 ,‬תהלים‪ ,‬ע״ג‪ .12 ,‬״למדתי מדבריו שיל ר׳ מאיר ב״ר‬
‫יצחק שליח צבור זצ״ל"‪) .‬והוא המחבר של ״אקדמות" לשבועות ובן‬
‫דורו של ר׳ יוסח טוב עלם(‪ -------- .‬ר בי ברוף ברבי אליעזר‪ ,‬שמות‪,‬‬
‫ו׳‪ -------- .9 ,‬ר בי מנהם בן חלבו‪ .‬יחזקאל‪ ,‬י״ב‪ .3 ,‬שים‪ ,‬מ״ד‪.20 ,‬‬
‫עמום‪ ,‬ג׳‪ .12 ,‬תהלים‪ ,‬ע״ג‪ ,12 ,‬וכן במקומות אחרים‪ --------.‬ר ׳ יעקב‬
‫ברבי מנחם‪ ,‬שמות‪ ,‬ג׳‪) .30 ,‬וכנראה הוא הוא ר׳ יעקב הנ״ל והוא בן‬
‫מנחם בן חלבו(‪ -------- .‬ר ׳ יוסח קרא‪ ,‬משלי‪ ,‬ד׳‪ .4 ,‬י״ח‪) 22 ,‬והוא‬
‫בן אחיו של ד׳ מנחם בן חלבו‪ .‬ולפעמים המתיק דש״י סוד עמו —‬
‫יוסח קדא — בבאוד איזה בתוב‪ ,‬ור׳ יוסח בבאודו את חבתוב ‪ :‬לא‬

‫שני מספרי זה אציע שגית רש״ י בדקדוק לשון עברית‪.‬‬ ‫ובחלק‬

‫‪39‬‬ ‫לועז‬ ‫םעם‬

‫יר!רב איש זר‪ ,‬ואומר ‪ :‬״כף פיריצ‪ 1‬תי אני המעתיה והודה רבנו שיצמה‬
‫אדברי"‪ ,‬פיליטת סופרים‪ ,‬פרל ג'( וילפעמים ר!ורא ילו ‪ :‬רבי יוסי‪ ,‬״כך‬
‫שמעתי מרבי יוסי והנאני״‪ ,‬ישעי׳‪ ,‬ס״ד‪ ------- .3 ,‬״ מ פי ר׳ יוסף ב״ר‬
‫שמעון מצאתי"‪ ,‬יחזקאא‪ ,‬כ״ז‪) 17 ,‬כנראה הוא ר' שמעון אבי יוסף‬
‫קרא‪ ,‬כי כן הוא ר!ורא את עצמו ‪ :‬יוסף ב״ר שמעון(‪ -------- .‬״ מ פי‬
‫ר׳ משואם רופא"‪ ,‬איוב‪ ,‬ו'‪ ------- .7 ,‬י הוד א בן קריש‪ ,‬ירמי'‪ ,‬י״א‪.19 ,‬‬
‫‪ ------‬ר ׳ אהרון בשם ר׳ נתן‪ ,‬משאי‪ ,‬ח'‪ ------- .17 ,‬ר בי קאונימוס —‬
‫דברים‪ ,‬י״ח‪ .2 ,‬רבי קאונימום מן רומי‪ ,‬שמואא א'‪ ,‬כ״ה‪--------.18 ,‬‬
‫״מפי רבי נתן הישמעאי"‪ ,‬ש״א‪ ,‬י״ד‪ — .24 ,‬אאה הם הנזכרים בשם‪,‬‬
‫אף כמה פעמים מביא איזה באור באשון ‪ :‬ויש פותרים‪ ,‬או‪ :‬והפותרים‬
‫פתרו‪ ,‬או פתרו בו הפותרים‪ ,‬או בפי׳ יאחר מצאתי — תהאים‪ ,‬ם'‪,8 ,‬‬
‫או ‪ :‬בפירושים אחרים מצאתי — תהאים ס׳‪ — .11 ,‬ופעם אחת ‪:‬‬
‫״כף מצאתי בשם אשא גדוא"‪ .‬יהזקאא‪ ,‬מ״ב‪ — .3 ,‬או ״כף מצאתי‬ ‫‪.‬‬
‫בפירושים מדויקים"‪ — .‬תהאים‪ ,‬פ״ח‪ — .1 ,‬אף ע״פ רוב‪ :‬״כף‬
‫שמעתי"‪ ,‬וביותר באיוב‪.‬‬
‫דרך ארץ‪ .‬עוד נוכא אחשוב כמקור אשר ממנו שאב איזה רעיון אהאיר דבר‬
‫הם מנהגי ארצו ודרכיהם בבית ובחוץ‪ ,‬אשר ידע היטב‪ ,‬ומדמיון דבר‬
‫אדבר הצאיח אפעמים אתת באור ישד אאיזה דבור‪ ,‬או הארה אאיזה‬
‫דבר‪ ,‬כמו שמות‪ ,‬ט״ו‪ .1 ,‬כי גאה גאה‪ .‬״וכו׳ ד״א בא הכפא אאמר‬
‫שעשה דבר שאי אפשר אבשר ודם אעשות כשהוא נאחס בחברו ומתגבר‬
‫עאיו מפיאו מן הסום וכו' ״‪ .‬סוס ורוכבו רמה בים‪ ,‬״שניהם קשורים‬
‫זה בזה והמים מעאין אותן ארום ומורידין אותן אעומק ואין נפרדין״‪.‬‬
‫ענין הדבר הוא‪ ,‬כי הגבורים‪ ,‬או הפרשים‪ ,‬כמו שבת קא״ט‪ ,‬אי בטאי‬
‫יהירי‪ ,‬״ישראא מתיהרים בבאורית ובמאבושי יהירות כפרשים האאו"‬
‫— בימיו במאחמת הבינים‪ ,‬חשבו אהם אנבורה גדואה אהפיא איש‬
‫מאחמתם מן סוס רכובו‪ ,‬וכא שירי חגבורים —‪—Chansons de gestes‬‬
‫מאאים מזה ; אבא ד׳ איש מאחמה‪ ,‬הוא הפיא את הרוכב עם חסום‬
‫יחד‪ — .‬בראשית‪ ,‬מ״ז‪ .7 ,‬ויברף יעקב‪ ,‬הוא שאיאת שאום‪ ,‬כדרף כא‬
‫הנקראים א פ נ י ה מ א כ י ם אפרקים"‪ — .‬שם‪ ,10 ,‬ויברף‬
‫ה נ פ ט ר י ם מאפני השרים‬ ‫יעקב‪ ,‬״ כדרף כא‬
‫מברכים אותם ונוטאים רשות"‪ — .‬שמות‪ ,‬כ״ה‪ .31 ,‬כפתוריה‪— ,‬‬
‫״כמין תפוחים וכו׳ כדרף שעושין א מ נ ו ר ת ש א פ נ י‬
 ‫לועז‬ ‫טעם‬ ‫‪40‬‬

‫ה ׳צי ר י ם ׳'‪ — .‬׳צם‪ ,‬כ׳׳ח‪ .41 ,‬וביראת את ידם‪ - ,‬״ובו' ובריצו;‬

‫א ד ם נ ו ת ן ה •צ ר י ם* ב י ד ו‬ ‫רעז כ ׳צ ט ני נ י ;‬
‫ב י ת י ד יצ ר ע ו ד •צקורי; ובו׳ והורין ראותה ניסידה ובו'‪,‬‬
‫והוא טרוי ידים‪ .‬דברים‪ ,‬ר׳׳ג‪ .20 ,‬וטירף זרוע אף קדקד‪ — ,‬״הדוגיהם‬
‫היו נברים תותבים הרא׳צ עם הזרוע בטבה אהת'׳‪ .‬הטבות הארה היו‬
‫נודעות רתהיה ביטי ריצי׳׳י‪ .‬יצטואר ב'‪ ,‬כ״א‪ ,10 ,‬והיא הגור הדיצה‪.‬‬
‫״ובו׳ ויציטעתי יציאותו היום נתהנף ירבויצ בי־י טיידניה ות־יף הטהונבי;‬
‫רעיציות נצהון וגבורה ביום הנובה י־חנות יצים‪ .‬וריצ׳׳י ידע דד־ ההגוך‬
‫׳ציר הפריציים‪ — .‬ירטי׳‪ ,‬ר״ו‪ .22 ,‬ואת האה‪ .‬״יבו׳ וי־פי פיציטיו ט־צטע‬
‫•ציהוא ב ר י יצי ט ב ע ר י ; א ו ר י־ פ נ י ה •צי ד י ם ׳' ‪.‬‬
‫היבק גדיי יצעויציין יפני היצירים״‪.‬‬ ‫— ובן ביצה‪ ,‬ר״ב ‪ :‬האי טדודתא‪,‬‬
‫יצה״יצי‪ ,‬ד׳‪ .4 ,‬ארף הטגן תרוי‪ - ,‬״ב־ טנהג היצרים יתיות טגניהם‬
‫ויצרטיהם בבותרי הטגדיים"‪ .‬יציבת נ׳ ‪ :‬בייקיבתא‪ — .‬״עיצב יציהוא‬
‫נאה רטדאה ורהדיח וטניראין בד עפר רה ותוהבי; אותו יתיבי ונותני;‬
‫ר פ נ י יצי ר י ם וביציהוא רוצה ניטייו וטדית בי וטהזירו יטהוטו"‪.‬‬
‫הנה דאינו בי ריצי׳׳י יא דניה דבר‬ ‫ובן בטקוטות אהדים‪.‬‬
‫נדור או קטן איציר טצא הגון עייו יציריא יהבניבו בתו־‬
‫פירויציו‪ ,‬רעיציותו דבר גטור וטתוקן בריבו‪.‬‬

‫ד‪.‬‬ ‫מב וא‬

‫פ י ר ו •ט ר‬ ‫יי•‬
‫הלע זים‪W‬‬
‫^ ל ‪ y‬י•‬
‫יש דרך ייציר רפני אייצי והוא יבור רו דרף עריצי‪ ,‬ואם תיציאר האייצי הזה‪,‬‬
‫טהו ת י ק ו בריציון התרטוד‪ ,‬הוא יענ־ ‪ :‬״ת־צבי יתדיז קויציות ואבעיות"‪.‬‬
‫ובאטת‪ ,‬קצור הוא טן תיקום‪ ,‬בטו‪ ,‬תנא אהיכא קאי‪ ,‬קצור טן קאיב ‪ :‬ואם‬
‫תנסה ריציאור אותו ‪ :‬טה הוא קרובץ רפודים ^ — ובעיר אתה טדבד׳ והוא‬
‫ימחר לענות‪ :‬קול רנה וייצייעה באהרי צדיקים‪ ,‬ויא ייצייב אר לבו בי קרובץ‬
 ‫‪41‬‬ ‫עז‬ ‫מעם‬

‫הוא תחת קרובות בריטון העב׳ וענינו ‪ :‬פיומים‪ ,‬וה״ץ" הוא תחת ״ת"‬
‫׳טרגיל מאור בהברת האיטכנזיב‪ .‬וכן אב תיטאלהו ‪ :‬מהו ‪ :‬בלע״ז ז —‬
‫והוא רא יח׳טוב מהיטבות רבות‪ ,‬ובמהרה ובקפיצה יענך ‪ :‬בר׳טון עבודה זרה‬
‫—וכן יש כאלה ׳טקוראיב כל ליטון ‪ :‬ליטון ביומאה‪ ,‬בנגוד אל לשון קדש‪— .‬‬
‫ובאמת גמרא ערוכה היא ‪ :‬״אבל קורין אותה ללועזות ב ל ע ז ‪ ,‬והלועז‬
‫ששמע אשורית יצא"‪ .‬ורש׳׳י שב ‪ :‬״כל שאינו לשון הקדש נקרא לעז"‪.‬‬
‫וכן גיטין‪ ,‬ל׳׳ז‪ ,‬ללעוזא‪ - ,‬״שאינו מדבר בישון עברי הוא לעוזא״ — י‪4,‬ו;ןי‪/‬‬
‫ל״ג‪ .10 ,‬את עב נועז‪ - - .‬״כמו יועז‪ ,‬איו אשור ובבל שאין לשונם לשון‬
‫הקדש"‪ .‬תהליב‪ ,‬קי׳׳ד‪ .1 ,‬מעב לועז‪ - - .‬״עב שפת לשון אחר שאיננו לשון‬
‫הקדיט"‪ — .‬ומפוריט דבר ר׳טי׳׳י‪• ,‬טבת‪ ,‬נ״ז‪ ,‬פירזומא‪ - - ,‬״שכר שעורים ‪,‬‬
‫'ב ל יט ו ן ל ע ז ברוייט'׳‪ .‬בראיטית‪ ,‬כ׳׳ו‪ .14 ,‬ועבודה‪ — ,‬״בלשון‬
‫לעז אובריינא‪ .‬וכן שבת‪ ,‬קמ״ה‪ ,‬קמטין‪ - - ,‬״לשון לעז הוא שלטון"‪.‬‬

‫״ל^ז" בבלל ואצל ר*ט” י בפרב‪•1‬‬ ‫רייייץ‬

‫אב כי בראיטונה הדבור ״לעז" כיר כל הל׳טונות •טבעולם*( בנגוד אל‬

‫ליטון עברי‪ ,‬בימי הביניב הצטמצמה הודאת הדבור הזה בספרות היהדות‪,‬‬
‫וסמנו בזה אך הלשונות המערביות‪ ,‬וגב ל א כ ל א ל ה יחד אצל כל‬
‫הסופריב‪ ,‬כי אב אצל כל סופר וסופר‪ ,‬השפה ־מיוחדת לארצו ואשר דבר‬
‫בה הסופר‪ ,‬באופן איטר אצל הרמב״ב הוא ליטון ספרדית‪ ,‬ורגיל הוא לאמר‬
‫בפירושיו ‪ :‬״בלשון ערבי הוא ‪ . . .‬ובלע״ז ‪ " . . .‬״אצל ר׳ יוסף קמחי והרד״ק‬
‫בנו בלע״ז ענינו ‪ :‬פדובנצלית‪ ,‬היטיפה המדוברת בארצב‪ ,‬אצל ה״מקרי‬
‫דרדקי" ענינו ‪ :‬איטלקית‪ ,‬והוא מתרגב ‪ :‬לועז — לטינו‪ ,‬כי כן השקיפו‬
‫בארצו בימי הביניב על לשיון איטלקי‪ .‬אצל הספרדים — אישיפניולים ענינו‪:‬‬
‫לדינו‪ ,‬והיא השפה הספרדית אשר ידברו בה‪,‬־ ומתרגמים ‪ :‬לועז ‪) — :‬תהלים(‬
‫— לדינאן‪ ,‬וענינו ‪ :‬המדבר לדינו‪ ,‬ואחריב כמוהם ; וכן בפירוש רש״י‬
‫ענינו ‪ :‬לשונו אשר דבר בה ‪,‬והוא רומני; — צרפתית עתיקה או ישנה‪— ,‬‬
‫וכן יתדגב הגלאס‪ — ,‬עיין להלן — לועז ‪ :‬רומנצי‪ ,‬שענינו‪ :‬המדבר רומנץ‪,‬‬
‫אבל כל לשיונות אחרות יסמן בשמן המיוחד להן‪ ,‬כמו בלשון ערבי‪ ,‬בלשון‬

‫וגודע‬ ‫לשון יוני ת‪,‬‬ ‫*( והוא בבבל‪ ,‬אבל באר*ן ישראל ה בינו בדבור ז ה‪:‬‬
‫לעז לזמר‪ ,‬רומי לקרב ו בו׳‪.‬‬ ‫ד׳ ל שונו ת נאים ב עול ם;‬ ‫ה ד בו ר‪:‬‬
 ‫טעם לועז‬ ‫‪42‬‬

‫גיטין‪ ,‬ס״ט‪.‬‬ ‫ארמי‪ ,‬בצשון יצטין — ע^בת‪ ,‬רן"נ ‪ :‬בגיטורי — ביי;^ון רומי‬
‫רחינכי‪ .‬בריטון ייטמעאא — יטבת‪ ,‬ק''מ‪ ,‬חינתית‪—— .‬‬

‫לעזי רש״י ושנוייהם‪.‬‬

‫מאיטר אמרנו ימעאה מובן הרבר‪ ,‬כי יעזי ריט״י היו בראיטונה באיטון‬
‫רומנץ‪ ,‬יטדברו בה בקנפניא ארצו‪ ,‬אף באיטר התפיטטו פירויטיו במדינות‬
‫צרפת‪ ,‬אז החאו‪ .‬בהמ׳טך הזמן‪ ,‬המעתיהים איטנות אעזי ריט״י אפעמים עא‬
‫פי ’חברתם ואופני הדבור בארצב‪ ,‬מרינה ומדינה כהברתה וכדבורה‪-.‬״עיין אעיא‬
‫עא דבר האיטונות היטונות‪—.‬וגט אחרי כן‪ ,‬באיטר ההאו ימי ההעברה מצרפתית‬
‫ייטנה אצרפתית חריטה‪ ,‬רבים מהאעזים החאו אהתקרב אא צרפתית ההדיטה ע״י‬
‫המעתיקים בימים ההם*(‪ .‬ויותר מזה‪ ,‬בימים האחרונים‪ ,‬באיטר החאו אהדפיס‬
‫התאמוד וכתבי הקריטי בארין איטאיא‪ ,‬ייט איטר המדפיסים הסירו בזדון או‬
‫ביטגגה האעז הרומני יטא ריט״י וייטיימו תחתיו אעז איטאקי ; וגם המעתיקים‬
‫האיטכנזים עיטו את יטאהם‪ ,‬כי הוסיפו אפעמים אעזא׳טכנזי**(‪ ,‬במקום איטר‬
‫אעז יטא ריט״י הצאיא את אזנם כקוא זר‪ ,‬כמו יחזקאא‪ ,‬ד'‪ .16 ,‬ובדאגה‪— ,‬‬
‫״דאגה אייניט״א באע״ז‪ ,‬ו ב א יט• ו נ נ ו ט ו י א ״ ר ב א ע ״ ז ״‪.‬‬

‫קונ ד ״ רי ר‬ ‫ואפרנסם‪ .‬״כל צורך סי פו ק קרוי פרנסה‪.‬‬ ‫*( כמו ב״ם‪ ,‬מ״ו‪.‬‬
‫ו בגי טין י ״ ב ‪:‬‬ ‫בלע״ז"‪ — .‬וצ״ל קונרדיר‪ — .‬והוא הדבור •טבימ‪-‬־ו •טי ריס״י‪.‬‬
‫והוא *־בור שאחרי דורו של ריט״י‪.‬‬ ‫פרנסה‪ .‬״ היינו כל צרכיו‪ ,‬קונ ״ רי ר בלעז"‪.‬‬
‫כסם יכסמו‪ .‬״ א מו״ליר בלע״ז" ‪ .‬והוא דבור מאוחר‪ ,‬ורשי כ ת ב;‬ ‫וכן בי חז ק א ל‪:‬‬
‫טופסי גי טין‪ .‬״טופס‬ ‫א מוד״ליר ‪,‬כי כן הי ה בדורו‪ ,‬ושרש הלעז הוא בזבחים ג׳‪.‬‬
‫מוד׳׳ל ‪,‬כאשר הוא בכ״ז‬ ‫וצ׳׳ל מו״ל‪ ,‬ובי מי רשי־׳י ‪:‬‬ ‫לשון טפום ‪ ,‬מו ״ו ל בלע״ז״‪.‬‬
‫‪R• S .‬‬ ‫עתיק ע"פ עדות‬

‫* *( כי דו ע גם רש״י השתמש לפעמים בלעז א שכנזי‪ ,‬אשר למד אותם ב היו תו‬
‫כמו שם המשקה‬ ‫בארץ אשכנז‪ ,‬או דבורים א שכנזים‪ ,‬אשר היו ידועים גם בארצו ;‬
‫מי ״ ד ״אשר מוצאה מאשכנז כידו ע והתאזרהה גם בצרפת — ב כו רו ת מ״ה ‪ :‬ד תני א __‬
‫רש״י ו כו׳ ומשכרת כי י ן דבש מי ״ ד בלע״ז‪ ,‬מים ודבש שלוקין ביהד"‪ .‬והשתמש‬
‫אבל מעטים הם‪.‬‬ ‫בהם לתועלת ת ל מי דיו הא שכנזים‪.‬‬
 ‫‪43‬‬ ‫לועז‬ ‫מעם‬

‫וזה הוא הוספת הכיעתיה *(‪ .‬ולפעמים‪ ,‬האחרונים החיציפו הכתיבה הר‪ 1‬דמונית‬
‫בכתיבה אשכנזית‪ ,‬כמו ירמי׳‪ ,‬כ״ח‪ .6 ,‬יעשה‪—,‬״פצ׳׳א בלע״ז‪ ,‬ובדפוסים‬
‫אחרים פאצע‪ ,‬והיא כתיבה אשכנזית‪.‬‬

‫שבושי הלעזים‪.‬‬
‫הנה ראינו כי הלעזים נשתנו ככמה מקומות לתמונח מאוחרת מתמונתם‬
‫הקדמונית‪ ,‬כאשר יצאו מפרי עטו של חס׳׳י‪ ,‬אף רעה מזה הם השבושים‬
‫הרבים אשר נפלו בהם‪ ,‬וביותר כחומש‪ ,‬כי מרוב ההעתקות אשר נעשו מפירוש‬
‫רש״י‪ ,‬דבר שלא ימלט הוא של*א יפלו בהם שבושים גם בימים קדמונים‪,‬‬
‫ויותר מזה בימים אשר לשון צרפת הדל להיות מובן‪ ,‬בעת אשר ארץ צרפת‬
‫חדל להיות מרכז היהדות ורוב ההעתקות נעשו בחוץ לארץי‪ ,‬וביחוד בימים‬
‫האחרונים‪ ,‬אשר בתי הדפוס נפרצו בארץ והוצאות לרבבות יצאו מבתי דפוס‬
‫שונים‪ ,‬השבושים שרצו ורבו בכמות‪ ,‬וגם באיכות עצמו מאוד‪ ,‬עד שלפעמים‬
‫נדרש כה נבואה לתקן את הלעז‪ ,‬כמו שצריך להיות‪ ,‬כמו שמ״א‪ ,‬ד‪.21 /‬‬
‫אל הלקח‪ — ,‬״איטיויר״ש לאישט׳׳ריפוש בלע״ז"‪ .‬ורוח יתרה שבדניאל‬
‫נררש לקרוא כתב זה ולהגיד פתרונו‪ .‬וכאלה רבים‪ .‬והשבושים היותר‬
‫נפרצים הם ‪:‬‬
‫א( חסר ויתר‪ .‬הסר‪ ,‬כמו‪ ,‬נדה‪ ,‬מ״ז‪ .‬בחלה‪ — ,‬״אנקיי^ע״נץ״‪ ,‬וצ״ל‬
‫אנקרייש׳׳נץ‪ .‬יתר‪ ,‬כמו‪ ,‬יחזקאל‪ ,‬כ״ט‪ .18 ,‬מורטה‪ — ,‬״פליאל״ה בלע״ז׳‪/‬‬
‫וצ״ל פליא״ה‪.‬‬
‫ב( חלוף מקום‪ .‬כמו קונד׳׳ריר — לעיל‪ — .‬שמות‪ ,‬כ“ח‪ .41 ,‬ומלאת‪,‬‬
‫— ״ווריסטיר בלע״ז"‪ .‬וצ״ל ריוויס״טיר‪.‬‬
‫ג( הרכבה והפרדה‪ .‬הרכבה‪ ,‬מיכה‪ ,‬ב'‪ .4 ,‬איף ימיש‪—,‬״שדיטורנ׳׳ראמוי״‬
‫וצ׳׳ל‪ :‬אי״ן ארמור״א‪ .‬ויחזקאל ל׳׳ט‪ .10 ,‬בנשק — אינ׳׳אר מור״אש‪.‬‬
‫ד( ויותר אלה שבאים מחליף אות באות מקרוב דמיון צורתם או מקירוב‬
‫הברתם ‪:‬‬

‫ובן ר׳ משה סארטלין בספרו‬ ‫*( וכנראה לא הבין היטב הורא ת אי י"נשא‪.‬‬
‫לועז‪:‬‬ ‫ו הו א‬ ‫״לקח טוב ״‪ ,‬ו הוא מלון א שכנזי — עיין להלן על דבר מלוני ם‪,‬‬
‫וי מל או ם — מאה ערלות — ‪ :‬ער שענקטע זיע‪ ,‬כי רש״י לועז ‪ :‬״פרנשטיר בלע״ז״‪,‬‬
‫וטעה‪ ,‬כי לקח את הלעז ב הורא ת פרעזענט — מתנה‪.‬‬
 ‫לועז‬ ‫רי ע ם‬ ‫‪44‬‬

‫‪ (I‬ו״ו— ט׳ או ט׳‪.‬‬ ‫‪ (1‬י‪ ,‬נ‪ ,‬צ‪7 .‬‬

‫‪ ,‬נידטיון הצורה ‪ (8‬נ׳׳י‪ ,‬נ•׳‪.‬‬ ‫‪ (2‬ן‪ ,‬ץ‪ ,‬ף‪.‬‬
‫)!( צ‪• ,‬ט‪ ,‬טקירוב ההברה*(‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪ (5‬ט‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ (10‬ס׳ בטקום ש‪ /‬טעות המעתירוים‬ ‫‪ (4‬נו‪ ,‬ט או ט׳ ויהפף‪.‬‬
‫‪ I‬האשכנזים‪.‬‬ ‫‪ (11‬ה בטקום ר!׳**(‬ ‫י‪ (1‬ו‪ ,‬ג‪ ,‬ז‪ ,‬נ‪. .‬‬
‫‪ (12‬פ‪ ,‬ב‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪ (6‬א‪ ,‬ס‪.‬‬
‫‪ (31‬ט‪ ,‬ד טקירוב ההברה‪ ,‬ורפעטיב תי״ו‪.‬‬
‫‪ (14‬ש‪ ,‬ט‪ .‬ועוד באיה איטר יבואו בטקוטם ובעתם‪.‬‬
‫הערה א'‪ .‬י׳ט מאיה איטר נהיטבו ריטבויטיב‪ ,‬ואורי באו מתמונה יטבל׳טון‬
‫אהדת‪ ,‬והיא הבדת המעתיק‪ ,‬ויבד מזה בימים ההב עוד יא דקדקו מאוד בירטר‬
‫■‬ ‫הכתיבה‪.‬‬
‫הערה ב׳‪ .‬רהבדת הקור זיטע ׳טביטיפת דוסיא ייטתמיטו עתה כצדפתית‬
‫הד׳טה בהאותיות י‪ ir• ,1‬־תנאים טיוהדים‪ ,‬אבי ב־יטים קדמונים יא דקדקו בזה‬
‫מאוד‪ ,‬ורכן באו זה תמורת זה‪ ,‬וכן באו רפעטים ברעזי ריט״י כמו כן וירמזו‬
‫במקומם‪.‬‬

‫הלעזים‪.‬‬ ‫צורך‬

‫כבר אמרנו בי טתבונות ריטי׳׳י ידבר בברור ובקצור‪ ,‬וזה הטעם איטר יוסיף‬
‫לפעמים "ברע״ז ‪'. . .‬׳ ‪ ,‬רהבריט את הטויטג יותר בריטיון המדובר‪ ,‬להקר ההבנה‬
‫ללומדים ולתת לעז נכון רטרטרים‪ .‬והמקומות איטיר ראה מן הצורר לרעוז‬
‫הדבור הם ‪:‬‬
‫א( דבר איטיר לא יבואר בדברים‪ ,‬במו ‪ (1‬׳טיטות הצמחים‪ ,‬כמו לבנה—‬
‫ויצא—טריטב״רא‪• (2 .‬טטות בערי היים׳ במו אנקה‪ -‬הריצ״ין‪ (3 .‬כלי‬
‫מלאכה‪ ,‬כמו טרקהיה—טנייר״יט‪ (4 .‬מראות‪ .‬כמו הום—רויטי‪ (5 .‬אבר מן‬
‫האברים‪ ,‬כמו פרסה—פלנ׳׳טא‪ (() .‬תיט־טייט מלאכה‪ ,‬כמו אספות—קהלת_‬
‫גרו׳׳סה‪ (7 .‬יטמות החליים‪ ,‬כמו קרהת ‪ -‬טל׳׳ווי‪ .‬ועוד באיה מן הסוג הזה‪,‬‬
‫ב( ‪ (1‬להבליט ההוראה •טיבדביר זה בחרוף ממקום אחר ‪ .‬ויוכן זה‬
‫על פי מה יטכתב ריט״י‪ ,‬׳טימות‪ ,‬ל'‪ ,23 ,‬וקנה בויטם‪ ,‬וז׳׳ל ‪" :‬לפי ש'ש קנה‬

‫מוקי‪— .‬״קריטיניס"‪ ,‬ובסוף ה ע מו ד‪ :‬״קדציניג"‪.‬‬ ‫י( יב מו ת ק״ב ‪:‬‬

‫קמריל במקום המריד‪.‬‬ ‫**( סגהדרין נ״ב ‪:‬‬
‫‪45‬‬ ‫ר ו ע ז‬ ‫מ י‪ 1‬ם‬

‫׳עאינו בו׳עם לפיכך הוצרך יאניר‪ :‬קנה ברטם"‪ .‬כ׳ וזה הטעם ׳‪::‬יועז ר*נ‪:‬׳׳י‬
‫פ׳ מקץ; בקנה אחד ‪ - -‬״טור״יל ברע״ז"‪ ,‬רהבריט הוראת קנה בכתוב זה‪,‬‬
‫כי הוא זנב ה־םבוי־ת ולאפוקי מן הקנה הטוב‪ ,‬קנה המרה וכדומה‪ .‬וב;‬
‫י׳צעי‪ /‬א'‪ —.30 ,‬כעלה נובלת ‪ :‬העיה ׳ציה נ ו ב י ת ‪ ,‬כ מ ו ע‬
‫פלי׳עתנ״נט בלע״ז‪ ,‬ואין נ ו ב ל ר׳צון ר ק ב י ן כמו בלה׳׳‪.‬‬
‫— ‪ (2‬להבליט גזרת המרה‪ ,‬כמו נקור־—ויצא—כתרגומו מנומר‬
‫נ ק ו ד ו ת ‪ ,‬פ ו י נ ט י ר ה בלע״ז"‪ .‬וזה בא‬ ‫בהברבורות כמו‬
‫להבליט ; נקוד — נקודות‪.‬‬
‫— ‪ (3‬להבליט דקדוק הדבור‪ ,‬כמו ירמי'‪ ,‬ב״ה‪.G ,‬‬
‫בלע״ז"‪ ,‬והוא בא להודות דקדוק הדבור *צאין ענינו עתיד מוחיט‪ ,‬כי אם‬
‫עתיד שענינו בקיצה או אפיצרות ‪ - -‬פוביונקטיוו‪ - - .‬ועוד כאלה‪.‬‬
‫ג( ולפעמים בא הלעז לתת מו׳צג יותר ברור‪ ,‬במו המרמרו —איכה‬
‫— ״גריז״לט בלע״ז״‪ .‬והוא כי מראה בציור מעיצה התמרמרות‪ ,‬כי הלעז‬
‫עוש־מ יותר עמוק והקורא או ה׳צומע יאמר כי הוא זה ‪I‬‬
‫ד( ולפעמים כ׳צמפר׳צ ע״פ התרגום‪ ,‬ודבור התדגום איננו דבור רגיל‪,‬‬
‫אז הו לועז את התרגום‪ ,‬כמו ויבקע —־ פדיצת עקדה — ״תרגומו‪ :‬וציה—‬
‫פונדרא בלע״ז״‪ ,‬כמו לו אמר ‪ :‬״וצרה הוא פונדרא ! פונדרא ! ואתם‬
‫יודעים מהויפונדרא‪ ,‬ולא רשון הצלהה הוא״‪.‬‬
‫ה( לפעמים ד׳צ״י לועז איזה דבור וריתר באוד מופיף ‪ :‬״וליצון ‪, " . . .‬‬
‫ולפעמים הוא מבאר איזה דבור עבדי ומוסיף ״ולשון" ולועז המושג ההדשי ;‬
‫ומשתמשי בזה אם הבאור או הלעז באופן זה או באופן אהר נראים כאינם‬
‫מסכימים בהשקפה ראשונה עם הדבור העברי‪ ,‬כמו‪ ,‬שמות‪ ,‬י״ב‪—7 ,‬המשקוף‬
‫—״הוא העליון שהדלת שוקף עליו‪ ,‬ליט״ל ברע״ז״ ‪ .‬ולכאורה מה לרבור‬
‫״לינטל״ הצדפתי עם הדבור הערבי ״משקוף״‪ ,‬׳צהוא כפי הנראה משדש‬
‫אחד עם ״היצקפה״ הרגיל בכתבי הקד׳צ‪ ,‬ואינו ענין לסוף העליון ׳צבפתה‪,‬‬
‫ולכן מוסיף ‪" :‬ול׳צון שקיפה‪ ,‬הביטה ובו׳‪ .‬ולהפך‪• ,‬צימות‪ ,‬י״ה‪8 ,‬ב —‬
‫נבל תבול‪ —.‬״כתרגומו" — )מלאי תלאי( — ולכאודה ״נבל" אין ענינו‬
‫לאות‪ ,‬וכן מוסיף ‪" :‬ולשונו ליצון כמייצה‪ ,‬פלי׳ציציט״רא ובו'‪ ,‬שהוא כ מ ו ש‬
‫ע״י חמה וע״י קרח וכחו ת ש ו נ ל א ה " ‪ .‬וכן בראשיית‪ ,‬כ״ד‪21 ,14 ,‬‬
‫— שמות‪ ,‬י״ד‪—31 ,‬מ״ב‪ ,‬י״א‪ — 8 ,‬ישעי'‪ ,‬א'‪ — 25 ,‬שם‪ ,‬נ״ט‪— i ,‬‬
‫מלאכי‪ ,‬ג׳‪ — .2 ,‬ויש באופן זה גם בלא לעז‪ ,‬כמו צפניה‪ ,‬ב'‪.5 ,‬‬
‫ו ( ולפעמים לא יבאר ולא כלום‪ ,‬ויסתפק בדבורו של לעז‪ ,‬כמו‬
 ‫טעם ר וע ז‬ ‫‪46‬‬

‫׳טיסתפח לפעמים בדבורו של תרגום‪.‬‬

‫לפעמים הלעז איננו כמו שמדובר בצרפתית באפת‪ ,‬כי אם ‪npnyn‬‬ ‫ז(‬
‫מהדבור העברי בדיוק׳ להראות הסגנון המיוחד לליטון עברי׳ לאמור ‪ :‬״ראה‬
‫זה והבן‪ ,‬כי אופן הדבור העברי שונה הוא מהדבור הצרפתי‪,‬״ כמו יחזקאל‬
‫י״ד‪ .4 ,‬נעניתי לו‪ — .‬״שוי׳׳ש ריפ׳'ינדי•‪f‬י בלע׳׳ז״‪ .‬שענינו בעיקרו׳ אני‬
‫נענה — איף בין געאנטוו^זרטעט — כי כן יורה בהשקפה ראשונה הדבור‬
‫בנפעל‪.‬‬
‫הערה ‪ :‬ובהגלאם רבים דבורים אשר הם הקוי הישוז העברי בדבור צרפתי׳‬
‫כמו ויקרא‪ ,‬י׳׳א‪ .9 ,‬תשקצו׳ לוא סירפ׳׳ילמרי־‪‘,‬׳ וזה אינו דבור צרפתי‬
‫שהשתמשו בו‪ ,‬כ״א חקוי הלשון העברי‪.‬‬
‫הערה ‪ :‬לא בכל מקום הרגיש רש״י נחיצות הלעז׳ כי ההרגש הזה התעוררות‬
‫פתאומית הוא‪ ,‬ולכן נראה כי לפעמים נמנע מלעוז איזר דבור׳ במקום‬
‫אשר לא נגרע מהמקום אשר לעז בו‪ ,‬כמו‪ ,‬דברים׳ א'‪ .16 ,‬שמוע בין‬
‫אחיכם — ״שמוע לשון הווה‪ ,‬אידנ״ט בלע׳׳ז'׳׳ יטם׳ ג'׳ ‪ .6‬החרם‪—.‬‬
‫״לשון הווה" — ואיננו לועז‪ .‬ויש אשר איננו לועז במקום הראשון ולועז‬
‫במקום הבא אחריו‪ ,‬כמו איכה׳ א'‪ — 20 ,‬מעי המרמרו‪ — .‬״כווצו"‪ .‬שם׳‬
‫כ'‪ .11 ,‬חמרמרו‪ ,‬״גריזל״ט בלע׳׳ז"‪.‬‬
‫פירוש רש״י על דברי הימיש‪.‬‬
‫הפירוש של דברי הימים מיוחם בטעות לרש״י׳ ובאמת הוא הבור איזה‬
‫תלמיד חכם אשכנזי‪ ,‬אשר למד תורה בפרובנצה‪ ,‬ותמיד מזכיר נרבינא —‬
‫ד׳׳ה‪ ,‬א'‪ ,‬י״ח׳ ‪ .3‬שם‪ .‬כ'‪ — .2 ,‬וגם בצרפת — דה״א׳ כ״ט׳ ‪— .11‬״כך‬
‫פירש לי רבי אלעזר ב״ר מאיר ב״ר יצחק מאורלי־נשי‪ — .‬וכתב פארושי אי‬
‫אלו שנים אחרי פטירתו שיל רש״י — דה״ב״ ג׳‪ — .15 ,‬״פיר׳ה רבנו ’צלמה‬
‫זצ״ל" )כן קראו רש״י בדורות הראשונים( וכן מוכה ד״ה׳ א׳‪ ,‬ד'‪ .31 ,‬״וכן‬
‫פי׳ לי רבי שלמה בר לוא אחי ר' משה הדרשין"‪) (*.‬והוא ר׳ משיה הדרשן‬
‫שמביאו רש״י פעמים רבות(‪ .‬גם המפריט הזה׳ ככל הקודמים לו׳ השיתמש‬
‫בלעזים‪ ,‬אף בהיותו אשכנזי‪ ,‬הוא משיתמיט בערבוביא׳ לעזים אשיכנזים‬
‫ולעזים צרפתיים׳ כמו שיהוא ברשי״י על הרי״ף‪.‬‬

‫ידלמד‬ ‫‪ r‬מעתי מפי ר‪:‬‬ ‫״‬ ‫*( וצריך ליי ‪ y‬ב מד‪• .‬צנאמר דד‪,‬״ב‪ ,‬ב'‪: 1.1 ,‬‬
‫בר לוי מ מנ טוילא‪ ,‬בן א חו תו ‪ r‬ל רבי מ^ד‪ .‬ד‪.‬דר ‪ r‬ן ״‪.‬‬
‫‪QsssaessesssQsasasasasQSQSW‬‬
‫ד‪4‬‬ ‫ט ע ם ול ו ע ז‬

‫מבוא ה‪.‬‬

‫הלעזים‪.‬‬ ‫מ באר י‬

‫אין ארם רואה נגעי עצמו‪ ,‬אבל רואה היטב נגעי אחרים — אם עינים‬
‫פקוחות לו — ואם אינני דואה טעיותי אני‪ ,‬כי מי האדם שלא יטעה‪ ,‬אחד‬
‫המרבה ואחד הממעיט‪ ,‬אבל רואה אני את הטעיות הרבות שטעו אלה שקדמו‬
‫לפני בבאור הלעזים‪ ,‬ואשר ראיתי ספריהם בענין זה‪ ,‬והן טעיות ‪ :‬א( מחוסר‬
‫קריאה ; ב( מחוסר בקורת‪.‬‬
‫א( מהוסר קריאה — יש מהמבארים אשר לא קראו ספרות צרפתית‬
‫ישנה‪ ,‬ולא שנו תולדות התפתחותה ודקדוקה‪ ,‬ונעזרו בבאור הלעזים בצרפתית‬
‫חדשה ואיזה ספר מלים של צרפתית ישנה‪ ,‬ולפעמים באיטלקית‪ ,‬ספרדית‪,‬‬
‫וכל שבעים לשון שבעולם‪ ,‬ואחד מהם‪ ,‬מהמין הזה‪ ,‬הוא ה מ ת ר ג ם*(‪.‬‬
‫— וכנראה שאב כל ידיעתו מספר המלים של ראקעפארט— ‪Raquefort‬‬
‫נקה‪ ,‬למשל‪ ,‬שמות‪ ,‬ל'‪ .7 ,‬הנרות‪ —.‬רש״י לועז ‪ :‬לוציש בלע״ז‪ .‬המתרגם‬
‫קורא את הלעז ‪ Luces‬ומתרגם אשכנזית ‪ :‬לאמפען ‪ .‬ונכון הוא‪ .‬אף‬
‫בספר במדבר‪ ,‬ד׳‪ .9 ,‬נרותיה‪ — .‬הלעז הוא ‪ :‬״לוניש בלע״ז"‪ ,‬והוא קורא‬
‫ומתרגם ‪ :‬טראגבארע לאמפען‪ .‬ולא השיב אל לבו לאמור ‪ :‬הן‬ ‫‪Lunes‬‬
‫נרותיה שבמדבר הוא הוא הנרות שבשמות‪ ,‬ומדוע ישתנה הלעז וטעמו‪ ,‬ועוד‪,‬‬
‫מה ענין טראגבארע לאמפע אצל המנורה שהיתה במשכן ? והדבר הוא כי‬
‫נתעה בספר המלים שאמרנו ושם חפש ומצא הערף ‪ Lun‬ומבאר ‪Lampe‬‬
‫‪ portat1ve‬שענינו ‪ :‬טראגבארע לאמפע‪ ,‬ולכן קרא מה שקרא ותרגם מה‬
‫שתרגם‪ .‬ולו הביט בעינים פקוחות‪ ,‬כי אז ראה כי נשתבש פה האות צ'‬
‫באות נו״ן — כאשר אמרנו לעיל — והלעזים בשני המקומות הם הם‪ ,‬והכל‬

‫העתקה‬ ‫עם‬ ‫*( המתרגם הוא מבאר הלעזים‪ ,‬אשר ת רגו מיו נדפסו ב תנ״ך‬
‫א שכנזית ובאור משנת ת רי ״ג‪ ,‬מבלי הזכר ת שם המתרגם‪ ,‬ו הו א ה תנ״ך אשר השתמשתי‬
‫אחרי כן בא לידי עוד תנ ״ ך — ספרי הנ בי אי ם — עם באור‪ ,‬ובאור הלעזים‬ ‫בו‪.‬‬
‫וי ש אשר ה תרגו מי ם לא י ס כי מו‪ ,‬ואז סמנתי את‬ ‫מר' משה לנ דוי ‪,‬משנת תקצ״ה‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫הבאור ו ה תרגו ם משם רמ״ל‪.‬‬
 ‫לועז‬ ‫טעם‬ ‫‪4t‬‬

‫וההפך נראה בי׳‪-‬טעי‪ /‬א ‪!» /‬י‪ : 1‬נ• א י ר י ם איטר הנידתם‪.‬‬ ‫יטריד וקים‪.‬‬
‫״ א וה ״ נ• א ‪ .‬וייעיר הכיתרגה ער זה ״באיטרהית‪0111K) :‬‬ ‫רועז ר׳ט׳׳י ‪:‬‬
‫אבר טה הי י‪:‬הביאייהניי נינירהה‪ .‬הייא ניי־ה ‪:‬גירפהיה ייטנה היא ‪?.oinu ‘ : :‬‬
‫— אך טעב הדכרהוא‪ ,‬כי כפי הנראה קרא אה היעז ‪ ^ itno‬ורא ניציא‬
‫כספר הטריב את הכירה הזאת‪ ,‬ויב; ענה כררך כהו ויעבור הררי איל ויביא‬
‫את ׳ט־כקיטיה נפיטיי^=( ועתה נתכונן כיציר אהר‪ ,‬טצר כחיאיתו‪ .‬הנה הכריס‪,‬‬
‫ר׳׳ב‪ .41 ,‬ברק הרבי‪ -.‬״פינריר כיע״ז"‪ .‬והיא טתקן וקורא ׳טיפילנדוד‬
‫)והוראתו ‪ :‬גראנין‪ ,‬פראבט(‪ ,‬וטתרנס‪ :‬״נילאנציענרע כריטיציע"‪ ,‬כטו הפץ‬
‫רעיטיות פ־טירה כין הרכור העברי והיעז‪ .‬אבר איטיאיכס ‪ :‬הראיתס טיכייכס‬
‫בריטצע ׳טאינס ״ניאנציענרע“׳‪ :‬ואס יא תעתועיס הס תיגוכייס כאיה ?‬
‫וי׳ט איטיר טתקן הוא איזה יעז‪ ,‬ותקיני ככר טקוס קיקור הוא‪ ,‬בטי ׳טטואר כ‪/‬‬
‫ו'‪ .14 ,‬אפוד כד‪ — .‬ריטי״י ‪ :‬טעיי בוץ‪ ,‬פירצי־ינ״ט כיע״ז‪ ,‬והוא קורא‬
‫פור ריינט ‪ :‬״איין ייינענעה אכע־יקיייר"‪ ,‬והיא דבר ׳טיאין יו ׳טיהר ויא זכר‬
‫טה ׳טרועז דיטי׳׳י כיטיטות ‪ :‬ועיטיית אפוד‪ ,‬ואז יא תקן ער טנת יקיקי‪ .‬ועוד‬
‫זאת יעיטה‪ ,‬כי פעטיס רכות‪ ,‬אס יא ירע יכיון את היעז‪ ,‬יהריפהו כרעז‬
‫אתר כצירפתית הדיטיה‪ ,‬כפי איטיר הכין טהכרי ר־טיי׳י‪ ,‬יאט־ ; הא יכב יעז אהר‬
‫בטקוס הרעז איטר רא ידעתי‪ ,‬כטו כראיטית‪ ,‬ב״ה‪ : 2r> ,‬כאררת ׳טיער‪- - .‬‬
‫‪Chose‬‬ ‫״נריקירא כיע׳׳ז׳'‪ .‬וטכרי רעת קריאת היעז יתן ינו יעז אהה ‪:‬‬
‫▼ ‪ :‬איינע האיריגע זאבע‪ .‬וכיה יתן וטה יוסיף ינו הדבור הצירפתי‬ ‫‪due‬‬
‫הזה ? האס טוב הרכור הזה איטיר יא יכינו הקוראיס ט־רכיר העברי ‪ :‬כנד‬
‫טרא ׳טיער‪ ,‬א׳טיר יכינו כר הקיראיס‪ .‬ועיד רע טזה‪ .‬כי יפעטיס ית; רנו יעז‬
‫איטרקי כטקוס ׳טירא ירע היעז הצירפתי‪ ,‬בכיו י־טיעי'‪ ,‬י׳‪ ; ,‬דכיטת‪— .‬‬
‫כאיטרקית‪ Gobho :‬״‬ ‫ר׳ס״י‪ :‬״ה־דר״וכא כיי‪.‬ע״ז'׳‪ .‬יכיעיר הכיתרגס עי זה‪:‬‬
‫— ומה יועיר רנו אס נרע כי הזטיוסירה ׳טיער גב הנטי היא גוככא כאיטרקית‪,‬‬
‫הלא כרכור הרררוכא אנו עוסקיס ; ואס ררכיות כא יטצוא היטריט׳‪ ,‬טה דטיי;‬
‫כין חרדרוכא ובין גוככא ?‬

‫^‬‫׳‪-‬י‬ ‫׳‬ ‫•נופם ‪- .‬‬ ‫>‪A :‬‬ ‫*( ונן ויד‪,‬יא י׳׳ג‪,‬‬
‫־צייה הזאת‪ ,‬הן‬ ‫‪.G r a n u s‬‬ ‫״מיטטעי־לאטי י ן‬ ‫עד ז ה‪:‬‬
‫‪-‬ששר‬ ‫•י׳‪-‬׳‪-‬‬ ‫אך טעם הד‬ ‫הלעז הוא דבור ציפת׳ ‪V‬‬
‫המלים ההוא‪ ,‬ומעתיק ממנו‪.‬‬
‫‪49‬‬ ‫‪ tt‬ע ם ה ו ע ז‬

‫וגם במקום שידע הלעז הצרפתי׳ בדיוק ואם יצא בדיוק׳ הוא אוהב אהוסיח‬
‫לעז איטלקי‪ ,‬כמו ויקרא‪ .‬י״ג׳ ‪ . 51‬צרעת מ מ א ר ת ׳ ״פוינ׳׳טש בלע״ז"‪.‬‬
‫ומעיר על זה ‪ :‬״באיטלקית ‪puDgant :‬״ ‪ .‬ומה יתן ומה יוסיף לנו הדבור‬
‫האיטלקי‪ ,‬הלא הלעז של רש״י דבור צרפתי נודע‪ ,‬ואותו אנהנו מבקשים‪.‬‬
‫ומה בא ללמדנו ? עוד ישוב יראה הקורא רע מזה בירמי'‪ ,‬מ׳׳ח‪ .45 ,‬וקרקר‪.‬‬
‫ורש׳׳י לועז ‪ :‬״איטר״יפרצדא בלע״ז״‪ .‬ושם מביא רמ״ל׳ מתרגם הלעזים‪,‬‬
‫מכתב מר״ז שטערן‪ ,‬שבו הוא מבקש אותו לבאר לו הלעז בכתובות ט״ו ‪:‬‬
‫״וראשה פרוע"‪ ,‬שרש״י לועז‪ :‬״איצטיבל״ידה"‪ .‬ותשובתו שם וז״ל‪ :‬״הנה‬
‫לדעתי‪ ,‬הבלע״ז ‪.‬בכתובות והבלע״ז שלפנינו מלה אהת המה׳ ורק שבושי‬
‫המדפיסים חלפו ועברו עליהם בשנוים שונים׳ והדבור ‪ — vertex‬ווירבעל‬
‫דעס הויפטעס‪ ,‬שייטעל — טמון בהם‪ ,‬ולדעת רש״י ז״ל פרוע ראש ענינו‪:‬‬
‫גלוי הקדקד‪ .‬ע״ב‪ — .‬והנה לבד שהחקירה והגזרה הזאת כשהיא לעצמה ׳אין‬
‫לה כל שחר‪ ,‬עוד טעה בהבנת הלעזים ובפשוטו של רש׳׳י בשני המקומות‪.‬‬
‫כי בירמי׳ צריף לקרות ‪ e trepercera‬שענינו ‪ :‬והוא יקרה וידקור — ועיין‬
‫פ׳ בלק ‪ :‬וקרקר כל בני שת — ובכתובות צריף לקרות ‪Escheveied :‬‬
‫שענינו ‪ :‬השערות מפוזרות ובלתי קלועות‪ ,‬וזה המשף דברי רש״י בכתובות‪:‬‬
‫״איצטיי״בלידה שערה על כתפיה‪ ,‬כף היו נוהגין להוציא את הבתולות מבית‬
‫אביהן לבית החתונה"‪ — .‬כלומר שערותיה לא היו קלועות‪ ,‬כי אם‬
‫איצטיי״בלירה — מפוזרות‪ ,‬כדרף שעושין גם היום לבתולות קודם החופה‪.‬‬
‫— והנלים נהגו לעשות כן לסימן צער‪ ,‬כאשר יספר ציזאר בספרו ‪ :‬״מלחמת‬
‫הגלים"‪ ,‬ובספר ״חיי אלכסיס הקדוש" — ‪ — Vie de st. Alexis‬בצרפתית‬
‫עתיקה — יאמר כדברים האלה ‪ com femme forsenede — :‬כמו אשה‬
‫טשוגעה — ‪ — La vint coraat escheveiede‬הנה היא רצה ובאה —‬
‫ושערה פרוע‪ .‬צועקת ‪ batans 8es paimes -- cridant --‬סופקת‬
‫ויפה אשר אמר בעל ״הערוף השלם"‪ ,‬ערף דידכאות‪ ,‬על רמ״ל‪.‬‬ ‫כפיה—‬
‫וז״ל ‪ :‬״ורמל העתיק המלה ע״י ‪ :‬טעלעגראף‪ ,‬ומטעה את הקורא לחשוב כי‬
‫כבר בימי חז״ל היה נודע ‪.‬ע"כ‪ .‬ואמנם כן הוא‪ ,‬כי אם זה מתעה את הקורא‬
‫באופו זה‪ ,‬המתרגם מתעה אותו באופן אחר‪ ,‬ומעות עלינו את הלעזים‪ ,‬וזהו‬
‫אשר יחשב לו עון אשר חטא׳ כי חוסר ידיעתו צרפתית ישנה הוא דבר אשר‬
‫יכופר‪ ,‬כי בימיו עוד לא נגלתה הספרות הצרפתית הישנה‪ ,‬בגלויה עתה‪ ,‬כמו‬
‫שאומר ד״ר צונץ ב״תולדות רש״י" על אודות באורי רש״י׳ וז״ל*(‪ :‬״כי יבאר‬

‫י( העתקת נלןזו‪ ,‬דף כ״ז‪.‬‬

 ‫טעם ר וע ז‬ ‫‪50‬‬

‫ארץ מואדתו‪ ,‬צרפת׳ הישנה׳ הנדבדה אז בזמנו׳ ואין אתנו יודע עוד שחרה‪,‬‬
‫כי אם ע״ם מדרש מיצים מימים ההם"‪ .‬ע׳׳ב‪.‬‬
‫הסבה הזאת׳ והיא חוסר ידיעת היצשון׳ עשתה כי ד״ר צונץ יראה בי״ב‬
‫מהומות >עזים איטיצהים‪ ,‬אשר באמת צרפתים גמורים הם׳ הנוגדים בארץ׳ ואם‬
‫אחדים מהם דומים יצאיטיצקים׳ הוא כאשר אמרנו יצעיא׳ כי בימי רש״י היו‬
‫עוד דבורים דבים דומים בשתי הצשונות הא^ה‪ .‬ונכשיצ ד״ר צונץ באמרו‪,‬‬
‫וז״> ‪ :‬״הרבה פעמים יבוון רש״ י ביצע״ז שיצו אלשון איטיצקי ממש׳ ^א רק‬
‫מאשר ימצא בם׳ הערוף ^בדו"‪ .‬ע״כ‪ .‬והויצף ומונה הי״ב מקומות אשר‬
‫אמרנו ; ואא כן הוא׳ כי רש״י אא ידע איטאקית׳ וכד^ר אעז יצא יבוין‬
‫אעואם כי אם״אאשון עמו‪ .‬ובאמת׳ כא תבאית האועזים הוא אברר דבר יותר‬
‫בואט‪ ,‬ובידוד דבר אא יהיה אם יאעוז באשון שאא יבינו שומעיו ואא קוראיו‪,‬‬
‫תאי תניא בדאא תניא ? וגם הוא בעצמו יאמר‪ ,‬וז״א ‪ :‬״רק פעם אחת יכנה‬
‫אשון איטאקית בשם אשון רומי ; גיטין‪ ,‬ס״ט‪ .‬ע״כ‪ .‬אף אם כן הדבר׳ אשון‬
‫דומי אחוד ובאע״ז* אחוד‪ — .‬ובאמת‪ ,‬שתי פעמים יכנה אשון איטאקית בשם‬
‫אשון דומי‪ ,‬א( ניטין‪ ,‬ס״ט‪ — .‬דאעיא — אחינבי‪ — .‬״אבעבועות הנדאים‬
‫בגרון׳ כמין גא״נט‪ ,‬ובאשון רומי ‪ :‬אשטרנג״ייאון"‪ .‬ונראה שהוא כמו ‪:‬‬
‫אסרינכי‪ — .‬יומא׳ פ״ד‪ — .‬״הואי ששמו אשטרנג׳׳ייאון׳ הוא בי״ן טאג״ט"‪.‬‬
‫וכן כתובות׳ א' ‪ :‬סרינכי‪ — .‬״אסכרא‪ ,‬והוא בגרון מא״נט״‪ .‬ובן סוטה׳ ח'‪:‬‬
‫סרינכי‪ — .‬״בומאנט׳ והיא הואי בגרונו"‪ — .‬מזה נראה כי בצרפתית היה‬
‫אהם שם אחואי הזה׳ ״בי״ן מאל׳ט״ בדבור העם‪ ,‬אף השם אשטרנג״ייאין״‬
‫בא אהם מרומי׳ הקרוב יותר אאטין׳ והשם הזה היה ידוע ארופאים*( וע״י‬
‫השפה האטינית ויודעי דבר‪ ,‬באשון חכמה׳ וזה הטעם שרש״י מביא האעז‬
‫הרומי הזה‪ ,‬ובאמת כבר בדורו שאחרי רש״י השתמשו בו כברבור צרפתי‬
‫וגם בצרפתית חדשה נקרא בשם ‪ Etranguiiions‬וגברה אשון חכמה עא‬
‫אשון העם‪ .‬ועוד פעם נמצא בע״ז ז' ‪ :‬השבת‪ — .‬״ירק שא תבאין אוי״ר‬
‫באע״ז‪ ,‬ובאשון רומי ‪ :‬אניט״ו"‪ —.‬ורש״י שבאאפם קורא אותו באשכנזית ‪:‬‬
‫פענכעא׳ והוא ירק ידוע‪ — .‬מזה נראה כי הירק הזה היה נודע בשם צרפתי‬
‫ובשם רוסי — ‪ — Aneto‬וגם בזה השם הרומי גבר ויקרא עתה ‪. — Aneth‬‬
‫ומזה נראה כי רש״י אא יכוין באעז שאו אאשון איטאקי"‪.‬‬

‫‪ 3‬ז הי א קבלת עס הי דו די ס ‪,‬‬ ‫*( וי ש רגלים לדבר כי ר ע ״י יי ד‪ ,‬רו מ א;‬

‫וכנראה ידע מחכמת הרפואה‬
‫‪51‬‬ ‫מעם י ו ע ז‬

‫וטעה ד״ר צונץ בבאור האעז‪ ,‬מנחות‪ ,‬מ״ב‪ ,‬מנרייא גיאא‪», — .‬ביי״׳ן‪ 6‬א‬
‫וביצ׳טון צרפת או^ם‪ — .,,‬וצ״א ‪ :‬אאום — ועא זה מעיר ד״ץ‪ ,‬כי חסר פה‬
‫השם העצם ונשאר אך שם התואר ‪ :‬ביישא‪ .‬והוא קורא ‪ :‬ווייסע — אבן ;‬
‫ובאמת ביישא הוא שם העצם באשון אשכנז‪ ,‬מה שבאשון צרפת ‪ :‬אאו״ם‪.‬‬
‫וכן ע״ז‪ ,‬א״ג ‪ :‬מחפורת שא צריך‪ — .‬״מקרקע שחופרים שם צריך‪ ,‬ובאע״ז‪:‬‬
‫אאום ובא״א ביי״סא‪ .‬ועיין ספר המאים שא ווייגאנד‪ ,‬וז״א ‪ Baize :‬מיט‬
‫האכדייטש אויך אאוין בערייטעט"‪.‬‬
‫אך עוד רעה מחוסר דעת האשון הוא חוסר בקרת‪ ,‬רצוני אאמר‪ ,‬כי‬
‫פעמים רבות העאימו המתרגמים עיניהם מדברי רש״י אשר אפני האעז או‬
‫אחריו‪ ,‬ואשר עשו הם‪ ,‬הוא אמצוא איזה דבור צרפתי הדומה מעט או הרבה‬
‫לכתיבת האעז‪ ,‬ויאמרו ‪ :‬כי זה הוא‪ ,‬ואא שמו עא אב כי אפי קריאתם‬
‫ותרגומם‪ ,‬יצא האעז ותרגומו בחאוך או גם בהפך מכונת רש״י‪ .‬למשל‪ ,‬ישעי׳‪,‬‬
‫א'‪ — .6 ,‬״מכה ט ר י ה ‪ .‬רש״י ‪ :‬דמניצ״יידא באע״ז"‪ .‬ועא זה‬
‫המתרגם ‪ :‬״קרי ‪,demangerr :‬באשכנזית ‪ :‬יוקקען״‪■ — .‬והוא רגש עקיצה‬
‫שמתנדד ממנו האדם‪ ,‬ואם כן מכה טריה היא מכה אשר תעקוץ אשר יתנרד‬
‫ממנה האדם‪ ,‬והוא דבר שאין או שחר כשהוא אעצמו‪ ,‬אבא או התבונן אדבדי‬
‫רש״י‪ ,‬כי אז ראה אור‪ ,‬כי רש״י מפרש ‪ :‬טריה — ״תדנום יונתן‪ ,‬מרססא‪,‬‬
‫כ ת ו ת ה ו מ ר ו ס ס ה ״‪ .‬וזה הוא אשר יכוין באעזו‪ ,‬וכן הוראת‬
‫הלעז‪ ,‬והוא קרא עמא ותרגם שקר‪ .‬וכן שם‪ ,‬י״ד‪ .16 ,‬ישגיחו‪ — .‬רש״י ‪:‬‬
‫‪ Aboutiv‬ובא״א ‪ :‬אויך עטוואס‬ ‫אבוט״יר באע׳׳ז"‪ ,‬ועא זה המתרגם ‪:‬‬
‫ציעאען‪ ,‬זיינע אבזיכט אויך עטוואס ריכטען"‪ — .‬ובאמת אין הוראה כזאת‬
‫בדבוד זה‪ ,‬ודעיון זה אינו ענין אכאן כאא‪ ,‬אך אואא שכח אעיין בדברי רש״י‪,‬‬
‫גס אם אא ידע מה טיבו שא האעז‪ ,‬אכא הפחות היה יודע כוונת דש״י‪ .‬ואאה‬
‫דבדי דש״י ‪ :‬ישגיחו — ״יביטו דרך חודין וסדקין"‪ .‬וזה יבאיט דש״י‬
‫באע״ז אבוט׳׳יר‪ ,‬וזה באמת טעם האעז‪ ,‬ויבאר במקומו‪ .‬ורבים‪ ,‬דבים באאה‬
‫ורעים עוד מאאה‪ ,‬וירמזו במקומם‪.‬‬
‫ועתה נבוא אמבאר או מתרגם אחר ‪,‬והוא המחבר ‪ :‬״צור ראמאנישען‬
‫דיאאעקטאאאגיע"‪ ,‬והוא תרגום מאה ושמונים וחמשים אעזים מאאה אשר באו‬
‫בנביאים ראשונים וישעי' ; ונקח אדוגמא אי אאו מהם ‪■,‬אמשא‪ ,‬ישעי'‪ ,‬י״א‪.9 ,‬‬
‫חור פתן‪ — .‬״קרו״ט באע״ז״— וחןא קורא ‪ Crue‬ומתרגם ראהע ערדע‪ .‬אך‬
‫הוא שכח כי הכתוב אומר ח ו ר‪ ,‬ועוד מה ענין ראהע ערדע אכאן? ישעי׳ מ״ם‪,‬‬
 ‫טעם ר ו ע ז‬ ‫‪52‬‬

‫‪ .2‬לחץ ב ר ו ר ‪ .‬ר׳ג‪1‬״י ^ועז ברור ‪ :‬״לןי^יר בי^ע״ז‪ ,‬והוא ר‪,‬ורא ‪, Caier‬‬

‫והוא‬ ‫ומעיר על זה ‪ :‬״אא ידעתי מהו״‪ .‬אבא מרוע לא קרא ‪cier :‬‬
‫״ברור״ ? וכן שח‪ ,‬מ״ו‪ .6 ,‬ב ק נ ה ישקייצו‪ .‬ור׳ט״י לועז ‪ :‬״פיייל׳‪.‬‬
‫‪ , Paieii‬ומודה ועוזב‪ ,‬קזרגומו‪ ,‬כי צא ידע מהו‪ ,‬ולו‬ ‫המתרגם הזה קורא ‪:‬‬
‫קרא פצייצ באות פ'‪ ,‬כי אז ידע מהו‪ ,‬והיא מלה ידועה‪ .‬שח‪ ,‬מ״ד׳ ‪ .13‬ר׳ט״י‪:‬‬
‫״כדרף הנגרים‪ ,‬ועצ פי הקו יתארהו ביערד‪ ,‬מיי׳טר אותו במסור שקורין‬
‫דאצא״ורה בצע״ז"‪ .‬והוא קורא ‪ Jala ora :‬ומתרגם ‪ :‬״פן*ן דער אוהר״‪,‬‬
‫ומודה ואומר ; ״אונערקצא׳רליך״‪ .‬וכצ איע יורה כי קריאה כזאת וצעז כזה‬
‫הוא ‪ :‬אונערקצארציף‪ .‬סוף דבר‪ ,‬הוא מלא טעיות כרמון גם בקריאה גם‬
‫בכתיבה‪ ,‬כי צא הבין מבנה היטפה כלל‪ .‬והתימה על אייט כמוהו ‪tr‬קרא ספרי‬
‫וספרי ‪ , Scheiier‬כי מביא אותם צפעמים‪ ,‬וטעה בקריאת‬ ‫*‪Diet‬‬
‫הצעזים‪ ,‬קריאה א׳טר מעוצם צא עצתה על >טפת צעזון‪ .‬אף זה דבר טוב נמצא‬
‫בו‪ ,‬כי מודה ע״פ רוב צאמר ‪ :‬״צא ידעתי"‪ ,‬בעור אשר המתרגם הראשון אף‬
‫בשנים או שצשה מקומות מכצ התוף הוא מודה צאמר ‪ :‬״צא ידעתי צכוונו" *(‬
‫ובדרף העברה נבחן נא תרגומי בעצ ה ב א ו ר‪ ,‬או בעצי הבאור‪ ,‬כי‬
‫צפעמים גם הם מתרגמים איז הצעז ; ונקח‪ ,‬צמשצ‪ ,‬בראשית‪ ,‬צ״ז‪ .2 ,‬רבתם‪.‬‬
‫ריט״י ‪ :‬״פרצ״רי׳ן בצע״ז"‪ .‬ועצ זה מעיר בעצ הבאור ‪ :‬״ברש״י כ״י‬
‫מצאתי צעז שצ דבר‪ — ,‬פצוד״ייי‪ .*,‬והוא — אומר בעה״ב — פצעדאיע ‪:‬‬
‫פארטראג״‪ .‬ע״כ‪ .‬ודבר שאין צו שחר הוא צתרגם את הצעז ‪ :‬פארטראג‪.‬‬
‫איזה מין פארטראג‪ ,‬איזה הצעה צמסחור‪ ,‬או דרוש צפ' וישב ? — ובאמת‪,‬‬
‫שבוש קטן פה וצ״צ ‪ :‬פרצודיץ‪ ,‬ונכון הוא כמו שיבאר‪ .‬ודי בדוגמא זאת‪.‬‬

‫*( האי ש אשר ידע מעט מן המעה וגם אם יש צרפתית בעולם הוא בעי ״תלמוד‬
‫לשון עברי"‪ .‬ושם סי מן שכ״א יאמר וז״ל‪ :‬״כנוי הרו מז ו כו' וכתב רש״י בפסול‪,‬‬
‫מעבר הלז )ש״א ‪,‬י״ד‪ ( 1 ,‬כל הלזה שבמקרא אינו לשון הזה‪ ,‬אלא דבר שכנגדו‪ ,‬ו הו א‬
‫וצ״ל — אומר גן־‬ ‫מראהו באצבע‪ ,‬ובלע״ז אינו לשון צי ש״ט‪ ,‬אל לשון צי״ל‪.‬‬
‫סעססי — דיעזער — אלא לשון פעלו י י — יענער״‪ .‬ע״כ‪.‬‬ ‫זאב — אינו לשין‬
‫ובאמת כן צ״ל כמו שהוא‪ ,‬וי בו א ר ב מקו מו ‪ .‬וכן‬ ‫וכמה מן הערבוב בדבריו‪.‬‬
‫ו כ ן ‪ :‬מי‬ ‫״כל הלזה כ שרואין או תו ס ר הי ק;‬ ‫הלזה‪.‬‬ ‫רשב״ם‪ .‬ברא שית ל ״ז‪. 19 ,‬‬
‫המן הרע תזה‪ ,‬כשהוא בקרוב‪.‬‬ ‫אבל הזה צי ש״ם ב״ל‪ ,‬כמו ‪:‬‬ ‫האיש הלזה‪ ,‬צי״ל ב״ל‪.‬‬
 ‫‪58‬‬ ‫לועז‬ ‫מעם‬

‫ואשר לחוסר בקרת‪ ,‬אשר אמרנו יעיל‪ ,‬נכשל בו גם אחד מגדולי חכמי‬
‫ישראל‪ .‬והוא בעל ״קונטרוס הבלעזין"‪ ,‬בתרגומו את הלעז‪ ,‬ויקרא‪ ,‬י״א‪.‬‬
‫חצב‪ .‬רש״י ‪ :‬״פורט בלע״ז‪ ,‬שרומה לצפררע"‪) — .‬וכן שבועות‪ ,‬י״ד ‪ :‬אי‬
‫שרץ מטמא‪ —.‬״כגון הצב והלטאה שדומין לצפררע( — והוא קורא‪f u r e t :‬‬
‫ובל״א; פרעטכען״‪ .‬וזה הוא כשגגה שיוצאה מלפני השליט‪ ,‬הן אשר נקרא‬
‫״פורעט" בצרפתית ובל״א ״פרעטכען"‪ ,‬היא חיה קטנה ממין החלד‪ ,‬ואיר‬
‫יסכים הדבר עם דברי רש׳׳י ‪ :‬״שדומה לצפררע" ? וכמה פעמים נזכר‬
‫בתלמוד שצב מטיל ביצים‪ ,‬והאם פרעטכען גם היא מטלת ביצים ? ועליו‬
‫נקרא ‪ :‬שגה ב ר ו א ה ‪ ,‬פק פליליה‪.‬‬
‫הערה ליודעי חן ‪ —.‬גם חכמים גדולים העומדים ברומו של עולם‬
‫בידיעת צרפתית ישנה‪ ,‬גם הם שגו ברואה‪ ,‬ושכחו לעיין בדברי רש״י‪ ,‬ובאו‬
‫לידי טעיות רבות‪ ,‬והם אלה אשר הוציאו לאור את המלון הגדול הנודע בשם‬
‫ובמספר ‪ — 302‬עיין להלן על דבר המלון הזה — ותרגמו בצרפתית חדשה‬
‫הלעזים הישנים שבמלון‪ .‬נקח‪ ,‬למשל‪ ,‬יחזקאל‪ ,‬כ״ז‪ .35 ,‬רעמו פנים‪— .‬‬
‫המלון לועז —רעמו ‪ :‬אנברונקירט‪ .‬ומתרגמים בצרפתית חדשה ‪tcnnerent‬‬
‫שענינו ‪ :‬הרעם )בשמים(‪ .‬ולא אבין מה טעם במליצה הזאת ‪ :‬הרעימו‬
‫— יושבי האיים — פניהם‪ ,‬או פניהם הרעימו ; ואינני מסכים עם מליצת‬
‫כל הכתוב‪ .‬אף כנראה הם תרגמו את הלעז לפי הדבור העברי‪ ,‬בהוראתו‬
‫העברית ‪ :‬רעם‪ ,‬אף לו ראו דברי רש״י‪ ,‬כי אז תרגמו אחרת ; הן רש״י‬
‫מבאר מפורש‪ ,‬וז׳׳ל‪ :‬רעמו פנים ‪ :‬״זעומי פנים‪ ,‬וכן בעבור הרעימה‪ ,‬וכן‬
‫כל תלונה — תורעמתא"‪ .‬ע׳׳ב‪ .‬והנה נראה איף רש" י הבין מליצת הכתוב‬
‫לאמתה‪ ,‬והמלון ההולך אחרי רש״י בבאור הכתוב היטיב ללעוז ‪ :‬אנברינקירט‬
‫שענינו בצרפתית ישנה בעקרו ממש הוריד לארץ ראשו מצער או מכעס‪,‬‬
‫הלף שהוח‪ ,‬הלך קודר‪ ,‬ובענין נפילת אפים‪ ,‬או בענין פנים זועפים‪ ,‬או פנים‬
‫רעם‬
‫של זע מצער או מבעם‪ ,‬ונמצא מליצת הכתוב ברומנץ ממש ‪Enbronchier :‬‬
‫םנ<ם‬
‫‪ visage 16‬או הפיל פנים‪ ,‬ונמצא ‪RR.X VII—Son visatfe embronche teuoit‬‬
‫— ונמצא גם בלא ‪ — visage :‬פנים‪ .‬ובאמת המליצה נמצאה כמה‬
‫פעמים בשירי רולאנד ; אלישקאנס‪ ,‬רומן די רינארד ; איוויין‪ ,‬דער לאווענ־‬
‫ריטטער‪.Chanson de Roland, Uliscans, Roman de Renart, Yvain .‬‬
‫שגיאות כאלה אשר באו מהעלמת עין מדברי רש״י נמצאו ‪ :‬מלכים‬
‫א׳‪ ,‬ב'‪ .8 ,‬נמרצת‪ —.‬מיכה‪ .‬חבל נמרץ•‪ —.‬זכרי'‪ ,‬ד'‪ .12 ,‬צנתרות‪—.‬איוב‪,‬‬
 ‫לועז‬ ‫טעם‬ ‫‪54‬‬

‫במרום תמריא‪ — .‬ייםעי׳‪ .‬ועתידותיהם‪ — .‬תהליס קי״ר‪ .‬חולי ארץ‪ — .‬וכן‬

‫ד״ה ב‪ /‬ל״ג‪ .11 ,‬׳עם‪ ,‬ד'׳ ‪ .17‬ועוד מהומות‪ .‬ולא אאריף בזה׳ כי אינו‬
‫נוגע בעצם לעזי ר׳ע״י‪ — .‬והסבה ל׳עגיאות אלה‪ ,‬היא כי הם‪ ,‬כחכמי ליעון‬
‫צרפת‪ ,‬׳עמו עיניהם יותר על הצד הצרפתי מעל הצד העברי‪ ,‬וזה היה להם‬
‫למוקש‪.‬‬
‫הערה‪ —.‬המלונים שרמזתי לעיל‪ ,‬הם חבורים שנתחברו אחרי דורו של‬
‫רש״י לתועלת המורים והתלמידים‪ ,‬למתרגמים כל כתבי הקדש או איזה ספר‬
‫מהם ללשון לעז‪ ,‬רומנית־צרפתית‪ ,‬ובכתב עברי ; יש מהם מנוקדים ולא־‬
‫מנוקדים ; הלעזים באים כסדר הדבורים ׳עבספר‪ ,‬וכנהוג‪ ,‬הם מחוברים‬
‫בשלשה טורים ‪ :‬הטור האחד‪ ,‬הולכים רצופים הדבורים העברים זה תחת‬
‫זה‪ ,‬בטור השני הולכים הלעזים ומקבלים לדבורינו העברים זה לעומת זה‪,‬‬
‫ובטור השלישי יבואו אי אלו הערות של המתרגם‪‘ ,‬אם לדקדוק ואס ללשו’;‪,‬‬
‫וזה תמונת מלון ‪:‬‬
‫תהלים‬
‫אישיריו שר אדם‬ ‫רישבנורמנץ‬ ‫אשרי‬
‫כמו יחמו חטאים‬ ‫_דםינןאוךש‬ ‫חטאים‬
‫ר ליצנות‪ ,‬כמו וללצים הוא יריץ‪.‬‬ ‫דנבא^ו־ש‬ ‫רצים‬

‫וכן כסדר‪.‬‬
‫משלי‬
‫כפתורים ענולים כתסוחיס‬ ‫פיטיי^ן‬ ‫תפוחי‬
‫כמו ושכותי את כפי ל' כםו•‬ ‫אנקיבירטורש‬ ‫בםשכי‪:‬ת‬
‫כמו אימיך אפינה‪ .‬ד כן ובסיס‬ ‫שישייגש‬ ‫אופניו‬
‫ואין זה י׳ אופן‬
‫וב בסדר‪.‬‬
‫הצרפתים קוראים למלונים האלה ‪ , Giossaives‬ובאשכנזית ‪ :‬גראססא־‬
‫ריען‪ .‬ועלינו לדעת‪ ,‬כי המלונים לועזים ע״פ רוב באוריו של רש"י‪ ,‬ואף‬
‫לפעמים רחוקות נוטים מהם‪ .‬אף לעזיהם אינם שוים ללעזי רש״י‪ ,‬כי לעזיהם‬
‫מאוחרים המה‪ ,‬אשר השתנו אחדי דורו של רש״י‪ ,‬וגם שוניס הס לפעמים‬
‫לעזי איש מלעזי רעהו‪ ,‬כי רבים הלשונות של צרפת הצפונית — עיין לעיל‬
‫— ואולי עוד צבע מיוחד ללשונות היהודים במדינות השונות‪ .‬מלוניס‬
‫‪65‬‬ ‫ממם ל ו» ז‬

‫כאלה רבים הם׳ אף הרוב מהם עודם בכתיבת יד וטמונים בבתי גנזי הסםרים׳‬
‫והנדססים מהם׳ — האחד הוא המאון הגדוא עא כל תנ״ך מ׳ענת המאה הי״נ‪,‬‬
‫בא׳טון בורנוניא‪ ,‬הוצאת מאיר אאמבערט ואואיס ברנדין‪ ,‬והם העתיקו את‬
‫האעזים בכתב ואשון צרפת חדשה‪ ,‬והוא נסמן אצא החכמים באות •‪ P‬א‬
‫במספר ‪ .302‬והשני‪ ,‬הוא הנודע בשם ‪ :‬״אייפציגער גאאססען"‪ ,‬והחכמים‬
‫מסמנין אותו באות ‪ L.‬ונדפסו ממנו י״ח קאפ‪ .‬הראשונים מספר תהאים‬
‫עם הקדמה והערות ע״ י ד״ר ארנאאד אאראן‪ ,‬ועוד נמצא קטע אחד מספר‬
‫שיר השירים ומסמנים אותו באות ‪ F.‬ונדפס בספר העתי ‪ R E. J .‬משנת‬
‫‪ .1014‬אבד דוגמאות רבות ממאונים שונים‪ ,‬אשר השאיר אחריו האדם הגדוא‬
‫בחכמי צרפת אנשיא דארמשטעטער ז״א‪ ,‬אשר שואה במאאכות שר ההשכאה‬
‫בצרפת אחפש בבתי גנזי הספרים אחרי ספרים נאעזים בצרפתית ישנה ע״י‬
‫חכמי ישראא‪ ,‬ונרפסים הם בספר ‪ . Reiigues Scientuiques‬ויש עוד מאון‬
‫אחד הנקרא מאון האוקספורדי‪ ,‬ונדפס בספר עתי ״ראמאנישע שטודיען״‪ ,‬אך‬
‫הוא איננו מיוסד עא תנ״ך‪ ,‬כ״א עא שיר תרשיש אמשה אבן עזרא‪ .‬עוד‬
‫השאירו חכמי ישראא שבצרפת ספר מאים ממש ודקדוק אשון עברי בשפת‬
‫צרפת ישנה‪ ,‬ונמצאו דוגמאות מהם בספר ‪ R• s‬שהזכרתי אעיא‪.‬‬
‫וראיתי אהעיר כי מהיהודים הצרפתים ראו וכן עשו גם היהודים‬
‫האשכנזים‪ ,‬ויש מהם אי אאו מאונים ודוגמאות רבות‪ ,‬מהם בספר ‪ :‬״יידיש־‬
‫דייטשע כרעסטאמאטיע" אהר׳׳ר גרינבאום‪ ,‬ותחת ידי המאון הנדוא שא ר׳‬
‫משה סארטואן‪ ,‬ונקרא ״אקח טוב"‪ ,‬וע"פ מאון הזה — וגם ע"פ מאונים אחרים‬
‫— עוד יעתיקו בחדרים הישנים עד היום‪ ,‬ושם גם הבאורים שבעא־פה‬
‫הנקראים באשון החדרים ‪ :‬״אויסריידעך‪.‬‬
 ‫לועז‬ ‫טעם‬ ‫‪56‬‬

‫סמנים ורשמים שבפנים‪.‬‬

‫לתכלית באור ברור של לעז ולעז הבאתי בל המלווסות שנמצא בם זכר‬

‫לדבר בכל תפוצות רש״י׳ וכן כל המקומות שנמצא בם הלעז המדובר בו‬
‫והדומה לו‪ ,‬ואחרי הברור הזה יבאר נם נן צורף הלעז׳ ולפעמים הוספתי עוד‬
‫איזה הקידה על דבר שרש הלעז ומקורו וע״י זה יתבררו ויצרפו הדבדים‪.‬‬
‫ובאשר הדרישות האלה חוזרים חלילה בכל לעז ולעז ולכן סמנתי אותן בראשי‬
‫תיבות וסדרתי אותן בסדר כזה ‪:‬‬
‫הדבור העברי‪ ,‬ולעומתו פירוש רש׳׳י והלעז‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫‪ .2‬ק״ה‪ .‬קריאת הלעז והוא הברתו וכתיבתו בלשון צרפת עתיקה וישנה‪.‬‬
‫ולזה הוספתי ע"פ רוב מה הלעז הזה בצרפתית חדשה ובלשון אשכנז‬
‫וסמנתי ‪ :‬בצ״ח — בצרפתית חדשה‪ .‬בל״א — בלשון אשכנז‪.‬‬
‫ולפעמים הבדלתי בין ת״מונה י׳׳שנה — ת׳׳י — שבימי רש״י ובין‬
‫ת״מונה מ״אוחרת — ת'׳מ‪.‬‬
‫הערה‪ .‬כנונע לכתיבה עלינו לדעת כי אופן הכתיבה עוד‬
‫לא נעשה קבע כאשד הוא בימינו‪ .‬יבנונע לההבדה — לא בכל‬
‫לעז נוכל לדעת בבדוד הבדתו בימים קדמונים‪.‬‬
‫‪ .3‬ז״ל — ז״כר ל׳׳דבר‪ .‬בסימן הזה יובאו כל המקומות שבא בו איזה‬
‫זכד לדבר וע״י זה יובלט יותר פירוש דש״י וטעם הלעז‪.‬‬
‫בו מובאים כל המקומות שנמצא הלעז‬ ‫ב״א — ב׳׳מקומות א׳׳חדים‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫הסתעפות טעמיו ; ולהרחיק מן הטעות‬ ‫הזה וע׳׳י זה יובן הלעז בכל‬
‫אהרים שדומים לו‪ ,‬מאיזו סבה שתהיה‪,‬‬ ‫מובאים בו כסניף לזה לעזים‬
‫להפף‪ ,‬הדומים בהודאה ושונים בכתיבה‪.‬‬ ‫בכתיבה ושונים בהוראה‪ ,‬או‪,‬‬
‫‪ .5‬צ״ה — צ״ורף ה״לעז‪ .‬והוא להראות מה יתר באור כיון רש״י בזה‪.‬‬
‫ציונים‪ .‬מראה מקומות בספרות צרפתית שבא שם הלעז‪.‬‬
‫ליח — ל״י״ודעי חן‪ .‬לפעמים יבאר בסימן זה שרש הלעז ומקורו לאלה‬ ‫‪.6‬‬
‫החפצים לדעת שרש דבר‪.‬‬
‫‪t‬‬ ‫נ׳׳א — נוסח אחר‪.‬‬ ‫בד״א‪ —.‬בדפוסים אחרים‪.‬‬ ‫‪.7‬‬
‫כ״ד — באור דבר‪ ,‬והוא כי לפעמים צריך לבאר דברי רש"י‪.‬‬ ‫‪8‬י‬
‫‪S7‬‬ ‫מעם פ ו עז‬

‫הרוי^ןם הזה ממעל צהאות ס" יורה הברת חס' בדחי ׳שריסח‪ .‬כניו‬
‫ס סרי ‪ :‬טש> ובצרפתית מאוחרת ש ; ובז ממעל לאות יו״ד או )‪/‬‬
‫כי צריך לקרות ר\ש‪ ,‬ובצרפתית מאוחרת זש‪------- .‬‬
‫ובא׳סר באו בו לעזים רבים מפירו׳ע ר׳ע״י ׳צ‪ 1‬בתלמוד‪ ,‬הוספתי בסוך‬
‫החבור ציונים לבל הלעזים לרעת איה מסומם׳ לתועלת העוססיס בתלמוד‪— .‬‬
‫וזה •ערציתי להקדים‪.‬‬

‫התנצלו‬

‫הספר הזה ערוף בכל ספרי התנ״ך ו׳שסור לדפוס‪ ,‬אף מטעם כמוס חירוע‬
‫למחברים עברים נאלצתי להוציא לאור לע״ע אף ספר כראע‪6‬ית׳ ומקוח אני‬
‫כי לא ירבו הימים ויצאו לאור כל ספרי התנ״ף‪.‬‬

‫מודעה‪.‬‬

‫׳עגיאות מי יבין — אמר המלף דור — ולכן לא אוכל להתהלל כי נוגתי‬

‫•יל האמת בכל לעז ולעז‪ ,‬ואף בזאת אתהלל‪ ,‬כי בקשתי את האמת כדי בי‬
‫ותקנתי במקומות רבים‪ ,‬אשר טעו‪ ,‬במחילת כבודם‪ ,‬המבארים שקדמו לפני‪,‬‬
‫ובאמת‪ ,‬גדולים וטובים ממני‪,‬‬ ‫וטע ותי אני יתקנו המבארים שיבואו אחרי‪.‬‬
‫לפעמים בבאור‬ ‫סעו‬ ‫אשר קטנם עבה ממתני אני‪ ,‬בעובי הקורה‪ ,‬גם הם‬
‫הלעזים ביחס לרש׳׳י או בבאור הלעזים שבמלונים — ויכוארו במקומם —‬
‫ותהי זאת נחמתי !‬
 ‫מעם לועז‬ ‫‪58‬‬

‫ספרי מלים בוללים שהשתמש בהם המחבר וסימניהם‪.‬‬

‫‪1. Glossairc dc la Laagfuc Rojouine par B.B. Requefort‬‬

‫והוא מהון׳ או ספר מיים‪ ,‬שי השפה הרומנית או צרפתית ישנה׳ ונדפס‬
‫בשנת ‪ ,1808‬וסימנו ‪Rotf.‬‬
‫‪2. Dictionaaire de 1‘ancicnne lantfue francaisc par F. Godefrey.‬‬
‫והוא מיון גדוי בשמונה חלקיס שי צרפתית ישנה‪ ,‬עם ציונים מסופרים‬
‫וםפרים‪ ,‬ויש הוצאה חדשה ממנו ביי ציונים‪ ,‬וסימנו ‪Gode.‬‬
‫‪Glossairc Francaisc du Moyen aj^e par Dc la Borde 3#.‬‬
‫והוא מלון צרפתי של שמות‪ ,‬מימי הבינים‪ ,‬וביותר שמות כלים‬
‫ותכשיטים‪ ,‬וסימנו ‪Bor.‬‬
‫‪4. Dictionnaire de la lan^ue francaisc au Xlltet au XIII siecle‬‬
‫‪par C. Hippeau,‬‬
‫והוא ספר מלים מלשון צרפתית שינדברה במאה הי׳׳ב והי״ג‪.‬‬
‫‪5. Glossairc Etimologique par G.Purguy.‬‬
‫והוא חלק ג׳ מספרו על דקדוק לשון צרפת של המאה הי״ב והי״ג‪.‬‬
‫‪6. Glossairc de la langue d'oil par A. Bos.‬‬
‫והוא מלון של שפת אויל — נכלל בזה הלשונות שנדברו בצרפת‬
‫‪Bor.‬‬ ‫הצפונית‪ ,‬וסימנו‬
‫‪7. Dictionnaire de I'aneien langage francais par Pa Cu^rne de‬‬
‫‪Sainte Pallaye.‬‬
‫והוא ספר מלים של צרפתית ישנה‪ ,‬וסימנו ‪Lac.‬‬
‫‪8. Dictionnaire de la langue francaisc par E. Litre.‬‬
‫והוא ספר מלים גדול משפת צרפתית חדשה בה׳ חלקים‪ ,‬עם ציונים‬
‫מסופרים וספרים עתיקים עד המאה הט״ז‪ ,‬וסימנו ‪Lit.‬‬
‫‪9. Dictionnaire General de la langue francaisc par A. Hatzfeld‬‬
‫‪et A. Darmstcter.‬‬
‫והוא ספר מלים של שפת צרפת ממאה הי״ז עד היום הזה‪ ,‬וסימנו ‪H .D .‬‬
‫‪10.‬‬ ‫‪Glossairc de Froissart par Scheller.‬‬
‫והוא מלון של ספרי הסופר פראיססארט‪ ,‬ממאה הי״ד‪.‬‬
‫‪59‬‬ ‫לועז‬ ‫ס עם‬

‫‪11> Dictionnaire Etymoiogflque par Scheller.‬‬

‫והוא ספר נירים שי צרפת חדשה בבחינת שרשם ומחורם‪.‬‬
‫‪12‬‬ ‫‪Rtymologisches Werterbuch der Romanischen Sprachcn von‬‬
‫‪F. Dietz.‬‬
‫והוא ספר נירים שי איטאקית‪ ,‬ספרדית וצרפתית בבחינת שרשם ומ?ורם‪.‬‬
‫‪1-3. ^*ateinisches Romanisches Werterbuch G. Korting.‬‬
‫והוא ספר מאים רומית רומנית‪.‬‬

‫‪.2‬‬

‫חקירות בלשון צרפת‪.‬‬

‫‪1. Romanische Studien. Bohmer.‬‬

‫‪2. Romania.‬‬
‫והם ספרים עתים רחקירות ודרישות בשפות הרומניות‪.‬‬
‫‪3. Reliques Scientifiques A. Darmstetter.‬‬ ‫‪,‬‬
‫והם הערות ברעזי רש״י ודוגמאות ממאונים׳ ועוד ענינים שונים‪.‬‬

‫‪.3‬‬

‫'‬ ‫ספרי מקרא‪.‬‬

‫‪Chanson de Roland ,1‬‬ ‫שיר רולאנד‬

‫בטאחמתו עם‬ ‫והוא שיר גבורים‪ ,‬בו תסופר גבורת רואאנד וחבריו‬
‫הערבים‪ .‬נרןב‘‪f‬י ונבתב בדורו שא רש״י‪.‬‬
‫‪Roman de Renart .2‬‬
‫בו נר!בצו ספורים ממיז משאי שועאים‬ ‫והוא ספר גדוא בג׳ חאהים‪.‬‬
‫‪.‬ונבתב במאה הי׳׳ג‬
‫והוא שיר גבורים ממאה י״ב ‪3. Aliscans‬‬
‫גם זה שיר גבוהים טמאה י״ב ‪4. Yvain‬‬
‫‪5. Chrestomathie de d’ancien francais par K. Bartsch.‬‬
‫והוא אחוטים מסופרים וספרים ממאה הח׳ עד המאה הט״ו׳ הוצאת‬
‫‪.1913‬‬
 ‫לועז‬ ‫עם‬ ‫‪60‬‬

‫‪6. Origines de la Litterature fr^ocaise par G. Merlet.‬‬

‫כמו הקודם‪— .‬ואלה הספרים רמזתי לפעמי□ כחלק זה מססרי׳ וססריס‬
‫אחרים אין צריף יפורטם‪.‬‬

‫העתקות מכתבי הקדש בצרפתית ישנה‪.‬‬

‫‪I. Les Quatre Livres dc8 Kois‬‬

‫והוא תרגום של שני ספרי שמואל ו׳עני ספרי מלכים‪.‬‬
‫בצרפתית ישנה ממאה הי׳׳ב‪ ,‬וסימנו ‪Q L. R.‬‬
‫ונספחו עליו באורים ודרושים על ספר איוב׳ וסימנו ‪M. J.‬‬
‫גם דרושים לחגים נוצרים מאת הדרשן הגדול לנוצרים ס‪ .‬בערנארר כלם‬
‫בצ״י‪ ,‬ונסמן ‪S. S. B.‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪Liber Psalmoruni‬‬
‫והוא ספר תהלים‪ ,‬תרגום של הוואולגאטה בשפת נודמנדיה׳ ממאה‬
‫הי׳׳ב‪ ,‬העתקה פשוטה ואחרת בחרוזיש‪L .P .‬‬
‫‪;j, Lotbaringischer Psalter.‬‬
‫גם זה הספר תהלים בשפת צרפת של ארץ לותיר ממאה הי״נ‪L. P. .‬‬
‫‪4. Die beiden buecher der Makkabaer,‬‬
‫והם שני ספרי החשמונאים הראשונים ממאה הי״ג ‪.‬‬

‫ם‪.‬‬

‫באורי לעזים תלמודים‪.‬‬

‫‪1, Les Closes francai.ses de Gerschon de Metz.‬‬

‫והם באורי הלעזים שבפירושי ר״ג מה״ג‪ ,‬מאת ד׳׳ר ל‪ .‬ידנדין‪ ,‬ונדפסו‬
‫בספר העתי ‪:‬‬
‫‪Revue des Etudes Juives LII, 48, LIII, 237.‬‬
‫‪2. Die altfrauzoesichen woerter in Machzor Vitri.‬‬
‫באורי הלעזים שבמחזור וויטרי — ע״י ר״ר גוסטאוו שלעזיננער‪.‬‬
 ‫‪61‬‬ ‫לועז‬ ‫טעם‬

‫‪3. Fremsprachlichen Glossen bei Judischen Commentatoren.‬‬

‫•‪Des Mlttelaltlrs Dr, B. Koinigsbergcr‬‬
‫והם באורי הלעזים שאצל המפרשים של ימי הכינים‪ ,‬ונדפס ממנו חלק‬
‫ראשון׳ על לעזי ר״ג מה׳׳ג‪.‬‬
‫‪4. Gloses Romans dans des Errits Rabbiniques.‬‬
‫והם לעזים של שפות הרומניות בספרות הרבנית‪,‬‬
‫והם לעזים שב״שבילי הלקט" תניא‪.‬‬
‫‪par 1. Loeve, R. E. J. XXVII, 2.39,‬‬
‫םפר מקרי דרדקי‪5. .‬‬
‫והוא ספר סלים עכרית־איטלקית‪ ,‬ויש שנוספו העתקות אל לשון ערבית‬
‫וגם אשכנזית‪ ,‬ונדפס בספר עתי ‪:‬‬
‫‪R. E. J. XVI - XVII - XVIII.‬‬

‫‪.6‬‬

‫באורי הלעזים שברש״י שבתנ״ך‪.‬‬

‫בנוספות לתנ״ף הנדפס בווילנא‬ ‫באורי הלעזים שברש״י בתל׳ך‪,‬‬ ‫‪.1‬‬

‫באורי‬ ‫עליו‬ ‫״עם העתקה אשכנזית ובאור‪ ,‬ונוספו‬ ‫בשנת תרי״ג ‪:‬‬
‫ולא נקרא שם המבאר‪ ,‬אף לבד זה באו לידי איזה ספרים‬ ‫הלעזים"‪.‬‬
‫מאותו המין‪ ,‬הוצאת שנת תקצ״ה‪ ,‬ושם נאמר ‪ :‬״עם באורי הלעזים‬
‫וסמנתי‬ ‫וראיתי כי לפעמים לא יסכימו תרגומיהם‪.‬‬ ‫מר׳ משה לנדוי"‪.‬‬
‫את הראשון בשם ‪ :‬״המתרגם"‪ ,‬והשני — בשם ‪ :‬״רמ״ל"‪.‬‬

‫הבלעזין‬ ‫יבוארו‬ ‫בו‬ ‫״קונטרס הבלעזין"‪— .‬ע״י ר״ר א‪ .‬ברלינער‪.‬‬ ‫‪.2‬‬

‫שבחומש‪ ,‬וסמנתי אותו בשם ״רא״ב"‪.‬‬

‫״צור ראמאנישען דיאלעקטאלאגיע" —ומחברו ר״ר מ‪ .‬גרינוואלד‪.‬‬ ‫‪.3‬‬

‫וכבר הבאתיו לעיל‪ ,‬וסמנו‪ :‬ד״ג‪.‬‬
 ‫טעם ר וע ז‬ ‫‪62‬‬

‫‪.7‬‬

‫לעזים מפוזרים‪.‬‬

‫וסינינו כ׳טכיו‪.‬‬ ‫״הערוך השלם"‪ —.‬ד״ר א‪ ,‬ר!אהוט‪.‬‬ ‫‪.1‬‬

‫״נייהעברעאישעס אונד כאלדאישעם ווארטערבוך"‪ .‬ד׳ חלקים‪- -.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫וסימנו כיטמו‪.‬‬ ‫ד״ר י‪ .‬לעווי‪.‬‬
‫״יידיש דייטשע כרעסטאמאטיע"‪ — .‬ד״ר מ‪ .‬גרינבוים ‪ .‬וסימנו‪ :‬מ"נ‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫— שלשה אלה יפעמים נמצא בהם באור איזה יעז‪,‬‬

‫‪.8‬‬

‫ידיעות כוללות‪.‬‬

‫״יידיש שפאנישע כרעסטאמאטיע" ‪ -‬ד״ר גרינבוים‪ — .‬והבאתיו‬ ‫‪.1‬‬

‫במבוא‪.‬‬
‫‪ — Gallia Judaica‬על דבר חכמי ישראל ומושבותיהם בצרפת ע״י גראס‪,‬‬
‫וסיטנ ‪G. J .‬‬

‫מלונים‪.‬‬

‫כבר הזכרתים והודעתים בשם‪ ,‬והיותר גדול מהם הוא אשר הוציאו‬
‫לאור הסלומדים לאמבערט וברנדי;‪ ,‬וסמנתי אותו בשם הניאם‪.‬‬
 ‫הל ע ז • ם‬

‫בספר בראשית‪.‬‬
 ‫ב ר א ש י ת ‪.‬‬

‫בראשית׳ קאפ‪ .‬א‪.2 /‬‬

‫תהו ובהו‪ .‬תהו ^שון תימה ושממון׳ שארם תוה<; ומשתומם ‪)3‬ל בהו‬
‫שבה‪ — .‬אשטורר״יזון ביצע״ז‪.‬‬
‫ק״ה‪ ■- .‬א ש טו ר ךזון — כתיבה מאוחרת — א\ג*טרךדישון — הברה‬
‫שמכון‪,‬‬ ‫קדמונית — כ״צ‪ - Estordison .‬בצ״ה ‪ — Etourdissement‬ובה״א בעטייבונג‬
‫בעוואוסטאאזיגקייט‪ ,‬ניבט גאנץ ביים זיננ‪/‬גן‪ ,‬אויפער זיף פאר שרעקעז׳‬
‫ערשטוינען ; פערצארען זיין׳ אהנמאבט׳ אייבטזינן ; איבערראשונג ; זינג־‬
‫יצאזיגקייט׳ ניבט אנצופאננען וויססען‪ ,‬הינשטאררען‪.‬‬
‫ז״ל‪ .‬במקרא‪ — .‬אהלן‪ .6 ,‬״ובשני יתמהו מנערתו‪ ,‬באדם משתומם‬
‫ועומד מנערת המאיים עליו"‪ — .‬ב״ד‪ .21 ,‬משתאה‪ ,‬״משתומם ומתבהל ובו׳‬
‫שאתה מוצא לשון משומם בארם נבהל ונאלם ובעל מחשבות ובו׳ ״ — דברים‬
‫חכהון‬ ‫א׳‪ .13 ,‬ונבונים‪ .‬״מבינים דבר מתוך דבר ובו׳‪ ,‬חבם דומה לשולחני‬
‫בשמביא לו דינרין לראות רואה‪ ,‬ובשאין מביאין לו יושב ו ת י ה א‪.‬״—‬
‫ישעי׳ נ״ט‪ .16 ,‬וירא בי אין איש ומשתומם‪ .‬״לשון אדם העומד ותוהא ושותק‬
‫בתמהונו‪.‬״ — יחזקאל ג׳‪ .15 ,‬משמים‪ .‬״משתומם‪ ,‬אדם משותק מלדבר‪.‬״ —‬
‫שם‪ ,‬וא׳ו‪ .14 ,‬ומשמה‪ .‬״תמהון‪ ,‬שיתמהו עליו רואים‪.‬״ שם‪ ,‬ל״ו‪ .3 ,‬שמות‬
‫ושאף‪ .‬״שכניהם היו משתוממין ותמהין לשתוק ולראות בםוף חורבנבם‪.‬״ —‬
‫הושע ב׳‪ .1 ,‬והיה מספר ובו׳‪ ,‬אפשר יצא סופר זה מבאן חלוק‪ ,‬בלומר‪ ,‬לבו‬
‫חלוק ותוהא למה שלח אחרי״‪ .‬שם ד׳‪ .5 ,‬ודמיתי‪ .‬״באדם היושב ותוהא‬
‫ואין מענה בפיו‪.‬״‪ — .‬הושע ה׳‪ .9 ,‬לשמה‪ .‬״בשאבוא להתוובח עמהם‪ .‬ושחיקי•׳‬
‫י ש ו מ ו ויהיו ת ו ה י ם ואין מענה בפיהם‪".‬‬
‫איוב‪ ,‬כ״ו‪ .11 ,‬ויתמהו מנערתו‪ .‬״תוהא ועומד במקום אחר‪.‬״‬
‫— דניאל ח׳‪ — .13 ,‬והפשע ש ו מ ם ‪ .‬״לשון אלם ומשותק‪ ,‬במו אשתומם ‪.,2QB,‬‬
‫בשעה חדא‪.‬״‬
‫תהלים‪ ,‬קמ״ג‪ .4 ,‬ישתומם לבי‪ .‬״לשון אוטם ותמהון‪ ,‬כמו ואשב חםד‪.‬ון‬
‫משמים‪ — ".‬חבקוק ב׳‪ .16 ,‬והערל‪ .‬״ ה א ט ם בשממון ותמהון לב‪ .‬כל‬
‫ערלה לשון אוטם"‪ — .‬זכרי׳ י״ב‪ .12 ,‬סף רעל‪ .‬״לשון שממון‪ ,‬אוטם הלב‬
 ‫מ ע ם •צ ו ע ז‬ ‫‪66‬‬

‫בראשית א‪) 2 /‬המע‪:‬ף(‬ ‫ת הו׳ ז״ל‬

‫)הפעך( והאברים‪ ,‬שאין להם כה‪ .‬כאדם המעוטף בשמלה‪.‬״ ישעי׳ נ׳׳א׳ ‪ .17‬כוס‬
‫התרעלה‪ .‬״הוא משקה המטמטם ומתיש כה האדם‪ ,‬כאסור וקשור ומעוטף‪.‬״—‬
‫דברים יו״ד‪ .16 ,‬ערלת לבבכם‪ .‬״ א ו ט ם לבבכם ו כ ס ו י ו ‪ .‬״ —‬
‫‪DC1K‬‬
‫תהלים ג'‪ .6 ,‬שכבתי ואי׳טנה‪ .‬״לבי אטום בדאגה ופחר‪.‬״‬
‫בתלמוד‪ — .‬שבת קנ״ב‪ .‬וחתחתים‪ .‬״נעשו לי תוהים״‪ ,‬״פחדים״‪— .‬‬ ‫ו‪£‬חד‬
‫כתובות ס״ב דמלפי תכלא לא בהתה‪ ,‬״אשר‪ .‬הלימודת לשכל בניה לקוברם‬
‫אינה תמיהא ומפחדת במות אחד מהם"‪ — .‬תמהון נרדף לפחד —‪.‬‬
‫ב״א‪ .‬במקרא‪ — .‬שמות י״ד‪ .24 ,‬ויהם את מצרים‪ .‬״לשון מהומה‪,‬‬
‫אשדור״דישין בלע״ז‪.‬״ — פערוויררונג‪ ,‬פאניק‪ — .‬דברים כ״ח‪ .28 ,‬ובתמהון‬
‫לבב‪ .‬״אוטם הלב‪ ,‬אשתור״רישין בלע״ז‪.‬״ — בעשטירצטהייט‪ ,‬אויססער פאס־‬
‫סונג‪ — ,‬שם‪ .27 ,‬לשמה‪ .‬״א אשטורדישון‪.‬״ — צום ענטזעטצען‪ — .‬ירמי׳‬
‫כ״ג‪ .32 ,‬ובפחזותם‪ .‬״לשון תמהון‪ ,‬אשטור״דישון‪—".‬זיננלאזעס האנדלען‪.‬‬
‫— עובדי׳‪ .16 ,‬ולעו‪ .‬כתרגומו ‪ :‬ויסתלעמון‪ ,‬לשון מהומה ושםמ*ן וטרוף‬
‫הדעת‪ .‬״אשטורדי״ישון בלע״ז‪.‬״ — פערלוסט דעס פערשטאנדעס‪— .‬תהלים‬
‫ל״ח‪ .7 ,‬נעויתי‪ .‬״לשון אחזתו עוית‪ ,‬אישטור״דישון בלע״ז‪.‬״ — שווינדעל‪,‬‬
‫ערלאהמונג‪) — .‬ישעי׳ י״ט‪ .14 ,‬עועים‪ .‬״יטם חולי הוא של טירוף הדעת‪.‬‬
‫שם כ״א‪ .3 ,‬נעויתי‪ .‬״חולי הוא הקרוי עוית בלשון חכמים‪ — ".‬קהלת י״ב‪.3 ,‬‬
‫והתעותי‪ .‬״יאחזם עוית יטקורין קראמפף‪ — ".‬תמינה אשכנזית — גיטין ע‪/‬‬
‫״אוחזתי עוית‪ ,‬קרנ״פא‪.‬״ — חולין ם׳‪ .‬אוחזתי עוית‪ .‬״ ר ת ת ו ח ל ח ל ה‬
‫בלע״ז קרנ״פא‪ ".‬ושייך לזה ישעי׳ כ״ד‪ .1 ,‬ועור‪ ,‬פניה‪ .‬״ה ב ה י ל״ חשוביה‪".‬‬
‫ועיין רשב״ם דברים ב׳‪(.23 ,‬‬
‫בתלמוד‪ .‬עירובין ס״ח‪ .‬תונבא‪ .‬״אישדור־׳רישון ואוכלת ואינה יודעת‬
‫מה‪.‬״ — ניכט ביים פאללען זיננע‪ — .‬יומא פ״ג‪ .‬תונבא‪ .‬״שטות‪ ,‬אשטורד״־‬
‫ישון מחמת חולי‪ — ".‬נדה ל״ז ‪ :‬תונבא‪ .‬״שאינה מרגשת בצערה מחמת‬
‫חולי‪.‬״ — נרה ל״ז‪ :‬תונבא‪ .‬״שאינה מרגיטת בצעדה מחמת שעמומית החולי‪".‬‬
‫— פערלוסט רעם געפיהלעס‪ — .‬חולין פ״ד‪ .‬אישתומא קאמר‪ .‬״דבר תימה‬
‫הוא אומר‪ ,‬לשון אשתומם כשעא חרא‪ .‬אשטור״דישון‪ — ".‬עטוואס ערשטוינ־‬
‫ליכעם‪ ,‬זאנדערבארעס‪ — .‬שם‪ ,‬ק״ה ‪ :‬רוח צרדא‪ .‬״אשטור״דייסון‪.‬״ _‬
‫שטאררזוכט‪) — .‬ובפסחים קי״א ‪ :‬רוח צרדא‪ ,‬״כאב חצי הראיס‪.‬״ _‬
‫מיגרא״נע? — (‬
‫הלעז הזה הוא שם דבר ונגזר מהפעל ‪ Estordir‬שענינו בעטייבען‬
‫א‪ .‬ז‪ .‬וו‪ .‬ונמצא מהפעל הזה בינוני פעול והוא בתהלים מ״ח‪ .6 ,‬נבהלו‬
‫נ ח פ ז ו ‪ .‬״פויינט ואטיךך*ן•״ — זיע וואורדען דעס זיננעס פערלוסטיג‬
 ‫‪67‬‬ ‫ברא שית‬

‫תהו ב״א‬ ‫בראשית א‪) 2 /‬המשר(‬

‫— כמו ו ב פ ח ז ו ת ם בירמי׳‪ — .‬וכן תענית י״ג‪ .‬משומם‪ .‬״אישטוד״דיץ‪.‬״‬
‫— שטארר‪ ,‬אויססער זיף פאר נראם‪) — .‬ובעזרא כתוב זה — ט‪ .4 /‬פירש‬
‫רש״י ‪ :‬משומם‪ .‬״עי^וב" — \צ"ל ‪ :‬עצוב — ״ושומם כמו שבעת ימים משמים‬
‫בתוכם )יחזקאיצ ל׳ג( ‪ .‬״ (‬
‫הערה‪ .‬הקורא יראה כי בתצמוד תמונה יותר קדמונית ובתרשים‬
‫תמונה מאוחרת‪ ,‬וכן ע"פ רוב בתאמוד התמונות יותר קדמוניות‪ ,‬כאמור‬
‫במבוא‪ ,‬כי העתקות התזמור ^א רבו כ‪:‬אד בהעתקות של כתבי הקרש ו^א‬
‫חלו בהן ידים רבות למחות קדמותם מעט‪ ,‬מעט‪.‬‬
‫צ׳׳ה‪ — .‬טעם הלעז לבאר לשון תהו ולהבליטו‪ ,‬להראות בדבור יותר‬
‫בולט החבור בין תהו ובהו שבאו תמיד צמדים בכתבי הקדש‪ ,‬ולאפוקי מהלשון‬
‫״תוהא על הראשונות‪ ".‬או ״ ת ה ו ב ק נ ק נ י ה ‪ .‬״‬
‫שם׳ שם׳ שם‪.‬‬
‫מרהפת‪ .‬״כסא הכבוד עומד באויר ומרחף על פני המים ברוח פיו של‬
‫הקב״ה ובמאמרו‪)—.‬כמו בדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם‪—(.‬כיונה‬
‫המרחפת על הקן‪ .‬״אקוב״טיר בלע״ז‪".‬‬
‫ק״ה‪ — .‬אקויבטיר׳ בכ'צ ‪ Acoveter‬ובל״א זיף איבער עטוואס הינ־‬
‫מיט רען פליגעלן בעדעקקען׳‬ ‫לעעגן‪ ,‬אויסברייטען ; לייכט בעדעקקען ;‬
‫שיטצען ; איבער רעם נעסטע פלאטטערן‪.‬‬
‫הערה‪ .‬הרעיון הזה בולט יותר בלשון איטלקית‪ ,‬כי בה הדבור‬
‫‪ Cova‬ענינו‪ :‬קן‪ ,‬וכן בצרפתית ישנה ‪ Escover‬ענינו‪ :‬החריד מן הקן‪,‬‬
‫ובכן הדבור ‪) Acoveter‬י הברה ‪ te‬הוא להזק( ענינו‪ :‬רחוף על הקן‪.‬‬
‫ועיין ספר מלים של ‪ La Curne‬ערך ‪. Accouver‬‬
‫ז״ל‪ —.‬במקרא‪ .‬דברים ל״ב‪ .11 ,‬על גונזליו ירחף‪ .‬״אינו מכביד עצמו‬
‫עליהם אלא מחופף‪—".‬לשון חפה—״נוגע ואינו נוגע"‪) .‬והוא כסוי ברחוק מעט‬
‫מן הדבר הכסוי‪ ,‬והוא כמו ״באברתו יסף לך"‪ .‬והגלאס לועז כל סככה וטללה‬
‫שבמקרא‪ ,‬שלא בהכבדה‪ ,‬בדבור ‪ — (.Accovetea‬שם‪ ,‬ל״ג׳ ‪ .12‬חופף עליו‪.‬‬
‫״מכסה אותו ומנין עליו‪ ".‬וכן יסר הפייטן‪ ,‬יוצר אחרוז שר פסח‪ ,‬״ו־הף‬
‫בצייד הנהראה‪ .‬ר״ הגנה‪,‬‬
‫בתלמוד‪ .‬חגיגה ט״ו‪ .‬״שנאמר ורוח ד׳ מרחפת‪ :‬״כיונה שמרחפת‬
‫על בניה ואינה נונעת‪—".‬ועיין שם רש״י בד״ה ואין ביניהם‪—.‬וכן ב״ר‪ ,‬פ״ב‪:‬‬
‫״ורוח ד׳ מנשבת אין כתיב כאן‪ ,‬אלא מרחפת‪ ,‬כעוף הזה שהוא מרפרף‬
‫בכנפיו וכנפיו נוגעות ואינן נוגעות‪ — ".‬ועיין ערוף‪ ,‬ערף רפרוף‪ .‬ושם א״ב‬
‫״פי׳ בלשון ישמעאל ת נ ו ע ה תמידית‪ ,‬כמו ש ה ת ו ר י ם ו ב נ י‬
‫י ו נ ה עושים‪— ".‬‬
 ‫מעם צ ו ע ז‬ ‫‪68‬‬

‫בראשית א‪) 2 /‬המע‪1‬ר(‬

‫הארה א׳‪ .‬אוצי יפיץ אור עצ דברי ר׳ס“ י צ׳פון הפיוט בתפצת נ׳עם‪,‬‬ ‫מרחפת‬
‫וז״צ ‪ :‬״ונכון מאז צר כס‪ — ".‬השמים כסאי — ״ויחסו שמים ובססו עצ‬
‫וד‪-‬םשך(‬
‫רוח מרחפת עצ פגי המים‪ — ".‬ועיין חגיגה שם וב״ר שם‪— .‬‬
‫הארה ב׳‪ .‬צהפיץ אור עצ הרעז הזה נביא המצון המסומן ‪F.‬‬
‫שצועז ״חופף עציו ; אקובטנט׳׳׳ ומפרש ‪ :‬״צשון מכסה ומגן‪ — ".‬והמצון‬
‫הטסוסן « ‪ L.‬צועז טרחפח‪ :‬ץ‪.‬רןובט;ץ‪ ,‬ומפרש ‪ :‬״כמו עצ נוזציו‬
‫ירחף‪ ,‬כיונה המרחפת עצ הקן‪ ,‬האזינו‪ ,‬וכצם עגין נדנור‪ ".‬והגצאס צועז ‪:‬‬
‫א‪5‬ןו‪:‬יכו‪-‬ץ — בצשון בורגנית — וכן צועז חופף‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬וצעיזה אחרת‪ .‬ירמי׳ כ״ג‪ .9 ,‬ר ח פ ו כצ עצמותי‪.‬‬
‫ה מ ר ח ף עצ‬ ‫כ כ נ פ י צ פור‬ ‫״הוצכים ונעים‬
‫ק נ ו ‪ .‬טרנבטנט כצע״ז‪ — ".‬ציטטערן‪ ,‬פצאטטערן — אדער — ציט־‬
‫טערטען‪ ,‬פצאטטערטען‪— .‬‬
‫צ״ה‪ — .‬בראשונה יבאר רש״י מה ענין שהוציא הכתוב בצשון רחוף‬
‫— כה"כ עומד באויר‪ ,‬כצפור המרחף — ויבציט אותי בצע״ז — אקובטיר‬
‫— כי שתי בחינות נכצצות בדבור זה‪ ,‬ביחס ‪.‬צעוף והוא‪ :‬ה כ ס ו י בכנפים‬
‫מ ג ו ד ר ו ת ‪ ,‬וצכן הבציט רש״י פה הבחינה הראשונה‪ ,‬צאפוקי מהבחינה‬
‫השניה — ובדרך אנב צאפוקי מצשון נשיבה‪.‬‬
‫הערה א׳‪ .‬עצ דבר טעם הדבור מרחפת בעצמו מחצוקת בין‬
‫הקדמונים‪ .‬מצשון התצמוד והמדרש נראה‪ ,‬כי גם בין חז"צ יש אשר‬
‫הבינו בזה נשיבה וכן ת״א‪ :‬מנשבא‪ :‬נוסח ערבי עתיק הוצאת דיציגררי‬
‫הוא‪\, :‬רור‪ .‬אירה ת ך י ף ערי ת ה אב סא" שענינו מרפרפת‪,‬‬
‫תהב״‪ .‬שענינו‬ ‫פורשת כנפים צעוף‪ .‬וסעדי׳ גאון מתרנם ‪ :‬״ורוח אצצה‬
‫גואזלה‬ ‫תכי‬ ‫מנשבת‪ ,‬וכמובן צא כן יתרגם עצ גוזציו ירחף‪ ,‬שתרגומו‪:‬‬
‫‪ ,‬שענינו כאשר ראינו פרייטת כנפים ועפיפה‪ — .‬והפשיטא מתרגם‪:‬‬ ‫ירפרף‬
‫״ורוחא דאצהא מרחפא עצ אפי מיא‪ — ".‬והוואוצגטה מתרגם ‪. fertur‬‬
‫שענינו ‪ :‬תנועה מהירה בכצ אופן יטתהיה‪ ,‬והאחרונים‪ ,‬כמו א״ע והרמב״ן‬
‫מפרשים בצשון מטיבה‪ — .‬ושד׳־צ היטיב צפריט — ״חמש*ה חומשי תורה‬
‫מתורגמים איטצקית ומפורשים עברית" — וז"צ ‪ :‬״מרחפת ענינו תנועה‪,‬‬
‫כמו ער גוזריו ירחף‪ ,‬רחפו כר עצמותי‪ ,‬ומה שצא אמר מנשבת‪ ,‬כי בא‬
 ‫‪69‬‬ ‫בראשית‬

‫בראשית א‪) 2 /‬המשר(‬

‫מרח?ת‬ ‫היתה נושבת בנוהג שבעויצם‪ ,‬שהרוח מנשבת צאחד מן הצדדים‪ ,‬א^א האויר‬
‫הערח ‪H‬‬ ‫כילו היה מתנועע לבל צד‪ ".‬ע״ב‪.‬‬
‫)חסשד(‬ ‫הערה ב׳‪ .‬המתרגם ובעיל הבאור קוראים ‪ Couver‬שענינו דגירה‬
‫וחמום הביצים — בצ״א בריטען — )כמו ישעי׳ נ״ט‪ .5 ,‬והזורה‪ .‬״ת״י‬
‫ומשחנן ילשון חמום שקורי; בילע״ז קוב״יר( והנה ילבד אשר ^א ראו ההפרש‬
‫שבין שני הילעזים‪ ,‬איך ילא שאילו שאילה ילעצמם ‪ :‬האם רוח ד׳ רבצה עיל‬
‫ביצים או אפרוחים ? ואם בהבלי המתוילוגיא עסקינן ? — ואם באמת‬
‫בסורית יש לפעל הזה ההוראה הזאת אבל אינו שייף לכאן כלל וכלל‪.‬‬

‫בראשית א'‪.11 ,‬‬

‫ד^טא‪-‬תרשא דשא‪ ,‬תתמלא ותתכסה לבוש עשבים‪ .‬בלשון לעז נקרא‬

‫דשא ארב״אזי‪ ,‬״כלן בערבוביא"—עי׳ חולין ס׳ בסוף העמוד — ״וכל שרש‬
‫לעצמו נקרא עשב"‪) .‬בד״א‪ :‬ארב״דיץ‪(.‬‬
‫ק״ד״ — ארב*' — ארבג\• כ״צ ‪ Erbage‬ובצ״פ ‪ Herbage‬בל״א‪:‬‬
‫פלאטץ‪.‬‬ ‫בעדעקטער‬ ‫גראס‪ ,‬ראם גראס איינער וויעזע‪ ,‬איין מיט גראסם‬
‫קרייטער‪.‬‬
‫הערה‪ .‬הכתיבה הקדמונית צ״ל ארכ״גי‪ ,‬והכתיבה שלפנינו היא‬
‫כתיכה מאוחרת‪ ,‬וכנראה‪ ,‬אשכנזית‪.‬‬
‫ק״ה — ארבךיץ‪ .‬כ״צ ‪ • Erbediz ,Erbedic‬הנלאס לועז ‪Erbiz‬‬
‫והיא תמונה מאוחרת‪.‬‬
‫הערה‪ .‬התמונה הזאת היא קדמונית ורש״י משתמש כה ככל מקום‪,‬‬
‫וענינה שם הפעולה שנתהווה לשם קבוץ‪ ,‬או שם מפשט‪ .‬ופה התמונה‬
‫הזאת הוראתה כמו הקודמת‪.‬‬
‫ז״ל‪ .‬במקרא‪ .‬א׳‪ .11 ,‬תדשא הארץ דשא עשכ‪ .‬״לא דשא לשון עשכ ולא‬
‫עשכ לשון דשא‪ ,‬ולא היה לשון המקרא לומר תעשיב הארץ‪ ,‬שמיני דשאים‬
‫מחולקין‪ ,‬כל אחד לעצמו נקרא עשב פלוני‪ ,‬ואין לשון למדבר לאמר דשא פלוני‪,‬‬
‫שלשון דשא ה ו א ל כ י ש ת ה א ר ץ בעשכים‪ ,‬כ ש ה י א מ ת מ ל א ת‬
‫ב ד ש א י ם ‪ — " .‬דכרים ל״ב‪ .2 ,‬עשכ‪ .‬קלח אחד קרוי עשכ‪ ,‬וכל מין‬
‫ומין לעצמו קרוי עשב‪ — ".‬דניאל ד׳‪ .12 ,‬ברתאה‪ .‬״ ב ע ש ב השרה‪,‬‬
‫כלומר ב א ח ו ‪ " .‬והגלאס‪ ,‬שם — ‪Erbeic‬‬
‫בתלמוד‪ .‬ראש השנה י״א‪ .‬תדשא הארץ‪ .‬״תתכסה ותתלבש בדשאין"‪.‬‬
 ‫מ ע ם יל ו ע ז‬ ‫‪70‬‬

‫בראשית א‪) 11 /‬המשד(‬

‫ב״א‪ — .‬דברים יל״ב‪ .2 .‬ד׳סא‪ .‬״ארב״ריץ‪ ,‬עטיפת הארץ מכוסה בירק‪".‬‬ ‫‪.‬ללא‬
‫— וצ״יל‪ :‬ארב״דיץ‪— .‬‬
‫) ח מ שו!‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז להבליט לשון דשא‪ ,‬להבריל מלץ^ון עשב וליישב‬
‫בזה מדוע לא נאמר תעשיב‪ — .‬וכן יואל ב'‪ .22 ,‬״דשאו נאות מדבר"‪ ,‬ולא‬
‫עשבו או העשיבו‪.‬‬
‫הערה‪ .‬לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד‪ ,‬כמו חולין ם׳‪ .‬הרכיב‬
‫שני דשאים זה ע״ג זה‪ .‬וכן שם ‪ :‬נשאו רשאים קו״ח בעצמן‪ — .‬ולא‬
‫כן במקרא ‪ :‬״ונאספו עשבות הרים )משלי כ״ז‪.(.25 ,‬‬
‫בראשית א‪.24 /‬‬
‫הם שרצים שהם נמוכים ורומשים על הארץ ונראים כאלו‬ ‫ורמש‪.‬‬
‫‪VV T‬‬
‫נגררים‪ ,‬שאין הלוכן ניכר‪ .‬כל לשון רמש ושרץ בלשוננו ״קונמו״בריה"‪—.‬‬
‫נ״א ‪ :‬קונמו״בריש‪.‬‬
‫ק״ה‪ .‬ק‪*1‬גמובךיה• כ״צ ‪ Gonmoverie‬והוא שם רפעולה או שם‬
‫הקבוץ ובל״א ‪ :‬דיע ריהרונג‪ ,‬בעוועגונג ; זיר דיהרענדעס‪ ,‬בעוועגענדעס ;‬
‫דאס קריכענדע‪.‬‬
‫ק״ה• — קונמובריש• כ״צ ‪ Conmovers‬והוא שם הפעולה או מקור‬
‫מאותה ההוראה‪.‬‬
‫הערה‪ .‬לפעמים יוסיפו האות ‪ s‬על המקור בצרפתית ישנה‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬קו^מובר*ש‪ .‬כ״צ ‪ Conmovedes‬והוא לשון רבים מלעז‬
‫הראשון ובאותה ההוראה‪ .‬וענינו פה ‪ :‬המתנועעים‪ ,‬הרוחשים — קריכענרע‬
‫טהיערע‪— .‬‬
‫הערה‪ .‬ההברה הסופית — ריה — ‪ — ne‬ענינו לפעמים קבוץ‬
‫ולפעמים בא בלשון רבים‪ ,‬כמו נ כ ס י ם )יהושע( לועז הנלא״ס ‪:‬‬
‫‪ Gayneris‬שבא מהשם ‪ Gaynerie‬בלשון יח*ד מהפעיל ‪ Gayner‬שענינו‬
‫קנין דבר או רכש רכוש‪ .‬והשרש או הפעל מזה הלעז הוא ‪Conmover‬‬
‫שענינו תנועה ורחוש‪ .‬וכן ישתמשו בזה השרש לענין זה בספרדית‬
‫עתיקה‪ ,‬והדבור‪ :‬ריחשא דארעא בתרגום שני יתרגמו בלדינו‪Removiii :‬‬
‫שענינו גם כן ‪ :‬ראם זיף ריהרענדעם‪ ,‬קריעכענדעס‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬במקרא‪ .‬ויקרא ב'‪ .7 ,‬מ ר ח ש ת ‪ .‬״וכו׳ כל דבר רף ע״י‬
‫משקה נראה כ ר ו ח ש ו מ נ ע נ ע ‪ " .‬שם‪ ,‬י״א‪ .9 ,‬שרץ‪ .‬״בכ״מ‬
 ‫‪71‬‬ ‫ב ר א ‪ ty‬י ת‬

‫_‬ ‫בראשית א‪) 24 /‬המשך( ■‬

‫משמעו דבר נמיר ש ר ו ח ש ו נ ד על הארץ‪ — ".‬שם‪ .41 ,‬אין הרוי ורכוש ז״ל‬
‫שרץ אלא דבר נמוך וקצר רגלים שאינו נראה אלא כ ר ו ח ש ו נ ד"‪— .‬‬
‫)־‪.‬מ־שר(‬
‫תהלים מ״ה‪ .2 ,‬ר ח ש לבי‪ .‬״ה ש ר י ץ לבי‪ .‬רחש לשון נ ע נ ו ע‬
‫וכן כל לשון ש י ר ו ץ ו ר י ח ו ש ‪.‬׳' — תהלים פ'‪ .14 ,‬ו ז י ז שדי‪.‬‬
‫״כל ר מ ש השדה‪ .‬ולשון זיז שהוא ז ז ממקומו והולך‪".‬‬
‫בתלמוד‪ .‬חולין קכ״ז‪ .‬השורץ‪ .‬״כל מקום שהוא יכול ל ש ר ו ץ ‪,‬‬
‫ל ר ח ו ש ו ל נ ו ע ‪ .‬״ — מנחות ס״ג‪ .‬רוחשין‪ .‬״שהכלי עמוק וכו׳ ״‪.‬‬
‫מרחשת לשון רמש דמתרגמינן ‪ :‬רחשין‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬במקרא‪ .‬תהלים נ'‪ .11 ,‬וזיז שדי‪ .‬״רמש השדה‪ ,‬זיז ע״ש‬
‫שהם ז ז י ם ממקום למקום‪ .‬אשמובמ״נט בלע״ז‪.‬״ — ‪Esmovement‬‬
‫בל״א בעווענונג‪ ,‬רעגונג ‪ :‬ראם געטיער ראם זיך פאן ארטע צו ארטע בעוועגט‪.‬‬
‫— איכה א'‪ .8 ,‬לנידה‪ .‬״לגולה‪ ,‬לשון נ ע ו נ ד ‪ .‬הישמוביר‪.‬״‬
‫— )הכתיבה הזאת כנראה באה ממעתיק פולני(‪ — csmover - .‬והוא מקור‬
‫הפעל תחת שם דבר‪ ,‬לעז הקודם‪ ,‬ובל״א ‪ :‬זיך פאן איינעם ארטע בעוועגען‪.‬‬
‫הערה‪ .‬וכן המלון האוקספורדי לועז ‪ :‬נוד — אימובמנט )והוא‬
‫כמו אישמובמנט‪ (.‬ובלרינו יתרגמו כל לשון נידה‪) Esmover :‬יידיש־‬
‫שפאנישע כרעסטאמאטיע‪ ,‬צד ‪(.97‬‬
‫בתלמוד‪ .‬ביצה ל״ג‪ .‬מנים‪ .‬״מנער בכף שקורין קומו״ברא‪.‬״ —‬
‫‪ —Commovre‬בל״א ‪ :‬ריהרען‪) .‬וז״ל‪ .‬ע״ז‪ ,‬ל״ח ‪ :‬מניסה‪ .‬״מהפכת בכף‪.‬״‬
‫והיחום שכיון שני הדבורים מבואר שמות י״ד‪ ,‬כ״ז‪ .‬ו י ו‪ .‬ע ר‪ .‬״כאדם‬
‫ש מ נ ע ר את הקדרה ו ה ו פ ך העליון למטה והתחתון למעלה וכו׳ ״(‬
‫הערה‪ .‬ונראית כסתירה לזה מכות ט״ז ‪ :‬צרעה לוקה וכו׳ אשר‬
‫ת ר מ ו ש האדמה‪ .‬״לשון כ ר י ו ת ג ד ו ל ו ת הוא ושרץ‬
‫לשון קטנה שנכרת בהליכה בקושי ונראית ברוחשת‪.‬״‬
‫לי״ה‪ — .‬להבין יותר הלעזים האלה עלינו לדעת כי שרש כל אלה הוא‬
‫־*‪ Move‬שענינו‪ :‬תנועה ונדנוד‪ ,‬ולפעמים יוסיפו הברה בראש המקור להורות‬
‫איזה מושג צדדי‪ ,‬כמו — ‪ Com‬או — ‪ , Co‬שיורה לפעמים חוזק הפעולה‬
‫שבפעל ; וההברה אש — _ ‪ Es‬יורה על הרוב על תנועה שממנו בחומרי‬
‫או במוסרי‪ .‬ובנוגע להוראת ״שרץ״ גם רבותינו תרגמו לנו ביהודית אשכנזית‪:‬‬
‫ישרצו שרץ — לאם זיך בידמענען א בידמונג — אדער ווידמענען א ווידמונג‪,‬‬
 ‫לועז‬ ‫מעם‬ ‫‪72‬‬

‫בראשית א‪) 24 /‬המע‪1‬ך(‬ ‫ורמ♦‪— b‬‬

‫‪V VT‬‬
‫לי״ח שענינו באשכנזית עתיקה ‪ :‬זיף הין אונד הער בעוועגען‪ ,‬ובאשכנזית היום ‪:‬‬
‫)המשך( וויממעלן — געוויממעל‪.‬‬
‫בראשית א‪.27 /‬‬
‫ברפוס הע׳סוי לו‪ ,‬שהכל נברא במאמרו והארם נברא בירים׳ שנאמר ‪:‬‬ ‫בצלמו‬
‫ותשת עלי כפף‪ ,‬נעשה בחותם‪ ,‬כמטבע העשויה ע׳׳י רושם שנקרא קו״ניו‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬קרניו‪ .‬רבור איטלקי‪ ,‬ובכתב ‪ Conio‬ובל״א ‪ :‬פראגשטאקק‪,‬‬
‫מינצשטעמפעל ; געפרא׳גע‪.‬‬
‫הערה‪ .‬הלעז הזה כמו שהוא אם לא יצא משבוש האותיות‪ ,‬הוא לעז‬
‫איטלקי ויש כיוצא בו בלעזי רש״י ובא ממעתיק איטלקי‪ ,‬אף הלעז העקרי‬
‫של רש׳׳י היה קועץ‪ ,‬בכיצ ‪ , Co'mz‬ובל׳׳א כרלעיל‪.‬‬
‫ב׳׳א‪ — .‬גיטין כ׳‪ .‬רושמא‪ .‬״חותם המטבע שקורין קוי׳׳נץ‪ — ".‬ב״מ‪,‬‬
‫מ״ד‪ .‬אסימין‪ .‬״שאין עליו צורה‪ ,‬פלד" ין בלע״ז‪ , fiadon — ".‬בל״א ‪ :‬איין‬
‫רונרעם שטיקכען‪ ,‬עהע דאס געפרא׳גע דארויף געזעצט‪ ,‬כמו שמבאר‪ .‬זוזין‬
‫עגולין ומוכנין לצור בהם צורה בחותם שקורין קו׳יץ‪.‬״‪ — .‬וצ״ל קוי״נץ —‬
‫ע״ז‪ ,‬נ״ד‪ :‬שעושין םלע שלי בפומבי‪ .‬״רושם שלי‪ ,‬שאני רושם בו׳ ובלע״ז‪:‬‬
‫קו״ין‪) ".‬תמונה חדשה ; ‪ , Coin‬או משובשת ‪ :‬קויץ קוינץ‪ — (.‬ב״ק‪ ,‬צ״ט‪:‬‬
‫בסיכתא חדתא‪ .‬״שנפסל המטבע והעמידו צורה אחרת‪ ,‬סיכתא קו״יץ בלע״ז‪".‬‬
‫)כדלעיל‪(.‬‬
‫צ׳׳ה‪ — .‬טעם הלעז לסמן־ דבר מלאכותי‪ ,‬ולהבליט הרעיון יותר‪.‬‬
‫שם‪ ,‬ג׳‪.24 .‬‬
‫להט‪ .‬החרב המתהפכת ולה להט ובו׳‪ .‬תרגום להט שנן כמו‪ :‬שלף שננא‬
‫)סנהדרין פ״ב‪ (.‬ובלע״ז למ״א‪.‬‬
‫ק׳׳ה‪ — .‬ל מ א‪ .‬ם״צ ‪ Lame‬ובל״א ‪ :‬קלינגע‪ ,‬לאנצענשפיצע‪.‬‬
‫שלף שננא‪ .‬״שלף הברזל שבראש העץ של‬ ‫ז״ל‪ — .‬סנהדרין פ״ב‪.‬‬
‫הרומח‪".‬‬
‫ב״א‪ — .‬שופטים ג'‪ .22 ,‬הלהב הוא השנון שקורין בר״לנט )בלע״ז(‬
‫ובלע״ז למ״א‪ — ".‬עיין שם — ובאופן אחר‪ .‬נחום ג'‪ .3 ,‬ולהב חרב‪ .‬״רור״ימלא‬
‫בלע״ז‪ ,‬כי סכין וחרב קרוי להב‪) ".‬וצ״ל אלימ״לא — בכ״צ׳^‪ (A1eme1‬עי״ש‪.‬‬
‫צ״ה‪ —.‬טעם הלעז להבליט תרגומו של העברי ולאפוקי מן ״בלהטיהם"‬
‫או לוהטים בני אדם‪.‬‬
 ‫‪73‬‬ ‫בראש ית‬

‫בראשית ד‪18 /‬‬

‫ילד‪ .‬יש מקום שאומר בזכר ה ו א י ר ויש מקום שאומר י א ר׳ שהאירה‬
‫‪T‬־־‬
‫משמשת שתי אשונות‪ :‬אירת האשה — נש״טרא באע״ז‪ ,‬וזריעת ת ו א ר ת—‬
‫)שבת קנ״א‪ :‬זו אמה‪ .‬״שהוא מעין שא ת ו א ר ה‪—(.‬האיש‪ — ,‬אינזינ״יראר‬
‫באע״ז — )נ״א אינזיראר — אינזירראר(‪ .‬כשהוא אומר הואיר באשון הפעיא‬
‫מרבר באירח האשה ‪ :‬פאוני הואיר את את אשתו בן או בת ; כשהוא אומר‬
‫יאר‪ ,‬מרבר בזריעת האיש‪ ,‬והוא באעז אגייר״יר‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬נשטרא׳ נישטרא‪ .‬כ׳'צ ‪ ,Naistre Nastre‬כצ״ח ‪. Naitre‬‬
‫בא״א ‪ :‬נעבארען ווערדען‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬אינזיניראר‪ .‬אם אא רומנית משובשת‪ ,‬תמונה איטאקית היא‪:‬‬
‫‪ . ingenerar‬ובא״א ; צייגען ערצייגען‪.‬‬
‫ק׳׳ה‪ — .‬אינזנדראר‪ .‬תמונה פרובנצאית וספררית ‪ Engendrar‬צרפתית‬
‫‪ .‬ובא״א כדאעיא‪.‬‬
‫ק׳׳ה‪ — .‬אנייריר‪ .‬כ״צ ‪ ,Engerer‬אנייייר כ“צ ‪ Engenrer‬בפ״א‪:‬‬
‫בעפרוכטען‪ ,‬שוואננערן‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬בראשית מ״ט‪ .25 ,‬ברכות שדים ורהם‪ .‬״כאומר יתברכו‬
‫המואירים והיוארות‪ ,‬שיהיו הזכרים מזריעים טיפה הראויה אהריון‪.‬״ — שם‪,‬‬
‫‪ .26‬ברכות הורי‪ .‬״אשון הריון‪ ,‬שהוריני במעי אמי‪ — ".‬איוב ג'‪ .2 ,‬הורה‬
‫גבר‪ .‬״שעבר אבי את אמי‪".‬‬
‫ב״א‪ — .‬ירמי׳ כ'‪ .14 ,‬ארור היום אשר ילירתי בו‪ .‬״פואי איניינירט‬
‫באע״ז‪ ,‬היא שעת הריון‪ - fui engenert — ".‬וואורדע עמפפאנגען‪.‬‬
‫— יהזקאא ט״ז‪ .4 ,‬ביום הואדת אותף‪ .‬״פישנ״יאה באע״ז‪fus .‬‬
‫‪ — nee‬וואוררעסט נעבארען‪) .‬והוא בינוני פעוא מהפעא נישט״רא דאעיא‪(.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם האעזים פשוט אהבאיט ההבדא שבין הענינים והדבורים‪.‬‬
‫ב״ד‪ — .‬רברי רש״י בזה צריכים באור‪ ,‬כי אפי הנראה רש״י מאריף‬
‫מאר בדבריו‪ ,‬שאא כדרכו ‪ :‬משתמש בדבור ‪ :‬״אידת האשה" ביהם אא האעז‪:‬‬
‫נשט״רא ובבאור ההפעיא‪ :‬הואיד ; משנה פני האעז השני שהוא אינז״יניראר‬
‫שהוא אנג״נדרא ובאהרונה אנייד״יר‪ ,‬ונם הדבור העברי משונה‪ .‬בראשונה‪:‬‬
‫זריעת ת ו א ד ו ת האיש‪ ,‬ובאחרונה‪ :‬זריעת האיש ; ועוד מהו האשון‬
‫״שהאירה"‪ ,‬האא יותר פשוט ויותר מסכים עם דרכו שא רש״י אאמר‪ :‬״שאשון‬
‫יאד"‪ ,‬כי עא זה אנו דנין‪ .‬אך זה הוא ענין הדבר‪.‬‬
 ‫ו ע ז‬ ‫מעם‬ ‫‪74‬‬

‫בראשית ד‪) 18 /‬המשך(‬

‫יצשונו של רש״י ‪ :‬״שהלירה אינו מוסב ‪)3‬ל הרבור העברי כ׳׳א ‪]3‬ל הדבור‬ ‫ירד‪ ,‬ב״ד‬
‫‪ T‬־־‬
‫הצרפתי‪ :‬יצירה — ובמקומות רבים נראה דבי בזה‪ ,‬באשר נראה עור —‬ ‫)רט»ד(‬
‫בירוע ‪ ) Nascion :‬עיין‬ ‫שבלשונו המרובר לאמר ‪ :‬״שהאירה׳' ביצשוננו‪,‬‬
‫‪ ( Requefort‬או ‪) En^cdreure‬עיין ‪ ( A• Pass‬משמשת שתי לשונות‪:‬‬
‫לירת האשה — לירה מאשה — שענינו נשט״רא — בלשון אחר ומיוחר —‬
‫ונם זריעת ת ו ל ר ת האיש — להקים תולרה — שהוא בלשון מיוחר‬
‫‪ Eng:endrer‬ובאופן כזה‪ ,‬בשאומר הוליר — ענינו הוליר את האשה ב ן א ו‬
‫ב ת ‪ .‬״ — התולרה — אבל אם נאמר‪ :‬ילר ענינו זריעת האיש‪ ,‬שהורה את‬
‫האשה והוא אניי״ריר‪ ,‬והכל אחד הוא‪ .‬והדברים יראים מובהקים‪.‬‬
‫הערה‪ .‬י באופן זה יצדקו דברי רש״י יחר‪ ,‬ואולי שני הלעזים‬
‫האחרונים אחד הם ואך במקרה נשתנו‪ ,‬וגם אז דברי רש״י צודקים באופן‬
‫אשר אמרנו‪ .‬וראיתי להעיר עוד כי המתרגם ובעל הבאור מתרגמים הלעז‬
‫של רש״י נשט״רא ‪ :‬געבא׳רען‪ ,‬ולא געבארען ווערדען‪ ,‬ועל זה וכיוצא בזה‬
‫נאמר‪ :‬אם קבלה היא נקבל ואם לסברא יש להשיב כי הפעל הזה שהוא‬
‫בכל לשונות הרומניות‪ ,‬שנגזר מרומית ‪ Nascor‬בטעם הולד — כאשר הוא‬
‫ברומית אמו‪ ,‬ולא בטעם ילד‪ ----- .‬וראוי לדעת עוד כי הלשון ״לירת‬
‫האשה" לא בא פה במובן של‪ :‬על ג׳ עברות נשים מתות בשעת ל ד ת ן‬
‫שענינו הוצאת הולד לאויר העולם‪ ,‬כי אם במיבן היציאה‪ ,‬וזה בלע״ז‬
‫נשט״רא‪ ,‬ויש לתקן דברי רש״י עוד באופן אחר‪.‬‬

‫ד׳‪.23 ,‬‬
‫לפצעי‪ — .‬״מכת חרב וחיזי‪ ,‬מקארור״א בלע״ז‪".‬‬
‫ק״ה‪ — .‬מקאדורא‪ .‬כ״צ ‪ , Macadure‬והיא תמונה עתיקה דומה‬
‫האיטלקית ‪ , Ammacatura‬ובתמונה ישנה ומאוחרת ‪ Marheure‬ובל״א ‪:‬‬
‫קוועטשונג‪ ,‬פערלעטצונג‪ ,‬היער ‪ :‬וואונדע‪ — .‬ואילי צריך לקרות מקאדורא‬
‫‪:‬‬ ‫‪I I‬‬
‫בסימן הרכיבה על הקו״ף‪ ,‬כמו בספרדית ‪Machar‬‬
‫ז״ל‪ — .‬במקרא‪ .‬שמות כ״א‪ .25 ,‬פצע‪ .‬״מכה המוציאה דם וליחה‪,‬‬
‫שפצע את בשרו‪—".‬ישעי׳ ו'‪ ,‬א׳‪ .6 ,‬פצע‪ .‬״מכת חרב‪ —".‬איוב ט׳‪ .17,‬פצע‪.‬‬
‫״מכה המוציאה דם וליחה‪.‬״ שה״ש ה'‪ .7 ,‬הכוני פצעוני‪ .‬״ובו׳ כל פצע מכת‬
‫כלי זין הוא‪".‬‬
 ‫‪75‬‬ ‫י ת‬ ‫ב ר א‬

‫בראשיית ד‪) 23 /‬הפע^ף(‬

‫— בתלמוד‪ .‬שבת כ״ו‪ .‬וליוגבים‪ .‬״אשון י ‪ p‬ב י ם׳ ש ע ו צ ר י ן לפצעי ז״ל‬
‫ו פ ו צ ע י ן את החלזון ל ה ו צ י א א ת ד מו‪ " .‬שם ע״ה‪ .‬הפיצעו‪fiponj .‬‬
‫״רוחקו בידיו ש י צ א ר מו‪ — " .‬סנהררין ל״ז‪ :‬פצעים‪ .‬״מבת חרב קרוי‬
‫פצעים‪ — ".‬מבות כ״ח‪ .‬פדעתא‪ .‬״פצע‪ ,‬מבת חרב‪.‬״‬
‫ב״א‪ — .‬ובמקומות אחרים לועז רש״י באופן אחר‪ ,‬במו שמות דלעיל‪,‬‬
‫נפר״רורא בלע״ז — ‪ — Nafredure‬וואונדע‪ .‬ובן איוב‪ ,‬שם‪ ,‬ברש״י כ״ו ‪:‬‬
‫נפרדורא בלע״ז‪ .‬משום ר׳ מנחם שאמר משום ו׳ עזרי'‪ .‬שמעתי מפי ר׳‬
‫יוסף‪) ".‬״פירושי ר׳ מנחם בן חלבו‪.‬״ הוצאת פוזננסקי( וכן בכמה מקומות‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז להבליט הוראת פצע ולהבדיל בין פצע לחבורה‪.‬‬
‫הערה‪ .‬הלעז הוא דבור עתיק‪ ,‬ובםפר‪.‬ות ציפתית מאוחרת לדורו של‬
‫רש״י יבוא בהוראת חבורה‪ —.‬והמתרגם יעיר על זה הלעז‬
‫ידעתי לכוונו‪.‬‬
‫נח ז'‪.22 ,‬‬
‫נשמת‪ .‬נשמת רוח חיים‪ .‬נשמה של רוח חיים — בד״א נשימה —‬
‫אלי״נא דוו״נט דוו״יא‪.‬״‬
‫ז״ל‪ — .‬ישעי׳ ב'‪ .22 ,‬אשר נשמה באפו‪ .‬״ובו' בנשמת אפו‪ ,‬שהוא‬
‫רוח פורח ובו׳ ‪ .‬״‬
‫ק״ה‪ — .‬אלינא ד וונט ך ךןיא‪ .‬כ״צ ‪ Alenc de vent de vie‬ובי״א‬
‫אטמען רעם ווינדעס דעס לעבענס‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬שבת קל״ד‪ .‬ולא מעווי‪ .‬״אין ד ו ח ו נכנס ויוצא מפה‪.‬‬
‫אליי״נא בלע״ז‪.‬״ סוכה כ״ו ‪ :‬שתין נ ש מ י ‪ .‬״אלצ״ש‪ — ".‬וצ״ל אלנ״ש‪.‬‬
‫לשון רבים — חגיגה י״ב ‪ :‬ורוחות ונשמות‪ .‬״חדא היא‪ .‬ובו' נשמה‪ ,‬נשימה‪,‬‬
‫אליי״נא בלע״ז‪ .‬רוחות — נשמות; — נשמה — נשימה — אליי״נא‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז לאפוקי מההוראה הרגילה‪.‬‬
‫הערה‪ .‬הלעז מצא דא״ב באיזה ב״י ולא נמצא בדפוסינו‪ .‬ונמצא‬
‫בהגלא״ס‪ .‬ואולי משם נכנס בפירוש רש״י‪.‬‬

‫נח‪ ,‬י״א‪.3 ,‬‬

‫הבה‪ .‬הזמינו עצמכם‪ .‬כל הבה לשון הזמנה‪ ,‬שמכינין עצמן ומתחבריז‬
 ‫מעם א ו ע ז‬ ‫‪76‬‬

‫נח י״א‪) 3 ,‬המ׳טך(‬

‫למיצאבה״‪) — .‬הבה נבנה( — ״או יצעצה״ — )הבה נרדה; הבה נתחכמה‪—(.‬‬ ‫הבה‬
‫)המעך( הבו לכם אנ׳צ‪:‬ים‪ .‬או למ׳עא הבה המטפחת—כל אלה ע"פ ר׳ע׳׳י — ״הבה״‬
‫הזמינו‪ ,‬אפרר‪,‬״לייר בלע״ז‪.‬״ — בד״א‪ :‬אפרל״ייר‪— .‬‬
‫עתיקה‬ ‫רומנית‬ ‫אולי‬ ‫‪. Aparedier‬‬ ‫כ״צ‬ ‫ק״ה‪ — .‬אפרקלייר‪.‬‬
‫)‪ (Aparaclar H. D.‬וכן באיטלקית עתיקה ‪Aparecchliar :‬‬
‫ק״ה‪ — .‬אפרלייר׳ אפרלייר‪ .‬כ׳׳צ ‪ Apareiiiier‬ובל״א‪ :‬צובערייטען;‬
‫היער‪ :‬זיך אמעיקקען; מאכט אייף פערטיג !‬
‫הערה‪ .‬ליתר באור נביא דברי הרד׳׳ק על זה וז״ל ‪ :‬הבה‪ .‬״זאת‬
‫המלה הורגלה על העצה או עזר לעיטות הרבי ׳טנאמרו עליו‪ ,‬ואינה צווי‬
‫ממש אלא בעני! מקור או שם ובו׳‪".‬‬
‫ז״ל‪ — .‬בראשית ל״ח‪ .16 ,‬הבה נא‪ .‬״הכיני עצמף ודעתו לכף‪ .‬כל‬
‫לשון הבה לשון הזמנה הוא‪ — ".‬שמות א׳״ ‪ .11‬הבה‪ .‬״כל הבה לשון הכנה‬
‫והזמנה לדבר הוא‪.‬״ — דברים א׳״ ‪ .13‬הבו לכם‪ .‬״הזמינו עצמכם לדבר‪".‬‬
‫— הושע ד'‪ .18 ,‬אהבו הבו‪ .‬״הבו לשון הזמנה‪: ,‬מו הבה נבנה‪.‬״ — תהלים‬
‫כ״ט‪ .1 ,‬הבו לד׳‪ .‬״הכינו לד׳ והכינו לו וכו׳‪.‬״‬
‫ב״א‪ — .‬שופטים י״ז‪ .10 ,‬וערף בגדים‪ .‬״אפריילמנט‪.‬״ —‪English Ap‬‬
‫‪ — parei‬עיין שם‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז להבליט לשון הבה כמלת הקריאה‪ ,‬ולאפוקי מלשון‬
‫נתינה‪ ,‬כמו ‪ :‬״הבה את אשתי‪.‬״ ״הבה לנו לחם‪.‬״ הבו גודל‪.‬״ הבה תמים‪.‬״‬
‫ולדעת רש״י יש בזה מושג צררי של הזמנה וזירוז‪.‬‬
‫הערה‪ .‬וכן מקרי דרדקי מתרגם יהב‪ ,‬זמן‪ :‬אפריקלי‪R. E J .'- .‬‬
‫‪64.‬צ ‪LVI.‬‬
‫נח׳ י״א‪.3 ,‬‬
‫לבנים‪ — .‬״כף עושין הלבנים שקורין טוול״ש‪ ,‬שורפין אותן בכבשן‪.‬״‬
‫‪6‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬
‫ק״ה‪ — .‬טוולש — טיוולש — טוילש — טיולש — טייליש — טיבלע‪.6‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪6‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬
‫כ״צ ‪? Tlbels—Tivels — Teules — Tiules — Tuiles — Tiveis-Tavels‬‬
‫בל״א ‪ :‬קליינע ‪ 4‬עקיגע פלאטטע אויסלעהם‪ .‬באיטלקית עתיקה ‪— Taveiia‬‬
‫ציעגעל‪ 5 ,4 ,3 .‬הם דבורים מצויים‪2 ,‬׳ ‪ ,6‬דבורים דיאלקטיים‪ ,‬ובל׳א ;‬
‫*‬ ‫ציעגעל‪.‬‬
 ‫‪77‬‬ ‫ב ר א ש י ת‬

‫נח י״א‪) 3 ,‬המ׳עף(‬

‫ב״א‪ — .‬במקרא‪ .‬שמות ה‪^ .7 /‬בנים‪ .‬״טיוו״^ש שעושין אותן מטיט ‪ 7‬בני ם‬
‫‪(ironj‬‬ ‫ומיבשין אותן בחמה‪ ,‬ויש ששורפין אותן בכבשן‪ — ".‬יחזקאא ד‪.1 /‬‬
‫״טויל׳ה בלע״ז‪ ,‬ויש מהן שהן גדואות‪".‬‬
‫ב״א‪ — .‬בתלמוד‪ .‬שבת כ״ט‪ .‬שרי לבוכיא‪ .‬״כירה של רעפים שקורין‬
‫טיו״לש‪ — ".‬שם‪ ,‬קכ״ה‪ .‬כראמו מעיקרא‪ .‬״ובו׳ רעפים שקורין טיבלש‪".‬‬
‫— פסחים ל׳ ‪ :‬בוכיא‪ .‬״כלי שהוא מרעפים שקורין טייל״ש‪— Tenies — ".‬‬
‫)ופירוש רש״י שבאלפם שם ‪ :‬כלי עשוימרעפים שקורין טיב״לש‪ — .(.‬ביצה‬
‫ל״ג‪ .‬רעפים‪ .‬״טייבלש‪ — ".‬ב״ק‪ ,‬ס״ט‪ .‬חרסית‪ .‬״כיתותי רעפים‪ ,‬טיב״לש‬
‫בלע״ז‪ — ".‬מנחות ס״ג‪ .‬רעפים‪ .‬״טיב״לש‪".‬‬
‫צ״ה‪ — .‬נראה כי עשית הלבנים ושרפתן לא היתה מלאכה מצויה‬
‫במקומו ויבליט את הרבר בלעז‪.‬‬

‫והמעתיקים‬ ‫הערה‪ .‬הברות רבות ללעז הזה בצרפתית קרמונית‪,‬‬

‫הוסיפו מרילהון‪.‬‬

‫לך׳ י״ד‪.14 ,‬‬ ‫‪.‬‬

‫״ארמיר בלע״ז‪ ,‬כתרגומו וזריז ובו'‪ ,‬וכן‪ :‬והריקותי אחריכם חרב‪.‬‬

‫וירק‪.‬‬
‫—ד‪•.‬‬
‫אזריין בחרבי‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬ארמיר‪ .‬כ״צ ‪ Armer‬ובל״א ‪ :‬בעוואפנען‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬ש*מות ט״ו‪ .9 ,‬אריק חרבי ‪ :‬אשליף‪ ,‬וע״ש שהוא מריק את‬
‫התער בשליפתו ונשאר ריק נופל בו לשון הרקה‪) .‬וכן רשב״ם‪ .‬אריק חרבי‪.‬‬
‫״אריק תערי בהוצאת חרבי‪ (".‬ואל תאמר ובו׳ לפרש אריק חרבי כלשון וירק את‬
‫חניכיו‪ ,‬״אזריין בחרבי ובו׳ ״‪ — .‬חבקוק א'‪ .17 ,‬יריק חרמו‪ .‬״יריק כמו‬
‫וירק את חניכיו‪ ,‬מזריין בחרמו‪ ".‬ת—חלים ל״ח‪ .3 ,‬וחרק חנית‪ .‬״חזריין‪,‬‬
‫כמו אריק חרבי )סותר את פירושו בשמות(‪ ,‬וירק את חניכיו‪".‬‬
‫ב״א‪ — .‬ונמצא שם דבר משרש זה‪ .‬יחזקאל ל״ט‪ .9 ,‬בנשק‪ .‬״אנארמו״־‬
‫ראש בלעז‪ — ".‬אן ארמוראש — מיט רען וואפפען‪ ,‬קריעגסגערא״טהען‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז‪ ,‬כאשר ראינו‪ ,‬לאפוקי מן ״הם מריקים שקיהם״‬
‫‪,‬‬ ‫או ״אריק חרבי״‪.‬‬
 ‫לועז‬ ‫טעם‬ ‫‪78‬‬

‫לך י״ה ‪) 14‬המ׳טר(‬

‫חניכיו‪ .‬זה אליעזר יטחנכו למצות‪ ,‬והוא לינ^־ון התחלת כניסת האדם או כל‪1‬‬
‫‪T •••:‬‬
‫לאומנות ׳צהוא עתיר לעמוד בה‪ ,‬וכן הנוף לנער‪ ,‬חנכת המזבח‪ ,‬חנכת הבית‪,‬‬
‫וקורין לו אינצניי׳׳ר‪) .‬ובכ״י ישן ‪ :‬אישריינייר(‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬איננצינייר‪ ,‬כ"צ ‪ . Ensegnier‬צ״ח ‪nier‬׳‪ Easeit,‬בל״א ‪:‬‬
‫צייגען‪ ,‬לעהרען‪ ,‬אונטערריכטען‪.‬‬
‫הערה‪ .‬צ׳ במהום ש' הוא הברה דיאלעקתית‪ ,‬כי כן הגלאם לועז‪:‬‬
‫להורות לפניו — ‪Onzeyner‬‬
‫ק״ה‪ — .‬אישטריניר‪ .‬כ"צ ‪ . Estrener‬איטרניר— מנוקד אצלם‪3‬ת}‪, 1‬‬
‫והיא תמונה מאוחרת‪ ,‬בצ״ח ‪ Eircner‬ובל״א ‪ :‬עטוואס איינווייהען‪ ,‬צום‬
‫ערשטען מאלע געברויכען‪.‬‬
‫הערה‪ .‬בצרפתית חדשה לא יאמר הפעל הזה על התחלת כניסת‬
‫האדם לאומנות מה‪ ,‬אבל בספרדית יאמר ‪ — Estrenarse‬פעל חןןף ___‬
‫גם על כניסת האדם‪ ,‬ומזה נראה כי גם בצרפתית ישנה השתמשו בעניז זה‬
‫ז״ל‪ — .‬שמות כ׳׳ח‪ .41 ,‬ומלאת ית ידם‪ .‬״כלמלוי ידים ל׳טון‬
‫לדבר להיות מוחזק בו מאותו יום והלאה‪.‬‬ ‫הניר כשהוא נכנם‬
‫— שם ל״ב‪.29 ,‬מלאו ידכם‪ .‬״אתם ההורגים אותם‪ ,‬בדבר זה‬
‫תתחנכו להיות כהנים‪.‬״ — דברים כ'‪ .5 ,‬״ולא חנכו‪ .‬ולא דרו בו׳ חנוף לשון‬
‫התחלה‪ — .‬שמות ל'‪ .29 ,‬וקדשת‪ .‬״שזה חנור גדולתן‪ — ".‬שופטים י״ז‪.5 ,‬‬
‫וימלא את יד‪ .‬״חנכו לעבודת הדמות וכו'‪ ,‬כל חנוף דבר שאדם נכנס בו‬
‫לשם גדולה‪ — ".‬שמואל ב׳‪ ,‬כ״א‪ .16 ,‬והוא חגור חדשה‪ .‬״חגורה חדשה‪.‬‬
‫ושמעתי שאותו היום נתחנך ללבוש כלי מלחמה‪ ,‬ודרף המחונכין לעשות‬
‫נצחון גבורה ביום חנוכם לקנות שם‪ — ".‬יחזקאל מ״ג‪ .26 ,‬ימלא ידיו‪ .‬״כן‬
‫נקרא החנוך בלשון מקרא‪ ,‬כמו ומלאת יד אהרן‪ ,‬וענין חנוך הוא התחלת‬
‫הדבר במה שיעמוד בו לעולם‪ ".‬ובהוראה הרגילה‪ ,‬משלי כ״ב‪ : 6 ,‬חנוך לנער‪.‬‬
‫״לפי מה ש ת ל מ ד לנער ו ת ח נ כ ה ו בדברים‪ ,‬אם לטוב ואם לרע גס‬
‫אם יזקין לא יסור‪".‬‬
‫צ״ה‪ — .‬להבליט הלשון חניכיו בהוראה דעיקרית‪ ,‬ביותר כי אין‬
‫אח במקרא‪.‬‬
‫לי״ח‪ — .‬דברי רש״י רףטים הם‪ ,‬כי לפי השמוש הספרותי של הלעז‬
‫אינצ״נייר ‪,‬כמבואר בל״א לעיל‪ ,‬איך יתיחם אל‪ :‬התחלת כניסת כלי לאומנוד‬
‫מה‪ ,‬כמו חנכת המזבח‪ ,‬חנכת הבית‪ ,‬ובכן אנו מוכרחים לאמר‪ ,‬כי ה^ע‬
 ‫‪79‬‬ ‫ב ר א ען י ת‬

‫לך י׳׳ה ‪) 14‬המ׳טך(‬

‫יתיחס אא יעני האופנים‪ .‬אך אולי בימי ר׳צן׳׳י ובמקומו ה׳טתמ׳צ‪ 1‬ו בו גם חניכיו ­‬
‫‪ :‬־■ ‪T‬‬
‫אהתחאת כניסת באי׳ בי ההוראה העקרית היא אהראות דבר מה׳ או אסמן לי״ח‬
‫)הם־שד(‬ ‫דבר מה׳ ואם כן אואי בצרפתית עתיקה ׳טבימי ר׳ט״י ובמקומו ה׳שתמיען‬
‫אסמן בפועא הדבר ־׳טעתיד אעמוד בו הדבר או הבאי מאותו היום והאאה‪— .‬‬
‫ואואי נ׳טתב׳ט האעז העקרי וצריך אהיות איניצייר‪ .‬וטעמו העקרי הוא‬
‫כ נ י ס ה ונ׳טאא אהתחאת כניסת האדם׳ ואואי ה׳טתמ׳טו בו בהרחבה‬
‫גם אהתחאת כניסת כאי אאיזה תשמיש יטעתיר אעמוד בו‪.‬‬

‫לך י״ד‪.14 ,‬‬

‫ערירי‪ .‬מנחם פי׳ אשון יורש וחבר או ער ועונה׳ ערירי‪ :‬באא יורש )חסר‬
‫במחברת שאפנינו*‪ ( .‬כאשר תאמר ‪ :‬בבא תבואתי ת׳טרש ‪ :‬תעקר שרשיה‪,‬‬
‫כך אשון ערירי ‪ :‬חסר בנים‪ ,‬ובאע׳׳ז דייטפנ׳׳טיע‪.‬‬
‫סעדי׳ גאון מתרגם פשוט ‪ :‬עקימא שענינו ‪ :‬עקר‪.‬‬ ‫הערה‪.‬‬
‫ק׳׳ה‪ — .‬דישפנטיץ — דישאמנפנטי*)‪ .‬כ'׳צ ‪ desenfantez‬ובר״א‬
‫קינדעראאז‪ ,‬קינדערבערויבט׳ ובאשון התאמוד ‪ :‬דאזיא אשאוא ב א א ‪,‬־אד‬
‫)עירובין ס“נ‪('.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬ויקרא כ׳׳ ‪ .20‬ערירים ימותו כתרגומו‪ :‬באא ואד׳ כי אם יש‬
‫או ימותו ואם אין או כן יהיח אעואם‪.‬״ — איוב ג׳‪ .8 ,‬חעתידים ע ו ר ר‬
‫אויתן‪ .‬״אהיות ערירים במחברתם ובו׳‪ ,‬מחברת איש ואשתו מאין בנים‪—".‬‬
‫וכן אועז חגאא״ס שם עורר ‪ :‬דשאונפונטיץ‪— .‬‬
‫ב״א‪ — .‬אעז מאותו המין‪ :‬אהאן א״ג׳ ‪ .13‬עאות‪ .‬״מנדאות עואאיהן‪.‬‬
‫עאות ‪ :‬אנפנט״ייש‪ — ".‬אשון רבים — קינדער האבענד‪ ,‬יוננע האבענד —‬
‫)והנלא״ס ‪ B‬מבאר‪ :‬״כאומר הצאן שיש אהם עואאים רבים‪ q .‬מ ‪R. S 1.137‬‬

‫ערו ערו‬ ‫״המחלקה ה ח מי שי ת‪.‬‬ ‫*( וז ה לשון המחברת כפי שנמצא ל פנינו ‪:‬‬
‫עד הי סו ד ו כו׳ למען הביט על מעוריהם )חב׳׳ק ב׳‪ ,‬ט׳׳ו( עני ן השפר‪ .‬המה‪.‬‬
‫חשופי קלון לעיני השמש ולעיני בל‬ ‫ויתכן יהיות מגזרתה ערירים ימותו )ויקרא ב׳ כ'‪(.‬‬
‫ערירי‬ ‫הולך‬ ‫ואנכי‬ ‫)מלאכי כ׳(‬ ‫ער ועונה מאהלי יעקב‬ ‫המחלקה השישית‪:‬‬ ‫ישראל‪.‬‬
‫)כראשית ט״ו(‪ .‬ע״כ‪.‬‬
 ‫מעם צ ו ע ז‬ ‫‪80‬‬

‫לך י״ד‪14 ,‬‬

‫צ׳׳ה‪ — .‬טעם הצעז צהבציט הרכור ערירי‪ ,‬וכאור הדכר הוא‪ ,‬כי כמו‬ ‫ערירי ־‬
‫׳טהפעל ת׳טרש הוא מן המ׳טמ׳טים רבר והפכו )ציטון ר׳ט״י ׳טמות‪ :‬צר׳ענו‪(.‬‬ ‫צ״ ח‬
‫גהסזזד( כן הוא ערירי ׳טהוא מצ׳טון ער יטענינו כן — עיין יונתן מצאכי ב'‪ ,12 ,‬וצא‬
‫כר׳ט׳׳י ׳טם ע׳׳פ ׳טבת נ״ה ‪ — :‬וערירי יורה עצ הםרונו**‪ .‬וראוי צרעת‬
‫כי ההברה הנספחת ‪ :‬רי׳ט היא יטתורה ׳טציצה והפר הרבר‪.‬‬

‫וירא י״ט‪.9 ,‬‬

‫גש הלאה וכו׳ המ׳טך צהצן‪ .‬בצ׳טון צעז‪ :‬טריטיר׳׳ני׳ט‪ ,‬ורבר נזיפה הוא‪,‬‬
‫כצומר אין אנו חוששין צף‪) .‬וכן ר׳ יוסר קרא בפירושו‪ :‬גש הצאה‪ .‬״אין ג׳ט הצאה‬
‫אצא צשון רחיפה ורחיה‪ ,‬כמו ‪ :‬קרב אציף‪ .‬פציטת סופרים‪(.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬טרי טי דנוש‪ .‬כ׳׳צ ‪ ,Trai te de nos‬בצ״א )בוכשטאבציך(‬
‫ציעה ריף פאן אונז‪ ,‬או כאשר יאמר ‪ :‬פארט פ^זן היער‪) .‬כנראה כן היה‬
‫הדבור במקומו שצ רש׳׳י‪ ,‬והרבור הספרותי הוא ‪ ,Trai te en sus‬ונסצא עוד‬
‫‪A1is. 49 — Traies arier‬‬
‫ז״ל‪ — .‬ודומה לדבור זה ישעי׳ מ׳׳ט‪ .20 ,‬ג ש ה צי‪ .‬״ה תקרב ״‬
‫צצד אחר‪,‬״‬
‫ב״א‪ — .‬ונמצא מזה השרש שה״ש ב'‪ .4 ,‬ודנצו עצי אהבה‪ .‬״וקבוצתו‬
‫שדגצני אציו אהבה‪ ,‬ודגצו ‪ :‬אטר׳׳יייט בצע״ז‪ — ".‬עיין שם‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הצעז צהטעים הדבור גש הצאה‪ ,‬שנראה כדבר והפוכו‬
‫וידמה הדבור הזה צדבור המורגצ בצשונו‪ ,‬כי כן טרי״ר בצשונו משתמש‬
‫צהתקרבות והתרחקות‪ ,‬כי אם יאמר ‪ Tai te en sus‬ענינו התרחקות‪ ,‬המשך‬
‫צהצן‪ ,‬ואם יאמר ‪ Ca te trai‬ענינו‪ :‬המשך הצום‪ Le saint Grai .‬וכן‬
‫‪Vvain 55, 1965. R R 118, 985.‬‬ ‫‪Chanson de Ogier‬‬

‫**( כן מצאתי אחרי נן מפורש בספר‪ :‬״תיצובות דונ ש והברעות רבנו ת ם״‪,‬‬
‫מן הכהונה מן המ שמ שים‬ ‫ו י נ א י‘ ו‬ ‫צד ‪ 5G‬בד״ה ופשר ויג א לו ו ז ״ ל ‪ . . . :‬כי‬
‫עיקר ועקור בנין והרם‪ ,‬כמו ער וחלופו ע רי רי‪ ,‬וכמו תשרש שרשיה וחלופו ובל‬
‫ע"כ‪.‬‬ ‫תבואתו תשרש ו כו׳‪.‬‬
 ‫‪81‬‬ ‫ב ר א ‪ ty‬י ת‬

‫וירא י״ט‪.1? .‬‬

‫המלט‪ .‬לש\\ ה׳שמטה‪ ,‬וכן כל המיצטה שבמיורא‪ ,‬א׳טמו״ציר באע״ז׳ וכן‬
‫והמליטה זכר‪ ,‬שנשמט העובר מן הרחם‪ ,‬וכן‪ :‬כצפור נמלטה; לא יכלו מלט טשא‪,‬‬
‫להשמט משא הרעי שבנקביהם‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬אשמוציר׳ אשמוציר — ‪ -‬א ש ט ו צ י י ר ‪ .‬כ'‘ צ‪, Es^:oce1‬‬
‫‪ Esmucier.Esmucer‬ועוד באופנים שונים‪ :‬ובל״א‪ :‬אוים דעם פערבארגענען‬
‫נאמען‪ ,‬דורך איינע שמאלע אפפנונג שליפפען ; ענטשליפפען‪ ,‬ענטפליכטען‪,‬‬
‫ענטגלייטען‪ ,‬זיף דאפאן מאכען ; זיף רעטעז ; איינען ?ורצען אויספלונ‬
‫מאכען‪.‬‬
‫ז׳׳ל‪ — .‬מליטה‪ .‬ישעי׳ מ״ו‪ .2 ,‬לא יכלו מלט משא‪ .‬״ל ה פ ל י ט מה‬
‫שבמעיהם‪ ,‬כשאר המוציאין כהוגן‪ ,‬מלט לשון ה ו צ א ה ממקום ב ל ו ע״‪—.‬‬
‫איוב א׳‪ .15 ,‬ואמלטה‪ .‬״אין מליטה אלא לשון ה ש מ ט ה ‪ ,‬שנשמט‬
‫מן הצרה‪.‬״‬
‫בליעה ומליטה‪ .‬במקרא‪ .‬במדבר ד׳‪ .20 ,‬כבלע את הקודש‪ .‬״וכו׳‬
‫ב ל ו ע ו זה כ ס ו י ו‪—".‬ש״ב‪ ,‬י״ז‪ .13 ,‬פן יבולע למלף‪ .‬״יבולע לשון יאמר לו‬
‫ב ס ת ר ו ב ל י ע ה ‪ .‬״ )ובמקום אחר בבחינה אחרת ויוצא בהפף‪.‬‬
‫איוב ל״ז‪ .20 ,‬אם אמד איש כי יבולע‪ .‬״כי יבולע ויגלה אליו מיד‪ ,‬כמו פן‬
‫יבולע למלף )שב׳‪ ,‬י״ז( יגלה״‪ (.‬ישעי׳ כ״ה‪ .8 ,‬בלע המות‪ .‬״יכסנו ויעלימנו‪.‬״‬
‫— שם נ״ט‪ .5 ,‬אפעה‪ .‬״וכו׳ ועיקר לשון הזודה להוציא ה ב ל ו ע מתוכו‪.‬״‬
‫בתלמוד‪ .‬ברכות כ״ד‪ .‬מבליע‪ .‬״בטליתו‪.‬״ — סנהדרין פ״א ‪ :‬כבלע‬
‫את הקודש‪ .‬לשון גנב שמבליעין ומחביאין‪".‬‬
‫ב״א‪ — .‬שופטים נ׳‪ .26 ,‬ואהוד נמלט‪ .‬״בדה‪ .‬אשקמ״יציד בלע״ז‪.‬״‬
‫)עיין שם על דבד הכתיבה בקו״ף ושלא בקו״ח כמו הכתיבה שלפנינו‪(.‬‬
‫— ש״א‪ ,‬כ׳‪ .29 ,‬אמלטה נא‪ .‬״אשקמ״יציר בלע״ז‪ .‬אלך יום אחד‬
‫ואבוא‪.‬״ — עיין שם באוד דבד — ישעי׳ ה׳‪ .29 ,‬ויפליט‪ .‬״יצילני לטדפו‬
‫מיד הבאים להצילו‪ .‬אשקמוצ״יד בלע״ז‪.‬״ — ישעי׳ ל״א‪ .5 ,‬והמליט‪.‬‬
‫״יוציא את ישראל מן הצרה‪ .‬לשון המלטה‪ .‬אשקמוצ״יד בלע״ן‪; — ".‬ןוון‬
‫שם‪ — .‬שם‪ ,‬ס״ו‪ .7 ,‬והמליטה זבד‪ .‬״כל יציאת דבר בלוע קרוי המלטה ‪.‬‬
‫והמליטה — אשקמוצ״יד בלע״ז‪.‬״ — איוב מ״א‪ .18 ,‬יתמלטו‪ .‬״פתדונו לפי‬
‫ענינו ‪ :‬שוינ״ט אישקמוצ״יד‪ — ".‬עיין שם‪— .‬‬
 ‫מעם א ו ע ז‬ ‫‪82‬‬

‫וירא י״ט‪) 17 ,‬המ׳עך(‬

‫צ״ה‪ — .‬טעם האעז אהפיץ אור עא הדבור העברי בדמותי אותו אא האעז‬ ‫ה ‪T‬מ ••ל ט‬
‫)המ־=ך( ואהראות כי עי!ר הוראת המאטה היא במו א^עמוצ״יר‪ ,‬ובבן יבאוא בתובו ב?‬
‫ההוראות עזבא זכרם בכתבי הקד׳צ{‪.‬‬
‫לי״ח‪ — .‬האעז הזה מורכב מן ההברה א׳ט ׳עיורה ע״פ רוב יציאה או‬
‫מוצאה ומן מוצא שענינו פרצה צרה בגדר‪ ,‬והדביר אשמוצ״יר יורה היציאה‬
‫או התאהץ מחוץ אפרצה קטנה‪ ,‬או השמטה‪ ,‬ובבחינה אחרת יציאה סתם‪.‬‬
‫גם יורה הרבור מוצא מקום באוע מכוסה מן העין‪ ,‬ומזה הפעא מוציר ענינו‬
‫«»תרה — ובצרפתית חדשה ‪ — Musser‬וכן אקח בהסתר ובגנבה‪ ,‬והדבור‬
‫איטמוציר יורה יציאה מן הבאוע או יציאה מן ה צ ר ה ‪ ,‬נם התגנב‬
‫אצאת ומבחינה זאת יורה עזיבת עסקו עא זמן קצר אאכת אמקום ידוע‪ ,‬כמו‬
‫יתגנב אצאת‪ .‬ורומה אזה באשכנזית ‪ :‬שאופף‪ ,‬שאופפאאר‪ .‬ומזה ‪ :‬ענטשאים־‬
‫פען‪ — .‬ועיין ספר המאים האשכנזי אאדעאינג ערף שאופף‪ — .‬וכן באיטאקית‬
‫‪ Smucciare‬ענינו בריחה בגנבה‪ ,‬או יציאה בחשאי‪ ,‬והוא כמו ‪ Esmocer‬ועיין‬
‫^‪ Kortini‬ערך ‪ Musse‬ובאיטאקית ישנה ‪ Scamojare‬ענינו בריחה במהרה‪.‬‬
‫והוא כמו אשקמוצ״יר‪ .‬והבן‪.‬‬
‫וירא י״ט‪.28 ,‬‬
‫קיטור‪ .‬״תימור שא עשן‪ ,‬טור״קא באע״ז‪".‬‬
‫ק׳׳ה‪ — .‬טורקא‪ ,‬טורקא‪ — .‬בסימן הרכיבה — כ״צ•‪Torche, Torque‬‬
‫בא״א‪ :‬פעכפאקקעא‪ .‬היער‪ :‬רויכזייאע‪.‬‬
‫ז״ל —קטור‪ .‬בראשית‪ ,‬כ״ה‪ .21 ,‬ויעתר‪ .‬״ובו׳ ועתר ענן הקטורת‪,‬‬
‫מרבית עאיית עשן‪—".‬שמות א׳‪ .1,‬מקטר קטורת‪ .‬״אהעאות עאיו ק י ט ו ר עשן‬
‫סמים‪.‬״ — ישעי׳ א'‪ .13 ,‬אא תוסיפו‪ .‬״ ש ה ע ש ן העואה ממנו קיטור שא‬
‫תיעוב הוא‪ — ".‬תהאים קי״ט‪ .83 ,‬כנאד ב ק י ט ו ר ‪ .‬״כנאד עור המתיבש‬
‫בעשן‪".‬‬
‫ז״ל‪ —.‬תמור‪ ,‬במקרא‪ .‬ירמי׳ י'‪ .5 ,‬כ ת ו מ ר מקשה‪ .‬״מקיש‬
‫אותו בקורנס ער שזוקף או קומה כמקא‪.‬״ — יחזקאא ח׳‪.11 ,‬‬
‫״ ת י מ ו ר ק י ט ו ר ענן הקטורת‪— ".‬‬ ‫ועתר ענן הקטורת‪.‬‬
‫עשן‬ ‫מעאה‬ ‫״זקופות‬ ‫יואא ג'‪ .3 ,‬ותימרות עשן‪.‬‬
 ‫‪83‬‬ ‫ב ר א ׳‪ tj‬י ת‬

‫וירא י׳׳ט‪) 28 ,‬המ׳צןר(‬

‫ב נ ו ב ה‪) ".‬רד״ר! מפר׳ט‪ :‬עמודי ‪v‬ש\‪ — {.‬שח״ש נ‪ .6 /‬מ?טרת מור רןטורז״ל‬
‫)הס שד(‬ ‫ואבונה‪« .‬ע״ש ענן הלוטרת שהיה מ ת מ ר ו ע ו א ה ‪ .‬״‬
‫בתלמוד‪ .‬ברכות מ׳׳ג‪ .‬משתעאה תימרתו‪ .‬״ ק י ט ו ר ה ע ש ן ש מ ת מ ר‬
‫וע ולה ‪ .‬״ — יומא כ״ח‪ :‬ת י מ ו ר של חמה‪ .‬״וכו' ונראה כ ת מ ר‬
‫ז ו ק ח‪ .‬ולשון ו ת מ ר ו ת עשן ע״ש ש ז ו ק ף ו ע ו ל ה‪.‬״ — וכן‬
‫שם‪ ,‬כ״ט‪ .‬וכן רש״י איוב ל״ח‪ .24 ,‬יחלק אות ״תימור של חמה מפצל‬
‫לכאן ולכאן‪.‬״ — שם‪ ,‬ל״ח‪ .‬להעלות עשן‪ .‬״שהוא מ ע ל ה א ת ה עש ן ‪,‬‬
‫ז ו ק ף ו מ ת מ ר כמקל‪.‬״ — חולין קי״ב‪ .‬משתעלה תימרתו‪ .‬״שהבשר‬
‫מ ע ל ה עש ן ‪" .‬‬
‫ב״א‪ — .‬בלע״ז אחר בבחינה דומה לזה‪ ,‬תהלים קמ״ח‪ .8 ,‬שלב וקיטור‪.‬‬
‫״ברואי״נא בלע״ז‪ ".‬וענינו בעקרו ‪ :‬אד או נשם דק‪ — .‬ועיין שם‪.‬‬
‫הערה‪ .‬ראוי להעיר כי יש תמונה מקבלת לדבור ‪ :‬״ע לה ק י ט ו ר‬
‫כעשן‬ ‫הארץ כ ק י ט ו ר הכבשן‪,‬״ והוא שמות י״ט‪ .18 ,‬ויעל ע ש נ ו‬
‫הכבשן‪—.‬ואונקלום תרגם בזה‪ :‬סליק תננא דארעא‪ ,‬כתננא דאתינא‪ .‬וםעדי׳‬
‫נאון מתרנם ‪ :‬״קר צעד״ — עלה — ״דכאנהא״ — עשנה — ״כקתארי‬
‫אל אתון‪.‬״ — כקיטור הכבשן‪ — .‬הרד״ק‪ :‬קיטור הארץ‪ .‬״עשן מהשרפה‬
‫שנשרפה הארץ‪.‬״ יונתן מתרגם ‪ :‬ותימרות עשן‪ ,‬וכן והמשאת החלה לעלות‬
‫דשופטים — יטורא דתנן — רויכזיילע‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז להבליט לשון קיטור שהוא ה ע ש ן המתמר‬
‫ועולה‪ ,‬וכן שלג וקיטור שהוא ה א ד העולה ומתמר‪ .‬וכן מקרי דרדקי‬
‫לועז ‪ :‬קיטור ‪ :‬פומו — ‪. fumo‬‬
‫הארה‪ .‬הנה ראינו כי הלעז טור״קא הוא‪ ,‬בהיפוך הסדר של דברי‬
‫רשי״י‪ :‬״תימור של עשן‪.‬״ או העשן ה מ ת מ ר ועולה‪ ,‬וכן הנלא״ס לועז;‬
‫כנאד בקיטור — ‪ — Com bozei an torke‬וכן לועז ותימרות עשן‪ ,‬ובן יועז‬
‫נם שלג וקיטור‪ Noef e torke :‬והניאס ‪ F .‬לועז בשה״ש כתימרות‬
‫עשן ‪ :‬קום טור״קא‪ ,‬ומפרש ‪ :‬״ע״ש שהעשן עולה זקוף כתימור‪.‬״ — וראה‬
‫״פירוש על ספר איוב״‪ ,‬צד ‪) ,447‬כתוב בצרפתית ישנה ומסומן באותיות‬
‫‪ ,( M. j‬שמתרגם הדבור‪ :‬כתמרות עשן בשה״ש ‪— Comvergeic — :‬‬
‫כתי מר — ‪ — iie fum‬של עשן‪ — .‬והנה הדבור הצרפתי ‪ vergeie‬טעמו‬
‫בעקרו הוא מקל וכדומה‪ ,‬וטעם הדבור המחובר הוא מקל של עשן‪ ,‬ובדרך‬
‫השאלה תימור של עשן או עמוד של עשן‪ .‬ובן הדבר בלעז שלפנינו ‪:‬‬
 ‫מעם א ו ע ז‬ ‫‪84‬‬

‫וירא׳ י״ט‪) 28 ,‬המ׳עף(‬

‫טור״קא‪ .‬בעקרו הוא חומר בוער ומאיר ׳עיו׳טם על מקל והעען עולה גבוה״‬ ‫קמור‪,‬‬
‫גבוה״ ולבן בררף היטאלה נקרא גם כן עמוד עע‪ 1‬ן יטעולה מיטרפה גרולה‪.‬‬ ‫הארה‬
‫וזאת היא בונת ריט״י בלעז ׳טלפנינו‪ — .‬ומה ׳טנקרא בצרפתית חריטה‬ ‫)המ׳גד(‬
‫טן־קא — ‪ — Torche‬נקרא בעברית ‪ :‬לפיר״ כמו הלפירים בנרעון׳ וכמו‬
‫•טנאמר וי׳טועתה כלפיר יבער‪ .‬והר״׳ט )כלים פ״ב״ מ׳׳ח( הלפיר‪.‬‬
‫״״קונרס ובראיטו כעין קערה ׳טל נחרטת ובתוכה התוכי בגרים ויטפן‬
‫ועטרן ומריליקן אותו‪ — ".‬ומזה ולזה ר׳ט״י״ ׳טופטים״ ד׳״ ‪4‬׳ — ע׳׳ם‬
‫מגלה י״ר‪ — .‬א׳טת ל פ י ר ו ת ‪ .‬״״עו׳טה פ ת י ל ו ת למקריט‪—".‬ובעברית‬
‫מאוהרת‪ :‬מיטואה‪ .‬רה״׳ט כ״ב ‪ :‬מ׳טואות ? — כ ל ו נ ס א ו ת ׳טל ארז‬
‫ארוכים וקנים ועצי ׳טמן ונעורת ׳טל פ׳טתים וכורך במ׳טיחה ומצית‬
‫בה אור‪".‬‬
‫הערה‪ .‬הארכתי בזה לבאר היטב בונת ר׳ט״י בלעז זה ״והמתרגמים‬
‫׳טלפני פתרו כל לעז על נקלה ותרגמו טורק״א ‪ Torche‬וגרמני‪ :‬פאקקעל״‬
‫כמו ׳טהוא בצרפתית חר׳טה״ ולא ׳טמו על לב כי ר׳ט״י לועז בזה תימור ׳טל‬
‫ע ׳ט ן ופאקקעל נע׳טה להאיר ולא ל׳טם ע׳טן״ ועור מה טעם לאמר‪:‬‬
‫אונד ריע פאקקעל דעס לאנרעס ׳טטיעג אויר גלייף איינער פאקקעל דעס‬
‫אפפענס ? והבן‪.‬‬

‫וירא‪ .‬כ׳״ ‪.16‬‬

‫ונונהת‪ .‬יהא לף פתחון פה״ ל ה ת ו כ ח ולהראות דברים נכרים‬
‫הללו‪ .‬ול׳טון תוכחה בכל מקום ‪ :‬ברור דברים״ ובלע״ז ‪ :‬א׳טפור״פיר‬
‫)א׳טפרופיר — א׳טפרוביר‪.(.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬אשפרוביר‪ .‬כ"צ ‪ . Esprover‬ובל״א‪ :‬בעווייזען בעוואהרען״‬
‫בעווארהייטען״ אלם בעווייז דיענען‪.‬‬
‫ז״ל• — במקרא‪ .‬ברא׳טית״ כ״א״ ‪ ,25‬והוכיח אברהם‪ .‬״״נתוכח עמן‬
‫על כך‪ — ".‬׳טם״ כ״ר״ ‪ .44‬היא הא׳טה א׳טר הוכיח‪ .‬״ ב י ר ר ו ה ו ר י ע ‪,‬‬
‫וכן כל הוכחה ׳טבמקרא ‪ :‬ברור דבר‪ ".‬איום״ ו׳״ ‪ .25‬ומה יוכיח הוכח מכם‪.‬‬
‫״כל הוכחה ׳טבאיוב ברור הדברים הם ומעמידם על האמת‪ — ".‬׳טם״ ‪.26‬‬
‫הלהוכיח מלים תחשובו‪ .‬״ה ל ב ר ר ד ב ר י ם תחשובו‪ — ".‬שם׳ י״ט״ ‪.5‬‬
‫ותוכיחו עלי חרפתי‪ .‬״ מ ר א י ם ו מ ו כ י ח י ם חרפתי על פני‪ — ".‬שם‪,,‬‬
 ‫‪85‬‬ ‫י ת‬ ‫ב ר א‬

‫וירא׳ כ‪) 16 /‬המשך(‬

‫כ׳׳ג‪ .7 ,‬ישר נוכח עמו‪ .‬״כושר מפעצותי יהי נ ו כ ח ‪ ,‬נ נ ה ו נ ר א ה ונוכחחי‬
‫ז״ל‬ ‫עמו‪ — ".‬איוב ל"‪ .19 .:‬והוכח‪ .‬״אשון תוכחה שישוב מעונו‪ ------- ".‬ובתמונת‬
‫המשך (‬ ‫שם דבר‪ .‬מלכים ב'‪ ,‬י״ט‪ .3 ,‬ותוכחה‪ .‬״שהרשעים מ ת ו כ ח י ז ו מ ר א י ן‬
‫פ נ י ם לדבריהם לאמר ‪ :‬לנו הכח והגבורה‪".‬‬
‫בתלמוד‪ .‬שבתקכ״ט ‪ :‬כל האמור בפרשת ת ו כ ח ה ‪ .‬״ ש ה ו כ י ח‬
‫חזקי׳ את ישראל ח ס ד י הקב״ה‪ .‬תוכחה לשון לכו נא ונוכחה‪ ,‬לה ת ו כ ח‬
‫ו ל ה ו ד י ע מי הוא שסרח על כננדו‪) ".‬וכן רש״י בישעי׳ כתוב זה‪(.‬‬
‫ב״א‪ — .‬במקרא‪ .‬להלן כ״ד‪ .14 ,‬אותה הוכחת‪ .‬״וכו׳ ולשון הוכחת ‪:‬‬
‫ב י ר ר ת ‪ ,‬אפרוב״ישט בלע״ז‪ — ".‬עיין שם‪ — .‬שם׳ ל״א‪ .37 ,‬ויוכיחו‪.‬‬
‫״ויבררו עם מי הדין‪ .‬אפרוב״יר בלע״ז‪ — ".‬מלכים ב׳‪ ,‬י״ט‪ .4 ,‬והוכיח‬
‫פ נ י ם לדברים‪ ,‬שהצליח‬ ‫הראה‬ ‫בדברים‪ .‬״אשפרו״ביר בלע״ז‪,‬‬
‫בכל אשר הלך‪ ".‬ישעיה ל״ז‪ .4 ,‬והוכיח בדברים‪ .‬״ ה ג י ד בחו ו ה ר א ה‬
‫הצלחתו‪ .‬הוכיח ‪ :‬אשפרו״ביר בלע״ז‪) ".‬ד״ה ב׳‪ ,‬א׳‪ .9 ,‬יאמן דברך‪ .‬״יאמן ‪:‬‬
‫פראבריטש בלע״ז‪ — ".‬משובש מעט‪ ,‬ועיין שם( — ונמצא עוד הלעז‬
‫הזה בתמונת שם דבר‪ .‬ישעי׳ ל״ז‪ .3 ,‬ותוכחה‪ .‬״אפרוב״מנט בלע״ז‪ ,‬האויבים‬
‫‪ • Eprovement, Aprovement‬בע־‬ ‫מ ו כ י ח י ם בהצלחתם‪ — ".‬בכ"צ‬
‫ווייזונג‪ — .‬חבקוק ב׳‪ .1 ,‬תוכחתי‪ .‬״שהם מ ו כ י ח י ם א ו ת י בפני שיש‬
‫להרהר על מדת הדין‪ .‬תובחתי‪ .‬מונאיפ״רובמנט בלע״ז" — ‪Mon Epro-‬‬
‫‪ — vemont‬מיינע איבערווייזונג‪ — .‬ועיין שם‪.‬‬
‫חנינה ד׳‪ :‬תוכחה‪ .‬״שמוכיח פשעו בפניו‪ ,‬אפרוב״מנט בלע״ז" )רש״י‬
‫בע״י וחסר בש״ס( — מכות כ״ג ‪ :‬הופיע‪ .‬״נגלה ו ה ו כ י ח בעת הצורף‪,‬‬
‫ובלע״ז ברו״ביר‪ — ".‬צ״ל פמביר — ‪Prover‬‬
‫ב"ה‪ — .‬טעם'הלעז הוא באשר לשון הוכחה*~ או לתוכחה משתמש‬
‫לענינים שונים‪ ,‬ולכן מפרש רש״י כי הטעם העקרי והכולל הוא ברור דבר‬
‫ויבליט זה בלע״ז‪.‬‬
‫הערה‪ .‬וצריך ליישב לשון רש״י באיזה מקומות‪ .‬פה פירש רש״י‪:‬‬
‫״ולשון ת ו כ ח ה ב כ ל מ ק ו ם ברור דברים‪ — ".‬איוב ו׳‪ .25 ,‬״כל‬
‫ת ו כ ח ה ש ב א י ו ב בירור הדברים הם‪) ".‬ובספרים אחרים ‪:‬‬
‫הוכחה( — בראשית כ״ד‪ .44 ,‬״כ ל ה ו כ ח ה ש ב מ ק ר א ברור דבר‪".‬‬
‫בראשית ל״א‪ .42 ,‬ויוכח אמש‪" .‬לשון הוכחה הוא ולא תוכחה‪ ".‬והוא‬
‫כנראה ע"פ תקון הרמב״ן‪) .‬וספרים אחרים וכן גרסת הרמב״ן‪ :‬לשון‬
 ‫ו ע ז‬ ‫מעם‬ ‫‪86‬‬

‫וירא‪ ,‬כ‪) 16 /‬המ׳ער(‬

‫תוכחה ואא הוכחה( — ועיין שבח לוכ׳׳ט ; דלעיי^ וחגיגה ד ‪ :‬דלעי^‪.‬‬ ‫ונובחה־‬
‫‪ T‬־‬ ‫‪:‬‬
‫ונראה כי ר׳ע׳׳י מחאק בין תוכחה ובין הוכחה‪ ,‬וכמקומות בשחבש תוכחה‬ ‫ה אר ה‬
‫)הרשך (‬
‫במקום הוכחה ואהפף‪.‬‬
‫לי״ח‪ — .‬ההברה איע בבואה אפני רבור אחר בהרכבה תורה ע"פ רוב‬
‫יציאה והרחקה — אעיא י״ט‪ — .17 ,‬אבא אפעמים אא תורה כא חאוף מטעם‬
‫הרבור הפשוט‪ ,‬ויש אשר יבוא אש במקום א ואהפף‪ ,‬וגם ההברה א הנוטפת‬
‫אפעמים אא תשנה רבר‪ ,‬ואכן בא האעזים האאה ‪ :‬אשפרו׳׳ביר‪ ,‬אפרו״ביר‪,‬‬
‫פרו״ביר טעם אחד אהם‪ .‬ועור ארעת כי אפעמים יפיאו השי׳׳ן ויקרא‬
‫אפרוביר‪ ,‬והבא אחד הוא‪.‬‬
‫הערה‪ .‬ונפאא העתקת סעדי׳ גאון והודא אלכל חיאלך — והנה‬
‫הבא אפניף‪ .‬מאשון נוכח‪.‬‬
‫שש‪ ,‬כ״ב‪.3 ,‬‬
‫ויבקע‪ .‬תרגומו וצאח‪ ,‬כמו וצאחו הירדן אשון ביקוע ‪,‬ויבקעו המים(‬
‫— פינר״רא באע׳׳ז‪’ .‬‬
‫שפאאטען‪,‬‬ ‫קאיעבען‪,‬‬ ‫בכ״צ‪ fendre .‬ובא״א ‪:‬‬ ‫ק׳׳ה‪ — .‬פינדרא‪.‬‬
‫טהייאען‪.‬‬
‫ז׳׳ל‪ — .‬משאי י׳׳ט‪ .24 ,‬בצאחת‪ .‬״שמעתי בצאחת מ א ש ו ן ת ר ג ו ם‬
‫ויבקע וצאח ובו׳ הקור והגאיר צואחין הירים‪".‬‬
‫ב׳׳א‪ — .‬ומזה השרש בא שם דבר‪ .‬משאי‪,‬שם‪ .‬בצאהת‪ .‬״ואני שמעתי‬
‫בצאחת ‪ :‬קרע החאוק‪ ,‬פאנדא׳׳דורא באע״ז — דומה אאיטאקית ‪fendatura :‬‬
‫— שפאאט‪ ,‬א״פפנונג — ובצרפתית ‪ — .fendurc :‬ובתאמוד‪ ,‬כתובות ע״ה‪.‬‬
‫ונעשה מקומו צאקת‪ .‬״שנשאר שם רושם משחייתה המכה‪ ".‬צאקת‪ ,‬פיל׳־‬
‫דורא —‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם האעז אהבאיט הוראת אשון התרגום‪ ,‬ואאפוקי מאשון ‪:‬‬
‫״תצאח‪ ,‬״אא יצאח"‪.‬‬
‫היי שרה‪ ,‬כ״ג‪.13 ,‬‬
‫נתתי‪ .‬דול׳ש )דוני״ש בס״א( באע״ז מוכן הוא אצאי וחאואי נתתי‬
‫אך כבר‪) .‬בכ״י עתיק דונ״ר(‬
 ‫‪87‬‬ ‫ב ר א ׳ט י ת‬

‫חיי שרה׳ כ׳׳ג‪) 13',‬המ׳ער(‬

‫נ ת תי‬ ‫• ‪. 1‬‬
‫ביצ״א ‪ :‬איף ניב‪.‬‬ ‫ק׳׳ה‪ — .‬דוינש‪ .‬כ״צ — ‪doins‬‬
‫)הסעך(‬ ‫‪2‬‬
‫דוניש‪ .‬כ״צ ‪ — dunais‬כתיבה מאוחרת — בל׳א‪ :‬איף גאב׳ איר ווא^י^טע‬
‫נעבען‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪3‬‬
‫דונש‪ .‬כ''צ ‪ donaisse, donassc‬וביצ״א‪ :‬דאס איך געגעבען דיאטטע‪ ,‬או‪:‬‬
‫איך האטטע געגעבען‪.‬‬
‫כ"צ ‪ , doned‬ובל׳א‪ :‬געגעבען‪.‬‬ ‫דונד‪.‬‬
‫הערה‪ .‬כאשר ראינו הילעז הזה יוביל להי!רא ‪]1‬ל ארבעה אופנים‪,‬‬
‫ועתה נראה איזו ?ריאה נבחרה‪.‬‬
‫היןריאה הראשונה היא אשון בינוני ‪,‬וכן פירש הרשב״ם בפסו? י״א‪:‬‬
‫השרה נתתי לך‪ .‬״נותן אני אותו עכשיו ^ך‪ ,‬רו׳׳ייץ בצע״ז‪.‬״ וצ״יל רוי׳׳נץ —‬
‫איך ניב‪ .‬ובאמת גם רש״י מפרש כן במקום אחר‪ ,‬והוא להלן י״ר‪.22 ,‬‬
‫הרימותי ירי‪ .‬״הרימותי‪ ,‬מרים אני‪ ,‬וכן בי נשבעתי ‪ :‬נשבע אני‪ ,‬וכן נ ת ת י‬
‫נ ו ת ן א נ י ל ך ‪ ,‬קחהו‬ ‫ממני‪,‬‬ ‫כ ס ף ה ש ר ה קח‬
‫ממני‪ — ".‬אך אם הקריאה כשהיא לעצמה נכונה ומסכימה עם הענין‪ ,‬אבל‬
‫אינני מסכים עם דברי רש׳׳י בכתוב זה‪.‬‬
‫ואשר לקריאה הרביעית ‪ :‬דונד‪ ,‬אינני יכול לתת בה טעם‪ ,‬כ׳׳א בדוחק‬
‫רב‪ — .‬הקריאה השלישית יכולה להיתרגם בשני אופנים‪ ,‬כאשר ראינו;‬
‫אופן אחד הוא בטעם‪ :‬מי יתן ונתתי לך כבר‪ ,‬בלשון אחליות ובקשה —‬
‫)כמו תהלים קי״ט‪ .5 ,‬אחלייכינו‪ .‬״לשון אחליות; — סוה״ייט — כאדם‬
‫שאומר ‪ :‬הלוי והייתי נביא וחכם‪ — (".‬אך אם מה ששייך לנוח הענין‬
‫אנו מוצאים כי רש״י מבאר לפעמים זמן עבר בלשון הלואי‪ ,‬כמו מלכים‬
‫א׳‪ ,‬כ״ב‪ .15 ,‬עלה והצלח‪ ,‬ו נ ת ן ד׳ ביד המלך‪ .‬״ ה ל ו א י י ת ן ביד‬
‫המלך‪ ".‬וכן איכה א׳‪ .21 .‬ה ב א ת יום קראת‪ .‬״ ה ל ו א י ו ה ב א ת‪".‬‬
‫והוא לשון בקשה )כמו מלכים ב׳‪ ,‬ה'‪ .17 ,‬ויאמר נעמן ‪ :‬ולא‪ .‬״לשון בקשה‪,‬‬
‫לשון הלואי‪ — (".‬אך דברי רש״י פה מגומגמים‪ ,‬כי מה טעם לאמר ‪ :‬הלואי‬
‫ונתתי‪ ,‬האם בקש עפרון ממנו? ואם לא טוב יותר לאמר‪ :‬הלואי לקחת?‬
‫כי הוא לא חפץ לקחת‪ .‬אם לא שנאמר כי שתי פעמים הלואי ‪ :‬״הלואי‬
 ‫מ ע ם >צ ו ע ז‬ ‫‪88‬‬

‫חיי שרה׳ כ׳׳ג‪) 13 ,‬המ׳טף(‪.‬‬

‫ותשמעני ‪ . . .‬והלואי נחתי יסמן הנאות בשיני המשפטים המצטרפים ילסמן‬
‫נ ח ת' "‬
‫תנאי ‪,‬לאמר ‪ :‬לו שמעת כי אז נתתי‪ ,‬כתרגום הלעז השני׳ אך באיזה אופן‬
‫הערה‬
‫שיהיה‪ ,‬דחוק הוא‪.‬‬ ‫)הם־גך(‬
‫ולכן היותר נראה היא הקריאה השניה דוניש ‪,‬וענינו ‪ :‬הייתי נותן‪,‬‬
‫בקשתי לתת‪ ,‬וזה הוא טעמו של דבר‪ .‬בלשון צרפת יש כמה מזמני עבר‪,‬‬
‫ולא כמו שהוא בעברית‪ ,‬ומהם צחר מה שנקרא‪ :‬עבר נשלם‪ ,‬והוא אשר‬
‫הפעולה תתואר כפעולה נשלמה ונגמרה בזמן העבר‪ ,‬והשני עבר בלתי נשלם‪,‬‬
‫והוא אשר הפעולה תתואר כהולכת ונפעלה‪ ,‬וזה הוא שלועז רש׳׳י בעבר כזה‪:‬‬
‫שמעני‪ ,‬נתתי לף כבר דוניש‪ ,‬כלומר הייתי נותן לף כי מוכן הוא אצלי‪ ,‬ואי‬
‫אפשי בחנם‪ ,‬והלואי‪ ,‬כלומר הנני נכון לתת ומה מאד חפצתי‪ — ,‬כי נתתי‬
‫לף כבר‪ ,‬לכל הפחות קח ממני עתה ויקום לי למקנה ולא למתנה‪ .‬זה הוא‬
‫שנראה לי בדברי רש״י‪ .‬ועל דבר הלשון הלואי נראה כי לא בא פה בטעם‬
‫העצמי הרגיל בלשון אחליות ובקשה‪ ,‬אף בלשון היות איש מזומן לתת דבר‬
‫לאיש ויאלצהו לקהת ‪ ,‬כמו מגלה י״ד‪ :‬למה הדבר דומה לב׳ בני אדם‪ ,‬לאחד‬
‫היה לו תל בתוף שדהו ולאחד היה לו חריץ בתוף שדהו‪ .‬בעל חריץ אמר ‪:‬‬
‫מי יתן לי תל זה בדמים; בעל התל אמר ‪ :‬מי יתן לי חריץ זה בדמים‪ .‬לימים‬
‫נזדווגו זה אצל זה‪ .‬אמר לו בעל החריץ לבעל התל ‪ :‬מכור לי תילך ;‬
‫אמר לו ‪ :‬טול אותו בחנם‪ ,‬ו ה ל ו א י ! ע"כ‪ — .‬ועור במקום אחר והוא‬
‫ש״ר‪ ,‬פמ״ז‪ .‬ד״א בתב לף‪ .‬אמר הקב״ה למשה ‪ :‬הלוחות הראשונות אני‬
‫כתבתי אותם‪ ,‬כרכתיב כתובים באצבע א׳‪ ,‬אבל השניים כתוב אתה ול ו א י‬
‫אתן בו ידי‪ :‬משל למלף שנשא את האשה וכתב לה גמיסקוס משלו‪ .‬לאחר‬
‫ימים קלקלה וטרדה מביתו‪ .‬בא שושבינה וריצה אותה למלך‪ .‬אמר המלף‬
‫לשושבן ‪ :‬הרי נתרציתי לה‪ ,‬אלא עשה לה גמיםקוס ו ל ו א י אתן בו ירי‪,‬‬
‫הדא הוא דכתיב ‪ :‬אכתוב על הלוחות‪ .‬ע״כ‪ .‬מובא המררש הזה ברש״י‪ ,‬שמות‬
‫ל״ד‪ ,‬א׳ וחסר שם הדבור הלואי‪ — .‬וע״ד כתיבת הלעז מובן מאליו כי היא‬
‫כתיבה מאוחרת‪ ,‬ובימי רש׳׳י בטאו וכתבו דוני או דוני — ובנוגע לפשט‬
‫הכתוב‪ ,‬דומח כי רש״י חזר בו ומבאר להלן י״ד בלשון בינוני‪ ,‬כפירוש‬
‫הרשב״ם‪ ,‬ואונקלוס תרגם בלשון עתיר‪ :‬את כספא דמי חקלא‪ ,‬וכן סעדי׳‬
‫גאון מתרגם ‪ :‬ואעטיף תמן — ואתן לף מחירו‪ — .‬וכל זה ע״פ המפרשים‬
‫אם באופן זה ואם באופן אחר‪ ,‬אך הטעם האמתי של הדבור נתתי׳ בלשון‬
 ‫‪89‬‬ ‫י ת‬ ‫ב ר א‬

‫חיי שרה׳ כ׳׳ג‪) 13 ,‬המשף(‪.‬‬

‫נתתיי•‬ ‫עבר נמצא בדהדוק הי^שון‪ ,‬כי כנראה דרף יצשון עברית בדבורים כא^ה הוא‬
‫‪T‬־ •‬
‫הערה‬ ‫כדרף לשון ערבית‪ ,‬וזה הוא הכלל בלשון ערבית ‪ :‬״כל פעולה שנעשה בעת‬
‫)ד‪.‬םשד(‬ ‫הדבור של הפעולה ההיא‪ ,‬ישתמשו בה בלשון עבר‪ ,‬כמו בעתך הדא —‬
‫מכרתיף — מכרתי לף — זאת — וענינו‪ :‬אני מוכר לד‪ ,‬כלומר אני אומר‬
‫ומוכר והנה הוא מכור לך‪ — .‬ועוד כלל אחר‪ :‬כל פעולה שאין ספק‬
‫בעשייתה‪ ,‬שתוכל להחשב כמו כבר נעשתה ישתמשו בלשון עבר‪ ,‬כמו‬
‫בהבטחות‪ ,‬דברי ברית‪ ,‬בדבורים שבמקח וממכר וכדומה‪ ".‬זהו דקדוקו‬
‫של הדבור נתתי וצודקים דברי רש״י י״ד‪ ,‬ועיין‬
‫•‪Grammaire Arabe• De Caspari, remaniee par Uricoechca‬‬
‫״‬ ‫״‬ ‫•‪De 5. De Sacy‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז כמובן להצדיק לשון נתתי בעבר ולהבליט טעמו‪.‬‬
‫שם‪.16 ,‬‬

‫וישקול‪ .‬״שנטל ממני שקלים גדולים‪ ,‬שהן קנטרין‪ ,‬שנאמר עוכר למוחה‬
‫שמתקבלין בשכל בכל מקום‪ ,‬ויש מקום ששקליהן גדולים‪ .‬צינטינ״ארה בלע״ז‪.‬‬
‫— נ״א‪ :‬צינטינ״ארש‪— .‬‬
‫ק״ה‪ — .‬צינטינרה — לשון יחיד — צינטינארש — לשון רבים‪,‬‬
‫כסו; ‪ Septenaire‬ובכ״צ ‪ Centenaires‬ובל״א צענטער‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬ב״מ‪ ,‬פ״ז‪ .‬רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים‪,‬‬
‫מנלן? — מעפרון וכו׳‪ .‬וישקול אברהם ד׳ מאות שקל כסף עובר לסוחר‪ ,‬דלא‬
‫שקל מיניה אלא קנטרין‪ ,‬דאיכא דוכתי דקרי ליה לתקלא — קונטרי‪— .‬‬
‫ככורות נ׳‪ .‬כל כסף האמור בתורה סתם — סלע וכו'‪ ,‬חוץ מן כספו של עפרון‪,‬‬
‫שאע״פ שכתוב בתורה סתם — קנטרין ואיכא דוכתי דקא קרי לקינטרא —‬
‫תיקלא‪ .‬״קינטרין — ק׳ סלעים בכל שקל‪ — ".‬שם‪ ,‬ס׳‪ .‬קינטרין‪ .‬״למאות‪,‬‬
‫שמנה כ ל מ א ה ו מ א ה ב י ח ד ‪ " .‬ב״מ‪ ,‬פ״ז‪ .‬קנטרי‪ .‬״משקל‬
‫גדול שקורין צינט״ניר — )צינטניר( — מאה מנה‪".‬‬
‫הערה‪ .‬הכתיכה הזאת נראה כי באה ממעתיק אשכנזי מאוחר‪,‬‬
‫שקראו קו ‪ , zentner‬אבל בימים קדמונים ובימי רש״י קראו לו האשכנזים‬
‫‪ Centnaer‬גס ‪ Zenienari‬קרוב ללעז צרפתי של רש״י‪ ,‬ואם לקרות‬
 ‫ל ו ע ז‬ ‫מ עם‬ ‫‪90‬‬

‫חיי שרה׳ כ״ג‪) 16 ,‬המע‪1‬ף(‪.‬‬

‫או‬ ‫ע"פ הברה רומ׳׳נץ של ימי רש״י ומהומו‪ ,‬צריך להרות ‪ :‬צינטניר‬ ‫וישקול■‬
‫צינטנאיר ובקצרה ‪ :‬צינטנאר‪ .‬והמלון האויוספוררי לועז ככר — צנמניר‬ ‫הערה‬
‫)הסשר(‬
‫והחכם ב״אהמער קורא ‪ :‬טשאנטניר‪.‬‬
‫לי׳׳ח‪ — .‬מקור הלעז הזה הוא ברומית ‪ , Centenarius‬שענינו בעצם‬
‫וראשונה ‪ :‬אחר שהוא מאה‪ ,‬וזה ענינו ברש״י‪ .‬ומשם עבר לאשכנזית‪,‬‬
‫לאיטלקית וספרדית בהוראות שונות‪ ,‬ועתה ישתמשו להוראת ‪ :‬מאה ליטראות‬
‫כשם ‪.Quintal‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז להבליט ״שקלים נדולים" והרעיון התלמודי‪,‬‬
‫שם׳ כ״ד‪.14 ,‬‬
‫״ראויה היא לי שתהא גומלת חסרים וכדאי ליכנס בביתו‬ ‫הוכחת‪.‬‬
‫־ ‪T :‬‬

‫של אברהם‪ .‬ולשון הוכחת ‪ :‬ביררת‪ ,‬אפרוב״ישט בלע״ז‪.‬״ — נ״א ‪:‬‬

‫אפרוב״יר — )הלעז הראשון הוא עבר נוכח‪ ,‬והשני — מקור‪.(.‬‬
‫ס‬ ‫‪,‬‬
‫ה״ה‪ — .‬אפרוביר‪ .‬כ״צ ‪ . Appr-ver‬ובל״א‪ :‬בעשיידען‪ ,‬בעווייזען‬
‫‪OU‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫י‬

‫)והוא כמו לעיל כ׳ אשפרוביר(‪.‬‬

‫ק״ה‪ — .‬אפתבישט‪ .‬תמונה פרובנצלית ובכתיבה ‪ . Aprovcst‬ובל״א‪:‬‬
‫רוא האסט בעוויעזען‪ ,‬בעשיידען‪ ,‬בעשערעט‪) .‬וכן מקרי דרדקי מעתיק ‪ :‬נכח—‬
‫אפרובא — ‪( Approva‬‬
‫הערה‪ .‬ואולי הוא מדרגה ראשונה אחרי רומית‪ ,‬אשר ממנו נחצבה‪,‬‬
‫וברומית‪ — . Approbasti :‬ובצ״ח ‪(Approvas. :‬‬
‫ב״א‪ — .‬עיין לעיל‪ ,‬כ'‪.16 ,‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז הוא להבליט היחס שבין ‪ :‬״הקרה" ובין ״אותה‬
‫הוכחת"‪ ,‬ובבחינה אחרת להביא לידי הסכם כל לשונות הוכחה שבמקרא‪.‬‬
‫שם׳ שם‪.17 ,‬‬
‫הגמיאיני‪ .‬״לשון גמיעה‪ ,‬הומ״ייר בלע״ז‪ — .‬נ״א הומ״יר‪— .‬ומסוכות‬
‫מ״ט‪ :‬נראה כי היא לגימה נסה‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬הומייר‪ .‬כ״צ ‪ . burner‬ובל״א ‪ :‬שלירפען‪ ,‬הא״רבאר טריג־‬
 ‫‪91‬‬ ‫ב ר א ׳ט י ת‬

‫חיי שרה׳ כ״ג׳ ‪) 17‬המשך(‪.‬‬

‫הג מי א עי‬ ‫ר!ען׳ איינציהען׳ איינזייגען‪.‬‬
‫" ק­ ד­ ­‬ ‫ארץ‬ ‫ינמא‬ ‫נא;‬ ‫הנמיאיני‬ ‫״י^שון‬ ‫פניהם‪.‬‬ ‫מגמת‬ ‫‪.‬‬‫‪9‬‬ ‫ז״ל‪ — .‬חבקוה א‪/‬‬
‫)איוב ל״ט( רץ במרוצה לשעה הלה כברת ארץ‪ ,‬כאלו ג מ א ו ש ת ה הארץ‪".‬‬
‫) ח ששו(‬
‫ב״א‪ — .‬ברכות ס״ב‪ .‬כרלא שריף תבשילא‪ .‬״שרייף‪ ,‬הומ״ייר בלע״ז‪.‬״‬
‫— פסחים כ״ח‪ .‬כפא רחמא נרגא‪ ,‬נשריף‪ .‬חררלא‪ .‬״וכו'‪ .‬ל״א נשריף הומ״ייר‬
‫בלע״ז‪ — .‬ע״ז כ״ט‪ :‬שורפה‪ .‬״הומ״יר בלע״ז‪ .‬גומעה‪ — ".‬כריתות כ״ב‪ .‬משרף‬
‫שריף‪ .‬״מושך הרם מבית השחיטה ב נ ש י מ ת ו וכונס בלבו‪ .‬שריף‬
‫הומ״יר בלע״ז‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז להבליט גמיאה — גמיעה דבור מורגל בלשון חכמים‪,‬‬
‫ותלי לא — תניא בדתניא‪.‬‬
‫תולדות כ״ה‪.21 ,‬‬
‫ויעתר לו‪ ,‬נתפצר ונתפייס‬ ‫ו ה פ צ י ר בתפלה;‬ ‫ויעתר‪ — .‬ה ר ב ה‬
‫ונתפתה לו‪ .‬ואומר אני כל לשון עתר לשון ה פ צ ר ה ו ר ב ו י ‪ ,‬וכן‬
‫עתר ענן הקטרת )יחזקאל ח׳‪ — (11 ,‬מרבית עליית העשן‪ ,‬וכן והעתרתם‬
‫עלי דבריכם )שם‪ ,‬ל״ה‪ ,(13 ,‬וכן ונעתרות נשיקות שונא )משלי כ״ז‪,(6 ,‬‬
‫דומות למרובות והנם למשא‪ .‬אנק״רישא בלע״ז‪ —".‬נ״א‪ :‬אנקר״ישיר‪— .‬‬
‫אנקר״יישנט‪) — .‬הרשב״ם‪ .‬ויעתר ‪ :‬״רבוי דברים‪ — ".‬וכן הרד״ק ‪ :‬ויעתר‬
‫יצחק‪ .‬״הרבה בתפלה‪.‬״(‬
‫ק״ה‪ — .‬נ‪ .‬אנקרישא׳ אנקרישא׳ אינקרישא‪) .‬שם דבר( בכ״צ‪:‬‬
‫‪ Encrels ,Eneress ,Eneris‬ודומה לזה בצ״ת ‪ Arcroissement‬ובל״א‬
‫ראם אנוואכסען‪ ,‬צונאהמע‪ ,‬מעהרוננ‪ ,‬פערמעהרען‪ ,‬גרא״ססער מאכען‪.‬‬
‫לן״ה‪ — .2 .‬אנקרישיר‪) .‬פעל‪ ,‬מקור( בכ״צ‪Encreisser Encresser :‬‬
‫ועוד כתיבות דומות כמו ‪ . Eacroistre‬ובצ״ח דוטה לזה ‪ Accroitte‬ובל״א‬
‫גרי״ססער ווערדען‪ ,‬נרא״ססער מאכען‪ ,‬מעהרען וכדומה‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .3 ,‬אנקרישנט‪) .‬פעל תואר בינוני —(‪ ,‬בכ״צ ‪Encreissant‬‬
‫ובל״א ‪ :‬מעהרענד וכדומה‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬שמות ח'‪ .5 ,‬אעתיר‪ .‬״וכו׳ מפני שכל לשון עתר ה ר ב ו ת‬
‫בתפלה הוא‪.‬״ )מלשון ישעי׳ א׳‪ :‬״נם כי תרבו תפלה‪.‬״( — שם‪ ,‬ח‪.26 /‬‬
‫ויעתר‪ .‬״נתאמץ בתפלה וכו׳ ויעתיר היה יכול לאמר ומשמע וירבה בתפלה‬
 ‫לועז‬ ‫מעם‬ ‫‪92‬‬

‫תולדות׳ כ״ה‪) 21 ,‬המשף(‪.‬‬

‫ויעתרז״ל ובו״ בלשון ויפעל מ׳עמע וירבה להתפלל‪ — ".‬יחזיואל ח׳׳ ‪ .11‬עתר ענן‬
‫)‪ -on‬ך( הקטרת‪ .‬״תימור קיטור ענן הקטרת‪ ,‬ולשון עתר מרבית‪ ,‬וכן והעתרתם‪ ,‬וכן‬
‫ונעתרות נשיקות‪ ,‬ופירוש ענין מרובה המה‪ — ".‬שם‪ ,‬ל״ה‪ .‬והעתרתם‪.‬‬
‫‪^,‬הרביתם‪ ,‬וכן יעתר ענן לשון רבוי‪ — ".‬משלי כ״נ‪ .6 ,‬ונעתרות‪ .‬״לשון‬
‫גורל‪ ,‬כמו והעתרתם‪ — ".‬גם לשון הפצרה שמשתמש בזה רש״י לשון רבוי‬
‫הוא‪ ,‬כמו שמואל א׳‪ ,‬י״ג‪ .21 ,‬הפצירה פים‪ .‬״שיש לה ה פ צ ר פיות‪,‬‬
‫כלומר פיות והדורים ה ר ב ה ‪ — " .‬וכן שם‪ ,‬ט״ו‪ .23 ,‬הפצר‪ .‬״לשון תוספת‪,‬‬
‫ויפצר בו )בראשית ל״ג‪ ,‬י׳׳א(‪ ,‬הרבה עליו דברים‪ — ".‬איוב ט״ו‪ .27 ,‬פימה‬
‫עלי כסל‪ .‬״ובו׳ שחלבו ועובי שומנו כ פ ו ל על כסליו‪ .‬פימה מגזרת‬
‫הפצירה פים‪ ,‬שיש לו פ י ו ת ה ר ב ה ‪ :‬ה פ צ ר פ י ו ת ‪ — ( .‬ובטעמו‬
‫של רשי יתרגם גם כן סעדי׳ גאון ‪ :‬תם שפע אסחק אלי אללה׳ וכן בכל‬
‫מקום יתרגם עתירה בלשון שפע‪ ,‬שענינו בערבית ‪ :‬גודל ורבוי׳ כמו בעברית‪:‬‬
‫שפעת גמלים‪ ,‬שפעת אני רואה‪ .‬גם הפיטן ינסח פסוק זה בלשון רבוי ‪:‬‬
‫״חין ערף ה ע ד י ף‪ — ".‬״דבר חנונם העדיפו‪) ".‬יוצר לשמיני עצרת(‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬תענית כ׳‪ .‬ונעתרות נשיקות‪ .‬״ובו׳ א"נ נעתרות לשון דכוי‬
‫ויתור׳ אינק״ריש בלע״ז‪) ".‬תוספות שם‪ .‬״ונעתרות‪ ,‬לשון רבוי‪ ,‬כלומר נשיקות‬
‫שונא דומים הם למשא‪ ,‬כלומר הם מרובות ולמשא‪(".‬‬
‫הרעיון הזה של רבוי ויתור נופל גם כן על כל י־בר הקשה על האדם‬
‫לסובלו‪ .‬שגדול ומרובה הוא עליו‪ .‬כמו ‪:‬‬
‫במקרא‪ .‬במדבר כ״א‪ .4 .‬ותקצר נפש העם בדרף‪ .‬״ובו׳ ובלשון לעז‪:‬‬
‫אנקרוט״לור )אנקרוט לור‪ ,‬שענינו בעצם וראשונה‪ :‬עם וואורדע איהיען‬
‫גראסם‪ ,‬עם שיען איהנען נראסס פיעל — זיע וואורהען דער רייזע איבער־‬
‫דריססיג‪ .‬וכן נקטה נפשי בחיי באיוב לועז הגלא״ס ‪ (. Acrut :‬וכו׳״ וכל‬
‫דבר הקשה על האדם נופל בו לשון קצור נפש‪ ,‬כאדם שהטורח בא על•‪/‬‬
‫ו א י ן מ ק ו ם ב ל ב ו ל ג ו ר ש ם איתי הצער׳ ובדבר‬
‫ה מ ט ר י ח נופל בו לשון ג ו ד ל ‪ ,‬ש ג ד ו ל הוא ו כ ב ד עה האדם‪".‬‬
‫‪ Eicreisser — Encroistre‬וב! יאמר‬ ‫)הלעז הזה הוא עבר מהפעל‬
‫באיטלקית ‪ Rinceissere, incressaere‬על לשון קצור נפש וכל הלעזים‬
‫האלה בעקרם ענינים גודל ורבוי‪(.‬‬
‫בתלמוד‪ .‬נדה ס״ז‪ .‬בחלה בי‪ .‬״גדלה עלי‪ ,‬אדם הקץ בדבר נראה‬
 ‫‪93‬‬ ‫ב ר א ׳‪ c‬י ת‬

‫תולדות׳ כ״ה‪) 21 ,‬המ׳טף(‪.‬‬

‫כנדול‪ .‬אנק״ייעןנץ בלע׳׳ז‪) — ".‬צ״ל אנקר״יי׳צ‪1‬נץ כדאעיל(‬
‫ב״א‬ ‫ז״ל‪ — .‬זכרי׳ י׳׳א‪ .8 ,‬ותהצר נפיטי בהם וגם נפ^ם בחלה בי‪ .‬״זכרונם‬
‫)המ שך(‬ ‫היה ר ב במעי ו מ מ ל א את רוחי ומציק את בטני‪ .‬ובחלה פירשו‬
‫רבותינו לשון גורל‪) ".‬וכן מקרי רררקי מתרגם איטלקית‪ :‬בחל — אנרנדיא״ו‪,‬‬
‫שענינו לשון גודל — הגדיל‪—.‬וכן הגלא״ס לועז תמיד לשון עתירה בדבור‬
‫רומנץ ‪ :‬קרויםמונט‪ .‬שענינו גודל ורבוי(‪.‬‬
‫הערה‪ .‬אך במקום אחד‪ ,‬רש״י איננו לועז בטעם זה‪ ,‬והוא בירמי׳‬
‫ל׳׳ג‪ .5 ,‬עתרת שלום‪ .‬״ברכת שלום‪ ,‬שלו״ר בלע׳׳ז‪) — ".‬ועיין להלן‪ :‬קח‬
‫נא ברכתי‪ — (.‬ואם יש להקשות ‪ :‬מדוע לא פירש רש״י לשיטתו ‪ :‬רוב‬
‫שלום‪ ,‬ואולי דברי רש״י עמוקים יותר מאשר יראו בשטחיותם‪ ,‬אבל נראה‬
‫טעמו של רש׳׳י‪ ,‬כי יש בעתרת לשון תפלה מה שיש בברכה‪ ,‬ויש בברכה‬
‫מה שיש בעתרת — לשון רבוי‪ ,‬כמו ב״מ‪ ,‬מ״ב‪ .‬אין הברכה מצויה‪.‬‬
‫״ ש מ ת ב ר ך ו ר ב ה מאליו‪ — ".‬סוטה י׳‪ .‬במה בירכו‪ .‬״כל לשון‬
‫ברכה שבמקרא לשון ר ב ו י‪—".‬וכן לועז מקרי דרדקי איטלקית‪ :‬עתר —‬
‫סל״וט — ‪ Salute‬ונראה כי ההעתקה הזאת היתה מקובלת באומה‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז להבליט לשון עתירה בבחינה אחת ובבחינה שנית‬
‫לאפוקי מבאור הדרושי‪ ,‬כעתר‪ ,‬מה עתר מהפך את התבואה )יבמות ם"ד(‪— .‬‬
‫למה נמשלה תפלתם שה צדיקים כעתר‪ .‬ורש״י שם ‪ :‬״דכתיב ויעתר יצחק‪".‬‬
‫ומלשון חתירה‪.‬‬
‫הערה פנימית‪ .‬אם ההפצרה איננה אף רבוי דברים‪ ,‬אבל גם באופן‬
‫שמצער את האדם ברבוים‪ ,‬לועז רש״י‪ ,‬כמובן באופן אחר ‪ :‬ברכות ל״ב‪:‬‬
‫ויחל משה‪ .‬״שהחלהו‪ ,‬הפציר בו‪ ,‬אנו״ייר בלע״ז‪ — ".‬אנוייר׳ אנוייר —‬
‫‪ ,AEnoier, Enuler, nuier‬ועוד תמונות אחרות‪ ,‬ובצ״ח ‪ Ennuyer :‬יבל״א‬
‫לאננוויילען‪ ,‬צוזעטצען‪ ,‬קווא״לען וכדומח‪.‬‬
‫הערה חצוני!^ דא״ב קורא את הלעז הזה ‪ Encargier‬וענינו‪:‬‬
‫העמסה ושים משא‪ ,‬אף מלבד שהדבור הזה איננו נאה לויעתר‪ ,‬עוד נראה‬
‫מכל המקומות האלה‪ ,‬כי רש״י יבליט הוראת רבוי וגודל ויתור‪ ,‬ומה שמביא‬
‫רש״י לפעמים לשון משא‪ ,‬היא התולדה היוצא מזה לפעמים‪ .‬ובאמת ישתמש‬
‫הצרפתי בפעל ‪ peser‬לענין הכבדה ומשא פנים‪ ,‬וגם בענין בחילת נפש‬
‫בדבר‪ .‬ובל״א‪ :‬פערדריעסען‪ ,‬קרא״נקען וכדומה‪ .‬ועיין תוספת תענית בד״ה‬
 ‫צ ו ע ז‬ ‫מעם‬ ‫‪94‬‬

‫תולדות׳ כ״ה‪) 21 ,‬המ׳טך(‪.‬‬

‫ונעתרות‪ .‬ובעל הבאור קורא ‪ Encheri‬אף היורע היטב טעם הדבור הזה‪,‬‬ ‫רעתר‬
‫ידע גם כן כי אינו עני; לכאן בלל ובלל‪,‬‬ ‫הערך‬
‫חצונית‬
‫שם׳ שם‪.25 ,‬‬ ‫)המשו(‬
‫מהמו״לים‬ ‫ומובא‬ ‫פאר״נא בלע״ז )חסר בספרים שלנו‪,‬‬ ‫כאדרת‪.‬‬
‫בהקדמה של הגלא״ם‪ .‬וגם הגלא״ם לועז כן(‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬פארגא‪ .‬בכ"צ ‪ Partre‬ובל״א‪ :‬מאנטעל׳ אבערקלייד‪.‬‬ ‫׳‬
‫—טעם הלעז להבליט לשון אדרת כבגד מיוחד ולאפוקי מן‬ ‫צ״ה‪.‬‬
‫״גפן אדרת‪,‬״‬
‫לי״ח‪ — .‬האם זה הוא שבאיטלקית נקרא ‪ — Paraguai‬איי! ווייטער‬
‫אבער מאנטעל?‬
‫שם׳ שם׳ שם‪.‬‬
‫שער‪ .‬״מלא שער‪ ,‬כטלית של צמר המלאה שער‪ ,‬פלוק״ירא בלע״ז‪.‬״—‬
‫•• ‪T‬‬

‫וצ״ל פלוקי״דא‪.‬‬
‫ב״ה‪ — .‬בראשונה מבאר רש״י הדבור ‪ :‬שער שענינו לא עשוי משער‪,‬‬
‫כמו יריעות עזים‪ ,‬ואם כן אינו ענין לכאן‪ ,‬כי אם מלא שער‪ ,‬כמו ‪ :‬איש בעל‬
‫שער )מלכים ב'‪ ,‬א׳( — )אם כי לא כן דעת פירשט( — וכמו קדקוד שער ‪:‬‬
‫המכוסה בשער רב ואחרי כן מבאר הדבור בשלמותו‪ ,‬כ א ד ר ת שער ‪:‬‬
‫כ ט ל י ת של צמר המלאה שער‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬פלוקידא‪ .‬בכ״צ ‪ — flochicde, flochede‬ובל״א‪ :‬פלאקקיג‪,‬‬
‫צאטטינ‪ ,‬לאנגהאארינ ‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬זכרי' י״נ‪ .4 ,‬הלובשם א ד ר ת שער‪ .‬״כן דרף מסיתים‬
‫ומדיחים מתעטפים ב ט ל י ת י ם וכו׳‪.‬״‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז להבליט הדבור‪ :‬״המלאה שער — ולא ע׳שוי‬
‫משער‪ ,‬כי הלעז מוסב על הדבור הזה ולא על אדרת‪ ,‬כדעת דא״ב‪) .‬וכן הרר״ק‪.‬‬
‫כלו כאדרת שער‪ .‬״היה כלו מלא שער כמו האדרת‪ ,‬שהיא בעלת שער‪,‬‬
‫שתלוים בה ת ל ת ל י ש ע ר הצמר כאותה שקורין קל״צא‪.‬״( __‬
‫זה הוא שקורין בספרדית ‪.Coicha :‬‬
‫הערה‪ .‬המתרגם לא ידע לכוין את הלעז הזה‪ ,‬ומתרגם‬
 ‫‪95‬‬ ‫י ת‬ ‫ב ר א‬

‫תולדות‪ .‬כ״ה‪) 25 ,‬הס׳טף(‪.‬‬

‫שער “‬ ‫אותו בפי ׳ההבין מדברי ר׳צ^״י ‪ Chose veiue :‬׳טענינו‪ :‬דבר ׳עערי‪,‬‬
‫הערה‬ ‫אבל מהו פלוקידא ? — אבל אם כה ואם כה‪ ,‬הלעז הזה הוא תואר ולא‬
‫)המשד(‬
‫יעם דבר‪ .‬ובעל הבאור קורא ‪ :‬פעלו׳טעריא — ‪ — Peiucherie‬געפליש‬
‫בל״א — אבל נם אם נאמר כי הוא דבור רומנץ מימי ר׳ט״י — מה‬
‫שאינו — )וע״ם ‪ God‬ענינו ‪ :‬מס הנפרע בעורות( — השאלה היא על‬
‫‪ ’.‬מה יסיב הלעז הזה ? — מובן מאליו‪ ,‬שלא יפול על‪ :‬אדרת וגם לא‬
‫על ‪ :‬המלאה שער‪ ,‬ויהיה הלעז אבר מדולדל‪ — .‬וסמי אותו מכאן‪.‬‬
‫לי״דו‪ — .‬ואפשר עוד כי הלעז הזה שברש״י קריאתו‪piuchede :‬‬
‫ובצ׳־ח ‪ , Piuchee‬שענינו‪ :‬אריג או ארוג באופן ששערותיו ארוכות‪,‬‬
‫ומוסי‪ ^1‬ומבאר ‪ LHire‬במלונו הגדול‪ ,‬כי לפנים עשו מארינים כאלה בגדים‬
‫ללבוש וכסויות לילה‪ ,‬נם למפות על השלחן ולאיזה תשמיש בבית המרחץ‪—.‬‬
‫ושרש הדבר הוא כי בצרפתית עתיקה יש שני דבורים שרשים‪ ,‬והם‪(1 :‬‬
‫‪ , fioc (2 , piuc‬ושני הדבורים האלה יורו על בגד צמר עב ובעל שער‪,‬‬
‫ומשני אלה נפרדו הרבה דבורים בצרפתית ישנה וחדשה‪.‬‬
‫הערה חצונית‪ .‬יש לעז ברש״י בתלמוד הדומה לזה שבכתוב‬
‫בכתיבה ומסבת השתתפות השרש‪ ,‬כאשר אמרתי בהערה הקודמת‪ ,‬דומה‬
‫הוא לזה נם בהוראה בבחינה אחת‪ ,‬והוא בב״ק צ״ט‪ .‬בגרדא דסרבלא‪.‬‬
‫״פלוק״ייר בגדים‪.‬״ — וכן ב״מ קי׳׳ב‪ .‬בגרדא דסרבלא‪ .‬״פולק״ייר‬
‫בלע״ז‪ ,‬שאין כאן שבח כלל‪ ,‬שאם היה מניחו כמו שהוא היתה מתקיימת‬
‫הרבה יותר מעתה‪.‬״ — להבין הלעז הזה צריף להקדים ‪:‬‬
‫‪ .1‬מהו סרבלא? — ב״מ‪ ,‬פ״א‪ .‬סדינא‪ .‬״של פישתן‪.‬״ סרבלא‪.‬‬
‫״גלופקרא שקורין ‪p‬וץ )‪ ( Cot-coc‬והן של צ מ ר והרבה מים נבלעין‬
‫בו‪.‬״ — ביצה י״ד‪ .‬שמא תכרף לי נימא‪ .‬״ויש נימין גדולין ונסין‪ ,‬כגון‬
‫של גלופקרין שקורין קו״יט‪.‬״ )והוא הוא שבלשון עברית נקרא שמיכה‪,‬‬
‫כמו שופטים ד'‪ .18 ,‬בשמיכה‪ .‬״תרגם יונתן ‪ :‬בנוננכא‪ ,‬ופירש רב האי‬
‫גאון גלופקרין‪ ,‬קוט״א בלע״ז‪.‬״ — ‪ — Cotte‬וכן הרלב״ג והרר״ק שם‪.‬‬
‫צ י צ י ו ת הרבה בכל‬ ‫״קוט״א בלעז‪ ,‬והוא כסות עב יוצאין ממנו‬
‫פני הכסות‪.‬״( כל הלעזים האלה בלשון אשכנז הם ‪ :‬קוטטע‪ ,‬קאטצע‪,‬‬
‫ווייטער מאנטעל‪ ,‬צאטטיגע היללע‪ ,‬דעקקע‪ ,‬והוא כסות יום וכסות לילה‬
‫ומתכסין בה אנשים וגם נשים‪.‬‬
‫‪ .2‬איזו מלאכות הצריכות לתקון בנדי צמר‪.‬‬
 ‫מעם א ו ע ז‬ ‫‪96‬‬

‫תולדות כ״ה‪) 25 ,‬המ׳עף(‪.‬‬

‫‪ .1‬דריכה‪ .‬אחרי האריגה יושם הכנר בכלי מים וקרקע הראויה לכף‬ ‫שער‬
‫‪T‬‬
‫ובועטין אותו ברגלים‪ ,‬וע״י זה יארק יותר השתי עם הערב והשעריות תתמלא‬ ‫הערה‬
‫יותר ושמנונית הצמר תוסר ממנו ע׳׳ י הקרקע‪ .‬המלאכה הזאת נקראת‬ ‫הצינית‬
‫)המיט‪(-‬‬
‫בלשון צרפת; ‪ , fouler‬בל׳׳א ‪ :‬וואלקען‪ ,‬ועושה המלאכה הזאת נקרא‪:‬‬
‫‪ fouieur‬או ‪ , fouiore‬ובל״א ‪ :‬וואלקער‪ ,‬והקרקע שמשתמשי; בה ‪:‬‬
‫‪ ,Terre a fouion‬ובל״א ‪ :‬וואלקערסערדע‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬ל״ב‪ ,‬י״ז‪ .17 ,‬בעין רוגל‪ .‬״עין קצרא‪ — ".‬תרגום — ״כובסי‬
‫בגדי צמר‪ ,‬שחובטין אותם שם‪ ,‬שבועטין אותם ברגל‪ — ".‬ב״?׳ קי״ט ‪:‬‬
‫קצרא שמיה‪ .‬״הבובס נקרא קצרא בלשון ארמי‪".‬‬
‫ב״א‪ — .‬תענית כ״ט ‪ :‬קצרי דבי רב‪ .‬״בך שמם בלשון ישמעאל‪ ,‬והם‬
‫כובםין‪ .‬שמעתי אומרים ע״ש שמקצרים בגדי צמר‪ ,‬בשדורסין אותן ברגליהן‬
‫במים שקורין פו״ליר‪ —".‬ב״מ‪ ,‬קי״ב‪ .‬דאנריה לביטשא‪ .‬״אלא לעולם לאו‬
‫בנרדא‪ ,‬אלא ב ת ק ו ן ה ר א ש ו ן שקורי; פוליר‪ ,‬בשבא מבית‬
‫הגררי בוטשין אותו ברגלים בתוף כלי עץ במים וקרקע הראויה לכף‪ .‬וכן‬
‫ב״ק צ״ט משובש מעט‪.‬‬
‫‪ .2‬סריקה‪ .‬אחרי הרריבה תבוא מלאבת ה ס ר י ק ה ‪ ,‬והיא סריקת‬
‫הבגד בצרור קוצים שנקראים בל״צ‪ , chardon a fouion :‬ובל״א‪ :‬קארדענ־‬
‫דישטעל‪ ,‬ובל״צ‪ , peigner le drap :‬וענינו ‪ :‬סרק הבנד או ‪chardomer‬‬
‫‪ , Carder‬וענינו גרירה או גררא בקוצים‪ ,‬ונקראת בארמית גרדא‪_.‬‬ ‫או‬
‫תכלית הסריקה היא להסיר השערות שאינם חזקים באריגה או לזקוף‬
‫המדובקים והמונחים‪ ,‬ויוצא מזה החלקת הבגד‪ ,‬ובל״א הוא ‪ :‬רויהען׳ אוים־‬
‫רויהען‪ ,‬קראטצען‪ ,‬אויפקראטצען‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬ישעי׳ י״ז‪ .13 ,‬כנלנל‪ .‬״הוא מפרח של קוצים שקורין ‪:‬‬
‫קרדונש — ‪ — Chardons‬בלע״ז הרומי; לאותן שגוררין )או נורדין( בהן‬
‫בגדי צמר‪ .‬ב״ק קי״ט מוכי; שהסורק מוצא‪ .‬״ע״י הקוצים שקורי; קרדי״נש‪.‬״‬
‫— שבת י״א‪ :‬ולא סורק במשיחה‪ .‬״סורק בגדים שקורי; פולו״רש בלע״ז‪.‬״__‬
‫‪ fuior‬והוא הדורף — במשיחה‪ .‬הוא קושר הקוצים שקורי; קרדי״נש וגם‬
‫את הבגד תופר ומחבר בו ב׳ ראשי; בשמותחו על יתדות האומנות״ —‬
‫‪ Rame‬ובל״א‪ :‬קארדענראהמען — ״ ל ז ק ו ף א ת ש ע ר ו ‪ .‬״ — ב״ק קי״ט‪.‬‬
‫מוכי; שהוסרק מוציא‪ .‬״סורק פולו״נש״ — ‪ — fouions‬״כף שם האומנות‬
 ‫‪97‬‬ ‫י ר‪1‬‬ ‫ב ר א‬

‫^^ער‪-‬י‬ ‫תולדות כ״ה‪) 25 ,‬המשף(‬

‫•• ‪T‬‬
‫הערח‬
‫ו‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ס‬ ‫׳טהוא‬ ‫ע״׳ט‬ ‫)ר״ל מדוע יקרא הרורף ב׳י‪1‬ם סורק ‪ :‬פול׳ניט?(‬
‫בקוצים כעין מסרק‪ — ".‬קרושין כ״ב‪ .‬רחצו‪ ,‬סכו גרדו‪ .‬״גרדו ‪ :‬גרא״טר חצונית‬
‫ב״א‬
‫בלע״ז‪.‬״ — ‪ , g ra tte r‬ובל׳׳א‪ :‬קראטצען —‪ .‬חולין כ״ה‪ :‬לגרר‪ .‬״גרוטיי״׳טיר‪) ".‬המשד(‬
‫‪ — Gratuser -‬שאבען‪ ,‬אבשאבען‪ — .‬ב״ק קי״ט‪ .‬מוכין שהסורק מוציא‪.‬‬
‫מוכין‪ :‬״גרטוי״שא" )נמוקי יוסף — ‪ , yratuise‬ובל״א ‪ :‬דאס אויס־‬
‫געקראצטע‪ ,‬קאממהאאר‪ ,‬וואלקהאאר‪.‬‬
‫גזיזה‪ .‬אחרי הסריקה תבוא מלאכת הגזיזה‪ ,‬והוא להשוות השערות‬
‫בבגד ע״י גזיזה במספרים ולהחליק גבחתו‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬ב׳׳ק קי״ט‪ .‬סרבלא‪ .‬״עשוי לכבוד ולנוי‪ ,‬וכשהוא ס ו ר ק‬
‫לשתיו נאה יותר‪ — ".‬שם‪ ,‬ולא ימול‪ .‬״דיר ה ס ו ר ק י ם וכו׳ מקום‬
‫הבליטות שנמתח שם נוטל במספרים‪ — ".‬ב״ב‪ ,‬ל׳ב‪ .‬זוגא ד ס ר ב ל א ‪.‬‬
‫״מספרים וגוזזין בהן ב ג ד י צ מ ר ‪" .‬‬
‫תוצאה‪ .‬אחרי הדברים האלה‪ ,‬נבוא לבאר הלעזים שמובאים לעיל‪.‬‬
‫הנה ראינו בי סרבלא הוא בגד צמר מיוחד ובדרף כלל הוא שם לכל בגדי‬
‫צמר; — )ב״ק קי״ט‪ .‬סרבלא‪ .‬ב״ב נ״ב‪ .‬זוגא דסרבלא‪ .‬ע״ז‪ ,‬ע״ה זוזא‬
‫דסרבלא(‪ .‬וראינו עוד כי גרדא הוא התקון השני )ב״מ קי״ב‪ .‬״דאגריה‬
‫לביטשא"‪ ,‬שבא אחרי הדריכה‪ ,‬והוא הוא סריקה כ״ק קי״ט‪ .‬״מוכין שהסורק‬
‫מוציא‪ .‬קדושין כ״ב‪ .‬גררו‪ ,‬ב״ק‪ ,‬קי״ט‪ :‬מוכין‪ .‬נמוקי יוסף( — וזה הוא‬
‫טעם הלעז בב״ק צ״ט‪ .‬ב ג ר ד א ד ס ר ב ל א ‪ .‬״ פ ו ל ״ ק ר י ר‬
‫ב ג ד י ם ‪ — " .‬ב״מ קי״ב‪ :‬בגרדא דסרבלא‪ .‬״ פ ל י ק ״ י י ר בלע״ז‪— ".‬‬
‫קדושין פ״ב‪ .‬הסריקים‪ .‬״ ס ו ר ק ב ג ד י ם לנשים‪ ,‬פלוק״יירדא‪----- ".‬‬
‫‪■pe1ucie^, peiuqui‬בל״א‪ :‬רוי־‬ ‫ק״ה‪ — .‬פילוקייר׳ פלוקייר‪ .‬בכ״צ‬
‫הען מיט דען דישטעלן‪ ,‬קראטצען‪ ,‬גלא״טטען‪ ,‬נאפפען‪ ,‬בעלעזען‪ ,‬ועור כמה‬
‫מיני מלאכות השייכות למלאכת בגדי צמר‪ .‬והלעז בקדושין נראה שמשובש‬
‫מעט‪ ,‬וצ״ל כדלעיל וענינו פה לא מקור הפעל‪ ,‬כ״א שם עושה המלאכה‪,‬‬
‫כסו ‪ peiicier‬שענינו עשיית איזו מלאכה בעבור ;זורות וגם עושה המלאכה‬
‫ובדומה‪ — .‬וצדקו דברי רש״י ב״מ קי"מ‪ .‬דאגריה לביטשא‪ .‬״שאם היה‬
‫מניחו בם ושהוא היתה מתקיימת יותר‪ ".‬כי כל שסורקין בקוצים יותר‪,‬‬
‫לתקן נויו‪ ,‬יותר אובד את קיומו‪.‬‬
 ‫מעם צ ו ע ז‬ ‫‪98‬‬

‫תולדות כ״ה‪) 25 ,‬המ׳טף(‬ ‫שער ­‬

‫••‪T‬‬
‫הערה‪ .‬גם באיטללוית <'ש דבור בלעז הזה ונגזר משרש אחד בל^ןון‬ ‫)המעך(‬
‫רומית ‪ piius :‬שענינו שער‪ ,‬והדבור האיטלקי הוא ‪ , piluceare‬וכשם‬
‫שהלעז הצרפתי ענינו איזה תקון השער אם להסירו ואם להחליקו ועוד‬
‫תכליות אחרות‪ ,‬בן הדבור הזה האיטלקי‪ ,‬הדומה להדבור הצרפתי בתמונה‬
‫ובשרש‪ ,‬אלא שזה תמונה איטלקית לו ולזה תמונה צרפתית‪ ,‬לפי תכונות‬
‫מבנה הלשונות האלה יכלול התקונים האלה ביחס אל שער‪ ,‬וזה הוא הלעז‬
‫האיטלקי שהשתמש בו הערוף לפרש ״בגרדא דסרבלא"‪ .‬וזה לשונו; ״בגרדא‬
‫דסרבלא‪ ,‬פי׳ לתקן )והוא התקון השני‪ ,‬ועיין ב''מ קי׳׳ב‪ .‬דאנריה לביטשא(‪.‬‬
‫הסרבל ‪ ,‬בלע״ז פלוק׳׳רי" — פלוקרי — ״דליכא שבחא דליקני‬
‫אומן — )ועיין רש׳׳י שם( — ״דאגריה לביטשא‪ ,‬לדורכו ברגל‪ ,‬שיהא‬
‫ע ב‪ ,‬דהתם ליכא שבחא‪ ,‬דאבתי בעי ל מ ג ר ד י ולרכוכי‪ ".‬ע״כ‪.‬‬
‫אבל בעל הערוף השלם מעיר על זה הלע״ז וז״ל ‪ :‬בלשון רומי ‪Piiicare :‬‬
‫ובל׳ איט׳ ‪ pie^are‬ובל״א‪ :‬פאלטען‪ ,‬פי׳ להחליק הבגד ולגלמו‪ ,‬וכן‬
‫לועז רש״י בשני המקומות‪ .‬ע׳׳ב‪ .‬והרבה תשובות בדבר‪ :‬א( לא לשון רומי‬
‫הוא בלע״ז לבעל הערוף‪ ,‬כ׳׳א לשון איטלקי‪ .‬ב( מה דעתו ברבור ‪:‬‬
‫‪,,‬וכן לועז רש״י״ הגם רש׳׳י לועז בלשון רומי? — ובאמת מה שהוא‬
‫פאלטען באשכנזית לועז רש׳׳י צרפתית‪ ,‬כטבע הדברים—והוא ע״ז‪ ,‬נ״א‪:‬‬
‫כסות מקופלת‪ .‬״מקופלת‪ ,‬פליי״דא‪ - Pieiede, Pioiede — ".‬וענינו‬
‫געפאלטעט‪ .‬ולהפף הלעז האיטלקי להוראת פאלטען הוא כפי שנמצא‬
‫במלכים ב׳‪ ,‬ב׳‪ .8 ,‬ויגלום‪ .‬״לא כריכה ממש‪ ,‬כי אם קולט שקורין פיינרו‬
‫בלע״ז‪.‬״ —'‪ — piegado‬שענינו נעפאלטעט‪ .‬וזה בא ממעתיק איטלקי‪,‬‬
‫שהחליף כפי הנראה לעז צרפתי ללעז איטלקי‪ ,‬וכן במקומות אחרים‪,‬‬
‫ציון‪ .‬האכר האיטלקי אומר ‪per San Luca, cni non ha :‬‬
‫‪ semiaato‬כבוא סן לוקה )חג נוצרי( ועוד לא זרע שדהו‪ ,‬הוא‬
‫— מליצת אכרים‪—.‬‬ ‫י מ ר ו ט ש ע ר ראשהו — ‪s p e i u c a‬‬
‫‪Proverb! Toscani p . 15.‬‬
‫תולדות כ״ן‪.14 ,‬‬
‫ועבודה רבה‪ .‬פעולה רבה‪ .‬בלשון לעז ‪ :‬אובריינא‪ .‬עבורה _ ;ן‪3‬ןךךן‬
‫אחת ; עבורה משמע פ ע ו ל ה רבה‪ .‬וכן התרגום ‪ :‬פולחנא ולא יבדי^‬
‫בין עבודה בחולם ועבודה בשורוק‪.‬‬
 ‫בראשית‬

‫ןנבודדד‬ ‫תולדות כ״ו‪) .14 ,‬המשר(‬

‫ק״ה‪ .‬אובריינא‪ .‬כ"צ ‪ 0ve^aigne,Ouveralgne‬בל' א‪ :‬ארבייט׳ וועיה׳ * )המשך(‬
‫בעשא״פטינונג‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬ש׳׳ר‪ ,‬ם׳ מ״א‪ .‬נוהג שבעואם אדם נותן שדהו אאריסות והוא‬
‫נותן זרע והוא נותן פ ע ו ל ה ‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז א׳‪ .‬לאפוקי מלשון פעול‪ ,‬כמו לשון רש״י עמוס‬
‫ט׳ ‪ .13‬תתמוגגנה‪ .‬״הרהע ע ב ו ד ה מתמוגגת בבא גשמים‪.‬״ — ב‪/‬‬
‫להבליט ההבדל בין עבודה בחולם‪ ,‬עבורה מוגבלת בשלמותה‪ ,‬ובין עבודה‬
‫בשורוק כמו שהיא ממושכה‪ ,‬כמו שמבואר‪ .‬ואולי רומז עוד‪ ,‬כי עבודה היא‬
‫עבודה אחת איזו שתהיה‪ ,‬אבל עבודה ענינו פעולה בשדה‪ ,‬כמו במדרש‪— .‬‬
‫וסעדי' גאון מתרגם חשם שענינו בני הבית‪ ,‬עבדי הבית‪ ,‬כמו שמפרשים‬
‫האחרונים‪ .‬ועוד כי עבודה לשון פעולה ולא לשון עבד‪.‬‬
‫ב״א — דומה ללעז זה בכתיבה והוראה העקרית בשבת מ״ה‪ .‬קרמים‪.‬‬
‫״בנדי צבעונין שקורין אובריי׳נא‪ — :‬בונטע ארעד געמוסטערטע געווע־‬
‫בע‪ — .‬סוכה יו״ד‪ .‬קרמים המצויירין‪ .‬״מעשה אורג‪ ,‬כגון בגדי צבעונין שקורין‬
‫אובריי״ן‪) .‬וספק בדבר אם צ״ל אובריינא כדלעיל אובריץ כדלהלן( —‬
‫שבת כ״ב‪ .‬ועיטרה בקרמין‪ .‬״פיארה ביריעות של צבעים‪ ,‬אוב״רייץ‪— ".‬‬
‫געווירקט —‪ .‬ביצה ל׳‪ :‬ועיטרה‪ .‬״יפה בסדינין ובקרמין המצוירין שקורין‬
‫אוב״ריץ‪.‬״ — ב״מ ס׳ ‪ :‬קדמי‪ .‬״בגדים המצוירין‪ .‬״אובריץ בלע״ז‪.‬״‬
‫ז״ל‪ — .‬שמות כ״ו‪ .1 ,‬מעשה חושב‪ .‬״כרובים היו מצוירין בהם‬
‫ב א ר י ג ת ן שלא ב ר ק י מ ה ‪ ,‬שהוא מעשה מ ח ט ‪ .‬״ — שם‪,‬‬
‫‪ .36‬מעשה רוקם‪ .‬״הצורות עשויות בו מעשה מחט‪.‬״ — גיטין כ׳‪ .‬אנדוכתרי‪.‬‬
‫תכשיט ו ר ו ק מ י ן עליו צורות ב מ ח ט שקורין ברוש״דיר בלע״ז‪.‬״‬
‫—‪ —Brosder‬שטיקקען‪ ,‬אוסנא״הען —‪.‬‬
‫הערה‪ .‬יש עוד לעז שונה מזה בכתיבה ודומה בענין והוא סוכה‬
‫יו״ד‪ .‬ובסדינין המצוירין‪ .‬״שצורתן בולטת‪ ,‬כגון מעשה רוקם‪.‬״ — גע־‬
‫שטיקטע ארבייט — מעשה מחט — ״או מעשה אורג שקורין גלינשקש‪.‬״—‬
‫איין געוועבע מיט ערהאבענען‪ ,‬איינגעווירקטען פיגורען‪—.‬ורש״י באלפס‬
‫שם‪ .‬בקרמין ‪.‬״שציודם מעשה אורג כגון בגדי צבעונין שקורין אוב״ריא‪.‬״‬
‫— בונטעס געוועבע — ובסדינין המצוירין‪ .‬״שצורתן בולטת בנון מעשה‬
‫רוקם ומעשה אורג הקרוי גליש״קא‪.‬״ — גם בעל מחזור וויטרי בהלכות‬
 ‫ו ע ז‬ ‫צ‬ ‫מעם‬ ‫‪100‬‬

‫תולדות כ״ו‪) .14 .‬ה‪5‬ן׳צ‪1‬ך(‬ ‫ו!‪ 1‬מ ד ה‬

‫סוכה מ ש ת מ ש בצעז זה צבאר דבור‪ :‬מע׳טה אורג׳ והוא גונצ׳צ{״?׳צ{ —‬ ‫הערה‬
‫ובר׳ט״י נצינ׳גןק׳ש‪ ,‬ונראה כי הוא הוא ואך חצוף מקום האותיות — והנח‬ ‫)המשד‪(.‬‬
‫ד״ר שצעזיננער‪ ,‬מבאר הצעזים שבמחזור‪ ,‬יבקש צם שר ש ובאור‬
‫זה והוא בעצמו מסתפק באמתת באורו‪ — .‬ונראה צי כי הרבור הנכון‬
‫הוא ברש״י והקריאה בכתיבה ר ו מ נ י ת היא ‪ Gaionesco‬ובהכרה‬
‫צרפתית ‪ Gaionesches‬והוא שוה צכתיבה ‪ — vaioneschesj‬החצוף‬
‫הזה ירוע בצרפתית עתיקה — ובמקומו שצ רש״י היתה ההברה באות‬
‫‪ 0 .‬וענינו ובאורו של הצעז הזה הוא ‪ :‬הארינים הנעשים בארץ‬
‫הוואצאנים‪ ,‬והיא ארץ הנקראת עתה ארץ השפצה וגם פצאנרערס‪ ,‬ועור‪.‬‬
‫ושם עשו אריגים בצורות בוצטות‪ .‬ובאופן זה יקראו הספררים אריג‬
‫כזה בשם ‪AieraaDi8co‬ובספררית מאוחרת ‪ Aiemanesco‬צאמר‪ ,‬הנעשה‬
‫בארץ האצאמאנים או האשכנזים — והםיום ‪ — isco‬עתיק מאד‪ ,‬ועתה‬
‫הוא ‪ — esco‬כן נראים הדברים‪ — .‬וצהעיר עוד כי הדמיון הזה‬
‫וההשאצה שבין עבודה־פעוצה‪ ,‬ובין קרמים וסדינים המצוירים‪ ,‬הוא ככל‬
‫הצשונות‪ ,‬כן הוא באשכנזית ‪ :‬ווירקען‪ ,‬שאפפען‪ ,‬ארבייט‪ ,‬בצ״ח ‪:‬‬
‫‪ , Ouvrage‬באיטצקית ‪ , Lavors‬ובספרדית יקראו בגד מצויר ‪Labrado‬‬
‫וכצם עיקר הוראתם — מצאכה‪ ,‬עבודה ופעוצה‪.‬‬

‫שם׳ שם‪.21 ,‬‬

‫שטנה‪ .‬נושמ״נט‪.‬‬
‫‪ Noisemeat, Njsement‬בג״א‬ ‫נושמנט‪ ,‬נוישמנט‪ .‬בכ״צ‬ ‫ק‪-‬ה‪.‬‬
‫אנקצאגע‪ ,‬בעשטרייטונג ‪,‬צאנקעריי‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הצעז צהבציט הרבור שטנה בדבור בית דין במקומו‬
‫ובזמנו‪ ,‬ובזה יתיישב הדבור ו י ר י ב ו — וצכן קרא שמה ש ט ״ נ ה‪,‬‬
‫ורש״י מפרש מה שסתם הכתוב וצא באר כדצעיצ ״כי התעשקו עמו״‪.‬‬
‫הערה‪ .‬המתרגם צועז בצ״א ‪ :‬״הינרערונג״‪ ,‬ואין שייכות צזה מצדי‬
‫צדדים‪.‬‬
‫לי״ח‪ — .‬כן דבור צרפתי קדמוני שצ בתי דינין בענין דבר אשר אין‬
‫בל שמנה עציו‪ ,‬וצא יובא צמשפט צאמר ‪Sanz Doisament at 8anz plait :‬‬
‫אהנע קצאגע אונד אהנע געריכט ‪,‬דומה צהרבור בצי שום טו״מ ופ״פ‪ ,‬והצעז‬
 ‫‪101‬‬ ‫י ת‬ ‫ברא‬

‫שטנדד‬ ‫תולדות כ״ו‪) 21 .‬המ׳טר(‬

‫‪(1 S S‬‬ ‫הזה נגזר מהםע>ל ‪ Noisier‬׳טענינו‪ :‬שאדען‪ ,‬צו שאדען זוכען׳ אגקאאגעז׳‬
‫אין געריכט פערקלאגען״ שטרייטען‪ ,‬בעשטרייטען‪.‬‬

‫■‬ ‫ויצא׳ כ״ט‪.17 .‬‬

‫תאר‪ .‬הוא צורת הפרצוף‪ ,‬במו יתארהו בשרד — )יתארהו‪ ,‬לשון סבוב(‬
‫— הומפאש בלע״ז‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬קונפש׳ קומפש‪ .‬ב״צ‪ ,Compas :‬ובל״א‪ :‬האנטיר‪ .‬רי אויסעד‬
‫ליניען איינער פיגור‪ ,‬בעזאנרערס רונדער‪ .‬אלם געזיכט‪ .‬ורש״י הורא זה ‪:‬‬
‫התוף אברים נאים — שה״ש א'‪) .5 ,‬וכן רשב״ם‪ .‬יפת תואר‪ .‬״במו במהונה‬
‫יתארהו‪ ,‬רפוס ההוטם‪ ,‬המצה‪ .‬הפה והלהיים‪(.‬‬
‫ב״א‪ — .‬ישעי׳ מ'‪ .22 ,‬היושב על הוג הארץ‪ .‬״לשון מהוגה )לקמן‬
‫מ״ר( עוגל‪ .‬קומפ׳׳ש בלע״ז‪.‬״ — הרייז — אומקרייז —‪ .‬שם‪ ,‬מ״ר‪.13 ,‬‬
‫ובמהוגה יתארהו‪ .‬״לשון ותאר הגבול )יהושע ט״ו(‪ ,‬אם בא לעשות בו ציורים‬
‫עגולים‪ ,‬מסבב אותו במהוגה‪ .‬הונ״פש בלע״ז — שם כל האומנות‪ —".‬ציר־‬
‫קעל‪ — .‬משלי י׳׳ה‪ .27 ,‬בהקו הוג‪ .‬״הוג לשון הקף‪ ,‬כמו ובמהוגה יתארהו‪,‬‬
‫קונ״פאש בלע״ז‪ — ".‬אומקרייז—‪ .‬איוב כ״ו‪ .10 ,‬הוק הג‪ .‬״בלע״ז קומ״פש‬
‫ובו׳ ס י ב ב ו בהול‪.‬״— שם‪ ,‬כ״ב‪ .14 ,‬והוג שמים‪ .‬״הוג־עגול טהוגת‬
‫— עיין שמות‬ ‫שמים‪ ,‬כמו ובמהונה יתארהו‪ ,‬קומ״פש בלע״ז‪.‬״ )וכן ‪P‬‬
‫הספרים( יתרגם תמיד הדבור‪ :‬תבא — ‪ — Cercie de la terre‬ענוב של‬
‫הארץ‪(.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז לבאר לשון תאר ע״י יתארהו ולהבליט הגזרה‪.‬‬
‫הערה‪ .‬נראה כי טעות נפלה בדברי רש״י וצ״ל כמו ובמהוגה יתארהו>‬
‫)וכן רשב״ם( שמביא רש״י בכל מקום‪ .‬ובאמת אצל יתארהו בשרד רש״י‬
‫משתמש בלעז אהר‪.‬‬
‫שם‪.27 ,‬‬
‫שבוע‪ .‬א״א לומר שבוע ממש ובו'‪ ,‬לפיכך אין משמע שבוע אלא שבוע‪,‬‬
‫שטיי״נא בלע״ז‪.‬‬
 ‫מעם צ ו ע ז‬ ‫‪102‬‬

‫ויצא׳ כ״ט‪) 27 ,‬המ׳עף(‬ ‫^‪T5‬ןבוע־י‬

‫שבע דברים‬ ‫ק״ה‪ — .‬שטיינא׳ שטיינא‪ .‬כ״צ ‪ septaine‬וענינו‬ ‫‪J‬חמשד(‬
‫דומים בר!בוצה‪ ,‬זמן שא שבעה ימים׳ ובא״א ‪ 7 :‬נאייבע ז<‪1‬בען׳ צייטרוים‬
‫‪ 7‬טאגען‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬שמות י״ב׳ ‪ .15‬״שטי״נא שא ימים‪ — ".‬איין ‪7‬־צאהא םאן‬
‫טאגען —‪ .‬ויר!רא כ״ג׳ ‪ .8‬שבעת ימים‪ .‬בא מהום שנאמר שבעת׳ שם דבר‬
‫הוא‪ ,‬שבוע שא ימים ובן בא אשון שמונת׳ ששת ובו׳‪ — .‬ר״א בא דבור מספדי‬
‫מתמונה זאת אין ענינו מספר נפרד‪ ,‬כ״א מספר קבוצי ‪,‬או שם קבוץ אדברים‬
‫דומים והוא שם דבר‪ ,‬שבא בסמיכות‪ ,‬כי התמונה הזאת באה בסמיכות‬
‫ובכנויים ‪,‬כמו שאשתם‪ ,‬ארבעתם‪ ,‬כררף שם דבר‪ ,‬כמו עטרה — עטרת‪,‬‬
‫מאאכה — מאאכת‪ ,‬וכדומה‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם האעז אהבאיט פירושו בדבור מורגא באשונו‪.‬‬
‫שם‪ ,‬ל׳‪.20 ,‬‬

‫יזבלני‪ .‬אשון זבוא‪ .‬היר״בייא באע״ז‪ ,‬בית מרור‪) ,‬נסמף עא אשון הכתוב‬
‫בית זבוא‪ .‬ובתהאים מ״ט‪ .15 ,‬מזבוא או׳ פי׳‪ :‬״מהיות אהם מרור‪ (".‬מעתה‬
‫אא תהא עקר דירתו אאא עמי‪ — .‬ובכתב יד מנוקד‪ :‬הירבירייריאה‪.‬‬

‫כ"צ ‪) Herbejre, Herbey‬וכן אועז‬ ‫ק״ה‪ — .‬הירבייא היירבייא‪.‬‬

‫הגאאס בדרך פעא ‪ —herbergera moi‬ער ווירד מיף זיינע וואהנונג מאכען‪(.‬‬
‫בצ׳־ח ‪ herberge‬ובא״א ‪ :‬הערבערגע‪ ,‬איין ארט וואו מאן באייבט׳ פער־‬
‫ווייאט‪ ,‬וואהנונג‪.‬‬
‫צכ״צ‪ < herberge :‬בא״א‪ :‬דאס פערוויי־‬ ‫ק״ה‪ — .‬הירבירייריאה‪.‬‬
‫אען‪ ,‬וואהנונג‪.‬‬
‫הערה‪ .‬ובמקום אחר אועז רש״י יזבאני בבחינה אחרת ובאעז אחר‪,‬‬
‫והוא ע״ז י״ח‪ :‬שמזבאין שם‪ .‬״ובו׳‪ .‬מזבאין אשון יזבאני אישי‪ ,‬ענין חניה‬
‫שא חבור ואסיפה‪ ,‬אמיי״שניר באע״ן‪.‬״ — ‪ , Amaisnier‬ובא״א ‪ :‬יע־‬
‫מאנר אין דיע פאמיאיע ‪,‬אינם הויז‪ ,‬נעהמען‪ ,‬פעראייניגען‪ ,‬פעזאממאען‬
‫וכדומה‪ — .‬ועיין ירמי׳ מ״ט׳ ‪ ,29‬מה שטעה שם המתרגם‪.‬‬
 ‫‪103‬‬ ‫י ת‬ ‫ב ר א‬

‫; ע לני “‬ ‫ויצא‪ .‬ל‪0 /‬צ )המ׳‪11‬ף(‬

‫צ״ה‪ — .‬טעם האעז אהבאיט לש)] זבוא ואברר ע״י זה הל׳עון יזבלני‪) .‬הםשר‪1‬‬
‫י‬ ‫ואואי עוד הוציא מן הדבור התאכיורי הרגיא בפי התאמירים‪.‬‬
‫דודאים‪) .‬סנהדרין צ׳׳ט( ״שיגאי‪ .‬עשב באע‪5‬ון ישמעאא י׳עמ״ין‪".‬‬
‫ק׳׳ה‪ — .‬יאשמיג‪ .‬בא״א‪ :‬דער יאשמין‪ ,‬והוא שיח‪ ,‬שפרחיו אבנים או‬
‫כתומים ונותנים ריח טוב‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬ברכות מ״נ‪ :‬סמיף‪ .‬״יסמ׳׳ין קורין או באשון ישמעאא והוא מין‬
‫עשב שיש בו שאש שורות שא עאין זו אמעאה מזו וג׳ עאין אבא שורה‪.‬‬
‫שם‪32 ,‬‬
‫נקודות‪,‬‬ ‫כמו‬ ‫דקות‬ ‫מנומר בחברבורות‬ ‫כתרגומו‪,‬‬ ‫נקוד‪.‬‬
‫פינט״ורא באע״ז‪.‬‬
‫ק׳׳ה‪ — .‬פוינטורא‪ .‬כ׳'צ ‪ Pointure‬ובא׳׳א‪ :‬איין שטיף‪ ,‬איין פונקט‪—,‬‬
‫אדער אויף ‪ :‬רי נעזאמטהייט רער פונקטע‪ ,‬טיפפעאכען אויף איינער אבער־‬
‫פאא״כע‪ ,‬פאעקקינ‪.‬‬
‫ז׳׳ל‪ — .‬שה״ש‪ ,‬א׳‪ .11 ,‬נקודות הכסף‪ .‬סאי כסף מ נ ו ק ד י ם‬
‫ומצויירים בחברבורות‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬במקרא‪ .‬איכה א׳‪ .14 ,‬נשקד עוא‪ ,‬״וכו‪ .‬ואומר אני נשקר‬
‫פוינט״רינש — ‪ — Pointerin‬באע״ז‪ ,‬נ ק ו ד י ם ‪ ,‬מ נ ו מ ר י ם ‪.‬‬
‫— בתלמוד‪ .‬חואין נ״ז‪ .‬דאינקורי‪ .‬״עופות שנשתברו רגאיהן וכו'‪,‬‬
‫ובתשובות הגאונים מצאתי ‪ :‬עוף שחור הוא וכו׳ ובמצחו חברבורות אבנות‪,‬‬
‫וע״ש כך נקראו א י נ ק ו ר י שהוא מ נ ו מ ר ‪ ,‬כמו ניקוב ‪:‬‬
‫פינט״ורא‪—• Pointure — ".‬‬
‫צ׳׳ה‪ — .‬טעם האעז אהראות כי נקוד הוא אשון נקודה‪ ,‬כמו שנראה‬
‫באעז‪ ,‬ומבאיט זה ברבור הצרפתי שמסכים אדבור העברי‪.‬‬
‫הערה‪ .‬אהבין היטב דברי רש״י עאינו אדעת כי האעז הזה נגזר‬
‫משרש ידוע באשון רוסית שענינו בעיקרו ‪ :‬דקירה‪ ,‬תחיבה‪ ,‬ניקור וניקוב‪,‬‬
‫ומזה השרש בא באשון ההוא השם ‪lm‬ז‪ Punet‬שענינו בעקרו דקירה אחת‬
‫ואחרי כן הושאא עא רושם הדקירה‪ ,‬ובהשאאה איזה רושם קטן שיהיה‬
‫והוא ‪ :‬נקודה ; מהשם הזה נתהוה בצרפתית ‪ P ojut‬שענינו גקודה —‬
 ‫לועז‬ ‫מעם‬ ‫‪104‬‬

‫ויצא׳ ל‪) .32 /‬המ׳עך(‬ ‫^ קו ד־‬

‫ובא׳עכנזית נתקבר ונתהוה ‪ :‬פוניןט — ומאותו השר׳ע בא ברומית ה׳עם‪:‬‬ ‫הערה‬
‫)המשך(‬
‫‪ , Punctura‬ומזה בצרפתית ‪ .— Pointure‬מאותו ה׳טרש ׳צןרמזנו לעיל‬
‫נגזר הפעל ‪ Pcindre‬בצרפתית׳ ׳טענינו ‪ :‬תחב׳ דקר׳ ומזה נגזר ‪Pointe‬‬
‫ןו‪-‬‬ ‫שענינו בעיקרו דקירה׳ והו^עאל עי ראיע חד ע‪1‬עוקע ודוקר‪_ .‬‬
‫יתבארו כל הלעזים מזה השרש שבאו בדברי רש׳׳י‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬במקרא‪ .‬ויקרא א׳׳ י״ג׳ ‪ .31‬צרעת ממארת‪ .‬״לשון סילון‬
‫ממאיר‪ ,‬פוי״נטש‪ ".‬שטיכט — עיין שם‪ — .‬שם׳ י״ט׳ ‪ .28‬וכתובת קעקע‪.‬‬
‫״כתב המחוקה ושקוע ובו'‪ ,‬מקעקעו במחט ׳לשון והוקע אותם‪ ,‬ת ו ח ב י ן‬
‫עץ בארץ ותולין אותו עליהם ונמצא מחוקין ותחובין בקרקע׳ פו*ירפוינט‬
‫בלע״ז‪.‬״ — שטיכט דורך — דורכגעשטאכען —‪) .‬ההברה פור ‪ . . .‬בא לחוזק‬
‫הפעולה או להראות איזה מושג צדדי‪ — (.‬יחזקאל כ׳׳ח׳ ‪ .24‬סילון ממאיר‪.‬‬
‫״ענין הכאבה׳ כמו צרעת ממארת׳ פונ״ייצט‪ — ".‬פויניינט — שטעכענד‪,‬‬
‫בייסענד‪ — .‬משלי כ״ג׳ ‪ .32‬וכצפעוני יפריש‪ .‬״לשון עקיצה׳ פו״נש בלע״ז‪.‬״‬
‫— שטיכט בייסט —‪.‬‬
‫— כתלמוד‪ .‬שבת נ׳׳ד‪ :‬מחט שניטל חודה או עוקצה‪ .‬״עוקצה‪,‬‬
‫פוי״נטא‪ — pointe — ".‬שפיטצע—‪ .‬וכן שם׳ קכ״ג‪ — .‬חולין מ״ח ‪:‬‬
‫אי קופא‪ .‬״ובו׳ וחודה שקורין פונ״טא יוצא חוץ‪ — ".‬וצ״ל כמו לעיל —‪.‬‬
‫כתובות ל״ט‪ :‬רובדא דכוסילתא‪ .‬״פוצטוירא דפמליא׳ ריבדא ״ניקור״‪.‬‬
‫כוסילתא‪ .‬״כלי אומן מקיז‪ — ".‬צ״ל ‪ — pointure de..num‬דער שטיך‬
‫דעס שנעפפערס‪ — .‬וכן שבת ק״ח ‪ :‬יר לחסודה‪ .‬עיין שם‪ — .‬סנהדרין צ״ג;‬
‫אפילו ריבדא רכוסילתא‪ .‬״ריבדא פינ״יורא — )פוינטורא( בלע״ז‪— ".‬‬
‫ע״ז‪ ,‬כ״ז‪ .‬ריבדא דכוסילתא‪ .‬״כלי אומן המקיז בכתפים‪ .‬ריבדא ‪ :‬מכת הכלי‪,‬‬
‫ובלע״ז פוינדרא‪ — poiadre — ".‬שטעכען‪ — .‬נדה ס״ז‪ .‬רבדי‪ .‬״פוינטש‪".‬‬
‫כוסילתא‪ .‬״פלומ״א‪.‬״ _ ‪ — flume‬ובצ״ח ‪ flamme :‬ובלשון משנה‬
‫)כלים י״ב‪ ,‬ד׳( נקרא מסמר הגרע‪ — .‬ב״ק קי״ט‪ :‬ולא יטיל בה יותר מג׳‬
‫ח ב י ן ‪ :‬״ג׳ חבין׳ פיינץ בלע״ז‪ — ".‬פוינץ — ״ג׳ תפירות במחט‪— ".‬‬
‫שטיך‪ ,‬נא״הט —‪ .‬וכן יבמות ה׳‪ :‬תכיפה‪ .‬פוי״נטש׳ תחיבה אחת‪— ".‬‬
‫וסענין זה שבת נ״ז‪ :‬תוספות‪ .‬אי כבלא‪ .‬״קו״טש פורפו״נטש‪—".‬נעשטעפפטע‬
‫)וצדיך ליישב דברי רש״י בהושע וא״ו‪.9 ,‬‬ ‫קוטטע או שטעפפדעקקע‬
‫וכחכי איש‪ .‬״ובו׳ ואר בלשון משנה חכי לשון חבוד הוא‪ :‬ולא יטיל בו‬
 ‫‪105‬‬ ‫י ת‬ ‫ב ר א‬

‫ג ק‪ 1‬ד ־‬ ‫ד צ א ל‪) 32 /‬המ׳צןף(‬

‫הערה ב״א‬
‫‪.‬‬‫‪ypyp‬‬ ‫כתובת‬ ‫כ׳׳א‪.‬‬ ‫סכות‬ ‫—‬ ‫יותר משלשה ח כ י ז ‪ .‬הם תפירות ובו‪("/‬‬
‫״כותב תחלה על בשרו בסם ואחר כף מקע?ע הבשר במחט או בסכין ונכנס )חמ»ך(‬
‫הצבע בין העור והבשר ונראה בו כל הימים‪ .‬קעהע‪ :‬פוינ״טווריר‪.‬״ — )משובש‬
‫ויוכל להקרא באופנים רבים‪ — (.‬ע״ז כ״ב ‪ :‬דיצא‪ .‬״אשפנ״ונט‪ .‬לשון נעיצת‬
‫ותחיבה— ‪Epoinant‬‬

‫שם׳ שם׳ שם‪.‬‬

‫לשון משנה ‪:‬‬ ‫חום‪ .‬״שחום‪ .‬כתרגומו‪ .‬דומה לארום‪ ,‬רו״שי בלל׳ז‪.‬‬
‫שחמתית ונמצאת לבנה‪.‬‬

‫ק״ה‪ — .‬רושו‪ — Roso _ .‬הברה איטל‪p‬ית וספרדית — רוש׳ רוש‪.‬‬

‫צרפתית כ''צ ‪ Ros, Rous Rus‬ובל״א‪ :‬ראטהגעלב — פוכסראטה‪ — .‬והמליץ‬
‫י‪p‬רא את השועים ‪ — Un ros trarcon‬נער פוחז אדום‪ .‬ן‪) ( R. de R. 66‬גם‬
‫הרמב״ן לועז כן ‪ :‬רושו‪ — .‬והרשב״ם בראשית׳ כ״ה‪ .25 .‬אדמוני‪ .‬״רוש‬
‫בלע״ז‪ — .‬גם ‪Q L. R .‬מתרגם הדבור ארמוני שאצל דוד‪ — Rassez :‬אוון‬
‫ראטההאריגער —‪(.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬ב״ק‪ .‬צ״ו ‪ :‬שחומי‪ .‬״שחורים כעין ישנים‪.‬״ — )דומה לאדום‪,‬‬
‫ככל תבואה יש*נה‪ — (.‬ב״ב׳ פ״ג‪ .‬שחמתית‪) .‬רשב״ם(‪ .‬״ארומה‪ .‬״ע״ש ח ט ה‬
‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪- Roussi‬‬ ‫‪par‬‬ ‫‪le‬‬ ‫‪soldi‬‬ ‫ש מ א די מ ת ן‪) ".‬והוא ממש דבור צרפתו‬
‫מאדם ע״י השמש‪ — (.‬חולין נ״ה ‪ :‬שחימי‪ .‬״שחורות ואינן מצננות כל כף‪.‬״‬
‫)סתירה ? — מסכים עם לשון מורי‪ .‬עיין שם(‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬במקרא‪ .‬וי‪p‬רא י״ג‪ .39 ,‬בה‪ .p‬״לובן הנראה בבשר אדם אדום‪,‬‬
‫ש?ורין רו״שו‪.‬״ — ראטהאריג‪.‬‬
‫— בתלמוד‪ .‬ברכות ל״א ‪ :‬צחור‪ .‬״רוש בלע״ז‪.‬״ — עיין שם מסורת‬
‫הש״ם — שם נח ‪ :‬גיחור‪ .‬״אדום הרבה‪ .‬רו״ש בלע״ז‪.‬״ — שם‪ ,‬נ״ט‪ :‬והאי‬
‫דגיחורי‪ ,‬משום דמשמש ביממא ‪.‬״לפיכך בניהם אדומים באדמימות היום‪,‬‬
‫רו״ש בלע׳׳ז‪ — ".‬ע״ז ל״ג ‪ :‬מ‪p‬ר‪p‬ע שחמתית‪" .‬רוש״ה בלע״ז‪.‬״ — לשון נ‪p‬בה‪,‬‬
‫כמו שחמתית ל“נ‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז לסמן המראה והגוון כדיוק‪.‬‬
‫הערה א׳‪ .‬הדכור חום כשהוא לעצמו נחלקו כו חטפרשים‪ .‬לדעת‬
‫אכן עזרא הוא כי‪ :‬״חום חוא חשחרות׳ ויתכן שנקרא כן השחרות ממני‬
 ‫מעם ^ ו ע ז‬ ‫‪106‬‬
‫ויצא ל‪) 32 /‬המ׳עף(‬ ‫חום־‘‬
‫החום‪ ,‬כי ה׳עחרות יותר חום כין הלבן‪ — ".‬וכן הרר׳׳ה‪ .‬חום‪ .‬״יעחור‪— ".‬‬ ‫הערה‬
‫)המשך(‬
‫ולא כן הרמב״ן וז״ל‪ :‬״חום פירע‪ 1‬״י בו ׳עחור‪ ,‬כי ה׳עחרות מפני החום‬
‫)א״ע(‪ ,‬ואינו נכון בעיני וכו'‪ ,‬והנכון דעת אונקלום ‪ :‬יפחום והוא קרוב‬
‫לאדום וקורין אותו רו״׳פו‪ .‬וכן פי׳ ר׳ע״י ויהיה חום מגזרת ״אור החמה״‬
‫שהיא דומה לשמש‪ .‬א׳םר יתאדם קצת‪ .‬ע״כ‪ .‬ולהפך כל הסלונים יראו בזה‬
‫גון קרוב לשחור‪) — .‬בן יהודה געז — בוהל‪ ,‬קא״ניג‪ ,‬פירשט — (‬
‫והוואולגאטה מתרגם ‪ furvus‬שענינו מראה בהה‪ .‬סעדי׳ גאון מתרגם‬
‫חמ״ה‪ .‬והוא בלשון ערבית של מצרים חמה שענינו שחור נוטה מעט‬
‫לאדמימות ובלשון ערבית של סוריה ענינו שחור‪ ,‬וכן חמ — ענינו שחר‪,‬‬
‫אחמ — השחיר פנים וכדומה‪.‬‬
‫הערה ב׳‪ .‬מה הוא שחום ? — יש מפרשים נון נוטה לשחרות‪ ,‬גם‬
‫נוטה לאדמימות — לעווי — ובעל ערוך השלם מבאר ‪ :‬קרוב לאדם ונוטה‬
‫לשחור‪ .‬ובסורית שחם — שווארצליך מאכען‪ .‬אך תרגום יונתן משתמש‬
‫־ בשרש זה לשחור ממש כמעט‪ ,‬וכן בראשית ב׳‪ .7 ,‬ברא את האדם׳ ת" י ‪:‬‬
‫״ובריה סומק‪ ,‬שחום וחיור‪.‬״ וכן איוב ל׳‪ .30 ,‬עורי שחר מעלי‪ .‬״משכי‬
‫— ••‬
‫שחם מעלוי‪.‬״^‪ -‬ומזה הטעם נראה מה שלא תרגם יונתן הדבור חום‬
‫כתרגום אונקלום שחום‪ ,‬כי אם לחוש שהוא השרש הערבי ״לעש" שענינו‬
‫אדום כהה‪) .‬המבאר של תרגום יונתן וכן לעווי במלונו‪ ,‬וגם בעל הערוך‬
‫השלם‪ ,‬מפרשים מלשון גחלים לוחשות‪ ,‬אבל דעה עמומית היא‪(.‬‬
‫שם‪.37 ,‬‬
‫לבנה‪ .‬״עץ הוא ושטו לבנה‪ .‬ואומר אני‪ ,‬הוא הוא שקורין טריט״בלא‬
‫בלע״ז‪ ,‬שהוא לבן‪.‬״‬
‫ק״ה‪ — .‬טרימבלא׳ טרינכלא‪ .‬כ״צ‪ Trambie, T^emb1e‬ובל׳א‪ :‬ציט‪-‬‬
‫טערפאפפעל‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬הושע ד׳‪ .13 ,‬ולבנה‪ .‬״עץ שקליפתו לבנה‪.‬״‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז כמובן להצדיק השם ‪ :‬לבנה‪ ,‬״שהוא לבן״‪.‬‬
‫הערה‪ .‬השם הזה נגזר מהפעל ‪ trembler‬שענינו רעידה ונקרא‬
 ‫‪107‬‬ ‫י ת‬ ‫ב ר א‬

‫לבנהי*‬ ‫ויצא ל‪) 37 /‬ר‪.‬מ׳ןןף(‬

‫הערה‬ ‫האשכנזי‪.‬‬ ‫השם‬ ‫טעם‬ ‫וזה‬ ‫שבכלים‪,‬‬ ‫כן מפני שעליו רועדים תמיד מרוח קל‬
‫ציון‪ .‬אם לא כל נוי מקצהו — ‪) Setrestoz li cors ne me tramble‬המשי■(‬
‫ירעד יותר מטראמבל עליהו‪foiiie qu cst cl trambie 1 —.‬־«‪plus que 1‬‬
‫)‪1, 728‬זי‪( R. E 2‬‬
‫שם׳ שם׳ שם‪.‬‬
‫•‬ ‫ולוז‪ .‬״עע שגדלים בו אגוזים דקים‪ .‬קולר״רי בלע״ז‪".‬‬
‫ק״ה‪ — .‬קולדרא‪ .‬כ״צ ‪ , Coldre‬צ״ח ‪ . Coudre, Coudrier‬ובל״א;‬
‫האזעלנוס שטרויך‪.‬‬
‫ב׳׳א‪ — .‬במקרא‪ .‬שופטים‪ ,‬א'‪ .24 ,‬לוז‪ .‬״שגדלו בו אגוזים דקים‪,‬‬
‫קורד״לרא ביע׳׳ז‪.‬״ — )תמונה המונית משובשת(‪.‬‬
‫— בתלמוד‪ .‬בכורות ח׳‪ .‬לוז‪ .‬״קורד״לא )כמו לעיל( שגדלים בו‬
‫אגוזים דקים‪".‬‬
‫הערה‪ .‬וע״פ ריב״א בתוספת שם ‪ :‬״לוזים הם שקדים שקורין‬
‫אמנ״דלייר‪ — AmandUer — ".‬מאגדעלבוים‪ — .‬וכן הירושלמי‬
‫קורא לשקרים — לוזים‪ ,‬כמו ירושלמי תענית פ״ד‪ ,‬מקל שקד‬
‫אני רואה‪ ,‬״מה ה ל ו ז הזה משהוציא את נצו ובו׳‪ ".‬ויונתן בפ' קרח‬
‫מתרגם ‪ :‬ויגמול שקדים — ועבד לוזין‪ .‬וכן הירושלמי שם ‪ :‬וחסל לוזין‪.‬‬
‫וכן השומרוני ‪ :‬ועסאל לוזין‪) .‬ורש״י בכתוב זה‪ ,‬מקל שקד‪ .‬״מנד״ליר‬
‫בלע״ז‪ ".‬ומביא על זה הירושלמי הנ״ל בדבור ‪ :‬״השקד הזה" ולא ״הלוז‬
‫הזה"‪ ,‬ורומז על זה גם כן במדבר י״ז בכתוב ויגמול שקדים‪ (.‬והשומרוני‬
‫מתרגם )בם׳ תרומה( משיוקדים—מלוזים‪ ,‬שענינו בתמונת לוז‪ .‬ובאמת‬
‫בערבית לוז ענינו שקר — מאנרל —‪ .‬והוואולנאטה מתהפך כחומר חותם‪,‬‬
‫כי בם׳ ויצא מתרגם לוז ‪ virgas amygdaiinas‬שענינו זמורות‪ ,‬ענפי‬
‫‪Amygdaias‬‬ ‫שקדים — וכן במדבר י״ז ויגמול ש ק ד י ם מתרגם‬
‫ובם׳ תרומה מתרגם משוקדים‪ in nucis modum :‬שענינו מראה אנוז או‬
‫ציורים בתמונת אגוז‪ — .‬והבן‪.‬‬
‫שם׳ שם‪ ,‬שם‪.‬‬
‫וערמון‪ .‬״קשטי״ניר בלע״ז‪ — ".‬נ״א ‪ :‬קשטינייר‪— .‬‬
‫‪ Chastainier‬י צ״ח ‪ Chataiguier‬ובר־׳א;‬ ‫ק“ ה‪ — .‬קשטינייר‪ ,‬ב"צ;‬
‫*‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫קאשטאניענבוים‪.‬‬
 ‫לועז‬ ‫מעם‬ ‫‪108‬‬

‫ויצא ל‪) .37 /‬המ׳םף(‬ ‫וןדמון״*‬

‫ב״א‪ — .‬במקרא‪ .‬יחז?אל ל״א‪ .8 ,‬וערמונים‪ .‬״קא׳עט״ינ׳ם בלע״ז‪.‬״ —‬ ‫)ה ‪0‬עך<‬
‫חסר רי״ש—‪.‬‬
‫— בתלמוד‪ .‬סוכה ל״ב ‪ :‬דולבא‪ .‬״עע ערכןון‪ ,‬קשטנ״ייר‪.‬״ )ולא כן‬
‫דעת ר״ת‪ ,‬עיין שם( ר׳׳ה כ״נ‪ .‬ערמונים‪ .‬״דולבי‪ .‬קשטנייה‪ — ".‬וצ״ל רי״;י{‬
‫תחת ה״א—‪ .‬ב״ב פ״א‪ ,‬ודולבי‪ .‬קשט׳׳נייר‪.‬״ — ובשם ערמונים יוורא רש״י‬
‫גם למין אחר‪ .‬במו ב״ב ד׳‪ .‬ורפנא — ״ענפי עץ ערמונים שקורין לו״ר״ —‬
‫— לארבערבוים — ופרי שלו קורין ביי״ש‪ — Bales _ .‬לארבערבעערע‪,‬‬
‫ובן באנגלית נקרא ‪ bay‬ר״ה ב״ג‪ .‬ארמונים‪ .‬״ערי לורו — )תמונה‬
‫מאוחרת( — ״שם האילן‪ .‬ואת פריו קורין ביי״ש‪.‬״ ב״ב ם"א‪ .‬ערי‪.‬‬
‫»אילן שנרלין בו ב׳׳ייש וקורין לד״ויר‪)—".‬אולי תמונה מאוחרת‪ Laurier‬אוד׳‬
‫נוסף ויש באלה‪ — (.‬ויש שבאה התמונה הנ״ל בשבוש‪ ,‬והוא במנחות ס״ג‪.‬‬
‫במין תפוחה הברתים‪ .‬״בלוו״טי גל״ניץ הנרלים באלונים שקורין קשט״ניא‪.‬״—‬
‫וצ״ל‪ :‬״בלוטי״ — בלומר‪ ,‬אלונים — אייכען‪ .‬וזה באור ‪ :‬הברתים —‬
‫גל״ניץ — גלנץ‪ .‬אייבעלן ‪,‬וזה באור של תפוח — הגדלים באלונים שקורי;‬
‫וכן ב״ב פ׳ ‪ :‬בלוטי‪ .‬״קייש״נא שטעון‬ ‫קשני״א — ‪ — Chesne‬אייכע‪.‬‬
‫גל״נץ‪".‬‬
‫‪.‬‬ ‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז במובן לסמן דבר‪.‬‬
‫שם‪ .‬ל״א‪10 .‬‬
‫וברודים‪ .‬״תרגומו ופציחין )ובן תרגם והברורים — זברי׳ ו׳‪3 .‬׳ ‪,(.6‬‬
‫פיי״שר בלע״ז‪ ,‬חוט של לבן מקיף את גופו סביב וחברבורות שלו פ ת ו ח ו ת‬
‫ומפולשות מזו אל זו‪".‬‬
‫ק״ה‪ — .‬פיישיד‪ .‬כ"צ ‪ . faissed‬צ׳׳ר‪ . faacie .‬בל״א ‪ :‬מיט נורט‬
‫פערזעהען‪ ,‬געשטרייפט‪ ,‬באנדפארמיג‪ .‬וכן תרגם סארטליין במלונו באשכנזית‬
‫ישנה חרבור ו ב ר ו ד י ם בזכרי׳ — רייפליג‪ .‬שענינו‪ :‬מיט שמרייסען‪,‬‬
‫אדער רינגען ; בונט‪ .‬וכן יאמר באיטלקית ‪ , vergato‬כמו שהוא בצרפתית‬
‫ישנה ‪ verj^iet‬י שענינו‪ :‬געשטרייפט‪ ,‬בונט‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬שבת קי״א ‪ :‬ושל פסקיא‪ .‬״אזור רחב‪ — ".‬שם קכ״ט‪ :‬מלפפין‪.‬‬
‫״לסופי בעלמא כמו שעושין בחגורות ופסיקאות‪ — ".‬מנחות כ״ט‪ .‬חגור כמין‬
‫פסיקיא‪ .‬״אזור כדרף אומנים שרוצין לעשות מלאכה נאה חוגריז עצמן‪".‬‬
‫הערה‪ .‬פסיקיא הוא תלמודית־רומית‪ .‬וברומית הוא ‪— fascia‬‬
 ‫‪109‬‬ ‫בראשית‬

‫וברודים‬ ‫ויצא ל״א‪) .10 .‬המשף(‬

‫דערה‬ ‫פסקיא‪ .‬ומזה נתהור‪ .‬בצרפתית ‪ . faisce, faisct‬באיטלקית ‪fascia :‬‬
‫)חסער(‬ ‫ובספררית ישנה ‪ • falsa‬ובכל הלשונות האלה ענינו ‪ :‬באנד‪ ,‬בינרע‪,‬‬
‫שטרייפען ‪,‬נירמעל‪— .‬‬
‫ב״א‪ — .‬במקרא‪ .‬שמות כ״ו‪ ,‬ו׳‪ .‬מעשה חושב‪ .‬״ובו׳ כמו שאורנין‬
‫חגורות של משי שקורין בלע״ז ‪ :‬פיישישא‪ — faisses — ".‬גירטעל‪.‬‬
‫— בתלמוד‪ .‬שבת קי״נ‪ .‬כורף עליו פונרא או פסיקיא‪ ,‬״וכו׳ ובורר‬
‫‪— faisseie‬‬ ‫חגורות של משי שקורין בלע״ז ‪ :‬פיישישא‪— ".‬‬
‫גירטעל‪ ,‬באנדע‪ — .‬שם‪ ,‬ק״כ‪ .‬שני ספרקין‪ .‬פייש״ולש‪ — ".‬פסחים‪ ,‬י״א‪.‬‬
‫פסיקייא‪ .‬״פייש״לא‪ ,‬שכורכין סביבות שוקיים‪ — ".‬נררים נ״ה‪ :‬פסיקייא‪.‬‬
‫״פיישו״לא‪ — ".‬ובתוספות שם פסיקייא‪ .‬״פיישא‪ — ".‬בלי הקטנה‪,‬‬
‫ציון‪ .‬בהוראת פס — שטרייפען — נמצא הרבור הזה בספרי‬
‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪4‬‬
‫‪Cotes faissles de gaune et de bleu‬‬ ‫‪ frolssalrt‬ושם נאמר;‬
‫‪4‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬
‫כחולים‪,‬‬ ‫מעילים — עשוים פסים‪ ,‬פסים — מהם כתומים — ומהם‬
‫ובל״א ‪ :‬רא״קקע נעשטרייפט נעלב אונר בלוי‪.‬‬
‫הערה‪' L 0. .‬עיין מבוא ה׳ ‪ :‬שמות הספרים( לועז ברורים ‪:‬‬
‫פיישליץ‪ ,‬ומעתיק אשכנזי מוסיף העתקה באשכנזית שבימיו‪ :‬בליקוליכטא׳‬
‫שענינו‪ :‬פלעקקיג‪) .‬וגם הנלאס ע"פ קריאת הסו״ל לועז‪ peyseiets :‬וצ״ל‬
‫—‪ ( fey‬הרבור הזה ננזר מן ‪ faissa‬י־לשון פרובנצה‪ ,‬שענינו‪ :‬באנר;‬
‫פלעקק‪) .‬עיין ראמאנישע סטודיען ח״א‪ ,‬צר ‪ ,(264‬ואם כן אולי נם לעז‬
‫של רש״י ענינו פלעקקיג ‪ .‬וזכר לרבר זכרי׳ ו'‪ .3 ,‬סוסים ברורים‪ .‬״המח‬
‫ם נ ו מ ר י ם להרכיב אנשי טיטוס במיני גזרות מ ש ו נ ו ת זו‬
‫מזו‪ — ".‬וראוי להתבונן עור כי הרבור ‪ baucent‬שענינו ‪ :‬מנומר‪,‬‬
‫שיאמר על סוס אמיץ מנוקד בנקורות לבנות‪ ,‬נגזר מן ‪ baiteus‬שענינו‪:‬‬
‫חגורה‪ .‬והבן‪.‬‬
‫באור‪ .‬דברי רש״י מיוסדים על תרגום הדבור הזה‪ :‬פציחין ולפי הטעם‬
‫של פציחין‪ .‬בראשית כ׳׳ה‪ .16 ,‬בחצריהם ותרגומו‪ :‬בפצחיהון‪ ,‬ורש״י שם ‪:‬‬
‫״שהם מפוצחים ‪,‬לשון פ ת י ח ה ‪ ,‬כמו פצחו ורננו‪ ".‬וכן במדבר י״ג‪,‬‬
‫‪ .19‬הבמחנים תרגומו בפציחין‪ .‬ורש״י שם‪ :‬״כרכין פצוחין ו פ ת ו ח י ן‬
‫מאין חומה‪ ".‬וכן ערי הפרזורע פציחייא‪ — .‬ובבחינה אחרת‪ ,‬ישעי׳ י״ח‪,‬‬
 ‫מעם צ ו ע ז‬ ‫‪110‬‬

‫ויצא ל״א‪) 10 ,‬המ׳?‪1‬ף(‬ ‫ו ב רו ך ם‬

‫‪ .4‬כחום צח׳ ותרגומו כ׳טחין פצוח׳ ור׳צ‪ “1‬י ׳טם‪ :‬״יאיר ויבהי?‪'.‬׳ והבן‪.‬‬ ‫באור‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הצעז צהבציט באורו וצסמן דבר‪.‬‬ ‫)‪fiecn‬‬
‫הערה‪ .‬המתרגם מעיר על זה ‪ :‬באיטלקית ‪— Piechetai-ura :‬‬
‫נניח כי כן הוא‪ ,‬אבל מה יתן ומה יוסיף לנו הידיעה הזאת ?‬
‫שם׳ שם׳ ‪.34‬‬
‫והוא מרדעת‬ ‫״לשון כרים וכסתות‪ ,‬כתרנומו בעביטא דנמלא‪,‬‬ ‫כר‪.‬‬
‫העשויה כמין כר‪ .‬ובעירובין ט׳׳ז‪ .‬הקיפוהו בעביטין׳ והן עביטי גמלים׳ בש״טו‬
‫בלע״ז‪) ".‬וכן א״ע‪ :‬בכר‪ .‬״כדמות מרדעת‪ ".‬והרד״ק בשרש כר‪ :‬״הוא מרדעת‬
‫הגמל״‪ (.‬ולוטהער מתרגם ‪ :‬אונטער דיע שטריי דער קאמעעלע‪.‬‬
‫‪Srreu vulgate strameatum‬‬
‫ק״ה‪ — .‬בשטו — תמונה עתיקה מרומית; ‪ k>astum‬או בשטר __‬
‫תמונה איטלקית ‪ basto‬׳ בשט — תמונה צרפתית‪ bast ,‬ובצ״ת ‪bat‬‬
‫בל״א ‪ :‬זוימזאטטעל׳ וההוראה פה הוא זוימזאטטעלקיססען‪ ,‬סאקקדעקקע׳‬
‫פאקקיססען‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬שבת נ״ג‪ .‬חמור יוצא ב מ ר ד ע ת ולא ב א ו כ ף ;‬
‫רשב״ג אף ב א ו כ ף ובלבד שלא יפשול לו רצועה תחת זנבו‪ .‬״פוש״לא״‬
‫— ‪ — posie‬שוואנצריעמען —״שנותנין שם שלא תרד ה א ו כ ף‬
‫ו ה מ ש ו י על צוארה כשהיא יורדת לעומק‪ —".‬ב״מ כ״ז ‪ :‬לא שאילי‬
‫אינשי א ו כ ף משום דמסקב ליה לחמרא‪ .‬״מסקב‪ ,‬דור״וישר בלע״ז‪.‬״__‬
‫‪ : redoeser‬וואונדרייבען —‪ .‬ב״ק י״ז ‪ :‬בהמה שהזיקה ב א ו כ ף ‪.‬‬
‫״שיל״א בלע״ז‪.‬״ _ ‪ : seiia‬זאטטעל —‪ .‬נדה י״ר‪ .‬דמכף‪ .‬״לשון א ו כ ף‬
‫של חמור׳ אם יש לו אוכף האבר אינו מתחמם ש ה ע ץ קשה הוא וכו׳‪,‬‬
‫אבל דרף נמלים לרכוב בלא א ו כ ף אלא ב מ ר ד ע ת ‪ — " .‬עירוכין‬
‫ט״ז‪ .‬הקיפוה באוכפות׳ בעכיטין‪ .‬״בעביטין‪ ,‬כ ר ש ת ח ת א ו כ ף‬
‫ה גמל‪.‬״‬
‫מזה אנו למדים לדעת מה הם הכלים האלה ‪ :‬האוכף עשוי מעצים‬
‫ואשר יונח עליו המשוי ; מרדעת הוא אוכף כמין כר וישתמשו בה אם לרכיכה‬
‫ואם למשא קל׳ או לכסות החמור לחממו׳ ועביט הוא כר שתחת האוכף שלא־‬
‫לסקב עור הבהמה‪.‬‬
 ‫‪111‬‬ ‫ב ר א ׳‪ K‬י ת‬

‫פרד‬ ‫ויצא ל״א‪) .34 ,‬הט׳ער(‬

‫)חמשך(‬ ‫ב״א‪ — .‬יטבת נ׳׳ב‪ :‬פררעת‪ .‬״ב׳טט״יל" — ׳טם ה?טנה מן בש״ט —‬
‫!‪ — Baste‬עזערס דעחהע — ״ומניחין אותו על החמור לחממו‪ — ".‬כלים‪,‬‬
‫פכ״נ‪ ,‬מ״ב‪ .‬עביט יטל נמל‪ .‬הר״יט‪ :‬בכר הנמל מתרגמינן בעביטא דנמלא ועו׳טה‬
‫אותו בר׳׳רלא — ‪ : bardeiie‬רייטקיססען‪ ,‬עזעלס רעקקע‪ ,‬והוא נרדף לה׳טם‬
‫ביט״טיל יטבר׳ט״י‪.‬‬
‫הערה א׳‪ .‬אלה איטר לפני תרנמו הלעז הזה בדבור זוימזאטטעל‪,‬‬
‫סתם‪ ,‬אף ה׳טאלה היא איף יצד? הרבור ; זוימזאטטעל ׳טתחת‬
‫זוימזאטטעל? ובאמת הלעז פה ענינו ‪ :‬הכר ׳טתחת האוכף‪,‬‬
‫והאוכף הוא •טי״לא בלע״ז בפרט ומ׳טמעות הלעז בכלל הוא כל‬
‫דבר איטר ירטם על נב החמור בין מרדעת — בש״טיל — ובין כר ׳טהוא‬
‫בא״יטט‪ ,‬או בר״ריל בליטון הר״׳ט‪ — .‬ואולי עוד כי צריך לקרוא בר׳ט״י‬
‫ב׳טטי באיטר הוא בספרדית‪ ,‬כי האוכף של מ׳טא יקראן ‪ Basto‬׳ והכר‬
‫יטיתחת האוכף ונם מרדעת יקראן ‪•Baste‬‬
‫ובסורית‬ ‫בערבית‬ ‫הערה ב׳‪ .‬הדבורים האלה נמצאים נם כן‬
‫ובהוראות יטיונות מעט‪ ,‬והם ‪:‬‬
‫כור — אוכף הנמלים — והוא כ ר בעברית ‪ :‬כר הנמל‪.‬‬
‫עביט — כר האוכף — והוא ע ב י ט ‪ :‬עביטא דנמלא‪ .‬ובסורית‬
‫ענינו אוכף הנמל יטל ניטים‪.‬‬
‫ברדעת — אוכף חמורים‪ .‬נם כר או ׳טמיכה עזתחת האוכף —‬
‫והוא מ ר ד ע ת ‪.‬‬
‫אכפא‪,‬‬ ‫)ובסורית‬ ‫אוכף‪.‬‬ ‫אוכף — אוכף חמורים — והוא‬
‫‪T T‬‬
‫אוכף יטל סוסים‪.‬‬

‫יישלח ל״ב‪.33 ,‬‬

‫_כף‪ .‬״פול׳׳פה בלע״ז‪ .‬כל ביטר נבוה ותלול קרוי כף‪ ,‬כמו עד שתתמרק‬
‫הכף בסימני בנרות‪".‬‬
‫דןוס‬ ‫ק״ה‪ — .‬פולפה כ"צ‪ Pouipc :‬׳«‪• • Pu1p‬בל״א ‪ :‬דיקפליי׳ט‪,‬‬
‫פליישינע אים טהיערייטען קא״רפער‪.‬‬
 ‫טעם צ ו ע ז‬ ‫‪112‬‬

‫וישלח ל״ב‪) .33 ,‬ר‪.‬מ׳צ‪1‬ף(‬ ‫כףי־‬

‫ז״ל‪ — .‬במקרא‪ .‬לעיל ‪ ,.26‬ויגע בכח ירכו‪ .‬״קולית הירף התקוע‬ ‫)חמ״דז‬
‫בקלבוסת קרוי כף‪ ,‬ע״ש שהכשר שעליה כמין כה של קררה‪.‬‬
‫־— בתלמוד‪ .‬חולין צ״א ‪ :‬ולא עגול‪ .‬״כל בשר גכוה ועגול קרוי כף‪.‬״‬
‫שם‪ ,‬צ״ו ‪ :‬כף‪ .‬״בשר הםובב את הקולית ורבק לעצם‪.‬״‬
‫ב״א‪ — .‬ע״ז כ״ה‪ .‬שופי‪ .‬״כף הירף הסובב עצם הקולית וקורין פול״סא‪.‬״‬
‫כריתות כ״א‪ .‬בכף הירף תליא רחמנא‪ .‬״רכל ראית ליה כף שקורין פול״פא‬
‫נוהג בו גיד הנשה‪.‬״ — חולין פ״ט ‪ :‬ניד הנשה אינו נוהג בעוף מפני שאין‬
‫לו כף‪ .‬״פוליפא הנכרכת סביב עצם הקולית העליונה סובב‪ ,‬סובב בעיגול‪.‬״‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז לסמן דבר ולאפוקי מן כף שיאכל בה‪ ,‬כף מאזנים‪,‬‬
‫כף היד‪ ,‬כף הרגל‪ ,‬כף אחת עשרה זהב‪ ,‬וכדומה‪.‬‬
‫ה ע ר ה‪ .‬ובבחינה אחרת נקרא בשר גבוה ותלול בשם קבורת או‬
‫קיבורא‪ ,‬ונלעז בלעז הראוי והוא בערכין י״ט‪ .‬ידך זו קיבורת‪ .‬״קיבורא‪,‬‬
‫ברד״ון בלע״ז‪ ,‬בגובה הזרוע רחוק מן האציל מעט‪.‬״— ‪ Bradon‬דיקוק־ ‪.‬‬
‫פלייש—‪ .‬וכן ברכות י״ג‪ :‬בד״ה שתהא שימה כנגר הלב‪ —.‬מנחות ל׳ז‪.‬‬
‫קבורות ״ברד״ון‪.‬״ — ובעירובין צ״ה‪ :‬קיבורת‪ ,‬ובלע״ז‪ :‬״רבדון‪.‬״—משובש‪.‬‬
‫שם‪ .‬ל״ה‪.10 ,‬‬
‫ותרצני‪ .‬״נתפייסת לי‪ .‬כן כל רצון שבמקרא לשון פיום‪ ,‬אפיצי״מנט‬
‫בלע״ז‪.‬״‬
‫ק״ ה‪ — .‬א פ י צ י מ נ ט׳ א פי שי מ נ ט‪ .‬כ״צ; ‪ , Apaisement‬ובא״א‪ :‬אויס־‬

‫זא״הנונג‪ ,‬בערוהינונג‪ ,‬פריעדליכע שטיממוננ‪.‬‬

‫ז״ל‪ — .‬ויקרא כ״ב‪ .25 ,‬לא ירצו‪ .‬״ ל כ פ ר ע ל י כ ם‪ — ".‬דברים ל״ב‪,‬‬
‫‪ .43‬ו כ פ ר אדמתו עמו‪ .‬״ו י פ ו י ם אדמתו ועמו ובו׳‪ .‬וכפר לש^]‬
‫רצוי ופיוס‪ — ".‬דברים ל״ג‪ .16 ,‬ורצון שוכני סנה‪ .‬״רצון נחת רוח ופיוס‬
‫וכן כל רצון שבמקרא‪ —".‬ישעי׳ מ״ט‪ .8 ,‬בעת רצון‪ .‬״בעת תפלה׳ שאתה‬
‫מ ת ר צ ה ו מ ת פ י י ס לפני‪ — ".‬תהלים י״ט‪ .15 ,‬יהיו לרצון‪.‬‬
‫״לפיוס לרצותך‪ — ".‬שם‪ .6 ,30 ,‬חיים ברצונו‪ .‬״וחיים ארוכים יש בהרצותו‬
‫ובהתפייסו‪.‬״—שם‪ ,‬ע״ב ‪ .16‬פסת בר‪ .‬״ד״א פסת בר לשון רצון כסו פיוס‬
‫שהבריות מתפיי סין ומתרצין מאת המקום כשנותן שובע בעולם‪.‬״— משלי‬
‫יו״ד‪ .32 ,‬ידעון רצון‪ .‬״יודעים ל ר צ ו ת ו ל פ י י ס א ת ב ו ר אן‪ .‬״ וכן‬
‫משלי ג׳‪ .‬וכאב אח בן ירצה‪ .‬״שרוצה בבנו להטיב לו ו ל פ י י ס ה ו לאחר‬
‫שמכהו‪.‬״‬
 ‫‪ns‬‬ ‫בראשית‬

‫ותךצ^י‬ ‫וי של ח‪ .‬ל״ה‪) 10 .‬המשף(‬

‫)הנמר(‬ ‫טוב‪.‬‬ ‫רצון‬ ‫לשון‬ ‫והוא‬ ‫נדבה‬ ‫ב״א‪ — .‬שפות כ״ה‪ .2 ,‬ידבנו לבו‪ .‬לשון‬
‫אפיי״שפנט בלע״ז‪.‬׳‘ ויהרא י״ט‪ .5 .‬לרצונכם תזבחוהו‪ .‬״על מנת נחת רוח‪,‬‬
‫שיהא לכם ארצו;‪ ,‬אנפייציפנטו בלע״ז‪.‬״ — עיין שם —‪ .‬שם‪ ,‬כ״ב‪.19 .‬‬
‫לרצונכם‪ .‬״הביאו דבר הראוי לרצות אתכם לפני‪ ,‬שיהא לכם לרצון‪ .‬אסייש״מנט‬
‫בלע״ז‪ — ".‬ישעי׳ ס'‪ .10 ,‬וברצוני רחמתיך‪ .‬ובהרצותי לף‪ .‬״איט״ינא‬
‫פייז״מנט בלע״ז‪.‬״ וצ׳׳ל‪ :‬אין מון אפייזמנט‪ .‬ועיין שם‪ — .‬תהלים ה'‪.3 ,‬ג‬
‫רצון תעטרנו‪ .‬״‪:‬תת רות‪ .‬אפיפנם בלע״ז‪ , Apaicmeat _ .‬והוא הוא‪— .‬‬
‫שם‪ .‬פ׳׳ט‪ .18 ,‬ברצונך תרום קרננו‪ .‬״שאתה פתרצה להם‪ .‬אפאיי״פנט בלע״ז‪.‬״‬
‫_ שם‪ ,‬קפ״ה‪ .16 ,‬ופשביע אכא חי רצון‪ .‬״כרי פרנסתו הוא משביע את‬
‫פ ו ב ו ואת ר צ ו נ ו ואת ב ר כ ת ו ‪ .‬רצון אפיי״פנט בלע״ז‪.‬״—‬
‫פשלי‪ .‬י״א‪ .27 ,‬שוחר טוב יבקש רצון‪ .‬״הוא חפץ שיהיה הקב״ה רוצה בם‬
‫ופתפיים עפם‪ .‬רצון אפיי״פנט בלע״ז‪.‬״ — שם‪ .‬י״ד‪ .19 ,‬ובין ישרים רצון‪.‬‬
‫״אפיי״פינט באע״ז‪ .‬הקב״ה פרוצה להם‪) .‬כתיבת הלעזים האחרונים היא‬
‫יותר עתיקה בסוף הלעז ויותר פאוחרת בתחלת הלעז‪(.‬‬
‫צ׳׳ה‪ — .‬טעם הלעז להבליט לשון ״פיוס" ולאפוקי מלשון ״חפץ" שהורגלו‬
‫עליו‪ ,‬ואף זאת בא להשמיענו‪ ,‬כי כפו שבלעז — לשונו המדובר — יצךק‬
‫הדבור אפיי״פנט בלשון ״פיוס מאיש״ ובלשון ״התפייס לאיש"‪ ,‬כן הוא‬
‫בעברית ולכן יצדק הדבור ותרצני ביחס הפעול ולא כמו ״ותרץ עסו" או ״רוצה‬
‫ד׳ בעפו‪".‬‬
‫ציונים‪ .‬וכן יעתיק ‪ Lib p «.‬הפסוק; לא יתן לד׳ כפרו )תהלים‬
‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪Ne d u n r a t a d e u l e 8 u e n a p a i s e m e u t‬‬ ‫ס״ט(‬
‫‪i‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4 -3‬‬
‫לא יתן — לד׳ — כפר־ו‪ ,‬ועוד נמצא הדבור הזה ‪wiih . — •. 81‬‬
‫‪) R R 292.482‬עיין שטות הספרים( וכן רש״י‪ .‬משלי ט״ז‪ .14 .‬יכפרנה‪.‬‬
‫״יפייסנה‪.‬״‬
‫ש ם׳ שם‪.11 ,‬‬
‫ברכתי‪ .‬״פנחתי )לעיל‪ :‬ולקחת מנחתי‪ (.‬מנחה זו הבאה על ראית פנים‬
‫ולפרקים )מהו? — כפו בג׳ פרקים בשנה )תענית כ״ו‪ — ?(.‬כמו נשיקה‬
‫של פרקים — פגישה — בהפך לנשיקה של פרישות )שט״ר פ״ה( ?( אינה‬
‫באה אלא לשאילת שלום‪ ,‬וכל ברכה שהיא לראית פנים כגון ״ויברך יעקב‬
‫את פרעה‪ ,‬״עשו אתת ברכה״‪ .‬״לשאול לו לשלום ולברכו״ — כולם ברכת‬
 ‫טעם צ ו ע ז‬ ‫‪114‬‬

‫וישלח׳ ל״ה‪) 11 ,‬הט^אלף(‬ ‫יברכתי‬

‫;הנמר( שצום שקורין בצע״ז שצוד״אר׳ אף זו‪ :‬״ברכתי ״טון שצו״דר‪ — ".‬נ״א‬
‫שצו״ר‬
‫ק״ה‪ — .‬שלודאן — תמונה פרובנצצית וספרדית — ותמונה רוטנץ‬
‫בל״א‬ ‫וצ ח‪Saiuer :‬‬ ‫שבימי רש״י ‪ — :‬שלוליר — כ״צ‪Saiuder :‬‬
‫גריססען‪ ,‬רעספעקט בעציינען׳ סאצוטירען‪.‬‬
‫~ שלוד‪ .‬כ“צ‪ Saiud :‬ובצ״ח ‪ , Saiut‬ובל׳א‪ :‬נרוסס׳ וכדומה‪.‬‬
‫— מון שלוד‪ .‬כ״צ‪ Mon aaiud :‬בצ״א‪ :‬מיין נרוסם וכדומה‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬מצכים ב‪ /‬י״ח‪ .31 ,‬עשו אתי ברכה‪ .‬״שאיצת שצום‪ ,‬כמו ויברך‬
‫יעקב את פרעה‪.‬״ ישעי' ם״ו‪ .3 ,‬מברך און‪ .‬״מתשיר אונם‪ ,‬זה פירושו׳ וצשון‬
‫ברכה נופצ בתשורה‪ ,‬במו קת נא ברבתי )בראשית צ״ג(‪.‬‬
‫ב״א‪ —.‬צהצן ט״ז‪ .7 ,‬ויברך יעקב‪ .‬״היא שאיצת שצום כדרך כצ הנקראים‬
‫צפני המצך צפרקים‪ .‬שצוד״יר בצע״ז‪.‬״ — מצכים ב'‪ ,‬ה'‪ .15 ,‬עשו אתי ברכה‪.‬‬
‫״טנחת שצום שצ קבצת פנים ששואצ תצמיד או עבד בשצום הרב שוצ״דו‬
‫בצע״ז‪.‬־ — ערבוב שצ איטצקית וצרפתית —‪ .‬ישעי׳ צ״ו‪ .16 ,‬עשו אתי ברכה‪.‬‬
‫וצאו אצי צשצום ו ב ר כ ו נ י והביאו אצי ת ש ו ר ת יט צ ו ם‪ .‬״ברכה שצ״וד‬
‫בצע״ז‪.‬״ )שתי בחינות יהר(‪ — .‬ירמי׳ צ״נ‪ .5 ,‬עתרת שצום‪ .‬״ברכת שצום‪,‬‬
‫שצו״ר בצע״ז‪.‬״ — )וכן ״סקרי דרדקי״ מתרגם עתרת‪ :‬סאצוט‪ ,‬ועיין צעיצ;‬
‫״ויעתר‪(".‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הצעז צאפוקי מצשון ברכה שהורגצו בה׳ ובצעז הוא‬
‫ביגציון וכדומה ‪ bencisson — benecion — beeeicon‬וכדומה בצרפתית‬
‫שבימי דט״י‪ ,‬יטהוא מובן בצשון ויברך פסוק י״ב שהיא ברכה ממש׳ ברכת‬
‫הפטרה‪.‬‬
‫הערה א׳‪ .‬כמו רש״י בישעי׳ צ״ו כן צועז הגצאס פה בשני אופנים‪:‬‬
‫‪Mon salnd — 1. Mon present 2‬‬ ‫ברכתי ;‬
‫הערה ב׳‪ .‬סוטה יו״ד‪ .‬במה בירכו‪ .‬״כצ צשון ברכה שבמקרא צשון‬
‫רבוי הוא דבר המרבה ומצוי בו שובע‪.‬״ — והנה צכאורה נראה כסתירה‬
‫אבצ באמת צשון ‪ :‬כצ ענינו הרוב מהם‪ ,‬כמו ישעי׳ א'‪ .4 ,‬הוי‪ .‬״כצ חזי‬
‫שבמקרא צשון קובצ וקונה וכו׳‪ ,‬אצא שיש מהם מועטים שהם צשון צעקת‪,‬‬
‫קריאת קוצ‪.‬״ — בראשית מ״ז‪ .22 ,‬כצ צשון כהן משרת צאצהות הוא חוץ‬
‫מאותן שהן צשון גדוצה‪ ,‬כמו‪ :‬כהן מדין‪ ,‬כהן און‪ — ".‬וכצצ גדוצ הוא ‪:‬‬
‫״אין צסדין מן הכצצות אפיצו בסקום שנאסר בו ה ח ד‬
 ‫‪11B‬‬ ‫ב ר א ׳‪ K‬י ת‬

‫וישלח׳ ל״ה‪) 11 .‬המשך(‬

‫)חמשך(‪,‬‬ ‫כזכר לדבר אביא סה ?‪1‬אםר ה׳שועל ללביאה א׳טת ארי‬ ‫ציונים‪.‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪6‬‬
‫המלך‪ — Dame. • a 1 u Z vo9 mande li rol :‬גברתי׳ ב ר כ ה‬
‫‪d‬‬ ‫‪4 3‬‬
‫‪La paaiioD. 199, 287* — Lo saludeot cum seolor.‬‬ ‫עולה לך הטיך‬
‫ן‪:‬ן ‪R R. 265, 2357‬‬
‫שם׳ שס׳ ‪.13‬‬
‫״דגדלות עולליהן׳ לשון עולל ויונק׳ שתי סרות עלות׳ ובלעז;‪,‬‬ ‫עלות‪.‬‬
‫אנ^סי״טיייט‪.‬״‬
‫‪ -‬אנפנטייש‪ .‬כ״צ ‪ Rnfamees‬ובל״א‪ :‬יונגע — קינדער —‬ ‫ק״ה‪.‬‬
‫האבענר‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬שמואל א׳׳ ו׳׳ ‪ .7‬פרות עלות‪ .‬״סיניקות‪ — “.‬וכן ישעי' ם^‪.11 .‬‬
‫—ן‪-‬תהליס ע״ה׳ ‪ .71‬והוא ע״ם התרגום שתרגם בכל מקום ‪ :‬מיניקתא‪ .‬וכן‬
‫סעדי׳ גאון מתרנם עלות עלי ; מרצעת ענדי — מיניקות עמרי —‪.‬‬
‫•••‬ ‫‪• . . .‬‬

‫ההרות׳‬ ‫]והוואולגאטה מתרגם ‪ fctas‬שעניניו מעוברות׳ וכן אבן עזרא‪:‬‬

‫■‬ ‫שעלו עליהם העתודים‪[.‬‬
‫■ ב״א — ובמיןום אח‪.‬ר שם מורכב ובריר שלילה לעיל ט״ו׳ ‪ 2‬ערירי‪.‬‬
‫״בלא יורש‪ ,‬דישאנפא״נטייץ‪ ,‬שענינו בלא בנים‪ .‬וכן לועז ר״י קמחי ב״ספר‬
‫הגלוי״ אל תשלה אותי )מלכים ב'‪ ,‬ד׳‪ (16 ,‬נון ד שאפנטייר סיי — אל תעש‬
‫ועיין שם‪.‬‬ ‫אותי ערירי‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז להסביר הדבור עלות מלשון עולל‪ ,‬כמו שהוא‬
‫בלע״ז‪ .‬עיין להלן‪.‬‬
‫הערה‪ .‬על רבר ״מיניקות״ בשמואל‪ ,‬ו״מנרלות" בפסוק זה‪ ,‬ראוי‬
‫לידעת כי ע“ פ רוח לשון צרפתית‪ ,‬שנאצל מן רוח רומית )עיין מבוא( •שני‬
‫דבורים וטעם אחד להם‪ ,‬כי כן ברומית הפעי^ ‪ Nutrio‬ענינו הנקה וגם גדול‬
‫בנים; ודבור אחר ברומית מאוחרת יפיץ אור על הלעז הזה‪ ,‬כי הדבור‬
‫‪ —infanure‬ששרש אחד לו עם השם ‪ infaas‬ובצרפתית ‪ Enfes‬שענינו‬
‫ילד — ענינו נ״ב ילד׳ בנים‪ ,‬וגם נדול בנים‪.‬‬
‫לי״ח‪ — .‬כנראה הלעז הזה נגזר מן השם ‪ Eafant, Eufts‬שענינו ילד‪,‬‬
‫ולד והלעז הוא תואר והוראתו ‪ :‬מי שיש לו ילד־ילדים‪ .‬ויוכל היות שהוא‬
‫בינו;י פעול מהפעל ‪ Enfanter‬שענינו ילד ילד ונוכל לדמות הלעז הזה‬
‫אל הלבור הספרדי '‪ parida‬שענינו בעצם וחושונת; נולדה ־— כבינוני'פעול‬
 ‫מעם צ ו ע ז‬ ‫‪lie‬‬

‫וישלח׳ ל״ה‪) .13 ,‬המשף(‬ ‫ע את־ טח‬

‫סהמעל ‪ parir‬שענינו ילד — ובאחרונה הוראתו ‪ :‬יולדת‪ ,‬חיח‪ .‬ויוכא‬
‫להיות עוד כי הקריאה הנכונה היא‪ :‬אנסנטנש‪ .‬כמו שלועז הגלאס בלשון‬
‫בורנונית ‪ :‬אונפונטונץ‪ .‬שהוא בינוני פועל מהפעל הצרפתי הנ״ל‪ .‬ואולי‬
‫עוד הקריאה הנכונה אנפנטיינץ‪ ,‬כמו שנמצא במלון קדמוני‪ ,‬ומפרש על‬
‫הגליון ממש כדברי רש״י ‪ :‬״כלומר הצאן שיש להם עוללים רבים‪.‬״ ויש‬
‫מלון שלועז ‪ :‬אנפא״נטאץ‪ .‬והם שנוים דיאלעקטיקים וכולם עולים לרעיון‬
‫אחד‪ — .‬ועיין ‪R. R• I. 137‬‬
‫הערה חצונית‪ .‬ע״פ רש״י עולל ענינו תינוק‪ ,‬״ולכף קורא אותם‬
‫עוללים שכלם שחוק ולכלוך כמו עולל בעפר קרני‪.‬״ — עיין איוב ג‪/‬‬
‫‪ — .16‬תהלים ח'‪ .3 ,‬עוללים ויונקים‪ .‬״עוללים לשון ועוללתי בעפר קרני‬
‫וע׳ש הלכלוך נקראו כל התינוקות עוללים‪) — ".‬ובסוטה ל׳‪ :‬״עולל גדול‬
‫מיונק‪.‬״ — איכה ג'‪ .51 ,‬״עוללה לשון ניוול‪.‬״ ועלות הוא לשון עולל‪—.‬‬
‫ובאמת עולל ועלות משרש אחד והוא עאל בערבית ויאמר על איש מטופל‬
‫באשה ובנים שעליו לכלכל אותם‪ ,‬ומזה עיאל‪ ,‬שענינו בני הבית שעל‬
‫אבי הבית לכלכל אותם‪ — .‬וכן תרגם מערי׳ גאון‪ ,‬שמות ט״ז‪ .16 ,‬איש‬
‫לפי אכלו‪ :‬כל רגל עלי קדר עיאלה ומבאר ; כלומר ע״פ האוכל הצריך‬
‫לאשתו ולבניו ולימי שהוא חייב במזונו‪ — .‬ומזה בעברית עול׳ עויל‪—.‬‬
‫]וכן בערבית‪ .‬ויקרא רבה פ״ה א״ר לוי בערביא קורין לינוקא — עוילא‪__ [.‬‬
‫עולל וענין כל אחד בעצם וראשונה‪ :‬יליר בית אשר יכולב^ ע״י אבי‬
‫המשפחה‪ ,‬ומזה גם הדבור ‪ :‬עלות‪ .‬וע״פ התרגום שתרנם מיניקתא‪',‬‬
‫הדבור הזה נגזר משרש ערבי יאחד והוא עאל בנרודה — וכידוע‬
‫בעברית נבלעו שתי האותיות הקדמוניות ע׳ בנקודה‪ ,‬שנקרא גי‪1‬׳ וע' כלי‬
‫נקודח שנקרא עין‪ ,‬לאות אחת — וענינו ‪ :‬הניק‪ .‬ומזה השרש באו כל‬
‫הדברים האלה‪ ,‬הנם שבאחרונה השתמשו בדבור עולל לילד גדול מיונק‪— .‬‬
‫עיין סוטה ל׳ בסוף‪— .‬‬
‫וישב ל״ז‪.2 ,‬‬
‫דכתם רעה‪ .‬״כל רעה שהיה רואה באחיו וכו'‪ ,‬רבתם‪ ,‬כל לשון דבה‬
‫•‬ ‫• ‪TT‬‬
 ‫‪117‬‬ ‫בראשית‬

‫רבתם‪,‬‬ ‫וישב‪ .‬ל“ז‪) .2 .‬המשך(‬

‫)ד׳נמזך(‬ ‫פרל״ריץ בלע״ז‪.‬״ כל מה שהיה יכול ל ר ב ר בהם רעה היה מסמר‪ .‬דבח‬
‫לשין ר ו ב ב שפתי ישנים‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬פרלדיץ‪ — .‬תמונה עתיקה — כ"צ ‪ . Pariediz‬פרליץ —‬
‫תמונה ישנה — כ"צ ‪ — Pariir‬ובל״א‪ :‬ראם רעדען‪ .‬רעדע; — נערערע‪.‬‬
‫“ ז״ל‪ — .‬יחזקאל ל״ו‪ .3 ,‬ותעלו על שפת לשון‪ .‬״ועכשיו בחורבנכם הכל‬
‫ו ר ו כ ב י ם בכם לאמר‪ :‬האח‪ ,‬הרי שממו‪.‬״ —‬ ‫מדברים‬
‫תהלים ע״ט‪ .4 .‬וקלס‪ .‬״לשון ר ב ה ל ר ב ר ■ בנו כמו למשל‪ ".‬תהלים‪,‬‬
‫משלי‪ ,‬י‪ .13 /‬ומוציא רבה‪ .‬״ל ע ז‪ .‬שיהיו אנשים ד ו ב ב י ם בו על‬
‫חברו‪.‬״ — שה״ש‪ .‬ז‪ .10 /‬רוכב שפתי ישנים‪ .‬״רוכב לשון מרחיש ]וכמו‬
‫מרחיש שפוותיה[ ויסורו לשון ר ב ו ר‪.‬״‬
‫ב״א‪ .‬במקרא‪ .‬במרבר י״ר‪ .36 .‬וישובו וילונו‪ .‬״כל הוצאת דכה‬
‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫; • ‪.‬‬ ‫•‬

‫לשון חנוך דברים שמלקיחין לשונם )כמו‪ :‬חלוקהים לשונם וינאמו נאום(‬
‫לאדם לדבר בו‪ .‬כמו דובב שפתי ישנים‪) — .‬וכן קדושין ס״א‪ .‬שקיל ומית‪.‬‬
‫״הלקיח כמו שקל"‪ .‬ועיין שם רש״י שמקודם‪ — (.‬וישנה לטובה וישנה לרעה‪,‬‬
‫לכך נאמר כאן מוציאי רבת הארץ ר ע ה ‪ .‬ש י ש ר ב ה ש ה י א‬
‫ט ו ב ה ‪ .‬רבה פרל״ריש בלע״ז‪ — ".‬צ״ל פרל״ריש‪ ,‬והיא הברה פיקרדית‪—.‬‬
‫נ ד ב ר י ם בך‪ .‬פרלר״יץ‬ ‫יחזקאל כ״ב‪ .4 .‬וקלםה‪ .‬״ד ב ה שחבל‬
‫בלע״ז‪.‬״ יחזקאל ל״ו‪ .3 .‬ורבת עם‪ .‬פרלמנט בלע״ז‪.‬״ ‪— Parimeut‬‬
‫בתהלים — והוא דבר מאוחר‬ ‫מנגינתם‬ ‫וכן לועז הגלא״ס‬
‫ומשתמש בו הסופר ‪ .— Rabelais‬חבקוק א'‪ ..10 ,‬והוא במלכים‬
‫יתקלם‪ .‬״מתלוצץ בהם‪ .‬וכל לשון קלםה לשון ד ב ו ר הנדברים בו‪ .‬יש לטוב‬
‫ויש לר;ג פרלר״יז ביע״ז — ובדפוםים אחרים פרלד״יץ והוא הנכון‪ ,‬ואשר‬
‫לפנינו נכתב‪ .‬כפי הברה מאוחרת‪ — .‬תהלים ל״א‪ .14 ,‬דבת רבים‪ .‬״דבת‬
‫לשון דובב שפתי ישנים‪ .‬ו כן כל ר ב ה ש ב מ ק ר א פרלרי״ץ‬
‫בלע״ז‪.‬״ שח״ש ד׳‪ .3 .‬ומדברך נאוה‪ .‬״מדברך‪ .‬דבורך וכו׳ פרלרי״ץ בלע״ז‪".‬‬
‫׳‬ ‫— פרלדיץ —‪.‬‬
‫— בתלמוד‪ .‬סוטה כ״ז‪ .‬ישא אדם דומה‪ .‬״נטענת ונדברת בפי כל‬
‫על ניאופיה‪ .‬רומה לשון קלסה ו ד ב ו ר ‪ .‬כדאמרינן בנדה ס״ו‪ .‬ד י מ ת‬
‫עירך עלתה בנך‪ .‬וההוא לאו חשד הוא — כמו קדושין י״ב‪ :‬מידם הות דימא‪.‬‬
‫״חשדוה ממנו‪ - - ".‬אלא ד ב ו ר י ת ר ‪ ,‬שהיו נדברים בה על חביבותה‬
‫של בעלה‪ ,‬ואף ק ל ס ח לשון רב ו ר ש ל י ת ר ‪ .‬לפיכך הוא נהפך‬
 ‫מעם ‪ $‬ו ע ז‬ ‫‪118‬‬

‫וישב ל״ז‪) 2 .‬המשי(‬ ‫^‬ ‫דיתם־*‬

‫• ‪T T‬‬
‫ללשון ש ב ח ואשון נ נ א י ׳ כדאמר שמסלסין אותו‪ — ".‬כמו פסחים‬ ‫ב״א‬
‫פ׳׳ז‪ :‬דבלים‪ ,‬דבה דעה כת דבה דעה — שתי דיבות‪ ,‬דומה בת רומח‪— .‬‬
‫נדה ס׳׳ו‪ .‬דימת עירף‪ .‬״לשון ל י ע ז‪ .‬פדל״יץ כלע״ז‪.‬״ — תמונה ישנה‬
‫וכן הנלאס והמלון המסומן ‪ !R 8 148) a‬לועזים תמיד דבה — ‪5‬רל״יץ‪—,‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז להבליט לשון דכה שהוא פ״רלדיץ‪ ,‬כלומר לשון‬
‫ד ב ו ר ‪ ,‬וכמובן יש ד ב ו ר לטוב ויש ד ב ו ר לרע‪ ,‬ובכן יצדק‬
‫הלשון ‪ :‬דבתם רעה‪ .‬וע״י זה יובן אריכות הלשון ברש״י שנראח כסו כ©צ‬
‫לשון במלות שונות וכן ר״י קמהי ב״ספר הגלוי"‪ ,‬צד ‪ .82‬רכה ואני אומר‬
‫כי כן הוא לשון דבור מן דובב שפתי ישנים‪".‬‬
‫הערה‪ .‬המתרגם גם דא״ב טעו בקריאה ובענין‪ ,‬כי תרגמו•‪»4‬יבלע‬
‫‪ .‬נאכרעדע‪ .‬אבל כאשר ראינו מכל המקומות כי רבה גם לעז יש לטוב ויש‬
‫לרע ורש״י לא כיון לאמר שרבה הוא איכלע נאכרעדע‪ ,‬כי אם שהוא‬
‫פרלדיץ — רעדע‪ .‬כמו הדבור‪ :‬זמה‪ ,‬תהלים כ״ו‪ .10 ,‬ושם רש״י‪ :‬״כל‬
‫זמה שבמקרא לשון מ ח ש ב ה ‪ ,‬יש לטובה ויש לרעה‪ ".‬והכן‪ .‬ובעל‬
‫הבאור טעה עוד יותר כאשר ראינו במבוא‪.‬‬
‫שם‪ ,‬שם‪.25 ,‬‬
‫ולוט‪ .‬״לוטיתא שמו בלשון משנה‪ ,‬ורבותינו )הם רבותיו‪ ,‬גאוני התלמוד‬
‫•טבירורו‪ ,‬כמו ברכות מ׳‪ .‬קצח‪ .‬ורבותינו מפרשים ניי״לא בלע״ז‪ — ".‬שווארצ־‬
‫קיממעל( פירשו שרש עשב ושמו אשטרו״לוזיא )במסכת נרה דר ח׳‪_ (.‬‬
‫’‬ ‫)ושם לא לוטיתא כי אם ‪ :‬לוטם‬
‫ק״ה‪ — .‬ארישטולוזיא — כ״צ ‪ — Aristoiochie‬צ״ח‪Aristdioche :‬‬
‫בל״א אסטערלוזיי‪ ,‬ובשם מורגל האהלוואורץ‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז לסמן דבר‬
‫הערה‪ .‬כתיבת הלעז כפי הנראה היא כתיבה אשכנזית ממעתיק‬
‫אשכנזי‪ .‬ואשר לתכונת הצמח הזה‪ ,‬טעמו וריחו לא טוב‪ .‬אבל טוב הוא‬
‫לרפואה וחרבה מינים בו‪.‬‬
‫שם‪ ,‬ל״ח‪.16 ,‬‬
‫ויס אליה אל הדרך‪ .‬״מדיר שחיה כה׳;טח אל הדרף שהיא כה׳ וכלע״ז‬
 ‫‪119‬‬ ‫י■ ת‬ ‫ב ר א‬

‫‪m :‬־ ׳‬ ‫וישב׳ ל״ח‪) .16 ,‬ה ‪ 5‬שו(‬

‫חמשו(‬ ‫׳■‬ ‫דשטו^׳ניר‪.‬״‬
‫‪ detoiiracr‬ובל״א ‪:‬‬ ‫ק״ה‪ — .‬דשטורניר — כ״צ ‪ , Jesiorner‬צ״ח‬
‫זיך ם‪$‬ון איינעם וואהי; ווענדען‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬עם‪ .‬ו׳‪ .‬ויט עד אייט עדולטי ״ויט מ א ת א ח י ו עד‬
‫אייט עדולמי‪ ".‬לעיל י״ט‪ .2 .‬סורו נא‪ .‬״עקמו את הדרך לביתי דיר עקלתון‪.‬״—‬
‫שם‪ ,‬ויסורו אליו‪ .‬״עקמו את הררר לצר ביתו‪ — ".‬עמות ג‪ .3 /‬אסורה נא‬
‫ואראה‪ .‬״אסורה מ ב א ; להתקרב ש ם ‪ .‬״ )ובדרף זה מבאר אבן עזרא‬
‫הלשון ויקחו לי )תרומה כ״ה‪ (2 .‬״בנזרת סורה אלי‪ .‬שיסור הנקרא ממקומו‬
‫ויקרב אליו וככה שיקה מאתו ויתן לו וכבה קחו נא לי מעט מים‪(.‬‬
‫כ״א‪ — .‬מיכה ב׳‪ .4 .‬איף ימיש לי לשובב שדינו‪ .‬״איף י ס ו ר אלי‬
‫‪1‬‬ ‫___ ‪2‬‬
‫עוד להשיב לנו שדותינו‪ .‬קומ״א שדיטו״רנא אמ״וי ‪.‬בכ״צ‪Come s’detor- :‬‬
‫‪S‬‬ ‫‪1 2 3‬‬
‫‪ nera a mot‬איך ימוש לי‪ .‬ועיי; שם‪ - - .‬תהרים מ'‪ .5 .‬שטי כזב‪ .‬״השטים‬
‫מ ד י ד ה י ש ר א ח ר י ה כ ז ב של עכו״ם‪ .‬רטטי‪ .‬אטור״נאנין‬
‫בלע“ז‪ — c tornanz — ".‬ועיין שם‪.‬‬
‫צ“ ה‪ — .‬כידוע הלשון נטה — וכן סור‪ .‬מוש‪ .‬שטה — לפי המורגל‬
‫ענינו נסיה מאיזה מקום‪ .‬ואם יאמר איש נטה אל‪ ...‬נראה כמו תרתי דסתרי‪,‬‬
‫לכן הוסיף רש״י תמיד מה שהוסיף לתקן הלשון‪ .‬כטו‪ :‬״עקטי את הדרף״׳ או‬
‫מכאן — שם וכדומה ויבליט זה בלשון המדובר‪ ,‬כי גם שם יאמר על הנטיה‬
‫ממנו והנטיה שאליו‪ .‬וזה טעם הלע״ז‪ — .‬ועיין א״ע בראשית י״ט‪ .2 .‬סורו נא‬
‫הערה‪ .‬ובאמת הכל תלוי במלת היחס‪ ,‬כמו סורו א ל י — סורו‬
‫מ נ י ; ימוש ל י — ימיש מ ת ו ך האהל ; אל ישט א ל‬
‫דרכיה — שיטה מ ע ל י ו ועבור‪ .‬והכן‪.‬‬

‫שש‪ .‬ט‪.1 /‬‬

‫והאופה‪ .‬״את פת המלך‪ ,‬ואין אפיה אלא בפת‪ ,‬פיסטור בלע״ז‪.‬״‬
‫‪V‬‬ ‫‪T :‬‬

‫‪,‬‬ ‫)כתיבה מאוחרת ס׳ תהת ש׳‪(.‬‬

‫ק“ ה‪ — .‬פי*צט*ר‪ .‬כ״צ ‪ Pestor‬ובל״א ‪ :‬בא״קקער‪.‬‬
‫ז“ל‪ — .‬במקרא‪ .‬שמות ט״ז‪ .23 ,‬אשר תאפו אפו ואשר חהשלו בשלו‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫״לשון אסיה נופל נלחם‪ ,‬ולשון בישול בתבשיל‪,‬‬
 ‫טעם א ו ע ז‬ ‫‪120‬‬

‫וישב׳ מ‪) .1 /‬המש‪,‬י(‬ ‫‪1‬דןא‪ 1‬פה־‬

‫— בתלמוד‪ .‬ביצה ט״ו‪ .‬אופין‪ .‬״פת"‪ .‬מבשצין‪ .‬״תבשיל׳ — ועיין שם‬
‫די‬
‫)המעד( דף י״ז אם בשול בביצל אפיה‪.‬‬
‫׳צ״ה‪ — .‬דברי רש״י‪ :‬ואין אפיה אלא בפת באו להוביח ש״צרור מצא‬
‫בגלוסיומא׳׳‪ ,‬שהוא פת ויבליט זה בלעז פישטור לאמר‪ :‬אופה פת‪ .‬וישתמש‬
‫בלשון זה‪ ,‬לאפור!י מהרבור המורגל בלשונו שישתמשו בו בין לאפיה ובין‬
‫לבשול‪\ ,‬הוא הפעא ‪ Cuire‬שנאמר על שני המעשים‪ ,‬במו שהוא ברומית‬
‫שממנו נגזר‪ .‬ובן באיטלהית פעל אחר יאמר על שני הרברים‪ ,‬ואם יאמר‬
‫‪ — C u o c e r e a i f o m o‬שהוא‪ :‬בשל בתנור ענינו אפיה ואם יאמר‬
‫‪a1 fuoce 6‬ץ‪ 006‬םסשהוא‪ :‬בשל באש ענינו בשול‪ ,‬ובן בספררית ‪Cocer‬‬
‫ענינו אפיה גם בשול ולכן יבליט בלעז פישטור‪ ,‬שענינו אופה ולא מבשי^‬
‫כלל וכלל‪.‬‬
‫הערה‪ .‬המתרגם מתקן את הלעז והורא פטישייר‪ ,‬שענינו עושה‬
‫לביבות או לחמניות כמו חרפה גדולה •היא בעיניו‪ ,‬כי אופה פרעה יאפה‬
‫לו לחם פשוט‪ ,‬אך לא ידע לכוין את הלעז ולא התבונן לדברי רש״י׳ ולכן‬
‫מתקן הוא על מנת לקלקל‪ ,‬גם שד״ל בפירושו על התורה ימאס בתסון זה‪,‬‬
‫אף בזה טעה‪ ,‬כי חשב כי רש״י השתמש במלה רומית או איטלקית‪,‬‬
‫ובאמת היא צרפתית גמורה‪ ,‬ר״ל שהשתמשו בה בימי רש״י כמלה צרפתית‪.‬‬

‫שם׳ שם׳ ‪10‬‬

‫שריגים‪ .‬״זמורות ארוכות שקורין וי״ריץ‪.‬״ )זמורה הוא ענף הגפן‪ .‬וז״יצ‪:‬‬
‫•‬ ‫‪T‬‬

‫גפן‬ ‫שחתו — ונאמר‪:‬‬ ‫ו ז מ ו ר י ה ם‬ ‫בוקקים‬

‫כי ב ק ק ו ם‬
‫ב ו ק ק ישראל‪(.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬וידיץ‪ .‬כ"צ ‪ — vedis‬והיא תמונה עתיקה מאד — ברומית‬
‫‪ vitis‬׳ בל״א‪ :‬רעבע‪ — .‬או‬
‫— ווידיץ‪ .‬כ"צ ‪ — vidic‬באיטלקית ‪ ,viticcio‬ובל״א‪ :‬רעבע‪ —.‬או‬
‫— וידיץ‪ .‬כ״צ ‪ — vedez‬לשון רבים‪ .‬בצרפתית עתיקה ‪viz, vid‬‬
‫ספרדית ‪ vid‬ובל״א‪ :‬רעבען‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬שופטים ט׳׳ ‪ .48‬ש ו כ ת עצים‪ .‬״ענף עצים‪ —".‬כמדכר‬
 ‫‪121‬‬ ‫ב ר א ׳ט י ת‬

‫^ריגים־‬ ‫וישב׳ מ׳‪) .10 .‬הכישף(‬

‫י"נ‪ .23 ,‬ויכרתו משב ז מ ו ר ה ‪ — .‬״ ש י כ ת גפן‪ ".‬יואא א‪/‬‬
‫ז״ה‬
‫)המשד(‬ ‫‪ < .7‬הלבינו ש ר י נ י ה‪ .‬״הלבינו ‪.‬זמורות הנפז■‪.‬״ — ובר״ב» פל׳א‪.‬‬
‫ר׳ לוי אמר הכניס )נח( עמו ז מ ו ר ו ת ל נ ט י ע ו ת ‪ ,‬יחורים‬
‫לתאנים וכו׳׳ וכן שב פ׳ ל״ו‪ .‬ויטע כרב‪ .‬״ומהיכן? — א״ר אכא ב ר כהנא‬
‫הכנים עמו זמורות ונטיעות‪ ,‬צ׳׳ל לנטיעות וב־׳ והבן‪.‬‬
‫ב׳׳א‪ — .‬הלעז הזה בא בכמה מהומות בתמונת ההטנה׳ כמו ברכות‬
‫נ״ה‪ .‬לולבי נפניב‪) .‬רשי׳׳י( ״ווידי״רש• בלעי׳ז‪ — ".‬פיינע צווייגכען׳ וויינ־‬
‫ראנקען —‪ .‬שכת פ״א‪ .‬לולבי נפנים‪ .‬״אותן פצולין הגדלין בגפנים והורין‬
‫ווד״ילש‪ — ".‬גאבעיין‪ ,‬נאבעל־פארמינע ראנקען‪ — .‬שבת ע״ח‪ .‬סיב‪ .‬ודי״ליא‬
‫— )הברה מאוחרת(‪ ,‬שנרל סביב הרקל כעין מלבוש ונכרף סביבותיו ועולה‪—".‬‬
‫הריעכראנקע‪ — .‬עירובין נ״ה‪ .‬נברא‪ ‘.‬״סיב שנרל ומתנלנל סביב לדקל כעין‬
‫ווידילא של נפניב‪) vedi.u• — ".‬התמונה הנכונה(‪ ,‬ובצרפתית חדשה‬
‫‪ — vriiie‬ובל׳׳א‪ :‬וויינראנקע‪ ,‬וויקהעל ראנקע —‪ .‬פסחים ל״ט‪ .‬אצותא‬
‫דדיקי^א‪ .‬״סיב הגדל ונברף סביב לדקל שקורין וידי״לא‪ — ".‬סוכה ל״ו‪:‬‬
‫בסיב‪ .‬״אורי״רה )תמונה משיוב׳עת( שינדל כביב הדקל ונכרך סביבו כלולבי‬
‫גפנים‪) ".‬ב״ק נ״ט‪ .‬בזמן שאכלה ל ו ל ב י ג פ נ י ם ‪ .‬״האשכולות נדאה‬
‫בחניטת הגפנים וניכר ועדיין לא פרה להיות ענבים גמורים‪ — ".‬חולין צ״ב‪.‬‬
‫קנוקנות‪ .‬״וויד״ילש דל א ה ז י ל מ י ר י‪ — ".‬המעיין יערוך שני‬
‫תמקומות הארה‪ .‬ומדרגות‪ ,‬מדרגות יש במה שמסומן בלעז הזה‪ — (.‬ועיין‬
‫עוד עירובין כ״ו‪ :‬בר׳׳ה אצוותא‪ .‬וסוכה ל״א ברה אפילו בסיב‪.‬‬
‫הערה‪ .‬בער הע׳׳הש קורא הרעז הזה וורילא כמו שהוא בצרפתית‬
‫חדשה ׳אבל רש״י במאה הי״א לא דבר צ״ח‪ ,‬אבל צ״ל כמו שהוא׳ והוא‬
‫צרפתית ישנה‪ .‬והדבור הנכון העברי‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬שריגים — זמורות — לולבין‪ .‬חולין צ״צ‪ .‬עלתה גצה‪ .‬״אין‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬חשוב נץ כ״ב ב ש ר י ג י ם שהם ע נ פ י ם ‪ .‬ק ש י ם ‪ — " .‬שם‪,‬‬
‫ז מ ו ר ו ת שיבה‪ .‬״הזמורה הזו מוציאה ל ו ל ב י ן ועליו פרי שהם‬
‫עקר הגפן‪".‬‬
‫צ׳׳ה‪ — .‬מעם הלעז לסמן דבר‪ ,‬ויבאר כי שרע הוא זמורה הידועה‪,‬‬
‫שיהיא ו ד״י ץ‪—.‬וכידוע היהודים יושבי ארצו קיפניא התעסקו בעבודת כר‪.‬טים‬
‫ורמז להב לאמר ‪ :‬ראו זה שאתם קוראם ודי״ץ‪ ,‬שהוא בכל המקרא‪,‬זסנרה‪,‬‬
‫הוא הוא שריג במקום הזה‪.‬‬
 ‫מעם ^ ו ע ז‬ ‫‪122‬‬

‫וישב׳ מ‪.10 /‬‬

‫נצה‪ .‬״וכו‪ /‬פורחת ואחר הפרח עצתה נצה ונעשו םטדר‪.‬‬
‫• ‪T‬‬

‫בצע״ז׳ ואח״ב הבשיצו‪ .‬״והיא כר אפרחת אפהת לכלבין״׳ ע״כ תרנום של‬
‫פורחת‪ .‬נץ נדוצ מפרח׳ כרכתיב ובוסר נומצ יהיה נצה )ישעי׳ י״ח( וכתיב‬
‫ויוצא פרח והדר ויציז ציץ )בפרבר י״ז(‪.‬‬
‫ז״ל ~ נץ אחר הפרחח‪ .‬ישעי׳ י״ח׳ ‪ .B‬כי צפני הציר כתם פרח ובוסר‬
‫נומצ יחיה נצה‪ .‬והנה ■צשון הכתוב מוכיח כי הנץ בא אחר תום הפרח‪— .‬‬
‫והגם כי רש״י יסב ראש הכתוב צתבואת השרה ואף סופו צתכואת חכרם‪,‬‬
‫אף הדבור קציר כפי הנראה התעהו מן הדרף׳ ומשום הא צא איריא‪ .‬וחרד״ס‬
‫שם מפרש באר היטב‪ :‬״המשיצ צגפן פורחת׳ וכשהשליך הפרח יחיה הנץ‪—.‬‬
‫וביחוס צכתוב שצפנינו זה צשון מ״ר פ׳ וישב פ׳ פ״ח‪ .‬״נפן שהפריחה‬
‫מיד הנצה׳ ענבים שהנצה מיד בשצו‪.‬״ וכן תרגום יונתן בראשית ט‪J20 /‬‬
‫ונצביד• צכרמא וביה ביומא א נ י צ ת ובשיצת ענבים‪.‬״ — והנה חבשוצ‬
‫אחר הנץ‪— .‬‬
‫הערה‪ .‬דעת רש״י כי נץ וציץ אחד הוא הוא ע״פ התרגום׳ כי‬
‫כן תדגומו שצ ויצץ ציץ‪) .‬במדבר י״ז( ואניץ נ ץ ‪ — .‬ישעי׳ ס‪.7 /‬‬
‫נבצ ציץ — נתר נציה‪ .‬תהצים ק״ג׳ ‪ .15‬כציץ —‪ .‬יציץ תדנוסו‪ :‬ן^יןד‬
‫נצא יניץ‪ .‬ובישעי׳ כ״ח׳ ‪1‬׳ מפרש רש״י כן בברור‪ :‬״ ו צ י ץ נ ו כ ל ׳ ׳‬
‫יהיה ציץ הפרח שצו נובצ‪ ,‬הם תאנים המהוצהצות וכו' וציץ־נץ‬
‫כדמתרנטינן ויצץ צ י ץ — ואניץ נץ‪.‬״ ופשוטו שצ רש״י הוא׳ ושמתי‬
‫כי ציץ הפרח ר״צ אחר הפרח׳ שהוא נ ץ — ש ה ו א ס מ ד ר —‬
‫או פנה ועיין צהצן — יהיה תאנה מקוצקצת‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫הארה‪ .‬נראה כי נץ היא מצה ארמית שבאה צנור בארץ העברים‪,‬‬
‫וציץ הוא אזרח עברי‪ .‬ונם וינאץ השהד — )קהצת(׳ הנצו הרמונים‬
‫)שה״ש( נם הם שני גרים ותושבים הם‪.‬‬
‫סמדר אחר הפרח‪ .‬ז״ל‪ — .‬במקרא‪ .‬שה״ש‪ .‬ב׳׳ ‪ .13‬וחנפנים סמדר‪.‬‬
‫״כשנופצ הפרח והענבים נבדצים ונכרים כצ ענבה צעצסה קרויה סמדר‪— .‬‬
‫שם׳ ז׳‪ .13 .‬פתח הסטדר‪ .‬״כ ש ה פ ר ח נ ו פ צ והענבים נכרים‬
‫הוא פתוח ה ס מ ד ר ״ ‪.‬‬
‫כתלמוד‪ .‬ברכות צ״ו‪ .‬סמדר אסור‪ .‬״ענבים כיון ש נ ם צ ה פ ר ח‬
 ‫‪123‬‬ ‫כ ר א ׳‪ K‬י ת‬

‫נצהיי^ל‬
‫‪-‬‬ ‫*‪T‬‬
‫וישב ם‪) .10 /‬המשר(‬
‫)חטיף(‬ ‫סמדר‪.‬‬ ‫הוצאת‬ ‫ל״א‪.‬‬ ‫נמין‬ ‫זכל נמיר נראה יועצכוו קרוי סמדר‪— ".‬‬
‫סמדר ״לאחר‬ ‫—־ ״כתום סרח‪ .‬וענביו נראין באשכול‪.‬״ — ב״ק‪ ,‬נ״ט‪.‬‬
‫שפר חו הענבים פיר‪) -- ".‬כי לאחר זטן הוא ב ו ס ר ‪ — ( .‬עירובין כ״א‪:‬‬
‫פתח הסטדר‪ .‬״פפדר גדול מפרח‪.‬״ ‪ - -‬סוטה י״ב‪ .‬אחזו לנו שועלים‪ .‬״ונו׳‬
‫הסחבלים את הכרמים בהיותם ספרר‪ .‬ב ע ו ר ה פ ר י ק ט ן ‪— " .‬‬
‫■סנוזות ט״ו‪ .‬ספרר‪ .‬״כנר חנטו ענבים‪.‬״‬
‫חערה‪ .‬וכן הרר״ק בספרו; ״השרשים״‪ .‬שרש סטרר‪ .‬וז״ל‪ :‬מסדר‬
‫הוא הענבים הדקים לאחר שסרחו הענבים ס י ד ‪ " .‬וכן מקרי דרדקי‬
‫‪ • .‬סתרנם ספרר באיטלקית‪ :‬נריס״טא‪ .‬והוא ‪ — Agresto‬אונרייפע מרויבען‬
‫• בל״א‪ — .‬ובאנרונו של עב״ם פפרש‪ :‬״סטדר‪ .‬סטנרר והוא אשם אלענא־‬
‫קידו פי אבתר כרוגהא פ; אלכרם‪.‬״ — ״ספנדר‪ .‬והוא שם האשכולות‬
‫• בתחלת צאתם סן הגפן‪.‬״ — )לקוטי קדמוניות לרש״ף דף רי״א‪ (.‬ולא‬
‫כן הרפב״ם ערלה פ״א‪ ,‬פ״ז‪ .‬סמדר‪ .‬ה ו א ה פ ר ח ש ט מ נ ו‬
‫‪-‬יהיה הפרי‪.‬״‬
‫ז״ל‪ —.‬ציץ אחר הפרח‪ .‬בפרבר י״ז‪ .23 .‬ויזת ציץ‪ .‬״הוא חנ ט ת‬
‫הפרי׳ כשהפרח נופל‪.‬״ — )והרר״ק ב״ספר השרשים״ שרש חנט טםרש‪:‬‬
‫טרם ‪ :‬מ ר‬ ‫יתנטה היא י צ י א ת ה ס י ר ו ת ו ה ר א ו ת ם‪,‬‬
‫‪.‬ב ש ו ל ם —‪ (.‬פכל זה אנו לפרים‪ ,‬כי הוא נץ והוא ציץ׳ והוא סטדר‪.‬‬
‫ש״כבר חנטו הענבים״‪ .‬״אחר שנפל הפרח‪.‬״‬
‫הערה א׳‪ .‬וראוי לדעת כי אם הדבור נץ ענינו מצב של יצירת הפרי׳‬
‫‪ . -‬הפעל כזה השרש‪ .‬והוא‪ :‬הנץ ענינו גמר הנץ׳ שענינו גמר הפרי׳ ואם‬
‫גץ הוא אחרי שנפל הפרח‪ ,‬הנצר‪ .‬הוא אחרי שנפל הנץ‪ ,‬וכן רש״י כשדרש‬
‫ו ‪ .7 /‬הנצו הרפונים‪ .‬״כשהם נפורים‪ .‬והנץ שסביבותיהם נופל‪ ".‬הנצו‪.‬‬
‫״נופל נצו‪.‬״ — אבל ראוי לדעת עור כי ״נץ״ ברטון שונה מנץ בגפן‪,‬‬
‫וכן פירש רש״י ברכות ל״ו ‪ :‬״נץ ברמון כמו קפרם באביונות‪.‬״‪.‬‬
‫הערה כ׳‪ .‬ע״פ רש" י נצה הוא ס ם ד ר׳ אף ע״ם הרד״ס‬
‫עלתה נצה הוא ב ו ס ר ‪) .‬בפירושו על בראשית( ולא הסמדר שקטן‬
‫הוא פכוסר׳ כפו שמפרש בספר השרשים שרש סמדר׳ וז״ל‪ :‬סמדר‬
‫הוא הענבים הדקים לאחר שפרחו‪ ,‬מיד שנכרים הענבים׳ אבל אינם נטורים‬
‫עדיין‪ .‬ו כ ש ה ם ג מ ו ר י ם י ק ד א ו ב ו ס ד ‪ " .‬ובישעי׳ י״ח‪,‬‬
‫^ ‪ A‬ובוסר גומל יהיה נצה‪ ,‬אומר כפירושו‪ :‬וכשהשליך הפרח יהיה חנץ‬
 ‫מעם א ו ע ז‬ ‫‪124‬‬

‫וישב׳ מ‪) .10 /‬המשף(‬ ‫נן^י׳ד־־״ו״ל‬

‫• ‪T‬‬
‫י והנץ יהיה בוסר‪) ".‬האם איזו סתירה בזה?( — וכן דעת ר״ש פרחיז‬ ‫)מסשח‬
‫ב״הערוף" שצו‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬פרח — פריחה‪ .‬במדבר י״ז׳ ‪ .23‬ויוצא פרח‪ .‬רש״י‪ :‬״פרח‬
‫כמשמעו‪".‬‬
‫הערה א׳‪ .‬כפי הנראה ״משמעו" הוא ה נ צ ן‪ ,‬אבצ צרעת מ ש מ ע ו‬
‫שצ פ ר ה נלןדיס צהתבונן עצ שמוש הפעצ פרח ׳ונצמוד צרעת טעם‬
‫השם פ ר ח ‪ .‬הפעצ הזה צפעמים יורה צמיהה סתם ובצ״א שפראססען‪,‬‬
‫וצפעמים הוצאת ענפים או עצים ‪,‬ובצ״א‪ :‬גרינען‪ ,‬כמו בפרוח רשעים כמו‬
‫עשב׳ ומדרף השאצה‪ :‬ועצמותיכם כדשא תפרחנה׳ ובטעם זה מפרש‬
‫הרד״ק בפסוה שצפנינו‪ ,‬כפורחת‪ .‬״בעת שהיתה הנפן פורחת והיא‬
‫־ ה ו צ א ת ה ע צ י ם ׳ באותה העת עצתה נצה והוא הבוםר והיתה‬
‫אשכוצות ומיד הבשיצו‪ .‬וכן ר״י המחי )״ספר הנצוי״׳ ‪ (.94‬ואפיצו‬
‫י מריח מים יפריח )איוב‪ ,‬י״ר( ו י ע ש ה ה צ י ר י ם ו ע נ פ י ם ‪ .‬״‬
‫— ובהוראה זאת ישתמש השם פ ר ח ‪ ,‬וכן הרד״ה ב״ספר השרשים"‬
‫״ י שרש פרח וז"צ‪ :‬ומה שאמר ויוצא פרח ויצץ ציץ )במדבר י״ז(׳ אמר‬
‫פרח עצ הוצאת ה ע צ י ם תחצה ואח״ב ה נ ץ‪ ".‬וכן הפייטן )יוצר‬
‫ציום ב׳ שצ סוכות( ״ פ ר ח י ם כנטעם אעמסה צאיום‪ — ".‬וצפעטים‬
‫הוצאת הנצן והתראותו כמו הפרחה הגפן )שה״ש( — ותפרח כחבצצת‬
‫)ישעי׳ צ״ה(‪ ,‬יפרח כשושנה )הושע י״ר(‪ — .‬וראוי צהתבונן עוד כי‬
‫יפרח— פריחה יתורגם ע"פ רוב בצשון צבצוב׳ צבצבא — צבצב׳ בכא‬
‫ההוראות שצ פרח—פריחה‪ .‬א׳( צשון צמיחה׳ כמו ומעפר אחר יצמחו‬
‫• )איוב ח׳( תרגומו‪ :‬ומן עפרא אוחרן יצבצבו‪ .‬ב׳( התראות הפרי בתהצים צ״כ‬
‫׳ צריה כתמר יפרח — היף דקצא דמצבצב פירין‪ .‬ג'( הוצאת העצים‬
‫וענפים כמו איוב‪ ,‬מריח מים יפריח — ומן הנית מוי יצבצב‪ .‬וכן יומא‬
‫צ״ט‪ :‬מה יער מצבצב‪ .‬וכן בכמה מקומות‪ .‬וזה שתרגם אונקצום ככתוב‬
‫שצפנינו‪ :‬אפרחת אפקת צבצבין׳ ועיין יומא פ״א‪ :‬אכצ צוצבי גפנים‬
‫בפירוש רש״י ועיין הרמב״ן בפסוק שצפנינו יבמדבר י״ז‪ .‬ובכמה מקומות‬
‫התראות הנצן‪ — .‬הדבור האחרון‬ ‫אחרים יוכצ צהתבאר עצ‬
‫כשבאור צדבור הראשון שאיננו ארמית׳ ונמצא אך שתי פעמים‬
‫י בכתבי הקדש‪ ,‬והוא משצי י״א‪ ,28 ,‬י״ר‪ .11 ,‬כי אם ארמית עברית׳ ובעצם‬
‫או בפי‬ ‫הדבר אין הבדצ אם ״צבצכין" הוא נצן כנראה שהוא דעת‬
 ‫‪125‬‬ ‫ב ר א ׳‪ K‬י ת‬

‫נצהך‬ ‫וישב׳ מ‪) .10 /‬המ׳ער(‬

‫ה ער ה‬ ‫דעת הרד״י^ וסערי׳ גאון מתרגם כפורחת באעגו; ערבית ‪ :‬אםרעת׳‬
‫שענינו נשיאת ענפים‪ — .‬ויש אהעיר עור‪ ,‬כי מצאנו תרגום של פריחה )כו‪/‬שף(‬
‫בלשון זהרה‪ .‬כמו ישעי׳ ל״ה‪ .1 .‬ותפרח כחבצלת — ויזהרון כשושניא‪.‬‬
‫וכן הושע י״ד‪ .6 ,‬יפרח כשושנה — יזהרו כשושנא‪ ,‬והוא מלשון ערבית‪:‬‬
‫אזהר‪ .‬ובמטה אהרן אונקלוס מתרגם ‪ :‬ינעי שענינו צמיחה והוצאת‬
‫עלים‪.‬‬
‫הערה ב׳‪ .‬אם כי ע"פ רש" י בכתוב שלפנינו ובפרשת מטה אהרן‬
‫פעולת הפריחה היא קורם הצצה או הנצה‪ ,‬וכן הפרח תוצאות הפריחה‬
‫הוא קודם הנץ או הציץ‪ ,‬אבל באמת בשמוש הלשון‪ ,‬הם בפעלים נררפים‬
‫ואין מוקרם ומאוחר בהם‪ ,‬והשמות היוצאים מהם יבואו זה במקום זה‬
‫וזה בחלוף זה‪ ,‬כמו ״בפרוח רשעים כ מ ו ע ש ב ‪ ,‬ובמקום אחר‬
‫״ויציצו מעיר כע׳טב"‪ ,‬וכן כחציר ‪ . . .‬יציץ וחלף‪ — .‬ישעי׳ כ׳׳ז‪ .‬יציץ‬
‫ופרח ישראל‪ ,‬ורש״י שם‪ :‬״צצו ופרחו"‪ .‬ובסנהדרין צ׳‪ :‬ויצינו מעיר‪ .‬רש״י‪:‬‬
‫״שעתירין ישראל ל צ י ץ ו ל פ ר ו ח מעיר ירושלים"‪ .‬וכן יחזקאל ז׳ צ ץ‬
‫המטה‪ ,‬פ ר ח הזרון‪ ,‬להפך מן‪ :‬בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי‬
‫און‪ ".‬וכן לשון הרמב״ן‪ ,‬דברים ל״ג‪ :‬ממגד גרש ירחים‪ .‬״ובו׳ כי כל‬
‫האילנות בחדשיהם יציצו ויפרחו לשאת ענף ולעשות פרי‪ — ".‬וגם בטעם‬
‫השמות היוצאים מהם — רש״י מפרש באופן אחר משבכתוב שלפנינו‪.‬‬
‫כמו במלכים א׳ ו'‪ .11 ,‬ופטורי ציצים‪ .‬רש״י‪ :‬לשון פרחים‪ ,‬כמו ו י צ ץ‬
‫צ י ץ ‪ — " .‬צץ — פרח‪ .‬שבת קמ״ח‪ :‬ציצים פרחים לתורה‪ .‬רש״י‪:‬‬
‫״ציצים — צ מ ח י ם " ‪ .‬ובקדושיין ט״ו‪ :‬מיד ו ת י צ ץ הרעה‪.‬‬
‫״ צ מ ח ה לשון ו י צ ץ צ י ץ ויגמול שקדים‪ ".‬סנהדרין צ׳‪ :‬ויציצו‬
‫מעיר‪ .‬שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים‪—".‬והנפלא כי בארץ*‬
‫אשכנז לפנים לעזו תמיד לשון פריחה בפעל ‪ :‬בליהען‪ ,‬וציצה והנצה‬
‫בשם שפראס‪ ,‬שפר^זטץ — שפר‪#‬זצען )לקח טוב לר׳ משה סערטלען(‪,‬‬
‫)וכן ביהודי איטכנזית כיום הזה דבור רגיל הוא לאמר ‪ :‬א שפראטץ‬
‫אויף טאג‪ ,‬או‪ :‬דיע זאנן האט ^זקארסט אנגעהויבען צו שפראצען‪ ,‬והוא‬
‫לעז של ‪ :‬הנץ החמה‪ .‬ובקהלת רבה‪ ,‬מתוקה שנת‪ .‬״כשתנץ עליהם השמש‬
‫הם סתליעים‪“.‬‬
‫‪ .‬הערה ג'‪ .‬ויש ליישב הדברים שנראים כסותרים זה את זה‪ ,‬והוא‬
‫כי ע״ם הכתוב שלפנינו ובמקומות אחרים הנצה הוא חנטה‪ ,‬ובמנחות‬
‫ס“ ט‪ .‬הנצה שריין ״שהניצו קודם להם‪ ".‬או חנטה שריין‪ .‬״ח נ ט ה‬
 ‫טעם צ ו ע ז‬ ‫‪126‬‬

‫וישב׳ ם‪) .10 /‬המ׳‪5‬ןף(‬ ‫נצה•“‬

‫‪*T‬‬
‫ה ו י פ ר י י ו ת ר מ ה נ צ ה‪ — ".‬בכתוב שלפנינו פריחה‬ ‫*‪i‬‬ ‫הערת‬
‫עודם חנטה וב״ה נ״ט‪ .‬בזמן שאכלה לולבי גפנים‪ .‬׳‪,‬האשכולות י נראה‬ ‫)חכד‪8‬ד(‬
‫ב ח נ י ט ת ה ג פ נ י ם ‪ ,‬ועדיין ל א פ ר ח להיות ענבים‪.‬״‬
‫— והרוצה להבין דבר לאשורו‪ ,‬יעיין בזה‪ ,‬ויעיין להלן בהמשך המאמר‪—.‬‬
‫ועתה נבוא ללעז שבכתוב שלפנינו‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬אשפניר‪ .‬כ״צ ‪ Espanir‬ובל״א‪ :‬זיף אויסברייטען‪ ,‬ענט־‬
‫פאלטען׳ זיך א״פפנען )ענ‪1#‬ספע(‪ ,‬אויפבליהען — פריכטע אויפבליהען‪,‬‬
‫אנזעטצען‪ .‬והוא קרוב להדבור ‪ Nouer‬בצרפתית‪ ,‬שענינו קשור סתם׳ וקשור‬
‫הפרי ביהוד‪ .‬וזה שפירש רש״י מ״ר בראשית פ׳ יו״ד‪ .‬מושכות כסיל)רש״י(‪.‬‬
‫‪,,‬מושך בין קשר לקשר כ ש י נ צ ו ה פ י ר ו ת ב א י ל ן כמו‬
‫קשרים קטנים‪.‬״ וכן יקרא טיפת דם שבביצה קשר׳ ועיין חולין ‪,‬ם״ר ;‬
‫ובהוראה זו ישתמשו ביהודית אשכנזית ‪ :‬פערבינדען‪.‬‬
‫הערה‪ .‬הלעז הזה הוא דבור עתיק‪ ,‬ותמונה מאוחרת מזה הלעז‬
‫הוא ‪ ,Espanouir‬גם ‪ , Epeauir‬ובצרפתית חדשה הוא ‪ Epanouip‬וטעמי‬
‫פתיחת הפרח‪ ,‬או הנצן׳ והתפשטותו‪ ,‬בל״א‪ :‬אויפבליהען‪ ,‬אך התלמודים‬
‫הצרפתים השתמשו בהדבור הזה בבחינת פעל יוצא וסמנו בזה מדרגה‬
‫מאוחרת של גדול סירות‪ ,‬ובענין הפרחת פירות והוא התראות הפרי אחרי‬
‫הפריחה‪ — ,‬שהוא בגפנים סמדר — וכן הגלאם לועז הדבורים הנטה—‬
‫סמדר )שה״ש‪ :‬התאנה ח נ ט ה פניה והגפנים ס מ ד ר ( ‪ ,‬שניהם‬
‫בדבור ‪) Epenui‬כי ס מ ד ר בגפנים הוא כמו סגה בתאנים )זה לשון‬
‫רבנו תם בספר ״תשובות דונש"(‪ .‬וטעם השמוש בלעז הזה להוראה‬
‫האמורה הוא כי התלמודים הצרפתים סמנו בזה לשון הפרחה שהשתמשו‬
‫בו חז״ל להוראה הזאת כמו ב״ר רבה ם׳ ל״ז‪ .‬״אתמול מפריח מצות‬
‫ומעשים טובים‪.‬״ וזה הוא הפרחת פירות ולא פריחת נצין סתם׳ )אך לפי‬
‫דעתי הוא פעל נגזר מלשון אפרוח ועיין שם(‪ .‬וכן לשון ציץ או נץ‪,‬‬
‫כמו ב״ר‪ ,‬פ׳ כ״ח‪ .‬״שממנו הקב״ה מציץ את האדם‪.‬״ וכן שם‪ :‬מהיכן‬
‫הקכ״ה מניץ את האדם?״ וכן הפעל לבלב בארמית‪ ,‬שהוא כמו פדיחה‬
‫בעברית‪ ,‬ויאמר נם כן על הפרחת פירות‪ ,‬כמו תהלים צ״ב ‪ :‬צדיק כתמר‬
‫יפרח — תרגומו — צדיקא היך דקלא ילבלב פירין‪ .‬וכן הוא בסורית‬
‫הפעל פרע — שהוא כמו פרח בעברית — יאמר על צמיחה בכצ?‬
 ‫י ת‬ ‫ב ר א‬

‫וישב׳ מ ‪) .10 /‬המ׳עך(‬

‫הערת‬ ‫מרפא‬ ‫פרע‬ ‫‪:‬‬ ‫יאמר‬ ‫ואם‬ ‫פירות‪,‬‬ ‫ו ה ו צ א ת ע ל י ם )על הפרחת‬
‫עניננו חוצאת העאים‪ ,‬ואם יאמר פרע פארא ענינו הפרחת פירות‪ — .‬גהסעד(‬
‫ומיום ראו וכן עשו חכמי צרפת׳ כאשר אמרנו׳ כסו ב״ב תכ״ד‪ .‬בחפורה‪,‬‬
‫)רשב״ם( ״וכן ש ^ ו פ פ י רקאים שהפריחו פירות ונעשו א״כ‬
‫ת מ ר י ם ‪ .‬״ ולזה יחובר בכורות נ״ב ‪ :‬ש א ו ם ם י והוו ת ס ר י‪,‬‬
‫)רש״י( ״סמדר ועכשיו נעשו תמרים גרולים\ ורש״י משתמש ברבור‬
‫זה פעמים הרבה‪ ,‬כמו שה״ש ו'‪ .11 ,‬הפרחה הגפן‪ .‬״אם תפריחו לפני‬
‫ת״ח וסופרים‪.‬״ — תהלים צ״ב‪ .‬צריק כתמר יפרח‪ .‬״כתמר לעשות פירות‪".‬‬
‫הושע יו״ר‪ .‬ופרח כראש משפט‪ .‬״משפטיהם פ ו ר ח י ם ו ג ר ל י ם‬
‫תמרורים‪.‬״ — זה הוא הפרחת סירות ‪ :‬המשפט פורח ראש‪ .‬וכן יחזקאל‬
‫י״ז‪ .‬והפרחתי עץ יבש‪ .‬״יהויכין י ו ל י ד בבבל את זרובבל‪ “.‬והבן‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬פסחים נ״ב‪ .‬דאמר כר׳ יוסי‪ .‬״דאמר מ ש נ פ ל ו‬
‫פ ר ח י ה ג פ ן ונראית צורת הענבים‪ ,‬ו ה י י נ ו ס מ ד ר ‪ ,‬אסור‬
‫משום ערלה‪ ,‬מפני שהוא פרי‪ ,‬ובלע״ז קורין אשפ״ניר‪ — ".‬ר״ל מה שאסר‬
‫ר׳ יוסי הוא הענבים במצב שאנו קורין אשפניר‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז להבליט הוראת סמדר לבאר בזה הדבור עלתה‬
‫נצה אחר הפרח‪ .‬ונצרף לזה עוד‪ .‬כי בהשקפה ראשונה נראה כי חסרה פה‬
‫מדרגה אחת של נדול הענבים‪ ,‬כי איך יאמר ‪ :‬הבשילו אשכלותיה‪ ,‬האשכולות‬
‫שלה‪ ,‬הידועות והנראות‪ .‬ועוד לא היו כל אשכולות‪ .‬ולכן יבאר כפורחת‬
‫עלתה נצה והוא הסמדר‪ ,‬כלומר‪ :‬״הענבים נראים באשכול )גטין ל״א(׳ ואז‬
‫הבשילו אשכלותיה ענבים‪) .‬ודברי הרד״ק ב״ספר השרשים״ ממש כלשון‬
‫וכסדר הזה‪(.‬‬
‫הערה חצונית‪ .‬המתרגם גם דא״ב יתרגמו הלעז הו׳ה‪ :‬אויפבליהען‬
‫כפעל עומד ובטעות יסבו את הלעז אל הדבור כפורחת׳ ולא השיבו אל‬
‫לבם לאמר‪ :‬מאי קמ״ל‪ ,‬ומה ריוח יש בדבר? ועוד כי הלעז שלא‬
‫במקומו הוא‪ — .‬אבל כל הציונים האלה יורונו הטעם האמתי של הלעז הזה‪.‬‬
‫וישב ם׳‪16 ,‬‬
‫כסנין‪ .‬סלי חורי‪ .‬״סלים של נצרים קלופים חורין‪ ,‬חורין‪ ,‬ובמקומנו יש‬
‫ו‪.‬רבה‪ ,‬ודרך מוכרי פת כסנין שקורין אובל״יש לתתם באותם סלים‪— “.‬‬
‫ובדפוסים אחרים‪ :‬אוכל״ידש‪) — .‬וכן הרד״ק‪ :‬חורי‪ .‬״םן ייקוב חור‬
 ‫מ ע ם ל ויע ז‬ ‫‪128‬‬

‫וישב׳ מ‪) JG /‬המשף(‬ ‫כסנון‬

‫ב^תו כי הפילים היו עשוים משבטים קילופים חרים‪ ,‬חרים כי יעשו אותם‬ ‫)הט&ך(‬
‫מעשה שבכה‪.‬״(‬
‫ק״ה‪ — .‬אובלידש — תמונה עתיקה — אובליאש — תמונה ישנה—‬
‫‪ObJies — Oubk-es — Obiedes‬‬ ‫אובליש — תמונה הדשה — יכ״צ ‪:‬‬
‫;•‬
‫ובל״א ‪ :‬האהלהיפפע‪ ,‬אייזענקוכען‪ —.‬והם תופינים קטנים ערבים לחך‪,‬‬
‫ועשוים בתמונות שונות‪ ,‬יש מהם גלילים חלולים ויש מהם בתמונת קרן‬
‫ועוד המונות אחרות‪ ,‬ובימי הכינים היה מאכל לאומי באר*; צרפת‪ ,‬ואפייתם‬
‫ומכירתם בפריס עיר המלוכה היתה נגבלה בחוקים מיוחדים‪ .‬במאה הי״ד‬
‫היו בעיר כ״ט אופים וכל אהד מהם‪,‬אפה אלף תופינים ליום ונמכרו בשוקי‬
‫העיר‪ — ,‬עיין ‪ littre‬ערך ‪. Oublie‬‬
‫^‪,‬ז״ל‪ — .‬מגלה י‪.‬׳׳ב‪ .‬חור‪ .‬״הורי‪ ,‬חורי‪ ,‬מעשה מחט‪ ,‬מלאכת המצעות‬
‫היתה עשויה נקבים‪ ,‬נקבים‪".‬‬
‫ב״א‪ — .‬ברכות מ״ב‪ .‬לחמניות‪ .‬אובלי״אש בלע״ז‪ — ".‬ביצה מ״א ‪:‬‬
‫פת הבאה בכסנין‪; .‬״זכו׳ פת שנילושה עם תבלין‪ ,‬כעין אובלי״אש‪ .‬שלנו‬
‫וכו‪ /‬ויש שעושין אותו‪ .‬כמו צפרים ואילנות‪ ,‬ורגילין היו לאוכלו אחר הסעודה‬
‫ואוכלים מהן רבר מועט זנותנין תבלין הרבה גם שקדים ואגוזים וכו‪/‬״^‪-‬‬
‫תוספות‪ .‬שם‪ ,‬לחמניות‪ .‬״פי׳ רש״י אובלי״אש וכו׳‪ .‬ונראה■ לפרש‬
‫דהיינו ניל״יש‪.‬״■ — בכ"צ ‪ — Niuies‬והם תופינים דקים מיופים בציוריס‬
‫ובצבעים שונים‪ ,‬וקורין לו כתלמוד סריקין המצויירין )פסה׳ ל״ז(‪—.‬ביצה ט״ז‪:‬‬
‫קמל‪ .‬״מכאן אנו סומכין ליקה מן העכו״ם פת הנילוש מן הביצים שקורין‬
‫קנט״ויש" — בכ״צ ‪ ,Chaatieu‬והוא מין תופיני משנה בימיהם — ״ואוכלי‬
‫‪.‬‬ ‫זי״אש^ — הוא אובלידי״אש‪ ,‬בחלוף ד׳ לז'‪ ,‬והרבה כאלה‪— .‬‬
‫הערה‪ .‬מה טעם• השם כסנין? — רבנו יונה באלפס ביצה‪ .‬בכסנין‪,‬‬ ‫׳‬
‫״ר״ל הבאה ב כ י ס י ן )כמו ״המן־טאשען״( שעושין מן העיסה כמין כ י ס‬
‫ומכניסין בפנים ש־קדים ודבש ומיני מתיקה‪ ".‬ולא כן הרד״ק‪ ,‬יהושע ט‪/‬‬
‫^ נקודים‪ .‬״ית כפנין ודברי רבותינו ז״ל פת הבאה בכסנין‪ ,‬והוא פת עושין‬
‫אותו כמו יבשין" — וצ״ל כעכין—״יבשים‪ ,‬וכונסין" — וצ״ל ו כ ו ס ס י ן‬
‫■■ י י‪.‬‬ ‫— אותם בבית המשתה‪".‬‬
‫י צ״ה‪ — ,‬טעם הלעז לסמן דבר ועל ידו יותן ציור של ״סלי חורי״‪• .‬‬
 ‫‪129‬‬ ‫ב ר א ׳ע י ת‬

‫וישב׳ מ‪) .16 /‬המע‪1‬ף(‬

‫)המשך(‬ ‫חערה‪ .‬ע"פ דא׳׳ב ך;לעז מוסב על ״חורי"'באע‪1‬ר התופינים‬
‫חלל להם‪ ,‬וטעות גדולה היא ובולטת‪.‬‬

‫מקץ׳ מ״א‪.2 ,‬‬

‫‪-‬‬ ‫באחו‪ .‬״אגם‪ ,‬מרי״ש? בלע׳׳ז‪ ,‬כמו ישגה אחו באיוב‪) .‬ושם מפרש‬
‫‪T T‬‬

‫אחו ‪ :‬״צמח אחו‪'.‬׳(‬

‫ק׳׳ח‪ — .‬מרישק‪ .‬בכ״צ ‪ Maresc, Maresque‬בצ״ח ‪ Marais :‬ובל״א;‬
‫גיעדריגער וואסעריגער‪ ,‬מיט גראם בעדעקטער באדען‪ ,‬מארש׳ מאראשט‪.‬‬
‫זומפפיגער באדען‪— .‬געמיזע־גארטען‪ .‬ומעתיק אשכנזי מוסיף בערף ‪ :‬״אגם"‬
‫בספר ״מקרי דרדקי״ — געמוזיכט‪ .‬וזה שתרגמו לנו רבותינו באחו ‪ :‬אויס׳ז‬
‫נעמייזיכטס‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬שמות י״ג‪ .18 ,‬״כמו לים סוף וסוף הוא לשון אגם שגדלים‬
‫בו קנים‪.‬״ — שס״א‪ ,‬י״ד‪ .27 ,‬ביערת הדבש‪ .‬״בקנה הרבש‪ ,‬כמו ותשם‬
‫בסוף ובו׳ וסוף הם קנים של אגם‪.‬״ — ישעי׳ י״ט‪ .6 ,‬וחרבו יאורי מצור׳ קנה‬
‫וסוף‪ .‬״שהיו גדלים שם מרוב מימיהם‪ ".‬קמלו‪ .‬״כשיבשו היאורים עמדו‬
‫הקנים מלגדל עוד‪.‬״ — הושע י״ג‪ .15 ,‬בין אחים יפריא‪ .‬״ובו׳ ואני אומר‬
‫א ח י ם לשון ותרעינה ב א ח ו ‪ .‬בין אחים יפריא‪ — :‬מפריח‬
‫וצומח באחו׳ בין אחים הגדל בפלגי מים אשר תמיד יפריא‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬במקרא‪ .‬שופטים ד'‪ .11 ,‬אלון בצעננים‪ .‬מישר א ג נ י א‬
‫)תרגומו(‪ ,‬מקום מישר של בצעים מרי״שק בקע״ז והוא אגניא ‪ :‬גבים׳ בטין‬
‫גומות שהמים נקבצים שם א ג נ י דארעא מקרי‪.‬״ )וכן קדושין ס״א‪.‬‬
‫אגני דארעא מקרי‪ .‬״הנקעים קרויין אגנות הקרקע‪ ,‬שהמים מתמצים לתוכן‬
‫כמו וישם באגנות‪) ".‬שמות כ״ד( — ב״ק ס״א‪ :‬אגני דארעא מקרי׳ ״כמו‬
‫באגנות קונ״ייש בלע״ז‪ — ".‬בכ״צ ‪ — Conchts‬ברומית ובאיטלקית‪03‬ם ‪00‬‬
‫— בעקקען׳ געפא׳סס‪ ,‬ציבער — כמו ברכות כ״ב‪ .‬באגנא דמיא‪ .‬״גיגית‪.‬״—‬
‫ובפסחים ל׳‪ :‬אגני‪ .‬״עריבות‪ ,‬מיייז‘ בלע״ז‪.‬״ — ‪ — Maiz‬בכ״צ ‪— Males‬‬
‫בל״א‪ :‬טלא״גע‪ ,‬מולדען‪ .‬וכן חולין מ״ו ‪ :‬מייתינן מתיכלתא קונ״ייא‬
‫בלע״ז‪.‬״ תענית כ״ה‪ .‬אגנא‪ .‬״עריבה‪.‬״ יחזקאל מ״ז‪ .11 ,‬בצאתיו‪ .‬״של‬
‫ים‪ ,‬כמו היגאה גומה בלא בצה‪ ,‬מרש״ק בלע״ז‪ ".‬גבאיו‪ .‬״כמו עשה הנחל‬
‫גבים‪ ,‬גבים‪ ,‬הכצים הם הבצעים שסביבותיו‪ ,‬והנכים הם נקעים שהמים‬
 ‫מעם א ו ע ז‬ ‫‪130‬‬

‫מקץ׳ מ״א׳ ‪) .2‬המ׳ן‪1‬ר(‬ ‫באחו‬

‫‪T T‬‬
‫נאספים בהם‪.‬״ — איוב ח‪ .11 /‬היגאה גומא‪ .‬״אין הגומא גדיצ אאא כעוד‬ ‫ב״א‬
‫שהביצה ^חה‪ .‬ביצה‪ ,‬״מרי״׳צ‪1‬ק באע״ז‪.‬״‬ ‫)חמשו(‬
‫— בתלמוד‪ .‬תענית כ״ב‪ .‬אגם‪ .‬״מרי״שה ביצע״ז‪ ".‬הסמור ^עיר והוא‬
‫מלא ?וצים‪ — ".‬יבמות‪? ,‬כ״א‪ .‬אגמא דסמקי‪ .‬״אגם‪ ,‬מרש״ט — ‪Maxest‬‬
‫— ועומד במ?ומו ואינו מים חיים‪ — ".‬ב״מ ע׳׳ד‪ .‬כגון דמלפף‪ .‬״ואכתי‬
‫בצים ?רי להו‪ ,‬לשון ביצה‪ .‬מרש״הא — ‪ — Maresque‬בלע״ז שהעפד‬
‫מוגבלת עם המים‪ — ".‬סנהדרין ה׳; מי בצעים‪ .‬״אגם‪ ,‬מרי״שק בלע״ז‪— ".‬‬
‫שם צ״ו‪ .‬בצעי מים‪ .‬״מרש״קו בלע׳׳ז‪ — ".‬שבועות ט״ז‪ .‬שני בצעים‪.‬‬
‫״מרי״שקא בלע״ז‪".‬‬
‫ויש שלועז אגם בלעז אחר לפי הענין והוא שמות ז׳‪ .19 ,‬על אגטיהם‪.‬‬
‫״קבוצת מים שאינם נובעים‪ ,‬ואינם מושכים‪ ,‬אלא עומדים במקום אחד וקורין‬
‫לו אשט״נק‪.‬״ — עיין שם‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז לסמן דבר וענינו באגם שהוא מרי״׳עק ולא אגם‬
‫‪ — esianc‬טייך __‬ ‫שהוא אשט״נק‪ ,‬כי באגם כזה שקורין אשטנק —‬
‫אין מרעה‪.‬‬

‫^‬ ‫‪...............‬‬ ‫מקץ‪ ,‬מ״א‪.3 ,‬‬

‫ורקורד טינב״יש כלע״ז‪ ,‬לשון דק‪,‬‬

‫‪ , tenves‬ובל״א‪ :‬דיג;‪ ,‬פיין— מאנער‪ .‬וכן‬ ‫ק״ה‪ .‬טינביש‪ ,‬כ״צ‬
‫״מקרא דרדקי״ דק‪ ,‬רק — מאגרי‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬א׳‪ .‬שבת ל״ג‪ .‬ג׳ מיני הדרוקן של עברה עבה ובו׳ ושל כשפים‬
‫דק‪ .‬״בשרו ד ק ו כ ח ו ש ‪ .‬״‬
‫ז״ל‪ — .‬ב׳‪ .‬במדבר י״ז‪ .3 ,‬רקועי‪ .‬״רדודין״‪ — .‬מלכים א'‪ ,‬ז'‪.26 ,‬‬
‫ועביו טפח‪ .‬״שוליו ודופנותיו‪ ,‬אלא שאצל פיו היה ד ק ו מ ד ו ק ע‬
‫ו מ ר ו ד ד ‪ .‬״ — שם‪ .29 .‬מעשה מורד‪ .‬״ם ר ו ד ד י ן כמין רדיד‪,‬‬
‫טס ד ק ‪ — " .‬ירמי׳ יו״ד‪ .9 ,‬כסף מרוקע‪ .‬״מרודד‪ — ".‬תהלים קט״ד‪.2 ,‬‬
‫הרודד‪ .‬״הרוקע ושוטח‪.‬״ — דניאל ב'‪ 40 ,‬מהדק וחשל כלא‪ .‬״מהדק כל מיני‬
‫מתכיות‪ ,‬ש מ ר ד ד י ן אותו בקורנום‪ — ".‬שה״ש ה'‪ .7 ,‬רדידי‪ .‬״עדיי‬
‫הסרודד והמרוקז‪4‬״ — מנחות נ׳‪ :‬אית ליה נא‪ .‬״ל״א רבה גדולה ו מ ר ו ק ע ת‬
 ‫‪131‬‬ ‫י ת‬ ‫ברא‬

‫ודקות״‬ ‫מקץ׳ מ׳׳א‪) .3 ,‬המ׳עף(‬

‫דודי‪ .‬״מחשיצין ומרדדין ועו׳עין ממנו *‬ ‫ו ד ‪ P‬ה ‪'.‬׳ — כתובות ע“ז‪.‬‬
‫)המשד(‬ ‫יורות‪.‬״‬
‫ב׳׳א‪ — .‬במקרא‪ .‬סוכה י״ג‪ .‬ירקות‪ .‬״ובו׳‪ .‬חזרת ועו^ע‪1‬ין דקות הן‬
‫טינ״בש ב>ע״ז‪.‬״ — דינן —‪ .‬ב״ק‪ ,‬קי״ט‪ .‬מעצד‪ .‬״וכו׳ ו׳עפאין ׳עהוא מ׳^‪1‬וה‬
‫דקין הן‪ ,‬טנב״ש בלע״ז‪ — ".‬פיין—‪ .‬ערכין יו״ד‪ :‬״דק היה ‪ .‬״טינ״ב׳ט‬
‫גי^דו רק‪ — ".‬דינן —‪—.‬חו^ין מ״ו‪ .‬מרודד‪ .‬״מרוקע טינב״א‪.‬״ — ‪—tenve‬‬
‫בינוני פעוצ‪ ,‬וענינו עשוי דק‪ — .‬נדה כ״א‪ .‬בכוס טכריה‪ .‬״של זכוכית‪ ".‬פשוט‪.‬‬
‫״טנב״ש‪".‬‬
‫הערה‪ .‬ומשרש הצעז הזה יש בצרפתית ישנה פעצ והוא נמצא‬
‫במדבר י׳׳ז‪ .4 ,‬וירקעום‪ .‬״אינטי״בירש בצע״ז‪ — ".‬וצ"צ אינטינ״בירט‪,‬‬
‫‪.‬־‬ ‫או אי טינבירט׳ וענינו עשו אותם דקים — זיע שצוגען זיע כרייט‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הצעז צהבציט צשון רק‪ ,‬כמו שבת צ״ג‪ ,‬וצא צשון חסר‬
‫כתרגומו‪ ,‬כי אם כחוש וכן טינ״בש בצשונו‪ .‬וצאפוקי מן ״קטרת ד ק ה ‪" ,‬‬
‫כי אם רקות שטחית‪ ,‬כמו שמות ט״ז‪ .14 ,‬״וכן פירושו דק ככפור‪ .‬״ ש ט ו ח‬
‫קצוש ומחובר כגציד‪".‬‬
‫הערה‪ .‬דא״ב קורא את הצעז ‪ ,tenuis‬אבצ רש״י צא דבר צטינית‪,‬‬
‫כ״א צרפתית‪.‬‬
‫‪ ,‬שם׳ שם‪.5 ,‬‬
‫טור״יצ בצע״ז‪:‬‬ ‫בקנה‪.‬‬
‫‪ — tudei‬בכתיבה מאוחרת ‪ tnei‬בצ״ח‬ ‫ק״ה‪ — .‬טודיל‪ .‬בכ"צ‬
‫‪ , tuyeau‬והמצון האוקספורדי צועז טואיצ‪ ,‬וכן הגצאס‪ .‬ובצ״א‪ :‬ראהר‪ ,‬שטרא־‬
‫האצם׳ ראהרארטיגעס געווא״כט‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬שבת ק״ג‪ .‬זרדים‪ .‬״מין ק נ י ם ובעודם רכים זורדים אותם‬
‫צמאכצ בהמה‪ — ".‬שם‪ ,‬קכ״ו‪ .‬וחביצ‪ ,‬זרדים‪ .‬״מין קנים הם שמזרדים כשהם‬
‫רכים ואוכצים‪".‬‬
‫כ״א‪ — .‬סוכה י״ב‪ .‬הבוצי זרדים‪ .‬״מין קנים הם שעושים זרדים‪.‬‬
‫— ״ואוגדים איתם‪ ,‬ובעוד; צחים בהמה‬ ‫‪tuiis‬‬ ‫טויצ״ש בצע״ז —‬
‫אוכצתן‪- ".‬־‪ -‬יומא מ״ז‪ .‬זרד ‪.‬״צשון חביצות זרדים‪ ,‬טו׳דיצ‪) ".‬״זרד מין‬
 ‫ם ע ם > ו ע ‪t‬‬ ‫‪132‬‬

‫מקץ׳ מ׳׳א‪) .5 ,‬הפ׳טף(‬ ‫בכן^דד‬

‫איאן קטן וצומח בערבות הירדן״ ועו׳טה גרמ׳ןוים אדומים וצוצביו נאכלים‬ ‫ב״א‬
‫כשימתיקו" — בן־יהודה במיצונו‪(.‬‬ ‫)ה ‪»0‬ר(‬
‫צ׳׳ה‪ — .‬טעם הקעז להבי^יט הוראת קנח בהוראם זנב ה׳עבלים״ כמו‬
‫תענית ה‪ /‬״קנה זרת ו׳טבויצת זרתיים״ וצאסוקי מן קנה המרה‪ ,‬הקנה הטוב‪,‬‬
‫מקנה ת׳ל‪1‬בר וכדומה‪.‬‬

‫שם׳ שם׳ ׳טם‪.‬‬

‫״שיי״נש כצע״ז‪.‬״‬ ‫בר'או‪^ 1‬‬

‫‪ saias‬״ והוראתו במצב טוב״ כראוי ע״ם‬ ‫ק״ה‪ .‬־־־ שיינש — ב״צ‬
‫סאצא־‬ ‫טבע ב*ן בחי ובין בצומח ובין בדומם״ ובל׳א ‪ :‬נעזונד׳ סאציד‪,‬‬
‫קאממען״ אהנע פעחיצער‪.‬‬
‫כ״א‪ — .‬ויקרא״ י״ג״ ‪ .10‬ומחית‪ .‬״שינימנט‪.‬׳׳ — והוא שם דבר וענינו‬
‫מצב הכשר אחרי אשר נרפא‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז הוא כי בכל מקום שנמצא‪ :‬״בריא" ענינו עב ושמן‬
‫וכעל כשר״ כמו בריאות בשר דלעיל‪ ,‬עגלון מילד מואב איש ‪J‬ריא״ וכן ומאכלו‬
‫בריאה ״פי׳ רש״י ; שמינה״ ומה טעם לאמר בריאות על שבלים״ ולכן ידמה‬
‫רש״י הדבור להדבור הלעזי׳ שדומים בטעמיהם‪ .‬כי הלעז הזה יאמר ג״כ ע^‬
‫חנית שנשאר שלם אחרי המלהמה ) ‪ ( Vvain m‬וואמר עוד על אניח שיצאח‬
‫׳‬ ‫בשלום מסערה גדולה ‪. Wilhelm 64‬‬
‫הערה‪ .‬ודומה לזה בכתב׳ ושונה בטעם ‪ :‬שבת ל״ג״ ג׳‪ .‬מיני‬
‫הדרוקן וכו׳ ושל רעב תפוח‪ .‬״שיינ״יס‪ ,‬נפוח עורו על בשיו ומים‬
‫כינתים‪ — sauieux, sanie — ".‬וואססער־זיכטיג‪.‬‬

‫שם׳ שם‪.6 ,‬‬

‫״הלייאש כלע״ז‪ — ".‬בדפוסים אחרים‪ :‬השלי״ו^ן^‪.‬‬ ‫ושדופות‪.‬‬

‫‪ hasieds‬ובכתיבה מאוחרת ‪haiees‬‬ ‫ק״ה‪ — .‬השלידאש‪ .‬בכ״צ‪:‬‬
‫והוא ביווני פעול‪ ,‬והוא נופל על צמח או תבואת השדה לפני קמח שנתיכשח‬
‫והשחירה סחוס השמש או אויר או רוח‪ ,‬ויאמר גם כן על שזוף פגים מא?ח‬
 ‫מ‪1‬‬ ‫בראשית‬

‫ושדופ‪1‬ת‬ ‫מקץ׳ מ״א‪) .6 ,‬המש‪(-‬‬

‫חסקרים‪ .‬ובל׳א אויסגעדאררט‪ ,‬פערבראננט‪ .‬זאננדנםערבראננט‪.‬‬
‫)הםי‪ 6‬ך(‬ ‫ז״ל‪ — .‬דברים‪ ,‬י״ר׳ ‪ .22‬עשר תעשר‪ .‬״וכו׳ כשהוא ססוך כ ר תבישי‬
‫אני מוציא ר ו ח ק ד י ם והיא מ ש ד ‪ D‬ת(‪.‬״‬
‫ב״א‪ .‬דברים‪ ,‬כ״ח‪ .22 ,‬ש ד פ ו ן‪ .‬״ר וח ק ד י ם ‪ ,‬א^ דרה‬
‫בלע״‪.‬־‪.‬״ — וצ״ל‪ :‬אשלירה — ועיין שם‪.‬‬
‫צ״ח‪ — .‬טעם הלעז להבליט בדבור שרגיל בלשונו ולאפוקי מלשון‬
‫התרגום ‪ :‬שקיפן‪ ,‬שענינו הבטה‪ ,‬שאיננו רגיל בלשונו‪.‬‬
‫חערה‪ .‬בעל הערוף השלם‪ ,‬ערף שדוף קורא את הלעז חזה‬
‫שענינו נעשלאגען מםכים ללשון שקיפן‪ .‬וטעה בזה מצדי צדדים‪.‬‬

‫שם׳ שם׳ שם‪.‬‬

‫קדים‪ .‬״רוח מזרחית שקורין בי״שא‪.‬״‬
‫‪•T‬‬
‫ק״ה‪ — .‬בישא — כ״צ‪ Wse :‬ובל״א‪ :‬ביזע‪ ,‬נארטה־אדער נא‪-‬טה־איסט‬
‫■‬ ‫ווינד‪ .‬והוא רוח יבש מאד‪.‬‬
‫ז״ל‪ ~ .‬במקרא‪ .‬שטות‪ ,‬י׳‪ .13 ,‬ורוח הקדים‪ .‬״רוח מזרחית\ — יונה‪,‬‬
‫ר׳‪ .8 ,‬רוח קדים חרישית‪ .‬״אמרו רבותינו בשעה שמנשבת משחקת כל חרוחות‬
‫והיא חמה מאד‪.‬״ )הושע י״ג‪ .15 ,‬יבוא ק ד י ם ‪ ,‬רוח ד ‪ /‬ו י ב ו ש‬
‫מקורו‪ — .‬שמות‪ ,‬י״ד‪ .21 ,‬ויולף ד׳ את מי הים ב ר ו ח ק ד י ם עזה‬
‫וישם את הים ל ח ר ב ה ‪ ( .‬איוב ל״ז‪ .17 ,‬בחשקיט ארץ מדרום‪.‬‬
‫״בהשקיטו ארץ מרוח דרומית‪ ,‬שאינה הורגת בקרח‪ ,‬ש ר ו ח מ ז ר ח י ת‬
‫מ ח מ ט ת ה ‪ .‬״ — )במדבר‪ ,‬כ״א‪ .28 ,‬כי אש יצאה מחשבון‪ ,‬וכן דברים‪,‬‬
‫ל״ב‪ .22 ,‬כי אש קדחה באפי‪ ,‬ותרגומו; ארי ק ד ו ם תקיף כ א ש א ‪( .‬‬
‫״— בתלמוד‪ .‬יומא כ״ב ‪ :‬כלפי מערב הכל עצבים‪ .‬״שהיא רוח״ —‬
‫רוח מזרחית — ״המיבשת את הזריעה‪.‬״ גיטין ל״א‪ :‬שבשעה שהיא מנשבת‬
‫משתקת כל הרוחות‪ .‬״כשהיא מנשבת ב ש ע ת ה ח ו ם היא חמה מאד‬
‫ומבטלת צינת כל הרוחות‪.‬״‬
‫צ״ךן‪ — .‬טעם הלעז הוא לסמן דבר ולהפיץ אור על הדבוד ״קדים״‪,‬‬
‫שענינו בעקרו הצד המזרחי‪ ,‬והוא לא ישדף התבואה ‪,‬ולכן פ־ רש ״רוח מזרחית‬
‫שקורין בי״שא ובמקומו קראו בשם זה רוח מזרחית יבשה‪ ,‬כאשר נראה להלן‪,‬‬
‫וגם הצד שטמנו נושבת‪ ,‬ודומה לו הדבור ‪ :‬קדים‪.‬‬
 ‫ז‬ ‫מעם צ ו‬ ‫‪184‬‬

‫מקץ׳ מ״א‪) .6 ,‬המע;ו(‬ ‫כןדיסי‬

‫לי׳׳ח‪ — .‬וצריף עיון בדברי רע״י‪ ,‬כי הנה ״סרים" הוא ״רוח מזרחית״‬ ‫)המשד(‬
‫והורין אותו בי״׳טא ע״ם עדות ריש׳׳י׳ ואד כא׳צר ידענו בי״׳טא הוא רוח‬
‫צפונית‪ .‬או צפונית‪ .‬צפונית־כיזרחי‪-‬ת‪ ,‬כן בצרפתית וכן באעננזית׳ והוא איננו‬
‫חם כ״א קר מאד‪ .‬עד •טכדרך היטאלה יקראו את זמן החורף בעזם בי״עזא‪.‬‬
‫ובנוגע צהצד ׳ט^ימנו נרטב ראוי קהביא איזה ציונים‪ .‬ואחד מהם הוא בספר‬
‫״קארל רעם גראפפען רייזע נאף ירו׳טלים אונד קאנסטאנט־נאפאיצ״״ ע‪6‬נכתב‬
‫בימי רע״י‪ ,‬והוא מתאר עם איף יטבגעת הרוח מאיזה צד ׳טיהי' בהיכל המיצף‬
‫החלו המנגנין לפקוע וההיכל הלך סובב‪ ,‬סוב ועוד חשבונות רבות ושם נאמר ‪:‬‬
‫אם רו ח צ פ ו נ י ת ־ מ ע ר ב י ת יוצאת מעבר הים ‪se traierneist d»' mer,‬‬
‫‪Bise ne aitre vent‬‬ ‫ה ו ח צ פ ו נ י ת ‪ ,‬או כל ‪.‬רוח‪,‬‬
‫‪1315,‬ד׳ק ‪qui fiereut a1‬‬ ‫ובהיכל המלף נוגע‬
‫כגלגל מרכבה שממהר ויורד בעטר! ‪Come roe de char, qui a terrc descerft‬‬
‫‪i1 le font torneicr ct mcnut t t sovent‬‬ ‫יסובבנו‪ ,‬יסובבנו ולא ינוח‪.‬‬
‫וכן בספר תהלים בצרפתית ישנה של ארץ לותר הנודע בשם ‪ :‬לאטארינ־‬
‫נישער פסאלטער‪ ,‬שם מתורגם הדבור ״מצפון׳׳ )תהלים ק׳׳ז‪ .3 ,‬ומארצות‬
‫קבצם ממזרח וממערב מ צ פ ו ן ומים( — והוא אורב לתרגם בכפל‬
‫׳ )צפונית מערבית‬ ‫לשון ובמלות שונות‪) — .‬צפונית מזרחית( ‪bi>e‬‬
‫‪) , gaieme‬צפון ממיט( ‪ - dcs aqniion‬מצפון הנה ראינו כי בישא הוא‬
‫רוח צפונית — ולבד מזה גם מצד תכונתו קצת קשה‪ ,‬כי ממאמר בסנהדרין‬
‫י״ח נראה כי רוח מזרחית קרה מאד‪ ,‬כי שם נאמר ‪ :‬״אם קידום תקיף לחרא‬
‫יהא מפח בלועך נפיק לקבליה‪.‬״ — ועל זה רש״י‪ :‬אם כבר תשש כח החרף‬
‫כ״ב‪ ,‬כשיהא רו ח מ ז ר ח י ת חזקה מאד ו ה י א מ ב י א ה צ י נ ה‬
‫ואתה מנשב בפיך ויוצא לקראתה ונפיחתך קשה מן הרוח !מחממתה‪.‬״ וזכר‬
‫לדבר חהלים קמ״ז ‪ .18‬ישב רוחו יזלו מים‪ .‬״רוח מערבית להשבית קרח ויזלו‬
‫מים‪.‬״ — ואולי נוכל להשיב ע״ז — על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ‪:‬‬
‫א( כי תכונת רוח מזרחית במדרגת קור וחום תלויה בזמן השנה׳ כי בזמן‬
‫הקור הוא חזק מאד בקרירותו‪ ,‬ובזמן החום הוא חזק בחמימיתו‪ ,‬ולעולם הוא‬
‫יבש מאר — ועיין רש״י בגיטין ל״א‪ ,‬וכנהררין י״ח‪ .‬מה שנרשם בקו _ ___‬
‫ועל רבר צר הרוח אולי קראו במקומו של רש״י בשם בי״שא מזרחית‪ ,‬שיצטיין‬
‫ביבשותו‪ .‬ו ל א משום חומו‪ ,‬ןהכל לפי המקום‪ .‬ודומה לזה הדבור הספרדי‬
‫‪ Solano‬שענינו רו ח ס ז ר ח י ת שטיכשת ומכלה תכואת השדה ___‬
 ‫‪130‬‬ ‫בראש ית‬

‫‪,‬קדים “‬ ‫מקץ׳ מ״א׳ ‪) .6‬המשף(‬

‫ל״יח‬ ‫)ומזה הפעל ^‪ asoiaucr‬שענינו מעשה הרוח ‪ soiano‬ואולי “יא כמו ‪biser‬‬
‫בצרפתית( — ונקרא גם כן בשם זה ר ו ח ד ר ו מ יי ת‪ .‬והב׳ לסי גחמשר(‬
‫המחוז‪.‬‬
‫הערה חצונית‪ .‬ראוי לדעת ההברל בלשון בין בישא בכתוב זה‬
‫ובין ביש במקום אחר והוא סוכה נ״א ‪ :‬שיישא‪ .‬״שיש צבוע לא לבן ולא‬
‫שחור׳ אלא כעין ירוק‪ .‬בלע׳׳ז בי"^ ‪ bis‬דונקעיי־גריי‪ ,‬שווא״רצליר׳ והכל‬
‫לפי המקום‪ .‬וע"פ חוקרי הלשון שרש אחד ללעז הזה׳ ולזה שבכתוב׳ ולפעל‬
‫ביזער‪ .‬ועיין ‪ schcicr‬ערך ‪. bis‬‬

‫שם׳ שם׳ ‪.7‬‬

‫שיי״נש בלע״ז‪.‬‬ ‫הבריאות‪.‬‬

‫עיין לעיל פסוק ה׳‪.‬‬ ‫ס״ה‪ .‬י־ ־ ב״א — צ״ה‪.‬‬

‫מקץ׳ מ״א׳ ‪.14‬‬

‫הניוד‪ .‬״מן בית הסוהר )לשון דלעיל ל״ט׳ ‪(.23‬׳ שהוא עשוי כמין גומא׳‬
‫וכן כל בור שבמקרא לשון גומא ואף אם אין בו מים קתי בור‪) .‬רמז לדבר‬
‫זכרי׳ ״שלחתי א ס י ר י ף מ ב ו ר א י ן מ י ם בו‪.‬״( פו״שי בלע״ז‪.‬״‬
‫ק״ה‪ — .‬פושא‪ .‬כ״צ‪ fosse :‬ובל״א‪ :‬לאף )אין דער ערדע(׳ גרוכע —‬
‫קערקער לאף׳ ובאשכנזית המונית יאמר‪ :‬איינלאכען — שים ככלא‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬ובשנוי הוראה מעט‪ .‬שמות י״ד׳ ‪ .11‬המבלי אין קכרים‪ .‬״וכי‬
‫מחמת חסרון קברים וכו׳ שי׳ פו״ר פלנצא רינון פו״שיט‪.‬״ — וצ״ל ‪:‬‬
‫פוש״יש —‪ .‬עיין שם‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬בראשונה יבאר רש״י אפשרות הדבור בור תחת בית הסוהר‪— :‬‬
‫שהוא עשוי כמין גומא‪ .‬ואחרי כן יתרץ רש״י שהגם לפי הנראה בור ענינו‬
‫חפירה שנעשה להחזיק בו מים׳ כמו ‪ :‬כי יכרה איש בור וכי יפתח איש‬
‫בור‪ :‬בורות נשברים‪ .‬וכדומה‪ .‬אבל באמת הוא ניפל על איזה גומא שיהיה׳ וזה‬
‫‪ .‬כי אס סי״שא‪,‬‬ ‫יבליט רש״י בלעז לאמר בור אינו ‪ cistcme‬ויא‬
‫וממילא יצדק גם־ על בית הסוהר׳ כאשר הוא כלשונו‪,‬‬
 ‫מ ע ם א ו ע‪.‬ז‬ ‫‪136‬‬

‫מקץ׳ מ״א‪.15 ,‬‬

‫ותשמע‬ ‫ה א ז י נ ו ה־‪1:‬מים‬ ‫״א׳כו; הבנה והאזנה )ככזו‬ ‫תשמע‪.‬‬

‫הארץ — מעולם לא ש מ ע ו ולא ה א ז * נ ו ‪ ( .‬כמו וכו׳ אשר לא‬
‫תשמע לשונו‪ .‬אנטי׳׳נדרא בלע״ז‪".‬‬
‫ק־׳ה‪ — .‬אנטינדרא‪ .‬אנטנדרא‪ .‬בכ״צ ‪ entendre‬ובל״א ‪ :‬הא״רען —‬
‫פערשטעהן‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬בראשית‪ .‬מ״ב‪ .23 ,‬כי שומע יוס־ז‪ .‬״מ ב י ז לשונם‪".‬‬
‫ב״א‪ — .‬דברים‪ ,‬כ״ח‪ .49 ,‬אשר לא ת ש מ ע לשונו‪ .‬״לא ת כ י ר‬
‫לשונו וכו‪ /‬אינט״ינדרי בלע״ז‪ — ".‬עיין שם‪ .‬ישעי׳ ל״ו‪ .11 ,‬כי שומעים‬
‫אנחנו‪ .‬״שומעים — אינטנ״דגש בלע״ז‪ — ".‬לשון פועל מהפעל הזה‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז להבליט לשון שמיעה בעברית‪ ,‬כי נופל גנז על‬
‫הבנה כמו שהוא בל׳טונו ולאפוקי מדעת התרגומים‪ ,‬שהבינו בזה שמיעה‬
‫פשוטה‪ .‬״אונקלום ; ״דאת שמע תלמא ומפשר יתיה‪ — ".‬יונתן ‪ :‬אין את‬
‫שמע חלטא‪ ,‬אנת פשר ליה‪".‬‬
‫שט׳ שט‪.19 ,‬‬
‫ורקות‪ .‬״כל לשון רקות שבמקרא חסרי בשר‪ ,‬בלו״אש בלע״ז‪.‬״‬
‫ק״ה‪ — .‬בלושאש‪,‬ילושש — כ״צ ‪ — Closes :‬ובלשון יחיד ‪, bios‬‬
‫והוראתו בעקרו חסר — כמו חדבור חסר לחם‪ ,‬חסר משוגעים‪ ,‬וכן חסר בשר‬
‫ברש״י; — ריק ערום‪ .‬ובל״א‪ :‬אחנע‪ ...‬לעער‪ ,‬נאקט‪ .‬והשתמשו בלעז זי ללשון‬
‫אך ורק בעברית כמו יטהוא באשכנזית‪ .‬וחגלאס לועז ‪ — . biases‬זחו כפי‬
‫ההוראה הספרותית‪ ,‬ר״ל כפי שנמצא בספרות צרפתית קדמונית‪ ,‬אבל נראה‬
‫יותר כי במקומו של רש״י קראו בלו״ש לבהמה כחושת בשר‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז הוא להבליט ‪ :‬רקות — חסרי בשר‪ .‬וזה הוא‬
‫הדבר ‪ :‬בפעם הרא־טונה נאמר ‪ :‬ורקות בשר ותרגמו ‪ :‬חסרין בשר׳ וביתר‬
‫המקומות נאמר אך רקות לבד ולא נסמך לבשר‪ ,‬ולכן תרגומו חסיכתא‪ ,‬שענינו‬
‫כחושות‪ ,‬ולכן יבאר רש״י בין שנסמך לבשר ובין לא נסמך ענינו חסרי כשר‪,‬‬
‫כמו שיאמר בלשון המדובר בלואש שענינו בעקיו חסר ויאמר גם על חסר‬
‫כשר‪-.‬‬
 ‫‪1ST‬‬ ‫י ת‬ ‫ב ר א‬

‫ורק‪ 1‬ת ‪-‬‬ ‫מקץ׳ מ״א׳ ‪.19‬‬

‫’)חששך(‬ ‫׳ ' ‪ °‬י'‬ ‫י' ^' ‪°‬‬ ‫י ^ י ' י ^ "'‬ ‫^''‬ ‫ריעיי*‬
‫רקות ש ב מ ר! ר א והדבור הזה יצא נמצא כי אם בפר׳עה זאת‪ .‬וע^‬
‫כרהף צריף אתה יצאמר כי היצעזון ״יעבמקרא" אין ענינו בכ^ המקרא כי אם‬
‫במקרא פה‪ ,‬בפרשה זאת‪ — .‬ואויצי עוד כי כונת רש"' אכצול ב״^שון‬
‫רקות" כל השרש ״רק"‪ ,‬כמו רקיק־רק‪ ,‬רק‪ ,‬רע;־רקה‪ ,‬אף אם כן מה טעם‬
‫״חסרי בשר"? — ואולי המלה בשר נשתרבבה מן התרגום והעקר ‪« :‬חםר״‬
‫כמו שהוא בלע״ז‪.‬‬
‫הערה ב׳‪ .‬המתרגם קורא את• הלעז הז‪ veiues ,-‬שענינו מלאות־‬
‫שער‪ — .‬ואם ישאל איש מה ללשון רקות — ד‪,‬םרי בשר‪ .‬וללשון מלאות‬
‫שער? — על זה יענה כי הכחוש ודל בשר יש לו שער הרבה׳ כמו מזי‬
‫רעב — ועיין שם ברש״י —‪ .‬ודבר שאין לו שחר הוא‪.‬‬

‫שם׳ שם‪.40 ,‬‬

‫ישק‪ .‬יתזן — )כתרגומו( — יתפרנם‪ ,‬כל צרכי עמי יהיו נעשים על‬
‫ירף‪ ,‬כמו ובן משק ביתי‪ ,‬נשקו בר‪ .‬גרניש״ין נלע״ז‪) ".‬בד״א; נוורנישין(‬
‫)וכן יתרגם השומרוני ‪ :‬״ועל מימרך יפרנס עמי‪ (".‬ובהוי‪-‬אה קרובה לזח‬
‫יתרגם סערי׳ גאון ‪ :‬״ינקאד גמיע קומי‪ — ".‬״יתנהג כל עטי‪ —".‬כלומה־‬
‫יוסף יהיה המנהיג והמושל והפרנס‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬גרנישון׳ ג]ורנישון — כ״צ; ‪ , gramison, guamison‬והוראתו‬
‫בין הוראות אחרות ‪ :‬צרכים‪ ,‬או ספוק צרכים‪ ,‬ובל״א ‪ :‬אוים־‬
‫ריסטונג‪ ,‬פערפפלעגונג‪ ,‬פערזארגונג וכדומה‪ .‬וזה טעם הדר‪.‬ור בשמות רבה‬
‫■‬ ‫ם׳ מ״ג‪ :‬״הלך האריס ו פ ר נ ס אותה שדה‪".‬‬
‫ז״ל‪ — .‬במקרא‪ .‬בראשית‪ ,‬ט״ו‪ .2 ,‬ובן משק ביתי‪ .‬״כתרגומו ובר‬
‫פרנסא הדין‪ ,‬שכל ביתי ניזון על פיו‪ .‬כמו ועל ריף ישק כל עמי‪ .‬אפטרופא‬
‫אן‬ ‫שלי‪) ".‬ותרגום סעדי׳ גאון ‪ :‬ודו קיאד מנזילי — ובעל הנהגת ביתי‬
‫המושל בביתי‪ .(—.‬מלכים א'‪ ,‬ד'‪ .7 ,‬ו כ ל כ ל ו את המלל‪ .‬״כל‬
‫פעורת ו מ א כ ל הסוסים‪ ,‬וכל צ ר כ י היציאה‪ — ".‬שם‪ ,‬כ‪.27 /‬‬
‫ובני ישראל התפקדו ו כ ל כ ל ו ‪ .‬״ פ ר נ ס ת צידה למלחמה הצטידו‬
‫הם כלי זין‪.‬וכל צרכי המלחמה‪ — ".‬תהלים‪ ,‬פ׳‪ .2 .‬רעה ישראל‪ .‬״ מנ חי ^) ם‪v‬‬
 ‫מעם צ ו ע ז‬ ‫‪1S8‬‬

‫מקץ׳ מ״א‪) .40 ,‬הטע‪1‬ך(‬ ‫י׳שק‪-‬ז״ל‬

‫)המשד( ‪ .‬ו פ ר נ ס שצהם יוסף‪ ,‬וכצ ישראצ נקראו ע׳׳ש יוסף צפי ע‪1‬הוא ם ר נ ס ם‬
‫ו כ צ כ צ ם בימי הרעב‪ — ".‬׳טס‪ ,‬קי׳׳ב‪ .5 ,‬י כ צ כ צ דבריו בט׳עפט‪.‬‬
‫״ובו׳ ואת דבריו הצריכין צו במאכצ‪ .‬במשתה ובכסות מ כ צ כ צ במשפט‬
‫ובמדה‪ .‬י כ צ כ צ ‪ .‬״מנהיג חפציו‪) ".‬וזכר לדבר בברכת המזון ‪ :‬״רענו‪,‬‬
‫ז ו נ נ ו ‪ ,‬פ ר נ ס נ ו ו כ צ כ צ נ ו ‪(' .‬‬
‫״— בתלמוד‪ .‬גיטין‪ ,‬י״ב; ניזון‪ .‬״משמע מזונות כדי חייו"‪ ,‬פרנסה‪.‬‬
‫״היינו כצ צרכיו‪ ,‬קונ״רייר בצע״ז‪.‬״ — ‪ —conrcer‬אויסשטאטטען‪ ,‬פערזאר־‬
‫גען —‪) .‬וזכר צרבר‪ ,‬כתובות ס״ט‪ ,‬סוציאין צפרנדה ואין מוציאין צמזונות(—‬
‫כתובות‪ ,‬ב׳‪ .‬הגיע זמן וצא נשאו‪ .‬״וכו׳ משתבינה הבעצ צהזהיר עצ הנשואין‬
‫צפרנס עצמה בתכשיטין‪ ,‬קונדי״ריר בצע״ז‪.‬״ )— ‪ — conredt-r‬והוראתו‬
‫כמו הצעז הקודם‪ ,‬אף התמונה יותר עתיקה‪ ,‬ובאיטצקית ‪) corrcdare‬אמר‬
‫ביחוד עצ פרנסת כצה בתכשיטיה‪ (.‬וכן גיטין ס״ה‪ :‬פרנסוה‪, .‬־כצ צשון פרנסה‬
‫צשון עשיית צרכיה הוא‪ ,‬קונדיי״ר בצע״ז‪onrcdt-r — ".‬־( — ב״מ‪ ,‬ט״ו‪.‬‬
‫ואפרנסם‪ .‬״אעשה צ ר כ י ה ם ‪ ,‬אסצקס מעצי‪ .‬כצ צורף סיפוק קרוי‬
‫פרנסה‪ .‬קונ״דריר בצע״ז‪ — ".‬כמו הקודם‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬אינו נראה צרש״י כי אף דברי מזונות יעשו ע״פ יוסף‪ ,‬בי‬
‫דבר קטן הוא צגבי איש‪ ,‬אשר אמר צו המצף ‪ :‬רק הכסא אנדצ ממף׳ וצכן‬
‫שנה רש״י צשון יתזן — מזונות — צצשון יתפרנס שענינו כצ צרכי העם‬
‫ומביא ראיה מבן משק ביתי שענינו צפי התרגום ‪ :‬ובר פרנסא הדין —‬
‫)ועיין רש״י שם ותמצא כי גם שם מתחיצ במזונות ומסיים בפרנסה(‪ .‬וזה‬
‫יבציט רש״י בצע״ז‪ ,‬שענינו צרכים‪ ,‬וצאו דוקא מזונות‪ .‬ועוד צאפוקי מן‬
‫וישק יעקב צרחצ‪ ,‬וגם מן ‪ :‬״נושקי רומי קשת"‪ ,‬שהוא דעת הרשב״ם‪.‬‬
‫הערה‪ .‬אם צהבדיצ בין המושגים נשתמש בצשון הזנה עצ מזונות‬
‫ובצשון פרנסה על כל צרכים‪ ,‬אבצ צפעמים נשתמש ררם זה תחת זה‪,‬‬
‫כמו ״פרנסני ככצב"‪ ,‬שענינו מזונות‪ ,‬וצהיפף ״באושא התקינו שיהא‬
‫אדם זן את בניו ואת בנותיו הקטנים"‪ ,‬שענינו כצ הצרכים‪ .‬ועיין משצי‪,‬‬
‫י״ב‪ .12 ,‬חמד רשע‪ .‬״צהיות נ ז ו ‪ f‬ו מ ת פ ד ל ס ממצור רשעים‪ ".‬ועיין‬
‫ב״ב ט׳‪.‬‬
‫שם‪ ,‬מ״ג׳ ‪.11‬‬ ‫‪,‬‬
‫בטנים‪ .‬״ובו׳‪ .‬ובפירוש א״ב שצ ר׳ מכיר ראיתי פישטאציאש ו כו‪ /‬א‬

‫)וכן השומרוני סתרגם‪ :‬ביצטקין‪(.‬‬

 ‫‪189‬‬ ‫בראשית‬

‫ב^^ים־־י‬ ‫מקץ׳ מ״ג‪) .11 ,‬המשף(‬

‫ק״ה‪ — .‬פישטצאש‪ .‬כ״צ‪ pistaees :‬א ‪ — . pistades :‬ברומית )הטשר(‬
‫‪ pistacium‬ום;ד‪ pistades .‬בצרפתית ישיח כמשפט וכן ^ועז הגצאם‪:‬‬
‫■‬
‫‪ pcUzies‬וכן יו׳׳ד באשכנזית( ובצ״ח‪ pistaches :‬וביצ״א‪ :‬פישטאציען‪—.‬‬
‫והם נדצים בסוריה ובקרבת ים התיכון‪ ,‬ומתוחיט הם מאד‪.‬‬
‫צ׳׳ה‪ — .‬טעם היצעז פשוט צפמן דבר‪.‬‬

‫שם׳ שם‪.16 .‬‬

‫בצהרים‪ .‬זה מתורגם בשירותא שהוא יצשון סעודה ראשונה באשון‬

‫־ ‪TTJT‬‬

‫ארמי‪ ,‬וב^ע״ז ‪ :‬דיז׳׳נר‪ ,‬ויש הרבה בגמרא וכו'‪ ,‬אביצ כ^ תרגום ש> צהרים‬
‫טיהרא‪.‬‬
‫ק״ח‪ — .‬דיזניר־דישניר‪ — .‬כ״צ‪ disner :‬וביצ״א‪ :‬זיף ענטני״כטערען‪,‬‬
‫ענטני״כטערונגס־מאהא‪ ,‬האס ערשע עסען אים טאגע — פריה־שטיק‪ .‬ואחרי‬
‫כן התפתחת הדבור יצמושג אכייצת ארוחת הצהרים‪ .‬בצ״ח ‪—diner :‬‬
‫צו מיטטאג עסען‪ ,‬מיטטאג עסען‪ ,‬ואכיצה הראשונה ממש הוא ‪. dejeuner‬‬
‫צ׳׳ה‪ — .‬טעם היצעז‪ ,‬כמובן‪ ,‬צהביציט הוראת בצהרים — שירותא ^ל»‬
‫חצי היום — טיהרא‪.‬‬
‫הערה‪ .‬יצהבין דברי רש״י צריף יצדעת בי הוראת חיצעז הזח בעקרת‬
‫הוא אכייצת הסעודה הראשונה ביום‪ ,‬איזו שתהיה‪ ,‬ואחרי כן התפתח מושג‬
‫האעז הזה צאכיצת ה ס ע ו ד ה היותר גדוקה ביום‪ ,‬ועת האכיאה‬
‫שיצ הסעודה הזאת נשתנתה בכיצ מדינה ומדינה שיצ ארץ צרפת ובב^ דור‬
‫ודור‪ ,‬בין שהיא הסעודה ה ר א ש ו נ ה ובין שהיא ה י ו ת ר‬
‫ג ד ו צ ה‪ ,‬כאשר נראה במשיצ אחד מן המשאים המת■ חסים לסעודות‬
‫היום; קום משעה הששית — ‪ , lever a cix‬אכויצ שירותך בתשיעית —‬
‫‪ ,diner a neuf‬אכויצ סעודת הערב בששית ‪ souper a six -‬שכב‬
‫^ישון בתשיעית ‪ ,coucher a nenf-‬וחיית עד שנת התשעים והתשיעית‪.‬‬
‫‪fait vivre d’ens noaante neuf‬‬
‫ונראה עור כי ^פנים היה המנהג יצאכויצ אף פעמים ביום‪ ,‬כי אשר‬
‫נקרא אנחנו ארוחת הבקר ובצרפתית ‪ — dejeurer‬פריהשטיק‪^ ,‬א נזכה‬
‫כסי הנראה‪ ,‬בשום מקום במושג זה׳ כאשר ראינו בטש^ הנ״^‪ .‬וכן נמצא‬
 ‫לועז‬ ‫מעם‬ ‫‪140‬‬

‫מקץ׳ מ״ג‪) .16 .‬המ׳שף(‬ ‫ג‪y‬ז‪r‬ר'ם‬

‫ה ד בור‬ ‫‪fChoix‬‬ ‫‪de‬‬ ‫בחזיון אחד ממאה הט״ו ^ ‪193 A u b e rtin‬‬
‫‪t c x t t s.‬‬ ‫הער ח‬
‫‪ — q u a n d je vneil j e so u p p e e t d e sjeu tn‬בכל עת ׳נ‪1‬אחםוץ אני‬ ‫> המשך(‬
‫אוכל סעודת הערב או הסעודה הרא׳סונה‪ .‬וכן בספרדית עתיקה‬
‫אין דבור כזה‪ ,‬והמ׳סורר ‪ Ooncaia de 5erceo‬יתאר ח*י לחץ על אסיר‬
‫‪d a u a n 11 y a n t a r mala e t non b u e n a la c e n a‬‬ ‫כל ידוע ואומר‪:‬‬
‫א ר ו ח ת ה צ ה ר י ם רעה וגם א ר ו ח ת ה ע ר ב‬ ‫נתנו לי‬
‫לא טובה‪ .‬וכן מ׳סורר אחר אמר ‪ c o m ie n q u a n d o q n is s ie r c n :‬סס‬
‫‪ c e n a , n ln y a n t a r ,‬ם‪1‬ם — אינם אוכלים בעת שלבם חלש‪ ,‬לא‬
‫בערב ולא בצהרים‪.‬‬
‫ובימינו המנהג אצל בני מרום לאכול דיני״ר בין החמשית והששית‪,‬‬
‫ולפנים ע״ם רוב אכלו קרוב לחצות היום ) ‪ ( iiriet 1261‬ובמדינת‬
‫קנפניא‪ ,‬ארצו של רש״י‪ ,‬היה המנהג לאכול רהצות היום ) ‪ ( H.SD‬וע״ם‬
‫זה יובן ההסכמה בין ״בצהרים׳' ובין ״בשירותא"‪ ,‬ואיף־ נשתנה מושג‬
‫חדבור של האכילה הראשונה‪ ,‬להאכילה כמעט אחרונה‪ ,‬ונראה עוד איך‬
‫רש״י יבאר תמיד כתובים שבכתבי הקדש ע״פ מנהגי ארצו‪.‬‬

‫שם׳ ט״ד‪.2 ,‬‬

‫י‬ ‫׳‬ ‫״כוס ארוך וקורין לו מדרי״נש‪.‬״‬ ‫נב^ע‪.‬‬

‫ק״ה‪ — .‬מדרינש‪ .‬כ״צ‪ Madrins :‬ובל״א‪ :‬כעכער אויס מאדערהאלץ‪,‬‬
‫אדער אויס פלעקקיגעס האלץ‪ ,‬אדער מאזעריגער בעכער‪ .‬והוא כוס גבוהה‬
‫עומדת על רגל אחת ועשויה מעץ שנקרא מא‪-‬ר׳ עץ שכתמים ועגולים בו‬
‫מצללי צבעים שונים‪ ,‬ולפעמים היא עשויה מחומר־ם אחרים‪ ,‬כמו בארצו‬
‫רש״י‪ ,‬כי עשוהו מזכוכית וטיפים אותו בציורים‪ ,‬בכסף ובזהב‪ ,‬ושותים כה‬
‫חגרולים וחורי הארץ‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬בטקרא‪ .‬שמות‪ ,‬כ״ה‪ .31 ,‬נכ*עיה‪ .‬״הן כמין כוסות שעושין‬
‫מזכוכית‪ ,‬ארוכים וקצרים‪ ,‬שקורין טר״רינש‪) ".‬קצרים בל״א‪ :‬שמאלל ולא‪:‬‬
‫קורץ‪ ,‬וכן ב״ב‪ ,‬ט״ז‪ :‬שיח‪ .‬״א רו ך ו ק צ ר ‪ .‬״ ו״ה‪ "-‬ב• “ י׳עעי' ל׳ו‪.2 .‬‬
‫הברכה‪ .‬״מקום כנוס מים א ר ו ך ו ר ח ב‪ — .‬בכורות מ׳‪ :‬פיו בולם •‬
‫*קצר‪ — ".‬ובדבור מלא‪ ,‬שם שרגליו מגולמות‪ :‬״ ק צ ר ו ת ב ר ו ח ב ‪ .‬״ ודכור‬
 ‫‪141‬‬ ‫י ת‬ ‫ב ר א‬

‫מקץ׳ מ״ז‪) .2 ,‬המ׳צןך(‬

‫ב״א‬ ‫חפייטן‬ ‫וכן‬ ‫—‬ ‫"‬ ‫‪.‬‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫מצא צהפף‪ ,‬׳פם ס׳׳ג‪ .‬חוטפו פוצר‪ .‬״ש^צר ב‬
‫ניי»ד‪1‬‬ ‫רמעריב ציל יו״ב ‪ :‬״ברצותו מרחיב וברצותו מבצר‪(".‬‬
‫״— בתלמוד‪ ,‬בתובות ס״ה‪ .‬׳פופרזי‪ .‬״גביעים ארוכים ‪m w‬‬
‫מדי״רנש‪ — ".‬מנחות כ״ח‪ :‬כמין כוסות אצכסנדרים‪ .‬״שנעשה באלכסנדריה‬
‫שצ מצרים וארוכין וקצרין היו וקרוים מד״רנש‪".‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הצעז צסמן רבר‪.‬‬
‫הארה א׳‪ .‬כבר אמרתי בי רש״י בפירושיו ירמה המעשים וחרבורים‬
‫שצ בתבי הקדש צאצה אשר בימיו‪ ,‬והוא ראה בגביע אשו שתה בו יוסף‪,‬‬
‫את הכוס ששתו בה גדולי הארע בימיו‪ .‬ואוצי גם הקו ימים לפניו ראו‬
‫כמו כן ונתקבל לקרוא הכוס ההוא; גביע‪ — .‬וזה הדבר כנראה אשר‬
‫המהדרין יקהו כוס כזאת ל״כוס של אליהו הנביא"‪.‬‬
‫הערה‪ .‬בעל ״שפתי חכמים" מעיר על דברי רש׳ י בזה״ל‪ :‬דייק‬
‫מדכתיב גביע‪ ,‬נביע משמע רכוס ארוף היה‪ — ".‬ומה עשה במקומות‬
‫אחרים שלא נכפל הדבור ? — אלא לא המדרש הוא עקר‪ ,‬אלא המעשה‬
‫כמו שהוא במציאות‪ ,‬ו״פשט קטן" של ילדות הוא מצדו‪.‬‬
‫הארה ב׳‪ .‬הגלאס לועז ‪ mazerins‬והיא תמונה מאוחרת ע״ם שרשו‬
‫טאשכנזית עתיקה‪ ,‬מאזר‪ ,‬וכן באנגלית ‪ , mazer‬כוס גדולה ש? עץ‬
‫‪.‬‬ ‫מאדער‪.‬‬
‫ציונים‪ .‬בשיר גבורים ‪ ahc 61‬יבטיח נבור השיר ההוא את רעיתו‬
‫אהובתו כי לא ישכחנה בכל חליפות המלחמה ותלאותיה‪ ,‬יבין יתר הדברים‬
‫— לא אשתה יין ולא כל‬ ‫הוא אומר‪buevrai oin espesc.; coiee :‬‬
‫שקוי מרקחים ‪ mazcria, ne a coupe doree‬ג — במזרין או בכוס‬
‫מוזהבה‪.‬‬

‫ויגש‪ ,‬מ״ה‪.2 ,‬‬ ‫‪...................‬‬ ‫׳י‬

‫בית‪ .‬בית פרעה‪ .‬״ביתו של פרעה‪ ,‬כלומר עבדיו ובו י ביתו׳ ואין זח‬
‫לשון ב י ת מ מ ש ‪ ,‬אלא כמו ב י ת י ש ר א ל ‪ .‬ב י ת יהודה‪,‬‬
‫טישנ״י־ה בלע״ז‪ ".‬ובחומש של ר׳ אלי׳ בחור ‪ :‬מאשינאדה‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬מישניאדה — כ״צ‪ Mbisaiede :‬׳ ובל״א‪ :‬דיע צו אייגעם‬ ‫‪.‬‬
 ‫לועז‬ ‫מעם‬ ‫‪14:1‬‬

‫ויגש‪ .‬ט״ה‪.2 .‬‬ ‫|‪:‬ית־ק״ח‬

‫איינעם‬ ‫נעפא‪5‬נע‬ ‫‪ ,‬הזיוע‪ ,‬פאמיציע נעהא״רענרע‪ .‬הויזנעזינדע‪ .‬פאצזיליע;‬
‫}הםשך(‬
‫פירשטע‪ 4‬ובספרדית עתיקה‪. mesnada :‬‬
‫ז״ל‪ — .‬ברא׳טית‪ ,‬י׳׳ב‪ .17 ,‬ואת ב י ת ו ‪ .‬״כתרדמו על א נ‬
‫ב י ת י ה‪".‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז לנחץ; א נ ׳ט י הבית‪ ,‬ולהפף מן בית ממש‪ ,‬כטו‬
‫להלן מ״ה‪ .16 ,‬והקול נ׳עמע בית פרעה‪ .‬״כמו ביית םרעה‪ ,‬ו ז ה ו לשך \‬
‫ב י ת ממש‪".‬‬
‫ציונים‪ .‬קארל הידוע‪ ,‬יבכה את הגבוי החיל‪ ,‬׳צר צבאו‪ ,‬רולנד‪.‬‬
‫א׳צי* נפל על ׳צדה קטל‪ ,‬וכה יאמר‪ Ch.R. 129 :‬צר לי מאד‪ ,‬אבחר מות‬
‫מחיים ‪ si t^rancl doel ai que ne voldreie viore‬זה אי׳צ ב י ת י עלי‬
‫נפל חלל ‪ . de ma maisniede qui por mei est ocise‬וכן בקינה ׳צנקראה‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ La vie de saint Alexis‬ויצם נאמר‪ ,‬׳צורה ‪LI serf 80aI pedre ,263‬‬
‫— עברי אביו — ‪ qui lu maisnede servant‬המ׳צרתים לבני הבית‪— .‬‬
‫׳צני אלה הספרים נכתבו בימי ר׳צ״י‪.‬‬
‫הערה‪ .‬המתרגם מעיר כי צ״ל‪ :‬״מי׳צ״נה"‪ ,‬וטעות היא‪ ,‬כי מי׳צ״נה‬
‫תמונה מאוחרת‪ ,‬והתמונה העברית היא כמו ׳בהוא בר׳ט״י וכמו ׳צציינתי‪.‬‬
‫שם‪ ,‬שם‪.15 ,‬‬
‫וינשק‪ .‬הוסיף בנשיקה‪ ,‬מנשק והולף‪ ,‬דיביי״שר בלע״ז‪.‬״‬
‫קיססען‪.‬‬ ‫‪ ciebaiser‬ובל״א‪ :‬מעהרמאלם‬ ‫ק״ה‪ — .‬דיביישר‪ .‬כ״צ;‬
‫צ“ ה‪ — .‬טעם הלעז להבליט ההבדל שבין נשק בקל יבין נשק בפיעל‬
‫שיורה הפלגה ככל פעל כבנין הכבד •גזיש לו בנין קל‪ ,‬כמו שההכרה ‪de‬‬
‫בצרפתית^ מחוברה לאיזה פעל — לא תמיד — יורה ;יל חוזק הפעולה‬
‫והפלגתה‪ .‬ואם כיי׳׳שר ענינו נשיקה‪ — ,‬ריבי ישר ענינו מנשק והולך‪.‬‬
‫ויחי‪ ,‬מ״ז‪.7 ,‬‬

‫״היא שאלת שלום‪ ,‬כדרך כל הנקראים לפני המלך לפרקים‪,‬‬ ‫ויברך‪.‬‬

‫שלוד״יר בלע״ז‪.‬״‬
‫ק״ה‪ — .‬שלודיר‪ .‬כ״צ; ‪ saiuder‬כ״צ; ‪ , saiuer‬ונל״א‪ :‬כעגריסען‬

‫ובדומות‬
 ‫‪143‬‬ ‫בראשית‬

‫דירך״י‬ ‫ויחי‪ .‬מ״ז‪.7 ,‬‬

‫)המשך(‬ ‫ב״א• — עייז •צעי^׳ ל׳ג׳ ‪•11‬‬ ‫‪.‬‬
‫צ׳׳ה‪ — .‬טעם ה^עז אהב^יט ההבדא בין ייברך יעקב וביז דברך ד׳‬
‫את יום השביעי‪ ,‬וכמו שמפרש‪.‬‬

‫שם׳ מ׳׳ח‪.7 ,‬‬

‫כברת ארץ‪ .‬״מ ד ת ארץ אילפים אמה‪ ,‬תחום שבת כדברי‬ ‫כברת‪.‬‬
‫ר׳ משה הדרשן‪) .‬במדבר ב׳‪ .2 ,‬מנגד‪ .‬״מרחוק מ י ל ובו׳ כ א א ם י ם‬
‫א מ ה ‪ — .‬וכן סעדי׳ גאון מתרגם כברת ארץ‪ :‬״וקד בקי מיל' — ועוד נשאר‬
‫מיל‪ (.‬בעת שהארץ היתה כ כ ב ר ה ‪ .‬ואונק״וס תרגם‪ :‬כ ר ו ב ארעא‪:‬‬
‫כרי שיעור חרישת יום‪ — .‬ואומר אני שהיה ^הם קצב שהיו קורין אותו‪:‬‬
‫כדי מ ח ר י ש ה א ח ת ‪ ,‬קוריא״דא בלע״ז‪ .‬כראמרינן ‪ :‬כרוב ותני‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬קרואידא‪ .‬כ"צ‪ — charuede :‬תמונה עתיקה‪—charuee — .‬‬
‫תמונה ישנה‪ ,‬וכן לועז הגיצאס‪ — .‬בצ״ח‪ chame :‬וב^״א‪ :‬הופע‪ ,‬והוא מרת‬
‫קרקע שמשתנה צפי הארצות‪ ,‬ובעקרו ושרשו ענינו מ ח ר י ש ה א ח ת ‪— .‬‬
‫באנגלית הוא ‪ . carucate‬ודומה לזה בספרדית ‪ aranzada‬שענינו בעקרו‬
‫מחרישה אחת‪ ,‬וישתמשו בה למדת קרקע‪ ,‬ומדתה משתנה לפי הארצות‪.‬‬
‫‪ ,‬ז״ל‪ — .‬בראשית‪ ,‬ל״ה‪ .16 ,‬כברת ארץ‪ .‬״ובו׳ ואומד אני שהוא שם‬
‫מרת קרקע‪ ,‬כמו פרפה או יותר‪ ,‬כמו שאתה אומר צמד כרם‪ ,‬חלקת שדה‪,‬‬
‫כף במהלך אדם נותן שם מדת קרקע )כמו מהלך מיל( כברת ארץ‪ — ".‬ביחס‬
‫‪ ,‬לזה באופן אהר‪ .‬מלכים ב׳‪ ,‬ה'‪ .19 ,‬ככרת ארץ‪ .‬״שם מרה של קרקע‪,‬‬
‫אדפי״נט בלע״ז‪ — ".‬כ"צ ‪ arpent‬ועיין ש־ם‪ .‬ישעי׳ ה'‪ .10 ,‬צמדי כרם‪.‬‬
‫״ובו‪ /‬ואומר אני כדי עבודת יום אהד בצמד בקר קרוי צמר‪'.‬׳ — שמואל א‪/‬‬
‫י״ד‪ .14 ,‬כבחצי מענה צמד שדה‪ .‬״בתוך שיעור מדת קרקע‪ ,‬מלא הצי מענה‬
‫של מחרישת צמד בקר‪.‬‬
‫הערה‪ .‬הדבור של רש״י‪ :‬עבודת יום אחד‪ ,‬הוא העתקת הדבור‬
‫שבלשונו‪ , jomai :‬שעניינו עבודת יום אחד ומדת קרקע של עבודת‬
‫יום אחד‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז להטעים באורו‪ :‬כברת — ברבת ע״י לעז דומה‬
‫■‬ ‫לזה‪ ,‬שענינו חרישה ויסמן מדת קרקע‪.‬‬
‫׳ הארה‪ .‬בראשית‪ ,‬ל״ה‪ .16 ,‬שמובא לעיל‪ ,‬מעיר חצז׳^י‪ :‬״כך‬
 ‫מעם צ ו ע ז‬ ‫‪144‬‬

‫ויחי׳ מ״ח‪) .7 ,‬המ׳^^ף׳(‬ ‫כברת *‬

‫ב ט ה צ ף אדם נותן שם מדת קריוע‪.‬׳' וע״י זה יתרץ איף במדת הרקע‬ ‫הארח‬
‫יסומן מהצף‪ .‬ובאמת כן מצינו בספרות צרפתית שבימיו ובדור שאחריו‪,‬‬ ‫)חמשו(‬
‫שסמנו מדת מרחק ע׳׳י מדת הרקע‪ .‬כן נמצא בספר ‪ Ch. R. CLXii‬ושם‬
‫נאמר‪ — ainz qu on alast :‬עוד צפני צבת א־ש‪un seui arpent — .‬‬
‫ארפינט אחד‪ — .‬והוא שם מדת קרקע שצועז רש״י בי בישעי‪ — /‬וכן‬
‫בספר שנקרא‪ alise p• 173‬ישם נאמר‪LI quens le fuit de terre pla- :‬‬
‫‪ — in arpent‬הקומטין נם ממנו ארפינט ארץ מצא‪ .‬ובז בספר ‪R. R 14V,bO‬‬
‫‪ — sen corut‬רץ משם‪un arpent entier — .‬‬ ‫ושם נאמר ‪:‬‬
‫ארפינט שצם‪ .‬והדברים ברורים‪.‬‬
‫‪ .‬הערה‪ .‬המתרגם גם דא׳׳ב מתקנים וקוראים קור״דיא ורואים כזה‬
‫טרת אורף‪ ,‬אבצ תקון עצ מנת צקצקצ הוא‪ ,‬כ־ צבר שצא כונו את הצעז‪,‬‬
‫צא התבוננו כצצ צדכרי רש״י‪ :‬״כרי מחרישה אחת״‪ ,‬וכצ רברי רש״י‬
‫ויתר הציונים‪.‬‬

‫שם׳ ט״ט‪.6 ,‬‬

‫עקרו שור‪ .‬״רצו צעקור את יוסח שנקרא שור׳ אישרי״טיור‬ ‫עקרו‪.‬‬
‫בצע״ז‪ ,‬כטו את סוסיהם תעקר‪.‬‬
‫העורקים‬ ‫ק״ה‪ — .‬אשירטיר — כ״צ‪ esjarreter :‬וענינו צכרות‬
‫שקורין ‪ jarret‬ובצ״א‪ :‬דיע זעהנען דער הינטערכיססע‪ ,‬אדער קניעפצעכזע‬
‫צערשניידען אוגד צא״הטען‪.‬‬
‫כ״א‪ — .‬נדח נ״ח‪ .‬מקום חבק‪ .‬״ובו׳ וכמדומה צי שהוא קפץ הירף‬
‫והשוק שקורין ייריט‪.‬״ — כ"צ‪ .— jarret :‬ובאופן אחר‪ ,‬ע״ז׳ י״א‪ .‬עוקרין‪.‬‬
‫״בהמה‪ ,‬הגידין צבר שעצ פרסותיה עוקר והותר אפיג״רימנט בצע״ז‪— ".‬‬
‫כ״צ ‪ — abougremeat‬פערקריפפעצונג ‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הצעז צהבציט צשון עקירה בכתוב זה בהסכם עם‪ :‬״שור״‬
‫והמציצה עוצה יפה‪ ,‬יפה‪ ,‬וצאפוקי מן ‪ :‬ועת צ ע ק ו ר ״נטוע"‪.‬‬
‫הערה‪ .‬דא״ב קורא ‪ essarter‬שענינו צעקור עצים‪ ,‬קוצים ועשבים‪,‬‬
‫צהכין את האדמה צזריעה וצנטיעה‪ ,‬ובצ״א‪ :‬אויסרייטען‪ ,‬אבצ צא התבונן‪,‬‬
‫כי אין שייכות צזה המציצה‪ :‬עקרו שור‪ ,‬וראיה שצ רש״י‪ :‬את סוסיהם‬
‫תעקר‪ .‬וכאטת כן צועז רש״י כיהושע י״ז‪ J i ? ,‬״יער ו ב ר א ת ו ‪ .‬״ —‬
 ‫‪146‬‬ ‫ב ר א ע‪ 6‬י ת‬

‫עלןרי*‬ ‫ויחי׳ מ״ט‪) .6 ,‬המשר(‬

‫העיד‪,‬‬ ‫וכן יחזקאל‪ ,‬כ״א‪ .24 ,‬״ויד ברא"‪ .‬כי ׳עם ענינו סנוי מקום מקוצים וברקנים׳‬
‫)חמשר(‬ ‫וכן הנאאס אועז כאן ; ‪ , esjartert‬וביהו׳עע‪ , Asartcras :‬וכן ףאןי ן^^ןן‬

‫שם׳ שם׳ ‪.11‬‬

‫‪/‬‬
‫^‬ ‫שורקח‪ .‬״זמורה ארוכה‪ ,‬קוריי״רא באע״ז‪ — ".‬ובאיזה כ׳׳י נמצא ‪:‬‬
‫"וכא׳עוננו שדוביין‪ — ".‬דא״ב‪.‬‬
‫ק׳׳ה‪ — .‬קוריידא — אצא בראנדין מנוקר ‪ :‬קוריידא — כ״צ ‪coriede‬‬
‫חמ׳ענה‬ ‫‪ .‬ובא״א‪ :‬זענקער‪ ,‬אבוענקער‪ — .‬באשון‬ ‫‪coraide‬‬ ‫או‬
‫כריכה‪) .‬עראח ס״א׳ מ״ה‪(.‬‬
‫״— פרוביין‪ .‬כ״צ‪ — provaiae :‬תמונה עתיקה ״ ‪— provia‬‬
‫תמונה י׳ענה‪ .‬ובי״א‪ :‬כראעיא‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬במקרא‪ .‬ישעי׳ ה׳׳■ ‪ ;2‬שורק‪ .‬״הם ז מ ו ר ו ת חיסות‬
‫ל נ ס י ע ה משאר זמורות‪— ".‬י שם׳ ט״ז׳ ‪ .8‬שריקיח‪ .‬״ נ ט י ע ו ת‬
‫׳י‪6‬אה‪.‬״ )והרד״ק מוסיף ‪ :‬״והוא הטוב פן הגפנים‪.‬׳'( — ירמיהו‪ ,‬ב'‪,‬‬
‫!‪ .2‬נטעתיך שורק‪ .‬״הוא זמורות גפן טוב‪".‬‬
‫״— בתלמוד‪ .‬סוכה מ״ט‪ .‬ויטעהו שורק‪ .‬״נטעו ג פ נ י ם משובחות‬
‫יייא ז מ ו ר ה ‪ ,‬ארא ש ר ש ו עצמו ‪ .‬״ )סתירה?(‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬ר״ה‪ ,‬ט׳‪ .‬מבריך‪ .‬״כופף את ה ז מ ו ר ה בארץ שקורין‬
‫סרו״סינא‪ — provaine — ".‬מאד קרוב ארומ*ת — בצ״ד!‪— provin :‬‬
‫כ״ב‪ ,‬י״ט‪ :‬המבריך את הגפן‪ ,‬״מבריך‪ .‬״כופף ז מ ו ר ו ת גפן מ־ח ו ב ר ת‬
‫ופבריכן •בקרקע בצריה לכאן ולכאן וקורין באע״ז פרוב״נייר‪.‬״ — כ״צ;‬
‫‪ provigner‬ובל׳׳א‪ :‬אבזענקען‪ — .‬כלאים פ׳ז׳ מ״א‪ .‬המבריך את הגפן‪.‬‬
‫)הרא״ש שם(‪ .‬לוקחים ז מ ו ר ה אחת מגפן ו מ ש כ י ב י ן אותה־ תחת‬
‫הארץ ומוציאין ראשה מצד אחד ונעשית שם נפן‪ .‬וכן שבועות ס״ב׳‪-‬ם״ו‪.‬‬
‫ואין מבריכין‪ ,‬הר״מ‪ .‬״מבריכין ל ה ש כ י ב ׳ ׳ האילן כארץ על ארכו ולחתזיר‬
‫העפר ־עליו ויצמחו אילנות‪.‬״‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז לסמן דבר כפי שנתקבל בימיו המושג של שורק‬
‫אצל הכורמים היהודים‪.‬‬
‫לי״ח‪ — .‬באור הלעז הזה שברש״י שלפנינו הוא ע״ס השערה׳ וזאת‬
 ‫לועז‬ ‫מעם‬ ‫‪146‬‬

‫ויחי‪ .‬מ״ט‪) .11 ,‬המ׳טף(‬ ‫שורכןהי‪-‬‬

‫היא‪ :‬באיטלקית יע פעי* והוא ‪ coricare‬והוראחו‪ :‬א( ה׳עכב ע? המטח;‬ ‫רי׳׳ח‬
‫ועיין ליעון הרא״ש בכלאים‬ ‫)חמעך( ב( היעכב תחת הארץ — במע׳עה ההברכה‬
‫לעיל‪ .‬הפעל הזה נראה כי היה גם ברומית המונית בתמונה ‪ corcare‬וס?ה‬
‫‪ corcata‬ובהיעתנות ‪,‬לצרפתית נתהוה ‪ coriede‬או ‪ coraiUa‬בעני; בריכה‪,‬‬
‫ובאמת יסומן הברכה‬ ‫ומסכים עם ליטון הרא״׳ע‪ :‬״ומיעכיבין אותה‪'.‬׳‬
‫‪1‬‬
‫‪coucher‬‬ ‫ויאמר ‪la :‬‬ ‫בצרפתית יע‪1‬נה גם ברבור אחר בליסון ה׳סכבה‬
‫‪,‬‬ ‫־‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬
‫מל׳שון‬ ‫‪ — provaia‬היעכב את הבריכה‪ — .‬וכן באנגלית קורין לו ‪layer‬‬
‫התעכבה‪ — .‬ואולי עור כי הלעז הזה לעז מתעאל מל׳עון איטלקית׳ ולפי‬
‫זה יצרק בבחינה אחת הליטון ‪ :‬ובל׳טוננו נקרא פרו״ביין‪.‬‬
‫הערה‪ .‬המתרגם לועז לפי הענין בל״א‪ :‬וויינראו‪.‬קען‪ ,‬ובעל הכאור‬
‫מתקן “‪1‬צ"י‪ :‬וויריי״רא‪ .‬וטעות מוטעת היא‪.‬‬

‫ויחי׳ מ״ט‪.1S ,‬‬

‫כתרגומו ספר‪ .‬״מר״קא בלע״ז‪.‬״‬ ‫לחיף‪.‬‬

‫‪ raarche‬ובל״א‪ :‬מארק‪ ,‬גרענצע׳ גרענ‪y‬לאנד‪,‬‬ ‫ק״ה‪ — .‬מרקא‪ .‬כ״צ‪:‬‬
‫לאנר‪ .‬קוסטענלאנר‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬במקרא‪ .‬דברים א'‪ .7 ,‬ובחוף דדם‪ .‬״איעקלון‪ ,‬עזוז וקיסרין‬
‫וכו׳‪.‬״ ותרגומו ספר ימא‪ ,‬וענינו‪ :‬כל חבל ארץ ׳בעל הים‪ .‬ולהסך נרדף‬
‫ליטפת הים‪ ,‬כמו איכה ה׳‪ .5 ,‬תרגומו‪ :‬ומליאו יתהון מן פרידא רעל ספר‬
‫פרת‪ ...‬יכן ברא׳טית כ״ו‪ .19 ,‬תרגומו ‪ :‬וחפיו עבדי יצחק ב ס פ ר‬
‫נחלא‪ .‬דברים ל״ג׳ ‪ .20‬כלביא יטכן‪ .‬לפי יטהיה סמוף לספר׳ שכל הסמוכים‬
‫לספר צריכים להיות גבורים‪ .‬צפניה ב׳‪ .6 ,‬חב"‪ :‬הים‪ .‬״ספד יפא׳ כלומר‬
‫הסמוכים לים‪.‬‬
‫״— בתלמוד‪ .‬עירובי; מ״ה‪ .‬הסמוכה לספר‪ .‬״עיר יטמבדלת כין גבול‬
‫ישראל לגבול עכו״ם‪.‬״ )ור׳ט״י ׳טבאלפס יטם‪ .‬לספר‪ .‬״מרקא בלע״ז‪.‬״(‬
‫ב״א‪ *— .‬במקרא‪ .‬יהושע י״ג‪ .2 ,‬כל גלילות הפלשתים‪ .‬מרקייאש‬
‫בקע״ז ‪ marches‬דיע פילישתינישען לא׳׳נדרייען מלכים ב׳ ל׳ ‪ ,21‬ויעמדו‬
‫על הגבול‪ .‬״על הספר שקורי; מר״קא‪.‬״ — עיי; שם‪ .‬יחזקאל כ״ה׳ ט״ו‪.‬‬
 ‫‪147‬‬ ‫בראשית‬

‫לחוף•‘‬ ‫ויחי׳ ט״ט‪) .13 .‬המשף(‬

‫ב״א‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫סיצשתים‬ ‫דם‬ ‫וחאברתי את שארית חוף הים‪ .‬״מאר״קא בלע״ך‪.‬‬
‫במקצוע דרומית מערבית שא גבוא ארץ ישראא ע;‘ הי ם ה א ח ר ו ן ‪) — " .‬ועמזר(‬
‫שם׳ מ״ז‪ .8 .‬הגאיאה‪ .‬״אא מארקא‪ — ".‬גרענצאאנד — ורש״י אועז אח ק״א‬
‫הידיעה‪.‬‬
‫״— בתלמוד‪ .‬ב״ק‪ ,‬פ״ג‪ .‬אספר‪ .‬״מר״קא באע״ז‪ — ".‬סנהדרין ב׳‪.‬‬
‫בספר‪ .‬״כרף המבריא בין ישראא אכותים‪ .‬ובאע״ז מר״קא‪ —".‬נרענצשטאדט—‪.‬‬
‫וכן יבמות מ״ח‪ :‬הסמוכה אספר‪ .‬״מר״קא באע״ז‪ .‬גרף המבריא בין ארץ ישראא‬
‫‪-‬‬ ‫אארץ העמים‪".‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם האעז אהבריט ״ע א חו ף • מ י ם תהיה א ר צ ו"׳ ספר׳‬
‫ק י ס ט ע נ א א נ ר ׳ בננוד אא ״ח וף א נ י ו ת " — עיין אהאן ברש״י —‬
‫שהוא נמא‪ .‬ואעזו פור״ט — ע״ז א״ד; נמיאא דעכו‪ — .‬ועיין רשב״ם בכתוב זה‪.‬‬
‫הארה‪ .‬האעז הזה בעקרו הוראתו נבוא‪ ,‬וכן אועז הגאאס‪ :‬שפתים‬
‫)תהאים ס״ח‪arkp8 (! 4 ,‬נםע"ם רש״י שפירש‪ :‬בין תחומיכם; וכן מצרי שאוא‬
‫)שם‪ ,‬קט״ז‪ (3 ,‬אוען ‪arke8‬נ^ע"ם רש״י‪ :‬נבואי שאוא‪ ".‬וכן מתרגכ ‪Q, L. R‬‬
‫מאכים ב'‪ ,‬ל‪ .21 .‬ויעמדו ‪ s’etindrent‬עא הגבוא — ‪ a lar marches‬ואחרי‬
‫כן קראו הערים או הארצות אשר עא הגבוא בשם זה‪ ,‬ואחי כן קראו ביטם זה‬
‫כא מדינה ומדינה שאינה עקרית כ״א נספחה עא ארץ עקרית‪.‬‬
‫לי״ח‪ — .‬רש״י יכוא אאעז ‪ riviere‬שהיא בצרפתית ישנה הארי‪*,‬‬
‫הנגבאת בנהר או בים׳ כמו ‪!bera‬־ בספרדית‪ ,‬אבא כונת רש״י אהבאיט‬
‫תרגומו שא אונקאוס‪.‬‬

‫שם׳ שש׳ ‪.19‬‬

‫יגורנו עקב‪ .‬״בדרכן וכמסאתן שהאכו ישובו ובו׳׳ כמו בעקבי‬ ‫עקב‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫הצאן‪ ,‬תר״צאס באע״ז‪.‬‬
‫טרצאש‪ .‬כ"צ ‪ traces‬ובא״א‪ :‬רוסשטאפפען‪ ,‬והם רשמי‬ ‫״ק״ה‪• • • • — .‬‬
‫• •‬ ‫•‬

‫כף הרנא אחרי הדריכה‪.‬‬

‫ב״א‪ .‬ירמי׳ י״ג‪: .22 .‬חמסו עקביף‪ .‬״טר״ציש באע״ז‪— traces — ".‬‬
‫תחאים נ״ו‪ .1 ,‬עקבי ישמורו‪ .‬״הם אורבים ואניס במקום שהם מקוים שאאך‬
‫שם ושומרים את עקבי׳ טר״ציש באע״ז‪ ".‬שם׳ ע'‪ .4 ,‬עא עקב‪ .‬״באותו מעגא‬
‫עצמו‪ ,‬צי״ש טרא״איש‪.‬״ — ‪ — cestraces‬אין דענזעאבען פוסשטאפפען‪—.‬‬
‫שם‪ ,‬ע״ז׳ ‪ .20‬ועקבותיך אא נודעו‪ .‬״אין הפסיעות ניכרות עא המים‪ .‬טר״ציש‬
 ‫לועז‬ ‫טעם‬ ‫‪148‬‬

‫ויח'׳ ט״ט׳ ‪) .19‬חטשף(‬ ‫ע ק ב״‬

‫שח״ש >א‪ .8 /‬בעהבי הצאן‪ .‬״בססיעות דרף ׳עהלכו‬ ‫כצע״ז‪ - - ".‬עיין שס‬ ‫ב״א‬
‫הצאן‪ ,‬והעקכרים נכרים‪ .‬טאר״ציש בצע״ז‪ — ".‬צ״ל טראציש —‪.‬‬ ‫)חמ׳פך‪1‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעס הלע״ז לאפוקי מן וידו אוחזת בעקב עשו‪ ,‬ישופני עקב‪,‬‬
‫עקבי סוס ‪,‬שענינו חלק הרגל ידוע ולעזו הוא טלון — יבמות ק״ב‪ .‬שחלצה‬
‫רוב עקב‪ .‬״שלון"‪ — .‬וצל מלון —‪ .‬ולפעמים הוא כף הרגל או כף המנעל‬
‫כמו קדושין י״ר‪ :‬מסוליא‪ .‬״שנפחת ובו׳ עקב שקורין שול״א‪.‬״ — ‪— sole‬‬
‫זאחלע‪.‬‬

‫ויחי‪ .‬ט“ט‪.26 ,‬‬

‫תאות‪ .‬עד תאות גבעות עולם‪ .‬״הברכות שלי גברו עד סו ף נ ב ו ל‬

‫גבעות עולם ובו׳‪ .‬תאות אשמ׳׳ולץ‪ ,‬כך חברו מנחם בן סרוק ובו׳‪ .‬ער תאות;‬
‫ער קצות‪ ,‬כמו והתאויתם לכם; תתאו לבוא חמת‪) ".‬נראה כי פה המקום‬
‫להדבור‪ :‬כך חכרו מנחם ובו׳‪ (.‬וכן ר׳׳י קמחי ספר הגלוי‪ ,‬צד ‪ .15‬ואונקל‪v‬ס‬
‫•‬ ‫תרגם תאור• וחמדה ובו׳‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬אשוטלץ‪ .‬כ'׳צ ‪ asomziz‬ובל״א; ראס אויססערסטע ענדע‪,‬‬
‫נרענצליניע‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬בראשית‪ .‬יו״ד‪ .19 ,‬גבול‪ .‬״סוף; כל לשון ג ב ו ל סוף וקצה‪—".‬‬
‫במדבר ל״ד‪ .10 ,‬והתאויתם‪ .‬״לשון הסבה והסיה‪ — ".‬ענינו כי קו ירוע‬
‫יסוף ומשם יחל בנטיה אחרת‪ .‬מדרש קהלת ״גם מגבוה יירא וחתחתים בררף‬
‫ובו׳‪ ,‬וחירנא אומר הוא ר׳ לוי‪ :‬התחיל מ ת ו ה ת ו ו א י ם ב ד ר ך ‪ ,‬אמר ;‬
‫ע ד שוק פלן‪ .‬ע ד א ת ר פלן ובו׳‪ .‬עכ״ב‪ .‬ודר׳‪-‬ט כמין חומר‪ ,‬שתי הוראות‬
‫צרורות יחד‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬שמות‪ .‬כ״ח‪ .22 ,‬גבלות‪ .‬״ובו׳ וכל ג ב ו ל לשון קצה‪.‬‬
‫אשו״מייל בלע״ז‪.‬״ — ישעי׳ כ״ח‪ .15 ,‬עשינו חוזה‪ .‬״גבול שלא יעברנדוו‪,‬‬
‫ובן מחוז חפצם ‪,‬מחזה אל מחזה לשון ג ב ו ל הם ו ק י צ ו נ ו ש ל דבר ‪.‬‬
‫אשומ״ייר בלע״ז‪ — ".‬ועיין תהלים ק״ז‪) .30 .‬ר׳ במקום ל׳‪ ,‬כדמצינו‪ (.‬וכן‬
‫מלכים א׳‪ .‬ז׳‪ .5 ,‬מחזה‪ .‬״לשון קצה‪ — ".‬יחזקאל מ״ח‪ .12 .‬וגבול‪ .‬״ובו׳‬
‫אשומ״ייל בלע״ז‪ ,‬מקום סנוי ובו׳ ״‪ — .‬עיין שם‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז כמוכן להבליט הוראת תאוה כלשון קצה — ״סוף‬
 ‫‪149‬‬ ‫בראשית‬

‫תאו;תי־‬ ‫ויח'׳ מ״ט‪.26 .‬‬

‫צ״ה‬ ‫נכיי״ — והתאויתם‪ ,‬ואאסוקי מיצשון תאוה וחמדה שהוא דעת אונקיצוס‪.‬‬
‫)המשד(‬ ‫הערה‪ .‬גם הגאאס אועז תאות באעזו שא דש״י‪ ,‬ובמקום שדש״י‬
‫איננו אועז הוא אועז בדבור צרפתי מאוחד‪ ,‬אף גם שם בטעמו שא דש׳׳י‪,‬‬
‫כמו גרסה נפשי א ת א ב ה ‪ ,‬הוא מבאר אתאבה כמו אתאוה ואועז ‪:‬‬
‫‪ a fenismonz‬שענינו עד הקצה‪ ,‬וכן ישיר רמב״ע בספר ‪f‬׳תרשיש" התוה‬
‫אכא שכא זמן תו‪ ,‬אף אאה אשכאך ממצוא ת א ו ה ‪ .‬והמאון האוקספוררי‬
‫אועז הדבור ‪ :‬תאוה בשיר זה ‪ :‬״כאונא" — ‪ — bone‬שענינו נבוא‪.‬‬
‫לי׳׳ה‪ — .‬ההברה העקרית שא האעז הזה היא אשומייא — ‪- asomaii‬‬
‫כמו שמצינו במקומות המצוינים‪ ,‬אך מטעם דקדוקי נתהוה אשומאץ —‬
‫‪ de travais‬וכן משאי ה‪/‬‬ ‫‪ asomaiz‬וכן הגאא׳׳ס תהאים קכ׳׳ז‪ .‬העצבים ;‬
‫‪ ,10‬וע״ובים ‪ e tes tiavals‬שנוי הברה כזה מצינו גם בדבורים אחרים דומים‬
‫אזה‪ .‬כמו הדבור ‪ amiraii‬בשיר• גבורים ‪h, R.‬ב'— שענינו שר הצי׳ ישתנה‬
‫‪ , travaiz — travail‬וכן ‪— conseii‬‬ ‫אהברה ‪ , amiralz‬וכן ישתנה‬
‫‪ — . consauz — consaiz‬וההוראה העקרית והראשית שא האעז נראה‬
‫כי הוא ראש ההר‪ ,‬ובצרפתית חדשה הוא ‪ , sommet‬והונח הדבור הזה עא‬
‫קצה וגבוא‪ .‬וכן באיטאקית ‪ sommita‬ענינו ראש ההר וגס קיצונו שא דבר‪.‬‬
‫אף האעז הזה בהברתו היא הברה עתיקה כמו שהוא בפרובנצאית ‪— souieih‬‬
‫מהדברים האאה נראה שטעה המתרגם טעות נדואה׳ שקרא את האעז הזה‬
‫אש״מו — ‪ esmou‬שענינו חד‪ ,‬ומזה אמד ״במה מצינו" כי ענינו פה ראש ההר‪,‬‬
‫באשר ראש ההר הד הוא‪ ,‬והנה מאבד כי הקריאה הזאת היא קריאה מוטעת‪.‬‬
‫וחבאשנות הזאת היא באשנות שא ^יאדות‪ ,‬אבא מתנגד הוא אכונת רש״י‪,‬‬
‫כנראה בואט‪.‬‬

‫כלו הלעזים שבספר ברא׳טית‪.‬‬

 ‫ם ע ם א ו ע ז‬ ‫‪150‬‬

‫באור הלעזים שבפירוש רשב״ם•‬

‫ספר בראשית‪.‬‬

‫כ׳׳ב‪ .‬ו‪ .‬וח״א נסה את אברהם‪ .‬״וכו׳ נסה את אברהם‪ .‬קנתרו וצערו‬
‫•‬ ‫וכו׳‪ .‬נסה סונטארי״אה‪".‬‬
‫ק״ה‪ .‬קונטראריאה‪ .‬כ׳׳צ‪ contrana :‬בי״א‪ :‬ער א״רגערטע‪ ,‬קרא״נה־‬
‫טע — ועיין כל דבריו שם‪.‬‬
‫כ״נ‪ .11 ,‬השדה נתתי אך‪ .‬״נותן אני אותו עכ׳סיו רף‪ .‬רויי״ץ באע״ז‪,‬״‬
‫ובא״א ‪ :‬איף ניב‪.‬‬ ‫‪fioinz‬‬ ‫ק'ה‪ .‬דוינ*ן‪ .‬כ״צ‪:‬‬
‫ב״ה‪ .25 ,‬אדטוני‪ .‬״רו״ש באע״ז‪".‬‬
‫ק ׳ה‪ .‬רוש׳ רוש‪ .‬כ׳׳צ‪ . Rous, Ros, :‬וכר׳׳א ‪:‬ראטה׳ סוכס דאטה‪.‬‬
‫ועיין ם׳ ויצא ‪ :‬הום‪.‬‬
‫ב׳׳ו׳ ‪ .26‬ואחוזת מרעהו‪ .‬״וכו׳ וכן יתר טרעהו צדיק ‪ :‬הצדיק יתר‬
‫ויכונן דרך ישר את מרעהו וכו‪ /‬אבא דרך רשעים אעצמם ושכניהם תתעם‪.‬‬
‫פיי״ט אשגרו״ד באע״ז‪.‬״‬
‫ק״ה‪ .‬פייטאשגריר )פייט?( כ׳׳צ; ‪ fait esyarer‬ובא״א‪ :‬מאכט איררען‪.‬‬
‫״ מורת רוח‪ .‬״וכו׳‪ .‬מן ימרה את פיך וכו׳ וכשהוא דבוק יאמר מורת‬
‫רוח‪ ,‬קונט״ריאנץ‪.‬״‬
‫ק״ה‪ .‬קונטאריאנין‪ .‬כ׳'צ ‪ contrarian/,‬ובא״א‪ :‬וויעדערשפרעכענר‪.‬‬
‫קרא״נקענד וכדאעיא‪.‬‬
‫כ״ז‪ .33 ,‬מי איסוא‪ .‬״תקון רשון הוא‪ ,‬כמו איזו שבתאמור ‪ :‬״אימא‬
‫אי איזו‪ .‬״אתאו״רש כאע״ז‪.‬״ )וכן רש״י בראשית מ״ג׳ ‪ .11‬אפוא‪ .‬״כא אשון‬
‫אפוא אשון יתר הוא אתקן המאה באשון עברי(‪.‬‬
‫ק״ה‪ .‬א ת אורש‪ .‬כ״צ‪ Ch. R. 119 (at ors» :‬תמונה מאוחרת ‪ aor :‬נם‬
‫‪ , ors‬בספרדית‪ , ahora :‬ובא״א‪ :‬וואהראן‪ .‬רענן‪ ,‬נון‪.‬‬
‫הערה‪ .‬הדבור הזה בעקרו אשון עתה‪^,‬אך בכמה אשונות משתמשים‬
‫בדבור עתה אתקון האשון‪ ,‬כמו באשכנזית נון‪ ,‬באגאית ‪ now‬האעז הזה‬
‫מקביא אדבור הרוסי ‪ — hac ora‬בשעה הזאת — כאומר‪ :‬עתה‪ ,‬ומרומית‬
‫בא לאשכנזית עתיקה בתמונה ‪ accor‬ומזה ביהודית אשכנזית אקקארשט‬
‫בהברה סופית אשכנזית •‪ st‬כאשר יאמר בעברית־אשכנזית ‪ :‬כאומר׳שט‪,‬‬
‫והדבור הזה משתמשים בו גם ביהודית אשכנזית אתקון האשון׳ כאשר‬
‫יאמר‪ :‬ז‪#‬זנ מיר אקארשט‪ .‬וזהו‪ :‬אימא אי איזו‪) .‬כתובות ס״ט(‬
‫כ׳׳ט‪ .17 ,‬רכות‪ .‬״נאות‪ ,‬וור״ש באע״ז וכו׳ ועינים שחורות אינן רכות‬
 ‫‪151‬‬ ‫י ת‬ ‫ב ר א‬

‫כאבנים‪) ".‬וכן ר׳ יוסח גןרא בפירושיו‪ .‬ועיני >^אה רכות‪ .‬״עומדות בשמחה‬
‫וביופי טמצחקין בראשה כתרגומו יאיא והוא אשון נוי‪ — ".‬פאיטת סופרים‪,‬‬
‫» ‪,‬‬ ‫צד ‪(.15‬‬
‫ק'ה‪ .‬יורש — וירש‪ .‬בכ“ צ ‪ vaks‬ובא׳׳א‪ :‬גרוי—ווייס —באוי —‬
‫ווייס — ‪ — Scheier, froissart‬ויש מתרגמים פינקעאנד‪ ,‬ובדרך כאא טעם‬
‫הדבור כאשר יבינו הסופרים הקדמונים‪ ,‬הוא עינים נוצצות ונוגה אה;‪ ,‬ויופי‬
‫אהן‪ ,‬מפיקות חן ומעוררות אהבה ומראיהן גרוי־ווייס‪ .‬ופעמים רבית בספרות‬
‫קדמונית אם יציירו אשה יפה ישתמשו בדבור זה אציור יופי העינים‪.‬‬
‫ציונים‪ .‬פניה צחים ואדומים — ‪ — La face coioree‬ועינים אה‬
‫‪Les iex a vairs <Alis 85) (Roman‬‬ ‫‪Aiexaadrej‬‬ ‫וור״׳ט —‬
‫עיניה וור״ש ומצחקות — ‪ Les lous vairs et rians‬ועיניה‬
‫היפות‪ ,‬ווייר‪ ,‬מצחקות וצחות ‪et si bei oei vair et riant et cier‬‬
‫)‪ (ib) (froissart‬עיניה וויי״רש ומפיקות אהבה — ‪jes yeuls vers‬‬
‫וכן אצא בא המשוררים הקדמונים‪ .‬וידע‬ ‫‪et‬‬ ‫‪amoureus‬‬
‫עוד הקורא‪ ,‬כי הדבור ברשב״ם ‪ :‬״כאבנים" איננו טעות‪ ,‬כאשר הוא כפי‬
‫הנראה‪ ,‬כי אם שיטפא דאישנא המדוברת‪ ,‬והדבור וור״ש היה אננד עיניו‬
‫כי אשון זכר הוא כאשר גם עינים בצרפתית אשון זכר הוא‪.‬‬
‫ל ׳ז‪ .19 ,‬האזה‪ .‬״בא האזה כשרואין אותו מרחיק וכן מי האיש האזה‬
‫כמו ״המן הרע הזה — כשהוא‬ ‫)בראשית כ״ד( צ״א בא׳‪ ,‬אבא הזה צי״שט‬
‫כקרוב‪.‬־׳‬
‫ד‪,‬״ה‪ .‬ציל׳ ציל‪ .‬כ"צ !‪ — ci‬כיחס הישר — ‪ ~ cel‬ביחס הנוטה‪—.‬‬
‫‪ — cist‬בי״הי — ‪ — cest‬ביה״נ‪ .‬ובא״א‪ :‬דיע*‬ ‫צישט — צישט‪ .‬כ"צ‬
‫זער— יענער‪ .‬וכן רש״י שמ״א‪ ,‬י״ד‪.1 ,‬‬
‫הערה‪ .‬בימי רש״י היה חרוש גדוא ההבדא בזה שבין הזה והאזה‬
‫יאך יהירי סנואה הבינו את הרבר‪ ,‬והפייטן בפיוט ‪ :‬״והתיות ביערות"‬
‫טעה בזה באמרו; ״עיר אז אאז‪".‬‬
‫ט״א‪ .8 ,‬ותפעם רוהו‪ .‬״‪:‬תחאפה דעתו‪ ,‬טרישפשא נאע״ז‪ ,‬אבקר ואדעת פתרון‬
‫חאומו‪".‬‬
‫ק״ה‪ .‬טרישפשא‪ .‬כ"צ ‪ irespasa‬ובא״א; גינג איבער‪ ,‬פאן איינעם‬
 ‫עם ר ו ע ז‬ ‫‪152‬‬

‫נראה כי הוא פיצשון‬ ‫צו^טטאנד צום אנרערען‪ .‬הערה‪ .‬פרברי‬

‫חאוף ואא פא׳עון האף האף או‪ ,‬וסשפעות האעז בכא אופן‪.‬‬
‫מ״ה‪ .24 ,‬אא תרגזו‪ .‬״אא תיראו כאוס וכו׳‪ .‬טרנ״בא אעז ׳טא רוגז ׳טא‬
‫כ״ד ספרים‪.‬‬
‫טרניל‪ ,‬ובכ“צ‪ tremble :‬ובא״א‪ :‬ציטטערן‪ ,‬אנגסט‪ — .‬ועיין כרא׳טית‬
‫א׳‪’ * .*37 ,‬‬
‫מ״ט‪ .5 ,‬מכרותיהם‪ .‬״אחותיהם‪ ,‬כסא אשון שא אחים וכו׳‪ .‬מכורותיך‬
‫וסואדותיך אשון חרובים וכו׳ מכרותיהם‪ ,‬או״ר פרנט״ייש כאע״ז‪".‬‬
‫ק״ה‪ .‬לור פרנטייש‪ .‬בכ׳׳צ‪ — lor parentes :‬פ‪23, 210‬‬
‫וכימי הרשב׳׳ם תמונה עתיקה ‪ ~ ( vir de s A.) parentez‬ובא״א ‪ :‬איחר‬
‫געשאעכט‪ ,‬פערוואנדטשאפט‪ ,‬פערוואנדטע‪.‬‬
‫ק״ה‪ .‬ורבו‪ .‬״כפא אשון שא חצים‪ ,‬שיטר״וט באע״ז‪.‬״‬
‫ק׳׳ה‪ .‬שיטריט ? — ‪ . sitrait‬זיינע שיסס־פפייאע? איזה שבוש ‪6‬ה‪.‬‬
‫׳' ‪ .24‬ותשב באיתן קשתו‪ .‬הקשת החזה שקורין אי^כאט״רא מושיכין‬
‫אותו עא עץ איתן וחזק שקורין פור״קא‪.‬‬
‫ק״ה‪ .‬אלבלטרא‪ .‬ובב“ צ ‪ Aibaiestre‬ובא׳׳א‪ :‬ארמברוסטב‪1#‬גען‪.‬‬
‫ד י ע ג א ב ע א אויר וועאכע‬ ‫״ פורקא‪ .‬בכ׳׳צ‪ forche :‬ו ב א״א ‪:‬‬
‫דער באגען געאעגט ווירר‪,‬‬

‫סליה ספר בראשות‪.‬‬

 ‫ת ר‪ 1‬נ י ם ‪.‬‬

‫ברא׳^ית א'‪ .2 ,‬נירהפת‪ .‬ע׳'פ ר׳ט״י הכתוב קורא לכסא הכבור ‪ :‬רוח‬
‫וק נטצא בפיוטים‪.‬‬ ‫אלהים‪.‬‬

‫שס‪ ,‬ד'‪ .18 ,‬ילד‪ .‬ואורי באטת היעז נ׳עט׳׳רא ענינו הוצאת הולד לאור‬
‫עולם‪ ,‬כי כידוע בצרפתית י׳^ינה ה׳עתמ׳עו פעמים רבות בפעל אחד כמו פעל‬
‫יוצא‪ ,‬פעל עומד ופעל הוזר‪.‬‬

‫זכר לדבר ב״ג פ״ב‪:‬‬ ‫וייא‪ ,‬י׳׳ט‪ .28 ,‬קיטור האר*; כקיטור הכב׳ען‪.‬‬
‫״אין עוע‪5‬ין בה כב^׳ונות מעום קוטרא‪".‬‬

‫אולי כונת רש׳״י היא ‪ :‬נתתי הוא דונ״יען‪,‬‬ ‫חיי שרה‪ ,‬כ״ג‪ .13 ,‬נתתי‪.‬‬
‫כלומר לשון עבר פשיוט בעקרו‪ ,‬אבל פה משתמש בלשון הלואי כבמקומות‬
‫אחרים‪ ,‬ועוד להעיר כי לעיל ד'‪ ,22 ,‬מפרש רש״י בלשון עתיד‪ ,‬וז״ל ‪ :‬״ומלת‬
‫הרגתי כמו אהרוג‪ ,‬וכן נתתי כסח השדה‪".‬‬
 M’AM LOEZ
'du pople romancat)
. or

thp 1‫׳<ץ‬1‫ארז‬111(‫י‬1;11101‫ ו‬and oxplaiiation o f the H eb iew F’rench

glosse.'‫־‬ oi ?valihi S(‫ו‬ion 0 ‫ו‬I‫’^ ו‬itzlioki, c01n1710nly called
iiaslii ill 11i.-> ( 'ommenlar\■ of thi' Bible elucidated by all
the passajtes in his Commentaries, both in the Bible and
on tlie 'ralmud directly 01• indir»'0tly, eonm-cted with any

ftiven 1‫״‬ lik<‘ n.aniu r are explained the glosses in

the Comnienlarv o ;1 t;n Pentateuch of Rashbain, a grand­

son of said Rashi and a youngoi’ co n tem p oi ary of his.

\'olume ‫ו‬

P E N T A T U ECH
Bv

MORRIS Z. ALBERTS.

NEW Y O R K .
1017.
Press of A. H Resenborg 130 Henry St.

Acoveter—to .spread, hover, flut­
ter over (a nest.) ppr. acov-
etanz.
Aleine de vent d<> vie—breath,
respiration of life’s winrl.
Alemele—blade brand.
Amaisnier—to take in as one of
the family as an associate.
Amandlier—aln)0nd tree.
Anfanties ‫ ־‬Angantees — hav i n g
young.
Apaer, Apaisier — to leconcile.
gratify, appease.
Apaisement, Apaement—reconcili-
ation, gratification, appease­
ment.
Aparclier, Apat oilier—prepare, get
ready.
Apareilment—furnishing out suit
of clothes.
Aprover—to prove, show clearly.
Aprovement — proof, s h o wi n g
clearly,
Arbalestre—crossbow.
Armor—to arm.
Armure—armour, arms.
Arpent—acre.
Asomail, Asomalz—extreme hor
der, end,
B Cot, Coz—coat, quilt, mattress.
Bales—berries.
Basto. Bastu—pack saddle, soft
paddle under it.
Bardol. Baste!—horse cloth.
Bis—dark grey.
Bise—North -easte r.
Bias—naked, fleshless, meatless.
Bradon—biceps.
Brant—swoiy, blade.
Brosder—to embroider.
C
Centcnaire—a hundred fold.
Chantieaux—a kind of biscuits,
rhastainier—chestnut tree.
Charuede—a ploughing, a certain
measure of land, carucate.
rhardon—thistle, teasil.
('hcsne—oak.
Cil, Cist—that, this.
Comovre—to move, stir
Comoverie, Comovres—those mov­
ing, reptiles.
Coldre—Haze] nut tree.
Conches—tubs, basins.
Coinz (Conio)—stamps.
Compa.s —ciicle, contour, outline.
Conretler, Conreer—Supply, fur
nish.
Contaria. Contraria—vexed, mo.
lested.
Contereanz—contrariety; Contari-
anz, Contrarianz—disobeying,
cont’udicting.
Coriede, Coraide—provin, layer.
Cram1>e. Cranpe—cramp, spasm,
contortion.
D
Debaiser—to kiss several times.
 This work was primarily intended for such as are

guided in their biblical studies by the commentary of

Kashi or that of Rashbam.—For them the knowledge of

the meaning of the French gloss puts in a brighter light

Kashi’s explanation of the biblical passage. But, con

sidering that French glosses of the 11th century may

per se be of interest to students of Ancient French, the

author has deemed it advisable to arrange a glossary of

them independently of the explanatory notes in the book.

 M Poulpe—fleshy part, thick.
Maccadure—bleeding wound Provaine, Provain—layer.
Maies—Kneeding troughs. Provcr—to prove.
Madrins, Magarins, Mazi1‫״‬s — a R
large drinking cup. Ramo—fullers frame.
Marche—frontier, coast line, coast, Roso, Ros, Rous—red, reddish
lands. fox-red.
Maisniede— household, f a m i1y . 1‫ ן‬0(1‫ס‬880‫—יו‬chaff, gall.
Maresc, Maresque—marsh. S
N Sains—healthy, sound.
Nafredure—wound. Sainement—healing, closing, scar.
Naistre, Nastre, pp. nee—to be Salud—salute, greeting.
bom. Saluder—to salute, greet, pay one’s
Niules—painted, figured cakes. compliments.
Noisier—to quarrel, litigate, chal­ Sanieux—dropsical.
lenge. Sole—sole.
Nosement—claim, challenge one’s Souhait—wish.
right. Setene, Septaine—seven of the
O same.
Oblerles, Oblees—wafer cakes. T
Ors, at ore—now, then. Talon—heel.
Ovraigne, Ouvrgne—work, needle Tavels, Tivels, Tuils—bricks.
work, embroidery. Tenves—thin, lean.
Ovrez, Ouvrez—wrought. Traces, Tracies—footsteps.
P Tiai-tei de nos—begone, get you
Parentes, lor Parentes—their rela­ jjone.
tionship. Tranble, Tremble — aspen-trem­
Parge—wide mantle. bling.
Parlement—talk, gossip. Tranblent tremblaient—they trem­
Parled'z—speaking, talk bled.
Peluquier, Pelucier—to clean shag­ Trespassa—passed away.
gy material, teasel. Tudcl, Tuel—stalk, reed.
Pistaces, Pistacie.s—pistachio nuts. Toike, Torche — twirling, rising
Pleiede, Ploiede—folded. smoke.
Poindre—to prick, sting. V
Point—point. Vairs, Vers—smiling, bright, beau­
Pointe—point, stitch. tiful (of eyes).
Pointerin — covered with little Vidiz—vine branch.
spots. Vidille—vine.
Pointure—spot, spottedness. Z
Porpointe—quilted. Zentner—zentner (german).
 Desemfantez—left without chili- Estrener—initiate, dedicate.
dren. F
Disner—the fi1‫׳‬st meal, dinner. Fendre—to split.
Doinz—I give. Fendure, Fendedure—split, open­
Donais—gave. ing, scar.
E Faisse—band, sttipe, strip, girdle.
Encreisser, Ensroistre — to aug­ Faisslez, Faissed—striped, spotted.
ment, increase. Faissel—girdle.
Encresse—increase. Fallance—want, lack.
Encreissanz—increasing. Fladon—planchet.
Encrut, lor—it disgusted them. Flame, Flume—lancet.
Ennuier—annoy, to boie. Flochede—flocky, hairy, shaggy.
Engerer, Engendrer, Engenre — Forke, Forche—the fork on which
engender. the bow is placer!.
Ensegner, Ensegnier—instruct, in­ Fouler—to full.
itiate. Foul on—fuller.
Entendre—understand. Po.sse— p it, hole in th e gro un d,

Entendement—understand ing. dungeon.

Entenvir, Tenvir—to flatten. Fui—I was.
Erbage, Erbiz, Erbediz — grass, Fus—you were.
grass covered ground. G
Escover—to drive out of the nest. Gamison—supply, providing.
Escamocer, Eschamocir, Esmocer, Galonesches—a fabric of the land
Esmocier—to escape, to slip of the Wallones.
away, to take a short absence. Glanz—acorn.
Esgarnr—to err, go astray. Gratter, Gnattuser—scrape, scrape
Esmovre—to move away, to move. off.
Esmovement—moving away. stir. Grattuise—tag wool.
Esjareter—to hamstring. H
Esprover, Eprover. Esprovement— Haslede.s—blasted (by wind).
V. aprover. Herbey (herbege).
Espoinant - pricking. Herbergerie — dwelling, dwelling
Espanir—to set, to form in fruit. place.
Essarter—to clear (woods). J
Estanc—pond. Jarret—ham, hough.
Estordir, Estordiz—to stupefy, be
wilder.
Estordison, Esturdison — stupefac­ Lame—blade.
tion, etc. Lor—baytree, laurel.