‫‪:‬אזהרה‬

‫השימוש בסיכומי השיעור הוא על אחריות המשתמש בלבד ‪-‬‬

‫מחברת הסיכומים פטורה מכל אחריות לגבי השימוש‪.‬כמו כן יש‬
‫לשים לב כי לא ניתן להשתמש בסיכומי השיעור כבסיס לערעור‬
‫במבחן‪ .‬על פי הוראות האוניברסיטה הנוכחות בכל ההרצאות‬
‫היא חובה‪ ,‬וסיכומים אלה לא יכולים להוות תחליף להשתתפות‬
‫‪.‬בשיעור‬

‫למידה‬
‫שיעור מס' ‪1‬‬
‫‪29.10.03‬‬

‫)‪...‬הקדמה )לא למבחן כנראה‬

‫‪:‬ישנן שתי גישות‬
‫‪.‬ידע נרכש )אריסטו(‪ -‬הגישה בה נתמקד במהלך הקורס ‪1.‬‬
‫‪.‬גישת הידע המולד ‪2.‬‬
‫‪:‬גישת הידע הנרכש‬
‫‪:‬מורכבת מ‬
‫א‪ .‬ייצוגים פנימיים‬
‫)ב‪ .‬יצירת קשרים בין מאורעות )אסוציאציה‬
‫גוף‪ -‬התנהגות מולדת‪ ,‬רפלקסים‪ ,‬אינסטינקטים‬
‫‪.‬נפש‪ -‬רצון חופשי‪ ,‬מולד ונלמד‬
‫‪.‬פבלוב למד שישנם רפלקסים שנלמדים‪ ,‬לא רק רפלקסים מולדים‬
‫ווטסון טען שהפסיכולוגיה צריכה להיות תחום ניסויי ואובייקטיבי כמו כל מדע אחר‪,‬‬
‫לכן האינטרוספקציה היא לא תחום שאפשר להסתמך עליו בפסיכולוגיה‪ ,‬ועל כן‬
‫הדרך היחידה למחקר היא להסתמך על ההתנהגות של האדם‪ ,‬תצפיות על ההתנהגות‬
‫ולא הסתמכות על דיווחים אישיים של האדם‪ .‬ווטסון גם הגדיר את מטרת‬
‫הפסיכולוגיה‪ ,‬כאשר לפיו היא לנבא את ההתנהגות ולהיות מסוגלים לשלוט בה‪.‬‬
‫ווטסון וסקינר אחריו הכחישו את הקיום של תהליכים פנימיים‪ ,‬את הקיום של‬
 ‫"המיינד"‪ .‬המחשבות והרצונות שלנו זה לא הגורם להתנהגות‪ ,‬גם אם הם קיימים‪.‬‬
‫‪.‬המשתנים המסבירים אצל הבהוויוריסטים הם רק משתנים חיצוניים‬

‫למידה‬
‫נקודה חשובה היא ההפרדה בין למידה לביצוע‪ .‬כיום אין לנו דרך ישירה לבדוק האם‬
‫הייתה למידה‪ ,‬שכן הדרך היחידה שלנו היא התבוננות בהתנהגות של האורגניזם‪,‬‬
‫‪:‬שזה מעט בעייתי‪ ,‬מכיוון ש‬
‫א‪ .‬אם היה שינוי בהתנהגות של האורגניזם‪ ,‬זה לאו דווקא מעיד על למידה )למשל‬
‫אורגניזם שרץ פעם אחר פעם מקצה לקצה של חדר‪ ,‬מודדים לו זמן‪ ,‬ועם הזמן‪ -‬משך‬
‫הזמן עולה‪ ,‬ולא בגלל שהוא למד משהו‪ ,‬אלא בגלל שהוא פשוט התעייף(‪ .‬על כן‬
‫הנטייה תהיה לחפש שינויים מתמשכים יותר‪ .‬גם שינויים מתמשכים הם בגבולות‬
‫‪.‬שאינם מדויקים‪ ,‬יש להכיר את הבעייתיות‬
‫‪.‬ב‪ .‬אם לא היה שינוי בהתנהגות‪ ,‬זה לאו דווקא מעיד על כך שלא הייתה למידה‬
‫הגדרה‪ :‬למידה היא שינוי מתמשך בפוטנציאל או במנגנוני ההתנהגות בסיטואציה‬
‫מסוימת שנגרם בעקבות התנסות חוזרת בסיטואציה זו‪ ,‬בתנאי שאי אפשר להסביר‬
‫את השינוי בהתנהגות על ידי נטיות ההתנהגות המולדות של האורגניזם‪ ,‬או התבגרות‪,‬‬
‫‪).‬הבשלה‪ ,‬או מצב זמני )כמו עייפות‬
‫הסבר של ההגדרה‪ :‬נטיות מולדות‪ -‬יש התנהגויות מולדות )רפלקסים‬
‫ואינסטינקטים(‪ .‬אלו הם אינם תוצאה של למידה‪ ,‬ואם הם נעלמים‪ ,‬זה לא כתוצאה‬
‫מלמידה‪ ,‬אלא מהבשלה של המערכת )פעולת היניקה(‪ .‬עם זאת בפעולות אלו יש גם‬
‫משהו נלמד‪ -‬כמו ציפורי שיר שנולדים עם היכולת לשיר‪ ,‬אך היא מושפעת מהלמידה‬
‫שלהם מהסביבה עם הזמן‪ .‬רב התכונות האלו אם כן הן שילוב של הבשלה והתנסות‬
‫גם יחד‪ .‬מצבים זמניים הם לדוגמא מצב העייפות‪ .‬הביטואציה היא דוגמא נוספת‬
‫שאיננה למידה‪ ,‬ומדובר בירידה בעוצמה של התגובה שלנו‪ .‬למשל‪ ,‬אם דלת נטרקת‪,‬‬
‫ואנחנו נבהלים‪ ,‬ואחר‪-‬כך היא נטרקת שוב‪ ,‬אנחנו ניבהל פחות‪ .‬מדוע היא איננה‬
‫למידה? מכיוון שהיא איננה מתמשכת )אם מחר זה יקרה‪ ,‬שוב ניבהל(‪ .‬סנסיטיזציה‬
‫‪.‬היא המצב ההפוך‪ ,‬בו התגובות דווקא מתגברות עם הזמן‬
‫‪:‬תחום המחקר של התנהגות רפלקסיבית ואינסטינקטיבית‬

‫‪Elicited Behavior‬‬
 ‫יש לנו גירוי מעורר‪ ,‬ויש לנו תגובה שנוצרת בתגובה לגירוי‪ .‬בדרך‪-‬כלל ברפלקסים‬
‫התגובה מופיעה תמיד כשהגירוי קיים‪ ,‬ולא מופיעה כשהוא לא קיים‪) .‬תמיד נתעטש‬
‫כשיש גירוי באף‪ ,‬וכמעט אף פעם לא אם אין גירוי באף(‪ .‬מדובר במנגנונים עצביים‬
‫מאוד נמוכים‪ ,‬קשרים מאוד ישירים בין הנוירונים הסנסוריים למוטוריים‪ .‬עדיין‪ ,‬גם‬
‫הרפלקסים יכולים להיות מושפעים ממנגנונים גבוהים )למשל עם מישהו נוגע לי‬
‫בכתף‪ ,‬ואני עושה משהו ממש ממש חשוב‪ ,‬אני לא אגיב ישירות באותה עוצמה שאני‬
‫‪).‬אגיב בכל מצב אחר‬
‫אינסטינקט‪ -‬התנהגויות שאופייניות למין )סוג בעל החיים(‪ ,‬לעומת רפלקס‪ -‬שהן‬
‫התנהגויות מורכבות יותר‪ ,‬דפוס שלם של התנהגות )התנהגות מינית‪ ,‬הגנה על‬
‫טריטוריה‪ ,‬צייד בעלי חיים‪ ,‬וכו'(‪ .‬לעיתים קרובות ההתנהגויות האלו מופיעות רק‬
‫כשקיים מכלול של תנאים מעבר לגירוי הספציפי‪ ,‬יש צורך בקונטקסט מסוים מלבד‬
‫‪.‬הופעתו של הגירוי‬
‫התנהגות אינסטינקטיבית היא בעיקר תוצאה של גנטיקה‪ ,‬בעיקר משהו מולד‪ ,‬אבל‬
‫גם מושפעת מלמידה )כמו דוגמת ציפורי השיר‪ ,‬או ברווזונים שפוקעים מביצה‪ ,‬שיש‬
‫להם נטייה מולדת ללכת תמיד אחרי האדם הראשון שיראו(‪ .‬להתנהגויות רפלקסיביות‬
‫ואינסטינקטיביות יש בדרך‪-‬כלל איזושהי תוצאה )עיטוש לשם הוצאת הדבר שמפריע‬
‫לי בתוך האף(‪ .‬יש הרבה התנהגויות אינסטינקטיביות שלא נעשות בהכרח בהקשר‬
‫לתוצאה‪ -‬למשל תוצאה שאחרי שהוא מחרבן‪ ,‬הוא עושה פעולה כלשהי עם הרגליים‬
‫הקדמיות‪ ,‬שלפעמים באמת מצליחה לכסות עליו‪ ,‬אבל לפעמים ממש לא‪ .‬זה לא‬
‫שהוא בודק אחר כך שבאמת הוא כיסה‪ ,‬ולפעמים הוא סתם עושה את זה על הרצפה‬
‫בלי שום תועלת לפעולה‪ ,‬והוא ממשיך לעשות את זה על אף שהפעולה הזו לא‬
‫מובילה בסופו של דבר לתוצאות יעילות כלשהן‪ .‬אין ספק שההתנהגויות האלו מאוד‬
‫מועילות‪ ,‬אם כי הסיבה של ההתנהגות היא הגירוי הראשון ולא התוצאה שלה!! הרבה‬
‫מאוד מההתנהגויות שלנו‪ ,‬הסיבה להן היא לא התוצאה‪ ,‬אלא גירוי כלשהו שמביא‬
‫להן‪ .‬מדובר גם בהתנהגויות אינסטינקטיביות‪ ,‬וגם בהרבה מאוד התנהגויות רגילות‪.‬‬
‫בדרך‪-‬כלל הן באמת מועילות בסופו של דבר‪ ,‬אך היעילות הזו היא לא הסיבה‬
‫‪.‬להתנהגות‬
‫סוג אחר של התנהגויות אינסטינקטיביות הוא התנהגויות שממשיכות כל עוד הגירוי‬
‫ממשיך‪ ,‬ומפסיקות ברגע שהוא נעלם‪ .‬היעדר הגירוי מפסיק את ההתנהגות‪ .‬ישנן‬
‫תולעים שנעות כל זמן שהמקום רטוב‪ ,‬למשל‪ .‬ברגע שיגיעו למקום יבש‪ ,‬הן יפסיקו‬
‫לנוע‪ .‬זה בדיוק כמו הסיבה שאין חול על הכביש‪ -‬כל עוד החול על הכביש‪ ,‬הוא עף‪,‬‬
‫והוא מפסיק לעוף רק כשהוא יורד מהכביש‪ ,‬כשהוא מגיע לצד הדרך‪ .‬לחול אין רצון‪,‬‬
‫כפי שלתולעים אין כוונה בהתנהגות זו‪ .‬השורה התחתונה היא שיש תועלת בהתנהגות‬
‫של התולעים )אחרת הן לא היו מתנהגות כך(‪ ,‬רק שהן לא נעשות מתוך יעילות‪ ,‬אלא‬
‫בתגובה לגירוי )לזוז כל זמן שרטוב מסביבי(‪ .‬ההתנהגויות‪ ,‬אם כן‪ ,‬יכולות להיות מאוד‬
‫‪.‬מורכבות‪ ,‬להיראות כפי שיש להן מטרה‪ ,‬אך בעצם יש להם תועלת ולא מטרה‬

‫למידה‬
‫שיעור מס' ‪2‬‬
‫‪05.11.03‬‬
‫התניה קלאסית‬
‫צליל ‪ <-‬מזון‬
‫‪CS <-‬‬ ‫‪US‬‬
‫)רפלקס בלתי מותנה‬ ‫)מזון ‪ <-‬ריור‬
‫‪UR <- US‬‬
‫)רפלקס מותנה‬ ‫)צליל –< ריור‬
‫‪CR <- CS‬‬

‫חיזוק‪ -‬כל דבר שמעלה את הסבירות שתגובה מותנית תתרחש לאחר הצגה של גירוי‬
‫‪.‬מותנה‬
‫)‪(=Reinforcement‬‬
‫למשל‪ -‬הקישור בין אירועים חיוביים למקומות שבהם הם התרחשו‪ ,‬או לחלופין‬
‫אירועים שליליים למקומות שבהם התרחשו‪ .‬אם קרה לי משהו נעים במקום מסוים‪,‬‬
‫בפעם הבאה‪ ,‬מכיוון שהוא מתקשר לי לגירוי חיובי‪ ,‬יהיה לי חשק ללכת לשם שוב‪.‬‬
‫‪.‬וההיפך קורה אם התרחש שם אירוע שלילי בפעם האחרונה שהייתי שם‬
‫מכיוון שהתגובה שלנו לדברים מאוד משפיעה על ההתנהגות שלנו‪ ,‬להיות מודעים‬
‫‪.‬לסיבות שבגללן אנחנו פועלים באופן מסוים‪ ,‬זה מאוד יעיל בשינוי ההתנהגות‬
‫התופעות הבסיסיות של התניה קלאסית‬
‫רכישה‪ -‬הצגה חוזרת של הגירוי המותנה והגירוי הבלתי מותנה‪ .‬חזרה זו מביאה‬
‫‪.‬בהדרגה לכך שהגירוי המותנה יחל לעורר את התגובה המותנית‬
‫)‪(=Acquisition‬‬
 ‫התגובה המותנית‪ ,‬בכל מקרה‪ ,‬היא תמיד חלשה יותר מהתגובה הבלתי מותנית‪ :‬גם‬
‫במובן של כמות )כמה טיפות הכלב מרייר(‪ ,‬וגם במובן של סבירות )הכלב ירייר לבטח‬
‫למראה או לריחו של אוכל‪ ,‬אך לא ירייר באותה הסבירות לצליל המותנה‪ ,‬הגירוי‬
‫‪).‬המותנה‬
‫התניית עפעף‪ -‬צריך לבצע צימוד של מאות פעמים על מנת שההתניה תצליח‪.‬‬
‫משמיעים צליל )הגירוי המותנה(‪ ,‬ואחריו שוק חשמלי לעין )גירוי בלתי מותנה(‪,‬‬
‫והתגובה הבלתי מותנית היא סגירת העפעף‪ .‬לאחר מספר רב יחסית של פעמים‪,‬‬
‫החיה סוגרת את העפעף רק למשמע הצליל בלבד‪ ,‬ללא השוק החשמלי לעין )תגובה‬
‫מותנית(‪ .‬עם זאת עשויה להיות פה גם התניה רגשית‪ ,‬מכיוון ששוק חשמלי לעין אינו‬
‫חוויה חיובית‪ .‬התחושה הרעה שמתקבלת לאחר הצליל‪ ,‬היא תגובה בלתי מותנית‬
‫שמתפתחת במהירות רבה יותר מהגירוי המוטורי )אחר פעם או פעמיים‪ ,‬בניגוד למאות‬
‫‪).‬פעמים שדרושות לתגובה המוטורית‬
‫לעיתים אנחנו מודדים את התגובה באופן עקיף‪ ,‬מה שקורה לעיתים בתגובות רגשיות‪.‬‬
‫בניסוי הקודם‪ ,‬איך מדדו שהחיה החלה לפחד מהצליל עוד לפני שהתגובה המוטורית‬
‫‪.‬של סגירת העין החלה להיצמד גם היא לצליל? על ידי מדידה עקיפה‬
‫‪:‬מדידה עקיפה‪ -‬דוגמא לכך היא‬
‫‪Conditioned Suppression‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬לוקחים חולדות שכבר יודעות למשל ללחוץ על דוושה בשביל לקבל מזון‬
‫)התניה קלאסית שכבר למדו אותה בניסוי קודם(‪ ,‬ואחרי שהחולדה המלומדת הזו‬
‫לוחצת על הדוושה‪ ,‬משמיעים לה צליל למשך עשר שניות )והפעם כבר לא נותנים לה‬
‫‪.‬מזון(‪ .‬היא מפסיקה ללחוץ על הדוושה‪ .‬התרחש דיכוי של התגובה המותנית‬
‫‪:‬במקרה זה אנחנו מסתכלים על שני ערכים מדידים‬
‫‪.‬מספר הלחיצות על הדוושה בעשר השניות שלפני השמעת הצליל ‪1.‬‬
‫‪).‬מספר הלחיצות על הדוושה בזמן הצליל )עשר שניות ‪2.‬‬
‫‪ :‬אנחנו מגדירים יחס דיכוי‪ ,‬שנקרא‬
‫)‪Suppression Ratio= B/(A+B‬‬
‫לפי היחס הזה שהגדרנו‪ ,‬אם החולדה מאוד תפחד מהצליל‪ ,‬הרי שהיא תפסיק‬
‫לחלוטין ללחוץ על הדוושה‪ ,‬ואז היחס הזה יהיה שווה לאפס‪ ,‬ואם החולדה לא תפסיק‬
‫ללחוץ על הדוושה בכלל מכיוון שהיא לא חוששת מהצליל‪ ,‬הרי שהיחס הזה יהיה‬
‫‪.‬שווה לחצי‪ .‬מכאן שהערכים שהמשתנה הזה יכול לקבל נעים בין אפס לחצי‬
 ‫אופציה נוספת היא ניסוי אחר‪ ,‬בו נלמד חולדה ללחוץ על דוושה בכדי למנוע שוק‬
‫)הימנעות(‪ .‬במקרה זה‪ ,‬כאשר נשמיע לה צליל‪ ,‬היא תלחץ על הדוושה לעיתים עוד‬
‫יותר קרובות מאשר היא לחצה לפני השמעת הצליל‪ .‬מכאן שבמקרה זה‪ ,‬התגובה של‬
‫החולדה הפוכה לניסוי הקודם‪ -‬במקום להפסיק ללחוץ על הדוושה‪ ,‬היא מגבירה את‬
‫‪.‬קצב הלחיצות‬
‫‪:‬דוגמא נוספת למדידה עקיפה תהיה‬
‫‪Conditioned Taste Aversion‬‬
‫התופעה הזו היא תופעה שבה בעל חיים נחשף לגירוי של מזון )בעל טעם וריח‬
‫מסוימים(‪ ,‬בעקבות החשיפה הזו הוא מרגיש לא טוב‪ ,‬ואז הוא מפתח הירתעות‬
‫‪).‬אברסיה( לאותו סוג המזון שהוא אכל‬
‫ההתניה הזו של האברסיה היא אחת ההתניות היחידות שיכולה להצליח גם אם מספר‬
‫שעות לא מצומצם עבר בין פעולת האכילה להתפתחות התחושה הלא טובה בקרב‬
‫החיה )בהתניה קלאסית רגילה‪ ,‬למשל זו של הריור‪ ,‬הצליל והאוכל‪ ,‬זה לא היה עובד‬
‫‪).‬אם היינו משתמשים ברווחי זמן של מספר שעות בין האוכל לצליל‪ ,‬למשל‬

‫‪.Session‬אוסף צעדים ‪-‬‬

‫‪.CS- US- Trial‬צעד ‪-‬‬
‫‪, ITI-‬מרווח בין צעדי‪ .‬זה טוב כשהערך הזה ארוך‪ ,‬כשיש הפסקה בין צעד לצעד ‪-‬‬
‫‪Inter-trial interval‬‬
‫‪.‬הלמידה במקרה זה תהיה יעילה יותר‬
‫‪:‬כל מיני צירופי מרווח אפשריים‬
‫‪Delay Conditioning-‬‬
‫מצב שבו הגירוי הבלתי מותנה ניתן מיד בסופו של הגירוי המותנה‪ .‬הוא המצב הכי‬
‫‪.‬יעיל‬
‫‪Trace Conditioning-‬‬
‫‪.‬מצב שבו הגירוי הבלתי המותנה ניתן רק אחרי סיומו של הגירוי המותנה‬
‫‪Simultaneous Conditioning-‬‬
‫‪.‬מצב שבו שני הגירויים ניתנים בו זמנית‬
‫‪Backward Conditioning-‬‬
‫מצב שבו הגירוי הבלתי מותנה ניתן לפני הגירוי המותנה‪ .‬מצב זה מביא להתניה‬
‫‪.‬אינהביטורית‪ ,‬בניגוד לשלוש הראשונות‪ ,‬שהן אקסציטוריות‬
 ‫‪:‬גרף של רכישה והכחדה‬

‫‪Disinhibition‬‬
‫עוצמת‬
‫‪CR‬‬
‫החלמה‬
‫ספונטאנית‬

‫רכישה‬ ‫הכחדה‬
‫צעדים‬

‫הכחדה‪ -‬תמיד מתבצעת אחרי הרכישה‪ .‬כשאנחנו עושים הכחדה‪ ,‬אנחנו מציגים את‬
‫‪.‬הגירוי המותנה ללא הגירוי הבלתי מותנה‪ ,‬והתגובה תרד בהדרגה‬
‫החלמה ספונטאנית‪ -‬זו התופעה שבה התגובה התאוששה‪ ,‬לאחר שסיימתי את אימון‬
‫ההכחדה ביום הקודם‪ .‬למשל אם ביום מסוים אימנתי את החיה בהכחדה והיא‬
‫הפסיקה לרייר‪ ,‬הרי שיום אחרי זה‪ ,‬מבלי ללמד אותה שום דבר מההתחלה‪ ,‬היא שוב‬
‫תרייר מעט כשהיא תשמע את הצליל‪ .‬לא באותה העוצמה שהייתה מריירת פעם‪ ,‬אבל‬
‫‪.‬עדיין תרייר מעט‬
‫מדוע התגובה נעלמת? פבלוב חשב שהחיה מעכבת את התגובה שלה‪ .‬הוא היה בטוח‬
‫שהחיה לא שוכחת את התגובה )ההוכחה לכך היא בהחלמה הספונטאנית(‪ ,‬אלא‬
‫מעכבת אותה‪ ,‬מכיוון שהיא לומדת שאחרי הגירוי המותנה לא יגיע יותר הגירוי הבלתי‬
‫מותנה‪ .‬אם בזמן שהחיה מכחידה את התגובה‪ ,‬אנחנו חושפים אותה לגירוי אחר )לא‬
‫אותו הגירוי הבלתי מותנה שהצגנו קודם(‪ ,‬הרי שפתאום התגובה המותנית שוב‬
‫‪:‬תתעורר מעט‪ ,‬וזו תופעה שנקראת‬
‫‪Disinhibition‬‬
‫בהכחדה עדיף להשתמש באימון רצוף‪ ,‬ולא בצעדים מרווחים כמו שיעיל יותר לבצע‬
‫‪.‬ברכישה‬
 ‫‪ External‬בזמן הלמידה‪ ,‬יש גירוי חיצוני ניטראלי שמעכב את הלמידה )תגובת ראי ‪-‬‬
‫‪Inhibition‬‬
‫‪).‬לדיסאינהיביטציה(‪) .‬תהליך שמתרחש ברכישה‬

‫‪-‬הכללה והבחנה‬
‫‪Discrimination and Generalization‬‬
‫הכללה היא מצב שבו הגירוי מעורר תגובה‪ ,‬למרות שהוא בעצמו לא עבר מעולם את‬
‫הצימוד עם הגירוי הבלתי מותנה הרלוונטי‪ -‬נגיעה בכתף של הכלב עוררה ריור‪,‬‬
‫למרות שמעולם לא נערך צימוד בין הנגיעה בכתף והאוכל! )וכמה שהנגיעה תהיה‬
‫רחוקה יותר מהזנב‪ ,‬שבו נערך הצימוד המקורי למשל‪ ,‬עוצמת התגובה תפחת(‪.‬‬
‫המרחק הזה יכול להיות מרחק פיסי‪ ,‬או שאם מדובר בצליל‪ -‬הטונים של הצליל‬
‫יכולים להשתנות‪ ,‬וכל שהשינוי גדול יותר‪ ,‬כך התגובה תהיה חלשה יותר‪ .‬כמה‬
‫שהגירוי החדש קרוב ודומה יותר לגירוי המותנה הישן‪ ,‬הרי שהתגובה שתתקבל תהיה‬
‫‪.‬חזקה יותר‬
‫היכולת הזו לעשות הכללה ממצב אחד למצב שהוא דומה לו‪ ,‬היא יכולת חשובה‪ ,‬שכן‬
‫‪.‬בחיים אנחנו לא תמיד מקבלים גירויים שהם שווים אחד לשני בדיוק בכל המובנים‬

‫עוצמת‬
‫‪CR‬‬

‫‪CS‬‬

‫הבחנה היא מצב שבו אנחנו מבחינים בין הגירוי המותנה לבין גירוי אחר שניתן‪,‬‬
‫וההבחנה הזו בין הגירויים היא קריטית‪ ,‬שכן לא כל הגירויים יעוררו את התגובה‪.‬‬
‫הדרך לכך שתהיה למידת הבחנה בקרב החיה היא להציג את הגירוי האחד עם הגירוי‬
‫‪.‬הבלתי המותנה‪ ,‬והגירוי השני להציג ללא הגירוי הבלתי מותנה‬
‫‪.CS+‬יהיה הגירוי אשר מוצג בלוויית הגירוי הבלתי מותנה ‪-‬‬
‫‪.CS-‬יהיה הגירוי אשר מוצג ללא הגירוי הבלתי מותנה ‪-‬‬
 ‫‪.‬ככל שההבדל בין שני הגירויים האלו גדול יותר‪ ,‬כך יהיה קל יותר ללמוד‬
‫אם נאמן כלב שכאשר נוגעים לו בזנב‪ ,‬הוא מקבל אוכל‪ ,‬כך שנגיעה בזנב בסופו של‬
‫דבר מעוררת ריור‪ ,‬ואנחנו רוצים שנגיעה בכתף לא תביא לריור‪ ,‬הרי שאחרי נגיעה‬
‫בזנב נגיש לכלב אוכל‪ ,‬ואחרי נגיעה בכתף‪ -‬לא נגיש לו אוכל‪ .‬בסופו של דבר הוא‬
‫ילמד את ההבחנה בין שני הגירויים‪ ,‬ואחרי הגירוי המותנה של נגיעה בזנב הוא באמת‬
‫ירייר‪ ,‬ואחרי הגירוי של נגיעה בכתף‪ ,‬הוא לא ירייר‪ .‬בעצם למידה רגילה גם היא‬
‫למידת הבחנה‪ ,‬מכיוון שבנוסף לנגיעה בזנב‪ ,‬למשל‪ ,‬קורים הרבה דברים סביב‬
‫הכלב‪ -‬אנשים נכנסים‪ ,‬אנשים מדברים‪ ,‬צלילים שונים מושמעים‪ ,‬ואילו הוא צריך‬
‫להבחין שרק אחרי הנגיעה בזנב הוא זה שאחריו צריך לרייר‪ ,‬כי הוא זה שבאופן עקבי‬
‫‪.‬אחריו מגיע האוכל‬
‫הגירוי המותנה מורכב מגירוי כלשהו והקונטקסט שלו‪ .‬הכלב אמור להבחין בין הגירוי‬
‫לבין הקונטקט‪ ,‬כך שבסופו של דבר אם הקונטקסט יגיע ללא הגירוי‪ -‬הוא לא יעורר‬
‫‪.‬תגובה מותנית‬

‫למידה‬
‫שיעור מס' ‪3‬‬
‫‪12.11.03‬‬

‫התנייה מסדר גבוה‬

‫)‪(=Higher-Order conditioning‬‬
‫אם נצמיד צליל למזון‪ ,‬כך שבסופו של דבר גם הצליל יביא לריור‪ ,‬הרי שניתן להצמיד‬
‫‪.‬אור לצליל הזה‪ ,‬וכך בסופו של דבר גם האור יביא לריור‬
‫תופעה זו חשובה מאוד לחיים מכיוון שאנחנו חשופים להרבה מאוד גירויים כאלו‪,‬‬
‫למשל‪ :‬פחד‪ .‬אנחנו נולדים עם פחד רק לדברים ספציפיים )רעם‪ ,‬נפילה וכו'(‪ ,‬ורק‬
‫אחר‪-‬כך אנחנו לומדים דברים נוספים שאנחנו מפחדים מהם )נכווים מסיר חם‪ ,‬אימא‬
‫‪).‬שצועקת "אסור" כשאנחנו מתקרבים לסיר‬
‫דוגמא נוספת‪ -‬אחרי זמן מה שתינוק יונק )תינוק בן מספר חודשים(‪ ,‬הוא נרגע כבר‬
‫למראה הבקבוק עוד לפני שהוא באמת התחיל לאכול ממנו‪ .‬בחודשים הראשונים הוא‬
‫עדיין לא מכיר את הבקבוק ומקשר אותו לתחושת השובע‪ ,‬על כן הוא עדיין בוכה‬
 ‫כשהוא רואה את הבקבוק‪ ,‬לפעמים באופן כזה שמפריע להאכיל אותו‪ .‬לאחר מספר‬
‫חודשים הוא לומד את הקישור בין השניים‪ ,‬ובשלב זה מראה הבקבוק בלבד מספק‬
‫‪.‬את תחושת הרוגע‬

‫סוגי התניות‬
‫חלוקה של ההתניות על פי המשמעות המוטיבציונית של הגירוי הבלתי ‪1.‬‬
‫‪.‬מותנה‬
‫פבלוב הבחין בין שני סוגים של רפלקסים‪ :‬רפלקסים של הזנה ורפלקסים של הגנה‪.‬‬
‫כשהוא רצה לחקור רפלקסים של הזנה הוא השתמש במזון‪ ,‬וכשהוא רצה לחקור‬
‫רפלקסים של הגנה הוא השתמש בחומצה חלשה לפה )למשל‪ -‬מיץ לימון(‪ .‬בשני‬
‫‪.‬המקרים התגובה היא ריור‪ ,‬כלומר‪ -‬ההבדל בין המקרים הוא לא בתגובה עצמה‬

‫ההבחנה שאנחנו עושים היום היא בין גירויים אפטיטיביים )מזון‪ ,‬מין ‪ ,‬גירויים‬
‫‪).‬נעימים ( ואברסיביים )גירויים לא נעימים‪ -‬שוק חשמלי למשל‬
‫תורנדייק טען שגירויים אפטיטיביים הם גירויים שהחיה תעבוד על מנת לקבל אותם או‬
‫לא תעשה דבר על מנת למנוע אותם‪ .‬גירויים אברסיביים לטענתו הם גירויים שהחיה‬
‫תנסה למנוע אותם או תברח מהם‪ .‬זאת הגדרה אופרציונאלית שמנחה אותנו כיצד‬
‫לבדוק האם גירוי הוא אברסיבי או אפטיטיבי‪ .‬גירויים אפטיטיביים מעוררים התקרבות‪,‬‬
‫‪.‬ואילו גירויים אברסיביים מעוררים התרחקות‬

‫‪:‬לקונורדסקי הוא בעניין שתי הנחות‬

‫א‪ .‬לכל הגירויים הבלתי מותנים יש גם תכונות סנסוריות וגם תכונות רגשיות‬
‫ומוטיבציוניות‪ .‬התכונות הסנסוריות אופייניות לכל גירוי בלתי מותנה‪ ,‬והן קובעות את‬
‫התגובה הבלתי מותנית )שוק לתוך העין מעורר מצמוץ(‪ .‬התכונות הרגשיות או‬
‫המוטיבציוניות הן האחראיות ליכולת החיזוק של הגירוי‪ ,‬והן משני סוגים בלבד‪:‬‬
‫אפטיטיבי או אברסיבי )והן לא יכולות להיות שניהם ביחד(‪ .‬לכל החיזוקים‬
‫‪ :‬האפטיטיביים יש אותן איכויות רגשיות‪ ,‬והן מעוררות את אותו‬
‫‪Central Motivational (=Emotional) state‬‬
‫ולכל החיזוקים האברסיביים יש אותן איכויות רגשיות )אם כי אחרות מהאפטיטיביים(‪,‬‬
‫‪:‬והן מעוררות אותו‬
‫‪Central Motivational (Or Emotional) State‬‬
‫כלומר‪ -‬כל אחד מהגירויים מעורר התנהגויות ספציפיות לו )בשל התכונות הסנסוריות‬
‫שלו‪ ,‬אבל כולם מעוררים את אותו המצב המוטיבציוני )אברסיבי או אפטיטיבי‪ ,‬תלוי‬
‫‪).‬לאיזו קבוצה משתייך הגירוי‬
‫מה שקובע האם גירוי יכול לשמש כגירוי בלתי מותנה‪ ,‬זה לא התכונות הסנסוריות‬
‫)שלו )מכיוון שלכל הגירויים יש תכונות סנסוריות‬
‫בהתניה הגירוי המותנה מתחיל לעורר גם את התגובה המותנית‪ ,‬וגם תגובה רגשית‬
‫‪:‬מותנית‬
‫)‪CS CR + CER (=Conditioned Emotional Response‬‬
‫זה מסביר גם את ההתניה מסדר גבוה‪ ,‬שכן אם הגירוי המותנה הוא בעל היכולת‬
‫לעורר את המצב הרגשי‪ ,‬הרי שזה מסביר מדוע הוא עשוי לשמש כחיזוק בהתניה‬
‫אחרת‪ ,‬שכן הוא בעל יכולת החיזוק בשל ההשפעות הרגשיות )התגובה הרגשית‬
‫המותנית שהוא מעורר(‪ .‬כך הצליל‪ ,‬שהיה הגירוי המותנה בהתניה מסוימת‪ ,‬הופך‬
‫‪.‬לבעל יכולת לחזק את האור בהתניה אחרת‬
‫ב‪ .‬שני המצבים המוטיבציוניים האלו מעכבים אחד את השני‪ .‬כלומר‪ ,‬עלייה בפעילות‬
‫‪.‬של מרכז אחד גורמת לירידה בפעילות של המרכז האחר‬
‫‪:‬דוגמא לכך תהיה התניית הנגד‬
‫)‪(=Counter Conditioning‬‬
‫וזוהי תופעה שבה אחרי שאנחנו מאמנים גירוי מותנה עם גירוי בלתי מותנה‪ ,‬אנחנו‬
‫מנסים לאמן את החיה עם גירוי מהמשפחה המוטיבציונית השנייה‪ :‬למשל‪ ,‬צליל ומזון‪,‬‬
‫ואחר‪-‬כך צליל ושוק‪ .‬ההתניה השנייה הפוכה להתניה הראשונה‪ .‬ההתניה השנייה‬
‫תהיה התניה קשה‪ ,‬מכיוון שבהתניה הראשונה "משכנו" את המצב המוטיבציוני לכיוון‬
‫אחד‪ ,‬וכעת אנחנו מנסים "למשוך" את המצב המוטיבציוני לכיוון השני‪ ,‬כך שהתניה זו‬
‫תהיה איטית וארוכה יותר‪ .‬אין זה משנה הסדר‪ ,‬מה מלמדים קודם‪ :‬אברסיבי או‬
‫‪.‬אפטיטיבי‪ -‬העיקר שיהיו הפוכות‬
‫‪-‬דוגמא נוספת‬
‫‪Conditioned Supression‬‬
‫כשאנחנו מלמדים חיה לקשר בין צליל לשוק‪ ,‬ואז אנחנו משמיעים לה את הצליל‬
‫בזמן שהיא לוחצת על דוושה )לוחצת על דוושה בכדי לקבל מזון‪ ,‬צימוד שנעשה‬
‫בעבר(‪ ,‬הצליל גורם לה ירידה בלחיצה על הדוושה‪ ,‬על אף שלא ניתן השוק‪ .‬המזון‬
‫הוא היה גירוי האפטיטיבי‪ ,‬ואילו השוק הוא הגירוי האברסיבי‪ ,‬ואילו ברגע שאנחנו‬
 ‫מנסים להצמיד בין שתי הלמידות האלו‪ ,‬אנחנו רואים שהן מנטרלות האחת את‬
‫‪.‬השנייה‪ ,‬הן מפריעות אחת להתנהגות המותנית של השנייה‬
‫אם אנחנו מצמידים אצל חיה אור ומזון‪ ,‬ואנחנו בודקים את ההשפעה של האור על‬
‫אותה החיה שלוחצת על דוושה בכדי למנוע שוק )לחיצה על דוושה ומניעת שוק צומדו‬
‫בעבר(‪ ,‬הרי שהלחיצות בדוושה יירדו )היא נמצאת במצב אברסיבי‪ ,‬ואנחנו משתמשים‬
‫‪).‬בלמידה אפטיטיבית‪ ,‬על כן אנחנו מנטרלים את ההתנהגות בלמידה‬

‫חלוקה של ההתניות על פי היחס בין הגירוי המותנה לגירוי הבלתי ‪2.‬‬

‫‪.‬מותנה‬
‫א‪ .‬התניה אקסיטטורית‪ -‬קשר חיובי בין השניים‪ -‬תמיד כאשר מופיע הגירוי המותנה‬
‫מופיע גם הגירוי הבלתי מותנה‪) .‬לקרוא בספר על אימון בחיזוק חלקי‪ ,‬לא תדבר על‬
‫‪).‬זה בהרצאה‬

‫ב‪ .‬התניה אינהיביטורית‪ -‬קשר שלילי בין השניים‪ :‬תמיד כאשר מופיע הגירוי המותנה‬
‫‪.‬לא יופיע הגירוי הבלתי מותנה‪ ,‬וההיפך‬
‫פבלוב חקר את ההתניה הזו‪ :‬הוא הצמיד צליל עם מזון‪ ,‬וכאשר הצליל הופיע עם אור‪,‬‬
‫‪:‬הרי שלא הגיע מזון‬
‫צליל )בלבד( ‪ <-‬אוכל‬
‫צליל ‪ +‬אור ‪ <-‬לא אוכל‬
‫הצעדים האלו הגיעו מעורבבים‪ ,‬ללא סדר מסוים ביניהם‪ .‬הצליל מביא כמובן לריור‪,‬‬
‫‪.‬האור לבד לא מביא לשום תגובה אקטיבית‪ ,‬צליל ואור ביחד לא מביאים לריור‬
‫פבלוב רצה לבדוק האם בכל זאת לאור יש איזושהי השפעה‪ ,‬ואולי הוא מעכב ריור‬
‫)הוא בעצמו ללא ההצמדה לצליל(‪ .‬הוא לקח גירוי בלתי מותנה אחר )מגע בזנב(‬
‫והצמיד אותו למזון‪ ,‬כך שהמגע בזנב הביא בסופו של דבר גם הוא לריור‪ .‬אחר‪-‬כך‬
‫‪.‬הוא בדק מה קורה כשמציגים את המגע בזנב עם האור‪ -‬אין ריור‬
‫מגע בזנב‪ <-‬אוכל‬
‫מגע בזנב‪ <-‬ריור‬
‫מגע בזנב‪ +‬אור‪ <-‬אין ריור‬
‫מהתוצאה של הניסוי הזה אפשר כבר לומר שהאור מעכב ריור‪ .‬למבחן הזה אנחנו‬
‫‪:‬קוראים‬
‫‪Summation Test‬‬
‫מכיוון שאנחנו בודקים את הסכום של שתי התגובות )מסכמים שתי תגובות ורואים מה‬
‫יוצא‪ -‬לוקחים גירוי שראינו שהוא מעורר ריור‪ ,‬ולוקחים גירוי שאנחנו חושבים שהוא‬
‫מעכב ריור‪ ,‬וכשיוצא "אפס" ריור‪ ,‬אנחנו יודעים שלגירוי השני‪ ,‬במקרה שלנו‪ -‬לאור‪,‬‬
‫‪).‬יש השפעה שלילית על הריור‬

‫באופן כללי אנחנו נגיד שהייתה התניה אינהיביטורית כאשר השינוי בהתנהגות של‬
‫הנבדק כתוצאה מההתניה האינהיביטורית הוא הפוך מזה שנראה בהתניה‬
‫‪.‬אקסיטטורית עם אותו הגירוי הבלתי מותנה‬
‫למשל‪ ,‬אם אנחנו לוקחים יונים‪ ,‬ואנחנו מסדרים מצב שבו יש איזשהו חלון שמואר‬
‫לזמן מה‪ ,‬ואחר כך לא מואר‪ ,‬וגם מפעם לפעם הם מקבלות אוכל‪ ,‬אבל אף פעם‬
‫האוכל לא מגיע כאשר החלון מואר‪ ,‬הרי שזו התניה אינהיביטורית‪ -‬בהדרגה‪ ,‬כל פעם‬
‫שהחלון מואר‪ ,‬היונים יתרחקו ממנו‪ .‬אם היינו עושים הפוך‪ ,‬וכל פעם שהחלון מואר‬
‫היינו מביאים להן אוכל‪ ,‬הרי שהתגובה שלהן הייתה הפוכה‪ -‬הן היו מתקרבות לחלון‬
‫כשהוא היה מואר‪ .‬אם כן התגובה של היונים היא הפוכה בשני המקרים האלו‪ ,‬כפי‬
‫‪.‬שסיכמנו לעיל‪ ,‬ועל כן ניתן לומר שהייתה התניה אינהיבטורית‬
‫אם כן מתרחקים לא רק מגירויים אברסיביים‪ ,‬אלא גם מגירויים אינהביטוריים‬
‫לאפטיטיביים‪ .‬כלומר‪ -‬אם אני מצפה לקבל משהו‪ ,‬וגירוי מסוים מבהיר לי שאני לא‬
‫הולכת לקבל את הדבר החיובי והנעים הזה‪ ,‬הרי שהגירוי הזה הופך להיות גירוי‬
‫‪.‬אברסיבי‬
‫פבלוב תיאר עוד תנאי שגירוי צריך לעמוד בו על מנת שהוא יהיה אינהיביטורי‪ -‬התניה‬
‫‪:‬אינהיביטורית מעכב התניה אקסיטטורית עם אותו הגירוי‪ .‬למשל‬
‫)עשינו התניה אינהיביטורית לאור )אור מסמל שלא יגיע מזון‬
‫אם ננסה עכשיו ללמד את החיה שאור מביא מזון‪ ,‬זה יהיה קשה יותר מאשר ללמד‬
‫חיה שלא למדה קודם את ההתניה האינהיביטורית הראשונה‪ .‬האור היה אברסיבי‬
‫אחר ההתניה הראשונה‪ ,‬ואחר כך אנחנו רוצים להפוך אותו לאפטיטיבי‪ ,‬תהליך קשה‬
‫‪.‬וארוך יותר מאשר להפוך אור לאפטיטיבי ממצב ניטראלי‬
‫המבחן הזה‪ ,‬לבדוק אם ההתניה אינהיביטורית על ידי העיכוב של ההתניה‬
‫‪:‬האקסיטטורית‪ ,‬נקרא‬
‫‪Retardation Test‬‬
‫ההתניה האינהיביטורית‪ ,‬עם זאת‪ ,‬תעזור מאוד אם אני ארצה לעשות התניה‬
‫‪:‬אקסיטטורית מהמשפחה השנייה‪ ,‬למשל‬
 ‫אם עשיתי התניה אינהיביטורית לאור ומזון‪ ,‬הרי שאחר‪-‬כך אם ארצה לעשות התניה‬
‫בין האור והשוק )האור נשאר אברסיבי!(‪ ,‬הרי שזה יהיה קל יותר לבצע את ההתניה‬
‫השנייה בקרב חיה אשר עשינו לה את ההתניה הראשונה‪ ,‬מאשר בקרב חיה אשר לא‬
‫עשינו לה את ההתניה הראשונה‪ .‬מכיוון שהאור נותר אברסיבי‪ ,‬התניה אחת דוחפת‬
‫‪.‬ומחזקת את השנייה‬
‫‪.‬אם כן גירוי צריך לעבור שני מבחנים על מנת שנדע שהוא אינהיביטורי‬

‫?איך יוצרים גירוי אינהיביטורי‬

‫הפרוצדורה של פבלוב‪ :‬נציג גירוי מסוים עם גירוי מותנה‪ ,‬וצירוף של אותו הגירוי ‪1.‬‬
‫‪-‬עם גירוי אחר ללא הגירוי המותנה‬
‫‪A+US, AB+No US‬‬
‫יהפוך להיות אינהיביטורי‪ ,‬שכן כאשר הצגנו אותו לעולם לא הגיע הגירוי הבלתי‬
‫‪.B‬מותנה‬
‫מציגים את הגירוי המותנה תמיד ללא הגירוי הבלתי מותנה‪ ,‬ואת הגירוי הבלתי ‪2.‬‬
‫‪:‬מותנה תמיד ללא הגירוי המותנה‬
‫‪B OR US‬‬
‫‪.B‬שוב הופך להיות אינהיבטורי‪ ,‬מכיוון שהגירוי הבלתי מותנה לעולם לא יגיע איתו‬
‫צעדים מסוימים יופיע בהם גירוי מותנה עם הגירוי הבלתי מותנה‪ ,‬ובצעדים אחרים ‪3.‬‬
‫‪.‬יופיע גירוי מותנה אחר ללא הגירוי הבלתי מותנה‪ .‬הגירוי השני יהיה אינהיבטורי‬
‫‪B + No US, A + US‬‬
‫בשלושת הדרכים חייבת להיות איזושהי ציפייה לחיזוק‪ -‬הציפייה הזו לחיזוק מאוד‬
‫חשובה‪ ,‬שכן ככל שהיא גדולה יותר‪ ,‬כך ההתניה האינהיביטורית אפקטיבית יותר‪ .‬על‬
‫כן הפרוצדורה הראשונה של פבלוב‪ ,‬היא הפרוצדורה הכי אפקטיבית והכי טובה‬
‫לקבלת התניה אינהיביטורית‪ ,‬שכן הציפייה בה לקבל את החיזוק היא הגדולה ביותר‬
‫)תמיד מופיע גירוי שמסמל את הגעתו של הגירוי הבלתי מותנה‪ ,‬על אף שבחלק מן‬
‫‪).‬המקרים מופיע אחר כך גירוי שמבהיר כי לא יגיע הגירוי הבלתי מותנה‬
‫דוגמא‪ -‬בניסוי עשו התנית עפעף בארנבות‪ ,‬וכל הארנבות קיבלו בשלב הראשון מאה‬
‫‪:‬צעדים שבו הם קישרו‬
‫‪T1 + US‬‬
‫‪:‬וחמישים צעדים שבהם קישרו‬
‫‪T2 + US‬‬
 ‫‪:‬בשלב הזה חילקו אותן לשתי קבוצות‬
‫קבוצה אחת מקבלת גירוי נוסף שמקבל התניה אינהיביטורית‪ .‬זוהי קבוצה שבה‬
‫‪-‬הגירוי קיבל חיזוק גבוה יותר מלכתחילה‬
‫‪T1 + US‬‬
‫‪T1 + V + No US‬‬
‫קבוצה שנייה מקבלת גירוי נוסף שמקבל אף הוא התניה אינהיביטורית‪ .‬זוהי קבוצה‬
‫‪:‬שבה הגירוי התחזק מעט פחות מהגירוי הראשון‬
‫‪T2 + US‬‬
‫‪T2 + V + No US‬‬
‫בשלב השלישי עשו‬
‫‪Summation Test‬‬
‫וראו כי הגירוי האינהביטורי הוא מעכב יותר בקבוצה הראשונה מאשר בקבוצה‬
‫השנייה‪ .‬כל ההבדל הוא באמת חוזק ההתניה לגירוי המותנה‪ ,‬או במילים אחרות‪-‬‬
‫בקבוצה הראשונה השתמשו בגירוי אשר הצימוד בו היה חזק יותר‪ ,‬ועל כן הציפייה‬
‫הייתה גדולה יותר לגירוי הבלתי מותנה‪ ,‬ועל כן הלמידה האינהיביטורית הייתה החזקה‬
‫‪.‬ביותר בקבוצה זו‬

‫?האם הכחדה מביאה להתניה אינהיביטורית‬

‫לא‪ .‬אם אחרי שאנחנו עושים הכחדה אנחנו בודקים אם הגירוי המותנה יכול להיכנס‬
‫בקלות להתניה חדשה‪ ,‬רואים שהוא יכול‪ .‬גירוי שעובר הכחדה‪ ,‬אם כן‪ ,‬לא נהיה‬
‫אינהיביטורי‪ .‬כל זאת למרות שבתנאים של הכחדה יש ציפייה לחיזוק שלא מקבלים‬
‫‪.‬אותו‪ ,‬יחד עם הגירוי המותנה‬
‫‪:‬עם זאת‪ ,‬גירוי מותנה אחר יכול להפוך לאינהיביטורי‪ ,‬למשל‬
‫)‪A + US (Learning‬‬
‫‪:‬ואחר‪-‬כך אנחנו משתמשים בגירוי מותנה נוסף‬
‫‪A + B + No US‬‬
‫נהיה אינהיביטורי‪ ,‬והגירוי הראשון לא‪ ,‬מכיוון שהחיה משייכת את הלמידה‬
‫‪B‬האינהיביטורית לגירו‬
‫השני‪ .‬במקרה זה הגירוי הראשון לא יעבור הכחדה‪ ,‬מכיוון שהחיה לא משייכת את זה‬
‫שהגירוי הבלתי מותנה לא הגיע להופעתו של הגירוי הראשון‪ ,‬אלא להופעתו של‬
‫‪.‬הגירוי השני‬
 ‫למידה‬
‫שיעור מס' ‪4‬‬
‫‪19.11.03‬‬

‫‪Counter Conditions‬‬
‫גירוי מותנה ניתן להיות מקושר לשתי המערכות‪ -‬האברסיבית והאפפטיבית ביחד‬
‫)הדוגמא הטובה ביותר לכך היא‪ -‬בעל אוהב ומכה‪ -‬כך כשהאישה רואה את בעלה‪,‬‬
‫הוא מעורר בה גם תחושות נעימות וגם תחושות לא נעימות(‪ .‬עם זאת‪ ,‬גירוי שמקושר‬
‫לשני הצדדים‪ ,‬יהיה כמובן פחות מעורר מאשר גירוי שנקשר לאחת מן המערכות‪-‬‬
‫למשל‪ ,‬גירוי אפפטיבי בלבד יעורר תחושות אפפטיביות חזקות יותר מאשר גירוי‬
‫שמקושר לשתי המערכות‪ .‬אם כן‪ ,‬זה מפחית מההפעלה של כל אחת מן המערכות‬
‫לחוד‪ -‬אין תחושות חזקות באחת מן המערכות כמו שהיו אם הגירוי לא היה מקושר‬
‫‪.‬לשתיהן‬
‫?איך מקשרים גירויים לשתי המערכות‬
‫שלב ‪ -1‬מקשרים את הגירוי המותנה עם מזון‬
‫שלב ‪ -2‬מקשרים את הגירוי המותנה עם שוק‬
‫‪.‬בסופם של שני השלבים יהיה הגירוי המותנה מקושר עם שתי המערכות‬

‫יש דמיון בין המצב המוטיבציוני שמופעל על ידי השמטה של משהו חיובי‪ ,‬לבין קבלה‬
‫של משהו שלילי‪ .‬איך בוחנים את הטענה הזו? על ידי שני ניסויים‪ ,‬ששניהם נערכו על‬
‫‪-‬כלב במצב של‬
‫‪Sidman Avoidance‬‬
‫כל פרק זמן מסוים ניתן שוק‪ ,‬אך הכלב יכול למנוע את השוק על ידי מעבר מצד אחד(‬
‫של הקופסא לצד השני‪ ,‬וכך נוצר מצב שהכלב כל הזמן עובר מצידה האחד של‬
‫‪...).‬הקופסא לצד השני‬
‫‪:‬הניסוי הראשון‪ :‬על הרקע הקודם ניתנים לכלב כל מיני גירויים ‪1.‬‬
‫גירוי מותנה אקסיטטורי לשוק‪ ,‬גירוי מותנה אינהיביטורי לשוק‪ ,‬וגירוי שאינו קשור‬
‫‪.‬לשוק‬
 ‫הניסוי השני‪ :‬סט שונה של גירויים‪ :‬גירוי מותנה אקסיטטורי למזון‪ ,‬גירוי מותנה ‪2.‬‬
‫‪.‬אינהיביטורי למזון‪ ,‬וגירוי שאינו קשור למזון‬
‫התוצאות הן שגירוי אקסיטטורי לגירוי בלתי מותנה אפטטיבי דומה בהשפעה שלו על‬
‫ההתנהגות כמו לגירוי אינהיביטורי לגירוי בלתי מותנה אברסיבי‪ ,‬וגירוי אקסיטטורי‬
‫לגירוי בלתי מותנה אברסיבי הוא בעל השפעה דומה על ההתנהגות כמו ההשפעה של‬
‫‪.‬גירוי אינהיביטורי לגירוי בלתי מותנה אפטטיבי‬

‫‪:‬טבלת סיכום‬
‫סוג ההתניה וסוג הגירוי‬ ‫אקסיטטורית‬ ‫אינהיביטורית‬
‫אפטיטיבי‬ ‫‪Hope‬‬ ‫‪Frustration‬‬
‫אברסיבי‬ ‫‪Fear‬‬ ‫‪Relief‬‬

‫נהוג לומר שישנן שתי משפחות‪ :‬התקווה וההקלה במשפחה אחת‪ ,‬ואילו הפחד‬
‫והייאוש במשפחה השנייה‪ .‬קשה מאוד לעבור ממשפחה אחת לשנייה‪ ,‬אך לעבור‬
‫ממצב אחד במשפחה למצב אחר באותה המשפחה‪ ,‬למשל‪ :‬קל להפוך גירוי‬
‫אקסיטטורי אפטיטיבי לגירוי אינהיבטורי אברסיבי‪ ,‬ועם זאת קשה להפוך גירוי‬
‫אינהיביטורי אברסיבי לאקסיטטורי אברסיבי‪ .‬לא זאת בלבד שקל לעבור מגירוי אחד‬
‫במשפחה לגירוי אחר באותה המשפחה‪ ,‬הרי שזה עוזר בתהליך הלמידה ומאיץ אותו‪:‬‬
‫חיה שלמדה קודם גירוי מסוים כאקסיטטורי לאפטיטיבי‪ ,‬יהיה לה קל יותר ללמוד‬
‫‪.‬שאותו הגירוי הוא גם אינהיביטורי לאברסיבי‬

‫באופן כללי לגירויים אברסיביים ישנם גבולות "פרוצים" יותר‪ -‬לגירוי אברסיבי עשויה‬
‫להיות השפעה גדולה יותר על ההתנהגות מאשר לגירוי אפטטיבי‪ .‬במילים אחרות ניתן‬
‫לומר שיש גבול לכמה שגירוי יכול להיות "טוב"‪ ,‬ואין כל‪-‬כך גבולות לכמה גירוי יכול‬
‫‪"....‬להיות "רע‬
 ‫הבהרה‪ :‬המשמעות של גירוי אינהיביטורי היא שאנחנו מצפים ל"אפס תגובה" מצד‬
‫הנבדק‪ ,‬בציפייה שאם הגירוי הזה לא היה מופיע‪ -‬הייתה מופיעה תגובה כלשהי‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬אנחנו מתבססים על ההנחה שאם הגירוי לא היה מופיע‪ ,‬הייתה מופיעה‬
‫התנהגות כלשהי‪ ,‬ואת העובדה שההתנהגות לא מופיעה‪ ,‬אנחנו מסבירים באמצעות‬
‫‪.‬הופעתו של הגירוי המעכב‬

‫‪Latent Inhibition‬‬
‫)עכבה סמויה=(‬
‫‪-‬בקבוצה אחת‬
‫‪Preexposure‬‬
‫חשיפות חוזרות לאותו הגירוי המותנה‪ .‬החשיפה לגירוי המותנה נעשית ללא חשיפה‬
‫לשום גירוי בלתי מותנה אחריו‪ .‬אחר פעמים רבות של חשיפה חוזרת כזו‪ ,‬מתחילים‬
‫‪.‬ללמד את החיה לקשר בין הגירוי המותנה לגירוי בלתי מותנה מסוים‬
‫‪-‬בקבוצה השנייה‬
‫התניה של אותו הגירוי המותנה‪ ,‬עם גירוי בלתי מותנה כלשהו‪ .‬קבוצה זו לא נחשפה‬
‫חשיפות מוקדמות וחוזרות לגירוי המותנה‪ ,‬אלא רק עברה תהליך למידה‪ ,‬שהקבוצה‬
‫הראשונה עברה לאחר שנחשפה מספר רב של פעמים לגירוי המותנה ללא הגירוי‬
‫‪.‬הבלתי מותנה אחריו‬

‫תוצאות הניסוי הן שהקבוצה שעברה חשיפה מוקדמת לגירוי המותנה )הקבוצה‬

‫הראשונה(‪ ,‬לומדת פחות טוב מהקבוצה השנייה‪ .‬חשיפה מוקדמת‪ ,‬אם כן‪ ,‬גורמת‬
‫לעיכוב והפרעה בלמידה חדשה‪ .‬הסיבה לכך היא שהחיה בקבוצה הראשונה לומדת‬
‫שהגירוי לא אומר שום דבר )היא נחשפה לגירוי פעמים רבות באופן חסר משמעות‪,‬‬
‫ללא הגירוי הבלתי מותנה‪ ,‬לימדנו אותה שהגירוי הוא חסר משמעות‪ ,‬שהיא צריכה‬
‫להתעלם ממנו(‪ ,‬ועל כן אחר‪-‬כך יהיה קשה יותר ללמד אותה שהגירוי הזה הוא כן בעל‬
‫משמעות )ללמד אותה שיש קשר בין הגירוי המותנה לגירוי הבלתי מותנה(‪ ,‬יותר קשה‬
‫מאשר חיה שלא למדה קודם שום דבר על הגירוי הזה‪ .‬גירוי שעבר עכבה סמויה לא‬
‫משפיע במבחן הסכום! )הוא לא מעכב תגובות אחרות‪ ,‬הוא רק מעכב את הלמידה‬
‫‪).‬שלו בעתיד‬
‫החשיפה המוקדמת הזו ללא שום תוצאות גרמה לירידה באסוציביליות )=היכולת‬
‫של הגירוי להיכנס לאסוסיאציה( של הגירוי‪ .‬הגירוי המותנה הזה‪ ,‬קשה לו יותר‬
 ‫להיכנס לסיטואציה של קישור לגירוי בלתי מותנה אחר )לסיטואציה של למידה(‪,‬‬
‫מכיוון שלימדנו את החיה תחילה שהוא חסר משמעות‪ ,‬וכעת יהיה קשה יותר ללמד‬
‫‪.‬אותה שיש לו משמעות‪ ,‬מאשר חיה שלא למדה קודם שגירוי זה חסר משמעות‬
‫כוח אסוציאטיבי זה כוח שמתייחס לקשר בין גירוי בלתי מותנה לגירוי מותנה(‬
‫‪).‬מסוים‪ .‬למשל‪ ,‬גירוי שמקושר חזק למזון‪ ,‬הוא גירוי בעל כוח אסוציאטיבי חזק למזון‬

‫פרמטרים שקובעים את יעילות ההתניה הקלאסית‬

‫פבלוב תיאר את חוק העוצמה‪ ,‬שאומר שככל שהגירוי המותנה חזק יותר‪ ,‬כך‬
‫ההתניה יותר חזקה‪ .‬החוק הזה חל גם על הגירוי הבלתי מותנה‪ -‬גם ככל שגירוי זה‬
‫יותר חזק‪ ,‬הרי שההתניה תהיה יותר חזקה‪ .‬לגבי הגירוי המותנה‪ -‬זה נכון עד גבול‬
‫מסוים‪ ,‬כי בשלב מסוים‪ ,‬אם הגירוי המותנה יהיה חזק מדיי )למשל צליל חזק מדיי(‪,‬‬
‫הרי שהוא בעצמו יהפוך אברסיבי‪ ,‬ואז אין עוצמה ללמידה )המטרה היא לא ללמוד‬
‫שהגירוי המותנה הוא אברסיבי‪ .(...‬אם כן‪ ,‬לגבי הגירוי המותנה‪ -‬זה נכון עד עוצמה‬
‫‪.‬מסוימת‪ .‬נתמקד במהלך השיעור הזה בגירויים המותנים‬
‫‪CS‬‬
‫היום‪ ,‬כשאנחנו מדברים על גירוי חזק‪ ,‬לא מדברים על חוזק‪ ,‬אלא יותר על בולטות‪,‬‬
‫כלומר‪ -‬על בולטות של הגירוי המותנה על הקונטקסט )כמה הגירוי בולט אל מול‬
‫הרקע(‪ .‬זאת מכיוון שכל תהליך של למידה הוא תהליך של למידת אבחנה‪ -‬להבחין‬
‫בין הגירוי המותנה לשאר הגירויים ברקע שאין להם משמעות‪ .‬סיבה נוספת לדבר‬
‫היום על בולטות‪ ,‬היא שלבעלי חיים שונים‪ -‬גירויים שונים יכולים להיות בעל בולטות‬
‫שונה‪ .‬למשל‪ ,‬לכלבים יותר קל ללמוד עם צלילים‪ ,‬ואילו ליונים קל יותר ללמוד עם‬
‫אורות‪ .‬עם זאת מעט קשה להעיד על בולטות של גירויים מסוימים לבעלי חיים‬
‫‪.‬מסוימים‪ ,‬על כן נתייחס בניסויים שלנו גם לעוצמה וגם לבולטות‬

‫גירויים מורכבים‬
‫גירוי שמורכב משני מרכיבים שונים )שני גירויים שונים(‪ .‬למשל‪ ,‬גירוי מורכב שמעורר‬
‫תגובה מותנית כשהם מופיעים ביחד )בעקבות תהליך למידה(‪ ,‬והשאלה המתעוררת‬
‫‪.‬היא‪ -‬האם כל אחד מן המרכיבים יעורר את התגובה המותנית כשהוא מופיע לבד‬
‫פבלוב חקר את השאלה הזו‪ ,‬והתשובה שלו הייתה שזה לא פשוט בכלל‪ -‬לעיתים רק‬
‫אחד מהגירויים מעוררים את התגובה המותנית‪ ,‬ולעיתים שני הגירויים מעוררים את‬
‫התגובה המותנית‪ ,‬אך בעוצמה קטנה יותר מאשר במקרים שבו הופיעו ביחד‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫‪.‬תמיד לפחות אחד מהגירויים יעורר את התגובה המותנית‬
‫הצללה‪ -‬הייתה הצללה לגירוי מסוים אם התגובה אליו בעקבות התניה שלו כחלק‬
‫‪.‬מגירוי מורכב חלשה יותר מאשר אם היה עובר את ההתניה לבד‬
‫נראה ששני הגירויים שמרכיבים את הגירוי המורכב מתחרים על הכוח האסוציאטיבי‪,‬‬
‫‪.‬כאשר ככל שגירוי אחד לוקח יותר מהכוח הזה‪ ,‬הגירוי השני לוקח פחות‬
‫פבלוב גילה שאם אנחנו מדברים על שני גירויים באותו החוש‪ ,‬הרי שזה עם העוצמה‬
‫הגבוהה יותר יעשה הצללה לזה עם העוצמה הנמוכה יותר‪ -‬למשל‪ ,‬צליל חזק עם‬
‫‪.‬צליל חלש‪ ,‬הרי שהצליל החלש יעבור הצללה על ידי הצליל החזק‬
‫אם מדובר בשני גירויים שקשורים בחושים אחרים‪ ,‬הרי שנאמר שהגירוי בעל‬
‫הבולטות הגדולה יותר יעשה הצללה לגירוי בעל הבולטות הנמוכה יותר )וזה קשור‪,‬‬
‫‪).‬כמובן‪ ,‬בסוג החיה‪ ,‬מכיוון שגירויים שונים הם בעלי בולטות שונה לחיות שונות‬

‫‪:‬ניסוי לבדיקת הבולטות‬

‫‪.‬חמש קבוצות‪ ,‬שלכולן אחרי סט של גירויים מותנים‪ ,‬נותנים גירוי בלתי מותנה‪ -‬שוק‬
‫‪.‬בקבוצה מספר ‪ -1‬הגירוי הוא אור‬
‫‪.‬בקבוצה מספר ‪ -2‬הגירוי הוא צליל חזק‬
‫‪.‬בקבוצה מספר ‪ -3‬הגירוי הוא צליל חלש‬
‫‪.‬בקבוצה מספר ‪ -4‬הגירוי הוא האור והצליל החזק‬
‫‪.‬בקבוצה מספר ‪ -5‬הגירוי הוא האור והצליל החלש‬
‫בכל הקבוצות היה דיכוי מלא לאור‪ -‬מכיוון שהאור הופיע בכל הקבוצות‪ ,‬וזה אומר‬
‫‪.‬שהגירויים האחרים לא עשו לו הצללה‪ -‬לא הפריעו ללמידה שלו‬
‫שני הצלילים‪ ,‬כאשר הופיעו בנפרד )קבוצות ‪ , (2,3‬גם כן עוררו דיכוי מלא‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫‪.‬הגירויים האלו הם מספיק חזקים בפני עצמם על מנת להביא לדיכוי מלא‬
‫הצליל החלש שהוצמד עם האור‪ ,‬לא עורר דיכוי כלל‪ ,‬כלומר‪ -‬לא הייתה לו למידה‬
‫)קבוצה ‪ .(5‬כלומר‪ ,‬האור עשה הצללה מלאה לצליל החלש‪ ,‬שכן לא הייתה לו‬
‫למידה )כשהופיע אחר כך לקבוצה זו צליל חלש בלבד‪ ,‬לא היה דיכוי בהתנהגות‪,‬‬
‫‪).‬ומכאן שלא הייתה למידה לצליל החלש לבד‬
 ‫הצליל החזק שהוצמד עם האור )קבוצה ‪ ,(4‬לא עבר הצללה‪ .‬גם אחרי שהופיעו‬
‫ביחד‪ ,‬כשהופיע הצליל החזק בלבד‪ ,‬הייתה עליו למידה )הוא עורר התנהגות גם‬
‫‪).‬כשהופיע לבד‬

‫מאוחר יותר גילו כי ישנם שני מרכיבים משפיעים על ההצללה‪ :‬האחד הוא הבולטות‬
‫‪).‬שאותו בדקנו בניסוי הראשון(‪ ,‬והשני הוא התוקף היחסי‬

‫תוקף יחסי‪ -‬אם אחד משני המרכיבים הוא בקורלציה יותר חזקה עם חיזוק מאשר‬
‫‪.‬המרכיב השני‪ ,‬הרי שהוא יעשה הצללה לגירוי השני‬

‫‪:‬ניסוי אחר לבדיקת התוקף היחסי‬

‫ישנם שני סוגים של צלילים‪ :‬צליל ‪ 1‬וצליל ‪ .2‬שתי קבוצות שונות שעורכים עליהן את‬
‫‪:‬הניסוי‬
‫קבוצה מספר ‪ -1‬אור וצליל ‪) 2‬שלא מחוזק כלל‪ ,‬כלומר‪ -‬הקורלציה שלו עם הגירוי‬
‫הבלתי מותנה הוא ‪ ,(-1‬אור וצליל ‪) 1‬שמחוזק תמיד‪ ,‬כלומר‪ -‬הקורלציה שלו עם‬
‫הגירוי הבלתי מותנה הוא ‪ .(+1‬הקורלציה של האור עם הגירוי הבלתי מותנה הוא‬
‫‪ ,0.5.‬כלומר‪ -‬חיזוק חלקי של האור עם הגירוי הבלתי מותנה‬
‫קבוצה מספר ‪ -2‬צליל ‪ 1‬ואור ) צליל ‪ 1‬מחוזק רק ב‪ 50%-‬מהצעדים(‪ ,‬וצליל ‪ 2‬ואור‬
‫)צליל ‪ 2‬מחוזק רק ב‪ 50%-‬מהצעדים(‪ .‬גם כאן האור מחוזק רק ב‪ 50%-‬מהפעמים‪,‬‬
‫‪.‬כלומר‪ -‬חיזוק חלקי לאור עם הגירוי הבלתי מותנה‬

‫התוצאות הן שבקבוצה הראשונה אין בכלל התניה לאור‪ ,‬ובקבוצה השנייה יש מעט‬
‫התניה לאור‪ .‬זה מוכיח את התוקף היחסי‪ -‬הגירוי שניבא טוב יותר את הגירוי הבלתי‬
‫‪.‬מותנה‪ ,‬הוא זה שיעשה הצללה על הגירוי שמנבא טוב פחות את הגירוי הבלתי מותנה‬

‫מאוחר יותר גילו כי ישנם שלושה מרכיבים שמשפיעים על ההצללה‪ ,‬כאשר הנוסף‬
‫‪.‬הוא ההיסטוריה של הגירוי‬

‫‪:‬ניסוי נוסף על ההיסטוריה של הגירוי‬

‫‪.‬שלב ראשון‪ -‬מאמנים חיה צליל עם מזון‬
‫‪.‬שלב שני‪ -‬מאמנים צליל ואור עם מזון‬
 ‫תוצאות הניסוי הן שלא הייתה התניה לאור עם המזון‪ .‬כלומר‪ ,‬כאשר בשלב השלישי‬
‫הציגו את האור בלבד‪ ,‬ללא הצליל‪ ,‬לא הייתה התניה‪ ,‬לא נערכה למידה על האור‬
‫‪.‬בלבד‬

‫חסימה‪ -‬פרוצדורה שבה אנחנו קודם כל מתנים גירוי פשוט‪ ,‬ואחר כך מתנים גירוי‬
‫מורכב‪ ,‬ומגלים שהגירוי הפשוט שהותנה חוסם את התנית הגירוי השני בגירוי‬
‫המורכב‪ .‬החסימה היא תת מקרה של הצללה מלאה‪ ,‬כאשר הסיבה היא ההיסטוריה‬
‫‪)).‬לא הבדלים בבולטות ולא בתוקף יחסי‬

‫ניתן לבטל את ההשפעה של החסימה על ידי שימוש בגירוי בלתי מותנה חזק יותר‬
‫בשלב השני‪ .‬במקרה זה יתרחש ביטול לחסימה‪ ,‬מכיוון שהחיה תקשר את עוצמתו‬
‫העולה של הגירוי הבלתי מותנה להוספתו של המרכיב השני )זה שלא חוזק בשלב‬
‫הראשון( לגירוי המורכב‪ .‬למשל‪ ,‬בניסוי שלנו‪ ,‬אנחנו נשתמש בשלב הראשון עם שוק‬
‫‪.‬בעוצמה אחת‪ ,‬ובשלב השני בשוק בעוצמה כפולה‪ ,‬הרי שנבטל את החסימה‬

‫‪:‬התיאוריה של ואגנר‬
‫‪.V‬סך כל הכוח האסוציאטיבי ‪-‬‬
‫‪.L‬הגירוי הבלתי מותנה ‪-‬‬
‫)‪∆V= K(L-V‬‬

‫צריך לקרוא על המודל הזה של ואגנר בספר‪ ,‬לא נרחיב עליו יותר מדיי בשיעור‪ .‬הוא‬
‫‪.‬מודל מאוד חשוב‪ ,‬אז לא לפספס אותו בספר‪ .‬נזכיר אותו גם בשיעור הבא‬

‫למידה‬
‫שיעור מס' ‪5‬‬
‫‪26.11.03‬‬

‫המשך התיאוריה של ואגנר‬

‫חסימת הגירוי המותנה‬
 ‫על פי התיאוריה תהיה למידה לגירוי מותנה )בגירוי מורכב( רק אם הוא מוסיף‬
‫אינפורמציה חדשה‪ .‬למשל במקרה שגירוי א' מוצמד עם הגירוי הבלתי מותנה‪ ,‬ואז‬
‫גירויים א' ו‪-‬ב' מוצמדים עם הגירוי הבלתי מותנה‪ ,‬הרי שגירוי ב' לא מוסיף‬
‫אינפורמציה חדשה‪ .‬על כן גירוי ב' לא משנה את הכוח האסוציאטיבי שלו‪ ,‬אך הוא‬
‫‪-‬משנה את האסוציאביליות שלו‪ .‬כיצד נבדוק זאת ? ע"י‬
‫‪Retardation Test‬‬
‫זה המבחן שאנחנו משתמשים בו על מנת לבדוק את היכולת של גירוי להיכנס(‬
‫)להתניה‬
‫במבחן זה נראה כי גירוי ב'‪ ,‬יהיה לו קשה יותר להיכנס להתניה חדשה מאשר גירויים‬
‫אחרים אשר לא עברו חסימה‪ .‬מכיוון שהחיה למדה תחילה שגירוי ב' לא מוסיף‬
‫אינפורמציה חדשה‪ ,‬הרי שיהיה לה קשה יותר ללמוד מאוחר יותר שכן יש משמעות‬
‫‪.‬לגירוי הזה‪ .‬זה לא מונע את הלמידה‪ ,‬אלא פשוט מעכב אותה‬

‫התאמת הגירוי המותנה לגירוי הבלתי מותנה‬

‫לכל גירוי בלתי מותנה יש סט של גירויים מותנים שנכנסים איתו בקלות להתניה‪ ,‬וסט‬
‫אחר של גירויים מותנים שנכנסים איתו בקושי להתניה‪ .‬זה לא קשור ספציפית‬
‫לגירויים המותנים‪ ,‬אלא לגירוי הבלתי מותנה‪ -‬גירוי מותנה שקשה לו להיכנס להתניה‬
‫עם גירוי בלתי מותנה מסוים‪ ,‬יהיה לו קל אולי יותר להיכנס להתניה עם גירוי בלתי‬
‫‪.‬מותנה אחר‬
‫‪:‬ניסוי‬
‫לקחו חולדות ואימנו אותן לשתות מים‪ .‬החולדות מלקקות מים‪ ,‬ולמים האלו יש טעם‪.‬‬
‫לכל החולדות המים מתוקים‪ ,‬ומלבד זאת בזמן שהן שותות נדלק אור ומושמע צליל‬
‫‪)).‬כך שכל פעם שהיא שותה היא נחשפת לשלושה גירויים‪ :‬צליל‪ ,‬אור וטעם‬
‫‪:‬בשלב הבא מחלקים את החולדות לשתי קבוצות‬
‫‪.‬א‪ .‬כשהחולדות שותות את המים הן מקבלות גם שוק חשמלי‬
‫‪).‬ב‪ .‬כשהחולדות שותות את המים הן מקבלות בחילה )מזריקים להן ליתיום כלוריד‬
‫?יש פה פרוצדורה של הצללה‪ ,‬והשאלה היא‪ -‬מה יצליל את מה‬
‫על מנת לענות על השאלה הזו‪ ,‬אנחנו בודקים בכל קבוצה‪ -‬כמה החולדה תשתה‬
‫כשהיא נחשפת לטעם‪ ,‬וכמה היא תשתה כאשר היא נחשפת לצליל ואור‪) .‬בצעדים‬
 ‫מסוימים ניתן לחולדה לשתות מים עם טעם בלי אור וצליל‪ ,‬ובצעדים אחרים בנפרד‬
‫‪).‬ניתן לחולדה לשתות מים ללא טעם אך עם צליל ואור‬
‫הממצאים הם שהחולדות שאומנו עם בחילה )קבוצה ב'(‪ ,‬לא שותות כאשר למים יש‬
‫‪.‬טעם מתוק‪ .‬לעומת זאת כאשר המים הם ללא טעם‪ ,‬אך יש צליל ואור‪ ,‬הן שותות‬
‫בקבוצה א' לעומת זאת‪ ,‬כאשר יש מים עם טעם החולדות שותות‪ ,‬וכאשר המים הם‬
‫‪.‬ללא טעם אך יש צליל ואור‪ ,‬הן לא שותות‬
‫אם כן‪ ,‬הטעם עושה הצללה לאור והצליל בסיטואציה מסוימת‪ ,‬ואילו בסיטואציה‬
‫‪.‬אחרת הוא עובר הצללה בעצמו‬
‫אם כן‪ ,‬לא ניתן לשאול באופן כללי‪ -‬מי יודע בולט‪ -‬טעם או צליל ואור? זה תלוי‬
‫‪.‬בנסיבות‬

‫‪:‬ניסוי אחר‬
‫לקחו יונים ואימנו אותן ללחוץ על מקש כאשר הן שומעות צליל ורואות אור‪ .‬חלק‬
‫‪.‬מהיונים עושות זאת על מנת לקבל אוכל‪ ,‬וחלקן עושות זאת על מנת למנוע שוק‬
‫‪.‬ביונים שאומנו עם אוכל‪ -‬האור עשה הצללה לצליל‬
‫‪.‬ביונים שאומנו עם מניעת שוק‪ -‬הצליל עשה הצללה לאור‬
‫אם כן‪ ,‬אור בקרב יונים יותר בולט כשמדובר באוכל מאשר בצליל )מכיוון שיונים‬
‫בוחרות את האוכל שלהן לפי מראה(‪ ,‬וצליל יותר בולט כשמדובר בשוק )מכיוון‬
‫שצלילים בדרך‪-‬כלל מסמנים סכנה יותר מאשר מראה(‪ .‬גם בניסוי הקודם ניתן‬
‫לראות את היתרונות שיש ללמידה הזו‪ :‬בחיים מה שמקושר לבחילה זה הטעם‪ ,‬ומה‬
‫‪.‬שמקושר לשוק חשמלי זה בדרך‪-‬כלל גירויים חיצוניים ולא פנימיים‬

‫‪:‬הסברים לתופעה‬
‫מדובר במשהו מולד‪ -‬אנחנו נולדים עם הבדלים באסוציאביליות של גירויים מותנים ‪1.‬‬
‫‪.‬שונים לגירויים בלתי מותנים שונים‬
‫ייתכן והאסוציאביליות של גירויים מסוימים הולכת וגוברת בחלק מן המקרים וחלשה ‪2.‬‬
‫בחלק מן המקרים בגלל נסיבות המציאות בעולם‪ :‬באמת סכנות בדרך‪-‬כלל מיוצגות‬
‫על ידי צלילים בעולם החי‪ ,‬ועל כן בדרך כלל הלמידה תהיה קלה יותר גם גירויים‬
‫‪.‬מותנים אשר יש להם קשר כלשהו בעולם המציאות עם גירויים בלתי מותנים‬

‫‪:‬סיכום הלמידה הקלאסית‬

 ‫התנהגות שיש לה תוצאה חיובית‪ -‬תופיע לעיתים קרובות יותר‪ .‬להתנהגות‬
‫אינסטינקטיבית‪ ,‬למשל‪ ,‬קשה מאוד להסתגל לתנאים חדשים‪ ,‬מכיוון שהן נוצרו‬
‫במהלך האבולוציה‪ ,‬בתהליך מאוד איטי שקשה להפוך ולשנות אותו בטווח הקצר‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬אנחנו יכולים לשנות את ההתנהגות שלנו בהתאם לתנאים המשתנים מסביבנו‬
‫באופן של למידה‪ ,‬אם כי למידה זו לא תעבור בתורשה‪ ,‬היא לא יכולת אבולוציונית‪.‬‬
‫היכולת ללמוד משחררת אותנו מהצורך לשנות את ההתנהגות שלנו דרך האבולוציה‪,‬‬
‫‪.‬שכן זהו שינוי מאוד איטי על פני דורות רבים‬

‫יישום התניה קלאסית‪ -‬טיפול בפוביות בבני האדם‬

‫פוביה‪ -‬תגובת פחד לא פרופורציונאלית למידת הסכנה שבמצב‪ .‬בין ‪7-20%‬‬

‫מהאוכלוסייה יש סימפטומים של פוביה‪ ,‬ולאחוז אחד מהאוכלוסייה יש פוביה‬
‫שמפריעה להם בתפקוד היומיומי )בן אדם שלא יוצא מהבית בקיץ מכיוון שהוא פוחד‬
‫‪).‬מג'וקים‬

‫פוביה היא תוצאה של התניה קלאסית של פחד עם גירוי בלתי מותנה טראומטי‬
‫במיוחד ) אם ילד ננשך על ידי כלב‪ ,‬יכול מאוד להיות שהוא יפתח פוביה מכלבים(‪ .‬זה‬
‫‪.‬יכול להיווצר על ידי הכללה‪ ,‬התניות מסדר השני‪ ,‬ועוד‬
‫הפוביה נמשכת מכיוון שלא מכחידים אותה‪ ,‬ומכיוון שהפחד מחזק אותה‪ .‬היא לא‬
‫עוברת הכחדה בגלל ההימנעות )אם ננשכתי על ידי כלב‪ ,‬וכעת אני לא מתקרבת‬
‫לכלבים‪ ,‬אין סיכוי שאני אגלה שכלבים הם דווקא די נחמדים ולא תמיד נושכים(‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬הקשר בין הגירוי לפחד הוא עצמו מחזק את הפוביה‪ .‬מכיוון שאנחנו ממשיכים‬
‫‪.‬לפחד מהכלב‪ ,‬הרי שאנחנו נמשיך לחזק את ההתניה שיוצרת את הפוביה‬

‫ניסויים בתחום הפוביה‬

‫מי שהתחיל לחקור את הנושא של הפוביות היה ווטסון‪ .‬כבר בתחילת דרכו )עוד לפני‬
‫שהתעסק בפוביות( הוא חקר בני אדם בפרוצדורות של התניה קלאסית‪ ,‬עם גירוי‬
‫אברסיבי של שוק‪ .‬הוא שם לב שמלבד התגובה המותנית שמופיעה כאשר הצליל‬
 ‫מופיע )הגירוי המותנה(‪ ,‬הייתה גם עלייה בקצב הלב כאשר נשמע הצליל‪ .‬מכיוון‬
‫שווטסון האמין שהכול נלמד )גם התנהגות נורמאלית וגם לא( הוא רצה להראות‬
‫‪.‬שפחדים נרכשים גם הם בהתניה קלאסית‬

‫ריינר ווטסון ב‪ 1920-‬ערכו ניסוי עם חולדות‪ :‬אלברט )ילד קטן( שרצה ללטף את‬
‫החולדה‪ ,‬בכל פעם שהוא שלח את ידו ללטף את החולדה‪ ,‬נשמע צליל חזק ומפחיד‪,‬‬
‫ואלברט משך את ידו אחורנית‪ .‬לאחר שלוש הצמדות כאלו‪ ,‬אלברט כבר פחד‬
‫מהחולדה הלבנה כשראה אותה‪ .‬נראה גם כי הייתה הכללה‪ ,‬שכן אלברט פחד לא רק‬
‫‪.‬מהחולדה הלבנה‪ ,‬אלא גם מארנבת לבנה‪ ,‬ופרווה לבנה באופן כללי‬
‫ווטסון התכוון להכחיד את הפחד של אלברט בפרוצדורה שנקראת "הצפה"‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫ווטסון התכוון להשמיע את הצליל מבלי החולדות מספר פעמים כך שהפחד יעבור‬
‫הכחדה )אבל אמא של אלברט התנגדה להמשך הניסויים באלברט אז הוא נשאר עם‬
‫‪...).‬הפחדים שלו‬

‫סטודנטית של ווטסון )ג'ונס( לקחה ילד‪ ,‬חשפה אותו לארנבת לבנה וצליל חזק‪ ,‬כך‬
‫שהוא התחיל לפחד מהארנבת‪ .‬בשלב הבא‪ ,‬כאשר הילד יושב ואוכל‪ ,‬היא מניחה את‬
‫הארנבת בקצה החדר‪ ,‬במרחק כזה שהיא עדיין לא מעוררת פחד‪ .‬הילד ממשיך‬
‫לאכול‪ ,‬ובהדרגה מקרבים אליו את הארנבת‪ ,‬עד שבסופו של דבר הילד יכול היה‬
‫‪.‬לשהות במחציתה של הארנבת ואפילו להחזיק בה וללטף אותה‬
‫מה שהיא חשבה שהיא עושה זה שהיא מקשרת את הארנבת לתגובה אמוציונאלית‬
‫‪:‬חיובית )אכילה זה תחושה נעימה(‪ ,‬ועל כן חשבה שהיא מבצעת‬
‫‪Counter Conditioning‬‬

‫שלושים שנה אחרי ג'ונס‪ ,‬חוקר בשם וולפ לקח חתולים )עברו מניסויים בבני אדם‬
‫לבעלי חיים( וחשף אותם לצליל ושוק עד שהם התחילו לפחד מהצליל‪ .‬מה שהוא‬
‫ראה‪ ,‬זה שאחד מסימני הפחד של החתולים היה שהם הפסיקו לאכול כאשר הם‬
‫שמעו את הצליל‪ .‬מכיוון שפחד עיכב את האכילה‪ ,‬הוא חשב גם שההיפך יקרה‪-‬‬
‫שהאכילה תעכב את הפחד‪ .‬הוא הניח שאם החתולים ייחשפו לצליל במהלך האכילה‪,‬‬
‫במשך הזמן הצליל כבר לא יעורר פחד‪ .‬על מנת שזה יצליח‪ ,‬יש ליצור מצב שבו‬
‫הצליל מעורר רק טיפה פחד‪ ,‬על מנת שלא ידכא את האכילה‪ ,‬כדי שהחתול ימשיך‬
‫לאכול‪ -‬אחרת זה לא יעיל‪ .‬בכלוב שונה מזה שבו ערכו את ההתניה של הצליל‬
 ‫והשוק‪ ,‬נתנו לחתול לאכול‪ ,‬השמיעו את הצליל‪ ,‬והן המשיכו לאכול בנוכחות הצליל‪.‬‬
‫כעת הצליל מקושר למזון‪ .‬בהדרגה הן נחשפו לצלילים בזמן שהן אוכלות‪ ,‬בכלובים‬
‫שיותר ויותר דומים לכלוב המקורי שבו נערכה ההתניה של השוק והצליל‪ ,‬עד שבסופו‬
‫של דבר גם באותו הכלוב שבו נערכה ההתניה הראשונה שעוררה את הפחד הם‬
‫הצליחו לשמוע את הצליל ולהמשיך לאכול‪ .‬הוא חשב שסיכוי סביר מאוד שהשיטה‬
‫‪:‬הזו יכולה לטפל בפוביות רבות גם בקרב בני האדם‪ .‬בבני האדם השיטה הזו נקראת‬
‫‪Systematic Desensitization‬‬
‫בקרב ילדים אפשר להשתמש באכילה )כשהילד מרגיש לא נוח‪ ,‬אפשר לתת לו את‬
‫הבקבוק שלו‪ ,‬וזה עוזר לו להירגע(‪ .‬במבוגרים לא משתמשים באוכל‪ ,‬אלא משתמשים‬
‫בהרפיה‪ .‬המבוגר מגיע לפסיכולוג‪ ,‬והדבר הראשון שהוא עושה זה הרפיה‪ .‬בשלב‬
‫הבא בונים ביחד )המטופל והמטפל( סולם של הפוביה‪ :‬מ"הכי מפחיד" ל‪"-‬לא‬
‫מפחיד"‪ .‬למשל‪ ,‬אם מישהו רוצה לטפל בפוביה של טיסות‪ ,‬הכי מפחיד אותו לטוס‪,‬‬
‫פחות מפחיד אותו לשהות במטוס שעדיין לא המריא‪ ,‬פחות מפחיד אותו זה לשהות‬
‫בשדה התעופה‪ ,‬וכו'‪ ..‬בשלב השלישי עוברים בסולם מה"לא מפחיד" אל ה‪"-‬לא‬
‫מפחיד"‪ -‬בכל שלב כזה חייבים לשמור על ההרפיה‪ .‬כלומר‪ ,‬נחשפים לגירויים בסולם‬
‫מהכי פחות מפחיד למפחיד ביותר‪ ,‬תוך שמירה על ההרפיה‪ .‬וולפ‪ ,‬כאשר עשה את זה‪,‬‬
‫דיווח על הצלחה של ‪ 90%‬בטיפול בפוביות‪ ,‬כאשר את ההצלחה הגדיר כמפגש‬
‫‪.‬באובייקט המפחיד ביותר עם המטופל‪ .‬הדגש בשיטת טיפול זו הוא ההדרגתיות‬

‫שיטת טיפול אחרת היא "ההצפה"‪ .‬למשל‪ ,‬אם מישהו פוחד ממקומות סגורים‪ ,‬אנחנו‬
‫נסגור אותו בארון‪ ,‬ואחרי שהוא יגמור לפחד‪ ,‬הוא ייחשף לעובדה ששום דבר נורא לא‬
‫קורה כאשר אתה כלוא במקום סגור‪ .‬שיטת טיפול זו היא מאוד טראומטית‪ ,‬בניגוד‬
‫‪.‬לשיטת הטיפול הקודמת‬

‫‪-‬שיטת טיפול נוספת היא ה‬

‫‪Modeling‬‬
‫שעל פיה המטופל צופה במישהו אחר מבצע את הפעולה שהוא פוחד ממנה כל‪-‬כך‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬ילד שצופה באימא שלו מלטפת חולדה מבלי שדבר יקרה לה‪ ,‬ואז הגירוי‬
‫‪.‬המותנה )האובייקט שממנו הוא מפחד( עובר הכחדה‬
 ‫למידה‬
‫שיעור מס' ‪6‬‬
‫‪03.12.03‬‬

‫התניה אופרנטית‬

‫הקדמה‬

‫ההבדל המהותי בין התניה זו להתניה הקלאסית היא הסמיכות‪ .‬בהתניה קלאסית‬
‫הסמיכות היא בין שני גירויים )סמיכות קלאסית( ‪ ,‬ואילו בהתניה אופרנטית הסמיכות‬
‫‪:‬היא בין תגובה לתוצאה‬
‫>‪ ----‬סמיכות אופרנטית)‪R – O ( Response and Output‬‬

‫מה שמיוחד בהתניה אופרנטית זה שבאמצעות השליטה בתוצאה‪ ,‬אנחנו יכולים גם‬

‫‪.‬לשלוט בהתנהגות‬
‫ההנחה היא שכל התנהגות מחוזקת על ידי משהו‪ .‬אם אנחנו יכולים למצוא מהו‬
‫החיזוק של התנהגות מסוימת‪ ,‬אנחנו יכולים לשלוט בו ובאמצעות השליטה הזו‪-‬‬

‫‪.‬לשלוט גם בהתנהגות‬

‫החוקר הראשון הרציני בתחום היה תורנדייק‪ .‬הוא הושפע מאוד מהתיאוריה של דרווין‪,‬‬
‫ורצה לחקור את האינטליגנציה בבעלי חיים‪ ,‬כלומר‪ -‬האם בעלי חיים יכולים לפתור‬
‫בעיות‪ .‬לשם כך הוא השתמש ב"קופסת הפאזל"‪ ,‬שהיא קופסא שיש לה איזושהי‬
‫דלת‪ ,‬ויש איזשהו מנגנון )טריק( שפותח את הדלת )חבל‪ ,‬כפתור‪ ,‬וכו'(‪ .‬הרעיון של‬
‫הניסוי הוא ששמים את החתול בתוך הקופסא‪ ,‬ובודקים אם הוא יכול לפתוח את‬
‫הדלת‪ .‬החתולים שהשתמשו בהם היו רעבים‪ ,‬ובחוץ חיכה להם אוכל‪ .‬ככל שהחתול‬
‫נחשף למצב הזה יותר ויותר‪ ,‬זמן הניסיונות שלו לפתוח את הדלת התקצר‪ ,‬עד‬
‫שבפעמים האחרונות שבהן החתול הונח בתוך הקופסא‪ ,‬הוא פתח את הדלת באופן‬

‫‪.‬מיידי‬
 ‫אם כן‪ ,‬המסקנות של תורנדייק היו שהלמידה הזו היא למידה הדרגתית‪ ,‬על ידי ניסוי‬
‫וטעייה‪ .‬לטענתו מה שהחתולים למדו זה לקשר בין גירויי הקופסא לבין התגובה של‬
‫פתיחת הדלת‪ ,‬כך שבכל פעם שהכנסנו אותם לקופסא‪ ,‬הם ניסו לפתוח את הדלת‪.‬‬

‫‪:‬אם כן‪ ,‬החתולים למדו קשר בין גירוי לתגובה‬

‫‪Stimulus  Response‬‬
‫זה לא שלחתול יש הבנה מיוחדת‪ ,‬אלא שנוצר לו מעין אינסטינקט חדש‪ ,‬אבל נלמד‪,‬‬
‫שמעצב את ההתנהגות שלו‪ .‬בעלי חיים יכולים ליצור אסוציאציות‪ ,‬אבל זה לא אומר‬
‫שההתנהגות שלהם היא לצורך מטרה‪ ,‬אלא היא התנהגות אוטומטית בתגובה‬

‫‪.‬לגירויים‬

‫עם זאת‪ ,‬תורנדייק תהה אם החתול היה צריך באמת להיות רעב על מנת ללמוד‪ ,‬או‬
‫שגם חתול שבע יכול ללמוד‪ .‬לאחר מחקרים‪ ,‬הוא טען שלבעל החיים חייבת להיות‬
‫מוטיבציה וחייב להיות חיזוק‪ ,‬מכיוון שלמידה מתרחשת רק כאשר ללמידה יש תוצאה‬
‫)זהו חוק התוצאה(‪ .‬תוצאה רצויה לחיה תחזק את הקשר בין הגירוי לתגובה‪ ,‬ואילו‬
‫תוצאה שאיננה רצויה לחיה )שלילית( או היעדר תוצאה‪ ,‬תחליש את הקשר בין הגירוי‬
‫לתגובה‪ .‬מהתגובות אשר מבוצעות בתגובה למצב נתון )בדוגמא שלנו‪ -‬הקופסא(‪ ,‬אלו‬
‫אשר מלוות סיפוק לחיה תקושרנה חזק יותר למצב‪ ,‬ואילו אלו אשר לא מלוות סיפוק‬
‫או אף לא נעימות לחיה‪ ,‬הקשר שלהן למצב ייחלש‪ .‬כאשר החיה תהיה שוב באותו‬
‫המצב‪ ,‬תהיה לתגובות הראשונות סבירות גבוהה להופיע‪ ,‬ואילו לאחרונות סבירות‬

‫‪.‬נמוכה‬

‫‪:‬תורנדייק כינה את הגירויים בשם‬

‫– ‪Satisfiers‬‬ ‫גירויים אפטיטיביים‬

‫גירויים אברסיביים ‪and Annoyers -‬‬

‫‪.‬הוא טען שהחוק הזה נכון גם לבני האדם‬

‫לשים לב‪ -‬הסמיכות היא בין התגובה לתוצאה‪ ,‬אך מה שהחיה לומדת זה הקשר בין‬

‫‪.‬הגירוי לתגובה‬

‫‪.‬התפקיד של החיזוק הוא לחזק את האסוציאציה בין הגירוי לתגובה‬

 ‫מרגע שתהליך הלמידה מסתיים‪ ,‬אנחנו מקבלים הרגל‪ ,‬כשהוא כבר לא תלוי‬
‫בתוצאה )הרגל בהגדרה הוא התנהגות שלא תלויה בתוצאה שלה‪ ,‬היא נעשית בגלל‬
‫הגירוי ולא בגלל התוצאה(‪ .‬עם זאת‪ ,‬אם לאורך זמן התנהגות לא מחוזקת‪ ,‬אז אנחנו‬
‫נראה היכחדות של ההתנהגות‪ .‬זה לא שאי אפשר להכחיד את ההרגלים‪ ,‬פשוט קשה‬

‫‪.‬לעשות זאת‬

‫מטעם המטרה אנחנו רוצים לבצע התנהגות אחת‪ ,‬אך מטעם ההרגל אנחנו ‪-‬‬

‫‪Capture Errors‬‬
‫מבצעים התנהגות אחרת )אנחנו רוצים לפנות ימינה ולנסוע לבית של סבתא‪ ,‬אבל‬

‫‪).‬מכיוון שאנחנו רגילים לנסוע הביתה‪ ,‬אנחנו פונים בסופו של דבר שמאלה בטעות‬

‫המחקרים של תורנדייק‬

‫תורנדייק טען שעונש היא דרך פחות אפקטיבית משכר חיובי‪ ,‬והטענה הזו היא נכונה‬
‫למדי‪ ,‬הוכחה במחקרים מאוחרים יותר‪ .‬עונש מעורר תגובות רבות לא נעימות‬
‫)אגרסיביות‪ ,‬למשל(‪ ,‬ויותר מכך‪ -‬כשאנחנו מענישים התנהגות‪ ,‬אנחנו מלמדים את‬
‫בעל החיים מה לא לעשות אבל אנחנו לא ממש מלמדים אותו מה כן לעשות‪,‬על כן‬
‫חשוב במצבים כאלו להשתמש גם בגירויים אפטיטיביים‪ ,‬על מנת שהיצור ילמד גם מה‬
‫הוא כן צריך לעשות בהדרגה‪ .‬משום כך תורנדייק עסק במחקרים שלו בעיקר‬
‫בחיזוקים חיוביים ולא שליליים‪ .‬עונש‪ ,‬אם הוא ניתן לבד‪ ,‬הוא בדרך כלל לא כל כך‬
‫אפקטיבי‪ ,‬אלא אם הוא באמת מאוד טראומטי‪ ,‬וגם אז צריך לשלב בינו לבין גירויים‬
‫‪.‬אפטיטיביים‬

‫?מה תפקיד המוטיבציה‬

‫המוטיבציה חיונית ללמידה‪ ,‬אבל לא חיונית לביצוע‪ ,‬מרגע שיש הרגל‪ .‬נבחין בעניין זה‬
‫בין גירויים אפטיטיביים לאברסיביים‪ ,‬כאשר לגבי גירויים אפטיטיביים יש צורך‬
‫במוטיבציה )חולדה לא תלמד ללחוץ על דוושה אם היא לא רעבה(‪ ,‬אך כאשר מדובר‬
‫בגירויים אברסיביים‪ -‬אין צורך במוטיבציה‪ ,‬שכן הגירוי האסרסיבי מעצמו מייצר את‬
 ‫המוטיבציה‪ .‬גירוי אפטיטיבי תלוי אם החיה נמצאת במצב המתאים‪ -‬רק כאשר החיה‬
‫‪.‬רעבה‪ ,‬אוכל יהיה גירוי אפטיטיבי עבורה‬
‫מרגע שלמדנו משהו‪ ,‬אנחנו נעשה אותו גם אם אנחנו לא נמצאים במצב המוטיבציוני‬
‫המתאים‪ .‬למשל‪ ,‬אם חיה למדה לבצע התנהגות כלשהי על מנת להשיג אוכל‪ ,‬אם‬
‫ההתנהגות הפכה להרגל‪ -‬הרי שהיא תבצע אותה גם כאשר איננה רעבה )כאשר‬
‫‪).‬איננה נמצאת במצב המוטיבציוני הראשוני‬

‫?כיצד החתול ביצע את ההתנהגות בפעם הראשונה‬

‫התגובה הראשונה יכולה להיות מקרית‪ ,‬אבל היא גם יכולה להיות בגלל חיקוי‪ ,‬בגלל‬
‫הנחיה‪ ,‬ובעצם זה לא באמת משנה מדוע התרחשה התגובה הראשונה‪ .‬מה שחשוב‬
‫הוא שלאחר שהיא התרחשה‪ ,‬היא חוזקה‪ ,‬והחיזוק מבטיח שהתגובה הזו תחזור‪.‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬אם מאלפים כלב לתת יד‪ ,‬אומרים לו לתת יד‪ ,‬ואחר כך פשוט לוקחים לו את‬
‫היד‪ ,‬ואחר כך נותנים לו משהו לאכול כחיזוק ליד שהורמה באוויר‪ .‬לא באמת אכפת‬
‫לנו שאנחנו אלו שהרמנו לו את היד בפעם הראשונה‪ ,‬לא אכפת לנו כיצד היד הגיעה‬
‫לראשונה לאוויר‪ ,‬מה שחשוב לנו באילוף זה לחזק אותו על היד שהונפה לאוויר‪ ,‬על‬
‫‪.‬מנת שבפעם הבאה יוכל לעשות זאת בעצמו‬

‫למידה‬
‫שיעור מס' ‪7‬‬
‫‪10.12.03‬‬

‫התניה אופרנטית‪ -‬סקינר‬

‫הקדמה‬
‫השיטה של תורנדייק מושתת על צעדים מאוד ברורים‪ ,‬הנשלטים כולם בידי הנסיין‪,‬‬
‫‪-‬ולכן קוראים לה‬
‫‪Discrete Trial.‬‬
 ‫לעומת השיטה של תורנדייק‪ ,‬סקינר פיתח שיטה חדשה לשליטה בהתנהגות‪,‬‬
‫‪-‬שקוראים לה‬
‫‪Free Operant.‬‬
‫‪:‬הוא עשה אבחנה בין שני סוגים של תגובות‬
‫‪-‬תגובה אופרנטית‪ .‬התנהגות אופרנטית ‪1.‬‬
‫‪Conditioned Respondent – Elicited‬‬
‫‪-‬תגובה קלאסית‪ .‬התנהגות שנחקרת בעיקר בהתניה קלאסית‪ ,‬וזו ה ‪2.‬‬
‫‪. Respondent Behaviour.‬‬
‫זו נגרמת על ידי איזשהו גירוי‪ :‬צמצום האישון בתגובה לאור‪ ,‬הרתיעה של היד‬
‫‪'.‬כשנוגעים במשהו חם‪ ,‬וכו‬

‫סקינר חשב שההתנהגות מהסוג השני אינה חשובה כל‪-‬כך‪ ,‬כי היא בעיקר בעלת‬
‫השפעה על המערכת האוטונומית‪ ,‬אך היום אנחנו כבר יודעים להתניה הקלאסית יש‬
‫השפעה גדולה מאוד על ההתניה האופרנטית‪ ,‬וגם להתניה הקלאסית יש מקום חשוב‬
‫בלמידה הרגשית‪ .‬אם כן‪ ,‬ניתן לומר שכיום ידוע שיש להתניה הקלאסית חשיבות‬
‫‪.‬גדולה יותר מזו שנתן לה סקינר‬

‫התנהגות אופרנטית‬
‫בעל החיים עושה את הפעולה בעצמו‪ ,‬ולא בתגובה לאיזשהו גירוי‪ .‬התגובה‬
‫האופרנטית היא תגובה על העולם החיצוני‪ ,‬יש לה תוצאות בעולם והיא משתנה על פי‬
‫התוצאות שלה‪ .‬תגובה אופרנטית נבדלת מהתגובה הקלאסית בכך שהיא משתנה על‬
‫‪.‬פי התוצאות שלה‪ ,‬בעוד שתגובה קלאסית לא‬
‫‪.‬כלומר‪ ,‬התגובה מוגדרת על פי התוצאה וההשפעה שלה על העולם‬

‫‪-‬לשם כך נגדיר מהן תוצאות הפעולה‬

‫התוצאה היא איזשהו שינוי בסביבה‪ ,‬שמופיע קרוב אחרי ההתנהגות המסוימת‪ ,‬ומשנה‬
‫את ההסתברות של הופעת תגובה זו בעתיד‪ .‬השינוי הזה בסביבה יכול להיות או‬
‫הופעה של גירוי‪ ,‬או סילוק של גירוי שהיה קיים קודם‪ .‬ההשפעה על הסתברות‬
‫‪.‬התגובה יכולה להיות או עלייה או ירידה בהסתברותה‬
 ‫?מהו חיזוק‬
‫חיזוק זה כל דבר שמעלה הסתברות תגובה מסוימת‪ .‬חיזוק בשביל מישהו אחד יכול‬
‫להיות חסר השפעה על מישהו אחר‪ -‬תשומת לב יכולה להיות חיזוק להתנהגות בקרב‬
‫אדם אחד‪ ,‬ולא תהווה חיזוק בקרב אנשים אחרים‪ .‬ישנם חיזוקים שעובדים על כולם‬
‫)חיזוקים ראשוניים(‪ ,‬וישנם כאלו שעובדים רק על חלק מהאורגניזמים‪ .‬בכל מקרה‪,‬‬
‫סקינר מגדיר את החיזוק רק על פי ההשפעה שלו‪ -‬כל דבר שמעלה הסתברות תגובה‬
‫‪.‬מסוימת‬

‫?מהו עונש‬
‫כל דבר שמוריד הסתברות תגובה מסוימת‪ .‬עונש שלילי הוא גירוי שהסרתו בעקבות‬
‫התגובה מורידה את הסתברות התגובה‪ .‬עונש חיובי הוא גירוי שהוספתו בעקבות‬
‫‪.‬התגובה מורידה את הסתברות התגובה‬

‫‪:‬החיזוק נחלק אף הוא לשני סוגים‬

‫‪.‬חיזוק חיובי‪ -‬גירוי שהוספתו בעקבות התגובה מעלה את הסתברות התגובה ‪1.‬‬
‫‪.‬חיזוק שלילי‪ -‬גירוי שהסרתו בעקבות התגובה מעלה את הסתברות התגובה ‪1.‬‬
‫שני החיזוקים האלו אינם מתייחסים ל"נעים" או "לא נעים"‪ ,‬אלא לקשר בין התגובה‬
‫לגירוי‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬שניהם מעלים את הסתברות התגובה‪ ,‬השאלה היא רק אם‬
‫באמצעות הסרת גירוי או הוספתו‪ .‬לתת חיזוק שלילי למישהו זה לא עונש‪ ,‬שכן זה‬
‫‪.‬מעלה את הסתברות התגובה‪ ,‬ואילו עונש מוריד את הסתברות התגובה‬
‫כל ההגדרות האלו הן אופרציונאליות בלבד‪ -‬ניתן לקבוע האם גירוי מסוים בקונטקסט‬
‫מסוים הוא חיזוק שלילי או חיובי רק בדרך של ניסוי‪ -‬לבדוק מהי ההשפעה של הגירוי‬
‫‪.‬הזה על התגובה של האורגניזם‬
‫סקינר לא ניסה לחלק את הגירויים לשני הסוגים האלו‪ ,‬מכיוון‪ ,‬כפי שנאמר לעיל‪,‬‬
‫ישנם גירויים שבמצב מסוים ולאורגניזם מסוים הם יהיה מסוג אחד‪ ,‬ויהיו מסוג אחר‬
‫‪.‬במצב אחר ולאורגניזם אחר‬

‫‪.‬רב הגירויים שמשמשים לחיזוקים ועונשים בבני אדם הם חיזוקים ועונשים מותנים‬
‫ישנם מעט מאוד גירויים שהם חיזוקים בלתי מותנים‪ ,‬אלו הם גירויים שבהינתן מצב‬
‫החסך המתאים – עוזרים על השמירה של האורגניזם‪ .‬אלו הם גירויים בלתי מותנים‬
 ‫אפטיטיביים‪ .‬דוגמאות לגירויים אלו הן מזון‪ ,‬שתייה‪ ,‬מין‪ ,‬שינה‪ ,‬וכו'‪ .‬מצב החסך‬
‫‪.‬המתאים נדרש על מנת ליצור מוטיבציה‬
‫ישנם מעט מאוד גירויים שנקרא להם מענישים בלתי מותנים‪ ,‬גירויים שגורמים למשל‬
‫נזק לרקמות‪ -‬אור חזק‪ ,‬צליל חזק‪ ,‬וכו'‪ .‬אלו הם למעשה גירויים בלתי מותנים‬
‫‪.‬אברסיביים‬

‫?כיצד הופך גירוי ניטראלי לחיזוק או עונש‬

‫בדרך של התניה קלאסית‪ .‬כסף זו הדוגמא הנפוצה ביותר לחיזוק שעבר התניה‬
‫קלאסית מאוד חזקה‪ .‬בכסף‪ ,‬במציאות שלנו‪ ,‬אפשר לקנות כמעט הכול‪ .‬אם ניקח‬
‫אדם‪ ,‬למשל לאי בודד‪ ,‬ונשאיר אותו שם למצוא הרבה כסף‪ ,‬הרי שהמשמעות של‬
‫הכסף תעבור הכחדה‪ ,‬החיזוק כבר לא היה מותנה‪ ,‬וכבר לא תהיה השפעה למציאת‬
‫‪...‬הכסף‬

‫סקינר התייחס גם לגירויים שמגיעים לפני התגובה )הבדל נוסף גדול בין‬
‫‪):‬תורנדייק לסקינר‬
‫תורדנייק אומר שבעקבות התניה שבה תגובה מסוימת חוזקה במצב מסוים‪ ,‬הרי‬
‫שבעתיד לתגובה יש סיכוי גבוה יותר להופיע‪ ,‬מכיוון שנוצר קשר בין המצב לתגובה‪,‬‬
‫כך שבהדרגה המצב מתחיל לעורר את התגובה באופן אוטומטי‪ .‬לפי תורנדייק הסיבה‬
‫לכך שמופיעה התגובה בעתיד היא בשל הקשר שנוצר בין המצב לתגובה‪ -‬המצב‬
‫מעורר את התגובה‪ .‬החולדה לוחצת על הדוושה לא מכיוון שהיא מעוניינת באוכל‪,‬‬
‫אלא מכיוון שדוושה זה דבר שלוחצים עליו‪ ,‬היא למדה שאף פעם אין כזה דבר יותר‬
‫‪.‬מדיי ללחוץ על הדוושה‬
‫סקינרמסכים שתגובה שמחזקים אותה‪ -‬הסבירות שלה עולה‪ .‬עם זאת‪ ,‬סקינר אומר‬
‫שבדרך כלל תגובות מתבצעות ביחס לגירויים מסוימים‪ -‬אנחנו מרימים את הטלפון‬
‫בבית‪ ,‬למשל‪ ,‬כשהוא מצלצל‪ .‬אנחנו נוסעים בכביש ולוחצים על הברקס כאשר‬
‫הרמזור נהיה אדום‪ .‬התגובות וההתנהגות מבוצעות אם כן ביחס לאירועים אחרים‪-‬‬
‫התנהגות לא מופיעה בריק‪ ,‬אלא ביחס לגירויים אחרים‪ .‬המטרה שלנו כחוקרים זה‬
‫‪.‬לגלות את היחס בין ההתנהגות לבין הגירויים‬

‫‪:‬אם כן‪ ,‬על פי סקינר ישנם שני סוגים של גירויים‬

 ‫‪).‬גירויים שבאים אחרי ההתנהגות )דיברנו עליהם ‪1.‬‬
‫גירויים שבאים לפני ההתנהגות‪ .‬סקינר טוען שישנם גירויים מקדימים לפני כל ‪2.‬‬
‫תגובה‪ .‬לפי סקינר‪ ,‬כל גירוי שקיים או נוכח בזמן שתגובה מחוזקת‪ ,‬רוכש שליטה על‬
‫התגובה‪ ,‬במובן שקצב התגובה יהיה גבוה יותר כאשר הוא נוכח‪ .‬עם זאת‪ ,‬גירוי כזה‬
‫אינו גורם לתגובה במובן שהוא "מכריח" אותה להתרחש‪ ,‬כמו שקורה בסוג השני של‬
‫‪-‬ההתנהגות שדיברנו עליו בתחילת השיעור‪ ,‬אלא הוא פשוט חלק חיוני מה‬
‫‪Occasion‬‬
‫‪:‬בו התגובה התרחשה וחוזקה‪ .‬על כן אנחנו קוראים לגירוי כזה היום‬
‫‪Occasion setter‬‬
‫‪-‬בעוד שסקינר קרא לגירויים מסוג זה‬
‫‪SD- discriminative stimulus‬‬
‫גירויים מסוג זה‪ ,‬בניגוד לגירויים שמכריחים את התגובה‪ ,‬מעידים על "עד כמה‬
‫התגובה מומלצת"‪ .‬הגירויים לא שולטים בתגובה בכך שהם מכריחים אותה להתרחש‪,‬‬
‫אלא בכך שהם מחזקים את המצב בו עליה להתרחש‪ .‬הגירוי הזה מבחין בין מצב בו‬

‫‪.‬התגובה תחוזק‪ ,‬למצב בו התגובה לא תחוזק‪ .‬זו גם למידה חשובה‬

‫לסיכום‪ ,‬בניגוד לסקינר‪ ,‬תורדנייק הראה שבעלי חיים הם אינטליגנטים‪ ,‬אך הוא לא‬

‫‪.‬הסכים להניח שהם מבצעים את ההתנהגות לשם התוצאות שלה‬

‫‪Shaping‬‬
‫מתקשר לשאלה של תורנדייק‪ -‬כיצד התגובה הראשונה מתרחשת‪ .‬בהתניה קלאסית‪,‬‬
‫אין בעיה כזו‪ ,‬מכיוון שיש גירוי בלתי מותנה שמעורר את התגובות‪ -‬ועל כן המקור של‬
‫התגובה הוא ברור‪ .‬גם בהתניה אופרנטית ישנו גירוי בלתי מותנה‪ ,‬אך הגירוי הבלתי‬
‫מותנה לא מעורר את התגובה הרלוונטית להתניה האופרנטית )נתינת מזון לחיה על‬
‫כך שלחצה על דוושה היא מעוררת אומנם ריור ותגובות שקשורות למזון‪ ,‬אך המזון לא‬
‫בהכרח קשור ללחיצות על דוושה(‪ .‬אם כן‪ ,‬מאיפה מגיעה התגובה הראשונה? אם היא‬
‫מאוד רחוקה מרפרטואר ההתנהגות של בעל החיים‪ ,‬יכול להיות שהתגובה הזו בכלל‬

‫‪.‬לא תגיע‬
‫סקינר הציע את הפרוצדורה שבה אנחנו מחזקים תגובות שהולכות ומתקרבות‬
‫לתגובה שאנחנו רוצים בסופו של דבר להגיע אליה‪ ,‬ובפרוצדורות רבות של אימון‬
 ‫שיטה זו היא ממש נחוצה‪ ,‬מכיוון שהתגובה שאנחנו מחכים לה רחוקה מאוד‬
‫מרפרטואר ההתנהגות של החיה )למשל‪ ,‬אם אנחנו רוצים שהיונה תסתובב סיבוב‬
‫שלם‪ -‬כדאי לחזק תחילה פניות חדות ימינה‪ ,‬ולא לחכות שמלכתחילה היונה תעשה‬

‫‪!).‬את הסיבוב השלם‪ ,‬שהוא לא חלק מרפרטואר ההתנהגות שלה‬

‫ניקח לדוגמא ילד אלים בגן‪ .‬כל פרובוקציה קטנה מביאה עבורו לתגובה של אלימות‪.‬‬
‫היינו רוצים לחזק עבורו התנהגות טובה‪ ,‬אבל אין לנו על מה לחזק אותו‪ -‬מכיוון שאין‬
‫אצלו התנהגות טובה‪ .‬מה עושים? כשהילד למשל מתעצבן‪ ,‬ועדיין לא הספיק‬
‫להשתמש באלימות )עדיין לא הספיק להרביץ לילד שעיצבן אותו(‪ ,‬להגיד לו מהר‪,‬‬
‫עוד לפני שהוא יספיק להגיב‪" -‬כל הכבוד‪ ,‬יפה מאוד שהתאפקת לא להרביץ לחבר‬
‫שלך!"‪ .‬כלומר‪ ,‬הרעיון הוא לקחת בדל של התנהגות טובה‪ ,‬ולהתחיל לחזק אותה‪ ,‬על‬
‫מנת להגדיל ולהרחיב את טווח ההתנהגות הזו‪ .‬הרעיון הוא להתחיל למצוא את‬

‫‪.‬ההתנהגויות שכן ניתן לחזק אותן‪ ,‬ויובילו בסופו של דבר להתנהגות הרצויה‬

‫‪Pretraining‬‬
‫למשל‪ ,‬אם אני לוקחת חולדה ורוצה לאמן אותה לצאת מקופסת סקינר על מנת‬
‫לאכול‪ ,‬אני צריכה קודם לאמן אותה לדעת שיש למשל אוכל בכלל מחוץ לקופסא‪.‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬אני אדליק אור בכל פעם שנופל אוכל לתא‪ ,‬ואז החולדה תתקרב‪ ,‬תבחן את‬

‫‪.‬האוכל‪ ,‬ותלמד שהוא ישנו שם‬

‫ישנה שאלה האם ההתקרבות לאוכל היא התנהגות קלאסית או אופרנטית‪ .‬על מנת‬
‫לענות על השאלה הזו‪ ,‬אנחנו לא נזרוק אוכל לתא בכל פעם שהחולדה מתקרבת‬
‫ומכניסה את הראש לתא‪ ,‬וכן נכניס אוכל לתא כשהיא מתרחקת‪ .‬אם זו התנהגות‬
‫אופרנטית‪ ,‬התגובה תשפיע על התוצאה‪ -‬החולדה תפסיק להכניס את הראש‪ .‬בכל‬

‫‪.‬מקרה‪ ,‬נרחיב בנושא הזה בעוד שני שיעורים‬

‫‪Auto-Shaping‬‬
‫בדוגמא שלנו‪ ,‬כשאנחנו מלמדים את החולדה לאכול מתא המזון )"אימון מחסנית"(‪,‬‬
‫אנחנו מפעילים בעצם סמיכות קלאסית )בין אור למזון(‪ ,‬ואני יכולה לקבל פה‬
‫התנהגות אופרנטית‪ .‬החולדה תלמד את עצמה שבכל פעם כשיש אור‪ ,‬אם היא תכניס‬
 ‫את הראש‪ ,‬אז יהיה מזון‪ .‬בשלב הראשון המחשב מדליק אור ומזון ביחד‪ ,‬אחר כך‪,‬‬
‫כשהחולדה מתקרבת‪ ,‬בכל פעם שיידלק אור‪ ,‬המחשב יזרוק מזון לתא רק לאחר‬

‫‪.‬שהחולדה מכניסה את הראש לתא‬

‫דוגמא נוספת היא לגבי יונים‪ -‬בכל פעם שאני מדליקה אור אני גם מניחה את האוכל‬
‫על החלון‪ .‬לאחר זמן מה‪ ,‬רק לאחר הצגת האור‪ ,‬היונה מנקרת את החלון )כי זו‬
‫התגובה האוטומטית שלה כשהיא רואה את האור‪ ,‬היא מצפה לאוכל(‪ .‬בשלב הזה אני‬
‫אקבע‪ ,‬למשל‪ ,‬שהאור נדלק לבד‪ ,‬ורק כשהיונים מנקרים את החלון‪ ,‬אז אני מביאה‬

‫‪.‬להם אוכל‪ .‬פה נכנס עניין הסמיכות האופרנטית‬

‫אם כן‪ ,‬זהו מצב שבו אנחנו משתמשים בסמיכות קלאסית על מנת לגרום להתנהגות‬
‫להופיע יותר‪ ,‬ורק בשלב הבא אנחנו משתמשים בסמיכות אופרנטית‪ .‬זה לעומת‬

‫‪.‬העיצוב הרגיל‪ ,‬שבו אנחנו משתמשים רק בסמיכות אופרנטית מלכתחילה‬

‫לוחות חיזוק‬

‫אימון בחיזוק מלא‪ -‬על כל תגובה מקבלים חיזוק‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬גם אם ‪CRF -‬‬

‫‪.‬מתחילים מהחיזוק הזה‪ ,‬מהר מאוד עוברים לחזק בחיזוקים חלקיים‬

‫אימון בחיזוק חלקי‪ -‬ישנה איזושהי חוקיות כל פיה התגובות מחוזקות‪ ,‬ולחוקיות הזו‬

‫‪.‬אנחנו קוראים לוחות חיזוק‬

‫‪:‬ארבעה סוגים של לוחות‬

‫לוחות מסוג יחס‪ -‬מתייחס למספר התגובות שצריך לבצע על מנת לקבל חיזוק‪1. .‬‬

‫‪:‬הלוחות האלו יכולים להיות אחד מהשניים‬

‫‪ FR-‬כל מספר קבוע של תגובות מחוזק‪ .‬למשל‪ ,‬אם אנחנו רוצים לומר שכל ‪- 3‬‬

‫‪Fixed Ratio‬‬

‫‪-‬תגובות מחוזקות‪ ,‬אנחנו נקרא לזה‬

 ‫‪FR3‬‬

‫‪ VR-‬החיזוק לא מופיע אחרי מספר קבוע של תגובות‪ ,‬אלא אחרי מספר משתנה ‪-‬‬

‫‪Variable Ratio‬‬

‫‪.‬של תגובות‬

‫לוחות מסוג אינטרוואל‪ -‬התגובה הראשונה מחוזקת אחרי פרק זמן מסוים מקבלת ‪2.‬‬

‫‪.‬החיזוק הקודם‬
‫החיזוק ניתן בעקבות התגובה הראשונה‪ ,‬שהתרחשה לאחר פרק זמן מסוים מסיום‬
‫האינטרוואל שנקבע‪ .‬למשל‪ ,‬אם היונה תלחץ על הדוושה‪ ,‬היא תקבל חיזוק רק אחרי‬

‫‪).‬לחיצת הדוושה הראשונה שתופיע בסיום ‪ 5‬שניות )טווח זמן מסוים שקבענו מראש‬

‫‪FI- Fixed Interval‬‬

‫‪VI- Variable Interval‬‬

‫‪:‬הסוג השלישי והרביעי של הלוחות ‪3.‬‬

‫‪DRL= differential reinforcement of low rate of responding‬‬

‫‪DRH= differential reinforcement of high rate of responding‬‬

‫‪.‬אנחנו נחזק את התגובה רק אם עברו ‪ 10‬שניות מהתגובה הקודמת‪ ,‬למשל‬

‫על שני הסוגים הראשונים אנחנו נרחיב בשיעור הבא‪ ,‬אך על הסוג השלישי והרביעי‬

‫‪.‬לא נרחיב בשיעורים‪ ,‬צריך לקרוא בספר‬

‫למידה‬
‫שיעור מס' ‪8‬‬
‫‪17.12.03‬‬
 ‫התניה אופרנטית‪ -‬המשך‬

‫‪:‬בכל לוחות החיזוק‪ ,‬תמיד מתחילים מחיזוק מלא‬

‫)‪Continuous reinforcement (CRF‬‬

‫‪:‬ואחר‪-‬כך אנחנו עוברים ללוח חלקי‪ .‬נתחיל לדבר ב‬

‫)‪Fixed Interval (FI‬‬

‫סקינר השתמש בסוג רישום בניסויים שלו שבו אנחנו "צוברים" כל הזמן את מספר‬
‫התגובות של החולדה‪ .‬כלומר‪ ,‬הגרף יכול רק להישאר באותו הגובה או לעלות‪ -‬או‬
‫שהחולדה לא הגיבה )לא לחצה על הדוושה‪ -‬ואז הגרף נשאר באותו הגובה‪ ,‬או‬

‫‪).‬שלחצה‪ -‬ואז הגרף עולה‬

‫סקאלות‪ -‬בגרף הזה‪ ,‬שמשקף ניסוי עם חולדה שלוחצת על דוושה ומקבלת חיזוק‬
‫על פי הלוח החלקי האינטרוואלי‪ ,‬יש עלייה שהולכת ונהיית חריפה יותר בקצב‬
‫התגובה‪ ,‬ואז הפסקה בתגובה‪ .‬שוב עלייה הדרגתית בקצב התגובה‪ ,‬ושוב הפסקה‬
‫בתגובה )ההפסקה בתגובה זה השלב שבו מקבלת החולדה את החיזוק שלה(‪.‬‬

‫‪:‬להפסקה הזו אחרי החיזוק אנחנו קוראים‬

‫‪PRP= Post-reinforcement pause‬‬

‫קצב התגובה‬
‫)לחיצות על‬
‫)הדוושה‪ ,‬מצטבר‬ ‫‪-‬קצב התגובות העולה‬

‫‪PRP‬‬

‫זמן‬
 ‫)‪Variable Interval (VI‬‬
‫בגרף הזה קצב התגובה יהיה אחיד )קו ליניארי בגרף(‪ ,‬מכיוון שהחולדה לא יכולה‬
‫לדעת מתי יגיע החיזוק‪ .‬אנחנו לא נקבל פה סקאלות‪ ,‬ואנחנו נקבל פה פי‪.‬אר‪.‬פי רק‬
‫אם מדובר במרווחים ארוכים או אם יש זמן מינימום שבו לא מקבלת החולדה חיזוק‬
‫)למשל‪ ,‬אם היא אף פעם לא מקבלת חיזוק בשלושים שניות הראשונות לאחר החיזוק‬
‫שלה‪ ,‬הרי שהיא לאו דווקא תתחיל להגיב בשלושים השניות האלו‪ .‬עם זאת‪ ,‬מרגע‬
‫שהיא תתחיל להגיב‪ ,‬התגובה שלה תהיה קבועה ללא מרווחים ועצירות‪ ,‬מכיוון שהיא‬

‫‪).‬לא יודעת מתי לצפות לחיזוק‪ -‬מתי להפסיק ללחוץ על הדוושה‬

‫קצב התגובה‬ ‫אם יש‬

‫)לחיצות על‬ ‫‪,PRP‬‬
‫)הדוושה‪ ,‬מצטבר‬ ‫הרי שהתגובות‬
‫שיחלו אחריו‬
‫יחלו בקצב‬

‫זמן‬

‫)‪Fixed Ratio (FR‬‬

‫מספר התגובות שצריך לבצע עד לקבלת החיזוק הוא קבוע‪ .‬כל עבודה בקבלנות‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬היא דוגמא ללוח חיזוק שכזה‪ .‬קצב התגובה שהוא מייצר הוא אחיד ומהיר‪ .‬אם‬
‫מספר התגובות הנדרש הוא גדול‪ ,‬הרי שיכול להופיע פי‪.‬אר‪.‬פי‪ ,‬על אף שפה אין כל‪-‬‬
‫כך היגיון )כי הרי כמה שהחיה תגיב יותר‪ ,‬כך היא תקבל יותר חיזוקים‪ ,‬ובכל זאת‬

‫‪.‬מופיע לפעמים הפי‪-‬אר‪-‬פי!(‪ .‬נדבר על ההיגיון שבכך בהמשך‬

‫)‪Variable Ratio (VR‬‬

 ‫אותו הרעיון‪ ,‬קצב התגובה אחיד ומהיר‪ .‬אם מספר התגובות הנדרש הוא גבוה‪ ,‬הרי‬

‫‪.‬שאנחנו עשויים לקבל פי‪.‬אר‪.‬פי אם היחסים הם נמוכים‬

‫‪-‬ניסוי‬
‫נראה שקצב התגובה בלוחות אינטרוואל הוא נמוך יותר מאשר בלוחות יחס‪ ,‬גם‬

‫‪.‬כאשר מספר החיזוקים הוא שווה‬

‫‪:‬המטרה בניסוי תהיה להשוות בין קצב התגובה בשני הלוחות‬

‫‪VI ---- VR‬‬

‫‪:‬השיטה שבה אנחנו משתמשים לבצע את הניסוי הזה היא‬

‫”‪“Yoked‬‬
‫כל חיה בקבוצה של הלוח האינטרוואל מצומדת לחיה מסוימת בקבוצה של לוח‬

‫‪.‬היחס‬
‫כל פעם שחיה בקבוצת האינטרוואל מקבלת חיזוק‪ ,‬גם החיה המוצמדת אליה בקבוצה‬
‫השנייה‪ ,‬בקבוצה של לוחות היחס‪ -‬תקבל חיזוק‪ .‬זה מבטיח ששתי היונים )למשל(‬
‫מקבלות את החיזוקים בדיוק באותו הזמן‪ -‬ההבדל הוא שאחת פועלת על פי לוח‬
‫אינטרוואל ואחת פועלת על פי לוח אינטרוואל‪ .‬לגבי כל זוג של יונים‪ ,‬נראה שזו‬
‫שהייתה בקבוצת היחס היה לה קצב תגובות גבוה יותר באופן משמעותי מאשר זו‬
‫שנמצאת בקבוצת האינטרוואל‪ .‬היונה הכי איטית בקבוצת לוחות היחס הייתה מהירה‬

‫‪...‬יותר בתגובותיה מאשר היונה הכי מהירה בקבוצת האינטרוואל‬

‫?איך ניתן להסביר את הממצאים האלו‬

‫‪FI‬‬
‫בלוח האינטרוואל הקבוע‪ ,‬ההנחה הראשונה שאנחנו צריכים לבצע היא שבעלי חיים‬
‫רגישים למעבר הזמן‪ ,‬ועל כן הם יכולים להבחין בתגובות שונות על פי מתי הם‬

‫‪:‬התבצעו‪ .‬אפשר להסתכל על זה בשתי דרכים‬

‫בעלי חיים לומדים שתגובות שנעשות בפרק זמן מסוים לא מחוזקות‪ ,‬ורק תגובות ‪1.‬‬
‫שנעשות אחרי פרק זמן הזה‪ ,‬מחוזקות‪ .‬אחרי שהן מקבלות חיזוק‪ ,‬הן מבינות שמתחיל‬
‫פרק הזמן שבו לא יחוזקו התגובות‪ ,‬ולכן קצב התגובות נפסק לזמן מה‪ .‬מכיוון שיכולת‬
 ‫הערכת הזמן‪ ,‬גם שלנו וגם של בעלי החיים‪ ,‬היא בעלת גבולות‪ ,‬הרי שההבחנה‬
‫הטמפוראלית נשברת‪ ,‬כלומר‪ -‬בשלב מסוים החיה אינה יודעת אם פרק הזמן נגמר או‬
‫לא‪ ,‬ואז היא מתחילה שוב להגיב )בדרך כלל עוד לפני שנסתיים פרק הזמן המדובר(‪,‬‬
‫כאשר קצב התגובה עולה ועולה‪ -‬ככל שהזמן עובר‪ ,‬כך יש סיכוי גבוה יותר שהזמן‬

‫‪.‬עבר כבר‪ ,‬ועכשיו אני אקבל חיזוק‬

‫כל תגובה שמתבצעת במשך האינטרוואל‪ ,‬בסוף היא מחוזקת‪ .‬כלומר‪ -‬החיזוק הוא ‪2.‬‬
‫על כל התגובות שנעשו במהלך האינטרוואל‪ ,‬אם כי התגובות מחוזקות באופן שונה‪.‬‬
‫תגובות שנעשו מוקדם יותר‪ ,‬כך החיזוק שלה מאוחר יותר‪ ,‬ואילו ככל שהתגובה‬
‫נעשית בשלב מאוחר יותר‪ ,‬החיזוק שלה מוקדם יותר‪ .‬על פי דרך התבוננות זו‪ ,‬כל‬
‫התגובות מחוזקות‪ ,‬אם כי כל אחת באופן שונה‪ .‬מכיוון שאנחנו יודעים שככל שחיזוק‬
‫מגיע בפער גדול מהתגובה עצמה‪ ,‬הוא פחות אפקטיבי‪ ,‬הרי שהתגובות המוקדמות‬
‫יותר הן פחות מחוזקות‪ ,‬עד שקצב התגובה של התגובות המוקדמות הוא מאוד נמוך או‬
‫אפסי )פי‪.‬אר‪.‬פי(‪ ,‬ואילו תגובות שנעשות בשלב מאוחר יותר‪ -‬החיזוק שלהן מגיע‬
‫בסמיכות רבה יותר לתגובה‪ ,‬על כן התגובה עוברת חיזוק משמעותי‪ ,‬והיא מופיעה ואף‬

‫‪.‬בתדירות גבוהה‬

‫בלוחות אינטרוואל ארוכים מאוד )של ‪ 15‬דקות‪ ,‬למשל(‪ ,‬אנחנו רואים שקצב‬
‫התגובות של החיה מאינטרוואל לאינטרוואל מאוד משתנה‪ .‬למשל‪ ,‬באינטרוואל של‬
‫‪ 15‬דקות‪ ,‬אפשר לראות כזה שיש בו עשר או עשרים תגובות‪ ,‬ואחריו אינטרוואל‬

‫‪.‬באותו האורך שרואים בו ‪ 500‬תגובות‬

‫אנחנו מסתכלים פה על ההסתברות לקבל חיזוק פר תגובה‪ .‬למשל‪ ,‬באינטרוואל שבו‬
‫חיה הגיבה מעט‬
‫תגובות(‪ -‬וקיבלה חיזוק‪ ,‬הרי שזהו חיזוק גדול‪ .‬באינטרוואל הבא מספר התגובות ‪(10‬‬
‫עולה‪ ,‬מכיוון שקיבלנו משוב חיובי באינטרוואל הקודם )חיזוק על עשר תגובות(‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬החיה לא מפסיקה אף פעם‬
‫להגיב‪ ,‬אך קצב התגובה שלה מאוד משתנה‪ -‬באינטרוואל שבא אחרי אינטרוואל עם‬
‫מספר נמוך של תגובות וחיזוק‪ ,‬היא עשויה להגיב בקצב תגובות מהיר‪ ,‬ואילו‬
‫באינטרוואל שמגיע אחרי אינטרוואל עם מספר גבוה של תגובות וחיזוק‪ ,‬היא עשויה‬
 ‫להגיב בקצב תגובות איטי )רואה שזה לא משתלם להגיב כל‪-‬כך הרבה‪ ,‬ההסתברות‬

‫‪).‬לקבל חיזוק פר תגובה פתאום נראה לה נמוך מאוד‬

‫‪FR‬‬
‫אמרנו שבלוח חיזוק זה‪ ,‬אפילו אם יש הפסקה אחרי החיזוק‪ ,‬הרי שקצב התגובה‬
‫אחיד‪ .‬מרגע שהחיה מתחילה להגיב‪ ,‬גם אם יש פי‪.‬אר‪.‬פי‪ ,‬הרי שקצב התגובה הוא‬
‫קבוע ומהיר‪ .‬כלומר‪ ,‬בניגוד ללוח האינטרוואל הקבוע‪ ,‬הרי שבמקרה זה אין עלייה‬

‫‪.‬הדרגתית בקצב התגובות של החיה‬

‫במצב זה פועל מנגנון משוב חיובי‪ -‬ככל שהחיה מגיבה מהר יותר‪ ,‬הרי שהחיזוק מגיע‬
‫מהר יותר‪ .‬יש חיזוק על קצב תגובה גבוה בלוח זה‪ .‬בלוחות אינטרוואל‪,‬לעומת זאת‪,‬‬
‫קצב החיה לא רלוונטי בכלל למתן החיזוק‪ ,‬ועל כן בלוחות אלו אין חיזוק לקצב תגובה‬

‫‪.‬מהיר‪ ,‬ועל כן לא תגיב כך החיה‬

‫זהו יתרון וחיסרון של לוחות יחס‪ ,‬שכן מנגנון משוב חיובי הוא מעט מסוכן‪ -‬ככל‬
‫שהחיה מגיבה לאט יותר‪ ,‬כך החיזוק מגיע לאט יותר‪ ,‬ועל כן החיה עשויה לא להגיע‬
‫בכלל למצב של חיזוק ולמידה‪ .‬מכאן ניתן ללמוד שמנגנוני משוב שליליים בביולוגיה‬
‫שומרים עלינו ממצבים מסוכנים‪ -‬ממצבים שבהם אנחנו לא פועלים כיאות‪ .‬בלוחות‬
‫יחס ישנו מנגנון משוב חיובי בלבד‪ ,‬שגורם לקצב התגובה המהיר‪ ,‬ועשוי לגרום לכך‬

‫‪.‬שהחיה לא תגיב בכלל מלכתחילה‬

‫הטענה להופעתו של הפי‪.‬אר‪.‬פי היא שתגובות לאחר החיזוק פשוט אינן מחוזקות‬

‫‪).‬מספיק )בדומה ללוחות האינטרוואל הקבוע‬

‫ניסוי‬
‫ניסוי זה מוכיח שאותו המנגנון קובע את הפי‪.‬אר‪.‬פי בלוחות האינטרוואל הקבוע‬

‫‪.‬ובלוחות היחס הקבוע‬

‫שוב יש לנו שתי קבוצות‪ ,‬כאשר לכל יונה בקבוצה א' מוצמדת יונה בקבוצה ב'‪.‬‬
‫בקבוצה אחת משתמשים בלוחות יחס קבוע‪ ,‬ובקבוצה השנייה בלוחות אינטרוואל‬
‫קבוע‪ .‬הממצאים הם שבשתי הקבוצות‪ ,‬אחרי החיזוק‪ ,‬הן מפסיקות להגיב לפרק זמן‬
‫מסוים‪ ,‬ואז שוב מתחילות להגיב‪ .‬עם זאת‪ ,‬יונים אשר נמצאות בקבוצה של לוחות‬
‫היחס‪ ,‬יתחילו להגיב בקצב אחיד‪ ,‬ואילו יונים אשר נמצאות בקבוצה של לוחות‬
 ‫האינטרוואל יתחילו להגיב בקצב תגובות עולה‪ .‬מכאן שה‪-‬פי‪.‬אר‪.‬פי קבוע בשתי‬

‫‪.‬הקבוצות‪ ,‬וכנראה מופעל גם על ידי אותו המנגנון‬

‫‪-‬חיזוק חלקי בשיטת ה ‪Discrete Trial‬‬

‫זהו חיזוק שבו רק חלק מהתגובות מחוזקות )לוחות חיזוק פועלים תמיד על חיזוק‬
‫חלקי‪ ,‬כל לוח חיזוק שאינו הסי‪.‬אר‪.‬אף למעשה פועל על החיזוק החלקי(‪ .‬אפשר‬

‫‪-‬לדבר על חיזוק חלקי גם באימון של‬

‫‪Discrete Trial‬‬

‫‪-‬ולא רק בשיטת ה ‪. Free Operant‬‬

‫בדיסקריט טרייל )ד‪.‬ט‪ .‬מעכשיו‪ (...‬יש ויכוח על ההשפעות של החיזוק החלקי‪ .‬לעומת‬
‫ההתניה הקלאסית שבה אנחנו יודעים שחיזוק חלקי גורם ללמידה איטית יותר וביצוע‬
‫באיכות ירודה יותר‪ ,‬הרי שבשיטת האימון של‬
‫בהתניה האופרנטית‪ ,‬זה לא כל‪-‬כך חד משמעי‪ .‬לגבי קושי האימון‪ ,‬ידוע שקשה‬

‫‪Discrete Trial‬‬
‫יותר לאמן חיות בחיזוק חלקי‪ ,‬אך לגבי איכות הביצוע בסופו של דבר )קצב התגובות(‪-‬‬
‫ישנם מחקרים שמצביעים על ממצאים טובים לחיזוק החלקי‪ ,‬ואילו ישנם מחקרים‬

‫‪.‬שמצביעים על ממצאים ירודים לחיזוק החלקי‬

‫עם זאת‪ ,‬ידוע שחיזוק חלקי מייצר עמידות יותר גבוהה להכחדה‪ ,‬ואין זה משנה אם זה‬
‫נעשה בשיטת האופרנטית החופשית או בדיסקריט טרייל‪ .‬לאימון בחיזוק חלקי יש‬

‫‪.‬יתרון מבחינה זו על אימון בחיזוק מלא‬

‫‪.‬עיכוב בחיזוק בשיטת ה‪-‬ד‪.‬ט‬

‫בדרך‪-‬כלל בדיסקריט טרייל החיזוק ניתן מיד לאחר ביצוע התגובה‪ -‬ברגע שהחיה‬
‫מבצעת את התגובה‪ ,‬היא מחוזקת עליה‪ .‬אם אנחנו מוסיפים עיכוב בחיזוק‪ ,‬אנחנו‬

‫‪.‬רואים שזה גם מאט את הלמידה‪ ,‬וגם פוגע בביצוע‬

‫‪:‬ההסברים לכך‬

‫‪.‬הלמידה פחות טובה מכיוון שהקשר האס‪-‬אר )בין הגירוי לתגובה( הוא פחות חזק ‪1.‬‬

‫‪.‬מכיוון שישנו איחור בחיזוק‪ ,‬לחיה יש פחות מוטיבציה לבצע את התגובה שוב ‪2.‬‬
 ‫אם אנחנו לוקחים חולדה שאומנה עם עיכוב בחיזוק‪ ,‬ואז מעבירים אותו ללמידה עם‬
‫חיזוק מיידי‪ ,‬אנחנו רואים כבר בצעד הבא שהיא מייד תרוץ מהר יותר‪ .‬הממצא הזה‬
‫תומך בהסבר השני‪ ,‬שלחיה לא הייתה קודם מוטיבציה‪ ,‬מכיוון שתהליכים של למידה‬
‫הם איטיים יותר‪ ,‬ועל כן לא נצפה לראות תוצאות מיידיות אם הסיבה הייתה באמת מס'‬
‫‪) 1‬למידה(‪ .‬מכיוון שאנחנו מקבלים פה תגובה מיידית‪ ,‬הרי שכנראה שמדובר בעלייה‬

‫‪.‬במוטיבציה‬

‫אם נשווה חיזוק מייד וחלקי )‪ 90%‬חיזוק( לחיזוק מעוכב ומלא‪ -‬נוכל לראות עד כמה‬
‫החולדה מעדיפה את המיידיות‪ ,‬למעשה‪ .‬עד כמה החולדה מוכנה "לשלם" על מנת‬

‫‪.‬להישאר בחיזוק המיידי‬

‫הממצאים הם שבני אדם וחיות מעדיפים חיזוק מיידי גם אם הוא קטן יותר‪ ,‬ונראה‬
‫שרק כשמדובר בחיזוק מיידי ו‪ 70%-‬מחוזק‪ ,‬החולדה תעדיף את החיזוק המעוכב‬

‫‪.‬והמלא‬

‫למידה‬
‫שיעור מס' ‪10‬‬
‫‪31.12.03‬‬

‫ההבדל בין התניה קלאסית לאופרנטית‬

‫הסמיכות‬
‫‪.‬הסמיכות הקלאסית‪ -‬בה החיזוק מגיע תמיד אחרי גירוי מסוים‬

‫‪.‬הסמיכות האופרנטית‪ -‬בה החיזוק מגיע תמיד אחרי תגובה מסוימת‬

‫האסוציאציה‬
‫‪.‬בהתניה קלאסית‪ -‬האסוציאציה היא בין הגירוי המותנה לגירוי הבלתי מותנה‬

‫‪.‬בהתניה אופרנטית‪ -‬האסוציאציה שנוצרת היא בין הגירוי לתגובה‬

‫תפקיד החיזוק‬
‫בהתניה קלאסית‪ -‬התרחשות חיזוק בקונטקסט מסוים תביא לך שהתגובות המעוררות‬
‫על ידי החיזוק יקדימו את מתן החיזוק‪ .‬למשל‪ ,‬אם הכלב מרייר לבשר‪ ,‬בדרך‪-‬כלל‬
‫הריור מגיע אחרי הגעת הבשר‪ ,‬ואילו בעקבות התניה קלאסית‪ -‬הריור יגיע לפני‬

‫‪.‬הבשר‬
‫בהתניה אופרנטית‪ -‬התרחשות חיזוק בקונטקסט מסוים תביא לכך שהתגובה‬

‫‪.‬שהתרחשה לפני החיזוק‪ ,‬תעלה בשכיחותה והסתברותה‬

‫ההתנהגות עצמה‬
‫בהתניה קלאסית‪ -‬ההתנהגות המותנית היא מאוד פשוטה‪ ,‬בדרך כלל לא קיצונית‪.‬‬
‫לעיתים קרובות היא דומה לתגובות שהחיזוק עצמו מעורר‪ .‬כלומר‪ ,‬יש קשר חזק בין‬

‫‪.‬התגובה הקלאסית לבין התגובה שהגירוי מעורר‬

‫בהתניה אופרנטית‪ -‬ההתנהגות היא מורכבת‪ ,‬חיצונית‪ ,‬החיה פועלת על הסביבה‪.‬‬

‫‪.‬בדרך כלל אין קשר ברור בין התגובות שהחיזוק מעורר לבין התגובה האופרנטית‬

‫השאלה שהעסיקה את החוקרים‪ ,‬ועדיין מעסיקה אותם‪ ,‬האם למעשה מדובר בתהליך‬
‫למידה שמתבצע במערכת אחת‪ ,‬או האם מדובר בשתי מערכות למידה שונות‬
‫)תיאורית הגורם האחד אל מול תיאורית שני הגורמים(‪ .‬ננסה עתה להסביר תופעות‬
‫של התניה קלאסית באמצעות התניה אופרנטית ולהיפך‪ ,‬נראה האם באמת ניתן‬

‫‪.‬להסביר כל תופעה על ידי כל אחת משתי המערכות‬

‫?השאלה‪ :‬מהי האסוציאציה שנוצרת בהתניה קלאסית‬

‫בהתניה קלאסית‪ -‬פבלוב טען שהגירוי הניטראלי שהיה בהתחלה חסר משמעות‪,‬‬
‫הופך להיות מחליף של הגירוי המותנה בעקבות ההתניה )הצליל עצמו מחליף את‬

‫‪-‬הבשר בעקבות ההתניה‪ ,‬ויכול לעורר ריור(‪ -‬תהליך שנקרא‬

‫‪.Stimulus substation‬‬
‫פבלוב טען שהאופן בו זה נעשה הוא יצירת אסוציאציה בין מרכיבי העצבוב של הגירוי‬
‫המותנה והבלתי מותנה במוח‪ .‬כלומר‪ ,‬האסוציאציה בהתניה קלאסית על פי פבלוב‬

‫‪.‬היא בין הגירוי המותנה לגירוי הבלתי מותנה‬

‫על פי ההתניה האופרנטית‪ ,‬בכל פעם שמציגים את הגירוי המותנה‪ ,‬הניטראלי‪ ,‬החיה‬
‫מבצעת את התגובה בנוכחותו‪ .‬מדוע? מכיוון שאנחנו תמיד דואגים שהגירוי המותנה‬
‫והבלתי מותנה יופיעו ביחד‪ .‬ישנן תיאוריות שטוענות שעל מנת שייווצר קשר בין‬
‫התגובה לגירוי מספיק שהתגובה תתרחש בנוכחות הגירוי‪ ,‬ואין כלל צורך בחיזוק‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬די בכך שהגירוי יופיע והתגובה תתבצע‪ ,‬על מנת שייווצר קשר בין השניים‪,‬‬
‫ובעתיד תמשיך להופיע התגובה בנוכחות הגירוי‪ .‬על פי תיאוריות אופרנטיות אלו‪,‬‬

‫!האסוציאציה שנוצרת בהתניה קלאסית היא בין הגירוי המותנה לתגובה המותנית‬

‫נדון עתה בניסויים אשר מנסים להכריע בין שתי התיאוריות‪ -‬האם האסוציאציה היא‬
‫בין הגירוי המותנה לגירוי הבלתי מותנה )פבלוב(‪ ,‬או שמא האסוציאציה הנוצרת היא‬

‫‪).‬בין הגירוי המותנה לתגובה המותנית )תיאוריות אופרנטיות‪ ,‬גות'רי‬

‫סוג ראשון של ניסויים כאלו הם ניסויים שבהם מונעים את ביצוע התגובה‪ .‬למשל‪ ,‬אם‬
‫מזריקים אטרופין‪ -‬זה מונע ריור‪ .‬אפשר לבצע התניה של צליל ובשר‪ ,‬אבל להזריק‬
‫לכלב אטרופין במהלך ההתניה‪ ,‬כך שלמעשה בכל מהלך ההתניה‪ -‬הכלב לא מרייר‪.‬‬
‫לפי התיאוריה של פבלוב‪ ,‬זה לא צריך להשפיע על הלמידה‪ ,‬מכיוון שהכלב לומד את‬
‫הקשר בין שני הגירויים ולא בין גירוי לתגובה‪ .‬לפי התיאוריה של גות'רי‪ ,‬החיה לא‬
‫אמורה ללמוד בדרך זו‪ ,‬מכיוון שהאסוציאציה היא בין התגובה לגירוי‪ ,‬ואם מנעתי את‬

‫‪.‬ביצוע התגובה‪ -‬הרי שכל הלמידה אמורה לא להתרחש‬

‫‪.‬התוצאות הן שמניעת התגובה לא משפיעה כלל על ההתניה הקלאסית‬

‫הטענה של גות'רי נגד תוצאות אלו היא שהקשר הוא באמת לא בין התגובה לגירוי‪,‬‬
‫אל בין הייצוגים של התגובות לגירוי‪ .‬מכאן שעל אף שהתגובה עצמה נמנעה‪ ,‬הייצוג‬

‫‪.‬של התגובה כן עורר‪ ,‬וזה הספיק להתניה‬

‫‪-‬סוג שני של מחקרים שהתבצעו‪ ,‬הוא מחקר שהתמקד ב‬

‫‪Sensory pre-conditioning‬‬
‫כאשר בניסויים אלו הוצג גירוי מותנה אחד‪ ,‬בלוויית גירוי מותנה אחר )כך שנוצרת‬
‫ביניהם אסוציאציה(‪ .‬בשלב הבא הוצג הגירוי המותנה הראשון )בלבד( עם גירוי בלתי‬
‫מותנה מסוים שמעורר תגובה מסוימת )ריור‪ ,‬למשל(‪ ,‬כך שנוצרת גם ביניהם‬
‫אסוציאציה‪ .‬השאלה היא‪ -‬מה יקרה אם נציג עכשיו את הגירוי המותנה השני )בלבד(‪-‬‬

‫?האם הוא יעורר את התגובה המותנית‬

‫לפי פבלוב‪ ,‬הצגת הגירוי המותנה השני בלבד אמורה לעורר את התגובה המותנית‪,‬‬

‫‪.‬מכיוון שיש קשר בין הגירויים המותנים והגירוי הבלתי מותנה‬

‫לפי גות'רי‪ ,‬הצגת הגירוי המותנה השני בלבד לא אמורה לעורר את התגובה המותנית‪,‬‬
‫מכיוון שהחיה לומדת את הקשר בין הגירוי לתגובה‪ ,‬והגירוי המותנה השני לא יצר‬
‫קשר עם התגובה המותנית‬
‫!)מכיוון שלא הופיע עימה בהתניה(‬

‫‪.‬התוצאות הן שהגירוי המותנה השני מעורר את התגובה המותנית‬

‫אם כן‪ ,‬המסקנה מניסויים אלו היא שההתניה האופרנטית לא יכולה להסביר את כל‬

‫‪.‬תופעות ההתניה הקלאסית‪ ,‬באמצעות הקשר בין גירוי לתגובה‬

‫סוג שלישי של מחקרים שהתבצעו‪ ,‬הם מחקרים שמנסים לשנות את הערך של הגירוי‬
‫הבלתי מותנה בעקבות ההתניה‪ .‬אחרי ההתניה גורמים לכך שהגירוי הבלתי מותנה‬
‫יפסיק לעורר את התגובה הבלתי מותנית שעורר עד עתה‪ ,‬וגורמים לכך שהגירוי הזה‬
‫יתחיל לעורר תגובה אחרת‪ .‬למשל‪ ,‬לאחר ההתניה בין הצליל‪ ,‬הבשר והריור‪ ,‬עושים‬
‫מניפולציה כלשהי כך שהבשר יפסיק לעורר ריור‪ ,‬ויתחיל לעורר תגובה אחרת‬
‫במקום‪ .‬לפי התיאוריה של פבלוב‪ ,‬אם הגירוי הבלתי מותנה מתחיל לעורר תגובה‬
‫אחרת‪ ,‬הרי שגם הגירוי המותנה צריך להתחיל לעורר את התגובה האחרת‪ ,‬מכיוון‬
‫שיש קשר בין שני הגירויים האלו‪ -‬ועל כן שינוי באחד יגרור בהכרח שינוי באחר‪ .‬לפי‬
‫התיאוריה האופרנטית לא יחול שום שינוי בעקבות שינוי התגובה שיעורר הגירוי‬
‫הבלתי מותנה‪ ,‬מכיוון שהקשר הוא ישיר בין הגירוי לתגובה‪ -‬הגירוי הבלתי מותנה לא‬

‫‪.‬משחק פה בכלל תפקיד‬

‫בשלב הראשון מצמדים גירוי מותנה וגירוי בלתי מותנה‪ ,‬כך שבסופו של דבר הגירוי‬

‫‪.‬המותנה מעורר את התגובה המותנית‬

‫בשלב השני מצמדים את הגירוי המותנה הראשון עם גירוי מותנה נוסף‪ ,‬כך שבסופו‬

‫‪.‬של דבר הגירוי המותנה הנוסף גם הוא מעורר את התגובה המותנית‬

 ‫לפי פבלוב‪ ,‬הקשר שנוצר הוא בין הגירוי המותנה השני‪ ,‬לגירוי המותנה הראשון‪,‬‬
‫והגירוי הבלתי מותנה‪ .‬לפי התיאוריה האופרנטית הקשר שנוצר הוא בין הגירוי‬
‫המותנה הנוסף )השני( והתגובה‬
‫המותנית‪ .‬מדוע? מכיוון שבכל פעם שאני מציגה את הגירוי המותנה הנוסף‪ ,‬אני מציגה‬
‫גם את הגירוי המותנה הראשון‪ -‬שלמעשה מעורר את התגובה המותנית‪ ,‬כך שבכל‬
‫פעם שמופיע הגירוי המותנה השני למעשה מופיעה גם התגובה המותנית‪ .‬כך נוצר‬

‫‪.‬הקשר בין הגירוי המותנה הנוסף )השני( לתגובה המותנית‬

‫בשלב השלישי נתנה את הגירוי המותנה הראשון עם שוק )התנית נגד עם הגירוי‬
‫המותנה(‪ .‬הגירוי המותנה הזה מספיק לעורר את התגובה המותנית שהוא עורר קודם‬
‫)למשל‪ ,‬עם מדובר בצליל‪ ,‬הרי שלאחר שהתנינו את הצליל עם שוק‪ ,‬הוא יתחיל‬

‫‪).‬לעורר תגובות אחרות של פחד ובהלה‪ ,‬ויפסיק לעורר ריור‬

‫השאלה היא כעת‪ -‬מה יקרה לגירוי המותנה השני? האם ימשיך לעורר את התגובה‬
‫המותנית שעורר קודם )ריור‪ ,‬למשל(‪ ,‬או שיתחיל לעורר את התגובות המותנות‬

‫‪').‬החדשות שמעורר הגירוי המותנה הראשון )פחד‪ ,‬בהלה‪ ,‬וכו‬

‫לפי פבלוב בשלב השלישי מתחיל קשר חדש‪ ,‬בין הגירוי המותנה הראשון )הצליל(‬
‫לגירוי בלתי מותנה חדש )השוק(‪ ,‬ועל כן גם הקשר בין הגירוי המותנה השני לגירוי‬
‫הבלתי מותנה החדש נוצר‪ ,‬והתגובה שצריך לעורר הגירוי המותנה השני‪ -‬היא התגובה‬

‫‪).‬החדשה שמעורר גם הגירוי המותנה הראשון )הצליל‬

‫לפי התיאוריות האופרנטיות‪ ,‬מכיוון שהקשר שנוצר הוא בין הגירוי המותנה השני‬
‫לתגובה המותנית‪ ,‬הרי ששינוי האסוציאציה של הגירוי המותנה הראשון‪ -‬לא תשנה‬

‫‪.‬את התגובה שמעורר הגירוי המותנה השני‬

‫התוצאות הן שאכן בהצגת הגירוי המותנה השני הכלב ממשיך לרייר )תואם את‬

‫‪).‬התיאוריה של התיאוריות האופרנטיות‬

‫מסתבר שכשאנחנו עושים התניה מסדר גבוה‪ ,‬ואחר‪-‬כך עושים איזושהי התניה‬
‫שמשנה את ערכו של הגירוי המותנה הראשון‪ ,‬זה לא משנה את התגובה שמעורר‬
‫הגירוי המותנה השני‪ .‬כנראה שגירויים מסדר גבוה‪ ,‬הלמידה לגביהם היא מסוג "גירוי‪-‬‬
‫תגובה"‪ .‬גילוי זה הוא בעל משמעות מאוד גדולה לגבי התניות רגשיות‪ ,‬שבהן ההתניה‬
‫היא לעיתים קרובות מסדר גבוה‪ .‬לדוגמא‪ ,‬אם ילד כלשהו פוחד מכלב של שכן שנשך‬
‫אותו‪ ,‬והוא מתחיל גם לפחד מהילד של השכן )שתמיד מסתובב עם הכלב(‪ ,‬הרי שגם‬
 ‫אם בסופו של דבר נלמד את הילד שהכלב אינו מפחיד‪ -‬ונקשר אותו עם דברים‬
‫חיוביים יותר‪ ,‬הרי שעדיין לא נפתור את הבעיה שהילד של השכן מעורר בילד פחד‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬שינוי ההתניה של הגירוי המותנה הראשון )הכלב( לא תשנה את התגובה‬

‫‪).‬שמעורר הגירוי המותנה השני )הילד של השכן‬

‫לסיכום‬
‫ההנחה היא שהאסוציאציה הדומיננטית שנוצרת בהתניות קלאסיות היא בין הגירוי‬
‫המותנה לגירוי הבלתי מותנה‪ ,‬אך מסתבר שכנראה יכולה להיווצר אסוציאציה‬

‫‪).‬דומיננטית בין הגירוי לתגובה )למשל במקרים של התניה מסדר גבוה‬

‫?השאלה‪ :‬מה הקשר בין סמיכות אופרנטית להתניה קלאסית‬

‫התיאוריות האופרנטיות מסבירות את ההתניה הקלאסית במושגים של סמיכות‬

‫אופרנטית‪ -‬ביצוע הגירוי המותנה מועיל לחיה )יש לו תוצאה אופרנטית חיובית מבחינת‬
‫החיה(‪ ,‬ומכיוון שיש לו תוצאה חיובית‪ -‬הרי שהגירוי המותנה מתחיל להופיע לעיתים‬
‫קרובות יותר‪ .‬למשל‪ ,‬אפשר לטעון שלרייר לפני שאוכלים זה משפר את פעולת‬
‫העיכול‪ .‬לרייר לפני ששמים חומצה חלשה על הלשון‪ ,‬זה מגן על הלשון מפני החומצה‬
‫החלשה‪ .‬לעפעף לפני קבלת משב אוויר לעין מגן על העין ממשב האוויר הזה‪ .‬עצם‬
‫ביצוע התגובה המותנית‪ -‬יש לה תוצאות חיוביות לחיה‪ -‬ועל כן הסבירות להתנהגות זו‬

‫‪.‬עולה‬
‫התגובה של תיאורטיקנים קלאסיים לטענה זו היא שאכן בחלק מההתניות הקלאסיות‬
‫אפשר לחשוב על תועלת כלשהו בתגובה המותנית‪ ,‬אך לא בכולן‪ -‬לא תמיד קיימת‬
‫סמיכות אופרנטית‪ .‬למשל‪ ,‬במקרה של עצימת עין לפני שמקבלים שוק חשמלי‪ ,‬או‬
‫כיפוף רגל לפני שמקבלים שוק חשמלי‪ -‬הן לא תגובות שעוזרות לחיה‪ .‬ההמשך של‬
‫הטיעון של התיאורטיקנים הקלאסיים הוא שגם במקרים שבהם יש סמיכות אופרנטית‪,‬‬

‫‪.‬גם שם לא הסמיכות האופרנטית שגורמת להתניה‬

‫הדרך שבה התיאורטיקנים הקלאסיים הוכיחו את טענתם‪ ,‬היא שהם לקחו פרוצדורה‬
‫של התניה קלאסית‪ ,‬הוסיפו לה סמיכות אופרנטית מפורשת‪ ,‬ומראים כיצד סמיכות זו‬

‫‪.‬לא משפיעה על ההתניה‬

 ‫‪:‬הניסוי הראשון הוא ניסוי שבו‬

‫בשלב הראשון לוקחים חיה ומאמנים אותה בניסוי קלאסי רגיל‪ -‬גירוי מותנה של ‪1.‬‬
‫שוק‪ .‬ממשיכים לאמן את החיה עד שהגירוי המותנה מתחיל לעורר את התגובה‬
‫המותנית )כיפוף רגל(‪ .‬מבחינת הנסיין‪ ,‬אנחנו בסמיכות קלאסית בשלב זה‪ .‬הטענה‬
‫של התיאוריות האופרנטיות היא שהחיה מכופפת את הרגל על מנת להקל על הכאב‬

‫‪.‬של השוק‬

‫בשלב השני מוסיפים סמיכות אופרנטית של השמטה‪ -‬לאחר הופעתו של הגירוי ‪2.‬‬
‫המותנה‪ ,‬אם החיה מגיבה עם התגובה המותנית )כיפוף הרגל(‪ ,‬היא לא תקבל שום‬
‫שוק‪ ,‬ואם היא לא תגיב עם כיפוף הרגל‪ ,‬היא תמשיך לקבל שוק‪ .‬כלומר‪ ,‬בשלב זה‬

‫‪.‬מבחינת הנסיין אנחנו נמצאים בשלב של התניה אופרנטית‬

‫אם מה שקובע את הקצב של ההתניה זה הסמיכות האופרנטית‪ ,‬הרי שנצפה שהקצב‬
‫תגובות של החיה יעלה כמעט למאה אחוז לאחר השלב השני )שכן מאוד כדאי לחיה‬
‫על פי הסמיכות האופרנטית לכופף את הרגל‪ ,‬כך לא תמשיך לקבל שוק(‪ .‬על פי‬
‫ההתניה הקלאסית‪ ,‬אם בשלב הראשון החיה הייתה באימון בחיזוק מלא‪ ,‬הרי שבשלב‬
‫השני החיה עוברת לאימון בחיזוק חלקי‪ -‬לפעמים הגירוי המותנה מגיע עם הגירוי‬
‫הבלתי מותנה‪ ,‬ולפעמים לא‪ .‬אם זה חיזוק חלקי‪ ,‬הרי שלפי התיאוריה הקלאסית‪-‬‬

‫‪.‬הגירוי המותנה צריך לרדת‬

‫התוצאות הן שקצב התגובה המותנית של החיה יורד‪ .‬כלומר‪ ,‬החיה מתנהגת על פי‬

‫‪.‬הסמיכות הקלאסית ולא על פי הסמיכות האופרנטית‬

‫הטענה של התיאורטיקנים הקלאסיים‪ ,‬אם כן‪ ,‬היא שהחיה אינה רגישה אפילו‬
‫לסמיכות אופרנטית מאוד מפורשת‪ ,‬ועל כן אין שום סיבה להניח שהחיה מתנהגת‬

‫‪).‬ומגיבה על פי סמיכות אופרנטית שהיא סמויה )אפילו למפורשת לא הגיבה‬

‫הסמיכות הקריטית‪ ,‬אם כן‪ ,‬בהתניה קלאסית היא בין הגירוי המותנה לגירוי הבלתי‬
‫מותנה‪ .‬השאלה האם התגובה מועילה או לא מועילה לחיה היא לא רלוונטית‬

‫‪.‬להתנהגות זו של החיה‬

‫‪.‬ההתניה הקלאסית יכולה להפריע‪ ,‬אם כן‪ ,‬להתניה האופרנטית‬

‫ניסוי אחר שביצעו היה ניסוי שבו לקחו קערה של מזון שהניחו באמצע מסלול ריצה‪.‬‬
‫בכל פעם שהתרנגולת מתקרבת לקערה‪ ,‬הקערה מתרחקת ממנה מרחק כפול‪,‬‬
‫ולהיפך‪ -‬אם התרנגולת מתרחקת מהקערה‪ ,‬היא מתקרבת אליה מרחק כפול‪ .‬אם כן‪,‬‬
‫הסמיכות האופרנטית אומרת שהתרנגולת צריכה להתרחק‪ ,‬והסמיכות הקלאסית‬
‫אומרת שהתרנגולת תתקרב אל האוכל‪ .‬בהתניה זו רואים שהתרנגולת מתה מרעב‪,‬‬
‫היא לא מצליחה ללמוד את ההתניה האופרנטית הזו‪ ,‬וזה מקרה שבו ההתניה‬
‫הקלאסית מתגברת על הסמיכות האופרנטית‪ .‬כבני אדם קשה לנו גם להתגבר על‬
‫הסמיכות הקלאסית‪ ,‬וקל לנו יותר ללמוד כאשר הסמיכות האופרנטית והקלאסית‬
‫מתאימות‪ .‬אנחנו כבני אדם אומנם בעלי היכולת להתגבר על הסמיכות הקלאסית‬
‫כאשר היא סותרת את האופרנטית‪ ,‬אך עדיין קל לנו יותר כאשר אלו אינן סותרות‬

‫‪.‬אחת את השנייה‬
‫אותו הדבר מתרחש בניסוי הקודם שדיברנו עליו‪ -‬בעיקרון מה שכדאי על פי הסמיכות‬
‫האופרנטית )מועיל לכלב(‪ ,‬הוא לכופף את הרגל‪ ,‬שכן במקרים אלו הוא לא יקבל את‬
‫השוק‪ ,‬הרי שעדיין נראה שקצב כיפופי הרגל יורד )בהתאם לסמיכות הקלאסית‪,‬‬

‫‪).‬שנוגדת את הסמיכות האופרנטית גם במקרה זה‬

‫למידה‬
‫שיעור מס' ‪11‬‬
‫‪07.01.04‬‬

‫היפוך הרעיון מהשיעור הקודם‪ -‬האם אפשר להסביר התניה אופרנטית‬

‫?באמצעות סמיכות קלאסית‬
‫?לנסיין הסמיכות הקריטית היא בין תגובה לתוצאה‪ .‬מהי זו של החיה‬
‫הטענה היא שבכל התניה אופרנטית יש סמיכות קלאסית‪ :‬אנחנו גורמים לסמיכות‬
‫קלאסית בין דוושה למזון אצל החולדה‪ .‬באופן כללי גירויים שקושרו לגירוי‬
 ‫אפפטיטיבי‪ ,‬אנחנו יודעים שהם מייצרים התקרבות‪ ,‬למשל‪ .‬על כן אם הדוושה‬

‫‪-‬מקושרת לאוכל‪ ,‬הרי שהחולדה תלמד להתקרב לדוושה‪ .‬דוגמא נוספת היא ה‬

‫זהו מצב שבו אנחנו מלמדים את החיה תגובה אופרנטית בהסתמכות על ‪-‬‬

‫‪AutoShaping‬סמיכות‬

‫‪).‬קלאסית )למשל‪ ,‬מלמדים יונה להתקרב לחלון על מנת לאכול אוכל‬

‫?השאלה היא‪ -‬האם גם לסמיכות אופרנטית יש תפקיד? או רק לסמיכות הקלאסית‬

‫הדרך שאנחנו נענה על השאלה היא למשל‪ ,‬לתת חיזוק לחולדה חיזוק רק אם היא‬
‫תגיע מהר מספיק לקופסא‪ .‬כך היא תלמד לא רק להגיע לקופסא‪ ,‬אלא גם להגיע‬
‫אליה מהר יותר ויותר‪ .‬זאת אומרת‪ -‬באמצעות הסמיכות האופרנטית אנחנו יכולים‬
‫לעצב תגובה‪ ,‬משהו שלא קורה באמצעות הסמיכות הקלאסית‪ .‬מכיוון שהסמיכות‬
‫הקלאסית אף פעם לא מותנית בהתנהגות‪ ,‬היא לא תשמש כמעט אף פעם לעיצוב‬
‫ההתנהגות עצמה‪ .‬את כל הניסויים האלו שיוכיחו את הסמיכות האופרנטית טוענים כי‬
‫יש לערוך בקופסת סקינר‪ ,‬שכן אלו הם התנאים המאפשרים ביותר סמיכות‬

‫‪.‬אופרנטית‪ .‬שאר הניסויים‪ ,‬הקשורים למרחב‪ ,‬מסתמכים יותר על סמיכות קלאסית‬

‫‪:‬סיכום ביניים‬
‫ישנה סמיכות קלאסית כמעט בכל התנהגות אופרנטית‪ .‬במקרים רבים‪ ,‬כמעט תמיד‪,‬‬
‫הסמיכות הקלאסית מייצרת התנהגות‪ .‬ההתנהגויות הרלוונטיות ביותר מבחינת התניה‬
‫אופרנטית הם "התקרבות" או "התרחקות" )ריורים ושאר התפתחויות פנימיות פחות‬
‫רלוונטיות להתנהגות האופרנטית(‪ .‬לעיתים ההתנהגויות האלו הן זהות להתנהגות‬
‫האופרנטית‪ .‬עם זאת‪ ,‬הסמיכות האופרנטית יכולה לעצב את התגובה )קצב למשל(‪,‬‬
‫מה שהסמיכות הקלאסית אינה יכולה לעשות‪ .‬אם הסמיכות הקלאסית מייצרת תגובות‬
‫שאינן מתאימות לאופרנטית‪ ,‬היא יכולה להפריע מאוד עד כדי למנוע למידה של‬

‫‪:‬ההתניה האופרנטית‪ .‬דוגמאות לכך‬

‫דוגמת התרנגולת שצריכה להתרחק מהאוכל על מנת שיתקרב אליה‪ ,‬והיא לא *‬

‫‪).‬מסוגלת לעשות את זה‪ ,‬היא גוועת ברעב‪ -‬הדוגמא מהשיעור שעבר‬

‫דוגמא נוספת היא הניסיון ללמד דג לנשוך מוט זכוכית על מנת להגיע לנקבה‪* .‬‬
‫בפעם הראשונה באמת נשך הדג במקרה את המוט וקיבל את הנקבה‪ ,‬ובפעם השנייה‬
 ‫מה שקרה הוא שהדג התחיל לרקוד ריקוד חיזור לפני מוט הזכוכית‪ ...‬הסמיכות‬

‫‪.‬הקלאסית בין מוט הזכוכית לנקבה הפריע ללמידה האופרנטית‬

‫דוגמא נוספת‪ -‬קופסת סקינר‪ .‬אם אנחנו רוצים ללמד חולדה ללחוץ על דוושה על *‬
‫מנת למנוע שוק‪ .‬אור נדלק עשר שניות לפני‪ ,‬ואם במהלך עשר השניות האלו‬
‫החולדה לוחצת על הדוושה‪ ,‬הרי שהיא לא תקבל את השוק‪ .‬יותר קל ללמד את‬
‫החולדה ללחוץ על הדוושה לאור המנורה כאשר המנורה היא בצד המנוגד לדוושה‬
‫)בצד שמאל של הקופסא למשל‪ ,‬כאשר הדוושה נמצאת בצד ימין(‪ -‬מכיוון שהאור‬
‫קשור לשוק‪ ,‬ועל כן לחולדה תהיה נטייה לרוץ לצד השני של הקופסא )לברוח‬

‫‪.‬מהאור(‪ ,‬וללחוץ על הדוושה‬

‫החיזוק שמשתמשים בו בהתניה אופרנטית קובע גם סט של תגובות‪ -‬אם ההתנהגויות‬
‫האלו שנוצרות מהסמיכות הקלאסית דומות או מתאימות לסמיכות האופרנטית‬
‫)ההתנהגות שאנחנו דורשים בשתי ההתניות זהה(‪ -‬הרי שההתניה תהיה קלה יותר‪.‬‬
‫במידה וההתנהגויות הקלאסיות הן הפוכות מההתנהגות האופרנטית‪ ,‬הרי שההתניה‬

‫‪).‬תהיה קלה עד לא אפשרית )תלוי בהתניה ובסוג בעל החיים‬

‫ישנן מעט מאוד דוגמאות של התניה אופרנטיות שאין בהן סמיכות קלאסית‪.‬‬
‫אחת מהן היא למידת הימנעות )=סמיכות של השמטה(‪ .‬בלמידה זו‪ ,‬אם החיה מבצעת‬
‫את התגובה‪ ,‬הרי שלא יקרה משהו רע )אם החיה תבצע את התגובה‪ ,‬למשל‪ ,‬לא יופיע‬
‫שוק(‪ .‬בסופו של דבר אנחנו מגיעים למצב שבו החיה מבצעת את התגובה‪ ,‬ולא‬
‫מקבלת יותר בכלל חיזוקים שליליים‪ .‬כלומר‪ ,‬הגענו למצב שבו החיה מבצעת כל הזמן‬
‫את התגובה‪ ,‬ואין יותר גירוי לא מותנה בסיטואציה‪ .‬הסמיכות הקלאסית הופכת לחיזוק‬
‫חלקי‪ ,‬ומתישהו נעלמת בכלל‪ -‬אין יותר גירוי בלתי מותנה‪ .‬תגובת ההימנעות‪ ,‬אם כן‪,‬‬
‫קשה לטעון שהיא תוצאה של הסמיכות הקלאסית‪ ,‬שכן אז היינו מצפים שהתגובה‬
‫הייתה דועכת כאשר הגירוי הבלתי מותנה היה נעלם‪ .‬עם זאת‪ ,‬הממצאים מראים‬

‫‪.‬שמדובר בתגובה שמעוצבת ולא דועכת עם הזמן‬

‫‪-‬דוגמא נוספת לכך היא‬

‫‪.Sidman‬זוהי הימנעות שאין שום סימן שהאירוע האברסיבי עומד להתרחש ‪,‬‬

‫‪Avoidance‬‬
‫אחת לכמה זמן מופיע אירוע אברסיבי )נאמר‪ ,‬פעם בשלושים בשניות(‪ ,‬אלא אם החיה‬
‫מבצעת את‬
 ‫התגובה לפני שהשוק אמור להופיע‪ .‬למשל‪ ,‬אם הכלב עובר מצד אחד לצד השני‪,‬‬
‫הרי שהוא לא יקבל שוק‪ ,‬והשוק נדחה לעוד שלושים שניות מזמן התגובה‪ .‬כשאנחנו‬
‫מאמנים בשיטה זו‪ ,‬אין בכלל גירויים‪ ,‬והדבר היחיד שבעצם נותר פה זה התגובה‪,‬‬
‫והסמיכות האופרנטית היא בין התגובה לתוצאה‪ -‬הליכה מצד אחד לשוק‪ .‬זוהי‬

‫‪.‬סיטואציה נוספת שאין בה סמיכות קלאסית‬

‫לסמיכות הקלאסית אם כן תפקיד מאוד חשוב בהתניה אופרנטית‪ .‬היא יכולה לעזור‬
‫מאוד ללמוד‪ ,‬והיא יכולה גם במטלות אחרות להפריע מאוד ללמידה‪ .‬בלמידה‬

‫‪.‬מרחבית‪ ,‬למשל‪ ,‬לא צריך להניח שום דבר מלבד הסמיכות הקלאסית‬

‫!!סיכום‬

‫‪.‬התניה קלאסית מוסברת באמצעות הסמיכות הקלאסית בלבד *‬

‫התניה אופרנטית מוסברת באמצעות הסמיכות הקלאסית )חוק החיזוק של התניה *‬

‫קלאסית‪ -‬על פיו תגובות שהחיזוק מעורר יתחילו להופיע לפני החיזוק עצמו(‪,‬‬
‫והסמיכות האופרנטית )חוק החיזוק של התניה אופרנטית‪ -‬תגובות שמופיעות לפני‬
‫החיזוק‪ ,‬השכיחות שלהן תעלה(‪ .‬שתי הסמיכויות האלו ביחד מרכיבות את ההתניה‬

‫‪.‬האופרנטית‬

‫?מהי האסוציאציה שנוצרת בהתניה‬

‫לפי התיאוריה האופרנטית‪ ,‬האסוציאציה שנוצרת בין הגירוי לתגובה‪ .‬עם זאת‪ ,‬ראינו‬
‫גם שהחיה לומדת איזשהו קשר בין התגובה לתוצאה‪ .‬העדות הכי בולטת לרעיון הזה‬
‫היא התופעה של אפקט הקונטרסט )אנחנו מאמנים חיה להגיב לחיזוק בגודל מסוים‪,‬‬
‫ואחרי שהיא למדה‪ ,‬אנחנו משנים את גודל החיזוק‪ ,‬ועוצמת התגובה של החיה מיד‬
‫משתנה‪ -‬בהתאם לכיוון השינוי‪ .‬לא זאת בלבד שמדובר בשינוי מיידי‪ ,‬אלא גם מדובר‬
‫בשינוי גדול יותר בתגובה מאשר חיות אשר אומנו מלכתחילה עם חיזוקים בגדלים‬
‫שונים‪ .‬המסקנה היא שעל מנת שהשינוי יהיה כל כך מהיר‪ ,‬הרי שהחיה למדה משהו‬
‫על התוצאה‪ -‬חייבת להיות לה איזושהי ידיעה על התוצאה‪ .‬זוהי המסקנה העיקרית‬

‫‪.‬מהניסוי‬
 ‫– תופעה נוספת שמדגימה את ידיעת החיה על התוצאה היא התופעה של‬
‫‪. Latent‬ניסוי שבו מלמדים חולדה במסלול ריצה מצד אחד לצד קופסת המטרה ‪-‬‬

‫‪extinction‬‬
‫אחרי שהיא למדה לרוץ‪ ,‬אנחנו שמים אותה בקופסת ההתחלה‪ ,‬והחולדה מתחילה‬
‫לרוץ לאט יותר‪ .‬על ידי זה שחשפנו אותה לכך שאין אוכל בקופסא‪ ,‬גרמנו לירידה‬
‫בקצב התגובה‪ .‬בעיקרון המסקנה היא שנוצרה אסוציאציה בין התוצאה לתגובה‪ ,‬אך‬
‫הסבר נוסף לניסוי הזה יכול להיות הכחדה של הסמיכות הקלאסית‪ -‬קופסת המטרה‬
‫כבר לא אפיטיטיבית‪ -‬תגובת ההתקרבות הנגרמת על ידי הסמיכות הקלאסית כבר לא‬

‫‪.‬אפקטיבית מכיוון שאין גירוי אפיטיטיבית‬

‫‪:‬ניסוי‬
‫מאמנים חולדה ללחוץ על דוושה על מנת לקבל אוכל‪ .‬אחרי שהיא למדה‪ ,‬והיא כבר‬
‫לוחצת על הדוושה ומקבלת אוכל בכל פעם‪ ,‬אנחנו משנים את ערך החיזוק שלה‪ -‬על‬

‫‪-‬ידי שיטה שנקראת‬

‫‪ Reinforcer‬לוקחים את המזון ומקשרים אותו עם בחילה )על ידי הזרקה של ‪-‬‬

‫‪devaluation‬‬
‫ליתיום כלוריד(‪ .‬אחרי שהיא סיימה ללמוד‪ ,‬אני נותנת לה לאכול‪ ,‬ובכל פעם גם‬

‫‪-‬מזריקה לה ליתיום כלוריד‬

‫‪. Condition taste‬שממשיכים איתו עד שהחולדה לא אוכלת יותר את האוכל‬

‫‪aversion‬‬
‫אחרי הלמידה הזו‪ ,‬אנחנו שמים את החולדה בחזרה הקופסה‪ .‬לפי תיאורית הקשר בין‬
‫הגירוי לתגובה החולדה צריכה להמשיך ללחוץ על הדוושה‪ .‬לפי תיאורית הקשר בין‬
‫התגובה לתוצאה‪ ,‬נצפה שהחולדה כבר לא תלחץ על הדוושה‪ ,‬מכיוון שהיא כבר לא‬

‫‪).‬תרצה באוכל )לא תרצה בתוצאה של הלחיצה על הדוושה‬

 ‫הבעיה היא שאם החולדה תחזור לקופסא‪ ,‬תלחץ על הדוושה‪ ,‬ותקבל אוכל‪ ,‬היא‬
‫בעצם מרגישה מוענשת )האוכל הוא כבר לא גירוי אפטיטיבי בשבילה‪ ,‬אלא גירוי‬
‫אברסיבי(‪ .‬על כן החולדה תפסיק להגיב או התגובה תרד מעט‪ ,‬מכיוון שהחולדה‬

‫?נענשת על התגובה שלה‪ ,‬ועל כן אין זו בדיקה טובה‪ .‬מה נעשה אם כן‬
‫נשווה חיות שעברו הכחדה וחיות שעברו הכחדה וגם‬
‫‪.Reinforcer devaluation‬‬
‫אם כן יש לנו עתה שתי קבוצות בניסוי‪ ,‬כאשר שתי הקבוצות מתחילות בכך שהן‬

‫‪:‬מקבלות התניה אופרנטית של לחיצה על דוושה וקבלת אוכל‬

‫‪.‬א‪ .‬קבוצה שמקבלת רק זריקות ליתיום כלוריד ללא חיזוק האוכל‬

‫‪).‬ב‪ .‬קבוצה שעברה את שני התהליכים גם יחד )התהליך המלא שתיארנו קודם‬

‫‪.‬את שתי הקבוצות האלו אנחנו מעבירים בתנאי הכחדה‬

‫בכל קבוצה יש שתי תת‪-‬קבוצות‪ :‬אחת שעוברת ‪ 100‬צעדים של התניה אופרנטית‬
‫לפני הצימוד של הליתיום‪ ,‬ואחת שעוברת ‪ 500‬צעדים של התניה אופרנטית לפני‬

‫‪).‬הצימוד של הליתיום )כך שלמעשה יש לנו ארבע תת‪-‬קבוצות‬

‫כמובן שהקבוצה שקיבלה ‪ 500‬צעדים של התניה אופרנטית תחילה היא הקבוצה‬
‫אשר היה קשה לה יותר ללמוד בחילה עם האוכל‪ -‬שכן היא הכירה את האוכל היטב‬
‫עוד לפני‬
‫בקרב הקבוצה של ‪ 100‬צעדים‪ -‬אלו שעברו צימוד בין ליתיום לאוכל עברו הכחדה‬

‫‪.‬מהירה יותר מאשר אלו שלא עברו צימוד בין האוכל לבין הליתיום‬
‫בקרב הקבוצה של ‪ 500‬צעדים‪ -‬אין הבדל בין שתי הקבוצות‪ -‬בין הקבוצה שקיבלה‬
‫ליתיום עם אוכל לבין הקבוצה שקיבלה ליתיום בלבד‪ .‬קבוצה זו מתנהגת על פי‬
‫תיאורית הקשר של גירוי ותגובה‪ ,‬שכן לא אכפת להן בכלל שהערך של החיזוק‬

‫‪.‬השתנה‬
 ‫החולדות שלא קיבלו את הצימוד בין האוכל לבין הליתיום‪ ,‬בשבילן המזון הוא עדיין‬
‫רצוי וחיובי‪ ,‬הרי שהן חזרו להגיב מהר מאוד בשתי הקבוצות )אימון ארוך או קצר‪ ,‬אין‬

‫‪).‬זה משנה‬
‫חולדות שעברו את הצימוד בין האוכל לליתיום‪ ,‬ברגע שנתנו להם את החיזוק אחרי‬
‫התגובה )האוכל(‪ ,‬קצב התגובה שלהן ירד‪ ,‬לא משנה באיזו קבוצה מדובר )אימון‬

‫‪).‬ארוך או קצר‬

‫‪:‬סיכום הממצאים‬
‫הניסוי הזה מדגים שבשלבים מוקדמים את ההתניה אופרנטית‪ ,‬האסוציאציה‬
‫הדומיננטית היא זו שבין התגובה לתוצאה‪ .‬בשלבים מאוחרים כנראה שהאסוציאציה‬

‫‪.‬הדומיננטית היא זו שבין הגירוי לתגובה‬

‫בשלבים מוקדמים של למידה‪ ,‬בעלי חיים ובני אדם מבצעים את ההתנהגות‬
‫האופרנטית בדרך כלל למען התוצאה )קשר בין תגובה לתוצאה(‪ ,‬אך הויכוח הגדול‬
‫הוא מה קורה במצב של הרגל‪ -‬האם ההתנהגות באמת מאבדת לגמרי את הקשר‬
‫שלה עם התוצאה‪ -‬או שיש עדיין איזשהו מרכיב של קשר בין תגובה לתוצאה? כלומר‪,‬‬
‫האם הקשר נהיה בין הגירוי לתגובה בלבד‪ ,‬או שנשארים שרידים של אסוציאציה בין‬
‫התגובה לתוצאה‪ .‬באופן כללי הרגל זהו התנהגות שלא תלויה בתוצאות שלה‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬גם הרגלים יכולים לעבור הכחדה‪ -‬אם לאורך זמן אין חיזוק‪ ,‬הרי שגם ההרגל‬

‫‪.‬יכול להשתנות ולעבור הכחדה‬

‫!!!לסיכום‬

‫‪.‬הקשר בין הגירוי לתגובה‪ -‬כשמופיע גירוי‪ ,‬החיה תבצע תגובה מסוימת ‪1.‬‬

‫הקשר בין התגובה לתוצאה‪ -‬כשמופיעה התגובה‪ ,‬מגיעה התוצאה‪ ,‬וגם כשהחיה ‪2.‬‬

‫‪).‬רוצה את התוצאה‪ ,‬היא מבצעת את התגובה )הקשר פה הוא דו‪-‬כיווני‪ ,‬ולא חד כיווני‬

‫חלוקה בין תגובות קלאסיות לאופרנטיות‬

‫‪-‬חוקרים הציעו את החלוקה הבאה‬

 ‫‪.‬א‪ .‬תגובות אוטונומיות‪ -‬תגובות קלאסיות‬

‫‪.‬ב‪ .‬תגובות סקלטליות – תגובות אופרנטיות‬

‫אפשר היה לטעון שהמקרים בהם יש התניה קלאסית בשרירים של השלד‪ ,‬הם‬
‫מקרים שבהם ישנה סמיכות אופרנטית‪ .‬ניתן לומר אותו הדבר על התניה אופרנטית‬
‫שמערבת תגובות אוטונומיות‪ -‬למשל לקיחת ארנבות שלימדו אותן להזרים דם לאוזן‬
‫ימין‪ ,‬להוריד קצב לב‪ ,‬בסמיכות אופרנטית‪ -‬תחום הביו‪-‬פידבק‪ .‬עם זאת‪ ,‬תגובות‬
‫אוטונומיות פחות רגישות לסמיכות אופרנטית‪ ,‬שכן צריך אימון ממושך יותר‪ ,‬וגם‬
‫התגובה עוברת הכחדה מהירה למדי‪ .‬אנשים אלו שלמדו בהתניה אופרנטית כל מיני‬

‫תגובות אוטונומיות‪ ,‬זקוקים לרענון מדי פעם לפעם על מנת שהתגובה לא תעבור‬

‫‪.‬הכחדה‬

‫‪.‬אם כן התיאוריה הזו לא תופסת בשני הכיוונים שלה‬

‫‪:‬חוקרים הציעו חלוקה אחרת שמתבססת על מידת המשוב של התגובה‬

‫תגובות אוטונומיות‪ -‬נותנות מעט משוב‪ ,‬ואותן קשה להתנות בהתניה אופרנטית‪ .‬ככל‬
‫שתגובה נותנת יותר משוב‪ ,‬הרי שיותר קל להתנות אותה בהתניה אופרנטית‪ .‬תגובות‬
‫שקשורות בשלד הן תגובות שנותנות יותר משוב‪ ,‬ועל כן ניתן ללמוד אותן בהתניה‬

‫‪.‬אופרנטית‬

‫?מדוע זה כך‬
‫בהתניה אופרנטית הסמיכות היא בין התגובה לתוצאה‪ -‬כלומר‪ ,‬בכדי ללמוד‪ ,‬אני‬
‫חייבת להבין ששני דברים קרו‪ :‬שהייתה תגובה‪ ,‬ושהתרחשה תוצאה‪ .‬אם את אחד‬
‫מהצעדים האלו אני לא קולטת‪ ,‬הרי שלא תתרחש למידה‪ .‬על כן מידת המשוב‬
‫שאנחנו מקבלים על התגובה היא קריטית בהתניה אופרנטית‪ .‬עם זאת‪ ,‬בהתניה‬
‫קלאסית‪ ,‬הסמיכות היא בין הגירוי המותנה לגירוי הבלתי מותנה‪ ,‬ועל כן לתגובה אין‬
‫תפקיד חשוב בלמידה‪ -‬כלומר‪ ,‬המשוב של התגובה לא חשוב בהתניה הקלאסית‪ .‬כל‬
‫הנושא של הידע על התגובות של החיה הוא חסר משמעות לגמרי עבורה בהתניה‬

‫‪.‬הקלאסית‬
 ‫‪ :‬סיכום‬
‫אם כן היום מדובר בחלוקה לתגובות שנותנות מעט משוב‪ ,‬ותגובות שנותנות משוב‬
‫רב‪ ,‬כאשר מדובר ברצף ולא בחלוקה דיכוטומית‪ -‬התגובות נעות על קשת‪ ,‬בעלות‬

‫‪.‬מידה שונה של משוב‬

‫ניתן להבדיל בין תגובות שרגישות לסמיכות אופרנטית‪ ,‬ותגובות שרגישות לסמיכות‬
‫קלאסית על ידי השמטה‪ .‬מדובר פה ברצף‪ ,‬שכן ישנן תגובות שרגישות במידה שונה‬
‫לסמיכות אופרנטית וקלאסית‪ .‬מה שקובע את הרצף הזה הוא בין השאר מידת המשוב‬

‫!של התגובה‪ ,‬ולא מדובר בחלוקה דיכוטומית‬

‫למידה‬
‫שיעור מס' ‪12‬‬
‫‪14.01.04‬‬

‫‪Tolman expectancy theory‬‬

‫כל בעלי החיים בניסויים הקודמים שלמדנו עליהם למדו לעשות תגובה חדשה לאור‬
‫גירוי שקודם לא הגיבו לו‪ .‬טולמן טוען שבעלי החיים האלו למדו ידע על העולם‪ -‬הם‬
‫למדו על קשרים בין מאורעות בעולם שלהם‪ .‬למשל‪ -‬כלבים בהתניה קלאסית למדו‬
‫שכאשר מגיע צליל‪ ,‬מגיע גם מזון‪ .‬חולדות למדו שלחיצה על דוושה מביאה מזון‪.‬‬

‫‪.‬כלומר‪ ,‬לפי טולמן‪ ,‬למידה היא רכישת ידע על העולם‬

‫זוהי גישה קוגניטיבית ללמידה‪ ,‬מכיוון שהיא מניחה שמה שהאדם רוכש זה איזשהו‬

‫‪.‬ידע‬
‫הטענה של טולמן היא לא רק שבעלי חיים רוכשים ידע על העולם‪ ,‬אלא גם שהידע‬
‫הזה הוא הסיבה להתנהגות‪ .‬כלומר‪ ,‬לבעלי החיים יש איזושהי מטרה‪ -‬חולדות לוחצות‬
‫על הדוושה כדי לקבל אוכל‪ .‬שוב אנחנו חוזרים לשאלה‪ -‬האם להתנהגות יש תועלת‬
‫או מטרה? בעבר כאשר דנו בכך שהחלטנו שיש להתנהגות תועלת‪ ,‬אך לאו דווקא‬
 ‫מטרה‪ .‬הויכוח אם כן‪ ,‬הוא לא האם ישנה תועלת בהתנהגות‪ ,‬אלא האם ההתנהגות‬
‫נעשית למען התועלת הזו‪ ,‬כלומר‪ -‬עם מטרה‪ .‬לפי תורנדייק‪ ,‬ההתנהגות נלמדת מכיוון‬
‫שהיא מועילה‪ ,‬אך עצם הלמידה היא שההתנהגות הופכת להיות אוטומטית בתגובה‬
‫לגירויים‪ .‬לעומתו‪ ,‬טולמן טוען שההתנהגות מכוונת למטרה‪ ,‬היא נעשית למען התועלת‬

‫‪.‬שבכך‬
‫בכל מקרה התיאוריה של טולמן לא תוכל להסביר התנהגות קלאסית‪ ,‬מכיוון שריור‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬לאו דווקא מועיל לכלב לפני האוכל‪ .‬על כן בכל הקשור להתנהגות קלאסית‪,‬‬

‫‪.‬התיאוריה של טולמן לא תסביר את הממצאים‬

‫טולמן טען שהבהוויוריסטים התעלמו מהמורכבות של התנהגות הלמידה‪ .‬הם ראו‬

‫‪:‬אותה בצורה מכניסטית‪ ,‬והם התעלמו משלושה מאפיינים חשובים‬

‫א‪ .‬ההתנהגות היא בעלת מטרה‬
‫ב‪ .‬ההתנהגות היא גמישה‪ .‬אם צריך לשנות את ההתנהגות על מנת להגיע לאותה‬

‫‪.‬המטרה‪ ,‬הרי שהחיה תעשה זאת‬

‫ג‪ .‬ההתנהגות היא מורכבת )מורכבת מכדי שיהיה אפשר להסביר אותה באמצעות‬

‫‪).‬קשר גירוי תגובה‬

‫טולמן טוען שבמעבדה הנסיין בוחר את המטרה‪ .‬בניסוי אופרנטי הנסיין בוחר מהן‬
‫הסמיכויות הקריטיות בעולם של החיה‪ -‬איזו התנהגות עליה לבצע על מנת להגיע‬

‫‪.‬למטרה מסוימת‬

‫אחרי שהחיה לומדת את הקשר הזה שהנסיין מבקש שהיא תלמד‪ ,‬היא מבצעת את‬
‫ההתנהגות בהתאם‪ .‬בעיניי טולמן המוטיבציה הבסיסית של כל אחד היא לרכוש ידע‬
‫על העולם‪ -‬לגלות את הקשרים בעולם שלו‪ .‬מרגע שאיזשהו יצור מגלה קשר בין שני‬
‫מאורעות‪ ,‬הוא מתחיל לפתח ציפייה שגם בעתיד‪ ,‬אחרי שיקרה מאורע אחד‪ -‬יתרחש‬
‫גם השני )יימשך הקשר(‪ .‬אפקט הקונטרסט‪ ,‬למשל‪ ,‬מדגים את זה‪ -‬כאשר קוף לוחץ‬
 ‫על דוושה ומקבל בננה‪ ,‬ואחר כך שוב לוחץ על הדוושה ומקבל חסה‪ ,‬הוא יזרוק את‬

‫‪.‬החסה‪ ,‬יכעס מאוד‪ ,‬שכן הוא ציפה לבננה וקיבל חסה במקום‬
‫טולמן טען בנוסף שאין צורך בחיזוק על מנת שתתרחש למידה‪ ,‬מכיוון שלבעלי חיים‬
‫מוטיבציה טבעית ללמוד על העולם‪ .‬המקום שבו יש צורך בחיזוק הוא המקום שבו‬
‫אנחנו מתרגמים את הלמידה לביצוע‪ -‬טולמן היה הראשון שעשה את האבחנה הזו בין‬
‫למידה וביצוע‪ .‬אומנם הדרך היחידה שלנו כיום לדעת אם התרחשה למידה זה‬
‫להסתכל על הביצוע‪ ,‬אך הביצוע לטענתו‪ ,‬הוא רק דרך לצפות בלמידה‪ ,‬ולאו דווקא‬

‫‪.‬מתרחש ביצוע כאשר מתרחשת למידה‬

‫‪:‬טולמן הציע שלמוטיבציה שני תפקידים‬

‫המוטיבציה יוצרת דרישה לאובייקט מטרה‪ .‬כולנו יודעים איפה הקפיטריה‪ ,‬אך ‪1.‬‬
‫אנחנו לא הולכים לשם עכשיו‪ ,‬מכיוון שאנחנו לא רעבים‪ .‬כאשר נהיה רעבים‪,‬‬

‫‪.‬הקפיטריה הופכת להיות המטרה שלנו‬

‫אם ההתנהגות מכוונת מטרה‪ ,‬הרי שיש צורך במוטיבציה‪ -‬שכן המוטיבציה יוצרת את‬

‫‪.‬המטרה עצמה‬

‫‪:‬טולמן דיבר על שני מרכיבים בדרישה לאובייקט מטרה‬

‫‪.‬א‪ .‬חסך‪ -‬כמה שיותר שעות שהחיה לא אכלה‪ ,‬כך הדרישה לאוכל גדולה יותר‬
‫ב‪ .‬ערך מזרז‪ -‬זה משהו שיש לחיזוק או למטרה עצמה‪ ,‬לא קשור למידת החסך‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬עוגה מול סנדוויץ'‪ .‬לבננה בשביל הקוף יש איזשהו ערך מזרז על החסה‪ ,‬על‬
‫אף ששניהם הם בעלי אותו הערך הקלורי )אם דואגים שקערת החסה תהיה גדולה‬

‫‪-‬מספיק(‪ .‬ערך מזרז נקרא בלועזית‬

‫‪Incentive Value‬‬

‫המצב המוטיבציוני שלנו קובע לאילו גירויים בסביבה נפנה קשב‪ .‬אם אני מאוד ‪2.‬‬
‫רעבה‪ ,‬אני שמה לב במיוחד לגירויים הקשורים להשגת מזון‪ .‬אם כן המצב‬
‫המוטיבציוני יכול להשפיע גם על הלמידה‪ ,‬שכן אם המצב המוטיבציוני שלי לא‬
‫מתאים לסוג הגירויים שיש בסיטואציה של הלמידה‪ ,‬הרי שאני לא אלמד‪ ,‬שכן ברגע‬
‫זה אינני יכולה להפנות קשב לגירויים האלו הכרוכים בלמידה‪ .‬למשל‪ ,‬אם אני צריכה‬

‫‪.‬ללמוד למבחן כאשר אני מאוד רעבה‪ ,‬זה יהיה קשה יותר‬
 ‫‪.‬טולמן והתלמידים שלו ערכו ניסויים רבים על מנת להוכיח את הטיעונים של טולמן‬

‫‪Latent learning‬‬
‫המטרה היא להוכיח שחיזוק אינו הכרחי ללמידה‪ ,‬ולמידה תתרחש גם כשאין חיזוק‪,‬‬

‫‪.‬שכן החיזוק הכרחי רק לביצוע‬

‫הניסוי‬
‫השתמשו במבוך מורכב‪ ,‬שצריך להגיע מנקודת התחלה לנקודת סיום‪ ,‬כאשר ישנה‬
‫רק דרך אחת אפשרית‪ .‬לקחו חולדות ואימנו אותן במבוך הזה‪ .‬לכל קבוצה של‬
‫חולדות אנחנו סופרים כמה טעויות הן עושות עד שהן מגיעות לסוף )כמה פניות לא‬

‫‪:‬נכונות הן לוקחות במבוך(‪ .‬היו שלוש קבוצות של חולדות‬

‫חולדות כמו שאנחנו מאמנים בדרך‪-‬כלל‪ -‬שמו אותן בנקודת ההתחלה‪ ,‬וכשהם ‪1.‬‬

‫‪.‬הגיעו לסוף‪ -‬חיכה להם שם מזון‬

‫‪.‬קבוצות של חולדות שלא מקבלות חיזוק בקופסת המטרה ‪2+3.‬‬

‫קבוצה מספר ‪1‬‬

‫קבוצה מספר ‪2‬‬
‫'מס‬
‫טעויות‬ ‫קבוצה מספר ‪3‬‬
 ‫מס' ימי אימון‬

‫נראה שהירידה במספר הטעויות בקבוצה הראשונה קיצונית באופן משמעותי‬

‫‪.‬מהקבוצה השנייה והשלישית‪ ,‬עד ליום האימון העשירי‬

‫כך מאמנים את החולדות עשרה ימים‪ .‬ביום ה‪ ,11-‬לא חל שינוי בפרוצדורה של‬
‫קבוצה אחד ושתיים‪ ,‬אלא רק בקבוצה שלוש‪ -‬כשהחולדות מגיעות לסופו של המבוך‪,‬‬

‫?לראשונה מחכה להן שם חיזוק )מזון(‪ .‬השאלה הנשאלת היא‪ -‬מה יקרה ביום ה‪12-‬‬
‫נראה שביום ה‪ 12-‬מספר הטעויות של החולדות מהקבוצה השלישית יורד לאותו‬
‫מספר הטעויות של הקבוצה הראשונה‪ .‬אם כן רואים שעד עתה למעשה ידעו החולדות‬
‫של הקבוצה השלישית את אותו הדבר שידעו חולדות הקבוצה הראשונה‪ ,‬אך לא‬
‫הייתה להן מוטיבציה להראות את זה‪ .‬כשנוצרה להן מוטיבציה לביצוע‪ ,‬הן ביצעו והראו‬

‫‪.‬את הלמידה שרכשו בצעדים הקודמים‬

‫‪:‬בעיות בניסוי‬
‫גם חולדות מהקבוצה השנייה והשלישית למעשה מקבלות חיזוק בסיטואציה‪ ,‬שכן כל‬
‫חולדה מעדיפה להיות בחוץ מאשר כלואה בתוך מבוך‪ .‬עם זאת‪ ,‬החיזוק הזה כנראה‬
‫לא מספיק חשוב על מנת שנראה שינוי משמעותי בביצוע‪ ,‬בהתנהגות )לא רואים‬

‫‪).‬ירידה משמעותית בטעויות של החולדות במשך הזמן בקבוצות האלו‬

‫היו חוקרים שחזרו על הניסוי ולא הצליחו לחזור על הממצאים האלו‪ .‬אחד החוקרים‬
‫הגיע למסקנה שלמעשה למידה לטנטית תלויה במצב המוטיבציוני של החיה‪ -‬אם‬
‫החיה לא רעבה‪ ,‬והיא מקבלת חיזוק שלא מתאים למצב המוטיבציוני שלה‪ ,‬הרי שלא‬

‫‪.‬נצליח בניסוי‬
‫ניסוי שיוכיח טענה זו‬
‫לקחו חולדות מקבוצות של רעב שונות‪ .‬שמו אותן במבוך‪ ,‬ונראה כי ככל שהחסך היה‬
‫גדול יותר )ככל שהחולדה הייתה רעבה יותר(‪ -‬הרי שהלמידה הלטנטית הייתה איטית‬
‫יותר )למידה שבה אין אוכל בקופסת המטרה בסיום המבוך(‪ .‬זה מאוד מתאים למה‬
‫שטולמן חשב על התפקיד של מוטיבציה למידה‪ ,‬שכן חולדה שהיא מאוד רעבה‪ ,‬שמה‬

‫‪.‬לב לגירויים שקשורים במזון‪ ,‬ופחות שמה לב לגירויים שאינם קשורים למזון‬

‫היו גם ניסויים אחרים שהוכיחו שהתגובה היא לא רק אוטומטית לגירויים‪ ,‬אלא גמישה‬

‫‪.‬ומכוונת מטרה‬
‫סוג ראשון של ניסויים היה מבוך שמילאו אותו במים‪ ,‬מבוך רטוב‪ ,‬ובסוף המבוך‬
‫יש פלטפורמה שיש בה מזון‪ .‬החולדות צריכות לשחות עד לסופו של המבוך‪ ,‬שם הן‬
‫מקבלות מזון‪ .‬אחרי שהן לומדות לשחות אל סופו של המבוך‪ ,‬מוציאים את המים מן‬
‫המבוך‪ ,‬והשאלה היא עכשיו‪ -‬האם החולדות יידעו לרוץ אל המזון? גם הקונטקסט וגם‬
‫התגובה היא שונה לחלוטין בין שני ניסויים אלו‪ ,‬והממצאים הם שיש העברה מלאה‬

‫‪.‬בין שני המצבים‪ -‬התנהגותה של החיה היא גמישה אם כן‬

‫בהביוריסטים טוענים שהחולדה למדה סדרה של פניות‪ ,‬והתגובות המוטוריות הן לא‬

‫‪.‬אלו שמשנות‪ ,‬ועל כן לא הוכחה פה שום נקודה‬

‫סוג שני של ניסויים היה מבוך בצורה של "פלוס"‪ ,‬כאשר בכל אחד מן הקצוות שלו‬
‫יש קופסת מטרה או קופסת התחלה‪ :‬שתי קופסאות מטרה‪ ,‬ושתי קופסאות התחלה‪.‬‬

‫‪.‬לוקחים חולדות ושמים אותן כל פעם בקופסת התחלה שונה‬

‫‪:‬שתי קבוצות של חולדות‬

 ‫לחיות מקבוצה מס' ‪ -1‬החיזוק תמיד נמצא בקופסת מטרה מס' ‪ ,1‬לא משנה מאיזו‬

‫‪.‬קופסת התחלה הם מתחילים‬

‫לחיות מקבוצה מס' ‪ -2‬החיזוק תמיד נמצא בקופסת מטרה שנמצאת מימן לקופסת‬
‫ההתחלה שלהם‪ ,‬כאשר כל פעם הן מתחילות מקופסת התחלה שונה )וקופסת‬

‫‪).‬המטרה משתנה בהתאם‬

‫לפי טולמן‪ ,‬לחולדות בקבוצה מס' ‪ 1‬אמור להיות קל יותר ללמוד‪ ,‬שכן המטרה‬
‫מוגדרת יותר‪ ,‬קל יותר לכוון אליה‪ .‬לפי הבהביוריסטים‬
‫הממצאים הם לחולדות מקבוצה מס' ‪ 1‬לקח ‪ 8‬צעדים ללמוד את המטלה‪ ,‬כאשר‬

‫‪.‬חולדות מקבוצה מס' ‪ 2‬עדיין לא למדו את המטלה אחרי ‪ 18‬צעדים‬

‫אחת הבעיות בניסויים של טולמן היא שכל הניסויים שלו הם מרחביים‪ .‬בקבוצה מס'‬
‫‪ 1‬בניסוי האחרון יש לנו התניה קלאסית מאוד חזקה‪ -‬קופסת מטרה מס' ‪ 1‬תמיד‬
‫מחוזקת‪ ,‬היא הופכת להיות גירוי אפיטטיבי שתמיד מעוררת התקרבות‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫בקבוצה מס' ‪ , 2‬הסמיכות הקלאסית לא מספיקה‪ ,‬וחייבים ללמוד את הסמיכות‬
‫האופרנטית )כי הרי לעיתים מדובר בקופסת מטרה מס' ‪ 1‬ולעיתים בקופסת מטרה‬

‫‪).‬מס' ‪2‬‬

‫ניסוי נוסף‬
‫אימנו בהתחלה את החולדות ללכת תמיד מקופסת התחלה מס' ‪ 1‬לקופסת סיום מס'‬

‫‪1.‬‬
‫אחר כך הוא שם את החולדות בקופסת התחלה מס' ‪ ,2‬וצופה בהן‪ -‬לאן הן הולכות‬
‫עתה‪ ,‬לאיזו קופסת מטרה‪ .‬רואים שהן הולכות לקופסת מטרה מס' ‪ 1‬עדיין‪ ,‬מה‬
‫שתואם את התיאוריה של טולמן‪ ,‬החולדה חוזרת לקופסת מטרה מס' ‪ ,1‬כמו שעשתה‬
‫קודם לכן )כי יודעת שיש שם אוכל‪ ,‬היא פועלת על פי מטרה(‪ .‬על פי הבהביוריסטים‬
‫החולדה אמורה שוב לפנות ימינה )כמו שלמדה בצעדים הקודמים(‪ ,‬וכך להגיע הפעם‬

‫‪.‬לקופסת מטרה מס' ‪2‬‬

‫האם חולדות לומדות לפתור בעיה זו על ידי איזו תגובות לבצע )פנייה ימינה‪ ,‬למשל(‬
‫או לאן ללכת במבוך‪ -‬זה תלוי ברמזים שישנם במבוך‪ ,‬וגם תלוי בבעל החיים‬
 ‫שמשתמשים בו באימון‪ .‬בניסוי הזה החולדות למדו במבוך לאן ללכת‪ ,‬אך בניסויים‬
‫אחרים נראה שהחיות לעיתים פותרות את המבוך על ידי ביצוע אותה התגובה )פנייה‬

‫‪).‬ימינה כאשר הן פנו ימינה גם בצעדים הקודמים‬

‫‪Moris Water-Maze‬‬
‫לוקחים בריכה של ילדים )קוטר של מטר(‪ ,‬ממלאים אותה במים‪ ,‬ושמים פלטפורמה‬
‫באחד מן הצדדים של הבריכה‪ ,‬כך שהפלטפורמה היא מעט מתחת למים‪ .‬שופכים‬
‫אבקת חלב לתוך המים‪ ,‬על מנת שיהיו לבנים ולא שקופים )אבקת חלב לא מזיקה‬
‫לחיות(‪ .‬שמים את החולדה בתוך המים‪ ,‬היא שוחה עד שהיא נתקלת בפלטפורמה‪.‬‬
‫היא עולה עליה‪ ,‬מתנערת‪ ,‬עולה על הרגליים האחוריות ומסתכלת מסביב‪ .‬תוך בערך‬

‫‪ 4-5.‬צעדים החולדה ישר שוחה אל הפלטפורמה‬

‫זו נקראת מטלה מרחבית מכיוון שאין רמזים אחרים בתוך הבריכה למקום הימצאותה‬
‫של הפלטפורמה‪ -‬הדרך היחידה של החולדה לדעת היכן נמצאת הפלטפורמה היא‬

‫‪.‬לדעת למקם את עצמה ביחס לשאר העצמים בחדר‬

‫אם ניקח את הבריכה הזו‪ ,‬ונקיף אותה בוילון שחור‪ ,‬מה שהחולדה עושה היא שוחה‬
‫בבריכה במרחק מהקיר שהוא פחות או יותר במרחק של הפלטפורמה‪ ,‬עד שהיא‬

‫‪.‬נתקלת בה‬

‫פלטפורמה‬
 ‫חולדה‬

‫זהו החיפוש היעיל ביותר שהחולדה יכולה לעשות כאשר איננה יכולה להשתמש‬

‫‪.‬באינפורמציה מרחבית‬

‫הדרך הטובה ביותר לדעת אם הגירוי משפיע על ההתנהגות היא לשנות את הגירוי‪,‬‬
‫ולראות אם יש השפעה על ההתנהגות‪ .‬בניסוי זה מעבירים את הפלטפורמה לצד אחר‬

‫‪.‬בתוך הבריכה‬
‫שמים את החולדה כעת בתוך המים‪ ,‬ואז היא שוחה אל הפלטפורמה )היכן שהייתה‬
‫קודם לכן(‪ ,‬מחפשת אותה שם‪ ,‬וכשהיא לא מוצאת אותה שם‪ ,‬היא מתחילה לחפש את‬
‫הפלטפורמה במקומות אחרים בבריכה‪ .‬כשהיא מגיעה סוף סוף לפלטפורמה החדשה‪,‬‬
‫היא עולה עליה‪ ,‬ושוב מטפסת עליה‪ ,‬עולה על הרגליים האחוריות שלה‪ ,‬ומסתכלת‬
‫סביב )מה שהפסיקה לעשות בפלטפורמה הקודמת לאחר מספר צעדים‪ ,‬שכן כבר‬

‫‪).‬הכירה את הסביבה‪ ,‬לא הסתקרנה להסתכל מסביב‪ ,‬רק חיכתה שיוציאו אותה משם‬

‫בצעד הבא שוב שמים את החולדה לתוך המים‪ ,‬והיא שוחה שוב למקום הישן של‬
‫הפלטפורמה‪ ,‬וכשהיא לא מוצאת אותה שם‪ ,‬היא שוחה אל הפלטפורמה החדשה די‬
‫במהירות‪ .‬מכיוון שאין ממש עונש על טעויות‪ ,‬הרי שלוקח זמן )מספר צעדים( עד‬
‫שהחולדה שוחה ישר למקום החדש של הפלטפורמה‪ ,‬אלא היא שוחה בהתחלה‬

‫‪.‬בקשת דרך המקום הישן של הפלטפורמה אל הפלטפורמה החדשה שלה‬

 ‫התניה קלאסית באמצעות התיאוריה של טולמן‬
‫לפי טולמן‪ ,‬מה שהחיות לומדות שהתניה קלאסית‪ ,‬זה שאחרי גירוי בלתי מותנה‪-‬‬
‫תמיד מגיע גירוי מותנה‪ .‬על כן החיות מתחילות לפתח ציפייה‪ ,‬שאחרי שהגירוי הבלתי‬
‫מותנה‪ ,‬יגיע גם גירוי מותנה‪ .‬עם זאת‪ ,‬זה לא מאפשר להסביר את ההתנהגות של‬
‫החיה‪ ,‬כי מלבד זאת שהחיה מצפה שיגיע בשר לאחר הצליל‪ ,‬הרי שהיא מתחילה גם‬
‫לפתח ריור‪ .‬כל ניסיון להסביר את הריור באמצעות תורת התועלת נידון מראש‬

‫‪.‬לכישלון‪ ,‬מכיוון שהחיות לא רגישות לסמיכות אופרנטית בהתניה קלאסית‬

‫תיאורית הציפיות נכשלת‪ ,‬אם כן‪ ,‬בהסברת התופעות של התניה קלאסית‪ ,‬היא לא‬

‫‪.‬יכולה להסביר מדוע מופיע גירוי מותנה בהתניה קלאסית‬

‫זה עדיין לא אומר שבמהלך ההתניה הקלאסית החיות לומדות לצפות לבשר לאחר‬

‫‪.‬הצליל‪ ,‬זה פשוט לא מסביר את הריור‬