Professional Documents
Culture Documents
מטרתה העליונה של מדינת ישראל הנה שימור הבית הלאומי של העם היהודי והעברתו לדורות הבאים מתוך
שאיפה לשפר את מעמדה הגיאו-פוליטי וכוח משיכתה בעתיד .מתוך כך ,נדרשת המדינה לשלושה סוגיות
מפתח.
סוגיית המפתח הראשונה הנה סוגיית הביטחון ויחסי החוץ של ישראל .מורשתה של ישראל כוללת ,הן בדברים
והן במעשים ,חתירה לשלום עם שכניה .חרף קשיי ההווה ,ניסיון העבר למול מצרים וירדן וקיומו של דו-שיח עם
יתר המדינות השכנות מלמדים כי השלום עם מדינות ערב ,גם אם אינו חמים יתר על המידה ,הרי שהוא יציב
ונשען על ערכים עמוקים יותר מהרתעה כוחנית גרידא מצידה של ישראל .בהקשר הסורי ,לא ברור עדיין האם
הסכם שלום עמם יצליח לנתק את שותפותם עם המשטר האיראני .נתק זה נחוץ לא רק לצרכי הביטחון המידיים
של ישראל אלא גם ליכולתה של ארה"ב לשמש מתווך אפקטיבי .יתכן ויש צורך לדחות את המו"מ באפיק זה
לזמן נוח יותר לאחר שהצעדים כנגד איראן יחלישוה ויהפכו את ההתקרבות סוריה למערב באמצעות הסכם עם
ישראל לאטרקטיבית יותר.
נושא מורכב יותר הוא התהליך הפלסטיני .אף שקיים ויכוח עקרוני בציבור הישראלי סביב המחירים אותה מוכנה
ישראל לשלם בתהליך (גבולות וירושלים) ,הרי שההכרה בזכות הפלסטינים למדינה הפכה למוסכמה רחבה אך
לא כך הוא בצד הפלסטיני .המכשול העיקרי להגעה לפריצת דרך בשיחות עם הפלסטינים אינו נעוץ עוד
בויתורים טריטוריאליים ישראליים או בסוגיית מזרח ירושלים אלא בבעיה השלובה של חוסר נכונותם של
הפלסטינים להכיר בזכותה של ישראל להתקיים כמדינת לאום יהודית ובהתעקשותם על זכות השיבה במובנו
המקסימליסטי .יכולתם של הפלסטינים להתעקש על סעיף מהותי זה נובע בראש ובראשונה מתפיסת הזמן
כמשרת את האינטרס הפלסטיני – מעמדם הדמוגרפי משתפר וכן גדל הלחץ הבינלאומי על ישראל לויתורים
נוספים הנובע ,לפחות בחלקו ,ממסע הדה-לגיטימציה שעורכים גורמים פלסטיניים ופרו-פלסטיניים .ישנם
שלושה אמצעים בהם ניתן לזרז את הפלסטינים:
איום בהתנתקות חד-צדדית נוספת ,הפעם מהגדה המערבית ,באם לא ימצא פתרון בילטראלי
שיוציא את צה"ל מהשטחים בתוך מספר נתון של שנים.
הפנית מאמצי ההתגוננות ההסברתית של ישראל לטובת מסע דה-לגיטימציה נגדי המציג את
הפלסטינים כגורם הסרבן בתהליך ,במיוחד בקרב המדינות התורמות לרשות ובקרב מדינות מפתח באו"ם
ובאיחוד האירופי.
ניהול שיח עם הליגה הערבית ועם מדינות ערביות בודדות לפתרון בעיית הפליטים על פי המודל
הירדני (דהיינו ,אזרוחם בארצות שהייתם) בתמורה לפיצויים מישראל ו/או סיוע מערבי ,תוך עקיפת ההנהגה
הפלסטינית.
סוגיה אובייקטיבית נוספת הינה מדיניותה הפנימית של ישראל במישור הכלכלי-חברתי .ניכר כי בכדי לעמוד
באתגרי העתיד על ישראל לחזק את כוחה הכלכלי מחד אך מאידך זקוקה היא ,מסיבות מוסריות ומעשיות כאחד,
לחזק גם את הסולידאריות המאגדת את החברה הישראלית .אימוץ המודל הסקנדינבי מסתמן כפתרון המסוגל
להשיג שני יעדים אלו חרף הסתירה לכאורה הקיימת ביניהם .מחד יש לפתוח את המשק הישראלי למסחר
ולתחרות באמצעות הפרטה ,דה-רגולציה והפסקת הסיוע הממשלתי לתאגידים בכדי להעצים את המשק
הישראלי ולהקל על פעילות עסקית בכל הרמות ומאידך יש להפנות את המשאבים הנוספים לקידום אוכלוסיות
חלשות ולפיתוח אוכלוסיה יצרנית ובעלת גישה לכלים המאפשרים מוביליות חברתית (כגון גישה להשכלה).
האתגר הגדול העומד בפני ישראל מצוי בצבורים שהיעדרם משוק העבודה אינו נובע מחוסר יכולת אלא מבחירה.
חרף הקושי המוסרי ,יש לעקור מן השורש את התפיסה לפיה יכולה משפחה לחיות לאורך זמן מתשלומי העברה
וקצבאות ילדים.
הסוגיה השלישית עמה צריכה ישראל להתמודד הנה סוגיית המשטר הדמוקרטי הליברלי .הצלחתם של משטרים
ליברליים נובעת גם מיכולתם למנוע אפליה מגדרית ,אתנית ואחרת .האפליה ,ככל שהיא עמוקה יותר ,כך היא
פוגעת לא רק בשדרתה המוסרית של המדינה אלא גם ביכולתה להביא את האדם המתאים ביותר למקום הנכון.
המאבק באפליה צריך שיתקיים בשני מישורים :בחינוך והחקיקה נגדה ובהקצאת משאבים תכליתית במטרה
לצמצם את הפער .השימוש באפליה מתקנת ,אף שהוא פופולארי למדי ,מטפל בסימפטום ולא בבעיה וסובל
משני חסרונות יסודיים :הוא נתון יתר על המידה לשיקולים פופוליסטיים וללחצי קבוצות אינטרס צרות והוא פוגע
ביכולתנו להשיג את המועמדים הטובים ביותר לא פחות מהאפליה המקורית.
מאפיין נוסף של הליברליות שיש צורך לחזקו בישראל הוא יכולתו של אדם לחיות את חייו כרצונו .אף שישראל
נאלצת להשית על אזרחיה חובות רבים (כגון השירות הצבאי והלאומי) ,הרי שיכולה ונדרשת היא מנגד להעניק
להם חירויות רבות ככל האפשר במישורים אחרים ,לרבות היכולת לחיות בחירות דתית ומגדרית .במישור המעשי,
יש צורך בפעילות חקיקתית נמרצת ברוח חוקי היסוד של '92ואכיפת חוקים המעודדים חופש ושוויון גם על
קבוצות וצבורים המתנגדים לכך באופן פעיל.