Professional Documents
Culture Documents
השבוע יצוין יום חופש העיתונות הבינלאומי .ישראל ירדה השנה שלב אחד בדירוג של
– freedom houseמדירוג של "חופשייה" לדירוג של "חופשייה באופן חלקי" .קראו
את הדוח העוסק בישראל ,מאת תהילה שוורץ אלטשולר ,ראש הפרויקט "רפורמות
במדיה".
כשחושבים על מצב חופש העיתונות בישראל ביחס למדינות העולם צריך לומר בראש
ובראשונה :אנחנו עדיין ווילה בג'ונגל .אבל ,אם עינינו נשואות החוצה ,לאירופה למשל –
המצב כבר יותר מסובך .ישראל ירדה השנה שלב אחד בדירוג של freedom house1
,ממצב של "חופשי" למצב של "חופשי באופן חלקי" ,בדומה לאיטליה ולא כמו הולנד ,צרפת,
בריטניה וגרמניה.
נתחיל בסימנים הטובים :בשנת 2012פסק גל החקיקה מגבילת הביטוי שליווה אותנו בשנים
הקודמות .בנוסף ,בית המשפט העליון פרסם שני פסקי דין המגנים בעוצמה על חופש
הביטוי :בעניין סרן ר' ואילנה דיין (לשון הרע) ובעניין מרים צחי והעיתון מקור ראשון (חיסיון
עיתונאי).
ראשית ,העמדתו לדין של אורי בלאו בעבירה של ריגול חמור ,היא חסרת תקדים בעשורים
האחרונים (ובמדינות מתוקנות) ,וגם אם ענשו היה קל בסופו של דבר ,לעצם ההעמדה לדין
יש אפקט מצנן קשה על עבודה עיתונאית.
שנית ,פוליטיזציה ושליטה פוליטית בערוצי התקשורת קיבלו ממדים בולטים .הנה כמה
דוגמאות :גלגול העיניים הצדקני בנושא איזון בשידורים ברשות השידור ,שהגיע לרמה של
כפיה כוחנית להוסיף מגיש "מאזן" בתוכניות הרדיו של קרן נויבך; המעורבות האישית של
משרד ראש הממשלה בהנשמה המלאכותית של ערוץ 10והחשש שמעורבות כזאת תביא
לסירוס ביקורת ותחקירים על פוליטיקאים; הרפורמה ברשות השידור שמטפלת בכל דבר חוץ
מאשר בשליטה הפוליטית והצעת חוק "ברית המועצות" שעברה בוועדת השרים לחקיקה
ומבקשת להחזיר את אסדרת התקשורת לתוך משרד ממשלתי ללא ערובות מספיקות
לעצמאות.
שלישית ,שוק העיתונות בישראל נמצא בשפל עמוק .העיתון "מעריב" החליף ידיים ,ועדיין אין
לדעת האם יתממש מיזוג מושלם שלו עם העיתון "מקור ראשון" .בינתיים ,הסינדיקציה
מספקת שני עיתונים שחלקים מהם זהים .עתידו של ערוץ 10לוט בערפל ,ואף אחד מבעלי
הזיכיונות הקיימים בשוק הטלוויזיה לא עבר למשטר הרישיונות שמקבלי ההחלטות תלו בו
תקוות גדולות.
חמור מזה :תופעות כמו צנזורה עצמית אינטרסנטית ותוכן שיווקי בוטה עלו על פני הקרקע
בשנת 2012בעוצמה שלא היתה כמוה .ניגודי העניינים שבהם נמצאים בעלי עיתונים ,בין
רצונם לדאוג לענייניהם הפרטיים לבין השליחות החברתית אותה הם אמורים למלא ומכוחה
הם זוכים להגנה מיוחדת ,הפכו להתנגשויות עוצמתיות.
הסיכום המצער הוא שיש לנו לאן לשאוף כדי למנוע הידרדרות נוספת