‫מוזיקה חברתית קוגניציה אמפנדס‪:‬‬

‫משמעות גולמית‬

‫מוזיקה מתייחסת לרגשות בכך שהיא מייצגת את הצורה שלהם‪ .‬מאיר‪ ,‬מציג היבט חלופי‪ ,‬ומצביע על כך‬
‫שלכל דבר נדרשת משמעות אם הוא מחובר או מתייחס למשהו מעבר לעצמו‪ .‬הוא מבחין בין שני סוגי‬
‫משמעויות‪ :‬ייעודי וגולמי‪ .‬המשמעות הייעודית מתקיימת כשהסמל או הגירוי וההקשר הם שונים בסוגם‪ ,‬כמו‬
‫כאשר מילה מתייחסת לעצם לא מילולי או לאירוע‪ .‬המשמעות הגולמית קורית מתקיימת כשהסמל וההקשר‬
‫הם מאותו סוג‪ ,‬כמו שלתופעה מוזיקלית (למשל תו‪ ,‬משפט מוזיקלי וכדומה)‪ ,‬יש משמעות בגלל שהיא מצביעה‬
‫על ‪ /‬גורמת לנו לצפות לתופעה מוזיקלית אחרת‪.‬‬

‫על פי מאיר‪ ,‬משמעות המוזיקה היא גולמית (חוץ מבמקרים נדירים)‪ ,‬והכוח האסתטי שלה שוכן בציפייה‬
‫שהיא יוצרת אצל המאזין‪ .‬אם סדרת תופעות מוזיקליות נחווית פעמים רבות‪ ,‬המאזינים לומדים לצפות‬
‫לסדרה זו‪ .‬למשל‪ ,‬רב האנשים שמעו סולם מז'ורי עולה פעמים רבות‪ .‬לכן‪ ,‬כשאנו שומעים חלק מהסולם ‪-‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬שבעת הצלילים הראשונים ‪ -‬אנחנו מצפים לצליל שישלים את הסולם‪ .‬אם התופעה שמגיעה לא‬
‫תואמת את הציפיות שלנו‪ ,‬רגש או השפעה מתעוררת‪ .‬על פי מאיר‪ ,‬מוזיקה יוצרת חוויה מורכבת אך כוחנית‬
‫של רגש בגלל שהיא סוטה באופן מתמשך בדרכים מחוכמות מהציפיות שלנו‪ .‬ככל שהתופעה המוזיקלית פחות‬
‫צפויה‪ ,‬כך המוזיקה כוחנית יותר‪ .‬האנתרופולוג לוי‪-‬שטראוס מציע היבט דומה‪:‬‬

‫הרגש המוזיקלי נובע במדויק מהעובדה שבכל רגע המלחין מחסיר או מוסיף יותר או פחות מאשר שהמאזין‬
‫מסתמך על בסיס של תבנית שהוא מאמין שהוא יכול לנחש‪ ,‬אבל את זאת הוא לא מסוגל לחזות במלואו‪ .‬אם‬
‫המלחין מחסיר יותר ממה שאנחנו מצפים‪ ,‬אנחנו חווים תחושה נעימה של נפילה; אנחנו מרגישים קרועים‬
‫מהנקודה היציבה על הסולם המוזיקלי ונדחקים אל הריק‪.‬‬

‫שימו לב שמאיר‪ ,‬כמו לנגר‪ ,‬מכחיש שמוזיקה יכולה להתייחס לרגשות מסוימים‪ .‬ליתר דיוק‪ ,‬הפרות של ציפיות‬
‫יוצרות התעוררות לא מובחנת‪.‬למרות זאת‪ ,‬התעוררות לא מאובחנת העונה על תופעות לא צפויות‪ ,‬היא תגובה‬
‫אנושית טבעית‪ ,‬היעוד של תוויות רגש ספציפיות‪ ,‬על פי מאיר‪ ,‬תלויה בהתאמה אישית ומסורת‪.‬‬
‫ישנם דיונים רבים על עבודתו של מאיר בנושא ציפייה ומוזיקה הכוללות תיאוריות גדולות המוצעות על ידי‬
‫מנדלר‪ ,‬הורון ונרמור‪ .‬כמתואר בפרק ‪ ,5‬מודל משמעות‪-‬התגשמות של נרמור מתמקד על התפקיד שציפיות‬
‫הצליל אל צליל משחקות בתפישתנו את המבנה המלודי‪ ,‬ליתר דיוק‪ ,‬הרלוונטיות שלהם לצד הרגשי של‬
‫המוזיקה‪ .‬אולם‪ ,‬התאוריות של מנדלר והורון מתעמתות ומרחיבות באופן ישיר את התזה של מאיר שטוענת‬
‫כי ציפיות מוזיקליות הן המקור של הרגש במוזיקה‪.‬‬
 ‫עוררות הסתגלותית‬

‫מנדלר מציע שתגובות רגשיות למוזיקה הן דוגמאות של תגובה ביולוגית הסתגלותית ‪ ‬כללית יותר שקורית‬
‫בעקבות כל תופעות חדשות ולא צפויות‪ .‬היכולת לצפות תופעות היא דרישה בסיסית להישרדות אנושית‪,‬‬
‫והתנהגות אנושית מונחית באופן מתמשך ואופטימלי על ידי תגובות מקדימות (אינסטיקטים)‪ .‬כשהתופעה‬
‫מתנגשת עם הציפיות שלנו‪ ,‬המחסור בקוהרנטיות (חפיפה) בין תופעות מצופות למתרחשות גורם לתגובה‬
‫מעוררת ממערכת העצבים האוטומטית [(סימפטית) (‪ .])ANS‬התעוררות היא תגובה הסתגלותית ביותר מפני‬
‫שהיא מכינה את המנגנון להתמודד עם שינויים שעלולים להיות מסוכנים בסביבה‪.‬‬

‫התעוררות לבדה היא לא תוצאה של רגש‪ ,‬אולם‪,‬התעוררות מערכת העצבים האוטומטית כוללת נשימה‬
‫מוגברת‪ ,‬דופק מהיר‪ ,‬ולחץ דם גבוה‪ .‬השפעות פיזיולוגית אלה עלולות להופיע לאחר עלייה במדרגות‪ ,‬אבל‬
‫התוצאה היא לא רגשית‪ .‬השקפתו של מנדלר‪ ,‬שתואמת לשל מאיר‪ ,‬היא שחוסר התאמה בין תופעות מצופות‬
‫לקיימות מוביל לא רק לתגובה מעוררת‪ ,‬אלא גם להתחדשות הקוגניטיבית של הגירויים‪ .‬זהו השילוב הזה של‬
‫התעוררות ופעילות קוגניטיבית המוביל לחוויה רגשית‪.‬‬
‫לציפיות שאנו יוצרים בזמן האזנה למוזיקה‪ ,‬אין השלכה ברורה להישרדות אבל‪ ,‬על פי מנדלר‪ ,‬ההתעוררות‬
‫שמונעת על ידי תופעות לא צפויות היא בסיסית לתפקוד אנושי‪ .‬תגובות אלה הן אוטומטיות ולא מודעות‪ ,‬ולא‬
‫תלויות בסוג הגירויים המעורבים‪ .‬ההבדל בין מוזיקה לשאר גירויים הוא שמלחינים יכולים לתמרן את הגירוי‬
‫באופן עוצמתי יותר עם מוזיקה על ידי יצירת קו מתמשך של ציפייה אצל המאזינים ואז לחלל אותם בדרכים‬
‫מחוכמות ומעניינות‪.‬‬
‫מאזינים מעדיפים רמה בינונית של אי התאמה בין התופעות המצופות לקיימות‪ .‬אם יש התאמה (המלחין לא‬
‫מחלל שום ציפייה)‪ ,‬המאזינים יתפשו את המוזיקה כפשוטה וצפויה‪ .‬אם יש יותר מדי אי התאמה‪ ,‬המאזינים‬
‫יתפשו המוזיקה כמורכבת מדי ולא נעימה‪ .‬הרבה מאזינים מוצאים את התבניות המלודיות בסדרה הלחנתית (‬
‫‪ 12‬טונים) מאוד קשה לצפייה‪ ,‬והסגנון המוזיקלי הזה הוא לא פופולרי‪ .‬חשיפה חזרתית למוזיקה שכזו‪ ,‬אולם‪,‬‬
‫עלולה להגביר את ההעדפה אליה על ידי זיקוק הסכמה המנטלית‪ .‬עם מספיק חשיפה‪ ,‬הסתירה בין תופעות‬
‫מצופות לקיימות מופחתת עד כדי שהמאזינים מתחילים לצפות אותן‪.‬‬
‫ההיבט האחר של התיאוריה של מנדלר נובעת מתוך עבודתו של ברלין‪ ,‬שטען ש"ערך נהנתני" משתנה עם‬
‫התעוררות על פי פרבולה הפוכה‪ .‬הינו‪ ,‬ליצירות שמעוררות מעט או כלל לא התעוררות‪ ,‬או התעוררות יחסית‬
‫גבוהה‪ ,‬יש פחות ערך נהנתני מאשר ליצירות שמעוררות רמה בינונית של התעוררות‪ .‬התעוררות‪ ,‬כשקורית‪,‬‬
‫נגזרת באופן ישיר על ידי רמת המורכבות והחדשנות שנתפסת כגירוי‪ .‬בגלל שהתפישה של המורכבות‬
‫והחדשנות תלויה באימון המוזיקלי של המאזינים והיכרותם עם המוזיקה‪ ,‬זאת בעקבות שאימון וחשיפה‬
‫אמורים להשפיע על הערך האסתטי של יצירה מוזיקלית‪ .‬מוזיקה שמההתחלה נשמעת מורכבת מאוד ולעתים‬
‫לא נעימה צריכה‪ ,‬עם חשיפה חזרתית או אימון מוזיקלי‪ ,‬להתחיל להישמע פחות מורכבת ויותר נעימה‪.‬‬
‫מוזיקה שמההתחלה נעימה צריכה‪ ,‬עם חשיפה חזרתית או אימון‪ ,‬להתחיל להישמע צפויה‪ ,‬ולכן‪ ,‬פחות נעימה‪.‬‬
‫כמו מוזיקת פופ המושמעת ברדיו יתר על המידה‪ ,‬עלולה אפילו להישמע קלה‪ ,‬נדושה או טריוויאלית‪.‬‬
 ‫תיאוריית המנגנונים המרובים‬

‫רב החוקרים היו מסכימים כי ישנם מספר מנגנונים שעל ידיהם מוזיקה יכולה להשפיע על הרגש‪ ,‬אבל כמה‬
‫ניסו לזהות ולתאר את הסדרה המלאה של המנגנונים הרלוונטים‪ .‬ג'וסלין ווסטפייל טענו שישנם שישה‬
‫מנגנונים הכרחיים בשביל הבנה עדכנית של הקישור בין מוזיקה ורגש‪ :‬רפלקס גזע המוח‪ ,‬הערכה מותנית‪,‬‬
‫הדבקות רגשית‪ ,‬דימוי חזותי‪ ,‬זיכרון פרקי‪ ,‬וציפייה‪ .‬כל מנגנון נחשב כמקור גדול לתגובות רגשיות למוזיקה‪.‬‬

‫עבור ג'וסלין ווסטפייל‪ ,‬אינדוקציה רגשית כוללת סדרה נפוצה של תגובות‪ ,‬הכוללות הערכה קוגניטיבית (הינו‪,‬‬
‫הערכה מודעת של המוזיקה)‪ ,‬הרגשה סובייקטיבית של הרגש‪ ,‬תגובות פיזיולוגיות (כמו שינויים בדופק)‪,‬‬
‫הבעות רגשיות (כמו לחייך)‪ ,‬נטייה לפעולה (כמו האזנה אינטנסיבית)‪ ,‬וויסות (כמו סטיית נשימה)‪ .‬כאשר‬
‫הסיבה של כל אחד מהמנגנונים המוצעים להשפיע על תגובות אלה אינה ידועה‪ ,‬אבל תגובות אלה למוזיקה‬
‫בהחלט אובחנו‪.‬‬
‫רפלקס גזע המוח מייצג את המנגנון הפרימיטיבי ביותר וקורה כתגובה למאפייני סאונד אקוסטים בסיסיים‪.‬‬
‫סאונדים חזקים‪ ,‬פתאומיים‪ ,‬דיסוננטים‪ ,‬ומהירים מתגברים בהתעוררות‪ ,‬בין אם תכונות אלה מופיעות‬
‫במוזיקה‪ ,‬בדיבור או בכל מקום אחר בסביבה‪ .‬תגובות אלה משקפות תפקוד כללי של המערכת השמיעתית‪:‬‬
‫לסרוק את הסביבה אחר עצמים או תופעות להם עלול להיות משמעות ביולוגית‪ .‬עלייה בהתעוררות באה‬
‫להכין מנגנונים לקראת תופעות ביולוגיות משמעותיות אלה‪ .‬סימנים אלה הוגדרו כרמזים "פסיכו‪-‬פיזיקלים"‬
‫והם מספקים רמזים עוצמתיים לפענוח משמעות רגשית במוזיקה ובדיבור החוצה גבולות תרבותיים‪.‬‬

‫הערכה מותנית קורית כשמוזיקה נקשרת בחזרתיות עם הקשר רגשי (כמו יום הולדת) הגורם לרגש דרך תהליך‬
‫אוטומטי של התניה קלאסית‪ .‬כאשר גירוי התנייתי (למשל השיר "יום הולדת שמח") מקושר לגירוי לא‬
‫התנייתי (יום ההולדת)‪ ,‬הגירוי ההתנייתי עצמו עלול לעורר את אותו רגש שעורר הגירוי הלא התנייתי (כמו‬
‫שהשיר "יום הולדת שמח" גורם לרגשות חיוביים‪ ,‬אפילו כשהוא נשמע לא ביום הולדת)‪ .‬צורה זו של‬
‫אינדוקציה רגשית יכולה להתרחש באופן עצמאי בכל מודעות של השותפות‪.‬‬

‫הדבקות רגשית מתייחסת לתופעה שלהבחין ברגש לעתים יכול לגרום לאותו רגש‪ .‬בהשפעה‪ ,‬המבחין "מחקה"‬
‫את ההבעה של רגש בפנים על ידי הפעלת ייצוגים ריגשיים רלוונטים במוח‪ .‬לדוגמה‪ ,‬ילד יכול לפרוץ בבכי‬
‫למראה בכי של ילד אחר‪ .‬אולם‪ ,‬צורות מחוכמות של הדבקות רגשית מופיעות באופן שכיח כתגובה להאזנה‬
‫למוזיקה‪ .‬האזנה להופעת צ'לו קינתית עלולה לגרום לעצב אצל המאזין‪ .‬למרות שהתהליכים הכפופים‬
‫להדבקות רגשית לא מובנים היטב‪ ,‬הם עלולים להתרחש דרך הפעלת מה שנקרא נוירוני מראה‪.‬‬

‫האזנה למוזיקה מעוררת דימוי חזותי שהוא לעיתים מתבטא כרגש‪ .‬הקול מלווה במידע שהוא ויזואלי‪,‬‬
‫והפעולה הזו מגיעה ישירות לאחר ההאזנה‪ .‬אם למשל נדמיין ציפורים‪ ,‬רכבות‪ ,‬רוח ונחל זה אסוציאציה‬
‫שתגיע אחרי שנשמע צלילים שהפיץ' שלהם‪ ,‬משך הצליל‪ ,‬המהירות והגוון והמרקם משתנים‪ ,‬ואלו הם הסיבות‬
‫שהצלילים מעוררים אצלנו אסוציאציות שונות‪ .‬התכונות של המוזיקה צריכות להיות באופן מעורפל‬
‫מקושרות לסצנה שאנו מדמיינים ועלינו להיות יצירתיים מעט‪ ,‬וכך תעלה במוחנו תמונה של סיטואציה‬
‫מסוימת‪ .‬פסאג' איטי למשל‪ ,‬יעורר אצלנו תמונה של זריחה ויעורר רגשות אופטימיות והנאה‪.‬‬

‫לעיתים מוזיקה היא בעלת משמעות כי היא מקושרת באופן ישיר לאירוע שקרה בחיינו‪ .‬כשיש זיכרון שעולה‬
‫מהאזנה למוזיקה מסוימת מיד הרגש שקשור לזיכרון עולה גם הוא ומעורר רגש נוסטלגיה‪ .‬אם שיר יזכיר לי‬
‫את היום שעברתי לדירה חדשה עם ידיד‪ ,‬מיד תורגש האופטימיות וההתרגשות שחוויתי באותו היום‪.‬‬

‫המנגנון הזה של זיכרון פרקי (זיכרון של חוויות אישיות)‪ ,‬מספק לנו קישור עקיף בין מוזיקה לרגש‪ .‬כי הרגש‬
‫לא נובע ישירות מהמוזיקה אבל למרות זאת מאד עוצמתי‪ .‬לעיתים קרובות אנשים שומעים מוזיקה כי זה‬
‫מזכיר להם חוויות עוצמתיות והרגש קשור בחוויות האלו‪.‬‬

‫הציפייה המוזיקלית משחקת גם תפקיד חשוב בנושא‪ ,‬כי כאשר יש חלק במוזיקה שמתעכב או נפגע‪ ,‬זה פוגע‬
‫בציפיית המאזין‪.‬‬

‫לפי ג'זלין ווסטפול‪ ,‬ששת המנגנונים שצוינו הם הנימוק לתגובות הרגשיות למוזיקה‪ .‬אך נדרש מחקר שיבחן‬
‫לעומק מהם ששת המנגנונים‪ .‬לדוגמא מנגנון הציפייה מתואר כאחד מהשישה אך יורון טוען כי ציפייה כורכת‬
‫בתוכה ‪ 5‬מנגנונים נפרדים‪ ,‬ובשלבים שונים בתוכם‪ .‬על המחקר לאפיין כל מנגנון ולהבין בדיוק מהו התפקוד‬
‫הביולוגי שלו‪ ,‬ההשפעות ההתפתחותיות שלו ואיפה הוא עובד במוחנו‪ ,‬המהירות שלו‪.‬‬

‫כיצד מאזינים מגיבים רגשית למוזיקה?‬

‫מאזינים בבירור רגישים למשמעות ריגשית במוזיקה‪ .‬האם מוזיקה באמת יכולה לגרום לתגובה רגשית אצל‬
‫המאזינים? יש ויכוח מתמשך סביב השאלה הזו‪ .‬השקפה אחת‪ ,‬נקראת העמדה הקוגנטיביסטית‪ ,‬טוענת‬
‫שמאזינים רגישים למשמעות מוזיקלית במוזיקה‪ ,‬אבל הם אינם באמת חווים את הרגש‪ .‬מאזינים עלולים‬
‫לזהות עצבות גדולה במלודיה מסוימת‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬אבל החוויה היא אינה ממשית‪ ,‬המוזיקה לא באמת עושה‬
‫אותם עצובים‪.‬‬

‫השקפה אחרת‪ ,‬נקראת העמדה האמוטיביסטית‪ ,‬מציעה שמוזיקה יכולה לעורר תגובה רגשית אצל המאזינים‪.‬‬
‫מספר תיאורטיקנים הכוללים את קיו ומאיר‪ ,‬פקפקו בהשקפה זו‪ ,‬טוענים שמוזיקה מביעה אך לא מפיקה‬
‫רגש‪ .‬תגובות פסיכולוגיות למוזיקה‪ ,‬כמו דופק מוגבר‪ ,‬מבוטלים מכיוון שהם לא אמינים‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬הקשרים היום יומיים בין מוזיקה לרגש לא תמיד ברורים‪ :‬האם המוזיקה גורמת למצב הרגשי שלנו?‬
‫או האם המצב הרגשי שלנו פשוט משפיע על סוג המוזיקה אליו אנו מאזינים? שני הקישורים אפשריים‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬אדם במצב רוח לריקודים כנראה יאזין למוזיקה שמתאימה לריקודים‪ ,‬ובמצב אחר‪ ,‬האזנה למוזיקת‬
‫ריקודים יכולה לגרום לאדם לרצות לרקוד‪.‬‬
‫קשה להתעלם מהתמיכה הניכרת של העמדה האמוטיביסטית‪ .‬גולדשטיין ערך סקר של חוויות רגשיות‬
‫אינטנסיביות‪ ,‬והבחין כי מרבית חוויות אלו דווחו כתגובה למוזיקה‪ .‬חוויות אלה כללו חוויות גופניות למיניהן‬
‫(למשל צמרמורות) מה שמרמז שהמוזיקה יכולה לגרום לשינויים פיזיולוגיים‪.‬‬

‫סלובודה גם ערך סקר על תגובות פיזיקליות למוזיקה‪ .‬משתתפים דיווחו על מספר תגובות גופניות‪ ,‬הכללו‬
‫דמעות‪ ,‬צמרמורות ודופק מוגבר‪ .‬על כל תגובה גופנית שדווחה‪ ,‬המשתתפים דירגו את תדירות ההופעה של‬
‫תגובה זו על סולם של ‪ 1‬עד ‪ .5‬טבלה ‪ 6.3‬מראה את האחוזים של המשתתפים שדיווחו על מספר סוגים של‬
‫תגובות למוזיקה‪ ,‬ואת תדירות ההופעה של תגובה זו‪ .‬טבלה זו הראתה שצמרמורות נחוו בתדירות שכיחה‬
‫יותר ואצל אחוז גדול יותר של משתתפים יותר מאשר כל תגובה גופנית אחרת למוזיקה‪.‬‬

‫חוקרים אחרים מדדו באופן ישיר תגובות גופניות למוזיקה‪ .‬תייר ולוונסון הבחינו בשינויי זיעה כאשר מוזיקה‬
‫נוספה לסרט מותח‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬קמשניט מציג ‪ 38‬מוזיקאים מיומנים עם ‪ 6‬קטעים מוזיקליים‪ 12 .‬מדדים‬
‫פסיכולוגיים נמדדו‪ ,‬והם כללו דופק‪ ,‬קצב נשימה‪ ,‬שני סוגים של לחץ דם‪ ,‬עומק נשימה‪ ,‬טמפרטורת האצבע‬
‫ורמת הזעה‪ .‬כל המדדים הגופניים הושפעו באופן משמעותי מהמוזיקה‪ .‬בממוצע‪ ,‬מוזיקה גרמה להפחתה של‬
‫הדופק‪ ,‬הזעה‪ ,‬טמפרטורת האצבע ושל עומק הנשימה‪ ,‬אך הגבירה את קצב הנשימה ואת לחץ הדם‪ .‬באופן‬
‫מעניין‪ ,‬הכיוון של שינויים גופניים אלה היה אותו דבר ללא קשר לרגש מסוים שנקשר במוזיקה‪ :‬שמחה‪ ,‬עצב‬
‫ומוזיקה מפחידה‪ ,‬כל אלה הפיקו אותם סוגים של שינויים גופניים‪.‬‬

‫היבט ייחודי של המוזיקה הוא היכולת שלה להעביר משמעות רגשית במצב שמשתנה כל הזמן‪ ,‬מציע סוג של‬
‫נרטיב רגשי‪ .‬שינוי עוצמה‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬מקושרת עם רמות מתח מורגש שמשתנות כל הזמן‪ .‬לאחר שהכירו‬
‫באיכותם הדינמית של תגובות רגשיות למוזיקה‪ ,‬מספר חוקרים הציגו מדדים ממושכים של רגישות למוזיקה‪.‬‬
‫במחקר אחד‪ ,‬ואנס‪ ,‬קרמשניט‪ ,‬וונדרלנד ולויטין הציגו בפני מוזיקאים מיומנים הקלטת וידאו עם שמע של‬
‫הופעת קלרינט‪ .‬המשתתפים סיפקו שיפוט מתמשך של רמת המתח הרגשי במוזיקה‪ .‬הם הציגו את השיפוט‬
‫המתמשך באמצעות מכשיר שיכול לעלות ולרדת בכל זמן‪ .‬התוצאות אישרו שמתח השתנה כל הזמן ככל‬
‫שהמוזיקה נמשכה‪ ,‬וגם האודיו וגם הוידאו תרמו לתבנית המתח‪.‬‬