‫המוזיאון הווירטואלי של יהודי רומניה‪2-‬‬

‫‪Muzeul Virtual al Evreilor din Romania-2‬‬

‫‪Romania‬‬

‫כתב‪,‬ערך ותרגם‪:‬‬
‫יוסף דימנטשטיין אבני‬
‫זיכרונות – ‪1/12/2023‬‬
 ‫‪2‬‬

‫תוכן‬
‫מבוא ‪3 ...............................................................................................‬‬
‫‪4 .................................................................................... Introducere‬‬
‫*שורשים‪ ,‬שורשים )נעמי האיתן( ‪6 ...........................................................‬‬
‫*סכין מטרנסניסטריה )משה טל( ‪8 ...........................................................‬‬
‫*מגרד אגוזים של פעם )‪8 .......................................................(Stern Zvi‬‬
‫*דיפלומת כבוד ממרמורש )‪10 .............................. (Maramures Heritage‬‬
‫*מזכרות מהסבים שלי )‪11 ............................................... (Gertrud Pilisi‬‬
‫*תמונה מקסימה ראשונה )‪14 .................................................. (Adi Welt‬‬
‫*תמונה מקסימה שנייה )אבני יוסף( ‪15 .....................................................‬‬
‫*הקהילה היהודית מרוסקובה‪ ,‬מרמורש )‪15 ........................ (Robert Cotos‬‬
‫*בית הכנסת של קהילת בוחושי )‪20 .................................... (Buhusi.NET‬‬
‫*מגלאצי לדימונה )"משולחנה של ארנה רובין"( ‪25 ......................................‬‬
‫*זיכרונות מהעיירה ‪45 ........................ (Kurenczi Ferenc) Viseu de Sus‬‬
‫*יהודי העיר ‪") Timisoara‬יזכור לקהילות טרנסילבניה‪/‬הונגריה"( ‪61 ...............‬‬
 ‫‪3‬‬

‫מבוא‬

‫בתקופה הנוכחית )דצמבר ‪ ,(2017‬כשנודע לי על הקמת מוזיאון של יהודי‬

‫רומניה בראש‪-‬פינה‪ ,‬אנסה לשלב בקבוצה שלנו )"שורשים רומניים" בניהולה‬
‫של ציקי ברגר‪-‬כהן(‪ ,‬בעזרתכם‪" ,‬מוזיאון וירטואלי" של חלק מיהודי רומניה‬
‫שעלו לארץ והקימו משפחות לתפארת‪ ,‬ואשר בחלקם משתתפים בקבוצה‬
‫הזאת‪ .‬אז‪ ,‬איך‪ ,‬לדעתי‪ ,‬אפשר לשלב כאן‪' ,‬מוזיאון וירטואלי "כזה? הצעתי היא‪,‬‬
‫לשתף כאן בקבוצה תמונות וסיפורים עלינו ועל אבות‪-‬אבותינו‪ -‬תמונות של‬
‫חפצים שהובאו מרומניה‪ ,‬כגון‪ :‬עבודות יד‪ ,‬תשמישי קדושה ויודאיקה‪ ,‬כלי‬
‫מטבח מיוחדים‪ ,‬כותרות של ספרי תפילה עתיקים‪ ,‬כותרות של ספרי בישול‬
‫ובכלל ספרים ועיתונים עתיקים על יהודים ועוד כמידת הרצון שלכם; כמו כן‪,‬‬
‫סיפורים לא ארוכים מדי מבית אמא או אבא ואפילו עלינו‪ .‬כדוגמא‪ ,‬אני מצרף‬
‫תמונות על מספר חפצים שנשארו ברשותי מבית אמא ואבא‪ :‬ציצית‪ ,‬שקראתי‬
‫ביידיש 'לאפצידעקל'‪ ,‬כיסוי של תפילין של אבי ז"ל עם האותיות ‪D_L,‬‬
‫‪ ,DIAMANTSTEIN LAZAR,‬טלית של אבי עם הכתובת 'והביאנו לציון‬
‫ברינה‪ ,‬מזכרת ירושלים'‪,‬וסלסלת מברשות של אמי‪ ,‬אילונה‪ ,‬ז"ל עם הכותרת‬
‫ברומנית "‪ ."PERII‬כשיטה לשילוב התמונות וסיפורים‪ ,‬אני מציע לצלם את‬
‫החפצים השונים באמצעות הטלפון הנייד ולהציג אותן בקבוצה שלנו‬
‫ב"פייסבוק"‪.‬‬

‫אני מקדיש את הכרך הזה לאזרחי ישראל אשר מוצאם מרומניה ולדורות‬
‫הבאים! אני גם מקדיש את הכרך הזה לאזרחי רומניה אשר כתבו על‬
‫ההיסטוריה של יהודי רומניה!‬

‫* השימוש נעשה לפי סעיף ‪27‬א' במסגרת תיקון מס' ‪ 5‬לחוק זכות יוצרים‪ .‬גם‬
‫בהמשך‪ ,‬כמו השימוש בפוסטים‪ ,‬תמונות וכתבות הוא מבוסס על אותו סעיף‬
‫‪27‬אי‪ .‬אני גם מוסיף שאעזר בתרגומים ב‪ Google Translate -‬ולכן אני מודה‬
‫להם על הכלי החשוב הזה עבור כל מתרגם‪.‬‬

‫יוסף דימנטשטיין אבני‬

 4

Introducere

In aceste zile (Decembrie 2017), cand am aflat ca se construieste

un muzeu despre evreii din Romania, in Rosh-Pina, am decis sa
integrez in grupa aceasta ("Shorashim Romaniim" care e condus
de Tziki Berger-Cohen) un "Muzeu Virtual‫ ״‬despre o parte din
evreii din Romania care au imigrat la Israel. Acest "Muzeu Virtual"
poate, cu ajutorul dumneavoastra, sa cuprinda fotografii si mici
povestiri despre noi si despre parintii nostrii. Astfel generatiile
viitoare ale copiilor si nepotilor nostrii vor invata cum au trait
parintii si strabunicii in perioada cand au trait in Romania. Am
adaugat cateva poze de relicve ramase la mine de la parintii mei.

Dedic acest volum cetatenilor Israelului care sunt descendenti

din Romania si generatiilor viitoare!

Dedic acest volum si cetatenilor Romaniei care au scris

despre istoria evreilor din Romania!

*Utilizarea se face conform sectiunii 27 Alef in cadrul

amendamentului No.5 la legea dreptului de autor in Israel.

Jossef Diamantstein Avni

 ‫‪5‬‬

‫חפצים שנשארו ברשותי מבית אמא ואבא‬

 ‫‪6‬‬

‫*שורשים‪ ,‬שורשים )נעמי האיתן(‬

‫קרדיט לפוסט של נעמי האיתן‪.‬‬

‫לפני שנתיים נפטרה סבתא שלי מצד אבא‬
‫וחסרונה עורר בי פתאום חשק עז לדעת‬
‫איפה גדלה ולאיזה משפחה נולדה‪,‬‬
‫על איזה ערכים התחנכה‬
‫ומה היו נסיבות החיים שהשפיעו עליה בבגרותה‪.‬‬
‫אפילו רציתי לגעת בעולם שהיה לפני הולדתה‬
‫כלומר לפני יותר ממאה שנה‪.‬‬
‫ערכתי תחקיר משפחתי מקיף ככל שיכולתי‪,‬‬
‫אפילו "הולדתי" לאבא שלי בני דודים שלא‬
‫הכיר‪.‬‬
‫ועם מעט המידע שאספתי יצאנו לרומניה‪,‬‬
‫שישה מנציגי הדור החמישי‪,‬‬
‫לעיר יאש ולעיירה ואסלוי‪,‬‬
‫בניסיון לגעת בשורשים‪.‬‬
‫לא ציפינו ללמוד דברים חדשים‬
‫כי בבתי הקברות אין מי שיספר ויהודים אין יותר בוואסלוי‪,‬‬
‫אבל קיווינו למצוא להם זכר‪ ,‬לדעת ששמם לא נמחה‪.‬‬
‫ידענו שגם אם לא נמצא שום דבר‪ ,‬החוויה תהיה מכוננת‬
‫ואכן זכינו!‬
‫תשאלו אם אני מצטערת שלא עשינו את זה עוד בחייה של סבתא‪,‬‬
‫אולי יחד איתה?‬
‫מצד אחד קשה לי להאמין שהייתה מתרצה ונוסעת‬
‫ומצד שני אם הייתה באה – היו לנו יותר תשובות‪.‬‬
‫אומר בביטחון מה שסבתא אמרה כל חייה‬
‫שהעבר לכשעצמו לא חשוב אלא אם לומדים ממנו משהו לעתיד‬
‫ויעידו אחיי שהיו שותפים איתי למסע‪.‬‬
‫חזרנו עם הרבה תובנות ומסרים שאותם נרצה להנחיל לצאצאינו‪.‬‬
 ‫‪7‬‬

‫שורשים‪ ,‬שורשים‪...‬‬
 ‫‪8‬‬

‫*סכין מטרנסניסטריה )משה טל(‬

‫תודה למשה טל על התמונה והסיפור ההיסטורי החשוב הזה‪ :‬״זוהי סכין שאמי‬
‫אספה מחדר האוכל של האוקראינים בטראנסניסטריה עם הכיתוב ‪waffen‬‬
‫וסמל האס‪ .‬אס‪ .‬על ידית הסכין‪ .‬דבר המוכיח שהיו אנשי אס אס‬
‫בטראנסניסטריה שדאגו שמשתפי הפעולה האוקראינים יבצעו את הפקודות‪.‬״‬

‫סכין מטרנסניסטריה‬

‫*מגרד אגוזים של פעם )‪(Stern Zvi‬‬

‫תודה על השיתוף ל ‪ Stern Zvi-‬על "מציאה מבוידעם"‪ ...‬מגרר אגוזים‪.‬‬

 ‫‪9‬‬

‫מגרד אגוזים של פעם‬

 10

(Maramures Heritage) ‫*דיפלומת כבוד ממרמורש‬

Hedi Fried, psiholog și scriitoare evreică, supraviețuitor al

Holocaustului a fost numită cetăcetățean
țean de onoare al municipiului
Sighetu Marmației! S-a a născut la Sighet pe 15 Iunie 1924, de unde
a fost deportată în 1944 în lagărul de la Auschwitz împreuna cu
familia și alți evrei din oraș. În 1945 a fost eliberată și apoi s-a
s
stabilitt in Suedia, unde trăie
trăiește
ște și acum la vârsta de 97 de ani.
Titlul de cetățean
țean de onoare ii-a
a fost acordat azi, 31 August in
cadrul ședinței ordinare a Consiliului Local Sighetu Marmației.

‫ קיבלה את התואר‬,‫ ניצולת שואה‬,‫ פסיכולוגית וסופרת יהודיה‬,‫הדי פרייד‬

15/6/1924-‫ היא נולדה בסיגט ב‬.‫ בעיר סיגט‬,2022 ‫"אזרחית כבוד" בשנת‬
‫ אל מחנה אושוויץ יחד עם משפחתה ועוד יהודים מהעיר‬1944-‫מהיכן גורשה ב‬
‫ היא שוחררה ואחרי שיחרורה התיישבה בשבדיה היכן חיה‬1945-‫ ב‬.‫שלה‬
‫ היא זכתה בתואר הזה במועצת העיר‬.‫ שנים‬97 ‫עכשיו בגילה המתקדם של‬
.‫סיגט‬

‫ מרמורש‬,‫דיפלומת כבוד מסיגט‬

 ‫‪11‬‬

‫גב' הדי פרייד‬

‫*מזכרות מהסבים שלי )‪(Gertrud Pilisi‬‬

‫מזכרות שהיו של הסבים שלי בטרנסילבניה‪.‬‬

‫האגרתלים קריסטל תוצרת צ'יכו‪-‬סלובקיה‪.‬‬
 ‫‪12‬‬

‫אגרתל ראשון‬
 ‫‪13‬‬

‫אגרתל שני‬
 ‫‪14‬‬

‫*תמונה מקסימה ראשונה )‪(Adi Welt‬‬

‫תמונה מקסימה ראשונה‬

 15

(‫*תמונה מקסימה שנייה )אבני יוסף‬

‫תמונה מקסימה שנייה‬

(Robert Cotos) ‫ מרמורש‬,‫*הקהילה היהודית מרוסקובה‬

În anul 1728 în Ruscova trăia un singur evreu. Denumirea

localității în sursele evreie
evreiești este Riskeve. În 1840 trăiau 96 de
evrei în Ruscova, în 1880 601 evrei, iar la ultimul recensământ, cel
din 1941, trăiau 1084 de evrei în comună. Majoritatea evreilor de
aici erau mici comercian
comercianți, meseriași și agricultori. Prima sinagogă
au construit-o în secolul 19. Avraham Slomo Katz devine rabinul
comunității. Avraham Fried, unul dintre liderii sioniștilor din
Transilvania, s-a născut în Ruscova. În perioada 19-25 mai 1944
evreii din Ruscova au fost deportați din gara Vișeu de Sus. După
finalul războiului s-au întors doar 150 de evrei în comună. Cu toții
au emigrat. Azi, în Ruscova, nu mai trăiește nici un evreu în
comună.
Multumesc domnului Tobert Cotos, autorul acestui text
istoric.
 ‫‪16‬‬

‫בשנת ‪ , 1728‬ברוסקובה‪ ,‬היה חי רק יהודי אחד‪ .‬שם היישוב במקורות‬

‫היהודיים היה "רוסקיבע"‪ .‬בשנת ‪ 1840‬מספר היהודים אשר חיו שם היה ‪.96‬‬
‫בשנת ‪ 1880‬המספר עלה ל‪ 601-‬ובמפקד האחרון אשר נערך בשנת ‪,1941‬‬
‫מספר היהודים עלה ל‪ .1084-‬רוב היהודים המקומיים עבדו במסחר‪ ,‬היו בעלי‬
‫מקצוע וחקלאים‪ .‬בית הכנסת הראשון נבנה במאה ה‪ .19-‬אברהם שלמה כץ‬
‫היה רב הקהילה‪ .‬אברהם פרייד אשר היה מנהיג הציונים בטרנסילבניה נולד‬
‫ברוסקובה‪ .‬בתקופה ‪ 19-25‬למאי ‪ ,1944‬גורשו אל תחנת הרכבת של עיירת‬
‫"וישאו עליון"‪ .‬לאחר סיום המלחמה חזרו רק ‪ 150‬יהודים לכפר‪ .‬כולם עלו‬
‫לישראל כך שכיום )שנת ‪ (2021‬אין אף יהודי במקום‪.‬‬

‫ישיבת הכפר רוסקובה‬

 ‫‪17‬‬

‫בית הכנסת של רוסקובה‬

 ‫‪18‬‬

‫משפחת מוסקוביץ'‬
 ‫‪19‬‬

‫המנהיג הציוני אברהם פרייד‬

 20

(Buhusi.NET) ‫*בית הכנסת של קהילת בוחושי‬

La mijlocul sec al XIX-lea, rabinul de Buhusi, Isac Fridman a

întemeiat în Buhusi pe strada Alexandu Ioan Cuza, o curte
rabinica. Cu 155 de ani în urma, in 1858, el a construit aici si
Sinagoga care dainuieste si astazi. În fosta Curte rabinica (5400
m2) a functionat scoala rabinica si o baie rituala. Astazi, incinta are
o suprafata de 1.516 m2. Urmasii dinastiei Ruzhin au luat initiativa
realizarii la Buhusi a unui loc de pelerinaj pentru evreii hasidimi. In
acest sens, au restaurat sinagoga in anul 2007.

“In perioada interbelica, in Buhusi locuiau peste 5000 de evrei. Era

o comunitate foarte mare si puternica. Acestia traiau in foarte buna
convenienta cu populatia crestina.” – ne-a spus Izu Butnaru,
Presedintele Comunitatii Evreilor din Bacau. Evreii buhuseni au
avut roluri si statusuri deosebite, fiind economisti, ingineri,
profesori, doctori, comercianti, impresari artistici. Pe unii dintre ei ii
regasim ca sefi de promotie ai liceului buhusean. La Fabrica de
Postav, mai ales, acestia au jucat roluri importante. Actuala strada
1 Mai era cunoscuta mai ales ca strada evreilor. Aici functionau si
magazinele pe care acestia le gestionau. Multi dintre ei au emigrat
incepând cu anii ’70. Dupa 1990, exodul a continuat. Putinii care
au mai ramas s-au stins. Unii dintre ei, intr-o mare, mare
singuratate si devalmasie a fiintei. In momentul de fata, in Buhusi
nu mai locuieste niciun evreu. Recent s-a stins din viata si ultimul
reprezentant al acestei etnii, distinsa doamna Altarescu. Sotul
acesteia, David Altarescu, fusese mult timp liderul comunitatii.

Originile cimitirului evreiesc, aflat in zona Mocani, pe langa fostul

CAP, se pierd in urma cu aproape o suta de ani. Intr-un caiet
special pastrat de paznicul cimitirului figureaza 498 de persoane
decedate si inregistrate, mormintele acestora putand fi usor de
localizat. In cimitir sunt mult mai multe monumente funerare si mii
de decedati. In cimitirul evreiesc exista o incapere cu mormintelor
rabinilor buhuseni si alta, alaturata, unde sunt inmormantate sotiile
acestora. “Cei care vin si viziteaza locul, deseori lasa o hartie cu o
dorinta, asemenea traditiei Zidului Plangerii.” – a adaugat Izu
Butnaru.
 ‫‪21‬‬

‫‪Comunitatea evreiasca din Buhusi a jucat un rol foarte important in‬‬

‫‪dezvoltarea orasului, mai ales in perioada interbelica. Din pacate,‬‬
‫‪povestea evreilor buhuseni este din ce in ce mai putin cunoscuta‬‬
‫‪de tineri. In acest sens, Buhusi.NET, cu ajutorul Comunitatii‬‬
‫‪Evreilor din Bacau, va organiza, în această toamnă (2013), o‬‬
‫‪campanie de informare si constientizare. Doritorii vor avea‬‬
‫‪posibilitatea sa viziteze Sinagoga si sa afle mai multe despre fosta‬‬
‫‪comunitate a evreilor buhuseni.‬‬

‫!‪Multumesc Buhusi.NET pentru acest articol‬‬

‫באמצע מאה ה‪ , 19-‬הרב מבוחושי יצחק פרידמן‪ ,‬הקים בבוחושי ברחוב א‪ .‬י‪.‬‬
‫קוזה חצר של רבנות‪ .‬לפני ‪ 155‬שנה בשנת ‪ 1858‬הוא גם דאג לבנייתו של בית‬
‫הכנסת אשר קיים עד היום‪ .‬בחצר הרבנות של ‪ 5400‬מ'‪ ,2‬תפקד בית ספר‬
‫לרבנים ומקווה טהרה‪ .‬כיום מתחם בית הכנסת בעל שטח של ‪ 1516‬מ'‪.2‬‬
‫צאצאי שושלת רוזחין לקחו את היוזמה והפכו את בוחושי למקום עליה לרגל‬
‫עבור החסידים‪ .‬למטרה הזאת שופץ בית הכנסת בשנת ‪.2007‬‬

‫"בתקופה שבין שתי מלחמות עולם חיו בבוחושי ‪ 5000‬יהודים‪ .‬זאת הייתה‬
‫קהילה גדולה וחזקה‪ .‬הם חיו תוך קשרים טובים עם הקהילה הנוצרית" – סיפר‬
‫איזו בוטנרו‪ ,‬יושב ראש של הקהילה היהודית בעיר בקאו‪ .‬יהודי בוחוש היו בעלי‬
‫מעמד מיוחד כי הם היו אנשי כספים‪ ,‬מהנדסים ‪ ,‬מורים‪ ,‬רופאים‪ ,‬סוחרים ונציגי‬
‫אומנים‪ .‬חלק מהם היו מנהלי מחזורים בתיכון המקומי‪ .‬בבית החרושת לבדים‬
‫הם מילאו תפקידים חשובים‪ .‬הרחוב של עכשיו‪ 1" ,‬במאי"‪ ,‬היה גם מוכר כרחוב‬
‫"היהודים"‪ .‬זה גם המקום בו היו החנויות אותן הם ניהלו‪ .‬בסופו של דבר יהודי‬
‫העיר היגרו לישראל החל משנות ה‪ .70-‬לאחר ‪ 1990‬יציאתם מהעיר המשיכה‪.‬‬
‫המעטים שנשארו הלכו לעולמם‪ .‬לאחרונה נפטרה הנציגה האחרונה של‬
‫הקהילה הזאת‪ ,‬גברת אלטרסקו‪ .‬בעלה‪ ,‬דוד אלטרסקו היה הרבה שנים יושב‬
‫ראש הקהילה היהודית‪ .‬מקורות בית הקברות היהודי באיזור "מוקני" הולכים‬
‫לאיבוד בערך של מעל ‪ 100‬שנה ליד המקום הנקרא ‪ .CAP‬במחברת מיוחדת‬
‫השמור בידי שומר בית הקברות נמצאים ‪ 498‬שמות של אנשים שהלכו‬
‫לעולמם‪ ,‬ואת קבריהם אפשר לאתר בקלות יחסית‪ .‬בפועל קיימים הרבה יותר‬
‫קברים אשר מגיעים לאלפים‪ .‬באותו מקום קיים מבנה מיוחד עבור הקברים של‬
‫הרבנים ועוד מבנה‪ ,‬מיוחד גם הוא לידו‪ ,‬היכן קבורות נשותיהם של הרבנים‪.‬‬
‫"אלה שמבקרים שם משאירים מכתבים כפי שנהוג להשאיר ליד "כותל‬
‫הדמעות" – הוסיף איזו בוטנרו‪.‬‬
 ‫‪22‬‬

‫לקהילה היהודית בעיר בוחושי היה תפקיד מיוחד בפיתוח העיר במיוחד‬
‫בתקופה שבין שתי מלחמות העולם‪ .‬לצערינו הרב‪ ,‬סיפור הקהילה המפוארת‬
‫הזאת הוא פחות ופחות מוכר אצל הצעירים המקומיים ולכן בוחושי‪.‬נט יחד עם‬
‫נציגי הקהילה היהודית של בקאו מארגנים בסתיו השנה )‪" (2013‬קאמפיין" של‬
‫הבאת הנושא לידיעת כולם‪ .‬המעוניינים בכך יוכלו לבקר בבית הכנסת על מנת‬
‫להתעדכן במידע נוסף על הקהילה המפוארת של העיר בוחושי‪.‬‬

‫בית הכנסת של בוחושי – מבט חיצוני‬

 ‫‪23‬‬

‫בית הכנסת של בוחושי – ארון הקודש‬

‫בית הכנסת של בוחושי – עמדת העליה לתורה‬

 ‫‪24‬‬

‫בית הכנסת של בוחושי – תמונות פנימיות‬

‫בית הכנסת של בוחושי – "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני"‬

 ‫‪25‬‬

‫בית הכנסת של בוחושי – התקרה‬

‫*מגלאצי לדימונה )"משולחנה של ארנה רובין"(‬

‫אני מצטט מהמסמך ההיסטורי "משולחנה של ארנה רובין"‪:‬‬

‫"שחזור מסע העלייה שלנו לישראל מרומניה דרך וינה ונאפולי‪,‬‬

‫בספטמבר ‪.2019‬‬
‫קרדיט‪ :‬צבי יוליאן רובין ‪ ,BA,‬מדעי הרוח והחברה‪ ,‬האוניברסיטה‬
‫הפתוחה‪".‬‬
 ‫‪26‬‬

‫המכתב‬

‫"שמי צבי יוליאן רובין‪ .‬נולדתי בגאלאץ‪ ,‬רומניה‪ ,‬ב‪ 1954-‬להורי אלה ארנה‬
‫וישראל רובין‪ .‬אבי נולד בגאלאץ ואילו אימי נולדה בצ'רנוביץ‪ .‬למדתי בכיתה א‬
‫וחלק מכיתה ב בבית ספר יסודי בגאלאץ‪.‬‬

‫בתחילת ‪ ,1962‬בהיותי בן שמונה‪ ,‬משפחתי עלתה לישראל‪ .‬הפרידה מנופי‬

‫ילדות שעל גדות הדנובה ומחברי ילדות הייתה קשה ועצובה‪ .‬במהלך החודשים‬
‫הראשונים בארץ החדשה כתבתי מכתב‪ ,‬בכתב יד בשפה הרומנית‪ ,‬לחבר‬
‫הילדות שלי מגאלאץ‪ ,‬דאנוץ‪ ,‬ובו תיארתי את המסע לארץ‪ .‬לאחר עשרות שנים‪,‬‬
‫בשנת ‪ ,2019‬מצאתי במקרה את טיוטת המכתב שהעמוד הראשון מתוך‬
‫השניים מוצג למטה‪ .‬הטיוטה נכתבה בעפרון והכתב כמעט ודעך לגמרי‬
‫והשחזור היה לא פשוט‪ .‬שחזור המכתב מוצג גם בדפוס למטה‪ .‬במקור המכתב‬
‫כלל טעויות כתיב‪ ,‬פיסוק ואף טעויות גיאוגרפיות כיאה לילד בכיתה ב‪ .‬ייתכן‬
‫שאמי עזרה לי בפרטים מסוימים ואולי גם במונחים מסויימים אך איני זוכר אם‬
‫אכן כך היה‪ .‬גם לא ברור לי אם המכתב אכן נשלח ליעדו‪ .‬דאנוץ ואנוכי חברים‬
‫עד עצם היום הזה‪.‬‬

‫המכתב המשוחזר‬

‫דאנוץ היקר‪,‬‬

‫אנחנו בישראל‪ .‬המסע היה מעייף אך יפה‪ .‬גאלאץ בוקרשט ‪ 6‬שעות‪ ,‬בוקרשט‬
‫וינה ‪ 24‬שעות‪ ,‬וינה נאפולי ‪ 25‬שעות ורבע‪ .‬נאפולי ישראל ‪ 96‬שעות‪ .‬בדרך‬
‫מבוקרשט לוינה ראינו את הרי סיניה ו‪ 2-‬נהרות‪ .‬עברנו דרך ‪ 2‬מנהרות‪ .‬נשארנו‬
‫בבוקרשט ‪ 5‬ימים‪ .‬בוינה היינו יום אחד ולילה אחד‪ .‬בנאפולי היינו ‪ 10‬ימים‪.‬‬
‫ביקרנו בעיר שהייתה מאוד יפה עם חנויות אלגנטיות‪ .‬במרכז העיר גדלו עשרות‬
‫עצי תמר‪ .‬בנאפולי זורקים את הזבל בחצרות‪ .‬לאחר מכן עלינו על אונייה‬
‫צרפתית‪ .‬שטנו ‪ 3‬ימים ו‪ 4-‬לילות‪ .‬שטנו בים התיכון‪ .‬בבוקר ראינו את האי‬
‫כרתים ואת האי קפריסין שהיו בו מספר ערים אלגנטיות‪ .‬מטיילים טיילו‬
‫בקפריסין‪ .‬כאשר האוניה החלה שוב לשוט הים היה שקט לגמרי‪ .‬השחפים‬
‫נכנסו למים ושחו בים התיכון‪ .‬בקרבת החוף המים היו ירקרקים כמו שמיכה‬
‫ירוקה‪ .‬ראינו כמה אוניות בים התיכון‪ .‬כשהאוניה הגיע לנמל חיפה‪ ,‬היכן שהיינו‬
‫‪.‬צריכים לרדת‪ ,‬היא אותתה‪ .‬לאחר מכן עזבנו את הנמל‬

‫יוליקה‬
 ‫‪27‬‬

‫העמוד הראשון של המכתב המקורי‬

‫המשך הסיפור‬

‫השנה החלטנו לנסוע לוינה לשבוע‪ .‬הסיבה הטריוויאלית – וינה היא אתר‬
‫תיירותי מעניין‪ .‬הסיבה השנייה היא תרבותית שכן סבתי נולדה בצ'רנוביץ‪,‬‬
‫אוסטרו‪-‬הונגריה‪ ,‬ושפת האם של אימי ושלי הייתה גרמנית‪ ,‬מה שדעך אצלי‬
‫לצערי; מוסיקה קלאסית שמעתי בבית וקרמשניט עוגת הילדות שלי‪ .‬הסיבה‬
‫השלישית היסטוריה משפחתית שכן משפחתנו חנתה חניית ביניים בוינה‪ ,‬בסוף‬
‫‪ ,1961‬בדרך לישראל‪ .‬הייתי אז בן שמונה ולמרות הזיכרונות המעורפלים נראה‬
‫מרגש לבקר במחנה המעבר או מה שנותר ממנו‪.‬‬

‫‪.‬‬
 ‫‪28‬‬

‫יותר על הטיול שלנו לוינה‬

‫בהזדמנות זו שחזרתי גם את המשך המסע מוינה לנאפולי ומשם באונייה‬

‫לישראל‪ ,‬מה שעשיתי באמצעות האינטרנט ולא באמצעות הרגליים‪ .‬אולי‬
‫בעתיד‪ .‬הגירה לא תהליך פשוט‪ ,‬גם לא לילדים‪ .‬במשך הנסיעה לארץ וגם‬
‫לאחר מכן חשתי געגועים עזים לעיר ולחברים שהשארתי מאחור בגאלאץ‪.‬‬
‫זכורה לי חוויית הרטבה לא נעימה שחוויתי מספר פעמים במהלך המסע‪ ,‬מה‬
‫‪.‬שנעלם באופן מיידי כשהגענו לארץ‪.‬‬

‫נתחיל מההתחלה‪.‬‬

‫המסע‪:‬‬

‫נאפולי‪,‬‬ ‫גאלאץ'‪ ,‬רומניה‬

‫איטליה‬ ‫תעודות מסע‬
‫האוניה‬ ‫קורנויבורג‪ ,‬אוסטריה‬
‫"פֹ וסֶ ה"‬ ‫מחנה המעבר בקורנויבורג‬
‫דימונה‪,‬‬ ‫בית הכנסת העתיק של‬
‫ישראל‬ ‫קורנויבורג‬
‫מקורות‬ ‫מר פראנץ קאופה‬
‫הערות‬

‫גאלאץ'‬

‫אימי‪ ,‬ארנה בנדיט‪ ,‬נולדה בצ'רנוביץ‪ ,‬רומניה של אז והיום אוקראינה‪ ,‬ב‪.1927-‬‬

‫אחרי שנתיים וחצי קשות בגטאות טרנסניסטריה‪ ,‬אימי ובני משפחתה הגיעו‬
‫לגאלאץ' שברומניה ב‪ .1946-‬בגאלאץ' אימי התחתנה עם ישראל רובין‪ ,‬אבי‪,‬‬
‫שנולד בגאלאץ' ב‪ ,1914-‬ואני נולדתי שם ב‪ 1954-‬בשם יוליאן )שם עברי‪ :‬צבי‬
‫(‪.‬‬

‫ב‪ 1961-‬קיבלנו אישור יציאה לארץ משלטונות רומניה ונסענו ברכבת מגאלאץ'‬
‫לבוקרשט ומשם ברכבת לוינה דרך הונגריה‪ .‬מרומניה יצאנו דרך ‪Curtici‬‬
‫)‪ (12.1.62‬להונגריה ‪ ,‬נכנסנו בנקודת מעבר הגבול ב‪-Lokoshaza -‬ויצאנו ב‪-‬‬
‫‪ Hegyeshalom‬ולאוסטריה נכנסנו דרך ‪. Bruckneudorf‬‬
 ‫‪29‬‬

‫העיר גאלאץ' שברומניה והנמל שעל הדנובה בתמונה שצילמתי בביקור בעיר ב‪-‬‬
‫‪2010‬‬
 ‫‪30‬‬

‫תעודת המסע של ישראל רובין )אבי(‪ ,‬שהונפקה על ידי ממשלת רומניה‪ ,‬לצורך‬
‫העלייה לישראל ב‪ 1961-‬מאחר שהאזרחות הרומנית והדרכון נשללו‬
 ‫‪31‬‬

‫תעודת המסע של ארנה רובין )אימי( ויוליאן )כותב שורות אלו(‪ ,‬שהונפקה על‬
‫ידי ממשלת רומניה‪ ,‬לצורך העלייה לישראל ב‪ 1961-‬מאחר שהאזרחות‬
‫הרומנית והדרכון נשללו‬

‫קורנויבורג‬
 ‫‪32‬‬

‫לאחר ההגעה לוינה שוכנו בעיירה קורנויבורג )‪ (Korneuburg‬הנמצאת כ‪12-‬‬

‫ק"מ מוינה‪ .‬מהעיר וינה‪ ,‬שעברנו דרכה‪ ,‬יותר מפעם אחת‪ ,‬אני זוכר‪ ,‬באופן‬
‫מפתיע‪ ,‬ניקיון וסדר‪ ,‬הרבה כלי רכב בהשוואה למה שהיה בישראל באותה‬
‫התקופה‪ ,‬ומראות רחוב גדולות עגולות בפינות רחוב כדי שנהגים יוכלו להיזהר‬
‫מהפתעות בלתי צפויות העלולות להגיח מעבר לפינה‪.‬‬

‫לא זכרתי את שם העיירה‪ ,‬שכן הייתי אז רק בן שמונה – לצערי‪ ,‬כשהיה את מי‬

‫לשאול לא שאלתי‪ ,‬וכשרציתי לשאול כבר לא היה את מי‪ .‬לאחר ניסיונות בירור‬
‫באינטרנט‪ ,‬שהעלו חרס‪ ,‬העליתי פוסט בקבוצת הפייסבוק "שורשים רומניים"‪,‬‬
‫והנה זה פלא ותוך מספר דקות הופיעה "קורנויבורג" מספר פעמים‪ .‬אומנם‬
‫הוזכרו שמות נוספים אך קורנויבורג הוזכרה בהקשר של מחנה צבאי לשעבר‪,‬‬
‫מה שהעלה אצלי זיכרונות עמומים מטושטשים וגם לוח הזמנים התאים‪ .‬בינגו!‬

‫בספטמבר ‪ 58 ,2019‬שנה מאוחר יותר‪ ,‬עלינו לרכבת התחתית היעילה של‬

‫וינה ולאחר מכן לרכבת המהירה הבינעירונית‪ ,‬היעילה לא פחות‪ ,‬ושמנו פעמינו‬
‫לקורנויבורג מלאי תקווה אך גם ספקנים בקשר לסיכויי גילוי משהו ממשי‬
‫ממחנה המעבר‪ .‬קורנויבורג‪ ,‬שעל גדות הדנובה‪ ,‬היא עיירה פסטורלית נקייה‬
‫ומסודרת בת ‪ 13,000‬תושבים הנהנית מתחבורה ציבורית שוטפת בכל שעות‬
‫היממה‪ .‬קורנויבורג משמשת כמרכז מחוז בעל אותו שם‪ .‬המקום הוזכר‬
‫לראשונה לפני כ‪ 900-‬שנה‪.‬‬
 ‫‪33‬‬

‫הכיכר המרכזית של קורנויבורג הנמצאת מאחורי בניין העירייה הנראה בחזית‬

‫החלק העליון של התמונה ‪Wikimedia Commons -‬‬

‫מחנה המעבר בקורנויבורג‬

‫הבניינים המקוריים של המחנה הצבאי הוקמו על יד עיריית קורנויבורג ב‪1889-‬‬

‫והושכרו לצבא האוסטרו‪-‬הונגרי לארבעים שנה‪ .‬בניינים נוספים הוקמו על ידי‬
‫הצבא הנאצי בשנים ‪ 1940-1939‬ואלה שמשו כמחנה מעבר מאוחר יותר‪.‬‬
‫במלחמת העולם השנייה חלקים מהמחנה הושמדו‪ .‬ב‪ 1955-‬הרוסים פינו את‬
‫המחנה במסגרת יציאת בנות הברית מאוסטריה‪ .‬ב‪ 1956-‬המחנה החל לשמש‬
‫למגורי פליטים מהונגריה עקב המרד בברית המועצות‪ .‬בין השנים ‪1965-1960‬‬
‫המחנה הושכר לסוכנות היהודית לצורך העלייה מרומניה‪ .‬כיום משמשים‬
‫המבנים מוסד חינוכי למבוגרים וכן הוסטל‪.‬‬

‫אין לי זיכרונות ממשיים מהמחנה‪ ,‬עקב גיל צעיר והתקופה הקצרה ששהינו שם‪.‬‬
‫מאחרים הבנתי שהתנאים במחנה לא היו משופרים עקב תפקוד לקוי של שליחי‬
‫הסוכנות שהיו מופקדים על תפעול המקום – צפיפות‪ ,‬מזון ותנאים סניטריים‬
‫ירודים ואף עוינות מהסביבה‪.‬‬

‫אין ספק שאוסטריה מלאה תפקיד חשוב במימוש העלייה ממזרח אירופה בכלל‬
‫ומרומניה בפרט‪ ,‬בשנות הששים והשבעים‪ ,‬בתקופה רגישה של "המלחמה‬
‫הקרה‪".‬‬

‫אז – מבנה המגורים של המחנה בשנות החמישים והשישים ‪Courtesy of‬‬

‫‪Mr. Franz Kaupe, Korneuburg‬‬
 ‫‪34‬‬

‫היום – ‪2019‬‬

‫אז – מבנה בניין המנהלה והמטבח בשנות החמישים והשישים ‪Courtesy of‬‬
‫‪Mr. Franz Kaupe, Korneuburg-‬‬
 ‫‪35‬‬

‫היום – ‪2019‬‬

‫הצד האחורי של בניין המגורים כיום‬

‫המחנה ממוקם בקרן הרחובות ‪ Liebleitner Ring‬ו‪ Chimanigasse-‬בצמוד‬

‫לרחוב הראשי של קורנויבורג ‪ .Stockerauerstraße‬המחנה מוכר כיום בשם‬
‫‪) Albrechtskaserne‬מחנה אלברכט( על שמו של גנרל אוסטרו‪-‬הונגרי חשוב –‬
‫‪Feldmarschall Erzherzog Albrecht‬‬

‫בית הכנסת העתיק של קורנויבורג‬

 ‫‪36‬‬

‫לסיום הסיור המודרך‪ ,‬בכישרון רב‪ ,‬ציפתה לנו הפתעה נעימה בדמותו של בית‬
‫הכנסת העתיק של קורנויבורג‪ .‬מדובר באחד האתרים העתיקים והחשובים‬
‫מסוגם במרכז אירופה‪ .‬מצב המבנה רעועה – הגג הרוס‪ ,‬טחב על הקירות‬
‫המתפוררים‪ ,‬חלונות ותריסים הרוסים‪ .‬ניסיונות של הרשויות לשקם את המבנה‬
‫לא צלחו עקב מחלוקת משפטית עם בעל הנכס‪ .‬מאחר שהרשויות רואות בבית‬
‫הכנסת נכס תרבותי רב ערך יש עניין מקומי לשקם אותו ולפתוח אותו לציבור‬
‫שכן בית הכנסת המשוקם עשוי להפוך לאטרקציה תיירותית מושכת לעיר‪.‬‬

‫המשפחות היהודיות הראשונות הגיעו לקורנויבורג עקב פריחה במסחר באזור‬

‫במאה ה‪ .13-‬מאותה תקופה ידועים בית ספר לבנים ובית ספר לבנות‬
‫שהקהילה היהודית הקימה‪ .‬במאה ה‪ 14-‬יהודי קורנויבורג גורשו עקב אירועים‬
‫אנטישמיים ומאז לא ידועה נוכחות יהודית משמעותית בעיר‪ .‬בית הכנסת נמצא‬
‫כיום ברחוב ‪. Roßmühlgasse‬‬

‫בית הכנסת העתיק של קורנויבורג‬

 ‫‪37‬‬

‫מבנה בית הכנסת המשוחזר‪Credit: Simon Paulus, 2005 -‬‬

‫מר פראנץ קאופה‬

‫הופתענו לשמוע שמר קאופה האדיב והחביב‪ ,‬במסגרת עבודתו במסחר‪ ,‬ביקר‬
‫רנוביץ' וגם בגאלאץ'‪ .‬המחשבה שהדנובה‪ ,‬הנמתחת מהיער השחור‬
‫בצ'רנוביץ‬
‫שבגרמניה עד לים השחור שברומניה‪ ,‬חולפת בנפתוליה על פני קורנויבורג‬
‫וגאלאץ' סיפקה עוד סגירת מעגל קטנה‪ .‬העולם קטן‪.‬‬

‫תודה‪ ,‬מר קאופה!‬

 ‫‪38‬‬

‫מר פראנץ קאופה‪ ,‬קורנויבורג‬

‫אני מימין ואתי אשתי משמאל‬

 ‫‪39‬‬

‫אני ומר פראנץ קאופה מחליפים כתובות‬

 ‫‪40‬‬

‫אתי‪ ,‬אשתי‪ ,‬ומר פראנץ קאופה משוחחים בבניין עיריית קורנויבורג‬

‫נאפולי‬

‫בינואר ‪ 1962‬המשכנו במסענו לעבר הארץ המובטחת‪ .‬נסענו מוינה לנאפולי‬

‫ברכבת דרך ‪ Tarvisio‬ושם התאכסנו במלון לא גדול‪ ,‬שאת שמו אני לא זוכר‪,‬‬
‫לשבועיים שלושה‪ .‬מה שזכור לי‪ :‬בכניסה לבית המלון היה גרם מדרגות לא‬
‫גבוה ולא רחב באופן מיוחד ומעקה אבן משני צדדיו‪ .‬יותר אני לא זוכר מבית‬
‫המלון‪ .‬אני רק זוכר שהסביבה הייתה מלוכלכת וילדים מקומיים בני גילי עישנו‬
‫מחוץ לבית המלון וביקשו סיגריות מעוברים ושבים‪.‬‬

‫זכרתי‪ ,‬בתור ילד‪ ,‬שבשוק בנאפולי אכלו מן נחשי מים שהוצאו חיים מתוך חבית‬
‫מלאה במים‪ .‬בירור קצר ברשת‪ ,‬לצורך כתיבת דף זה‪ ,‬העלה שאכן מאכל רחוב‬
‫נפוץ בנאפולי צלופחי מים מטוגנים או צלויים במיוחד בחג המולד ואנחנו שהינו‬
‫בתקופה זו בנאפולי שכן בסוף ינואר הגענו לארץ‪.‬‬

‫בקבוצת הפייסבוק "שורשים רומניים" הוזכר מלון טריקריקו שבכיכר באגנולי‪,‬‬

‫‪:‬נאפולי‪ ,‬מספר פעמים‬
‫‪Hotel Terme Tricarico, Piazza Bagnoli, Bagnoli, Napoli‬‬
‫‪Napoli.‬‬
 ‫‪41‬‬

‫מלון טריקריקו שבכיכר באגנולי‪ ,‬נאפולי‬

 ‫‪42‬‬

‫הוזכר גם בית המלון וושינגטון שבשדרות אומברטו‬

‫‪Hotel Washington, Naples, Corso Umberto‬‬

‫כנראה שהיו עוד בתי מלון שאכסנו עולים ובתי מלון נהרסו‪ ,‬שופצו או החליפו‬
‫שמות‪ .‬מאחר שלא היה לי במה להיאחז ולא מצאתי שום תמונה שתזכיר לי את‬
‫בית המלון אני מעדיף לא לקבוע מסמרות בקשר לזהות בית המלון שבו‬
‫התאכסנתי בגיל שמונה – לצערי‪ ,‬כשהיה את מי לשאול לא שאלתי‪ ,‬וכשרציתי‬
‫לשאול כבר לא היה את מי‪ .‬בנאפולי שהינו שבועיים‪-‬שלושה ועלינו על האוניה‬
‫פֹ וסֶ ה )‪ (Phocee‬בדרכנו לישראל‪.‬‬

‫האוניה "פֹ וסֶ ה" )‪(Phocee‬‬

‫האוניה הצרפתית פוֹסֶ ה ‪,‬זאת האוניה שבה עלינו לארץ מנאפולי‪ ,‬לא הייתה‬
‫המילה האחרונה בתחום הספנות אם כי התאימה ליעדה‪ .‬האוניה הופעלה על‬
‫ידי חברת ספנות שנועדה לעבוד בקו ישראל‪-‬מרסיי‪ .‬שמה של האוניה נגזר מ‪-‬‬
‫– ‪Phocaean‬שמם של מתיישבי מרסיי הקדומים‪.‬‬

‫עד כמה שידוע לי האוניה הוצאה משירות ב‪ 1962-‬וההפלגה שלנו הייתה בטח‬
‫אחת האחרונות אם לא האחרונה שבהן‪ .‬בזכורני חוויה אחת מהפלגה זו‪ .‬הייתי‬
‫בן שמונה ונמשכתי להוציא ראשי ולהביט החוצה לעבר הים מחלונות האוניה‬
‫העגולים שהיו קרובים לקו המים – כפי שניתן לראות במטושטש בתמונה –‬
‫ושניתן היה לפותחם בקלות )איפה הבטיחות?(‪ .‬אימי הזהירה אותי מספר‬
‫פעמים מפני הגלים אבל אני לא עמדתי בפני הפיתוי עד שיום אחד גל אימתני‬
‫חדר לפתע מבעד החלון‪ ,‬בדיוק כשהתבוננתי כהרגלי‪ ,‬עומד על כיסא‪ ,‬לעבר‬
‫הים הגועש‪ ,‬והיכה בחוזקה בפניי ומצאתי עצמי מוטל בחוזקה על ריצפת‬
‫האוניה עם פנים כואבות רטוב על לשד עצמותי‪ .‬מאז כבר לא התקרבתי‬
‫לחלונות האוניה ולמדתי לקח שאולי כדאי לפעמים לשמוע בקול אימא‪ .‬האוניה‬
‫הייתה סבירה והיו שם חדרים וחדר אוכל מסודר‪ .‬אני זוכר את ההפלגה באוניה‪,‬‬
 ‫‪43‬‬

‫כילד‪ ,‬כחוויה נעימה למדי ובמיוחד אהבתי להתבונן מהסיפון הקדמי לעבר‬
‫מרחבי הים העצומים‪.‬‬

‫אחרי מספר ימים בים התיכון הגענו לנמל חיפה ב‪ – 28.1.1962-‬שבוע לפני יום‬
‫הולדתי השמיני‪ .‬זה היה אישון לילה ורוח עזה קידמה את פנינו וגם האורות‬
‫המרצדים של חיפה‪.‬‬

‫האוניה "פוסה" על גלויה נדירה‬

‫‪Credit: Dimas Almada‬‬

‫דימונה‬

‫בחיפה פקיד הסוכנות שאל את הורי היכן הם היו רוצים להתגורר והם העדיפו‬
‫את חיפה שכן אימה ואחותה של אימי התגוררו בקרית מוצקין‪ .‬הפקיד השיב‬
‫שאמנם בחיפה אין אפשרות לקבל דיור אבל אפשר בקרבת מקום בישוב‬
‫שנקרא דימונה‪ ,‬רק חצי שעה נסיעה מחיפה‪ .‬הורי הסכימו מיד שכן מה זו חצי‬
‫שעה במושגים של רומניה הגדולה‪ .‬היו גם עולים פחות תמימים מהורי ולא‬
‫הסכימו לרדת מהאוניה עד שקיבלו מקום מגורים כבקשתם בארץ‪ .‬אני זוכר את‬
‫אלה מתבוננים לעברינו מסיפון האונייה ומנופפים לעברינו לשלום‪.‬‬
 ‫‪44‬‬

‫אחרי ‪ 6‬שעות נסיעה מתישות בטנדר קופצני ודרכים עקלקלות שחלקן במדבר‬
‫שנראה שלא מוביל לשום מקום הגענו למעברה בדימונה‪ .‬ברוכים הבאים‪.‬‬
‫בדימונה אני מתגורר עד עצם היום הזה‪.‬‬

‫בתמונה הורי‪ ,‬ארנה )אלה( וישראל רובין‪ ,‬ואני בפתח צריף ‪ 848‬במעברה‬
‫בדימונה בראשית ‪ ,1962‬מיד לאחר העלייה לישראל‪ -‬כנראה שזו התמונה‬
‫הראשונה שלנו בארץ‬
 ‫‪45‬‬

‫*זיכרונות מהעיירה ‪(Kurenczi Ferenc) Viseu de Sus‬‬

‫!‪Credit si multumiri lui Kurenczi Ferenc care a postat in Facebook‬‬

‫בית "אלפנט" מקדיש את הזיכרונות האלה ליהודים שחסרים מ"וישאו דה סוס"‬

‫)‪ ,(Viseu de Sus‬מרמורש‪ .‬זה בית מוזיאון הנמצא בתחנת הרכבת "מוקניצה"‬
‫בעיירה‪ .‬התצוגה הקבועה שנפתחה ב‪ 13-‬ליוני ‪ 2011‬מציגה את ההיסטוריה‬
‫של יהודי "וישאו דה סוס" או כפי שנקראת ביידיש "אויבערווישו"‪ ,‬אשר כוללת‬
‫תמונות ומסמכים‪ .‬במקום קיימת גם סיפרייה קטנה עם ספרים עתיקים שנשארו‬
‫מהיהודים‪ .‬בית "אלפנט" הוא בית עץ מהאחרונים שנשארו מהשכונה היהודית‬
‫אשר ניצל מהרס‪ .‬בעל הבית‪ ,‬אלכסנדר אלפנט‪ ,‬היה בעל המנסרה הראשונה‬
‫באיזור וגם ברשותו היה בית חרושת לעיבוד עץ הראשון ב"עמק הווסער"‪ .‬אולם‬
‫המוזיאון מרוהט באופן פשוט וצנוע כדי להשאר את הרושם הנכון על מי היו‬
‫יהודי האיזור‪ ,‬אנשים פשוטים וצנועים‪.‬‬

‫אולם המוזיאון‬
 ‫‪46‬‬

‫בית הכנסת בעיירה‬

 ‫‪47‬‬

‫אחד מיהודי העיירה‬

 ‫‪48‬‬

‫הסנדלר היהודי בעבודתו‬

 ‫‪49‬‬

‫ילדה יהודיה עם כלי מהמטבח ובקבוק חלב‬

 ‫‪50‬‬

‫היהודים היו ‪ 30‬עד ‪ 40‬אחוז מכלל תושבי העיירה ועד שנת ‪ 1940‬הם היו‬
‫הקבוצה האטנית‪-‬דתית הגדולנ ביותר‪ .‬היהודי הראשון ממורביה שבמרכז‬
‫אירופה הגיע לעיירה בשנת ‪ 1740‬אבל רוב התושבים היהודים הגיעו בסביבות‬
‫שנת ‪ .1840‬הם גורשו מגליציה‪ ,‬בוקובינה ורוסיה הצארית והתיישבו בעיירה עם‬
‫פריסת שורשים עמוקים‪ .‬בשנת ‪ ,1887‬המיעוט הדתי הזה‪ ,‬קיבל באוסטרו‪-‬‬
‫הונגריה את כל הזכויות האזרחיות המכובדות ביותר‪ .‬הקהילה היהודית‬
‫השתתפה באופן שוטף בחיי החברה המקומית ורובם היו חקלאים שעבדו את‬
‫האדמה‪ ,‬גידלו בקר והיה להם משקי בית כמו יתר התושבים ההונגריים‪,‬‬
‫הגרמניים והרומניים בעיירה‪ .‬חלק מהיהודים היו בעלי מקצועות שונים כגון‬
‫סנדלרים‪ ,‬חייטים‪ ,‬אופים‪ ,‬סוחרים עם בתי מלאכה קטנים וגם חנויות לא גדולות‬
‫עם סחורה מגוונת )נקראו ביידיש "גוועלבער"(‪ .‬בין היהודים היו גם בעלי‬
‫פונדקים‪ ,‬סוחרי בקר‪ ,‬רועים ועובדי עץ ב"עמק הווסער"‪ .‬רוב האינטלקטואלים‬
‫היו רופאים‪ ,‬רוקחים ועורכי דין‪ ,‬כאשר ‪ 99‬אחוז היו חסידים וחרדים בתחום‬
‫הדתי‪ .‬כל החיים שלהם התנהל תוך כיבוד קדושת השבת עם תפילות וכיבוד‬
‫מחמיר של חגי ישראל‪ .‬ההתנהגות של כל יהדיי העיירה הייתה תוך כובוד כללי‬
‫היהדות מהלידה‪ ,‬הנישואין ועד המוות כולל אכילת כשר וגם תוך שמירת הגיינה‬
‫גופנית על פי המסורת היהודית‪.‬‬

‫ספר תורה בחלון המוזיאון‬

 ‫‪51‬‬

‫המזלות והאימרות על קיר בית הכנסת‬

‫ילדים ב"חיידער"‬
 ‫‪52‬‬

‫מנהיגי יהדות מקומית וחיצונית‬

 ‫‪53‬‬

‫"מלמד" וילד ב"חיידער"‬

 ‫‪54‬‬

‫יהודים בתוך חנות מקומית‬

 ‫‪55‬‬

‫סוחר בקר בשוק המקומי‬

‫עובדי עצים‬

‫בקהילה היהודית הייתה עזרה הדדית והחיים החברתיים היו מאד מפותחים‪.‬‬
‫הם גם העריכו מאד את נושא חינוך הילדים‪ .‬הבנים למדו לקרוא ולכתוב‬
 ‫‪56‬‬

‫ב"חיידער" עוד מגיל ‪ .3‬יותר מאוחר היו לומדים ב"ישיבה" של העיירה ואפילו‬
‫היו להם עיתון הכתוב בעברית וביידיש‪ .‬ב"אויבערווישו" היו ‪ 14‬בתי כנסת‬
‫גדולים וקטנים כאשר האחרון בינהם נהרס בשנת ‪ .1970‬קיים גם בית קברות‬
‫יהודי עם ‪ 5000‬קברים אותו פוקדים ישראלים רבים‪ .‬עד לאביב של ‪ 1944‬חיי‬
‫הקהילה פרחו והתפתחו למרות שרבים היו עניים‪ .‬אחר כך הגיעו השינוים‬
‫הגדולים בתקופה שבין חודשי מאי ואוקטובר ‪ 12000‬יהודים מהאיזור הזה‪,‬‬
‫"וישאו"‪" ,‬בורשה"‪" ,‬איזיי" ו"מויסיי" הוכנסו לגטו של "וישאו" משם גורשו אל‬
‫מחנות המוות "אושוויץ‪-‬בירקנאו"‪ .‬הרוצח הנאצי‪ ,‬אדולף אייכמן‪ ,‬ביקר בגטו הזה‬
‫והיה אחראי על גירושם‪ .‬אחרי המלחמה‪ ,‬כמה מאות חזרו ובשנת ‪ 1947‬נספרו‬
‫בעיירה כ‪ 700 -‬ניצולים‪ .‬עד שנת ‪ 1960‬רובם עלו לישראל‪ .‬הרועה מנדל‬
‫פרידמן‪ ,‬היהודי האחרון ב"וישאו"‪ ,‬אחד הניצולים שחזר לעיירה‪ ,‬נפטר בשנת‬
‫‪.1999‬‬

‫ילדים בעיירה‬
 ‫‪57‬‬

‫תושבים יהודים בעיירה‬

‫עוד תושבים בעיירה‬

 ‫‪58‬‬

‫חסידים וחרדים בעיירה‬

‫יהודים ברחוב של העיירה‬

 ‫‪59‬‬

‫פריטים שנשארו במוזיאון‬

‫יהודים אשר גורשו לאושוויץ‬

 ‫‪60‬‬

‫מנדל פרידמן‪ ,‬היהודי האחרון בעיירה‬

 ‫‪61‬‬

‫*יהודי העיר ‪") Timisoara‬יזכור לקהילות טרנסילבניה‪/‬הונגריה"(‬

‫קרדיט ותודות ל"יזכור לקהילות טרנסילבניה‪/‬הונגריה וספיחיהם"!‬

‫"טימישוארה"‪ ,‬עיר במחוז בנאט‪ ,‬מערב רומניה‪.‬‬

‫בשנים ‪ 1716-1552‬העיר הייתה בשליטת טורקיה‪ ,‬מאז ועד ‪ 1918‬באימפריה‬

‫האוסטרית‪ .‬יהודים התיישבו בטימישוארה עוד לפני הכיבוש הטורקי‪ ,‬ובמחצית‬
‫הראשונה של המאה ה‪ 16-‬כבר היה בעיר יישוב יהודי קבוע‪ .‬המציבה העתיקה‬
‫ביותר בבית‪-‬העלמין המקומי‪ ,‬משנת ‪ ,1636‬היא של היהודי עזריאל עשהאל‪,‬‬
‫רב ורופא‪.‬‬

‫אחרי השתלטות אוסטריה נשארו ‪ 12‬משפחות ספרדיות בעיר וכעבור ‪ 20‬שנה‬

‫הצטרפה אליהן קבוצת יהודים ובראשם ר' מאיר אמיגו מקושטא‪ .‬ר' מאיר פעל‬
‫לשיפור החיים בקהילה‪ .‬במשך הזמן באו מהגרים מהונגריה‪ ,‬מאוסטריה‬
‫וממוראביה‪.‬‬

‫פרנסת יהודי טימישוארה הייתה בעיקר על המסחר‪ .‬תחת השלטון האוסטרי‬

‫הוטלו עליהם הגבלות רבות‪ ,‬ומצבם הוטב עם החזרת האיזור לשליטת הונגריה‬
‫ב‪ .1779-‬אחרי הקונגרס של יהודי הונגריה בדצמבר ‪ ,1869‬הצטרפה קהילת‬
‫טימישוארה לקהילות הניאולוגיות; וב‪ 1871-‬התארגנה קהילה אורתודוכסית‬
‫נפרדת‪ ,‬שהקימה לעצמה בית‪-‬כנסת ב‪ .1895 -‬אחרי מלחמת העולם הראשונה‬
‫התאחדו שתי הקהילות בפקודת הממשלה‪.‬‬

‫מ‪ 1,200-‬נפש ב‪ 1840-‬גדלה האוכלוסיה היהודית במקום ל‪15%) 4,870-‬‬

‫מכלל התושבים( ב‪ 1890-‬ו‪ 6,730-‬בקירוב ב‪ .1910-‬הקהילה היתה אמידה‬
‫והחזיקה מוסדות חינוך למיניהם‪ .‬בשנות ה‪ 40-‬של המאה ה‪ 19 -‬נפתחו שני‬
‫בתי‪-‬ספר יהודיים ובין שתי מלחמות‪-‬העולם‪ ,‬תחת שלטון רומניה‪ ,‬נוספו בית‬
‫ספר תיכון כללי ובית‪-‬ספר למסחר‪ .‬לשון ההוראה היתה רומנית‪ ,‬אך לימדו גם‬
‫לשון וספרות עברית‪ .‬התרבות הגרמנית רווחה בקהילה יותר מבערים אחרות‬
‫בטראנסילבאניה‪.‬‬

‫טימישוארה היתה מרכז ציוני חשוב בתקופה שבין שתי מלחמות העולם‪,‬‬
‫ובשנים ‪ 1940-1920‬הופיע בעיר בטאון של ההסתדרות הציונית )בהונגרית( ‪.‬‬
‫באותה התקופה היו תופעות של אנטישמיות בטימישוארה‪ ,‬ובפצצה שהטילו‬
‫אנשי "משמר הברזל" בתיאטרון יהודי ב‪ 1936-‬נהרגו שניים ורבים נפצעו‪.‬‬

‫אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה‪ ,‬ובעיקר מ‪ ,1940-‬החמיר מצב היהודים‬

‫בגלל הגבלות כלכליות והפקעת רכוש‪ ,‬וב‪ 1941-‬נשלחו יהודים לעבודות‪-‬כפייה‪.‬‬
‫כעבור זמן הוחרם רכוש הקהילה‪ .‬לעיר הובאו יהודים שגורשו מיישובים קטנים‬
 ‫‪62‬‬

‫בסביבה ומספר יהודי טימישוארה הגיע לכ‪ 11,800-‬ב‪ .1942-‬התנכלות‬

‫התושבים הגרמנים המקומיים ליהודים נפסקה ב‪ 1944-‬עם כניסת הצבא‬
‫האדום לעיר בספטמבר אותה השנה‪.‬‬

‫אחרי המלחמה התארגנה בטימישוארה מפלגה יהודית כסיוע לקומוניסטים‪,‬‬

‫ומנהיגיה רדפו את היסודות הלאומיים בקהילה‪ ,‬שביניהם היה הסופר עזרא‬
‫פליישר‪.‬‬

‫ב‪ 1947-‬נרשמו בעיר ‪ 13,600‬יהודים; רובם עלו אחר כך לישראל או היגרו‬

‫למקומות אחרים‪ .‬בשנת ‪ 1997‬עוד הייתה קהילה יהודית קטנה בטימישוארה‪.‬‬

‫© כל הזכויות שמורות‬
 ‫‪63‬‬

‫מצבה עתיקה בבית העלמין היהודי טימישוארה‪ ,‬טרנסילבניה‪ ,‬רומניה‪-1975 ,‬‬

‫צילום‪ :‬ליוש ארדאי‪ ,‬הונגריה )בית התפוצות‪ ,‬ארכיון התצלומים‪ ,‬אוסף ל' ארדאי(‬
 ‫‪64‬‬

‫בית הכנסת ברובע "האריגים"‪ ,‬טימישוארה‪ ,‬רומניה‪ ,‬שנבנה ב‪ 1895-‬גלויה‬

‫צילום‪ :‬קלרה שפיצר‪ ,‬בוקרשט )בית התפוצות‪ ,‬ארכיון התצלומים‪ ,‬באדיבות‬
‫קלרה שפיצר‪ ,‬בוקרשט(‬
 ‫‪65‬‬

‫חמישה דורות של נשים במשפחת קון‪ ,‬טימשוארה‪ ,‬רומניה‪) .1908 ,‬בית‬

‫התפוצות‪ ,‬ארכיון התצלומים‪ ,‬באדיבות אנדרה ל‪ .‬קים(‬
 ‫‪66‬‬

‫הרב אופנהיים זצ"ל‬

‫משפחת פאבער ‪" Faber‬טמשוואר"‪ ,‬ביניהם סבתא שלי‪ ,‬אסתר קוהן לבית‬
‫פאבער הי"ד שנרצחה באושוויץ‬
 ‫‪67‬‬

‫חגיגת "חנוכה" בבית כנסת ב"טימישוארה"‬

 ‫‪68‬‬

‫מתפללים בבית כנסת ב"טימישוארה"‬