‫ערב יום הכיפורים תשפ"ב‪ ,‬קיבוץ גבים – אלירן אוחיון‬

‫ֹּאמרּו ִאיׁש ֶאל ָא ִחיו אֲ בָ ל אֲ ׁשֵׁ ִמים אֲ נ ְַחנּו עַ ל ָא ִחינּו אֲ ׁשֶ ר ָר ִאינּו צָ ַרת נַפְ ׁשֹו בְ ִה ְתחַ נְנֹו ֵׁאלֵׁינּו וְ ל ֹּא ׁשָ מָ עְ נּו (בראשית מב)‬
‫‪ .1‬וַי ְ‬

‫יקים אֲ נ ְַחנּו וְ ל ֹּא חָ טָ אנּו‪,‬‬

‫ּוקׁשֵׁ י ע ֶֹּרף לֹומַ ר ְל ָפנֶיָך ‪ ...‬צַ ִד ִ‬
‫‪ָ .2‬אנָא ָתב ֹּא ְל ָפנֶיָך ְתפִ ל ֵָׁתנּו וְ ַאל ִת ְתעַ לַם ִמ ְת ִחנ ֵָׁתנּו‪ׁ ,‬שֶ ֵׁאין ָאנּו עַ זֵׁי ָפנִים ְ‬
‫בֹותינּו חָ טָ אנו‪ָ ,‬אׁשַ ְמנּו‪( ...‬וידוי ליום הכיפורים)‬ ‫אֲ בָ ל אֲ נ ְַחנּו וַאֲ ֵׁ‬

‫‪ .3‬היהדות היא הדוגמה המובהקת ביותר לתרבות של אשמה ותשובה‪ ,‬ניגודן של תרבויות בושה וכבוד כגון יוון העתיקה‪.‬‬
‫הטרגדיה ביוונית היא גילומה של תרבות הבושה‪ ,‬בתרבות כזו הרוע דבק באדם‪ ,‬הוא כתם בל יימחה‪ .‬מי שעשה מעשה‬
‫מביש אין לו דרך חזרה‪ .‬בתרבויות אשמה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬הרוע הוא התוכן של המעשה‪ ,‬לא של העושה‪ .‬תרבות אשמה שונאת‬
‫את החטא ולא את החוטא‪ .‬בתרבות שכזו חרטה‪ ,‬תיקון ותשובה אפשריים תמיד‪.‬‬
‫תרבות אשמה היא תרבות של אחריות‪ .‬איננו מאשימים אף אחד בעוול שעשינו‪ .‬תמיד ישנו פיתוי להאשים אחרים – זה‬
‫לא הייתי אני‪ ,‬אלה ההורים שלי‪ ,‬החינוך שלי‪ ,‬החברים שלי‪ ,‬הגנים שלי‪ ,‬המעמד החברתי שלי‪ ,‬התקשורת‪ ,‬השיטה‪" .‬הם"‪.‬‬
‫כך עשו שני בני האנוש הראשונים בגן עדן כשאלוקים נזף בהם על אכילתם מן הפרי האסור – האיש האשים את האישה‬
‫והאישה את הנחש‪ .‬התוצאה הייתה גירוש מגן עדן‪ .‬האשמתם של אחרים בכשלונות שלנו ימיה כימי האנושות‪ ,‬אך היא‬
‫הרת אסון‪ .‬פירושה הוא בעצם שאנחנו מגדירים את עצמנו כקורבנות‪ .‬בתרבות של התקרבנות אנחנו קונים את חמלתם‬
‫של אחרים אך במחיר גבוה משאת – זן מדגרה לרגשות טינה‪ ,‬נחיתות‪ ,‬מרמור ותרעומת‪ .‬היא גורמת לבריות לזעום על‬
‫העולם במקום לפעול לתיקונו‪ .‬היהודים סבלו רבות לאורך הדורות אבל יום כיפור מנע מהם להגדיר את עצמם קורבנות‬
‫כאשר ביום הזה אנחנו מתוודים על חטאינו ואיננו מאשימים איש‪ .‬רק את עצמנו‪( .‬הרב פרופ' יונתן זקס‪ ,‬שיג ושיח)‬

‫‪" .4‬תתבייש לך!"‪ ,‬אנחנו אומרים לילד הקטן‪ .‬ובדרך כלל זה גם מצליח‪ ,‬הוא מתבייש לו‪ .‬מהי בושה? מהי אשמה? ומה הקשר‬
‫ביני הם? בושה ואשמה הם אותם רגשות שלא נולדנו איתם‪ .‬את רגש הבושה ואת רגש האשמה אנחנו רוכשים לנו במהלך‬
‫ההתפתחות שלנו‪ .‬אני אגיד יותר מזה‪ ,‬אנשים שאין להם את היכולת להתבייש ואין להם את היכולת להרגיש אשמים‪,‬‬
‫אלה אנשים שיעשו הרבה מאוד צרות בחיים לעצמם‪ ,‬ובעיקר לאחרים‪ .‬זה חלק מאוסף הרגשות שאנחנו צריכים לרכוש‬
‫אותם כדי להיות מסוגלים לתפקד באופן תקין בחברה מורכבת‪ ,‬כמו החברה שבה אנחנו נידונים לחיות בתור מבוגרים‪.‬‬
‫את רגש הבושה אנחנו חשים כאשר אנחנו מבינים שההתנהגות שלנו נראית לאחרים נלעגת‪ ,‬עלובה‪ ,‬לא במקום‪ ,‬לא‬
‫מתאימה‪ .‬וישנם גישו ת חינוכיות‪ ,‬למשל הדרך שבה חינכו באופן קלאסי הגרמנים את ילדיהם‪ ,‬הן מדגישות מאוד את‬
‫הבושה בתור אמצעי לחנך בו אנשים‪ .‬יש לזה השלכות שיכולות להיות טובות בהמשך‪ .‬אבל אם נלך קצת מזרחה מגרמניה‬
‫ונגיע לפולין‪ ,‬נגיע למקום שבו משתמשים באשמה כדי לחנך את הילדים‪.‬‬
‫והנה מתברר‪ ,‬שהיכולת הזאת לחוש אשמה היא תנאי מוקדם כדי להיות בעל מצפון‪ ,‬כדי להיות מסוגל להפנים באמת‬
‫ערכי מוסר‪ .‬ובניגוד לבושה‪ ,‬שאותה אי אפשר להרגיש על אי בודד‪ ,‬אפשר להרגיש אשמה על אי בודד על דברים שעשינו‪.‬‬
‫ויש מאיתנו שהולכים כל ימי חייהם עם רגשות אשמה על דברים שהם עשו ועל דברים שהם לא עשו‪ .‬אלה הם דברים‬
‫שיכולים להטריד אנשים‪ ,‬להביא אותם לעיתים קרובות לטיפול‪ .‬אבל היכולת עצמה‪ ,‬היכולת לחוש אשמה היא יכולת‬
‫הכרחית לתפקוד תקין‪( .‬פרופ' יורם יובל)‬

‫‪ .5‬יום כיפור נוגע לא רק לחטאים שלנו כיחידים‪ ,‬הוא מתעמת גם עם החטאים שלנו כקהילה שמתקיימת בה אחריות הדדית‪.‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬הוא נוגע לא רק במימד האישי של החטא אלא גם במימד החברתי שלו‪ .‬לכן נדרשים בו גם טקסים‬
‫קהילתיים ומשום כך עיצומו מכפר רק על עבירות שבין אדם למקום‪ .‬אפילו הקב"ה אינו יכול מבחינה לוגית לסלוח על‬
‫חטאים שעשינו לחברינו כל עוד חברינו אלה לא סלחו לנו בעצמם‪( .‬הרב פרופ' יונתן זקס‪ ,‬מועדים לשיחה)‬

‫‪ .6‬לאחר שנכנסה ארצות הברית למלחמה אחרי המתקפה היפנית על פרל הרבור בדצמבר ‪ 1941‬התברר לנו שאנו עומדים‬
‫מול אויב שאיננו מבינים את תרבותו‪ .‬אחת התובנות המרכזיות בעקבות הנסיון להבין את הפער היא ההבדל בין תרבות‬
‫אשמה לתרבות בושה‪ .‬בתרבות בושה הערך העליון הוא הכבוד‪ ,‬ואילו בתרבות אשמה זה הצדק‪ .‬הבושה היא הרגשה רעה‬
‫שלא עמדנו לציפיות שיש לאחרים מאיתנו ואילו האשמה היא הרגשה רעה על שלא עמדנו בדרישות המצפון שלנו מעצמנו‪.‬‬
‫הבושה היא מפני הזולת; האשמה מוכוונת פנימה‪( .‬פרופ' רות בנדיקט‪ ,‬החרצית והחרב)‬

‫‪ .7‬תרבויות בושה הן ביסודו של דבר קודים של קונפורמיזם חברתי ‪ .‬חברה שיש בה תרבות בושה מטמיעה את ערכיה ביחיד‬
‫באופן המבטיח שאם יפר אותם יחוש מבוכה קיצונית‪ ,‬כלומר בושה‪ .‬מוסר היהדות הוא היפוכו של המוסר הזה‪ ,‬אברהם‬
‫אבינו נקרא עברי משום שעמד בעבר האחר של העולם‪ .‬קולנו הוא קול הנגד בשיחה של האנושות‪ .‬מתוך כך האתיקה‬
‫היהודית איננה מראה של כבוד ובושה אלא של שמיעה‪ .‬היהדות מאמינה שאלוקים נשמע אבל לא נראה‪ ,‬מיד לאחר חטא‬
‫אדם וחווה הם שומעים את קול אלוקים מתהלך בגן ומתחבאים‪ ,‬אבל אי אפשר להתחבא מפני הקול‪ .‬התחבאות פירושה‬
‫ניסיון שלא להיראות וזוהי תגובה אינטואיטיבית לרגש הבושה‪ .‬מאשמה אי אפשר להתחבא – האשמה אינה נוגעת‬
‫למראית עין אלא למצפון‪ ,‬לקול ה' שבלב האדם‪ ,‬לכן גם הציווי המפורסם ביותר הוא "שמע ישראל!" היהדות איננה‬
‫סבורה שאנחנו שחקנים במחזה שבו החברה היא הקהל‪ .‬אנחנו יכולים לשטות בחברה אך באלוקים איננו יכולים לשטות‪.‬‬
‫כל ההתחזות והיומרה‪ ,‬כל המסכות‪ ,‬כל טיפוח קוסמטי של דימוי ציבורי‪ ,‬כולם אינם רלוונטים – "כי האדם יראה לעיניים‬
‫וה' יראה ללבב‪( .‬הרב פרופ' יונתן זקס‪ ,‬שיג ושיח)‬