‫''‬ ‫''‬

‫''‬ ‫''‬

‫מ‬ ‫מ ת ל ר‬
‫''‬ ‫''‬ ‫‪61‬‬

‫'' ‪,‬‬ ‫''‬ ‫''‬ ‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪.‬‬ ‫''‬ ‫''‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫חלק ראשון – פתיחת דבר ודיון על גישתו של רש''י לפרשנות המקרא ‪3............. ................................‬‬
‫פשטן הפשטנים‪ ,‬ר' דוד קמחי – והתייחסותיו לפירושי רש''י ‪3.................... ................................‬‬
‫ההשפעה המחלחלת של פירושי רש''י בעולם היהודי ‪5............................... ................................‬‬
‫סקירה על תצפיותיה של שרה קמין בנוגע לתפיסת רש''י לגבי "פשותו של מקרא" ‪8..........................‬‬
‫דיון על תצפיותיה של שרה קמין בנוגע להיגדי רש''י בפירושיו ‪9............... ................................‬‬
‫עיון של פירוש רש''י על בראשית ג'‪ ,‬ח ‪61........................................... ................................‬‬
‫הפירוש הפשטני של רד''ק על המלים "רוח היום" בבר' ג' ח ‪61................ ................................‬‬
‫פירוש רש''י על בר' ג' כב ‪61........................... ................................ ................................‬‬
‫הבעייה לגבי "המרחק הנחוץ התיאולוגי שחייב להתקיים בין ה‪-‬אל לבין אנוש ‪61.........................‬‬
‫פירוש רש''י על בר' ג' כד ‪68........................... ................................ ................................‬‬
‫סיכום של דיוננו על היגדיו של רש''י ‪68................ ................................ ................................‬‬
‫מסקנות נוספות לגבי גישת רש''י לפרשנות ‪69..................................... ................................‬‬
‫חלק שני – תגובת רד''ק לפירושי רש'' ‪21.................. ................................ ................................‬‬
‫תצפיות ראשוניות בנוגע להבדלים חיוניים הקיימים בין גישת רד''ק לפרשנות המקרא לבין גישת רש''י‬
‫‪21............................. ................................ ................................ ................................‬‬
‫שימוש רד''ק בפירוש רש''י של מדרש שהוא מביא בשופטים י''ב ז‪22........................................... .‬‬
‫פירוש רש''י המדרשי על דה''א ט‪ ,‬כ ‪21............. ................................ ................................‬‬
‫פירוש רד''ק של דה''א ט‪ ,‬כ ‪25........................ ................................ ................................‬‬
‫השוואת פירושו של רש''י על שופטים י''ב ח לפירושו של רד''ק ‪21................ ................................‬‬
‫לרש''י‪ ,‬האגדה הסמכותית משקפת את המשמעות העקרית של הכתוב‪ ,‬ואילו לרד''ק‪ ,‬פשט הכתוב תמיד‬
‫משקף את המשמעות העקרית של הכתוב ‪22.......................................... ................................‬‬
‫פירוש רש''י על בר' ד טו‪ ,‬טז‪ ,‬יט‪ ,‬כג‪ ,‬וכד ‪31....................................... ................................‬‬
‫מסקנות ראשוניות בנוגע לתפיסת רש''י לגבי חשיבותם העיקרית של כתבי הקודש ‪36....................‬‬
‫רגעי שיא מפירוש רש''י על בראשית ד טו‪ ,‬יט‪ ,‬וכג – כד ‪33...................... ................................‬‬
‫פירוש רד''ק על בר' ד טו‪ ,‬יט‪ ,‬כג‪ ,‬וכד ‪31............ ................................ ................................‬‬
‫סיכום על השוואה בין גישתו של רש''י לפירוש בראשתי ד לגישתו של רד''ק ‪39................................‬‬
‫תפציות עד כה לגבי תגובת רד''ק לפירושי רש''י ‪11.................................. ................................‬‬
‫תצפיות בנוגע לספר "האתגר של המסורת המקובלת" מאת נעמי גרונהאוס ‪11................................‬‬
‫מקרים נוספים שבהם‪ ,‬רד''ק חולק על פירוש המדרשי של רש''י ‪13.............. ................................‬‬
‫מקרים שבהם רד''ק מתייחס לפירוש רש''י בנוגע לכתוב נבאואתי וקשה ‪11....................................‬‬
‫מסקנות סופיות ‪12............ ................................ ................................ ................................‬‬
‫‪19..................................... ................................ ................................‬‬

‫‪2‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫חלק ראשון – פתיחת דבר ודיון על גישתו של רש''י לפרשנות המקרא‬

‫מבוא‬
‫עבודה זו מתעסקת בתגובת רב' דוד קמחי לפירושי רש''י לתנ''ך‪ .‬היא עוסקת‬
‫בניתוח קפדני של עיקרונות‪-‬העל שהנחו את שני מפרשי התנ''ך המפורסמים האלה‪.‬‬
‫יוכח בעבודה זו כי עיקרונות‪-‬העל של רד''ק ושל רש''י‪ ,‬בנוגע לפרשנות המקרא‪,‬‬
‫מקוטבים באופן קיצוני זה לזה‪ .‬משום כך‪ ,‬כפי שניתן לצפות‪ ,‬פעמים רבות‪ ,‬רד''ק‬
‫בפירושיו מתייחס באופן אנונימי לפירושי רש''י‪ ,‬כדי להפריך אותם‪ ,‬באופן רוחש‬
‫כבוד‪.‬‬

‫שכן הספר החדש מאת נעמי גרונהאוס‪ ,‬ששמו ‪The Challenge of the Received‬‬
‫‪ ,1Tradition‬דן במפורט על התייחסויותיו של רד''ק לפירושי רש''י‪ ,‬מקדישה עבודה‬
‫זו תשומת‪-‬לב רבה לספר זה‪.‬‬
‫הבה נתחיל עם דברי פתיחה לגבי חייו ומפעליו של רד''ק‪.‬‬
‫פשטן הפשטנים‪ ,‬ר' דוד קמחי – והתייחסותיו לפירושי רש''י‬
‫רבי דוד קמחי (רד''ק) ז''ל נולד בנרבונה שבדרום צרפת בשנת ד''תתק''ב (‪6611‬‬
‫לספירת הנוצרים)‪ .‬הוא נפטר באותה העיר בד''תתקצ''ה (‪ 3,2.)6321‬מפעליו‬
‫העיקריים כוללים את דקדוקו המפורסם ששמו "מכלול"‪ ,‬ומילונו המהולל‬
‫"שורשים"‪ ,‬יחד עם הישג השיא שלו‪ ,‬פרשנויותיו על התנ''ך‪ 4.‬ספרים אלה משקפים‬
‫את השיא של "תור הזהב" של גדולי המדקדקים בימי הביניים‪ .‬אכן‪ ,‬רד''ק היה‬
‫האחרון של גדולי המדקדקים‪.‬‬
‫בהשגחתו של ה'‪ ,‬רד''ק נולד למשפחת מדקדקים גאוניים‪ 5.‬אביו‪ ,‬יוסף קמחי‬
‫(הריק''ם)‪ ,‬חיבר כמה וכמה ספרים משובחים‪ ,‬החשובים מהם "ספר הגלוי"‪ 6‬ו"ספר‬
‫זכרון"‪ 7.‬עיון של "ספר הגלוי" מגלה שהריק''ם היה מומחה מוכשר בשיטות חכמי‬
‫ספרד‪ .‬מובאותיו בספר זה כוללים הערות מכתבים של גדולים כאלה‪ :‬ר' יהודה אבן‬
‫חיוג'‪ ,‬ר' יונה אבן ג'נאח‪ ,‬ר' אברהם אבן עזרא‪ ,‬שמואל הנגיד‪ ,‬רבי משה אבן עזרא‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫רבי יהודה בלעם‪ ,‬ומומחים ספרדים אחרים רבים‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫אבי הרד''ק נולד בספרד‪ ,‬והוא גר שם עד שהוא היה בן ‪ :01‬ולכן‪ ,‬הוא היה ספרדי‪.‬‬
‫הוא הוכרח לברוח ממולדתו בגלל רדיפות המוסלמים הקנאים המכונים‬
‫האלמוהדין‪ ,‬שעשו רדיפות נגד היהודים ב‪ 6601‬לספירה‪ 10.‬אחרי שהריק''ם נמלט‬

‫‪1‬‬
‫‪Naomi Grunhaus,The Challenge of the Received Tradition, Oxford University Press, Cambridge‬‬
‫‪Massachusetts, 2013.‬‬
‫"‪http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%93%22%D7%A7 ,‬‬ ‫" '' "‪" ,‬‬
‫‪2‬‬

‫‪http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1583 ,‬‬ ‫"‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫"‬

‫‪3‬‬

‫‪.‬‬
‫‪4‬‬

‫‪.‬‬ ‫"‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫"‬

‫‪5‬‬

‫'' (‪.http://www.hebrewbooks.org )6882‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫"‪,‬‬ ‫‪",‬‬

‫‪6‬‬

‫'' (‪.http://www.hebrewbooks.org )6888‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫"‪,‬‬ ‫‪",‬‬

‫‪7‬‬

‫"‪.2 ' ,‬‬ ‫‪",‬‬ ‫'‬

‫‪8‬‬

‫‪.http://en.wikipedia.org/wiki/Joseph_Kimhi ,‬‬ ‫"‪,‬‬ ‫"‬

‫‪9‬‬

‫''‬ ‫ס‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪, -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫"‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪",‬‬
‫‪10‬‬

‫(‪.)6928‬‬

‫‪3‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫מספרד‪ ,‬הוא הגיע לנרבונה עם בנו הבכור‪ ,‬משה‪ ,‬באותה השנה‪ .‬היות שהוא היה‬
‫ספרדי‪ ,‬הוא גידל את שני בניו וחינך אותם בלימודי חכמי ספרד‪ .‬אמנם שהריק''ם‬
‫הלך לעולמו בהיות רד''ק רק בן עשר שנים‪ 11.‬אך אחרי פטירתו של אביהם‪ ,‬האח‬
‫הבכור‪ ,‬משה‪ ,‬שהוא היה בן ‪ 21‬כשרד''ק נולד‪ ,‬גידל את אחיו הקטן כמו בן‪ .‬ר' משה‬
‫גם היה מומחה בכל שיטות אסכולת הספרדים לפרשנות המקרא‪ 12.‬בהתאם לכך‪,‬‬
‫מוצאים אנחנו מראי מקום רבים בספריו של רד''ק‪ ,‬לכתביהם של אבן ג'נאח‪ ,‬של‬
‫אבן חיוג'‪ ,‬של ר' אברהם אבן עזרא‪ ,‬של משה הכהן ג'קטילה‪ ,‬של שלמה אבן גבירול‪,‬‬
‫של משה אבן עזרא‪ ,‬ואחרים רבים‪.‬‬
‫כל ימיו‪ ,‬רד''ק נאמן היה למורשתו הספרדית‪ .‬עד סוף חייו‪ ,‬הוא חתם את שמו‬
‫כ"דוד קמחי‪ ,‬הספרדי"‪ 13.‬קרוב לוודאי שרד''ק הלך בעקבותיו של ההכם הגדול ר'‬
‫אברהם אבן עזרא לגבי עניין זה‪ :‬אכן‪ ,‬ראב''ע הוערץ על ידי הן רד''ק והן הריק''ם‪.‬‬
‫כמו הריק''ם‪ ,‬גם ראב''ע הוכרח לברוח ממולדתו ספרד‪ .‬אף כי ראב''ע כנראה אף‬
‫פעם לא חזר לספרד‪ ,‬הוא כינה עצמו "אברהם הספרדי" עד סוף ימיו‪ 14.‬ברור מעיון‬
‫של ספריו של רד''ק שכמו ראב''ע‪ ,‬אף על פי שרד''ק בילה את כל ימיו בנרבונה‬
‫(שהיא בעצם קרוב לגבול ספרד)‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬גישה לפרשנות המקרא שלו משקפת את‬
‫‪15‬‬
‫שיטותיה של אסכולת הספרדית לפרשנות‪.‬‬
‫בכל זאת‪ ,‬רד''ק גם למד את מפעליו של רבני צרפת‪ ,‬כדי להיות רב‪ 16.‬כמו שמציין‬
‫פרנק תלמג'‪ ,‬נרבונה‪ ,‬עיר מגוריו של רד''ק‪ ,‬הייתה מרכז של אסכולת פרשנות‬
‫מדרשית‪ 17.‬אכן‪ ,‬משה הדרשן‪ ,‬שחי במאה ה‪ 61-‬בנרבונה‪ ,‬היה דרשן מפורסם‪ ,‬והוא‬
‫כתב מדרשים מפורסמים רבים‪ 18.‬בהתאם לכך‪ ,‬רבני נרבונה הכירו היטב את פירושי‬
‫רש''י‪ ,‬בגלל הכללת רש''י של מדרשים רבים של חז''ל בפירושיו‪ .‬ברור שרד''ק היה‬
‫בקיא בפירושיו של רש''י‪ 19.‬הוא מתייחס לפרירושיו במפורש בערך ארבעים פעם‬
‫בפרשנויותיו לתנ''ך‪ 20.‬יתר על כן‪ ,‬כמו שמוכיחה נעמי גרונהאוס‪ ,‬פרופסור במכללת‬
‫שטרן הקשור לישיבה יוניברסיתי שבניו יורק ‪ ,‬רד''ק מתייחס באופן אנונימי‪,‬‬
‫פעמים רבות‪ ,‬לפירושי רש''י‪ ,‬אם להפריך אותם‪ ,‬או אם לנצל אותם כמקורי‬

‫‪.‬‬ ‫" '' "‪,‬‬

‫‪11‬‬

‫"‪Chaim Elozor ,‬‬ ‫‪":‬‬ ‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪12‬‬

‫(‪, - ' ,)6511‬‬ ‫‪,‬‬ ‫)‪,Renaissance Collection (http://www.hebrewbooks.com‬‬

‫‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫‪Frank Talmage, David Kimchi: the Man and the Commentaries, Harvard University Press,‬‬
‫‪Cambridge, Massachusetts, 1975, p 9.‬‬
‫‪":‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪14‬‬

‫‪"...‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪15‬‬
‫‪Mordechai Cohen, "The Qimchi Family", from Magne Saebo, The Hebrew Bible/Old Testament,‬‬
‫‪Vandenhoek & Rupprecht, Gottingen, Germany, 2000, 397 – 398.‬‬ ‫''‬
‫''‬ ‫‪,‬‬ ‫'' ‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪Frank Talmage, David Kimchi: the Man and the Commentaries, Harvard University Press, Cambridge‬‬
‫‪Massachusetts, 1975, pp 10 – 17.‬‬
‫‪.1 ' ,‬‬
‫‪17‬‬

‫‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪Naomi Grunhaus, "The Dependence of Rabbi David Kimchi (Radak) on Rashi in his Quotation of‬‬
‫‪Midrashic Sources", The Jewish Quarterly Review, January/April 2003, pp 415 – 430.‬‬
‫‪.165 ' ,‬‬
‫‪20‬‬

‫‪1‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫‪22‬‬
‫מדרשים‪ 21.‬אכן‪ ,‬רד''ק מנצל את פירושי רש''י לפעמים כמקורי מדרשים לנבואות‪.‬‬
‫נדון על כמה דוגמאות של תופעה זו בהמשך מחקר זה‪.‬‬
‫קודם כל‪ ,‬חשוב לשקול את ההשפעה הנרחבת של פירושי רש''י שבה רד''ק נתקל‬
‫במאות ה‪ 63-‬וה‪ 62-‬בדרום צרפת‪ .‬אחר כך‪ ,‬נתקדם לבחינה מפורטת של גישת רש''י‬
‫לפרשנות‪ .‬אחרי כן‪ ,‬נמשיך לחלק השני של עבודה זו‪ ,‬המתמקד על תגובת רד''ק‬
‫לפירושי רש''י‪.‬‬
‫ההשפעה המחלחלת של פירושי רש''י בעולם היהודי‬
‫מלכתחילה השפעת פירושי רש''י לתנ''ך הייתה נרחבת ומקיפה בעולם היהודי‪.‬‬
‫ובהתאם לכך‪ ,‬כל המפרשים שבאו אחריו‪ ,‬כולל הרד''ק‪ ,‬נאלצו להתמודד איתם‪.‬‬
‫הפיזור המקיף של פירושי רש''י מוכח על ידי הופעת הספד להלן המוקדש לו‪ .‬הספד‬
‫זה נמצא בכתב יד של פירושי רש''י‪ ,‬שהועתק בשנת‪ 6320-‬לספירה‪ .‬לפי מראהו‪,‬‬
‫נראה ששיר זה הועתק מכתב יד קדום יותר‪ ,‬אולי קרוב לזמן פטירתו של רש''י‬
‫(‪ 23 .)6611‬הספד זה הוקדש לזכר 'רבי שלמה'‪ ,‬בכתיבה ספרדית‪ ,‬ובקיאותו של‬
‫המחבר בכתבי הקודש‪ ,‬כמו שנתגלה למטה‪ ,‬בפרק זמן זה‪ ,‬מאפיין תלמיד ספרדי‪,‬‬
‫לא אשכנזי‪ 24.‬בנוסף לכך‪ ,‬האזכור המפורש לתאריך המדויק של פטירתו של רש''י‬
‫נראה לרמוז שהספד זה חובר בזמן פטירתו (ד''תתס''ה או ‪ 6611‬לספירה)‪ .‬בהתאם‬
‫לכך‪ ,‬יתכן שבזמן פטירתו‪ ,‬תהילת רש''י כבר הגיעה לספרד‪ .‬להלן מילותיו של‬
‫ההספד‪:‬‬
‫‪25‬‬
‫נלקח ארון האלהים‬
‫‪26‬‬
‫קדש קדשים‬
‫‪27‬‬
‫יועץ וחכם חרשים‬
‫הרב הגדול רבנו שלמה בן הקדוש האדון הנכבד ר' יצחק צרפתי זכרונו לחיי העולם הבא‬
‫שנת תתס''ה‬
‫בכ''ט בתמוז ביום חמשי‬
‫‪28‬‬
‫ונָהָ ה ְנהֵ י נִ ְהיָה‬
‫‪29‬‬
‫וסימן ׳ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפריים מעם'‬
‫הקדוש ברוך הוא יקיים בו מקרא שכתוב ׳והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה׳‬
‫‪30‬‬
‫אלהיו‬
‫אמן אמן‪.‬‬

‫בנוסף לאזכור לרש''י לעיל‪ ,‬ר' אברהם אבן עזרא מתייחס במפורש לתהילתו של‬
‫רש''י בספר הדקדוק המפורסם שלו ששמו "שפה ברורה"‪ ,‬שנכתב ב‪ 6601‬בערך‪,‬‬

‫‪.‬‬
‫‪21‬‬

‫‪.‬‬
‫‪22‬‬

‫"‬ ‫"‪,‬‬ ‫''‬ ‫‪",‬‬ ‫'‬

‫‪23‬‬

‫' ‪.623‬‬ ‫'' ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫"‪,‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪24‬‬

‫‪,‬‬ ‫''‬
‫‪25‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪, ,‬‬ ‫''‬

‫‪26‬‬

‫‪,‬‬
‫‪27‬‬

‫‪,‬‬
‫‪28‬‬

‫‪,‬‬
‫‪29‬‬

‫‪,‬‬ ‫''‬
‫‪30‬‬

‫‪5‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫כנראה בורונה שבאיטליה‪ 31.‬עובדה זו מוכיחה כי מוניטין רש''י כבר הגיע לאיטליה‬
‫רק ארבעים שנה אחרי שהוא הלך לעולמו‪.‬‬
‫לאחר מכן‪ ,‬השפעת פירושי רש''י הלך והתפשטה ברחבי העולם היהודי‪ ,‬עד שבאמצע‬
‫המאה ה‪ ,61-‬ר' יוסף קארו‪ ,‬בספרו הסמכותי ששמו "שולחן ארוך"‪ ,‬גזר גזירה‬
‫שקריאת פירושי רש''י תתקבל במקום קריאת התרגום הארמי הנדרשת של‬
‫אונקלוס לפרשת השבוע‪ 32.‬פסק‪-‬דין זה‪ ,‬בעיקרו של דבר‪ ,‬היה הקנוניזציה של פירוש‬
‫רש''י בעולם היהדות‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬למרות מילות השבח האלה לעיל‪ ,‬לא כולם קיבלו את שיטתו המדרשית‪ .‬כבר‬
‫בשנת ‪ 6601‬לספירה (בערך)‪ ,‬בספר הדקדוק המפורסם שלו ששמו "שפה ברורה"‪,‬‬
‫המצוטט לעיל‪ ,‬העיר ר' אברהם אבן עזרא את ההערות הביקורתיות להלן נגד‬
‫פרשנות רש''י‪:‬‬
‫"ועתה‪ ,‬בני‪ ,‬שים לבך‪ ,‬כי קדמונינו ז''ל‪ ,‬מעתיקי המצוות‪ ,‬פירשו פרשיות‪ ,‬גם פסוקים לבדים‪,‬‬
‫גם מילות גם אותיות – על דרך דרש‪ ,‬גם במשנה‪ ,‬גם בתלמוד‪ ,‬ובברייתות‪ .‬ואין ספק שהם‬
‫ידעו הדרך הישירה כאשר היא‪ ,‬על כן‪ ,‬אמרו כלל‪" :‬אין מקרא יוצא מדי פשוטו"‪ ,‬והדרש‪ ,‬הוא‬
‫תוספת טעם‪ .‬והדורות הבאים שמו כל דרש – עיקר ושורש כרב שלמה ז''ל‪ ,‬שפירש התורה‬
‫ונביאים וכתובים על דרך דרש‪ ,‬והוא חושב כי הוא על דרך פשט; ואין בספריו פשט רק אחד‬
‫‪33‬‬
‫מני אלף! וחכמי דורנו יתהללו באלו הספרים‪".‬‬

‫כמו שנראה בהמשך מחקר זה‪ ,‬השגות אלה של הראב''ע מוצדקות במידה רבה‪ .‬אף‬
‫‪34‬‬
‫על פי שרש''י עצמו טען לכאורה שהוא פירש בכל עת לפי "פשוטו של מקרא"‪,‬‬
‫בעצם‪ ,‬תפיסתו לגבי מה שמהווה "פשוטו של מקרא" לא הייתה לפי דרך הפשט‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬בהתאם למובן המילולי‪-‬הקשרי‪-‬דקדוקי של הכתוב‪ .‬במילותיו של ראב''ע‪,‬‬
‫‪35‬‬
‫פירוש רש''י לא נקשר תמיד "בעבתות הדקדוק"‪ ,‬ולא הוכשר "בעיני הדעת"‪:‬‬
‫היינו‪ ,‬לא היה פירוש רש''י נכבל בשלשלאות כללי הדקדוק ובשיטותיו של ההיגיון‪,‬‬
‫כמו בפרשנות הפשטנים‪ ,‬במיוחד ראב''ע ורד׳׳ק‪ .‬לפעמים נדמה שלרש''י‪" ,‬פשוטו של‬
‫מקרא" היה הפירוש הנכון בעיניו‪ ,‬אם לפי פשט או אם לפי דרש‪ .‬דוגמה ברורה להלן‬
‫מפירוש רש''י על בראשית כ''ה כז מוכיחה את עובדה זו‪.‬‬
‫פירוש רש''י של בר' כ''ה כז‬
‫בראשית כ''ה‪ ,‬כז (חלק ראשון של הפסוק)‪:‬‬
‫' ‪288‬‬ ‫'' )‬ ‫(‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬ ‫"‪,‬‬ ‫‪",‬‬ ‫'‬
‫‪31‬‬

‫' ‪.611‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪32‬‬

‫' ‪.288‬‬ ‫'' )‬ ‫(‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬ ‫"‪,‬‬ ‫‪",‬‬ ‫'‬

‫‪33‬‬

‫‪ : ,‬יש מדרשי‬ ‫׳׳ ׳‬

‫‪34‬‬

‫אגדה רבים‪ ,‬וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה ושאר מדרשים; ואני לא באתי אלא‬
‫‪,‬‬ ‫לפשוטו של מקרא‪ ,‬ולאגדה המיישבת דבר המקרא ושמועו דבור על אופניו‪( .‬‬
‫' ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫"‪.‬‬ ‫"‬ ‫''‬ ‫‪).‬‬
‫'' ‪:‬‬ ‫"‬ ‫"‪,‬‬ ‫"‬ ‫''‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫' ‪ 12‬ס ‪.21‬‬ ‫'‬ ‫"‪.‬‬
‫‪'.‬‬ ‫'‬ ‫''‬
‫‪.‬‬ ‫'‬
‫‪.‬‬ ‫''‬
‫‪35‬‬

‫‪:‬‬ ‫' ‪.63‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫"‪,‬‬ ‫‪",‬‬

‫ָ‬ ‫|‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫"‬
‫|‬
‫‪".‬‬

‫‪1‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫י־כן יָ ָצ֣א ָא ִ֗חיו וְ יָ ֤דוֹ א ֶֹ֙חזֶ ֙ת ַבּ ֲע ֵ ֲ֣קב ֵע ָ֔שׂו וַ יִּ ְק ָ ֥רא ְשׁ ֖מוֹ יַ ֲע ֑קֹב‪.‬‬
‫ַא ֲח ֵר ֵ֞‬

‫הערותיו של רש''י כדלהלן‪:‬‬

‫‪:) ,‬‬ ‫( "‬ ‫'‪-‬‬
‫‪36‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫;‬

‫כמובן‪ ,‬מה שרש''י מונה לעיל להיות "לפי פשוטו" הוא דרש‪ .‬עובדה זו מוכחת על ידי‬
‫מילותיו של רש''י עצמו‪" .‬שמעתי מדרש [מבראשית רבה סג‪ ,‬ח] הדורשו לפי‬
‫פשוטו‪ "...‬ומה אומר המדרש? הוא אומר שאף על פי שיעקב נולד שנית‪ ,‬הוא ניסה‬
‫לעכב את הוולדותו של אחיו‪ ,‬וזאת לפי צדק! מדוע? משום שיעקב נוצר מטיפה‬
‫הראשונה של זרע אביו! אבל עובדה זו כמובן לא נזכר בכתוב‪ .‬גישה זו לפרשנות היא‬
‫בברור לא לפי דרך הפשט‪ .‬פירוש זה של רש''י מהמדרש כמובן לא נשאבת מדקדוק‬
‫הכתוב‪ ,‬או מהקשר העניינים‪ ,‬או מן כתוב אחר כלשהו מהתנ''ך‪.‬‬
‫לגבי משמעותו של הביטוי "פשוטו של מקרא"‪ ,‬יתכן שרש''י תפס את משמעותו‬
‫להיות "הפירוש שהוא ראוי להיות הנפוץ ביותר‪ 37",‬לפי מובן השורש פ‪.‬ש‪.‬ט‪.‬‬
‫שמשמעו "לפשוט"‪" ,‬לפרוש" או "להשתרע"‪ .‬אכן‪ ,‬רש''י אף פעם לא ניצל את המונח‬
‫"פשט"‪ .‬הוא משתמש בבטויים "פשוטו של מקרא" או "פשוטו" בלבד‪ ,‬כפי‬
‫שביטויים אלה מנוצלים בעברית בתלמוד הבבלי על ידי חז''ל‪ 38.‬שיטתו של רש''י‬
‫ברוב המקרים הייתה לחפש את האגדה מחז''ל שלדעתו ישב היטב על המובן‬
‫‪39‬‬
‫המילולי‪-‬הקשרי של הכתוב‪ ,‬ויישבה את כל הבעיות שהוא חשב שנסתרו בו‪.‬‬
‫כנראה‪ ,‬החשיב רש''י את האגדה שהוא בחר בו להיות "לפי פשוטו של מקרא"‪:‬‬
‫כלומר‪ ,‬שמדרש זה מבטא את המשמעות השלמה של פשוטו של הכתוב‪ .‬למשל‪ ,‬ראה‬
‫את הערות רש''י בנוגע לבראשית י''ד‪ ,‬יג להלן‪:‬‬

‫בר' י''ד‪ ,‬יג (חלק ראשון)‪ :‬וַ יָּ ב ֹ ֙א ַה ָפּ ֔ ִליט וַ יַּ ֵגּ֖ד ְל ַא ְב ָ ֣רם ָה ִע ְב ִ ֑רי‬

‫;‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫הערותיו של רש''י‪:‬‬

‫‪,‬‬ ‫ֲ וֹ‬ ‫"‪-‬‬ ‫" ( ' ‪" ,) ,‬‬ ‫‪...‬‬ ‫"‬
‫)‪[ .‬קו מדגשה הוסף על ידי‬
‫‪40‬‬
‫(‬ ‫;‬
‫מחבר העבודה הזו‪].‬‬
‫לפי הערותיו של רש''י לעיל‪ ,‬לגבי הפליט ממלחמת המלכים שקרה בעמק השידים‬
‫בימיו של אברהם‪ ,‬קרוב למקום של ים המלח כיום‪ ,‬הפליט שברח והלך לאברם‬
‫ואמר לו כל מה שקרה‪ ,‬היה עוג‪ ,‬מלך הבשן‪ ,‬שנכבש על ידי משה רבינו בהמשך‬

‫‪.‬‬
‫‪36‬‬

‫' ‪ 23‬ס ‪.15‬‬ ‫'' (‪,)2112‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫'' " ''‬ ‫‪",‬‬
‫‪37‬‬

‫"‬ ‫"‬ ‫''‬ ‫'‬

‫''‬ ‫' ‪ 18‬ס ‪,55‬‬ ‫‪.‬‬
‫"‬ ‫"‪.‬‬ ‫"‪,‬‬ ‫"‪" ,‬‬ ‫"‪,‬‬ ‫"‬ ‫‪:‬‬
‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫"‪.‬‬ ‫"‬ ‫''‬ ‫"‪,‬‬
‫'' "‪ 51 ' ,‬ס ‪.52‬‬ ‫‪",‬‬
‫‪38‬‬

‫"‬ ‫' ‪ 219‬ס ‪,212‬‬ ‫' ‪,3‬‬ ‫‪,19 ' ," '' " ,‬‬
‫‪39‬‬

‫"‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪40‬‬

‫‪2‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫(במדבר כ''א‪ ,‬לג עד לה)‪ .‬רש''י מביא דעה זו מספר המדרשים ששמו תנחומא‪ ,‬חקת‬
‫כ''ה‪ .‬רש''י טוען כי מדרש זה הוא "לפי פשוטו" של הכתוב‪.‬‬
‫לפי שרה קמין‪ ,41‬רק במיעוט פירושיו‪ ,‬רש''י פירש את המובן המילולי‪-‬הקשרי של‬
‫הכתוב‪ ,‬ורק במקרים שבהם הוא רצה להצדיק את דחייתו של אגדה נרחבת שסתרה‬
‫כמובן את המובן המילולי‪-‬הקשרי של הכתוב‪ 42.‬בסופו של דבר‪ ,‬רש''י רק הזכיר את‬
‫‪43‬‬
‫פשט הכתוב בשליש של פירושיו לתורה‪ ,‬וברבע של פירושיו של נביאים וכתובים‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬כמו ששרה קמין מציינת‪ ,‬בשני שלישי פירושיו לתורה‪ ,‬רש''י מצטט אגדה אחת‬
‫בלבד כדי לפרש את הכתוב; הוא אפילו לא מזכיר את המובן המילולי של הכתוב‪.‬‬
‫ובאופן דומה‪ ,‬בשלושת רביעי פירושיו לנביאים ולכתובים‪ ,‬בלי אזכור למובן‬
‫‪44‬‬
‫המילולי‪ ,‬הוא רק מביא אגדה אחת לפירושו של הכתוב‪.‬‬
‫למרות רשלנות רש''י שברוב המקרים הוא לא פירש במפורש את המובן המילולי‪-‬‬
‫הקשרי של הכתוב‪ ,‬השפעת פירושיו הייתה נפוצה ורווחת‪ ,‬במידה רבה‪ ,‬בגלל‬
‫התחייבותם לחז''ל‪ .‬כמו שטען הראב''ע לעיל‪ ,‬חכמי דורו כבר התהללו בפירושיו של‬
‫רש''י‪ ,‬והשפעת פירושיו הלכה והגבירה אפילו במהלך חייו של ראב''ע‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫ראב''ע נהג בזהירות בעשותו ביקורת נגד פירושיו של רש''י‪ .‬ברוב המקרים‪ ,‬הוא‬
‫התעסק בהם באופן אנונימי;‪ 45‬כלומר‪ ,‬הוא לא התייחס לשם רש''י במפורש‪ 46.‬אמנם‬
‫ראב''ע מפריך שוב ושוב את האגדות שרש''י מביא בפירשיו לאותם הכתובים‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬האגדות שרש''י שקל שהם מבטאות מה שהיה לפי פשוטם של הכתובים‬
‫האלה‪ ,‬אבל בהפרכותיו של ראב''ע נגד אלה‪ ,‬הוא כמעט אף פעם לא מזכיר במפורש‬
‫‪47‬‬
‫את השם של רש''י‪.‬‬
‫סקירה על תצפיותיה של שרה קמין בנוגע לתפיסת רש''י לגבי "פשותו של‬
‫מקרא"‬
‫במילותיה של שרה קמין‪" ,‬הקורא בפירושיו של רש''י למקרא‪ ,‬בייחוד לתורה‪ ,‬ולּ‬
‫רק ברפרוף‪ ,‬חש מיד במקום המרכזי שתופס הביטוי "פשוטו של מקרא" בגישתו של‬
‫פרשן זה"‪ 48.‬אכן‪ ,‬רש''י מזכיר את "פשוטו" של מקרא מעל ארבעים פעם‪ ,‬בספר‬
‫בראשית בלבד‪ 49.‬אך בד ובד עם מחוייבותו לכאורה למובן הכתוב המילולי‪ ,‬באים‬
‫פירושים רבים שהם במובהק לפי דרך הדרש‪ 50.‬כמו שהזכרנו לעיל‪ ,‬דר' קמין‬
‫מוכיחה שבשני שלישי פירושיו לתורה‪ ,‬ובשלושת רביעי פירושי לנביאים ולכתובים‪,‬‬

‫' ‪.21‬‬ ‫‪," '' " ,‬‬

‫‪41‬‬

‫' ‪ 16‬ס ‪.22‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪42‬‬

‫' ‪.21‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪43‬‬

‫' ‪.21‬‬ ‫‪, '' " ,‬‬

‫‪44‬‬

‫"‪" ,‬‬ ‫''‬ ‫''‬ ‫‪,‬‬ ‫‪",‬‬

‫‪45‬‬

‫'' (‪,)2111‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫"‪,‬‬

‫' ‪ 221‬ס ‪.221‬‬
‫‪.‬‬
‫‪46‬‬

‫''‬ ‫‪11-‬‬ ‫'‪.‬‬ ‫"‬ ‫‪",‬‬

‫‪47‬‬

‫"‪.‬‬ ‫"‬ ‫''‬

‫' ‪.66‬‬ ‫'' (‪,)2112‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫'' "‪'' ,‬‬ ‫‪",‬‬
‫‪48‬‬

‫' ‪.52‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪49‬‬

‫' ‪.66‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪50‬‬

‫‪8‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫רש''י רק מביא דרש אחד מאגדות חז''ל כדי לפרש את הכתוב; אין אפילו אזכור‬
‫‪51‬‬
‫למובן המילולי‪-‬הקשרי‪.‬‬
‫מעובדות אלה עולות קושייה‪ :‬מה בדיוק הייתה כוונתו של רש''י‪ ,‬כשהוא טען‬
‫בפירושו על בר' ג'‪ ,‬ח‪ ,‬בהיגד המפורסם שלו‪ ,‬שהוא לא בא "אלא לפשוטו של מקרא‬
‫ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו"? האם היגד זה מגדיר את‬
‫גישתו הכוללנית לפרשנות? או יתכן שהיגד זה רק מתיייחס לגישתו בפסוק היחיד‬
‫שבו ההיגד בא? אכן‪ ,‬אם רש''י התכוון להגדיר את גישתו הכללית בהיגדים אלה‪,‬‬
‫מאין העובדה שהוא מפרש כל כך הרבה פעמים לפי דרך הדרש?‬
‫דיון על תצפיותיה של שרה קמין בנוגע להיגדי רש''י בפירושיו‬
‫בנוגע להיגדי רש''י‪ ,‬שרה קמין מסיקה את מסקנות להלן (בין אחרים)‪:‬‬

‫שני מרכיבים השולטים את גישתו של רש''י‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬היינו‪" ,‬פשוטו‬ ‫א)‬
‫‪52‬‬
‫של מקרא" ו"אגדה המיישבת דברי המקרא"‪ ,‬גם מהווים את גוף ההיגדים‪.‬‬
‫לפי שרה קמין‪ ,‬שני מרכיבים אלה שולטים את שיקליו במרבית פירשיו‬ ‫ב)‬
‫‪53‬‬
‫למקרא‪.‬‬
‫בכל זאת‪ ,‬במילותיה של שרה קמין‪" ,‬רש''י לא ראה עצמו בן‪-‬חוריין להיפטר‬ ‫ג)‬
‫מן המסורת הפרשנית הקודמת"‪ 54,‬ובהתאם לכך‪ ,‬בראוש ובראשונה‪ ,‬הוא‬
‫חיפש‪ ,‬עד כמה שניתן‪ ,‬למצוא פירוש קדום יותר מחז''ל כדי לפרש את‬
‫הכתוב‪ 55.‬כמו שמודה ראב''ע‪ ,‬בעיקר‪ ,‬חז''ל "פירשו פרשיות‪ ,‬גם פסוקים‬
‫לבדים‪ ,‬גם מילות גם אותיות – על דרך דרש‪ 56".‬ולפיכך‪ ,‬כדי לצעוד את‬
‫"הדרך הסלולה היטב"‪ ,57‬מטרתו העיקרית של רש''י בפירושיו הייתה למצוא‬
‫‪58‬‬
‫אגדה מחז''ל ה"מיישבת דברי המקרא‪ ,‬דבר דבור על אופיו"‪.‬‬
‫כדי למצוא אגדה ראויה‪ ,‬רש''י שקל את המובן המילולי‪-‬הקשרי של הכתוב‪,‬‬ ‫ד)‬
‫כדי להבטיח שהאגדה לא תעווה או תסתור את פשוטו של הכתוב‪ 59.‬רש''י‬
‫‪60‬‬
‫ידע היטב את הפתגם המפורסם של חז''ל‪" :‬אין מקרא יוצא מדי פשוטו"‪.‬‬
‫ובהתאם לכך‪ ,‬הוא ידע שאסור להשתמש באגדה הסותרת את המובן‬
‫המילולי‪-‬הקשרי של הכתוב‪.‬‬
‫במיעוט של מקרים‪ ,‬רש''י לא מצא אגדה שהתיישבה היטב על פשוטו של‬ ‫ה)‬
‫הכתוב‪ 61.‬במקרים אלה‪ ,‬או רש''י פירש לפי הפשט‪ ,‬או הוא פירש קרוב‬
‫לפשט‪ .‬לגבי המקרה השני שבו הוא פירוש לא בדיוק לפי הפשט‪ ,‬אלא קרוב‬

‫' ‪.21‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪51‬‬

‫' ‪.21‬‬ ‫'' ‪,‬‬ ‫‪",‬‬

‫‪52‬‬

‫‪.‬‬
‫‪53‬‬

‫‪.‬‬ ‫' ‪,12‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪54‬‬

‫‪.‬‬
‫‪55‬‬

‫' ‪.288‬‬ ‫'' )‬ ‫(‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬ ‫"‪,‬‬ ‫‪",‬‬ ‫'‬

‫‪56‬‬

‫‪.12 ' ," '' " ,‬‬

‫‪57‬‬

‫' ' ‪.‬‬ ‫''‬

‫‪58‬‬

‫' ‪ 21‬ס ‪.25‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪59‬‬

‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫‪,‬‬

‫‪60‬‬

‫''‬ ‫‪.‬‬ ‫' '‬ ‫''‬ ‫‪ 21 ' ," '' " ,‬ס ‪.21‬‬
‫‪61‬‬

‫''‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫''‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬‬

‫‪9‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫לפשט‪ ,‬לפעמים הוא מצא מה שנדמה לו להיות "בעייה תיאולוגית"‪ 62.‬נדון‬

‫במופרט על מקרה כזה מפירוש רש''י על בר' ג' כב בהמשך עבודה זו‪.‬‬
‫בכמה מקרים‪ ,‬רש''י פירש חלק הפסוק לפי הפשט‪ ,‬וחלק הפסוק לפי דרש‬ ‫ו)‬
‫מחז''ל‪ 63.‬לגבי החלק שהוא פירש לפי הפשט‪ ,‬הוא לא מצא אגדה שהתיישבה‬
‫היטב על פשוטו של חלק זה של הפסוק (למשל‪ :‬חלק הראשון של בר' ג' ח)‪.‬‬
‫אך לגבי שאר הכתוב‪ ,‬שהוא פירוש אותו לפי אגדה מחז''ל‪ ,‬שכן הוא מצא‬
‫אגדה שלדעתו ישבה היטב על פשוטו של חלק זה‪ ,‬הוא פירוש אותו לפי‬
‫מדרש‪ .‬נדון על מקרה כזה הנמצא בפירוש רש''י על בר' ג' ח בהמשך עבודה‬
‫זו‪.‬‬
‫כמו שצייננו לעיל‪ ,‬במרבית פירושיו‪ ,‬רש''י פירש כל הכתוב כולו לפי אגדה‬ ‫ז)‬
‫מחז''ל‪ 64.‬פירושים אלה בוודאי לא היו לפי הפשט‪ ,‬אך‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬רש''י‬
‫כנראה שקל את פשט הכתוב כדי לנסות להבטיח שהאגדה שהוא בחר בו לא‬
‫סתרה את פשוטו של הכתוב‪.‬‬
‫רש''י אך ורק ניסח היגד כשהוא לא מצא אגדה כדי לפרש את כל הכתוב כולו‬ ‫ח)‬
‫שהיה לפניו‪( 65.‬כדי להוכיח עובדה זו‪ ,‬ראה את הרשימה המקיפה של הגידי‬
‫רש''י מאת שרה קמין בעמ' ‪ 311 – 611‬של ספרה‪ )66.‬כמו ששרה קמין‬
‫מוכיחה‪ ,‬ההיגד מבטא את יישומו המיוחד של שני המרכיבים המוזכרים‬
‫לעיל לכתוב הנדון – כלומר "פשוטו של מקרא" ו"אגדה המיישבת דברי‬
‫המקרא"‪ .‬בהיגדים אלה‪ ,‬רש''י מודיע לנו את גישתו המיוחדת לכתוב הזה‬
‫בלבד‪ .‬בכל זאת‪ ,‬המרכיבים הנדונים בהיגד המיוחד הזה הם נשקלים‬
‫‪67‬‬
‫במרבית פירושיו למקרא‪.‬‬
‫משום שגישתו של רש''י מנצלת‪ ,‬עד כמה שניתן‪ ,‬אגדות מחז''ל כדי לפרש את‬ ‫ט)‬
‫הכתוב‪ ,‬אף כי רש''י שקל את פשט של הכתוב‪ ,‬דרכו של פרשנות בעיקר‬
‫הייתה דרך דרש‪ .‬רש''י לא היה פשטן‪ .‬הוא היה‪ ,‬בעיקרו של דבר‪ ,‬דרשן‪.‬‬
‫בואו נבחן שלוש דוגמאות של פירושי רש''י שבהם הוא מנצל היגד כדי להגדיר את‬
‫גישתו לכתוב זה‪ .‬בכל דוגמה‪ ,‬רש''י שוקל את המרכיבים שהם החיוניים בעיניו‪:‬‬
‫"פשוטו של מקרא" ו"אגדה המיישבת דברי המקרא‪ ".‬שלוש דוגמאות אלה הריהן‬
‫בר' ג' ח‪ ,‬בר' ג' כב‪ ,‬ובר' ג' כד‪.‬‬
‫עיון של פירוש רש''י על בראשית ג'‪ ,‬ח‬
‫בואו נבחן את פירוש רש''י על בר' ג'‪ ,‬ח‪ .‬הפסוק‪ ,‬והערותיו של רש''י כדלהלן‪:‬‬
‫בראשיתי ג‪ ,‬ח (חלק ראשון)‪:‬‬
‫ֹהים ִמ ְת ַה ֵ ֥לְּ ַבּ ָגּֽ֖ן ְל ֣ר ַוּח ַהיּ֑ וֹם‬
‫ת־קוֹל ה' ֱא ִ ֛‬
‫ַוֽיִּ ְשׁ ְמ ֞עוּ ֶא ֨‬

‫‪.‬‬
‫‪62‬‬

‫' ' ‪.‬‬ ‫''‬ ‫' ‪ 12‬ס ‪,11‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪63‬‬

‫‪".‬‬ ‫' ‪" .12‬‬ ‫' ‪, .21‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪64‬‬

‫")‪.‬‬ ‫ס"‬ ‫‪ 52 ' ," '' " ,‬ס ‪( 661‬‬

‫‪65‬‬

‫' ‪.215 - 699‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪66‬‬

‫' ‪.21‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪67‬‬

‫‪61‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫הערותיו של רש''י‪:‬‬

‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫( )‬

‫‪,‬‬ ‫;‬
‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.) ,‬‬ ‫'‬ ‫( "‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪[ 68.) ,‬קו מבליט תחת כמה מילים הוסף על ידי מחבר‬ ‫'‬ ‫(‬
‫העבודה הזו‪].‬‬
‫כמו ששרה קמין מציינת‪ ,‬בחלק הראשון של פסוקית זו‪ ,‬רש''י אכן מפרש לפי פשט‬
‫הכתוב‪ ,‬בנוגע למילים אלה‪" :‬וישמעו את קל ה' אלוקים מתהלך בגן"‪ .‬אך בשאר‬
‫הפסוקית‪ ,‬הוא מפרש לפי דרך דרש‪ ,‬כלומר‪ ,‬לגבי המלים "לרוח היום"‪ .‬רש''י מפרש‬
‫את מילים אלה לאור הדיון הנמצא בבראשית רבה פרשה י''ט‪ ,‬סימן ח‪ ,‬כמו שמוזכר‬
‫לעיל‪ .‬מילות פרשה זו הן כדלהלן‪:‬‬
‫רוח היום‪ ,‬רב אמר לרוח מזרחית דנו לרוח שהיא עולה עם היום‪ .‬זבדי בן לוי אמר לרוח דנו לרוח שהיא שוקעת‬
‫עם היום‪ ,‬על דעתיה דרב הקשה עליו כל שהיום עולה הוא מרתיח ועל דעתיה דזבדי בן לוי ריתה עליו כל שהיום‬
‫שוקע הוא צומן‪ ,‬ויתחבא האדם ואשתו‪ .‬אמר רב לוי רמז לתולדותיו שיהיו ניתנין בארונות של עץ‪.‬‬

‫מדיון לעיל‪ ,‬עולות בעיקר שתי דעות שונות לגבי משמע "רוח היום"‪:‬‬

‫א) רב טוען כי "רוח היום" היא רוח מזרחית העולה כשזורחת השמש בבוקר‪.‬‬
‫ב) בניגוד לכך‪ ,‬ר' זבדי בן לוי טוען כי "רוח היום" היא רוח צוננת הנושבת‬
‫בשקיעת השמש‪.‬‬
‫בין שתי הדעות המתנגדות לעיל‪ ,‬רש''י בוחר בדעה השנית של ר' זבדי בן לוי‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫שמשמע "רוח היום" הוא "רוח מערבית"‪ ,‬הנושבת בשיקעת השמש‪ .‬רש''י בוחר‬
‫בדעה זו משום שהכרונולוגיה המוצג בפירוש זה מתאים לסדר המוצג באגדה של ר'‬
‫יוחנן בר חנינא בתלמוד הבבלי‪ ,‬במסכת סנהדרין ל''ח‪ ,‬ע''ב‪ .‬באגדה זו‪ ,‬ר' יוחנן טען‬
‫כי אדם וחווה חטאו בשעה העשירית‪ ,‬ובשעה האחת עשרה‪ ,‬בזמן של שקיעת השמש‪,‬‬
‫נדונו שניהם‪ .‬בואו נשקול את מילותיה של שרה קמין בדבר העניין הזה‪:‬‬
‫בפירושו לחלקו הראשון של הכתוב חוזר עליו רש''י כמעט מלה במלה‪...‬הפירוש מתאים‬
‫להצהרתו של רש''י "ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא"‪.‬‬
‫"לרוח היום" מתפרש במשמע הכיוון שבו מצויה השמש‪ .‬היינו‪" ,‬רוח" משמעו "פאה"‪ ,‬אחת‬
‫מרוחות השמים ו"יום" מתפרש במשמע "שמש"‪ .‬לצורך הכרעה לאיזו רוח מכוון הכתוב‪,‬‬
‫מערבית או מזרחית‪ ,‬מסתייע רש''י בדברי הגמרא בסנהדרין (לח ע''ב)‪ .‬שם נאמר‪:‬‬
‫"אמר רבי יוחנן בר חנינא‪ :‬שתים עשרה שעות הוי היום; שעה ראשונה ‪ -‬הוצבר עפרו‪,‬‬
‫שניה ‪ -‬נעשה גולם‪ ,‬שלישית ‪ -‬נמתחו אבריו‪ ,‬רביעית ‪ -‬נזרקה בו נשמה‪ ,‬חמישית ‪ -‬עמד על‬
‫רגליו‪ ,‬ששית ‪ -‬קרא שמות‪ ,‬שביעית נזדווגה לו חוה‪ ,‬שמינית ‪ -‬עלו למטה שנים וירדו‬
‫ארבעה‪ ,‬תשיעית ‪ -‬נצטווה שלא לאכול מן האילן‪ ,‬עשירית ‪ -‬סרח‪ ,‬אחת עשרה ‪ -‬נידון‪,‬‬
‫שתים עשרה ‪ -‬נטרד והלך לו שנאמר אדם בל ילין‪".‬‬

‫‪,‬‬ ‫'‬
‫‪68‬‬

‫‪66‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫הכרעתו של רש''י שבמערב מדבר הכתוב‪ ,‬ו"לרוח היום" הוא "לאותו הרוח" שבו שוקעת‬
‫השמש‪ ,‬מבוססת על כך שהם‪ ,‬אדם וחווה‪" ,‬סרחו בעשירית"‪ .‬עובדה זו איננה מפורשת בהדיא‬
‫‪69‬‬
‫בכתוב ואיננה משתמעת כלל מהקשרו‪.‬‬

‫וכך דבריה של שרה קמין‪ .‬לפיה‪ ,‬רש''י באמת מפרש את חלק הראשון של הפסוקית‬
‫לפי המשמעות המילולית‪-‬הקשרית‪ .‬לא האדם‪ ,‬אלא קול ה' אלוקים היה מתהלך‬
‫בגן‪ .‬האם היה הקול של ה' שמתהלך‪ ,‬או האם היה ה' עצמו שמתמלך – בעייה זו לא‬
‫נפתר‪ .‬שתי האפשרויות האלה קיימות בכתוב‪ ,‬וגם הן קיימות בפירוש רש''י‪.‬‬
‫ובהתאם לכך‪ ,‬אפשר לטעון שפירוש רש''י עד כה הוא לפי דרך הפשט‪.‬‬
‫אבל אחר כך – לגבי המילים "ברוח היום" – רש''י ממש לא מפרש לפי המובן הטבעי‬
‫‪-‬מיידי‪ .‬לפי המובן המילולי‪" ,‬רוח"‪ ,‬זאת ממש רוח‪ ,‬תנועת האוויר‪ .‬ו"יום"‪ ,‬זאת‬
‫פשוט פרק הזמן שבו השמש בשמים‪ .‬אך לפי רש''י‪" ,‬רוח" בפסוק זה‪ ,‬היא "כיוון"‪,‬‬
‫היא "פאת השמים"‪ .‬ו"יום"‪ ,‬הוא השמש‪ .‬ובנוסף לכך‪ ,‬רש''י מביא משמעות ממקור‬
‫חוץ‪-‬מקראי‪ ,‬כדי לפרש במפורש מאיזו כיוון בא קול ה'‪ .‬לפי רש''י‪" ,‬כיוון השמש"‪,‬‬
‫הוא מערב‪ ,‬בזמן של שקיעת השמש‪ ,‬בערב‪ :‬משום האגדה שהוא מביא מתלמוד‬
‫הבבלי מאת ר' יוחנן בר הנינא‪ ,‬טוענת כי אדם וחווה נדונו בשעה העשירית‪ ,‬ונגרשו‬
‫בשעה השתים עשרה‪ ,‬בזמן של שקיעת השמש‪.‬‬
‫ברור שכוונת רש''י פה היא לשמר ולמסור את תורה שבעל‪-‬פה לכל הדורות הבאים‪.‬‬
‫אבל – כמו שראב''ע יטען מאוחר יותר – האגדה של ר' יוחנן שמביא רש''י פה‪ ,‬היא‬
‫במילותיו של ראב''ע "דברי יחיד"‪ 70.‬כלומר‪ ,‬פירוש זה הוא לא קביעת הסנהדרין‬
‫בנוגע להלכה‪ .‬יתר על כן‪ ,‬משום שאגדה זו היא מובא על ידי רבי אחד בלבד‪ ,‬אין‬
‫עדות שזאת "אסמכתא"‪ ,‬או "קבלה" מהר סיניי‪,‬משום שלּ אגדה זו הייתה חלק‬
‫ה"קבלה"‪ ,‬נדמה שרבנים אחרים היו מצטטים אותה‪ .‬לכן‪ ,‬לדעת הראב''ע‪ ,‬לא נכון‬
‫לרש''י‪ ,‬להביא מדרש זה כאילו הוא "לפי פשוטו של מקרא"‪ ,‬כמו שהוא‪ ,‬בלי שיקול‬
‫מפורש של פשט הכתוב עמצו‪.‬‬
‫הכל מסכימים שיש אגדות שהן כמובן לא נכונות‪ .‬אכן‪ ,‬רש''י עצמו מספר לנו‬
‫במפורש בפירושו על הפסוק הזה שלפנינו‪ ,‬שהוא דחה כמה מדרשים מבראשית רבה‬
‫משום שהם לא היו לפי פשוטו של מקרא‪ .‬הרי מילותיו של רש''י להלן‪:‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪...‬‬ ‫‪,‬‬

‫במילים אלה‪ ,‬רש''י מודיע לנו שהוא ראה כמה מדרשים על פסוק זה‪ ,‬אך הוא דחה‬
‫רוב מהם‪ ,‬ורק בחר באחד מהם שמתאים לכרונולוגית האירועים המוצגת באגדה‬
‫מלתמוד הבבלי‪ .‬לדעתו של רש''י‪ ,‬מדרש זה בלבד "ישב" היטב על המובן שמילולי‪-‬‬
‫הקשרי של הכתוב‪ ,‬ויישב באופן נחמד את סדר העניינים של הסיפור‪ .‬בנוגע‬
‫למדרשים שהוא דחה‪ ,‬הוא שקל שהם סתרו את פשוטו של הכתוב‪ ,‬או שהם נכשלו‬
‫להסביר בשלמות את הכרונולוגיה של הסיפור‪.‬‬

‫' ‪ 11‬ס ‪.18‬‬ ‫'' ‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪69‬‬

‫' ‪. ,‬‬ ‫' '' ‪, ,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪70‬‬

‫'' ‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪62‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫מדרשים שרש''י דחה שכמובן סותרים את פשט הכתוב‬

‫לפי שרה קמין‪ ,‬רש''י דחה לפחות שני מדרשות מבר' ר' על פסוק זה‪ 71.‬אחד מהם‬
‫הוא מדרש של ר' אבא בר כהנא‪ .‬באגדה זו‪ ,‬ר' אבא טוען שמשמע "מתהלך" הוא‬
‫"קפץ"‪ .‬והוא הציע כי משמעות "מתהלך בגן" היא שהשכינה קפצה מהגן ועזבה את‬
‫האדם וחווה אחרי שהם חטאו‪ ,‬בזמן שהם אכלו מן עץ דעת טוב ורע (בר' ר' פרשה‬
‫ט‪ ,‬סימן ז)‪ .‬אך אגדה זו מופרך על ידי הקשר העניינים‪ .‬אי אפשר שהשכינה עזבה מן‬
‫הגן‪ ,‬מפני שמייד אחרי שאדם והווה שמעו את קול ה' מתהלך בגן‪ ,‬והם התחבאו‬
‫בתוך "עץ הגן"‪ ,‬ה' קרא לאדם‪" ,‬אייכה?" ואז הוא נדבר עם שניהם ‪ .‬ולכן‪ ,‬השכינה‬
‫עדיין הייתה בגן‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬מדרש זה של ר' אבא הוא בלתי אפשרי‪.‬‬
‫המדרש השני שרש''י דחה מובא על ידי ר' חנינא בר פפא‪ .‬אגדה זו טוענת שתיבת‬
‫"קול" מתייחסת לקולות מלאכים‪ .‬אבל שוב‪ ,‬פשוטו של המקרא מפריך את אגדה‬
‫זו‪ .‬הכתוב אומר "קול"‪ ,‬לא "קולות"‪ .‬יתר על כן‪ ,‬מילת "קול" נסמכת למילה ה' על‬
‫ידי הטעמים‪ .‬ה"קדמה" המופיע מעל " ֨קוֹל" (מעל הקו''ף)‪ ,‬הוא "משרת"‪ ,‬הוא מלמד‬
‫שהייחס שבין "קול" ולבין מילת ה' הוא סמיכות‪ .‬ולכן‪ ,‬משמע הביטוי אך ורק יכול‬
‫להיות "קול של ה'"‪ .‬משום כך‪ ,‬פירוש זה של רב' בר פפא לא יכול להיות‪ .‬בהתאם‬
‫לכך‪ ,‬על הפרשן המתמש במדרשים להוכיח שהשדרש שבו הוא בוחר לא סותר את‬
‫פשוטו של המקרא‪" .‬אין מקרא יוצא מדי פשוטו‪".‬‬
‫השאלה החשובה – מדוע רש''י לא נותן לנו את המובן שלפי הפשט של כל הפסוק‬
‫כולו?‬
‫ובזאת עולה שאלה חשובה‪ :‬מדוע רש''י לא נותן לנו את המובן המילולי‪-‬הקשרי של‬
‫כל הכתוב כולו‪ ,‬כדי להוכיח שהבאתו של המדרש שהוא בחר לא סותרת את פשוטו‬
‫של הכתוב? כמו כן‪ ,‬מדוע הוא מגיש לנו את מדרש זה כפשוטו של הכתוב‪ ,‬בלא‬
‫להציג לנו את המובן המילולי‪-‬הקשרי של הכתוב כמו שהוא‪ ,‬כפירוש אפשרי כמו‬
‫שהוא? אז זאת השאלה שראב''ע מעלה‪.‬‬
‫חשוב מאוד שהתלמיד ישקול את המשמעות המילולי‪-‬מיידי של הכתוב כמו שהיא‪,‬‬
‫כדי לשקול מובן זה כפירוש אפשרי של הכתוב‪ .‬אך במקום להציג לנו את המובן‬
‫שהוא לפי הפשט כפירוש אפשרי‪ ,‬רש''י מציג את פירושו לפי האגדה כאילו הוא‬
‫המובן החד‪-‬משמעי של הכתוב‪ .‬הוא אכן לא מציע לנו לכך שהבנת המילים לפי‬
‫המובן המילולי‪-‬הקשרי אפילו מותרת‪ .‬הוא מציג את פירושו לפי המדרש כפירוש‬
‫הסמכותי‪" ,‬כפשוטו" של מקרא‪ ,‬היינו‪ ,‬הפירוש שלא מותר להתנגד לו‪ .‬מסקנה זו‬
‫לגבי תפיסתו של רש''י בנוגע למובן "פשוטו"‪ ,‬היא מסקנה הנובעת מן טבע העניינים‪.‬‬
‫אם הדרש שמביא רש''י הוא "כפשוטו" של מקרא‪ ,‬בן אדם שיתנגד לו גם יעווה את‬
‫פשט הכתוב עצמו‪ ,‬מפני שלפי רש''י‪ ,‬דרש זה הוא לפי פשוטו של מקרא"‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫הוא מבטא את פשט הכתוב‪ ,‬ולכן‪ ,‬אסור להתנגד לו‪" .‬אין מקרא יוצא מדי פשוטו"‪.‬‬
‫אך יתכן שביטחון עצמי של רש''י לגבי פירושו פה הוא קצת מוגזם‪.‬‬

‫' ‪.21‬‬ ‫'' ‪,‬‬ ‫‪",‬‬

‫‪71‬‬

‫‪63‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫הפירוש הפשטני של רד''ק על המלים "רוח היום" בבר' ג' ח‬

‫מעניין מאוד לשים לב שרד''ק חולק לחלוטין על פירושו לעיל של רש''י‪ .‬הנה‪,‬‬
‫מילותיו של רד''ק על פסוקית כדלהלן‪:‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫מעיין לשים לב שרד''ק מפרש "רוח היום" באופן שהוא גם מילולי וגם היגיוני‪.‬‬
‫הרוח‪ ,‬היא פשוט רוח‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הרוח מוזכרת על ידי הכתוב‪ ,‬רד''ק טוען‪ ,‬מפני‬
‫שהיא הוליכה את קול ה' מרחוק לאדם וחווה‪ .‬רד''ק ידע את תלמוד הבבלי היטב;‬
‫הוא היה מורה התלמוד בנרבונה שנים רבות‪ ,‬לפי פרנק תלמג'‪ 72.‬לפיכך‪ ,‬הוא היה‬
‫מומחה בתלמוד הבבלי‪ .‬אך הוא לא מנה את אגדה זו של רב' יוחנן בן חנינא להיות‬
‫אסמכתא‪ .‬הוא מתעלם מאגדה זו‪ ,‬והוא מפרש את הכתוב לחלוטין לפי דרך הפשט‪.‬‬
‫כמו שנראה בהמשך‪ ,‬קרוב לוודאי שרד''ק ידע היטב את פירוש רש''י לעיל על פסוק‬
‫‪73‬‬
‫זה‪.‬‬
‫אז בואו נסתכל בשתי דוגמאות נוספת של פירושי רש''י שבהן הוא מכניס היגד‪.‬‬
‫בהיגדים אלה‪ ,‬רש''י מודה שהוא חיפש‪ ,‬ומצא מדרשות רבים‪ ,‬אבל אף אחד מהם‬
‫ישבו היטב על המובן המילולי של הכתוב‪ .‬אחרי שנבחן דוגמאות אלה‪ ,‬נסתכל בכמה‬
‫דוגמאות שבהם‪ ,‬רש''י מביא מדרש "כפשוטו" של הכתוב‪ .‬במקרים אלה‪ ,‬הפירוש‬
‫כמובן הוא לפי דרך הדרש‪.‬‬
‫אחרי דיון זה‪ ,‬נמשיך לחלק השני של עבודה זו‪ ,‬כדי לשקול במפורט את תגובתו של‬
‫רד''ק לפירוש רש''י‪.‬‬
‫פירוש רש''י על בר' ג' כב‬
‫אז עכשיו נשקול את פירושו של רש'' על בר' ג' כב‪ .‬בפסוק זה‪ ,‬רש''י מנסח היגד‪.‬‬
‫כוונת ההיגד היא בעיקרו של דבר להצדיק את העובדה שלפסוק הזה‪ ,‬אינו רש''י‬
‫מביא אגדה מחז''ל כדי לפרש את הכתוב‪ .‬הסיבה לכך הריהי שרש''י לא מצא אגדה‬
‫מתאימה שישבה היטב על פשוטו של הכתוב‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬רש''י‪ ,‬כמו שנראה‪ ,‬רומז‬
‫שהוא בכוונה לא פירש את כתוב זה בדיוק לפי פשוטו‪ .‬באופן דומה לאונקלוס‪ ,‬הוא‬
‫פירש אותו קרוב לפשוטו‪ ,‬כדי למנוע ממה שנדמה לו להיות בעייה תיאולוגית‪.‬‬
‫בואו נסתכלו בפירושו‪.‬‬
‫בר' ג' כב‬

‫ֹהים ֵ ֤הן ָה ָא ָד ֙ם ָהיָ ֙ה ְכּ ַא ַ ֣חד ִמ ֶ֔מּנּוּ ָל ַ ֖ד ַעת ֣טוֹב וָ ָ ֑רע וְ ַע ָ ֣תּה׀ ֶפּן־יִ ְשׁ ַל֣ח יָ ֗דוֹ וְ ָל ַק ֙ח ַגּם‬
‫אמר׀ ֣ה' ֱא ִ֗‬
‫[כב] וַ ֣יּ ֹ ֶ‬
‫ֵמ ֵע֣ץ ַה ַח ִ֔יּים וְ ָא ַ ֖כל וָ ַ ֥חי ְלע ָֹלם‪:‬‬

‫הערותיו של רש''י‪:‬‬

‫‪72‬‬
‫‪Frank Talmage, David Kimchi: the Man and the Commentaries, pp 14 – 22, the section entitled‬‬
‫"‪"Teacher of Talmud.‬‬
‫‪73‬‬
‫‪See Naomi Grunhaus, "The Dependence of Rabbi David Kimchi (Radak) on Rashi in his Quotation of‬‬
‫‪Midrashic Traditions", The Jewish Quarterly Review, January – April 2003, pp 415 – 430.‬‬

‫‪61‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫?‬ ‫;‬ ‫‪-‬‬ ‫)‬

‫‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫'‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫הסיבה שרש''י לא מביא מדרש פה היא מובנת מאליה‪ .‬ניסוח מחדש של מילותיו‬
‫תהיה כדלהלן‪" :‬יש מדרשי אגדה‪ ,‬אבל שום אחד מהן מיושבות על פשוטו של‬
‫הכתוב‪ ".‬כלומר‪ ,‬כל המדרשים שהוא מצא סותרים את פשוטו של הכתוב‪ .‬במילותיו‬
‫שלו‪" :‬יש מדרשי אגדה‪ ,‬אבל אנין מיושבין על פשוטו‪".‬‬
‫סביר להניח שרש''י בדק את המדרשים שבבראשית רבה על פסוק זה‪ ,‬בין אחרים‪.‬‬
‫פסוק זה נדון בבראשית רבה‪ ,‬פרשה כ''א‪ ,‬סימן ו‪ ,‬ומילות פרשה זו כדלהלן‪:‬‬
‫ו"ועתה פן ישלח ידו" – אמר ר' אבא בר כהנה‪ ,‬מלמד שפתח לו הקדוש ברוך הוא של תשובה‪,‬‬
‫ועתה אין ועתה אלה תשובה‪ ,‬שנאמר (דברים י' יב) "ועתה ישראל מה ה' אלהיך וגו'‪ ,‬והוא‬
‫אומר [כלומר‪ ,‬אדם הראשון אומר] "פן"‪ ,‬ואין פן אלא לאו‪ ,‬אמר הקדוש ברוך הוא ישלח ידו‬
‫ואכל גם מעץ החיים‪ ,‬אתמהא‪ ,‬ואם אוכל הוא חי לעולם‪ ,‬לפיכך וישלחהו ה' אלוקים מגן עדן‪.‬‬
‫כיוון ששלחו התחיל מקונן עליו‪ ,‬ואמר הן האדם היה כאחד ממנו‪[ .‬הערות בסוגריים הוספו‬
‫על ידי מחבר עבודה זו‪].‬‬

‫אנחנו מעלים את תצפיות אלה לגבי הערות ר' אבא לעיל‪:‬‬

‫א) ר' אבא טוען שהיה שיחה בין ה' לבין אדם הראשון‪ ,‬וה' הזהיר את אדם‬
‫לעשות תשובה‪ .‬ולפי ר' אבא‪ ,‬אדם ענה‪" ,‬פן"‪ ,‬כלומר‪" ,‬לא"‪ .‬ומשום שאדם‬
‫סירב להתהרט‪ ,‬ה' שלח אותו מן הגן‪.‬‬
‫ב) אחרי שה' שלח את אדם מן הגן‪ ,‬אדם "התחיל מקונן"‪ ,‬כלומר‪ ,‬הוא התחיל‬
‫להתאבל‪ .‬כמובן משמעות "מקונן" נובעת מ"קינה"‪.‬‬
‫למרות שפירוש ר' אבא מעניין ודמיוני‪ ,‬ברור שהוא בלתי אפשרי לאור פשוטו של‬
‫הכתוב‪ .‬טענת ר' אבא שאדם אמר "פן"‪ ,‬ואז ה' שלח אותו מן הגן‪ ,‬דורשת‬
‫התקיימות הספק אחרי מילת "פן"‪ .‬אך אין טעם כזה‪ .‬בניגוד לכך‪ ,‬נמצא "מקף"‬
‫אחרי "פן"‪ֶ :‬פּן־יִ ְשׁ ַל֣ח יָ ֗דוֹ‪ .‬אי אפשר להבין שקיים הפסק אחרי מילת "פן"‪ .‬להפך‪,‬‬
‫המקף קושר את מילת "פן" ל"שלח"‪ .‬יתר על כן‪ ,‬יש הטעם שנקרא "מונח" תחת‬
‫"שלח" הקושר מילה זו ל"ידו"‪ .‬הביטוי אך ורק יכול להיות כמו שהוא‪" :‬פן ישלח‬
‫ידו‪ ".‬ברור מהקשר הכתוב וממשעות הטעמים שה' הוא המדבר את המילים האלה‪,‬‬
‫לא אדם‪ .‬פירוש ר' אבא הוא בלתי אפשרי‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬ר' אבא החליף את כתיב המילה "מקדם" להיות "מקונן"‪ .‬כמובן פירוש‬
‫זה מעווה את כתיב של מלה זו‪.‬‬
‫אז ברור שפירוש ר' אבא לא רק נכשל לפרש את הכתוב‪ ,‬אלא גם הוא בעצם מעווה‬
‫את המילים‪ .‬לּ רש''י שימש מדרש זה כדי לפרש את הכתוב‪ ,‬גם הוא מעווה היה את‬
‫הכתוב‪.‬‬
‫לכאורה‪ ,‬המדרשים האחרים שרש''י בדק לא היו יותר מתאימים‪ .‬וכלן‪ ,‬רש''י‬
‫החליט לפרש את הפסוק קרוב לפשט‪.‬‬

‫‪65‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫אך‪ ,‬מדוע הוא החליט לפרש "על הפשט" ולא "לפי הפשט"? הסיבה הריהי שרש''י‬
‫חשב שהתקיימה בעייה תיאולוגית במובן המילולי של המילים "כאחד ממנו"‪.‬‬
‫הבעייה לגבי "המרחק הנחוץ התיאולוגי שחייב להתקיים בין ה‪-‬אל לבין אנוש‬
‫לרש''י‪ ,‬הבעייה שמתקיימת במובן המילולי של פסוק זה שוכנת במילים אלה‪:‬‬

‫ֵ ֤הן ָה ָא ָד ֙ם ָהיָ ֙ה ְכּ ַא ַ ֣חד ִמ ֶ֔מּנּוּ‪.‬‬

‫לרש''י‪ ,‬וגם לאונקולס‪ ,‬השוואה ישירה בין ה' לבין אנוש אסורה‪ .‬לשני מפרשים‬
‫אלה‪ ,‬חייבת להיות מרחק בכל עת בין ה‪-‬אל לבין אנוש‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬לרש''י (אולי‬
‫בגלל המחלוקת שעלה בין היהודים לבין הנוצרים בנוגע לתורת הנוצרים שנקרא‬
‫"השילוש")‪ ,‬היה בעייה בהבנת "ממנו" כאילו היה רבוי באלוהות‪ .‬אבל‪ ,‬כמו שנראה‪,‬‬
‫הן ראב''ע והן רד''ק פירש כתוב זה לפי הפשט לחלוטין‪ ,‬והם הבינו שבמובן המילולי‬
‫של המילים‪ ,‬אין רמז לריבוי באלוהות‪ ,‬אלא ה' פשוט מתייחס לעצמו ולמלאכים‬
‫שאיתו בשמים‪ .‬בתפסיה של ראב''ע ושל רד''ק‪ ,‬המלאכים נבראו בצלם אלוקים‪,‬‬
‫היות שכמו בני אדם בכדור ארץ‪ ,‬הם נבראו כבריות רציונליות‪ .‬ומשום כך‪,‬‬
‫המלאכים הם חבריו של ה' בשמים‪ ,‬נבראו בצלמו הרציונליסטי‪.‬‬
‫אך לרש''י‪ ,‬רמז אפשרי לריבוי באלוהות היה בעייה שאין להתגבר עליה‪ .‬ומשום כך‪,‬‬
‫הוא פירש את הכתוב באותו אופן כאונקלוס‪ .‬הרי להלן תרגום אונקולס של המילים‬
‫"הן האדם היה כמו אחד ממנו לדעת טוב ורע"‪.‬‬
‫תרגום אונקלוס‬

‫וּבישׁ‬
‫ָהא ָא ָדם ֲהוָ ה יְ ִח ַידי ְבּ ָע ְל ָמא ִמנֵ יהּ ְל ִמ ַידּע ָטב ִ‬

‫תרגום לעברית של המילים הראמיות‬

‫"הנה אדם היה יחיד מעצמו בעולם‪ ,‬לדעת טוב ורע‪".‬‬
‫פירשו של רש''י הריהו כדלהלן‪:‬‬
‫"הרי הוא יחיד בתחתונים כמו שאני יחיד בעליונים‪".‬‬
‫שימו לב שלפי פירוש רש''י‪ ,‬אין השוואה ישירה בין ה' לבין אנוש‪ .‬לפי פירושו‪ ,‬ה'‬
‫הוא יחיד בין יושבי השמים; כלומר‪ ,‬הוא יחיד בין המלאכים‪ .‬והאדם‪ ,‬הוא יחיד בין‬
‫הבריות‪ .‬אבל‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬האדם‪ ,‬הוא קצת כמו האל בכך‪ ,‬שעכשיו‪ ,‬הוא יודע טוב‬
‫ורע‪.‬‬
‫שאר פירוש רש''י על פסוק זה הוא לפי פשט הכתוב‪ ,‬פחות או יותר‪ .‬אבל פירוש רש''י‬
‫על פסוק זה הוא לא לפי הפשט דרך כל הפסוק כולו‪ .‬לכן‪ ,‬פירושו פה הוא על הפשט‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬פירושו יושב על פשוטו של מקרא‪ ,‬הוא קרוב לפשוטו‪ ,‬עם כמה התאמויות‪.‬‬
‫עכשיו‪ ,‬בואו נבחן את הפירושים של הפשטנים‪ ,‬של ראב''ע ושל רד''ק‪ ,‬על פסוק זה‪.‬‬
‫רד''ק בעקרו של דבר מסכים עם פירושו של ראב''ע‪ ,‬אך כפי אופן הכללני שלו‪ ,‬הוא‬
‫מוסיף מדע לתצפיותיו של ראב''ע‪.‬‬

‫‪61‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫פירוש ר' אברהם אבן עזרא הספרדי על בר' ג'‪ ,‬כב‬

‫כמו שראב''ע מסביר לנו‪ ,‬אי אפשר להבין שמשמעות מילים אלה – "כאחד ממנו" –‬
‫היא "יחיד לדעת"‪ .‬הניקוד של מילת "אחד" לא יאפשר הבנה זו‪ .‬בצורת נפרד‪ ,‬שבה‪,‬‬
‫ניתן להבין את משמעות "אחד" להיות כמו "יחיד"‪ ,‬מילת "אחד" מנוקד בסגול‪-‬‬
‫קמץ‪ :‬אֶ חָ ד‪ .‬אך ורק בניקוד זה ניתן להבין את משמעות המילה להיות "יחיד"‪ .‬אבל‪,‬‬
‫הניקוד במקרה זה‪ ,‬הוא פתח‪-‬פתח‪ַ .‬חַ ד‪ .‬צורה זו היא כמובן נסמך‪ .‬כלומר‪" ,‬אחד"‬
‫נסמך ל"ממנו"‪ :‬ומשמעות הביטוי חייבת להיות "אחד מאיתנו"‪ .‬לא ניתן להבין את‬
‫הביטוי כ"יחיד לדעת מעצו"‪ ,‬כמו שאונקלוס ורש''י פירשו אותו‪ .‬ולכן‪ ,‬משמעות‬
‫"ממנו" חייבת להיות רבים‪.‬‬
‫הרי מילותיו של ראב''ע‪:‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫;‬ ‫)‪,‬‬ ‫(‬ ‫' '‬ ‫‪.‬‬

‫" ( ' ‪;) ,‬‬ ‫" ַ‬ ‫;‬ ‫‪,‬‬
‫?‬ ‫" );‬ ‫'(‬ ‫‪':‬‬
‫‪.) ,‬‬ ‫"( '‬ ‫"‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫!‬
‫ראב''ע ממשיך להסביר שמשמעות "ממנו" היא "ה' והמלאכים"‪ .‬הרי להלן‬
‫מילותיו‪.‬‬

‫" ( ' ‪;) ,‬‬ ‫" ( ' ‪" ;) ,‬‬ ‫"‬ ‫‪,‬‬
‫‪[ .‬הגדשה הוספה על ידי מחבר עבודה זו‪].‬‬
‫הסכמה של רד''ק עם ראב''ע לגבי פירוש זה‬
‫באופן הכוללני האופני שלו‪ ,‬רד''ק מרחיב על תצפיותיו של ראב''ע‪ .‬ראו להלן‪:‬‬

‫;‬ ‫)‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪,‬‬ ‫;‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.) ,‬‬ ‫"(‬ ‫‪":‬‬
‫שימו לב כי רד''ק לא התעסק כאן באופן ישיר בפירושו של רש''י על עניין זה‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬הוא לא מזכיר את שמו במפרוש (אף על פי שקרוב לוודאי שהוא ידע את‬
‫פירושו של רש''י על פסוק זה)‪ .‬במקום להתעסק ברש''י‪ ,‬הוא עוסק במישרין בפירוש‬
‫אונקלוס‪ .‬כמו שהוא מוכיח‪ ,‬פירוש אונקלוס הוא בלתי אפשרי‪ ,‬שכן בטעמים‬
‫שבאים תחת האיתיות (כלומר‪ ,‬הטעם "מונח" יחד עם הפתחים תחת האותיות‬
‫במילת אַ ַח֣ד) מילת "אחד" חייבת לדבוק למילת "ממנו"; ולכן‪ ,‬אי אפשר שמשמעות‬
‫הביטוי יכולה להיות "יחיד לדעת מעצמו"‪ ,‬כמו שאונקלוס מפרש אותו‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫משמעות הביטוי חייבת להיות "כאחד משוכני השמים‪ ,‬כלומר‪" ,‬ה' והמלאכים"‪.‬‬
‫אז כך מילותיו של רד''ק‪.‬‬
‫מעניין לחזור ולשים לב לדיוק של התיאור של רש''י שהוא מעניק לנו לגבי גישתו‬
‫לפרשנות הכתוב הזה בהיגדו‪ .‬הוא מודיע לנו במפורש שהוא לא מצא אגדה‬

‫‪62‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫המיישבת על פשוטו של הכתוב‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬הוא פירש על הפשט‪ ,‬כדי למנוע ממה‬
‫שהוא הבין להיות בעייה תיאולובית‪ .‬אך בנוסף לכך‪ ,‬ברור מניתוח רש''י על פסוק זה‬
‫שהוא לא נהנה מההתקדמויות בידיעת השפה‪ ,‬שנעשו על ידי גדולי המדקדקים של‬
‫ספרד‪ .‬בניגוד לכך‪ ,‬ראב''ע ורד''ק היו מומחים גדולים בשיטותיה של האסכולה‬
‫המתקדמת הספרדית לפרשנות המקרא‪.‬‬
‫אז בואו נבדוק את פירושו של רש''י על בר' ג כד‪.‬‬
‫פירוש רש''י על בר' ג' כד‬
‫גם בנוגע לפסוק זה‪ ,‬רש''י לא מצא אגדה המיישבת דברי הכתוב‪ .‬אך בניגוד לפסוק‬
‫כב‪ ,‬במקרה זה‪ ,‬רש''י לא מצא בעיות תיאולוגיות‪ .‬ובהתאם לכך‪ ,‬הוא מפרש את‬
‫הפסוק לפי הפשט‪ .‬וזה מה שהוא מודיע לנו בהיגדו‪" :‬מדרשי אגדה יש‪ ,‬ואני איני בא‬
‫אלא לפשוטו‪ ".‬ראו לעיל‪.‬‬
‫בר' ג' כד‬

‫מר‬
‫ת־ה ְכּ ֻר ִ֗בים וְ ֵ֨את ַל ַ֤הט ַה ֶ֙ח ֶר ֙ב ַה ִמּ ְת ַה ֔ ֶפּ ֶכת ִל ְשׁ ֕ ֹ‬
‫ן־ע ֶדן ֶא ַ‬
‫ת־ה ָא ָ ֑דם וַ יַּ ְשׁ ֵכּן֩ ִמ ֶ ֨קּ ֶדם ְלגַ ֜ ֵ‬
‫[כד] וַ יְ ָג ֶֽ֖רשׁ ֶא ָ‬
‫ת־דּ ֶרְ ֵ ֥עץ ַה ַח ִיּים‪:‬‬
‫ֶא ֶ ֖‬

‫הערותיו של רש''י‪:‬‬
‫"‬ ‫(‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫( )‬

‫"‪,‬‬ ‫‪"-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.) ,‬‬

‫‪,‬‬ ‫'‪.‬‬ ‫‪':‬‬ ‫( ‪,) ,‬‬ ‫'‬ ‫‪':‬‬
‫‪.‬‬
‫במילותיו לעיל‪ ,‬רש''י מודיע לנו שהוא מצא מדרשי אגדה‪ ,‬אבל הוא לא יכול לשמש‬
‫באחד מהם‪ .‬לפיכך‪ ,‬הוא בא רק לפשוטו של הכתוב ופירש את הכתוב בהתאם לכך‪.‬‬
‫סיכום של דיוננו על היגדיו של רש''י‬
‫ברור לעיל שכל אחד מההיגדים מנוסחים להסתגל למצב המיוחד של הפסוק שבו‬
‫ההיגד מופיע‪ .‬אין הכוונה הישירה של רש''י בהיגדיו להגדיר את גישתו הכללית‪ .‬בכל‬
‫זאת‪ ,‬כל אחד מההיגדים עוסקים במרכיבים החיוניים לרש''י בשיקוליו לגבי איך‬
‫לפרש את הכתובים בדרך כלל‪ :‬כלומר‪ ,‬פשוטו של מקרא‪ ,‬ואגדה המיישבת דברי‬
‫המקרא‪.‬‬
‫ברור שהמטרה העיקרית של רש''י הייתה‪ ,‬עד כמה שניתן‪ ,‬למצוא אגדה מחז''ל כדי‬
‫לפרש את הכתוב‪ .‬הוא לא ראה עצמו כבן‪-‬חוריין לפרש פירושים חדשים‪ .‬ובהתאם‬
‫לכך‪ ,‬הוא אף פעם לא המציא מדרש חדש‪ .‬להפך‪ :‬עד כמה שניתן‪ ,‬הוא חיפש מדרש‬
‫קיים שלדעתו התיישב היטב על פשט הכתוב‪ ,‬ויישב כל הבעיות שהוא חשב שנסתרו‬
‫בו‪ ,‬במיוחד לגבי סדר הכרונולוגיה או שמות של אנשים אנונימיים‪ ,‬וכד'‪ .‬בכל זאת‪,‬‬
‫אם רש''י לא הצליח למצוא אגדה שהתיישבה היטב על פשוטו של הכתוב‪ ,‬או הוא‬
‫פירש את הכתוב לפי הפשט‪ ,‬או הוא פירש קרוב לפשט‪ ,‬אם הוא חשב שהיה בעייה‬
‫תאיולוגית בהבנת המילים במובן המילולי‪.‬‬

‫‪68‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫מסקנות נוספות לגבי גישת רש''י לפרשנות‬

‫לפני שנמשיך לתגובת רד''ק לפירושי רש''י‪ ,‬חשוב לשים לב כי למרות שרש''י טען‬
‫שהוא לא בא "אלא לפשוטו של מקרא" (לפחות‪ ,‬לגבי פירושו על בר' ג‪ ,‬ח)‪ ,‬הוא ממש‬
‫לא היה פשטן‪ .‬הוא אך ורק שקל את פשוטו של הכתוב כדי לקבוע איזו אגדה‬
‫לבחור‪ .‬הוא אך ורק פירש לפי הפשט במקרים מיוחדים שבהם הוא לא יכול היה‬
‫למצוא אגדה שהתיישבה היטב על המובן המילולי‪-‬הקשרי של הכתוב‪ .‬לפיכך‪ ,‬בסופו‬
‫של דבר‪ ,‬הוא היה בעיקר דרשן‪ ,‬דרשן שרצה למסור לדורות הבאים את אגדותיהם‬
‫של חז''ל‪ ,‬והוא שקל את פשט הכתוב כדי לבחור באגדה הנכונה‪.‬‬
‫אך בנוסף לתצפית לעיל‪ ,‬חשוב לשים לב שלא היו לרש''י כל כלי הדקדוק שהיו‬
‫לראב''ע ולרד''ק‪ .‬ולכן‪ ,‬היו מקרים שבהם רש''י עשה שגיאות בדקדוק‪ ,‬כמו שראינו‬
‫בפירושו על בר' ג' כב‪.‬‬
‫הבה נמשיך לחלק השני של עבודה זו‪ ,‬לתגובת רד''ק לפירושי רש''י‪ .‬כבר שקלנו כמה‬
‫מקרים שבהם נדמה שרד''ק התמודד עם פירושי רש''י‪.‬‬

‫‪69‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫חלק שני – תגובת רד''ק לפירושי רש''‬

‫תצפיות ראשוניות בנוגע להבדלים חיוניים הקיימים בין גישת רד''ק לפרשנות‬
‫המקרא לבין גישת רש''י‬
‫כמו שצייננו לעיל‪ ,‬גישתו של רש''י לפרשנות‪ ,‬בעיקרו של דבר‪ ,‬הייתה להביא‬
‫מדרשים קיימים מחז''ל‪ ,‬עד כמה שניתן‪ ,‬כדי לפרש את הכתוב‪ .‬משום כך‪ ,‬הוא היה‪,‬‬
‫בעיקרו של דבר‪ ,‬דרשן‪ .‬הוא אך ורק שקל את פשוטו של הכתוב כדי לעזור לו‬
‫בחיפושו לאגדה מחז''ל שלדעתו התיישבה היטב על פשוטו של הכתוב‪ ,‬וגם יישבה‬
‫את כל מה שנדמה לו להיות 'בעיות'‪ .‬לפי שרה קמין‪,‬דאגתו העקרית הייתה‬
‫"רציפותה ושלמותה העניינית של היחידה המתפרשת"‪ :‬ובהתאם לכך‪ ,‬ברוב‬
‫פירושיו הוא הביא אגדה שהוסיפה לכתוב פרטים לגבי סדר האירועים‪ ,‬או פרטים‬
‫נוספים לגבי אירועים נוספים המוזכרים על ידי חז''ל שהתייחסו לרציפות הסיפור‪,‬‬
‫או שמות של אנשים אנונימיים‪ ,‬וכד'‪ .‬עד כמה שניתן‪ ,‬הוא חיפש אגדה אחת כדי‬
‫לפרש את כל הפסוק כולו; יעדו של רש''י היה לצעוד את הדרך הסלולה היטב‪ .‬הוא‬
‫אך ורק הזכיר את פשט הכתוב כדי להצדיק (כמעט כמו התנצלות‪ ,‬לפי שרה קמין‪)74‬‬
‫את דחייתו של אגדה נפוצה מחז''ל‪ ,‬שבברור סתרה את פשוטו של הכתוב‪ .‬במקרים‬
‫אלה‪ ,‬רש''י נאלץ לפרש לפי הפשט או קרוב לפשט‪ ,‬או חלק הפסוק לפי הפשט‪.‬‬
‫בהתאם לתופעה זו‪ ,‬רש''י אך ורק מזכיר את פשוטו של הכתוב בפרושיו הכפולים‪,‬‬
‫‪75‬‬
‫שבהם הוא מבקש להצדיק את דחייתו של אגדה נפוצה‪.‬‬
‫בניגוד לרש''י‪ ,‬רד''ק התחייב בכל עת לתת לקוראיו את פשט הכתוב‪ :‬והוא לא‬
‫מפחד היה לחלוק על פירוש הקדמונים‪ ,‬אם פירוש זה לא שיקף בשלמות את‬
‫הפשט‪ .76‬כמו קודמו הראב''ע‪ ,‬הבין רד''ק ביסודיות את חשיבותו העיקרית של‬
‫עיקרון זה‪ ,‬שחייב הפרשן המסור לדרך הפשט להשתחרר מסמכות קודמיו‪ ,‬ולדבוק‬
‫לעצמאותו הפרשנית‪ ,‬כדי שיוכל לקבוע בשלמות את פשט הכתוב‪ .77‬על הפרשן‬
‫הישר‪ ,‬המסור ל"דרך הישר" (היינו‪ ,‬דרך הפשט)‪ ,‬להצהיר בכנות‪ ,‬עם הראב''ע‪" ,‬ולא‬
‫‪78‬‬
‫אשא פנים בתורה"‪.‬‬
‫כמו שמציינת נעמי גרונהאוס‪ 79,‬מחוייבותו של הרד''ק לדרך הפשט הייתה כה חזק‬
‫עד שהוא אפילו לא מפחד היה לפרש את הכתוב באופן שלא לפי הפירוש ההלכתי‪.‬‬
‫בעניין זה‪ ,‬התקדם רד''ק מעבר קודמיו של אסכולת הספרדית‪ 80.‬נטייה זו מגלה‬
‫מחוייבות חזקה מאוד לעצמאות פרשנית‪ .‬נעמי גרונהאוס משערת כי יתכן שרד''ק‬
‫הושפע על ידי רשב''ם בעניין זה‪ .‬בכל זאת‪ ,‬אף על פי שרד''ק אמנם פירש לפעמים‬

‫‪.12 ' , '' " ,‬‬

‫‪74‬‬

‫' ‪ 212‬ס ‪.218‬‬ ‫"‬ ‫"‬ ‫' ‪ 658‬ס ‪.218‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪75‬‬

‫' ‪ 623‬ס ‪.612‬‬ ‫‪,Challenge of the Received Tradition ,‬‬

‫‪76‬‬

‫''‬ ‫‪.‬‬ ‫''‬

‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫''‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫''‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫' ‪.9‬‬ ‫'' ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫"‪,‬‬ ‫‪",‬‬
‫‪77‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬

‫‪78‬‬

‫' ‪ 623‬ס ‪.612‬‬ ‫‪,Challenge of the Received Tradition ,‬‬

‫‪79‬‬

‫' ‪.622‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪80‬‬

‫‪21‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫באופן שלא היה לפי הפירוש ההלכתי‪ ,‬בניגוד לרשב''ם‪ ,‬רד''ק אף פעם לא פירש‬
‫‪81‬‬
‫באופן ששלל את הפירוש ההלכתי‪ ,‬כמו שעשה רשב''ם‪.‬‬
‫אמנם אפילו רש''י‪ ,‬במקרים נדירים‪ ,‬פירש באופן שלא היה לפי הפירוש ההלכתי‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬בפירושו על שמות כ''ב ג‪ ,‬כמו שמציין חנוך אלבק‪ 82,‬פרופ' התלמוד‬
‫באוניברסיטת העברית מ‪ 6121‬עד ‪ ,6116‬וראש מחלקת התלמוד באוניברסיטה זו‬
‫במהלך השנים ההן‪ 83.‬אך תופעה זו‪ ,‬היינו‪ ,‬לפרש באופן שלא לפי הפירוש ההלכתי‪,‬‬
‫היא נדירה מאוד בפירושי רש''י‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬רש''י מסור היה עד כמה שניתן לפרש‬
‫לפי אגדות של חז''ל‪ .‬בניגוד לכך‪ ,‬רד''ק מגלה עצמאות פרשנית חזקה בעניין של‬
‫פירושים שלא לפי הפירוש ההלכתי‪ ,‬כפרשן של דרך הפשט‪.‬‬
‫אמנם רד''ק לפעמים מביא יותר מדרשים בפירושיו מרש''י‪ .‬בדרך כלל רש''י רק‬
‫מצטט אגדה אחת שלדעתו היא "כפשוטו" של הכתוב‪ .‬בניגוד לכך‪ ,‬פעמים רבות‪,‬‬
‫במיוחד בספר בראשית‪ ,‬רד''ק מביא מדרשים רבים על כל יחידה עניינית של ספר‬
‫זה‪ :‬למשל‪ ,‬בפירושו על בר' ד (לגבי קין ולמך)‪ ,‬ובפירושו על בר' כ''ב (לגבי עקדת‬
‫יצחק)‪ .‬אך בכל זאת‪ ,‬רד''ק בכל עת מציג לנו את פשט הכתוב‪ .‬לפעמים‪ ,‬נדמה שהוא‬
‫כולל מדרשים (למשל‪ ,‬לגבי הסיפור על עקדת יצחק)‪ ,‬כאפשריות של תוסופת טעם‬
‫למובן העיקרי של הפשט‪ .‬בכל זאת‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬להוציא מקרים יוצאי דופן‪,‬‬
‫רד''ק שוקל את פשט הכתוב להיות המשמעות העיקרית‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬לפעמים‪ ,‬למשל לגבי בר' ד טו עד כב‪ ,‬שמפרט איך ה' ינקם את כל מי‬
‫שיהרוג את קין‪ ,‬רד''ק בפיורשו‪ ,‬בניגוד לרש''י‪ ,‬ראשית מעניק לנו מיד את פשט‬
‫הכתוב‪ .‬ראו הערותיו להלן על בר' ד‪ ,‬טו‪ .‬בהערותיו‪ ,‬רד''ק מתחיל את פירושו‬
‫הפשטני במילים אלא‪" :‬כן גזרתי‪"...‬‬

‫‪ֻ ,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫)‬

‫"( '‬ ‫"‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.) ,‬‬ ‫'‬ ‫"(‬ ‫‪" ;) ,‬‬

‫פירושו של רד''ק לעיל הוא מעניין מאוד‪ ,‬מפני שהוא שונה מרוב קודמיו‪ ,‬כולל‬
‫הראב''ע‪( .‬יתכן שגם זה היה פירושו של אביו‪ ,‬הריק''ם‪ .‬חבל שפירושו של הריק''ם‬
‫על התורה לא קיים היום!)‪ .‬לפי רד''ק‪ ,‬נושא המילה "יוקם" הוא "הורג קין"‪ .‬לא‬
‫קין‪ ,‬אלא הורג קין‪ ,‬יוקם‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬משמעות המילה "יוקם" היא 'שנקמה‬
‫ייעשה על הורג קין‪ '.‬יתר על כן‪ ,‬משמעות "שבעתים" היא מטפורי‪ .‬אכן‪ ,‬כמו שרד''ק‬
‫מוכיח‪ ,‬יש דוגמאות אחרות מכתבי הקודש שבהן משמעות המספר "שבע" היא‬
‫מטפורית‪ 84.‬ומה משמעותה המטפורית של "שבעתים"? "הרבה" (הייני‪' ,‬ריבוי‬

‫' ‪.621‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪81‬‬

‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫"‪,‬‬ ‫‪",‬‬

‫‪82‬‬

‫' '' ‪.‬‬ ‫‪,)6918( '' ,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫"‪,‬‬ ‫"‬
‫‪83‬‬

‫(‪.)http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%9C%D7%91%D7%A7‬‬
‫‪ -‬וְ יָ ַס ְפ ִ ֤תּי ֲע ֵל ֶיכ ֙ם ַמ ָ֔כּה ֶ ֖שׁ ַבע‬ ‫"‪, ' :‬‬ ‫"‬ ‫''‬
‫‪84‬‬

‫(‬ ‫‪' ,‬‬ ‫את ֶיכם‪:‬‬

‫ְכּ ַחטּ ֹ ֵ‬
‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫"‬ ‫"‬ ‫‪֤ ִ :‬כּי ֶ֨שׁ ַבע׀ יִ ֣פּוֹל ַצ ִ ֣דּיק וָ ָ ֲ֑קם‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫")‬ ‫"‬
‫‪.‬‬ ‫'‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪26‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫הדבר')‪ .‬לפי רד''ק‪ ,‬משמעות הבטוי "שבעתים יוקם" היא 'נקמה גדולה ייעשה על‬
‫איש או חיה שיהרוג את קין'‪.‬‬
‫מסכימה שרה קמין כי פירוש זה של הרד''ק הוא פשט הכתוב‪ 85.‬כנראה‪ ,‬זאת הדעה‬
‫של רוב המפרשים כיום‪ :‬אפילו התרגום שבאנגלית ששמו ‪The Jewish Publication‬‬
‫)‪ Society Edition (1917‬מתרגם את הפסוק באופן זה‪ 86.‬אך קודם לרד''ק‪ ,‬רוב‬
‫הפרשנים היהודיים‪ ,‬כולל ראב''ע‪ ,‬פירשו את הפסוק באופן זה‪" :‬נקמה ייעשה על‬
‫קין לרצח הבל‪ ,‬אחרי שבעה דורות" (אך לפני זמן של נקמת הבל‪ ,‬קין יהיה מוגן על‬
‫ידי האות שה' שם עליו)‪.‬‬
‫כך‪ ,‬בעצמאות פרשנית שלמה‪ ,‬רד''ק נותן לנו את פשט הכתוב‪ ,‬אף על פי שפירוש זה‬
‫מתנגד לפירושיהם של רוב המפרשים שקדמו אותו‪ .‬בכל זאת‪ ,‬אחר כך‪ ,‬רד''ק מביא‬
‫מדרשים רבים‪ ,‬חלק מהם דמיוניים מאוד‪ .‬ובסוף רשמיתו של המדרשים הדמיוניים‬
‫האלה‪ ,‬רד''ק מציג לנו את הפשט של הקטע בנוגע ללמך ונשיו‪ .‬נדמה שבמקרה זה‪,‬‬
‫מטרתו של הרד''ק הייתה בכך‪ ,‬להוכיח לנו איך דרך הפשט היא היגיוני יותר מאשר‬
‫המדרשים‪ :‬ולכן‪ ,‬לעיניי רד''ק הרציונליסט‪ 87,‬הפשט הוא הפירוש שהוא מהימן‬
‫יותר‪ 88.‬נסתכל בהשוואה בין פירוש רש''י לבין פירוש רד''ק על בר' ד‪ ,‬טו‪ ,‬טז‪ ,‬יט‪,‬‬
‫וכב עד כד‪ ,‬בהמשך‪.‬‬
‫אך ראשית‪ ,‬בואו נסתכל בתופעה להלן‪ ,‬שרד''ק כנראה שימש בפירושי רש''י‬
‫כמקורות של מדרשים‪ ,‬כמו שנעמי גרונהאוס מוכיחה‪ .‬תופעה זו מוכחת על כך‪,‬‬
‫שגרסת האגדה מבר' ר' שרד''ק מביא רק נמצא בפירושו של רש''י‪ .‬אכן‪ ,‬אין שום‬
‫כתב יד קיים של בראשית רבה הכולל גרסת האגדה שרד''ק מביא‪ .‬אך ורק בפירושו‬
‫של רש''י מופיעה גרסה זו‪.‬‬
‫תופעה זו נמצאת בפירוש רד''ק על שופטים י''ב ז‪.‬‬
‫שימוש רד''ק בפירוש רש''י של מדרש שהוא מביא בשופטים י''ב ז‪.‬‬
‫להלן הן הפסוק (שופטים י''ב ז) והן פירוש רד''ק‪.‬‬
‫שופטים י''ב ז‬

‫שׁשׁ ָשׁ ִנ֑ים וַ ָ֗יּ ָמת יִ ְפ ָתּ ֙ח ַה ִגּ ְל ָע ִ ֔די וַ יִּ ָקּ ֵ ֖בר ְבּ ָע ֵ ֥רי ִג ְל ָעד‪:‬‬

‫יִּ ְשׁ ֹ֥פּט יִ ְפ ָ ֛תּח ֶאת־יִ ְשׂ ָר ֵ ֖אל ֵ ֣‬

‫פירוש רד''ק על פסוק זה‬

‫‪,‬‬ ‫‪:) ,‬‬ ‫( "‬ ‫‪-‬‬ ‫()‬

‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪.261 ' ," '' " ,‬‬

‫‪85‬‬
‫‪86‬‬
‫‪"And the LORD said unto him: 'Therefore whosoever slayeth Cain, vengeance shall be‬‬
‫‪taken on him sevenfold.'" Jewish Publication Society Edition of the Tanakh (1917).‬‬
‫'‪ 23 ' ,David Kimchi, the Man and the Commentaries ,‬ס ‪.28‬‬
‫‪87‬‬
‫‪88‬‬
‫‪Mordechai Cohen, "The Qimchi Family", from Magne Saebo, The Hebrew Bible/Old Testament, pp‬‬
‫‪398 – 402. In Cohen's words: "Rationalism is the theoretical foundation of Radak's exegetical system‬‬
‫‪p.‬‬ ‫‪…Ratio alis provides a atural o te t for Radak's s ie tifi a al sis of i li al la guage a d‬‬
‫‪st le…" p 00 .‬‬

‫‪22‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫‪":‬‬ ‫‪,‬‬‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬

‫"( ' ‪-) ,‬‬ ‫;"‬ ‫‪-) ,‬‬ ‫"( "‬
‫‪.‬‬
‫בפירושו לעיל‪ ,‬רד''ק ראשית מביא אגדה מבראשית רבה (ס‪ ,‬ג)‪ .‬אחרי שהוא מסביר‬
‫כל פרטי אגדה זו‪ ,‬הוא מפריך אותה על ידי פירושו שלפי דרך הפשט‪ .‬האגדה‪ ,‬רד''ק‬
‫מסביר‪ ,‬טוענת כי יפתח הוכה בשחין‪ .‬משום כך‪ ,‬כל איבריו נפלו ממנו‪ ,‬אחד בעיר זו‪,‬‬
‫ואחד בעיר זו‪ .‬ובכל עיר‪ ,‬אנשי העיר ההיא קברו את האיבר שנפל בעירם‪ .‬כך לפי‬
‫האגדה‪ ,‬יפתח נקבר בערים רבות של גלעד‪.‬‬
‫בניגוד לאגדה זו‪ ,‬רד''ק מוכיח על ידי פירושו שלפי השפט כי באמיתו של דבר‪,‬‬
‫משמעותו של הביטוי "בערי הגלעד" היא "באחד מערי גלעד"‪ :‬ורד''ק נותן לנו שתי‬
‫דוגמאות של ביטויים הדומים למבנה ביטוי המצוצל כאן בשופטים י''ב‪ ,‬ז‪,‬‬
‫שנמצאות בש''א י''ח‪ ,89‬כא‪ ,‬ובזכריה ט‪ ,‬ט‪ 90.‬מרדכי כהן מוכיח שבעניין זה‪ ,‬רד''ק‬
‫מודע היה יותר על גמישות השפה המקראית בביטויה‪ ,‬מאשר הדרשנים שקדמו‬
‫‪91‬‬
‫אותו‪.‬‬
‫לפי האגדה שרד''ק מביא מבר' ר' (בגרסתו של רש''י)‪ ,‬נשילת איבריו של יפתח היה‬
‫עונש מה' שכן הוא נדר נדר‪ ,‬ובגלל נדרו‪ ,‬הוא הקריב את בתו היחידה כזבח‪ .‬ולפי‬
‫אגדה זו‪ ,‬גם פינחס הוענש לזאת‪ ,‬שכן הוא לא עצר את יפתח‪ ,‬אלא הוא אפילו עזר לו‬
‫להקריב אותה‪ .‬האגדה תוענת כי עונש פינחס היה כזה‪ :‬רוח הקודש ניקחה ממנו‪.‬‬
‫יתכן שאגדה זו רומזת כי הנהלת פינחס לגבי המלחמה שקרתה בין שבטי ישראל‬
‫לבין אנשי בנימין‪ ,‬בנוגע לפרשת הלוי ופלגשו הנאנסת על ידי אנשי בנימין‪ ,‬לא‬
‫הצליחה מיד‪ ,‬שכן רוח הקודש עזבה מפינחס‪ ,‬בגלל מעורבותו בהקרבת את בתו של‬
‫יפתח‪.‬‬
‫גרסת האגדה שרד''ק מביא אך ורק מופיעה בפירוש רש''י‬
‫מעניין מאוד לשים לב שהגרסה הספציפית הזו של האגדה לא מופיעה בשום כתב יד‬
‫של בראשית רבה שקיים היום‪ .‬בכל כתב היד של בר' ר'‪ ,‬מדובר שאכן יפתח נשל את‬
‫כל איבריו‪ ,‬אחד בעיר זו‪ ,‬ואחד בעיר זו‪ ,‬אך אין אזכור שהיה ליפתח שחין‪ .‬פרט זה‬
‫אך ורק נמצא בפירושו של רש''י בלבד‪ ,‬כמו שמציינת נעמי גרונהאוס‪ 92.‬משום כך‪,‬‬
‫סביר להניח שרד''ק מצא את גרסה זו בפירוש רש''י‪ .‬להלן מילות האגדה ממהדורת‬
‫‪93‬‬
‫ווילנא שהודפס על ידי פרוייקט תשו''ת של אוניברסיטת בר אילן‪.‬‬

‫‪",‬‬ ‫ל־דּ ִ֔וד ִבּ ְשׁ ַ ֛תּיִ ם ִתּ ְת ַח ֵ ֥תּן ִ ֖בּי ַהיּוֹם‪:‬‬

‫אמר ָשׁאוּל֙ ֶא ָ‬
‫‪ :‬וַ ֤יּ ֹ ֶ‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪89‬‬

‫‪".‬‬
‫נוֹשׁע ֑הוּא ָע ִ ֙ני‬
‫רוּשׁ ֔ ַל ִם ִה ֵנּ֤ה ַמ ְל ֵכּ ְ֙ ָי֣בוֹא ֔ ָלְ ַצ ִ ֥דּיק וְ ָ ֖‬
‫יעי ַ ֣בּת יְ ָ‬
‫ת־ציּ֗ וֹן ָה ִ ֙ר ִ ֙‬
‫אד ַבּ ִ‬
‫‪ : ,‬ט] ִגּ ֨ ִילי ְמ ֜ ֹ‬ ‫‪90‬‬

‫תנ ת‬ ‫ת‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ן־אתֹנוֹת‪:‬‬

‫ל־עיִ ר ֶבּ ֲ‬
‫ל־ח ֔מוֹר וְ ַע ַ ֖‬
‫וְ ר ֵֹכ֣ב ַע ֲ‬
‫‪91‬‬
‫‪Mordechai Cohen, "Qimchi Family", from Hebrew Bible/Old Testament, pp 401-402.‬‬
‫‪":‬‬ ‫' '' ‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫"‪.‬‬ ‫"‬ ‫‪:‬‬ ‫"‪'' .‬‬
‫‪92‬‬
‫‪Naomi Grunhaus, The Dependence of Radak on Rashi, Jewish Quarterly Review, January – April‬‬
‫‪2003, p 417.‬‬
‫(‪.)http://www.responsa.co.il/default.aspx‬‬ ‫'' ‪,‬‬ ‫"‬
‫‪93‬‬

‫‪23‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫יפתח (שופטים יא) והיה היוצא אשר יצא וגו' והעליתיהו עולה לה'‪ ,‬הא אילו יצא חמור או‬
‫כלב אחד או חתול אחת‪ ,‬היה מעלהו עולה וזימן לו הקב"ה שלא כהוגן‪ ,‬הה"ד (שם ‪/‬שופטים‬
‫י"א‪ )/‬ויבא יפתח וגו' והנה בתו יוצאת לקראתו‪ ,‬ר"י ור"ל‪ ,‬ר' יוחנן אמר הקדש דמים היה‬
‫חייב ור"ל אמר אפילו הקדש דמים לא היה חייב‪ ,‬דתנן אמר על בהמה טמאה ועל בעלת מום‬
‫הרי אלו עולה לא אמר כלום‪ ,‬אמר הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהם עולה‪ ,‬ולא היה שם‬
‫פנחס שיתיר לו את נדרו‪ ,‬אלא פנחס אמר הוא צריך לי ואני אלך אצלו‪ ,‬ויפתח אמר אני ראש‬
‫קציני ישראל ואני הולך לי אצל פנחס‪ ,‬בין דין לדין אבדה הנערה ההיא‪ ,‬הדא דברייתא אמרה‬
‫בין חייתא למחבלתא אזל ברא דעלובתא‪ ,‬ושניהם נענשו בדמיה של נערה‪ ,‬יפתח מת בנשילת‬
‫אברים בכל מקום שהיה הולך בו היה אבר נישול הימנו והיו קוברין אותו שם‪ ,‬הה"ד (שם‬
‫‪/‬שופטים‪ /‬יב) וימת יפתח ויקבר בערי גלעד בעיר גלעד לא נאמר אלא בערי גלעד‪ ,‬פנחס נטלה‬
‫ממנו רוח הקדש‪ ,‬דה''א ט כ‪ ,‬פנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם‪ ,‬הוא נגיד עליהם אין כתיב כאן‪,‬‬
‫אלא נגיד היה‪ ,‬לפנים ה' עמו‪.‬‬

‫ברור לעיל שאין אזכור לעובדה שהיה ליפתח שחין‪ .‬גרסה זו של האגדה אך ורק‬
‫מופיעה בהערותיו של רש''י על שופטים י''א לט‪ .‬הרי להלן מילותיו של רש''י‪:‬‬

‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫( )‬

‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫;‬

‫;‬ ‫‪,) ,‬‬ ‫"( "‬ ‫'‬ ‫"‬
‫" ( ' ‪.) ,‬‬ ‫"‬ ‫‪,‬‬
‫[הגדשות למילים "ויפתח הוכה בשחין" הוספו על ידי מחבר עבודה זו‪].‬‬
‫לעיל באות המילים "ויפתח הוכה בשחין ונישול איברים איברים‪ ,‬שנאמר 'ויקבר‬
‫בערי גלעד'"‪ .‬ברור שהבנתו של רש''י לגבני המילים "מערי גלעד" היא שיפתח נקבר‬
‫ביותר מעיר אחת!‬
‫שכן זה קרוב לוודאי שרד''ק מצא את גרסתו של האגדה בפירוש רש''י‪ ,‬סביר להניח‬
‫שבאופן קבוע הוא ניצל את פירושי רש'' כמקורות מדרשים‪.‬‬
‫אז בואו נסתכל בהערותיו המדרשות של רש''י על דה''א ט כ‪ ,‬הדנות על עונש פינחס‬
‫הנזכר באגדה זו מבראשית רבה‪ .‬אחר כך‪ ,‬נשווה הערות אלה של רש''י להעורת‬
‫הפשטנות של רד''ק‪.‬‬
‫פירוש רש''י המדרשי על דה''א ט‪ ,‬כ‬
‫כדי להגן את האגדה שהוא מנצל מבר' ר' ס‪ ,‬ג‪ ,‬כדי לפרש את הסיפור של יפתח‪,‬‬
‫רש''י מביא במפורש את הכתוב להלן לגבי פינחס (דברי הימים א ט‪ ,‬כ)‪:‬‬

‫יהם ְל ָפ ִנ֖ים ֥ה' ׀ ִעמּוֹ‪:‬‬

‫ן־א ְל ָע ָ֗זר נָ ֨ ִגיד ָהָיה ֲע ֵל ֶ ֛‬
‫[כ] ִוּפינְ ָ ֣חס ֶבּ ֶ‬

‫רש''י מפרש את מילות הפסוק באופן זה‪' :‬ופינחס בן‪-‬אלעזר היה עלהם‪...‬לפנים ה'‬
‫עמו‪ '.‬ורש''י מפרש את המלים באופן זה‪ :‬פינחס היה נגיד על עם ישראל‪ ,‬ובימים‬
‫שעברו‪ ,‬ה' היה עמו‪ ,‬אך מאוחר יותר‪ ,‬ה' עזב ממנו‪.‬‬
‫פירוש רש''י מתנגד לטעמי הפסוק‬
‫מעניין מאוד לשים לב שרש''י מפרש את הכתוב באופן שמתנגד הטעמים‪ .‬כמו‬
‫שצייננו לעיל‪ ,‬הוא מפרש את המילים באופן זה‪" :‬ופינחס בן אלעזר נגיד היה‬
‫‪21‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫עליהן‪...‬ולפנים ה' עמו‪ ".‬היינו‪ ,‬רש''י מפרש את המילים כאילו יש הספק תחת מילת‬
‫"עליהם"‪ .‬אך להפך‪ ,‬אין הפסק תחת "עליהם" אלא "מרכא"‪ ,‬וטעם זה הוא טעם‬
‫של רציפות‪ .‬יתר על כן‪ ,‬רש''י מפרש את המילים "לפנים ה' עמו" כאילו יש טעם של‬
‫רציפות תחת מילת "לפנים"‪ ,‬טעם שקושר מילה זו למילת ה'‪ .‬כך הוא קורא את‬
‫פסוקית זו כיחידה תחבירת שאומרת כדלהלן‪' :‬לפנים ה' עמו'‪.‬‬
‫אך זה ממש לא מה שנמצא בטעמי הפסוק הזה‪ .‬יש "מרכא" תחת מלית "עליהם"‪,‬‬
‫וטעם זה הוא טעם של רציפות‪ .‬יתר על כן‪ ,‬יש "טפחא" תחת מילת "לפנים"‪,‬‬
‫ו"טפחא" הוא הפסק! כלומר‪ ,‬חייבים אנחנו לקרוא את המילים באופן זה‪" :‬ופינחס‬
‫בן‪-‬אלעזר נגיד היה עליהם לפנים‪...‬וה' עמו"‪ .‬היינו‪ ,‬משמעות הפסוק לפי הדקדוק‬
‫היא שפינחס היה נגיד או שופט על שבטי ישראל בימים שעברו‪ ,‬ובימים אלה‪ ,‬ה' היה‬
‫עמו‪ .‬לפי הטעמים‪ ,‬אין פירוש נכון מלבד הפירוש הזה‪.‬‬
‫בניגוד לכך‪ ,‬כדי לפרש את הכתוב באופן שיאשר את הפירוש של בראשית רבה‪,‬‬
‫רש''י הוכרח לפרש באופן שמתנגד לטעמי הפסוק‪ ,‬ושיטה זו היא ממש לא מתאימה‬
‫לדקדוק הפסוק!‬
‫ברור לעיל שראב''ע הוצדק כשהוא רומז ששיטתו של רש''י לא נכבלה בכל עת‬
‫בשלשלאות כללי דקדוק השפה‪.‬‬
‫מעניין להשוות פירוש רש''י לעיל לפירוש הפשטני של רד''ק על פסוק זה‪ ,‬מדה''א ט‬
‫כ‪ .‬בואו נסתכל בפירוש הרד''ק‪.‬‬
‫פירוש רד''ק של דה''א ט‪ ,‬כ‬
‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪...‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫שימו לב שפירוש רד''ק ממקם את הפסק של הפסוקית במקום הנכון‪ ,‬כלומר‪ ,‬תחת‬
‫מילת "לפנים"‪ .‬הוא מפרש את המילים במובן זה‪" :‬פינחס היה נגיד לפנים עליהם‪".‬‬
‫רד''ק ממשיך לפרש את הפסוק באופן זה‪" :‬היה נגיד עליהם בימים אלה‪ ,‬ששמו‬
‫פינחס‪ ,‬אבל זה לא אותו פינחס שהיה שופט בימיו של ספר שופטים‪".‬‬
‫פירוש זה אפשרי לפי הפשט‪ .‬נדמה למחבר עבודה זו שרד''ק רצה לחזק את טענתו‬
‫נגד הפירוש הלא נכון של בראשית רבה על פסוק זה‪ .‬לדעתינו‪ ,‬אילו גם רד''ק הזכיר‬
‫את הפירוש לעיל שהצענו כאפשרי לפי הפשט‪ ,‬ניתוחו של רד''ק היה שלם יותר‪ .‬אך‬
‫בכל זאת‪ ,‬פירושו הוא ממש אפשרי לפי המובן המילולי‪-‬הקשרי‪-‬דקדוקי של הכתוב‪,‬‬
‫בהתאם לכללי הטעמים‪.‬‬
‫עוד פעם‪ ,‬נגלה כי רש''י חסר היה בקיאות בכללי דקדוק השפה‪ ,‬לעומת מומחי‬
‫אסכולת הספרדית‪ ,‬כמו רד''ק וראב''ע‪ ,‬שהשיגו למומחיות שלמה בדקדוק‪ .‬בנוסף‬
‫לכך‪ ,‬רואים אנחנו את נטייתו של רש''י לפרש לפי דרך דרש‪ ,‬במיוחד‪ ,‬בעניין של‬
‫פירושו המוגזם של מילה אחת ‪" -‬לפנים" ‪ -‬כדי לשאוב "סוד" מן הכתוב – היינו‪,‬‬
‫כדי להצדיק את טענתה של האגדה מבראשית רבה שה' עזב את פינחס (וזה ממש‬
‫לא המובן הישיר של הכתוב)‪ .‬אך באמיתו של דבר‪ ,‬כמו שהוכחנו לעיל‪ ,‬מסקנה זו‬
‫של רש''י ושל בראשית רבה סותרת את דקדוק הטעמים של הפסוק‪.‬‬

‫‪25‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫מאפיינים של דרך הדרש‬

‫פירושו של רש''י לעיל מגלה נטייתו לדרך הדרש‪ .‬נטייה זו היא ברורה כשבודקים‬
‫אנחנו את הרשימה ששרה קמין מביאה‪ ,‬מהספר המפורסם של היינמן ששמו "דרכי‬
‫‪94‬‬
‫האגדה"‪ .‬בספר זה‪ ,‬היינמם עורך רשימה להלן של המאפיינים של דרך הדרש‪:‬‬

‫א) יש לפרש את כל פרטי הפרטים שבכתבי הקודש מתוך דייקנות יתרה‪.‬‬

‫ב) כל הפרטים באו אך ורק להורותנו דעת‪.‬‬
‫ג) כל חלקי הדיבור (האותיות‪ ,‬המלים‪ ,‬הפסוקים‪ ,‬הפרשיות) ניתנים להיפתר לא‬
‫רק על‪-‬פי המשך העניינים‪ ,‬כמו תעודות מעשי בני אדם‪ ,‬אלא נשארת בהם‪,‬‬
‫מלבד ההוראה שהמשך העניינים קובע אותה‪ ,‬עצמאותם המלאה ואפשרות‬
‫בלתי מוגבלת לצרפם‪( .‬היינמן‪" ,‬דרכי האגדה"‪ ,‬עמ' ‪.)621 – 11‬‬
‫ברור מרשימה לעיל שרש''י פירש את מילת "לפנים" נפרד מהקשרה שהוא לפי‬
‫דקדוק הטעמים‪ .‬פירושו של רש''י הוא שמילת "לפנים" רומזת כי ה' עזב את פינחס‪,‬‬
‫ופירוש זה הוא ממש מוגזם‪ .‬זה מביא למילה זו מובן שלא נמצא בהקשר הדקדוקי‪.‬‬
‫שיטתו זו של רש''י היא ממש לפי דרך דרש‪.‬‬
‫בניגוד לכך‪ ,‬רד''ק מעניק לנו בכל עת את המובן הישיר של הכתוב‪ ,‬המובן המילולי‪-‬‬
‫הקשרי‪-‬דקדוקי‪ ,‬אפילו בפירשיו הבודדים‪ ,‬שבהם הוא לא מתייחס לשום מדרש‪.‬‬
‫בואו נמשיך לשופטים פרק י''ב‪ ,‬פסוק ח‪ .‬גם בפסוק זה‪ ,‬רד''ק מתייחס במפורש‬
‫לאותה האגדה שרש''י מביא שלדעתו של רש''י היא "כפשוטו" של המקרא‪.‬‬
‫השוואת פירושו של רש''י על שופטים י''ב ח לפירושו של רד''ק‬
‫מילותיו של שופטים י''ב ח הן כדלהלן‪:‬‬

‫וַ יִּ ְשׁ ֤ ֹפּט ַא ֲח ָר ֙יו ֶאת־יִ ְשׂ ָר ֵ֔אל ִא ְב ָ ֖צן ִמ ֵ ֥בּית ָל ֶחם‪:‬‬

‫להלן הערותיו של רש''י על פסוק זה‪:‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫( )‬

‫בניגוד להערות אלה‪ ,‬להלן הערותיו של רד''ק‪:‬‬

‫‪,‬‬ ‫‪.) ,‬‬ ‫( "‬ ‫" ‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫;‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫;‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫;‬ ‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫)‪.‬‬ ‫(‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫;‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫' ‪.61‬‬ ‫'' "‪,‬‬ ‫‪",‬‬

‫‪94‬‬

‫‪21‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫עוד פעם‪ ,‬רד''ק מתייחס לאותה האגדה שהביא רש''י בפירושו‪" :‬אמרו רבותינו ז''ל‪:‬‬
‫אבצן זה בעז (בבא בטרא צ''א‪ ,‬א)‪ ".‬אחר כך‪ ,‬רד''ק מסביר מדוע רבותינו פירשו את‬
‫הכתוב באופן זה‪" :‬והנראה בעיני‪ ,‬כי אמרו זה בעבור סיפור הכתוב נישואי בניו‬
‫ובנותיו‪ ,‬וסמך לו דבר מנוח‪ ,‬ללמדך שלא יתגאה אדם לא בעושר ולא בבנים‪...‬‬
‫במילים "וסמך מנוח" רד''ק מתכוון שפירוש זה הוא "אסמכתא"‪ .‬חז''ל רצו לסמוך‬
‫לכתוב לקח מוסר מסורתי לגבי התגאות‪ .‬ובהאם לכך‪ ,‬הם סמכו אגדה זה כעוגן‬
‫בכתוב זה‪ ,‬כדי ללמד לעם לקח מוסר‪.‬‬
‫אך בכל זאת‪ ,‬אגדה זו‪ ,‬ביחס למובן הצר של הפסוק עצמו‪ ,‬לא משקפת את המובן‬
‫המילולי‪-‬הקשרי‪-‬דקדוקי של הכתוב‪ ,‬היינו‪ ,‬פשט הכתוב‪ :‬ו"אין מקרא יוצא מדי‬
‫פשוטו"‪ .‬ובהתאם לכך‪ ,‬רד''ק מעניק לנו גם את פירוש הכתוב שהוא לפי הפשט‪.‬‬
‫מילותיו כדלהלן‪:‬‬
‫"ולפי דרך הפשט‪ :‬ספר הכתוב נישואי בניו ובנותיו‪ ,‬לספר ההצלחה הגדולה שהיתה‬
‫לו בבנים ובבנות‪ ,‬וכי כולם השיאם בחייו; ובאמת היו בו דברים טובים אשר‬
‫בשכרם הגיע לזאת ההצלחה ולמעלה גדולה ‪ -‬להיותו שופט ישראל‪"...‬‬
‫היינו‪ ,‬פשוטו של הכתוב הוא פשוט‪ ,‬הוא לא מסובך‪ .‬אבצן היה איש בישראל‬
‫שהתברך על ידי ה'‪ .‬ה' נתן לא בנים רבים‪ ,‬ובנות רבות‪ .‬יתר על כן‪ ,‬ה' הרים אותו‬
‫להיות שופט‪ .‬כך רד''ק נותן לנו את פשט הכתוב‪ .‬הוא אמר‪ ,‬אם פירוש רבותינו הוא‬
‫אסמכתא ("קבלה") זה טוב‪ :‬נקבל אותו‪ .‬אך בכל זאת‪ ,‬קבלה זו לעולם לא שוללת‬
‫את פשוטו של הכתוב‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬עליי כמפרש נאמן לפי דרך הפשט לתת לכם‪,‬‬
‫בנוסף לאגדת חז''ל‪ ,‬את פשט הכתוב‪".‬‬
‫גישה זו של רד''ק מבדילה אותו מרש''י‪ .‬רש''י ברוב פירושיו אך ורק מעניק לנו‬
‫אגדה אחת "כפשוטו של מקרא"‪ .‬בניגוד לכך‪ ,‬רד''ק בכל עת מבדיל בין המובן‬
‫מילולי‪-‬הקשרי‪-‬דקדוקי של הכתוב לבין מדרש שהוא מביא כאפשרות לתוספת טעם‪.‬‬
‫מחד גיסא‪ ,‬פתוח הרד''ק ל"אסמכתא"‪ ,‬אך מאידך גיסא‪ ,‬מכיר הוא בכך‪ ,‬שאפילו‬
‫המסורת הסמכותית לעולם לא שוללת את פשוטו של הכתוב‪.‬‬
‫לרש''י‪ ,‬האגדה הסמכותית משקפת את המשמעות העקרית של הכתוב‪ ,‬ואילו‬
‫לרד''ק‪ ,‬פשט הכתוב תמיד משקף את המשמעות העקרית של הכתוב‬
‫להלן השוואה בין פירוש רש''י על בר' ד‪ ,‬טו‪ ,‬טז‪ ,‬יט‪ ,‬כג‪ ,‬וכד‪ ,‬לפירוש רד''ק על אותם‬
‫הפסוקים‪ .‬על ידי השוואה זו‪ ,‬יתברר איך לרש''י‪ ,‬המשמעות העקרית של הכתוב‬
‫היא האגדה הסמכותית המפרשת את כתוב הכי טוב ("אגדה המיישבת דברי‬
‫המקרא")‪ ,‬והסיבה לכך היא שפירוש זה נתקבל מחז''ל‪ .‬ואילו לרד''ק‪ ,‬מדרשים הם‬
‫מעניינים‪ ,‬ויכול להיות שכמה מהם בעצם חלק ה"קבלה" שנתקבל מהר סיני‪ .‬אך‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬פשט הכתוב‪ ,‬הוא משקף את המשמעות העקרית‪ ,‬שכן משמעות זו‬
‫היא מעל כל ספק‪ :‬אכן‪ ,‬חז''ל עצמם טענו כי "אין מקרא יוצא מידי פשוטו"‪.‬‬
‫להלן מילותיו של בר' ד'‪ ,‬טו‪ ,‬טז‪ ,‬יט‪ ,‬כג‪ ,‬וכד‪.‬‬

‫אמר ל֣ וֹ ֗ה' ָל ֵ ֙כן ָכּל־ה ֵ ֹ֣רג ַ ֔קיִ ן ִשׁ ְב ָע ַ ֖תיִ ם יֻ ָ ֑קּם וַ ָ֨יּ ֶשׂם ֤ה' ְל ַ֙קיִ ֙ן ֔אוֹת ְל ִב ְל ִ ֥תּי ַהכּוֹת־א ֹ֖תוֹ ָכּל־מ ְֹצאוֹ‪:‬‬
‫[טו] וַ יּ ֹ ֶ‬
‫ח־לוֹ ֶל ֶ֖מְ ְשׁ ֵ ֣תּי ָנ ִ ֑שׁים ֵ ֤שׁם ָה ַא ַח ֙ת‬
‫ת־ע ֶדן‪[ ... :‬יט] וַ ִיּ ַֽקּ ֥‬
‫[טז] וַ ֵיּ ֵ֥צא ַ ֖קיִ ן ִמ ִלּ ְפ ֵנ֣י ֑ה' וַ יֵּ ֶ֥שׁב ְבּ ֶא ֶרץ־נ֖ וֹד ִק ְד ַמ ֵ‬

‫‪22‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫שׁי ֔ ֶל ֶמְ ַה ְא ֵז֖נָּ ה ִא ְמ ָר ִ ֑תי‬

‫קוֹלי ְנ ֵ ֣‬
‫אמר ֜ ֶל ֶמְ ְלנָ ָ֗שׁיו ָע ָ ֤דה וְ ִצ ָלּ ֙ה ְשׁ ַ ֣מ ַען ֔ ִ‬
‫ָע ָ ֔דה וְ ֵ ֥שׁם ַה ֵשּׁ ִנ֖ית ִצ ָלּה‪[ ... :‬כג] וַ ֨יּ ֹ ֶ‬
‫ם־קיִ ן וְ ֶל ֶ֖מְ ִשׁ ְב ִ ֥עים וְ ִשׁ ְב ָעה‪:‬‬
‫תּי ְל ִפ ְצ ֔ ִעי וְ ֶי ֶ֖לד ְל ַח ֻבּ ָר ִתי‪[ :‬כד] ִ ֥כּי ִשׁ ְב ָע ַ ֖תיִ ם יֻ ַקּ ָ ֑‬
‫ִ ֣כּי ִ ֤אישׁ ָה ַ ֙רגְ ִ ֙‬

‫סיכום של קטע זה‪:‬‬

‫כמובן קטע זה לעיל מתחיל בסיפור של קין והבל‪ .‬בהמשך מתקדם הסיפור‬
‫להסטוריה של למך ושתי נשיו‪ ,‬שכן למך יישם לעצמו את מילותיו של ההבטחה‬
‫שעשה ה' לקין‪.‬‬
‫בסיפור העצוב הזה‪ ,‬קין קינא את אחיו‪ ,‬מפני שה' "שעה" (כלומר‪" ,‬קיבל ברצון")‬
‫את קורבן של הבל‪ ,‬אך הוא לא קיבל את קורבן של קין‪.‬‬
‫אחרי שדחה ה' את קרבנו של קין‪ ,‬קין כעס‪ .‬ה' ראה כ" נפלו פניו"‪ ,‬והוא הזהיר את‬
‫קין לשלוט על היצר הרע שלו‪ .‬אך למרות הזהרה זו‪ ,‬קין מאוחר יותר נכנס לוויכוח‬
‫עם האח הבכור שלו בשדה‪ ,‬ובחם היווכוח‪ ,‬הוא קם והרג אותו‪ .‬בהמשך הסיפור‪ ,‬ה'‬
‫נפגש איתו‪ ,‬ושאל ממנו מה שלום אחיו‪ .‬קין ענה את ה'‪" ,‬לא ידעתי‪ ,‬השומר אחי‬
‫אנוכי?" וה' הודיע לו כי הוא ידע שהוא הרג את אחיו‪ ,‬והוא גזר עליו קללה‪ .‬מהיום‬
‫ההוא והלאה‪ ,‬קין יהיה ארור מן האדמה שפצה את פיה כדי לקבל את דמו של אחיו‪.‬‬
‫משם ואילך האדמה לא תתן לו את כוחה‪ ,‬ומשום כך‪ ,‬קין ייאלץ להיות נד ונע בכל‬
‫כדור הארץ‪.‬‬
‫בשמעו את מילים אלה‪ ,‬קין הוחרד‪" .‬אם אני אוכרח להיות נד ודע‪ ,‬כל איש שייפגש‬
‫איתי ינסה להרוג אותי‪ ".‬בשמעו מילותיו של הפצרה זו של קין‪ ,‬ה' ריחם עליו‪ .‬הוא‬
‫אמר לו‪:‬‬

‫טו] ָל ֵ ֙כן ָכּל־ה ֵ ֹ֣רג ַ ֔קיִ ן ִשׁ ְב ָע ַ ֖תיִ ם יֻ ָ ֑קּם וַ ָ֨יּ ֶשׂם ֤ה' ְל ַ֙קיִ ֙ן ֔אוֹת ְל ִב ְל ִ ֥תּי ַהכּוֹת־א ֹ֖תוֹ ָכּל־מ ְֹצאוֹ‪:‬‬

‫במילים אלה עולות שלוש קושיות אלה‪:‬‬

‫א) מה בדיוק כוונתה של המילה "יוקם"? האם המילה הנדירה הזו מתכוונת‬
‫ש"נקמה תיעשה על קין בגלל רציחתו של הבל?" או האם כוונתת היא‬
‫ש"נקמה תיעשה על איש או חיה שיזיק את קין"?‬
‫ב) מה בדיוק משמעות המילה "שבעתיים"?‬
‫ג) מה הייתה האות שה' שם על קין?‬
‫לגבי השאלה הראשונה לעיל‪ ,‬משמעות המילה הטבעית ביותר של "יוקם" הוא‬
‫שנקמה תיעשה על הורג קין‪ ,‬בין אם הוא חייה ובין אם הוא בן אדם‪ .‬זאת‬
‫המשמעות הטבעית לפי תחביר המשפט‪ .‬כמו שמסבירה שרה קמין‪ ,‬תחביר המשפט‬
‫מלמד כי קודמן מילת "יוקם"‪ ,‬שאליו "יוקם" מתייחסת‪ ,‬הוא "הורג קין"‪ 95.‬אך‬
‫רבנים רבים‪ ,‬כולל רש''י וראב''ע‪ ,‬הסכימו עם כמה מחז''ל כי משמעות הפסוקית‬
‫היא שנקמה תינקם על קין אחרי שבעה דורות‪ ,‬כדי לנקם את רצח של אחיו‪ :‬והדור‬
‫השביעי יהיה דור של למך‪ .‬מתפיסה זו של הביטוי עלתה הדעה שלמך עצמו יהיה‬
‫האיש שיהרוג את קין‪ .‬אכן‪ ,‬חלק הרבנים העריכו כי למך הרג את קין כתוצאה‬

‫' ‪.261‬‬ ‫'' "‪,‬‬ ‫‪",‬‬

‫‪95‬‬

‫‪28‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫מתאונת ציד‪ .‬ולפי ההשערה שלהם‪ ,‬ה"איש" שלמך מזכיר בהזהרה לנשיו הנמצאת‬
‫בבראשית ד כג‪ ,‬כלומר‪ ,‬האיש שהוא הרג‪ ,‬הוא היה קין‪ .‬נשקול דעה זו בהמשך‪.‬‬
‫הפירוש השני הוא הפירוש של הרד''ק‪ ,‬ואיתו‪ ,‬כנראה‪ ,‬של רוב המפרשים כיום‪.‬‬
‫בעניין זה‪ ,‬רד''ק מגלה מחוייבותו השלמה לדרך הפשט בכך‪ ,‬שהוא לא מפחד היה‬
‫לחלוק על מסורת חז''ל ואפילו על דעתו של הראב''ע‪( .‬יתכן שאביו הר'ק''ם גם פירש‬
‫את הפסוק באופן של רד''ק‪ ,‬בפירושו על התורה שאבוד‪ ).‬לפי פירוש הרד''ק‪ ,‬נקמה‬
‫תיעשה על הורג קין‪ ,‬ומשמעות "שבעתים"‪ ,‬היא "הרבה"‪ :‬כלומר‪" ,‬נקמה תינקם‬
‫ביד רוממה וחזקה"‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬רד''ק פירש את מילת "שבעתים" באופן‬
‫מטפורי‪ .‬כמו שמציין רד''ק בפירושו‪ ,‬יש דוגמאות אחרות של שימוש מטפורי של‬
‫‪96‬‬
‫מילת 'שבע' באופן זה‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬פירוש רד''ק מדגיש את עליונותו של דרך הפשט‪ .‬בניגוד לכך‪ ,‬יעדו‬
‫העקרי של רש''י בפירושיו בדרך כלל היה לאשר את סמכותם העיקרית של פירושי‬
‫חז''ל‪ ,‬על ידי אגדותיהם‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬לשם סיבות שנפרט בהמשך‪ ,‬רש''י העריך את‬
‫"אגדה המיישבת" מעל המובן הישיר של הכתוב כמו שהוא‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬לדעת‬
‫רש''י‪ ,‬האגדה שמיישבת הכי טוב על המובן המילולי‪-‬הקשרי‪ ,‬והמיישב את כל סדר‬
‫העניינים של הכתוב באופן הכי שלם‪ ,‬דרך הוספת עובדות נוספת ממסורת חז''ל‪,‬‬
‫היא האגדה הסמכותי‪ ,‬ויש לפירוש זה יותר סמכות מהמובן הישיר של הכתוב עצמו‪.‬‬
‫‪97‬‬
‫ובהתאם לכך‪ ,‬בעיניי רש''י‪ ,‬זה הפירוש הסמכותי‪ :‬הוא "כפשוטו של המקרא"‪,‬‬
‫ובמעשה‪ ,‬פירוש זה של חז''ל הוא בעיניי רש''י מעל המובן המילולי‪-‬הקשרי‪-‬דקדוקי‬
‫של הכתוב (אפ על פי שלגבי לפחות כמה מהאגדות שרש''י בחר בהן‪ ,‬הן "דברי‬
‫יחיד"‪ :‬היינו‪ ,‬דעה של רב יחיד)‪.‬‬
‫מעניין מאוד לשים לב שרד''ק שוקל בפירושו על בר' ד את כל המדרשים שמביא‬
‫רש''י על אותה הפרק‪ ,‬והוא מוסיף מדרשים בנוסף לאלה‪ .‬למרות זאת‪ ,‬בסופו של‬
‫דבר‪ ,‬רד''ק מציג את פשט הכתוב כפירוש ההיגיוני והמהימן ביותר‪.‬לפיכך‪ ,‬מטרתו‬
‫של הרד''ק במובאותיו של כל המדרשים האלה הייתה להוכיח כי פעמים רבות‬
‫המדרשים הם דמיוניים מדיי‪ ,‬ואפילו סותרים זה את זה‪ :‬ובנוסף לכך‪ ,‬הם סותרים‬
‫את המובן המלולי‪-‬הקשרי‪-‬דקדוקי של הכתוב‪ ,‬ואת היגיון העניינים‪ .‬בניגוד לכך‪,‬‬
‫הפירוש שהוא לפי הפשט‪ ,‬הוא היגיוני‪ ,‬והוא מבוסס לחלוטין על המובן המלולי‪-‬‬
‫הקשרי‪-‬דקדוקי של הכתוב‪ .‬ובהתאם לכך‪ ,‬הפירוש שלפי השפט הוא המהימן ביותר‪.‬‬

‫‪ -‬וְ יָ ַס ְפ ִ ֤תּי ֲע ֵל ֶיכ ֙ם ַמ ָ֔כּה ֶ ֖שׁ ַבע‬ ‫"‪, ' :‬‬ ‫"‬ ‫''‬
‫‪96‬‬

‫(‬ ‫‪' ,‬‬ ‫את ֶיכם‪:‬‬

‫ְכּ ַחטּ ֹ ֵ‬
‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫"‬ ‫"‬ ‫‪֤ ִ :‬כּי ֶ֨שׁ ַבע׀ יִ ֣פּוֹל ַצ ִ ֣דּיק וָ ָ ֲ֑קם‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫")‬ ‫"‬
‫‪.‬‬ ‫'‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫"‬ ‫"‬ ‫"‬ ‫"‬ ‫'' ‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪97‬‬

‫"‬ ‫"‬ ‫"‬ ‫"‬ ‫" "‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫"‬ ‫"‬
‫'' ‪,‬‬ ‫"?‬ ‫"‬ ‫''‬ ‫?‬ ‫"‬ ‫"‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫''‬ ‫''‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪29‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫בואו נשווה את שני פירושים אלה של רש''י ושל רד''ק על בר' ד‪ ,‬טו‪ ,‬טז‪ ,‬יט‪ ,‬כג‪ ,‬וכד‪.‬‬
‫נתחיל בפירוש רש''י‪ .‬להלן כל הפירוש רש''י כולו על פסוקים אלה‪ .‬אך נדון בעיקר‬
‫על קטעי פרושו הדנים על הסוגיות שהעלינו לעיל‪.‬‬
‫פירוש רש''י על בר' ד טו‪ ,‬טז‪ ,‬יט‪ ,‬כג‪ ,‬וכד‬
‫פירוש רש''י על בר' ד ט''ו עד כ''ד כדלהלן‪:‬‬

‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫)‬

‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫;‬
‫‪,‬‬ ‫;‬ ‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪...‬‬ ‫‪":‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪":‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,) ,‬‬ ‫"( "‬
‫)‪-‬‬ ‫'(‬ ‫"‬ ‫‪",‬‬ ‫"‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫);‬ ‫(‬ ‫‪:‬‬
‫'‬ ‫‪.) ,‬‬ ‫"( "‬ ‫‪":‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫( )‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫"( ' ‪) ,‬‬ ‫"‬
‫‪":‬‬ ‫‪,) ,‬‬ ‫"‬ ‫(‬
‫‪-‬‬ ‫)‪:‬‬ ‫'‬ ‫(‬ ‫" ( ' ‪.) ,‬‬ ‫'"‬ ‫"‬
‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.) ,‬‬ ‫‪( ] [....‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫;‬
‫‪":‬‬ ‫‪.‬‬ ‫;‬
‫‪-‬‬ ‫‪.) ,‬‬ ‫"‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬ ‫‪,) ,‬‬ ‫"(‬
‫'(‬ ‫'‬ ‫'‪-‬‬ ‫;'‬ ‫וּ‬ ‫‪,‬‬
‫;‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫" ‪.) , ' ,‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫( ‪) (....) ,‬‬

‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫;‬

‫;‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫;‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪,‬‬ ‫?‬ ‫‪,‬‬ ‫?‬
‫‪-‬‬ ‫!‬ ‫‪,‬‬ ‫;‬ ‫?‬ ‫‪:‬‬ ‫?‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫( )‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫'‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫;‬
‫)‪.‬‬ ‫'‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫( ‪:) ,‬‬

‫‪31‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫?‬ ‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬

‫"‪-‬‬ ‫‪" :‬‬ ‫!‬
‫?‬ ‫‪,‬‬ ‫"‬ ‫"‬ ‫"‬ ‫"‬
‫‪:‬‬ ‫!‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫תצמית הערותיו של רש''‬
‫קודם כל‪ ,‬בואו נבדוק את הערות רש''י לגבי העניינים להלן‪:‬‬

‫משמעות הביטוי "יוקם שבעתיים"‪.‬‬ ‫א)‬

‫הסיבות המצורף על ידי רש''י לתיאור המקראי‪ ,‬מאגדות חז''ל‪ ,‬לגבי מדוע‬ ‫ב)‬
‫למך נישא לשתי נשים‪.‬‬
‫איך‪ ,‬לפי רש''י ולפי בראשית רבה‪ ,‬למך הרג את קין בתאונה‪.‬‬ ‫ג)‬
‫מדוע‪ ,‬לפי רש''י ולפי האגדות‪ ,‬נשיו של למך פרשו ממנו וסירבו לעשות "דרך‬ ‫ד)‬
‫ארץ" איתו‪.‬‬
‫הסיבה שרש''י מצרף לתיאור המקראי לגבי מדוע למך טען כי נקמה לא‬ ‫ה)‬
‫תיעשה עליו עד שבעים ושבע דורות‪.‬‬
‫ברור שמביא רש''י אגדות רבות מבר' ר'‪ ,‬ממדרש תחומא‪ ,‬וממדרש רבה‪ ,‬כדי לפרש‬
‫את הפסוקים לעיל‪ .‬הסיבה לכך היא שרש''י רוצה להוסיף פרטים לסיפור המקראי‪,‬‬
‫ממסורת חז''ל‪ ,‬כדי להרחיב את התיאור של סדר האירועים ‪ .‬רש''י רומז שלדעתו‪,‬‬
‫התיאור המקראי מקוצר מדיי‪ .‬מילותיו שלו כדלהלן‪:‬‬
‫‪98‬‬
‫‪...‬‬ ‫‪,‬‬

‫היינו‪ ,‬לדעתו של רש''י‪ ,‬הפסוקים בסעיף זה הם מקוצרים מדיי‪ ,‬ונותנים פסוקים‬

‫אלו רק רמזים בנוגע לסיפור המקראי‪ .‬ולכן‪ ,‬קטע זה דורש הרחבה מאגדות חז''ל‪,‬‬
‫אגדות הנראות להיות חלק התורה שבעל‪ -‬פה‪ .‬בהאתם לתצפית זו‪ ,‬רש''י ממשיך‬
‫לפרש את כל הסעיף כולו לפי אגדות מבראשית רבה‪ ,‬מדרש תנחומא‪ ,‬ומדרש רבה‪.‬‬
‫אינו מעניק לנו אפילו פעם אחת את פשוטו של הכתוב בקטע זה‪ .‬לפי תפיסת רש''י‪,‬‬
‫הכתוב כמו שהוא פעמים רבות לא מספיק כדי להבין בצורה נכונה את מה סדר‬
‫האירועים‪ :‬ולכן‪ ,‬חייב הפרשן להוסיף לתיאור המקראי מהאגדות כדי להוסיף‬
‫פרטים חסרים כדי להבין בצורה נכונה את סדר אירועי הסיפור ההסטוריים‪.‬‬
‫מסקנות ראשוניות בנוגע לתפיסת רש''י לגבי חשיבותם העיקרית של כתבי‬
‫הקודש‬
‫לאור מה שנאמר לעיל לגבי דעתו של רש''י שהכתוב בבר' ד הוא מקוצר מדיי‪ ,‬יחד‬
‫עם מה שהיה ההלכה למעשה של רש''י בדרך כלל בפרושיו על התנ''ך כולו‪ ,‬אנחנו‬
‫חייבים להציע את המסקנות הראשוניות להלן‪:‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫''‬

‫‪98‬‬

‫‪36‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫כמו שציינו לעיל כמה פעמים בעבודה זו‪ ,‬ברוב פירושיו‪ ,‬אינו מזכיר רש''י‬ ‫‪‬‬
‫את פשוטו של המקרא כלל; הוא רק מביא אגדה מחז''ל כדי לפרש את‬
‫הכתוב‪.‬‬
‫במקרא הספציפי לעיל הנמצא בבר' ד טו‪ ,‬רש''י מודיע לנו במפורש מדוע‬ ‫‪‬‬
‫‪ .‬כלומר‪ ,‬לדעתו של רש''י‬ ‫הוא פונה לחז''ל‪:‬‬
‫'הכתוב בעצמו מקוצר מדיי; ובגלל זאת‪ ,‬חייב אני לפנות לחז''ל כדי לראות‬
‫בתמונה השלמה'‪ .‬יתר על כן‪ ,‬ההלכה למעשה של רש''י דרך כל הפרק‬
‫(בראשית ד) היא רק לצטט אגדות מחז''ל כדי לפרש כל פסוק של הבפרק‪,‬‬
‫בלא להזכיר אפילו פעם אחת את פשט הכתוב‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬סביר להניח‬
‫שבאמיתו של דבר‪ ,‬מרגיש רש''י כי כל הסעיף כולו מטושטש‪ ,‬וזקוק‬
‫מהרחבה‪.‬‬
‫ברוב פירושיו דרך כל התנ''ך כולו‪ ,‬שבהם רש''י מביא אגדות מחז''ל‪ ,‬הוא‬ ‫‪‬‬
‫מוסיף עובדות רבות בנוסף לעובדות הנזכרות בכתוב עצמו‪ .‬פירושים אלה‬
‫של רש'' ‪,‬במילותיו שלו‪ ,‬מציגים לנו "אגדה המיישבת את הכתוב"‪ ,‬ונראה‬
‫שמשמעות 'מיישבת' היא בעיני רש''י 'מתקנת'‪ :‬היינו‪ ,‬האגדה המיישבת‬
‫היא האגדה ה"מתקנת" את הכתוב‪.‬‬
‫בהתאם לכך‪ ,‬סביר להניח שלפי תפיסתו של רש''י‪ ,‬הכתובים בדרך כלל‬ ‫‪‬‬
‫מקוצרים מדיי‪ ,‬וזקוקים מהוספת עובדות חוץ‪-‬מקראיות כדי להבין בצורה‬
‫נכונה את רציפות האירועים‪ .‬לפיכך‪ ,‬סביר הניח שרש''י הרגיש שהוא נאלץ‬
‫היה להרחיב את רוב הכתובים‪ ,‬כולל הכתובים הסיפוריים‪ ,‬בעובדות‬
‫נוספות מחז''ל‪ .‬סביר לשער שבאמיתו של דבר‪ ,‬רש''י לא האמין שהכתובים‬
‫הם מספיקים בעצמם‪ ,‬אפילו בקטעים סיפוריים‪ ,‬כדי להבין העובדות‬
‫הנזכרות בהם‪.‬‬
‫שכן תפס רש''י כנראה שהכתוב בדרך כלל מקוצר מדיי‪ ,‬סביר להניח שהוא‬ ‫‪‬‬
‫גם חשב שאנחנו חייבים לסמוך בעיקר על סמכותם של חז''ל‪ ,‬כדי לתקן את‬
‫מה שחסר בכתוב‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬אפשר לשער שרש''י יטען שיש לחז''ל‬
‫כמעט יותר סמכות מאשר הכתובים‪.‬‬
‫אך טענה זו לעיל מעלה קשיות שאין להגביר עליהן‪ .‬הלא נאמר לנו על ידי‬ ‫‪‬‬
‫חז''ל עצמם כי "אין מקרא יוצא מדי פשוטו"? אבל הלא אמת היא כי יש‬
‫הרבה אגדות שסותרות במפורש את פשוטו של הכתוב‪ ,‬ולכן ברור שהם לא‬
‫יכולים להיות חלק התורה שבעל פה? בנוסף לכך‪ ,‬יש אגדות אחרות‬
‫שסותרות זו את זו‪ .‬וכמו שצייננו לעיל‪ ,‬רש''י עצמו הבין את זה‪ .‬משום כך‪,‬‬
‫רש''י עצמו דחה אגדות רבות‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬אפשר לשער שלפי מערכת‬
‫הפשרנות של רש''י‪ ,‬הרשות העיקרית כדי לקבוע אילו אגדות הן ראויות כדי‬
‫לתקן את הכתובים שוכנת בידי הפרשן‪ ,‬ובשיפוטו הסוביקטיבי‪ .‬אבל‪ ,‬האם‬
‫צודק הוא לסמוך כל כך על שיפוטו הסוביקטיבי של רש''י? כמובן‪ ,‬התשובה‬
‫לשאלה זו היא "לא"‪ .‬כבר שמנו לב למקרים שבהם רש''י עשה שגיאות‬
‫בדקדוק השפה בפירושיו‪.‬‬
‫ברור שגישתו של רש''י לעיל מתנגדת מאוד לגישתו הפשטנית של רד''ק‪ .‬כמו שכבר‬
‫ראינו במידה רבה‪ ,‬לרד''ק‪ ,‬כמעט תמיד פשט הכתוב הוא המובן העיקרי‪ .‬לרד''ק‪,‬‬
‫אפילו בנוגע לפסוקים שעליהם חז''ל קבעו פירוש הלכתי מחוייב‪ ,‬ופירוש זה לא‬

‫‪32‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫מבוסס במישרין על המובן המלולי‪-‬הקשרי‪-‬מיידי של הכתוב‪ ,‬אלא הוא היקש‬

‫הנשאב ממסקנות היגיוניות הנובעות מהמובן הישיר והעיקרי‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬עדיין יש‬
‫תוקף לפשט הכתוב‪ ,‬מפני ש"אין מקרא יוצא מדי פשוטו"‪ .‬ובהתאם לכך‪ ,‬לפי‬
‫מערכת הפרשנות של הרד''ק‪ ,‬בכל עת הפרשן חייב להציע את הפירוש שהוא לפי‬
‫הפשט‪.‬‬
‫בואו נבדוק כמה רגעי שיא מהפירוש הדמיוני של רש''י על בר' ד טו‪ ,‬טז‪ ,‬יט‪ ,‬וכג עד‬
‫כד‪.‬‬
‫רגעי שיא מפירוש רש''י על בראשית ד טו‪ ,‬יט‪ ,‬וכג – כד‬
‫תמצית של רגעי השיא מפירוש רש''י על בר' ד טו‪ ,‬יט‪ ,‬כג‪ ,‬וכד‪ ,‬כדלהלן‪:‬‬

‫א) לעומת רד''ק‪ ,‬רש''י טוען כי משמעות הפסוקית הזו ‪ָ -‬ל ֵ ֙כן ָכּל־ה ֵ ֹ֣רג ַ ֔קיִ ן ִשׁ ְב ָע ַ ֖תיִ ם‬
‫יֻ ָ ֑קּם‪ - :‬היא נפרדת מהמילים "לכן כל הורג קין"‪ ,‬שלא לפי תחביר הפסוק‪.‬‬
‫ולכן‪ ,‬לפי רש''י‪ ,‬משמעות "שבעתיים יוקם" היא ש'נקמה תינקם על קין בגלל‬
‫הריגתו של אחיו הבל‪ ,‬אך נקמה זו לא תבוצע עד הדור השביעי מקין‪ ,‬היינו‪,‬‬
‫הדור של למך‪ .‬יתר על כן‪ ,‬רש''י טוען כי יש רמז במילת "שבעתיים" שלמך‪,‬‬
‫המנהיג של בני קין בדור השביעי מאדם הראשון‪ ,‬יהיה האיש שיהרוג אותו‪.‬‬

‫אך יש בעייה גדולה פה‪ .‬קודם כל‪ ,‬תחביר המשפט קושר את מילת 'יוקם'‬
‫לנושאו הדקדוקי 'הורג קין'‪ ,‬לא לקין עצמו‪ .‬ומשום כך‪ ,‬רד''ק צודק היה‬
‫כשהוא טען כי משמעות הפסוקית היא שנקמה תיעשה על האיש המזיק את‬
‫קין‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬המשמעות הסמלית של האות ששם ה' על קין מלמדת כי כל‬
‫הפסוק כולו הוא הבטחה מה' אל קין שהוא יגן אותו‪ .‬אכן‪ ,‬ברור מהעניין‬
‫עצמו שהאות הזהירה את כל בן אדם וחייה שייפגש עם קין‪ ,‬שמזיג קין יוענש‬
‫בחומרה על ידי ה'‪.‬‬
‫ב) בנוגע לאות שה' שם על קין‪ ,‬מתעקש רש''י‪ ,‬עם רב יחיד המצוטט במדרש‬
‫רבה ד‪ ,‬כי ה' שם אות אחת מאותיות שמו עליו‪ .‬הוא טוען את זה שכן זה‬
‫מובן מילולי של המילה "אות"‪ .‬כלומר‪ ,‬רש''י טוען כי "אות" קין‪ ,‬היא אות‬
‫מילולית מאותיות משמו של ה'‪ .‬אך כמובן טענה זו היא "דברי יחיד"‪ .‬בנוגע‬
‫לאיזה סוג של אות זאת הייתה שה' שם על קין‪ ,‬מספר הדעות השונות הוא‬
‫שווה למספר של כל הרבנים שהציעו את דעותיהם‪ .‬ראו להלן כמה הדעות‬
‫‪99‬‬
‫השונות‪:‬‬

‫בראשית רבה (פרשה כב‪ ,‬סימן יג‪ ,‬נוסח וילנא)‪:‬‬

‫‪ ‬לפי רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה‪ ,‬האות היה "גלגל חמה"‬
‫שה' שם על קין‪ ,‬כדי להזהיר אנשים וחיות לא להזיק אותו‪.‬‬
‫‪ ‬לפי ר' נחמיה‪ ,‬גלגל חמה היה אות לרשע כלשהו שילך אחרי קין‪,‬‬
‫אך האות של קין הייתה צרעת היד‪ ,‬כמו שקרה למשה בספר‬
‫שמות‪ ,‬פרק ד‪ ,‬כשהוא שם את ידו בחיקו‪ ,‬ומשך אותו מחיקו‬
‫מולבן כמו שלג מצרעת‪.‬‬

‫(‪.(http://www.bmj.org.il/article/924‬‬ ‫'‪,‬‬ ‫‪',‬‬ ‫'‬ ‫"‬

‫‪99‬‬

‫‪33‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫רב טען כי כלב שומר ניתן לקין‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫ר' אבא יוסי בן קסרי טען כי קרן הצמיח ממצחו של קין‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫אז רב טען כי קין עצמו היה אות לרצחנים אחרים‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫ר' חנין טען כי ה' עשה קין עצמו להיות אות לבעלי תשובה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫אלה כמה הדעות שהציעו הרבנים בבראשית רבה כב‪ ,‬יג‪.‬‬
‫גם במדרש רבה‪ ,‬ד‪ ,‬טו‪ ,‬מוצאים אנחנו מחלוקת בין הרבנים לגבי מה‬
‫בדיוק הייתה האות‪ .‬ראו להלן מילותיהם‪:‬‬

‫‪" ‬הוי אומר שבעתים יוקם‪ :‬וישם ה' לקין אות ‪ .‬שיכירנו כל‬
‫מוצאו ולא יהרגנו‪ ,‬וידע כי ה' מחל לו עד ז' דורות‪ :‬ומה היה‬
‫האות‪ ,‬יש אומרים קרן עלה במצחו‪ .‬ויש אומרים זכות שבת‬
‫עמדה לו‪ ,‬שנאמר בה אות הוא (שמות לא יג)‪ .‬ויש אומרים‬
‫אות אחת משמו של הקב"ה חקק לו במצחו‪"..‬‬
‫ברור לעיל שאין הסכמה בין הרבנים בנוגע לטבע המדוייק של‬
‫אות קין‪ .‬פשט הכתוב עצמו הוא שהכתוב פשוט לא להודיע לנו‬
‫מה הייתה האות‪.‬‬
‫מאז עולה קשייה זו‪ :‬איך רש''י הגיע להחלטה השרירותית‬
‫שדברי רב יחיד הם מהווים את המשמעות הסמכותי שהיא‬
‫'כפשוטו של הכתוב'‪ ,‬אף על פי שרוב הרבנים האחרים חלק על‬
‫דעה זו? איך רש''י קבע כי פירוש יחיד מחלק מדרש רבה "יישב"‬
‫את הטקסט לעומת לכל שאר המדרשים הרבים? באמיתו של‬
‫דבר‪ ,‬האם אפילו יש צורך לדעת מה בדיוק הייתה האות?‬
‫שאלות אלה לעיל מטילות ספקים רציניים על האובייקטיביות‬
‫של שיטתו המדרשית של רש''י‪ .‬נדמה שגישתו לפרשנות חסרה‬
‫האובייקטיביות המדעית של אסכולת הספרדית לפרשנות‬
‫המקרא‪.‬‬
‫עוד שאלה עולה בנוגע לשיטתו של רש''י‪ ,‬כלומר‪ ,‬מדוע הוא חיפש‬
‫אגדה כדי "ליישב" את הכתוב לגבי האות‪ ,‬ולא הסתפק בכתוב‬
‫כמו שהוא? במילים אחרות‪ ,‬מה בדיוק הייתה "הבעייה" בעובדה‬
‫שה' לא סיפר לנו במפורש מה הייתה האות? טוב הוא‪ ,‬לדעת‬
‫מחבר העבודה הזו‪ ,‬לזכור למילותיו החכמות של הראב''ע להלן‬
‫בנוגע לאות קין‪:‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫לפי הפירוש הפשטני של הראב''ע‪ ,‬קין עצמו ידע בדיוק מה הייתה‬

‫האות‪ ,‬והאות גרמה לו להאמין שה' ממש יגן אותו‪ .‬אך בכל זאת‪,‬‬
‫הכתוב לא גילה לנו מה הייתה האות‪ ,‬ועובדה זו היא פשוט לא‬
‫חשובה‪ .‬לפיכך‪ ,‬אין 'בעייה' לפתור‪ .‬ועובדה זו מעלה דאגה על‬

‫‪31‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫גישתו הספקולטיבי של רש''י‪ ,‬במיוחד שכן אין הסכם בין חז''ל‬

‫על מה הייתה האות‪.‬‬
‫וכך תצפיותינו לגבי הערותיו של רש''י על "אות קין"‪ .‬בואו‬
‫נמשיך להערות רש''י בנוגע לנשי למך‪.‬‬

‫‪ ‬בנוגע לנשיו של למך‪ ,‬רש''י מביא עובדות רבות חוץ‪-‬מקראיות‬

‫עליהן‪ .‬לפי אגדה אחת‪ ,‬מנהג דור המבול הייתה שהאיש יקח‬
‫אשה אחת להעמדת צאצאים‪ ,‬ואשה אחרת רק ל"תשמיש"‪.‬‬
‫אך בוודאי אגדה זו לא מייצגת קונסנסוס בין חז''ל בעניין זה‪.‬‬
‫בנוסף לאגדה לעיל‪ ,‬רש''י מודיע לנו כי נשיו של למך לא רצו‬
‫לעשות "דרך ארץ" איתו אחרי הריגתו של "איש" ושל "ילד"‪,‬‬
‫והסיבה לכך היא שלדעתן של הנשים‪ ,‬איום ה' נגד קין ‪ ,‬שהוא‬
‫ייהרג אחרי שבעה דורות ‪ ,‬כולל גם כן את קללה זו‪ ,‬שאחרי‬
‫שקין ייהרג‪ ,‬יבוא המבול על כל כדור הארץ כולו כדי למחוק‬
‫את כל בני קין מעל פני האדמה‪ .‬ולכן‪ ,‬למך רצה להוכיח לנשיו‬
‫כי טרם הגיע זמן המבול שכן נקמה לא תבוא עליו עד שבעים‬
‫ושבעה דורות‪ .‬ורש''י מציג לנו את אגדה זו "כפשוטו של‬
‫המקרא"‪ ,‬בלא להזכיר את פשוטו של הכתוב‪.‬‬
‫‪ ‬הגענו לשיקולינו לגבי האגדות שרש''י מביא כדי להסביר‬
‫מדוע למך טען כי הוא לא יוענש במשך זמן רב ('שבעה‬
‫שבעתיים')‪ .‬לפי האגדות שרש''י מביא "כפשוטו של מקרא"‪,‬‬
‫למך הרג את קין כתוצאה מתאונת ציד‪ .‬לפי רש''י והאגדות‪,‬‬
‫למך היה סומא‪ ,‬ובנו תובל‪-‬קין הוביל אותו לשדה כדי לצוד‬
‫חיות‪ .‬שניהם חשבו שקין היה בעל‪-‬חיים‪( .‬לפי כמה מהאגדות‬
‫מבבר' ר'‪ ,‬שניהם חשבו את זה מפני שיצא קרן ממצחו של קין‬
‫שהייתה האות שלו‪ ,‬ומשום כך‪ ,‬הוא נראה להיות חייה‪ ).‬מפני‬
‫שלמך ותובל קין חשבו שקין היה חייה‪ ,‬למך לקח את קשתו‪,‬‬
‫וירה חץ על קין‪ ,‬והרגו‪ .‬אחרי כן‪ ,‬כשהוא גילה שהוא הרג בן‬
‫אדם‪ ,‬הוא ספק את שתי כפיו ביחד‪ ,‬ותובל‪-‬קין היה בין כפיו‪,‬‬
‫וכך קין הרג את בנו גם כן‪( .‬לפי כמה הממהדרות של האגדה‪,‬‬
‫למך השליך את בנו לאדמה‪ ,‬וחבט אותו עד שהוא מת‪ ,‬שכן‬
‫הבן שלו סיפר לו שקין זקנו היה חייה‪ ).‬משום כך‪ ,‬רש''י טוען‪,‬‬
‫יחד עם כמה האגדות‪ ,‬שלמך הרג את קין ואת בנו בשוגג‪ .‬אך‬
‫שוב‪ ,‬לא ניתן להוכיח שדעות אלה מהאגדות ייצגו את‬
‫הקנסנסוס של רוב חז''ל‪.‬‬
‫ברור לעיל שיש בעיות רציניות לגבי תיאורית רש''י בנוגע ל"אגדה המיישבת‪".‬‬
‫באיזה אופן בדיוק האגדות הדמיוניות לעיל יישבו בעיות בכתוב? מה בדיוק היו‬
‫'הבעיות'? מה היה לא נכון בכתוב כמו שהוא? מדוע רש''י לא נתן לנו את פשוטו של‬
‫המקרא‪ ,‬במיוחד לאור העובדה שבאמיתו של דבר‪ ,‬אין קונסנסוס בין חז''ל לגבי‬
‫האגדות האלה? בסופו של דבר‪ ,‬בחירתו של רש''י בנוגע לאיזו אגדה לבחור בה‬
‫כ"מיישבת את הכתוב" הייתה שרירותית‪.‬‬

‫‪35‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫כך סיימנו את נתוחינו של פירוש רש''י על בר' ד טו‪ ,‬יט‪ ,‬כג‪ ,‬וכד‪ .‬הבה נבדוק את‬
‫פירוש הרד''ק על אותם הפסוקים‪.‬‬
‫בואו נבחן את הפירוש הפשטני של רד''ק‪.‬‬
‫פירוש רד''ק על בר' ד טו‪ ,‬יט‪ ,‬כג‪ ,‬וכד‬
‫פירוש רד''ק על פסוקים לעיל כדלהלן‪:‬‬

‫‪ֻ ,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫( )‬

‫"‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.) ,‬‬ ‫'‬ ‫"(‬ ‫" ( ' ‪" ;) ,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪":‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫(?)‪:‬‬
‫‪,) - ,‬‬ ‫( "‬ ‫‪:‬‬ ‫"‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫;‬
‫;‬ ‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪) ( ...‬‬ ‫‪.) ,‬‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫;‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪,) ,‬‬ ‫" ( "‬ ‫‪-‬‬ ‫( ‪) -‬‬

‫?‬ ‫‪:‬‬ ‫;‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫!‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪,) ,‬‬ ‫(‬ ‫‪,‬‬ ‫"‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫"‬ ‫;‬
‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫)‪,‬‬ ‫'‬ ‫(‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,) ,‬‬ ‫( "‬ ‫"‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫;‬ ‫‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫!‬ ‫‪:‬‬ ‫;‬
‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪:) ,‬‬ ‫( "‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫?‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫;‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫'‪" :‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,) ,‬‬ ‫"( "‬

‫‪31‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫;‬ ‫‪,‬‬

‫;‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,) ,‬‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪) ,‬‬ ‫(‬
‫"‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫;‬ ‫‪,‬‬ ‫;‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫;‬ ‫'‬ ‫‪' .‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫;‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬ ‫'‬
‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫‪:‬‬ ‫'‪,‬‬ ‫'‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫;‬ ‫‪,‬‬
‫"( '‬ ‫"‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫"‬
‫"‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-) ,‬‬ ‫"( '‬ ‫;"‬ ‫‪-),‬‬
‫" ( ' ‪" ;) ,‬‬ ‫‪" ;) ,‬‬ ‫'‬ ‫'" (‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.) ,‬‬ ‫"( "‬
‫;‬ ‫‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫סיכוםינו של הערותיו של רד''ק כדלהלן‪:‬‬

‫א) כבר דנו על פירושו של הרד''ק על בר' ד‪ ,‬טו‪ .‬רד''ק מפרש את המילים‬
‫"שבעתיים יוקם" באופן הפשטני זה‪' :‬נקמה תינקם הרבה על איש או חיה‬
‫שיזיק את קין'‪ .‬כמו שכבר צייננו‪ ,‬פירוש רד''ק הוא הטבעי ביותר לפי תחביר‬
‫המשפט‪ .‬נושא מילת "יוקם" הוא "הורג קין"‪ ,‬ולכן‪ ,‬הבנת המילים הטבעית‬
‫היא שנקמה תיעשה על הורג קין‪ .‬כמובן פירוש רד''ק הוא לפי הפשט‪.‬‬
‫ב) לגבי אות קין‪ :‬רד''ק הולך אחרי כמה מחז''ל שטענו כי האות הייתה אמיץ‬
‫לב‪ .‬היינו‪ ,‬לפי פירוש זה‪ ,‬ה' החזיק את הלב של קין‪ ,‬כדי שהוא לא יפחד‬
‫מאנשים או מחיות‪ .‬וגם (לפי תפיסה זו) ה' שם יראת קין על כל אנשי דורו‬
‫של קין ועל החיות‪.‬‬

‫אנו מוצאים את פירוש הראב''ע להיות יותר קרוב לפשט הכתוב כאן‪ .‬טוען‬
‫מחבר העבודה הזו‪ ,‬יחד עם ראב''ע‪ ,‬כי פשט הטקסט פשוט לא מספר לנו מה‬
‫הייתה האות‪ .‬אך קין ידע‪ ,‬והאות אישר לו שה' יגן עליו‪.‬‬

‫בכל זאת‪ ,‬אף על פי שפירוש הרד''ק הוא לא כה פשטני בהשוואה לפירוש‬

‫ראב''ע‪ ,‬פירושו הוא רציונליסטי יותר מהפירושים הפנטסטיים של כמה‬
‫וכמה מהרבנים המובאים בבר' ר' ובמדרש רבה‪ .‬אכן‪ ,‬פירוש הרד''ק הוא‬
‫יותר רציונליסטי מפירוש רש''י‪ .‬רש''י טען‪ ,‬עם רב יחיד של מדרש רבה‪ ,‬כי‬
‫אות קין הייתה אחת מהאתיות של שמו של ה'‪ .‬קרוב לוודאי שרד''ק הכיר‬
‫בפירוש זה של רש''י‪ ,‬ושהוא הכיר בכל פירושי האגדות של בר' ר' ושל‬

‫‪32‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫המדרש רבה‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬מתנגד רד''ק הרציונליסט להוספת נסים שלא‬
‫מוזכרים במפורש בתנ''ך‪ .‬לרד''ק‪ ,‬ה' הוא אלוקי סדר ומחבר המקורי של‬
‫חוקי הטבע‪ 100.‬לפי הפילוסופיה של הרד''ק‪ ,‬המבוסס במידה רבה על‬
‫הפילוסופיה של הרמב''ם‪ 101,‬בדרך כלל‪ ,‬ה' פועל את הכל לפי חוקיו‬
‫הטבעיים‪ 102.‬רק במקרים מיוחדים הוא פועל על ידי נסים נגד חוקי הטבע‪.‬‬
‫ובהתאם לכך‪ ,‬רד''ק נמנע מהוספת נסים בפירושיו בנוסף לאלה שנרשמו‬
‫במפורש על ידי המחברים שכתבו את כתבי הקודש תחת השראה ישירה‬
‫‪103‬‬
‫מה'‪.‬‬

‫חשוב לזכור כאן שני המאפיינים העיקריים של דרך הפשט‪ .‬כמו שראב''ע‬
‫טען בהקדמתו המפורסם לפירושו הקצר לתורה‪ ,‬שני המאפיינים האלה הם‪:‬‬
‫‪ )6‬הפרשן חייב להיות נכבל בכל עת בשלשלאות כללי הקדוק; ‪ )3‬הפשרן‬
‫חייב להיות נכבל בכל עת בכללי ההיגיון‪ .‬אף על פי שפירושו של הרד''ק לגבי‬
‫אות קין הוא לא בקפידה לפי המשמעות המילולית של הכתוב‪ ,‬כמו שנמצא‬
‫בפירושו של הראב''ע‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬פירושו הוא היגיוני‪ .‬פירושו הוא לא דמיוני‬
‫מאוד כמו האגדות שטענו כי אות קין הייתה מעגל חמה‪ ,‬או כלב שומר‪ ,‬או‬
‫צרעת היד‪ ,‬או אחת מהאותיות של שמו של ה'‪ ,‬וכד'‪ .‬להפך‪ ,‬פירושו של‬
‫הרד''ק הוא השערה היגיונית‪ .‬וכך‪ ,‬גישתו של הרד''ק מתגלה להיות בעיקר‬
‫לפי דרך הפשט‪ .‬בהפך‪ ,‬גישתו של רש''י בנוגע לאות קין משתמש בפירוש‬
‫מוגזם של מובן מילת "אות"‪ :‬היינו‪ ,‬רש''י מתעקש כי אות קין הייתה אות‬
‫מילולית מהאלף‪-‬בית‪ ,‬ואכן אחת מהאותיות משמו של ה'‪ .‬גישתו המוגזמת‬
‫של רש''י‪ ,‬בנוגע לפירושו על משמעות אחת המילים‪ ,‬מאפיינת את דרך הדרש‪.‬‬
‫ג) בנוגע לסיבה לכך‪ ,‬שלמך טען כי הוא לא יוענש עד 'שבעתיים שבעה'‪ ,‬כבר‬
‫הזכרנו לעיל את האגדות שרש''י מביא כ"מיישבות את הכתוב"‪ .‬לפי רש''י‪,‬‬
‫למך היה סומא‪ ,‬והוא ובנו תובל קין צידו חייות בשדה‪ .‬ושניהם חשבו שקין‬
‫היה חייה‪ ,‬ולמך ירה חץ על קין בקשתו‪ ,‬והרג אותו‪ ,‬כתוצאה מתאונת ציד‪.‬‬
‫אחר כך‪ ,‬כשהוא גילה שהרג בן אדם‪ ,‬הוא ספק ביחד כפיו‪ ,‬ותובל קין היה בין‬
‫כפיו‪ ,‬וכך למך הרג את בנו גם כן‪.‬‬

‫בפירושו של הרד''ק על הסטורית למך‪ ,‬רד''ק מזכיר כל האגדות הלאה לעיל‪,‬‬

‫וכמו שהוא מוכיח‪ ,‬כמה האגדות סותרות זו את זו‪ .‬לדעת מחבר זה‪ ,‬מעל כל‬
‫ספק שרד''ק מכיר לחלוטין את פירושו של רש''י על פסוקים אלה‪ ,‬והוא הבין‬
‫שרוב קוראי פירושו קראו גם כן את פירוש רש''י‪ .‬ולכן‪ ,‬רד''ק מצטט‪ ,‬בנוסף‬
‫לגרסאות האגדות שרש''י מביא‪ ,‬גרסאות שונות‪ .‬למשל‪ ,‬רש''י טען‬
‫(בשרירותית‪ ,‬כמו שהוכחנו לעיל) שאות קין הייתה אחת מהאותיות של שמו‬
‫של ה'‪ .‬אבל בניגוד לכך‪ ,‬כמו שר''ק מציין‪ ,‬כמה מהאגדות טוענות כי למך‬
‫ותובל‪-‬קין חשבו בטעות שקין היה חייה‪ ,‬שכן האות שלו הייתה קרן שיצאה‬

‫'‪ 39 ' ,David Kimchi, the Man and the Commentaries ,‬ס ‪.12‬‬
‫‪100‬‬
‫‪101‬‬
‫‪Mordechai Cohen, "The Qimchi Family", from Magne Saebo, The Hebrew Bible/Old Testament, pp.‬‬
‫‪398 – 400.‬‬
‫‪102‬‬
‫– ‪Mordechai Cohen, "The Qimchi Family", Magne Saebo, The Hebrew Bible/Old Testament, pp 398‬‬
‫‪400. Also Frank Talmage, David Kimchi, the Man and the Commentaries, pp. 39 – 42.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪103‬‬

‫‪38‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫ממצחו‪ .‬ובהתאם לכך‪ ,‬יש סתירה גדולה בין גרסאות האגדה שעליה רש''י‬
‫סומך‪ .‬וכך‪ ,‬רד''ק מוכיח את חוסר‪-‬מהימנות של שיטתו של רש''י‪ .‬ואחרי‬
‫שהוא הוכיח לנו את חוסר‪-‬מהימנותה של גישתו של רש''י ואת שרירותה‪,‬‬
‫הוא נותן לנו‪ ,‬עוד פעם‪ ,‬פשט הכתוב‪ ,‬כדי להוכיח לנו את עדיפותה של דרך‬
‫‪104‬‬
‫השפט‪.‬‬

‫סיכום של פירוש הפשטני של רד''ק על בר' ד כג יהיה כדלהלן‪ :‬לפי תפיסת‬

‫תּי ְל ִפ ְצ ֔ ִעי וְ ֶי ֶ֖לד ְל ַח ֻבּ ָר ִתי‬
‫הרציונליסטית של רד''ק‪ ,‬משמעו של מילות ִ ֣כּי ִ ֤אישׁ ָה ַ ֙רגְ ִ ֙‬
‫הוא כדלהלן‪ :‬אהרוג איש לפצעי‪ ,‬ואהרוג ילד לחבורתי‪ .‬בעניין זה‪ ,‬רד''ק‬
‫מסכים עם ראב''ע‪ 105:‬כלומר‪ ,‬לפי רד''ק ולפי ראב''ע‪ ,‬למך לא בעצם הרג‬
‫איש וילד‪ ,‬אלא הוא מאיים את נשיו שהוא יכול להרוג אותן‪ ,‬כמו שהוא יכול‬
‫להרוג איש או ילד‪.‬‬

‫רד''ק מסכים עם פירוש הראב''ע כי למך איים את נשיו‪ ,‬שכן הן מתקוטטות‬

‫זו לזו יום יום‪ ,‬מפני שהן היו איבות שקנאו זו בזו‪ ,‬כמו שקרתה במערכת‬
‫הפוליגמיה‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬למך רצה להפחיד אותן‪ ,‬כדי לחדול את‬
‫התקוטטותן המתמידה‪ .‬לדעת רד''ק ולדעת ראב''ע‪ ,‬למך היה הראשון‬
‫להינשא לשתי נשים‪ ,‬ומייד הוא למד על ההשלכות הקשות מאוד של מנהג זו‪.‬‬
‫רד''ק מזכיר שיש דוגמאות מכתבי הקודש הדנות על הבעיות העולות‬
‫מהפוליגמיה‪ ,‬וראב''ע נותן לנו כמה מקרים מסוימים מכתבי הקודש‪ ,‬שבהם‬
‫האיש לקח לו שתי נשים וכתוצאה מכך‪ ,‬היו לו בעיות רבות (למשל‪ :‬אל‪-‬קנא‬
‫ושתי נשיו חנה ופנינה‪ :‬ראו שמ''א א)‪.‬‬

‫ובהתאם לכך‪ ,‬לפי פירוש הרד''ק‪ ,‬אפשר לנסח מחדש את דברי למך כדלהלן‪:‬‬
‫"שמענה לי‪ ,‬נשי למך‪ ,‬אם לא תחדלנה מההתקוטטות היום יום שלכן‪ ,‬אהרוג‬
‫אתכן‪ ,‬באותו אופן שאהרוג איש או אחנוק ילד‪ .‬ולא אכפת לי‪ ,‬שכן שום דבר‬
‫קרה לקין כשהוא הרג את אחיו‪ :‬ובאותו אופן‪ ,‬שום דבר יקרה לי‪' ,‬עד‬
‫שבעתיים שבעה' – היינו‪' ,‬על אחת כמה וכמה שום דבר יקרה אליי אם‬
‫אהרוג אתכן‪ ,‬כדי לחדול את התקוטטות היום‪-‬יום שלכן"‪.‬‬
‫כך מסיים הפירוש ההיגיוני של רד''ק על סיפור למך ונשיו‪ .‬ברור שגישתו היא‬
‫רציונליסטית‪ ,‬לפי דרך הפשט‪ .‬ברור שגישת הרד''ק הולך בעיקבותיה של אסכולת‬
‫הספרדית לפרשנות המקרא‪ ,‬בניגוד לגישתו המדרשית והדמיונית של רש''י‪.‬‬
‫סיכום על השוואה בין גישתו של רש''י לפירוש בראשתי ד לגישתו של רד''ק‬
‫ברור מהדיון לעיל שגישתם של רש''י ושל רד''ק מייצגות קטבים מנוגדים בתחום‬
‫לפרשנות המקרא‪ .‬גישתו של רש''י שוקל את פשוטו של המקרא‪ ,‬כדי לעזור לו‬
‫בחיפושו לאגדה מחז''ל כדי "ליישב" את הטקסט‪ .‬לפי תפיסת רש''י‪ ,‬בדרך כלל אין‬

‫' ‪ 398‬ס ‪.399‬‬ ‫‪,'The Qimchi Family' ,‬‬

‫‪104‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫''‬

‫‪105‬‬

‫"( '‬ ‫‪" ;) ,‬‬ ‫"( '‬ ‫"‬ ‫';‬ ‫'‬

‫‪.‬‬ ‫‪;) ,‬‬
‫‪39‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫מספיק פרטים בכתוב כמו שהוא כדי להבין‪ ,‬בצורה נכונה‪ ,‬את רציפותו של הסיפור‬
‫המקראי‪ .‬ולכן‪ ,‬הכתובים דורשים הוספת פרטים מאגדות חז''ל‪.‬‬
‫בניגוד לכך‪ ,‬רד''ק‪ ,‬אף כי בעיניו ה"קבלה" היא חשובה בנוגע לשיקול עניינים‬
‫הלכתיים‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬לעולם לא יוצא הכתוב מדי פשוטו‪ :‬ובהתאם לכך‪ ,‬יש חשיבות‬
‫עקרונית למובן המילולי‪-‬הקשרי‪-‬דקדוקי‪ .‬לאור עובדה זו‪ ,‬בכל עת (לפי תפיסת‬
‫רד''ק)‪ ,‬הפרשן חייב לתת לקוראיו את פשט הכתוב‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬פשט הכתוב הוא‬
‫המובן העקרי‪.‬‬
‫תפציות עד כה לגבי תגובת רד''ק לפירושי רש''י‬
‫כמו שראינו לעיל‪ ,‬ברור שרד''ק מכיר במפורט את פירושיו של רש''י‪ .‬אכן‪ ,‬גרסת‬
‫האגדה שהוא מביא בפירושו על שופטים י''ב ז אך ורק נמצאת בפירושו של רש''י על‬
‫שופטים י''א לט‪ .‬יתר על כן‪ ,‬מוצאים אנחנו שוב ושוב בפברושיו שרד''ק מתחייס‬
‫לאותן האגדות שרש''י מביא כ"מיישבות" את הכתוב‪ .‬ברוב פירושיו‪ ,‬או רד''ק‬
‫מפריך במפורש את האגדה‪ ,‬או הוא מביא את האגדה כ"מעניין"‪ ,‬אך בכל זאת‪ ,‬הוא‬
‫עדיין מציע את הפירוש שלפי הפשט להיות המובן העיקרי‪.‬‬
‫בהתאם לתצפיותנו לעיל‪ ,‬מסיקים אנחנו כי מרדכי כהן צודק בשיפוטו שהמטרה‬
‫העיקרית של רד''ק במובאותיו של האגדות הייתה להוכיח לקוראיו בעיר נרבונה‪,‬‬
‫עיר של דרך הדרש‪ ,‬כי דרך הפשט היא הגישה המועדפת‪ 106.‬ובהתאם למטרה זו‪ ,‬היה‬
‫לו מטרה משנית‪ :‬להפריך‪ ,‬באופן רוחש כבוד‪ ,‬את גישתו של רש''י – בעיקר‪ ,‬באופן‬
‫‪107‬‬
‫אנונימי‪ ,‬כמו קודמו הראב''ע‪.‬‬
‫ברור לעיל שגישותיהם של רש''י ושל רד''ק לפרשנות המקרא מקוטבות זו לזו‪ .‬לכן‪,‬‬
‫לא ניתן להניח על כך‪ ,‬שמפני שלפעמים רד''ק ניצל את פירושיו של רש''י כמקורות‬
‫מדרשים‪ ,‬שהוא באמיתו של דבר הושפע על ידי גישתו של רש''י‪ .‬להפך‪ ,‬כמו‬
‫שהוכחנו לעיל‪ ,‬אפילו במובאותיו של האגדות שרש''י מביא כ"מיישבות" את‬
‫הכתוב‪ ,‬מטרתו העיקרית הייתה להוכיח לאוהבי דרך הדרש של עיר מולדתו כי דרך‬
‫הפשט היא עליונה על דרך הדרש‪ .‬אמת היא שלפעמים רד''ק פתוח היה למדרשים‬
‫כתוספת טעם‪ .‬כמו שהוכנו מפירושו על שופטים י''ב‪ ,‬ח‪ ,‬הוא פתוח היה‬
‫ל"אסמכתא" של חז''ל‪ ,‬שלפעמים‪ ,‬הם צירפו פירושים בנוסף למובן המלילולי‬
‫הקשרי של הכתוב‪ ,‬שהיו חלק ההורה שבעל פה‪ .‬אך רד''ק מדגיש כי אפילו לפי חז''ל‬
‫עצמם‪ ,‬ה"אסמכתא" לעולם לא ישלל את פשט הכתוב‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬בניגוד לרש''י‪,‬‬
‫רד''ק בכל עת מציג לנו את הפירוש שהוא לפי הפשט‪ ,‬ואפילו מציג אותו כפירוש‬
‫שהוא בדרך כלל מהימן יותר‪.‬‬
‫תצפיות בנוגע לספר "האתגר של המסורת המקובלת" מאת נעמי גרונהאוס‬
‫בשנת תשע''ג (‪ )3162‬פרופסור נעמי גרונהאוס יצאה לאור ספר חשוב ובעל ערך רב‬
‫הנקרא ‪"( The Challenge of the Received Tradition‬האתגר של המסורת‬
‫המקובל")‪ 108.‬ספר זה מתעסק בתגובת הרד''ק למסורת חז''ל‪ .‬ספר זה מוצלח‬

‫‪.398 -392 ' ,"The Qimchi Family" ,‬‬

‫‪106‬‬

‫"‪,‬‬ ‫‪",‬‬ ‫'‪,‬‬ ‫‪',‬‬

‫‪107‬‬

‫'' ‪ 226 ' ,‬ס ‪.218‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪108‬‬
‫‪Naomi Grunhaus, The Challenge of the Received Tradition, Oxford University Press, New York City,‬‬
‫‪New York, 2013.‬‬

‫‪11‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫בהצגתו של המקרים הרבים שבהם רד''ק קורא תיגר על מסורת חז''ל‪ .‬פרופ'‬
‫גרונהאוס מוכיחה‪ ,‬פעמים רבות‪ ,‬כי רד''ק חלק על פירושיו של חז''ל‪ ,‬במיוחד‬
‫באגדותיהם‪ .‬היא מלמדת איך לפעמים רד''ק אפילו פירש כתובים מסויימים באופן‬
‫שלא לפי הפירוש ההלכתי‪ ,‬כמו שצייננו לעיל‪ :‬והיא מוכיחה לנו שמאפיין זה של‬
‫פרשנות רד''ק מגלה מחוייבות חזקה על ידי רד''ק לדרך הפשט‪.‬‬
‫אף על פי כן‪ ,‬יש מדי פעם‪ ,‬לדעתינו‪ ,‬בספר המצויין הזה הידגים הטעונים תיקונים‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬בעמ' ‪ ,11‬שוקלת פרופסור גרונהאוס את העובדה שבמקרים נדירים‪ ,‬רד''ק‬
‫לא יכול למצוא פירוש משביע לפי דרך הפשט על כתוב קשה‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬רד''ק‬
‫במקרים הנדירים האלה שקל את המדרשים כהסברים חלופיים‪ .‬בנוגע לתופעה זו‪,‬‬
‫מסיקה פרופסור גרונהאוס את מסקנה זו‪:‬‬
‫‪Radak's view that the peshat interpretations is insufficient as a comprehensive system demonstrates his‬‬
‫‪distance from his important Spanish predecessors, who had insisted on peshat interpretations only. His‬‬
‫‪view that he must supplement peshat by midrashic methods and rabbinic teachings shows that Rashi's‬‬
‫‪109‬‬
‫‪abundant quotation of midrashic quotations influenced Radak.‬‬

‫[הדגשה מוספת על ידי מחבר העבודה הזו]‪.‬‬

‫לדעתנו‪ ,‬טענת פרופ' גרונהאוס לעיל דורשת בדיקה מעמיקה יותר‪.‬‬

‫א) אף על פי שבמקרים נדירים‪ ,‬הייתה לרד''ק קושי כדי למצוא פירוש לפי‬
‫הפשט בנוגע לכתוב יוצא דופן‪ ,‬האם צודק הוא לטעון כי רד''ק מסיק‪,‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬כמו רש''י‪ ,‬כי דרך הפשט הוא לא מספיק בדרך כלל‪ ,‬כמו‬
‫שהיא‪ ,‬כמערכת פרשנות לתנ''ך? חשוב פה להזכיר את הקורא שכבר‬
‫הוכחנו שרש''י הרגיש שבמקרים רבים‪ ,‬הכתוב מקוצר מדיי וזקוק‬
‫מתיקונים מחז''ל‪ .‬לאור עובדה זו‪ ,‬האם צודק הוא לטעון שבאמיתו של‬
‫דבר‪ ,‬רד''ק הושפע כלל על ידי עיקרונות‪-‬העל של גישת רש''י לפרשנות‬
‫המקרא? האם צודק הוא לרמוז כי רד''ק גם כן הרגיש כי יש מקרים‬
‫שבהם זקוק הפרשן לשקול מדרשים כדי לתקן את סדר העניינים‬
‫הנמצאים בכתוב‪ ,‬כמו רש''י? האם היא דעה שיש לה תוקף שרד''ק בעצם‬
‫העריך ברוב פירושיו‪ ,‬כמו רש''י‪ ,‬שהמדרשים היו שווה בערכם למובן‬
‫הטקסט שהוא לפי הפשט? אם לא‪ ,‬אפשר לטוען שרד''ק ממש הושפע על‬
‫ידי העיקרונות שעליהם מערכת הפרשנות של רש''י מבוססת? או יתכן‬
‫שיהיה יותר מדוייק לטעון כי היו לרד''ק מטרותיו משלו‪ ,‬נפרדות לחלוטין‬
‫ממטרות רש''י‪ ,‬בשימושו במדרשים? כמו שכבר הוכחנו לעיל‪ ,‬לפעמים‬
‫מנצל רד''ק את פירושי רש''י כמקורות מדרשים כדי להפריך אותם!‬
‫ועובדה זו לא נרשמת בשבילנו על ידי פרופ' גרונהאוס בספרה‪.‬‬
‫ב) האם מדוייק הוא לטעון כי רד''ק באמיתו של דבר לא הלך בעיקבותיו של‬
‫קודמיו של אסכולת הספרדית לפרשנות המקרא בשימושו המקרי של‬
‫מדרשים כדי לפרש את הכתוב? האם אמת היא שפרשנים אחרים של דרך‬
‫השפט מעולם לא השתמשו במדרשים כדי לפרשי את הכתוב?‬

‫' ‪.51‬‬ ‫‪,The Challenge of the Received Tradition ,‬‬

‫‪109‬‬

‫‪16‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫בהיפוכו של דבר‪ ,‬מרדכי כהן מוכיח כי אבי רד''ק‪ ,‬יוסף קמחי‪ ,‬אף על פי‬
‫שבדרך כלל הוא דוחה את דרך הדרש כדרך שיש לה תוקף‪ ,‬בכל זאת‪,‬‬
‫לפעמים‪ ,‬הוא גם כן משמש בשיטות מדרשיות בפירושיו‪ 110.‬כמו כן‪ ,‬אף כי‬
‫רמב''ם הבין איך לפרש היטב לפי דרך הפשט‪ ,‬והוא משתמש פעמים רבות‬
‫את המונח "דרך הפשט" בפירושיו‪ 111,‬בכל זאת‪ ,‬הוא פירוש פעמים רבות‬
‫לפי דרך דרש אלגורי ופילוסופי בפירושיו הנמצאים בספרו המפורסם‬
‫ששמו "מורה נבוכים"‪ 112.‬כמו שמציין כרנק תלמג'‪ ,‬רד''ק מושפע היה‬
‫במידה רבה על ידי רמב''ן בפירושיו הפיליסופיים על 'ששת הימים' מספר‬
‫בראשית‪ ,‬פרקים א – ה‪ ,‬ובפרישו על מרכבת יחזקאל בספר יחזקאל פרק‬
‫‪113‬‬
‫א‪.‬‬
‫ג) שכן לפעמים הן הריק''ם שימש ביסודות מדרשיות בפירושיו‪ ,‬והן רמב''ם‬
‫ניצל דרך דרש אלגורי ופילוסופי באופן נרחב בפירושו המפורסם ששמו‬
‫"מורה נבוכים"‪ ,‬האם יהיה מדוייק יותר לשער כי יתכן שהיו לרד''ק‬
‫מגמות ספרדיות ורציונליסטיות יותר בשימושו המקרי של מדרשים? אם‬
‫כן‪ ,‬למרות שלפעמים שימש רד''ק בפירושי רש''י כמקורות מדרשים‪ ,‬לא‬
‫יתכן לטעון כי באמיתו של דבר‪ ,‬רד''ק הושפע על ידי רש''י או על ידי‬
‫עיקרונות‪-‬העל שלו לפרשנות כדי לעשות את זה‪.‬‬
‫ד) במחקרים על ידי חוקרים אחרים‪ ,‬כמו אהרון מונדשיין‪ ,‬מציג במפורט‬
‫החוקר פירושים רבים על הכתובים מאת הפרשן הנשקל‪ .‬באמצעות הצגה‬
‫זו‪ ,‬קורא המחקר יכול לבדוק האם יש למסקנות המחקר תוקף‪ .‬בניגוד‬
‫לכך‪ ,‬פרופסור גרונהאוס בדרך כלל רק מציגה לנו את פירושיו של רד''ק‪,‬‬
‫באופן מפורט‪ ,‬במקרים יוצא דופן‪ .‬בניגוד לכך‪ ,‬לגבי מקרים שבהם רד''ק‬
‫מזכיר אגדה שהביא רש''י בפירושו על אותו כתוב‪ ,‬וגם רד''ק ממשיך‬
‫להפירך את מדרש זה‪ ,‬איננה פרופ' גרונהאוס מזכירה עובדה זו‪ 114.‬היא רק‬
‫מספרת לנו כי רד''ק מתייחס לגרסת האגדה שאך ורק רש''י מביא‪ ,‬בלא‬
‫בהזכיר שרד''ק ממשיך כדי להפריך את האגדה‪ .‬כך המחקר שלה נכשל‬
‫להציג לנו את התמונה מאוזנת לגבי מה היו בדיוק עיקרונות‪-‬העל של‬
‫רד''ק בהתייסותו האנונימי לפירוש רש''י‪.‬‬
‫ה) כמו שהוכחנו לעיל‪ ,‬גשיתו הכללית של רד''ק הייתה להוכיח‪ ,‬בדרך כלל‪,‬‬
‫את מהימנות ביותר של דרך הפשט על דרך הדרש‪ .‬בניגוד לכך‪ ,‬רש'' הניח‪,‬‬
‫כמו שהוכחנו‪ ,‬שמפני שכתובים רבים מקוצרים מדיי‪ ,‬הם דורשים תיקונים‬
‫רבים ממקורות חוץ‪-‬מקראיים‪ ,‬כדי לקבוע בצורה נכונה את סדר‬
‫העירועים‪ .‬וזה היה עיקרון‪-‬העל של רש''י בניצולו של אגדות חז''ל‪ :‬היינו‪,‬‬
‫‪110‬‬
‫‪Mordechai Cohen, "The Qimchi Family", pp 393 – 394, in the section entitled 'Rabbinic Exegesis vs.‬‬
‫‪Rabbinic Traditions'.‬‬
‫"‬ ‫''‬ ‫‪,‬‬ ‫"‬ ‫''‬ ‫"‬
‫‪111‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫" ‪612-‬‬

‫‪112‬‬
‫‪Sara Klein-Braslavy, 'The Philosophic Exegesis – Moses ben Maimon', Magne Saebo, The Hebrew‬‬
‫‪Bible/Old Testament, pp 311 – 320.‬‬
‫'‪ 668 ' ,David Kimchi: the Man and the Commentaries ,‬ס ‪,662‬‬
‫‪113‬‬

‫"‪."Allegorization‬‬
‫' ‪ 15‬ס ‪11‬‬ ‫'' ‪,‬‬ ‫''‬ ‫'‬ ‫‪,‬‬
‫‪114‬‬

‫''‬ ‫‪.Challenge of the Received Tradition‬‬

‫''‬ ‫‪,‬‬ ‫''‬
‫'' !‬

‫‪12‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫"ליישב את המקרא"‪ .‬בגלל זאת‪ ,‬איך אפשר לטעון שגישתו של רש''י‬

‫ושימושו המיוחדת של אגדות ממש השפיע את גישתו של רד''ק? האם‬
‫צודק הוא לטעון שגם רד''ק חשב שבדרך כלל‪ ,‬הכתובים טעונים תיקונים‬
‫מפירושי חז''ל כדי לתקן את סדר האירועים? אכן‪ ,‬האם אי פעם זאת‬
‫הייתה טענתם של חז''ל עצמם? האם חז''ל אי פעם טענו כי הכתובים‬
‫טעונים תיקונים? נדמה למחבר עבודה זו שהתשובה לשאלה זו היא "לא"‪.‬‬
‫כמו שכבר הוכחנו במהלך כל עיוננו ההשוואתי כולו‪ ,‬בנוגע לגישותיהם של רש''י‬
‫ושל רד''ק לפרשנות המקרא‪ ,‬עקרונות‪-‬האל שהנחו אותם מקוטבים היו לחלוטין‪.‬‬
‫אין להניח שאכן רד''ק הושפע על ידי עיקרונות‪-‬העל של גישתו המדרשית של רש''י‬
‫כלל‪ .‬סביר להניח כי ברוב המקרים שבהם רד''ק מתייחס באופן אנונימי ובאופן‬
‫רוחש כבוד לפירוש רש''י‪ ,‬באמיתו של דבר‪ ,‬מטרתו העיקרית הייתה להפריך את‬
‫פירוש רש''י‪ .‬בכל זאת‪ ,‬אמנם רד''ק ניצל לפעמים את פירושי רש''י כמקורות‬
‫מדרשים‪ ,‬אך ליעדיו משלו‪ .‬אינו רד''ק מושפע כלל על ידי עקרונות‪-‬העל של רש''י‬
‫בנוגע לפרשנות המקרא‪ .‬אפילו במקרים שבהם‪ ,‬רד''ק מסכים עם פירוש רש''י‪,‬‬
‫שכן רש''י דחה בצורה נכונה אגדה מחז''ל שסתרה את המובן המילולי‪-‬הקשרי‪-‬‬
‫דקדוקי של הכתוב‪ ,‬אין להניח שרד''ק‪ ,‬מומחה המומחים בדקדוק השפה‪ ,‬הושפע‬
‫כלל על ידי פירושו של רש''י בבחירתו‪ .‬במקרים אלה‪ ,‬הסכמה בין רש''י לבין רד''ק‬
‫היא אך ורק צירוף מקרים‪.‬‬
‫בואו נבדוק כמה מקרים נוספים שבהם‪ ,‬רש''י מביא אגדה כמיישבת את המקרא‪,‬‬
‫ורד''ק דוחה במפורש את אגדה זו כדי לפרש לפי הפשט‪.‬‬
‫מקרים נוספים שבהם‪ ,‬רד''ק חולק על פירוש המדרשי של רש''י‬
‫בכל המקרים להלן‪ ,‬מחייבים אנחנו לתודה לפרופ' אהרון מונדשיין‪ ,‬למען המאמר‬
‫המצויין שלו ששמו "אין בפירשיו פשט מני אלף"‪ 115,‬המתעסק בהתייחסותיו‬
‫האנונימיות של ראב''ע לפירושי רש''י‪ .‬בכל דוגמה להלן‪ ,‬רד''ק מסכים עם פירוש‬
‫הראב''ע נגד פירוש רש''י‪.‬‬
‫בראשית י''ד יג‬

‫יג] וַ יָּ ב ֹ ֙א ַה ָפּ ֔ ִליט וַ יַּ ֵגּ֖ד ְל ַא ְב ָ ֣רם ָה ִע ְב ִ ֑רי‬

‫רש''י‬

‫‪...‬‬ ‫"‬ ‫;‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫( )‬

‫‪,‬‬ ‫ֲ וֹ‬ ‫"‪-‬‬ ‫" ( ' ‪" ,) ,‬‬

‫)‪.‬‬ ‫(‬ ‫;‬
‫רד''ק‬

‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫( )‬

‫"‪,‬‬ ‫‪",‬‬ ‫"‪,‬‬ ‫‪",‬‬

‫‪115‬‬

‫' ‪ 226‬ס ‪.218‬‬ ‫'' ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪13‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫הערה‪ :‬רד''ק מתעלם מדעת רש''י‪ ,‬ואינו מתייחס לו‪ .‬אך סביר להניח כי רד''ק‬
‫לפחות הכיר היטב בפירוש הראב''ע נגד פירוש רש''‪ .‬ראו נא את פירוש הראב''ע‬
‫למטה‪.‬‬
‫ראב''ע‬

‫‪.) ,‬‬ ‫"( '‬ ‫"‬ ‫;‬ ‫‪-‬‬ ‫( )‬

‫‪.) ,‬‬ ‫(‬

‫בהערותיו "ויש דרש"‪ ,‬ראב''ע מתייחס באופן אנונימי (כמו שמוכיח פרופ'‬
‫מומדשיין‪ )116‬לפירוש רש''י שמביא את המדרש ממדרש תנחומא‪ ,‬שהפליט היה עוג‬
‫מלך הבשן‪ .‬ראב''ע דוחה דרש זה‪ ,‬ורד''ק הלך בעיקבותיו‪.‬‬
‫בראשית י''ד יד‬

‫וּשׁ ֹ֣שׁ ֵמ ֔אוֹת וַ יִּ ְר ֖דּ ֹף‬

‫יתוֹ ְשׁמ ָֹנ֤ה ָע ָשׂ ֙ר ְ‬
‫ידי ֵב ֗‬
‫ת־חנִ ָ֜יכיו יְ ִל ֵ ֣‬
‫[יד] וַ יִּ ְשׁ ַ ֣מע ַא ְב ָ ֔רם ִ ֥כּי נִ ְשׁ ָ ֖בּה ָא ִ ֑חיו וַ ָ֨יּ ֶרק ֶא ֲ‬
‫ד־דּן‪:‬‬
‫ַע ָ‬

‫רש''י‬

‫‪,‬‬ ‫‪:) ,‬‬ ‫( "‬ ‫'‪-‬‬

‫‪...‬‬
‫ברור לעיל כי רש''י מביא את מדרש זה "כמיישב את הכתוב‪ ".‬הוא מתעקש כי‬
‫באמיתו של דבר‪ ,‬לא היו ‪ 262‬מחניכיו של אברם שהלכו איתו כדי להציל את לוט‪,‬‬
‫אלא רק אליעזר בלבד‪ :‬ומסקנה זו מבוססת על הגמטריה של שמו‪.‬‬
‫רד''ק‬

‫‪,‬‬ ‫‪:) ,‬‬ ‫( "‬ ‫‪.‬‬

‫?‬ ‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫ברור לעיל שרד''ק מציין כי פירוש הדרש הוא בלתי אפשרי‪ ,‬לפי כללי השפה‪ .‬אילו‬
‫כוונת המספר ‪ 262‬היה‪ ,‬לפי הגמטריה‪ ,‬רק אליעזר בלבד‪ ,‬לא משמש היה הכתוב‬
‫המלים בצורה רבים "ילידי ביתו‪ ".‬לא ניתן להתייחס לאליעזר עמצו כ"ילידי‬
‫ביתו"‪ .‬ובהתאם לכך‪ ,‬פירוש זה של רש''י הוא פושט לא נכון‪.‬‬
‫ראו נא לעיל הערותיו של ראב''ע‪:‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,) ,‬‬ ‫(‬ ‫'‪-‬‬ ‫'‬
‫‪.‬‬ ‫;‬

‫בברור ראב''ע עושה ביקורת חריפה נגד גישת רש''י המשתמש בגמטריה‪ .‬לפי‬
‫הגמטריה‪ ,‬אפשר לפרש את השמות באופנים רבים ושונים‪ ,‬לרע או לטוב‪.‬‬

‫‪,‬‬ ‫"‪,‬‬ ‫‪",‬‬ ‫"‪,‬‬ ‫‪",‬‬

‫‪116‬‬

‫' ‪.229‬‬ ‫'' )‪,‬‬ ‫(‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪11‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫מעניין לשים לב שרד''ק מסכים עם ראב''ע‪ ,‬והוא מחזיק את טענותיו נגד פירוש‬
‫זה בדיונו על המובן המילולי של המלים "ילידי ביתו"‪.‬‬
‫בראשית ל''ז ב‬

‫שׁי ָא ִ ֑ביו‬
‫ת־בּ ֵנ֥י זִ ְל ָ ֖פּה ְנ ֵ ֣‬
‫ת־בּ ֵנ֥י ִב ְל ָ ֛הה וְ ֶא ְ‬
‫ת־א ָח ֙יו ַבּ ֔צּ ֹאן וְ ֣הוּא ֗ ַנ ַער ֶא ְ‬
‫ע־ע ְשׂ ֵ ֤רה ָשׁנָ ֙ה ָה ָ֨יה ר ֶ ֹ֤עה ֶא ֶ‬
‫ן־שׁ ַב ֶ‬
‫ֶבּ ְ‬
‫ל־א ִב ֶיהם‪:‬‬
‫ת־דּ ָבּ ָ ֥תם ָר ָ ֖עה ֶא ֲ‬
‫יוֹסף ֶא ִ‬
‫וַ יָּ ֵ ֥בא ֵ ֛‬

‫רש''י‬

‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪...‬‬
‫רד''ק‬

‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪,‬‬ ‫;‬
‫‪,‬‬ ‫‪.) ,‬‬ ‫(‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫( ‪:) ,‬‬ ‫‪.) ,‬‬ ‫"(‬ ‫‪" ,) ,‬‬ ‫"(‬ ‫"‬
‫‪:‬‬ ‫';‬ ‫'‬ ‫‪:‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.) ,‬‬ ‫'‬ ‫'" (‬ ‫‪":‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫'‪-‬‬ ‫'‬
‫'‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.) ,‬‬ ‫"(‬ ‫"‬
‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.) ,‬‬ ‫"( '‬ ‫"‬
‫‪.) ,‬‬ ‫'( '‬ ‫"‬ ‫"‬ ‫;‬
‫מעניין מאוד הערותיו של רד''ק‪ .‬פה הוא מביא יותר מדרשים מרש''י‪ ,‬כדי להוכיח‬
‫שכולם סותרים זה את זה‪ .‬אך מלכתחילה בפירושו‪ ,‬רד''ק מציג לנו את פשט‬
‫הכתוב‪ ,‬היינו‪ ,‬הפירוש הנכבל להקשר העניינים ובכבלי ההיגיון‪ .‬לפי רד''ק‪ ,‬בני‬
‫בלהה ובני זלפה היו מדברים נגד אביהם‪ ,‬שכן הם שונאים אותו על דבר שהוא‬
‫אהב את יוסף מעל שאר מהם‪.‬‬
‫בפירושו על פסוק זה‪ ,‬רד''ק מוכיח את חסור‪-‬מהימנות של דרך הדרש‪ .‬המדרים‬
‫לא מבוססים על הכתוב‪ ,‬ואי אפשר שהם חלק ה"קבלה" מהר סיני‪ ,‬שכן כולם‬
‫סותרים זה את זה‪.‬‬
‫בנוסף לכך‪ ,‬רד''ק דוחה במפורש את הדרש שבחר רש''י בו‪ ,‬כדי לפרש את הכתוב‪.‬‬
‫עוד פעם‪ ,‬סביר להניח כי רד'ק הכיר בשלמות את פירוש רש''י‪ ,‬שכן בלי ספק הוא‬
‫קרא את הערותיו של הראב''ע‪ .‬הערותיו הראב''ע כלהלן‪:‬‬

‫‪15‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫ראב''ע‬

‫‪,) ,‬‬ ‫( "‬ ‫'‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫כמובן ראב''ע כאן מתייחס במפורש‪ ,‬לא רק לבראשית רבה‪ ,‬אלא במיוחד לפירוש‬
‫רש''י‪ ,‬מפני שרש''י בלבד טען כי יוסף הביא דבה רע על בני לאה במקום בני בלהה‬
‫ובני זלפה‪ .‬היינו‪ ,‬הכתוב מספר לנו כי יוסף היה עם בני בלהה ובני זלפה‪ ,‬לא עם‬
‫בני לאה‪ .‬וכך ראב''ע לא מפריך את האגדה בלבד‪ ,‬אלא גם את שגיאת רש''י לגבי‬
‫הפרטים בפירושו על פסוק זה‪.‬‬
‫ברור לעיל שרד''ק הלך בדרך כלל בעיקבותיו של קודמו של אסכולת הספרדית‬
‫לפרשנות המקרא‪ ,‬הראב''ע‪ .‬הוא לא הושפע כלל על ידי גישתו המדרשית של‬
‫רש''י‪ .‬לפיכך‪ ,‬אין להניח כי רד''ק שקל מדרשים בפירושיו בגלל השפעת רש''י‪.‬‬
‫יותר סביר להניח שהיו לו סיבותיו משלו‪ ,‬סיבות רציונילסטיות‪ ,‬שנבעו‬
‫מעיקרונות‪-‬העל של אסכולת הספרדית לפשרשנות למקרא‪.‬‬
‫מקרים שבהם רד''ק מתייחס לפירוש רש''י בנוגע לכתוב נבאואתי וקשה‬
‫אמנם יש מקרים שבהם‪ ,‬רש''י מתייחס במפורש לפירוש רש''י‪ ,‬בנוגע לכתובים‬
‫נבואתיים וקשים הנמצאים בעיקר בספר יחזקאל‪ .‬נבואות אלה בעיקר עוסקות‬
‫בבית השלישי‪ .‬משמעות נבואות אלה היא מעורפלת‪ ,‬וברור הוא שרד''ק פתוח היה‬
‫להצעות חז''ל‪ .‬בגלל זאת‪ ,‬רד''ק פנה לפירושי רש''י כמקורות מדרשי חז''ל‪ .‬להלן‬
‫כמה דוגמאות‪:‬‬
‫יחזקאל מ ו‬

‫ת־סף ַה ַ֗שּׁ ַער ָק ֶ ֤נה‬

‫לוֹתיו וַ ָיּ ָ֣מד׀ ֶא ַ ֣‬
‫לוֹתו ְבּ ַמ ֲע ָ ֑‬
‫ימה וַ ַיּ ַ֖על ְבּ ַמ ֲע ָ ֑‬
‫ל־שׁ ַע ֙ר ֲא ֶ ֤שׁר ָפּנָ ֙יו ֶ ֣דּ ֶרְ ַה ָקּ ִ ֔ד ָ‬
‫ו] וַ יָּ ֗בוֹא ֶא ַ֙‬
‫ֶא ָח ֙ד ֔ר ֹ ַחב וְ ֵא ֙ת ַ ֣סף ֶא ָ֔חד ָק ֶנ֥ה ֶא ָ ֖חד ר ֹ ַחב‪[ :‬ז]‬

‫פירוש רש''י‬

‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫)‬ ‫‪:‬‬ ‫(‬ ‫)‬

‫)‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫;‬

‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪:) ,‬‬ ‫(‬ ‫‪,‬‬
‫רד''ק‬

‫" ‪,‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫;‬
‫‪.‬‬
‫עוד פעם‪ ,‬רד''ק מציע לנו את הפירוש שהוא לפי הפשט‪ .‬אינו הכתוב מזכיר מספר‬
‫המעלות‪ ,‬או העובדה לכך שההר הולך העולה מן החיל התחתון עד עזרת נשים‪.‬‬
‫רש''י מוסף פרטים אלה מהמשנה‪ .‬נראה שבמקרה היוצא דופן הזה‪ ,‬רד''ק פתוח‬

‫‪11‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫היה לעובדות אלה שכן יש אפשרות שהם חלק ה"קבלה"‪ ,‬כלומר‪ ,‬התורה שבעל‬
‫פה‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬אמנם רד''ק עדיין מציג לנו את פשט הכתוב‪ ,‬אך הוא ממשיך‬
‫להוסיף גם כן את המסורת מן המשנה המוזכר על ידי רש''י כאפשרות תוספת‬
‫טעם‪.‬‬
‫דוגמאות נוספת כאלה מופעיות בספר יחזקאל‪ ,‬בפסוקים להלן‪:‬‬

‫יחזקאל מ יג‬ ‫‪‬‬

‫יחזקאל מא יב‬ ‫‪‬‬
‫יחזקאל מא יג‬ ‫‪‬‬
‫יחזקאל מא יד‬ ‫‪‬‬
‫יחזקאל מא כב‬ ‫‪‬‬
‫יחזקאל מב ה‬ ‫‪‬‬
‫כל אחד מהמובאות של רד''ק בפירושיו לעיל לפירושי רש''י מתעסקות בבית‬
‫השלישי‪ .‬בלי ספק‪ ,‬רד''ק כולל הערות אלה של רש''י שכן רש''י מצטט דעות‬
‫המשנה שבהן יש אפשרות רצינית שהן חלק תורה שבעל פה‪.‬‬

‫מסקנות סופיות‬
‫ברור מעיון ההשוואתי הזה בין פירושי רש''י לבין פירושי רד''ק שרד''ק פעמים‬
‫רבות התמודד עם פירושי רש''י‪ .‬בגלל ההפשעה המחלחלת של פירושי רש''‪ ,‬נאלץ‬
‫הרד''ק להתעסק בהם‪ .‬בכל זאת‪ ,‬ברור לעיל שגישותיהם של רש''י ושל רד''ק היו‬
‫מקוטבים לחלוטין זו לזו‪ .‬למרות שרש''י שקל פשוטו של הכתוב‪ ,‬מטרתו העיקרית‬
‫הייתה לחפש אגדה מחז''ל שהתיישבה היטב על המובן המילולי‪-‬הקשרי של‬
‫הכתוב‪ ,‬וישבה כל מה שנדמה לרש''י להיות בעיות ברציפותו השלם של הכתוב‪.‬‬
‫לפי תפיסתו של רש''י בנוגע לכתבי הקודש‪ ,‬פעמים רבות‪ ,‬הכתוב מקוצר מדיי‬
‫וטעון תיקונים ממסורת התורה שבעל פה‪ .‬אך במערכת של פרשנותו בנוגע לאיזו‬
‫אגדה לבחור‪ ,‬רש''י נפגש עם בעיות גדולות‪ .‬יש אגדות רבות שהם בברור סותרות‬
‫את פשוטו של הכתוב‪ ,‬ו"אין מקרא יוצא מדי פשוטו"‪ .‬לפיכך‪ ,‬אי אפשר שאגדות‬
‫אלה יכולות לייצג את תורה שבעל‪-‬פה‪ .‬יתר על כל‪ ,‬יש אגדות שסותרות זו לזו‪.‬‬
‫נדמה שגישתו של רש''י הייתה ללקוט את המדרשים שנדמו לו להיות מהימנים‪,‬‬
‫ואחר כך‪ ,‬הוא השווה את הכתובים לאגדות אלה‪ ,‬והוא ניסה לפייס סדר‬
‫האירועים של הספיפורים המקראיים כדי להתאים אותם לאגדות שהוא שקל‬
‫להיות מהימנות‪ .‬כך הוא ניסה ל"סדר" את סדר הכתובים‪ ,‬דרך פירושיו‪.‬‬
‫כמובן פעמים רבות דרכו של רש''י הייתה שרירותית ואפילו לא היגיונית‪ .‬בנוסף‬
‫לכך‪ ,‬הוא לא נהנה מן התגליות בדקדוק השפה שנתגלו בספרד במאה ה‪ .61-‬משום‬
‫כך‪ ,‬יש מקרים שבהם‪ ,‬פירוש רש''י סובל משגיאות בניתוחיו לגבי דקדוק הכתוב‪.‬‬
‫בכל זאת‪ ,‬כמו שהוכיחה שרה קמין‪ ,‬רש''י התקדם מעבר רוב קודמיו באסכולת‬
‫האשכנזית‪.‬‬

‫‪12‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫לעומת לרש''י‪ ,‬רד''ק מייצג את השיא של אסכולת הספרדית לפרשנות המקרא‪.‬‬

‫אף על פי שהיו אחרים שעלו מעל רד''ק בחידושיהם ובתגליותיהם בדקדוק השפה‪,‬‬
‫לא היו לפניו או אחריו מדמדק גדול ממנו‪ ,‬שכן הוא לקט כל שיטותיהם של‬
‫קודמיו‪ ,‬שלט בהם‪ ,‬וגיבש אותם‪ .‬יתר על כן‪ ,‬ברור שרד''ק היה מומחה גדול בכללי‬
‫ההיגיון‪ ,‬כמו קודמיו‪ ,‬כמו רס''ג ואביו הריק''ם‪ ,‬וכמו ראב''ע‪ ,‬יחד עם בן זמנו‬
‫הרמב''ם‪.‬‬
‫ברור לעיל שאין להניח שרד''ק הושפע על ידי גישתו של רש''י‪ .‬יותר סביר להניח‬
‫כי‪ ,‬בגלל המורכבות הטכנית של פירושיו‪ ,‬בהמשך השנים האנשים הפשוטים‬
‫נמשכו יותר לסיגנון האגדי של רש''י‪.‬‬

‫הספר ששמו ‪ The Challenge of the Received Tradition‬מאת נעמי גרונהאוס‪,‬‬

‫בלי ספק ספר חשוב הוא‪ .‬ספר זה מלא פרטים רבים על היבטים רבים של פרשנות‬
‫הרד''ק‪ :‬ותצפיותיה בנוגע לקשר הקיימת בין פירוש רד''ק לפירוש רש''י הן‬
‫חשובות‪.‬‬
‫בכל זאת‪ ,‬לדעת מחבר העבודה הזו‪ ,‬זקוק ספרה לכמה תיקונים‪ .‬יש צורך‬
‫לניתוחים עמוקים יותר בנוגע לעיקרונות‪-‬העל של רד''ק‪ ,‬שהנחו אותו לשקול את‬
‫המדרשים בפירושיו‪ .‬ניתוח קפדני יותר יגלה‪ ,‬לדעת מחבר זה‪ ,‬כי פעמים רבות‪,‬‬
‫רד''ק באמיתו של דבר מביא מדרשים כדי להוכיח את נחיתותם של המדרשים‬
‫בהשוואה לדרך הפשט‪ .‬ניתוח זה חייב להיות קפדני‪ ,‬שכן רד''ק‪ ,‬המטיף של‬
‫מתינות‪ 117,‬פעמים רבות רק רומז באופן צנוע את עליונותה של דרך הפשט‪ ,‬ואם‬
‫הקורא רק יקרא את הערותיו ברפרוף‪ ,‬אפשר שיחמיץ את משמעותן המלאה של‬
‫הערותיו של הרד''ק‪.‬‬
‫מקווה מחבר העבודה הזו שמאמר זה יסייע מחקר נוסף בנוגע לעיקרנות‪-‬העל‬
‫שהנחו את רד''ק בשימושו במדרשים‪.‬‬

‫עוֹלם ָ ֮א ֵ ֥מן ׀ וְ ָא ֵמן‪:‬‬

‫עוֹלם וְ ַ ֥עד ָה ֗ ָ‬
‫ָ֮בּ ֤רוְּ ֨ה' ׀ ֱאֹ ֵ ֤֮הי יִ ְשׂ ָר ֵ֗אל ֵֽמ ָה ָ‬

‫' ‪.69‬‬ ‫'‪,David Kimchi: the Man and the Commentaries ,‬‬
‫‪117‬‬

‫‪18‬‬
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

‫ספרים באגלית‬
Mordechai Cohen, "The Qimchi Family" , from Magne Saebo, Hebrew Bible/Old Testament
The History of its Interpretation, Vol. I, Gottingen, Germany: Vandenhoek & Ruprecht, pp
388 – 415.

Avraham Grossman, "Samuel ben Meir/Rashbam (1080 – 1160)", Magne Saebo, Hebrew
Bible/Old Testament, Gottingen: Vandenhoek & Ruppert, pp. 358 - 361.

Naomi Grunhaus, The Challenge of the Received Tradition, New York City, New York: Oxford
University Press (2013).

Sarah Klein-Braslavy, "The Philosophical Exegesis – Moses ben Maimon/Maimonides

(Rambam), Magne Saebo, The Hebrew Bible/Old Testament Vol. I, pp 311 – 320.

Frank Talmage, David Kimchi: the Man and the Commentaries, Cambridge, Massachusetts:
Harvard University Press (1968).

‫ספרים בעבירת‬
'' , : ," ",
. ‫ס‬ ' , '' , ,

.322 ‫ ס‬319 ,) '' ( ," ",

'' '' :" ",

. ‫א א‬ ‫ח‬ ‫ ח‬: , ‫א פ‬ , ' ' - .
.218 ‫ ס‬226 ' ,))2111( '' (, :

: , ," ' - ",

.))2163( '' (

.))6881( '' ( : ,) ' (" ", '

," ", ," '' ",

.625 ‫ ס‬621 ' ,))2111( '' ( :

.))6882( '' ( : ," ",

.))6888( '' ( : ," ",

.))2112( '' ( , ," : '' ",

‫מאמרים מכתבי עת אקדמיים‬

Naomi Grunhaus, Nos. 3 - 4, January - April 2003 ."The Dependence of Rabbi David Kimchi
(Radak) on Rashi in his Quotation of Midrashic Traditions", Jewish Quarterly Review, Nos. 3-
4, January – April, pp. 415 – 430.

Frank Talmage, "David Kimchi and the Rationalist Tradition", Hebrew Union College Annual
(1968), pp. 177 – 218.

19
 ‫תגובתו של ר' דוד קמחי לפירוש רש''י למקרא‬

)‫משאבים אלקטרוניים (מסודרים לפי כתובת‬

.)http://www.bmj.org.il/article/924( ," ", ' '

,""
)http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%9C%D7%91%D7%A7(

.)http://www.responsa.co.il( , ''

.)www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1583( ,") '' ( "

)http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%93%22%D7%A7( ," "

51