‫גנרל‪ ,‬הטנק שלך ‪ /‬ברטולד ברכט‬

‫השיר "גנרל‪ ,‬הטנק שלך" מביע את עמדתו הביקורתית של ברכט כלפי המלחמה‪ ,‬הגנרלים המנהלים‬
‫אותה ומי שאולי יכול למנוע אותה – האדם החושב‪ .‬אותו "פגם"‪" ,‬חיסרון" של האדם הלוחם – יכולת‬
‫החשיבה שלו‪ ,‬המונע ממנו לציית באופן עיוור לפקודות הניתנות לו‪ ,‬הוא גם היתרון האנושי הגדול‪.‬‬
‫חשיבה נתפסת בשיר בעיקר כחשיבה עצמאית‪ ,‬ערכית והומאנית‪ .‬כיצור חושב יכול האדם‪ ,‬למרות ידיעתו‬
‫להפעיל את כלי ההרג המתוחכמים של המלחמה‪ ,‬גם להסתייג‪ ,‬לבקר ואלי גם למנוע מעשי הרג‪ .‬הגנרל‬
‫מייצג את המלחמה ובתור שכזה עיקר הביקורת מופנית כלפיו‪ .‬המסר של השיר הוא שאדם חושב מסתייג‬
‫מהרג‪ .‬ומאחר שההרג והמלחמה הם עיסוקו של הגנרל הרי שבהכרח לפי תפיסת המשורר הוא אינו אדם‬
‫חושב‪ .‬הוא מקבל הוראות מגבוה והוא מבצע אותן תוך ציות עיוור‪ ,‬והוא מוליך את חייליו למלחמה באותה‬
‫תביעה לצייתנות המאפיינת את התנהגותו‪ .‬הטנק והמפציץ הם מייצגים של כלי המשחית השונים של‬
‫המלחמה‪ .‬העמדת האדם כמקביל להם מעידה על כך שהאדם נתפס אצל הגנרל כמעט באופן בלעדי‬
‫כאמצעי המאפשר תפעול יעיל של כלי המלחמה‪ ,‬ואולי ככלי הרג כשלעצמו‪ .‬חוסר החשיבה של הגנרל‬
‫חמור באופן מיוחד שכן כמנהיג צבאי עליו לקבל החלטות‪ ,‬לדאוג לחיי חייליו ולשאת באחריות לתוצאות‪.‬‬
‫השיר נכתב ב‪ , 1938-‬ערב פתיחת מלחמת העולם השנייה‪ ,‬והוא נכתב בגרמניה‪ ,‬כשרוחות מלחמה‬
‫נשבו בה‪ .‬ולכן אף כי יש בשיר ביקורת כלפי המלחמה באשר היא מלחמה‪ ,‬הרי קיימת כאן גם ביקורת‬
‫ספציפית‪ ,‬ואולי יש פה מעין אזהרה ורצון לפקוח עיניים בטרם פורענות‪" .‬הגנרל" שאליו מתייחס השיר‬
‫יכול להתפרש כגנרל בצבא הגרמני‪ ,‬האידיאל שלו היה החייל המקצועי‪ ,‬המציית באופן עיוור לפקודות‬
‫ללא מחשבה או רגש‪( .‬כדאי לציין שגם במשפטיהם של אחרי המלחמה היה קו ההגנה של הנאצים –‬
‫שהם ביצעו פקודות)‪.‬‬
‫דיון בשיר אנטי מלחמתי כמו זה מעלה בהכרח את שאלת הציות לפקודות בכל צבא‪ ,‬גם בצה"ל‪ .‬בצבא‬
‫של מדינה דמוקרטית‪ ,‬כשהצבא אינו מקצועי אלא צבא העם‪ ,‬חשיבה עצמאית והומאנית נחשבת לערך‪.‬‬
‫אפילו החוק אוסר על ציות לפקודה בלתי חוקית בעליל‪.‬‬
‫המסר העיקרי של השיר טמון בשתי השורות האחרונות שלו‪ .‬כדי לעמוד על האופן שבו זורם השיר אל‬
‫עבר הדגשת המסר שלו – יש לעמוד על מבנהו של השיר‪.‬‬

‫מבנה השיר‬

‫המבנה של השיר ברור וסכמטי וקל להבחין בו כבר בקריאה ראשונה‪ .‬אבל חשוב לבדוק אותו בצורה‬
‫מפורטת‪ ,‬כי דווקא החזרות הרבות ממקדות את תשומת הלב בכל שינוי וסטייה מן המבנה הסכמטי‪,‬‬
‫ומחייבות לחפש את המשמעות שלהם‪.‬‬

‫נתחיל מן השווה‪:‬‬

‫השיר בנוי משלושה בתים‪ ,‬בכל בית ארבע שורות – ושלושה משפטים‪ .‬שלושת הבתים פותחים באנפורה‬
‫– הפנייה אל הנמען של השיר – הגנרל‪ .‬ברור שאין זה גנרל ספציפי‪ ,‬אלא גנרל (כינוי של מפקד בכיר‬
‫בצבא)‪ ,‬המייצג את כל המפקדים‪.‬‬
‫השורה הראשונה בכל בית היא גם המשפט הראשון בו‪ ,‬שפותח בפנייה אל הגנרל ומציג את הנושא‬
‫שעליו ידובר בבית הזה‪ :‬הטנק‪ ,‬המפציץ והאדם‪ .‬בית זה גם מציג את התכונה הבולטת של כל אחד מן‬
‫הגיבורים‪ ,‬שהיא רלוונטית מבחינת חשיבותו למלחמה‪.‬‬

‫‪1‬‬
‫השורה השנייה ‪ ,‬שהיא גם המשפט השני של הבית‪ ,‬היא פירוט של התכונה שהוצגה במשפט הראשון‪.‬‬
‫בכל בית מפורטים שני עניינים או שתי יכולות המדגימות את התכונה המצוינת‪ .‬שתי היכולות באות לידי‬
‫ביטוי במשפט מחובר בין שני איברים‪ ,‬שכל אחד בנוי בצורה מקבילה ופותח בכינוי הגוף "הוא"‪ ,‬ויש בו‬
‫תיאור של יכולת אחת‪.‬‬
‫השורה השלישית חוזרת על עצמה כלשונה בכל שלושת הבתים‪ .‬היא מציינת את העובדה שלכל אחד‬
‫מן ה"גיבורים" יש חיסרון‪ ,‬פגם‪" :‬אבל יש לו חסרון אחד"‪.‬‬
‫השורה הרביעית מציינת מהו החיסרון‪ .‬זוהי השורה הקצרה בכל בית‪ .‬לכל אחד מה"גיבורים" חיסרון אחר‪:‬‬
‫הטנק זקוק לנהג‪ ,‬המפציץ זקוק למכונאי והאדם – יודע לחשוב‪.‬‬

‫ועכשיו להבדלים‪:‬‬

‫בעוד שביחס לטנק ולמפציץ מצוינת תכונת החוזק שלהם‪ ,‬הרי ביחס לאדם נאמר שהוא שמיש (ובתרגום‬
‫אחר – יצור מועיל)‪ ,‬כלומר אפשר להשתמש בו ולהפיק ממנו תועלת‪ .‬חוזק פיזי הוא תכונה אובייקטיבית‪,‬‬
‫ואילו שמישות או יעילות – היא דבר שמותנה ברצונו של האדם‪ .‬ומה שמועיל או שמיש מנקודת ראות‬
‫אחת‪ ,‬יכול להיות מזיק או חסר תועלת מנקודת מבט אחרת‪ .‬הבדל נוסף‪ ,‬שהוא אולי פחות בולט בקריאה‬
‫ראשונה‪ ,‬אבל לא פחות משמעותי‪ ,‬הוא שלגבי הטנק והמפציץ מציין הדובר את הבעלות של הגנרל עליו‪:‬‬
‫הטנק שלך‪ ,‬המפציץ שלך‪ .‬בעוד שלגבי האדם בעלות זו אינה קיימת‪.‬‬
‫המשפט השני בכל בית מפרט ומהלל את יכולת הביצוע הקרבית של הטנק‪ ,‬המטוס והאדם‪ .‬בעוד שביחס‬
‫לטנק ולמפציץ מתואר הביצוע שלהם‪ ,‬הרי לגבי האדם מתוארת היכולת הפוטנציאלית שלו – דבר הבולט‬
‫על ידי ההקבלה והחזרה על המלה "יודע"‪.‬‬
‫בבית הראשון מתקבל רושם של דיווח אובייקטיבי על ביצועי הטנק‪ ,‬בבית השני מתקבל רושם של תיאור‬
‫באמצעות דימויים‪ ,‬ואילו בבית השלישי יש אמירה הגותית‪ .‬בשני הבתים הראשונים שורה זו ארוכה יותר‪,‬‬
‫איבריו של המשפט קצת יותר ארוכים‪ ,‬ואילו בבית העוסק באדם האיברים קצרים יותר‪ ,‬מקבילים‪ ,‬הפועל‬
‫"יודע" חוזר‪ ,‬כאמור‪ ,‬בשני האיברים‪ ,‬ולכן האמירה יותר אפקטיבית‪.‬‬
‫המשפט השלישי‪ ,‬המציין שלכל אחד מה"גיבורים" יש חיסרון‪ ,‬וכן מציין מהו אותו חיסרון – מתחלק לשתי‬
‫שורות‪ .‬השורה השלישית‪ ,‬כאמור‪ ,‬אחידה‪ ,‬והשורה האחרונה‪ ,‬המתארת את החיסרון – מבליטה את‬
‫ההבדל בין שני כלי המלחמה המתוארים בשני הבתים הראשונים ובין הנושא של הבית האחרון – האדם‪,‬‬
‫שלכאורה‪ ,‬בגלל המבנה הסכמטי‪ ,‬גם הוא אינו אלא כלי מלחמה‪ ,‬אבל ההבדל בטיב החיסרון מעמיד אתנו‬
‫על ההבדל המהותי בין כלי המשחית הדוממים לבין האדם‪ .‬ראשית‪ ,‬בעוד שלגבי שני הראשונים החיסרון‬
‫הוא במה שחסר להם – מה שהם זקוקים לו‪ ,‬כי בלעדיהם הם אינם יכולים לבצע את תפקידם‪ ,‬הרי לגבי‬
‫האדם "החיסרון" שלו הוא במה שיש בו – שהוא יודע לחשוב‪ .‬על פי המבנה הסכמטי היינו מצפים לחיסרון‬
‫אחר‪ ,‬שעלול לפגום בתפקוד המלחמתי של האדם‪ .‬למשל–היה הגיוני לסיים את השיר בתיאור של פגם‬
‫אמיתי‪ ,‬כגון – שהוא עלול למות‪ ,‬להיהרג במלחמה‪ .‬אבל הסיום כפי שהוא בשיר – מפתיע! כי בעינינו‬
‫הפגם כלל אינו פגם‪ .‬היכולת לחשוב איננה נתפסת בתודעתנו כחיסרון‪ ,‬ולכן אפשר לומר על השיר הזה‬
‫שהוא שיר בעל פואנטה (פואנטה היא עוקץ‪ ,‬שנינה מסוימת‪ ,‬סיום מפתיע של סיפור קצר‪ ,‬שיר בדיחה‪,‬‬
‫רשימה וכו'‪ .‬עיקר ייחודה של הפואנטה היא ביסוד ההפתעה שבה‪ .‬מכאן שהיא יכולה להתקיים בשיר‬
‫המקיים תבנית ממוסגרת‪ ,‬קומפוזיציה מאורגנת שמובילה לקראת סיום הגיוני‪ ,‬והיא שוברת את הציפייה‬
‫הזאת)‪ .‬החיסרון של האדם הוא חיסרון רק מנקודת ראות מסוימת מאוד‪ ,‬שאותה השיר מבקר‪ ,‬ומה שמוצג‬
‫לכאורה כחיסרון הוא בעצם יתרונו הגדול של האדם‪ ,‬ולכן יש פה אירוניה‪ .‬החזרה המשולשת על המלה‬
‫"יודע" מדגישה את יכולותיו הייחודיות של האדם‪ :‬הוא זה שיכול להפעיל את הטנק‪ ,‬הוא זה שיכול להטיס‬
‫את ה מפציץ‪ ,‬הוא זה שיודע להרוג‪ ,‬לרצוח‪ .‬אבל הוא‪ ,‬כאדם שיודע לחשוב‪ ,‬יכול גם למנוע את הפעולות‬
‫האלה ולהימנע מהן‪.‬‬

‫‪2‬‬
‫בשני הבתים הראשונים השתמש הדובר בפוזה מיתממת שהציגה את הדברים מנקודת ראותו של‬
‫הגנרל‪ ,‬כביכול‪ .‬הבית השלישי המהפך את המשמעות על רקע המבנה הדומה מדגיש את האירוניה‬
‫החריפה‪ .‬הסיום המדגיש את יכולתו של האדם לחשוב מעיד על כך שלמרות הביקורת החריפה על‬
‫המלחמה ישנה אופטימיות מסוימת‪ ,‬כי יכולתו של האדם לחשוב תמשיך להתקיים‪ ,‬והיא מהווה בעצם את‬
‫תקוות האנושות‪.‬‬

‫לשון השיר‬

‫לשון השיר היא לשון דיבור ישירה‪ .‬לשון זו אופיינית לשיריו של ברכט‪ ,‬שהם בעלי מסר חברתי ברור‪ .‬בשיר‬
‫זה הדיבוריות והפרוזאיות והפניות הישירות לגנרל הן גם חלק מעיצוב אווירת הצבא והמלחמה‪ .‬לזה‬
‫מצטרפים גם המבנה הברור וה"חיילי" כמעט של הבתים בשיר‪ ,‬והקצב שלו כשל צבא הצועד בסך‪.‬‬

‫ש ְל ָך)‬
‫(גנ ֶָּרל‪ ,‬הַ ַטנְ ק ֶּ‬
‫* ֶּ‬
‫ֶּב ְרטוֹ ְלד ְב ֶּר ְכט‬

‫תרגם מגרמנית‪ :‬בנימין הרשבסקי‬

‫ש ְל ָך הוא ֶּרכֶּ ב חָ זָק‪,‬‬

‫ֶּגנ ֶָּרל‪ ,‬הַ ַטנְ ק ֶּ‬

‫ָשים‪.‬‬
‫הוא רוֹ מֵ ס אֶּ ת הַ י ַַער‪ ,‬הוא מוֹ חֵ ץ מֵ ָאה אֲ נ ִׁ‬

‫אֲ בָ ל יֵש לוֹ ִׁח ָסרוֹ ן ֶּאחָ ד‪:‬‬

‫הוא זָקוק ְלנֶּהָ ג‪.‬‬

‫ש ְל ָך חָ זָק‪.‬‬
‫ֶּגנ ֶָּרל‪ ,‬הַ ַמ ְפ ִׁציץ ֶּ‬

‫הוא טָ ס ַמהֵ ר ִׁמן הַ סופָ ה‪ ,‬הוא עוֹ מֵ ס יוֹ ֵתר ִׁמ ִׁפיל‪.‬‬

‫אֲ בָ ל יֵש לוֹ ִׁח ָסרוֹ ן ֶּאחָ ד‪:‬‬

‫הוא זָקוק ִׁל ְמכוֹ נַאי‪.‬‬

‫ש ִׁמיש ְמאֹד‪.‬‬
‫ֶּגנ ֶָּרל‪ ,‬הָ ָא ָדם ָ‬

‫הוא יוֹ ֵד ַע לָ טוס‪ ,‬הוא יוֹ ֵד ַע ִׁל ְרצֹחַ ‪.‬‬

‫אֲ בָ ל יֵש לוֹ ִׁח ָסרוֹ ן ֶּאחָ ד‪:‬‬

‫הוא יוֹ ֵד ַע לַ ְחשֹב‪.‬‬

‫‪3‬‬