‫דיני תקשורת ואתיקה עיתונאית בישראל – סיכום למבחן‬

‫מבוא – שיטת המשפט בישראל‬

‫המשפט כמערכת נורמטיבית‬

‫מהי נורמה‬

‫מערכת המשפט נחוצה לקיום סדר חברתי‪ .‬כללים = "נורמות התנהגות"‪ .‬מאפייני הנורמה המשפטית‪:‬‬
‫אובייקטיביות והשתייכות למערכת נורמטיבית היררכית‪ .‬היא מתפקד לפי עקרון הפרדת הרשויות‪,‬‬
‫‪.‬אשר היא בבסיס השיטה הדמוקרטיות של איזון כוחות ועקרון הפרדת הרשויות‬

‫פירמידת הדין‬

‫חוקי יסוד‪ /‬חוקה ‪ ,‬חקיקות משנה‪ ,‬פסקי דין‪ ,‬ספרות משפטית‪ ,‬עקרונות יסוד‪ ,‬חקיקה ראשית – אלו הם‬
‫המקומות בהם ניתן למצוא את הנורמות המשפטיות‪ .‬יש היררכיה בין חוקי הדין‪ ,‬כעת נציג אותם מהחזק‬
‫‪:‬עד לחלש ביותר‬

‫חוקה‪ /‬חוקי יסוד (קובעת את החוקים הבסיסיים והסמכויות לכל רשות ורשות) – חקיקה ראשית (נחקק‬
‫ע"י הכנסת‪ ,‬היא לא יכולה לסתור את חוקי היסוד‪ .‬יש גם פקודות ותקנות שנשארו מימי ההגנה שהייתה‬
‫כשלטון צבאי ולא דמוקרטי) – חקיקת משנה (נחקק ע"י העיירות‪ ,‬משרד ממשלה = הרשות המבצעת) –‬
‫פסיקה (נחקק ע"י בית המשפט – כמו השיטה האנגלו‪-‬אמריקאית‪ .‬בית המשפט פסיבי ולא מתפקד עד‬
‫שמביאים אליו את הבעיה‪ .‬יש לו עקרון התקדים המחייב אשר אומר כי על כל בתי המשפט הנמוכים יותר‬
‫ממנו להקשיב לעקרון שהוחלט בבית המשפט החזק והגבוה יותר) – ספרות משפטית ומשפט משווה‬
‫‪(.‬אפשר ללמוד משם‪ ,‬אבל זה לא מחייב אותנו לכלום)‬

‫‪.‬בית המשפט משתמש בכל הפירמידה שנמצאת מעליו‬

‫מערכת המשפט בישראל‬

‫ענפי משפט‬

‫פלילי ‪( -‬המדינה נגד הפרט)‪ .‬נקבע לפי דיני עונשין‪ .‬הרבה יותר קשה להוכיח‪ .‬ייאמר "השלטון מגיש‬
‫‪".‬כתב אישום נגד אזרח‬

‫אזרחי ‪( -‬הפרט נגד הפרט)‪ .‬נקבע לפי דיני משפחה‪ ,‬דיני נזיקין‪ ,‬דיני חברות‪ ,‬דיני חוזים‪ ,‬דיני קניין ועוד‪.‬‬
‫‪".‬הרבה יותר קל להוכיח‪ .‬ייאמר "האזרח תובע אזרח‬

‫‪1‬‬
‫ציבורי ‪( -‬פרט נגד המדינה)‪ .‬נקבע לפי משפט חוקתי ולפי משפט מנהלי‪ .‬ייאמר "האזרח מגיש עתירה‬
‫‪".‬נגד השלטון‬

‫ערכאות המשפט (היררכית בתי המשפט)‬

‫‪.‬בית המשפט העליון – בית המשפט המחוזי – בתי משפט שלום‪ .‬זה הסדר מהחזק עד לחלש‬

‫!נטל ההוכחה הוא פלילי מול אזרחי‬

‫פרק ‪ – 1‬התשתית הערכית והחוקתית‬

‫‪.‬החירויות המרכזיות שדנים בהן בקורס‪ :‬חופש העיתונות‪ ,‬חופש הביטוי‪ ,‬חופש המידע‬

‫יש זכויות וחיוביות (שהמדינה צריכה לספק משהו) וזכויות שליליות (מבקשים שהמדינה לא תפגע‬
‫‪.‬באזרח)‬

‫חופש הביטוי‬

‫החופש הנותן לכל אחד מאתנו להתבטא כראות עיניו ולהביע את דעתו‪ .‬ערך חופש הביטוי מתנגש‬
‫‪.‬בישראל לרוב שוב ושוב מול ביטחון המדינה‬

‫ההגנה על חופש הביטוי בישראל נעזר בחוק בג"צ ‪ 73/53‬קול העם נ' שר הפנים‪ ,‬פ"ד ז ‪871‬‬

‫פס"ד הקול העם‬

‫‪.‬הערכים אשר התנגשו בפס"ד קול העם הוא בין בטחון המדינה לבין חופש הביטוי‬

‫יש איזון אנכי שבין חופש הביטוי לביטחון הציבור ולפיו מתפקדים‪ .‬ביהמ"ש לומד על הזכות לחופש‬
‫‪.‬הביטוי מעקרונות היסוד של השיטה הדמקורטית וממגילת העצמאות‬

‫‪.‬סמכות שר הפנים לסגור את העיתון הגיעה מפקודת העיתונות סע' ‪19‬‬

‫בית המשפט קבע‪" :‬וודאות קרובה לפגיעה ממשית בשלום הציבור"‪ .‬בהמשך בפסק דין שניצר – מוסיף‬
‫ביהמ"ש את מרכיב הפגיעה הממשית‪ .‬המבחן כיום לאיזון בין חופש הביטוי לערך אחר‪" :‬וודאות‬
‫‪".‬קרובה לפגיעה ממשית‬

‫‪.‬בדיעבד‪ ,‬במקרה של קול העם לא הייתה פגיעה ממשית והייתה פגיעה שלא כדין בחופש הביטוי‬

‫השפעת סוג הביטוי וזהות המתבטא‬

‫‪2‬‬
‫לזכות לחופש הביטוי יש נגזרות שונות‪ :‬האפשרות להפגין‪ ,‬האפשרות להציע‪ ,‬חופש ביטוי אומנותי‪ ,‬חופש‬
‫ההתאגדות‪ ,‬הזכות לקבל מידע‪ ,‬חופש הביטוי הפוליטי‪ ,‬חופש הביטוי המסחר‪ ,‬חופש הביטוי בלשון‬
‫‪.‬מסויימת וחופש הביטוי להיקרא ולהירשם בשם מסויים‬

‫‪.‬לא לכל הזכויות יש אותה הגנה‪ .‬יש זכויות עם יותר הגנה ויש עם פחות‬

‫חופש המידע‬

‫החובה לספק מידע לאזרח‪ .‬יש זכויות וחיוביות (שהמדינה צריכה לספק משהו) וזכויות שליליות‬
‫‪(.‬מבקשים שהמדינה לא תפגע באזרח)‬

‫‪:‬שתי גישות‬

‫גישה אחת‪ :‬אי אפשר להפריד בין חיוניות חופש המידע לחופש הביטוי – פס"ד קול העם‬

‫‪.‬גישה שתיים‪ :‬אבחנה בין זכותו של עיתונאי לפרסם מידע שנמצא בידו לזכות לנגישות למידע‬

‫החובה לספק מידע לאזרח‬

‫בג"צ ‪ 159/73‬יצחקי נ' שר המשפטים‪ ,‬פ"ד כח (‪ – 692 )2‬השופט ויתקון טען כי רכוש אשר המדינה‬
‫רשאית להשתמש בו כטוב בעיניה‪ .‬המדינה היא בעלת המידע‪ ,‬אם היא מעוניינת להפיץ אותו או לא זו‬
‫‪.‬בחירתה‬

‫בג"צ ‪ 1601/90‬שליט נ' פרס‪ ,‬פ"ד מד(‪ – 535 )3‬השופט שמגר טען כי ללא זכות גישה למידע‪ ,‬אין כלל‬
‫‪.‬כוח עמידה לדמוקרטיה‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬נגישות למידע מרתיעה את הממשל מהתנהגות לא ראויה‬

‫‪.‬השופט ברק טען בפ"ד זה כי הממשל כשליח ציבור מחזיק במידע למענו‬

‫חוק חופש המידע שנחקק‬

‫חוק חופש המידע‪ ,‬התשנ"ח‪ – 1998 ,‬סע' ‪ :1‬לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות‬
‫ציבורית בהתאם להוראות חוק זה‪.‬‬

‫סע' ‪ : 2‬הגדרת המובן "מידע" ו"קבלת מידע"‪" .‬מידע" – כל מידע המצוי ברשות הציבורית‪ ,‬והוא כתוב‪,‬‬
‫מוקלט‪ ,‬מוסרט‪ ,‬מצולם או ממוחשב‪" .‬קבלת מידע" – לרבות עיון‪ ,‬צפייה‪ ,‬האזנה‪ ,‬העתקה‪ ,‬צילום‪ ,‬קבלת‬
‫פלט מחשב או קבלת מידע בכל דרך אחרת‪.‬‬

‫סע' ‪ :7‬דרך הפנייה של האזרח בבקשה לקבלת מידע‪.‬‬

‫חוק חופש המידע – סייגים ומגבלות‬

‫‪3‬‬
 ‫רשות ציברות רשאית לדחות בקשה לקבלת מידע באחד מאלה(סע' ‪ ,8‬חוק חופש המידע)‪:‬‬

‫(‪ )1‬הטיפול בה מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה‪.‬‬

‫(‪ )2‬המידע נוצר או נתקבל בידה למעלה מ‪ 7‬שנים לפני הגשת הבקשה ואיתורו כרוך בקושי של ממש‪.‬‬

‫(‪ )3‬לאחר שנקטה אמצעים סבירים‪ ,‬התברר לה שלא ניתן לאתר את המידע או שאינו מצוי ברשותה‪.‬‬

‫עילות לסירוב למסירת מידע (סע' ‪:)9‬‬

‫סע' ‪9‬א – מידע שאין למסור‪ .‬מידע שעלול לפגוע בביטחון או בפרטיות ועוד‪.‬‬

‫סע' ‪9‬ב – מידע אין חובה למסרו‪ .‬מידע שעלול לשבש את תפקוד הרשות‪ ,‬מידע על דיונים פנימיים ועוד‪.‬‬

‫גם כאשר יש לרשות עילה לסע' ‪ ,9‬רשאי בית המשפט לחייבה לעשות כן לפי סע' ‪ )7( 17‬לחוק‪.‬‬
‫בסע' ‪ 17‬יש אפשרות לאזרח לעתור לבג"צ במקרה של סירוב הרשות לחשוף מידע‪.‬‬

‫בסע' ‪ 14‬הוראות החוק לא יחולו על רשימה של גופים ועל מידע שנוצר‪ ,‬שנאסף ושמוחזק בידיהם‪.‬‬
‫רשויות אלה רשאיות לסרב לבקשה לגלות מידע ללא הנמקה‪ ,‬ואולם חלק מהשופטים דרשו‬
‫מהרשות צידוק לפטור‪.‬‬

‫דוגמא לפסק דין העוסק בחופש המידע – מדינת ישראל‪ ,‬משרד התחבורה נ‪ .‬חברת החדשות‬
‫הישראלית בע"מ‪ ,2004 ,‬ערעור מנהלי‬

‫הרשות השנייה עשתה תחקיר על תאונות אוויריות‪ .‬היא פנתה למחלקת חקירת תאונות ותקריות‬
‫וביקשה ‪ 2‬דוחות של מידע פנימי‪ .‬משרד התחבורה סירב לתת את הדוחות הפנימיים בטענה שרשות‬
‫ציבורית לא חייבת לחשוף מידע פנימי‪ .‬הרשות השנייה עתרה לביהמ"ש המחוזי בטענה שהתחקיר חשוב‬
‫לציבור וביהמ"ש קיבל את העתירה‪ .‬משרד התחבורה הגיש ערעור על החלטת המחוזי‪ .‬בית המשפט‬
‫בודק את סבירות ההחלטה של המחוזי‪ .‬רשות ציבורית לא חייבת לחשוף מידע פנימי‪ ,‬אך בית משפט‬
‫יכול להחליט שזה חשוב שהציבור ידע זאת‪ .‬בית משפט עליון מאשר את ההחלטה של פסיקת המחוזי‪.‬‬
‫הערעור נדחה! ‪ -‬ניתן לראות כאן איזון בין העקרונות ושתמיד בודקים כל מקרה לגופו‪.‬‬

‫המעמד המיוחד של העיתונות ‪ -‬פס"ד בן כספית לבין עיריית ירושלים‬

‫העותר‪ ,‬העיתונאי בן כספית‪ ,‬עתר לבית המשפט במטרה לקבל פרטים על אודות היקף העסקתה‬
‫כפסיכולוגית בעיריית י‪-‬ם של אשת ראש הממשלה הגב' שרה נתניהו‪ .‬השופט דראל‪ :‬פגיעה בביטחון ‪-‬‬
‫השופט דחה את טענת העירייה שלפיה ייתכן שחשיפת המידע תביא לפגיעה בביטחונה של נתניהו‪ ,‬אך‬
‫קיבל את ההנחה שחשיפת מידע שיאפשר לעקוב אחר תנועותיה עלול לפגוע בה‪ .‬על כן פסק שאין‬
‫למסור לכספית מידע על מקום וזמני עבודתה‪ .‬פגיעה בפרטיות ‪ -‬השופט דראל קיבל את עמדת כספית‬
‫‪4‬‬
 ‫ופסק כי בעירייה טעו כאשר החליטו לסרב למסירת מידע באופן גורף‪ .‬את החלטתו ביסס השופט בין‬
‫היתר על העובדה כי נתניהו חושפת דרך קבע בפני הציבור את עובדתה היותה פסיכולוגית חינוכית‬
‫בעיריית ירושלים‪.‬‬

‫התפקיד של בן כספית כעיתונאי משנה את חשיבות המידע‪ .‬קם אינטרס מוכר בקבלת מידע ונדרש‬
‫נימוק בעל משקל רב יותר לדחייתה‪ ,‬זאת לנוכח התפקידים המרכזיים של התקשורת בחברה המודרנית‪.‬‬

‫המהפכה החוקיתית ומעמד חופש העיתונות – החל משנת ‪1991‬‬

‫חוק יסוד‪ :‬כבוד האדם וחירותו (‪ :)1992‬סע' ‪ " – 9‬איו פוגעים בזכויות לפי חוק‪-‬יסוד זה אלא בחוק ההולם‬
‫את ערכיה של מדינת ישראל‪ ,‬שנועד לתכלית ראויה‪ ,‬ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור‬
‫מכוח המסכה מפורשת בו"‪.‬‬

‫חוק יסוד‪ :‬חופש העיסוק (‪ :)1994‬סע' ‪" – 4‬אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של‬
‫מדינת ישראל‪ ,‬שנועד תכלית ראויה‪ ,‬ובמידה שאינה עולה על הנדרש‪ ,‬או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה‬
‫מפורשת בו"‪.‬‬

‫חופש הביטוי לא מופיע בגלל הביטחון והוא לא הפך לחוק יסוד עד לשנת ‪!2015‬‬

‫פרק ‪ – 2‬תשתית האתיקה העיתונאית‬

‫מה בין משפט לאתיקה‬

‫משפט (חוק)‪ ,‬אתיקה (כללי התנהגות)‬

‫אתיקה מקצועית – שורת כללים שקבעו לעצמם חברי מקצוע מסוים‪.‬‬
‫אתיקה רפואית – הכללים שקבעו הרופאים לעצמם‪.‬‬
‫אתיקה של עורכי דין – הכללים שקבעו עורכי‪-‬הדין לעצמם‪.‬‬
‫אתיקה עיתונאית – הכללים שקבעו העיתונאים לעצמם‪.‬‬

‫האתיקה המקצועית של העיתונות‬

‫בתי המשפט משתמשים בכללי האתיקה כמבחן כדי לקבוע אם עיתונאי פעל בתום לב או בהגינות‪ .‬רבים‬
‫נשמעים בכל‪-‬זאת לכללי האתיקה‪ ,‬כדי שלא יוטל פיקוח חיצוני‪/‬חוקי על העיתונות‪ .‬הפרת כלל אתי עלולה‬
‫להיות גם הפרה של חוק‪ .‬פרסום החלטת בית הדין בעיתונות מרתיע‪.‬‬

‫‪5‬‬
 ‫בחודש ספטמבר ‪ 2020‬אושר במליאת מועצת העיתונות תקנון חדש ומעודכן‪ .‬ככלל‪ ,‬ניתן לומר כי‬
‫הוראות התקנון החדש מאפשרות יתר גמישות והתאמה לנסיבות‪ ,‬בהשוואה לתקנון הישן‪.‬‬

‫הוראות מחמירות בתקנון בהשוואה לחקיקה‬

‫האיסור על עיתונאי לפרסם מידע מטעה או מסולף‬

‫(ס' ‪ 3‬לתקנון החדש‪" -‬עיתונאים יקפידו‪ ,‬ככל שניתן בהתאם לנסיבות‪ ,‬על דיוק אמינות ושלמות המידע"‪.‬‬
‫זהו נוסח מרוכך בהשוואה לנוסח הסעיף בתקנון הישן שאסר בסעיף ‪ 4‬לפרסם "ביודעין או ברשלנות דבר‬
‫שאינו אמת‪ ,‬אינו מדוייק‪ ,‬מטעה או מסולף")‬

‫הוראות הסותרות את החקיקה‬

‫אין לחשוף זהותו של מקור חסוי שמסר מידע‬

‫(ס'‪ 12‬לתקנון החדש)‬

‫התנגשות בין תקנון האתיקה ובין אינטרסים של בעלי כלי תקשורת‬

‫כאשר בעל השליטה‪/‬המו"ל מורה לעיתונאי להימנע מלדווח‪ ,‬להעלים את האמת‪ ,‬לסלפה או לפרסם‬
‫כזבים – זוהי השתקה ופגיעה בזכויות הבסיסיות‪.‬‬

‫(בשל אינטרסים כלכליים‪ ,‬פוליטיים‪ ,‬אישיים וכיו"ב) – פרסום מטעמים שונים שלא מתקשרים לאתיקה‪.‬‬

‫בניגוד לכלל האתיקה לפיו אסור בתכלית להימנע "מלפרסם מידע שקיים עניין ציבורי בפרסומו‪ ,‬לרבות‬
‫בשל לחצים פוליטיים‪ ,‬כלכליים או אחרים‪ ,‬חיצוניים או פנימיים (סעיף ‪(15‬ב) לתקנון החדש)‬

‫הפסיקה חייבה את העיתונאי לציית להנחיית מעסיקו גם אם היא בלתי אתית‪.‬‬

‫דילמות אתיות שהעיתונאי עשוי להידרש להכריע בהן‬

‫חשיפת מקור כדי לסייע ללכידת פושע מסוכן‬ ‫‪-‬‬

‫פרסום מידע שיביא לסיכול הנושא שבו הוא מאמין‬ ‫‪-‬‬

‫פרסום ידיעה שתפגע באינטרסים של בעלי העיתון‬ ‫‪-‬‬

‫האם לכללי האתיקה המקצועית של העיתונות יש שיניים‬

‫אמנם‪ ,‬כללי האתיקה אינם מעוגנים בחקיקה‪ ,‬אבל‪:‬‬

‫‪6‬‬
 ‫בתי המשפט משתמשים בכללי האתיקה כמבחן כדי לקבוע אם עיתונאי פעל בתום לב או‬ ‫•‬
‫בהגינות‪.‬‬

‫רבים נשמעים בכל‪-‬זאת לכללי האתיקה‪ ,‬כדי שלא יוטל פיקוח חיצוני‪/‬חוקי על העיתונות‪.‬‬ ‫•‬

‫הפרת כלל אתי עלולה להיות גם הפרה של חוק‪.‬‬ ‫•‬

‫פרסום החלטת בית הדין בעיתונות מרתיע‪.‬‬ ‫•‬

‫מועצת העיתונות ובית הדין לעתיקה‬

‫מועצת העיתונות והתקשורת בישראל‬

‫חברים במועצה ‪ -‬אגודות העיתונאים‪ ,‬עורכים‪ ,‬מו"לים ונציגי ציבור‪ .‬נציגי הציבור ‪ -‬לפחות ‪ 30%‬מחברי‬
‫מועצה אך לא יותר מ‪ ,50% -‬והם ממלאים בה את התפקידים המרכזיים‪.‬‬

‫בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות‬

‫מתנהל על פי "נוהל בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות והתקשורת בישראל" (עודכן ב‪,)2019-‬‬
‫ומוסמך לדון ולפסוק בתלונות על הפרת כללי האתיקה ע"י עיתונאים ואמצעי תקשורת אף אם אינם‬
‫חברים במועצת העיתונות‪.‬‬

‫פרק ‪ – 3‬הגבלות על הזכות לעסוק בעיתונות‬

‫פקודות שבוטלו‬

‫‪.‬פקודת העיתונות (בסמכות שר הפנים) – הסמכות בוטלה ב‪2017‬‬

‫‪.‬תקנות ההגנה לשעת חירום ‪( 1945‬בסמכות הממונה על המחוז) – הסמכות בוטלה ב‪2016‬‬

‫פקודה שלא בוטלה‬

‫‪.‬תקנות ההגנה לשעת חירום ‪( 1945‬בסמכות הצנזור) – אין הגבלה מכיוון ובג"צ לא פסק בעניין‬

‫הגבלת העיסוק העיתונאי של עבריינים‬

‫עם ביטול פקודת העיתונות אין איסור חוקי על עבריין שביצע עבירה שיש עימה קלון להיות מו"ל‪/‬מנהל‪-‬‬
‫‪.‬של עיתון‬

‫‪7‬‬
 ‫‪.‬סעיף ‪ 25‬בתקנון האתיקה המקצועית (לפני שתוקן) קבע איסור אתי על עבריין לעסוק בעיתונות‬

‫תקנון האתיקה המקצועית – שלילת זכות העיסוק כעיתונאי מעבריין ‪( -‬ס' ‪ 25‬לתקנון האתיקה‬
‫‪.‬המקצועית) לא רק על מו"ל‪/‬מנהל‪ ,‬אלא על כל עיתונאי‬

‫‪.‬עוד בהגשת כתב אישום‪ ,‬אם מדובר בעבירה שיש עימה קלון למקצוע העיתונות‬

‫‪.‬סעיף ‪ 25‬לתקנון הישן הועבר לנוהל בית הדין לאתיקה ואינו מופיע עוד בתקנון הישן‬

‫תעודת עיתונאי‬

‫על פי חוק‪ ,‬עיתונות מקצוע חופשי ואין הגבלות פורמליות לעסוק בו‪.‬‬

‫תעודת עיתונאי זו תעודה שהמדינה מנפיקה באמצעות גוף של המדינה שנקרא "לשכת העיתונות‬
‫הממשלתית לעם"‪ ,‬הגוף הזה מנפיק את התעודות של העיתונאים על פי כללים שהגוף קבע לעצמו‪,‬‬
‫שבעיקרם הם כללים אובייקטיבים שנוגעים לתפוצה של כלי התקשורת‪ .‬זו נועדה לאפשר לעיתונאים‬
‫גישה למקומות שלציבור הרחב אין גישה אליהם‪ ,‬גישה למקורות מידע כמו מסיבות עיתונאים של ראשי‬
‫המדינה‪ ,‬משמשת עיתונאים בהתקשרות מול משרדי הממשלה‪.‬‬

‫בפועל ‪ -‬לתעודת העיתונאי שמנפיקה לשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ) חשיבות רבה‬
‫בג"צ יונס ‪ -‬אין להציב תנאים בלתי סבירים למתן התעודה‪.‬‬
‫בג"צ סייף ‪ -‬זכות העיסוק בעיתונות ולקבלת הזכות לתעודת עיתונאי גם של מי שאינם אזרחי ישראל‪.‬‬
‫בג"צ שורת הדין – גם שידור כתבה לא אמינה אינו מצדיק שלילת תעודה‪.‬‬
‫בעקבות הפסיקה גובשה רשימת כללים מצומצמת לסירוב מתן תעודת עיתונאי‪.‬‬
‫הכתבים ומערכת הביטחון‬

‫תלות של הכתבים המסקרים את הצבא במערכת הביטחון לצורך הסיקור העיתונאי (בקבלת‬ ‫‪-‬‬
‫מידע‪ ,‬בנגישות למתקנים צבאיים‪ ,‬בהשתתפות בתדריכים ועוד)‪[ .‬בתקנון האתיקה החדש‬
‫הוחלפו ההוראות הפרטניות בסעיף ‪ 26‬לתקנון הישן בענין אתיקה בימי לחימה בהוראה כללית‬
‫בסעיף ‪ 11‬בתקנון החדש‪ ,‬על פיה יש לאזן בין הענין הציבורי בדווח מלא ובין המחויבות לנוהג‬
‫ברגישות ובחמלה]‪.‬‬
‫האמנת הכתב הצבאי ‪( -‬אישור לכתבים המסקרים את הצבא) בוטלה‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫פס"ד איגוד עיתונאי החוץ (פינוי סיני‪ - )1982 ,‬חיוב מתן נגישות לכתבים לשטחים תחת ממשל‬ ‫‪-‬‬
‫צבאי שהוכרזו כ"שטחים סגורים"‪.‬‬

‫‪8‬‬
 ‫פרק ‪ – 4‬הצנזורה הצבאית‬

‫סוגי הגבלות על חופש הביטוי‬

‫‪.‬הגבלת רישוי – השתקה כללית‪ ,‬ההגבלה החמורה ביותר‬

‫‪.‬הגבלה מראש – יותר חמור מהגבלה בדיעבד‬

‫‪.‬הגבלה בדיעבד – נראה רבות בד"כ בארה"ב‬

‫מהי צנזורה – תקנות ההגנה (שעת חירום) ‪1945‬‬

‫הצנזורה הצבאית בישראל פועלת מכוח תקנות ההגנה (שעת חירום) ‪ ,1945‬חקיקה ראשית מתקופת‬
‫‪.‬המנדט‬

‫‪.‬תקנה ‪ 86‬מסמיכה את שר הביטחון למנות את הצנזורות‬

‫?מדוע ישנה לגיטימציה לצנזורה כזו? מדוע היא מוצדקת‬

‫‪.‬קודם רוצים להגן על חיי האזרח במדינה‪ ,‬ולאחר מכן לתת לו את האפשרות להתבטא‬

‫תקנה ‪ 97‬לתקש"ח‪ – 1945 ,‬מכוחה פועלת הצנזורה – חובת ההגשה של החומר לצנזור‬

‫הוראה מאוד רחבה‪ .‬בדיקת הצנזורה כוללת כל חומר‪ .‬לא רק חומר הקשור בנושאי ביטחון או כזה הכולל‬
‫פרסומים עובדתיים בלבד‪ .‬הצנזור מוסמך להורות להגיש את זה לביקורתו המוקדמת‪ ,‬גם חומרים שלא‬
‫קשורים כלל לנושאי ביטחון‪ .‬יתרה מכך כאשר עתרו לבג"צ נגד הצנזור וביקשו ממנו להכריע שצריך‬
‫‪.‬לפרש את התקנה ולהגביל את הצנזור בג"צ אמר לא‬

‫תקנה ‪ 87‬לתקש"ח‪ – 1945 ,‬באילו נימוקים יכול לנמק הצנזור כדי לעשות שימוש בתפקידו –‬
‫סמכות הפסילה‬

‫איסור פרסום‪ ,‬במידה שהוא סבור כי הוא עלול לפגוע בהגנת ישראל‪ ,‬בשלום הציבור או בסדר הציבורי‪.‬‬
‫‪.‬גם הוראה מאוד רחבה‪ .‬הפרת הצו מהווה עבירה פלילית‬

‫סמכות הפסילה – מבחן הוודאות הקרובה‬

‫מקומון ת"א המבקש לפסם כתבה על ראש המוסד ובה פרטים אודותיו‪ ,‬ביקורת על תפקודו ודרישה‬
‫‪.‬להחלפתו‪ .‬הצנזור פסל חלקים נרחבים בטענה שהדבר מסכן את בטחון המדינה‬

‫בג"ץ ‪ 680/88‬שניצר נ' הצנזור הצבאי הראשי‪ ,‬מפי השופט ברק‬

‫‪9‬‬
 ‫מה משמעות הקביעה‪ ,‬כי ההכרעה בקיום הפגיעה – כלומר‪ ,‬בקיום הוודאות הקרובה לפגיעה ‪22...‬‬
‫הממשת – היא עפ"י דעתו של הצנזור הראשי? משמעות הקביעה הינה‪ ,‬כי הצנזור – הוא ולא אחר –‬
‫הינו בעל הסמכות בעניין זה‪ ,‬ואם קיימות מספר אפשרויות חוקיות בעניין זה‪ ,‬הבחיר נעשית על ידו‬
‫‪.‬ולא ע"י זולתו‬

‫קביעה זו אין משמעותה כי הצנזור הראשי רשאי להגיע לגיבוש החלטתו בכל אופן הנראה לו‪ .‬אכן‪,‬‬
‫‪.‬החלטתו של הצנזור צריך שתהא סבירה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שצנזור סביר היה עושה אותה בנסיבות העניין‬

‫מהו המבחן שקובע ביהמ"ש לצנזור‬

‫ביהמ"ש קבע‪ :‬סמכות הצנזור לפסול פרסומים תופעל רק כאשר פוטנציאל הפגיעה הוא ברמת הסתברות‬
‫גבוהה של וודאות קרובה ורק כאשר הפגיעה היא קשה וחמורה‪ .‬בג"צ קבע שהצנזור יהיה רשאי לפסול‬
‫ידיעות רק אם יש בפרסומן וודאות קרובה לפגיעה קשה בביטחון המדינה‪ .‬לא רק וודאות קרובה אלא‬
‫‪.‬וודאות קרובה ‪ +‬פגיעה קשה‬

‫בג"צ שניצר צמצם את שיקול הדעת של הצנזור לגבי פסילת ידיעות‪ ,‬לא כל דבר שהצנזור חושב לנכון לא‬
‫לפרסם אלא רק אם יש לו וודאות קרובה לפגיעה קשה בביטחון המדינה‪ .‬בג"צ גם אומר שלצנזור יש‬
‫שיקול דעת עצמאי‪ ,‬תארו לכם שעכשיו עיתון ידיעות אחרונות רוצה לפרסם כתבה שפוגעת בשר‬
‫הביטחון‪ ,‬מוציאה אותו לא טוב‪ .‬שר הביטחון יכול להרים טל' לצנזור או לרמטכ"ל ולבקש ממנו שידבר עם‬
‫הצנזור ולהורות לצנזור שלא יאשר את פרסום הידיעה‪.‬‬

‫עבירות צנזורה מצד עיתון או עיתונאי‬

‫אי הגשת חומר לביקורת ואישור מוקדם מצד הצנזורה הינה עבירה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫פרסום חומר למרות העובדה שהוגש לצנזור ונפסל עקב "וודאות קרובה לפגיעה קשה רצינית‬ ‫‪‬‬
‫וחמורה בביטחון או בסדר הציבורי"‪.‬‬

‫באפשרות הצנזור במקרים לעיל‪ ,‬להגיש תלונה במשטרה או לפנות ליועמ"ש במטרה להגיש כתב אישום‬
‫ולהעמיד את העבריינים לדין‪.‬‬

‫סמכות הצנזור לסגור עיתון – תקנה ‪ 100‬לתקש"ח‬

‫בסמכות הצנזור להעניש את העיתון בעצמו ולסגור אותו לכל תקופה שיבחר ואף להשבית ולהחרים את‬
‫בית הדפוס שלו‪ ,‬בלי כל הליך שיפוטי! וכיום הגורם היחיד שיכול לסגור עיתון זה הצנזור הצבאי הראשי‬
‫מכוח תקנה ‪ 100‬לתקנות ההגנה לשעת חירום‪.‬‬

‫‪10‬‬
 ‫בג"ץ ‪ 234/84‬חדשות נ' שר הביטחון – פרשת קו ‪ 300‬והפעלת סנקציית הסגירה מבלי משפט‬
‫לעיתון "חדשות"‬

‫הסכם הצנזורה – הסכם בין הצנזור למול גופי התקשורת הגדולים‬

‫נגבי טוען שתקנה ‪ 100‬לא היתה שורדת לולא חתמו כלי התקשורת המרכזיים על הסכם הצנזורה‪ .‬הסכם‬
‫זה נוסח אחרון משנת ‪ 1996‬אומר שעל אותם כלי תקשורת מרכזיים סעיף ‪ 100‬לא חל‪ ,‬וההסכם בא‬
‫במקומו‪ .‬המטרה היא למנוע פרסום מידע בטחוני‪ .‬ההסכם אינו חל על כלי התקשורת הערבים ועל כלי‬
‫תקשורת מקומיים‪.‬‬

‫הוקמה ועדה בה חברים ‪ 3‬נציגים‪ :‬נציג הציבור‪ ,‬נציג צבאי ונציג כלי התקשורת‪ .‬כל השגה על חומר‬
‫שנפסל וקובלנות על הצנזור מובאות בפני ועדה זו והיא מוסמכת לטפל בפניות אלה הועדה רשאית‬
‫לאשר או לפסול את ההחלטה של הצנזור‪.‬‬

‫לכן כיום עיתונים הכפופים להסכם אינם צפויים לסגירה או הרשעה פלילית וההסכם מגביל את סמכות‬
‫הצנזור רק למידע‪.‬‬

‫הבעיה היא שהתוקף המשפטי של ההסכם הוא כל עוד הצדדים רוצים לכבד אותו‪ .‬ההסכם אינו אכיף‬
‫ולכן גם מי שצד להסכם לא מחוייב אליו‪ .‬ולכן נוצר כאילו "סטנדרט כפול" כלפי כלי התקשורת שהם צד‬
‫להסכם הצנזורה הגישה יותר ליברלית ואלה שלא חתומים על ההסכם נשארים חשופים לסעיף ‪.100‬‬
‫הדרקוני‪.‬‬

‫פרק ‪ – 5‬איסורי הסתה והמרדה ‪ -‬התבטאויות שמטרתן להניע אחרים‬

‫לפעול בדרך לא חוקית‬

‫הסתה – קריאה לאחרים לפעול בדרך לא חוקית‬

‫סוגי הסתות‬

‫הסתה לסרבנות ‪ -‬ס' ‪ 109‬ו‪ 110-‬לחוק העונשין‪.‬‬ ‫•‬

‫הסתה לאלימות ולטרור ‪ -‬ס' ‪144‬ד‪ 2‬לחוק העונשין‪.‬‬ ‫•‬

‫הסתה לגזענות ‪ -‬ס' ‪144‬א עד ‪144‬ג לחוק העונשין‪.‬‬ ‫•‬

‫גם סעיף‪-‬קטן (‪ )4‬בסעיף ‪"– 134‬המרדה" ‪ -‬עוסק למעשה בהסתה לגזענות)‬ ‫–‬

‫‪11‬‬
 ‫הסתה לגזענות היא גם עבירה על תקנון האתיקה המקצועית של העיתונות (ס' ‪14‬‬ ‫–‬
‫לתקנון האתיקה)‬

‫[בתקנון האתיקה החדש התווסף כי בפרסום הכולל ביטויים גזעניים‪ ,‬והמתחייב מן ההקשר‬
‫העיתונאי‪ ,‬יובהר הדבר לציבור]‬

‫פגיעה ברגשות דת ‪ -‬ס' ‪ 173‬לחוק העונשין‪.‬‬ ‫•‬

‫מתי ראוי להעניש על התבטאות שהיא הסתה‬

‫הסתה היא התבטאויות שמטרתה להניע אחרים לפעול בדרך לא חוקית‪ .‬לכן העיקרון הוא‪:‬‬

‫מענישים רק כאשר יש סבירות גבוהה ("ודאות קרובה") שההתבטאות אכן תניע אחרים לפעול באלימות‪.‬‬
‫למשל‪ :‬כאשר האווירה מתוחה ונפיצה או כאשר הדובר נתפס כבעל סמכות‪.‬‬

‫דיווח תקשורתי על דברי הסתה‬

‫החוק‪ :‬בחלק מהחוקים נאמר במפורש שמותר לדווח על דברי הסתה‪.‬‬

‫הפסיקה‪ :‬מותר וחשוב לדווח על דברי הסתה‪ .‬אבל יש לעשות זאת בריסון ובזהירות (למשל‪ ,‬לא בשידור‬
‫חי) – פס"ד מאיר כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור‪.‬‬

‫המרדה – הסתה לפעולה לא חוקית נגד השלטון‬

‫להמרדה יש שורת הגנות (ס'‪)138‬‬

‫כשהפרסום נועד להראות שהממשלה טעתה‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫כשהפרסום נועד להביא לתיקון טעויות של השלטון‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫כשהפרסום נועד להניע אחרים לפעול לשינוי בדרך חוקית‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫כשהפרסום נועד להוקיע דברי הסתה או גזענות‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫אכיפת החוק‬

‫היועץ המשפטי לממשלה (ראש התביעה) מגיש כתבי אישום על המרדה רק במקרים קיצוניים (רק‬
‫כאשר יש וודאות קרובה שהדברים שפורסמו יובילו למעשים פליליים חמורים)‪.‬‬

‫העלבת עובד ציבור‬

‫מיהו עובד ציבור (סעיף ‪34‬כד לחוק העונשין) –‬

‫‪12‬‬
 ‫הגדרה רחבה שכוללת גם נבחרי ציבור בכל רמות הממשל‪ .‬מדיניות התביעה (משנת ‪ )1998‬היא לא‬
‫לאכוף את האיסור כאשר ה"נעלב" הוא נבחר ציבור‪.‬‬

‫סעיף ‪ 288‬לחוק העונשין‪:‬‬

‫"המעליב בתנועות‪ ,‬במילים או במעשים‪ ,‬עובד הציבור‪ ,...‬כשהם ממלאים תפקידם או בנוגע למילוי‬
‫תפקידם‪ ,‬דינו – מאסר שישה חדשים‪.‬‬

‫פס"ד אונגנרפלד נ' מדינת ישראל משנת ‪ - 2008‬אפשר להרשיע בהעלבת עובד ציבור רק אם הדברים‬
‫שנאמרו יוצרים ודאות קרובה לפגיעה קשה ביכולת תפקודו של עובד‪.‬‬

‫פס"ד אליצור סגל משנת ‪ - 2017‬תנאי נוסף ‪ -‬אין הרשעה כאשר הדברים המעליבים הם ביטוי פוליטי‪,‬‬
‫פרט למקרים נדירים‪.‬‬

‫פרק ‪ – 6‬סודיות הממשל והמנהל‬

‫סעיף ‪ 117‬לחוק העונשין – הדלפת סודות רשמיים‬

‫עובד הציבור שמסר‪ ,‬ללא סמכות כדין‪ ,‬ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו‪ ,‬לאדם שלא היה מוסמך )א(‬
‫לקבלה‪ ,‬וכן מי שהגיעה אליו ידיעה בתוקף תפקידו כעובד הציבור‪ ,‬ולאחר שחדל מהיות עובד הציבור‬
‫‪.‬מסרה‪ ,‬ללא סמכות כדין‪ ,‬לאדם שלא היה מוסמך לקבלה‪ ,‬דינו ‪ -‬מאסר שלוש שנים‬

‫‪...‬‬

‫לנאשם לפי סעיף קטן (א) תהא זו הגנה טובה שהידיעה כבר פורסמה לרבים על פי סמכות כדין )‪) (1‬ד(‬
‫;או הועמדה לעיון הרבים על פי סמכות כדין‬

‫לנאשם לפי סעיף קטן (א) בשל מסירת ידיעה לאחר שחדל מהיות עובד הציבור תהא גם זו הגנה )‪(2‬‬
‫טובה‪ ,‬שמסירת הידיעה היתה כעבור חמש שנים מהיום שחדל מהיות עובד הציבור ושבמסירת הידיעה‬
‫;לא היה משום פגיעה בדבר שיש לציבור זיקה בו או פגיעה בזכותו של יחיד‬

‫הוראות פסקה (‪ )2‬לא יחולו על ידיעה הנוגעת לביטחון המדינה או ליחסי חוץ שלה אלא אם כן אישר )‪(3‬‬
‫הגורם המוסמך‪ ,‬קודם למסירתה‪ ,‬כי מסירת הידיעה לא תפגע בביטחון המדינה או ביחסי חוץ שלה;‬
‫לענין זה‪" ,‬הגורם המוסמך" ‪ -‬הצנזור הצבאי הראשי או בעל תפקיד אחר‪ ,‬הכל כפי שתקבע הממשלה‬
‫;בצו‪ ,‬באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת‪ ,‬דרך כלל או לפי סוגי ענינים‬

‫במה עלול לפגוע האיסור על הדלפות – סע' ‪ 117‬לחוהע"נ‬

‫‪13‬‬
 ‫יש פגיעה בשוויון בפני החוק (עובד ציבור מול עובד רגיל)‪ ,‬זכות הציבור לדעת‪ ,‬חופש העיתנות וטוהר‬
‫‪.‬המידות הציבוריות‬

‫‪.‬העונש של עובד ציבור שהפר את האיסור – ‪ 3‬שנות מאסר‬

‫סעיף ‪34‬כד לחוהע"נ – מגדיר מיהו עובד ציבור וכולל בין היתר‪ ,‬עובדי‪ :‬מדינה‪ ,‬רשות או מועצה‪ ,‬ביטוח‬
‫‪.‬לאומי‪ ,‬בנק ישראל‪ ,‬שירות התעסוקה‪ ,‬נושאי משרה לפי חוק‪ ,‬חיילים‬

‫קשיים יוצר סעיף ‪ 117‬לעבודת העיתונאי‬

‫‪.‬הקושי המעשי‪ ,‬הוקשי המוסרי‪ .‬העיתונאי עלול לעמוד לדין על שידול וסחיטה‬

‫רעיונות לפתרון חלופי‬

‫‪.‬הצעה לסייג את האיסור לידיעות שהדלפתן עלולה להזיק לענייני המדינה – ‪1957‬‬

‫ח"כ ופרופ' קלינגהופר מציע להגביל את האיסור רק לידיעות שיש בהן משום סיכון לאינטרס – ‪1967‬‬
‫‪.‬ציבורי חשוב‬

‫‪.‬ועדת אוסטרובסקי מציעה להחיל את האיסור רק על ידיעה שיש הצדקה לחיסויה – ‪1995‬‬

‫הביקורת כלפי האיסור וניסיונות להגבלתו‬

‫ח"כ גלאון מציעה שהסעיף יפטור מאחריות עובד ציבור שהדליף ידיעה אמינה ששירתה – ‪2003‬‬
‫‪.‬אינטרס ציבורי‬

‫המכון הישראלי לדמוקרטיה קובע כי האיסור אינו מתייב עם ערכי היסוד הדמוקרטיים‪ .‬מוצע – ‪2005‬‬
‫‪.‬להגביל את האיסור רק להדלפה המעמידה בסכנה של פגיעה ממשית את אכיפת החוק או שלום הציבור‬

‫אכיפת האיסור בפועל‬

‫ע"פ ‪( 94/61‬י‪-‬ם) חסידוף נ' היועמ"ש ‪ -‬הדלפה לגבי חשד לעדות שקר שהעיד המפקח הכללי של‬
‫משטרת ישראל דאז משפט דיבה‪ .‬העונה – חודשיים מאסר בפועל והדחה לצמיתות משירות המדינה‪.‬‬
‫‪(.‬המפכ"ל – הורשע בעדות שקר ונידון למאסר על תנאי)‬

‫ת"פ (שלום‪-‬ת"א) ‪ 10106/03‬גלאט ברקוביץ' ‪ -‬הדלפת מסמך המעיד על חשד חמור לקבלת‪ ,‬נגד רה"מ‬
‫דאז‪ ,‬אריאל שרון‪ .‬המדליפה הורשעה עפ"י הודאתה בעסקת טיעון ועונה ‪ 8‬חודשי מאסר על תנאי‪ ,‬קנס‬
‫של ‪ 10,000‬ש"ח‪ ,‬הדחתה מהפרקליטות ושלילית רישיון עו"ד לשנה וחצי‪( .‬העיתונאי ברוך קרא נחקר‬
‫‪.‬בחשד ל"שיבוש חקירה")‬

‫‪14‬‬
 ‫האם "כדאי" לעובד ציבור להדליף מידע לציבור‬

‫‪.‬המדליפים נענשו‪ ,‬בסופו של יום‪ ,‬בעונש חמור מהנחשדים‬

‫‪.‬מלבד הענישה הפלילית מדובר גם בעבירה משמעתית שעלולה לפגוע בתנאי העסקה‪ ,‬פנסיה וקידום‬

‫‪.‬התייחסות חברתית שלילית לעובדי ציבור החושפים שחיתויות בישראל‬

‫סעיף ‪ 113‬ו‪113-‬א לחוהע"נ – ידיעות סודיות‬

‫‪.‬ידיעה סודית‪ :‬תוכנה מעיד כי ביטחון המדינה מחייב שמירתה‬

‫‪.‬צורת או נסיבות שמירתן מעידה כי ביטחון המדינה מחייב שמירתה‬

‫הידיעה נוגעת לסוג עניינים שהממשלה באישור ועדת החוץ והביטחון‪ ,‬הכריזה בצורכיהם סודיים –‬
‫‪.‬הבעיה בהגדרה זו שניתן להגדיר סוגיות שלמות כסודיות ויש צורך בפיקוח‬

‫במה מחמירים הסעיפים לעיל לעומת סעיפי ההדלפה‬

‫‪.‬העונשים הרבה יותר חומרים‪ ,‬לא חלים על תפקיד ספציפי ואילו חלים גם על המפרסם‬

‫סעיפים ‪ 113‬ו‪ 113-‬א לחוק העונשין כפי שכתוב‬

‫ריגול חמור‬

‫‪).‬בוטל( )א(‪113‬‬

‫‪.‬מי שמסר ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך והתכוון לפגוע בבטחון המדינה‪ ,‬דינו ‪ -‬מאסר עולם )ב(‬

‫מי שהשיג‪ ,‬אסף‪ ,‬הכין‪ ,‬רשם או החזיק ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך‪ ,‬דינו ‪ -‬מאסר שבע שנים; )ג(‬
‫‪.‬התכוון בכך לפגוע בבטחון המדינה‪ ,‬דינו ‪ -‬מאסר חמש‪-‬עשרה שנים‬

‫בסעיף זה‪" ,‬ידיעה סודית" ‪ -‬ידיעה אשר ביטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד‪ ,‬או ידיעה הנוגעת )‪)(1‬ד(‬
‫לסוג ענינים שהממשלה‪ ,‬באישור ועדת החוץ והבטחון של הכנסת‪ ,‬הכריזה‪ ,‬בצו שפורסם ברשומות‪ ,‬כי‬
‫;הם ענינים סודיים‬

‫החובה לשמרה )‪(2‬‬ ‫ידיעה אשר תוכנה‪ ,‬צורתה‪ ,‬סדרי החזקתה‪ ,‬מקורה או נסיבות קבלתה‪ ,‬מעידים על‬
‫;בסוד‪ ,‬חזקה היא‪ ,‬כי ביטחון המדינה מחייב לשמרה בסוד‪ ,‬אלא אם כן הוכח אחרת‬

‫‪.‬הוראות פסקאות (‪ )1‬ו‪ )2(-‬יחולו גם לענין סעיף ‪113‬א )‪(3‬‬

‫‪15‬‬
 ‫תהא זו הגנה טובה לאדם הנאשם בעבירה על פי סעיף קטן (ג) שלא עשה דבר שלא כדין להשיג )ה(‬
‫‪.‬ידיעה באשר היא ידיעה סודית‪ ,‬ושהשיגה‪ ,‬אספה‪ ,‬הכינה‪ ,‬רשמה או החזיקה בתום לב ולמטרה סבירה‬

‫ידיעה סודית‬

‫‪.‬א‪ .‬מי שמסר ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך‪ ,‬דינו ‪ -‬מאסר חמש עשרה שנים‪113‬‬

‫פס"ד מדינת ישראל נ' אורי בלאו (‪)2012‬‬

‫עיתונאי הארץ נאשם והורשע בהחזרת "ידיעות סודיות"‪ ,‬אף שהגיש את התחקיר לאישור הצנזורה וקיבל‬
‫‪.‬אישור‪( .‬המדליפה ענת קם‪ ,‬נכנסה לכלא)‬

‫החיסיון העיתונאי ומגבלותיו‬

‫חיסיון עיתונאי – תקנון האתיקה החדש‬

‫הגנה על מקורות ומידע‬

‫‪.‬א‪ .‬עיתונאים לא יפרסמו מידע שנמסר להם בתנאי שלא יפורסם ‪12.‬‬

‫ב‪ .‬עיתונאים לא יגלו מידע שנמסר להם בתנאי שלא יופץ‪ ,‬ולא יחשפו‪ ,‬במעשה‪ ,‬במחדל או בשל אי‬
‫נקיטת אמצעי אבטחה מספקים של המידע‪ ,‬את זהותו של מקור חסוי‪[ .‬הוסף בעקבות ענין ענת קם וענין‬
‫גלט ברקוביץ]‬

‫התקנון לפני השינוי (ע' ‪ 153‬בספר)‬

‫סעיף ‪ 22‬לתקנון הישן – "לא יגלו עיתון ועיתונאי מידע שנמסר להם בתנאי שיישאר חסוי ולא יחשפו‬
‫‪".‬זהותו של מקור חסוי אלא בהסכמתו של המקור‬

‫‪.‬סעיף ‪(3‬ב) לתקנון הישן נמחק שכן האיסור המופיע בו כלול בסעיף ‪12‬‬

‫?מהו המבחן שבחר ביהמ"ש לחשיפת מקור‬

‫החיסיון העיתונאי הוא יחסי (חל רק על הזהות של המדליף‪ ,‬ורק בתנאים מסויימים) ונתון לשק"ד‬
‫‪.‬ביהמ"ש‬

‫ביהמ"ש יחייב חשיפת המקור בהתקיים שלושה תנאים‪ :‬זהות המדליף רלוונטית ונוגעת למשפט‪,‬‬
‫‪.‬מדובר בעבירה חמור‪ ,‬המידע חיוני ולא ניתן להיעזר בראיות אחרות מבלי חשיפת המקור‬

‫‪.‬פס"ד חברת הכשרת הישוב – החיסיון עמד גם למקור עצמו כעד במשפט‬

‫‪16‬‬
 ‫ב"ש ‪ 298/86‬ציטרין ונבו נ' ביה"ד המשמעתי‬

‫‪.‬ביהמ"ש העליון מכיר לראשונה בחיסיון העיתונאי למרות היעדר חוק‬

‫מתי יצווה בית המשפט על עיתונאי לוותר על החיסיון העיתונאי – רק כאשר שלושת התנאים הבאים‬
‫מצטברים וקורים יחדיו‬

‫א‪ .‬רלוונטיות – כאשר זהות המדליף נוגעת למשפט‬

‫‪.‬ב‪ .‬מהותיות – מדובר בעבירה חמורה‬

‫‪.‬ג‪ .‬נחיצות – אין דרך אחרת לעשות משפט צדק‬

‫הרחבת החיסיון – מסמכים שעלולים להביא לחשיפת המקור‬

‫בשנת ‪ 2012‬הרחיב בית המשפט העליון – רע"פ ‪ 761/12‬מ"י נ' מקור ראשון ומרים צחי – את החיסיון‬
‫שנקבע בפס"ד ציטרין‪ ,‬והחיל את שלושת התנאים שנקבעו בו על חומר גלם שקיבל העיתונאי ושעלול‬
‫‪.‬להוביל לזיהוי המקור‬

‫מתי החיסיון אינו מלא‪ ,‬מתי יוסר החיסיון‬

‫‪.‬א‪ .‬אינו פוטר מהחובה למסור מידע ומסמכים שנמסרו לו מהמקור‬

‫ב‪ .‬החיסיון יכול להישלל לחלוטין אם הדבר נעשה במסגרת פשע חמור או שהסיכוי היחיד לפענח את‬
‫‪.‬הפשע הוא באמצעות זיהוי המקור‬

‫ג‪ .‬עפ"י פס"ד ציטרין – האיסור חל רק על שאלות ישירות ביחס לזהות המקור‪ ,‬אך ניתן לחושפו בדרכים‬
‫‪.‬אחרות‪ ,‬למשל דרך חיפוש במערכת העיתון או בבית העיתונאי‬

‫חשיפת מקורות בדרכים עקיפות‬

‫‪.‬אין חיסיון לעיתונאי ולעיתון מפני חיפוש‬

‫ביצוע חיפוש‪ ,‬ציתות והוצאת פלטי שיחות (טעונים אישור בתי משפט) עוקפים את האיסור על הדרישה‬
‫‪.‬הישירה מן העיתונאי להסגיר את מקורותיו‬

‫תביעת פיצויים כנגד עיתונאי על הפרת חיסיון‬

‫תביעת הפיצויים בידי מקור‪:‬‬ ‫‪‬‬

‫התחייבות העיתונאי למקור שלא לחשוף אותו מהווה מעין חוזה ביניהם‬

‫‪17‬‬
 ‫הפרת ההבטחה לחיסיון מהווה הפרת חובת זהירות בידי העיתונאי ‪ -‬נדרש להוכיח את‬
‫התרשלות העיתונאי והעדר "אשם תורם" מצד המקור‪.‬‬

‫פס"ד גלט‪-‬ברקוביץ נ' קרא (התביעה נדחתה) – קיימת חובת זהירות עיתונאי‪-‬מקור‪ .‬אבל גם‬ ‫‪‬‬
‫על המקור עצמו להיות זהיר‪ .‬ככל שהמקור מתוחכם‪/‬בכיר יותר חובתו גוברת‪.‬‬
‫פס"ד קם נ' הוצאת עיתון הארץ (הסתיים בפשרה) – הכתב והעיתון לא מילאו את חובת‬ ‫‪‬‬
‫הזהירות כלפי המקור‪ .‬פירסום צילום של המסמכים הוביל לחשיפה‪.‬‬

‫סיכום‬

‫המצב החוקי‪ :‬יש מקרים שבהם עיתונאי יידרש לגלות את זהות המקור (כאשר מתקיימים התנאים‬
‫שנקבעו בפס"ד ציטרין)‪.‬‬

‫לפי האתיקה‪ :‬אסור לעיתונאי לגלות את המקור‪ .‬זוהי סתירה בין החובה האתית של העיתונאי לבין‬
‫דרישת החוק‪.‬‬

‫פרק ‪ – 7‬איסור לשון הרע‬

‫‪.‬לשון הרע יכול לפגוע בכבוד האדם ובפרטיותו‬

‫חוק איסור לשון הרע – בהקשר של פגיעה בשם הטוב יש לנו גם את "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו"‪,‬‬
‫שקובע שאין פוגעים בכבודו של אדם‪ .‬אתם מבינים לבד שפגיעה בשמו הטוב של אדם היא גם פגיעה‬
‫בכבודו‪ .‬בנוסף‪ ,‬פגיעה עלולה להביא לשיבוש בשירות ובייצוג התפקיד הציבורי‪ .‬במקרים פליליים‪ ,‬הוצאת‬
‫דיבה עלולה לפעול בחזקת החפות‪ .‬יחד עם זאת יש לנו חוק ספציפי שמדבר על לשון הרע והוא החוק‬
‫שמשמש אותנו כשאנו באים לבחון האם הדברים שפורסמו מהווים לשון הרע או לא‪.‬‬

‫למה להתיר חריגים?‬

‫העדפת האינטרס הציבורי בהחלפה חופשית של מידע ‪" -‬כוחו המחטא של אור השמש"‪ -‬בייחוד ביחס‬
‫לממלאי תפקיד ציבורי וביחס להתנהגות מזיקה לציבור‪ .‬חייבים לשמוע כל מיני דעות‪ ,‬חשוב לאפשרות‬
‫לשמוע את האמת‪ ,‬לתת ביקורת‪.‬‬

‫חוק איסור לשון הרע (=דיבה)‬

‫סעיף ‪ .1‬לשון הרע מהי‬

‫לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –‬

‫‪18‬‬
 ‫(‪ )1‬להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה‪ ,‬לבוז או ללעג מצדם;‬

‫(‪ )2‬לבזות אדם בשל מעשים‪ ,‬התנהגות או תכונות המיוחסים לו;‬

‫(‪ )3‬לפגוע באדם במשרתו‪ ,‬אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת‪ ,‬בעסקו‪ ,‬במשלח ידו או במקצועו;‬

‫(‪ )4‬לבזות אדם בשל גזעו‪ ,‬מוצאו‪ ,‬דתו‪ ,‬מקום מגוריו‪ ,‬מינו או נטייתו המינית;‬

‫בסעיף זה‪" ,‬אדם" – יחיד או תאגיד‪.‬‬

‫כיצד נכריע אם מדובר בלשון הרע‬

‫ע"א ‪ 466/83‬שאהה נ' דרדריאן‬

‫יש להתחשב בסולם הערכים הספציפי של חוג האדם שאליו יוחס הפרסום‪.‬‬

‫ת"א ‪ 2017/94‬אמסלם נ' שוקן‬

‫הבחינה על פי הערכים הנוהגים בסביבת האדם שאליו יוחס הפרסום‪ ,‬הערכים שראוי שיתקיימו‪.‬‬

‫אך כאשר הערכים חותרים תחת הנאמנות לחוקי המדינה אין לראות בפרסום "משתף פעולה עם‬
‫השלטונות" בגדר "לשון הרע"‪ ,‬על אף שבחוג החברתי המעשה בזוי‪.‬‬

‫תביעת פיצוי על הוצאת דיבה לא אפשרית בגין פרסום לשון הרע המתייחס לקבוצה ולא לאדם‬
‫(סעיף ‪ 4‬לחוק ‪ +‬הפסיקה)‬

‫לשון הרע על חבר בני אדם או על ציבור כלשהו שאינם תאגיד‪ ,‬דינה כדין לשון הרע על תאגיד‪ ,‬אלא‬
‫שאין בה עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה‪ ,‬ולא יוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף זה אלא‬
‫על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בהסכמתו‪ .‬יש פגיעה‪ ,‬אך היא לא מספיק חזקה ועל כן לא ניתן‬
‫לתבוע על כך‪ .‬מותר להיות גזענים כלפי קבוצות אבל לא כלפי יחידים ‪. -_-‬‬

‫מקרה יוצא דופן – כשהיחיד מזוהה עם הקבוצה (פס"ד ועד ועדת הספרדים נ' ארנון)‬

‫דחיית תביעת הפיצויים של חיילי המילואים כנגד יוצר הסרט ג'נין ג'נין (פס"ד בן נתן נ' בכרי שאושר‬
‫בעליון)‬

‫אחריות כלי התקשורת‬

‫האם כלי תקשורת אחראים גם במקרה של ציטוט לשון הרע ממקור אחר? מדוע?‬

‫‪19‬‬
 ‫ע"א ‪ 244/89‬מיכאלי נ' אלמוג – הנזק שהתקשורת עושה יכול להיות הרבה יותר גדול מאשר האמירה‬
‫הראשונית‪ ,‬ועל כן כלי התקשורת הם האחראים והם ייתבעו‪.‬‬

‫לפי סעיף ‪11‬ו‪ 12-‬לחוק‪ :‬מי שמוסר את הדברים לכלי התקשורת‪ ,‬העורך‪ ,‬המו"ל או העורך ולפעמים גם‬
‫את בעל בית הדפוס ואת מפיץ העיתון‪.‬‬

‫ס' ‪ )1(19‬לחוק‪ :‬ציטוט של לשון הרע אינו פוטר מאחריות‪ ,‬יכול להביא להקטנת סכום הפיצויים‪.‬‬

‫ההסתמכות על המקור אמנם יכולה להביא להפחתת סכום הפיצויים שהעיתון יידרש לשלם (משום‬
‫שחלק מהאחריות לנזק תוטל על המקור המצוטט)‪ ,‬אך כבר היו דברים מעולם‪ :‬העיתון חדשות נדרש‬
‫לפצות את הנפגע בסכום גבוה ואף כפול מזה שהוטל על המקור שציטט‪ ,‬משום שבית המשפטי העליון‬
‫קבע שהפרסום התקשורתי – בגלל תפוצתו הרחבה – הוא שגרם את עיקר הפגיעה והנזק‪.‬‬

‫חריגים – מתי מותר לפרסם לשון הרע‬

‫כאשר מדובר בפרסומים מותרים לפי ס' ‪ 13‬לחוק ישנה חסינות מתביעות דיבה ‪ :‬בעיקר בנוגע לדיווח‬
‫על פרסומים מטעם גופים ממלכתיים אולם נדרש דיווח "נכון והוגן"‪ .‬מדובר על פרסומים מטעם המדינה‪,‬‬
‫מה שאמרו חברי כנסת‪ ,‬שרי הממשלה‪ ,‬מבקר המדינה‪ .‬תארו לכם שלא היה את סעיף ‪ ,13‬כל מי‬
‫שמבקר המדינה כתב עליו שהוא נכשל במילוי תפקידו וכו' יכול היה לתבוע אותו על לשון הרע‪ ,‬זה לא‬
‫הגיוני‪ ,‬הרי דו"ח מבקר המדינה כולו פוגעני וביקורתי‪ .‬כל מה שכותב מבקר המדינה בדוחות שלו אלו‬
‫דברים מוגנים‪ .‬יש הגנות‪ .‬למרות שהם פוגעים בשמם הטוב של אנשים ובמשרתם זהו פרסום מותר והוא‬
‫במסגרת הפרסומים המוגנים לפי סעיף ‪ . 13‬בקיצור סעיף ‪ 13‬מדבר על שורה של פרסומים שהם‬
‫מטעם גופים ממלכתיים‪ ,‬וכאשר כלי תקשורת מפרסם דיווח נכון והוגן על תוכנו של פרסום שהוא‬
‫מוגן לפי סעיף ‪ , 13‬גם הדיווח של כלי התקשורת מוגן‪ .‬צריך שתהיה אפשרות תגובה לנפגע!‬

‫חייב להיות דיווח הוגן ותגובה או מאמץ סביר לתגובה‪.‬‬

‫ללא הוצאת דברים מהקשרם או מתן ביטוי חד צדדי (ע"א ‪ 348/85‬בן ציון נ' הוצאת מודיעין בע"מ פ"ד‬
‫מב(‪.797,802 )1‬‬

‫יש לעשות מאמץ סביר להשגת תגובת הנפגע מן הפרסום (ע"א ‪ 7110/98‬רשות השידור נ' כלל ישראל‬
‫בע"מ) – כללים ‪ 12-13‬לתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות‬

‫בנוסף‪ ,‬כאשר מתקיימות ההגנות לפי סעיף ‪ 14‬ו‪ 15-‬לחוק‪.‬‬

‫סעיף ‪ – 14‬הגנת אמת בפרסום‬

‫‪20‬‬
 ‫במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה‬
‫בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו‬
‫פגיעה של ממש‪.‬‬

‫רמת ההוכחה הנדרשת מהעיתון הטוען בבית המשפט "אמת דיברתי" – רף גבוה ביותר‪ .‬גם אם‬
‫העיתונאי עשה עבודה עיתונאית ראויה‪ ,‬פעל לפי כללי האתיקה העיתונאית ובדק היטב עם כמה מקורות‬
‫‪ -‬אין זה מספיק לצורך הוכחת "אמת דיברתי"‪ .‬עליו להביא לבית המשפט הוכחות חותכות! (פס"ד‬
‫חברת החשמל נ' הארץ)‬

‫עניין לציבור – דבר שיש לציבור אינטרס‪/‬תועלת מוחשית בידיעתו‪.‬‬

‫סעיף ‪ – 15‬הגנת תום לב – דעה אישית או עובדה במקרה של ידיעה בתום לב לפי סע' ‪)2( 15‬‬

‫במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום‬
‫בתום לב באחת הנסיבות האלו‪:‬‬

‫(‪ ) 2‬היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית‪ ,‬מוסרית או חברתית‬
‫לעשות אותו פרסום‪ .‬הגנה לכלי תקשורת שיפרסם מידע עם עניין ציבורי חשוב‪ .‬סעיף זה מוסיף שני‬
‫תנאים הכרחים‪ :‬הפרסום נעשה בתום לב‪ ,‬הפרסום נעשה תוך שמירה על הכללים של עיתונות זהירה‬
‫ואחרית (כללי האתיקה)‪.‬‬

‫[ לכן‪ ,‬מאז ענין אילנה ודיין ורב סרן ר' משנת ‪ 2012‬עדיף לעיתון להתגונן בהגנת העיתונאות‬
‫האחראית– מה שפורסם מבוסס על עבודה עיתונאית זהירה ואחראית]‪.‬‬

‫(‪)4‬הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי‪ ,‬רשמי או ציבורי וכו'‪.‬‬

‫(‪ )6‬הפרסום היה ביקורת על יצירה ספרותית‪ ,‬מדעית‪ ,‬אמנותית וכו'‪.‬‬

‫מה קורה כשבמאמר דעה מופיעה גם קביעה עובדתית? הכותב ייצטרך להוכיח בביהמ"ש את אמיתות‬
‫המידע העובדתי‪ ,‬לפי הדרישות המחמירות הנזכרות בפס"ד חברת החשמל נ' הארץ [או לטעון‪ :‬הקביעה‬
‫העובדתית מבוססת על עבודה עיתונאית זהירה ואחראית]‪ .‬סע' ‪ )2( 15‬מגן‪ .‬ידיעה בתום לב‪.‬‬

‫תביעות השתקה‬

‫הגשת תביעות דיבה ככלי בידי בעלי כוח להשתיק ביקורת לגיטימית וליצירת "אפקט מצנן" בייחוד ביחס‬
‫לעיתונאות העצמאית שמשאביה להתגונן פחותים‪.‬‬

‫‪21‬‬
‫מנגנונים למניעת תביעות השתקה‪ :‬בארה"ב (חקיקה) ‪ -‬דוקטורינת התביעות המשתיקות‪ ,‬בישראל‬
‫(פסיקה) ‪ -‬קביעת פיצוי גבוה למי שהוגשה נגדו תביעת השתקה‪ ,‬מימון ההגנה באמצעות אתרי "מימון‬
‫המונים"‪.‬‬

‫מתי אפשר למנוע מראש פרסום לשון הרע‬

‫כמעט אף פעם לא קורה (לאור פ"ס אבנרי נ' שפירא)‬

‫התובע צריך להוכיח שבפרסום הצפוי אין ענין ציבורי או שהוא כוזב בעליל (ולתובע אין זכות לדרוש‬
‫לקבל או לעיין בפרסום המתוכנן‪.)...‬‬

‫קובלנה‬

‫עבירה בשל לשון הרע לפי חוק זה תהא בין העבירות שבהן רשאי הנפגע להאשים על ידי הגשת קובלנה‬
‫לבית המשפט‪ .‬כמעט ולא קורה‪.‬‬

‫ברוב המקרים לשון הרע ‪ -‬עוולה אזרחית (=בסיס לתביעה אזרחית)‬

‫פרסום לשון הרע לאדם אחר או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית (סעיף ‪ 7‬לחוק)‪.‬‬

‫סעיפים רלוונטים ללשון הרע הכתובים בתקנון האתיקה‬

‫כבוד ושם טוב‬

‫‪ . 9‬א‪ .‬עיתונאים לא יפרסמו דבר העלול לפגוע בכבודו או בשמו הטוב של אדם‪ ,‬אלא אם כן קיים בכך‬
‫עניין ציבורי‪ ,‬ולאחר שווידאו את אמיתות המידע ככל שניתן‪.‬‬

‫ב‪ .‬בפרסום מידע העלול לפגוע בכבודו של אדם או בשמו הטוב‪ ,‬יש לפנות ולקבל את תגובתו זמן‬
‫סביר‪ ,‬בהתאם לנסיבות‪ ,‬לפני הפרסום‪ .‬התגובה תוצג באופן הוגן כחלק מהפרסום‪ ,‬או תוך זמן סביר‬
‫לאחריו אם נמסרה אחרי הפרסום‪.‬‬

‫סיקור הליכים פליליים‬

‫‪ . 13‬א‪ .‬עיתונאים יכבדו בפרסומיהם את העיקרון היסודי שכל אדם הוא בחזקת חף מפשע‪ ,‬אלא אם‬
‫נמצא אשם בדין‪.‬‬

‫ב‪ .‬פורסם מידע בדבר חשד‪ ,‬הגשת כתב אישום או הרשעת אדם‪ ,‬יפורסם באופן הוגן גם מידע על‬
‫הסרת החשד או הזיכוי‪ .‬זאת‪ ,‬אם האדם ביקש או אם יש עניין ציבורי בפרסום‪.‬‬

‫‪22‬‬
 ‫פרק ‪ – 8‬האיסור על פלישה תקשורתית לצנעת הפרט‬

‫הגנת הפרטיות‬

‫!בחוק יסוד‪ :‬כבוד האדם וחירותו‬

‫"סעיף ‪(7‬א)‪" -‬כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו‬

‫בחוק הגנת הפרטיות (‪)1981‬‬

‫מהי פגיעה בפרטיות‬

‫סעיף ‪ 2‬לחוק הגנת הפרטיות‬

‫בחלק מהמקרים לא נדרש פרסום כדי שתהיה פגיעה בפרטיות‬ ‫‪‬‬

‫(בילוש או התחקות מטרידה אחר אדם(‪ ,)1‬צילום אדם ברשות היחיד(‪ .)3‬אם אתה חלק‬
‫מהשיחה‪ ,‬אתה יכול להקליט‪ ,‬אם אתה לא בשיחה אתה לא יכול(האזנה זה (‪))2‬‬
‫(‪ )4‬ובאחרים הפרסום הוא הפגיעה בפרטיות‬ ‫‪‬‬
‫(פרסום צילום של אדם ברבים בנסיבות שעלולות להשפילו)‬

‫מהי רשות היחיד‬

‫הבית שלי‪ ,‬החצר שלי‪ ,‬המרפסת‪.‬‬

‫וגם – (לפי הנסיבות) מקום שבו אני מקיים פעילות פרטית‪.‬‬

‫וגם – "רשות יחיד וירטואלית" (פצוע תאונה ברחוב שמקבל טיפול)‪ .‬אפשרות לקיום רשות יחיד זמנית‬
‫במסגרת רשות הציבור‪ ,‬למשל בפיגוע בתאונת דרכים‪ .‬גם אם זה בציבור‪ ,‬זו פגיעה בפרטיות‪.‬‬

‫פס"ד עמיר ופס"ד צדיק – מתי ייאסר צילום ברשות הרבים ופרסומו‬

‫פגיעה בפרטיות – תקנון האתיקה החדש [במקום סעיפים ‪ 9,11‬בתקנון הישן]‬

‫פרטיות‬

‫‪ .10‬א‪ .‬עיתונאים יימנעו מהשגת מידע בנסיבות שבהן יש לאדם ציפייה סבירה לפרטיות‪ ,‬ללא הסכמתו‪,‬‬
‫אלא אם קיים עניין ציבורי בכך‪.‬‬

‫ב‪ .‬עיתונאים לא יפרסמו ללא הסכמתו של אדם דבר העלול לפגוע בפרטיותו‪ ,‬אלא אם קיים עניין ציבורי‬
‫בפרסום ובמידה הראויה‪.‬‬

‫‪23‬‬
 ‫ג‪ .‬עיתונאים לא יפרסמו דבר הנוגע לפרטיותו של קטין מתחת לגיל ‪ 14‬ושל מי שנמצא תחת חסות‬
‫אפוטרופוס אלא בהסכמת הוריו או אפוטרופסו‪ ,‬ואם קיים עניין ציבורי בפרסום ובמידה הראויה‪.‬‬

‫ד‪ .‬עיתונאים יגלו רגישות מיוחדת בקבלת מידע פרטי‪ ,‬או בהסכמה לקבלת כזה‪ ,‬ממי שנמנים עם‬
‫אוכלוסייה שיש לגביה פוטנציאל של ניצול מצוקה או אי הבנה‪.‬‬

‫(בתקנון החדש לא מופיע איסור על פרסום עיתונאי אודות העבר המיני של מתלוננים בעבירות מין‪-‬סעיף‬
‫‪(9‬ט) בתקנון הישן)‬

‫‪ . 11‬בדיווחים על אסונות‪ ,‬תאונות‪ ,‬אירועי אלימות או מלחמה‪ ,‬יש לאזן בין העניין הציבורי שבדיווח מלא‬
‫לבין המחויבות לנהוג ברגישות ובחמלה כלפי קורבנות‪ ,‬נפגעים‪ ,‬מעורבים ובני משפחותיהם‪.‬‬

‫באילו מקרים מותר לפגוע בפרטיות‬

‫הסכמת הנפגע‪ ,‬סע' ‪ 1‬לחוק – אתה הסכמת‪ ,‬בעיה שלך‬

‫שורות הגנות שחלקן דומות מאוד להגנות שבחוק איסור לשון הרע סע' ‪18‬‬

‫כל הפרסומים שמוגנים לפי סע' ‪ ,13‬לפי חוק איסור לשון הרע‪ ,‬מוגנים גם לפי חוק הגנת הפרטיות‪(1). .‬‬
‫‪.‬פרסומים שמותרים לפי חוק איסור לשון הרע מותרים גם לפי חוק הגנת הפרטיות‬

‫הגנת אמת דיברתי ‪ +‬עניין לציבור‪ – .‬האם מידע רכילותי נכלל? כן אם הוא רלוונטי (פס"ד אבו ‪(3).‬‬
‫‪.‬חצירא נ' עיתון חדשות)‬

‫הנתבע או הנאשם עשה את הפגיעה בתום לב באחת הנסיבות האלה‪( :‬א) הוא לא ידע ולא היה ‪(2).‬‬
‫עליו לדעת על אפשרות הפגיעה בפרטיות‪( .‬ב) הפגיעה נעשתה בנסיבות שבהן הייתה מוטלת על הפוגע‬
‫חובה חוקית‪ ,‬מוסרית‪ ,‬חברתית או מקצועית לעשותה‪( ...‬ה) הפגיעה היתה בדרך של צילום‪ ,‬או בדרך של‬
‫‪.‬פרסום תצלום‪ ,‬שנעשה ברשות הרבים ודמות הנפגע מופיעה בו באקראי‬

‫שני דברים דומים בין חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות‬

‫בשניהם קשה מאוד לקבל מביהמ"ש צו שימנע מראש את הפרסום‪.‬‬ ‫•‬

‫בשניהם לעתים מאוד רחוקות מוגש אישום פלילי (אבל יש הרבה תביעות אזרחיות)‪.‬‬ ‫•‬

‫פרק ‪ – 9‬סיקור בתי משפט והפרשיות הנידונות בהם‬

‫הכלל – הדיונים בבית המשפט פתוחים לכל‬

‫‪24‬‬
 ‫פועל לפי עיקרון הפומביות – סע' ‪ 3‬לחוק יסוד‪ :‬השפיטה‬

‫‪".‬בית המשפט ידון בפומבי זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם ביהמ"ש הורה אחרת עפ"י חוק"‬

‫ההתנגשות‬

‫עקרון הפומביות מתנגש בסכנת השפיטה ע"י התקשורת‪ .‬מותר לקבוע חריגים לסע' ‪ 3‬כדי לא לפגוע‬
‫‪.‬בהליכי המשפט‬

‫‪.‬פומביות הדיון – לשם משפט הוגן וצודק‪ ,‬בלא משוא פנים‬

‫הזכות להליך הוגן‪ ,‬שפיטה ע"י העיתונות – חשש לעיוות הדין ולהשפעה על הדיון (השופטים‪ ,‬העדים‪,‬‬
‫‪.‬דעת הקהל)‬

‫החריגים להעקרון פומביות הדיון – צווי איסור פירסום מתפקדים כמו צנזורה (הם‬
‫פועלים לפני שהדברים קורים)‬

‫‪.‬סע' ‪ 68‬לחוק בית המשפט – סמכות להורות על דיון בדלתיים סגורות‬

‫(‪ )1‬לשם שמירה על ביטחון המדינה;‬ ‫–‬

‫(‪ )2‬לשם מניעת פגיעה ביחסי החוץ של המדינה;‬ ‫–‬

‫(‪ )3‬לשם הגנה על המוסר;‬ ‫–‬

‫(‪ )4‬לשם הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע;‬ ‫–‬

‫(‪ )5‬לשם הגנה על עניינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין;‬ ‫–‬

‫(‪ )7‬הדיון הפומבי עלול להרתיע עד מלהעיד;‬ ‫–‬

‫(‪ )8‬לשם הגנה על סוד מסחרי;‬ ‫–‬

‫(‪ )9‬לשם הגנה על עניינו של מתלונן בעבירות של סחר בבני אדם;‬ ‫–‬

‫(‪ )12‬לשם הגנה על עניינו של חשוד בדיון בבקשה לאסור פרסם שמו לפי סעיף ‪(70‬ה‪;)1‬‬ ‫–‬

‫סע' ‪ 70‬לחוק בתי המשפט – איסור חשיפת פרטים מסויימים (המשפט פתוח באופן חלקי‪ ,‬ניתן למסור‬
‫‪.‬פרטים מסויימים ולא את הכל)‬

‫‪25‬‬
 ‫בשלב המשפט ‪ -‬חריגה לאחר הגשת כתב אישום ובהליכים אזרחיים (לא לפני‬
‫שהתחיל המשפט)‬

‫סעיף ‪( 70‬ד) לחוק בתי המשפט – "בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט‪,‬‬
‫במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על ביטחונו של בעל דין‪ ,‬עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון‬
‫"‪..‬לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם‬

‫‪.‬סע' ‪( 70‬ג‪ - )1‬איסור פרסום פרטים בהליכים אזרחיים בתביעות נזקי גוף‬

‫‪.‬סע' ‪70‬ג (א) – ערעור על צו איסור פרסום ובקשה לביטולו‬

‫חריגים נוספים (פחות חשובים) לאיסור וההגנות מפני פגיעה בפרטיות‬

‫כאן לא מדובר בדיווחים מתוך דיון בבית המשפט אלא בדיווחים שקשורים בדיון‪ ,‬חו"ד על מה(‬
‫)שקורה בדיון דעות ופרשנות של המשפט‬

‫סע' ‪ 71‬לחוק בתי המשפט – איסור הסוב‪-‬יודיצה‬

‫‪.‬הגבלת פרסומים העוסקים בדיון המשפטי והשלכותיו‪ ,‬במהלך המשפט‬

‫‪.‬חל על הליכים פליליים ‪1.‬‬

‫‪.‬מתייחס לא רק לעובדות אלא גם לדעות ופרשנויות ‪2.‬‬

‫‪.‬חריג ההעמדה לדין‪ ,‬בג"ץ שפטל‬

‫סע' ‪ 255‬לחוק העונשין – זילות בבית המשפט‬

‫‪.‬אסור לפרסם דבר בכוונה לפגוע במעמדו של שופט‪ ,‬או גידופים על שופט‬

‫‪.‬התביעה נמנעת בד"כ מלהפעיל את הסעיף‪ ,‬מקרה חריג‪ )1989( :‬עמוס קינן – מובא בספר‬

‫סיקור הליכים – תקנון האתיקה החדש‬

‫‪.‬סעיף ‪ 13‬לתקנון החדש‬

‫)סעיף ‪ 13‬קובע את העיקרון המנחה בסיקור הליכים פליליים ומחליף את סעיף ‪12‬א לתקנון החדש(‬

‫א‪ .‬עיתונאים יכבדו בפרסומיהם את העיקרון היסודי שכל האדם הוא בחזקת חף מפשע‪ ,‬אלא אם‪13‬‬
‫‪.‬נמצא אשם כדין‬

‫‪26‬‬
‫ב‪ .‬פורסם מידע בדבר חשד‪ ,‬הגשת כתב אישום או הרשעת אדם‪ ,‬יפורסם באופן באופן הוגן גם מידע על‬
‫‪.‬הסרת החשד או הזיכוי‪ .‬זאת‪ ,‬אם האדם ביקש או אם יש עניין ציבורי בפרסום‬

‫‪.‬סעיפים ‪( 12‬הליכים משפטיים) ו‪( 13-‬משפטיים אזרחיים) לתקנון הישן אינם מופיעים בתקנון החדש‬

‫הגבלות מיוחדות על זיהוי קטינים‬

‫סע' ‪ 68‬לחוק בתי המשפט – שופט מוסמך להכריז על דלתיים סגורות בעניין מסויים‪ ,‬כדי להגן על קטין‬
‫‪.‬המעורב בפרשה‬

‫סע' ‪ 70‬לחוק בתי המשפט (הוזכר קודם)‬

‫סע' ‪ 24‬לחוק הנוער – החוק אוסר לזהות קטין (גם בהסכמתו) לא רק כאשר הוא עצמו חשוד בעבירה או‬
‫‪.‬מעשה לא מוסרי‪ ,‬אלא גם כאשר המעשה מיוחס לקרוב משפחה מדרגה ראשונה שלו‬

‫חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים)‬

‫סעיף ‪ 6‬לחוק ‪ -‬אסור לפרסם את זהותו של ילד שטרם מלאו לו ‪ 14‬שנחקר או העיד‬ ‫•‬
‫בשורה של עבירות‪ ,‬חלקן עבירות מין‪ ,‬אחרות קשורות לבני משפחתו‪.‬‬

‫סעיף ‪ 6‬א ‪ -‬דיון בבית המשפט שיש בו כדי לגלות זהותו של ילד שנחקר בעבירות יתנהל‬ ‫•‬
‫ככלל בדלתיים סגורות‪.‬‬

‫החסינות ממשיכה גם כשהקטין בגר‪ ,‬מטעמי שיקום‪.‬‬

‫הגבלות על זיהוי קטינים ונפגעי עבירות מין בתקנון האתיקה בתקנון האתיקה‬

‫סע' ‪( 10‬ג) – סעיף כללי בהשוואה לסעיף הקודם‪" :‬עיתונאים לא יפרסמו דבר הנוגע לפרטיותו של קטין‬
‫מתחת לגיל ‪ 14‬ושל מי שנמצא תחת חסות אפוטרופוס אלא בהסכמת הוריו או אפוטרופסו‪ ,‬ואם קיים‬
‫עניין ציבורי בפרסום ובמידה ראויה"‪.‬‬

‫סע' ישנים שכבר לא קיימים‬

‫סע' ‪ – 9‬אין לפרסם זהות של קורבן עבירת מין אלא בהסכמתו‪( .‬אין סע' בתקנון החדש שמתייחס לכך)‪.‬‬

‫סע' ‪ – 10‬מגבלות על פרסום שם‪ ,‬צילום או פרטים אחרים של קטין בנסיבות העלולות לפגוע בשמו‪,‬‬
‫בפרטיותו או ברווחתו‪.‬‬

‫הגבלות על זיהוי נפגעי ונפגעות בעבירות מין‬

‫‪27‬‬
 ‫סע' ‪ 352‬לחוק העונשין‬

‫אין לפרסם שם או כל פרט אחר שיש בו כדי לזהות אדם כמי שנפגע או התלונן על עבירת מין ‪-‬‬ ‫•‬
‫גם אם רק סביבתו הקרובה תוכל לזהות אותו‪.‬‬

‫הנפגע יכול להסכים לפרסום זהותו‪ ,‬אך עליו להצהיר על כך לפני בית המשפט‪.‬‬ ‫•‬

‫אין לצלם נפגע או מתלונן בעבירת מין תוך כדי בילוש או התחקות אחריו‪ ,‬העלולים להטרידו‪,‬‬ ‫•‬
‫לרבות תוך המתנה לאותו אדם בבית המשפט או בתחנת משטרה (סעיף ‪(352‬ג) שנוסף בשנת‬
‫‪.)2011‬‬

‫פרק ‪ – 10‬תקשורת משודרת ומקוונת‬

‫הדינים החלים על התקשורת המשודרת‬

‫הדינים הכלליים (למעט הסמכות לסגור עיתונים)‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫הדינים המיוחדים – העיתונות המשודרת בעלת יותר כוח מהכתובה‪ ,‬יש לה השפעה מכרעת‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫בנוסף היא משתמש בכלי ציבורי ‪.‬‬

‫חקיקה ‪ +‬פסיקת בית המשפט העליון‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫מאפייני התקשורת המשודרת הדרושים דינים מיוחדים‬

‫עושה שימוש בתשתיות ובתדרים שהם רכוש הכלל‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫עושה שימוש במשאב מוגבל‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫ההנחה כי לתקשורת המשודרת השפעה מכרעת על שוק הדעות‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫תסמונת "הקהל השבוי"‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫הזכות לשדר מוגבלת וכפופה לרגולציה‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫פרשת ערוץ ‪ – 7‬בג"צ ‪ 1030/99‬אורון נ' יו"ר הכנסת (עמ' ‪)218‬‬

‫הטעם הטכני‪ :‬פיקוח על תדרים‪ ,‬לאור צפיפותם‪ ,‬והסכנה בשידורים פיראטיים‪.‬‬

‫הטעם המהותי‪ :‬האינטרס הציבורי‪ ,‬בהבטחת הפלורליזם‪ ,‬לאור עוצמת בעל הזיכיון ונגישותו להפצת‬
‫מסרים‪.‬‬

‫‪28‬‬
 ‫ת"פ (שלום – י‪-‬ם) ‪ 4830/98‬מ"י נ' כץ (עמ' ‪)220‬‬

‫מי מפקח על התקשורת המשודרת‬

‫תאגיד השידור הישראלי‪ :‬מועצת תאגיד השידור (חוק השידור הציבורי‪ ,‬התשע"ד‪.)2014-‬‬

‫ערוץ ‪ ,12‬ערוץ ‪ 13‬ותחנות הרדיו האזוריות‪ :‬מועצת הרשות השנייה (חוק הרשות השנייה לטלוויזיה‬
‫ורדיו‪.)1990 ,‬‬

‫שידורי כבלים ולוויין‪ :‬המועצה לשידורי כבלים ולוויין (חוק הבזק ‪.)1982,‬‬

‫מטרות גופי הפיקוח‬

‫קידום השליטה והפיקוח של השלטון על תחנות השידור‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫מניעת ניצול השידור לצרכים פוליטיים או מסחריים ע"י מממני השידור (התערבות בתכנים)‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫אכיפת המגבלות והנורמות החלות על התקשורת המשודרת‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫תוכני השידור – דוקטרינת ההגינות‬

‫פסקי דין של בית המשפט העליון‬

‫בג"צ שירן נ' רשות השידור ("עמוד האש")‬ ‫•‬

‫בג"צ נוביק נ' הרשות השנייה (סרט רצח רבין);‬ ‫•‬

‫בג"צ אליאס יעקב נ' רשות השידור ("תקומה")‬ ‫•‬

‫בג"ץ שירן נ' רשות השידור (עמ' ‪)224‬‬

‫"מערכת כלים הבאים להבטיח את קיום זכותו של הציבור בקבלת מידע מלא ורב‪-‬גוני‪ ,‬ואשר נועדה‬
‫לפעול נגד שרירות וחד‪-‬צדדיות אפשריים של עורכי התכוניות והשדרים"‪.‬‬

‫הדוקטרינה אינה משמשת לצורך צנזור שידורים אלא לשם הבטחת חופש הביטוי‪.‬‬

‫על פי הדוקטרינה שמקורה בארה"ב (בוטלה בארה"ב ב‪)1987-‬‬

‫יש לתת ביטוי לכל הדעות וההשקפות‪.‬‬ ‫•‬

‫יש לתת זכות תגובה למי שהותקף בשידור‪.‬‬ ‫•‬

‫בג"צ ‪ 6218/93‬כהן נ' לשכת עו"ד (עמ' ‪ – )224‬המשך תחולת הדוקטרינה חרף זניחתה בארה"ב‪.‬‬

‫‪29‬‬
 ‫בג"צ ‪ 2888/97‬נוביק נ' הרשות השנייה (עמ' ‪ – )226‬מקרה על סרט תיעודי על ההסתה לרצח רבין‪.‬‬
‫נקבע כי הדוקטרינה חלה גם על שידור מסחרי‪.‬‬

‫בג"צ ‪ 6126/94‬גיורא סנש נ' רשות השידור (עמ' ‪ – )227‬סדרת הדוקו‪-‬דרמה על פרשת קסטנר‪.‬‬
‫מוסיפים שקופית שמסבירה שמדובר בדוקו דרמה ושהיא אינה מדוייקת‪.‬‬

‫דוקטרינת ההגינות לפי תמיכתה בחקיקה‬

‫סעיף ‪(7‬ב) לחוק השידור הציבור‪ :‬התוכן שיספק תאגיד השידור הציבורי‪[...‬ו]ייתן ביטוי הוגן‪ ,‬שוויוני ומאוזן‬
‫למגוון ההשקפות והדעות הרווחות בציבור בישראל‪.‬‬

‫סעיף ‪ 5‬לחוק הרשות השנייה‪ :‬נקבע כי על השידורים המסחריים "לתת ביטוי מתאים להשקפות השונות‬
‫הרווחות בציבור" ולשדר מידע "מהימן‪ ,‬הגון ומאוזן"‪.‬‬

‫מה יהיה המבחן למניעת שידור‬

‫מותר להימנע משידור רק כשיש וודאות קרובה לפגיעה קשה בשלום הציבור‪.‬‬

‫(לכן‪ ,‬יש גם דעות קיצוניות – בג"צ זכרוני (אנשי אש"ף)‪ ,‬בג"צ כהנא (ח"כ מאיר כהנא))‪ .‬אמצעי זהירות‪:‬‬
‫יש להימנע משידור חי של בעלי דעות קיצוניות‪.‬‬

‫תעמולת בחירות ופרסומות פוליטיות‬

‫דוקטרינת ההגינות בעת בחירות‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫הבטחת שוויון הזדמנויות למפלגות המתמודדות‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (‪)1959‬‬

‫מגבלות שקשה לאכוף‪ ,‬אי התאמה למציאות בשל הגידול בשימוש באינטרנט (איסור ‪ 60‬יום לפני בחירות‬
‫תעמולה בשידור רגיל)‪.‬‬

‫המלצות הוועדה הציבורית לבחינת חוק הבחירות (‪)2017‬‬

‫להתאמת חוקי הבחירות לגידול בשימוש באינטרנט‪:‬‬

‫ביטול מגבלות בתקשורת המשודרת‪ ,‬הקפדה על מתן ביטוי הוגן ושוויוני‪ ,‬הרחבת האיסורים לפרסומים‬
‫ברשת‪.‬‬

‫‪30‬‬
 ‫פרק ‪ – 11‬הגבלות מטעמי פגיעה במוסר וברגשות הציבור‬

‫הצנזורה על סרטים – פקודת סרטי הראינוע – ‪1927‬‬

‫המועצה לביקורת סרטים ומחזות‬

‫מאשרת הקרנת סרטים לציבור‪ .‬שיקול דעת לפסילת סרט‪ ,‬ע"פ חוקף אינו מוגבל‪.‬‬ ‫•‬

‫פועלת על פי חוק מנדטורי‪ ,‬מועצה שחבריה ממונים בידי הממשלה בהמלצת שר הפנים‪.‬‬ ‫•‬

‫החלטות המועצה משפיעות על המשודר בקולנוע ובטלוויזיה (ערוץ ‪ ,1‬כבלים ולווין)‪.‬‬ ‫•‬

‫?מהו המבחן שנקבע האם סרט ישודר‬

‫בג"צ ‪ 806/88‬יוניברסל סיטי סטודיוס ‪ -‬רק במבחן של "פגיעה קשה‪ ,‬רצינית וחמורה" ורק כאשר ישנה‬
‫‪.‬וודאות קרובה שהפגיעה האמורה אכן תתרחש‪ ,‬יש לפסול את הקרנתו של סרט‪/‬מחזה‬

‫בג"צ סנש נ' רשות השידור – המבחן הוחל גם אל סמכות גופי הפיקוח על השידורים לפסול סדרות‪/‬דוקו‬
‫‪.‬לשידור בטלוויזיה‬

‫פרסומים פורנוגרפיים‬

‫סע' ‪ 214‬לחוהע"נ ‪-‬פרסום והצגת תועבה – " איסור על פרסום תועבה‪ ,‬איסור פרסום תועבה עם דמות‬
‫‪'".‬קטין‪ ,‬איסור על שימוש בקטין בהצגת תועבה וכו‬

‫‪.‬מהי תועבה? – ע"פ ‪ 495/69‬עומר נ' מ"י – פרסום העלול להשחית את המוסר‬

‫סעיף ‪6‬כה לחוק התקשורת (בזק ושידורים)‬

‫‪.‬כה‪ .‬שידורים אסורים‪6‬‬

‫בעל רישיון לשידורי כבלים לא ישדר שידורים‬

‫שהם סרטים או מחזות שהמועצה לביקורת סרטים ומחזות‪ ,‬כמשמעותה בפקודת סרטי הראינוע‪ ,‬לא )‪(1‬‬
‫‪,‬אישרה את הצגתם עפ"י כל דין‬

‫שיש בהם חומר תועבה כמשמעותו בחוק העונשין‪ ,‬התשל"ז – ‪ ,1977‬ובכלל זה מישדרים שעניינים )‪(2‬‬
‫‪:‬אחד מאלה‬

‫(‪ )1‬הצגת יחסי מין שיש בהם אלימות‪ ,‬התעללות‪ ,‬ביזוי‪ ,‬השפלה או ניצול‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫(‪ )2‬הצגת יחסי מין עם קטין או עם אדם הנחזה לקטין‪,‬‬ ‫‪‬‬

‫‪31‬‬
 ‫(‪ )3‬הצגת אדם או איבר מאיבריו כחפץ זמין לשימוש מיני‪,‬‬ ‫‪‬‬

‫והכל כשהמישדרים המנויים בפסקאות משנה (‪ )1‬עד (‪ )3‬אינם‪ ,‬באופן מובהק‪ ,‬בעלי ערך אומנותי‪ ,‬מדעי‪,‬‬
‫חדשותי‪ ,‬חינוכי או הסברתי‪ ,‬המצדיק‪ ,‬בנסיבות העניין‪ ,‬את שידורם‪.‬‬

‫בג"צ ‪ 5432/03‬ש‪.‬י‪.‬ן‪ – .‬לשוויון ייצוג נשים נ' המועצה לשידורי כבלים ולווין משנת ‪( 2003‬עמ' ‪– )246‬‬
‫החלטה פה אחד לאשר את שידורי ערוץ פלייבוי בכבלים ובלווין‪ ,‬בתנאים מסויימים‪ ,‬פרשנות מצמצמת‬
‫לאיסור התועבה‪.‬‬

‫"‪...‬ומכבר ידענו כי פורנוגרפיה היא עניין של גיאורגרפיה‪ .‬ולא רק של גיאוגרפיה אלא של זן ותקופה אף‬
‫הם‪ .‬פורנוגרפיה תלויית‪-‬מקום ותלויית‪-‬תקופה היא"‪( .‬השופט חשין בבג"צ שי"ן – לשיוויון ייצוג נשים)‪.‬‬

‫פס"ד זה בדק את חופש הביטוי אל מול הביטוי הפוגע ברגשות הציבור‪/‬כבוד האישה‪ .‬בסופו של דבר‪,‬‬
‫חופש הביטוי ניצח‪ .‬התוכן המתאפשר הוא בהגבלות מסווימות‪" :‬פורנו רך"‪.‬‬

‫הגבלות על נגישות – הצרת האיסור על פרסומי תועבה מול הגבלת הנגישות לפרסום‬

‫סע' ‪53‬ט לכלל התקשורת (בזק ושידורים)‬

‫‪53‬ט‪ .‬בסמוך למשדר המיעוד לילדים או משדר שילדים נוהגים לצפות בו‪ ,‬ולפני השעה ‪ ,22:00‬לא ישודרו‬
‫הודעות חסות הנוגעות למוצרים או לשירותים שאנים מתאימים לילדים ‪ ,‬לרבות אלה‪:‬‬

‫(‪ )1‬זיקוקים‪ ,‬גפרורים‪ ,‬מציתים או אמצעים אחרים המשמשים להבערת אש או המתלקחים בקלות‪,‬‬

‫(‪ )2‬תרופות‪ ,‬תוספי ויטמינים‪ ,‬מינרלים או תוספות דיאטטיות המיועדים לילדים או המוצגים כמתאימים‬
‫לילדים‪,‬‬

‫(‪ )3‬קונדומים ואמצעי מניעה אחרים‪,‬‬

‫(‪ )4‬התייחסות מפורשת לנושאי מין‪.‬‬

‫הגבלת הנגישות של פרסומי תועבה ופרסומים הפוגעים ברגשות‪ ,‬ובייחוד הגבלת הנגישות לילדים‬

‫שידורים מוצפנים ומקודדים‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫שידורים המוגבלים לשעות הלילה המאוחרות‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫סיווג וסימון המשדרים בהתאם לתכניהם (אלימות‪ ,‬מין‪ ,‬אכזריות‪ ,‬עידוד עבריינות‪ ,‬שימוש בסמים‬ ‫‪‬‬
‫מסוכנים) וסימונים של קדימונים למשדרים אלה‪.‬‬
‫איסורים ומגבלות על שידור פרסומות וקדימונים הכוללים תכנים אלה‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫‪32‬‬
 ‫הגבלות על פרסומות בכלי התקשורת‬

‫מה מעמדו של חופש הביטוי המסחרי? בג"צ מאיו נ' הרשות השנייה‬

‫אף שחופש הביטוי משתרע גם על הביטוי המסחרי‪" ,‬גבולותיו של חופש הביטוי המסחרי מצומצמים‬
‫מגבולותיו של חופש הביטוי בתחומים אחרים"‪.‬‬

‫דוגמאות למגבלות על שידור פרסומות בחקיקה‬

‫איסור על שידור פרסומת הפוגעת בטעם הטוב‪ ,‬בכבוד או ברגשות הציבור‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫איסור על פרסומת מטעה ומוליכת שולל‪ ,‬על איסור פרסות הכוללת מידע כוזב‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫מגבלות על פרסומות למוצרים מסויימים (טבק‪ ,‬אלכוהול ועוד)‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫איסור על פרסום שירותי זנות – סע' ‪205‬ג לחוהע"נ‬

‫הגבלות מחמירות למוצרים המיועדים לקטינים – תקנות הגנת הצרכן (עמ' ‪)250‬‬

‫פרסום סמוי‬

‫"שתילת" פרסום‪/‬תוכן שיווקי בתכנים שמציגים כלי התקשורת‪ ,‬תמורת טובת הנאה‪( .‬קרין גורן‬
‫המוגזמת)‪.‬‬

‫המצב החוקי – איסור על שידור פרסום סמוי‬

‫איסורים בדין הכללי (חוק הגנת הצרכן) ובדינים המיוחדים החלים על כלי התקשורת‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫[הדרישה להבחנה בין פרסומת לחומר מערכתי בסעיף ‪6‬ה לתקנון האתיקה הישן אינה מופיעה‬ ‫‪‬‬
‫בתקנון החדש]‪.‬‬
‫בפועל – האיסור נאכף באופן חלקי‪ ,‬קשה להחזיר את הגלגל לאחור‪ ,‬תוכן שיווקי הפך למקור‬ ‫‪‬‬
‫הכנסה מרכזי עבור כלי התקשורת‪.‬‬
‫עדיף להסדיר ולא להמשיך לעצום עיניים‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫במה פוגע פרסום סמוי‬

‫הצגת מסרים פרסומים מוסווים כמידע "לגיטימי"‬

‫בניגוד לאיסור בחוק הגנת הצרכן – איסור כולל על פרסום סמוי כחלק מהאיסור על פרסומות‬ ‫‪‬‬
‫מטעות‪.‬‬
‫פגיעה באמון הציבור בכלי התקשורת וביכולתם לשמש במה חופשית ופתוחה של שוק הדעות‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫‪33‬‬
 ‫אכיפה חלקית גם בכלי התקשורת המסורתיים ‪ ,‬חל גם על האתרים באינטרנט (וואינט‪ ,‬וואלה)‬

‫פרק ‪ – 12‬זכויות יוצרים‬

‫מהי זכות יוצרים‬

‫מהי זכות יוצרים ‪ -‬חוק סע' ‪ :11‬זכות יוצרים היא "זכות שלילית"‪ :‬זכותו של אדם למנוע מאחרים‬
‫שימוש ביצירה שלו‬

‫מהי יצירה ‪ -‬סע' ‪ ,1‬סע' ‪ : 4‬בתי המשפט פירשו את הרשימה שבחוק כרשימה לא‪-‬סגורה‪ ,‬כלומר‪:‬‬
‫קיימת זכות יוצרים גם ביצירות נוספות‪ .‬בין השאר הוכרו טבלאות‪ ,‬מחירונים ורשימות שהכין או‬
‫עיצב אדם בצורה מסוימת כ"יצירה ספרותית"‪ ,‬המוגנת בזכות יוצרים‬

‫חוסר זכות יוצרים בחדשות – סע' ‪ :5‬עובדות או חדשות היום אינן מוגנות בזכות יוצרים‪ ,‬אבל דרך‬
‫הביטוי של החדשות מוגנת‬

‫מה אומר תקנון האתיקה‬

‫ציון מקור הפרסום‬

‫‪.18‬א‪ .‬עיתונאים לא יציגו כשלהם את עבודתם של אחרים‪.‬‬

‫ב‪ .‬עיתונאים לא יצטטו מידע שכבר פורסם ללא ציון מקור הפרסום ‪.‬‬

‫האם זכות היוצר היא של העיתון או של העיתונאי‬

‫עפ"י חוק זכויות יוצרים‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬מי שיצר את היצירה הוא הבעלים של זכות היוצרים‪ .‬אולם עיתונאים‬
‫וצלמי עיתונות המועסקים כשכירים בכלי תקשורת אינם בעלי זכות היוצרים בידיעות‪ ,‬בכתבות ובמאמרים‬
‫שכתבו או בתצלומים שצילמו עבור העיתון‪ ,‬עבור אתר האינטרנט או עבור תחנת הטלוויזיה שבהם הם‬
‫עובדים‪.‬‬

‫לעומת זאת‪ ,‬אם העיתונאי או הצלם מועסקים כ"קבלן עצמאי" ומקבלים תשלום לפי כמות החומר שהם‬
‫מגישים‪ ,‬זכות היוצרים בידיעה או בתצלום שייכת להם‪ :‬עפ"י חוק יצירה מוזמנת סע' ‪.35‬א‪.‬‬

‫זכות מוסרית – סע' ‪ 46 ,45‬לחוק‬

‫לצד כל תמונה יופיע שם הצלם‪ ,‬אין לבצע שינויים שיסלפו אותה ויגרמו לפגיעה בערכה!‬

‫‪34‬‬
 ‫מדוע להגן על זכויות יוצרים‬

‫פס"ד דוד גבע נגד חברת וולט דיסני ‪ -‬בבסיס זכותו הקניינית של היוצר ביצירתו מונחת המגמה‬
‫לתמרץ את הביטוי ואת המאמץ היצירתי‪[...‬קיים] אינטרס ציבורי להעניק ליוצר תמריץ כלכלי‪ ,‬וכך לעודדו‬
‫להוסיף וליצור‪.‬‬

‫שימוש הוגן – הפתרון להתנגשויות הזכויות‬

‫השימוש ההוגן הנו לב ליבו של האיזון בין זכויות היוצרים לזכויות המשתמשים‪...‬‬

‫הצורך באיזון נובע מכך שמתן זכות יוצרים ביצירה‪ ,‬מטיל מגבלות על חופש הביטוי‪ ,‬הזכויות התרבותיות‪,‬‬
‫חופש היצירה וחופש המידע‪ .‬השימושים המותרים‪ ,‬ובראשם השימוש ההוגן‪ ,‬מדגישים את האינטרס‬
‫הציבורי בשימוש חופשי ביצירות התרבות ובהנגשתם לציבור רחב ככל האפשר‪.‬‬

‫‪ The Football Association Premier Leage‬נ' פלוני ואחרים – השופטת מיכל אגמון‪-‬גונן)‬

‫שימוש הוגן סע' ‪19‬‬

‫‪( 19‬א) שימוש הוגן ביצירה מותר למטרות כגון אלה‪ :‬לימוד עצמי‪ ,‬מחקר‪ ,‬ביקורת‪ ,‬סקירה‪ ,‬דיווח עיתונאי‪,‬‬
‫הבאת מובאות‪ ,‬או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך‪.‬‬

‫(ב) לצורך בחינה של הוגנות השימוש ביצירה לעניין סעיף זה‪ ,‬יישקלו‪ ,‬בין היתר‪ ,‬כל אלה‪:‬‬

‫מטרת השימוש ואופיו;‬ ‫•‬

‫אופי היצירה שבה נעשה השימוש;‬ ‫•‬

‫היקף השימוש‪ ,‬מבחינה איכותית וכמותית‪ ,‬ביחס ליצירה בשלמותה;‬ ‫•‬

‫השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה‪.‬‬ ‫•‬

‫(ג) השר רשאי לקבוע תנאים שבהתקיימם ייחשב שימוש לשימוש הוגן‪.‬‬ ‫•‬

‫שימוש הוגן בעיתונות – אימתי‬

‫סקירת מחזה המעורר מחלוקת בציבור ‪ -‬ציטוט קטעים מהיצירה נחוצים על מנת לקבל מידע על‬ ‫•‬
‫השאלה שבמחלוקת‪ -‬עשויה להתעורר מחלוקת מתי שימוש הוגן‪.‬‬

‫פרסום ציטוטים מכתבות במסגרת סקירות עיתונות יומיות על ידי עיתון "הארץ" ‪ -‬העיתון חוייב‬ ‫•‬
‫לפצות את העיתונאים שזכויות היוצרים שלהם הופרו‪.‬‬

‫‪35‬‬
 ‫העתקת תצלומים מעיתון אחד לעיתון אחר במסגרת ביקורת עיתונות ‪ -‬הוחלה חלקית הגנת‬ ‫•‬
‫השימוש ההוגן (ביחס לתצלום שהיה חיוני להבנת הביקורת)‪.‬‬

‫פרק ‪ – 13‬תקשורת מקוונת‬

‫התקשורת המקוונת וחופש העיתונות‬

‫!האינטרנט שלא כמו שידורי תקשורת ועיתונות כתובה‪ ,‬היא לא משאב מוגבל‬

‫גישה להיקף רב מאוד של מידע לכל משתמש (חופש המידע) ‪ +‬כלי למימוש חופש הביטוי של כל אדם‬
‫למספר עצום של בני אדם (חופש הביטוי) = חופש העיתונות‪ .‬האמנם? זה נשמע טוב אבל האם באמת‬
‫לכולם יש את אותו הכוח בתקשורת המקוונת? נדרשת נגישות לאתר מבוסס על מנת להשפיע באופן‬
‫אפקטיבי וגם הפצת התכנים נשלטת בידי תאגידי ענק השולטים בתכנים המועברים באמצעותם‪ .‬בגלל‬
‫השליטה שלהן‪ ,‬זה מזכיר במידה מסויימת את שוק התקשורת המשודרת‪.‬‬

‫יש יחידי סגולה שמצליחים להשפיע ולהגיע לקהל רחב‪ ,‬אבל על פי רוב הם אינם מפרסמים מידע שיש לו‬
‫חשיבות למשטר הדמוקרטי וגם המשתמשים הללו ותלויים בפלטפורמות הטכנולוגיות של תאגידי הענק‬
‫ובצנזורה שלהם‪.‬‬

‫הטכנולוגיה ושוק הדעות‬

‫הפלטפורמות הטכנולוגיות ‪ -‬כלי תקשורת השולטים בשוק הדעות?‬ ‫‪-‬‬

‫בועת הסינון (""‪ )filter bubble‬ותהליך הפרסונליזציה של התכנים (גם באתרי החדשות)‬ ‫‪-‬‬

‫תפקידם של האלגוריתמים בצמצום החשיפה למגוון דעות‬ ‫‪-‬‬

‫התכנסות לתיבת תהודה ("‪ )”echo chamber‬ואיך היא קשורה להפתעה מבחירתו של טראמפ‬ ‫‪-‬‬
‫לנשיא‬

‫ההגבלות החוקיות על חופש הביטוי באינטרנט‬

‫האינטרנט אינו שטח הפקר‪ :‬החוק חל גם שם‪ .‬לדוגמה‪ :‬לשון הרע‪ ,‬הסתה‪ ,‬פרסום "ידיעה סודית"‪,‬‬
‫אתרי חדשות כפופים לצנזורה ‪ -‬למעשה כל חוק הנוגע לפרסומים‪ .‬לפי ת"א (כ"ס) ‪ 7830/00‬בורכוב נ'‬
‫פור‬

‫לשון הרע וביוש באינטרנט‬

‫‪36‬‬
 ‫הזרם הפרוע – הכל זורם‬ ‫‪‬‬
‫עיתונות מקוונת – יש סינון‪ ,‬יש עריכה אתרי העיתונים הגדולים כמו וואינט ווואלה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫מועצת העיתונות החילה את תקנון האתיקה על עיתונות מקוונת‬ ‫‪‬‬

‫יש הטוענים כמו יובל קרניאל שיש להתייחס בסלחנות למה שמתפרסם ב"זרם הפרוע"‪ .‬בתי המשפט לא‬
‫קיבלו את הגישה הזו‪:‬‬

‫"הזכות לשם טוב ולכבוד אינה מתאיינת במרחב הווירטואלי" (פס"ד מור)‬ ‫–‬
‫אין פטור מדרישות החוק למפרסמים באינטרנט (פס"ד סרנה נ' נתניהו)‬ ‫–‬

‫הדין בנוגע לפרסומים אנונימיים ברשת‬

‫רע"א ‪ 4447/07‬רמי מור נ' בברק טי‪.‬אי‪.‬סי (עמ' ‪)236‬‬

‫לביהמ"ש אין סמכות לצוות על ספק אינטרנט לגלות את זהותו של גולש אנונימי‪ ,‬עד שלא תחוקק הכנסת‬
‫‪.‬חוק בנושא (חקירת עבירה פלילית תהווה כחריג לחשיפת הזהות)‬

‫‪.‬הזכות לאנונימות היא חלק מהזכות לחופש הביטוי ולפרטיות‬

‫אחריות על הפרסום באינטרנט‬

‫?מה האחריות של בעל האתר בו מפורסם התוכן‬

‫לבעל האתר אין אחריות ברגע שזה מפורסם אצלו – הגישה המשפטית – "נמל מבטחים"‬ ‫‪‬‬
‫כלל ה"הודעה והסרה" (פס"ד סביר נ' בר נוי) בעיות ביישום הכלל‪ .‬אם בעל האתר לא מסיר את‬ ‫‪‬‬
‫ההודעה למרות שנתבקש ממנו‪ ,‬אז המפרסם הוא אחראי‪.‬‬
‫הזכות להישכח – חוק אירופאי‪ ,‬לא קיים כרגע בישראל‪ .‬אנשים יכולים לבקש שדברים שפורסמו‬ ‫‪‬‬
‫עליהם לפני שנים ירדו מהרשת כדי שהם יוכלו להתחיל בדרך נקייה וחדשה‪.‬‬

‫הצנזורה החדשה – הסרה ומניעת גישה‬

‫חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר האינטרנט‪" .‬צו להגבלת גישה"‪" ,‬צו‬ ‫‪‬‬
‫הסרה" לאתר מהאוחסן בישראל‪.‬‬
‫קיים חשש ממדרון חלקלק ומהגבלת חופש הביטוי‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫הצנזורה החדשה – הפרטת הצנזורה‬

‫הפרטת הצנזורה השלטונית – הטלת אחריות על "מתווכי הרשת"‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫הרחבת היקף הפיקוח וייצור מנגנוני סינון‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫‪37‬‬
 ‫מלחמה בהפצת מידע כוזב – “‪.”fake checkers‬‬ ‫‪‬‬
‫דינו של ביטוי שקרי – "גם היותו של ביטוי שקרי אינה‪ ,‬כשלעצמה‪ ,‬עילה להסרת הגנתו" (פס"ד‬ ‫‪‬‬
‫בכרי)‪ .‬צריך למצוא סיבה אחרת ועמוקה יותר להורדת הביטוי‪.‬‬

‫הזרמים השונים באינטרנט‬

‫‪ .1‬זרם העיתונות המסורתית‪ ,‬אתרים מסודרים בעלי מערכות סינון ובקרה מקצועיים – החלת החוקים‬
‫וכללי האתיקה כמו בעיתונות הכתובה‪.‬‬

‫‪ .2‬הזרם 'הפרוע‪/‬ספונטני‪/‬אנונימי'‪ ,‬צ'אט‪ ,‬פורומוים‪ ,‬טוקבקים – דין סלחני יותר‪ .‬הדין סלחני יותר כדי‬
‫לאפשר שוק דעות‪ ,‬האמינות וההשפעה פחותות‪ ,‬פוסטים שכאלו לא מקיימים את מבחן הוודאות‬
‫הקרובה וקשי מהות וכלכלי בזיהוי המגיבים בזרם זה‪.‬‬

‫חופש העיתונות באינטרנט העיתונות המקוונת‬

‫קיימת זיקה בין העיתונות המקוונת והממוסדת ובין העיתונת המסורתית‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫ישנם אתרים גדולים שרובם מוכרים לנו מהעיתונות המסורתית‪ ,‬אבל ישנם גם אתרים עיתונאיים‬ ‫‪‬‬
‫קטנים‪ ,‬אמינים ונשכניים‪.‬‬

‫תקנון האתיקה החדש – פעילות עיתונאים ברשתות חברתיות‬

‫סעיף ‪ 20‬לתקנון החדש‪" :‬עיתונאים יפעלו בחשבונותיהם ברשתות החברתיות תוך זיהוי שלהם‬
‫כעיתונאים‪ ,‬ויקפידו על תרבות ביטוי ודיון‪ .‬בפרסום מידע הקשור במישרין לעבודתם העיתונאית ‪ ,‬ינהגו‬
‫לפי כללי האתיקה בתקנון זה" ‪.‬‬

‫פרק ‪ – 14‬חופש העיתונאי‬

‫ממאבק בצנזורה שלטונית – למאבק בצנזורה פרטית‬

‫‪.‬ע"י מי הוגבלה התקשורת בכל שלל הגבלות עליהן למדנות עד כה? המדינה‬

‫מי עוד יכולם יכול להטיל מגבלות על פרסום? בעלי הון‪ .‬צנזורה על איום מבית – מצד הבעלים והממנים‬
‫של כלי התקשורת‪ .‬מחליטים איזה מידע ואילו דעות יגיעו אל הציבור‪ ,‬ומה יוסתר ממנו‪ .‬מפעילים "צנזורה‬
‫‪.‬פרטית" (להבדיל מ"צנזורה ממשלתית")‬

‫מה החוקים העומד בנושא הצנזורה הפרטית‬

‫‪38‬‬
 ‫הזכות העומדת לחיוב בצנזורה הפרטית ‪ -‬זכות הקניין אשר מעוגנת בחוק היסוד‪ .‬הם יכול לשלוט בנכס‬
‫שלהם בדרך שבה הם מעוניינים‪( .‬סע' ‪ 3‬לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו)‬

‫החוק העומד לשלילה בצנזורה הפרטית ‪ -‬חופש הביטוי ‪ /‬חופש העיתונות ‪ /‬זכות הציבור לדעת ‪ -‬אינם‬
‫מעוגנים בחוק יסוד‪.‬‬

‫האינטרסים מתנגשים‪ .‬העיתונאים מחוייבים לציבור ולזכור הציבור לדעת‪ ,‬נדרשים לפעול עפ"י כללי‬
‫המקוצע‪ .‬בעלי העיתונאים רואים לנגד עיניהם אינטרסים נוספים שלעיתים עומדים בסתירה למחוייבות‬
‫לציבור ולאתיקה‪.‬‬

‫פגיעות בחופש העיתונאי ‪-‬מניעים והשלכות‬

‫צנזורה אידיאולוגית או אלטרואיסטית – דוג' מלחמת יום כיפור‪ ,‬התייחסות התקשורת לאריאל‬ ‫‪-‬‬
‫שרון‪.‬‬
‫צנזורה ממניעים כלכליים – חשש מפגיעה במפרסמים (דוג' הטבק בארה"ב)‪ ,‬הגנה על אינטרס‬ ‫‪-‬‬
‫חומרי של בעל העיתון (דוג' העלאת השכר במשק)‪ ,‬כתיבה פופוליסטית והימנעות מעיסוק‬
‫בנושאים רציניים מחשש לבריח קוראים (תופעת ה‪.)infotainment‬‬

‫הפסיקות‬

‫פס"ד דב"ע נג‪ 233-3/‬פלסטין פוסט נ' ג'ואנה יחיאל (עמ' ‪ :)261‬ביה"ד הארצי לעבודה מאפשר‬ ‫•‬
‫לבעלים של עיתון להגדיר לעיתונאי על מה לכותב ועל מה לא לכתוב‪.‬‬

‫פס"ד בג"צ ‪ 6218/93‬שלמה כהן נ' לשכת עו"ד (עמ' ‪ :)263‬מותר למו"ל להתערב ולבטל החלטה‬ ‫•‬
‫של עורכי העיתון‪ .‬ביהמ"ש מכיר בזכות הבעלים לצנזר מאמר המותח עליו ביקורת‪.‬‬

‫ק"פ (שלום – י‪-‬ם) ‪ 1101/94‬יואב יצחק (עמ' ‪ :)263‬ביהמ"ש מכיר לא רק בלגיטימיות של צנזורה‬ ‫•‬
‫פרטית מצד הבעלים אלא גם בצנזורה פרטית עקיבה מצד המפרסמים ("חרם מודעות")‪.‬‬

‫ע"א (מח' – י‪-‬ם) ‪ 3060/02‬שטרן נ' פלסטין פוסט (עמ' ‪ :)263‬ביהמ"ש מכיר בזכות הבעלים‬ ‫•‬
‫לצנזר ולסרב לפרסום פרסומות בתשלום שאינן לרוחן‪.‬‬

‫הגנת כללי האתיקה על חופש העיתונאי‬

‫כללי האתיקה חלים גם על כלי התקשורת ובעליהם‬

‫סעיף ‪ - 21‬תקנון זה יחול על עיתונאים וכן על כלי תקשורת ועל בעליהם‬

‫‪39‬‬
 ‫כלל המחייב עיתונאים וכלי תקשורת להימנע ממצב שבו הם עלולים לשרת אינטרס הסותר את‬
‫חובותיהם כלפי הציבור ולהכנע ללחצים (כולל "לחצים פנימיים המגיעים מכיוונם של בעלי כלי התקשורת‪:‬‬

‫סעיף ‪ – 15‬ניגוד עניינים ועיסוק נוסף‬

‫‪ 15.‬א‪ .‬עיתונאים ואמצעי תקשורת לא יעמידו עצמם במצב שבו קיים חשש ממשי לניגוד עניינים‬
‫מהותי בין חובותיהם כעיתונאים לבין כל אינטרס אחר‪ .‬כל פרסום של עיתונאי‪ ,‬שיש בו חשש לניגוד‬
‫עניינים הקשור לעיסוקיו או לענייניו האישיים והמשפחתיים או הרכושיים‪ ,‬ילווה בגילוי נאות‪.‬‬
‫ב‪ .‬עיתונאים ואמצעי תקשורת לא יימנעו מלפרסם מידע שקיים עניין ציבורי בפרסומו‪ ,‬לרבות בשל‬
‫לחצים פוליטיים‪ ,‬כלכליים או אחרים‪ ,‬חיצוניים או פנימיים‪.‬‬

‫כלל האוסר על עיתונאים לנצל לרעה את כוחם כדי להמנע מפרסום‪.‬‬

‫סעיף ‪ - 16‬שימוש לרעה וטובת הנאה‬

‫‪ 16.‬א‪ .‬עיתונאים לא ינצלו לרעה את מעמדם‪ ,‬תפקידם או כוחם כדי לפרסם או להימנע מפרסום‪.‬‬

‫כללים שנועדו להבטיח שעיתונאי יוכל לעשות את עבודתו במקצועיות ותוך שמירה על האתיקה‬
‫העיתונאית‪:‬‬

‫סעיף ‪ - 2‬חופש העיתונות ואחריות מקצועית‬

‫‪ .2‬ב‪ .‬בעלים של אמצעי תקשורת יבטיחו את קיום התנאים המאפשרים לעבודה העיתונאית‬
‫להתבצע על פי העקרונות בתקנון זה‪.‬‬

‫סעיף ‪ - 19‬עריכה‬

‫‪ . 19‬ב‪ .‬לא יפורסמו בשמו של עיתונאי כתבה או מאמר שתוכנם שונה באופן מהותי על ידי עורך‪ ,‬ללא‬
‫הסכמת העיתונאי‪.‬‬

‫כללי עתיקה הם לא מעוגנים בחוק ולכן אלו לא מספיק חזקות‪.‬‬

‫הצעות לפתרון בעיית הצנזורה הפרטית‬

‫החלת כללי המשפט הציבורי על עיתון פרטי‪.‬‬ ‫•‬

‫הגבלות על "בעלות צולבת" ועל ריכוזיות‪.‬‬ ‫•‬

‫ביצור כלכלי של חופש העיתונאי (הגנה על עיתונאי דרך פיצוי מוגדל)‪.‬‬ ‫•‬

‫"גילוי נאות"‪.‬‬ ‫•‬

‫‪40‬‬
 ‫חיזוק התקשורת הציבורית‪.‬‬ ‫•‬

‫‪41‬‬