‫הגדה של פסח‬

‫ביאור ישראלי להגדה המסורתית‬

‫עם קישורים מוזיקליים להפעלה בסלולרי‬
‫יעקב מעוז‬
‫ניסן תשפ"ב‬
 ‫חג הפסח הוא אולי החג המשפחתי ביותר‬
‫בלוח השנה‪ .‬כאשר אנו קוראים בהגדה של‬
‫הֹוש ַע וְ ַרּבִ י‬
‫"מ ֲע ֶשׂה ּבְ ַרּבִ י ֱאלִ ֶיעזֶ ר וְ ַרּבִ י יְ ֻ‬‫פסח‪ַ :‬‬
‫ֶאלְ ָעזָ ר ּבֶ ן ֲעזַ ְריָ ה‪ַ ,‬וְרּבִ י ֲע ִקיבָ א ַוְרּבִ י ַט ְרפֹון‪ֶ ,‬ש ָהיּו‬
‫ְמ ֻסּבִ ין ּבִ בְ נֵ י בְ ַרק"‪ ,‬הרי שאנו מזהים שאחד‬
‫משיאי הערב הוא הביחד והדאגה שאיש לא‬
‫יישאר לבד‪ ,‬בערב אשר מספר ומנציח את‬
‫היוולדותו וגאולתו של העם היהודי‪.‬‬
‫המשרד לשוויון חברתי‪ ,‬ביחד עם החברה‬
‫למתנ"סים‪ ,‬פועלים על מנת שתחושת הביחד‬
‫הזו תישמר לכל אורך תקופת השנה‪ .‬מיזם‬
‫"באים לטוב"‪ ,‬אשר מסייע למבוגרים למצוא‬
‫צילום‪ :‬אלעד גוטמן‬ ‫את הנישה בה הם יכולים להתנדב במגוון‬
‫מסלולים‪ ,‬מהווה את אחד מאבני הראשה‬
‫של פעילות המשרד עבור האזרחים הוותיקים בישראל‪.‬‬
‫זאת‪ ,‬לצד השקעת משאבים רבים ביצירת שורה ארוכה של תכניות בקהילה על‬
‫ברכות‬

‫מנת לשמור על המבוגרים שלנו פעילים‪ ,‬חיוניים ומעורבים בחיי הקהילה החל‬
‫מטיולים בטבע‪ ,‬דרך מענה נפשי מקצועי‪ ,‬פעילויות העשרה‪ ,‬ספורט ופנאי ועוד‪.‬‬
‫בחג הפסח אנו מצווים להתאחד ולא להשאיר איש בגפו‪" :‬כולנו מסובין"‪ .‬ברוח‬
‫זו‪ ,‬אנו מעמידים לרשות האזרחים הוותיקים בישראל מוקד אנושי אשר פעיל בכל‬
‫ימות השבוע‪ ,‬ובאמצעותו ניתן לקבל מענה לכל שאלה וצורך ועל מנת שאיש לא‬
‫יישאר בודד בטלפון ‪.*8840‬‬
‫אני מאחלת לכולנו שנמשיך לדאוג איש לרעהו ואישה לרעותה ונדע לראות ולפעול‬
‫עבור אותם קשישים אשר נמצאים בגפם‪ ,‬בפסח ובמהלך השנה כולה‪.‬‬

‫חג שמח וכשר‪,‬‬

‫מירב כהן‬
‫השרה לשוויון חברתי וגימלאים‬

‫‪1‬‬
 ‫מועדים לשמחה‪,‬‬
‫בימינו המונח חירות מתייחס בעיקר לפרט‪.‬‬
‫על רקע זאת‪ ,‬בולטת הייחודיות של חג הפסח‪,‬‬
‫בו אנו מציינים את יציאת בני ישראל מעבדות‬
‫לחירות‪ ,‬כמאורע קולקטיבי ומכונן בתולדותינו‬
‫כעם‪ .‬חג החירות כמו נועד להזכיר לנו שעל אף‬
‫שהפרט בעולם המודרני נהנה משלל חירויות‬
‫וזכויות‪ ,‬ללא קהילה ומשפחה תומכת‪ ,‬הערך‬
‫היפה הזה עלול להותיר אותנו מאוד לבד‪.‬‬
‫את סיפור ההגדה סיפרו לנו הורינו‪ ,‬אנו‬
‫מספרים אותו לילדינו והם ימשיכו להעבירו‬
‫צילום‪ :‬רמי זרנגר‬ ‫לדורות הבאים‪ .‬אך ציווי זה טומן בחובו גם‬
‫ציווי חברתי וקהילתי ‪ -‬להרים את הראש מעבר‬
‫לעצמנו ולפתוח את הדלת לאנשים שעדיין לא‬
‫מצאו את מקומם בקהילה ולחברם אליה‪ ,‬כנאמר‪" :‬כל דכפין ייתי וייכול‪ ,‬כל דצריך‬
‫ייתי ויפסח"‪ .‬כיוון שחירות אמיתית אינה שלמה ללא אחריות לסובבים אותנו‪.‬‬

‫ברכות‬
‫אנשי החברה למתנ"סים והמרכזים הקהילתיים פועלים לאורך השנה בכל רחבי‬
‫הארץ כדי לאפשר קהילתיות‪ ,‬בית חם ותחושת שייכות‪.‬‬
‫גם בחג פסח זה נחגוג מתוך תפישת ערבות הדדית‪ .‬הגדה זו שאתם אוחזים בה‬
‫היא פרי שיתוף פעולה של המשרד לשוויון חברתי והחברה למתנ"סים‪ ,‬במסגרתו‬
‫מתנדבות ומתנדבי "באים לטוב" מארחים אזרחים ותיקים בודדים‪ .‬זאת‪ ,‬בנוסף‬
‫לאירוח בסדרים קהילתיים במתנ"סים‪.‬‬
‫היכולת של המתנ"סים לסייע מגיעה מהמחויבות שלכם‪ ,‬ושל כל פרט ופרט לקהילה‬
‫בה הוא חי‪ ,‬ועל כך נתונה לכם תודתי‪.‬‬
‫פסח שמח‪,‬‬
‫טל בסכס‬
‫מנכ"ל החברה למתנ"סים‬

‫‪2‬‬
 ‫דברי שלום ואמת‬
‫נתברכנו שאנו חיים באחת מן המדינות המפותחות בעולם‪ .‬רמת החיים גבוהה‪,‬‬
‫כלכלה משגשגת‪ ,‬טכנולוגיה מובילה‪ ,‬צה"ל איתן‪ ,‬רפואה וחקלאות שנעשו לשם דבר‬
‫בכל קצוות תבל‪ .‬הגשמנו במידה רבה את התקווה העתיקה והרינו חוגגים את בניין‬
‫ירושלים ופיתוח ארץ ישראל‪ .‬סדר ליל פסח בא להזכיר לנו שכדי לשמר את כל הטוב‬
‫הזה עלינו לספר לעצמנו ולילדינו מאיין באנו ולאן אנו הולכים‪ .‬לא בכדי טורחת‬
‫"מ ְּת ִחּלָ ה‬
‫ההגדה להזכיר לנו פרטים היסטוריים הפחות נעימים לאוזן הישראלית‪ִ .‬‬
‫בֹותינּו"‪ ,‬האמונה היהודית הינה תהליך שבו אנו מכירים בעבר‬ ‫בֹודה זָ ָרה ָהיּו ֲא ֵ‬ ‫עֹובְ ֵדי ֲע ָ‬
‫"עבָ ִדים ָהיִ ינּו"‪ .‬מי שחווה‬ ‫שלנו ומכבדים אותו‪ .‬זהו גם היחס לעובדה ההיסטורית ֲ‬
‫את הדיכוי‪ ,‬העבדות וההשפלה הוא זה שיודע לגלות חמלה כאשר אנשים אחרים‬
‫נתונים תחת חסותו ונזקקים לחסדיו‪ .‬בגלות מצרים ובגלויות רבות אחרות אכלנו‬
‫"לַ ְח ָמא ַענְ יָ א"‪ ,‬לחם יבש‪ ,‬קשה‪ ,‬דחוס ולחוץ‪ ,‬ולכן אנו מצווים לפתוח את הלב ואת‬
‫הבית לְ כָ ל ִּדכְ ִפין ּולְ כָ ל ִּדצְ ִריְך‪ .‬אין שמחתנו שלמה אלא בשמחת האחר‪ ,‬הגר‪ ,‬הזר‪,‬‬
‫יֹוסף"‪ ,‬היו בני ישראל‬ ‫"א ֶׁשר ֹלא יָ ַדע ֶאת ֵ‬ ‫העני‪ ,‬החלש והנזקק‪ .‬עד להופעת פרעה ֲ‬
‫מהגרי עבודה‪ ,‬שהתקבלו במצרים במאור פנים והם חיו שם עשרות שנים טובות‪.‬‬
‫הקדמה‬

‫המצרים הם אלה שספקו את התנאים להיווצרותו של עם ישראל‪ .‬מכאן מצווה‬

‫התורה " ֹלא ְת ַת ֵעב ִמצְ ִרי ּכִ י גֵ ר ָהיִ ָית בְ ַא ְרצֹו"‪ .‬אנו מכבדים את מי שאירח אותנו ולכן‬
‫אנו מכבדים את מי שמתארח אצלנו‪ .‬מכאן גם נבואת ישעיה‪ּ" :‬בַ ּיֹום ַההּוא יִ ְהיֶ ה‬
‫יׁשּיָ ה לְ ִמצְ ַריִ ם ּולְ ַאּׁשּור ּבְ ָרכָ ה ּבְ ֶק ֶרב ָה ָא ֶרץ‪ֲ .‬א ֶׁשר ּבֵ ֲרכֹו ה' צְ בָ אֹות לֵ אמֹר‪:‬‬
‫יִ ְׂש ָר ֵאל ְׁשלִ ִ‬
‫ּבָ רּוְך ַע ִּמי ִמצְ ַריִ ם ַּומ ֲע ֵׂשה יָ ַדי ַאּׁשּור וְ נַ ֲחלָ ִתי יִ ְׂש ָר ֵאל" (יט כד‪-‬כה)‪ .‬הלשון הארמית של‬
‫"א ַר ִּמי אֹבֵ ד ָאבִ י"‪.‬‬
‫ההגדה מרמזת לנו על רכיב מהותי ביותר לזהות היהודית שלנו‪ֲ ,‬‬
‫כולנו צאצאי האימהות והאבות שבאו מארם נהריים ודיברו בלשון הארמית; לשון‬
‫הנביאים‪ ,‬חז"ל‪ ,‬הזוהר‪ ,‬הקדיש‪ ,‬הכתובה וכל נדרי‪ .‬אחרוני יהודי ארץ‪-‬אשור‪ ,‬שאף‬
‫הם הגיעו מבין הנהרות‪ ,‬עדיין מדברים את הלשון הארמית‪ .‬מצווה מקודשת חלה‬
‫על העם היהודי להציל את נכס התרבות הזה ולהעניק אותו לדורות הבאים‪ .‬ההגדה‬
‫של פסח‪ ,‬מציעה לנו שפע של רעיונות להתבונן במצב התרבותי‪ ,‬החברתי והלאומי‬
‫שלנו כיום‪ .‬החברה למתנ"סים מאחלת לכולנו התבוננות מחכימה והתרעננות נעימה‪.‬‬
‫ד"ר יעקב מעוז‬
‫מבאר‪ ,‬מצלם ועורך‬
‫ירושלים‪ ,‬ניסן תשפ״ב‬

‫תפילה לשלום העולם | דני כץ‬

‫‪3‬‬
‫ביאור‪ :‬בערב הקודם לליל הסדר‪,‬‬
‫אור ליד בניסן‪ ,‬מברכים "על‬
‫בדיקת חמץ‬
‫ביעור חמץ" ובודקים באמצעות‬ ‫ברכה שלפני הבדיקה‪ ,‬אור ליד בניסן‬
‫נר ונוצה אם נותר חמץ בחדרי‬
‫הבית‪ .‬יש ההופכים זאת למשחק‬ ‫ֹלה ינּו‬
‫ָּב רּוְך ַא ָּת ה ה'‪ֱ ,‬א ֵ‬
‫חינוכי עם הילדים‪ ,‬שבו מניחים‬
‫חמץ עטוף בנייר כסף במקומות‬
‫עֹולם‪ֲ ,‬א ֶׁשר ִק ְּד ָׁשנּו‬‫ֶמ ֶלְך ָה ָ‬
‫שונים‪ .‬הילדים יוצאים למסע‬ ‫ְּב ִמ ְצ ו ָֹת יו‪ ,‬וְ ִצ ּוָ נּו ַע ל ִּב עּור‬
‫חיפוש ומקבלים חיזוק על כל‬
‫מציאת חמץ‪ .‬לאחר הבדיקה‬ ‫ָח ֵמץ‪.‬‬
‫הדקדקנית מבטלים בלב את‬
‫כל החמץ שנשאר ולא מצאנו‪.‬‬ ‫ביטול חמץ שלאחר הבדיקה‬
‫כך אנו משחררים את עצמנו מן‬
‫הדאגה שמא נותר גרגיר חמץ‬
‫יעא ְד ִאּכָ א‬ ‫ּכָ ל ֲח ִמ ָירא וַ ֲח ִמ ָ‬
‫שלא איתרנו‪ .‬בבוקר יום יד בניסן‬ ‫יתיּה ְּוד ָלא‬ ‫ׁשּותי ְּד ָלא ֲח ִמ ֵ‬‫ִב ְר ִ‬
‫שורפים את החמץ בלבד‪ ,‬ללא‬
‫חומרים המזהמים את הסביבה‪,‬‬ ‫ִב ַע ְר ֵּתיּה ִל ָּב ִֵטל וְ ֶל ֱהוֵ י ֶה ְפ ֵקר‬
‫ומנקים את השיירים‪ .‬אנו שבים‬ ‫ּכְ ַע ְפ ָרא ְד ַא ְר ָעא‪.‬‬

‫בדיקת חמץ‬
‫ומבטלים את החמץ‪ ,‬ויש הנוהגים‬
‫לומר "יהי רצון"‪ .‬כאן מובא הנוסח‬ ‫תרגום‬
‫של ר' מאיר אבן גבאי מספרו‬
‫"עבודת הקודש"‪.‬‬ ‫ׁשּותי‪ֶׁ ,‬שֹּלא ְר ִא ִיתיו‬
‫ּוׂשאֹור ֶׁשּיֵ ׁש ּבִ ְר ִ‬ ‫ּכָ ל ָח ֵמץ ְ‬
‫וְ ֶׁשֹּלא ּבִ ַע ְר ִּתיו‪ ,‬יִ ְתּבַ ֵּטל וְ יִ ְהיֶ ה ּכַ ֲע ַפר ָה ָא ֶרץ‪.‬‬

‫ׁש‪-‬ה ֱאנֹוׁשּות‪ֶ ,‬אל ַהּלַ ַהב ַהּגָ דֹול‪.‬‬

‫רּועים ֶאל ֵא ָ‬
‫יצֹוצֹות ָיה ַהּזְ ִ‬
‫ֶ‬ ‫ּכָ ל ּבְ ִרּיָ ה ְּתנַ ֵּדב ִמּנִ‬
‫צדק פואטי‬
‫פת במלח | הכל עובר חביבי‬
‫‪4‬‬
 ‫ביטול חמץ שלאחר שריפתו בבוקר יד בניסן‬

‫יתיּה ְּוד ָלא‬ ‫ׁשּותי‪ְּ ,‬ד ֲחזִ ֵ‬

‫יעא‪ְ ,‬ד ִאּכָ א ִב ְר ִ‬ ‫ּכָ ל ֲח ִמ ָירא וַ ֲח ִמ ָ‬
‫יתיּה‪ְ ,‬ד ִב ַע ְר ֵּתיּה ְּוד ָלא ִב ַע ְר ֵּתיּה ִל ָּב ֵטל וְ ֶל ֱהוֵ י ֶה ְפ ֵקר‬
‫ֲחזִ ֵ‬
‫ּכְ ַע ְפ ָרא ְד ַא ְר ָעא‪.‬‬
‫תרגום‬
‫ׁשּותי‪ֶׁ ,‬ש ְר ִא ִיתיו וְ ֶׁשֹּלא ְר ִא ִיתיו‪ֶׁ ,‬שּבִ ַע ְר ִּתיו וְ ֶׁשֹּלא ּבִ ַע ְר ִּתיו‪,‬‬
‫ּוׂשאֹור‪ֶׁ ,‬שּיֵ ׁש ּבִ ְר ִ‬
‫ּכָ ל ָח ֵמץ ְ‬
‫יִ ְתּבַ ֵּטל וְ יִ ְהיֶ ה ֶה ְפ ֵקר ּכַ ֲע ַפר ָה ָא ֶרץ‪.‬‬

‫בֹותינּו‪ֶׁ ,‬ש ְּת ַר ֵחם‬ ‫אֹלהי ֲא ֵ‬ ‫ֹלהינּו וֵ ֵ‬ ‫יְ ִהי ָרצֹון ִמ ְּל ָפנֶ יָך‪ ,‬ה' ֱא ֵ‬
‫ילנּו ֵמ ִאּסּור ָח ֵמץ‪ֲ ,‬א ִפּלּו ְּבכָ ל ֶׁשהּוא‪,‬‬ ‫ָע ֵלינּו וְ ַת ִּצ ֵ‬
‫ּולכָ ל‬ ‫ּובכָ ל ָׁשנָ ה וְ ָׁשנָ ה‪ּ ,‬כָ ל יְ ֵמי ַחּיֵ ינּו‪ָ ,‬לנּו ְ‬ ‫ְּב ָׁשנָ ה זֹו ְ‬
‫ביעור חמץ‬

‫יתנּו‪ּ .‬וכְ ֵׁשם ֶׁש ִּב ַע ְרנּו ֶה ָח ֵמץ ִמ ָּב ֵּתינּו‪ּ ,‬כַ ְך ְּתזַ ּכֵ נּו‬ ‫ְּבנֵ י ֵּב ֵ‬
‫ּותזַ ּכֵ נּו‬
‫ְל ַב ֵער ַהּיֵ ֶצר ָה ָרע ִמ ִק ְר ֵּבנּו ָּת ִמיד‪ּ ,‬כָ ל יְ ֵמי ַחּיֵ ינּו‪ְ .‬‬
‫תֹור ְתָך וְ ַא ֲה ָב ְתָך‪ ,‬וְ ִל ְד ַּבק ְּביֵ ֶצר ַהּטֹוב‬ ‫ּוב ָ‬ ‫ִל ְד ַּבק ְּבָך ְ‬
‫עֹולם‪.‬‬ ‫ָּת ִמיד‪ֲ .‬אנַ ְחנּו וְ זַ ְר ֵעינּו וְ זֶ ַרע זַ ְר ֵעינּו‪ֵ ,‬מ ַע ָּתה וְ ַעד ָ‬
‫ּכֵ ן יְ ִהי ָרצֹון‪ָ ,‬א ֵמן‪.‬‬

‫מֹועדֹו וְ ָהע ֶֹמר ּכְ ִמ ְצוָ תֹו‬

‫ֶּפ ַסח‪ ‬נַ ְק ִריב ְּב ֲ‬
‫ֶּובן ֵלוִ י ַעל ִמ ְׁש ַמ ְרּתֹו ָאׁשּוב ֶא ְר ֶאה ָּתׁשּור ֵעינִ י‬
‫א‪ ‬הֹוׁשע ָל ָעם ַהּזֶ ה ָענִ י וְ כָ חּוׁש וְ ָרזֶ ה‬
‫ַ‬ ‫ָאּנָ‬
‫ּובן ָּדוִ ד הּוא ֻׁש ְל ָטנִ י‪.‬‬ ‫יַ ֲעמֹד ַמּזֶ ה ֶּבן ַמּזֶ ה ֶ‬
‫(מתוך "בנה לי זבול"‪ ,‬ר׳ רפאל דוויק הכהן)‬

‫בנה לי זבול משכני | דוד שירו‬

‫‪5‬‬
‫ביאור‪ :‬בעבר‪ ,‬כאשר לא היה‬
‫חשמל בבתים‪ ,‬היו מדליקים‬
‫נר של יום טוב‬
‫נרות בערב שבת וחג כדי להאיר‬
‫את הבית‪ ,‬כדי לכבד את השבת‬
‫ֹלה ינּו‬
‫ָּב רּוְך ַא ָּת ה ה'‪ֱ ,‬א ֵ‬
‫ואת החג וכדי להתענג עליהם‬ ‫עֹולם‪ֲ ,‬א ֶׁשר ִק ְּד ָׁשנּו‬ ‫ֶמ ֶלְך ָה ָ‬
‫וליהנות מאורם‪ .‬עם הזמן הפך‬
‫המנהג להלכה‪ ,‬ונקבעו תקנות‬ ‫ְּב ִמ ְצו ָֹתיו‪ ,‬וְ ִצּוָ נּו ְל ַה ְד ִליק נֵ ר‬
‫מדויקות לכך (שבת ה א‪-‬ה)‪.‬‬
‫ָ"ראּוי ֶׁשֹּלא לִ ְפחֹת ִמ ְּׁשנֵ י נֵ רֹות‪,‬‬
‫(ׁש ָּבת וְ ֶׁשל) יֹום טֹוב‪.‬‬ ‫ֶׁשל ַ‬
‫נֶ גֶ ד זָ כֹור וְ ָׁשמֹור‪ ...‬וְ יִ ְהיּו ֲא ֻרּכִ ים‪,‬‬
‫ֶׁשּיִ ְדלְ קּו לְ כָ ל ַה ָּפחֹות ַעד לְ ַא ַחר‬
‫וִיה ֵּדר לִ ְקנֹות נֵ רֹות יָ ִפים"‬
‫ָה ֲאכִ ילָ ה‪ַ .‬‬ ‫ֹלהינּו ֶמ ֶלְך‬ ‫ָּברּוְך ַא ָּתה ה'‪ֱ ,‬א ֵ‬
‫(קיצור שו"ע סימן עה‪ ,‬ב)‪ .‬לפי‬
‫נוסח הדברים‪ ,‬מצווה זו מוטלת‬
‫עֹול ם‪ֶׁ ,‬ש ֶה ֱח יָ נּו וְ ִק ּיְ ָמ נּו‬
‫ָה ָ‬
‫על האיש‪ .‬כיום מקובל שהנשים‬ ‫יענּו ַלּזְ ַמן ַהּזֶ ה‪.‬‬
‫וְ ִהּגִ ָ‬
‫מדליקות נרות שבת וחג‪ .‬הן‬
‫אומרות את הברכה המקובלת על‬
‫הנר‪ ,‬אך זוהי הזדמנות לתפילה‬

‫הדלקת נרות‬
‫ספונטנית ולהבעת משאלות‬
‫לטובת הערכים היקרים להן‪.‬‬

‫נֹורה יָ ִאירּו ִׁשבְ ַעת ַהּנֵ רֹות‪( .‬במדבר ח ב)‬

‫ֹלתָך ֶאת ַהּנֵ רֹת ֶאל מּול ְּפנֵ י ַה ְּמ ָ‬
‫ּבְ ַה ֲע ְ‬

‫האור שאת | קרן הכט‬

‫‪6‬‬
 ‫קערת הסדר‬ ‫ביאור‪ :‬קערת הסדר כוללת‬
‫סמלים שסדר ליל פסח סובב‬
‫שלוש מצות‪ :‬לחם העוני שאכלו‬ ‫סביבם‪ .‬מהדרים בקערה ובכיסוי‬
‫אבותינו במצרים‪.‬‬ ‫שעליה‪ ,‬שאותו מסירים ומחזירים‬
‫לפרקים‪ .‬קיימות גרסאות שונות‪,‬‬
‫זרוע‪ :‬זֵ כר לקורבן הפסח ולזרוע הנטויה‬ ‫לפי עדות ישראל‪ ,‬למאכלים‬
‫שבאמצעותה הוציאנו הקב"ה ממצרים‪.‬‬ ‫הסמליים‪ .‬המרכיבים ההכרחיים‬
‫בהלכה‪" :‬קערה‪ ,‬שיש בה שלושה‬
‫ביצה‪ :‬זֵ כר לקורבן חגיגה בזמן בית‬ ‫מצות‪ ,‬ומרור‪ ,‬וחרוסת‪ ,‬וכרפס‪,‬‬
‫המקדש ותבשיל אחד משניים שאנו‬ ‫או ירק אחר (וחומץ או מי‬
‫מצּווים לאכול‪.‬‬ ‫מלח) ושני תבשילין‪ ,‬אחד זֵ כר‬
‫לפסח ואחד זֵ כר לחגיגה‪ ,‬ונהגו‬
‫מרור (חסה)‪ :‬על שום שמיררו המצרים‬ ‫בבשר וביצה" (שו"ע או"ח סימן‬
‫את חייהם של אבותינו העבדים‪.‬‬ ‫תעג‪ ,‬ד)‪ .‬חכמי הקבלה העניקו‬
‫חרוסת‪ :‬זֵ כר לטיט שבו עבדו אבותינו‬ ‫לסידור המרכיבים משמעות‪ .‬ר'‬
‫יצחק לוריא‪ ,‬האר"י‪ ,‬הציע לסדר‬
‫ולהמתקת המרור‪.‬‬ ‫אותם כסדר הספירות‪ :‬שלוש‬
‫למתאבנים שהיו‬ ‫כרפס‪ֵ :‬‬
‫במי לימון‪ ,‬דוגמה ְ‬ ‫המצות כנגד כתר‪ ,‬חוכמה ובינה‪.‬‬
‫קערת הסדר‬

‫אוכלים אבותינו כאשר עשו סדר פסח‪.‬‬ ‫יתר המרכיבים כנגד חסד‪ ,‬דין‪,‬‬
‫תפארת‪ ,‬נצח‪ ,‬הוד ויסוד‪ .‬הקערה‬
‫חזרת‪ :‬סוג נוסף של מרור המקובל יותר‬ ‫עצמה מסמלת את ספירת מלכות‬
‫בקהילות אשכנז‪.‬‬ ‫(פרי עץ חיים‪ ,‬חג המצות ו)‪.‬‬

‫יהיה בסדר | קפה שחור חזק ונצ'ינצ'‬

‫‪7‬‬
‫ביאור‪ :‬המשמעות כפולה‪:‬‬
‫האחת‪ ,‬נוהגים לברך את הילדים‬
‫ברכה לילדים‬
‫בהזדמנויות חגיגיות‪ .‬השנייה‪,‬‬ ‫ההורים מניחים את ידיהם על ראשי הילדים ומברכים‬
‫המסורת ְמצַ ווה לספר על יציאת‬ ‫את הבנות ואת הבנים‪:‬‬
‫מצרים לדור הבנות והבנים‪ .‬לכן‬
‫הטקס הארוך פותח בברכת‬ ‫ֹלהים ּכְ ָׂש ָרה‪,‬‬ ‫ימְך ֱא ִ‬ ‫יְ ִׂש ֵ‬
‫הילדים‪ .‬הברכה לבנות היא‬ ‫ִר ְב ָקה‪ָ ,‬ר ֵחל וְ ֵל ָאה‪( .‬בנות)‬
‫בהשראת הברכה לרות המואבייה‪:‬‬
‫ֹאמרּו ּכָ ל ָה ָעם‪ ...‬יִ ֵּתן ה' ֶאת‬ ‫"וַ ּי ְ‬ ‫ֹלהים ּכְ ֶא ְפ ַריִ ם‬ ‫ימָך ֱא ִ‬ ‫יְ ִׂש ְ‬
‫ית ָך ּכְ ָר ֵח ל‬‫ָה ִא ָּׁש ה ַה ָּב ָא ה ֶא ל ֵּב ֶ‬
‫ּוכְ לֵ ָאה‪ֲ ,‬א ֶׁשר ּבָ נּו ְׁש ֵּת ֶיהם ֶאת ּבֵ ית‬ ‫ּׁשה‪( .‬בנים)‬ ‫וְ כִ ְמנַ ֶ‬
‫יִ ְׂש ָר ֵאל" (רות ד יא)‪ .‬הברכה לבנים‬
‫היא בהשראת ברכת יעקב לבני‬ ‫יְ ָב ֶרכְ ָך ה' וְ יִ ְׁש ְמ ֶרָך‪.‬‬
‫יוסף‪ּ" :‬בְ ָך יְ בָ ֵרְך יִ ְׂש ָר ֵאל לֵ אמֹר‪,‬‬
‫ֹלהים ּכְ ֶא ְפ ַריִ ם וְ כִ ְמנַ ֶּׁשה"‬
‫יְ ִׂש ְימָך ֱא ִ‬ ‫יחּנֶ ּךָ ‪.‬‬
‫יָ ֵאר ה' ָּפנָ יו ֵא ֶליָך וִ ֻ‬
‫(בראשית מח כ)‪ .‬הברכה לבנות‬
‫ולבנים היא ברכת הכוהנים‪:‬‬ ‫יִ ָּשֹא ה' ָּפנָ יו ֵא ֶליָך וְ יָ ֵׂשם‬
‫מׁשה ּלֵ אמֹר‪ַּ :‬דּבֵ ר ֶאל‬ ‫"וַיְ ַדּבֵ ר ה' ֶאל ֶ‬

‫ברכה לילדים‬
‫ַא ֲהרֹן וְ ֶאל ּבָ נָ יו לֵ אמֹר‪ּ ,‬כֹה ְתבָ ְרכּו‬ ‫ְלָך ָׁשלֹום‪.‬‬
‫ֶאת ּבְ נֵי יִ ְׂש ָר ֵאל" (במדבר ו כב‪-‬כז)‪.‬‬
‫נוהגים להוסיף ברכות ספונטניות‬ ‫וְ ָׂשמּו ֶאת ְׁש ִמי ַעל ְּבנֵ י‬
‫המאחלות הצלחה ובריאות לכל‬
‫המשפחה‪.‬‬ ‫יִ ְׂש ָר ֵאל‪ ,‬וַ ֲאנִ י ֲא ָב ְרכֵ ם‪.‬‬
‫ילדים בחוצות ירושלים‪ ,‬ציור קיר‪ ,‬הקרדו ירושלים‬

‫ישימך השם | אילנה עדני‬

‫‪8‬‬
 ‫סימני הסדר‬
‫ַק ֵּדׁש – מקדשים על היין ושותים כוס ראשונה הפותחת את הסדר‪.‬‬
‫ְּור ַחץ – נוטלים ידיים מבלי לברך כדי לאכול את הכרפס‪.‬‬
‫ּכַ ְר ַּפס – טובלים כרפס במי מלח ולימון כמנה ראשונה המעוררת‬
‫תיאבון‪.‬‬
‫יַ ַחץ – חוצים את המצה האמצעית שבקערת הסדר‪ ,‬חלק לברכת‬
‫המוציא וחלק לאפיקומן‪.‬‬
‫ַמּגִ יד – מספרים ביציאת מצרים‪ ,‬מסיפורי ההגדה ומסיפורי‬
‫המסובים ומסיימים בשתיית כוס שנייה‪.‬‬
‫ַר ְח ָצה – נוטלים ידיים עם ברכה כדי לברך ״המוציא״ על המצה‪.‬‬
‫מֹוציא – מברכים את ברכת ״המוציא״ ו״על אכילת מצה״‪.‬‬ ‫ִ‬
‫סימני הסדר‬

‫ַמ ָּצה – מסבירים מה מסמלת המצה ומדוע אוכלים אותה‪.‬‬

‫ָמרֹור – מסבירים מה מסמל המרור ומדוע אוכלים אותו‪.‬‬
‫ּכֹורְך – משחזרים את מנהג ִהלל‪ ,‬שהיה כורך מצה במרור ואוכל‬ ‫ֵ‬
‫בבת אחת‪.‬‬
‫עֹורְך – עורכים את השולחן לארוחת ערב חגיגית וסועדים‪.‬‬
‫ֻׁש ְל ָחן ֵ‬
‫ָצפּון – מסיימים את הסעודה באכילת המצה שהוצפנה בתחילת‬
‫הסדר כאפיקומן‪.‬‬
‫ָּב ֵרְך – מברכים את ברכת המזון ושותים בסופה כוס שלישית‪.‬‬
‫ַה ֵּלל – שרים את החלק השני של ההלל‪ ,‬מסיימים אותו ושותים‬
‫כוס רביעית‪.‬‬
‫נִ ְר ָצה – מסיימים את סדר ליל פסח ומאחלים לעצמנו ״בשנה‬
‫הבאה בירושלים״‪.‬‬
‫סימני הסדר | מיכה גמרמן‬
‫‪9‬‬
 ‫ַק ֵּדׁש‬
‫מוזגים כוס ראשונה כאשר קערת הסדר שעליה המצות מכוסה במפה נאה‪.‬‬
‫בתום הקידוש‪ ,‬לאחר ברכת ״שהחיינו״‪ ,‬שותים בהסבה ולא מברכים ברכה אחרונה‪.‬‬
‫בשבת‪ :‬וַ יְ ִהי ֶע ֶרב וַ יְ ִהי ב ֶֹקר‪ ,‬יֹום ַה ִּׁש ִּׁשי‪ ,‬וַ יְ כֻ ּלּו ַה ָׁש ַמיִ ם וְ ָה ָא ֶרץ וְ כָ ל‬
‫יעי ְמ ַלאכְ ּתֹו ֲא ֶׁשר ָע ָׂשה‪ ,‬וַ ּיִ ְׁשּבֹת‬ ‫ֹלהים ַּבּיֹום ַה ְּׁש ִב ִ‬
‫ְצ ָב ָאם‪ .‬וַ יְ כַ ל ֱא ִ‬
‫ֹלהים ֶאת יֹום‬ ‫יעי ִמּכָ ל ְמ ַלאכְ ּתֹו ֲא ֶׁשר ָע ָׂשה‪ .‬וַ יְ ָב ֶרְך ֱא ִ‬ ‫ַּבּיֹום ַה ְּׁש ִב ִ‬
‫יעי וַ יְ ַק ֵּדׁש אֹותֹו‪ּ ,‬כִ י בֹו ָׁש ַבת ִמּכָ ל ְמ ַלאכְ ּתֹו‪ֲ ,‬א ֶׁשר ָּב ָרא‬ ‫ַה ְּׁש ִב ִ‬
‫שוֹת‪.‬‬
‫ֹלהים ַל ֲע ֹ‬ ‫ֱא ִ‬

‫מֹוע ֵדי ה׳ ִמ ְק ָר ֵאי ק ֶֹדׁש‪ֲ ,‬א ֶׁשר ִּת ְק ְראּו א ָֹתם‬‫בחול‪ֵ :‬א ֶּלה ֲ‬
‫מֹוע ֵדי ה׳ ֶאל ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל‪.‬‬
‫מֹוע ָדם‪ .‬וַ יְ ַד ֵּבר מ ֶֹשה ֶאת ֲ‬ ‫ְּב ֲ‬
‫המ ַקדש‪ַ :‬ס ְב ִרי ָמ ָרנָ ן‪.‬‬
‫ְ‬

‫המסובים‪ְ :‬ל ַחּיִ ים‪.‬‬

‫ַק ֵּדׁש‬
‫ּבֹורא ְּפ ִרי ַהּגֶ ֶפן‪.‬‬
‫עֹולם‪ֵ ,‬‬
‫ֹלהינּו ֶמ ֶלְך ָה ָ‬‫ָּברּוְך ַא ָּתה ה׳‪ֱ ,‬א ֵ‬
‫עֹולם‪ֲ ,‬א ֶׁשר ָּב ַחר ָּבנּו‬ ‫ֹלהינּו ֶמ ֶלְך ָה ָ‬ ‫ָּברּוְך ַא ָּתה ה׳‪ֱ ,‬א ֵ‬
‫רֹומ ָמנּו ִמּכָ ל ָלׁשֹון‪ ,‬וְ ִק ְּד ָׁשנּו ְּב ִמ ְצו ָֹתיו‪.‬‬‫ִמּכָ ל ָעם‪ ,‬וְ ְ‬
‫נּוחה ּו)‬
‫ֹלהינּו ְּב ַא ֲה ָבה (שבת‪ַׁ :‬ש ָּבתֹות ִל ְמ ָ‬ ‫וַ ִּת ֶּתן ָלנּו ה׳ ֱא ֵ‬
‫מֹוע ִדים ְל ִׂש ְמ ָחה‪ַ ,‬חּגִ ים ּוזְ ַמּנִ ים ְל ָׂששֹוֹן (שבת‪ֶ :‬את יֹום‬ ‫ֲ‬
‫רּותנּו‬
‫ַה ַׁש ָּבת ַהּזֶ ה וְ ) ֶאת יֹום ַחג ַה ַּמּצֹות ַהּזֶ ה זְ ַמן ֵח ֵ‬
‫יאת ִמ ְצ ָריִ ם‪ּ .‬כִ י‬ ‫יצ ַ‬‫(שבת‪ְּ :‬ב ַא ֲה ָבה) ִמ ְק ָרא ק ֶֹדׁש‪ ,‬זֵ כֶ ר ִל ִ‬
‫אֹותנּו ִק ַּד ְׁש ָּת ִמּכָ ל ָה ַע ִּמים‪( .‬שבת‪ :‬וְ ַׁש ָּבת)‬
‫ָבנּו ָב ַח ְר ָּת וְ ָ‬
‫ּוב ָׂששֹוֹן‬
‫ּוב ָרצֹון) ְּב ִׂש ְמ ָחה ְ‬ ‫ּומֹוע ֵדי ָק ְד ֶׁשָך (שבת‪ְּ :‬ב ַא ֲה ָבה ְ‬
‫ֲ‬
‫ִהנְ ַח ְל ָּתנּו‪ָּ .‬ברּוְך ַא ָּתה ה׳ ְמ ַק ֵּדׁש (לשבת‪ַ :‬ה ַׁש ָּבת וְ )‬
‫יִ ְׂש ָר ֵאל וְ ַהּזְ ַמּנִ ים‪.‬‬

‫‪10‬‬
 ‫אֹורי ָה ֵאׁש‪.‬‬ ‫ּבֹורא ְמ ֵ‬ ‫עֹולם‪ֵ ,‬‬ ‫ֹלהינּו ֶמ ֶלְך ָה ָ‬ ‫במוצאי שבת‪ָּ :‬ברּוְך ַא ָּתה ה׳‪ֱ ,‬א ֵ‬
‫עֹולם‪ַ ,‬ה ַּמ ְב ִּדיל ֵּבין ק ֶֹדׁש ְלחֹול‪,‬‬ ‫ֹלהינּו ֶמ ֶלְך ָה ָ‬ ‫ָּברּוְך ַא ָּתה ה׳‪ֱ ,‬א ֵ‬
‫יעי ְל ֵׁש ֶׁשת‬ ‫ּובין יֹום ַה ְּׁש ִב ִ‬ ‫ּובין יִ ְׂש ָר ֵאל ָל ַע ִּמים‪ֵ ,‬‬ ‫חׁשְך‪ֵ ,‬‬ ‫ּובין אֹור ְל ֶ‬ ‫ֵ‬
‫יְ ֵמי ַה ַּמ ֲע ֶׂשה‪ֵּ .‬בין ְק ֻד ַּׁשת ַׁש ָּבת ִל ְק ֻד ַּׁשת יֹום טֹוב ִה ְב ַּד ְל ָּת‪ .‬וְ ֶאת‬
‫יעי ִמ ֵּׁש ֶׁשת יְ ֵמי ַה ַּמ ֲע ֶׂשה ִה ְק ַּד ְׁש ָּת וְ ִה ְב ַּד ְל ָּת‪ .‬וְ ִה ְק ַּד ְׁש ָּת‬
‫יֹום ַה ְּׁש ִב ִ‬
‫ֶאת ַע ְּמָך יִ ְׂש ָר ֵאל ִּב ְק ֻד ָּׁש ָתְך‪ָּ .‬ברּוְך ַא ָּתה ה׳‪ַ ,‬ה ַּמ ְב ִּדיל ֵּבין ק ֶֹדׁש‬
‫ְלק ֶֹדׁש‪.‬‬
‫המסובים‪:‬‬
‫עֹולם‪ֶׁ ,‬ש ֶה ֱחיָ נּו‬
‫ֹלהינּו ֶמ ֶלְך ָה ָ‬ ‫ָּברּוְך ַא ָּתה ה׳‪ֱ ,‬א ֵ‬
‫יענּו ַלּזְ ַמן ַהּזֶ ה‪.‬‬
‫וְ ִקּיְ ָמנּו וְ ִהּגִ ָ‬
‫ביאור‪ :‬בקהילות המזרח מתחילים ב"אלה מועדי" ובקהילות אשכנז ‪ -‬ב"סברי מרנן"‪.‬‬
‫אם חל בשבת‪ ,‬מתחילים ב"ויהי ערב" ומוסיפים את המיוחד לשבת‪ ,‬שאמור בסוגריים‪.‬‬
‫אם חל במוצאי השבת‪ ,‬מברכים על הנר "מאורי האש" וברכת ״המבדיל״‪ .‬לפני השתייה‬
‫ַק ֵּדׁש‬

‫מן היין הטוב מברכים יחדיו "שהחיינו"‪ .‬בקידוש לשבת ולחג שני מרכיבים‪ :‬יין ולחם‪.‬‬
‫"מזְ גּו לֹו כֹוס‬
‫בקידוש‪ ,‬המשמש הפעם גם ככוס ראשונה‪ ,‬שתי ברכות ‪ -‬על היין ועל החג‪ָ :‬‬
‫אֹומ ִרים‪ְ ,‬מבָ ֵרְך ַעל ַהּיַ יִ ן‪ ,‬וְ ַא ַחר ּכָ ְך ְמבָ ֵרְך ַעל ַהּיֹום" (פסחים י ב)‪ .‬תוכן‬
‫ִראׁשֹון‪ּ ...‬בֵ ית ִהּלֵ ל ְ‬
‫הברכה מדגיש את רעיון הבחירה‪ ,‬את הלשון העברית ואת המצוות המקודשות‪ .‬חגי‬
‫ישראל נתפסים כמתנה מאהבת הקב"ה לישראל‪ .‬חג הפסח מסמל את חירות ישראל‪,‬‬
‫"מ ַקדש‬‫וזוהי תזכורת נוספת לנס יציאת מצרים‪ .‬מאחר שהזמן מקודש‪ ,‬מסיימים בברכת ְ‬
‫הזמנים"‪.‬‬

‫ה‪ּ ‬וברֹאׁשֹו יְ ַק ֵּדׁש ִקּדּוׁשֹו‪ ‬‬ ‫ְת ִח ָּל ְ‬

‫ָּב ִראׁשֹון ִמּכֹוסֹו ְלגֶ ֶפן ַא ֶּד ֶרת‪ ‬‬
‫ּבּולי‪ ‬‬
‫צֹורְך ִט ִ‬ ‫יו‪ּ ‬בּכְ ִלי ְל ֶ‬
‫וְ יָ ָד ַ‬
‫נֹוטל ִּב ְב ִלי ְּב ָרכָ ה נֶ ֱא ֶמ ֶרת‪ ‬‬
‫יְ ִהי ֵ‬
‫ּוברֹאׁשֹו‪ ‬‬ ‫חֹומץ ְ‬‫וְ יִ ְטּבֹול‪ּ ‬כַ ְר ָּפסֹו ַּב ֶ‬
‫ּופֹוטר ַא ֶח ֶרת‪ .‬‬
‫ֵ‬ ‫יְ ָב ֵרְך ֵאל עֹוׂשֹו‬
‫(מתוך "לבל ימוט נצח"‪ ,‬ר׳ יהושע בנבנשת)‬

‫צור שהחייני | ברי סחרוף ועמיר בניון‬

‫‪11‬‬
 ‫ּכַ ְר ַּפס‬
‫לוקחים כמות זעירה של כרפס‪ ,‬טובלים במי‬
‫לימון עם מלח‪ ,‬מברכים "בורא פרי האדמה"‬
‫ואוכלים‪.‬‬
‫ֹלהינּו‬‫ָּברּוְך ַא ָּתה ה׳‪ֱ ,‬א ֵ‬
‫ּבֹורא ְּפ ִרי‬
‫עֹולם‪ֵ ,‬‬
‫ֶמ ֶלְך ָה ָ‬
‫מֹועד יִ ְר ֲחצּו‬
‫ָה ֲא ָד ָמה‪.‬‬
‫הכוהנים בבית הכנסת את ידיהם לפני‬
‫ביאור‪ :‬חכמים התקינו לאכול מנת ירק‬
‫כמ ַת ֲא ֵב ן‪ ,‬כדי‬
‫קטנה בפתיחת הסדר ְ‬
‫שהסעודה תתנהל בניחותא של בני מלכים‪,‬‬
‫ולא כאבותינו העבדים‪ ,‬שנאלצו לאכול‬
‫בחיפזון‪ .‬אכילת הכרפס אמורה להתמיה‬
‫את הילדים‪ ,‬הרגילים לסעודת שבת‪ ,‬שבה‬
‫לאחר הקידוש נוטלים ידיים ומברכים על‬
‫ְּור ַחץ‬
‫נוטלים ידיים ולא מברכים "על נטילת ידיים" עד‬
‫לפעם השנייה שבה נוטלים ומברכים‪ ,‬לפני ברכת‬
‫״המוציא״‪ .‬נטילה זו נועדה לטהר את הידיים כדי‬
‫שנוכל לגעת במנה הראשונה‪.‬‬
‫ביאור‪ :‬חכמים למדו את עניין נטילת ידיים‬
‫"וְר ֲחצּו ַא ֲהרֹן ּובָ נָיו‪ֶ ...‬את יְ ֵד ֶיהם‬
‫מן הכוהנים‪ָ :‬‬
‫וְ ֶאת ַרגְ לֵ ֶיהם‪ּ .‬בְ ב ָֹאם ֶאל א ֶֹהל ֵ‬
‫ַמיִ ם" (שמות ל יט‪-‬כ)‪ .‬עד היום נוטלים‬
‫ברכת הכוהנים‪ .‬מנהג זה הועתק אל שולחן‬
‫האוכל‪ .‬רחיצת הידיים אומנם נועדה לנקות‬
‫אותן לפני טקסים ולפני הסעודה‪ ,‬אך יש לה‬
‫גם משמעות טקסית‪ .‬השימוש בכלי המיוחד‬
‫"נַטלָ ה"‪ ,‬מזיגת המים ולא הטבלתן‪ ,‬הברכה‬ ‫ְ‬
‫והניגוב משמשים כהכנה רוחנית לקראת‬
‫הפעולה המקודשת במקדש‪ ,‬בבית הכנסת‬

‫ְּור ַחץ‪ּ ,‬כַ ְר ַּפס‪ ,‬יַ ַחץ‬

‫הלחם‪ .‬מכאן צצה שאלת "מה נשתנה"‪.‬‬ ‫או בבית‪ .‬כאמור‪ ,‬במקרה זה לא מברכים‪.‬‬

‫יַ ַחץ‬
‫חוצים את המצה האמצעית מבין שלוש המצות‬
‫ומצפינים לאפיקומן‪.‬‬
‫ביאור‪ :‬לשלוש המצות שבקערת הסדר‬
‫תפקידים רבים‪ :‬אפיקומן ‪ -‬חוצים את‬
‫המצה האמצעית משלוש המצות ומצפינים‬
‫את מחציתה לאפיקומן; ייצוג לחם העוני‬
‫שאכלו אבותינו; סיפור יציאת מצרים;‬
‫ברכת "המוציא"; אמצעי לאזכור ציווי‬
‫אכילת מצות שבעה ימים‪ .‬בשלב זה‬
‫שולפים את המצה האמצעית וחוצים‬
‫אותה לשניים‪ .‬חצי אחד עוטפים במפית‬
‫נאה ומצפינים כאפיקומן עד לסיום‬
‫הסעודה‪ .‬ההסתרה מעוררת את סקרנות‬
‫הילדים‪ ,‬והם מתחילים בחיפוש אחריו כדי‬
‫לזכות במתנה‪ .‬כך הם נותרים ערניים במשך‬
‫הלילה ולומדים את תוכני החג‪.‬‬
‫המתאבן של העולם העתיק‬

‫אל תעזבי ידיים | עקיבא‬

‫‪12‬‬
 ‫ביאור‪ :‬עתה מתחילים בסיפור‬
‫יציאת מצרים באמצעות הכתוב‬
‫ַמּגִ יד‬
‫בהגדה ובתוספת סיפורים‬ ‫עורכי הסדר מגביהים את שלוש המצות ומספרים עליהן‬
‫ושירים משלנו‪ .‬כל מה שיתרום‬ ‫את הסיפור הבא‪:‬‬
‫להעמקת המשמעות‪ ,‬מבורך‪.‬‬
‫לשמר לְ דורות‬
‫ההגדה מבקשת ֵ‬
‫ִּב ְב ִהילּו יָ ָצאנּו ִמ ִּמ ְצ ָריִ ם‬
‫את הנרטיב המעצב של עם‬ ‫ָה א ַל ְח ָמ א ַע נְ יָ א‪ִּ ,‬ד י ֲא כָ לּו‬
‫ישראל‪ .‬כאשר מגביהים את‬
‫המצות‪ ,‬מסבירים מה הן‬ ‫ַא ְב ָה ָתנָ א ְּב ַא ְר ָעא ְד ִמ ְצ ָריִ ם‪.‬‬
‫מסמלות‪ .‬באותם ימים הייתה‬
‫הלשון הארמית מובנת לרוב‬
‫ית י וְ יֵ יכֹול‪ּ .‬כָ ל‬ ‫ּכָ ל ִּד כְ ִפ ין יֵ ֵ‬
‫הציבור (יוצאי ארץ‪-‬אשור‬ ‫יתי וְ יִ ְפ ַסח‪ָ .‬ה ַׁש ָּתא‬ ‫ִּד ְצ ִריְך יֵ ֵ‬
‫מדברים אותה עד היום)‪ .‬עורכי‬
‫נראה לחם‬‫הסדר מסבירים שכך ָ‬ ‫ָהכָ א‪ְ .‬ל ָׁשנָ ה ַה ָּב ָאה ְּב ַא ְר ָעא‬
‫העוני שאכלו אימותינו ואבותינו‪:‬‬
‫יבש‪ ,‬קשה ודחוס‪ .‬כצאצאים של‬
‫ְד יִ ְׂש ָר ֵא ל‪ָ .‬ה ַׁש ָּת א ַע ְב ֵּד י‪,‬‬
‫עבדים‪ ,‬אנו הראשונים להבין את‬ ‫חֹורין‪.‬‬
‫ְל ָׁשנָ ה ַה ָּב ָאה ְּבנֵ י ִ‬
‫נפש העניים והנצרכים‪ ,‬לכן אנו‬
‫מזמינים אלינו כל רעב וכל נצרך‬ ‫תרגום‬
‫ַמּגִ יד‬

‫לקיים איתנו את סדר הפסח כבני‬
‫מלכים‪ .‬אנו מאחלים לעצמנו‪,‬‬
‫שאם אנו עדיין בגלות‪ ,‬בשנה‬
‫הבאה נזכה לעלות למדינת‬
‫היהודים העצמאית שבארץ‬
‫ישראל‪ ,‬ובה ניעשה אנו האחראים‬
‫הבלעדיים לגורלנו‪.‬‬
‫בחיפזון יצאנו ממצרים‪ .‬זהו לחם העוני‬
‫הרעב‬
‫שאכלו אבותינו בארץ מצרים‪ .‬כל ֵ‬
‫יבוא ויאכל‪ .‬כל הנצרך יבוא ויָ ֵסב לסדר פסח‪.‬‬
‫השנה אנו כאן‪ ,‬בגלות‪ .‬בשנה הבאה ‪ -‬בארץ‬
‫ישראל‪ .‬השנה אנו משועבדים‪ ,‬בשנה הבאה‬
‫ניעשה בני חורין‪.‬‬

‫מּודה‬
‫דֹוׁשה יְ ָק ָרה ֲח ָ‬
‫ץ‪ ‬ה ְּק ָ‬
‫ֶא ֶר ַ‬
‫רּוׁשה‪...‬‬
‫עּודה ִּת ָּק ֵרא ְד ָ‬
‫ּות ָ‬ ‫תֹורה ְ‬ ‫ְל ָ‬
‫ַא ְּת ַ‪ ‬ר ַּבת ְּב ָרכֹות ְּבתֹוְך ַעם ְסגֻ ָּלה‬
‫ּות ִה ָּלה‬
‫ּומ ְלכּות ִּת ְפ ֶא ֶרת ְ‬
‫ָּבְך י ִֹפי ַ‬
‫הּומה‬
‫ּגֹולה ַא ְּת ַר ַּבת ַה ְּמ ָ‬
‫ֵמ ָאז ֵהם ַּב ָ‬
‫טּוׁשה‪.‬‬
‫כּורה נְ ָ‬
‫ׁשֹומ ָמה ְמ ָ‬‫ֵ‬ ‫ּכְ ִא ָּׁשה‬
‫(מתוך "ארץ הקדושה"‪ ,‬ר' אברהם סלאמה)‬

‫בבהילו יצאנו ממצרים | משה לוק‬

‫‪13‬‬
 ‫מוזגים כוס שנייה ומסירים את קערת הסדר מהשולחן‪.‬‬

‫ַמה ּנִ ְׁש ַּתּנָ ה ַה ַּליְ ָלה ַהּזֶ ה ִמּכָ ל ַה ֵּלילֹות‪ֶׁ .‬ש ְּבכָ ל ַה ֵּלילֹות‬
‫ּומ ָּצה‪ַ ,‬ה ַּליְ ָלה ַהּזֶ ה ּכֻ ּלֹו ַמ ָּצה‪ֶׁ .‬ש ְּבכָ ל‬ ‫ָאנּו אֹוכְ ִלין ָח ֵמץ ַ‬
‫ַה ֵּלילֹות ָאנּו אֹוכְ ִלין ְׁש ָאר יְ ָרקֹות‪ַ ,‬ה ַּליְ ָלה ַהּזֶ ה (ּכֻ ּלֹו)‬
‫ָמרֹור‪ֶׁ .‬ש ְּבכָ ל ַה ֵּלילֹות ֵאין ָאנּו ַמ ְט ִּב ִילין ֲא ִפילּו ַּפ ַעם‬
‫ֶא ָחת‪ַ ,‬ה ַּליְ ָלה ַהּזֶ ה ְׁש ֵּתי ְּפ ָע ִמים‪ֶׁ .‬ש ְּבכָ ל ַה ֵּלילֹות ָאנּו‬
‫ּובין ְמ ֻס ִּבין‪ַ ,‬ה ַּליְ ָלה ַהּזֶ ה ּכֻ ָּלנּו ְמ ֻס ִּבין‪.‬‬
‫יֹוׁש ִבין ֵ‬
‫אֹוכְ ִלין ֵּבין ְ‬
‫ביאור‪ :‬זהו דיאלוג בין ילדים‬
‫להוריהם‪ .‬הילדים חשים‬
‫בהבדלים בין לילה זה ליתר‬
‫הלילות‪ ,‬ולכן שואלים במה הוא‬
‫שונה מהם‪ .‬ההורים משיבים‬
‫בארבעה סעיפים הנוגעים לסוגי‬
‫המזון ולאופן הישיבה בסדר‪.‬‬

‫ַמּגִ יד‬
‫שלוש התשובות הראשונות‬
‫מציינות את המצה‪ ,‬את המרור‬
‫ואת הירק‪ ,‬שכבר הוגש כמתאבן‪.‬‬
‫התשובה האחרונה מתארת‬
‫את אופן הישיבה המרווח שבו‬
‫סועדים‪ :‬כולם ישובים על ספות‬
‫ונשענים על כרים וכסתות‪ ,‬בדומה‬
‫לַ דיוַ ואן בתרבות המזרחית‪.‬‬
‫הסועדים נשענים (מסובים) על‬
‫אחת הכריות‪ ,‬בדרך כלל לצד‬
‫שמאל‪ ,‬וביד ימין מביאים את‬
‫המזון אל הפה‪ .‬הסבה נחשבה‬
‫מנהג בני האצולה‪ ,‬ולכן כולנו‬
‫מסובים‪.‬‬
‫יעל שביט‬
‫ׁשֹואלֶ ת ֶאת ִא ָּמּה‪...‬‬
‫וְ כָ אן ַהּבַ ת ֶ‬

‫מה נשתנה | עדן אלנה‬

‫‪14‬‬
 ‫ביאור‪ :‬את סיפור האגדה‬ ‫מחזירים את הקערה לשולחן ומשאירים אותה גלויה‬
‫שע ם‬‫מתחילים מן העובדה ַ‬ ‫במשך כל סיפור ההגדה על יציאת מצרים ועד לסעודה‪.‬‬
‫ישראל היה ַעם עבדים המשועבד‬
‫למצרים‪ .‬לאחר שנים ארוכות‬ ‫ֲע ָב ִדים ָהיִ ינּו ְל ַפ ְרעֹה ְּב ִמ ְצ ָריִ ם‪,‬‬
‫של עבדות התערב הקב"ה‬ ‫ֹלהינּו ִמ ָּׁשם ְּביָ ד‬ ‫יאנּו ה׳ ֱא ֵ‬ ‫ּיֹוצ ֵ‬
‫וַ ִ‬
‫בהיסטוריה הקשה ובכוח רב‬
‫ומפליא חילץ את העם מידי‬ ‫רֹוע נְ טּויָ ה‪ .‬וְ ִאּלּו ֹלא‬‫ּובזְ ַ‬ ‫ֲחזָ ָקה ִ‬
‫המצרים‪ .‬אלמלא עשה זאת‪ ,‬היינו‬
‫נותרים עד היום‪ ,‬בכל שרשרת‬ ‫הֹוציא ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ֶאת‬ ‫ִ‬
‫הדורות‪ ,‬עבדים למצרים‪ .‬כדי‬ ‫בֹותינּו ִמ ִּמ ְצ ָריִ ם‪ֲ ,‬ה ֵרי ָאנּו‬ ‫ֲא ֵ‬
‫לשמר את הנרטיב הזה עלינו‬
‫לספר אותו בכל הזדמנות‪ ,‬בעיקר‬ ‫ּובנֵ י ָבנֵ ינּו ְמ ֻׁש ְע ָּב ִדים‬ ‫ּובנֵ ינּו ְ‬
‫ָ‬
‫בליל הסדר‪ .‬גם אם הסיפור ידוע‬
‫לכאורה‪ ,‬וגם אם כולנו חכמים‬
‫ָהיִ ינּו ְל ַפ ְרעֹה ְּב ִמ ְצ ָריִ ם‪.‬‬
‫מספיק כדי להכיר אותו על בוריו‪,‬‬
‫עדיין מוטלת עלינו המצווה לספר‬ ‫וַ ֲא ִפילּו ּכֻ ָּלנּו ֲחכָ ִמים‪ּ ,‬כֻ ָּלנּו‬
‫אותו‪ .‬כל מי שמרחיב את הסיפור‬
‫ומפרט אותו יותר‪ ,‬בפרשנות‬
‫נְ בֹונִ ים‪ּ ,‬כֻ ָּלנּו זְ ֵקנִ ים‪ּ ,‬כֻ ָּלנּו‬
‫אקטואלית ובשירה‪ ,‬יש לעודד‬ ‫ּתֹורה‪ִ ,‬מ ְצוָ ה‬ ‫יֹוד ִעים ֶאת ַה ָ‬ ‫ְ‬
‫ַמּגִ יד‬

‫ולשבח אותו על כך‪.‬‬

‫יאת ִמ ְצ ָריִ ם‪.‬‬ ‫יצ ַ‬
‫ָע ֵלינּו ְל ַס ֵּפר ִּב ִ‬
‫יאת‬ ‫יצ ַ‬‫וְ כָ ל ַה ַּמ ְר ֶּבה ְל ַס ֵּפר ִּב ִ‬
‫ִמ ְצ ַריִ ם ֲה ֵרי זֶ ה ְמ ֻׁש ָּבח‪.‬‬

‫יאנּו ִמ ֵּבית ֲע ָב ִדים‪.‬‬ ‫הֹוצ ָ‬

‫ֵאל ִ‬
‫לֹוׁשה ֳח ָד ִׁשים‬
‫וַ יְ ִהי ִמ ֵּקץ ְׁש ָ‬
‫יאנּו ֶּד ֶרְך ְר ִפ ִידים‪,‬‬
‫ְל ִסינַ י ֱה ִב ָ‬
‫ּוב ְר ָע ִׁשים‪.‬‬
‫וַ יֵ ֵּרד ָע ָליו ְּב ָענָ ן ִ‬
‫ֶּד ֶרְך ֶא ֶרץ ַא ְר ָּב ִעים ָׁשנָ ה‪.‬‬
‫מֹור ָׁשה‪,‬‬
‫ּתֹורה ִצּוָ ה ָלנּו ָ‬ ‫ָ‬
‫ָּתנָ "ְך‪ִ ,‬מ ְד ָרׁש וְ גַ ם ִמ ְׁשנָ ה‪.‬‬
‫ֹאׁשה‪.‬‬
‫אֹות ַּב ֵּמ ַצח ּכְ ֶא ֶבן ָהר ָ‬
‫צדק פואטי‬

‫עבדים | יובל סמו והשקופים‬

‫‪15‬‬
‫ביאור‪ :‬חמישה חכמים גדולים‬
‫מאוד שידעו את התורה היטב‬
‫יע זֶ ר וְ ַר ִּב י‬
‫ַמ ֲע ֶׂש ה ְּב ַר ִּב י ֱא ִל ֶ‬
‫סיפרו ביציאת מצרים לילה‬ ‫הֹוׁש ַע וְ ַר ִּבי ֶא ְל ָעזָ ר ֶּבן ֲעזַ ְריָ ה‬
‫יְ ֻ‬
‫שלם‪ .‬הם היו שקועים כל כך‪,‬‬
‫שלא הבחינו שהבוקר האיר‪ .‬באו‬ ‫יב א וְ ַר ִּב י ַט ְר פֹון‪,‬‬ ‫וְ ַר ִּב י ֲע ִק ָ‬
‫תלמידיהם והזכירו שהגיעה העת‬ ‫ֶׁש ָהיּו ְמ ֻס ִּבין ִּב ְבנֵ י ְב ַרק‪ ,‬וְ ָהיּו‬
‫לקרוא את "שמע ישראל" של‬
‫תפילת שחרית‪ .‬הבכיר שבחבורה‪,‬‬ ‫יא ת ִמ ְצ ַר יִ ם‬ ‫יצ ַ‬‫ְמ ַס ְּפ ִר ים ִּב ִ‬
‫ר' אליעזר הגדול‪ ,‬תמה איך ייתכן‬
‫שמבוגר כמותו עדיין לא זכה‬
‫ּכָ ל אֹותֹו ַה ַּליְ ָלה‪ַ ,‬עד ֶׁש ָּבאּו‬
‫לקרוא את סיפור יציאת מצרים‬ ‫יה ם וְ ָא ְמ רּו ָל ֶה ם‪:‬‬ ‫ַת ְל ִמ ֵיד ֶ‬
‫בלילות‪ .‬יתר החכמים לא מצאו‬
‫תשובה לכך‪ ,‬עד שבא החכם בן‬
‫יאת‬ ‫יע זְ ַמן ְק ִר ַ‬ ‫ּבֹותינּו‪ִ ,‬הּגִ ַ‬ ‫ַ״ר ֵ‬
‫מספר‬ ‫זומא והסביר את הפסוק ֵ‬ ‫ְׁש ַמע ֶׁשל ַׁש ֲח ִרית‪.‬״‬
‫דברים‪ .‬הוא פירש שהביטוי‬
‫ָא ַמר ַר ִּבי ֶא ְל ָעזָ ר ֶּבן ֲעזַ ְריָ ה‪:‬‬
‫"יְ ֵמי ַחּיֶ יָך" מתייחס רק לימים‪,‬‬
‫ומכאן שרק במהלכם קוראים‬
‫את סיפור יציאת מצרים‪ ,‬ואילו‬ ‫״ה ֵרי ֲאנִ י ּכְ ֶבן ִׁש ְב ִעים ָׁשנָ ה‪,‬‬ ‫ֲ‬
‫יאת‬
‫הביטוי "ּכֹל יְ ֵמי ַחּיֶ יָך" מתייחס‬
‫הן לימים והן ללילות‪ ,‬ומכאן שיש‬
‫יתי ֶׁש ֵּת ָא ֵמר יְ ִצ ַ‬ ‫וְ ֹלא זָ כִ ִ‬

‫ַמּגִ יד‬
‫לקרוא אותו גם בלילות‪ .‬חכמים‬ ‫ִמ ְצ ַריִ ם ַּב ֵּלילֹות‪,‬״ ַעד ֶׁש ְּד ָר ָׁשּה‬
‫אחרים מפרשים את הפסוק כך‪:‬‬
‫״ל ַמ ַען ִּתזְ ּכֹר‬
‫הביטוי "יְ ֵמי ַחּיֶ יָך" מתייחס לעולם‬ ‫זֹומא‪ֶׁ :‬שּנֶ ֱא ַמר ְ‬‫ֶּבן ָ‬
‫אתָך ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם‬
‫הזה‪ ,‬ואילו הביטוי "ּכֹל יְ ֵמי ַחּיֶ יָך"‬ ‫ֶאת יֹום ֵצ ְ‬
‫מתייחס לימות הגאולה‪.‬‬
‫ּכֹל יְ ֵמי ַחּיֶ יָך״ (דברים טז ג)‪ .‬״יְ ֵמי‬
‫ַחּיֶ יָך״‪ַ ,‬הּיָ ִמים‪ .‬״ּכֹל יְ ֵמי ַחּיֶ יָך״‪,‬‬
‫עֹולם ַהּזֶ ה‪,‬‬
‫אֹומ ִרים‪ :‬״יְ ֵמי ַחּיֶ יָך״‪ָ ,‬ה ָ‬ ‫ַה ֵּלילֹות‪ .‬וַ ֲחכָ ִמים ְ‬
‫יח (ברכות א ה)‪.‬‬
‫״ּכֹל יְ ֵמי ַחּיֶ יָך״‪ְ ,‬ל ָה ִביא ִלימֹות ַה ָּמ ִׁש ַ‬
‫בּורתֹו ִׁש ְּבחּו וְ הֹודּו ִל ְׁשמֹו‪.‬‬ ‫ָראּו ָבנִ ים ֶאת ּגְ ָ‬
‫יהם‪.‬‬
‫ּומ ְלכּותֹו ְב ָרצֹון ִק ְּבלּו ֲע ֵל ֶ‬ ‫ַ‬
‫מ ֶֹשה ְּובנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ְלָך ָענּו ִׁש ָירה ְּב ִׂש ְמ ָחה ַר ָּבה‪.‬‬
‫(מתוך סידור התפילה)‬

‫ראו בנים | נשות השומרון‬

‫‪16‬‬
 ‫ּתֹורה ְל ַעּמֹו‬
‫ָּברּוְך ַה ָּמקֹום‪ָּ ,‬ברּוְך הּוא (מידות ה ד)‪ָּ ,‬ברּוְך ֶׁשּנָ ַתן ָ‬
‫יִ ְׂש ָר ֵאל (מכילתא יתרו‪ ,‬א)‪ָּ ,‬ברּוְך הּוא‪ּ .‬כְ נֶ גֶ ד ַא ְר ָּב ָעה ָבנִ ים ִּד ְּב ָרה‬
‫יֹוד ַע‬
‫תֹורה‪ֶ :‬א ָחד ָחכָ ם‪ ,‬וְ ֶא ָחד ָר ָׁשע‪ ,‬וְ ֶא ָחד ָּתם‪ ,‬וְ ֶא ָחד ֶׁש ֵאינֹו ֵ‬ ‫ָ‬
‫ִל ְׁשאֹול (ירושלמי פסחים ע‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫״מה ָה ֵעדֹות וְ ַה ֻח ִּקים וְ ַה ִּמ ְׁש ָּפ ִטים ֲא ֶׁשר‬ ‫ָחכָ ם‪ָ ,‬מה הּוא ֵ‬
‫אֹומר‪ַ :‬‬
‫ֹלהינּו ֶא ְתכֶ ם״ (דברים ו כ)‪ .‬וְ ַאף ַא ָּתה ֱא ָמר לֹו‪ּ ,‬כְ ִה ְלכֹות‬ ‫ִצּוָ ה ה׳ ֱא ֵ‬
‫יקֹומן״ (פסחים י ח)‪.‬‬ ‫״אין ַמ ְפ ִט ִירין ַא ַחר ַה ֶּפ ַסח ֲא ִפ ָ‬
‫ַה ֶּפ ַסח‪ֵ :‬‬
‫״מה ָה ֲעב ָֹדה ַהּזֹאת ָלכֶ ם״ (שמות יב כו)‪.‬‬ ‫אֹומר‪ָ :‬‬ ‫ׁשע‪ָ ,‬מה הּוא ֵ‬ ‫ָר ָ‬
‫הֹוציא ֶאת ַע ְצמֹו ִמן ַהּכְ ָלל‪ּ ,‬כָ ַפר ְּב ִע ָּקר‪.‬‬ ‫ּול ִפי ֶׁש ִ‬
‫ָלכֶ ם‪ ,‬וְ ֹלא לֹו‪ְ .‬‬
‫״ּב ֲעבּור זֶ ה ָע ָׂשה ה׳ ִלי‬ ‫וְ ַאף ַא ָּתה ַה ְק ֵהה ֶאת ִׁשּנָ יו וֶ ֱאמֹר לֹו‪ַ :‬‬
‫אתי ִמ ִּמ ְצ ָריִ ם״ (שמות יג ח)‪ִ .‬לי וְ ֹלא לֹו‪ִ .‬אּלּו ָהיָ ה ָׁשם‪ֹ ,‬לא ָהיָ ה‬‫ְּב ֵצ ִ‬
‫נִ גְ ָאל‪.‬‬
‫״מה ּזֹאת״ (שמות יג יד)‪ .‬וְ ָא ַמ ְר ָּת ֵא ָליו‪:‬‬ ‫אֹומר‪ַ :‬‬‫ָּתם‪ָ ,‬מה הּוא ֵ‬
‫ַמּגִ יד‬

‫יאנּו ה׳ ִמ ִּמ ְצ ָריִ ם‪ִ ,‬מ ֵּבית ֲע ָב ִדים״ (שם)‪.‬‬

‫הֹוצ ָ‬
‫״ּבחֹזֶ ק יָ ד ִ‬
‫ְ‬
‫ׁשאֹול‪ַ ,‬א ְּת ְּפ ַתח לֹו‪ֶׁ .‬שּנֶ ֱא ַמר‪ ,‬״וְ ִהּגַ ְד ָּת‬
‫יֹוד ַע ִל ְ‬
‫וְ ֶׁש ֵאינֹו ֵ‬
‫אתי‬ ‫ְל ִבנְ ָך ַּביֹום ַההּוא ֵלאמֹר‪ַּ ,‬ב ֲעבּור זֶ ה ָע ָׂשה ה׳ ִלי ְּב ֵצ ִ‬
‫ִמ ִּמ ְצ ָריִ ם״ (שמות יג ח)‪.‬‬
‫ביאור‪ :‬דוגמה נוספת לשימור נרטיב יציאת מצרים היא מדרש ארבעת הבנים‪ .‬בארבע‬
‫הזדמנויות נזכרת בתורה האפשרות שהבנים יעלו שאלה‪ ,‬וכאן מוצעות לה תשובות‪.‬‬
‫החכם מעלה שאלה הנוגעת לטיבן של מצוות התורה‪ ,‬ומשיבים לו כהלכה‪ :‬אין לסיים את‬
‫סעודת הפסח בקינוחים‪ .‬גם הרשע שואל לטיב מצוות התורה‪ ,‬אך רומז שאינן מחייבות‬
‫אותו‪ ,‬אלא את הנשאלים‪ .‬חכמים ראו במי שמוציא את עצמו מהקהילה מי שכופר‬
‫בעיקר‪ ,‬במציאות האל ובמצוותיו‪ ,‬לכן התשובה שהוא מקבל אלימה‪" :‬רשע כמוך לא‬
‫היה ראוי להיגאל ממצרים‪ ".‬שאלת התם פשטנית מדי‪ .‬בתלמוד הירושלמי מכנים אותו‬
‫״טיפש״‪ .‬הבן האחרון נקרא "שאינו יודע לשאול"‪ ,‬כי במקרים הקודמים מועלית שאלה‪,‬‬
‫ואילו במקרה שכאן לא‪ .‬ישנם ילדים שאינם מסוגלים להעלות שאלה‪ ,‬לכן על המבוגרים‬
‫לפתוח את השיחה ביוזמתם‪ .‬יש המוסיפים בנות ובנים המעלים שאלות נוספות על‬
‫הימים ההם ועל הזמן הזה‪.‬‬

‫ארבעה אחים | נעמי שמר‬

‫‪17‬‬
‫ביאור‪ :‬חכמים מבקשים לציין‬
‫את הזמן המתאים ביותר לספר‬
‫יָ כֹול ֵמרֹאׁש ח ֶֹדׁש?‬
‫ביציאת מצרים‪ ,‬בליל ראשון של‬
‫פסח על שולחן הסדר (ילק"ש‪,‬‬ ‫״ּבּיֹום ַההּוא״‪.‬‬
‫לֹומר ַ‬
‫ַּת ְלמּוד ַ‬
‫שמות יג)‪ ,‬ולשם כך מציינים‬
‫את הפסוק "וְ ִהּגַ ְד ָּת לְ בִ נְ ָך ּבַ יֹום‬ ‫ִאי ַּבּיֹום ַההּוא‪ ,‬יָ כֹול ִמ ְּבעֹוד‬
‫ַההּוא לֵ אמֹר‪ּ ,‬בַ ֲעבּור זֶ ה ָע ָׂשה ה'‬
‫אתי ִמ ִּמצְ ָריִ ם" (שמות יג ח)‪.‬‬ ‫לִ י ּבְ צֵ ִ‬ ‫יֹום?‬
‫הם שואלים‪" :‬האם ניתן לספר‬
‫כבר בראש חודש ניסן?" ומשיבים‪,‬‬
‫שלפי הפסוק יש לעשות זאת רק‬
‫״ּב ֲעבּור זֶ ה״‪.‬‬
‫לֹומר‪ַ :‬‬
‫ַּת ְלמּוד ַ‬
‫"ביום ההוא"‪ ,‬רק בפסח עצמו‪.‬‬
‫אם ממתינים לחג עצמו‪ ,‬עולה‬ ‫ַּב ֲעבּור זֶ ה‪ֹ ,‬לא ָא ַמ ְר ִּתי ֶא ָּלא‬
‫שאלה נוספת‪" :‬האם ניתן לעשות‬
‫זאת לפני רדת הערב?" ומשיבים‬
‫ּומ רֹור‬‫ְּב ָׁש ָע ה ֶׁש יֵ ׁש ַמ ָּצ ה ָ‬
‫שהביטוי "בעבור זה" מתייחס‬ ‫ֻמּנָ ִחים ְל ָפנֶ יָך‪.‬‬
‫למצה ולמרור‪ ,‬המונחים על שולחן‬
‫הסדר‪ .‬רק בשעה המסוימת הזאת‬
‫ניתן להתחיל לספר את סיפור‬
‫יציאת מצרים לפי כל כללי הסדר‪.‬‬

‫ַמּגִ יד‬
‫תלמוד לומר‪ ,‬מסכת פסחים‬

‫האביב בפתח | אהוד בנאי‬

‫‪18‬‬
 ‫ביאור‪ :‬ההגדה מציגה את תמצית‬
‫סיפור הולדת עם ישראל ואת‬
‫בֹודה זָ ָרה‬ ‫עֹוב ֵדי ֲע ָ‬ ‫ִמ ְּת ִח ָּלה ְ‬
‫הנסיבות שבהן הגיע למצרים‪.‬‬ ‫בֹותינּו‪ ,‬וְ ַעכְ ָׁשיו ֵק ְר ָבנּו‬
‫ָהיּו ֲא ֵ‬
‫אבות אבותינו‪ ,‬משפחת אברהם‬
‫אבינו‪ ,‬היו עובדי אלילים‪ ,‬עד‬
‫ַה ָּמקֹום ַל ֲעב ָֹדתֹו‪ֶׁ .‬שּנֶ ֱא ַמר‪,‬‬
‫שהקב"ה קירב אותם לאמונה‬ ‫הֹוׁש ַע ֶאל ּכָ ל ָה ָעם‪,‬‬ ‫ֹאמר יְ ֻ‬ ‫״וַ ּי ֶ‬
‫באלוהי ישראל‪ .‬יהושע‪ ,‬ממשיכו‬
‫של משה רבנו‪ ,‬הביא את העם‬
‫ֹלהי יִ ְׂש ָר ֵאל‪,‬‬ ‫ּכֹה ָא ַמר ה׳ ֱא ֵ‬
‫לארץ המובטחת‪ .‬ערב מותו‬ ‫בֹותיכֶ ם‬‫ְּב ֵע ֶבר ַהּנָ ָהר יָ ְׁשבּו ֲא ֵ‬
‫הזמין אליו את מנהיגי העם‬
‫וסיפר להם את קיצור תולדות‬
‫עֹולם‪ֶּ ,‬ת ַרח ֲא ִבי ַא ְב ָר ָהם‬ ‫ֵמ ָ‬
‫עם ישראל‪ .‬לפי יהושע‪ ,‬משפחתו‬ ‫ֹלהים‬ ‫וַ ֲא ִבי נָ חֹור‪ ,‬וַ ּיַ ַע ְבדּו ֱא ִ‬
‫של אברהם גרה על יד נהר פרת‬
‫‪-‬אּור ָפה) וכְ יֶ תר בני‬
‫(אּור ּכַ ְׂש ִדים ְ‬ ‫ֲא ֵח ִרים‪ .‬וָ ֶא ַּקח ֶאת ֲא ִביכֶ ם ֶאת‬
‫העמים עבדה עבודה זרה‪ .‬בא‬ ‫אֹולְך‬
‫ַא ְב ָר ָהם ֵמ ֵע ֶבר ַהּנָ ָהר וָ ֵ‬
‫הקב"ה ולקח את אברהם אל ארץ‬
‫כנען‪ ,‬שנעשתה לארץ ישראל ובה‬ ‫אֹותֹו ְּבכָ ל ֶא ֶרץ ּכְ נָ ַען וָ ַא ְר ֶּבה‬
‫מתחילה שושלת אבות האומה‬ ‫ֶאת זַ ְרעֹו וָ ֶא ֵּתן לֹו ֶאת יִ ְצ ָחק‪,‬‬
‫היהודית‪ :‬אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב‪.‬‬
‫וָ ֶא ֵּתן ְליִ ְצ ָחק ֶאת יַ ֲעקֹב וְ ֶאת‬
‫ַמּגִ יד‬

‫כאשר ֵע ָׂשו קבע את מושבו בהר‬

‫ֵׂשעיר‪ ,‬החליטו יעקב ובניו לרדת‬ ‫ֵע ָׂש ו‪ ,‬וָ ֶא ֵּת ן ְל ֵע ָׂש ו ֶא ת ַה ר‬
‫למצרים‪ ,‬שבה ייעשו לעבדים‪.‬‬
‫ֵׂש ִעיר ָל ֶר ֶׁשת אֹותֹו‪ ,‬וְ יַ ֲעקֹב‬
‫ּובנָ יו יָ ְרדּו ִמ ְצ ָריִ ם״ (יהושע כד ב‪-‬ד)‪.‬‬‫ָ‬
‫נהר הירדן‪ַ ,‬ק ֶסר ַאל‪-‬יָ הּוד‬

‫אברהם אבינו | יהורם גאון‬

‫‪19‬‬
‫ביאור‪ :‬בדורו של יהושע השלימו‬
‫יוצאי מצרים את המעגל שנפתח‬
‫ָּב ר ּו ְך ׁש ֹו ֵמ ר ַה ְב ָט ָח ת ֹו‬
‫בימי אברהם אבינו‪ .‬לאחר שהגיע‬ ‫ְל יִ ְׂש ָר ֵא ל ‪ָּ ,‬ב ר ּו ְך ה ּו א ‪,‬‬
‫לכנען‪ ,‬החל אברהם לתהות בנוגע‬
‫לעתידו‪ ,‬לצאצאים שימשיכו את‬ ‫ֶׁש ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ִח ַּׁשב‬
‫דרכו ולירושת הארץ לדורות‪.‬‬
‫"הּבֶ ט נָא ַה ָּׁש ַמיְ ָמה‬
‫הקב"ה השיב‪ַ :‬‬
‫ֶאת ַה ֵּקץ ַל ֲעשֹוֹת ּכְ ָמה ֶׁש ָא ַמר‬
‫ּוספֹר ַהּכֹוכָ בִ ים ִאם ּתּוכַ ל לִ ְסּפֹר‬ ‫ְ‬ ‫ְל ַא ְב ָר ָהם ָא ִבינּו ִּב ְב ִרית ֵּבין‬
‫א ָֹתם‪ּ ...‬כֹה יִ ְהיֶ ה זַ ְר ֶעָך" (בראשית‬
‫טו ה)‪ .‬בברית בין הבתרים הבטיח‬ ‫ֹאמר‬‫ַה ְּב ָת ִרים‪ֶׁ .‬שּנֶ ֱא ַמר‪ ,‬״וַ ּי ֶ‬
‫הקב"ה לאברהם שלאחר גלות‬
‫מצרים יעלו צאצאיו לארץ ישראל‬
‫ְל ַא ְב ָרם יָ ד ַֹע ֵּת ַדע ּכִ י גֵ ר יִ ְהיֶ ה‬
‫וישבו בה דרך ֶקבע‪ .‬אנו יודעים‬ ‫זַ ְר ֲעָך ְּב ֶא ֶרץ ֹלא ָל ֶהם‪ ,‬וַ ֲע ָבדּום‬
‫שהקב"ה עמד בהבטחתו‪ ,‬ולכן‬
‫משבחים אותו על כך‪ .‬הוא תכנן‬ ‫וְ ִעּנּו א ָֹתם ַא ְר ַּבע ֵמאֹות ָׁשנָ ה‪.‬‬
‫את ההיסטוריה וידע לחשב‬
‫מתי תסתיים גלות מצרים‪.‬‬
‫וְ גַ ם ֶאת ַהּגֹוי ֲא ֶׁשר יַ ֲעבֹדּו ָּדן‬
‫האמונה שהקב"ה מסוגל לעמוד‬ ‫ָאנֹכִ י‪ ,‬וְ ַא ֲח ֵרי כֵ ן יֵ ְצאּו ִּב ְרכּוׁש‬
‫בהבטחתו‪ ,‬מעניקה לעם תקווה‬
‫בעיתות משבר היסטוריות‬ ‫ּגָ דֹול״ (בראשית טו יג‪-‬יד)‪.‬‬

‫ַמּגִ יד‬
‫נוספות‪ .‬אברהם הוא הדגם‬
‫לאמונה בהבטחה‪" :‬וְ ֶה ֱא ִמן ּבַ ה'‬
‫וַ ּיַ ְח ְׁשבֶ ָה ּלֹו צְ ָד ָקה" (שם ו)‪.‬‬

‫ַׁש ָּבת זֶ ה ַׁש ָּבת ַהּגָ דֹול ּבֹו יְ ׁשּועֹות ַמ ְלּכֹו ִמגְ ּדֹול‬
‫ֵה ִאיר ּבֹו ָמאֹור ַהּגָ דֹול ְל ֶבן ְּבכֹור ָרם וְ גָ דֹול‬
‫ָׁש ַלח מ ֶֹשה ָה ִאיׁש ּגָ דֹול וְ ַאף ֵהן עֹוד ַהּיֹום ּגָ דֹול‬
‫ָּפ ָדה ַעם ָעצּום וְ גָ דֹול ְל ִמ ָּקטֹן וְ ַעד ּגָ דֹול‪...‬‬
‫ָא ִׁש ָירה ּנָ א ְל ֵאל ּגָ דֹול וְ לֹו ֶא ְק ָרא ְּבקֹול ּגָ דֹול‬
‫ּכִ י ַח ְס ְּדָך ָע ַלי ּגָ דֹול ּכִ ְפ ָרת ַהּנָ ָהר ַהּגָ דֹול‪.‬‬
‫(מתוך‪" :‬שבת זה שבת הגדול"‪ ,‬ר' ששון מרדכי)‬

‫אם תאמיני | קובי אפללו‬

‫‪20‬‬
 ‫ביאור‪ :‬קודם שיבחנו את הקב"ה‬ ‫מכסים את המצות‪ ,‬מגביהים כוס היין ושרים יחדיו‪:‬‬
‫על שעמד בהבטחתו לאברהם‬
‫וגאל את ישראל‪ .‬הבטחה זו איננה‬ ‫וְ ִהיא ֶׁש ָע ְמ ָדה‬
‫חד־פעמית; היא מצב קיומי של‬
‫עם ישראל‪ .‬עד לימים שבהם‬ ‫בֹותינּו וְ ָלנּו‪.‬‬
‫ַל ֲא ֵ‬
‫נכתבה ההגדה‪ ,‬הספיק עם‬
‫ישראל להיות משועבד בגָ לויות‬
‫נוספות‪ .‬הפיוט הידוע "מעוז צור"‬ ‫ֶׁשֹּלא ֶא ָחד ִּב ְל ָבד‬
‫מונה אותן לפי הסדר‪ :‬מצרים‪,‬‬
‫בבל‪ ,‬פרס‪ ,‬יוון‪ .‬גם רבי יהודה‬ ‫ּלֹותנּו‬
‫ָע ַמד ָע ֵלינּו ְלכַ ֵ‬
‫הלוי מונה אותן בפיוט "ידידי‬
‫כחת"‪ֵׂ :‬שעיר‪ֵ ,‬ק ָדר‪ ,‬יוון‪ָ ,‬מ ָדי‪.‬‬
‫הראיה לכך‬ ‫הגלויות האלה הן ָ‬
‫ֲה ָש ָ‬
‫ֶא ָּלא ֶׁש ְּבכָ ל ּדֹור וָ דֹור‬
‫שבכל דור ודור מבקשים את‬
‫רעתנו‪ .‬מציאות זאת נמשכת‬ ‫ּלֹותנּו‪,‬‬
‫עֹומ ִדים ָע ֵלינּו ְלכַ ֵ‬
‫ְ‬
‫עד ימינו ממש‪ ,‬והיא חלק מרכזי‬
‫בזהות היהודית שלנו‪ .‬הרדיפה‬
‫הגיעה לשיאה בשואה‪ ,‬וההצלה‬
‫וְ ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא‬
‫הגיעה לשיאה בהקמת מדינת‬
‫ַמ ִּצ ֵילנּו ִמּיָ ָדם‪.‬‬
‫ַמּגִ יד‬

‫ישראל‪ .‬גם עתה לא חסרים‬

‫אויבים המבקשים את רעתנו‪,‬‬
‫אך אנו מאמינים שנתגבר‪.‬‬
‫מׁשה עֹוׂשֹות ִמלְ ָח ָמה?!‬
‫וְ כִ י יָ ָדיו ֶׁשל ֶ‬
‫פריט ממנורת הכנסת‬

‫והיא שעמדה | יעקב שווקי ויונתן רזאל‬

‫‪21‬‬
‫ביאור‪ :‬לבן הארמי‪ ,‬אביהן של‬ ‫מניחים את הכוס על השולחן ומגלים את המצות‪.‬‬
‫לאה ורחל‪ ,‬מוצג כאויב גרוע‬
‫מפרעה‪ .‬זהו המשך הרעיון שבכל‬ ‫ּול ַמ ד ַמ ה ִּב ֵּק ׁש ָל ָב ן‬ ‫ֵצ א ְ‬
‫דור ודור קמים עלינו לכלותינו‪.‬‬
‫יעקב המרּומה בורח מפני לבן‪,‬‬
‫ָה ֲא ַר ִּמי ַל ֲעשֹוֹת ְליַ ֲעקֹב ָא ִבינּו‪.‬‬
‫שרודף אחריו‪ .‬הקב"ה מזהיר‬ ‫ֶׁש ַּפ ְר עֹה ֹלא גָ זַ ר ֶא ָּל א ַע ל‬
‫"ה ָּׁש ֶמר לְ ָך ֶּפן ְּת ַדּבֵ ר ִעם‬
‫אותו‪ִ :‬‬
‫יַ ֲעקֹב ִמּטֹוב ַעד ָרע" (בראשית לא‬ ‫ַהּזְ כָ ִרים וְ ָל ָבן ִּב ֵּקׁש ַל ֲעקֹור‬
‫כה)‪ .‬כאשר הם נפגשים בגלעד‪,‬‬
‫הם מחליטים לכרות ברית‪ .‬לבן‬
‫״א ַר ִּמ י‬ ‫ֶא ת ַה ּכֹל‪ֶׁ .‬ש ּנֶ ֱא ַמ ר‪ֲ ,‬‬
‫וֵאֹלהי נָחֹור‬ ‫ֹלהי ַאבְ ָר ָהם ֵ‬
‫"א ֵ‬ ‫נשבע‪ֱ :‬‬ ‫א ֵֹבד ָא ִבי וַ ּיֵ ֶרד ִמ ְצ ַריְ ָמה‪ ,‬וַ ּיָ גָ ר‬
‫יִ ְׁש ְּפטּו בֵ ינֵ ינּו"‪ ,‬ויעקב‪" :‬וַ ּיִ ָּׁשבַ ע‬
‫יַ ֲעקֹב ּבְ ַפ ַחד ָאבִ יו יִ צְ ָחק" (שם נג)‪.‬‬ ‫ָׁשם ִּב ְמ ֵתי ְמ ָעט‪ ,‬וַ יְ ִהי ָׁשם ְלגֹוי‬
‫אפשר ש"ארמי אובד אבי" הוא‬
‫אברהם‪ ,‬שגדל בסביבה של עבודה‬
‫ּגָ דֹול ָעצּום וָ ָרב״ (דברים כו ה)‪.‬‬
‫זרה‪ ,‬ואפשר שזהו יעקב‪ ,‬שהיה‬
‫נתון לעריצות לבן‪ .‬מסע ראשית‬ ‫הגדה בלשון הארמית‪-‬אשורית‬
‫האומה מתחיל בפדן ארם‪ ,‬עובר‬ ‫חכם עלואן בן שמעון אבידני‬
‫בישראל ומסתיים במצרים‪ .‬זוהי‬
‫גרסה נוספת של קיצור הסיפור‬

‫ַמּגִ יד‬
‫המכונן של ישראל‪ :‬משפחה‬
‫שכללה שבעים נפש ירדה למצרים‬
‫והפכה שם לעם‪ .‬הפסוק לקוח‬
‫מתפילה בחג השבועות‪" ,‬מקרא‬
‫ביכורים" (סוטה ז ג)‪.‬‬

‫הלוגו של קבוצת פעילים‬

‫להתחדשות הארמית‬

‫‪Aramit-Asshurit World Cultural Heritage‬‬

‫ּובָ אּו ָהאֹבְ ִדים ּבְ ֶא ֶרץ ַאּׁשּור‬

‫וְ ַהּנִ ָּד ִחים ּבְ ֶא ֶרץ ִמצְ ָריִ ם‪,‬‬
‫וְ ִה ְׁש ַּת ֲחוּו לַ ה׳ ּבְ ַהר ַהּק ֶֹדׁש‪,‬‬
‫ירּוׁש ִָלם‪( .‬ישעיה כז יג)‬ ‫ּבִ ָ‬

‫אלהא דילה יקר ורבותא | יצחק מאיר‬

‫‪22‬‬
 ‫״וַ יֵ ֶרד ִמ ְצ ַריְ ָמה״‪ָ ,‬אנּוס ַעל ִּפי ַה ִּדּבּור‪.‬‬
‫״וַ יָ גָ ר ָׁשם״ (דברים כו ה)‪ְ .‬מ ַל ֵּמד‪ֶׁ ,‬שֹּלא יָ ַרד יַ ֲעקֹב ָא ִבינּו‬
‫ֹאמרּו‬
‫ְל ִה ְׁש ַּת ֵּק ַע ְּב ִמ ְצ ַריִ ם ֶא ָּלא ָלגּור ָׁשם‪ֶׁ .‬שּנֶ ֱא ַמר‪ :‬״וַ ּי ְ‬
‫ֶאל ַּפ ְרעֹה ָלגּור ָּב ָא ֶרץ ָּבאנּו ּכִ י ֵאין ִמ ְר ֶעה ַלּצֹאן ֲא ֶׁשר‬
‫ַל ֲע ָב ֶדיָך ּכִ י כָ ֵבד ָה ָר ָעב ְּב ֶא ֶרץ ּכְ נָ ַען‪ ,‬וְ ַע ָּתה יֵ ְׁשבּו נָ א‬
‫ֲע ָב ֶדיָך ְּב ֶא ֶרץ ּג ֶֹׁשן״ (בראשית מז ד)‪.‬‬
‫ביאור‪ :‬מעתה ואילך חכמים מפרקים כל אחד מהביטויים המופיעים בפסוק הנזכר בעמוד‬
‫הקודם‪ .‬הם למדים שיעקב הוכרח על פי ההשגחה לרדת למצרים‪ .‬כמו כן למדים שכוונת‬
‫יעקב אבינו לא הייתה לגור שם באופן קבוע‪ ,‬אלא זמני‪ .‬כדי לבאר פסוק אחד הם מביאים‬
‫פסוק אחר‪ .‬הפסוק מבראשית לקוח מסיפור המפגש של יעקב ובניו עם פרעה‪ ,‬בזמן שיוסף‬
‫היה ִמ ְשנֶה למלך‪ .‬פרעה קיבל אותם בסבר פנים יפות‪ ,‬והם ציינו בפניו שבאו להתיישב באופן‬
‫זמני בעקבות הרעב שפקד את ארץ ישראל‪ .‬לחכמים חשוב להדגיש שיעקב לא התכוון‬
‫להשתקע שם‪ ,‬מפני שהיה אמור למלא את הייעוד שלו‪ ,‬להקים את עם ישראל בארץ ישראל‪.‬‬

‫״ּב ִׁש ְב ִעים‬

‫״ּב ְמ ֵתי ְמ ָעט״ (דברים כו ה)‪ּ .‬כְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‪ְ :‬‬ ‫ִ‬
‫ַמּגִ יד‬

‫ֹלהיָך‬
‫נֶ ֶפׁש יָ ְרדּו ֲאב ֶֹתיָך ִמ ְצ ָריְ ָמה‪ ,‬וְ ַע ָּתה ָׂש ְמָך ה׳ ֱא ֶ‬
‫ּכְ כֹוכְ ֵבי ַה ָּׁש ַמיִ ם ָלרֹב״ (שם י כב)‪.‬‬
‫ביאור‪ :‬כאן מבקשים לפרש את הביטוי "במתי מעט" ושוב נעזרים בפסוק אחר‪ .‬זו השיטה‬
‫הנהוגה בספרות המדרש‪ ,‬פסוק מבאר ופסוק מבואר‪ .‬תפקיד הפסוק "בשבעים נפש"‬
‫לבאר‪ .‬הוא לקוח מהנאום הגדול של משה בספר דברים‪ִ ,‬מ ְשנֵ ה תורה‪ .‬שם הוא מתאר‬
‫את תולדות ישראל עד לעת ההיא וחוזר על הסיפור שבספר שמות‪ ,‬הנזכר למעלה‪ ,‬ולפיו‬
‫הגיעה למצרים קבוצה קטנה שכללה שבעים אישה ואיש‪ .‬היא הייתה כל משפחת יעקב‬
‫אבינו‪ ,‬והיא הגרעין שממנו צמח עם ישראל לממדים גדולים מאוד‪ ,‬כמספר הכוכבים‬
‫שבשמיים‪ .‬אפילו כיום‪ ,‬בעידן חקר החלל‪ ,‬ברור שאנו רחוקים מן היכולת למנות את כל‬
‫כוכבי השמיים בגלקסיות השונות‪.‬‬

‫יּו‪ׁ ‬שם ְלגֹוי ּגָ דֹול ַּבח ֶֹשְך ָראּו אֹור ּגָ דֹול‬
‫וַ ּיִ ְה ָ‬
‫מֹורא ּגָ דֹול‪.‬‬
‫מֹופ ִתים ְּוב ָ‬
‫ּיֹוצ ֵיאם ִּב ְרכּוׁש ּגָ דֹול ְּב ְ‬
‫וַ ִ‬
‫(מתוך "שבת זה שבת הגדול" ר' ששון ב"ר מרדכי)‬

‫‪23‬‬
‫ביאור‪ :‬בני משפחת יעקב הפכו‬ ‫״וַ יְ ִה י ָׁש ם ְל גֹוי״ (דברים כו ה)‪.‬‬
‫במצרים ל"גוי"‪ ,‬במובן של "עם"‪.‬‬
‫העם נבנה גם באיכות וגם בכמות‪.‬‬ ‫ְמ ַל ֵּמד ֶׁש ָהיּו יִ ְׂש ָר ֵאל ְמ ֻצּיָ נִ ים‬
‫מבחינת האיכות‪ ,‬בני ישראל היו‬
‫מצוינים‪ .‬לא מצטיינים‪ ,‬אלא שהיו‬
‫ָׁשם‪ .‬״ּגָ דֹול ָעצּום״ (שם)‪ּ ,‬כְ ָמה‬
‫להם סימני זיהוי חיצוניים (עירובין‬ ‫״ּובנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ָּפרּו‬ ‫ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‪ְ :‬‬
‫נד‪ ,‬ע"ב)‪ .‬הסימנים המיוחדים‬
‫לישראל היו ארבעה‪ :‬לא שינו את‬ ‫וַ ּיִ ְׁש ְרצּו וַ ּיִ ְרּבּו וַ ּיַ ַע ְצמּו ִּב ְמאֹד‬
‫שמם‪ ,‬לא שינו את לשונם‪ ,‬לא‬
‫דיברו לשון הרע ולא היו פרוצים‬
‫ְמאֹד‪ ,‬וַ ִּת ָּמ ֵלא ָה ָא ֶרץ א ָֹתם״‬
‫בעריות (שהש"ר ד כה)‪ .‬הזהות‬ ‫(שמות א ז)‪.‬‬
‫היהודית של אותה העת נמדדה‬
‫על פי אמות מידה של שפה ושל‬
‫קוד אתי‪ .‬מבחינת הכמות‪ ,‬חכמים מביאים את הפסוק מספר שמות כדי לתאר עד כמה‬
‫התעצם עם ישראל בגלות מצרים‪ ,‬עד שהתורה משתמשת בביטויים הדומים למעשה‬
‫ּומלְ אּו ֶאת ַה ַּמיִ ם ַּבּיַ ִּמים וְ ָהעֹוף יִ ֶרב‬
‫הבריאה‪" :‬יִ ְׁש ְרצּו ַה ַּמיִ ם ֶׁש ֶרץ נֶ ֶפׁש ַחּיָ ה‪ְּ ...‬פרּו ְּורבּו ִ‬
‫ּבָ ָא ֶרץ" (בראשית א כ‪ ,‬כב)‪.‬‬

‫ַמּגִ יד‬
‫ֶׁש ָהיּו ְמצֻ ּיָ נִ ים וְ ֹלא ִׁשּנּו‬
‫ּבּוׁשם‪...‬‬
‫ּומלְ ָ‬ ‫ֶאת ְׁש ָמם ַ‬

‫אל תירא ישראל | משה הלל‬

‫‪24‬‬
 ‫ׁשּנֶ ֱא ַמר‪ :‬ביאור‪ :‬לפירוש הביטוי "רב" חכמים‬ ‫״וָ ָרב״ (דברים כו ה)‪ּ .‬כְ ָמה ֶ‬
‫מביאים פסוקים מיחזקאל‪ .‬הנביא‬
‫ּׂש ֶדה נְ ַת ִּתיְך מתאר מעין דיאלוג בין הקב"ה לעם‬ ‫ְ״ר ָב ָבה ּכְ ֶצ ַמח ַה ָ‬
‫ישראל‪ .‬העם נמשל לתינוקת שנולדה‬
‫ע ִדי והושלכה אל השדה מבלי שיטפלו‬ ‫וַ ִּת ְר ִּבי וַ ִּתגְ ְּד ִלי וַ ָּתב ִֹאי ַּב ֲ‬
‫ע ֵרְך בה (כריתת חבל הטבור‪ ,‬רחיצה‪,‬‬ ‫ּוׂש ָ‬
‫ֲע ָדיִ ים‪ָׁ ,‬ש ַדיִ ם נָ כֹנּו ְ‬
‫פידור ועטיפה בחיתולים)‪ .‬הקב"ה‬
‫השליה‬‫ערֹם וְ ֶע ְריָ ה״ (יחזקאל מוצא אותה מתבוססת בדם ִ‬ ‫ִצ ֵּמ ַח וְ ַא ְּת ֵ‬
‫ומודיע לה שכל ימי חייה ייצבעו בדם‬
‫ע ַל יִ ְך וָ ֶא ְר ֵא ְך הזה (פסוק שנהוג לצטט לרוב ביום‬ ‫טז ז)‪ .‬״וָ ֶא ֱעבֹר ָ‬
‫ּבֹוס ֶס ת ְּב ָד ָמ יִ ְך‪ ,‬וָ א ַֹמ ר הזיכרון לחללי מערכת הביטחון)‪.‬‬ ‫ִמ ְת ֶ‬
‫התינוקת גדלה בחסותו של הקב"ה‬
‫ֹמ ר ָל ְך ומתרבה כמו שצמחים בשדה גדלים‬ ‫ָל ְך ְּב ָד ַמ יִ ְך ֲח יִ י וָ א ַ‬
‫ומתרבים‪ .‬עם הזמן היא הופכת לנערה‬
‫וׂשער‬
‫מתקשטת‪ ,‬שלּה שדיים זקורים ְ‬ ‫ְּב ָד ַמיִ ְך ֲחיִ י״ (שם ו)‪.‬‬
‫ערווה שצמח‪ ,‬אך היא עדיין עירומה‪,‬‬
‫לכן הקב"ה מלביש אותה והופך אותה לאישה נאה שכל הגויים מתקנאים ביופייה‪ .‬כשם‬
‫שהתינוקת גדלה בתנאי שדה‪ ,‬כך העם גדל בתנאי עבדות מצרים‪.‬‬
‫ַמּגִ יד‬

‫אש התמיד‪ ,‬הר הרצל‪ ,‬ירושלים‬

‫פרי גנך | הראל סקעת ומירי מסיקה‬

‫‪25‬‬
‫בֹודה‬
‫וַ ּיָ ֵרעּו א ָֹתנּו ַה ִּמ ְצ ִרים וַ יְ ַעּנּונּו וַ יִ ְּתנּו ָע ֵלינּו ֲע ָ‬
‫ָק ָׁשה (דברים כו ו)‪.‬‬
‫״ה ָבה‬
‫״וַ ּיָ ֵרעּו א ָֹתנּו ַה ִּמ ְצ ִרים״ (שם)‪ּ .‬כְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‪ָ :‬‬
‫נִ ְת ַחּכְ ָמה לֹו ֶּפן יִ ְר ֶּבה וְ ָהיָ ה ּכִ י ִת ְק ֶראנָ ה ִמ ְל ָח ָמה‬
‫נֹוסף ּגַ ם הּוא ַעל שֹוֹנְ ֵאינּו וְ נִ ְל ַחם ָּבנּו וְ ָע ָלה ִמן‬ ‫וְ ַ‬
‫ָה ָא ֶרץ״ (שמות א י)‪.‬‬
‫ביאור‪ :‬ההגדה מביאה את הפסוק העוקב מספר דברים‪ ,‬שהוא כאמור חלק מתפילת‬
‫"מקרא ביכורים"‪ .‬פסוק זה מתאר את ההתנכלות של המצרים לעם ישראל‪ ,‬את העינויים‬
‫ואת העבודה הקשה‪ .‬כדי לפרש את הצירוף "וירעו אותנו המצרים" מביאים פסוק אחר‬
‫מספר שמות‪ ,‬המתאר את החשש של המצרים מהעובדה שעם ישראל מתרבה עד כדי‬
‫סיכון ביטחונם הלאומי‪ .‬הם חוששים שאם תתרגש עליהם מלחמה מצד אויביהם‪ ,‬עם‬
‫ישראל יצטרף אל האויבים‪ ,‬ולכן מחליטים להתחכם ולהקדים תרופה למכה‪ .‬הצעד‬
‫המקדים שלהם הוא להרע את מצבם של בני ישראל‪.‬‬

‫ַמּגִ יד‬
‫״וַ יְ ַעּנּונּו״ (דברים כו ו)‪ּ .‬כְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‪ :‬״וַ ּיָ ִׂשימּו ָע ָליו ָׂש ֵרי‬
‫ֹלתם‪ ,‬וַ ּיִ ֶבן ָע ֵרי ִמ ְסּכְ נֹות‬ ‫ִמ ִּסים ְל ַמ ַען ַעּנֹתֹו ְּב ִס ְב ָ‬
‫ְל ַפ ְרעֹה ֶאת ִּפתֹם וְ ֶאת ַר ַע ְמ ֵסס״ (שמות א יא)‪.‬‬
‫״וַ ּיִ ְּתנּו ָע ֵלינּו ֲעב ָֹדה ָק ָׁשה״ (דברים שם)‪ּ .‬כְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‪:‬‬
‫״וַ ּיַ ֲע ִבדּו ִמ ְצ ַריִ ם ֶאת ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ְּב ָפ ֶרְך״ (שמות א יג)‪.‬‬
‫ביאור‪ :‬ממשיכים לבאר את הפסוק מספר דברים‪ .‬את "ויענונו" מפרשים לפי ספר שמות‪:‬‬
‫פרעה הפקיד על עם ישראל ממונים שינהלו את עבודות הכפייה‪ ,‬ובכך ידכאו את העם‬
‫ויסירו את הסכנה הביטחונית עקב התעצמותו‪ .‬העבדים בנו שתי ערים‪ִּ :‬פתום ורעמסס‪,‬‬
‫שבהן הופקדו אוצרותיה הכלכליים של ממלכת מצרים‪ .‬את הביטוי "וייתנו עלינו עבודה‬
‫קשה" מפרשים גם כן בעזרת ספר שמות‪ .‬שם מציינים את עבודת הפרך‪ ,‬שבה העבידו‬
‫המצרים את בני ישראל‪ .‬רש"י מסביר‪" :‬בעבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו"‪ .‬כיום‬
‫אנו משתמשים בשורש פ‪-‬ר‪-‬כ במובנים שונים‪ :‬להפריך טענה‪ ,‬בצק פריך ועוד‪ .‬עבודת‬
‫הפרך ּכּוונה לשבור את גופם של בני ישראל ולא פחות מזה ‪ -‬את רוח האומה‪.‬‬

‫צריך להזיע | זהו זה‬

‫‪26‬‬
 ‫ביאור‪ :‬בפסוק זה מתוארת‬
‫הצעקה של בני ישראל לאביהם‬
‫ֹלהי ֲאב ֵֹתינּו‪,‬‬ ‫וַ ּנִ ְצ ַעק ֶאל ה׳ ֱא ֵ‬
‫שבשמיים‪ .‬הקב"ה שומע את‬ ‫וַ ּיִ ְׁש ַמע ה׳ ֶאת ק ֵֹלנּו וַ ּיַ ְרא ֶאת‬
‫הקולות ורואה את המראות‪ ,‬עד‬
‫כמה הם עובדים בפרך ומדוכאים‪.‬‬ ‫ָענְ יֵ נּו וְ ֶאת ֲע ָמ ֵלנּו וְ ֶאת ַל ֲח ֵצנּו‬
‫גם את הפסוק הזה חכמים‬
‫מפרקים לגורמים ומפרשים כל‬
‫(דברים כו ז)‪.‬‬
‫אחד מחלקיו‪ ,‬וגם כאן הם נעזרים‬
‫בספר שמות‪ .‬הפסוק מתאר מצב‬ ‫בֹותינּו״‬ ‫ֹלהי ֲא ֵ‬ ‫״וַ ּנִ ְצ ַעק ֶאל ה׳ ֱא ֵ‬
‫חדש‪ :‬אותו פרעה‪ ,‬שמשה רבנו נס‬
‫מפניו‪ ,‬מת (שמות ב טו)‪ .‬באותה‬
‫(שם) ‪ּ .‬כְ ָמ ה ֶׁש ּנֶ ֱא ַמ ר‪ :‬״וַ יְ ִה י‬
‫העת הגיעה מצוקתם של בני‬ ‫ַבּיָ ִמים ָה ַר ִּבים ָה ֵהם וַ ּיָ ָמת ֶמ ֶלְך‬
‫ישראל לשיאה‪ ,‬ולכן הם הגבירו‬
‫את זעקתם לשמיים בבקשת‬ ‫ִמ ְצ ַריִ ם וַ יֵ ָאנְ חּו ְבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל‬
‫ישועה‪ .‬המדרש מקיש מהמילה‬
‫"צעקה" שבספר דברים על‬
‫ִמ ן ָה ֲע ב ָֹד ה וַ ּיִ זְ ָע קּו‪ ,‬וַ ַּת ַע ל‬
‫המילה "זעקה" שבספר שמות‪.‬‬ ‫ֹלה ים ִמ ן‬ ‫ַׁש וְ ָע ָת ם ֶא ל ָה ֱא ִ‬
‫כך דרכו של מדרש‪.‬‬
‫ָה ֲעב ָֹדה״ (שמות ב כג)‪.‬‬
‫ַמּגִ יד‬

‫מלחמת העצמאות‬
‫פריט ממנורת הכנסת‬

‫צעקה | נפתלי קמפה‬

‫‪27‬‬
‫ביאור‪ :‬מבארים את הביטוי‬
‫"וישמע ה' את קולנו" בעזרת‬
‫״וַ ּיִ ְׁש ַמע ה׳ ֶאת ק ֵֹלנּו״ (דברים כו ז)‪.‬‬
‫ספר שמות‪ .‬הקב"ה שומע את‬ ‫ֹלהים‬ ‫ּכְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‪ :‬״וַ ּיִ ְׁש ַמע ֱא ִ‬
‫זעקת בני ישראל‪ ,‬ומתעורר בו‬
‫רצון לפעול לטובתם מאחר‬ ‫ֹלהים‬ ‫ֶאת נַ ֲא ָק ָתם‪ ,‬וַ יִ ּזְ ּכֹר ֱא ִ‬
‫שכרת ברית עם שלושת‬
‫האבות‪ :‬אברהם‪" :‬לְ זַ ְר ֲעָך נָ ַת ִּתי‬
‫ֶאת ְּב ִריתֹו ֶאת ַא ְב ָר ָהם ֶאת‬
‫ֶאת ָה ָא ֶרץ ַהּזֹאת" (בראשית טו‬ ‫יִ ְצ ָחק וְ ֶאת יַ ֲעקֹב״ (שמות ב כד)‪.‬‬
‫"אל ִּת ָירא‪ּ ,‬כִ י ִא ְּתָך‬ ‫יח); יצחק‪ַ :‬‬
‫ָאנֹכִ י ּובֵ ַרכְ ִּתיָך וְ ִה ְרּבֵ ִיתי ֶאת זַ ְר ֲעָך‪,‬‬ ‫״וַ ּיַ ְר א ֶא ת ָע נְ יֵ נּו״ (דברים שם)‪.‬‬
‫ַּב ֲעבּור ַא ְב ָר ָהם ַע ְב ִּדי" (שם כו‬
‫"ה ָא ֶרץ‪ֲ ,‬א ֶׁשר ַא ָּתה‬ ‫כד); ויעקב‪ָ :‬‬ ‫זֹו ְּפ ִריׁשּות ֶּד ֶרְך ֶא ֶרץ‪ּ .‬כְ ָמה‬
‫ׁשֹכֵ ב ָעלֶ ָיה‪ ,‬לְ ָך ֶא ְּתנֶ ּנָ ה ּולְ זַ ְר ֶעָך"‬
‫(שם כח יג)‪ .‬חכמים מבינים את‬
‫ֹלהים ֶאת ְּבנֵ י‬ ‫ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‪ :‬״וַ ּיַ ְרא ֱא ִ‬
‫הביטוי "וירא את עוניינו" כמצוקה‬ ‫ֹלהים״ (שמות ב כה)‪.‬‬ ‫יִ ְׂש ָר ֵאל וַ ּיֵ ַדע ֱא ִ‬
‫הקשורה ליחסי אישות (רש"י‬
‫יומא עד‪ ,‬ע"ב)‪ .‬למרות מצוקה‬ ‫״וְ ֶאת ֲע ָמ ֵלנּו״ (דברים שם)‪ֵ .‬אּלּו‬
‫זאת הצליחו בני ישראל בעמל‬
‫רב להוליד בנות ובנים‪ .‬על הבנים‬ ‫ַה ָּבנִ ים‪ּ .‬כְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‪ :‬״ּכָ ל‬
‫נגזרה כליה‪ ,‬המתתם באמצעות‬ ‫ַה ֵּבן ַהּיִ ּלֹוד ַהיְ א ָֹרה ַּת ְׁש ִליכֻ הּו‬

‫ַמּגִ יד‬
‫הטבעה ביְ אור‪ .‬בחלק האחרון‬
‫שני הפסוקים מדברים על לחץ‪.‬‬ ‫וְ כָ ל ַה ַּבת ְּת ַחּיּון״ (שמות א כב)‪.‬‬
‫חכמים מוסיפים ביטוי המסביר‬
‫שמשמעות הלחץ היא דחק‪:‬‬ ‫״וְ ֶא ת ַל ֲח ֵצ נּו״ (דברים שם)‪ .‬זֹו‬
‫המצרים דוחקים בבני ישראל‬
‫להזדרז לעבוד בכפייה‪.‬‬ ‫ַה ְּד ַחק‪ּ .‬כְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‪ :‬״וְ גַ ם‬
‫יתי ֶאת ַה ַּל ַחץ ֲא ֶׁשר ִמ ְצ ַריִ ם‬ ‫ָר ִא ִ‬
‫ֹלח ִצים א ָֹתם״ (שמות ג ט)‪.‬‬ ‫ֲ‬

‫ע‪ ‬קֹולי ֲא ֶׁשר יִ ְׁש ַמע ְּבקֹולֹות‬

‫ִ‬ ‫ְׁש ַמ‬
‫ל‪ ‬ה ְּמ ַק ֵּבל ַה ְּת ִפּלֹות‪...‬‬
‫וְ ָה ֵא ַ‬
‫וְ ָהעֹונֶ ה ְּב ִמ ְצ ַריִ ם ְל ַעּמֹו‬
‫יאם ְל ֵחרּות ִמ ְּס ָבלֹות‪.‬‬ ‫הֹוצ ָ‬
‫וְ ִ‬
‫(מתוך‪" :‬שמע קולי"‪ ,‬רב האי גאון)‬

‫שמע קולי | מאיר בנאי והלובים‬

‫‪28‬‬
 ‫ביאור‪ :‬ההגדה מציגה פסוק נוסף‬
‫מסדר "מקרא ביכורים" המתאר‬
‫ּיֹוצ ֵאנּו ה׳ ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם ְּביָ ד ֲחזָ ָקה‬
‫וַ ִ‬
‫את שיא העלילה‪ .‬הקב"ה מחלץ‬ ‫ּוב מ ָֹר א ּגָ דֹל‪,‬‬
‫ּוב זְ ר ַֹע נְ טּויָ ה ְ‬ ‫ִ‬
‫את עם ישראל ממצרים באופן‬
‫מופתי‪ ,‬בכוח רב ותוך הטלת פחד‬ ‫ּובמ ְֹפ ִתים (דברים כו ח)‪.‬‬ ‫ּובאֹתֹות ְ‬ ‫ְ‬
‫גדול‪ .‬חכמים למדים מהפסוק‬
‫בשמות שהקב"ה הוציא את‬
‫ישראל ממצרים בכבודו ובעצמו‪,‬‬ ‫ּיֹוצ ֵאנּו ה׳ ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם״ (שם)‪.‬‬ ‫״וַ ִ‬
‫ללא מלאכים או שליחים‪ .‬את‬
‫זה למדו מכך שהקב"ה מדבר‬ ‫ֹלא ַעל יְ ֵדי ַמ ְל ָאְך‪ ,‬וְ ֹלא ַעל יְ ֵדי‬
‫בגוף ראשון‪" :‬ועברתי"‪" ,‬והכיתי"‪.‬‬
‫לחכמים חשוב להציג קשר ישיר‬
‫יח‪ֶ ,‬א ָּלא‬ ‫ָׂש ָרף‪ ,‬וְ ֹלא ַעל יְ ֵדי ָׁש ִל ַ‬
‫עם הקב"ה‪ ,‬ללא מתווכים‪ .‬יש‬ ‫ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ִּבכְ בֹודֹו‬
‫סבורים שדרשה זאת באה‬
‫כמענה לנצרות‪ ,‬שבה הבן מתווך‬ ‫ּוב ַע ְצמֹו‪ֶׁ .‬שּנֶ ֱא ַמר‪ :‬״וְ ָע ַב ְר ִּתי‬ ‫ְ‬
‫בין הכנסייה לאב‪ .‬כדי להדגיש‬
‫את הבלעדיות של הקב"ה על‬
‫ְב ֶא ֶר ץ ִמ ְצ ַר יִ ם ַּב ַּל יְ ָל ה ַה ּזֶ ה‬
‫התהליך‪ ,‬שבה הדרשה על אותו‬ ‫ית י כָ ל ְּב כֹור ְּב ֶא ֶר ץ‬ ‫וְ ִה ּכֵ ִ‬
‫הרעיון בפירוט‪ ,‬ולכל ביטוי ִמ ֶס ֶפר‬
‫ִמ ְצ ַריִ ם ֵמ ָא ָדם וְ ַעד ְּב ֵה ָמה‪,‬‬
‫ַמּגִ יד‬

‫שמות היא מצמידה משמעות‬

‫מדרשית‪ .‬כך ניתן להכיר יותר‬
‫את שיטת המדרש‪ .‬בסוף חלק‬
‫זה מסכמים‪ :‬אני‪ ,‬הקב"ה‪ ,‬פעלתי‬
‫באופן ישיר‪ ,‬אני ולא אחר‪.‬‬
‫ֹלהי ִמ ְצ ַריִ ם ֶא ֱע ֶׂשה‬ ‫ּובכָ ל ֱא ֵ‬ ‫ְ‬
‫ְׁש ָפ ִטים ֲאנִ י ה׳״ (שמות יב יב)‪.‬‬
‫ִמן ָׁש ַמיִ ם נִ לְ ָחמּו‪...‬‬

‫מקרא ביכורים | חיים פרחי‬

‫‪29‬‬
‫״וְ ָע ַב ְר ִּתי ְב ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם ַּב ַּליְ ָלה ַהּזֶ ה״‪ֲ ,‬אנִ י וְ ֹלא ַמ ְל ָאְך!‬
‫״ּובכָ ל‬
‫יתי כָ ל ְּבכֹור ְּב ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם״‪ֲ ,‬אנִ י וְ ֹלא ָׂש ָרף! ְ‬ ‫״וְ ִהּכֵ ִ‬
‫יח!‬
‫ֹלהי ִמ ְצ ַריִ ם ֱא ֶע ֶׂשה ְׁש ָפ ִטים״‪ֲ ,‬אנִ י וְ ֹלא ַה ָּׁש ִל ַ‬ ‫ֱא ֵ‬
‫״אנִ י ה׳״‪ֲ ,‬אנִ י הּוא וְ ֹלא ַא ֵחר!‬ ‫ֲ‬
‫״הּנֵ ה‬
‫״ּביָ ד ֲחזָ ָקה״ (דברים שם)‪ .‬זֹו ַה ֶּד ֶבר‪ּ .‬כְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‪ִ :‬‬ ‫ְ‬
‫מֹורים‬
‫ּסּוסים ַּב ֲח ִ‬ ‫יַ ד ה׳ הֹויָ ה ְּב ִמ ְקנְ ָך ֲא ֶׁשר ַּב ָּׂש ֶדה ַּב ִ‬
‫ּובּצֹאן‪ֶּ ,‬ד ֶבר ּכָ ֵבד ְמאֹד״ (שמות ט ג)‪.‬‬ ‫ַּבּגְ ַמ ִּלים ַּב ָּב ָקר ַ‬
‫״ּובזְ ר ַֹע נְ טּויָ ה״ (דברים שם)‪ .‬זֹו ַה ֶח ֶרב‪ּ .‬כְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‪:‬‬
‫ִ‬
‫רּוׁש ִָלם״ (דברי הימים א‪,‬‬
‫לּופה ְּביָ דֹו נְ טּויָ ה ַעל יְ ָ‬
‫״וְ ַח ְרּבֹו ְׁש ָ‬
‫כא טז)‪.‬‬

‫ַמּגִ יד‬
‫מֹורא ּגָ דֹול״ (דברים שם)‪ .‬זֹו ּגִ ּלּוי ְׁשכִ ינָ ה‪ּ .‬כְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‪:‬‬
‫״ּוב ָ‬
‫ְ‬
‫ֹלהים ָלבֹוא ָל ַק ַחת לֹו ּגֹוי ִמ ֶּק ֶרב ּגֹוי ְּב ַמּסֹת‬ ‫״אֹו ֲהנִ ָּסה ֱא ִ‬
‫רֹוע‬
‫ּובזְ ַ‬ ‫ּוביָ ד ֲחזָ ָקה ִ‬ ‫ּוב ִמ ְל ָח ָמה ְ‬ ‫מֹופ ִתים ְ‬‫ּוב ְ‬ ‫ְּבאֹתֹת ְ‬
‫מֹור ִאים ּגְ ד ִֹלים‪ּ ,‬כְ כֹל ֲא ֶׁשר ָע ָׂשה ָלכֶ ם ה׳‬ ‫ּוב ָ‬ ‫נְ טּויָ ה ְ‬
‫ֹלהיכֶ ם ְּב ִמ ְצ ַריִ ם ְל ֵעינֶ יָך״ (דברים ד לד)‪.‬‬
‫ֱא ֵ‬
‫״ּובאֹתֹות״ (דברים שם)‪ .‬זֶ ה ַה ַּמ ֶּטה‪ּ .‬כְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‪ :‬״וְ ֶאת‬ ‫ְ‬
‫ַה ַּמ ֶּטה ַהּזֶ ה ִּת ַּקח ְּביָ ֶדָך‪ֲ ,‬א ֶׁשר ַּת ֲע ֶׂשה ּבֹו ֶאת ָהאֹתֹת״‬
‫(שמות ד יז)‪.‬‬
‫מֹופ ִתים״ (דברים שם)‪ .‬זֶ ה ַה ָּדם‪ּ .‬כְ ָמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‪ :‬״וְ נָ ַת ִּתי‬‫״ּוב ְ‬‫ְ‬
‫ּוב ָא ֶרץ״ (יואל ג ג)‪.‬‬
‫מֹופ ִתים ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָ‬
‫ְ‬

‫‪30‬‬
 ‫שופכים מעט מכוס יין לכוס מים ואומרים‪:‬‬

‫ימרֹות ָע ָׁשן״ (יואל שם)‪.‬‬

‫ָ״ּדם וָ ֵאׁש וְ ִת ְ‬
‫״ּובזְ ר ַֹע נְ טּויָ ה״‪,‬‬
‫״ּביָ ד ֲחזָ ָקה״‪ְׁ ,‬ש ַּתיִ ם‪ִ .‬‬ ‫ָּד ָבר ַא ֵחר‪ְ ,‬‬
‫״ּובאֹתֹות״‪ְׁ ,‬ש ַּתיִ ם‪.‬‬ ‫״ּובמ ָֹרא ּגָ דֹל״‪ְׁ ,‬ש ַּתיִ ם‪ְ .‬‬
‫ְׁש ַּתיִ ם‪ְ .‬‬
‫״ּובמ ְֹפ ִתים״‪ְׁ ,‬ש ַּתיִ ם‪.‬‬
‫ְ‬
‫ביאור‪ :‬לביאור המונח "יד חזקה" מחפשים היכן נזכרת שוב היד של הקב"ה‪ .‬בספר שמות‬
‫מתוארת יד ה' המחוללת אסון במשק החי של המצרים‪ ,‬הלוא היא מכת הדבר‪ .‬את "זרוע‬
‫נטויה" מפרשים באמצעות ספר דברי הימים‪ ,‬שבו נזכרת ידו הנטויה של המלאך מחזיקה‬
‫בחרב‪ ,‬לכן זוהי מכת חרב‪ .‬את "מורא גדול" מפרשים לא במובן של יראה‪ ,‬אלא במובן של‬
‫מקרב עם אחר (מצרים)‬‫ראייה‪ .‬הקב"ה שואל אם ראו איך מוציאים עם אחד (ישראל) ֶ‬
‫באופן מופתי שכזה‪ .‬מכאן למדים שבני ישראל זכו להתגלּות הקב"ה לנגד עיניהם (ספר‬
‫"אלוהים אהבה אסתטיקה")‪ .‬את "אותות" מבינים כמטה הקסם של משה‪ .‬נס יציאת‬
‫מצרים נעשה גם באמצעות מטהו של משה‪ .‬את "מופתים" מבינים כדם‪ .‬בספר יואל‬
‫נזכר בצד הביטוי "מופתים" הביטוי "דם"‪ .‬ההגדה מבודדת את הביטוי "דם אש ותימרות‬
‫ַמּגִ יד‬

‫עשן" כדי לקשור אותו למנהג הטפת היין‪.‬‬

‫מנהג יהודי ארץ‪-‬אשור לטבול את הזרת פעם ביין ופעם במים כאשר מונים את המכות‪ ,‬המופיעות‬
‫בעמוד הבא‪ .‬המסובים אומרים על כל מכה ומכה ״שונאי ישראל״‪.‬‬

‫ּכִ י ִת ְק ַרב ֶאל ִעיר לְ ִהּלָ ֵחם ָעלֶ ָיה‬

‫את ֵאלֶ ָיה לְ ָׁשלֹום‪( .‬דברים כ י)‬ ‫וְ ָק ָר ָ‬

‫תפילה לשלום | מורין נהדר‬

‫‪31‬‬
‫ביאור‪ :‬חכמים מציעים פרשנות‬ ‫מנהג יהודי ארץ‪-‬אשור‪ :‬אחד המסובים‪ ,‬גבר או אישה‪,‬‬
‫אחרת לפסוק הנ"ל (דברים כו ח)‪,‬‬ ‫לוקח שתי כוסיות‪ :‬כוסית יין וכוסית מים‪ ,‬בכל אחת מן‬
‫ולפיה הקב"ה נקט חמש שיטות‪:‬‬ ‫המכות טובל את הזרת ביין ולאחר מכן במים ואומר את‬
‫שם המכה‪ ,‬והמסובים עונים‪ :‬״שונאי ישראל״‪.‬‬
‫יד חזקה‪ ,‬זרוע נטויה‪ ,‬מורא גדול‪,‬‬
‫אותות‪ ,‬מופתים‪ .‬נכפיל אותן‬
‫בשתי ידיו‪ ,‬והרי לנו רמז נוסף‬
‫ֵא ּלּו ֶע ֶׂש ר ַמ ּכֹות ֶׁש ֵה ִב יא‬
‫בתורה לעשר המכות‪ ,‬שאנו‬ ‫ַה ָּק ד ֹו ׁש ָּב ר ּו ְך ה ּו א ַע ל‬
‫מונים בטקסיות‪ :‬מכת דם פגעה‬
‫בדגה וזיהמה את מי השתייה;‬ ‫ַה ִּמ ְצ ִרים ְּב ִמ ְצ ַריִ ם‪ .‬וְ ֵאלּו ֵהן‪:‬‬
‫מכת צפרדע הציקה למצרים‬
‫בכל מקום אפשרי; מכת כינים‬
‫הציקה לאדם ולבהמה; מכת‬ ‫ָּד ם‪ְ .‬צ ַפ ְר ֵּד ַע ‪ּ .‬כִ ּנִ ים‪ָ .‬ע רֹוב‪.‬‬
‫ערוב הרי היא תערובת של חיות‬
‫רעות ומזיקות; מכת דבר היא‬ ‫ֶּד ֶב ר‪ְׁ .‬ש ִח ין‪ָּ .‬ב ָר ד‪ַ .‬א ְר ֶּב ה‪.‬‬
‫מחלה מידבקת וקטלנית באדם‬
‫ובבהמה; מכת שחין היא מחלת‬
‫חׁשְך‪ַ .‬מּכַ ת ְּבכֹורֹות‪.‬‬ ‫ֶ‬
‫עור הדומה לצרעת ולאבעבועות;‬
‫מכת ברד היא שילוב של ברד כבד‬
‫ואש תופת; מכת ארבה היא מכת‬ ‫נֹות ן ָּב ֶה ם‬
‫הּוד ה ָה יָ ה ֵ‬
‫ַר ִּב י יְ ָ‬
‫מכרסמים חקלאית; מכת חושך‬ ‫ִס ָּמנִ ים‪:‬‬

‫ַמּגִ יד‬
‫היא אפילה מוחלטת במשך שלוש‬
‫יממות; ומכת בכורות היא ההרג‬
‫שהקב"ה עשה בבכורי האדם‬
‫והבהמה‪ .‬כדי להקל עלינו לזכור‬
‫ְּד ַצ״ְך‬
‫זאת המציא רבי יהודה ראשי‬
‫תיבות‪ :‬שלוש מכות ראשונות‪,‬‬
‫ֲע ַד״ׁש‬
‫שלוש שניות וארבע אחרונות‬
‫(כל המכות נזכרות בספר שמות‬ ‫ְּב ַא ַח״ב‬
‫פרקים ז‪-‬יב)‪.‬‬

‫ְּב ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם‬

‫אֹורה ְּד ַצ"ְך ֲע ַד"ׁש ְּב ַא ַח"ב‬
‫עֹוטה ָ‬ ‫יָ ִחיד ֶ‬
‫ַמּכֹות ֲע ָׂש ָרה ֲחרֹון ַאף וְ ֶע ְב ָרה‬
‫ִה ְׁש ִליְך ִמ ָּׁש ַמיִ ם‪.‬‬
‫(מתוך "לצור גואלנו"‪ ,‬ר' דוד חסין)‬

‫השכיבני לשלום | ליאת יצחקי‬

‫‪32‬‬
 ‫יוסי מבקש להעצים‬‫ביאור‪ :‬ר' ֵ‬
‫את מספר המכות שניחתו על‬
‫אֹומר‪ִ :‬מּנַ יִ ן‬‫ילי ֵ‬‫יֹוסי ַהּגְ ִל ִ‬ ‫ַר ִּבי ֵ‬
‫המצרים‪ .‬הוא טוען שעל אדמת‬ ‫אֹומר ֶׁש ָּלקּו ַה ִּמ ְצ ִרים‬ ‫ַא ָּתה ֵ‬
‫מצרים לקו בעשר מכות‪ ,‬כידוע‬
‫מספר שמות‪ ,‬אך מוסיף שבעת‬ ‫ְּב ִמ ְצ ַריִ ם ֶע ֶׂשר ַמּכֹות וְ ַעל ַהּיָ ם‬
‫חציית ים סוף לקו המצרים‬
‫בחמישים מכות נוספות‪ .‬הוא‬
‫ָלקּו ֲח ִמ ִּׁשים ַמּכֹות? ְּב ִמ ְצ ַריִ ם‬
‫למד זאת מכך שפסוק אחד‬ ‫ֹאמ רּו‬ ‫אֹומ ר‪ :‬״וַ ּי ְ‬
‫ֵ‬ ‫ָמ ה הּוא‬
‫אומר שאצבע ה' חוללה את עשר‬
‫המכות‪ ,‬ואילו פסוק אחר אומר‬ ‫ַה ַח ְר ֻט ִּמם ֶאל ַּפ ְרעֹה ֶא ְצ ַּבע‬
‫שהיד הגדולה שלו הכתה את‬
‫המצרים על הים‪ .‬ביד ישנן חמש‬
‫ֹלהים ִהיא״ (שמות ח טו)‪ .‬וְ ַעל‬ ‫ֱא ִ‬
‫אצבעות‪ ,‬וכל אצבע שווה לעשר‬ ‫אֹומר‪ :‬״וַ ּיַ ְרא‬ ‫ַהּיָ ם ָמה הּוא ֵ‬
‫מכות‪ ,‬הרי לך חמישים מכות‪.‬‬
‫דרשתו של ר' יוסי היא חלק‬ ‫יִ ְׂש ָר ֵאל ֶאת ַהּיָ ד ַהּגְ ד ָֹלה ֲא ֶׁשר‬
‫מסדרה של דרשות המבקשת‬
‫להרחיב ולהעצים את האירוע‬
‫ָע ָׂשה ה׳ ְּב ִמ ְצ ַריִ ם וַ ּיִ ְיראּו ָה ָעם‬
‫המופלא של יציאת מצרים ובכך‬ ‫מׁשה‬ ‫ּוב ֶ‬
‫ֶאת ה׳‪ ,‬וַ ּיַ ֲא ִמינּו ַּבה׳ ְ‬
‫לפאר את שמו של הקב"ה‪.‬‬
‫ַע ְב ּדֹו״ (שם יד לא)‪ּ .‬כַ ָּמ ה ָל קּו‬
‫ַמּגִ יד‬

‫ְב ֶא ְצ ַּבע? ֶע ֶׂשר ַמּכֹות‪ֱ .‬אמֹור‬

‫ֵמ ַע ָּתה‪ְּ ,‬ב ִמ ְצ ַריִ ם ָלקּו ֶע ֶׂשר‬
‫ַמּכֹות וְ ַעל ַהּיָ ם ָלקּו ֲח ִמ ִּׁשים‬
‫ַמּכֹות‪.‬‬

‫ּות ִה ָּלה‬
‫יהם ּכֻ ָלם ְּב ִׁשיר ְ‬ ‫ָענּו כָ ל יִ ְׂש ָר ֵאל ְּב ִפ ֶ‬
‫רֹומ ֶמנְ הּו‬
‫ֹלהי וַ ֲא ְ‬
‫זֶ ה ֵא ִלי וְ ַאנְ וֵ הּו ֱא ַ‬
‫לֹוּה ִּב ְל ֵּתהּו‪...‬‬
‫וְ כָ בֹוד ֲא ַע ְּט ֵרהּו ּכִ י ֵאין ֱא ַ‬
‫ִמ ְריָ ם ְּב ִׁש ָירה נָ ָאה ָענְ ָתה ִׁש ָירה נִ ָּׂש ָאה‬
‫ִׁשירּו לֹו כִ י גָ אֹה גָ ָאה ִעם ּכָ ל נְ ֵׁשי ְצ ָב ָאּה‬
‫סּוס וְ רֹוכְ בֹו ַבּיָ ם ָר ָמה‪.‬‬
‫(מתוך "אל עליון"‪ ,‬מחבר לא ידוע)‬

‫שיר לשלום | שירי מימון‬

‫‪33‬‬
‫ביאור‪ :‬ר' אליעזר מגדיל יותר את‬
‫מספר המכות‪ .‬המזמור בתהילים‬
‫אֹומר‪ִ :‬מּנַ יִ ן ֶׁשּכָ ל‬
‫יעזֶ ר ֵ‬ ‫ַר ִּבי ֱא ִל ֶ‬
‫מונה את המכות ומסכם‪" :‬יְ ַׁשּלַ ח‬ ‫ּומּכָ ה ֶׁש ֵה ִביא ַה ָּקדֹוׁש‬ ‫ַמּכָ ה ַ‬
‫ּבָ ם ֲחרֹון ַאּפֹו ֶעבְ ָרה וָ זַ ַעם וְ צָ ָרה‪,‬‬
‫ִמ ְׁשלַ ַחת ַמלְ ֲאכֵ י ָר ִעים" (תהילים‬ ‫ָּב רּוְך הּוא ַע ל ַה ִּמ ְצ ִר ים‬
‫עח מט)‪ .‬על כל אחת מעשר‬
‫המכות חל הפסוק שבו נזכרים‬
‫ְּב ִמ ְצ ַריִ ם ָהיְ ָתה ֶׁשל ַא ְר ַּבע‬
‫ארבעה אופנים של כל מכה ומכה‪:‬‬ ‫ַמ ּכֹות? ֶׁש ּנֶ ֱא ַמ ר‪ :‬״יְ ַׁש ַּל ח‬
‫ֶעברה‪ ,‬זעם‪ ,‬צרה ומשלחת רעה‬
‫של מלאכים‪ .‬מכפילים עשר‬ ‫ָּב ם ֲח רֹון ַא ּפֹו ֶע ְב ָר ה וָ זַ ַע ם‬
‫מכות בארבעה אופנים‪ ,‬והרי לנו‬
‫ארבעים מכות‪ .‬אם נשלב את‬
‫וְ ָצ ָר ה‪ִ ,‬מ ְׁש ַל ַח ת ַמ ְל ֲא כֵ י‬
‫יוסי בדברי ר' אליעזר‪,‬‬ ‫דברי ר' ֵ‬ ‫ָר ִעים״ (תהלים עח מט)‪ֶ .‬ע ְב ָרה‪,‬‬
‫יש לנו ארבעים מכות במצרים‬
‫ומאתיים על הים (ארבעים כפול‬ ‫ַא ַחת‪ .‬וָ זַ ַעם‪ְׁ ,‬ש ַּתיִ ם‪ .‬וְ ָצ ָרה‪,‬‬
‫חמש)‪ .‬בחלק הבא יגדל עוד יותר‬
‫מספר המכות‪.‬‬
‫ָׁשֹלש‪ִ .‬מ ְׁש ַל ַחת ַמ ְל ֲאכֵ י ָר ִעים‪,‬‬
‫ַא ְר ַּבע‪ֱ .‬אמֹור ֵמ ַע ָּתה‪ְּ ,‬ב ִמ ְצ ַריִ ם‬
‫ָלקּו ַא ְר ָּב ִעים ַמּכֹות‪ ,‬וְ ַעל ַהּיָ ם‬

‫ַמּגִ יד‬
‫אתיִ ם ַמּכֹות‪.‬‬
‫ָלקּו ָמ ַ‬
‫וְ ַעל ַהּיָ ם לָ קּו‪ ...‬הכנרת בדמדומי בין ערביים‬

‫תפילה לשלום | אמני ישראל‬

‫‪34‬‬
 ‫ביאור‪ :‬ר' עקיבא סבור שכל‬
‫אחת ממכות מצרים הייתה‬
‫אֹומר‪ִ :‬מּנַ יִ ן ֶׁשּכָ ל‬
‫ַר ִּבי ֲע ִק ָיבא ֵ‬
‫שווה לחמש מכות‪ .‬הוא למד זאת‬ ‫ּומּכָ ה ֶׁש ֵה ִביא ַה ָּקדֹוׁש‬ ‫ַמּכָ ה ַ‬
‫מהפסוק בתהילים‪ ,‬אך מחלק‬
‫אותו לחמש‪ ,‬ולא לארבע‪ :‬חרון‬ ‫ָּב רּוְך הּוא ַע ל ַה ִּמ ְצ ִר ים‬
‫אף‪ ,‬עברה‪ ,‬זעם‪ ,‬צרה ומשלחת‬
‫רעה של מלאכים‪ .‬אצבע אלוהים‬
‫ְּב ִמ ְצ ַר יִ ם ָה יְ ָת ה ֶׁש ל ָח ֵמ ׁש‬
‫חוללה עשר מכות‪ ,‬והאצבע הכתה‬ ‫ַמּכֹות? ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‪ :‬״יְ ַׁש ַּלח ָּבם‬
‫בחמישה אופנים‪ ,‬לכן יש להכפיל‬
‫עשר בחמש‪ ,‬והרי לנו חמישים‬ ‫ֲחרֹון ַאּפֹו ֶע ְב ָרה וָ זַ ַעם וְ ָצ ָרה‪,‬‬
‫מכות במצרים‪ .‬אם לקו מאצבע‬
‫אלוהים בחמישים מכות‪ ,‬ובים‬
‫ִמ ְׁש ַל ַחת ַמ ְל ֲאכֵ י ָר ִעים״ (שם)‪.‬‬
‫מיד האלוהים‪ ,‬שיש בה חמש‬ ‫ֲח רֹון ַא ּפֹו‪ַ ,‬א ַח ת‪ֶ .‬ע ְב ָר ה‪,‬‬
‫אצבעות‪ ,‬הרי לנו מאתיים‬
‫וחמישים מכות‪ .‬לסיכום‪ :‬לשיטת‬ ‫ְׁש ַּתיִ ם‪ .‬וָ זַ ַעם‪ָׁ ,‬שלׁש‪ .‬וְ ָצ ָרה‪,‬‬
‫יוסי‪ ,‬עשר במצרים וחמישים‬
‫על הים; לשיטת ר' אליעזר‪,‬‬
‫ר' ֵ‬ ‫ַא ְר ַּבע‪ִ .‬מ ְׁש ַל ַחת ַמ ְל ֲאכֵ י ָר ִעים‪,‬‬
‫ארבעים במצרים ומאתיים על‬ ‫ָח ֵמׁש‪ֱ .‬אמֹור ֵמ ַע ָּתה‪ְּ ,‬ב ִמ ְצ ַריִ ם‬
‫הים; לשיטת ר' עקיבא‪ ,‬חמישים‬
‫ָלקּו ֲח ִמ ִּׁשים ַמּכֹות וְ ַעל ַהּיָ ם‬
‫ַמּגִ יד‬

‫במצרים ומאתיים וחמישים על‬

‫הים‪.‬‬ ‫אתיִ ם ַמּכֹות‪.‬‬ ‫ּומ ַ‬‫ָלקּו ֲח ִמ ִּׁשים ָ‬
‫וְ ַעל ַהּיָ ם לָ קּו‪ֻ ...‬סּלָ ָמּה ֶׁשל צֹור‪ ,‬ראש הנקרה‬

‫שים שלום | בת אלה‬

‫‪35‬‬
 ‫ּכַ ָּמה ַמ ֲעלֹות טֹובֹות ַל ָּמקֹום ָע ֵלינּו‪:‬‬
‫יאנּו ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם‪ ,‬וְ ֹלא ָע ָׂשה ָב ֶהם ְׁש ָפ ִטים ַּדּיֵ נּו‪.‬‬
‫הֹוצ ָ‬
‫ִאּלּו ִ‬
‫יהם ַּדּיֵ נּו‪.‬‬
‫אֹלה ֶ‬
‫ִאּלּו ָע ָׂשה ָב ֶהם ְׁש ָפ ִטים‪ ,‬וְ ֹלא ָע ָׂשה ֵב ֵ‬
‫יהם ַּדּיֵ נּו‪.‬‬
‫כֹור ֶ‬
‫יהם‪ ,‬וְ ֹלא ָה ַרג ֶאת ְּב ֵ‬
‫אֹלה ֶ‬
‫ִאּלּו ָע ָׂשה ֵב ֵ‬
‫יהם‪ ,‬וְ ֹלא נָ ַתן ָלנּו ֶאת ָממֹונָ ם ַּדּיֵ נּו‪.‬‬
‫כֹור ֶ‬
‫ִאּלּו ָה ַרג ֶאת ְּב ֵ‬
‫ביאור‪ :‬חכמי ההגדה מבקשים‬
‫להודות לקב"ה על הטּוב שהשפיע‬
‫על עם ישראל‪ .‬הם מונים חמש‪-‬‬
‫עשרה תחנות שונות הנזכרות‬
‫בתורה במסע ממצרים לארץ‬
‫ישראל‪ :‬החטיבה הראשונה של‬
‫התחנות היא זו של נס יציאת‬

‫ַמּגִ יד‬
‫מצרים‪ ,‬החל במכות השונות‬
‫ועד קריעת ים סוף; החטיבה‬
‫השנייה עוסקת במסע במדבר‬
‫ובמתן תורה; החטיבה האחרונה‬
‫עוסקת בכניסה לארץ ישראל‬
‫ובבניין בית המקדש‪ .‬כאן הפכנו‬
‫לעם חופשי על אדמתו‪ .‬בכל‬
‫אחת ואחת מתחנות אלה זכינו‬
‫החזרה‬‫לחסדים‪ ,‬ועל כך תודתנו‪ֲ .‬‬
‫על הביטוי "דיינו" מלמדת שהיינו‬
‫מוכנים להסתפק באחד מחסדיו‪.‬‬
‫בחלק זה הערך החינוכי‪-‬חברתי‬
‫תופס מקום חשוב‪ :‬הכרת טובה‬
‫למי שהטיב עימך והבעת נכונות‬
‫להסתפק במועט‪.‬‬
‫יסנּו לְ ֶא ֶרץ יִ ְשֹ ָר ֵאל"‪ ,‬הרובע היהודי‪ ,‬ירושלים‬
‫"הכְ נִ ָ‬
‫ִ‬

‫יציאת מצרים | אתי אנקרי‬

‫‪36‬‬
 ‫ִאּלּו נָ ַתן ָלנּו ֶאת ָממֹונָ ם‪ ,‬וְ ֹלא ָק ַרע ָלנּו ֶאת ַהּיָ ם ַּדּיֵ נּו‪.‬‬
‫ִאּלּו ָק ַרע ָלנּו ֶאת ַהּיָ ם‪ ,‬וְ ֹלא ֶה ֱע ִב ָירנּו ְבתֹוכֹו ֶּב ָח ָר ָבה ַּדּיֵ נּו‪.‬‬
‫ִאּלּו ֶה ֱע ִב ָירנּו ְבתֹוכֹו ֶּב ָח ָר ָבה‪ ,‬וְ ֹלא ִׁש ַּקע ָצ ֵרינּו ְּבתֹוכֹו ַּדּיֵ נּו‪.‬‬
‫ִאּלּו ִׁש ַּקע ָצ ֵרינּו ְּבתֹוכֹו‪ ,‬וְ ֹלא ִס ֵּפק ָצ ְרּכֵ נּו ַּב ִּמ ְד ָּבר ַא ְר ָּב ִעים‬
‫ָׁשנָ ה ַּדּיֵ נּו‪.‬‬
‫ִאּלּו ִס ֵּפק ָצ ְרּכֵ נּו ַּב ִּמ ְד ָּבר ַא ְר ָּב ִעים ָׁשנָ ה‪ ,‬וְ ֹלא ֶה ֱאכִ ָילנּו‬
‫ֶאת ַה ָּמן ַּדּיֵ נּו‪.‬‬
‫ִאּלּו ֶה ֱאכִ ָילנּו ֶאת ַה ָּמן‪ ,‬וְ ֹלא נָ ַתן ָלנּו ֶאת ַה ַּׁש ָּבת ַּדּיֵ נּו‪.‬‬
‫ִאּלּו נָ ַתן ָלנּו ֶאת ַה ַּׁש ָּבת‪ ,‬וְ ֹלא ֵק ְר ָבנּו ִל ְפנֵ י ַהר ִסינַ י ַּדּיֵ נּו‪.‬‬
‫ַמּגִ יד‬

‫ּתֹורה ַּדּיֵ נּו‪.‬‬

‫ִאּלּו ֵק ְר ָבנּו ִל ְפנֵ י ַהר ִסינַ י‪ ,‬וְ ֹלא נָ ַתן ָלנּו ֶאת ַה ָ‬
‫יסנּו ְל ֶא ֶרץ יִ ְׂש ָר ֵאל ַּדּיֵ נּו‪.‬‬
‫ּתֹורה‪ ,‬וְ ֹלא ִהכְ נִ ָ‬
‫ִאּלּו נָ ַתן ָלנּו ֶאת ַה ָ‬
‫יסנּו ְל ֶא ֶרץ יִ ְׂש ָר ֵאל‪ ,‬וְ ֹלא ָבנָ ה ָלנּו ֶאת ֵּבית‬ ‫ִאּלּו ִהכְ נִ ָ‬
‫ַה ְּב ִח ָירה ַּדּיֵ נּו‪.‬‬
‫ביאור‪ :‬הואיל והיינו מוכנים להסתפק במועט‪ ,‬רק באחד החסדים שהקב"ה העניק לנו‪,‬‬
‫ובכל זאת זכינו לקבל את כולם‪ ,‬אנו חייבים לו תודה כפולה ומכופלת‪ .‬בצד הרצון להרחיב‬
‫את סיפור יציאת מצרים בהגדה חכמים מבקשים לחזק את ערך האמונה באלוהי ישראל‪.‬‬
‫מלך העולם הוא אלוהנו‪ ,‬אלוהי עם ישראל‪ .‬בחסדים שההגדה מונה מופיעים ערכים‬
‫רוחניים‪ ,‬כמו‪ :‬התורה והשבת‪ .‬להיות בן חורין במלוא מובן המילה‪ ,‬משמע להיות פרט‬
‫או חברה שיש להם עולם רוחני מלא‪ .‬כל תהליך יציאת מצרים מכוון למטרה פשוטה‪:‬‬
‫להיות עם חופשי בארצנו‪.‬‬

‫ישראל שלי | ירדנה ארזי וליאור נרקיס‬

‫‪37‬‬
 ‫ּומכֻ ֶּפ ֶלת‬
‫פּולה ְ‬
‫טֹובה כְ ָ‬ ‫ַעל ַא ַחת ּכַ ָּמה וְ כַ ָּמה ָ‬
‫ַל ָּמקֹום ָע ֵלינּו‪.‬‬

‫יאנּו ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם‪.‬‬

‫הֹוצ ָ‬
‫ֶׁש ִ‬
‫וְ ָע ָׂשה ָב ֶהם ְׁש ָפ ִטים‪.‬‬
‫יהם‪.‬‬ ‫אֹלה ֶ‬
‫וְ ָע ָׂשה ֵב ֵ‬
‫יהם‪.‬‬ ‫כֹור ֶ‬
‫וְ ָה ַרג ֶאת ְּב ֵ‬
‫וְ נָ ַתן ָלנּו ֶאת ָממֹונָ ם‪.‬‬
‫וְ ָק ַרע ָלנּו ֶאת ַהּיָ ם‪.‬‬

‫וְ ֶה ֱע ִב ָירנּו ְּבתֹוכֹו ֶּב ָח ָר ָבה‪.‬‬

‫ַמּגִ יד‬
‫וְ ִׁש ַּקע ָצ ֵרינּו ְּבתֹוכֹו‪.‬‬
‫וְ ִס ֵּפק ָצ ְרּכֵ נּו ַּב ִּמ ְד ָּבר ַא ְר ָּב ִעים ָׁשנָ ה‪.‬‬
‫וְ ֶה ֱאכִ ָילנּו ֶאת ַה ָּמן‪.‬‬
‫וְ נָ ַתן ָלנּו ֶאת ַה ַּׁש ָּבת‪.‬‬
‫וְ ֵק ְר ָבנּו ִל ְפנֵ י ַהר ִסינַ י‪.‬‬
‫ּתֹורה‪.‬‬
‫וְ נָ ַתן ָלנּו ֶאת ַה ָ‬
‫יסנּו ְל ֶא ֶרץ יִ ְׂש ָר ֵאל‪.‬‬ ‫וְ ִהכְ נִ ָ‬
‫ֹנֹותינּו‪.‬‬
‫ּובנָ ה ָלנּו ֶאת ֵּבית ַה ְּב ִח ָירה ְלכַ ֵּפר ַעל ּכָ ל ֲעו ֵ‬ ‫ָ‬

‫ארץ ישראל יפה | להקת פיקוד דרום‬

‫‪38‬‬
 ‫ביאור‪ :‬רבן גמליאל‪ ,‬נשיא‬
‫הסנהדרין‪ ,‬אומר שיש להעניק‬
‫אֹומר‪ּ :‬כָ ל‬
‫יאל ָהיָ ה ֵ‬ ‫ַר ָּבן ּגַ ְמ ִל ֵ‬
‫טעם ומשמעות לשלושת‬ ‫ֹלשה ְד ָב ִרים ֵאּלּו‬
‫ֶׁשֹּלא ָא ַמר ְׁש ָ‬
‫הסמלים המרכזיים‪ :‬פסח‪ ,‬מצה‬
‫ומרור‪ .‬חכמים פותחים בשאלה‬ ‫חֹובתֹו‪,‬‬
‫ַּב ֶּפ ַסח‪ֹ ,‬לא יָ ָצא יְ ֵדי ָ‬
‫דידקטית על אחד הסמלים‪.‬‬
‫הזרוע שעל שולחן הסדר מרמזת‬
‫ּומרֹור‪.‬‬
‫וְ ֵאּלּו ֵהן‪ֶּ :‬פ ַסח‪ַ ,‬מ ָּצה ָ‬
‫על קורבן הפסח‪ ,‬שהיו מקריבים‬
‫בבית המקדש ואוכלים את בשרו‬ ‫בֹותינּו אֹוכְ ִלים‬ ‫ֶּפ ַסח‪ֶׁ ,‬ש ָהיּו ֲא ֵ‬
‫בחבורות‪ .‬הקורבן מסמל את נס‬ ‫ִּב זְ ַמ ן ֶׁש ֵּב ית ַה ִּמ ְק ָּד ׁש ָה יָ ה‬
‫מכת בכורות‪ ,‬שבו ָּפ ַסח הקב"ה‬
‫על בתי ישראל‪ ,‬ומכאן שמו‬ ‫ַקּיָ ם‪ַ ,‬על ׁשּום ָמה? ַעל ׁשּום‬
‫של החג‪ .‬סימן הזיהוי של בתי‬
‫היהודים היה דם קורבן הפסח‬ ‫ֶׁש ָּפ ַס ח ַה ָּק דֹוׁש ָּב רּוְך הּוא‬
‫שנתנו על המשקוף (שמות יב‬ ‫בֹותינּו ְּב ִמ ְצ ַריִ ם‪.‬‬ ‫ַעל ָּב ֵּתי ֲא ֵ‬
‫כא‪-‬כג)‪ .‬המצה שאנו אוכלים‬
‫בליל הסדר ובכל החג מסמלת‬ ‫ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‪ :‬״וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם זֶ ַבח ֶּפ ַסח‬
‫את הלחם שיוצאי מצרים אכלו‪.‬‬
‫הוא נאפה מבצק שלא הספיק‬ ‫הּוא ַלה׳ ֲא ֶׁשר ָּפ ַסח ַעל ָּב ֵּתי‬
‫ְבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל ְּב ִמ ְצ ַריִ ם ְּבנָ גְ ּפֹו‬
‫ַמּגִ יד‬

‫לתפוח בגלל החיפזון לקראת‬

‫היציאה‪ ,‬לכן הספיקו לאפות רק‬
‫פיסות לחם קטנות המכונות‬ ‫ֶאת ִמ ְצ ַריִ ם וְ ֶאת ָּב ֵּתינּו ִה ִּציל‪,‬‬
‫״עוגות״‪ .‬זו הייתה הצידה לדרך‬
‫הארוכה במדבר‪.‬‬
‫וַ ּיִ ּקֹד ָה ָעם וַ יִ ְׁש ַּת ֲחוּו״ (שמות יב כז)‪.‬‬

‫אוחזים את המצה ביד ואומרים עליה את המדרש הבא‪:‬‬

‫ַמ ָּצה זֹו ֶׁש ָאנּו אֹוכְ ִלים‪ַ ,‬על ׁשּום ָמה? ַעל ׁשּום ֶׁשֹּלא‬
‫בֹותינּו ְל ַה ֲח ִמיץ‪ַ ,‬עד ֶׁשּנִ גְ ָלה‬ ‫ִה ְס ִּפיק ְּב ֵצ ָקם ֶׁשל ֲא ֵ‬
‫ֲע ֵל ֶיהם ֶמ ֶלְך ַמ ְלכֵ י ַה ְּמ ָלכִ ים ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ּוגְ ָא ָלם‪.‬‬
‫הֹוציאּו ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם‬
‫ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‪ :‬״וַ ּיֹאפּו ֶאת ַה ָּב ֵצק ֲא ֶׁשר ִ‬
‫ֻעּגֹת ַמּצֹות ּכִ י ֹלא ָח ֵמץ‪ּ ,‬כִ י ג ְֹרׁשּו ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם וְ ֹלא יָ כְ לּו‬
‫ְל ִה ְת ַמ ְה ֵמ ַּה וְ גַ ם ֵצ ָדה ֹלא ָעשֹּו ָל ֶהם״ (שם לט)‪.‬‬

‫רבן גמליאל | שאר אל מגרבי‬

‫‪39‬‬
‫ביאור‪ :‬המרור (חסה או חזרת)‬ ‫אוחזים את המרור ביד ואומרים עליו את המדרש הבא‪:‬‬
‫מסמל את המרירות שאבותינו‬
‫העבדים שבמצרים היו שרויים‬ ‫ָמרֹור זֶ ה ֶׁש ָאנּו אֹוכְ ִלים‪ַ ,‬על‬
‫בה‪ .‬הפסוק מתאר את עבודת‬
‫הכפייה הקשה שהטילו עליהם‪,‬‬
‫ׁשּום ָמה? ַעל ׁשּום ֶׁש ֵּמ ְררּו‬
‫את חומרי הבנייה הכבדים‬ ‫בֹות ינּו‬
‫ַה ִּמ ְצ ִר ים ֶא ת ַח ּיֵ י ֲא ֵ‬
‫מנשוא‪ ,‬את העבודה בשדה תחת‬
‫השמש הקופחת ואת העבודה‬ ‫ְּב ִמ ְצ ָריִ ם‪ֶׁ .‬שּנֶ ֱא ַמר‪ :‬״וַ יְ ָמ ְררּו‬
‫המפרכת‪ .‬פסח‪ ,‬מצה ומרור‬
‫נזכרים בפסוקים הבאים‪" :‬וְ ָע ָׂשה‬
‫יה ם ַּב ֲע ב ָֹד ה ָק ָׁש ה‬ ‫ֶא ת ַח ּיֵ ֶ‬
‫ֶפ ַסח לַ ה'‪ְּ ...‬ב ַא ְר ָּב ָעה ָע ָׂשר יֹום‬ ‫ּובכָ ל ֲעב ָֹדה‬ ‫ּוב ְל ֵבנִ ים ְ‬
‫ְּבח ֶֹמר ִ‬
‫ּבֵ ין ָה ַע ְרּבַ יִ ם יַ ֲעׂשּו אֹתֹו‪ַ ,‬על ַמּצֹות‬
‫ְּומר ִֹרים יֹאכְ לֻ הּו" (במדבר ט י‪-‬יא)‪.‬‬ ‫ַּב ָּׂש ֶדה‪ֵ ,‬את ּכָ ל ֲעב ָֹד ָתם ֲא ֶׁשר‬
‫ָע ְבדּו ָב ֶהם ְּב ָפ ֶרְך״ (שמות א יד)‪.‬‬

‫כל יהודי‪ ,‬בכל דור ודור‪ ,‬אמור‬

‫לחשוב שהוא נגאל ממצרים‬
‫ְּב כָ ל ּדֹור וָ דֹור ַח ּיָ ב ָא ָד ם‬
‫"ע ָׂשה‬
‫באופן אישי‪ ,‬לכן נאמר‪ָ :‬‬ ‫ִל ְר אֹות ֶא ת ַע ְצ מֹו ּכְ ִא ּלּו‬

‫ַמּגִ יד‬
‫ה' לִ י"‪ .‬כדי שהאירוע העתיק‬
‫הזה לא יישכח‪ ,‬יש להחיות אותו‬ ‫הּוא יָ ָצא ִמ ִּמ ְצ ָריִ ם‪ֶׁ .‬שּנֶ ֱא ַמר‪:‬‬
‫בתודעה שלנו ושל ילדינו בכל‬
‫פעם מחדש‪ .‬כאשר אדם חש‬
‫״וְ ִה ּגַ ְד ָּת ְל ִב נְ ָך ַּב ּיֹום ַה הּוא‬
‫שהוא מעורב בתהליך היסטורי‪,‬‬ ‫ֵלאמֹר‪ַּ ,‬ב ֲעבּור זֶ ה ָע ָׂשה ה׳‬
‫הוא חש שייך ומחויב לקבוצת‬
‫הזהות שלו‪ .‬מטרת יציאת מצרים‬ ‫אתי ִמ ִּמ ְצ ָריִ ם״ (שם יג ח)‪.‬‬ ‫ִלי ְּב ֵצ ִ‬
‫הייתה התיישבות קבע בארץ‬
‫ישראל‪ .‬מי שזכה לדּור בארץ‪,‬‬
‫בֹותינּו ִּב ְל ָבד ּגָ ַאל‬
‫ֹלא ֶאת ֲא ֵ‬
‫יודע להעריך היטב את סיפור‬ ‫ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא‪ֶ ,‬א ָּלא ַאף‬
‫יציאת מצרים‪.‬‬
‫אֹותנּו ּגָ ַאל ִע ָּמ ֶהם‪ֶׁ .‬שּנֶ ֱא ַמר‪:‬‬‫ָ‬
‫הֹוציא ִמ ָּׁשם‪ְ ,‬ל ַמ ַען‬ ‫אֹותנּו ִ‬ ‫״וְ ָ‬
‫ּבְ כָ ל ּדֹור וָ דֹור ָעלֵ ינּו לִ זְ ּכֹר‬
‫ּכִ י ֶאת ַה ְּדרֹור נִ ָּתן לִ ְׁשמֹר‪,‬‬ ‫ָה ִב יא א ָֹת נּו ָל ֶת ת ָל נּו ֶא ת‬
‫ּומּצָ ה נַ ֲעצֹר‬ ‫ִאם ִריב‪ָ ,‬מדֹון ַ‬ ‫ָה ָא ֶרץ ֲא ֶׁשר נִ ְׁש ַּבע ַל ֲאב ֵֹתינּו״‬
‫וְ נַ ְחסְֹך ִאיׁש ִמ ְר ֵעהּו ָמרֹור‪.‬‬
‫(דברים ו כג)‪.‬‬

‫גואל יבוא | איציק אשר וחברים‬

‫‪40‬‬
 ‫מכסים את המצות‪ ,‬אוחזים את הכוס וקוראים את ביאור‪ :‬לאחר שנס יציאת מצרים‬
‫סּופר בהרחבה‪ ,‬כל אחד מאיתנו‬ ‫החלק הראשון של ההלל‪:‬‬
‫חש צורך להודות לקב"ה על החסד‬
‫ְל ִפיכָ ְך ֲאנַ ְחנּו ַחּיָ ִבים ְלהֹודֹות‪ ,‬הגדול שעשה עימנו‪ .‬אחת משירֹות‬
‫רֹומם‪ ,‬ההודיה הגדולות של היהדות היא‬ ‫ְל ַה ֵּלל‪ְ ,‬ל ַׁש ֵּב ַח‪ְ ,‬ל ָפ ֵאר‪ְ ,‬ל ֵ‬
‫הה לל‪ .‬שירת זו נאמרת בימים‬ ‫ַ‬
‫ּול ַק ֵּלס מיוחדים‪ ,‬והיא תופסת מקום‬ ‫ְל ַה ֵּדר‪ְ ,‬ל ָב ֵרְך‪ְ ,‬ל ַע ֵּלה ְ‬
‫מרכזי בהגדה של פסח‪ .‬ההלל מורכב‬
‫ׂש ה ַל ֲא ב ֹו ֵת י נ ּו משישה פרקי תהילים‪ .‬כפתיחה או‬ ‫ְל ִמ י ֶׁש ָע ָ‬
‫וְ ָל נּו ֵא ת ּכָ ל ַה ּנִ ִּס ים ָה ֵא ּלּו‪ :‬כהכנה לקריאת ההלל‪ ,‬חכמי האגדה‬
‫מציינים שורה ארוכה של ביטויים‬
‫ע ְב דּות ְל ֵח רּות‪ ,‬נרדפים להלל‪ֶ :‬שבח‪ ,‬פאר‪ ,‬רוממות‪,‬‬ ‫יאנּו ֵמ ַ‬ ‫הֹוצ ָ‬
‫ִ‬
‫ּומ ֵא ֶבל ְליֹום ‪ -‬כל זאת כתודה על הניסים של‬ ‫ִמּיָ גֹון ְל ִׂש ְמ ָחה‪ֵ ,‬‬
‫הידור‪ ,‬ברכה‪ ,‬עילוי‪ ,‬קילוס (‪)καλώς‬‬

‫ּומ ֲא ֵפ ָל ה ְל אֹור ּגָ דֹול‪ ,‬היציאה מעבדות לחירות‪ ,‬מעצבּות‬ ‫טֹוב‪ֵ ,‬‬
‫מחשיכה‬ ‫לשמחה‪ ,‬מאבלּות ליום חג‪ֲ ,‬‬
‫ֹאמ ר לאור גדול ומשעבוד לגאולה‪ .‬לכן‬ ‫ּומ ִּׁש ְע ּבּוד ִל גְ ֻא ָּל ה‪ ,‬וְ נ ַ‬ ‫ִ‬
‫ׁשה‪ַ ,‬ה ְללּויָ ּה‪ .‬לבבות‪ .‬בבית המקדש‪ ,‬נהגו הלוויים‬ ‫ְל ָפנָ יו ִׁש ָירה ֲח ָד ָ‬
‫מׂשמחת‬‫אנו פוצחים בשירת ההלל ַ‬
‫ַהּלֵ ל א‬

‫לשיר את ההלל בעת שהכוהנים‬

‫קיימו את מצוות קורבן הפסח‪ .‬זהו המקרה היחידי שבו מפצלים את קריאת ההלל‬
‫לשניים‪ .‬זה לא חצי הלל שקוראים בדילוגים‪ .‬הפיצול מחקה את שירת הלוויים‪ ,‬כאשר‬
‫סעודת הפסח‪ ,‬הבאה לאחר החלק הראשון‪ ,‬היא התחליף לקורבן‪.‬‬

‫שמעון טייאר‬
‫ׁשֹופר ַהלְ לּוהּו ּבְ נֵ בֶ ל וְ כִ ּנֹור‪...‬‬
‫ַהלְ לּוהּו ּבְ ֵת ַקע ָ‬

‫הללויה | עדן בן זקן וגלי עטרי‬

‫‪41‬‬
‫ביאור‪ :‬הפרק הראשון של ההלל‬
‫חוזר ומשתמש ברעיון התהילה‬
‫ַה ְל לּויָ ּה‪ַ ,‬ה ְל לּו ַע ְב ֵד י ה׳‪,‬‬
‫שאומרים לפני הקב"ה‪ .‬הוא פותח‬ ‫ַה ְללּו ֶאת ֵׁשם ה׳‪ .‬יְ ִהי ֵׁשם‬
‫בקריאה כללית "הללו" ומכאן‬
‫ואילך מפרט מי מהלל ועל מה‪.‬‬
‫עֹולם‪.‬‬‫ה׳ ְמב ָֹרְך‪ֵ ,‬מ ַע ָּתה וְ ַעד ָ‬
‫המהללים הם המאמינים בקב"ה‬ ‫ִמ ִּמ זְ ַר ח ֶׁש ֶמ ׁש ַע ד ְמ בֹואֹו‪,‬‬
‫ועובדים אותו‪ .‬הם מברכים את‬
‫שמו בממד הזמן ‪ -‬לנצח‪ ,‬ובממד‬
‫ְמ ֻה ָּל ל ֵׁש ם ה׳‪ָ .‬ר ם ַע ל ּכָ ל‬
‫המרחב ‪ -‬בכל העולם‪ ,‬שעליו‬ ‫ּגֹויִ ם ה׳‪ַ ,‬על ַה ָּׁש ַמיִ ם ּכְ בֹודֹו‪ִ .‬מי‬
‫זורחת השמש‪ .‬כבודו נעלה‬
‫מעל כל העמים עד לשמיים‪.‬‬
‫יהי ָל ָׁש ֶבת‪.‬‬ ‫ֹלהינּו ַה ַּמגְ ִּב ִ‬‫ּכַ ה׳ ֱא ֵ‬
‫הוא מסוגל לרומם את האדם‬ ‫ילי ִל ְראֹות‪ַּ ,‬ב ָּׁש ַמיִ ם‬ ‫ַה ַּמ ְׁש ִּפ ִ‬
‫עד לשמיים ואף להשפיל אותו‬
‫עד לארץ‪ .‬את העני הוא מסוגל‬ ‫ימ י ֵמ ָע ָפ ר ָּד ל‪,‬‬ ‫ּוב ָא ֶר ץ‪ְ .‬מ ִק ִ‬ ‫ָ‬
‫לרומם מן העפר והאשפתות עד‬ ‫הֹוׁש ִיבי‬
‫ֵמ ַא ְׁשּפֹת יָ ִרים ֶא ְביֹון‪ְ .‬ל ִ‬
‫שיֵ שב בחברת נכבדי העם‪ .‬כשם‬
‫שעקרת בית שמחה בבניין ביתה‪,‬‬ ‫יבי ַעּמֹו‪.‬‬ ‫יבים‪ִ ,‬עם נְ ִד ֵ‬ ‫ִעם נְ ִד ִ‬
‫בכלכלת משפחתה ובהולדת‬ ‫יב י ֲע ֶק ֶר ת ַה ַּב יִ ת ֵא ם‬ ‫מֹוׁש ִ‬
‫ִ‬
‫הבנים‪ ,‬כך הוא משמח את‬
‫ַה ָּב נִ י ם ְׂש ֵמ ָח ה ַה ְל ל ּו יָ ּה‬

‫ַהּלֵ ל א‬
‫המאמינים‪ ,‬המהללים אותו‪.‬‬
‫(תהלים קיג)‪.‬‬

‫יעל שביט‬ ‫ֶא ְׁש ְּתָך ּכְ גֶ ֶפן ּפ ִֹרּיָ ה ּבָ נֶ יָך ּכִ ְׁש ִתלֵ י זֵ ִיתים‪...‬‬

‫אם הבנים שמחה | אודי אהרוני‬

‫‪42‬‬
 ‫ביאור‪ :‬הפרק השני של ההלל‬
‫מתאר את יציאת מצרים באופן‬
‫ְּב ֵצאת יִ ְׂש ָר ֵאל ִמ ִּמ ְצ ָריִ ם‪ֵּ ,‬בית‬
‫פיוטי‪ .‬כאשר בני ישראל יצאו‬ ‫הּודה‬‫ֹלעז‪ָ .‬היְ ָתה יְ ָ‬ ‫יַ ֲעקֹב ֵמ ַעם ֵ‬
‫מארץ מצרים ובני יעקב נחלצו‬
‫מתוך עם זר‪ ,‬הפכה קהילת‬ ‫לֹותיו‪.‬‬‫ְל ָק ְדׁשֹו‪ ,‬יִ ְׂש ָר ֵאל ַמ ְמ ְׁש ָ‬
‫היהודים מקודשת לקב"ה‪ ,‬ועם‬
‫ישראל קיבל את שלטונו העצמי‪.‬‬
‫ַהּיָ ם ָר ָאה וַ ּיָ נֹס‪ַ ,‬הּיַ ְר ֵּדן יִ ּסֹב‬
‫ניסים גדולים התרחשו‪ :‬הים נבהל‬ ‫ְל ָאחֹור‪ֶ .‬ה ָה ִרים ָר ְקדּו כְ ֵא ִילים‪,‬‬
‫ונסוג מפניו‪ ,‬נהר הירדן זרם הפוך‬
‫כדי לאפשר את מעבר בני ישראל‪,‬‬ ‫ּגְ ָבעֹות ּכִ ְבנֵ י צֹאן‪ַ .‬מה ְּלָך ַהּיָ ם‬
‫ההרים התנועעו והיה נדמה שהם‬
‫מקפצים כאיילים‪ ,‬והגבעות נִ דמו‬
‫ּכִ י ָתנּוס‪ַ ,‬הּיַ ְר ֵּדן ִּתּסֹב ְל ָאחֹור‪.‬‬
‫כגדיים המתרוצצים בשמחה‪.‬‬ ‫יל ים‪,‬‬ ‫ֶה ָה ִר ים ִּת ְר ְק דּו כְ ֵא ִ‬
‫המזמור שואל מפני מה התרחשו‬
‫כל התופעות המוזרות האלה‪,‬‬ ‫ּגְ ָב עֹות ּכִ ְב נֵ י צֹאן‪ִ .‬מ ִּל ְפ נֵ י‬
‫ומשיב כי כולם משנים את טבעם‬
‫מלפני האדון שחולל את העולם‪,‬‬
‫לֹוּה‬
‫חּולי ָא ֶרץ‪ִ ,‬מ ִּל ְפנֵ י ֱא ַ‬ ‫ָאדֹון ִ‬
‫הלוא הוא אלוהי ישראל‪ ,‬אותו‬ ‫יַ ֲעקֹב‪ַ .‬הה ְֹפכִ י ַהּצּור ֲאגַ ם ָמיִ ם‪,‬‬
‫האל שלמען העם הפך סלע‬
‫ַח ָּל ִמיׁש ְל ַמ ְעיְ נֹו ָמיִ ם (שם קיד)‪.‬‬
‫ַהּלֵ ל א‬

‫לאגם ואבן קשה ביותר למעיין‪.‬‬

‫את שירת ההלל נשלים לאחר‬
‫הסעודה וברכת המזון‪.‬‬
‫נהר הירדן‪ַ ,‬ק ֶסר ַאל‪-‬יָ הּוד‬

‫וְ כָ ל יִ ְׂש ָר ֵאל עֹבְ ִרים ּבֶ ָח ָרבָ ה ַעד ֲא ֶׁשר ַּתּמּו ּכָ ל ַהּגֹוי לַ ֲעבֹר ֶאת ַהּיַ ְר ֵּדן‪( .‬יהושע ג יז)‬

‫בצאת ישראל | רביבו וריבלין‬

‫‪43‬‬
 ‫מגביהים את הכוס עד ברכת הגפן ושותים בהסבה‪:‬‬

‫עֹולם‪ֲ ,‬א ֶׁשר ּגְ ָא ָלנּו וְ גָ ַאל‬

‫ֹלהינּו ֶמ ֶלְך ָה ָ‬ ‫ָּברּוְך ַא ָּתה ה׳ ֱא ֵ‬
‫יענּו ַה ַּליְ ָלה ַהּזֶ ה ֶל ֱאכָ ל‬‫בֹותינּו ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם‪ ,‬וְ ִהּגִ ָ‬
‫ֶאת ֲא ֵ‬
‫ּומרֹור‪.‬‬
‫ּבֹו ַמ ָּצה ָ‬
‫מֹוע ִדים וְ ִל ְרגָ ִלים‬
‫יענּו ְל ֲ‬ ‫בֹותינּו יַ ּגִ ֵ‬ ‫אֹלהי ֲא ֵ‬‫ֹלהינּו וֵ ֵ‬‫ּכֵ ן ה׳ ֱא ֵ‬
‫אתנּו ְל ָׁשלֹום‪ְׂ ,‬ש ֵמ ִחים ְּב ִבנְ יַ ן‬ ‫ֲא ֵח ִרים ַה ָּב ִאים ִל ְק ָר ֵ‬
‫בֹוד ֶתָך וְ נֹאכַ ל ָׁשם ִמן ַהּזְ ָב ִחים‬ ‫ִע ֶירָך וְ ָׂש ִׂשים ַּב ֲע ָ‬
‫יע‬
‫ּומן ַה ְּפ ָס ִחים (במוצ״ש אומרים‪ִ :‬מן ַה ְּפ ָס ִחים ִּומן ַהּזְ ָב ִחים) ֲא ֶׁשר יַ ּגִ ַ‬
‫ִ‬
‫נֹודה ְלָך ִׁשיר ָח ָדׁש ַעל‬ ‫ָּד ָמם ַעל ִקיר ִמזְ ַּב ֲחָך ְל ָרצֹון‪ ,‬וְ ֶ‬
‫ּגְ ֻא ָּל ֵתנּו וְ ַעל ְּפדּות נַ ְפ ֵׁשנּו‪ָּ .‬ברּוְך ַא ָּתה ה׳ ּגָ ַאל יִ ְׂש ָר ֵאל‪.‬‬
‫ּבֹורא ְּפ ִרי ַהּגָ ֶפן‪.‬‬
‫עֹולם ֵ‬
‫ֹלהינּו ֶמ ֶלְך ָה ָ‬
‫ָּברּוְך ַא ָּתה ה׳ ֱא ֵ‬

‫ברכת הגאולה‬
‫ביאור‪ :‬ברכת הגאולה חותמת את השלב הראשון של קריאת ההגדה עד לכוס שנייה‪ .‬אנו‬
‫מודים לקב"ה על גאולת דור האימהות והאבות‪ ,‬בדומה לברכת ״שהחיינו״‪ ,‬ועל שהגיענו‬
‫לזמן הזה‪ ,‬שבו אנו מקיימים את הסדר על מצה ומרור‪ .‬אנו מייחלים שנזכה להגיע בריאים‬
‫ושלמים גם לחגי ישראל האחרים‪ ,‬שיבואו עלינו לשלום‪ ,‬שנשמח בבניין ירושלים ושניהנה‬
‫מהחירות לעבוד את הקב"ה בבית המקדש‪ ,‬שבו נקריב את הפסח‪ .‬נוהגים לומר ברכה‬
‫זו בכוונה גדולה ובשמחה עצומה‪ .‬באמצעות שירה חדשנית אנו מודים על הפדיון מבית‬
‫עבדים ועל הגאולה ממצרים‪ .‬זו ברכה הנחשבת "ארוכה"‪ ,‬מאחר שיש בה פעמיים "ברוך"‬
‫(פסחים י ו)‪ .‬ברכת הגאולה מזמנת לנו את שתיית הכוס השנייה לחיים ולשלום‪.‬‬

‫ל‪ּ ‬ביָ דֹו יָ דֹו יָ דֹו יִ גְ ַאל יִ ְׂש ָר ֵאל ַע ְבּדֹו‬

‫ֵא ְ‬
‫ּדֹודי ְל ַבּדֹו‪...‬‬
‫ּוב ַּק ְׁש ִּתי ֵמ ַח ְסדֹו ָאנָ ה ָּפנָ ה ִ‬ ‫ִ‬
‫ּמּורים יִ גְ ַאל ַעם ַהּנִ ְב ָח ִרים‬ ‫כּות‪ ‬ליל ִׁש ִ‬ ‫ֵ‬ ‫ּובזְ‬
‫ִ‬
‫יאם ִעיר ּכְ בֹודֹו‪.‬‬ ‫וְ ַעל ּכַ נְ ֵפי נְ ָׁש ִרים יְ ִב ֵ‬
‫(מתוך "אל בידו"‪ ,‬ר' אליהו לניאדו)‬

‫אשר גאלנו | יהודה רוזנברג‬

‫‪44‬‬
 ‫ביאור‪ :‬לקראת סעודת החג אנו‬
‫נוטלים ידיים בפעם השנייה‪.‬‬
‫ַר ְחצָ ה‬
‫בפעם הראשונה נטלנו ידיים‬ ‫נוטלים ידיים ומברכים‪:‬‬
‫מייד לאחר הקידוש ולפני הטבלת‬
‫הכרפס במי לימון‪ .‬באותה הפעם‬ ‫ָּב ר ּו ְך ַא ָּת ה ה ׳ ֱא ֹל ֵה י נ ּו‬
‫עשינו זאת כדי לטהר את ידינו‬
‫בטרם אכילת הכרפס כסוג של‬
‫עֹולם‪ֲ ,‬א ֶׁשר ִק ְּד ָׁשנּו‬ ‫ֶמ ֶלְך ָה ָ‬
‫ְמתאבן‪ .‬עתה אנו נדרשים ליטול‬ ‫יל ת‬ ‫ְּב ִמ ְצ ו ָֹת יו וְ ִצ ּוָ נּו ַע ל נְ ִט ַ‬
‫ולברך‪ ,‬מפני שאנו עומדים לאכול‬
‫מצה‪ ,‬שהיא סוג של לחם‪ .‬מנהג‬ ‫יָ ָדיִ ם‪.‬‬
‫נטילת הידיים עתיק מאוד‪ .‬הוא‬
‫נועד לטהר את הידיים מהזוהמה‪,‬‬
‫"בעבור היות הידיים עסקניות" (רמב"ן שמות ל יט)‪ ,‬ומופיע כמצווה לכוהנים המשרתים‬
‫חׁשת‪ ...‬וְ נָ ַת ָּת ָׁש ָּמה ָמיִ ם‪ .‬וְ ָר ֲחצּו ַא ֲהרֹן ּובָ נָ יו ִמ ֶּמּנּו ֶאת יְ ֵד ֶיהם וְ ֶאת‬
‫בקודש‪" :‬וְ ָע ִׂש ָית ּכִ ּיֹור נְ ֶ‬
‫ַרגְ לֵ ֶיהם" (שמות ל יח‪-‬יט)‪ .‬מאחר שאנו מתייחסים לסעודה כאל עבודת קודש‪ ,‬אף אנו‬
‫מצּווים לטהר את ידינו בטרם ניגע במזון‪.‬‬
‫ַר ְחצָ ה‬

‫ְׂשאּו יְ ֵדיכֶ ם ק ֶֹדׁש‪...‬‬

‫באלה הידיים | רויטל זלצמן‬

‫‪45‬‬
‫ביאור‪ :‬בסעודות שבת וחג נוהגים‬
‫לפתוח את הסעודה באכילת‬
‫מֹוצִ יא ַמּצָ ה‬
‫לחם ובברכת ״המוציא״‪ .‬היין‬ ‫לוקחים ביד את שתיים וחצי המצות‪ ,‬אומרים ״הינני‬
‫והלחם הכרחיים לסעודות כאלה‬ ‫ו״מקדש הזמנים״‪ ,‬מברכים ״המוציא״‬‫מוכן״‪ ,‬״עיני כול״ ְ‬
‫ו״על אכילת מצה״‪ ,‬בוצעים משתי המצות העליונות‪,‬‬
‫ומעידים על הידור המצווה‪.‬‬ ‫טובלים במלח ואוכלים בתיאבון‪.‬‬
‫למצה שאנו אוכלים בליל הסדר‬
‫תפקיד כפול‪ :‬היא משמשת הן‬ ‫זּומן ְל ַקּיֵ ם ִמ ְצוַ ת‬ ‫ּומ ָ‬‫ִהנְ נִ י מּוכָ ן ְ‬
‫הלחם של הסעודה והן אחד‬
‫מהמרכיבים הסמליים של‬ ‫ֲאכִ ַילת ַמ ָּצה‪.‬‬
‫הסדר‪ :‬פסח‪ ,‬מצה ומרור‪ .‬למעלה‬
‫למדנו מדוע אוכלים מצות בלילה‬ ‫ֵעינֵ י כֹל ֵא ֶליָך יְ ַׂש ֵּברּו‪ ,‬וְ ַא ָּתה‬
‫הזה‪ .‬להבדיל מסעודות אחרות‪,‬‬
‫מברכים כעת ברכה כפולה‪ :‬על‬
‫נֹותן ָל ֶהם ֶאת ָאכְ ָלם ְּב ִעּתֹו‪.‬‬ ‫ֵ‬
‫הלחם ועל אכילת מצה‪ .‬בקהילות‬ ‫יע ְלכָ ל‬ ‫ּומ ְׂש ִּב ַ‬‫ּפֹות ַח ֶאת יָ ֶדָך‪ַ ,‬‬ ‫ֵ‬
‫רבות נהוג להוסיף שני פסוקי‬
‫ַחי ָרצֹון (תהלים קמה טו‪-‬טז)‪.‬‬
‫מֹוצִ יא ַמּצָ ה‪ָ ,‬מרֹור‪ֵ ,‬‬
‫תהילים המציינים את העובדה‬
‫שאומנם הלחם צומח על הארץ‪,‬‬
‫אך מקורו בשמיים‪ .‬כל ברואי‬ ‫ָּברּוְך ְמ ַק ֵּדׁש יִ ְׂש ָר ֵאל וְ ַהּזְ ַמנִ ים‪.‬‬

‫מֹוצִ יא ַמּצָ ה‬
‫עולם נושאים עיניהם לשמיים‬
‫בבקשה למזון‪ ,‬והקב"ה מספק‬ ‫ֹלהינּו ֶמ ֶלְך‬ ‫ָּברּוְך ַא ָּתה ה׳‪ֱ ,‬א ֵ‬
‫להם אותו בנדיבות‪ .‬התוספות‬
‫הללו באות להדר ואינן הכרחיות‪,‬‬ ‫ּמֹוצ יא ֶל ֶח ם ִמ ן‬ ‫עֹול ם‪ַ ,‬ה ִ‬ ‫ָה ָ‬
‫כך שניתן להסתפק בשתי‬ ‫ָה ָא ֶרץ‪.‬‬
‫ּכֹורְך‬

‫הברכות על הלחם ועל המצה‪.‬‬

‫ֹלהינּו ֶמ ֶלְך‬ ‫ָּברּוְך ַא ָּתה ה׳‪ֱ ,‬א ֵ‬
‫עֹולם‪ֲ ,‬א ֶׁשר ִק ְּד ָׁשנּו ְּב ִמ ְצו ָֹתיו‬‫ָה ָ‬
‫וְ ִצּוָ נּו ַעל ֲאכִ ַילת ַמ ָּצה‪.‬‬

‫ּיֹום‪ ‬מכֻ ָּבד הּוא יֹום ַּת ֲענּוגִ ים‬ ‫ְ‬ ‫ַה‬

‫ֶל ֶחם וְ יַ יִ ן טֹוב ָּב ָׂשר וְ ָדגִ ים‪ ‬‬
‫ַה ְּׂש ֵמ ִחים ּבֹו ֵהם ִׂש ְמ ָחה ַמ ִּׂשיגִ ים‪.‬‬
‫(מתוך‪" :‬כי אשמרה שבת"‪ ,‬ר' אברהם אבן עזרא)‬

‫לחם וחמלה | גלי עטרי‬

‫‪46‬‬
 ‫ָמרֹור‬
‫לוקחים פיסת מרור‪ ,‬טובלים בחרוסת ומברכים‪:‬‬

‫זּומן ְל ַקּיֵ ם ִמ ְצוַ ת ֲאכִ ַילת ָמרֹור‪.‬‬

‫ּומ ָ‬
‫ִהנְ נִ י מּוכָ ן ְ‬
‫עֹולם‪ֲ ,‬א ֶׁשר ִק ְּד ָׁשנּו‬
‫ֹלהינּו ֶמ ֶלְך ָה ָ‬ ‫ָּברּוְך ַא ָּתה ה׳‪ֱ ,‬א ֵ‬
‫ְּב ִמ ְצו ָֹתיו וְ ִצּוָ נּו ַעל ֲאכִ ַילת ָמרֹור‪.‬‬
‫ביאור‪ :‬כזכור‪ ,‬תפקיד המרור לסמל את חייהם המרירים של אימותינו ואבותינו בגלות‬
‫מצרים‪ .‬באכילתו אנו אמורים לחוש בטעמו המר ולהזדהות עם אותו הדור‪ .‬חכמים אומרים‬
‫שיש להטביל את המרור בחרוסת מתוקה כדי לא להעיב על שמחת החג‪ .‬התערובת‬
‫המתקתקה מסמלת את הטיט לבנייה שהעבדים היו שקועים בו‪.‬‬

‫ּכֹורְך‬
‫ֵ‬
‫לוקחים פיסה מהמצה השלישית‪ ,‬שנותרה שלמה עד כה‪ ,‬ופיסה של מרור‪ ,‬כורכים אותם זה בזה‪,‬‬
‫מזכירים את מנהג הלל ואוכלים‪.‬‬
‫ּכֹורְך‬

‫ּומרֹור ְּבֹלא ְּב ָרכָ ה‪ ,‬זֵ כֶ ר ַל ִּמ ְק ָּדׁש ְּביָ ֵמינּו יְ ֻח ָּדש‪.‬‬
‫ַמ ָּצה ָ‬
‫ָמרֹור‪ֵ ,‬‬

‫ּכֵ ן ָע ָׂשה ִה ֵּלל ִּבזְ ַמן ֶׁש ֵּבית ַה ִּמ ְק ָּדׁש ָהיָ ה ַקּיָ ם‪ָ .‬היָ ה‬
‫״על‬ ‫ּכֹורכָ ן וְ אֹוכְ ָלן ְּב ַבת ַא ַחת‪ְ .‬ל ַקּיֵ ם ַמה ֶׁשּנֶ ֱא ַמר‪ַ :‬‬ ‫ְ‬
‫רֹורים יֹאכְ ֻלהּו״ (במדבר טי יא)‪.‬‬ ‫ּומ ִ‬
‫ַמּצֹות ְ‬
‫ביאור‪ִ :‬הלל הזקן‪ ,‬נשיא הסנהדרין באותה העת‪ ,‬הוא מופת לבני דורות רבים עד ימינו‪ .‬הוא‬
‫זה שאמר‪" :‬מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" (שבת לא‪ ,‬ע"א)‪ .‬הלל נחשב מלומד גדול‬
‫הנוטה להקל בהלכה‪ .‬לאחר אכילת המצה והמרור היה ִהלל נוהג לכרוך שלושה מרכיבים‪:‬‬
‫בשר הפסח‪ ,‬מצה ומרור‪ ,‬ולאכול בבת אחת (רש"י‪ ,‬פסחים קטו‪ ,‬ע"א)‪ .‬כיום מסתפקים‬
‫בשני מרכיבים‪ :‬מצה ומרור‪ .‬במסורת יהודי ארץ‪-‬אשור נהוג לכרוך מצה במרור‪ ,‬לטבול‬
‫בחרוסת ולומר‪" :‬כורכן‪ ,‬טובלן ואוכלן‪ ".‬הנוסח שלפנינו הוא שילוב בין מה שמקובל‬
‫בקהילות המזרח לזה המקובל בקהילות אשכנז‪.‬‬

‫רֹוסת‬
‫ַּב ָּמרֹור יִ ְת ַע ֵּׁשת ְל ַט ֵּבל ַּב ֲח ֶ‬
‫וְ ַהּכְ ִריכָ ה נַ ֲע ֵׂשית ְּב ַמ ָצה וַ ֲחזֶ ֶרת‪.‬‬
‫(מתוך‪" :‬לבל יִ מוט נצח"‪ ,‬ר' יהושע בנבנשת)‬

‫‪47‬‬
‫ביאור‪ :‬לסעודות משפחתיות‬
‫או קהילתיות יש ערך חברתי‬
‫רב־מעלה‪ .‬הן הזירה שבה‬
‫מתנהלים דיאלוגים רבים שלא‬
‫היו מתרחשים אלמלא ההזדמנות‬
‫שבה כולם יושבים פנים אל פנים‪.‬‬
‫בזמן הסעודה שורר לכאורה‬
‫אי־סדר שהוא חלק מהסדר‪ .‬זו‬
‫העת לחלקים הלא פורמליים‬
‫של הסדר‪ .‬הם שמגבירים את‬
‫האהבה‪ ,‬את האחווה ואת‬
‫הלכידות החברתית‪ .‬הסעודה‬
‫החגיגית היא גם הזדמנות‬
‫להדר את השולחן ולהרגיש‬
‫לשעה קלה כמלכֹות וכמלכים‪.‬‬
‫לטובת האפיקומן‪ ,‬אומרים את השורות הבאות ואוכלים‪.‬‬
‫היא באה להמחיש את היותנו‬
‫בני חורין‪ ,‬שהמזון שופע על‬
‫שולחננו‪ ,‬ושאיננו אוכלים בחיפזון‬
‫זֵ כֶ ר ְל ָק ְר ַּבן ַה ֶּפ ַסח‪ַ ,‬הּנֶ ֱאכָ ל‬
‫רק לשם קיומנו‪ .‬מנהג הישיבה‬
‫בהסבה על ספות‪ ,‬כרים וכסתות‬
‫מוסיף לאווירה הזאת‪ .‬רבים מן‬
‫המאכלים העדתיים התנקזו אל‬
‫שולחן החג הישראלי‪ .‬זוהי חגיגה‬
‫של ריבוי זהויות‪ ,‬והיא מוסיפה‬
‫לבניין הזהות הישראלית‪.‬‬
‫עוד לא אכלנו | להקת הנח"ל‬
‫עֹורְך‬
‫ֻׁשלְ ָחן ֵ‬
‫מגישים לשולחן את סעודת החג‪ .‬יש הנוהגים לפתוח‬
‫את הסעודה בביצה קשה‪.‬‬
‫חכמים קבעו שכדי להדר את סעודת החג יש‬
‫צורך בשני מיני תבשילים לפחות (פסחים י ג)‪,‬‬
‫וכדי להקל קבעו שאחד מן התבשילים יהיה ביצה‬
‫שלוקה‪ .‬בתום הסעודה אוכלים מהמצה שהוצפנה‪,‬‬
‫המכונה אפיקומן‪ .‬זהו התחליף לקינוחים המלוחים‬
‫או המתוקים‪ ,‬שמטרתו שנישאר עם טעם המצה‬
‫כל הלילה‪.‬‬
‫צָ פּון‬
‫בתום הסעודה לוקחים פיסה מהמצה שנשמרה מראש‬
‫זה הזמן להעניק מתנה למוצא‪/‬ת האפיקומן‪ .‬לפני אכילת‬
‫האפיקומן יש לומר‪:‬‬
‫ֻׁשלְ ָחן ֵ‬
‫עֹורְך‪ ,‬צָ פּון‬
‫ֵ‬
‫עֹורְך‪ ,‬צָ פּון‬
‫ַעל ַהּש ַֹבע‪.‬‬
‫זּוּמן ְל ַקּיֵ ם ִמ ְצוַ ת‬
‫ּומ ָ‬
‫ִהנְ נִ י מּוכָ ן ְ‬
‫יקֹומן‪.‬‬
‫ֲאכִ ַילת ֲא ִפ ָ‬
‫‪48‬‬
 ‫ביאור‪ :‬סיימנו לסעוד בשמחה‬
‫ובטוב לבב‪ ,‬וכעת אנו נערכים‬
‫לברכת המזון‪ ,‬אשר לה מקדישים‬
‫את הכוס השלישית‪ .‬בסעודות‬
‫חגיגיות נהוג לשיר שירי הודיה‬
‫לפני הברכה‪ .‬בקהילות ספרד‬
‫והמזרח שרים "צור משלו"‪,‬‬
‫ובקהילות אשכנז ‪" -‬שיר‬
‫המעלות"‪ .‬הפיוט "צור משלו"‬
‫התחבר בימי הביניים בצרפת‪,‬‬
‫ומחברו אינו ידוע‪ .‬הוא זכה‬
‫ללחנים רבים ומגוונים בקהילות‬
‫המזרח והמערב‪ .‬אומנים ידועים‪,‬‬
‫כמו‪ :‬ג'ון באייז וכמו יורגוס‬
‫דלאר ס‪ ,‬השתמשו בלחן שלו‬ ‫ֶ‬
‫לשירים בעלי תוכן אחר‪ .‬תוכנו‬
‫של הפיוט הוא הודיה על הלחם‪,‬‬
‫על היין ועל ארץ ישראל שהקב"ה‬
‫העניק לנו ("לאבותינו"‪ ,‬בלשון‬
‫המשורר שבגלות)‪ .‬כמו פיוטים‬
‫ּבָ ֵרְך‬
‫במסורת ספרד וקהילות המזרח נוהגים לשיר את הפיוט‬
‫״צור משלו״ לפני ברכת המזון‪.‬‬
‫צּור ִמ ֶּׁשּלֹו ָאכַ ְלנּו‪ָּ ,‬ב ְרכּו ֱאמּונַ י‪.‬‬
‫הֹות ְרנּו ּכִ ְד ַבר ה׳‪ַ .‬הּזָ ן‬ ‫ָׂש ַב ְענּו וְ ַ‬
‫רֹוענּו ָא ִבינּו‪ָ .‬אכַ ְלנּו‬ ‫עֹולמֹו‪ֵ ,‬‬ ‫ֶאת ָ‬
‫נֹודה‬ ‫ּומּיֵ ינֹו ָׁש ִתינּו‪ַ .‬על ּכֵ ן ֶ‬ ‫ִמ ַּל ְחמֹו‪ִ ,‬‬
‫ִל ְׁשמֹו ּונְ ַה ְּללֹו ְּב ִפינּו‪ָ .‬א ַמ ְרנּו וְ ָענִ ינּו‪,‬‬
‫ּתֹודה‬ ‫ֵאין ָקדֹוׁש ּכַ ה׳‪ְּ .‬ב ִׁשיר וְ קֹול ָ‬
‫אֹלהינּו‪ַ ,‬על ֶא ֶרץ ֶח ְמ ָּדה‬ ‫נְ ָב ֵרְך ֵל ֵ‬
‫ּומזֹון‬ ‫בֹותינּו‪ָ ,‬‬ ‫טֹובה ֶׁש ִהנְ ִחיל ַל ֲא ֵ‬ ‫ָ‬
‫יע ְלנַ ְפ ֵׁשנּו‪ַ ,‬ח ְסּדֹו גָ ַבר‬ ‫וְ ֵצ ָדה ִה ְׂש ִּב ַ‬
‫ָע ֵלינּו‪ ,‬וֶ ֱא ֶמת ה׳‪ַ .‬ר ֵחם ְּב ַח ְס ֶּדָך‬
‫צּורנּו‪ַ ,‬על ִצּיֹון ִמ ְׁשּכַ ן‬ ‫ַעל ַע ְּמָך ֵ‬

‫רבים‪ ,‬גם כאן ישנן בקשות‬

‫לגאולה‪ ,‬לבניין המקדש‪ ,‬לימות‬ ‫ּובן‬‫בֹודָך‪ ,‬זְ בּול ֵּבית ִּת ְפ ַא ְר ֵּתנּו‪ֶ ,‬‬ ‫ּכְ ֶ‬
‫המשיח ולהתחדשות ירושלים‪,‬‬
‫כסמל לעצמאות מדינית‪.‬‬
‫ָּדוִ ד ַע ְב ֶּדָך יָ בֹא וְ יִ גְ ָא ֵלנּו‪ַ ,‬‬
‫רּוח ַא ֵּפנּו‬
‫יח ה׳‪ .‬יִ ָּבנֶ ה ַה ִּמ ְק ָּדׁש‪ִ ,‬עיר ִצּיֹון‬ ‫ְמ ִׁש ַ‬
‫ּוב ְרנָ נָ ה נַ ֲע ֶלה‪ָ .‬ה ַר ֲח ָמן‬
‫ְּת ַמ ֵּלא‪ ,‬וְ ָׁשם נָ ִׁשיר ִׁשיר ָח ָדׁש ִ‬
‫ַהּנִ ְק ָּדׁש יִ ְת ָּב ַרְך וְ יִ ְת ַע ֶּלה‪ַ ,‬על ּכֹוס יַ יִ ן ָמ ֵלא ּכְ ִב ְרּכַ ת ה׳‪.‬‬

‫שֹומ ָמה‬‫ְ‬ ‫ת‪ ‬עינַ יִ ם וְ ַת ָּמה ַעד ָאנָ ה ִּת ְהיֶ ה‬ ‫יְ ַפ ֵ‬

‫הֹומה‬
‫צֹופה נִ כְ ָס ָפה וְ ָ‬ ‫נָ אוָ ה וְ יָ ָפה ָלְך ָ‬
‫ְׁשלַ ח ּג ֵֹואל ַאל יִ ְת ַמ ְה ַמּה ִחיׁש נָ א ּבֹא יָ בֹא בִ ְמ ֵה ָרה‪.‬‬
‫(מתוך‪" :‬עד אנה יונה"‪ ,‬ר' יוסף חיים)‬

‫צור משלו | ג'ו עמאר ומקהלה‬

‫‪49‬‬
‫ביאור‪ :‬בתהילים חמישה־עשר‬ ‫במסורת קהילות אשכנז נוהגים לשיר את המזמור ״שיר‬
‫מזמורים הפותחים במילים "שיר‬ ‫המעלות״ לפני ברכת המזון‪.‬‬
‫המעלות"‪ .‬המוטיב המרכזי בהם‬
‫הוא ירושלים ובית המקדש‪ .‬חכמים‬ ‫ִׁשיר ַה ַּמ ֲעלֹות ְּבׁשּוב ה׳ ֶאת‬
‫"וְהלְ וִּיִ ם‬
‫העניקו משמעות למספר‪ַ :‬‬
‫ּבְ כִ ּנֹורֹות ּובִ נְ בָ לִ ים ּובִ ְמ צִ לְ ַּת יִ ם‬
‫יבת ִצּיֹון‪ָ ,‬היִ ינּו ּכְ ח ְֹל ִמים‪.‬‬ ‫ִׁש ַ‬
‫ּובַ ֲחצֹוצְ רֹות ּובִ כְ לֵ י ִׁשיר ּבְ ֹלא ִמ ְס ָּפר‪,‬‬ ‫ּולׁשֹונֵ נּו‬
‫ָאז יִ ָּמ ֵלא ְׂשחֹוק ִּפינּו ְ‬
‫ּיֹורדֹות‬ ‫ַעל ֲח ֵמׁש ֶע ְׂש ֵרה ַמ ֲעלֹות ַה ְ‬
‫ֵמ ֶע זְ ַר ת יִ ְׂש ָר ֵא ל לְ ֶע זְ ַר ת נָ ִׁש ים‪,‬‬ ‫ֹאמרּו ַבּגֹויִ ם‪ִ ,‬הגְ ִּדיל‬‫ִרּנָ ה‪ָ ,‬אז י ְ‬
‫ּכְ נֶ גֶ ד ֲח ִמ ָּׁשה ָע ָׂשר ִׁשיר ַה ַּמ ֲעלֹות‬
‫עֹומ ִדין‬ ‫ֶׁשּבַ ְּת ִהּלִ ים‪ֶׁ ,‬ש ֲעלֵ ֶיהן לְ וִ ּיִ ים ְ‬
‫ה׳ ַל ֲעשֹוֹת ִעם ֵא ֶּלה‪ִ .‬הגְ ִּדיל ה׳‬
‫ּבִ כְ לֵ י ִׁשיר וְ א ְֹומ ִרים ִׁש ָירה" (סוכה ה‬ ‫ַל ֲעשֹוֹת ִע ָּמנּו ָהיִ ינּו ְׂש ֵמ ִחים‪.‬‬
‫ד)‪ .‬המזמור הנוכחי עוסק בשיבת‬
‫ציון שלאחר גלות בבל‪ .‬הגאולה‬ ‫ית נּו‪,‬‬ ‫ׁשּוב ה ה׳ ֶא ת ְׁש ִב ֵ‬ ‫ָ‬
‫התרחשה במפתיע‪ ,‬ולכן הדברים‬ ‫יק ים ַּב ּנֶ גֶ ב‪ַ .‬ה ּז ְֹר ִע ים‬ ‫ּכַ ֲא ִפ ִ‬
‫נראים כחלום‪ .‬כל העמים השתאו‬
‫לנוכח המחזה‪ ,‬ואנחנו שמחנו‬ ‫ְּב ִד ְמ ָעה ְּב ִרּנָ ה יִ ְקצֹרּו‪ָ .‬הלֹוְך‬
‫מאוד‪ .‬אנו מבקשים גאולה מהירה‬
‫בדומה לנחלי הנגב השוצפים‬ ‫ּובכֹה נ ֵֹׂשא ֶמ ֶׁשְך ַהּזָ ַרע‪,‬‬ ‫יֵ ֵלְך ָ‬
‫בשיטפונות‪ .‬כשם שהזורעים‬ ‫ּבֹא יָ בֹא ְב ִרּנָ ה‪ ,‬נ ֵֹׂשא ֲא ֻלּמ ָֹתיו‬

‫ּבָ ֵרְך‬
‫טורחים בחריש‪ ,‬בזריעה ובהשקיה‬
‫ובסופו של דבר קוצרים בשמחה‪,‬‬ ‫(תהילים קכו)‪.‬‬
‫כך נזכה לשמוח במדינה עצמאית‬
‫מנחת העומר‪ ,‬הבאה בפסח‪,‬‬
‫לאחר הסבל בגלות הארוכה‪.‬‬ ‫מן השעורים היא (רש"י)‬

‫שיר המעלות | חנן יובל‬

‫‪50‬‬
 ‫ּבָ ֵרְך‬
‫מוזגים כוס שלישית ומברכים עליה את ברכת המזון‪ .‬בקהילות המזרח נוהגים להקדים דברים אלה‬
‫לברכת המזון‪.‬‬

‫ֲא ָב ְרכָ ה ֶאת ה׳ ְּבכָ ל ֵעת‪ָּ ,‬ת ִמיד ְּת ִה ָּלתֹו ְּב ִפי‪ .‬סֹוף ָּד ָבר‬
‫ֹלהים יְ ָרא וְ ֶאת ִמ ְצו ָֹתיו ְׁשמֹור‪,‬‬ ‫ַהּכֹל נִ ְׁש ָמע‪ֶ .‬את ָה ֱא ִ‬
‫ּכִ י זֶ ה ּכָ ל ָה ָא ָדם‪ְּ .‬ת ִה ַּלת ה׳ יְ ַד ֶּבר ִּפי‪ ,‬וִ ָיב ֵרְך ּכָ ל ָּב ָׂשר‬
‫עֹולם וָ ֶעד‪ .‬וַ ֲאנַ ְחנּו נְ ָב ֵרְך יָ ּה ֵמ ַע ָּתה וְ ַעד‬
‫ֵׁשם ָק ְדׁשֹו ְל ָ‬
‫עֹולם ַה ְללּויָ ּה‪ .‬וַ יְ ַד ֵּבר ֵא ַלי‪ ,‬זֶ ה ַה ֻּׁש ְל ָחן ֲא ֶׁשר ִל ְפנֵ י ה׳‪.‬‬
‫ָ‬
‫ביאור‪ :‬בסיום סעודה שאכלנו בה לחם יש לומר ברכת המזון‪ ,‬נשים כגברים‪ .‬לברכה זו‬
‫קודם טקס קטן הנקרא זימון‪ ,‬שהוא הזמנה לשיתוף המסובים בברכה הנאמרת על דעתם‬
‫וברשותם‪ .‬כשיש בין שלושה לתשעה סועדים‪ ,‬הזימון קצר‪ .‬כשיש עשרה ומעלה‪ ,‬הזימון‬
‫ארוך יותר‪ .‬הזימון מרכז את כולם סביב טקס הברכה‪ .‬חכמים מסתמכים על הפסוק‪:‬‬
‫ֹלהיָך ַעל ָה ָא ֶרץ ַהּטֹבָ ה ֲא ֶׁשר נָ ַתן לָ ְך" (דברים ח י)‪ .‬הברכה‬
‫"וְ ָאכַ לְ ָּת וְ ָׂשבָ ְע ָּת ּובֵ ַרכְ ָּת ֶאת ה' ֱא ֶ‬
‫היא על ארץ ישראל ועל המזון שהיא מצמיחה לנו בחסד האל‪ .‬הברכה שלפנינו כוללת‬
‫תוספות ההולמות חג ושבת‪ .‬בחגים מוסיפים "יעלה ויבוא" וכן "ּבְ יֹום ַחג ַה ַּמּצֹות ַהּזֶ ה‪ּ ,‬בְ יֹום‬
‫ּבָ ֵרְך‬

‫טֹוב ִמ ְק ָרא ק ֶֹדׁש ַהּזֶ ה"‪ .‬בשבת מוסיפים את התוספות המיוחדות לה‪ .‬אם מתארחים‪ ,‬יש‬
‫לברך את המארחים‪ .‬ישנן גם ברכות מיוחדות לשלום מדינת ישראל וחיילי צה"ל ולשלום‪.‬‬
‫כאשר ישנם מסובים רבים‪ ,‬מקובל לומר את ברכת המזון על כוס יין ולסיים בברכת הגפן‪.‬‬
‫במקרה שלנו תהיה זו הכוס השלישית‪ ,‬שגם אותה שותים בהסבה ובשמחה וללא ברכה‬
‫אחרונה‪ ,‬כמקובל לאחר שתיית יין‪.‬‬

‫אֹותנּו‪ֵ ,‬א ִלּיָ הּו ַהּנָ ִביא‬‫ַא ֲהרֹן ַהּכ ֵֹהן יְ ָב ֵרְך ָ‬
‫יאה‬ ‫בֹורה ַהּנְ ִב ָ‬ ‫טֹובה‪ְּ ,‬ד ָ‬
‫ׂשֹורה ָ‬ ‫יְ ַב ֵּׂשר ָלנּו ְּב ָ‬
‫ָּת ִׁשיר ָלנּו‪ִ ,‬מ ְריָ ם ַהּנְ ִב ָיאה ֵּת ֵצא ְּב ָמחֹול ָלנּו‪,‬‬
‫ָּדוִ ד ַה ֶּמ ֶלְך יְ נַ ּגֵ ן ָלנּו‪ְׁ ,‬שֹלמֹה ַה ֶּמ ֶלְך יַ ּגִ יד ָלנּו‬
‫תֹורה‪.‬‬
‫ָחכְ ָמה‪ ,‬מ ֶֹשה ַר ֵּבנּו יַ ּגִ יד ָלנּו ִּד ְב ֵרי ָ‬
‫(מתוך "מה נאכל בסעודה הזו"‪ ,‬מחבר לא ידוע)‬

‫מה נאכל בסעודה הזאת | יוסי ברדא‬

‫‪51‬‬
 ‫זימון נוסח קהילות אשכנז‬
‫כאשר ישנם בין שלושה לתשעה משתתפים‪:‬‬
‫ּבֹותי נְ ָב ֵרְך‪.‬‬
‫המזמן‪ַ :‬ר ַ‬
‫המסובים‪ :‬יְ ִהי ֵׁשם ה' ְמב ָֹרְך‬
‫עֹולם‪.‬‬‫ֵמ ַע ָּתה וְ ַעד ָ‬
‫כאשר ישנם עשרה משתתפים ומעלה‪:‬‬
‫ּבֹותי‬
‫המזמן‪ִּ :‬ב ְרׁשּות ָמ ָרנָ ן וְ ַר ַ‬
‫ֹלהינּו ֶׁש ָאכַ ְלנּו ִמ ֶּׁשּלֹו‪.‬‬
‫נְ ָב ֵרְך ֶא ֵ‬
‫המסובים‪ָּ :‬ב ר ּו ְך ֱא ֹל ֵה י נ ּו‬
‫ּובטּובֹו ָחיִ ינּו‪.‬‬ ‫ֶׁש ָאכַ ְלנּו ִמ ֶּׁשּלֹו ְ‬
‫ֹלהינּו ֶׁש ָאכַ ְלנּו‬ ‫המזמן‪ָּ :‬ברּוְך ֱא ֵ‬
‫ּובטּובֹו ָחיִ ינּו‪ָּ .‬ברּוְך‬ ‫ִמ ֶּׁשּלֹו ְ‬
‫ּוברּוְך ְׁשמֹו‪.‬‬ ‫הּוא ָ‬
‫שירת ההמנון "בנדיגמוס" נהוגה‬
‫אצל צאצאי האנוסים מספרד‬
‫ומפורטוגל בסמוך לברכת‬
‫המזון‪ .‬בימי הביניים הוא שימש‬
‫מּפ חד‬‫תחליף לברכת המזון ַ‬
‫האינקוויזיציה‪ .‬כאן מוצג הבית‬
‫הראשון בלבד‪ :‬״נברך לאל עליון‪,‬‬
‫לאדון המקיים אותנו‪ ,‬נעניק את‬
‫תודתנו‪ ,‬על טובות שגמל עלינו״ ‪.‬‬
‫‪Bendigamos al Altísimo,‬‬
‫‪Al Señor que nos crió,‬‬
‫‪Démosle agradecimiento‬‬
‫‪Por los bienes que nos dió.‬‬
‫ֹלהינּו ֶׁש ָאכַ ְלנּו‬ ‫המזמן‪ָּ :‬ברּוְך ֱא ֵ‬
‫בנדיגמוס | שוביאל מערבי‬
‫זימון נוסח קהילות המזרח‬
‫כאשר ישנם בין שלושה לתשעה משתתפים‪:‬‬
‫המזמן‪ַ :‬הב ָלן וְ נִ ְב ִריְך ְל ַמ ְלּכָ א‬
‫יׁשא‪.‬‬ ‫ִע ָּל ָאה ַק ִּד ָ‬
‫המסובים‪ָׁ :‬ש ַמיִ ם‪.‬‬
‫המזמן‪ִּ :‬ב ְרׁשּות ַמ ְלּכָ א ִע ָּל ָאה‬
‫(ּוב ְר ׁשּות ַׁש ָּב ת‬ ‫יׁש א‪ִ ,‬‬ ‫ַק ִּד ָ‬
‫מֹורֹותי‬
‫ַ‬ ‫ּוב ְרׁשּות‬ ‫ַמ ְלּכְ ָתא)‪ִ ,‬‬
‫ׁשּותכֶ ם‪ ,‬נְ ָב ֵרְך‬ ‫ּוב ְר ְ‬ ‫ּבֹותי‪ִ ,‬‬‫וְ ַר ַ‬
‫ֶׁש ָאכַ ְלנּו ִמ ֶּׁשּלֹו‪.‬‬
‫המסובים‪ָּ :‬ברּוְך ֶׁש ָאכַ ְלנּו ִמ ֶּׁשּלֹו‬
‫ּובטּובֹו ָחיִ ינּו‪.‬‬ ‫ְ‬
‫המזמן‪ָּ :‬ברּוְך ֶׁש ָאכַ ְלנּו ִמ ֶּׁשּלֹו‬
‫ּובטּובֹו ָחיִ ינּו‪.‬‬ ‫ְ‬
‫ּבָ ֵרְך‬
‫כאשר ישנם עשרה משתתפים ומעלה‪:‬‬
‫המזמן‪ַ :‬הב ָלן וְ נִ ְב ִריְך ְל ַמ ְלּכָ א‬
‫יׁשא‪.‬‬ ‫ִע ָּל ָאה ַק ִּד ָ‬
‫המסובים‪ָׁ :‬ש ַמיִ ם‪.‬‬
‫המזמן‪ִּ :‬ב ְרׁשּות ַמ ְלּכָ א ִע ָּל ָאה‬
‫(ּוב ְר ׁשּות ַׁש ָּב ת‬ ‫יׁש א‪ִ ,‬‬ ‫ַק ִּד ָ‬
‫מֹורֹותי‬
‫ַ‬ ‫ּוב ְרׁשּות‬ ‫ַמ ְלּכְ ָתא)‪ִ ,‬‬
‫ׁשּותכֶ ם‪ ,‬נְ ָב ֵרְך‬ ‫ּוב ְר ְ‬ ‫ּבֹותי‪ִ ,‬‬‫וְ ַר ַ‬
‫ֹלהינּו ֶׁש ָאכַ ְלנּו ִמ ֶּׁשּלֹו‪.‬‬ ‫ֱא ֵ‬
‫המסובים‪ָּ :‬ב ר ּו ְך ֱא ֹל ֵה י נ ּו‬
‫ּובטּובֹו ָחיִ ינּו‪.‬‬ ‫ֶׁש ָאכַ ְלנּו ִמ ֶּׁשּלֹו ְ‬
‫ּובטּובֹו ָחיִ ינּו‪.‬‬ ‫ִמ ֶּׁשּלֹו ְ‬
‫‪52‬‬
 ‫ברכת המזון נוסח קהילות אשכנז‬
‫ֹלהינּו ֶמ ֶלְך‬ ‫ָּברּוְך ַא ָּתה ה׳ ֱא ֵ‬
‫עֹולם ּכֻ ּלֹו‪,‬‬
‫עֹולם‪ַ ,‬הּזָ ן ֶאת ָה ָ‬ ‫ָה ָ‬
‫ּוב ַר ֲח ִמים‪.‬‬ ‫ְּבטּובֹו ְּב ֵחן ְּב ֶח ֶסד ְ‬
‫נֹותן ֶל ֶחם ְלכָ ל ָּב ָׂשר‪,‬‬ ‫הּוא ֵ‬
‫ּוב טּובֹו‬ ‫עֹול ם ַח ְס ּדֹו‪ְ .‬‬ ‫ּכִ י ְל ָ‬
‫ַהּגָ דֹול ָּת ִמיד ֹלא ָח ַסר ָלנּו‪,‬‬
‫עֹולם‬ ‫וְ ַאל יֶ ְח ַסר ָלנּו ָמזֹון ְל ָ‬
‫וָ ֶע ד‪ַּ .‬ב ֲע בּור ְׁש מֹו ַה ּגָ דֹול‪.‬‬
‫ּומ ַפ ְרנֵ ס ַלּכֹל‬ ‫ּכִ י הּוא ֵאל זָ ן ְ‬
‫ּומכִ ין ָמזֹון ְלכָ ל‬ ‫ּומ ִטיב ַלּכֹל ֵ‬ ‫ֵ‬
‫ּיֹותיו ֲא ֶׁשר ָּב ָרא‪ּ .‬כָ ָאמּור‪,‬‬ ‫ְּב ִר ָ‬
‫יע ְלכָ ל‬ ‫ּומ ְׂש ִּב ַ‬
‫ּפֹות ַח ֶאת יָ ֶדָך ַ‬
‫ֵ‬
‫ַחי ָרצֹון‪ָּ .‬ברּוְך ַא ָּתה ה׳ ַהּזָ ן‬
‫ּבָ ֵרְך‬
‫ברכת המזון נוסח קהילות המזרח‬
‫ֹלהינּו ֶמ ֶלְך‬‫ָּברּוְך ַא ָּתה ה'‪ֱ ,‬א ֵ‬
‫אֹותנּו וְ ֶאת‬
‫עֹולם‪ָ ,‬ה ֵאל ַהּזָ ן ָ‬ ‫ָה ָ‬
‫עֹולם ּכֻ ּלֹו ְּבטּובֹו ְּב ֵחן ְּב ֶח ֶסד‬
‫ָה ָ‬
‫ּוב ַר ֲח ִמים ַר ִּבים‪ .‬נ ֵֹתן‬ ‫ְּב ֶרוַ ח ְ‬
‫עֹולם‬‫ֶל ֶחם ְלכָ ל ָּב ָׂשר‪ּ .‬כִ י ְל ָ‬
‫ּובטּובֹו ַהּגָ דֹול ָּת ִמיד‬ ‫ַח ְסּדֹו‪ְ .‬‬
‫ֹלא ָח ַסר ָלנּו וְ ַאל יֶ ְח ַסר ָלנּו‬
‫עֹולם וָ ֶעד‪ּ .‬כִ י‬ ‫ָמזֹון ָּת ִמיד ְל ָ‬
‫ּומ ַפ ְר נֵ ס ַל ּכֹל‬ ‫הּוא ֵא ל זָ ן ְ‬
‫וְ ֻׁש ְל ָחנֹו ָערּוְך ַלּכֹל וְ ִה ְת ִקין‬
‫ּיֹות יו‬
‫ּומ זֹון ְל כָ ל ְּב ִר ָ‬ ‫ִמ ְח יָ ה ָ‬
‫ּוב רֹב‬‫ֲא ֶׁש ר ָּב ָר א ְב ַר ֲח ָמ יו ְ‬
‫ּפֹות ַח ֶא ת‬ ‫ֲח ָס ָד יו ּכָ ָא מּור‪ֵ ,‬‬

‫ֶאת ַהּכֹל‪.‬‬ ‫יע ְלכָ ל ַחי ָרצֹון‪.‬‬ ‫ּומ ְׂש ִּב ַ‬‫יָ ֶדָך ַ‬
‫ָּברּוְך ַא ָּתה ה' ַהּזָ ן ֶאת ַהּכֹל‪.‬‬

‫שירת המלאכים | אוהד עוזרי‬

‫‪53‬‬
 ‫אשכנז‬ ‫מזרח‬
‫ֹלה ינּו ַע ל‬ ‫נֹוד ה ְל ָך ה׳ ֱא ֵ‬ ‫ֶ‬ ‫ֹלה ינּו ַע ל‬ ‫נֹוד ה ְל ָך ה' ֱא ֵ‬ ‫ֶ‬
‫בֹות ינּו ֶא ֶר ץ‬ ‫ֶׁש ִה נְ ַח ְל ָּת ַל ֲא ֵ‬ ‫בֹות ינּו ֶא ֶר ץ‬ ‫ֶׁש ִה נְ ַח ְל ָּת ַל ֲא ֵ‬
‫טֹוב ה ְּור ָח ָב ה‪ ,‬וְ ַע ל‬ ‫ָ‬ ‫ֶח ְמ ָּד ה‬ ‫טֹובה ְּור ָח ָבה ְּב ִרית‬ ‫ֶח ְמ ָּדה ָ‬
‫ֹלהינּו ֵמ ֶא ֶרץ‬ ‫אתנּו ה׳ ֱא ֵ‬ ‫הֹוצ ָ‬
‫ֶׁש ֵ‬ ‫ּומ זֹון‪ַ .‬ע ל‬ ‫תֹור ה ַח ּיִ ים ָ‬ ‫וְ ָ‬
‫יתנּו ִמ ֵּבית ֲע ָב ִדים‪,‬‬ ‫ִמ ְצ ַריִ ם ְּופ ִד ָ‬ ‫אתנּו ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם‬ ‫הֹוצ ָ‬
‫ֶׁש ֵ‬
‫וְ ַעל ְּב ִר ְיתָך ֶׁש ָח ַת ְמ ָּת ִּב ְב ָׂש ֵרנּו‪,‬‬ ‫יתנּו ִמ ֵּבית ֲע ָב ִדים‪ .‬וְ ַעל‬ ‫ּופ ִד ָ‬‫ְ‬
‫ּתֹור ְת ָך ֶׁש ִּל ַּמ ְד ָּת נּו‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫וְ ַע ל‬ ‫יתָך ֶׁש ָח ַת ְמ ָּת ִּב ְב ָׂש ֵרנּו‪.‬‬ ‫ְּב ִר ְ‬
‫הֹוד ְע ָּתנּו‪ ,‬וְ ַעל‬ ‫וְ ַעל ֻח ֶּקיָך ֶׁש ַ‬ ‫ּתֹור ְתָך ֶׁש ִּל ַּמ ְד ָּתנּו‪ .‬וְ ַעל‬
‫וְ ַעל ָ‬
‫ַחּיִ ים ֵחן וָ ֶח ֶסד ֶׁשחֹונַ נְ ָּתנּו‪,‬‬ ‫הֹוד ְע ָּתנּו‪ .‬וְ ַעל‬
‫ֻח ֵּקי ְרצֹונָ ְך ֶׁש ַ‬
‫וְ ַעל ֲאכִ ַילת ָמזֹון ָׁש ַא ָּתה זָ ן‬ ‫ּומ ַפ ְרנֵ ס‬
‫ּומזֹון ֶׁש ַא ָּתה זָ ן ְ‬‫ַחּיִ ים ָ‬
‫אֹותנּו ָּת ִמיד‪ְּ ,‬בכָ ל‬ ‫ּומ ַפ ְרנֵ ס ָ‬ ‫ְ‬ ‫ֹלהינּו‬‫אֹותנּו‪ַ .‬על ַהּכֹל ה' ֱא ֵ‬ ‫ָ‬
‫ּוב כָ ל ָׁש ָע ה‪.‬‬ ‫ּוב כָ ל ֵע ת ְ‬ ‫יֹום ְ‬ ‫ּומ ָב ְרכִ ים‬‫מֹודים ָלְך ְ‬ ‫ֲאנַ ְחנּו ִ‬
‫ֹלהינּו ֲאנַ ְחנּו‬ ‫וְ ַעל ַהּכֹל ה׳ ֱא ֵ‬ ‫ֶאת ְׁש ָמְך‪ּ ,‬כָ ָאמּור וְ ָאכַ ְל ָּת‬
‫אֹותְך‪,‬‬‫ּומ ָב ְרכִ ים ָ‬ ‫מֹודים ָלְך ְ‬ ‫ִ‬ ‫ּוב ַר כְ ָּת ֶא ת ה'‬ ‫וְ ָׂש ָב ְע ָּת ֵ‬

‫ּבָ ֵרְך‬
‫יִ ְת ָּב ַרְך ִׁש ְמָך ְּב ִפי ּכָ ל ַחי ָּת ִמיד‬ ‫ּטֹוב ה‬
‫ֹלה יָך ַע ל ָה ָא ֶר ץ ַה ָ‬ ‫ֱא ֶ‬
‫עֹולם וָ ֶעד‪ּ .‬כַ ּכָ תּוב‪ ,‬וְ ָאכַ ְל ָּת‬ ‫ְל ָ‬ ‫ֲא ֶׁשר נָ ַתן ָלְך‪ָּ .‬ברּוְך ַא ָּתה ה'‬
‫ֹלהיָך‬‫וְ ָׂש ָב ְע ָּת ֵּוב ַרכְ ָּת ֶאת ה׳ ֱא ֶ‬ ‫ַעל ָה ָא ֶרץ וְ ַעל ַה ָּמזֹון‪.‬‬
‫ּטֹובה ֲא ֶׁשר נָ ַתן‬ ‫ַעל ָה ָא ֶרץ ַה ָ‬
‫ָלְך‪ָּ .‬ברּוְך ַא ָּתה ה׳ ַעל ָה ָא ֶרץ‬
‫וְ ַעל ַה ָּמזֹון‪.‬‬

‫ּבֹורא‬‫כֹון‪ ‬לּבֹו ִאיׁש הּוא יָ ֵרא ּכָ ל נְ ִתיבֹו ִמ ְצוַ ת ֵ‬

‫ִ‬ ‫נָ‬
‫ׁשֹומ ֵרי‬
‫חֹוסי בֹו ַא ְׁש ֵרי ְ‬
‫נֶ ֱא ַמר ּבֹו ּכָ תּוב ַא ְׁש ֵרי ּכָ ל ֵ‬
‫יסן‪ָ ,‬ה ֵרם נִ ָּסן‪ָּ ,‬דר ְמעֹונִ י‬‫ַה ְר ֵאה נִ ָּסן‪ְּ ,‬ביֶ ַרח נִ ָ‬
‫אֹורן ַהזְ ַרח קֹונִ י‪.‬‬
‫דֹוׁשים נֶ ֱא ָמן ָ‬ ‫ַעם ְק ִ‬
‫(מתוך "נכון לבו"‪ ,‬ר׳ נסים מצליח)‬

‫ואכלת ושבעת | עוזיאל נהרי‬

‫‪54‬‬
 ‫אשכנז‬
‫ֹלה ינּו ַע ל‬ ‫ַר ֵח ם נָ א ה׳ ֱא ֵ‬
‫רּוׁש ַליִ ם‬
‫יִ ְׂש ָר ֵאל ַע ֶּמָך‪ ,‬וְ ַעל יְ ָ‬
‫בֹודָך‪,‬‬‫ִע ֶירָך‪ ,‬וְ ַעל ִצּיֹון ִמ ְׁשּכַ ן ּכְ ֶ‬
‫יחָך‪,‬‬ ‫וְ ַעל ַמ ְלכּות ֵּבית ָּדוִ ד ְמ ִׁש ֶ‬
‫וְ ַעל ַה ַּביִ ת ַהּגָ דֹול וְ ַה ָּקדֹוׁש‬
‫ֹלהינּו‪,‬‬ ‫ֶׁשּנִ ְק ָרא ִׁש ְמָך ָע ָליו‪ֱ .‬א ֵ‬
‫ָא ִבינּו‪ְ ,‬ר ֵענּו‪ ,‬זּונֵ נּו‪ַּ ,‬פ ְרנְ ֵסנּו‪,‬‬
‫יחנּו‪ ,‬וְ ַה ְרוַ ח‬ ‫וְ כַ ְלּכְ ֵלנּו‪ ,‬וְ ַה ְרוִ ֵ‬
‫ֹלהינּו ְמ ֵה ָרה ִמּכָ ל‬ ‫ָלנּו ה׳ ֱא ֵ‬
‫רֹותינּו‪ .‬וְ נָ א ַאל ַּת ְצ ִריכֵ נּו ה׳‬ ‫ָצ ֵ‬
‫ֹלהינּו ֹלא ִל ֵידי ַמ ְּתנַ ת ָּב ָׂשר‬ ‫ֱא ֵ‬
‫וָ ָדם‪ ,‬וְ ֹלא ִל ֵידי ַה ְלוָ ָא ָתם‪ּ ,‬כִ י‬
‫תּוחה‪,‬‬ ‫ִאם ְליָ ְדָך ַה ְּמ ֵל ָאה‪ַ ,‬ה ְּפ ָ‬
‫ּבָ ֵרְך‬
‫מזרח‬
‫ֹלהינּו ָע ֵלינּו וְ ַעל‬ ‫ַר ֵחם ה' ֱא ֵ‬
‫רּוׁש ַליִ ם‬
‫יִ ְׂש ָר ֵאל ַע ָּמְך‪ ,‬וְ ַעל יְ ָ‬
‫ִע ָירְך‪ ,‬וְ ַעל ַהר ִצּיֹון ִמ ְׁשּכַ ן‬
‫בֹוד ְך‪ ,‬וְ ַע ל ֵה יכָ ָל ְך‪ ,‬וְ ַע ל‬ ‫ּכְ ָ‬
‫ְמ עֹונָ ְך‪ ,‬וְ ַע ל ְּד ִב ָיר ְך‪ ,‬וְ ַע ל‬
‫ַה ַּב יִ ת ַה ּגָ ד ֹו ל וְ ַה ָּק ד ֹו ׁש‬
‫ֶׁשּנִ ְק ָרא ִׁש ְמָך ָע ָליו‪ָ .‬א ִבינּו‪,‬‬
‫ְר ֵענּו‪ ,‬זּונֵ נּו‪ַּ ,‬פ ְרנְ ֵסנּו‪ּ ,‬כַ ְלּכְ ֵלנּו‪,‬‬
‫יחנּו‪ַ ,‬ה ְרוַ ח ָלנּו ְמ ֵה ָרה‬ ‫ַה ְרוִ ֵ‬
‫רֹותינּו‪ .‬וְ ַאל ַּת ְצ ִריכֵ נּו‬ ‫ִמּכָ ל ָצ ֵ‬
‫ֹלהינּו ִל ֵידי ַמ ְּתנֹות ָּב ָׂשר‬ ‫ה' ֱא ֵ‬
‫וָ ָד ם‪ ,‬וְ ֹלא ִל ֵיד י ַה ְל וָ ָא ָת ם‪.‬‬
‫ֶא ָּלא ְליָ ְדָך ַה ְּמ ֵל ָאה וְ ָה ְר ָח ָבה‪,‬‬

‫דֹוׁש ה וְ ָה ְר ָח ָב ה‪ֶׁ ,‬ש ֹּלא‬ ‫ַה ְּק ָ‬ ‫תּוחה‪ .‬יְ ִהי ָרצֹון‬ ‫ָה ֲע ִׁש ָירה וְ ַה ְּפ ָ‬
‫עֹולם וָ ֶעד‪.‬‬ ‫נֵ בֹוׁש וְ ֹלא נִ ּכָ ֵלם ְל ָ‬ ‫עֹולם ַהּזֶ ה‪ ,‬וְ ֹלא‬ ‫ֶׁשֹּלא נֵ בֹוׁש ָּב ָ‬
‫ּומ ְלכּות‬ ‫עֹולם ַה ָּבא‪ַ .‬‬ ‫נִ ּכָ ֵלם ְל ָ‬
‫יחְך ַּת ֲחזִ ֶירּנָ ה‬ ‫ֵּבית ָּדוִ ד ְמ ִׁש ָ‬
‫קֹומּה ִּב ְמ ֵה ָרה ְביָ ֵמינּו‪.‬‬ ‫ִל ְמ ָ‬

‫הפּיָ ה‬
‫ת‪ׁ ‬שּובי ָרּנִ י ַצ ֲה ִלי ַּבת יְ ֵפ ִ‬
‫ִ‬ ‫ּמֹול ֶד‬
‫ַל ֶ‬
‫ּמֹורּיָ ה‬
‫ְּבתֹוכֵ ְך ֶא ֵתן ִמ ְׁשּכָ נִ י ָּבנּוי ַעל ַהר ַה ִ‬
‫לּותְך‬
‫אֹורְך וְ ִׁשכְ ִחי יְ ֵמי ִׁש ְפ ֵ‬
‫אֹורי‪ ‬נָ אוָ ה ּכִ י ָבא ֵ‬‫ִ‬
‫לּותְך‬
‫עּורי יָ ָפה ִׁש ִירי ִׁש ֵירְך ּכִ י ַתּמּו יְ ֵמי ּגָ ֵ‬
‫ִ‬
‫אּול ָּמְך ְּוד ִב ָירְך ָׁש ָּמה ַעל ֶא ֶרץ ְצ ִבּיָ ה‪.‬‬
‫ּובנֵ ה ַ‬ ‫ְ‬
‫(מתוך "למולדת שובי רוני"‪ ,‬ר' אשר מזרחי)‬

‫רחם | שוואקי וחברים‬

‫‪55‬‬
 ‫אשכנז‬
‫יצ נּו ה׳‬ ‫בשבת‪ְ :‬ר ֵצ ה וְ ַה ֲח ִל ֵ‬
‫ּוב ִמ ְצוַ ת‬‫ֹלהינּו ְּב ִמ ְצו ֶֹתיָך ְ‬ ‫ֱא ֵ‬
‫יעי ַה ַּׁש ָּבת ַהּגָ דֹול‬ ‫יֹום ַה ְּׁש ִב ִ‬
‫וְ ַה ָּקדֹוׁש ַהּזֶ ה‪ּ .‬כִ י יֹום זֶ ה ּגָ דֹול‬
‫וְ ָקדֹוׁש הּוא ְל ָפנֶ יָך ִל ְׁש ָּבת‬
‫נּוח ּבֹו ְּב ַא ֲה ָבה ּכְ ִמ ְצוַ ת‬
‫ּבֹו וְ ָל ַ‬
‫יח ָלנּו‬ ‫ּוב ְרצֹונְ ָך ָהנִ ַ‬ ‫ְרצֹונֶ ָך‪ִ .‬‬
‫ֹלהינּו ֶׁשֹּלא ְת ֵהא ָצ ָרה‬ ‫ה׳ ֱא ֵ‬
‫נּוח ֵתנּו‪.‬‬‫וְ יָ גֹון וַ ֲאנָ ָחה ְּביֹום ְמ ָ‬
‫ֹלהינּו ְּבנֶ ָח ַמת‬ ‫וְ ַה ְר ֵאנּו ה׳ ֱא ֵ‬
‫רּוׁש ַליִ ם‬
‫ּוב ִבנְ יַ ן יְ ָ‬
‫ִצּיֹון ִע ֶירָך ְ‬
‫ִעיר ָק ְד ֶׁשָך ּכִ י ַא ָּתה הּוא ַּב ַעל‬
‫ּוב ַעל ַהּנֶ ָחמֹות‪.‬‬ ‫ַהיְ ׁשּועֹות ַ‬
‫מזרח‬
‫יצ נּו ה'‬ ‫בשבת‪ְ :‬ר ֵצ ה וְ ַה ֲח ִל ֵ‬
‫ּוב ִמ ְצוַ ת‬ ‫ֹלהינּו ְּב ִמ ְצו ֶֹתיָך ְ‬ ‫ֱא ֵ‬
‫יעי‪ַ ,‬ה ַּׁש ָּבת ַהּגָ דֹול‬ ‫יֹום ַה ְּׁש ִב ִ‬
‫וְ ַה ָּקדֹוׁש ַהּזֶ ה‪ּ .‬כִ י יֹום ּגָ דֹול‬
‫וְ ָקדֹוׁש הּוא ִמ ְּל ָפנֶ יָך‪ .‬נִ ְׁשּבֹות‬
‫נּוח ּבֹו וְ נִ ְת ַעּנֵ ג ּבֹו ּכְ ִמ ְצוַ ת‬
‫ּבֹו וְ נָ ַ‬
‫ֻח ֵּקי ְרצֹונָ ְך‪ .‬וְ ַאל ְּת ִהי ָצ ָרה‬
‫נּוח ֵתנּו‪ .‬וְ ַה ְר ֵאנּו‬ ‫וְ יָ גֹון ְּביֹום ְמ ָ‬
‫ְּבנֶ ָח ַמת ִצּיֹון ִּב ְמ ֵה ָרה ְביָ ֵמינּו‪.‬‬
‫ּכִ י ַא ָּתה הּוא ַּב ַעל ַהּנֶ ָחמֹות‪.‬‬
‫וְ גַ ם ֶׁש ָאכַ ְלנּו וְ ָׁש ִתינּו ָח ְר ַּבן‬
‫ית ָך ַה ּגָ דֹול וְ ַה ָּק דֹוׁש ֹלא‬ ‫ֵּב ְ‬
‫ָׁשכַ ְחנּו‪ַ .‬אל ִּת ְׁשּכָ ֵחנּו ָלנֶ ַצח‬

‫ּבָ ֵרְך‬
‫וְ ַאל ִּתזְ נָ ֵחנּו ָל ַעד ּכִ י ֵאל ֶמ ֶלְך‬
‫קרית הלאום‪ ,‬ירושלים‬ ‫ּגָ דֹול וְ ָקדֹוׁש ָא ָּתה‪.‬‬

‫והראנו | שלמה קרליבך‬

‫‪56‬‬
 ‫אשכנז‬ ‫מזרח‬
‫בֹותינּו‪ ,‬יַ ֲע ֶלה‬‫אֹלהי ֲא ֵ‬ ‫ֹלהינּו וֵ ֵ‬ ‫ֱא ֵ‬ ‫בֹותינּו‪ ,‬יַ ֲע ֶלה‬‫אֹלהי ֲא ֵ‬ ‫ֹלהינּו וֵ ֵ‬ ‫ֱא ֵ‬
‫יע יֵ ָר ֶאה וְ יֵ ָר ֶצה יִ ָּׁש ַמע‬‫וְ יָ בֹא יַ ּגִ ַ‬ ‫יע יֵ ָר ֶאה וְ יֵ ָר ֶצה יִ ָּׁש ַמע‬ ‫וְ יָ בֹא יַ ּגִ ַ‬
‫יִ ָּפ ֵקד וְ יִ ּזָ כֵ ר זִ כְ רֹונֵ נּו וְ זִ כְ רֹון‬ ‫יִ ָּפ ֵק ד וְ יִ ּזָ כֵ ר זִ כְ רֹונֵ נּו וְ זִ כְ רֹון‬
‫רּוׁש ַל יִ ם‬
‫בֹות ינּו‪ ,‬זִ כְ רֹון יְ ָ‬ ‫ֲא ֵ‬ ‫רּוׁש ַליִ ם ִע ָירְך‪,‬‬‫בֹותינּו‪ ,‬זִ כְ רֹון יְ ָ‬‫ֲא ֵ‬
‫יח ֶּבן ָּדוִ ד‬ ‫ִע ָירְך‪ ,‬וְ זִ כְ רֹון ָמ ִׁש ַ‬ ‫יח ֶּבן ָּדוִ ד ַע ְב ָּדְך‪,‬‬ ‫וְ זִ כְ רֹון ָמ ִׁש ַ‬
‫ַע ְב ֶָדְך‪ ,‬וְ זִ כְ רֹון ּכָ ל ַע ְּמָך ֵּבית‬ ‫וְ זִ כְ רֹון ּכָ ל ַע ְּמָך ֵּבית יִ ְׂש ָר ֵאל‬
‫יִ ְׂש ָר ֵא ל ְל ָפ נֶ יָך‪ִ ,‬ל ְפ ֵל ָט ה‬ ‫טֹובה ְל ֵחן‬ ‫ְל ָפנֶ יָך‪ִ ,‬ל ְפ ֵל ָטה ְל ָ‬
‫ּול ַר ֲח ִמים‬ ‫טֹובה ְל ֵחן ְל ֶח ֶסד ְ‬ ‫ְל ָ‬ ‫טֹובים‬ ‫ְל ֶח ֶסד ְּול ַר ֲח ִמים ְל ַחּיִ ים ִ‬
‫ּול ָׁש לֹום‪ְּ ,‬ב יֹום ַח ג‬ ‫ְל ַח ּיִ ים ְ‬ ‫ְּול ָׁשלֹום‪ְּ .‬ביֹום ַחג ַה ַּמּצֹות ַהּזֶ ה‪,‬‬
‫ַה ַּמ ּצֹות ַה ּזֶ ה‪ ,‬זָ כְ ֵר נּו ה׳‬ ‫ְּביֹום טֹוב ִמ ְק ָרא ק ֶֹדׁש ַהּזֶ ה‪,‬‬
‫ּופ ְק ֵדנּו בֹו‬‫טֹובה‪ָ ,‬‬ ‫ֹלהינּו ּבֹו ְל ָ‬ ‫ֱא ֵ‬ ‫יענּו‪.‬‬ ‫הֹוׁש ֵ‬
‫ּול ִ‬ ‫ְל ַר ֵחם ּבֹו ָע ֵלינּו ְ‬
‫יענּו בֹו ְל ַחּיִ ים‪,‬‬ ‫הֹוׁש ֵ‬
‫ִל ְב ָרכָ ה‪ ,‬וְ ִ‬ ‫טֹובה‪,‬‬ ‫ֹלהינּו ּבֹו ְל ָ‬ ‫זָ כְ ֵרנּו ה' ֱא ֵ‬
‫ׁשּועה וְ ַר ֲח ִמים‪ ,‬חּוס‬ ‫ִּב ְד ַבר יְ ָ‬ ‫יענּו‬ ‫הֹוׁש ֵ‬
‫ּופ ְק ֵדנּו בֹו ִל ְב ָרכָ ה‪ ,‬וְ ִ‬ ‫ָ‬
‫יענּו‬
‫הֹוׁש ֵ‬
‫וְ ָחּנֵ נּו‪ ,‬וְ ַר ֵחם ָע ֵלינּו‪ ,‬וְ ִ‬ ‫ׁשּועה‬
‫טֹובים ִּב ְד ַבר יְ ָ‬ ‫בֹו ְל ַחּיִ ים ִ‬
‫ּבָ ֵרְך‬

‫(מ ֶלְך)‬‫ּכִ י ֵא ֶליָך ֵעינֵ ינּו‪ּ ,‬כִ י ֵאל ֶ‬ ‫וְ ַר ֲח ִמ ים‪ .‬חּוס וְ ָח ּנֵ נּו וַ ֲח מֹל‬
‫ּוב נֵ ה‬
‫ַח ּנּון וְ ַר חּום ָא ָּת ה‪ְ .‬‬ ‫יע נּו ּכִ י‬ ‫הֹוׁש ֵ‬
‫וְ ַר ֵח ם ָע ֵל ינּו‪ ,‬וְ ִ‬
‫רּוׁש ַליִ ם ִעיר ַהּק ֶֹדׁש ִּב ְמ ֵה ָרה‬ ‫יְ ָ‬ ‫ֵא ֶליָך ֵעינֵ ינּו ּכִ י ֵאל ֶמ ֶלְך ַחּנּון‬
‫ְביָ ֵמינּו‪ָּ .‬ברּוְך ַא ָּתה ה׳‪ּ ,‬בֹונֵ ה‬ ‫רּוׁש ַליִ ם‬
‫וְ ַרחּום ָא ָּתה‪ .‬וְ ִת ְבנֶ ה יְ ָ‬
‫רּוׁש ָליִ ם‪ָ ,‬א ֵמן‪.‬‬ ‫ְב ַר ֲח ָמיו יְ ָ‬ ‫ִע ָירְך ִּב ְמ ֵה ָרה ְביָ ֵמינּו‪ָּ ,‬ברּוְך‬
‫רּוׁש ָליִ ם‪ָ ,‬א ֵמן‪.‬‬‫ַא ָּתה ה'‪ּ ,‬בֹונֵ ה יְ ָ‬

‫לֹומה‬
‫לֹומה יַ ֲה ָ‬ ‫לֹומה יַ ֲה ָ‬ ‫לֹומה‪ ‬יַ ֲה ָ‬ ‫יַ ֲה ָ‬
‫דּומה‪...‬‬
‫ַא ְר ֵצנּו ַהּנֶ ֱח ֶמ ֶדת ַא ְר ֵצנּו ַה ְּק ָ‬
‫יָ ִחיד‪ ‬וְ ֵאין ָלְך ֵׁשנִ י ְּד ֵלנִ י וְ ָׁש ְמ ֵרנִ י‬
‫לּומה‪.‬‬ ‫יֹוד ַע ַּת ֲע ָ‬ ‫יצנִ י ֵ‬ ‫ַּב ֶּד ֶׁשא ַת ְר ִּב ֵ‬
‫(מתוך "יהלומה יהלומה"‪ ,‬ר׳ אברהם דוויק כלוצי)‬

‫זכרנו בו לטובה | שלומי גרטנר‬

‫‪57‬‬
 ‫אשכנז‬ ‫מזרח‬
‫ֹלהינּו‪ֶ ,‬מ ֶלְך‬ ‫ָּברּוְך ַא ָּתה ה׳ ֱא ֵ‬ ‫ֹלהינּו ֶמ ֶלְך‬‫ָּברּוְך ַא ָּתה ה'‪ֱ ,‬א ֵ‬
‫עֹולם‪ָ ,‬ה ֵאל ָא ִבינּו‪ַ ,‬מ ְלּכֵ נּו‪,‬‬ ‫ָה ָ‬ ‫עֹול ם‪ָ ,‬ל ַע ד ָה ֵא ל ָא ִב ינּו‬ ‫ָה ָ‬
‫ּבֹור ֵא נּו‪ּ ,‬ג ֲֹא ֵל נּו‪,‬‬‫ַא ִּד ֵיר נּו‪ְ ,‬‬ ‫ּבֹור ֵא נּו‪.‬‬
‫ַמ ְל ּכֵ נּו ַא ִּד ֵיר נּו‪ְ .‬‬
‫דֹוׁשנּו ְקדֹוׁש יַ ֲעקֹב‪,‬‬ ‫יֹוצ ֵרנּו‪ְ ,‬ק ֵ‬ ‫ְ‬ ‫דֹוׁש נּו‪ְ .‬ק דֹוׁש‬ ‫ּגֹוא ֵל נּו‪ְ .‬ק ֵ‬ ‫ֲ‬
‫רֹועה יִ ְׂש ָר ֵאל‪ַ ,‬ה ֶּמ ֶלְך‬ ‫רֹוענּו ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫רֹועה יִ ְׂש ָר ֵאל‪.‬‬
‫רֹוענּו ֵ‬ ‫יַ ֲעקֹב‪ֵ .‬‬
‫ַהּטֹוב וְ ַה ֵּמ ִטיב ַלּכֹל‪ֶׁ ,‬ש ְּבכָ ל‬ ‫ַה ֶּמ ֶלְך ַהּטֹוב וְ ַה ֵּמ ִטיב ַלּכֹל‪.‬‬
‫יטיב‪ ,‬הּוא‬ ‫יֹום וָ יֹום הּוא ֵה ִ‬ ‫ֶׁש ְּבכָ ל יֹום וָ יֹום הּוא ֵה ִטיב‬
‫יטיב ָלנּו‪ ,‬הּוא‬ ‫יטיב‪ ,‬הּוא יֵ ִ‬ ‫ֵמ ִ‬ ‫ָל נּו‪ .‬הּוא ֵמ ִט יב ָל נּו‪ .‬הּוא‬
‫גֹומ ֵל נּו‪ ,‬הּוא‬ ‫גְ ָמ ָל נּו‪ ,‬הּוא ְ‬ ‫יטיב ָלנּו‪ .‬הּוא גְ ָמ ָלנּו‪ .‬הּוא‬ ‫יֵ ִ‬
‫ּול ֶח ֶס ד‬ ‫יִ גְ ְמ ֵל נּו ָל ַע ד‪ְ ,‬ל ֵח ן ְ‬ ‫גֹומ ֵלנּו‪ .‬הּוא יִ גְ ְמ ֵלנּו ָל ַעד ֵחן‬ ‫ְ‬
‫ּול ֶר וַ ח ַה ָּצ ָל ה‬ ‫ּול ַר ֲח ִמ ים ְ‬ ‫ְ‬ ‫וָ ֶח ֶסד וְ ַר ֲח ִמים וְ ֵריוַ ח וְ ַה ָּצ ָלה‬
‫יׁשּוע ה‪,‬‬
‫ָ‬ ‫וְ ַה ְצ ָל ָח ה‪ְּ ,‬ב ָר כָ ה וִ‬ ‫וְ כָ ל טֹוב‪ָ .‬א ֵמן‪.‬‬
‫נֶ ָח ָמ ה‪ַּ ,‬פ ְר נָ ָס ה וְ כַ ְל ּכָ ָל ה‬

‫ּבָ ֵרְך‬
‫וְ ַר ֲח ִמים וְ ַחּיִ ים וְ ָׁשלֹום‪ ,‬וְ כָ ל‬
‫עֹולם ַאל‬ ‫ּומּכָ ל טּוב ְל ָ‬ ‫טֹוב‪ִ .‬‬
‫יְ ַח ְּס ֵרנּו‪.‬‬

‫רֹוממּותֹו לִ ֵּמד ֶאת לְ בָ בִ י‪,‬‬

‫יִ ְר ַאת ְ‬
‫ַח ְסּדֹו הּוא ֶׁש ִה ְׁש ִקיט ֶאת ֶח ְר ָד ִתי‪.‬‬
‫יטיבִ י‬ ‫יָ ָקר הּוא ּבְ ֵעינַ י טּובֹו ֶׁשל ֵמ ִ‬
‫ֵמ ָאז לָ ִראׁשֹונָ ה ֱאמּונָ ִתי ָקנִ ִיתי‪.‬‬
‫צדק פואטי‬

‫הטוב הטוב הטוב | יונתן רזאל‬

‫‪58‬‬
 ‫אשכנז‬ ‫מזרח‬
‫ָה ַר ֲח ָמ ן הּוא יִ ְמ לֹוְך ָע ֵל ינּו‬ ‫ָה ַר ֲח ָמן הּוא יִ ְׁש ַּת ַּבח ַעל ּכִ ֵּסא‬
‫עֹולם וָ ֶעד‪ָ .‬ה ַר ֲח ָמן הּוא יִ ְת ָּב ַרְך‬ ‫ְל ָ‬ ‫כְ בֹודֹו‪ָ .‬ה ַר ֲח ָמן הּוא יִ ְׁש ַּת ַּבח‬
‫ּוב ָא ֶרץ‪ָ .‬ה ַר ֲח ָמן הּוא‬ ‫ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָ‬ ‫ּוב ָא ֶרץ‪ָ .‬ה ַר ֲח ָמן הּוא‬ ‫ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָ‬
‫ּדֹורים‪ ,‬וְ יִ ְת ָּפ ַאר‬ ‫יִ ְׁש ַּת ַּבח ְלדֹור ִ‬ ‫ּדֹור ים‪.‬‬ ‫יִ ְׁש ַּת ַּב ח ָּב נּו ְל דֹור ִ‬
‫ָּבנּו ָל ַעד ְּולנֵ ַצח נְ ָצ ִחים‪ ,‬וְ יִ ְת ַה ַּדר‬ ‫ָה ַר ֲח ָמן הּוא ֶק ֶרן ְל ַעּמֹו יָ ִרים‪.‬‬
‫עֹול ִמ ים‪.‬‬ ‫עֹול ֵמ י ָ‬ ‫ּול ְ‬ ‫ָּב נּו ָל ַע ד ְ‬ ‫ָה ַר ֲח ָמן הּוא יִ ְת ָּפ ַאר ָּבנּו ָלנֶ ַצח‬
‫ָה ַר ֲח ָמן הּוא יְ ַפ ְרנְ ֵסנּו ְּבכָ בֹוד‪.‬‬ ‫נְ ָצ ִחים‪ָ .‬ה ַר ֲח ָמן הּוא יְ ַפ ְרנְ ֵסנּו‬
‫ָה ַר ֲח ָמן הּוא יִ ְׁשּבֹור ֻע ֵּלנּו ֵמ ַעל‬ ‫ְּבכָ בֹוד וְ ֹלא ְב ִבּזּוי ְּב ֶה ֵּתר וְ ֹלא‬
‫קֹומ ִמּיּות‬‫יֹוליכֵ נּו ְ‬ ‫ארנּו‪ ,‬וְ הּוא ִ‬ ‫ַצּוָ ֵ‬ ‫ְב ִא ּסּור ְּב נַ ַח ת וְ ֹלא ְב ַצ ַע ר‪.‬‬
‫ְל ַא ְר ֵצנּו‪ָ .‬ה ַר ֲח ָמן הּוא יִ ְׁש ַלח ָלנּו‬ ‫ָה ַר ֲח ָמן הּוא יִ ֵּתן ָׁשלֹום ֵּבינֵ ינּו‪.‬‬
‫ְּב ָרכָ ה ְמ ֻר ָּבה ַּב ַּביִ ת ַהּזֶ ה‪ ,‬וְ ַעל‬ ‫ָה ַר ֲח ָמן הּוא יִ ְׁש ַלח ְּב ָרכָ ה ְרוָ ָחה‬
‫ֻׁש ְל ָחן זֶ ה ֶׁש ָאכַ ְלנּו ָע ָליו‪ָ .‬ה ַר ֲח ָמן‬ ‫וְ ַה ְצ ָל ָחה ְּבכָ ל ַמ ֲע ֵׂשה יָ ֵדינּו‪.‬‬
‫הּוא יִ ְׁש ַלח ָלנּו ֶאת ֵא ִלּיָ הּו ַהּנָ ִביא‬ ‫יח ֶאת ְּד ָרכֵ ינּו‪.‬‬ ‫ָה ַר ֲח ָמן הּוא יַ ְצ ִל ַ‬
‫זָ כּור ַלּטֹוב‪ ,‬וִ ַיב ֵּׂשר ָלנּו ְּבשֹוֹרֹות‬ ‫ָה ַר ֲח ָמן הּוא יִ ְׁשּבֹור עֹול ּגָ לּות‬
‫טֹובֹות יְ ׁשּועֹות וְ נֶ ָחמֹות‪ָ .‬ה ַר ֲח ָמן‬ ‫ארנּו‪ָ .‬ה ַר ֲח ָמן‬ ‫ְמ ֵה ָרה ֵמ ַעל ַצּוָ ֵ‬
‫ּבָ ֵרְך‬

‫מֹורי) ַּב ַעל‬ ‫(א ִבי ִ‬ ‫הּוא יְ ָב ֵרְך ֶאת ָ‬ ‫קֹומ ִמּיּות‬‫יֹוליכֵ נּו ְמ ֵה ָרה ְ‬ ‫הּוא ִ‬
‫מֹור ִתי)‬‫(א ִּמי ָ‬ ‫ַה ַּביִ ת ַהּזֶ ה‪ ,‬וְ ֶאת ִ‬ ‫ְּב ַא ְר ֵצנּו‪ָ .‬ה ַר ֲח ָמן הּוא יִ ְר ָּפ ֵאנּו‬
‫(אֹותי‪ ,‬וְ ֶאת‬ ‫ִ‬ ‫ַּב ֲע ַלת ַה ַּביִ ת ַהּזֶ ה‪,‬‬ ‫פּואת ַהּנֶ ֶפׁש‬ ‫פּואה ְׁש ֵל ָמה ְר ַ‬ ‫ְר ָ‬
‫אֹותם וְ ֶאת‬ ‫ִא ְׁש ִּתי‪ ,‬וְ ֶאת זַ ְר ִעי) ָ‬ ‫פּוא ת ַה ּגּוף‪ָ .‬ה ַר ֲח ָמ ן הּוא‬ ‫ְּור ַ‬
‫יתם וְ ֶאת זַ ְר ָעם וְ ֶאת ּכָ ל ֲא ֶׁשר‬ ‫ֵּב ָ‬ ‫יִ ְפ ַּת ח ָל נּו ֶא ת יָ דֹו ָה ְר ָח ָב ה‪.‬‬
‫אֹותנּו וְ ֶאת ּכָ ל ֲא ֶׁשר ָלנּו‪,‬‬ ‫ָל ֶהם‪ָ ,‬‬ ‫ָה ַר ֲח ָמ ן הּוא יְ ָב ֵר ְך ּכָ ל ֶא ָח ד‬
‫בֹותינּו ַא ְב ָר ָהם‬ ‫ּכְ מֹו ֶׁשּנִ ְת ָּב ְרכּו ֲא ֵ‬ ‫וְ ֶא ָחד ִמ ֶּמּנּו ִּב ְׁשמֹו ַהּגָ דֹול ּכְ מֹו‬
‫יִ ְצ ָחק וְ יַ ֲעקֹב ַּבּכֹל ִמּכֹל ּכֹל ‪ּ -‬כֵ ן‬ ‫בֹות ינּו ַא ְב ָר ָה ם‬‫ֶׁש ּנִ ְת ָּב ְר כּו ֲא ֵ‬
‫אֹותנּו ּכֻ ָּלנּו יַ ַחד ִּב ְב ָרכָ ה‬ ‫יְ ָב ֵרְך ָ‬ ‫יִ ְצ ָחק וְ יַ ֲעקֹב ַּבּכֹל ִמּכֹל ּכֹל‪ּ .‬כֵ ן‬
‫ֹאמר ָא ֵמן‪ַּ .‬ב ָּמרֹום‬ ‫ְׁש ֵל ָמה‪ .‬וְ נ ַ‬ ‫אֹותנּו יַ ַחד ְּב ָרכָ ה ְׁש ֵל ָמה‪.‬‬‫יְ ָב ֵרְך ָ‬
‫יה ם וְ ָע ֵל ינּו זְ כּות‬ ‫יְ ַל ְּמ דּו ֲע ֵל ֶ‬ ‫ֹאמר ָא ֵמן‪ָ .‬ה ַר ֲח ָמן‬‫וְ כֵ ן יְ ִהי ָרצֹון וְ נ ַ‬
‫ֶׁש ְּת ֵהא ְל ִמ ְׁש ֶמ ֶרת ָׁשלֹום‪ .‬וְ נִ ָּׂשא‬ ‫הּוא יִ ְפרֹוׂש ָע ֵלינּו ֻסּכַ ת ְׁשלֹומֹו‪.‬‬
‫ֹלהי‬‫ּוצ ָד ָקה ֵמ ֱא ֵ‬ ‫ְב ָרכָ ה ֵמ ֵאת ה׳‪ְ ,‬‬
‫יִ ְׁש ֵענּו‪ ,‬וְ נִ ְמ ָצא ֵחן וְ ֵׂשכֶ ל טֹוב‬
‫ֹלהים וְ ָא ָדם‪.‬‬‫ְּב ֵעינֵ י ֱא ִ‬
‫רפואה | שוואקי וחברים‬
‫‪59‬‬
 ‫אשכנז‬ ‫מזרח‬
‫ילנּו‬ ‫בשבת‪ָ :‬ה ַר ֲח ָמן הּוא יַ נְ ִח ֵ‬ ‫ילנּו‬ ‫בשבת‪ָ :‬ה ַר ֲח ָמן הּוא יַ נְ ִח ֵ‬
‫נּוח ה‬ ‫ּומ ָ‬ ‫יֹום ֶׁש ּכֻ ּלֹו ַׁש ָּב ת ְ‬ ‫נּוחה‬‫ּומ ָ‬ ‫עֹולם ֶׁשּכֻ ּלֹו ַׁש ָּבת ְ‬ ‫ָ‬
‫עֹול ִמ ים‪ָ .‬ה ַר ֲח ָמ ן‬ ‫ְל ַח ּיֵ י ָה ָ‬ ‫עֹול ִמים‪ָ .‬ה ַר ֲח ָמן הּוא‬ ‫ְל ַחּיֵ י ָה ָ‬
‫יל נּו ְל יֹום ֶׁש ּכֻ ּלֹו‬ ‫הּוא יַ נְ ִח ֵ‬ ‫מֹוע ִד ים וְ ִל ְר גָ ִל ים‬
‫יע נּו ְל ֲ‬ ‫יַ ּגִ ֵ‬
‫טֹוב‪ְ .‬ל יֹום ֶׁש ּכֻ לֹו ָא רֹוְך‪.‬‬ ‫את נּו‬ ‫ֲא ֵח ִר ים ַה ָּב ִא ים ִל ְק ָר ֵ‬
‫יֹוׁש ִב ים‬ ‫ְ‬ ‫יק ים‬ ‫יֹום ֶׁש ַּצ ִּד ִ‬ ‫ְל ָׁשלֹום‪ָ .‬ה ַר ֲח ָמן הּוא יַ נְ ִח ֵילנּו‬
‫יה ם‬ ‫אׁש ֶ‬
‫יה ם ְּב ָר ֵ‬ ‫רֹות ֶ‬‫וְ ַע ְט ֵ‬ ‫ְל יֹום ֶׁש ּכֻ ּלֹו טֹוב‪ָ .‬ה ַר ֲח ָמ ן‬
‫יהי‬ ‫וְ נֶ ֱהנִ ים ִמּזִ יו ַה ְּׁשכִ ינָ ה‪ ,‬וִ ִ‬ ‫ּתֹור תֹו וְ ַא ֲה ָב תֹו‬
‫הּוא יִ ַּט ע ָ‬
‫ֶח ְל ֵקינּו ִע ָּמ ֶהם‪ָ .‬ה ַר ֲח ָמן הּוא‬ ‫ְּב ִל ֵּב נּו וְ ִת ְה יֶ ה יִ ְר ָא תֹו ַע ל‬
‫ּול ַחּיֵ י‬‫יח ְ‬ ‫יְ זַ ּכֵ נּו ִלימֹות ַה ָּמ ִׁש ַ‬ ‫ָּפנֵ ינּו ְל ִב ְל ִּתי נֶ ֱח ָטא‪ ,‬וְ יִ ְהיּו‬
‫עֹולם ַה ָּבא‪.‬‬ ‫ָה ָ‬ ‫כָ ל ַמ ֲע ֵׂשינּו ְל ֵׁשם ָׁש ָמיִ ם‪.‬‬

‫ּבָ ֵרְך‬

‫ּבָ רּוְך יִ ְׂש ָר ֵאל ֶה ָע ֵמל ּבַ ָּׂשדֹות ּובַ ּגַ ּנִ ים‪ּ ,‬ובְ רּוכָ ה לֹו ֶא ֶרץ ִׁשבְ ַעת ַה ִּמינִ ים‪ .‬צדק פואטי‬

‫יום שכולו טוב | יצחק מאיר‬

‫‪60‬‬
 ‫אשכנז‬ ‫מזרח‬
‫האורח‪ָ :‬ה ַר ֲח ָמ ן הּוא יִ ְׁש ַל ח‬ ‫האורח‪ָ :‬ה ַר ֲח ָמן הּוא יְ ָב ֵרְך ֶאת‬
‫ָלנּו ְּב ָרכָ ה ְמ ֻר ָּבה ַּב ַּביִ ת ַהּזֶ ה‪,‬‬ ‫ַה ֻּׁש ְל ָחן ַהּזֶ ה ֶׁש ָאכַ ְלנּו ָע ָליו‬
‫וְ ַעל ֻׁש ְל ָחן זֶ ה ֶׁש ָאכַ ְלנּו ָע ָליו‪.‬‬ ‫עֹולם‬‫יס ֵּדר ּבֹו ּכָ ל ַמ ֲע ַדּנֵ י ָ‬ ‫וִ ַ‬
‫יְ ִה י ָר צֹון ֶׁש ֹּלא יֵ בֹוׁש ַּב ַע ל‬ ‫וְ יִ ְהיֶ ה כְ ֻׁש ְל ָחנֹו ֶׁשל ַא ְב ָר ָהם‬
‫עֹול ם ַה ּזֶ ה‪ ,‬וְ ֹלא‬ ‫ַה ַּב יִ ת ָּב ָ‬ ‫ָא ִבינּו ָע ָליו ַה ָּׁשלֹום‪ּ .‬כָ ל ָר ֵעב‬
‫עֹולם ַה ָּבא‪ ,‬וְ יִ ְצ ַלח‬ ‫יִ ּכָ ֵלם ָל ָ‬ ‫ִמ ֶּמּנּו יֹאכַ ל‪ ,‬וְ כָ ל ָצ ֵמא ִמ ֶּמּנּו‬
‫ְמאֹד ְּבכָ ל נְ כָ ָסיו‪ ,‬וְ יִ ְהיּו נְ כָ ָסיו‬ ‫יִ ְׁש ֶּתה‪ ,‬וְ ַאל יֶ ְח ַסר ִמ ֶּמּנּו ּכָ ל‬
‫רֹובים‬‫ּוק ִ‬ ‫ּונְ כָ ֵסינּו ֻמ ְצ ָל ִחים ְ‬ ‫עֹול ִמים‪,‬‬ ‫עֹול ֵמי ָ‬ ‫ּול ְ‬‫טּוב ָל ַעד ְ‬
‫ָל ִעיר‪ ,‬וְ ַאל יִ ְׁשֹלט ָׂש ָטן ֹלא‬ ‫ָא ֵמ ן‪ָ .‬ה ַר ֲח ָמ ן הּוא יְ ָב ֵר ְך‬
‫ְּב ַמ ֲע ֵׂש י יָ ָד יו וְ ֹלא ְּב ַמ ֲע ֵׂש י‬ ‫ּוב ַעל‬ ‫ֶאת ַּב ַעל ַה ַּביִ ת ַהּזֶ ה ַ‬
‫יָ ֵדינּו‪ ,‬וְ ַאל יִ זְ ָד ֵּקק ֹלא ְל ָפנָ יו‬ ‫ּובנָ יו‬ ‫ַה ְּס ֻע ָּדה ַהּזֹאת‪ ,‬הּוא ָ‬
‫וְ ֹלא ְל ָפנֵ ינּו ׁשּום ְד ַבר ַה ְרהֹור‬ ‫וְ ִא ְׁשּתֹו וְ כָ ל ֲא ֶׁשר לֹו‪ְּ ,‬ב ָבנִ ים‬
‫ֵח ְטא וַ ֲע ֵב ָרה וְ ָעוֹן ֵמ ַע ָּתה וְ ַעד‬ ‫ּובנְ כָ ִסים ֶׁשּיִ ְרּבּו‪ָּ .‬ב ֵרְך‬
‫ֶׁשּיִ ְחיּו ִ‬
‫עֹולם‪.‬‬
‫ָ‬ ‫ה' ֵחילֹו ּופ ַֹעל יָ ָדיו ִּת ְר ֶצה‪,‬‬
‫ּבָ ֵרְך‬

‫וְ יִ ְהיּו נְ כָ ָסיו ּונְ כָ ֵסינּו ֻמ ְצ ָל ִחים‬

‫יִ ְתּבָ ְרכּו ַה ְּמ ָא ְר ִחים‬ ‫רֹובים ָל ִעיר‪ ,‬וְ ַאל יִ זְ ַּד ֵּקק‬ ‫ּוק ִ‬ ‫ְ‬
‫ּבְ ַמ ֲע ִׂשים ֻמצְ לָ ִחים‬ ‫ְל ָפנָ יו וְ ֹלא ְל ָפנֵ ינּו ׁשּום ְּד ַבר‬
‫ּובִ נְ כָ ִסים ְמ ֻׁשּבָ ִחים‪.‬‬ ‫ֵח ְט א וְ ִה ְר הּור ָע וֹן‪ָׂ ,‬ש ׂש‬
‫ּכָ ל ַחּיֵ ֶיהם ְמ ֻרּוָ ִחים‬ ‫עׁש ר‬ ‫וְ ָׂש ֵמ ַח ּכָ ל ַה ּיָ ִמ ים ְּב ֶ‬
‫ּנֹוחים‪.‬‬
‫ּובְ ִר ִיאים וְ נִ ִ‬ ‫עֹול ם‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫וְ כָ בֹוד ֵמ ַע ָּת ה וְ ַע ד‬
‫יתם ְׂש ֵמ ִחים‪,‬‬ ‫ּבְ נֵ י ּבֵ ָ‬ ‫עֹולם ַהּזֶ ה וְ ֹלא‬ ‫ֹלא יֵ בֹוׁש ָּב ָ‬
‫ּובְ גִ ּנָ ָתם יִ ְרּבּו ְּפ ָר ִחים‪.‬‬
‫עֹולם ַה ָּבא‪ָ ,‬א ֵמן ּכֵ ן‬ ‫יִ ּכָ ֵלם ָל ָ‬
‫יְ ִהי ָרצֹון‪.‬‬

‫ַמה‪ּ ‬נָ אוּו ֲעלֵ י ֶה ָה ִרים ַרגְ לֵ י ְמבַ ֵּׂשר ָׁשלֹום ּבְ בִ נְ יַ ן ִע ֵירְך‬
‫צֹופיִ ְך יִ ְׂשאּו קֹול ִרּנָ ה ִה ְתנַ ֲע ִרי ִמּתֹוְך ְמגִ ּנָ ה‬ ‫קֹול ַ‬
‫בּולְך‪.‬‬ ‫ַעיִ ן ְּב ַעיִ ן ִּת ְר ִאי ְשׁכִ ינָ ה וְ ָׁשבּו ָבנַ יִ ְך ִלגְ ֵ‬
‫(מתוך "מה נאוו עלי"‪ ,‬ר' שמעון ב"ר נסים)‬

‫‪61‬‬
 ‫מנהג ישראל והציונות‬
‫ָה ַר ֲח ָמן הּוא יְ ָב ֵרְך ֶאת ְמ ִדינַ ת‬
‫יח ת‬ ‫אׁש ית ְצ ִמ ַ‬ ‫יִ ְׂש ָר ֵא ל‪ֵ ,‬ר ִ‬
‫ּגְ ֻא ָּל ֵתנּו‪ָ .‬ה ַר ֲח ָמן הּוא יְ ָב ֵרְך‬
‫עֹומ ִדים‬ ‫ֶאת ַחּיָ ֵלי ַצ ַה"ל ָה ְ‬
‫ַעל ִמ ְׁש ַמר ַא ְר ֵצנּו‪ָ .‬ה ַר ֲח ָמן‬
‫הּוא יַ ְׁשּכִ ין ָׁשלֹום ֵּבין ְּבנֵ י ַעּמֹו‬
‫ּובינָ ם ְל ֵבין ָה ַע ִּמים‪.‬‬ ‫ֵ‬
‫מזרח‬
‫ָה ַר ֲח ָמן הּוא יְ ָב ֵרְך ֶאת ּכָ ל‬
‫ַה ְמ ֻס ִּבין ַּב ֻּׁש ְל ָחן ַהּזֶ ה‪ ,‬וְ יִ ֵּתן‬
‫ָלנּו ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא‪ּ ,‬כָ ל‬
‫טֹוב ה‪.‬‬ ‫ִמ ְׁש ֲא לֹות ִל ֵּב נּו ְל ָ‬
‫ָה ַר ֲח ָמ ן הּוא יְ ַח ּיֵ ינּו וִ יזַ ּכֵ נּו‬
‫יח‬‫יק ְר ֵב נּו ִל ימֹות ַה ָּמ ִׁש ַ‬ ‫וִ ָ‬
‫ּול ַחּיֵ י‬
‫ּול ִבנְ יַ ן ֵּבית ַה ִּמ ְק ָּדׁש ְ‬ ‫ְ‬
‫עֹולם ַה ָּבא‪.‬‬
‫ָה ָ‬

‫ּבָ ֵרְך‬
‫ּומה ּנָ ִעים‬
‫ִׁשיר ַה ַּמ ֲעלֹות ְל ָדוִ ד ִהּנֵ ה ַמה ּטֹוב ַ‬
‫ֶׁש ֶבת ַא ִחים ּגַ ם יָ ַחד‪ּ .‬כַ ֶּׁש ֶמן ַהּטֹוב ַעל ָהרֹאׁש‬
‫ּדֹותיו‪.‬‬
‫י ֵֹרד ַעל ַהּזָ ָקן זְ ַקן ַא ֲהרֹן ֶׁשּי ֵֹרד ַעל ִּפי ִמ ָ‬
‫ּכְ ַטל ֶח ְרמֹון ֶׁשּי ֵֹרד ַעל ַה ְר ֵרי ִצּיֹון‬
‫עֹולם‪.‬‬
‫ּכִ י ָׁשם ִצּוָ ה ה' ֶאת ַה ְּב ָרכָ ה ַחּיִ ים ַעד ָה ָ‬
‫(תהילים קלג)‬

‫תפילה לשלום חיילי צה"ל | שי אברמסון‬

‫‪62‬‬
 ‫אשכנז‬ ‫מזרח‬
‫ִמגְ ּדֹול יְ ׁשּועֹות ַמ ְלּכֹו‪ ,‬וְ ע ֶֹׂשה‬ ‫ִמגְ ּדֹול יְ ׁשּועֹות ַמ ְלּכֹו וְ ע ֶֹׂשה‬
‫ּולזַ ְרעֹו‬
‫ֶח ֶסד ִל ְמ ִׁשיחֹו‪ְ ,‬ל ָדוִ ד ְ‬ ‫ּולזַ ְרעֹו‬‫ֶח ֶסד ִל ְמ ִׁשיחֹו ְל ָדוִ ד ְ‬
‫עֹול ם‪ .‬ע ֶֹׂש ה ָׁש לֹום‬ ‫ָ‬ ‫ַע ד‬ ‫עֹול ם‪ּ .‬כְ ִפ ִיר ים ָר ׁשּו‬ ‫ָ‬ ‫ַע ד‬
‫רֹומיו‪ ,‬הּוא יַ ֲע ֶׂשה ָׁשלֹום‬ ‫ִּב ְמ ָ‬ ‫וְ ָר ֵעבּו וְ ד ְֹר ֵׁשי ה' ֹלא יַ ְח ְסרּו‬
‫ָע ֵלינּו וְ ַעל ּכָ ל יִ ְׂש ָר ֵאל‪ .‬וְ ִא ְמרּו‬ ‫יתי ּגַ ם זָ ַקנְ ִּתי‬
‫כָ ל טֹוב‪ .‬נַ ַער ָהיִ ִ‬
‫דׁשיו‪ּ ,‬כִ י‬
‫ָא ֵמן‪ .‬יְ ראּו ֶאת ה' ְק ָ‬ ‫יתי ַצ ִּדיק נֶ ֱעזָ ב וְ זַ ְרעֹו‬‫וְ ֹלא ָר ִא ִ‬
‫ֵאין ַמ ְחסֹור ִל ֵיר ָאיו‪ּ .‬כְ ִפ ִירים‬ ‫ְמ ַב ֶּקׁש ָל ֶחם‪ּ .‬כָ ל ַהּיֹום חֹונֵ ן‬
‫ָרׁשּו וְ ָר ֵעבּו‪ ,‬וְ ד ְֹר ֵׁשי ה' ֹלא‬ ‫ּומ ְלוֶ ה וְ זַ ְרעֹו ִל ְב ָרכָ ה‪.‬‬
‫ַ‬
‫יַ ְח ְסרּו כָ ל טֹוב‪.‬‬
‫ַמה ֶּׁש ָאכַ ְלנּו יִ ְהיֶ ה ְל ָׂש ְב ָעה‪,‬‬
‫עֹולם‬
‫הֹודּו ַלה' ּכִ י טֹוב‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬ ‫פּואה‪,‬‬‫ּומה ֶּׁש ָּׁש ִתינּו יִ ְהיֶ ה ִל ְר ָ‬ ‫ַ‬
‫ּפֹות ַח ֶא ת יָ ֶד ָך‪,‬‬‫ֵ‬ ‫ַח ְס ּדֹו‪.‬‬ ‫הֹות ְרנּו יִ ְהיֶ ה ִל ְב ָרכָ ה‪,‬‬‫ּומה ֶּׁש ַ‬ ‫ַ‬
‫יע ְלכָ ל ַחי ָרצֹון‪ָּ .‬ברּוְך‬ ‫ּומ ְׂש ִּב ַ‬
‫ַ‬ ‫ּכְ ִדכְ ִתיב‪ ,‬וַ ּיִ ֵּתן ִל ְפנֵ ֶיהם וַ ּיֹאכְ לּו‬
‫ּבָ ֵרְך‬

‫ַהּגֶ ֶבר ֲא ֶׁשר יִ ְב ַטח ַּבה'‪ ,‬וְ ָהיָ ה‬ ‫ּיֹות רּו ּכִ ְד ַב ר ה'‪ְּ .‬ב רּוכִ ים‬ ‫וַ ִ‬
‫יתי ּגַ ם‬ ‫ה' ִמ ְב ַטחֹו‪ .‬נַ ַער ָהיִ ִ‬ ‫ַא ֶּתם ַלה' ע ֵֹׂשה ָׁש ַמיִ ם וָ ָא ֶרץ‪.‬‬
‫ית י ַצ ִּד יק‬ ‫זָ ַק נְ ִּת י‪ ,‬וְ ֹלא ָר ִא ִ‬ ‫ָּברּוְך ַהּגֶ ֶבר ֲא ֶׁשר יִ ְב ַטח ַּבה'‬
‫נֶ ֱעזָ ב‪ ,‬וְ זַ ְרעֹו ְמ ַב ֶּקׁש ָל ֶחם‪.‬‬ ‫וְ ָהיָ ה ה' ִמ ְב ָטחֹו‪ .‬ה' עֹז ְל ַעּמֹו‬
‫ה' עֹז ְל ַעּמֹו יִ ֵּתן‪ ,‬ה' יְ ָב ֵרְך‬ ‫יִ ֵּתן ה' יְ ָב ֵרְך ֶאת ַעּמֹו ַב ָּׁשלֹום‪.‬‬
‫ֶאת ַעּמֹו ַב ָּׁשלֹום‪.‬‬ ‫רֹומיו הּוא‬ ‫עֹוׂשה ָׁשלֹום ִּב ְמ ָ‬ ‫ֶ‬
‫ְב ַר ֲח ָמיו יַ ֲע ֶׂשה ָׁשלֹום ָע ֵלינּו‬
‫זּומן ְל ַקּיֵ ם ִמ ְצוַ ת‬
‫ּומ ָ‬
‫ִהנְ נִ י מּוכָ ן ְ‬
‫וְ ַעל ּכָ ל ַעּמֹו יִ ְׂש ָר ֵאל וְ ִא ְמרּו‬
‫יׁשי ֵמ ַא ְר ַּבע ּכֹוסֹות‪.‬‬ ‫ּכֹוס ְׁש ִל ִ‬
‫ָא ֵמן‪.‬‬
‫ּוב ֵׁשם ה׳ ֶא ְק ָרא‪.‬‬
‫ּכֹוס יְ ׁשּועֹות ֶא ָּׂשא‪ְ .‬‬
‫ַס ְב ִרי ָמ ָרנָ ן‪.‬‬
‫ּבֹורא ְּפ ִרי ַהּגֶ ֶפן‪.‬‬
‫עֹולם ֵ‬
‫ֹלהינּו ֶמ ֶלְך ָה ָ‬
‫ָּברּוְך ַא ָּתה ה׳ ֱא ֵ‬
‫שותים בהסבה‬

‫‪63‬‬
 ‫יש הנוהגים לומר דברים אלה לפני שמוזגים כוס אליהו הנביא‪:‬‬

‫ָה ַר ֲח ָמן הּוא יִ ְׁש ַלח ָלנּו ֶאת ֵא ִלּיָ הּו ַהּנָ ִביא זָ כּור ַלּטֹוב‪,‬‬
‫וִ ַיב ֶּׂשר ָלנּו ְּבׂשֹורֹות טֹובֹות יְ ׁשּועֹות וְ נֶ ָחמֹות‪ּ .‬כָ ָאמּור‪:‬‬
‫ִהּנֵ ה ָאנֹכִ י ׁש ֵֹל ַח ָלכֶ ם ֵאת ֵא ִלּיָ ה ַהּנָ ִביא‪ִ ,‬ל ְפנֵ י ּבֹוא יֹום‬
‫ּנֹורא‪ .‬וְ ֵה ִׁשיב ֵלב ָאבֹות ַעל ָּבנִ ים וְ ֵלב‬ ‫ה׳ ַהּגָ דֹול וְ ַה ָ‬
‫בֹותם (מלאכי ג כג‪-‬כד)‪ֵ .‬א ִלּיָ הּו ַהּנָ ִביא‪ֵ .‬א ִלּיָ הּו‬ ‫ָּבנִ ים ַעל ֲא ָ‬
‫ַה ִּת ְׁש ִּבי‪ֵ .‬א ִלּיָ הּו ַהּגִ ְל ָע ִדי‪ִּ .‬ב ְמ ֵה ָרה יָ בֹוא ֵא ֵלינּו ִעם‬
‫יאת‬ ‫יח ֶּבן ָּדוִ ד‪ֲ .‬אנִ י ַמ ֲא ִמין ֶּב ֱאמּונָ ה ְׁש ֵל ָמה ְּב ִב ַ‬ ‫ָמ ִׁש ַ‬
‫יח וְ ַאף ַעל ִּפי ֶׁשּיִ ְת ַמ ְה ֵמ ַּה ִעם ּכָ ל זֶ ה ֲא ַחּכֶ ה ּלֹו‬ ‫ַה ָּמ ִׁש ַ‬
‫ְּבכָ ל יֹום ֶׁשּיָ בֹוא‪.‬‬
‫מוזגים כוס אליהו הנביא ופותחים את הדלת בזמן קריאת השורות הבאות‪:‬‬

‫ּכֹוס ֵאלִ ּיָ הּו‬

‫ְׁשפֹוְך ֲח ָמ ְתָך ֶאל ַהּגֹויִ ם ֲא ֶׁשר ֹלא יְ ָדעּוָך וְ ַעל ַמ ְמ ָלכֹות‬
‫ֲא ֶׁשר ְּב ִׁש ְמָך ֹלא ָק ָראּו‪ּ .‬כִ י ָאכַ ל ֶאת יַ ֲעקֹב וְ ֶאת נָ וֵ הּו‬
‫יהם זַ ֲע ֶמָך וַ ֲחרֹון ַא ְּפָך יַ ִּׂשיגֵ ם‪ִּ .‬ת ְרּדֹוף‬
‫ֵה ַׁשּמּו‪ְׁ .‬ש ָפְך ֲע ֵל ֶ‬
‫ְּב ַאף וְ ַת ְׁש ִמ ֵידם ִמ ַּת ַחת ְׁש ֵמי ה׳‪.‬‬
‫ביאור‪ :‬אליהו הנביא קשור להגדה בכמה מובנים‪ :‬הוא נחשב מבשר הגאולה (מלאכי ג‬
‫כג); מספר הכוסות שיש לשתות בליל הסדר היה שנוי במחלוקת שלא הוכרעה‪ ,‬והחליטו‬
‫להשהות את ההחלטה עד לבוא אליהו‪ ,‬לפיכך מוסיפים את כוס אליהו; הוא ידוע כמי‬
‫שכילה את זעמו במנהיגי עבודה זרה (מלכים א יח מ)‪ ,‬וכאן מבקשים לכלות את הזעם‬
‫באויבי ישראל‪ ,‬לא בגויים סתם‪ ,‬שאין להם כל נגיעה לישראל‪.‬‬
‫הקטע "שפוך חמתך" בנוי מפסוקים שונים בירמיה (עט ו‪-‬ז)‪ ,‬בתהילים (סט כה) ובאיכה‬
‫(ג סו)‪ ,‬המבטאים את הכעס הרב של יהודי אירופה בעת שמסעי הצלב החריבו את‬
‫עריהם‪ ,‬אנסו‪ ,‬בזזו ורצחו אותם‪ .‬ר' שמשון ורטהיימר מציג גישה סובלנית יותר‪" :‬שפוך‬
‫אהבתך על הגויים‪ ,‬אשר ידעוך‪ .‬ועל ממלכות אשר בשמך קוראים‪ .‬בגלל החסדים שהם‬
‫עושים עם זרע יעקב‪ .‬ומגינים על עמך ישראל מפני אוכליהם‪ .‬יזכו לראות בסוכת בחיריך‪,‬‬
‫ולשמוח בשמחת גוייך"‪.‬‬

‫ויבשר לנו | הר המור‬

‫‪64‬‬
 ‫ַהּלֵ ל‬
‫מוזגים כוס רביעית וגומרים עליה את ההלל‪:‬‬

‫ֹלא ָלנּו ה' ֹלא ָלנּו ּכִ י ְל ִׁש ְמָך ֵּתן ּכָ בֹוד‪ַ ,‬על ַח ְס ְּדָך‬
‫יהם‪.‬‬ ‫ֹלה ֶ‬‫ֹאמרּו ַהּגֹויִ ם‪ַ ,‬איֵ ּה נָ א ֱא ֵ‬ ‫ַעל ֲא ִמ ֶּתָך‪ָ .‬ל ָּמה י ְ‬
‫יהם‬ ‫אֹלהינּו ַב ָּׁש ָמיִ ם‪ּ ,‬כֹל ֲא ֶׁשר ָח ֵפץ ָע ָׂשה‪ֲ .‬ע ַצ ֵּב ֶ‬ ‫ֵ‬ ‫וֵ‬
‫ּכֶ ֶסף וְ זָ ָהב‪ַ ,‬מ ֲע ֵׂשה יְ ֵדי ָא ָדם‪ֶּ .‬פה ָל ֶהם וְ ֹלא יְ ַד ֵּברּו‪,‬‬
‫ֵעינַ יִ ם ָל ֶהם וְ ֹלא יִ ְראּו‪ָ .‬אזְ נַ יִ ם ָל ֶהם וְ ֹלא יִ ְׁש ָמעּו‪ַ ,‬אף‬
‫יהם וְ ֹלא‬ ‫יהם וְ ֹלא יְ ִמיׁשּון ַרגְ ֵל ֶ‬ ‫ָל ֶהם וְ ֹלא יְ ִריחּון‪ .‬יְ ֵד ֶ‬
‫יהם‪ּ ,‬כֹל‬ ‫מֹוהם יִ ְהיּו ע ֵֹׂש ֶ‬ ‫יְ ַה ֵּלכּו‪ֹ ,‬לא יֶ ְהּגּו ִּבגְ רֹונָ ם‪ּ .‬כְ ֶ‬
‫ּומגִ ּנָ ם‬
‫ֲא ֶׁשר ּב ֵֹט ַח ָּב ֶהם‪ .‬יִ ְׂש ָר ֵאל ְּב ַטח ַּבה'‪ֶ ,‬עזְ ָרם ָ‬
‫ּומגִ ּנָ ם הּוא‪ .‬יִ ְר ֵאי‬ ‫הּוא‪ֵּ .‬בית ַא ֲהרֹן ִּב ְטחּו ַבה'‪ֶ ,‬עזְ ָרם ָ‬
‫ַהּלֵ ל ב‬

‫ּומגִ ּנָ ם הּוא‪ .‬ה' זְ כָ ָרנּו יְ ָב ֵרְך יְ ָב ֵרְך‬

‫ה' ִּב ְטחּו ַבה'‪ֶ ,‬עזְ ָרם ָ‬
‫ֶאת ֵּבית יִ ְׂש ָר ֵאל‪ ,‬יְ ָב ֵרְך ֶאת ֵּבית ַא ֲהרֹן‪ .‬יְ ָב ֵרְך יִ ְר ֵאי ה'‪,‬‬
‫ַה ְּק ַטּנִ ים ִעם ַהּגְ ד ִֹלים‪ .‬י ֵֹסף ה' ֲע ֵליכֶ ם‪ֲ ,‬ע ֵליכֶ ם וְ ַעל‬
‫ְּבנֵ יכֶ ם‪ְּ .‬ברּוכִ ים ַא ֶּתם ַלה'‪ ,‬ע ֵֹׂשה ָׁש ַמיִ ם וָ ָא ֶרץ‪ַ .‬ה ָּׁש ַמיִ ם‬
‫ָׁש ַמיִ ם ַלה'‪ ,‬וְ ָה ָא ֶרץ נָ ַתן ִל ְבנֵ י ָא ָדם‪ֹ .‬לא ַה ֵּמ ִתים יְ ַה ְללּו‬
‫דּומה‪ .‬וַ ֲאנַ ְחנּו נְ ָב ֵרְך יָ ּה ֵמ ַע ָּתה וְ ַעד‬‫יָ ּה‪ ,‬וְ ֹלא ּכָ ל י ְֹר ֵדי ָ‬
‫עֹולם ַה ְללּויָ ּה (תהילים קטו)‪.‬‬‫ָ‬
‫ביאור‪ :‬עתה משלימים את סדר קריאת ההלל שבו פתחנו לפני הסעודה‪ .‬במזמור זה‬
‫אנו מבקשים מהקב"ה שיעשה למען שמו‪ ,‬אם לא למעננו‪ ,‬כדי שהעמים האחרים לא‬
‫יטענו נגדנו‪ ,‬היכן אלוהי ישראל‪ .‬לנו ברור כי אלוהינו הוא כול יכול‪ ,‬בניגוד לאלילים שלהם‪,‬‬
‫המיוצרים מכסף ומזהב בידי האדם‪ .‬הם דוממים‪ ,‬ואין לבטוח בהם‪ ,‬ואילו אנו בוטחים‬
‫בקב"ה‪ ,‬העוזר לנו והמגן עלינו‪ .‬הוא יברך את כל ישראל מגדול ועד קטן‪ .‬אנו‪ ,‬החיים‪,‬‬
‫מסוגלים לברך אותו לנצח‪.‬‬

‫לא לנו | אברומי ויינברג‬

‫‪65‬‬
‫קֹולי ַּת ֲחנּונָ י‪ּ .‬כִ י ִה ָּטה ָאזְ נֹו‬‫ָא ַה ְב ִּתי ּכִ י יִ ְׁש ַמע ה׳ ֶאת ִ‬
‫ּומ ָצ ֵרי ְׁשאֹול‬ ‫ּוביָ ַמי ֶא ְק ָרא‪ֲ .‬א ָפפּונִ י ֶח ְב ֵלי ָמוֶ ת‪ְ ,‬‬ ‫ִלי‪ְ ,‬‬
‫ּוב ֵׁשם ה׳ ֶא ְק ָרא‪ָ ,‬אּנָ ה ה׳‬ ‫ְמ ָצאּונִ י‪ָ ,‬צ ָרה וְ יָ גֹון ֶא ְמ ָצא‪ְ .‬‬
‫אֹלהינּו ְמ ַר ֵחם‪ׁ .‬ש ֵֹמר‬ ‫ַמ ְּל ָטה נַ ְפ ִׁשי‪ַ .‬חּנּון ה׳ וְ ַצ ִּדיק‪ ,‬וֵ ֵ‬
‫נּוחיְ כִ י‪,‬‬
‫ׁשּובי נַ ְפ ִׁשי ִל ְמ ָ‬
‫יע‪ִ .‬‬ ‫הֹוׁש ַ‬
‫ּלֹותי וְ ִלי יְ ִ‬
‫ְּפ ָת ִאים ה׳‪ַּ ,‬ד ִ‬
‫ּכִ י ה׳ ּגָ ַמל ָע ָליְ כִ י‪ּ .‬כִ י ִח ַּל ְצ ָּת נַ ְפ ִׁשי ִמ ָּמוֶ ת ֶאת ֵעינִ י ִמן‬
‫ִּד ְמ ָעה‪ֶ ,‬את ַרגְ ִלי ִמ ֶּד ִחי‪ֶ .‬א ְת ַה ֵּלְך ִל ְפנֵ י ה׳‪ְּ ,‬ב ַא ְרצֹות‬
‫יתי ְמאֹד‪ֲ .‬אנִ י‬ ‫ַה ַחּיִ ים‪ֶ .‬ה ֱא ַמנְ ִּתי ּכִ י ֲא ַד ֵּבר‪ֲ ,‬אנִ י ָענִ ִ‬
‫ָא ַמ ְר ִּתי ְב ָח ְפזִ י‪ּ ,‬כָ ל ָה ָא ָדם ּכֹזֵ ב‪ָ .‬מה ָא ִׁשיב ַלה׳‪ּ ,‬כָ ל‬
‫ּוב ֵׁשם ה׳ ֶא ְק ָרא‪.‬‬ ‫מּולֹוהי ָע ָלי‪ּ .‬כֹוס יְ ׁשּועֹות ֶא ָּׂשא‪ְ ,‬‬‫ִ‬ ‫ַּתגְ‬
‫נְ ָד ַרי ַלה׳ ֲא ַׁש ֵלם‪ ,‬נֶ גְ ָּדה ּנָ א ְלכָ ל ַעּמֹו‪ .‬יָ ָקר ְּב ֵעינֵ י ה׳‪,‬‬
‫ַה ָּמוְ ָתה ַל ֲח ִס ָידיו‪ָ .‬אּנָ ה ה׳ ּכִ י ֲאנִ י ַע ְב ֶּדָך ֲאנִ י ַע ְב ְּדָך‬

‫ַהּלֵ ל ב‬
‫ּתֹודה‪,‬‬ ‫מֹוס ָרי‪ְ .‬לָך ֶאזְ ַּבח זֶ ַבח ָ‬ ‫ֶּבן ֲא ָמ ֶתָך‪ִּ ,‬פ ַּת ְח ָּת ְל ֵ‬
‫ּוב ֵׁשם ה׳ ֶא ְק ָרא‪ .‬נְ ָד ַרי ַלה׳ ֲא ַׁש ֵּלם‪ ,‬נֶ ּגְ ָּדה ּנָ א ְלכָ ל ַעּמֹו‪.‬‬ ‫ְ‬
‫רּוׁש ִָלם ַה ְללּויָ ּה (תהלים קטז)‪.‬‬ ‫ְּב ַח ְצרֹות ֵּבית ה׳ ְּבתֹוכֵ כִ י יְ ָ‬
‫ַה ְללּו ֶאת ה׳ ּכָ ל ּגֹויִ ם‪ַׁ ,‬ש ְּבחּוהּו ּכָ ל ָה ֻא ִּמים‪ּ .‬כִ י גָ ַבר‬
‫עֹולם ַה ְללּויָ ּה (תהלים קיז)‪.‬‬ ‫ָע ֵלינּו ַח ְסּדֹו וֶ ֱא ֶמת ה׳ ְל ָ‬
‫ביאור‪ :‬במזמור קטז הפרט מביע את אהבתו לקב"ה‪ ,‬המקשיב לתחנוניו‪ .‬הוא קורא לקב"ה‬
‫בימים שבהם הוא שרוי בצרות ובסכנת מוות‪ ,‬וברחמיו ובחסדיו הוא מחלץ אותו מהן‪ ,‬וכך‬
‫נפשו יכולה להירגע ולהיות בטוחה שיש מי שמגן עליו‪ .‬אין הקב"ה מעוניין במות חסידיו‪,‬‬
‫אלא בחייהם‪ .‬הדובר מבקש מהקב"ה להתיר את השלשלאות הכובלות אותו ומבטיח‬
‫לשלם את כל נדריו אליו לעיני כל העם ובתוך ירושלים‪ .‬במזמור קיז אנו קוראים לכל‬
‫העמים יחדיו להלל את ה' ולהתלכד סביב אמונת הייחוד‪ ,‬בדומה לדברי הנביא‪" :‬וְ ָהיָ ה‬
‫ּבְ ַא ֲח ִרית ַהּיָ ִמים נָ כֹון יִ ְהיֶ ה ַהר ּבֵ ית ה' ּבְ רֹאׁש ֶה ָה ִרים וְ נִ ָּׂשא ִמּגְ בָ עֹות וְ נָ ֲהרּו ֵאלָ יו ּכָ ל ַהּגֹויִ ם‪.‬‬
‫ֹלהי יַ ֲעקֹב וְ י ֵֹרנּו ִמ ְּד ָרכָ יו וְ נֵ לְ כָ ה‬
‫וְ ָהלְ כּו ַע ִּמים ַרּבִ ים וְ ָא ְמרּו לְ כּו וְ נַ ֲעלֶ ה ֶאל ַהר ה' ֶאל ּבֵ ית ֱא ֵ‬
‫ירּוׁש ִָלם״ (ישעיה ב ב‪-‬ג)‪.‬‬ ‫תֹורה ְּודבַ ר ה' ִמ ָ‬‫ּבְ א ְֹרח ָֹתיו ּכִ י ִמּצִ ּיֹון ֵּתצֵ א ָ‬

‫הללו את השם | עקיבא‬

‫‪66‬‬
 ‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬
‫הֹודּו ַלה׳ ּכִ י טֹוב‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬
‫ֹאמר נָ א יִ ְׂש ָר ֵאל‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬
‫י ַ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬
‫ֹאמרּו נָ א ֵבית ַא ֲהרֹן‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬
‫י ְ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬
‫ֹאמרּו נָ א יִ ְר ֵאי ה׳‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬
‫י ְ‬
‫אתי יָ ּה‪ָ ,‬ענָ נִ י ַב ֶּמ ְר ַחב יָ ּה‪ .‬ה׳ ִלי ֹלא ִא ָירא‪,‬‬ ‫ִמן ַה ֵּמ ַצר ָק ָר ִ‬
‫ַמה ּיַ ֲע ֶׂשה ִלי ָא ָדם‪ .‬ה׳ ִלי ְּבעֹזְ ָרי‪ ,‬וַ ֲאנִ י ֶא ְר ֶאה ְבׂשנְ ָאי‪.‬‬
‫טֹוב ַל ֲחסֹות ַּבה׳‪ִ ,‬מ ְּבט ַֹח ָּב ָא ָדם‪ .‬טֹוב ַל ֲחסֹות ַּבה׳‪,‬‬
‫ִמ ְּבט ַֹח ִּבנְ ִד ִיבים‪ּ .‬כָ ל ּגֹויִ ם ְס ָבבּונִ י‪ְּ ,‬ב ֵׁשם ה׳ ּכִ י ֲא ִמ ַילם‪.‬‬
‫ַסּבּונִ י גַ ם ְס ָבבּונִ י‪ְּ ,‬ב ֵׁשם ה׳ ּכִ י ֲא ִמ ַילם‪ַ .‬סּבּונִ י כִ ְדב ִֹרים‬
‫יתנִ י‬
‫קֹוצים‪ְּ ,‬ב ֵׁשם ה׳ ּכִ י ֲא ִמ ַילם‪ָּ .‬דחֹה ְד ִח ַ‬ ‫ּד ֲֹעכּו ּכְ ֵאׁש ִ‬
‫ַהּלֵ ל ב‬

‫יׁשּועה‪ .‬קֹול‬ ‫ָ‬ ‫ִלנְ ּפֹל‪ ,‬וַ ה׳ ֲעזָ ָרנִ י‪ָ .‬עּזִ י וְ זִ ְמ ָרת יָ ּה‪ ,‬וַ יְ ִהי ִלי ִל‬
‫יׁשּועה ְּב ָא ֳה ֵלי ַצ ִּד ִיקים‪ ,‬יְ ִמין ה׳ ע ָֹׂשה ָחיִ ל‪ .‬יְ ִמין‬ ‫ָ‬ ‫ִרּנָ ה וִ‬
‫רֹומ ָמה‪ ,‬יְ ִמין ה׳ ע ָֹׂשה ָחיִ ל‪ֹ .‬לא ָאמּות ּכִ י ֶא ְחיֶ ה‪,‬‬ ‫ה׳ ֵ‬
‫וַ ֲא ַס ֵּפר ַמ ֲע ֵׂשי יָ ּה‪ .‬יַ ּסֹר יִ ְּס ַרּנִ י יָ ּה‪ ,‬וְ ַל ָּמוֶ ת ֹלא נְ ָתנָ נִ י‪.‬‬
‫אֹודה יָ ּה‪ .‬זֶ ה ַה ַּׁש ַער‬‫ִּפ ְתחּו ִלי ַׁש ֲע ֵרי ֶצ ֶדק‪ָ ,‬אבֹא ָבם ֶ‬
‫ַלה׳‪ַ ,‬צ ִּד ִיקים יָ בֹאּו בֹו (תהילים קיח א‪-‬כ)‪.‬‬
‫ביאור‪ :‬המזמור מונה קבוצות שונות המהללות את הקב"ה על חסדיו הנצחיים‪ :‬עם‬
‫ישראל‪ ,‬הכוהנים והמאמינים‪ ,‬וממשיך בגוף ראשון‪ :‬בעת שאני בצרה‪ ,‬אני קורא אליו‪,‬‬
‫והוא נענה לי ומציל אותי‪ .‬אני בוטח בו‪ ,‬ולא בבני האדם‪ ,‬כי הוא מגן עלי מפני אויבַ י‪ .‬גם‬
‫כאשר כולם מתנפלים עלי כנחיל דבורים‪ ,‬אני מצליח לחסל אותם בעזרתו‪ .‬הוא מקור‬
‫כוחי‪ ,‬והוא מושיעני‪ .‬הצדיקים שמחים בחלקם ושרים על מידת העוצמה הרבה של יד‬
‫ימינו של הקב"ה‪ .‬כל עוד אני חי‪ ,‬אספר את גדולתו וכך אצטרף לקבוצת הצדיקים הבאים‬
‫בשערי הצדק של הקב"ה‪.‬‬

‫מן המצר | גלעד פוטולסקי‬

‫‪67‬‬
‫שירת מענֶ ה‪ .‬המברך‪ ,‬גבר או אישה‪ ,‬קורא פסוק‪-‬פסוק‪ ,‬וכל המסובים חוזרים אחריו לפי הסדר שלהלן‪:‬‬

‫יׁשּועה‪.‬‬
‫ָ‬ ‫יתנִ י‪ ,‬וַ ְּת ִהי ִלי ִל‬ ‫אֹודָך ּכִ י ֲענִ ָ‬
‫ְ‬ ‫מברך ‪:‬‬
‫יׁשּועה‪.‬‬
‫ָ‬ ‫יתנִ י‪ ,‬וַ ְּת ִהי ִלי ִל‬ ‫אֹודָך ּכִ י ֲענִ ָ‬
‫ְ‬ ‫מסובים‪ :‬‬
‫ֶא ֶבן ָמ ֲאסּו ַהּבֹונִ ים‪ָ ,‬היְ ָתה ְלרֹאׁש ִּפּנָ ה‪.‬‬ ‫מברך‪ :‬‬
‫ֶא ֶבן ָמ ֲאסּו ַהּבֹונִ ים‪ָ ,‬היְ ָתה ְלרֹאׁש ִּפּנָ ה‪.‬‬ ‫מסובים ‪:‬‬
‫ֵמ ֵאת ה׳ ָהיְ ָתה זֹאת‪ִ ,‬היא נִ ְפ ָלאת ְּב ֵעינֵ ינּו‪.‬‬ ‫מברך‪ :‬‬
‫ֵמ ֵאת ה׳ ָהיְ ָתה זֹאת‪ִ ,‬היא נִ ְפ ָלאת ְּב ֵעינֵ ינּו‪.‬‬ ‫מסובים ‪:‬‬
‫זֶ ה ַהּיֹום ָע ָׂשה ה׳‪ ,‬נָ גִ ָילה וְ נִ ְׂש ְמ ָחה בֹו‪.‬‬ ‫מברך ‪:‬‬
‫זֶ ה ַהּיֹום ָע ָׂשה ה׳‪ ,‬נָ גִ ָילה וְ נִ ְׂש ְמ ָחה בֹו‪.‬‬ ‫מסובים ‪:‬‬
‫יעה ּנָ א‪.‬‬ ‫הֹוׁש ָ‬
‫יעה ּנָ א‪ָ ,‬אּנָ א ה׳ ִ‬ ‫הֹוׁש ָ‬
‫ָאּנָ א ה׳ ִ‬ ‫מברך ‪:‬‬
‫יעה ּנָ א‪.‬‬ ‫הֹוׁש ָ‬
‫יעה ּנָ א‪ָ .‬אּנָ א ה׳ ִ‬ ‫הֹוׁש ָ‬
‫ָאּנָ א ה׳ ִ‬ ‫מסובים‪ :‬‬
‫יחה ּנָ א‪.‬‬ ‫יחה ּנָ א‪ָ ,‬אּנָ א ה׳ ַה ְצ ִל ָ‬ ‫ָאּנָ א ה׳ ַה ְצ ִל ָ‬ ‫מברך‪ :‬‬
‫יחה ּנָ א‪.‬‬ ‫יחה ּנָ א‪ָ ,‬אּנָ א ה׳ ַה ְצ ִל ָ‬ ‫ָאּנָ א ה׳ ַה ְצ ִל ָ‬ ‫מסובים‪ :‬‬

‫ַהּלֵ ל ב‬
‫ָּברּוְך ַה ָּבא ְּב ֵׁשם ה׳‪ֵּ ,‬ב ַרכְ נּוכֶ ם ִמ ֵּבית ה׳‪.‬‬ ‫מברך‪ :‬‬
‫ָּברּוְך ַה ָּבא ְּב ֵׁשם ה׳‪ֵּ ,‬ב ַרכְ נּוכֶ ם ִמ ֵּבית ה׳‪.‬‬ ‫מסובים ‪:‬‬
‫ֵאל ה׳ וַ ּיָ ֶאר ָלנּו ִא ְסרּו ַחג ַּב ֲעב ִֹתים‪ַ ,‬עד ַק ְרנֹות ַה ִּמזְ ֵּב ַח‪.‬‬ ‫מברך‪ :‬‬
‫ֵאל ה׳ וַ ּיָ ֶאר ָלנּו ִא ְסרּו ַחג ַּב ֲעב ִֹתים‪ַ ,‬עד ַק ְרנֹות ַה ִּמזְ ֵּב ַח‪.‬‬ ‫מסובים‪ :‬‬
‫רֹומ ֶמךָּ ‪.‬‬
‫ֹלהי ֲא ְ‬‫אֹודךָּ ‪ֱ ,‬א ַ‬ ‫ֵא ִלי ַא ָּתה וְ ֶ‬ ‫מברך ‪:‬‬
‫רֹומ ֶמךָּ ‪.‬‬
‫ֹלהי ֲא ְ‬‫אֹודךָּ ‪ֱ ,‬א ַ‬ ‫ֵא ִלי ַא ָּתה וְ ֶ‬ ‫מסובים ‪:‬‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬
‫הֹודּו ַלה׳ ּכִ י טֹוב‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬ ‫מברך‪ :‬‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬
‫הֹודּו ַלה׳ ּכִ י טֹוב‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬ ‫מסובים ‪:‬‬
‫(תהלים קיח כא‪-‬כט)‬
‫ביאור‪ :‬אני מודה לקב"ה על כי הושיע אותי‪ .‬אף על פי שנחשבנו אבן בזויה‪ ,‬הגענו לראש‬
‫המגדל‪ .‬אנו שמחים על הניסים המפליאים שהוא מחולל בעבורנו‪ .‬אנו מתפללים לישועה‬
‫ולהצלחה‪ .‬אנו מברכים את כל מי שבא לבית מקדשו‪ .‬אנו קושרים את קורבנות הבהמה‬
‫כדי לשמור עליהם עד שיגיעו למזבח בבית המקדש‪ ,‬שבו אנו שרים לו‪ ,‬מודים ומרוממים‬
‫על חסדו הנצחי איתנו‪.‬‬

‫אודך כי עניתני | שר שלום קשת‬

‫‪68‬‬
 ‫תוספת המקובלת בקהילות אשכנז‪:‬‬
‫ביאור‪ :‬לקראת סיום ההלל מתגברים‬
‫והולכים ביטויי ההערצה לאל‪ .‬בחלק זה‬ ‫ֹלהינּו ַעל ּכָ ל‬ ‫יְ ַה ְללּוָך ה׳ ֱא ֵ‬
‫מופיעה שורה ארוכה של פעלים נרדפים‪:‬‬
‫להלל‪ ,‬לרנן‪ ,‬לברך‪ ,‬לשבח‪ ,‬לפאר‪ ,‬לרומם‪,‬‬ ‫יקים‬ ‫ַמ ֲע ֶׂשיָך‪ ,‬וַ ֲח ִס ֶידיָך ַצ ִּד ִ‬
‫להעריץ‪ ,‬לקדש‪ ,‬להמליך‪ ,‬להודות‪ ,‬לזמר‬ ‫עֹוׂשי ְרצֹונֶ ָך‪ ,‬וְ כָ ל ַע ְּמָך ֵּבית‬ ‫ֵ‬
‫ולשבח‪ .‬בחלק הבא מסיימים את כל הסדרה‬
‫ב"הלל הגדול" (פסחים קיח‪ ,‬ע"א)‪ ,‬שבו‬ ‫יב ְרכּו‬ ‫יִ ְׂש ָר ֵאל‪ְּ ,‬ב ִרּנָ ה יֹודּו וִ ָ‬
‫ישנן עשרים ושש הודיות על גדולתו של‬ ‫ירֹומ מּו‬
‫ְ‬ ‫יפ ֲא רּו וִ‬
‫יׁש ְּב חּו וִ ָ‬ ‫וִ ַ‬
‫הקב"ה ועל חסדיו‪ ,‬על שהוא האל העליון‪ ,‬על‬ ‫וְ יַ ֲע ִר יצּו וְ יַ ְק ִּד יׁשּו וְ יַ ְמ ִל יכּו‬
‫נפלאות הבריאה‪ ,‬השמיים והארץ וכל צבאם‪,‬‬
‫על נס יציאת מצרים‪ ,‬על הכאת המצרים ועל‬ ‫ֶאת ִׁש ְמָך ַמ ְלּכֵ נּו ָּת ִמיד‪ּ .‬כִ י‬
‫סלילת הדרך בים ובמדבר לארץ ישראל‪ ,‬על‬ ‫ּול ִׁש ְמ ָך‬ ‫ְל ָך טֹוב ְל הֹודֹות ְ‬
‫המלחמה במלכים ובעמים שלהם‪ ,‬שהפריעו‬
‫לעם ישראל להתנחל בארץ‪ ,‬על שהציל‬ ‫עֹולם וְ ַעד‬ ‫ּנָ ֶאה ְלזַ ֵּמר‪ּ ,‬כִ י ֵמ ָ‬
‫אותנו מידי אויבינו‪ ,‬ולבסוף על המזון שהוא‬ ‫עֹולם ַא ָּתה ֵאל‪ָּ .‬ברּוְך ַא ָּתה‬ ‫ָ‬
‫זן ומפרנס אותנו בו‪.‬‬
‫ה׳ ֶמ ֶלְך ְמ ֻה ָּלל ַּב ִּת ְׁש ָּבחֹות‪.‬‬

‫המסובים עונים‪ :‬״כי לעולם חסדו‪.‬״‬

‫ַהּלֵ ל ב‬

‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬
‫הֹודּו ַלה׳ ּכִ י טֹוב‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬ ‫ֹלהים‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬‫אֹלהי ָה ֱא ִ‬
‫הֹודּו ֵל ֵ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬ ‫הֹודּו ַל ֲאדֹנֵ י ָה ֲאדֹנִ ים‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬ ‫ְלע ֵֹׂשה נִ ְפ ָלאֹות ּגְ דֹלֹות ְל ַבּדֹו‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬ ‫ְלע ֵֹׂשה ַה ָּׁש ַמיִ ם ִּב ְתבּונָ ה‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬ ‫ְלר ַֹקע ָה ָא ֶרץ ַעל ַה ָּמיִ ם‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬ ‫אֹורים ּגְ ד ִֹלים‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬‫ְלע ֵֹׂשה ִ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬ ‫ֶאת ַה ֶּׁש ֶמׁש ְל ֶמ ְמ ֶׁש ֶלת ַּבּיֹום‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬
‫ֶאת ַהּיָ ֵר ַח וְ כֹוכָ ִבים ְל ֶמ ְמ ְׁשלֹות ַּב ָּליְ ָלה‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬ ‫יהם‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬ ‫כֹור ֶ‬
‫ְל ַמּכֵ ה ִמ ְצ ַריִ ם ִּב ְב ֵ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬ ‫ּיֹוצא יִ ְׂש ָר ֵאל ִמּתֹוכָ ם‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬‫וַ ֵ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬ ‫רֹוע נְ טּויָ ה‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬
‫ּובזְ ַ‬ ‫ְּביָ ד ֲחזָ ָקה ִ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬ ‫ְלגֹזֵ ר יַ ם סּוף ִלגְ זָ ִרים‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬

‫כי לך טוב להודות | רוחמה רז‬

‫‪69‬‬
 ‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬ ‫וְ ֶה ֱע ִביר יִ ְׂש ָר ֵאל ְּבתֹוכֹו‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬ ‫וְ נִ ֵער ַּפ ְרעֹה וְ ֵחילֹו ְביַ ם סּוף‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬ ‫מֹוליְך ַעּמֹו ַּב ִּמ ְד ָּבר‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬‫ְל ִ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬ ‫ְל ַמּכֵ ה ְמ ָלכִ ים ּגְ ד ִֹלים‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬ ‫וַ ּיַ ֲהרֹג ְמ ָלכִ ים ַא ִּד ִירים‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬ ‫ְל ִסיחֹון ֶמ ֶלְך ָה ֱאמ ִֹרי‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬ ‫ּולעֹוג ֶמ ֶלְך ַה ָּב ָׁשן‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬ ‫ְ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬ ‫וְ נָ ַתן ַא ְר ָצם ְלנַ ֲח ָלה‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬ ‫נַ ֲח ָלה ְליִ ְׂש ָר ֵאל ַע ְבּדֹו‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬ ‫ֶׁש ְּב ִׁש ְפ ֵלנּו זָ כַ ר ָלנּו‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬ ‫וַ יִ ְפ ְר ֵקנּו ִמ ָּצ ֵרינּו‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪.‬‬ ‫נ ֵֹתן ֶל ֶחם ְלכָ ל ָּב ָׂשר‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬
‫עֹולם ַח ְסּדֹו‪( .‬תהלים קלו) סיום ההלל‬ ‫הֹודּו ְל ֵאל ַה ָּׁש ָמיִ ם‪ּ ,‬כִ י ְל ָ‬

‫ברכת השיר‬
‫כי לעולם חסדו | קולות הלוויים‬
‫רּוח ּכָ ל ָּב ָׂשר‬
‫ֹלהינּו‪ ,‬וְ ַ‬‫נִ ְׁש ַמת ּכָ ל ַחי ְּת ָב ֵרְך ֶאת ִׁש ְמָך‪ ,‬ה׳ ֱא ֵ‬
‫עֹולם‬
‫עֹולם וְ ַעד ָה ָ‬ ‫רֹומם זִ כְ ְרָך‪ַ ,‬מ ְלּכֵ נּו‪ָּ ,‬ת ִמיד‪ִ .‬מן ָה ָ‬
‫ּות ֵ‬
‫ְּת ָפ ֵאר ְ‬
‫ּומ ִּציל‬
‫ּפֹודה ַ‬
‫יע‪ֶ ,‬‬ ‫ּומֹוׁש ַ‬
‫ִ‬ ‫ּגֹואל‬
‫ּומ ַּב ְל ָע ֶדיָך ֵאין ָלנּו ֶמ ֶלְך ֵ‬
‫ַא ָּתה ֵאל‪ִ ,‬‬
‫סֹומְך‬
‫צּוקה‪ֵ .‬אין ָלנּו ֶמ ֶלְך עֹוזֵ ר וְ ֵ‬
‫ּומ ַר ֵחם ְּבכָ ל ֵעת ָצ ָרה וְ ָ‬ ‫וְ עֹונֶ ה ְ‬
‫ֶא ָּלא ָא ָּתה‪.‬‬
‫ביאור‪ּ" :‬בִ ְרּכַ ת ַה ִּׁשיר" (פסחים י ז) חותמת בסידור התפילה את החלק של "פסוקי ְדזִ ְמ ָרה"‬
‫השירֹות והתשבחות‪ .‬חכמי‬ ‫ומסכמת בלשון מליצית ובביטויי שבח רבים את כל החלק של ִ‬
‫ההגדה בחרו לחתום בה את ההלל‪ .‬הברכה פותחת ברעיון שכל יצורי עולם מברכים את‬
‫הקב"ה על חסדיו ועל עזרתו‪ .‬היא מונה את יכולותיו המפליאות‪ ,‬כמו‪ :‬להחיות מתים‪ ,‬לרפא‬
‫חולים וכדומה‪ .‬אנו מבקשים להודות על כל אלה‪ ,‬אך היכולת שלנו כבני אדם מוגבלת‪.‬‬
‫גם לּו הייתה היכולת שלנו דומה לעולם ומלואו‪ ,‬לא היה די בכך כדי לתאר את רבבות‬
‫חסדיו של הקב"ה איתנו‪ ,‬שהגדול שבהם הוא יציאת מצרים והליווי לארץ ישראל‪ ,‬לכן‬
‫אנו מודים לו בכל אחד מאיברי הגוף שלנו‪ ,‬בכל תעצומות הנפש ובכל היכולות הלשוניות‬
‫שלנו‪ .‬כולם כיחידה אחת מונים את שבחיו של מי שאמר והיה העולם‪.‬‬

‫נשמת כל חי | ארז יחיאל‬

‫‪70‬‬
 ‫ּתֹולדֹות‪,‬‬
‫לֹוּה ָּכל ְּב ִרּיֹות‪ֲ ,‬אדֹון ָּכל ָ‬‫ֹלהי ָה ִראׁשֹונִ ים וְ ָה ַא ֲחרֹונִ ים‪ֱ ,‬א ַ‬ ‫ֱא ֵ‬
‫ּיֹותיו ְּב ַר ֲח ִמים‪.‬‬
‫עֹולמֹו ְּב ֶח ֶסד ְּוב ִר ָ‬
‫ש ָּבחֹות‪ַ ,‬ה ְמנַ ֵהג ָ‬ ‫ַה ְּמ ֻה ָּלל ְּב ָכל ַה ִּת ְ ׁ‬
‫שנִ ים וְ ַה ֵּמ ִקיץ‬
‫עֹורר יְ ֵ ׁ‬
‫ישן‪ַ .‬ה ְּמ ֵ‬ ‫ֹלהים ֱא ֶמת‪ֹ ,‬לא יָ נּום וְ ֹלא יִ ָ ׁ‬ ‫וַ ה' ֱא ִ‬
‫פּופים‪.‬‬
‫זֹוקף ְּכ ִ‬ ‫ּפֹוק ַח ִעוְ ִרים‪ ,‬וְ ֵ‬
‫חֹולים‪ֵ ,‬‬ ‫רֹופא ִ‬ ‫נִ ְר ָּד ִמים‪ְ ,‬מ ַחּיֶה ֵמ ִתים‪ ,‬וְ ֵ‬
‫מֹודים‪.‬‬
‫ַה ֵּמ ִש ַׂיח ִא ְּל ִמים‪ ,‬וְ ַה ְמ ַפ ֲענֵ ַח נֶ ֱע ָל ִמים‪ְּ ,‬ולָך ְל ַב ְּדָך ֲאנַ ְחנּו ִ‬
‫תֹותינּו‬
‫ש ָירה ַּכּיָ ם‪ְּ ,‬ולׁשֹונֵ נּו ִרּנָ ה ַּכ ֲהמֹון ּגַ ָּליו‪ ,‬וְ ִש ְׂפ ֵ‬ ‫וְ ִאּלּו ִפינּו ָמ ֵלא ִ ׁ‬
‫ש ֶמׁש וְ ַכ ֵּיָר ַח‪ ,‬וְ ֵיָדינּו ְפרּוׂשֹות‬ ‫ש ַבח ְּכ ֶמ ְר ֲח ֵבי ָר ִק ַיע‪ ,‬וְ ֵעינֵ ינּו ְמ ִאירֹות ַּכ ֶּ ׁ‬ ‫ֶׁ‬
‫ש ָמיִם‪ ,‬וְ ַרגְ ֵלינּו ַקּלֹות ָּכ ַאּיָלֹות‪ֵ .‬אין ֲאנַ ְחנּו ַמ ְס ִּפ ִיקים ְלהֹודֹות‬ ‫ש ֵרי ָ ׁ‬
‫ְּכנִ ְ ׁ‬
‫ש ְמָך ַמ ְל ֵּכנּו‪ַ ,‬על ַא ַחת ֵמ ֶא ֶלף ַא ְל ֵפי‬ ‫ֹלהינּו‪ְּ ,‬ול ָב ֵרְך ֶאת ִ ׁ‬ ‫ְלָך‪ ,‬ה' ֱא ֵ‬
‫ש ָע ִש ָׂית‬ ‫ֲא ָל ִפים וְ רֹוב ִר ֵּבי ְר ָבבֹות ְּפ ָע ִמים‪ַ ,‬הּטֹובֹות נִ ִּסים וְ נִ ְפ ָלאֹות ֶ ׁ‬
‫ֹלהינּו‪ִ ,‬מ ֵּבית‬ ‫בֹותינּו‪ִ .‬מ ְּל ָפנִ ים ִמ ִּמ ְצ ַריִ ם ּגְ ַא ְל ָּתנּו ה' ֱא ֵ‬ ‫ִע ָּמנּו וְ ִעם ֲא ֵ‬
‫יתנּו‪ְּ ,‬ב ָר ָעב זַ נְ ָּתנּו‪ְּ ,‬וב ָש ָׂבע ִּכ ְל ַּכ ְל ָּתנּו‪ֵ ,‬מ ֶח ֶרב ִה ַּצ ְל ָּתנּו‪,‬‬ ‫ֲע ָב ִדים ְּפ ִד ָ‬
‫יתנּו‪ַ .‬עד ֵהּנָ ה ֲעזָ רּונּו‬ ‫ּומ ֳח ָל ִאים ָר ִעים וְ ַר ִּבים ִּד ִּל ָ‬ ‫ִמ ֶּד ֶבר ִמ ַּל ְט ָּתנּו‪ֵ ,‬‬
‫ברכת השיר‬

‫רּוח‬
‫ש ִּפ ַּלגְ ָּת ָּבנּו‪ ,‬וְ ַ‬ ‫ַר ֲח ֶמיָך‪ ,‬וְ ֹלא ֲעזָ בּונּו ֲח ָס ֶדיָך‪ַ .‬על ֵּכן ֵא ָב ִרים ֶ ׁ‬
‫שר ַש ְׂמ ָּת ְּב ִפינּו‪ֵ .‬הן ֵהם יֹודּו‬ ‫שּנָ ַפ ְח ָּת ְּב ַא ֵּפינּו‪ ,‬וְ ָלׁשֹון ֲא ֶ ׁ‬ ‫ש ָמה ֶ ׁ‬ ‫ּונְ ָ ׁ‬
‫יֹודה‪,‬‬‫ש ְמָך ַמ ְל ֵּכנּו ָת ִמיד‪ִּ .‬כי ָכל ֶּפה ְלָך ֶ‬ ‫יש ְּבחּו וִ ָיפ ֲארּו ֶאת ִ ׁ‬ ‫וִ ָיב ְרכּו וִ ַ ׁ‬
‫ש ֵּב ַח‪ ,‬וְ ָכל ַעיִ ן ְלָך ְת ַצ ֶּפה‪ ,‬וְ ָכל ֶּב ֶרְך ְלָך ִת ְכ ַרע‪,‬‬ ‫וְ ָכל ָלׁשֹון ְלָך ְת ַ ׁ‬
‫ש ַּת ֲחוֶ ה‪ .‬וְ ַה ְּל ָבבֹות יִ ָיראּוָך וְ ַה ֶּק ֶרב וְ ַה ְּכ ָליֹות‬ ‫קֹומה ְל ָפנֶ יָך ִת ְ ׁ‬ ‫וְ ָכל ָ‬
‫אמ ְרנָ ה ה' ִמי ָכמֹוָך‬ ‫שּנֶ ֱא ַמר‪ָּ :‬כל ַע ְצמ ַֹתי ּתֹ ַ‬ ‫ש ֶמָך‪ַּ ,‬כ ָּד ָבר ֶ ׁ‬ ‫יְ זַ ְּמרּו ִל ְ ׁ‬
‫ַמ ִּציל ָענִ י ֵמ ָחזָ ק ִמ ֶּמּנּו‪ ,‬וְ ָענִ י וְ ֶא ְביֹון ִמּגֹזְ לֹו‪.‬‬
‫אילו פינו | בת אלה‬
‫נוסח קהילות המזרח‬
‫תֹוׁש ַיע‪ .‬וְ ָכתּוב‬
‫ַׁשוְ ַעת ֲענִ ּיִ ים ַא ָּתה ִּת ְׁש ַמע‪ַ ,‬צ ֲע ַקת ַה ַּדל ַּת ְק ִׁשיב וְ ִ‬
‫רֹומם‪.‬‬
‫ַרּנְ נּו ַצ ִּד ִיקים ַּבה'‪ַ ,‬ליְ ָׁש ִרים נָ אוָ ה ְת ִה ָּלה‪ְּ .‬ב ִפי יְ ָׁש ִרים ִּת ְת ָ‬
‫יקים ִּת ְת ָּב ַרְך‪ִּ .‬וב ְלׁשֹון ֲח ִס ִידים ִּת ְת ַק ָּדׁש‪ְּ .‬וב ֶק ֶרב‬ ‫ְּוב ִׂש ְפ ֵתי ַצ ִּד ִ‬
‫דֹוׁשים ִּת ְת ַה ָּלל‪.‬‬
‫ְק ִ‬
‫שוועת עניים | דניאל לסרי ויהודה שטרית‬
‫‪71‬‬
‫צּורים‬ ‫חֹובת ָּכל ַהיְ ִ‬ ‫ְּב ִמ ְק ֲהלֹות ִר ְבבֹות ַע ְּמָך ֵּבית יִ ְׂש ָר ֵאל ֶׁש ֵּכן ַ‬
‫בֹותינּו‪ְ ,‬להֹודֹות‪ְ ,‬ל ַה ֵּלל‪ְ ,‬ל ַׁש ֵּב ַח‪ְ ,‬ל ָפ ֵאר‪,‬‬ ‫אֹלהי ֲא ֵ‬
‫ֹלהינּו וֵ ֵ‬ ‫ְל ָפנֶ יָך‪ ,‬ה' ֱא ֵ‬
‫רֹומם‪ְ ,‬ל ַה ֵּדר ְּולנַ ֵּצ ַח ַעל ָּכל ִּד ְב ֵרי ִׁשירֹות וְ ִת ְׁש ָּבחֹות ָּדוִ ד ֶּבן יִ ַׁשי‬
‫ְל ֵ‬
‫יחָך‪.‬‬
‫ַע ְב ְּדָך ְמ ִׁש ֶ‬
‫נוסח קהילות אשכנז‬
‫ּומי יַ ֲערְֹך ָלְך‪ָ ,‬ה ֵאל ַהּגָ דֹול‪ַ ,‬הּגִ ּבֹור‬ ‫ּומי יִ ְׁשוֶ ה ָּלְך‪ִ ,‬‬
‫ִמי יִ ְד ֶמה ָּלְך‪ִ ,‬‬
‫ּנֹורא‪ֵ ,‬אל ֶע ְליֹון קֹנֵ ה ָׁש ַמיִ ם וָ ָא ֶרץ‪ .‬נְ ַה ֶּל ְלָך ּונְ ַׁש ֵּב ֲחָך ּונְ ָפ ֶא ְרָך‬ ‫וְ ַה ָ‬
‫ּונְ ָב ֵרְך ֶאת ֵׁשם ָק ְד ֶׁשָך‪ָּ .‬כ ָאמּור ְל ָדוִ ד‪ָּ ,‬ב ְר ִכי נַ ְפ ִׁשי ֶאת ה'‪ ,‬וְ ָכל ְק ָר ַבי‬
‫ֶאת ֵׁשם ָק ְדׁשֹו‪ָ .‬ה ֵאל ְּב ַת ֲעצֻ מֹות ֻעּזֶ ָך‪ַ .‬הּגָ דֹול ִּב ְכבֹוד ְׁש ֶמָך‪ַ .‬הּגִ ּבֹור‬
‫ׁשֹוכן‬
‫ּיֹוׁשב ַעל ִּכ ֵּסא ָרם וְ נִ ָּׂשא‪ֵ .‬‬ ‫אֹותיָך‪ַ .‬ה ֶּמ ֶלְך ַה ֵ‬ ‫נֹור ֶ‬
‫ּנֹורא ְּב ְ‬
‫ָלנֶ ַצח וְ ַה ָ‬

‫ברכת השיר‪ ,‬ברכת הגפן‪ ,‬נִ רְ ָצה‬

‫ַעד ָמרֹום וְ ָקדֹוׁש ְׁשמֹו‪ .‬וְ ָכתּוב ַרּנְ נּו ַצ ִּד ִיקים ַּבה'‪ַ ,‬ליְ ָׁש ִרים נָ אוָ ה‬
‫יקים ִּת ְת ָּב ַרְך‪ִּ ,‬וב ְלׁשֹון‬ ‫ְת ִה ָּלה‪ְּ .‬ב ִפי יְ ָׁש ִרים ִּת ְת ַה ָּלל‪ְּ ,‬וב ִד ְב ֵרי ַצ ִּד ִ‬
‫דֹוׁשים ִּת ְת ַק ָּדׁש‪ְּ .‬וב ַמ ְק ֲהלֹות ִר ְבבֹות‬ ‫רֹומם‪ְּ ,‬וב ֶק ֶרב ְק ִ‬ ‫ֲח ִס ִידים ִּת ְת ָ‬

‫ברכת השיר‬
‫ַע ְּמָך ֵּבית יִ ְׂש ָר ֵאל‪ְּ ,‬ב ִרּנָ ה יִ ְת ָּפ ַאר ִׁש ְמָך ַמ ְל ֵּכנּו ְּב ָכל ּדֹור וָ דֹור‪ֶׁ .‬ש ֵּכן‬
‫בֹותינּו‪ְ ,‬להֹודֹות‪,‬‬ ‫אֹלהי ֲא ֵ‬ ‫ֹלהינּו וֵ ֵ‬ ‫צּורים‪ְ ,‬ל ָפנֶ יָך ה' ֱא ֵ‬ ‫חֹובת ָּכל ַהיְ ִ‬ ‫ַ‬
‫רֹומם‪ְ ,‬ל ַה ֵּדר‪ְ ,‬ל ָב ֵרְך ְל ַע ֵּלה ְּול ַק ֵּלס‪ַ ,‬על‬ ‫ְל ַה ֵּלל‪ְ ,‬ל ַׁש ֵּב ַח‪ְ ,‬ל ָפ ֵאר‪ְ ,‬ל ֵ‬
‫יחָך‪.‬‬‫ָּכל ִּד ְב ֵרי ִׁשירֹות וְ ִת ְׁש ְּבחֹות ָּדוִ ד ֶּבן יִ ַׁשי ַע ְב ְּדָך ְמ ִׁש ֶ‬
‫נוסח קהילות המזרח‬
‫ְּוב ֵכן‪ ,‬יִ ְׁש ַּת ַּבח ִׁש ְמָך ָל ַעד ַמ ְל ֵּכנּו‪ָ ,‬ה ֵאל ַה ֶּמ ֶלְך ַהּגָ דֹול וְ ַה ָּקדֹוׁש‬
‫עֹולם‬
‫בֹותינּו ְל ָ‬ ‫אֹלהי ֲא ֵ‬
‫ֹלהינּו וֵ ֵ‬ ‫ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָּוב ָא ֶרץ‪ִּ ,‬כי ְלָך נָ ֶאה‪ ,‬ה' ֱא ֵ‬
‫בּורה‪,‬‬
‫דּולה‪ּ ,‬גְ ָ‬‫ּוׁש ָב ָחה‪ַ ,‬ה ֵּלל וְ זִ ְמ ָרה‪ ,‬עֹז ֶּומ ְמ ָׁש ָלה‪ ,‬נֶ ַצח‪ּ ,‬גְ ָ‬
‫וָ ֶעד‪ִׁ ,‬שיר ְ‬
‫הֹודאֹות ְל ִׁש ְמָך ַהּגָ דֹול‬
‫ּומ ְלכּות‪ְּ .‬ב ָרכֹות וְ ָ‬ ‫ְּת ִה ָּלה וְ ִת ְפ ֶא ֶרת‪ְ ,‬קדֻ ָּׁשה ַ‬
‫עֹולם ַא ָּתה ֵאל‪.‬‬ ‫עֹולם וְ ַעד ָ‬ ‫ּומ ָ‬ ‫וְ ַה ָּקדֹוׁש‪ֵ .‬‬
‫עֹוׂשי ְרצֹונֶ ָך‪,‬‬
‫ֹלהינּו ָּכל ַמ ֲע ֶׂשיָך‪ ,‬וַ ֲח ִס ֶידיָך וְ ַצ ִּד ִיקים ֵ‬ ‫יְ ַה ְללּוָך ה' ֱא ֵ‬
‫יׁש ְּבחּו וִ ָיפ ֲארּו ֶאת‬ ‫וְ ַע ְּמָך ֵּבית יִ ְׂש ָר ֵאל‪ּ ,‬כֻ ָּלם ְּב ִרּנָ ה יֹודּו וִ ָיב ְרכּו וִ ַ‬
‫עֹולם‬
‫ּומ ָ‬ ‫בֹודָך‪ִּ .‬כי ְלָך טֹוב ְלהֹודֹות‪ְּ ,‬ול ִׁש ְמָך נָ ִעים ְלזַ ֵּמר‪ֵ ,‬‬ ‫ֵׁשם ְּכ ֶ‬
‫ּומהֻ ָּלל ַּב ִּת ְׁש ָּבחֹות‪.‬‬
‫עֹולם ַא ָּתה ֵאל‪ָּ .‬ברּוְך ַא ָּתה ה' ֶמ ֶלְך ּגָ דֹול ְ‬ ‫וְ ַעד ָ‬
‫ישתבח שמך | ג'רמי גימפל‬
‫‪72‬‬
 ‫נוסח קהילות אשכנז‬
‫יִ ְׁש ַּת ַּבח ִׁש ְמָך ָל ַעד ַמ ְל ֵּכנּו‪ָ .‬ה ֵאל ַה ֶּמ ֶלְך ַהּגָ דֹול וְ ַה ָּקדֹוׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם‬
‫ּוׁש ָב ָחה‪,‬‬ ‫בֹותינּו‪ִׁ ,‬שיר ְ‬ ‫אֹלהי ֲא ֵ‬ ‫ֹלהינּו וֵ ֵ‬ ‫ָּוב ָא ֶרץ‪ִּ .‬כי ְלָך נָ ֶאה‪ ,‬ה' ֱא ֵ‬
‫בּורה‪ְּ ,‬ת ִה ָּלה וְ ִת ְפ ֶא ֶרת‪,‬‬
‫ּומ ְמ ָׁש ָלה‪ ,‬נֶ ַצח‪ּ ,‬גְ דֻ ָּלה ּוגְ ָ‬‫ַה ֵּלל וְ זִ ְמ ָרה‪ ,‬עֹוז ֶ‬
‫עֹולם‪.‬‬
‫הֹודאֹות‪ֵ ,‬מ ַע ָּתה וְ ַעד ָ‬ ‫ּומ ְלכּות‪ְּ ,‬ב ָרכֹות וְ ָ‬ ‫ְקדֻ ָּׁשה ַ‬
‫הֹודאֹות‪ֲ ,‬אדֹון‬ ‫ָּברּוְך ַא ָּתה ה' ֵאל ֶמ ֶלְך ּגָ דֹול ַּב ִּת ְׁש ָּבחֹות‪ֵ ,‬אל ַה ָ‬
‫עֹול ִמים‪.‬‬
‫ּבֹוחר ְּב ִׁש ֵירי זִ ְמ ָרה‪ֶ ,‬מ ֶלְך ֵאל ֵחי ָה ָ‬ ‫ַהּנִ ְפ ָלאֹות‪ַ ,‬ה ֵ‬
‫שותים כוס רביעית ואחרונה‬
‫ּבֹורא ְּפ ִרי ַהּגֶ ֶפן‪.‬‬
‫עֹולם‪ֵ ,‬‬
‫ֹלהינּו ֶמ ֶלְך ָה ָ‬
‫ָּברּוְך ַא ָּתה ה׳‪ֱ ,‬א ֵ‬
‫ברכה אחרונה שלאחר שתיית יין‬
‫עֹולם‪ַ ,‬על ַהּגֶ ֶפן וְ ַעל ְּפ ִרי ַהּגֶ ֶפן‬ ‫ֹלהינּו ֶמ ֶלְך ָה ָ‬ ‫ָּברּוְך ַא ָּתה ה׳‪ֱ ,‬א ֵ‬
‫ית‬
‫ּור ָח ָבה ֶׁש ָר ִצ ָ‬ ‫טֹובה ְ‬ ‫נּובת ַה ָּׂש ֶדה וְ ַעל ֶא ֶרץ ֶח ְמ ָּדה ָ‬ ‫וְ ַעל ְּת ַ‬
‫ברכת הגפן‪ ,‬נִ ְרצָ ה‬

‫ּטּובּה‪ַ .‬ר ֶחם‬ ‫ּבֹוע ִמ ָ‬ ‫בֹותינּו ֶל ֱאכֹול ִמ ִּפ ְריָ ּה וְ ִל ְׂש ַ‬ ‫וְ ִהנְ ַח ְל ָּת ַל ֲא ֵ‬
‫רּוׁש ַליִ ם ִע ֶירָך וְ ַעל ִצּיֹון‬ ‫ֹלהינּו ַעל יִ ְׂש ָר ֵאל ַע ֶּמָך וְ ַעל יְ ָ‬ ‫נָ א ה׳ ֱא ֵ‬
‫רּוׁש ַליִ ם ִעיר‬ ‫ּובנֵ ה יְ ָ‬ ‫בֹודָך וְ ַעל ִמזְ ְּב ֶחָך וְ ַעל ֵה ָיכ ֶלָך‪ְ .‬‬ ‫ִמ ְׁש ַּכן ְּכ ֶ‬
‫ֹאכל‬ ‫תֹוכּה וְ ַׂש ְּמ ֵחנּו ְּב ִבנְ יָ נָ ּה וְ נ ַ‬
‫ַהּק ֶֹדׁש ִּב ְמ ֵה ָרה ְּביָ ֵמינּו וְ ַה ֲע ֵלנּו ְל ָ‬
‫(ּור ֵצה‬‫ּטּובּה ּונְ ָב ֶר ְכָך ָע ֶל ָיה ִּב ְקדֻ ָּׁשה ְּוב ָט ֳה ָרה‪ְ .‬‬ ‫ִמ ִּפ ְריָ ּה וְ נִ ְׂש ַּבע ִמ ָ‬
‫וְ ַה ֲח ִל ֵיצנּו ְּביֹום ַה ַׁש ָּבת ַהּזֶ ה) וְ ַׂש ְּמ ֵחנּו ְּביֹום ַחג ַה ַּמּצֹות ַהּזֶ ה‪ִּ .‬כי‬
‫נֹודה ְלָך ַעל ָה ָא ֶרץ וְ ַעל ְּפ ִרי ַהּגֶ ֶפן‪.‬‬ ‫ּומ ִטיב ַלּכֹל וְ ֶ‬ ‫ַא ָּתה ה׳ טֹוב ֵ‬
‫ָּברּוְך ַא ָּתה ה׳ ַעל ָה ָא ֶרץ וְ ַעל ְּפ ִרי גַ ְפנָ ּה‪.‬‬
‫נִ רְ ָצה‬
‫ֲח ַסל ִסּדּור ֶּפ ַסח ְּכ ִה ְל ָכתֹו‪ְּ ,‬כ ָכל ִמ ְׁש ָּפטֹו וְ ֻח ָּקתֹו‪ַּ ,‬כ ֲא ֶׁשר זָ ִכינּו‬
‫קֹומם ְק ַהל‬ ‫ׁשֹוכן ְמעֹונָ ה‪ֵ ,‬‬ ‫ְל ַס ֵּדר אֹותֹו‪ֵּ ,‬כן נִ זְ ֶּכה ַל ֲעשֹוֹתֹו‪ .‬זָ ְך ֵ‬
‫ֲע ַדת ִמי ָמנָ ה‪ְּ ,‬ב ָקרֹוב נַ ֵהל נִ ְט ֵעי ַכּנָ ה‪ְּ ,‬פדּויִ ם ְל ִצּיֹון ְּב ִרּנָ ה‪.‬‬
‫ירּוׁש ָליִ ם ַה ְּבנּויָ ה‪.‬‬
‫ְל ָׁשנָ ה ַה ָּב ָאה ִּב ָ‬

‫שמחתי | צלילי הכרם‬

‫‪73‬‬
 ‫ְּובכֵ ן וַ יְ ִהי ַּב ֲח ִצי ַהּלַ יְ לָ ה‬
‫ייני‪ ,‬פייטן ארץ ישראלי קדום‪ ,‬מאות ‪ 6-5‬לספירה‬
‫מֹורת זֶ ה ַה ַּליְ ָלה‪ּ ,‬גֵ ר ֶצ ֶדק‬ ‫את ַּב ַּליְ ָלה‪ְּ ,‬ברֹאׁש ַא ְׁש ֶ‬ ‫ָאז רֹוב נִ ִּסים ִה ְפ ֵל ָ‬
‫נִ ַּצ ְחּתֹו ְּכנֶ ֱח ַלק לֹו ַליְ ָלה‪ ,‬וַ יְ ִהי ַּב ֲח ִצי ַה ַּליְ ָלה‪.‬‬
‫ַּדנְ ָּת ֶמ ֶלְך ּגְ ָרר ַּב ֲחלֹום ַה ַּליְ ָלה‪ִ ,‬ה ְפ ַח ְד ָּת ֲא ַר ִּמי ְּב ֶא ֶמׁש ַליְ ָלה‪ ,‬וַ ּיָ ַׂשר‬
‫ּיּוכל לֹו ַליְ ָלה‪ ,‬וַ יְ ִהי ַּב ֲח ִצי ַה ַּליְ ָלה‪.‬‬‫יִ ְׂש ָר ֵאל ָל ֵאל וַ ַ‬
‫קּומם‬
‫כֹורי ַפ ְתרֹוס ָמ ַח ְצ ָּת ַּב ֲח ִצי ַה ַּליְ ָלה‪ֵ ,‬ח ָילם ֹלא ָמ ְצאּו ְּב ָ‬ ‫זֶ ַרע ְּב ֵ‬
‫כֹוכ ֵבי ַליְ ָלה‪ ,‬וַ יְ ִהי ַּב ֲח ִצי ַה ַּליְ ָלה‪.‬‬‫ית ְּב ְ‬ ‫רׁשת ִס ִל ָ‬ ‫יסת נְ גִ יד ֲח ֶ‬ ‫ַּב ַּליְ ָלה‪ִ ,‬ט ַ‬
‫ּומ ָּצבֹו ְּב ִאיׁשֹון‬ ‫הֹוב ְׁש ָּת ְּפגָ ָריו ַּב ַּליְ ָלה‪ָּ ,‬כ ַרע ֵּבל ַ‬ ‫נֹופף ִאּוּוי‪ַ ,‬‬ ‫יָ ַעץ ְמ ָח ֵרף ְל ֵ‬
‫ַליְ ָלה‪ְ ,‬ל ִאיׁש ֲחמּודֹות נִ גְ ָלה ָרז ֲחזֹות ַליְ ָלה‪ ,‬וַ יְ ִהי ַּב ֲח ִצי ַה ַּליְ ָלה‪.‬‬
‫תּותי‬
‫ּפֹותר ִּב ֲע ֵ‬ ‫נֹוׁשע ִמּבֹור ֲא ָריֹות ֵ‬ ‫ִמ ְׁש ַּת ֵּכר ִּב ְכ ֵלי ק ֶֹדׁש נֶ ֱה ַרג ּבֹו ַּב ַּליְ ָלה‪ַ ,‬‬
‫ַליְ ָלה‪ִׂ ,‬שנְ ָאה נָ ַטר ֲאגָ גִ י וְ ָכ ַתב ְס ָפ ִרים ַּב ַּליְ ָלה‪ ,‬וַ יְ ִהי ַּב ֲח ִצי ַה ַּליְ ָלה‪.‬‬

‫פיוט ושירה‬
‫ׁשֹומר ַמה ִמ ַּליְ ָלה‪,‬‬ ‫ּפּורה ִת ְדרֹוְך ְל ֵ‬ ‫עֹור ְר ָּת נִ ְצ ֲחָך ָע ָליו ְּבנֶ ֶדד ְׁשנַ ת ַליְ ָלה‪ָ ,‬‬ ‫ַ‬
‫"א ָתא ּב ֶֹקר וְ גַ ם ַליְ ָלה"‪ ,‬וַ יְ ִהי ַּב ֲח ִצי ַה ַּליְ ָלה‪.‬‬ ‫ּׁשֹומר וְ ָׂשח ָ‬ ‫ָצ ַרח ַּכ ֵ‬
‫הֹודע ִּכי ְלָך ַהּיֹום ַאף ְלָך‬ ‫ָק ֵרב יֹום ֲא ֶׁשר הּוא ֹלא יֹום וְ ֹלא ַּליְ ָלה‪ָ ,‬רם ַ‬
‫ׁשֹומ ִרים ַה ְפ ֵקד ְל ִע ְירָך ָּכל ַהּיֹום וְ ָכל ַה ַּליְ ָלה‪ָּ ,‬ת ִאיר ְּכאֹור יֹום‬ ‫ַה ַּליְ ָלה‪ְ ,‬‬
‫ֶח ְׁש ַכת ַליְ ָלה‪ ,‬וַ יְ ִהי ַּב ֲח ִצי ַה ַּליְ ָלה‪.‬‬
‫ביאור‪ :‬ייני‪ ,‬פייטן ארץ ישראלי קדום שחי במאות החמישית־שישית לספירה‪ ,‬הוא ִמּבֵ ין‬
‫המעצבים של עולם הפיוט לדורותיו‪" .‬ויהי בחצי הלילה" הוא חלק מפיוט רחב יותר הנמצא‬
‫בסידור האשכנזי ומיוחד לשבת הגדול‪ ,‬השבת שלפני חג הפסח‪ .‬הפיוט מונה את נס‬
‫יציאת מצרים כחלק מסדרה של ניסים שהקב"ה חולל בלילה בהזדמנויות רבות אחרות‪:‬‬
‫הצלת שרה ואברהם מידי מלך גְ רר (בראשית כ ג)‪ ,‬נבואת הנקמה במצרים (יחזקאל ל‬
‫יד)‪ ,‬הפלת ּבֵ ל‪ ,‬ראש אלילי בבל (ישעיה מו א)‪ ,‬הצלת דניאל מגוב האריות (דניאל ו כד)‪,‬‬
‫נדודי שנת המלך אחשוורוש וקידום מרדכי (אסתר ו א‪-‬ב)‪ ,‬הפקדת שומרים על העיר‬
‫ירושלים (ישעיה סב ו) ועוד‪ .‬פיוט זה נאמר לאחר תום סדר פסח‪ .‬התוכן שלו משתלב‬
‫יפה בשעת הלילה המאוחרת שלאחר הסדר‪.‬‬

‫ּגֹואלֵ ְך‪ ,‬וְ כִ י ָׁשבּו בָ נִ ים לִ גְ בּולֵ ְך‪.‬‬

‫חֹומה ֲ‬
‫עּורי‪ִׁ ,‬שיר ַּדּבֵ ִרי‪ּ .‬כִ י ָעלָ ה ּבַ ָ‬
‫עּורי‪ִ ,‬‬
‫עֹור ִרי‪ִ ,‬‬
‫רּוׁשלַ יִ ם ִע ִירי‪ִ ,‬ה ְת ְ‬
‫יְ ָ‬

‫ויהי בחצי הלילה | לוי פלקוביץ‬

‫‪74‬‬
 ‫ְּובכֵ ן וַ ֲא ַמרְ ֶּתם זֶ ַבח ֶּפ ַסח‬
‫אליעזר הקליר‪ ,‬פייטן ארץ ישראלי‪ ,‬מאות ‪ 7-6‬לספירה‬
‫ית‬‫את ֶּפ ַסח‪ּ ,‬גִ ִּל ָ‬
‫מֹועדֹות נִ ֵּׂש ָ‬‫את ַּב ֶּפ ַסח‪ְּ ,‬ברֹאׁש ָּכל ֲ‬ ‫בּורֹותיָך ִה ְפ ֵל ָ‬
‫ֶ‬ ‫א ֶֹמץ ּגְ‬
‫ְל ֶאזְ ָר ִחי ֲחצֹות ֵליל ֶּפ ַסח‪ ,‬וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם זֶ ַבח ֶּפ ַסח‪.‬‬
‫נֹוצ ִצים ֻעגֹות ַמּצֹות ַּב ֶּפ ַסח‪,‬‬ ‫ְּד ָל ָתיו ָּד ַפ ְק ָּת ְּכחֹם ַהּיֹום ַּב ֶּפ ַסח‪ִ ,‬ה ְס ִעיד ְ‬
‫וְ ֶאל ַה ָּב ָקר ָרץ זֵ ֶכר ְלׁשֹור ֵע ֶרְך ֶּפ ַסח‪ ,‬וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם זֶ ַבח ֶּפ ַסח‪.‬‬
‫ּומּצֹות ָא ָפה ְּב ֵקץ‬ ‫ֹלהטּו ְּב ֵאׁש ַּב ֶּפ ַסח‪ֻ ,‬ח ַּלץ לֹוט ֵמ ֶהם ַ‬ ‫דֹומּיים וְ ֲ‬ ‫ז ֲֹעמּו ְס ִ‬
‫את ַא ְד ַמת מֹף וְ נֹף ְּב ָע ְב ְרָך ַּב ֶּפ ַסח‪ ,‬וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם זֶ ַבח ֶּפ ַסח‪.‬‬ ‫אט ָ‬ ‫ֶּפ ַסח‪ִ ,‬ט ֵ‬
‫יָ ּה רֹאׁש ָּכל אֹון ָמ ַח ְצ ָּת ְּב ֵליל ִׁשּמּור ֶּפ ַסח‪ַּ ,‬כ ִּביר ַעל ֵּבן ְּבכֹור ָּפ ַס ְח ָּת ְּב ַדם‬
‫ֶּפ ַסח‪ְ ,‬ל ִב ְל ִּתי ֵּתת ַמ ְׁש ִחית ָלבֹא ִּב ְפ ָת ַחי ַּב ֶּפ ַסח‪ ,‬וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם זֶ ַבח ֶּפ ַסח‪.‬‬
‫עֹורי ע ֶֹמר ֶּפ ַסח‪,‬‬ ‫ּתֹותי ֶּפ ַסח‪ ,‬נִ ְׁש ְמ ָדה ִמ ְדיָ ן ִּב ְצ ִליל ְׂש ֵ‬
‫ְמ ֻסּגֶ ֶרת ֻסּגָ ָרה ְּב ִע ֵ‬
‫יקד יְ קֹוד ֶּפ ַסח‪ ,‬וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם זֶ ַבח ֶּפ ַסח‪.‬‬ ‫שו ְֹרפּו ִמ ְׁש ַמּנֵ י ּפּול וְ לּוד ִּב ַ‬
‫ֹ‬
‫פיוט ושירה‬

‫עֹוד ַהּיֹום ְּבנֹוב ַל ֲעמֹוד ַעד ּגָ ָעה עֹונַ ת ֶּפ ַסח‪ַּ ,‬פס יָ ד ָּכ ְת ָבה ְל ַק ֲע ֵק ַע‬
‫צּול ַּב ֶּפ ַסח‪ָ ,‬צפֹה ַה ָּצ ִפית ָערֹוְך ַה ֻּׁש ְל ָחן ַּב ֶּפ ַסח‪ ,‬וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם זֶ ַבח ֶּפ ַסח‪.‬‬
‫ָק ָהל ִּכּנְ ָסה ֲה ַד ָּסה ְל ַׁש ֵּלׁש צֹום ַּב ֶּפ ַסח‪ ,‬רֹאׁש ִמ ֵּבית ָר ָׁשע ָמ ַח ְצ ָּת ְּב ֵעץ‬
‫עּוצית ַּב ֶּפ ַסח‪ָּ ,‬תעֹז יָ ְדָך וְ ָתרּום‬ ‫ֲח ִמ ִּׁשים ַּב ֶּפ ַסח‪ְׁ ,‬ש ֵּתי ֵא ֶּלה ֶרגַ ע ָּת ִביא ְל ִ‬
‫יְ ִמינֶ ָך ְּכ ֵליל ִה ְת ַק ֵּדׁש ַחג ֶּפ ַסח‪ ,‬וַ ֲא ַמ ְר ֶּתם זֶ ַבח ֶּפ ַסח‪.‬‬
‫ביאור‪ :‬אליעזר הקליר חי בארץ ישראל במאות השישית־שביעית לספירה‪ ,‬כנראה בטבריה‪,‬‬
‫המכונָ ה בפיו "קריית ספר"‪ .‬רבים מפיוטיו‪ ,‬המתאפיינים במבנה מאורגן‪ ,‬במשקל ובחרוז‪,‬‬
‫נכנסו לסידור התפילה של אשכנז‪ ,‬צרפת‪ ,‬איטליה ויוון‪ .‬אברהם אבן עזרא מסתייג‬
‫משיטתו הפיוטית (קהלת ה א)‪" .‬ואמרתם זבח פסח" נאמר לאחר הסדר כמנהג קהילות‬
‫אשכנז‪ ,‬והוא חלק מסדרה פיוטית הנמצאת במחזור של פסח‪ .‬הפייטן מזכיר אירועים‬
‫רבי־משמעות נוספים בתולדות ישראל שהתרחשו בפסח‪ :‬מפגש המלאכים עם אברהם‬
‫(בראשית יח ב)‪ ,‬נפילת ֵחילות סנחריב שצרו על ירושלים (מלכים ב יט לה)‪ ,‬מפלת‬
‫המן הרשע (אסתר ט כד) ועוד‪ .‬הפזמון של הפיוט הוא חלק מהתשובה הניתנת לבנים‬
‫השואלים‪" :‬מה העבודה הזאת לכם?" (שמות יב כו)‪ .‬ההתרחשויות החיוביות מבחינה‬
‫לאומית בחג הפסח נותנות תקווה שהגאולה עתידה לבוא בפסח‪" :‬בניסן נגאלו ובניסן‬
‫עתידים להיגאל" (ראש השנה יא‪ ,‬ע"א)‪.‬‬

‫אמונים ערכו שבח | דוד מנחם‬

‫‪75‬‬
 ‫ּכִ י לֹו נָ ֶאה‪ּ ,‬כִ י לֹו יָ ֶאה‬
‫ֹאמרּו לֹו‪:‬‬
‫דּודיו י ְ‬ ‫לּוכה‪ָּ ,‬בחּור ַּכ ֲה ָל ָכה‪ּ ,‬גְ ָ‬ ‫ַא ִּדיר ִּב ְמ ָ‬
‫ְלָך ְּולָך‪ְ ,‬לָך ִּכי ְלָך‪ְ ,‬לָך ַאף ְלָך‪ְ ,‬לָך ה׳ ַה ַּמ ְמ ָל ָכה‪ִּ ,‬כי לֹו נָ ֶאה‪ִּ ,‬כי לֹו ֶיָאה‪.‬‬
‫ֹאמרּו לֹו‪:‬‬ ‫יקיו י ְ‬ ‫לּוכה‪ָ ,‬הדּור ַּכ ֲה ָל ָכה‪ ,‬וָ ִת ָ‬ ‫ָּדגּול ִּב ְמ ָ‬
‫ְלָך ְּולָך‪ְ ,‬לָך ִּכי ְלָך‪ְ ,‬לָך ַאף ְלָך‪ְ ,‬לָך ה׳ ַה ַּמ ְמ ָל ָכה‪ִּ ,‬כי לֹו נָ ֶאה‪ִּ ,‬כי לֹו ֶיָאה‪.‬‬
‫ֹאמרּו לֹו‪:‬‬‫לּוכה‪ָ ,‬ח ִסין ַּכ ֲה ָל ָכה‪ַ ,‬ט ְפ ְס ָריו י ְ‬ ‫זַ ַּכאי ִּב ְמ ָ‬
‫ְלָך ְּולָך‪ְ ,‬לָך ִּכי ְלָך‪ְ ,‬לָך ַאף ְלָך‪ְ ,‬לָך ה׳ ַה ַּמ ְמ ָל ָכה‪ִּ ,‬כי לֹו נָ ֶאה‪ִּ ,‬כי לֹו ֶיָאה‪.‬‬
‫ֹאמרּו לֹו‪:‬‬ ‫ּמּודיו י ְ‬‫לּוכה‪ַּ ,‬כ ִּביר ַּכ ֲה ָל ָכה‪ִ ,‬ל ָ‬ ‫יָ ִחיד ִּב ְמ ָ‬
‫ְלָך ְּולָך‪ְ ,‬לָך ִּכי ְלָך‪ְ ,‬לָך ַאף ְלָך‪ְ ,‬לָך ה׳ ַה ַּמ ְמ ָל ָכה‪ִּ ,‬כי לֹו נָ ֶאה‪ִּ ,‬כי לֹו ֶיָאה‪.‬‬
‫ֹאמרּו לֹו‪:‬‬ ‫נֹורא ַּכ ֲה ָל ָכה‪ְ ,‬ס ִב ָיביו י ְ‬‫לּוכה‪ָ ,‬‬ ‫ֶמ ֶלְך ִּב ְמ ָ‬
‫ְלָך ְּולָך‪ְ ,‬לָך ִּכי ְלָך‪ְ ,‬לָך ַאף ְלָך‪ְ ,‬לָך ה׳ ַה ַּמ ְמ ָל ָכה‪ִּ ,‬כי לֹו נָ ֶאה‪ִּ ,‬כי לֹו ֶיָאה‪.‬‬

‫פיוט ושירה‬
‫ֹאמרּו לֹו‪:‬‬‫יקיו י ְ‬ ‫ּפֹודה ַּכ ֲה ָל ָכה‪ַ ,‬צ ִּד ָ‬
‫לּוכה‪ֶ ,‬‬ ‫ָענָ יו ִּב ְמ ָ‬
‫ְלָך ְּולָך‪ְ ,‬לָך ִּכי ְלָך‪ְ ,‬לָך ַאף ְלָך‪ְ ,‬לָך ה׳ ַה ַּמ ְמ ָל ָכה‪ִּ ,‬כי לֹו נָ ֶאה‪ִּ ,‬כי לֹו ֶיָאה‪.‬‬
‫ֹאמרּו לֹו‪:‬‬‫לּוכה‪ַ ,‬רחּום ַּכ ֲה ָל ָכה‪ִׁ ,‬שנְ ַאּנָ יו י ְ‬ ‫ָקדֹוׁש ִּב ְמ ָ‬
‫ְלָך ְּולָך‪ְ ,‬לָך ִּכי ְלָך‪ְ ,‬לָך ַאף ְלָך‪ְ ,‬לָך ה׳ ַה ַּמ ְמ ָל ָכה‪ִּ ,‬כי לֹו נָ ֶאה‪ִּ ,‬כי לֹו ֶיָאה‪.‬‬
‫ֹאמרּו לֹו‪:‬‬ ‫ּתֹומְך ַּכ ֲה ָל ָכה‪ְּ ,‬ת ִמ ָימיו י ְ‬‫לּוכה‪ֵ ,‬‬ ‫ַּת ִּקיף ִּב ְמ ָ‬
‫ְלָך ְּולָך‪ְ ,‬לָך ִּכי ְלָך‪ְ ,‬לָך ַאף ְלָך‪ְ ,‬לָך ה׳ ַה ַּמ ְמ ָל ָכה‪ִּ ,‬כי לֹו נָ ֶאה‪ִּ ,‬כי לֹו ֶיָאה‪.‬‬

‫ביאור‪ :‬הפיוט "אדיר במלוכה" נקרא גם "כי לו נאה‪ ,‬כי לא יאה"‪ .‬מחברו אינו ידוע‪ ,‬ומייחסים‬
‫אותו לר' יעקב מלונדון‪ ,‬שחי בעת שהפיוט התפרסם‪ ,‬במאה השלוש־עשרה‪ .‬הפיוט נפוץ‬
‫יותר בקהילות אשכנז‪ .‬כמו פיוטים אחרים כאן ובכלל‪ ,‬הוא חֹולק שבח לקב"ה‪ .‬את השבח‬
‫הזה הוא ׂשם בפי דמויות שונות‪ ,‬ובהן מלאכים המופיעים כאן בכינויים שונים‪ ,‬בני אדם‪,‬‬
‫צדיקים ותלמידי חכמים‪ .‬הוא מכנה את הקב"ה בכינויים רבים‪ ,‬כמו‪ :‬אדיר‪ ,‬הדור‪ ,‬נורא‪,‬‬
‫ענָ יו‪ ,‬קדוש וכדומה‪ ,‬המסודרים לפי סדר האלף־בית‪ .‬המנטרה החוזרת אומרת שבסופו‬
‫של דבר רק לְ ָך‪ ,‬הקב"ה‪ ,‬המלוכה ראויה‪ .‬בכל פזמון כזה נזכרת המילה "לְ ָך" שבע פעמים‪.‬‬

‫כי לו נאה | עוזי חיטמן ואביהו מדינה‬

‫‪76‬‬
 ‫ַא ִּדיר הּוא‬
‫ַא ִּדיר הּוא יִ ְבנֶ ה ֵביתֹו ְּב ָקרֹוב‪ִּ .‬ב ְמ ֵה ָרה‪ִּ ,‬ב ְמ ֵה ָרה‪ְּ ,‬ביָ ֵמינּו ְּב ָקרֹוב‪.‬‬
‫יתָך ְּב ָקרֹוב‪.‬‬ ‫ֵאל ְּבנֵ ה‪ֵ ,‬אל ְּבנֵ ה‪ְּ ,‬בנֵ ה ֵב ְ‬
‫ָּבחּור הּוא‪ּ ,‬גָ דֹול הּוא‪ָּ ,‬דגּול הּוא יִ ְבנֶ ה ֵביתֹו ְּב ָקרֹוב‪ִּ .‬ב ְמ ֵה ָרה‪,‬‬
‫יתָך ְּב ָקרֹוב‪.‬‬ ‫ִּב ְמ ֵה ָרה‪ְּ ,‬ביָ ֵמינּו ְּב ָקרֹוב‪ֵ .‬אל ְּבנֵ ה‪ֵ ,‬אל ְּבנֵ ה‪ְּ ,‬בנֵ ה ֵב ְ‬
‫ָהדּור הּוא‪ ,‬וָ ִתיק הּוא‪ ,‬זַ ַּכאי הּוא יִ ְבנֶ ה ֵביתֹו ְּב ָקרֹוב‪ִּ .‬ב ְמ ֵה ָרה‪,‬‬
‫יתָך ְּב ָקרֹוב‪.‬‬ ‫ִּב ְמ ֵה ָרה ְּביָ ֵמינּו ְּב ָקרֹוב‪ֵ ,‬אל ְּבנֵ ה ֵאל ְּבנֵ ה‪ְּ ,‬בנֵ ה ֵב ְ‬
‫ָח ִסיד הּוא‪ָ ,‬טהֹור הּוא‪ ,‬יָ ִחיד הּוא יִ ְבנֶ ה ֵביתֹו ְּב ָקרֹוב‪ִּ .‬ב ְמ ֵה ָרה‪,‬‬
‫יתָך ְּב ָקרֹוב‪.‬‬ ‫ִּב ְמ ֵה ָרה‪ְּ ,‬ביָ ֵמינּו ְּב ָקרֹוב‪ֵ .‬אל ְּבנֵ ה‪ֵ ,‬אל ְּבנֵ ה‪ְּ ,‬בנֵ ה ֵב ְ‬
‫ַּכ ִּביר הּוא‪ָ ,‬למּוד הּוא‪ֶ ,‬מ ֶלְך הּוא יִ ְבנֶ ה ֵביתֹו ְּב ָקרֹוב‪ִּ .‬ב ְמ ֵה ָרה‪,‬‬
‫יתָך ְּב ָקרֹוב‪.‬‬ ‫ִּב ְמ ֵה ָרה‪ְּ ,‬ביָ ֵמינּו ְּב ָקרֹוב‪ֵ .‬אל ְּבנֵ ה‪ֵ ,‬אל ְּבנֵ ה‪ְּ ,‬בנֵ ה ֵב ְ‬
‫פיוט ושירה‬

‫נֹורא הּוא‪ַ ,‬סּגִ יב הּוא‪ִ ,‬עּזּוז הּוא יִ ְבנֶ ה ֵביתֹו ְּב ָקרֹוב‪ִּ .‬ב ְמ ֵה ָרה‪,‬‬ ‫ָ‬
‫יתָך ְּב ָקרֹוב‪.‬‬ ‫ִּב ְמ ֵה ָרה‪ְּ ,‬ביָ ֵמינּו ְּב ָקרֹוב‪ֵ .‬אל ְּבנֵ ה‪ֵ ,‬אל ְּבנֵ ה‪ְּ ,‬בנֵ ה ֵב ְ‬
‫ּפֹודה הּוא‪ַ ,‬צ ִּדיק הּוא‪ָ ,‬קדֹוׁש הּוא יִ ְבנֶ ה ֵביתֹו ְּב ָקרֹוב‪ִּ .‬ב ְמ ֵה ָרה‪,‬‬ ‫ֶ‬
‫יתָך ְּב ָקרֹוב‪.‬‬ ‫ִּב ְמ ֵה ָרה‪ְּ ,‬ביָ ֵמינּו ְּב ָקרֹוב‪ֵ .‬אל ְּבנֵ ה‪ֵ ,‬אל ְּבנֵ ה‪ְּ ,‬בנֵ ה ֵב ְ‬
‫ַרחּום הּוא‪ַׁ ,‬ש ַּדי הּוא‪ַּ ,‬ת ִּקיף הּוא יִ ְבנֶ ה ֵביתֹו ְּב ָקרֹוב‪ִּ .‬ב ְמ ֵה ָרה‪,‬‬
‫יתָך ְּב ָקרֹוב‪.‬‬ ‫ִּב ְמ ֵה ָרה‪ְּ ,‬ביָ ֵמינּו ְּב ָקרֹוב‪ֵ .‬אל ְּבנֵ ה‪ֵ ,‬אל ְּבנֵ ה‪ְּ ,‬בנֵ ה ֵב ְ‬

‫ביאור‪ :‬מחבר הפיוט אינו ידוע‪ .‬גם פיוט זה שייך לקבוצת הפיוטים הנאמרים לאחר‬
‫סדר פסח‪ ,‬וגם הוא חולק שבחים לקב"ה‪ .‬הפעם המיקוד הוא בבניין המחודש של בית‬
‫המקדש‪ ,‬הלוא הוא הגאולה העתידה לבוא בדומה לגאולת הפסח של מצרים‪ .‬הפייטן‬
‫מעתיר על הקב"ה שבחים הסדורים לפי סדר האלף‪-‬בית‪ .‬רעיון בניין בית המקדש כחלק‬
‫מגאולת מצרים כבר נרמז בשירת הים‪ ,‬שבה נאמר‪" :‬נָ ִח ָית בְ ַח ְס ְּדָך ַעם זּו ּגָ ָאלְ ָּת‪ ,‬נֵ ַהלְ ָּת‬
‫בְ ָעּזְ ָך ֶאל נְ וֵ ה ָק ְד ֶׁשָך‪ְּ ...‬תבִ ֵאמֹו וְ ִת ָּט ֵעמֹו ּבְ ַהר נַ ֲחלָ ְתָך‪ָ ,‬מכֹון לְ ִׁשבְ ְּתָך ָּפ ַעלְ ָּת ה'‪ִ ,‬מ ְּק ָדׁש ֲאדֹנָ י‬
‫ּכֹונֲ נּו יָ ֶדיָך (שמות טו יג‪-‬יז)‪.‬‬

‫אדיר הוא | שלמה קרליבך‬

‫‪77‬‬
 ‫יֹוד ַע‬
‫ֶא ָחד ִמי ֵ‬
‫ּוב ָא ֶרץ‪.‬‬
‫ֹלהינּו ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָ‬
‫יֹוד ַע! ֶא ָחד ֱא ֵ‬ ‫ֶא ָחד ִמי ֵ‬
‫יֹוד ַע? ֶא ָחד ֲאנִ י ֵ‬
‫ֹלהינּו‬
‫יֹוד ַע! ְׁשנֵ י לֻ חֹות ַה ְּב ִרית‪ֶ .‬א ָחד ֱא ֵ‬ ‫ְׁשנַ יִ ם ִמי ֵ‬
‫יֹוד ַע? ְׁשנַ יִ ם ֲאנִ י ֵ‬
‫ּוב ָא ֶרץ‪.‬‬
‫ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָ‬
‫לׁשה ָאבֹות‪ְׁ .‬שנֵ י לֻ חֹות‬
‫יֹוד ַע! ְׁש ָ‬
‫לׁשה ֲאנִ י ֵ‬ ‫יֹוד ַע? ְׁש ָ‬‫לׁשה ִמי ֵ‬ ‫ְׁש ָ‬
‫ּוב ָא ֶרץ‪.‬‬
‫ֹלהינּו ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָ‬
‫ַה ְּב ִרית‪ֶ .‬א ָחד ֱא ֵ‬
‫לׁשה ָאבֹות‪.‬‬
‫יֹוד ַע! ַא ְר ַּבע ִא ָּמהֹות‪ְׁ .‬ש ָ‬ ‫ַא ְר ַּבע ִמי ֵ‬
‫יֹוד ַע? ַא ְר ַּבע ֲאנִ י ֵ‬
‫ּוב ָא ֶרץ‪.‬‬
‫ֹלהינּו ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָ‬
‫ְׁשנֵ י לֻ חֹות ַה ְּב ִרית‪ֶ .‬א ָחד ֱא ֵ‬
‫תֹורה‪ַ .‬א ְר ַּבע‬ ‫חּומ ֵׁשי ָ‬
‫יֹוד ַע! ֲח ִמ ָּׁשה ְ‬ ‫ֲח ִמ ָּׁשה ִמי ֵ‬
‫יֹוד ַע? ֲח ִמ ָּׁשה ֲאנִ י ֵ‬
‫ֹלהינּו ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם‬
‫לׁשה ָאבֹות‪ְׁ .‬שנֵ י לֻ חֹות ַה ְּב ִרית‪ֶ .‬א ָחד ֱא ֵ‬‫ִא ָּמהֹות‪ְׁ .‬ש ָ‬
‫ּוב ָא ֶרץ‪.‬‬
‫ָ‬

‫פיוט ושירה‬
‫חּומ ֵׁשי‬
‫יֹוד ַע! ִׁש ָּׁשה ִס ְד ֵרי ִמ ְׁשנָ ה‪ֲ .‬ח ִמ ָּׁשה ְ‬ ‫ִׁש ָּׁשה ִמי ֵ‬
‫יֹוד ַע? ִׁש ָּׁשה ֲאנִ י ֵ‬
‫ֹלהינּו‬
‫לׁשה ָאבֹות‪ְׁ .‬שנֵ י לֻ חֹות ַה ְּב ִרית‪ֶ .‬א ָחד ֱא ֵ‬ ‫תֹורה‪ַ .‬א ְר ַּבע ִא ָּמהֹות‪ְׁ .‬ש ָ‬ ‫ָ‬
‫ּוב ָא ֶרץ‪.‬‬
‫ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָ‬
‫יֹוד ַע! ִׁש ְב ָעה יְ ֵמי ַׁש ַּב ָּתא‪ִׁ .‬ש ָּׁשה ִס ְד ֵרי‬ ‫ִׁש ְב ָעה ִמי ֵ‬
‫יֹוד ַע? ִׁש ְב ָעה ֲאנִ י ֵ‬
‫לׁשה ָאבֹות‪ְׁ .‬שנֵ י‬ ‫תֹורה‪ַ .‬א ְר ַּבע ִא ָּמהֹות‪ְׁ .‬ש ָ‬ ‫חּומ ֵׁשי ָ‬‫ִמ ְׁשנָ ה‪ֲ .‬ח ִמ ָּׁשה ְ‬
‫ּוב ָא ֶרץ‪.‬‬
‫ֹלהינּו ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָ‬
‫לֻ חֹות ַה ְּב ִרית‪ֶ .‬א ָחד ֱא ֵ‬
‫יֹוד ַע! ְׁשמֹונָ ה יְ ֵמי ִמ ָילה‪ִׁ .‬ש ְב ָעה יְ ֵמי‬
‫יֹוד ַע? ְׁשמֹונָ ה ֲאנִ י ֵ‬‫ְׁשמֹונָ ה ִמי ֵ‬
‫תֹורה‪ַ .‬א ְר ַּבע ִא ָּמהֹות‪.‬‬ ‫חּומ ֵׁשי ָ‬
‫ַׁש ַּב ָּתא‪ִׁ .‬ש ָּׁשה ִס ְד ֵרי ִמ ְׁשנָ ה‪ֲ .‬ח ִמ ָּׁשה ְ‬
‫ּוב ָא ֶרץ‪.‬‬
‫ֹלהינּו ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָ‬
‫לׁשה ָאבֹות‪ְׁ .‬שנֵ י לֻ חֹות ַה ְּב ִרית‪ֶ .‬א ָחד ֱא ֵ‬‫ְׁש ָ‬
‫יֹוד ַע! ִּת ְׁש ָעה יַ ְר ֵחי ֵל ָדה‪ְׁ .‬שמֹונָ ה יְ ֵמי‬ ‫ִּת ְׁש ָעה ִמי ֵ‬
‫יֹוד ַע? ִּת ְׁש ָעה ֲאנִ י ֵ‬
‫תֹורה‪.‬‬‫חּומ ֵׁשי ָ‬‫ִמ ָילה‪ִׁ .‬ש ְב ָעה יְ ֵמי ַׁש ַּב ָּתא‪ִׁ .‬ש ָּׁשה ִס ְד ֵרי ִמ ְׁשנָ ה‪ֲ .‬ח ִמ ָּׁשה ְ‬
‫ֹלהינּו‪,‬‬
‫ֹלׁשה ָאבֹות‪ְׁ .‬שנֵ י לּוחֹות ַה ְּב ִרית‪ֶ .‬א ָחד ֱא ֵ‬ ‫ַא ְר ַּבע ִא ָּמהֹות‪ְׁ .‬ש ָ‬
‫ּוב ָא ֶרץ‪.‬‬
‫ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָ‬
‫אחד מי יודע | נקמת הטרקטור וריקוד כסאות‬
‫‪78‬‬
 ‫יֹוד ַע! ֲע ָׂש ָרה ִד ְּב ַרּיָ א‪ִּ .‬ת ְׁש ָעה יַ ְר ֵחי‬
‫יֹוד ַע? ֲע ָׂש ָרה‪ֲ ,‬אנִ י ֵ‬ ‫ֲע ָׂש ָרה ִמי ֵ‬
‫ֵל ָידה‪ְׁ .‬שמֹונָ ה יְ ֵמי ִמ ָילה‪ִׁ .‬ש ְב ָעה יְ ֵמי ַׁש ַּב ָּתא‪ִׁ .‬ש ָּׁשה ִס ְד ֵרי ִמ ְׁשנָ ה‪.‬‬
‫לׁשה ָאבֹות‪ְׁ .‬שנֵ י לֻ חֹות‬ ‫תֹורה‪ַ .‬א ְר ַּבע ִא ָּמהֹות‪ְׁ .‬ש ָ‬ ‫חּומ ֵׁשי ָ‬
‫ֲח ִמ ָּׁשה ְ‬
‫ּוב ָא ֶרץ‪.‬‬
‫ֹלהינּו ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָ‬
‫ַה ְּב ִרית‪ֶ .‬א ָחד ֱא ֵ‬
‫ּכֹוכ ַבּיָ א‪.‬‬
‫יֹוד ַע! ַא ַחד ָע ָׂשר ְ‬ ‫ַא ַחד ָע ָׂשר ִמי ֵ‬
‫יֹוד ַע? ַא ַחד ָע ָׂשר ֲאנִ י ֵ‬
‫ֲע ָׂש ָרה ִד ְּב ַרּיָ א‪ִּ .‬ת ְׁש ָעה יַ ְר ֵחי ֵל ָדה‪ְׁ .‬שמֹונָ ה יְ ֵמי ִמ ָילה‪ִׁ .‬ש ְב ָעה יְ ֵמי‬
‫תֹורה‪ַ .‬א ְר ַּבע ִא ָּמהֹות‪.‬‬ ‫חּומ ֵׁשי ָ‬
‫ַׁש ַּב ָּתא‪ִׁ .‬ש ָּׁשה ִס ְד ֵרי ִמ ְׁשנָ ה‪ֲ .‬ח ִמ ָּׁשה ְ‬
‫ּוב ָא ֶרץ‪.‬‬
‫ֹלהינּו ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָ‬
‫לׁשה ָאבֹות‪ְׁ .‬שנֵ י לֻ חֹות ַה ְּב ִרית‪ֶ .‬א ָחד ֱא ֵ‬ ‫ְׁש ָ‬
‫יֹוד ַע! ְׁשנֵ ים ָע ָׂשר ִׁש ְב ַטּיָ א‪.‬‬
‫יֹוד ַע? ְׁשנֵ ים ָע ָׂשר ֲאנִ י ֵ‬ ‫ְׁשנֵ ים ָע ָׂשר ִמי ֵ‬
‫ּכֹוכ ַבּיָ א‪ֲ .‬ע ָׂש ָרה ִד ְּב ַרּיָ א‪ִּ .‬ת ְׁש ָעה יַ ְר ֵחי ֵל ָדה‪ְׁ .‬שמֹונָ ה יְ ֵמי‬
‫ַא ַחד ָע ָׂשר ְ‬
‫תֹורה‪.‬‬‫חּומ ֵׁשי ָ‬‫ִמ ָילה‪ִׁ .‬ש ְב ָעה יְ ֵמי ַׁש ַּב ָּתא‪ִׁ .‬ש ָּׁשה ִס ְד ֵרי ִמ ְׁשנָ ה‪ֲ .‬ח ִמ ָּׁשה ְ‬
‫ֹלהינּו‬‫לׁשה ָאבֹות‪ְׁ .‬שנֵ י לֻ חֹות ַה ְּב ִרית‪ֶ .‬א ָחד ֱא ֵ‬ ‫ַא ְר ַּבע ִא ָּמהֹות‪ְׁ .‬ש ָ‬
‫פיוט ושירה‬

‫ּוב ָא ֶרץ‪.‬‬
‫ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָ‬
‫ֹלׁשה ָע ָׂשר‬ ‫יֹוד ַע! ְׁש ָ‬‫ֹלׁשה ָע ָׂשר ֲאנִ י ֵ‬ ‫יֹוד ַע? ְׁש ָ‬ ‫ֹלׁשה ָע ָׂשר ִמי ֵ‬ ‫ְׁש ָ‬
‫ּכֹוכ ַבּיָ א‪ֲ .‬ע ָׂש ָרה ִד ְּב ַרּיָ א‪.‬‬
‫ִמ ַּדּיָ א‪ְׁ .‬שנֵ ים ָע ָׂשר ִׁש ְב ַטּיָ א‪ַ .‬א ַחד ָע ָׂשר ְ‬
‫ִּת ְׁש ָעה יַ ְר ֵחי ֵל ָדה‪ְׁ .‬שמֹונָ ה יְ ֵמי ִמ ָילה‪ִׁ .‬ש ְב ָעה יְ ֵמי ַׁש ַּב ָּתא‪ִׁ .‬ש ָּׁשה ִס ְד ֵרי‬
‫לׁשה ָאבֹות‪ְׁ .‬שנֵ י‬ ‫תֹורה‪ַ .‬א ְר ַּבע ִא ָּמהֹות‪ְׁ .‬ש ָ‬ ‫חּומ ֵׁשי ָ‬
‫ִמ ְׁשנָ ה‪ֲ .‬ח ִמ ָּׁשה ְ‬
‫ּוב ָא ֶרץ‪.‬‬
‫ֹלהינּו ֶׁש ַּב ָּׁש ַמיִ ם ָ‬
‫לֻ חֹות ַה ְּב ִרית‪ֶ .‬א ָחד ֱא ֵ‬
‫ביאור‪ :‬פיוט ייחודי שנכתב בימי הביניים ומחברו אינו ידוע‪ .‬המגמה של המחבר הייתה‬
‫דידקטית‪ :‬להעלות שאלות ולהשיב עליהן‪ .‬מבית לבית השיר מתארך ומוסיף מידע חדש‪ ,‬תוך‬
‫שהוא מונה את הסמלים המרכזיים של היהדות‪ .‬זהו מעין משחק שנועד להשאיר את הילדים‬
‫ערים עד תום הסדר‪ .‬הבית האחרון מכיל את כל הסמלים‪ :‬שלוש‪-‬עשרה מידות הקב"ה (שמות‬
‫לד ו‪-‬ז) או שלוש‪-‬עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן (ספרא ויקרא א א)‪ ,‬שנים‪-‬עשר שבטי‬
‫ישראל (בראשית מט כח)‪ ,‬אחד‪-‬עשר הכוכבים מחלום יוסף (בראשית לז ט)‪ ,‬עשרת הדיברות‬
‫(שמות כ א‪-‬יד)‪ ,‬תשעת חודשי ההיריון (נידה לח‪ ,‬ע"ב)‪ ,‬שמונת הימים מההולדת עד לברית‬
‫המילה (בראשית כא ד)‪ ,‬שבעת ימי השבוע שבסופם שבת (שמות כ ח‪-‬יא)‪ ,‬ששת הסדרים‬
‫שהמשנה והתלמודים ערוכים לפיהם‪ ,‬זמ"ן נק"ט‪ :‬זרעים‪ ,‬מועד‪ ,‬נשים‪ ,‬נזיקין‪ ,‬קדשים וטהרות‬
‫(רש"י חגיגה יד‪ ,‬ע"א)‪ ,‬חמשת חומשי התורה‪ :‬בראשית‪ ,‬שמות‪ ,‬ויקרא‪ ,‬במדבר ודברים (ראה‬
‫חגיגה יד‪ ,‬ע"א)‪ ,‬ארבע האימהות‪ :‬שרה‪ ,‬רבקה‪ ,‬לאה ורחל‪ ,‬שלושת האבות‪ :‬אברהם‪ ,‬יצחק‬
‫ויעקב‪ ,‬שני לוחות הברית (שמות לב טו‪-‬טז; דברים ד יג) ובנוסחים אחרים‪" :‬משה ואהרן"‬
‫במקום שני הלוחות‪ .‬את כל הפיוט פותח וחותם האל האחד‪ ,‬היחיד והמיוחד (שמות כ ג)‪.‬‬

‫‪79‬‬
 ‫ַחד ּגַ ְדיָ א‬
‫ַחד ּגַ ְדיָ א‪ַ ,‬חד ּגַ ְדיָ א‪ְּ ,‬דזַ ִּבין ַא ָּבא ִּב ְת ֵרי זּוזֵ י‪ַ .‬חד ּגַ ְדיָ א‪ַ ,‬חד ּגַ ְדיָ א‪.‬‬
‫וְ ָא ָתא ׁשּונְ ָרא‪ ,‬וְ ָא ְכ ָלה ְלגַ ְדיָא‪ְּ ,‬דזַ ִּבין ַא ָּבא ִּב ְת ֵרי זּוזֵ י‪ַ .‬חד ּגַ ְדיָא‪ַ ,‬חד ּגַ ְדיָא‪.‬‬
‫וְ ָא ָתא ַכ ְל ָּבא‪ ,‬וְ נָ ַׁשְך ְלׁשּונְ ָרא‪ְּ ,‬ד ָא ְכ ָלה ְלגַ ְדיָ א‪ְּ ,‬דזַ ִּבין ַא ָּבא ִּב ְת ֵרי זּוזֵ י‪.‬‬
‫ַחד ּגַ ְדיָ א‪ַ ,‬חד ּגַ ְדיָ א‪.‬‬
‫חּוט ָרא‪ ,‬וְ ִה ָּכה ְל ַכ ְל ָּבא‪ְּ ,‬דנָ ַׁשְך ְלׁשּונְ ָרא‪ְּ ,‬ד ָא ְכ ָלה ְלגַ ְדיָ א‪ְּ ,‬דזַ ִּבין‬ ‫וְ ָא ָתא ְ‬
‫ַא ָּבא ִּב ְת ֵרי זּוזֵ י‪ַ .‬חד ּגַ ְדיָ א‪ַ ,‬חד ּגַ ְדיָ א‪.‬‬
‫חּוט ָרא‪ְּ ,‬ד ִה ָּכה ְל ַכ ְל ָּבא‪ְּ ,‬דנָ ַׁשְך ְלׁשּונְ ָרא‪ְּ ,‬ד ָא ְכ ָלה‬ ‫נּורא‪ ,‬וְ ָׂש ַרף ְל ְ‬ ‫וְ ָא ָתא ָ‬
‫ְלגַ ְדיָ א‪ְּ ,‬דזַ ִּבין ַא ָּבא ִּב ְת ֵרי זּוזֵ י‪ַ .‬חד ּגַ ְדיָ א‪ַ ,‬חד ּגַ ְדיָ א‪.‬‬
‫חּוט ָרא‪ְּ ,‬ד ִה ָּכה ְל ַכ ְל ָּבא‪ְּ ,‬דנָ ַׁשְך‬ ‫נּורא‪ְּ ,‬ד ָׂש ַרף ְל ְ‬ ‫וְ ָא ָתא ַמּיָ א‪ ,‬וְ ָכ ָבה ְל ָ‬
‫ְלׁשּונְ ָרא‪ְּ ,‬ד ָא ְכ ָלה ְלגַ ְדיָ א‪ְּ ,‬דזַ ִּבין ַא ָּבא ִּב ְת ֵרי זּוזֵ י‪ַ .‬חד ּגַ ְדיָ א‪ַ ,‬חד ּגַ ְדיָ א‪.‬‬
‫חּוט ָרא‪ְּ ,‬ד ִה ָּכה‬ ‫נּורא‪ְּ ,‬ד ָׂש ַרף ְל ְ‬ ‫תֹורא‪ ,‬וְ ָׁש ָתה ְל ַמּיָ א‪ְּ ,‬ד ָכ ָבה ְל ָ‬ ‫וְ ָא ָתא ָ‬
‫ְל ַכ ְל ָּבא‪ְּ ,‬דנָ ַׁשְך ְלׁשּונְ ָרא‪ְּ ,‬ד ָא ְכ ָלה ְלגַ ְדיָ א‪ְּ ,‬דזַ ִּבין ַא ָּבא ִּב ְת ֵרי זּוזֵ י‪ַ .‬חד‬

‫פיוט ושירה‬
‫ּגַ ְדיָ א‪ַ ,‬חד ּגַ ְדיָ א‪.‬‬
‫נּורא‪ְּ ,‬ד ָׂש ַרף‬ ‫תֹורא‪ְּ ,‬ד ָׁש ָתה ְל ַמּיָ א‪ְּ ,‬ד ָכ ָבה ְל ָ‬ ‫ּׁשֹוחט‪ ,‬וְ ָׁש ַחט ְל ָ‬ ‫וְ ָא ָתא ַה ֵ‬
‫חּוט ָרא‪ְּ ,‬ד ִה ָּכה ְל ַכ ְל ָּבא‪ְּ ,‬דנָ ַׁשְך ְלׁשּונְ ָרא‪ְּ ,‬ד ָא ְכ ָלה ְלגַ ְדיָ א‪ְּ ,‬דזַ ִּבין ַא ָּבא‬ ‫ְל ְ‬
‫ִּב ְת ֵרי זּוזֵ י‪ַ .‬חד ּגַ ְדיָ א‪ַ ,‬חד ּגַ ְדיָ א‪.‬‬
‫תֹורא‪ְּ ,‬ד ָׁש ָתה‬ ‫ׁשֹוחט‪ְּ ,‬ד ָׁש ַחט ְל ָ‬ ‫וְ ָא ָתא ַמ ְל ַאְך ַה ָּמוֶ ת‪ ,‬וְ ָׁש ַחט ְל ֵ‬
‫חּוט ָרא‪ְּ ,‬ד ִה ָּכה ְל ַכ ְל ָּבא‪ְּ ,‬דנָ ַׁשְך ְלׁשּונְ ָרא‪,‬‬ ‫נּורא‪ְּ ,‬ד ָׂש ַרף ְל ְ‬ ‫ְל ַמּיָ א‪ְּ ,‬ד ָכ ָבה ְל ָ‬
‫ְּד ָא ְכ ָלה ְלגַ ְדיָ א‪ְּ ,‬דזַ ִּבין ַא ָּבא ִּב ְת ֵרי זּוזֵ י‪ַ .‬חד ּגַ ְדיָ א‪ַ ,‬חד ּגַ ְדיָ א‪.‬‬
‫ׁשֹוחט‪,‬‬ ‫וְ ָא ָתא ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא‪ ,‬וְ ָׁש ַחט ְל ַמ ְל ַאְך ַה ָּמוֶ ת‪ְּ ,‬ד ָׁש ַחט ְל ֵ‬
‫חּוט ָרא‪ְּ ,‬ד ִה ָּכה‬ ‫נּורא‪ְּ ,‬ד ָׂש ַרף ְל ְ‬ ‫תֹורא‪ְּ ,‬ד ָׁש ָתה ְל ַמּיָ א‪ְּ ,‬ד ָכ ָבה ְל ָ‬ ‫ְּד ָׁש ַחט ְל ָ‬
‫ְל ַכ ְל ָּבא‪ְּ ,‬דנָ ַׁשְך ְלׁשּונְ ָרא‪ְּ ,‬ד ָא ְכ ָלה ְלגַ ְדיָ א‪ְּ ,‬דזַ ִּבין ַא ָּבא ִּב ְת ֵרי זּוזֵ י‪ַ .‬חד‬
‫ּגַ ְדיָ א‪ַ ,‬חד ּגַ ְדיָ א‪.‬‬
‫תרגום הבית האחרון‪ :‬ובא הקדוש ברוך הוא ושחט את מלאך המוות‪ ,‬ששחט‬
‫את השוחט‪ ,‬ששחט את השור‪ ,‬ששתה את המים‪ ,‬שכיבו את האש‪ ,‬ששרפה‬
‫שהכה את הכלב‪ ,‬שנשך את החתול‪ ,‬שטרף את הגדי‪ ,‬שקנה אבי‬ ‫את המקל‪ִ ,‬‬
‫בשני מטבעות‪ ,‬גדי אחד‪ ,‬גדי אחד‪.‬‬
‫חד גדיא | חוה אלברשטיין‬
‫‪80‬‬
 ‫ִׁשיר ַה ַּמ ֲעלֹות ְל ָדוִ ד‪ָׂ ,‬ש ַמ ְח ִּתי ְּבא ְֹמ ִרים ִלי ֵּבית ה' נֵ ֵלְך‪.‬‬
‫יְרּוׁש ַל ִם ַה ְּבנּויָה‪,‬‬
‫יְרּוׁש ָל ִם‪ָ .‬‬
‫ע ְֹמדֹות ָהיּו ַרגְ ֵלינּו ִּב ְׁש ָע ַריְִך ָ‬
‫ְּכ ִעיר ֶׁש ֻח ְּב ָרה ָּלּה יַ ְח ָּדו‪ֶׁ .‬ש ָּׁשם ָעלּו ְׁש ָב ִטים‪ִׁ ,‬ש ְב ֵטי‬
‫יָ ּה‪ֵ ,‬עדּות ְליִ ְׂש ָר ֵאל‪ְ ,‬להֹדֹות ְל ֵׁשם ה'‪ִּ .‬כי ָׁש ָּמה יָ ְׁשבּו‬
‫ִכ ְסאֹות ְל ִמ ְׁש ָּפט‪ִּ ,‬כ ְסאֹות ְל ֵבית ָּדוִ ד‪ַׁ .‬ש ֲאלּו ְׁשלֹום‬
‫ים‪ ,‬יִ ְׁש ָליּו א ֲֹה ָביִ ְך‪ .‬יְ ִהי ָׁשלֹום ְּב ֵח ֵילְך‪ַׁ ,‬ש ְלוָ ה‬‫רּוׁש ָל ִ‬
‫יְ ָ‬
‫נֹותיִ ְך‪ְ .‬ל ַמ ַען ַא ַחי וְ ֵר ָעי‪ֲ ,‬א ַד ְּב ָרה ּנָ א ָׁשלֹום ָּבְך‪.‬‬
‫ְּב ַא ְר ְמ ָ‬
‫ֹלהינּו ֲא ַב ְק ָׁשה טֹוב ָלְך‪.‬‬ ‫ְל ַמ ַען ֵּבית ה' ֱא ֵ‬
‫תהלים קכב‬
‫עיצוב גרפי | סטודיו אינקה | ‪052-3673363‬‬