‫קורס משפט פלילי תשפ"ד‬

‫תרגיל מספר ‪1‬‬

‫תעודות זהות‪207033051 :‬‬

‫תאריך הגשה‪05/02/2024 :‬‬

‫מס' עמודים‪4 :‬‬

‫‪1‬‬
‫‪( .1‬א) מדובר בעבירת התנהגות‪ .‬מבחינת ההתנהגות הנדרשת‪ ,‬הינה שאופייה וצורתה עלולים‬

‫להביא ל"הפרת השלום"‪ .‬מבחינת הנסיבות‪ ,‬הכוונה ב"העושה"‪ ,‬הינה אדם וישנה דרישה‬

‫שההתנהגות תבוצע "במקום ציבורי" (לפי הגדרתו בסעיף ‪34‬כד לחוק העונשין)‪.‬‬

‫(ב) מהות החוק הינה שמירה על סדר הציבורי‪ ,‬בכך מגן על ערך שלום הציבור ובעקיפין‪ ,‬על ערך‬

‫ההגנה על הפרט‪.‬‬

‫(ג) הצדקות לענישה‪:‬‬

‫הרחקה לשם שמירה על שלום הציבור ‪ -‬הגבלת היכולת הפיזית של העבריין לסכן את‬ ‫‪‬‬

‫שלום הציבור בעתיד‪.‬‬

‫גינוי‪ -‬באמצעות אכיפת החוק החברה שוללת נורמות לא רצויות במטרה לכוון את‬ ‫‪‬‬

‫ההתנהגות הרצויה במרחב הציבורי‪.‬‬

‫הרתעה‪ -‬הרתעת הציבור מלבצע את אותה ההתנהגות‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫(ד) אחד מעקרונות היסוד הנגזרים מעיקרון החוקיות הינו הצורך בבהירות בניסוח החוק (פס"ד‬

‫אנוש בר שלום)‪ .‬בהתבוננות בסעיף הנידון‪ ,‬ניתן להסיק שהמחוקק חוטא לכללויות יתרה ועל כן‬

‫לשון הסעיף עמומה‪ .‬כך למשל עולה השאלה‪ :‬מה המבחן להגדרת התנהגות היכולה להיחשב‬

‫כמפרה את השלום?‬

‫(ה) (‪ )i‬מבחינת הגישה הפונקציונלית‪ :‬לפיה‪ ,‬משפט הפלילי הינו מוסד חברתי המבצע תפקיד של‬

‫שמירה‪ ,‬קידום ואישוש של נורמות וערכים חברתיים‪ .‬גישה זו באה לידי בהיותו של הסעיף‬

‫כאמצעי לשמירת הסדר הציבורי ע"י אכיפת התנהגויות לא רצויות‪ ,‬בהתאם להשקפת החברה‪.‬‬

‫מבחינת הגישה הביקורתית‪ :‬הסעיף מחזק קבוצה ספציפית באוכלוסייה האמונה על שמירת‬

‫הסדר הציבורי בכך שנותן לה כוח לקבוע מהי התנהגות שעלולה להפר את השלום בהסתמך על‬

‫שיקול דעתה בלבד ללא הגדרות ספציפיות בחקיקה‪.‬‬

‫(‪ )ii‬לדעתי‪ ,‬הגישה הביקורתית משמשת כהסבר טוב יותר ‪ .‬הסעיף‪ ,‬בלשונו העמומה‪ ,‬מחזק את‬

‫השלטון ומנציח את פערי הכוח ע"י חיזוק הקבוצה האמונה על שמירת הסדר הציבורי באמצעות‬

‫השימוש בכוח שניתן לה בכדי להסוות התנהגות שנוגדת את האינטרסים שלה על ידי הגדרתה‬

‫כמסכנת את שלום הציבור‪ .‬לשם ההחלטה‪ ,‬הייתי נעזרת ראשית בדברי ההסבר להצעת החוק‬

‫לשם הבנה טובה יותר של כוונת המחוקק‪ .‬בנוסף הייתי מסתייעת בהיסטוריית נתוני האכיפה של‬

‫‪2‬‬
‫סעיף זה‪ ,‬תוך התמקדות בשאלה האם כוון לרוב נגד אוכלוסייה מסוימת או שכוון כאמצעי אכיפה‬

‫נגד הציבור בכללותו ללא נתון משותף בין הנאשמים‪.‬‬

‫‪( . 2‬א) בשל העובדה שמעשיו של דוד נעשו בשטח גרמניה יש להחשיבם כעבירת חוץ לפי סעיף ‪(7‬ב)‬

‫לחוק העונשין‪ ,‬ולהתחשב בכך בקביעת הדין‪:‬‬

‫לטענת המדינה‪ ,‬דיני העונשין הישראלים תקפים על עבריותיו של טל בהתבסס על שני סעיפים‪:‬‬

‫האחד‪ ,‬סעיף ‪( 14‬א) לחוק העונשין אשר מחיל את דיני העונשין הישראליים במידה ועבירת החוץ‬

‫בוצעה כנגד חייו של אזרח או תושב ישראלי‪ ,‬גופו‪ ,‬בריאותו או חירותו והעונש המרבי עליה הוא‬

‫שנה לפחות‪ .‬במקרה הנידון‪ ,‬אמל הינה תושבת ישראלית‪ ,‬התקיימה פגיעה בזכותה לחירות‪,‬‬

‫והעבירות כנגדה הינן עבירות שהעונש המאסר בגינן עולה על שנה‪ .‬השני‪ ,‬סעיף ‪( 15‬א) לחוק‪,‬‬

‫לפיו עבירת החוץ מוגדרת כפשע או עוון והמבצע‪ ,‬בשעת העבירה או לאחריה‪ ,‬הינו אזרח או תושב‬

‫ישראל‪ .‬טל הינו אזרח ישראלי וכלל עברותיו מוגדרות כפשע (חוק העונשין‪ ,‬ס' ‪.)24‬‬

‫יחד עם זאת‪ ,‬על שני הסעיפים הללו חלים הסייגים המצוינים בסעיף ‪(14‬ב) לחוק העונשין ולכן יש‬

‫לבחון את הרלוונטיים לענייניו‪ -‬האם עבירות הללו נאכפות גם לפי דיני העונשין הגרמני וכי לא‬

‫קיים סייג לגבי האחריות הפלילית לגבי אותה עבירה על פיהם?‬

‫במקרה ועבירותיו של טל נכללות בדין הגרמני ולא קיים סייג לגבי האחריות הפלילית שנגזרת‬

‫מהם‪ ,‬הדין הישראלי תקף והסעיף יתמוך בטענת המדינה‪.‬‬

‫אולם במצב ההפוך‪ ,‬תישלל תקפות השפיטה הישראלית ובכך ישמש להגנתו של טל‪.‬‬

‫כמו כן‪ ,‬יש לבחון‪ ,‬האם המקרה הנידון עומד בתנאי הקובע שאדם לא יעמוד לדין בישראל בגין‬

‫עבירת חוץ‪ ,‬אלא רק בידיעתו ובאישור של היועץ המשפטי לממשלה (חוק העונשין‪ ,‬ס' ‪.)9‬‬

‫להגנתו ‪ ,‬טל טוען כי יש להתייחס להחלטה של אמל לפתוח בהליכי גישור כהחלטה הנתונה‬

‫לשיקול דעתה בלבד ולכן אין על המערכת המשפטית הישראלית ל"הכריחה" לפתוח בהליך פלילי‬

‫שבו תידרש להיות מעורבת תוך סיכון להשפעה לא רצויה על חיה‪ .‬מנגד‪ ,‬טוענת המדינה‪ ,‬כי היא זו‬

‫שמנהלת את הדין הפלילי הישראלי בשם הפרט‪ ,‬לכן‪ ,‬בהתרחש עבירה פלילית‪ ,‬אין זה עניין פרטי‬

‫של אמל‪ ,‬אלא עניין ציבורי (פס"ד שנער)‪.‬‬

‫(ב) (‪ )1‬עבירת איומים (חוק העונשין‪ ,‬ס' ‪)192‬‬

‫ראשית‪ ,‬מבחינת התנהגות‪ ,‬המאיים צריך להשמיע איום ברור בכוונה להפחיד או להקניט את‬

‫המאוים (פס"ד ליכטמן‪ ,‬פס' ‪ 2‬לפסק דינו של הנשיא ברק)‪ .‬כפי מתבטא בעניין הנידון באיומו של‬

‫טל לפרסם את הסרטון מתוך כוונה להפחיד את אמל‪ .‬שנית‪ ,‬מבחינת הנסיבות‪ ,‬פרסום חומר מיני‬

‫‪3‬‬
‫אינטימי של אדם המהווה עבירה על חוק להטרדה מינית הנכלל בדיני העונשין הינו כ"שלא‬

‫כדין"‪ .‬בנוסף‪ ,‬תיתכן פגיעה ב"שמה טוב" של אמל‪ ,‬מכיוון שפרסום הסרטון מהווה חדירה‬

‫לפרטיותה וחושף פרטים בניגוד לרצונה העלולים לפגוע בתדמיתה‪ .‬לאור כל זאת‪ ,‬היסודות‬

‫העובדתיים של עבירה זו מתקיימים במעשיו של טל‪.‬‬

‫(‪ )2‬סחיטה באיומים (חוק העונשין‪ ,‬ס' ‪)428‬‬

‫לא תיתכן "סחיטה באיומים" ללא "איומים" ‪ ,‬כלומר‪ ,‬היסודות העובדתיים שבעבירה זו זהים‬

‫לעבירת איומים ועליהם מתווספים יסודות נוספים (פס"ד ליכטמן‪ ,‬פס' ‪ 4‬לפסק דינו של השופט‬

‫מצא)‪ .‬מבחינת התנהגות‪ ,‬מטרת האיום בעבירה זו היא לא רק בכדי להפחיד‪ ,‬אלא בכדי להניע את‬

‫המאוים לביצוע מעשה בניגוד לרצונו ‪ ,‬כפי שבא לידי ביטוי "בבקשתו" של טל מאמל לגנוב את‬

‫הפנקס (פס"ד ליכטמן‪ ,‬פס' ‪ 5‬לפסק דינו של השופט גולדברג‪ ,‬דעת המיעוט)‪ .‬בהיבט על הנסיבות‪,‬‬

‫מתווסף רכיב של פגיעה בצנעת הפרט המתבטא באופן המיני של הסרטון‪ .‬לפיכך‪ ,‬לפי היסודות‬

‫העובדתיים שהוכחו‪ ,‬ניתן להאשים את טל גם בעבירה זו‪.‬‬

‫(‪ )3‬עבירת הטרדה מינית (חוק למניעת הטרדה מינית‪ ,‬ס' ‪(3‬א)(‪5‬א) ו‪(5-‬א))‬

‫ההתנהגות הנדרשת בעבירה הינה פרסום תיעוד ויזואלי‪ ,‬המתמקד‪ ,‬מבחינת הנסיבות‪ ,‬ב"במניות‬

‫האדם"‪ ,‬ללא הסכמתו לכך ובכוונה להשפילו‪ .‬בהקשר למקרה הנידון‪ ,‬מתוך הנחה‪ ,‬שהסרט בעל‬

‫האופי מיני שבידו של טל‪ ,‬מתמקד באופן ברור במיניותה של אמל‪ ,‬היסוד העובדתי אכן מתקיים‬

‫בעבירה ‪ ,‬לאור פרסום הסרטון ללא הסכמתה‪ ,‬במטרה לבזותה ולהשפילה‪.‬‬

‫(ג) סעיף ‪ 186‬לחוק הסדר הדין פלילי קובע שכאשר היסודות העובדתיים שבמעשה מוכיחים‬

‫מספר עבירות‪ ,‬ניתן להעמיד לדין בגין כל אחת מהן‪ ,‬אבל לא ניתן לגזור עליו עונש כפול אם בוצעו‬

‫באותו המעשה ‪ .‬לכן‪ ,‬בכדי לבחון האם יש להטיל על טל עונש אחד או מספר עונשים‪ ,‬יש להיעזר‬

‫בשאלה האם מדובר במעשה אחד מתמשך או בשרשרת של מעשים הנקשרים כחלק מתוכניתו‬

‫הכוללת של טל?‬

‫ההכרעה תעשה באמצעות שני מבחנים עיקריים (פס"ד עזאם‪ ,‬פס' ‪ 10‬לפסק דינה של השופטת‬

‫ארבל)‪ :‬הראשון‪ ,‬מבחן רציפות המעשים ‪ ,‬המהווה שיקול צורני במהותו‪ ,‬הנעשה בבחינת הרצף‬

‫העובדתי של המקרה בבדיקה האם ניתן לפרוס את השתלשלות האירועים ולהצביע על נקודת‬

‫ההתחלה והסיום של כל מעשה בנפרד‪ .‬מה שאכן בא לידי ביטוי בפעולותיו של טל‪:‬‬

‫איום לפרסם סרטון מיני של אמל במידה ותסרב לבקשתו ל"הרים" את פנקס החשבונות‬ ‫‪.1‬‬

‫(עבירה איומים ועבירה סחיטה באיומים לפי סעיף ‪ 192‬ו‪ 428-‬לחוק העונשין)‪.‬‬

‫‪4‬‬
‫פרסום הסרטון לאור סירובה המתמשך של אמל (עבירה הטרדה מינית לפי הסעיפים ‪(3‬א)‬ ‫‪.2‬‬

‫(‪5‬א) ו‪(5-‬א) לחוק למניעת הטרדה מינית)‪.‬‬

‫טל גנב את הפנקס בעצמו (עבירת גניבה לפי סעיף ‪ 393‬לחוק העונשין)‪.‬‬ ‫‪.3‬‬

‫היבט נוסף למבחן‪ ,‬הינו האם העבריין היה יכול לבחור להפסיק מרצונו החופשי ולא לצבור‬

‫עבירות נוספות על אלו שכבר ביצע ‪ .‬בענייננו‪ ,‬הייתה לטל האפשרות להפעיל שיקול דעת‪ ,‬בכל‬

‫נקודת זמן ובכל פעם מחדש‪ ,‬האם ברצונו להמשיך בהתנהגותו הפלילית‪ :‬לאחר סירובה המתמשך‬

‫של אמל‪ ,‬עמדה בפניו האפשרות לוותר על תוכניתו‪ ,‬אולם טל בחר בהתעקשות ללכת בדרך‬

‫הפלילית ונכנע ליצר הנקמה והחמדנות כאשר בחר לממש את איומו ולפרסם את הסרטון המיני‬

‫ואף הגה תוכנית חלופית כאשר גנב בעצמו את הפנקס‪ .‬לפיכך‪ ,‬מבחן זה תומך בטענה כי טל ביצע‬

‫מעשים שונים ועל כן יש להטילו מספר עונשים בהתאם לכך‪.‬‬

‫השני‪ ,‬מהות האינטרס שנפגע ‪ .‬זהו מבחן מהותי‪-‬מוסרי המתמקד בערך המוגן שבעבירה‬

‫ובחשיבותו‪ .‬במקרה הנידון‪ ,‬מעשיו של טל מתחלקים לשתי קבוצות של ערכים מוגנים‪ :‬האחת‪,‬‬

‫ערכי השלווה הנפשית‪ ,‬הביטחון וחירות הפעולה של הפרט העומדים במרכז עבירת האיומים‬

‫וסחיטה באיומים (פס"ד ליכטמן‪ ,‬פס' ‪ 1‬לפסק דינו של הנשיא ברק) והשנייה‪ ,‬ערכי הגנה על כבוד‬

‫הפרט‪ ,‬על חירותו ועל פרטיותו הנמצאים במרכז עבירת הטרדה מינית (החוק למניעה הטרדה‬

‫מינית‪ ,‬ס' ‪ .)1‬ערכים אלו מרכזים ובסיסיים בחברה ולהם חשיבות משמעותית בקיום מדינה‬

‫דמוקרטית‪ .‬לכן‪ ,‬לפי מבחן זה יש צדק בהטלת שני עונשים בגדר עבריותו בהתאם לשתי קבוצות‬

‫הערכים שנפגעו‪ ,‬האחד כעונש על מעשה איומים והשני כעונש על מעשה ההטרדה‪.‬‬

‫עבירות הטרדה מינית הינן בגדר מעשה מגונה אשר האיסור הפלילי שעליו נועד להגן‪ ,‬בין היתר‪,‬‬

‫על שלמות הגוף‪ .‬על כן על אף שלא נעשתה פגיעה פיזית‪ ,‬ניתן להגדיר הטרדה מינית כעבירה‬

‫הפוגעת בגוף האדם (פס"ד פלוני‪ ,‬פס' ‪ 13‬לפסק דינו של השופט ג'ובראן)‪ .‬לפיכך‪ ,‬בהתאם לפסיקה‪,‬‬

‫יש לקבוע שהמבחן המהותי‪-‬מוסרי עולה בחשיבותו על המבחן הצורני בעבירות פגיעה בגוף ועל כן‬

‫יש להכריע על פיו ולקבוע שיש לגזור על טל שני עונשים שונים בגין מעשיו (פס"ד עזאם‪ ,‬פס' ‪12‬‬

‫ארבל)‪.‬‬ ‫השופטת‬ ‫של‬ ‫דינה‬ ‫לפסק‬

‫מסקנה זו נובעת גם ממבחן נוסף הנקבע בפסקה המשמש לבחינת היסודות העובדתיים (פס"ד‬

‫נכט‪ ,‬פסק דינו של השופט לנדוי)‪ .‬לפיו‪ ,‬כאשר היסודות העובדתיים חופפים ובאחת מהעבירות‬

‫מתווספים יסודות אחרים‪ ,‬הן נחשבות כזהות‪ ,‬כלומר כחלק מאותו מעשה‪ .‬לכן‪ ,‬ניתן לקבוע‬

‫שעבירת איומים נכללת כחלק מעבירת הסחיטה באיומים ומשום כך ייקבע בגינן עונש אחד‪,‬‬

‫‪5‬‬
‫החמור מבניהן ‪ .‬לעומת זאת כאשר היסודות אינן חופפים לחלוטין ובכל אחת מהעבירות ישנו‬

‫לפחות יסוד עובדתי אחד שונה‪ ,‬כפי שניתן לראות בהשוואה בין עבירת הטרדה מינית ובין עבירות‬

‫איומים וסחיטה באיומים‪ ,‬לא ניתן לקבוע שהן זהות וישנו צדק בהטלת עונש שונה בגין כל‬

‫מעשה‪.‬‬

‫‪6‬‬