‫הבעה בכתב‪/‬בעל‪-‬פה‬ ‫ד"ר אירנה בלנקי‬

‫דרכים לבניית מאמרים‬

‫קיימים שלושה דגמים עיקריים לבניית מאמר ‪ /‬הרצאה‪ :‬דגם טיעון‪ ,‬דגם דיון ודגם מידע‪.‬‬

‫דגם טיעון‬
‫כתיבת טיעון משמשת להצגת עמדה‪ ,‬השקפה או דעה ולביסוסן‪ .‬בדרך כתיבה זו הכותב חושף את עמדתו‬
‫מראשית המאמר (אך ראו להלן את הווריאציות)‪.‬‬
‫כאשר משתמשים במושגים "עמדה"‪" ,‬השקפה" או "דעה"‪ ,‬מניחים מראש שיש מי שחושב אחרת‪ .‬מכאן‬
‫שבבסיסה של כתיבת טיעון קיימת דעה שונה מזו המוצגת במאמר (אחת לפחות)‪ ,‬גם אם הכותב אינו מתייחס‬
‫אליה כלל במאמרו‪ .‬עמדת הכותב היא הטענה הראשית של המאמר‪ ,‬ואילו העמדה השונה מזו של הכותב היא‬
‫טענת נגד‪.‬‬
‫‪ .1‬הדגם הבסיסי‬
‫דגם טיעון בסיסי נבנה בדרך שבה בנויה הוכחה בגיאומטריה‪ :‬צריך להוכיח (צ"ל); הוכחה; מה שהיה להוכיח‬
‫(מש"ל)‪.‬‬
‫(צ"ל)‬ ‫(רקע) ‪ +‬טענה ראשית‬ ‫פתיחה‬
‫(הוכחה)‬ ‫ביסוס‬ ‫גוף‬
‫(מש"ל)‬ ‫מסקנה‬ ‫סיום‬

‫בפתיחה תבוא הטענה הראשית‪ .‬יש המקדימים לטענה רקע‪ ,‬ויש הפותחים מיד בטענה הראשית עצמה‪.‬‬
‫אפשר להציג את הטענה בעזרת הביטויים‪ ,‬כגון "אני מניח‪/‬ה"‪" ,‬לדעתי"‪" ,‬אני סבור‪/‬ה"‪" ,‬אין ספק בלבי"‪,‬‬
‫"אני משוכנע‪/‬ת" – ביטויים ה"מודיעים" על קיומה של טענה‪.‬‬
‫בגוף המאמר מבססים את הטענה הראשית בעזרת נימוקים שונים‪ .‬כל נימוק בנוי מטענה משנית ‪ +‬ביסוס‪.‬‬
‫לצורך הביסוס ניתן להשתמש בהוכחות‪ ,‬בנימוקים‪ ,‬בדוגמאות‪ ,‬בפירוט‪ ,‬בהשוואה‪ ,‬בנתונים וכו' – בכל דרך‬
‫שתשרת בצורה הטובה ביותר את העניין‪.‬‬
‫בסיום תבוא המסקנה הנובעת מהנאמר בגוף המאמר‪ .‬בכך נסגר מעגל שהחל בפתיחה‪ :‬המסקנה היא למעשה‬
‫חזרה‪ ,‬בדרך כלל במילים אחרות‪ ,‬על הטענה הראשית שהציג הכותב בפתיחה‪ ,‬כאמור‪" :‬הוכחתי את מה‬
‫שרציתי להוכיח" – מש"ל‪.‬‬
‫אחרי משפט המסקנה‪ ,‬המהווה כאמור "חזרה אל הפתיחה" (מש"ל)‪ ,‬ולעתים אף במקומו‪ ,‬יש הכותבים‬
‫השלכות‪ ,‬המלצות וכו'‪.‬‬

‫‪ .2‬וריאציה עם טענה סמויה‬

‫לעתים הכותב בוחר שלא לחשוף בראש המאמר את טענתו‪-‬עמדתו‪ ,‬ואנו לומדים עליה רק לקראת הסיום‪.‬‬
‫במקרים כאלה הכותב יכול לבנות טקסט שייראה כאילו נמסר בו מידע בלבד‪ ,‬ולהגיע בסיום אל הטענה‪,‬‬
‫המנוסחת כמסקנה מן המידע שקדם לה‪ .‬נוסף על אמירת העמדה בסיום‪ ,‬אפשר למצוא בגוף המאמר רמזים‬
‫לשוניים – מילים‪ ,‬ביטויים וכו' – שיצביעו על עמדת הכותב‪.‬‬
‫מאמר הכתוב בדרך זו שונה ממאמר שנכתב לפי הדגם הבסיס בכך שבפתיחתו אין "הודעה" על טענת‬
‫הכותב‪ .‬בשאר חלקי הטקסט אין הבדל בינו לבין הדגם הבסיסי‪.‬‬

‫‪ .3‬וריאציה עם טענת נגד‬

‫בדגם הבסיסי של כתיבת טיעון‪ ,‬שנידון לעיל‪ ,‬הכותב אמנם ער לקיומה של טענת נגד‪ ,‬אך אין הוא מתייחס‬
‫אליה‪ .‬אם רוצים להתייחס במפורש לטענת הנגד‪ ,‬אפשר לעשות זאת בכמה דרכים‪ :‬רק בפתיחה‪ ,‬רק בגוף‬
‫המאמר או בשני החלקים האלה גם יחד‪.‬‬

‫טענת נגד בפתיחה‬

‫אם כותב בחר להציג את טענת הנגד בפתיחה‪ ,‬כדאי שיבהיר לקוראים שמדובר בטענת נגד כדי שלא יטעו‬
‫לחשוב שזוהי עמדתו שלו‪ .‬אפשר לעשות זאת בעזרת הביטויים‪" :‬יש אומרים"‪" ,‬רווחת סברה"‪" ,‬רבים‬
‫מאמינים"‪" ,‬במאמרו טען ‪ X‬ש‪ "...‬וכיו"ב‪.‬‬
‫בדרך כלל‪ ,‬לאחר הצגת טענת הנגד יבהיר הכותב שהוא מסתייג ממנה או מתנגד לה‪ .‬בדרך זו הכותב מציג‬
‫בפתיחה את טענת הנגד בקצרה‪ ,‬וגם מודיע על התנגדותו לה או על הסתייגותו ממנה‪ ,‬ומנקודה זו פתוחה לפניו‬
‫הדרך להצגת עמדתו שלו‪.‬‬
 ‫הצגה סכמתית של מבנה הפתיחה‪:‬‬
‫יש אומרים ש‪...‬‬ ‫טענת נגד‪:‬‬
‫אין אמת בדברים אלה‬ ‫התנגדות‪:‬‬
‫דברים אלה אינם מדויקים‬ ‫או הסתייגות‪:‬‬
‫האמת היא ש‪...‬‬ ‫טענת הכותב‪:‬‬

‫הביסוס שיבוא‪ ,‬כמובן‪ ,‬בגוף המאמר יכול להיעשות על דרך החיוב‪ ,‬באמצעות תקפותה של טענת הכותב –‬
‫כפי שנעשה בדגם הבסיסי‪ ,‬או על דרך השלילה‪ ,‬על‪-‬ידי סתירת טענת הנגד‪ .‬אפשר כמובן לנקוט את שתי‬
‫הדרכים במשולב‪.‬‬
‫כאשר מסכמים טקסט שטענת הנגד מוצגת בו בפתיחה בקיצור‪ ,‬אין צורך לכתוב אותה בסיום‪.‬‬

‫טענת נגד בגוף המאמר‬

‫יש המתעלמים מטענת הנגד בפתיחה‪ ,‬ומתייחסים לטיעוניה בגוף המאמר בלבד‪.‬‬
‫כאשר מסכמים מאמר שטענת הנגד מוצגת בו בגוף המאמר‪ ,‬אפשר לרכז את כל הנימוקים של טענת הנגד‬
‫בתחילת הסיום ולהתעלם מהם בסיכום של גוף המאמר‪ .‬אפשר אף להתעלם מטענת הנגד כליל בסיום‪.‬‬

‫דגם דיון‬
‫כתיבת דיון היא במידה מסוימת הדמיה של דיון בעל‪-‬פה‪ .‬בדיון בעל‪-‬פה משתתפים מתדיינים (שניים או יותר)‬
‫ומנחה שתפקידו לפתוח את הדיון‪ ,‬להעביר את רשות הדיבור מדובר לדובר‪ ,‬להציג שאלות לדוברים ואף לומר‬
‫דברי סיום‪ .‬לעומת זאת בכתיבת דיון יש משתתף פעיל אחד – הכותב‪ :‬הוא המנחה את הדיון‪ ,‬הוא המציג את‬
‫הדעות‪ ,‬ובסופו של הדיון מצופה ממנו שיביע את דעתו בסוגיה הנדונה‪.‬‬
‫הדעות יכולות לשקף ויכוח בין דוברים שונים‪ ,‬ובמקרה כזה אפשר לדמות את הטקסט למעין תחרות ספורט‬
‫שהכותב אינו אחד השחקנים בה‪ ,‬אלא משמש שופט ומעריך‪ .‬הדעות השונות יכולות לשקף גם התלבטות של‬
‫הכותב עצמו בין כמה אפשרויות בעניין כלשהו‪.‬‬
‫קיימות שתי דרכים לכתיבה בדגם דיון‪ :‬עמדה לעומת עמדה ו"משחק פינג‪-‬פונג"‪.‬‬
 ‫‪ .1‬עמדה לעומת עמדה‬
‫חלקי הדגם‪:‬‬
‫(רקע) ‪ +‬הצגת נושא הדיון ו"הודעה" עלי קיומם‬ ‫פתיחה‬
‫של חילוקי דעות‬
‫עמדה א'‬ ‫גוף‬
‫עמדה ב'‬
‫עמדה ג'‬
‫עמדת הכותב‬ ‫סיום‬

‫בפתיחה מציגים את נושא המאמר‪ ,‬ו"מודיעים" על קיומם של חילוקי דעות בנושא הזה‪ .‬לפני כן ניתן להביא‬
‫רקע‪ .‬במקום "הודעה" על קיומם של חילוקי דעות (או נוסף עליה) אפשר להציג – בקיצור נמרץ – את עמדות‬
‫המתדיינים‪.‬‬
‫בגוף המאמר כל עמדה מוצגת בדגם "טיעון"‪ ,‬כלומר בכל עמדה מוצגים טענה וביסוסה‪ .‬חלק המסקנה‬
‫(מש"ל) אינו הכרחי‪.‬‬
‫הכותב מניח ל"בעלי העמדה" לומר את דבריהם ולהסבירם‪ ,‬בלי להביע את דעתו‪ .‬תרומתו של הכותב בגוף‬
‫המאמר מתבטאת בניסוח העמדות‪ ,‬בהחלטה על הסֵדר שיוצגו בו ובקישור ביניהן‪.‬‬
‫בסיום רצוי לפתוח בחלק מסכם קצר שירכז את העמדות שהובאו בגוף המאמר אם המאמר ארוך‪ .‬כאשר אין‬
‫צורך בחלק מסכם‪ ,‬אפשר לפתוח את הסיום במשפט שיזכיר לקוראים כי עד כאן הוצגו לפניהם כמה עמדות‪,‬‬
‫ועכשיו הכותב מצטרף לוויכוח ומביע את דעתו‪.‬‬
‫הכותב יכול להציג את עמדתו‪ ,‬שתבוא בסיום המאמר‪ ,‬באחת מן הדרכים האלה‪:‬‬
‫א‪ .‬הכותב יכול לצדד באחת העמדות‪.‬‬
‫במקרה כזה כדאי לכותב לערוך את גוף המאמר כך שהעמדה שהוא מצדד בה תהיה האחרונה מבין אלה‬
‫שהוצגו‪.‬‬
‫ב‪ .‬עמדת הכותב יכולה להיות שילוב (סינתזה) של העמדות שהובאו במאמר‪.‬‬
‫ג‪ .‬הכותב יכול להציב בסיום עמדה אחרת‪ ,‬שלא באה לידי ביטוי בגוף הטקסט‪.‬‬
‫במקרה כזה הכותב יסביר בקצרה מדוע הוא מסתייג מן העמדות שהובאו בגוף המאמר‪ ,‬ולאחר מכן יציג את‬
‫העמדה שהוא מצדד בה‪.‬‬
 ‫ד‪ .‬הכותב יכול שלא לפסוק בסוגיה הנדונה‪.‬‬
‫הוא יכול להודות שאינו יודע איזו מן העמדות היא הנכונה‪ ,‬או שיש צורך להמשיך ולדון בנושא לפני שאפשר‬
‫יהיה לפסוק בין העמדות‪.‬‬
‫הערה‪ :‬גם האמירה "אינני יודע‪/‬ת" היא לגיטימית‪ .‬בהציגו דיון אין הכותב חייב להגיע להכרעה בין העמדות;‬
‫מטרתו יכולה להיות רק שיתוף הקוראים בהתלבטות‪.‬‬

‫התייחסות אל העמדות‬
‫נוסף על הצגת עמדתו בסיום הכותב יכול להתייחס אל העמדות שהובאו בגוף המאמר – לשקול אותן זו לעומת‬
‫זו – בסיום בקצרה או בפרק נפרד שיהיה האחרון בגוף המאמר‪.‬‬

‫‪ .2‬פינג‪-‬פונג‬
‫כאשר נקודת המוצא של הכותב היא שאלה של בעד ונגד בסוגיה מסוימת‪ ,‬ניתן לבנות את גוף המאמר על‪-‬ידי‬
‫פירוקו של הדיון לנושאי משנה או להיבטים‪ .‬בכל חלק של גוף המאמר מוצג נושא משנה או היבט אחד‪,‬‬
‫ובכל נושא משנה או בכל היבט מוצגות כל העמדות המתייחסות אליו‪ .‬אפשר לומר שגוף המאמר כאן בנוי‬
‫כמשחק פינג‪-‬פונג‪ ,‬שבו הכדור עובר מהשחקן הראשון לשני‪ ,‬מוחזר לראשון – וכן הלאה‪.‬‬
‫הפתיחה והסיום של מאמר הנבנה בדרך זו יכולים להיות זהים לאלה שהוצגו בדרך של עמדה לעומת עמדה‪.‬‬
‫אפשר שבפתיחה תתווסף "הודעה" על נושאי המשנה או על ההיבטים שיידונו במאמר‪.‬‬
‫לדוגמה‪,‬‬
‫ארגון לפי נושאי משנה‪:‬‬
‫הנושא‪ :‬צנזורה בישראל (בעד ונגד)‬
‫נושאי משנה‪ :‬צנזורה בתיאטרון‪ ,‬צנזורה על סרטי קולנוע‪ ,‬על סרטי וידאו‪ ,‬על סרטי טלוויזיה‪ ,‬על עיתונים‪...‬‬

‫ארגון לפי היבטים‪:‬‬

‫הנושא‪ :‬פתיחת קזינו בישראל (בעד או נגד)‬
‫היבטים‪ :‬היבט חברתי‪ ,‬היבט כלכלי‪ ,‬היבט מוסרי‪-‬חינוכי‪ ,‬היבט חוקי‪-‬משפטי‪ ,‬היבט דתי‪...‬‬
 ‫דגם מידע‬
‫בכתיבת מידע כלולים מאמרים שמטרת הכותב בהם היא למסור מידע‪ ,‬לסקור תהליך‪ ,‬להסביר תופעה‪ ,‬לדווח‬
‫על אירועים‪ ,‬לתאר מקום‪ ,‬אדם‪ ,‬חפץ וכיוצא בזה‪.‬‬
‫חלקי הדגם‪:‬‬
‫(רקע) ‪ +‬הצגת הנושא‬ ‫פתיחה‬
‫פרטי מידע ‪ +‬הבהרות‪ ,‬הוכחות‪...‬‬ ‫גוף‬
‫חלק מסכם ‪ +‬חלק מסיים‬ ‫סיום‬

‫בפתיחה מוצג הנושא – בין שיש לפניו רקע ובין שלא‪ .‬לעתים כוללת הפתיחה גם "הודעה" על מטרת הכותב‪:‬‬
‫סקירה‪ ,‬הסבר‪ ,‬דיווח וכד'‪.‬‬
‫בגוף המאמר נכתב המידע הרלוונטי לנושא‪ :‬עובדות‪ ,‬נתונים‪ ,‬הנחות‪ ,‬השערות‪ ,‬תיאורים‪ ,‬מסקנות וכו'‪ .‬פרטי‬
‫המידע נכתבים לפי רצף שקבע הכותב‪ :‬כרונולוגי (זמן ‪ /‬תהליך)‪ ,‬לפי היבטים‪ ,‬סיבה ותוצאה‪ ,‬הדגמה וכו'‪.‬‬
‫בסיום נכתב חלק מסכם אם יש בו צורך – בשל אורכו של המאמר או בשל מידת מורכבותו של המידע הכלול‬
‫בו‪.‬‬
‫בחלק המסיים יכולים לבוא רכיבים שונים‪ :‬פרוט המידע האחרון של גוף המאמר‪ ,‬הכללה‪ ,‬השתמעות‪,‬‬
‫התרשמות וכד'‪ .‬אפשר ל סיים את המאמר בציון האפשרות לכתוב מאמר נוסף שיידונו בו היבטים אחרים של‬
‫הנושא‪ ,‬או באמירה ה"מודיעה" שהמאמר אינו אלא פרק אחד בעבודה או במאמר רחב היקף‪.‬‬