Professional Documents
Culture Documents
והנגינה
בבית
נכתב ע״י:
אברהם בורשטין
מהדורה ראשונית .להלכה ולא
למעשה .אשמח מאד לשמוע הערות,
המקדש
הארות ,שאלות ועוד...
)(052-3114334
hanfionorotPgmajLcom
ניתן לשלות לכתובת זו בקשה לקבלת
קובץ זה ואחרים בענייני המקדש
t3n>nm wm
.ג ► על אלו קד1נות שדים ומנגנים ן
ה שידה 1תמיד של 1ין העד1יים
.ו עיקד שידה 1פה או 1כלי ־ מי מנגן ומי שד 1פיון
.ז טוגיות הגמדא .
<ט פטק ההלכה של הדאשונים.
,יא שידה כפה למ״ד עיקד שידה ככלי .
יכ שילוכ השידה והנגינה.
יכ היכן עומדים השדים והמנגנים ן .
יד כאילו כלים מנגנים)כיום דגיל וכי״כ יום המיוחדים(].
יד הדככ הכלים היטודי .
<טו האם מנגנים גם כחצוצדות וחלילים! .
.יז כמה מנגנים כי״כ יום לשיטת דש״י .
.יז דעת הדמכ״ם .
,יח לטיכום
.יט האם מנגנים כשכת ן .
.יט טוגיית הגמדא .
.יט שיטת התוטפות .
.כ שיטת דש״י .
.כ שיטת הדמכ״ם.
.ככ שיטת כעל ׳אתה כוננת׳
.ככ לטיכום .
.ככ האם מותד להוטיף כלי נגינה! .
כג זהותו של ה׳חליל׳.
כג הזיהוי לפי דש//י .
כג שיטת הדמכ״ם.
.כד הזיהוי לפי הדמכ״ם
.כה מה ומתי שדים ככל יום וכימים המיוחדים! .
.כה השידה שככל יום .
.כו שכת.
.כו המועדים המפודשים
כז השידה כי״כ יום המיוחדים ־ שיטת דש״י .
.כח קושיא על שיטת דש״י
.כח דכדי הטודי אכן .
כט דכדי המנחת חינון
כט האם הלווים לוכשים כגדים מיוחדים כשעת השידה!.
.לכ גיל הלווים ששדים
.לד לימוד השידה והנגינה ועניינן .
.לד הלימוד והעיטוק הדכים
.לד מה לומדים!.
.לו השפעת שידה ונגינה על האדם
.לז השידה של כית המקדש
0ת > ח >7
בקובץ זה נעסוק בשירה ובנגינה שבבית המקדש ,בהלכותיה! ,בשאלה מה הן כללו ובמעלתן
ותפקידן .את עבודת השירה והנגינה בבית המקדש ניתן לחלק לשלושה חלקים :השירה,
הנגינה והתקיעה בחצוצרות^ .במאמר זה נעיין בשניים הראשונים -השירה והנגינה,
ובמסגרת זו ננסה לדון מי עושה כל עבודה ,מתי היא נעשית ,היכן ,ובאיזה אופן.
עיקרה של השירה ונגינה נעשית ע״י הלווים .התורה מצווה את הלווים במצוות עשה כללית
לעבוד את עבודתם בבית המקדש ,וכלשון הרמב״ם בספר המצוות )מצוות עשה כ״ג(:
"שנצטוו הלויים לבד לעבוד במקדש בעבודות ידועות כמו נעילת השערים ולומר השיר עם
הקרבן .והוא אמרו יתעלה ויתברך שמו ועבד הלוי הוא" .בגמרא )ערכין יא-.יא (:מצי□ מספר
לימודים לכך שיעיקר שירה מן התורה'^ .השירה שבבית המקדש כוללת גם שירה בפה וגם
נגינה ,בגמרא נחלקו האם 'עיקר שירה בפה' או 'עיקר שירה בכלי' .למחלוקת זו ישנן מספר
השלכות כגון על השאלה מי שר ומי מנגן) ,האם דווקא לווים או כל אדם(.
זמן השירה המדוייק הוא לקראת סיום הקרבת הקרבנות ,בעת ניסוך היין הבא יחד עם
הקרבן" :א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן :מנין שאין אומרים שירה אלא על היין? שנאמר:
ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים ,אם אנשים משמח ,אלהים
במה משמח? מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין" )ערכין יא.(.
׳׳ התקיעה בהצוצרות נעשית בזמן השירה .בכל יום לקראת ניסוך היין שני נהנים תוקעים ברוצוצרות ,וארו"כ
בזמן ניסוך ה״ן שרים ,ומחלקים את השירה לשלושה חלקים ועל כל חלק תוקעים תקיעה תרועה ותקיעה.
בנוסף ,ישנן תקיעות נוספות שלא בזמן השירה ,כגון בעת פתיחת השערים ובזמנים מיוחדים כמו זמן מלחמה.
עיין בכל זה באריכות באנצקפ״ת ערך חצוצרות.
^ "אמר רב יהודה אמר שמואל :מנין לעיקר שירה מן התורה? שנאמר :ושרת בשם ה' אלהיו ,איזהו שירות
שבשם? הוי אומר :זה שירה ...רב מתנה אמר ,מהכא :תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב,
איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב? הוי אומר :זה שירה ...בלווטי א״ר יוחנן ,מהכא :לעבוד עבודת עבודה,
איזהו עבודה שצריכה עבודה? הוי אומר :זו שירה .רבי יצחק אמר ,מהכא :שאו זמרה ותנו תוף כמר נעים עם
נבל .ר"נ בר יצחק אמר ,מהבא) :הם( ]המה[ ׳שאו קולם ׳רונו בגאון ה' צהלו מים .ותנא מייתי לה מהכא :ולבני
קהת לא נתן כ׳ עבודת הקדש עליהם בכתף ׳שאו ,ממשמע שנאמר בכתף ,איני יודע שישאו? מה ת״ל ׳שאו? אין
ישאו אלא לשון שירה ,וכן הוא אומר :שאו זמרה ותנו תוף ,ואומר :׳שאו קולם ׳רונו וגוי .חנניא בן אח׳ רבי יהושע
אמר ,מהבא משה ידבר והאלהים יעננו בקול על עסקי קול .רב אשי אמר ,מהכא :ויהי כאחד למחצצרים
ולמשוררים להשמיע קול אחד .רבי יונתן אמר ,מהכא ולא ימותו גם הם גם אתם ,מה אתם בעבודת מזבח ,אף
הם בעבודת מזבח".
י "נסכים הבאין בפני עצמן -כגון שהביאו היום קרבן ציבור ולא הביאו נסכים עמו והביאום למחר דאמר מר
)מנחות דף מד (:מנחתם ונסכיהם בלילה מנחתם ונסכיהם אפיי למחר" )רש״י ערכין יב(.
י כך הסביר הכס״מ שם.
ציבוריות שקבוע להן זמן )או בשלמים כאלה הנחשבים קודשי קדשים שהם כבשי עצרת(,
וכמו שהסביר רש״י את הדרשה" :עולותיכם -ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם והיינו שירה".
לכאורה הדברים קשים ,שהרי הפסוק מדבר על תקיעה בחצוצרות ולא על שירה? על קושיא
זו הוסיף להקשות הליקוטי הלכות )בזבח תודה בסוף תמיד ,ד״ה עולותיכם( מדברי רש״י
בסוכה )נא (.שכתב מפורשות שחצוצרות אינם כלי שיר" :וחצוצרות לאו כלי שיר נינהו ,שהן
לתקיעות התמידי! והמוספיו״ה.
בייד בנימין' ,הסביר זאת על פי הגמרא שם ,שדנה בשאלה 'מנין לעיקר שירה מן התורה?'
ובאחת מתשובותיה ענתה" :רב אשי אמר ,מהכא :ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע
קול אחד" )ד״ה ב' הי( .רב אשי לא הסביר כיצד לומדים מפסוק זה שיעיקר שירה מן התורה',
ותוספות שם נדרשו לעניין וכתבו" :מהכא ויהי כאחד למחצצרים -ובקרא )במדבר י( כתיב
ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם אלמא איכא שירה ]מן התורה[" .תוספות מבארים שהפסוק
בדברי הימים מגלה לנו שהתקיעה בחצוצרות המפורשת בתורה ,באה ביחד עם שירה'.
ובאמת כבר כתב כן הקרית ספר )כלי המקדש פרק גי(" :דאף על גב דהאי קרא בחצוצרות
לחוד הוא דמישתעי ,אפייה איתקיש שירה לחצוצרות כדכתיב ויהי כאחד למחצצרים
ולמשוררים להשמיע קול אחד משמע דבשעת תקיעת חצוצרות היו משוררי! בפה .ולכך
נראה דשירה לא הויא מדאוריתא אלא בזמן חצוצרות שהוא במועדים ובר״ח דעולותיכם
דומיא דשלמי עצרת שהוא מועד״ז.
ממילא לענייננו נלמד שאם יש תקיעה בחצוצרות ,בהכרח יש שירה ,וכך מובן כיצד למדה
הברייתא מחצוצרות לשירה .ולכאורה נראה שהדברים כבר רמוזים בדברי הרמב״ן)בהשגות
לספר המצוות ,שורש א' ,ד״ה והפליאה שאמר( בעניין חיוב הלל ,שהסביר שחיובו
מדאורייתא" :והנראה מדבריהם שהוא מן התורה כמו שפירשתי ויהיה הל"מ או שהוא בכלל
השמחה שנצטוינו בה כמו שכתוב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם
בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם כי עיקר השירה בפה וכלי לבסומי קלא הוא
ונצטוינו בשמחת השיר על הקרבן ושלא בשעת הקרבן בכלל השמחה" .יתכן שהרמב״ן
התקשה בהבנת הסוגיא שלנו שלמדה את דיני חיוב שירה מהפסוק העוסק בחצוצרות ,ותירץ
שכיוון שקיי״ל שעיקר השירה בפה ,אם בכל זאת אנו רואים שיש צורך בכלי ,על כורחנו
שתפקידו היא ביסומי קלא ,וא"כ בזה שציוותה התורה שיש לתקוע בחצוצרות היא לימדה
אותנו שיש לשיר.
אלא שדברים אלו לכאורה סותרים את דברי הרמב״ן עצמו במקום אחר .הגמ' במסי ע״ז
)מז (.שואלת" :בעי רב פפא :המשתחוה לבהמה ...צמרה מהו לתכלת? קרניה מהו
לחצוצרות? שוקיה מהו לחלילין? ...אליבא דמ״ד עיקר שירה בכלי לא תיבעי לך -דודאי
אסיר ,כי תיבעי לך -אליבא דמ״ד עיקר שירה בפה ,בסומי קלא בעלמא הוא ומייתינן ,או
דלמא אפילו הכי אסיר? תיקו" .וכתב ע״ז הרמב״ן שם" :קרניה מה הן לחצוצרות .איכא למידק
^ והעיר הרב אמיר חסקין שברש"׳ בזבחים )נה (.המושג יכל׳ שיר' כן מופיע בעניין החצוצרות" :ועל זברוי
שלמיכם וגוי -על כרחך בשלמי צבור כתיב שאין קרבן יחיד טעון כלי שיר שאין אומרים שיר על קרבן יחיד".
י ועיין אבן האזל )תמידין ומוספי! ,'1וי( שהוסיף" :והתוס' כיונו ליישב מה דקשה דכל הני דאמרי מקודם הביאו
פסוקים מן התורה ,והתחלת הסוגיא הוא מנין לעיקר שירה מן התורה ,ומה הביא רב אשי קרא מד״ה ,לזה כתבו
דדריש מקרא דד״ה שכן היה וע"כ דהוא מן התורה מקרא דותקעתם".
^ ועיין אבן האזל )שם( שכתב" :יועילו לנו ד' התוס' וסברתם דתקיעה בחצוצרות היינו מגדר שירה ,אלא
דהתקיעות תוקעים הכהנים ובשירה המשוררים הם הלוים".
! fי
דהא חצוצרות מן הכסף היו באות כדכתיב חצוצרות כסף ותניא בפי הקומץ רבה חצוצרות
היתה באה מן העשת מן הכסף עשאה של גרוטאות כשרה של מיני מתכות פסולה ,ואיכא
למימר מאי חצוצרות שיפורא דאשתנו שמייהו וקרו ליה רבנן הכי ,וכל מיני זמר היו במקדש
בשעת שירה ועיקר שירה בכולן כדקאמרינן נמי מה הן לחלילין ומה הן לכנור אלמא אין עיקר
שירה בחצוצרות בלבד אלא בכולן ,והיינו דקאמר לבסומי קלא הוא דעבידי כלומר לבס□ קול
המשוררים בפה ,והחצוצרות אינן עשויי! לכך שהרי אין תוקעי! בהם אלא בין פרק לפרק
כדאיתא בסוף תמיד ,אלא מין זמר של שיפורא הוא".
הרמב״ן מסביר שהחצוצרות שהגמרא דיברה עליהן הם שופרות" ,ואינם החצוצרות שעליהם
יש מצווה נפרדת של תקיעה ,ומסיים שזוהי כוונת הגמרא שמטרת החצוצרות שהן שופרות
לביסומי קלא ,שהרי בחצוצרות עצמן תוקעים רק בין פרק לפרק ולא 'מבסמים' את השירה
עצמה .וא"כ מוכח מדבריו שחצוצרות שעליהן דיברה התורה ,אינן באות לביסומי קלא ,ואינן
קשורות לשירה שבפה ,וזה לכאורה נגד דבריו בעניין ההלל ,וכיצד יסביר את דברי הגמרא
בערכין הלומדת מחצוצרות לשירה? וצ"ע .הרב אמיר חסקין תירץ שגם התקיעה בחצוצרות
היא חלק מהמנגינה של השירה ,והמנגינה בכללה היא כרקע לשירה בפה וזה ה״ביסומי
קלא" שבספר המצוות.
הסבר נוסף ,מצינו בליקוטי הלכות )בזבח תודה בסוף תמיד ,ד״ה עולותיכם( שהקשה כיצד
לומדים מהפסוק לשירה ,וכתב" :אכן באמת אנו צריכין לומר דהכי גמירי להו דתקיעות
הכהנים בחצוצרות היו באמצע השיר של הלוים ולכן תיקנו בין פרק לפרק ומדהוי הכל בזמן
אחד למידין זה מזה בגילוי מילתא אימת חיוב השיר"...״.
שירה בהמיד של בין הערביים
בסדר רב עמרם )סי' ס״ו( כתב" :וכן בערב לאחר שיגמרו תפלת ערבית נוהגי! לומר פטום
הקטורת אבל לא השיר .מה טעם שזכר למקדש אומר אלו דברים .ולמה אומרים פיטום
הקטרת בבקר ובערב והשיר בבקר בלבד לפי שזה היתה מצותו נעשית בבקר ובערב וזה
לא היתה מצותו נעשית אלא בבקר" .דבריו של רב עמרם הובאו בטור )או"ח רל״ג( ,ובב״י
שם הביא מדברי האורחות חיים" :כתב בארחות חיים )דין מזמורים שאחר י״ח סי' זי( במנחה
לא ראיתי מי שאומר השירים והטעם לפי שלא היה מצות! אלא בבוקר" .מדברי רב עמרם
הללו עולה שאין שיר של יום בין הערביים .אולם לכאורה דברים אלו סותרים את דברי
המשנה והגמרא בראש השנה )ל .(:המשנה אומרת" :בראשונה היו מקבלי! עדות החדש כל
היום ,פעם אחת נשתהו העדים מלבוא ,ונתקלקלו הלוים בשיר" .ובגמרא" :מה קלקול קלקלו
הלוים בשיר? הכא תרגימו :שלא אמרו שירה כל עיקר .רבי זירא אמר :שאמרו שירה של חול
עם תמיד של בין הערבים ."...והסביר רש״י" :שלא אמרו שירה כל עיקר -בתמיד של בין
הערבים ,לפי שלא ידעו מה שיר יאמרו ,שמא עוד סוף העדים לבוא היום ושיר של יום טוב יש
לומר ,או לא יבואו ,ונמצא שהוא חול ."...ובאמת לשירה בתמיד של בן הערביים מצי□ מקור
קדום יותר בדברי הימים )אי כ״ג(" :כי מעמדם ליד בני אהרן לעבדת בית הי ...ולעמד בבקר
בבקר להדות ולהלל לה' וכן לערב".
יי הרב אמיר חסקין ציין לכך שבדברי הרד״ק )תהילים ד' ,אי( מצינו גם שופרות" :והכלים שהיו בבית המקדש
להלל הם נבלים וכנורות ומצלתיים וחצוצרות ושופר .והיו הכלים נחלקים על נגינות ידועות אצלם".
" חלק מהמקורות שכאן מצאתי ביילקוט ביאורים' שבגמרא מהדורת מתיבתא.
י הובא בדף על הדף בשם אמבוהא דספרי.
ויתכן שכוונת רב עמרם שבמנחה לא אומרים את אותו שיר של יום ,אלא שרים שיר אחר,
וכעי״ז כתב החת״ס )ביצה ד :ד״ה פעם אי(" :מוכח משמעתי' דר״ה דלא היי כופלי' שום שיר
פעמים ביום א' כ״א ע״י מקרה שחל ר״ה ביום ולא באו עדיי עד אחר שירת תמיד של שחר.
אז היי ספליי .ש"מ שהיי מקפידי' שלא לכפול שירה א' פעמיי ביום אי .וא"כ ע"כ אותן שירים
שנישנו בבריית' השיר שהיי הלוים אומרי' בבהמ״ק היינו בשחרי' .ובמנחה אמרו שירה אחרת.
ולא נודע לנו מה היי ובשבת קודש איתא להדי' בשחרית אמרו מזמור שיר ליום השבת
ובמוסף הזי״ו ל״ך ובמנחה אז ישיר ולא אמרו במנחה מזמור שיר ליום השבת ...ואין אנו
יודעי' מה היה אפשר לא היה שום שיר קבוע מדהע״ה והיה אומרי' שיר והודי' מה שנזדמן
להם ...וא"כ על כל אופן צדק הטור בדינו שאין לומר במנחה שיר של לוים .ואולי יטעו! הטוען
שאותן מזמורי' הנזכרי' בברייתא אותן היי חולקי' לשתי פרשיות ואמרו חצים שחרית וחצים
בין הערבים מ"מ כיון שאין אנו יודעים איך חולקים ואומרי' כל המזמור בבקר בבקר א"כ שוב
אין לכופלו ולאמרו בין הערבים וזה נ״ל ברור ואמת".
אולם הפרישה שם דחה הסבר זה ואמר שהיה למשנה או לגמרא לפרש מה אמרו ,והוסיף
שמדברי הרמב״ם רואים שאמרו את אותו השיר ,שהרי הרמב״ם השווה בין תמיד של שחר
לשל בין הערביים לרוב הדברים'^ ,וא"כ לרמב״ם אומרים בתמיד של בין הערביים את אותו
השיר.
האבני נזר )בשו״ת ,אורח חיים סימן כ״ז( התייחס גם לעניין זה וכתב" :ואומר אני שהופיע
רוח הקודש בבית מדרשו של ר״ע גאון שכמעט הדבר מפורש בסי הזוהר ויחי .דהנה בתורה
לא נזכר חצוצרות רק ביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם .ובתמידין לא נזכר .רק
בספרי וביום שמחתכם אלו השבתות .ר' נתן אומר אלו התמידין .ובזוהר הנ״ל )רכ״ט ע״ב(
ז״ל תרין קרבנין ליומא לקבל תרין אלין .דאינו! שמחה ורננה שמחה בצפרא ורננה ברמשא.
וע"ד את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים עד כאן לשונו .וכיון
דשמחה רק בצפרא ובקרא כתיב וביום שמחתכם .נמצא שאין חיוב חצוצרות רק בצפרא.
וכבר בארנו באות א' דשיר דלוים למדין מחצוצרות .ואין שיר הלוים מן התורה רק בשחר
ומדרבנן תקנו גם בתמיד של בין הערבים .אבל אי אפשר שיעכב כיון דמן התורה לא בעי שיר
כלל"'^ .נמצא שלשיטת האבני נזר שירה בין הערביים היא מדרבנן בלבד.
אם נאמר כפשט דברי רב עמרם שלא שרים כלל בין הערביים ,עלינו להתבונן כיצד יסביר רב
עמרם את הלימוד של הגמרא בזבחים ,שלפיו לכאורה כל עולות הציבור טעונות שירה ,וצ"ע,
ומ"מ לשיטת האבני נזר אולי ניתן לומר שהלימוד הוא אסמכתא ואינו מהתורה.
וע"ע חשוקי חמד )סוכה נה (.שסידר שבעה תירוצים לדברי רב עמרם הללו.
בשלושה מקומות התייחסה הגמרא לשאלה האם 'עיקר שירה' בפה או בכלי .בדברי הגמרא
מבואר שמכיוון שמצוות השירה מוטלת על הלווים ,השאלה האם רק הלווים כשרים לנגן או
״ "וכסדר שעושי! בכל יום בבקר כך עושי! בין הערבים ,חוץ מהרמת הדשן ממזבח החיצון ,וסדור המערכות
והפייסות ,שאין עושי! דברים אלו אלא בכל יום בשחר לבד כמו שביארנו" )תמידין ,'1י״א(.
הרבה מהכתוב כאן על פ׳ ילקוט ביאורים שבמהד' מתיבתא תמיד לג :עמי צ״ו ,ע״״ש עוד תירוצים ,ועיין
תשובת מהר״מ אלשיך סי' קל״ח ,ומג״א קל״ב ס״ק ד' ,ובאריכות במאמרו של הרב זאב סופר בקובץ 'המעין' -
פרשבורג )החדש( ,תשס״ה ,מעמי קע״א.
! fי
שכל אחד יכול ,תהיה תלויה בשאלה האם עיקר השירה בפה ,ואז כל אחד יכול לנגן ,או
שעיקרה בכלי ורק ללווים מותר.
בספר דברי הימים ,בתיאורי עבודת בית המקדש הראשון ,מצינו שהלווים הם המנגנים'^,
מדבר זה מוכח לכאורה שעיקר שירה בכלי ,אולם ניתן לומר שמכיוון שמצוות השירה היא על
הלווים ,הקפידו שגם בכלי המתלווה לשירה ,ינגנו דווקא הלווים .ומצינו כמה מקורות לכך
שלמרות שאפשר להשתמש בישראל לא עשו זאת :בשחיטת קרבן התמיד אע״ג ששחיטה
כשירה בזר מצינו שהכהנים ערכו עליה פיס בכל יוםיז■ .בנוסף הפשטה כשרה בזר״' ומצי□
שדווקא בימי חזקיהו כאשר היה מחסור בכהנים מתאימים השתמשו בעזרתם של הלווים״ז.
וכן הולכת שעיר המשתלח שאע״ג שכשר בזר ,דווקא כהנים הוליכוהויז.
סוגיות הגמרא
במסכת ערכין)י (.נחלקו התנאים מי ניגן בביהמ״ק ,לשיטת ר"מ -עבדי הכהנים ,לשיטת רבי
יוסי -משפחות מיוחסות ,ולשיטת רבי חנינא בן אנטיגנוס הלווים .הגמ' שם )יא (.מנסה
לתלות את מחלוקתם בשאלה האם עיקר שירה בפה או בכלי" :לימא בהא קמיפלגי ,דמ״ד
עבדים היו ,קסבר :עיקר שירה בפה ,וכלי לבסומי קלא הוא דעבידא; ומייד לוי□ היו ,קסבר:
עיקר שירה בכלי .ותסברא? רבי יוסי מאי קסבר? אי קסבר :עיקר שירה בפה ,עבדים סגיא!
אי קסבר :עיקר שירה בכלי ,לוים בעינן! לעולם קסבר :עיקר שירה בפה ,והכא במעלי! מדוכן
ליוחסין ולמעשרות קמיפלגי ,מ״ד עבדים היו ,קסבר :אין מעלין מדוכן לא ליוחסין ולא
למעשרות :מ״ד לוים היו ,קסבר :מעלין מדוכן בין ליוחסין בין למעשרות :ולמ״ד ישראלים היו,
קסבר :מעלין מדוכן ליוחסין ולא למעשרות".
נמצא שלשיטת ר"מ ורבי יוסי מוכרח לכאורה שעיקר שירה בפה ,שהרי מצי□ שהישראלים
ניגנו ,ואילו לרבי חנינא בן אנטיגנוס ניתן היה לומר גם למסקנה שעיקר שירה בכלי ,אולם
משמע שהגמרא העדיפה לומר שלכו״ע עיקר שירה בפה ולתלות את כל המחלוקת בימעלין
מדוכן' ולא ביעיקר שירה'.
במסכת סוכה )נ ,(:מובאת ברייתא האומרת" :תנו רבנן :החליל דוחה את השבת ,דברי רבי
יוסי בר יהודה ,וחכמים אומרים :אף יום טוב אינו דוחה .אמר רב יוסף :מחלוקת בשיר של
קרבן ,דרבי יוסי סבר :עיקר שירה בכלי ,ועבודה היא ,ודוחה את השבת .ורבנן סברי:
עיקר שירה בפה ,ולאו עבודה היא ,ואינה דוחה את השבת .אבל שיר של שואבה -דברי
הכל שמחה היא ואינה דוחה את השבת"'״ .בהמשך הגמרא מנסה לדון האם עניין זה תלוי
״י הובא באנצקפ״ת בערך הפשט ונתוח כראייה לעניין מי מפשיט .ח״ל הפסוק שם )דבהי״ב כ״ט ,ל"ד(":רק
הכהנים היו למעט ולא יכלו להפשיט את כל העלות ויחזקום אחיהם הלוים עד כלות המלאכה ועד יתקדשו
הכהנים."...
י' "הכל כשרין להוליכו ,אלא שעשו הכהנים גדולים קבע ולא היו מניחין את ישראל להוליכו" )יומא (.10
י" וממשיך רב יוסף ואומר" :אמר רב יוסף :מנא אמינא דבהא פליגי -דתניא :כלי שרת שעשאן של עץ ,רבי פוסל
ורבי יוסי בר יהודה מכשיר .מאי לאו בהא קמיפלגי; מאן דמכשיר סבר :עיקר שירה בכלי ,וילפינן מאבובא
דמשה .ומאן דפסיל ,סבר :עיקר שירה בפה ,ולא ילפינן מאבובא דמשה? -לא ,דכול׳ עלמא :עיקר שירה בכלי,
במחלוקת התנאים הנ״ל בערכין ,ודוחה זאת באופן דומה" :כתנאי) ,דתניא( ]דתנן[ עבדי
כהנים ...מאי לאו בהא קא מיפלגי; דמאן דאמר עבדים היו ,קסבר :עיקר שירה בפה ,ומאן
דאמר לוים היו ,קסבר :עיקר שירה בכלי - .ותסברא ,רבי יוסי מאי קסבר? אי קסבר עיקר
שירה בפה -אפילו עבדים נמי .אי קסבר עיקר שירה בכלי ,לוים -אין ,ישראלים -לא! -אלא:
דכולי עלמא עיקר שירה בפה ,ובהא קא מיפלגי :דמר סבר :הכי הוה מעשה ,ומר סבר :הכי
הוה מעשה .למאי נפקא מינה? -למעלי! מדוכן ליוחסין ולמעשר קא מיפלגי."...
ואז ,חוזרת הגמרא לדון במחלוקת התנאים" :ורבי ירמיה בר אבא אמר :מחלוקת בשיר של
שואבה ,דרבי יוסי בר יהודה סבר :שמחה יתירה נמי דוחה את השבת ,ורבנן סברי :שמחה
יתירה אינה דוחה את השבת .אבל בשיר של קרבן -דברי הכל עבודה היא ,ודוחה את
השבת".
למסקנת הגמרא שם דברי רב יוסף נדחים והלכה כרבי ירמיה בר אבא בין לעניין שיר של
שואבה ובין לעניין שיר של קרבן'״ .לפי זה נמצא שמסקנת הסוגיה מחד כרבי ירמיה בר אבא,
שלכו״ע שיר של קרבן עבודה היא ודוחה את השבת ,ולכאורה מוכח שעיקר שירה בכלי,
אולם מאידך בפירוש דברי המשנה ,הגמרא העדיפה את ההסבר שעיקר שירה בפה.
אלא שיש להעיר שהגמרא התייחסה לעניין עיקר שירה בכלי רק בדברי רב יוסף" :דרבי יוסי
סבר :עיקר שירה בכלי ,ועבודה היא ,ודוחה את השבת" ,ואילו בדברי רבי ירמיה בר אבא לא
הוזכר שעיקר שירה בכלי אלא רק" :דברי הכל עבודה היא ,ודוחה את השבת" ,השפת אמת
התייחס לשיטת רבי ירמיה" :אבל בשיר של קרבן ד״ה עבודה היא ודוחה שבת ,לכאורה
משמע דס״ל עיקר שירה בכלי מיהו קשה דהרמב״ם )פ״ג מהי כה"מ ה״ג( פוסק דעיקר שירה
בפה ומ"מ פוסק )שם ה״ו( כמסקנת הגמ' כאן ,ע"כ נראה לפרש דהא דאמרי' ד״ה עבודה היא
היינו דנהי דהוי רק לתוספות שיר מ"מ חשוב צורך עבודה ולא אסרו בזה שבות דרבנן".
וא"כ לדבריו גם לרבי ירמיה בר אבא לא חייבים לומר שעיקר שירה בכלי ,וכך ניתן להבין
שלמרות שהגמרא הסבירה כרבי ירמיה בר אבא מ"מ היא נקטה שלכו״ע עיקר שירה בפה.
במקור נוסף ,במסכת תענית )כז (.הגמרא אומרת שההבדל שבין שמואל לרבי שמעון בן
אלעזר תלוי במחלוקת זו" :אמר רב יהודה אמר שמואל :כהנים ולוים וישראלים מעכבין את
הקרבן .במתניתא תנא רבי שמעון בן אלעזר :כהנים ולוים וכלי שיר מעכבין את הקרבן .במאי
קמיפלגי? מר סבר :עיקר שירה בפה ,ומר סבר עיקר שירה בכלי".
והנא בדנין אפשר משאי אפשר קמיפלג׳ ,מאן דמכשיר סבר :דנין אפשר משאי אפשר ,ומאן דפסיל סבר :לא דנין
אפשר משאי אפשר .ואיבעית אימא :דכולי עלמא דעיקר שירה בפה ,ואין דנין אפשר משאי אפשר ,והבא
במילף מנורה בכללי ופרטי או ברבו״ ומיעוטי קא מיפלגי."...
ח״ל הגמרא שם" :מיתיבי :שיר של שואבה דוהה את השבת -דברי רבי יוסי בר יהודה ,ורוכמים אומרים :אף
יום טוב אינו דוחה .תיובתא דרב יוסף ,תיובתא - .לימא בשיר של שואבה הוא דפליגי ,אבל בשיר של קרבן -
דברי הכל דוחה את השבת ,לימא תיהוי תיובתא דרב יוסף בתרתי! -אמר לך רב יוסף :פליגי בשיר של שואבה,
והוא הדין לקרבן .והאי דקמיפלגי בשיר של שואבה -להודיעך כחו דרבי יוסי בר יהודה ,דאפילו דשואבה נמי
דחי - .והא קתני :זהו חליל של בית השואבה שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב ,זהו דאינו דוחה ,אבל
דקרבן -דוחה ,מני? אי נימא רבי יוסי בר יהודה -האמר שיר של שואבה נמי דוחה ,אלא לאו -רבנן ,ותיובתא
דרב יוסף בתרתי! תיובתא".
כאן מפורש בדברי הגמרא שישנה מחלוקת בדבר ,האם עיקר שירה בפה או בכלי ,וכנראה
כוונת הגמרא ששמואל חולק על מתניתא על סמך זה שיש תנאים שהוא סובר כמותם^)שהרי
ר"מ ורבי יוסי בערכין ודאי סוברים שעיקר שירה בפה(.
פשק ההלכה של הראשונים
הרמב״ם )כלי המקדש ג' ,גי( פסק כמ״ד עיקר שירה בפה..." :ואחרים היו עומדים שם מנגני!
בכלי שיר ,מהן לוי□ ומהן ישראלים מיוחסין המשיאין לכהונה ,שאין עולה על הדוכן אלא
מיוחס" .הכס״מ שם הביא את הגמרא הנ״ל והסביר את טעמו של הרמב״ם" :וידוע דהלכה
כרבי יוסי לגבי רבי מאיר והוא הדין לגבי רבי חנינא בן אנטיגנוס דהא הוא מארי גמרא טפי
מיניה".
יש שהוכיחו שרש״י ותוספות חולקים^א על פסק הרמב״ם .בספר עזרא )חי ,ט״ו( מסופר,
שכשרצה עזרא לעלות לארץ ישראל ,הוא לא מצא לווים שיעלו עימו לעבוד בביהמ״ק:
"ואקבצם אל הנהר הבא אל אהוא ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא
מצאתי שם" .הגמרא במסכת קידושין ,מביאה את הפסוקים הללו בהקשר של דברי המשנה
האומרת שכהנים ,לווים וישראלים עלו אז מבבל .רש״י שם כותב ביחס לדברי הפסוק:
"ואבינה בעם -מי היה ומי לא היה ש"מ לא ידע עזרא מי עלה עמו ומי לא עלה עמו וסבור
שהיו שם לוים כשרים ולא מצא ראויים לעבודה אלא מאותן שקצצו בהונות ידיהם בשיניהם
ואמרו איך נשיר את שיר ה' וגוי במזמור על נהרות בבל )תהלים קלז( שאמר להם נבוכדנצר
שירו לנו משיר ציון עמדו וקצצו בהונות ידיהם בשיניהם ואמרו לו 'איך נשיר את שיר ה' על
אדמת נכרי ,לא נשיר לא נאמר אלא איך נשיר אין לנו במה למשמש בנימי הכנורות ,מאותן
עלו ומן הכשרים לא מצא לפי שהיו יושבים בבבל בשלוה והעולים בירושלים היו בעוני ובטורח
המלאכה ובאימת כל סביבותיה והנך לויי דקתני מתניתין מהנך דלא חזו לעבודה היו" .וא"כ
לשיטת רש״י הסיבה שעזרא לא מצא לווים היא שהלווים היו ללא בהונות ידים ,ולא יכלו לנגן.
בדומה לזה מצינו בדברי התוספות שם ,ששאלו איך יתכן שלא מצא והרי במשנה כתוב שכן
היו לווים" :ומבני לוי לא מצאתי שם -וא"ת והא אמריי במתניתין עשרה יוחסין עלו מבבל וקא
חשיב לוים ויש לומר דכל הלוים שעלו עמו היו קצוצי בהונות ואינם ראויים לשורר שירה של
דוכן".
מקורם של דברי רש״י ותוספות הללו הוא כנראה בפסיקתא )פסיקתא רבתי פיסקא לא(:
"...כי ]שם[ שאלום שובים דברי שיר ותוללינו שמחה שירו ]לנו[ משיר ציון ]איך נשיר את שיר
הי[ לא נשיר לא נאמר אלא איך נשיר ,מראים אותם אצבעותיהם ואומרים להם אין )אתה
יודע( ]אתם יודעים[ שהיו כפותים חזקים כברזל ונתקטעו אצבעותינו)ראה( ]ראו[ היאך נשיר,
אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם שלטתם )באצבעותיכם( ]בעצמיכם[ וקטעתם אצבעותיכם
^ שלולי כן צ״ע כיצד חלק שמואל על מתניתא ,שלא מצינו ששמואל חולק על תנאים ,ועיין יד מלאכי )כללי
התלמוד כלל תקנ״ב( שכתב" :והכי נמי יש לדקדק על הרשב״א ז״ל דבחידושיו לשבת פ״ג דף י״ד ד' )לז (:כתב
דרב תנא הוא וכן שמואל דמאין למד לומר כן כיון שלא נמצא כן בכל הש״ס ומלבד זה תשובת ר' שרירא גאון
הנ״ל הויא תיובתיה שהרי כתב ח״ל הוו נמי רבנן אחריני דהוו אמוראי בלחוד כגון שמואל ורב שילא וכוי ע״ש וכן
מצאתי שוב להר״ב ראש יוסף על ח"מ סי' ס״ב סעיף ד' שכתב ח״ל ולומר ששמואל תנא הוא ופליג זה לא שמענו
ולא ראינו וכמדומה לי ששמעתי שהתוס' במקום א' כתבו דשמואל נמי תנא הוא ופליג ע"כ ואחרי המחילה
הראויה אף על פי שאין לא ראינו ראיה לא ראיתי ולא מצאתי להתוספות ז״ל שכתבו כן בשום דוכתא".
״ מצאתי בעבודת הלווים )שטיינברג ,פ״ג סעיף חי(.
! fי
חייכם מה שלא השבתי לירמיה ולציון ” ,אני משיב אתכם ” ...ובשנה שכורש אומר להם
שיעלו ויבנו את בית המקדש :ימי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעלי ,כתב שעלו הכהנים
והלוים וראשי האבות שנאמר ויקומו הכהנים והלוים וראשי האבות ,ואחר כך כתב ואקבצם
אל הנהר )אחבא( ]וגוי[ ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם אלא שלא היו יכולים
להקיש בכינורות שהיו אצבעותיהם מקוטעות".
לכאורה ניתן להוכיח שלדברי הפסיקתא הללו ולרש״י ותוספות עיקר שירה בכלי ” ,שהרי אם
נאמר שהם סוברים שעיקר שירה בפה ,נגינה כשרה גם בישראלים ,ולפי זה יהיה קשה מה
הבעיה באי מציאת לווים ,והרי גם ישראלים יכולים לנגן ,ואילו לשורר בפה ולהיות שוער,
שאלו עבודות של לווים ,גם קצוצי הבהונות טובים ”.
שו"ר שתוספות ביבמות )פו :ד״ה ומבני( התיחסו לעניין זה..." :פרש״י בעשרה יוחסין )שם(
דאות! לוים שעלו עמו היו קצוצי בהונות כשאמר להם נבוכדנצר שירו לנו משיר ציון עמדו
וקצצו בהונותיה! ואמרו איך נשיר את שיר ציון ולפי שלא מצא שם ראויים לשיר עמד וקנסם
ואפילו למאן דאמר עיקר שיר בפה מכל מקום הקפיד משום דאיכא נמי מצוה בכלים".
התויו״ט )קידושין פ״ד מ״א( דן בעניין ,ובתחילת דבריו כתב שלרש״י ותו '0עיקר שירה בכלי,
אולם בסו״ד הביא אפשרות אחרת" :ומיהו אפשר דאע״ג דעיקר שירה בפה .מ"מ תקנה
"ארבעה ]דברים[ שאל ירמיה את הקדוש ברוך הוא בשעה שפירש ]הימנו[ ,על שתים השיבו ועל שתים לא
השיבו ...כיון שראתה ציון שארבעה דברים שאל ירמיה מן הקדוש ברוך הוא מאיסה וגעילה עזיבה ושכיחה,
התחילה תובעת שתים ותאמר ציון עזבני ה' והי שכחני" )פסיקתא שם(.
” לפי חשבון השנים מבואר שהיו זקנים מאד שהרי העלייה הייתה לאחר יותר משבעים שנה ,ח״ל האג״מ )יו"ד
ח״ד סי' מ״ח(" :הנה קושיתך הא אלו הלו״ם שעלו עם עזרא אך היו קצוצי בהונות לא הי״ל לעזרא לקונסם.
וכוונתך שא"כ אפשר שרבי יהושע היה מבניהם הנה מאחר שמשמע שלא היה חילוק בהלו״ם לומר שהיו
משפחות שלא קנסום -אלא קנס לכולם ...והטעם צריך לומר דאות! הלו״ם קצוצי בהונות שעלו לא עלו בניהם
עמהם ,דהא לא היו ביניהם ראויים לשיר ,והם עצמם היו זקנים מופלגים ,עד שתמה במהר״מ יבמות דף פ״ו על
שחיו כל כך ,ע״ן שם .ונמצא שאף שלא קנס אותם ,אבל את בניהם שלא עלו אתם קנס ...ותמיהת מהר״מ לא
מובן .הא מפורש בקרא )עזרא ג' ,י״א( שהיו רבים מהכהנים והלוים וראשי האבות הזקנים שראו את הבית
הראשון .ואיתא בתמורה דף ט״ו ע״ב והוריות דף '1ע״א שהיו רבים עוד יותר מאלו שלא ראו .ואולי משום שעברו
עוד ערך '"ח שנה עד שעלה עזרא )הערה -אולי צייל ערך כייר שנה ,דעי' סדר עולם פרק כייט ורש"׳ לעזרא ה' ,כ״ד ,שהבנין היה
בטל ערך ׳''ם שנים עד שנה שניה לדריוש שהתחילו לבנות הבית מחדש ,ועזרא עלה בשנת שבע לדריוש( .אבל א״א לומר כן ,דבגמ'
שם איתא שהקריבו השעיר׳ חטאת על ע״ז שעשו בימי צדקיהו ,ובקרא משמע דהקריבו זה הבאים עם עזרא
ולכן תמיהתו אינה ,דאמת שהאריך ה' ימיהם .אבל מ"מ כיון שזקנים היו ,כל זמן שלא מפורש שגם ילדו בנים,
יש לנו לומר שלא ילדו בזקנותם המופלגת .ובניהם שבבבל נשארו שם ,וקנסום כדכתבתי".
ולפי מה שראינו בפסיקתא ,מובן שהאריכו ימים ,מכח ההבטחה שניתנה להם שיזכו לשוב.
לכאורה ניתן להוכיח מדברי רש"׳ בתהילים שסובר שעיקר שירה בפה ,רש"׳ שם )פ״ח ,אי( מסביר" :להימן
האזרחי -א' מן המשורר׳' בכלי שיר ויסדוה! בני קרח את המזמור הזה שיאמרהו הימן על הדוכן" .ובדיבור
שמיד אחריו" :להימן האזרחי -מבני זרח בן יהודה היה" ,משמע שהימן האזרחי שלא היה לוי אלא מבני יהודה,
ניגן בכלי שיר על הדוכן .אולם בכל מקרה הדבר קשה ,שלא הגיוני כ"כ שרק ניגן ולא שר בכלל ,וכדברי רש״י:
"שיאמרהו הימן על הדוכן" ,ולא יתכן שגם שר וגם ניגן אם לא היה לוי .ובאמת במהדורת 'הכתר' ,הביאו את
דברי רש״י בדיבור הראשון בסוגריים ,מכיוון שהוא ש״ך לתוספת מאוחרת יותר ,וכנראה אינו מרש"׳ עצמו )וכך
מובן כיצד חוזר הדיבור המתחיל פעמיים על אותה מילה בפסוק( ,ומי שכתב את התוספת הבין אולי שהימן
האזרחי הוא הימן הלו׳ שמופיע רבות בדברי הימים.
ועיין מהרש״א )בחידושי אגדות שם( שכתב" :ואפי' למ״ד עיקר שירה בפה ולא נפסלו בשנים שזקנים היו
ביותר מני שנים דקצוצ׳ בהונות היו בחורבן בית ראשון וזה היה בתחלת בית שני הא אמרינן בפ״ק דחוליו
דבאוהל מועד אין לוים נפסלין בשנים אלא די״ל מתוך זקנתן כ"כ נפסלין בקול כדאמר התם" .מכיוון שרש"׳ בכל
זאת כתב שהסיבה שלא היו ראויים הייתה שהיו קצוצי בהונות ולא זקנתם ,יתכן שהמהרש״א סובר שלרש"׳
ותוספות עיקר שירה בכלי ,ואולי דברי הפסיקתא הם אליבא דמ״ד עיקר שירה בפה.
! fי
קדומה מימות שמואל הרואה ודוד המלך ע״ה ככתוב בדברי הימים לשורר בכלים ולפיכך
קנסום מאחר שלא עלו ]אותם[ שלא נקצצו בהונות□ וזה י״ל בדעת רש״י ותו '0״.
אולם לכאורה סברא זו קשה מאד ,שהרי הגמרא בערכין הנ״ל הסבירה שרבי יוסי הסובר
שישראלים מיוחסים ניגנו בבית שני ,סובר שעיקר שירה בפה ,ולדברי התויו״ט גם אם עיקר
שירה בפה ,מדוע לא נאמר שרק הלווים ינגנו מכח תקנת דוד ושמואל .ואולי יש לסברת
התויו״ט סיוע מכך שרינו בפסוקי בדברי הימים שבפועל הלווים היו אלה שנגנו וממילא יתכן
מאד שבראשית בית ראשון ,ובימי עזרא ,הקפידו שינגנו דווקא לווים ,ואילו במשניות בערכין
שעסקו כנראה בבית שני ,לרבי יוסי משפחות מיוחסות של ישראלים היו אלה שנגנו בפועל.
ובאמת ניתן היה לדחות את גוף הראיה מרש״י ותוספות ולומר שכוונתם שלא היו ראויים
לשיר בפה מכיוון שהיו בעלי מומין ,ולא בגלל אי היכולת לנגן בכינורות .אלא לכאורה דבר זה
אינו נכון שהרי קיי״ל )בחולין כד (.שלווים בעלי מומי! כשרים ]"ת״ר :כהנים -במומי! פסולים,
בשנים כשרים ,לוים -במומי! כשרים ,בשנים פסולים"[ .ושמעתי מידידי הרי גרשון באס
שניתן אולי לחלק בין בעל מום לבין מחוסר אבר ,שמחוסר אבר אולי פסול גם בלווים .ובאמת
חילוק זה מופיע כבר במעשי למלך על הרמב״ם )ביאת המקדש ,'1יי( שכתב" :ונראה
דבמהוסר אבר גם בלוים מיפסל ומקרא משמע דבא רק לפוסלו מכהונה אבל בלוים לא
נפסלו מעבודתן דהא מום אין פוסל בלוים אבל מחוסר אבר מיפסל נמי בלוים וכן יש להוכיח
מר"פ אלו יוחסין כהני לוי וישראל דפירש״י שלא יוכל לשמש יעו״ש"״ .אולם כל זה יועיל לנו
כדי לומר שאיננו חייבים להסביר בדעת רש״י ותוספות שפסקו שעיקר שירה בכלי ,אך
בפסיקתא הנ״ל מפורש שהבעיה אינה המום אלא עצם אי היכולת לנגן" :שלא היו יכולים
להקיש בכינורות שהיו אצבעותיהם מקוטעות".
נמצא לסיכום שלשיטת הרמב״ם להלכה עיקר שירה בפה ,וכל אדם יכול לנגן ,ולשיטתו רק
לווים יכולים לשיר] ,ויתכן שהסביר שעזרא רצה להקפיד בכל זאת על לווים מנגנים וכדברי
התוספות״[ ,ולרש״י ותוספות יתכן שעיקר שירה בכלי ,והדבר אינו מוכרע.
בעניין זה ,חשוב מאד להעיר שישראל הרוצה לנגן יש לבדוק את יחוסו ,שהרי בגמרא בסוכה
דלעיל ראינו שלמ״ד 'ישראל היו' מעלין מדוכן ליוחסין ,והרמב״ם פסק להלכה שדווקא ישראל
מיוחסים כשרים לנגינה ,ואותה העלאה מדוכן ליוחסין משמעותה שאפילו במקום שיש ערעור
על יחוסו של האדם^״ אם יודעים שהיה מנגן בבית המקדש ,ניתן לסמוך על כך ולהחשיב!
ככשר ומיוחס ,על סמך העובדה שלפני שהחל לנגן נבדק יחוסו.
שירה בפה למ׳׳ד עיקר שירה בכלי
לשיטות שעיקר שירה בכלי ,לכאורה כל אדם יכול לשיר בפה .בספר עולת שלמה )ערכין יא(.
חידש שלמ״ד עיקר שירה בכלי ,יש מצווה מדאורייתא על הלווים לשיר גם בפה וגם בכלי,
חילוק זה שבין מחוסר איבר לבעל מום מצינו בדין עולת העוף" :אין המומין פוסלי! בעוף ...אבל עוף שיבש גפו
או נסמית עינו או נקטעה רגלו אסור לגבי המזבח" )רמב״ם איסורי מזבח ,ג' ,אי( .יש אומרים שטעם איסור זה
הוא מצד 'הקריבהו נא לפחתך' דהיינו שאינו ראוי להביא כן לפני המלך )עיין באנצקפ״ת ערך הקריבהו נא העי
31שהביאו מרש"׳ זבחים לה ב ד״ה וכשרי! ועוד( ,ולפ״ז ניתן לומר שגם בלווים עזרא לא רצה שישירו או
שאסור שישירו מסיבה זאת.
״ או שהיו זקנים וכדברי המהרש״א הנ״ל והפסיקתא כמ״ד עיקר שירה בכלי ואין הלכה כן ,וע"ע בהמשך דברי
המהרש״א שם.
שהרי במקום שאין ערעור הוא כשר גם ללא הבדיקה כמבואר בגמרא קידושין עו:
! fי
וצ"ע מנ״ל ,שהרי לכאורה כמו שלמ״ד עיקר שירה בפה ,מותר לכל אחד לנגן ,כך למ״ד עיקר
שירה בכלי מותר לכל אחד שיר בפה^״ .ויתכן שישנה ראיה לדבריו מדברי רש״י )סוכה נ,(:
שכתב אליבא דמ״ד עיקר שירה בכלי..." :עיקר השיר אינו אלא אם כן חליל מכה עם השיר,
וכן כנורות ונבלים הכל כמנין המפורש שם" ,מבואר לכאורה מדבריו שכל הנגינה היא עם
השיר ,וקשה לומר שאת השיר לא ישירו הלווים ,וצ"ע.
שילוב השירה והנגינה
המשנה במסכת ערכין )יג (:כותבת ש״אין פוחתין משנים עשר לוים שמדין על הדוכן",
ומבארת הגמרא" :הני כנגד מי? אמר רב פפא :כנגד תשעה כנורות ]ושני[ נבלים וצלצל אחד,
שנאמר :הוא )ובניו ואחיו( ]ואחיו ובניו[ שנים עשר" .התויו״ט )ערכין ב' ,וי( התקשה בדברים
למ״ד עיקר שירה בפה" :ומיהו קשיא לי למ״ד עיקר שירה בפה והכי קי״ל .כמ״ש לעיל .הני
י״ב לוים כנגד מי .ולשון הרמב״ם ]בפי'[ .אלו הי״ב לוים כנגד ט' כמרים וכוי .ועוד פירש
בדראב״י דאין שלין מן המנין .אותן שאומרים שיר על הכלים ולא בפה .אינן שלין ממנין י״ב
לוים .ועמ״ש לקמן בדבור אין שלין כוי .ובגמ' הני כנגד מי אמר רב פפא כנגד ט' כנורות כוי
שנאמר )ד״ה א' כ״ה( הוא ואחיו ובניו י״ב ושם כתוב כל אלה על ידי אביהם בשיר בית ה'
במצלתים נבלים וכנורות .ויתכן לומר שהיו אומרים בפה ומנגנים ג"כ בכלי שיר .והכי
משמע דכתיב בתחלת הפרשה הנבאים בכנורות בנבלים ובמצלתים .ולישנא דנבאים בפה
משמע וזו סיוע לר' חנינא בן אנטיגנוס דמתני' די .ואינך תנאי סברי דאע״פ שכך היה לא לעכב
נבחרו הם דוקא" .ובתפא״י במקום אחר )ערכין פ״ב ס״ק נ״א( הביא את דברי התויו״ט" :ולא
היו אומרים בנבל וכמר .ר״ל דהקטנים לא זמרו בכלי שיר ,דמסתמא אינן בעלי מלאכה גדולה
בחכמה זו ]ולשון אמירה שייך נמי בכלי שיר ,כדאשכחן בקרא ,הנבאים בכמרות ]ד״ה א' כ״ה[
אמנם לרבים תוי״ט שכתב דה״ק קרא שהיו משוררים בפה ומנגנים ביד ,נ״ל לדבריו טעמא
דמתני' דלהכי אין הקטנים מזמרים בשעה שמשוררים ,משום שחושיהם חלשין מלעשות ב'
דברים אלו בשלמות יחד מבלי שיושחת נעימות סדר השיר[".
וכבר מצינו סברא זו ברד״ק )בפירושו לתהילים ד' ,אי( שהסתפק בעניין" :ולא מדע אם אשר
היו הכלים בידם הם אשר היו אומרים המזמור בפיהם ,או אם היו יחד המשוררים בפה,
וכנגדם אשר היו מנגנים בכלים."...
אלא שלכאורה דברי התויו״ט קשים שהרי המשנה בערכין בעצמה מעידה שלדעת רבי יוסי
ור"מ ,בפועל מי שניגן היו כאלה שאינם לווים ,וכיצד ניתן לומר שמנגנים ביחד? וצ"ע .אם לא
נפרש כדברי התויו״ט ניתן אולי לומר שיש עניין רוחני דווקא בכלים הללו ובכמות המנגנים
הזאת ,למרות שאינם מעיקר השירה ,וכנגד זה נקבעו י״ב לווים ,וכמו שהעלה ביהר המוריה'
)על הרמב״ם כלי המקדש ג' ,ג' ,עיי״ש באורך( כאפשרות להסבר בדעת הרמב״ם.
מקום עמידת הלווים הוא על הדוכן כמפורש במשנה הנ״ל )ערכין יג" :(:אין פוחתין משנים
עשר לוים שמדין על הדוכן" ,אולם לא התפרש האם הכוונה לשרים או למנגנים .תוספות
העולת שלמה דיבר על דברי הגמרא בערכין)יא (.שכתבה" :אמר רב יהודה אמר שמואל :מנין לעיקר שירה
מן התורה? שנאמר :ושרת בשם ה' אלהיו ,איזהו שירות שבשם? הוי אומר :זה שירה" ,והסביר רש"׳" :שבשם -
שמזכירין בו שם שמים" .לפי זה בוודאי שהשירה צריכה להיות בפה מדאורייתא ,ולכאורה ניתן היה להביא
ראיה שלמ״ד עיקר שירה בכלי היינו ששרים גם בפה וגם בכלי מדאורייתא וכדברי העולת שלמה ,אולם אין
מכאן ראיה שהרי שמואל הוא הסובר במסכת תענית )כז (.שעיקר שירה בפה ,ויתכן ששמואל שהביא פסוק זה
אזיל דווקא לשיטתו.
! fי
כתבו]" :אין[ פוהתין מי״ב לוים העומדין על הדוכן -בכל יום כשאומרים שירה שנים לנבלים
וטי כינורות וצלצל הרי י״ב."...
משמע מדבריהם לכאורה שהמנגנים עומדים על הדוכן ,ויש לדון לשיטתם היכן עומדים
המשוררים ,והאם זה קשור לשאלה האם עיקר שירה בפה או בכלי .ביעבודת לווים'
)שטינברג ,פ״ג סעיף הי( הביא מהיתורת לווים' )הלכה י״ב( שכתב שכנראה אותם לויים
שניגנו בכלי השיר הם עצמם היו גם אומרים השירה בפה) ,וכעין דברי התויו״ט דלעיל(
ומהתפארת ישראל )ערכין פ״ב מ״ו ,ס״ק מ״ז( שכתב ח״ל" :אין פוחתין משנים עשר לוים.
לרמב״ם ]פ״ג מכלי מקדש[ ר״ל י״ב משוררים בפה ,דבפה לא היו משוררים רק לויים ,ולתוס'
]מכילתן ד״י ע״ב[ ר״ל י״ב לוים בכלי שיר ,דהיינו ט' כנורות ,ובי נבלים ,וזוג לצלצל א' ]אולם
אפשר דלתוס' המזמרים היה ג"כ משוררים ,וא"כ יש חילוק בין כלי זמר של נפיחה או של
תנועות האצבעות[".
לעומת זאת לרמב״ם )כלי המקדש ג' ,גי( מדובר במשנה על אלה שמקיימים את עיקר מצוות
השירה -השרים" :ואין פוחתין משנים עשר לוים עומדים על הדוכן בכל יום לומר שירה על
הקרבן ומו 0יפין עד לעולם ואין אומרין שירה אלא בפה בלא כלי שעיקר השירה שהיא
עבודתה בפה ,ואהרים היו עומדים שם מנגנין בכלי שיר ,מהן לוים ומהן ישראלים מיוחסין
המשיאין לכהונה ,שאין עולה על הדוכן אלא מיוחס ,ואין אלו המשוררים על פי הכלים עולי!
למנין השנים עשר" .וכתב ע״ז בעבודת לווים )פרק ג' סעיף י״א(..." :מפשט לשון הרמב״ם
נראה שגם המנגנים עמדו על הדוכן ...אך הבנה זו נסתרת מדברי הרמב״ם עצמו בפירוש
המשניות )ערכין פ״ב מ״ו( ,וזה לשונו" :אמר ר' אליעזר בן יעקב שאותם האומרים בשיר על
הכלים ואינם אומרים בפה אין עולי! ממנין שנים עשר לוים ואין עומדין עם הלוים על הדוכן
אלא בארץ היו עומדין" .מוכח מכאן שהמנגנים אינם עומדים על הדוכן ,להיפך ממה שמשמע
ביד החזקה? לכן ביאר הרדב״ז )הלי כלי המקדש פ״ה הט״ו ד״ה וא"ת( שגם הרמב״ם ביד
החזקה לא התכוון לומר שהמנגנים עולים על הדוכן ,"...ועיין עוד בעבודת לווים שם שהאריך
בענייף.
ויש להעירייא שמלשון הגמרא )סוכה נא .ערכין יא (.שדנה בעניין זהות המנגנים ,והסבירה
שהדבר תלוי בשאלה האם מעלים מדוכן ליוחסין ,משמע שהנגינה נעשית ע״ג הדוכן ,אא"כ
נאמר שהכוונה שעומדים לידו ולא דווקא עליו.
בעניין זה הוסיף בעבודת לווים שם )בהערה " :(91יש לציין ,שישנה משנה אחרת )מסכת
מידות פ״ב מ״ה( הנראית כסותרת את המשנה בערכין .שם מתוארות מעלות אחרות
המפרידות בין עזרת נשים לעזרת ישראל " -וחמש עשרה מעלות עולות מתוכהייב לעזרת
ישראל כנגד חמש עשרה מעלות שבתהלים ,שעליהן הלויים אומרים בשיר .לא היו טרוטות
)=ישרות ובעלי זויות -רע״ב שם( אלא מוקפות כחצי גורן עגולה" .היכן עמדו הלויים לשיר -
האם על ט״ו המעלות שבין עזרת נשים לעזרת ישראל או שעמדו על ג' המעלות שבין עזרת
ישראל לעזרת כהנים? רש״י )סוכה נא ב( מיישב ענין זה" ...שעליהן הלויים עומדיו ]בכלי[
שיר -לשמחת בית השואבה ,אבל דוכן לשיר הקרבן -אצל המזבח היה" .היינו שהמשנה
בערכין דיברה אודות השיר שעל הקרבנות שנאמר ע״י הלויים על גבי ג' המעלות שבין עזרת
י והביא שם בשם ספר בני שמואל )ערכין יג (:לתרץ אחרת שהרמב״ם לא פסק כראב״י ,בגלל שבגמרא במקום
אחר לא משמע כמוהו ,ולכן כתב שהמנגנים עומדים על הדוכן
שמעתי מהרב יהודה וינגוס. לא
לב
מתוך עזרת נשים.
ישראל לעזרת כהני□ )הדוכן( ,ואילו המשנה במידות דיברה על השיר בשמחת בית השואבה
שנאמר ע״י הלויים על גבי ט״ו המעלות שבין עזרת נשים לעזרת ישראל .הרמב״ם מזכיר את
שירת הלויים לקרבנות על הדוכן פעמיים ביד החזקה )הלי בית הבחירה פ״ו ה״ו; הלי כלי
המקדש פ״ג ה״ג( ,ואילו את שירת הלויים על גבי ט״ו המעלות בשמחת בית השואבה
הרמב״ם איננו מזכיר כלל בחיבורו ...וצ"ע מדוע השמיט זאת".
לכאורה בניגוד לשיטתם ,היעב״ץ כתב )בסוף סדר עבודת השחר( שהלווים עומדים על ט״ו
המעלות שבין עזרת ישראל לעזרת נשים ,וכנראה מקורו במשנה במידות הנ״ל שהסביר
שכוונתה לכל יום.
* האדר״ת )בסוף קונטרס דברי לויה שנדי בספר ימן הגנזים' של 'חברת אהבת שלום' ח״ד( כתב שפלא גדול
מאד שלא היה תוף בביהמ״ק שהוא כלי השיר הראשון שנזכר בתורה במעבר ים סוף ,וסיים שכמעט חשב לומר
שהיה חוק לגויים לנגן בו לעבודתם ולכן נמנעו מלנגן בו.
''י נמצא שבדומה לכהנים ,גם הלווים מתחלקים לכ״ד משמרות .יש להעיר שהרמב״ם בסה״צ )מצוות עשה ל״ו(
מנה מצווה מהתורה על משמרות הכהונה" :והמצוה הל״ו היא שצונו שיהיו הכהנים עובדים למשמרות ,תעבוד
משמרה בכל שבוע" ,ולא הזכיר שם את הלווים .לעומת זאת החינוך )במצווה ק״ט( הזכיר גם את הלווים" :שיהיו
הכהנים והלוים עובדים במקדש למשמרות ,כלומר לכתות ידועות" .וכתב ע״ז במנחת חינוך שם" :ומצוה זו אינה
רק בכהנים לבד דפסוק זה כי יבא הלו׳ דמוכח ד״ז וכן ברגל מ״ר׳ רק בכהנים לבד כמבואר ברמב״ם כאן ה״ו
וכ"מ ברמב״ן שם מהספרי ומה שחלקו הלוים ג"כ לכ״ד משמורות עשו מעצמם אבל אינו בכלל מצוה לדעת
הר"מ וכן ד״ז דברגל הכל שוים דמוכח מפסוק זה היינו בכהנים לבד דהפסוק מדבר רק בכהנים אבל בלוים לא
היה להם יפו׳ ברגל מכל ׳מה״ש ע' בר"מ ובסמ״ק ותבין והדברים ברורים ופשוטים ע"כ ד' הרהמ״ח כאן צ״ע
מאד דכלל במצוה זו לוים הן לענין חילוק משמרות והן לענין רגל כ' כ"פ דלוים ג"כ ברגל שוים ובאמת דד״ז דרגל
דיד כולם שוים מקרא זה הוא רק בכהנים וכ"מ כ"פ ובר"מ כאן אבל הלוים אינם בכלל זה לענין רגלים וכן לדעת
הר"מ דחילוק המשמרות גם כן מפסוק זה אין הלוים בכלל פסוק זה כי אינו רק בכהנים בלבד ע' היטב ותראה
ודברי הרהמ״ח צע״ג כעת".
בדברי המשנה לא הוזכרה באופן מסודר רשימה של כלים שיש לנגן בהם ,אולם היא רמוזה
במסכת מידות )בי ,וי(" :ולשכות היו תחת עזרת ישראל ופתוחות לעזרת הנשים ששם הלוים
נותנים כנורות ונבלים ומצלתים וכל כלי שיר" .בגמרא מצינו רשימה זאת ,כאשר היא
מסבירה את דין המשנה )ערכין יג" :(:אין פוחתין משנים עשר לוים עומדין על הדוכן ,ומוסיפיו
עד עולם" ,והסבירה הגמ' שם" :הני כנגד מי? אמר רב פפא :כנגד תשעה כנורות ]ושני[
נבלים וצלצל אחד ,שנאמר :הוא )ובניו ואחיו( ]ואחיו ובניו[ שנים עשר".
כמות הכלים מכל סוג ,אינה מפורשת בפסוקים ,אולם במשנה )ערכין י (.הדבר מפורט" :אין
פוחתין משני נבלים ,ולא מוסיפי! על ששה .אין פוחתין משני חלילין ,ולא מוסיפי! על שנים
עשר" ובכלים אחרים לא הגבילו )שם יג" :(.אין פוחתין משתי חצוצרות ,מתשעה כנורות,
ומו 0יפין עד עולם״יה.
האם מנגנים גם בחצוצרות וחלילים ן
בדברי המשנה הללו נוספו שני כלים :חלילים וחצוצרות .לעניין החלילים נאמר במשנה )שם
י" :(.ובשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח ,"...אך אין התייחסות מפורשת
לשאלה האם מנגנים בחלילים ובחצוצרות בכל יום.
התפא״י )ערכין פ״ב ס״ק מ״ז( דן מדוע לא נמנו במניין י״ב כלי הנגינה גם חלילים וחצוצרות:
"ולא חשיב ב' חצוצרות משום דרק כהנים תקעו בחצוצרות על שולחן החלבים לסימן
שיתחילו הלויים שבדוכן לשורר ,ולא חשיב נמי חליל ,משום דרק בי״ב יום בשנה מכה
בחלילי
כדברי התפא״י ,שרק בשלושת הכללים הללו מנגנים בכל יום ולא בשאר כלים ,נראה שמופיע
כבר ברש״י )ערכין י .ד״ה ולא היה( שכתב בעניין י״ב הימים שבהם 'החליל מכה לפני
המזבח'" :והיו הלוים משוררים בפה את ההלל באותן י״ב ימים והחלילים מחללים ובשאר
ימים היו נבלים וצלצל וכינורות והשיר היה אותו שיר המפורש ברייה" .וא"כ לרש״י לכאורה
חלילים וחצוצרות אינם נכללים בנגינה שבכל יום.
כשאנו באים לעסוק בחצוצרות ,חשוב לחלק בין מצוות התקיעה הרגילה בחצוצרות שהיא
מפורשת בתורה ובמשנה ,לבין תקיעה שהיא חלק מהנגינה והשירה על הקרבן בה אנו
עוסקים כעת .בעניין התקיעה שבכל יום ,מבואר במשנה בתמיד )זי ,גי( שלפני ניסוך היין,
הכהנים תוקעים בחצוצרות ,ואז נעמדים אצל הממונה על הנגינה ,ותוקעים שוב בין הפרקים
של השיר .אם כן ,התקיעה שעליה מדובר במשנה היא לפני השיר או בין פרקיו ואינה חלק
מהנגינה הרגילה שנעשית תוך כדי השיר.
במשנה בקינים )גי ,וי( נאמר" :אמר ר' יהושע זה הוא שאמרו כשהוא חי קולו אחד וכשהוא
מת קולו שבעה .כיצד קולו שבעה :שתי קרניו שתי חצוצרות ,שתי שוקיו שני חלילין ,עורו
לתוף ,מעיו לנבלים ,בני מעיו לכינורות ,ויש אומרים אף צמרו לתכלת" .והסביר הרע״ב:
"...שהכבש חי אין יוצא ממנו אלא קול אחד ,וכשהוא מת שהיה ראוי שיפסוק קולו יוצאים
ממנו שבעה קולות כדמפרש ואזיל" .אם כן מצינו במשנה שתוקעים בחצוצרות הנעשות
מקרני הבהמה .בדברי המשנה לא מבואר האם יש קשר כלשהו בין כלי הנגינה הללו לבין
המקדש ,או שהיא עוסקת בנגינה בעלמא ללא כל קשר לנגינה במקדש ,אולם הרמב״ם
יש להעיר שמשמע מדברי תוספות הרא״ש )קידושין סט (.שגם למ״ד עיקר שירה בכלי ,רשימת הכלים הללו
אינה מעכבת ,ועיין רש״י בסוכה )נ :ד״ה השיר( שכתב" :עיקר השיר אינו אלא אם כן חליל מכה עם השיר ,וכן
כנורות ונבלים הכל כמנין המפורש שם ,"...ויש לעיין לדבריו האם הרשימה מעכבת או לא.
! fי
)בפיהמ״ש שם( כתב" :כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבעה ,נמצא זה בקלקולו
נתרבו בו המצות" ,ולכאורה כוונתו לנגינה שבמקדש .במסכת ע״ז )מז (.מופיע דבר דומה,
ושם ברור שמדובר על הנגינה במקדש .הגמרא שם שואלת" :בעי רב פפא :המשתחוה
לבהמה ...צמרה מהו לתכלת? קרניה מהו לחצוצרות? שוקיה מהו לחלילין? ...אליבא דמ״ד
עיקר שירה בכלי לא תיבעי לך -דודאי אסיר ,כי תיבעי לך -אליבא דמ״ד עיקר שירה בפה,
בסומי קלא בעלמא הוא ומייתינן ,או דלמא אפילו הכי אסיר? תיקו" .אם כן מפורש בדברי
הגמרא שתלתה את התשובה בדין עיקר שירה בפה או בכלי ,שישנן חצוצרות העשויות
מקרני בהמה שמנגנים בהן במקדש.
לפי זה ,יש לעיין על איזו נגינה מדובר ,שהרי מצוות התקיעה הרגילה של הכהנים היא
בפשטות דווקא בחצוצרות כסף" :דתניא :חצוצרות היו באים מן העשתי■' מן הכסף" )מנחות
כח ,(.ואם כן האם מדובר על כך שבנגינה הרגילה יש גם חצוצרות?
רש״י הסביר את ספק הגמרא' :קרניה מהו לחצוצרות'" :לחצוצרות -לשיר של קרבן דקיימא
לן בהחליל דשיר מעכב את הקרבן" ,מדבריו משמע שמדובר בחצוצרות המיועדות לשיר ולא
לתקיעת הכהנים ,אך הדבר לכאורה קשה ,שהרי ראינו לעיל בדברי רש״י שכתב' :בשאר
ימים היו נבלים וצלצל וכינורות' ,ולא הזכיר חלילים כלל .ניתן אולי להסביר שכוונת רש״י
לחצוצרות שאינן מעיקר הנגינה אלא הן תוספת על הכלים יסודיים ,ואינן חובה ,אך בלשון
רש״י שדיבר על שיר המעכב את הקרבן הדבר לא כ"כ מסתדר ,וצ"ע.
תוספות שם דנו גם בדברי הגמרא וכתבו" :קרניה מהו לחצוצרות -תימה דהא תניא פרק
הקומץ רבה )מנחות דף כח (.חצוצרות היתה באה מן העשת של כסף עשאה של שאר מיני
מתכות פסולה וכל שכן של קרן ...וי"ל דההיא דמנחות מיירי בחצוצרות שתוקעין הכהנים
והכא בחצוצרות של לוים שהם משוררים על הקרבן וכמה כלי שיר היו שם כנורות ונבלים
ומצלתים תדע דקאמר בסמוך עיקר שירה בפה ושיר לא מעכבא ואיך זה יכול להיות והכתיב
ותקעתם בחצוצרות אלא ש"מ כדפי' דתקיעה דקרא לכהנים ורבי' יהודה מפרש דההיא
דמנחות בשל משה דוקא קאמר וראיה דבתוספתא מצינו היו מחצצרין וחצוצרות של זהב
בידיהם".
נמצא לדברי התוספות )בתירוצם הראשון( שישנם שני סוגים של חצוצרות ,אחד של הכהנים
שעשוי מכסף ,ואחד של לווים שיכול להיות עשוי מקרני בהמה ,ולתירוץ השני אפשר לעשות
את כל החצוצרות מקרן .רבינו יהודה מבירניא )בע״ז שם( הביא את התירוץ הראשון בשם
ר״ת וכתב עליו" :וצריך עיון בדברי הימים או בשום מקום אם יש שם שהלוים מחצרים
בחצוצרות .מפי רבי" .ונראה לכאורה שיש מקור בדברי הימים לנגינה של לויים בחצוצרות,
והוא בפירוט של הכהנים והלווים בעבודתם בבמה בגבעון )דברי הימים א' ,ט״ז ,מ״ב(:
"ועמהם הימן וידותון חצצרות ומצלתים למשמיעים וכלי שיר האלהים ובני ידותון לשער",
ומבואר במקום אחר )דברי הימים ב' ,ה' ,י״ב( שהימן וידותון היו לווים" :והלוים המשררים
לכלם לאסף להימן לידתו! ,"...אולם מכיוון שברוב המקומות לא הוזכרו חצוצרות ,נראה
שאינם חובה ,וכמו שראינו לעיל׳יז.
יי"מן העשת -עשייתה חתיכה שלמה ומכה בקורנס עד שיצאו ממנה כל כליה" )רש"׳(.
ויש לתמוה שבתחילת הפרק בדברי הימים שם ,העוסק בכהני□ שהיו באוהל שבנה דוד לארון ,הוזכרו כהנים
כתוקעים בחצוצרות ,ואילו בחתימת הפרק העוסק בבמה שבגבעון ,הלווים הם המנגנים בחצוצרות ,וגם שם לא
הוזכר נבלים וכינורות אלא רק מצלתיים ,ובייחוד שהמצווה של התקיעה היא דווקא על הקורבנות שהם דווקא
בבמה ולא עם הארון ,וצ"ע.
! fי
במה מנגנים בי״ב יום לשיטת רש׳׳י
בדברי רש״י בסוכה )נ :ד״ה בשיר ודייה עיקר( רואים במפורש שהבין שהמשנה שכתבה
שבי״ב יום בשנה החליל מכה לפני המזבח ,התכוונה לומר שמנגנים אז גם בחליל וגם בשאר
כלי נגינה .רש״י עסק בי״ב ימים בשנה שהחליל מכה לפני המזבח וכתב עליהם..." :וסבר רבי
יוסי :עיקר השיר אינו אלא אם כן חליל מכה עם השיר ,וכן כנורות ונבלים הכל כמנין המפורש
שם )בערכין(" .אלא שדבריו סותרים לכאורה את מה שכתב בערכין בהסבר דברי המשנה
שעסקה בי״ב יום שבהם החליל מכה לפני המזבח ,שכתב" :ובשעת הקרבה היה שיר זה והיו
הלוים משוררים בפה את ההלל באותן י״ב ימים והחלילים מחללים ובשאר ימים היו נבלים
וצלצל וכינורות והשיר היה אותו שיר המפורש ברייה )דף לא( אחד בשבת לה' הארץ ומלואה
וכל המזמור ובשני גדול ה' ומהולל וכן כולם" .משמע שרק בשאר ימים היו כלי הנגינה
האחרים .ושמעתי שיש לתרץ שכוונת רש״י שבאותם י״ב ימים היו גם חלילים ,בנוסף לכלי
הנגינה האחרים ,ואילו בשאר הימים היו רק נבלים צלצל וכינורות .נמצא שלרש״י כוונת
המשנה היא שבי״ב יום מוסיפים את החליל וגם הוא מכה לפני המזבח.
דעת הרמב״ם
כשעסק הרמב״ם בנגינה במקדש )הלכות כלי המקדש ,פרק גי( ,הוא הביא בתחילת דבריו
את רשימת כלי הנגינה" :ובמה הם מנגנין ,בנבלים וחלילים וכנורות וחצוצרות והצלצל" ,ואח"כ
הביא את כמות המנגנים בכל כלי כבמשניות .ובהלכות שאחר כך כתב" :בימי המועדות כולם
ובראשי חדשים היו הכהנים תוקעים בחצוצרות בשעת הקרבן והלוים אומרין שירה...
החצוצרה היתה נעשית מן עשת של כסף ...והחלילין שהיו מנגני! בהן היה אבוב שלהן של
קנה" .ובהלכה שאחריה" :בשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח :בשחיטת פסח
ראשון ,ובשחיטת פסח שני ,וביום טוב הראשון של פסח ,וביום הראשון של עצרת ובשמנה
ימי החג."...
הרמב״ם מנה ברשימת כלי הנגינה שבתחילת דבריו גם את החצוצרות והחלילים שלא נזכרו
ברשימת הכלים שבדברי הימים ,ואח"כ לעניין החלילים ,כתב שבי״ב יום בשנה החליל מכה
לפני המזבח ,ולעניין החצוצרות הזכיר את התקיעה שבמועדות.
ומכאן ניתן ללכת בשתי דרכים בהבנת הרמב״ם .דרך אחת היא שהרמב״ם מנה בתחילת
דבריו את כלל הכלים שבמקדש ,ולכן ?לל גם חצוצרות וחלילים ,ואחר כך בהמשך דבריו,
ביאר שהחצוצרות מיועדות לתקיעת הכהנים )ולא לנגינה( ,והחלילים מיועדים לנגינה רק
בשנים עשר יום בשנה ,אולם בפועל ביום רגיל מנגנים רק בשלושה סוגי כלים .לפי זה גם
המניין של החצוצרות שמופיע במשנה נכתב רק על תקיעת הכהנים ובחלילים רק על
המועדים .דרך שנייה היא שהרמב״ם סובר שהכלים היסודיים שבהם יש לנגן בכל יום כוללים
גם חצוצרות וחלילים ,ואע״ג שכלים אלו לא נכללו ברשימת הכלים היסודית שבדברי הימים
וברשימת י״ב הכלים שבגמרא בערכין הנ״ל ,מ"מ זוהי תוספת מאוחרת יותר שהייתה נהוגה
בבית שני) ,אך מכיוון שכך ,למרות שכמות המנגנים היסודית בבית שני היא ט״ז בגלל שתי
החצוצרות ושני החלילים ,אין צורך ביותר לווים כנגדם מכיוון שזו רק תוספת( .לדרך זו,
הנגינה בחלילים לפני המזבח שבמועדות היא נגינה נפרדת והיינו שעוברים לנגן לפני
המזבח ,ולא על הדוכן ,או שיש מערכת נוספת של חלילים שמנגנים בהם לפני המזבח בימים
אלו .לדרך זו החצוצרות של הלווים הן חצוצרות נפרדות מאלה שתוקעים בהן הכהנים.
הדרך הראשונה קשה יותר בפשט הדברים ,מכיוון שדברי הרמב״ם הללו נאמרו בפרק שבו
הוא עוסק בלווים ,וגם פותח בנגינה שלהם ,ולכן קשה לומר שהוא מונה גם כלי השייך
לכהנים .ועוד שקשה יותר להסביר כיצד 'מנגנים' שבפתיחת דבריו הפך לפתע ליתוקעים'.
! fי
בנוסף ,לדרך זו ,אין בדברי הרמב״ם מקור ברור ומפורש הדן בשאלה במה מנגנים ביום רגיל,
אלא שהתשובה עולה מתוך דבריו) ,והרמב״ם מנה בתחילת דבריו את הרשימה הכללית,
וכוונתו שמכיוון שבהמשך דבריו הוא מפרש מתי מנגנים בחצוצרות ומתי בחליל ,ממילא נותרו
שאר כלי הנגינה ?*נגינה בכל יום( .לדרך זו צריך להסביר שהחצוצרות שבמס' קינים וע"ז הן
חצוצרות שמוסיפ■□ על הנגינה הרגילה או שמדובר על החצוצרות של הכהנים ומותר
לעשותם מקרן וכדברי ר' יהודה בתוספות הנ״ל.
לעומת זאת ,לדרך השנייה המקור לכלים אלו אינו הפסוקים בדברי הימים ,אלא אולי רשימת
הכלים שנמנתה במשניות בערכין שיאין פוחתין' ממנה ,והבין הרמב״ם שכשכתבה המשנה
שאין פוחתין מכמות כלים מסויימת ,כוונתה לומר שזוהי כמות הכלים שמנגנים בהם בכל יום.
לדרך זו מובן יותר מקומן של החצוצרות שהוזכרו במשנה בקינים ובגמרא בע״ז ,מכיוון שאלה
חצוצרות נפרדות הנעשות מקרני האיל ,ומיועדות לנגינה בכל יום ,ועליהן לא נאמר שיש
לעשותן מכסף .בנוסף ,כפי שכתבנו לעיל ,לדרך זו כוונת דברי המשנה והרמב״ם שאמרו
שיבי״ב יום החליל מכה לפני המזבח' היא לחדש נגינה נוספת ,כלומר מערכת נפרדת של
חלילים ,שנוספת על הנגינה הרגילה ,או לשנות את המיקום של הנגינה.
בליקוטי הלכות )סוף תמיד בזבח תודה ד״ה ואין פוחתין( ,דן בדברי הרמב״ם והעלה אפשרות
לומר בדבריו כדרך הראשונה ,והביא אפשרות נוספת לומר שבי״ב יום בשנה מנגנים רק
בחלילים ולא בשאר כלים ,אך העיר שלכאורה בימים אלו צריך להוסיף כלים ולא למעט בהם.
הצפנת פענח )על הרמב״ם כלי המקדש פ״ג( הלך בכיוון השני" :והנה לפי המבואר בירושלמי
נראה כך דיש ב' גדרי□ בשיר אחד מצוה ואחד עבודה ...והנה רבים ]בהל' וי[ ס״ל בהך
דערכין דף י' גבי חליל הוא ב' דינים .דיש ב' מיני שיר בחליל ,דבכל השנה היי על הדוכן ואז
היי רק בגדר מצוה דשירה ,ואז היי די גם בזר כמבואר שם דף י״א ...אך כל זה בזמן שאין
מוסף אבל בזמן שיש מוסף אז התקיעה בחצוצרות הוה לפני המזבח וכחנים כשרים דוקא
ומעכבים את הקרבן כמבואר בירושלמי הנ״ל ...עכ"פ שיר של מוסף הויא עבודה וכן ס״ל
לרבים בהל' '1בהך דערכין דף י' ע״א דבי״ב ימים אז היה החליל עבודה ודוקא לפני המזבח
ולא בדוכן ודוקא לויים ודוחה שבת ויו"ט וזה ר״ל הך דסוכה דף נ' ע״ב שיר של קרבן דאז
הויא עבודה כוי ״ .ומשמע מדבריו שבי״ב ימים הללו השירה לפני המזבח נעשית במקום
השירה שעל הדוכן ,ויתכן שגם כלי הנגינה האחרים עוברים לפני המזבח ,וצ"ע.
הערוך לנר )סוכה נ (:הלך בדרך דומה לצפנת פענח ,ולשיטתו 'החליל' הוא שם כללי לכלי
הנגינה ובדומה למה שנאמר )סוכה מב :ןנ (.על שמחת בית השואבה ' -החליל חמישה
ושישה' ,כשהכוונה לכלל הניגון שאז" .ועכ"פ מתורץ לשיטת הרמב״ם הא דנקט הכא החליל
דוקא דבאמת איירי מכל כלי שרת של כל השנה ונקט חליל שהוא העיקר כלי זמר" .לפ״ז בין
ביום רגיל ובין בי״ב יום מנגנים בכל כלי הנגינה ,ובדומה לדרך השניה ,אלא שבי״ב יום,
הנגינה היא לפני המזבח ,ו״באילו י״ב ימים הוי שיר של קרבן כמו שכתב שם ולכך דוחי! את
השבת ואפשר שהלכה למשה מסיני היי כן או שחכמים תקנו שבאילן הימים שגומרים בהם
הלל שייך כלי שיר לשיר של קרבן" .לשיטתו ברור שמנגנים בכל יום בחליל ,ולא פירש לגבי
חצוצרות.
לפיכום
מערכת הכלים היסודית מורכבת מתשעה כינורות ,שני נבלים ומצלתיים ,יש אומרים
שמוסיפים להם גם חצוצרות וחלילים .בי״ב יום בשנה החליל מכה לפני המזבח ,לפי רש״י
היינו שמוסיפים חליל לנגינה הרגילה )הכוללת נבלים כינורות ומצלתיים( ,בדעת הרמב״ם
! fי
ניתן ללכת בשלש דרכים :א .בכל יום מנגנים רק בכינורות נבלים ומצלתיים ובי״ב יום מוסיפים
חלילים כרש״י .ב .בכל יום מנגנים גם בחלילים ובי״ב יום בשנה יש מערכת נוספת של חלילים
לפני המזבח .ג .בכל יום הנגינה הרגילה הכוללת גם חלילים נעשית על הדוכן ובי״ב יום
בשנה היא נעשית לפני המזבח.
כפי שראינו לעיל ,בגמרא במסכת ערכין ובעוד מקומות ישנו דיון רחב האם 'עיקר שירה' בפה
או בכלי .בתחילת הסוגיה רב יוסף תלה את מחלוקת התנאים בעניין 'החליל דוחה את
השבתי בשאלה זו ,ואמר שאם 'עיקר שירה בפה' החליל אינו דוחה את השבת ,ואם בכלי -
דוחה ,אולם רב יוסף נדחה ,והתקבל הסברו הנ״ל של רבי ירמיה בר אבא ,שלפיו לכו״ע שיר
של קרבן נחשב עבודה ודוחה את השבתי■״ .אולם ניתן היה לומר שכל דברי רבי ירמיה בר
אבא נאמרו דווקא אליבא דמ״ד עיקר שירה בכלי ולכן הנגינה בכלי דוחה את השבת ,אבל
למ״ד עיקר שיר בפה אינה דוחה.
לכאורה נראה שמכיוון שרב יוסף בתחילת הסוגיה תלה את הדין במחלוקת האם עיקר שירה
בפה או בכלי ,ורבי ירמיה בר אבא הסביר אחרת ממנו ,היה צריך הוא או הגמרא לכתוב
שדבריו הם רק אליבא דמ״ד עיקר שירה בכלי ,ומכיוון שלא ציין זאת נראה שדבריו אליבא
דכו״ע )וכ"כ הלח״מ בדעת הרמב״ם וכדלקמן( .חיזוק לכך הוא העובדה שבמספר סוגיות
בש״ס משמע שלהלכה עיקר שירה בפה ,ולא כ"כ מסתבר שדברי רבי ירמיה בר אבא נאמרו
רק אליבא דהשיטה החולקת מבלי שהגמרא תעיר על כך.
שיטת התוספות
ובאמת מצינו כבר בדברי התוספות )סוכה נא (.שגם למ״ד עיקר שירה בפה מותר לנגן:
"כתנאי עבדי כהנים היו -משנה היא פרק שני דערכין ותימה דהכא מסקינן דכ״ע עיקר שירה
בפה והתם קתני רישא דחליל מכה בשמונה ימי החג ואי אפשר בלא שבת וי"ל דהא מפרש
טעם משום דאין שבות במקדש ובירושלמי פריך ומשני רישא רבי יוסי ברי יהודה היא" .נמצא
שלדעת התוספות לכאורה מנגנים בכל שבת משום שאין שבות במקדש ,אולם ייתכן אולי
לומר שכל דברי התוספות שייכים דווקא לשלב זה של הגמרא שבו עדיין לא הביאה הגמרא
את דעת רבי ירמיה בר אבא שהלכה כמותו ,ולפיו הסיבה ששבת נדחית היא שמדובר בשיר
וע"ע בתוספות בערכין יא .ד״ה לא שעסקו בשאלה זו של שירה בשבת ,אולם נראה מדבריהם שכל הדיון
שלהם שם הוא אליבא דרב יוסף שנדחה.
! fי
של קרבן ,ואז הדבר יהיה תלוי בשאלה האם רבי ירמיה דיבר על כל שבת ובכל שבת השיר
דוחה ,או רק על י״ב יום המיוחדים שבהם הוא דוחה ,וצ"ע.
שיטת רש״י
רש״י הסביר בפתיחת הסוגיה ,את דברי רב יוסף הסובר שהמחלוקת היא בשיר של קרבן:
"בשיר של קרבן -בחליל המכה לפני המזבח בשעת ניסוך )המים והיין( ]היין[ לתמיד של
שחר ,וניסוך היין לתמיד של בין הערבים ,שהלוים שמדין על דוכנם ואומרים שיר ,והחליל
מכה לפניהם ,כדתנן במסכת ערכין )יי ,אי( :בשנים עשר יו□ בשנה החליל מכה לפני
המזבח" .וכתב ע״ז הערוך לנר" :הוצרך רש״י לפרש כן כיון דקתני החליל דוחה את השבת
ולפי מה שפי' רש״י בערכין )יי ,אי( החליל לא היי מכה רק בי״ב יום וא"כ ע"כ מהני י״ב יום
איירי הכא וכמו שפי' מהר״ם ולכן א"צ למחוק הגירסא בשעת ניסוך המים שמחק המהרש״ל
די״ל דנקט כן משום דהרוב מהי״ב ימים דהיינו ז' ימי סוכות היי ניסוך המים ג"כ אכן הקשה
המהר״ם דלמה נקט חליל דוקא שהוא רק בי״ב יום ולא שאר כלי זמר שהם בכל יום ותירוצו
דחוק כמש״כ בעצמו".
שיטת תרמב״ם
הרמב״ם )כלי המקדש ג' ,וי( פסק להלכה" :בשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח:
בשחיטת פסח ראשון ,ובשחיטת פסח שני ,וביום טוב הראשון של פסח ,וביום הראשון של
עצרת ,ובשמנה ימי החג ,וחליל זה דוחה שבת מפני שהוא חליל של קרבן וחליל של קרבן
עבודה היא ודוחה את השבת" .משמעות דברי הרמב״ם לכאורה שדווקא חליל של י״ב יום
דוחה את השבת ולא נגינה רגילה ,ולפ״ז צ״ל שלשיטתו מה שאמרה הגמרא שבשיר של
קרבן דברי הכל דוחה את השבת ,היינו בסוכות דווקא )שעליו דיברה הגמרא שם( וה"ה
לשאר י״ב יום) ,שימי חג הסוכות הם רובם וכדלעיל( .מכאן לכאורה מוכח שבשבת רגילה ס״ל
לרמב״ם שלא מנגנים כלל ,שהרי סובר שיעיקר שירה בפה'.
הלחם משנה בהלכות לולב )חי ,י״ג( דן בעניין זה וכתב" :ושמחה זו אינה דוחה וכוי .כתב ה״ה
שיש שיר לקרבן שדוחה בין שבת ויו"ט כדפסק רבינו פרק ג' מהלכות מקדש .ונראה דזה כרי
ירמיה דאמר בפרק החליל )דף נ״א( אבל בשיר של קרבן ד״ה עבודה היא ודוחה את השבת.
ונראה דלכאורה דזה סובר דעיקר שירה בכלי ולכך דוחה שבת .ותימה דהוא ז״ל פסק שם
בפרק ג' מהלכות מקדש דעיקר שירה בפה שכתב שם ואין אומרים שירה אלא בפה בלא כלי
שעיקר שירה שהיא עבודה בפה .ועוד כתב ואחרים היו עומדים וכוי מהן לויים ומהם ישראלים
וכוי היינו כמ״ד עיקר שירה בפה דלמ״ד עיקר שירה בכלי אמרינן בגמרא דלויים דוקא .וי"ל
דאע״ג דעיקר שירה בפה מ"מ דוחה את השבת כיון שהיא עבודה משום דאין שבות
במקדש אבל כשהיא שמחת בית השואבה לא מתירינן משום האי טעמא דכיון שהיה שם כלי
שיר גזור טפי וכדכתבו התוס' בדבור המתחיל ורבנן סברי עיקר שירה בפה וכוי .וע"כ אתה
צ״ל דאפילו דעיקר שירה בפה דוחה את השבת משום דאין שבות מכח הקושיא שהקשו
בתוספות בד״ה כתנאי עבדי כהנים וכוי דהכא מסקינן עיקר שירה בפה והתם קתני רישא
דחליל מכה בשמונת ימי החג ואי אפשר בלא שבת ותירצו מטעמא דפירשנו".
הליקוטי הלכות )בתחילת פ״ה דסוכה( נקט שלהלכה כיוון דקיי״ל כרבי ירמיה בר אבא חליל
של קרבן דוחה" :ואע״ג דאנן קי״ל עיקר שירה בפה מ"מ צורך עבודה היא ולנגן בכלי שיר
שבות היא ולא גזרו שבות זה במקדש" .נמצא שלשיטתו יש לפסוק להלכה שחליל דוחה
שבת .והסביר בזבח תודה" :בדברינו אלה יישבנו פסקי הרמב״ם דהוא פסק דעיקר שירה
בפה ואפייה פסק שם בהלכה וי"ו בשיר של קרבן שדוחה שבת ואף דרב יוסף ס״ל לעיל דאי
עיקר שירה בפה אפילו של קרבן אינו דוחה ר' ירמיה בר אבא פליג על סברתו בזה ו "0ל דשל
! fי
קרבן הואיל וצורך עבודה הוא דוחה דשבות הוא ולא גזרו בכעין זה במקדש וכ"כ התוספות
בתירוצם הראשון ,"...והוסיף שהירושלמי שהביאו התוספות חולק ומעמיד את המשנה כרבי
יוסי ב״ר יהודה ,אך קיי״ל כבבלי.
"וראיתי ברמב״ם שדעתו אינה כדעת רש״י שבתוך כלי זמר שהיו בכל יום חשיב בהל' כלי
המקדש )פ״ג ה״ד( ג"כ חלילי! והחילוק שבין י״ב יום לכל השנה נראה מדבריו )שם ה״ו(
דבכל יום היו עומדים בכלי שיר על הדוכן אבל בי״ב יום היי החליל מכה לפני המזבח מפני
שבכל השנה היי עיקר שירה בפה אבל באילו י״ב ימים הוי שיר של קרבן כמו שכתב שם
ולכך דוחי! את השבת ואפשר שהלכה למשה מסיני היי כן או שחכמים תקנו שבאילן
הימים שגומרים בהם הלל שייך כלי שיר לשיר של קרבן ועכ"פ מתורץ לשיטת הרמב״ם הא
דנקט הכא החליל דוקא דבאמת איירי מכל כלי שרת של כל השנה ונקט חליל שהוא העיקר
כלי זמר כמו שנקט )פ״ח מלולב הי״ג( ג"כ בהא דבית השואבה חליל דוקא וכן בהא דחליל
מכה לפני המזבח שהיו ג"כ שאר כלי זמר בכלל כמו שכתב המהרש״א מדברי התוס'.
ובזה זכינו ליישב דעת הרמב״ם שהקשה עליו הלחם משנה )שם( שפסק עיקר )פ״ג מכלי
מקדש ה״ג( שירה בפה ואעפ"כ פוסק )בהלכות לולב שם( דדוחה את השבת וזהו נגד הסוגיו
דלפנינו דמסקינן דדוקא למ״ד עיקר שירה בכלי שיר של קרבן דוחה את השבת .ותירץ
דהרמב״ם פוסק כתי' התוס' )ד״ה ורבנן סברי( דדוחה שבת משום שאין שבות במקדש
ותירוצו תמוה דא"כ שיר של כל יום ידחה את השבת והרמב״ם לא פסק רק בשיר של י״ב יום
דדוחה ועוד דאם כדברי הלח״מ למה נתן הרמב״ם טעם בשיר של י״ב יום שדוחה שבת מפני
שהוא שיר של קרבן כמו שדייק בלשונו שכתב וחליל זה דוחה שבת מפני שהוא חליל של
קרבן עכ״ל אפילו לא הוי שיר של קרבן רק שעיקר שירה בפה ג"כ ידחה שבת ולמה צריך
לתת טעם שדוחה שבת מפני שעבודה הוא אבל לפי הנ״ל א״ש פסק הרמב״ם די״ל
דלהרמב״ם הוקשה קושית מהר״ם הנ״ל גם הוקשה לו קושית התוס' בד״ה ורבנן דהא תנן
)עירובי! קב ב( קושרי! נימא במקדש משמע דלכ״ע שיר כלי זמר דחי שבת וכן מה שהקשו
מהנך י״ב ימים שחליל מכה לפני המזבח שיש בהם שבת ומה שהקשו עוד לחזק קושיא זו
בד״ה כתנאי ולכן ס״ל להרמב״ם דמה שפליגי אם שירה בכלי או בפה זה דוקא בשיר של
שאר ימים אבל באילו י״ב יום לכ״ע הוי שיר כלי זמר שיר של קרבן ולכן באילו ימים לכ״ע
דוחה שבת .וקושיין נימא במקדש יש לאוקמי' ג"כ בהנך י״ב ימים ורבי ירמי' בר אבא שלא
חילק רק בין שיר של שואבה ובין של קרבן היינו כיון דלא נתבאר מדברי חכמים אם ס״ל
עיקר שירה בפה או בכלי דאם ס״ל עיקר שירה בכלי שיר של כל יום ג"כ הוי בכלל שיר של
קרבן אבל הרמב״ם מפני שפסק עיקר שירה בפה לכן פסק בהנך י״ב ימים דוקא שדוחה את
השבת".
ובדומה לזה כתב בימעשי למלך' על הרמב״ם הנ״ל" :והנה במשל״מ פ״ח מסוכה הקשה הא
רבים פסק שירה בפה א"כ אמאי דחי שבת ותי' בלח״מ דאין שבות במקדש וקשה לי א"כ
למה בי״ב ימים אלו דוקא ועוד דרבים כ' שיר של קרבן ועבודה הוא משמע דוקא יען דעבודה
הוא לכן דחי לא משום דא״ש במקדש לכן נראה שרק בי״ב ימים אלו סובר שיר מה״ת אבל
שיר של שבת בעלמא א״ד ול"א א״ש )אינו דו ח ה ,ולא א מרינן אין ש בו ת( במקדש גבי שירה
ומטעם דאפשר וכבר שביארתי לעיל" ,ועיי״ש באורך שדן בעניין.
הדין של קשירת הנימא שהביא הערוך לנר מתיחס למשנה בערובין )קב (:שכתבה" :קושרי!
נימא במקדש אבל לא במדינה" ,והסביר רש״י" :קושרי! נימא -נימת כמר של שיר הלוים
! fי
לקרבן ,אם נפסקה בשבת" .וכעין זה ברמב״ם )שבת י' ,וי(" :מותר לקשור קשר שאינו של
קיימא לדבר מצוה ,כגון שיקשור למדוד שיעור משיעורי התורה ,נימת כבור שנפסקה קושרי!
אותה במקדש אבל לא במדינה ,ולא יקשור נימא לכתחילה אפילו במקדש" .אם ננקוט שאין
נגינה בשבת במקדש ,לא יתכן שיתירו לקשור נימא של כינור שלא מנגנים בו .אולם עדיין ניתן
לומר שגם שם דיבר הרמב״ם על י״ב יום בשנה שבהם אם נפסק הכינור ,מותר לתקנו .אך
הסבר זה יהיה תלוי בשאלה האם מה שאמר הרמב״ם שבי״ב יום בשנה החליל מכה לפני
המזבח כוונתו לכל כלי הנגינה ,או לנגינה מיוחדת נוספת של חלילים בלבד ,שאם נסביר
כהסבר השני ,נמצא שאין כל חילוק בנגינה בכינור בין יום רגיל לבין י״ב יום.
שיטת בעל ׳אתה כוננת׳
בסדר עבודת כהן גדול ביוהכ״פ ' -אתה כוננתיייט כתב שהכהן הגדול" :ככל יום יעשה מנחת
הסלת ומנחת חבתין וינסך את היין בכל כלי שיר" )וחזר וכתב זאת בעבודות בין הערביים(,
ומשמע שסבר שמנגנים בשבת יו"ט ויוהכ"פ אפילו באלה שאינם מי״ב יום.
לטיכום
לפי האמור לעיל נמצא שמפשט דברי רש״י והרמב״ם משמע לכאורה שבשבת רגילה לא
מנגנים ,וכך הבין הערוך לנר בדבריהם ,אולם הלחם משנה הבין בדעת הרמב״ם שבכל שבת
מנגנים וכ"מ בליקוטי הלכות בדעתו .לדעת התוספות משמע לכאורה שמנגנים בשבת.
בסידור יעב״ץ )בעבודת מוסף של שבת( ובעבודת הקרבנות )סי' קל״ט( כתבו שמנגנים
בשבת .ועיין עוד בשו״ת אבני נזר או"ח סי' כ״ו שהאריך בעניין.
האם מותר להוסיף בבית המקדש כלים נוספים ,מעבר לרשימת הכלים היסודית? בדברי
המשנה והגמרא לא מצינו הגבלה מפורשת האוסרת להוסיף כלים ,אך גם לא כתוב שניתן
להוסיף ,ורק בחלק מהכלים )שעליהם נאמר שמנגנים בהם( ,מצינו שהגבילו את הכמות מכל
כלי ,כמו שראינו לעיל.
נראה שניתן להביא מספר ראיות לכך שניתן לנגן בכלים נוספים .בדברי המשנה במידות )בי,
וי( שהובאה לעיל ,נכתב על לשכת הכלים" :ששם הלוים נותנים כנורות ונבלים ומצלתים וכל
כלי שיר" ,משמע שישנם כלים נוספים שאותם מוסיפים על הרשימה היסודית .אולם אין מכך
ראיה גמורה שמותר להוסיף כלים נוספים ,שהרי ניתן לדחות ולומר שכוונת המשנה
לחצוצרות וחלילים ,וכן לכלים שמיועדים לשמחת בית השואבה שאינה קשורה לנגינה
הרגילה.
ראייה נוספת ניתן להביא מדברי הגמרא בע״ז שהבאנו לעיל בעניין 'המשתחווה לבהמה',
ושם מצינו שעושים חלילים מהשוקיים של הבהמה וחצוצרות מקרניה ,למרות שהחלילים
המוזכרים במשניות בערכין עשויים מקנה )והוזכר שם גם מנחושת( ולא משוקיה של בהמה.
ממילא ניתן להוכיח מהעובדה שלמרות זאת הגמרא הבינה שניתן לנגן בהם במקדש,
שמוסיפים כלי נגינה נוספים מעבר לכלים היסודיים שחייבים בהם .גם לעניין החצוצרות,
י״ מיוחס ליוסי בן יוסי הכהן הגדול ,צויין בהקשר לזה בספר לנגן בהיכלו.
! fי
לדברי התוספות שהבאנו לעיל )בתירוצם הראשון( ,הלווים מנגנים גם בחצוצרות מקרן או
מדבר אחר ,למרות שאלה לא הוזכרו ברשימת כלי הנגינה היסודיים שהבאנו לעיל".
ובאמת כבר מצינו ברמב״ן )ע״ז מז .ד״ה קרניה( שהתייחס לשאלת התוספות הנ״ל" :איכא
למידק דהא חצוצרות מן הכסף היו באות ...ואיכא למימר מאי חצוצרות שיפורא דאשתנו
שמייהו וקרו ליה רבנן הכי ,וכל מיני זמר היו במקדש בשעת שירה ועיקר שירה בכולן
כדקאמרינן נמי מה הן לחלילין ומה הן לכנור אלמא אין עיקר שירה בחצוצרות בלבד אלא
בכולן ,והיינו דקאמר לבסומי קלא הוא דעבידי כלומר לבסם קול המשוררים בפה ,והחצוצרות
אינן עשויי! לכך שהרי אין תוקעי! בהם אלא בין פרק לפרק כדאיתא בסוף תמיד ,אלא מין זמר
של שיפורא הוא" .וא"כ הרמב״ן סובר שיש בבית המקדש "כל מיני זמר״מא
ראיה נוספת הביא הרב עזריה אריאל מדברי הגמרא בערכין )י (:שכתבה בעניין שני כלים
נוספים" :אמר רבא בר שילא אמר רב מתנה אמר שמואל :מגריפה היתה במקדש."...
ובנוסף בגמ' שם מוזכר כלי נוסף ' -הרדולים' ,שאמנם לא משתמשים בו במקדש ,אך סיבת
אי השימוש היא סיבה צדדית שקשורה לקול שלהם ,ומשמע שלולי סיבה זו ניתן היה
להשתמש בהם ,וא"כ מותר להוסיף כלי נגינה.
נמצא לסיכו□ שמדברי המשנה על יכל כלי שירי אפשר אולי ללמוד שישנם כלים נוספים ,וכן
מוכח מדברי הגמרא על חלילים וחצוצרות שנעשים מגופה של הבהמה ,ומכלים נוספים
שהוזכרו -מגריפה והרדולים .וכן משמע בתוספות )בתירוצם הראשון( וכ"מ ברמב״ן.
הרב אמיר חסקין ציין לדברי רש״י בתהילים )הי ,אי( שכתב" :אל הנחילות -מנחם פתר בכולן
נחילות ועלמות גיתות ידותון כלם שמות כלי זמר הם ונעימות המזמור היתה לפי שיר הראוי
לאותו כלי ,"...אם נאמר שהכוונה של רש״י שבכלים אלו ניגנו במקדש ,א"כ יש לנו מקור
לכלים נוספים שלא הוזכרו.
5מ>/כ/ e /
מהו החליל שבמקדש? במשנה )ערכין י (.נאמר" :ובשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני
המזבח ...ולא היה מכה באבוב של נחשת אלא באבוב של קנה ,מפני שקולו ערב :ולא היה
מחלק אלא באבוב יחידי ,מפני שהוא מחליק יפה" .ובגמרא )י" :(:פתח בחליל ומסיים באבוב?
א״ר פפא :היינו חליל היינו אבוב ,ואמאי קרי ליה חליל? דחלי קליה".
הזיהוי לפי רש׳׳י
רש״י בפירושו למשנה הסביר שחליל הוא" :קלמייל״ש בלע״ז""^ .ובאוצר לעזי רש״י כתב
שזהו שמו בלע״ז של החליל ,ומשמע שכנראה הוא זהה או דומה"^ לחליל של ימינו.
שיטת הרמב״ס
” אא"כ נאמר שחצוצרות הם חלק מרשימת כלי הנגינה ,וכמו האפשרות שהבאנו לעיל בדעת הרמב״ם.
™ וע"ע לעיל שהבאנו מדברי רש״י בע״ז שמשמע שמדבר גם על חצוצרות החורגות מרשימת הכלים היסודית,
אלא שדברי רש״י הללו צריכים עיון ולימוד בלאו הכי וכמו שכתבנו שם.
^ בפירוש רש"׳ למלכים )אי ,א' ,מי( כתב" :בחלילים -פלאוט״י בלע״ז" ,וכתב ע״ז בלעזי רש״י שם" :לע״ז:
קלימיל״ש ,chalemelsתרגום :חלילים )כלי נגינה( .כך בכל כתבי -היד )בשינו״ כתיב( ,אך בדפוסים קוראים
פלאוטי"]ש[ ,flautesשם אחר לכלי -נגינה מאותו סוג".
™ וכעין זה נראה מתיאורו של 'שלטי הגיבורים' פרק ) '1דף ז ,(.שבתיאור! של החליל שלשיטתו נראה שעליו
נאמר היינו אבוב היינו חליל ,תיאר תיאור דומה לחליל של ימינו.
הרמב״ם במהדורות הראשונות של פיהמ״ש )ערכין ב' ,גי( ,הסביר שחליל הוא הכלי שנקרא
בערבית 'אלעוד' ואבוב הוא 'אלמזמאר' ,אולם במהדורה השנייה תיקן וכתב" :וחליל הוא הכלי
המפורסם אצל הכל כלומר ה״מזמאר" .ואבוב ,קנה של חליל כלומר החלק העדין שבראשו.
ואבוב של קנה ,הוא הקנה הקטן שבקצה החליל .ואבוב יחידי ,רוצה לומר בעל נקב יחידי...
כך פירשו לנו תמיד ,אבל המתברר מן התלמוד שחליל ואבוב דבר אחד" )כך הסביר הרב
קאפח במהדורתו ,עיי״ש בהעי .(351 33בהלכות כלי המקדש )גי ,הי( משמע שפסק כדבריו
בפיהמ״ש שיש לחלק בין גוף הכלי הנקרא חליל לראשו הנקרא אבוב" :והחליל■! שהיו מנגני!
בהן היה אבוב שלהן של קנה ,מפני שקולו ערב ולא היה מחלק אלא באבוב יחידי מפני שהוא
מחלק יפה" ,ומשמע שהאבוב הוא חלק בחליל עצמו ,ולא שם נוסף לחליל.
אלא שלפ״ז משמע שהרמב״ם הסביר ואף פסק כנגד דברי הגמרא ,והדבר צ״ע .ידידי הרי
גרשון באס הפנה אותי לדברי הרב נבנצל בספרו שכתב" :ואכן דרך הרמב״ם לפסוק כסתמי
המשניות גם נגד סוגיית הגמ' כגון בעניין קצירת העומר בשבת ובעני! אפיית שתי הלחם
ולחם הפנים ובעניין תקפו כהן אך מ"מ כל מקום דורש פירוש לעצמו" )'ביצחק יקרא' סי כ״א,
וע"ע שם סימנים ל״ו ,צ״ו ,צ״ב וקכ״ב ,שהביא עניין זה ודן בו(.
והראוני שבעניין זה ישנם מקורות קדומים יותר .התויו״ט בנזיר )פ״ה ,מ״ה( ,בתוך הסבר
דברי המשנה שם כתב" :והרמב״ם כתב ...ונתקיימו דבריו .אף על פי שבגמרא לא פירשו כן.
הואיל לעני! דינא לא נפקא מינה ולא מידי .הרשות נתונה לפרש .שאין אני רואה הפרש בין
פירוש המשנה לפירוש המקרא שהרשות נתונה לפרש במקראות כאשר עינינו הרואות חבורי
הפירושים שמימות הגמ' .אלא שצריך שלא יכריע ויפרש שום דין שיהא סותר דעת בעלי הגמ'
״ .וברש״ש )פסחים עד (.כתב" :וכבר הרשנו הרמב״ם בפייה דנזיר משנה ה' לפרש משנה נגד
הגמרא ,היכא דליכא נפקותא לדינא".
הרב שלמה פישר ביבית ישי' )דרשות ,סי' ט״ו( ,הב״ד והביא עוד מקורות וכתב )בהערה הי(:
"בהלכתא למשיחא אף היכא דאיכא נפקותא לדינא" .לפי דבריו מובן היטב שכיוון שזו
הלכתא למשיחא ,הרמב״ם פסק כדבריו בפיהמ״ש אע״ג שהוא נגד דברי הגמרא שאמרה
שחליל היינו אבוב .אולם בינאם דוד' על הרמב״ם הביא מדברי המל״מ )נזירות ב' ,חי(
שכתב" :ומ"מ הדבר תמוה אצלי שיפרש רבינו פירוש במשנה הפך התלמוד אף דלא נ"מ
מידי לענין דינא ,ועיין בתי״ט".
אולם מצי□ באחרונים שכתבו ליישב את דברי הרמב״ם עם הגמרא .הר״י קורקוס תירץ:
"אפשר שלפי' זה מה שאמרו בגמרא היינו חליל היינו אבוב ,פי' אינם שני מיני כלי זמר אלא
הכל כלי אחד ושניהם מנגנים כאחד שהאבוב נותן בראש החליל ,וכיוון שכן לא תקשי לך פתח
בחליל וסיים באבוב כיון שניגון אחד הוא וקרי ליה חליל דחלי קליה ...ומ"מ הלשון דחוק".
הזיהוי לפי הרמב׳׳ם
נראה שישנן כמה אפשרויות לזיהוי החליל והקנה שלו לדברי הרמב״ם.
ניתן לומר שהיאבוב' הוא היראש' של החליל והיינו שהחלק העליון של החליל שבו הפיה הוא
חלק נפרד מגוף החליל .ועיין עוד בתרגום לפיהמ״ש שבמהדורת המאור שתרגום זה מתאים
אולי להסבר זה" :וחליל הוא הכלי המפורסם אצל הכל ,כלומר 'אלמזמאר' ,ואבוב קנה החליל
כלומר השפופרת הדקה שבראשו ואבוב של קנה הוא הקנה הקטן שבראש החליל".
! fי
בספר שלטי הגיבורים )פרק ,'1דף ז (.האריך להסביר מהו לדעתו האבוב שעליו דיבר
הרמב״ם ונראה שדבריו דומים למה שכתבנו שהסביר שמדובר על מעין'ראש' שבקצהו הפיה
שבה נושפים ,המחובר לחליל) ,והחליל מתרחב ובסופו מתעקם כלפי מעלה(.
אפשרות נוספת היא שמדובר על קנה )יקנה סוף' חתוך -יעלה'( המוכנס בימינו לראשם של
כמה כלי נשיפה )כקלרינט ואבוב( ,והרעידות שלו שנוצרות על ידי הנשיפה בכלי ,הן שיוצרות
את הצליל.
ועיין עוד ביערך דלי )ערכין י (:שהסביר את דברי הרמב״ם באופן אחר ,ולשיטתו הקנה הוא
הכיסוי שמכסה את הנקבים שעליו לוחץ המנגן בעת הנגינה.
בעניין זיהויו של הימזמאר' שעליו דיבר הרמב״ם כתב לי הרב יצחק שילת שלפי המילונים
הערביים הוא יכול להיות מה שנקרא בימינו חליל או אבוב ,ולפי הנ״ל נראה יותר שמדובר
באבוב.
הרב ישראל שורי! )בספרו מנחת ישראל סי' כי״י'( דן באריכות האם כוונת המשנה ששרים
בכל יום את הפרק מתחילתו או שמתחילים מגופו של הפרק ומשמיטים את ההקדמה )כגון:
"לדוד מזמור" ,ו״שיר מזמור לבני קרח" וכדו'("' ,והביא בשם הגר״ח ברלין שכנראה הסכים
™ בחידושי ההת״ס לתמיד )שנדפסו בסוף חיודש׳ המאיר■ לתמיד הוצ' ר' אברהם סופר( כתב )בסוף הרוידושים(
שלעתיד לבוא ישירו שירים אחרים בבית המקדש אך מזמור שיר ליום השבת ימשיכו לשיר )צו״ן בספר 'לנגן
בהיכלו'(.
וע"ע בתפא"׳)תמיד פ״ז ס״ק מ״ד( שכתב שנוסח השיר אינו מעכב.
כעי״ז הביא הרב עזריה אריאל מרד״ק )תהלים ג' ,גי( בעניין מילת 'סלה' ,שלפי הנ״ל ״תכן שגם היא לא
נאמרת ע״י הלווים ,ח״ל" :ומלת סלה ,רוב המפרשים אמרו שהיא כמו לעולם ,וכן תרגמה יונתן בתפלת חבקוק
)חבקוק ג ,ג( :לעלמין ,וכן היא שגורה זאת המלה בתפלותינו בזה הענין .והחכם ראב״ע זצ״ל פירש :שהיא כמו
אמת .ואני אומר :כ׳ איננה מלת ענין ,ו 9רו^ה לשון הגבהה ,מן סלו סלו המסלה )ישעיה סב ,י( ,כלומר:
באותו המקום שהיא נזכרת ונקראת זאת המלה היתה הרמת קול המזמור .והראיה כי לא תמצא אותה אלא
בזה הספר ובתפלת חבקוק שהיתה שיר ,כמו שכתוב גם כן שם )חבקוק ג ,יט( למנצח בנגינותיי'.
שלא אומרים את ההקדמה לפרק והראיה שבמשנה הנ״ל שאומרת מה אומרים בכל יום ,לא
נזכרה הפתיחה) ,אע״ג שניתן לדחות ולומר שזה רק בגלל שרצו להזכיר את עניינו המרכזי
של הפרק( .והביא ראיה משו״ת הלכות קטנות )ח״א סי' ס״ט( שכתב שההקדמה לפרקים לא
נחשבת ממנין פסוקי הפרק למי שנדר לומר כמות מסוימת של פרקי תהילים ,ומשם מוכח
שאינו ממש נחשב חלק מהפרק.
שבת
בדברי המשנה בתמיד שהובאו לעיל ראינו שבתמיד של שבת שרים 'מזמור שיר ליום
השבתי.
הגמרא במסכת ראש השנה דנה בעניין השירה במוספים; "במוספי דשבתא מה היו
אומרים? אמר רב ענן בר רבא אמר רב :הזי״ו ל״ך ]והסביר רש״י" :הזי״ו ל״ך -פרשת שירת
האזינו חולקים אותה לששה פרקים™[ ...במנחתא דשבתא מה היו אומרים? אמר רבי יוחנן :אז
ישיר ומי כמוך ואז ישיר ]והסביר רש״י" :אז ישיר -שירת הים עד מי כמוכה .ומי כמוכה -עד סוף
השירה .ואז ישיר -ישראל ,דעלי באר )במדבר כא("[ .איבעיא להו :הני כולה! בחד שבתא אמרי
להו .או דלמא כל שבתא ושבתא אמרי חד? תא שמע ,דתניא ,אמר רבי יוסי :עד שהראשונה
אומרת אחת -שניה חוזרת שתים ,שמע מינה :כל שבתא ושבתא אמרי חד ,שמע מינה".
נמצא שבמוסף של שבת אומרים בכל שבת שיר אחר ,ובבין הערבים אומרים חלק משירת
הים או את שירת הבאר.
המועדים המפורשים
בעניינם של שני מועדים מצינו בחז״ל שפירשו מה שרים בבית המקדש .במסכת סוכה )נה(.
הביאה הגמרא ברייתא המפרטת מה שרים בכל יום מימי חג הסוכות™ .במסכת ראש השנה
™ וכתבו בידף על הדף' שם" :ואופן חלוקת ששה קריאות אלו הוא מבוכה גדולה בין רבותינו הראשונים .במסי
סופרים )פי״ב ה״ח( איי דהפרשות הם :האזינו ,זכור ,ירכיבהו ,וישמן ,לו חכמו ,כי ידין ה' עמו .הרמב״ם )פי״ג
דתפילה ה״ה( ויסודו ברי״ף )פ״ג דמגילה( וכן הביא במושב זקנים כאן וכן נפסק בשו״ע או"ח )סי' תכ״ח ס״ה(
דסדר הפרשות הוא :האזינו ,זכור ,ירכיבהו ,וירא ה' ,לו חכמו ,כי אשא ,ע"כ .וכן הביא באוצר הגאונים על ר״ה
)עמי (51בשם רב פלטוי גאון ע״ש .ובאוצר הגאונים )שם( מביא שיטה נוספת מרב האי גאון :האזינו ,זכור,
ימצאהו ,וישמן ,לולי ,כי אשא ע"כ וכן הביא בספר האשכול בסדר פרשיות )0ו" 0כ״א( בשם ר״ה גאון ע״ש .רבינו
חננאל ברייה )כאן( ומובא בתוס' כותב סדר חדש :האזינו ,זכור ,ירכיבהו ,וירא ,לו ,כי ידין ע"כ .ובפירוש רבי חיים
פלטיאל ז״ל )דברים לב ,מ( מביא בשם רבינו חננאל באופן שונה :האזינו ,זכור ,ירכיבהו ,ויאמר אסתירה ,לו
חכמו ,כ׳ מגפן ע"כ וצ"ע .ורש״י ברייה כותב באופן נוסף :האזינו ,זכור ,ירכיבהו ,ןירא7,יןלו כי יךון ע״כ״
"" "...תניא :בחולו של מועד ,בראשון מה היו אומרים ]תהלים כט[ הבו לה' בני אלים ,בשני מה היו אומרים -
]תהלים נ[ ולרשע אמר אלהים ,בשלישי מה היו אומרים ] -תהלים צד[ מי יקום לי עם מרעים ,ברביעי מה היו
אומרים ] -תהלים צד[ בינו בוערים בעם ,בחמישי מה היו אומרים ] -תהלים פא[ הסירותי מסבל שכמו ,בששי
מה היו אומרים ] -תהלים פב[ ימוטו כל מוסדי ארץ .ואם חל שבת באחד מהם -ימוטו ידחה .רב ספרא מנח בהו
סימנא :הומבה״י ,רב פפא מנח בהו סמנא :הומהב״י" )סוכה נה (.והסביר רש״י" :ימוטו ידחה -שהוא שיר אחרון
ונדחה ,מפני שאמרו באחד בשבת שיר שהיה ראוי לומר אתמול -שאין מדלגין סדר השיר ,ובשני -שיר של אחד
בשבת נמצא האחרון נדחה .הומהב"׳ -סימן סדר הפרשיות הוא ,ומחליף להקדים הסירותי לבינו בוערים בעם".
ופסק הרמב״ם )תמידין ומוספי! יי ,י״א( כרב ספרא ,וע"ע מנחת חינוך מצוה שי״ב.
)ל (:הובאה ברייתא המפרטת מה שרים בראש השנה :בשחרית ,במוסף ובמנחה )בין
הערביים("״".
הסוגיה בסוכה המביאה את השירים ששרים בסוכות )נד-.נה .עיי״ש בגמרא וברש״י( דנה
בעניין תקיעה בזמן הקרבת המוספין וממנה רואים בפירוש שכל הרשימה של השירים של
חג הסוכות נאמרה על המוספין ,וכ"כ מפורשות הרמב״ם )תמידי! י' ,י״א(.
השירה בי״ב יום המיוחדים -שיטת רש״י
לעיל הבאנו מדברי רש״י )ערכין י (.שכתב על השירה שבי״ב יום בשנה..." :ובשעת הקרבה
היה שיר זה והיו הלוים משוררים בפה את ההלל באותן י״ב ימים והחלילים מחללים ובשאר
ימים היו נבלים וצלצל וכינורות והשיר היה אותו שיר המפורש בר״ה אחד בשבת לה' הארץ
ומלואה וכל המזמור ובשני גדול ה' ומהולל וכן כולם" .מבואר מדברי רש״י שהשירה ששרים
בי״ב יום בזמן שהחלילים מחללים היא שירת ההלל ,ומהעובדה שרש״י הקביל בין יום רגיל
שבו שרים את השירה הרגילה לבין י״ב ימים ,משמע ששירת ההלל בימים הללו נעשית
בסיום עבודת התמיד.
המקור לדברי רש״י שהשירה היא שירת ההלל לכאורה לא ברור ,ונראה שרש״י למד זאת
מהגמרא בערכין הדנה מדוע נקבעו דווקא אותם י״ב ימים" :מאי שנא הני? הואיל ויחיד גומר
בהן את ההלל ."...יתכן שרש״י התקשה בדברי הגמרא ,מדוע יש קשר בין הנגינה בחליל
לפני המזבח לבין העובדה שהיחיד גומר את הלל ,ולכן הסביר שהנגינה באותם הימים
נעשית כחלק מההלל ולכן מובן שדווקא כשיש חיוב הלל ,החליל מכה לפני המזבח .כעי״ז
מצאתי שהסביר את דברי רש״י בליקוטי הלכות )תמיד פ״ז ,טו :בזבח תודה ד״ה דבשניםנ(.
במסכת סוכה )נ (:התיחס רש״י גם לשירה שבי״ב ימים וכתב" :בשיר של קרבן -בחליל
המכה לפני המזבח בשעת ניסוך )המים והיין( ]היין[ לתמיד של שחר ,וניסוך היין לתמיד של
בין הערבים ,שהלוים שמדין על דוכנם ואומרים שיר ,והחליל מכה לפניה□ ,כדתנן במסכת
ערכין :בשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח".
סוכה משמע לכאורה שגם בין הערביים מחללים בחלילים ,וייתכן שסובר מדבריו במסכת
הערביים שרים גם את השיר הרגיל )עיין לעיל שהארכנו בזה( ,וממילא שבכל יום בבין
שניהם שבשניהם שרים את ההלל בי״ב יום ובשניהם מנגנים בחלילים ,או בערכין כלל את
אחר ועדיין מחללים בחלילים )וכמו שאצל היחיד אין חיוב לומר הלל כמה שאז שרים שיר
פעמים ביום(.
"מתיב רב אחא בר הונא :תמיד של ראש השנה ,שחרית -קרב כהלכתו ,במוסף מהו אומר -הרנינו לאלהים
עוזנו הריעו לאלה׳ יעקב .במנחה מהו אומר -קול ה' יחיל מדבר .ובזמן שחל ראש השנה להיות בחמישי בשבת
שהשירה שלו הרנינו לאלהים עוזנו -לא היה אומר בשחרית הרנינו ,מפני שחוזר וכופל את הפרק ,אלא מהו
אומר? -הסירותי מסבל שכמו .ואם באו עדים אחר תמיד של שחר -אומר הרנינו אף על פ׳ שחוזר וכופל את
הפרק" .והסביר רש״י" :קרב כהלכתו -אומרים הלוים על נסכיו שיר של חול כמשפט היום ,כמו שאנו שונים
במסכת תמיד )פרק ז' משנה די( :השיר שהלוים היו אומרים בבית המקדש ביום הראשון כוי .הריעו לאלה׳ יעקב
-וכל המזמור ,והוא שיר של חמישי בשבת בשחרית בחול ,ואומרין אותו על מוספי ראש השנה לפי שהוא יום
תרועה ...לא היו אומרים שחרית -שיר של חול ,דהיינו הרנינו מפני שחוזר וכופלן שניה במוסף".
^ וז"ל" :והנה מש"כ דבשעת הקרבה אין טנתו לקרבן מוסף דאז היה שיר אחר כדאיתא בסוכה נ״ה על ימי
חוה"מ דסוטת ע״ש וה"ה שאר המועדים אלא טנתו על תמיד של שחר שבאותן י״ב ימים לא היו אומרים השיר
הקבוע תמיד כי אם הלל וזהו שאמר הגמ' הואיל והיחיד גומר בהם את ההלל וכן מוכח מרש״י סוכה נ' ב'
דהחליל מכה היינו בעת ניסוך היין של תמיד של שחר וניסוך היין לתמיד של בין הערביים".
! fי
הליקוטי הלכות )שם( נקט בדעת רש״י בסוכה שבי״ב יום שרים בתמיד של שחר את השיר
הרגיל בכל יום.
בהמשך הביא הליקוטי הלכות את דברי רש״י בראש השנה )ל (:שכתב בעניין השיר של ראש
השנה שהלווים נתקלקלו בשיר ולא אמרו שירה באותו יום" :בתמיד של בין הערבים ,לפי
שלא ידעו מה שיר יאמרו ,שמא עוד סוף העדים לבוא היום ושיר של יום טוב יש לומר ,או לא
יבואו ,ונמצא שהוא חול ,אבל בתמיד של שחר -אין ספק ,שמתוך שברוב השנים אין העדים
באין קודם תמיד של שחר ,וספק יתקדש היום ספק לא יתקדש -לא תקנו שיר של יום טוב
שחרית בראש השנה ,כדתני לקמן :תמיד של ראש השנה שחרית קרב כהלכתו ,אבל לתמיד
של בין הערבים תקנו שיר של יום טוב ,שכבר באו העדים ,לפיכך ,אותה שנה שנשתהו לבא
לא ידעו מה יאמרו".
והקשה הליקוטי הלכות שמשמע מרש״י שבכל יו"ט אמרים שיר של יו"ט בתמיד של שחר,
ולא כמו שמשמע מדבריו במסכת סוכה .אולם לכאורה לא מחוייב בדברי רש״י בסוכה
שבתמיד שרים את השיר הרגיל ולפי זה ניתן לומר שלרש״י בי״ב יום שרים את ההלל בתמיד
)ולפי דבריו בסוכה נראה שגם בין הערביים( ,משא״כ ברייה שאינו מי״ב יום ואין בו הלל היו
אמורים לתקן שירה מיוחדת גם לתמיד של שחר וגם לתמיד של בין הערביים ,ותיקנו רק לבין
הערביים )מהסיבה שכתב רש״י( ,ולפ״ז בשביעי של פסח שאינו מי״ב ימים תיקנו שיר מיוחד
לתמיד של שחר ולתמיד של בין הערבים ,שאיננו יודעים מה הוא.
קושיא על שיטת רש״י
על גופם של דברי רש״י לכאורה יש להקשות שהרי הגמרא בערכין )י (.אומרת" :שנים עשר
יום בשנה מכה בחליל וכוי .מאי שנא הני? הואיל ויחיד גומר בהן את ההלל ,דאמר רבי יוחנן
משום רבי שמעון בן יהוצדק ,שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל :שמונה ימי
החג ,ושמונה ימי חנוכה ,ויום טוב הראשון של פסח ,ויום טוב )הראשון( של עצרת."...
והסביר רש״י" :שמונה ימי חנוכה -לא חשיב במתני' משום דליכא קרבן" .מבואר מדבריו
שהסיבה שהחליל אינו מכה לפני המזבח בחנוכה היא שאין בו קרבן נוסף ,ולכאורה הדבר
קשה ,שהרי לרש״י למרות שאין קרבן בחנוכה ניתן לנגן אז בחליל ,מכיוון שממילא תוספת
ההלל נעשית בזמן הקרבת התמיד ולא בזמן הקרבן הנוסף ,ותמיד קרב בחנוכה? וצריך
לומר ,שהצורך בקרבן הוא רק 'סימן' לנגינת החליל וכוונתו לומר שהמציאות של תוספת
הקרבן במקדש ,היא זאת שמראה לנו שאותו היום הוא יום הראוי לתוספת נגינה בחליל.
בספר עבודה ברורה )בערכין י .על המשנה( דן בשאלה זו והביא מדברי הגמרא )זבחים צ-:
צא (.שדנה בדין תדיר ומקודש" :איבעיא להו :תדיר ומקודש ,איזה מהם קודם? תדיר קודם
משום דתדיר ,או דלמא מקודש קדים דקדיש?" ,והביאה ראיה" :תא שמע :תמידי! קודמי!
למוספי! ,ואף ע״ג דמוספין קדישי" והסביר רש״י" :ואף על גב דמוספין קדישי -מוספי! שם
שבת עליהן שהם באים חובה לה והתמידין באין אף בחול" ,ואת זה דחתה הגמרא" :אטו
שבת למוספי! אהנאי ,לתמידין לא אהנאי?" ,והסביר רש״י" :כיון דהאידנא קריבין אם כן שם
שבת עליהם" ,וא"כ מוכח שקרבן התמיד שקרב בשבת שם שבת עליו ,וה"נ קרבן התמיד
הקרב בשאר יו"ט שם יו"ט עליו וכך מובן מדוע מתאים שבימים שיש מוסף ,החליל יכה לפני
המזבח בזמן הקרבת התמיד למרות שהתמיד קרב בכל יום .לפ״ז מובן גם מדוע שונים
המועדים מחנוכה ,שכיוון שאין בו קרבן ,אין בתמיד שם של תמיד של מועד ,ולכן לא שייך
לחלל אז בחליל.
דברי הטורי אבן
! fי
הטורי אבן )ר״ה ל (:לא נקט כרש״י וכתב" :הא בי״ט ור"ח לא תיקנו שיר מיוחד בתמידי
היום אלא במוספי! בלבד הבאים בשביל י״ט ור"ח אבל בתמידין אומרים השיר הקבוע
לאותו היום...נא".
דברי המנחת חיניד
המנחת חינוך )מצוה שי״ב( התיחס לעניין זה וכתב" :והנראה מזה דבכל יום טוב היה שיר
של יום טוב ולא אמרו שירה דיומא ולא נתפרש בש״ס מאי השירים שאמרו וגם נראה דכל
יום טוב היו אומרים שיר א' בשחרית ובמוסף ומנחה אך גבי ר״ה מבואר שם שהיו אומרים
במוסף שיר יום טוב ובמנחה שיר יום טוב אחר כמו בשבת דמבואר שם דתמיד ש״ש ומוסף
ותשבה״ע היו חלוקים בשירים דלכל קרבן היו אומרים שיר אחר ע״ש ועמג״א סי' קל״ג כתב
ג"כ דמשמע מדברי הגמרא דביו״ט לא היו אומרים שיר של חול אף בתמידין כמבואר כאן רק
ברייה בתמיד ש״ש לא התקינו שיר יום טוב ועיין בסוכה נ״ד ונ"ה מבואר שם לפי המסקנא
דיום שהיי בו כמה מוספים כגון ר״ה שחל להיות בשבת דהי' ג' מוספי! לא היו אומרים אלא
שירה א' וער"מ פ״ו מהלי תו"מ ופ"י מהלכה הנ״ל וברש״י דנ״ה ד״ה בחה״מ של סוכות כוי
פירש״י מה היו אומרים בשיר המוספים כוי נראה דוקא בשיר המוספים היו אומרים שיר של
יום טוב שנחשב שם אבל לא בתמיד ש״ש ובה״ע .ולכאורה לפמ״ש מבואר בהדיא ברייה דהיו
אומרים ביום טוב שיר של יום טוב אף בתמידין ...אך בודאי יצא לרש״י מאיזה מקום ולא
ידעתי מקומו .אך כדי שלא לסתור ש״ס דידן דמבואר להדיא ברייה דביו״ט היו אומרים שיר
של יום טוב נראה דיש חילוק דביו״ט שהוא יום קדוש התקינו שיהא אומרים שיר תדש בכל
היום הן בתמידים והן במוספים אבל בחה״מ וכן בראש חודש דעיקר הוא המוסף והם ימי
חול ועיקר המצוה היא המוסף אף אם נאמר דחה״מ אסור בעשיית מלאכה מה״ת מכל מקום
ראינו לעני! קריאת התורה דשוה לר״ח ועיקר היכר במוסף ע"כ לא תיקנו שיר חדש אלא
במוסף אבל ביום טוב תקנו שיר חדש גם בתמידין מפני כבוד היום".
וע"ע באריכות גדולה במאמרו של הרב זאב סופר בקובץ המעין )פרשבורג החדש ,תשס״ה,
מעמי קע״ה( שסיכם את השיטות השונות בעניין זה.
לדעת הרמב״ם ,לא התפרש מהו הזמן שבו 'החליל מכה לפני המזבח' ,האם בקרבן התמיד
או בקרבן המוסף או בשניהם ,וצ"ע.
בניגוד לבגדי כהונה שעניינם מפורש ומפורט בתורה ,אין דינים מפורשים בתורה ,במשניות
ובגמרות בעניין בגדי הלווים .במקום אחד בספר דברי הימים )בי ,פ״ה ,פסי י״ב( מצינו
שהלווים לבשו בגדי בוץ בעת חנוכת בית המקדש הראשון" :והלוים המשדרים לכלם לאסף
להימן לידתו! ולבניהם ולאחיהם מלבשים בוץ במצלתים ובנבלים וכנרות") .אולם ייתכן
שבגדים אלו היו מיוחדים לחנוכת המקדש ,ואין ראייה שכך לובשים תמיד(.
בדברי הרד״ק בעניין אפוד הבד ששמואל היה לבוש )שמואל א' ,ב' ,י״ח( מצינו שכתב על
בגדים מיוחדים לכלל העובדים במקדש" :ת״י )תרגם יהונתן{ כרדוט דבוץ...ואפוד של פשתן
היו חוגרים אותו העובדים את ה' והיו משתנים בו משאר בני אדם ואותו היו חוגרים בין
כהן בין לוי בין ישראל כמו שכתוב בכהנים וימת ביום ההוא שמנים וחמשה איש נושא אפוד
“ צו״ן ע״י הרב עידוא אלבה ,וכן הביא בשם שו"ת דברי משה )הלברשטאם ,ח״א סימנים די -חי( ,הובא גם
בפסקי תשובות ה״ב עמי פ״ו.
! fי
בד וכן בשמואל שהיה לוי חגור אפוד בד וכן דוד כשהיה בעבודת האל לפני הארון חגור אפוד
בד כמו שכתוב ודוד חגור אפוד בד״נ?
החת״ס )חת״ס על התורה ,פרשת כי תשא ,עמי קל״ח ד״ה ואת בגדי( מחדש שיבגדי השרד'
המופיעים בתורה ,הם בגדי הלויים" :בגדי השרד נלע״ד כפיי רמב״ן בגדי השרידים אשר ה'
קורא אבל לא כמו שחשב הוא ז״ל דהיינו בגדי כהונה דקי קו' רש״י הא לא היי בהם שש וגם
לשון הקרא דחוק מאד את בגדי השרד ואת בגדי הקודש לאהרן הכהן ואת בגדי בניו לכהן
עכנלע״ד דלא היי מהראוי שהלוים המשוררים ושוערים וישראלים השוחטים ומפשיט■'
ישמשו בבגדי חול שלהן ולפעמים יהי' בלאי הסחבות וטלאי ע״ג טלאי ולא ראוי לשמש בהן
למלך הכבוד ויען לא הותר כלאים אלא בדי עבודו' על כן נעשו בגדי שרד להשרידים האלו
מתכלת וארגמן ותולעת שני בלי שש ובגדי כהונה ממש נעשו משש לבד חוץ מאבנט למ״ד
]ביומא וי[ כדכתי' ביחזקאל בבואם בחצר הפנימי' בגדי פשתי ילבשו כנלע״ד מיהו ביומא
משמע כמ״ש רמב״ן ודלא כרש״י ודלא כדברי".
ומ"מ יש לשים לב לכך שההבדל בין בגדי השרד שבתורה לבגדי הכהונה הוא שבבגדי השרד
אין 'שש' ,והישש' הוא הפשתן שבהם ,ואילו בדברי הימים כתוב להיפך שהבגדים שלבשו
הלווים היו מבוץ שהוא פשתן] .ולא מסתבר לומר שגם בבגדי השרד היה בוץ־פשתן ,וכוונת
התורה היא לקחת בגדי בוץ ולצבוע אותם בתכלת ארגמן ותולעת שני ,שהרי בדרך כלל צבעו
בצבעים אלו דווקא בגדי צמר ,וכדברי רש״י )בפירושו לשמות כ״ה די(" :ותכלת -צמר צבוע
בדם חלזון ,וצבעו ירוק :וארגמן -צמר צבוע ממין צבע ששמו ארגמן"[ .הרב יחיאל בוים )קובץ
אוצרות הסופר ,ט״ו ,עמי ק״ב( תירץ את דברי החת״ס שבגדי הבוץ היו רק בזמן חנוכת
המקדש ,שעליה מסופר בפסוקים שם ,ולא ביום רגיל .אולם דבר זה לכאורה קשה ,שהרי
מצינו שחז״ל למדו מפסוקים אלו הלכות לדורות בעניין השירה במקדש ,וכמו שכתב הרב
ישראל אריאל )במאמרו' :בגדי שרד לכהנים וללווים' ,בקובץ 'מעלין בקודשי הי(" :תיאור זה
אמור ,אמנם ,בהקשר לחנוכת הבית ,אך ממנו למדו חז״ל לעניין השירה במקדש בכלל ,כגון
באשר למספר התוקעים בחצוצרות שהם מאה ועשרים".
בספר תורת לוים )קופשטיין ,מהד״ת :1בזאת ליעקב( הביא מעין מקור לכך שהלווים לובשים
בגדים מיוחדים ,מדברי רש״י )תענית יא (:שדן בעניין עבודת משה רבים בשבעת ימי
המילואים" :במה שימש משה -דאילו באהרן כתיב בגדי כהונה ,דכתיב )שמות כט(
והלבשתם ,שבשעה שהיה משה עובד ,אהרן היה לבוש בגדי כהונה ,ועבודה דמשה גזירת
הכתוב הוא ,ובגדי כהונה לא מצינו בו ,ומסתמא אין הדבר כשר שהיה עובד בבגדיו של
חול ,שיוצא בהן לשוק" )אלא שזו אינה ראיה גמורה שהרי משה רבים עבד בעבודות שבדרך
כלל הכהנים עושים בבגדי כהונה(.
עוד הביא מדברי רמב״ם )כלי המקדש י' ,י״ג( שכתב" :זה שאתה מוצא בדבר נביאים
שהכהנים היו חוגרין אפוד בד לא היו כהנים גדולים ,שאין האפוד של כ״ג אפוד בד ,ואף
הלוים היו חוגרין אותו שהרי שמואל הנביא לוי היה ונאמר בו נער חגור אפוד בד ,אלא אפוד
זה היו חוגרים אותו בני הנביאים ומי שהוא ראוי שתשרה עליו רוח הקדש להודיע כי הגיע זה
למעלת כהן גדול שמדבר על פי האפוד והחש! ברוח הקדש" .אולם הרמב״ם לא בא לומר
שהיה בגד ללווים ,אלא רק מדגיש שבגד זה אינו מיוחד לכהנים ,ומביא ראיה מכך שגם לווים
לבשו בגד זה ,וכדברי הסמ״ג )עשין סוף קע״ג(" :זה שמצי□ ששמואל הרמתי שהיה לוי היה
חגור אפוד בד זהו באדם שחשוב וראוי שתשרה עליו שכינה להודיע כי הגיע זה למעלת כהן
עוד הביאו מהספרא )מכילתא דמילואים א' ,די( שמשמע אולי משם שיש בגדים ללווים" :ויעש
משה את כל אשר צוה ה' אותו כשם שהסדיר משה עבודת מקדש כך הסדיר עבודת כהונה
ולויה בגדי כל אחד ואחד לפי מה שהוא מקריב״נג.
מקור נוסף בעניין זה מצינו בדברי הימים )אי ,ט״ו ,כ״ז( בעניין העלאת הארון" :ודויד מכרבל
במעיל בוץ וכל הלוים הנשאים את הארון והמשררים וכנניה השר המשא המשררים ועל דויד
אפוד בד" .הפסוק פותח את דבריו בכך שדוד מכרבל במעיל בוץ ,ממשיך ומזכיר את הלווים,
ומסיים בכך שדוד חגור אפוד בד .מפשטות לשון הפסוק נראה שדוד לבש גם מעיל וגם אפוד
וכמו שמשמע שם בפירוש המצודות ,ושניהם כנראה היו מפשתן )״בד ipnyש7י בןץ״נד(
ובנוגע להבדל בין מעיל לאפוד משמע מדברי המצודות שהמעיל הוא הבגד העליון ,והאפוד
הוא הבגד הרגיל .ומ"מ לא ברור באיזה הקשר הוזכרו הלווים בפסוק .הדעת נותנת שבהקשר
של לבישת הבגדים מבוץ ,אך לא ברור האם מעיל או אפוד ,וגם אין מכאן ראיה שבגד זה הוא
בגד שלובשים תמיד שהרי יתכן שלבשו משהו מיוחד להעלאת הארון.
בפירוש המיוחס לרשיייני^ שם הסביר שמעיל הבוץ הוא המעיל שלבש דוד כמו המשוררים
כיוון שגם הוא היה משורר" :וכל הלוים -כמו כן מכורבלים במעיל בוץ ולפי שהיה דוד משורר
כמו לוים לבש גם הוא לבושיהם שלבשו גם הם" ,ומשמע לכאורה שלשיטתו מעיל זה הוא
הלבוש הקבוע של המשוררים.
לסיכום העניין .נראה לענ״ד שהמקור הקדום ביותר שבידינו בעניין בגדי הלווים הוא הפסוק
בעניין חנוכת המקדש ובו אנו רואים שהלווים היו 'מלבשים בוץ' ,אך לא התברר מהו סוג
הבגד ,והאם זוהי מצווה לדורות או דבר חד פעמי שנהגו בזמנם.
מלבד זה קיימות כמה אפשרויות נוספות -החת״ס הסביר שבגדי השרד שבתורה הם בגדי
הלווים ,אך הראשונים לא הסבירו כן .לשיטת הרד״ק הלווים לבשו אפוד בד ,וניתן לומר
שהוא דומה לאפוד של הכהן הגדולה' ,אולם בפשטות הסמ״ג חולק על הרד״ק .לשיטת
הימיוחס לרש״י' הלווים לא לבשו אפוד בד אלא מעיל בד ,אך לא ברור האם לבשו זאת
בקביעות.
מכל מקום יתכן מאד שאכן היו בגדים מיוחדים ללווים בעבודתם ,הן מכמה מקורות שראינו,
והן מצד הסברא .לעניות דעתי קשה מאד לקבוע שיש צורך בסוג מסוים של בגד ,וברור
שהמסתבר ביותר הוא לעשותו מיפשתן'.
חשוב לצטט כאן את דברי הרב אריאל )במאמרו הנ״ל( ,בעניין בגדי השרד" :ולאור האמור,
בעניין בגדי השרד לעובדי המקדש השונים סתמה התורה במכוון ,ולא תיארה לא את צורתם
של הבגדים ,לא את מניינם ,לא את אורכם ורוחבם ,ולא את צבעם ,דבר המשתנה מדור
״ אולם גם ראיה זו אינה ראיה גמורה ,שהרי יתכן שהדברים על הבגדים מתייחסים דווקא לנהנים שבגדיהם
מפורשים בכתוב.
ספרא ,ריש פרשת אחרי מות .וצ"ע מדוע הפסוק פותח ביבוץ' ומסיים ביבד'.
הפירוש הנדפס כפירוש רש"׳ לדברי הימים אינו מרש״י עצמו)ע״ן באורך ירש"׳ ח״ו ופירושיו' מעמי .(712
״ וכמו שהגדיר את האפוד המיוחס לרש״י בדברי הימים שם" :כאותו אפוד של אהרן שהיה כמין שני לבדין אחד
לפנים ואחד לאחור ומגיע עד מתנין והיה האזור ארוג ממנו וחגרו בו".
! fי
לדור .בעניין זה קבעה התורה עיקרון אחד ,שנושאי תפקידים במקדש ילבשו 'בגדי שרדי,
שהם בגדי כבוד .באשר לצורתם ,נתנה התורה יד חופשית לחכמי הדור לקבוע את הצורה
הראויה ,זאת ,בהתאם למנהגי הלבוש ,הצביעה ,וחומרי האריגה -כל תקופה כעניינה ,ובלבד
שיהיו בגדים מכובדים".
pf-Tee p>11/p
נאמר בתורה )במדבר ח' ,כ״ג-כ״ו(" :וידבר ה' אל משה לאמר :זאת אשר ללוים מבן חמש
ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבא צבא בעבדת אהל מועד :ומבן חמשי□ שנה ישוב מצבא
העבדה ולא יעבד עוד :ושרת את אחיו באהל מועד לשמר משמרת ועבדה לא יעבד ככה
תעשה ללוים במשמרתם" .ובמקום אחר )במדבר ד' ,בי-ג'( נאמר" :מבן שלשים שנה ומעלה
ועד בן המשים שנה כל הבא לעבד עבדת עבדה ועבדת משא באהל מועד" .והסבירה
הגמרא )חולין כד" :(.כתוב אחד אומר :בן חמש ועשרים שנה ומעלה ,וכתוב אחד אומר :מבן
שלשים ,אי אפשר לומר שלשים -שכבר נאמר כ״ה ,ואי אפשר לומר כ״ה -שכבר נאמר
שלשים ,הא כיצד? כ״ה ללמוד ,ושלשים לעבודה".
אולם הגמרא שם מסייגת את הדברים" :יכול אף בשילה ובבית עולמים כן? ת״ל :לעבוד
עבודת עבודה ועבודת משא ,לא אמרתי אלא בזמן שהעבודה בכתף" .כוונת הגמרא לומר
שהגבלת הגיל ליעבודת עבודה׳ ” קיימת רק כאשר יש משא בכתף ,ומכיוון שבשילה ובית
עולמים אין משא בכתף ההגבלה לא קיימת ,אולם הצורך ללמוד חמש שנים נשאר לדורות
כפי שכתב הרמב״ם )כלי המקדש ג' ,זי(" :אין בן לוי נכנס לעזרה לעבודתו עד שילמדוהו חמש
שנים תחלה ,שנאמר זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה וכתוב אחד אומר מבן שלשים
שנה ,הא כיצד חמש ללמוד ,ואינו נכנס לעבודה עד שיגדיל ויהיה איש שנאמר איש איש על
עבודתו".
בהמשך כתבה הגמרא" :ת״ר :כהן משיביא שתי שערות עד שיזקין כשר לעבודה ,ומומי!
פוסלי! בו :בן לוי מבן שלשים ועד בן חמשים כשר לעבודה ,ושנים פוסלי! בו :בד״א -באהל
מועד שבמדבר ,אבל בשילה ובבית עולמים אין נפסלין אלא בקול .א״ר יוסי :מאי קרא? ויהי
כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד :עד שיזקין .עד כמה? אמר רבי אלעא אמר
ר' חנינא :עד שירתת".
ויש לעיין האם כוונת הגמרא לומר שבשילה ובית עולמים אין הגבלת גיל כלל ,או שכל הנידון
הוא רק לעניין סיום העבודה ,ואילו לעניין תחילתה ,גם בהם מתחילים לעבוד רק מגיל
שלשים?
לכאורה מהלימוד שבגמרא משמע שאין חילוק בין הגיל שבו מתחילים לעבוד לבין הגיל שבו
מסיימים ,ובשילה ובית עולמים אין גיל מיוחד לשניהם .אולם בהמשך דיברה הגמרא על כך
שבמדבר ישנים' פוסלים ובשילה ובית עולמים לא ,ויתכן שניתן להסביר שמדובר רק על גיל
סיום העבודה ,וממילא גיל תחילת העבודה -שלשים ,נשאר גם למסקנה.
בהמשך )כד (:כתבה הגמרא" :ת״ר ...מאימתי כשר לעבודה? משיביא שתי שערות :רבי
אומר ,אומר אני :עד שיהא בן עשרים .א״ר חסדא :מ״ט דרבי? דכתיב :ויעמידו ]את[ הלוים
מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית הי .ואידך? לנצח שאני .והא האי קרא בלוים
״ וביאר רבי יוחנן במסכת ערכין )יא..." :(.לעבוד עבודת עבודה ,איזהו עבודה שצריכה עבודה? הוי אומר :זו
שירה".
! fי
כתיב? כדרי יהושע בן לוי ,דאמר רבי יהושע בן לוי :בעשרים וארבעה מקומות נקראו כהני□
לוים" ,והסביר רש״י" :והא האי קרא בלוים כתיב -ואמרן בהו דאין נפסלים אלא בקול".
הגמרא כאן עוסקת בגיל תחילת העבודה ,ובכ״ז כתב רש״י שגם על זה נאמר שבשילה ובית
עולמים אינן נפסלין אלא בקול ,משמע שסובר שדרשה זו שאינם נפסלים אלא בקול ולא
בשנים שייכת גם לעניין תחילה העבודה ,ולוי יכול לעבוד עוד לפני גיל שלושים .כך הוכיח
הרש״ש מדבריו וכתב שהרמב״ם חולק.
וז"ל הרמב״ם )כלי המקדש ג' ,זי-ח'(" :אין בן לוי נכנס לעזרה לעבודתו עד שילמדוהו חמש
שנים תחלה ,שנאמר זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה וכתוב אחד אומר מבן שלשים
שנה ,הא כיצד חמש ללמוד ,ואינו נכנס לעבודה עד שיגדיל ויהיה איש שנאמר איש איש על
עבודתו :זה שנאמר בתורה בלוים ומבן חמשי□ שנה ישוב מצבא העבודה אינו אלא בזמן
שהיו משאין המקדש ממקום למקום ,ואינו מצוה נוהגת לדורות ,אבל לדורות אין הלוי נפסל
בשנים ולא במומי! אלא בקול שיתקלקל קולו מרוב הזקנה יפסל לעבודתו במקדש ,ויראה לי
שאינו נפסל אלא לומר שירה אבל יהיה מן השוערים" .מדבריו משמע שבדבריו על ההבדל
בין שילה ובית עולמים למקומות האחרים עסק דווקא בגיל סיום העבודה ולא בתחילתו.
הכסף משנה שם ,דן בדברי הרמב״ם וכתב" :ואיכא למידק דמשמע מהכא דמשיגדיל ויהיה
איש כשר לעבודה וזה סותר מ״ש למעלה שאינו נכנס לעבודה עד שיהא בן שלשים שנה .ויש
לומר דהתם לשיר שהיא חכמה גדולה וצריכה לימוד המוסיק״א והכא לשאר עבודות שאינם
צריכות לימוד כגון הגפת דלתות וכיוצא בהן .ועי״ל דהתם לשתהיה עבודה מיוחדת לו תמיד
והכא מיירי לעבוד אי זה פעם במקרה דיקא נמי דלעיל כתב לעבודתו והכא כתב לעבודה .ויש
מי שתירץ דהתם בזמן שהיו נושאים בכתף שהיה צריך למשא ואין לדחות דמה לימוד צריך
למשא דאמרינן בספ״ק דחולין גבי שצריך ה' שנים ללימוד שאני הלכות עבודה דתקיפין
ופירש״י להוריד המשא ולפרקו ולנטות! ולהעמיד קרסיו וקרשיו והשיר לקרבן בפה ובכלי".
הרדב״ז)בשו״ת ,ללשונות הרמב״ם ,כלי המקדש ג ,זי( הסביר אחרת וכתב" :מסתברא שמה
שאמר הכתוב מבן כ״ה שנה היי□ לענין שכופין אותו אפילו שלא רצה וכן כתב הרב בראש
הפרק ח״ל ומצות עשה להיות הכהנים פנויים ומוכנים לעבודת המקדש בין רצו בין לא רצו
שנאמר ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד ע"כ אבל אין כופין אותו עד כ״ה שנה ואם רצה
ליכנס לעבודה קודם זמן זה הרשות בידו ובלבד שיהיה איש שנאמר איש איש על עבודתו דאי
לא תימא הכי קשו קראי אהדדי ומ"מ צריך להתלמד חמש שנים קודם שיכנס לעבודה וש"מ
דלהתלמד לא בעינן איש אלא מלמדי! אותו מבן ח' עד שיעשה איש ומיד נכנס לעבודה .והנכון
דקראי איירי בזמן שהיו משאין את הארון בכתף ולא איירי קראי אלא ללמוד דבעיא חמש
שנים לתלמוד".
בעניין גיל סיום העבודה אחרונים רבים הביאו את דברי הזוהר )זהר חדש ,רות ,דף לח.
ובדפ״א דף ק (:שלכאורה חולקים על דרשת הגמרא" :אשה .לקבל דא לויים דממוניו על
השיר ולארמא קלא והוא מסיטרא דאשה ומכוני בנעימותא בניגונא וחדוה ושיר .ומגו כך כל
זמנא דהוה סליק על הדוכן בעוד דאיהו גבר ושלהובא דאשא תקיף ביה לארמא קלא
בנעימותא דניגונא איהו כשר לעבודה .כיון דאיתחלש שלהובא דבחרותא דיליה וגומריו
דנורא מתדעכין בגויה הא אתחלש תוקפיה וקלא ]שארי[ לאתתברא .כדין כתיב ומבן
חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד ופסול לעבודה .מכאן והלאה ושרת את
אחיו ועבודה לא יעבוד עוד".
! fי
/׳ א /ד / j f f j i f i a j f d j p t a o 'e a
כיוצא בזה מצי□ בפרשנים שפירשו את הפסוק בדברי הימים )אי ,ט' ,ל״ג(" :ואלה המשרדים
ראשי אבות ללוים בלשכת /פטירים /פטורים כי יומם ולילה עליהם במלאכה" .וכתב שם
הרד״ק" :פטורים -כלומר היו יושבים בלשכות והיו פטורים משאר מלאכה כי במלאכת השיר
היו מתעסקים יומם ולילה" ,וברור שכוונתו גם ללמוד וללמד את השירה ולא רק לשיר בפועל
)שהרי לא שרים בלילה( ,וכדברי המצודת דוד שם" :ואלה המשוררים -רצה לומר אבל אלה
המשוררים הנזכרים למעלה שהם ראשי האבות הלוים והם שמעיה וחביריו המה ישבו
בתמידות בלשכות ללמד מעשה השיר ופטורים הם משאר עבודת בית ה' כי יומם ולילה
מוטל עליהם לעסוק במלאכת השיר ואינם פנוים כמו השוערים לעסוק עוד בעבודה אחרת".
וכעין זה מצי□ בדברי ריה״ל בספר הכוזרי )מאמר שני ,ס״ד(..." :בני לוי ,מתעסקים בנגונים
בבית הנכבד בעתים הנכבדים ,ולא הוצרכו להתעסק בצרכי הפרנסה במה שהיו לוקחים
מהמעשרות ולא היה להם עסק זולתי המוסיקאי'.
מה לומדים ן
חז״ל לא פירשו לנו מה בדיוק הלווים לומדים ,וממילא במה מתייחדת שירת הלווים ביחס
לשירה רגילה .הרשב״ץ )מגן אבות בענייני אמונות ,חלק שלישי ,פרק די( התייחס לעניין
שירת הלווים וכתב" :ובלא ספק כמו שהנקוד מורה על כונת ענין כמו שפירשנו כן הניגון הוא
מורה ע״ז כי כמה פסוקים הם מתבארים מפני הניגון" ,והביא מספר דוגמאות שבהן
מקור הדברים בגמרא )חולין כד" :(.כתוב אחד אומר :מבן חמש ועשרים שנה ומעלה ,וכתוב ארוד אומר :מבן
שלשים ,אי אפשר לומר שלשים -שכבר נאמר כ״ה ,ואי אפשר לומר כ״ה -שכבר נאמר שלשים ,הא כיצד? כ״ה
ללמוד ,ושלשים לעבודה; מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו ה' שנים -שוב אינו רואה; ר' יוסי אומר :ג'
שנים ,שנאמר :ולגדלם שנים שלש וללמדם ספר ולשון כשדים .ואידך? שאני לשון כשדים ,דקליל .ואידך? שאני
הלכות עבודה ,דתקיפין" .הגמרא השתמשה בביטוי'הלכות עבודה' ויש לע״ן מדוע צריך ללמוד כ"כ הרבה שנים
והרי עבודת הלווים אינה כוללת פרטים רבים? רש"׳ הסביר )בד״ה ללמוד ובד״ה דתקיפין( שהלימוד הוא לימוד
של הלכות עבודה והלכות אלו תקיפין מכיוון שהם כוללים" :להוריד המשכן לפרקו ולנטות! להעמיד קרסיו וקרשיו
והשיר לקרבן בפה ובכלי" .ממילא לדורות שלא נשאר כי אם השירה ,יש לעיין האם אכן צריך חמש שנים ,והאם
לרש"׳ עוסקים אז גם בחכמת המוסיקא עצמה וכדברי הכס״מ.
הרשב״ץ מבאר שניתן להגיע דרך הניגון להבנה נכונה של המשמעות של המילים .ומחדש
שהלווים בשירתם שרים לפי טעמי המקרא..." :ובעל המסורת היה יודע כי ראוי להסמך
להפסק סוף פסוק מאריך ולדרגא תביר ולזקף קטון וסגולה ואתנה שופר ישר ולפשטא שופר
מהופך ולקרני פרה ירח בין יומו ואין אנחנו מבדילים בזה ...והמשוררים במקדש היו יודעים
אלו ההבדלים ולא קבלנום ובאורך הגלות אבד כל זה" ,ובמקום אחר שם..." :ובלא ספק
שהלוים היו בקיאים בחכמת המוסיקא ובלא ספק כמו שהנקוד מורה על כונת ענין כמו
שפירשנו כן הניגון הוא מורה ע״ז כי כמה פסוקים הם".
אם נעמיק בדברי הרשב״ץ ,נראה לומר שאין כוונתו שכל עניינה של השירה היא להרחיק
הבנה שאינה נכונה ממילות השיר ,שהרי כדי לשיר באופן כזה די בלימוד קצר .יתכן שכוונתו
שבכוחו של השיר לתת תוכן במילים הנאמרות ,להופכן ממילים בעלמא לדבר שאותו האדם
חי ואולי אף לחבר את האדם לעומק הרוחני הטמון במילים אלו .המילים אותם שרים הלווים
נאמרו כולם ברוח הקודש וממילא טמון בהם עומק רוחני רב ,ובכוחה של השירה לחבר את
האדם לעומק זה.
הסבר זה מביא אותנו לדבר נוסף .לפי המתבאר בדברי חז״ל השירה והנגינה שבבית
המקדש פעלו לרומם את השרים והשומעים ,וממילא נראה שהרבה מהלימוד הוא סביב
ההתעלות הרוחנית שמגיעה מתוך השירה שבבית המקדש .על מנת לרומם את ה>{^רים ואת
שומעי השירה למדריגה רוחנית גבוהה נדרש גם לימוד 'טכני' כיצד לשיר וכיצד לנגן בצורה
יפה ,ויחד עם זה להתאים את עולם הנגינה לעולם הרוחני ולמילות השיר שנאמרו ברוח
הקודש .°ניתן להוסיף ולטעון שהמיוחד בעבודת השירה והנגינה שבבית המקדש !בלימודן,
ששני החלקים הללו היטכני' והירוחני' הלכו יחדיו .בעניינים אלו ,של הרוממות הגדולה של
שירה ונגינה בכלל ,ושל שירת הלווים בפרט ,נעסוק להלן.
ח״ל" :וכמו שכתב רש״י ז״ל אלמלא טעם אשר בתיבת גביהן לא ידענו פירושו כ׳ בעל המסורת נתן בו זקף
קטון לומר כ׳ הוא נפסק מן וגובה להם וכן כתב הראב״ע ז״ל כ׳ הטעם שבמלת כמעט הוא מורה שהוא דבק עם
הותיר לנו שריד וכן הטעם אשר נתן על מלת כמה ימי שני חייך שלא היתה שאלה כ׳ לא היה ראוי להשיב מעט
ורעים אלו היתה השאלה אלא מלת תמיהא כלומר הרבה ימי ח״ך ולזה באה התשובה שאינם רבים אבל היו
רעים ולזה קפצה עליו זקנה וע"כ נתן עליו זקף גדול להורות על התמיהה וכן פירש הרמב״ם ז״ל בחידושי
התורה .וכן על לא כי ברחוב נלין מורה על המיאון הגדול ,וכן הטעם על ודע כי על כל אלה יביאך האלהים
במשפט על כל נעלם ותתן דין וחשבון .וכן השלשלת שעל ויתמהמה ועל וימאן להורות על הבהלה והפחד
מהעונש".
°בהקשר זה חשוב להביא את דברי הירושלמי )ברכות פ״א הל״א(" :ומה היה דוד עושה ר' פינחס בשם ר'
אלעזר ברי מנחם היה נוטל נבל וכינור ומתנו מראשותיו ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם כדי שישמעו חבירי
תורה .ומה היו חביר׳ תורה אומרים ומה אם דוד המלך עוסק בתורה אנו עאכ״ו" .מכאן אנו רואים שהעובדה
שדוד ניגן הבהירה לכולם שהוא לומד תורה ,אם כן לימוד התורה היה משולב עם הנגינה.
השפעה שירה ונגינה על האדם
במספר מקורות ראינו שבכוחם של השירה או הנגינה ,לרומם את האדם ולקרבו אל הבורא,
עד כדי כך שאפילו היא נקשרת לעיתים עם ההגעה למדרגת רוח הקודש״א
בדרך זו יש שהסבירו את הנאמר על אלישע הנביא )מלכים ב' ,ג' ,ט״ו(" :ועתה קחו לי מנגן
והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' ״ ,ובדומה לזה בדברי שמואל לשאול )שמואל א' י' ,הי(" :ויהי
כבאך שם העיר ופגעת חבל נביאים ירדים מהבמה ולפניהם נבל ותף וחליל וכמר והמה
מתנבאים" .וכך מצינו בירושלמי )סוכה פ״ה הל״א(" :א״ר יונה -יונה בן אמיתי מעולי רגלים
היה ונכנס לשמחת בית השואבה ושרת עליו רוח הקודש ללמדך שאין רוח הקדש שורה אלא
על לב שמח מ״ט והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים°ב .א״ר בנימין בר לוי והיה כנגן במנגן
אין כתיב כאן אלא והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים ."^°בשני פסוקים אלה ובדברי
הירושלמי אנו רואים שהנגינה הביאה את המנגן לקבלת נבואה] ,אלא שניתן לפרש את
העניין בשני אופנים ,או שביכולת הנגינה עצמה לרומם את האדם למדרגות גבוהות ,או
שהנגינה מביאה את הנביא לשמחה ומתוך כך הוא מקבל נבואה .בדברי הירושלמי ,בפשטות
עיקר הדגש על השמחה ,ובפרשנים לפסוקים הנ״ל מופיעים שני האופנים הללו™[.
עניין זה מצינו בדברי חז״ל במדרש )דברים רבה ,כי תצא פרשה ..." :(1בשעה שעשה
הקדוש ברוך הוא מלחמת הים אמרה מרים שירה ונקראת נביאה שנאמר )שמות טו( ותקח
מרים הנביאה" ,ובאמת הראוני ששמה של מרים הוזכר פעמים רבות בתורה ,אך היא
הוזכרה כנביאה רק בפסוק זה™ .בנוסף בילקוט שמעוני )תהלים ,רמז תרכ״ז( מצינו בעניין
'למנצח בנגינות'" :נגינות -הוא לשון נבואה כמה דאת אמר והיה כנגן המנגן".
גודל מעלתה של חכמת המוסיקה הודגש מאד בדברים שנאמרו בשם הגר״א .כך כתב עליו
תלמידו רבי ישראל משקלוב )בהקדמת ספרו 'פאת השולחן' ,עמוד הי(" :בשעה שסיים
פירושו על שיר השירים ,הוה בדיחא דעתיה ,ושמח בשמחת תורתנו הק' ,ויקרא למחותנו
הגאון הרב דסערהייא ז״ל ולבנו הגדול הרב המפורסם מוהרי״ל ז״ל ,וצוה לסגור חדרו,
והחלונות סוגרו ביום והדליקו נרות הרבה ,וכאשר סיים פירושו נשא עיניו למרום בדבקות
עצומה ,בברכה והודאה לשמו הגדול יתברך ,שזיכהו להשגת אור כל התורה ,בפנימיותה
וחוצותיה ,כה אמר ,כל החכמים נצרכים לתורתי□ הקדושה ,וכלולים בה .וידעם כולם
לתכליתם ,והזכירם חכמת אלגעברע ,ומשולשים והנדסה ,וחכמת מוסיקא ,ושיבחה ,הרבה
הוא היה אומר אז כי רוב טעמי התורה וסודות שירי הלויים וסודות תיקוני הזוהר אי
אפשר לידע בלעדה ,ועל ידה יכולים בני אדם למות ,בכלות נפשם ,מנעימותיה ,ויכולים
°׳׳ ובדברי המלבי״ם )בפירושו לדברי הימים א' ,כ״ה ,אי( מצינו ,שגם השיר עצמו נקרא בשם נבואה" :קורא את
השיר בשם נבואה ,שמדברים דבורים רמים אלה״ם".
הלשון בפסוק הוא יד ה' ולא רוח אלוקים ,ובכל זאת בירושלמי ובכמה ראשונים כתבו אהרת ,ועיין קובץ הומת
ירושלים ,על התלמוד הירושלמי ,כרך א' ,ב' ,סי' כ״ד שהאריכו בעניין.
והסביר בקרבן העדה" :כנגן במנגן אין כתיב כאן .דהוה משמע שניגן בכלי שיר המנגן אלא הכי קאמר והיה
כנגן דבר הגורם המנגן והוא הלב המבין שכן נקראים המשוררים בדברי הימים מבינים ושרתה עליו רוח ה' ״,
ועיין פני משה שהסביר באופן אחר.
״י" במלכים ברש״י" :קחו לי מנגן -מפני הכעס נסתלקה שכינה ממנו" ,וברשב״ץ )מובא לקמן(" :הלוים
המשוררים במקדש היו בקיאים בחכמה זו להעיר הכם הנבואי של הכהן הרואה באורים ותותים כמ״ש והיה
כנגן המנגן ותהי עליו רום אלהים ."...בשמואל ברד״ק" :ולפניהם נבל ותוף וחליל וכמר -כי רוח הקדש אינה
שורה אלא מתוך שמחה" .ואילו במלבי״ם" :ולפניהם נבל ותף וחליל .משתדלים לעורר את הנפש האלהית אל
שתחול עליה רוח הנבואה".
ואולי זהו המקור לדברי חז״ל הללו.
להחיות המתים בסודותיה הגנוזים בתורה הוא אמר כמה ניגונים וכמה מדות הביא משה
רבינו ע״ה מהר סיני והשאר מורכבים".
בכוחו של השיר והניגון לרומם את האדם להשגת מדריגות רוחניות חדשות ,וכדברי ריה״ל
)כוזרי ,מאמר שני ,ס״ה( על 'חכמת המוסיקאי" :יאמר עליה ,שהיא מעתקת את הנפש ממדה
אל הפכה" .וכך מצינו בזוהר הקדוש )פרשת שמות יח (:בעניין שיר השירים" :דתניא הזוכה
באותו שיר ידע בענייני התורה והחכמה ויאזין ויחקור ויוסיף כח וגבורה במה שהיה ובמה
שעתיד להיות ובזה זכה שלמה לדעת ,דתני רבי שמעון :דוד ע״ה ידע בזה ותקן שירים
ותושבחות הרבה ורמז בהם העתידות לבוא והוסיף כח וגבורה ברוח הקודש ידע בענייני
התורה והחכמה ואזן וחקר והוסיף כח וגבורה בלשון הקודש ושלמה זכה יותר באותו השיר
וידע החכמה ואזן וחקר ותקן משלים הרבה ועשה ספר מאותו השיר ממש והיינו דכתיב
)קהלת ב( עשיתי לי שרים ושרות ,כלומר קניתי לי לדעת שיר מאותן השירים העליונים ואשר
תחתם .והיינו דכתיב שיר השירים כלומר שיר של אותם שרים של מעלה שיר שכולל כל
ענייני התורה והחכמה וכח וגבורה במה שהיה ועתיד להיות שיר שהשרים של מעלה
משוררים."...
השירה של ביה המקדש
מתוך מה שראינו לעיל ,עד כמה יכולה השירה והנגינה לרומם את האדם ,נוכל להגיע לדברי
חז״ל על שירת הלווים.
בדברי הירושלמי )תענית פ״ד הלי בי( מצינו שהשירה היא מרכיב חשוב בכפרה של
הקרבנות" :תני ר״ש הכהנים והלוים וישראל ושיר מעכבין את הקרבן ...ר' תנחומא בשם ר'
לעזר שמע לה מן הדא ]במדבר ח יט[ ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל
אלו הלוים לעבד את עבדת בני ישראל אלו הכהנים לכפר על בני ישראל זה השיר ולא יהיה
בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש אלו ישראל .מניין שהשיר קרוי כפרה חיננא
אבוי דבר נטה בשם ר' בניה לכפר על בני ישראל .זה השיר".
ריה״ל בספר הכוזרי )מאמר שני ס״ד-ס״ה( מתיחס לעניינה של חכמת המוסיקא בימי דוד
המלך ובבית המקדש" :אמר החבר ...אבל חכמת המוסיקא ,חשוב באומה שהיא מכבדת
הנגונים ומעמדת אותם על הגדולים שבעם ,והם בני לוי ,מתעסקים בנגונים בבית הנכבד
בעתים הנכבדים ,ולא הוצרכו להתעסק בצרכי הפרנסה במה שהיו לוקחים מהמעשרות ולא
היה להם עסק זולתי המוסיקא .והמלאכה נכבדת אצל בני אדם ,כאשר היא בעצמה אינה
גרועה ולא פחותה ,והעם מחשיבות השרש וזכות הטבע כאשר הם ,ומראשיהם במלאכה:
דוד ושמואל®' .ומה תחשוב במוסיקא ההיו יודעים אותה אם לא? אמר הכוזרי :שמה בלי
'°מקור הדברים מופיע במדרש )במדבר רבה ,בהעלותך ,פרשה ט״ו(" :ומי התקין להם שמואל ודוד שנאי)דברי
הימים א ט( המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם והם העמידו הלוקי השיר והיו הלוים עומדים על הדוכן
ומזמרים לפני מי שאמר והיה העולם".
מעבר לכך ,הקשר של שמואל לשירה לכאורה אינו מפורש] ,נכדו של שמואל ' -הימן' היה מראשי הלווים השרים
)דברי הימים א' '1,י״ח-י״ט( :ואלה העמדים ובניהם מבני הקהתי הימן המשורר בן יואל בן שמואל :בן אלקנה בן
ירחם בן אליאל בן תוח"[.
הקשר של דוד לשירה מפורש יותר .הוא אמר על עצמו)תהילים קמ״ד ,טי(" :שיר חדש אשירה לך בנבל עשור
אזמרה לך" ,ואת מזמורי התהילים שרים במקדש בדרך כלל ,ועליו נאמר לשאול שהוא 'יודע נגן' )שמואל א',
ט״ז ,י״ח(.
דוד המלך קשור גם מצד משפחתו לעניין השירה והנגינה .במקורו היה גם מצאצאי מרים" :דוד נמי ממרים
קאתי ,דכתיב :ותמת עזובה )אשת כלב( ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור ,וכתיב :ודוד בן איש אפרתי
!י f
וגוי" )סוטה יא ,(:והיא עצמה הייתה שהובילה את השירה )שמות ט״ו ,כי(" :ותקח מרים הנביאה אהות אהרן את
התף בידה ותצא! כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת" ,ואם כן יש קשר משפחתי בין דוד המלך לבין שבט לוי
שתפקידם לשיר.
ושמעתי שמצינו שגם למלכות יש לכאורה קשר לנגינה ולרוח הקודש שעימה .במינויו של שאול למלך אמר
שמואל לשאול )שמואל א' ,י' ,הי-ו'(" :אחר כן תבוא גבעת האלהים אשר שם נצבי פלשתים ויהי כבאך שם העיר
ופגעת חבל נביאים ירדים מהבמה ולפניהם נבל ותף וחליל וכמר והמה מתנבאים :וצלחה עליך רוח ה'
והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר" .ואחר כך במשיחת! של דוד למלך )שמואל א' ט״ז ,י״ג-י״ח(" :ויקח שמואל
את קרן השמן וימשח אתו בקרב אחיו ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה ויקם שמואל וילך הרמתה
ורוח ה' סרה מעם שאול ובעתתו רוח רעה מאת הי :ויאמרו עבדי שאול אליו הנה נא רוח אלהים רעה מבעתך
יאמר נא אדננו עבדיך לפניך יבקשו איש ידע מנגן בכנור והיה בהיות עליך רוח אלהים רעה ונגן בידו וטוב לך
ויאמר שאול אל עבדיו ראו נא ל׳ איש מיטיב לנגן והביאותם אלי :ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי
בית הלחמי ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר והי עמו".
וכך כתב הרד״ק על דברי דוד על עצמו בתהילים )בי ,זי(" :אני היום ילדתיך .היום שנמשח הוא היום שלקחו האל
לו לבן ,כמו שאמר )ש״א טז ,א( לי מלך .ואמר :היום ילדתיך ,כי אותו היום נולדה בו רוח אלהים ,כמו שכתוב
)שם פסוק יג( ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה .ומהיום ההוא ומעלה אמר שירים ומזמורים ברוח
הקודש שנולדה לו ונאצלה עליו מהאל .וכן רוח גבורה נוספה בו מהיום ההוא ומעלה" )וכעי״ז בפירושו לשמואל
א' ט״ז ,י״ג(.
והסביר הרב חרל״פ )מי מרום י״ד ,הקדמה לפירושו לתהילים -קדמת השיר(" :שונים המה שירי דוד המלך
משאר שירי הקודש דוד אבי ואדון כל בעלי רוח הקודש בערך משה רבינו בנבואה שהיה אבי ואדון כל הנביאים
זה בנבואה וזה ברוח הקודש וכשם שבנבואת משה אין שום מלה שאיננה משמים על כן כל האומר כל התורה
כולה מן השמים חוץ מאות אחת הרי זה מין ,כן כל שירי דוד כולם בהופעת רוח קדשו העולה על כל בעלי רוח
הקודש ולא ככל המשוררים שנצלח עליהם נקודה אחת והם מרחיבים אותה במילוליהם שירי דוד אינם כן כל
מילה ומילה נאמרו בהופעת רוח הקודש המלאה המיוחסת רק לדוד".
ואולי ניתן להסביר את הקשר שבין מלכות לבין שירת הלווים ,על פי דברי הרב חרל״פ )מי מרום י״ד לתהילים
פרק נ״ז( על דוד המלך .בביאורו לפסוק" :עורה כבור׳ עורה הנבל וכמר אעירה שחר" ,הוא מסביר" :כל
התעוררות עליונה של השתלשלות הארה והשגה ושפע בעולם כשקדמם תחילה התעוררות תחתון ,אתערותא
דלתתא הינה ההשתלשלות באופן ישר ונמרץ והכל מתבסס על העמדה הנכונה והכל ששים ושמחים לקראת
בואם להנות מזיו אורם בנועם והצלחה מרובה ,לפי שאז ההשפעה אינה באה בתור מתנת חינם נהמא דכיסופא
שהרי התעוררות התחתון אתערותא דלתתא היא שעוררה אתערותא דלעילא ועל כן אע"פ שכל השפעה יש לה
זמן מיוחד וקבוע שהיא נשפעת אז באותו זמן וביחוד אותם ההשפעות התדיריות הנשפעות יום יום שגם כל
מעצור רוחני אינו מעכבם הנה זה אחת ממדת מלכותם של ישראל מלכות בית דוד מלך ישראל וגואלו שלא
להניח את עם ישראל במעמד של נהמא דכיסופא וגם את השפעת השחר שהוא תדיר לא יהיה השחר מעוררו
אלא הוא מעורר את השחר וזהו כבודו לקום בחצות לילה לשיר שירי ד' בנבל וכמר ולעורר את השחר עורה
כבודי עורה הנבל אעירה שחר".
נמצא שמלכות בית דוד היא שמזכה את ישראל לאתערותא דלתתא ,לרומם את המציאות להיות שרה לבוראה,
וכן מצינו בדברי הזוהר )שמות דף יח .מובא לקמן( ,ששירת הלווים היא השירה בתחתונים שהעליונים חיכו לה
כדי שיוכלו לשיר ,וכך מובן מדוע דווקא דוד זכה להיות מראשי המלאכה.
בנוסף ,ניתן להסביר את הדברים מתוך הבנה של המדרגות הרוחניות שאליהם שייכים הכהנים והלווים )על פי
דברים ששמעתי מהרב דוד ח׳ כהן שליט״א(.
הכהנים העובדים במקדש ,שייכים לעשיה ,למידת החסד ,לעומתם הלווים שייכים למידת הגבורה .הם אלה
שהיו ממונים על נשיאת המשכן הדורשת גבורה .גם השירה שייכת למידת הגבורה .האדם מתגבר על הכוחות
המפריעים ומוציא מעצמו שירה טהורה .בעבודת הכהנים יש מימד שהוא כביכול 'טכני' ,עבודה מעשית בעלת
פרטים רבים והלכות רבות ,שירת הלווים מוציאה לפועל בצורה היותר נכונה את עבודת הכהונה ,מתוך השירה
והשמחה מקבלת עבודת הכהנים מימד רוחני ,עליון ,שמח וקדוש יותר וכך משתלבים השניים" :כבר ידעת כ׳ אין
הקרבן קרב בלתי כהנים לוים וישראלים ,כי הם כנגד שלשה אבות העליונים ,הכהנים מן החסד ...הלוים מכח
הגבורה ,ועל כן הם ממונים על השיר ,ובעבור כי הם כנגד זרועות עולם על כן מה שכשר בזה פסול בזה...
ישראל מכח הרחמים ...על הענין הזה אמרו רבותינו ז״ל כהנים לוים וישראלים מעכבי! את הקרבן" )ריקנאטי
שמות כ״ח ,אי(.
!י f
ספק נגמרה ושמה היתה מעוררת הנפשות ,כאשר יאמר עליה ,שהיא מעתקת את הנפש
ממדה אל הפכה°ז ,ולא יתכן שתהיה היום בערך ממה שהיתה ,מפני ששבה פחותה
בהתעסקות בה השפחות והמכוערים מבני אדם ,אך ירדה עם חשיבותה כאשר ירדתם אתם
עם חשיבותכם".
מעבר לעצם הרוממות שמגיעים אליה מתוך שירה הלווים .במספר מקומות מצינו שישנו קשר
ישיר בין שירת הלווים לבין nnהקודש .בספר דברי הימים )אי ,כ״ה ,אי( נאמר!1" :בךל דויד
ושרי הצבא לעבדה לבני אסף והימן וידותון /הנביאים /הנבויו■□ בכנרות בנבלים ובמצלתים
ויהי מספרם אנשי מלאכה לעבדתם" .והסביר הימיוחס לרש״י'" :והימן וידותון הנבאים -
כשהיו מנגנים בכלי שירים הללו היו מתנבא■□ דוגמא באלישע קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן
ותהי עליו יד ה' ״ ,וברד״ק" :הנבאים בכנורות בנבלים ובמצלתים -היו בני אסף מנגנים בכלי
שיר ואסף שורה עליו nnהקדש והיה משורר בפיו לקול הכנורות ,וכן הימן וידותון כלם היו
נביאים עם כלי השיר כי ספר תהלים ברוח הקדש נאמר ויש בו נבואות ועתידות הגלות
והגאולה".
וכעניין זה מצינו ברמב״ן )תורת האדם ,שער הגמול ,ד״ה ובגמרא בפרק(..." :כי ענין הכנור
וכלי הזמר במקדש רמז להשגת המחשבה שהיא נתלית ברום ,ואין בגשמיות דק כמוסיקא,
כענין שאמרו קול ודבר ורום וזהו רום הקדש".
וברשב״ץ )שם( קישר בין השירה והנגינה לבין רום הקודש של הכהן הגדול..." :ומזה נסעפה
חכמת המוסיקא ואדוננו דוד ע״ה היה ראש חכמה זו וז"ש ז״ל כמר היה למעלה מראשותיו
של דוד ובשעה שרום צפונית מנשבת וזהו בחצי הלילה היה מנגן מאליו והיה עומד ממטתו
שנאמר עורה כבודי עורה הנבל וכמר וכוי ואומר שירה שנאמר חצות לילה אקום להודות לך
וכן הלוי□ המשוררי□ במקדש היו בקיאים בהכמה זו להעיר הכם הנבואי של הכהן הרואה
באורים ותומי□ כמ״ש והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים."...
עוד אנו רואים בעניין מעלתה של שירת הלווים ,שאומות העולם התאוו לכך שישראל ישירו
להם שירה זאת וכשלא הסכימו הרגו רבים מהם ,וכך נאמר בתנא דבי אליהו )רבה פרק לי(:
"כי שם שאלום שובים וגוי ,מלמד שהטילו בהם כשדיים תילין תילין של )הירגים( ]הרוגים[
ואמרו ,שירו לנו משיר ציון ,אמרו להן ,שוטי עולם ,אילו שרנו לא גלינו®" מארצנו®״".
דוד המלך ,יסוד המלכות ,מהווה גם את היסוד של השירה והנגינה במקדש ,מכיוון שמדריגת המלכות אמורה
לכלול את הכל ,לגבש את כל הכוחות .מלכות כוללת את ההסד ,את הנתינה והעשייה בעולם )"והנה הבית
הראשון היה נגד אברהם מדת הגדולה והחסד ,ואז היה מלכות בית דוד מלכות של חסד" -אגרא דכלה ,פרשת
לך לך( ,ויחד עימה את הגבורה ,וכמו בי״ד החזקה" :הלכות מלכים ומלחמותיהם ,וכמו שנאמר על דוד המלך
)מו"ק טז" :(:ובשעה שיוצא למלחמה -היה מקשה עצמו כעץ .על שמנה מאות חלל בפעם אחת -שהיה זורק
חץ ומפיל שמונה מאות חלל בפעם אחת" .לכן דוד המלך מתאים להיות מהעומדים בראשה של גבורה זו ,והוא
עצמו משלב לוויה בזה שהיה מצאצאי מרים הנביאה ומלכות בהיותו משבט יהודה.
בימתוק מדבש' על תיקוני זהר )תיקון כ״א דף כא ,(:הסביר כך את דברי תיקוני זהר על ענ״ן העלייה שעל ידי
הניגון )הקטעים המודגשים הינם ציטוט מהזוהר עצמו(..." :אורייתא שהיא ז״א עלייתו בנגונא ,וכן שכינתא
בניגונא עולה ,וכן ישראל סלקין מגו גלותא בנגונא כ׳ כל העליות הם ע"׳ נגונים ושירות ותשבחות."...
"°והדברים לכאורה קשים שהרי מפורש בבריתא בגמרא )תענית כט (.ששרו" :דתניא ...כשחרב בית המקדש
בראשונה אותו היום ערב תשעה באב היה ומוצאי שבת היה ,ומוצאי שביעית היתה ,ומשמרתה של יהויריב
היתה ,והלוים היו אומרים שירה ועומד■! על דוכנם .ומה שירה היו אומרים -וישב עליהם את אונם וברעתם
יצמיתם .ולא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלהינו ,עד שבאו נכרים וכבשום ,וכן בשניה" .בתוספות בן אריה על
!י f
כה עליונה היא מעלתה של שירת הלווים עד שבשמים חיכו ליום בו יתחילו הלווים בשירתם:
"א״ר אלעזר אלו השרים עמדו עד שנולד לוי אבל משנולד לוי ואילך אמרו שיר ,כיון שנולד
משה ונמשח אהרן ונתקדשו הלוים נשלם השיר ועמדו על משמרותם ,ואמר רבי אלעזר
באותה שעה שנולד לוי פתחו למעלה ואמרו מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ
אשקך גם לא יבוזו לי ,כיון שיצאו משבט לוי המשוררים של מטה ונתקדשו כולם ועמדו על
משמרותם ונתקדשו אלה לנוכח אלה חברים כאחד והעולמות אחד ומלך אחד שוכן עליהם
בא שלמה ועשה ספר מאותו שיר של אותם שרים ונסתם החכמה בו ,א״ר יהודה למה נקראו
השרים של מטה לוים על שנלוים ונחברים למעלה כאחד והשומע נלוה ונדבק נפשו למעלה,
וע"כ אמרה לאה )בראשית כט( ילוה אישי אלי ,רבי תנחום אמר שבכל נלוה זרע לוי עם
השכינה במשה ואהרן ומרים ובכל זרעו אחריו והם הנלוים אל ה' לשרתו ,ת״ח בשעה שעמדו
המשוררים למעלה לא עמדו על משמרתם עד שנולדו שלשה האחים משה אהרן ומרים ,תינח
משה ואהרן ,מרים למה ,אמר רבי יוסי הדא הוא דכתיב )קהלת ב( ושרות כמה דאת אמר
)שמות טו( ותען להם מרים ,תאנא באותה שעה שנולד לוי נטלו הקדוש ברוך הוא ובחרו מכל
אחיו והושיבו בארץ והוליד לקהת וקהת הוליד לעמרם והוא הוליד לאהרן ומרים ,פירש
מאשתו והחזירה ,באותה שעה היו המשוררים של מעלה עומדים ומשוררים גער בהם הקדוש
ברוך הוא ונשתכך השיר עד שנטה קו ימינו והושיט לעמרם" )זוהר פרשת שמות ,דף יח.(.
והסביר בימתוק מדבש'" :גער בהם הקב״ה מפני שהשיר לא היה שלם כיון שלא היה עולה מן
התחתונים".
תדב״א התיחס לזה וכתב" :אך צ״ל כ׳ ענין שירה היא התבררת הלב למזכרת אהבה ...ולא נחשב שירה כ״א
באהבה בלב ולא כשר בשיר על לב רע ...והנה הכשדיים הללו בקשו שהם ישמחו בם ולדבק עצמם עמם
באהבה לדרכם ועבודתם כאשר היו בציון בשירה דבוקים לה' ולתורתו ...וע"כ לא אמרו סתם שירו שיר ציון כ״א
שירו לנו לעשות שירים כאלו להם ולפסיליהם ...ע"כ יפה אמרו אילו שרנו להקב״ה זה דודי וזה רעי לדבקה בו כן
באהבה כחפציהם לא גלינו מארצינו."...
°״ והמשיכו שם" :משלו משל ,למה הדבר דומה ,לבת מלך שנשאת לבן מלך ,אמר לה ,מזגי לי את הכוס אם
לאו הריני מגרשיך ,לא מזגה לו וגרשה ,לסוף שגרשה הלכה ונשאת למוכי שחין אחד ,אמר לה ,מזגי לי את
הכוס ,אמרה לו ,שוטה שבעולם ,אני כל עצמי לא נתגרשתי אלא שלא מזגתי את הכוס ,אתה שאינך אלא כאחד
מעבדי עבד״ ,אתה אומר לי ,מזגי ל׳ את הכוס ,כך ישראל ,אמרו להן כשדיים ,שירו לנו משיר ציון ,אמרו להן,
שוט׳ עולם ,איך נשיר את שיר ה' וגוי ,על אותה ]שעה[ הוא אומר ,התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה".