‫משמת ר' שמואל – בטלה חכמה‬

‫"סבא"‪ ,‬נהרו פניו של רבי שמואל‪" ,‬היה אדם שתקן שברח‬
‫לפני כשלושה שבועות נעקר מנופה של ירושלים אחד‬
‫ממחלוקת ולשון הרע עד למרחקים‪ .‬כפשוטו‪ .‬הייתה פעם‬
‫פרשייה שהסעירה את חצר בתי אונגרין ('בתי ההונגרים'‪,‬‬
‫בלשונו) ובית הכנסת בשכונה לא יצא מהכלל‪ .‬סבא ניסה‬
‫לעמוד מהצד כשהוא אוחז בפלך השתיקה‪ ,‬אבל האוזניים שלו‬
‫לא היו סתומות‪ .‬הוא שמע וכאב לו שיהודים מדברים על‬
‫יהודים‪.‬‬
‫הוא קם וברח לשטיבלאך של מאה שערים‪ ,‬למרות‬
‫שהגלות הייתה קשה לו מאוד‪ ,‬ושם התפלל כמה חודשים‪ ,‬עד‬
‫מגדולי וחכמי חוקרי הדור‪ ,‬ויתכן שהתואר 'אחד מגדולי'‬
‫הוא שגוי‪ ,‬ולמעשה מדובר בגדול חכמי חוקרי הדור‪ ,‬רבי‬
‫שמואל אשכנזי ז"ל‪ .‬יצחק פלדמן הקדיש לו כאן מעל דפי‬
‫מגזין 'בקהילה' שלפני שבועיים כתבה מקיפה ששפכה אור על‬
‫עולמו של אדם מופלא שהספרים היו כל חייו‪.‬‬
‫נזכרתי בשיחה שהייתה לי אתו לפני שנתיים וחצי‪ ,‬עת‬
‫ישבתי בביתו והתבשמתי מחכמתו של האיש שלא היה דבר‬
‫אותו לא ידע והוא נשאר כה עניו וצנוע‪.‬‬

‫יאיר‬
‫שהפרשה דעכה והאוזניים לא היו בסכנת שמיעת לשון הרע‬ ‫השיחה שהייתה אמורה לחדור אל עולם הספרים‬
‫ורכילות בעל כורחן"‪.‬‬ ‫והמחקר‪ ,‬קיבלה תפנית לפתע כאשר ר' שמואל החל מדבר‬

‫עליו שיבקש מיד סליחה מהחכם היהודי‪ .‬הישמעאלי‬
‫הצעיר עשה זאת ואנו המשכנו ללכת לעבר הכותל‪ .‬לא‬
‫יכולתי להתאפק ושאלתי את הרבי‪ :‬הרי היינו ממש בגוב‬
‫האריות‪ .‬לשם מה זה היה דרוש? (להרביץ לערבי)‪.‬‬
‫ענה לי הרבי בפשטות‪' .‬זאת השפה שהם מבינים‪ ,‬ידו‬
‫בכל ויד כל בו'"‪.‬‬
‫ר' שמואל כידוע עבד באוניברסיטה העברית במחלקת‬
‫הספרים‪ ,‬שם הוכר בתוארו 'הסופר החרדי'‪ .‬היו אי אלו‬
‫שדעתם לא הייתה נוחה מכך‪ .‬אחד מטובי מתפללי בית‬
‫הכנסת בבתי אונגרין נוסע יום־יום לאוניברסיטה ושם‬
‫הוא יושב שעות במלאכת הביבליוגרפיה?! אבל ר' שמואל‬
‫הוא שמע וגיחך‪" .‬הרב דושינסקי (מהרי"ץ דושינסקיא בו‬
‫ראה את מורו ורבו המובהק עד יומו האחרון) קרא כמה מן‬
‫המאמרים החריפים שהופיעו בעלונים מסוימים ואמר לי‬
‫'אלו דברי קנאות! אה! אבל התוכן? לא שערום אבותיכם‪.‬‬
‫מאיזה סופר או משורר חילוני נודע הם העתיקו את זה?'‬
‫"כשלמדתי אצל הרב דושינסקי‪ ,‬כבר הייתי מגיע בשעה‬
‫חמש בבוקר לישיבה"‪ ,‬סיפר לי ר' שמואל‪" .‬ואחר כך הייתי‬
‫יושב בשיעורים הארוכים ומקשיב במלוא הריכוז‪ .‬מעולם‬
‫לא נמנמתי בשיעור‪ ,‬שלא לדבר על שינה ממש‪ .‬לעומתי‬
‫היו רבים מן הבחורים שמדי פעם חטפה אותם תנומה‪.‬‬
‫יום אחד מרים הרב את עיניו מן הגמרא‪ ,‬ומביט ורואה את‬
‫כולם ישנים שינה מתוקה‪ .‬עיניו פגשו בעיני והוא הצטחק‬
‫ואמר לי "שלאף דו אויך" (כולם ישנים‪ ,‬תישן גם אתה‪.)...‬‬
‫כאשר הייתה 'עצרת התעוררות' לאחר השינה הרבתי‬
‫שבת‬
‫והיה עקב תשמעון‬
‫פנה מוהרי"ץ אל התלמידים ואמר להם‪" ,‬שמואל מגיע כבר‬
‫בחמש בבוקר‪ ,‬ומעולם לא ראיתי אותו ישן בשיעור‪ .‬ואילו‬
‫אתם ישנים טוב בלילה ובשיעור אתם מנמנמים"‪...‬‬
‫"ופעם הראה לי את סדר הישיבה" – מסיים הרב‬
‫לוצקין בציטוט נוסף מפי רבי שמואל – "בבית הכנסת‬
‫ואמר לי‪ :‬כאן במקום הזה ישב האדמו"ר ממטרסדורף‬
‫הגה"צ רבי ישראל טויסיג זצ"ל ומסר את שיעוריו לפני‬
‫הקהל‪ .‬לא פעם באמצע השיעור כשהתקשה בשאלה‬
‫של דקדוק או מקור למנהג או סתם עניין שהצריך ידען‬
‫מופלג‪ ,‬היה אומר (באידיש) 'כאן צריך את ר' ְׁש ִמילֶ ן' (כך‬
‫היא ההטיה של השם באידיש הונגרית) ואז קם ממקומו‬
‫והולך אלי הביתה‪ .‬בניו שאלוהו בתמיהה‪' ,‬אבא? תקרא לר'‬
‫שמואל‪ ,‬הוא יבוא אליך לבית הכנסת'‪ .‬אבל האדמו"ר היה‬
‫נחוש‪' :‬אם אני צריך אותו – אני אלך אליו ולא הוא אלי!'"‪.‬‬
‫כך היה ר' שמואל‪ ,‬שלם בחכמתו ושלם בענווה גמורה‪,‬‬
‫וכל הטוב הזה היה בעולמנו עד לפני כמה שבועות ונגנז‬
‫בהשאירו אחריו חלל שלא במהרה יתמלא‪.‬‬
‫וינשטוק‬
‫ובשם הסבא מסר ר' שמואל סגולה נוספת אותה שמע‬ ‫על 'משפחולוגיה' ובמקום לדבר על ספרים דיברנו על אנשים‪.‬‬
‫מרבו‪" .‬מי שהוא חולה"‪ ,‬אמר האדמו"ר רבי דוד'ל מלעלוב‪,‬‬ ‫ר' שמואל שעזב את העולם בגיל קרוב למאה‪ ,‬לא היה‬
‫מהסידור‪ .‬הוא היה עוקב אחרי הש"ץ מילה במילה מתוך‬ ‫"או שיש בביתו חולה‪ ,‬ייקח בקבוק שמן זית ויחזיקנו ויאמר‬ ‫הראשון במשפחתו שזכה לאריכות ימים מופלגת‪ .‬לפניו‬
‫הסידור‪ .‬כאשר נכנס לבית הכנסת‪ ,‬היה מכופף את ראשו‬ ‫"הרמב"ם היה רופא‪ ,‬וכאשר אשתטח על קברו בטבריה אביא‬ ‫היה זה סבו‪ ,‬אבי אמו‪ ,‬הרה"צ רבי מיכאל הערמאן זצ"ל‪ ,‬מן‬
‫כפי שכתוב בשו"ע‪ .‬שמא ראית כמה אנשים מקפידים על‬ ‫לשם את הבקבוק"‪ ,‬ויועיל לו לרפואה"‪ .‬כך אמר רבי דוד לר'‬ ‫המופלגים שבקרב חסידי לעלוב לפני שניים ושלושה דורות‪.‬‬
‫כך? הוא ניגש לארון הקודש לנשק את הפרוכת‪ .‬כל הנהגה‬ ‫מיכאל הערמאן‪.‬‬ ‫רבי מיכאל עלה לארץ מהונגריה וכאן בירושלים התקרב‬
‫שלו היא משהו שכתוב‪.‬‬ ‫לחצרו החסידית הלוהטת של האדמו"ר רבי דוד צבי שלמה‬
‫"והרי לך סיפור ששמעתי מפיו של ר' שמואל"‪ ,‬מספר‬
‫לי ר' גרשון‪" :‬הייתי אברך צעיר ויום אחד פונה אלי הרה"ק‬
‫ידע ללא הגבלה‬
‫רבי שמואל היה איש פלא‪ ,‬אוצר הידיעות שלו היה בלתי‬
‫מלעלוב והפך אחד מטובי חסידיו‪ .‬יש הרבה מה לספר על‬
‫כך ובע"ה בהזדמנות המתאימה‪ ,‬אך סיפור אחד שסיפר לי ר'‬
‫רבי שלמה מזוועהיל זי"ע ושואל אותי האם ארצה ללכת‬ ‫מוגבל בממדים פנומנליים‪ .‬הייתה לו עדת מעריצים שלא‬ ‫שמואל ראוי לפרסום במדור זה‪.‬‬
‫אתו לכותל המערבי‪ .‬הסכמתי בהתלהבות ור' שלומקה‬ ‫משה ממנו למרות שהוא ממש לא אהב את הדבר‪ .‬צנוע‬ ‫"סבא ר' מיכאל סיפר לי כי באחד הימים דיברו נכבדות‬
‫אומר לי‪ :‬ישנם כאלו המקצרים את הדרך והולכים דרך‬ ‫היה ועל פשטותו שמר מכל משמר‪ .‬אבל כשאתה מדבר עם‬ ‫בצאצא של הרבי עם אחד מילדיו של רבי מיכאל‪ ,‬והרבי‬
‫מגרש הרוסים‪ .‬אני איני סובל את המקום בגלל צורות‬ ‫מעריציו וחוג מקורביו אתה נשאר פעור פה‪.‬‬ ‫הקדוש היה מאוד מעוניין להשתדך עם אחד מפארי עדתו‪.‬‬
‫השתי וערב הנמצאות שם לרוב בבתי הטומאה שלהם‪,‬‬ ‫למשל האמרה המפורסמת בשם האר"י הקדוש "הנזהר‬ ‫אך ר' מיכאל פקפק בדבר‪ .‬אולי חשש לעול מדי גבוה להשתדך‬
‫האם לא אכפת לך להאריך את הדרך וללכת אתי דרך העיר‬ ‫במשהו חמץ בפסח מובטח שלא יחטא כל השנה"‪ .‬ר' שמואל‬ ‫עם רבו‪.‬‬
‫העתיקה?"‬ ‫מביא רשימה של ‪ 12‬מקורות המצטטים זאת בשם האר"י‪ .‬ואז‬ ‫נענה אז ר' דוד ואמר בבדיחותא‪" ,‬לר' מיכאל לא נאה‬
‫"הסכמתי ללא היסוס‪.‬‬ ‫הוא כותב באירוניה קלה‪" :‬אמנם ראיתי בספר קטן הנקרא‬ ‫להשתדך אתי עכשיו‪ .‬אך לפני ביאת המשיח עוד ישתדכו‬
‫"אנו צועדים בסמטאות ה'באטראק' (השוק הערבי)‬ ‫'תיקוני זוהר' ושם כתוב המאמר"‪ ...‬גם המאמר הידוע‪ ,‬אף‬ ‫צאצאינו"‪.‬‬
‫כאשר לפתע הגיח פרחח ישמעאלי קטן‪ ,‬ניגש אל הרבי‬ ‫הוא בשם האר"י‪ ,‬כי כל ההבדל בין החמץ למצה הוא בנקודה‬ ‫ובערוב ימיו של ר' מיכאל‪ ,‬התארסה בתו של ר' שמואל‬
‫ומשך בחוצפה את ה'חלאט' שלו בחוזקה‪ .‬בו במקום‬ ‫הקטנה המבדילה בין אות ה"א לאות חי"ת‪ ,‬נמצא בזוהר‪...‬‬ ‫אשכנזי עם רבי מאיר איזק שהיה צאצא ישיר של הרה"ק רבי‬
‫הרים הרבי את מקלו וכיבד את הילד הערבי הקטן במכה‬ ‫מהנהגותיו המיוחדות של רבי שמואל‪ :‬הוא היה יושב‬ ‫דוד צבי שלמה‪.‬‬
‫הגונה‪ .‬הפרחח פרץ בצרחות רמות וכל הערבים שהיו‬ ‫בברכת כהנים ולא עמד כפי שכולם נוהגים‪ .‬מכיוון שהמגן‬ ‫"כאשר נודע לסבא שלי ר' מיכאל על האירוסין הייתה זו‬
‫פרפרת‬ ‫בשוק‪ ,‬בעיקר 'שבאב'‪ ,‬הקיפו אותנו במבטים שוטמים עד‬ ‫אברהם בהלכות ברכת כהנים מביא שכתוב בספר הזוהר‬ ‫שעת לילה מאוחרת‪ ,‬ומי שהכיר את סבא‪ ,‬ידע כי הוא היה‬
‫רצחניים‪ ,‬חששתי מי יודע מה יקרה‪.‬‬ ‫(פרשת נשא) כי באותה שעה שהכהנים נושאים את כפיהם‬ ‫משכים לעלות על יצועו מיד אחרי תפילת ערבית‪ ,‬מתעורר‬
‫לשולחן‬ ‫"לתדהמת כל הנוכחים הגיע במרוצה אביו של הפרחח‬ ‫לברך את ישראל צריכים הם לשבת באימה וביראה‪.‬‬ ‫שעה לפני חצות ויושב ולומד כל הלילה" – סיפר לי ר' שמואל‬
‫הצעיר‪ ,‬כיבד את בנו בסטירות הגונות וברד אגרופים וצעק‬ ‫בקידוש לבנה מקובל לומר "שלום עליכם" לשלושה‬
‫אנשים‪ ,‬ויש על כך הסברים שלמים‪ .‬רבי שמואל היה אומר‬
‫– "כך זה היה אצלו כל לילה‪ .‬אבל באותו לילה ביקש שיעירו‬
‫אותו אם יוכרז על אירוסין‪ ,‬ואכן כך עשו‪ .‬ור' מיכאל שכבר‬
‫(דברים ז‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫"שלום עליכם" רק פעם אחת‪ ,‬לאדם אחד‪ ,‬ואמר כי בכל‬ ‫היה בשנות התשעים הגבוהות שלו טרח להגיע אל מסיבת‬
‫'והיה' – אין והיה‬ ‫הספרים שבדק‪ ,‬לא מצא מקור לכך שצריך לומר ‪ 3‬פעמים‬ ‫האירוסין‪ ,‬טיפס הרבה מדרגות בשארית כוחותיו כאשר פניו‬
‫אלא לשון שמחה‪,‬‬ ‫ולשלושה אנשים‪...‬‬ ‫צוהלות מאושר‪' .‬היום התקיימה הנבואה שרבי דוד אמר לי‬
‫(מגילה י) עקב היא‬ ‫"והרי לך עוד משהו שייראה לך כמתמיה" – אומר לי‬ ‫לפני חמישים שנה'‪ ,‬זרחו פניו באושר‪' ,‬רבי דוד אמר שלפני‬
‫ענווה‪ ,‬בחינת עקביים‬ ‫הרה"ג גרשון לוצקין שהיה מקורב אליו שנים רבות – "בניחום‬ ‫ביאת המשיח נשתדך בינינו‪ ,‬והנה זה קרה‪ .‬ואני לא אראה זאת‬
‫הנמצאים למטה‪ ,‬אם‬ ‫אבלים לא היה אומר את הלשון השגורה 'המקום ינחם אתכם'‬ ‫בעיני‪ ,‬אני לא אשתתף בשמחה?'‬
‫יש בו באדם שמחה‬ ‫(אגב‪ ,‬הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע‪ ,‬שבשבוע הבא כ"א מנחם‬ ‫"וסבא לא היה אדם פשוט‪ ,‬לפי פקודת רבו‪ ,‬האדמו"ר‬
‫וענווה אזי – תשמעון‪,‬‬ ‫אב יחול יום ההילולא ה־‪ 63‬שלו‪ ,‬מעולם לא אמר את המילים‬ ‫רבי דוד‪ ,‬סבא היה גורב גרביים לבנות גם באמצע השבוע‪,‬‬
‫הוא נמצא במצב של‬ ‫'ולא תוסיפו לדאבה עוד' ואמר שהן חסרות בסיס וכשישב‬ ‫הרבי הורה כן רק ליחידי סגולה בודדים מקרב חסידיו‪ .‬בכלל‬
‫'שמיעה'‪ .‬לא רק שמיעה‬ ‫שבעה על אחיו הרה"ק מבילגורייא זצ"ל לא הרשה לומר לו‬ ‫הייתה הסתייגות מגרביים שחורים בקרב היהודים של פעם"‬
‫באוזן אלא להישמע‬ ‫את המילים האלו)‪ ,‬ואמר שלא מצא לכך שום מקור‪ ,‬שגור‬ ‫– הוסיף רבי שמואל – "יען כי הכמרים היו לובשים גרביים‬
‫ולציית‪ .‬מי שיש בו‬ ‫היה על לשונו הנוסח המקובל בקרב עדות המזרח 'מן השמים‬ ‫שחורים‪ .‬ואתה צריך לזכור שפעם כולם הלכו עם מכנסי ברך‪,‬‬
‫מידות שמחה וענווה‬ ‫תנוחמו' שמקורו בגמרא‪.‬‬ ‫כך שראו היטב את מחצית הרגל העטופה בגרב‪ ,‬ובאופן טבעי‬
‫הוא האדם השומע‬ ‫"ר' שמואל היה 'שולחן ערוך חי'‪ ,‬והנהגתו של ר' שמואל‬ ‫הייתה רתיעה מכל מה שהיה מזוהה עם הנצרות‪ ,‬אבל בכל‬
‫אל מצוות ה' ומקיימן‬ ‫בגיל ‪ 96‬הייתה בדיוק כפי שכתוב בשולחן ערוך"‪ ,‬אומר הרב‬ ‫זאת רוב החסידים פעם מלבד ההונגרים הלכו בשחור‪ ,‬ולובשי‬
‫(הרה"ק רבי דוד‬ ‫לוצקין‪" .‬יכולת להביט עליו ולראות שולחן ערוך מהלך‪.‬‬ ‫הלבן היו מיעוט שבמיעוט ואם הרבי הורה לסבא ללבוש‬
‫מלעלוב)‬ ‫למשל בחזרת הש"ץ היה עומד על רגליו ולא הוציא את עיניו‬ ‫גרביים לבנים‪ ,‬הדבר מעיד על מעמדו הגבוה‪.‬‬

‫‪66‬‬
‫‪ 67‬ט"ז אב תש"פ‬