‫זה השער לי״י צדיקים יבואו בו‬

‫ם פ ר‬

‫ת ק ו נ י הזהר‬
‫אזתנא האלהי דבי סמקוז בר יוחאי זי״ע‬
‫עש פירוש‬

‫באר לחי ראי‬

‫באר רחובות אשר כריתי בעהשי״ת על פי ימודות הקדמות הזוה״ק ודרז״ל כש״ם‬
‫ומדרשים וכתבי האריז״ל‪ ,‬ת מ כ ת י יתדותי‪ ,‬כמבואר‪.‬בהקדמתי‪ ,‬וכל אחד מלומדי‬
‫תקוני *זה׳׳ק ימצא מנוחה ותרופה לבקשתו‪ ,‬במוני כמוכם איש בפי השגתו‪,‬‬
‫חנני ה׳ בזוז בזבות אבותי הקדושים‪ ,‬אראלים ותרשישים‪ ,‬אני שפל אנשים‪ ,‬הדל‬
‫צ ב י ה י ר ש ש פ י ר א אבדק״ק מונקאטש והגליל‪) .‬בעהמ״ם דרכי‬ ‫אישים‪.‬‬
‫ישראל‬ ‫נר‬ ‫הקדוש‬ ‫והגאון‬ ‫הרב‬ ‫בלאאמו״ר‬ ‫יהיו״ד(‬ ‫על‬ ‫תשובה‬
‫זצללה״וז זי״ע אכדפה״ק הנ״ל יע״א‪.‬‬ ‫מוהר״ר שלמה‬

‫ח ל ק שני‬

‫נדפס פה עיר הקדש‬

‫ירושלים‬
‫ת ש ב ״ ו — שבת לה׳‬ ‫שנת‬
 ‫הזהר‬ ‫תקוני‬
‫תקונא תריסר‬ ‫]דףכ״זע״א!‬

‫ב ר א ש י ת מאמר קדמאה דכלא‪ ,‬כלילא מעשר אמירן‪ ,‬ואיהי ל״ב אלקים דעובדא דבראשית‪,‬‬
‫)ס״א דברי״ת א״ש(‪ ,‬ומסטרא דשמאלא אתייהיבת דאיהי גבורה אשא סומקא‪.‬‬
‫ובגין דא גשמית ג> בלבת * אש‪ .‬ומשה הוה מסטרא דליואי מסטרא דיליה ממש‪.‬‬
‫ב(‬ ‫(‬

‫והסנה‬ ‫ו א מ א י אתגליא ליה בסנה‪ .‬לאחזאה דהות בדוחקא בין »> הקוצים‪ ,‬ועם כל דא‬
‫איננו ‪ 0‬אכל‪.‬‬
‫שושנים דאינון בנהא דאינון ישראל דהוו עתידין למהוי בגלותא בין ערב רב דאינץ‬ ‫בגין‬
‫קוצים‬
‫גאר לחי ראי‬
‫מ א מ ר קדטאה דכלא ובו׳ עי׳ ש׳׳ם )ר׳׳ה דף ל״ב( גכח התורה שלמד משה‪ ,‬להציל את ישראל שלא‬
‫בביאור המשנה דאבות )ריש פרק ה׳( בעשרה ישעבדו בהם מצרים‪ ,‬והיינו כמ״ש )נזהר פ׳ יתרו‬
‫מאמרות נברא העולם וטי‪ ,‬ופריך הני ט׳ הוי‪ ,‬ומשני דף פ׳׳ג ע׳׳ב( אמאי אתיהיבת אורייתא באשא וכר‪,‬‬
‫בראשית נמי מאמר הוא עיי׳׳ש‪ ,‬ומפרש הכא הטעם דכל מאן דישתדל באורייתא‪ ,‬אישתזיב מאשא אחרא‬
‫שבראשית הוא המאמר הראשון‪ ,‬כי הוא אותיות ב״ת דגיהנס‪ ,‬ומחשוכא דמחשכק כל שאר עמין לישראל‪,‬‬
‫ראש׳׳י‪ ,‬והיינו שהדיבור הראשון לעשות מקום לעמידת א״ל הקב׳׳ה לאברהם כל זמנא דישתדלון בניך באורייתא‬
‫העולמות היה בהגת שהיא המלטת‪ ,‬וכמ׳׳ש )במר לא ישתעבדזן בהו בני עממיא עיי׳׳ש‪ ,‬ואמר השעם‬
‫ר׳׳פ בראשית דף מ״ו ע׳׳א( בריש הורמנותא דמלכא מה שאמרנו שע״י לימוד התורה שניתנה מא״ש דייקא‬
‫וכף‪ ,‬ועיי׳׳ש במק׳׳מ‪ ,‬ועייל )בהקדמה דף י׳׳א פ׳׳ב( שהיא הגבורות שבצד שמאל ניצלת מהגלות‪ ,‬נמו‬
‫בסוד בראשית‪ ,‬דא שכינתא תתאה‪ ,‬דאיהי ראשית שהוא הרמז בלבת א״ש דייקא‪ :‬ומסטרא דשםאלא‬
‫אתייהיבת‪ .‬והיינו נמש״ל )‪0‬הר שם דף פ׳׳א ע׳׳א(‬ ‫לנבראים‪ ,‬ועיי׳׳ש בביאורינו‪ .‬בלילא מעשר אמירן‬
‫פי׳ שהמאמר הראשון שהיא סוד המלטת הנרמז בב׳׳ת בסטר גבורה אורייתא אתייהיגת‪ .‬אמר ר׳ יוסי אי‬
‫שבבראשי׳׳ת שנזכר לעיל )בסוף תקון הקדום(‪ ,‬היא הני בסטר שמאלא הוי עיי״ש‪ ,‬והיימ שבכח התורה‬
‫כלילא מעשר אמירן‪ ,‬כענק צורת הבת עין שהיא נקודה שעתידין ישראל לקבל שהוא סוד אש שמרה על גבי‬
‫קמנה כצורת יז״ד‪ ,‬מספר עשר‪ :‬ואיהי ל׳׳כ אלקימ אש לבנה‪ ,‬ואש הוא מסטרא דשמאלא סוד הגבורה‪,‬‬
‫וכף‪ .‬דברים אלו הם המשך ותשלום להמאמר הקדום התגברו ישראל על מצרים להנצל מהם ובאמור‪ :‬אשא‬
‫דםלק מיניה‪ ,‬כי בלב׳׳ת א״ש הוא מתח לסוד הב׳׳ת סומקא פי׳ כי חסד נקרא ג״כ אשא‪ ,‬כנודע מסור‬
‫עק‪ ,‬שהיא המלטת שנבראת תחלה בשעת בריאת חמש אשות הן האמור )ברע׳׳מ ‪£‬רשח צו דף כ״ז‬
‫העולם‪ ,‬והוסיף כאן עוד רמז כי בלב׳׳ת הוא אותיות מ״א(‪ ,‬אבל מסד הוא סוד אשא מוודא‪ ,‬וגבורה הוא‬
‫ל״ב ג״ת‪ ,‬והיינו כמש׳׳ל ) ת ק ק כ״א דף ם״ב ע״א( אשא סומקא‪ ,‬וכמש׳׳ל )חיקק י״ט דף ל׳׳ט ע׳׳ב(‪:‬‬
‫וירא מלאך הי אליו בלבת אש‪ ,‬בלבת דאורייתא‪ ,‬שיש ומשה הוה מפטרא דליואי וכד‪ .‬ר״ל דלהכי היה‬
‫מ עשר אמיח ולי׳ב אלקים‪ ,‬ודא איהו כי יום נקם משה השלימ בזה ואליו ע ל ה הקב״ה לגאול את ישראל‬
‫גלב״י‪ ,‬אותיות ל״ב יי‪ ,‬ועיי״ש בביאורנו שהוא בסוד בכמ של בלב״ח א״ש כנזכר‪ ,‬משוס שהוא היה שורשו‬
‫מש׳׳ב )ימהר פ׳ יתרו דף פ׳׳ה ע׳׳א( אורייתא מחכמה מסטר *ה‪ ,‬וכמ׳׳ש )גזהר פ׳ שמות דף י״א ע׳׳א(‬
‫דלעילא נפקת עיי״ש‪ ,‬והיינו שהעשרה מאמתת שבהם בהתחלת לידת משה‪ ,‬וילך איש מבית לוי דאתיא‬
‫נברא השלם מתחים לפשרת הדברות‪ ,‬והל״ג אלקיס מספרא דגבורה עיי״ש‪] ,‬ופי׳ )גע׳׳ח פרק ר משנ‪3‬ר‬
‫דפובדא דבראשית מתמים להל׳׳ג נתיבות החכמה‪ ,‬האמז המוחק( שמשה היה לוי שהוא סוד המסיים‬
‫וכמ״ש )גע״ח פרק ר משער נמת״א( עיי״ש‪ ,‬וזהו הבאים מצד ההוד שהוא מםטרא עבורה‪ ,‬עיי׳׳ש‬
‫ביאור הדברים כאן‪ ,‬שזה מרומז גחיבח גראשי״ת‪ ,‬ותבין[‪ :‬בגין שושנים וכף‪ .‬עי׳ )במד״ר שמות פ׳‬
‫שבהחחלת הגאולה נגלה הקב׳׳ה למשה בלב׳׳ת א״ש‪ ,‬ב׳( מתוך הסנה‪ ,‬מ ה הסגה עושה קוצין ועושה‬
‫ווליין‬
 ‫ה ז ה ר‬ ‫תקונא תריסר ]דף כ״ז ע׳׳א[‬ ‫‪,‬‬
‫‪* ^ p D‬‬ ‫ב‬
‫כי אעשה כלה ד‪ .‬בכל הגוים אשר הדחתיך שמה‪ ,‬ואותך‬
‫(‬ ‫‪ 0‬ו (‬ ‫רזא )יינדה‬ ‫קוצים‪ ,‬ודא איהו‬
‫לא אעשה כלה‪.‬‬

‫א ח ז י ליה אגרא דכלה )נ״א דשכינתא( ואיהי לבת אש‪ ,‬בין הקוצים דאינון חייביא‪ ,‬כד‬
‫דחקין לשכינתא וישראל‪ ,‬אגרא דלהון כלה‪ ,‬נפקא שכינתא כלה מבינייהו‪ ,‬וייתי‬
‫‪p‬‬

‫חתן בגינה‪ ,‬ודא איהו אגרא דכלה דוחקא‪ .‬ויפרוק לון מן גלותא בגינה‪ ,‬ודוחקא דגלותא‬
‫דערב רב לישראל ממהר לון פורקנא‪ ,‬ורפיון דילהון מעכב לון לישראל פורקנא‪ .‬בגין דא‬ ‫ז(‬

‫אתחזי ליה למשה בלבת אש מתוך הסנה‪ ,‬מגו כובץ‪.‬‬

‫כ ד אתקריב תמן למחזי עובדא דא‪ .‬אמר ליה הקב״ה )שמית אל תקרב הלום של נעליך‪ ,‬הכא‬
‫ג (‬

‫רמז דאתפשט מן גופא דיליה דאיהו נעל ^ לגבי גופא אחרא דאתלבש כד אתקריב‪.‬‬

‫מאן דיימא דאיהו > אתתיה‪ ,‬וכולא קשוט דא ודא‪.‬‬

‫ס‬ ‫ראית‬

‫ו כ ן אחזי ליה י> דבי מקדשא דאיהו בנינא דבר נש דעתיד לאתחרבא‪ ,‬ויתבני זמנא אחרא על‬
‫מקדש ה׳ כוננו ידיך(‪.‬‬ ‫ידא דקוב״ה‪ ,‬הה״ד)<דברים ל מעונה אלהי קדם‪ .‬וכתיב )שמית‬
‫ס ‪0‬‬ ‫ג(‬

‫גדול‬
‫כאד לחי ראי‬
‫שהוא התיבה שעשתה לו אמו שהיה קדוש מאוד‬ ‫וורדין‪ ,‬כך ישראל יש בהם צדיקים ורשעים עיי״ש‪,‬‬
‫מהיכל למת הספיר‪ ,‬אבל כאשר נגעה בו בתיה בת‬ ‫ואמר הכא שהקוצים היינו הערב רב‪ ,‬והשושנים הם‬
‫פרעה‪ ,‬פרח ממנו זה הגוף הקדוש דחשמל‪ ,‬ונעשה‬ ‫ישראל שהם בין הערב רב ודא איהו רזא כי‬
‫לו גוף שמעורב מנוגה של בחיה בח פרעה‪ ,‬על כן‬ ‫אעשה כלה וגו׳ ואותך לא אעשה כלה עי׳ )גזהר‬
‫כאשר נגלה אליו הקב׳׳ה‪ ,‬לחקן זה הקלקול שקלקלה‬ ‫פ׳ בלק דף קצ׳׳מ ע׳׳א וע״ב( שדרש לה להאי קרא‬
‫בחיה בח פרעה אח גופו‪ ,‬להיוח ראוי שחשרה עליו‬ ‫בכל הגויס וגף‪ ,‬דע׳׳י דחיקא דדחיץ לון שאר עמץ‬
‫שכינה ולדבר פה אל פ ה עם הקב׳׳ה‪ ,‬א״ל הקב׳׳ה‬ ‫ועאקו לישראל מלוחא גבחי׳ &י׳ בקמ״ן חחח‬
‫של נעליך וגו׳‪ ,‬וחזר לו הגוף הראשון של החשמ״ל‬ ‫הכ״ף‪ ,‬עי״ז גרים לון עב להיות צדיקים ולהיות כלה‪,‬‬
‫עיי׳׳ש‪ .‬ואית מאן דיימא דאיהו אתתיה‪ .‬עי׳‬ ‫בסוד וככלה תעדה כניה‪ ,‬ושיעור הקרא הוא ואותך‬
‫)נזהר פ׳ חקח דף ק׳׳פ ע׳׳א( של נעליך מעל רגליך‬ ‫לא אעשה כ?ד• בקמ׳׳ן חחת הכ״ף‪ ,‬אלא כ?י־ בפת׳׳ח‬
‫וגו׳‪ ,‬וכי אמאי נעל הכא‪ ,‬אלא דפקיד ליה על אחחא‬ ‫חחח הכ״ף וזה שאמרה‪ .‬אחזי ליה אגרא דכלה‪ .‬הוא‬
‫לאחפרשא מינה‪ ,‬ולאזדווגא באחחא אחרא דנהירא‬ ‫מימרא בש״ס )ברכות דף ו׳ ע׳׳א( אגרא דכלה‬
‫קדישא עלאה ואיהי שכינחא עכ״ד‪) ,‬וכ׳׳כ גפ׳ פקודי‬ ‫דוחקא‪ ,‬ומפרש לה הכא‪ ,‬ע׳׳פ האמור שהראה למשה‬
‫דף רכ׳׳ב ע״א‪ ,‬עיי׳׳ש(‪ ,‬ועי׳ )בזהר פ׳ נשא דף קמ׳׳ח‬ ‫בסנה שע׳׳י שהסנה גומר באש היינו דוחקא דגלוחא‪,‬‬
‫ע׳׳א( דלאחר שנאמר למשה של נעליך מעל רגליך‬ ‫עם כל זה הסנה איננו אוכל‪ ,‬שנעשה מכל׳׳ה בקמ׳׳ן‬
‫ואחפרש מאחחיה‪ ,‬אחנסיבח עמיה שכינחא‪ ,‬מעשיח‬ ‫חחח הכ״ף‪ ,‬כל׳׳ה בפח״ח מ ״ ל ‪ .‬ורפיון דילהון‬
‫לו בבחי׳ כלח משה עיי׳׳ש‪ :‬וכלא קשוט דא ודא‪.‬‬ ‫מעכב לון לישראל פורקנא‪ .‬גס זה הוא )מהר‬
‫פי׳ כי קודם שנחלף לו הגוף של בחיה בח פרעה‬ ‫שס( דרפיון דשאר עמין דהוי לישראל בגלוחא‪ ,‬גרים‬
‫והוחזר לו הגוף הקדוש של החשמל כנזכר‪ ,‬לא היה‬ ‫לישראל להחעכב מלוח ולהיוח בבחי׳ כלה בגויס‬
‫ראוי להיוח בעלה דמטרוגיחא‪ ,‬וכן כל זמן שלא פירש‬ ‫בקמ׳׳ן חחח הכ״ף עיי״ש‪ .‬מגו כובין פי׳ קוצים‬
‫מן האשה לא היה ראוי להיוח בעלה דמטרוניחא‬ ‫)בפ׳ משפטים כ״ב‪ ,‬כי חצא ומצאה קוצים‪ ,‬חרגום‬
‫להדבק בשכינחא מזכר‪ ,‬וכל זה הוא המשך למה‬ ‫אונקלוס כובין(‪ ,‬והיינו צרות הגלות דאתפשט מן‬
‫שכתגנו לעיל •בסוד אגרא דכלה דומקא‪ ,‬דע״י הדוחקא‬ ‫גופא דיליה וכר‪ .‬ע״ל )תיקון ל״א דף ע׳׳ו ע׳׳א(‬
‫של צרח הגלוח גמצמס‪ ,‬נזדכך גם גופו של משה‬
‫דעל גופא דמשה דהאי עלמא דאתקרי סנדל לגביה‬
‫וגיחן לו הגוף הספימ הראשון של חשמל‪ ,‬וגם ציה‬
‫דעליה אתמר ליה של געליך מעל רגליך עיי״ש‪ ,‬וביאור‬
‫לו הקב״ה לפמש מן האשה של גשמיוח‪ ,‬ועי׳׳ז זכה‬
‫הענין מובן עפ״י מש׳׳כ )בע׳׳ח פרק ב׳ משער קליפת‬
‫להיות בעלה דמטמניחא‪ ,‬והשכינה נעשה לו בבמי׳‬
‫נוגה( כי משה רגינו כשנולד‪ ,‬היה לו גוף קדיש‬
‫כלת נ ט ה וכאמור‪ .‬וכן אחזי ליה ר׳׳ל עוד יש רמז‬
‫מאוד מסוד החשמל העליון שהוא לכוש ה מ מ ה ‪,‬‬
‫בסנה‬
 ‫ג‬ ‫ה ז ה ר‬ ‫תקונא תריסר ]דף כ״ז ע׳׳א{‬ ‫י‬
‫ר]?ונ‬

‫גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון יא( ‪ p‬הראשון‪ .‬בגץ דאתמר בו)זכייה ב> ואני אהיה‬ ‫‪( a‬‬ ‫‪m‬‬

‫לה נאם ה׳ חומת אש סביב‪.‬‬

‫א ת מ ר בבי מקדשא בונה ירושלם ה׳‪ ,‬ואתמר התם לגבי אדם ריבן י״י אלקים‬
‫את הצלע אשר לקח מן האדם‪ ,‬דא חכמה‪ .‬ויביאה אל האדם‪ ,‬דא עמודא דאמצעיתא‬
‫דרגא דמשה‪ ,‬והאי צלע איהו ודאי כלת משה‪ .‬ועלה אתמר וירא אליו מלאך י״י בלבת אש‪.‬‬
‫דאיהי בת יחידה דמינה נפיק נהורא דאורייתא‪.‬‬

‫כ ג ו ו נ א דא אתמר <‪ «v‬ב> ותפתח ותראהו את הילד‪ .‬ותראהו‪ ,‬דא שכינתא דהוה בכי בגינה‪,‬‬
‫‪n‬‬

‫מיד ותחמול עליו‪ ,‬ודא הוא )ירמיה לא( בבכי יבואו ובתחנונים אובילם‪ .‬בתחנונים‬
‫ודאי לקיימא )י»דד‪ .‬״•> וברחמים ׳ גדולים אקבצך‪.‬‬
‫‪0‬‬

‫זמנא כל חיון יתערון בקלא‪ .‬ועופין מצפצפין בשיר‪ ,‬לקבלא ברתא בחדוה בנגונא‪,‬‬ ‫בההוא‬
‫קדוש קדוש קדוש וכר‪ ,‬ולית קדושה פחות מעשרה‪.‬‬ ‫לקבלא קדושין מהחתן‪ .‬דאינון‬
‫ו (‬

‫וקדושין‬
‫כאד לחי דאי‬
‫ועלה אתמר וכר בלבת א״ע‪ .‬ע״ל )תיקון ע׳ דף‬ ‫בסנה גםוד לבח א״ש על גיהמ״ק האחרק שעחיד‬
‫קכ״ו ע״ב( בסוד לבת אש‪ ,‬לא שכינתא הנקראת בת‬ ‫לבנוחה בא״ש‪ ,‬כמו שמפרש ואזיל‪ :‬הה״ד גדול י ה ״‬
‫עין‪ ,‬ועלה אתמר וירא מלאך ה׳ אליו בלבת אש‪ ,‬ודא‬ ‫וגו׳‪ .‬דיל שהגיח האחרון יהיה כמדו גדול מכל הבחים‬
‫בח עק עיי״ש‪ ,‬ולפי הנ״ל דרש הכא השעם שנקראת‬ ‫שלפניו שכבר היה בגין דאתמר בו ובר‪ .‬דיל גשגיל‬
‫השכינה לבת א״ש דיקא‪ ,‬והיינו כי המטרוניתא‬ ‫שהביח דלעחיד יהיה מעשה הקב״ה בכבודו וכעצמו‪.‬‬
‫הנקראת ב״ת‪ ,‬היא סוד צלע המשק שהוא הבית‬ ‫אתמר בבי מקדשא וכף‪ ,‬ואתמר ה ת מ ובו׳ טונחו‬
‫דלעתיד שעליה נאמר ואני אהיה לה נאם ה׳ חומת‬ ‫בהמשך דרוש זה לפרש עוד איך יש שייטח ענין בנק‬
‫א״ש פנ״ל דמינה נפיק וכף‪ .‬ר״ל האור יוצא מחוך‬ ‫הביח דלמחיד ללדגא רמשה‪ ,‬ואמר כי זה הוא ענק‬
‫האש‪ ,‬והיינו נהורא דאורייתא יוצאת מתוך האש‪,‬‬ ‫אחד עם מה שכחבנו לעיל של נעליך וגו׳‪ ,‬שהפי׳‬
‫כמ״ש )בפ׳ ואתחנן פ ד ה׳( קול אלקים מדבר מתוך‬ ‫הוא שיפרוש מהאשם של גוף גשמיוח ולדבק גשכינחא‬
‫האש וגף‪) ,‬שם פ ד ד׳(‪ ,‬ודבריו שמעת מתוך האש‪,‬‬ ‫כלת משה כנ׳׳ל‪ ,‬ואמר כי חיבח בונ׳׳ה ירושלים ה׳‪,‬‬
‫והיינו בלב״ח‪ ,‬שהתורה הוא בלג״ת אותיות ל״ג ב״ת‬ ‫מורה על זה‪ ,‬כי ענין בנין האמור בבית דלעתיד‪,‬‬
‫כמש״ל )בראש המאמר(‪ ,‬והיינו ל״ב נחיגוח חכמח‬ ‫הוא מורה גם ענ ענק הזווג של משה עם השכינה‪,‬‬
‫החורה שהיא ב׳׳ת יחידה דקוב״ה‪ ,‬ניחנה מחוך‬ ‫כמו שכחג )נזהר בראשיח דף טיח ע״א( ויבן ה׳‬
‫הא״ש וכאמור‪ .‬כגוונא דא אתמר ותפתח חוזר‬ ‫אלקים אח הצלע אשר לקח מן האדם‪ ,‬דא עמודא‬
‫למש׳׳ל )בחיקון הקודם( וחפחח וחראהו שקאי על‬ ‫דאמצעיחא‪ ,‬ויגיאה אל האדם אייחי ליה לגבי הצלע‬
‫השכינה‪ ,‬ומפרש הכא ע״פ האמור דמשה הוא בעלה‬ ‫וכף‪ ,‬ומלה אחמר ואני אהיה לה נאום ה׳ חומח אש‬
‫דמטרוניחא‪ ,‬והשכינה היא כלח משה דהוה בכי‬ ‫שביב‪ ,‬ו מ ק דא גטורא דא יחמי גי מקדשא מל ידא‬
‫בגינה‪ .‬פי׳ שלא היה חושש על צערו‪ ,‬רק על צער‬ ‫דקוג״ה והא קיימי לדרי דרק‪ ,‬ועליה אחמר גדול‬
‫שכינחא שהיא בגלוחא‪ ,‬ולכך וחחמול עליו‪ :‬בההוא‬ ‫יהיה כ מ ד הגיח הזה וגף‪ ,‬ו ק אחמר גמשה ויגן‬
‫זמנא בל וכף ע׳׳ל )חיקק י׳ דף כ׳׳ה ע״א( דבשמח‬
‫ה׳ אלקים אח הצלע כד״א ולצלע המשק ו ט ׳ מיי״ש‪.‬‬
‫ק״ש שנעשה היחוד דחחן וכלה סוד זו״נ‪ ,‬כלהו חיוון‬
‫ויביאה אל האדמ דא עמודא דאמצעיתא‪ .‬עי׳‬
‫פחחק גלפייהו לגגה בכמה שירק וחושבחן עיי״ש‪,‬‬
‫כמקדש מלך )שם( דשיעור הכתוג הוא כאלו כחוג‬
‫ילזה אמר כאן לגהאי זמנא לויגן ה׳ אלקיס אח‬
‫שמן האדם שהוא עמודא דאמצעיתא לקח השי״ת‬
‫הצלע וגף‪ ,‬היינו שנעשה היחול שהוא ז״א עם הכלה‬
‫האורוח והכיאה אל הצלע שהיא המלמח עיי׳׳ש‪:‬‬
‫בסוד כלת משה‪ ,‬כהאי זמנא כל חיוק יחערון וכף‬
‫דרגא דםשה‪ .‬היינו כמש״ל )בהקדמה דף י״א ע״ב(‬
‫כמו בסוד רק״ש‪ :‬לקבלא קדושין מהחתן וכר‪ .‬ע״ל‬
‫למשה הוא סוד עמודא דאמצעיתא‪ ,‬ועיי״ש גגיאורמ‬
‫)חיקון י׳ שם בסוף העמוד( מ ה ו א זמנא דמייחד‬
‫שהגאחי כן מדברי הארח״ל גלק״ח עיי״ש‪ :‬והאי‬
‫קוג״ה גשכינתיה‪ ,‬כלהו חיוון מקבלק דק נק דק‬
‫כרכאן‪ ,‬וכלהו בקדושה וכר‪ ,‬הכי צריכק ישראל דיהא‬ ‫צלע איהו ודאי כלת מ ש ה עי׳ )גע״ח פרק ג׳‬
‫משער תיקון הנוקנא כלל י״ט( בביאור הענק בזה‬
‫ימודא‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תריסר ]דף כ״ז מ״א[‪,‬‬ ‫‪^IpH‬‬ ‫ד‬
‫וקדושין אינון מסטרא דחכמה דאיהו י׳)ירכיה קדש ישראל לי״י ראשית תבואתה‪ .‬ראשית ודאי‪,‬‬
‫‪P‬‬

‫ומתברכין בז׳ ברכאן מםטרא דאימא עלאה דאיהי ברכה‪ .‬ועלה אתמר גיחיק״ל »‪ 0‬להניח ברכה אל‬
‫ביתך‪ .‬ושבע ברכאן אינון בשחרית ב׳ לפניה וא׳ לאחריה‪ ,‬ובערבית ב׳ לפניה וב׳ לאחריה‪ ,‬ואינון‬
‫שבע םפירן דכלילן בחתן וכלה‪ ,‬ודא איהו שמע ישראל וגומר‪ .‬הא הכא קדושה‪ ,‬וברכה‪ ,‬דחוד‪.‬‬
‫זמנא אתער דוד בכנור דאיהו מנגן מאליו בעשרה מיני ניגוניו‪ ,‬ק ד מ א ה ב א ש ר י‬ ‫בההוא‬
‫ודא בראשית‪.‬‬
‫בראשית‬

‫כאד לחי דאי‬

‫ולהכלה בפני עצמה‪ ,‬אלא היא משפעת ז׳ ברכות לז׳‬
‫ספירות של החתן‪ ,‬והכלה כל מה שמקבלת היא ע״י‬
‫ז״א בעלה‪ ,‬וכמ״ש )בע׳׳ח פרק ג׳ וג׳ משער הירח‬
‫ובשאר מכתי‪ ,‬ועיי״ש בפרק ב׳ משער חיקק הנוקבא(‪:‬‬
‫ודא איהו שמע ישראל וגף ר״ל להימור הגמור‬
‫לחחן וכלה הוא בפסוק שמע ישראל בד ספימת‬
‫שלהם‪ .‬הא הכא קדושה וברכה ויחוד‪ .‬עי׳ )בפע׳׳ח‬
‫סוף פרק ג׳ משער הברכוח( שכ׳ ח״ל ענין קלושה‬
‫ליוצר‪ ,‬הוא הריק למנמנרו״ן למחקלשה בהן שכינה‬
‫וכף‪ ,‬ואז נקרא קלושה לילה‪ ,‬זאמ״כ בשמע ישראל‬
‫נקרא יחודא לילה כי היא מחייחלח עם המלך וכף‬
‫הנרמזים בששה חיבוח של שמע ישראל וגף‪ ,‬וגברכח‬
‫ק׳׳ש לפניה ולאחריה גקרא ברכה דילה‪ ,‬הרי סור‬
‫יג׳׳ק סוד יחף׳ד ברכ״ה קמש״ה וכף עג״ל‪ :‬בההוא‬
‫זמנא אתער דוד כ מ ו ר וכר‪ .‬דיל מ מ ן הגאולה‬
‫שיבמה הביח דלעחיד שהיא סוד המלכוח כלח משה‬
‫שאז יהיה היחוד הגמור דזו״נ מזכר‪ ,‬אז יחער‬
‫הכנור‪ ,‬כמש׳׳ל )חיקון י׳ דף כ׳׳ה ע׳׳ב( בסוד ה׳‬
‫נימין דכנור דדוד שהבאתי שם מדברי האר׳׳י ז״ל‬
‫בלקוטי הש״ם בסוד מ״ש חז״ל כינור היה חלוי למעלה‬
‫מממחו של דוד‪ ,‬ובחצוח לילה היה מנגן מאליו‪ ,‬היינו‬
‫שאז בחצוח לילה שנעשה היחוד דזף׳נ ונמחקין ה ג ט מ ח‬
‫דהוד דנוקבא ע׳׳י הוד ח״א ונעשים חסדים‪ ,‬ע׳׳כ היה‬
‫הכינור מנגן מאליו מיי״ש‪ ,‬תהו ביאור הדברים כאן‪,‬‬
‫דלעתיד לבא שיהיה החיקון השלם והיחוד הגמד•‪,‬‬
‫יתעלה המלטח במלא קומחה עד שתהיה שוה אליו‬
‫בכל העשר ספירוח‪ ,‬ויומחקו הגבורוח דהוד מוקבא‬
‫ע״י בעלה לגמרי‪ ,‬אז בודאי יחער כינור דדוד שיהיה‬
‫מנגן מאליו בעשרה מיני נגזניס בשיר למעלוח על כל‬
‫העשר םפירוח כמש״ל )בחייגן שאח״ז(‪ :‬בעשרה‬
‫מיני נגונין‪ .‬עש׳׳ם )פסחים דף קי״ז ע׳׳א( בעשרה‬
‫מאמרוח של שבח אמר דוד בתהליס וכף‪ ,‬וע״ל‬
‫)בהקדמה דף ג׳ ע׳׳א(‪ ,‬ולהלן )בחיקון שאח״ז(‬
‫בביאור הענק דעשרכ מיני עונים שאמר דוד‬
‫בתסליס בפרשות באורך‪:‬‬
‫הברכות לזו״ג‪ ,‬אינה משפעת לסמתן בפני <‪4‬ג*‬
‫יחודא דלהון בקדושה וברכה‪ ,‬ועיי׳׳ש בביאותו שהבאתי‬
‫מדברי )הרע׳׳מ פרשח פנחס דף ר׳׳ל ע׳׳ב( בסוד ק׳׳ש‬
‫ושמ׳׳ע‪ ,‬בהאי זמנא כד אחיין לה לחופה בכמה מיני‬
‫עונא‪ ,‬צריכין ישראל למיהג לכלה קדושין וכף לקבל‬
‫ג׳ קדושוח דאינון קדוש קדוש קדוש‪ ,‬וצריכין לגרכא‬
‫לון בשבע ברכאן וט׳‪ ,‬כי כל יחנד זף׳נ הוא בסוד‬
‫יחף׳ד ברכ׳׳ה קדוש׳׳ה‪ ,‬בסוד השם יב״ק עיי׳׳ש‪:‬‬
‫דאינון קדוש וכר‪ .‬היינו קדושה של ברכח יוצר ששם‬
‫אופנים שהם מילת ועופין המצפצפין בשיר כנ׳׳ל‪,‬‬
‫ולית קדושה פחות‬ ‫ואומרים ג׳ פעמים קדוש‬
‫מעשרה‪ .‬הוא מימרא בש״ס )מגילה דף כ״ג ע׳׳ב•(‬
‫וקחשין אינון וכף‪ .‬מביא ראיה דקודש הוא בחסמה‬
‫שהוא אוח י׳‪ :‬ראשית ודאי‪ .‬דיל חכמה שגקראח‬
‫ראשיח‪ ,‬כמ״ש )חהליס קי״א( ראשיח חכמה‪ ,‬חהו‬
‫קודש ישראל‪ ,‬שקדושח ישראל בא מהמרא דחכמה‬
‫ע‬
‫דאקןי קודש‪ .‬ומתברכין בז׳ ברכאן• יין )ברע״מ‬
‫פ׳ פנחס שם( דבק׳׳ש כאשר קא אחיין חחן וכלה‬
‫לחופה‪ ,‬צריכין לברכא לץ לחתן וכלה בשבע ברכאן‬
‫דאינון ז׳ ‪ m.a‬דק״ש עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא דהז׳‬
‫גרטח הס מספרא יאמא עלאה‪ ,‬והיינו כי בק״ש‬
‫וברכוחיה מומליס בפולס הבריאה סול אמא עלאה‪,‬‬
‫כמ׳׳ש )בפע׳׳ח בהקלמה‪ ,‬ובפרק ג׳ משער הק״ש( ובשאר‬
‫לוכחי‪!,‬ומביגה באו הברטח‪) ,‬בלק׳׳חפ׳חרומה( ובשאר‬
‫לוכחי• דאיהי ברכה‪ .‬פי׳ ראמא נקראח ברכה‪,‬‬
‫כמש״ל )בתיקון שאח״ז רף כ״ח ע״א( ברכה לא‬
‫שכינחא עלאה‪ ,‬ועיי״ש בביאורנו‪ ,‬והיינו כמ׳׳ש )בפע׳׳מ‬
‫פרק ז׳ משמר חג המצוח( בסוד איהו ברוך‪ ,‬ואיהי‬
‫ברכה עיי׳מ‪ :‬להגיה ברכה אל ביתך‪ .‬פי׳ להניח‬
‫הברכה מבינה אל המלטת נוקבא ח ״ א שגקראח גיח‪,‬‬
‫כמ׳׳ש )בזהר פ׳ בראשית דףנ׳ע״ב(‪ ,‬ובשאר מכתי‪ ,‬והיינו‬
‫ביתו של ז׳׳א‪ ,‬וכמ״ש בש״ם )סופה דף מ״ד ע׳׳א( מנית‬
‫ביחך זו אשה עיי״ש‪ ,‬ובש׳׳ס )שבח דף קי׳׳ח(‪ :‬ואינון‬
‫שבע וכר‪ .‬ר״ל דפ׳׳י ז׳ ברכות לק״ש ממשיטן השפעה‬
‫מאמא לזף׳נ לכל ז׳ ספירוח חג״ת נהי״ם שלכם‪:‬‬
‫דכלילן בחתן וכלה‪ .‬פי׳ כי אמא פלאה המשפעת‬

‫מאשיח‬
‫ה‬ ‫הזהר‬ ‫ת<?־נא תליםי נדף ‪ n‬פ׳׳א ל**[‪,‬‬
‫י‬
‫ת?ונ‬
‫תקונא תליםר ליום ח׳ ד אלול‬
‫ב ר א ש י ת ‪ ,‬חמן אשר״י‪ .‬ודא איהו אשרי«> האיש‪ .‬מיהו אהי״ה > אשר אהי״ה‪ ,‬רישא לכל‬
‫ג (‬ ‫ב‬

‫נחי ‪ n‬׳רב[ רישין‪ .‬ועלה אתמר )שיר ראשך עליך ככרמל‪ .‬ודא תפילין דרישא‪,‬‬
‫ז (‬

‫(‬‫ודלת ראשן־ כארגמן‪ ,‬דא תפלין דיד‪ .‬וביה משבחין לבת בהאי אשרי‪ .‬הה״ד )ראשית ל באשרי מ‬
‫(‬

‫כי אשרתי בנות‪.‬‬

‫בישא מסטרא דעץ‬ ‫מ א ן זכי לאעלא תמן‪ vm .‬אשר לא הלך בעצת רשעים‪ ,‬דאיהי עצה‬
‫‪v‬‬

‫^ ל(‬ ‫דאתמר בה‬ ‫הדעת טוב ורע‪ .‬ובדרך חטאים לא עמד‪ ,‬מאן דרך י> חטאים‪ ,‬ההיא‬
‫(‬‫מושב לצים‪ .‬דא ה‬ ‫כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה וגר‪ .‬ובמושב לצים לא ישב‪ .‬מאן‬
‫במושבם ‪ 0‬לצדיקיא‬ ‫לילי״ת אימן דערב רב דאיהי מטמאה כנדה במושבה‪ .‬וכן ערב רב מטמאין‬
‫דיתבין בינייהו כנדה‪.‬‬

‫ו מ א ן דאתדבק בהאי אשרי דאיהו ‪ 0‬כתרא ורישא דאורייתא‪ ,‬אתמר ביה גתהליס *> והיה כעץ‬
‫שתול על פלגי מים‪ .‬ודא ‪ >n‬עץ חיים דאתמר ביה ועלהו לא יבול‪ ,‬והאי תקונא קדמאה‪,‬‬
‫תניינא‬
‫גאר לחי דאי‬
‫מ׳יכא״ל נ׳וריא״ל מיי״ש‪ ,‬וזה הוא ביאור הדברים‬
‫כאן שהרמז של בראשי׳׳ת הוא ב״ת ראש׳יי‪ ,‬והיינו‬
‫שהב״ח שהיא סוד הכלה‪ ,‬מחחקנח ע׳׳י ראש׳׳י סוד‬
‫החפילין כאמור‪ .‬בהאי אשרי איתיות ראש׳׳י שנרמז‬
‫בחיבח בראשי׳יח‪ ,‬ודרש לה ג״כ בצירוף ג״ח אשר׳׳י‪,‬‬
‫והיינו שע׳׳י החפילין שבראש״י מחקנץ המלטח בבחי׳‬
‫ביית אשר׳׳י‪ ,‬לשבח להאי ב״ת שהיא המלכוח גאשר׳׳י‪:‬‬
‫הה״ד באשרי כי אשרוני בנות והיינו כי המלאכים‬
‫ארגמ״ן הנ׳׳צ שהם נקראים בנוח ישראל הס משבחין‬
‫וכר‪ ,‬וכמ״ש )בזהר הרקיע פ׳ פקודי דף ‪ vop‬ע׳׳ב(‬
‫שהמלאכים שהם מצד המלטח נקראים עלמוח שיר‪,‬‬
‫שהם משוררים חמיד אהבה בין ח׳׳ח ומלטת‬
‫בהחעוררוח החחתוניס עיי׳׳ש מאן זכי ובו׳‪ .‬מפרש‬
‫הכחוב אשרי האיש אשר לא הלך וגו׳ שהחחיל בו‪:‬‬
‫לאעלא תמן‪ .‬ר״ל לבא על שכרו וליהנות מהשכר‬
‫הנובע מהאי כחר של המלכוח שנתקן ע׳׳י מצות‬
‫ומע׳׳ע של ישראל ; מ ס בסוד אשרי וכאמור‪ :‬דאיהי‬
‫עצה בישא מסטרא דעץ הדעת טוב ורע דרש‬
‫פצ״ת לשק ע׳׳ז‪ ,‬והיינו מן הדעת עו״ר‪ ,‬שמשם בא‬
‫עצח הרשעים ליתן עצה תנה שמייעץ את חבית‬
‫ומראה לו שהוא מ י ג ומוליכו לרע‪ ,‬שק היה מנץ עץ‬
‫הדעת שוב ורע הנחמד למראה כמ״ש )במשלי ה׳(‬
‫החלק משמן חכה יאחדיחה וגר‪ :‬כנדה במושבה‪.‬‬
‫דרש ובמושב לשון מושב הזב ונדה‪ ,‬כמ״ש‬
‫תזרם כנד דוה וגו׳‪ :‬דאיהו כתרא ורישא‬
‫דאורייתא‪ .‬דרש סיומא דקרא כי אם בתורת ה׳‬
‫חפצו מ מ ש ך זה‪ ,‬ט אשר״י הוא אוחיוח תש״א‪,‬‬
‫והיינו נמ״ש )גע׳׳ח פרק ב׳ משפר א״א( ט המלטת‬
‫היא עפרה בראש פל צדיק טיי׳׳ש‪ ,‬ילזה מפרש הכא‬
‫הסנט‬
‫בראשית ת מ ן אשר״י ר׳׳ל ניגון הראשון מן העשרה‬
‫הנגוניס הנ׳׳ל )כסוף תיקון הקודם(‪ ,‬הוא‬
‫אשר׳׳י‪ ,‬והוא אותיות ראש״י‪ ,‬שהם אותיות האמצעיות‬
‫של תיבת בראשי״ת הנשארים מן ‪0‬׳ת שגתיגת‬
‫בראשי׳יח הנזכר לעיל )בתיקון הקודם(‪ ,‬ובכן הוא‬
‫מושב בתיקון זה העשרה מיני נגוניס שהם סוד‬
‫תיקון המלכות בכל עשר ספירות בקומה שלימה‬
‫כמש׳׳ל‪ ,‬ואשר״י הוא בספירה הראשונה שהוא‬
‫הכתר‪ ,‬ונרמז בתיבת ראש׳יי כמו שמפרש ואזיל בסוד‬
‫מגיד מראשיח אחרית‪ :‬ודא איהו אשרי האיש‬
‫שזוכה למדרגה ט ו לתקן כתר המלכוח כראוי‪ ,‬רק‬
‫האיש אשר לא הלך וגר‪ ,‬כמו שמפרש ואזיל‪ .‬ואיהו‬
‫אקי״ק אשר אקי״ק‪ .‬ע״ל )תיקון כ׳׳א דף נ׳׳א ע׳׳ב(‬
‫שכתב ג״כ הכי‪0 ,‬חר אקי׳ק אשר אקי׳ק‪ ,‬וכן הוא‬
‫)בפרדס פרק ר משער עשר ולא תשע( כי אקי׳ק‬
‫הוא שם הכתר עיי׳׳ש‪ ,‬ועי׳ במאירי אור מ׳׳ש מ ה ‪:‬‬
‫רישא לכל רישץ‪ .‬ר׳׳ל כי אשר׳׳י הוא אותיות ריש׳׳א‪,‬‬
‫וזהו רמז כי ניגון הראשון של הי׳ מיני נכונים שהוא‬
‫משר׳׳י‪ ,‬הוא בספירת הכתר‪ ,‬שהוא ריש׳׳א דכל‬
‫רישץ‪ ,‬והיינו כי כח״ב נקראים תלח תשין‪ ,‬וכתר הוא‬
‫ראש לשניהם‪ ,‬וכמ״ש )בע״מ פרק בי משער הכללים‬
‫בד׳׳ה ונחזור( ועוד מ מ ה מקומוח עצמו מלספר‪:‬‬
‫ועלה אתמר ראשך עליך ככרמל ובר‪ .‬מי׳ להלן‬
‫)בחיקונים הנוספות תיקון ו׳ דף קמ״ד ע״א וע׳׳ב(‬
‫כ ע במה מחתקנת‪ ,‬ראשך עליך ככרמל‪ ,‬יא חפילץ‬
‫דרישא ורצומץ תליין מכאן ומכאן שמותח דאינון‬
‫ככרמל דחליץ מגפן‪ ,‬ידלח ראשך כאתמן‪ ,‬י א ת פ ^‬
‫דיד‪ ,‬מה דהיה דלח בגלותא ועניה תהא למשא‬
‫כאתמ״ן‪ ,‬דאיהו סוד א׳ותא״ל ר׳פא׳׳ל ג׳בתא״ל‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תליםר !לף כ״ז ע < !‬ ‫הקוני‬ ‫ו‬
‫חכמה‪ ,‬שר י׳‪.‬‬ ‫פ (‬ ‫ב ש י ר ‪ ,‬דא‬ ‫תניינא‬
‫ו ת ל ת עדין אינון י׳ י׳ יי‪ .‬ואינון רישא וםופא ואמצעיתא דאת י׳‪ .‬ואינון רמיזין בשמא סתים‬
‫‪c‬‬

‫דאיהו יוד קי ואז קי‪ .‬באלין תלת‪ .‬שבח דוד מלכא לברתא דמלכא‪ .‬הה״ד <שט קכא שיר‬
‫(‬

‫למעלות‪ .‬ל׳ מעלות אינון ודאי‪ .‬אינון תלתין דרגין דבהון ברתא סלקא לגבי אבא‪.‬‬
‫נימין דכנור‪ ,‬דאינון חמש אזכרות דאדכיר חמש זמנין י״י בהאי מזמור‪ .‬חד‪ ,‬עזרי‬
‫מעם י״י‪ .‬ב׳‪ ,‬י״י שומרך‪ .‬ג׳‪ ,‬י״י צלך‪ .‬ד׳‪ ,‬י״י ישמרך מכל רע‪ .‬ה׳‪ ,‬י״י ישמר צאתך‬
‫ובואך‬
‫גאר לחי ראי‬
‫של ל״כ חעלומוח החכמה שיש גשם ס״ג מייל‪ :‬ל׳‬
‫מעלות אינון ודאי‪ .‬היימ כמה לחנינן )בפרק ף‬
‫לאבוח משנה ר( שהמלטח נקניח כשלשים מעלוח‪.‬‬
‫אינון תלתין דרגין וכוי‪ .‬פי׳ כי עליוח המלטח‬
‫הוא בג׳ ממזגות‪ ,‬א׳ ש ה י א כנגר ג׳ אחרונוח שהם‬
‫נה׳׳י ח״א‪ ,‬ב׳ כשהיא כעד ג׳ אמצעיוח ח׳׳א שהם‬
‫חג״ח‪ ,‬ג׳ כשהיא עולה עד ג׳ ראשוגוח דז׳׳א שהם‬
‫חב״ד‪ ,‬וכמ׳׳ש )בפע״ח פרק ג׳ משער חפלח ר״ה(‪,‬‬
‫]וע׳ בלק׳׳ח וגטעמי מצוח פרשח חרומה[‪ ,‬והגה‬
‫מטאר )בשער הטונוח דרוש ח׳ משער טונוח ק׳׳ש‪,‬‬
‫ג מ ה ונחזור( דע הקדמה אחח טללח כי המלגוח‬
‫אשר בהיוחה למטה היא גדולה בפרצוף שלם בח‬
‫י״ם‪ ,‬וגעלוחה למעלה היא חחרח ונפשיח קטנה ‪3‬ח‬
‫נקודה אחת קטנה‪ ,‬וצריכין לעשוחה פעם אחרח‬
‫פרצוף שלם שם‪ ,‬ואס תחזור ותעלה גס משם‪ ,‬חוזרמ‬
‫להיוח גקודה אחח וצריכין לחזור לעשותה פרצוף‬
‫שלם בי״ס עיי״ש‪) ,‬וגע׳׳ח פרק ב׳ משער חיר^ן‬
‫הנוקבא כלל ח׳(‪ ,‬הרי שעליוח המלטח בג׳ מקומוח‪,‬‬
‫ובכל מקום צריכק להעלותה ולעשותה בח י׳׳ם‪ ,‬הרי‬
‫בכלל בג׳ עליות שלה‪ ,‬כשנעשית בכל מגס גת י׳׳ס‬
‫כשעולה ג׳׳פ י׳ הוא ל׳ מדרגות‪ :‬דבהון ברתא‬
‫סלקא לגבי אבא‪ .‬ר׳׳ל דלהכי הוי עליות המלכות‬
‫גליי השיר כמ׳׳ש שיר למעלות‪ ,‬יען כי כל חיר\ן‬
‫המלטת היא כשעולה עד החכמה שהוא אבא שממנו‬
‫אתבניאת בסוד אבא יסד ברתא‪ ,‬ובק יתכן כי נתעורר‬
‫בעליותה כמ שי״ר שהוא מוכנה וכאמור‪ :‬בחמש‬
‫נימין דבנור‪ .‬הוא מבאר בזה האיך יש שייכות‬
‫להשיר לענק עליוח המלטת לםלקא ‪ 63‬דרגין‪ ,‬ומפרש‬
‫כי השיר שורשו הוא בםכגור‪ ,‬והרי קיי״ל מזימה‬
‫נימק היה מ ג ו ר של מר‪ ,‬וסלקק בשיח ל מ ק רעונא‬
‫כמו שמפרש לקמן שכל דרגא הוא גה׳ נימק‪ ,‬הרי‬
‫ה׳ *נמים ף מנמר ל׳‪ ,‬ובק נ מ ק שהיה המור מנגן‬
‫בשלשים מעלות‪ ,‬כעד הל׳ כמלות של עליות המלטת‪.‬‬
‫דאדכיר חמש זמנין י״י בהאי מזמור‪ .‬ע״ל )תיקון‬
‫כ׳׳א לף נ״ב ע׳׳א( לסול כנו׳׳ר הוא כ״ו נ׳׳ר‪ ,‬לקוב׳׳ה‬
‫לאיהו יקו״ק )מספר כ״ו( ראתמר כיה ה׳ אילי‬
‫וישעי‪ ,‬נהיר מ ״ ר לא״סי שכינחא עיי׳׳ש‪ ,‬וזה הוא‬
‫ביאור‬
‫בחמש‬
‫הטעם‪ ,‬כי ככתר של מלטת מתקנים רק ע״י התולה‪,‬‬
‫כי הכתר הוא ריש׳׳א לאורייתא‪ ,‬כמש׳יל )בהקלמה‬
‫לף י׳׳א ע׳׳ג ובתיקק י׳ רף כ״ה ע׳׳א( שהכתר הוא‬
‫חג״א לס״ח גסול ולאשחמש גתגא ועיי״ש בביאומו‪:‬‬
‫דאתמר ביה והיה כעץ שתול‪ .‬ע״ל )תיקון ר לף‬
‫כ״א ע׳׳א( שלרש לה להאי רךא והיה כען שתול‬
‫וגו׳‪ ,‬שיהיה מאוחן שהם מסערא לען חיים הוא‬
‫למחזקיס גה עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה אמר הכא כי זה הוא‬
‫תכלית שלימות המגולה מי שמתקן נר״ג שלו ל מ ה ר‬
‫הרע מן הטוג‪ ,‬להיוח גכחי׳ מן חיים‪ ,‬ולא כגחי׳‬
‫מן הרעח מוג ורע שהטוג שלו מעזרג גרע וכמכר‪:‬‬
‫ועלהו לא יבול‪ .‬ר׳׳ל כי אוחן שהם מסטרא לען‬
‫חיים נאמר גהס ואכל וחי לעולם תניינא בשיר‪.‬‬
‫כלומר כי השני של הי׳ הלולים שהוא שיר‪ ,‬הוא‬
‫כחכמה ספירה הכי‪ :‬דא הכמה‪ .‬ע׳׳ל )ריש חקון‬
‫י׳ דף כייר ע׳׳ג( שיר איהו וראי חכמח שלמה ועיי׳׳ש‬
‫גכיאומו‪ ,‬ומטאר שם דשיר הוא מסטרא דחכמה‪:‬‬
‫שר י׳ אוחיוח שי״ר‪ ,‬והיינו כי השי׳׳ר הוא גיו״ד‬
‫סול החכמה‪ ,‬וכמ׳׳ש )כפע״ח פרק י׳׳ל משער‬
‫החפילק( ושאר מכחין‪ :‬ותלת יודין ובו׳ ואימן‬
‫רטיזין בשמא סתים וכד עי׳ )כקהלח יעקכ‪ .‬ערך‬
‫ס״ג( שכחב ח׳׳ל עקרייח שם ס׳׳ג הוא נ׳ יוד״ן‬
‫וא׳ גימ׳ א״ל‪ .‬וסול העגין כי בחכמה יש ל״ג נתיבות‪.‬‬
‫ינתיג א׳ נעלם בסול נתיב לא ילעו פיט ונשאר‬
‫רק א < וזה מקריית שם ס׳׳ג )ר׳׳ל המתגלה משם‬
‫ס״ג( ונשאר ל׳׳ג סחים‪ ,‬כי החכמה כלולה גגינם‪,‬‬
‫על ‪ p‬ס״ג גימ׳ ל׳׳ג ול״א‪ ,‬סור ל״ג נחיגוח לחכמיו‬
‫ול׳׳א דבינה‪ ,‬ור׳׳ל שםנעלמים הן ל׳׳ב בחי׳ מ מ ה‬
‫שבה‪ ,‬והל״א הן בחיי העלייס בחיי בינה שבה ו ט ׳‬
‫ע כ < תה הוא ביאור הדברים כאן שמפרש דבריו‪,‬‬
‫מה שאמר דשי״ר הוא בחכמה‪ ,‬כי שי׳׳ר הוא אוחיוח‬
‫שייר יי‪ ,‬והיינו ‪:‬משיר מקורו הוא כהג׳ יודי״ן של‬
‫שם ס׳׳ג‪:‬מרמזים בצורח אוח י׳ שהם‪ :‬רישא וסיפא‬
‫ואמצעיתא‪ .‬עי׳ )כ»נ׳׳ח פרק י׳׳ל משער החפילק‪,‬‬
‫וגפרק א׳ משער הלולג( לכל י׳ יש לה ג׳ קוצץ א׳‬
‫למפלה וא׳ לממס וא׳ גאמצע עיי״ש‪ .‬ולזה אמר‪:‬‬
‫ואיכון רמיזין בשמא סתים ומי‪ .‬ר׳׳ל מ ג ׳ יומ״ן‬
 ‫ז‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תליםר ]דף כ״ז ע׳׳ב[‬ ‫‪^pfl‬‬
‫ובואך‪ .‬ובהון מלכא אמר)נ״א אתי מלכא( לגבי כלה‪ ,‬גי״עיה ? צהלי קולך בת גלים‪ ,‬בת עשרה‬
‫גלגלים‪ ,‬דםליק בהון יוד קא ואו קא בעשרה מיני נגונין‪.‬‬
‫ו ב א ר ב ע תיון דםליק )נ״א דאינון( יקו״ק‪) .‬נ״א יוד קא ואו קא( בשיר פשוט‪ ,‬כפול‪ ,‬משולש‪.‬‬
‫מרובע דאיהו יקויק‪ .‬דקולו םלקא כגלי ימא‪ .‬וגלי ימא דלעילא אינון עשרה‬
‫גלגלין‪ .‬ועלייהו אתמר <שיי ‪ >n‬ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש‪ .‬בתרין דרועץ דברתא‪ .‬ובהון‬
‫שית‬
‫כאד לחי דאי‬
‫כפול לאיהי י׳׳ק‪ ,‬בשיר משולש דאיהו יק״ו‪ ,‬ו ע י ר‬ ‫גיאור הדכרים כאן‪ ,‬מחמור זה של שיר למפלות כיון‬
‫מרובע ראיהו יקו׳׳ק‪ ,‬הא איכון עשר אחוון מנבל‬ ‫שנחייסד גשיר פל הל׳ מפלות של פליות המלטח‪,‬‬
‫דוד לקבלייהו י׳ מיני חהלים עיי״ש‪ ,‬וע״ל )בהקרמה‬ ‫ועל כן היה מ ד מנגן ע׳׳י הכנור שיש גו ה׳ נימק‬
‫דף ג׳ ע׳׳א( דגם השיר של החיוח דאחמר בחיוק‬ ‫כנ׳׳ל‪ ,‬ע׳׳כ נזכר גו ה׳ הויו״ת‪ ,‬לרמז זה להמתקת‬
‫ואשמע אח קול מפיהם שהם מצפצפים קדם קוג׳׳ה‬ ‫הה׳׳ג של הה׳ נימין ע״י הו׳ דרגק שהוא ז׳׳א )כעל‬
‫בכמה מיני מגרן‪ ,‬הוא בעשר מיני הילולים בשיר‬ ‫ו״ק(‪ ,‬שעל ידי זה ז׳׳א מאיר כה להעלותה ל׳ מעלות ע׳^‬
‫פשוט כפול משולש מרובע עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬חה‬ ‫השיר כמכר‪ :‬צהלי קולך ב ת גלים ד ע המלטת‬
‫הוא ביאור הדברים כאן ובארבע חיק וכר‪ ,‬ר״ל‬ ‫שנקראת כת גלים כמו שמפרש ואזיל‪ ,‬צהלי כקולך‬
‫שגם השיר של ה ד חיוח הקודש שמשבחין ואומדים‬ ‫לומר שירה כעשרה מיני נגוניס כנ׳׳ל )סוף תיקון‬
‫שיר קמיה דקוג״ה דנחיח גבחי׳ אחא מלכא לגבי‬ ‫הקדום(‪ :‬ב ת עשרה גלגלים‪ .‬ר״ל כי מקור מחצגתה‬
‫כלה‪ ,‬הוא בעשרה מיני ניגון אשר מייירן הוא הי׳‬ ‫של המלטת היא מאגא גסוד אגא יסד כרחא‪ ,‬והיינו‬
‫אוחיוח של הוי׳׳ה במבוע וכאמור‪ .‬ומ׳׳ש‪ :‬דםליק‬ ‫פשר ספימח החכמה שנקראים גלגלים‪ ,‬כי י׳ צורחה‬
‫יקו״ק מפרש לה להלן ואזיל• דקולו סלקא כגלי‬ ‫עגולה‪ ,‬וכמ׳׳ש )גרע׳׳מ פנחס דף רט׳׳ו ע״כ( ורזא‬
‫‪,‬‬
‫ימא‪ .‬פי כמו ;מגלים מגביהים והולכים‪ ,‬כמ׳׳ש‬ ‫דמלה‪ ,‬מה גלגל אין לו חנועה כלא אמת המיס‪,‬‬
‫בש׳׳ס )בבא בחרא דף ד ע׳׳א( אפיק שפה ועייל‬ ‫אוף הכי גלגל איהו י׳ וליח ליה חנועה גלא אמח‬
‫שפה דמיחזי כאדוחא דימא מיי׳׳ש‪ p ,‬הוא בחי׳ קול‬ ‫המים דאיהו ף וכף עיי״ש‪ ,‬וזהו גיאור הדגרים כאן‬
‫השיר של החיוח שמוסיפין והולכק‪ ,‬ור״ל ח ה הוא‬ ‫שהמלטת היא גת עשרה גלגלים‪ ,‬היינו כתו של אגא‬
‫שאמר הכחוב צהלי קולך בח גלים‪ ,‬הייגו כגלי הים‬ ‫סוד אוח י׳ שהוא עשר ספירוח דחכמה שהם גגחי׳‬
‫שמגביה בכל פעם יוחר כפנק שיר פשוט כפול משולש‬ ‫גלגלים מייל‪ :‬דםליק בהון יוד קא ואו קא‪ .‬היינו‬
‫ממבע וכאמור‪ ,‬ופנימיות הענק מבואר )כלק״ת‬ ‫ז׳׳א שהוא סוד שם מ״ה‪ ,‬והיינו סוד אוח ף הנקרא‬
‫חהילים פ׳׳מ( בפסוק גשוא גליו אחה חשבחם‪ ,‬דגלי‬ ‫אמח המיס‪ ,‬שעל ידי הי׳ אוחיות של מ׳׳ה שמאיר‬
‫הים בסוד כשערוח‪ ,‬והם המים ק הים סור ים‬ ‫גו מחנענע הגלגל‪ ,‬כמ״ש )כרע׳׳מ שם(‪ ,‬והיינו שכל‬
‫החכמה פלאה סחימאה‪ ,‬והשערות ההם נעשים גלים‪,‬‬ ‫עלייחה הוא רק ע״י געלה‪ :‬בעשרה מיני נגונין‪.‬‬
‫כי כלם סוד הגבורות‪ ,‬ואלו הם המתגאים ונושאים‬ ‫דיל כי מש״ל )סוף תיקון הקדום( כי מור של דוד‬
‫קול השיר‪ ,‬ועיי׳׳ש עוד מזה בפסוק ט א ו גהרוח קולם‪,‬‬ ‫שהיא המלטת נתמומ־ה ומנגנת כמשרה מיני נגונים‪,‬‬
‫ולזה אמר סכא שלזה מרמז הכחוג צהלי קולך בת‬ ‫הוא מ׳׳י סתמורמת של אופ ף‪ ,‬שהוא סוד אנמ‬
‫גלים‪ ,‬הייגו גלי הים המחגאים ונושאים קול השיר‪,‬‬ ‫המים גכח י׳ אותיות של שם מ״ה שגז׳׳א שמאיר‬
‫יען כי נוגעים ממקור החכמה ושם הוא השיר‪ :‬וגלי‬ ‫ככמ משר ספימת דחכמ׳׳ה כ״ח נדה‪ ,‬כמש׳׳ל‬
‫ימא דלעילא אינון עשרה גלגלין‪ .‬היינו לפי האמור‬ ‫)בהקדמה דף ד מ׳׳א( מ מ ד ה מלאה כ׳׳ח מ׳׳ה‬
‫ינק שמם נמשכק מ ח מ ה עלאה שהוא סוד יף׳ר‬ ‫עיי״ש‪ ,‬ועיי״ש בביאומו‪ ,‬ועיי׳׳ש מוד להלן )דף י׳׳ג‬
‫שכלול מנמר אותיות של שם מ׳׳ה‪ ,‬פ׳׳כ היה השיר‬ ‫ע׳׳ב( בסוד ב ח מ ד ה י מ ה ביח‪ ,‬ע״י השם יוד ק״א‬
‫בפשר מדמות שיר פשוט וכד מספר עשר‪ :‬ועלייהו‬ ‫וא״ו ק״א שהוא שורש של בריאת העשר ספירוח‬
‫אתסר‪ .‬קאי אלעיל אברחא דמלכא יסלקאלגגימלכא‪:‬‬ ‫בלי מ׳׳ה‪ ,‬ועיי׳׳ש בביאומו‪ :‬ובארבע חיון וכר בשיר‬
‫יריו גלילי זהב‪ .‬דרש ידיו לשון יו״ד‪ ,‬גליליי ל«ן‬ ‫פשוט ובד‪ .‬הוא כמו דגר אמר על פסוק צהלי קולך‬
‫גלגלי״ס‪ ,‬היינו כמש״ל בח עשרה גלגלים שהוא מנין‬
‫כת גלים דקאי על סוד השיר‪ .‬ומפרש לה ךקאי על‬
‫עליוח הגוקבא לז״א בכל קומחה בכל משרה דרגי‪4‬‬
‫השיר של החיות דקול השיר שלהם םלקא כגלי ימא‬
‫ומזמרח עשרה מיני ניגונים כנ״ל‪ :‬ממולאים בתרשיש‬
‫שהוא מכח החכמה כמו שמפרש ואזיל‪ .‬והיינו עפ׳׳י‬
‫וכף‪ .‬דרש כמש״ל )בסוף ההקדמה זך ט״ז מ״א(‬
‫מ׳׳ש )ברע׳׳מ פ׳ פנחס דף רכ׳׳ז ע״ב( דכנור של מ ד‬
‫גחרשיש בחד׳י ש׳׳ש‪ ,‬ואינק ח מ ן דמפק וגהון שית‬
‫היה נמק ד מיני גגונק‪ ,‬בשיר פשוט דאיהו יי‪ ,‬גשיר‬
‫*רקק‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תליםר ]לף כ״ז ע׳׳ב[‬ ‫‪,‬‬
‫‪* }Ipn‬‬ ‫ה‬
‫שית פרקין‪ .‬ואינו! שית דרגץ דכורםייא שש מעלות לכסא‪ .‬וכד סליק ר בהון‪ ,‬יתערץ לגביה‬
‫לקבלא ליה שרפים בגדפייהו‪ .‬הה״ד )ישעיה שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים וגר‪ .‬ומאן‬
‫‪0‬‬

‫דםליק על גדפייהו ופרח בהון‪ ,‬איהו ף‪ .‬כליל שית תיבין דיחודא שמע ישראל‪ ,‬ובגיניה אתמר‬
‫)קהלת כי עוף השמים וגו׳‪ .‬וכד םלקא ברתא‪ .‬םלקא בתרין דרועוי דאינון חסד וגבורה‪ ,‬דבהון‬ ‫‪P‬‬

‫שית פרקין דאיהו ר‪ .‬ורזא דמלה )*יד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני‪.‬‬
‫‪P‬‬

‫סלקא האי)נ״א בהאי כ״ע( שיר‪ ,‬םלקא בשית תיבין דאינון שמע ישראל וגף‪ .‬וכד נחתא‬ ‫כל‬
‫נחתא בשית דאינון בשכמל״ו‪.‬‬
‫י‪ ,‬שוקיו עמודי‬‫(‬ ‫) ‪Q v‬‬ ‫ו ב ג י נ א כד סליק‪ ,‬סליק בשית‪ .‬וכד מאיר מאיר בשית‪ .‬ועלייהו אתמר‬
‫שש‪.‬‬
‫ועשרה‬
‫באר לחי ראי‬

‫שהמלטת בת עשרה גלים היא שמשוררת בעשרה‬
‫מיני נגונים כנ׳׳ל לבעלה שהוא סול עוף השמי׳׳ס‪,‬‬
‫ע‬
‫והוא מוליך את הקול למעלה למעלה י אין סוף‬
‫ב׳׳ה‪ ,‬וכדמפרש ואזיל סלקא בתרין דרועוי‪ .‬כמ״ש‬
‫)בפע׳יח פרק ט׳ משער העמידה( ובשאר מכתי‪,‬‬
‫שעיקר עליות המלכות הוא בת׳׳ת בין תרין דרועין‬
‫דמלכא עיי״ש• שמאלו ת ח ת לראשי וימינו‬
‫תחבקני‪ .‬ר׳׳ל שאינה פולה אליו לחיבוק עד הראש‬
‫להיוח עמו שוה בשוה בקומחו‪ ,‬רק חחח הראש‪,‬‬
‫וכמ׳׳ש )בס׳ ערוגוח הבושם עצ שיר השירים( בביאור‬
‫פסוק זה עיי״ש‪ ,‬ועי׳ )בפע״ח פרק י״ע משער‬
‫העמידה( בברכח אחה קמש שהוא סוד החיבוק‪,‬‬
‫דמתחלה בברכת אתה גבור נוחן שמאלו חחח לראשה‪,‬‬
‫ועיזה בברכח אחה קדוש הוא בבחי׳ וימינו חחבקני‪,‬‬
‫כי הימין מחבק אוחה ומחברה עם גוף דיליה שהוא‬
‫ת״ח קו האמצעי עיי״ש‪ ,‬וזה שאמר שמאלו חחח‬
‫לראשי דייקא‪ ,‬והיינו שהחיבוק בין דשמאל שבחחלה‪,‬‬
‫ובין ממין שהוא אח״כ‪ ,‬הכל הוא חחח לראשי‪ ,‬בין‬
‫ב׳ דמעץ כנ״ל‪ .‬כד םלקא האי שיר וכד‪ ,‬וכד‬
‫נחתא וכף פ״צ ) ח ק ק ה׳ דף י״ש ע׳׳ב( דלא כל‬
‫הפחים שוים בפנין היחוד‪ ,‬לפפמים המלטח מזמוגח‬
‫עמו למעלה ועולה בין ב׳ זרועוחיו‪ ,‬ולפעמים היא‬
‫מחייחלח עמו למעה בנה״י שלו עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר‬
‫הכא דהזווג ולעילא בין ‪ o‬דמעין כנזכר הוא סוד‬
‫יחודא עלאה שמע ישראל וכד‪ ,‬והזווג דלחחא בנה״י‬
‫שלי הוא סוד יחודא חחאה בשכמל״ו והנה כבר‬
‫אמר לעיל לענק הק״ש הוא בחכמה שהוא סוד השיר‬
‫וכמש״ל )בהקדמה דף ג׳ ע׳׳א( שמע ישראל ברא‬
‫דסבא דסבין‪ ,‬ודא מכמה עלאה וכף ישראל שי״ר‬
‫א״ל עיי״ש‪ ,‬וזה הוא ביאור הדברים כאן כי בענק‬
‫השיר שהוא החכמה שאנו מדברים ג ו במאמר זה‪,‬‬
‫נכלל ג״כ סוד ק״ש שנחלק לשיח דמין בץ גיחודא‬
‫עלאה וגץ ביחולא חחאה וכאמור‪ :‬וננונא כד‬
‫סלק‬
‫פירקין וט׳ ועיי׳׳ש בביאורנו‪ ,‬וכן להלן )תקון ס״ט‬
‫רף ק״ו ע׳׳א( מה בתרשיש‪ ,‬בתרי שש‪ ,‬בתרין לרועין‬
‫שית פרקין וכר‪! ,‬ובהם קול מדי דופק‪ ,‬דא אות ר‬
‫דדפיק לתרעא בשית פרקין דדרועין עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר‬
‫הכא‪ :‬בתרין דרועין דברתא‪ .‬והיינו כמ״ש )בע״ח‬
‫בפרק מ׳ משער מ״נ ומ״ד( דבנשיקין דקודם הזווג‪.‬‬
‫המלטת מקדמת לחבק אותו בזרועותיה‪ ,‬וכיון שהיא‬
‫הקדימה‪ ,‬אז גם הוא מחבק אוחה אח״כ עיי׳׳ש‪ ,‬וזה‬
‫הוא המשך הדברים כאן דשיעור הכחוב ידיו וגר‪,‬‬
‫כך הוא ידיו של ז׳יא הם ממולאים בידים גלילי זהב‬
‫היינו המלכוח בח עשרה גלגלים שהיא נבניח בפרצוף‬
‫שלמה ומחבקח ידי בעלה בזרועוחיה שהם ממולאים‬
‫בתרשיש בתרי שש וט׳ ואינון שית דרגין דכורסייא‬
‫וט׳ וכד סליק ר בהון היינו במש״ל )בהקדמה דף‬
‫ג׳ ע״ב ודף ו׳ ע׳׳א( והבאחי שם )מהרע״מ פ׳ פנחס‬
‫דף רכ״ג ע׳׳א( דענין יחוד זו״נ ביחודא שלים‪ ,‬הוא‬
‫כמין חקון הכסא שהיא סוד המלכוח‪ ,‬ובא האדם‬
‫היינו ז״א בפלה דממרוניחא לשבח על כסא‪ ,‬היינו‬
‫להזדווג עם המלכוח עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא שהוא‬
‫מממז בחיבח בתרשי׳׳ש הנ״ל בחר׳׳י ש״ש‪ ,‬היינו‬
‫ששניהם מזדווגים בסוד בא אדם לשבח פל כסא‪,‬‬
‫שיש לה ששה מעלוח‪ ,‬שעולה עליה ז״א שהוא סוד‬
‫ו׳ וכאמור‪ :‬בגדפייהו‪ .‬ד׳ל כי בהשרפים נאמר שש‬
‫כנפים שש כנפים לאחד‪ ,‬והשרפים הס מאחזין בששה‬
‫כנפיהם הששה מעלוח של הכסא לקבל הז׳׳א שהוא‬
‫ג״כ סוד ף‪ ,‬כמו שמפרש ואזיל‪ :‬איהו ד‪ ,‬כליל ש י ת‬
‫תיבין דיחודא שמע ישראל ר״ל מ״א שהוא סוד‬
‫אוח ף הוא כילל שיח חיבק דשמע ישראל‪ ,‬כמ״ש‬
‫)בפע״ח פרק ד׳ משער הברכוח( עיי׳׳ש• ובניניה‬
‫אתמר כי עוף השמים וגף‪ .‬לקק מפרש לה דקאי‬
‫על ז׳׳א‪ ,‬והיינו כמ״ש )גזהר ח מ מ ה דף קע״ב ע׳׳ב(‬
‫מאן שמים‪ ,‬דא ח״ח דסחיב ביה חפארח ישראל‪,‬‬
‫בסול שי״ר א״ל עיי״ש‪ ,‬ולפי האמור מובן להיינו‬
 ‫ט‬ ‫הזהר‬ ‫תקתא תליסי!‪ w <p‬ע״ג[‬ ‫ת?וני‬
‫גלגלץ‪ .‬אינון י׳‪ .‬דאינון לקבל עשר אצבעאן דבטשין בנגונא‪ .‬חמש בחמש‪ .‬ואינון‬ ‫ועשרה‬
‫ה״ה דסלקין ביה בשית דרגץ דאיהו ד‪ ,‬ביה סלקין ונחתין‪.‬‬
‫והנה סלם מצב ארצה וגר והנה מלאכי אלקים‬ ‫ו א י ה ו כגוונא דסלם דאתמר ביה )רימית‬
‫‪(TO‬‬

‫עולים ויורדים בו‪ .‬וכולא יקוק יוד קא ואו קא‪ .‬י״ד‪) .‬שמואל« י‪ >0‬ודזד מנגן ביד‪.‬‬
‫איהו גופא‪ .‬גדפוי ה״ה‪ .‬רישא דיליה י׳‪ .‬ביה סליק קלא דנגונא‪.‬‬ ‫ף‬
‫ועוד‬
‫באר לחי ראי‬
‫פליק וכוי‪ .‬דיל שכן הוא סדר הניגון שהולך הקול פרקין של ז׳׳א כנ״ל‪ ,‬הוא ממש כאותה הטונה של‬
‫ומגביה ששה מעלות כל אחד מגביה על חבירו ]והיינו סלם דחלמא דיעקב שהוא ז׳׳א דכליל ף ספירות‪,‬‬
‫שמלבד הקול התחתון שמחחילין בו‪ ,‬הולכין ומגביכין והוא סוד הל׳ של הג׳ יודי״ן דשם סי* וכאמור‬
‫הקול ששה מעלוח זה למעלה מזה שנקראו טענע״ר והנה מלאכי אלקים וגו׳ ד׳ל חיות המרכבה האוחזין‬
‫פני הכסא עולים ויורדים בו‪ ,‬דהיינו דבזמן שהמלכוח‬ ‫בל״א[ ואח׳׳כ הולך ויורד ששה מדרגות‬
‫כ ו ד ן ע‬

‫‪ ^ nto‬ע ו ל ה בחג״ח של הסלם גס הם עולים עמה בשש‬ ‫‪5‬‬‫‪ .‬ע‬ ‫‪TO‬‬ ‫לחכמי ה נ י ן ‪.‬‬
‫ד‬ ‫ש ש‬ ‫ע ס ו ד י‬ ‫ש ו ק י ו‬ ‫גו‬

‫מעלוח של הכסא‪ ,‬ובזק שהיא יורדח בנה״י של‬ ‫לעיל שהמלטת מזדווגת עם בעלה בין זרועותיו‬
‫ב ם ו ד‬

‫שמאלו חחח לראשי » ׳ < כן יש ג׳׳כ זווג כשנחח הסלם גס הס יורדים עמה לאחוז שם פני הכסא‬
‫ח‬

‫וכאמור‪ .‬וכולא וכוי‪ .‬ד׳ל דיו״ד מיני נמנים הנ״ל‬ ‫)‪fit‬‬ ‫למעה בנה״י שלו ששם השוקיי‬
‫ע מ ו ד י‬ ‫ו א מ ר‬ ‫ם<‬

‫היינו סוד יחודא חחאה בשיח פרקין שבשוקיי שהם סוד י׳ אוחיוח יו״ד ק״א וא״ו ק״א‪ ,‬י״ד של‬
‫ס‪:‬‬

‫ד מיוון שהם סוד ד אוחיוח יקו״ק כנ״ל בכללן‬ ‫‪ 5‬ס ו ל‬ ‫^‬ ‫ל נ נ י ל‬ ‫‪.‬‬ ‫מ פ ר ש‬ ‫כ א ן‬ ‫ו כ ף‬ ‫ג ל נ ל י ן‬ ‫ו ע ש ר ה‬

‫הס י׳׳ד אוחיוח ודוד מנגן בי״ד‪ .‬ד׳ל כשהיה‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫ש ל‬ ‫צהלי קולך בח גלי‬
‫< ג ו < י ם‬ ‫מ י נ י‬ ‫נ נ ש ר ה‬ ‫‪ 3‬ח‬ ‫ס‬

‫דוד מנגן‪ ,‬היה מעורר סוד היו״ד אוחיוח של‬ ‫^‬

‫‪m‬‬ ‫חיוח דאינון יקד׳ק כנ״ל‪,‬‬
‫ה ו א‬ ‫א י ך‬ ‫מ‬ ‫‪6‬‬ ‫מ‬ ‫ו‬

‫הוי׳׳ה פשוט ובמינוי מ״ה כאמור‪ .‬ד איהו גופא‬ ‫כ ח מ ש <‬‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫‪^,‬‬ ‫‪n‬‬ ‫ה נ י ג ו ן‬ ‫מ נ נ ץ‬ ‫ה ו‬ ‫א ו ח י ו ח‬ ‫ל ה ד‬

‫וכוי‪ .‬הוא חתר לפרש מש״ל ומאן לסליק על גדפייהו‬ ‫כ ן א‬ ‫^‬

‫א ‪ 5‬ג מ ז ת‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ 3‬ה ׳‬ ‫^‬
‫כ י‬ ‫‪ 3‬כ ט ר‬ ‫ה ז מ ר‬ ‫‪p‬‬ ‫כ י‬

‫ו ש ף בהון וכף ט עוף השמים יוליך אח הקו;‬ ‫ן מ נ ע י ס‬ ‫כ ן א‬ ‫ן ע י ׳ ׳ ז‬ ‫ש ל‬ ‫‪ 3‬ה ׳‬ ‫מ נ ע נ ע‬

‫שאמרנו דכל זה ר^י על ז״א המוליך אח הקול דנגונא‬ ‫'‬ ‫^‬ ‫ה ס‬ ‫א ‪ 5‬מ נ ו ח‬ ‫ש כ ה ׳‬ ‫ו ה י י נ ו‬ ‫ה ו מ ר <‬

‫של ד׳ חיוה סוד ד אותיות יק״ק ששייך הכל בז״א‪,‬‬ ‫י‬ ‫^‬ ‫ן ש < י ה ס‬ ‫ש ל‬ ‫מ‬

‫ומפרש הטעם כי ז׳׳א בעצמי היא סוד ד אוחיוח‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫ל‬ ‫ז כ א מ ן ר‬ ‫ג ל ; ל‬

‫‪3CV‬‬ ‫יק״«‬ ‫>‬ ‫‪£‬י^ףי‬

‫אין לו רישא‪ ,‬כי הרי כל עצמו אינו רק ף׳ק על כן‬
‫נקרא גוף ח״א ו׳ דשמא קדישא עיי״ש‪ .‬גדפוי ה״ה‬
‫היינו כמ״ש )בע״ח דרוש ב׳ משער דרושי הצלם כלל‬
‫ע״ז( דסוד כנפיס של ז״א‪ ,‬היא מפח הה׳ חסדים‬
‫שבדעח‪ ,‬והם חסדים הסתומים שרוצים לעלות אל‬
‫שרשיהס שבדעח לקבל הארה שלהם‪ ,‬ולהיוחן במטס‬
‫צר אין יכילין לעלות‪ ,‬ונדי נפגוע שמחנענעיס‬
‫מתעופפים וממלין הז״א עצמו עמהם להיוחו דבוק‬
‫עמסס בחוזק‪ ,‬ימכח זה נעשין המפיס‪ ,‬והם האומח‬
‫שניצצין משם מיז לזרומוח שהם סוד ה׳ גבורות אשר‬
‫שם‪ ,‬וסם המפופפיס מבחוץ בסוד אור חוזר המילה‬
‫ממטה לממלה‪ ,‬ואז ממלץ החסדים הנ״ל עכ׳׳ל‪ ,‬וזכו‬
‫ביאיר הדבמם‪ :‬גדפוי ה״ה‪ .‬ר״ל שהב׳ ה ה ח מרמזין‬
‫לה׳ חסדים וה׳׳ג בסוד המפיס שנעשים מכח ה ‪0‬‬
‫חסדים‬
‫* ו והעמיס יורדח בשית פרקין של השוקיים טלי‬
‫סוד נה״י שלו‪ .‬ואיהו כגוונא דפלם וכי׳‪ .‬הייני‬
‫כמ״ש )ברע״מ פ׳ ויקרא דף י״ז ע״א( סלם לחלמא‬
‫דיעקב כליל שיח ספיראן‪ ,‬ועיי״ש עוד להלן )פנחס‬
‫דף רמ״ז ע״‪ (3‬ד׳א ויחלום והנה סלם‪ ,‬היינו שהל׳‬
‫אסחלק על כל אחוון וטי‪» ,‬ין דחםחלק לשמא יו״ד‬
‫ק״י וא״ו ק״י דביה י׳י׳י׳ דחושבניה ל׳ עיי״ש‪ ,‬ויותר‬
‫מזה מבואר עוד )שם דף רל״ה ע״א( שהקול של‬
‫השיר הוא יוצא מן הקנה‪ ,‬ובקנה יש שית עזקאן‬
‫מוונא דשיח י מ י ן דכורסייא דמלכא‪ ,‬וקנה הוא‬
‫סוד הסלם מ י ה מלאכי אלקים שלים ויורדים ט‬
‫עיי״ש‪ ,‬יזה הוא ביאור הדבמס כאן‪ ,‬דכל הענין‬
‫שאמרנו בסוד השיר למעלו״ת‪ ,‬ל׳ מעלות‪ ,‬שהוא סיד‬
‫ג׳ יודי״ן של הס׳׳ג‪ ,‬שהיא סוד המלטת שעולה ט ׳‬
 ‫הזהר‬ ‫תקוגא תליסר נדף כ״ז»״<[‬ ‫תרןוני‬ ‫י‬
‫ו ע ו ל ו׳ איהו מנרתא‪ .‬ה ה גשמית »> שלשה קני מנורה מצדה האהד וגר‪ .‬ו׳ מנורה באמצע‪.‬‬
‫נר על רישיה‪ .‬י׳ כד שריא באות ר אתעביד ז׳‪ .‬ורזא דמלה)במדבר ״( יאירו שבעת הנרות‪.‬‬
‫לקבל מנרתא דאיהי ד‪ .‬ושית קני מנרתא דאינון ה ה שית ווי״ן‪ .‬ורזא דמלא מבריה שבעה‬
‫ד(‬

‫ושבעה מוצקות‪ .‬עד דסלקין לי״ד דאיהו יקוק יוד קא ואו קא‪ .‬ודא איהו ודוד מנגן ביד‪ .‬י״ד‬
‫לקבל י״ד‪ .‬וסלקא ה׳)זעירא( באת ף‪ ,‬ולבתר סליק ו׳ בי׳ שית זמנין עשר עד דסלקין לשתין‪.‬‬
‫ואינון‬
‫כאד לחי ראי‬
‫נכ‬
‫שלשה קני מנורה שהם בסוד־ ווי״ן‪ ,‬ושניהם ללק‬
‫מ ר האמצעי שהוא ג׳׳כ ד כנ״ל י׳ כד שריא‬
‫באות ו אתעביד ז׳‪ .‬גס זה היא )בזהר שם(‬
‫שהנר של המנורה הוא סור איח י׳‪ ,‬רכשהמלטח‬
‫פולה על ראש ז״א בסור אשח חיל עטרח בעלה‪,‬‬
‫והיא אז בבחי׳ אוח י׳ על ף כעגץ חגא רס׳׳ח‪ ,‬נעשה‬
‫צירת אית ז׳‪ ,‬והיינו כמש״ל )תיקון ה׳ רף ט ע׳׳ב(‬
‫בסור מן ד אתעביר ז׳‪ ,‬ועיי׳׳ש בביאורני‪ .‬ורוא‬
‫דמלה יאירו שבעת הגרות‪ .‬דיל שחעלה הי׳ שהוא‬
‫סוד הנר של המנורה‪ ,‬לנר האמצעי שהיא ז״א שהיא‬
‫סור ף כנ׳׳ל‪ ,‬להיוח ז׳ בבחי׳ אשח חיל עטרח בעלה‪,‬‬
‫שהוא כענץ סור אוח ז׳‪ :‬לקבל מנרתא דאיהו ר‪,‬‬
‫ושית קני מנרתא וכף ר׳׳ל שהחגורה הוא סור ז׳‬
‫ווי״ן‪ ,‬אחר באמצע‪ ,‬וששה מב׳ צרריס‪ ,‬לרמז על ענץ‬
‫עלייח המלכוח בסור אשח חיל עטרח בעלה לעשוח‬
‫ז׳ בראש הו׳ בסוד צורח אוח ז׳‪ .‬שבעה ושבעה‬
‫מוצקות‪ .‬ר״ל דפסוק זה נאמר במנורה‪ ,‬ע׳׳נ נזכר‬
‫ב׳ פעמים שבעה‪ .‬ז׳ של ז׳׳א ח׳ של המלטח‪ .‬עד‬
‫דסלקין לי׳׳ד ב״פ ז׳ עולה י׳׳ד‪ ,‬יפנימייח העגץ‬
‫מובן שכוונחו לבאר בזה שע׳׳י הנגינה בהכנור זכה‬
‫לרוה״ק‪ ,‬והיינו כמש׳׳ל )ריש תיקון י״ח דף ל״א ע׳׳ב(‬
‫בסוד וגי״ד נביאים אדמה‪ ,‬דע״י השם הוי״ה פשוט‬
‫ובמילוי מ״ה שיש בו יי׳ ד איחייח גמשך הנטאה‪,‬‬
‫ובזה מובן גס מ״ש כאן להלן ילבחר דסליק ו׳ ביי״ד‬
‫וסלקץ לשיתין‪ ,‬שגס זה מבואר שם בסוד המשכח שיח‬
‫דרגין מבואה דשית סלקץ לשיתץ ועיי״ש בביאורנו‬
‫וחבין‪ .‬ודא איהו ודוד מנגן ביד‪ .‬ר״ל ליחיד ‪w‬‬
‫היה דוד מנגן במו״ר שהוא סוד היחיד זו״ג של‬
‫המנורה‪ ,‬שע״י היחיד נעשה סוד י׳׳ד מן ב׳ פעמים‬
‫ז׳ שלדכר ושלנוקבא‪ :‬י״ד לקבלי׳׳ד‪ .‬שע״י החעוררוח‬
‫דקלא מגמא שהוא סוד י״ד כנזכר‪ ,‬חיקן ענץ הי״ד‬
‫של המור שהוא סוד המגורה שהיא יחוד זו״נ‪ ,‬כל‬
‫אחד הוא בסיד ז׳ כנזכר‪ ,‬וב״פ ז׳ ג״כ מספר י״ד‬
‫יכאמור‪ :‬וסלקא ה׳ באות ף‪ .‬ר״ל כי כמו שאמרנו‬
‫לעיל בסוד הנגונא שהוא סוד שיר ל׳ מעלות‪ ,‬דסלקא‬
‫ה׳ נימץ בד קלץ דנגונא מספר ל׳ מ < ‪ p‬הוא‬
‫ג״כ בסוד המנורה שהשלשה קנים שבכל צד שהם ‪3‬׳‬
‫ההץ סלקץ בקנה האמצעי שהוא סוד אזת ף‪ ,‬ו מ מ ה‬
‫ג״כ סוד ל׳ מעלית‪ :‬ולבתר סליק ר בי׳ וכד‪ .‬כוונתו‬
‫גזה‬
‫חסרים המתנוצצץ מיז לזריעות ששם סור הה׳ גבורות‬
‫והס המעופפים וכנזכר רישא דיליה י׳ היינו‬
‫כמ׳׳ש )בפע״ח פרק ז׳ משער העמירה( ראוח י׳‬
‫הוא רישא בכל מקום‪) ,‬ועי׳ בע׳׳ח פרק א׳ משער‬
‫מוחץ רצצס(‪ ,‬דכחר לרישא דז״א געשה מאוח י׳‬
‫של אבא עיי׳׳ש וחבין ביה סליק קלא דנגונא‪.‬‬
‫פי׳ כי הוא נמלה את הקול ער אות י׳ מהיי׳׳ה בסיר‬
‫כחר לראשו כנ׳׳ל• יעיד ו׳ איהו מנרתא לאחר‬
‫שפירש לעיל ענין קלא רנגונא‪ ,‬וסור הי׳׳ר המנגגח‪,‬‬
‫הוא מפרש עחה ג״כ סור הכנו״ר שהיה רור מנגן‬
‫עליו‪ ,‬ראמרינן להלן )חיקץ כ׳׳א רף נ׳׳ב ע׳׳א( רסור‬
‫המור הוא אותיוח כ״ו נ׳׳ר‪ ,‬קיב״ה ראיהו יקדק‬
‫מספר כ״ו ראחמר ביה ה׳ אורי וישעי‪ ,‬נהיר בנ׳׳ר‬
‫ראיהו שכינחא עיי׳׳ש‪ ,‬יבכן הוא כמפרש בזה איך‬
‫יש שייכוח להכנו״ר שצ רור לענין הנ״ר ואי״ר שגאמר‬
‫עליו ה׳ איר׳׳י‪ ,‬יהייכו שז״א שהוא סוד ד׳ אוחיוח‬
‫יקו״ק מאיר לשכינחא כענין המנורה‪ ,‬וגס איך יש‬
‫לזה שייכוח עם הי׳׳ד הנמגנח ואמר‪ .‬ו׳ איהו‬
‫מנרתא‪ ,‬ה׳ ה׳ שלשה קני מנורה וכו׳ והייט‬
‫כמ׳׳ש )ברע׳׳מ פ׳ חרימה דף קג׳׳ח ע׳׳א( בסוד‬
‫המנורה שמרומז בה יחוד זי״נ‪ ,‬דשלשה קני המנורה‬
‫מצדה החחד הוא סוד ה׳ עלאה דהוי׳׳ה בצייר ג׳‬
‫ויי״ן כזה ה סוד חג״ח‪ ,‬ושלשה קני מנורה מצדה‬
‫השני הוא סיד ה׳ חחאה בציור ג׳ ווי״ן מ״ל סוד‬
‫נה״י‪ ,‬והנר האמצעי שהיא כצורת אית ף היא ז״א‬
‫ו״ק דכליל הף ווי״ן של הב׳ ההי״ן עיי״ש‪ ,‬חה ביאור‬
‫הדברים כאן‪ ,‬שמפרש איך דגם במנורה יש בה סוד‬
‫ד׳ אוחיוח הוי״ה‪ ,‬ועקר הטונה הוא סיד ף כענין‬
‫המור דעיקרו הוא סוד ף דםליק בשיח ונחיח בשיח‬
‫מ ׳ < וגס יש בה סוד י״ד‪ ,‬ומפרש דבריו‪ ,‬ף איהו‬
‫מנרחא‪ ,‬רק ענץ קלא דנגונא דסליק בשיח ונחיח‬
‫בשיח שהיא סוד אוח ף‪ ,‬היא מגד קנה האמצעי‬
‫של גוף המטלה שהוא סוד ף שהוא ז״א כ נ < ה׳ ה׳‬
‫דיל הב׳ ההי״ן של ה מ ו ר שאמרנו לעיל שהם סוד‬
‫ה׳ נימין דכניר שממן בה בה׳ אצבעוח‪ ,‬הס נגד‬
‫הב׳ ההין של שלשה קני מנורה מצרה האחד ונ׳‬
‫קני המנורה מצדה השני‪ ,‬וכמו שאמרנו במור דהב׳‬
‫ההי״ן של ה׳ נימין וה׳ אצבעות נכללין באות ף‬
‫דסליק בשיח ינחית בשית‪ ,‬כן הוא בהב׳ ההי״ן של‬
 ‫יא‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תליסר ]דף כ״ז ע״ב וכ״ח ע׳׳א[‬ ‫‪**Jllpri‬‬

‫ואינון אתוון הדבקות בק״ש‪ ,‬דבגינייהו אתמר כל המשים ריווח בין הדבקים מצננים!ח• כיח <דא[‬
‫ליה גיהנם‪ .‬ושלמה עלייהו אמר )שיר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה‪ ,‬מינון‬
‫ג(‬

‫ששים המה מלכות‪ ,‬אלין דכורין ואלין נוקבין‪.‬‬ ‫נטרין)נ״א נטלין( ערסיה‪ .‬ולקבלייהו‬
‫ו(‬

‫ואלין בית קבול לאלץ‪ .‬דרגין‬ ‫א ל י ן דק״ש דתקין משה דכורין‪ .‬אלין דשלמה נוקבין‪.‬‬
‫דשלמה‬
‫באד לחי דאי‬

‫העומלים גגל שיתק פולסין מורא תקיפיא מס׳ גמלי‬
‫אש של גיהנם עיי״ש‪ ,‬וע׳ )בפע׳׳ח סוף פ״ב משער‬
‫ק״ש שעה״מ( בביאור ענק הששים גטרים הנזכר‪,‬‬
‫כי שורש הגבורות הם הק״כ צירופים של השם‬
‫אלקי״ם‪ ,‬מציק של ימק ומציים של שמאל‪ ,‬מציין שהם‬
‫ס׳ צימפי מלקים של ימק הם לצורך תיקון המלטת‬
‫ולבנין גופה‪ ,‬וס׳ צירופי אלקים של שמאל הם סול‬
‫ס׳ ג ט מ ם שעומלים לשמור המלכות מהקליפות מכמ‬
‫מספר הס׳ לבירות שגק׳׳ש עיי׳׳ש‪ ,‬וזה הוא ביאור‬
‫הלברים כאן כי הקורא ק״ש ומשים ריומ בק ס׳‬
‫תיבות הלטקים‪ ,‬עי״ז מעורר הכמ של הס׳ גטרים‬
‫הנ׳׳ל השומרים מעתו שלשלמה סול המלטת נוקבא‬
‫לז״א שמתתקנת ע׳׳י הק׳׳ש‪ ,‬ומצננים לו אח הס׳‬
‫פולסין לנורא מס׳ גחלי אש של גהינם וכאמור‪:‬‬
‫ולקבלייחו ששים המה מלכות עי׳ )בזהר שמוח‬
‫דף י״ל ע״ב( ששים המה מלטח‪ ,‬אינק נבוריא‬
‫ללעילא‪ ,‬ועיי״ש )בלרך אמח( להששים מלכוח‪ ,‬הם‬
‫סול הששים ג מ מ ם הם מצל הקלושה מסטרא לגטרה‬
‫תוקף הלק לקלושה עיי״ש‪ ,‬ולפי הנזכר יחכן שלאותן‬
‫ס׳ אלקים שבצל ימק שהם לצורך בנק ותיקון המלטח‬
‫בעצמה קרי להם ששים מלטח‪ ,‬וזה שאמר ולקבלייהו‪,‬‬
‫ר״ל פעל הששים גבורים של צל שמאל השוממם אח‬
‫המלטח ]סול מטחו שלשלמה[ מן הקליפוח כנ׳<‬
‫כנגל זה יש עול ס׳ צירופי אלקים מסטרא לגבורה‪,‬‬
‫רק שהם בצל ימק‪ ,‬כי הם לצורך הנוקבא עצמה‬
‫כנזכר• אלין דכורין ואלין נוקבין‪ .‬היינו כמ״ש‬
‫)בע׳׳ח פרק ג׳ משער מוחק לקטנוח( לחצי מן ק״כ‬
‫צמפי אלקים שהם סול ס׳ גטריס מגבומ ישראל‪,‬‬
‫עומלים כעל היסול של ז׳׳א‪ ,‬ששם עומלח המלטח‬
‫מאחוריו‪ ,‬ונמצא שהס׳ גגורי ישראל הם נגד הנוקבא‬
‫ח׳׳א‪ ,‬ואמר שהם מגמרי ישראל‪ ,‬היינו כי ישראל‬
‫הוא סוד ז״א‪ ,‬והם גטרים מספרא דישראל היינו‬
‫מסטרא דדטרא סוד ז״א‪ ,‬ולא מסטרא מוקבא‪ ,‬ומשם‬
‫הם שוממם מטחו שלשלמה שהיא הנוקבא עיי״ש‪:‬‬
‫אלין דק״ש דתקין משה דכורין וכד‪ .‬בזה הוא‬
‫חוזר להדרוש שהתחיל בסוד השיר‪ ,‬ומפרש שגם סול‬
‫ששים גבורים וששים מלטת שהם מסטרא דדטרק‬
‫ונוקבק כנ״ל בהם יש פנק השיר‪ ,‬והיינו כמש׳׳ל )תיקון‬
‫י׳ לף כ״ה ע׳׳א( לענק ק״ש שומא שמע ימ־׳אצ ©א‬
‫בסוד‬
‫בזה להמשך הלמש לענין השיר שהיה מ ל מנגן‬
‫בכנור‪ ,‬היה בסול הק׳׳ש לימל הלולים‪ ,‬וע״כ היה‬
‫מנגן בכנור שיש בו ששה לרגק מגונא‪ ,‬ובה׳ אצבעות‬
‫למנגני בה׳ נימין מספר יף׳ד‪ ,‬שבזה סלקק ששה‬
‫בעשר‪ ,‬ו׳ פעמים י׳ מספר ס׳‪ ,‬בסול ם׳ דביקים‬
‫שצריכק ללקלק בק׳׳ש וכלמפרש ואזיל‪ :‬עד דםלקין‬
‫לשתין‪ .‬ב׳ פעמים ל׳‪ ,‬והוא סול השי׳׳ר של הק׳׳ש‬
‫שהיה לול מנגן‪ ,‬כמש״ל לכמין השי׳׳ר הוא סול הק׳׳ש‬
‫שי׳׳ר א׳< ויש ט ס׳ לבקות שצריך להפרידן‪ ,‬כענק‬
‫הנגונא שיש בו כמה תנועות שצריך לעשות מומ‬
‫ופירול בין תנועה לתנועה כימע למכמי הניגק‪,‬‬
‫ופנימיות הנמק של הם׳ לגיקים שגק׳׳ש‪ ,‬עי׳ )בפע׳׳ח‬
‫פרק כ״ג משער הק״ש‪ ,‬בהגהות צממ( שכתב שם‬
‫ב׳ לעוח בענק זה מס הן הס׳ אוחיוח הלביקים‬
‫בק״ש‪ ,‬ועיי״ש בפנים בביאור הענק מ״ש בחיקונים‬
‫פאן שצריך לשום מוח בק הלביקים שהם ס׳ אתוק‬
‫בסול הנה מטחו שלשלמה ששים גבורים סביב לה‪,‬‬
‫כי קולם הנהירה ה* זו״נ לבוקים אחור באחור‪ ,‬ועחה‬
‫בק׳׳ש לצורך הזווג שאגו רוצים לזווגם צריכק להפריד‬
‫ביניהם כלי שיהיו פנים בפנים‪ ,‬כי הזווג אינו יטל‬
‫להיות בהיוחן לטקים אחור באחור עיי״ש‪ ,‬וזה היה‬
‫להמע״ה מחקן ע״י הכנור וכאמור‪ :‬ואינון אתוון‬
‫הדבקות בק״ש‪ .‬וסלר הס׳ רבקוח שבק״ש שצריך‬
‫להפסיק בינירם‪ .‬עי׳ )בשל״ה לפוס אוסטרהא דף‬
‫ר״ל ע״א‪ ,‬בשם הס׳ באר מיס חיים( באורך‬
‫דבגעייהו אתמר‪ .‬בש״ם )ברכוח דף ע״ו ע״ב(‪.‬‬
‫מצננים ליה גיהנם‪ .‬והיינו כי הגיהנם נמלק לז׳‬
‫מלורק כמ״ש בש״ם )סופה רף י׳ ע״ב(‪ ,‬זע׳)בילקוט‬
‫ראובני פ׳ בראשיח‪ .‬בשם הס׳ סורי רזא( שכל עניני‬
‫גיהנם וכל מיני האשוח וכל מיני העונשים נחלק לד‬
‫עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה אמר כיון דבק״ש מחקנין פנק הד‪,‬‬
‫דסליק י׳ על ו׳ ואתעביד ד בסוד הז׳ קנים של‬
‫המנורה כמש״ל‪ ,‬ע״כ אם עושה ריומ בק הדבקים‪,‬‬
‫היינו שמחקן זו״נ מסירה כ מ לייחד זו״נ פב״פ כנזכר‪,‬‬
‫ניצל עי״ז מעונשים של ז׳ מדורי גיהנם‪ :‬ושלמה‬
‫עלייהו אמר הנה מ פ ת ו וכף‪ .‬כמי ) מ מ י פ׳ א מ מ‬
‫מוח דף כד מ״א( הנה מטחו שלשלמה‪ ,‬מה מטחו‪,‬‬
‫לא טרסי יקרא דמלבא כוי‪ ,‬שלשלמה‪ ,‬מלפא מ‬
‫שלמא טלא מליה הוא‪ ,‬ששים ג מ מ ם סביב לס‪,‬‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תליםר ]דף כ״ח ע״א[‬ ‫‪^pfi‬‬
‫דשלמה איבון בית קבול לדרגין דמשה‪ .‬וכד מתחברין כולא כאחד‪ ,‬שלמ״ה אתהפך‬
‫למש״ה‪ ,‬בתקונץ דארבע אתוון אתקן )נ״א אתקשר( שיר‪ .‬ועלייהו אתמר )בראשית »!> והנה‬
‫מלאכי אלקים וגר‪ ,‬םלקין תרץ מינון י״ק‪ .‬ונחתין תרין ואינון ו״ק‪.‬‬
‫וכן‬
‫גאר לחי ראי‬

‫בסוד דינא דמלטחא רי<א‪ ,‬וכשהיא מחחברח בבעלה‬
‫נמחקים הליניס שלה‪ ,‬ואז נעשית גס היא בבחי׳ לכר‬
‫עיי״ש ללרט‪ ,‬ועיין מזה בלברינו לעיל )תיקון י׳ דף‬
‫כ׳יל ע״ב( בסול מ׳׳ש שס כד סלקא לגבי י׳ עלאה‬
‫אתקריאת שיר זכר‪ ,‬עיי׳׳ש שהבאתי שס מקור הפנין‬
‫מרברי הזהר והאר׳׳י ז״ל‪ ,‬וזה הוא ביאור הרבריס‬
‫כאן כר מחחברין כולא כאחר היינו שהששיס עלמות‬
‫שבצד שמאל שהם בחי׳ גוקבין מסטרא דשלמה‪ ,‬אס‬
‫מחחברין עס הששים גטריס שבצד ימין שהם מסטרא‬
‫דמשה‪ ,‬ואז נמחקו הדינים מהם׳ מלטח שבצד שמאל‬
‫ונעשים גס הם בחי׳ דטרין‪ ,‬ונהפט מסטרא דשלמה‬
‫שהוא בחי׳ נוקבא לסערא דמשה שהוא בחי׳ דכר‬
‫בתקונין ד ד אתוון אתקן שיר‪ .‬דיל כי לעיל )תיקון‬
‫י׳ שם( אמרנו דכשהמלטח גחקנח בקומה שלימה‪,‬‬
‫ובעלה מזדווג ממה‪ ,‬נעשיח גס היא בבחי׳ דכר‪,‬‬
‫וכשמזמרח בשירה בעשרה מיני נגוניס נעשה מהשירה‬
‫סוד שיר בחי׳ דכר‪ ,‬ולזה אמר דענין השיר לא געשה‬
‫ע״י החיקון של ‪ 0‬אוחיוח ו׳׳ק סוד יחוד זו׳׳נ בבחי׳‬
‫יחודא חחאה לחור‪ ,‬אלא נעשה מחמח התיקון של‬
‫כל ה ד אוחיוח הוי׳׳ה ב״ה‪ ,‬אבל כשלא נעשה התיקון‬
‫רק למטה בזו״נ סוד ב׳ אוחיוח ו׳׳ק לחוד‪ ,‬לא נקרא‬
‫ח ק ו ן השלם שיהיה נעשה מהשירה סוד שיר כאמור‪:‬‬
‫ועלייתו אתמר וכד‪ .‬בזה הוא מפרש המשך הדברים‬
‫שאמר למעלה )בדף הקדום( דפרקין דשיר סלקין‬
‫ומוחין כגוונא דסלס ועלייהו אחמר והנה מלאכי‬
‫אלקיס עולים ויורדים ט ‪ ,‬ולזה אמר הכא בהמשך‬
‫הדרוש שזה הוא הדברים שאמרנו שאין השירה נעשית‬
‫שיר ע״י יחוד דזו״נ‪ ,‬עד שנעשה היחוד גס למעלה‬
‫באבא ואמא‪ ,‬בסוד והגה סלם מוצב ארצה‪ ,‬היינו‬
‫היחוד הנעשה למטה כנ׳< וראשו מגיע השמימה‬
‫היינו גם יחוד שלמעלה דאבא ואמא‪ .‬סלקין תרין‬
‫ואיכון י״ק וכר‪] .‬הגר״א[ הגיה שצ׳׳ל בהיפך‪,‬‬
‫םלקין ו״ק ונחתין י״ק והוא נכץ ומסחבר‪ ,‬וכמש״ל‬
‫)בחיקוניס הנוספוח דף קל״ט ע׳׳א וע״ב( בסוד‬
‫קרבן עולה ויורד‪ ,‬כד סלקץ חרץ דאינון ו״ק בקרבנא‪,‬‬
‫נחתין מרין מלמילא דאינץ י״ק‪ ,‬ומתקרבן אחוץ‬
‫ומחיימדין וממקשרין דא בדא‪ ,‬וחא דמלה והנה‬
‫מלאכי אלקיס עולים ויורדים בו עיי״ש‪ ,‬והיינו כמ״ש‬
‫)בע״ח דרוש א׳ משער מ״נ ומ״ד‪ ,‬ובפע״ח פרק‬
‫וחבץ וכד מתחברין כולא כאחד‪ ,‬שלמ״ה אתהפך‬
‫ה׳ משער הק״ש( ובשאר דוכמין‪ ,‬דהיחוד השלם הוא‬
‫לםש״ח‪ .‬עי׳ )בעטרת צבי פ׳ וישלח דף קם״ח ע״ב‪,‬‬
‫כשמתייחדים זו״נ ביחודא שלים‪ ,‬ועולץ מ׳׳נ לאבא‬
‫בד״ה אמנם( דהמלטת תוקף הדץ נשרש בה בעצם‬
‫ואמא‬
‫בסוד שי״ר א״ל‪ ,‬ועיי״ש )בביאומו בד״ה ביה קראן‬
‫ליה שמע ישראל( שמרמז שמלאכים מזמרים שירות‬
‫וחשבחות שהוא סוד שיר השירים אשר לשלמה וסוד‬
‫אז ישיר משה עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה אמר שהששיס גבוריס‬
‫וששים עלמיח הם מהכחוח המלאכים המזמרים שיר‪,‬‬
‫וכמ״ש )בזהר פרשח ויצא דף קנ״ט ע״א( ח״מ מוונא‬
‫דאיכא משמרוח בארעא‪ ,‬הכי נמי איכא משמרוח‬
‫ברקיעא דמזמרי למארייהו ואמרו שירחא חדיר‪,‬‬
‫וטלהו קיימין אלין לקביל אלין‪ ,‬וטלא בסדק דשירין‬
‫וחושבחן‪ ,‬והא אוקמוה חברייא עלמוח שיר‪ ,‬מאי‬
‫ענמוח שיר‪ ,‬אלא כד׳׳א ששים המה מלטח וגד‪,‬‬
‫וטלהו שורץ שורין מסחרץ סדרין אלין לקבל אלין‬
‫לזמרא ולשבחא למאריהץ ואינץ אלץ עלמוח שיר‬
‫עיי״ש‪ ,‬והנה לעיל )ריש חיקץ הנ״ל דף כ״ד ע״ב(‬
‫דרשינן בענץ השיר שיש ‪ 0‬דרגין בשיר‪ ,‬יש שיר של‬
‫שלמה בסוד שיר השירים אשר לשלמה‪ ,‬ויש שיר של‬
‫משה בסוד אז ישיר משה עיי״ש ובביאורנו שם‪,‬‬
‫ועיין מזה )בזהר חרומה דף קמ״ד מ״ב וקמ״ה ע״א(‪,‬‬
‫וזה הוא ביאור הדברים כאן‪ ,‬אלין דק״ש היינו‬
‫המלאכים שמזמרין שיר בסוד שי״ר א״ל של ק״ש‪,‬‬
‫שהם מסטרא של השיר שחיקן משה בסוד אז ישיר‬
‫משה‪ ,‬הס דטרין ואלין דשלמה נוקבין‪ .‬דיל‬
‫שהכתוח מלאכים שמזמרים שירה בסוד ק״ש שהוא‬
‫שי״ר א״ל מסטרא דשי״ר השירי״ס אשר לשלמה‪ ,‬הס‬
‫מסטרין דנוקבץ‪ ,‬והיינו כמ״ש )בזהר פ׳ חקח דף‬
‫קפי׳א ע״ב( דהחילוק שיש בין משה לשלמה‪ ,‬כי ביומי‬
‫דשלמה שליט סיהרא ושמשא אחכניש‪ ,‬וביומי דמשה‬
‫אחכנש סיהרא ושמשא שלטא עיי״ש‪ ,‬והיינו כי משה‬
‫עיקר יסודחו מצד הדטרא שהוא השמשא‪ ,‬אבל שלמה‬
‫עיקר יסודחו מצד הנוקבא סוד הםיהרא‪ .‬ואלין‬
‫בית קבול לאלין וכף‪ .‬היינו כמש״ל )סוף תיקון‬
‫נ׳׳ה דף פ״ט ריש ע״ב( דכל מאן דמקבל איהו נוקבא‬
‫ע״ש‪ ,‬ולזה אמר אלץ ביח קיבול לאלץ‪ ,‬דיל דוקא‬
‫לגבי המדרגה הגבוה מהם נקראים נוקבין כי הס‬
‫מקבלים מהם‪ ,‬משא״כ למדרגה הנמוכה מהם שכשהם‬
‫משפיעים למטה נקראים לגבי הנמוכים מהם בחי׳‬
‫דכר כיץ שהם משפיעים להם‪ ,‬ומדש )במדרש הנעלם‬
‫פ׳ חיי שרה סוף דף קכ״ד וריש דף קכ׳׳ה( עיי״ש‬
 ‫י‬
‫ג‬ ‫ה ז ה ר‬ ‫‪ m‬ע״א[‬ ‫תקונא ת ל י ס ר ! ל ף‬ ‫תכיווני‬

‫גלגלי ימא )נ״א יומא( םלקין בעשר ואינון יוד קא ואו קא‪ ,‬וארבע חידון‪.‬‬ ‫וכן‬
‫כ ד סלקא ברתא בשיר‪ .‬נשרא נטיל י׳ בפומא ועל רישהא‪ .‬ד בגופא‪ .‬ה״ה בגדפהא‪ .‬אד״ם‬
‫יוד קא ואו קא רכיב על כולא‪ .‬ודמות פניהם פני אדם דא סליק על כולא‪ .‬ופני אריה‬
‫אל הימין לארבעתם דא יקוק‪ .‬ופני)נ״א והכי( שור ופני)נ״א והכי( נשר אינון מרכבה לשמא‬
‫דיקוק‪ .‬ואדם על כולא‪.‬‬
‫כחוט השני שפתותיך‬ ‫ב ז מ ג א דאיהי םלקא בכל אלין תקונין‪ .‬איהו משבח לה‪ .‬הה״ד ‪m‬‬
‫ד{‬

‫יא( ומדברך נאוה‪ .‬הא תרין מיני נגונין דשבח דוד מלכא‪ ,‬באשרי‪ ,‬בשיר‪.‬‬
‫תליתאה‬
‫כאד לחי ראי‬
‫בבחי׳ סחוס במחשבה‪ ,‬ו ק הפה הוא יוצא אל במי׳‬
‫קול עיי״ש‪ .‬ועל רישהא היינו נ״כ כמש׳׳ל שם‬
‫דהנשר הוא בעצמו סוד אוח ו׳ מהוי״ה שהוא סוד‬
‫ז״א‪ ,‬ובכן הוא נועל השיר שהוא אוח י׳ היוצא מפומא‬
‫]דהמלטח שהיא סוד הפ״ה )כמש״ל דף י״ז ע׳׳א(‬
‫מלכוח פ׳׳ה[ ומעלהו לראשו בסוד אשח חיל עטרח‬
‫בעלה‪ ,‬וזהו עיקר החיקון של השיר וכאמור ף‬
‫בגופא‪ ,‬ה״ה בגדפהא )הכל כמבואר שם לעיל בדף‬
‫הקדום(‪ ,‬הרי שעליוח הקול ע״י הנשר הוא בכח הד׳‬
‫אוחיוח יקו״ק־ אד״ ם יריד ק״א וא״ו ק״א רכיב‬
‫על כולא היינו כמש״ל )תיקון א׳ דף י״ח ע׳׳א(‬
‫מלכא דטלהו חיוון‪ ,‬דא אד״ס דאיהו יז׳׳ד ק״א וא׳ץ‬
‫ק׳׳א‪ ,‬ועיי״ש בביאומו דהחיה הד׳ ששמה אד״ם היא‬
‫בבחי׳ מלך על הג׳ חיוח אריה שור נשר‪ ,‬כי אד״ם‬
‫הוא מספר השם מ״ה שהוא בחי׳ דכר‪ ,‬והוא מרמז‬
‫לעליוח המלכוח בבחי׳ אשח חיל עטרח בעלה שנעשיח‬
‫בבחי׳ דכר שהוא סוד אד״ם‪ ,‬והיינו סוד השיר כנזכר‬
‫לארבעתם דא יקו״ק היינו כמש״ל )חיקון א׳ שם(‬
‫וארבע אנפץ לארבעחם‪ ,‬דלכל חיה יש ד׳ פגים בסוד‬
‫ד׳ אוחיוח דשמא קדישא יקו״ק‪ .‬ועיי׳׳ש בביאורינו‪,‬‬
‫ולזה אמר הכא שיש להמלכוח עליה בבחי׳ שיר מכל‬
‫חיה וחיה מכח הד׳ אוחיוח יקף׳ק‪ ,‬כיון שלכל חיה‬
‫וחיה יש לה ד׳ פנים של הד׳ חיוח‪ ,‬ממילא שיש לכל‬
‫אחד ואחד הכח של ה ד אוחיוח הוי״ה שהוא סוד‬
‫עליוח העשרה מיני ניגון למעלה בסוד שיר כנזכר‪:‬‬
‫והכי שור והבי נשר ד׳ל כי כמו שכחוב באריה‬
‫ופני א מ ה לארבעחס‪ ,‬שיש לכל אחד מ ה ד חיוח־פני‬
‫אריה‪ ,‬ק הוא גם בשור וגס בגשר‪ ,‬שיש לכל חיה‬
‫וחיה פני שור ופני נשר‪ ,‬וממילא שיש לכל אחד ד‬
‫פנים של כל ה ד אוחיוח הוי״ה ב׳׳ה וכאמור• אינון‬
‫מרכבה לשמא דיקדק‪ .‬דיל כיון שיש בכל אחד‬
‫דמוח של כל ה ד חיוח שהם סוד של ה ד אוחיות‬
‫הוי״ה וכאמור‪ ,‬ממילא שכל אחד ואחד מ ה ד חיית‬
‫הוא מרכבה לכל ה ד אוחיוח יקו״ק‪ :‬ואדם על כולא‪.‬‬
‫פי׳ החיה ה ד שהוא אדם היא גדולה במדרגחה על‬
‫טלם כג״ל‪ :‬דזםנא דאיהי סלקא‪ .‬פי׳ כשהמלטת‬
‫תלת‬
‫ואמא‪ ,‬ואבא ואמא נחחין מ׳׳ד‪ ,‬ואז נעשה היחוד‬
‫השלם בכל העולמות מריש כל דרגץ עד סוף כל‬
‫דרגין עיי״ש וכן גלגלי ימא םלקין בעשר ואינון‬
‫יו״ד ק״א וא״ו ק״א הוא המשך לדבריו הנ״ל‬
‫דבתיקון דד אתוון אתקן שיר‪ ,‬ואמר דגם בענין עליות‬
‫השיר למפלה לא מסחייע בלחי ע״י הכח של ה ד‬
‫אוחיוח יקו״ק‪ .‬כי הלא אמרנו למעלה )בדף הקדום(‬
‫דעליוח השיר למעלה הוא בסוד גלי הים דאינון עשר‬
‫גלגלין‪ ,‬שהם סוד ד אוחיוח הוי״ה במילוי אלפי״ן‬
‫שיש בו י׳ אוחיון בסוד הכחוב בשוא גליו אחה‬
‫תשבחם‪ ,‬וכמו שכחבנו לעיל מהליקוטי חורה‪ ,‬הרי כי‬
‫גס שורש עליוח העשר מיני נגונים של השיר להיוח‬
‫בראש הז׳׳א שהוא בכח העשר גלגלי ימא‪ ,‬כל חקונה‬
‫בזה הוא בכח סוד ה ד אוחיוח יקו״ק שהם‬
‫אוחיוח היסוד והעיקר של השם מ״ה וכאמור•‬
‫וארבע היוון וכף ד׳ל כי גס ה ד חיוח המרכבה‬
‫שהם מ ד כסא להמלכוח אשר עליהם אחחקנח‬
‫המלכוח בהשיר‪ ,‬הוא ג״כ בכח ה ד אוחיוח יקו״ק‬
‫כדמפרש ואזיל כד םלקא ברתא בשיר‪ .‬ר״ל כאשר‬
‫המלכוח מחקנח הכסא לעלוח לנגן בעשר נגונים בסוד‬
‫השיר כנ״ל‪ :‬נשרא נטיל י׳ בפומא‪ .‬דיל כי כל ענק‬
‫עליוח הקול נגונא של השיר‪ ,‬הוא ע״י הנשר של‬
‫המרכבה‪ ,‬וכמש׳׳ל )תיקון י׳ דף כ״ה ע״ב( משר של‬
‫חיוח המרכבה הוא ונטל אח הקול היוצא מהפה ופרח‬
‫‪3‬י‬
‫בה בחרין גדפוי למעלה לג אין סוף‪ ,‬בסוד כי‬
‫עוף השמים יוליך אח הקול ובעל כנפים יגיד דבר‬
‫עיי״ש ובביאומו‪ ,‬חה הוא ביאור הדבמס כאן‪ ,‬כי‬
‫כשהמלכוח רוצה לנגן ושיעלה הקול לראש ז״א‬
‫להיות בסוד שיר כנזכר‪ ,‬בעל כרחה לה לעלוח על‬
‫הכסא של ד חיוח המרכבה אשר שם הגשר שהוא‬
‫יש לו זה הכח להעלוח הקול למעלה‪ ,‬ואמר נטיל‬
‫יו״ד בפומא‪ ,‬כי הקול של המלכות כשעולה להיות‬
‫בסוד שיר הוא נקרא יו״ד וכמש׳׳ל שם‪ .‬ואמר בפומ״א‪,‬‬
‫היינו על דרך מ״ש )בספר יצירה( קבק בפ״ה‪ ,‬והוא‬
‫מובן עפמ׳׳ש )בקהלת יעקב‪ ,‬מרך פה‪ ,‬בשם הפרדס(‬
‫דבפה יוצא הקול ק הנעלם אל הגילוי‪ ,‬ימתחלה היה‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תליסר ]דף כ״מ ע״א[‬ ‫י ד‬

‫ב ב ר כ ה ‪ ,‬ודא שכינתא יב> עלאה‪ .‬ועלה אתמר <תהלי ברכי נפשי את י״י‪ ,‬מהאי‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫תליתאה‬
‫אתייהיבת בבר נש נשמת חיים‪ ,‬דאתמר בה חמשה תקונין‪ .‬מה הקב״ה זן כל‬
‫עלמא‪ ,‬הכי נשמתא זנת כל גופא‪ .‬מה הקביה רואה ואינו נראה‪ ,‬הכי נשמתא רואה ואינה נראית‪.‬‬
‫מה הקביה יושב בהדרי הדרים‪ .‬הכי נשמתא יושבת בהדרי הדרים‪ ,‬מה הקב״ה מלא כל העולם‬
‫)נ״א הארץ כבודו(‪ ,‬הכי נשמתא מלאה את כל הגוף‪ .‬מה הקב״ה דן את כל העולם‪ ,‬הכי נשמתא‬
‫דנה את גופא‪.‬‬

‫ו ר ז א דנשמתא דאיהי שוה לקוביה‪ .‬דא יש בינה מ״י‪ .‬ועלה אתמר )יעדיה מ> ואל מי תדמיוני‬
‫ואשוה‪ ,‬אל מי יו> ודאי‪ .‬והא אוקמוהו מארי מתניתין המשה דברים אלין‪ .‬המשה ודאי‪.‬‬
‫בגין דאינון מםטרא דה׳ עלאה‪ .‬מיגון כולהו תקונין בלב‪ .‬כמה דאוקמוהו מארי מתניתין‪ .‬הלב‬
‫מבין‪ ,‬הלב ר מ ה ‪ .‬הלב שומע‪ .‬הא תלת‪.‬‬
‫ה׳‬

‫באר לחי ראי‬

‫וט׳ יבא מי שיש בה חמשה דברים הללו‪ ,‬וישבח‬
‫למי שיש בו ה׳ דברים הללו עכ״ל דא בינה ר״ל‬
‫דמ׳׳ש דהנשמה דומה להקב״ה‪ ,‬ר׳׳ל להבינה כטעם‬
‫החדמוח צורה ליוצרה כי נמנה נוצרה‪ .‬מ״י‪ .‬ע״ל‬
‫)תיקון מ״ט דף פ׳׳ה ע״ב גד׳׳ה קם סבא( שכ׳ בסוד‬
‫וראו מי ברא אלה‪ ,‬מ׳׳י אמא עלאה דברא עלמא‬
‫גאלה עיי״ש‪ ,‬ועי׳ מזה )בזהר בריש ההקדמה דף א׳‬
‫שאמרו את השירה‪ ,‬והכא דריש לה שהקכ״ה אומר‬
‫ודף ב׳( בסוד מי ברא אלה‪ ,‬וגמק״מ גאורך• אל‬
‫מי ודאי‪ .‬ר׳׳ל דמה שאמרו מזיל בש״ס שם שהנשמה‬
‫דף י׳ ע״א וע׳׳ב( שדרש לקרא זה ומדברך נאוה‬
‫שוה להקג׳׳ה בה׳ דברים כנזכר‪ ,‬ר״ל להבינה שנקראה‬
‫מ״י‪ ,‬ועל זה אנמי הגהוג אל מ״י הדמיוני ואשוה‪,‬‬
‫כלומר שלהגינה שנקראה מ״י תוכל לדמוה הנשמה‬
‫שלכם‪ ,‬ואשוה‪ ,‬שהמשל דומה לנמשל• והא אוקמוהו‬
‫מ א ת מתני׳ חמשה דברים אלו כלומר שמשה‬
‫כיון שחשכ כל הדכרים אחח אל אחה בפרע‪ ,‬למה‬
‫אמרו עוד כדרך כלל המנין חמשה‪ ,‬אלא ודאי שגאו‬
‫חז״ל לרמז לנו כזה כי ה׳ דגרים הם‪ ,‬י ק כי הס‬
‫מסטרא דה׳ עלאה‪ ,‬על ‪ p‬אמרו גם המנין חמשה‪:‬‬
‫ואימן כולהו תיקונין בלב‪ .‬עי׳ )כע׳׳ח פרק ד׳‬
‫משפר פרצופי זו״נ( דהלג נעשה מכח קיבוץ אורוח‬
‫האמא שמחקגצין בחזה ומזה נעשה הלג עיי״ש‪ ,‬וזה‬
‫שאמר דכל החיקונין של הנשמה שהוא מכח הארח‬
‫האמא עלאה כנ״ל‪ ,‬הכל נחקגץ וגא אלהלכ‪ :‬דאוקמוהו‬
‫סארי מתני׳‪ .‬לא מצאחי כש״ס דילן סני חלחא‪ ,‬רק‬
‫הלב מטן איתא בש׳׳ס )כרכות דף ס׳׳א ע׳׳א‪ ,‬וגחולק‬
‫דף י׳׳א ע״א( אגל אידך הלג רואה הלב שומע לא‬
‫מצאחי גגמ׳‪ ,‬והנה )גמד״ר קהלח סוף פי א׳ גפסוק‬
‫דברתי אני פם לגי( איתא שם הלג רואה והלב‬
‫שומע‪ ,‬אגל הלב מכין לא נזכר שם‪ ,‬אכן שם קא משיג‬
‫ש ד כמה וכמה פד מספר נ״מ דברים שהלב מתפעל‬
‫ומתהפך בהן‪ ,‬מ א ן קאמר רק גי‪ ,‬אמנם להלן )תיקון‬
‫כ״א דף מ״ט פ׳׳ב( מדמי שם מענק הלג וקא משיג‬
‫תלת‬
‫עולה גכל התיקונים של ד אותיות הוי״ה ע״י ה ד‬
‫חיות הקודש שהם סוד המרכגה שלה‪ ,‬אז ערכה‬
‫לפני כעלה מתיקות השיר שמשוררת לפניו‪ ,‬ואומר‬
‫בעלה לה‪ :‬כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה‪.‬‬
‫עי׳ )במדרש רבה שיר השירים פ״ד סי׳ גי( שהקב״ה‬
‫אומר פסוק זה כחוט השני שפתותיך לישראל גשעה‬
‫להמלכות כשעולה בשיר‪ ,‬והיינו כמ״ש )גזהר גהקדמה‬
‫לסוד עליות המלטת ע״י קול ודיטר וסלקא לעילא‬
‫מי זאת עולה מן המדבר עיי׳׳ש‪ ,‬והיינו כדאמרן‪:‬‬
‫תליתאה בברכח ודא שכינתא עלאה‪ .‬פי׳ כי הג׳‬
‫של היריד הלולים שהוא ברכה הוא בבינה שהוא‬
‫ספירה השלישית‪ :‬ודא שכינתא עלאה היינו כמש״ל‬
‫)תיקון י״ב דף כ״ז ע״א( דםוד הברכה הוא בבינה‬
‫מסטרא דאמא עלאה דאיהי גרבה‪ ,‬ועיי״ש בגיאורנו‪,‬‬
‫]ועי׳ בלק״ח פ׳ מרומה ובפרע״מ פ׳ א׳ משער הכרכות[‪:‬‬
‫זעיאה אתםר ברכי נפשי א ת הי‪ .‬עיין )במדרש‬
‫הנעלם פ׳ וירא דף צ״ז ע״ב( שדרש לה להאי קרא‪,‬‬
‫כד חמי נשמחא יקר אספקלריא שכינתא דמאריה‪,‬‬
‫מברכח וסגדח קמי קב״ה הה״ד ברכי נפשי וטי‬
‫עיי״ש‪ ,‬והכא דריש לה דקאי על שכיגחא עלאה שהיא‬
‫בינה שממנה נחצבה הנשמה מהאי אתייהיבת בבר‬
‫נש נשמת חיים‪ .‬עי׳ )בזהר בראשית דף כ״ז ע״א(‪,‬‬
‫ויפח באפיו נשמח חיים‪ ,‬דא שכינחא עלאה עיי״ש‪,‬‬
‫והיינו כי נשמח האדם נחצבה מבינה‪ ,‬וכמ״ש )גפע״מ‬
‫פרק י״ב משער הק״ש( ובשאר דוכחי אין מספר‪:‬‬
‫דאתמר בה חמשה תקונין וכף‪ .‬הוא מימרא בש״ם‬
‫)‪3‬רטמ דף י׳ ע׳׳א( הני ממשה ברכי נפשי מ ג ד‬
‫מי אמרן דוד‪ ,‬כנגד הקג״ה ומגד הנשמה‪ ,‬מה‬
‫הקב״ה מלא כל העולם‪ ,‬אף הנשמה מלאה כל הגוף‬
 ‫טו‬ ‫הזהר‬ ‫ת ק י מ תליסי נלף כ׳׳ח ע״א!‬ ‫הקוני‬
‫‪,‬‬
‫ה איהי חמש )הבל(‪ .‬ורוחא דפומא דםליק בה קלא ואמירה ודבורא דא ד׳‪ .‬ערקין דל בא אינון‬
‫כחיילין בתר מלכהון‪ .‬ורזא דמלה )יחזקאל אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו‪ .‬הכי‬
‫א(‬

‫מתנהגין ערקין דלבא לגבי רוחא‪) .‬כגוונא דעלאין(‪ .‬הרי ל ד רוח בלב דנפיק מאזן שמאלא‬
‫דלבא‪ .‬ואיהי הוה רוח צפונית דבטש בכנור דדוד‪ .‬ובהאי רוחא הוה בטש בחמש נימין דכנור‬
‫דאינון‬

‫כאד לחי דאי‬

‫בזה במה לחשיכ רק הרוח שבלב‪ ,‬והלא גס הגפש‬
‫הוא בלב והוא העורקים והלופקין שבלב‪ ,‬וכמ׳׳ש‬
‫)בע׳׳ח סוף פייה משער טנח׳׳א( רהנפש שבלב הוא‬
‫סול הגידין שבהם הלם הלופקין ומתפשטים בכל הגוף‬
‫עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה מחרן לערקין שהם מכח הנפש‪ .‬איגו‬
‫צריך לחשוג‪ ,‬כיון שהם מחפעלים רק ע׳׳י כח הרוח‬
‫שבלב‪ .‬כחיילק בתר מלכיהון וכף‪ .‬והייגו כמ׳׳ש‬
‫)ברע׳׳מ פנחס לף רל׳׳ל ע׳׳א( בסול כה אמר ה׳‬
‫מארבע רוחיח באי הרוח לאינון ד אחוון יקר׳ק‪,‬‬
‫והאי איהו רוח ללפיק בכל ערקין ללבא לאחמר בהון‬
‫אל אשר יהיה שמה הרוח ללכח ילכו‪ ,‬וביאור הרבריס‬
‫הוא מבואר עפמ׳׳ש )בע׳׳ח שם( מהזהר בסול קול‬
‫לולי לופק‪ ,‬שהלפקין שבלב שהם מכח הנפש הוא על ילי‬
‫הרוח‪ ,‬וכל ייחי רוחא לגבי לבא לחמן נפשא אחמר‬
‫ביה קול לולי לופק עיי״ש‪ ,‬והיינו הכח של הנפש שהוא‬
‫בהעורקים‪ .‬והלפק של הלב הוא מפח הרוח‪ ,‬וכיון‬
‫שחשב ה מ ח ממילא גכלל גו הנפש שהוא סול‬
‫העורקים והלפקים‪ :‬כגוונא דעלאין‪ .‬לא גרסי׳‪.‬‬
‫דנפיק מאזן שטאלא וכו׳ רוח צפונית ובו׳ עי׳‬
‫)בזהר פ׳ פנחס לף רל״ל ע״א( שכחב לב לא איהו‬
‫נורא ללליק‪ ,‬ואלמלא חמין לגביה כנפי ריאה לאתיין‬
‫לקמיה רוחא‪ ,‬מרוחא לנשיב מגו בוסמין עלאין‪ ,‬הוי‬
‫אוקיי לעלמא ברגעא חלא עכ״ל‪ .‬ועיי״ש )גזהר‬
‫הרקיע( שט בביאור הענץ בזה‪ ,‬וז׳׳ל רע כי הלב הוא‬
‫הת׳׳ח ויש גו ה״ג לאמא וכר‪ ,‬ולק מצל הלב יוצא‬
‫אש וחמימות גלול ושורף‪ ,‬כי הל׳׳ג הוא אותיות לה״ג‪,‬‬
‫ולולא כנפי ריאה שהם ה׳ חסלים דאמא המישכק‬
‫ריח קר שהיא מצל הארת מסלי אבא שכמוח ששם‬
‫הנשמה‪ ,‬ה״ה נשרף הגוף וכף‪ ,‬והנה בריאה יש ‪o‬‬
‫אונות יהס הה׳ חסרים עכ״ל‪ ,‬יזה היא ביאיר הדברים‬
‫כאן דהרות שגלג שאנו מדגריס גי היא סיד נזמ‬
‫צפונית‪ ,‬כי הוא יוצא מאזן שמאל שבלב שהוא סול‬
‫הה׳׳ג של הכינה כי הוא נכנה מאורות לאמא מסמרא‬
‫לקו שמאלי‪ ,‬ולכן יוצא ממנו אש וחמימות‪ :‬ובהאי‬
‫רוחא הוה בטש בחמש נימין דכנור דאינון חמש‬
‫כנפי ריאה‪ .‬ר׳׳ל שמאוחו צל צפון נמשך ג״כ רומ‬
‫קר שהם סול ‪ o‬חסלים של ה׳ כנפי ריאה כ נ <‬
‫יעי׳׳ז נמחקים הה׳ גכורוח של האש והחמימות‪ ,‬שזה‬
‫היא מ ד הנימין למור של לול שהיה רות צפונית‬
‫מנשבח‬
‫חלח‪ ,‬הלב מבין‪ ,‬הלב יודע‪ ,‬הלב ריאה‪ ,‬ולא קא חשיב‬
‫שומע‪ ,‬איברא כי להלן )בדף נ׳ ע׳׳ב( הוסיף לדרוש‬
‫בענין הלב ואמר בענין זה דאחמר הלב רואה הלב‬
‫שומע‪ ,‬ודרש שם כי הלב הוא כינוי להנשמה‪ ,‬וקאי‬
‫על לעתיד לכוא שאז יחעלו נשמחן של ישראל גבחי׳‬
‫הלג רואה אח השי״ח‪ ,‬וגגחי׳ הלג שימע כמ׳׳ש‬
‫וישמע את הקול מדבר אליו מכין שני הכרוגים וכו׳‬
‫עיי״ש‪ .‬ה׳ איהו המש הבל בדפוס קאנסטאנטינא‬
‫וליווארנא הגי׳ ה׳ איהו המש יתיגת הבל הוא‬
‫מוסגר‪ ,‬והוא נכון‪ ,‬כי לפי המשך הדרוש אין לתיגת‬
‫הכל שייכוח לכאן‪ .‬והכי פירושא‪ ,‬ה׳ איהו חמש כלשון‬
‫קושיא‪ ,‬פי׳ כי לעיל אמר דחמשה חקוגים הוא בלג‬
‫והה׳ מרש על זה‪ ,‬וכאן לא חשיב רק חלח מבין‬
‫רואה ושומע‪ ,‬וחסר עוד ב׳ לחשלום החמש שהה׳‬
‫כמ־ומז עליהם‪ ,‬יאמר שהב׳ לחשלום החמשה‪ ,‬האחד‬
‫הוא מ ח א דפומא דסליק מן הלב אשר ממנו יוצא‬
‫קול דיבור ואמירה‪ ,‬והב׳ הוא המחשבה שהוא בלב‬
‫]וכמש׳׳ל גסיף המאמר[ הרי חמשה‪ :‬ורוחא דפוטא‬
‫וכד‪ .‬עי׳ )בע׳׳ח שם(‪ ,‬ומי )בספר אמח ליעקב‬
‫מערכת הל׳ אוח ג״א( בביאיר הענין מ ה שכחיב‬
‫בזהר ובכתבי האר׳׳י ז׳׳ל שהלב היא סוד הבינה ויש‬
‫בו סוד המח‪ ,‬היינו דאם כי הלב הוא סוד הארח‬
‫המוחק דאמא‪ ,‬מכל מקום הוא משכן למח שהיא‬
‫ז״א‪ ,‬כי מקום הלב היא במזה ששם הוא םפירח‬
‫ת״ת‪ ,‬ישם סיד הריח שהוא ז״א עיי׳׳ש‪ .‬ולזה א מ י ‪:‬‬
‫דסליק בה קלא יאמירה ידבורא‪ .‬היינו כי מ מ הוא‬
‫סודז״אפנ״ל שהוא סיד עמודא דאמצפיח׳ דכלילכלהג׳‬
‫קיים חג״ח שהוא סוד קול מבור ואמירה‪ ,‬יכמ״ש‬
‫)בפרדס פרק א׳ משער עשר ולא חשפ( עיי״ש באורך‪:‬‬
‫דא ף‪ .‬הייני כמש״ל שהרוח שבלב הוא סוד ר של היי״ה‪,‬‬
‫וכמו שכתוב )‪ p3‬חיים פרק ה׳ משער ענת״א‪,‬‬
‫ובדמש י״ב מנמר פנימיוח וחיצוניות( עיין שם‪,‬‬
‫וטונתו מ ה לבאר כמו שאסר )לעיל במאמר תניינא‬
‫דשיר( שגתיקוניס דד׳ אתוון יקו״ק אתקן שיר כ נ <‬
‫‪ p‬לרש גס הכא אגב אורחיה בחליחאה לברכה שהוא‬
‫סליק מן הלב שיש גהלג הכת של ל׳ אוחיות הוי״ה‪.‬‬
‫מחירונים ל ד אתוק אתקן השיר של מיכה שהיא‬
‫בלג‪ ,‬ומתחיל מאית ף שהרוח שגלכ היא סול אות‬
‫ד מהי׳׳ה‪ :‬ערקין דלבא וכי׳‪ .‬ט מ ת ו לתת מריו‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תליסי ]דף כ״ח ע״א[‬ ‫ת?וני‬ ‫טז‬
‫דאינון חמש כנפי ריאה‪ .‬ובקנה סליק קול ללבא‪ .‬ואיהו אש אוכלא מאודנא ימינא דלבא דאיהו‬
‫הלא כה דברי כאש ואי לאו כנפי ריאה דנשבץ‬ ‫כלפי כבד‪ .‬ומיניה נפיק דבור הה״ד )ירמיה‬
‫‪0‬נ(‬

‫על לבא הוה אוקיד כל גופא‪.‬‬

‫בלבא‪ ,‬ודא י׳‪ ,‬דה׳ ה׳ אינן אמירה ודבורא‪ .‬ו׳ קלא כליל כולא‪.‬‬
‫רביעאה‬
‫כאד לחי ראי‬
‫כאש שורש הדינים בצד ימין ששם הוא בניקל להמחיקן‬
‫ולקרר החמימות‪ ,‬ומשמאל ששם הוא ספרא דדינא‬
‫ניחן שם הקרירוח והצנינוח כדי לקרר חוקף הדינים‬
‫שבלב שהוא סוד עמודא דאמצעיחא‪ ,‬משא״כ בעלמא‬
‫כשמדברים מצד כסא רחמים ולא מםערא דעמודא‬
‫דאמצעיחא‪ ,‬שאינו בענין המחקח הדינים לאכללא‬
‫שמאלא בימינא כנזכר שם‪ ,‬עולם כמנהגו נוהג‪ ,‬הוא‬
‫קר וחסד לימינא‪ ,‬וחם וגבורא לשמאלא‪ ,‬והוא מובן‬
‫ומסחבר ומעחה מובן ממילא גם בנידון דיק שמדבר‬
‫בלב שענינו הוא להמחיק תוקף חמימוח הדם שצ‬
‫הלב ע״י קרירוח הרוח של כנפי הריאה‪ ,‬ע״כ מובן‬
‫דהחמימוח של האש אוכלה שהוא חוקף הדינים ניחן‬
‫בימין כי שם הוא בניקל להמחיק ולהשקיע האש‬
‫ולקררו וכאמור‪ .‬דאיהו כלפי כבד‪ .‬כי הכבד הוא‬
‫מלאה דם והוא אש שורף מימין האדם ומיניה‬
‫נפיק דיבור‪ .‬כדקיי׳׳ל בכל מקום דיבור הוא קשוח‪,‬‬
‫ואמירה הוא רכוח‪ .‬וכמ׳׳ש )בספרי בפ׳ בהעלוחך‬
‫בפסוק וחדגר מרים(‪ .‬ובפירש״י בחומש שם‪ ,‬ועי‬
‫בש״ס )מכוח דף י׳׳א ריש ע״א(‪ :‬מחשבה בלבא‪.‬‬
‫הוא החיקון החמישי שבלב לחשלום הה׳ חקונים שזכר‬
‫למעלה וכמש׳׳ל וגם זה מטאר )גמד׳׳ר קהלח שם(‬
‫הלב מחשב שנאמר רבוח מחשבוח בלב איש עיי׳׳ש‬
‫ודא י׳‪ .‬וכמש״ל )תיקון י״ע דף מ׳׳א ע״ב( דמחשבה‬
‫הוא בחי׳ יו״ד‪ ,‬וכמתו להשלים הדרוש שהחחיל ואמר‬
‫לעיל דא ר‪ ,‬שאמרנו דר״ל שבלב נשרש הד׳ אוחיוח‬
‫הוי׳׳ה‪ ,‬ובכן הוא משלים הדרוש ומפרש איך גם שאר‬
‫הגי אוחיוח י׳ וב׳ ההי״ן מרומזים בלב‪ ,‬ואמר כי‬
‫מחשבה שבלב הוא אוח י׳‪ :‬דה׳ ה׳ אינון אמירה‬
‫ודיבורא‪ .‬ע׳׳ל)חיקון כ״ב דף ס״ג ע״ב( דהב׳ חללים‬
‫שבלב הוא סוד ‪ 0‬ההי״ן של הוי״ה‪ ,‬ואינון ה׳ עלאה‬
‫והי חחאה בחרי בחי דלבא עי״ש‪ ,‬וע״ל )בהקדמה‬
‫דף ב׳ ע״‪ (3‬ובביאורנו שם‪ ,‬ולהלן )תיקון י״ע דף‬
‫ל״ח( דהה׳ עלאה הוא מקור ושורש הרחמים‪ ,‬והה׳‬
‫תחאה הוח שורש הדינים ע׳׳ש‪ ,‬ולזה י ח ק המאמר‬
‫כאן דהב׳ ההי״ן הס סוד בחי׳ אמירה ודיגורא‪,‬‬
‫היינו שהה׳ ראשונה שהוא מקור החסדים הוא סוד‬
‫אמיר״ה רכה‪ ,‬והה׳ אחרונה שהוא שורש הדינים היא‬
‫בחי׳ דיבו״ר קשות‪ ,‬ובזה נשלם המאמר שהתחיל בו‬
‫שבלב יש ד אותיות יקו״ק‪ :‬ד קלא כליל כולא‪.‬‬
‫היינו כמש׳״ל )בהקדמה דף י״ד ע״א( דקול הוא‬
‫מסערא‬
‫מחשבה‬
‫מנשבת בו ומנגן מאליו כמש״ל )בדף הקדום( ועיי״ש‬
‫בביאורגו‪ .‬ובקנה םליק קול םלבא כצ׳׳ל וכן הגי׳‬
‫הגר״א וביאור הדברים הוא עפמ״ש )ברע״מ שם‬
‫דף רל״ה ע׳׳א( דקנה הלב הוא סוד סלם וכו׳ ומלאכי‬
‫אלקים עולים ויורדים בו דאינון הבלים דסלקין ביה‬
‫מלבא‪ ,‬ורוחא דאוירא נחתין ביה בלבא לקררא‬
‫חמימוחא דלא לוקיד גופא עיי״ש‪] ,‬וביאור הדברים‬
‫היעב בסוד קנה הלב בזה עיץ )בס׳ קהלח יעקב‬
‫ערך קנה( באריכוח[ וזה הוא ביאור הדברים כאן‪,‬‬
‫דבאוחו קנה דנחיח הרוח מן הריאה אל הלב להמחיק‬
‫הדינים ולקרר הממימוח שילה כנ׳׳ל‪ ,‬באוחו הקנה‬
‫סליק הקול מלבא‪ ,‬והמו כמש״ל דהקול הוא סוד‬
‫עמודא דאמצעיחא שהוא סוד דינים ממוחקין דכלול‬
‫חו״ג וכאמור• ואיהו אש אוכלא ם א ו ת א ימינא‬
‫דלבא הנה לכאורה הדבר חמוה שחולה חוקף‬
‫הגבורוח של חמימוח האש בימין‪ ,‬והחסדים שבא‬
‫מהרוח המנשב לקרר האש ולהמחיק הדינים בשמאל‪.‬‬
‫שהיא היפך המקובל בידינו בכ׳׳מ שחוקף הדינים הס‬
‫מסערא דשמאלא‪ ,‬וההמחקה הוא מסערא דימינא‪,‬‬
‫אבל הדבר מבואר )ברע״משם( וז״ל חרי נוקגיחועמא‪,‬‬
‫ואיהו קריר וצנינא משמאלא‪ ,‬וחם מימינא‪ ,‬ומסערא‬
‫דמוחא דאיהו כורםייא דרחמי איהו רוח קר לימינא‬
‫דחסד‪ ,‬וחם משמלא דגגורה עכ״ל‪ .‬והענין מובן‬
‫עפמש׳׳ל )תיקון ה׳ דף כ׳ ע״ב( לכל הויוח שבחורה‬
‫שהם סוד עמודא דאמצעיחא‪ ,‬הם מגוקדים בשב״א‬
‫שהוא נקודח הגבורה סוד האש בימץ‪ ,‬וקמ״ן שהוא‬
‫נקודח החסד בשמאל‪ ,‬שמרמז לסוד המחקח הדינים‪,‬‬
‫וכענין םגולח העמודא דאמצעיתא דכלול חסד וגבורה‪,‬‬
‫ושם נמחקים הדינים שבשמאל בימין‪ ,‬ונכלל שמאלא‬
‫בימינא‪ ,‬וכן היה ענין נחינח החורה שניחנה בימין‬
‫ובבחינח אש כמ״ש מימינו אש דח למו‪ ,‬כי החורה‬
‫הוא ג״כ סוד עמודא דאמצעיחא ששם הוא מקום‬
‫המחקח הדינים‪ ,‬ע״כ מטקד השם הוי׳^ה ג״ה בימץ‬
‫בשב״א נקודח הגבורה‪ ,‬כדי להמחיק חוקף הדינים‬
‫של האש בימין שורש החסד‪ ,‬ובשמאל ששם הוא שורש‬
‫הגבורות בא נקודת הקמ״ז שהוא מספרא דחסד‬
‫להמחיק תוקף הדינים שבצד ההוא ע״י הנקודה של‬
‫חסד‪ ,‬עיי״ש בביאורנו באורך‪ ,‬ובזה נמק ממילא‬
‫המאמר )ברע״מ הנ״ל( דבחרי חללא דלבא ששם הוא‬
‫מקום המתקת הדינים כדאמרן‪ ,‬על כן ניחן חמימות‬
 ‫יז‬ ‫הזהר‬ ‫תקוגא תליסר נדף כ״מ ע׳<!‬ ‫תקוני‬
‫ימינא‪ .‬הה״ד )ת״לים * מזמור שירו לי״י שיר חדש‬
‫‪m‬‬ ‫ר ב י ע א ה ב מ ז מ ו ר ודא הוא דרועא‬
‫‪ 0‬ו (‬

‫הושיעה ‪ cm‬ימינך‪ .‬ואיהו‬ ‫כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו‪ .‬ועלה אתמר ‪m‬‬
‫ס (‬

‫וזרוע י״י על מי נגלתה‪ ,‬וביה‬ ‫(‬ ‫‪W‬‬‫גלותא עם שכינתא‪ .‬ואיהו תמיר לה‪ .‬ורזא דמלה‬
‫ג‬ ‫נ‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬

‫נשבע י״י בימינו ובזרוע עזו‪ .‬ועוד)יית חי י״י שכבי עד הבקר‪.‬‬

‫ג(‬ ‫אומאה דפורקנא הה״ד‬ ‫ס ה‬ ‫‪m‬‬

‫אתקרי זרוע י״י‪ .‬בגין דכף היד ביה י׳ )ס״א יו״ד(‪ .‬חמש אצבעאן ה׳‪ .‬קנה דימינא‬ ‫ואמאי‬
‫דאיהו דרועא ר‪ .‬כתף י ביה ה׳‪.‬‬ ‫ז(‬

‫דאמצעיתא דאתקשר בימינא לאקמה ביה שכינתא בגלותא‪ ,‬ומשה דאיהו‬ ‫ו ד א עמודא‬
‫דיוקנא‬
‫כאד לחי ראי‬

‫הקב״ה‪ ,‬כמ״ש שם נשבע ה׳ בימינו ובזרוע עוזו אלו‬
‫תפילין שבשמאל עיי״ש ובפירש׳׳י‪ ,‬וכאן פשוט ליה חרוע‬
‫הוא במי׳ ימין‪ ,‬והביא ראיה דעיקר הישועה של‬
‫ישראל הוא במה שהקב׳׳ה כביכול הוריד כבודו עמנו‬
‫בבחי׳ זרוע ימין צהיומ עמנו בגלומ‪ ,‬וע׳׳כ חשף ה׳‬
‫אמ זרוע קדשו כביכיל בהוא סוד דרועא ימינא ולוחם‬
‫כנגד הממקוממיס עלינו ורב אמ ריבנו ונוקם אמ‬
‫נקמחינו וכאמור ועוד הי ה׳ שכבי עד הבוקר‪.‬‬
‫כלומר ועוד יש התיימסוח לימין בהגאולה‪ ,‬מכח‬
‫השבועה שהוא בכמ חרוע ימין‪ ,‬היינו החגגרוח‬
‫סטרא דחסד‪ ,‬והיינו כמ׳׳ש )ברנדמ פנחס דף רמ׳׳ב‬
‫ע׳׳ב( בסוד כל הסומך גאולה לתפלה ובמאי סמיכת‬
‫על יסוד‪ ,‬על דרועא ימינא‪ ,‬הה׳׳ד חי ה׳ שכבי עד‬
‫בוקר‪ ,‬ובביאור הדבר ביוחר עיי׳׳ש עוד )לעיל דף‬
‫רל״ח ע׳׳ב( דהגלוח נקרא ליל‪ ,‬והגאולה נקרא בוקר‪,‬‬
‫כמ׳׳ש הבוקר אור בוקרו דאברהס שהוא מסערא‬
‫דחסד‪ ,‬וע״ז נשבע ואמר חי ה׳ שכבי עד הבוקר‬
‫בוקר דאברהס‪ ,‬כי הגאולה הוא כינדי לבוקר עיי״ש‪,‬‬
‫ועי׳ )ברע״מ משפטים דף קי״ט ע׳׳ב( בפסוק זה‬
‫חי ה׳ שכבי עד הבוקר‪ ,‬שרמז לה לעח הגאולה‪ ,‬שאז‬
‫יהיה החגברוח ספרא חרופ ימין שהוא סוד בוקרו‬
‫של אברהם פיי״ש‪ :‬ואמאי אתקרי זרוע י״י‪ .‬הוא‬
‫קושיא‪ .‬דמדאמר זרופ יקף׳ק‪ ,‬דמשמפ דבזרופ מרומז‬
‫ה ד אוחיוח יקו״ק‪ ,‬והלא קיי״ל שהזרופ בפצמו הוא‬
‫רק סוד אוח ד מהוי׳׳ה לבד כמפרש לקמן )בחיקוניס‬
‫הנוספות תיקון ר דף קמ״ו פ׳׳א(‪ ,‬ולזה מ ת ח ‪ :‬בנין‬
‫וכד ד׳ל דבאמת יש בהזרופ הכח של כל ה ד אותיות‬
‫הוי״ה‪ ,‬כיון שבזרוע פס היד יש בה בכוללח פנין ה ד‬
‫אותיומ‪ ,‬וקא חשיב והולך כל ה ד אותיות של הוי׳׳ה‬
‫איך נרמזים בזרוע וביד‪ :‬דבף היד ביה יי‪ .‬הייגו‬
‫כמש״ל )דף ד כדג( דקומן היד גלי פירוד האצבפומ‬
‫נמשג בכללו לאות י׳ עיי״ש וגגיאומו‪ ,‬ולזה אמר גס‬
‫הכא דכף היד חון מן הה׳ אצבעות נמשג לאות יי‪.‬‬
‫ודא עמודא דאמצעיתא‪ .‬ר״ל כיון דקיי״ל דעמודא‬
‫דאמצעיתא הוא סוד ד אותיות הוי״ה כמש׳׳ל‬
‫מקדמה‬
‫מסטרא דעמודא דאמצעיתא ועיי׳׳ש בביאורנו‪ ,‬וכן‬
‫הוא )ברע״מ פנחס דף רכ׳׳מ ע׳׳ב ודף מ״ז ע״א(‬
‫דאות ף מהוי׳׳ה אקרי קול‪ ,‬וכן הוא )בזהר פ׳ שמות‬
‫דף ג׳ ע׳׳א ובפי פקודי דף רכ׳ץ ע׳׳ב( וז״ל ף עלאה‬
‫איהו ח א דקול עיי״ש‪ ,‬וכונמו לבאר בזה דכיון‬
‫שאמרנו לעיל שהדיבור והאמירה יוצאין מן הרומ‬
‫שבצב‪ ,‬והרי אמרנו לעיל שהרומ שבלב הוא סוד אומ‬
‫ו‪ /‬וא״כ קשה פיח שכל ענין האמירה והדיבור יוצאין‬
‫מן הרוח‪ ,‬אין אנו אומרים שהאמירה והדיבור הם‬
‫סוד ב׳ ההי״ן‪ ,‬ולזה מ ח ק כיון שמהרוח יוצא הקול‬
‫שהוא סוד אות ף מהוי׳׳ה שהוא עמודא דאמצעיתא‬
‫יכלול דיבור ואמירה סוד ג׳ קוים ימין ושמאל » <‬
‫יחכן שנכלל בהרוח שבלב גס הב׳ ההי״ן שהם עטרא‬
‫דחסדיס ועטרא דגבורוח כנ׳׳ל‪ ,‬ואין בזה סחירה‬
‫להדבריס שאמרנו‪ ,‬והכל עולה בקנה אחד רביעאה‬
‫במזמור פי׳ שהד של הידד הלולים שהוא מזמור‪,‬‬
‫א‬
‫ד ר ו ע‬ ‫הוא בספירה ה ד שהוא החסד ודא הוא‬
‫ימינא‪ .‬וכמש״ל )בהקדמה הב׳ דף י׳׳ז ע׳׳א( חסד‬
‫דרועא ימינא עיי״ש‪ .‬ואיהו בגלותא עם שכינתא‪.‬‬
‫ע״ל )בהקדמה דף א׳ ע׳׳ב( בסוד כצפור גזדדח מן‬
‫קנה ‪ p‬איש נודד ממקומו‪ ,‬דד׳ל מחמח כי בפוה״ר‬
‫השכינחא אזלח גגלוחא והיא נודדח מן מ ה ‪ ,‬פ׳׳כ‬
‫גס איש שהוא ז״א נודד ממקומו ואזיל אבחרה בגלוח‬
‫כדי לשמור אוחה‪ ,‬ופיי׳׳ש בביאורנו‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫דפיקר מה שז׳׳א ירד ממה בגלות הוא מסטרא חרופ‬
‫ימין‪ ,‬ופ׳׳כ אנו מתפללים רק הושיעה ימינך‪ ,‬וכנדש‬
‫)במד׳׳ר איכה ב׳ סי׳ חי( לקץ הימין לאותו ימין שהיא‬
‫משועבדת גאלתי אח בני גאלתי את ימיני עכ״ל‪,‬‬
‫ועיי׳ )בזהר שמיני דף צ״ז ע׳׳א( דעיקר הישועה‬
‫של ישראל הוא גמה שהר»ב״ה ילמום עם הס״א‬
‫מסטרא דימין וגגין כך כמיכ הושיעה ימינך וענינו‪,‬‬
‫וע״י התגברות שנ צד הימין אתכפיין הס׳׳א דאתדבקן‬
‫בצד שמאל וכמ״ש ימינך ה׳ תרען אויב עיי״ש‪ :‬ורזא‬
‫דמלה וזרוע ה׳ על מי ע ל ת ה הנה בש׳׳ם )נזיר‬
‫דף נ׳ ע׳׳ג( מבואר חרוע הוא כינוי לשמאלו של‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונאתלי‪0‬ר]דףכ״חע״אוע״ב[‬
‫‪,‬‬
‫‪^pJI‬‬ ‫יה‬
‫מוליך לימין משה זרוע תפארתו‪,‬‬ ‫דיוקנא דעמודא דאמצעיתא‪ ,‬אתמר ביה יה )ישעיה‬
‫‪0‬ג(‬

‫מיהו בוקע מיא דאורייתא לגבי זרע אברהם דאיהו ימינא למהוי ליה שם עולם‪] ,‬יף מ ! ע‪-‬נ[‬
‫מתקשר בה׳ דאברהם דאיהו חמשה חומשי תורה‪ .‬ובה אשתלים משה‪ .‬ומיד דאשתלים אתגליא‬
‫עליה ימינא‪ .‬ודא הוא )!ישעיה!‪ 0‬וזרוע י״י על מי נגלתה‪.‬‬
‫חמישאה‬
‫כאד לחי דאי‬

‫מ׳׳ש זרוע תפארת״ו דייקא‪ ,‬היינו כי כח של‬
‫אברהם שהוא החסד דמסערא לימין‪ ,‬ומזה נתהוה‬
‫הענץ שנתן הקב״ה ימינו על ימינו של משה סור‬
‫ת״ת שהוא ז״א‪ ,‬ועי״ז הים ראה וינם וכנ״ל ואיהו‬
‫בוקע מיא דאורייתא וכו׳ הוא מפרש סיפא דקרא‬
‫שם בוקע מיס לפניהם לעשות לו שם עולם‪ ,‬דקאי‬
‫על נתינת כתורה שנעשה ג״כ בכת הימין‪ ,‬והיינו כי‬
‫להלן )תיקון כ״א דף מ״ג ע׳׳א( ררשינן בסוד קריעת‬
‫ים סוף שמשה קרע את הים במעהו‪ ,‬היינו שכיס‬
‫הוא סוד ימא דאורייתא‪ ,‬והנמש שהיא הקליפה סובבת‬
‫הים‪ ,‬וכת׳׳ח הס מארי קרבץ דאגחין עמיה ולוחמין‬
‫עמיה באורייתא‪ ,‬ולא יכלו ליה עד דאתא משה וקרע‬
‫ימא דאורייתא‪ ,‬וסוס ומכבו שהוא הנחש רמה ביס‬
‫עיי״ש‪ ,‬ועיין )ברע״מ פרשת כי תצא דף רע״ו ע׳׳ב(‬
‫על פסוק זה מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע‬
‫מים‪ ,‬דבכח הימץ בקע משה מיס דאורייתא ונתן‬
‫החורה למהוי ליה שם עולם עיי״ש‪ ,‬וביאור הדברים‬
‫גזה ע״ל )תיקון כ״ב דף ס״ז ע׳׳א( בסוד מימינו‬
‫אש דת למו‪ ,‬מימינא אתייהיג אורייתא‪ ,‬גג״ד מוליך‬
‫לימין משה זרוע תפארתו‪ ,‬וגוקע מיס דאומיתא‬
‫מתמן‪ ,‬היינו מכח הה׳ דאברהס‪ ,‬למהוי ליה בה שס‬
‫עולם‪ ,‬ובה אשתליס ה׳ דמש׳׳ה‪ ,‬דאיהו במשכנתא‬
‫לגביה לאברהם במשה‪ ,‬דאייתי אורייתא עד דיפרוק‬
‫לבנוי עיי״ש‪ ,‬וזה הוא ביאור הדבמס כאן איהו ט ק ע‬
‫מיא דאורייתא‪ ,‬ר״ל דגם ענין נתינת התורה היה‬
‫בכח הימין‪ ,‬דהייגו מכח חסד דאגרהס שלקח אברהם‬
‫למשטנא אוח ה׳ ממשה‪ ,‬עד שיחן החורה לזרעו‪,‬‬
‫ואז יהיה למשה שם עולם שיחזור לו הה׳ ויהא שמו‬
‫גשלימות‪ .‬ואתקשר בה׳ דאברהם דאיהו חמשה‬
‫חומשי תורה פי׳ שמשה ר ט ט השיג בחזרת האות‬
‫ה׳ מאברהם להשלים שמו‪ ,‬ע״י שקיבל עליו ליחן‬
‫החמשה חומשי תורה לישראל כנ״ל‪ :‬ומיד דאשתלים‬
‫אתגלייא עליה ימינא‪ .‬ר״ל שקישר אח עצמו פס‬
‫החורה והחזיר לו הה׳ שהוא סוד חמשה חומשי תורה‬
‫שניחנה מימץ‪ ,‬ע״כ ניחן לו המו של הימץ של מסד‬
‫לאברהם כנ׳׳ל‪ :‬ודא הוא וזרוע י״י על מי נגלתה‪.‬‬
‫פ״ל )תיקון כ״א שם( שדרש לה להאי קרא על קריעח‬
‫ים סוף‪ ,‬רמפה של משה שקרע ט את הים היה‬
‫הקולמוס שכתב ט התורה‪ ,‬בגין דמליה אחגלייא‬
‫זרוע‬
‫)בהקדמה דף ב׳ וגי( ובשאר דוכתין‪ ,‬א״כ מובן‬
‫ממילא שאין כאן סתירה‪ ,‬דחף אס אמרנו שזרוע‬
‫הוא סוד אות ו׳ מהוי״ה הוא רק בדרך פרע‪ ,‬אבל‬
‫בדרך כלצ הוא כלול כל ד׳ אותיות הוי״ה‪ ,‬כפנין אות‬
‫ף מהוי״ה שהוא ז׳׳א אפ״ג דבפרע אינו אלא אות‬
‫ו׳ מהוי״ה אפפ״כ בדרך כלל הוא כלול כל ד אותיות‬
‫יקו״ק‪ ,‬וק יתק פור שכל הד׳ אותיות הוי״ה הס‬
‫בזרוע‪ ,‬דאפ״פ שבדרך פרפ הוא רק אות ד‪ ,‬פכ״ז‬
‫בדרך כלל הוא כלול כל הד׳ אוחיוח‪ ,‬כי כח של כל ד‬
‫אוחיוח הוי״ה כנ״ל הוא בהזרוע אשר משס הולך‬
‫הכח אל כל היד שהוא אוחיוח יק״ק ולכן נקרא זרופ‬
‫הוי״ה‪ ,‬והכל פולה בקנה אחד‪ .‬דאתקשר בימינא‬
‫וכף‪ .‬זה הוא המשך לחחלח המאמר שאמר כי מזמור‬
‫הוא דמעא ימינא‪ ,‬והיינו כי דהמע״ה כשאמר‬
‫הושיעה לו ימינו וזמע קדשו‪ ,‬וקישר עצמו בקו‬
‫החסד מספרא דדרועא ימינא כנ״ל‪ ,‬התחיל במזמו״ר‬
‫שהוא מספרא דדרופא ימינא וכאמור‪ .‬ומשה דאיהו‬
‫דיוקנא דעםודא דאמצעיתא ע״צ )בדף שאח״ז(‬
‫דמשה הוא במקום יעקב‪ ,‬מעקב הוא סוד עמודא‬
‫דאמצעיחא מנבר‪ ,‬ומשה הוא כן מלגאו ועיי״ש‬
‫בביאורנו‪ ,‬ולזה מובן מ״ש דאיהו דיוקנא‪ .‬היינו‬
‫עפמ״ש )בע״ח פרק י׳ משער קיצור אבי״ע( שיש‬
‫חומר וצורה‪ ,‬ח מר הוא החיצוניוח והצורה הוא הפנימיוח‬
‫עיי״ש‪] ,‬ועיין )בלק״ח פ׳ ואתחנן‪ ,‬בפסוק אשר בעבר‬
‫הירין( שמטאר שם ג״כ דמשה הוא סוד ז״א עמודא‬
‫דאמצעיחא‪ ,‬ועיי״ש עוד בפסוק ויחעבר[ אתמר‬
‫ביה מוליך לימין משה עי׳ )במד״ר בשלח פ׳ כ״א‬
‫סי׳ ף( דבשעח קריעח ים סוף אמר משה לקב״ה‬
‫אץ הים מצה להקרע‪ ,‬מה עשה הקב״ה נחן ימינו‬
‫על ימינו של משה‪ ,‬שנאמר מוליך לימץ משה מיד הים‬
‫ראה וינס עיי״ש‪ ,‬ופנימיוח הענין מבואר )ברע״מ‬
‫פ׳ משפעים שם( בביאור הפסוק ‪ 0‬ה מוליך לימין‬
‫משה זרוע חפארחו‪ ,‬כי קריפח ים סוף נפשה ע״י‬
‫משה שהוא סוד חפארח גופא שהוא ז״א‪ ,‬ומשה‬
‫התקשר עצמו גחסדיס שבזרומ ימץ דמא דאברהס‬
‫עיי׳׳ש‪ ,‬ועי׳ )גזהר פ׳ נח דף ס״ז ע״ג( מוליך לימץ‬
‫י מ ה זרוע למארחו‪ ,‬דא זטחא דאברהם דאיהו‬
‫ימינא ממש‪ ,‬ובג׳׳ד ט ק ע מיס מפניהם‪ ,‬דהא זטתא‬
‫דאברהס ט ק ע מים עיין שם‪ ,‬ולפי הנ״ל מוגן‬
 ‫‪,,‬‬
‫הזהר‬ ‫]לף כ״ח ע׳׳ב[‬ ‫תקונא תליסר‬ ‫‪ilpfl‬‬
‫ח מ י ש א ה ב נ ג ו ן ) ד א י ה ו גץ דתליין(‪ ,‬בגין דהאי ניגון סליק מניה כמה נגינות‬
‫מסטרא דשמאלא‪ .‬דמתמן רוח צפון הוה נחתא בננור דוד והוה מנגן מאליו‪.‬‬
‫הה״ד )פלכים ב והיה כנגן המנגן וגו׳‪.‬‬ ‫ג(‬

‫ורעם גבורותיו מי יתבונן‪.‬‬ ‫)*יכ כ‪0‬‬ ‫ו מ ת מ ן רעמין נפקין‪ ,‬הה״ד‬

‫ו מ ת מ ן )ישעיה כד> רעה התרעעה הארץ‪ ,‬בתרועה‪ ,‬מסטרא דמטה כלפי חסד‪ .‬מוט התמוטטה‬
‫ארץ‪ ,‬בתקיעה‪ .‬פור התפוררה ארץ‪ ,‬בשברים‪.‬‬
‫בההוא‬
‫כאד לחי דאי‬
‫שמקורו הוא מ ג מ ה [ ‪ :‬דמתםן רוח צפון הוה גחתא‬ ‫זרוע ה׳ דאחמר כיה וזמע ה׳ על מי נגלחה עיי״ש‪,‬‬
‫בבגור דוד וכו׳ ע״ל )לף כ״ז ע״ב( ובביאומו שם‬ ‫והיינו כדאמרן‪ :‬חמישאה בניגון דאיהו ג״ן וכר‪.‬‬
‫מזה‪ .‬הה״ד והיה ננגן המנגן‪ .‬גירושלמי )גרמת‬ ‫כלומר שה׳ של היו״ד הלולים‪ ,‬הוא ניגץ שהוא‬
‫פרק א׳ הלכה א׳ לף ה׳ ע״ב( לרש לה להאי קרא על‬ ‫בגבורה ספירה הה׳‪ ,‬ואמר דאיהו ג׳ץ‪ ,‬כלשון זה‬
‫כטר של לול שרומ צפונית היה מנשגת גו יהיה‬ ‫איחא )גרע״מ פ׳ פנחס דף רכ״ג ע״ג( גנגו״ן חמן‬
‫מנגן מאליו שנאמר והיה כנגן המנגן‪ ,‬מגן כמגגן‬ ‫ג״ן‪ ,‬הכי שפירו מגונא ביה עכ׳< והיינו מיל כי‬
‫אין כתיב כאן‪ ,‬אלא כנגן המנגן‪ ,‬ללמל שהכנור היה‬ ‫לשון ניגו״ן הוא נופל על לשון ג״ן‪ ,‬והיינו כי הניגו״ן‬
‫מנגן מאליו ע״י הרות צפונית עיי״ש‪ :‬ומתמן רעמין‪.‬‬ ‫מקומו גג״ן העליץ והוא מסטרא דגגוסה‪ ,‬וכמ׳׳ש‬
‫עי׳ )גזהר בראשית לף ל״א ע״א‪ ,‬וברע׳׳מ פנחס לף‬ ‫)גזהר פ׳ פקודי דף רכ״ז ע״ב( דגחפטקי דעדן‬
‫רל״ה ע״ב( שהרעמים הס מסטרא לגמרה עיי״ש‪,‬‬ ‫עלאה‪ ,‬כלהו רחיכין קדישין סצקץ וכד‪ ,‬ואינו רחיכין‬
‫והכא מוסיף שגס הגבורות של הרעמים הס יוצאים‬ ‫כלהו אקמן עלמוח שיר‪ ,‬והס מסטרא דטקבין‪,‬‬
‫מן הבינה כנזכר לעיל‪ ,‬והביא סייעתא מקרא‪ :‬הה״ד‬ ‫בגין רכל אינץ עלמוח אחיין מםטרא דשמאלא מסטרא‬
‫ורעם גבורותי״ו מי יתבונ״ן היינו מסטרא לגבור״ה‬ ‫דטקבא אחמנן על השיר‪ ,‬זאממ שירחא חדיר ועל‬
‫שיוצאים ק הגינ״ה ]והלבמס יתאחדו עם מאמר‬ ‫דא פחיב על עלמוח שיר עכ״ד‪ ,‬ועי׳ )גזהר פ׳ ויצא‬
‫חז״ל בש״ס )ברמת רף נ״מ ע״א( לא נבראו הרעמים‬ ‫דף קנ״ט ע״א( דהמלאכיס שמסתעפים ק המלטח‬
‫אלא לפשט העקמימיח שגלג‪ ,‬שנאמר והאלקיס עשה‬ ‫נוקבא דז״א נקראים עלמוח שיר כיון שאומרים שירה‪,‬‬
‫שיראו מלפניו עיי״ש‪ ,‬והיינו י ק כי הס משורש‬ ‫ונקראים עלמוח אין מספר כד״א אץ מספר לגמדיו‬
‫הגבורות שבבינה‪ ,‬ע׳׳כ הם מפשיטים העקמימות‬ ‫עיי״ש‪ ,‬והכא אמר שהשיר שהעלמות אומרים הוא‬
‫שגלב שהוא סוד הבינה כמש״ל בינה לבא‪ ,‬וגס‬ ‫בבחי׳ ניגון שהוא מםטרא דגבורה ומסטרא דטקבא‪,‬‬
‫האלקיס עשה שיראו מלפניו‪ ,‬כי יראה הוא מסטרא‬ ‫וזה הוא ביאור הדגריס כאן שאמר דאיהו ג ץ ורשום‬
‫דגבורה כמש״ל )בהקדמה דף ה׳ ע״א( וכשאר‬ ‫ב׳ קוים על חיגח ג״ן לרמז למש״ל )דף כ״ט ריש‬
‫מכתי[‪ :‬וסתמן וכף ר״ל בי גס ענין הקיל שופר‬ ‫ע״ב( שהג״ן רומז לסוד נקב״ה חסובב גב״ר עיי׳׳ש‪.‬‬
‫דלעת״ל שהקב׳׳ה יתקע בשופר גדול לחירוחיט‪ ,‬ועי׳׳ז‬ ‫ואמר ג״כ• בנץ דהאי ניגון סליק מיניה במה‬
‫יגער הקב״ה על הס״א וינקום מהם נקמתו‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫נגינות עולימן מסטרא דשמאלא היינו כמ׳׳ש‬
‫להלן )תיקון כ׳׳א דף נ״א ע״ב( דגשופר עתיד הקג״ה‬ ‫) ג מ ר שם( דסוד השיר של העלמות הוא בגן עלאה‬
‫לאמשא ישראל ק גלותא עיי״ש‪ ,‬ויהיה ג״כ מ ע ן‬ ‫מספרא דנוקגין דאיגץ מםטרא דשמאלא שהוא‬
‫הגבורה שבכיפה‪ ,‬וכדמפרש שם )בדף שאח״ז( שופר‬ ‫שורש הגכורוח‪ ,‬וכנזכר ]ועי׳ )גקהלח יעקב‪ ,‬ערך‬
‫שכינתא עלאה‪ ,‬ומפרש שם ]בכסא מלך[ דקול שופר‬ ‫ניגץ( שהביא דברי החיקונים בזה‪ ,‬דניגץ הוא מספרא‬
‫הוא מכת הגגומת שבגינה עיי״ש‪ :‬רעה התריעעה‬ ‫דשמאלא דמשם מנשב מ ח במור רדוד‪ ,‬והביא מדבמ‬
‫הארץ וכף דרש הני תלת לעונות רועה התמעטה‬ ‫הרמ״ק והרמ׳׳ז שכתבו דניגץ סודו בבינה‪ ,‬וע״כ‬
‫וכף‪ ,‬מוט התמוטטה וכר‪ ,‬פור התפוררה‪ ,‬שמרמז על‬ ‫אימי הכתוב והיה מ נ ן המנגן וימי עליו רוח אלקים‪,‬‬
‫תוקף הדינים של קול שופר לתקיעה שכמם תרועה‪,‬‬ ‫ששרתה עליו רוה״ק‪ ,‬שהנבואה היא מבינה עיי״ש‪,‬‬
‫וכמ״ש )גפע״ח פרק א׳ משער השופר( להקול שופר‬
‫ועיין ]בכסא מלך[ כאן שכתב שהניגץ הוא מפח‬
‫דלעתיד שהוא סוד שופר גמל הוא סוד מנים היוצאים‬
‫ההבל היוצא מבינה‪ ,‬ואותו ההבל הוא בחי׳ גבורה‬
‫מאמא עלאה שהיא התוקעת כשופר ומציאה מ ׳‬
‫ובא מצל גמרות אבא‪ ,‬ואלו הגבירות באים לתקן‬
‫הגלים נמס תוקף הדינים ימי״ז נמחקים המניס‬
‫העולם לשגר הקליפות ולעירר השמחה גמולם עיי״ש‪,‬‬
‫גשורשס עיי״ש‪ :‬מסמרא ת ט ה כלפי חמד• היינו‬
‫ומגמלא שהכל עולה בקנה אחל שהיא מסטרא לגבורה‬
‫כמש״ל‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תליסר ]לף כ״ח ע״‪[3‬‬ ‫‪^IpH‬‬ ‫כ‬

‫ב ה ה ו א זמנא‪ ,‬תלת אבהן מתקשרין בגבורה‪ ,‬ואתעבידו בה תרועה שברים תקיעה‪ .‬ובהץ‬
‫רעה התרועעה וגו׳‪ .‬ודא יהא בסוף יומיא‪ .‬וכל אתין אלין בארעא דישראל יהון‪ .‬בגין‬
‫דתמן הברון דאבהן י תמן קבורים‪.‬‬
‫״{‬

‫ליל שמורים הוא לי״י‪ ,‬ודא‬ ‫אתמר)*מזת יב>‬ ‫ש ת י ת א ה יט> ה ל ל ו י ה ‪ ,‬ה ל ל ו ה ו ודא ה״ו‪ .‬עליה‬
‫איהו עמודא דאמצעיתא‪.‬‬
‫ו ר ז א דמלה‪) ,‬ירמיה ל השמיעו הללו ואמרו הושע י״י את עמך את שארית ישראל‪ .‬לקיים קרא‬
‫א{‬

‫)מיכה ‪ 0‬כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות‬

‫ורזא‬
‫כאד לחי ראי‬
‫ארבע‪ ,‬כי שם במבחן הוא מקום ביטול ורגא למויזא‬
‫מצל הס׳׳א קליפת הנמש‪ ,‬ואין שם רק השם בן ל׳‬
‫אותיות עיי״ש‪ ,‬ועי׳ )נזהר פ׳ וארא לף ל״א ע״א(‬
‫שהמלטח בית לול אי אפשר צמיבני בבניינא שלימתא‬
‫על לאתמבר באבהן‪ ,‬ובלב שרצה לתקן מלכותא קלישא‬
‫אתא למברון למשתטמא על קברי אבהן עיי״ש‬
‫שתיתאה הללויה הללוהו ר׳׳ל הו׳ של העשרה‬
‫מלולים‪ ,‬הוא הללויה הללוהו‪ ,‬שהוא בת״ת ספירה‬
‫הששית‪ ,‬שהוא סול פמולא לאמצעיתא שכלול ר׳‬
‫אותיות יקף׳ק‪ ,‬חהו הללו י״ה הללו ו׳׳ק• ודא ה״ו‪.‬‬
‫בלפוס מנטובה הגי׳ ודא הוא‪ .‬וכן נלענ״ל עיקר‪,‬‬
‫והיינו כמ״ש )נזהר פ׳ קרח לף קע״ח ע״ב( בסול‬
‫ומבל הלוי הו״א‪ ,‬כי הו״א מרמז לסול ח״ח‪ ,‬כמ״ש‬
‫הו״א עשנו ולו אנחנו עמו עיי״ש‪ ,‬וזהו כיאור הלבריס‬
‫כאן שמלבר עמה בספירח ח״ח אמר ולא הו״א‪,‬‬
‫היינו שח״ח נקרא הו״א‪ .‬עליה אתמר ליל שמורים‬
‫הף׳א לי״י היינו כמ׳׳ש )בזהר פ׳ בא לף ל״ח מ׳‪/‬ב(‬
‫בפסוק ליל שמורים הוא לי״י‪ ,‬לבאחר לאשחכחו דכר‬
‫ונוקבא ליח שבחא אלא ללטרא‪ ,‬ובשעתא דאחמבר‬
‫עמה דכר‪ ,‬כחיב הוא הלילה הזה לשון זכר עיי׳׳ש‪,‬‬
‫וזה הוא ביאור הדברים כאן שבא לחרן מה שכתב‬
‫כי הללו הוא בח״ח‪ ,‬דקשה לכאורה דהא קיי״ל בכל‬
‫מקום דהלל הוא במלכוח‪ ,‬וכמ״ש )בזהר פ׳ וישלח‬
‫דף קע״ח ע׳׳ב( כי הל׳׳ל הוא בגי׳ אדנ״י‪ ,‬והוא‬
‫שבחא שהמלטח משבחח חדיר לקב׳׳ה עיי״ש‪) ,‬ובסידור‬
‫הר״ש ד < בכוונת הלל(‪ ,‬ואמאי אמריק הכא שהיא‬
‫בת״ח‪ ,‬ולזה מ ח ס ואמר ודא הוא לשון זכר שנאמר‬
‫לפעמים גס על המלטח כנזכר‪ ,‬עליה אחמר וטי‪,‬‬
‫ר״ל כיון שהמלטח מזמרת בהלל רק בזמן שמזדווגח‬
‫עם בעלה‪ ,‬ע״כ נקרא ההל׳׳ל מל שם הדבר כמשמעוח‬
‫הקרא דליל שמורים הו״א לי״י‪ ,‬והיינו דבזמן שמזדווגח‬
‫עם בעלה‪ ,‬אז הלילה שהיא הנוקבא נקראת בלשון‬
‫זכר‪ ,‬כי אז כל שבחא של ההלל שהיא מזמרת הוא‬
‫לצורך הת״ת בעלה דמטרוניחא ולא להמלטח‪ :‬ורזא‬
‫דמלה השמיעו הללו ואמרו הושע י״י וכף‪ .‬ר׳׳ל‬
‫כיון דקיי׳׳ל להללו הוא במלטח כמ״ש )פ׳ וישלח שם(‪,‬‬
‫קשה‬
‫כמש״ל )בדף נ״א סוף ע׳׳ב שם( לקלא לחקיעה סליק‬
‫ליה לגבי ימינא דאיהו חסד‪ ,‬ושברים סליק לשמאלא‬
‫לגבי גבורה‪ ,‬ובחרועה סליק קלא לגבי עמודא‬
‫לאמצעיתא עיי״ש והנה נודע מדברי רבינו דח״ח‬
‫הוא מטה כלפי חסד‪ ,‬וכמ״ש )בלקוטי הש״ס ברמת‬
‫דף ה׳ ע׳׳ב( עיי״ש‪ ,‬ועי׳ גמה )בפע״ח פרק ד׳‬
‫משער החפיצין(‪ ,‬חה הוא ביאור הדברים כאן דמצד‬
‫התרועה שהקול סליק לגבי עמודא דאמצעיחא שם‬
‫הוא מטה כצפי חסד ונמחקין הדינים‪ .‬בההוא‬
‫זםגא בקץ הגאולה‪ ,‬וכמ׳׳ש )בלק״ח חהיליס בפסוק‬
‫יושג בשמים ישחק( שבזמן הגאולה יהיה הישועה‬
‫ע״י בינה עלאה באמצעוח הגבורה שחחלבש ביצחק‬
‫לעשוח נקמה בגוים עיי״ש• תלת אבהן מתקשרין‬
‫וכף‪ .‬היינו כמ״ש )בזהר פ׳ אמור דף ק׳ ע״א( דהג׳‬
‫אנוח אברהם יצחק יעקב הס המעלץ את קול שופר‪,‬‬
‫ועי׳ )בפע״ח שם פרק ל׳( ובהון רעה התרועעה‬
‫וגד עי׳ )גזהר פ׳ ויקרא דף כ״ב ע׳׳ב‪ ,‬ובפי שמיני‬
‫דף ל׳ץ ע״א( שדרש לה להאי קרא ע״ד הכתוב בק‬
‫יחד ככבי בוקר ויריעו כל בני אלקיס‪ ,‬כי בני אלקיס‬
‫הס אוחן שמזמרין בכל בוקר כאשר אחא צפרא חסד‬
‫אחער בעלמא יכל דיגין אחעברו‪ ,‬ע״כ אז ויריעו בני‬
‫אלקיס‪ ,‬דהא אחבר חוקפא דדינק קשיין ואחבר חילא‬
‫דלהון עיי״ש‪ ,‬וזה הוא ביאור הדברים כאן שכאשר‬
‫הג׳ אבות יחלבשו בהגטרוח של קול שופר מן חקיעה‬
‫שברים חרועה ויעלו אותם למעלה להמתיקס בשורש‪,‬‬
‫אז בהון רעה התרועעה ו ק בבמי׳ ויריע״ז בגי‬
‫אלקיס כנזכר ודא יהא בסוןן יומיא‪ .‬שאז יהיה‬
‫המחקח הדינים כראוי‪ .‬והקליפות יתבטלו לגמרי בסוד‬
‫בלע הנמח לנצח ורוח הטומאה אעביר ‪ p‬האדן‪:‬‬
‫דתמן חברון דאבהן תמן קבורים כלומר הכל‬
‫יהיה בזטח האבוח אשר במערח המכפלה שבחברון‬
‫שם‪ ,‬וכמ״ש )בזהר פ׳ וירא לף קכ״ד ע״א( ט במערת‬
‫המכפלה אשר האבוח קבורים‪ ,‬שם הוא מקום ביטול‬
‫הטומאה והקליפוח מכל וכל בסול בלע המוח לנצח‪,‬‬
‫וכחיב ואח רוח הטומאה אעביר ‪ p‬האת‪ ,‬ועיי״ש‬
‫)בלף שאח״ז( אשר מהאי מעמא נקרא חברון קריח‬
 ‫כא‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תליםר ]דף כ״ח ע״ג[‬ ‫תקוני‬
‫מ״ממן ש״בתו ה״שגיח‪ .‬בגין‬ ‫ג(‬ ‫)״הליש ל‬ ‫דמלה‪) ,‬קהלת א> מ״ה ש״היה ה״וא שיהיה‪ .‬וביה‬ ‫ו ת א‬
‫דאיהו דיוקנא דעמודא דאמצעיתא‪.‬‬
‫ב ה ה ו א זמנא‪ ,‬אתקיים רזא דמתניתין דאמר אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש‪ ,‬דהיינו אלף‬
‫חמישאה‪ .‬ושורפץ בתחלת שש‪ .‬דאיהו אלף שתיתאה‪ ,‬ובגין דלא יפרישו בץ שש‬
‫דאיהו עמודא דאמצעיתא‪ ,‬ובין שבע דאיהי בת זוגיה‪ .‬צריך לבערא שאור וחמץ דאינון ערב רב‪.‬‬
‫דלא‬
‫כאד לחי ראי‬

‫כזה לא מעכב‪ ,‬מחשב כל האלף לטובה( • דהיינו אלף‬ ‫קשה כיון שאמר השמיש הללו הרי מדבר גמלטת‬
‫המישאה ר׳׳ל דבכל אלף החמישי לא היה הזמן‬ ‫א״כ הו״ל לסיים ואמרו הושע אדנ״י סוד המלטת‪,‬‬
‫מוכשר לגאולה בלא חשובה‪ ,‬וכמ׳׳ש ) ב מ ל ואחחגן‬ ‫ובעל כרחך מדקאמר הושע הוי״ה משמע דהלל״ו‬
‫דף ע״ר ע׳׳א( בפסוק הן עוד היום גדול‪ ,‬והיה‬ ‫הוא כח״ח‪ ,‬והייגו כשהוא מזדווג עם המשרוניחא‬
‫חליי אם יחערץ ישראל בחשובה לקמי קוב׳׳ה‪ ,‬ויחכנשון‬ ‫וכאמור• לקיים קרא כימי צאתך מארץ מצרים‬
‫‪ p‬גלוחא ויחזכץ לארעא קדישא עיי׳׳ש‪ ,‬וזה שאמר‬ ‫וכוי פי׳ גאולח מצרים היה עי* משה רבע״ה שהוא‬
‫דבאלף הה׳ היו פולין בכל יום ומצפים בחוחלח‬ ‫עמודא דאמצעיחא‪ ,‬וע׳׳כ אמר הכחוכ ליל שמורים‬
‫ממושכה שיבא משיח צדקמו על ידי חשובה ומע׳׳ט‬ ‫הוא להוי״ה דייקא‪ ,‬שהוא עמודא דאמצעיחא‪ ,‬ועתידה‬
‫כראוי שיחנו ישראל אל לבם לעשוח‪ .‬ושורפין‪.‬‬ ‫להיוח ג״כ על ידו‪ ,‬וע״כ משה הוא ר״ח‪ .‬מ״ה ש״היה‬
‫הקליפוח‪ ,‬דגזמן הגאולה כחיב ואח רוח ‪,‬הטומאה‬ ‫ה״וא שיהיה‪ .‬כי משה הוא סוד ח״ח עמודא‬
‫אעביר מן הארץ‪ ,‬ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט אח‬ ‫דאמצעיחא‪ ,‬והוא היה הגואל הראשון מארץ מצרים‪,‬‬
‫הר עשו‪ ,‬וכמ״ש מ ה ר כמה פעמים‪ ,‬ועי׳ )בע׳׳ח סוף‬ ‫והוא יהיה הגואל האחרץ‪ ,‬היינו כי גם הגאולה‬
‫פרק ה׳ משער רפ״ח נצוצין‪ ,‬ובפרק ה> משער תיקון‬ ‫הפחידה יהיה פלידו מספרא דח״ח עמודא דאמצעיחא‬
‫הירח( ובחחילח אלף הששי היה ה ז ק מוכשר להגאל‪,‬‬ ‫שנקרא הו״א כנ׳׳ל‪ ,‬ופ״כ אומרים הללו שהוא כח״ח‬
‫ולהיוח שריפה גדולה בשרי אומות העולם ולעשות‬ ‫כנ״ל‪ .‬וביה מ״מכון ש״בתו ה״שגיח פי׳ )ברע״מ‬
‫בהם כלה‪ ,‬אבל בעוה״ר שרט לא ז ט אבותינו‪ ,‬ועל‬ ‫פ׳ כי חצא דף רפ׳׳ג פ״ב( דמשה היה שקול לשיחין‬
‫שלא זכו‪ ,‬ותהי השריפה בעדת ה׳ בגזירות שמדות‬ ‫רבוא דישראל‪ ,‬וביה מ״מכץ ש״גחו ה״שגימ‪ ,‬וכ״כ‬
‫גדולות הי׳׳ד בנודע‪ ,‬על כל פנים גחקיים ושורפין‬ ‫להלן )תיקון ס״ש סוף דף קי׳׳א וריש דף קי״ב(‬
‫בחחלח שש‪ .‬ובגין דלא יפרישו בין שש וכו׳ צריך‬ ‫והגאולה פחידה להיוח פל ידא דמשה בדרא בתראה‪,‬‬
‫לבערא שאור וחמץ וכד עי׳ )גפע״ח פרק ד׳‬ ‫לקיימא קרא מ״ה ש׳׳היה ה׳ץא שיהיה‪ ,‬וביה ׳׳ממכון‬
‫משער חג המצות( דחית ושאור הם הקליפוח‬ ‫״שבחו ״השגיח פיי״ש‪ ,‬והיימ כי השגחתו יחב׳׳ש על‬
‫היונקים השפע היורד להמלטה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר•‬ ‫כל אחד ואחד מיושגי ארן בכלל ופרע‪) ,‬כמ״ש‬
‫ובגין דלא יפרישו בץ שש דאימו עמודא דאמצעותא‬ ‫הרמב״ן בפ׳ וירא(‪ ,‬אם לחסד אם לדין הוא ג״כ‬
‫ובץ שבע‪ ,‬והיינו כמ״ש )בפע״ח )בפרק ג׳ משער‬ ‫מכח החלבשוחו יתכ״ש כגיכול במדת ממורא דאמצפיתא‬
‫העמידה( בסדר השמ״ע מהחברים בטונח ולמלשינים‪,‬‬ ‫הכלול חסד וגבורה ונמחקץ הגבורות גהחסלים‪,‬‬
‫כי לעחיד לבוא כאשר יהיה החיקץ השלם ויתחמץ‬ ‫ועי״ז הוא מנהג עולמו בנטל ובריותיו ברחמים‪.‬‬
‫זו״נ‪ ,‬אז יאבדו כל כחוח הטומאה שהם מפסיקים‬ ‫בגין דאיהו דיוקנא דעמודא דאמצעיתא‪ .‬היינו‬
‫ממה בץ ף לה׳ ומנקים ק הקלושה ומפסיקים השפע‬ ‫כמש׳׳ל כי י מ ה רטנו הוא מלגאו בבחי׳ עמודא‬
‫היות־ מן זעיר לנוקבא פיי״ש• דאיהו עמודא‬ ‫דאמצעיתא שהוא בחי׳ הצורה‪ ,‬ולזה אומרים הושע‬
‫דאמצעיתא‪ .‬ר׳׳ל כי מספר שש מרמז לז׳׳א סוד אוח‬ ‫הוי׳׳ה דוקא‪ ,‬היינו שיתגלה כחו של משה רבינו פ״ה‬
‫ו׳‪ ,‬כמש״ל )תיקץ י׳׳ז דף ל״ז ע׳׳א( דאות ד הוא‬ ‫שהוא דיזקנא דעמודא דאמצעיתא‪ ,‬ואז תהיה הגאולה‬
‫עמודא דאמצעיחא עיי״ש‪) ,‬ובפיע׳׳מ פרק ג׳ משער‬ ‫וכאמור־ רזא דמתניתין‪) .‬בפסחים דף י״ב ע״א(‬
‫הק״ש‪ ,‬ובפרק ג׳ משטר העמידה( דאות ו׳ מרמז לז׳׳א‬
‫אוכלץ בל ארבע וכף‪ .‬ע״ל )כהקלמה דף ה׳ ע״ב(‬
‫שאץ בו אלא ששה כמידות עיי״׳ש‪ :‬דאינון ערב רב‪.‬‬
‫דמפרש לה על זמן המ*לה אוכלין כל ארבע‪ ,‬הוא‬
‫עי׳ )בזהר בראשית דף כ׳׳ט ע״א( דהפרב רב הם‬
‫אלף הרביעי שהוא זמן שביהמ״ק הג׳ היה קיים‪,‬‬
‫מםטרא דקליפות הנחש חויא בישא היונקים מן‬
‫שאז היו אוכלץ מבעים מכל מוג איש חחח גפנו‬
‫הקחשה‪ ,‬ועי׳ מזה )במ׳׳ח פרק ג׳ משפר ק״נ( באורך‪,‬‬
‫ותחת תאנחו‪) ,‬ואמפ״י שלא היה כל האלף ההיא‬
‫ועי׳ )גזהר נ‪ 1‬כי תשא רף קצ״א פ״א( מןא משיג‬
‫כשלימות שמסר קמ׳׳ג שנים מהמספר‪ ,‬מספר קטן‬
‫שם‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תליסר !לף כ׳׳ח ע׳׳ג[‬ ‫תקוני‬ ‫כב‬
‫דלא יתהזיין בין שש דאיהו ף‪ ,‬ובין שבע‪ .‬דאתמר בה <»! קיס> שבע ביום הללתיך‪ ,‬בגין‬
‫‪P‬‬

‫דערב רב אפרישו בין שש לשבע במתן תורה‪ ,‬כד״א ‪ m m‬ל > וירא העם כי בשש משה‪ ,‬ואוקמוהו‬
‫ב‬

‫בשש‪ ,‬באלין שית שעתין עבדו ית עגלא ואפרישו בין ו״ק‪ .‬דאינון שש לשבע‪ .‬הכי יפריש למ קוב״ה‬
‫בין שש »> לשבע‪ ,‬דבגינייהו הות מצה פרוסה להם עני‪ .‬עני ודאי‪ .‬בההוא זמנא תהא שלימה‬
‫כגוונא דהברתה דאיהי מצה שלימה‪ .‬הה״ד)ישעיה ל והיה אור הלבנה כאור ההמה‪.‬‬
‫(‬

‫ו א מ א י הות מצה פרוסה‪ ,‬בגין דאסתלק מינה ף רגל דילה למהוי ביה כמצוה ]למהוי לה‬
‫מצוה[ ‪ .‬ומצה פרוסה אשתארת ד׳‪ .‬ובגין דא מצה פרוסה ד׳‪ .‬מצה שלימה ה׳‪ .‬ובגין‬ ‫ע (‬

‫דא אמרין הלל גמור והלל שאינו גמור בפסה »> לקבל מצה שלימה‪ ,‬ומצה פרוסה‪.‬‬
‫ואמרין‬
‫באר לחי ראי‬
‫הפי׳ הג׳ אץ קורין לחם שני אלא לחם עני ולזה‬ ‫שם גס שמוח ראשי הקליפוח שהיו בראש הערב רב‬
‫אמר הכא עני ילאי‪ ,‬ולא ש נ י ‪ .‬בגוונא דחברתה‬ ‫עיי׳׳ש בין שש ובין שבע וכר‪ .‬פי׳ בין ז׳׳א שהוא‬
‫דאיהי מצה שלימה‪ .‬ע׳׳ל )חיקון ט״ו דף ל׳ נדב(‬ ‫אוח ר ששה קצוות‪ ,‬ובץ הנללטח גוקבא דיליה שהיא‬
‫ח״א נקרא מצה שלימה ועשירה‪ ,‬והמלטח נקראח‬ ‫פול שגיעיח‪ ,‬ופמ׳׳ש )ברע״מ פ׳ בהר דף ק״ח ע׳׳א(‬
‫מצה פרוסה לחם עני עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה אמר דלעחיד לבוא‬ ‫דכל שביעיוח הס מסטרא דשכינחא דאחקריאח שגע‪,‬‬
‫גם המלכוח חהיה בבחי׳ מצה שלימה ועשירה כמו‬ ‫דאחמר בה שבע גיוס הללחיך עיי׳׳ש‪ :‬ואוקמוהו‬
‫הז׳׳א‪ :‬והיה אור הלבנה כאור החמה עי׳ )בזהר‬ ‫בשש באלין שית שעחין וכף עי׳ גש״ס )שבח‬
‫בראשית דף ל״ד ע׳׳א( דעחה גשה״ר הלבנה אזעירח‬ ‫דף פ״ט ע״א( וירא העם כי כושש משה‪ ,‬אל חקרי‬
‫נהורא מקמי שמשא‪ ,‬דאתפגם נכורא דלבנה מחמח‬ ‫גישש‪ ,‬אלא בשש‪ ,‬בא שש‪ ,‬שמשה רבינו קבע להם‬
‫מויא בישא‪ ,‬ולעחיד לבוא שיהיה בלע המוח לנצח‬ ‫לישראל ז ק שיבא ביים המ׳ יום בחחלח שעה ששיח‬
‫ויחבטלו קליפת הנחש‪ ,‬בהאי זמנא והיה אור הלבנה‬ ‫עיי׳׳ש‪ ,‬יעי׳ )בזהר כי חשא שם ע׳׳ב( דאינץ ערב‬
‫כאור החמה שי׳׳ש‪ ,‬ו ק הוא ש ד בכמה דוכחי בזהר‪,‬‬ ‫רב חכמחא דלהץ הוי סגי דאינון אסחכלו בשעתי‬
‫ועיץ בזה )בע׳׳ח פרק ג׳ משש־ מישט הירח‪ ,‬ובפרע׳׳ח‬ ‫דיומא‪ ,‬ואסחכלו בדרגא דמשה‪ ,‬וחמו מ א בכל סטרץ‬
‫פרק א׳ משער ר׳׳ח בדברי החברים(‪ :‬ואמאי הוח‬ ‫בשש דמשה ובשש שעתי קדמאי דיומא לא יכלין‬
‫מצה פרוסה‪ .‬פריסה משמע שנפרס וגשבר ממנה‬ ‫לשלטאה בהי‪ ,‬בגין שיח דרגץ עלאץ דאחידן בהו‪,‬‬
‫חלק אי‪ .‬ולזה אמר‪ .‬בנין דאםתלק מינה ד וכד‪.‬‬ ‫יבסטרץ דאלץ שיח הוי זמץ לרדח ‪ p‬ההר וטי‬
‫עי׳ )בפרע׳׳ח פרק ג׳ משמר מג המצוח( בכוונח‬ ‫יעי׳ )גמק׳׳מ שם(‪ ,‬דר״ל דבשש שעיח הראשונות של‬
‫ובשה׳׳ר עלוח‬ ‫היחץ‪ ,‬דהמלטח היא סוד אות‬ ‫יום אינם יטלץ לנטות שים דבר מפני שג־ימזיס לי״ק‬
‫נחסר ממנה רגל הי׳ שבחוך הה׳‪ ,‬ונשאר רק ד‪ ,‬ע׳׳כ‬ ‫ח׳׳א שהם בחי׳ משה עיי׳׳ש‪ ,‬וזה הוא ביאור הדברים‬
‫נקראח דלה ושיה‪ ,‬ע׳׳כ אימרים הא לממא עניא‬ ‫כאן שעשו בעיה׳׳ר מ ה שעשו בסוף שעה ששיח‪ ,‬היינו‬
‫שי״ש‪ :‬למהוי לה מציה‪ .‬ש ׳ )בזהר ויצא דף קנ״ז‬ ‫לאחר סיים הו״ק ח״א בץ ששיח לשבישח‪ ,‬משוס‬
‫ע״א( מה שי‪ ,‬דא דוד מלכא וכוי‪ ,‬והאי לחם שני‬ ‫דשם היא מקום יניקת הקליפות ישליטחס ומזכר‪:‬‬
‫אקרי מצה נוקבא בלא לטמא‪ ,‬כד אחחגרא בדטרא‬ ‫ואפרישו בין ף׳ק‪ .‬ר׳׳ל שע׳׳י החטא מגשו אז‪,‬‬
‫אקרי מציה בתוספות ד עיי׳׳ש‪ :‬א ש ח א ר ת ד ‪ .‬שין‬ ‫גשה״ר התגגרו הקליפות ועמדו להפריד גץ ז״א‬
‫)כפרע׳׳ח שם( בכוונח יחן שמשברים המצה שהיא‬ ‫לנוקבא כנ״ל‪ :‬דבנינייהו הות מצה פרוסה לחם‬
‫סיד אית ה׳ לב׳ מלקים‪ ,‬וחלק הגדול שהוא סוד אוח‬ ‫עוני‪ .‬ע׳׳ל )תיקץ ה׳ לף י״ט מ״ג( דהמלטת נקראת‬
‫ד מצניעין לאפיקומן‪ ,‬והפרוסה שנשארה בקשה הוא‬ ‫מצה פחיסה לחם שני‪ ,‬יעיי״ש גביאימי להוא משום‬
‫סוד אות ד׳ עיי״ש‪ .‬ולזה אמר הכא אשחאמו‬ ‫דהמלכות היא עתה גשה״ר גגחי׳ שיה ידלה‪,‬‬
‫ר‪ ,‬ר״ל החלק משאר בקערה היא סוד אוח‬ ‫ודרכו של ש י גפרוסה עיי׳׳ש‪ ,‬ואמר הכא שכל זה‬
‫גמור והלל‬ ‫הלל‬ ‫ובגין דא אםרין‬ ‫די‪:‬‬
‫הוא עינייהו להקליפית‪ ,‬ימן כי ש מ מ ס שם ומפםיקץ‬
‫שאינו גמור בפסח‪ .‬עיין )בפרע׳׳ח שם פרק ד‪,‬‬
‫גינה יגץ בעלה‪ ,‬יחוטפץ השפע היירר אצלה מבעלה‬
‫יגע׳׳ח פרק ב׳ משער מ י ש ע הירח( הטעם דביום א*‬
‫ולא נשאר לה מאומה• עני ודאי‪ .‬ר׳׳ל כי הנה לחם‬
‫של פסח אומרים הלל שלם‪ ,‬ובשאר הימים חצי הלל‪,‬‬
‫שני אתפרש בבי אופנים בש׳׳ם )©שחים לף קט׳׳י‬
‫כי הל׳׳ל הוא גימ׳ אדנ׳׳י‪ ,‬ובלילה הראשונה שז״א‬
‫פ׳׳ג( לחם שני ששנץ עליו לגרים הרגה‪ ,‬לגר אמר‬
‫מזמוג שגה מ ו ג גמור מדלות אז נקראת מצה‬
‫לחם שני‪ ,‬מ ה לרגו של עני ג פ מ ס ה שי׳׳ש‪ ,‬ולפי‬
‫שלימה‬
‫כג‬ ‫הזהר‬ ‫ןדף כ״ח ע״ג[‬ ‫תקונא תליסר‬ ‫‪*Jlpfl‬‬
‫ו א מ ר י ן מ ר ו ר על שם ר דאתפרש מן ה׳‪ .‬ודא גרים לון דוימררו את חייהם‪ ,‬איהו מרור‪.‬‬
‫ואיהי מרה‪ ,‬הה״ד <תת ‪ p‬קראן לי מרה כי המר שדי לי‪ .‬בעבודה פח קשה בקשיא‪.‬‬
‫בחמר בקל וחמר בין מ׳ אומץ דעלמא‪.‬‬
‫(‬

‫ו מ א ן גרים דא‪ ,‬י׳ מן שדי רשימו דברית דיהיב משה ם? בערב רב‪ .‬בגין דא נחית משה‬
‫מדרגיה‬
‫כאד לחי ראי‬

‫איהו קושיא‪ ,‬במימר דא ‪p‬׳‪ v‬דא נמש פקלחץ מחלוקת‪,‬‬ ‫שלימה ע׳׳כ אומרים הלל גמור‪ ,‬משא״כ בשאר הימים‬
‫זמנא איהו קל בשעטדא דישראל כד ממין קלץ‬ ‫שנםתלקץ המומץ תמלת ליל שני ואין בעלה מזדווג‬
‫פלייהו‪ ,‬זזמגא דאיהו ממור וכר‪ ,‬ונחש איהו אזיל‬ ‫עמה ונקראת מצה פרוסה‪ ,‬לכן אץ אומרים הלל גמור‬
‫בקושיא ומחלוקת וכו׳ עיי״ש‪ ,‬ופי׳ )כפרע״ח בשער‬ ‫עיי״ש‪ :‬ואמרין מרור וכף‪] .‬הגר״א[ מותק תיבת‬
‫הנהגוח הלימוד( שכמב הרמ׳ץ שראה להא‪0‬׳י ז׳׳ל‬ ‫ואמרץ‪ ,‬והכי גרסינן‪ .‬מרור על שם ר דאתפרש‬
‫כשהיה קורא גהלכה גץ המגרים היה מקשה בכח‬ ‫מן ה׳ והכי פירושא‪ ,‬כי הנה )בפרע״מ פרק ז׳ משער‬
‫פד שהיה נלאה מאוד ומזיפ זיפ גדולה‪ ,‬ושאלחיו למה‬ ‫מג המצות( כתב בסוד מרור‪ ,‬שהמונה הוא כי אות‬
‫פושה ק ‪ ,‬והשיג כי פסק ההלפה הוא לשבר הקליפה‬ ‫ו׳ שהוא קו אמצעי דז״א המשפיע למלטת שלו בליל‬
‫שהוא סוד קושיות ולזה צריך שיפרימ האדם מאוד‪,‬‬ ‫פסמ נקרא מרור מלשון מר דרור‪ ,‬ועיי״ש )בפרק ד׳(‬
‫וכן הפוסק בתורה צריך לטץ כי כל קושיא שמחגץ‬ ‫שכתב עוד דמרור הוא סוד הדינים קשים עיי״ש‪ ,‬וזה‬
‫בהלכה מסיר קש ותגן מהלכה אותיות הכל׳׳ה וכף‬ ‫הוא המשך הדברים במאמר זה שמדבר בספירת ת״ת‬
‫פכ״< וזה הוא ביאור הדברים כאן שפל זה מרמז‬ ‫שהוא ר של הוי״ה‪ ,‬ומפרש המנץ דאמרינן דמרור‬
‫הפסוק וימררו אמ מייהס בעבודה קשה במומר‪ ,‬ר״ל‬ ‫מרמז לאות ף שהוא קו האמצעי דז״א שמשפיע‬
‫דהקליפות שמסמים את ההלכה בקושיות‪ ,‬בקל ומומר‪,‬‬ ‫למלטת‪ ,‬ואמרינן ג״כ דמרור הוא סוד הדינים קשים‪,‬‬
‫דלפפמיס הם קלים‪ ,‬ולפפמיס הם ממורים ומונעים‬ ‫דהכל ענץ אמד‪ ,‬שהוא סוד אות ו׳ ז״א‪ ,‬ונקרא מרור‬
‫להבין הדבר ולברר האמת של הלכה‪ ,‬והכל הוא ע״י‬ ‫שמרמז טל ענץ מרירות ודינים קשים‪ ,‬על כי הדינים‬
‫המרירות של זו״נ שהקליפות יונקים מהם כנ״ל‪ ,‬והכל‬ ‫שלשו בעיה״ר גס בז״א דשרי בלא בן זוג‪ ,‬ותם לריק‬
‫הוא ע״י גרמת משה שלקח את הערב רב‪ :‬ומאן‬ ‫כמו שהשפעה שלו הולך לזרים ולא לגן זוגו בפוה״ר‪.‬‬
‫גרים וכף‪ .‬בא לפרש בזה למה כתוב דוקא שם שד״י‬ ‫ודא גרים לון דוימררו א ת חייהם‪ .‬ר״ל דגמצריס‬
‫כי המ״ר שד״י לי‪ ,‬ומבאר‪ :‬ד א י׳ מן שד״י‬ ‫היה זמן שליטת הקליפות המפסיקץ גץ הז״א הנקרא‬
‫היינו כי הי׳ דשד׳׳י הוא העטרה שנתגלה אמר מילה‬ ‫מרור בזמן הנ״ל‪ ,‬וגץ המלכות שנקראת בזיק הגלות‬
‫ופריעה כמש״ל )בהקדמה דף י״א ע׳יא(‪ ,‬ועיי״ש‬ ‫מרה‪) ,‬ופ׳׳כ אמר הכתוב גלשון וימררו לשון רבים‪,‬‬
‫בביאורנו שהבאתי מדברי )הזהר פ׳ לך לך דף כ״ה(‬ ‫פי גווני גץ מצד הדפר וגץ מצד הנוקבא(‪ ,‬ואמר‬
‫דקודס המילה אמרשים באדם ש׳׳ד‪ ,‬ולאמר המילה‬ ‫ודא גרים לון‪ ,‬היינו כמש״ל )תיקץ ס״ט דף ק״ז‬
‫אמגלייא ידיד רשימא קדישא ואשתלים שד״י עיי״ש‪,‬‬ ‫ע׳׳ב( דבזמן ההוא במצרים שלמץ בעלמא כל מ ח ץ‬
‫ולזה אמר הכא שזה היה הפגם של משה רביני מ״ה‪,‬‬ ‫וכל שדץ ומזיקץ גישץ הגאים מםטרא דנחש דאיהו‬
‫שגייר את הפרג רב ומל אותם והכנים בהם היו״ד‬ ‫מרה וימררו את מייהס וגר פיי״ש‪ :‬איחו מרור‬
‫להיות *גזה מ ס השם שד״י ועי״ז הכניס מ ס‬ ‫ואיהו מרה‪ .‬ר״ל כי מרור הוא למן זכר‪ ,‬וימה הוא‬
‫הקדושה‪ ,‬ע‪-‬כ היה מ ס כמ לסבב א ת הקדושה‬ ‫לשץ נקכה‪ ,‬והיינו שמ״י שלישת הקליפות נהפך ז׳׳א‬
‫ומכניםין קושיות וממלוקת בההלפה מ״ל‪ ,‬ואם לא‬ ‫לבמי׳ מרור שהוא וא״ו פס מר׳׳ר‪ ,‬וגס הנוקגא נ כ פ מ‬
‫היה עושה ג ט ה מ י נ ו דגר זה‪ ,‬לא היה להקליפה‬ ‫למרה שהיא מ״ר עם ה׳‪] ,‬וכמ׳׳ש )בפרע״מ בשפר מג‬
‫כמ להאמז בקדושה‪ ,‬יהיה המילה של ישראל מגץ‬ ‫המצות שם( ככוונת ממר‪ ,‬מש גחי׳ מחיר גס מצד‬
‫עליהם בזה לבער הקוצים מן הכרם ולכלות הם״א‪,‬‬ ‫הנוקגא שהיא ה׳ אממנה סוד שם ג ץ מיי״ש[‪:‬‬
‫וכמש״ל )ש‪ (0‬להי׳ של המילה הוא חוליא על צואר‬
‫כי המר שד״י לי‪ .‬ר״ל שהתגבר המרימת שהוא כמ‬
‫דש׳׳ד והקליפות עיי״ש‪ :‬בגין דא נ ח י ת משה‬
‫הקליפות כמל מ י ׳ של השם שמי ויונקים השפע‬
‫מדרגיה‪ .‬הדבר מובן ע״פ הידוע מספרים הקדושים‬
‫כדמפרש ואזיל‪ :‬בעבודה קשה בקשי א וכד‪ .‬פ׳׳ל‬
‫]מתלמידי הבפש״ט זצללה״ה[‪ ,‬דלפעמים אירע גם‬
‫)בחיקוניס הנוספות תיקון פ׳ דף קמ״ז ע״א( אתתא‬
‫לקדוש ה׳ נפילח המוחץ‪ ,‬והוא ירידה לצורך על״׳ם‪,‬‬
‫דנמש דאיהו שק‪ ,‬ודא א י מ מחלוקת וקמשיא‪ ,‬ופלה‬
‫כי נדי שהוא נופל למטה ממדרגתו ומתאמן לעלות‪,‬‬
‫אתמר וימררו *‪ 1‬חייהם מגבורה קשה‪ ,‬מדאי דא‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תליםר נדף ‪ m‬ע׳׳נ[‬ ‫תקוני‬ ‫כד‬
‫מדרגיה‪ .‬הה״ד <‪ mw‬לג> לך רד כי שחת עמך‪ .‬עמך ולא עמי‪ .‬ועל ידיה עתידה שכינתא‬
‫ליחדא עם קוב״ה‪ ,‬בגין דאיהו אפריש לון‪ .‬צריך ליחדא לון‪ .‬לתקנא במה דחאב‪ .‬קמו כולהו‬
‫חברייא ונשקו ליה‪ ,‬ואמרו אי לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא די‪.‬‬
‫וגם נצח ישראל לא‬ ‫‪K‬‬ ‫ש ב י ע א ה ‪ ,‬ב נ צ י ח ‪ ,‬דאיהו נצח ישראל‪ .‬ועליה אתמר )שמואל‪*0‬‬
‫ישקר‪ .‬ועליה אתמר )״!־‪.‬לים »> למנצח על אילת השחר‪.‬‬
‫עליה‪.‬‬ ‫(‬ ‫נצח כו‬ ‫מאן שמינית‪,‬הוד‪ .‬ואיהו‬ ‫ב(‬ ‫)תחלים י‬ ‫על השמינית‬ ‫למנצח‬

‫ב ה ו ד א ה ‪ .‬וביה הוה משבח דוד )יהיא »> הודו לי״י‪ .‬ודא הוד ודאי‪ .‬למנצח נ‪0‬‬ ‫תמינאה‬
‫הודו‪ .‬בהון רמיזין נצח והוד‪ .‬ואינון נםין‪ .‬וביה שבח משה אז‪ .‬הה״ד )שמית פו אז‬
‫(‬

‫ישיר משה‪ .‬בגין דאיהו הוד דיהיב למשה‪) ,‬ישעיה ‪ >m‬אז תקרא וה׳ יענה‪.‬‬
‫ואיהו‬
‫באר לחי ראי‬
‫נצח ישראל לא ישקר‪ :‬ועליה אתמר למנצח על‬
‫אילת השהו־‪ .‬ר״ל שיתפרש פוי גס על ענין‬
‫גצחון והתגברות כנ״ל‪ ,‬והיינו כמ״ש )ברפ״מ פ׳ פנחס‬
‫דף רמ״ג פ״א( פל פסוק זה למגצח פל אילח השחר‪,‬‬
‫למנצח הייגו מדח הגצח דביה ייחי מארי גצחין קרבייא‪,‬‬
‫ואמר שס דבנצח שהוא ירך הימץ של יפקב יחגבר‬
‫לנמלא טקמין מםם׳׳מ דנגפ בירך שמאל דימקג דאיהו‬
‫הוד פיי׳׳ש‪ ,‬הרי מדברים אלו כי פנין הניצו״ח של‬
‫למנצ׳׳ח מחפרש גס פל החגברוח והנצחו׳׳ן‪ ,‬וכמו‬
‫)שפירש׳׳י בד״ה שס(‪ :‬ואיהו נצה עליה הייט‬
‫כמ׳׳ש )בפ׳׳ח פרק ז׳ משפר הנסירה( דפ כלל גדול‬
‫כי גו׳׳ה שבכל הפרצופים‪ ,‬הנה הגצח גבוה מהוד‬
‫עיי״ש‪] ,‬ופ׳׳ל )בהקדמה דף ט׳ פ׳׳ב( דנו׳׳ה הם סוד‬
‫והקרגיס גבוהים ואחח גבוהה ‪ p‬השניח‪ ,‬היינו שהנצמ‬
‫הוא גבוה ‪ p‬ההוד‪ ,‬ופיי׳׳ש בביאורנו[‪ ,‬ולזה אמר‬
‫ואיהו גצח פליה‪ ,‬שהוא גבוה ולמפלה ‪ p‬ההוד‪ ,‬כענק‬
‫הנצחון שהטצח הוא למפלה‪ ,‬והמנוצח הוא למטה ממנו‪.‬‬
‫תםינאה בהודאה וכד‪ .‬פי׳ שהחי של הי׳ הלולים‬
‫הוא הודאה‪ ,‬שהיא מלשון הוד‪ ,‬שהוא ספירה סח׳‬
‫וביה הוה משבח דוד‪ .‬אפ׳׳ג דכל היו׳׳ד הלולים אמר‬
‫דוד‪ ,‬הוא מייחס ההודא׳׳ה לדוד‪ ,‬כיון שהוא עצמו‬
‫הוא בחי׳ הוד‪ ,‬וכמ׳׳ש )גרע׳ימ פ׳ ויקרא דף ר פ׳׳א(‬
‫הוד דרגא דדוד פיי״ש‪ ,‬ומיי מזה )בלקוטי הש״ס‬
‫ברכוח דף ד׳ פ׳׳א( שמואל ודוד המשוררים הס‬
‫בנו״ה‪ ,‬שמואל בנצח‪ ,‬ודוד בהוד פיי׳׳ש‪ :‬ודא הוד‬
‫ודאי‪ .‬היינו כי הוד לשון הודו‪ ,‬וכמ״ש )ברפ׳׳מ פנחס‬
‫דף רכ״ג ע״ב( הוד‪ ,‬ביה הורו לה׳ פיי״ש‪] ,‬וכן הוא‬
‫)במאורי אור פרך הודאה( דהודאה הוא בהוד‪,‬‬
‫כמ״ש האר׳׳י ז״ל בכוונת ברכת הודאה שבעמידה‬
‫ושבברהמ״ז פיי׳׳ש[‪ :‬ואינון נםין וכמ׳׳ש )בפפ׳׳ח‬
‫סוף פרק ד׳ ממגר חנוטה( בטונת פל הניסיס‪ ,‬דנצמ‬
‫והוד נקראים גסים עיי״ש‪ :‬וביה שבח משה א״ז‬
‫וגף‪ .‬ר״ל כי א״ז הוא מספר מ׳ שמרמז להוד ספירה‬
‫הח׳‬
‫הוא מגביה פמו כל הניצוצות הקדושות שנפלו למפה‬
‫בין הקליפות שאי אפשר להם לפלות כי אס פ׳׳י‬
‫אוחו צדיק שהם שייכים לשורש גשמתו‪ ,‬פ׳׳כ גפל גס‬
‫הוא לשם כדי להגביה אוחם להחזירם למקומם‬
‫והדברים פחיקין‪ :‬לך רד וכף‪ .‬הוא מימרא בש׳׳ס‬
‫)ברכות דף ל״ב ע״א(‪ ,‬ופיין )בזהר פ׳ בשצח דף‬
‫מיץ ריש ע׳׳א( דכל ענין מה שא׳׳ל הקב׳׳ה לך רד‬
‫וכד‪ ,‬הוא על מה שמל את הפרג רכ עיי׳׳ש‪ ,‬ולפי‬
‫האמור מוגן כיון שמשה הוא סוד אות ף שכל טונתו‬
‫להשפיפ כל מוג להה׳‪ ,‬וכיון שהכניס הערב רג‬
‫להקדישה גרם ירידה להה׳ כי ניטל השפפ מהמלטת‪,‬‬
‫ופ׳׳כ הוכרח גס הוא לירד‪ ,‬וכמ׳׳ש )גזהר גראשית‬
‫דף כ״ה מ׳׳א( דמשה פ׳׳י שקיבל הפרב רכ גרס‬
‫להה׳ האחרונה של הוי״ה שחפול לאק‪ ,‬ופי׳׳ז נחיח‬
‫נס אוח ף פמה בגין לשמרה שלא תאבד כק הקליפוח‪,‬‬
‫ובגין דא גחית גס משה מדרגיה נמטס‪ ,‬כי משה‬
‫הוא בחי׳ ף פיי׳׳ש• וע״י עתידה שכינתא ליחדא‬
‫עם קב׳׳ח‪ .‬גס זה מ ט א ר )בזהר שם( כי לפחיד לבוא‬
‫ירד משה למטה וייקם הי׳ אח הה׳ ע״י משה פיי׳׳ש‬
‫באורך‪ ,‬ייחכן לפי הדברים הג׳׳ל כי משה הוא סוד‬
‫אות ד כנ״ל‪ :‬שביעאה‪ .‬פי׳ הז׳ של הי׳ הליליס הוא‬
‫למנצ׳׳ח‪ ,‬שהוא מלשון נצ״ח ספירה הז׳‪ .‬בנצות‪ .‬כלורמ־‬
‫בנצח‪ :‬דאיהו נצח ישראל וכף‪ .‬ר״ל כי טנין ניצוח‬
‫יתפרש גב׳ איפניס‪ ,‬כי בפסוק )בד׳׳ה א׳ כ״ט(‬
‫שגזכרו שס העשר ספירות לך ה׳ הגדולה וגד יהנצח‪,‬‬
‫פירש״י‪ ,‬והנצח שנתן לו הש״י גצמון לשלול שלל הגויס‬
‫לצורך הבנץ‪ ,‬הרי מבואר כי נצח הוא לשון נצחון‬
‫והחגגרות‪ ,‬ועוד יחפרש בלשון קיום החיות וחחק‬
‫ו ה ח מ ד ן ע׳׳ד מ ס ו ק וגם גצמ ישראל לא ישקר‬
‫)שמואל א׳ מ״ו(‪ ,‬שפירש )שס הרלג״ג( דד׳ל שהשי׳׳ח‬
‫היא חוזק והחיות והקייס של ישראל עיי״ש‪ ,‬ולזה‬
‫אמר דהלשין ניצר׳ח של למנצ״ח יתפרש על שני האיפנים‪,‬‬
‫ט יתפרש על לשון חוזק וקייס‪ .‬ומיוח‪ ,‬כמ׳׳ש גס‬
 ‫כה‬ ‫‪1‬‬
‫*‬ ‫הזהר‬ ‫]דף כ״ח ע״ב וכ״ט ע״א[‬ ‫תליסר‬ ‫‪^pfl‬תקונא‬
‫ו א י ה ו )נ‪-‬א ואינון( תמניא יומין דמילה‪ .‬ובתריה ברית דאיהו יסוד צדיקא דעלמא‪ .‬וביה‬
‫‪ [ -‬י׳ דמילה‪ .‬עשיראה לעשר ספירן‪.‬‬ ‫אתגליא ]דף‬ ‫ע א‬

‫ו א י ה ו הוד תמניא יומי דהנוכה לארבעה ועשרין יומין‪ .‬דאינון בשכמל״ו‪ .‬ומיד דעלה זית‬
‫טרף בפיה שריא כ״ה על ישראל בכ״ה בכסלו‪ ,‬ואלין אינון כ״ה אתוון דיהודא דאינון‬
‫שמע ישראל וגר‪ .‬ודא איהו הנוכ״ה‪ .‬הנ״ו כ״ה‪.‬‬
‫אבל‬
‫כ א ד לחי ראי‬

‫שהיא המלטת למעלה להיות עערה על ראשיהון כנ״ל‪:‬‬ ‫החי‪ ,‬ומשה אמר השירה‪ ,‬כי משה הוא משורש הדיד‪,‬‬
‫עשיראה לעשר םפירן ט מתו ‪ prt‬נזה שלא‬ ‫ע׳׳כ אמר שירה שהוא בהוד‪ ,‬וכמ׳׳ש )גפע׳׳ח שם(‬
‫יקשה לפי האמור שהעשרה שנתגלה היא סוד המלטת‪,‬‬ ‫שכל השירומ הם בלשון נקבה‪ ,‬משום שכל הגאולות‬
‫א״כ הו״ל לרמז בצורת אית ה׳ שהיא סוד נוקבא‬ ‫אפילו גאולמ מצרים היה בהוד עיי׳׳ש• בגין דאיהו‬
‫דז׳׳א‪ ,‬ולזה מ ת ק כי גם אית י׳ הוא מרמז לסמלטת‪,‬‬ ‫הוד דיהיב למשה‪ .‬ופמ׳׳ש )בתנ׳׳מ פרשמ פנחס דף‬
‫כלומר שמספר י׳ הוא עשר‪ ,‬לרמז שהיא עשיראה‬ ‫רכ״ג ע׳׳ב( שנימן ההוד למשה שנאמר ונממ מהודך‬
‫לעשר ספיח‪ :‬ואיהו הוד תמניא יומי דחנוכה‪.‬‬ ‫עליו עיי׳׳ש‪ ,‬וכ׳׳כ )מהר בראשית דף כ׳׳א ע״ב(‪,‬‬
‫היינו כמ׳׳ש )כפרע״ח פרק ד׳ משער החנוכה( דכל‬ ‫ולהלן )סוף מיקח ל׳׳ג דף ע״ז ע׳׳א( פיי׳׳ש‪] ,‬ואל‬
‫החיקון שעשו החשמונאים כח׳ ימי חנוכה הוא לחקן‬ ‫תתמה שכמה פעמים מצינו כי משה בנצמ ואהק‬
‫ההוד עיי״ש‪ ,‬ואמר להמשך הדמש דמה״ש חיקנו ח׳‬ ‫בהוד‪ ,‬כי כבר מ י ס קושיא זו מרן האר׳׳י ז״ל )בע״מ‬
‫ימי חטכה כיו! שעיקר החיקון שבחנוכה הוא כהוד‬ ‫פרק ו׳ משער הארמ המוחק( דאמ׳׳ג דמשה הוא‬
‫ספירה הח׳ כנזכר‪ :‬לארבעה ועשרין יומת וכר‬ ‫בנצח גקו ימין‪ ,‬מ׳׳מ כיח ששורשו הוא יסיר אגא‬
‫המשך הדברים בזה הוא עפ״ד )הזהר פ׳ חרומה דף‬ ‫ויסוד אגא מצד הימין שלו נמשך כאלכסון ויוצא‬
‫קל׳׳ע ע׳׳ב יבפ׳ ואחמנן דף רס׳׳ד ע׳׳ב( כי יעקב‬ ‫לחון בהוד של ז׳׳א‪ ,‬לכן נמשג משה גהוד עיי׳׳ש[‪:‬‬
‫לא היה ככחו לחקן רק יחודא חחאה שהוא סוד‬ ‫אז תקרא ודי יענה‪ .‬ע״ל )סוף מיקון ם״ט דף‬
‫בשכמל״ו שיש בו כייר אתוץ‪ ,‬ולא אשלים לכ״ה אתוק‬ ‫קי״ט ע״ב( ועוד אז הוחל וכר‪ ,‬שאמר שם דפםוק‬
‫שהם שמע ישראל וגר סוד יחולא עלאה‪ ,‬עד שבא‬ ‫זה אז מקרא וה׳ יענה נאמר על משה‪ ,‬ועיי״ש )בביאור‬
‫נ ט ה ואשחלם גם יחודא עלאה‪ ,‬ואז גאמר יברטכ׳׳ה‪,‬‬ ‫הגר׳׳א( שמפרש משום שמצינו במשה שהתפלל ויחל‬
‫יברכו כ׳׳ה שהוא שמע ישראל וגד שיש בו כ״ה אחוק‬ ‫משה והי אמר לו סצממי כדברך‪ ,‬ועליו נאמר א״ז‬
‫עיי׳׳ש‪ ,‬וע׳׳ל )בהקדמה דף י״ד ע׳׳א( ובביאירינו שם‬ ‫תקרא‪ ,‬כי א׳׳ז הוא דרגא דמשה כד״א א״ז ישיר‬
‫מ׳׳ש בזה בביאור היטג‪ ,‬וזה היא הדברים כאן‪ ,‬דקודס‬ ‫משה עיי״ש‪ ,‬וכן הוא להלן )ריש חיקח ע׳ דף ק״כ‬
‫שכבשו המלחמה‪ ,‬והחגברו היונים ובטלו לימוד חיה׳׳ק‬ ‫ע״א( דכשבא משה מ ח ק ואילך אז חקרא והי יענה‬
‫והיה קלקול בההוד מדחו של משה‪ ,‬לא היו יטלין‬ ‫עיי״ש‪ ,‬ולזה מפרש ההא להמשך הרמש שא״ז שייך‬
‫ליחד שום ימוד‪ ,‬עד שלחמו החשמונאים בכל הכ״ד‬ ‫למשה שהוא מרמז לספירח ההוד ספירה הח׳ כמספר‬
‫ימים בחודש כסליו‪ ,‬יעשו תחלה החיקון דיחודא‬ ‫א״ז כנ״ל ואיהו תמניא יומין דמילה‪ ,‬ובתריה‬
‫חתאה שהוא בשכמל׳ץ שיש בי ט׳ד אותיות אוח אי‬ ‫ברית וכף‪ .‬עי׳ )גרע״מ פנחס דף רנ״ז ע״א( שאמר‬
‫בכל יום עד גמר היחוד שחקן יעקב עד יום כ״ה‬
‫זחקינו למגזר לחמניא‪ ,‬דאמון ח׳ ספירוח ק חכמה‬
‫שכבשו המלחמה וחזרי ללשד התירה כראוי זכו גם‬
‫עד יסוד‪ ,‬לקגלא כהון י׳ זעירא לסלקא לה עד כתר‬
‫לסוד יחודא מלאה שתיקן נ ט ה שהיא סול כ׳׳ה כנ׳<‬
‫צמהוי עפרה על ראשיהח עיי׳׳ש‪ ,‬וזה הוא גיאוי•‬
‫ואמר הכא שכל מ הוא מפח מדח ההוד שחקנו אז‪,‬‬
‫הדכריס כאן שאמר ואיהו חמניא יומין וטי‪ ,‬פי׳ כי‬
‫על ‪ p‬ז ט ליחודא עלאה שתיקן משה שהוא בהוד‬
‫המילה הוא כיסוד מדה הטי‪ ,‬וחמניא יומין דיליה‬
‫כנ״ל‪ :‬ומיד דעלה זית טרף ג פ י ה שריא כ״ה על‬
‫היא המי ספירות עד הוד שלמעלה ממנו‪ ,‬והיינו שאי‬
‫ישראל‪ .‬עי׳ )בזו״ח פ׳ נח דף כ״א מ׳׳ג( וישלח את‬
‫אפשר לתקן מדת יסוד צדיק אס אק מחקנים קודם‬
‫היונה מאמו זו כנסת ישראל‪ ,‬ראה מה כתיב בה‪,‬‬
‫הח׳ מדות עד הוד ועד מלל‪ :‬וביה אתגליא י׳‬
‫ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה‪ ,‬שהכביד עליה מלך‬
‫גבל ברעב ובצמא ובהריגת צדקיס הרבה וטי‪ ,‬ויוסף‬ ‫דםילה וכף‪ .‬היינו כמ׳׳ש )גטעמי מצות פ׳ לך לך‪,‬‬
‫שלמ את היונה מאתו בגלות אמרח של יק‪ ,‬דא״ר‬ ‫ובסידור האר״י ז״ל גכומח המילה( לעל ידי המילה‬
‫יהולה גלות יח אנמיך פניהם של ישראל נמזג צער‬ ‫שהוא גיסול נחנלה הפטרה שהוא סול המלטת‬
‫שהוא כצורת יריד עיי״ש‪ ,‬והימו שעי״ז טולה הי׳‬
‫ודוחק‬
 ‫הזהר‬ ‫]דף כ״ט ע״א[‬ ‫תקונא תליסר‬ ‫תלןוני‬ ‫• י‬

‫ותנח התיבה בחודש השביעי‪ .‬בגין דנצה ביה רמיז נח צדיק‪.‬‬ ‫(‬ ‫<יאשית ח‬ ‫א ב ל נצה‪ ,‬אתמר ביה‬
‫והמים גברו מאד‪ .‬כד לא נטרץ ישראל ברית מילה‪ ,‬מתגם־ין *ומין דעלמא‬ ‫‪a‬‬ ‫ו ב י ה <שם‬
‫דאעון‬
‫גאר לחי ראי‬

‫וחסידך יברכונ׳׳ה‪ ,‬יברט נ׳׳ה‪ ,‬שהוא יחודא עלאה‬
‫שתיקן משה רבע׳׳ה‪ ,‬וכל הנ״ד ימים שלחמו לא עלה‬
‫בידם ליחדא רק יחודא חחאה עד לאחר שחיקנו‬
‫והחזירו אור תורה למקומו‪ ,‬ולזה יחק מה שנעשה‬
‫להם הנס בשק זית‪ ,‬כי אז תקנו כמו של משה של‬
‫העלה זיח שטרף בפיה סוד אור חורה שניתנה ע״י‬
‫משה‪ ,‬ואז זכו לייחד גם יחודא עלאה סוד כ״ה‬
‫וכאמור ודא איהו חנוכה‪ .‬ד׳ל דעלה זיח מרמז‬
‫שנעשה החיקון של השק זיח דנר חנוכה שנמשה‬
‫לתיקון ספירוח ההוד כנזכר‪ :‬חנ״ו כ״ה כלשון זה‬
‫איחא ג״כ )בטור או׳׳ח סי׳ חר״ע שכחב כן( וז״ל‬
‫ונקראים חנופה חנ״ו בכ״ה עכ׳< ולפי האמור הייגו‬
‫דיל שעשו החיקון של יחודא עלאה שהוא סוד כ״ה‪,‬‬
‫ועי״ז חנו שנחבטל הכח של הסט״א שהחגמז עליהם‬
‫ע״י כח הק״ש וכאמור‪ .‬אבל נצח ופו׳‪ .‬הוא כ מ ח ת‬
‫דלפאורה קשה על דברינו שאמרנו שהישועה של נח‬
‫היה ע״י עלה זיח טרף בפיה שגחקן ההוד בסוד‬
‫חנוכה שהתיקון הוא בהוד‪ ,‬והרי קיי״ל דחיקון בנר‬
‫חנוכה הוא לתקן מפגם של ותקע כף ירך יעקב מ ״ ל‬
‫והרי מבואר )בלק״ח פ׳ וישלח ובטעמי מצוח שם(‬
‫בשם הזהר דהפגס היה גס בנצח של הדכר‪ ,‬וע׳׳כ‬
‫אמר מ ה ר והוא צולע על יריט דא נצח‪ ,‬ומ״ש כי‬
‫ההוד גפגס היינו בהטקבא הדבוקה בהזכר עיי״ש‪,‬‬
‫ולזה מ ח ת אגל בנצח וכר ר״ל דלחיקון הנצח לא‬
‫היה צריך להמתץ עד לאחר שחזרה אליו היונה עס‬
‫המלה זית שהוא כחו של משה רבינו כנ׳׳ל‪ ,‬כי נח‬
‫במצמו היה שורשו במדח הנצח‪ ,‬ובו היה תלוי מנין‬
‫תיקון הנצח‪ ,‬ולא היה צריך סעד מזולתו כדמפוע‬
‫ואזיל• בהודש השביעי‪ .‬שמאיר ט כח ספירת נצח‬
‫ספירה השביעי‪ .‬ביה רםיז נח צדיק‪ .‬כלומר כי‬
‫מלת נצ״ח הוא אותיוח נ״ח צי‪ .‬וביה והמים וכד‪.‬‬
‫חוזר לדעיל אספירת הוד דביה מי גגותח גשמים‬
‫שסם תוקף הגבורות וממס גוברים‪ ,‬ט מהוד ואילך‬
‫יש אחיזה לחיצונים‪ ,‬וכמ״ש )בע״ח פרק ה׳ משש־‬
‫רפ״ח( ובשאר דובחי‪ ,‬ונמשיך הדברים לדרוש שדרש‬
‫למעלה בסוד נטירת בריח מילה דאיהו יסוד וביה‬
‫אחגלי׳א י׳ דמילה‪ ,‬ואמר להמשך הרמש שזה מ א‬
‫הרמז של סיפור השבדא של דור המבול בי השחיח‬
‫כל בשר אח דרכו וגר‪ ,‬והיינו שעל ידי פגם בשז״ל‬
‫ר״ל גרמו שיתגברו המיס הזדונים שהוא שורש‬
‫הקליפות‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬וכמ״ש )בלק״ח פ׳ נח( שעיקר הפגם‬
‫ודוחק הגנוח‪ ,‬מה כחיב בה וחבח אליו היונה לעח‬
‫ערב‪ ,‬מה לעח ערב‪ ,‬דלא נהירא להון שעחא ו ט ׳ עד‬
‫והנה עלה זיח טרף בפיה‪ ,‬לולא שהעיר הקב״ה רוח‬
‫הנהנים שהיו מדליקין נרוח בשק זיח‪ ,‬אזי אבדה‬
‫פליטח יהודה ק השלם ח״ו עיי״ש באורך‪ ,‬אמנם לא‬
‫ביאר שם איך היה התיקון ע״י השק של העלה זיח‬
‫ומה ענינו‪ ,‬אמנם הדבר מובן מאליו דהנה להלן‬
‫)תיקון כ״א דף נ״ח ע״ג( אמר שם מסטרא דצדיק‬
‫אתמר גה והנה עלה זית טרף גפיה עיי״ש‪ ,‬ועי׳‬
‫)בהגהות ימי״ן בגליון התקוניס שם( שקשה לפניו‬
‫להבין מה שאמר והנה עלה זית וגו׳ הוא מסערא‬
‫דצדיק‪ ,‬דמה ענין זית ליסוד‪ ,‬אבל לפי המשך הדרוש‬
‫כאן מובן‪ ,‬דהנה )בכסא מלך( מפרש שם הענק‬
‫שגמתרץ הדינים ע״י העלה זית‪ ,‬כי עלה זית מרמז‬
‫להחכמה והתורה‪ ,‬דמיד שנחשרר הכח של התירה‬
‫שניחנה ע״י משה רבינו שהוא העלה זיח סוד החכמה‪,‬‬
‫אז נמחקו הדינים של המיס הזדונים ולא חזרה‬
‫עוד למאסר החיבה שי״ש‪ .‬והדברים יחייחדו עם‬
‫דברי )המד״ר שה״ש פ׳ ד׳ סי׳ ב׳( שהיונה הביאה‬
‫אורה לעולם שנאמר והנה עצה זיח טרף בפיה‪,‬‬
‫ועיין שם במפרשים שהביאה עלה זיח לסי׳ אורה‬
‫שדולק ומאיר לשלם עיי״ש‪ ,‬והיינו סוד משה שהוא‬
‫סוד האורה שכשנולד נחמלא הביח אורה‪ ,‬וכמ״ש‬
‫)גמד״ר גא פ׳ ט״ו סי׳ ט״ו(‪ ,‬וגס הוא התורה‬
‫כמ״ש )במד״ר נשא פרק י״ד( דהחורה נקראח אור‬
‫שמאירה אח האדם שי״ש‪ ,‬והרי כבר אמרנו בסוד‬
‫מילה שהוא בחמניא‪ ,‬כיון שאי אפשר לחקן מדח היסוד‬
‫עד שמחקניס חחלה הח׳ םפימח עד הוד‪ ,‬ולזה אמד‬
‫שם והנה עלה זית בפיה מספרא דיםוד צדיק‪ ,‬כי‬
‫קודם שהביאה היונה האורה של חורה שהוא כחו‬
‫של משה של כל הח׳ מדוח עד הוד‪ ,‬לא היה מאיר‬
‫מדח היסוד‪ ,‬מל כן החגברו המיס הזדונים‪ ,‬אבל‬
‫לאחר שהאיי• נח ע״י סוד היוגה כל הח׳ מדוח מד‬
‫הוד‪ pro ,‬גס מדח היסוד ונמחקו הדינים‪ ,‬חה‬
‫הוא הנמך הדברים כאן כי הנה אז בימי החשמונאים‬
‫היה עיקר המלחמה מה שרצו לבטל לימד החורה‬
‫מישראל כמ״ש חז״ל )במד׳׳ר בראשיח פרק ב׳( וחושך‬
‫זה מלכוח יון‪ ,‬וכמו שהאריך מ ה )זקיני ה ק ד מ‬
‫זצללה״ה בס׳ מ י יששכר‪ ,‬במאמרי חנוכה( בהרבה‬
‫דרושים‪ ,‬וכל זמן שלא גברו עליהם להמשיך אור החורה‬
‫של משה רביגו ע״ה לא היו ישראל עדיין בבתי׳‬

‫של‬
‫כז‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תליםר ]דף כ״ט ע״א[‬

‫אתמר בהון<שם והמים היו זזלוך וחםור‪ ,‬עד‬

‫‪m‬‬ ‫דאינון המים הזדונים‪ .‬וכד נטרין ליה‬
‫החדש העשירי‪ .‬דא י׳ דמילה דאיהי מלכות‪ .‬עשיראה לעשר ספיח‪) .‬ודא איהו)ס״א ל״ג( )שם‬
‫את קשתי נתתי בענן דאיהו ברית(‪.‬‬ ‫ס(‬

‫ו י ע ק ב בההיא )נ״א בהאי( ירכא אתמר ביה <שם ל והוא צולע על ירכו‪ .‬דפרח מיניה י׳‬
‫ב(‬

‫ואשתאר עקב‪ .‬ורזא דמלה <שם הוא ישופר ראש ואתה תשופנו עקב‪.‬‬
‫ג(‬

‫כ ל אשתלימת סוכה בירר דילה‪ ,‬אתמר ביעקב )שם ל ויבא יעקב שלם‪ .‬ויעקב ודאי איהו דיוקנא‬
‫ג(‬

‫דעמודא דאמצעיתא מםטרא דלבר‪.‬‬

‫והא‬
‫באד לחי ראי‬

‫ירט‪ ,‬והקלקול היה שניעל מיעקב הי׳ ונשאר עק״ב‬
‫בסול הוא ישופך ראש יאחה חשופנו עק׳׳ג עיי׳׳ש‪,‬‬
‫וביאור הענץ )בע״ח פרק ד׳ משער סרר אצילוח‬
‫למהרח׳ץ‪ ,‬ובהגהוח וביאורים שם אוח ב׳( שזה היא‬
‫סול ייל״ו אוחזת בעק״ב עשו‪ ,‬דר״ל ויד׳׳ו אוח יו״ל‬
‫אוחזת בעקב‪ ,‬היינו שהקליפות אוחזץ בהי׳ של יעק״ב‬
‫ויונקים מהעשר נצוצי אורוח הניחנין בעק״ג‪ ,‬וע׳׳כ‬
‫בעקב׳׳א למשיחא חוצפא יסגא‪ ,‬וכשנשלם הבימר של‬
‫העק׳׳ג אז יהיה הגאולה‪ ,‬ואז יחוקן הי׳ של יעק״ג‪,‬‬
‫ואז נאמר יהיה ביח יעק׳׳ג אש יגד שיתוקן הירך‬
‫של יעקב ע״י שנוסף היו״ד לעק׳׳ג וישחלם קומתי‬
‫עיי״ש‪ .‬הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב‪.‬‬
‫היינו פמש״ל כי רק בהעקב יש שם אחיזה להקליפה‪,‬‬
‫ועי׳ )בזהר פ׳ חיי שרה דף קכ״ר ע״א‪ ,‬ובפ׳ משפעים‬
‫רף קי״א ע׳׳א( הוא ישופך ראש‪ ,‬לא קוב״ה ח מ ץ‬
‫לבערא ליה להס״מ מעלמא‪ ,‬ואחה חשופנו עק״ב‪,‬‬
‫לא איהו נחש לנשיך לעלמא דאיהו עק״ג עיי׳׳ש‪.‬‬
‫כד אשתליםת םוכח בירך דילה‪ .‬ע״ל )תיקון כ״א‬
‫לף נ״ו ע״א( לאמר שם לסול סוכה הוא פרצוף זו״נ‬
‫כשלימות‪ ,‬כי ס ו ‪ 0‬ה הוא אותיות כ״ו ם״ה גימ׳‬
‫הוי״ה אלג״י סול זו״נ עיי״ש‪ ,‬וזה מ א המשך הלברים‬
‫כאן שבא לפרש הקרא ויבא יעקב שלם‪ ,‬לר״ל כי‬
‫כשנגע בירך יעקב הגיע הפגם גם בירך ימין לנצח‬
‫של המלכוח נוקבא ח״א הנקראח סוכ״ה‪ ,‬מסיבח‬
‫היותה לבוקה בו אחור באחור‪ ,‬ונמצא שירך ימץ‬
‫שהוא נצח שלה הוא ל ט ק לירך שמאל שלו שהוא הול‪,‬‬
‫וכמ״ש )בלק׳׳ת פ׳ וישלח שס(‪ ,‬חה שאמר הכתוב‬
‫ויבא יעקב שלם‪ ,‬היינו כרמפרש ואזיל כי יעקב הוא‬
‫סול עמולא לאמצעיתא לכליל פמדיהו זו״נ‪ ,‬ואמר‬
‫כי יעקב לא נקרא שלם עי שנשלם גם הירך לילה‬
‫היינו הימץ של הנוקבא שהיא נצח‪ ,‬שאז נשלם הב׳‬
‫ירכים‪ ,‬שלו היינו הנצח שהוא הימץ של הנוקבא‪,‬‬
‫וההוי שהוא שמאל של היכר‪ ,‬אבל בלא זה לא נקרא‬
‫יעקב שלם‪ :‬ויעקב ודאי איהו דיוקנא דעמודא‬
‫דאמצעיתא‪ .‬הייני קו האמצעי הטלל לפר ינוקבא‪,‬‬
‫שהיא‬
‫של רור המבול היה בחטא השחחח ז׳׳ל ועי״ז החגברו‬
‫הקליפוח מים הזדוגים עיי״ש‪ .‬ולזה אמר‪ :‬כד לא‬
‫נטרין ישראל ובד‪ .‬ר״ל שמספיר העובדא של מר‬
‫המבול אנו למלץ איך צריכין ליזהר בנטירח הבריח‪,‬‬
‫כי ע״י העלר גטירח הבריח גורמץ חוקף הגלוח של‬
‫ישראל גמוה״ר כג״ל‪ .‬עד חודש העשירי היינו‬
‫שנחבטלו הקליפוח בחי׳ מים הזדונים המחחילים‬
‫מספירת ההוד‪ ,‬ומסחיימיס במלטח שהיא ספירה‬
‫העשימח כנ׳׳ל‪ .‬ודא איהו א ת קשתי נ ת ת י בענן‬
‫דאיהו ברית‪ .‬עי׳ )בזהר פ׳ פנחס דף רנ״ז ע״ב(‬
‫דהאוח בריח של הקשח הוא מסטרא דיסוד צדיק‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר שלפי האמור מובן הענץ כי עיקר‬
‫החיקון להשקיט המים הזדונים של מי המבול הוא‬
‫ע׳׳י חיקון נטירח הבריח ליסול צדיק כנ״ל‪ .‬בההיא‬
‫ירכא אתמר ביה והוא צולע וגד‪ .‬רצונו לומר בהאי‬
‫ירכא‪ ,‬הייני גההול של הנוקבא רז״א כנ״ל‪ ,‬אמגם‬
‫במש׳׳כ ויעקב בהאי ירכא וט׳‪ ,‬לכאורה לא גראה‬
‫ק‪ ,‬להא בהרכר לפגם הנצח ולא ההול יכמש״ל‪ ,‬לע‬
‫כי בדבר הזה כגר עמל מהרש״ש ז״ל )בס׳ לבמ‬
‫שלים לף ס״ב( בפימש ע״ר הארח״ל בשער רוח‬
‫הקולש שכחג רבינו שם להור של יעקב נפגם‪ ,‬והחפלא‬
‫הרג הנ״ל להא ככמה מקומות כחג רגינו לרק ההול‬
‫של רחל גפגם ולא של הרכר‪ ,‬יעיי״ש גמש״כ לחיץ‬
‫גזה‪ ,‬ומיץ )גס׳ שמן ששץ ח״ג לף מ״א ע״ג‪ ,‬יבחלק‬
‫ל׳ על שער מאמרי רשג״י פ׳ כראשיח לף כ״א ע״ג‬
‫גלף ח׳ ע״כ( מש״כ גסתירת ל ג מ הארח״ל גזה‪ ,‬והגיא‬
‫לבמ הרב מהרש״ש ז״ל הנזכר‪ ,‬יכתב לחת פפ״י‬
‫רמ־י רביע באחהו מקומן לרחל ניקבא ח״א נקראת‬
‫בשם יעקב עיי׳׳ש לדרכו‪ ,‬ולזה מוגן הרבמם גם כאן‬
‫שאמר ויעקב‪ ,‬היינו רחל נוקבא ח׳׳א שנקראת ק‬
‫בהאי ירכא‪ ,‬הייני בהוד דרחל אחמר ביה והוא צולע‬
‫על ירט כמל וכאמור‪ :‬דפרח מ ע י ה יי‪ .‬ר״ל י׳ דמילה‬
‫שהיא ק‪5‬קיל הירך כנ״ל‪ :‬ואשתאר עקב‪ .‬ע״ל )תיקח‬
‫ם״ס דף קי״ב ע״א( דה י׳ של יעקב‪ ,‬הוא חקוני של הכף‬
‫ירך יעקב דאתמר ביה ויגע בכף ירכו והוא צולע על‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תליסר נדף כ״ט ע׳׳א[‬ ‫תפגיני‬ ‫כה‬
‫ו ה א משה תמן הוה‪ .‬אלא מסטרא דלגאו הוה‪ .‬דא מגופא ‪ 00‬ודא מנשמתא‪ .‬דבגץ דא תרץ‬
‫ירכין דעמודא דאמצעיתא אינץ נצח והוד‪.‬‬
‫ו מ ת י יהיה עמודא דאמצעיתא שלים‪ ,‬כד אתחבר בשכינתא‪ .‬ההיד <*‪ 0‬ל ויעקב נסע סכתה‬
‫ג(‬

‫ויבן לו בית‪ ,‬הה״ד <שם ‪ p‬ויבן י״י אלקים את הצלע‪ .‬בההוא זמנא דאתחבר עמה <שם ל‬
‫ג(‬

‫דבא יעקב שלם‪ .‬בההוא זמנא תהא סוכה שלימתא‪ .‬כ״ו ה״ס‪ .‬יאקדונק״י‪.‬‬
‫רבי אלעזר‪ ,‬ואמר אבא אבא‪ .‬אמאי אתמר ביומא קדמאה דסכות )ייקרא » ולקחתם לכם‬
‫(‬ ‫קם‬
‫ביום הראשון פרי עץ הדר‪.‬‬
‫אמר‬
‫באר לחי ראי‬

‫נהקנה להיוח גבחי׳ בי״ה אין החיקון שלם‪ ,‬בסיד‬
‫אס אין בי׳׳ח אין שחוק פיי״ש םוכה שלימתא‬
‫וכו׳‪ .‬עי׳ )גרע׳׳מ פ׳ פנחס דף מ׳׳ה ע׳׳ג( דאיח‬
‫סכ׳׳ה חסר בלא ו׳‪ ,‬אבל סוכ״ה באוח ף איהי ח א‬
‫דב׳ שמוח הוי׳׳ה אדנ׳׳י עיי׳׳ש‪ ,‬ועי׳ )בפע׳׳ח פליק‬
‫ד׳ משער חג הסיכות( דםכ״ה בלא י׳ עם הכולל‬
‫גימ׳ אלקי״ס‪ ,‬שהיא מרמז שאינה בשלימוח ואין בעלה‬
‫מזדווג שגה‪ ,‬ע׳׳כ היא בחוקף הדינים עיי׳׳ש‪ ,‬חה‬
‫הוא ביאור הדברים כאן כי עחה בעוה״ר חסר להסכ״ה‬
‫שהיא סוד המלכוח אוח ף שהוא סוד ח״ח עמודא‬
‫דאמצעיחא‪ ,‬כי אין בעלה מזדווג עמה והיא גימ׳‬
‫פ״י סוד אלקי״ס תוקף הדינים‪ ,‬אבל לעחיד לבוא‬
‫בזמנא שיחחבר ר עמה ותהיה סוכ׳׳ה שלימחא מלא‬
‫ף‪ ,‬אז חהיה גימ׳ הג׳ שמוח היי״ה אדנ״י‪ ,‬וזהו ויבא‬
‫יעקב שלם‪ ,‬כי יעקב היא סוד איח ף‪ ,‬יכמ״ש )בפרע״ח‬
‫פ׳ ב׳ משער העמידה ובשאר דוכחי( וכנודע‪ ,‬וע״ינחוסף‬
‫הדלהסכ״ה ונעשה חיקוןהשלס יחודהוי״ה אדנ״ידסוד‬
‫סוכ״ה וכאמיר• אמאי אתמר ביומא קדמאה‬
‫דםכות וכף‪ .‬עי׳ )בזהר ויקרא דף כ״ד ע״א( וכי‬
‫אחרוג מען הדר היא‪ ,‬והא כמה קוצין איח םחרניה‪,‬‬
‫ואת אמרח פרי ‪ p‬הדר‪ ,‬אלא רזא דמלה דכחיב ויבן‬
‫ה׳ אלקיס אח הצלע וגף‪ ,‬וכתיג עצם מעצמי ובשר‬
‫מבשרי‪ ,‬ודא הוא פרי עץ הדר‪ ,‬דאדס אקרי ‪p‬‬
‫כדכחיב עץ השדה עיי״ש‪ ,‬וזה הוא המשך הדברים‬
‫כאן‪ ,‬כי הנה לעיל אמרינן דסוד ©כה שאנו מקיימים‬
‫בחג‪ ,‬היא לתיקון הגוקבא ולבנות אוחה מנין שלם‪,‬‬
‫בסוד ו י ק ה׳ אלקיס אח הצלע וט׳‪ ,‬ולפ״ז מיגן ממילא‬
‫שנצטוינו לקח האחריג כסיכה שהוא מרמז ג״כ לענק‬
‫זה של תיקון הניקגא ג מ ד ייגן ה׳ אלקים אח הצלע‬
‫מ ׳ < א״כ קשה אמאי כחיכ ולקחתם לכס פרי ‪p‬‬
‫הדר ביומא קדמאה דיקא‪ ,‬הלא מצות סוכה הוא‬
‫בכל שבעח ימי החג כדי לתקן הנוקבא להמחק‬
‫הגבומת שלה מכל הז׳ מדות‪ ,‬וכמ״ש )בפרע״ח פ י ק‬
‫א׳ משער חג הסוטת(‪ ,‬ולפי האמור הנה מבואר שאין‬
‫המלכות נחקנח להיות שלימה במינה עד סוף ימי‬
‫המג‬
‫שהוא סוד םוכ״ה כ׳ץ ם׳׳ה כנ״ל מםטרא דלבר‪.‬‬
‫עי׳ )בע׳׳ח פרק י׳ וי״א משער הכללים( בביאור סוד‬
‫הענין מ״ש חז׳׳ל כמה פעמים דיעקב ומשה מקומם‬
‫שיה‪ ,‬היינו כי עמידחס היא מחזה דז״א ולמטה‪,‬‬
‫יעקב מלבר‪ ,‬ומשה מלגאו בחיך בטן הז״א עיי״ש‬
‫והא משה תמן הוה‪ .‬הוא חוזר בזה לחחלח הדרוש‬
‫שאמר לעיל דאיהו הוד דיהיב למשה‪ ,‬והיינו דבירך‬
‫שמאל של עמודא דאמצעיחא שהוא ספירח הוד שם‬
‫היא מקום עמידח משה מלגאו וכאמור‪ ,‬ולזה אמר‬
‫הא משה ח ק ‪ ,‬כי משה הוא ג׳׳כ בחי׳ סוכה כמי‬
‫יעקב‪ ,‬וכמ׳׳ש בש״ס )מגילה דף י״ג ע׳׳א( דמשה‬
‫היא בחי׳ סוכה לישראל עיי״ש• דא מגופא ודא‬
‫מנשמתא פי׳ כי יעקב ^ א מלגאו סוד ח״ח הוא‬
‫בחי׳ גוף‪ ,‬היינו סוד כלים וחיצוניוח העולמוח‪ ,‬ומשה‬
‫מלגאו שהוא סוד הדעת הוא בחי׳ נשמח הת״ח‪,‬‬
‫והיינו כי בחי׳ גשמה הוא פנימיוח האורוח שבתוך‬
‫הכלים‪ ,‬וכמ״ש )בע״ח בדרוש א׳ משער פנימיוח‬
‫וחיצוניוח ובשאר דוכחי(‪ .‬ובג״ד וכף‪ .‬פי׳ מפני‬
‫שנשלם יעקב בסוד סוכ״ה שהוא זעיר ונוקבא‪pro ,‬‬
‫ג׳׳כ בחרין ירכין שהם נף׳ה‪ ,‬וכמ״ש )בפרע״ח פרק‬
‫ד׳ משער חניכה‪ ,‬ובפרק י״ד משער החפילין( מצח‬
‫הוא סוד ז״א‪ ,‬והוד היא סוד המלכוח נוקבא ח ״ א‬
‫עיי׳׳ש כד אתחבר בשכינתא‪ .‬כי מיקר החיקון הוא‬
‫כשנזמוג ז״א עם המלכוח נוקבא דיליה ביחודא שלים‬
‫כי השרוי בלא אשה פלג גופא אקרי‪ .‬ויעקב נםע‬
‫םכותה‪ .‬נסע ונטיל מדרגא לדרגא עד שבא כמותה‪,‬‬
‫סוד סוכ״ה שהוא כ׳׳ו ס״ה הוי״ה אדג׳׳י‪ ,‬היינו‬
‫יחידא חי׳׳נ ביחודא שלים• ויבן לו בית‪ .‬כוונחו‬
‫בזה דאף שאמרנו למעלה שחיקון המלטח הוא סוד‬
‫םוכ״ה ]וכמש״ל )חיקון כ״א דף נ״ו ע״א( דשכינחא‬
‫חחאה הוא סוד סוכה שי״ש[‪.,‬אבל זה הוא קודם‬
‫נמר תקונה שהוא בבחי׳ םוכ״ה שאינו בנין קבוע‪,‬‬
‫אבל לע״ל חהיה נקרא בי״ת יעקב‪ ,‬כי יעקב יבנה‬
‫אותה להיוח בנץ גמור בחי׳ בי״ת‪ ,‬וכמ״ש )בע׳׳ח‬
‫פ י ק ב׳ משער לידת השחץ( דכל זמן שאין המקבא‬
‫כט‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תליסר!לף כ״ט ע׳׳א[‬ ‫תכיןוני‬
‫א מ ר ליה ברי‪ ,‬מאני קרבא בימינא נטלץ לון‪ .‬ובאלין מאני קרבא איבון ישראל רשימין דנצחץ‬
‫דינא‪ .‬מתל למלכא דהוה ליה דינא וקרבא כשבעין אומץ‪ ,‬ולא הוי ידעין מאן נצח דינא‪.‬‬
‫ושאלין ליה מאן נצח דינא‪ .‬אמר תסתכלון באלין דרשימין במאני קרבא בידייהו ותנדעון מאן נצח‬
‫דינא‪.‬‬
‫ו ל ק ח ת ם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר‪ ,‬דא אתרוג‪ ,‬דאיהי שכינתא‪ ,‬לבא‪ .‬דאיהו עקרא‬
‫דכל אברין דגופא‪ ,‬דאינון תלת הדסים ולולב ותרי בדי ערבה‪ .‬לבא באמצעיתא‪.‬‬
‫ואברין סחור סחור ליה‪ .‬ובגין דא אתרוג דא שכינתא‪ .‬והכי אוקמוה מארי מתניתין כס( אי‬
‫נטלה בוכנתו)נ״א פטמתו(‪ .‬ואי עלה חזזית על רובו פסול‪ .‬בגין דאיהו דמי לשכינתא‪ ,‬דאתמר‬
‫ל בה)*יי כלך יפה רעיתי ומום אין בך‪.‬‬ ‫ד(‬ ‫(‬

‫כ פ ת תמרים‪ ,‬דא לולב‪ ,‬ועליה אתמר ל«> נפרצו עליו פסול‪ ,‬בגין דדא איהו מקצץ בנטיעות‬
‫דהא‬
‫באר לחי ראי‬
‫ומ׳׳ש שהוא לומה ללג‪ ,‬היינו שהמלכוח עטרח היםול‬
‫של ז״א הוא כנגל טבורא ללבא כי שם מקומו של‬
‫עטרח היסול שהיא המלכוח לז״א עיי״ש‪) ,‬ועיין מזה‬
‫)ככיאורגו לעיל חיקון ר לף כ״ג ע״א( ‪3‬ל״ה פרי‬
‫מן הלר אמא חחאה כאורך קצח( דאיהו עיקרא‬
‫דכל אבדין עי׳ )כמלרש חנחומא שם( כפסוק כל‬
‫עצמוחי חאמרנה ה׳ מי כמוכה‪ ,‬שהל׳ מיגים שקולץ‬
‫נגל אגרי הגוף הוי כל עצמוחי ח א מ מ ה וגו׳ עיי״ש‪,‬‬
‫ולזה אמר הכא שהאחרוג הוא העיקר של הל׳ מינים‪,‬‬
‫כמו שהלב הוא העיקר של כל אברי הגוף כי הוא‬
‫משקה לכל האברים לבא באמצעיתא‪ .‬והיינו כי‬
‫המלכוח לז״א שהיא עטרח היסול כנ״ל עומלח באמצע‬
‫הגוף‪ ,‬הייני גח״ח במקום החזה כג״ל ואברין‬
‫ובגין דא‬ ‫סחור סחור ליה מיינו חג״ח נה״י‬
‫אתרוג דא שכינתא עי׳ )בזהר פ׳ ויצא לף קנ״ר‬
‫ע׳׳א( רהמלכוח נקראח עקרח הביח‪ ,‬כי היא עיקרא‬
‫רביחא‪ ,‬ועיין )בלק״ח פ׳ ויצא‪ ,‬ובפרע״ח פרק י״ב‬
‫וי׳׳ג משער הק״ש( לרחל נקראח עקרח הביח‪ ,‬כי‬
‫היא עקרח שנ העשר ספירוח עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר ובג״ל‬
‫האתרוג הוא סול שכינחא‪ ,‬כיח שאמרנו שהוא סור‬
‫הלב שהוא עקרא לכל האברים‪ ,‬הרי הוא בחי׳ המלכות‬
‫הנקראח עקרח הביח מהאי טעמא וכאמור • דאתמר‬
‫בה כלך יפה וגר פיק )בתנ״מ פ׳ צו לף ל׳׳ג ע״ג(‬
‫רמטרוניחא אתמר בה כלך יפה רעיתי ומום אץ בך‬
‫עיי״ש‪ .‬כ פ ת תמרים דא לולב עיין )מהר ויקרא‬
‫לף כ״י ע״א( כפ״ח תמרים שע״י הלולב אבפ״ת‬
‫ואתקשר לעילא ותתא סלשח כפיתו‪ ,‬הה״ל כי כל‬
‫בשמים ובארץ עיי׳׳ש‪ ,‬וזה הוא ביאור התרים כאן‪,‬‬
‫כפח חמרים לא לולב‪? ,‬מלולב הוא יםול צריק כמ׳׳ש‬
‫)ברע׳׳מ פ׳ פנחס דף מ״ו ע׳׳א( ואמר שהוא מרומז‬
‫בתיבה כפ״ת על ענק החקשרוח ©מק היםול שהוא‬
‫מזווג ומקמי זו״נ ומייחל הרומס‪ :‬ועליה אתמר‬
‫יפר‬
‫החג שנחקנה במיחוק הגגומח שבא בכל ימי החג‬
‫בכל בחינוחיה‪ ,‬ומעחה לפי האמור )בזהר שם( דסוד‬
‫פרי עץ הדר מרמז על בנין הגוקבא בשלימוח‪ ,‬לא‬
‫דיה מהראוי ליטלו עוד ביומא קמא אלא ביום האחרון‬
‫וכאמור‪ ,‬ולזה מחרץ שענין מצחה זו דנטילח הלולב‬
‫ושאר המינים שנצטוינו ליטול ביום א׳ רמז אחר יש‬
‫בדבר‪ ,‬שבא להראות חיבחן של ישראל מאן נצח מנא‪,‬‬
‫וכמ״ש )במד״ר אמור פ׳ ל׳ סימן בי( עיי״ש בימינא‬
‫נטלין לון וכמ״ש )בטוש״ע או״ח סי׳ חרנ״א סעיף‬
‫ב׳(‪ ,‬והוא מדברי רבא בש״ס )סוכה דף ל״ז ע״ב(‬
‫עיי״ש‪ ,‬ור׳׳ל דבע״כ לומר שאין עיקר טונח נטילח הד׳‬
‫מינים מרמז לענין חיקח הנוקבא כנזכר‪ ,‬דאם נימא‬
‫שהוא רק לתיקון הנוקבא‪ ,‬היה מהראוי ליטול כל‬
‫הד׳ מינים בשמאל דוקא כענין חפילין של יד דקיי״ל‬
‫שמקומה הוא רק שמאל מהאי טעמא‪ ,‬וכמש״ל‬
‫)בהקדמה דף ט׳ ע״ג( ועיי״ש בביאורנו‪ ,‬ובעל כרחך‬
‫למהאי טעמא הוי מקום של הד׳ מינים בימין‪ ,‬להומח‬
‫שמרמז למדח הנצח שהוא ימין‪ ,‬בסוד ימינך ה׳ חרעץ‬
‫אויב‪ ,‬וכמ׳׳ש )ברע״מ פ׳ פנחס דף רמ״ג ע״א( דבמדת‬
‫הנצח ביה ייתי מארי נצחין קרבייא‪ ,‬ובגצח יחגבר‬
‫לנטלא נוקמין מהס״מ עיי״ש‪ ,‬והיינו כי בספירת הנצח‬
‫שבימין שם הוא סוד הנצחון‪ ,‬בסוד ימח ה׳ מ מ מ ה‬
‫וימין ה׳ עושה חיל למשות נקמה בשונאיהון של‬
‫ישראל וכאמור‪ .‬דאיחי שכינתא לבא‪ .‬עי׳ )במד״ר‬
‫אמור פ׳ ל׳ סי׳ י׳׳ג‪ ,‬ובמדרש חגחומא שם סי׳ י׳׳ע(‬
‫דהאחמג הוא דומה ללב עיי״ש׳ יעיק בדברי )הרב‬
‫מו״ה יוסף מערבי בפרע״ח פרק ג׳ משער הלולב(‬
‫שמבאר הממן דמ״ש חז׳׳ל שהאתרוג הוא סוד המלטת‬
‫ודומה ללב‪ ,‬אינו ר״ל המלטח נוקגא מ״א‪ ,‬אלא‬
‫דבע׳׳כ ר״ל שהאחמג הוא המלכות ח״א ‪.‬שהוא עטרת‬
‫היסול של ז״א‪ ,‬ומקוש נגל הלב במיל שיממ כחותם‬
‫על לבך‪ ,‬כי על שם מנעח פשרת היסוד של ז״א‪,‬‬
 ‫הזהר‬ ‫]דף כ״ט ע׳׳א[‬ ‫תקונא תליםר‬ ‫תכןוני‬ ‫ל‬
‫)דהא לולב איהו קשורא ויחודא( דכלא מאן דמברך עלה ביומא קדמאה דסכות‪ .‬בגין‬
‫דאיהו קשורא ויחודא דכולא‪ .‬ח״י עלמין‪ .‬דאיהו לקבל ח״י חוליין דשדרה‪ ,‬ובגין דא אוקמוהו‬
‫מארי מתניתין לולב דומה לשדרה‪.‬‬
‫ו ר ז א דלולב‪ ,‬צדיק כתמר ל יפרח‪ .‬ודא איהו כי כל בשמים ובארץ‪ ,‬ותרגום אונקלוס דאהיד‬
‫א(‬

‫בשמיא ובארעא‪.‬‬
‫ו צ ר י ך לנענעא חיי נענועץ בשית םטרץ‪ .‬דאינון חותם)נ״א חתם()נ״א יצר( מזרח ביק״ו וכר‬
‫ל«‪ -‬שית הויות דאית בהון תמני סרי אתוון‪ .‬וכולהו רמיזין בספר יצירה בשית סטרין‪.‬‬ ‫(‬

‫והכי‬
‫כאד לחי ראי‬

‫שמוציא אור הדעת והוא המעורר כל אברי הגוף‬ ‫ובו׳ עיין ש״ס )סוכה דף ל״ב ע״א( נפרצו עלץ‪,‬‬
‫לענין זה עיי׳׳ש‪ ,‬וזה הוא ביאור הדברים כאן כי‬ ‫אמר רב פפא דאפרוד אפרורי‪) ,‬ופירש׳׳י( דר׳׳ל‬
‫הלולב הוא קשורא ויחודא דכלא‪ ,‬ור״ל שהוא מרמז‬ ‫שנפרדו הראשיהס עיי׳׳ש‪ ,‬ודרש לה הכא היינו שעושה‬
‫ליסהר המקשר והמחבר כל הששה קצוות‪ ,‬ואס נפרצו‬ ‫פירוד בין הדבקים בעולמוח העליונים בגבהי מרומים•‬
‫עליו היינו שאין הספירות חג״ת נה׳׳י מקושרים יחד‬ ‫דדא איהו מקצץ בגטיעות ע׳׳ל )חיקון כ׳׳א דף‬
‫הוי קיצוץ בנטיעוח וכאמור ח״י עלטין‪ .‬היינו כי‬ ‫ס׳ ע״א( אילנא הוא ף‪ ,‬ואיבא דיליה י׳‪ .‬ענשוי איהו‬
‫היסוד נקרא ח״י עולמים‪ ,‬כמש״ל )תיקון כ׳׳א דף‬ ‫ה׳ עלאה‪ ,‬ושרשוי ה׳ חחאה‪ ,‬ומאן דאפריש ענפא‬
‫ס׳׳א ע״א ובכמה דוכתי( והיינו משוס שממשיך הטפה‬ ‫מיניה דא איהו מקצץ בנטיעוח עיי׳׳ש‪ ,‬וזה ביאור‬
‫מהמוח דרך ח״י חוליות שבשדרה כמ״ש )בפרע׳׳ח‬ ‫הדברים כאן כי מי שאינו מדקדק כראוי ונוטל לולב‬
‫בשער הלולב שם( אוקמוהו מארי םתגיתין לא‬ ‫שנפרצו עליו שהוא סוד ה׳ עלאה שאינם דבקים כראוי‪,‬‬
‫מצאחי זאח בגמ׳ דילן‪ ,‬רק )במד״ר וחנחומא פ׳ אמור‬ ‫הוא עושה פירוד באוחיוח הוי׳׳ה ב׳׳ה‪ ,‬והרי זה‬
‫שם( צדיק כתמר יפרח‪ .‬צמ״ק מרמז למדח היסוד‬ ‫בבחי׳ מקצץ בנטיעוח ]ועי׳ בשער מאמרי חז״ל בחגיגה‬
‫צמ׳׳ק‪ ,‬וחמ״ר מרמז להלולב סול כפח חמרי׳׳ס כ נ <‬ ‫דף י״ד ע״ב[‪ .‬דהא לולב בס״א לא גרסינן לה‬
‫ודא איהו כי כל בשמים וגר‪ .‬כ׳׳ל נקרא מדח יסוד‬ ‫הכא אלא ה״ג‪ .‬דדא איהו מקצץ בגטיעות מאן‬
‫המק‪ ,‬וכמש״ל )תיקון כ׳׳א דף נ׳׳ח ע׳׳ב(‪ ,‬ועיין‬ ‫דמברך עלה וכף ר׳׳ל בי מי שמברך על לולב שנפרדו‬
‫)בפ׳׳ח פרק ר׳ משער הכללים‪ ,‬ובפרק ל׳ משער‬ ‫עליו הוא מקצץ בנטיעוח‪ ,‬כי בעובדא דלחתא איחער‬
‫רפ׳׳ח נצוצין‪ ,‬ובפרק א׳ משער רמשי הצלם‪ ,‬וגפרע״ח‬ ‫עובדא לעילא‪ ,‬שגורס גס למעלה בעולמוח העליונים‬
‫פרק א׳ משער הלולב(‪ .‬דאחיד בשמיא וארעא‪ .‬ר׳׳ל‬ ‫פירוד בין הדבקים ומונע אורוח החסדים להאיר‬
‫שהיסוד מקשר ז״א שהוא סוד השמים עם הנוקבא‬ ‫מ ג ט ר ו ח שהוא סוד קיצוץ בנטיעוח של אלישע אחר‬
‫הנקראח א ק ‪ .‬וצריך לנענעא ח״י נענועין וכד‪.‬‬ ‫וכאמור‪ .‬ואמר‪ :‬ביומא קדמאה דסכות דייקא‪ ,‬והיינו‬
‫ר׳׳ל מסטרא דצדיק ח׳׳י עולמים• בשיח סטרין‪ .‬ר׳ע‬ ‫כמ׳׳ש )בזהר פ׳ ויחי דף ר׳׳כ ע״ב( ולקחחס לכס‬
‫בכל צד מהששה צצוות צריכץ לנעגע ג׳ נענועים נגד‬ ‫ביום הראשון‪ ,‬ביום ראשץ מאן הוא‪ ,‬אלא יום דנפיק‬
‫ג׳ אוחיוח יק״ו ופמ׳׳ש כל זה מפורש היטב )בפמנ׳׳ח‬ ‫ראשון לנטלא גמבועוי דמיין נביעין ואק נעיין לאמשכא‬
‫בשער הלולב שם(‪ :‬דאינון חתם מורח וכף‪ .‬הוא‬ ‫ליה לעלמא‪ ,‬ועיי׳׳ש )במק׳׳מ( דר׳׳ל כי גיוס א׳‬
‫לשון )הם׳ יצירה פרק א׳ משנה י״ג( דבשלש אוחיוח‬ ‫דםוכוח הוא זמן הכנסח כל האומח של החסרים‬
‫יק׳׳ו חחס בהם ששה קצוח‪ ,‬ופנה למעלה וחתמו‬ ‫דאמא בחוך המלטח להמחיק הגבורות שלה‪ ,‬ע״כ‬
‫ביק״ו וט׳‪ ,‬ופי׳ )שם באוצר ה׳( חחס הוא צשון‬ ‫ביום ההוא הוא זמן המשכח החסדים בעולם עיי׳׳ש‪,‬‬
‫קשר כמו חיחמות שבקרקע מתיר וכו׳ שפירש חוחמוס‬ ‫ולזה אמר כי מי שעושה פירוד בץ הדבקים ביום‬
‫קשרים עיי׳׳ש‪ ,‬וזהו הוא המשך וביאור הדברים כאן‬ ‫ראשון ומונע החסדים מלכנוס בחיך המלכוח עי׳׳ז‬
‫שכשעושץ הנענועים בששה קצווח עם הלולב עושין‬
‫מתגברים המניס והרי זה מקצץ בנטיעוח וכאמור‪:‬‬
‫חוחס היינו קשר ויחוד זו״ג בכל צר מהששה קצוות‬
‫בגין דאיחו קשורא ויחודא דכלא וכף היינו כמ׳׳ש‬
‫ובאמור שית הויו״ת‪ .‬ר״ל ששה צריפי אוחיוח יק״ו‪:‬‬
‫)בפרע׳׳ח פרק ג׳ משער הלולב( דהלולב ממז אל‬
‫יכלהי רמיזין בספר יצירה‪) .‬שם( ומה שיש פאן‬
‫היסוד‪ » ,‬ו א דומה לשדרה כי הוא המעורר הזווג‬
‫שינוי מלשון הס׳ יצירה שם‪ ,‬דהכא אמר מחם מזרח‬
‫ומוציא המפה מהמוח דרך חוט השדמה עד היסוד‪,‬‬
‫ביק״ו וכף‪ ,‬וגס׳ יצירה שם אמר שנמס גמלה ביק׳ץ‪,‬‬
‫צק העיקר לברך על נטילת לולב כי הוא העיקר‬
‫ובמזרח‬
 ‫לא‬ ‫הזהר‬ ‫]דף כ״» ע״א וע״ג[‬ ‫תקונא תליסר‬ ‫‪H‬‬
‫‪i1pr1‬‬

‫והכי אוקמוהו מארי מתגיתין מוליך ומביא למאן דד׳ רוחות העולם דיליה‪ ,‬מעלה ומוריד למאן‬
‫דשמיא וארעא דיליה‪.‬‬
‫ת ל ת הדסין‪ ,‬גוף ותרין דרועין‪ .‬ואינון לקבל עינא ותרי כנפי עינא‪.‬‬
‫ת ר י בדי ערבות‪ ,‬לקבל תרין שוקץ‪ ,‬ולקבל תרץ שפתן•‬
‫ו כ ד אינון כולהו אגודה חדא בלולב דאיהו שדרה‪ .‬מה כתיב )שיי• ז> אמרתי אעלה ל בתמר‪.‬‬
‫ב(‬

‫א׳ אתרוג‪ .‬ע׳ ערבה‪ .‬ל׳ לולב‪ .‬ה׳ הדס‪ ,‬כולהו אתעבידו)לקבל( ד מינין דמרכבתא‪ .‬הרוכב‬
‫בהץ איהו יקו״ק‪] ,‬דף כ‪-‬ט ליבן‪.‬‬
‫ו צ ר י ך לסדרא לב‪ -‬בהון בהקפה‪ ,‬כגוונא ל ^ ‪ .‬דמזבח‪ .‬ולמאן‪ .‬לגן דאתנטעו אלץ נטיעין ביה‪,‬‬
‫(‬ ‫(‬

‫‪,‬‬
‫ורזא דמלה )ירמיה לא( נקבה לב•••( תסובב גבר‪ .‬נקבה‪ ,‬נ׳ מן גן‪ .‬גבר‪ ,‬ג מן גן‪ .‬גץ הוא‬
‫כליל תלת וחמשין ל סדרין דאורייתא דבכתב‪ .‬וד יומין דסוכות הא שתין‪ .‬לקבל שתץ‬ ‫ה‬

‫מסכתות‪.‬‬
‫שמיני‬
‫כאד לחי דאי‬
‫החסדים פנימיים צריכין עול לעשות תיקונים ג ה ד‬ ‫ובמזרח אמר שם שחחמו בקי׳ץ וטי‪ ,‬כבר כחבחי לעיל‬
‫מינים ע״י הז׳ הקפות שעושין בכל יום מימי החג‬ ‫)בהקדמה דף ט״ו ע״ב( דבע״כ לומר שנשחנה גירסח‬
‫םגיג החיבה‪ ,‬להמשיך להנוקבא גז׳ ימי החג כל הז׳‬ ‫הס׳ יצירה שהוא לפנינו כעח‪ :‬והכי אוקמוהו מארי‬
‫מקיפים‪ ,‬וכמ״ש )גפרע״ח פרק ג׳ שם(‪ :‬כגווגא‬ ‫מתגי׳‪ .‬בש״ם )סוכה דף ל״ז ע״ג( • למאן דשמיא‬
‫דמזבח‪ .‬ר״ל להחיגה הוא כחי׳ מלטת כעגין המזכח‪.‬‬ ‫וארעא דיליה מביא ראיה מהגמ׳ שענק הנענועים‬
‫וכמ״ש )גפרע״ח שם(‪ .‬ולמאן לגן‪ .‬ר״ל כי הנה‬ ‫בהלולב הוא כדי ליחד שמים וארץ סוד זו״נ כאמוי‪.‬‬
‫טונח הנענועים הס להמשיך ה׳ חסדים לז״א‪ ,‬ומהם‬ ‫בוף« ותרין דרועין עי׳ )בפרע״ח פרק ב׳ וג׳ משער‬
‫מאירק להנוקבא‪ ,‬משא״כ ההקפות הם רק עבור‬ ‫הלולב( להג׳ הדסים הס סוד חג״ח עיי״ש‪ ,‬והיינו‬
‫הנוקגא לכד‪ ,‬ופמ״ש )כפרע״ח שם( שההקפות הס‬ ‫כדאמרן כי ת״ת הוא גופא ח״א‪ ,‬וחסד וגבורה הס‬
‫רק להמשיך מקיפים להמלכות‪ ,‬ולזה אמר ולמאן‪,‬‬ ‫חרק לרועץ כמש״ל )בהקדמה ב׳ דף י״ז ע׳׳א(‬
‫לגן‪ ,‬ר״ל שההקפות הס רק געגור תיקח המלטת‬ ‫ולקבל תרין שפמן‪ .‬גם זה הוא )בפרע״ח פרק ג׳‬
‫שנקראח גן כמ״ש )גע״ח פרק א׳ משער החשמל(‬ ‫שם בדברי הרב ר׳ יוסף מערבי ז״ל(‪ ,‬דכמו שיש עשר‬
‫עיי״ש‪ :‬דאתנטעו אלין נטיעין ביה‪ .‬ר״ל דלסכי‬ ‫ספירות בגופא דז״א‪ ,‬כן יש י׳ םפירוח בראשו‪ ,‬ומסד‬
‫שייך להמשיך לה כל התיקונים הנ״ל מ ה ד מינים‪ ,‬כי‬ ‫וגטרה שבראשו הס העמים‪ ,‬ונצח והוד הם סוד‬
‫ה ד מינים נטועים גגן וגדיליס ורגיס כהנן‪ ,‬והיינו‬ ‫השפתיים עיי׳׳ש‪ .‬אגודה חדא בלולב וכר‪ .‬כי היסוד‬
‫כמ״ש )בע״ח פרק ג׳ משער הירח( ט גרחס הנוקגא‬ ‫מקשר כולם פמ״ש‪ .‬דאיהו שדרה ר׳׳ל שהלולב מרמז‬
‫נרשמו כל הג׳ קוי חג״ח בסוד באד חפרוה שרים‬ ‫למדח יסוד צלק‪ ,‬כי הוא כחממת שדרה שיש בה‬
‫עיי׳׳ש‪ ,‬והיינו סוד ד מינים הטללים י׳ ספירוח ב מ ד‬ ‫מ״י חוליוח שהוא הצימר של יסוד צדיק ח״י עולמים‬
‫הג׳ קוים חג״ת‪ :‬נקבה תסובב גבר ע״ל )תיקון ף‬ ‫כנ׳< ועל ידו ממשיכים החסדים מן הדעת דרך חוש‬
‫דף כ׳׳ג ריש ע״א( שהגאתי מהמשנח חסידים מיאור‬ ‫השדרה‪ ,‬וכמש״ל )בהקדמה דף י״ג ע״א( ועיי״ש‬
‫דברים אלו‪ ,‬דר״ל שמקיפים את התיבה סוד המלטת‬ ‫עיאורגו‪ ,‬וכן הוא )בפרמ׳׳ח שם(‪ :‬אעלה בתמר‪.‬‬
‫שהיא מסגגת את הס״פ שמוגח גה‪ ,‬שהוא בחי׳ גבר‬
‫פי׳ ט הלולב הוא כפ״ח חמריס‪ ,‬משוס שמל ידו‬
‫סוד ז״א עיי״ש‪ :‬ת ל ת וחמשץ סדדין‪ .‬עי׳ )ככסא‬
‫נחקנק כל ה ד מינים שהם סוד הששה קצוח כמל‪,‬‬
‫מלך( שדקדק הלא לפנינו יש נ״ד סדרות‪ ,‬ופיי״ש מה‬
‫כי הלולב הוא ספירת היסוד המקשר כל הששה קצוח‬
‫שתירץ‪ ,‬ועיין )גגיאור הגר״א( שתירץ ג״כ דגאמת‬
‫כנ״ל‪ :‬כלהו אתעבידו וכר איהו יקף׳ק‪ .‬עיין‬
‫אינם רק נ״ג‪ ,‬מצגים וילך סדרה אחת היא‪ ,‬ולא‬
‫)בפרפ״ח שם( שסד מינים הם סוד ד אותיות‬
‫נחלקו אלא להפסק גין חכא לר״ה השמל גג״ג‪,‬‬
‫הוי״ה‪ ,‬י׳ הלם‪ ,‬ה׳ ערבה‪ .‬ף לולב‪ ,‬ה׳ אתרוג עיי׳׳ש‪,‬‬
‫]ונלענ״ד שלוה יסייע למן )המ׳׳א גאו״מ סי׳ תכ״ח‬
‫ולזה אמר כאן מ ג ד מיגים הס מרכבה להד אותיות‬
‫םק״ה( שמפרש שם הסי׳ פת וילך‪ ,‬פירוש מלשח‬
‫הוי״ה ג״ה‪ :‬וצריך לםדרא וכף‪ .‬ר‪-‬ל כי סיז‬
‫פחות אותה פסים‪ ,‬שמחלקים נצביס וילך לשתים ע כ <‬
‫מהחיקוניס שעושין ע״י הנענועים שממשיכי׳ ע״י‬
‫ומקואר‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תליסר ]דף נ״ש ע״‪[3‬‬ ‫‪^IpD‬‬ ‫לב‬
‫ש מ י נ י עצרת ל חג בפני עצמו‪ .‬ביה נביעו דאורייתא לאשקאה אילנא דאיהו נטוע בגן‬ ‫ד(‬

‫ושרשוי וענפוי‪ .‬איהו כגוונא דהוג הארץ דבל חגין ל מתחגגין בה‪.‬‬
‫ה(‬

‫ת ש י ע ה א ב ר נ ה ‪ .‬ודא איהו)תהלים ל רננו צדיקים ל בי״י‪ .‬ודא דרגא דצדיק ה״י ‪ 0‬עלמין‪.‬‬
‫ו(‬ ‫ג(‬

‫מתמן רנה‪ .‬וביה פורקנא‪ ,‬הה״ד ל^ צמח צדיק‪ ,‬ומתחתיו יצמח‪ .‬מתחתיו ודאי‪ ,‬ההיא‬
‫דאיהי עשירית לכולא‪.‬‬
‫וצדיק‬
‫כאד לחי ראי‬

‫ונעשית בסוד ותמלא כד״ה וחמל‪ ,‬ושואבת מימי‬
‫החסל ממקור הברכה ואתמליאת כל׳׳ה לאימי שכיגתא‬
‫ואתשקיית ומשפעת בסול ותמהר ותורל כל׳׳ה על ילה‬
‫ותשקהו וגו׳ ותאמר גם לגמליך אשאב עיי״ש‪ ,‬וזה הוא‬
‫ביאור הלברים כי בשמיני עצרת מאיר בה שם הוי״ה בצורת‬
‫כ״ל עיינין‪ ,‬יען כי היא מקבלת השפעה מהכ״ל ספרים‬
‫לתורה שבכתב סול שמחת התורה‪ ,‬שהכ׳׳ול הזה הוא‬
‫סול מימי החסד‪ ,‬וזה הוא סול ומוריל הגשם נביעו‬
‫לאורייחא לאשקאה אילנא לאיהו גטוע בגן ושרשוי‬
‫וענפוי בסול כ״ל מים כנ״ל• איהו כגוונא דחוג‬
‫הארץ‪ .‬הוא לשון הקרא )בישעיה מ׳ כ״ב( היושב‬
‫על חוג ה א ח ‪) ,‬ופירש״י( חוג לשון מחוגה עיי׳׳ש‪,‬‬
‫והיינו דשמ״ע הוא חג בפ״ע‪ ,‬והוא סול המלכוח‬
‫שהיא כמו נקולה אמצעיח שכחוך העיגול שעומל בפ׳׳ע‬
‫בחוך העיגול והכל סובב אלהנקורה וזה שאמר דכל‬
‫החגין מתחגגין בה והיינו כמ׳׳ש )בפרע׳׳ח שער‬
‫מקראי קולש( כי פסח בחםל‪ ,‬ושבועוח בח׳׳ח‪ ,‬וסוכוח‬
‫בגבורה‪ ,‬ושמיני עצרח הוא במלטח עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה אמר‬
‫לשמיני עצרח הוא חג בפ״ע‪ ,‬כמנץ מחוגה ומרכז‬
‫הארץ‪ ,‬כי המלטת היא כענין הנקולה האמצעיח‬
‫שבחוך העיגול שכל הםפירוח סובבים אל הנקודה‬
‫האמצעיח שהיא המלטח‪ ,‬וכמ׳׳ש )בעעמי מצוח פ׳‬
‫משפעים( ודיל ח״ס שלש רגלים חחוג לי בשנה‪ ,‬כי‬
‫המלכוח נקראח חג לכלהו עיי״ש ודא דרגא דצדיק‬
‫ח״י עלמין שהוא ספירה המשיעיח מתמן רנה‪.‬‬
‫מיין )בלק׳׳ח משלי י׳׳א( רנ׳׳ה‪ ,‬הוא אוחיוח גה׳׳ר‬
‫שהוא יסור‪ ,‬ובכן ת ה במילואו ר׳׳ש )בלא יו״ל(‬
‫נד׳ן ה״א‪ ,‬עולה ברי׳׳ח מיי׳׳ש• וביה פורקנא היינו‬
‫כמ׳׳ש )בפע׳׳ח פרק כ׳׳ע משער הק״ש( לכל גאולה‬
‫הוא ניסור עיי׳׳ש‪ :‬ומתחתיו יצמח‪ .‬דיל שע׳׳י צמח‬
‫צלי׳יק‪ ,‬כלומר שיצמיח הישועה בכח צלי״ק שהוא היסול‬
‫עי׳׳ז מה שהוא תחחיו‪ ,‬כלומר ספירה העשיריח שהיא‬
‫המלטת )שהיא חחחיו של ה י מ ר ( יצמיח ויגדל‬
‫בקומה שלימה‪ ,‬והיינו כמ״ש )גפרע״ח שם( בסול‬
‫חהלוח לא׳׳ל עליון גואלם‪ ,‬דע׳׳ י ה י מ ר יהיה הגאולה‪,‬‬
‫כי היסוד הוא הגואל את המלטת מן החיצונים שלא‬
‫יאחזו בה‪ ,‬ועי״כ יכולה המלכות לעלות‪ ,‬חהו סול‬
‫הגאולה עיי׳׳ש• מתחתיו ודאי‪ .‬ר״׳ל שהימל מקבל‬
‫קודם‬
‫ומבואר מה שבאמח הם סדרה א׳‪ ,‬רק שמשברים‬
‫ומחלקים אוחה לב׳‪ ,‬כענין פחוח אוחה פחים‪ ,‬שהיה‬
‫מחמלה חלה ורקיק אחד‪ ,‬ואח״כ מחלקין אוחה ופחוח‬
‫אוחה פחים[‪ .‬דאורייתא דבכתב דיל להט מקיפים עם‬
‫ה ד מינים בז׳ ימי החג הבימה שבה הס״ח‪ ,‬לרמז‬
‫לענין זה כי ע״י הז׳ ההקפוח בז׳ ימי החג‪ ,‬נכללח‬
‫המלטח עם בעלה ז״א שהוא סוד חורה שבכחב‪,‬‬
‫ונכללח עמו בסוד נקבה חמבב גבר כנ״ל לקבל‬
‫שתין מסכתות עי׳ )ברע״מ פנחס דף רט״ז ע״א(‬
‫שעחה בעוה״ר כאשר נפלה המלטח בסוד סוכח דוד‬
‫הנופלח‪ ,‬נפלו עמה גם הששים המה מלטח דאינון‬
‫כריכן בה דאינון לקבל הששים מסכחוח עיי״ש‪ ,‬ולזה‬
‫אמר הכא שלזה מרמז ענין ההקפוח שעושין סביב‬
‫הבימה‪ ,‬שהיא המלכוח לחקשה עם הששים המה‬
‫מלטת שנפלה עמה‪ ,‬שכן הס״ח יש בה ג״ן םדדם‪,‬‬
‫ועושין ז׳ הקפוח בז׳ ימי החג לתשלום מספר ס׳‪,‬‬
‫כדי לחקנה עם הששים המה מלכוח‪ ,‬שהוא מ ד ס׳‬
‫מסכחוח דחורה שבע״פ‪ ,‬סוד ג״ן הכולל דבר ונוקבא‪,‬‬
‫היינו חורה שבכחב הוא דכר‪ ,‬וחורה שבע״פ היא‬
‫נוקבא ונקבה חסובב גבר‪ ,‬שנכללה משניהם שמיני‬
‫עצרת חג בפ״ע הוא מימרא בש״ס )סוכה דף מ״ז‬
‫ע׳׳א ועוד בכמה דוכחי( ופנימיוח העגין מבואר‬
‫)בזהר פ׳ אמור דף ק׳׳ד ע״ב( ביום השמיני עצרת‬
‫חהיה לכם‪ ,‬דהא יומא דא ממלכא הוא בלחודוי וכד‬
‫מחל למלכא וט׳ וזהו ביאור הדברים פאן‪ ,‬שמיני‬
‫עצרח חג בפ׳׳ע‪ ,‬היינו כי ביום מ ה ממלכא איהו‬
‫בלאומי וכד ביה נביעו דאורייתא‪ .‬היינו כי ביום‬
‫זה מתפללים על נביעו דמיא ומחחילין לומר ומוריד‬
‫הגשם‪ ,‬והיינו כי יום זה נקרא שמחת תורה‪ ,‬ומובן‬
‫כי הנה מבואר )בפרע״ח פרק ח׳ משער הלולב בסוד‬
‫שמ״ע( דביום זה מקבלח המלטח טפח הזרע מבעלה‬
‫שהוא מימי החסד ב מ ד הוי״ה בצורח כ׳׳ד עיינץ‬
‫עיי״ש‪ ,‬וע׳׳ל )בהקדמה דף י״ד ע׳׳א( ובביאורנו שם‪,‬‬
‫כי סוד הוי״ה בצורח כ״ד עיינץ הוא מ ד ט׳ד ספרים‬
‫דתורה שבכתב‪ ,‬וגם הוא מרמז לשכינחא חמאה‬
‫שהיא עתה בגלות דיך ב מ ד ונהר יחרב ויבש‪ ,‬ועל‬
‫ידי השם בצורת כ״ד עיינץ‪ ,‬מתקנץ המלטת בט׳י‬
‫ספרים שבכתב‪ ,‬בסוד ושמתי כ׳׳ד כיד שמשותיך‪,‬‬
 ‫לג‬ ‫הזהר‬ ‫]דף כ״ע ע״ב[‬ ‫תקונא תליםר‬ ‫‪*ilpfl‬‬
‫ו צ ד י ק נטיל משמאלא‪ .‬ועמודא דאמצעיתא לס> מימינא‪ .‬הה׳׳ד )לבייט ל> מימינו אש דת למו‬
‫ג‬

‫)אלף קא יוד קא‪ .‬יוד קא ואו קא‪ .‬יוד קי ויו קי‪ .‬יוד קי ואו קי‪ .‬אלף קא ואו קא‪ .‬יוד‬
‫קק וו קק‪ .‬אלף דלת נון יוד(‪.‬‬
‫ב ה ה ו א זמנא דיהון תרץ שמהן כחדא‪ .‬אתערא ברתא דמלכא בשיר השירים ומשלי וקהלת‬
‫דאינון שלשת אלפים משל‪ ,‬תלת יודין דאינץ תלת טפין דמוחא דנחתץ מן י׳)נ״א‬
‫ו׳‬

‫באר לחי ראי‬

‫לקבל חג״ת‪ ,‬ועיי״ש )במק״מ שהביא מדברי הזהר פ׳‬ ‫קודם כל סהשפעוח מיסוד אבא‪ ,‬ואח״כ מתחחיו‬
‫אחרי( דהג׳ ספרים הס סוד חב׳׳ד עיי״ש‪ ,‬והדבר‬ ‫ינמיח להמלטח ומשפיע בה מה שקיבל‪ .‬וצדיק גטיל‬
‫מובן עפמש׳׳ל )תיקון עי דף ק״כ ע״א( דהמלטח‬ ‫משמאלא‪ ,‬ועמודא דאמצעיתא םימינא פי׳ כי‬
‫נקיאח חכמח שלמה עיי״ש‪ ,‬והנה )לעיל חיקון י׳ דף‬ ‫הב׳ ספירוח יסוד וח״ת שהוא עמודא דאמצעיחא‬
‫כ״ד ע״ב ודף כ״ה ע״א( בההוא זמנא שעולה המלטת‬ ‫אף שהם בקו האמצעי‪ ,‬עכ״ז הח״ת נוטה אל החסד‬
‫בין תרין דרועין דמלכא אז וחרב חכמת שלמה עיי״ש‬ ‫צד ימין‪ ,‬והיסוד נוטה יוחר לצד שמאל וכמ״ש )בע״ח‬
‫ובביאורנו‪ ,‬ואמר הנא דהאי וחרב חכמת שלמה ר״ל‬ ‫פרק ג׳ משער פ‪ ,‬צופי זמן( הה״ד מימינו אש דת‬
‫שעשה לאשלמא חכממא ג׳ ספרים הג׳׳ל סוד חג׳׳ד‪,‬‬ ‫למו‪ .‬מביא ראיה ק הפסוק שהחורה שהוא גוף הח״פ‬
‫י ק כי נחעלח המלטח בחג״ח סוד גופא וחרין דרועין‬ ‫בעצם וקאמר עלה מימינו חחלה‪ ,‬ואח״כ כאשר הוצרך‬
‫כנ״ל שעלחה אליו בכל שיעור קומחו‪ ,‬וזה הוא ביאור‬ ‫ליחנה לישראל בבחי׳ השפעח יסוד צדיק הלכה לה‬
‫הדברים כאן דבההוא זמנא בשעח חפלחו של שלמה‪,‬‬ ‫אל השמאל ונעשית בבחי׳ אש דח למו‪ .‬ואץ לדברים‬
‫עשה היחול דב׳ שמות הוי״ה אדנ״י‪ ,‬היינו שהיתה‬ ‫אלו המשך עם המאמר הקדום‪] ,‬והגר״א‪ ,‬ובהגהות‬
‫עולה לגבי בעלה להזדווג עמו בגוף ותמן למעין‪,‬‬ ‫התיקונים דפוס קאנסטאנעינא‪ ,‬כתבו שחסר כאן‪,‬‬
‫והיה כל זה בכח חכמתו של חב״ל סול הג׳ ספרים‬ ‫וההשלמה נמצא גחיקוניס מז״ח‪ ,‬ויש שם דברים רבים‬
‫הנ׳׳ל דאינון שלשת אלפים משל‪ .‬עי׳ )נזהר‬ ‫ששייכים להמשך הדברים הללו‪ ,‬אמנם כל השמוח‬
‫ח מ מ ה לף קמ״ה ע״א( לבימי שלמה כאשר נשלם‬ ‫הנדפסים פה‪ ,‬הנה בדפוס ר^(נםטאנטינא וליוורנא הס‬
‫הסיהרא באשלמוחא ואזלווגח עם בעלה בזווגא שלים‬ ‫מסוגרים‪ ,‬כי גס בחיקוניס מז״ח לא נמצאו שם ואץ‬
‫ע״כ וחרב חכמח שלמה וידבר שלשח אלפים משל‬ ‫להם פתרון‪ ,‬וכפי ההשערה הוא שייך לאיזה מאמר‬
‫דהיינו דעל כל מלה ומלה הוה חמר ביה חלח אלף‬ ‫שלם שלא נמצא גס בז״ח ממגו‪ .‬בההוא זמנא וכד‬
‫משל בחא עלאה באורח משל בחכמחא עלאה‪ ,‬ועיי״ש‬ ‫גם מאגמי זה בהאי זמנא וכר נמצא בז׳יח שם )בדף‬
‫)במק״מ( דהחלח אלף משל הס נגד חג״ח דכל ספירה‬
‫ס״ב ע״ד( עיי״ש‪ ,‬ולדבמם אלו אין המשך לדברים‬
‫בשלימוח הוא בסוד האלף עיי״ש‪ ,‬ולפי האמור מובן‬
‫הקודמים‪ ,‬וכפי הנראה חסר גס כאן גיגחייס‪ ,‬כי‬
‫שהם נגד הג׳ ספרים המל שהם בסוד חג״ח שעליהם‬
‫הנא חסר כאן להשלמח עשרה גגוניס שדורש בתיקון‬
‫נאמר וחרב חבמח שלמה וכאמור תלת יודי״ן דאינון‬
‫זה ניגון העשירי‪ ,‬והוא נדפס )בחיקוניס מז״ח שם‬
‫תלת טפין דםוחא‪ .‬ע׳ע )תיקון ה׳ דף כ׳ ע״ב ולהלן‬
‫דף ס״א סוף ע״ב( ח״ל עשיראה בחפלה ודא שכינחא‪,‬‬
‫חיקון כ״א דף מ׳׳ח ע״א( דכשהמלטת מזדווגת עם‬
‫ועליה אחמר חפלה לדוד וכר‪ ,‬וכפי ההשערה כאן היה‬
‫בעצה היא מקבלת ממנו ג׳ טיפות זרע הנמשך מן‬
‫מקומו אשר דרש בתיקון המלטת‪ ,‬ובענץ סוד החפלה‬
‫המוח חב׳׳ד שלו ליסוד צדיק דרך חוט השדרה ומשם‬
‫שהיא המלכות‪ ,‬ועיקר התיקון בחפלה לחבר ולייחד‬
‫גיחנץ להנוקבא עיי׳׳ש ובביאורנו שם‪ ,‬וזה הוא ביאור‬
‫ב׳ שמות הוי״ה ואדנ״י זו׳׳נ פמ׳׳ש )בפרע״ח פרק‬
‫הדברים כאן‪ ,‬דהג׳ ספרים שהם סוד ג׳ אלפים משל‬
‫ד׳ משער הק״ש( עיי׳׳ש‪ ,‬ושם )גז״ח( מדבר שם בענץ‬
‫שחיקן שלמה‪ ,‬הס סוד ג׳ יודי״ן דטיפח זרע ממוחץ‬
‫תיקון המלטח כד תחימד לגבי בעלה ומקבל אותה‬
‫דחג״ד שמקבלח הנוקגא מבעלה <‪0‬׳י הזווג‪ ,‬וביאור‬
‫גחרץ דרועץ אז נמשה היחוד גיגיהס בחיטרא דתרץ‬
‫הענין יותר מ ה עיץ ]כלק״ח מלכים סי׳ ה׳ באורך[•‬
‫דנחתין מן י׳‪ .‬ר׳׳ל כי היו״ד הוא סוד חכמה מוחא‪,‬‬ ‫שמהן יאקדונקי‪ ,‬וקאמר שם ובהאי זמנא דיהץ תרין‬
‫וכמ׳׳ש )כע״ח פרק א׳ משער הולדוח או״א וז״א(‬ ‫שמהן כחדא יתער כרמא דמלכא בשיר השירים קהלח‬
‫שמשם גא טיפת הזרע עיי״ש‪ ,‬והיינו כי הוד ג׳ יודי״ז‬ ‫ובמשלי עיי׳׳ש‪ ,‬והדבר מוגן עפ״ד )הזהר פ׳ גא דף‬
‫שהם בחי׳ טיפץ הזרע‪ ,‬כולם נכללין בסוד י׳ שהוא‬ ‫ל״ט ע״א( לשלמה אשר בימיו היה הסיהרא בשלימותא‪,‬‬
‫עשה ג׳ ספרים לאשלמא חכמחא‪ ,‬שה״ש‪ ,‬קהלח‪ ,‬נמלי‪,‬‬
‫מוח‬
 ‫‪1‬‬
‫לד‬
‫ד(‪ .‬ולאן אתמשכו‪ .‬לגבי צדיק דאיהו קשת )הברית(‪ ,‬ומה דהוה קטן אתעביד גדול‪ .‬ורזא דמלה‬
‫שופר הולך‪ .‬פזר גדול‪ .‬מתי יהא זריק חץ בדיוקנא דא ‪• v‬‬ ‫מ(‬

‫פ ת ח רבי שמעון ואמר‪ ,‬עלאין אתתקנו ואזדרזו במאני ‪ >m‬קרבא‪ ,‬לגבי חויא דאיהו מקננא‬
‫בטורץ רברבין‪ .‬ואיהו קטיל לאדם קדמאה ולכל דרין דהוו אבתריה‪ .‬ובגין דא כרוזא‬
‫נפיק בכל יומא»ב מאן דקטיל ההוא חויא דאיהו מקננא בטורין רברבין‪ ,‬יהבין ליה ברתא דמלכא‪,‬‬
‫(‬

‫דאיהי צלותא דיתיב על מגדלא‪ ,‬דאתמר בה <משלי י מגדל עז שם י״י בו ירוץ צדיק ונשגב‪.‬‬
‫ח(‬

‫אדהכי‬
‫באד לחי דאי‬
‫לזרוק‪ ,‬ולזה אמר מתי יהיה התיקון הזה‪ ,‬ולזה‪.‬‬
‫פתח ר״ש לגאר כמאי הדבר תלוי‪ ,‬ומפרש דהעיקר‬
‫תלוי בבני החברייא הקדושה‪ ,‬שכל אחד ישנן חיציו לפום‬
‫דרגא דיליה נגד הס״מ ונוקבא דיליה שעומדים נגד‬
‫הקדושה ומונעים הזווג השלם‪ .‬במאני קרבא בתפלות‬
‫ובקשוח כמו שחרגום אונקלס )בפ׳ ויחי( בחרבי‬
‫ובקשחי‪ ,‬בצלוחי ובבעוחי לגבי חרא היינו םס״א‬
‫הכרוך בקדושה ויונקים ממנה‪ ,‬וכמ״ש )בע״חפ׳א׳משער‬
‫החשמל ובשאר דוכחין( דאיהו מקננא בטורין רברבין‪.‬‬
‫היינו כמ״ש )נזהר פ׳ משפטים דף ק״מ ע״ב( בסוד‬
‫שמעו הרים אח ריב הי‪ ,‬דאינון טורין רמאין לעילא‬
‫לעילא ‪ p w‬רברבין דהא רדיף מצוחין איח לגגייהו‪,‬‬
‫ומפרש )במק״מ ובקה״י שם( דמ״ש ההרים הרמים‪,‬‬
‫היינו חג״ח דזעיר שהם גדולים‪ ,‬אשר סמא״ל רודף‬
‫ויונק מהם עיי׳׳ש מאן דקטיל ההוא חויא וכו׳‬
‫יהכין ליה ברתא דמלכא דאיהי צלותא עיין‬
‫)נזהר פ׳ בראשית דף כ״ג ע״ב( דאנו מצלין והוא‬
‫רחום יכפר מון‪ ,‬דא סמאל דאיהו נחש וט׳ בגין דלא‬
‫ירדפון בחר צלותא וכר עיי״ש‪ ,‬והנה נודע מדברי‬
‫)האר״י ז״ל( שהפגין מה שפמה פעמים שאץ התפלוח‬
‫נחקבלים‪ ,‬הוא משום שהקליפות הדבוקים באדם‬
‫לוקחים התפלה חיכף גצאחו מן הפה ויונקים ממנה‪,‬‬
‫וכמ״ש )בסידור בכוונת כי אחה שומע חפלח כל פה(‬
‫שצריך לכוון להפריד הקליפוח ממנו ואז חהיה תפלתו‬
‫נשמעת עיי׳׳ש‪ ,‬וזה הוא ביאור הדברים פאן‪ ,‬מאן‬
‫דקטיל האי חויא‪ ,‬היינו הקליפוח הרודפץ בחר צלוחא‬
‫שהם שורש הנחש וס״מ כנ״ל אז יהגץ ליה גרת א‬
‫דמלכא דאיהי צלוחא‪ ,‬היינו שחפלחו מתקבלת• דיתיב‬
‫על מגדלא עי׳ )בזהר פ׳ ויגש דף ר״מ ע״ג( כמגדל‬
‫דוד‪ ,‬דא ירושלים דלעילא דכתיב ביה מגדל טח שם‬
‫ה׳ ש ירוץ צדק ונשגב‪ ,‬מהו נשגב‪ ,‬אלא ההוא מגדל‬
‫נשגג‪ ,‬גגץ דגיה י מ ן צדיק ע כ < ועיץ )באור החמה‪,‬‬
‫שם גפי׳ הרא׳׳ג( דירושלים דלעילא היינו השכינה‪,‬‬
‫וע׳׳כ כחיג שם ה׳ שהוא השטנה שנקראח ק ‪ ,‬וגו‬
‫ירון הוא לשץ רצץ‪ ,‬שהוא רעוחא דלבא של הצדק‬
‫שפינו ולכו רק להשכינה לתקנה ולאקמא מספרא‬
‫פיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא דאיהי צלותא‪ ,‬היינו כי התפלה‬
‫מוח החכמה וממנו נמשכים‪ ,‬וכמש״ל )דף כ״ז פ״ב(‬
‫פיי״ש ובביאורנו ולאן אתמשכו פי׳ ודאי שיורדים‬
‫החסדים של טפח הזרפ מהחכמה‪ ,‬ונמשכץ מספירה‬
‫לספירה מריש כל דרגץ פד סוף כל דרגין‪ ,‬אך פדיין‬
‫לא ידענו פד אחה מקום גמשכין ומחפכבים ופומדים‬
‫שם לגבי צדיק ובו׳ ר״ל עד היסוד כי ביסוד‬
‫מתפכבת ועומדת הטפה• דאיהו קשת היינו כמש״ל‬
‫)בהקדמה דף ז׳ פ״א‪ ,‬ולהלן תיקון כ״א דף מ״ח ע״א‪,‬‬
‫ובזהר גראשיח דף י״ח פ״א( דיסוד צדיק נקרא קשת‬
‫היורה כחן פיי״ש ומה דהוה קטן אתעביד גדול‬
‫כבר אנחנו מוזהרים באזהרה יחירה מחז״ל חכמי‬
‫האמח בפסקינו גדגרים כאלו נזהר ובחיקוגים ובכחבי‬
‫האר״י ז״ל‪ ,‬לפשוט דמיץ הגשמיוח מממשבוחינו‬
‫ולהתבונן רק בפנין הרוחניוח שבו‪ ,‬פ״פ ההקדמוח‬
‫שלמדנו מחכמי האמח כי הכל הוא בדרך משל לשגר‬
‫אח האחן‪ ,‬וכמו שהאריך בזה בס׳ ויקהל משה ושאר‬
‫ספרים הקדושים• ורזא דמלה שופר הולך היינו‬
‫כי שופר מרמז ליסוד‪ ,‬והקול דנפיק משופר הוא סוד‬
‫המיפה רקדושה הנמשכה ממוח ויוצאת מן היסוד‬
‫פ״י הזווג‪ ,‬וכמ״ש )במ״ח פרק ה׳ משפר הולדוח‬
‫או״א וזו״נ( פיי״ש‪ ,‬חה הוא ביאור מדברים כאן‬
‫שהיסוד הולך בסוד הולך וגא וממשיך הטפה ק‬
‫הדפח דרך חוט השדרה פד היסוד‪ :‬פזר גדול היינו‬
‫כי היסוד נקרא פז״ר‪ ,‬כמ׳׳ש )נזהר פ׳ ויגש דף מ׳ח‬
‫פ״א( בסוד פז״ר נחן לאביונים‪ ,‬פז״ר דא צדיק דאיהו‬
‫אשקי חן לכולא פיי״ש‪ ,‬ולזה אמר פזר גדול דווקא‪,‬‬
‫היינו שטיפח ההשפפה יוצאח ומחפזרח‪ ,‬רק בימי‬
‫גדלוחו‪ ,‬היינו בזק הזווג כמל מתי יהא זריק חץ‬
‫פי׳ כי נודפ מ״ש )בט״ח מש שעד הזוונים( בסוד‬
‫נשבפ הקג״ה לא אבא בירושלים של מפלה וטי‪,‬‬
‫שמיום חרבן ביח קדשינו אין או״א מזממים בזווג‬
‫שלים שלהם‪ ,‬ולא זו״נ מזדווגים בזווג שלים שלהם‬
‫עיי״ש‪ ,‬ומובן דעתה בפוה״ר אין היחו‪-‬ד שיהיה נמשך‬
‫השפעח הזרע בבחי׳ יורה כחן‪ ,‬ולזה הוא שואל גמזי‬
‫יהיה היחודא שלים כראוי להיוח הזכר יורה מזן לגבי‬
‫הנוקבא בזווג שלים שלהם• בדיוקנא דא‪ .‬היינו כי‬
‫צורח פזר מורה בצורתו כקשח עם חן הנתון בה‬

‫היא‬
 ‫לה‬ ‫הזהר‬ ‫]דף כ׳׳ט ע״ג[‬ ‫תקונא תליסר‬ ‫‪,‬‬
‫‪-HpJl‬‬

‫א ד ה כ י הא רעיא מהימנא קא אתי בכמה עאנין ותורין ואמרין וחוטרא בידיה‪ .‬םליק עיניה‬
‫למגדלא‪ ,‬ואתא )נ״א וחמא( חד ב״נ עולימא צדיק שמיה‪ ,‬דהוה יתיב על מגדלא‬
‫קשתא בידד‪ ,‬והוה זריק חצים לגבי חויא‪ ,‬ודא איהו פזר •י גדול‪ ,‬וחויא לא הוה חשיב לון‪,‬‬
‫וקשתא איהו לישנא דפומא‪ ,‬אגוזא דקשתא פומא‪ .‬חוט השני דא שפה )נ״א דשפה(‪ ,‬חוט של‬
‫קשת )נ״א חסד( דביה הוה צדיק זריק חצין דאינון מלולין דצלותא לגבי חויא‪ .‬וחויא לא הוה‬
‫חשיב לון‪ .‬ולאו בגץ חלישו דצדיק ח״י עלמץ‪ ,‬אלא בגין חלישו דההוא דזריק לון‪ ,‬דאיהו צדיק‬
‫דלתתא מיניה )נ״א צדיק בר מיניה( כד לאו איהו שלים‪ .‬ובג״ד לא חשיב לון‪.‬‬
‫ע ד דאתא רעיא מהימנא‪ ,‬ונטיל חץ חד‪ ,‬וזריק לגביה דא בתר דא בצלותיה‪< ,‬שם עד יפלח‬
‫‪P‬‬

‫דתמן ‪ cm‬יםודיה ועקריה‪ .‬ובגין דא הכבד‬ ‫חץ כבדו דחויא‪ .‬דאיהו םמא״ל אל אחר‬
‫‪( M‬‬

‫ביה‪ .‬ודא סם המות נוקבא דיליה‪ .‬זנבא דיליה‪.‬‬ ‫כועם‪ .‬במאי כועס‪ ,‬במרה מי‪ (,‬דאיהי דבוקה‬
‫מו(‬

‫יותרת‬
‫כאד לחי ראי‬

‫הרבה ולשלוח הרבה חצים על הנחש כנזכר‪ :‬וחויא‬ ‫היא סהל המלטח שהיא סול המגלל ירושלים של‬
‫לא הוה חשיב לון ר״ל שלא נתבטלה הגמש‪ ,‬שלא‬ ‫מעלה שבו ירון צדיק‪ ,‬שכל החפלוח שלו הוא עליה‬
‫היה יכול להרוג אוחה ע״י החצים שלו‪ ,‬וכדמפרש‬ ‫וכאמור‪ .‬אדהכי הא רעיא מהיםנא קא אתי‪ .‬עד‬
‫ואזיל‪ ,‬חוט השני דא שפה‪ .‬כמ״ש חוט השגי‬ ‫עתה לא היה רע״מ בוועד הזה‪ ,‬כי לעיל )בריש‬
‫שפחוחיך‪ ,‬והיינו חוט של קשת וכאמור‪ .‬דביה ר״ל‬ ‫ההקדמה הא׳ והב׳( נזכר רק רבי אלעזר ורבי שמעון‬
‫כפה שהוא פול הקשח גכלצו‪ .‬ולאו בגין חלישו‬ ‫וחברייא ואליהו ושאר נשמות הצדיקים‪ ,‬ועתה לצורך‬
‫דצדיק ח״י עלמין דיל לא מ ע ם חלישוח הכלי קר‪5‬‬ ‫דרוש זה כאשר אחז רשב״י להזדרז במאני קרבא נגד‬
‫שהוא מלח היסוד צליק הנקרא קשח כמש״ל‪ :‬דאיהו‬ ‫מויא להרוג הקליפה‪ ,‬נחוםף ובא להחועד עם המברייא‬
‫צדיק דלתתא מיניה‪ .‬דיל שזה העולימא אף שהיה‬ ‫הקדושה הנ״ל שם גס משה רעינו רעיא מהימנא‪,‬‬
‫ג״כ כבמי׳ צליק חי עולמים‪ ,‬עכ״ז היה במררגה נמוכה‬ ‫כי הוא היה השח בידו להרוג אח הנחש במטהו‪,‬‬
‫ממשה רבינו רע״מ‪ ,‬שלא השלים עליין נפשו כ״כ‬ ‫כמ״ש )תיקון כ״א דף מ׳׳ג ע״א( כמה גבוריס וכמה‬
‫וע״כ לא היה ביכולח להחגבר על הנחש‪ ,‬על שבא‬ ‫מארין תריסין אתכנשי בבי מדרשא לאגחא קרבא עם‬
‫משה רעיא שהוא הגבר גבר בגוברץ‪ ,‬והוא יכול לה‬ ‫חויא ולא יכנו לה עד דאחא משה רע״מ‪ ,‬ויפן כה‬
‫להרגה‪ :‬דתמן יסודיה ועקריה וכמ״ש )גזהר פ׳‬ ‫וכה ויך אח המצרי שהוא הנחש עיי״ש‪ .‬בכמה עאנין‬
‫פנחס לף רל״א ע״ג( למשק הם״מ הוא בהכבל‬ ‫ותורין ואמרין‪ .‬היינו גשמות ישראל האחוד־יס ט‬
‫עיי״ש‪ ,‬וע״ל )תיקון כ״א לף מ״ט פ״א( דכבד הוא‬ ‫שהם מצד הג׳ קוים חג״ת‪ ,‬יכמ״ש )בפרע״ח פרק א׳‬
‫מסטרא לאל אחר עיי״ש‪ :‬ובגין דא הכבד כועס‪.‬‬ ‫משער ד׳ח( ב מ ד פריס ואלים וכבשים עיי״ש‬
‫הוא מימרא גש״ס )ברכות לף ס״א ע״ב( כבל כועס‪,‬‬ ‫וחוטרא בידיה‪ .‬שבו הכה אח המצרי שהוא נמש‬
‫והמרה זורקת בו טפה עיי׳יש‪ ,‬ומפרש לה הכא לפי‬ ‫הקדמוני כמש״ל )מהחיקונים(‪ ,‬וכן הוא )ברע״מ‬
‫האמור‪ ,‬להא משוס לשם בכבל הוא משכן הם״מ אל‬ ‫פ׳ משפטים רף קי״ד ע״ב( עיי״ש סליק עיניה‬
‫אחר‪ ,‬ע״כ בא משם הכעס שבא מםטרא ליליה‪ ,‬כמ״ש‬ ‫לםגדלא‪ .‬ד׳ל לירושלים דלעילא שהיא המלטח‪ ,‬וחקנה‬
‫חז״ל בש״ס )שבח לף ק״ה ע״ג‪ ,‬ובמס׳ גלדים לף‬ ‫ע״י תפלותיו כנ״ל‪ .‬ואחא חד בר נש עולימא צדיק‬
‫כ״ב ע״ג( שהכועס כאלו עובל ע׳יז‪ ,‬והיינו מסערא‬ ‫שמיה‪ .‬עי׳ )מהר ימרו בחא דרזין דף ע״ג ע״‪(5‬‬
‫דס״מ הנקרא אל אחר וכנזכר• במאי כועס‪ ,‬במרה‬
‫בסוד מגדל עוז וגו׳ בו ירוץ צדיק וגשגב‪ ,‬רקאי על‬
‫ע״ל )תיקון ע׳ לף קכ״ה ע״א( דממרה סומקא לכבל‬
‫דוד‪ ,‬דבכל זמנא לאגח קרבא עלה על המגדל וכדין‬
‫שהוא תור‪ %‬הליניס‪ ,‬ועיין )בקהלת יעקב ערך כבל(‬
‫אתתקף ואחגבר ונצח ק מ י ן עיי״ש‪ ,‬והכא היה ג״כ‬
‫בביאור הענין באורן‪ :‬ודא סם המות‪ .‬היינו כמ״ש‬
‫צדיק אחד שהיה בבחי׳ צדיק יסוד עולם‪ ,‬ששייך לומר‬
‫)בזהר פנחס רף רל״א ע״ב( שהגוקבא לס״מ שנאמר‬
‫עליו ט ידון צדיק גשגב‪ ,‬וקרי ליה עולי!מא משום‬
‫בה ואחריתה נמה כלענה שהוא סור הטפץ מרירק‬
‫שהיה מתגבר לפשות מלחמה‪ ,‬וכמ״ש )בפסיקתא רבתי‬
‫של המלאך המות לכל מרעין ומוחא ביה חליין עיי׳׳ש‪:‬‬
‫פרק כ״א סי׳ ר( שאין מלחמה נאה לעשת אלא ע״י‬
‫נוקבא דיליה‪ .‬דיל שהמרה היא הנוקגא של הם״מ‬
‫בחור עיי״ש‪ .‬ודא איהו פזר נתל‪ .‬ר״ל שזה הצדק‬
‫שהוא הכבל‪ ,‬והיא היא הסם המות‪ ,‬וכמ״ש )בזהר‬
‫שעמד להלחם היה מ ח י ׳ פזר גלול שהיה מ ח ו לפזר‬
‫פ׳‬
 ‫הזהר‬ ‫]דף כ״ט ע״ב[‬ ‫תקונא תליםר‬ ‫!‪^"Ipf‬‬ ‫ל!"‬
‫הכבד‪ ,‬יותרת אתקריאת דבתר דעבידת נאופץ יהיבת שיורץ לבעלה‪ .‬וזנבא איהי‬ ‫יותרת‬
‫‪(ra‬‬

‫שפחה )נ״א שליחא( דיליה‪ ,‬במרה כעים‪ ,‬ובזנבא קטיל‪ .‬מרה איהי פרצוף דיליה‪ .‬יותרת זנב דיליה‪.‬‬
‫כגוונא דאדם דעביד ליה פרצוף ולבתר זנב‪ ,‬דהאי אדם רע אתקרי‪ .‬ודא כגוונא דדא‪ ,‬דא אדם‬
‫)הראשון( דאתנטיל מאילנא דהיי‪ .‬ודא אדם דאתנטיל מאילנא דמותא‪.‬‬
‫ל ב ת ר דיפלח חץ כבדו‪ .‬זרע יורה כחץ לגבי כלה‪ ,‬יו״ד זרע דאתמשך מיניה‪ .‬ודא ד‪ ,‬ואתמר‬
‫בה)שמואל * לשלח לי למטרה‪ .‬ודא בת עין‪ ,‬בית קבול לזרע דאיהו ז׳ ודאי‪ .‬מאי‬‫‪p‬‬

‫מטרה‬
‫באר לחי דאי‬
‫פ׳ פנחס שם( שהמרה היא מרמז להטקבא של הס״מ חץ ככדו‪ ,‬זרע יורה כחץ זאת הוא ההפוגה לגנאי‬
‫דנפקת מן הכבד שהוא הם״מ‪ ,‬ואיהי חרבא דמלאך ששאל לעיל מתי יהיה זרק חן בדיוקנא דא כנ״ל‪,‬‬
‫המוח דנפיק מיניה טפין מרימן לקטלא בני נשא וקאמר שאחר שיגיחו קרגא בצלוחא ובעותא‪ ,‬ויזרקו‬
‫כמ״ש ואחדיחה מרה כלענה‪ ,‬ואיהי חליא בכבד‪ ,‬וכל חצים להכבד של חויא בישא להרגו ולבער הקוצים ‪p‬‬
‫מרעין ומוחא ביה חליץ עיי״ש זנבא דיליה עיין הכרם‪ ,‬אז יהיה התיקון השלם‪ ,‬ויהיה הזווג כמליץ‬
‫ש״ס )ברטח דף ס״א ע״א( בענץ חוה‪ ,‬חד אמר ביחודא שלים בתכלית השלימות והגדלות‪ ,‬ואז הדבר‬
‫פרצוף וחד אמר זנב עיי״ש‪ ,‬ודרש לה הכא על חוה ישפיע זרע קודש ויורה כחן לגבי הכלה וכאמור‬
‫הראשונה שהיא ליליח נוקבא דס״מ‪ ,‬וכמ״ש )בע״ח ידיד זרע דאתמשך מיגיה‪ ,‬ודא ז׳ ר״ל כי השפה‬
‫פרק ב׳ וג׳ משער הקליפוח( דחוה הראשונה שהיא מתחלה בשעח יציאתה מהמוח הנה היא סוד יו״ד‪,‬‬
‫ליליח נוקבא ח״א דקליפה‪ ,‬היא זנבא דהנחש עיי״ש כי היא כצורח י׳ ונמשכח ממוח חכמה שהוא כתר‪,‬‬
‫דבתר דעבידת גיאופין יהיבת שיורין לבעלה גם ואח׳׳כ כשנמשכח ‪1>p‬״ חוט השדרה להיסוד היא סוד‬
‫זה הוא )זהר פ׳ פנחס שם( דהליליח נוקבא דס״מ צורת ד‪ ,‬וכמש״ל )תיקון כ״א דף מ״ד ע״ב(‪ ,‬וכן‬
‫נקראת יוחרח מן הכבד‪ ,‬כי הכבד הוא הס״מ‪ ,‬והמקנא הוא )גע׳׳ח סוף דרוש ה׳ ודרוש י״ד( שהטפה היא‬
‫דיליה היא אשח זנונים דאזלא ונפקח מן הכבד ועבדת מחחלה צומו י׳‪ ,‬וכשיורדח מח״ח אל היסוד אז‬
‫גאופין עם אחרים‪ ,‬ואחגברח על בעלה בכעס דמרה מתארכת כצורת אות ר עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה אמר דכאשר‬
‫אשת מדנים‪ ,‬ובחר דנפקח לנאפא עם כלא יהיבח מתתקנת המלכות ע״י נתינת הזרע כגזכר‪ ,‬נמשה‬
‫שיורין לבעלה עיי״ש‪ ,‬והיינו שנקראת יותרח הכבד‪ ,‬מהד צורת אות ז׳‪ ,‬והיינו כמ״ש )כתיקונים שם(‬
‫שהיא נוחנח רק המותר לבעלה שנקרא כבד ובזנבא דהתיקון השלם הוא שהי׳ םלקא לגבי הר ואחעביד‬
‫קטיל‪ .‬היימ כמ״ש )מהר פ׳ מלדבר דף קי״ט ע״ג( ז׳ עיי׳׳ש‪ ,‬ומפרש לה הכא‪ ,‬כי ז׳ הוא ר״ת זר׳׳ע‪,‬‬
‫על הפסוק קולה כנחש ילך‪ ,‬שחגבורח הדינים של ולפי האמור היינו כי ע״י התפלה של הצדיק אתתקנת‬
‫המגש הוא מנבא‪ ,‬דמנגא שליט ומחא לפל א מ ץ המלכות בתקונא שלים ומקגלת טפת זרע שהוא סוד‬
‫דאשחכחו קמיה עיי״ש‪ ,‬ועי׳ בביאור הענץ )בע׳׳ח י׳ עם ד‪ ,‬אשר משניהם נעשה אות ז׳‪ ,‬שהוא מרמז‬
‫שם פרק גי( באורך מרה איהי פרצוף דיליה‪ ,‬להמלכות מדה הזי‪ ,‬אשר על ק נקראת גת שבע‬
‫יותרת זגב דיליה עיץ )בהגהות בקהלח יעקב מ ה ר כדמפרש ואזיל ואתסר בה לשלה לי למטרה הגיא‬
‫שם( בביאור הדברים כאן‪ ,‬כי ז״א דקליפה שהוא ראיה שעיקר התיקון של המלכות כשמקכלת סור‬
‫סמאל יש לו ב׳ מקבץ‪ ,‬ליליח ומחלת‪ ,‬לילית היא לאה הזרע גכחי׳ יורה מזין‪ ,‬ולזה הגיא פ ס ק זה שמרמז‬
‫דקליפה‪ ,‬ומחלח היא רחל דקליפה‪ ,‬שהם פרצוף חנב‪ ,‬על ענץ זה וכמ״ש )בלק״ת שמואל( גפסוק זה‪,‬‬
‫והן מרה ויוחרמ הכבד‪ ,‬כי מרה היא בחי׳ לאה שיונתן הואי יסוד צדק ח׳׳י עולמים‪ ,‬וכשהיה צריך‬
‫דקליפה ובחי׳ פרצוף‪ ,‬ויוחרח הכבד היא בחי׳ רחל לחקן מלכות גית דוד‪ ,‬זרק בקשח בסוד זרע שיורה‬
‫דקליפה ובחי׳ זנב‪ ,‬ועיי״ש במ׳׳ש שם בביאור הענץ כתן למטרה עיי״ש‪ ,‬וכ״כ )שס גפ׳ חגא( ח״ל והנה‬
‫ב א מ ט ת • כנוונא דאדם וכף‪ .‬הימו ר״ל כי אח זה יסוד הוא קשח היורה חצים כסוד זרע היורה כחץ‪.‬‬
‫לעומת זה נ ט ה אלקים‪ ,‬כי כמו שאמר בש״ם )ברטח למטרה שהיא רחל מיי״ש‪ :‬ודא ב ת עין‪ .‬מ״ל ) ח ק ץ‬
‫שם( חד אמר פרצוף וחד אמר זנב‪ ,‬וקיי״ל דאלו ואלו ר דף כ״ג ע״ג( והמלכות נקראח גח עץ‪ ,‬ותלח‬
‫דבמ אלקים חיים‪ ,‬כן הוא גם בהאדס בליעל שהוא גומץ יעינא איגץ לקבל תלת נומי דקשח עיי׳׳ש‪,‬‬
‫הס״מ הנ״ל שהמקבא דיליה יש לה בחי׳ פרצוף ובחי׳ ומפרש לה הכא ע״פ המשך הדרוש מה‪ ,‬דלהכי נקראת‬
‫זנב כמל‪ :‬דהאי אדם רע אתקרי‪ .‬עיץ )בע״ח דמש המלטת בת עץ‪ ,‬מניקר תקון המלטת הוא ע״י‬
‫א׳ הדוש ה׳ משפר רמשי אבי״פ(‪ :‬לבתר דיפלח ה י מ ר שהוא מוי׳ קשת היורה מ ו ן זרע קודש למפנה‬
‫להמלכות‬
‫לז‬ ‫הזחל‬ ‫]לף כ״ט ע״ב ול׳ע״א[‬ ‫תקונא תליסר‬ ‫‪^Ipfi‬‬

‫מטרה‪ ,‬דא ירח ׳י בן יומו‪ ,‬םיהרא קדישא מטרה איהי ודאי לבת עין נקודה )‪0‬״א נהורא( זעירא‬
‫מלגיו‪ .‬לגבה הוא שלח חצים ברחימו דעיינין‪ .‬מטרה ודאי שכינתא דאיהי אגינת על ישראל‬
‫מחויא בישא םמא״ל‪.‬‬
‫ו ל מ א ן ניף ל׳ ע׳א[ דאיהי אגינת עליה‪ ,‬אתמר ביה <תי‪,‬לי «> לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף‬
‫ם‬

‫יסף לך‪ .‬דא אבר מן החי צדיק‪ .‬ותחת כנפיו תחסה‪ .‬איבון ה״ה‪.‬‬ ‫יומם‪ .‬באבדתו‬ ‫‪m‬‬

‫דאת‬
‫באר לחי ראי‬
‫מנד המסדים מספרא דימינא‪ ,‬וכמ״ש )ברע״כנ פ׳‬ ‫להמלטת וכאמור‪ ,‬ומוגן מקראת בח עין‪ ,‬כי עיקר‬
‫פנחס דף רנ״ו פ׳׳ג( דאיהי אחקריאת עין מספרא‬ ‫דרך האומנוח של כל רובה קשת לזרוק חץ למערה‪,‬‬
‫דימינא שהוא סוד ה׳ חסדים בסוד והוק בחסל‬ ‫שמסחכל בעינו אחח ועי״ז הוא יורה המן למטרה‬
‫כסא‪ ,‬ולכן א׳׳ל זיל לפין טב דייקא‪ ,‬לבוק המלכוח‬ ‫וקולע אל השערה ולא יחטא‪ ,‬ולזה מובן שנקראת‬
‫שגקראח ירח מסטרא דפין טב‪ ,‬היינו סוד חסדים‬ ‫המלטת על שם זה בת עי״ן‪ ,‬שעיקר תיקונה הוא‬
‫מסערא לימינא‪ ,‬ובזה יהיה מקודש החודש שהיא‬ ‫ג‬
‫י ) ׳ גווגין של‬ ‫ג ע‬ ‫י ש‬ ‫‪3‬‬
‫י"!׳ יל !‬ ‫‪5‬ע‬
‫לי‬ ‫ת‬ ‫ה ס ת כ‬
‫"י‬ ‫‪15‬‬

‫המלכוח כראוי פיי״ש‪ ,‬וזה הוא ביאור הדברים כאן‪,‬‬
‫שלזה רמז יונחן בהחצים שזרק בר״ח למטרח סמלכוח‬
‫שהיא סוד הירח בגחי׳ רחימא לעיינין‪ ,‬והיינו לאחר‬
‫שכבר אחבניאח מצד ה׳יג צריכין בר׳׳ח לתקנה ולכוננה‬
‫ברחימו דעיינק בבחי׳ עין טוב‪ ,‬הייט ע״י הה״ח‬
‫שבעין שהוא סוד קידוש החודש וכאמור‪ :‬מטרה‬
‫ודאי שכינתא ובו׳ דרש חיבח מטר׳׳ה שהוא לשון‬
‫שמירה והגנה מלשון שמוני נוטר׳׳ה אח הכרמים‪,‬‬
‫והיינו כאשר המלכוח היא בשלימוח בכל שיעור‬
‫קומתה היא שומרת ומגנח על ישראל‪ :‬ולמאן דאיהו‬
‫אגינת ובד‪ .‬ר״ל לעל מי שזוכה שהשכינה שומרח‬
‫אוחו‪ ,‬נאמר עליו אלו הפסוקים לא חירא וכו׳ מח״ן‬
‫וגו׳‪ .‬דא אבר מן החי צדיק‪ .‬דרש באברח״ו לשון‬
‫אב׳ד היסוד צדיק ח״י עולמים‪ ,‬וכמ׳׳ש )גלק׳׳ח פ׳‬
‫וישב בפסוק ויתנכלו( כי אגר מן החי הוא רמז למדח‬
‫יסוד צדיק חי עולמים עיי״ש‪ ,‬וזה הוא ביאור הדברים‬
‫כאן‪ ,‬כי מי שהוא נוטר הברית יסוד צדיק חי עולמים‬
‫אזי גאברח׳ץ‪ ,‬בכח מדהזו שלאב״רמןהח״י שהוא יסוד‬
‫צדיק כנ״ל השכינה אגינח עליו להצילו וכאמור‪ .‬אינון‬
‫ה״ה‪ .‬ע״ל )גחיקון זה דף כ״ז ע״כ( גדפוי ה״ה‪,‬‬
‫ועיי״ש בביאומו דהג׳ ההי״ן שנקראים גלפין הס‬
‫סוד ה׳ חסדים וה׳ גגומח וכמו שגארנו שם‪ ,‬ולזה‬
‫אמר גס כאן שהה״ח וה״ג שיש גיםוד הס סוד ג׳‬
‫גדפין‪ ,‬ושימור הדגריס כך הוא כי מי שהוא גומר‬
‫הבריח אזי כל ה ד אותיוח הוי״ה ג״ה שומרים אוחו‪,‬‬
‫והייגו כמ״ש )בפע״ח פרק ג׳ משמר חזרח העמידה(‬
‫דכיםוד צדק מאיריס כל ה ד אותמח יקו״ק עיי״ש‪.‬‬
‫ומפרש לה הכא שהוא באופן זה‪ ,‬ט הג׳ ההי״ן‬
‫הס סוד הג׳ גדפין של היסוד‪ ,‬וגופא דיליה של היסוד‬
‫הוא כצומז * מ ר‪ ,‬ורישא דיליה שהוא סוד העטרה‬
‫שעל היסוד הוא כצורת אות י׳ וכדמפרש ואזיל‪:‬‬
‫ד א ת ז׳ איהו אברתו בליל י״ו‪ ,‬הוא חוזר גזה‬
‫כהמשך‬
‫הקשת‪ ,‬כי הקשת הוא כלי אומנתו של העין וע״י‬
‫חוש הראות של העין עושין הפעולה בהקשת‪ ,‬ובצימף‬
‫שניהם הקשת והעין נעשה הפעולה‪ .‬בית קבול‬
‫לזרע עי׳ עוד לעיל )תיקון ר שם( שהמלכות נקראת‬
‫בת עין‪ ,‬כי גת הוא לשון גית‪ ,‬שהוא בעלה סחד‬
‫עמודא דאמצעיתא נקרא עין‪ ,‬והיא נקראת גת עין‬
‫שהיא כית דיליה עיי״ש‪ ,‬ולזה דרש לה הכא בהמשך‬
‫הדמש דמה שכתוב שהמלטת נקראת בית דיליה‪ ,‬ר׳׳ל‬
‫כי היא בית קיבול הזרע‪ ,‬שבעלה מ ר ה בה כחן‬
‫למטרה וכאמור• דאיהו ז׳ ודאי עי׳ )גזהר פ׳ בשלח‬
‫דף ג״ד פ״א( שדרש ז׳ דא חרג לה׳ וגו׳‪ ,‬והיינו כי‬
‫זיי״ן הוא מלשון כלי זיי״ן פיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫דלפי האמור יחק מה שהמלטת נקראת בח שבע‪,‬‬
‫שהיא סוד אות ז׳ כנזכר‪ ,‬כיון שפיקר תיקונה הוא‬
‫פ״י סוד הקשת שז״א מ ר ה בה למטרה שמא בחי׳‬
‫כלי זיין‪ :‬מה מטרה דא ירח בן יומו‪ .‬היינו כי‬
‫הטפס ירח גן יומו מרמז גציומ לענין האמור‪ ,‬שיש‬
‫בו כצורח גיח קיגול שצ המלטח וגאמצפ יש גו כצורת‬
‫מן דאזדרק ג ה מכפלה למפלה• סיהרא קדישא‪.‬‬
‫כלומר דלק נקרא ירח גן יומו‪ ,‬שמרמז לפנין מה‬
‫שנאננר ביונתן שזרק חצים בקשת למטלה כיוס ר״ח‪,‬‬
‫אשר ביום זה נתחדשה הירח שהוא סוד תיקון המלטת‬
‫בית לול שנקראת ירח סול סיהרא קדישא‪ :‬מטרה‬
‫איתי ודאי לבת עין נקודה זעירא מלמו‪ .‬כלומר‬
‫שלזה מרמז צורת העין שיש בה נ׳ גומי? של הקשת‪,‬‬
‫וגס יש בם בפטם גי^דה זפירא שנקרא בת טין‪,‬‬
‫כענין המטרה ומרכז ה מ י מ י של הלבר שמומן בה‬
‫בהקשת וכאמור• לגבה הוא שלח חצים ברחימו‬
‫דעיינין‪ .‬עי׳ בש״ם ) מ ה רף כ״ה ע״א( שאמר מ י‬
‫לר״ח זיל לעי! טב וקושיה לירחא‪ ,‬ועי׳ )גן^לת יעקב‪,‬‬
‫פרך עין סוב( בביאור הענין‪ ,‬כי הנה אן> לקיי״ל לבנין‬
‫המלטת הוא ע״י ה׳ גגומת‪ ,‬אבל התכוננותה הוא‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונאתליסרוארביסר]דףל׳ע״א[‬ ‫תרןלני‬ ‫לח‬
‫ל א ת ז׳ ״( איהו אבדתו כליל י״ו‪ .‬גופא דיליה ר‪ .‬רישיה דיליה י׳‪ .‬גדפוי ה״ה‪ .‬ובגין דא ותחת כנפיו‬
‫תהסה‪ ,‬וםוהרה מ אמתו‪ .‬צנה וסוהרה‪ .‬שכינתא עלאה ותתאה‪ .‬אמתו‪ ,‬דא עמודא‬ ‫‪(0‬‬

‫דאמצעיתא‪ ,‬רישא דיליה הכמה עלאה‪ .‬צדיק איהו בצלמו כדמותו‪.‬‬

‫מגינין‬ ‫נ‪1‬‬ ‫ז כ א ה איהו מאן דנטיר ברית מילה‪ .‬ואורייתא דאיהו עמודא דאמצעיתא‪ .‬דתרוייהו‬
‫עליה‪ ,‬הד בעלמא דא‪ ,‬והד בעלמא דאתי‪.‬‬

‫ארביםר‬ ‫תקונא‬
‫ב ר א ש י ת ‪ ,‬עלה אתמר ראשית בכורי אדמתך תביא בית י״י אלקיך לא תבשל גדי בהלב אמו‪.‬‬
‫יג> קדש לי כל בכור‪ ,‬דכל בכורים על שמה‬ ‫ת״ה הכמה עלאה‪ ,‬עלה אתמר‬
‫) ש ם‬

‫אתקריאו‪ ,‬ושכינתא מתמן אתקריאת בכורה‪ .‬הכמה ודאי עלה אתמר )יחזקאל »•> וראשית כל‬
‫בכורי כל‪ ,‬וברא בוכרא דילה קדמאה דכולא‪ ,‬דא ו׳ עמודא דאמצעיתא‪.‬‬
‫בכורי‬
‫‪-‬‬
‫י־"‬ ‫*( בדפוס קושטא הגירםא דאות ז׳ ו׳‬
‫באד לחי ראי‬
‫מהויא דם״מ כנ״ל‪ ,‬כן יש גם ביסוד שהוא בדמותו‬ ‫בהמשך הדרוש למש״ל שחיקון המלכוח ע״י היסוד‬
‫ובצלמו ד׳ אותיות כוי׳׳ה‪ ,‬והב׳ ההי״ן מגינים מכם״מ‬ ‫שנעשה מהי׳ אוח ד ומשניהם נעשה אוח ז׳‪ ,‬ומפרש‬
‫כמו שנזכר לעיל•‬ ‫כי גס גוף אבר היסוד מרמז על זה‪ ,‬כי אבר היסוד‬
‫הוא סוד אוח ף‪ ,‬ויש בראשו גס אוח י׳‪ ,‬וכמ״ש‬
‫)בע״ח פרק ד׳ משער אוגאה ובשאר דוכחי( ור״ל ב ר א ש י ת ובו עיין )ברע׳׳מ פנחס דף רנ״ג ע׳׳א(‬
‫שדרש לה להאי קרא ראשית בטרי‬ ‫אע״פ שבפסוק אץ רמז להיו״ד‪ ,‬אעפ״כ יכולין לדרוש‬
‫גס היי‪ ,‬כיון שהפסוק מרמז לאבר היסוד באות ף אדמתך‪ ,‬דהיינו בכורים עלאין דאורייתא עיי״ש‪ ,‬ומפרש‬
‫של באברת״ו‪ ,‬ממילא נכלל בו גס הי׳ שבראשו שהוא לה הכא הענין שהתורה שהיא סוד החכמה נקראת‬
‫בכור‪ ,‬כי היא היחה ראשיח הבריאה‪ ,‬ודרש עפ״ז‬ ‫העשרה וכאמור• ובגין דא ותחת כנפיו תהסה‬
‫ר״ל לכך כחיב כנפי״ו ולא כחיב כנפ״ו‪ ,‬פמ״ש המשך כל הפסוק בזה וכדמפרש ואזיל‪ .‬עלה אתמר‬
‫באברח״ו‪ ,‬כי י׳? של כנפיו מרמזים ומגלים גס על קדש לי כל בכור היינו כי כל קודש הוא בחכמה‪,‬‬
‫הו׳ של גאברח״ו שכלול ף עם י׳ של אבר היסוד‪ ,‬וכמ׳׳ש )בזהר פ׳ בא דף מ׳׳ג ע׳׳ב( קדש לי דא‬
‫ונמצא שיש הוי״ה שלימה ביסוד צנה וסוחרה וכד חכמה עלאה דאחקרי קודש‪ ,‬ועיין שם )בהקדמח ספר‬
‫ר״ל כי הב׳ ההי׳ץ שנ היסוד שאמרנו שהם סוד הזהר בראשיח דף י״ג ע׳׳ב(‪ .‬דבל בכורים על שמה‬
‫הכנפיס אשר בהם יסך עלינו באגרתו וחחחיהס אנו אתקריאו‪ .‬ר׳׳ל לק צוה הקב״ה לקדש כל כטר שהוא‬
‫חוסים להגן מהס״מ וכל גונדא דיליה‪ ,‬וטונתו בהמשך החכמה‪ ,‬משוס היוחה הבטר לכל הבטריס‪ ,‬דכל‬
‫הדברים הללו כי מה שאמרנו שגיםוד יש בו הכח של הבכורים על שמה אחקריאו‪ ,‬וכמו ;מחכמה הוא בכור‬
‫ה ר אוחיוח יקף׳ק‪ ,‬הנה היסוד אינו פרצוף בפני הראשון אקרי קודש‪ ,‬ק רצה הקב״ה שיהיו כל‬
‫עצמו‪ ,‬כי הוא רק אגר אחד מאברי הז״א‪ ,‬ועיקר הבטריס קדושים‪ :‬ושכינתא סתמן אתקריאת‬
‫הפח של הד׳ אותיות הוא גז״א כעצמו שהוא סוד בכורה היינו כמש״ל )בהקדמה דף י׳׳א ע״ב(‬
‫ד׳ אוחיות הוי׳ה‪ ,‬והג׳ ההי״ן שלו הס צנה וסוחרה דהמלכוח גקראח ג״כ ראטיח‪ ,‬ט היא ראשית לנבראים‬
‫להגן ממויא כישא דס״מ וכאמור‪ :‬שכינתא עלאה וכר‪ ,‬ומשוס דאחנמילח מהאי חכמה עלאה דאיהי ראשית‪,‬‬
‫ותתאה‪ .‬היינו כינה ומלכוח של ז״א עצמו‪ ,‬שהם סו‪-‬ד אחקריאת היא ג׳׳כ ראשית על שם ה ח מ ה ועיי״ש‬
‫ג׳ ההי׳׳ן של הוי״ה המאיר גז״א אמתו‪ ,‬דא עמודא בביאורינו‪ ,‬וזה הוא ביאור מדברים כאן להמשך הדרוש‬
‫דאסצעיתא‪ .‬היינו גופו של ז״א גסוד חחן אמח והחכמה הוא בטר לכל הבכורים‪ ,‬דאע״ג דאשכחן‬
‫ליעקב שהוא רזא דאוח ו׳ מהוי״ה‪ :‬חכםה עלאה דגם המלטח נקראח ראשית שהיא ראשית לכל הנבראים‪,‬‬
‫היינו סוד אוח י׳ מהוי״ה של ז״א‪ ,‬הרי ד׳ אותיות וגס נקראח מטרה‪ ,‬עכ׳׳ז עיקר של הראשית והבכורים‬
‫הוי״ה גז״א עצמו‪ ,‬ומן הד׳ אוחיות הוי״ה של ז״א הוא החכמה‪ ,‬כי גס מה שהמלכות נקראת בטחה‬
‫גא הכח להר אוחיוח של היסוד צדיק ו מ מ ר • צדיק וראשית‪ ,‬ה*א משוס דאתנטילת מחכמה‪ :‬הכמה ודאי‬
‫איחו בצלמו כדמותו‪ .‬כלומר כי כמו שגז״א עצמו עלה אתמר וראשית בל בכורי בל‪ .‬ר״ל דבע׳׳כ‬
‫שיש גו ה ר אוחיות הוי״ה והגי ההי״ן הס מגינים מה ׳מחוב קדש לי כל בטל‪ ,‬ו ק מה ;מחוב ראשיח‬
‫גטלי‬
 ‫לט‬ ‫הזהר‬ ‫]דף ל׳ ע״א[‬ ‫תקונא ארביםר‬
‫י‬
‫ת?ונ‬
‫ב כ ו ר י אדמתך‪ ,‬תרי סמכי קשוט‪ .‬מאי אדמתך‪ ,‬שכינתא תתאה‪ .‬ואינון כל במרי כל‪ .‬מםטרא‬
‫דצדיק דאיהו כל‪.‬‬
‫צמח צדיק‪ ,‬דאיהו‬ ‫ו ש כ י נ ת א איהי ארעא דביה גדלין וצמחין אילנין‪ ,‬דעלה אתמר )ירמז־‬
‫כנ(‬

‫עץ פרי אילנא רבא ותקיף עמודא דאמצעיתא‪ .‬עשבין ודשאין דאינון תלמידי‬
‫חכמים מתמן צמחין בגן‪ ,‬בגין דאיהי אורייתא דבעל פה‪.‬‬
‫ומאן‬
‫כאד לחי דאי‬

‫בפסוק בכור׳׳י כ״ל‪ ,‬משוס שעל ידו נברא כל העולם‬ ‫בכורי ארמחך וגף‪ ,‬קאי לק על החכמה שהוא הבכור‬
‫בסוד כולם בחכמה משיה‪ ,‬כן גס נו״ה הרין סמכי‬ ‫הראשון לכל הבכורים וכאמור וברא בוכרא דילה‬
‫קשוש נרמזים בפסוק בכור׳׳י כ״ל‪ ,‬שהם בכורים‬ ‫קדמאה דכולא ר״ל כי גס מה שישראל נקראים בכור‬
‫למלטה‪ ,‬והם בפח יסוד צדיק הנקרא כ״ל‪ ,‬כי כל‬ ‫כמ״ש בני בכורי ישראל‪ ,‬וגס נקראים ראשיח קדמאה‬
‫ע״י היסוד‪ ,‬כמש״ל )חיקון‬ ‫השפעהס למלכוה‬ ‫דכולא כמ׳׳ש ראשיח חבואחה‪ ,‬וכמ״ש )במד״ר‬
‫י״ח דף ל׳׳ה סוף ע״א( עיי׳׳ש ובביאורנו דאיהו‬ ‫משפעים פ׳ ל״א סי׳ חי‪ ,‬ובפירש״י ר״פ בראשיח(‪,‬‬
‫כל ע״ל )חיקון נ״ג דף פ״ז ע״ב( כל דא צדק עיי״ש‪,‬‬ ‫הוא משוס שישראל בניה של המלכוח‪ ,‬ע״כ נקראים‬
‫והיינו שהוא מקבל כל הזרע מז״א דרך נו״ה סוד‬ ‫בטריס וראשיח‪ ,‬על שם החכמה שהמלטת אתנעילח‬
‫חרין ביעין דדטרא‪ ,‬וכמ״ש )גע״ח פרק ב׳ משער‬ ‫מחמן‪ ,‬וממילא שמקור מחלגתס של ישראל הוא‬
‫דרושי הצנס‪ ,‬ובהכלליס של מהרח״ו כלל ט בד״ה ע״א(‬ ‫מהחכמה וכאמור דא ף עמודא דאמצעיתא ר״ל‬
‫עיי״ש‪ ,‬וזה הוא ביאור הדברים כאן‪ ,‬דהפםוק בטרי‬ ‫דישראל נקראים בטר‪ ,‬משוס דישראל הס סוד ח״ח‬
‫כל מרמז ננו״ה שהם בכורים מםערא דיסוד צדיק‬ ‫שהוא ז״א בסוד ח״ח ישראל וכמ״ש )גפרע״ח פרק‬
‫שנקרא כל‪ ,‬והייגו שכל השפעוח הזרע של היסוד‬ ‫א׳ משער הקדמה לשבח( וז״א נקרא גן בטר‪ ,‬וכמ״ש‬
‫צדיק הוא עובר דרך חרין ביעין דדטרא שהם נו״ה‬ ‫)ברע׳׳מ פנחס שם( דהו׳ שהוא סוד ף׳ק הוא בן‬
‫וכאמור‪ :‬ושכינתא איהי ארעא דביה גדלין‬ ‫לי׳ק‪ ,‬ונקרא ג ט ר עיי״ש‪ .‬בכורי אדמתך‪ .‬תרי‬
‫וצמחין אילנין הוא מפרש בזה ואזיל למה שאמר‬ ‫סמכי קשוט‪ .‬עתה מפרש הפסוק ראשיח גכורי‬
‫הכחוב בכורי אדמח״ך‪ ,‬שהמלטח גקראח אדמח״ך‪,‬‬ ‫אדמחך‪ ,‬שמרמז לגצח והוד שהם ג׳׳כ סוד גטריס‪,‬‬
‫משוס שהיא בחי׳ ארעא דביה צמחין וגדלין וכף‪,‬‬ ‫כי הס חרין סמכי קשוע‪ ,‬והיינו כמ״ש )בם׳ הכהיר‬
‫ואמר דגיה גדלין וצמחין אילנין דייקא‪ ,‬והיינו פמ׳׳ש‬ ‫סי׳ ל״ד( בפסוק חגוש כובע ישועה גראשו‪ ,‬אין‬
‫)ברע״מ משפעים דף קכ״א ע״א( וז״ל וישראל איכון‬ ‫ראש אלא אמח‪ ,‬כמ״ש ראש דברך אמת עיי״ש‪ ,‬ומטאר‬
‫משולים לאילנין ולהבואה דאחמר בהון ראשיח בטרי‬ ‫משם דגם אמח נקרא ראש‪ ,‬ועיין )במד״ר גראשיח‬
‫אדמחך וכף עיי״ש‪ ,‬ואמר הכא דאילנק היינו נשמוח‬ ‫פ׳ א׳ סי׳ זי( אמר ר׳ יצחק מחחלת ברייחו של שלם‬
‫הצדיקים שיוצאין מיסוד ז״א וניחנין למלטח ובה‬ ‫ראש דברך אגלח בראשית ברא אלקיס עיי״ש‪ ,‬ומפרש‬
‫נגדלין‪ ,‬וכמש״ל )בהקדמה דף א׳ ע״א( שהמלטח‬ ‫הנא שהקרא הנ״ל מרמז לנצח והוד שנקראים בכורים‬
‫מינה פרח ק נשמחין דצדקיא‪ ,‬ועיי״ש בביאומו שגשמוח‬ ‫שהוא סוד ראש וראשיח‪ ,‬כי נו״ה הם סור אמח חרק‬
‫הצדיקים יוצאין מיסוד ז״א וניחנין להמלטח‪ ,‬ומינה‬ ‫סמכי קשוע‪ ,‬כמש״ל )בהקדמה הב׳ דף י״ז ע״ג(‪,‬‬
‫פורחין ויוצאין להעולס עיי׳׳ש‪ ,‬ומכנה אוחס בשם‬ ‫ואמח נקרא ראש וראשיח שהוא סוד הבטריס‪ ,‬והיינו‬
‫אילגק עפ״ד הש״ם )קדושין דף מ׳ ע״ב( צדיקים‬
‫שנקראו ראש ובטריס לגבי המלטח שנקדאח אדמה‪,‬‬
‫נמשלק לאילן עיי״ש • דעלה אתמר‪ .‬ר״ל על המלטח‬
‫כי הננלכוח נבנית ע״י נו״ה דז״א‪ ,‬ובנל׳׳ש )גע״ח‬
‫צמח צדיק‪ .‬ר״ל כי ענק השפמוח היסוד להמלטח‬
‫פרק ב׳ משער ח ק ק הנקבא כלל י״ב‪ ,‬ובפרע״מ ריש‬
‫אמון אורוח שלימוח וגמורים‪ ,‬כי כל האורוח שהוא‬
‫פרק א׳ משער הלולב ובשאר דוכתי(‪ ,‬וקא משמע לן‬
‫משפיע לה סם לק כחי׳ זרע זרוע אשר על ידם צומח‬
‫הקרא כי נד׳ה דז״א שהן חרק סמכי קשומ‪ ,‬הס ג״כ‬
‫צמח האילנות ועשגיס ודשאים גארן שהיא המ^וח‪,‬‬
‫נקראים בכורים לגגי הגנלטח‪ :‬מאי אדמתך וכף‪.‬‬
‫וכמש״ל )חיקון ג״ג שם( בסוד ויצמח ה׳ אלקים מן‬
‫ר״ל לכן הסיגקראיס כטרי אדמתך‪ ,‬שהם גטרים‬
‫האדמה כל עץ‪ ,‬שהמלטח נקראח אדמה‪ ,‬ובה צומח‬
‫לגגי אדמת״ך שהיא סוד המלטת נוקגא דז״א כדמפרש‬
‫כל עץ בסוד צמח צדק ומתחחיו יצמח‪ ,‬והיינו שהיסוד‬
‫ואזיל‪ :‬ואינו} כל בבודי בל‪ .‬ר״ל דגו״ה נרמזים‬
‫מזריע הזרע אשר יצמיח מתחתיו‪ ,‬היינו גהאדמה‬
‫בפסוק כ כ ו ^ כ״ל‪ :‬םםטרא חיריק דאיהו כל‪ .‬פי׳‬
‫שהיא סוד המלטת דלממה ק היסוד עיי״ש‪ :‬דאיזזו‬
‫כמו שאמרנו למעלה שהחכמה שנקראה ראשית נרמז‬
‫‪P‬‬
 ‫הזהר‬ ‫ל׳ ע׳׳א[‬ ‫תקונא ארביםר נלף‬ ‫תכ!וני‬ ‫מ‬
‫ו מ א ן אשקי ורוי )ג״א ורבי( בה אלבין ועשבין ודשאין‪ ,‬מעין גנים דאיהי חכמה « ראשית‬
‫כל בכורי כל‪.‬‬
‫)שמית‬‫ו מ א י ן נפקא מעינא דמיא‪ .‬מבית י״י‪ ,‬הה״ד לחיל ומעץ מבית י״י יצא‪ .‬ובגין דא‬
‫‪(3‬‬ ‫‪0‬‬

‫» ראשית בכורי אדמתך תביא בית י״י אלקיך‪ .‬וכן ראשית דעאגי ואמרי‪ ,‬הה״ד‬
‫ג(‬ ‫(‬

‫)דברים י וראשית גז צאנך תתן לו‪.‬‬ ‫״(‬

‫וסמיך‬

‫כאד לחי ראי‬

‫וזה הוא ביאור הדברים כאן‪ ,‬שהוא כשואל כיון‬ ‫עץ פרי וכו׳‪ .‬פי׳ הז׳׳א מצמו גקרא מן שמוליל פירוח‪,‬‬
‫שאמר משמות הצדיקים וח״ח הס בחי׳ אילנות‬ ‫כמ״ש להלן )תיקון נ״ג שם(‪ ,‬ומ׳ל כי כל זרמ זרומ‬
‫ועשבים ודשאים הגדלים בגן שהיא המלכות‪ ,‬ולזה‬ ‫חשר יזרע בהמלכוח הוא ע״י היםול‪ ,‬שמי״ז יצמח‬
‫שואל והרי כל גן צריך מעיין גובע להשקות אותן‬ ‫פג צמח ב א ק חילנות ולשאין ועשבין כנ״ל‪ ,‬הוא פחו‬
‫ועי״ז גדלים בו אילמת וכל זרע זרוע אשר חרע בהגן‪,‬‬ ‫ואומ של ז״א שממנו יוצא היםול צריק‪ ,‬כלומר כי‬
‫ולזה הוא כשואל מה הוא ענין המעיינות המשקין‬ ‫הז׳׳א הוא בחי׳ אילן ופן עושה פרי ע״י היםול‪,‬‬
‫את הגן‪ ,‬ומפרש מעיק גגיס דאיהי חכמה‪ ,‬היימ‬ ‫שעל ילו הוא מזריע זרע בהאלמה שהיא המלכוח‬
‫שהמעיימח הם סוד מעיינוח החכמה‪ ,‬כי החכמה‬ ‫וכאממ‪ :‬עשבין ודשאין‪ .‬עי׳ )בזהר גראשיח לף‬
‫מבע בהמלכוח מעיינוחיו‪ ,‬ועי׳׳ז יוצאין ממנה מעיק‬ ‫כ״ה סוף ע״ג( וח״מ אמון לשאין עיי״ש‪ ,‬והדבר‬
‫גגיס‪ ,‬ונקראח מעיק גנים ע״ש החכמה שמגעח גה‬ ‫מובן לר״ל נשמוח ח״ח שאמס נשמוח גלולוח כ״כ‬
‫ועי״ז גדלים בה הנשמוח וכאמור‪ :‬ומאין נפקא מעינא‬ ‫במעלוח להיוח בבחי׳ אילן שהוא גבוה‪ ,‬רק נשמוח‬
‫דמיא‪ .‬הוא כשואל מאין יוצא השפעת החכמה הנקרא‬ ‫הנמוכק במעלחן ממעלות מצליקיס‪ ,‬והס רק כחמונח‬
‫מעיין להמלכות‪ ,‬ואמר מבית ה׳‪ ,‬היימ מהבמה אימא‬ ‫עשבין ולשאין‪ .‬מתמן צםחין בגן ע״ל )תיקון נ״ג‬
‫עלאה שנקראח ביח ה׳‪ ,‬וכמ׳׳ש )גע״ח פרק ב׳ משנד‬ ‫שם( לאמר גן לא שכינתא עיי״ש‪ ,‬וזה הוא ביאור‬
‫דרושי אבי״ע‪ ,‬ובפרע״ח פרק ג׳ משער יוה׳׳כ( והיינו‬ ‫הלבריס כאן‪ ,‬לר״ל לבין נשמות הצליקיס שהם גגחי׳‬
‫שההשפעה הולכח מהבמה להמלכוח‪ ,‬והיא נוחנח‬ ‫אילנוח‪ ,‬ובין גשמוח שאר ח״ח שהם בחי׳ עשבין ודשאק‪,‬‬
‫לכל הנבראים חלק חכמה המגיע לו בסוד ערף לביתה‬ ‫הס גללים בגן שהוא המלכוח‪ ,‬ומקור מחצבחס הס‬
‫וחוק לנערוחיה‪ ,‬וכמש״ל )דף י״ז ע׳׳א( בסוד גינה‬ ‫מז״א שהוא מזריע בה זרע ע״י היסוד וכאמור‪ :‬בגין‬
‫לב׳׳א‪ ,‬ובה הל׳׳ג מבי״ן‪ ,‬דהשפעח הל׳׳ב נתיבות החכמה‬ ‫דאיהי אורייתא דבע״פ‪ .‬ע״ל )גהקלמה ב׳ שם(‬
‫נובעים מהבמה אימא עלאה לעולמוח שלמטה ממנה‬ ‫ששמלכוח היא סול חורה שבע״פ‪ ,‬חהו ביאור הלבמס‬
‫עיי״ש‪ :‬הה״ד ומעין מבית ה׳ יצא הוא מביא ראיה‬ ‫כאן‪ ,‬והוא חוזר בזה ללבריו שלמעלה‪ ,‬דז״א שהוא‬
‫מלשון הקרא שמבואר דמעיינוח החכמה נובעים מבינה‪:‬‬ ‫גן של י״ק אקמ בכור‪ ,‬ואמר הטעם משם לז״א הוא‬
‫ובגין דא ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה׳‬ ‫סול חורה שבכחכ כמש״ל )גהקלמה רף א׳ ע״ג(‪,‬‬
‫אלקיך‪ .‬פי׳ בגין דא‪ ,‬כיון שהמלכוח אי אפשר לה‬ ‫לק נקרא בכור שהתורה היא אלפים קלומה לכל‬
‫להשפיע ולחלק טרף לכל העולמות אס לא שחקבל‬ ‫הנכראים‪ ,‬וממילא למהאי טעמא גס המלכות שהיא‬
‫השפעחה מממיימח החכמה‪ ,‬ע״כ צרכו השי״ת להביא‬ ‫שכינחא מתמן אחקריאח גטרה‪ ,‬כי גס חורה שגע״פ‬
‫ראשיח הבכורים שהוא סוד מעיינות החכמה כמל‬ ‫היא אלפים קממה‪ ,‬כי היא מכעח מחורה שגכחג‪,‬‬
‫לבית המקדש שהוא סוד המלטח‪ ,‬וכמ׳׳ש )גזהר פ׳‬ ‫וכמש״ל )תיקון כ״א רף מ״ז ע״א( עיי״ש‪ :‬וסאן‬
‫שמוח דף ה׳ מ׳׳ג( גסור מעולם לא זזה שכינה מכותלי‬
‫אשקי ורוי בה אילנין ודשאין ועשבין‪ ,‬מעין נניס‬
‫דמערגא דגי מקדשא‪ ,‬ופיי׳׳ש עוד )לעיל דף יל׳ ע׳׳ב‪,‬‬
‫דאיהי חכמה‪ .‬מ״ל )תיקון כ״א דף מ״ ד מ״א(‬
‫וגע״ח פרק א׳ משמד ציור העולמוח(‪ ,‬ולפי האמור‬
‫דשכמתא תתאה נקראת מעין גנים מיי׳׳ש‪ ,‬אמנם‬
‫שיעור הכתוג הוא להזהיר שנמשך השפעח החכמה‬
‫עיקר ענק המעיק הוא נמשך מן החכמה‪ ,‬ופמ״ש‬
‫שהוא סוד ראשית ככורים כנ״ל‪ ,‬להמלכוח שהיא גיח‬
‫)גזהר פ׳ גא דף מ״ג ע״כ( דהחכמה נקראת מעיין‬
‫ה׳ אלקיך סוד גיהמ״ק כנ״ל! וכן ראשית דעאגי‬
‫הנובע עיי״ש‪ ,‬ולפי האמור מוק דהכל הוא מנץ אמד‪,‬‬
‫ואמרי‪ ,‬הה״ד ראשית גז צאנך ת ת ן לו‪ .‬מיין‬
‫דגם מה שהשכינחא נקראת מעיק גגיס‪ ,‬הוא גכח‬
‫)כרע״מ פ׳ משפטים דף קכ׳׳א ע׳׳א( דאמר ראשית‬
‫החכמה שמשפיע בעלה בה‪ ,‬והיא מוציאה המעיין‬
‫גז צאנן תתן לו‪ ,‬אמון ישראל לאתמר מ ו ן ואתן‬
‫לחוץ להשפיע ולהשקוח האילנוח והמשגים הגדלים גה‪,‬‬
‫צאני‬
‫מא‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא ארביםר!לף ל׳ ע״א[‬
‫‪1‬‬
‫תקוני‬
‫ליה לראשית בכורי אדמתך וכר‪ ,‬לא תבשל גדי בחלב אמו‪ ,‬מאי האי לגבי האי‪.‬‬ ‫וסמיך‬
‫‪ Dp‬רבי שמעון על רגלוי‪ ,‬פתח בקלא םגיא‪ ,‬ואמר אליהו‪ ,‬אליהו‪ ,‬נחית הכא ברשותא דמארך‪.‬‬
‫ואנהיר עינייהו דאלין סבין בהאי מלה‪ .‬דלא ייתון למיכל בשר בחלב‪.‬‬
‫מ‬

‫א ל ה כ י הא אליהו קא בחית‪ ,‬ולא אתעכב‪ ,‬אמר ח בוצינא קדישא‪ .‬והא רזא דא‪ ,‬ודאי איהו‬
‫איהו מא)ידיימ כה דלא תחרוש בשור ובחמור יחדו‪ .‬כד בוכרא דאיהו ישראל עמודא‬
‫דאמצעיתא לא אתיין ליה לבית י״י‪ .‬חלב אתערב בבשרא‪ ,‬וגרמין לאתערבא שור בחמור‪ .‬ודא‬
‫איהו כלאים מין דלאו כמיניה‪.‬‬
‫א מ ר רבי שמעון ד‪ .‬אליהו אליהו‪ ,‬והא שור אי הו מםטרא דדכיו‪ ,‬וחמור מםטרא דמםאבו‪,‬דא‬ ‫(‬

‫איהו כלאים טב וביש‪ .‬אבל חלב איהומםטרא דדכיו‪ .‬ובשרא מםטרא דדכיו‪.‬‬
‫אמר‬
‫כאד לחי ראי‬

‫כאשר יגלה טעם הםמיטח יבינו הכל ולא להכי‬
‫אחקיש ולפח״ח‪ ,‬ומלחא אלבישייהו יקירא‪ .‬והא רזא‬
‫דא‪ ,‬ודאי איהו רזא דלא תחרוש וגף‪ .‬כלומר ללהט‬
‫הקישן המורה במד קיא וסמכיק אהדדי‪ ,‬כי שניהם‬
‫טעם אמד להם‪ ,‬ושניהם הם סוד אחד עם הוד של‬
‫לא תחרוש בשור וחמור יחדיו‪ ,‬וכדמפרש ואזיל• כד‬
‫בוכרא דאיהו ישראל עמודא דאמצעיתא הייט‬
‫כמש״ל ברא בוכרא קדמאה דכלא דא ף עמודא‬
‫דאמצעיתא‪ ,‬ולזה מוגן שישראל שנקראים כטר על‬
‫שם הכתוג גני גטרי ישראל הוא משום ששורשם הוא‬
‫מסוד ה ד ממודא דאמצעיתא‪ :‬לא אתיין ליה לבית‬
‫ה׳‪ .‬היינו כשישראל גורמין ח׳׳ו ע״י מעשיהם שאין‬
‫השפעח החמלה הנשפע לז״א יורד להמלטח‪ .‬חלב‬
‫אתערב בבשרא‪ .‬כי אם אק השפעה יורד מז״א‬
‫להנוקגא‪ ,‬אז החיצונים‪ .‬יונקים מהקדושה‪ ,‬ו ח ח פ מ‬
‫גשר גחלג‪ ,‬היינו־ טנק תערוגוח הקליפה מקדושה‬
‫וכדמפרש ואזיל‪ :‬וגרמין לאתערבא שור בחמור‪.‬‬
‫פי׳ שגורמין אשר ח״ו הטוג הגא ממדח היסוד לקדושה‬
‫הנקרא שמי כמ״ש )גמק״נל פ׳ וירא דף י*ד פ״א(‪,‬‬
‫]ועיק )גזהר פ׳ מקן דף ר׳ ע׳׳ג( יישור הוא מזלו‬
‫של יוסף הצדיק יסוד עולם עיי״ש[‪ ,‬נחטרג גהקליפה‬
‫הנקרא חמור‪ ,‬כמ׳׳ש )גזהר פ׳ בלק דף ר״ז ע״א(‪,‬‬
‫ופיק )גלק׳׳ת פ׳ כי חצא‪ ,‬וגלקוטי הש׳׳ס גרטח דף‬
‫ג׳ מ״ג( דחמור הוא שם קליפה פיי׳׳ש‪] ,‬ופיק )בטעמי‬
‫המצוח פ׳ משפטים‪ ,‬ובע״ח פרק ט׳ משפר ק״נ( גגיאור‬
‫נמק זה באריטח[‪ :‬והא שור איחו מספרא דדכיא‬
‫וכר‪ .‬הוקשה לי איו שייך לומר דסוד גשר גחלג‬
‫ששניהם מהורים יהיה מ ו ט כ ס ו י כלאים דשור וחמור‪,‬‬
‫דשור הוא טהור וחמור טמא ופ״י הכלאים מתחבר‬
‫ומתקשר הטומאה מ ק ד ו ש ה ‪ :‬דא איהו כלאים ט ב‬
‫וביש‪ .‬היינו כי החטא של אדה״ר גפן הדפת מוג ומג‬
‫היה גמה שעירב טוב ברע‪ ,‬וממש )גשפר הפסוקים‬
‫נאני‪ ,‬והכי ישראל קודש לה׳ ראשית חבואחה עיי״ש‪,‬‬
‫וזה הוא ביאור הדברים כאן כי גם מה שנצטויט‬
‫ליתן ראשיח הגז מכבשים וצאן‪ ,‬הוא מרמז שישראל‬
‫יקדשו אח עצמם להיוח עבודחם בחכמת התורה‬
‫קודש לה׳‪ ,‬כי גם ישראל נקראים בכורים וראשיח‬
‫כ מ ל והזהירה התורה להיוח נזהר שלא לסומק‬
‫מעיינוח החכמה למן ח ^ ‪ ,‬רק יהיה הכל קודש לה׳‬
‫מה האי לגבי האי‪ .‬הוא כשואל מ ה הוא השייטת‬
‫דראשית בטריס לאזהרת לא חעשל וגף‪ ,‬דסמכינהו‬
‫החורה בחד קרא‪ :‬דלא ייתרן למיכל בשר בחלב‪.‬‬
‫הכל חמהק לםגק דברים אלו‪ ,‬שביקש מאליהו לגלות‬
‫הסוד של הסננוכין דב׳ מצוח אלו שדי שלא יכשלו כני‬
‫ישראל עי״ז לבא לאטל גב׳׳ח‪ ,‬והוא חמיה רבחי‪ ,‬וכי‬
‫אם לא יבא אליהו לגלות טעם הםנליכוח יעברו מ י‬
‫ישראל על מצות ה׳ לאכול גשר בחלב ‪n‬׳‪ ,v‬והלא יש‬
‫כמה מצות שאק אנו יודעין ומשיגק מהותן וטעמן‬
‫וענינה הפנימיות כלל וכלל‪ ,‬וכי יעלה על הדעת ח״ז‬
‫לעטר עליהם‪ ,‬ובפרט בזה שאינו אחנו יודע רק טעם‬
‫הסמיכות צמצוח בכומם‪ ,‬ושמעתי אומרים בשם‬
‫רבעו הקדוש מ מ ה יעקב יצחק הרבי מלובלין‬
‫זצללה״ה‪ ,‬לפרש הדגריס עפ״ל )התום׳ •כחולק ר״פ‬
‫כל הגשר( שהביאו מהחוםפתא משר ומלב נוהג באת‬
‫וגחון לאת‪ ,‬ומפרש )הרשב״ם( דאצפריך לאשמועינן‬
‫‪3‬‬
‫דס״ד דגג״ח אינו נוהג " ‪ P‬לאת משום דאחקיש‬
‫לבטרים גחד קרא ראשיח בטרי אדמחן וגד לא תבשל‬
‫וגף‪ ,‬וסד״א כמו לבכורים אינו נוהג גחו״ל ק גם בשר‬
‫בחל^ עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה אמד רשג״י לאליהו שיגלה הסוד‬
‫סמיטת הג׳ מ ר י ם מצות בכורים עם איסור גשר‬
‫גחלכ ללא ייתון למיכל בשר ומלג‪ ,‬ט אם לאיגלהסעס‬
‫של הסמיכות‪ ,‬ייטעו לומר כמו מ מ ר י ם אינו נוהג אלא‬
‫‪ p ,pto‬גם גג״ח אמו נוהג גחמל ויבואו לאכול‬
‫בב׳׳ח » ף ׳ צ ח׳׳ו באמרם שאינו נוהג אלא בא״י‪ ,‬אגל‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא ארביסר]דף ל׳ ‪ tyro‬וע׳׳ב[‬ ‫תלןוני‬ ‫מב‬
‫א מ ר ליה ודאי הכי הוא‪ .‬אבל האי רזא אשתמודע בקרא דא )ראשית א> תוצא הארץ נפש חיה‬ ‫‪0‬‬

‫ז למינה‪ ,‬דאע״ג דאינון מסטרא דדכיו‪ ,‬כולהו אינון דכר ונוקבא‪ .‬ואינון זוגין‪ .‬ומאן דנטיל‬ ‫(‬

‫ממה דלאו איהו מיניה‪ .‬ההוא בר דאתרכיב מתרווייהו ‪ p‬עליה אתמר )שמות לא תבשל גדי‬
‫כג(‬

‫בחלב אמו‪.‬‬
‫א מ ר בוצינא קדישא‪ .‬בודאי כען איהו מלה בדוכתהא‪ .‬ודא איהו ברירא דמלה‪ .‬ודא‬ ‫‪(0‬‬

‫איהו )שם כב> מלאתך ודמעך לא תאחר‪ ,‬כד״א שמא יקדמנו אחר ברחמים‪.‬‬
‫חובא דא דערב בר נש טפה בוכרא בזווגא נדה שפחה גויה זונה‪ .‬דא גרים דנטיל אחר‬
‫בת זוגיה‪ .‬ואיהו מדה לקבל מדה‪] ,‬דף ל׳ ?־ב[ ובגין דא ראשית בכורי אדמתך תביא בית י״י‬
‫אלקיך לא תבשל גדי בחלב אמו‪ .‬דההוא בר איהו ערבוביא דנפיק כלאים מאתתא דלאו מיניה‪.‬‬
‫דאיהי כנגדו‪ .‬ובג״ד זכה עזר‪ .‬בת זוגיה דאיהי עזר ליה באורייתא בפקודא בדחילו וברחימו‪,‬‬
‫עזר‬

‫כאד לחי ראי‬

‫פ׳ בראשית דרוש ד׳( בענין חטא של אדה״ר‪ ,‬ומוד ע׳׳ב( ושם איתא שלא יקדמנו אחר בתפלה עיי״ש‬
‫בכמה וכמה דוכתי אבל האי רזא אשתמודע בקרא ובגין דא ראשית בכורי אדמתך וכוי‪ .‬פי׳ שזה‬
‫דא דיל שמפסוק חוצא האס וט׳ משמע דגם כשמחבר ג״כ מרומז בקרא הנזכר ראשית בכורי אלמתך‪ ,‬היינו‬
‫שני דברים טהורים אס הוא מין כשאינו מינו הוא גורס כשתשמור עפה הראשונה ראשית אונך מפה בוכרא‬
‫שהחילונים יונקים מהקדושה עליה אתמר לא תבשל שלא תלך לאיבוד‪ ,‬ותשמרנה על אשר תביא בית ה׳‬
‫גדי בהלב אמו‪ .‬עי׳ )בזהר פ׳ משפטים דף קכ״ד אלקיך בזווגא ליליה וכנזכר‪ ,‬אז• לא תבשל גדי‬
‫ע״ב וקכ״הע״א( בסוד לאחבשל גדי בחלב אמו‪ ,‬כי בחלב אמו לא חגרוס שיחאחזו החיצונים בחלקי‬
‫בעובדא דלחחא אחער עובדא לעילא‪ ,‬כי גדי וחלב חרין נצוצי הקלושה שהם טמונים בש״ז שלך‪ :‬דההוא בר‬
‫סטרין אינון‪ ,‬חדא לימינא וחדא לשמאלא‪ ,‬ומי שמבשל וכף‪ .‬דיל הבן הנולד לישראל מאשה שלא ממיט על‬
‫שניהם ביחד הוא יהיב דוכחא שיינק מסטרא דימינא פי לין חוה״ק‪ .‬איהו ערבוביא וכף‪ .‬ר״ל שהוא‬
‫מאן דלא איצטריך ודלאו בח מינה‪ ,‬ועי״ז גורס דסערא מסערא לחיצונים שאמרנו לעיל שהוא סול איסור‬
‫דמסאבא יינקו מסטרא דקדושה עיי״ש‪ ,‬וזה הוא כלאים‪ ,‬רהאי בר לאחרכיב מחרווייהו עליו אחמר לא‬
‫ביאור הדברים כאן‪ ,‬כי כן גס מי שמרכיב ב׳ מינים חבשל גלי בחלב אמו וכמש׳׳ל‪ :‬ובגין דא זכח עזר‬
‫אע״פ ששניהם טהורים הוא עושה פגם זה‪ ,‬שלא וכף‪ .‬הוא מימרא בש״ס )יגמוח דף כ״ג ע״א( עה״פ‬
‫יהיה תערובות רע בטוב שיינק מסטרא דימיגא מאן אעשה לו עזר מגלו‪ ,‬זכה עזר‪ ,‬לא זכה מגלו עיי׳׳ש‪,‬‬
‫ללא איצטריך‪ ,‬היינו שהספרא דמםאגא יינקו מהםטרא ומפרש לה הכא ע׳׳פ האמור זכה בימי יללוחו שאין‬
‫דקדושה‪ .‬מלה בדוכתהא‪ .‬פי׳ השחא שפיר מובן מקלקל הטפה הראשונה כנ״ל אז זוכה ליטול בח‬
‫סמיכח הפסוקים הללו ראשיח בטרי כל וגו׳ לא תבשל מינו שהכריזו בח פלוני לפלוני והיא נמר צו בעוה״ז‬
‫גדי וגף ודא איהו מלאתך ודמעך לא תאחר ובעוה״ב כלמפרש ואזיל‪ .‬באורייתא בפקודא‬
‫הוא מפרש בזה סיום הקרא‪ ,‬שאח״כ מסיים הקרא בדחילו וברחיטו‪ .‬ע״ל )בהקלמה דף י׳ ע״ב( לאיש‬
‫בכור בניך חחן לי‪ ,‬ולפי האמור שיטור הכתוב כך ואשה שהם סול אוחיוח ו״ה‪ ,‬בזק שהיחולא הוא‬
‫הוא שאס חחן לי בטר גניך שהוא טפה קדמאה שנים ששניהם מטוניס כל כוונחם לשמים כראוי‪,‬‬
‫היינו שישמור בריחו בימי בחרותו קידם הנשואין‪ ,‬שרוי בהם גס ‪5‬׳ אוחיוח י״ה‪ ,‬יו״ל באיש וה׳ באשה‪,‬‬
‫מלאחך שהוא בח זוגיה שממה נחמלא האיש ]שהם ועיי״ש בביאומו‪ ,‬ונולע ממש״ל )חיקון י׳ דף כ״ה‬
‫חרי פלגא דגופא[‪ ,‬לא חאחר‪ ,‬לא חהיה לאיש אחר מ״ב( ליחול השלם לזו״נ הוא ע״י חורה ומצוח‬
‫ולא חחאחר אלא חבא לך חיכף וכדמפרש ואזיל‪ .‬בלחילו ורחימו‪ ,‬לחורה ומצות ה ס * ל ב׳ אותיוח‬
‫כמה דאטרי ש מ א יקדמנו אחר ברחםיס‪ .‬הוא ו״ה‪ ,‬ולחילו ורחימו הס ©ל ב׳ אותיוח י׳׳ה ומיי״ש‬
‫לשון הש״ם )מ״ק דף י״ח ע״ב( דאע״ג דרך״ל דמ׳ בביאורנו‪ ,‬וזה הדא ביאור הדברים כאן כי מי שזוכה‬
‫יום קודם יצירח הולד יוצאח ב״ק בח פלוני לפלמי‪ ,‬לבח זוגו כראוי אז יהיו שניהם מתוקנים ויהיה‬
‫עכ״ז יש לחוש שמא קדמנו אחר ברחמים‪ ,‬וכן הוא היחוד השלם של כל הד׳ אותיות הוי״ה‪ ,‬אז תהיה‬
‫)בירושלמי פרק ד׳ דמם׳ חעניח הלכה ף דף כ״ב האשה לו למזר לחורה ולמצוח בדחילו ורחימו‪ ,‬הנובעים‬
‫ממקור‬
 ‫מג‬ ‫הזהר‬ ‫תקו‪1‬א ארביסר ]לף ל׳ ע׳׳ב[‬
‫‪,,‬‬
‫‪ilpfl‬‬
‫עזר לו בעלמא דין ובעלמא דאתי‪ .‬ואם לאו אחרא דלאו איהו מיניה‪ ,‬איהי כנגדו לאובדא ליה‬
‫מתרין עלמין‪ .‬וכל דא גרים ליה בגין דלא נטיר טפה קדמאה לבת זוגיה‪.‬‬
‫ו ע ם כל דא אם חזר בתיובתא‪ ,‬עליה אתמר )ישעי׳ ושב ורפא לו‪ .‬ויהיב ליה בת זוגיה דאתמר‬
‫ה‬

‫בה )משלי רפאות תהי לשרך‪ ,‬ואיהי דיוקנא דאורייתא‪ ,‬דאיהי אסוותא‪ .‬ואיהי חיים‪,‬‬ ‫ג(‬

‫הה״ד ‪ om‬עץ חיים היא למחדקים בה‪ .‬ואתתיה איהי בדיוקנהא‪ .‬הה״ד )קהלת <״ ראה חיים עם‬
‫אשה אשר אהבת‪ .‬אורייתא איהי טוב‪ .‬הה״ד)משלי כי לקח טוב נתתי לכם‪ .‬ואתתיה איהי‬
‫ד(‬

‫בדיוקנהא הה״ד <» יח> מצא אשה מצא טוב‪ .‬סוף סוף עשר מלין אתמר בהאי ועשר בהאי‪ .‬והא‬
‫אוקמוה חברייא‪.‬‬
‫בראשית‬
‫באר לחי ראי‬

‫דאורייתא רציגו לפרש שלא יקשה על מ׳׳ש להפסוק‬ ‫ממקור ה ד אותיוח הוי׳׳ה וכאמור‪ .‬עזר לו בעלמא‬
‫רפאוח חהי לשרך מ ת ח על טנק הנ״ל שישיג זווגו‬ ‫דין ובעלמא דאתי ע׳ כש״ס )נמחות לף כ״ט ע״ג(‬
‫הראוי לו‪ ,‬והלא פסוק זה נאמר על לימול החורה‪,‬‬ ‫עוה״ז נברא גה׳׳א‪ ,‬עוה׳׳ב נברא גימד עיי״ש‪ ,‬וזה‬
‫פמ׳׳ש גש״ם )עירוגק לף נ׳‪/‬ל ע׳׳א וחעניח לף ז׳‬ ‫הוא ביאור הדברים כאן כי מי שזכה להיוח נוטר‬
‫ע׳׳א( וגם בזהר מ מ ה לוכתי‪ ,‬ולזה מחיץ שאק‬ ‫טפה ראשונה והרי הוא בבחי׳ אי׳׳ש ושמא ביה אות‬
‫המרים ס ו ת ‪ p‬זא״ז כי הכל טגק אחל‪ ,‬כי גם התורה‬ ‫יי״־ מהוי׳׳ה‪ ,‬אז מזמינים ליה גם גח זוגיה שיהיה‬
‫היא גחי׳ אשה וגת זווגן של מ ס ח ישראל וממש‬ ‫בבחי׳ אשה לשריא בה אוח ה׳ מהוי״ה כ מ ל ואז‬
‫)משלי הי( ושממ גאשח נעוריך‪ ,‬ועיין )גמל׳׳ר פרשח‬ ‫חהיה האשה לו לעזר להיוח זוכה לשחי שצחנוח‪,‬‬
‫חרומה פ׳ ל״ג סי׳ ח׳( שהחולה היא ארוסה לישראל‬ ‫בעוה״ג שהוא סוד יי‪ ,‬וכעוה״ז שהוא סול ה׳ מזכר‪:‬‬
‫שנאמר וארשחיך לי לעולם‪ ,‬והחורה היא גחי׳ אשח‬ ‫ואם לאו אהרא דלאו איהו מיניה וכו׳ ר״ל לאם‬
‫איש של מ ס ח ישראל עיי׳׳ש דאיהי אסוותא‪ .‬כלומר‬ ‫לא זכה בימי בחרותו קולם הנשואק וקלקל טפה‬
‫לטון לאמר הכחוכ שהחורה היא אסווחא גבהי׳‬ ‫הואשמה בנשג״ז ר״ל‪ ,‬אז לא זכה לבת זמו המוכנת‬
‫רפאוח חהי לשרן־‪ ,‬ממילא שגם גהשחלשלוח געולם‬ ‫לו‪ ,‬כי היא יצאת והיתה לאיש אמר אשר יקדמהו‬
‫העשיה גם האשה של האיש אם היא גח זוגו להיות‬ ‫ברחמים‪ ,‬ומורלו נופל אשה אחרת שאינה גת זוגיה‪,‬‬
‫לו לעזר לעמל אח ה׳‪ ,‬היא גגחי׳ אסווחא‪ ,‬ונאמר‬ ‫והיא מגדו בכל חהלוכוחיו גק בעניני עוה״ז ובק‬
‫גם עליה רפאות תהי לשרך ־ ואיהי חיים חכר איהי‬ ‫בעניני עוה״ג לאובדא ליה םתרין עלמין‪ .‬כי אם‬
‫טוב וכף‪ .‬מגיא ראיה מפסוקים אלו שענק החורה‬ ‫הזווג של איש ואשה אינו כראוי‪ ,‬אז חסר הי׳ מהאיש‬
‫ונמק גח זוגו של איש הכל אחל הוא‪ ,‬וכל מה‬ ‫והה׳ מהאשה‪ ,‬משאר א״ש וא״ש‪ ,‬ומחגגר עליהם‬
‫שאמר הכתוג גגי אשה שבעה׳׳ז אשח איש גשמי‪,‬‬
‫תוקף הדמים של רשפי אש המכלה ואוכלת בעוה״ז‬
‫אמר הכתוב למטלה גגבהי מרומים לגכי התורה שהיא‬
‫וגעוה״ג אם הזר וכד וייהיב ליה בת זוגיה‬
‫אשתו וגת זוגו של הז״א‪ ,‬וכמש׳׳צ )תיקון כ״א לף‬
‫עי׳ בש״ס )סועה ריש פ׳׳ק( דאמר שם אק מזווגק‬
‫נ׳׳ג ע״א( שהחורה היא גחי׳ מלטת נוקגא ח׳׳א‬
‫לאדם זווג שני אלא לפי מעשיו עיי׳׳ש‪ .‬ועיין )בירושלמי‬
‫עיי׳׳ש• עשר מלין אתםר בהאי ועשר בהאי‪ .‬עי׳‬
‫במס׳ חעניח שם( דאמר שם דגם אם זכה אחר‬
‫סהר )פ׳ ח מ מ ה דף קס״ט ע׳׳ג( ט עשרה מיני‬
‫בבח זוגיה של פלוני‪ ,‬זה ע״י חפלה פאמור‪ ,‬מ׳׳מ‬
‫מלוה נאמרו גז׳ גרטח לכלה‪ ,‬ששון ושמחה גילה רינה‬
‫לא מחקיים האשה גידו שימוח הוא או היא‪ ,‬ועיי״ש‬
‫מלה חלוה אהגה ואחוה ושלום ומעות‪ ,‬שהם כללא‬
‫)בקרבן העדה(‪ ,‬וזה ביאור המרים כאן כי גם אס‬
‫לעשר אמיק ]מ׳ל עשרח הלגמח[ כגק ללא כלול‬
‫כבר קדמהו אחר גבת זוגו ברחמים וגשא * ת ה ‪,‬‬
‫עילא וחחא עיי׳׳ש והא אוקסוה חברייא‪ .‬פי׳ כי‬
‫אם עשה עלה העיקר תשוגה‪ ,‬לא מתקייזמה האשה‬
‫הנה אמר סתם עשר מלין לאתמר כהאי ועשר גהאי‪,‬‬
‫אצל האיש האחר‪ ,‬ומת או שמגרשה וחוזרת ומזדווגת‬
‫ולא גיאר מה המה העשר מילק שגהאי ושבהאי‬
‫שהם ממונים זה כנגר זה‪ ,‬ולזה מסיים והא אוקמוה‬ ‫לו‪ ,‬והיחה לאשה לזה האיש שהוא גר זוגה ממ׳ יום‬
‫חכרייא‪ ,‬כלומר ואק מהצורך לכפול הדכרים ולכאר‪,‬‬ ‫קולס יצירתן‪ ,‬וזהו גיאור הש״ס שם לזווג שני ‪frr‬‬
‫כי כגר אוקמוה חברייא לגר זה גזהר )שם( וכמש״ל‪:‬‬ ‫לפי מעשיו‪ ,‬היינו אס עושה תשוגה על חטאת נעוריו‪,‬‬
‫אז נוחנק לו זווגו האמיתי גחזרה להיות לו לעזר‬
‫ולסעל געוה״ז וגעוה׳׳כ וכאמור‪ :‬ואיהי דיוקנא‬
‫בראשית‬
 ‫הזהר‬ ‫]דף ל׳ ע״ג[‬ ‫תקונא חמיםר‬ ‫‪ 0‬ד‬

‫תקונא חמיסר )ליום ח אלול(‬

‫ב ר א ש י ת ‪ ,‬דא ישראל‪ .‬הה״ד )ייפוי‪ .‬קדש ישראל לי״י ראשית *> תבואתה‪ ,‬ראשית בלא‬
‫ב(‬

‫אחרא‪ .‬ובגין‬ ‫ג(‬ ‫ערבוביא אחרא‪ .‬ומאן דאיהו קדש לא הוה ליה הרבבה ממינא‬‫נ(‬

‫דאיהו קדש לית ליה הרכבה‪ .‬דצריך־ ביה נטירו לגבי בת זוגיה דאיהי ה׳‪ ,‬ובגין דא ראשית‬
‫תבואת ה׳‪ .‬לת ביה פגימו‪ .‬הה״ד גיאשית מק ויעקב איש תם לית ביה פסולת י‪ ) ,(.‬צ י ד למהוי‬
‫ח‬

‫נטיר(‪ ,‬איבא דא למלכא אתחזי‪ ,‬ובגין דא )ייניי‪ .‬כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם י״י‪.‬‬
‫ב(‬

‫דדא איהו עץ החיים‪ .‬דאיבא דיליה סם חיים‪ ,‬בת זוגיה נטירא ליה בעלמא דץ ובעלמא דאתי‪,‬‬
‫ה‬

‫עלה‬
‫כאד לחי דאי‬

‫בראשית דא ישראל מונחו לבאר גזה דישראל ישראל לה׳ ופרסיה שלימו איהו עיי׳׳ש‪ :‬איבא דא‬
‫נקראו ראשית אונו של הקג׳׳ה‪ ,‬כי ישראל למלכא וכוי‪ .‬הייגו כמש״ל )סוף פמוד זה( וכל מאן‬
‫עלו במחשבה תחלה כשרצה לברוא אח העולם‪ ,‬וכמ״ש דנשיר אות כרית זכי למלכות‪ ,‬והוא המשך למ׳׳ש‬
‫גני בכורי ישראל ועי׳ )גמד׳׳ר בראשיח פ׳ א׳ סימן )גחיקון הקודם( דמ׳׳ש שמא יקדמנו אחר ברחמים‪,‬‬
‫ה׳( מחשגחן של ישראל קדמה לכל דגר עיי׳׳ש‪ ,‬ע׳׳כ היינו רק במי שאינו משמר השפה הראשונה‪ ,‬אבל‬
‫נקראים ישראל קדושי״ם‪ ,‬גסוד קוד״ש ישראל לה׳‪ ,‬מי ששומר הטפה הראשונה‪ ,‬אז בת זוגימ עומדת‬
‫ומהאי טעמא צריכין ישראל ליזהר להיות קדושי׳׳ם מוכנח לו ולא יקחגו אחר‪ ,‬ומפרש גזה המשך הקרא‬
‫גענין נשירת הבריח קוד׳׳ש וכדמפרש ואזיל‪ .‬קודש הנ״ל קודש י‪x‬אל לה׳ וגד‪ .‬ומסיים בג״ד כל אובליו‬
‫ישראל לה׳ ראשית וכו׳‪ .‬ר״ל נשמת ישראל הם יאשמו‪ .‬כי מי ששומר הטפה הראשונה לגח זוגיה‪,‬‬
‫מספרא לקלושה בלי שוס תערובות רע‪ ,‬ומהאי טעמא אזי מכרחק על הרוצה ליקח אח גח זוגיה‪ ,‬איבא דא‬
‫נקראים ראשית‪ ,‬כי נשמותיהם הס מצד הקדושה קודם למלכא‪ ,‬שמאשה הזאת היא פרי של המלך‪ ,‬ומי שרוצה‬
‫שנחערב הרע גהטוג ע״י חטא אדה׳׳ר‪ .‬ראשית ליקח וליגע גדבר המוגן למלך נענש‪ ,‬וזהו המשך‬
‫בלי ערבוביא‪ .‬שהרע איגו מעורב כלל עם קדושח הקרא קודש ישראל לה׳‪ ,‬היינו מי שהוא קודש לד׳‬
‫נשמתן‪ ,‬כי ענק התערובות שנחערב רע בטוב נעשה ראשיח חכואחה‪ ,‬כלומר שהוא קודש גימי געוריו‬
‫חחר הולדוח נשמוח ישראל ע״י חטא אדה״ר‪ .‬דצריך שנוטר גריח ושומר הטפה הראשונה לכח זוגיה‪ ,‬אזי‬
‫ביה גטירו לגבי ב ת זוגיה‪ .‬ר״ל כיון שנשמחן של גת זוגיה מוכנת לו‪ ,‬וכל אוכליו יאשמו‪ ,‬שמי שרוצה‬
‫ישחאל הוא מספרא לקדושה שלמעלה במקום שאק ליקח את גת זוגו נענש‪ .‬כמו גמי שרוצה לאכול‬
‫שם שום אחיזה והרכבה להקליפה‪ ,‬ע״כ צריכק לשמור הפרי המוכן לפני המלך‪ :‬דדא איהו עץ חיים וכר‪.‬‬
‫הטפה שלא יתן אוחה אלא לבח זוגו שהיא סוד ה׳ רצונו גזה לפרש דכריו שאמר למעלה איגא יא למלכא‪,‬‬
‫אחרונה נוקבא קדישא‪ ,‬כדי שלא יחלל את הקודש ח״ו‪ :‬כי מי שגושא כח זוגיה של הצדיק המוכנח לו הוא‬
‫ובג״ד ראשית ת ב ו א ת ה׳‪ .‬דרש חיבח תבואת״ה‪ ,‬כאלו נועל א יבא דמלכא‪ ,‬ומפרש הענין שהאשה‬
‫ח מ א ח ‪ ,o‬היימ ה׳ אחרונה‪ ,‬ודיל כי ה נ מ ה שהיא הראויה לו להצדק נקראת איבא דמלכא‪ ,‬כי הצדק‬
‫מן המזח שהוא ראשית חכמה‪ ,‬היא תבואת ופרי של נקרא ‪ p‬חיים‪ ,‬וגת זוגיה היא נקראח פרי עץ חיים‪,‬‬
‫הה׳ נוקבא קדישא לה לבדה‪ ,‬ולא לזרים אתה ח״ו‪ :‬והיינו כמ״ש ) ג מ ר פ׳ ש^ז לך דף קס״ח ע׳׳א(‬
‫לית ביה פגימו ר׳׳ל כי מי ששומר ראשית אונו עה״פ )משלי י״א לי( פרי צדק ‪ p‬חיים‪ ,‬דהצדיק‬
‫כנזכר ומטתו שלמה‪ ,‬זוכה למיס כשרים ואק פגם נקרא ‪ p‬חיים כמו האילנא מזיי דאיבא דיליה הוא‬
‫בזרעו‪ .‬תה״ד ויעקב איש תם‪ ,‬לית ביה פסולת‪ .‬הנשמחין ואפיק‪ ,‬אוף הכי הצדיק אימא דיליה פכיד‬
‫הגי׳א ראיה מיעקב שהיה איש תם מנעוריו ולא קלקל נשמתק עיי׳׳ש‪ ,‬ומגואר משם דמנשמות הקדושות הס‬
‫ושמר פ׳׳ד שנים הטפה מראשוגה‪ ,‬ע״כ היה מטתו גדלים באילן שהוא הצדיק הנרךא ‪ p‬חיים‪ ,‬ו ג ק‬
‫שלינה ולא היה פסולת כזרעו‪ ,‬וכמ״ש )בתוספת אנמ־ הכא כי מצדק הנוטר גריח ]מלת יסור צדק‬
‫הזהר גסוף חלק ב׳ לף רע״ג ע״א( כי יעקג היה ח״י עולמים[ הוא מחיי ‪ p‬חיים‪ ,‬ומחנק לו אשה‬
‫הואשק שנאמר עליו קודש ישראל לה׳ ראשית תמאתכ; אשר נשמתה גלילה על א & א לחיי‪ ,‬דאיגא ליליה‬
‫משא״כ באברהם דנפק מיניה ישמעאל וגני קעורה נקרא ‪ p‬חיים‪ ,‬ומי שנופל פרי זו הרי זה כאלו‬
‫ואימן סיגי הכסף וכר‪ ,‬מצחק ד נ פ ק מיניה פשו נפל פרי הגלילה גגן המלך ומוכנת לו‪ :‬דאיבא‬
‫סיגי דד׳סבא‪ ,‬אגל יעקב ראשון לשלימו גבחי׳ קודש דיליח סם חיים‪ .‬עיין )גמד״ר גראשית פרק י׳׳ז סימן‬
‫ג׳‬
 ‫מה‬ ‫הזהר‬ ‫]דף ל׳ ע״ג[‬ ‫תקונא חמיסר‬ ‫תרווני‬
‫עלה אתמר <חמית > ולקח גם מעץ החיים ‪ 0‬ואכל וחי לעולם‪ .‬גם‪ ,‬לרבות בת זוגיה םם חיים‬ ‫ג‬

‫דיליה‪ .‬ואיהי נטיר ליה בעלמא דין ובעלמא דאתי ח* ומאן דבעי לנטלא בת זוגיה כגון אוריה‬
‫דאקדים לדוד‪ ,‬אתמר ביה )ימיה כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם י״י‪.‬‬
‫‪P‬‬

‫ד ב ת זוגיה דצדיק‪ ,‬איהי מצה שמורה לגבי מצה שלמה עשירה‪ .‬ומאן גרים דא למהר בת‬
‫זוגיה מצה שמורה לגביה‪ .‬בגץ דנטר טיפה דיליה‪ ,‬ומאן דפגים טיפה דיליה איתקרי בת‬
‫זוגיה מצה פרוסה‪ .‬לחם עני >‪ ,‬ורזא דמלה כל מאן דמזלזל בנהמא או בפירורץ דנהמא דאינון‬
‫ט‬

‫טפין בכזית )ס״א דאית בהון כזית( עניות קא רדיףאבתריה‪ .‬אלא צריך לנטראטפץדיליהדלא‬
‫יזריק לץ באתר דלא אצטריך‪.‬‬
‫ובגין‬
‫באר לחי דאי‬

‫ומאן גדים דא‪ .‬שיהיה בח זוגיה נעיר ליה שלא‬ ‫בי( בפסוק לא טוב היוח האדם לבדו‪ ,‬דהשרוי בלא‬
‫יקדמנו אחר כנ״ל‪ :‬מצה שמורה‪ .‬פי׳ שהוא מ ח י ׳‬ ‫אשה שרוי בלא חיים‪ ,‬שנאמר ראה חיים עם האשה‬
‫צדיק הנושר בריח קודש• בגין דנטיר םפה דיליה‪.‬‬ ‫עיי״ש‪ ,‬ומבואר משם דהאשה היא מםטרא דמיים‪,‬‬
‫הוא מדה כגגד מדה‪ ,‬בשביל שהוא טער הטפה‬ ‫אמנם דבר זה לאו כללא‪ ,‬כי זה דוקא במי שזכה‬
‫הראשונה כנ״ל ע׳׳כ שומרים לו אח בח זוגיה שלא‬ ‫שהיא בבחי׳ אעשה לו עזר‪ ,‬אבל במי שלא זכה והיא‬
‫יקדמגו אחר וכמש״ל )בחיקון הקדום(‪ .‬מצה פרוסה‪.‬‬ ‫כנגדו היא מסטרא דמוחא‪ ,‬וכמ׳׳ש בש״ס )יבמוח‬
‫כיון שפייר הטיפין הראוין להנחן לה וזרקן במקום‬ ‫דף ם׳׳ב ע׳׳א וע׳׳ג ובשאר דוכחי( בפסוק כי מר‬
‫דלא אצטריך‪ ,‬הרי מפרר מחלקה הראוי לחח לה‪ ,‬ע״כ‬ ‫ממוח וגד עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה אמר בהמשך הדרוש כי ענק‬
‫לחם עני לחם הוא כיגוי‬ ‫נקראת מצה פרוסה‬ ‫זה ג׳׳כ תלוי בזכוח האיש ומעשהו‪ ,‬וכמו שאמרו‬
‫לאשה‪ ,‬במ״ש )בראשיח ל״ט( כי אם הלחם‪ ,‬ו ק‬ ‫חז״ל בש״ס )יומא דף ע׳׳ב ע׳׳א( וזאת החוסה זכה‬
‫הוא במד״י )שמוח פ׳ א׳(‪ ,‬והיינו שאשה זו לחמו‬ ‫נעשיח לו םם חיים לא זפה נעשיח לו סם המות‬
‫של איש שמביא אח עצמו לידי עניוח‪ :‬כל מאן דמזלזל‬ ‫עיי״ש‪ ,‬כן ג׳׳כ באשה‪ ,‬וכמ״ש )בזהר פ׳ ויחי דף רכ׳׳א‬
‫וכר הוא מיממא בש״ם )חולק דף ק׳׳ה ע׳׳ב‪,‬‬ ‫ע״ב‪ ,‬ובסוף פ׳ אמור דף ק׳יז ע״ב( כי הצדיק שאחוז‬
‫ובפסחים דף קי׳׳א ע׳׳ב( ועיין )גזהר פרשח פנחס‬ ‫»דן החיים זוכה לאשה מסטרא דחיים‪ ,‬אבל מי שלא‬
‫דף רמ׳׳ד ע״א( מאן דמזלזל בנהמא חריק ליה בארעא‪,‬‬ ‫זכה הוא אחוז בסטרא דמוחא נוחנק לו ג׳׳כ אשה‬
‫עניותא רדיף אבתריה עיי״ש‪ .‬בהזיות עי׳ בש״ם‬ ‫אשר רגליה יורדוח מוח ועליה כחיב ומוצא אני מר‬
‫)ברכוח דף נ״ב ע״ב( דאמר ר׳ יוחק פהרין שאין‬ ‫ממות את האשה פיי״ש‪) ,‬וע׳׳ל תיקון ע׳ דף קל״ד‬
‫בהם ‪0‬ית מותר לאבק ]ועיק בג״י )או״ח סימן ק״פ(‬ ‫פ״א(‪ ,‬חה הוא ביאור הדברים כאן דהצדיק שהוא‬
‫שמפרש שם דאע״ג דמותר לאבד ביד פרורין שאק‬ ‫מספרא דפץ חיים איבא דיליה םם חיים‪ ,‬ר״ל שמובנת‬
‫בהם כזית מ׳׳מ קשה לעניותא עיי׳׳ש‪ ,‬וכן פסק‬ ‫לו אשה שנשמתה היא מספרא דאילנא דחיים בבחי׳‬
‫בשלחנו הערוך שם סעיף ד׳‪ ,‬ועיין במ״א )שם ם׳׳ק‬ ‫זכה נפשיח לו םם חיים כי הכל ענק אחד שהוא‬
‫ג׳( מה שהתפלא על המחבר שם בזה‪ ,‬אמנם כאן‬ ‫מםטרא דאילנא דחיי וכמש׳׳ל‪ :‬עלה אתטר‪ .‬על בת‬
‫הנך ת א ה להדיא כי רק כמזלזל בכזית קשה לעניותא‬ ‫זוגיה שהיא מםטרא דסם חיים• כגון אוריה כמ״ש‬
‫ואכ״מ[‪ .‬ויש גורסין דאית בחון כזית‪ .‬והיינו הך‪,‬‬ ‫)בזהר פ׳ נח דף ע״ג ע״ג‪ ,‬ובפ׳ אחרי מות דף פ׳׳ח‬
‫ודיל כי מבואי להלן ) ח ק ק י׳׳ט דף מ׳׳א ע״א( זית‬ ‫ע׳׳ב( לבת שבע בת זוגיה דדוד היחה‪ ,‬ולפך גדתה‬
‫דא צדיק עיי׳׳ש‪ ,‬ובן היא )בפרע״ח פ י ק ג׳ משער‬ ‫אוריה נפש מפני נפש עיי׳׳ש‪ .‬איחי מצה שמורה‪.‬‬
‫הסליחות( דיסוד ‪$‬דיק נקרא זית פיי׳׳ש‪ ,‬ולזה אמר‬ ‫כלומר דגת מ י ה של הצדיק שהיא נשמה קדושה‬
‫כאן כי המרים יחאמדו פס המשך הדרוש הנזכר‪,‬‬
‫בחיי מצה היא שמורה לו שלא יקדמנו אחר‪ :‬לגבי‬
‫כי המזלזל בפרורין היינו שמקלקל מדת יסוד יסוד‬
‫מצה שלימה פי׳ כי הצדיק הנוטר הטיפק דיליה‬
‫צדיק שהוא סוד מ י ת מביא עניות על פצמו‪ ,‬כי מדת‬
‫ואינו מפרר פרורין וזורקן )והיינו שאינו מאגד‬
‫היסוד הצינור המשפיע פרנסה לכל חי‪ :‬אלא צריך‬
‫הטיפק(‪ ,‬הוא נקרא מצה שלימה כדמפרש ואזיל‪:‬‬
‫לגמרא מפין וכר‪ .‬ז״ל המג״מ )שם( מאן למזלזל‬
‫עשירה‪ .‬היימ כי המפרר פרורק שמוציא ז״ל ר״ל‬
‫בפרוס דנםמא תריק לון וכו׳ כ״ש דמזלזל בפרורין‬
‫הוא מגיא אח עצמו לידי מניות כדמפרש ואזיל‪:‬‬
‫דממא‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונאחמיםרושיתםרןלףליע״בול״אע״א[‬ ‫‪Ipfi‬‬ ‫^‪"ID‬‬ ‫‪1‬‬

‫ו ב ג י ן דא אוקמוהו מארי מתניתין אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו ט•(‪ .‬מוקירו דלהון‬
‫לנטרא טפה קדמאה דלא יעביד בה פסולת‪ .‬דפםולת דאברהם ויצחק גרים לאומה‬
‫דעשו וישמעאל‪ ,‬דאשתעבדון בבניהון בגלותא‪ .‬ונםיונא דלהון באשא וםכינא‪ ,‬שזיב לון משרפה‬
‫והרג דלהון‪ .‬יעקב בגין דלא הוה ביה פסולת‪ ,‬אתמר בזרעיה בגלותא )יביימ למ וישכן ישראל‬
‫בטח בדד עין יעקב‪ ,‬אתמר הכא בטח בדד‪ ,‬ואתמר התם במפקנו ‪ 0‬דגלותא <‪ nv‬ל י״י בדד‬
‫ה‬

‫ינחנו ואין עמו אל נכר‪ .‬לא אתערבון בבנוי ערבוביא דגיורים‪ .‬ובגין דא אין מקבלים גרים‬
‫לימות המשיח‪ .‬דעלייהו דזרעא יעקב אתמר)״הלים גפן ממצרים תסיע‪ ,‬מה גפן לא מקבלא הרכבה‬
‫‪9‬‬

‫ממין אחרא‪ ,‬כן זרעיה הוו נטרין אות ברית ולא מקבלין הרכבה ממין אחרא‪.‬‬
‫ו כ ל מאן דנטיר אות ברית זכי למלכו יא( ניף ל״א ‪ [ -‬כגוונא דיוםף‪ .‬וישראל בגין דנטרין ברית‬
‫ע א‬

‫זכו למלכותא ואתמר בהון כל ישראל בני י > מלכים‪ .‬ומשה בגין דנטר אות ברית‪ .‬אתמר‬
‫ב‬

‫ביה )וברים ל ויהי בישורון י מלך זכאה איהו מאן דנטר ברית‪.‬‬
‫ג(‬ ‫ב(‬

‫שיתםר‬ ‫תקונא‬
‫ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה‪ .‬והא אוקמוהו‬ ‫ב ר א ש י ת ‪ ,‬דא חלה‪ ,‬הה״ד )ממר‬
‫‪( w‬‬

‫דאדם חלתו של עולם הוה‪ .‬ומ״ל דחלה איהי ראשית‪ ,‬דקרא אוכח‪ ,‬הדא הוא‬
‫דכתיב ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה )לי״י(‪.‬‬
‫מאי‬
‫כאד לחי ראי‬

‫ע״א( ויוסף זכה למלכות משום דננגיר אות ברית‬
‫יקרא דמלכא )וכן הוא בפרשת פנחס לף רי״ג ע״ג(‬
‫עיי״ש‪ .‬ואתמר בהון‪ .‬גש״ס )שכת לף ס״ז ע״א‬
‫ועו׳ד בכמה דוכתי(‪ :‬אתמר ביה עיין )במד״ר שמות‬
‫סוף פ׳ בי‪ ,‬ובפי בהעלותך פ׳ נדו סוף סימן י״ג(‬
‫דפסוק זה ויהי בישורן מלך נאמר על משה שהקב׳׳ה‬
‫קראו מלך‪ ,‬ו ק הוא ברע׳׳מ )פרשת קלושים לף פ״ג‬
‫פ״א( עיי״ש•‬
‫בנו‪ ,‬זאת גרם לבניהם שינצלו מאש ומחרב‪ ,‬ועיין‬
‫ב ר א ש י ת דא הלה‪ .‬עיץ ש״ס )שגת לף ל״ג ע״א(‬
‫ראשית קראתי אתכם על עסקי ראשית‬
‫הזהרתי אתכם‪ ,‬וזה הוא גיאור הדכרים כאן‪ ,‬כראשית‬
‫לא חלה‪ ,‬היינו שנצמיו ישראל שנקראו ראשית על‬
‫מצות הפרשת מלה‪ ,‬כי היא נקראת ג״כ ראשית‪.‬‬
‫והא אוקמוהו‪ .‬עיין )פירש״י גש״ס שגת שם בר״ה‬
‫הריני( שהביא זה בשם המדיר‪ ,‬והוא )גמררפ‬
‫בראשית ריש פ׳ י״ר(‪ ,‬ו ק הוא )בירושלמי פרק ב׳‬
‫לשבת הלכה ר( עיי״ש‪ :‬דאדם חלתו של עולם‬
‫ר׳׳ל ענו שמפרישין חלה ‪ p‬העיסה להיות קולש לה׳‬
‫ומהאי סממא נקראה ראשיח‪ ,‬ק היה האלם מלתו‬
‫של עולם שהפרישו הקג״ה נמל הפולגז להיוח קולש‬
‫לה׳ ובגץ כך נקרא ראשית‪ .‬והוא כשואל‪ :‬ום״ל‪) .‬ר״ח‬
‫ומנא לן(‪ :‬דחלה איהי ראשית‪ .‬ומפרש‪ :‬דקרא אוכח‬
‫הדא הוא דבתיב ובר‪ .‬פי׳ מ מ ו א ר מהמשך לשון‬
‫הקרא‬
‫ומוחא •ראינון טפץ וזרע לזריק ליה כארעא וטי‬
‫עכ״ל והיינו כי שניהם ענין אח׳ר הוא‪ :‬אוקמוהו‬
‫מארי מתני׳‪ .‬בש׳׳ס )גכא מציעא לף נ״מ ע״א(‬
‫פסולות חערובוח רע כמש״ל מהחוספוח )שבסוף‬
‫חלק ב׳ מהזהר(‪ .‬ונסיונא דלהון כ א ש א וסכיגא‪.‬‬
‫כלומר שע״י שנצטרפו אטחינו בנםיון אמר •נסיץ‪,‬‬
‫אברהם באש באור כשדים‪ ,‬ויצחק בחרב על המקילה‬
‫כמו שאמר הפחוב ו ק ח אח המאכלח לשחוט אח‬
‫להלן )גהוספוח תיר\ן ג׳ לף קל״ט ע״א( דאפילו‬
‫אי ישראל עגרין גגלוחא על ע״ז ג״ע וש״ר‪ ,‬זכוח‬
‫אגהן יגן עליהם משריפה והרג‪ ,‬כי אברהם נתנסה‬
‫גנורא יצחק כסכינא וכר עיי״ש‪ .‬דלא הוה כיה‬
‫פסולת כמו שאמר הכתוג )ויחי מ״ט( כחי וראשית‬
‫אוני‪ ,‬ואמרו חז״ל כמל״ר )שם פ׳ צ׳׳ט( ששמר הטפה‬
‫הראשונה פ׳׳ל שנים • בטח בדד‪ .‬שהיו מוכללים מכל‬
‫פסולת רע וטמא‪ .‬ערבוביא דגיורים‪ .‬מפני שנפשותם‬
‫הם מקליפת נגה הכלולה מטוכ ורע וכמ״ש האר׳׳יז״ל‬
‫גספר הגלגולים )פרק ז׳ כסופו( עיי״ש‪ :‬ובגת דא‬
‫א ץ מקבלים גרים לימות המשיח‪ .‬הוא מימרא‬
‫בש״ס )ע״ז לף ג׳ ע״ג‪ ,‬ויבמות דף כ״ל ע״ג( והיייו‬
‫משום ל * יהיה הכל טוב ומתוקן בלי שום תערוטת‬
‫רע‪ :‬ובל מאן ת מ י ר אות ברית זבי למלכו ובר‪.‬‬
‫הוא מימרא )בזהר פרשת מקן לף קצ׳׳ו ע״ב וקצ׳׳ז‬
 ‫מז‬ ‫הזהר‬ ‫]דף ל״א ע׳׳א[‬ ‫תקונא שיםתר‬ ‫‪^Ipri‬‬
‫מ א י חלה‪ .‬אלא שבעה מינין אינון‪ .‬חטה‪ ,‬ושעורה‪ ,‬וגפן‪ ,‬ותאנה‪ ,‬ורמון‪ ,‬ארץ זיו! שמן‪ ,‬ודבש‪,‬‬
‫דהוא דבש תמרים‪ .‬חטה אילנא איהו דאכל מניה אדם קדמאה‪ .‬ואיהו לא אפיק מתמן‬
‫א(‬

‫חלה‪ .‬ובגין דא לא חל ביה ה׳‪ ,‬ושריא ביה ח״ט‪ ,‬וגרים ליה מותא‪ .‬וחלה איהי שכינתא כלילא‬
‫משבעה מינין אלין‪ .‬ובה חב אדם קדמאה‪ .‬טפה דא י׳‪ .‬עסה צריך לאפקא מינה חלה‪ .‬ומיד חל‬
‫על ההיא טפה׳ ויהיב ליה זרע כליל מתרווייהו דאיהו ר‪ .‬ורזא דמלה )ראשית מ‪ 0‬ה״א לכס זרע‪.‬‬ ‫ב(‬

‫ו ב ג י ן דא חלה‪ ,‬ודאי איהי פקודא דאתמני לאתתא‪ .‬דבגינה מת אדם דאיהו חלתו של עולם‪.‬‬
‫צריכה איהי לאפרשא חלה ולאפקא לה מעםתה דאיהי טפה דילה להחזירה על האדם‪.‬‬
‫איהי‬
‫כאד לחי ראי‬
‫ב׳ אוחיות י׳ק‪ ,‬והיינו ח״פ ה׳‪ ,‬שהפגם היה נהה׳‬
‫שהרחיקה מן היו״ד עיי״ש‪ ,‬ווה הוא ביאור הדברים‬
‫כאן ור״‪,‬ל כי לעיל אמר דאדם חלחו של עולם היה‪,‬‬
‫ומפרש ע״פ המשך הדרוש הנזכר כי אלם וחוה הם‬
‫אי״ש ואש״ה‪ ,‬וכשפגמו בעץ הדעח פגמו בב׳ אוחיוח‬
‫י״ק‪ ,‬ומפרש שזה הוא הענין מה דאיחא דמן שאכל‬
‫אדם ממנו חט״ה היה‪ ,‬היינו שעל ידו נעשה פירוד‬
‫בין היו״ד להה׳ של חע׳ה‪ ,‬ועל ‪ p‬צריכין לחקן החמא‬
‫להפריש חלה מן העיסה של חעה‪ ,‬כי חלה הוא מרמז‬
‫לאוח י׳ שנחחבר להה׳ של החט״ה וכאמור‪ .‬עיםח‬
‫צריך לאפקא מינה חלה‪ .‬כדי לחקן החטא של אדה״ר‬
‫כנזכר‪ .‬ומיד חל על ההוא טפה הגר״א גרס ומיד‬
‫חל ה׳ על ההוא עיסה‪ .‬ור׳׳ל שעי״ז נתקן החטא‬
‫של אלה״ר וחחר הה׳ להחט״ה‪ ,‬והחלה היא סוד‬
‫עפה שהוא י׳ וגעשה יחוד אבא ואמא סוד י״ק‬
‫כליל מתרווייהו דאיהו ף גם זה הוא להלן )תיקון‬
‫כ״ד שם( ומוד בכמה דוכחי ד נפיק מן י״ק עיי״ש‬
‫והיינו כי הו׳ שהוא סוד ז״א נקרא ממודא דאמצמיתא‬
‫כי נולד מהב׳ קוים ימין ושמאל סור אבא ואמא‪,‬‬
‫מ״כ ז״א שהוא סוד קו האמצמי כלול מחרווייהו‪.‬‬
‫וכוונחו לבאר בזה להמשך הדרוש מ׳׳ש חז״ל אדם‬
‫ח לחו של מולם היה וכו׳ ינצטוינו מל מצות חלה שמי״ז‬
‫נתקן החטא של האדם‪ ,‬ולזה מפרש לפי האמור כי‬
‫אדם הוא סוד ז״א הנקרא ממורא דאמצעיתא שהוא‬
‫ר וכמש״ל )תיקון י״ב דף כ״ז ע״א(‪ ,‬ונמי חטא‬
‫אדה״ר שנעשה הפגם באבא ואמא כנ״ל‪ ,‬נעשה פנס‬
‫בז״א שהוא סוד ו׳ שהוא אד״ס‪ ,‬אגל כשמתקנים‬
‫החטא ע״י מצות חלה נחקנים היו״ד והה׳ ואז ממילא‬
‫נתקן האד׳׳ם שהוא הר היוצא מבץ י״ק וכאמור‬
‫ה״א לכם זרע‪ .‬ר״ל שיתן זרע שהוא סוד אות יו׳׳ד‬
‫גה״א ובזה נטשה התיקון השלם‪ :‬ובגין דא חלה‬
‫ודאי איהי פקודא דאתמני לאתתא‪ .‬פי׳ דאתתא‬
‫צריכה לתקן הה׳ ‪ p‬אש״ה‪ ,‬על כן תקח חלה ‪p‬‬
‫הפיסה ויחזור הה׳ לחט״ה ויחוס החטא של אדה״ר‬
‫וכאמור‪ :‬דבגינה‪ .‬שעשתה קלקול גהה׳ כמכר‪:‬‬
‫ולאפקא לה טעםתה דאיהי טפה דילח‪ .‬ר״ל שהאשה‬
‫גרמה‬
‫הקרא דמלח חלה הוא לשון ראשיח מאי חלה‪ .‬מיל‬
‫כי חל״ה הוא אוחיוח ח״ל ה׳ כדמפרש ואזיל‪ .‬וגק‬
‫הוא כשואל מה הוא הרמז גזה‪ .‬ומפרש אלא שבעד‪.‬‬
‫מינין אינון פי׳ כי הנה כל ההשפעוח כאוח מן‬
‫הגיגה שהיא האת העליונה‪ ,‬וכמ״ש )כטעמי מצוח‬
‫פרשח עקג( וגסידור ככונוח המוציא לחם ‪ p‬האת‪,‬‬
‫היינו שהשפעח הפרנסה נמשך ‪ P‬האת העליונה‬
‫שהיא בינה‪] .‬ועיין בלקוטי הש״ס ברטח דף ג׳ ע״ג[‪,‬‬
‫ולזה אמר שלענין זה נשתבחה ה א ת בז׳ מינים‪ ,‬כי‬
‫הם סוד הז׳ ספירות של הבינה שנקראח בת שבע‬
‫שמשפעח לכל הז׳ מדוח‪ ,‬וכמ״ש )בלק״ח פרשח ויצא(‪,‬‬
‫ומובן ממילא כי מי שפוגם במין אחד מהד מינים‬
‫שנשחגחה גהם האת ]העליונה[ ועשה גה אחח‬
‫ממצוח ה׳ אשר לא חעשינה ואשם‪ ,‬הרי זה פוגם‬
‫גמדה ההיא גהאמא עלאה‪ .‬דבש תמרים‪ .‬מ׳ל כי‬
‫דגש הוא ג״כ דגר הגא ‪ p‬האילן שגידולו ‪ p‬האת‬
‫סוד ארן העליונה שהיא גיגה כמל• חטה אילנא‬
‫היינו כסמ״ד בש״ס )ברכות דף מ׳ ע״א( אילן שאכל‬
‫אדה׳‪/‬ר ח נ ה היה עיי״ש‪) ,‬ועיין מזה להלן תיקון‬
‫כ״ד דף ס״ט ע״א(‪ :‬ובגין דא לא חל ביה ה׳‪.‬‬
‫העליונה שהיא סוד הבינה כמל‪ .‬ושריא ביח ח״ט‬
‫עיק )גזהר פרשח גלק דף קפ״ח סוף ע״ג( שהחטא‬
‫של אדה״ר היה שהרחיק הה׳ ‪ p‬חטה ונשאר ח״ט‪,‬‬
‫ועיין במק״מ שם גגיאור הענק עפ״ד )הזהר פרשח‬
‫משפטים דף ק״כ ע״ב( שצריך לברר ‪ p‬החטים כל‬
‫הפםולח‪ ,‬וכל זמן שלא נחגררה החטה ‪ p‬הפסולח‬
‫יש אחיזה להחיציניס בהה׳ הראשונה‪ ,‬ויש פירוד גינה‬
‫ובין היו״ד בסוד כי יד מל כ״ס י״ק‪ ,‬ועל י מ החיקון‬
‫של מחט׳׳ה נעשה חימר בין הב׳ אוחיוח י״ק עיי׳׳ש‪:‬‬
‫איהי שבינתא‪ .‬מ׳ל שכינתא עלאה שהיא בינה כ«ד‬
‫אות ה׳ הראשונה‪ :‬מפה ד א יי‪ .‬מ׳ל כי החלה‬
‫שמוצי׳אין ‪ p‬מניסה הוא ב מ ל עשה לי עוגה קטנה‬
‫כמ״ש )בלק״ת שמואל א׳( אשר צולמה כצורת טפה‬
‫שהיא סוד אות יי‪ ,‬והיינו כמ׳׳ש )‪00‬ר פרשת עקב‬
‫דף פר״ג סוף ע״א( בסוד ‪ p‬שאכל אדם הראשון‬
‫י מ ה היה שפשה פירוד בץ איש לאשתו‪ ,‬שהם סוד‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא שיסתר ]דף ל״א ע׳׳א[‬
‫‪,‬‬
‫‪* ^Ipll‬‬ ‫מה‬
‫א י ה י אטפת)נ״א דעכה( שרגא דיליה דאתמר ביה <משלי נר י״י נשמת אדם‪ .‬צריכה לאוקדא‬
‫‪0‬‬

‫ליה בליל שבת באתערו דשלהובין דאשא דרחימו > לגבי בעלה‪ .‬ורזא דמלה‪) .‬שיי ‪01‬‬
‫ג‬

‫מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ‪ ,0‬ואתערו דחמימותא דליל שבת מאתתיה צריכה ברחימו‬
‫ודחילו‪ ,‬ודא איהו)ייקרא י אשה כי תזריע וילדה זכר‪.‬‬
‫ב(‬

‫א י ה י שפכת דמים דאדם‪ .‬אזדריקת דמה‪ .‬ועל )כל( דא צריכא לנטרא ליה מדם נדה‪ .‬ובגין‬
‫דא על תלת מלין אלין נשים זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר‪ .‬ע״כ רזא דחטה‬
‫דמתמן חלה‪.‬‬
‫דאורייתא‪.‬‬ ‫ה(‬ ‫ח ט ״ ה איהו רזא דעשרץ ותרץ אתוון‬
‫בראשית‬
‫כאד לחי ראי‬

‫גרחימותא קיימא עיי״ש‪ ,‬וזה הוא ביאור הדברים‬
‫גם כאן‪ ,‬וחא למלה מים רבים לא יוכלו לכבות אח‬
‫האהבה‪ ,‬כי כל עיקר ההתעוררות ליראה שבא מאוח‬
‫ה׳ של האש״ה הכל הוא לצורך החעורדות האהבה‬
‫של האי״ש שהוא סור אות י׳ וכאמור‪ :‬ברחימו‬
‫ודחילו‪ .‬דאז יחעורר הכח של ב׳ אותיות י״ק כמש״ל‬
‫ועי״ז יחולו האוחיוח י״ק בתוך ב׳ אשמח שלהם‬
‫להיוח אי״ש ואש״ה כנ״ל‪ :‬ודא איהו אשה כי תזריע‬
‫וילדה זכר‪ .‬עש״ם )ברכוח רף ס׳ ע״א ובשאר רוכחי(‬
‫שדרשו חז״ל על פסוק זה כשאשס מזרעח חחלה יללה‬
‫זכר עיי״ש‪ ,‬ולזה מפרש לה הכא בהמשך הדרוש כי‬
‫פנימיוח הענק בזה הוא כי הנה כל עיקר חטא אדה״ר‬
‫הוא כי היא אטפח שרגא דיליה‪ ,‬היינו שקלקלה ע״י‬
‫התעוררות שלה מדת אהגה דקדושה של אדה״ר ע״י‬
‫עה״ד‪ ,‬מ״כ צריכה לתקן זאת ע״י התעוררות שלה‬
‫שהיא אות ה׳ סוד היראה דקדושה שהיא מסטרא‬
‫דנוקגא‪ ,‬כדי לעורר להגעל למדת אהגה דקדושה‬
‫שהיא מסטרא דדפר סוד אות י׳ כנ׳< ועי״ז יתוקן‬
‫הפגם‪ ,‬ולזה אמרו חז״ל שלזה מרמז הקרא אשה כי‬
‫חזריע‪ ,‬היינו אס האשה מעומת לבעלה במדח היראה‬
‫שבה מסטרא דנוקבא כנ״ל ‪x‬יא מהה׳ של הוי״ה‪,‬‬
‫אז נחעורר הבעל לידי אהבה‪ ,‬וזהו וילדה זכר‬
‫היינו אהבה שהיא מסטרא דדכר וסאמור‪ :‬איהי‬
‫שפכת דמים דאדם ובר‪ .‬גם זה הוא )במד״ר ומובא‬
‫ברש״י )שבת שם( היא שפכה דמו של שילם וט׳ פ״כ‬
‫נצטוית לשמור דם נדם עיי״ש‪ :‬ח ט ה איהו רזא‬
‫דכ״ב אתוון דאורייתא‪ .‬דברים אלו הם להשלים‬
‫המאמר מ״ש לעיל שע׳׳י חטא אדה״ר מנשה ע ם‬
‫בהחטה וע״כ נצטוינו על מצות חלה להחזיר הה׳‬
‫לסמ״ט להיות חמ״ה כשלימות‪ ,‬ומפרש ט חט״ה הוא‬
‫מספר כ״ג אותיות התורה‪ ,‬והיינו שע״י חטא אדה״ר‬
‫מ ט ה פגם בכל הכ׳״ג אותיות התורה‪ ,‬וכשמתיןגי׳ש‬
‫הה׳ של החט״ה ע״י חלה‪ ,‬נשלם הפגם שככל הכ״ג‬
‫אותיות התווה‪:‬‬
‫כראשית‬
‫גרמה להפריד הה׳ מן היו״ד שהוא גחי׳ עפה ם‪,‬ד‬
‫חלחו של עולם‪ ,‬והיה הה״א כלא יו״ל כנזכר‪ ,‬וע״י‬
‫מצות חלה תחזור הה״א אל היו״ל כנ״ל איהי א ט פ ת‬
‫שרגא דיליה‪ .‬גם זה הוא )גמר״ר והגיאו כפירש״י‬
‫גש״סשכתשם( היא ככתה נרו שלעולם וכר• צריכה‬
‫לאוקדא וכר לגבי בעלה לתקן הוווג כראוי ע״י‬
‫החעוררוח לילה חחלה לזווג‪ ,‬והזווג הזה כתחחונים‬
‫געשה לוגמח עליונים שמחעומת ג״כ הנוק׳ חמלה‪,‬‬
‫כי געוגדא רלחחא איחער עוכלא ללעילא‪ ,‬וכמ״ש‬
‫)גע״ח רמש ג׳ משער מ״נ ומ״ל( גפירוש מאמר‬
‫הזהר כד סליק גרעוחא‪ ,‬כי אין הזכר העליון נתעורר‬
‫לזווג רק עד אחר שהנוקכא העליונה תתקשט ומכין‬
‫עצמה לזווג עיי״ש כסוד הענק‪ .‬דשלהובין דאשא‬
‫דרחימו וכר ע״ל )חיקק כ״א דף ס״מ ע״א( גםוד‬
‫רשפיה רשפי אש שלהגח י״ק‪ ,‬שהם כ׳ אשו״ח של‬
‫אי״ש ואש״ה דשלהוגק דאש״א נפקין מג׳ אוחיוח‬
‫י״ק של אי״ש ואש״ה שהם א״ש וא״ש ויש י׳ גאיש‬
‫וה׳ באשה עיי״ש‪ ,‬חה הוא גיאור הדגרים כאן כי‬
‫גליל שגח שהאש״ה שהוא א״ש עם ה׳ מעוררת לאי״ש‬
‫שהוא א״ש עם י׳ להתייחד‪ ,‬הגה נפעורר רשפי א״ש‬
‫שלהכח י״ק כנ״‪,‬ל ומ״ש אשא דרחימ״ו דייקא מוגן‬
‫ע׳׳פ מ״ש לעיל )חיקון ף דף כ״א ע״כ( דאי״ש ואש״ה‬
‫שהם סוד י״ק הס סוד רחימז ודחילו‪ ,‬דהאיש שהוא‬
‫י׳ הוא סוד אהגה‪ ,‬והאשה שהיא סול ה׳ הוא סוד‬
‫היראה עיי״ש וגגיאורנו‪ ,‬וזה הוא גיאור הדגרים‬
‫כאן דהאשה שהיא סוד ה׳ ע״י התעוררות א״ש של‬
‫היראה שלה היא מ ע ו מ ת כח אש״א דרחימו שהוא‬
‫סוד היו״ל שיש גגעלה‪ :‬ורזא דמלח מים רבים לא‬
‫יובלו לכבות א ת האהבה‪ .‬פי׳ כי כי לשון הקרא‬
‫הוא רשפיה רשפי א״ש שלםכח י״ק מיס רבים לא‬
‫יוכלו לכגותאח האהגה‪ ,‬ומפרש דר״ל דעיקר התעוררות‬
‫של הג׳ אשמת רשפי א״ש שלהגת י״ק הוא לצורך‬
‫האהגה‪ ,‬וכמ״ש )גזהר ואתחק דף רס״ז ע״ג( מ י א ו ר‬
‫פסוק זה מים מ י ם וגו׳ רהעיקר הוא ה א מ ה וכלא‬
 ‫מט‬ ‫הזהר‬ ‫ל״א ע״א[‬ ‫תקלנא שיבםר נלף‬ ‫תר^גי‬
‫תקונא שיבםר )ליום ט(‬
‫ב ר א ש י ת ‪ ,‬עלה אתמר ראשית מעשר דגנך )נ״א תבואתך(‪ .‬ודא מלכות דאיהי מעשר‪ .‬ואיהי‬
‫עשירית לעשר ספירות‪ .‬ובגינה מעשרין‪.‬‬
‫ו מ ו ץ ותבן דאינון לבושין דחטה בהאי עלמא‪ ,‬פטורץ ממעשר‪ .‬ומאן דבעי לאפקא מעשר‬
‫מחטה‪ .‬בעי לנקייה מן מ ת ותבן דאי נון ח״ט‪ ,‬ואשתארת איהי ה׳ נקיה‪ .‬בההוא זמנא‬
‫יהא זריק בה טפה דאיהי י׳)וד׳(‪.‬‬
‫ו כ ג ו ו נ א דא בזווגא דבר נש‪ ,‬צריך לנקאה טפה מחט״א דאיהו יצר הרע‪ .‬למהוי זרעא«> נקיה‬
‫בה׳‪ ,‬הה״ד )בראשית > הא לכם זרע‪.‬‬
‫‪ra‬‬

‫א ב ל בעלמא דאתי >‪ ,‬חטה איהי נקיה‪ .‬איהי ולבושה‪ .‬ואיהי עשרין ותרץ אתוון דאורייתא‪.‬‬
‫ב‬

‫ובגין‬
‫באר לחי ראי‬
‫בראשית עלה אתמר וכו׳ ודא מלכות‪ .‬היינו כי מצות שם( איחא עול כוונה למעשר שמרמז לסוד י׳‬
‫עשר היינו היו״ל של הוי׳׳ה שהוא ז״א עיי״ש‪ ,‬ולה‬
‫אמר ששני הכוונות הס אמת‪ ,‬להמעשר מן החט״ה‬
‫שהוא סול אות ה׳ אס היא נקיה וטהורה מכל שמן‬
‫מון ותבן שהם הקליפות הסובבים אוחה והיא ראויה‬
‫לזווג‪ ,‬אז מיחד בטלה עמה וזריק בה טפח זרע שהוא‬
‫סוד אוח י׳ כמש״ל כמה פטמים‪ .‬למהוי זרעא‬
‫נקיה בה׳‪ .‬היינו כמ׳׳ש )בלק״ת בפרשת ויצא( בביאור‬
‫ענין עקרת הבית‪ ,‬שההי״ן של לאה בלאה וזלפה מרמז‬
‫ליסוד הנוקבא שהיא סוד הרחם של אשה שהיא ראויה‬
‫לקבל זרע ולילד עיי׳׳ש‪ ,‬והיינו שכשהאדם מזדווג עם‬
‫אשחו צריך לשמור אח הטפה מתערובת יצה׳׳ר וחטא‪,‬‬
‫ואז הטפה שהיא ‪ TO‬אות י׳ מקודשח ינחונה ביסוד‬
‫ורחם הנוקבא שהיא סוד ה׳ חתאה כנ״ל• אבל‬
‫בעלמא דאתי הטה איהי נקיה ר׳׳ל כי בעולם‬
‫שלמעלה שם אין תערובות רע כלל ואק שם אחיזה‬
‫להחיצונים כלל וכמ״ש )בע״ח פרק ד׳ משער הזווגים‪,‬‬
‫ובפרק ג׳ משער הנסירה ועוד בכמה דוכחי(‪ .‬והוא‬
‫חתר גזה לדבריו הראשוגים שאמר ומאן דבעי לאפקא‬
‫מעשר מחטה געי לןקייה מן מוץ וחבן‪ ,‬ואמרנו העעס‬
‫משום שסוד המעשר הוא להחזיר אורוח המלכות‬
‫למעלה כדי שלא יחאחזו בה החיצונים‪ ,‬ולזה הוא‬
‫מפרש דכמו ואמר־ כי למעלה גמקום שמחזיס שם‬
‫המלכוח ע״י המפשר שם אק שום פסולח‪ ,‬על ק‬
‫לצורך טונה זו צריך לנקות החטה מכל סיג פסולח‬
‫קודם הפרשח המעשר כדי להעלוח המלטח למעלה‬
‫ראש גמקוס שאק שם שוס תפרוטח רע רק טוג‬
‫ואיהי עשרין ותרץ אתוון דאורייתא‪ .‬ע״ל )סוף‬
‫ת ק ו ן הקורס( למטה היא ©ד כ״ג אותיות החורה‪,‬‬
‫ויחק לעניננו עפ״ד רגינו )גזהר הרקיע פרשת‬
‫גראשיח דף ימד ע״ב( למדור הקליפוח מחחיל לאחר‬
‫אות ת׳ מהכ״ב אותיות עיי״ש‪ ,‬וזהו גיאור הלגריס‬
‫כאן דהחמה שורשה היא גרוס גגוהיס‪ ,‬ששם הס‬
‫הטיב‬
‫סול מעשר הוא לתקן מרת המלכות‪,‬‬
‫כמ׳׳ש )בע׳׳ח פרק ז׳ משער הכללים( וז״ל ובזה תבין‬
‫סול המעשר‪ ,‬כי העשירי יהיה קודש‪ ,‬לפי שרחל נוקבא‬
‫דז׳׳א לא היה בה מתחלה רק נקודה אחת לבד שהיא‬
‫המעשר שלה שזהו שורשה ועקרה‪ ,‬ושאר חשעה םפירוח‬
‫שלה באין לה בסוד תוספות עיי״ש‪ .‬ראשית מעשר‬
‫דגנך בתנ״ך לא נמצא לשון זה‪ ,‬וגס לשון הנ׳׳א ראשית‬
‫מעשר תבואתך לא נמצא בתנ״ך‪ ,‬ואק זה תימא‪ ,‬כי‬
‫כמו כן נמצא בש׳׳ס ובזהר כמה פעמים‪ ,‬וכבר דיברו‬
‫מזה )בחוס׳ פ ׳ ק דמגילה דף ג׳ ע״א בל״ה וילן(‬
‫ועוד בכמה רוכחי‪ .‬ואיהי עשירית לעשר ספירות‪.‬‬
‫היינו כמ׳׳ש )בע׳׳ח פרק ג׳ משער ר׳׳ה( דהשיעור‬
‫קומה של המלכוח נבנה מהט׳ מלכיוח של ז״א‪ ,‬שירדו‬
‫הט׳ מלכיוח מכל הטי ספירוח ז״א וניתנו אל המלכוח‪,‬‬
‫ומזה נגניח בפרצוף שלם בח עשר ספירוח גמורות‪ ,‬כי‬
‫בעצמוחה אינה רק נקודה אחת לבד עיי״ש • בהאי‬
‫עלמא ר׳ל במלטת שהיא עוה״ז שמלובשת גקליפק‪:‬‬
‫פטורין ממעשר‪ .‬ר׳׳ל כיון שכל עירך ענין ממעשר‬
‫הוא לחקון המלכוח שלא יאחזו גה הקליפוח‪ ,‬ובמ״ש‬
‫)בשער המצוח וכטעמי מצוח פרשח קרח( שענק המעשר‬
‫הוא כדי לחזור אורוח של מזל לשורשם ולמקומם‬
‫כדי שלא יחאחזו כה החיצונים עיי״ש‪ ,‬א״כ מ ו ק‬
‫ממילא דמון ו ת ק שהם לכושק וקליפוח להחטה פטמ־ין‬
‫מן המעשר‪ ,‬שאק להעלוח אוחס למעלה ח״ו‪ :‬בעי‬
‫לנקייה ‪ p‬מ ח ותבן שלא חהיה חעמכוח קליפה‬
‫גקרושה וכאמור• דאינון ה״ט‪ ,‬ואשתארת איהי‬
‫ה׳ נקיה‪ .‬ר״ל כי אוחיות ח״ט הס למשק וקליפק‬
‫*גרי שהוא ה׳ סוד מלטתא קרישא‪ ,‬פמ״ש )מהר‬
‫פרשח בלק דף קפ״ח ע״ג וקפ״פ ע״א( ב מ ד חט״ה‬
‫שהה׳ היא המלטת‪ ,‬ואותיות ח״ט ה ס הקליפוח‬
‫הםוגגיס אוחה בעוה״ר עיי״ש‪ :‬בהאי זמנא יהא‬
‫זריק בה טפה דאיהי י׳ ר״ל כי הנה )בטעמי‬
 ‫הזהר‬ ‫ל״א ע״א[‬ ‫תקונא שיבסרנדף‬ ‫תקוני‬ ‫נ‬
‫ו ב ג י ן דא בהמוציא‪ ,‬בעל הבית צריך לדקדק ב‪ -‬בהי‪ .‬למהר איהי נקיה בלא פסולת‪.‬‬
‫(‬

‫ו ת ר י ן עשורין אינון דאמר קרא)דנתם יד> עשר > תעשר‪ .‬אמאי‪ .‬אלא בגין לקשרא לה בתרץ‬
‫ג‬

‫דרועין‪ ,‬דאינון כהן לוי‪ ,‬דאינון מעשר ראשון ללוי‪ ,‬מעשר מן המעשר לכהן‪ .‬דכל ספירן‬
‫סלקין לעשר )בשכינתא( עד דסלקין למאה‪ .‬ואיהי אתעבידת תרומה לכולהו מאה‪.‬‬
‫ובגין‬
‫באד לחי דאי‬

‫ש‪ (0‬מיאור ענין זה שהג׳ מעשרוח מעשר ראשון‬ ‫הכ״ג אותיות‪ ,‬ובכל הכ׳׳ב אותיוח אין שם מקום‬
‫ומעשר מן המעשר‪ ,‬שניהם הם בסול מלטח רחל‬ ‫לאחיזח החיצונים כי אין להם יניקה שם גרוס גמהיס‪,‬‬
‫נוקבא ח״א‪ ,‬ולק הם אחל מיו״ל‪ ,‬כי הגוקבא לעולם‬ ‫ולשם מענין ומחזירין המלכוח ע״י המעשר ובגין‬
‫היא רק נקודה א׳ מעשרה נקודות‪ ,‬ומעשר חאשון‬ ‫דא בהמוציא בעה״ב צריך לדקדק בה׳‪ .‬עיק‬
‫הוא ללוי‪ ,‬כי הוא סול האור של רחל שעיקרה ה׳‬ ‫)ברע״מ פרשח פנחס דף רמ״ד ע״כ( פחח ואמר ה א‬
‫ג ט מ ח שמחזיח אוחה ללוי שהוא סול ה״נ שכלעיז‬ ‫אוקמוהו מארי מחני׳ בעה״ג מצע ואורח מגרך‪ ,‬ועוד‬
‫ח״א ששם שורשה‪ ,‬וגם ענק מעש־ ‪ p‬המעשר הוא‬ ‫אוקמוה צריך ללקלק בה׳ ‪ p‬המוציא עיי״ש‪ ,‬והכא‬
‫לצורך חיקוגה‪ ,‬כי לאחר שחזרו האורוח ללוי סור‬ ‫מלל להב׳ מימרוח ביחל ]כי מ״ש ואורח מברך היינו‬
‫ה׳ גגורוח הקלושוח כנמר‪ ,‬חוזרוח אח״כ אורוח‬ ‫גחהמ״ז‪ ,‬אבל גרכח המוציא הגעה״ג הבוצע הוא‬
‫הנוקבא כלם לחסל שהוא הכהן כלי שלא ינר^‬ ‫מ ג ע ‪ ,‬וכמ״ש גטוש״ע או״ח ס י ‪ p‬קש״ז[‪ :‬צריך‬
‫החיצונים מהם עיי״ש‪ ,‬וזה שאמר מ י ן לקשרא לה‬ ‫לדקדק בהי‪ .‬פי׳ כי הנה )בירושלמי פרק ר דברנות‬
‫בחרין לרועין שהם שורש החםלים ו ה ג ט מ ת ‪ :‬דאיגון‬ ‫הלכה אי( אמרינן טעמא שצריך ללקלק לומר ה״מוציא‬
‫כהן ולוי‪ .‬היינו לקשר אורוח רחל שהיא סול המלכות‬ ‫בה׳ כלי שלא לערגג האותיוח עיי׳׳ש‪ ,‬והגיאו )בחוס׳‬
‫בשורשה למעלה שהוא סול כהן ולוי סול ה״ג וה״ח‬ ‫גרמת דף ל״ח ע״ג גר״ה והלכתא( עיי״ש‪ ,‬ואמר שזה‬
‫העליונים במקום שאין שם שום אחיזה להחיצונים‬ ‫הוא הרמז כי מונח המוציא לחם ‪ p‬הארץ מ א‬
‫כלי שלא ינקו החיצונים מהם כאמור‪ :‬דבל םפירן‬ ‫שהשפעח הלחם בא ‪ p‬גינה ארן העליונה פמש״ל‬
‫םלקין לעשר עד דסלקין לטאה‪ .‬מיק )בזהר ויקהל‬ ‫)בתיקון הקולם(‪ ,‬על כן צריך םגוצע המגרך ללקלק‬
‫דף ר׳ מ׳׳א( שכחב ‪ p‬דכל דרגין קדישק די ברזא‬ ‫בהם• של ה״מוציא שהוא מרמז לגינה ה׳ עלאה ]ומנ״ש‬
‫דמהימנותא דקב״ה אתגלי בהון‪ ,‬איגון משר דרגק‬ ‫גרע״מ שם‪ ,‬וכ׳׳כ מינו )בטעמי מצות( שם גמונת‬
‫ואלין משר הלקק למאת ופיי״ש באור החמה בדברי‬ ‫המוציא עיי״ש[ והוא הרמז מל״ש שלא לערג האותיות‪,‬‬
‫רכינו מהרח׳ץ ז״ל שכתב בביאור דברים אלו‪ ,‬דר״ל‬ ‫והיינו כי נומנ מלברי רבינו )בזהר הרקיע פרשיז‬
‫כי םפירוח מלכות האחרונה היא מחחלקח לעשר‬ ‫בראשית דף י״א ע״א( שהאותיות ה ם מבינה עיי׳׳ש‪,‬‬
‫ספירות‪ ,‬וכל אחד מהעשר ספירות שבה כוללת מעשר‬
‫וכ״כ )בפרע״ח פרקו׳ משער הקלושה ובפרק א׳ משער‬
‫ספירוחיה עולים לחשבק מאה עיי״ש‪ ,‬וזה הוא ביאור‬
‫הק״ש‪ ,‬ובטעמי מצות פרפח עקב(‪ ,‬ולזה אמר שצריך‬
‫המרים כאן כי המעשר היא סוד ממלטח שיש בשיעור‬
‫ללקלק ‪,‬גה׳ של ה״גלוציא שמרמז לבינה שלא יהיה שם‬
‫קומתה י׳ ספירות ובל אחד כלול מי׳ ספירות‪ ,‬נמצא‬
‫ערבוביא‪ ,‬כי שם בבינה שהם הכ״ג אוחיות אין שם‬
‫שהשיעור קומה של המלכות היא כלול מנאה‪ ,‬ו ב ק‬
‫שום ערבוביא כנזכר לםהוי איהו נקיה בלי פסולת‬
‫נותגק תחלה רק מעשר שמרמז לשיעור קומה של‬
‫ר״ל כי מבואר )בטוש״ע או״ח ס י ‪ p‬קס״ח( דמצוה‬
‫המלכות‪ :‬ואיהי אתעבידת תרומה לבולזזו מאה‪.‬‬
‫‪ p‬המוגחר לגרך המוציא על פח נקיה גלי פסולת‬
‫ר״ל כי הגם שאמרנו שתרומה הוא סול מ י י נמלאה‪,‬‬
‫מון וחגן עיי״ש‪ ,‬ולזה אגמי שזה הרמז שהגעה״ג‬
‫עכ״ז הוא רק אחת ותמריהו איתנהו בה‪ ,‬כי לאהד‬
‫שמתנין מעשר ללוי בסוד ה׳׳ג נוחן הלוי מעשר ‪p‬‬ ‫צריך לדקדק להכק פת נקיה לכרכת המוציא‪ ,‬וירקרק‬
‫המעשר לכהן סול ה״ח‪ ,‬והיינו שע״י הגלמשר שנותגין‬ ‫בה׳ של ה׳׳נלוציא שלא יהיה ערבוביא שם בגינה‬
‫אותה ללוי מחקנק תתלה מגלמת בעשר ספירות שלה‬ ‫מלקום שהאוחיות הם שם• ותרין עשורין אינון‬
‫בה׳ גבורות קלושות‪« ,‬אח״כ כשנוחנק אומה לכהן‬ ‫דאמר קרא עשר תעשר‪ .‬אמאי‪ .‬הוא כשואל כיון‬
‫להמתיק הה״ג בהה׳׳ח של הכהן מתקנין כל אחר‬ ‫שאמרנו לעיל שמצות מעשר הוא מרמז לתקון הגנלטת‬
‫מהיריד ספירות שלה להיות בקומה שלימה גי׳ ספירות‪,‬‬ ‫שהיא עשירית א׳ מעשר‪ ,‬וכרי הנללטת היא מ ן‬
‫באופן שכל ©נירה מהי׳ ספירות שלה כליל מי׳ ונעשית‬ ‫אחת‪ ,‬ולמה נאמר בזה תרק עשורק עשר תעשר‪:‬‬
‫המלכות בסוד מאה וכאמור‪ ,‬ע״פ מעשר ‪ p‬המעשר הוא‬ ‫ולזה מ ח ת • אלא בנין לקשדא לה ב ת ר ץ ד מ ע י ן‬
‫וכר‪ .‬והיינו כמ״ש רטנו )גטעמי מצות‪ ,‬ובשער המצות‬
‫אחד‬
 ‫נא‬ ‫הזהר‬ ‫]דף ל״א ע״א וע״ב[‬ ‫תקונא שיבסר‬ ‫!‪^Ipj‬‬
‫תרומה תרי ממאה ‪ ,0‬לקבל תרץ לוחץ דאורייתא ה ‪ ,‬דאיהי‬
‫(‬ ‫ו ב ג י ן דא שיעור ]יף לי*‬
‫תורה דאתייהיבת בארבעין יומין‪ .‬ודא איהו תור״ה מ׳‪ .‬ובה אתעבידו ספירן כולהו‬
‫עשרונים‪.‬‬
‫ת ל ת אבהן תלת עשרונים‪ .‬תרי נביאי קשוט אינון עשרון עשרץ‪.‬‬
‫בספר כ״י כתוב כאן תקונא כ״ג וכ״ד ואח״כ התיקון י״ח‬
‫בראשית‬
‫באר לחי ראי‬
‫לברי הזהר שם אימן <טר דרגק עיי״ש‪ :‬ת ל ת אבחן‬ ‫אחר ממאה מכלהכרי‪ .‬ובגין דא שיעור תרומה תר י‬
‫תלת עשרוניס ת ר ץ נביאי קשוט אינון עשרון‬ ‫ממאה‪ .‬ר״ל שזה הוא הרמז שהיא עולה לנמנלה לג׳‬
‫עשרון‪ .‬עיק )גזהר פרשת קרח שם( דמעשר הוא‬ ‫קוים מתחלה להה״ג‪ ,‬ואח״כ להה״ח שמעלה גקודש‬
‫מםטרא יראות ה׳‪ ,‬ש מ א טלל ה׳ ספירוח וכל אמד‬ ‫כמקום שאק שם מגע נכרי כלל ועי׳׳ז פו‪,‬לות למספר‬
‫כלול מי׳ הרי ה׳ יודי׳ץ‪ ,‬וע״פ גאמר כמפשר שלשה‬ ‫מאס וכאמור‪ :‬לקבל תרין לוחין דאורייתא‪ .‬ר״ל‬
‫פשרוגין שהם סוד ג׳ יודי״ן ובי עשרוגין הם ‪3‬׳ י ו ד ח‬ ‫כי מה שאממו לעיל דםוד המעשר הוא להעלות‬
‫סך הכל הס ה׳ יודי״ן כגגד ה׳ ספירות עיי״ש‪ ,‬והדכר‬ ‫המלטת למעלה כמקום הכ״כ אתוק דאורייתא גמץס‬
‫מוגן כי המפשר נטשה לתקן אח המלטת‪ ,‬ונודע‬ ‫שאק שם שליפה לחיצונים לאחוז כ נ < הנה גהכ״ג‬
‫מדגרי רטנו )כפ״ח פרק ר מפשר הכללים( דהה׳‬ ‫אתוק נארג הל אריגות התורה‪ ,‬לכן נ ‪ p‬הדגר שהם‬
‫אחרונה של הוי״ה שהיא סוד המלטח‪ ,‬היא מרמזת‬ ‫סוד סב׳ לוחות אכנים שנחלקו ג״כ גג׳ קוים ימק‬
‫לסוד ה׳ ספירות מחסד עד הוד עיי״ש‪ ,‬וזה הוא‬ ‫ושמאל שהה״ג שבשמאל נמחקו גהה״ח שבימין במקום‬
‫גיאור הדכריס כאן שמפרש הענק דהנה לפי מ״ש‬ ‫הקויש למעלה למעלה ראש במקום שאק שם שליסת‬
‫שהמעשר הוא לחקן המלטח שהוא סוד אות ה׳ של‬ ‫החיצונים וכאמור‪ :‬דאיהי תורה דאתייחיבת‬
‫הוי״ה ט היא כלולה מה׳ םפירוח מחסד עד הוד‬ ‫בארבעין יומין‪ .‬עיין )בע״ח פרק ר משער לאה‬
‫כנזכר‪ ,‬דלפ״ז לא מ׳׳ל לקרא לחלק הה׳ פשרוניס לב׳‬ ‫ורחל( דהלוחוח לפעמים גקןאיס לוחות אבנים‪,‬‬
‫פנינים ג׳ פשרונק וכי פשרוניס‪ ,‬ולזה מפרש כי מה‬ ‫ולפעמים נקראים לוחות הבריח‪ ,‬כי לאחר שנחקגה‬
‫שממלקם הקרא לג׳ ולב׳‪ ,‬יש גו רמז אחר שהג׳‬ ‫המלטת להיוח עולה למעלה להזדווג עם נעלה נקראח‬
‫עמרונק מרמזים סוד הג׳ יודי״ן של סוד ג׳ א ט ח‬ ‫לוחות הבריח שהזכר נקרא נריח‪ ,‬אגל בתחלה ע מ ל ה‬
‫חג״ת‪ ,‬וגי פשרוגק מרמזים לחרי נגיאי קשומ סוד‬ ‫גמה לקבל הלוחוח עלה רק מצד הגוף של רחל שהיחה‬
‫נו״ה‪ ,‬והיינו שע׳׳י המעשר נמתקק הה״ג שלה ע״י‬ ‫למטה שלא עליזה עדיק נגד נו״ה של ז״א‪ ,‬ע״כ נקראים‬
‫הה׳ חסדים של הג׳ אטח‪ ,‬וכמ״ש )בפרע׳׳מ פרק‬ ‫לוחות אבנים כי נקבה נקראח אבן‪ ,‬וזה מ י ה בתחילת‬
‫מ״ו משמד העמידה( גסה* חוכר חסדי א ט ת עיי״ש‪,‬‬ ‫‪ 0‬יום שעדיין לא למד החולה שם במרומים ולא‬
‫ועי״ז נ ע ה תיקון השלם בנצח והוד ונפחח לו שער‬ ‫היה כח גידו עדיין להעלותה למעלה‪ ,‬ויהי מקן‬
‫הנטאה‪ ,‬והדגר מונן עפמ״ש )גזהר פרשת מצותנ‬ ‫ארבעים יום על ידי לימוד התורה שלמד גמשך המ׳‬
‫רף נ״ג ע״ג( שמבאר מעלת תמכק דאורייתא ומסילק‬ ‫יום העלה אח המלכות להדכר עד נו״ה שלו‪ ,‬אזי‬
‫מלאי לכיסן של ח״ח‪ ,‬שכזה מתקנק כל הפרצוף של‬ ‫נקראים לוחות הכרית‪ ,‬המרמז לעליות המלכוח לנו״ה‬
‫כל הששה קצווח כסוד שוקיו עמודי שש‪ ,‬ועי״ז זוכק‬ ‫של הדכר עיי״ש‪ ,‬וזה מ א ביאור הדברים סאן שע״י‬
‫לגנק דיתחזון לנכיאי מהימני עיי״ש‪ ,‬והגנת הענק‬ ‫המפשר מעלק את הנללטח רחל גוקבא דז״א עד נו״ה‬
‫לענ׳׳ד הוא ע״פ מ״ש )הרמ״ז פרשת במדבר דף קי״מ‬ ‫דידיה מלקום שעלתה גשעת קבלת החולה לאחר‬
‫סוף ע״ב( דעיקלה של הנבואה הוא ימת הארת‬ ‫הארבעים יום שלמד משה‪ :‬ודא תורה מי‪ .‬אותיוח‬
‫החסדים של נר׳ה‪ ,‬ולכן הצדיק שהוא מספרא דנבוגה‬ ‫חרומ״ה‪ ,‬וכמ״ש )גזהר פרשת קרח דף קע״ט ע״א(‬
‫אק לו נכיאות וכחיג עליו וחכהק עיניו מראוח‬ ‫חיזמה דאורייחא תור״ה מ׳‪ ,‬והאי איהו חרומ״ה‬
‫בנבואה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר שע״י כח שמתקנק המלטח‬ ‫תולה דאתיהיבח גארכעים יום עיי״ש‪ ,‬ולפי האמור‬
‫בפרצוף שלם‪ ,‬נמתקין הגמרות של המלטת‪ ,‬ועל ק‬ ‫יתכן הרמז שעיקר תיקון המעשר מ א להיות המלכות‬
‫זוכין לגנים נביאים‪ ,‬חה הוא גיאור מדגרים כאן ט‬ ‫גט־לה לנו״מ שלו כמו שהייה לאחר שלמד נ ט ה התורה‬
‫ע״י המעשר נמתקק הה״נ של הה׳ ספירות המלטת‬ ‫מ׳ יום‪ :‬ובה אתעבידו ספירן כולהו עשרונים‪ .‬מ א‬
‫להיות טלם נכללים גחסדים בסוד חוכר חסדי א‪3‬ות‪,‬‬ ‫טול סניף למש״ל שהמלטח נוקכא ח״א נקל־אח מפשר‪,‬‬
‫מ נ ט ה מהנגותח חסדים‪ ,‬ואז נובע בח הנבואה השוד‬ ‫כי הז״א אי&ו אלא ט׳ ספימת ומלכות משלימזו‬
‫חרין נביאי קשוס‪:‬‬ ‫לעשר‪ ,‬ומל״ש )גמק׳׳מ פרשת ויקהל שם( גגיאור‬
‫גראשיח‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תמני סרי ]לף ל״אע״ב[‬ ‫תכ!וני‬ ‫נב‬
‫תקונא תמני סדי‬
‫ב ר א ש י ת ‪) ,‬ברא אלקים(‪ ,‬בר״א שי״ת‪ ,‬אינון שית דרגין דנבואה ‪ ,‬דאתמר בהון)שיר שוקיו‬
‫ד>(‬ ‫א(‬

‫עמודי שש‪ .‬וכמה דאינון שית לתתא‪ ,‬הכי אינון שית לעילא ‪ ,‬ואינון שית סלקין‬
‫ב(‬

‫לשתין‪ .‬באן אתר ביסו״ד ח״י עלמין ‪ ,‬אשתאר י״ד מן יסמד‪ ,‬דא שכינתא ד> תתאה כלילא‬
‫ג(‬

‫מארבע‬
‫כאד לחי דאי‬

‫ו׳ ס׳ עיי״ש‪ ,‬חה הוא ביאור הדברים באן שאמר‬
‫ואינון שית‪ ,‬היינו השית דלעילא שנובע דרך הת״ת‬
‫סוד אות ו׳ כנ״ל סלקין לשתין היינו שבהו׳ יש יו״ד‬
‫בראשה‪ ,‬עשר פעמים ו׳ הוא ס׳‪ .‬ואמר באן אתר‬
‫ביסוד‪ ,‬היינו ע״י ימסול נכפל אות ו׳ לעשר פעמים‬
‫ונעשה מספר ס׳‪ ,‬וכוונתו בהמשך דברים אלו דלזה‬
‫רמז ברא שית סוד שית דרגין מבואה שנשפע ע״י‬
‫היסוד שהוא כצורת אות ף מספר שית וכאמור•‬
‫אשתאר י״ד מן יסוד‪ .‬פי׳ כי בי אותיות ס״ו של‬
‫יסוד כבר אמרנו שהוא מתח לשית דרגין תתאין של‬
‫הנבואה של נו״ה שהולכין ע״י צינור היסוד שהוא‬
‫סליק לס׳ ע״י היו״ד‪ ,‬ונשאר אותיות י״ד מן יםמד‪,‬‬
‫שמרמז לענץ הנבואה‪ ,‬והיינו כי י״ד הוא כנוי לנבואה‪,‬‬
‫וכמ״ש )ביחזקאל י״ז( ויד ד׳ עלי חזקה‪) ,‬ובישעי׳‬
‫ח׳( בחזקת היד דהיינו נבואה‪ ,‬וכמ״ש רש״י ורד׳׳ק‬
‫שם‪ :‬דא שכיגתא תתאה‪ .‬עיץ )בזהר יתרו דף פ״ב‬
‫סוף ע״א( שאמר שם שיש יד ד׳ עלאה ויד ד׳ תתאה‪,‬‬
‫ומפרש שם )במק׳׳מ( דיד הוא מלכות‪ ,‬ויש יד עלאה‬
‫היינו מלכות דאצילות‪ ,‬ויש יד תתאה היינו מלכות‬
‫דבי״ע עיי״ש‪ ,‬ולזה מפרש דיד הזה שאגו מדברים‬
‫פה שמרמזיס לענין השפעת הנבואה הוא נשפע ממלכות‬
‫בי״ע שהוא סוד י״ד דשכינתא תתאה‪ ,‬והענק מובן‬
‫ע״פ מ״ש רבינו )בכף שער רוה״ק דף ב׳ ע״א(‬
‫שהשפעת הנבואה נובע מנה^ דז״א אשר משם מאירים‬
‫להנוקבא דיליה ומאותה ההארה נמשך אל הנביאים‬
‫נבואחס‪ ,‬כי מ״א במקום שאין במי׳ נוקגא‪ ,‬אי‬
‫אפשר להשיג‪ ,‬כי עיקר הנבואה הוא נובע ממקום‬
‫נו״ה דז״א ע״י הגוקבא העומדח שם‪ ,‬ומשם יונקים‬
‫הנביאים אמץ שית דמין דנבואס ואלין שית סלקין‬
‫לשתץ ביסוד צדק עיי״ש‪ ,‬חה הוא ביאור הדבמם‬
‫כאן שאמר אשתאר י״ד דא שכינתא תתאה‪ ,‬היינו‬
‫;משגת הנבואה שנקראת י׳׳ד היא רק ע״י המלטת‬
‫לבי״ע סוד י״ד תתאה כמל השמדת במקום נה״י‬
‫ח״א‪ ,‬ומבלעדה אי אפשר להשיג הנמאס וכאשר‪:‬‬
‫כלילא מארבע סדי פרקין דיד דאינון בחמש‬
‫אצבעאן‪ .‬עיץ במרי רכינו )בריש ס׳ שער היחומם‬
‫פרק א׳ דף א׳ ע״ב( שמבואר שם הענץ נמש בזהר‬
‫מבינה נביאים‪ ,‬שכל ענץ הנבואה ‪:‬מנביאים מתנבאים‬
‫הוא מבמה‪ ,‬סוז שם ם״ג מספר נבי״א‪ ,‬היינו שז״א‬
‫מושך‬
‫בראשית ברא אלקים‪ .‬עיין )גזהר פ׳ ויחי דף‬
‫רכ״ז ע״ב( שאמר שם אלקיס דא ח א‬
‫מריח קיימא קדישא והיינו מדח היסוד עיי״ש‪ ,‬ודרש‬
‫לה הכא בענץ וסדר הנבואה שנובעח דרך צנור היסוד‪:‬‬
‫אינון שית דרגין דנבואה דאתםר בהון שוקיו‬
‫עמודי שש מביא ראיה שהנבואה נובעח דרך צינור‬
‫היסוד‪ .‬כי הנה )בזהר פ׳ אמור דף צ׳ ע״ב( מבואר‬
‫דשפע הנבואה נובע מב׳ העמודים דנו״ה ומחפשט‬
‫להנביאיס לשיח טהירין הה״ד שוקיו עמודי שש עיי״ש‪,‬‬
‫אמנם להלן )בפ׳ נשא דף קמ״ג ע״א( מבואר דפסוק‬
‫זה שוקיו עמודי שש מרמז ליסוד צדיק דכליל שיח‬
‫בקרטופא חדא )ר״ל בקשר אחד( ועליו נאמר שוקיו‬
‫עמודי שש עיי״ש‪ ,‬ומפרש לה הכא כי הכל הוא ענץ‬
‫אחד שהנבואה נובעח מהב׳ שוקיס שהם נו״ה שיש‬
‫בהם שיח פרקץ ]בכל א׳ ג׳ פרקין[‪ ,‬ומנו״ה הוא‬
‫נובע דרך צינור היסוד דכליל כל השיח דרגין בקשר‬
‫אחד‪ ,‬וע״ז נאמר שקיו עמודי שש‪ :‬ובמה דאינון‬
‫שית לתתא הכי אינון שית לעילא‪ .‬עיין )ברע״׳מ‬
‫פ׳ פנחס דף רל״ו ע״א( בסוד שוקיו עמודי שש‪ ,‬שכחב‬
‫שם דענין רוח הקודש הוא נובע מאוח ד שהוא ח״ח‬
‫דכליל שית פרקין דחרץ דרועץ חו״ג שבכל אי ג׳‬
‫פרקץ‪ .‬והנבואה נובעת משית פרקץ תתאץ מ מ ה‬
‫דרך היסוד והוא נובע משיח פרקץ עלאץ דחו״ג דרך‬
‫ח״ח לנו״ה ומנד׳ה ליסוד‪ ,‬וע״כ נקראים נו״ה נביאי‬
‫האמח כי הנבואה דשית פרקין חחאין נובעח מת״ח‬
‫מדת האמת‪ ,‬ועיי״ש באור החמה בביאור הענץ באורך‪,‬‬
‫ולזה אמר הכא וכמה דאינץ שית לתתא‪ ,‬פי׳ כי כמו‬
‫כשהנבואה נובעת מנד׳ה דלתתא היא נובעת מבחי׳‬
‫שיח פרקץ שלהם‪ ,‬כן גס בחחלת יציאתה מחו״ג‬
‫דלעילא היא יוצאח מבחי׳ שיח פרקין שלהם‪ :‬ואימן‬
‫שית םלקין לשתין באן אתר‪ ,‬ביסוד חי עלמין‬
‫עיין )בע״ח פ׳ י״ד משער מ״ ד ומ״נ( דאוח ר היא‬
‫דיוקנא מ מ ת היסוד שהוא א מ ך מ מ ה לאות ף‬
‫שיש ימד בראשה‪ ,‬ועיי״ש עוד )‪3‬פ׳ ד׳ משער אונאה(‬
‫מסול הוא צורת אות ר והעטרה היא צורת אות י׳‪,‬‬
‫וע״ל )בהקלמה לף ח׳ ע״א( לאות י׳ מ ת ח ליסוד‬
‫וביה סומך ר לכל הנופלים‪ .‬ועיי״ש בביאורינו שהבאתי‬
‫מהא דלהלן ) ת ק ץ ע׳ לף קכ״ו מ״א( לאות ף‬
‫משפיע ע״י אות יי‪ ,‬וי׳ סליק באות ף ונעשה מן י״פ‬
 ‫נג‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תמני סרי ]לף ל״א ע׳׳ב[‬ ‫תלןרני‬
‫מארבע סרי פרקין דיד‪ .‬דאינון בחמש אצבעאן‪ .‬ואינון יקו״ק יוד קא ואו קא‪ .‬ארבע סדי אתוון‬
‫דקובי׳ה דכלילן בה‪ .‬ודא איהו )הושע י וביד הנביאים אדמה‪.‬‬
‫״ (‬ ‫ב{‬

‫ם״ו מן יסוד‪ ,‬אינון לקבל שית דרגץ דכורסייא דאתמר ביה )מלכים א׳> שש מעלות לכסא‪ .‬ואת‬
‫ו׳ סליק בי׳ דאיהי עטרה דברית לשתץ שית זמנין עשר‪ .‬וסלקין לשתין‪ ,‬לקבל שתין‬
‫גלגלין דסחרין לכורסייא‪.‬‬
‫ובורסייא‬
‫כאד לחי ראי‬

‫ועוד בכמה דוכתי שנהג׳ ידים מאיר בכ״א שמות‬
‫השייכים להם‪ ,‬שביד הגדולה שבחסד מאיר י״ד אותיות‬
‫של ג׳ שמוח הוי״ה אלקינ״ו הוי״ה‪ ,‬וביד חזקה שבגבורה‬
‫מאיר י״ד אוחיוח של הג׳ שמוח הנ״ל בחילוף אוחיוח‬
‫המאוחרים‪ ,‬ובי״ד רמה שבח״ח מאיר השם הוי״ה‬
‫פשוט ובמילוי מ״ה ג״כ מספר י״ד אוחיוח עיי״ש‪,‬‬
‫ולזה מפרש הכא ואמר דאם כי לצורך בגין יסוד‬
‫המלכוח משפיע בה הבינה כח כל הג׳ ידים כמל‪,‬‬
‫עכ״ז כיון שאמרנו שהשיח דרגין חחאין מביאי של‬
‫יסוד ח״א נמשך משיח פיקין עלאין דח״ת‪ ,‬ומבואר‬
‫שעיקר המשכחה מז״א היא מח״ת‪ ,‬ולכן מובן דלצורך‬
‫זה שחקבל השפעח הנבואה מח״ח‪ ,‬עיקר הכח שלה‬
‫היא מהי״ד רמה שמאיר בח״ח שהוא הוי״ה פשוט‬
‫ובמילוי אלפין כמל‪ ,‬ולזה אמר ואינון יקמק וכו׳‬
‫שעי״ז נעשיח כלי מוכן לקבל השפעח הנבואה משית‬
‫דרגין עצאץ ק הח״ח ח״א וכאמור‪ .‬וזה שאמר‪:‬‬
‫ארבע סדי אתוון דקב״ה דבלילין בה‪ .‬פי׳ שעגץ‬
‫השפעת פח הנבואה שיש לה הוא מכמ הי״ד רמה‬
‫של ח״ת שהוא סוד קוב״ה‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בליקוטי‬
‫הש״ס ברכוח דף ה׳ ע״א( ועוד בכנה מקושת‪:‬‬
‫ודא איהו וביד הנביאים אדמה‪ .‬וכמו שכתב‬
‫)ברע״מ פ׳ בהר דף ק״י ע״א( ואיח דנבואחיה מד‪,‬‬
‫הה״ד וביד הנביאים אדמה עיי״ש‪ ,‬והיינו כדאמרן‪:‬‬
‫ס״ו מן יסוד‪ .‬עכשיו מפרש שכל ה ד אוחיות של יסוד‬
‫כליל ככסא‪ ,‬ומשם נובע השפעח הגטאה‪ ,‬וכמש״ל‬
‫שהנבואה באה מן הבינה שהיא עולם הכסא‪ :‬לקבל‬
‫ש י ת דרגין דכורסייא וכד‪ .‬כיינו כמ״ש )מהר פ׳‬
‫שמיני דף י״ד פ״ב( שיח דתין לכורםייא דלפילא וכר‬
‫כל חד וחד ס ל ק לעשרה והיה שתק פיי״ש‪ ,‬הרי ס״ו‬
‫מן יסוד‪ :‬ואת ר סליק בי׳ דאיהי עטרה דברית‬
‫לשתין‪ .‬פיק )בפרע״ח פרק ר משער הזמירות( שכ׳‬
‫דאות ס׳ היא מרמז ליסוד צמק המלל בו כל הר‬
‫קצות וכ״א כליל מיו״ד גימ׳ ס׳ פיי״ש‪ ,‬וזה הוא ביאר•‬
‫הדברים כאן שאמר שאותיות מ י מרמזים לתקון הכסא‬
‫שהיא המלטת ע״י היסוד‪ ,‬שהר מרמז לאבר היסוד‪,‬‬
‫מ מ ש )בהר פ׳ א ח מ דף ס״ו פ׳׳ב(‪ ,‬והיו״ד הוא‬
‫פטדת היםול כשנכפל י׳ ©עמים ר נמשה ‪ v‬סוד‬
‫שתק גלגלי דמרסייא שהיא המלכוח‪ ,‬ומפרש דבריו‬
‫ומאחר‬
‫מושך השפפח הנבואה מאמא פלאה ומשפיפ במקום‬
‫נה״י שלו להמלכוח הפומדח שם אצלו‪ ,‬ומהנוקבא‬
‫נמשך להנביא פיי״ש‪ .‬ולזה מפרש דלהכי מרומז פנק‬
‫השפפת הנבואה בתיבח י״ד שמרמז להמלכוח כג״ל‪,‬‬
‫משום שפיקר בנק המלכות שתהיה ראויה לקבל‬
‫כשפפה מבפלה‪ ,‬היא פ״י כח הי״ד שהאמא פלאה‬
‫משפפח פליה ופי״ז היא נבניח‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בפרפ״ח‬
‫פרק ה׳ משפר הזמימח( בסוד וביד״ך כח וגבורה‪,‬‬
‫שהיא בסוד כל מיפכות של בית רבי תמר שק‪ ,‬כי בה׳‬
‫אצבפות הי״ד של הבינה שהם סוד ה״ג נפשה כלי‬
‫היסוד של המלכות פיי״ש‪ ,‬ומה״ט כתב )שם בפ׳ ר‬
‫משפר ר״ה( דיסוד המלכות נקרא י״ד‪ ,‬וזהו בילך‬
‫אפקיד רוחי שאנחנו אומרים בלילה פיי״ש‪] ,‬ופיק מזה‬
‫)בפ״ח פי ג׳ משפר הירח(‪ ,‬ובהגהוח מהרח׳ץ ז״ל שם‬
‫בסוד הפסוק אף י מ יסדה ארן‪ ,‬ופיי״ש פוד )בדרוש‬
‫י״א בשפר מ״נ ומ״ל כלל י״א( באורך[ וזה הוא ביאור‬
‫הדבמם כאן שמפרש הפנץ שאמרנו שפנק הנבואה‬
‫מרומז בסוד הי״ד כנז׳‪ ,‬משום שכל פנק ההשפפה‬
‫הנובפ מהמלכוח להנביאים היא מכח הבינה אמא‬
‫עלאה שמשפפת ליסוד המלכות ומתקנת אותה בכמ‬
‫הי״ד בסול אף ידי יסדה א ק פ״י ה ה ^ של הה׳‬
‫אצבפות בסוד כל מיפמת של בית רבי מ״ל ועי״ז‬
‫תוכל המלמת להשפיע דרך צינור היסוד שלה להנביאים‬
‫נבואתם וכאמור‪ :‬ואינון יקמק י מ ד ה״א וא״ו ה״א‪.‬‬
‫היינו כמ״ש )ברע׳׳מ פ׳ מ ח ם דף רכ״ח ע״א( בסוד‬
‫וביד הנביאים אדמה‪ ,‬שהנבולה באה בכח הי׳׳ד שהוא‬
‫יו״ד אותיות של השם מ״ה עם ל׳ אותיות של הוי״ה‬
‫פשוט עיי״ש‪ ,‬וביאור הדברים לפי האמור הוא עפ״י‬
‫מש״כ לעיל הכי אינון שית לעילא‪ ,‬היינו דהנבואה‬
‫הנובע להמלכות משית מ ק ק תתאק מ מ ה דרך היסוד‬
‫ח״א הוא מ ט ך משית פרקק עלאין דרך הת״ת שלו‬
‫כנזכר‪ ,‬וגם אמתו ;מנץ השפעת הנבואה הבאה‬
‫להמלכות היא מכמ הי״ד פלאה שהבינה מתקן אותה‬
‫מ נ ץ שלם כדי שתוכל להשפיע ומזכר‪ ,‬והנה י ק כי‬
‫מבואר )בע״ח שער הירח שם( מ מ ש ; ה ב מ ה מ נ ה‬
‫את היסוד למלכתו ע״י הימם‪ ,‬הימו במו מ ׳ ימ׳׳ם‬
‫י״ל הגמלה וי״ל החזקה וי״ל ת ה סול חג״ת פיי״ש‪,‬‬
‫ינולע מלבד רבינו )בפרע‪-‬ח בפ״ג מפער הברכות(‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תמני םרי ]דף ל״א ע״ג[‬ ‫תליןוגי‬ ‫נד‬
‫ו כ ו ר ם י א תמן שכינתא‪ ,‬דאיהי דמיון ומראה ‪ m‬דכולא‪.‬‬
‫ותמונת י״י יביט‪ .‬על‬ ‫ב(‬ ‫)מדבי י‬ ‫^ י וביד הנביאים אדמה‪ .‬ועלה אתמר‬ ‫ב(‬‫ד מ י ו ן ‪ ,‬הא דאתמר‬
‫שם דכל פרצופץ דנביאי בה איבון רשימין‪ .‬אתקרי דמיון‪.‬‬
‫בה אתחזיין‪ ,‬אתקריאת > מראה‪ .‬הה״ד ‪ m‬י״י במראה‬
‫ז‬ ‫‪0‬‬ ‫ו ע ל שם דכל נהורין דלעילא מינה‬
‫אליו אתודע‪.‬‬
‫אני ישנה ולבי ער‪ .‬ובפתיהו‬ ‫)שיי ד‪,‬‬
‫(‬ ‫אתקריאת מראה בהלום‪ ,‬ורזא דמלה‬ ‫‪(n‬׳‬ ‫דעיינין‬ ‫בםתימו‬
‫דעיינין‬
‫כאד לחי דאי‬

‫וף רכ״ג ע״ג( גסוו ותמונת ה׳ יגיע‪ ,‬רעלת על‬ ‫ומאחר דאיהו עטרה דכרית ר״ל דלכן הויה תיקון‬
‫כלא עלה אתמר כי <א ראיתם כל תמונה‪ ,‬ומ״ש‬ ‫הכסא שהוא המלכוח ע״י אגר היסוד כמה שנכפל‬
‫כמראה אליו אחודע‪ ,‬היינו המראה של הרמ״מ מ״ע‬ ‫היו״ד עם הו׳ מ״ל‪ ,‬משום שהמלכוח כעצמה היא‬
‫וכרמ״ח נהורין ומתפרשין מהאי מראה וכד וחרי״י‪.‬‬ ‫עטרח היסוד‪ ,‬והיו״ד מרמז להעטרה החופפח על‬
‫מלאכין סלקין לה לנשמתא כאלין ויוקנין כלהו‪ .‬ועיי״ש‬ ‫ראש האכר יסוד צדיק‪ ,‬וכמ״ש )כע״ח פ״ד משער‬
‫עור להלן )גוף רל״ש ע״א( ומסמרא רעלת על כלא‬ ‫אונאה( ועוד ככמה מקומוח‪ :‬וכורסייא תמן וכר‪.‬‬
‫אתמר כה כי לא ראיתם כל תמונה‪ ,‬אגל מסמרא‬ ‫דיל כי הכסא עצמה ‪ pm‬היא סוד שכינחא שנכניח‬
‫ושאר גריין אתמר גה ותמונת ה׳ יגיע‪ .‬ולפי וגרי‬ ‫ע״י כח היד כנ״ל הוא מרומז כאוחיוח י״ד ‪ p‬יסוד‬
‫)הרע״מ שגוף רכ״ב( הנ״ל מוגן‪ ,‬ומ״ש דמסטרא‬ ‫כנ״ל‪ .‬ושחין גלגלין דםחרק לה‪ ,‬הוא מממז כאוח סי‪,‬‬
‫ושאר גריין אתמר גה ותמונת ה׳ יגיט‪ ,‬היינו מסערא‬ ‫ואוח ר היא סוד שש מעלוח של הכסא וכאמור‪.‬‬
‫לתרי״ג מלאכק שיש לכל מלאך צורה כצורה המיותרת‬ ‫דאיהי דמיון ומראה דכולא‪ .‬עי׳ )כחקונים מז״ח‬
‫למצוה אחת מהמצות מהתרי״ג וכנזכר‪] ,‬ונודע ממש״כ‬ ‫דף פ״ג ע״א( שהנגואה נמשך לנכיאים מכח המלכוח‪,‬‬
‫)גמאורי אור‪ ,‬ערך משה רגינו‪ ,‬וכמגלה עמוקות‬ ‫וכשרוצה הקג״ה להמשיך נגואה לאיזה נגיא הוא‬
‫ואחחק אופן קי״ג( כי מש״ה רגינ״ו הוא שורש כל‬ ‫ממשיך כל הספירוח להמלכוח‪ ,‬וכל הספירוח נכללים‬
‫החרי״ג מצוח‪ ,‬שכן מש״ה רכינ״ו גימ׳ חרי״ג‪ ,‬ולזה‬ ‫גה‪ ,‬והיא דמיון טלם גסוד וגיד הנכיאים אדמה‪,‬‬
‫מוגן שהיה מאיר גו צורח האורוח של החרי״ג מלאכים‬ ‫והיא כמו אספקלריא שכל הפנים נראים גה‪ ,‬ו ק כל‬
‫המסחעפים ‪ p‬החרי״ג מצוח[‪ ,‬ולפי האמור הנה‬ ‫הספירוח מראים כה כחם ודמיונם וצורחם לכל נכיא‬
‫ממאר שזה היה המעלה של משה שנגואחו היה גגמי׳‬ ‫כפי השגחו למעלה כן למעה עיין שם‪ ,‬וזה שאמר‬
‫חמונח ה׳ יגיט‪ ,‬היינו שהיה משיג החמונה של כל‬ ‫כאן דאיהי דמיון ומראה דכולא‪ ,‬ר״ל שכהמלכוח‬
‫החרי״ג מלאכין ^ » ‪ p‬כ״א כהמלכוח גתמונמו‬ ‫נצטייר הדמיק ומראה של כל מדריגות הנכואה מכל‬
‫כפי סגנון המצוה‪ ,‬ולזה אמר הכא שכל הפרצופים של‬ ‫העשר ספירוח לכל אחד כפי מדרגתו‪ ,‬וכל נכיא הוא‬
‫כל תמונת התרי״ג מלאכים שנתגלה למשה בנבואתו‬ ‫רואה גגואחו כהמלכוח‪] ,‬ועיין )כרע״מ פ׳ כי חצא‬
‫היה משיג בהביטו בהמלכות וכמש״ל‪ :‬ועל שם דכל‬ ‫דף ר״פ ע״ג( גסור גמראה אליו אחודע‪ ,‬שגאמר‬
‫נהורין דלעילא מינה‪ .‬בח אתחזיין‪ .‬ע״ל )בהקדמה‬ ‫נ‪9‬צ המלכוח שהיא גסוד וגיד הנגיאים אדמה‪ ,‬דאיח‬
‫דף י׳ ע״א ודף י״ג ע״א( שאמר שהמלטת היא במי׳‬ ‫לה כמה חזיונות ודמיונוח גענין מראה הנכואה‬
‫מרגלית יקרא שמאירק כה כל הגומק של הי״ס דז״א‪,‬‬
‫עיי״ש[‪ :‬הא דאתמר וביד הנביאים אדמה‪ .‬פי׳‬
‫לזה הוא מסגיר הענק שאמר כאן דכל פרצופק דנגיאי‬
‫;המלכות שנגנית כסוד י״ד מ׳׳ל משם נוגע השפעת‬
‫כס אינק רשימין‪ ,‬כי גם ענק הנגואה הוא השמנת‬
‫הנגואה כסוד אדמה לשק דמיק וכדמפרש ואזיל‪:‬‬
‫אורות ופרצופין של הי״ס עליונים‪ ,‬שמהם יונקים‬
‫עלה אתמר ותמונת ה׳ יביט ר״ל שמעלת משה‬
‫התרי״ג מלאטם‪ .‬זה הוא גמי׳ והמוגת ה׳ יכיס וכאשר‪:‬‬
‫רגמו היה שהכיס כמלכות שנקראת תמונת הי‪ ,‬וכמ״ש‬
‫בםתימו דעיינין אתקריאת מראה בחלום וכד‪.‬‬
‫כרע״מ )פ׳ נשא ד׳ קכ״ג ע״כ( פיי״ש‪ ,‬ע״כ זכה‬
‫עיין )כרע״מ פ׳ פנחס דף רכ״ג פ״ג( במראה אלמ‬
‫משה להנכואה‪ :‬על שם דבל פרצופין ת ב י א י בה‬
‫אתודע דא אספקלריא המאירה‪ ,‬גחלום אדגר גו דא‬
‫אינון רשימין וכד‪ .‬ר״ל ט ק שכל הצורה ופרצוף‬
‫אספקלריא דלא נהרא עיי״ש‪ ,‬ולזה הוא מבאר הדגרים‬
‫שנדמיח לנכיאים ]כדי לשכר אח האחן[ היא מכח‬
‫כאן להמשך הדרוש ואמר שענין הנטאה מ א מ י במשה‬
‫המלכות ע״כ נקלאח על שם מ חמונת ה׳ לשון‬
‫שהיא גגחי׳ ותמונת ה׳ יביט‪ ,‬הוא משום דכל נ מ ל ה‬
‫דשדן של פרצוף והענק שגן עפמ״ש גרע״מ )פינחס‬
‫שאינה‬
 ‫‪,‬‬
‫נה‬ ‫הזהר‬ ‫]לף ל״א ע׳׳ב[‬ ‫תקונא תמני סרי‬ ‫‪* ilpll‬‬
‫פ ת ח ו ׳ ן ‪ ,‬ומטטרו״ןה‬
‫‪,‬‬
‫דעיינין איהו מראה בהקיץ ט ‪ ,‬ותרין ממנן תמן‪ .‬חד ‪ 0‬ג ר ו י ץ וחד‬
‫(‬

‫דאתקרי בשם תרוייהו‪ ,‬ממנא על תרין מפת חץ אלץ‪.‬‬

‫דכתיב‬ ‫י ‪,‬‬
‫ב(‬ ‫מ ם ט ר א דעמודא דאמצעיתא‪ ,‬איהי שכינתא מראה בהקיץ י ‪ ,‬ומשה במטריה‬
‫א(‬

‫ביה )נמיבי י פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת י״י יביט‪.‬‬‫ב(‬

‫מסטרא‬
‫באד לחי דאי‬

‫עיניס לסגרין )סתימא לעיינין( וכאמור וםטטרון‬
‫דאתקרי בשם תרווייהו ממנא על תדין םפתחין‬
‫אלין‪ .‬עיץ )בעי׳ח פ״ז משער כסא הכטר ובלק״ח‪,‬‬
‫)יחזקאל סי׳ א׳( למטטרון הוא בסול והחיוח רצוא‬
‫ושוב‪ ,‬ושמו מרמז לזה‪ ,‬והיינו כי אוחיוח ט״ט הוא‬
‫מספר ח״י שמרמז לסול רצוא‪ ,‬ואוחיוח מרו״ן מרמז‬
‫לסול שוב עיי״ש‪ ,‬ואמר הכא להמשך הלרוש דמטערו״ן‬
‫שהוא ראש לכל כתות המלאכים )כמ״ש מינו בכקלמה‬
‫בפרע״ח מה״ט נקרא שר הפנים עיי׳׳ש( ע״כ מרומז‬
‫בשמו בחי׳ רצוא ובחי׳ שוב‪ ,‬שהוא בחי׳ הב׳ כתות‬
‫של הגרון ופחחון‪ ,‬להיינו סוד נביאות לאספקלריא‬
‫לנהרא שהיא בחי׳ רצוא‪ ,‬ונביאות לאספקלריא ללא‬
‫נהרא מבחי׳ שוב‪ ,‬ולזה אמר לאחקרי בשם חחוייהו‪,‬‬
‫היינו שבשם מטטרו׳׳ן סול ט״ט ורמו״ן‪ ,‬מרומז הב׳‬
‫כתות של מלאכים לסגרון ופתחון כאן‪ ,‬שהוא ממונה‬
‫על שחיהן‪ :‬מסטרא דעמודא דאמצעיתא‪ .‬עיץ‬
‫)בחקוניס מז״ח לף פ״ג ע״ג( לתרין כרובי עינא‬
‫לפחחון וסגרון‪ ,‬בהון נהיר עמולא לאמצעיחא בנח‬
‫עינא‪ ,‬וכשהעיניס הס פחוחין ונהיר בהק עמולא‬
‫לחמצעיתא אתקריאח מסטריה אספקלריא לנהרא‪ ,‬וכל‬
‫סחים עינא אחקריאח אספקלריא ללא נהרא עיי״ש‪,‬‬
‫ולזה אמר הכא להמשך המרים ללהכי מטטרו״ן ממנא‬
‫על תרין ממנין סגרון ופחחון כנ׳< משוס שע״י נמשך‬
‫הנבואה להנביאים לכל אחל כפי מלרגחו‪ ,‬אם להיות‬
‫מחנבא בעז פתחו״ן להיינו בסמי׳ אספקלריא לנהרא‪,‬‬
‫או מכח סגרו״ן בבחי׳ אספקלריא ללא נהרא‪ ,‬משוס‬
‫שהוא הוא הגוף ממש של עמולא לאמצעיחא‪ ,‬וכמ״ש‬
‫)בע״ח פ״א משער םלר אבי״ע( למטטרו״ן הוא גופו‬
‫ממש של ז״א לבריאה עיי׳זש‪ ,‬ומ״כ מובן ללהכי הוא‬
‫ממנא על ‪5‬׳ כחוח מלאכים פחחון שבקו ימין וסגרון‬
‫שבקו שמאל‪ ,‬כטעם ענין לעמולא לאמצעיחא שהוא‬
‫כלול הב׳ קוין ימין ושמאל‪ .‬איהו שכינתא מראה‬
‫בהקיץ‪ .‬לאחר שאמר למעלה שהנבואה שנמשך להנביאיס‬
‫מ ח י ׳ מראה ולא בחלום היא מכח המלכוח וכנזכר‪,‬‬
‫אמר ח ה הוא ג״כ בכמ מטטרו״ן שהשכינה מתלבשת‬
‫בו להשפיע לנביאים נבואה בבחי׳ מראה בהקץ‪,‬‬
‫וכמ״ש )בחקוניס מז״ח לף ע״ז ע״א( מאלץ הלמיונות‬
‫דאתמזיאח המלכוח לחחאץ דאינץ עבדיו הנביאים‬
‫גסול וגיל הנגיאיס אדמה‪ ,‬לפעמים אתקריאת מלאך‬
‫על‬
‫שאינה בבחי׳ פתיחת עיניס רק בסתימו לעיינין‪ ,‬היא‬
‫בחי׳ אספקלריא ללא נהרא והנבואה היא רק בבחי׳‬
‫בחלום אלבר בו‪ ,‬אבל נבואת משה היה במלריגת‬
‫פחיחח עיניס שהיא בסול וחמונח ה׳ יביט והיא מ ח י ׳‬
‫אספקלריא מהרא‪ ,‬כמ׳׳ש בש״ס )יבמוח דף מ׳׳ט(‬
‫שמשה רבינו הסחכל באספקלריא המאירה עיי״ש‪,‬‬
‫והיינו בסול במראה אליו אתולע שהיא מראה של‬
‫המלכות שהיא מרגלית יקרא שכל מי שרואה אותה‬
‫בפתיחת עיינין רואה כל הגוונין שמאירין בה וכאמור‪.‬‬
‫ורזא דםלד‪ ,‬אני ישנה ולבי ער‪ .‬עיין )בע״ח פרק‬
‫א׳ שער לרושי הנקודות‪ ,‬ובפרק ה׳ משער טנח״א(‬
‫שמבואר משם שחכמי העלה נקראים עיני העלה‪ ,‬ע״ש‬
‫אורוח החכמה שמאיר בהם‪ ,‬ויש בזה ב׳ בחי׳ יש שהם‬
‫בבחי׳ סחימו לעיינין בסול אני ישנה ולבי ער‪ ,‬היינו‬
‫שאורוח החכמה מהמלאכים המאירים בהם הס קמוצים‬
‫וסתומים‪ ,‬ויש שהם בבחי׳ פחיחו לעיינין‪ ,‬שאורוח‬
‫החכמה מהמלאכים המאירים בלבם הס מאורוח‬
‫שנתקנו לאחר החיקון שהם בסול פקח עיניך וראה‬
‫עיי״ש באורך‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הלרוש להנבואה‬
‫שמחי׳ אספקלריא ללא נהרא‪ ,‬היא ג ג ח י אני ישנה‬
‫ולבי ער‪ ,‬שבחי׳ הנבואה שלכם היא בבחי׳ שינה‪ ,‬דיל‬
‫כלרך השינה שהיא מ ח י ׳ סחימו לעיינין אע׳׳פ שלבו‬
‫ער ומשיג ענין הנבואה שמראין לו בחלום‪ :‬ותרץ‬
‫מסנן חד סגרון וחד פתחון ע״ל )תיקון •ל׳ לף י״ח‬
‫ע״ב( משערים של עיניס יש בחי׳ סגרון ובחי׳ פחחץ‬
‫עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬והיינו כי נו״ה שמהם נובע‬
‫הנבואה לנביאים שהם סול עיניס כמ״ש ]בפרע״ח‬
‫פ״ו משער ר״ה‪ ,‬ובטע״מ פ׳ בא ובשאר לוכתי[ ואוחן‬
‫שהם מסטרא לנצח הס בחי׳ פתחון‪ ,‬ואותן שהם‬
‫מסטרא להול הס מ נ ח י סגרון‪ ,‬וכמ״ש )בזהר פ׳‬
‫בראשיח סוף לף כ״ג וריש לף כ״ל( רביעאה )ספירה‬
‫ה ד שהיא נצח( היכל לנבואה לאספקלריא לנהרא‪,‬‬
‫חמישאה )היא ספירה הול( היכל לנבואה לאספקלריא‬
‫ללא נהרא‪ ,‬ועיין ]בכן למשק אליעזר[ בביאור המרים‬
‫בזה‪ ,‬ולזה אמר כאן להמשך הלרוש שהנביאים‬
‫שמתגבאים מקו ימץ שהוא הנצח שהם במלרגח‬
‫אסקלריא לנהרא‪ ,‬הס בחיגח העיניס לפתחץ‬
‫)פחיחי דעמץ(‪ ,‬והנגיאיס שמתנגאיס מקו שמאל‬
‫נמול ‪ :‬מ ם גגחי׳ אספקלריא ללא נהרא‪ ,‬הם גמי׳‬
 ‫הזהר‬ ‫]דף ל״א ע׳׳ב[‬ ‫תקונא תמני םרי‬ ‫‪* ilpfl‬‬
‫‪,‬‬

‫מ ‪ 0‬ט ר א דצדיק דאיהו אור הגנוז לצדיקים לעלמא דאתי)נ״א לעתיד לבוא( אתקריאת מראה‬
‫בחלום‪ .‬והוא דאתחזיא בה‪.‬‬
‫מ ם ט ר א דגופא איהו יקוק עמודא דאמצעיתא דאתנטיל מתרץ םטרין‪) .‬נ״א מארבע םטרין(‪,‬‬
‫ואיהו רכיב על ארבע חיון דאינון פני אדם פני אריה פני שור פני נשר‪.‬‬
‫י ו ד ק א ו א ו ק א אתקרי מלגאו דגופא‪ .‬ואיהו אדם לשבת על כסא‪.‬‬
‫למאן‬
‫כאד לחי ראי‬

‫שעיקרה היא מספרא לאריה סול אוח יו״ל‪ ,‬ויש‬ ‫פל שם מפערו״ן בגין דאיהי אחעבידא בזה שליחוחא‬
‫נשמה שעיקרה היא מסערא לשור סור אוח ה׳‬ ‫דבפלה פיי״ש ומשה בסטריה וכו׳‪ .‬פיין )בראב״ד‬
‫ראשונה‪ .‬ויש נשמה שעיקרה היא מסערא לנשר סול‬ ‫בהקדמחו‪ ,‬והביאו )בקהלח יפקב פרך משה אוח י״ד(‪,‬‬
‫אוח ו׳‪ .‬ויש נשמה שעיקרה היא מספרא לאלם סול‬ ‫ולזה אמר שמה שזכה משה לנבואה בבחי׳ אספקלריא‬
‫ה׳ אחרונה פיי״ש‪ .‬וזה הוא ביאור הלבריס כאן שכוונחו‬ ‫דנהרא בבחי׳ פה אל פה אדבר בו‪ ,‬הוא מההשפפה‬
‫בהמשך הלבריס בזה לבאר שורש החילוק שבין נבואת‬ ‫שקיבל ממפפרו״ן בפח שלמד אצלו והשפיפ לו הנבואה‬
‫מרע׳׳ה שהיה בבחי׳ אספקלריא רנהרא‪ ,‬למרריגח הנבואה‬ ‫מבחי׳ המלכוח שמשם נובפ כח הנביאוח באספקלריא‬
‫של שאר נביאים‪ ,‬כי הנה נודע מרברי רבינו )בריש‬ ‫דנהרא וכאמור‪ .‬מסטרא דצדיק וכו׳ פי׳ בדברי‬
‫הס׳ שער היחודיס פ״א דף א׳ ע׳׳ב( דאס כי כל‬ ‫רבינו )בריש הס׳ שפר רוח הקודש פ״א דף א׳ פ״ב(‬
‫הנביאים יונקים נבואחס ע״י המלכוח שנקראח מראה‬ ‫שכחב דאס כי פיקר הנבואה אינו אלא מנו״ה דז״א‪,‬‬
‫אשר על ידה מחגלה הנבואה‪ ,‬עכ״ז חילוק יש כי‬ ‫והיסוד שבו אין בו בחי׳ נבואה‪ ,‬אך פכ״ז אס אירע‬
‫כשהמלכוח מראה להנביא מה שיש בז״א נקרא נבואה‬ ‫לצדיק שיונק גבואחו משורש יסוד דז״א‪ ,‬נקרא ג״כ‬
‫זו אספקלריא המאירה כי אז הנבואה נקראח על‬ ‫נבואה פיי״ש ולזה אמר הכא דהנבואה שבאה מיסוד‬
‫שם ז״א הנקרא אור‪ ,‬אבל כשמאירה המלכוח לנביא‬ ‫צדיק כיון שאין שם מוחין כלל‪ .‬כי המוחין של היסוד‬
‫רק מצד עצמה לבד‪ ,‬אז נקרא נבואה זו אספקלריא‬ ‫הס הנו״ה‪ .‬פ״כ היא בסוד שינה מחמח הסחלקוח‬
‫שאינה מאירה כי המלכוח אין לה אור בפני עצמה‬ ‫המוחק והנבואה שלו היא רק בבחי׳ מראה בחלום‬
‫עיי״ש‪] ,‬וכעץ זה כחב ג״כ במק״מ פ׳ וארא דף כ״ג‬ ‫בסוד בחלום אדבר בו‪ ,‬שאין השפפח הנבואה שם‬
‫ע״ב עיי״ש[‪ ,‬וזה הוא המשך הדברים כאן דלאחר‬ ‫באחגליא אליו רק מלובש בלבושים כענין החלום‪,‬‬
‫שאמר לעיל דמרע״ה החנבא בבחי׳ אספקלריא המאירה‬ ‫וכמ״ש )באור החיים פ׳ בהעלוחך בפסוק אס יהיה‬
‫בסוד וחמונח יקו״ק יביס‪ ,‬הוא מפרש דבריו ואומר‪:‬‬ ‫נביאכם( בביאור הענק באורך‪ :‬דאיהו אור הגנוז‬
‫והוא דאתחזיא בה וכר מתרץ םטרין‪ .‬ר״ל שהנביא‬ ‫לצדיקים לעלמא דאתי‪ .‬עיין בש״ם )חגיגה דף‬
‫שרואה הנבואה מפח המלכוח יצוייר בב׳ אופנים‪ ,‬א׳‬ ‫י״ב ע״א( אור שברא הקב״ה ביום ראשק וכד עמד‬
‫היח כשהוא נמשך מז״א‪ ,‬והב׳ היא כשהיא רק מהמלכוח‬ ‫וגנזו לצדיקים לעחיד לבא עיי״ש‪ .‬ולזה מפרש הכא‬
‫לבד וכנזכר‪ :‬מםטרא דגופא איהו יקו״ק עטודא‬ ‫ואמר דבאמח אוחן הנביאים שזוכין להשיג הנבואה‬
‫דאמצעיתא‪ .‬ר״ל כי מי שרואה נבואחו מהמלכוח‬ ‫מנו״ה הס זוכק לאור הזה גס בעוה״ז‪ ,‬וזה נאמר‬
‫מספרא דגופא‪ ,‬היינו ממה שמקבלח המלכוח השפעחה‬ ‫רק לאוחן הנביאים שאינם זוכק גס למדרגח נו״ה‬
‫מז״א סוד שם יקו״ק שהוא סוד עמודא דאמצעיחא‬ ‫והשפעחס היא רק מיסוד צדיק אשר משם אק‬
‫שנקרא גוף‪ ,‬אז נבואתו היא בבחי׳ אספקלריא המאירה‪,‬‬
‫משיגין בעוה״ז הנבואה באחגליא רק מלובש בלבושים‬
‫וע״כ נאמר במשה רבע׳׳ה וחמונח יקו״ק דיקא יביפ‬
‫שונים ואור הנבואה הוא גנוז בהלטשיס עד לעח״ל‬
‫וכנזכר ואיהו רכיב על ארבע היון ר״ל שנשמתו‬
‫שאז ישיגו הנבואה באחגליא וכמו שמפרש ]שם האור‬
‫היא גבוה מהד׳ מלאכים ארגמ״ן דנחחין נמלו‪ ,‬שהם‬
‫החיים[ באורך• והוא דאתחזיא בה וכד הגר״א‬
‫רק מספרא דנוקבא דז״א‪ ,‬והוא אחוז בבחי׳ הגוף‬
‫הגיה כאן שצ״ל והוא אחחזיא בה מחרק סטרין מספרא‬
‫שהוא סוד ז״א שהוא רוכב על הכסא סול ד חיוח‬
‫דגופא איהו הוי״ה עמודא דאמצעיחא ואיהו רכיב‬
‫המרכבה שהם רק בחי׳ מרכבה אליו והוא רוכב עליהם‬
‫וט׳ וכן נכק וביאור הדברים היא עפ״ד )הזהר פ׳ בא‬
‫וכנזכר יו״ד ק״א וא״ו ק״א אתקרי מלגאו דגופא‬
‫דף מ״א ע״ב ודף מ״ב ע״א( שמבאר שם דכל איש שבא‬
‫ואיהו אדם לשבת על כסא מ א מפרש דבריו שלא‬
‫לעוה״ז‪ ,‬נחחק עמו ארבעה מלאכק ארגמ״ן מספרא‬
‫יקשה על מה שאמי דמסטרא דגופא שהוא ז״א סור‬
‫דד׳ חיוח המרכבה אריה שור נשר אדם‪ .‬ויש נשמה‬
‫יקי״ת‬
 ‫נז‬ ‫הזהר‬ ‫]דף ל״א ע׳׳ב[‬ ‫תין־נא תמני סרי‬ ‫תסוני‬
‫ל מ א ן דאיהו אדם‪ ,‬אתחזיא ליה בדמות אדם‪ .‬למאן דאיהו בשאר היוון‪ ,‬אתחזיא ליה בדמות‬
‫חית דכורםייא‪ .‬לכל חד כפום חיליה‪ ,‬ואל יתהלל המתהלל השכל ליה אלא בשכינתיה‪.‬‬
‫דלא יכיל לאשגא ליה שום נביא וחוזה אלא י בשכינתא‪.‬‬
‫ג(‬

‫ו א י ת אדם לעילא מאדם מסטרא דחכמה‪ .‬כ״ח מ״ה ודאי‪ ,‬ואתמר ביה חכם יח עדיף מנביא‪.‬‬
‫‪ Up‬רבי שמעון וכולהו חבדייא‪ ,‬ואמר‪ ,‬רעיא מהימנא‪ ,‬רבן דכל נביאיא‪ .‬קום אתער משנתך‪,‬‬
‫דאנת‬
‫כאד לחי ראי‬

‫לעיל )בהקדמה דף י״א ע״ב‪ ,‬ומ־ע׳׳מ פ׳ חרומה דף‬ ‫יקו״ק בחי׳ הנבואה הוא בבחי׳ אספקלריא המאירה‬
‫קנ״ח ע״ב‪ ,‬ובפ׳ פנחס דף רנ״ו‪ ,‬ולעיל חיקון ד דף‬ ‫כנ״ל וע״כ כחיב במשה וחמונח יקו״ק יביט מ״ל ואמר‬
‫י״ע ע׳׳ב( בסוד פסוק זה דאל יחהלל וגר כ״א בזאח‬ ‫דאיהו רכיב על ארבע חיק‪ ,‬והלא קיי״ל לעיל)בהקדמה‬
‫יחהלל המתהלל וגר‪ ,‬דר״ל דכל עיקר נביעי דחכמתא‬ ‫דף ד ע״א ובשאר דוכחי(‪ ,‬שהשם הוי״ה במילוי מ״ה‬
‫ונבואהא נובע מזא״ת שהיא סוד המלכות ועיי״ש‬ ‫שהוא מספר אד״ס עליה נאמר בא אד׳ס לשבח על‬
‫בביאורינו‪ ,‬דהיינו כמ״ש בשער היחודיס )שם(‪ ,‬שאי‬ ‫הכסא בסוד כמראה דמוח אד״ס עליו מלמעלה‪ ,‬ועיי״ש‬
‫אפשר להשיג שוס השגה ונבואה אפילו מי ששורשו‬ ‫עוד להלן )בדף ז׳ ע״א(‪ ,‬וא״כ הו״ל למימר וחמונח‬
‫בז״א‪ ,‬כי אס באמצעוח המלכות ומזכר‪ :‬ואית אדם‬ ‫יו״ד ק״א וא״ו ק״א יביט‪ ,‬ומדוע נזכר רק ה ד אוחיוח‬
‫לעילא מאדם וט׳‪ .‬מונחו לבאר בזה גמלח ומס‬ ‫הוי״ה בלא המילוי‪ ,‬ולזה מ ת ח כי באמח עיקר סוד‬
‫מעלח מרבע״ה שאממ עליו )מהר פ׳ חצא דף רע״ע‬ ‫הגוף של ז״א הוא רק ה ד אוחיוח הוי״ה בלא המילוי‪,‬‬
‫סוף ע״א( אנח הוא אדם קדמאה מה שמו אחמר‬ ‫והוא סוד בטלה דמטרוניחא שבא לשבח על הכסא‪,‬‬
‫עלך וכוי‪ ,‬ומפרש לה הכא להמשך הדרוש כי לאחר‬ ‫וכשנראה הנבואה לנביא מסטרא ח״א בעלה דמטרוניחא‬
‫שאמרנו באופן הנבואה שבא מבחי׳ אדם ב׳ בחינוח‪,‬‬ ‫אחחזיא ליה רק מד׳ אוחיוח בלא המילוי‪ ,‬וע״כ נאמר‬
‫א׳ היא כשבא הנבואה מז״א שנקרא אדם בסוד בא‬ ‫במשה רק וחמונח יקו״ק יביט וכאמור‪ ,‬אבל מ״ש‬
‫אדם לשבח על כסא‪ ,‬והב׳ כשבא מהמלטח שהיא חיה‬ ‫דסוד בא אד״ס לשבח על כסא הוא הוי״ה במילוי‬
‫ה ד שנקראח ג״כ אדם וכנזכר‪ ,‬והוסיף ואמר שיש עוד‬ ‫אלפין אוחיוח המילוי אינם העיקר‪ ,‬שהם רק בחי׳‬
‫מדרגה ג׳ בבחי׳ אד״ם שהוא מדרגחו של משה רבע״ה‬ ‫שקיא דאילנא מלגאו שהיא פנימיוח וחיוח של ז״א‬
‫שהוא אד״ס קדמאה‪ ,‬היינו שמקור נבואחו בסוד אד״ם‬ ‫כמיא דאשקי לאילנא בההיא נביעו‪ ,‬וכמ״ש לעיל‬
‫היה גדול עוד מ‪3‬׳ מדרגוח אד׳ס הנ״ל‪ ,‬שהשפעחו‬ ‫)בהקדמה הב׳ דף י״ז ע״א(‪ ,‬וכמ״ש )בע״ח פ״ה‬
‫בא מחכמה שהיא ג״כ סוד אד׳ס‪ ,‬כענק שכחב )לעיל‬ ‫משער טנח״א( בביאור הענק באורך ואיהו אדם‬
‫בהקדמה דף ד ע״א( בסוד דמוח מראה אדם עליו‬ ‫לשבת על הכסא‪ .‬ר״ל דבאמח העיקר סוד בא‬
‫מלמעלה‪ ,‬שנאמר על סוד אדים של חכמה עלאה כ״ח‬ ‫אדם לשבח על הכסא‪ ,‬נאמר רק על ה ד אוחיוח לבד‬
‫מ״ה עיי״ש בביאורינו שם ]ועיין בע״ח פ״ו משער‬ ‫שהם סוד עיקר הגוף של ז״א וכאמור• למאן דאיהו‬
‫השמוח[ ואתםר ביה בש״ס )ב״ב דף י״ב ע״א(•‬ ‫אדם אחחזיא ליה בדמות אדם הוא המשך למש״ל‬
‫חכם עדיף מנביא היינו כי משה רבינו חיץ ממדרגח‬ ‫ואיהו אחחזיא בה מחרק סטרק וכו׳ ועד עחה פירש‬
‫נבואחו‪ ,‬היה נקרא ג״כ חכם‪ ,‬וכמ״ש )במד״ר ויקהל‬ ‫מדריגוח הנבואה של אספקלריא המאירה שבא מכח‬
‫פ׳ נ׳ סי׳ ב׳( חן לחכם זה משה שנאמר עלה חכם‬ ‫ז״א שזכה בה משה רבע״ה‪ ,‬ועחה הוא מפרש‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר שמדרגת גדולת משרבע״ה היה‬
‫מדריגות שאר הנביאים שאינם זוכים לנבואה מז״א‬
‫במה שבא עד בחי׳ חכם‪ ,‬שהוא גטה יותר ממדרגת‬
‫רק מהמלכוח שנבואחס הוא רק מ ח י ׳ אספקלריא‬
‫נביא‪ ,‬כי מדריגת גביא השיג מסוד מ״ה של ז״א‪,‬‬
‫שאינה מאירה כנזכר‪ ,‬ואמר כי במדרגוח הנבואה של‬
‫ומדרגח חכם השיג ממ״ה של החכמה כ״ח מ״ה‬
‫שאר הנביאים מדרגות מדרגוח יש‪ ,‬ואץ כל אחד‬
‫וכאמור‪ :‬רבן דכל נביאיא‪ .‬עיין ) ב מ ד ד וישלח פ׳‬
‫דומה לחבירו‪ :‬למאן דאיהו אדם‪ .‬ר״ל מי שעקר‬
‫ט״ו סי׳ א׳( הבחור שמביאים זה משה‪ ,‬ועי״ש עוד‬
‫שרש נשמחו מהמלכוח שהיא החיה ה ד דהמרכבה‬
‫)בפ׳ כי חצא פ׳ מ״ב סי׳ ז׳( שכל הנביאים שהתנבאו‬
‫ששמה אדם לכל ח ד כפום חיליח‪ .‬ר״ל כי מי‬
‫היו רק מעין נבואחו של משה עיי׳׳ש‪ .‬קום אתער‬
‫ששרשו הוא מא׳ מהחיוח שבמרכבה אינו יכול להשיג‬
‫משנתך‪ .‬ע״ל )סוף הקדמה הב׳ דף י״ז פ״ב( דעתה‬
‫כי אס כפי אוחה ההארה של אוחה החיה‪ :‬ואל‬
‫בעוה״ר נאמר על מרבע״ה אני ישנה שהוא בעוה״ר‬
‫יתהלל המתהלל השכל ליה אלא בשכינתיה‪ .‬עיין‬
‫מחיי‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תמני סרי ]לף ל׳׳א ע״ב ול״ב ע״א[‬ ‫‪**^Ipn‬‬ ‫נח‬
‫דאנת» איהו בכל נביאיא כגוונא דשמשא‪ ,‬דסיהרא ‪ 00‬וכוכבייא מיניה נהרץ‪ .‬ולית לון‬ ‫(‬

‫נהורא מסטרא אחרא‪ .‬ובזמנא דאנת תתכנישת י מעלמא‪ ,‬אתמר בהון)איוב יחשכו ככבי נשפו‪.‬‬
‫‪0‬‬ ‫ז(‬

‫קום אנהיר נהורין)נ״א נהורך(‪.‬‬

‫ו ל א עוד‪ ,‬אלא בזמנא דאנת אתכניש מן עלמא‪ ,‬ביתא תבואה דאתמר בה )מיבי י לא כן‬
‫ב(‬

‫עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא‪ .‬איהי סתימא‪ .‬קום אפתח לה‪ ,‬דאיהי ביתא עלאה יה‬
‫גניזא דכל גניזין דלעילא ימ סתימין)נ״א חתימין( דמלכא עלאה תמן‪ ,‬ואנת הוית כבן בית‪,‬‬
‫‪P‬‬

‫בן דההוא ביתא‪ .‬בית‪ .‬ב׳ אימא ]דף ל״ ע״»[ עלאה‪ .‬י׳ חכמה אבא‪ ,‬ת׳ תפארת‪ .‬בן בית כא‬
‫(‬ ‫ב‬

‫דלעילא‬
‫כאד לחי דאי‬

‫נקראת בית ע״ל שאמרו כל עוב האלם בביתו ועליה‬ ‫בבחי׳ ישן‪ ,‬ובקש ר״ש ממנו שיחער משנחיה בבחי׳‬
‫נאמר בכל ביתי נאמן הוא‪ ,‬משוס לכל האוצרות של‬ ‫הקיצו ורננו וגו׳ ועיי״ש בביאורנו‪ .‬כגוונא דשטשא‬
‫כל האורות הנבואה והחכמה שיש לז״א הנקרא מלכא‬ ‫כמ״ש בש״ס )ב״ב רף ע״ה ע״א( פני משה כפני‬
‫עלאה‪ ,‬הוא גונז בביתו שהיא המלכות כנזכר‪ .‬ואנת‬ ‫חמה • ולית לון נהורא םסםרא אחרא‪ .‬ר״ל כי כמו‬
‫הוי כבן בית וכו׳‪ .‬ר״ל כי שאר הנביאים היו צריכין‬ ‫שהלבנה והכוכבים אינם מנהיריס רק ע״י מה שמקבלים‬
‫הכנות רבות ושעות ילועות לזה להשיג הנבואה‬ ‫האור מהשמש‪ ,‬כן כל נביא לא ניבא אלא מה שקיבל‬
‫מהמלכות‪ ,‬אבל אנת נכנסת תמיל לנבואה בכל זמן‬ ‫השפעח נבואחו ממשה רבינו‪ :‬ובזםנא דאגת‬
‫שחרצה‪ ,‬כבן המחפש בגנזייא לאבוהו בכל עת ובכל‬ ‫תתכנישת מעלםא אתמר בהון וכף‪ .‬י״ג א ת ג נ י ש ת‬
‫שעה שירצה ב י ת ב׳ וכו׳‪ .‬מפרש הטעם שמעה‬ ‫והוא פשוע יוחר‪ ,‬אך יש לקיים גס הגירסא הישינה‬
‫להמלכוח שממנה מחנבאיס הנביאים בשם ביח‪ ,‬כי‬ ‫תתכנישת עיין כאן בכ״מ‪ ,‬בלשון עתיד‪ ,‬כי מדורו‬
‫בג׳ אוחיוח בי״ח מרומז ג׳ שרשים אשר משם נובע‬ ‫של מרע״ה היה מאיר אורו בכל הדורות‪ ,‬ומאותו‬
‫שפע הנבואה להמלכוח‪ .‬ב׳ אמא עלאה‪ ,‬י׳ חכמא‬ ‫האור השיגו הנביאים שבכל דור נבואתם‪ ,‬והחכמים‬
‫אבא‪ ,‬ת׳ תפארת‪) .‬בהגהוח ל״א( מפרש הלבריס‬ ‫שבכל דור חכמתם‪ ,‬ובדורו של רשב״י היה מאיר אור‬
‫בזה‪ ,‬לר׳׳ל כי משה מיםול אבא ואמא בהיוחס חון‬ ‫לישרים דור חנאיס בעלי רוח הקדש אור מופלא‪ ,‬והיה‬
‫ז״א שהיא ח״ח עכ״ל‪ .‬והמשך הלבריס מובן עפי״ל‬ ‫מאיר להם האור של מרע״ה‪ ,‬ואמר על מר האחרון‬
‫רבינו )בס׳ שער היחוליס פ״א לף א׳ ע״ל‪ ,‬ודף ב׳‬ ‫בעיקבחא דמשיחא בדור יחוס כמונו היום‪ ,‬אשר חשכו‬
‫ע״א( שכחב לכמו שהנבואה שנובע מז״א‪ ,‬לא החחיל‬ ‫המאורוח בעוה״ר אין עוד חזון נפח‪ ,‬שהוא משוס‬
‫גילוי הנבואה ‪ p‬הח״ח שלו אלא מן נו״ה שלו‬ ‫שבדור האחרון לא יאיר עוד אורוח הנבואה של מרע״ה‬
‫שנקראים נביאים‪ ,‬כך בנוקבא לא החחיל גילוי הנבואה‬ ‫וחכמחו‪ ,‬וחשכו ככבי נשפו‪ ,‬כי נחשכו כל הככביס‬
‫מן כחר שלה העומל נגל ח״ח רז״א‪ ,‬אלא מחכמה‬ ‫משוס דאנח חחכנש מעלמא‪ ,‬כמו שאנו רואים ממן‬
‫ובינה שלה שהם כגגל ב׳ פרקין קלמאין רנו״ה ח״א‬
‫הזה בעוה״ר‪ .‬קום אנהיר נהורך‪ .‬לעלמא גס בדור‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה מובן שאמר הכא שזה הוא הרמז שלהט‬
‫האחרון‪ ,‬כדי שישיגו גס הס אח שפעח אורם בחכמה‬
‫זכה משה למעלח הנביאוח כ״כ‪ ,‬כי שורשו היה ממקום‬
‫ונבואה‪ .‬ביתא דנבואה דאתמר בה וכף בכל ביתי‬
‫מקור מחצב של מעיין הנביאוח שיש להמלכוח‪ ,‬כי‬
‫נאמן הוא‪ ,‬איהי םתימא‪ .‬עיץ )בספרא דצגיעוחא‬
‫שפע הנביאוח של המלטח מחמיל מחכמה ובינה שלה‪,‬‬
‫מהר חממה דף קע״ח ע״א בהגה( בסוד בכל ביחי‬
‫ומשה יען כי היה שורשו מחו״ב‪ ,‬ע״כ זכה לנביא וח‪.‬‬
‫נאמן הוא‪ ,‬ע״ד שאחז״ל כל טוב האדם בטחו‪ ,‬שהיא‬
‫ויחק עול מה שרמוז פ׳ תפאמז‪ ,‬שממצבפו הוא‬
‫כשאו״א הס בחוך ז״א כנזכר עפי״ל רבינו )בשער‬ ‫המלכוח‪ ,‬בסוד וה׳ בהיכל קדשו עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר כאן‬
‫היחוליס שם לף א׳ ע״ב( כי הנטאה שנובע מהמלטח‬ ‫דעחה בעוה״ר ביח הנבואה שהיא המלטח שמשם‬
‫בבחי׳ אספקלריא המאירה‪ ,‬היא רק כשהמלטח מקבלת‬ ‫נשפע הנבואה לנביאים כנ״ל היא סחימא‪ ,‬היינו שהיא‬
‫מז״א‪ ,‬ומראה מה שיש בז״א‪ ,‬אבל כשהמלטח מאירה‬ ‫בבחי׳ סחימא דעיינין בסוד אני ישנה כמל‪ ,‬משוס‬
‫לנביאים מצל עצמה לבל‪ ,‬אז נקרא נבואה זו אספקלריא‬ ‫שאחה אינך מאיר בהם מבחינחך בחי׳ וחמונח ה׳‬
‫שאינה מאירה‪ ,‬ולזה בא הרמז שמשה זכה לנמאה‬ ‫יביט‪ ,‬שהיא סוד פתיחו דעיינין כמל‪ :‬קום אפתח‬
‫בבחי׳ אספקלריא המאירה‪ ,‬יען כי שורש מחצבחו מחו״ב‬ ‫לה‪ .‬להשפיע החכמה ונבואה לנביאים וחכמים בבחי׳‬
‫שבז״א‪ ,‬והיינו שכל הנבואה שהשפיע לו המלכוח מחו״ב‬ ‫פחיחי לעיינין בסול וחמונח ה׳ יביע כנ״ל‪ :‬דאיהי‬
‫שלה‪ ,‬היה מלה שקבלה מז׳׳א ומראה מה שיש גז״א‪.‬‬ ‫ביתא עילאה גגיזא דכל גגיזין וכר םתימין דטלכא‬
‫עלאה תםן הוא כמפרש לבריו שאמר שהמלטח‬
‫ובכן‬
‫נם‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תמני םרי נלף ל״ב ע׳׳א[‬ ‫תכיווני‬
‫דלעילא‪ .‬ואנת הדת בדיוקניה כב ‪ .‬דבההיא)נ״א דלהאי( בית לא הוה רשו לנביא וחוזה לאעלא‬
‫(‬

‫תמן אלא ברשו‪ ,‬ואנת הוית עאל בלא רשו‪ .‬נברא דמלכא דלית תמן תרעא סתימא ליה‪.‬‬
‫ו ל א עוד אלא דנביאיאאחרנץ לאהוועאלץלמחמילמלכא‪ ,‬אלא בשעתיןידיעאן‪ ,‬וביומיןידיעאן‪.‬‬
‫כגוונאדאשכחנא באהרן דהוה עלאה מכולהו‪ ,‬דאתמר ביה גייקיא י ואל יבא בכל עת אל‬
‫‪0‬‬

‫בזאת ‪ o‬יבא אהרן אל הקדש‪ ,‬כ״ש אחרנין‪ .‬ואנת בכל שעתא ושעתא ובכל‬ ‫הקדש‪ ,‬אלא‬
‫־(‬ ‫‪w‬‬

‫יומא דאנת בעי‪ ,‬הוית עייל »« למחזי למלכא‪.‬‬

‫{‬

‫ו ל א עוד אלא כל נביאיא הוו חזיין ‪-‬א משמין( נבואה דילהון באברין דמלכא‪ .‬כל חד וחד באבר‬
‫)נ‬

‫ידיעא ולא יתיר‪ .‬מנהון ברישא דמלכא‪ .‬מנהון בנימין דרישא‪ ,‬דאינון כוכבייא ומזלי‬
‫דלית לון חושבנא‪ ,‬מנהון בעיינין‪ .‬מנהון באודנין‪ .‬מנהון באנפין‪ .‬מנהון בחוטמא‪ .‬מנהון בפומא‪.‬‬
‫מנהון בצואר‪ .‬מנהון בידים‪ .‬מנהון בקומה דאיהו גופא‪ .‬מנהון בשוקץ‪ .‬מנהון באות ברית‪ .‬מנהון‬
‫בלבושין דמלכא‪ .‬דלא הוה לון רשו לאסתכלא יתיר‪ .‬אבל משה בכל)אבר‪ .‬ובכל( אתר הוה משיג‬
‫נבואה דיליה‪ ,‬ובכל אבר ואבר איהי הוה נחתא לגביה‪ .‬מה דלא הוה הכי לשאר כל נביאיא‪.‬‬
‫דכל חד סליק לאבר דיליה דנשמתיה הוה אצילות מההוא אבר‪ .‬וההוא אבר הוה ליה אבוי‪.‬‬
‫מצוה דכל אבר ואבר‪.‬‬ ‫(‬ ‫מ‪-‬‬ ‫דמלכא איהי היכלא דכל אבר ואבר‪,‬‬ ‫וברתא‬
‫אדנ״י‬
‫כאד לחי דאי‬

‫ובכן מובן כי מדריגח משה שהיה מחו״ב שבז״א‪ ,‬היה בראיה בעיני שכל‪ ,‬ואית גבואה מביאותיה בפומא‪,‬‬
‫הנביאוח שלו בבחי׳ אספקלריא המאירה וכאמור בן ואיח נבואה אחרת מריחא לחוטמא‪ ,‬ואית נבואה‬
‫ב י ת דלעילא‪ .‬גס זה מפרש )בדרך אמח( עפ״ד לנביאוחיה ביל וכו׳ עיי״ש• ובכל אבר ואבר איהי‬
‫)הרע״מ פנחס לף רמ״ז ע״א( דמקור מחצבחו של הות נחתא לגביה וכף ר׳׳ל טול חילוק יש כי כל‬
‫משה רע״מ היה מאו״א עלאה‪ ,‬בזמן שאמא מחיחרח הנביאים כשהיו רוצים להשיג נביאוחס מאוחו אבר‬
‫עם בעלה אבא‪ ,‬ולא כשהיא רביעא לחחא על בניה‪ ,‬הפרטי של המלך כביכול שהיה שייך לשורש נשמתו‬
‫דאז היא נפרדח מבעלה אבא עיי״ש‪ .‬ואנת הוית כאמור‪ ,‬היו צריכין להחבולר ולהעלוח מחשבחם לאוחו‬
‫בדיוקגיה‪ .‬ע״ל )תיקון י״ג דף כ״ח ע״א( דמשה אבר פרטי שנאצלה נשמחו משם אשר אוחו אבר הפרטי‬
‫איהו דיוקנא דעמודא דאמצעיחא עיי״ש ובביאורינו הוא מקור ושורש נשמחו‪ ,‬משא״כ משרע׳׳ה שהיה‬
‫שם‪ ,‬ולזה אמר להמשך הדברים כאן‪ ,‬כי משה רבינו בטנה רמערוניחא בכל עח שהיה רוצה היה קורא‬
‫זכה בכל עח לשפע הנביאוח ונכנס בכל עח שבא אל להמטרוניחא ריליה והיא נחחח לגביה לכל אברים‬
‫הביח שהיא המלטח לקבל שפע הנביאות‪ .‬כי הוא ליליה וברתא דמלכא איהי היכלא דכל אבר‬
‫היה גדיוקניה דז״א בעלה דהאי ביחא‪ ,‬ע״כ היה לו ואבר הוא המשך למ׳׳ש להלן לכל הנביאים אע׳׳פ‬
‫רשוח לטוס בהאי ביחא חדיר לקבל שפע בכל עח שיש להם שורש באבר אחר של המלך עצמו כביכול‪,‬‬
‫שירצה‪ ,‬דוגמת ז״א שטח המלכוח פחוחה לפניו לכנוס עכ״ז אינו יכול להשיג הנבואה מאוחו אבר אס לא‬
‫בכל עת שירצה‪ .‬אלא ברען‪ .‬כלומר בשעת רצון ע״י המלטח‪ ,‬וצריך לקבל רשוח מהמלכות לכנוס לקבל‬
‫ורשות עליון־ בלא רשו‪ .‬שבכל זמן שהיה רוצה היה שפעו מאוחו האבר‪ ,‬משא״כ משה שלא היה צריך לקבל‬
‫נכנם לפני ולפנים לקבל שפע הנביאות‪ .‬אלוא בזאת רשוח‪ ,‬שהשערים של כל אברי המלך היו ©חוחים לפניו‪,‬‬
‫יבא אהרן אל הקדש‪ .‬וכמ״ש בזהר )פ׳ בשלח דף והייגו כמש״ל שהוא היה מ ל ה דמסרוניחא‪ ,‬והכינה‬
‫נ״א ע״א> שאמר הקב״ה מאן דאצטריך לו לא יכיל ופחחה לפניו כל השערים לכנוס בכל עח שירצה‬
‫למללא עמו עד דאודע למטרוניתא המ״ד גזאח יבא וכראמק‪ :‬מצוה דבל אבד ואבר‪ .‬עיין להלן )חיקון‬
‫אהק אל הקדש עיי״ש‪ ,‬וע״ל )תיקון י״ט דף מ׳ ע״א( כ״א דף ס׳ ריש ע״א( דשכינתא אחקריאח מצוח עשה‬
‫עוד מזה־ כל נביאיא הוו חויין נבואה דלהון מסטרא דימינא‪ ,‬ומל״ת מסטרא דשמאלא עיי״ש‪ .‬וע״ל‬
‫באברין דמלכא וט׳‪ .‬וכמ״ש )בזהר פ׳ בהר דף ק״י )דף ל״ר ע״א( מטרוניחא דאיהי מצוה דמלכא‬
‫ע״א( דיחזקאל אסתכלוחיכ ונביאוחיה בעיינק‪ ,‬חבקוק אפטרופסא דכל פקודץ‪ ,‬אליפח ז ט קדם מלכא בגינייהו‬
‫מאולנין כשמינה‪ ,‬מ י ן דא יחזקאל חזא כל אמון מראות פיי״ש‪ ,‬ח ה הוא ביאור הדברים כאן ט הנה הענין‬
‫מ״ש‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תמני סרי ]דף ל׳׳ג ע׳׳א[‬
‫י‬
‫ת?ו‪2‬‬ ‫‪D‬‬

‫א ל נ ״ י איהי בחושבן היכ״ל‪ .‬ובגין דא <« ובגיגה*> אתמר )תהלים « אדני שפתי תפתח‪ ,‬יקו״ק‬
‫(‬

‫איהו בכל אבר ואבר‪ .‬אדנ״י היכל )יקו״ק בכל אבר ואבר(‪ ,‬ואיהי נבואה דכל אבר‬
‫ואבר‪ .‬מראה דכל אבר ואבר אתקרי‪ .‬וכל אבר ואבר אית ליה <נ״א י״קיי( ספירה ידיעא‪ .‬היכלא‬
‫דכולהו‪ ,‬שכינתא תתאה אדנ״י‪ .‬וכמה ממנן נטורי תרעין איבון להיכלא דלא יעלון תמן נביאיא‬
‫אלא ברשו‪.‬‬
‫ק ו ם רעיא מהימנא‪ ,‬קום אפתח היכלא‪ .‬דהא כמה מארי דנבואה איבון דפקין לתרעין דהיכלא‬
‫ואמרין אדני שפתי תפתח‪ .‬ואיהי סתימא לגבייהו‪ .‬עד דאנת תיתי תמן ם•‪ (,‬איהי לא‬
‫אתפתחת‪ .‬למלכא דהוו צריכין ליה עבדוי ואפרכםוי וממנן ושלטני ארעא למחזי עמיה‪ ,‬כל חד‬
‫כפום צרכוי‪ ,‬וכל חד כפום שלטנותיה‪ .‬וכל חד כפום עסקוי‪ ,‬מה עבד מלכא‪ .‬שוי כולא בידא‬
‫דמטרוניתא‪ .‬ואמר כל מאן דבעי למשאל שאלתוי ייתי למטרוניתא דאיהי בית דילי‪ .‬בית י׳ <‪m‬‬
‫ב״ ״ היכל דילי‪ .‬והאי איהו אל יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אם מ בזאת‪.‬‬
‫(‬ ‫(‬

‫בההוא‬
‫כאד לחי ראי‬

‫שכל הנביאים נבואתם במראה‪ ,‬היינו במלכות הנקראת‬
‫מראה אשר על ידה מתגלה הנבואה עיי״ש ובביאורינו‬
‫שם וכל אבר ואבר אית ליה ספירה ידיעה‪.‬‬
‫כמש״ל )בהקדמה הב׳ דף י״ז ע׳׳א(‪ :‬היבלא דכולהו‬
‫שכינתא תתאר‪ .‬אדני‪ .‬הוא כמפרש הענין מ״ש שכל‬
‫הנביאים שמתנבאיס מאברים פרטיים של ז״א הס‬
‫מתנבאים ע״י המלכות‪ ,‬כי האברים הס סוד הספירות‬
‫וכל אבר אית ליה ספירה ידיעא‪ ,‬והמלכות היא כלולה‬
‫מכל הי׳ ספירות‪ ,‬וכל הי״ס מדברים אל פה אחד שהיא‬
‫המלכות שנקראת פה‪ ,‬וכמש׳׳ל )בהקדמה דף י״א ע״ב(‬
‫יו״ד מלכין שמא לא יוכלו לדבר על פה אחד עיי״ש‬
‫ובביאורינו שם ואיהי סתימא לגבייתו‪ .‬בזק שאינו‬
‫יומא ידיעא ושעחא ידיעא שיהיה להם רשוח למחמי‬
‫למלכא‪ ,‬היא סוחמח וסוגרח לפניהם בסוד ואל יבא‬
‫בכל עת אל הקדש וכמש״ל‪ .‬קום אפתח היכלא‪.‬‬
‫דלדידיה היא חמיד בפחיחו‪ .‬וכמש״ל דלגבי רע״מ לית‬
‫חרעא סחימא ליה‪ :‬לסלכא וכד‪ .‬הוא מסביר הענק‬
‫שאמר דכמה נביאין דפקין להיכלא דמלכא שהיא‬
‫המערוניחא בדרך משל למלכא וכד‪ :‬ב י ת י׳ )י״ג ב ת‬
‫י׳( הוא מפרש דמה״מ מובן הפנק שהמלכות נקראת‬
‫ביח‪ ,‬שהיא נוטריקון בית י׳ )או אוחיוח בח י׳( כי‬
‫מלכא נחן בידה כל מדריגות הנבואה של כל אבר ואבר‬
‫אשר כל אבר יש לה ספירה ידיעא מהי״ס‪ ,‬נמצא‬
‫שמדריגח הנגואה מספרם יי‪ ,‬ובק נקראח המלכות‬
‫גיח י׳ )או גח י׳( שכל היו״ד מדריגות הנגואה הם‬
‫גגיחה וכאמור‪ :‬והאי איהו וכר כי אם מ א ת ‪ .‬פיק‬
‫)לעיל סוף חקק מ ‪,‬דף י״ט מ״א( גגיאור פסוק זה‬
‫אל יחהלל וגד כי אס גזאת וגר‪ ,‬שפל ספירה וספירה‬
‫אי אפשר למשוך השפעתה לגגי חחאק כר מיגה‪ ,‬ובג״ז‬
‫אחמר אל יתהלל וגו׳ כי אם מ א ת וגר דלית רשו לשום‬
‫נכיא וחכימא למנדע שום ממג אלא כה‪ ,‬עיי״ש‬
‫ומיאזמנו‬
‫מ״ש דשאר הנביאים מחנבאים כ״א מאבר פרטי‪,‬‬
‫היינו כי הרמ״ח מ״ע הס כנגד רמ״ח אברים של‬
‫הנשמה‪ ,‬ושס״ה ל״ח הס נגד השס״ה גידין של‬
‫הנשמה‪ ,‬והס אחודיס בבחי׳ רמ״ח אברים ושס׳׳ה‬
‫גידין דמלכא כביכול‪ ,‬דמאן דנפח מיניה קא גפח‪,‬‬
‫וכל צדיק שהוא מדקדק הרבה באיזה מ״ע או באיזה‬
‫מל״ת‪ ,‬הנה הוא מזכך אותו האבר של נשמתו שהיא‬
‫כנגד אותו המ״ע או הל״ת‪ ,‬והוא זוכה בזה למדריגת‬
‫נבואה מכח אוחו האבר שהוא אחיד בה בבחי׳ האבר‬
‫דמלכא עלאה וכאמור‪ ,‬ולזה אמר מאחר כי השכינחא‬
‫היא אפטרופסא דכל פקודא ופקודא‪ ,‬ובכן מובן שכל‬
‫נביא אף שהוא אחיד באתה אבר דמלכא‪ ,‬אי אפשר‬
‫לו להשיג נבואחו כי אס ע״י המלכוח שהיא‬
‫אפטרופסא דכל מצוה ומצוה וכאמור‪ .‬יקו״ק איהו‬
‫בכל אבר ואבר‪ .‬הוא כמפרש דבריו שאמר שהמלכוח‬
‫היא היכל ומלוה של כל אבר ואבר‪ ,‬אבל אינו אבר‬
‫עצמו כי אברים דמלכא עצמו הס סוד ר אוחיוח‬
‫יקו״ק‪ ,‬ופמ״ש )גזהר בראשיח דף כ״ד ע״א( עיי״ש‬
‫אדג״י היכל )יקו״ק בכל אבד ואבר(‪ .‬הנה לעיל‬
‫אמר כדרך כלל שהמלכות היא היכל של ז״א‪ ,‬ולזה‬
‫אמר הכא דגם בדרך פרט של כל אבר ואבר גפני‬
‫עצמו הוי המלכוח היכל של ז״א• ואיהי נבואה‬
‫דבל אבר ואבר ר״ל דכל הנביאים הגס ששורש‬
‫נביאוחס היא מאבר אחד מאברים דמלכא שהוא ז״א‬
‫וכמש״ל עכ״ז אק יכולין לקבל שפע הנבואה אלא‬
‫ע״י המלטח כי היא השער להוי״ה‪ ,‬ונשפע שפע‬
‫הנבואה מאוחו האבר של ז״א ששם שורש נשמת‬
‫הנביא וחחה עד המלטת‪ ,‬ומהמלכות נשפע דבר‬
‫הנבואה לכנביא‪ :‬מראה דכל אבר ואבר אתקרי‪.‬‬
‫היינו כמש״ל )דף הקודם ע״ב‪ ,‬ולעיל בהקדמה דף‬
‫י״א ע״ב‪ ,‬ובלק״ס פ׳ גהעלתך( דמה שאמרו חז״ל‬
‫סא‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תמני סרי ]דף ל״ב ע״א[‬
‫ב ה ה ו א זמנא דפקץ כולהו לפתחא)נ׳א ל ת ת א דתמן סגרו״ן דסגיר‪ .‬ותמן פתחו״ן דפתח‪ .‬מיד‬
‫(׳‬
‫ייתי רעיא מהימנא‪ ,‬ויימא אדני שפתי תפתח‪.‬‬
‫‪ >ny‬פתחו לי שערי צדק‪.‬‬ ‫<שם‬ ‫שערי צדק‪ ,‬עלייהו אתמר‬
‫עטרה על רישיה‪.‬‬ ‫מ ל ג א ו איהי סגולתא‪ .‬סגול איהו בעלה‪ .‬ואיהי סגולתא‬
‫חולם‬
‫כאד לחי ראי‬
‫המלכות הס הב׳ שערים של המלכות סגרו׳ץ ופחחו״ן‪:‬‬
‫עלייהו אתמר פתחו לי שערי צדק הייגו כמ׳׳ש‬
‫להלן )דף ל״ג ע׳׳ב( שפוון לאיטן תרעץ דהיכלא‪,‬‬
‫כגוונא ראלין לאחמר בהון פחחו לי שערי צוק עיי׳׳ש‬
‫ובביאורינו שס‪ .‬ולזה אמר הכא לעל הב׳ שפחייס של‬
‫המלכוח שהם נו׳׳ה היינו הב׳ חרעין סגרו״ן ופחחו״ן‪,‬‬
‫אחמר פחחו לי שערי צרק וכאמור מלגאו איחי‬
‫סגולתא פי׳ כי מה שאמרנו לעיל בסול אזני שפחי‬
‫חפחח‪ ,‬שהמלכוח משפעח נבואחה לנביאים מנו״ה שהם‬
‫בחי׳ נקולוח שב׳׳א סור ‪3‬׳ נקורוח זו ע׳׳ג זו כנ׳׳ל‪ ,‬זה‬
‫היא רק בבחי׳ חיצוניוח שלה‪ ,‬רהיינו במה שמלכוח‬
‫משפעח אורוחיה לבר‪ ,‬וכמ״ש )ברע׳׳מ פ׳ כי חצא רף‬
‫ר״פ ע׳׳א( בסוד ויפוצו מעיינוחיך חוצה עיי״ש‪ ,‬אבל‬
‫מלגאו היינו בבחי׳ פנימיוח האור של המלכוח עצמה‬
‫במה שמקבלח שפעה מהאור א״ס ב׳׳ה‪ ,‬היא כצורח‬
‫סגולחא ]והיינו כי יש סגו״ל בנקולוח‪ ,‬שצורחו ב׳‬
‫נקולוח זה אצל זה‪ ,‬ונקולה אחח חחחיהן‪ ,‬ויש סגולחא‬
‫בטעמים‪ ,‬שהוא סוד ב׳ נקודות זה אצל זה‪ ,‬ונקודה‬
‫על גביהן‪ ,‬ואמר הכא דהמלכות כשהיא כשלימות כנ״ל‬
‫היא סוד סגולתא שבטעמיס[‪ ,‬שהיא יסוד ג׳ נקודות‪,‬‬
‫וכדמפרש ואזיל• סגול‬ ‫נקודה אחת על שנים כזה‬
‫איחו כעלה‪ .‬עיק )נזהר ח מ מ ה דף קכ״ז ע׳׳א( בסוד‬
‫כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולחו‪ ,‬כי ישראל שהוא‬
‫ז״א בעלה דמטרוניחא הוא בבחי׳ צורח נקודח הסגול‬
‫כזה ־ והיינו שז״א הוא מקבל השפעחו מחו״ב סוד‬
‫ב׳ אוחיוח י״ק‪ ,‬והוא במקומו חחחיהס מקבל השפעה‬
‫מהם ע״י דעח בחי׳ נקודה א׳ חחח ה ר נקודות‬
‫שלמעלה‪ ,‬חכ כי יעקב סוד ת״ת ?ןור לו י״ה לסגולח״ו‪,‬‬
‫היינו שיעקב ת״ת מקבל השפעתו מאמא סוד י״ק‪,‬‬
‫לםגולח״ו‪ ,‬שעי״ז נעשה בבחי׳ סגול‪ ,‬ועיין מזה במרףמ‬
‫ובאור החמה שם‪ :‬ואיהי סגולתא עמדה על רישיח‪.‬‬
‫ר״ל כי מנחי׳ פנימיות של המלכות מצד קבלחה מלמעלה‪,‬‬
‫לא לבד שהיא פחיתיות לציירה בבחי׳ שב״א‪ ,‬אלא אפילו‬
‫גס בחי׳ סגמל אין עוד חכליח השלימוח שלה‪ ,‬כי בחיי‬
‫סגמל היא רק בבעלה‪ ,‬אבל המלכוח ממן שנתקנה‬
‫עאלת עטרה לראש בעלה בסוד אשת חיל עטרת בעלה‬
‫ונעשית בבחי׳ סגולת״א וכמש״ל)תקון י׳ דף כ״ד( דכד‬
‫םליקח המלכות לעילא לראש ת״ת להיות עטרה על‬
‫משיה‬
‫‪,,‬‬
‫!‪^pf‬‬
‫ק מ ״ ץ ‪ ,‬פת״ח‪ .‬דא סגיה ודא פתח‪.‬‬
‫א(׳‬ ‫״ שפיין( «א ש ב‬
‫)נ‬ ‫א‬ ‫) נ‬ ‫(‬ ‫ת ר י ן תרעין‪«.‬‬
‫ובביאורינו שם‪ ,‬ולהלן )תיקון י״מ דף מ׳ ע״א(‬
‫ובביאורינו שם‪ .‬בההוא זםנא‪ .‬דרע״מ אחי ח ק והוא‬
‫עח רצון לפחוח השער• דתמן סגרו״ן דסגיר הפחח‬
‫בזק שאין עח רצון לפחוח ותמן פתחו״ן דפתח‬
‫בעידן רעוחא לפחוח השער והיינו כי אוחן ממנן נטורי‬
‫חרעין הנ״ל הס שני כחוח‪ ,‬יש מהם שממונים לסגור‬
‫השער בסוד ואל יבא בכל עח אל הקדש‪ ,‬ויש מהם‬
‫שממונים לפחוח השער בעידן רעוחא‪ ,‬וכמש׳׳ל )בדף‬
‫הקדום( שהמלאכים שהם מסטרא דנצח הס מבחי׳‬
‫פחחו״ן‪ ,‬והמלאכים שהם מסטרא דהוד הס בבחי׳‬
‫כגמןוכמש״לבביאומנו ויימא אדני שפתי תפתח‪.‬‬
‫היינו כמ״ש רבינו )בפרע״ח פ״א משער העמידה(‬
‫בסוד אדני שפחי חפחח‪ ,‬שאנו מבקשים לחקן הנמה‬
‫שהם סוד הב׳ שפחייס עיי״ש‪ ,‬ועיין בדברי רבינו‬
‫)בלקוטי הש״ס סוכה דף ח׳ ע״א( שכחב ומזה חדע‬
‫כשאנו אומרים שהנבואה מנו״ה‪ ,‬הכוונה היא בשפחיס‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא שכשרצה משה רע״מ להחפלל‬
‫שיפחחו שערי הנבואה אמר אדני שפח״י חפחח‪ ,‬כי‬
‫בהשפחייס שהם נמה‪ ,‬שם חלוי השפעח הנבואה אס‬
‫להיוח סגרו״ן או פחחו״ן קמ״ץ פתח וכר שבא‬
‫וכו׳‪ .‬הוא מפרש להמשך הדרוש שלזה מרמז הנקודות‬
‫של לןפתי‪ ,‬שהקמ״ן ופח״ח מרמזים לסוד חרין ממנן‬
‫סגרו״ן ופחחו״ן שתלויים בנו״ה כמכר‪ ,‬כי קמ׳׳ן היא‬
‫מלשון קמוצ״ה וסגוד׳ה‪ ,‬ופת״ח הוא פחחו״ן• תרין‬
‫תרעין שבא‪ .‬ע״ל )חקון כ״א דף מיץ ע״ב( וכד‬
‫נחיח נחיח בחרק נקודין דאינק שב״א חרי ירכי קשוט‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא שזה מרומז בנקודח שב״א של‬
‫שפחי כמכר‪ ,‬כי נקודות השב״א באו בסוד ח ‪ p‬ירכי‬
‫קשוט דנו״ה שמהם נביאים‪ ,‬והיינו סוד השפחייס שהם‬
‫סוד הב׳ חרעין של הנבואה שהם מגמח השב״א ב׳‬
‫נקודות זו ע״ג זו‪ .‬שערי צדק‪ .‬ע״ל )תיקון ר דף‬
‫י״ח ע״ב( בסוד פחחו לי מערי צדק שדרש פסוק‬
‫פחחו לי שערי צרק לחרין עפעפי עינא דאינון ©חמק‬
‫וםגמן ועי׳׳ש ובביאוריגו שם‪ ,‬והכא ירש לה לחרץ‬
‫שפתיים נד׳ה שהם סוד סגרמן ופחחח‪ ,‬ונקראים ג״כ‬
‫שערי צדק ע׳׳ד הנ״ל והיינו כי המלכות נקראת צדק‪,‬‬
‫כמש״ל )תיקח כ״א דף נ״ח ע״ב(‪) ,‬ובהר האזינו‬
‫דף ר‪9‬׳ז ע״א(‪ ,‬ור״ל שסוד השפתיים שהם נ מ ה של‬
 ‫הזהר‬ ‫]דף ל׳׳ג ע״א ™<!‬ ‫תקונא תמני סדי‬ ‫תכווני‬ ‫סב‬
‫אבוא בם אודה יק‪ .‬אבו״א איהו עשר דאיהי נקודת חל״ם וביה ]דף‬ ‫חוליים‪ ,‬עליה אתמר‬ ‫‪w‬‬

‫ליב ע׳׳ב[ אודה יק דאיהו כתר על כולהו‪.‬‬

‫צדיקים יבאו בו‪ ,‬דא צדיק‪ .‬דאיהו אות‬ ‫(‬ ‫זה דא צרי כט ‪ ,‬ואינון תרי סמכי קשוט‬
‫ל ‪) ,‬תהלים קי‪-‬ח‬
‫(‬ ‫(‬

‫ברית בתרוייהו‪.‬‬
‫איהו חיר״קתחותצר״י‪,‬ואיהו שורק קשורא דתרוייהו»™ באת ו׳ קשורא דדכר ונוקבא(‪ .‬ובגין‬
‫‪P‬‬

‫דא‬
‫באר לחי ראי‬

‫הב׳ נקולות שמחארכין לב׳ ווי״ן סוד כ׳ ירכי קשוט‬ ‫רישיה ואחמר בה אשח חיל עטרת בעלה‪ ,‬אז היא‬
‫שלו‪ ,‬וכשהיא עומלת עס בעלה באמצעיחא בשליש ת״ת‬ ‫בבחי׳ סגולתא‪ ,‬וכמש״ל )תיקון ה׳ דף י״ט ע״ב( והאי‬
‫שלו היא בבתי׳ שור״ק שהיא כצורת מלופים ו עיי״ש‪,‬‬ ‫עטרח עלאה איהי כחר ברישא דכלא ועיי״ש בביאורינו‪,‬‬
‫וזה הוא ביאור הלבריס כאן שמפרש המשך הפסוקים‬ ‫והיינו סוד סגולחא וכאמור חולם עליה אתטר וט׳‬
‫דלאחר שאמר פתחו לי שערי צדק אבוא בס אולה י״ק‬ ‫עיין )ברע״מ פ׳ פנחס דף רמ״ז ע״ב( רזא דסגולחא‬
‫שמרמז להמלכות בעח עלייחה לעטרה על ראשו בבחי׳‬ ‫חולם על צמ׳י אחעביד סגולח״א‪ ,‬ודא‬ ‫כגוונא דא‬
‫סגולחא לקבל השפע מאור אין סוף ב״ה כנ׳< דרש‬ ‫כחר עליון על חו״ב עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך‬
‫שוב הפסוק זה השער לה׳ וגו׳ שמרמז לענין הנזכר‪,‬‬ ‫הדרוש לפרש גס יחר הפסוקים דפחחו לי וגו׳ ומפרש‬
‫דלאחר שקבלה המלכוח השפע מלמעלה‪ ,‬נחתת לתתא‬ ‫סיומא דקרא אבוא בס אודה י״ק‪ ,‬דכשהמלכוח עולח‬
‫חחוח חרי ירכי קשוט שהיא סוד ז״ה )מספר ב׳ ווי״ן(‬ ‫לבחי׳ אשח חיל עטרח בעלה‪ ,‬מחייחדח בכחר שלו והיא‬
‫שהם השער לה׳ להשפיע הנבואה לנביאים וכנזכר‬ ‫למעלה מחו״ב שלו‪ ,‬אז היא בבחי׳ חול״ס על צר״י שהיא‬
‫דא צדיק היינו כי המלופי״ס הוא נקודח יסוד צדיק‪,‬‬ ‫סוד סגולח״א וכאמור• אבוא בם אודה י״ה‪ .‬מיל‬
‫כמש״ל )בהקדמה דף ז׳ ע״ב(‪ ,‬ו ק הוא להלן )תיקון‬ ‫שזה היה חפלחו של דהמע״ה כשהוצרך לקבל שפע‬
‫ע׳ דף קכ״ז ע״ב ובשאר דוכתי(‪ ,‬ודרש הכא שלזה מרמז‬ ‫הנטאה מנו״ה של המלכוח בסוד פחחו לי שערי צדק‬
‫צורח המלופי״ס שהוא אוח ו׳ עם נקודה בצידו‪ ,‬להורוח‬ ‫כנזכר‪ ,‬בקש אבא בס אודה י׳ק‪ ,‬שחעלה המלכוח בבחי׳‬
‫שע״י היסוד מזדווגים ז״א שהוא סוד אוח ו׳ עם‬ ‫עטרה לראש חו״ב של ז״א‪ ,‬ומשם חקבל שפע הנבואה‬
‫המלכוח שהיא סוד הנקודה כנזכר דאיהו אות ברית‬ ‫מהאור א״ס ב״ה אבוא איהו עשר כר‪ .‬ר״ל אבו״א‬
‫בתרווייהו ר״ל שהמלופי״ס שהוא אוח ו׳ הוא סוד‬ ‫היא מספר עש״ר שהיא סוד יו״ד נקודה יחידיח המרמז‬
‫אוח בריח‪ ,‬וכמש״ל )דף ל״ה ע״ב( מסטרא דאוח ף‬ ‫לכתר עליון של ז״א שע״ג הב׳ נקודות המרמזים לחו״ב‬
‫צדיק עיי״ש ובביאורינו שם‪ ,‬ואמר הכא שלזה מרמז‬ ‫שלו כנזכר וביה אודה י״ק דאיהו כתר על כולהו‪.‬‬
‫צורח המלופי״ס שמאיר ביסוד צדיק שהוא נקודה באוח‬ ‫כלומר שהמלכוח עוליח למעלה מחו״ב סוד י״ק להיות‬
‫ו׳‪ ,‬ומאיר בחרווייהו בין ביסוד דדכורא ובין ביסוד‬ ‫יושב בראש כל העשר ספירוח דז״א שהיא כחר‪ ,‬ומשם‬
‫דנוקבא‪ ,‬והייני כמ״ש )ברע״מ פ׳ פינחס דף רנ״ז‬ ‫מקבלח השפעח הנבואה מהאור אץ סוף ב״ה וכנזכר‪.‬‬
‫ע״א( שכינחא אחקריאח אוח בריח מסטרא דצדיק‬ ‫זה דא צרי ד׳ל כי צר״י במ״ק עולה כמספר ז״ה‬
‫יסוד עולם עיי״ש‪ ,‬והיינו כי מבח הזיווג במה שז״א‬ ‫מספר ב׳ ווי״ן‪ ,‬וכמש״ל )בהקדמה דף ז׳ ע״ב( צר״י‬
‫מחייחד עם המלכוח ביסוד צדיק ונוחן בה שפע האור‬ ‫איהו חושבן ו״ו‪ ,‬ואמר הכא כי ז׳ה שהוא סוד הב׳‬
‫של יסוד האוח בריח דדכורא‪ ,‬גס השכינחא אתקריאת‬
‫ווי״ן מרמז לשוד נו׳׳ה שמהם נובע הנבואה לנביאים‪,‬‬
‫אוח בריח‪ ,‬כיון שמאיר ביסוד שלה האור של האוח‬
‫וכמ״ש )בע״ח פרק ו׳ משער רחל ולאה( דחרץ ווי״ן‬
‫בריח דיסוד צדיק‪ ,‬ואמר הכא להמשך הדרוש דלפי‬
‫הס נו׳ה עיי״ש‪ ,‬ודרש ז״ה השער לי״י צדיקים יבואו‬
‫האמור מובן כי בשניהם בץ ביסוד דדכורא ובין ביסוד‬
‫בו‪ ,‬כי נמה שהוא סוד ז״ה‪ ,‬הוא השער להצדיקיס‬
‫דנוקבא מאיר בכל אחד ואחד נקודח המלופי״ס שהוא‬
‫שמהם מקבלים שפעח נבואחס דרך היסוד ואיגץ‬
‫סוד ב׳ ווי״ן‪ ,‬כי שני האורוח של הי׳ היסודוח‬
‫תרי סמכי קשוט‪ .‬ע״ל ) ת ק ץ ב״א דף מ״ו ע״ב‪,‬‬
‫נמשכים מנמה שהוא רזא דג׳ ווי״ן‪ .‬איהו חירק ת ח ו ת‬
‫וברע״מ פ׳ ח מ מ ה דף קמח ע״א( שהמלכות היא‬
‫מרמז לסוד זווג‬ ‫צרי‪ .‬היינו כמש׳׳ל שנקודח הסגול‬
‫לעולם בבחי׳ נקודה יחידיח‪ ,‬דכשהיא עולה למעלה‬
‫זי״נ למטה ביסוד צדיק ע״י מה שנמשך השפעות‬
‫בסוד עטרה לראש ח״א היא בבחי׳ חול״ם כצורת‬
‫האור לתוכם מנו״ה שהם שני נקודות זה אצל זה‬
‫שלמעלה מן היסוד וכאמור ואיהו שורק וכד מיל‬ ‫שהיא חול״ס על צר״י שהם חרץ דרועין‬ ‫סגולחא‬
‫כי שר״ק הוא אותיות קש״ר שהוא ענינו של יסוד‪:‬‬ ‫מליה‪ ,‬וכשנחחת לחחא להוריד השפע היא בבחי׳‬
‫חיר״ק שהיא כצורח םגו״ל‪ ,‬חיר״ק חחוח צר״י‪ ,‬שהם‬
‫קשורא‬
‫םג‬ ‫הזהר‬ ‫]דף ל׳׳ב ע״ב[‬ ‫תקונא תמני סרי‬ ‫תקוני‬
‫דא‪,‬ש אודך כי עניתני ותהי לי לישועה‪ .‬דא שכינתא דאיהי מסטרא דצדיק שורק לגבי בעלה‪.‬‬ ‫ם(‬

‫קשורא דיליה‪.‬‬
‫ואיהי חר״ק תחות צר״י תרי סמכי קשוט‪ .‬ואיהי סגו״ל תחות תרין דרועין‪.‬‬
‫ואיהי חל״ם לעילא בכתר‪ .‬ובגין דא )ש אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה‪ .‬כולהו אמרין‬
‫ם(‬

‫מאת י״י היתה זאת היא נפלאת בעינינו‪ .‬בזמנא דאיהי לראש פנה אתקריאת‬
‫רישא‪ .‬ועלה אתמר נשיי ׳ ראשך עליך כרמל‪.‬‬
‫(‬ ‫ז‬

‫כד סליקת לגבי מלכא‪ .‬כמה מלאכין וכמה נשמתץ סלקין עמה‪ ,‬דאינון נימין דילה דתליין מינה‬
‫כענבין באתכלא‪.‬‬
‫וכמה‬
‫כאד לחי ראי‬

‫היסודוח כנזכר ולקבל שפעה ממנו וכאמור ואיהי‬
‫חירק וכו׳ קא חשיב הג׳ מקומות של עמידה המלכוח‬
‫כנ״ל ובגין דא אבן מאסו הבונים היתה לראש‬
‫פינה גם זה הוא )ברע״מ פ׳ חרומה שם( לזמנין‬
‫איהי חחוחוי‪ ,‬לזמנין על רישיה‪ ,‬לזמנין באמצעיחא‬
‫על רישיה‪ ,‬אבן מאסו הבונים היחה לראש פנה עיי׳׳ש‬
‫כולהו אמרין מ א ת ה׳ היתה זאת וגר עיק בש״ס‬
‫)פסחים דף קיי׳ט ע״א( מאח ה׳ היחה זאח‪ ,‬אמרו‬
‫י‪.‬היו‪ ,‬אל ה׳ ויאר לנו‪ ,‬חמרו כולן וכר וכעין זה איתא‬
‫)במדרש שמואל סוף פ׳ י״ע( קצח בסגנון אחר‪ ,‬אבל‬
‫גס זה כחוב שם דמאח ה׳ היחה זאח וגו׳ אמרו אחיו‪,‬‬
‫והכא דרש דגם מאח ה׳ היחה זאח אמרו כולם‬
‫בזמנא דאיהי לראש פנה אתקריאת רישא עיק‬
‫בזהר )בראשית דף כ״ד ע״א וע׳׳ב( על פסוק אין‬
‫מאסו הבונים וגו׳ שדרש לה ג״כ על המלכוח בסגנק‬
‫זה‪ ,‬ואמר שם וכד איהי סליקח ברישא דכל רישין‪,‬‬
‫אמרו מלאכים איה מקום כבודו עיי״ש‪ ,‬וע״ל )תיקון‬
‫ף דף כ״ה ע״א( בהאי זמנא דסלקא כלהו חיון חרפינה‬
‫כנפיהן‪ ,‬כי ענחה למקום שאין להם שוס השגה עיי״ש‬
‫ובביאורינו שם‪ ,‬חה הוא ביאור הדברים כאן שמפרש‬
‫בזה שכולם אמרו מאח ה׳ היחה זאח היא נפלאח‬
‫בעינינו והיינו שבזק שהיא עולית למעלה לסוד רישא‬
‫דכל רישין‪ ,‬אז כולן אמרו מאת ה׳ היתה זאת‪ ,‬כי‬
‫זאת היא תואר להמלכות‪ ,‬וכמש״ל )תיקון ד דף י״ע‬
‫ע׳׳א ובשאר דוכתי( היא נפלאת בעינינו‪ ,‬שאין לשום‬
‫מלאך בה השגה ואמרו איה מקום כבודו ועלה אתםר‬
‫ראשך עליך ככרמל‪ .‬ע״ל )בתקונים הגוםפוח תיקון‬
‫ר דף קמ״ד ע׳׳ב( שדרש לה להאי קרא על המלכות‪,‬‬
‫ואמר ראשך עליך ככרמל‪ ,‬רישא דילך כלה על כולהו‬
‫חיילין סלקא עיי׳׳ש‪ ,‬חה היא ביאור הדברים כאן‬
‫שמפרש דכשהיא םלקא למעלה בסוד אשח חיל עמרח‬
‫בעלה אז נאמר אצלה ראשך עליך ככרמל דרישא‬
‫לילה על כלהו מיילין סלקא וכאמור‪ :‬כ ד סליקת‬
‫לנכי מלכא כמה םלאכין וכסח נשםתין םלקין‬
‫עמה‬
‫קשורא דתרוויייהו כדברים אלו כחוב ג״כ להלן‬
‫)תיקון כ״א דף מ׳יו ע״ב( שור׳׳ק דאיהו צדיק קשורא‬
‫דתרווייהו‪ ,‬ועיי״ש עוד )בדף מ״ז ריש ע״א( שור״ק‬
‫אתקרי בקשורא דתרווייהו עיי׳׳ש וגביאורינו שם‪,‬‬
‫והיינו כי נקודת המלופי״ס שהוא שורק מרמז ליחוד‬
‫יסוד דדכורא עס יסוד דנוקבא‪ ,‬בקשר דצדיק יסוד‬
‫עולם כנזכר שורק באות ו׳ ר״ל כי יש שר׳׳ק בלא‬
‫ו׳ שהם ג׳ נקודות באלכסון הנקרא קיבו״ן‪ ,‬בזה אין‬
‫אנו מדברים כעת‪ ,‬רק בשור׳׳ק בד שהוא מלופי׳׳ס‬
‫כנזכר ובג״ד אודך כי עניתני וכו׳ עייל )תיקון‬
‫י׳ דף כ״ד סוף ע״ב( שהמלכות כד סליקת עפרה‬
‫לראש ז״א אחמר בה אשח חיל עטרת בעלה‪ ,‬וכד‬
‫נמיחח חחוחיה אחקריאח בח זוגיה יחודיה‪ ,‬והבאחי‬
‫שם )מרע״מ פ׳ ח מ מ ה דף קנ״ח ע״ב( דכשהיא‬
‫למעלה בראש הח״ח בבחי׳ עטרת בעלה‪ ,‬אינה‬
‫מזדווגת עמיה‪ ,‬וכשרוציח להזדווג נחיחח לחחא עיי״ש‪,‬‬
‫וזה הוא ביאור הדברים כאן שאמר ואיהו שור״ק‬
‫קשורא דחמוייהו‪ ,‬ובג״ד אודך כי עגיחני וגוי‪ ,‬והיינו‬
‫על דרך שדרש )במדרש שוח״ט סי׳ קי״ח( חיבח כי‬
‫עניחנו שהוא מלשון עינוי ויסוריס עיי״ש‪ ,‬ודרש לה‬
‫גם הכא כן להמשך הדרוש כי לעיל אמר דחיקון השלם‬
‫של המלכוח היא כשעוליח למעלה בבחי׳ אשח חיל‬
‫עערח בעלה והיא בבחי׳ סגולח״א שהיא נכללח בכחר‬
‫שלו כנ״ל‪ ,‬אבל אין זה חדיר דלפעמיס לצורך הזיווג‬
‫לקבל השפע מבעלה מוכרחת לירד למעה להיות בבחי׳‬
‫סגו״ל‪ ,‬ואמר שזה מרומז בפסוק אודך כי עניחני וחהי‬
‫לי לישועה‪ ,‬שהמלכוח נוחגח שבח להקב״ה על שעינה‬
‫אותה במה שימה ממדריגפה ועמדה לה למטה‬
‫לפעמים חחותה ולפעמים בשליש ת״ת שלו שהוא ישועה‬
‫אצלה‪ ,‬כי עי״ז היא מזדווגח עמיה ומקבלת אומת‬
‫השפע ממנו כג״ל• דא שכינתא דאיהי מספרא‬
‫דצדיק שורק לגבי בעלה קשורא דיליה‪ .‬ר״ל דפסוק‬
‫זה אודך כי עניחני וגד נאמר על המלכוח בשעה‬
‫שצריכה להזדווג עמו בבחי׳ שור״ק שהוא קש״ר בב׳‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תמני סרי ]דף ל׳׳ב ע״ב[‬
‫‪,‬‬
‫‪*ilpH‬‬ ‫סד‬
‫כי עיניו‬ ‫)איוב ל‪0‬‬ ‫מלאכין ונשמתץ נהרץ קדמהא‪ ,‬דאתקריאו עיני י״י‪ .‬דעלייהו אתמר‬ ‫וכמה‬
‫על דדכי איש‪.‬‬
‫מצות יי׳ ברה מאירת עינים‪.‬‬ ‫ט(‬ ‫בכולהו)״הליט י ׳‬ ‫פקודין סלקין קדמהא‪ ,‬דאתקריאת‬ ‫וכמה‬
‫מלאכין סלקין עמה‪ ,‬דאתקריאו אזני יי׳‪ ,‬דממנן על קלין דצלותין ועל שיחת בני‬ ‫וכמה‬
‫האדם‪ ,‬למשמע צלותץ‪.‬‬
‫מלאכין סלקין עמה‪ ,‬דאתקריאו פני יי׳‪ ,‬דאתמר בהון)יחזקאל « ודמות פניהם פני אדם‬
‫(‬ ‫וכמה‬
‫וגר‪ .‬נהרין בכמה גוונין‪.‬‬
‫מלאכין סלקין עמה‪ ,‬דאתקריאו תהין ואשין‪ ,‬דאתמר בהון טזהלים י עושה מלאכיו‬
‫(‬ ‫ק‬ ‫וכמה‬
‫רוהות משרתיו אש לוהט‪) ,‬ס״א איבון( דממנאן על ריחא ותננא דקרבנין‪ ,‬ואיבת מארי‬
‫דהוטמא‪.‬‬
‫וכמה‬
‫כאד לחי ראי‬
‫סוד העין‪ ,‬וכמ״ש )ברע״מ פ׳ פנחס דף מ׳ץ ע״ב(‬ ‫עמה ו ט ׳ גס זה איחא להלן )בחקוניס הנוספות‬
‫איהי אחקריאח עין‪ ,‬כמ׳׳ש הנה עץ ה׳ אל יראיו‬ ‫שס( רישא דילך כלה‪ ,‬על כלהו חיילין םלקא על‬
‫עיי״ש מאירת עינים כלומר כי כשעושין מצות‪ ,‬אזי‬ ‫ששים המה מלכוח‪ ,‬וסלקין לשיח מאה ולששיס רבוא‬
‫השכינתא עס העלמות אץ מספר‪ ,‬שהם המלאכים‬ ‫וכד‪ ,‬ועלמוח חין מספר אינון הלטח דליח לון מספר‬
‫הממונים לגלאה עובדין טבין הס מאירץ ושמחים על‬ ‫וחושבן‪ ,‬דאינץ נימין דשערין דכלה דליח לון חושבנא‪,‬‬
‫שיכולין להעלוח המצוח קדם מלכא עלאה וכנזכר‪:‬‬ ‫ואנח כלה סליקת על טלהו‪ ,‬הה״ד רטח בנוח עשו‬
‫דאתקריא־ אזני י״י עיין )בזהר האזינו שם להנן דף‬ ‫חיל ואח עליח על כלנה עכ״ד‪ ,‬וע״ז דרש הכא‬
‫רצ״ד ע״א וע״כ( שיש מלאכים מארי דגדפין הנקראים‬ ‫דעלמוח אין מספר דאינון נימין דשערין דכלה דמינה‬
‫אזני ה׳ דנטלץ קלא דצלוחא ובעוחא ונושאין למעלה‬ ‫חליין המלאכים שממנן על פקודין של הנשמוח קדושוח‪,‬‬
‫בסוד כי עוף השמים יוליך אח הקול וסלקין לה למלכא‬ ‫וכמ״ש )בזהר פ׳ שמוח דף י״ד ע״ב( ועלמוח אץ‬
‫ועייל באודנוי עיי״ש‪ :‬דממנן על קלין דצלותין ועל‬ ‫מספר כד״א ואין מספר לגדודיו‪ ,‬ועל כל דא אחח‬
‫שיחת בני אדם‪ .‬פי׳ שהם ממונין על קול ודבור של‬ ‫היא יונחי וגר דא שכינחא יקירא וכו׳ כד״א רבוח‬
‫חפלחן של ישראל כי שיחה היא לשון חפלה‪ ,‬וכמש״ל‬ ‫בנוח עשו חיל ואח עליח על כלנה עיי״ש‪ ,‬ולפי האמור‬
‫)חיקץ ה׳ דף ט ע״א( וליח שיחה אלא צלוחא עיי״ש‪:‬‬ ‫יחייחדו המאמרים דכשהיא עולה בסוד אשח חיל‬
‫למשמע צלותין פי׳ שזהו עבודח המלאכים להעלוח‬ ‫עטרח בעלה אז עלמוח דאינון משיריץ של מלאכץ‬
‫החפלוח בין שבקול ובין שבדבור ולעייל באודנוי דקוב״ה‬ ‫ונשמוח קדושוח דאינון חליין בנימין דיליה‪ ,‬אף שגס‬
‫וכאמור‪ ,‬ואמר שגס הס נכללים בהמלכוח שהיא נקראח‬ ‫הס עולוח עמה בסוד רבוח בנוח עשו חיל‪ ,‬על כל‬
‫כן‪ ,‬וכמ״ש )ברע״מ פ׳ פנחס שס( דאיהי אחקריאח‬ ‫זה ואח עליח על כלנה‪ ,‬כי למעלה ברום גבוהים‬
‫אזן‪ ,‬כמ״ש המה אלקי אזנך ושמע עיי״ש‪ :‬דאתקריאו‬ ‫במקום הכחר שהיא עולה שס אין המלאכים והנשמוח‬
‫פני י״י דאתמר בהון ודמות פניהם וגוי‪ .‬וכמ״ש‬ ‫יכולין לעלות עמה לשמי רוס גבוהים כ״כ וכאמור‪:‬‬
‫)במדרש אגדח בראשית פ׳ ל״ח( אין פנים אלא מלאכי‬ ‫דאינון נימין דילה דתליין מינה וטי‪ .‬היינו כמש׳׳ל‬
‫השרת‪ ,‬שנאמר ודמוח פניהם פני אדם עיי״ש‪ .‬ועיץ‬ ‫)תיקון ע׳ דף קל״א ע״א( דבשערי דרישא חליין כמה‬
‫)במדרש שוח״ט סי׳ ט ( • נהרין בכמה גוונין‪ .‬עיץ‬ ‫מלאכץ ממנן‪ ,‬וכל נימא ונימא אחזי למלאך דממנא‬
‫)בזהר פ׳ האזינו שס דף רצ״ה ע״א( בסוד אנפוי‬ ‫על פקודין דנשמתין קדישץ‪ ,‬וכד סלקת נשמחא‪ ,‬כל‬
‫דנהירו בה כמה גוונץ גווני דדינא וגווני דרחמי‪,‬‬ ‫אלין חיילין סלקץ עמה עיי״ש• וכמה מלאכין‬
‫וכמה מארי חריסין מחפאן להני גוונץ‪ ,‬מצפאן להני‬ ‫ונשמתין נהרין קדמהא דאתקרי עיני י״י‪ .‬כדברים‬
‫גווני עיי״ש‪ ,‬ואמר סכא שהם ג״כ נכללים עס המלכות‪,‬‬ ‫אלו כחוב גס להלן )חיקץ ע׳ שם( דאיח מלאכץ‬
‫כי היא כלילא מכל גוונץ כמש״ל )בהקדמה דף י׳ ע״א‬ ‫דאחקרי עיני ה׳ אזני ה׳ עיי״ש‪ :‬ועלייהו אתמר‬
‫ובשאר דוכתי(‪ :‬דאתקריאו רוחין ואשין‪ .‬עיץ )בזהר‬ ‫כי עיניו על דרכי איש‪ .‬עיץ )בזהר פ׳ האזינו דף‬
‫ויקרא דף ט׳ ע״ג( דאית מלאכץ רתיכץ ושמשץ משניץ‬ ‫רצ״ד ע״ב( שדרש להאי קרא על המלאכים הממונים‬
‫דא ‪ p‬דא‪ ,‬מנמין רוחא מנהץ אשא הה״ד עושה‬ ‫לגלאה עובדא דבני נשא בין טב ובין ביש והס נקראים‬
‫מלאכיו רוחות משרחיו אש לוהט עיי״ש‪ :‬דמםנאן על‬ ‫עיני הי‪ ,‬ואמר הכא שהם נכללים בהמלכוח שהיא‬
‫ריחא‬
 ‫‪,‬‬
‫סה‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תמני סרי נלף ל״ב פ״כ[‬ ‫‪* ilpil‬‬
‫מארי דקלין ודבורין דפומא סלקין עמה‪ ,‬דאתמר בהון)קהלת י׳> כי עוף השמים יוליך‬ ‫וכמה‬
‫את הקול ובעל כנפים יגיד דבר‪.‬‬
‫מארי דצוארי סלקין עמה‪ ,‬דתמן קנה ושט‪ ,‬דממנין על קרבנין וצלותין‪) ,‬ס״א‬ ‫וכמה‬
‫דצלותין(‪ ,‬דאתמר בהון )‪ •ma‬ט!( את קרבני לחמי לאשי‪ ,‬ואלץ אתקריאו אשי״ם‪.‬‬
‫מלאכין סלקין עמה‪ ,‬דאתקריאו מארי דידין‪ ,‬דאתמר בהון )יחזקאל *> וידי אדם מתחת‬ ‫וכמה‬
‫כנפיהם‪.‬‬
‫וגויתו כתרשיש‪.‬‬ ‫בהון)דניאל י׳>‬ ‫מארי דגופא סלקין עמה‪ ,‬דאתמר‬ ‫וכמה‬
‫מארי דברית סלקין עמה‪ ,‬דאתמר בהון)יחז^ל א׳ כמראה הקשת‪ ,‬ואינון מארי דאותות‪.‬‬
‫(‬ ‫וכמה‬
‫וכמה‬
‫באר לחי ראי‬

‫איהי ירושלים עיי׳׳ש ]וכיוצא בזה כתב )בקהלת יעקב‪,‬‬
‫ערך נואר( בשם הפליאה עיי׳׳ש[‪ :‬דאתםר בהון א ת‬
‫קרבני לחמי לאשי עיין )ברע״מ שם לףרנ״גורנ״ג(‬
‫ומפרש שם את קרבני לחמי לאש״י דייקא‪ ,‬הייגו‬
‫שמהקרבנות גזוניס כמה כתות מלאכים מלאכי רוח‬
‫משרחי אש בסוד אשי ה׳ ונחלתו יאכלון עיי׳׳ש ואלין‬
‫אתקריאו אשי״ם‪ .‬זהו עוד טעם על מ׳׳ש שאוחן‬
‫המלאכים הנזוניס מן הקרבנוח סלקין עם המלטח‪.‬‬
‫ואמר כי הלא חותן המלאכים אחקריאו אשי״ם‪ ,‬וכמ״ש‬
‫)ברע׳׳מ שם לף רל׳׳ה מ׳׳א( להמלאכיס הנזוגים‬
‫מהקרבנות נקראים אשים דאתמר בהו אשי ה׳ ונחלתו‬
‫יאכלון עיי׳׳ש‪ ,‬ומוק שכס נכללים ופולין עם המלטת‬
‫שנקראת אש בסוד כי ה׳ אלקיך אש אכלכ‪ ,‬וכמ׳׳ש‬
‫)בפרע׳׳ח פ׳ כ״ע משער כק״ש( ובשאר דוכתי‪ .‬מארי‬
‫דידין וכר‪ .‬ע׳׳ל )חיקון ע׳ דף קל׳׳א ע״א( ואיח‬
‫פקודין דחליין מידוי דמלכא וכמה מלאבין ממנן עלייסו‬
‫לאתקריאת ילק‪ ,‬ככ״ד וידי אדם מחחח כנפיהם‪,‬‬
‫ועיי׳׳ש עוד )בסוף ע״ב( שכתב ומלאכין דחליין בעשיכ‬
‫מ ו ן וידי אדם פיי׳׳ש‪ ,‬ואמר הכא שגס כס םלקין עם‬
‫המלטת שהיא סוד יד כי‪ ,‬וכמ׳׳ש )בזהו־ פ׳ יחרו דף‬
‫פ׳׳ב פ׳יא( עיי׳׳ש‪ :‬וכמה מארי דגופא סלקין עמה‪.‬‬
‫גס זה מבואר להלן)שם( דאיח חיילק ומשריק דפקודין‬
‫לחליק בגופא דשכיגתא חתאה‪ ,‬וגופא איהי אורייחא‬
‫ימייה תלית ל פקולק‪ ,‬ופי סלקא חיילק םלקין עמה‬
‫כ‬
‫בקול דרך הקנה‪ ,‬וכמ׳׳ש )גרפ״מ שם דף רל׳׳כ פ׳׳א(‬
‫עיי׳׳ש דאתמד בהון וגויתו כתרשיש‪ .‬פיק )בזכר‬
‫פ׳ נשא דף קמ״ג ע׳׳ב( שמביא ראיכ מפסוק זכ‪,‬‬
‫דכמלאכים כקדושים נכללים גכללא לגופא‪ ,‬ואותן‬
‫כמלאכים שאינם קדושים אינם בכללא לגופא מיי׳׳ש‪,‬‬
‫ולזה הוא מביא גס כאן פסוק זה להורות שהמלאכים‬
‫הקלושים לייקא לתליק מגופא גכללים בכמלטת והם‬
‫עולים עמה כד סלקח לעילא וכאמור‪ :‬וכמה מארי‬
‫דברית וכר‪ .‬גם זה הוא להלן )חיקון ע׳ שפ( ואיח‬
‫פקודין לתליק גאות בריח‪ ,‬וכמה מלאכק ממק עלייכו‬
‫עיי״ש‪ :‬דאתמר בהון כמראה הקשת‪ .‬פיק )מהר‬
‫גראפית‬
‫ריחא ותננא דקרבנין ואינון מארי דחוטמא‪ .‬כדגריס‬
‫אלו כחג ג׳׳כ )לכלן חיקון עי שם ע׳׳א וע״כ( מלאכין‬
‫דאחמר כהון עושכ מלאכיו רוחוח משרחיו אש לוכפ‪,‬‬
‫תליין מחוממא‪ ,‬והס ממנן על פקודין דחליין מחועמא‪,‬‬
‫ואמר שם דקרכנין דאינון ריח ניחוח לה׳ חליק מחוממא‪,‬‬
‫וכן אעי גוסמין דאגדלחא עיי״ש‪ ,‬ועיין )מהר פ׳‬
‫פנחס דף רמ׳׳ג ע״א( גקרכנא איח עשן ואיח ריח‬
‫ואיח ניחוח‪ ,‬וכולן נכללין כחוממא עיי״ש‪ .‬וכמה מארי‬
‫דקלין ודבורא דפומא מחחלה אמר דממנין על קלין‬
‫דצלותין ועל שיחוח גני אדם שהוא סוד קול ודכור‬
‫דתפלה כנזכר‪ ,‬והכא אמר על קלין דאורייתא ודיטרי‬
‫תורה שמוציא מפיו דייקא‪ ,‬וכמ׳׳ש גס זה להלן )שם(‬
‫וכמה מלאכין דממנן על קלץ דאורייתא ועל דטרין‬
‫דאתמר כהון כי עוף השמים יוליך את הקול וכעל‬
‫כנפיס יגיד דגר עיי״ש‪ .‬םלקין עמה‪ .‬היינו כמש״ל‬
‫)שם( דכל המלאכק של כל הפקולק תליץ כשכינתא‬
‫תתאה דמינה תליין כל פקודין‪ ,‬וככן מוק דכד םלקא‬
‫שכינתא גס הס דתליין מינה סלקין עמה וכאמור‪.‬‬
‫וכמה מארי דצוארי וכו׳ ‪ .‬פי׳ כי יש כתות מלאכים‬
‫שנזוניס מן כקרכנות שכס מספרא לושט‪ ,‬כמ׳׳ש )מהר‬
‫פ׳ פנחס דף ר׳׳מ פ׳׳כ( שכתות מלאכים מתכני ואתזני‬
‫מכאי חלכא ודמא ופאל דרך ושש פיי׳׳ש‪ ,‬ויש כחוח‬
‫מלאכים מסטרא דקנכ שמונים מתפלות ישראל כיוצאים‬
‫דושפ איח גיכ אכילה ושחיה‪ ,‬משא׳׳כ קנה לית ביה‬
‫אכילה ישחיכ רק שמוציא כקול דחפלכ פיי׳׳ש‪ ,‬ושניכם‬
‫קנה ומש הס כצואר ונכללים גו‪ ,‬ולק נקראים כג׳‬
‫כחות כנ״ל ככללוח מ א מ לצוארי‪ ,‬ואמר הכא שהג׳‬
‫כחוח מלאכים כנ׳׳ל גכללם שקרויים מארי דצואר‬
‫םלקין פם המלכוח שהיא סול הצואר‪ ,‬כמ״ש ) מ כ ר פ׳‬
‫נשא דף קמ׳׳ג פ׳׳ג( גסוד צוארך גחרחיס‪ ,‬צוארך‬
‫כללא דנוקגא דא מטרוניתא‪ .‬יפיק פול מזה להלן‬
‫גחקוניס הנוספות )חיקון ר דף קמ״ה פ׳׳ג( פה׳׳פ‬
‫צוארך כמנלל השן‪ ,‬צוארך לא ירושלים‪ ,‬ושכינתא ולאי‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תמני םרי ]רף ל״ב ע״ב[‬ ‫תלןוני‬ ‫‪ID‬‬

‫ורגליהם רגל ישרה‪.‬‬ ‫וכמה מארי דרגלין םלקין עמה‪ ,‬דאתמר בהון‬
‫‪w‬‬

‫וכד איהו בהיכלהא‪ .‬כולהו נביאיא םלקין תמן‪ .‬ודפקין לתרעא ואמרין)תהליס ‪ -‬אדני שפתי‬
‫א(‬ ‫נ‬

‫תפתח‪.‬‬
‫תלת קדמאין דצלותא‪ ,‬אינון מםדרין שאלתין על נפשא‪ ,‬לאעלא בהון קדם עלת העלות‪,‬‬
‫דתמן חיי נפשא‪.‬‬
‫ממנן על שאלתין למשאל בעותהון על צרכי גופא‪.‬‬ ‫אמצעיות‪.‬‬
‫בתראין‪ .‬מקבלין תיובתא דכל שאלתין מן מלכא‪.‬‬ ‫תלת‬
‫ולעילא‬
‫כאד לחיי דאי‬

‫איהי סור חרע״א בסור זה השער לה׳‪ ,‬וכמ׳׳ש )ברע׳׳מ‬
‫פ׳ תרומה דף קנ״מ ע׳׳א( ועוד בכמה מקומות אץ‬
‫מספר למי‪ .‬ואמריז אדני שפתי ת פ ת ח כי כאשר‬
‫נכנסין להאי תרעא מחקשרץ עצמן בהשס אדנ׳׳י‬
‫שמספרו במילוי תרע׳׳א שהוא השער שהתפלות עוברץ‬
‫בו תלת קדםאין דצלותא אינון מסדרין שאלתין‬
‫על נפשא עיין בדברי רבינו )בפרע׳׳ח ריש פי׳^א‬
‫משער העמידה( שכתב מהרח״ו גשם רבעו‪ ,‬כי בברכת‬
‫אבות מתקנין המלטת בסוד המוחין הפנימיס עכ״ל‬
‫ובזה מובן ממילא דבברכת אבות היא המקום שמעלין‬
‫המלאכים חפלח ישראל שמחפלליס על מיי נפש שהוא‬
‫גמשך מפטמיוח העולמוח וכמ׳׳ש רבמו )בע׳׳ח פ״א‬
‫משער החשמל‪ ,‬ובפרע״ח פי׳׳ב משער התפילץ( כי‬
‫הנר׳׳נ נמשכין מפנימיות הכלים שהיא סוד הנר׳׳נ‬
‫עצמם עיי׳׳ש לאעלא בחון קדם עלת העלות דתםן‬
‫חיי נפשא היינו כי סוד פנימיוח הטולמוח הוא‬
‫גמשך משורש הא״ס ב׳׳ה כמ׳׳ש רביגו )בפרע״ח פ״ג‬
‫משער הלולב( עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה אמר דבג׳ ראשונות‬
‫שעוסקים בתיקון פנימיות המוחץ של המלטת כנזכר‪,‬‬
‫עי״ז יטלץ המלאכים להעלוח נשמוח ישראל ולדבקן‬
‫באין סוף ב״ה עלת כל העלות‪ :‬אמצעיות ממנן על‬
‫שאלתין למשאל בעותהון על צרכי גופא היינו‬
‫כי בברטת האמצעיות בשמונה ממרה מתקנץ המלטה‬
‫בבחי׳ חיצוניוח המוחץ‪ ,‬ע״כ היא העת והעונה שיטלץ‬
‫המלאכים להעלות חפלחן של ישראל שמתפללין ענ‬
‫צרכי הגוף שהוא מספרא דמיוניות העולמות‪ ,‬וכמ״ש‬
‫)בע׳׳ח פ׳׳א משפר פנימיות וחיצוניות‪ ,‬ובתזש ידיד‬
‫שם( ועוד מ מ ה דוכתי • תלת בתראץ מקבלין‬
‫תיובתא דבל שאלתין וכד‪ .‬וכמ׳׳ש להלן )בדף‬
‫שאח״ז( דבתלת בתראין מטרונית קבלת שאלתוי‪,‬‬
‫וכ״ג לפיל)תיקץ י׳ דף כ״ו ע״א( דבג׳ אחרונוח צריך‬
‫ב״ג למהוי גהץ כפבדא דמקבל מ י ם מרטה‪ .‬ומפרש‬
‫הכא שהיא פל ידי כת המלאכים שמקבלץ השפע הנזכר‬
‫מן המלטת ומשפיעים לנו‪ :‬ולעילא םכלהו יד‬
‫כותבת‬
‫בראשיח דף י״ח ע״א( שמפרש פסוק זה כמראה הקשת‬
‫השי־ יהיה בענן‪ ,‬שהיסיד היא כניי נקשה‪ ,‬והענן‬
‫היא כנוי נהמנכוח עיי״ש‪ ,‬ונזה מביא גם כאן פסיק‬
‫זה כמרמז לזה שראה יחזקאל במראה של סוד המרכבה‬
‫שהיא המלטח ענין הקשת היינו שהמלאכים וחיות‬
‫הקדש שהם מספרא דיסוד צדיק נכללים בהמרכבה‬
‫שהיא המלטח ועולץ עמה וכאמור‪ .‬ואינון מארי‬
‫דאותות הוא כמפרש הענין שהמלאכים נושאי המרכבה‬
‫שהם כמראה הקשח מספרא דיסוד צדיק כנ״ל נכללים‬
‫בהמנכות‪ ,‬כי המלטת נקראח אוח‪ ,‬כמ׳׳ש )ברע׳׳מ פ׳‬
‫פנחס דף רנ״ז ע׳׳א( פקודא חשיעאה שכינחא‬
‫אחקדיאח אוח בריח מספרא דנדיק עיי׳׳ש‪ .‬וע״כ מובן‬
‫שהמלתכים הנ״ל נכללים עמה‪ ,‬וכמ׳׳ש להנן )חיקץ‬
‫ע׳ שם( דהמלאכיס שהם מספרא דיסוד צדיק אתקריאו‬
‫מארי אותות‪ ,‬דאתמר בהון והיו לאותות‪ ,‬ועלייהו‬
‫אתמר למשה וזה לך האות‪ ,‬והאי איהו אות דבל צבא‬
‫השמים ממק עליה עכ״ל‪ ,‬ועיי״ש )בע״ב( שכ׳ ג״כ‬
‫מלאכים דאתקריאו אותות דתליין מצדיק עיי״ש• וכמה‬
‫מארי דרגלין סלקין עמה‪ .‬גס זה מבואר להלן )שם(‬
‫ואית פקודץ דתליץ ברגלין וכמה מלאכין ממנן עלייהו‪,‬‬
‫וכן הוא שס להלן )בריש דף שאח״ז( מלאכץ דתליץ‬
‫ברגלין פיי״ש‪ ,‬ויתכן שהם נכללץ פס המלכוח כפעם‬
‫האמור )בפ״ח פ״ב משפר ציור העולמות( והשכינה‬
‫נקראח רגל בסוד והאת הדום רגלי פיי׳׳ש וכד איהו‬
‫בהיכלהא וכוי‪ .‬פ״ל )חיון י׳ דף כ״ו פ״א( דבבקר‬
‫בעידן צלוחא בהאי זמנא יפול מלכא שהוא ז״א‬
‫בהיכליה שהיא אדנ״י סוד המלטח בהאי זמנא מאן‬
‫דבעי למשאל שאלחוי יעול ובג״ד אמ״י שפתי תפתח‬
‫ועיי״ש בביאורינו‪ ,‬ולזה אמר הכא דבגקר בעידן‬
‫צלוחא בד איהו בהיכלא‪ ,‬אז כלהו נביאיא דבעי למשאל‬
‫שאלחא דפקץ לתרעא הכו׳ ביץ שאז הוא עת רצץ‬
‫לקבל צליתהץ‪ .‬םלקין תמן ודפקין לתרעא ה־ינו‬
‫כי המלטת היא סוד התפלה כפעם תפלה לעני כי‬
‫יפמיף‪ ,‬וכמ״ש )בזהר וישלח דף קס״א ע״ב(‪ ,‬וגם‬
 ‫סז‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תמני סרי ]דף ל״ב ע״ב[‬ ‫תקלני‬
‫ולעילא מכולהו‪ ,‬יד כותבת‪ .‬ולתתא מכולוזו‪ ,‬יד חותמת‪ .‬הה״ד )איוב לז ביד כל אדם‬
‫(‬

‫יחתום‪ ,‬יד כותבת‪ ,‬אורייתא דבכתב דאיהי לימינא‪ .‬יד חותמת‪ ,‬אורייתא דבע״פ‬
‫דאיהי לשמאלא‪.‬‬
‫דבכתב דאיהי לימינא‪ .‬עליה אתמר <*מות י ובני ישראל יוצאים ביד רמה‪ ,‬ודא‬
‫ח‬ ‫אורייתא‬
‫עמודא דאמצעיתא דאיהו אורייתא דאתייהיב מימינא‪ ,‬דתמן חכמה‪.‬‬
‫דבע״פ‪) ,‬דתמן( שכעתא תתאה פה אתקריאת‪ ,‬מםטרא דצדיק לא ‪ .‬דהכי סליק‬
‫(‬ ‫אורייתא‬
‫פ״ה‬
‫כאד לחי ראי‬

‫ו מ י ישראל יוצאים ביד רמה עיי״ש‪ .‬והמשך הדברים‬
‫הוא עפמ׳׳ש )בהר פ׳ ויקהל דף ר ע׳׳א( שיש ספר‬
‫עלאה וספר תתאה‪ ,‬דתורה שבכתב הית סוד ספר‬
‫עלאה‪ .‬וחורה שבע״פ היא שוד ספר תתאה עיי״ש‪,‬‬
‫ולוה אמר הכא להמשך הדרוש דהמלאכים שהם מסטרא‬
‫דתורה שבכתב שהם סוד יד כוחבח הס לעילא מכלהו‪,‬‬
‫כי נובעים מסוד ספר עלאה‪ ,‬מ׳יכ נאמר עליהם ומ״י‬
‫יוצאים ביד ל׳מ׳׳ה‪0 ,‬׳ל בכח המלאכים שהם מספרא‬
‫דיד ימין ‪,‬דספר עלאה שהם רמי׳׳ם ולעילא מכלהו‬
‫וכאמור‪ .‬ודא עמודא דאםצעיתא דאיחו אורייתא‬
‫דאתיחיבת מימעא‪ .‬כוונתו לפרש דבריו בזה מה‬
‫שאמר דפל המלאכים שהם כותבין זטון שהם מספרא‬
‫דיד ימין אתמר ומ״י יוצאים ביד רמה‪ ,‬והלא קיי״ל‬
‫דהג׳ ידוח הס יד הגדולה בימין ויד החזקה בשמאל‬
‫ויד רנה באמצע‪ ,‬וכמש״ל )תיקון נ׳׳ה דף פ׳׳פ פ׳׳א(‬
‫ופוד בכמה דוכסי‪ ,‬וא״כ הול׳׳ל מל המלאכים דימין‬
‫הפסוק דוירא ישראל את היד הגדולה שהיא סוד היד‬
‫ימין‪ ,‬ולה מפרש ואמר ודא פמודא דאמצפיחא‪ ,‬שפל‬
‫רמלאכיס הנ״צ נאמר דייקא הפסוק דיד רמה כיון‬
‫בהם מספרא דחורה שבכחב‪ ,‬וחורה שבכחב נקרא‬
‫ממורא דאמצפיחא‪ ,‬פ׳׳כ יחק לומר בהם יד רמה שהיא‬
‫יד האמצעי‪ :‬דתמן חכמח פיין לפיל )בהקדמה דף‬
‫ט׳ ע״א( שאמר ג״כ יד הגדולה בימין דתמן חכמה‪.‬‬
‫והיינו כי מ מ ה הוא ראש ושורש של קו הימין‪ ,‬ובה‬
‫כלול כל קו הימין חכמה מסד נצח‪ ,‬וכמ׳׳ש )בפרפ׳׳ח‬
‫פרק י״ד משער החפילין ובשאר דוכתי(‪ ,‬וכאן יתכן‬
‫יותר כדקיי׳׳ל )מהר בראשית דף מ״ז ע״ב‪ ,‬ובפי יחרו‬
‫דף ע׳׳ה פ״א( אורייחא דבכחב מחכמה גפקא מיי׳׳ש‪,‬‬
‫ולה יחק דאע״פ שמרימה היא ביד רמה שהיא סוד‬
‫עמודא דאמצעיתא‪ ,‬עכ״ז אתיהיבת מימינא קו ימין‬
‫כיח ששורשה היא מחכמה וכאמור‪ ,‬ולה אמר ד ח ק‬
‫חכמה‪ .‬ור״ל שניתנה מקו ימין שהיא שורש החכמה‪:‬‬
‫אורייתא דבע׳׳פ וט׳ פתה הוא מפרש הפפם‬
‫דהמלאכיס שהם מסטרא דיד שמאל שהיא סוד חורה‬
‫שבע׳׳פ הם בבחי׳ יד חותמת‪ :‬שבינתא ת ת א ה פ ה‬
‫אתקריאת מםטרא דצדיק‪ .‬נמל ) ב ה ק מ ה הב׳ דף‬
‫י׳׳ז‬
‫כותבת‪ ,‬ולתתא ככלהו יד חותמת וט׳ גס זה‬
‫מטאר לעיל )תיקון י׳ שם( שיש ג׳ כתות של מלאכים‬
‫מסערא דג׳ ידות יד ימין ויד שמאל ויד אמצעית‪ ,‬ובג׳‬
‫ראשונות המלאכים שהם מסטרא דיד ימין הס סוד‬
‫יד טחבח‪ ,‬ובג׳ אחרונות המלאכים שהם מםטרא דיד‬
‫שמאל הס סוד יד חותמת עיי׳׳ש ובביאורינו שם‪.‬‬
‫הה״ד וביד כל אדם יחתום‪ .‬מביא סמוכין‪,‬חםמלאכיס‬
‫שהם בבחי׳ יד חוחמח הס צחתא מכולהו‪ .‬כענין הנאמר‬
‫ובי׳׳ד כ״ל אדם יחתום‪ ,‬דקאי על הי״ד התחחונה‬
‫דיסוד דשכינחא חחאה שהיא הי׳׳ד דלמעה מקראת‬
‫כ״ל ממפרש ואזיל‪ .‬יד כותבת אורייתא דבכתב‬
‫דאיחי לימינא‪ .‬היינו כמ׳׳ש להלן )תיקון נ׳׳ה דף‬
‫פ׳׳פ פ׳׳א( שיש ג׳ כתות מלאכים מספרא דג׳ ידות‬
‫יד ימין ויד שמאל ויד אמצפי‪ ,‬והמלאכים ©הס מספרא‬
‫דיד ימק ה ס בחי׳ יד טתבת‪ ,‬והמלאכים שהם מספרא‬
‫דיד שמאל הס בחי׳ יד חותמת פיי׳׳ש ]ופי׳ בביאורינו‬
‫לפיל חיקון י׳ דף ‪ vo‬ע׳׳א גד׳׳ה דאלין חלח כחבץ‬
‫כל זטון[ ולה מפרש הכא להמשך הדרוש שהמלאכים‬
‫שהם מספרא דיד ימין הס בחי׳ יד כוחבח‪ ,‬דכיון ט‬
‫מםטרא דיד ימין יש מוח הכחיבה לטובה‪ ,‬כי מספרא‬
‫דיד ימין ניחנה החורה שבכחב‪ ,‬כמש״ל )בהקדמה‬
‫דף י״א ע׳׳ב( דתורה שבכתב אתיהיבח מימינא‪ ,‬וחורה‬
‫שבע׳׳פ אתיםיבת משמאלא עיי״ש ובביאורימ שם‪ ,‬וע׳׳כ‬
‫מוק שהמלאכים נהם מספרא ‪,‬דיד ימק הם בבחי׳‬
‫יד גוחבת זטון‪ :‬יד ח ו ת מ ת אורייתא דבע׳׳פ דאיהי‬
‫לשמאלא‪ .‬ר״ל דלהכי נקראים המלאכים נהם מסערא‬
‫דיד שמאל יד מוחמת‪, ,‬ט מצד שמאל <חנה תורה‬
‫שבע׳׳פ‪ ,‬וכמש׳׳ל )מהקדמה שם(‪ ,‬והתורה שבנמפ היא‬
‫סוד החתימה‪ .‬ט פה היא סוד מדס היסוד כדמפרש‬
‫ואזיל שהוא נר^א תוחם‪ ,‬וכמש״ל )תיקון ע׳ דף קלייה‬
‫ע״ב( דהיםוד הוא מוחם וכלהו כד׳׳א וצאצאיו חתם‬
‫באות בריס קודש פיי׳׳ש‪] ,‬וכמ׳׳ש רבמו בפ׳׳מ פ׳ י׳׳א‬
‫משפר מ*נ ומ׳׳ד כלל י״ג ובהבלליס של מהרח׳׳ו שבסוף‬
‫הע׳׳ח כלל נדו ובשאר דוכתי[‪ :‬עליה אתמר ובני‬
‫ישראל יוצאים כ י ד רמה‪ .‬כמ״ש להלן )תיקון ס״ט‬
‫דף ק״א ע״‪ (3‬דיד ימין משם נשפע ה מ ס מ ם דכחיג‬
 ‫הזהר‬ ‫]דף ל׳׳ב ע״ג ול״ג ע״א[‬ ‫תקונא תמני סרי‬ ‫תכ!וני‬ ‫‪H O‬‬

‫פיה לחושבן מיל״ה דאיהו כל פה‪ .‬ובגין דא ‪ mo‬ל‪-‬ה ביד כל אדם יחתום‪ .‬ואיהי‬
‫לשמאלא‪ ,‬דתמן איהי אימא עלאה דאתמר בה חתמנו לחיים‪ .‬וצדיק על שמה אתקרי ספר‬
‫חיים !דף ל« ‪ pry‬כמה דאמרי׳ ובספר חיים וגו׳‪.‬‬ ‫ג‬

‫הא אתפתחת היכלא‪ .‬הא קא אתיין גביאייא מארי דרגלין‪ ,‬דקא דפקין ל לתרעא‪ ,‬ואמרין‬
‫מ‬

‫לההוא‬
‫כאד לחי ראי‬
‫כליל מיו״ד מספר מ׳׳י עיי׳׳ש ולזה אמר הנא להמשך‬ ‫י״ז ע״א( מלטת פה ותורה פבע״פ קרינן לה‪ ,‬ומפרש‬
‫הדרוש שבזה מובן הענין מה שאמרנו שהמלטת מסשרא‬ ‫הבא להמשך הדרוש שהיא מסטרא דצדיק ו ט ׳ כי‬
‫דעטרת היסוד היא לשמאלא וגס היא בבחי׳ חותם‪,‬‬ ‫המלכות היא עטרת היסוד של ז״א‪ ,‬וכמ״ש בזהר‬
‫כי במקום עטרת היסוד חמן איהי אמא עלאה שיש‬ ‫ובכחבי האריז״ל כמה פעמים‪] ,‬ועיין בע״ח פ״ה‬
‫בה כללות הה׳׳מ מצד אמא שהיא השורש של קו שמאל‪,‬‬ ‫בשער הכללים‪ ,‬ובפ״ו וז׳ משער הנסירה‪ ,‬ובדרוש ב׳‬
‫וכמ׳׳ש רגיגו )בפרע״ח פרק י׳׳ד משער החפילק(‬ ‫משער דרושי הצלם במה״ב‪ ,‬ושם בכללים של חו״ג אות‬
‫דגיגה כולל כל קו השמאל בינה גבורה הוד עיי׳׳ש‪,‬‬ ‫י״ז‪ ,‬ובהכלליס של מהרח״ו שבסוף הע״ח כלל כ׳ ובשאר‬
‫וע״כ מאיר משם סוד החתימה שהיא ןמסטרא דאמא‬ ‫דוכחי[‪ .‬דאיהי בל פה‪ .‬היינו דהמלכוח מסטרא‬
‫עלאה‪ ,‬וכמ״ש רבינו )שם פרק ד׳ משער הלולב( בסוד‬ ‫דידה אחקריאח פה‪ ,‬ומסטרא דצלוחא אחקריאח כ״ל‬
‫החותם דהושענא רבא‪ ,‬שכל ענין החוחס נעשה ע״י‬ ‫פ״ה‪ ,‬וכמ״ש )ברע״מ פ׳ פנחס דף מ״ז סוף ע׳׳א(‬
‫ג׳ אקי׳׳ק דביגה עיי״ש‪ .‬דאתמר בה חתמנו לחיים‬ ‫דהמלפוח אתקריאח צלוחא ואיהי חפלח כ״ל פ״ה‪,‬‬
‫עיין )בפרע״ח שם פרק ה׳ משער יוה״כ( בסוד חפלח‬ ‫ליח טיל אלא צדיק‪ ,‬פ״ה כחושבן מיל״ה עיי״ש‪ ,‬ועי׳‬
‫נעילה‪ ,‬שאז מקבלת המלכוח סוד החוחס דג׳ אקי׳׳ק‬ ‫מזה עוד להלן )תיקח י״ע דף מ׳ סוף ע״ב( ובביאורינו‬
‫במילוי ומטיח בסוד מעין חתום עיי״ש‪ ,‬ואמר הכא‬ ‫שם‪ ,‬והייט כי ע״י החפלה נחעורר הבח של היסוד‬
‫להמשך הדרוש דלהכי מובן מה שמבקשים אז בפפלח‬ ‫צדיק להשפיע להמחפלל כרצונו ובגין דא וביד כל‬
‫נעילה וחחמגו לחיים‪ ,‬כיון שאז מקבלח המלמח השפע‬ ‫אדם יחתום היינו המלטח שהיא סוד י״ד שמאל‬
‫מאמא עלאה בסוד החיים‪ ,‬וכמ״ש רגינו )שם פרק ה׳‬ ‫סוד חורה שבע״פ‪ ,‬שנקראח כ״ל פ״ה מסטרא דעטרח‬
‫משער ר״ה( כי הח*ח שהוא חיי המלך הוא סוד הג׳‬ ‫היסוד של ז״א ]שהוא אדם‪ ,‬כמ״ש בלק״ח פ׳ כי חשא‬
‫שמריח אקי״ק יקו״ק אקי״ק גימ׳ חיי״ם שגמשך מבינה‬ ‫ובשאר דוכחי[ הנקרא כל שם הוא מקום החחימה‬
‫ומחגלה ביסוד עיי״ש‪ .‬וצדיק על שמה אתקרי םפר‬ ‫למלאות כל משאלותיו של המחפלל וכדמפרש ואזיל‬
‫חיים‪ .‬גס זה מבואר )בפרע״ח שם( דיסוד צדיק‬ ‫ואיהי לשםאלא‪ .‬היינו כמו דקיי״ל בכ״מ דיסוד נטיל‬
‫נקרא ספר החיים עיי״ש‪ .‬ועיין )במאורי אור‪ ,‬פרך‬ ‫לשמאלא‪ ,‬ועיין)בפרע׳׳ח פרק ד משער החפילין( שכחב‬
‫ספר( בביאור הדברים‪ .‬כי הבינה או המלכוח מהאי‬ ‫הנמס כי היסוד נכנס ברישא דטקבא ובחוט נתלבש‬
‫עעמא גקראת ספר מבחי׳ יסוד צדיק שמאיר בהם‪,‬‬ ‫עטרה דגבורוח עיי״ש‪ ,‬והיינו ט שורש הנוקבא היא‬
‫ששם הכתיבה והתעבות הדברים עיי״ש‪ .‬כמה דאמרינן‬ ‫חמיד דק של קו השמאל וכמ׳׳ש רגינו )שם בפרק ג׳‬
‫ובםפר חיים‪ p] .‬היא הנוםחא בסידורי ה מ ת י ם‬ ‫משער הברטח ובשאר דוכחי( ולזה אמר הכא להמשך‬
‫ובספר כד[ ר״ל דגברכח החחימה דשים שלום שהיא‬ ‫הדרוש דלהכי המלאכים דמםסרא דיד שמאל הס בסוד‬
‫ביסוד צדיק הנקרא שלום כמ״ש )בפרע״ח פ״כ משער‬
‫יד חוחמח כטעם אמרם יסוד נטיל לשמאלא‪ ,‬כי עטרח‬
‫העמידה( אומרים מה״פ בספ״ר חיי׳׳ם‪ ,‬שמרמז ליסוד‬
‫היסוד היח שורש החתימה וכאמור‪ .‬דתםן איהי אמא‬
‫צדיק הנקרא םפ״ר שנמשך מאמא עלאה שהוא סוד‬
‫עלאה‪ .‬היינו כי להלן )בחיקח י״ט דף מ׳ סוף ע״ב(‬
‫חי״י המלך וכאמור‪ :‬ה א א ת פ ת ח ת היפלא מד פאן‬
‫אמר דעל שכינחא עלאה שהיא בינה‪ .‬אחמר כי אחה‬
‫הוא מפרש בדרך בלל במה *ומר למעלה )בדף‬
‫שומע חפלח כל פה עיי״ש ובביאורינו שם‪ ,‬והדברים‬
‫הקדום( כלהו נביאים סלקין ‪ pn‬ודפקין וכד‪ ,‬ולזה‬
‫יתיחדו עם מש״ל דהמלכוח נקראת תפלת כל פה‪ ,‬כי‬
‫מסיים כאן הא אתפתח היכלא ג״כ בדרך כלל וממה‬
‫במקוס עטרח היסוד של ז״א שאמרנו שהיא סוד‬
‫הוא חחר לפרש בדרך פרט בכל כת וכת‪ ,‬לאחר שאמר‬
‫שכינחא חחאה יש בו כללות הה׳׳ח של אמא עלאה‪,‬‬
‫שיש מארי דקלץ ודיבות וכו׳ וכמה מארי דרגלק וכד‪,‬‬
‫ובמ״ש רבינו )גע״ח סוף פרק ט׳ משער הארח‬
‫ומפרש כל כת וכת בפני עצמו איך דפקין לחרעא עד‬
‫המוחין( דיםוד נקרא כ״ל‪ ,‬גימט׳ מ״י‪ ,‬שהיא גינה אמא‬
‫דאתפחח‪ ,‬ופחח במה שסיים‪ :‬הא קא אתיין נביאי׳יא‬
‫עלאה‪ ,‬כי כיסוד שנקרא כל יש גו כללות הה״ח מצד‬
‫מארי דרגלץ‪ .‬היינו הצדיקים ששורש נשמתן אחח‬
‫אמא עלאה הס הנתונים בעטרה של היסוד כל א׳‬
‫ברגל‬
 ‫סט‬ ‫הזהר‬ ‫]דף ל׳יג ע״א[‬ ‫תקונא תמני םרי‬ ‫!!?!*ני‬
‫לההוא דסגיר היכלא סגרוץ ואתקרי אדנ״י‪ .‬שמיה כשם רביה‪ .‬אמרין ליה אדנ״י שפתי‬
‫תפתח‪ .‬אפתח תרעין דהיכלא‪ .‬בההוא זמנא עאלין נטורי תרעא למלכא‪ ,‬ואמרי ליה‪ .‬רבון‬
‫עלמין הא מארי דרגלין ‪ #‬קא דפקין לתרעא)קא אתיין( דאינון שלוחי מצוה ל‪ 0‬דקיימין‬
‫בעמידה ל דצלותא קדמך‪ .‬גההוא זמנא יהב לון דשו לאעלא‪ .‬מטרוניתא לין דאיהי מצוה‬ ‫ה(‬

‫דמלכא אפוטרופסא דכל פקודין‪ ,‬אוליפת זכו קדם מלכא בגינייהו‪ .‬ויימא ליה‪ .‬רבון עלמא‬
‫הא אלץ דקיימין קדמך בצלותץ צריך למיהב לון שאלתין דלהון‪ .‬בההוא זמנא קלא נפיק לגבי‬
‫מארי דרגלין ואמר‪ .‬בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אתך‪ .‬מליל עמי מה שאלתך באמצעיות‬
‫דצלותין‪ .‬דתיהיב )נ״א יינתן( לך בבתראין‪ ,‬מטרוניתא קבלת שאלתוי‪ .‬וצריך למיהב )ס״א‬
‫למיתב( תלת פסיעאן לאחורא דלא יתחזר כתפוי ל ע י מלכא‪ .‬אלין גפקין‪ ,‬וסגרו״ן סגר תרעא‬
‫אבתרייהו‪.‬‬
‫הא‬

‫כאד לחי ראי‬

‫דרגלין יש להם החיחסות עם מטטרו׳׳ן שצריך לעשות‬
‫בקשתם‪ ,‬ואמר הטעם לאינון שלומי מצוה שהיא כמין‬
‫הכח של מטטרו׳ץ‪ ,‬וככמש )הרבינו בחיי שם(‬
‫מלטטמ״ן נקרא כן‪ ,‬כי היא לשון שליח‪ ,‬ובלשון יין‬
‫קורין לשליח מנטטמר כי הוא שליח השי״ת עיי׳׳ש‬
‫עמוד על רנלי״ך היינו אלו שהם מארי דרנלין יעמדו‬
‫על זכוחם שעושים ברגליהם ויכנסו להשער‪ .‬מה‬
‫שאלתך באמצעיות דצלותין וכמש״ל )בדף הקרוס(‬
‫דבי״ב אמצעיוח שואל אדם צרכיו‪ .‬וינתן לך בבתראין‪.‬‬
‫וכמש״ל )שם ובתיקון י׳ דף כ״ג ע׳׳א( דבחלח בחראק‬
‫מקבלין חיובחא רכל שאלחין מן מלכא ומקבל פרס‬
‫מרביה והולך לו• וצריך למיתב תלת פםיען לאחורא‬
‫ע״ל )תיקון יו״ד שם( בביאור הענין באורך דלא‬
‫יתחזר כתפוי לגבי מלכא עי׳ בש״ס )יומא דף‬
‫מ ג ע״‪ (3‬דאמר המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות‬
‫לאחוריו וכד כתלמיד הנפטר מרבו‪ ,‬ובתלמיד הנפטר‬
‫מרבו מבואר )שם בע״א( שלא יחזור פניו מרבו‬
‫עיי״ש‪ ,‬ה מ לפנינו דגם מה שצריכין לפסוע נ׳ פסיעוח‬
‫לאחוריו דייקא היא‪ ,‬כדי שלא יחזור כחפוי לגבי‬
‫מלכא‪ ,‬ויוק הענץ לפי המשך הדרוש כאן יען כי‬
‫מטטרמן שהוא בחי׳ חלמיד‪ ,‬וכמש׳יל חז״ל בש״ס‬
‫)סנהדרץ דף ל׳׳ח ע״ב( מסטרו״ן ששמו כשם רבו‬
‫עיי״ש הוא המעלה תפלחן של ישראל מארי מיגלין‬
‫לפני הקב״ה שהוא בחי׳ רבו‪ ,‬פ׳׳כ מסתבר שהמתפלל‬
‫צריך להתנהג כמנהג התלמיד הנפטר מרבו שיפסיע‬
‫לאחוריו ג׳ פסיעוח שלא יחזור כתפוי לגביה וכאמור•‬
‫וםנרון סגר תרעא אבתרייהו‪ .‬והיינו כמש״ל‬
‫על ני היא איון על צבא מעלה‪ ,‬לכך הוא ממונא על‬
‫דמארי דרגלק הס חמיד בסכנה מן החיצונים שרוצים‬
‫להאפז ולדבק גהקדושה ולינק מהשפע מ ״ ל ע״כ‬
‫דאינון שלוחי מצוח‪ .‬הוא כמפרש גזה הטמס שאמר רק‬
‫צריכין תיכף לסגור הדלח בעדם בסוד יחפרדו כל‬
‫פועלי און‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בפרע״ח שבשער השבת‬
‫שם‬
‫ברגנ‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בשער הגלגולים פרק ג׳( כי נודע‬
‫שיש באדם רמ׳׳ח אברים ושס< גידים שהם חרי״נ‬
‫אלו החרי״ג הס מספר השרשים של כל הנשמוח עיי״ש‪,‬‬
‫והיינו שכל נביא הוא יונק נביאחו מאור האבר ששורש‬
‫נשמחו חלויה מחמן‪ :‬להאי דסניר היבלא‪ .‬מיל‬
‫למטטרו״ן כמ״ש לעיל )ריש חיקון זה דף ל״א ע״ב(‬
‫וחמן ממנן חד םגרו״ן וחד פחחו״ן‪ ,‬ומטטרו״ן דאחקרי‬
‫בשם חמויהו ממנא על חמן מפחחין אלין םגרמ;‬
‫והטעם שלא אגמיו לפחחמן כמ״ש לקמן שמארי‬
‫דאוחוח‪ .‬מובן כי מארי דרגלץ הס צריכין להשחמש‬
‫חמיד בממונה זה‪ ,‬כי שם במקומם יש סכנה גדולה‬
‫מחמח כי שם במקום הרגלים שהיא נו״ה שם מצויים‬
‫החיצונים ורוצים לעלות עם הרגלים להאחז בהקדושה‪,‬‬
‫וכמ״ש רבינו )בפרע׳׳ח פרק ג׳ ופ״י משער השבת(‬
‫בסוד אפ חשיב משבת רגליך‪) ,‬ובפרק א׳ משער‬
‫החנוכה( בסוד עד שחכלה רגל מן השוק ובשאר‬
‫דוכחי‪ ,‬ולזה מובן שהם צריכין בכל עליה ועליה לםגרד׳ן‬
‫שיסגור בכל עליה ועליה שעולין השער מאחריהם בפד‬
‫החיצונים שלא יעלועמהס‪ ,‬ולזה הס מבקשים למטטמ״ן‬
‫ראש הממונים שיצוה על סגרמן שממונה על סגירח‬
‫השער שלא יסגור השער בעדם‪ ,‬וימחין מלסגור עד‬
‫אשר יעברו הס אח גבולם למעלה‪ ,‬ואמ״כ יסגרו בעד‬
‫החיצונים ואתקרי אדמ‪ .‬עיין )ברכינו בחיי פ׳‬
‫בשלח( שכתב דמטטרו״ן הוא לשון אדון‪ ,‬כמו שקומן‬
‫לגברת מגלת ממשלה מטרומא‪ p ,‬הוא אדון על צבא‬
‫מעלה עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה אמר כאן דמטרמן נקרא בשם אדנות‬
‫המשמאילים והמיימיניס סגרמן ופתחו״ן וכאמור‬
‫במארידרגליןשאוממסלהממוגה שיפתח השער‪ .‬ולא אמר‬
‫בשאר מזות הצדיקים ‪ .p‬ולזה אמר כי לק למארי‬
 ‫הזהר‬ ‫]דף ל״ג ע״א[‬ ‫תקונא תמני סרי‬ ‫‪*^Ipn‬‬ ‫‪V‬‬

‫הא מארי דאותות קא דפקין לפתחא‪ .‬ואמרין אדנ״י שפתי תפתח‪ .‬תפתח דא פתחו״ן‪ ,‬ואלין‬
‫אינון מארי דח״י ברבאן דצלותא מסטרא דח״י עלמין דמיחדין לקוביה ושכינתיה תמן‪.‬‬
‫דצדיק תשיעאה איהו מעילא לתתא ומתתא לעילא‪ .‬תשע נקודין תשע טעמי & ועלייהו‬
‫אתמר )בראשית א> ויתן אותם אלקי״ם ברקיע השמים ל ודא צדיק דביה כל נקודין‪ .‬להאיר על‬
‫ח(‬

‫הארץ‪ .‬דא שכינתא דאיהי כלילא מכל אתוון‪ .‬מיד מארי שאלתין דפקין לתרעא‪ .‬כמה נטורי‬
‫תרעא‬
‫כ א ד לחי דאי‬

‫דמטמרו״ן יש כאמצע שמו ע׳ש‪ ,‬כי מקומו הוא‬ ‫שם( ובשאר מכחי הא מארי דאותות הייני‬
‫כספירה היסוד שהוא ספירה הט׳ מתחא לעילא‪ ,‬וט׳‬ ‫הצדיקים שהם <וטמ ברית ומתקנים מדח יסוד צדיק‬
‫ספירוה מעילא לההא‪ ,‬כסוד אור ישר ואור מחר‪,‬‬ ‫מי עולמים שנקרא אמת‪ ,‬וכמ׳׳ש )בזהר פ׳ לך לך‬
‫הייכו שהוא מעלה החפלוה מיסוד עד הכהר‪ ,‬ובאופו‬ ‫מסטרא‬ ‫דף צ״ג ע׳׳ג וצ׳׳ל ע׳׳א ובשאר מכתי(‬
‫הצמר הוא מוריד השפע מפחר עד היסוד‪ ,‬בסוד‬ ‫דח״י עלמין וכד ע״ל )בהקדמה דף ב׳ ע״ב( שדרש‬
‫אור ישר ואור חחר עיי׳׳ש‪ .‬ת ש ע נקודין תשע‬ ‫כל הני דרשות על מטטרמן שהוא מרכבה לתפלתן‬
‫טעמי עיין לעיל )דף ד׳ ע׳׳א( ודמות החיוח מראיהם‬ ‫של ישראל ומיחד זו״נ‪ ,‬וע׳יכ יש בשמו אותיות ט״ט‬
‫בגחלי אש‪ ,‬אלין אימ} נקודץ‪ ,‬בוערות כמראה‬ ‫גסוד ט׳ ספירוח מיסוד עד כחר‪ ,‬וט׳ םפירוח מכחר‬
‫הלפידים‪ ,‬אלין גגעמי‪ ,‬ובהון והמשכילים חהירו ©מ­‬ ‫עד יסוד‪ ,‬גגחי׳ אור ישר ואור חוזר עיי״ש וגגיאורינו‬
‫הרקיע‪ ,‬והמשכילים אלין אתוץ‪ ,‬יזהירו‪ ,‬אלץ גקודין‬ ‫שם‪ ,‬והכא דרש כל זה על צדיקים !שהם מסטרא‬
‫דנהרץ בהון‪ ,‬כזהר‪ ,‬אלץ מעמי‪ ,‬ושכיגתא כלילא‬ ‫מסוד צדיק חי עולמים‪/ ,‬והיינו כמש״ל )שם דף ד׳‬
‫מכלהו‪ ,‬עלה אחמר היא מחהלכח בץ החיות דאינץ‬ ‫ע״א( ולא מטערו״ן בליוקנא לצדיק יסוד עלמא‬
‫מיוון עלאץ דגקודי דעעמי‪ ,‬וחיץ חחאין דגקודי‬ ‫ועיי״ש בביאורינו‪ ,‬ועיין )בלק״ח פ׳ וישב‪ ,‬בל״ה‬
‫דחתוון עכ״ל ועיי״ש בבאורנו ולזה אמר הכת‬ ‫כתונח פסים( ח״ל וכבר ילעח כי יוסף ומטטרו״ן‬
‫שהצדק הגוער אוח בריח קודש גקרא צדיק ח״י‬ ‫הכל אחל עיי״ש‪ .‬והלבמס יחיחלו עם מ״ש מבינו‬
‫עולמים‪ ,‬מספר ב״פ ע׳ של מטטרו״ן‪ ,‬שהוא ראש לכל‬ ‫עול )בע״ח פ״ז משער כסא הכבול( שאוחיוח ט״ט‬
‫חיץ עלאץ ותתאץ‪ ,‬ומעלה כדג ומוריד מ׳׳ד בבחי׳‬
‫שבשמו של מטטרו״ן מספר ח״י‪ ,‬מרמז ליסול צמק‬
‫צמיר אור ישר ואור חוזר מעילא לחחא ומחתא לעילא‪,‬‬
‫ח״י עוללים עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא לכל צמק שהוא‬
‫כי הוא מרכבה לקוב״ה ושכינחי׳ כעגץ הנאמר בחיוח‬
‫נוטר אוח בריח קודש והוא בבחי׳ צליקח״י עולמים‪ ,‬הוא‬
‫המרכבה שהם סוד חיץ עלאץ מעמים וחיץ תחאץ‬
‫נענה בתפלתו ע״י מטטרו״ן בח״י ברכות לשמונה עשרה‬
‫נקודץ כמל‪ :‬ועלייתו אתמר ויתן אותם אלקים‬
‫דםיחדין לקב״ה ושכינתיה תמן‪ .‬עיין )בפרע׳׳ח‬
‫ברקיע השמים‪ .‬עיץ )מהר פ׳ ויצא דף קס׳׳ב ע׳׳א‬
‫פ״ר משטר םק״ש( לכל הכונוח של החפלה הס כונה‬
‫וע׳׳ב( שדרש בפסוק של מטטרמן גער היירןי גס‬
‫אחת לחבר ולימר זד< ולזווגס עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר שכל‬
‫זקנחי ולא ראיחי צמק נעזב‪ ,‬ומסיים שם הדמש‬
‫זה נעשה רק ע״י מטטרמן מסטרא לצליק ח״י‬
‫בהמשך הפסוק ויתן אותם אלקיס ברקיע השמים‪,‬‬
‫עולמים מספר ט״ע‪ ,‬שהוא סול ג׳ יםולות שלו ושלה‪,‬‬
‫דהיינו כי מממרמן לא נעזב מלהיוחו אחוז ביסוד‬
‫ששם הוא עיקר היחור ו ה ז י ו ן וכמ״ש רגינו )שם‬
‫צדק לחבר ת״ת ומלכות בץ לנמלה וכץ למטה‪ ,‬ודרש‬
‫פרק י״ר משער העמילה( כסור וקונה הכל ועיי״ש‬
‫ויחן אוחס אלקיס ברקיע השמים דא צדיק‪ ,‬חא מזי‬
‫<זרץ רקיעץ אינץ‪ ,‬רקיע ללעילא ורקיע ללתתא‪ ,‬ועיי״ש‬ ‫עור )פ״א משער הק״ש( ׳גסול המלך המרומם לגלו‬
‫באור ה ח נ ה בביאור המנץ‪ ,‬ולזה אמר הבא שכדגמס‬ ‫מאז‪ ,‬כי עליות המלכות גתפלח העמידה היא ע״י‬
‫המכריס מתיחמס עם המאמר כאן‪ ,‬זהצמק האחח‬ ‫יסוד צדיק המאיר ע״י ח׳ אותיות סוי״ה אדנ״י כשילוב‪,‬‬
‫גמפטרמן ואחוז ביסוד צמק‪ ,‬הוא אחוז גץ במיץ‬ ‫שהם גמזיחדיס ע״י היסוד עיי״ש‪ :‬דצדיק תשיעאה‬
‫עלאץ וגץ כחיץ חחאץ וכאמור‪ :‬דביה כל נקודין‪.‬‬ ‫איהו מעילא ל ת ת א ומתתא לעילא‪ .‬ר״ל דלכך‬
‫ר״ל גץ נקומ דמעמי שהיא סוד מיץ עלאץ‪ ,‬וגץ‬ ‫נקרא כל צדיק הנוטר בריח צדיק ווי* עולמים‪ ,‬כי כל‬
‫מןודי דאתוץ שהיא מ ד חיץ תחאץ‪ ,‬כולן נכללים‬ ‫צדיק נוטר ברית הוא מתלבש במטטרו״ן שיש ג׳‬
‫בהצדיק יסוד עולם‪ ,‬כי הוא * ז ח גרקיע מצאה‬ ‫טיתי׳ץ בשמו מספר י״ח שמרמזים ליסוד צמק‪ ,‬שהוא‬
‫וגרקיע חתאה וכאמור‪ :‬דא שכינתא דאיהיכלילא‬ ‫ספירה ט׳ מעילא לתתא‪ ,‬ומ׳ מתתא לעילא כמש״ל‬
‫ממל אתוץ‪ .‬ר״ל וכיון דהצמק אחוז גמטפרמן‬ ‫)רף ב׳ שם( ועיי״ש בביאורינו‪ ,‬שכתבנו מדבמ רבינו‬
‫)שם פ״ג מגמר הברכות‪ ,‬ובהקדמת הפרע״ח(‬
‫כנזכר‬
 ‫הזהר‬ ‫]דף ל״ג ע״א[‬ ‫תקונא תמני סרי‬ ‫!‪^pf‬‬
‫תרעא עאלין קדם מלכא‪ ,‬דימרון רבון עלמא הא מארי נדיקיא מארי דצלותין דמברכין לך‬
‫בח״י ברכאן בעמ לאעלא קמך‪ .‬מיד מני למפתח למ ולמיהב שאלתוי‪ .‬ואילן איגון מארי‬
‫דאותות מסטרא דאלין דאתמר בהון <*‪ 0‬והיו לאתת ולמועדים למ ולימים ושנים‪ .‬יאלין איבון‬
‫דסגדין )ס״א על ברכיהון( בה״י עלמץ ל( בח״י »‪ >» m‬ברכאן לגבי שכינתא‪.‬‬
‫)כ‬ ‫מ(‬

‫נפקין‪ ,‬הא מארי דקומה דפקין לפתחא‪ ,‬דאינה כרעין וסגדין למלכא בצלותין‪ .‬כמה‬ ‫אלין‬
‫דאמרו‬
‫באר לחי ראי‬

‫אבר מת עיי״ש‪ ,‬ולזה הוא מביא ראיה דמ׳׳ש והיו‬
‫לאותות •וגו׳‪ ,‬קאי על ענין הצדיקים שהם מםסרא‬
‫מסוד צדיק כנ״ל‪ ,‬דהיסוד נקרא חי רק לזק קצוב‬
‫למועדים ידועים לימים ושנים ואילן אינון דסגדין‬
‫בח״י עלמין בח״י ברכאן וכו׳ הנה מ ל הדפוסים‬
‫הישנים הגי׳ כמ׳׳ש כאן‪ .‬אמנם בתיקונים של הגר״א‬
‫כתב להגיה שכ״ז צ׳׳ל לעיל קודם מיד מארי שאלתין‬
‫דפקין לתרעא‪ ,‬ולפענ׳׳ד אץ מהצורך לשבש כל הספרים‪,‬‬
‫ור׳׳ל דמארי דשאלתין הדופקים לתמנא שאמרנו לעיל‬
‫היינו אותן שהם נוערי ברית גבחי׳ צדיק ח״י עולמים‬
‫נכלל ביניהם ג׳׳כ מארי דסגדץ בח״י ברכות‪ ,‬והיינו‬
‫כדברי הש״ס )ברכוח דף ל״א ע׳׳א( דרבי עקיבא‬
‫כשהיה מהפנל בינו נבין עצמו‪ ,‬אדם מניחו בזויח זי‬
‫ומנאו בזיית אחרת מפני הכריעוח והשחחויוח‪ ,‬ועיי״ש‬
‫בתוס׳ )בד״ה ומצאו(‪ ,‬ולפי האמיר מוק כי רבי עקיבא‬
‫היה בבחי׳ צדיק מ״י עולמים‪ ,‬וכנראה מדברי הש״ס‬
‫)קדושין דף ס״ו( שא״ל לרע״ק בל הפורש מגנך כאלו‬
‫פורש ק החיי״ס‪ ,‬והיינו כי היה מהנוערי אוח בריח‬
‫קודש‪ ,‬עד שהגיע למדריגה שאמת עליו בש״ס )שם‬
‫דף פ״א( שהיה מתלוצץ בעוברי עבירה שיש נהם‬
‫תאוה מגונה כזו עיי״ש‪ ,‬וע״כ היה כורע הרבה‪ ,‬כמננס‬
‫האמור לעיל )בהקדמה דף ח׳ ע׳׳א( כל הכורע כורע‬
‫מ מ ך ‪ ,‬הימו ביסוד עיי״ש‪ :‬ה א מארי דקוטה דפקין‬
‫לפתחא‪ ,‬דאינון כרעין וםגדין למלכא בצלותין עיץ‬
‫)בטור או״ח סי׳ תקפ״ב( שכתב מוהגץ באשכנז להתפלל‬
‫בר״ה וימכ בכריעה וכר‪ ,‬והמדקדקים מכוונים לזקוף‬
‫בסוף הברכה עיי״ש‪ ,‬והוא מדברי התוס׳ )ברכות שם(‬
‫בר״ה ויוה״כ שאנו שוחץ כל שעה בתפלה‪ ,‬צריך ליזהר‬
‫שיגביה קודם שיסיים הברכה‪ ,‬רק שיכרע בברוך ויגביה‬
‫מיד עיי״ש ]ועיץ מזה בלחם חמודות )במכות בפ׳‬
‫אץ עומדץ שם( )ובט״ז אמח סי׳ חקפ״ג סק״ב(‬
‫ובחי׳ מהרל״ח )בטור סי׳ קי״ג אות בי( מיאיר‬
‫הטמן מ״ש המדקדקים ביותר‪ ,‬דמ׳ל דאוחן ששוחין‬
‫שם(‪ :‬והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים‪ .‬כיץ‬
‫בכל השמ״ע מדינא א״ל לזקוף‪ ,‬רק שהממןדקין ביותר‬
‫זוקפץ גןח־ם כל מ י נ ה שצריכץ לכרוע פיי׳׳ש[ ולוה‬
‫אמר הכא דלאותן םמדקדקץ מותר לזיןף קודם כל‬
‫כריעה מהמכריעות כדי שיהיה הכריעה כראוי פותחים‬
‫להם שער בפני עצמם‪ ,‬והס נקראים מארי וקומה‪,‬‬
‫בעח קצוב מזמן לזמן‪ ,‬ושלא בזמן הזווג הוא גסוד‬
‫ואמר‬
‫כנזכר‪ ,‬ממילא שהיא סוד מרכבה בין בענין החיות‬
‫שנרמזים בהעעמיס שהם סוד חיץ עלאץ‪ ,‬ובין‬
‫בענין החיות שנרמזים בהנקודוח שהם סוד חיץ‬
‫תתאץ וכאמור‪ .‬כמה נטורי תרעא עלאין וכר עיי׳‬
‫)בזהר בראשית דף כ״ג ע״א( דאיתא שם וכמה‬
‫נטורי תרעץ אית להיכלץ דמקבלץ צלותין עיי׳׳ש‪,‬‬
‫ולזה אמר דאותן נעומ תרעין הס מליצים ופרקליטים‬
‫עבור המחפלליס בטונה לפתוח להם השערים של‬
‫ההיכלין לקבל חפלחס הא מארי צדיקיא מארי‬
‫דצלותין דמברכין לך בח״י ברכאן וכר‪ .‬ע״ל‬
‫)בהקדמה דף ד ריש ע״ב( לקבלאי״י‪ .‬ברכאן דצלוחץ‬
‫דישראל לסלקא לון קמיה דקב״ה בח״י עלמץ ציס״ע‬
‫וגרטת לראש צדיק‪ ,‬וכן היא לעיל )תיקון י״א דף‬
‫כ״ו ע׳<( בסוד זה השער לד צדיקים יבואו בו‪,‬‬
‫שהתפלה היא תרעא רק לצדיקייא הנוטרים אות‬
‫בריח יסוד צדיק ח״י עולמים גח״י ברכות דשמ״ע‬
‫ועיי״ש בביאורינו‪ .‬וזה שאמר הכא מ א מ צדיקי״א‬
‫דייקא‪ ,‬שהם נוטרי בריח יסוד צדיק ח״י עולמים הס‬
‫מארי דצלוחץ בח״י ברכאין דחפלח שמונה עשנה‪:‬‬
‫ואלין אינץ מארי דאותות‪ .‬ע״ל )תיקון ע׳ דף‬
‫קל״א ע״א( זאית פקודץ דחליץ מאוח במת‪ ,‬וכמה‬
‫מלאכין ממנן עלייהו דאחקריאומארי דאותוח‪,‬דאחמר‬
‫בהץ והיו לאותות‪ ,‬ועלייהו אתמר למשה וזה לך האות‪,‬‬
‫והאי איהו אות דכל צבא השמים ממנן עליה עכ״ל‬
‫ולפי האמור מ ב ן מ״ש הקב״ה למשה וזה לך האות‪,‬‬
‫והיינו כיץ שהוא מהצמקים נוטרי ברית‪ ,‬דץ היא‬
‫שהקב״ה ימלא משאלותיו‪ ,‬ולזה מובן גדש כאן ואלץ‬
‫אינץ מ א מ דאותות‪ ,‬ור״ל דהגטומ תרעא שממליצץ‬
‫טוב בעד הצדיקים שהם נומרי ברית לקגל תפלתם‪ ,‬הם‬
‫מארי דאותות יתליץ מאותן פקודץ דתליין מאות ברית‪,‬‬
‫כי ע״י הח אותות דיסוד צמק ח׳׳י שלמים עולה‬
‫תפלתם למעלה וכמש״ל )בהקדמה שם וגהיקון י״א‬
‫)בפרפ״ח פרק ג׳ משער הלולב( שיש חילוק ג ץ שאר‬
‫אגרי הגוף וגץ אגר היסוד צמק‪ ,‬דשאר אגמם ה י מ ם‬
‫והרגלים הם עושים פעלתם גכתמדכ‪ ,‬משא׳׳כ היסוד‬
‫שששה פעולתו להיוח גגחי׳ אגר מי י ק ממן הזוונ‬
 ‫הזהר‬ ‫^ ף ל״ג פ״א[‬ ‫תקונא תמני סרי‬ ‫תרןוני‬ ‫עב‬
‫דאמרו כל הכורע כורע בברוך‪ ,‬וכל הזדקף זוקף בשם‪ ,‬כורע לגבי אדנ״י בצדיק‪.‬‬
‫דאתמר ביה )מלכים * > והמלך שלמה ברוך‪ .‬וזוקף לגבי יקו״ק‪ ,‬לחברא לון תרווייהו כגוונא‬
‫ב‬

‫דא יאקדונק״י‪ .‬ועל כולהו אוליפת שכינתא זכו‪ .‬ואינון כד סלקין לעילא נשמתהון‪ ,‬כמה היוון‬
‫מקבלין לון על גדפייהו‪ ,‬וסלקין לון עד תרעא דהיכלא דמלכא‪ .‬מיד דאלין דפקין לפתחא‪,‬‬
‫אולפין זכו קדם מלכא בגינייהו‪ ,‬ומני מלכא למפתח לון‪ .‬ואלין איבון דממללין קדם מלכא‬
‫בחשאי‪ ,‬ושאלין מיניה בעזתהון בחשאי‪ .‬יחידים קדם מלכא‪ .‬ומלכא יהיב לון שאלתין דילהון‪.‬‬
‫הא מטרוניתא אחידת בהון‪ ,‬ואוליפת זכו בגינייהו קדם דיפקון מן היכלא‪ ,‬ואמרת רבון‬ ‫מיד‬
‫עלמין אלין איבון דהוו מכסיין לי בעטופא דמצוה דציצית בחמש קשרין ותלת עשר‬
‫חוליין‬
‫באד לחי דאי‬

‫תפלה‪ ,‬הס מעלין את המלכות לבעלה להזדווג‪ ,‬ובק גכל‬
‫עליה שהיא עולה היא מעלת נשמתן של צדיקים עמה‪,‬‬
‫וכמ׳׳ש רבינו)בפרע״ח פרק ג׳ משער תיקון מצות ובשאר‬
‫מכתי( וכמו שאנו מתפללי! ואשי ישראל ותפלתם‬
‫באהבה תקבל ברצון‪ ,‬והיינו שבעז רצון לקבל החפלות‬
‫להעלות המלכות לשמי רום‪ ,‬יתעלו גס אשי ישראל‬
‫שהיא סוד גשמות הצדיקים‪ ,‬וכמ׳׳ש בתום׳ )בסוף מס׳‬
‫מנחות(‪ :‬כמה חיוון מקבלין לון על גדפייהו‬
‫וסלקין לון והיינו כי השם מ׳׳ב ק ר א גדפין דשכינתא‬
‫שעל ידו עולה השכינה למעלה להזדווג עם בעלה‪,‬‬
‫וכמ׳׳ש רגישו )בע׳׳מ בדרוש ב׳ משער דרושי הצלם(‬
‫ובאותו השם כל העולמוח עולק ע״י החפלוח‪ ,‬וכמ׳׳ש‬
‫)בפרע׳׳ח פרק א׳ משער הקדישים( דלעולם אין יטלח‬
‫לעלות שוס עליה מכל העולנןוח‪ ,‬אלא ע״י שם מ׳׳ב‬
‫שהוא מעלה כל העליות שבכל העולמות עיי״ש‪ ,‬ולזה‬
‫אמר הכא שגם עליות נשמות הצדיקים למ״נ לזו״נ‬
‫היא ע״י שם זה‪ ,‬משעם שהוא בחי׳ גדפין לכל עליות‬
‫עד תרעא דהיכלא דמלכא‪ .‬כיק שהצדיקים הס בני‬
‫היכלא דמלכא !וכאמור‪ .‬דממללין קדם מלכא בחשאי‬
‫ו ט ׳ יחידים קדם מלכא‪ .‬עיין )ברע״מ פ׳ פנחס דף‬
‫מיל ע״ב( דבי״ח ברכאן דצלוחא‪ ,‬חמן חחן וכלה‬
‫בהיכלים ליחדא חמן בצלוחא די׳׳ח ברכאן דצדיק‪ ,‬על‬
‫‪ p‬אינו צריך למשמע קלא בצלותא‪ ,‬רק כל חד מצלי‬
‫בחשאי דלא ישחמע צלוחיה לגבי חבריה‪ ,‬דאס משמיע‬
‫קולו בשמונה עשרה‪ ,‬נראה במו הדורש במעשה מרכבה‬
‫בשנים‪ ,‬אלא לצריך להחפלל בדיבור בחשאי דלא ישמע‬
‫חבריה עיי״ש‪ ,‬וזה שאמר שהצדיקים שהם בבחי׳ צדק‬
‫ח״י עולמים הס מיחמס זו״נ מחן וכלה בהיכליה ע״י‬
‫תפלת שנדע‪ ,‬וע״כ הס מחפלליס בלחש ביחיד כל‬
‫או״א בפ״מ שלא ישמע חברו בהוד היחול השלם‬
‫וכאמור ]ובתקוניס של הגר״א הגי׳ שצ״ל ושדים‬
‫קדם מלכא‪ ,‬והמעיק ברע״נל שם יראה שא״צ לשבש‬
‫בחנם‪ ,‬כי ה מ א ה יראה שהלבמם יחי׳חדו עם דברי‬
‫הרע״מ שם[‪ :‬אלין אינו! דחוו מכסיץ לי וכד‪.‬‬
‫דמטרוניחא‪ ,‬וע״י עליות נשמחן למ״נ ע״י מס״נ בשעח‬
‫היינו‬
‫ואמר דאינון כרעין וסגדץ למצכא בצלוחין‪ ,‬מ׳ל דע״י‬
‫זקיפין קודם הכריעה ניכר הכריעה והשחחואה מהד׳‬
‫כריעוח‪ ,‬משא״כ אוחן שאין מדקדקין אין ניכר הכריעה‬
‫שלהם‪ ,‬ופנימיוח הענק מה שהכורעיס בד כריעוח‬
‫נקראים מארי דקומה‪ ,‬מובן עפ״ד מרן )בפרע״ח פרק‬
‫ט׳ משער העמידה( שהד כריעוח לפי ערכם היו צריכין‬
‫לקרות אותם בשם זקיפות אחר שעיקר ענינס הס‬
‫הזקיפות‪ ,‬שכל כמעה יש לה ב׳ זקיפות שעל ידם עולה‬
‫המלטת ב׳ עליות עיי״ש כמה דאמרו בש״ס )ברטת‬
‫דף י׳׳ב ע״א( והוא מביא מזה ראיה דמארי דכריעות‬
‫הס נקראים מארי דקומה‪ ,‬על שם כי עיקר הכריעה‬
‫היא לצורך הזקיפה שאח״כ‪ ,‬וחשוב מאוד בעיני הקב׳ה‬
‫אותן המדקדקין בהד כריעות לעשותן כדח לזקוף לאחר‬
‫כל כריעה‪ ,‬ונקראים מארי דקומה כורע לגבי אדני‬
‫בצדיק ו ט ׳ וזוקף לגבי יקו״ק הייגו כמ״ש )בפרע״ח‬
‫פרק ח׳ וט׳ משער העמידה( כי המלטח מחחלה היא‬
‫בסוד נקודה קטנה‪ ,‬וע״י הכריעה נגדלחמעע עד היסוד‬
‫כדי שתוכל לעלות‪ ,‬אגל עדיץ אינה בקומה שלימה עד‬
‫הזקיפה‪ ,‬שאז נגדלת כקומה שלימה ככל קומת יעקב‬
‫שהוא סוד יקף׳ק עיי״ש‪ .‬דאתמר ביה והמלך שלמה‬
‫ברוך‪ .‬ע״ל )בהקדמה דף י״ד ע״א ולהלן תיקון ע׳‬
‫דף קכ״ג ע״א( שכתבו ג״כ כדברים אלו ועיי״ש‬
‫בביאורינו‪ ,‬דר״ל כי שלמה הוא יסוד‪ ,‬כמ״ש )ברע״מ‬
‫ויקרא דף ד ע״א( ע״כ היה לו עבודה מיוחדת‬
‫בכמעה בברוך‪ ,‬כי ברוך וכריעה הוא ביסוד צדיק ח״י‬
‫עולמים עיי״ש‪ :‬לחברא לון תרווייהו וכר עיין‬
‫)בפרע״ח שם פרק ף( בהגה״ה שכחב צריך שחדע‬
‫לטין ב ה ד כריעות לשם הוי״ה שזוקף לאדנ״י‪ ,‬באופן‬
‫זה שהיו״ד דהוי״ה ז ק ף לאל״ף דאדנ״י‪ ,‬והה׳ דהוי״ה‬
‫זוקף לד דאדג״י‪ ,‬זהר דהוי״ה זוקף לנ׳ דאדנ״י‪ ,‬והה׳‬
‫אחמנה דהוי״ה זוקף ליו״ד דאדנ״י עיי״ש‪ :‬כד סלקין‬
‫לעילא נשמתהון‪ .‬היינו כי הצדיקים גקראיס בני‬
‫היכלא דמלכא‪ ,‬כי כל עליות זו״נ ע״י התפלה היא‬
‫בכח נשמוח הצדיקים ‪ :‬מ ס מרכבה לשכינחא ושושבינק‬
 ‫‪,‬‬
‫עג‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תמני ם ר י ^ ף ל״ג ע׳׳א[‬ ‫תכווני‬
‫חוליין לכל סטר‪ ,‬ובתלתין *־תרץ ענפי מציה‪ .‬מ‪ T‬מני קוב״ה למלאכין דמרכבתא דלעילא‪,‬‬
‫לנטלא לון בגדפייהו‪ .‬ולפרחא בהון מאתר לאתה ולכסאה עליהון מכל מזיקין ומלאכי חבלה‪.‬‬
‫הא אלין בפקין‪ ,‬והא אחרנין דפקץ לתרעא‪ .‬מיד עאלין נטורי תרעין‪ ,‬ואמרין רבון עלמא הא‬
‫מארי ידץ דקשרץ תפלה של יד על דרועייהו שמאלא בצלותא ותפלין על רישא קא‬
‫עאלין‪ .‬ואלין איבון דיהבין דודונא לך בימינא‪ .‬דאיהי צדקה‪ .‬צ׳ תשעים אמנים‪ .‬ד׳ ארבע‬
‫קדושות‪ .‬ק׳ מאה ברכאן‪ .‬ה׳ חמשה חומשי אורייתא‪ .‬ופיו מני למפתח לון‪.‬‬
‫בתהוא‬
‫כאד לחי ראי‬

‫‪,‬וכו׳ מיד כלהק כרחץ עיי׳׳ש דיהבין דורונא לך‬
‫בימינא דאיהי צדקה וכו׳ ר׳׳ל שעושין כל אלו‬
‫הדברים לא לשים קבלת פרס כי אס דרך צדקה לעניים‪,‬‬
‫שכל חפצם רק לעשוח נחת רוח ליוצרם‪ ,‬וע״כ מוכן כי‬
‫פמו ענין הצדקה שמתקנים המלכות כמ׳׳ש )בזהר פ׳‬
‫בשלח דף ס״ב ע׳׳א( מאן דאשליס למסכני אשלים לה‬
‫)היינו המלטח( ואתעבידת צדקה עיי״ש‪ .‬והיינו כי‬
‫המלטח נקראח צדק‪ ,‬וע׳׳י הצדקה נחוסף לה אוח ה׳‬
‫ואחמבידח צדקה‪ ,‬וכמ׳׳ש רבינו )בפרע׳׳ח פרק ה׳‬
‫משער הזמירות( בטמח ואחה מושל בכל כי הצדקה‬
‫נותנים לעני שהיא השכינה ומקימים אוחה ‪ p‬הארץ‪,‬‬
‫שע״י הצדקה מחקגץ אוחה במה שמקבל השפעחה‬
‫ע״י היסוד צדיק ח״י עולמים עיי״ש באורך‪] .‬ומ״ש‬
‫בימינא דייקא‪ ,‬מובן מפמ״ש )במד״ר ויקרא פ׳ די(‬
‫שני דברים בימין תורה וצדקה ופר‪ ,‬צדקה מנק דכחיב‬
‫צדק מלאה ימינך עיי״ש[ ולזה מפרש כי גם ע״י ענייח‬
‫א ‪ p‬וכן ברכוח ולימוד החורה שהוא מסטרא די׳מינא‪,‬‬
‫מחקנין המלטח מסטרא דימינא כמו בצדקה‪ ,‬ועי״ז‬
‫מלמדח המלטח עליהם זנוח שיקבל הקב״ה תפלתם‬
‫בימק צדקו‪ :‬צ׳ תשעים אמנים וכד‪ .‬ע״ל )דף ל״ז‬
‫ע״א ולהלן תיקק ע׳ דף קל״א ע״ב( שכתב ג״כ כדברים‬
‫אלו דתיקון המלטת היא ע״י הצדק״ה שהיא ר״ת צ׳‬
‫אמניס ד׳ קדושות ק׳ ברכות ה׳ חומשי תורה עיי״ש‪,‬‬
‫והייט כי ארבעתן הס לתיקץ המלטת‪ ,‬ועל ידם מקבל‬
‫הקב״ה התפלה‪ ,‬כי סוד פנייח ‪ pb‬מ ט א ר )בזהר פ׳‬
‫וילך דף רפ״ה ע״א וע״ב( דע״י עניית אמן ממשיכץ‬
‫ברכאין ממבועא למלכא וממלכא למטרוניתא‪ ,‬וקלא‬
‫מכרז א פתחו שערים ויגא גוי צדיק שומר אמונים ופו׳‬
‫ותתקבל צלותהץ עיי״ש‪ ,‬והכא מוסיף שגס ג ד קדושות‬
‫וק׳ ברקות וה׳ חומשי תורה מזרזים אח המלטח‪,‬‬
‫ועי״ז נתקבל תפלתן של ישראל והיינו כי ע״י הקדושה‬
‫מעלץ את המלטת גג׳ מדתות קדוש קדוש קדוש‬
‫וכמש״ל )גסוף הקדמה דף ט״ז ע״ב וכשאר דוכתי(‪,‬‬
‫לכן ע״י מ ן ברכות מבואר )במאורי אור‪ ,‬ערך מ ע ה (‬
‫שע״י הק׳ כרכות נמשך להמלטת ק׳ גרמת ממימי‬
‫החכמה‪ ,‬וכנגדם פ גמלכוח‪ ,‬ק> אדנים לקבל הנן‬
‫כרכוח‬
‫היינו כי הציצית הס אור מקיף להנוקגא‪ ,‬כמ׳׳ש‬
‫)כפרע״ח פרק ג׳ משער הציצית( עיי״ש בעטופא‬
‫דמצוה דציצית עיין )ברע״מ שם דף רכ״ו ע״‪(3‬‬
‫למאן דאיהו רשים בצלותא בכנפי מצות ציצית תתקבל‬
‫צלוחיה עיי״ש‪ ,‬ונודע מדברי רביפו )בפרע״ח פרק ב׳‬
‫משער הציצית( דציציח יוצאין מן היסוד הנקרא צדיק‬
‫עליון עיי״ש‪ ,‬חה הוא ביאור הדברים כאן שאמר י ק‬
‫שהצדיקים מחקניס המלכוח לעשוח לה אור מקיף‬
‫בעעופא דמצוה ע״י הציציח היוצאים ‪ p‬היסןד צדיק‬
‫ח״י עולמים‪ ,‬מל כן המלכות לומדת עליהם זכות שיקבל‬
‫תפלחם ט״ח ברכית וכאמור בחמש קשרץ ותלת‬
‫עשר חוליין ם״ה מספרם י״ח‪ ,‬והיינו כמש״ל‬
‫)בהקדמה דף ד ע״א( )וברע״מ שם ובדף רכ״ח(‬
‫דבגק ח״י קשרין וחוליק של הטליח‪ ,‬עושק מרכבה‬
‫וטרסיא לקוב״ה ושכינחיה דאיהו כליל י״מ ברכאין‬
‫דצלוחא דשמונה עשרה עיי׳׳ש‪ ,‬וע״כ מלמדח השכינה‬
‫הקדושה זמח על הצדיקים שהם בבחי׳ צדיק ח״י‬
‫עולמים פשמחעטפיס בטליח ומחפלליס שמונה עשרה‬
‫שסם ראויס לקבל חפלחס‪ ,‬כי ע״י חפלתס גי״ח ברפיח‬
‫דצלותא ועטופי דמצוח ציצית דכלול ח״י קשרק וחוליין‪,‬‬
‫עושין מרכבה לקוב״ה ושכינתיה וכאמור• ובתלתין‬
‫ותרץ ענפי מצוד‪ .,‬גס זה מבואר )גרע״מ שם דף‬
‫רכ״ז פ״א( שבהל״ג חוטץ של הד׳ ציצית מתקנים ה ד‬
‫חיות טשאי המרכבה בל״ב אנפץ וגדפץ‪ ,‬ונעשה בכל‬
‫סטר ימוד הוי׳׳ה אדנ״י תמניא אותיות לד םטרין‬
‫אינון ל״ב אתוץ עיי״ש‪ .‬לגמלא לון בגדפייהו ולפרחא‬
‫בהץ וכד‪ .‬היימ ע״י כח של הטלית ג ד ציציח‪ ,‬וכמש״ל‬
‫)בהקדמה דף י׳ ע״א( דזהציצית הס סוד גדפי דחיות‬
‫המרכגה פיי״ש וגכיאוריט שם‪ ,‬וטוגחו מ ה שחיות‬
‫המרכבה המעלץ תפלת ישראל דרך העליה‪ ,‬הוא‬
‫בגדפיהס‪ ,‬כיץ שנתקנו ע״י הציציח וכאמור• ולכסאה‬
‫עליהון מכל מזיקין ומלאכי חבלה‪ .‬וכמ״ש )מהר‬
‫בראשית דף כ״ג ע״ב( וכמה מלאכי מבלה רדפין כתר‬
‫החפלה‪ ,‬ובגין דא מצלץ והוא רחום יכפר ש ן מד‪,‬‬
‫מ ץ דלא ירדפץ כתר צלוחא‪ ,‬וכמה מלאכי מגלה תליץ‬
‫מינייכו וכד‪ ,‬יאי צלותא סלקא שלימא געמופא דמצוה‬
 ‫הזהר‬ ‫]דף ל״ג ע״א וע״נ[‬ ‫תקונא תמני סרי‬ ‫‪^IpD‬‬ ‫?‪1‬ל‬
‫זמנא‪ ,‬וידי אדם נפקין דאינון גדולה גבורה‪ .‬ומקבלין דורונא דילהזן‪.‬‬ ‫בההוא ‪1‬יף ל־*‬
‫הה״ד )יחזקאל « וידי אדם מתחת כנפיהם‪ .‬מאי אדם‪ ,‬ההוא דאתמר ביה )ישעיה ם‪0‬‬ ‫(‬

‫כתפארת אדם‪ .‬ומקבלץ מינייהו דורונא ויהבין ליה למלכא‪ .‬ואם דורונא לאו איהו כדקא יאות‪.‬‬
‫לכלבא אתמסר‪ ,‬ודהיין שאלתוי)‪0‬״א לון( לבר‪.‬‬
‫דלא פתחין לון תרעין‪ ,‬ואתמר בהון )יביים ‪ m‬בחוץ תעמד‪ .‬וממלל מלכא בהון מלבר‬ ‫דאית‬
‫ויהיב לון שאילתוי מלבר ואזלין לון‪.‬‬
‫דלאו‬
‫כ א ד לחי ראי‬

‫שהוא פגום ואינו עושה התיקון גב׳ הידיס בסוד‬
‫מארי דימן כנזכר‪ ,‬אף שהמתפלל הוא אדם כשר והגון‪,‬‬
‫כשתפלתו היא פגומה נדחה ולא נתקגלת כפנים‪.‬‬
‫לכלבא אתמסר‪ .‬עיין )כרמ״מ פ׳ פנחס דף רכ״ד‬
‫ע״כ( חי לא זכו נחיח חמן כמין כלגא דאשא נקבנ‬
‫סקרגנוח‪ ,‬וע״ז גקש דהמע׳׳ה הצילה מחרג נפשי מיד‬
‫כלג יחידתי עיי׳׳ש‪ ,‬ונמל )תיקון כ׳׳א דף מ׳׳ה ע׳׳א(‬
‫ואי לא סלקא שכינחא גצלוחא קרגנא לקג״ה‪ ,‬הא‬
‫כלגא קא נחיח למיכל קרגנא דיליה עיי״ש‪ ,‬ולהלן )דף‬
‫ס״ג ע״ג(‪ ,‬ובפרע׳יח )כריש שער החפלה(‪ ,‬ועי׳ לעיל‬
‫)בהקדמה דף י׳׳כ ע׳׳א( דקליפת כלג היא שפחה‬
‫בישא כלילא משור וחמור‪ ,‬ועיי״ש )ככסא מלך( וכלב‬
‫הוא נוקגא דקליפה כלילא מחריג דקליפה עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה‬
‫מובן המשך הדברים כאן‪ ,‬כי מי שאינו מתקן קודם‬
‫החפלה הב׳ ילוח ממג לעלוח עי״ז חפלחו עד עמודא‬
‫דאמצעיחא לכלול הב׳ ידים חף׳ג דקמשה‪ ,‬אז חפלחו‬
‫נמםרח לקליפח הכלב שענינו לחטוף כל חפלה שאינה‬
‫מהוגנח‪ ,‬כי הוא כללול ב׳ ידית חו״ג ־קציפה וכאמור‪.‬‬
‫דאית דלא פתחין לון תדעין וכר‪ .‬עיץ )בלק״ח‬
‫חהליס קמ׳׳ה( בפסוק קקוב מ לכל קוראיו לכל אשר‬
‫יקראוהו באמת רצון יראיו יעשה וגד( דבצמקיס‬
‫גמורים שעליהם נאמר והיה טרם יקראו ואט אענה‪,‬‬
‫עליהם נאמר רצח יראיו יעשה‪ ,‬והביטניס שאיגם נענים‬
‫אלא בחפלה‪ ,‬נאמר עליהם קרוב מ וגד לכל אשר‬
‫יקראוהו באמת דייקא עיי׳׳ש‪ ,‬וזה הוא ביאור הדברים‬
‫כאן שאמר דאית ללא פתמין לון תרעין וכו׳‪ ,‬ומיל דכל‬
‫הדברים שאמרנו למעלה לא נאמר לצדיקים גמורים‬
‫שהם ע י היכלא דמלכא ועומדים חמיד בהיכל המלך‬
‫שהם נכנסים חמיד לפני ולפנים ואינם צריכין להמתח‬
‫עד שהמלאכים יפתחו להם השער‪ ,‬וממלא הקב׳׳ה‬
‫תמיד רצונם‪ ,‬בסוד כל אשר תאמר ינתן לה מבית‬
‫המלך והיה טרם יקראו ואני אענה‪ ,‬רק מה שאט‬
‫מדברים הוא גהבינוניס שאינם עומדים בבית המלך‬
‫בתוך היכלא למלכא רק שעומדים מבחוץ‪ ,‬ואז אם הוא‬
‫חפלה הגונה מכגיסין כמלאכים חפלחס על ידי הדוק‬
‫שנוחן להם בפח הצדקה ;מידם בסוד מביא דוק כמל‪:‬‬
‫איהו בדקא יאות‪ .‬זי׳ שהגדעוץ בא מצל המרק‬
‫דאחמר‬
‫ברטח עיי״ש‪ ,‬וכן ע״י ה׳ חומשי תורה נמשך השפעה‬
‫;המנכות שהיח סוד כ׳ תחאה וכמ״ש )בטע״מ פ׳‬
‫האזינו( עיי״ש‪ ,‬ואמר להמשך הדקוש שהם מרומזים‬
‫ב מ ת צדקה הניחניח בימין‪ ,‬וע״כ נחשבים למעלה‬
‫כנותנים מחנה למלך בימינא‪ ,‬ויחכן שהן לצורך השפעח‬
‫ברכה ממטטא דלעילא להמלטח‪ ,‬דהייגו צ׳ אמניס ריף‬
‫ברכות הם מסטרא דימינא‪ ,‬ופמש״ל )בדף נ״ט ע׳׳א(‬
‫ברכה מסטרא דימינא‪ ,‬ו ק קדושה הוא מסטרא דימינא‪,‬‬
‫וכמש״ל )בהקדמה דף ה׳ ע״ב(‪ ,‬וכן תורה שבכתב‬
‫ניתנה בימינא‪ ,‬וכמש״ל )סוף דף הקדום(‪ :‬ארבע‬
‫קדושות בשחריח ג׳ בברכח יוצר ובחזרת העמידה‬
‫ובקדושה דסדרא הרי ג׳ ובחזרח העמידה דמנחה הרי‬
‫ר )וע״ל ריש דף ל״ה תביאורינו שם( וידי אדם‬
‫נפקין ו ט ׳ עיין )בזהר פ׳ פקודי דף מיס ע״ג( בסוד‬
‫הכחוב וידי אדם חחח כנפיהם‪ ,‬שיש אחרין ודוכחין‬
‫לקבל צליחהון ובעוחהון דבני נשא‪ ,‬ולחפתמא פחחין‬
‫לקבלא לון ליחדא ולקשרא קשמן ולמעבד רעוחיהח‪,‬‬
‫ואלין אחרין ודוכחין אקייח י מ י א מ ס ובהון עאלין‬
‫ב׳׳נ בצלוחהון ובעוחהח בכל חרעץ עלאין עיי״ש‪ ,‬וע״ל‬
‫)תיקון מ׳ דף פ׳ ע״א וחיר^ן ע׳ דף קל״א ע״א(‬
‫דבפקודץ דחליק בידח חלוין המלאכים מארי לילק‬
‫דאחמר בהון וידי אדס חחת כנפיהם‪ ,‬ולפי האמור‬
‫יחייחדו המאמרים‪ ,‬כי בכח הפקודץ דידים ימין‬
‫ושמאל שהם חפילין וצדקה מזכר‪ ,‬מקבלים המלאכים‬
‫מארי דימן להמיסס למקום שנקרא ידי אדם ולקהל‬
‫צלותהון ההוא דאתמר ביה כתפארת אדם‪ .‬ע״ל‬
‫)תייץן ס״ט דף קט״ז ע״ב( האדם דא עמודא‬
‫דאמצעיתא דאתמר ביה כתפארת אדם לשבת בית‬
‫עיי״ש‪ ,‬חה הוא ביאור המאמר כאן שהמלאכים מעלץ‬
‫החפלות בכח מצות צדק״ה מסערא דבי ידין ימין ושמאל‬
‫חסד וגטרה עד עמודא דאמצעיתא דגליל חמוייהו‪,‬‬
‫ופמש״ל )בהקדמה דף ב׳ ע׳׳ב‪ ,‬וברע״מ פ׳ פנחס דף‬
‫רכ״ז ע״א וע״ב( שמטטרמן נמלה החפלות עד פמודא‬
‫דאמצעיחא ששם אק שליטה להקליפות‪ ,‬ועי״ז מחקבלים‬
‫כל חפלוח עמו ישראל ברחמים‪ :‬ואם דודוגא לאו‬
‫?‪nj‬‬ ‫הזהר‬ ‫]לף ל״ג ע״ב[‬ ‫תקונא תמני סרי‬ ‫‪^Ipfl‬‬
‫דלאו כולהו עאלין לבי מלכא‪ .‬אלא אלין מארי דביתא דאתמר‪,‬בהון נ״י* *> ילדים אשר‬
‫אין בהם כל מום‪ .‬לא בצלותהון ולא בנשמתהון‪ .‬וטובי מראה‪ ,‬בכל עובדיהון ‪KM‬‬
‫ומשכילים בכל הכמה‪ ,‬ושפיח למחזי‪ .‬דעלייהו אתמר )״יי ?> הראיני את מראיך השמיעיני‬
‫את קולך כי קולך ערב ומראך נז^ה‪) ,‬תיאל > ויודעי דעת ומביני מדע‪ .‬דידעין בהכמה ובתבונה‬
‫א‬

‫ודעת‪ .‬דאין דורשין במעשה בראשית אלא אם הוא חכם בחכמה ומבין בבינה ויודע בדעת‪.‬‬
‫ואשר כח בהם‪ ,‬דא שכינתא עלאה דאיהי כיח אתוון דעובדא דבראשית‪ ,‬לעמוד‪ ,‬בכולהו‬
‫בעמידה דצלותא‪ .‬אלין יעלון להיכלא דמלכא דאינון צדיקים גמורים‪ .‬בינונים‪ ,‬יהיב לון‬
‫שאלתין דילהון מלבר ולא עאלין לגאו‪ .‬רשיעייא אדחיין מתמן‪ ,‬ולא יהיב לון שאלתין דילהון‪,‬‬
‫אלא עלייהו אתמר )ישעי!‪ >* ,‬מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי‪ .‬ואלין איבון רשיעייא דהוו מבזץ‬
‫למלכא בצלותהון דמנחן למשמע צלותא ופס קין לה על שיחה בטלה‪.‬‬
‫לקוביה על מאכלין‬ ‫נפקין‪ .‬הא אחרנין עאלין‪ .‬אינון מארי דצואר דהוו מברכין‬ ‫אלין‬
‫ומשתיין‬
‫ג א ר לחי ראי‬

‫דאתמר בהון ילדים אשר אין בהם כל מום וס פא וע׳׳כ נאמר במיאל באותן אשר כח גהם לעמול‬
‫לקרא הוא ואשר כח בהם לעמול בהיכל המלך‪ ,‬ור׳׳ל בהיכל המלך שהם יודעי לעה ומביני מרע לייקא‪,‬‬
‫ני רק אוחס שאין בהס שוס מום מעבירוח שבילם‪ ,‬כמש׳׳ל )שם לף י׳׳ל ע׳׳א( בסול מה שאחז״ל אין‬
‫והס מארי תורה ומצות ומע׳׳ט‪ ,‬הס הס מבני היכלא לורשין במעשה המרכבה ביתיל אא׳׳כ היה תכס‬
‫למלכא‪ ,‬וכמ״ש )ברע״מ פ׳ כי תצא לף רפ׳׳ב ע״ג( ומבין מלעחיי מאלץ לאתמר בהון ואמלא אותו רות‬
‫דרק החכמים ונבונים מארי ימלוח חסיליס מארי תורה אלקים בחכמה בתבונה ובלעת עיי״ש ובביאוריגו שם‬
‫וצדיקים אחמר בהון ואשר כמ בהם לעמול בהיכל דא שכינתא עלאה דאיהו כ״ח אתוון דעובדא‬
‫המלך געמילה לצלוחא בהיכלא למלכא‪ ,‬משא׳׳כ ראשי דבראשית‪ .‬ע׳׳ל )תיקון י״ע לף רד ריש ע׳׳א( בסוד‬
‫הערב רב עיי״ש‪ :‬לא בצלותהון‪ .‬שלא נמצא שמן כח מעשיו ! מ י ד לעמו‪ ,‬האי * ‪ p‬כ״ח פרקין לב׳‬
‫מחשבה זרה ופגם בתפלתם‪ .‬ולא בנשמתהון‪ .‬שנשמחס ילין למצכא עלאה עיי״ש‪ ,‬וע׳׳ל )בהקלמה לף י׳׳ג‬
‫אינו פגום פ״ו מעבירות שבילם וטובי מראה בכל ע׳׳א( להכ׳׳ח אחוון לעוגלא לבראשיח הס סול הב׳‬
‫עובדיהון‪ .‬עיין )במל׳׳ר שיר השירים פרק א׳( ומראך ילוח ימין ושמאל מספר כ׳׳פ יל הוא טיח‪ ,‬ועיי״ש‬
‫נאוה במע״ע עיי״ש‪ ,‬ולזה לייק ואמר בכל עובדיהץ‪ ,‬עוד )בלף ר ע׳׳ב( בסול ועחה יגדל נא כח ה׳‬
‫ללא לי במה שיש להם הרגה ‪.‬מע׳׳ננ‪ ,‬אלא שצריך ובביאורי* שם‪ ,‬ח ה הוא ביאור הלבריס כאן שאמר‬
‫להיות שלא יהיה שוס כתס משוס צל נעירה ממעשה שהצליקיס שהם מארי לילין סול הכ״ח מעשיו‬
‫אחת ממעשיו‪ ,‬ועל כל מעשיו נאמר ומראך נאוה למלכא עלאה‪ ,‬היינו בחי׳ הב׳ ילי״ס י׳יל מ י ן וי״ל‬
‫כמע׳׳ע עיי״ש‪ .‬דעלייהו אתמר הראיני א ת םראיך שמאל למלכא עלאה מספר כ׳׳ח‪ ,‬שהם מארי לחץ‬
‫השמעיני א ת קולך וגד‪ .‬עיץ )בזהר פ׳ אחרי לן> ועוסקין בסול כ״ח אחוץ לעובלא רבראשיח‪ ,‬הס‬
‫ם׳׳א ע׳׳א( לאלץ ת״מ הצטעים זהחסילים ומחעסקי !בני היכלא למלכא והס יכולץ לעמול בהיכל ה׳‬
‫באורייתא‪ ,‬ליוקניהץ אתתקן לעילא קמי י קוג׳׳ה‪ ,‬מ מ י ל ה לצלותא וכאמור• לעמוד בכלהו בעמידה‬
‫וקוב׳׳ה אשתעשע בהו ואמר הראיני את מראיך דצלותא ר׳׳ל למ׳׳ש בקרא אשר כת בהס לעמול‬
‫השמיעיני את קולך כי קולך ערב‪ ,‬ללית קלא משתמע בהיכל המלך דיל שיש להס כל המעלות ואץ גהס שוס‬
‫לעילא אלא קלא לאיגץ למתעסקץ גאורייתא‪ ,‬והאי מוס לא בצלותץ ולא בנשמתין מצל שוס עבירה כנ״ל‪:‬‬
‫קלא סליק וכקע כל איטן רקיעץ על לסלקץ קמי רשיעייא אדחיין מתמן‪ .‬ר׳׳ל לרשעים אץ תפלתם‬
‫קוב׳׳ה‪ ,‬כרץ כתיג כי קולך ערג ומראך נאוה עיי׳׳ש‪ .‬נשמעת אפילו ממ*ץ‪ :‬אלא עלייהו אתמר מי בקש‬
‫דאין דורשין במעשה בראשית וכד‪ .‬הגד׳א הגיה זאת שיחנם דמום חצרי‪ .‬מיץ )סהר פ׳ במלבר לן«‬
‫שצ׳׳ל כמעשה מרכגה והוא נכץ‪ ,‬ור״ל כי מ י היכלא ק״ב ע״ג( לבעובדא ומלולא תליא מלתא‪ ,‬ואי פגים‬
‫דמלכא כ ס רק אוחס הלומדים חכמת הקכלה שהיא שבלא אחפגיס האי בר נש לעילא ולתתא וצלותיה‬
‫סור ממשה מרכבה‪ ,‬וכמש״ל )גהקלמה דף א׳ ע׳׳ב( פגוס‪ ,‬ועליה כתוב כי תבאו לראות פני וגד גס כי‬
‫לאוחן שלומליס קבלה עגדץ לה לירה ולקוג׳׳ה ת מ ו תפלה אינני שומע‪ ,‬להא בעובלא ומלולא תליא‬
‫לאיהו אפסניא ליליה גית ליליה מלץ ליליה ע י י ׳ ^ מלתא פיי״ש‪ :‬אינץ מארי דצואר‪ .‬היינו איתן‬
‫שעבודתן‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תמני םרי ]דף צ״ג ע׳׳ב[‬ ‫תסוני‬ ‫עו‬
‫צו את בני ישראל ואמרת אליהם‬ ‫)‪•m‬‬‫ט ז (‬‫ומשתיין דקרבנין‪ ,‬דאמרין בכל יומא‬
‫את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי‪ .‬דהוי מקרבין לקוביה ושכינתיה בכמה קרבנץ דצלותין‪.‬‬
‫ואלין אינון דמהניין בענג שבת ומברכין לקוביה‪ .‬קוביה יהיב לון שאלתין דילהון‪ .‬ולאזזרנץ‬
‫דהוו אכלין בלא צלותא‪ ,‬אתדחיין מתמן ויהבין לה בידא דכמה מלאכי חבלה דאינון מזיקין‪.‬‬
‫הא אלין נפקין‪ ,‬הא מארי דקלץ ודבורין בזמירות ותשבחות והודאות דצלותא דפקין‪ ,‬ומארי‬
‫דקלץ דקראן לקוביה בקיש שמע ישראל תרין זמנין)כיום ערב ובקר‪.‬‬
‫א(‬

‫בהון)דניאל‬ ‫אלהכי הא מארי דרגלץ קא דפקין לפתחא‪ ,‬מארי דעמידה דצלותא דאתמר‬
‫& ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך‪ .‬המלך סתם‪ ,‬דא קוביה‪ ,‬היכל המלך‪ ,‬דא‬
‫אדני שפתי ו‪1‬פתח‪ ,‬אדנ״י סליק להושבן היכ״ל‪ .‬ואיתמר )חבקיק‬ ‫אדנ״י‪ ,‬דאתמר ביה הלימ‬
‫נא(‬ ‫)ת‬

‫וה׳ בהיכל קדשו הם מפניו כל הארץ‪.‬‬ ‫ב(‬

‫זכאה איהו מאן דזכי לאעלאה להיכליה ד קוביה למחזי למלכא ומטרוניתא‪ .‬זכאה פומא‬
‫)דאיהי היכל יקו״ק( דשריא ביה צלותא דאיהי אדנ״י‪ ,‬דאמרין לה אדני שפתי תפתח‪.‬‬
‫וזכאין שפוון דאינון תרעין דהיכלא כגוונא דאלין דאתמר בהון)שם י פתחו לי שערי צדק‪.‬‬
‫ח (‬ ‫ק‬

‫דכד‬
‫כ א ד לחי ראי‬

‫בהיכציה דאירו אדני כגוונא דא יאקדונק״י הא מלכא‬
‫בהיכליה‪ ,‬מאן דכעי למשאל שאלחוי ימול‪ ,‬ובגץ דא‬
‫אדנ״י שפחי חפחח ועיי׳׳ש גביאורנו‪ ,‬דר׳׳ל דבזמן‬
‫חפלח שמונה עשרה אז ז״א שהוא סוד ד׳ אוחיוח‬
‫!קוי״ה מזדווג עם ד׳ אוחיוח אדנ״י בשילוב גיחודא‬
‫שלים עיי״ש• זכאה פומא דאיהו היכל יקו״ק היינו‬
‫מי שעושה פיו מרכבה להמלכוח‪ ,‬וכמש״ל )בהקדמה‬
‫הב׳ דף י״ז ע״א( מלכוח פה‪ ,‬והיינו סוד שם אדנ״י‬
‫שהיא היכל הוי״ה‪ ,‬ור״ל דמי שהוא פה קובר נבלה‬
‫והוא מכת הרשעים דמבזין למלכא בפיהם דמגחן‬
‫למשמע צלוחץ ופםקץ לה בשימה בטלה‪ ,‬עליהם אמר‬
‫הכחוב מי בקש זאח מידכם ר ש ם חצרי וכף וכמש״ל‪,‬‬
‫ואץ פיו נעשה מרכבה למלכוח ע״י חפלחו‪ ,‬אכן מי‬
‫ששומר פיו ולשונו שלא לדבר שיחה בטלה גשעח‬
‫החפלה‪ ,‬אז נעשה פיו מרכבה למלכוח סוד שם אדני‬
‫שהיא סוד החפלה‪ ,‬כמ״ש דהמע״ה ואני חפלה שהוא‬
‫מרכבה להוי״ה שנמס קוב״ה להיכליה שהיא אדג״י‪:‬‬
‫דשריא כיה צלותא דאיהי אדנ״י‪ .‬והיינו כי חפלה‬
‫הוא סוד המלטח‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בפרע״מ בריש שער‬
‫התפלה( דתפלה היא סוד המלכות ושם אדנ׳׳י‪ ,‬בסוד‬
‫ואני תפלתי ותפלה לעני כי יעטוף עיי״ש באורך‪:‬‬
‫וזכאין שפוץ דאיגץ תרעין ל ה י כ ל א ר״ל כי מי‬
‫ששומר שפתו שלא לדבר בשעת תפלה כנזכר‪ ,‬אז‬
‫שפתוח יו זכאץ‪ ,‬שהם בחי׳ חרעץ דהיכלא למלכא‬
‫שיכנס בהם המלך כנזכר‪ :‬כגוונא דאלין דאתמר‬
‫בהון פ ת ח ו לי שערי צדק‪ .‬היינו כמש״ל )דף ל״ב‬
‫ע״׳א( דבםיכלא למלכא אית תרץ תרעץ שהם חרין‬
‫שפוץ‪ ,‬ועליהו * ז מ ר פחחו לי שערי צדק עיי׳׳ש‬
‫ובביאומנו‬
‫שעבודחן היא בפקידץ דתניין בקנה ובוושט באמנה‬
‫ושחיה של מצוה בושט ובצלוחא בקנה‪ ,‬וכמש״נ )דף ל״ב‬
‫ע״ב(‪ :‬החוו מקרבין לקב״ה ושכינתיה בכמה‬
‫קרבגין דצלותין וכו׳‪ .‬עיין )גרע״מ פ׳ גהר דף ק״י‬
‫ע״א( אח קרגני לחמי לאשי‪ ,‬דאינון קרגנין דב״נ‬
‫בצלוחץ ועובדין טגין‪ ,‬קרגנץ דח״ח דאורייחא דלהון‬
‫היא כאכילח קדשים עיי׳׳ש ויהבין לון בידא דככה‬
‫מלאכי חבלה דאינון מזיקין‪ .‬וכמ״ש )נזהר פ׳‬
‫בראשית דף כ״ג ע״ב( ואי צלוחא לאו איהו שלימא‪,‬‬
‫כמה מלאכי חבלה רדפץ אבתרה עיי״ש‪ ,‬אמגם לגבי‬
‫אלץ שהם מארי דצואר כג״ל הם מקיימים בכל יומא‬
‫אח <ןדבני לחמי לאשי‪ ,‬וכמו שמבואר בסידור הכוונה‬
‫צו אח בני ישראל אץ ‪5‬׳‪ v‬אלא ע׳׳ז‪ ,‬אח קרבני לחמי‬
‫לאשי היינו שהקליפוח שבעשיה הס קשים ומנים‬
‫וצריכים לשרפם לאש״י הייט א״ש הקודש של קרבני‬
‫לחמי עיי״ש‪ ,‬חה הוא ביאור הדברים כאן כי מי שאינו‬
‫מארי דצואר ואינו מקיים ע״י מע״ט שלו אח קרבני‬
‫לחמי לאשי‪ ,‬שאינו שורף הקליפות הקשים והרעים‬
‫שהם המלאכי חבלה הרודפים אחר החפלה‪ ,‬הנה‬
‫גמסר בידם החפלה‪ :‬אדהכי הא מארי דרגלין וכי׳‬
‫הייט כי לאחי ק״ש סומכץ תיכף התפלה דעמידה‬
‫שהוא סוד מארי דרגלץ כמש״ל‪ .‬הםלך סתם דא‬
‫קב״ח‪ .‬היא מימרא )במד״ר אסתרעה״פ כשגחהמלך(‬
‫א״ל יוחנן כל מקום שנאמר כמגילה מלך אחשורוש‬
‫כמלך אחשורוש סכתוג מדכר‪ ,‬וכל מקום שנאמר המלך‬
‫סמס‪ ,‬משמע קודש וכד והיינו ממה״מ הקכ״ה‪ .‬היכל‬
‫ע״ח(‬ ‫המלך דא אדנ״י וכד‪ .‬ע״ל )חיקץ י׳ דף‬
‫דגזמן חפלח השמונה משרה כהאי זמנא יעול מלכא‬
 ‫י‬
‫עז‬ ‫הזהר‬ ‫]דף ל״ג פ״ג[‬ ‫תקונא תמני סרי‬ ‫ת?ונ‬
‫דכד פומיה פתח בצלותא בשכינתא‪ .‬ד״י יענה מיד‪ .‬הה״ד )ישןיד‪ ,‬גח אז תקרא וי״י יענה‪ .‬א״ז‪,‬‬
‫(‬

‫תמניא אתוון יקו״ק אקי״ק‪ .‬ויי׳ יענה‪ ,‬הוא ובית דינו‪ ,‬ודא יקו״ק אדני יאקדונק״י‪ ,‬לקבל תמניא‬
‫אתוון אלין‪ .‬אינון)אתוון()ס״א חיוון( דחשמל‪ .‬דאינון חיוון דאשא פעם חשות ופעם ממללות‪.‬‬
‫בצלותא דמיושב ממללות‪ .‬בצלותא דמעומד חשות‪) .‬נ״א פאן שייד וכד בר נש מגלי שבדף ליל ע״א(‪.‬‬

‫ותא חזי אם בר נש סליק במחשבתיה בצלו תא דיליה לשכינתא ‪ ,pa‬או בכל פקודא ופקודא‬
‫דעביד‪) ,‬נ״א ות״ח בצלותא דסליקת שכינתא או בכל פקודא דסליקת שכינתא(‪ ,‬מיד‬
‫דדפיק לפתחא דהיכלא דמלכא נביא או חוזה או חכם או צדיק או חסיד‪ .‬מיד דקרא לה‬
‫לתרעא‪ .‬אם שכינתא סליקת תמן‪ ,‬יקו״ק יענה מיד‪ .‬ולא אמתין לעבד או ממנא דיפתח ליה‪,‬‬
‫אלא איהו ממש אפתח ליה מחביבו ורחימו דאית ליה לגבה כחתן לגבי כלה‪ .‬ואם שכינתא‬
‫לא סליקת בההוא צלותא או פקודא‪ .‬לא חשיב ליה קודש א בריך הוא למפתח ליה היכליה‬
‫ואפילו‬
‫כ א ד לחי ראי‬

‫וחפלה יחול הח׳ אותיות הוי״ה אלג״י מספר א״ז‪,‬‬ ‫ובביאורינו דכד פוטיה פתח בצלותא בשכיגתא‬
‫חזכה שחחקבל חפלחך‪ ,‬בסול וה׳ יענה היינו שבפח‬ ‫שעיקר חפלחס היא רק לצורך השכינה לחקנה וליחדה עם‬
‫היחול של הוי״ה וב״ל שהוא אדנ״י חזכה שה׳ יענך•‬ ‫בעלה בסול הצדקה כמש״ל ויקוק יעגה טיד וכמש״ל‬
‫לקבל תמגיא אתוון אלין איגון אתוון דחשטל וכי׳‬ ‫)חיקק ד דף כ״ו ע״א( בהאי זמנא שעושין יחול‬
‫ע״ל )תיקון י׳ דף כ״ה ע״ב( שהד חיוח של המרכבה‬ ‫הוי״ה ואלנ״י בצלוחא יעול מלכא בהיכליה מאן לגעי‬
‫יש להם ד אנפין סול ד אותיוח יקו״ק‪ ,‬ו ד גדפק‬ ‫למשאל שאנחוי יעול לאז הוא עח רצון שהקב״ה מקבל‬
‫סול ד אוחיוח אדנ״י‪ ,‬וכל מחחברין האתוון בחבורא‬ ‫החפלה וכלמפרש ואזיל הח״ד אז תקרא וי״י יענה‬
‫חלא יאקדוגק״י אקרי חשמ״ל חיוח אש ממללן‪,‬‬ ‫היינו כמש״ל )חיקון ל״ז דף ע״ח סוף ע״ב( מאן‬
‫זמנין חשו״ח זמנין ממללוח פיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הפא‬ ‫למייחל הוי״ה ואמ׳׳י בהאי זמנא מאן לבעי למשאל‬
‫שע״י ק״ש וחפלה מחיחלין חרק שמהן כחלא ונטשה‬ ‫שאלחוי ישאל לבהאי זמנא עח רצון להא חרק שמהן‬
‫בסול חשמ״ל‪ ,‬וע״כ אומרים ק״ש בקול בסול מתים‬ ‫כחלא יאקדוגק״י א״ז חקרא וי״י יענה עיי׳׳ש וע״ל‬
‫ממללו״ח‪ ,‬ושמ״ע מחפלליס בחשאי בסול עחיס חשד׳ח‪,‬‬ ‫)חיקון כ״א לף מ״ה ע״א( ובביאורנו שם מזה אז‬
‫וע״ל )גהקלמה דף ג׳ ע״ב( לבצלותא מתימלין ח ‪p‬‬ ‫תטגיא אתוון יקף׳ק אקי״ק‪ .‬טונחו בהמשך לברים‬
‫שמהן כחדא ובחבורא לתרין שמהן צריכין בחשאי וכי׳‬ ‫אלו למארי לקלק לקראן לקב״ה בק״ש והס ג״כ מארי‬
‫והכא לרש לה לסול םמיכח ברכח ק״ש לחפלה בסול‬ ‫לרגלק שסומכין גאולה לתפלה ועומליס חיכף להתפלל‬
‫סמיכח גחולה לחפלה‪ .‬בצלותא דמיושב עיין )בזהר‬ ‫תפלת הפמילה‪ ,‬עליהם נאמר א״ז תקרא ו ד יענה‪,‬‬
‫פ׳ פנחס דף רכ״ו ע״ב( לצלותא למיושב היינו ברכח‬ ‫כי פ״י שפושיס מחחלה היחול בק״ש‪ ,‬היחול של או״א‬
‫ק״ש עיי״ש אם ב״ג סליק בטחשבתיה בצלותא‬ ‫בסול א״ז ח׳ אוחיוח של הוי״ה אקי׳ק‪ ,‬ואח׳ כ‬
‫דיליה לשכינתא וכד ר״ל שהחיקון שעושין בחפלה‬ ‫מחפלליס פפלהס‪ ,‬זוכים לסול א״ז חקר״א לשון קריא״ח‬
‫ה ק ו ד להוי״ה אלנ״י‪ ,‬הוא רק כשכל כומתו ומחשבחו‬ ‫שמפ שמיחלים גק״ש אד׳א סוי״ה אקי״ק כלי שינחילו‬
‫בתפלה לצורך תיקון המלטח וליחלה בבעלה ולא‬ ‫פערוח למיהם זו״נ שיוכלו פי״ז להזדווג בתפלה‪,‬‬
‫ללברים גשמיים‪ ,‬ופמ״ש הרב )מהרמ״פ גהקלמתו‬ ‫וכמ״ש רגיגו )גפרפ״ח פרק ד משפר הק״ש( ופי״ז‬
‫להפרע״ח(‪ ,‬יע״ל )בהקדמה דף ג׳ ע״א( שצריכק‬ ‫וי״י יפנה וימלא משאלוחם‪ .‬ויקו״ק יעגה הוא ובית‬
‫לטמא מ מ ל ה ליחלא לק כמלא‪ ,‬ובגין לא צריך טונה‬ ‫דינו‪ .‬עיין )גמל״ר וירא פ׳ נ״א( פה״פ וה׳ המפיד‪,‬‬
‫ללא חליא אלא גמחשכחא עיי׳׳ש• ואם שכיגתא לא‬ ‫כל מקום שנאמר וה׳‪ ,‬הוא וכיח דינו‪ ,‬וכן )פרש״י‬
‫סליקת בההוא צלותא וכד‪ .‬פי׳ שאינו מכוון‬ ‫גחומש שם‪ ,‬וגפ׳ גא( וה׳ הכה כל ככור‪ ,‬ולזה מפרש‬
‫במחשבתו בטונה רצויה לצורך ח ק ק המלטח‪ ,‬אלא‬ ‫גס כאן וה׳ יפנה הוא וגיח דינו‪ .‬ודא יקו״ק אדג״י‬
‫ללברים גשמיים לצורך עצמו‪ ,‬אז אפילו הוא צדיק חכם‬ ‫ר״ל ט חיגח הוא‪ ,‬הייגו הוי״ה שהוא דטרא‪ ,‬כמ״ש‬
‫ונביא‪ ,‬אין פוחחק לו ההיכל להמיס תפלתו אפילו ע״י‬
‫)גלק״ח פ׳ ויחי( וגיח דינו הוא המלטח גסוד דינא‬
‫שליח‪ ,‬א** מתגק לו משאלותיו מבחוץ שלא בלרך‬
‫דמלטתא דינ״א‪ ,‬אותיות אדנ״י‪ ,‬וכמ״ש )גרע״מ פ׳‬
‫אהכה‪ ,‬וכמ״ש הרב )מהרמ״פ בהקלמחו שם( ראותן‬
‫פנחס ריש לף רכ״ז וגשאר דוכחי( ר״ל שפ״י שתקרא‬
‫שמתפללים תפלת שמונה עשרה לדברים גשמיים‬
‫ק״ש סמוך לתפלה כסוד ‪,‬אז חקרא שחפשה כק״ש‬
‫ולצורכם‬
 ‫הזהר‬ ‫]דף ל״ג ע״ב ול״ד ע׳׳א[‬ ‫תקונא תמני םרי‬ ‫‪,‬‬
‫‪" !Tlpri‬‬ ‫}]\‪T‬‬
‫ואפילו על ידי שלוחא‪] .‬יף ל־־י ״ ן ולאו איהו כדאי למיעאל להיכלא דמלכא‪ .‬ועליה אתמר‬
‫א‬ ‫ע‬

‫)יביים כי( בחוץ תעמוד‪ .‬ומלבו יהבין ליה בעותיה על ידי שליחא או ממנא‪ .‬ואי לא סליק‬
‫צלותיה כדקא יאות‪ ,‬דחיין ליה לבר וסגר ץ תרעין באנפוי‪ .‬ועליה אתמר )»שלי «( אז יקראנני‬
‫ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני‪.‬‬
‫והכי כד קראן ישראל כל חד מי( וחד לקוב״ה בק׳׳ש או בצלותא או בכל פקודא‪ .‬אם‬
‫בכל המקום אשר אזכיר את‬ ‫שכינתא לאו איהי תמן לא נחית תמן‪ .‬הה״ד )שמית‬
‫ה(‬

‫שמימי‪ (,‬אבוא אליך וברכתיך‪ .‬ותרגםאונקלום בכל אתר דאשרי שכינתי תמן וגר‪ ,‬דכד בר‬
‫נש סליק שכינתא בפקודין דיליה לגבי קוב״ה‪ .‬קוב״ה נחית עליה בגינה‪ .‬ובגין דא אמר הנביא‬
‫)יימיי‪ .‬אל יתהלל וגר כי אם בזאת »>‪ .‬והא אוקמוהו‪.‬‬ ‫ס(‬

‫)והכי כד בר נש סליק שכינתא בצלותא דיליה לגבי קוב״ה‪ .‬קוב״ה נחית לקבל צלותיה‪.‬‬
‫ושכינתיה אקדימת(‪) .‬נ״א והכי כד בר נש נחית לקוב״ה בצלותיה לגבי שכינתא‪ ,‬מיד‬
‫(‬‫שכינתא אקדימת( לאפתחא ליה‪ ,‬הה״ד )בראשית כך> ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה מז‬
‫יוצאת‬
‫כ א ד למי ראי‬

‫שמחקנה בחיקונין וילה ובג״ד אמר הנביא אל יתהלל‬
‫ונד‪ .‬ע״ל)חיקוןס״טדףק״וע״‪ (3‬אליחהלל וגף בזמנא‬
‫דאוח ר מרחקח מאוח ה׳ דיליה כי אס בזאח יחהלל‬
‫המתהלל וגר כד יהא השם יקד׳ק כדקא יאוח‪,‬‬
‫שיחיחדו האוח ף עס הה׳ ויהיה השם הוי״ה גשליזמוח‬
‫עיי״ש‪ .‬חה שדייק הבא ואמר כי אם בזאת‪ .‬דיל‬
‫דעיקר מ ה שיש להאדס להחהלל בעבודתו הוא רק אס‬
‫הוא מתקן השכינה הנקראח זא״ח שחחיחד עס בעלם‪,‬‬
‫וכמש״ל )בהקדמה דף י״א וי׳׳ב‪ ,‬וברע׳׳מ פ׳ פנחס‬
‫דף רנ״ו( עיי״ש‪ ,‬והמשך הדברים היא דאה הוא‬
‫מתכוין לחקן המלטח שנקראת זאת אז נחית קוג״ה‬
‫עליה להאיר עליו כיח שהוא שושבין דמטחוניחא שעל‬
‫ידו ‪,‬נטשה הימוד של הר עס הה׳‪ ,‬ורק גזה יחהלל‬
‫המחהלל כד נחיח הקב׳ה עליה בגינה‪ :‬והכא כד‬
‫ב״נ נהית לקוב״ה בצלותיה לנכי שכינתא‪ .‬כיין‬
‫)בכסא מלך( שכחג שכן היא הגירסא הנטנה‪ ,‬וכן‬
‫נראה גס לטנ״ד‪ ,‬כי לעיל אמר שאם הוא גורס להעלוח‬
‫המלכוח לגבי בעלה בחפלחו‪ ,‬אז מחביבח החחן לגבי‬
‫הכלה שבאה אליו כביכול‪ ,‬הוא מראה אוח אהגה‬
‫להשושגין ונחיח עליה כקכ׳׳ה כביכול ואפתח ליה‬
‫ההיכל לקבל תפלתו‪ ,‬והכא אמר דאם הוא גורם‬
‫בתפלתו להוריד ז״א לגבי הנוקגא ונשיח יץג״׳ה‬
‫בצלותא לגגי המטרוניתא‪ ,‬אז השכינתא מחזקת לו מוגה‬
‫להשושגין ואקיימה לאפתחא ליה מחגיגו דאית לה‬
‫לגגיה‪ :‬הה״ד ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה‬
‫רכשה יוצאת‪ .‬עיק )כרע״מ פ׳ פנחס י ף רכ״ו ע״א(‬
‫ובפג שטמא דב״נ מצלי‪ ,‬קוג״ה אקדים ממיר לה‪,‬‬
‫] ל מ פ ל ה [ ‪ ,‬ורזא ימלה והאיש משתאה לה‪ ,‬ולית‬
‫איש אלא הקג״ה הה״ד ה׳ איש מלחמה‪ ,‬ויהי הוא‬
‫טרם‬
‫ולצורכס‪ ,‬ה ס נקראים עבדים‪ ,‬שעליהם נאמר אל חהיו‬
‫כעבדים המשמשים את הרב על מנח לקבל פרס עיי״ש‬
‫באורך ואי לא םליק צלותיה כדקא יאות‪ .‬פי׳‬
‫שאפילו גפירוש המלות בכוונה גשמיוח אינו מטין‬
‫בה כראוי שמעורב מחשבות זחוח וכמש״ל )חיקח כ״א‬
‫דף מ׳יה ע״ג( דאפילו צדיק כשהוא חרג ויגש בח״י‬
‫גרכאן דצלוחא ]היינו שאינו מניח גס להמשיך השפעה‬
‫גשמיות לגבי איכון מםכנין דאזלץ מחחרכין בגצוח[‬
‫אחמר עלייהו אז יקראנני ולא אענה עיי״ש ובביאורנו‬
‫שם• וחכי כד קראן ישראל כל חד וחד וט׳ אם‬
‫שבינתא לאו איהי תטן וכד‪ ,‬עיין )בזהר פ׳ ויחי‬
‫דף רל״ד ע״א( בסוד פנה אל חפלת הערער ולא כזה‬
‫אח חפלחס‪ ,‬שיש חילוק בין חפלח יחיד לחפלח הצבור‪,‬‬
‫דצלותא דיחיד לא מאל קמי מלכא קדישא אלא בחילא‬
‫תקיפא‪ ,‬דעד לא עאלח ההוא צלותא לאחעטרא‬
‫בדוכתה‪ ,‬אשגח גה קוכ״ה ואסתכי גה‪ ,‬ואסתכי‬
‫גחוטי וגזטתיה דההוא ב׳׳נ אס ראוי חפלחו שתתקבל‪,‬‬
‫משא״כ גחפלח הצגור אע׳׳ג דלאו מהני זפאץ אינץ‬
‫עאלח כלהו קמי קןג״ה ולא אשגח גחוכייהו‪ ,‬וגגץ‬
‫‪ p‬ולא גזה את תפלתם אע״ג ללאו כלהו ככוונה‬
‫ורעותא דלגא עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה אמר בהמשך הדגריס כאן‬
‫כד קראן ישראל כל ת ד וחד גפני עצמו דאז קוג״ה‬
‫משגח כהחפלה אם היא כראוי בלי חםייח ועל האדם‬
‫המתפלל אס הוא ראוי שיחקכלו יללותיו‪ ,‬משא״כ‬
‫המחפללים כציטר לא נאמרו דגרים אלו‪ ,‬דעליהם נאמר‬
‫ולא גזה את תפלתם מאמור‪ :‬הה״ד ככל מקום אשר‬
‫אזכיר א ת שמי וגר‪ .‬כמק זה איתא גם להלן )תיקח‬
‫ס״ט דף קי״א ע״א(‪ :‬קוב״ה נ ח י ת עליה כגינה‪.‬‬
‫מחגיגת המתן לגכי הכלה הוא מחזיק מוגה לכל מי‬
 ‫עט‬ ‫הזהר‬ ‫]דף ל״ד ע״א[‬ ‫תקונא תמני סרי‬ ‫‪,‬‬
‫‪* ilpn‬‬

‫יוצאת‪ .‬ודא איהו רזא דאוקמוה מארי מתניתין אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל‬
‫ואם לאו יודע אני שהוא מטורף‪ .‬וטורפין לו צלותיה באנפוי‪ .‬ובגין דא ויהי הוא טרם כלה‬
‫לדבר ולמללא בצלותיה בשם יקו״ק‪ .‬מיד שכינתא נפקת לגביה )ם״א לקבליה(‪ .‬ובגיניה נחתת‬
‫שכינתא לרגלוי הה״ד »ןהלים ™ צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו‪.‬‬
‫(‬

‫שכינתא איהי עומדת על ישראל‪ ,‬דשראל אינון רגלין דקמת עלייהו בגלותא‪ .‬קוב״ה‬ ‫וכד‬
‫משבח לה בהה )עיי ‪ 0‬מה יפו פעמיך בנעלים וגר‪.‬‬
‫מה יפו פעמיך‪ .‬כד ישראל הוו מקיימין ‪ >m‬שלש פעמים בשנה‪.‬‬ ‫ועוד‬
‫מה יפו פעמיך בנעלים‪ .‬בזמנא דעמדו ישראל על טורא דסיני‪ .‬דעלייהו אתמר )זכריה ‪(T‬‬ ‫ועוד‬
‫ועמדו רגליו ביום ההוא‪.‬‬
‫ועוד‬
‫כ א ד לחי דאי‬

‫ואמר וישם ללרך פעמיו סייגו לתתא במקום הפעמים‬ ‫טרם כלה ללבר והנה רבקה יוצאח‪ ,‬לקלמא שכינתא‬
‫בסול מארי דרגלץ כנ״ל וכד שכינתא איהי עומדת‬ ‫ואחיא עיי״ש‪ ,‬חה הוא ביאור הלבריס שמביא פסוק‬
‫על ישראל וכד הוא מפרש והולך ומשלים הלגרים‬ ‫!ה‪ ,‬כי מי שמחפלל באופן הנכון‪ ,‬הקב״ה נעיר ליה‬
‫כמש״ל וישם ללרך פעמיו שמרמז לסוד מארי למלין‬ ‫ובטרם הוא כלה ללבר והנה רבקה שהיא סול שכינחא‬
‫המתפללים עגור השכינה וכאמור ומפרש כי מה‬ ‫קלמה ויצאת לקראתו לקבלו בסבר פנים יפית וכאמיר‪.‬‬
‫שהצדיקים הגיכרים נקראים מארי ררגלין היא כי המה‬ ‫דאוקמרה מארי מתני׳‪ .‬בש״ס )ברכות דף ל״ל ע״‪:(3‬‬
‫רגליה של השכינה וישראל אינו רגלץ שצ השכינה‬ ‫אש שגורה תפלתי בפי וכו׳ ובג״ד ויהי הוא טרם‬
‫הקלושה ד ק מ ת עלייתו כגלותא )הגר׳׳א גיס‬ ‫בלה לדבר וכו׳ ע״ל )תיקון כ״א דף מ״ח ע״א(‬
‫כצלותא(‪ ,‬קוב״ה משבח לה כהון מה יפו פעמיך‬ ‫ועוד אם שגורה חפלחי גפיו‪ ,‬איהי רזא ויהי הוא‬
‫בנעלים היינו כמ״ש )בס׳ ערוגת הבישם על שיר‬ ‫טרם כלה ללבר והנה רבקה יוצאת‪ ,‬ורזא למלה והיה‬
‫השירים בביאור פסוק זה( שמפרש דד׳ל שאס ישראל‬ ‫טרם יקראו ואני אענה וגד‪ ,‬זכאה איהו מאן ללא‬
‫הס עובים והס במי׳ רגלין לשכינתא‪ ,‬והס נעשים כמו‬ ‫מעכב מטרוגיחא לםלקא למלכא‪ ,‬לכל מאן לאיהו‬
‫מנעלים להשכינה אז הקלושה מתרבה מראש האצילות‬ ‫צלוחיה שגורה גפומוי בלא עטכא‪ ,‬ההוא ממהר‬
‫על ראשי ישראל שנעשים מרכבה אליה‪ ,‬ואז נאמר מה‬ ‫מעמניחא לסלקא למלכא עכ״ל‪ .‬ולםללא מ ל ו ת י ה‬
‫יפו פעמיך בנעלים עכ״ל וזה היא המשך הדגמס‬ ‫בשם יקף׳ק‪ .‬היינו שעיקר כוונחו כצלופא להעלוח‬
‫כאן כד ישראל הוו מקיימים שלש פעמים בשנה‬ ‫המלכות שהיא שם אדנ״י לגבי כעלה שהוא שם הוי״ה‪,‬‬
‫לעלות לרגל‪ ,‬ועי״ז היו מארי דרגלין וכמ״ש רבינו‬ ‫בסול כל הזוקף זוקף בשם‪ ,‬וכמש״ל )גרף ה ק מ ס ( ‪:‬‬
‫)בלק׳׳ת טעמי מצות פ׳ משפעים במצות ראיה( שענין‬ ‫ובגינה גהתא שכינתא לרגלוי עיין )בע״ח פ־ק‬
‫עליות לרגל ג״פ בשנה הם לתיקון המלכות שמקומה‬ ‫ב׳ משער ציור העולמוח( להשכינה הקדושה נקראח‬
‫נגל נה״י מ מ ה הם גי רגלים ושניהם נכללים ביסול‬ ‫רגל בסול!והארץ הלום רגלי עיי״ש‪ ,‬ומר^־ר הענין חמצא‬
‫הרי רגל ג‪/‬וזה סול שלש רגלים תחוג לי‪ ,‬שע״י מצות‬ ‫להלן )תיקון ע׳ דף קל״א ע״ג( בסול צדק יקראהו‬
‫מ‪£‬יה ג״פ בשנה ממשיכק להמלכוח כח רע׳ רגלים‬ ‫לרגלו להשכינתא תחאה שנקראח צלק יקראהו לרגלו‬
‫העליונים שהם נה״י עיי״ש‪ ,‬ולזה לרש הכא להמשך‬ ‫שהיא לתחא גמקוס הרגלים‪ ,‬ע״כ מחקנץ אותה ע״י‬
‫הרמש שלוה מרמז הקרא מה יפו פעמי״ך לשון פעמים‬ ‫המצות לתלויס ברגלים‪ ,‬ואמר שם לעל אמא תתאה‬
‫ותלים‪ ,‬שישראל עלים למל ג״פ ומקיימים מצוח ראיה‬ ‫אחמר צדק לפמו יהלך וישם לדרך פעמיו מיי״ש‪,‬‬
‫מ ׳ רגלים‪ ,‬ממשיכין להמלכות כח מג׳ תלים העליונים‬ ‫ולזה הוא מפרש הדכמס כאן להמשך הדרוש ללהט‬
‫©ד נה״י וכאמור‪ :‬בזמנא דעםדו ישראל על מורא‬ ‫נאמר בה צדק יקראהו לרגלו‪ ,‬שהוא לתתא גמקוס‬
‫דסיני‪ .‬שאז היחה השראת השכינה למטה ממש‪ ,‬וישראל‬ ‫הרגלים‪ ,‬כי היא נחחת לתתא גגיגיה של המתעלל‬
‫היו בחי׳ רגלק לשכינתא ומרכבה לילה למטה‪ ,‬ולרש‬
‫תפלח שממה עשרה שהוא סור מארי למלין כמל כ מ‬
‫פעמי״ך לשון עמיזה‪ ,‬ומנעלים היא כנוי להר סיני‬
‫לפתוח ההיכל לתפלתו וכאמור‪ :‬הה״ד צ ד ק לפניו‬
‫מ מ ה מ מ י ׳ מנעלים תחח תלי ישראל‪ :‬דעלייחו‬
‫יהלך משם לדרך פעמיו‪ .‬היינו שהשכינה הנקראת‬
‫אתמר ועמדו רגליו ביום ההוא‪) .‬מהר פ׳ לך לך‬
‫צדק כמל הולכת לפניו לפתוח לו ההיכל לקגל תפלתו‬
 ‫‪,‬‬
‫הזהר‬ ‫]דף ל״ד ע״א[‬ ‫תקונא תמני סרי‬ ‫‪*ilpD‬‬ ‫פ‬
‫ועוד מה יפו פעמיך בנעלים‪ .‬כד קיימין בריה ביומא דדינא בצלותא‪ .‬קוב״ה בגינייהו עומד‬
‫בגלותא‪ ,‬וסבלין‬ ‫מכסא דין ויושב על כסא רחמים‪ .‬בזמנא דאינון קיימין בשכינתא‬
‫מט(‬

‫עלייהו כמה דינין וכמה יסורין‪ ,‬דאמרין )תהליס »•> כי עליך הורגנו כל היום > נחשבנו כצאן‬
‫נ‬

‫טבהה‪.‬‬
‫וכד בר נש מצלי צריך בקדמיתא לנהתא קוב״ה דאיהו יקו״ק בק״ש‪ .‬וליה אמרין שמע‬
‫ישראל בכל שבתות ויומין טבין‪ .‬בגין דיומין דהול תרעא דהיכלא פנימאה איהי םתימא‪,‬‬
‫הה״ד )יחזקאל כה אמר יי אלקים שער החצר הפנימית הפנה קדים יהיה סגור ששת ימי‬ ‫מו(‬

‫המעשה‪ .‬ואמאי‪ ,‬בגין דמטטדוץ שליט עלייהו‪ ,‬וביום השבת דייתי בעלה יפתה‪ ,‬וכן ביום‬
‫ההדש יפתה‪.‬‬
‫ובגין‬
‫כ א ד לחי ראי‬

‫עיק )ברע״מ פ׳ משפטים דף קי׳׳גג ע״ב( זכאה עמא‬ ‫לף פ״ו ע״א( ורש לה להאי קרא על המלאכים‪ ,‬מאן‬
‫קלישא לאתקריאו עאנא לקב״ה למקרב גרמיהו קרבנין‬ ‫רגלין‪ ,‬אלין המלאכין לאינון חחותיה לקוב״ה כל״א‬
‫קמיה כמה לאתמר כי עליך הודגמו כל היום נחשבנו‬ ‫ועמלו רגליו ביום ההוא עיי״ש‪ ,‬והכא לרש לה על‬
‫כצאן מבמה וקרבין גרמיהו כעאנין וכו׳ עיי״ש‪ .‬צריך‬ ‫ישראל וכמש״ל )לף ל״ה ע״ב( להצדיקים נקראים‬
‫בקדמיתא לנחתא קוב״ה דאיהו יקו״ק בק״ש ע ׳צ‬ ‫מארי דרגלין‪ ,‬שהם רגלין לקוב״ה לאחמר בהון ועמלו‬
‫)בהקלמה דף ג׳ ע״א( כד נמית קב״ה בק״ש יעיי׳׳ש‬ ‫רגליו ביום ההוא עיי״ש בגינייהו עומד וכו׳ ר״ל‬
‫בביאורנו )בל׳׳ה כל נמית( שהבאתי מלברי ) ה מ ר‬ ‫בשביל חפלח העמידה של ראש השנה ויוה״כ שהיא‬
‫‪ 3‬ע‬
‫ט ן ק׳׳ש להא כלין‬ ‫פ׳ תרומה דף קל׳׳ג ע״ב(‬ ‫משוגה מאוד לפני הקב״ה יוחר מבשאר ימות השנה‪,‬‬
‫אתחקנח מטרוניתא לאעלא למופה בהלי בעלה ופד‪,‬‬ ‫וכמ״ש )במדרש שוח״ט תהלים סי׳ ק״ג( עה״פ פנה‬
‫!וכדין בעלה אתתקן לגבאה לאעלא למופה‪ ,‬וע״ל אנן‬ ‫אל חפלח הערער ולא בזה אח חפלחס‪ ,‬אמר ‪vo‬‬
‫מתערי לה ואמרינן שמע ישראל‪ ,‬אתקין גרמך‪ ,‬הא‬ ‫כלפי הדורוח שאמרו שלא נשחייר להם אלא חפלה‬
‫בעליך ייתי לגבך בתקונוי זמין לקבלך וכד עכ״ל וזה‬ ‫אחת שהם מחפללים בר״ה ויוה״כ עיי״ש‪ ,‬ולזה דרש‬
‫שאמר שם כל נמית קב׳׳ה שהוא ז״א הוד השם יקו״ק‪,‬‬ ‫הכא מה יפו פעמיך לשון עמידה‪ ,‬על חפלח העמידה‬
‫דבק׳׳ש נמית ז״א בעלה למטרוניתא ואתי לקביי‬ ‫של דיה ויוה״כ‪ ,‬ובנעלים דרש על ענין הגנה מן‬
‫המטרוניתא לצורך הזיווג עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה אמר גם הכא‬ ‫הפירעניוח של כסא דין‪ ,‬וכמ״ש )בחד״א םא״ר פ׳‬
‫שקידם ההפלה צריך לקרות ק״ש בטונה להוריד קב״ה‬ ‫י״ז( עה״פ מה יפו פעמים בנעלים‪ ,‬שהמע״ט של‬
‫בעלה דמטרוניתא לגבי שכינתא וליה אמרין שמע‬ ‫האדם הוא זזומה למנעל שהם מגינים כמו שמטן‬
‫ישראל בכל שבתות וי״ט וכף ע׳׳ל )בהקדמה שם(‬ ‫המנעל על הרגל עיי״ש )בפי׳ זקוקין לנורא אוח י״ח(‪,‬‬
‫דבכל צפרא נטרין ישראל צפרא קדישא ואמרין שמע‬ ‫והכא דרש לה על חפלח ר״ה ויוה״כ שמגינים על‬
‫ישראל וקראן בה לישראל דאיהו עמודא דאמצעיתא‬ ‫ישראל לעמוד מכסא דין ולישב על כסא רחמים‪ ,‬כמו‬
‫והיינו שמע ישראל עיי״ש וגביאורגו שם‪ ,‬ולזה אמר‬ ‫המנעל שמגין על הרגל• בזמגא דאינון קיימין‬
‫דבזה יש חילוק בין ימי המול מין שבתות וי״ט‪ ,‬וכמש״ל‬ ‫בשכינתא בגלותא‪ .‬ר״ל דעיקר חפלח העמידה היא‬
‫)שם בסוף דף ג׳ וריש דף ג׳( מהמילוק בין ימי המול‬ ‫רק על גלות השכינה כנ״ל וסבלין עלייהו כמה‬
‫ליום השבת‪ ,‬דגימי המול מתימדין זו״נ בק׳׳ש רק ע״י‬ ‫דינין וכמה יםורין וכמש״ל )בהקדמה דף ב׳ ע״ב(‬
‫השלימ שהוא מטטרו״ן בסוד כי עוף השמים יווליך‬ ‫דנסיון הג׳ ע ט ר השטנה הקדושה שהוא גדול מגסיון‬
‫את הגץל דק״ש‪ ,‬משא׳׳כ בשבת שהוא מזדווג עמה‬
‫של נפשך ושל מאודך הוא יסורי הגוף ועיי״ש בביאוריו‬
‫בק״ש גכבולו ובעצמו ביםול צדיק של ז״א ולא ע״י‬
‫)גד״ה דאם חביב ליה טפין( שהנסיון שימסור האדם‬
‫שליח עיי״ש ובביאורגו שם בגין דיומין דחול תרעא‬
‫נפשו להריגה לנ^ח מיד על קידוש השם‪ ,‬היא קל‬
‫דהיכלא פנימאה איהי סתימא‪ .‬ע״ל )חיקון ל לף‬
‫יותר מהגסיון שימסרהו למכה ופצוע ‪5‬יםורין קשין‬
‫ע״ג גמא ותיקון לץ לף ע״ח ע״א( בביאור הפסוק‬
‫שזה קשה ממיתה עיי״ש ולזה אמר‪ :‬דאםרין כי עליך‬
‫שער החצר הפנימית וגד‪ ,‬להיכל המלטת שהיא סול‬
‫הורגנו כל היום‪ .‬היינו כמש״ל )בהקדמה דף י׳ ע׳׳ג(‬
‫ם סחימא‪ ,‬בשיח יומין לחול היא םגירא וגטירא‪,‬‬
‫ובש״ס )כחובוח דף ל״ג ע״ג( כי המיתה על קידוש‬
‫ובשבת וי״ט ור״ח היא פתוח לקבלא לבעלה עיי״ש‪,‬‬
‫השם אינו גדול במעלה כ״כ כמו יסודי סגוף שהם‬
‫ולזה מפרש לה הכא ואמר‪ :‬ואמאי‪ ,‬בגין רמטטרו״ן‬
‫בהמשכת הזמן בבחי׳ כל היום‪ .‬נחשבנו כצאן מצחה‬
‫שליט‬
 ‫פא‬ ‫הזהר‬ ‫]לף ל״ל ע״א[‬ ‫תקונא תמני מרי‬ ‫תכ»וני‬
‫ובגין דא כד נהית בר נש יקמק בק״ש‪ ,‬צריך לנחתא ליה באדניי דאיהו בפומית‪ .‬ובגין‬
‫דא אדנ״י שפתי תפתה ופי יגיד תהלתך‪ .‬דתלת צלותין אמון בשבת‪ .‬ורביעאה‬
‫צלותא דמוסף‪.‬‬
‫(‬ ‫צלותא דערבית אתה קדשת‪ ,‬ודא שכינתא תתאה דאיהי מסטרא דשמאלא‪ ,‬דתמן ליראי נא‬
‫דאתמר בהון ‪ :‬וקדשת את הלוים‪.‬‬
‫‪P‬‬

‫דשחרית ישמח משה במתנת חלקו‪ .‬ודא נשמת כל הי דאיהי אימא עילאה• עלה‬
‫נג{‬ ‫צלותא‬
‫)כראשית‬‫אם תשכבון בין שפתים‪ .‬אל תקרי אם אלא אם‪ ,‬דעלה אתמר‬ ‫אתמר )תהלים‬ ‫‪(nD‬‬

‫דשכב‬
‫כ א ד לחי ראי‬

‫שליט עלייהו‪ .‬וכמש׳׳ל )גהקדמה דף ג׳ ע׳׳ג( דגשיח שהיא מצר המלכות‪ ,‬וכמ׳׳ש )גפרע״ח סוף פ״ח משער‬
‫יומין דרןול מטטרו׳׳ן שולט ומנהיג העולם ועיי׳׳ש התפילין וכשאר דוכחי( לכתי׳ נפש היא מ‪$‬ד המלכות‬
‫גכיאורט מה שכחגחי מלשח )רגיגו גפרע׳׳ח ק מ ג פיי׳‪/‬ש‪ ,‬ומפרש דמהאי טעמא אומרים בצלותא לערבית‬
‫לסוף הקדמה(‪ ,‬וזה הוא ביאור הדגמס כאן דגימי אתה קדשת‪ ,‬כיוון שהיא מסטרא דנוקבא‪ ,‬כי קרמה‬
‫החול שעולין החפלוח ע״י השליח מטטרו״ן‪ ,‬אין השטר היא מסטרא דשמאלא‪ ,‬וכמש״ל )תיקון מ׳׳ז רף פ״ר‬
‫המימי פחוח‪ ,‬כי הוא מקבל החפלוח לבר מהיכלין ע׳׳ב( בסוד וטהקו וקדשו‪ ,‬טהרה מסטרא דכהנא‪,‬‬
‫בסוד הן אראלים צעקו חוצה‪ ,‬וכמש״ל )ריש תיקון ד וקדושה מסטרא דשמאלא הה״ד וקדשת את הלויס‬
‫דף כ׳׳א ע״א‪ ,‬וריש חיקון י״א דף ‪ vo‬ע׳׳ב(‪ ,‬משא״כ עיי׳׳ש‪ ,‬וממילא שהוא נוגע מסטרא דשכינתא תתאה‪,‬‬
‫בשבת יו״ט דאז עולק החפלות ע״י עמודא דאמצעיחא כי שורש הנוקבא היא תמיד בשמאל‪ ,‬וכמ׳׳ש רבינו‬
‫בעצמו‪ ,‬אז נפחח השער לפניהם ונכנסים לפני ולפנים )שס פרק ג׳ ומ משער הברכות ובשאר מכתי( ולזה‬
‫לתוך היכלא דמלכא‪ ,‬כי הוא נכנס לפנים לחוך היכל אמר דתמן ליואי היינו כמש״ל )תיקון כ״א דף מ ה‬
‫של המלכות להזדווג עמה שס ע״י התפלות וכאמור‪ .‬נמב( קדושה מסטרא דשמאלא גגין ד ח ק ליואי דכתיב‬
‫וקדשת את הלויס עיי״ש צלותא דשחרית וכו׳‬
‫צריך לנחתא ליה באדנ״י שהוא סוד ההיכנ‪ ,‬יכמש״ל‬
‫פי׳ שתפלת שחמת דשבת הוא ע ד נשמה יתירה‬
‫)בדף הקדום( דאדנ״י סליק לחושק היכ״ל ואתמר ביה‬
‫שנפוסף גשגת שגאה מן הגינה סוד אמא עלאה‪,‬‬
‫והוי״ה בהיכל קדשו‪ ,‬וזה שסיים‪ .‬דאיהו בפוםיה‪,‬‬
‫וכמש״ל )גהקדמה דף י׳׳ג ע׳׳ג( דהנשמה חתירה‬
‫ובג״ד אדני שפתי ת פ ת ח וכוי וכמש״ל )שס( זכאה‬
‫דשבת גאה מאמא עלאה עיי״;; וק היא להלן )תיקון‬
‫פומא דאיהו היכל יקף׳ק‪ ,‬דשמא ביה צלוחא דאיהי‬
‫כ׳׳א דף מ׳׳ה ע׳׳ב( עיי״ש‪ ,‬ואמר שלזה מרמז מה‬
‫אדנ״י דאמרין לה אדמי שפחי חפחח ופיי״ש בביאורגו‪,‬‬
‫שאומרים בשבח בשחריח ישמח משה במחנה חלקו‬
‫ומפרש לה הכא שזה קאי על מ חפלוח של שבח‬
‫דייקא‪ ,‬וכמש״ל )שם דף נ״ט ע״א( א^ש פמתנח ידו‪,‬‬
‫כדממרש ואזיל‪ ,‬דאז מ נ ס סו׳י׳׳ה בעצמו להיכלי שהיא‬
‫דא שכינתא עלאה‪ ,‬דשכינתא עלאה דאיהי םתימא‬
‫הפה בסוד מלכות פה‪ ,‬ומזדווג עמה ע״י החפלוח של‬
‫קרינן לה מחנה ועלה אחמר ישמח נ מ ה גמתנת חלקו‬
‫שבת שנקרא פה‪ ,‬כמש״ל )תיקון כ״א דף מ״ה ע״ב(‬
‫בגמ דאיהי מתנה עיי״ש• ודא נשמת כל חי דאיחי‬
‫ושבח איהי פה דאחפחחא גע״ש לקבלא לה בהאי‬
‫אמא עלאה‪ .‬גס זה מבואר להלן )שם ובריש דף מ׳׳ו(‬
‫צלותא דשבח עיי״ש־ דתלת צלותין אינון בשבת‪ ,‬דעל הנשמה יחירה כשבח אומרים נשמח כל חי עיי״ש‪,‬‬
‫ורביעאה צלותא דמוסף וכד‪ .‬כוונתו כהמשך הדרוש ועייל )תיקון ד דף כ׳׳ג ע׳׳ג( דגשגת וי״מ מאן‬
‫בזה לפרש הפסוק אדני שפתי תפתח‪ ,‬שבג׳ תפלות דמתקן לה אשה נאה דאיהו גשמתיה‪ ,‬דגגינה שמא‬
‫דשבח נחוסף לישראל סוד נפש יחירה‪ ,‬ומח יתירה‪ ,‬שכינחא עלאה דאיםו גשמח כל חי עליה מיי׳׳ש‬
‫ונשמה יתירה‪ ,‬ומכח הג׳ חלקי נר״ג היתיריס חקנו יגביאורט שם‪ ,‬וכיאור הענין תמצא )גזהר פ׳ מדומה‬
‫שינוי נוסחאות גג׳ תפלוח ערביח ושחריח ומנחה דף קלייח ע׳׳א( כסוד נשמת כל חי שאומרים בשבח‪,‬‬
‫שמתלזיס לענין זה‪ ,‬וכיון שמלן נכללין גיסוי צדיק‪ ,‬שיש גה נ׳ תיגין גחושגן מ״י מספר ג׳ שמרמז לגי‬
‫ע״כ תקנו להתפלל ג״כ תפלת מוסף שב*א מסטרא שערי גיגה‪ ,‬כי הנשמה יחידה בשבת נמשך מני שערי‬
‫מסוד צמק‪ ,‬וככל מקכליס ע״י השפתיים ו כ ד מ פ מ כינה סוד רמי לכמלכוח‪ ,‬ומשם נמשך לישראל ועיי״ש‬
‫ואזיל‪ :‬צלותא דערבית א ת ה קדשת‪ ,‬ודא שכינתא גאול החמה‪ :‬עלה א ת ם ד אם תשכבון וגד‪ .‬נמל‬
‫ת ת א ה דאיהי מספרא דשמאלא וכד‪ .‬ר״ל דתפלת )תיקון כ׳׳מ דף מ׳׳ה ע׳׳ב( שדרש פסיק זה אס חשכבץ‬
‫ערגית דםגת היא מ ג ד נפש יתירה שנסוסף ש נ ח‬
‫דא‬
 ‫‪1‬‬
‫"‬ ‫הזהר‬ ‫‪ilpJl‬תקונאתמניםריניףל״יע״אוע״ב[‬ ‫פב‬
‫וישכב במקום ההוא‪ .‬באתר דיש כ״ב אתוון דאורייתא שכיבת תמן‪ .‬זכאה איהי פומא‬ ‫‪(ro‬‬

‫דאורייתא דההיא ״‪ 0‬שעתא שכיבת תמן‪.‬‬

‫תליתאה אתה אחד ושמך אחד‪ ,‬דא יקו״ק עמודא דאמצעיתא דאחיד בתרוייהו‪.‬‬ ‫צלותא‬
‫נשמה יתירה‪ ,‬ורוח יתירה‪ ,‬ונפש יתירה‪.‬‬ ‫ואינון‬
‫נ פ ש יתירה‪ ,‬בערב שבת אתה קדשת‪ .‬נשמה יתירה‪ ,‬נשמת כל חי‪ ,‬דאתמר בה ישמח משה‬
‫במתנת חלקו‪ .‬רוח יתירה‪ ,‬אתה אחד ושמך אחד‪ .‬זכאה איהו מאן דאפתח פומוי בתלת‬
‫צלותין לקבלא ‪5‬דף ל״י ?״‪ p‬לון בשבת‪.‬‬
‫מוסף‪ ,‬דא צדיק דכליל כולהו צלותין‪ ,‬וביה אמרין בצלותא דמוםף כתר יתנו לך‬ ‫תפלת‬
‫יי‪,‬‬
‫באר לחי דאי‬

‫דף מ׳׳ו ע״ב( ואמי גקרא ז״א עיי׳׳ש‪ :‬דאחיד‬
‫כתרוויהו הוא נותן בזה פנים מסבירות על מ״ש‬
‫דאח״ד הוא סוד ז״א‪ ,‬ואמר העעס כי ז״א הוא‬
‫סוד האחדות שמיחד לב׳ קוין‪ ,‬כטעם סוד עמודא‬
‫יאמצעיחא דאחיד בחרווייהו ימין ושמאל‪ :‬זבאה איהו‬
‫מאן דאפתח פומוי ב ת ל ת צלותין לקכלא לון‬
‫בשבת‪ .‬פי׳ שמכוון לבו בהחחלח השמ״ע בנ׳ חפלוח‬
‫דשבח באומרו אדני שפחי חפחח לקבל חוספוח נר״נ‬
‫‪ 1‬בק שפחיס דקאי על אמא‬ ‫תשכ‪3‬ו‬ ‫א ס‬
‫יי‬ ‫ב ס‬
‫י‬
‫עלאה דאיהי צלוחא דשבח וצריכין שפוון לקבלא ואיהי‬
‫שריא עליה בין חרק שפוץ דאינון נו״ה והיא סוד‬
‫אדנ״י שפחי חפחח וכמש״ל‪ :‬ת פ ל ת מוםף דא צדיק‪.‬‬
‫עיין )בחיקוניס מז״ח דף ע״ה ע״ד> דבחפלח מוסף‬
‫אחקריאח המלכוח חוספחא מסטיא יצייק‪ ,‬והוא‬
‫חוספוח קדושה שמקבלים ישראל בשבח יוחר משאר‬
‫יומין יחול‪ ,‬ומיניה חוספוח נשמה יחירה דאתוסף‬
‫בבר נש בערב שבח עיי״ש‪ ,‬וכיוצא בזה איחא גס‬
‫להלן )תיקון כ״א דף מ׳ץ ע״א( דמסטרא דתוספופ‬
‫נשמה יחירה דנחחין לח״ח בשבת‪ ,‬נקראת המלטת‬
‫תוספחא מסטרא דצדיק ח״י עולמים דאיהו מוסף‬
‫עיי״ש‪ ,‬וסוד הענק מבואר בדברי רבינו )בפ״ח פ״ח‬
‫משער הנסירה‪ ,‬ובפרע׳׳ח פרק י״י משער העמידה(‬
‫בסוד קונה הכל‪ ,‬כי היסוד בא לעולם בבחי׳ תוספות‬
‫אור עיי״ש‪ ,‬וגס נודע מדברי )רבינו בהקדמה לפרע״ח(‬
‫דבכל שבת כיון שיש חוספוח גשמה‪ ,‬על כן יש‬
‫בחפלחיגו כח לעלוח עד היסוד כי שם מקום הנשמות‪.‬‬
‫משא״כ בחול שאינם שלים פד שם רק מתעכבים‬
‫עד יום השבח ועולים יחד עם תפלת שבת‪ ,‬ועיקר‬
‫העליה הוא במוסף שבח‪ ,‬ועיי״ש גמד )בפרע״ח פ״כ‬
‫משער השבת( דגם בתפלת שבת אין זיווג ח״ח ומלטח‬
‫אלא בתפלת מוסף‪ ,‬והטעם ט פ י פתה לא היו שוק‬
‫בקומתן ולא היה היסוי מזיווג עם המלכות‪ ,‬אך‬
‫עתה‬
‫דא אמא עלאה‪ ,‬דאיהי צלותא ישבת‪ ,‬יצריכק שפוק‬
‫לקבלא לה בע״ש‪ ,‬דאיהי נשמת כל חי וכד‪ ,‬ואיהי שריא‬
‫טליה בק תרין שפוון דאינק נו״ה‪ ,‬ושבת איהי פה‬
‫דאחפחחא בפ״ש לקבלה לה בהאי צלותא דשבת עיי״ש‬
‫וגביאורנו שם‪ :‬דעלה אתם ר וישכב במקום ההוא‬
‫וכד‪ .‬פ״ל)חיקון פ׳ דף קל״ג ריש פ״ב( אבנים שלמוח‬
‫הבנה להקב״ה בכמה צלוחק ופולחנק‪ ,‬ופלייהו אמר‬
‫יעקב וישכ״ג במקום ההוא‪ ,‬י״ש כ״ב אחוק במקום‬
‫ש ב ת‬
‫ההוא‪ ,‬י״ש‪ ,‬להנחיל אוהבי י״ש עיי״ש‪ ,‬ועיין )ברע״מ‬
‫פ׳ פנחס דף רל״ט ע״א( וישכב במקום ההוא‪ .‬אס‬
‫י״ש כ״ב אוחיוח דאורייחא איהי שטבח עמיה‪ ,‬י״ש‪,‬‬
‫להנחיל אוהבי י״ש‪ ,‬ועיין )בפרע״פ פרק ז׳ משער‬
‫העמידה( שמפרש הענק כי סוד ש״י עולמוח שנאמר‬
‫עליהם להנחיל אוהבי י״ש וגס כ״ב אוחיוח החורה‪,‬‬
‫שניהם הס בבינה סוד אמא עלאה בהיוחה חוך חזה‬
‫דז״א‪ ,‬ומשם יוצאין הארוחיהן ומחגלק ומאירק מאוד‬
‫בנה״י דז״א עיי״ש‪ ,‬וזה הוא המשך כדרוש כאן כי‬
‫סוד אדנ״י שפח״י חפחח הנזכר מחיחד עם הסוד‬
‫של אס חשכבון בין שפחיס‪ ,‬כי ההארה של אמא עלאה‬
‫שהיא סוד שכיב״ה י״ש וכ״ב‪ ,‬היא מאיר מאוד בין‬
‫שפחיס סוד נו״ה שנקראים שפחיס כנ״ל‪ ,‬וע״כ אומרים‬
‫קודם חפלח שמ״ע אדנ״י שפחי חפחח‪ :‬צלותא‬
‫תליתאח אתח אחד ושמך אחד‪ ,‬דא יקו״ק עמודא‬
‫דאמצעיתא‪ .‬ר״ל דחפלח מנחה הוא נגד חוס׳ רוח‬
‫של שבח שהוא נמשך מז״א‪ ,‬וכמ״ש )בע״ח פרק ב׳‬
‫משער ז״א‪ ,‬ובפרע״ח סוף פרק ח׳ משער החפילק(‬
‫דםוד הרוח של אדם בא מז״א עיי״ש‪ ,‬וע״כ אומרים‬
‫בצלוחא ימנחת שבת אתה אח״י ושמך אמ״י שמרמז‬
‫לז״א‪ ,‬וכמ״ש )בלק״ת פ׳ תרומה בפסוק חאת התרומה(‬
‫ג ס ו י אל אחר בראנו‪ ,‬יז״א נקרא אח״ר‪ ,‬כי השם‬
‫מ״ה יש במילואו יו״י אותיוח וגי אלפי״ן שהם י״ג‬
‫כמנק אח״י עיי״ש‪ ,‬וכן הוא )בליקוטי הש״ס ב״ג‬
 ‫פג‬ ‫הזהר‬ ‫]דף ל״ד ע׳*[‬ ‫תקונא תמני סדי‬ ‫תכיווני‬
‫גו(‬ ‫יי׳ אלקיגוגה> וכתר איהו כתר עליון‪ .‬יי׳ אלקינו אבא ואימא‪ .‬קק״ק תלת אבהן‪ .‬י״י צבאית‬
‫ברית מילה ותרץ ירכי קשוט‪ .‬מלא כל הארץ כבודו דא שכינתא‪.‬‬

‫זכאין שפוון דאינץ תרעץ דהיכלא לקבלא בהון צלותץ אלץ‪ .‬ובגץ דא מזהלים גא את״י‬
‫(‬

‫שפתי תפתח‪ m .‬קי פתחו לי שערי צדק‪ .‬דכד בר נש אפתח פומוי בצלותא‬ ‫ח(‬

‫בשכינתיה‪ ,‬מיד )ישעיד‪ .‬מז> אז תקרא וי״י יענה‪ ,‬הוא ובית דינו‪ .‬א״ז‪ ,‬תמניא אתוון דאינון יקו״ק‬
‫אקי״ק‪ .‬אבא ואימא‪ .‬וי״י יענה מיד‪ .‬הוא ובית דינו יקו״ק אדנ״י‪.‬‬
‫כד איבון באבא ובאימא לימינא ושמאלא‪ ,‬כל חד איהו שם בפני עצמו‪ .‬וכד אינון בכתר עליון‬
‫איבון‬
‫האר לחי ראי‬

‫ועיין מזה עור )בע״ח פרק א׳ משער הזיווגים( בסוד‬ ‫עתה שניהם שויס והיסוד מזדווג עמה‪ ,‬ובזה חבץ‬
‫נשבע הקב׳׳ה שלא יכנס בירושלים של מעלה וכר‬ ‫סוד מוסף שהוא לעולם ביסוד עיי״ש )ובלק״ת פ׳‬
‫עיי״ש ולזה אמר‪ .‬אז תקרא כאשר תעשה ע״י תפלתך‬ ‫יהרו( דכליל כולהו צלותין ר״ל דבתפלת מוסף‬
‫תחלה היחוד של ח׳ אותיות הוי״ה אקי״ק שהיא סוד‬ ‫אין בה חוספח איזה בחי׳ בפני עצמה‪ ,‬רק שכלול‬
‫יחוד או״א‪ .‬אז‪ .‬וי״י יענה מיד וכר‪ .‬היינו שעי״ז‬ ‫כל הג׳ חלקי נר״נ שנחוסף בשבח בסוד הג׳ חפלוח‪,‬‬
‫ישיגו זו״ן שהוא סוד וי״י הוא וביח דינו המוחין‬ ‫כענין מדח היסוד שכחב רבינו )בע״ח פ״ד משער‬
‫כראוי‪ ,‬ויוכלו להעלוח מ״נ‪ ,‬ועי״ז חחקבל חפלחו‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫רפ״ח ובשאר דוכחי( דיסוד נקרא כל משוס שאינה‬
‫)נזהר פ׳ פקודי דף רמ״ה ע׳׳ב( שיש כמה ממנין‬ ‫בחינה בפ״ע רק הארה כלולה מאורוח העולמוח‬
‫דקיימי אפחחא שעולץ בה חפלח ישראל וכל צלוחח‬ ‫שלמעלה ממנו עיי״ש‪ .‬וביה אטרין בצלותא דמוסף‬
‫דבקעי אוירין ורקיעין וכד אי יאה ההיא צלוחא לאעלא‬ ‫כתר וכו׳ פי׳ יען כי חפלח מוסף הוא ביסוד צדיק‬
‫קמי מלכא קדישא‪ ,‬מיד פחח פחחא ואעיל לה‪ ,‬ואי‬ ‫כנזכר‪ .‬על כן אומרים במוסף קדושח כחר‪ .‬שמרמז‬
‫לא יאה‪ ,‬דחי לה לבר ונחחא ואחשטיא בעלמא‪ ,‬עד‬ ‫לשורש היחוד של כל הג׳ קוים חח״נ כחי״ס בג״ה‪,‬‬
‫דחב ההוא ב״נ לגבי מאריה כדקא יאות‪ ,‬וצלי צלוחא‬ ‫שכולם נכללים ביסוד צדיק‪ ,‬וכדמפרש להלן ואזיל‪.‬‬
‫אחרא זכאה‪ ,‬ואז כד ההוא צלוחא סלקא לעילא נעיל‬ ‫תלת אכהן היינו חג״ח‪ .‬י״י צבאות ברית מילה‬
‫ההוא ממנה צלוחא הקודמח דאחדחיא ואערע בהאי‬ ‫וחרין ירכי קשוט‪ .‬עיין )בפרע״ח פ״ב משער הק״ש(‬
‫צלוחא זכאה‪ ,‬ואחערבון כחדא ועאלין קמי מלכא עיי׳׳ש‪,‬‬ ‫שמפרש שם כי ה׳ צבאוח הס נה״י‪ ,‬ה׳ הוא יסוד‬
‫ולזה אמר הכא וה׳ יענה מיד דווקא‪ ,‬והיינו שאס‬ ‫צדיק‪ ,‬וצבאות הס נו״ה עיי׳׳ש‪ .‬והיינו ט היסוד הוא‬
‫קורא ק״ש קודם השמ״ע בטונה ליחד או״א‪ ,‬ואח״כ‬ ‫ברית מילה‪ ,‬ותרין ירכי קשומ הס נד׳ה כמש״ל‬
‫מחפלל שמ״ע בטונה כראוי לצורך יחוד זד׳נ‪ ,‬אז‬ ‫)בהקדמה הב׳ דף י״ז ע״ב ובשאר דוכתי(‪ .‬דאינון‬
‫יקובל חפלתו וי״י סוד יחוד זו״נ‪ ,‬יענה מיד‪ ,‬שהממונה‬ ‫חרעין דהיכלא‪ .‬כמש״ל )דף ל״ב ע״א( בסוד פחחו‬
‫העומד על הפתח לא יעכב התפלה להמתין עד שיחפנל‬ ‫לי שערי צדק דנו״ה הס חרץ חרעץ רהיכלא סגרד׳ן‬
‫תפלה המובה ממנה וכאמור‪ .‬והיינו כמש״ל )חיקץ‬ ‫ופחחו״ן עיי״ש ובביאורינו שם‪ :‬אפתח פומוי בצלותא‬
‫י׳ דף כ׳׳ו ע״א( דבההוא זמנא שנכנס מלפא דאיהו‬ ‫בשכינתיה‪ .‬ר״ל שעיקר טונתו בהתפלה לחקן המלכוח‬
‫הוי״ה בהיכליה דאיהי אדנ״י‪ ,‬הא מלכא בהיכליה‪,‬‬ ‫בכל שיעור קומתה בכל העשר ספירות שלה שעי״ז‬
‫כל מאן דבעי למשאל שאלתוי יעול וגג״ד אדני שפתי‬ ‫חוכל להחיחד עם בעלה כנזכר‪ :‬חוא ובית דינו‪.‬‬
‫חפחח עיי׳׳ש ובכיאורינו שם‪ ,‬ועיין להלן )תיקון כ״א‬ ‫היינו ז״א ונוקבא דיליה כמש״ל )דף ל״ג ע״ב(‬
‫דף ס״ג ע׳׳ב( מ״ש עוד מזה‪ .‬כד אינון ובד‪ .‬עחה‬ ‫דאינון יקו״ק אקי״ק אבא ואמא היינו כדקי׳׳ל‬
‫הוא חוזר למש״ל דבתפלת מוסף שהוא ביסוד אומרים‬
‫בכל מקום שכשרוצה לעשוח זווג זו״ן‪ ,‬צריך ליחד מתחלה‬
‫כתר וכד ט הכל נכלל ביסוד‪ ,‬ומפרש ואמר‪ :‬כד‬
‫אבא ואמא להמשיך מהם ירחץ לזו״ן‪ ,‬ועי״ז יוכלו‬
‫אינון באבא ואמא לימינא ולשמאלא וכד‪ .‬והיינו‬
‫להזדווג ביחודא שלים‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בפרע״ח פי״א‬
‫כמ״ש רבינו )בע״ח דרוש ס״ו משער מ״נ ומ״ד(‬
‫משער הק״ש‪ ,‬ובע״ח בפ׳׳ז משער מ״ד ומ״נ( דמהאי‬
‫כי יש ב׳ מיני זיווגים‪ ,‬א׳ זווג או״א סוד יחוד חכמה‬
‫טעמא גהמס״נ דק״ש צריכץ לכוץ לעשוח מתחלה‬
‫ובינם‪ ,‬והב׳ הוא זיווג זו״נ סוד יחוד ת״ת ומלכות‪,‬‬
‫יחוד או״א לתת להם מוחץ חדשים‪ ,‬ועי׳׳ז יורד הארה‬
‫ומזיווג חו״ב בדרך אור ישר יורד מחכמה אורות הוי״ה‬
‫לזוץ שיוכלו להזדווג למטה‪ ,‬ועי״ז יוכלו להעלות גד׳נ‪,‬‬
‫בקו‬
 ‫הזהר‬ ‫]דף ל״ד ע״ב[‬ ‫תקונא תמני סרי‬ ‫‪^IpiH‬‬ ‫‪I B‬‬
‫אינון ביחודא תדא כגוונא דא יאקקויק״ק‪ .‬בחסד וגבורה אינון יקו״ק אקי״ק ענפין‬
‫מתפרדין לימינא ושמאלא‪ .‬בעמודא דאמצעיתא אינון תרוייהו ביחודא חדא‪ .‬והכי אינון‬
‫ענפין מתפרדין בנצח והוד‪ ,‬יקו״ק לימינא‪ .‬אקי״ק לשמאלא‪ .‬בצדיק מתייחדים‪ .‬הא הכא רזא‬
‫דאילנא דאתפשטן ענפוי מעילא ומתייחדין בשרשוי לתתא‪ ,‬ודא עץ החיים‪.‬‬
‫עץ הדעת טוב דלית ביה רע מתתא לעילא‪ .‬כגוונא דא‪ .‬אדנ״י שכינתא תתאה‪ .‬יקו״ק עמודא‬
‫דאמצעיתא‪ .‬ואינון בתרין ירכין ענפץ מתפרדין לימינא ושמאלא‪ .‬והכי בתרין דרועין‬
‫מתפרדין ״> ענפין לימינא ולשמאלא‪ .‬בצדיק אינון ביחודא חדא יאקדונק״י‪.‬‬
‫ודא‬
‫באר לחי ראי‬

‫אמר רחו״ג הס רק בחי׳ ענפים שנובעים מכתר שהיא‬
‫סור עולם האצילוח‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בע״ח פ״א משער‬
‫ררושי חבי׳׳ע ובשאר רוכחי( ומשם מחפרדיס לימינא‬
‫ושמאלא‪ ,‬ח״א עומל בצל ימין סול החסר‪ ,‬ונוקבא‬
‫בצד שמאל סור גבורה‪ ,‬ואז הס מקבלים השפע מהב׳‬
‫שמוח הוי״ה אקי״ק בסוד אור ישר ואור חוזר הנ״ל‪,‬‬
‫כי קורס החכללוחס כל שס מאיר בפני עצמו בלא‬
‫שילוב‪ ,‬עד שמתערבים בקו האמצעי כנ״ל‪ :‬בעמודא‬
‫דאמצעיתא אינון תרוויהו ביחודא חדא‪ .‬פי׳ הוי״ה‬
‫אדנ״י בשילוב וכדמפרש להלן והכי איגון עגפין‬
‫מתפרדין כנו״ה וכר‪ .‬ר׳׳ל דנו׳׳ה הס ענפים היוצאים‬
‫מעמודא דאמצעיתא‪ ,‬וכשיוצאיס מתחלה הס ג׳ ממרין‬
‫ומתפרדיס זה לימין חה לשמאל וכמש״ל )בהקדמה‬
‫דף ב׳ ע״א( ובדברי רבינו )בע״ח פייט משער אנ״ך‪,‬‬
‫ובפרע״ח פרק י״ד משער התפילין‪ ,‬יבלק״ת פ׳ עקב‬
‫ובשאר דוכחי( כצדיק מתיחדים כי היסוד כולל‬
‫הב׳ מוחין דמו״ג סוד הב׳ קוין ימין ושמאל‪ ,‬וכמ׳׳ש‬
‫רבינו )בע״ח פ׳׳א משער המקיפץ‪ ,‬ובפרע״ח פרק‬
‫א׳ משער כחפילין ובשאר דוכחי(‪ .‬רזא דאילגא‬
‫דאתפשטן ענפוי מעילא ומתיחדין כשרשוי לתתא‬
‫בדרך סוד אור ישר שנובע מלמעלה מכחר ומחפשט‬
‫לכמה ענפים ומתיחדיס בשרשוי לתחא כשיורדים עד‬
‫המלטת ודא עץ חיים‪ .‬ר׳׳ל שהאור ישר הוא נובע‬
‫מכחר שהוא אור צח ומצוחצח ושם אין מקום להמיתה‪,‬‬
‫וכמ׳׳ש )בע״ח פרק א׳ משער המלטם‪ ,‬ובפ׳׳ב משער‬
‫דרושי אבי״ע( דהז׳ מלכץ קדמאין שמלט ב א ח‬
‫אדום שמחו‪ ,‬ירדו מהאי טעמא לעולם הבריאה‪ .‬כי‬
‫באצילות אין שוס ענין מיחה כלל‪ :‬עץ ה ד ע ת טוב‬
‫דלית כיה רע‪ .‬הוא כמפרש דבריו דמהאי טעמא‬
‫אין באצילות ענץ מיתה‪ ,‬כי שם בעולם האצילות אין‬
‫שוס קליפה מססרא דרע שהיא מקום המיתה‪ ,‬כמ׳׳ש‬
‫)בע׳׳ח פ״ט משער ק״נ( דבעולס האצילות גט נאמר‬
‫לא יגורך רע עיי׳׳ש‪ :‬מ ת ת א לעילא כגוונא דא‪.‬‬
‫פי׳ כי מנו שאמרנו בסדר השמנת האורות בדרך אור‬
‫ישר מעילא לחחא ע״י זווג חו״ב‪ ,‬כן הוא מווגא דא‬
‫גם‬
‫בקו ימין חח״נ ויורדים עד המלכוח‪ ,‬ומבינה יורדים‬
‫אורוח אקי״ק בקו שמאל בג׳׳ה ויורדים עד המלכוח‪,‬‬
‫ושניהם נכללים בקו האמצעי כחי׳׳מ‪ ,‬ומזיווג זו׳׳נ ת״ת‬
‫ומלטח בדרך אור חוזר‪ ,‬אורוח הוי״ה בקו ימין‪,‬‬
‫ואורוח אדנ״י בקו שמאל‪ ,‬ושניהם בסוד כחי״מ עיי״ש‬
‫)ובפרע״ח פ״ג משער חפלח ר״ה( עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר‬
‫הכא כי בחפלח מוסף שהיא ביסוד‪ ,‬שס נעשה הב׳‬
‫יחודים דאו״א וזו״נ‪ ,‬ויורד ההשפעה בסוד אור ישר‬
‫ואור חוזר דרך הצינור דיסוד צדיק חי עולמים‪ ,‬וכמ״ש‬
‫רבינו שס )בע״ח( בסוף הדרוש בפי׳ )דברי הזהר‬
‫פ׳ ויצא דף קנ״ה ע״א( בכל זמנא צדיק מעלמא‬
‫חחאה נפק ועיין כד עיי״ש‪ .‬כד אינון באו״א לימיגא‬
‫ול׳טמאלא כל הד איהו שם כפ״ע‪ .‬הוא מוסף בזה‬
‫בהמשך הדרוש לומר שיש עוד מעלה בקדושח כחר‬
‫של תפלח מוסף‪ ,‬כי כשהעליה הוא רק בהג׳ קייס‬
‫בימין חח״נ ובשמאל בג״ה‪ ,‬אז כל שס הוא בפני‬
‫עצמו‪ ,‬הוי״ה בימץ בסוד ישר‪ ,‬ואקי״ק בשמאל בסוד‬
‫אור חוזר מ״ל וכד אינון ככתר עליון איבון‬
‫ביהודא חדא פי׳ ומובן ממילא דבקדישח כחר של‬
‫מוסף שבח דאז עולין זו׳׳כ בכחר דאו״א כמ״ש רבינו‬
‫טונח קדושח כחר )בפרע״ח בפ״כ משער השבח(‬
‫והיינו בראש קו האמצעי שנעשה גס בזו״נ אוחו היחוד‬
‫של או״א‪ ,‬היינו הימוד הוי״ה אקי״ק בשילוב‪ :‬כגונא‬
‫דא יאקקויק״ק‪ .‬ר׳׳ל כי כמי שבכחר שהוא כלול‬
‫מחו״ב שס הס הב׳ שמוח יקו״ר! אקי״ק בשילוב‪ ,‬ק‬
‫הוא גס בזו״נ כשעולים לכחר ששם נכללים בקו האמצעי‬
‫שטלל סוד אד׳א‪ ,‬דאע״ג כשהם במקומם למטה הס‬
‫סוד ב׳ שמוח הוי״ה אדנ״י‪ ,‬מכל מקום כשהם עולים‬
‫לכחר‪ ,‬מאיר גס בהם הב׳ שמוח של או״א סוד הוי״ה‬
‫ואקי״ק בשילוב‪ :‬כחריג אינון יקד׳ק אקי״ק ענפין‬
‫טתפרדין לימינא ושטאלא‪ .‬עיין )בפרע״ח בהקדמה(‬
‫שכתב שהספירות של עולמות בי״ע נקראים עגפיס‬
‫ולא ספירות‪ ,‬כי עצם הספירות הס בעולם אצילות‪ ,‬אבל‬
‫בשאר עולמות שתחת האצילות הס קראים ענפים‬
‫של ספירות אצילות‪ ,‬ולא ספירות עצמם עיי״ש‪ ,‬ולזה‬
 ‫פה‬ ‫הזהר‬ ‫]דף ל״ל ע״ג[‬ ‫תקונא תמני סרי‬ ‫תלןוני‬
‫רזא דחשמל היוון דאשא ממללן‪ .‬כל הכורע כורע בברוך דאיהי יאקדונק״י‪ .‬וכל‪,‬הזדקף‬ ‫ודא‬
‫זוקף בשם‪ ,‬בתרץ שמהן‪ ,‬ודא יקו״ק אקי״ק‪.‬‬
‫ובהון הוה משבה שכינתא בשיר השירים מתתא לעילא‪ .‬הה״ד )*יי ז> מה יפו פעמיך‬
‫בנעלים בת נדיב‪ .‬חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן‪ .‬שררך אגן הסהר‪ .‬שני‬
‫שדיך‪ .‬צוארך‪ .‬ראשך• הא הכא מתתא לעילא‪.‬‬
‫משבחת לקוביה מעילא לתתא‪ ,‬ראשו כתם פז‪ .‬עיניו‪ .‬להייו‪ .‬שפתותיו‪ .‬ידיו‪ .‬שוקיו‪.‬‬ ‫והיא‬
‫זכאה איהו מאן דסליק צלותא בכל אתר ואתר )‪1‬״א בכל אבר ואבר( בתקונא דא‪.‬‬
‫)נ׳׳א חזור לעיל ]דף ל״ג עיב[ ת״ח ‪ DR‬ב״נ סליק(‪.‬‬

‫יקו״ק אדנ״י איהו קוביה ושכינתיה‪ ,‬בתרין שוקץ יקו״ק לימינא אדנ״י לשמאלא‪.‬‬ ‫ת״ת‬
‫ואינון אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה‪ .‬בצדיק תרווייהו חד יאקדונק״י‪.‬‬
‫והכי‬
‫כ א ד ל ח י ראי‬

‫וכד היינו שהתחיל לספר במעלתה שבדתא תתאה‬
‫בפעמי רגליה‪ ,‬ואח״כ במעלח השוקיים‪ ,‬ואח״כ השדיים‪,‬‬
‫ולמעלה מהם הצואר‪ ,‬ועל גביהם הוא הראש והיא‬
‫מ ש ב ח ת לקוכ״ה םעילא לתתא היינו כי מפסוק‬
‫דודי צח ואדום יגו׳ היא מה שהשכינה הקדושה מספרת‬
‫בשבח שיעור קומחו של בעלה הז׳׳א‪ ,‬וכמ׳׳ש )בס׳ ערוגת‬
‫הבושם שם(‪ ,‬ולזה יחכן לפי האמור כיון שהארח‬
‫הדכורא הוא בסוד אור ישר מעילא לחחא‪ ,‬ע׳׳כ היא‬
‫מספרח בשבח שיעור קומתו מעילא לחחא מראשו עד‬
‫שוקיו‪ ,‬שהוא ח א דיחודא חחאה הוי׳׳ה אדנ׳׳י בשילוב‬
‫וכאמור זכאה איהו מאן דםליק צלותא בכל אבר‬
‫ואבר בתקונא דא‪ .‬עיין )בע׳׳ח דרוש א׳ משער מ׳׳נ‬
‫ומ׳׳ד‪ .‬ובפרע׳׳ח פ׳׳ה משער הק״ש( שהיחוד השלם‬
‫שעושץ הוא רק כשמיחדין זוי׳נ ביחודא שלים ועולין‬
‫למ׳׳נ לאו׳׳א‪ ,‬ועי״ז נחחין אד׳א מ׳יד ונעשה היחוד‬
‫השלם בכל העולמוח מריש כל דרגין עד סוף כל דרגץ‬
‫עיי״ש‪ ,‬ונמצא לפי׳׳ז שאס אץ עושה בחפלה היחוד‬
‫תו״נ ביחודא שלים בכל רמ׳׳ח אברים באופן שיעלו‬
‫מ׳׳נ לאו״א‪ ,‬הנה אינו מוריד רק הצינור של סוד אור‬
‫חחר‪ ,‬אבל אס עושה בחפלחו היחוד דזו׳׳נ בכל אבר‬
‫ואבר ונעשה עי׳׳ז גס היחוד דאו״א‪ ,‬הנה מוריד‬
‫בחפלחו גס השפע של אור ה ס ר וכאמור‪ :‬בתרין‬
‫שוקין יקו״ק לימינא אדנ״י לשמאלא‪ .‬היינו כמ״ש‬
‫לעיל דכל ז ק חו״נ אינם מתיחדיס ביסוד והס עדיין‬
‫בנו״ה‪ ,‬אז הס עומדים בסוד ‪5‬׳ פרצופים נפרדים איהו‬
‫בנצח ואיהי בהוד ]וע״ל )בהקדמה דף ב׳ ע״א(‬
‫דבנו׳׳ה כלילן חרץ שמהן הוי״ה אדנ״י עיי״ש )ובע״ח‬
‫פ״ט משער אנ׳׳ך‪ .‬ובפרע״ח פ״ד משמר החנוכה(‬
‫עיי׳׳ש[‪ :‬ואינון אספקלריא המאירה ואספקלריא‬
‫ש א ע ה מאירה‪ .‬היינו ככמש ) ב מ ר בראשית דף כ״ד‬
‫ע״א( דאספקלריא דנהרא הוא מססרא מצה‪,‬‬
‫ואספקלריא‬
‫גם בסדר השפעח האור חוזר גס מחתא לעילא ע״י‬
‫זווג ת״ת ומלכות שהם הוי״ה אדנ״י כג״ל ודא רזא‬
‫דחשמל חיוון דאשא ממללין עיין )בע״ח פ״ב‬
‫משער ק״נ( דחשמ״ל הוא סוד חיוח אש ממללן‪ ,‬והוא‬
‫עץ הדעח טוב דאצילוח‪ ,‬כנזכר )בחקוניס דף ל׳(‬
‫לכן הוא שם יאקדונק״י בי זה הוא שם החשמ׳׳ל עכ״ד‪,‬‬
‫ועי׳ שה )ברע״מ פ׳ פנחס דף רכ״ח‪ ,‬ולעיל חיקץ‬
‫י׳ דף כ״ה ע״ב( דהח׳ אוחיוח של הוי״ה אדנ״י אקרי‬
‫חשמ״ל בסוד חיוח אש ממללוח זמנץ חשוח וזמנין‬
‫ממללוח‪ ,‬כי מ ק שהח׳ אוחיוח הוי״ה אדנ״י הס‬
‫מחוברים כחדא הס בבחי׳ חשוח‪ .‬ובזק שהם בפרודא‬
‫הס בבחי׳ חיוח אש ממללוח עיי״ש ובביאורינו שם‪,‬‬
‫ולזה אמר הכא כי על מ בחי׳ אלו אחמר וחיוח אש‬
‫ממללוח עחיס חשוח ועחיס ממללוח‪ .‬כי בזק‬
‫שמחחבריס הב׳ שמוח הוי״ה ואדנ״י בשילוב אז הס‬
‫גבחי׳ חשוח‪ ,‬וקודם לזה כאשר האורוח יוצאים דרך‬
‫נו״ה קודם הזיווג דא לימינא ודא לשמאלא כמל‪,‬‬
‫הס בבחי׳ חיוח אש ממללוח וכאמור‪ :‬כל חבורע כורע‬
‫בברוך דאיחי יאקדונק״י וכד‪ .‬יהיינו כי הכריעה‬
‫הוא מרמז לסוד הארת מ״ד מעילא לחחא‪ ,‬אבל מקיפה‬
‫מעלץ את הנוקבא למעלה לגבי ז״א‪ ,‬וכמ״ש רבינו‬
‫)בפתנ״ח פ״ו משער התפלה(‪ ,‬ועיין )בזוהר פ׳ ויצא‬
‫דף קמה ע״ב(‪ ,‬ולזה אמר דבכריעה שהיא יחודא‬
‫חחאה‪ ,‬נעשה היחוד דהוי״ה ואדנ״י‪ ,‬ובזקיפה נעשה‬
‫יחודא עלאה סול הוי״ה אקי״ק וכאמור בשיר‬
‫חשירים מ ת ת א לעילא‪ .‬נמל )חיקץ י״ג דף כ״ח‬
‫ע״א( ובביאורינו שם בסוד אלץ דשלמה נוקבץ דשיר‬
‫השימס אשר לשלמה היא מססרא דטקבא‪ ,‬ולזה קא‬
‫מפרש הכא להמשך הדרוש דמה״ט חשב שלמה בשה״ש‬
‫בשבח שיעור קומתה של המלכות מתתא לעילא בסוד‬
‫אור חוזר וכדמפרש ואזיל‪ :‬הח״ד מ ה יפו פעמיך‬
 ‫הזהר‬ ‫סרי!לף ל״ל ע׳׳ב[‬ ‫תקונא תמני‬ ‫תכווני‬ ‫פו‬
‫והכי בתרין דרועץ‪ ,‬יקוק לימינא‪ .‬אדני לשמאלא‪ .‬בעמודא דאמצעיתא יאקדונק״י תרוייהו‬
‫ביחודא חדא בסוד אמץ‪ .‬ובגין דא גדול העונה אמן ‪ >m‬יותר מן המברך‪ .‬הא איהו מתתא‬
‫לעילא‪.‬‬
‫מ ע י ל א לתתא‪ ,‬יקו״ק אקי״ק תרוייהו חד בכתר עליון‪ .‬כגוונא דא יאקקוי״ק‪ .‬בחכמה ובינה‬
‫יקו״ק אקי״ק‪ .‬בתרין דרועין יקו״ק אקי״ק‪ .‬בעמודא דאמצעיתא תרווייהו כחדא‪.‬‬
‫בנצח והוד יקו״ק אקי״ק דא לימינא ודא לשמאלא‪ .‬בצדיק תרוייהו ביחודא חדא‪ ,‬וכן במלכות‬
‫תרוייהו ביחודא חדא כגוונא דא יקר״ק אדנ״י‪ .‬ובה מתחברין יקו״ק אקי״ק‪ .‬ובגין דא איהי‬
‫חבורא דארבע שמהן דאינון בארבע פרשייןדתפלין דיד ובארבע בתי דתפילין‬ ‫קרית ארבע‬
‫דרישא‪.‬‬
‫וכד‬
‫כ א ד לחי ראי‬

‫הוי״ה בד אוחיוח אלנ״י זה בזה במשקל אחל ואין‬ ‫ואספקלריא ללא נהרא היא מסטרא להול‪ ,‬ועי׳‬
‫שוס קלימה לד אוחיוח הוי״ה לד אוחיוח אלנ״י‬ ‫בביאורינו לעיל )בהקלמה דף ב׳ ע״א בל״ה לבהץ‬
‫עיי׳׳ש‪ ,‬חה הוא ביאור הלברים כאן כי מי שמיחד‬ ‫כלילן חרין שמהן( שהבאחי מלברי רבינו )בשער‬
‫להב׳ עטרין ימין ושמאל של הב׳ זרועוח בקו האמצעי‬ ‫רוה״ק( למסטרא ללכורא נובע נבואה בבחי׳‬
‫סול עמולא לאמצעיחא‪ ,‬הוא עושה היחול של ענייח‬ ‫אספקלריא לנהרא‪ ,‬ומסטרא לנוקבא נובע הנבואה‬
‫אמן שהוא היחול הגמור שאץ לאוחיוח הלכורין‬ ‫בבחי׳ אספקלריא ללא נהרא עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר למה‬
‫קלימה לאותיות כנוקבין‪ ,‬אשר מהאי טעמא נאמר‬ ‫שאמרנו שיש נביאים שהם בבחי׳ אספקלריא שאינה‬
‫גלול העונה אמן יוחר ק המברך וכאמור הא איהו‬ ‫מאירה‪ ,‬הוא מאוחן שאינם במלריגה הגלולה שמייחלים‬
‫מ ת ת א לעילא מעילא לתתא יקו״ק אקי״ק וכר‬ ‫הלולים בעבולחס להיוח נכלל שמאלא בימינא‬
‫ר׳׳ל כי כמו שאמרנו לבח״ח מחיחליס הוי״ה אלנ׳׳י‬ ‫ונבואחס היא מסערא לשמאלא‪ ,‬שהיא הול‪ ,‬שהיא‬
‫של ב׳ לרועין בסול היחול הגמור לשניהם שויס במשקל‬ ‫בבחי׳ נוקבא‪ ,‬הס אין זוכין לנבואה לבחי׳ אספקלריא‬
‫אחל וכחלא כינהו בסול היחול של א ק ‪ ,‬כל זה‬ ‫המאירה‪ ,‬ומחנבאיס רק בבחי׳ אספקלריא שאינה‬
‫הוא בסול אור חוזר שהוא היחול של ח״ח ומלכיח‬ ‫מאירה‪ ,‬אבל הצליקיס הגלולים שעבולחס היא לייחל‬
‫שהוא בסול אור חזר של יחול הוי״ה אלנ״י וכנ״ל‪,‬‬ ‫הלולים‪ ,‬שבהם אף אס שורש נשמחס היא מסטרא‬
‫כן הוא ג״כ ביחול העליון של חו״ב שמחיחליס בכל‬ ‫מוקבא‪ ,‬והול שמצל שמאל עכ״ז הס מכלילים שמאלא‬
‫שיעור קומתם בסול יחול הוי״ה אקי״ק בסול אור‬ ‫בימינא והס מחנבאים בבחי׳ אספקלריא המאירה‪,‬‬
‫ישר כנ״ל שמחיחליס שניהם בשילוב ביחול גמור ואין‬ ‫כי להם מאיר הכח של ספירת נצח שבימין‪ ,‬שמשם‬
‫לשוס אוח קלימה לחבירו אלא מחיחליס שניהם כחלא‬ ‫נובע הנבואה בבחי׳ אספקלריא המאירה וכאמור‬
‫ונכנסים שניהם בשווי גמור ובמשקל אחל כנ״ל‪ .‬וכן‬ ‫בצדיק תרווייהו חד יאקדונק״י ר״ל לביסול צליק‬
‫במלכות תרווייהו ביחודא חדא כג״ד יקו״ק אדנ״י‬ ‫שם מתיחליס נו״ה‪ .‬ונכלל שמאלא בימינא וימינא‬
‫ובה מתחברין יקו״ק אקי״ק עיין )בע״ח פט״ו משער‬ ‫בשמאלא‪ .‬ונעשה היחול להוי״ה אלנ״י בשילוב כנ״ל‪:‬‬
‫מ״נ ומ״ל שם( להמלכוח היא סול אי׳ץ ואנ״י‪ ,‬בסול‬ ‫בסוד אמן ובג״ד גדול העונה אמן יותר טן המברך‬
‫נעון סופה בחחלחה וחחלחה בסופה‪ .‬שיש בה סול‬ ‫ע״ל )חיקון י׳ לף כ״ה ע״ב( בסול ענייח אמן ובסול‬
‫אור ישר מכחר על מלכוח‪ ,‬וסול אור מוזר ממלטת על‬ ‫משחז״ל גלול העונה א ק יוחר מן המברך‪ ,‬כי א ק‬
‫כחר עיי״ש‪ ,‬וזה הוא ביאור הלבריס ור׳׳ל כי כמו‬ ‫הוא מספר הוי״ה אלנ״י‪ ,‬כי בענייח א ק עושין יחול‬
‫שאמרנו בסול יחולא עלאה הוי״ה אקי״ק של אור‬ ‫להוי״ה אלנ״י ביחולא שלים‪ ,‬וגדול הוא היחול שעושין‬
‫ישר של היחול לחו״ב‪ ,‬ובסול יחורא חחאה שהוא‬ ‫בענייח א ק ‪ ,‬מהיחול שעושץ בברכוח י״ח לצלוחא‪,‬‬
‫אור חוזר של הוי״ה אלנ״י של היחול לת״ת ומלכוח‬ ‫כי היחול שעושין בברכוח השמ״ע אף שמחיחליס הח׳‬
‫לשניהם מחיחלים כחלא ובמשקל אחל שוה בשוה‪.‬‬
‫אוחיוח הוי״ה אלנ׳׳י בשילוב‪ ,‬עכ״ז אינו יחול גמור‪,‬‬
‫‪ p‬הוא גס בהג׳ מלרגוח של המלכוח בסול אנ״י‬
‫כי אוחיוח הלכורץ של הוי״ה הם קולמין לאוחיוח‬
‫ואי״ן שהיא אור ישר ואור חחר לכלול הב׳ יחוליס‬
‫הנוקבין של אלנ׳׳י‪ ,‬משא׳׳כ בהיחול של היי״ה אלנ״י‬
‫יחול של הוי״ה אקי׳׳ק והיחול של הוי״ה אלנ׳׳י נמס‬
‫לענייח א ק השילוב הוא באופן לשניהם שויס‪,‬‬
‫יחול גמור‪ ,‬ואץ לאוחיוח הלכורין קלימה לאותיוח‬
‫לכשמחחיל אוח י׳ של הוי״ה לירל‪ ,‬אז ממש מחחלח‬
‫הנוקבין וכאמור‪ :‬ובג״ד איהו קרית ארבע חבורא‬
‫הא׳ לאל ^ לעלוח‪ ,‬על שפוגעים כל ה ד אוחיוח‬
‫נ‬

‫לארבע‬
 ‫פז‬ ‫הזהר‬ ‫]דף ל״ד ע״ג ול״ה ע׳׳א[‬ ‫תקונא תמני סרי‬ ‫‪^Ipn‬‬

‫וכד נביא הוה סליק לעילא ודפיק לתרעא‪ ,‬אי הוה סליק בשכינתא‪ .‬הוה פתח ליה מיד‪,‬‬
‫והוה אמר ליה )יחוקאל * בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אתך‪ ,‬דאנת הוא דהוית‬
‫ם(‬

‫סביל לשכינתא בצלותא בעמידה‪ .‬עמוד על רגליך דאתמר בהון א> וכף רגליהם ככף רגל‬
‫‪m‬‬

‫עגל‪ .‬עגולים כנקודים »‪ 0‬דאינון מנהיגים לאתוון‪ .‬ומסטרא דאתוון אינון מרובעין הה״ד )שם(‬
‫על ארבעת רבעיהם בלכתם ילכו‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫דאומר בר נש בכל‬ ‫‪p‬‬ ‫ארבע קדושות‬ ‫ני ליד‪ .‬יא!‬
‫ע‬ ‫ף‬

‫ועוד עמוד על רגלך בקדמאין‪ .‬ומה שאלתך עד חצי המלכות באמצעיות‪ .‬ותעש בבתראין‪.‬‬
‫דתמן איהו בר נש כעבד המקבל פרס מרבו והולך לו‪ .‬אלץ בפקין דיה׳ב לון מלכא‬
‫בעותהון‪ ,‬הא אחרנין קא דפקי לתרעא מארי ד ברית מילה‪ .‬ואמרין אדני שפתי תפתח‪.‬‬
‫אינון ישראל דאינון רגלין דשכינתא‪ ,‬דקמת עלייהו בצלותא בעמידה‪ .‬דאיהי ודאי‬ ‫זכאין‬
‫עלייהו תפלה מעומד‪ ,‬וקמת עלייהו בגלותא‪ .‬ובמאי קמת עלייתו‪ ,‬בגין דנחתץ לגבה‬
‫יקו״ק‬
‫האף לחי ראי‬

‫דאינון נקווין עגולין מהרין באחוון המרוגעין‪ ,‬ומיין‬ ‫דארבע שמהן‪ .‬עיין )בשער הפסוקים‪ ,‬ובלק״ת ר״פ‬
‫)‪3‬ס׳ אור ישראל שס( מיאור ענין הרגלי! העגולץ‬ ‫מיי שרה( בפסוק ותמת שרה בקרית ארבע היא‬
‫באחוון‬ ‫והמרובעין‪ ,‬שהוא סוד הנקודות העגולין‬ ‫חברון‪ ,‬כי שרה היא סוד המלכות‪ ,‬והמלטת יש לה‬
‫המרוגעין‪ ,‬דר״ל דהאותיות הם סוד אור ישר‪ ,‬נמכ‬ ‫ד צירופים שהיא סוד קרית ארבע והכל הוא אחד‬
‫הס סוד חיות ומ רגלי המרכבה שיורדים מאלילות‬ ‫וחיבור אחד שהיא סוד חברמן‪ .‬והכא דרש לה דשרה‬
‫לגריאה בסוד אור ישר ומחקנים לטרסיא‪ ,‬והגקודוח‬ ‫שהיא המלכוח היא קריח ארבע‪ ,‬כי יש לה סוד אור‬
‫הס סוד הגלגלים של הכסא כי הס סוד אור חחר‬ ‫ישר ואור חוזר‪ ,‬שהוא כולל ה ד שמוח הוי׳׳ה אקי״ק‬
‫בסוד בידך אפקיד רוחי ונמכ הס עגולים לחזור למקום‬ ‫והוי״ה אדנ״י‪ ,‬ועל זה מרמז היא חברון‪ ,‬היינו חבורא‬
‫שמצה פיי״ש לדרכו‪ .‬וזה הוא ביאור הדבמס כאן‬ ‫דארבע שמהן‪ ,‬פי׳ ששני היחודיס הס מחוברים באחדוח‬
‫להמשך הדרוש דמאמ דרגלין שמחפללין השמ׳׳ע ב ט מ ה‬ ‫גמור כנזכר דאינון בארבע פרשיין דתפילין דיד‬
‫כראוי אחמר עליהם ורגליהם ככף רגל עגולים וכד‬ ‫וארבע בתי דתפילין דרישא‪ .‬זה שהזכיר בחפילץ‬
‫שמחקניס ע״י האוחיוח והנקודוח של דבומ החפלה‬ ‫של יד ד׳ פרשיין ובתפילין ש״ר ד בחיס‪ ,‬עיין )בפרע״ח‬
‫אח הכסא בסוד אור ישר ואור חוזר לחזור האוחת‬ ‫פ״ב משער החפילין( שמפרש דברי החקוניס בזה‪,‬‬
‫למקום שצריכץ לעלוח כנזכר‪ :‬בלכתם ילכו‪ .‬מ׳ל בלכחס‬ ‫כי ד פרשיין הס ד מוחין שהם סוד הוי״ה אקי״ק‬
‫של אופני וגלגלי הכסא שהוא סוד אור חוזר‪ .‬ילט‬ ‫והוי״ה אדנ״י‪ ,‬ובתפילין ש״י הם בביח אחד‪ ,‬אבל‬
‫ה ד חיוח של המרכבה לחקן הכסא בסוד אור ישר‬ ‫בתפילין ש״ר הס ב ד בחיס ומסעיס שם הדברים‬
‫ואור חוזר וכאמור‪ :‬ארבע קדושות‪ .‬שבהם נעשה‬ ‫עיי״ש באורך‪ .‬אי חוח פליק בשכינתא חוה פ ח ח‬
‫היחוד בסוד אור ישר‪ ,‬כי מתחלה נעשה היחוד מעילא‬ ‫ליה מ׳ל כי למי שכל טונחו בחפלה השמ״ע רק לנורך‬
‫לחחא בג׳ ראשונוח כח״ב‪ ,‬ופי׳יז נמשך היחוד בחג״ת‪,‬‬ ‫עליוח המלכוח כנ״ל‪ ,‬אז השכינה הקדושה בכבודה‬
‫ומשם נמשך לנה״י‪ ,‬וכמ״ש )בזהר פ׳ אמור דף צ״ג‬
‫ובעצמה היא מקדמח לפחוח לו ההיכל לקבל חפלחו‬
‫ע״א( עיי״ש‪ .‬עמוד על רגליך בקדמאין עיין‬
‫מרוב חביבוח ולא השליח כנ״ל‪ .‬בן אדם עמוד על‬
‫)בביאור הגר״א( שבחב שכל הג״ה זו עד אדני שפתי‬
‫רגליך מדייק חיגח על רגליך שהיא מיוחר‪ ,‬דהמל‬
‫חפחח אין לה המשך עם המאמר כאן‪ .‬ולא גרסיק‬
‫לומר בן אדם עמוד ואדבר אחך‪ ,‬אלא שבא לרמז‬
‫לה הכא דקסת עלייהו כלומר על ידם‪ :‬דאיהו‬
‫שכח הרגלים שלך עשו לך כל הכבוד הזה‪ ,‬על שהייח‬
‫ודאי עלייהו תפלה מעומד‪ .‬מיל שעיני השטנה‬
‫סביל לשכינתא ועזרת אוחה בעמידה על רגליך כדמפרש‬
‫צופיוח על ישראל להעמידה בקומה זקופה בחפלח‬
‫ואזיל‪ .‬דאתםר בהון וכף רגליהם ככף ת ל עגל‬
‫העמידה‪ .‬וקמת עלייהו בגלותא‪ .‬וכמש״ל )חיקון‬
‫עגולים וכו׳ אימן םרובעין‪ .‬ע״ל )דף ל״ה ע׳׳ב(‬
‫כ״א דף ר ע״ב( דבזק הגלוח שכינחא נפלח ושכיבח‬
‫לעפרא בין רגלין‪ ,‬ועיקר החפלה ממן הגלות צריך‬ ‫דאיח רגלין בעגולא דעליהו אחמר ורגליהם רגל ישרה‪,‬‬
‫להיות דיוקים לשכינחא מעפרא בגין דבח״י ברכאק‬ ‫ואיח רגלין אחרנין מרובעין עיי״ש‪ ,‬ונמל )בהקדמה‬
‫דף ד ע״ב( בסוד והמשכילים חהירו‪ ,‬והמשכילים‬
‫דצלותא‬
 ‫הזהר‬ ‫ל״ה ע״א[‬ ‫תקונא תמני סיי נדף‬ ‫‪,‬‬
‫‪* iipn‬‬ ‫פה‬
‫יקו״ק‪ ,‬דעליזז אתמר כל הזוקף זוקף בשם‪ .‬דביה צריך בר נש לזקפא לשכינתא‪ .‬ואלין דלא‬
‫זקפין לה בשם יקו״ק בצלותהון או בפקודיך דאורייתא »‪ *-‬דלהי ‪ ,‬איזזי צווחת עלייתו »(‬
‫‪0‬‬

‫)איכה א> נתנני יי׳ בידי לא אוכל קום‪ ,‬דסמיט דילה איהו בתרין דרועין דאינון חסד וגבורה‪.‬‬
‫ועמידה דילה בתרין שוקין דאינה נצח והוד‪ ,‬וזקיפו דילה בגופא דאיהו עמודא דאמצעיתא‬
‫‪(TO‬‬

‫יקו״ק שמיה‪ .‬ובגין דא כל הזוקף זוקף ‪0‬ה> בשם‪ .‬דחודא דילה בצדיק‪ .‬ובגין אלין דלא יכילת‬
‫למיקם בהון בצלותא‪ ,‬ולית לה סמיכו ולא זקיפו בהון בגלותא‪ ,‬אתעציבת בהון‪ .‬ורזא דמלה‬
‫ויתעצב אל לבו !ואמאי אל‬ ‫)ששלי י בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו‪ .‬ובגין דא )בראשית‬
‫ו(‬ ‫(‬

‫לבו ואם דא ‪ p‬כסיל איהו תוגת אמו[ סו( ואמאי כולי האי לאמיה ולא לאבוהי סז>‪ ,‬אלא דא רזא עלאה‬
‫איהו‪ ,‬פקודין דעשה אינון מימינא דתמן חכמה‪ ,‬כמה דאוקמוהו מארי מתניתין הרוצה‬
‫עלאה‪ .‬דבהון מ‪-‬ניאל ־‪0‬‬ ‫להחכים ידרים‪ .‬ופקודין דלא תעשה אינון משמאלא דתמן אימא‬
‫‪(TO‬‬

‫אדני‬
‫כ א ד למי ראי‬

‫הנזכרים בסמיכה וזקיפה ועמידה ויחודא ככלולים‬
‫כל כו׳׳ק וכאמור‪ .‬ויחודא דילה בצדיק וכמש״ל‬
‫)תיקון כ״א דף נ״ה ע״ב ומסטרא דצדיק איכו יחודא‬
‫דילה עיי״ש ובבאירינו שם• ובג״ד ויתעצב אל לבו‬
‫עיין )מכר פ׳ ויקרא דף ט״ו ע״ב( בפסוק זה ויתענב‬
‫אל לבו‪ ,‬ויתעצב בבתי בראי עיי״ש‪ ,‬אמנם בש״ס )חגיגה‬
‫דף ה׳ ע״ב( ומי איכא עציבות לפני הקב׳׳ה‪ ,‬ומשני‬
‫לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי‪ ,‬ופרש״י‬
‫בבתי גואי איכא עציבה דכתיב במסתרים תבכה נפשי‬
‫עיי״ש‪ ,‬והכא נראה דהפי׳ הוא הא בבתי גואי‪ ,‬בשביל‬
‫בתי גואי שהיא הכוונה הפנימית שאין מכוונים‬
‫בחפלח שמ׳׳ע כראוי לעשוח יחוד קוב׳׳ה ושכינת יה‬
‫בכל הד׳ מדרגוח דכלוליס כל הו״ק‪ ,‬ע״כ יש עציבה‬
‫קמי שכינחא כביכול וכאמור ואםאי אל לבו וכו׳‬
‫עיין )נזהר בראשיח דף נ״ז ע״א( ח״ח ויחעצב אל‬
‫לבו כחיב‪ ,‬אל לבו עציב‪ ,‬ולא לאחר אחרא עיי״ש‪,‬‬
‫והכא מפרש לה להמשך הדרוש שהעצבוח היא בלבו‬
‫דייקא שהיא סוד קו שמאלא ששם משכן הלב וכדמפרש‬
‫ואזיל‪ :‬איהו פקודין דעשה וכד ע״ל )חיקוץ כ״א‬
‫דף ס׳ ע׳׳א( דשכינחא אחקריאח מ״ע מסטרא דימינא‪,‬‬
‫ומצוח ל״ח מסטרא דשמאלא וכד‪ ,‬ואד׳א נחחו בימינא‬
‫ובשמאלא וכד עיי״ש‪ ,‬ולזה הוא מפרש הפסוק בן‬
‫כסיל היינו כמשחז׳׳ל בש״ס )סוטה דף ז׳ ע״א( אין‬
‫אדם עובר עבירה אא״כ נכנס בו רוח שטוח עיי״ש‪,‬‬
‫והנה לשון עובר עבירה היינו שעובר על ל״ח‪ ,‬חה‬
‫היא פי׳ הפסוק בן כסיל הייני שעובר על ל״ח שנכנס‬
‫בו רוח שטות‪ ,‬תוגת אמו היינו שהוא פוגם בשכינתא‬
‫בקו שמאל שהיא מסטרא דאמא שהיא סוד הלב‪,‬‬
‫וכמש״ל )בהקדמה הב׳ דף י״ז ע״א( בינה לבא‬
‫וכדמפרש ואזיל‪ :‬דתםן חכםח‪ .‬שהיא כולל כל קו ימין‬
‫וכמ״ש )בפרע׳׳ח פי״ד משער הפפילק ובשאר דוכחי(‪:‬‬
‫כמה דאוקמוהו מארי מחגי׳‪ .‬בש״ם )ב״ב דף כ״ה‬
‫ע״ב(‪ :‬דתמן אמא עלאה‪ .‬דבינה כולל כל קו השמאל‬
‫וכמ״ש‬
‫דצלוחא חליא פורקנא עיי״ש‪ .‬בגין דנחתין לגבה‬
‫יקו״ק כמש׳׳צ )בדף הקדום( בסוד הכריעוח והזקיפות‬
‫שע״י שאנו מורידין סוד ז״א להנוקבא בכריעה‪ ,‬עי״ז‬
‫חוכל המלטח לעלוח למעלה בזקיפה ליחדה בבעלה‬
‫ביחודא שלים שזה עיקר חקונה דעלייהו אתםר כל‬
‫הזוקף וכד‪ .‬בארחי לעיל )בדף הקדום(‪ :‬או בפקודין‬
‫דאורייתא‪ .‬כי ע״י קיום הרמ״ח עשין ושס״ה ל״ח‬
‫לשמה‪ ,‬מחקנין המלכוח ומעלין אוחה ליחדה בבעלה‬
‫וכדמפרש דסםיכו דילה איהו בתרין דרועין וכד‬
‫פי׳ כי בענין חיקון המלכוח יש ד בחי׳‪ ,‬סמיכה‪,‬‬
‫זקיפה‪ ,‬עמידה‪ ,‬ויחודא‪ ,‬וכמש״ל )בהקדמה דף ה׳‬
‫ע״א( ולהלן )תיקון ע׳ דף קכ״ו ע״א( בענין סומך‬
‫ה׳ לכל הנופלים‪ ,‬וכל הזוקף זוקף בשם‪ ,‬דז״א בעלה‬
‫דמטרוניתא הוא סומך להמלכות להקימה מנפילתה‬
‫בסוד סוכת מ ד הנופלת‪ ,‬וגס זוקף אותה בקומה שלימה‬
‫שתעלה בזקיפה אל הת״ת עיי״ש ובביאומו שם‪ ,‬הרי‬
‫יש ב׳ בחי׳‪ ,‬סמיכה‪ ,‬זקיפה‪ ,‬ואמר בהמשך הדרוש כאן‬
‫שיש עוד בחי׳ ג׳ הנקראח עמידה‪ ,‬שז״א מעמידה‬
‫להמלכוח‪ ,‬ועוד בחי׳ ה ר שהיא סוד היחוד הגמור‪,‬‬
‫והחילוק שיש בין סמיכה לזקיפה ועמידה ויחודא‪ ,‬כך‬
‫היא‪ ,‬כי הסמיכה היא בחרין דרועין חו״ג‪ .‬ועמידה‬
‫היא ברגלים נחמן סמכי קשוט נמה כמ״ש עמוד‬
‫על רגליך‪ ,‬חקיפה היא בח״ח‪ ,‬ויחודא היא ביסוד‬
‫צדיק‪ ,‬וכמש״ל )תיקון ה׳ דף י״ט ע״א ובשאר דוכחי(‬
‫דלא כל העחיס שויס בענין היחוד‪ ,‬דלפעמיס המלכות‬
‫מזדווגח עמו למעלה ועולה עד הכחר‪ ,‬ולפעמים עד‬
‫בין זרועוחיו‪ ,‬ולפעמים מחיחדח עמו למטה בנה״י‬
‫שלו ששם היא סוד השוקיים עיי״ש ובביאורינו שם‬
‫ולעיל )תיקון י״ג דף כ״ז ע״ב( באורך‪ ,‬ולזה אמר‬
‫הכא דלפעמיס מחיחדת עמו רק בקו האמצעי בת״ת‬
‫ואין זה החקון השלם‪ ,‬והיחוד השלם הוא כשמחיחדח‬
‫ענגו ביסוד צדיק‪ ,‬ועל ידי חפלח שמ״ע בכוונה מחחקנח‬
‫המלטח להתיחד בבעלה ביסוד צדיק בכל ה ר מדרגוח‬
 ‫פט‬ ‫הזהר‬ ‫ל׳׳ה ע׳׳א[‬ ‫תקונא תמני םיי נלף‬ ‫תקוגי‬
‫אתי שימעד‪ ,‬אתי ם״לחה אדני ה״קשיבה ועשה אל תאחר ביום הכפורים‪ .‬וכד לא חזרץ‬
‫בתיובתא‪ ,‬אמון דעברין על לא תעשה דאינה משמאלא‪ ,‬אתמר עלייתו גם*ליי ובן כסיל תוגת‬
‫(‬

‫אמו‪ .‬בגין דתמן אימא לשמאלא‪ .‬וליבא איהו לשמאלא מתא י<־לה> ובגין דא ויתעצב אל לבו‪,‬‬
‫ותרץ הרות אינון לימינא ולשמאלא כגוונא דא יקק״ו יוק״ק‪ .‬י׳ לימינא וביה)»ן יי׳ בחכמה‬
‫‪P‬‬

‫יסד ארץ‪ .‬אב עם ברתא‪ ,‬ה׳ עלאה עם ברא דאיהו ף‪ ,‬תפלין על רישיה‪ ,‬הה״ד )ימיה ‪PO‬‬
‫ובזרוע עוזו‪ .‬אלו תפלץ דרישא‪ .‬דבכל אתר דאת ה׳ על ר איהי אימא‪.‬‬
‫ודא‬
‫ט ו ר ל ח י דאי‬

‫סדר הצירופים של ההוי׳׳ה‪ ,‬וכדמפרש ואזיל‪ :‬ובג״ד‬
‫ויתעצב אל לכו‪ .‬ר׳׳ל כי בצירוף כזה להה׳ ראשונה‬
‫היא בשמאל אס הוא מושא נפשה הפגם מספרא‬
‫לאמא בשמאל ל ח ק לבא‪ ,‬והוא מפרש ואזיל האופן‬
‫שהה׳ ראשונה היא מב׳ אוחיוח אחרונים של הוי״ה‬
‫באופן שהיא מספרא לשמאלא‪ .‬ותרץ הויות אינון‬
‫לימינא ולשמאלא‪ .‬פ״ל )בהקלמה רף י׳ פ״א(‬
‫ובביאורינו שם בסול שלום שלום לרחוק ולקרוב וסול‬
‫קרבן פולה ויורל‪ ,‬שיש ב׳ אופנים שאין השם הוי׳׳ה‬
‫ב״ה כסלרן והב׳ ההיץ כחלא‪ ,‬לפפמיס הוא בצירוף‬
‫יוק״ק‪ ,‬ולפפמיס הוא בצירוף יקק״ו‪ ,‬וגשניהס הה׳‬
‫ראשונה פומלח לאחר הה׳ אחרונה‪ ,‬ופנץ קרכן פולה‬
‫ויורר היא להחליף הה׳ ראשונה להשיבה לבפלה‬
‫שהוא הימל‪ ,‬והה׳ אחרונה להחזירה למקומה שחהי׳‬
‫מ י‬
‫י ן שם‪ ,‬ולזה מפרש הפא שגאותן‬ ‫סמוך לכפלה‬
‫הג׳ צירופים הנזכרים‪ ,‬הנה הה׳ הראשונה שהיא סול‬
‫אמא פלאה היא מהג׳ אותיות אחרונים מהצירוף‪,‬‬
‫ואם ישראל ח״ו אינם פושיס רצץ של נמלה‪ ,‬אזי כן‬
‫כסיל תוגת אמו‪ ,‬שמושה פגם בה׳ הראשונה שהיא‬
‫גשמאל ופי״ז ויתפצג אל לבו מספרא רשמאלא וכאמור‪:‬‬
‫י׳ לימינא‪ .‬ר״ל שהימל לעולם לא שינתה מקומה‬
‫והיא מהג׳ אותיות הראשונות שהם כימין כ מ ל‬
‫וביה ה׳ בחכמה יסד א ‪ p‬ר״ל להצירוף הזה הוא‬
‫מסודר כמו שנאצלו במעשה גראשית‪ ,‬שכצימף יקק״ו‬
‫סמוכים כפי סדר אצילותם‪ ,‬דקיי״ל דאבא יסד גרתא‬
‫ואמא יסד כרא‪ ,‬וכמש״ל )תיקון כ״א דף ס״א פ״ג‬
‫ובשאר מכתי( אבא יסד גרתא וברתא גאגא‬
‫אתפגילת‪ ,‬ונמל )גהקלמכ לף נד פ״ג( גסוד ט ק‬
‫שמים גתגונה וגגיאורינו שם שהגאתי מרגרי )הפ״ח‬
‫פ״ג משפר למשי הצלם( ח ״ א פיקר מינו הוא ק‬
‫הכינה פיי״ש‪ ,‬ולזה הצירוף היא יקק״ו שהימל סול‬
‫אגא יסד גרתא שהיא ה׳ אחרונה‪ ,‬ואמא שהיא ה׳‬
‫ראשונה יסד גרא שהיא ה ד ‪ :‬אב עם ברתא ה׳‬
‫עלאה עם ברא דאיהו ר‪ .‬ר״ל דאפפ״י שאנו מאין‬
‫שגצימף יקק״ו סמוכים ג׳ אותיות י״ק זה לזה‪,‬‬
‫וההשתנות היא רק גבי אותיות מ ק שהה׳ היא קולם‬
‫להד‪ ,‬אין זה מ י שנראה לנו‪ ,‬מלא שגם כה׳ ראשונה‬
‫יש מ מ ט ח כי הה׳ תתאה פלחה למפלה אצל הימל‪,‬‬
‫ויתיכ‬
‫וכמ״ש )כפרפ״ח שם ובשאר לוכחי(‪ :‬דבהון ה׳ שמעה‬
‫וכד ר״ח שס׳׳ה ל״ת‪ ,‬ואמר אלנ״י כי הל׳׳ת הם‬
‫מספרא לקו שמאל וכמש״ל ומיין )גפ״ח פ״ל משפר‬
‫קאכי״פ‪) ,‬ובלק׳׳ת בפפמי מצוח פ׳ בראשיח(‪ ,‬ובביאור‬
‫הלבריס בזה יוחר פיין בלברי רבינו )במ׳׳ח סוף‬
‫שפר אח׳׳פ( שכחב ח״ל והנה ילפח סול א מ י שמפה‬
‫וט׳‪ ,‬כי השמיפה באוזן והיא בינה‪ ,‬לכן ר״ח ש״מפה‬
‫ס״לחה ה׳׳קשיבה שס׳׳ה כמנין הנ״ל שהם מנין ימות‬
‫הממה ששורשס בבינה‪ ,‬לכן מחחילין בשמיפה‪ ,‬ולכן‬
‫עיקר אמירה זו ביוה״כ פכ״ל• ביום הכפורים‪ .‬פיין‬
‫]לקק חיקון כ״א לף נ״ז פ״ג[ שלרש פסוק זה‬
‫אמי שמפה וגד פל יום הכפומם‪ ,‬כי מבואר גש״ס‬
‫)יומא לף פ״ו פ״א( לאם פבר פל א׳ משס״ה נ׳ת‬
‫אעפ״י שפשה תשוכה אינו מתכפר אלא כיוהכ״פ‪ ,‬משוס‬
‫ליוהכ״פ היא גגינה‪ ,‬ושם הוא מקור ושורש של מחילת‬
‫עונוחיהן של ישראל‪ .‬פיי״ש וגגיאומנו שם‪ ,‬ולזה אמר‬
‫הכא רמהאי פפמא נאמר פסוק זה אלנ״י שמפה וכו׳‬
‫שהוא ר״ת ש׳ם׳ה׳ ביוהכ״פ‪ ,‬משום שאז המלכות ברתא‬
‫דמלכא מולה לאמא להמליץ פל ישראל שמשם נשפפ‬
‫ממילת טונות גמה שפגמ פל שס״ה ל״ת‪ ,‬ולפי האמור‬
‫יתכן ט הפגם גל״ת הוא כםטרא רשמאלא‪ ,‬פל כן‬
‫התיקק לזה גיוהכ״פ כהתפוררות כח הגינה שהיא‬
‫ראש קו השמאלי וכאמור‪ :‬ובן כסיל ת ו ג ת אמו‪.‬‬
‫שפוגם פ״י הפטרות ל״ת בקו שמאלי ראמא כנ״ל‪:‬‬
‫בגין דתמן אמא לשםאלא וכר‪ .‬טונתו ‪ p r t‬כזה‬
‫שלא קשה רהנה )גפרע״מ כהקדמה( כתג דהשם‬
‫הוי״ה ג״ה יש גו כחי׳ ימין ושמאל ואמצני דהיינו‬
‫שהג׳ אותיות הראשונים י״ק הם גימין שהיא חסל‪,‬‬
‫וג׳ אותיות האחמנים מ ק הם גשמאל שהיא גטרה‪,‬‬
‫ושניהם נכללים כת״ח פיי״ש‪ ,‬ללכאורה לפי זה קשה‬
‫על הרגמס שאמרנו למפלה גסור וגן כסיל חוגת‬
‫אמו שהוא מתאחד פס מ׳׳ש ויתפצג אל לגו שהעושה‬
‫עבירה פושה פגם בספרא דאמא שהיא בשמאל גמקום‬
‫הלג‪ ,‬הלא לפי סדר השם הוי״ה ג״ה א‪9‬ו מאים‬
‫שהה׳ ראשונה סמוך להימל שגקו ימין‪ ,‬ולזה הוא‬
‫כמחרץ כי מ ה שאמר שהפוגם גפגימת ל״ח פוגם‬
‫גה׳ ראשונה שהיא גשמאל היינו גהוי׳׳ה שהיא כצירוף‬
‫באופן שהה׳ ראשונה היא בצל שמאל של ההוי״ה כפי‬
 ‫הזחל‬ ‫תקונא תמני סרי ]דף ל׳׳ה ע׳׳א[‬
‫‪1‬‬
‫‪* TlpH‬‬ ‫צ‬
‫ודא רזא דקרבן עולה ויורד‪ .‬דסליק ה׳ לגבי י׳‪ .‬ונחית ה׳ לגבי ו׳‪ .‬ואם לאו האי הויה‬
‫יקקו דאתרמיז בהאי קרא )ירמיי‪ p .‬כי אם בזאת י״תהלל ה״מתהלל ה״שכל דידוע‬
‫אותי‪ .‬לא הוו ידעין בני נשא קרבן עולה ויורד‪) ,‬דכד לא הוה בר נש קריב את ה׳ עם י׳ ה׳‬
‫עם ד‪ .‬ומאן עולה ויורד מאן הוה ידע מאי ניהי ה׳ דאיהי ברתא ‪» *9‬ימא( דאית ליה לסלקא‬
‫‪,‬‬
‫לה לגבי אבא‪ ,‬וה׳ דאיהי אמא ‪ ^•a *•9‬לנחתא לה לגבי ברא()נ״א וכד חזא בר נש דאת ה‬
‫איהי עם י׳ וה׳ עם ר‪ .‬מאי עולה ויורד‪, .‬מאן הוה ידע מאי ניהי ה׳ דאיהי אימא דאית לה‬
‫לסלקא לה לגבי אבא‪ ,‬או ה׳ דאיהי ברתא לנחתא לה לגבי ברא( אלא בגין האי הויה דאיהי‬
‫‪,‬‬
‫יקק״ו‪ ,‬דה דאיהי על ו׳ איהי אימא עלאה‪ .‬ובה אשתמע ה׳ תתאר‪ .‬דאיהי תחות י׳ דאיהי‬
‫ברתא‪ ,‬ודא רזא דקרבנא‪ ,‬דצריך לסלקא ה׳ לגבי י׳‪ ,‬ולנחתא ה׳ לגבי ר•‬

‫יוקק‪ ,‬י׳ איהו לימינא חכמה‪ .‬ו׳ תורה שבכתב )יביים ל*> מימינו אש דת למו‪ .‬והאי איהו‬
‫דאמרין מוח הבן דאתמשך ממוח האב‪ .‬ה׳ עלאה לשמאלא ומתמן אתייהיבת אורייתא‬
‫‪,‬‬
‫שבע״פ דאיהי ה תתאה‪.‬‬
‫זכאין‬
‫פ א ר לחי ראי‬

‫ויתיב אבא עם ברחא‪ ,‬והה׳ עלאה ירדה למטה במקום יקו״ק בסדק‪ ,‬ואין מרגישין שהב׳ ההי׳׳ן נחלפו שהה׳‬
‫הה׳ תתאה אצל בנה שהוא הו׳ תפילין על רישיה עלאה היא למטה והה׳ חחאה היא למעלה‪ ,‬אנל‬
‫וכד‪ .‬הוא מפרש דבריו שאמר שבצירוף יקק״ו הה׳ כשהצירוף הוא כזה יקק״ו שהוא יוצא מהפסוק‬
‫השניה הסמוכה להד היא אמא‪ ,‬כי כן הוא סיד י׳׳תהלל ה״מחהלל ה״שכל ו״ידונג שאז מרגישין המשכילים‪,‬‬
‫התפילין‪ ,‬וכמש׳׳ל )בהקדמה דף ט׳ ע׳׳ב( בסוד כיון שהם אינן כסדרן‪ ,‬וכעל כרחך שהה׳ אחרונה‬
‫התפילין‪ ,‬ה׳ תפלין על וי‪ ,‬אמא על ברה‪ ,‬בגין דבה היא הה׳ הראשונה סוד אמא עלאה‪ ,‬י ק שהיא על‬
‫אתבני‪ ,‬ועיי״ש בביאורינו דסוד תפילין דז׳׳א הם אוח ף‪ ,‬כי דרכה להיוח חמיד סמוכה לו בסוד אמא‬
‫המוחץ דאמא בסוד בעטרה שעטרה לו אמו‪ ,‬שהיא ענ כרא ואז יודעין לנחחא הה׳ חחאה ולסלקא הה׳‬
‫סוד ה׳ עלאה והיא משפעח לברה שהוא סוד אוח עלאה בבחי׳ קרבן עולה ויורד‪ ,‬ובזה יהיה השם הוי׳׳ה‬
‫ד עיי׳׳ש ובביאורינו שם‪ :‬ובזרוע עוזו אלו תפילין כסדק כנזכר• יוק״ק י׳ איהו לימינא וכר‪ .‬עחה‬
‫דרישא‪ .‬הוא מביא סמוכץ כי שורש סוד חפילין ש׳׳ר הוא מפרש הצירוף הב׳ שמכיר למעלה‪ ,‬שבאופן זה‬
‫הם מאורוח אמא עלאה מסטרא דשמאלא וע׳׳כ מכנה הה׳ ראשונה היא מסטרא דשמאלא וכנזכר‪ :‬י׳ איהו‬
‫הכחוב לחפילין דמארי עלמא מרוע שהיא כינוי לסטרא לימינא וכו׳ הוא מפרש הטעם של צירוף זה וענינו‬
‫דשמאלא‪ ,‬וכמ׳׳ש בש״ס )נזיר דף ג׳ ע״ב( נשבע ה׳ והוא עפמ׳׳ש )בזהר פ׳ במדבר דף ק׳׳כ ע׳יא( מסטרא‬
‫בימינו זו חורה‪ ,‬ובזרוע עוזו אלו חפילץ ]ודוחק דאבא נפיק בן‪ ,‬ומסטרא דאמא נפיקח בח עיי׳׳ש‪,‬‬
‫לומר דקאי רק על חש״י דחפילין כלול חרוויהו ש״י ולזה מרמז זה הצירוף יוק״ק שמהיו״ד שבימץ נפיק‬
‫וש״ר‪ ,‬וכל אחד לבדו חפלה נקרא ולא חפילין[ ודא ו׳ שהוא הבן‪ ,‬ומםטרא דה׳ ראשונה שבשמאל נפיק‬
‫רזא דקרבן עולה ויורד‪ .‬ר״ל דכשהשס הוי״ה הוא ה׳ הב׳ שהיא הבח‪ :‬ו׳ תורד! שבכתב כמש׳׳ל)בהקדמה‬
‫בצירוף הנ״ל‪ ,‬צריך להחאמץ בחורה ובחפלה בכוונה דף ד ע׳׳א‪ ,‬ובחקון ד דף כ״א ע׳׳ג ובשאר דוכחי(‬
‫לקרב ולהעלות הה׳ עלאה לגבי יו״ד‪ ,‬ולהוריד הה׳ דחושב״כ הוא מספרא דדכורא וחורה שבע׳׳פ היא‬
‫חחאה לגבי ד‪ ,‬שיהיה השם הוי״ה ב״ה כסדק־ מסטרא דנוקבא עיי׳׳ש‪ :‬מימינו אש ד ת לטו וכו׳‬
‫וידוע אותי ידוע הוא לשון חבור חווג )מלשץ וידע ומוזמן אתיהיבת אורייתא שבע׳׳פ‪ .‬כמש׳׳ל)בהקדמה‬
‫אדם עוד אח אשחו וכד(‪ ,‬ור״ל דכשהצירוף הוא דף י׳׳א ע״ב( כד אתנטילח מסטרא דחסד אחקריאח‬
‫באופן כזה‪ ,‬צריכין להחאמץ לחבר הב׳ ההי״ן לבעליהן תורה שמחב דחורה שמחב אחיהיבת מימינא דכתיב‬
‫ולעשות זיווג דאו״א חחלה‪ ,‬ואח׳׳כ דברא ו מ ת א שיהיה מימינו אש דת למו וכד אתנטילת מגבורה אחקריאח‬
‫השם הוי״ה כסדרן כנ״ל וכד חזא בר גש ובד תורה שבע׳׳פ מפי הגבורה ניתנה עיי״ש ובביאורנו‬
‫היינו שאם היה השם יקד׳ק כסדק‪ ,‬לא היו יודעין שם‪ :‬והאי הוא דאמרין מוח הבן דאתמשך ממוח‬
‫בני נשא שום הרגש לומר שצריך לשנות לנחחא ולסלקא האב כוונתו ‪ pri‬בזה שלא יקשה על םחירח הדברים‬
‫הב׳ ההי׳ץ כנזכר‪ ,‬כיון שנראה לעינינו ה ד אותיות דלעיל ועוד בכמה דוכתי אמרינן אבא יסד מ ת א‬
‫מנאמא‬
 ‫צא‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תמני םרי ]דף ל״ה נמא מ מ ג [‬
‫‪n‬‬
‫‪i1pfl‬‬
‫זכאין איבון ישראל דידעין רזין עלאין בהרות‪ ,‬דבהון םלקץ צלותץ בהבלים דפומהון‪.‬‬
‫ונחתין איבון היילין בהון כדקא יאות‪ .‬דכד בר נש סליק שכינתיה <*> בצלותיה‪.‬‬
‫בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך‪.‬‬ ‫קוב״ה נהית עליה ?> הדמד )שמית‬
‫‪P‬‬

‫זכאי ן איבון ישראל‪ ,‬דאינון רגלין לשכינתא‪ ,‬למיקם עמה בין בריות בין בעאקו‪ .‬דכד‬
‫איבון בדיבא ‪ •m‬ליה ‪y‬׳ ביומא דדיגא דאיהי ראש השבה איהי קמת עמהון לדיבא מ‬
‫‪P‬‬

‫דקיימין לה בצלותהון‪ .‬דעלייהו אתמר )משלי ‪ 0‬בהתהלכך תבחה אותך בשכבך תשמור עליך‬
‫והקיצות היא תשיהך‪ .‬דבכל אתר דקיימין ישראל בכל פקודא ופקודא לשכיבתא‪ .‬איזזי קיימת‬
‫בגיבייהו בכל דוחקא וצערא‪ ,‬בין בארחא‪ ,‬בץ בישובא‪ ,‬בין בימא‪ .‬ודא איהו בהתהלכך‪,‬‬
‫במדברא‪ ,‬תבהה אותך‪ .‬ההיד )תהליס <‪ >n‬צדק לפביו יהלך וישם לדרך פעמיו‪ .‬בשכבך‪ ,‬בישובא‪.‬‬
‫תשמור עליך‪ .‬והקיצות‪ ,‬למחת «׳* לטיזל( בימא‪ .‬היא תשיחך‪.‬‬

‫עליך‪ .‬והקיצות‪.‬‬ ‫בקבר‪ ,‬תשמור‬ ‫‪w‬‬ ‫בהתהלכך‪ ,‬בהאי עלמא‪ ,‬תבתה אותך‪ .‬בשכבך‬ ‫ועוד‬
‫בתהיית המתים‪ ,‬היא תשיהך‪.‬‬

‫מםטרא דרגלין‬ ‫רגלץ‪.‬‬ ‫מארי‬ ‫ואיבון‬ ‫אלץ בפקין‪ .‬והא אחרבין קא דפקין לפתחא‪.‬‬ ‫הא‬
‫דקוב״ה‬

‫באר לחי ראי‬

‫דסלקין ביה מלביה בסוד פושה מלאכיו ממוח דסלקין‬
‫לקבלא אלץ הבלים דלבא ונחחין פמיה כמה מחין‬
‫דקדושה פיי״ש‪ ,‬ופיץ עוד )ברפ׳׳מ פ׳ משפטים דף קי׳׳פ‬
‫פ׳׳א( כד ישראל מ ב ע לקב׳׳ה בכל יומא בברוך ומקדש‬
‫ליה בקדושה‪ ,‬קב׳׳ה נחיח פליה וכנה משימין דמפרוניתא‬
‫סלקץ פמיה ומשימין דמלכא נחחץ לגביה וכלהו לנשרא‬
‫ליה וכר‪ ,‬כגוונא דיפקב דאחמר ביה והנה מלאכי‬
‫אלקיס פוליס ויורדים בו פיי״ש‪ ,‬ובכן דרש לה הכא‬
‫לסוד קרבן פולה ויורד דכשמחפלל בטונה שפולה הבלים‬
‫דלבא אז יורדים כמה משמץ של מלאכים לנערא ניה‬
‫וכאמור‪ :‬הה׳׳ד ככל המקום אשר אזכיר א ת שטי‬
‫וגר‪ .‬כדברים אלו איחא גס בזהר )פ׳ פקב דף רפ״א‬
‫פ׳׳א( פיי״ש‪ :‬איהי ק מ ת עמהון וכר‪ .‬לאגנא פליהון‪:‬‬
‫דעלייהו אתמר בהתהלכך תנחה אותך וגר‪ .‬פ״ל‬
‫)תיקון ס׳׳ט סוף!דף קמ׳ץ( זכאץ אינץ מארי דחיובחא‬
‫דשכינחא נחחת פלייהו בכל יומא ושפחא ורגפא ולא‬
‫זזח מינייהו בכל אחר‪ ,‬דפלייהו אחמר בהחהלכך חנחה‬
‫אוחך וגר‪ ,‬ולא אית לה פלייהו יומא ידיפ עיונא‬
‫דאחרנץ דלא נחחת פלייהו אלא בשבתות ויומץ פבץ‬
‫עיי״* דקיימין ישראל בכל פקודא ופקודא לשכינתא‪.‬‬
‫ר״ל שכוונתם בכל מצוה ומצוה רק כדי לחקן מדח‬
‫המלטח ולאקמה מעפרא כנ׳׳ל‪ :‬הח״ד צדק לפניו‬
‫יהלך וגד‪ .‬צדק הוא סוד המלכוח שכינחא תחאה‪,‬‬
‫וכמנ‪1‬ל )חיקץ כ״א דף נייח ע׳׳ב ובשאר דוכחי(‪ ,‬ור״ל‬
‫שבכל דרכיו שכולך הן בתורה הן בתפלה הן במצוח‬
‫ומע״פ‪ ,‬צדק לפניו יהלך‪ ,‬וביה הטונה הראשונה‬
‫והעיקרית רק לצורך ת ק ץ המלטת‪ :‬מסטרא דרנלין‬
‫דקוב׳׳ה‬
‫ומאמא נברא הבן‪ ,‬והכא )ובזהר שם בפ׳ במדבר(‬
‫אמרינן דמסמרא דאבא נפיק בן ומספרא דאמא נפיק‬
‫בת‪ ,‬ולזה הוא כ מ ת ח דגוף הפרצוף באמת נאצל‬
‫בסדר הפרצוף יקק״ו‪] ,‬וכמ׳׳ש )בלק׳׳ת פ׳ בראשית‬
‫גד׳׳ה יש להקשוח( שבחחלת הבמאה היה השם‬
‫הוי׳׳ה ב׳׳ה בסדר זה יקק״ו פיי׳׳ש לדרט[ דאבא‬
‫(‬
‫יסד ברתא ואמא יסד ברא‪ ,‬אבל בפנץ המוח הוא‬
‫בסדר גצימף יוק׳׳ק שמוח ה ק שהוא ה ד נמשך‬
‫מהאב שהוא היי‪ ,‬ומוח הבח שהיא הה׳ חחאה נמשך‬
‫מהאם שהוא הה׳ מלאה וכאמור‪ :‬דידעין ח י ן עלאין‬
‫בהויות‪ .‬מיל שיודפץ כל הי״ב צירופי הוי׳׳ה פל מה‬
‫הס ממחים‪ ,‬ויודפיס איך לתקן בתורתן ובתפלתן ומצות‬
‫ומנמס שלהם כפי סדר כל צירוף מהי׳׳ג צירופין‪.‬דבהון‬
‫סלקין צלותין וכד ונחתין אינון חיילין וכר‪ .‬הוא‬
‫דרש עפי׳׳ז סוד קרק טולה ויורד‪ ,‬היינו שמעלה תפלתו‬
‫בהבל פיו‪ ,‬ועי״ז יורדים אוחן חיילים בהץ לנפרא ליה‬
‫מכל עקתץ בישץ‪ ,‬והיינו כמפ״ל )חיקץ כ״ב סוף דף‬
‫ם׳׳ה וריש דף ס״ו( ו מ ה מלאכי אלקיס עולים ויורדים‬
‫ט ‪ ,‬בזמנא דאיהו זוקף בשם סלקץ עמיה‪ ,‬בזמנא דאיהו‬
‫מאיך וכורע בברוך נחהץ עמיה עיי״ש‪ ,‬ובתוספות‬
‫דברים יותר כחב להלן)חיקץ ע׳ דף קל׳׳א ע׳׳א( והנה‬
‫מלאכי אלקים כמלים ויורדים בו‪ ,‬דכל אינץ חיילין של‬
‫מלאכים ומשמץ דחליץ במוקץ דמאריה נשמחא דמקייס‬
‫פקודץ אלץ דמינה תליץ‪ ,‬כל סלקא נשמתא כל אלץ‬
‫חיילץ סלקץ עמה וכד נחפא כל אלץ חיילץ נחחץ עמה‬
‫עיי׳׳ש‪ ,‬ופוץ )גרע״מ פ׳ פנחס דף רל״ה ע׳׳א וע״‪(3‬‬
‫והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו לאינץ הבלים‬
 ‫הזהר‬ ‫תקינא תמני ס ר י ] ד ף ל״ה פ׳׳ב[‬ ‫תכווני‬ ‫צב‬
‫ביום ההוא‪ ,‬ועלייהו אתמר)שמית יה כשש‬ ‫ע ה‬ ‫דקוב״ה דאתמר בהיז מפי״ י‪ 0‬ועמדו רגליו‬
‫הגברים לבד מטף‪.‬‬ ‫מאות אלף רגלי‬
‫‪m‬‬

‫א ל י ן נפקין‪ ,‬הא אחרנין עאלין מסטרא דאלין דאתמר בהון‪) .‬יחזקאל א> ורגליהם רגל ישרה‪.‬‬
‫רגלין בעגולא אינון רגל ישרה‪ .‬ואית רגלין אחרנין מרובעין דאופנים דאתמר בהון‬
‫) על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו‪ .‬דבהון;ש והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק‪ .‬מינון‬
‫‪(0‬‬ ‫שם(‬

‫רגלץ בעגולא אינמ כנקודין לאתוון דאינון רגלין ברבועא‪.‬‬

‫ל נ ב י א דאיהו מסטרא דלתון‪ ,‬תמן הוה סליק רוחיה‪ .‬ומתמן הוה שמע כל מה דהוה ליה‬
‫ויאמר אלי בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אותך‪.‬‬ ‫למשמע‪ ,‬הומד )שט‬
‫ה‬

‫ועוד‬

‫ב א ר לחי דאי‬

‫דקוב״ח לעיל דיבר מאוחן הצדיקים שהם בחי׳ רגלק העתים והזמנים‪ :‬ונביא דאיהו מספרא דלהון חמן‬
‫דשכינחא‪ ,‬ועחה מדבר מאוחן הצדיקים שהם בחי׳ רגלין הוה סליק רוחיה ומתמן הוח שמע וכו׳ פי׳ כי כל‬
‫דקב״ה ז״א בפלה דמסרוניחא‪ .‬ועמדו רגליו ביום יניקת הנביאים היא מבחי׳ הרגלים שהם נו׳׳ה‪ ,‬בסוד‬
‫החוא‪ .‬היינו דלפחיד לבוא יהיה החיקון השלם מספרא מימין ומשמאל יניקת הנביאים נו׳׳ה מהם נמצאים‪,‬‬
‫דרגלין‪ ,‬ופנימיוח הפנין במה שכחב כאן שיהיה החיקון וכמ״ש )בזהר פ׳ פקודי דף רנ״ז ע׳׳ב ובשאר דוכתי(‬
‫לפחיד לבוא בסוד ופמדו רגליו ביום ההוא פל הר ]וע״ל בהקדמה דף ב׳ ע׳׳א חחים ונביאים מסטרא‬
‫הזיחים פיין)בי״ח פרק ב׳ משפר סדר אצילוח למהרח׳ץ( דנו״ה עיי״ש ובביאורינו שם ועוד בכמה דוכתי[ אמנם‬
‫ומשם בארה ועלייהו אתמר כשש מאות אלף רגלי כל נביא אינו מתנבא אלא ממקום שורש נשמתו מנצת‬
‫הגברים היינו שכל יוצאי מצרים היו בבחי׳ רגלים או מהוד‪ ,‬וכמש׳׳ל )בתיקון זה דף ל״ב ע׳׳א( דלית‬
‫דקוב״ה‪ .‬ואמר רגלי הגברים היינו מספרא דדכורא‪ .‬רשו לשוס נביא לאסתכלא יתיר וכר דכל חד סליק לאבר‬
‫רגלין בעגולא אינון רגל ישרה‪ .‬פיין )בפ״ח פ״ב דיליה משמתו היא אצילה מ ת ק מההוא אבר‪ ,‬והאי‬
‫משפר דרושי פגוליס ויושר( שההפרש בין חמונח פיגול אבר הוה ליה אבוי עיי״ש ובביאורנו שס‪ ,‬ולזה הוא מפ׳‬
‫ובין תמונת מרובע‪ ,‬כי בפגוליס האור שוה בכל הצדדים הכא להמשך הדרוש שכל נביא הוא עולה לשורש נשמתו‬
‫והאור והשפע שמקבלים הוא שוה מכל צדדיהם‪ ,‬משא״כ בסוד הרגלים דנו׳׳ה להשיג משם נבואתו לפי ערך שורש‬
‫במרובע יש מקומות הקרובים אל מאציליהס יותר משאר נשמתו מסטרא דרגלין‪ ,‬אס מסטרא דרגלין דדטרא או‬
‫צדדיהם עיי״ש‪ ,‬וזה הוא ביאור הדברים כאן והוא חוזר מסטרא דרגלק דנוקבא‪ ,‬או מסטרא דרגליהס רגל ישרה‬
‫בזה למ״ש לעיל)בסוף דף הקדום( שיש נשמות צדיקים שהיא דרגין דעגולא‪ ,‬או בדרגין ממבעין וכאמור‪ :‬עמוד‬
‫מספרא דמארי דרגלק שהם מבחי׳ נקודות‪ ,‬ורגליהם על רגליך ואדבר אותך מיל שאדבר אתך להשפיע לך‬
‫הס בסוד רגל פגל פגוליס‪ ,‬ויש נשמוח צדיקים שהם שפע הנבואה לפי ערך מדרגות הרגלים שאתה עומד‪,‬‬
‫מארי דרגלין מספרא דאחוק דאינון מרובפין פיי״ש אם מבחי׳ דכר‪ ,‬או מבחי׳ נוקבא‪ ,‬ואס מספרא דעגולא‪,‬‬
‫ובביאורינו שס‪ ,‬ולזה הוסיף הכא בהמשך הדרוש ואמר או מספרא דריבופ‪ ,‬ויש נפקא מינה גדולה בין המדרטח‪,‬‬
‫שאותן הנשמות מארי ררגלק מספרא לנקודות שהם דאס הוא מספרא דדכורא אז נבואתו היא בבחי׳‬
‫בסול רגל פגל פגוליס‪ ,‬נקראים רגל ישרה‪ ,‬והס כת אספקלריא דנהי־א‪ ,‬ואס הוא מספרא דנקבא היא בבחי׳‬
‫בפני פנק‪ ,‬כי בכל מה שרברנו בב׳ כתות הצליקיס שהם אספקלריא דלא נהרא‪ ,‬וכנמש )בשפר מה׳׳ק דף ב׳‬
‫רגלין רשכינתא ורגלין רקב״ה כנ״ל‪ ,‬יש בכל כת ב׳ פ׳׳א(‪ ,‬וכמש״ל בביאורינו )מש חיקון זה דף ל״א פ״ג(‪,‬‬
‫מדריגות‪ ,‬כי יש שהם מררגא לפגוליס‪ ,‬ויש שהם מלרגא וכן יש עוד נפקא מינה לפנק נמש לפיל‪ ,‬דכשהואבבחי׳‬
‫למרובפיס‪ ,‬וכל כת נכנסת בפני מצמה למיקה קלס רגלין דמדריגות עגולים‪ ,‬אז אק הנבואה נפסק ונחרשל‬
‫מלכא עלאה‪ .‬דבהון וחחיות רצוא ושוב וגד שאותם והיא בתמידות בשוה‪ ,‬משא״כ מי שנבואתו מדרגא‬
‫שהם מדרגא דמרובעים‪ ,‬אינם תמיד במדרגה אחת‪ ,‬דרגלין מרובעק אז אין השפע בא אליו תמיד בשוה‪ ,‬כי‬
‫שאק כל העחיס שווים רק כפי ערך קבלח חיות האיר לפעמים היא מתארך‪ ,‬ולפעמים היא מתמעמ‪ ,‬ולזה‬
‫והשפע לפי מקומו ושעתו‪ ,‬משא״כ אותם שהם מדרגא אמר ליה ואתה בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אתך‪,‬‬
‫דעגוליס חיותם ושפעם היא שוה תמיד בכל מקום בכל לפי ערך מדריגות הרגלים שאתה עומד בה‪ ,‬אס‬
‫בבחי׳‬
 ‫צג‬ ‫הזהו*‬ ‫]דף ל׳׳ה ע״ב[‬ ‫תקונא תמני םרי‬ ‫‪n‬‬
‫‪3*lp,n‬‬

‫‪P‬‬ ‫ועוד » ותבא בי רוח באשר דבר אלי‪ .‬ותעמדני על רגלי ואשמע את מדבר אלי‪no ,‬‬ ‫‪(m‬‬

‫ותשאני רוח ואשמע אחרי וגו׳‪ .‬בגץ דדרגין איבון מםטרא דשכינתא ?‪ ,0‬דאתמר בה‬
‫ת ל וראית את אחורי‪ .‬אמר ואשמע אחרי‪.‬‬ ‫ג(‬ ‫) ש מ ו‬

‫מאי קול רעש גדול‪ .‬דאית רעש ואית רעש‪ .‬אית רעש דאתמר ביה נמלביפ« י לא ברעש‬
‫‪(0‬‬

‫במה‬ ‫‪5‬ד‪0‬‬‫יי׳‪ .‬דלא ייתי תמן קובייה‪ .‬ואית רעש דייתי תמן‪ .‬אלא רע״ש בהפובא ער״ש‬
‫דאתמר )״הלי »> יי יסעדנו על ערש דד‪ .‬ודא איהו כל משכבו הפכת בחליו דאתהפך רע״ש‬ ‫ם‬

‫לער״ש‪ .‬ומאי ניהו ערש‪ ,‬אלא איהו עשיר בהפוך אתוון‪ .‬ודא שכינתא דאיהי כללא דעשר‬
‫ספירין‪ .‬דעלה אתמר אין קדושה בפחות מעשרה‪ ,‬דאיהי שריא לרישא דהולה‪ ,‬ובגיניה יי׳‬
‫יסעדנו‪ .‬ובמאי‪ ,‬על ערש דוי ‪ ,‬על שכינתיה ודאי‪ .‬ואם שכינתא לאו תמן‪ .‬רוח סערה תמן‪,‬‬
‫‪0‬‬

‫דאםעיר גופיה דבר נש‪ ,‬דכתיב ביה )יינה *> והאניה חשבה להשבר‪ .‬דאיהי גופא דספינא‪ ,‬כד‬
‫לית‬
‫באר לחי ראי‬

‫כמה דאתטר ה׳ יסעדנו על ערש דוי וכר‪ .‬מיץ‬
‫)בזהר פ׳ בשלח דף ס״ב ע״א( בפסוק זה ה׳ יסעדנו‬
‫על ערש דוי‪ ,‬דהשם הוי׳׳ה דייקא אחזק להחולה ומזה‬
‫נמשך לו רפואחו עיי״ש‪ ,‬ובהבנח הענק עיק בדברי‬
‫רבינו )בשעמי מצוח פ׳ וירא( כי דד׳י היא אוחיוח‬
‫יו״ד שהוא סוד החכמה שמזין להחולה‪ ,‬וכשנםתלק היו״ד‬
‫מהאדם הוא חולה ונחהפך ונעשה מידיד צירוף דו״י‬
‫ויו״ד עולה עש׳׳ר‪ ,‬וכשיחגבר החולי נחהפך מחיבח‬
‫עש״ר צירוף ער׳׳ש בסול כל משכבו הפכח בחליו‪ ,‬אז‬
‫היא חולה ודד* לבב בסול על ער״ש לו״י עיי״ש‪,‬‬
‫וזה הוא ביאור הדברים כאן לקולם שנמחקו םלינים‬
‫ואין הוי׳׳ה מאיר בהרע״ש דאתמר ביה לא ברע׳׳ש‬
‫ה׳‪ ,‬אז נעשה מהרע׳׳ש צירוף ער׳׳ש‪ ,‬כי נחסר הידיד‬
‫שהיא סוד החכמה כנזכר‪ ,‬אבל כאשר הוי״ה יסעדנו‬
‫ונמחקו ממנו הדינים ע״י שהקב׳׳ה בעצמו מאיר‬
‫בהרע״ש להמחיק הדינים‪ ,‬אז כל משכבו הפבח גחליו‪,‬‬
‫ונעשה מהרע״ש צירוף עש״ר שמרמז לשיעור קומה‬
‫שלימה של המלכוח בעשר ספירוח כנ״ל‪ :‬דעלח אתמר‬
‫אין קדושח פחות מעשרה היא מימרא בש״ם )מגילה‬
‫דף כ״ג ע״כ(‪ ,‬וע׳׳ל )תיקון יו״ד דף כ״ה סוף ע״א(‬
‫וגגיאורינו שם שדרש למימרא זו לסוד היחוד דקכ״ה‬
‫ושכינתיה‪ ,‬והכא דרש לה גהמשך הדרוש אק קדושה‬
‫פחות מעשרה‪ ,‬שאק הנוקכא ראויה לזיווג עד שנגנית‬
‫כפרצוף שלם ככל העשר ספירוח וכאמור‪ :‬דאיחי‬
‫שריא לרישא דחולה כמ״ש גש״ם )שכח דף י״ג‬
‫ע״ג( שהשכינה היא למעלה מראשוחיו של חולה‪:‬‬
‫ובגינח ח׳ יסעדנו‪ .‬גם זה היא גש״ם )שבח שם(‬
‫מנק ששכינה סועד אח החולה‪ ,‬שנאמר ה׳ יסעדנו‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה מפרש גהמשך הדרוש י ק ;משכינה היא‬
‫למעלה מראשותיו של החולה‪ ,‬ולהמחיק ממנו חוקף‬
‫הדינים והרע״ש של ער״ש דו״י‪ ,‬נעשה מער״ש עש״ר‪,‬‬
‫ומדו״י יו״ד‪ ,‬שנבנית המלכות בכל קומתה בעשר כמידות‬
‫שלימות‬
‫בבחי׳ לכר‪ ,‬או נוקבא‪ ,‬ואם בבחי׳ עגולים‪ ,‬או מרובעים‪.‬‬
‫בגין דדרגין איגון מסטרא דשכינתא דאתמר בה‬
‫וראית א ת אחורי עיין )גזהר פ׳ ויקהל דף רי״א‬
‫ע׳׳א( בסוד אחור וקדם צרחני‪ ,‬שהמראה מצד דכורא‬
‫היא מבחי׳ פנים‪ ,‬והמראה מצד הנוקבא היא מבחי׳‬
‫אחור‪ ,‬כי מסשרא דנוקבא אחמר וראיח אח אחורי‬
‫עיי״ש‪ ,‬ועיק עוד )בזהר פ׳ פקודי דף דיל סוף ע״א‬
‫וריש ע״ב( בסול וראיח את אחורי ופני לא יראו‪,‬‬
‫שיש נבואה גבחי׳ אספקלריא לנהרא שהוא בבחי׳‬
‫חומים‪ ,‬ויש בבחי׳ אספקלריא דלא נהרא שהיא בבחי׳‬
‫אורים‪ ,‬דא פנים ודא אחור‪ ,‬ומ״ש וראיח אח אחורי‬
‫היינו סוד הנבואה בבחי׳ אורים שהיא אספקלריא‬
‫דלא נהרא עיי״ש‪ ,‬ולזה הוא כמפרש הדברים כי מי‬
‫שנבואתו בסוד אורים בבחי׳ אספקלריא דלא נהרא‪,‬‬
‫הוא מסמרא דנוקבא שהיא סוד וראיח אח אחורי‪,‬‬
‫וע״כ אמר ואשמע אחרי‪ ,‬כי לא זכה אז רק לבחי׳‬
‫אספקלריא דלא נהרא וכאמור מאי קול רעש גדול‬
‫קשיא ליה סחירח הכחובים‪ ,‬כחיב ואשמע אחרי קול‬
‫רעש גדול וגד‪ ,‬וכחיב לא ברעש הי‪ ,‬ומחרן דאיח‬
‫רע״ש שהיא בצירוף עש״ר מצד החסד‪ ,‬ואיח רע״ש‬
‫שהיא כפשומו שהוא מסטרא דדיגא ועליהו אחמר‪:‬‬
‫לא ברעש ה׳ וכד‪ .‬שאין בו חסדים מסטרא דהויה‪,‬‬
‫משא״כ בהאי קרא דואשמע אחרי קול רעש גדול נאמר‬
‫ברוך כבוד הי ממקומו‪ ,‬שיש שם השראח החסדים‬
‫מכח השם הויה ועי״ז נעשה הרע״ש בצירוף עש״ר‬
‫וכדמפרש ואזיל‪ ,‬ע״כ נאמר קול רע״ש גדו״ל שהוא‬
‫סוד החסד‪ ,‬וכמ״ש )בפרע״ח פ״ג משער הברכוח(‬
‫דכל גדו״ל הוא חסד עיי״ש • ואית רעש דייתי תמן‪.‬‬
‫ר״ל כאשר ייתי ויופיע חמן השפעח החסדים של השם‬
‫הוי׳׳ה ב״ה‪ ,‬אז נמתקו תוקף הדינים של רעש ונעשה‬
‫ממנו צירוף עש״ר‪ ,‬שמרמז לבנק שלם המלכוח בכל‬
‫קומחה בפרצוף בעשר ספירות שלימות וכדמפרש ואזיל‪:‬‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תמני סרי ]דף ל׳׳ה ע׳׳ב[‬ ‫תליןוני‬ ‫צד‬
‫לית שכינתא סמיכת לה‪ .‬רוה סערה מהפך לה ותבר לה‪ .‬ובזמנא דשכינתא סמיכת ליה‪ .‬מיד‬
‫בן אדם עמוד על רגליך‪ .‬וקאים ממרעא דיליה ונפיק מדינא‪ ,‬שלים‬ ‫קלא נפיק )יו״קאל‬
‫‪P‬‬

‫בגופיה שלים בממוניה‬

‫הא אלץ נפקין‪ .‬הא אהרנין דפקין לפתהא‪ ,‬ואמרין אדני שפתי תפתח‪ .‬ואיבת דסמיכץ‬
‫לשכינתא בכמה רגלין דמועדים ויומץ טבין‪ .‬וכד אלין עאלין‪ ,‬קוביה משבה לה בהון‬
‫‪ a •m‬מה יפו פעמיך ע בנעלים בת נדיב‪ ,‬דאלין אינון דאתמר בהון)דברים ס‪-‬ז> שלש פעמים‬
‫״{‬

‫יראה כל זכורך‪) .‬ואפיקנא פעמיך מן פעמים‪ .‬ונעלים‪ ,‬אלין נעילת הפסח‪ .‬ונעילת‬ ‫בשנה‬ ‫‪w‬‬

‫עצרת‪ .‬ונעילת הג‪ .‬חמוקי ירכיך אלץ אינון(‪) ,‬ניא ואפיקנא נעליך מן רגלים‪ .‬אמר קוביה‬
‫כמה אנת שפירא באלץ נעלים‪ ,‬דאינון נעילת פסה‪ .‬ונעילת עצרת‪ ,‬ונעילת הג‪ .‬המוקי ירכיך‪,‬‬
‫אלין אינון מסטרא דתרי ירכי קשוט‪ ,‬דאתמר בהון שוקיו עמודי שש‪ .‬ואינון שית דרגץ‬
‫דנבואה(‪ ,‬מסטרא דאת ו׳ דאיהו צדיק עמוד דסמיך לץ‪ .‬ואיהו שית לקבל )מלכים י( שש מעלות‬
‫לכסא‪ ,‬וסליק באת י׳ לששים‪ .‬כגוונא דששים ושית גלגלים דסהרין לכורסיא‪ .‬ואינון ס״ו מן‬
‫יםו״ד‪ .‬והא אוקמוהו פ>‪ ,‬אשתאר י״ד‪ .‬ביה )הישע י וביד הנביאים אדמה‪ ,‬ודא שכינתא‪ .‬יד‬
‫ה‬

‫חותמת‬
‫פאר לחי ראי‬

‫)ריש תיקץ זה דף ל״א ע׳׳ב( דהשפפח הנבואה נובע‬
‫מששה פרקין של ג׳ הפמודיס נד׳ה חרין סמכי קשוט‪,‬‬
‫בסוד שוקע עמודי שש פיי״ש וגביאורינו שם‪ .‬מסמרא‬
‫דאות ד דאיהו צדיק עמוד דםמיך לון‪ .‬עי׳ לעיל‬
‫)ריש תיקץ זה שם( דאינון שיח דרגין דנגואה סלקין‬
‫ביסוד צדיק חי עולמים‪ ,‬ולזה אמר דהעובד ה׳ שהוא‬
‫בבחי׳ צדיק חי עולמים הוא עמודא דםמיך לון‪ ,‬וכמ״ש‬
‫גש״ס )חגיגה דף י״ג ע״ג( עמוד אחד וצדק שמיה‪,‬‬
‫שנאמר וצדיק יסוד עולם עיי״ש‪ ,‬והיינו שצדיק גמור‬
‫שהוא גבחי׳ צדיק ח״י עולמים הוא עמוד שסומך לשאר‬
‫מדרגוח הצדיקים והנביאים‪ :‬ואיהו ש י ת לקבל שש‬
‫מעלות לכסא וכד‪ .‬טונתו בזה לפרש איך כל ענץ זה‬
‫נרמז גהאוחיוח של חיבח יסו״ד וכמש״ל )ריש חיקון‬
‫זה שם(• וסליק ב א ת י׳ לששים עי׳ גש׳׳ס )שיה‬
‫דף ק״ד ע״א( ס׳ סמיכה לעניים‪ ,‬ועיין בש״ס )ברכוח‬
‫דף ר ע״ב( דס׳ יש בה סמיכה לנופלים‪ ,‬ועיין מזה‬
‫)‪3‬זהר בהקדמה דף ג׳ ע״א( אוח ס׳ דאיח בה סמיכה‬
‫דנופלין דכחיב סומך ה׳ לכל הנופלים עיי״ש‪ ,‬ואמר‬
‫הכא להמשך הדרוש שהכל הוא ע״י היסוד צדיק שהוא‬
‫עמוד הסומך לעניים ולטפלים‪ ,‬שהיא סוד אוח ס׳‪,‬‬
‫דיד׳ד סליק גד ואחעביד שחין שהיא אות ס׳‪ ,‬וכמ״ש‬
‫רטנו )גפרע״ח פ״ד משער הזמירוח ככוונח ברוך‬
‫שאמר כשם הזהר( דהס׳ מרמז ליסוד צדק הכולל כל‬
‫ה ד ק כל אחד כליל מידיד וגימ׳ ס׳ עיי״ש‪ :‬כגוונא‬
‫דששים ושית גלגלים דסחרין לבורסיא‪ .‬הנה לעיל‬
‫)גריש תיקץ זה( אמר לקכל שחין גלגלין וכד‪ ,‬והכא‬
‫אמר שחץ ושיח‪ ,‬והכל חד כי כדרך כלל הם רק ששה‬
‫וכ״א כלול מעשר הרי ששים ושיח‪ :‬ודא שבינתא‪.‬‬
‫דרש אדמה לשץ א‪91‬י« שהיא א׳ מהז׳ שמות שנקראת‬
‫האח‬
‫שלימוח‪ ,‬ואז היא ראויה לזיווג‪ ,‬ע״כ גא ז״א כעלה‬
‫הקג״ה לסעדו גשכיל המטרוניחא סערה‪ .‬היא מלשון‬
‫רעש• ובזמנא דשכינתא סמיכת ליה כלומר כאשר‬
‫יקום סערה לדממה‪ ,‬ונעשה מהרע״ש שהיא ער״ש‬
‫דד׳י עש״ר ויו״ד‪ ,‬שמרמז לחיקון קומח המלכוח ככל‬
‫פרצופה כעשר ספירוח כנ״ל‪ ,‬אז השכינה סומכח אוחו‬
‫להקימו מחוליו‪ .‬ממרעא דיליה מהמחלה שלו הא‬
‫אלין נפקין וכד‪ .‬מכאן עד הא אלין נפקין דלהלן‬
‫גדפוס מנטוכה ואמסטרדם אינו מגוף החקוניס רק‬
‫הגה״ה נ״כ וכחג עליה זה מצאחי גספר אחד‪ .‬בכמה‬
‫רגלין דמועדים לשון שלוש רגלים• ואפיקנא פעמיך‬
‫מן פעמים כלומר שאנו דורשץ פעמיך מלשון שלש‬
‫פעמים הנאמר כרגלים ויו״ט‪ :‬נעילת הפסח ונעילת‬
‫עצרת ונעילת החג עיין )גילקוט שמעוני פ׳ פנחס‬
‫רמז חשפ״ג( גפסוק גיוס השמיני‪ ,‬גפסח אני נועל‬
‫כפניכס אח הרוחוח ואח הגשמים‪ ,‬גחג אחס נועלים‬
‫עצמיכס מלפני וכד‪ ,‬מה יפו פעמיך כנעליס גשפי‬
‫נעילוח‪ ,‬נעילה בפסח נעילה כחג וכד עיי׳׳ש‪ ,‬והכא‬
‫אמר דבכל הג׳ רגלים יש בהם בחי׳ נעילה‪ ,‬והיינו כי‬
‫גם גשבועוח עולים ישראל ונועלים עצמם בעזרה עם‬
‫השכינה• כמה א נ ת שפירא באלץ נעלים הוא‬
‫מימרא כש״ס )חגיגה דף ג׳ ע״א( דרש ת א מאי‬
‫דכתיג מה יפו פעמיך מעלים וגד‪ ,‬כמה נאים רגליהם‬
‫של ישראל כשעה שעולים לרגל עיי״ש‪ ,‬ואמר נעלים‬
‫היינו שישראל נועלים עצמם כעזרה עם השכינה הקדושה‪,‬‬
‫וכמ״ש להלן )תיקון כ״א דף ס׳׳א ע״א( עיי״ש‬
‫וגכיאורינו שם• חמוקי ירכיך וכד דורש כל הפסוק‬
‫של מה יפו פעמיך וכד טסטרא דתרי ירכי קשוט‬
‫דאתמר בחון שוקיו עמודי שש וכד‪ .‬עיין לעיל‬
‫צה‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תמני סרי ]דף ל״ה ע״ג ול^ ע״א[‬ ‫תליןוני*‬
‫חותמת מסטרא דצדיק‪ .‬יד כותבת »> מסטרא ‪ «m‬ל‪-‬ו עיא! דעמודא דאמצעיתא‪ .‬איתי פה תמונת‬
‫כל‪ .‬ובגין דא ‪ m-0‬י> וביד הנביאים אדמה‪.‬‬
‫ב‬

‫הא אלין נפקין‪ ,‬הא אחרנין קא דפקץ לפתחא ואמרין אדני שפתי תפתח‪ ,‬ואינון מארי‬
‫דאות דאיהו ח״י עלמין דמצלץ בח״י ברכאן דצלותין‪ .‬דמקרבין בהון קרבנא‬
‫לקוביה‪ ,‬דחשיבא לקבל שבעה פרים ושבעה אלים‪ .‬ולקבל שתי תורים או שני בני יונה‪.‬‬
‫האות‪ .‬ואיהו כליל תרץ עשר מזלות‬ ‫וזה לך‬ ‫דמסטרא דהאי אות אמר למשה גשמית‬
‫פג(‬ ‫‪P‬‬

‫ושבעה‬
‫ה א ר לחי דאי‬

‫של הגר״א( נקוד על אדנ״י‪ ,‬והיינו ועיקר הבקשה‬
‫של מארי דאות שמתפללים למעלה משרי המזלות‪,‬‬
‫בסוד ומאותות השמים אל תחתו וכדמפרש ואזיל‪,‬‬
‫ע׳׳כ הס מבקשים אדנ׳׳י שפתי תפתח‪ ,‬והיינו כמ׳׳ש‬
‫)ברע׳׳מ פ׳ פנחס דף רט״ו ע״ב( דהשס אדנ׳׳י סהיד‬
‫עליה דאיהו אדוני האדונים עיי׳׳ש‪ ,‬וביאור הדבמס‬
‫הוא עפימ׳׳ש )בס׳ בריח מנוחה דף ה׳ ע״ג( שמהשס‬
‫אדנ׳׳י מקבלים כל צבא מרום שפעם‪ ,‬והוא מ מ ך‬
‫כל הגלגלים‪ ,‬ועל שמו נקראים כלס אדוני׳׳ם‪ ,‬וכלס‬
‫הס חחח ממשלחו עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר דמארי דאוחוח‬
‫מבקשים אדנ״י שפחי חפחח‪ ,‬שעל ידי ; מ ם אחודים‬
‫בהשס אדנ״י‪ ,‬ע״כ הס למעלה מן הי״ב מזלוח ח׳‬
‫כוכבי לכח‪ :‬ואינון מארי דאות דאיהו ח״י עלסין‬
‫וכד‪ .‬ר׳׳ל כי בכלל הצדיקים שהם נוטרים אוח ברית‬
‫קודש שהם בבחי׳ צדיק ח״י עולמים‪ ,‬נכלל ג׳׳כ הצדקים‬
‫המכוונים בצלוחא די״ח שהיא הכנה לזיווג שביסוד‬
‫צדיק ח״י עולמים דזו״נ דלעילא‪ :‬דםצלין בח״י‬
‫כדכאין דצלותא‪ .‬ע׳׳ל )תיקון ד דף כ׳׳ה ע״א(‬
‫בנקודת שורק דאיהו יסוד ח״י עלמין בח״י ברכאין‬
‫דצלוחא‪ ,‬ועיץ שם בביאורינו דע׳* חפלח השמ״ע עושץ‬
‫זווג דזו״נ ביסוד צדיק ח״י עולמים‪ :‬דחשיבא לקבל ז׳‬
‫פרים וכד‪ .‬היינו כי החפלה חשובה לפגי הקב״ה‬
‫במקום הקרבנוח‪ ,‬וכמ׳׳ש בש׳׳ם )ברכוח דף כ״ו ע׳׳ב‬
‫ובשאר דוכתי( ואמר הכא בהמשך הדרוש שלזה חקנו‬
‫י״ח ברכוח דצלוחא דשמ״ע‪ ,‬כנגד הי׳׳ח בהמות שנזכר‬
‫בחורה לגבי קרבנוח המזבח ז׳ פריס ח׳ אלים ב׳‬
‫חורים וב׳ בני יונה‪ :‬וםםטרא דהאי א ו ת אםד‬
‫למשה וכד‪ .‬ע״ל )חיקון ע׳ דף קל״א מ׳׳א( ואית‬
‫פקומן דחליין מאוח בריח‪ ,‬וכמה מלאכין ממנן עלייהו‬
‫דאחקריאו מארי דאוחוח‪ ,‬דאחמר בהק והיו לאוחוח‪,‬‬
‫ועלייהו אמר למשה חה לך האוח‪ ,‬והאי איהו אוח‬
‫דכל צבא השמים ממק עליה עכ״ל‪ ,‬והכא דרש לה‬
‫כי משה זכה להיוח שליחא דרחמנא לגאול אח ישראל‬
‫ע״י חפילחו‪ ,‬שהוא במקום הח״י קרבנוח שהוא מסטרא‬
‫דאות צדק ח״י עולמים‪ :‬וזה לך האות‪ .‬פי׳ ח״ה‬
‫היא מספר י״ח כ מ ס הקרבנות‪ ,‬שהתפלה היא במקומם‪,‬‬
‫שהוא מספרא מסוד צדיק ח״י שלמים שנקרא אות‬
‫וכאמור‬
‫ה א ק שהיא המלכות שכינתא תתאה וכמש״ל )תיקון‬
‫ס״ד דף צ״ה ע״ב(‪ ,‬ובזהר )בראשית דף ל״ה ע״ב‪,‬‬
‫ובויקרא דף י׳ ע״א( והיינו וביד הנביאים אדמה‪,‬‬
‫שהנביאים משפיעים להמלכות שנקראת אדמ״ה‪ ,‬ויותר‬
‫מובן הדברים עפימ״ש מחותני הה״צ ז״ל )בספמ‬
‫דמשק אליעזר בזהר בראשיח שם(‪ ,‬ובספרו )אור‬
‫עינים ח״ב ערך א ח ( כי הז׳ שמוח הנ״ל הס נגד‬
‫הז׳ ספירוח של המלכוח‪ ,‬ושם אדמה היא יסוד מלה‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולפי האמור מובן דר״ל שהצדיקים גמורים‬
‫משפיעים בכח עבודחס מבחי׳ נמה דרך היסוד להמלכוח‪,‬‬
‫ומשם הס משיגים נבואחם בדרך אור חוזר מהמלכוח‬
‫לנו״ה דרך היסוד שלה‪ .‬יד חותמת מסטדא דצדיק‪.‬‬
‫ע״ל )סוף דף ל״ב( שכ׳ ג״כ כדברים אלו דיד חוחמח‬
‫היא מסטרא מסוד צדיק ועיי״ש בביאורינו‪ ,‬והכא‬
‫מביא מאמר זה להמשך הדמש כי הצדיקים שהם‬
‫מסטרא דנו״ה שזוכים לשיח דרגין דנבואה ע״י מדח‬
‫היסוד כנזכר‪ ,‬שהם מחקניס המלכוח להשפיע לה אור‬
‫שפע ע״י היסוד צדיק‪ ,‬ועל ידם נאמר על המלכוח‬
‫וביד נביאים אדמה‪ ,‬שע״י השפעח הצדיקים להמלכוח‬
‫דרך היסוד שהוא סוד יד חותמת ומתקנים אותה‬
‫כראוי להם‪ ,‬נחרצה הקב״ה ליחן להם שאלחם‪ ,‬ויד‬
‫כוחבח זכוון‪ ,‬ויד חוחמח זכוון‪ ,‬כנזכר שם‪ :‬יד כותבת‬
‫מסטרא דעמודא דאםצעיתא‪ .‬עי׳ לעיל )שם( דיד‬
‫כוחבח זמון היא מםמרא דיד רמה ודא עמודא‬
‫דאמצעיחא עיי״ש ובביאומנו שם‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫להמשך הדמש כי גס לעורר כמ היד טחבח זכוון‬
‫מסטרא דעמודא דאמצעיחא‪ ,‬יש ביד הצוקים הנוטרים‬
‫מדת היסוד‪ ,‬והיינו כי גס בת״ת שהוא עמודא‬
‫דאמצעיתא יש בו ענץ יסוד צדק‪ ,‬וכמ״ש רבינו‬
‫)בפרע״ח פ״ז משער הקרבנות( דסופו של הת״ת הוא‬
‫בחי׳ יסוד צמק‪ ,‬לפי שהוא סמוך ליסוד ונקרא יסוד‬
‫זה סופו של הח״ח מיי״ש‪ :‬איהו תמונת כל‪ .‬ר״ל‬
‫דמה״ט תמונת היסוד הוא כחמונת אות ד כנזכר‪,‬‬
‫כי היסוד ק ר א כל כי הוא כלול כל ה מ ק דעמודא‬
‫דאמצפיתא שהוא סוד אות ר מהוי״ה כסכר‪ :‬ובג״ד‬
‫וביד נביאימ אדמה‪ .‬פי׳ אדמ׳׳ה מלשון דממת בסוד‬
‫תמונת כל‪ :‬ו א מ י ץ אדני שפתי תפתח‪) .‬בתקוניס‬
 ‫‪1‬‬

‫ושבעה ככבי לכת‪ .‬מםטרא דקדושה דאיהי בת שבע‪ ,‬ומםטרא דו״ו דאיהו ף עלאה ו תתאה‪.‬‬
‫ועלייהו אתמר )יימיד‪ ,‬י ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגרם מהמה‪.‬‬
‫(‬

‫‪ .‬דכל מזל אתקרי‬ ‫‪0‬ד(‬ ‫אינון שית כוכבי לכת‪ .‬ה׳ כוכבא שביעאה‪ .‬ו״ו תרין עשר מזלות‬ ‫ה״א‬
‫אות‪ .‬ואיהו ממנא על כל שעתא דתרין עשר שעתין‪.‬‬
‫נביא אית ליה מזליה ושעתיה‪ .‬וכפום ההוא מזל וכפום פעולה דיליה‪ ,‬הכי אתגלייא ליה‬ ‫כל‬
‫אות מן ו״ו‪ .‬דתרץ עשר מזלות ממנן על תרץ עשר שעתין ועל תרץ עשר ירחין‪.‬‬

‫ואלין מזלות‪ ,‬מתמן ה ר ירתין תרץ עשר שבטין גשמתין דלהץ‪ .‬ואית מםטרא אחרא תרץ‬
‫עשר דאתמר בהון <‪ rwn‬כ שנים עשר נשיאים •!> לאמתם‪ .‬דאינץ אתקריאו טליה‬
‫ה(‬

‫שו״ר תאומי״ם םרט״ן וגר‪ .‬דא כגוונא דדא עבד קוב״ה‪.‬‬

‫מזלות אינון מעילא לתתא‪ ,‬מחסד ועד יסוד‪ .‬ושית מתתא לעילא מיסוד ועד חסד‪.‬‬ ‫שית‬
‫מםטרא דמלכות אתקריאו שבעה כוכבי לכתמשכינתא עד חסד‪ .‬וכפום פעולה דההיא‬
‫ספירה‬
‫כ א ד ל ח י ראי‬

‫אחודים במדת היסוד צדיק‪ ,‬כי הז׳ כוכבי לכת וי׳׳ב‬ ‫וכאמור‪ :‬ואיחו כלול י״ב מזלות וז׳ כוכבי לכת‬
‫מזלות כלם נכללים שם ביסוד הנקרא אות בצבא שלו‪,‬‬ ‫וכד‪ .‬עיין )בלק״ת פ׳ ויצא( בביאור דברי התקונים‬
‫והיכולת בידם לשנות כמזל לטובה ע״י תפלתם וכאמור‪:‬‬ ‫בזה‪ ,‬כי ענק הי״ב מזלות ח׳ כוכבי לכת יסודתם‬
‫ה״א אינון ש י ת כוכבי לכת‪ .‬פי׳ שהז׳ כוכבי לכת‬ ‫למעלה הוא כך‪ ,‬כי הז׳ כוכבי לכת מקור מחצבתם‬
‫שהם מסטרא דמלכות שהם מרומזים באות ה״א‬ ‫היא מזי ספירות דאור ישר מסטרא דבינה הנקראת‬
‫אחרונה של מילוי מ״ה סוד הת״ת שהוא מספר ף‬ ‫בח שבע‪ ,‬אשר ממנה נובעים הז ספירוח מחסד עד‬
‫שמרמז לששה ספירוח מחסד עד מלכוח ולא עד‬ ‫מלכות‪ ,‬ונכללות ונרשמוח ביסוד צדיק ח״י עולמים‬
‫בכלל והה׳ בעצמה מרמז לספירה הז׳ שהיא מדח‬ ‫הנקרא אות בצבא שלו‪ ,‬חכו והיו לאותות וגד ברקיע‬
‫מלכוח הכיללח כל הד ספירוח‪ ,‬היינו כמ״ש רבינו‬ ‫השמים‪ ,‬פי׳ ביסוד הנקרא רקיע שמים‪ ,‬ובזה הרקיע‬
‫)בליקוטי הש״ס דף ה׳ ע״ב( דכל עיקר מזלו של‬ ‫שהוא היסוד נקבע בו ג״כ י״ב מזלות שהם סוד ששה‬
‫אדם הוא מה שיש לו במלכוח שכינה הקדושה עיי״ש‬ ‫קצוות של ת״ת הנקרא ו״ו‪ ,‬והיינו ו׳ ספירות מחסד‬
‫ולקק מפרש לה• דבל מזל אתקרי אות‪ .‬כ״כ רבינו‬ ‫עד יסוד באור ישר‪ ,‬וגם ד ספירות מיסוד עד חסד‬
‫)בלק״ח פ׳ חרומה( בפסוק והשלחן חחן דיסוד נקרא‬ ‫באור חחר עיי״ש‪) ,‬ועי׳ מזה עוד בע״ח בפ״ז משער‬
‫מזל עיי״ש‪ :‬ואיהו ממגא על כל שעתא דתרין‬ ‫טנח״א‪ ,‬וגפט׳ץ משער מ״ד ומ״נ‪ ,‬ופ״ג משער רחל‬
‫עשר שעתין היינו כמ׳׳ש )בלק״ח פ׳ ויצא שם(‬ ‫ולאה‪ ,‬ובפ״ב משער ציור העולמוח(‪ ,‬חה שאמר ואיהו‬
‫ח״ל ודע כי השעוח הם י״ב‪ ,‬וכלם הם למטה במלכות‬ ‫כלול י״ב מזלות ח׳ כוכבי לכח‪ ,‬מ׳ל שהז׳ כוכבי לכח‬
‫חחאה הנקרא מזל שעה עומדח לו וכד‪ ,‬והי״ב מזלות‬ ‫והי״ב מזלוח נקראים אוחוח השמים על שהם קבועים‬
‫שביסוד מושלים באלו הי״ב שעוח שיש ממש כנגדם‬ ‫ברקיע שמים היינו ביסוד צדיק שנקרא אוח ברית•‬
‫במלכוח • חכי אתגליא ליה אות מן ו׳ץ נמל )חיקון‬ ‫דאיהו ד עלאה ד ת ת א ח ר״ל שהי״ב כמלות הם‬
‫ס״ס דף ק׳ ע״א( שמפרש שם איך ענין זה מרומז‬ ‫סוד ד ספירוח דאור ישר מחסד עד יסוד דת״ת הוא‬
‫באוח וא״ו של מילוי מ״ה‪ ,‬שהב׳ ווי״ן מרמזים למספר‬ ‫סוד ד עלאה‪ ,‬וגם ד ספירוח דאור חוזר מיסוד עד‬
‫י״ב מזלות‪ ,‬והא׳ שבאמצע מרמז לסוד כמלא עלאה‬ ‫חסד‪ ,‬דהיסוד הוא סוד ד חחאה‪ ,‬וכמ״ש להלן )חיקק‬
‫דסלקא במחשבה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא בהמשך‬ ‫כ״א דף מ ח ע״א( שהב׳ ווי׳׳ן של וא״ו דמילוי מ״ה‬
‫הדרוש שזה מרומז בהב׳ ווי׳ץ של השם מ״ה‪ ,‬שהר‬ ‫מרמז להי״ב מזלוח וכדמפרש להק‪ :‬ועלייתו אתמר‬
‫הא׳ מרמז לת״ח‪ ,‬והד הב׳ מרמז ליסוד‪ ,‬וכמש״ל שמשם‬
‫ומאותות חשסים אל תחתן־ וגד עי׳ ש״ם )שבח‬
‫נובע הי״ב מזלות באיר ישר ואור חוזר כמל‪ .‬מספרא‬
‫דף ק מ י ע״א( מנין שאק מזל לישראל שנאמר וכד‬
‫אחרא ת ר ץ עשר ובד‪ .‬פי׳ כי כמו שיש בקדושה‬
‫ומאוחוה השמים אל חחחו וגד‪ ,‬ועיי״ש )בפרש״י‬
‫י״ב מזלות כן יש כנגדו בקליפה‪ ,‬וכמ״ש גם אות ז״ה‬
‫במיה אק מזל לישראל( שע״י התפלה משתנה מזלן‬
‫לעומת דיה עשה אלקים‪ ,‬וכמ״ש )ברפ״מ פי כי תצא‬
‫של ישראל לטובה‪ ,‬ואה מפרש הכא להמשך הדרוש‬
‫דף רפ״ב ע״א( עיי״ש‪ :‬מספרא דםלבות אתקדיאו‬
‫שהמתפללים תפלת שמ״ע נקראים מארי דאותות שהם‬
‫ז׳‬
 ‫צז‬ ‫הזהר ^‪1‬‬ ‫תמני ם ר י ] ד ף ליי ע״א[‬ ‫‪pjl‬תקונא‬
‫ספירה הכי אתגלייא אות‪ .‬אות מסטרא דחסד איזזו רחמי‪ .‬אות מסםרא דגבורה איהו דינא‪.‬‬
‫ואחזי על קטולא זחייביא ושפיכו דדמא‪.‬‬

‫ואחזי בצדיקייא‪ ,‬דם דבעירן למיכל בחדוה וענג זמאכלין בחתן וכלה‪ .‬ובשפיכו דדמא‬
‫וזבחת עליו את עלתיך וגר‪ ,‬ועלייתו אתמר איזהו מקומן‬ ‫דקרבנץ‪ ,‬הה״ד ‪mo‬‬ ‫‪P‬‬

‫של זבחים שחיטתן בצפון‪.‬‬

‫לך בדמיך חיי ואומר לך‬ ‫ואומר‬ ‫ו(‬ ‫אחזי בצדיקייא‪ ,‬דם ברית• דאתמר בה )יח״אל י‬ ‫ועוד‬
‫בדמיך חיי‪.‬‬

‫דעמודא דאמצעיתא איהו אות תלוי «!? ארוך‪ .‬אם זכוון עובדין דעלמא מטה‬ ‫מםטרא‬
‫כלפי תסד‪ .‬ואם לאו כלפי דינא‪ .‬והכי אינוןתלת אתרנמ*( כגוונא דא‪,‬ולחכימיא‬
‫ברמיזא פ!(‪.‬‬

‫הא אלין נפקץ‪ ,‬הא אחרנץ דפקין לפתחא מסטרא דקשת‪ ,‬דאיהו אוף הכי אות ברית‪.‬‬
‫דאתמר ביה <ש‪ >*0‬כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב‬
‫הוא מראה דמות כבוד ייי ואראה ואפול על פני ואשמע קול מדבר‪ .‬ואמאי הוא נפיל על‬
‫אנפוי‪ .‬בגץ דאסור לאסתכלא בקשת‪.‬‬
‫אמר‬
‫‪0‬אר לחי ראי‬

‫ודן הנ״ל גרמזיס ג׳ אמצעיות חגי׳ת‪ ,‬כמו כן גס ספירות‬
‫תתאין נה״י נרמזים באות ר הגי של כבי ווין‪ ,‬שהוא‬
‫מורה על מדת היסוד שהוא ארוך ותלוי בין ב׳ רגלין‬
‫דנו׳׳ה‪ :‬ולחכימיא ברמיזא‪ .‬עיין )בלק״ת פ׳ ויצא‬
‫שם( כי שורש הזי כוכבי לכת והי״ב מזלות הוא נובע‬
‫מחכמה פלאה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר כיון שמקור מחצבתם‬
‫הוא בחכמה א״כ אין מהצורך להאריך ולבאר עוד‬
‫הדבר יוחר בגלוי‪ ,‬כי די לחכימא ברמיזא‪ :‬דאיהו אוף‬
‫הכי א ו ת ברית‪ .‬וכמש׳׳ל )בהקדמה דף ז׳ ע׳׳א(‬
‫שביעאה כמראה הקשח‪ ,‬הקשח דא צדיק יסוד עלמא‬
‫עיי״ש‪ ,‬ועיין )בזהר פ׳ פנחס דף רשיץ ע׳׳א( דקשח‬
‫היא סוד אות ברית‪ ,‬וע״כ נאמר בקשת אוח בריח‪,‬‬
‫ועיי״ש )ברע״מ פ׳ פנחס דף רש״ו ע״ב( לצדיק איהו‬
‫קשת עיי״ש‪] ,‬ועיין במקומות שציינחי בביאורינו לעיל‬
‫בהקדמה שם[‪ :‬ואראה ואפול על פני‪ .‬עש״ס )ברכות‬
‫דף נ״ט ע׳׳א( הרואה קשת בענן צריך שיפול על פניו‬
‫משוס שנאמר ואראה ואפול על פני עיי״ש‪ ,‬ואמר הכא‬
‫להמשך הדרוש ואפול על פני‪ ,‬לא משום מראה הקשת‪,‬‬
‫רק משוס שהקשת הוא בתוך הענן‪ ,‬שהם הג׳ קליפות‬
‫הסובבים את הקשת‪ ,‬ואסור לראות ולהסתכל בהם‬
‫שלא יתקשר בהם בשום כמין‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בעע״מ‬
‫ר׳׳פ קדושים( בסוד אל תפנו אל האלילים‪ ,‬כי בהסתכל‬
‫בדבר רע באלילים ואלהי מסכם חחחלף נשמתו‪ ,‬כי‬
‫יהפוך מעצמותו ויעשה בו רושם ויהיה כמוהו‪ ,‬ולכן‬
‫נאמר אל חפגו אל האלילים וגו׳ היינו שלא יסתכל בהם‬
‫עיי״ש‬
‫ז׳ כוכבי ל כ ת וכף‪ .‬עיין )בלק״ת פ׳ ויצא שם(‬
‫שמבאר דברי החקוניס בזה‪ ,‬כי הקשה לו דאיך אפשר‬
‫לומר דכז׳ כוכבי לכח נכללים ביסוד‪ ,‬דהרי המלכוח‬
‫היא למטה ממנו‪ ,‬וגס איך הם ז׳ הלא אינם אלא ף‬
‫מחסד עד היסוד‪ ,‬וחי׳ מסטרא דשכינחא‪ ,‬פי׳ כי יש‬
‫בחי׳ מלכוח עליונה וכר‪ ,‬ואינה מלכוח שכינחא חחאה‪,‬‬
‫ואותה בחי׳ המלטת העליונה נקראת סיהרא ונכללח‬
‫ביסוד ומשלמת חשבון הזי טכבי לכח עיי׳׳ש‪ .‬הבי‬
‫אתגליא אות‪ .‬שנרשם ביסוד שהוא אות בצבא דיליה‪:‬‬
‫ואחזי בצדיקיא דם דבעירן וכו׳‪ .‬ר״ל כי טדע‬
‫מדברי הש״ס )שבח דף ‪ r>p‬ע״א( שמי שגולד במזל‬
‫מאדים אומנותו הוא להיות טבחא ושופך דמים‪,‬‬
‫והצדיקים אחחזי להם ענק זה מסטרא דקדושה‪ ,‬שהוא‬
‫שוחט ושופך דם בכמוח למיכל בםעודח מצוה‪:‬‬
‫שחיטתן בצפון‪ .‬מסטרא דגבורוח קדושוח שבצפון‪:‬‬
‫דם ברית‪ .‬וכמ״ש בש״ס )שבח שם( דמי שנולד במזל‬
‫מאדים אומנחו גס להיוח מוהל‪ :‬א ו ת תלוי ארוך‪.‬‬
‫כלומר כי מ״ש שסי׳׳ב נמלות יוצאות מכב׳ ווי״ן מורה‬
‫על צורתן של הווי״ן‪ ,‬כי צורת אות ד שהוא תלוי וארוך‪,‬‬
‫מורה על מדת ת״ת סוד עמודא דאמצעיתא שנכלל בו‬
‫חו״ג‪ ,‬שכל אחד תלוי בו לזטח או לחובה‪ ,‬כי ת״ת‬
‫הוא בקו האמצעי בץ חסד לגבורה‪ ,‬ע״כ הוא נוטה‬
‫לחסל ולדין‪ ,‬והזכיות מכריעים אח המזל לזטת‪,‬‬
‫והעבירות ומריעים את המזל לחוב‪ :‬ת ל ת אחרנין‬
‫כג״ד‪ .‬פי׳ כי כמו שאמרנו שבאות ד הא׳ מהב׳‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תמני םרי ]דף ל״ז ע״א וע״ב[‬ ‫י‬
‫‪JlpH‬‬ ‫צה‬
‫רבי אלעזר‪ .‬אבא‪ ,‬ואמאי אסור לאסתכלא בקשת‪.‬‬ ‫אמר‬
‫ליה רבי שמעון‪ ,‬ברי‪ ,‬בגין אינק קליפין דמתלבשץ ביה ודאינון ביה‪ .‬דאינץ רוח‬ ‫אמר‬
‫סערה‪ .‬ענן גדול‪ .‬ואש מתלקחת‪ .‬ונגה לו סביב‪ .‬ודא איהו דחזא יחזקאל ע״ה‪ .‬דאמר‬
‫וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון‪ ,‬דא קו תהו‪ .‬קליפה ירוקה דאגוזא קו ירוק‪ .‬ענן גדול‪,‬‬
‫קליפה תניינא חוורא דאגוזא‪ ,‬ודא בהו‪ .‬ואש מתלקחת‪ ,‬קליפה תליתאה דאגוזא‪ ,‬ודא חשך‪.‬‬
‫ונגה לו סביב‪ ,‬דא קליפה ד׳ דאגוזא דאיהי אתאחדא במוהא‪ .‬ומתוכה כעץ החשמל‪ ,‬דא מוחא‬
‫דאגוזא‪ ,‬ודא יאקדונק״י‪.‬‬
‫וברי‪ .‬עד דאלץ קליפין דאגוזא מתעבדץ ומתתברץ בתקיעה ושברים ותרועה‪ .‬דבהון‬
‫שברים‪ ,‬שבר תשבר מצבותיהם דאינון קליפץ דאגוזא‪ .‬ובתרועה‪ ,‬ת ת ע ם בשבט‬
‫ברזל‪ .‬ובתקיעה‪ ,‬והוקע אותם לי״י‪ .‬דאלץ גרמו דותקע כף ירך יעקב בגיד הנשה דאיהו צדיק‪.‬‬
‫ואתפרש מינה שכינתא‪ .‬ואיהי בגלותה ואתדבק באתרהא קליפה )אחרא( דערלה דאפריד‬
‫בין צדיק ושכינתא‪) .‬בראשית לב> על כן לא »יף ל‪-‬י ‪ j‬״ יאכלו בני ישראל את גיד תנשה‪ ,‬עד‬
‫‪P‬‬

‫דאתעברת האי קליפה מתמן‪.‬‬

‫וברי‪ .‬בל זמנא דאלין קליפין לא מתעברין מקשת‪ .‬לא יהא קשת בגוונוי נהירין‪ .‬וםימנא‬
‫דא יהא בידך עד דתחזי קשתא בגוונוי נהירין‪ ,‬לא תצפי לרגלי דמשיחא‪ .‬ומיד‬
‫דיהא נהיר בגוונין נהירץ‪ .‬מיד )בראשית ־‪ 0‬וראיתיה לזכור ברית עולם פח(‪ .‬ומיד אתגלייא ההוא‬
‫דאתמר‬
‫פ א ר לחי ראי‬
‫זו״נ עיי״ש באורך‪ :‬וברי עד דאלין קליפין וכר‪.‬‬ ‫עיי״ש• בגין דאםור לאסתכלא בקשת‪ -‬וכמ״ש בש״ס‬
‫כלומר שקודם שיתעברו וישברו אלו הקליפות‪ .‬לא‬ ‫)שם דף ט״ז ע״א(‪ :‬דמתלבשין ביה ודאינון ביה‪.‬‬
‫תצפי לרגלי דמשיחא וכמו שסיים בסמוך‪ :‬ומתחברין‬ ‫מיין )בע״ח פ״ג משער ק״נ( בסוד מרכבח יחזקאל‪,‬‬
‫בתקיעה ושברים ותרועה‪ .‬דרש קש״ת‪ .‬ממריקון‬ ‫לקליפח נוגה סובבח ומלבשח אח העולמוח בין באורוח‬
‫תקיע״ה שברי״ס תרוע״ה‪ .‬וכמ״ש בתיקונים ונזהר‬ ‫פנימיס ובין באורוח מקיפין שלהם עיי״ש‪ ,‬וצזה אמר‬
‫וברע״מ כמה פעמים‪ ,‬והיינו כמש״ל )תיקץ י״ג דף‬ ‫דמחלבשין ביה ר״ל מחיי אורוח חיצוניות המקיפין‬
‫כ״ח ע״ב( דגכח ג׳ אבות כקדושים חג״ת‪ ,‬אתעביד‬ ‫של היסוד‪ ,‬ואיגון ביה ר״ל שמלבישין גס לבחי׳ פנימיות‬
‫תקיעה שברים תרועה‪ ,‬להעביר הקליפות ולהמתק‬ ‫העולמוח של היסוד צדיק‪ :‬דא קו תוהו וכד‪ .‬וכמ״ש‬
‫הדינים הקשים בשורשם‪ ,‬והקליפות יתבשלו לגמרי‬ ‫רבינו )שם בפ׳*( כי סוד ג׳ קליפוח הנזכרים הם‬
‫בסוד בלע המות לנצח‪ ,‬ואז יהיה הגאולה שלימה‪,‬‬ ‫ג״כ סוד חוהו ובוהו וחושך עיי״ש• קליפה ירוקא‬
‫עיי״ש ובביאורינו שם‪ .‬דותק״ע‪ .‬כי כל ז ק שלא‬ ‫דאגוזא קו ירוק‪ .‬ובמ״ש בש״ס )חגיגה דף י״ב‬
‫נתקיים והוק״ע אותם שנעשה ע״י התקיעה‪ .‬גורמים‬ ‫ע״ב( חהו ובהו‪ .‬חהו קו ירוק שמקיף אח כל העולם‬
‫שיהיה ותק״ע בעוה״ר‪ .‬בגיד הגשה דאיהו צדיק‪.‬‬ ‫עיי״ש‪ ,‬ודרש הכא שהוא סוד הקליפה הסובבח אח‬
‫עי׳ להלן )תיר!ון כ״א דף נ״ל ע״א( ודאי גיד איהו‬ ‫הפרי שהיא סוד המרכבה העליונה שמבואר ענינה‬
‫צדיק ח״י עולמים‪ ,‬ועיין )בלק״ת פ׳ בראשית‪ ,‬ובפי‬ ‫)בע״ח שער ק״ג( באורך שהיא סוד האגוז‪ ,‬וכמבואר‬
‫בהעלוחך( גי״ד עולה שו״ב דיסוד דדכורא נקרא‬ ‫)בזהר פ׳ שמוח דף ט״ו ע״ב( אגח דא היא רחיכא‬
‫גי״ד עיי״ש‪ ,‬ח״ש הכא שע״י החגברוח הקליפות‬ ‫עלאה קדישא עיי״ש‪ :‬ומתוכה כעין החשמל‪ .‬עיי‬
‫שסובבים להיסוד הנקרא גי״ד‪ ,‬נחקע ממקומו ונעשה‬ ‫בדברי רבינו )שם ופ״י שם( דעיקר הקשח שהוא‬
‫גיד הנשה מצד הקליפוח שמחדבקיס בו ומכסים אותו‬ ‫סוד הבריח ששם בשר עטרח הגיד הוא החשמ״ל‪,‬‬
‫ומרחקים אותו ממקומו שבמלכוח‪ ,‬ועי״ז המלפוס‬ ‫וג׳ קליפוח עק‪ ,‬ורוח סערה‪ ,‬ואש‪ ,‬אחחים בג׳ ערלות‪,‬‬
‫נטרדה ואזלח בגלוחא בעוה״ר‪ ,‬כי ה ד קליפוח הנזכרים‬ ‫מילה‪ ,‬ופריעה‪ ,‬ואטיפו דדמא‪ ,‬והקליפה הרביעיח‬
‫כשיש להם שליסה ח״ו ה ס מפרידים בק היסוד דדכורא‬ ‫סובבח על העטרה שהוא החשמ״ל עיי״ש‪ :‬ודא‬
‫ובין המלבוח נוקבא דז״א‪ :‬עד דתחזי קשתא וכד‪.‬‬ ‫יאקדונק״י היינו כמ״ש רבינו )בפ״ג שם( דכלי‬
‫פי׳ קודם שחראה‪ :‬וראיתיה לזכור ברית עולם‪.‬‬ ‫הפנימי דסוד ז״א דאצילות שמשם יונקח החשמ״ל‬
‫שכאשר יתבטלו הקליפות ויתגלה בריח קודש‪ ,‬מיל‬ ‫הוא השם יאקדונק״י וכד‪ ,‬ומשם יונק קליפת נוג״ה‬
‫וראיחיה‬
 ‫צט‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תמני םרי ]לף ל״י פ״ג[‬ ‫ת?וני‬
‫דאתמר ביה )שמית וזה לך האות כי אנכי שלחתיך‪ .‬לקיימא ביה )מיכה ‪ 0‬כימי צאתך מארץ‬‫‪P‬‬

‫מצרים אראנו נפלאות‪ .‬בההוא זמנא אתגלייא מיה שיהיה ה״וא »« שיהיה‪.‬‬
‫הא אלץ נפקץ‪ .‬אחרנץ דפקין לפתחא‪ ,‬ואמרין אדני שפתי תפתח‪ ,‬ואינון מארי דקומה‪.‬‬
‫מסטרא דאימא עלאה אתקריאת שכינתא בטן‪ ,‬הה״ד )איוב לח> מבטן מי יצא הקרח‪ .‬כעץ‬
‫הקרח הנורא‪ ,‬גוף דילה עמודא דאמצעיתא‪ ,‬בטן‪ ,‬עליה אתמר )שיר ‪ 0‬בטנך ערמת חטים‪ .‬גש‪(0‬‬
‫שררך אגן הסהר אל יחסר המזג וגר‪ .‬שררך‪ ,‬דא ציץ דאיהו טבור עלמא נקודה דמינה‬
‫הושתת‬
‫ב א ר לחי דאי‬

‫שהיא בינה כשנפתח הנ׳ שערי בינה נקראת מ׳׳י‬ ‫וראיחיה להזדווג עם המלכוח ולהחקשר עמה בבריח‬
‫מספר נ׳ עיי״ש‪ ,‬וכן הוא בזהר ובכתבי האר׳* ז׳׳ל‬ ‫עולם‪ ,‬היינו ביסוד צדיק ח״י עולמים‪ .‬דאתמר ביה‬
‫בכמה מקומות‪ ,‬ולזה מפרש מבטן מ״י‪ ,‬ר׳׳ל מבטן‬ ‫וזה לך האות כדברים אלו כ׳ גס להלן )תיקון ל״ז‬
‫ח״א ששם היא הארח נש׳׳ב כנזכר‪ ,‬יצא כקרח היינו‬ ‫דף ע״ח ע״א( וכתב שם בביאור יותר‪ ,‬דלית אות‬
‫המלכוח שנקראח קרח‪ ,‬כמש״ל )תיקון י״ט דף ל״ט‬ ‫בריח עד דעברין מניה אלץ קליפץ דערלה‪ ,‬וכד‬
‫ע׳׳ב‪ ,‬ובזכר בראשיח דף כ׳׳ע ע״ב( עיי״ש‪ :‬הקרח‬ ‫אתעבר מיניה ערלה ופריעה וכד מיד אחגליא אוח‬
‫הנורא‪ .‬קר״ח היא המצכוח כנזכר‪ ,‬ונור״א הוא ת״ת‪,‬‬ ‫בעלמא להאי דאחמר ביה וזה לך האוח כי אנכי‬
‫וכמש׳׳ל )תיקון י״ט שס( ועיי״ש בביאורינו שהבאחי‬ ‫שלחחיך עיי״ש‪ .‬לקיימא כיה כימי צאתך מארץ‬
‫מדברי רבינו )בפרע״ח פי״ב משער העמידה( בסוד‬ ‫מצרים וגד‪ .‬בזה הוא חחר לדבריו כראשונים שאמר‬
‫הגדול הגבור והנורא עיי״ש‪ ,‬והיינו שהמלכוח מקבלח‬ ‫לא חצפי לרגלי דמשיחא עד דחחזי קשחא בגווני‬
‫השפעחה מאמא עלאה ע״י בעלה ז״א הנקרא נור״א‪:‬‬ ‫נכירין‪ ,‬ואמר הטעם משוס דכחיב כימי צאחך מאמ״צ‬
‫גוף דילה עמודא דאמצעיתא‪ .‬עיין )בליקוטי הש׳ס‬ ‫וגד‪ ,‬ור״ל שא״א להיות הגאולה העתידה עד שיחוקן‬
‫ברכוח דף ו׳ ע״ב( בסוד מ׳׳ש שס בגמ׳ אשחו כגופו‬ ‫היסוד להעביר ממנו הג׳ קליפות של הערלה‪ ,‬כמו‬
‫דמיא‪ ,‬כי הנוקבא ליח לה מגרמה כלום‪ ,‬וכל אומחיה‬ ‫שהיה בגאולת מצרים שלא היה הגאולה עד שאמר‬
‫היא רק ממה שמקבלח מהאורוח הבוקעים מגוף‬ ‫לו הקב״ה חה לך האות שנתגלה עטרת היסוד‪ ,‬משוס‬
‫ז״א והוא נוחנן אליה‪ ,‬נמצא שאשחו ע ו פ ו שהרי‬ ‫שעברו הג׳ קליפות הנזכרים‪ :‬גחחוא זמנא אתגלייא‬
‫זולח גופו אין לה כלום עיי״ש‪ ,‬וזה הוא ביאור כדברים‬ ‫ם״ה ש״היה ה״וא שיהיה ר״ת מש׳ה‪ ,‬והיינו‬
‫שהמלטח שנקראח קרח נקראח ג״כ נור״א שהוא‬ ‫כמ״ש )ברע״מ פ׳ משפטים דף ק״כ ע״א( דלעתיד‬
‫סוד ח״ח‪ ,‬כי כל בנין הגוף של המלכוח היא מאורוח‬ ‫מ ק הגאולה יתקיים במשה מה שהיה הוא שיהיה‬
‫ז״א הבוקעים דרך גופו ונוחן אליה בסוד אשחו‬ ‫ואשר להיות כבר היה עיי״ש‪ ,‬והיינו פי משה החחיל‬
‫כגופו וכאמור בטנך ערמת חטים‪ .‬היינו כמש״ל‬ ‫לתקן היסוד בזק גאולת מצרים‪ ,‬ומה שיהיה במהרה‬
‫)מכפרע״ח בשער הק״ש שם( בביאור דברים אלו‬ ‫בזק הגאולה העתידה ע״י תקון היסוד שיעברו‬
‫כי חט״ה גימ׳ כ״ב דהיינו כ״ב אותיות התורה הרמחים‬ ‫ממנו הג׳ קליפות של הג׳ כמילות‪ ,‬זה כבר היה בזק‬
‫בבטנה וכמש״ל ומפרש הכא להמשך הדרוש שישראל‬ ‫מארי דקומה פ״ אלו‬ ‫גאולת מצרים וכאמור‬
‫הלומדים התורה הם סול מארי דקומה שמתקנים‬ ‫שיודעים לטץ ולעשוח ייחודים בעבודתם לתקן את‬
‫המלכוח מ ח י ׳ קונה שהיא בחי׳ גוף‪ ,‬והיינו כי עיקר‬
‫המלכות בכל בחי׳ קומת גופה‪ :‬מספרא דאמא עלאה‬
‫יניקתה היא מ ב ק דז״א כנזכר‪ ,‬ובטן הוא סוד כ״ב‬
‫אתקריאת שכיגתא בטן וכף‪ .‬עיין )גפרע״ח פי״ח‬
‫אותיות התורה‪ ,‬הרי שע״י לימוד התורה מתקנין‬
‫משער הקיש‪ ,‬וגסידור מהר׳׳ש ומהרי״ק( דקומת‬
‫המלכות לקבל שפע מ ג ק ז״א‪ ,‬ונבנית עי״ז מ ח י ׳‬
‫המלכוח מחחיל ק החזה ששם הגטן דז״א‪ ,‬וכחמ‬
‫גופא‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בע״ח פ״ו משער פנח״א( דהכ״ב‬
‫שיש לכוון כי ק חיגח את עד תיכת הארז‪ p ,‬נ׳‬
‫אותיות הס סוד הגוף עיי״ש‪ :‬שררך דא ציון דאיחו‬
‫תיבוח נגד נ׳ שערי בינה כי שם הבטן‪ ,‬חה הוא‬
‫טבור עלמא וכד‪ .‬עיין ש״ם )סנהדרין דף ל״ז ע״א(‬
‫מבק מי יצא הקרח‪ .‬חה הוא בטנך ערמח חטים‪,‬‬
‫שררך דא סנהדרין‪ ,‬למה נקרא שמה שררך‪ ,‬שהיא‬
‫חט״ה גימ׳ כ״ב‪ ,‬דהיינו כ״ב אותיות הרמחים בבטנה‬
‫יושבח במימרה של עולם‪) ,‬פרש״י( גטגורה של עילם‪,‬‬
‫עכ״ד‪ ,‬חה הוא גיאור הדברים שמפרש הפעם דהשכינה‬
‫שביהמ״ק היא באמצע של עולם‪ ,‬אגן שהיא מגינה‬
‫אחקריאת ב ק מצד הארת נ׳ שערי בינה שגגטן ז״א‬
‫על כל העולם כולו‪) ,‬ופרש״י( לפי שהםנהררין היו‬
‫שמאיר במלכות שעומדת שם‪ .‬מבטן מ י יצא הקרח‪.‬‬
‫יושבין בעגולה כצורת הסהר שהוא עגול עיי״ש‪,‬‬
‫עי׳ גרגרי רבימ )בלק״ת ת מ עשר( דאמא עלאה‬
‫ופנימיוח‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תמני םרי ]לף ל״ו ע׳*[‬ ‫‪^pJH‬‬ ‫‪p‬‬

‫הושתת העולם לארבע םטרין‪ ,‬דאינון מזרח ומערב צפון ודרום‪ .‬ולקבלייהו רישא למזרח‪.‬‬
‫גופא למערב‪ .‬דתעין לדרום• רגלין לצפון‪ .‬אות ברית נקודה באמצעיתא כגוונא דטבור‪ .‬אגן‬
‫הסהר‪ ,‬דא נקודה דסיהרא כגוונא דא כ‪ .‬והיא ראשית נקודה באת ב‪ .‬בת קול איהי ודאי‪.‬‬
‫כללא‬
‫ס א ד לחי ראי‬

‫סול שכינה במערב עיי״ש‪ ,‬ח׳׳ש הכא להמשך הלמש‬
‫שהת״מ העוסקים בתורה שמתקנים המלכות שהיא‬
‫סול ה א ק התחתונה ע״י אורות ה כ ^ אותיות כנזכר‪,‬‬
‫הס מארי לקומה‪ ,‬כי המלכות בתקונה היא כצורת קומת‬
‫אלם בכל אבמו וכאמור‪] :‬והנה כמש הכא למעין‬
‫למערב ורגלץ לצפון‪ ,‬הנה לפי האמור שראשו למזרח‬
‫וגופו למערב צ״ע‪ ,‬ללפי״ז היה צריך להיוח למעא‬
‫ימינא ורגל ימינא ללרוס‪ ,‬חרוע ורגל סמאל לצפון‪,‬‬
‫וכמ״ש רבינו שס‪ ,‬ו ק ראיחי )בס׳ שעח רצון( שעמל‬
‫ג״כ בזה ולא מצא מענה )ובס׳ באר יצחק‪ ,‬חכרון‬
‫מנחם( מפרשים המנץ בלרך למש‪ ,‬אבל הוא רחוק‬
‫מהפשט לענ״ל ומ יאיר עינינו[‪ :‬א ו ת כ ר י ת נקודה‬
‫כאםצעיתא כנוונא דטכור‪ .‬היינו כמ׳׳ש מ י נ ו‬
‫)בשער הארת המוחין שם( לב׳ נקומח הס הטבור ופי‬
‫היסול‪ ,‬אמנם ההפרש ביניהם שנקולת הטבור היא‬
‫אמצעית כל העולם‪ ,‬מקולח היםול היא אמצע היישוב‪,‬‬
‫ומש הכא אות ברית גקולה באמצעיתא כגוונא לטבור‪,‬‬
‫פי׳ לצליקיס שהם נוטמ אות ברית קולש‪ ,‬הס ג״כ‬
‫מארי לקומה לוגמת ה ס נ ה ל ‪ p‬שישבו בטבור האת‬
‫למוגה ה מ ל פי גס מהם הושתת העולם שבבחי׳‬
‫ישוב שהם בחי׳ מרכז פל הישוב מקולה אמצעית של‬
‫הישוב וכאמור• אגן הסהר ד א נקודה דםיחרא‬
‫כנ״ד ‪ 3‬הייגו כמש׳׳ל מהזהר הגמל שהע״ב ס נ ה ל ‪p‬‬
‫היו יושבץ כחצי גורן עגולה במקום טבור האת‪.‬‬
‫כציור זה שהיא מורת לבנה שהיא סוד המלטת‪,‬‬
‫והנקודה שבחוכה מורה שהמלכות ליח לה מגרמה‬
‫כלום רק מה שמאירים בה ישראל ע״י מצוח ומע״ט‬
‫שלהם‪ ,‬כענץ הנקודה שבחוך הלמה שמרם שאורה‬
‫היא רק במה שהשמש מאיר לתופס‪ ,‬ומבלעדו לא היחה‬
‫מאירה כלל‪ :‬והיא ראשית נקודה ב א ת כ‪ .‬פי׳‬
‫שע״ז מרמז ה‪ 3‬של בראשית‪ ,‬כי בראשית )פרש״י(‬
‫בחומש‪ ,‬בשביל ישראל שנקראו ראשית‪ ,‬ודרש הכא‬
‫להמשך הדרוש שלזה מרמז אות הב שהיא בציור‬
‫המכר וגס יש נקודה בתוך הט‪ ,‬היימ שהר שציודו‬
‫כצורת הלבנה שמרמז לסוד המלטת אק לה תיקון‬
‫רק ע״י ישראל שנקראים ראשית‪ ,‬שהיא סוד הנקודה‬
‫מ מ ו ך הב׳ מאית לה נמי מצות ומע״ט שלהם‪:‬‬
‫ב ת קול איתי ודאי‪ .‬נמל )תיקון ל׳ דף ע״ד ע״ב(‬
‫דשכינתא תתאה נקראת בת קול ומיין )בתיקונים‬
‫מז״ח לף ע׳׳ז ע״א( לשכינתא מסטרא מקולי אתקריאת‬
‫מתא לקב׳׳ה‪ ,‬ועי׳ בביאורינו לעיל ) ח ק ק ה׳ שם(‬
‫‪OB‬‬
‫ופנימיוח הענק מבואר ]בזהר הגלול ל ט ס קרומינא‬
‫פ׳ בראשיח עמול ‪:‬׳‪ ,y‬ולפוס זולצבאך שס עמול מ״ו[‬
‫<‪ vx‬סנהלרין קיימין פחצי גוק עגולה‪ ,‬למיעבל גופא‬
‫לסיהרא‪ ,‬לאחקשטא מטרוניחא לגבי בעלה ואיהי קיימא‬
‫עוונא לפלגא דסיהרא וחלא נקודה באמצעיחא‪ ,‬להאי‬
‫נקולה נטלא נהורא מן שמשא שהוא בעלה למטרוניחא‬
‫עיי״ש‪ ,‬חה הוא המשך הלבריס פאן‪ .‬לאחר שאמר‬
‫למעלה שהצלקיס הס מאמ לקומה שמחקניס המלכות‬
‫בפ״ב אותיות התורה במה שמקבלת אומחיה מבעלה‬
‫מבחי׳ בטן בסול בטנך ערמח חטים פנזפר‪ ,‬מפרש‬
‫יתר הפסוק שם לקאי על הסנהלרין‪ ,‬ולרש איך‬
‫הסנהלרין שהם הצליקיס שבלור הס מארי לקומה‬
‫של המלמת שמתקנק אותה בכל שיעור קומתה‪ ,‬ולכן‬
‫היו הסנהלרק יושבק בטיבורה של עולם‪ ,‬כי נולע‬
‫מלבמ רטנו )בע״ח פרק ה׳ משער הארת המוחק(‬
‫להטבור הוא סחוס‪ ,‬ט הוא מרמז לסול האומח‬
‫של אמא עלאה שמאירק להמלטח לרך ז״א‪ ,‬ולפן‬
‫פי הטבור סחוס‪ ,‬פי הוא אורוח אמא עלאה הנקרא‬
‫עלמא לאחכסיא עיי״ש‪ ,‬ולזה לרש כאן שהסנהלרק‬
‫העוסקים יום ולילה בכ״ב אוחיוח החורה היו יושבק‬
‫בטיבורה של עולם‪ ,‬כי הכ״ב אוחיוח מקור מחצבחס‬
‫היא מאורוח האמא‪ ,‬וכמש״ל )חיקק ה׳ לף ט <‪(yx‬‬
‫אחוון מסטרא לאימא עלאה‪ ,‬ועיי״ש בביאורינו שהבאחי‬
‫פן מלברי רטנו )גע״ח פרד! ה׳ משער טנח״א(‬
‫שהאותיוח הס מז״ת לאמא עיי״ש‪ ,‬והס מאיריס‬
‫להמלטה ע׳* ז״א בסול טבור וכאמור‪ .‬נקודה‬
‫דמינה ה ו ש ת ת העולם‪ .‬פי׳ שהטבור שהוא סול כ״ב‬
‫אוחיוח החורה‪ ,‬הוא נקודה שממנו נבראו כל היצומס‪,‬‬
‫וכמו שפחב )בספר יצירה פרק בי( כ״ב אוחיוח חקקן‬
‫חצבן צרפן שקלן והמירן וצר בהם את פל היצור ואח‬
‫פל העחיל לצור עיי״ש‪ :‬לארבע םטרין וכד‪ .‬פיק‬
‫)בע״ח פ״א משער ציור עולמות( בביאור הענק פי‬
‫האת התחתמה שהיא מלכות לעשיה נחלקח לי׳‬
‫ספימח סול ציור אלם אחל‪ ,‬ולק האת יש לה בחי׳‬
‫פה ואזניס סגור וערוה וכד‪ ,‬ויש בה ב׳ זמעוח‪,‬‬
‫הג״ע התחחק והיא ג״ע האת שהיא לצל ז מ ם הישוב‬
‫שהיא כגגל זרוע ימין‪ ,‬וגיהגס האת שהיא לצד צפק‬
‫הישוב היא מ ג ל זרוע שמאל וכד‪ ,‬והגה בהיותם זרוע‬
‫ימין ללמס וזמע שמאל לצפק‪ ,‬ולאי שפניה למזרח‬
‫ואחריה למערב וראשה לשמים וכד‪ ,‬ולק נברא אלה״ר‬
‫הזכר פניו למזרח‪ ,‬ובאחוריו נקבה פניה למערב‪ ,‬חה‬
 ‫? א‬ ‫הזהר‬ ‫תקינא תמני ם ר י ] ד ף ל ״ י » < !‬ ‫תקוני‬
‫כללא דנקודץ ואתוון‪ .‬ואיהי פתוחה‪ .‬בלפי צדיקיא וחםידיא וחכימיא מארי דאורייתא‪ .‬ופתיחה‬
‫לגבי נביאיא ולגבי נטרי ברית וכל אינמ דתליין בםפירן דאינון שמא קדישא דקוב״ה‪ .‬ואיהי‬
‫רשיעייא‪ ,‬דבזמנא דאתיין לאםתכלא בה חזרת אנפץ לאחורא‬ ‫סתימא מםטרא אחרא כלפי‬
‫‪9‬‬

‫מינייהו‪ ,‬כגוונא דא ‪ .5‬ובגין דיעקב דאיהו דיוקניה חקוקה בםיהרא תמן‪ .‬אתמר ביה )טובי‬
‫»> לא הביט אץ ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה׳ אלקיו עמו ותרועת מלך בו‪ .‬ועל אינון‬
‫דזרעא דיעקב אתמר )ד י‪ 0‬ל דשכן ישראל בטח בדד עין יעקב‪ .‬אתמר הכא בדד‪ ,‬ואתמר‬
‫ה‬ ‫בר‬

‫ל יי׳ בדד ״‪ 0‬ינהנו ואץ עמו אל נכר‪ .‬דא יהא ביומוי דמלכא משיחא‪,‬‬ ‫התם באתר אתרא‬
‫‪0‬‬ ‫‪m‬‬

‫דלא יהא פסולת בישראל‪ ,‬אלא יי׳ בדד ינחנו‪ .‬ומאן פסולת‪ .‬איבון גרים‪ .‬ובגין דא אוקמוהו‬
‫מארי מתניתץ דאץ מקבלים גרים לימות המשיח‪.‬‬
‫ובההוא‬
‫ב א ר לחי ראי‬

‫ע״ד שאחז״ל בש״ס )דיה דף כ״ג ע״ב( מעולם לא‬ ‫שכ׳ שזה היא סוד בח קול שהיא סוד מ ח א דמלכא‪,‬‬
‫ראחה חמה פגימתה של למה‪ ,‬והיינו שתמיד מחזרת‬ ‫היינו שהמלכוח היא בחי׳ ברחא דעמודא דאמצעיחא‬
‫המלטח שהיא כלבנה אחורה כלפי רשיעייא‪ ,‬כי אינה‬ ‫שנקרא קול עיי״ש‪ ,‬חה הוא ביאור הדברים כאן שאמר‬
‫רוצה שהם״א יםחכלו בפניה ולקבל שפע מהשמש‬ ‫להמשך הדרוש שהב׳ עם הנקודה שבחוכה מרמז‬
‫במקום שהיא מקבנח שפעה ]ועי׳ מזה להלן חיקון‬ ‫שהמלכוח יען כי ליח לה מגרמה כלום רק מה שמקבלח‬
‫כ״א דף נ״ח ע״א[‪ .‬דיוקניה חקוקה בםיהרא‪.‬‬ ‫מזולחה ע״כ נקראח בח קול וכאמור‪ .‬כללא דנקודין‬
‫היינו כמש״ל שבחוך הלבנה יש נקודה במרכז האמצעי‬ ‫ואתוון‪ .‬ר׳׳ל דהלבנה היא כצורח הב ונקודה בחוכה‪,‬‬
‫שהיא אור השמש שמאיר בה שהיא אורוח ח״ח בעלה‪,‬‬ ‫להורוח שהמלכוח היא כללא דנקודי ואחוון‪ ,‬והיינו‬
‫והיינו סוד יעקב‪ :‬לא הביט און ביעקב וגו׳‪ .‬ר״ל‬ ‫שהאוח הב היא כללא דכל הכ״ב אוחיוח שבחורה‪,‬‬
‫שהקליפות שנקראים און ועמל כמש״ל )תיקון כ״א‬ ‫והנקודה שבחוכה היא כללא דכל הנקודין‪ ,‬וכמש״ל‬
‫שם(‪ ,‬אין להם אחחה להסתכל בהמלכות שהיא הסיהרא‬ ‫)בהקדמה דף י״ב ע״ב( עיי״ש ובביאורינו שם ]ועי׳‬
‫במקום שח״ח יעקב מאיר בה בפניה‪ ,‬על כי היא‬ ‫ואיהי פתוחה וכוי‪.‬‬ ‫גע״ח פ״ה משער טנח״א[‬
‫מהפכח פניה מהם כנ׳׳ל‪ .‬ותרועת סלך בו‪ .‬דיל‬ ‫ו״ל שהאוח ב׳ מרמז במה שהיא פחוחה לצד אחד‪.‬‬
‫דלהצדיקיס נאמר וחרועח מלך בו‪ ,‬לשכון יה אלקים‬ ‫כיון שע״י מעשיהם הטובים של הצדיקים והחסידים‬
‫בחברחס‪ .‬בטח בדד‪ .‬בלי שוס עירוב רע מהקליפוח־‬ ‫תארי חורה אחחקנת ואתקשגגח שתהיה ראויה לזווג‬
‫אתמר הכא וכד ואתמר ה ת ם גמר גז״ש בדד‬ ‫לבעלה‪ ,‬וכיח דאחפחחח לגבי בעלה נמשך עי״ז אורוח‬
‫בדד‪ ,‬מהא דכחב שם בדד ינחנו‪ ,‬דכחב שם מפורש‬ ‫גם לאותן הצדיקים והחסידים ומארי חורה ונוטרי‬
‫ואין עמו אל נכר‪ ,‬שפירושו שאין שם אחחה לשום‬ ‫ברית כמתקנים אוחה‪ .‬וכל איגון דתליין בספירן‬
‫קליפה הנקרא אל זר‪ :‬אלא ה׳ בדד ינחנו‪ .‬כמ״ש‬ ‫וכד עיין )בחיקוניס מז״ח דף ע״ב ע״ד( שכתב‬
‫)מהר פ׳ ויצא דף קס״ד ע״א( דלע״ל יהיה בלע‬ ‫סדר העשר מדריגוח של ראשי אלפי ישראל נדיקיס חחים‬
‫המוח לנצח והאלילים כליל יחלוף‪ ,‬וישאר הוא בלחודוי‪,‬‬ ‫וכד‪ ,‬שכל אחד אחוד בספירה אחת מהעשר ספירוח‪,‬‬
‫כמה דכחוב ד׳ בדד ינחני ואין עמו אל נכר‪ ,‬בגין‬ ‫]והבאחי הדברים לעיל בהקדמה דף א׳ ע״ב בדיה‬
‫דישחצי חילא מסאבא מעלמא ולא ישחאר לעילא וחחא‬ ‫אחקרי ישראל מלכים עיי״ש[‪ ,‬וטונחו בדברים אלו‬
‫אלא קב״ה בלחודוי וישראל לפולחניה עיי״ש‪ .‬ומאן‬ ‫אשר מה״ט נקראים מארי דקומה‪ ,‬שכל אחר אחוד‬
‫פסולת אינון גרים‪ .‬וכמ״ש פ׳ בראשיח דף‬ ‫בספירה אחרת מהי״ס של המלטת שהיא סוד קומחה‪,‬‬
‫כ״ו ע״א( דעחה מלוח בעוה״ר שליט ‪ p‬הדעח טו״ר‪,‬‬ ‫וכל אחד יש לו אחחה באבר אחח מאבריה‪ .‬ואיהו‬
‫שמעורב הסט״א הנקרא רע‪ ,‬בטוב‪ ,‬דאינון ערב רב‪,‬‬ ‫םתימא וכד‪ .‬היינו כמ״ש )בתיקונים מז״ח דף ע״ח‬
‫אבל לע״ל לא יהיה מעורב שוס רע בהטוב הה״ד ד׳‬
‫ע״א( וכגוונא דמוחא דאגח סתום‪ ,‬הכי שכינתא‬
‫בדד ינחנו ואין עמו אל נכר‪ ,‬ובג״ד אין מקבלץ גרים‬
‫סתימא ואיכי אסורא בגליתא בין רשיעיא‪ ,‬ועינייכו‬
‫לימת המשיח‪ ,‬ולא ישאר רק קוב״ה וישראל וישראל‬
‫אחמר גפגגי ד בידי לא אוכל קום דבהון סוגרח‬
‫יהיו אז בבחי׳ כל ‪ p‬נחמד למראה עיי״ש‪ ,‬כי נשמת‬
‫ומסוגרת עכ״ל‪ ,‬והיינו ד מ ק הגלות שנתגנרו הקליפות‬
‫הגרים מקליפמ נוגה הכלולה מטו״ר‪ ,‬וכמ״ש רבינו‬
‫ע״י עוברי רצונו יתברך‪ ,‬סמלמת סותמת וסוגרת את‬
‫)בע״מ פ״ג משער ק״נ‪ ,‬ועיי׳׳ש בפ״ז משער קאבי׳׳ע(‪,‬‬
‫מקורה שלא יושפע מינם שום שפע כדי שלא יוכלו‬
‫ועיין בדברי מםרח״ו )בפרע״ס פ״ג משער ר״ח(‪:‬‬
‫החיצונים לינק־ חזרת אנפץ לאחורא מנייהו‪ .‬היינו‬
‫ואוקמוהו‬
 ‫‪,‬‬
‫הזהר‬ ‫תקונא תמני סרי ]דף ל׳ץע׳׳ב[‬ ‫תכווני‬ ‫כ!ב‬
‫ובההוא זמנא מתפשטא םיהרא מאלץ קליפין השוכץ‪ ,‬ומתחדשא בלבושיו שפירין‪ .‬והאי‬
‫איהו חדושא דםיהרא‪ ,‬ההיד )בחמי״ א‪ 0‬ותסר בגדי אלמנותה מעליה‪ .‬ואתמר בה‬
‫תתחדש בנשר נעוריכי‪ .‬ומיד דאיהי מתהדשא‪ ,‬מיד אתקיים קרא דנבואה בישראל‬ ‫נתהלים‬ ‫ק ג (‬

‫)יחזקאל ל ‪ .‬ואת רוחי אתן בקרבכם וגר ונתתי לכם לב חדש ורוח הדשה אתן בקרבכם וגד‬ ‫‪0‬‬

‫)יואל ג> ונבאו בניכם ובנותיכם‪.‬‬

‫הא אלץ נפקץ‪ ,‬הא מארי דקומה קא דפקין לפתחא‪ ,‬דאיהו קומה דגופא * דמלכא‪ ,‬דאתמר‬
‫‪P‬‬

‫ביה )״יאל י וגויתו כתרשיש‪ .‬והאי איהו דאתקרי שמים‪ ,‬דביה אתפתחץ המש נהורין‪,‬‬ ‫(‬

‫הה״ד )י״זקאל א> נפתחו השמים ואראה מראות אלקים‪ .‬ואינון המש נהורץ דאינון ה׳ ספרי‬
‫דאורייתא‬
‫נ א ד לחי ראי‬

‫השפעה ממנה‪ ,‬ואז יחקייס ואח רוחי אתן בקרבכם‬
‫ונבאו בניכם ובנוחיכס הא מארי דקומה קא דפקין‪.‬‬
‫עד עחה דיבר במארי דקומה דמלכוח כמש״ל ועחה‬
‫פי׳ במארי דקומה ח׳׳א וכדמפרש ואזיל‪ .‬דאתמר‬
‫ביה ונויתו כתרשיש‪ .‬היינו כמ״ש )ברע׳ימ פ׳ פנחס‬
‫דף רכ״ג ע״א( דח״ח הוא גופא וכמ״ש וגויחו‬
‫כחרשיש‪ ,‬וכ׳׳כ )שס לעיל בפ׳ נשא דף קמ״ג ע׳׳ב(‬
‫דעל גופא קדישא דקב׳׳ה נאמר וגויחו כחרשיש עיי״ש‪:‬‬
‫והאי איהו דאתקרי שמים וכר הה״ד נפתחו‬
‫השמים ואראה מראות אלקים וכר מוגחו <‪prf‬‬
‫דבריו‪ ,‬דלכאורה כיק שכל קומב החיקון הזה שמדבר‬
‫בכמה כחוח הדופקין לפחחא ואמרין אדנ״י שפחי‬
‫חפחח‪ ,‬ובכל הדרשוח נכון הדבר דכולן הס מסמרא‬
‫דמלכוח שהיא סוד אדנ״י‪ ,‬אכן בזה שמדבר במארי‬
‫דקומה וגופא דמלכא שהוא ז״א‪ ,‬קשה לכאורה איך‬
‫שייך לדרוש זה על פסוק אדנ״י שפחי חפחח שהיא‬
‫השם הנוקבא‪ .‬ולזה מ ח ק והאי איהו דאחקרי שמיס‬
‫וכד‪ ,‬והיינו עפ״ד הזהר )פ׳ משפעים דף קכ״ד ע״א‬
‫וע״ב( בפסוק יראה כל זכורך אח פני האדון ה׳‬
‫צבאוח‪ ,‬איח אדק ואיח אדון‪ ,‬ולפעמים עלאין נקראים‬
‫בשמא דחחאין‪ ,‬ודיל דאס כי עיקר השם אדנ״י היא‬
‫שס המלכוח‪ ,‬עכ״ז גס לז״א יחואר לפעמים שס אדנ״י‪,‬‬
‫רק שהוא נכחב בשם הוי׳׳ה ונקרא ש ם אדנ״י‪ ,‬ודרש‬
‫שם מקרא זה נפחחו השמים ואראה מראח אלקים‪,‬‬
‫ודרש שס מראח חסר כחיב בלא ד ומראח מלא ד‬
‫קרי‪ ,‬והיינו כי מראוח מלא ד מרמז לשם הוי׳׳ה‬
‫במילוי אלפין‪ ,‬ומראח חסר ד מרמז לשם אדנ״י במילואו‬
‫ושניהם במלפוח‪ ,‬דלפעמיס נקראח המלכוח בשם הוי״ה‬
‫ולפעמים בשם אדנ״י‪ ,‬ומה שהמלכות נקראת בשם‬
‫הוי״ה במילוי אלפין שיש בו עשר אותיות היא בפח‬
‫מראות אלקיס שהוא אורוח אלקים‪ ,‬דהיינו בינה‬
‫הנקראח אלקיס שמאיר בתוך הז״א‪ ,‬וז״א שהיא ש ד‬
‫יוד אוחיוח הוי״ה במילוי אלפין מאיר בהמלכת‪ ,‬על‬
‫כן הגס שז״א מאיר בה רק במראה אחח ככלל בו‬
‫הרבה‬
‫ואוקמוה מארי מתני׳‪ .‬בש׳׳ס )ע״ז דף ג׳ ע׳׳ב‪,‬‬
‫ובמס׳ יבמוח דף כ״ד ע״ב(‪ :‬ובההוא זמנא וכף‪.‬‬
‫קאי אלמעלה למה שאמר רשב״י לר׳׳א בריה בסוד‬
‫וראיחיה לזכור בריח עולם‪ .‬והאי איהו חידושא‬
‫דםיהרה הוא חוזר למ׳׳ש למעלה לר׳׳א בריה עד‬
‫דחחזי קשתא בגווני נהירין‪ ,‬ואמר שזה חהיה חדושא‬
‫דסיהרא לע״ל‪ ,‬שחסיר לבושי הקליפין החשוכין בגדי‬
‫אלמנוחה‪ ,‬וחלבש אסחר מלכוח בפנים מאירוח ולבושין‬
‫שפירץ דקדושה‪ ,‬ועיין )בע״ח פ״ג משער מיעומ‬
‫הירח(‪ .‬ואתמר בה תתחדש כנשר נעוריכי‪ .‬עיי״ש‬
‫)בפרש״י( כנשר הזה שמחדש כנפיס ונוצה‪ ,‬וכשמזקין‬
‫חחר לנערוחו עיי״ש‪ ,‬והדברים מחייחדיס עם דברי‬
‫חז״ל בש״ס )סנהדרין דף צ״ב ע״ב( שהקב״ה עושה‬
‫לצדיקים כנפיס כנשרים‪ ,‬ועיי״ש בסוד חורח חיים‪,‬‬
‫דר״ל כמו שהנשר מחחדש בכל אלף שנים ומשיר כנפיו‬
‫הישנים ונחחדש לו כנפיס חדשים‪ ,‬כן יהיה בצדיקים‬
‫גס לעח״ל עיי״ש‪ ,‬והכא דרש לה להשכינה שנקראח‬
‫נשר‪ ,‬כמש״ל)חקון ד דף כ״ג ע״א( שכינחא אחקריאח‬
‫נשר עיי״ש‪ ,‬והיינו דלעח״ל יעשה הקב״ה לצדיקים‬
‫מלבושים חדשים ושפירין כמו השכינה‪ ,‬שחחחדש אז‬
‫כמו נשר נעוריה שחסיר בגדיה הישנים‪ ,‬וחלבש בגדים‬
‫‪ : p w‬ואת רוחי אתן בקרבכם‪ .‬המשך‬ ‫חדשים‬
‫הכחוב הוא ונחחי לכס לב חדש והח חדשה אחן‬
‫בקרבכם וגד ואח רוחי אחן בקרבכם‪ ,‬ומפרש לה‬
‫בהמשך הדרוש כי המלכוח שגקראח לב לעחיד לבא‬
‫חחחדש‪ ,‬וממנה רוח חדשה אחן בקרבכם‪ ,‬כי כל‬
‫הנבואה שנובע להנביאיס היא ע״י המלכוח‪ ,‬וכמש״ל‬
‫)תיקון ג׳ דף י״ח ע״ב‪ ,‬ותיקון ר דף י׳׳ט ע״א‪,‬‬
‫ותיקון ד דף כ״א ע״ב( עיי״ש ובביאורינו שם‪ ,‬ובעוה״ר‬
‫כאשר מחגבריס החיצונים והמלכות הופכת פניה‬
‫וממעטח אח עצמה כדי שלא תונו הקליפוח ממנה‪,‬‬
‫ממילא נסחס כל חזון ונפסק הנבואה‪ ,‬אבל לעחיד‬
‫לבוא כאשר האלילים כרוח יכרחון‪ ,‬ויעביר הגלולים‬
‫מן ה א ק ‪ ,‬וחחחדש הלבנה שהיא המלטח‪ ,‬וחפחח מקור‬
 ‫‪,‬‬
‫‪IP‬‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תמני םרי ]‪ cp‬ל״׳ו פ״ב ול״ז ע׳׳א[‬ ‫ת?!*!*‬
‫דאורייתא‪ ,‬בגיןדאיהור‪ ,‬וביה אתפתחןחמש נהורין דאת ה׳‪ ,‬דםלקין לחמשין תרעין דחירו‪.‬‬
‫ובזמנא דאלץ דפקין לפתחא ואמרין א ת י שפתי תפתח‪ ,‬אתפתחת לון תרעא חזיכלא בכמה‬
‫נהירין מרקמן נהרין מכל גוונץ דעלמא‪ .‬ובזמנא דאלץ עאלין להיכלא‪ .‬שכינתא אוליפת זכו‬
‫עלייתו‪ ,‬ואמרת רבון עלמא הא אלין מארי דקומה דקא םגדין בצלותא לגבך ארבע זמנין‪.‬‬
‫בתלת קדמאין תרי‪ .‬ובתלת בתראין תרי‪ .‬לקבל ארבע אתוון דילך‪ ,‬וזקפץ ארבע זקיפות בהון‬
‫לארבע אתוון דילי דאינת את״י‪ .‬לםלקא ארבע דאיינוןמ־ףל‪-‬זע‪-‬א[ אדנ״י בארבע דאינמ יקו״ק*ג>‪,‬‬
‫וצריך למכרע בכולהו בודי חוליין דאינון לקבל תמני סרי ברכאן דכלילן בח״י עלמץ‪ .‬ודא‬
‫איהו דתקינו מארי מתניתין עד דיתפקקו כל חוליות שבשדרה‪ .‬ושדרה איהו לולב אם נפרצו‬
‫עליו פסול‪.‬‬
‫בגוונא‬
‫&אר לחי ראי‬

‫האריז׳׳ל פעמים אין מספר‪ ,‬אבל במארי וקומה ח״א‬
‫איך שייך לומר עליהם שהם דופקים לחרעא‪ ,‬ולזה‬
‫‪ pm‬כי גם בהם שייך כאן חרש!( כי המארי לקומה‬
‫הם לופקים בכח הנ׳ אורוח שמאיר בהם ז״א להמלכוח‬
‫שהם סול נ׳ חרעין לחירוח‪ .‬בתלת קדםאין תרי‪.‬‬
‫ב׳ כריעוח שבברכח אבוח חחלה וסוף‪ :‬ובתלת‬
‫בתראין תדי‪ .‬ב׳ כריעוח שבברכח כמלים חחלה‬
‫וסוף לסלקא ארבע דאינון אדנ״י בארבע דאינון‬
‫יקו׳׳ק‪ .‬היינו כי ב ד כריעוח מורילין ר׳ אוחיוח הוי״ה‬
‫לד אוחיות אלנ״י כלי להעלוח המלכוח‪ ,‬ובד זקיפוח‬
‫אנו מענין הל׳ אוחיוח אלנ״י למעלה כ ד אוחיוח‬
‫הוי״ה‪ .‬וכמש״ל )לף ל״ג ע״א( מארי לקומה לפקין‬
‫לפחחא לאינין כרעין וסגלין למלכא כצלוחק‪ ,‬גסול‬
‫כל הכורע כורע גכרוך וכל הזוקף זוקף כשם‪ ,‬שזוקף‬
‫ע״י הכריעוח והזקיפוח ד אוחיוח אלנ״י ב ד אוחיוח‬
‫הוי״ה‪ ,‬ועי״ז מחבר לון חרוויהו כחלא כגוונא דא‬
‫יאקלונק״י עיי״ש וגביאורינו שם‪ .‬וצריך למכרע‬
‫בכלהו בח״י חוליין וכד דכלילן בחי* עלמין‪ .‬היינו‬
‫כי הכריעוח הם בכח יסוד צדיק ח״י עולמים וכמש״ל‬
‫)שם( בסוד כל הכורע בברוך שהוא היסוד צדיק‬
‫ח״י עלמין עיי״ש ובביאורינו שם‪ ,‬ע״כ צריכין למכרע‬
‫בח״י חוליוח כדי להוריד הארה ושפע ד ע היסוד‬
‫צדק ח״י עולמים מד׳ אוחיוח הוי״ה דדכורא לד׳‬
‫אותיות אלנ״י לנוקבא‪ :‬ודא איהו דתקינו מארי‬
‫מתני׳ בש״ס )במוח לף כ״ח פ״ב(‪ :‬דאיגון לקבל‬
‫ח״י נענועים דלולב‪ .‬כמ״ש )בפרע״ח פ״ג משער‬
‫הלולב( גםול משאחז׳יל לולכ לומה לשררה‪ ,‬כי חוליות‬
‫של הלולב לומה לשלרה‪ ,‬ופ״י הח״י נפנועים מורילץ‬
‫השפפ מדפח פליון דרך חוט השדרה להיסול ונמשך‬
‫להמלכוח פיי״ש‪ :‬אם נפרצו עליו פסול הוא מימרא‬
‫בש״ס )סוכה דף ל״ב פ״א( ופירש״י והרא״ש שם‬
‫שנעקרו העלים מהשררה פיי״ש‪ ,‬ולפי האמור היינו‬
‫כי העלים הם הענפים היוצאים מכח״י חוליות שבשדרה‬
‫שפושין בהם הח״י נענועים לכל הו״ק‪ ,‬ואם נפרדו הרי‬
‫בטל‬
‫ה מ ה ‪ ,‬ע׳׳כ כחיב מראח חסר ו׳ רק מראה אחח‬
‫ונקרא מראוח מלא ר לשץ מ י ם ‪ ,‬שמרמז לעשר מראוח‬
‫של הבינה שבהם מאיר ז״א בהמלכוח‪ ,‬וכמ״ש )הרא׳׳ג‬
‫באור החמה( בביאור לברי הזהר שם עיי״ש באורך‪,‬‬
‫ועל קונגב זה סובבים הלברים כאן למארי לקומה‬
‫של ז״א אומרים ג״כ אלנ׳׳י שפחי חפחח‪ ,‬על שם שהוא‬
‫נקרא בו בזמן שהוא מאיר להמלכוח באורוח הגיגה‬
‫ונקרא אז מראוח מלא ו׳ לשון רבים כנ״ל ולזה אמר‬
‫להמשך הלרוש והאי איהו לאחקרי השמים וכד‪ ,‬והיינו‬
‫כמש״ל )גהקלמה לף ד ע״ב( נפחחו השמים ה׳‬
‫להשמים מיוחר שמרמז ה׳ שמים‪ ,‬היינו שנגואח יחזקאל‬
‫שראה היה ע״י הפשר אוחיוח של הר״ה כמילוי אלפין‬
‫שנקרא שמים הכלולים כה׳ הראשונה של הוי״ה שהיא‬
‫הבינה שמרומז גה״פ אור של מעשה כראשיח‪ ,‬וע״כ‬
‫ואראה מראוח אלקים עיי״ש‪ ,‬ולזה הוסיף הכא לדרוש‬
‫גם הד של מראו״ח היינו שהה׳ של השמים שהיא‬
‫סול ה׳ אורוח של הגינה הם מאירים גאוח ד של‬
‫מראוח שהוא ז״א שנקרא שמים‪ ,‬ועי״ז מאיר ז״א‬
‫בהמלכוח‪ :‬דאינון ח׳ ספרי דאורייתא‪ .‬היינו‬
‫שהצדיקים המקיימים ה׳ ספרי דאורייחא‪ ,‬הם מארי‬
‫דקומה הגורמים שז״א יאיר למלכוח הה׳ אורוח דגינה‬
‫של הה״פ אור כנזכר‪ .‬בגין דאיהו ד‪ .‬כלומר ע״כ‬
‫נקרא מראות בו׳ כנ״ל‪ :‬וכיה אתפתחן חמש נהורין‬
‫ר״ל למארי לקומה של ז״א על ילם נפחח הה״פ אור‬
‫שנכפל בי׳ אוחיוח של שם מ״ה כטיל‪ ,‬כי י״פ ה׳‬
‫הוא נ׳‪ ,‬וכק אומרים אלנ״י שפתי חפחח‪ ,‬כי המחקנים‬
‫קומחו של ז״א שהוא סול עשר אוחיוח של שם מ״ה‬
‫כנ״ל הס פותחין הה״פ אור של הבינה שבהם מאיר‬
‫ז״א להמלכוח שהיא סוד שם אדנ״י כנזכר‪ :‬דםלקין‬
‫לנ׳ תרעין דחירו‪ .‬כוונתו לבאר בזה מה שצריכץ‬
‫עוד להבץ בזה‪ ,‬דבשלמא בדמשים המדמים שאמרנו‬
‫באותן המחקנים אח המלכוח‪ ,‬יחכן מה שאומרים‬
‫שהם דופקים לפתחא‪ ,‬שק המלכות קראת חרפ״א‬
‫שהיא שם אלנ״י במילואו כנזכר מ ה ר וגחקוגים ובכתבי‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תמני םיי ^ ף ל״ז פ׳׳א[‬ ‫תסוני‬ ‫קד‬
‫כגוונא דא צ י ד דלא יפסיק בתמני םרי ברכאן דצלותא דאינון לקבל ח״י נענועיו דלולב‪,‬‬
‫כמה דאוקמוהו מארי מתניתין אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק‪ .‬בגץ דח״י עלמץ‬
‫איהו דאחיד בץ יקמק אדניי‪ .‬כגוונא דא יאקדונק״י דםליק לתושס אמץ‪ .‬ובגץ דא אפילו‬
‫נחש כרוך על עקבו לא יפסיק‪ ,‬כשהוא כורע בבח־ך‪ .‬ומה דאתמר ! י אבל עקרב פוסק‪ .‬בגיך‬
‫(‬

‫דהא אוקמוהו וחי בהם «‪ >,-‬ולא שימות בהם‪.‬‬

‫ועוד כל הכורע כורע בברוך‪ .‬הא אוקמוהו דצריך לכלול ביה עשר םפירן דאינון יו״ד‬
‫קיא ואיו קיא‪ .‬דאינץ כ׳ מן ברוך כתר‪ .‬ר׳ ראשית חכמה‪ .‬ב׳ תרין ההי״ן שכינתא עלאה‬
‫ותתאה‪ .‬ד שית ספיח‪ .‬הא עשר‪ .‬ובניניה אתמר גבישית י‪ 0‬וברוך אל עליון וגר דתן לו מעשר‬
‫מבל‬
‫טור לחי ראי‬

‫כורע לגבי אדני בצדיק‪ ,‬והיינו שע״י הכריעה הוא‬
‫מוריק להמלכוח שפע ע״י היסוד צדיק ח״י עולמים‪:‬‬
‫הא אוקמוהו דצריך לכלול ביה עשר ספירן וכר‪.‬‬
‫ע״ל )תיקון ע׳ דף ק׳׳כ ע״ב( בסוד כל הכורע כורע‬
‫בברוך‪ ,‬וכל הזקף זוקף בשם‪ ,‬שע״י הכריעה מורידץ‬
‫מ מ ע ה מכתר עליון להל מגועין ומקורין דגרפאן‬
‫גידיה‪ ,‬דאיהו עלח העלוח‪ ,‬ועי״ז זוקפין כשם דמחקניס‬
‫הז״א גקומה שלימה כיו״ד ק״א וא״ו ק״א דאיהו‬
‫מלגאו דיו״ד ספיח עיי״ש‪ ,‬חה הוא המשך הדכריס‬
‫כאן שאמר דע״י הכריעות מורידין השפע מכחר פליץ‬
‫לז״א‪ ,‬להקימו כקומה שלימה ככל היריד ספימת שהיא‬
‫סוד יו״ד אוחיוח הוי״ה כמילוי אלפץ שהוא ז״א‪,‬‬
‫וממנו ממשיכין השפעה להמלכוח לחח לה כל מה‬
‫שהשפיעו בו מכחר ע ל ק ‪ :‬דאינון כ׳ מן ברוך וכף‪.‬‬
‫גס זה מגואר להלן )שם( כסוד כל הכורע כורע‬
‫גגרו״ך‪ ,‬שהאותיות של חיגח גרו״ך מרמזים על‬
‫חקון כל הי״ס שנפשה ע״י הכריעה ומקיפה‪ ,‬ב׳‬
‫אחזי חרק שכינחא עלאה וחחאה גינה ומלכוח‪ ,‬ר׳‬
‫ראשיח חכמה‪ ,‬ף אחזי שיח ספיח‪ ,‬כ׳ אחזי על כחר‬
‫עליץ‪ ,‬ועיי״ש ככ״מ דר״ל דע״י הכריעה שכורע גכרוך‬
‫הוא ממשיך השפפ והכרכה מהכחר לכל הי״ם ח״א‪,‬‬
‫וזוקף כשם מ״ה נשמה ככל הי״ם ממקור הא״ם ג״ה‬
‫המחיה אוחו וזקף אוחם פל כל הנאצלים ‪zbvm‬‬
‫אוחו ממפה למפלה פיי״ש ובגיגיה א ת מ ד וברוך‬
‫אל עליון וגף מ ת ן לו מעשר מכל‪ .‬ג״ז איחא )שם‬
‫להלן( דסוד כל ה ט ר ע ט ר פ גגרוך היא הפגין מ״ש‬
‫וגרוך אל עליון וגר עיי״ש‪ ,‬והדגר מוגן עפי״ד )שהר‬
‫פ׳ לך דף פ״ז ע״א( דהאי קרא הוא רזא דכרכאץ‬
‫הנוגעין מעילא לחתא‪ ,‬ועיי״ש )געמוד ‪ (0‬שפ׳ מה‬
‫ויחן לו מעשר מכל מאינון כרכאין דנפקי מכל דאיהו‬
‫אחר דכל גרכאץ מחתי לעלמא מ ת ק נפקי עיי״ש‪,‬‬
‫ולפי האמור כאן מוכן כי אל עליון נקרא הכימי‪,‬‬
‫כמ״ש רגינו )גפרע״ח פי״ב משער העמידה( עיי״*‬
‫ולזה אמר וגנינה אתמר וגרוך אל עליון וגד ויפן‬
‫לו‬
‫בטל כחו של חוט השדרה שע״י ממשיכץ להמלכות‬
‫טיפות החסדים מכל המק‪ ,‬וכמ״ש )בפרע״ח שס‬
‫בסוף דברי מהר׳׳י מערבי( עיי״ש‪ .‬כמה דאוקמוהו‬
‫מארי מתני׳ וכר עד לא יפסיק‪) .‬בתיקונים של‬
‫הגר׳׳א( היא מוסגר בין ב׳ חצאי לבנה‪ ,‬והוא מוגן‬
‫כי הוא נכפל‪ ,‬ומקומו העיקר הוא אחר חיכח דסלק‬
‫לחושכן כאשר יראה המעיין‪ :‬בגין דה״י עלמין איהו‬
‫דאחיד וכף‪ .‬היינו כמ״ש )גזהר גראשיח דף ל״א‬
‫ע״א וכשאר דוכחי( כסוד כי כל גשמים וגאח‪.‬‬
‫וחרגומו די אחיד כשמיא וארעא‪ ,‬כלומר שהיסוד מיחד‬
‫ח״ח ומלכוח עיי״ש‪ .‬דסליק לחושבן אם״ן‪ .‬עיין‬
‫)כמאורי אור ערך אמן( שכחג ח״ל אמן נקרא היסוד‬
‫המיחד אמח ואמונה כיחד‪ ,‬ולכן אמיץ גימ׳ הוי״ה‬
‫אדנ״י עכ״ל וזה הוא גיאור הדכריס כאן דע״י צלוחא‬
‫די״ח הוא מחקן מדח יסוד צדק ח״י עולמים‪ ,‬ומי‬
‫שמפסיק גאמצע הי״ח כרכאין דצלוחא ומקלקל מדח‬
‫יסוד צדיק ח״י עולמים‪ ,‬הוא עושה קלקול גהשילוכ‬
‫הוי״ה אדנ״י שהוא מיי אמ״ן שנעשה ע״י היסוד•‬
‫ובגין דא אפי׳ נחש כרוך על עקבו לא יפסיק‪.‬‬
‫כדאיחא גש״ם )כרכוח דף ל׳ פ״ג(‪ ,‬והפעם כדי‬
‫שלא יחן מקום להקליפה שהיא הנחש להפריד גץ‬
‫היחוד הוי״ה אדנ״י וכאמור• כשהוא כורע בברוך‬
‫וכף פד ולא שימות בהס‪) .‬כחיקונים של הגר״א(‬
‫הוא מוסגר‪ ,‬והוא מסחגר‪ ,‬שאינו מהחיקוניס‪ ,‬שאץ‬
‫לו המשך פס הדרוש גזה‪ ,‬וכפרש מ״ש כשהוא ט ר פ‬
‫גגרוך‪ ,‬דהא לאו דוקא כשעח הכריעה אסור להפסיק‬
‫דהא כל הי״ח כרכות שוים כזה‪ :‬ועוד כל הכורע‬
‫כורע בברוך מגיא עוד סניף דמארי דקומה מחקגים‬
‫מדח יסוד צדיק להריק כרכאין מעולמות שלמעלה‬
‫להמלכות‪ ,‬על דרך אמרם כל הכורע כורע גכרוך‪ ,‬כי‬
‫הכריעה היא ענץ הורדח השפע מיסוד צדיק ת״י‬
‫עולמים להמלכוח‪ ,‬וכמפ״ל )דף ל״ג ע״א( הא מארי‬
‫דקומה דפקץ לפתחא דאינץ כרעץ וסגדין למלכא‬
‫כצלותץ כמה דאמרו כל הכורע כורע גכמך וכד‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תמני סרי ]לף ל״ז ע״א[‬ ‫תקוני‬
‫מכל‪ .‬יוסף בגין דזכה לצדיק ח״י עלמץ‪ .‬דביה צריך למסגד בכל ס פ י ח לגבי שכינתא‪ .‬זכה‬
‫להאי חלמא הה״ד »* לז> והנה השמש והירח וגו׳‪ .‬ונביא דסליק להאי דרגא‪ .‬שמשא וסיהרא‬
‫וכוכבייא ומזל‪ /‬כולתו יהבץ ביה נביעו בנש מתיה‪ .‬ורוח דנבואה לאתנבאזז מכולהו‪ .‬והאי‬
‫איהו משתחוים לי‪ .‬דמכולהו נחית ליה נבואה ומכולהו אתכלילת נשמתיה‪ .‬והאי איהו אגרא‬
‫דאלין מארי דקומה‪.‬‬
‫הא אלץ נפקץ‪ .‬הא אחרנין דפקין לפתחא‪ ,‬מ י נ ו ן מארי דרועץ‪ ,‬ואמרין אדני שפתי תפתח‪.‬‬
‫מיד עאלץ נטורי תרעץ‪ ,‬ואמרין רבץ עלמא הא מארי דדרועץ קא דפקץ לפתחא‪ .‬קלא‬
‫נפיק ויימא הא איבון מארי דדרועץ בקשורא דתפלץ ובעטיפו דמצוה‪ ,‬דאתמר בהון וישימו על‬
‫ויקח שם ויפת את השמלה וגר‪ ,‬וערות‬ ‫שכם שניהם‪ .‬כגוונא דשם ויפת דאתמר בהץ‬
‫‪( 0‬‬

‫אביהם‬

‫כאד לחי ראי‬

‫ולא צץ בלשון זכר‪ ,‬ומזה הטעם נמי צריך להתעטף‬ ‫לו מעשר‪ ,‬והיינו שע״י היסור הנקרא כל נמשך הברכה‬
‫בטלית כעטיפת ישמעאצים להחזיר כל הד׳ ציצית לצל‬ ‫והשפע מכ״ע לכל הי״ס וכאמור‪ .‬יוסף בגין דזכה‬
‫שמאל כי שם היא עיקר מציאת המלכות עיי״ש‪ ,‬וכן‬ ‫לצדיק ׳ ‪ v‬עולמים‪ .‬שהוא בחי׳ יסור וצנור שנמשך‬
‫‪n‬‬

‫חשב המקיימים מצות צדקה לעני מתקנים קומת המלכות‬ ‫גו אורוח העליונים מאור א״ס ג״ה לעולמוח החחחונים‪.‬‬
‫בכל פרצופה בסוד והיה מעשה הצדקה שלום‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫דביה צריך למסגד בכל ספירן לגבי שכינתא‪.‬‬
‫רבינו )גפרנמח בפ״ו משער הזמירוח( בסוד ואחה‬ ‫שכיסול היא סור הכריעה שמורירין השפע מכ״ע‬
‫מושל בכל עיי״ש‪ ,‬ושלשחן נקראים מארי דדרועין‪ ,‬כי‬ ‫לכנ הי״ס לז״א וממנו להמלכוח בסול כל הכורע וכד‬
‫שלשחן הם בידים וזרוע‪ ,‬חפילין הם ביד כי חפילץ‬ ‫וברוך אל עליון כנ״נ‪ :‬זכה להאי חלמא והנה השמש‬
‫של יד הלא הוא ביד‪ ,‬וגם של ראש הוא בסוד זרוע‬ ‫והירח וגד‪ .‬ר״ל כי שמש וירח הוא סור ח״ח ומלכוח‬
‫כמש״ל )דף ל״ה ע״א( ובזרוע עוזו אלו חש׳‪ 7‬פוי״*‬ ‫וכמ״ש רגינו )בפרע״ח פ״ד משער הזמירוח( ומפרש‬
‫וטליח מבואר ג״כ )בפרע״ח בפ״ז משער הק״ש( ח״ל‬ ‫להמשך הררוש שיוסף זכה לחלום זה שהשמש והירח‬
‫חשים ב׳ צדדי הטליח על כחפך בסוד ויקחו שם‬ ‫משחחוים לו משום שהוא היה זן ומפרנס אוחם‬
‫ויפח אח השמלה וישימו על שכם שניהם עכ׳׳ל‪,‬‬ ‫בבחי׳ צליק ח״י עולמים לביה הוא ענין הכריעה‬
‫וכדמפרש ואזיל‪ ,‬וכן צדקה היא בזרוע כדמפרש להלן‬ ‫להוריל השפע לזו״נ‪ :‬שמשא וםיהרא‪ .‬היינו ח״ח‬
‫וכמש״ל )דף ל״ג סוף ע״א( דיהבק דורונא לך בימיגא‬ ‫ומלטח כנזכר‪ :‬וכוכביא ומזלי‪ .‬היינו השיעור קומה‬
‫דאיהו צדקה עיי״ש ובביאורינו שם‪ :‬דאתםר כהון‬ ‫של הי״ס כמש״ל )גרף ל׳ץ ריש ע״א( כםור י״ג‬
‫וישימו על שכם שניהם הוא מפרש בזה דבמארי‬ ‫מזלות ח׳ כוככי לכח‪ :‬והאי איהו משתחוים לי‪.‬‬
‫דדרועין נכלל ג״כ אוחן הנזהרים בעטופי דמצוה משום‬ ‫פי׳ זה הוא סור ההשחחוואה ענץ המשכח ויריות‬
‫דכחיב בהם וישימו על שכם שניהם‪ ,‬ור״ל כי הנה‬ ‫השפע מאומח עליונים למעה כנ״ל‪ :‬והאי איהו‬
‫איחא )במד״ר נח פ׳ ל״ו( ומובא בפירש״י‪ ,‬שם בן‬ ‫אגרא דאלץ מארי דקומה שנמשך להם אור מכל‬
‫נח החחיל במצוה לכסוח ערוח אביו בהשמלה לפיכך‬ ‫הי״ס של כל קומ״ח ז״א וכאמור‪ :‬מארי דרועין‬
‫זכו בניו לטלית של ציצית עיי״ש‪) ,‬ובמחנח כהונה(‬ ‫ואמרץ אדני שפתי תפתח‪ .‬קא חשכ הנך שלשחן‬
‫שם‪ ,‬ולזה אמר דלהכי כחיב ביה וישימו על שכם‬ ‫חפילין וציציח וצדקה‪ ,‬שעל ילם מחקנים מלח המלכות‬
‫שניהם‪ ,‬כי שכם היינו הכחף ]כמו שחרגם אונקלוס‬
‫שכינתא חתאה‪ ,‬וע״כ אומרים אלמי שפחי חפחח‪,‬‬
‫שם[ א מ י שם היא מקום הציציח וכנזכר‪ :‬כגוונא‬
‫שהמלטח צריכה להמלץ געדם כזה‪ ,‬והיינו כי הזהימם‬
‫דשם ויפת דאתםר בהון ויקח שם ויפת תר‪ .‬עיין‬
‫כחפילין מתקנים המלטח כמש״ל )כהקדמה לף ג׳‬
‫)במק״מ פ׳ נח לף ס״ג ע״א( שהעמיס בדברי הזהר‬
‫ע״א( אמ״י ד בחי דחפלי‪ ,‬ועיין )גם׳ עטרח צגי‬
‫שם‪ ,‬כי נח המשיך נשמוח לג׳ בניו מחג״ת‪ ,‬שם היה‬
‫פ׳ פנחס לף רכ״ח ע״א(‪ ,‬וכן הנזהרים במצות ציצית‬
‫נשמתו מחסל‪ ,‬ויפת נשמתו מת״ת‪ ,‬ונשמח חם היה‬
‫מתקנים המלטת‪ ,‬וממש רגמו )כפרע״ח בפ״ב ובפ״ה‬
‫מסטרא לגבורה‪ .‬ולק שלטה בו הקליפה ונעשה רשע‬
‫משער הציצית( לעטיפת מלית הגמל הוא עד החזה‬
‫עיי״* ולזה מפרש להמשך הדרו* ששם ויפת י ק‬
‫שמשם גאמוריו יוצאים אומת המלטת נוקבא ח ״ א‬
‫שהיה שורש נשמתם בחסל ותפארת‪ ,‬ע״כ לקחו את‬
‫ואורות הציצית היוצאים מ ד כנפות הפליה הם חלוים‬
‫המלית וישימו על שכס שניהם לייקא‪ ,‬וגזה התגברו‬
‫ומקיפים מוקבא‪ ,‬ולק נקראו ציצית גלשון מקנא‬
‫על‬
 ‫הזהר ‪p‬‬
‫‪,‬‬
‫תמני סרי ]לף ל״ז ע״א[‬ ‫‪1Olpfl‬תקונא‬
‫אביהם לא ראו‪ .‬ע ת ה איהי מםטרא דחם ודא איהו יצר הרע דמחמם גופיה לדבר ע ת ה )מ!‬
‫עבירה וגלי עריין בעלמא דאיהו מסטרא דנחש הקדמוני דאתמר ביה ‪ >! m‬ארור אתה מכל‬ ‫(‬

‫הבהמה‪ .‬ובגין דהאי מםטרוי‪ ,‬אמר )שט & ארור כנען וגר‪.‬‬
‫)יביים סו>‬ ‫אלין אינון מארי מוען‪ ,‬דעבדין גמילות חסדים עם שכינתא דאיהי עניא‪ ,‬דאינון‬ ‫ועוד‬
‫פתוח תפתח‪< ,‬שט> נתן תתן‪< .‬ש> העניק תעניק וגד «־‪ >•.‬עשרה אינון‪ .‬והא אוקמוהו‬
‫‪0‬‬

‫תברייא מ א ת מתניתין « ‪ r‬יאליז אינון ידי נדיבים מםטרא דאבהן ‪ . 1‬דאתמר בהון)תהלים ‪(to‬‬
‫‪0‬‬

‫נדיבי עמים וגד‪ .‬ידין פתיחן בותרנותא לגבי עניין דאינון צדיק וצדק‪ ,‬דגמלין עמהון בגלותא‬
‫גמילות תםדים‪ .‬באורייתא‪ ,‬דאתייהיבת מימינא ומשמאלא *‪ .0‬הה״ד )שט םב> יומם יצוה י״י‬
‫חסדו‬
‫ב א ר לחי ראי‬
‫הכפולים על סול מארי ללרועין שמננמילין המלכות‬ ‫על קליפח חס שהוח מסטרא דגכורה וכדמפרש ואזיל‬
‫ביליס כעין הצלקה כלמפרש ואזיל‪ :‬ואלין אינון ידי‬ ‫ערוד‪ .‬איהו מםטרא דחם פי׳ כי חס פגם גערוח‬
‫נדיבים מםטרא דאבהן וכד‪ .‬עיין )נזהר פ׳ וקרא‬ ‫חגיו כי שלטו הקציפוח משמחו שהם עריין כישן‬
‫לף י״ע ע״ב( לבורה וחנה תיקנו המלכות כבמי׳ מקים‬ ‫מסטרח דחס מצד היצה״ר שמחמם הגוף לעגירה‪ .‬וגלי‬
‫מעפר לל מאשפוח ירים אביון להושיני עס נליביס‬ ‫עדיין בעלמא‪ .‬עיין )גפרע״ח פ״ג משער ק״ש שעל‬
‫באחר לאבהן שריין‪ ,‬מאן נליביס‪ ,‬אלק אבכן‪ ,‬כרכחיב‬ ‫המטה( כסוד גילוי עריין הנזכר גספרא דצניעוחא‪,‬‬
‫נריבי עמים נאספו‪ ,‬ועיי׳יש )במק״מ( שזהו החיקון‬ ‫וכן מ״ש כזהר וי למאן דגלי ערייחהן‪ ,‬כי כזמן החיקון‬
‫של המלכוח להגביה אוחה למעלה על הגי אבוח חב״ל‬ ‫השלם‪ ,‬היסוד וגיח רחמה של הכינה ושל המלכוח‬
‫אשר שס אין מקום להקליפוח לינק ממנה עיי״ש‪,‬‬ ‫סוד נקודות ציון מכוסין‪ ,‬ואז חרק עריין של אמא‬
‫ולזה אמר הכא להמשך הלרוש להפסוקיס פחוח‬ ‫וכרתא סחימין ואין הדינין נמשכין‪ ,‬אכל כשישראל‬
‫תפתח אח ילך קאי על מארי למחט׳ שלומלים בבחי׳‬ ‫חוטאין גורמין לגלות ערייתן עיי״ש דאיהו מםטרא‬
‫צלקה וג״ח שעי״ז מתקטן את המלכות‪ ,‬ונקראים‬ ‫דנחש‪ .‬פי׳ היצה״ר של עון עריוח הוא מסטרא דגחש‪,‬‬
‫מארי ללרועין‪ ,‬כי הס מעלק אוחה ביליס לימק ושמאל‬ ‫וכמ״ש להלן )תיקון ל״ז דף ע״ח ע״כ( לא תנאף‪,‬‬
‫שהיא סול חורה שבכחב ושבע״פ כלמפרש ואזיל •‬ ‫לקכל נחש אשח זנונים עיי״ש‪ :‬ובנין דהאי איהו‬
‫לנבי עניין דאינון צדיק וצדק‪ .‬ע״ל )תיקון כ״א‬ ‫מםטרוי ר״ל כי מסטרא דערוה הוא ארור‪ ,‬וכמש״ל‬
‫לף נ״ח ע״א( לבגלות קג״ה הוא עני ושכינתא עניא‪,‬‬ ‫)חקון ל״ד דף ע״ז ע״ג( כסוד ארור שוככ עס אחוחו‪,‬‬
‫ובאן אחר איהו עני ואיהי עניא‪ ,‬בצליק לאיהו בריח‬ ‫לקגליה ארור דאיהו ערוה עיי״ש‪ :‬ועוד אלין אינון‬
‫ובגין לחאבו ביה ישראל לחחא‪ ,‬איהו נהר יחרב ויבש‪,‬‬ ‫מארי מתני׳ מיל דככלל נוחני צדקה נכלל גס מ א מ‬
‫ושכינחא איכי ביה חרבה ויבשה‪ ,‬בגק לאינק גרמי‬ ‫חורה שהם ג״כ מארי דדרועין‪ ,‬כי הס מארי מתני׳‬
‫ליתכנשון מיניה מ ק עלאין‪ ,‬ושכינתא אשתארח יבשה‬ ‫נשק מחנן מלשון מחנח יד ומחנה שהם מרוע וגידים‬
‫עיי״ש‪ .‬ד א ת י ה י ב ת מימינא ומשמאלא‪ .‬ר״ל ע״כ‬ ‫ע״כ הס מארי דדרועין‪ ,‬כי ע״י לימוד חורחס ומצוחס‬
‫הס נקראים מארי לדרועין‪ ,‬משוס שמתקנים הב׳‬ ‫הם מחקניס ג״כ המלכוח גידים כעין מצוח צדקה‬
‫יסולות של לכר ונוקבא ע״י התורה שבכתב ושבע׳׳פ‬ ‫שנותן להמקגל כתורת מחנה מיד ליד שלא ע״מ לקכל‬
‫שייתנו ב‪5‬׳ יליס מימק ומשמאל• הח״ד יומם יצוד‪,‬‬ ‫פרס וכדמפרש ואזיל‪ :‬דעבדין ג״ח עם שכינתא‪.‬‬
‫ה׳ ה ס ת ובלילה שירה עמי‪ .‬עי׳ בדברי רבינו‬ ‫היינו שלומדים כל חורחס ועושים כל מעשיהם גכחי׳‬
‫)גלקוטי הש״ם ברכות( במימרא לרב תנא גר בתנא‬ ‫צלקה וחסל של אמח לאקמא שכינחא מעפרא וליחלה‬
‫מור היה תלוי וכד‪ ,‬להצלקיס ע״י מזווג שעושים‬ ‫גגעלה שלא ע״מ לקכל פרס• עשרה אינון‪ .‬פי׳‬
‫גחצות לילה עושק מיתוק צשבר הגבורות‪ ,‬ועי׳׳ז‬ ‫עשרה לשונוח כפולוח נמצא גצלקה פחוח חפחח והעגט‬
‫מתקנים השחקים השוחקים מן לצדיקים‪ ,‬שהם ג׳‬ ‫תעכיטנו נתון תתן ועול פ״א שם פתוח תפתח והענק‬
‫יסולוח זעיר שנקרא צליק‪ ,‬ויסוד לנוגןנא שגקרא‬
‫תעניק‪ ,‬והם נגל י״ס של המלפוח שמתקנין אותה‬
‫צלק‪ ,‬ואח״כ כל אתא יומא ששק זווג החסלים ואז‬
‫ע״י מצות ומע״ט גקומה שלימה גי״ס‪ :‬והא אוקםוהו‬
‫נמשך עליהם חוט של ומזל‪ ,‬היינו שהמפות חסדים‬
‫חברייא מארי מתני׳‪ .‬ר״ל כי גש״ם ) ג ״ מ לף ל״א‬
‫הנמשכים לרך חוס שגיםוד אותו האור מ ט ך גם‬
‫ע״ב( לרשינן שם כענין הצלקה שנכפל הלשק נתק תתן‬
‫עליהם עיי״* ח ה הוא גיאור הדבמם כאן שהצדיקים‬
‫פתוח תפחח ה ע נ ק תעניק שגא לררשה‪ ,‬וגכן נכק‬
‫מ א מ דדרועק זוכין ליומם יציה ה׳ חסדו‪ ,‬שהקב״ה‬
‫לפי המשך הלמש כאן לדרוש הפשרה תימת הנזכרים‬
‫מושך‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תמני ס ר י ]דף ל״ז ע׳׳א וע״ב[‬ ‫‪^IpH‬‬
‫אתייהיבו‪,‬‬ ‫דמתרוייהו‬ ‫דבע״פ »״>‪,‬‬ ‫חסדו‪ ,‬ובלילה שירה עמי‪ .‬אורייתא דבכתב ואורייתא‬
‫הה״ד )דניים ל מימינו אש ד ת למו‪.‬‬
‫ה‬

‫ועוד‪ ,‬רבוץ עלמא‪ ,‬קבל דורונא» דלהון‪,‬דאיהי מתנה טובה דםלקא עלייהו‪ .‬דאתמר‬
‫ט(‬

‫בה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה‪ .‬אלין איבון דהוו עבדין צדקה עמה‪,‬‬
‫דאיהי צ׳‪ ,‬תשעין אמנים‪ .‬ד׳‪ ,‬ארבע קדושות‪? .‬ף‪ ,‬מאה ברכאן‪ .‬ה׳‪ ,‬המשה הומשי תורה‪.‬‬

‫מיד )יז״קאל«> וידי אדם‪ ,‬דאינון הסד גבורה‪ ,‬הוו נפקין מאדם דאיהו עמודא דאמצעיתא‪,‬‬
‫לקבלא דורונא דלהון ויהבין ליה למלכא‪ .‬דאלין דלא עבדין גמילות הסדים עם‬
‫שכינתיה בגלותא‪ ,‬ואינון קמצנין לגבה‪ ,‬דורונא דלהון לכלבא אתמסר‪.‬‬ ‫ק(‬

‫דשכינתא צריך למעבד בגינה מההוא הביבא דאית ליה!דף ל״ז ע י כמה דאוקמוהו‬
‫ב[‬ ‫ודורתא‬
‫מארי מתניתין )דברים ‪ 0‬ואהבת את י״י וגו׳ בההוא דאיהו הביב עלו)חסי טין(‪.‬‬
‫בההוא‬

‫כ א ד לחי ד א י‬

‫וגש״ד דאיהי צ׳ תשעין אםנים וכד‪ .‬כמש״ל )דף‬
‫ל״ג סוף ע״א( ועיי״ש בביאורינו‪ :‬מיד וידי אדם וכר‬
‫עי׳ ש״ס )פסחים דף קי״מ ע״א( מאי דכתיב וידי‬
‫אדם מיזחח כנפיהם‪ ,‬ידו של הקב״ה שפרוםה חחח‬
‫כנפי החיוח כדי לקבל געלי חשוכה עיי״ש‪ ,‬וכ״ה )מהר‬
‫פ׳ יחדו דף ע״ה ע״ב( עיי״ש‪ ,‬והכא דיש לה לקבל‬
‫חפלח הצדיקים שהם מארי דדרועין שמחקנים כמלטח‬
‫גגחי׳ מחנח יד‪ ,‬וכיוצא כזה כחוג גם )נזהר פ׳ פקודי‬
‫דף ר״ס ע״כ( עיי״ש‪ :‬דאינון חסד וגבורה‪ .‬כמש״ל‬
‫)גהקדמה הג׳ דף י״ז ע״א( חסד דרועא ימינא‪ ,‬גמלה‬
‫דרועא שמאלא‪ ,‬והיינו שע״י לימוד חורחם הניחנח‬
‫מחו״ג ימין ושמאל שהם סוד ט דרועין פושמ הקג״כ‬
‫ידיו לקבל חפלחם • הוו נפקין מאדם דאיהו עמודא‬
‫דאמצעיתא‪ .‬היינו ח״ח שהוא סוד שם מ״ה מספר‬
‫אד״ם כלול מחרוויהו מחו״ג ימין ושמאל שהוא סוד‬
‫הג׳ דרועין וכמ״ש רגינו )גע״ח פ״ע משער אנ״ך‪,‬‬
‫וגפרע״ח פ״ז משער הקרגמח( ובשאר דוכחין•‬
‫דורונא דלהון לכלבא אתמסר כמש״ל )דף ל״ג ריש‬
‫ע״ג( עיי״ש וגגיאורינו שם• צריך למעבד בגינה‬
‫היינו רק מ ק שפינתא‪ ,‬ולא ע״מ לקבל פרס וכנזכר־‬
‫מהאי חביבא ד א י ת ליה‪ .‬וכמ״ש גתוספתא )למנחות‬
‫פ״ח( וגש״ם )יומא דף ל״ל ע״ב( לכל קרכן צריך‬
‫להגיא מהמובחר שיש לו עיי״ש‪ ,‬ורצונו מ כ לכיון‬
‫שעושין הכל לרורונא לשכינחא כאמור‪ ,‬ע״כ צריכין‬
‫להרר שיהיה מהחגיג והחשוג וכמש״ל )לף ל״ג שם(‬
‫לאם לורונא לאו איהו כלקא יאות לכלגא אתתסר•‬
‫כמה דאוקמוהו מארי מתני׳‪ .‬כש״ם )כרכות לף ס״א‬
‫ע״כ( בההוא דאיהו חביב עלך‪ .‬כמ״ש גש׳׳ס )שם(‬
‫יש לך אלם שגופו ח ט ב מליו מממונו וגד‪ ,‬ואם יש לך‬
‫אדם כממונו חביב עליז מגופו ופד‪ ,‬ויכ׳׳כ לפיל‬
‫)בהקדמה דף י׳ ע״ג( גמה דחגיג עצך מסור ליה‬
‫ברחימא‬
‫מושך עליהם גטקר חוש של מסד דרך החוטין‬
‫שביסוד וכאמור‪ ,‬ע״י ההכנה שעושין גלילה שירה עמו‬
‫שעומדים בחצוח לילה לאקמא שכינחא בט דרועין‬
‫של חורה שככחג ושבע״פ ועושק ע״י חורחס מיתוק‬
‫לשבר הדינין חקיפין‪ ,‬ועי״ז מחקנים הרחיים השיחקים‬
‫מן לצדיקים‪ ,‬דאינון צדיק וצדק‪ ,‬וע״כ זוכים בשוקר‬
‫ליומם יצרה ה׳ חסדו ומזכר‪ :‬הה״ד מימינו אש ד ת‬
‫לםו ע״ל )חיקון י״ג דף כ״ע ע״ג( דהחורה היא‬
‫סוד עמודא דאמצעיחא דכלול ימין ושמאל שנאמר‬
‫מימינו אש דח למו‪ ,‬ועיי״ש גגיאוריגו דמשמעוח‬
‫הכחוכ היא דהחורה היא עמודא דאמצעיחא לכלול‬
‫ימין ושמאל שהוא סוד הא״ס‪ ,‬והיינו דהחורה היה‬
‫מחחלחו מימינו‪ ,‬ואח״כ כאשר ניחנה לישראל ניחנה‬
‫גשמאל גםוד חורה מפי הגטרה ניחנה ונעשיח בבחי׳‬
‫אש דח למו עיי״ש וגגיאורינו לעיל )תיקון ה׳ דף כ׳‬
‫ע״ב בד״ה הוי״ה שב״א חול״ם( בביאור הדברים‬
‫גיוחר‪ :‬ועוד רבת עלמא קבל דורונא דלהון וכף‬
‫ר״ל עוד טעם יש דלסכי הצדיקים המתקנים ע״י‬
‫מעשיהם את המלטת כנ״ל נקראים מארי מתק מלשון‬
‫מתנת יל ומתנה‪ ,‬וע״כ נתקגל תפלתם לפני הקב״ה‬
‫שמקבל מתנת ילם שהוא התפלה• דאיהו מ ת נ ה טובה‬
‫דםלקא עלייהו‪ .‬עי׳ ש״ס )יבמות לף ס״ג ע״ג( אמה‬
‫עוגה נ מ נ ה עובה גחיק ירא אלקים תנחן עיי״ש‪,‬‬
‫ופנימיוח הענין עיין )גמאורי אור ערך מחנה מוכה(‬
‫להמלטת נקראת מחנה מוגה‪ ,‬ולזה אנמ־ הפא ללהט‬
‫נקראים הצליקים מארי מחק מלשון מלמה‪ ,‬כי מל ילס‬
‫עולה המלטת גחיק געלה גםול אשה ש ג ם מתנה‬
‫טובה גחיק כעלה זכאמור‪ :‬דאתםר בוו‪ .‬בש״ס )שגת‬
‫דף י׳ מ״ב(‪ :‬ש ב ת שמה‪ .‬היינו השכינתא שנקראת‬
‫שגת‪ ,‬כמש״ ל )ריש תיקון ט׳ דף ב״ז מ״ב‪ ,‬וגתנ״מ‬
‫פ׳ פנחס דף רמ״ז ע״ב‪ ,‬ומהר וייבהל דף ר״ד ע״א(‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תמני םיי ^ ף ל״ז ע״ל!‬ ‫תכ!וני‬ ‫כ!ה‬
‫וידי אדם מתחת כנפיהם‪.‬‬ ‫בההוא זמנא כמה חיוון פתחין ידייהו דאתמר בהמ )יחזקאל‬
‫‪9‬‬

‫יהבי דורונא לנשמתא דההוא בר נש‪ ,‬מכמה מתנן טבין‪ ,‬מכמה דרגין דנבואה‪.‬‬
‫ועל כולהו יהיבת ליה שכינתאק*> מתנן‪ ,‬דאתמר בה ישמח משה במתנת חלקו‪ ,‬בגין דמתת‬
‫אלקים היא‪ .‬וההוא דאתמר ביה )״הלים קמה( פותח את ידירקב וכו׳‪ ,‬יהיב ליה כמה מתנן טבין‬
‫(‬

‫ופרנסה לנשמתיה ולגופיה‪ .‬וכולהו דעאלין‪ ,‬כד נפקץ מבי מלכא‪ ,‬יהבין תלת פםיען‬
‫לאחורא‪ ,‬דלא חזרין כתפייהו לגבי קוב״ה‪ ,‬דלית דורונא חביבא קדם קוב״ה כדורונא‬
‫דשכינתא‪.‬‬
‫זכאי ן אינון דרועין דםלקין לה לגביה בתפילין על ידייהו ועל רישייהו‪ .‬זכאין אינון רגלין‬
‫וגופא וידין וכל אבר ואבר דביה סליק דורונא לקוב״ה‪ ,‬דלית דורונא חביבא קדם‬
‫קוב״ה כדורונא דשכינתא‪ ,‬זכאה איהו אבר דעביד ביה מצוה לקוב״ה‪ ,‬דבגינה נחית קוביה‬
‫לשרייא בכל אבר דיליה‪ ,‬ועל האי בר נש מכריזין לעילא הבו יקר לדיוקנא דמלכא‪.‬‬
‫)כאן חסר והוא בחיקונים מזהר חדש דף כ״ה ע״‪.(3‬‬

‫בריש הורמנו דמלכא‪ .‬בוצינא דקרדינותא‪ ,‬לא חוור‪ ,‬ולא סומק‪ ,‬ולא ירוק‪ ,‬ולא אוכם כלל‪,‬‬
‫והאי בוצינא איהי קו המדה דאיהו אתלבש באוירא‪ .‬וכד איהי באוירא‪ .‬איהי‬
‫סתימא ולא אתחזייא כלל‪ .‬וכד אתפשטת לאתגלייא‪ ,‬נפיק מהאי אוירא ‪,‬נקודה חדא‪ .‬ומה‬
‫דאשתאר‬
‫כ א ד לחי ראי‬
‫החזק והוא סוד גבורה דעחיק הגנחה חוך מוחא‬ ‫ברחימא דמארך עיי״ש• דאתטר ב ח ישמח משח‬
‫דאריך ואינו אור כמו החסדים אלא היא גר ואש חזק‬ ‫במתנת חלקו וכף‪ .‬היינו פמש״ל )תיקון כ״א דף י״ט‬
‫מםערא דגבורה ע״כ היא נוחנח מדה וקצבה אל כשפע‬ ‫ע״א( שהשפעח עוה״ב הבאה מן כמלכוח נקרא מחנה‪,‬‬
‫שלא יחפשט יוחר מן הראוי אל המקבלים עיי׳׳ש לא‬ ‫ועלה אחמר ישמח משה במחנח חלקו‪ ,‬בגין דמתח‬
‫חוור ולא םומק וכו׳‪ .‬ענין זה מבואר לעיל )שם(‬ ‫אלקיס הוא‪ ,‬כברכח ה׳ אלקיך אשר נחן לך דא שכינחא‬
‫בסגנון אחר קצח‪ ,‬ושם כחוב דבוצינא דקרדינוחא מדר‬ ‫חחאה עיי״ש‪ :‬דלא חזרין כתפייחו לגבי קב״ח‪.‬‬
‫משיחא‪ ,‬והוא סוד אוח י׳ נקודח הזמנ‪ ,‬שבתוך רחם‬ ‫היינו כמ״ש לעיל )דף ל״ג ע׳׳א( ממשמעוח הש״ס‬
‫האס בזק העיבור שנעשה משוך כצורח אוח ד‪ ,‬ואיהו‬ ‫)יומא דף נ״ג ע״א ופ׳׳ב( שמנין חזרת הג׳ פסיעין‬
‫לא חוור ולא סומק וכד ועיי״ש בביאורינו‪ ,‬דר״ל כי‬ ‫לאחר חפלח י״ח‪ ,‬הוא להורות ענץ יקרת כבוד המלך‬
‫בזק העיבור אץ לו עדיץ שום צורה ולא שוס מראה‬ ‫בבחי׳ תלמיד הנפטר מרגו שאינו מחזיר פניו ממנו‪,‬‬
‫כלל רק בחי׳ אור פשוט צח ובהיר‪ ,‬אבל ענץ צורה‬ ‫וזה הוא המשך הדברים כאן כיון שענין החפלה הוא‬
‫הנעשה אח״כ מזו הזרע וכל הגוונים ה ם בו עדיץ בכח‬ ‫בחי׳ דורון שמכניסץ למלך לצורך השכינחא‪ ,‬ע׳׳כ צריכץ‬
‫ולא בפועל• וחאי בוצינא איחי קו חמדה‪ .‬כי היא‬ ‫להחנהג בזה ברגש כבוד המלך בכל מה דאפשר‪ ,‬כדרך‬
‫נותנת מדה וקצבה לשפע האור של כל ספירה וספירה‬ ‫המביא דורון למלך שצריך להזהר שיהיה הכל בדרך‬
‫וכל פרצוף ופרצוף וכל עולם ועולם‪ ,‬שלא יחפשט וישפיע‬ ‫כבוד המלך‪ ,‬ואס אינו מחנהג בו בטכסיסי כבוד המלך‬
‫יוחר ממדה וקצבה דשוי להו‪ :‬דאיחו אתלבש כאוירא‬ ‫לא חשובה המתנה לכלום‪ :‬בריש חורמנא וכף‪ .‬מאמר‬
‫וכר‪ .‬היינו כמש״ל )שם( כד איהו אור מעוטף ולא‬ ‫זה אץ לו המשך עם המאמרים שבחיקון זה והוא ענץ‬
‫אתפשט ואיכו סחוס‪ ,‬אחקרי אויר‪ ,‬אור סתום באות‬ ‫אחר וכעץ פחיחה לתיקון י״ט ושיעור הדברים בזה‬
‫יו״ד נקודה בהיכליה‪ ,‬כד אפיק י׳ מאויר אתגליא אדיר‬ ‫כך היא שהוא מחר הדברים שכ׳ לעיל )ריש ח ק ו ן‬
‫עיי׳׳ש ובביאורינו שם‪ ,‬ח ה שאמר כאן דאיהו אתלבש‬ ‫ה׳ דף י״מ ע״א( בריש הורמנא דמלכא וכד בשינוי‬
‫באוירא‪ ,‬ר״ל שטפת הזרע מחחלת בשעת העיבור שהוא‬ ‫לשון קצת ולא ידעו חכמים מה הוא ענץ הנקודה ושאלו‬
‫סגור מ ק רחם האס‪ ,‬הוא אתלבש באוירא‪ ,‬דכל זמן‬ ‫לר׳׳ש וכדמפרש ואזיל‪ :‬בריש חורמנא דטלכא‪ .‬פי׳‬
‫שהוא סתום ברחם ה א ס שהוא מעוטף ולא אתפשט‪,‬‬ ‫גחחלח שלמנוח המלך כביכול כשבא לברא א ת העולם‬
‫נקרא אוי׳׳ר והאמור‪ :‬איהי םתימא ולא אתחזיא‬ ‫כדי שיהא נקרא גחואר מלך‪ ,‬יוכמש״ל )ריש תיקון ה׳‬
‫כלל‪ .‬פי׳ שהיו״ד של אויר הוא סחום באור רמם האם‪,‬‬
‫שם(‪ :‬בוצינא דקדדינותא‪ .‬גס זה גיארתי לעיל)שם(‬
‫ולא נראם לחץ‪ ,‬ואו״ר עם אות י׳ הוא אוי״ר‪ :‬והאי‬
‫והבאתי מדגרי הארח״ל דגוצינא דקרדינוחא פי׳ נר‬
‫איהו‬
 ‫י‬
‫‪fcDp‬‬ ‫הזחל‬ ‫תקתא תמני םרי ]דף ל״ז ע׳*[‬ ‫ת?ונ‬
‫דאשתאר איהו אור‪ .‬והאי איהו אור קדמאה ךעובדא דבראשית‪ .‬הה״ד )בראשית י‪ 0‬דאמר‬
‫אלקים יהי אור‪ .‬יהי י׳ אויר‪ .‬ורזא דא לתכימי לבא אתמסר‪ .‬והאי נקודה בתר דאתפשט‬
‫מהאי אור‪ .‬אתלבשת בגוונין ארבע בהיכלא עלאה ומאי איהי)‪•:‬א ניז־י( ב‪ .‬ועלה אתמר)משליכה‬
‫בחכמה יבנה בית‪ ,‬ורזא דהאי נקודה איהי מדיד המש גוונץ‪ .‬ועלייתו אתמר )ישעיה »> מי מדד‬
‫בשעלו מים ודא א‪ ,‬ושמים בזרת תכן ודא א‪ ,‬וכל בשליש עפר הארץ ודא א « *(‪,‬ושקל‬
‫א‬ ‫)נ‬

‫בפלס הרים ודא א‪ ,‬וגבעות במאזנים ודא א‪ ,‬דא סליק באוירא‪ ,‬ודא אזיל לצפונא‪ ,‬ודא‬
‫לדרומא‬
‫פ א ר לחי דאי‬
‫תתאה לאנהרא בחמש גוונין גה׳׳פ אור פיי׳׳ש‬ ‫איהו אור קדמאה דעובדא דבראשית‪ .‬ג״ז מבואר‬
‫ובביאוריגו שם‪ :‬ועלייהו אתמר מי מדד כשעלו‬ ‫לעיל)שם(‪ .‬יהי י׳ אויר‪ .‬בדפוס קאנסטאנטינא )נ׳׳ב‬
‫מים ובד‪ .‬עי׳ לעיל )תיקון ה׳ שם( שדרש להאי קרא‬ ‫הגהוח ה״ר צמח( שצ״ל יהי אדיר אותיות י״ק אוי״ר‪,‬‬
‫לסוד כמשחחא דבוצמא דקרדינותא דמדד משחתא על‬ ‫וכן הגיה הגר״א ז״ל‪ ,‬והיינו כמש״ל )שם( ופד אפיק‬
‫<קודח זרע מוח חכמה שבתוך רמש האס‪ ,‬ונחחלק‬ ‫י׳ מאוי״ר אתגליא ה״פ אור שהיא ה׳ עלאה‪ ,‬י׳ איהו‬
‫אח״כ לה׳ גוונין של הה״פ אור עיי״ש ובביאורינו שם‪,‬‬ ‫מדה דילה דכלול ב׳ ההין ה׳ עלאה וה׳ חחאה עיי״ש‬
‫והכא מוסיף לדרוש ולפרש בענין זה‪ ,‬כי לעיל שס דרש‬ ‫וגביאורינו שם‪ :‬ורזא דא לחכימי לבא אתמסר‪.‬‬
‫מי מדד בשעלו מיס ודא דרועא יממא ואיהו גוץ חוור‪,‬‬ ‫כלוכמ* שענץ זה א״א לבאר בפרטוח ב״כ‪ ,‬ונמסר לחכימי‬
‫ומוסיף כאן שהיא הא׳ בנקודת קמין מהה׳ אלפין של‬ ‫לב להבין מאליו‪ .‬והאי נקודה‪ .‬ר״ל טפח הזרע של‬
‫הה׳׳פ אור כנ׳׳ל‪ ,‬וביאור הדברים עיין בדברי יכינו‬ ‫אבא שהיא ברחם האס הנקרא טציגא דקרדינוחא‬
‫)בלק׳׳ת בישעי׳( בפסוק זה מי מדד‪ ,‬דר׳׳ל דגקודת‬ ‫כנזכר‪ .‬אתלבשת כגווין ארבע‪ .‬פי׳ כי מה שאמרנו‬
‫קמץ מרמז לסוד החסד‪ ,‬פי הה׳׳ח מנוקדים בניידת‬ ‫זטפח הזרע אינו חופש שוס גוץ לא חוור וכד‪ ,‬הוא‬
‫קמץ בסוד וקמ׳ן הכהן עיי״ש‪ ,‬ור׳׳ל כי מ׳׳י הוא יסוד‬ ‫קודם הלידה כשהיה טפח הזרע ברחם האס בכח ילא‬
‫דבינה כמש״ל )תיקון כ״א דף נ׳׳ה ע׳׳ב(‪ ,‬והיינו‬ ‫בפועל אבל לאחר הלידה היינו לאחר שיצא טפח הזרע‬
‫שהבוצינא דקרדינותא שבתוך רחם האס מדד‪ ,‬היינו‬ ‫של אבא מחוך רחם האס מכח אל הפועל‪ ,‬אז החלבש‬
‫סוד מדד משיחא וכנ״ל‪ :‬ושמים בזרת תבן ודא א‬ ‫נ ד אוחיוח הוי״ה בסוד ד׳ גוונין שהם מצד הכח‬
‫בחיקוניס של הגר״א הא׳ זו מנוקדח ציד׳י‪ .‬אמנם אס‬ ‫לבוצינא דקרדיגוחא וכדמפרש ואזיל‪ :‬בהיכלא עלאה‪.‬‬
‫באנו להגיה נלע׳׳ד יוחר להגיה כמו שנר*? מדברי‬ ‫הוא סוד הבינה‪ ,‬וכמ״ש )בזהר פ׳ לך לך דף צ״ד ע״ב(‬
‫רגינו )בלק׳׳ח שס( שהיה לפניו הגירםא כאן הא׳‬ ‫דבינה נקרא היכל‪ ,‬סוד ה״י כ״ל כי היא היכל החכמה‬
‫השניה מקודח שב׳׳א וכחב שס שהרמז הוא ישמיס‬ ‫עיי״* והיינו כמ״ש רבינו )בע״ח בפ״א משער הולדות‬
‫הוא סוד הגבורה‪ ,‬ע׳׳פ שמיס מחחיל התיבה באות ש‬ ‫אד׳א וזו״נ( דלאחר שיצאה הטפה נסלבשה בשם ם״ג‬
‫של אש שהוא שורש הגבורוח‪ ,‬וגס זרח הוא גבורה‪:‬‬ ‫שהוא הבינה פיי״ש‪ ,‬ושם בהיכל הבינה קבלה סוד‬
‫וכל בשליש עפר ארץ ודא א• נ״א *׳ לפי דברי‬ ‫הצורה‪ ,‬וכמ״ש רבינו )שם פ״ה ופ״ו משער מוחץ‬
‫רבינו )בלק׳׳ת שם( נראה דהעיקר מ ״ א שא׳ הג׳‬ ‫ח״א‪ ,‬ובפ״ה משער טנח״א( מקודח הבינה הוא צימ‪,‬‬
‫היא בנדידת חולם‪ .‬כי הארת׳׳ל מפרש שם ובל בשליש‬ ‫לבבינה נצטיירו זמנ עיי״ש‪ :‬ומאי איהי ב‪ .‬פי׳ דאות‬
‫עפר ארץ שמרמז למקום עמידת המלכות בשליש ח״ת‬ ‫ב שבתוכה נקודה הוא מרמז לענץ זה שהב׳ הוא סוד‬
‫מן החזה ולמטה פיי׳׳ש‪ ,‬ולפי׳׳ז מובן שנפץ רק הגי׳‬ ‫אמא עלאה שהיא סוד היכל וכמש״ל והנקודה שבתוכה‬
‫שהא׳ הלזו היא מקודח חולם שהיא נקודת הת״ת ששם‬ ‫הוא מרמז לטפת הזרע של מוח אבא וכמי שבארתי‬
‫הוא מרןס עמידח המלכות וכאמור‪ :‬ושקל בפלס‬
‫לעיל )ריש תיקון ה׳ שם(‪ :‬ועלה אתמר בחכמה‬
‫הרים ודא * עיץ )בל׳ באר אברהם( שגרס כאן‬
‫יבנה בית‪ .‬עיץ )בזהר ויקרא דף ימד ע״ג( שדרש‬
‫הא׳ מקודח חירק‪ .‬וכן נלע׳׳ד עיקר‪ ,‬וכמש׳׳ל )בחיקץ‬
‫לה להאי קרא בחכמה י מ ה בית‪ ,‬לבהימל שהוא סוד‬
‫ה׳ שם( ושקל בפלס ה מ ם וגבעוח במאזנים חרי סמכי‬
‫טפח החכמה נבנו כל העולמות‪ ,‬לימל שהוא החכמה‬
‫קשוט‪ ,‬וכ״כ שם רבינו )בלק״ת( עיי״ש‪ ,‬א׳׳כ הרי‬
‫הוא רישא לכלא ואב לכלא‪ ,‬והוא עקרא ופרשא ושלימו‬
‫לפמך שצמכץ להגיה כאן הא׳ מקודח חירק שהיא‬
‫לכלא עיי״* והיינו טפח זרע החכמה שהיא מ י ה׳יי״ד‬
‫נקודת הנצח‪ :‬דא סליק באוירא‪ .‬הוא כמפרש בזה‬
‫שבתוך ה ב שהיא סול אמא עלאה וכאמור‪ :‬איחי‬
‫הענץ מה שהנקודה שבתוך ה‪ 2‬שהוא סוד גוציגא‬
‫מדד חמש נוונין‪ .‬ג״ז מבואר לפיל )תיקץ ה׳ דף י״ט‬
‫לקרמנותא עומדת גאויר הב׳ ואינה סמוכה לשם‬
‫פ״א וע״ב( שהיו״ד שהיא הנקודה שבתוך הבי שהיא‬
‫מפן‪ ,‬מ זה מרמז לסול במאת העולם שנטשה ע״י‬
‫סוד גוצינא דקרדינותא היא המתנת קו המלה להה׳‬
‫הנקודה‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תמני םרי ]דף ל‪-‬ז ע״ב[‬ ‫‪*Olpfl‬‬ ‫‪*p‬‬

‫לדרומא‪ ,‬הה״ד )קהלת א> הולך אל דרום יסובב אל צפון‪ .‬תרץ אחרנין סובב לגבי מזרח‬
‫ומערב‪ ,‬דאינון סולתו נקודי כגלי ימא‪ .‬דא סליק ודא נחית‪ ,‬ואינון כחוטא חיוורא דעינא‬
‫דאיהו אסחר עינא‪ .‬וכחוטא ירוקא ואובמא וסומקא ותכלא‪ .‬אלץ גלגלין סולתו סחרין‬
‫לההוא נקודה ואיתי מדת לכולהו‪ .‬איהי בארבע ווםלקא בעשר‪ .‬ורזא דמלה יקו״ק יויד ק״א‬
‫וא״ו קיא‪ .‬אלין אינון ארבע גווניו דםלקין בעשר‪ ,‬ואינון כולהו להביות אשיות‪ ,‬ועליהון‬
‫אתמר‬
‫כ א ד לחי ראי‬
‫ע׳׳א( עיי״ש ובביאורינו שם‪ ,‬והס עולים ויורלים לא‬ ‫הנקודה המל שבתוך השהירו עלאה שמכמה הושתת‬
‫סליק ולא נמית‪ :‬ואינון כחוטא חוורא דעינא וכר‪.‬‬ ‫העולם וכאמור‪ ,‬ולהלן )ריש תיקון שאח״ז( מפרש לה‬
‫ע״ל )תיקון ה׳ דף י״מ ע״א וע״ב( שמנקורת הימ־י‬ ‫שהוא סור הכתר שנקרא אוירא לכיא עיי״ש ובביאורינו‬
‫שבתוך רחם האס שהוא סול בוצינא רקרליטתא‪,‬‬ ‫שם‪ :‬ודא אזיל לצפונא ודא לדרומא הה״ד חולד‬
‫נתפשט ה׳ ג ו ק שהם סול ה״פ אור עיי״* ולזה אמר‬ ‫אל דרום וכד‪ .‬ע״ל )תיקון ס ״ ע לף ק״ז ע״א( שמהר‬
‫הכא שהה׳ מונק הס סול ‪ o‬גוונק של העק שהם‬ ‫יסודות מיס אש רו׳ח עפר שהם סול ל׳ אותיות הוי״ה‪,‬‬
‫המלקק לה׳ בחי׳ של הה׳ נקודות ‪9‬י‪1‬יסי חי^ם כ מ ל‬ ‫נעשה התפשטות לד׳ םטרין‪ ,‬והס סול ל׳ נקורות קמ׳׳ן‬
‫שכל נקודה יש לה בתיי בפני עצמה‪ ,‬והנקודה שבתוך‬ ‫שב״א חול״ם שור״ק‪ ,‬כי הקמ׳׳ן הוא סוד היו״ד שהוא‬
‫הב הוא סול בת עין והיא בוצינא דקרדינותא דכלול‬ ‫סול המיס‪ ,‬והשב״א שהיא הה׳ ראשונה הוא סול האש‪,‬‬
‫כל הה׳ נקודות שהוא סול כל הה׳ גוונק כנ׳׳ל‪ :‬םחרין‬ ‫ומול״ס שהוא סול הד הוא רומ‪ ,‬ושור״ק שהוא סול‬
‫לההוא נקודה וכמש״ל שהה׳ נקודות של הה״פ אור‬ ‫הה׳ אחרונה הוא עפר‪ ,‬וכ׳ שם דקמ״ל שהוא יף׳ד סוד‬
‫הם סוד הולך אל דרוס וסובב אל צפק וגו׳‪ :‬ואיהו‬ ‫דרומא שהוא בימינא‪ ,‬ושב״א שהוא הה׳ ראשונה היא‬
‫מדה לכלהו היינו שרנקויה האמצעיח שכ׳ לעיל )דף‬ ‫בצפונה שהיא בשמאלא‪ ,‬וע״ז נאמר הולך אל דרוס‬
‫ל״ו ע״ב( שהיא סוד בח עק שנקרא בוצינא דקרדינותא‪,‬‬ ‫וסובב אל צפק עיי״ש ומוסיף הכא לדרוש עוד‪ :‬תרין‬
‫היא הנותנח מדה וקצבה לכל שפע האור של כל מראה‬ ‫אהרנין סובב לגבי מזרח ומערב‪ .‬והיינו חולם ושורק‬
‫ומראה מהה׳ מראות וכמש״ל‪ :‬איהי בארבע וסלקא‬ ‫הם סוד ח״ח ומלכוח‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בפמנ׳׳ח פ״ג‬
‫כעשר ע׳׳ל )תיקון ס״ט דף ק״ז ע׳׳א( שמדבר שם‬ ‫משער הלולב( דמזרח הוא סוד ת״ת שהוא נקודת‬
‫מענק הד׳ נקודות הנ״ל‪ ,‬שהם סוד ד׳ יסודוח אש‬ ‫ה ת לס‪ ,‬ומערב הוא סוד יסוד שהוא נקודת המלופי״ם‬
‫מיס רוח עפר שהם סוד ד׳ אוחיוח יקו״ק‪ ,‬ואמר שם‬ ‫עיי״ש‪] ,‬והנה לכאורה חמיה דהפא אמר לשור״ק הוא‬
‫איכון ארבע סלקק לעשר‪ ,‬שארבע אתוון יקד׳ק סלקק‬ ‫במערב‪ ,‬והרי שור׳׳ק היא נקודת ההוד‪ ,‬ולעיל‬
‫לעשר יו״ד ק״א וא״ו ק״א‪ .‬ור״ל כי הד׳ אותיות הוי״ה‬ ‫)בהקלמה רף ט״ו ע״ב( ובפרע״ח )שם( מבואר להול‬
‫נחמלאו ונפשו עשר אוחיוח של שם מ״ה עיי׳׳* וזה‬ ‫הוא למטה‪ .‬ורק יסול שהוא נקולח המלופי״ס הוא‬
‫הוא ביאור הלבריס כאן שהבוצינא לקררינוחא שהיא‬ ‫במערב‪ ,‬אבל גאמח אין זה חמיה להא מבואר לפיל‬
‫הנקולה של החכמה שממנה הושחח העולם וממנה‬ ‫)בהקלמה לף ל׳ פ״ב ובתיקון ‪ o‬ל׳ י״ט פ׳׳ב( להה׳‬
‫נחחלק לד׳ ספרץ סול ל׳ אותיות יקו״ק והס מחגלגליס‬ ‫נקולות הנ״ל הס הנקולות של **יןף וזיתה׳ וכן‬
‫סביב סביב לצורך בריאת העולם כ מ ל ונתמלאו ונפשו‬ ‫הקשה ר״א בנו של רשב״י ע״ז להלן )תיקון נד לף‬
‫יו״ל אותיות סוד שם מ״ה שממנו נברא הטולס‪,‬‬ ‫קל״ה ע״ב( מה זה השינוי שהושם שור״ק במקום‬
‫וכמש״ל)גהקלמה לף ר׳ ע״ב( כורסיא איהי עשיראה‬ ‫מלופי״ם‪ .‬ומתרן מ ע נ ק הה׳ פקודות הנ״ל אק חילוק‬
‫לטי גלגלים‪ ,‬מהרין בהק פשר אחוק של שם מ״ה‪,‬‬ ‫בק שורק למלופי״ס‪ ,‬ופשחפיק שם לא ק ש ה לך גם‬
‫ובהק אתבמאו‪ ,‬ועיי״ש בגיאומפו שהבאחי מלבמ‬ ‫כאן מ״ש לגקולח השורק הוא במקום מלופי״ם שהוא‬
‫מ י נ ו )בע״ח פ״ה משער מנח״א( שהוא בסול כלם‬ ‫נקודת היסוד מספרא ד מ פ מ [ ‪ :‬כלהו נקודי כגלי‬
‫בחכמה עשית כ״ח נ מ ה פיי״ש‪ :‬ואינון כלוע• להביות‬ ‫יםא‪ .‬ע׳׳ל )תיקון ה׳ לף ט ע״א( שהה׳ נרעדות של‬
‫אשיות ועליהון אתמר וכר‪ .‬עיק )גזהר בראשית‬ ‫הה׳ אלפק של ה״פ אור‪ ,‬הס םלקק ממתק בסוד והנה‬
‫דף ק״א ע׳׳א( בסול כי ה׳ אלקיך אש * כ ל ה היא‪,‬‬ ‫מלאכי אלקים עולים ויורלים בו‪ ,‬לסלקק תרין ונמתין‬
‫ט בשלהבת של האש יש ז ׳ טונים עיי״* מ מ ל ) ת ק ק‬ ‫תרק עיי״ש ובביאומנו שם‪ ,‬ולזה מפרש ע״פ המשך‬
‫כ״א לף כמל ע׳׳ב( בסדד כי ה׳ אלקיך אש איכלה‬ ‫הרמש כיון שהם םלקק ונחתק על מרכז הנקולה‬
‫הוא שהאש יש ט מ גומים שהם סול מ אותיות‬ ‫הפנימיות של ה כנ״ל שהוא מקור הנקולוח לכולהו‬
‫‪3‬‬

‫הוי״ה דנהרק בגוק הה׳ שהוא המלטת בסוד ממש‬ ‫מלי ימא שעולים ויורדים‪ ,‬והוא סוד הבעה כמל‬
‫‪ p r o‬עיי״ש ובביאורינו שם‪ ,‬חה הוא מאור ה מ מ ם‬ ‫שנקראת ימ״א עלאה‪ ,‬וכמ״ש )בחקון שאח״ז לף ל״מ‬
‫כאן‬
 ‫?יא‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תמני סרי ]דף ל״ז ע״ב[‬ ‫הקוני‬
‫אתמר )דברים ח כי י״י אלקיך אש אכלה הוא‪ .‬שבע איגון מהאי עשר‪ ,‬ואינון לקבל שבעה‬
‫רקיעין‪ .‬ואינון שבע םפיראן‪ .‬ובין כל חד והד חמש מאות שנין‪ .‬והכי פותייא דכל =====‬
‫רקיעא ורקיעא חמש מאות שנין‪ ,‬עד דסלקין כלא למדה ידיעה‪ .‬דאיהי נקודה חדא ‪—11‬ו ן!‬
‫לחושבן ידיעא‪ .‬והכי איהו רזא דחושבנא כגוונא דא ט׳ נקודין איבון לכל סטר } ‪!! '—I‬ן‬
‫=־===‬ ‫דאתכלילן בנקודה דחלל דילה‪ .‬ובגינה אתמר )שמית ל מחלליה מות יומת וגו׳‪.‬‬
‫א(‬

‫קם‬ ‫כאד ‪«.‬‬

‫לחי ראי‬
‫כאן שהד גוונים שמחפשעץ מהבוצינא דקריינותא הן )בריש תיקון שאח״ז( וכמ׳׳ש גגיאומנו שם מיאור‬
‫הד׳ גוונים של הלהב והאש של בחי׳ ה׳ אלקיך אש יותר עד דסלקין כלהו למדה ידיעא‪ .‬ר״ל ז״פ ה׳‬
‫אוכלה הוא‪ ,‬אשר על שם זה נקראת הידיד שבתוך הוא מםפר ל׳׳ה‪ ,‬ועם הנקודה שהיא קו המלה הוא‬
‫הב׳ בוצינא דקרדינותא שהוא לשון נר‪ ,‬אשר הוא כולל ל״ו‪ ,‬וכן ארבע פעמים ט׳ נקודין שמצויירין כאן מספר‬
‫כל ה ד גוונין של בחי׳ להב ואש וכאמור‪ .‬שבע אימן ל״ו • דאיהי נקודה חדא להושבן ידיעא‪ .‬נמל תיקון‬
‫מהאי עשר‪ .‬עיין )בקהלת יעקב ערך עין( שהביא ע׳ דף קכ״ה ע׳׳׳ב( דאות ימד הוא מדה לכל ספירה‬
‫דברי )הפרדס פ׳׳ב משער הגוונים( שהביא מדברי וספירה‪ ,‬ובה סליקת כל ספירה לעשרח אלפים מ ו א‬
‫הזהר שחשב שגעה גוונים שבעין‪ ,‬והחפלא עליו מדברי רבבוח עיי״ש‪ ,‬ועיין )בע׳׳ח סוף פ״ה משער דרושי‬
‫החיקוניס כאן דחשג רק חנטה גוונים ולעיל )גהקדמה אגי״ע‪ ,‬וגפ׳׳ג משער עי׳׳א( גביאור הענין היינו כי‬
‫דף י״ג ע״ג( אנמי חלח גוונים דעינא‪ ,‬ומחח שאץ גז״א דאצילות יש בו ג׳ מיני לטשיס הנקרא גוף‪,‬‬
‫המרים םותרין זא״ז‪ ,‬פי כמו דאשהחן גםפירות וכתוכס טי הויו״ת מנוקדוח מחולקים גגחי׳ פנימיות‬
‫שנחלקים פעמים לז׳ ופעמים לה׳ ופעמים לג׳ קוים‪ p ,‬ורוחניות ואינם נמשכים לטי‪ ,‬כי כולם נקשרים ונכללים‬
‫הוא ג׳׳כ גענין הגוונים שכעין עיי״ש‪ ,‬וז״ש כאן כהיוד שהיא פנימיוח ונשמה שלהן ע״כ אינם נחשגיס‬
‫והחמשה מומס שגעין שגע איכון‪ ,‬דמה דמצינו כעלמא אלא לאחד‪ ,‬וכמ• כן נכלל גהיו״ד אלף רגוא ספיראן‬
‫שיש שגע גוונים כעץ‪ ,‬אין זה פחירה דהיינו הך‪ ,‬כי ג׳׳כ מהאי טעמא‪ ,‬שהיריד סליק לחשגץ עשרה‪ ,‬כי‬
‫גפרט הן עשר וכמש״ל )גריש ההקדמה( שחשכ שס הוא כלול מי״ס‪ ,‬ובל ספירה וספירה כלול מיו״ד‬
‫עשרה גוונים זהר טמיר וגנח זהר גהיר כשחקים ספירוח ונכללים כולן גהיו״ד עד דסליק לחשגון גמל‬
‫עיי״ש וגגיאוריע שס‪ ,‬אך כענין החכללוחס לפעמים כזה עיי״ש‪ ,‬חה הוא גיאור הדכריס כאן שהנקודה‬
‫נכללין העשרה גחמשה‪ ,‬ולפעמים גשגעה‪ ,‬ילפעמים האמצעיח של הציור הזה טלל כחוט כל הטי נקודוח‬
‫גחלח‪ ,‬וכפי המדה והענק שעומדים גו‪ :‬ואינון לקבל שגכל צד מהצדדים‪ ,‬וכל הצדדים נכללים ג״כ ג ח ו ט‬
‫שבעה רקיעין מ׳ל דהעעס שמצינו געלמא דחשג ז׳ עד שעולה לחשגון גדול של אלפים ורגגוח כמל‪:‬‬
‫גוונים דעינא‪ ,‬הוא משום דמקור מחצגחס של המראוח והכי איהו רזא דחושבנא כגווגא דא‪ .‬עיין )סהר‬
‫הס גרקיע‪ ,‬וכמש״ל !)גריש ההקדמה שם( דאינץ פ׳ תצוה דף ק״פ ע״א( דהימד שהיא ‪ 0‬א דמצינא‬
‫זהרץ כלהו כרקיע‪ ,‬והרי רקיעים ז׳ י * וממש גש״ם דקרמנוחא עומדח כאמצע הטי נקומח של ציור א ח ם‬
‫)חגיגה דף י׳ ע״ג( וגזהר בכמה מכתי‪ :‬ואימן גרכועא תלח חלח לכל סטר‪ ,‬והימד המל פקודה חדא‬
‫שבע ספיראן‪ .‬עי׳ בדברי מ י נ ו )בלקוטי הש״ס חגיגה עומדת באמצע כזה ‪ • : :‬ומהם נברא העולם עיי״*‬
‫שס( כי הז׳ רקיעץ הס סוד עשר םפימת‪ ,‬ט הרקיע ולזה אמר כאן להמשך הדרוש כי מה שאמרנו שמהיו״ד‬
‫מ ׳ העליון הנקרא ערבות הוא טלל בחוט ג׳ רקיעים נחפשט לחשבון גדול אלפים ורבבות כמל הציור מ ה‬
‫סוד צ׳ ספירות הראשונות עיי״* ח ה הוא ביאור היא ק ‪ ,‬כי מהימד נתפשט ט׳ נקודות‪ ,‬וכל נקודה‬
‫ה מ מ ס כאן‪ ,‬כי אס שבאמת עשר מונים הם‪ ,‬ובכל היא ספירה מיוחדת כמל והיא כוללת כל הטי נקודות‪,‬‬
‫ספירה מאיר גוץ אחר כמש״ל )בהקדמה שס(‪ ,‬עב״ז כן בכל נקודה מהנקודות שמכל נקודה‪ ,‬מתפשט ט׳‬
‫לא נחשט רק לז׳ מראוח‪ ,‬כטעם שאץ חושבין רק זי נקודות בפל צד נ מ ר צדדים של ציור הריטע כמל‪,‬‬
‫רקיעץ‪ ,‬כי הרקיע הז׳ העליון נכלל בתוכו הג׳ וכן מכל צד מ ה ד צדדים נחלקים פל נקודה ונקודה‬
‫הראשונוח‪ ,‬כן הוא גס בכגווניס וכאמור‪ :‬ובין כל לט׳ נקודוח ולכל ה ד צדדים כמל‪ ,‬והיד׳ד היא עשימח‬
‫חד וחד ת״ק שנים וכד הוא מפרש ע״פ המשך למלן‪ ,‬וגס אותן הצדדים נחלקים כל א׳ ל ד צדמם‬
‫הדרוש דברי הש״ם )פסחים דף צ״ד ע״ב( עוביו של והיד׳ד הזה היא עומדת באמצע וכל הנקומח של כל‬
‫רקיע ת ״ ק שנה‪ ,‬וכן בץ כל רקיע ורקיע ת״ק שנה‪ ,‬הצדדים נכללים בתוכה והיא מללח אוחס‪ ,‬ע״כ עולה‬
‫ט נקודת החכמה שממנה הושתת כל הז׳ רקיעים כן החשגץ שהיא מללת ימד אלפים ו מ מ ת וכאמור‪:‬‬
‫עומדת באויר הבי שהיא סוד הבינה שיש לה נ׳ שערים דאתכלילן בנקודה דהלל דילה‪ .‬פי׳ שזו הנקודה‬
‫וכל שער כלול מעשר ה מ ת״ק‪ ,‬וכדמפרש לה להלן אינה מן המספר‪ ,‬שהיא טללת טלס וטלס נכללים‬
‫‪9a‬‬
 ‫הזהר‬ ‫תקעא תמני סדי ^ף ל״ז ע״ב[‬ ‫הקוני‬ ‫קיב‬
‫קם ההוא סבא‪ .‬ואמר ליה רבי רבי‪ ,‬באומאה עלן־ בתאי נקודת טמירא עלאה‪ .‬נחית)נ־א חות(‬
‫הבא לגלאה רזא טמירא‪ ,‬ולא ליקרא דילי עבידנא‪ ,‬אלא ליקרא דשכיגתא‪ ,‬לאחזאה יקרא‬
‫נתיב‬ ‫(‬ ‫‪m‬‬‫דהאי נקודה טמירא גניזא דאתמר בה ‪ >!D SWO‬ונעלמה מעיני כל חי‪ .‬ועלה אתמר‬
‫לא ידעו עיט וגר‪.‬‬
‫אלהכי הא רבי סליק לעילא באוירא‪ ,‬לנטלא רשו מההיא נקודה דאיהי גניזא תמן‪ .‬והא‬
‫קא נחית בעמודא דאשא דאיהי הבל דפומא‪ .‬דביה היוון רצין ושבין‪ ,‬הה״ד )י״זקאלא(‬
‫והחיות רצוא ישוב ‪1‬גר‪) .‬ואמר בראשית תמן ב״ת וכוי(‪.‬‬
‫בראשית‬
‫באר לחי ראי‬
‫רש״י וחוס׳( שהוא פ׳׳י המלאכי השרח שמחקגצים‬ ‫בה• ובגינה אתמר מהלליה מות יומת‪ .‬עיץ )בזהר‬
‫סביביו לשמוע ד׳׳ח מפיו עיי״ש‪ ,‬ומבואר משם שהאדם‬ ‫בהקדמה דף ד ע״א( שדרש להאי קרא על המחלל‬
‫כשהוא עוסק בחורה יוצא מהבל פיו עמוד אש עד‬ ‫שבח שהוא פוגם בהנקודה הפנימיח הזאת שהיא‬
‫למעלה רום גבוהים‪ ,‬וע״כ כל עוף הפורח עליו ופוגע‬ ‫בחוך חלל המ״ס סחימא הנ״ל עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫בזה העמוד אש נשרף‪ ,‬והיינו ודאי כשהיה יושב ועוסק‬ ‫לאחר שהצימ מקודם שמהנקודה מחפשע רבוא רבגוח‬
‫גסחרי חורה‪ ,‬וכמ׳׳ש )בירושלמי ר״פ אין דורשין(‬ ‫אלפים נקודוח שכל נקודה היא פולם בפני מצמו‪ ,‬א״כ‬
‫דבשעה שעוםקין במעשה מרכבה מלאכי השרח‬ ‫מוגן פד היכן הדבר מגיפ שהפונם בהנקודה הזאח‬
‫מחקבצין כבמזמוטי חחן וכלה עיי״ש‪ ,‬וע״ל )בהקדמה‬ ‫היא פגם גדול כ״כ‪ ,‬מ״כ מחלליה מות יומת‪ :‬קם‬
‫דף ג׳ ע״א( ונמנה מלאך מגו אשא משמיא עיי״ש‬ ‫האי סבא‪ .‬לאחר שגילה רכי שמפץ סוד זה דגקודה‬
‫ובביאורינו שם‪ ,‬ובכן אמר כאן בהמשך הדרוש שםליון‬ ‫גחלל הרבומ שהיא סוד האי בוצינא דקרדינוחא‪ ,‬קם‬
‫ר״ש ועסק בסוד מעשה בראשיח עד שעלה להאי‬ ‫ההוא סבא והשביע לרגי שמעון לגלות לו כל הדרוש‬
‫בוצינא דקרדינוחא שהוא שורש להביוח אש שנאמר כי‬ ‫של ענץ הנקודה בזה‪ ,‬ועפ״ד החחיל מיש להשלים‬
‫ה׳ אלקיך אש אוכלה הוא כנ״ל‪ ,‬ע״כ היה זוכה שיצא‬ ‫הדרוש ככל הכחוג להלן )גחיקון שאח״ז(‪ :‬בהאי‬
‫עמוד האש מפיו עד למטלה ראש האי נקודה הנקרא‬ ‫נקודה טםירא וכד‪ .‬היינו שלא ערג אל לכו לגלוח‬
‫גוצינא דקרדינוחא כנ״ל ולזה אנמ־ דבעמד זה עלה‬ ‫יוחר כסוד האי נקודה הגנחה ונעלמה מעץ כל חי‬
‫לקבל רשוח‪ ,‬ובעמוד זה נחיח לגלופ מ ה שנחנו לו‬ ‫עד שחח לו הנקודה המל כעצמה רשות • דאתמר בה‬
‫רשוח‪ :‬דביה חיוון רצין ושבין‪ .‬ע״ל )תיקון מ׳׳ה‬ ‫ונעלמה מעיני כל הי ע״ל )חיקץ כ״ט דף ע״ג‬
‫דף פ״ב סוף ע״ב( אלץ דעסקץ באורייחא ירחץ נפש‬ ‫ע״א( דקרא זה נאמר על ההוא נקודה שהיא חתום‬
‫חיה משכינחא‪! ,‬ונעשה בבחי׳ ועוף יעופף‪ ,‬ונעשה לו‬ ‫כחוך הם׳ סחימא עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא ח ה הוא‬
‫חרין גדפץ מן ה״ה דגהץ פרח לעילא ונחיח לתתא‪,‬‬ ‫הנקודה שאנו מדברים כה־ ועלה אתמר נתיב לא‬
‫ואלין חרץ גדפץ אינץ ח ח הבלים דגהץ אחסר‬ ‫ידעו עיט‪ .‬ע״ל )תיקון ל׳ דף ע״ג ע״ג( דעל האי‬
‫והחיות רצוא ושוב דאינץ י״ו‪ ,‬הבל סליק גימד‪ ,‬הבל‬ ‫נקודה קדמאה שגחוך החלל אתמר נתיג לא ידעו עי*‬
‫נחית בד‪ ,‬כהבל מפיק מפומא דכבשן עיי״* חה הוא‬ ‫דהמלאכים אינם משיגים אומה דאיהו נסחרה גם‬
‫ביאור הדברים כאן שר״ש סליק עד בוציגא דקרדימחא‬ ‫מחיץ דמרככחא עיי״ש‪ :‬סליק לעילא באוירא‪ .‬פי׳‬
‫שהוא סוד אש להבת שלהבח כ נ < ע״כ נפיק ה מ ל‬ ‫‪:‬מעלה נשמחו מד האי נקודה שהיא כאוירא וכמש״ל‬
‫מפיו סוד עמוד האש שהוא הבל מפיק מפומא דכגשן‪,‬‬ ‫גמש המאמר כזה‪ :‬והא קא גחית בעטודא דאשא‬
‫ונעשה בסוד ועוף יפופף שנפשה לו ב׳ גדפץ לפלות‬ ‫דאיהו הבל דפוםא עיץ ש״ס )סוכה דף כ״ח ע״א(‬
‫למעלה ולנחית לתתא שהיא סוד תרץ הבלים יאתמר‬ ‫אמרו עליו על יונחן גן עוזיאל בשעה שיושג ועוסק‬
‫בהץ והחיות רצוא ושוב‪:‬‬ ‫כתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף‪ ,‬ועיי״ש )גפי׳‬

‫גראשיח‬
 ‫י‬
‫כלןייג‬ ‫הזהר‬ ‫ת ק ע א תשסרי !לף ל״י! ע״א[‬ ‫תכ!ונ‬
‫תקונא תשםרי)ליום י>!דף ל״ח ע״א!‬
‫בראשית תמן ב״ת‪ .‬והאי בת נקודה סתימא באוירא עלה אתמר)תהלים < ~ שמרני כאישון‬
‫‪0‬‬

‫וירא‬ ‫בת עין‪ .‬איהי ודאי גניזא באור‪ ,‬ובה אתעביד אויר‪ .‬ובגינה אתמר נשמות‬
‫ג(‬

‫מלאן• י״י אליו בלבת אש מתיר הסנה‪.‬‬

‫זמנין אדכיר סנה‪ .‬וחמש זמנץ אור‪ .‬אינון לקבלייהו בעובדא דבראשית‪ .‬ואעון יהי‬ ‫חמש‬
‫א ו ר ויהי אור‪ .‬את האור כי טוב‪ .‬רבדל אלהים בין האור‪ .‬ויקרא אלהים לאור‪.‬‬ ‫א(‬

‫מי מדד‬ ‫ואינוץ חמש תקונין דמדה דאינון לקבלייהו א א א א א׳ ועלייהו אתמר )ישעיה‬
‫מ (‬

‫בשעלו מים‪ ,‬דא חסד‪ .‬ושמים בזרת תכן‪ .‬מאי זרת‪ .‬דא גבורה‪ .‬וכל בשליש‪ .‬דא עמודא‬
‫דאמצעיתא דאיהו תליתאי‪ .‬ושקל בפלס הרים‪ .‬דא נצח‪ .‬וגבעות במאזנים דא הוד‪ .‬ואינון‬
‫ברזא דאת ה׳‪ ,‬דהאי נקודה מדיד בהון ה׳ נקודץ‪.‬‬
‫דאיהי‬
‫ב א ר לחי ראי‬
‫והבא לקא לרש לשוד ה׳ גומי לעינא קא ׳משיב ה״פ‬ ‫בראשית ו ט ׳ )הכסא מלך( הגיה שצ״צ פ ת ח ואמר‬
‫סנה‪ ,‬וחוק הרבריס מוק עפ״ר רטנו )‪3‬ע״ח לרוש‬ ‫בראשית תמן ב ת וכו׳ והיא מ ר י ר״ש‪,‬‬
‫‪3‬׳ משער לרושי הצלם ככללים של חו״ג כלל י״ב( כי‬ ‫והיינו לאחר שםליק ר״ש ונעל רשות לדרוש בסול האי‬
‫סוד ראייח העין הס ה״ח וה׳ע‪ ,‬סוד יד׳ד הויו״ח שהם‬ ‫נקודה פנימיוח שכחוך הב׳ דסליק באוירא כנזכר‪,‬‬
‫גימ׳ ס״ר כמנץ ב״פ עי״ן עיי״ש‪ ,‬ולזה אנמ־ הכא‬ ‫היה מחחיל לדרוש בחיקון זה על נקודה זו שהיא‬
‫שהנקודה הנ׳׳ל נקראח בת עי״ן‪ ,‬וגס הוא בבחי׳ יו״ד‪,‬‬ ‫מרומז באוחיוח ב״ת של בראשיח‪ ,‬ואמר חמן ב״ח‪,‬‬
‫כי היא כלוצה מה״פ סנה סוד ה״ג‪ ,‬וכמ״ש )במאורי‬ ‫ד׳ל כי חיבח בראשי״ת הוא אותיוח ג״ח ראש״י‪,‬‬
‫אור( דסנה הוא גבורות קשים‪ ,‬וגם ה״פ אור סוד‬ ‫שמרמז על נקודה שבחוך הב סוד בוציגא דקרדינוחא‬
‫ה״ח‪ ,‬סוד יו׳׳ד הויוח שנמס בא בח ראיית מנין ע״כ‬ ‫שנקראח ב״ח שממנה הושחח העולם עלה אתםר‬
‫נקראח בת עי״ן‪ :‬ואינון חמש תיקונין דמדה‪ .‬ר״ל‬ ‫שמרני כאישון ב ת עין‪ .‬הוא מביא ראיה שחיבח‬
‫כי מה שאמרנו לעיל שהנקודה קדמאה סוד בוצמא‬ ‫ב״ח מרמז להנקודה הראשונה שממנה הושחת העולם‬
‫דקרדינוחא הוא בסוד אוח י״ד‪ ,‬והאי נקודה מדד‬ ‫וכנ״ל‪ ,‬והביא מהאי קרא ע״ד שאמרו )בזהר פ׳ ויקהל‬
‫חמש גוינין דעין‪ ,‬שהוא סוד ה״פ אור שנזכר במעשה‬ ‫דף ד״ר ע״א( ח״ל בכל אחר נקודה דאיהי עקרא דכל‬
‫כראשיח‪ ,‬שהוא סוד יד׳ד שכולל ה׳׳ח וה״ג‪ ,‬זה הוא‬ ‫עינא אקרי ב״ח‪ ,‬כד״א שמרני כאישון ב״ח עין‪ ,‬ע י ן‬
‫רק בדרך פרט‪ ,‬אגל בדרך כלל לא נחשב לאות יו״ד‬ ‫דהסוא נקודה עקרא דכל עינא אקרי ב״ח עיי״ש‪:‬‬
‫רק לאוח כ׳‪ ,‬סוד ה׳ גוונין ‪ pr<»7‬לעמא‪ ,‬שכל אחל‬ ‫ובה אתעביד אויר‪ .‬פי׳ כי הוא בחי׳ נקודה שהיא‬
‫כלול חסד א׳ וגבורה א׳‪ ,‬דמה״ט נקרא מדה שנוחן‬ ‫סוד אוח יו״ד שבחוך האו״ר קדמאה‪ ,‬אשר כה‬
‫מדה וקצבה לכל בחי׳ ובחי׳ של הה״פ אור של העין‬ ‫אחעביל אוי״ר‪ ,‬וכמש״ל )סוף תיקון הקדום(‪ :‬ובנינה‬
‫שיתפשט בכל צרכו‪ ,‬ולא יחפשט יותר מכלי צורפו‪:‬‬ ‫אתמר וירא מלאך ה׳ אליו בלבת אש זכו׳‪ .‬ע״ל‬
‫דאינון לקבלייהו‪ .‬גס זה ביארנו לעיל )ג־־ף‬ ‫)תיקון ט׳א לף נ״א ע״א( שלרש להאי קרא בלבח‬
‫ה ק מ ס ( ‪ :‬דא חסד‪ .‬הימו כמש״ל לגקולת הקמץ‬ ‫אש‪ ,‬לא גת מבראשית‪ ,‬לאיהי כלילא מעשר אמית‬
‫הוא שורש החסל שהוא סול המיס‪ :‬מאי זרת דא‬ ‫עיי״ש ובגיאורינו שם‪ ,‬ולזה אמר ה ג א כ ק לגה‬
‫נבודד‪ .,‬עיין )גמר פ׳ כי תשא רף קפ״ט ע״ג(‬ ‫אתעכיד אויר‪ ,‬והיינו משום שנתוסף ע״י היו״ל להאור‬
‫חרת הוא סול הגינה מיי״* ולזה ממש הקרא‬ ‫קדמאה להיות אויר כמש״ל‪ ,‬ע״כ אתמר בה וירא וכד‬
‫ושמים בזרת תכן היינו שמים שהוא סוד האש שורש‬ ‫בלבת אש‪ ,‬דהוא סוד הגת ובראשית שהוא כלילא‬
‫הגטרה כמש״ל )סוף תיקון הקדום( שנתייסר ע״י‬ ‫מיד׳ל אמירן לעוגלא לגראשית שממנה הושחת העולם‬
‫הבמה סוד זרת‪ ,‬שהבינה היא ראש לקו השמאלי‬ ‫וכאמור‪ :‬חמש זמנין אדכיר סנה וכד‪ .‬ע״ל )תיקון‬
‫שהוא שורש הדינים‪ :‬דאיהו תליתאי‪ .‬פי׳ כי ת״ת‬ ‫ע׳ לן> קכ״ו ע״ב( שלרש ג״פ להאי קרא בלבת אש‬
‫הוא קו האמצעי‪ ,‬ע״כ הוא משולש דטלל כל הג׳‬ ‫על ©‪ 7‬בת עין‪ ,‬ודרש שם וירא והנה מ ז נ ה מער‬
‫קוים חג״ת כנודע‪ :‬הרים דא נצח וכד‪ .‬ומינו ע״פ‬ ‫בא* לאי גוון עמל בת עין‪ ,‬והסנה אינט אובל לא‬
‫הידוע )מס׳ השרשים( שהרים ה ס רמס ותר‬ ‫גוון תליתאה עיי״ש‪ ,‬והנה שם לרש רק בתלת גומי‬
‫מגבעות‪ ,‬ולזה אמר שזה הוא סול נו״ה‪ ,‬מצמ הוא‬ ‫לעינא וכמש״ל )גדף הקרום( גשם )הקהלת יעקב(‪,‬‬
‫במי׳‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תשמרי ]דף ל״ח ע״א[‬ ‫תקוני‬ ‫היד‬
‫לאיהי י׳ דנפיק מגו אוירא דכייא דאיהו כתר עלאה‪.‬‬
‫ובגין דאלין חמש מדידין איבון ברזא דה׳ עלאה‪ .‬איהו אזיל בהון המש מאה שגץ בץ‬
‫כל חד וחד‪ .‬ורזא דמלה עץ החיים מהלך חמש מאות שנה‪ .‬ובין כל חד והד המש‬
‫מאות שנה‪ .‬ובעובי דכל חד וחד חמש מאות שנה‪ .‬דכולהו םלקין במתקלא דחמש חמש לכל‬
‫םטרא‪.‬‬
‫דמלה )ש«ת כ ועשית בריחם עצי שטים‪ .‬חמשה לקרשי צלע המשכן האחד‪ .‬וחמשה‬ ‫‪0‬‬ ‫ותא‬
‫בריחים‬
‫ב א ר לחי ראי‬
‫ורקיע ח״ק שנים‪ ,‬כיון שכל עולם גברא מגז האי‬ ‫בחי׳ הרים‪ ,‬והוד הוא בחי׳ גבעוח‪ ,‬וכמש״ל )בהקדמה‬
‫בוצינא דקרדינויזא דכלול ה״פ אור שהוא סוד אמא‬ ‫דף ט׳ ע״ב ובתיקון י״ג דף כ״ח ע״ב( בסוד והקרנים‬
‫עלאה‪ ,‬ע״כ הוא במספר ח״ק‪ ,‬שהוא ה״פ ק׳‪ ,‬כי‬ ‫גבוהוח והאחח גבוהה מן השניח‪ ,‬והיינו שנו״ה‬
‫כל השפעה הבאה מכמ הבינה הוא במספר מאה‪,‬‬ ‫שניהם הס גבוהים‪ ,‬אלא שהנצח גבוה מן ההוד עיי״ש‬
‫וכמ״ש מינו )בפרע״מ פ״א ופ״ג משער השופר(‬ ‫דהאי נקודה מדיד בהון ח׳‬ ‫ובבאורנו שם‬
‫בסוד מאה קולוח שהוא מספר ס״ג ול״ז של הבינה‬ ‫הוא כמפרש הענץ שרמז הקרא גענץ‬ ‫נקודין‬
‫מספר ק׳ עיי״ש‪ ,‬ועיין )במאירי אור ערך ב מ ה (‬ ‫המדידה של האי נקודה דפליל ה׳ םפירוח מחסד עד‬
‫בסוד מאה במוח בכל יום‪ ,‬כי ה ב מ ה שמצד אמא‬ ‫הוד‪ ,‬ואמר העעם כי האי נקודה בה נכלל ה׳ נקודות‬
‫‪,‬‬
‫עלאה הוא במספר ק׳ ס״ג ול״ז עיי״ש‪ ,‬והה פעמים‬ ‫של הה׳ אלפץ של ה״פ אור כמש״ל )בסוף תיקץ‬
‫י׳ של הה׳ נקודות הוא מספר ח״ק• ו ת א דמלה‬ ‫הקדום( דאיהי י׳ ת פ י ק מגו אוירא דכיא דאיהו‬
‫עץ חיים מהלך ת״ק שגים הוא מימרא )בירושלמי‬ ‫כחד עלאה עתה הוא מפרש מש״ל וכד אתפשטת‬
‫פ״ק דברכוח ה״א דף ד׳ ע״ב‪ ,‬ובמד״ר גראשיח פ׳‬ ‫לאחגליא נפיק מהאי אוירא גקודה חזא‪ .‬ומפרש‬
‫מ׳׳ו סי׳ ה׳( חנא נץ חיים מהלך ח״ק שנה עיי׳׳ש‪,‬‬ ‫ואמר־ דאיהו כחר עלאה‪ ,‬ואינו דיל דאוירא דכיא‬
‫וביאור הדברים עיץ בדברי מ י נ ו )בע״ח פ״ה משער‬ ‫הוא כחר עלאה‪ ,‬כי כבר נודע מדברי מ י נ ו )בע״ח‬
‫הארח המוחץ( כי ז״א נקרא עץ חיים והוא מהלך‬ ‫פ״ג משער ק״נ( דאויר הוא סוד הבינה בסוד היחר‬
‫ח״ק שנה בסוד ה״ח שמחפשטים‪ ,‬וכל אחד כלול מגף‬ ‫נדרים פורחץ באויר עיי״ש‪ ,‬אלא דד״ל דהאי נקודה‬
‫הרי ח״ק עיי״ש‪] ,‬ועיץ עוד מזה )בלק״ח פ׳ מעוח(‬ ‫שהוא סוד יו״ד מפיק מגו אוירא מ י א שהיא רחם‬
‫בפסוק ממחציתם תקחו[‪ ,‬ולזה הוא מפרש הכא‬ ‫האם סוד טהירו עלאה שממנה הושחח העולם כנ״ל‪,‬‬
‫הענץ עפ״י המשך הדרוש כי כמו דקיי״ל דען חיים‬ ‫הוא סוד כחר עליץ‪ ,‬והיינו כמ״ש )הרמ״ע מפאנו‪,‬‬
‫מהלך ח ׳ ק שנים שהוא משום דהה״ח המחפשטים‬ ‫בס׳ כנפי יונה ח״א פ״א( ‪,‬ח״ל הנה בתוך טהירו‬
‫‪0‬״א הם בכח ה׳ נקודוח שנכללים בהנקודה הראשונה‬ ‫עלאה סחם‪ ,‬האציל הא״ם ב״ה אדון הכל נקודה‬
‫שהם סוד ה״פ אור כנזכר‪ ,‬וכיץ גמה׳ נקודות הם‬ ‫אחח כשלהבח קשורה בגחלח‪ ,‬ושמה של נקודה זה‬
‫סוד ה׳ עלאה‪ ,‬ע״כ בל אחד כלול מק׳ כנ״ל‪ ,‬ע״כ‬ ‫הוא כחר אשר היא כלולה מעשר גקודוח‪ ,‬ולא היו‬
‫מספק ח״ק‪ ,‬כן הוא גם הענץ שיש בין כל רקיע‬ ‫העשר נראח וניכרת בה‪ ,‬והיא היחה ממלאה אותו‬
‫ורקיע ח״ק שנה דהיינו בין כל ספירה וספירה‪,‬‬ ‫החלל של הטהירו‪ ,‬ולא היה ניכר עדיין שום מעשה‬
‫וכמש״ל )בסוף תיקון הקדום( דהז׳ רקיעים הם סוד‬ ‫מה שעשה הקב״ה‪ ,‬ואז חזר וקיק האור של אותה‬
‫הע‪ x‬םפירוח‪ :‬דכולהו סלקץ במתקלא דחםש‬ ‫נקודה לגלוח עבור זה העשר נקודות בתוכה עכ״ד‪,‬‬
‫חמש לבל ספרא ר״ל ע״כ היא בין כל רקיע ורקיע‬ ‫חה הוא ביאור הדברים כאן שאוחה הנקודה שהיא‬
‫מספר ה״פ <ך‪ ,‬משום דכל רקיע מרמז לספירה‬ ‫סוד בוצינא דקרדינוחא שאנו מ מ מ ם בה‪ ,‬הוא הוא‬
‫אחרת‪ ,‬וכל ספירה מרמז לצד אחד מהחמשה קצוות‪,‬‬ ‫דםלק באויר הטהירו‪ ,‬היינו בתוך רחם האם כ מ ל‬
‫וכמש״ל בסוד מי מדד בשעלו מים דא חסד וכד‪ ,‬וכיץ‬ ‫והוא סוד כחר עליץ שכלול ה׳ נקודות וכאמור‪:‬‬
‫ששורש כל ספירה היא מנקודה אחת מהה׳ נקודות‪,‬‬ ‫ובנץ דאלץ חמש מדידין אינון ברזא דה׳ עלאה‪.‬‬
‫וכ״א כלו^ה מה׳ נקודות כנזכר‪ ,‬ע״כ מדתה נ״כ‬ ‫כדבמם אלו כתוב גם לעיל )חיקץ ה׳ דף י״מ ע״א(‬
‫במספר ה ׳ מאות וכאמור‪ :‬ורזא דמלה ועשית‬ ‫דנקודה הראשונה הכוללח ה׳ זמנץ אור‪ ,‬הוא ה׳‬
‫בריחם עצי שטים חמשה וכד‪ .‬פ״ל )דף מ״א‬ ‫פלאה עיי״ש ונביאורמו שם‪ :‬איהו אזיל בחון חמש‬
‫ע״א( שכתב חמשה בריחים לקרשי צלע המשק‬ ‫סאה שנין וכף‪ .‬ר״ל כיץ שענץ הה״פ אור הוא‬
‫האמת‪ ,‬אינון ה׳ אצבעאן דיד ימץ‪ ,‬ספרא מוסד‪,‬‬ ‫סוד הה׳ מ י נ ה אמא עלאה‪ ,‬ע׳׳כ עובי כל רקיע‬
‫וחמשה‬
 ‫קטר‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תשסרי נדף ל״י! ע׳׳א[‬ ‫תכ״ןוני‬
‫בריחים לקרשי צלע המשכן השנית‪ .‬וחמשה בריחם לקרשי צלע המשכן לירכתים‬
‫ימה‪ .‬לירכתים‪ ,‬אינון ירבי קשוט‪ .‬ימה‪ ,‬מאי ימה‪ ,‬דא שכינתא עלאה‪ .‬ההוא דאתמר ביה‬
‫)יחזקאל « ודמות על ראשי החיה רקיע‪.‬‬

‫דאוקמוהו אין בין מים העליונים למים התתתונים אלא כמלא נימא‪ .‬והאי נימא‬
‫עליה אתמר אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא‪ .‬ובה קוב״ה מדקדק עם‬
‫צדיקייא‬
‫כ א ד לחי ראי‬
‫שמדבר שם בצורת אות א דפחיחו לילה היא ה׳ אלפין‬
‫של ה״פ אור בסוד ה׳ נקודות שהיא סוד ה׳ עלאה‬
‫והאמור‪ ,‬ואמר שם דצורת הא הוא מרמז ב מ לסוד‬
‫בריאת העולם שהבדיל הרקיע גץ מיס העליונים למים‬
‫התחתונים‪ ,‬וע׳׳ז מרמז ה א שהיד׳ד דלעילא היא סול‬
‫מיס העליונים‪ ,‬והיו״ד דלתתא היא סוד מיס התחתונים‪,‬‬
‫והקו שביניהם הוא סוד רקיע באמצעיתא עלה אתמר‬
‫ויהי מבדיל בין מים למים‪ ,‬ועיי׳׳ש עוד שכתב דהר^‬
‫של הא שהיא סוד הרקיע כנזכר‪ ,‬אע׳׳פ שהוא קו‬
‫ארוך כצורת ד‪ ,‬עיקרו הוא ידיד שהוא סוד בוצינא‬
‫דקרדינותא‪ ,‬והוא מספר ב״פ ה׳‪ ,‬כי היא כלולה מה׳‬
‫עלאה שהיא סוד ה״פ אור‪ ,‬ומה׳ תחאה שהיא סוד‬
‫ה׳ גוונין דגהרין בהון ה״פ אור‪ ,‬ומיד דאחפשמ קו‬
‫המדכ‪ ,‬והיינו שנעשה מהיו״ד סוד אוח ו איהו נוטה‬
‫שמיס כיריעה‪ ,‬ועליה נאמר וראיתיה לזכור ברית עולם‬
‫ועיי״ש בביאורינו שהד הנזכר שהיא קו המדה כג״ל‬
‫הוא בחי׳ יסוד צדיק אוח בריח‪ ,‬והיינו שע״י בחי׳‬
‫יסוד צדיק שהוא קו הד כנזכר‪ ,‬נמשך השפע מהה׳‬
‫עלאה דה״פ אור להה׳ תתאה שהיא המלכוח עיי״ש‬
‫באורך‪ ,‬חה הוא ביאיר הדברים כאן שעל האי יו״ד‬
‫סוד בוצינא דקרדינותא נאמר אין בין מיס העליונים‬
‫שהיא סוד ה׳ עלאה‪ ,‬למיס החחתוניס שהיא סחד ה׳‬
‫תחאה‪ ,‬אלא מלאנימא‪ ,‬היינו בחי׳ יסוד צדק כדמפרש‬
‫ואזל שנמשך היו״ד ונעשה ממנו קו כצורח אות ד‬
‫שהוא סוד אות בריח כנ״ל והוא העומד בינחייס‬
‫ומשפיע ממים עליונים למיס החחחוניס וכאמור‪.‬‬
‫אלא כמלא נימא‪ .‬ר״ל כי נימא שהיא סוד חוט‬
‫מ מ ר ה שצורתו כצורת אוח ד‪ ,‬וכמ״ש רביגו )בלק״ח‬
‫פ׳ סולדות( עיי״* והיינו סוד הר שהוא קו המדה‬
‫שנותנת קצבה למיס העליונים ולמים התחתונים‪ ,‬לאמור‬
‫לכל אחד עד פה חבא‪ :‬עליח אתםר‪ .‬בש׳׳ס )יומא‬
‫דף ל״מ ע״ב( וגשאר דוכתי‪ :‬אין מלכות נוגעת‬
‫בחברתה אפילו במלא נימא‪ .‬עיץ )בם׳ יפה קול‬
‫על מד״ר שה״ש פ״ג( בביאור מ ט ך דברי הש״ס שם‬
‫אץ אדם נוגע גמה שמוכן לחבירו וכד‪ ,‬ואץ מלכות‬
‫מגעת ב מ ר מ ה וכד‪ ,‬דר״ל דאץ הקב׳׳כ מקפח שמי‬
‫שום צמק שהגיע זמנו לחת לו שררה וגדולה‪ ,‬דאז‬
‫געל כרמו להראשון להניח משמרתו כדי שיבא זה‬
‫תחתיו‬
‫ואיהו‬
‫וממשה בריחיה לקרשי צלע המשק השנית‪ ,‬ה׳ אצבעאן‬
‫דיד שמאל‪ ,‬מסטרא דגבורה‪ ,‬ואינון ה׳ אצבעאן טלהו‬
‫מדה לבריחים‪ ,‬ואמץ מי מדד גשעלו מיס וגד‪ ,‬יהא‬
‫אוקמוהו‪ ,‬שפסוק זה מרמז לה׳ נקודות של הה׳ אלפין‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה הוא מוסיף הפא להמשך הדרוש שעל זה‬
‫מרמז ג׳׳כ מלאכת המשכן שהיה מענין מעשה בראשית‪,‬‬
‫שהיה במשק מספר חמשה בריחים מסמרא דחסד‬
‫נקודת הקמ״ן‪ ,‬וכן ה׳ בריחים מסערא דגגורה נקודת‬
‫הצד׳י כנ״ל ו ק מסערא של כל הה׳ קצוות‪ ,‬והכל בסוד‬
‫מי מדד כשעלו מיס וגו׳ שמרמז לההוא נקודה שנתפשמ‬
‫לה׳ נקודוח לכל צד‪ ,‬ומכל נקודה שבכל צר נתפשט ה׳‬
‫נקודוח‪ ,‬ע״כ היה ה׳ בריחים שכל א׳ כלול מה׳ קצוות‪:‬‬
‫וחמשה בריחם לקרשי צלע המשכן היינו סוד ח״ח‬
‫שהוא נקודת החוליים בסוד וכל בשליש וגד !יכמש״ל‬
‫)בהקדמה דף י״ג ע״א( תקונא דגופא כתיקונא דמשכנא‬
‫ועיי״ש בביאורינו‪ ,‬דכמשכן הוא סוד גופא ח״א‬
‫עיי״ש‪ :‬אינון ירכי קשוט‪ .‬היינו נו״ה שהם סוד‬
‫מעלה ומטה כמש״ל שהם סוד ב׳ נקודות שור״ק ומיר״ק‬
‫וכאמור‪ .‬ומה יבואר שמרומז בזה כל הה׳ קצוות של‬
‫הה׳ נקודות• מאי ימה‪ .‬דרש ימ״ה לשון י״ם‪ :‬דא‬
‫שכינתא עלאה‪ .‬וכמ״ש )גזהר פ׳ בא דף מ״ב ע״ב(‬
‫כי הי״ם היא סוד בינה אמא עלאה‪ ,‬והיינו כמש״ל‬
‫שהה״פ אור אינץ ברזא דאות ה׳ ראשונה מהוי״ה‬
‫שהיא סוד אמא עלאה‪ :‬ההוא דאתמר ביה ודמות‬
‫על ראשי החיה רקיע‪ .‬הוא חוזר בזה לדבריו הראשונים‬
‫שאמר דמה שאחז״ל כץ כל רקיע ורקיע ח״ק שנה ועובי‬
‫רקיע ם״ק שנה‪ ,‬היינו הרקיע דאחמר ביה וכר‪ ,‬ורצונו לפנש‬
‫בזה כי )מהר פ׳ ויקהל דף רי״א ע״א( פחח ר״ש‬
‫ואמר כתיב ודמוח על ראשי החיה רקיע‪ ,‬אית רקיע‬
‫דלעילא דקיימא ע״ג מיון מצאין‪ ,‬ו מ ת ק אתפשט‬
‫ושארי מוקנא וכד‪ ,‬ומיץ )גמק״מ ובהגהות קכ״י שם(‬
‫דר״ל דסתס רקיע הוא יסוד חעיר‪ ,‬ורקיע שהוא דמות‬
‫על ראשי המיה הוא יסוזי אמא עיי״* ולזה הוא מפרש‬
‫דעל רקיע זה שהוא יסוד אמא אמרו שהוא מהלך‬
‫ח״ק שנה‪ ,‬ט בהיסוד אמא אצסיימ כחמשה נקמות‬
‫של הה״פ אור וכמש״ל‪ :‬ואיהו‪ .‬ר״ל על הנקודה הנזכר‪:‬‬
‫דאוקםוהו‪ .‬גש״ס )חגיגה דף מ״ו ע״א(‪ :‬אין בין‬
‫מים העליונים וכר‪ .‬נמל )תיקון ה׳ דף י״פ ע״ג(‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תשסרי ]דף ל״ס ע״א[‬ ‫תקוני‬ ‫‪l&p‬‬
‫צדיקייא אפילו כהוט השערה‪ .‬והאי חוט איתו תוט דסחיר לאות ברית מילת‪ .‬וברית איזזי‬
‫נימא‪.‬‬
‫ווי לון מאן דאפריש אות ברית בין מים למים‪ .‬ומנע זרעא מניה‪ .‬דאהזר עלמא לתהו‬
‫ובהו‪ .‬ורזא דמלה )ישעיה מה לא תהו בראה לשבת יצרה ודאי‪ .‬מים עליונים אורייתא‬
‫(‬

‫דבכתב‪ .‬מים תהתונים אורייתא דבע״פ‪ .‬נימא דאיהי בין תרוייהו דא יסוד‪ .‬דאיהו רזא‬
‫דאורייתא‪ .‬ואיהו יסודא ועקרא דתרוייהו‪ .‬ומאן דמנע רזא דעקרא דתרי תורות‪ .‬כאלו‬
‫ב(‬

‫אהדר עלמא ל ת ה ו ובהו‪ .‬ואלין איבון דאמרין דלאו אורייתא אלא כפשטא‪ ,‬ולית בה רזא‬ ‫ג(‬

‫אחרא‬
‫ב א ר לחי ראי‬
‫סוד תורה שבכתב‪ ,‬ומיס התחתונים הוא סוד הורה‬ ‫חחחיו עיי״ש‪ ,‬לזה אמר הכא כי גס זה הוא בכח‬
‫שבע״פ‪ ,‬וצריך ליחד שניהם ע״י היסוד צדיק שהוא‬ ‫האי ביצינא דקרדינוחא שהוא סוד ף הנקרא נימא‬
‫חכמח הקבלה‪ ,‬וכמש״ל )כהקדמה דף ז׳ ע״ב( שורק‬ ‫כנזכר‪ ,‬שהיא נוחנח קצבה ומדה לכל אחד ואחד עד‬
‫צדיק יסוד פלמא ביה סוד ועיי׳׳ש בביאוריגו ועיין‬ ‫כמה ימלוך ולא יותר‪ ,‬כדי שיוכל השני לעלוח לגדולה‬
‫)נזהר פ׳ ויחי דף רל״ו ע׳׳ב( ומאן איהו ח א עלאה‬ ‫במקומו וכאמור‪ :‬ובה הקב״ה מדקדק עם צדיקייא‪.‬‬
‫דאורייחא‪ ,‬דא אוח קיימא קדישא דאקרי סוד ה׳ בריח‬ ‫הוא מימרא גש׳׳ס )יבמוח דף קכ׳׳א ע׳׳ב( והיינו‬
‫קדשו עיי״ש‪ ,‬ועיץ )גרפ״מ פ׳ פנחס דף רל״ו( >דיק‬ ‫ג״כ כמש״ל כי השערוח הם סוד אוח ף דבוצינא‬
‫יסוד‪ ,‬ביה סוד עיי״ש‪ :‬ומנע זרעא מניה היינו‬ ‫דקרדינוחא שהיא סוד קו המדה‪ ,‬ע״כ בה מדקדק‬
‫שאינו מחדש חידושי חורה בחורה שבכחב ושבע״פ‬ ‫הקב״ה עם הצדיקים שלא לווחר להם יוחר מכפי‬
‫ע׳׳פ חכמח הקבלה‪ ,‬והיינו כמ׳׳ש )סהר פ׳ חרומה‬ ‫המדה• איהו חוט דםחיר לאות ברית מילה‪ .‬עיין‬
‫דף קס׳׳ו ע״ב וקס״ז פ״א( בסוד אור זרופ‪ ,‬דע׳׳י‬ ‫)בב״י ביו״ד סי׳ רס״ד( שהביא בשם חכם ספרדי‬
‫היסוד צדיק צריך לאולידי חולדין ואיבץ דאיהו זרעא‬ ‫אחד הפי׳ מ״ש בש״ס )שבת דף קל״ז ע׳׳ב( שצריך‬
‫חדיר עיי״ש‪ ,‬והכא מוסיף דעיקר בחי׳ זרוע לצדיק‬ ‫לחחוך הערלה עד שיחגלה בשר החופה אח רוב גבהה‬
‫להוליד זרעא באור חורה של חכמח הקבלה‪ ,‬וכדמפרש‬ ‫של העטרה‪ ,‬היינו החוט ה ג ט ה הסובב אח בשר‬
‫ואזיל דאחזר עלםא לתוהו ו מ ה ו עיין )סהר פ׳‬ ‫העטרה וצריך לגלות כל העטרה עם החוט הסובב‬
‫ח מ מ ה שם( דאמר דהאי אור קדמאה דאחמר ביה‬ ‫עיי״ש‪ ,‬ופנימיוח הענין מובן עפמ״ש רגינו )בע׳׳ח פ״ד‬
‫אור זרוע לצדיק דאיהו זמין למעבד חולמן‪ ,‬ואי לא‬ ‫משער אונאה( דהחינוק שנולד נולד ערלחו עמו‬
‫הוה האי אור בעלמא לא הוה עלמא יטל להחקייס‬ ‫וחופפח על היסוד‪ ,‬וע״י מילה ופריעה נחקן היסוד‬
‫עיי״ש‪ ,‬ודבמס אלו יחיחדו עם המשך המאמר כאן‪,‬‬ ‫ונחגלה הב׳ אוחיוח י״ו‪ ,‬והיינו שפי האמה שהיא‬
‫בי מי שמנע זרעא היינו שאינו מוליד חידושי דאורייחא‬ ‫פטרה שביסוד צורחה כצורח ידיד‪ ,‬והיסוד עצמו צורתו‬
‫במכמח הרבלה שהוא האור קדמאה דאקרי אור זרוע‬ ‫הצורח ו׳ ארוכה‪ ,‬וכל זה ג<!גלה נמי מילה ופריעה‬
‫לצדק כ מ ל הוא מחזיר העולם לחוהו ובוהו ולא יכול‬ ‫ונעשה התיקון גאוחיוח י״ו עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫עלמא למיקס‪ :‬מים עליונים אורייתא דבכתב‪ ,‬מים‬ ‫להמשך הדרוש שזה הוא הענין דלא סגי גמה שמגלה‬
‫תחתונים אורייתא דבע״פ‪ .‬היינו במ״ש )סהר‬ ‫פי האמה היינו הפמרה שהוא צורת אות י ‪ /‬אלא‬
‫וקהל דף מ נמא( ספר מלאה תורה שבכתב‪ ,‬ספר‬ ‫שצריך לחקן ע״י הפריפה שיחגלה גס החוע הםוגג‬
‫תחאה חורה שבע׳׳פ עיי״ש‪ :‬ואיחו יסודא ועקרא‬ ‫אח כשר הפפרה‪ ,‬כי סוד החוש הוא אוח ף‪ ,‬והיימ‬
‫דתרווייהו‪ .‬כלומר שחכמח הקבלה שהוא בחי׳ יסוד‬ ‫שפ״י המילה נתארך אוח י׳ ונפשה ממנה אוח ף שהיא‬
‫היא עיקר של ב׳ תומת שבכתב ושבנמפ‪ ,‬שלכן נקרא‬ ‫סוד כוצינא דקרדינותא שיש למדח יסוד צמק כמל‪:‬‬
‫יסוד כפעם יסוד ה מ י ן שעליו נ מ ה כל הבית‪ ,‬ואמר‬ ‫וברית איהו ניטא‪ .‬הוא כמפרש דכמו‪ ,‬כי מש׳׳צ‬
‫ועיקרא‪ ,‬היינו כמש׳׳ל )במש הקדמה( שהקו של הא׳‬ ‫דאץ בין מיס פליוניס למיס חחחונים אלא כמלא נימא‪,‬‬
‫שבין הב׳ ידדי״ן איהו רקיע והפוך רקי׳׳ע ותשמן‬ ‫היינו שהקו הארוך שגצורח הא׳ מ י ל שהוא סוד יסוד‬
‫עיק״ר ויסודא עיי״ש ובביאומו שם‪ .‬ומאן דמנע‬
‫צדק נקרא נימא וכנ״ל‪ :‬ווי לון‪ .‬הגר״א הגיה שצ״ל‬
‫רזא דעיקרא‪ .‬הגמ׳א הגיה שצ״ל ועיקרא‪ ,‬היעד שאינו‬
‫ווי ליה‪ :‬מאן דאפריש אות ברית בין מים למים‪.‬‬
‫לומד רק פשפות התורה בלא סוד שהוא עיקר האור‬
‫לאחר שאמר שהקו של הא׳ שבין הב׳ יומן הוא מרמז‬
‫של מ ׳ תומת כנ״ל• ואלין אינון דאסרין וכד‬
‫ליסוד צדיק המשפיפ למיס עליונים ולמיס התחחוניס‪,‬‬
‫המשך הדברים מ ה הוא דאותן שאינם לומדים רק‬
‫הוא מוסיף בהמשך הדמש כי המיס ספליוניס הוא‬
‫פשטות‬
 ‫‪rp‬‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תשסרי ]דף ל״מ ע״א[‬ ‫ת?וני‬
‫אהרא‪ .‬ואיגון דו פרצופין‪ .‬איהו ג ׳ ץ סדרים‪ ,‬דאתמר בה )•יל גן נעול אחותי כלה‪ .‬גן נעול‪,‬‬
‫ד(‬ ‫ח‬

‫יהיה סגור ששת ימי‬ ‫מסטרא דם׳ סתומה‪ .‬ר אלתו נעול בשית יומי דשבוע‪ .‬הה״ד )יחזקאל‬
‫פ ו (‬

‫המעשה וביום השבת יפתתד‪ , .‬דבשבת בגין דלא תהא כנועל דלת בפני לווין דאתמר בה לוו‬
‫(‬

‫עלי ואני פורע‪ ,‬איתי פתיתא לגבייתו דאינון נשמתץ יתירין‪.‬‬

‫וממיץ‬
‫ב א ר לחי ראי‬
‫שלא יהנו אותם הלומדים מעונג גן ע מ ס אשר‬ ‫פשעוח החורה וכופרץ בסחרי החולה‪ ,‬עליהם נאמר‬
‫שם כיון שלא נעשה הימוד בכמס וכאמור‪ :‬מסטרא דם׳‬ ‫גן נעול וגד‪ ,‬שלפניהם נעול וסחוס ההיכלי עונג של‬
‫סתומה ד איהו נעול בשית יומי דשבוע‪ .‬מיל כי‬ ‫הגן העליון שהוא מוכן לעדן בו לומדי חורה וכדמפרש‬
‫לעיל )תיקן ו׳ דף י״ע ע״א( אמר דסוד ם׳ סתומה‬ ‫ואזיל• ואמון דו פרצופין מ ל שהב׳ חורוח שבכחב‬
‫נעשה ע״י שנתפשע הקו השמאלי של ב׳ דאיהו ד‬ ‫ושבע״פ‪ ,‬שהם סוד הב׳ יומן שלהא׳ סוד מיס העליונים‬
‫וסגור הפתח‪ ,‬ועי״ז נסתם ונעשה הם׳ סתומה עיי״ש‬ ‫ומיס החחחונים‪ ,‬הס סוד דו פרצופין זו״נ‪ ,‬וכמ״ש‬
‫ובביאורנו שם ולזה הוא מפרש להמשך הדרוש שזה הוא‬ ‫)ברע״מ פ׳ פנחס דף רכ״ג סוף ע״ב( י״י‪ ,‬מיס‬
‫הרמז שנסחס הפחח גאות ד‪ ,‬להורות דכל מה שכתבנו‬ ‫עליונים ומיס חחחוניס‪ ,‬מיס העליונים ה ס בחי׳ דכד‬
‫שנסחם פחח הגן דלא יעול גה שוס אדם שאינו ראוי‬ ‫יף׳ד עלאה‪ ,‬ומיס החחתוניס ימד תחאה סוד נוקבא‬
‫ולא סיגל געצמו לגרוס הזווג‪ ,‬זה הוא רק גאוח ד‬ ‫עיי״ש איהו ג׳ץ סדרים ר״ל כי )בזהר פ׳ ח מ מ ה‬
‫שהוא סוד ששת ימי המנטה‪ ,‬אגל גשגת גס להלומדיס‬ ‫שם( אמר דהאי אור דסוד אור זרוע לצדק כנזכר‪,‬‬
‫כפשטוח החורה הגן פחוח וכדמפרש ואזיל‪ :‬הה״ד‬ ‫זיע ליה קב״ה גגנחא דעדן‪ ,‬ועבד ליה שומן שורץ‬
‫יהיה סגור ש ש ת ימי המעשה וגד‪ .‬ר״ל שגששח‬ ‫ע״י האי צדיק דאיהו גננא דגנחא‪ ,‬ונטל להאי אור‬
‫ימי המעשה שעמ הגן סגורים שלא להכניס למי שאינו‬ ‫וזרע ליה ועגד שורץ שורץ גגנחא‪ ,‬ואוליד ואצמח‬
‫נכון לו‪ ,‬משא״כ גשבח אז נפחחיס כל השערים גס‬ ‫ועבד פרין‪ ,‬גסוד ו ע נ ה זמעיה חצמיח עיי״ש‪ ,‬וע״ל‬
‫לפני הלומדים פשסות התורה ולא למד חכמת הקבלה‪,‬‬ ‫)תיקון י״ג דף כ״ט ריש ע״ב( דםוד גן של ג״ע הוא‬
‫וכמש״ל )תיקון י״ח דף ל״ד ע״א‪ ,‬ובזהר פ׳ נח דף‬ ‫מ ג סדרים דאומיתא דבכתצ עיי״* ולזה אמר הכא‬
‫ע״ה ע״ב( שדרש להאי קרא שבשבח ויממ פותחין‬ ‫דהאי גנתא היינו הג״פ סוד ה ג ץ סדמס אינו פתיח‬
‫השערים של ג״ע לכל לומדי חורה‪ :‬דלא ת ה א בגועל‬ ‫רק לפני בפלי הקבלה שזורפין בו מ ה שמחדשץ בחא‬
‫דלת בפני לווין דאתמר בהו לוו עלי ואני פורע‬ ‫דאורייחא בסוד אור זרופ לצדיק כנ״ל‪ .‬דאתמר בה‬
‫עי׳ גש״ם )ביצה דף ע״ו ע״ג( דגיד׳ע אומר להם‬ ‫גן נעול וכד ר״ל דלפני אוחס הלומדים הג״ן סדרים‬
‫הקג״ה לישראל גני לוו עלי וקדשו והאמינו גי ואני‬ ‫רק גפשפוח החולה ואין לומדים גדרך הקכלה‪ ,‬נאנמ‬
‫פורע‪ ,‬ועיי״ש )גחוס׳ גד״ה לוו עלי( ח ה קאי גס‬ ‫עליהם גן נפול וגד‪ ,‬וכמ״ש )גזהר פ׳ אחמ דף ס״ו‬
‫על שגח עיי״ש‪ ,‬ופנימיוח הפנץ עיין )בזהר פקומ דף‬ ‫פ״ג( כסוד מ׳ פחוחה ום׳ סתומה‪ ,‬דם׳ סתומה הוא‬
‫רמה ע״א( דגשגח הקג״ה אוזיף ליה השמחה וחדוחא‬ ‫חא דקרא גן נפול וגד דכשפחא דמלכא קדישא אדכר‬
‫לגר נש הוא ילמו )לשון הלואה( גגין דיהא ליה חולקא‬ ‫להו לישראל בגין שמיה‪ ,‬ואהדרח מפמניחא לאחרהא‬
‫בעלמא דאחי‪ ,‬ועיי״ש )באור החמה בד״ה ששחתי‬ ‫אז הוא גגחי׳ ם׳ םחימה‪ ,‬היינו סוד גן נפול וגד‪,‬‬
‫אח השמחה( גגיאור הדגריס גזה כי סוד השמחה‬ ‫כדכחיכ וכל אדם לא יהיה כאוהל וגו׳‪ ,‬כך גשעתא‬
‫היא גאה מכח התפשטות אורות הגינה בזו״נ‪ ,‬ובחול‬ ‫דפאל ליחדא שמא דקכ״ה ולזווגא עם מטרוניחא אז‬
‫שמחה זו נעלמת כאמור שער החצר הפנימית יהיה‬
‫נופלין הגן שלא יהיה שוס אדם שם‪ ,‬אגל בזמן שהזווג‬
‫סגור ששת ימי המעשה‪ ,‬אמנם גשכח וימט נפחח‬
‫דקכ״ה ישכינחיה גשגיל מפ״ט של ישראל אז הגן הוא‬
‫השער הזה‪ ,‬והקב״ה מלוה ממנו לכל הגא ללות‪ ,‬ומקגל‬
‫גכחי׳ מ׳ פחוחה‪ ,‬והגן פחוחה לפני הצדקיס המפורמם‬
‫כל אחד ממנו גדרך הלואה כפי הכנתו‪ ,‬ח ה‬
‫את הזווג ויחוד הפליץ פיי״ש )וגמק״מ שם(‪ ,‬ולזה‬
‫הוא סול תום׳ גשמה ושמחת מ ת ומנומחו עיי״ש‪.‬‬
‫אמר גס כאן דאיגץ דאמרין ללא אית אומיתא אלא‬
‫ולזה אנמ־ בהמשך הלרוש כאן לאם כי לאותן שאינם‬
‫כפשטא וכד‪ ,‬ואינם לומלים רק נגלות התורה ולא‬
‫לומליס חכמת הקבלה נעול לפניהם כל ר ימי המעשה‬
‫שמים פל לכם ללמוד חכמת הקבלה‪ ,‬אז אפפ״י שמטה‬
‫פתח הג״ע גםוד‪-‬ג^‪-‬נפול וגד בנ״ל‪ ,‬פכ״ז בשבת וימע‬
‫לפפמיס היחוד לקכ״ה ושכינתיה סול הב׳ תומת שהם‬
‫גם לפניהם פתוח השער ואץ נועלין דלח גפני הלוק‪,‬‬
‫דו פרצופין גגץ שמיה גמה שק פולה גיוונו יתב״*‬
‫היינו הבאים ללות בבחי׳ לוו עלי וטי‪ .‬ומקבלים כל‬
‫כיץ שאין הזווג גשגיל הלוממס אוחה‪ ,‬פ״כ ה ק היא‬
‫אחד בחי׳ חוספ׳ נשמה מהאי חדומא ולעילא שהוא‬
‫בבתי׳ ם׳ סתומה‪ ,‬והג׳ץ סדמם הם כםחד גן נפול וגד‬
‫ג״ע‬
 ‫הזהר‬ ‫תקוגא תשסרי ] י ף ל״מ ע״א יע״ב[‬ ‫הקוני‬ ‫קיה‬
‫ובאלי] דלא מלוין לה ולא אוםיפין לשבתות דמים טובים‪ .‬איהי סתימא להון‪ .‬ובגין דא‬
‫כל המוסיף מוסיפין ליה‪ .‬ודא תוספת נשמתא יתירה‪ .‬ואיה י תוספת רוחא דקדושה‪.‬‬
‫וכל הגורע גורעין ליה ההיא נשמה יתירה‪ ,‬ואשתאר עני‪ .‬ואם הוא חכם אסתלק מיניה‬
‫חכמתיה‪ .‬ואם הוא עשיר בממונא‪ ,‬אסתלק מיניה ואשתאר עני יבש‪ .‬כמה דאיהו <יף ליה לב>‬
‫מנע מלעילא נשמתא יתירה דאיהו נשמת כל חי ואשתאר יום השבת עני ושכינתא יבשה‪.‬‬
‫הכי אתמנע ברכאן מניה‪ .‬ואיהו מדה כנגד מדה‪.‬‬

‫וכל מאן דאוסיף בשבת אז )ישעיה **> וכגנה זרועיה תצמיח‪ .‬אוף הכי נמי אצמיח טובא‬
‫דיליה‪ ,‬ומאן זרועיה דשכינתא לעילא‪ .‬אינון נשמות יתירות דזרעץ מיניה‪ .‬ויחדון‬
‫לון לישראל לתתא מזיו כבודה‪.‬‬

‫(‬ ‫דההיא ם׳ סתימא אתפתוות‪ ,‬לא אתפתחת‪ ,‬לא אתפתחת אלא בפיוםא‪ ,‬כד״א)שיי ה‬ ‫ובזמנא‬
‫פתחי‬
‫כאד לחי ראי‬
‫ועושק אתערותא דלתתא בשבת ויו״מ ע״י הסעודות‬ ‫ג״ע ונועם עליון וכאמיר‪ .‬ואיהי תום׳ רוחא‪ .‬ר׳׳ל כי‬
‫ועונג וכדמפרש ואזיל‪ .‬דזרעין מניה‪ .‬עיק )גפיי‬ ‫בש״ם )גיצה שם גריש דף שאח״ז( אמרינן דמזינותיו‬
‫השירים שחיגר א׳ מתלמידי האריז״ל( גגיאור השיר‬ ‫של אדם קצובק חון מהוצאוח שגח רו״פ ואם מוסיף‬
‫של הארח׳׳ל קריגו שושגינק עגידו חיקונק לאפשא‬ ‫מוםיפין ליה‪ ,‬ולזה הוא מפרש הכא שזה קאי על ענק‬
‫זינק ונונק עם רחשק‪ ,‬למעגד נשמתק ורוחק חדתק‪,‬‬ ‫השפע של השגה רוחניוח שגשכח נחוסף השגה כאדם‬
‫דהיינו כי ע״י החיקונק של מאכלי שגח נעשק הצדיקים‬ ‫וכל המוסיף גשמחח שכח ולומד תורה כראוי מוסיפק‬
‫מ״נ לקג״ה ושכינחיה‪ ,‬וגאים להם מוחין ראוים‬ ‫לו השגה‪ ,‬וכל הגורע וכד‪ .‬ואשתאר עני‪ .‬היינו ט‬
‫להולדה אוחן נשמוח הצדיקים וחסידים עיי״ש‪ ,‬ולזה‬ ‫ענק לוו עלי ואני פורע‪ ,‬מגואר כזהר שם גם לעניני‬
‫אמר חרעק מיניה‪ ,‬היינו חמן עונח ח״ח שהוא גליל‬ ‫עוה״ז שכל מי שמוציא הוצאוח על שגחוח ויר׳מ‬
‫שגת דאז היא סוד הזריעה שהח״ח זורעק גג׳ץ העליק‬ ‫לאחזאה חדווחא‪ ,‬הוא מלוה לקב״ה כביכול כהלואה‪,‬‬
‫לאולדא נשמוח צדיקים וחסידים מכח החיקונים‬ ‫וקב״ה יהיב ציה כפלי כפלים מכל מה ד א פ ק בהאי‬
‫שעושק במאכלי שגח גסוד מ״נ‪ ,‬ועי״ז גאים להם‬ ‫כמ״ש מלוה ה׳ חונן דל וגמולו ישלם לו עיי״ש‪ ,‬ולזה‬
‫מוחק להוליד נשמות קדושות וכאמור‪ :‬ויחדון לון‬ ‫אמר כי מי שאמו מלוה להקב״ה לצורך סעודת שבת‬
‫לישראל לתתא מזיו כבודה‪ .‬פי׳ שע״י שישראל מעלק‬ ‫ויד׳ע לאחזאה ליה חדוותא כנ״ל אק הקב״ה אליו‬
‫מ״נ לשכינחא ומיחדק אוחה גכעלה למעלה ע״י‬ ‫גגחי׳ חונן דל‪ ,‬ונשאר עני ר״ל‪ :‬דאיהו נ ש מ ת כל‬
‫םעודח שגח‪ ,‬עי״ז גורמק להוריד מ״ד שכמלכוח‬ ‫הי ע״ל )חיקק י״ח דף ל״ג ע״א( גסוד נשמת כל‬
‫משפיע מוחק לישראל מזיו ככודה שיוכלו להזדווג גליל‬ ‫חי שאומרים בשכת כי גשגח נחוסף לכל אלם שמה‬
‫שגח כמוחק קדישין להוליד גשמוח צדיקים וחסידים‬ ‫יחירה מאמא עלאה‪ ,‬וזה סוד כל חי דאיהו אמא עלאכ‬
‫וכאמור‪ :‬ובזמנא דהאי ם׳ סתימא א ת פ ת ח ת לא‬ ‫עיי״ש ובביאורינו שם‪ ,‬ולזה אמר הכא כי מי שמונע‬
‫א ת פ ת ח ת אלא בפיומא‪ .‬ע״ל )חיקק כ״א דף נ״ז‬ ‫ל מ ק לםעודח שבח ככל הצורך שיגא לו חדוותא‬
‫ע״א( דחשיג שם כמה דכרים שצריך לעשות ללוד!‬ ‫דלעילא מאמא עלאה דאיהו נשמח כל חי‪ ,‬אזי‪.‬‬
‫שגח שהוא מווגא רלעילא‪ ,‬וחשג שם גם זה דכגוונא‬ ‫ואשתאר יום ש ב ת עני ושכינתא יבשה‪ .‬שאיני‬
‫דלעילא דאחמר לגבי שכינחא פחמי לי אחוחי רעיתי‬ ‫משפיע מ״נ לעילא‪ ,‬וממילא שנמנע ממנו השפעח המ״ד‬
‫וגד‪ .‬בחום׳ מילק דפיוסא‪ ,‬מוונא דא צריך כ״נ לפייסא‬ ‫ואיהו מדה כננד םדה‪• .‬יכמ״ש בש׳׳ס )ביצה שם(‬
‫לאחחיה בשבח בתוספת מילק דפיוסא עיי״* וככן‬ ‫שאם פוחח פוחחק לו וכאמור• וכגנה‪ .‬אמר וכגנה‬
‫הוא מפרש הכא ח ה הוא הענין שאמרנו לעיל )געגייד‬ ‫בכ״ף הדמיק‪ ,‬ור״ל כי כמי שהצדיקים מחקנים מ ל‬
‫א׳( בסוד גן מ צ ל דהם׳ שהוא הרחם דיםוד אמא‬
‫ימי שבוע ע״י לימוד הקבלה שזורעק בהגץ סדרים‬
‫הוא נעול גף ימי המעשה גאות ף‪ ,‬וגשכת גפחח‬
‫כמש״ל )בעמוד כקודם(‪ ,‬כן מתקנים בשבת ויו״ס ע״י‬
‫ה ד ונפתח מ מ ר של מ ן לכל השומרים את השבת‬
‫עונג וסעודת שבח ויו״מ שמזמינים לצורך ממוחא‬
‫גחוספוח תענוגים לצורך שכת‪ ,‬חדרש להמשך מריש‬
‫דלעילא• זרועיה‪ .‬לשון זריעה חרעמים• אוף הכי‪.‬‬
‫כי גם לנמק זה שיפתח סתימת הם׳ של המלטת‬
‫ד׳ ל כמי שהצדיקים עושים אתפרותא דלתחא וזורעים‬
‫לגבי בעלה כמל‪ ,‬צריך ג״כ לעשות אחערותא דלחתא‬ ‫בכל ימי שבוע ע״י לימוד הקבלה‪ p ,‬זורעק כל אדם‬
‫גפיוםא‬
 ‫קיט‬ ‫הזהר‬ ‫תקתא תשםיי!לף ל״ח פ״ג[‬ ‫תקוני‬
‫פתחי לי‪ ,‬אחותי‪ ,‬רעיתי‪ ,‬יונתי‪ ,‬תמתי‪ ,‬שראשי‪ ,‬נמלא טל‪ .‬והאי פיו&א לגבי ד‬
‫דאיהו מפתהא דםתים לה‪ ,‬ובגין דא פתחי לי ביומא קדמאה‪ .‬למאן‪ .‬לאת י׳ דאיהי נקודה‬
‫דקמץ‪ .‬כד אתפתחת אתפתתת בפתח דאיהו ר‪ .‬בד מתים םתים בקמ״ץ ואיהו י״ו‪ .‬טפה חרע‬
‫דאתמשן־ מעיה‪ .‬ובג״ד פתחי לי‪ ,‬ביומא קדמאה לאת י׳ דאיהי נקודה דקמץ‪ .‬אחותי‪ ,‬ביומא‬
‫תניינא‬
‫באר לחי ראי‬
‫ו״י‪ ,‬והיינו שהקו הרחג של הקמץ הוא כצורת אית‬ ‫בפיוםא וכף‪ ,‬והיינו פמ״ש רבינו )בע״מ פ״ל משטר‬
‫ף‪ .‬והנקודה מלמטה היא כצורת י׳‪ ,‬ומשניהם נעשה‬ ‫מ״נ ומ״ל( שאץ לך זווג גופני תחתון שלא יוקרתו‬
‫נקודת קמץ‪ ,‬דםוד הנקודה שתחת הקו מרמז לבתי׳‬ ‫לו זווג דנשיקין כדי לפייס הזכר את הנקבה‪ ,‬ועיץ‬
‫קומץ וסחימח השפע‪ ,‬והקו הרחב שהוא כצורת פתח‬ ‫)בעטרח צבי פ׳ לך( שהאריך בביאור הפנין של סוד‬
‫מרמז לענץ פחיחת הקומץ שלה שהוא המפחח שע״י‬ ‫הפיוסין דקודס הזווג עיי״ש‪ :‬והאי פיוםא לגבי‬
‫אחפחח ואחגליא החסדים טובים פיי׳׳ש‪ ,‬חה הוא‬ ‫ף וכף‪ .‬ר״ל דבקרא דפחחי לי הנ״ל חשג ר לסוכות‬
‫הענץ מש״ל )בהקדמה דף י׳ ע״ב( ולהלן )חיקץ‬ ‫של פיוס בדמפרש וחזיל‪ ,‬להורוח שעיקר הפיוס היא‬
‫ם״מ דף ק״ד ע״א •ופ״ג ובשאר דוכחי( בסוד כי‬ ‫לצורך פחיחת הם׳ שנסתם ע״י ה ד וכאמור‪ ,‬ע״כ‬
‫בי חש״ק‪ ,‬שהג׳ נקודוח חולם שבא קמץ‪ ,‬מרמזים לג׳‬ ‫צריך לפחוח ע״י ו׳ מיני פיוסים‪ :‬ובג״ד פתחי לי‬
‫ספירוח חג״ח‪ ,‬והיינו דהקמץ הוא חסד עיי״ש‪ ,‬ועי׳‬ ‫ביומא קדמאה וכד‪ .‬ע״ל )תיקון ם״ט דף ק״ו‬
‫לעיל )סוף חיקון י״ח דף ל״ז ע״ב( ובביאורינו שם‬ ‫ע״א( פחחי לי ביומא קדמאה דאיהו ימיגא דעליה‬
‫שכחבנו שם ג״כ דנקודח הקמן הוא בחסד עיי״ש‪,‬‬ ‫אחמר פוחח אח ידך וגד‪ ,‬אל חקרי ידיך אלא יודיך‪,‬‬
‫ולפי האמור מובן שענין נקודת הקמן עומד לפתוח‬ ‫דא י׳ דאיהי לימינא וכד עיי״ש‪ ,‬חה הוא ביאור‬
‫ולגלות סחימח החסדים בסוד פחיחת הקומן‪ ,‬ילזה‬ ‫הדברים כאן‪ ,‬כי הנה לעיל אמרינן בסוד יהיה סגור‬
‫אמר הכא דלענין פחיחח והחגלוח החסדים של יומא‬ ‫ששח ימי המעשה‪ ,‬דבשיח יומי דשבוע שפרי הגן‬
‫קדמאה שהיה עד עחה סמר ומבול בסוד היו״ר על‬ ‫שהיא סוד נוקבא ח״א נעולים‪ ,‬ואמר הכא להמשך‬
‫הקמץ‪ ,‬אומר בעלה דהמטרוניחא בשבח להמלטת‬ ‫הדרוש דבשבח מפייס לה בעלה בד מיני פיוסים‬
‫שהיחה עד עחה בבחי׳ ם׳ סתומה‪ ,‬פחחי לי‪ ,‬שיתפתח‬ ‫לפחוח הף נעולים שהיחה נעולה בהם בד ימי‬
‫הקומץ והםחומה ע״י הו׳ שהוא קו הרחב של הקמץ‬ ‫המעשה‪ ,‬שהיא סוד ו״ק של המלכוח בכל קומחה‪,‬‬
‫וכאמור‪ :‬ואיהו י״ו מפה תרע דאתמשך מיניה‪.‬‬ ‫שנתקנה המלכוח כמו אס היו לומדים בכל ו׳ ימי‬
‫ע״ל )חיקץ ה׳ דף י״ט( בסוד וקמץ הכהן משם‬ ‫המעשה ומחקניס אוחה בכל הד םפימח ממסד עד‬
‫מלא קמצו‪ ,‬שהקמץ הוא צורח י״ו דאיהו מחשבה‬ ‫יסוד שבכל יום היא חיקץ ספירה אחח‪ ,‬יום א׳‬
‫םתימא של הם׳ סתומה‪ ,‬והיינו קודם שנפתחה הב׳‬ ‫במסד‪ ,‬ו ק פד״ז עד יום ה ד שהיא חיקץ היסוד‪,‬‬
‫והיו״ד שהוא הנקודה שגתוך הב׳ שהיא סוד הזרע‪,‬‬ ‫וכמ״ש רטנו )גטע״מ פ׳ גהר( גאורך ואמר‬
‫דלאחר שנעשה משוך כקו היתה סותמת כצד שמאל‬ ‫שהצדקיס הלומדים חכמח הקבלה ככל ד ימי‬
‫שהיא בסוד קמץ י׳ עם ף‪ ,‬שמרמזיס לענץ הסחומה‬ ‫המעשה‪ ,‬לפניהם הגן פחוח גס בימי החול כי הם‬
‫בסוד וקמץ הכהן‪ ,‬שהימד שהוא סוד טפח הזרע נמשך כף‬ ‫מחקנים המלטח גר ימי המעשה גכל יום הספירה‬
‫ועומד בצד שמאל של הב׳ לסחוס הרחם‪ ,‬ואמר הכא‬ ‫השייכה לאותו יום מחסד עד יסוד‪ ,‬משא״כ לשאר‬
‫שכאשר נעשה מהי׳ עם הו׳ סוד נקודת הקמץ‪ .‬אז‬ ‫המון עם‪ ,‬לפניהם נעול הגן בכל ד ימי המעשה‪,‬‬
‫נשמה המנץ שהקו הרחב שהוא אות ף מרמז יימגין‬ ‫ורק בשבח גפחח השער של הגן לפניהם בכל הף‬
‫התגלות המסמם היינו מלשץ פתח שמרמז ל ע ץ‬ ‫חיקוניס של כל הד ימי המין שלה‪ ,‬ואמר פחחי לי‬
‫פתיחת הרחם של הם׳ ופחיחת הסחומה‪ .‬ובג״ד‬ ‫ביומא קדמאה‪ ,‬היינו כי פחחי היא לשץ פח״ח סוד‬
‫פתחי לי ביומא קדמאה לאת י׳ דאיהי נקודה‬ ‫פח״ח של הקמ״ץ שהיא בחי׳ חסד כדמפיע ואזיל‪:‬‬
‫דקמץ‪ .‬מ ל דהפיום הא׳ שהוא מצד החסד‪ ,‬הוא‬ ‫לאת י׳ דאיהי נקודה דקמץ‪ .‬ר״ל כי מה דאמריק‬
‫לפתוח הסתימא של צורת אות י׳ שעומד למסה שמרמז‬ ‫להלן )תיקון ם״ט שם( פתחי לי לאות י׳ דאיהו‬
‫לענץ נמת שרע שע״י נקמץ ונסתם הנן‪ ,‬ויהיה‬ ‫לימינא‪ ,‬היינו משום מקודת הקמץ מרמז לבחי׳‬
‫בבחי׳ פח״ח‪ ,‬וע״כ אמר פתח״י לי דייקא וכאמור‪:‬‬ ‫החגלוח החסד של הקומץ‪ ,‬כמש״ל )בהקדמה דף מ‬
‫אחותי ביומא תגייגא‪ .‬גס זה מבואר להלן )חיקץ‬ ‫ע״ג( בסוד וקמץ הכהן מגש מלא קמצו‪ ,‬קמץ האי‬
‫ס״מ שם( אחותי טומא תניינא‪ ,‬ועיץ )בפרדס פ״ג‬ ‫יו״ד כד אחפחחא וכד‪ ,‬ועיי״ש עוד )בדף ז׳ ע׳׳ב‬
‫משער האצילות‪ ,‬ובקהלת יעקב בפרך אחות( בביאור‬ ‫ו ג ת ק ץ ה׳ דף י״פ נמב( דסוד קמץ הוא אותיות‬
‫המנץ‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא ת ש ס ר י ] ד ף ל״מ ע׳׳ב[‬
‫תניינא‪ .‬רעיתי‪ ,‬ביומא תליתאה דאיהו רעיא מהימנא‪ .‬יונתי‪ ,‬ביומא רביעאה‪ .‬תמתי‪ .‬ביומא‬
‫חמישאה )ייכי‪ ,‬ד׳> תם עונך בת ציון‪ .‬שראשי‪ ,‬ביומא שתיתאה דאתמר לראשית » דשתחו‬
‫‪a‬‬
‫ישראל על ראש המטה‪ .‬דאיהו יום הששי‪ .‬נמלא טל‪ ,‬ביומא שביעאה דא טפה י׳ ודאי‪ .‬ודא‬
‫ובגין‬
‫באר לחי ראי‬
‫שכאשר יתחברו הד׳ אוחיוח הוי״ה עם המטרוניתא‬
‫אז נאמר תם עונך בת ציץ‪ .‬שאז תהיה הגאולה‬
‫שלימה ולא יוסיף להגנותך עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫כי הפיוס של תמתי היא ביומא תמישאה שהוא סול‬
‫ספירת ההול‪ ,‬כי בזה תלוי עיקר הגאולה שיתקן‬
‫ספי׳ ההול כמש׳׳ל )בהקלמה רף ה׳ ע׳׳ב( עתך‬
‫מסטרא להול‪ ,‬ועי׳ בביאורינו שם שהבאתי גם‬
‫מרברי רבינו )בע׳׳ת בפ׳׳ה משער תיקון היית‪ ,‬ובפ״ה‬
‫משער רפ׳׳ח ניצוצין(‪ :‬שראשי כיומא שתיתאה‪.‬‬
‫כלומר שהמלטת מסטרא ליסול לילה ]שהוא ספי׳‬
‫הר מו׳ ימי המין[ נקראת ראש‪ ,‬ובמ׳׳ש )בזהר פ׳‬
‫ויצא רף קס׳׳ג ע׳׳א( ליסוד צליק אקרי ראש‪ ,‬מ ק‬
‫ע‬
‫י י ‪ 1‬לחחאץ עיי׳׳ש‪,‬‬ ‫י ה‬
‫נ‬ ‫ו מ י‬
‫לכל ברכאין ביה שרית‬
‫ולזה אמר שכרי לפתוח שער היסול שבמלכות שהוא‬
‫ספי׳ ה ד של ו׳ ימי המין‪ ,‬אמר שראש׳׳י המרמז‬
‫ליסול צריק וישוחחו ישראל על ראש המטה‬
‫דאיהו יום הששי‪ .‬הוא מביא ראיה להמלכות‬
‫מסערא ליסול צדיק נקראת ראש כנזכר מפסוק זה‪,‬‬
‫וכמ׳׳ש )בזהר פ׳ בשלח לף נ״ר ע׳׳ב( ראש המטה‬
‫לא יסול‪ ,‬ועיי׳׳ש עור )בזהר פ׳ ויחי לף רכ׳׳ה ע׳׳ב(‬
‫וישחחו ישראל על ראש המטה‪ ,‬מטה לא שכינחא‪,‬‬
‫ראש דא יסול לעלמא וכד‪ ,‬והיינו יםול דנוקגא־‬
‫נמלא טל כיומא שכיעאה‪ .‬ע׳׳ל )תיקון ס״ט דף‬
‫ק׳׳ו ע׳׳א( שדרש שראש׳׳י נמלא מל שקאי על המלכות‬
‫שנקראת אלקי׳׳ם שהיא אותיות מליא״ה ובאן אחי•‬
‫ביומא שביטאה דאיהו שתיתאה‪ ,‬ור״ל מ בשבת‬
‫נתמלאה המלכות כל טוב משפע טפח הזרע שהיא‬
‫סוד הטל שמשפיע בה בעלה ע״י ספירת יסוד צדיק‬
‫]ועיין בלק׳׳ת פ׳ ואחחנן בפסוק ולמקצה השמים[‪,‬‬
‫ולזה הוא מפרש כאן להמשך הדרו* שזה הוא המשך‬
‫הקרא שראשי נמלא ט ל היינו שמבת נתמלא המלמח‬
‫כל טוב מהסל שמשפיע לה בעלה ביסוד דילה‪ :‬דא‬
‫מפה י׳ ודאי ודא נקודה ד א ת ‪ .3‬בזה הוא מוזר‬
‫לדבריו שאמר לעיל כל סתים הגן‪ ,‬סחים בקמץ‬
‫ואיהו י״ו‪ ,‬טפה חרע ואתמשך ימיה‪ ,‬והיינו דבכל‬
‫ד ימי הגמשה נסתם הגן שהוא רמס של המלטת‪,‬‬
‫היינו סול הב‪ ,‬ומטל צנור השפע של טפת הזרע‬
‫שהיא סוד אות י׳ מ נ ט ה ממנו ד כמל והוא בסוד‬
‫ם׳ סתומה‪ ,‬אבל בשבת נפתמ הגן שהוא רחם ייסוד‬
‫של הנוקבא כ מ ל מעשה מהד י׳‪ ,‬שנמשך לתוכה‬
‫טפת‬
‫תהוני‬ ‫קכ‬
‫נקודה דאת ב׳‪.‬‬
‫העגין‪ ,‬דהמלכוח מצד הגבורוח שבה נקראח אחותו‬
‫של ח״ח שהוא כלול חו״ג עיי״ש‪ :‬רעיתי כיומא‬
‫תליתאה‪ .‬ג״ז מבואר להלן )שם דף ק״ו ע״ב( קומי‬
‫לך רעיחי באורייחא דבכחב עיי״ש‪ .‬והיינו שהמלכיח‬
‫מצד הח״ח שבה שהוא סוד חורה שבכחב נקראת‬
‫רעיחי• דאיהו רעיא מהימנא הוא כמפרש הענין‬
‫שהמלכוח מסטרא דח״ח נקראח תניחי‪ ,‬שהיא מלשון‬
‫רעיא מהימנא שנחנלה באלף השלישי וכמדרגחו של‬
‫מרע״ה שעיקרו בח״ח‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בלק״ח בריש‬
‫לקטי יהושע(‪ ,‬ועיין )ברע״מ פנחס דף רמ״נ י־יש‬
‫ע״ב( דלרגא דילך ח״ח דאחקשר בך ע מ מ א‬
‫דאמצעיחא עיי״ש‪ ,‬ע״כ יחייחם מלח רעיחי להמלכוח‬
‫מםערא דח״ת• יונתי כיומא רכיעאה‪ .‬ר״ל כי‬
‫המלכוח מסטרא מצח ]שהוא ספי׳ ה ר מששת ימי‬
‫המין[ נקראח יונה‪ ,‬והיינו כמש״ל )תיקון ד דף‬
‫כ״ג ע״א( דהמלכות מסטרא דטרסיא אתקריאת‬
‫נשר עיי״ש‪ ,‬ועי׳ )גזהר פנחס דף מ׳מ ע״ב( בסוד‬
‫קרבנוח חומס ובני יונה‪ ,‬כי שורשם הוא סוד פני‬
‫נשר‪ ,‬ואחפשט מהנשר בחמן םטרין ונחחו מיתינא‬
‫ומשמאלא קרבנא דעופי מכל סטר‪ ,‬ולא אחקרב אלא‬
‫יונה וחומס‪ ,‬דאינון בקשוט לזוגיהו מכל שאר עופץ‬
‫עיי״ש‪ ,‬ומבואר משם דבני יונס וחורים הס נו״ה‬
‫המתפשטים מהנשר שבמרכבה‪ ,‬וע״כ אינון בקשוט‬
‫לזווגיהו‪ ,‬כי נמה הם סוד חמן סמכי קשוט כאשר‬
‫יראה המעיין שם‪ ,‬ומובן ג״כ מסדר הלשון דבני יונה‬
‫הס מםטרא דנצח‪ ,‬וחורים הם מסטרא דהוד‪ ,‬כמ״ש‬
‫שם מימינא ומשמאלא וט׳ אלא יונה וחורים עכ״ל‬
‫ומשמע מהלשץ דיונה הוא מיממא‪ ,‬וחורים הס‬
‫משמאלא‪ ,‬ומעחה מובן היטב מ״ש הכא דמםטרא‬
‫דנצח נקראח המלטת ימה‪ ,‬והייט כי המלטח‬
‫בעצמותה נקראח נשר מספרא דכורסיא וממנה‬
‫אתפשט לחתא לתרץ ס פ מ ן למק ולשמאל מ ״ י‬
‫ותומס סוד נ מ ה ת ת סמכי קשו* ומסטיא ממין‬
‫שהוא נצח נקראת יונה וכאמור‪ :‬ת מ ת י ביומא‬
‫חמישאה תם עונך ב ת ציץ‪ .‬ר״ל שהמלכות מססדא‬
‫דכיד ]שהוא ספירה הה׳ מר ימי הבנץ[ נקראת‬
‫תמתי‪ ,‬וכמש״ל )בהקדמה הגי דף י״ז פ״ב( פתחי‬
‫לי וגד תמחי‪ ,‬דהא חם עמך גח ציץ לא יוסיף‬
‫להגלותך ועיי״ש בביאורינו‪ ,‬שהרמז כי חיבת תמתי‬
‫הוא נגד האות האחרון של ח אותיות הוי״ה‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תשםרי ]דף ל״מ ע׳׳ג[‬ ‫תסתי‬
‫דא זווגא דת״ה משבת לשבת‪ ,‬לירתא ההיא טפה דאיתי חכמה טיל תורה לבנייהו‪.‬‬ ‫ובגין‬
‫ולאו למגנא אוקמוהוי> ז״ל כל העוסק בטל תורה טל תורה מחייהו‪.‬‬
‫גל נעול‪) ,‬שיי גל‪ ,‬איהו כמו גלגל‪ ,‬איזזו רמיז דביה מעץ התום דאיהי י׳‪ ,‬ומיד השקו הצאן‬
‫ח‬

‫דאינץ אברין קדישץ דאתמר בהץ )יחזקאל לח ואתן מ מ י צאן מרעיתי אדם אתם‪.‬‬
‫כולהו‬
‫ג א ר לחי ראי‬
‫סוד הי׳ שמונח מ״פ הבאר‪ ,‬שהוא סוד הב׳‪ ,‬ונסחס‬
‫מלהוליד נשמוח קדושוח בסוד ם׳ סחומה כמכר‪,‬‬
‫אבצ ביום השבח נפחח השער ונשפע שפע נשמוח‬
‫ישראל ממקור הרחם של הנוקבא‪ ,‬כי אז שנה נאספו‬
‫כל העדרים‪ ,‬שהם סוד נשמות ישראל וגללו האבן‬
‫שהיא סוד הי׳ כמל ונפחח מקור השפע וכאמור‪:‬‬
‫דביח מעין חתום היינו כמש״ל שענק סתימת‬
‫הרחם שהיא סוד אוח ב׳ שנעשה ממנו סוד ם׳‬
‫סחומה‪ ,‬נעשה ע״י הנקודה שבחוך הב שהיא סוד‬
‫י׳ ]שנקרא אבן כמל[ שנתארך ונעשה בבחי׳ אוח‬
‫ף ועומד בצד שמאל לסתום הגן בעוד גן נעול כנזכר‪:‬‬
‫ומיד חשקו חצאן ולכו רעו עיין )נזהר פ׳ ויצא‬
‫דף קנ״ב ע״א בס״ח( ונאספו שמה פל העדרים‬
‫דחיבח כל אחא לרבויי משימק קדישין לעילא‬
‫ומשימין קדישק לחתא‪ ,‬אלין בשירק וחושבחץ לעילא‪,‬‬
‫ואלין גצלוחק ובעוחין לחחא‪ ,‬מיד וגללו אח האבן‬
‫מע״פ הבאר וגד ומיד והשקו אח הצאן‪ ,‬נעלו מלאכי‬
‫עלאי וחתאי ונעלי ישראל לחחא ועיי״ש )באור‬
‫החמה( בביאור הדברים באמפוח‪ ,‬ולזה אמר גם פאן‬
‫להמשך הדרוש לאחר שנאספו כל העדרים היינו‬
‫מלאכי עלאי וחחאי‪ ,‬וגללו האבן שהוא סוד היו״ד‬
‫מ״ל שסוחס פי הבאר מלהוריד שפע‪ ,‬ולאחד שגללו‬
‫האבן ונפחח השפע מיד השקו הצאן ולכו תנו שיורד‬
‫השפע לכל אחד ואחד‪ ,‬מריש כל דרנק עד סוף כל‬
‫ד ת ק ‪ .‬דאינה אברין קדישין‪ .‬עיק )בשער היחודים‬
‫פ״ב( דכל צדיק וצדיק נאחז נשמתו באבר ידוע‬
‫משיעור קומה העלימה עיי״ש‪ ,‬ולזה הוא מפמז הכא‬
‫להמשך הדרש דלהכי כתיב פל העדרים דייקא‪,‬‬
‫דצריכין לאסוף הכוחוח של כל הצדיקים שהם סוד‬
‫האברים קדישין של השיעור קומה דלעילא‪ ,‬והם סוד‬
‫משיריק קמשין דלעילא‪ ,‬ומשיריק קדישק דלתחא‪,‬‬
‫ממש כל דרגק עד סוף דרגק של הצדיקים דשיעור‬
‫ק מה‪ ,‬ולגלול ה א ק שהוא סוד המחיצה המפסקח‬
‫מלהוריד השפע מזכר‪ :‬דאתמר בחון ואתן צאני‬
‫צאן מרעיתי אדם אתם‪ .‬עיק )בממר קהלת ג׳‬
‫סי׳ פ״ד( מ ס ו ק זה ואתן צאני צאן וגד‪ ,‬ישראל‬
‫נמשלו לצאן‪ ,‬והנביאים נקראים אדם‪ ,‬שעליהם )אמר‬
‫אדם אחם עיי״* ומיץ )בזהר פ׳ שמות דף כ׳׳א‬
‫ע״א( ישר*! נמשלו לצאן‪ ,‬שנאמר ואתן צאני וגר‪,‬‬
‫ומשה הוא הרועה נאמן שלהם עיי״* ולזה הוא‬
‫מפרש‬
‫עפח הזרע שהוא סוד נקודה הפנימית של ה ב שהיא‬
‫כצורח אות י׳ וכמש״ל )בהקדמה סוף דף י״ב וריש‬
‫דף י״ג( ועיי״ש בביאורינו )במיה דסחוס מלגאי(‬
‫בביאור הענק באורך‪ .‬ובג״ד זווגא דת״ח מ ש ב ת‬
‫לשבת וכוי‪ .‬כרמש גש״ס )כחובות דף ס״ב ע׳׳ב(‬
‫אשר פריו יחן בעחו זה המשמש מטחו מליל שבת‬
‫לליל שבח‪ ,‬ועיק )בזהר פ׳ יתרו דף פ׳׳חפ״ב( דהח״ח‬
‫מזדווגים רק בליל ש״ק‪ ,‬דאז היא זווגא דמטרוניחא‬
‫לאפקא נשמחק קדישק עיי״ש‪ ,‬ונמל )תיקון ף דף‬
‫כ״א ע״א( אשר פריו יתן בעתו‪ ,‬דא עתו דצמק‬
‫דאיהו ליל שבח‪ ,‬דאז פרחק גשמחק חדתין בישראל‬
‫עיי״ש ובביאורינו שס‪ ,‬ולזה הוא מפרש הכא להמשך‬
‫הדרוש שזה הוא הטעם שבליל שבח הוא הזמן שיי‬
‫הזויג כי אז הוא מסוגל להמשיך טל חורה לנשמת‬
‫גניו שנולדים מן טפח הזרע שהוא הי׳ בסוד שראשי‬
‫נמלא על וכאמור‪ :‬ולאו למגנא אוקמוחו וכד עיין‬
‫בביאורינו לעיל )בהקדמה דף י״ב סוף ע׳׳א(‪ :‬כל‬
‫העוסק בטל תודח היינו שאינו מזדווג רק בליל‬
‫שבח‪ ,‬שאז יורד השפע של הטל חורה שהיא בחי׳‬
‫הזרע של נשמוח ישראל שנמשך ממוח החממה שהיא‬
‫סוד אוח י׳ מ ״ ל ‪ :‬טל תודח מחייחו‪ .‬היינו כי‬
‫אורוח יסוד צדיק נקרא חיים‪ ,‬כמ״ש מ י נ ו )בפרע״ח‬
‫פ״ה משער תפלת ר״ה‪ ,‬ובלק״ח פ׳ עקב( עיי׳׳ש‪,‬‬
‫ולזה אמר שמי שמזדווג בליל שבח שאז יורד השפע‬
‫של אוח י׳ שהוא אירוח הטל ד ע הצנור של היסוד‬
‫דדכורא ליסוד מוקבא‪ ,‬ואז טל חורה מחייה״ו‪ ,‬פי‬
‫אז היכולח בידו להמשיך דרך החיי״ם שהוא היסוד‬
‫זרע של נשמות קדושות מסטרא דעל תורה‪ :‬גל נעול‬
‫וכד הוא הולך ומפרש סיפא דקרא דקאי על רחם‬
‫ויסוד מוקבא שכל ימי השבוע הוא סגור מעול‬
‫מלקבל עפת הזמנ מזכר‪ .‬גל‪ .‬איחו כמו גלגל וכד‪.‬‬
‫מונחו לבאר בזה להמשך הדמש גם הפסוק ונאספו‬
‫שמה כל העדרים וגללו את האבן מע״פ הבאר יגי׳‪,‬‬
‫ואימי שענק וגללו את האבן מע״פ הבאר‪ ,‬הוא‬
‫מחייחד עם המאמר פאן‪ ,‬פי הבאר הוא רחם‬
‫המלטת‪ ,‬והאק הוא סוד י׳ כמש״ל )בהקדמה דף‬
‫חי ע״א ובתיקון ה׳ דף כ׳ ע״א ופ״ב(‪ ,‬ואמר עליו‬
‫לשון ג״ל נעול שהוא מלשון גלנ״ל כי בכל ר ימי‬
‫המעשה רחם הטקסא הנקרא באר שהיא הג״ן אשר‬
‫משם יצמחו ©מוח ישראל מ א חתום בהאק שהוא‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תשסרי נלף ל״מ ע״ב[‬ ‫תכןוני‬ ‫קכב‬
‫תפלה‬ ‫)תהליפ &‬ ‫רועים‪ ,‬ומשה על כולהון ‪ .‬דכתיב )‪ mw‬וישב על ה ב א ר ‪ ,‬וכתיב‬
‫״(‬ ‫‪P‬‬ ‫ז(‬ ‫כולהו‬
‫למשה א י ש האלקים וגו׳‪ .‬איהו שולטנותיה בשבעה י( רקיעין‪.‬‬
‫‪(0‬‬

‫צדיק איהו רקיע דפליג בין מיא למיא‪ ,‬בין ים עלאה דאיהי אימא עלאה ובין ים תתאה‬
‫דאיתי אימא תתאה‪ .‬ועליה אתמר אין בין מים העליונים למים התתתוגים אלא‬
‫כמלא נימאי*( כמה דאוקמוהו מארי מתניתין‪ .‬והאי נימא איהו צדיק‪ .‬ולאו למגנא אוקמוהו‬
‫קדמאיןיב דקוב״ה מדקדק עם הצדיקים אפילו כהוט השערה‪.‬‬ ‫(‬

‫נימא ונימא דשערה דעתיקא קדישא דלא נפקא ממבועא עלאה‪ .‬והאי נימא איהו ו׳‪.‬‬
‫מבועא דיליה י׳ דסלקא באוירא עד אין סוף‪ ,‬ונהתא עד אין תכלית‪ .‬ואיהו עשר‪.‬‬
‫ובגינה‬
‫ב א ר לחי ראי‬
‫וע״ק‪ ,‬שע״י גמשך השפע מהאור א״ס ב״ה‪ ,‬ומהם‬
‫נמשך פול השערוח שהם בחי׳ ווי״ן וכרמפרש ואזיל•‬
‫דשערה דע״ק דלא נפקא םםבועא עלאה עיין‬
‫)בלק״ח פ׳ חוללוח כפסוק ויעחר יצחק בריש‬
‫הליבור( שםול השערוח נעשין כשיורל אור מהא״ש‬
‫ב״ה ימחפשע בע״ק שיעור כל אצילוח עיי״ש‪ ,‬ואמר‬
‫הנא להמשך הררוש שזה הוא סור אוח ו׳ שגמשך‬
‫מאוח י׳‪ ,‬כי אוח י׳ הוא סול א״א וע״ק‪ ,‬ופמ״ש‬
‫רבינו )בלק״ח רות( למה״ט אוח י׳ הוא בחי׳ מלך‬
‫על כל שאר הפרצופים עיי״ש‪ ,‬ומובן למה״ננ הוא‬
‫מכנה להשערות והנימק לאות ף‪ ,‬וכמ״ש רבינו‬
‫)מק״ת פ׳ תוללות שם(‪ ,‬ולזה אמר ללא נפקא‬
‫ממבועא עלאה היינו שענין התהוות השערות‬
‫והטמין היא ע״י האור שיורר מהא״ס ב״ה שמתפשט‬
‫בע״ק‪ .‬והאי ניםא איהו ו ‪ /‬םבועא דיליה י׳ וכו׳‬
‫ופמ״ש גם זה )גלק״ח שם בפסוק ויצא הראשון‬
‫בסוף הליבור שם( שכתב לסול הטמין והשערות הס‬
‫ווי״ן‪ ,‬ומקורם הוא מראשי היולי״ן שע׳יג הווי״ן‪ ,‬כי‬
‫שע׳׳ר היא אותיות עש״ר עיי״ש‪ :‬דסלקא כאוירא‬
‫עד א״ס‪ ,‬ונחתא עד אין תכלית‪ .‬היינו כמ״ש‬
‫רבינו )בע״ח פ״ה משער א״א( כי האורוח המוחא‬
‫סתימא לא״א שהוא חכמה סול היד׳ל רשם הוי״ה‪,‬‬
‫מאירין בתוך כנימין לא״א‪ ,‬ומהם נהיר ונגיל ויוצאק‬
‫ומאירין מחחא לעילא ונמחק ער המוחק רז״א‬
‫עיי׳׳* וזה הוא ביאור הרבדים כאן‪ ,‬מבועא ריליה‬
‫י׳ לסלקא באוירא על א״ס‪ ,‬היינו ענק הארת המוחא‬
‫סתימאה שהוא סול הי׳‪ ,‬מאירק מן היו״ל שהוא‬
‫סור המוחא סחימאה בחי׳ קרומא לאוירא לא״א‬
‫שנמשך האור מא״ם כנ״ל ויורלק למטה על המוחין‬
‫רז׳׳א כנ״ל‪ ,‬ויורד ממילא השפע ער אין תכליח להאיר‬
‫למטה לכל העולמות אבי״ע מריש כל ררגק על סוף‬
‫כל ררגק‪ :‬ואיהי עשר‪ .‬היינו כמש׳׳ל מרברי רבינו‬
‫)כלק״ת שם( שאוחיוח שע״ר היא אוחיוח עש״ר‪,‬‬
‫להורות שמקור ההשפעה שגא ב ל ע השערות שסם‬
‫סול הווי״ן‪ ,‬נמשך מהיו״ל מספר עש״ר‪ ,‬להורות‬
‫שנמשך‬
‫ולית‬
‫מפרש להמשך הלרוש ללהכי נקראים הנביאים שהם‬
‫הצליקין אדם‪ ,‬כי הס אברק קלישין לשכינתא כנזכר‬
‫וכל האברים בכללות לשיעור קומה נקראים אלם‪,‬‬
‫וכמ׳׳ש רגינו )גע״ח ענף ב׳ וג׳ משער עיגולים ויושר‬
‫וכשאר לוכחי(‪ .‬כולהו רועים ומשה על כולהון‪.‬‬
‫עיק )גזהר ויצא רף קנ׳׳ג ע״ג( רגגארו של יעקג‬
‫כחיג ז׳ פעמים גאר כפרשה ונקראח ג״כ גאר שגע‪,‬‬
‫כי הוא הבאר הנשפע מז״ס העליונות‪ ,‬וע״כ נזכר‬
‫בפרשה זו ז״פ באר‪ ,‬לרמוז להיותה באר בת ז׳ בחי׳‪,‬‬
‫לקבל מז׳ ספירות‪ ,‬משא׳׳כ בבארו של משה )גפ׳‬
‫שמות( לא נזכר רק פעם אחת באר‪ ,‬ע׳׳כ כתוב‬
‫אצלו וישב על הבאר‪ ,‬כי הוא היה בעלה למטרוניתא‪,‬‬
‫והוא השפיע בה כל הצורך‪ ,‬ולא היה צריך לעזר‬
‫נמולחו עיי״ש‪) .‬ובאור החמה( שם‪ ,‬וזה הוא המשך‬
‫כלגריס כאן לגבארו של יעקב כחיב ונאספו שמה‬
‫כל העדרים‪ ,‬הייני הז׳ רועים‪ ,‬שהם סול אלם אתם‪,‬‬
‫כי הם האגריס קרישין של שיעור קומה סור הז״ס‬
‫של המלטח לחקנה גקומה שלימה להיוח גכחי׳ גן‬
‫פחוח‪ ,‬אגל גכארו של משה לא כחוג כן‪ ,‬כי הוא‬
‫לא הוצרך לעזר של הז׳ רועים‪ ,‬והוא געצמו היה הכמ‬
‫גילו לחקנה כשיעור קומחה ככל הז׳ ספירוח איש‬
‫האלקים וכו׳‪ .‬געלה לשכינחא‪ ,‬שהוא כולל כל‬
‫האגדים איהו שלטנותיה בז׳ רקיעין‪ .‬שהם סול‬
‫כל ז״ס של ז״א‪ .‬צדיק איהו רקיע וכו׳‪ .‬הוא חוזר‬
‫לרחש שלמעלה והא אוקמוהו אין גין מים העליונים‬
‫למיס החחחוניס וכד‪ ,‬היינו שזה ה ד הסוחמח אוח‬
‫הב׳ כנזכרת‪ ,‬שהוא סול הרקיע כמש״ל )גע״א(‪,‬‬
‫הוא המפסקח והמגללח כין מיס למיס‪ ,‬היינו כין‬
‫ההשפעה היורלח מאמא עלאה לאמא חחאה סול‬
‫המלטת‪ ,‬ועל ירו נסחס השפע מן הכינה אל המלטח‬
‫וכלמפרש ואזיל‪ :‬אפילו כחוט השערה‪ .‬היינו סוד‬
‫הצימר השפע היורל לרך היסול צליק מי העולמים‬
‫וכמש״ל )כע״א(‪ .‬ולית ניםא וכר‪ .‬הוא מפרש ע״פ‬
‫המשך הדרוש גזה איך ה ד נפיק מי׳ שבתוך הב׳‬
‫כנזכר‪ ,‬כי היו״ל הוא סול מגועא עלאה שהוא א״א‬
 ‫הכג‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא ת ש ם י י ] ד ף ל״מ ע״‪0‬‬
‫י‬
‫ר‪1‬קרב‬
‫ובגינה אתמר <‪ w‬כ‪-‬ו> עשר אמות ארך הקרש‪ .‬אמו״ת איבון מאו״ת בהפוכא‪ .‬ואמה וחצי‬ ‫‪n‬‬

‫האמה רחב הקרש האחד‪ .‬דא ת א דשיעור קומה דאיהו אזיל על ק״ו המדה‪ ,‬מאי‬
‫ק״ו‪ .‬דא את ר‪ .‬דאיהו מדה לכל שיעורא דגופא‪.‬‬
‫איהו‬
‫כ א ד לחי ראי‬

‫)בזהר פ׳ פקודי דף רל״ג מ״א( שכתב שם וסוד‬ ‫שנמשך פ>׳י ההשפעה לכל הי״ס שכלול כל כעולמות‬
‫משומא לפעמים נקרא קנה המדיה‪ ,‬ולפעמים קו‬ ‫מריש כל דםגין עד ס ף כל דרגץ ובגינה אתמר‬
‫המדה‪ ,‬אלא דמתחלת אצילותו קודם שבא לידי התגלות‬ ‫עשר אמות אורך הקרש הוא חוזר בזה לדבריו‬
‫נקרא קו המדיה‪ ,‬כי סוד קו טלל כל המדידין מריש‬ ‫הראשונים )גריש תיקון זה( שהנקודה שבחוך הב‬
‫כנ המדידין עד סוף כל המדידץ‪ ,‬וכל המספרים של‬ ‫הוא י׳ שהיא סוד מדה ומשחחא וע״י נעשה חיקן‬
‫האמות נכללים בקו המדה‪ ,‬וכמה אלפים אמות‬ ‫העולמוח‪ ,‬ואמר גהמשך הדרוש שמהיו״ד נעשה סוד‬
‫נקראים אמה חדא‪ ,‬בגין דאמכ אמת אזיל גטלהו‪,‬‬ ‫אוח ף ועי״ז געשה הכל כאמור‪ ,‬ולזה אנמ־ שדגריס‬
‫וההוא אימה דמדיד‪ ,‬דא אקרי קו משחחא דאתפשט‬ ‫אלו יחיחדו עם מש״ל )חיקון ה׳ דף י״ט ע״ג(‬
‫אמה בתר אמה‪ ,‬וכולכו בחא דטצינא דלעילא‪ ,‬אגל‬ ‫דקו המדה הוא ד נטלא מאוח י׳ דשמא קדישא‬
‫במין יחזקאל לאחר שנעשה התיקון ונחלק למלקיס‬ ‫איהו מדה מחחא לעילא‪ ,‬כמה דנקודה י׳ איהי מדה‬
‫נקראח קנה המדה‪ ,‬ועיי׳׳ש עוד )בע״ג( דהאמם‬ ‫לעשר יריען‪ ,‬כך איהי אמה מסטרא דאוח ד‪ ,‬ימדה‬
‫דמשחתא קודם התיקון הכוללת כל המדידין נקראח‬ ‫מסטרא דאוח י׳ שהיא כלולה מיו״ד אמוח‪ ,‬הה״ד‬
‫מהאיטעמא כלשון יחיד אמה‪ ,‬ע״ככתיג אורך היריעה‬ ‫עשר אמוח אורך הקרש ודא יי‪ ,‬עיי״* ומוסיף כאן‬
‫האחח שלשים כאמה‪ ,‬ולא כחיג שלשים אמוח אכל לאחר‬ ‫להמשך הדרוש דכיון דהיו״ד והוי׳ץ הנזכר סלקא‬
‫החקון שנחלקו המדוח‪ ,‬כחיכ י׳ אמוח ולא כחיכ גאמה‪,‬‬ ‫לעילא עד א״ס‪ ,‬ונחחי לחחא עד אין חכליח‪ ,‬ע״כ‬
‫ועיי״ש עוד שכחכ דלהט קודם החיקון שכחג כה אמה‬ ‫בא הרמז שאמר הכתוג גזה‪ ,‬עשר אמוח דייקא‪,‬‬
‫גלשון יחיד‪ ,‬פלגא איח ג ה כלא שלימו‪ ,‬דהיינו חצי האמה‪,‬‬ ‫שהוא מרמז לענין א״ם ואץ תכלית אמד׳ת אינון‬
‫גסוד מ״ש ואמה וחצי האמה‪ ,‬משא״כ לאחר החיקון‬ ‫]אותיות[ מאו״ת בהפוכא‪ .‬והוא לרמז שכל ספירה‬
‫שנקרא אמו״ח לא נזכר חצי אמה‪ ,‬עיי״ש וגאור‬ ‫מהי״ם כלולה מעשר‪ ,‬שכל עשר סליק למאה‪ ,‬וכן‬
‫החמה שם‪ ,‬וזה הוא המשך כדברים כאן‪ ,‬ומינה‬ ‫הוא ככל ספירה עד א״ס ועד אץ תכלית‪ :‬דא רזא‬
‫אחמר משר אמוח אורך הקר* אמו״ח אינון מאו״ח‪,‬‬ ‫דשיעור קומה‪ .‬מ״ל )דף מ״א ע״א( ולהלן )תיקון‬
‫ר׳׳ל כי לאחר התיקון שנחלק לרגוא רבגוח עולמוח‬ ‫ע׳ דף קכ״ט ע״ג( דו פרצופין הוא שיעור קומה‬
‫כחיג בלשץ אמד׳ח אוחיות מאו״ח‪ ,‬שכל י׳ לאחר‬ ‫ועליה אתמר נטר אמות אורך הקרש עיי״* ולזה‬
‫התיקון והחחלקוח המדוח עולה למאה ומאה למאה‬ ‫אמר הפא אמה וחצי האמה רוחכ הקרש‪ ,‬דא ח א‬
‫עד א״ס ואין חכליח וכאמור‪ ,‬אגל קודם התיקון‬ ‫דשיעור קוימה‪ ,‬והיינו כמש״ל )תיקון ה׳ שם( דסוד‬
‫חכחחלקות שנקראת רק בחי׳ אמה כלשון יחיד‪ ,‬ואז‬ ‫עשר אמות אורך היריעה מרמז לאות ד שנתארכה‬
‫גס פלגא איח גה כלא שלימו כנזכר‪ ,‬ע׳׳כ כחיג ואמה‬ ‫הי׳ ומשה גגחי׳ קי שהוא מדת האורך‪ ,‬ואמה ומצי‬
‫וחצי האמה‪ ,‬כי לצורך תיקון העולמוח צריכין לחקן‬ ‫האמה רומכ הקרש מרמז לסוד דו פרצופץ‪ ,‬כי אמה‬
‫המצטח שהיא גחי׳ חצי האמה לזווגה עם כעלה כדי‬ ‫מרמז לסוד הר שהוא קו האורך‪ ,‬ומצי האמה מרמז‬
‫שיוכלו העולמוח להתק כראוי‪ ,‬ולזה אמר דא רזא‬ ‫לסוד המלכוח נוקבא דיליה עיי״ש וגכיאורינו שם‪,‬‬
‫דשיעור קומה דאזיל על ק״ו המדה‪ ,‬ר״ל ט מ ה‬ ‫ולזה אמר הכא להמשך הדרוש שלזה מרמז מה שנרמז‬
‫מדמיים כאמה דמשחחא קודם המיקון שנקרא עדיין‬ ‫אריטת הקו בהנקודה של הב שהוא סוד אות י׳‪,‬‬
‫קו המדה ולא קנה המדה‪ ,‬שעדיין צריכין לתקן‬ ‫כי י׳ הוא סוד שיעיר קומה דנופא סוד י״ס ח״א‪,‬‬
‫המלטת ככל שיעוד קומתה שתהיה ראויה לזווג‬ ‫וכמש״ל )בהקדמה דף י״ג ע״ב(‪ ,‬ושיעור הקומה‬
‫וכאמור‪ :‬מאי קו דא אות ד ר״ל ללהט אמרינן‬ ‫דנופא דז״א לא נשלם אלא בתיקון הגוקבא ייליה‬
‫גמאמר הפונה קדים ]כריש תיקון זה שנספח לסוף‬
‫בכל שיעור קומתה‪ ,‬וכל זמן שלא נשלמה המלטת מ ל‬
‫תקון י״ח[ והאי גוצינא איהו קו המדה עיי״*‬
‫שישר קומתה‪ ,‬נקרא הז״א רק פלג גופא‪ ,‬יכמ״ש‬
‫היינו גוצינא שהיא סוד המשחתא ארוך כצורת ‪V‬‬
‫)באדר״ז דהאזינו דף רצ״ו ע״א( עיי׳׳* ע״כ אמר‬
‫אשר מה״ט נקראת קד המדה‪ ,‬ט צורת הקו מרמז‬
‫לה בעלה פחחי לי אחותי רעיתי וגד‪ ,‬לתקן אומה‬
‫לאות ד שמרמז לשיעור קומה של ז״א כאמור• דאיהד‬
‫בכל הו״ק דילה בכל קומתם בבנץ שלם‪ ,‬ואז נשלם‬
‫ס ד ה לכל שיעורא הגופא וכד‪ .‬עיין )ברע״מ פ׳‬
‫קומתו כשלימות‪ :‬דאיזזו אזיל על קו הםדח‪ .‬עיץ‬
‫פנחס‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תשסרי ]דף ל״מ ע״ב[‬

‫מדה בין עינא לעינא‪ .‬ועלה אתמר )שמית אצבע אלקים הוא‪ .‬איהו שעורא דאורכא‬
‫ח(‬ ‫איהו‬
‫דחוטמא‪ .‬ואיהי שעורא דבל אצבעא ואצבעא‪ .‬וושיעורא בין אצבעא לאצבעא ו׳»•* י׳(‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫י איהי מדה דשפה‪ .‬ומדה דבל עינא ועינא בעגולא‪ .‬ומדה דפן ופן דאנפין‪ .‬ומדת דקמץ‬
‫סתים‪ .‬וכד אתפתח קמץ אתפתח בחמש אצבעין ברזא דה׳‪ .‬דבהון האי ק״ו אזיל ה׳ מאות‬
‫שנין‪.‬‬
‫)ס״א י׳ כד נחית לתתא לגבי צדיק אתקרי שיעור‪ .‬וכד סליק לעילא לגבי אימא עלאה‪,‬‬ ‫(‬ ‫וכד‬
‫אתקרי קומה‪.‬‬
‫ורזא‬
‫ב א ר לחי ראי‬
‫פנמם דף רכ״מ ע״ב( שכתב וסוד אמה איהו מזה שהוא שורש הדינים כנ״ל ששיעורו כאצבע הוא שורש‬
‫דחוטמא‪ ,‬ומדה דעינא ימינא ושמאלא‪ ,‬ומדה בין עין הדינים של השם אלקיס כאמור • איהו שיעורא דכל‬
‫לעץ וכד עיי״ש‪ ,‬ולזה הוא מוסיף כאן להמשך הדרוש אצבעא ואצבעא ר״ל שהאצבעות שהם האברים‬
‫שהנקודה שבחוך הב שמרומז בה סוד הי׳ והו׳ כמל המתפשעיס כקוץ באורך‪ ,‬הס בסוד צורת ווי״ן ושיעורא‬
‫שנקראים משחחא ואמח הבנין כנ״ל שניהם נצרכים‪ ,‬ביו אצבעא לאצבעא ו׳ ר״ל דהאוירין שבץ האצבע‬
‫כי שניהם הס בחי׳ שיעור ומדכ‪ ,‬וכמ׳׳ש )בזהר הס ג״כ כצורת ף י׳ איהו מדה דשפה וכר‪ .‬ר״ל‬
‫בראשיח דף כ״ד ע״א( י״ו שיעור מדה עיי״ש‪ ,‬יהיינו שבהמדה של צורת אות י׳ נעשו האברים שהם בעגולא‬
‫כי נודע מדברי )הז״ח פ׳ ואתחנן דף נמו( במאמר כגון ב׳ השפתיס שצורתן הם בעיגול‪ ,‬וכן העיניס‬
‫קו המדה בחא דבוצינא דקרדינוחא כד עביד משחחח ו‪3‬׳ הפגים הס עגולים ומדה דקמץ פתים‪ .‬ע״ל‬
‫שיש מדה באורכא ויש מדה בעגולא עיי״ש‪ ,‬ולזה )תיקון ה׳ דף י״ע ע״ב( בסוד גקודת הקמ״ן שיש‬
‫אמר הכא דכל מדה בבחי׳ אורך געשה במדה בה קו כצורת אות ף ותמתיה נקודה שהיא כצורת‬
‫של צורח אוח ף סוד הקו כנ״ל וכל מדה אות יי‪ ,‬דצורת האות י׳ מרמז לסור קמיצת היד קודם‬
‫בבחי׳ עגולא נעשה במדה של צורח י׳‪ ,‬וכדמפרש שנפפמו הה׳ אצבעות לצורך תיקץ העולמות והיה‬
‫ואזיל ואמר שהו׳ הוא מדה לכל שיעורא דגופא באורך בבמי׳ קומן םתיס בסוד וקמץ משם מלא קומצי‪,‬‬
‫ובקומה‪ ,‬כי הר מרמז לקומח ז״א בכללוח כשמחארך בבחי׳ ממשבה סתימא כצורת ם׳ םתימא‪ ,‬וצורת אות‬
‫בכל שיעור קומתו‪ ,‬וכמש׳׳ל )תיקון ע׳ דף קל״ד ע״א( ף מרמז לענין פתימת היד בה׳ אצבעות לצורך בריאת‬
‫העולמות בה״פ אור דמעשה בראשית עיי״ש‬
‫בסוד הפסוק זאת קומתך דמתה לתמר‪ ,‬דגופא‬
‫ובביאורינו שם‪ ,‬ולזה אמר דהנקודה שבתוך הב׳ שיש‬
‫דאיהו אוח ו׳ קומה דכלא‪ ,‬ואיהו שיח בחושבן‪ ,‬יר״ל‬
‫בכמה גס ענין אריכות אות ו׳ הוא מרמז לנקודת‬
‫שאוח ו׳ מרמז לכל שיעור קומחו של ז״א שהוא סוד‬
‫הקמ״ן סתום קודם שגפתמ קומ־ן היד‪ ,‬כי הף לא‬
‫מק שלו עיי״ש‪ ,‬וכמ״ש )בפרע״ח פ״ז משער העמידה(‬
‫נתגלה עדיין כנזכר‪ :‬וכד א ת פ ת ח קמץ וכף‪ .‬כלומר‬
‫לאמר שנתארכה הי׳ ונעשית כצורת אות ו׳ שמרמז‬ ‫פ׳‬ ‫עיי״ש איהו מדה בין עינא לעינא‪ .‬עיין )מהר‬
‫לסוד פתיחות היד בה׳ אצבעות סוד ה״פ או״ר כנ״ל‪:‬‬ ‫דצורח‬ ‫בראשיח דף כ״ו ע״א וע״ב( בסוד וייצ״ר‪,‬‬
‫ברזא דה׳‪ .‬ופמש״ל ) ח ק ץ י״ח דף ל״ו ע״ב( בגץ‬ ‫הוא‬ ‫באמצע‬ ‫אות א שהוא ב׳ יודי״ן‪ ,‬וצורת אוח ף‬
‫דאיהו ף וביה אחפחחו ה׳ נהורץ דאיגץ ה׳ דםלקץ‬ ‫והף‬ ‫עיינין‪,‬‬ ‫‪3‬׳‬ ‫סוד צורת פנים‪ ,‬דהב׳ יודי״ן הס סוד‬
‫לנ׳ חרעין דחירו עיי״ש ובביאורינו שם‪ :‬דבהון האי‬ ‫ב׳‬ ‫שבין‬ ‫ף‬ ‫אות‬ ‫הוא סוד החוטם שהוא כצורת‬
‫קו אזיל המש מאה שנין הוא חוזר בזה לדבריו‬ ‫הוא‬ ‫שהף‬ ‫אמר‬ ‫ולזה‬ ‫העיניס‪ ,‬ועיי״ש )במקדש מלך(‬
‫הראשונים )בעמוד שלפ״ז( ובגץ דחמש מדידין אינץ‬ ‫וכאמור‪:‬‬ ‫החוטם‬ ‫סוד‬ ‫המדה שבץ עין לעין‪ ,‬והייני‬
‫ברזא דה׳ עלאה איהו אזיל בהץ ה׳ מאה שנץ בץ‬ ‫)מהר‬ ‫עיץ‬ ‫וכף•‬ ‫הוא‬ ‫ועלה אתם ר אצבע אלקים‬
‫כל חד ומד עיי״ש ובביאורינו שם‪ ,‬ולזה הוא מוסיף‬ ‫חליא‬ ‫במוטמא‬ ‫דינא‬ ‫ע״א(‬ ‫באדמ׳ז פ׳ האזינו דף רצ״ד‬
‫כדכחיב עלה עשן באפו‪ ,‬עיי״ש שכתב רבימ )במבוא הכא להמשך הדרוש דהאי ד שהוא קו המרה‬
‫שערים שער ג׳ ח״ב פ״ו( דהחועס הוא שורש הדינים שנתפשטה הי׳ נתארכה להיות בבחי׳ פחיחח היד בה׳‬
‫של הבינה‪ ,‬עיי״ש)ובאמת ליעקב מערכת הח׳במב״ש אצבעות בחא דה׳ עלאה ונכפלה כ״א למאה ונארכה‬
‫א ת א׳(‪ ,‬ועיץ גש״ס ) ב ט ח ת דףמ״דע״א דשיפור עד סוד ה׳ מאות שגץ וכאמור‪ :‬וכד גחית לתתא‪.‬‬
‫החוטם הוא כשעור אצבע עיי״ש‪ ,‬ולז״ח הכא להמשך וכד‪ .‬י״ג‪ :‬ף כ ד נחית וכר‪ .‬והוא נכון‪ ,‬וביאור הדברים‬
‫הדרוש שלזה מרמז הכתוב אצבע אלקיס הוא‪ ,‬שהחוטם הוא כי המה להלן )בתיקונים הנוספות תיקץ ף‬

‫לף‬
 ‫סכה‬ ‫הזהר‬ ‫ל״י! ע״ג[‬ ‫^‬ ‫תקינא תשסיי‬ ‫תר!וני‬
‫דמלה <‪ cm M‬וימדו בעמר‪ .‬דא שכיגתא עלאת‪ .‬דאיהי עמר לגלגלת ע> דאיהי גלגלתא‬ ‫ורזא‬
‫דרישא‪.‬‬
‫תתאה איהי ספירת העומר‪ .‬דבה מני שבע יומץ דאינון ו׳ שבתות דאית גהון‬ ‫ושכינתא‬
‫מ״ב‬
‫כאד לחי ראי‬
‫אור מחסד דאמא שהיא סוד המקוה העליונה‬ ‫דף קמ״ו ע״א( אמר איהו חומה דילה שיפור דילה‬
‫כדמפרש ואזיל‪ ,‬הוא מבריח ממנה החיצונים וחוכל‬ ‫ו׳ איהו מקוה דאיהו קומה מלה דאיהו צדיק דאחמר‬
‫לעמוד עי״ז בקומה זקופה בסוד צדיק כחמר יפרח‪,‬‬ ‫ביה צדיק כחמר יפרח‪ ,‬ואיהו מקוה ישראל ה׳‪ ,‬וגיאור‬
‫ומעחה חבין כל המשך הדברים כאן לאחר שמדבר‬ ‫הדברים מה שמחלק ואמר שיעורא דילה‪ ,‬קומה‬
‫עד עתה באוח ו׳ שהוא רזא דמשחחא‪ ,‬ועל ידו היא‬ ‫לילה‪ ,‬שמבואר דסוד שיעור קומה היא ג׳ בחי׳‪,‬‬
‫חיקון המלכוח הוא מוסיף עוד להמשך הדרוש ואמר‬ ‫שיעור‪ ,‬וקומה‪ ,‬וגס מה שכחוב שהו׳ הוא סוד מקוה‬
‫ף כד נחיח לחחא לגבי צדיק אחקרי שיעור‪ ,‬היינו‬ ‫והוא סוד קומה דילה‪ ,‬מובן עפי״ד רכינו )בלק״ח‬
‫בזמן שז״א הוא מזדווג לנוקבא דיליה למעה ביסוד‬ ‫משלי י״ח בפסוק מגדול עוז שם הי( שהל׳ יש לה‬
‫צדיק שהוא סוד הו׳ קודם שעולה למעלה לאמא‬ ‫צורח אוח ב׳ עם ו׳ למטלה על הכי‪ ,‬שהכ׳ מרמז‬
‫עלאה אחקרי רק שיעור דילה‪ ,‬היינו אף שממשיך לה‬ ‫שהמלכוח דבוקה בז״א ביסוד צדיק‪ ,‬ובו ירון צדיק‬
‫כל שיעורה של קומחה עשר ספירוח שלימוח‪ ,‬עדיין‬ ‫היינו היסוד שהוא כצורח אוח ו׳ ירון למעלה ]היינו‬
‫אינה בקומה זקופה‪ ,‬כי נפפפה קומתה עדיין שלא‬ ‫לאמא עלאה‪ ,‬וכדמפרש הכא ואזיל[ להביא זרע קודש‬
‫יהיה רגליה יורדוח מוח שישלעו בה החיצונים יינקו‬ ‫להשפיע להנוקבא עיי״ש‪ ,‬וחבלין לזה י״ל כי הנה‬
‫החיצונים ממנה ח״ו‪ .‬ובד סליק לעילא לגבי אמא‬ ‫)בלק״ח פ׳ חיי‪ ,‬בפסוק לספוד לשרה ולבטחה( כחג‬
‫עלאה אתקרי קומה היינו בבחי׳ ד שעל הב׳ מן‬ ‫רבינו שאוח ב׳ מרמז לרחל נוקבא דז״א קודם התיקון‬
‫הל׳ שכולה היסוד צדיק של ז״א לגבי אמא פלאה‬ ‫שהיא גבחי׳ כ׳ כפופה שטפפח עצמה להעלוח רגליה‬
‫להמשיך לה מוחין של סוד מקוה עליונה שהיא אמא‬ ‫למעלה שלא יאחזו בה החיצונים עיי״ש‪ .‬ולזה מובן‬
‫עלאה להבריח החיצונים‪ ,‬אז אחקרי קומה דילה‪,‬‬ ‫מה שהיצרך לעשות מאוח כ׳ צורח אוח ל׳ לחגר אוח‬
‫שחוכל לעמוד בקומה זקופה ולא יהיה לה פחד‬ ‫ו׳ על הב׳ לרמז שלצורך חקק הנוקגא צריך בעלה‬
‫מיניקח החיצונים כנ״ל וכדמפרש ואזיל‪ .‬וימדו כעמר‬ ‫לעלוח למעלה להגיח השפעח המוחין מאמא עלאה‬
‫דא שכינתא עלאה דריש וימיו לשח מדה‪ ,‬שהוא‬ ‫ועי״ז כורחין החיצונים ממנה‪ ,‬וא״צ לכפוף עצמה‬
‫סוד הד‪ ,‬ועומר הוא סוד טפח הזרע הנמשך מאמא‬ ‫יבמי׳ ב׳ כפופה‪ ,‬ודברים אלו יחיחדו עם דברי רבינו‬
‫עלאה‪ ,‬וכמ״ש )במאורי אור ערך עמר בשם מהרח״ו(‬ ‫)בפרפ״ח פי״ע משער העמידה‪ ,‬בטונח ברכח‬
‫שק עמר במילואו הוא מספר י״פ ע״ב‪ ,‬כי הטפה‬ ‫השיבנו( שהבינה היא הנוחנח קומח המלכוח ואיהי‬
‫היא בחי׳ חסד‪ ,‬ועיין גדבמ רבינו )בפרע״ח פ״ד‬ ‫קומה לילה פיי״ש‪ ,‬והיינו כלאמרן ממי אורוח הבינה‬
‫משער ספירח העמר( דעמר הוא מרמז לסוד י״פ‬ ‫בורחין החיצונים וא״צ לכפוף קומחה וכאמור‪ ,‬חה‬
‫א״ל היוצא מן י״פ אקי״ק‪ ,‬שהם עפות המוחין הנמשך‬
‫הוא ביאור הרבריס בחיקוניס הנוספוח רלהלן הנ״ל‬
‫מאמא עלאה להמלכות עיי״* ולזה הוא מפרש כאן‬
‫שאמר איהו שיפור לילה‪ ,‬קומה לילה‪ ,‬כי שיפור‬
‫להמשך הדרוש שזה הוא הרמז וימד׳ץ בעמ״ר‪ ,‬כי‪/‬ו‬
‫וקומה היא ב׳ פנינים‪ ,‬כי הגס כשבעלה מזדווג פמה‬
‫שהר שהוא סוד מדה ומשחתא מביא טפת הזרע‬
‫הוא משפיע לה מוחק מכל הי״ס ויש לה שיעור של‬
‫שהוא סוד הפמר שנמשך מאמא עלאה‪ ,‬ומשפיע‬
‫קומה שלימה‪ ,‬אגל עדיין נכפף קומתה מפחד יניקח‬
‫להמלכוח• דאיהו עמד לגלגלת‪ ,‬דאיהו גלגלחא‬
‫החיצונים‪ ,‬על כן הוא צריך עוד הפעם לעלות אל‬
‫דרישא‪ .‬כלומר שחיבח פמ״ר שאנו מדברים בו הוא‬
‫הבינה גסוד הד שעל הב׳ של הל׳ להשיג לה מוחין‬
‫סוד מפח הזרע שנמשך מהגלגלח שהוא סוד המוחין‬
‫מחסד דבינה שמשם נתקן קומתה‪ ,‬והיינו בי ע״י‬
‫דרישא הנמשך להמלטח וכאמור‪ :‬ושבינתא תתאה‬
‫השפעח אורוח הבינה יברחו ממנה החיצונים שלא‬
‫איהי ספירת העמד דכה מני שבע יוםץ ובו׳‪.‬‬
‫חצערך לכפוף קומחה וחעמוד בקומה שלימה בסוד‬
‫עיין )גזהר גסגא דמשפפים דף ק״ה פ״א( וגדגרי‬
‫רבינו )בלק״ח חהיליס קימז( גסוד מונה מספר‬ ‫צדיק כתמר יפרח‪ ,‬וזה הוא ביאור הדבמם שאמר‬
‫לכוכבים וגד ולתבונחו אק מספר‪ ,‬שכל המספרים‬ ‫שם עיד ד איהו מקוה שהיא קומה מלה דאיהו‬
‫והחשבונות הם נמלטת עיי״* ולזה הוא מפרש הבא‬ ‫צמק כחמר יפרח דאתמר ביה מקוה ישראל ם׳‪ ,‬היינו‬
‫להמשך הדרוש ללהט מ א הרמז בפסוק וימדו גפמר‬ ‫ע״י שז״א עולה בסוד מ ירוץ צדיק ונשגב שמעלה‬
‫היסוד שלו לנמלה לאמא פלאה וממשיך לה השפעת‬
‫כמל‬
 ‫הזהר*‬
‫דממזרו׳ז(‪.‬‬ ‫)נ‪-‬א‬ ‫מ״ט‬
‫דאיגון מ״ט אנפין טהור‪ .‬שמע ישראל י״י אלקיגו י״י אהד ב מ ו שם כבוד מ ל מ ת ו ^לעולם‬
‫ישראל‬ ‫וזז‬ ‫מ‬ ‫דאיה‬
‫‪flT—1‬‬ ‫ועד‪ .‬דבהון אתדכיאת שכיגתא תתאה לגבי בעלהבמקוה י ל < י י > י ק‬
‫סתימא ב ת א דא ווו | ‪ L‬ן!!‬ ‫י״י‪ .‬ואיהו שיעור קומה‪ .‬דהכי אינון אתוון דמקוה קומה׳ ואינון •‬
‫דתשע נקודין לכל םטר‪ ,‬בנקודה דאמצעיתא אשתלימו לארבעים םאין‪ .‬איהו שיעורא‪4==1‬י‬
‫דמקוה‬
‫כאד לחי ראי‬
‫אח המלכוח מכל סיגי החיצונים שרוצים להאחז בה‬
‫ולינק ממנה‪ ,‬כמ״ש להלן )בתיקונים החלשים חיקון‬
‫ה׳ לף קמ׳׳ג ע׳׳ב( בסול מקוה ישראל ה׳ מושיעו בעח‬
‫צרה‪ ,‬שהמלכוח נטהרח מכל סיגי החיצונים ע״י המקוה‬
‫העליונה שהיא סול אמא עלאה עיי״ש‪ ,‬וע״כ צריכין‬
‫לספור ז׳ שטעוח שהם סול ז׳ ימי טוהר לאחלכיאח‬
‫אחחא לבעלה‪ ,‬וכמ״ש ) מ ה ר פ׳ אמור לף צ״ז ע״ב‬
‫ובפרע״ח פ״א משער ספה׳׳ע( ובשאר לוכחי דאיהו‬
‫מקוה ישראל ה׳‪ .‬עיק ) מ ה ר גראשיח לף ל״ג ע״א(‬
‫מקוה ישראל ה׳‪ ,‬ר״ח אמר לא צליק לאיהו מקורא‬
‫לכלא ואיהו נטיל כלא‪ ,‬ועיי״ש באור החמה‪ ,‬יר״ל‬
‫ליסול צליק של ז״א כיון שהוא מקבן כל אורוח השפע‬
‫מכל סטרין הנובעין מבינה להשפיע להמלכוח‪ ,‬ע״כ‬
‫נקרא מקוה ישראל ראיהו מקורא לכלא ואיהו נעיל‬
‫כלא‪ ,‬עיי״ש ובמקרש מלך שם‪ ,‬ולזה אמר הכא בהמשך‬
‫הרריש שהו׳ שהוא יסול רז״א שממשיך השפע מאמא‬
‫עלאה למלכוח‪ ,‬היינו הכח של המקוה העליונה לטהרה‬
‫מכל הסיגים כנ״ל ויחכן מ״ש מקוה ישראל הוי״ה‪,‬‬
‫שהוא שם החסר‪ ,‬היינו כמ״ש רבינו )בפרע״ח פ״ג‬
‫משער השבח( לעיקר סול מים של המקוה הוא בחסל‪,‬‬
‫לק שיעור מקוה מ׳ סאה נגל ל׳ יולין רע״ב עיי״*‬
‫והרבריס יחיחלו עם מ״ש תינו )בשער העמידה שם(‬
‫לבכח אורות החםל •לבינה נ ח ס קומחה של המלטח‪,‬‬
‫והיינו למחסל לבינה נמשך הכח של המקוה העליונה‬
‫כאמור‪ :‬ואיהו שיעור קומה‪ .‬ר״ל הו׳ הנ״ל שהוא‬
‫יסול צליק שעליו נאמר ט ירון צריק וגשגב שאמרנו‬
‫לעיל הוא מתקן אח המלכוח בקומה לילה שלא‬
‫חצטרך לכפוף את עצמה וכאמור‪ :‬ואינון ם׳ סתיטא‬
‫ברזא דא וכף‪ .‬ר״ל כי לעיל )סוף תיקון הקוום‬
‫בפחיחה לתיקק זה רף ל״ז סוף ע״ב( אמר שם‬
‫שהנקורה הפנימיח של הב׳ שהוא ח א לגוצינא‬
‫רקרלינוחא היא םול הנקולה הפנימית שבתוך הם׳‬
‫סתימא שמנמה מתפשט ש׳ נקולין לכל ל׳ סטרין כציור‬
‫הנזכר כאן עיי״ש ובגיאורינו ‪ jot‬ועיק להלן )תיקון‬
‫ע׳ לף קל״ר ע״ב( בסול מי מלל גשעלו מיס‪ ,‬שרמז‬
‫לסול הנקולה הפנימית שבחוך הם׳ סחימא שהוא‬
‫המיס של המקוה‪ ,‬שהמקוה יש בה מ׳ נקורין מ ל‬
‫סטרא‪ ,‬סך הכל ל״ו‪ ,‬והנקולה הפנימית הכוללת ‪n‬‬
‫םמרין משלמת למספר ארבעים‪ ,‬סול מ׳ ס א ה של מי‬
‫המקוה‬
‫תקונא תשםרי ]לף ל״מ ע׳׳ב ול׳׳ט ע׳׳א[‬
‫‪,,‬‬
‫‪ilpD‬‬ ‫‪*Dp‬‬
‫הא‬ ‫שבתות‬ ‫ל׳א[‬ ‫נוףל׳ס‬ ‫ושבע‬ ‫שבוע‪.‬‬ ‫דבל‬ ‫דשיתא‬ ‫יומין‬ ‫מ״ב‬
‫מ‬ ‫ה‬ ‫ד‬
‫כנ׳יל‪ ,‬כי בעמר מרמז לסור ספירת העמר שכל ענינה‬
‫היא לתיקון המלכות‪ ,‬וכמ״ש רבינו כמה פעמים‬
‫)בפרפ״ח בשער ספ״ה( רלהכי צריכין לטח ם״פירת‬
‫ה״עמר הוא ר״ת ס״ה גימ׳ ארנ״י עיי״ש‪ ,‬והיייו כי‬
‫עיקר בנינה של המלכות שהיא סול המספר והספירה‬
‫‪.‬היא ע״י העמר‪ ,‬היינו במה שמקבל בעלה האורות‬
‫מהבינה בעלייתו בסול הף שעל הל׳ שנקראת קומה‬
‫כנ״ל וע״כ הוא המצוה לממני יומי שהם מהפר‬
‫מ״ע שמרמז לסול המרה שהוא המשחתא פנ״ל ילסול‬
‫הבינה‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בלק״ח ישעי׳ מ׳ בפסוק מי‬
‫מלל בשעלו מים( שהבינה נקראת מר״ה נימי מ״ע‬
‫שמרמז למ״ט שערי בינה‪ ,‬וע״כ צריכין לספור ספירת‬
‫העמר‪ ,‬כרי לתקן המלכוח במה שבעלה ממשיך לה‬
‫שפע מן הבינה מ ״ ל וגס מצוה לממני שבועי־‬
‫דאינון ו׳ שבתות ר״ל שיש בכל שבוע ו׳ ימי חול‪,‬‬
‫וס״ה מספר ימי החול הוא מ״ב מספר ו׳ שבחות‪,‬‬
‫שמרמז לסוד עליוח ף לאמא עלאה לקבל השפעה‬
‫לצורך המלכות כנ״נ‪ ,‬ולכן מספרם מ״ב‪ ,‬שכן כל‬
‫העליוח הוא ע״י השם מ״ב‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בע״ח‬
‫בפ״ב משער שבירח הכלים ובשאר רוכחי( דאינון‬
‫מ״ט אנפין טהור וכד‪ .‬עיץ )מהר פ׳ בראשיח רף‬
‫י״ח ע״ב( שמלבר שם בענין אוח ו׳ שהוא ברזא‬
‫למשחחא וקו המרה‪ ,‬ואמר שם שהו׳ שהוא סול‬
‫מלילו לקו ומשחחא הוא סול שיח חיבין לשמע‬
‫ישראל יחולא עלאה‪ ,‬ישיח חינק לבשכמל״ו ליחולא‬
‫חחאה עיי״ש‪ ,‬וע״ל )בהקלמה רף ז׳ ע״ב( שאמר‬
‫א ת ו‬
‫ח לשמע ישראל וגף וברוך שם‬ ‫שם לסול ינ״ט‬
‫וגד הס סול מ״ע פנים טהור עיי״ש‪ ,‬ו ק היא‬
‫)ברע״מ פ׳ משפטים לף קט״ו ע״א( להמ״ט אתיק‬
‫ליחולא פלאה וחחאה הנ״ל הם סול המ״פ אנפץ‬
‫לשערי בינה עיי״ש‪ ,‬ובלבדי רטנו )בפרע׳׳מ פי״ח‬
‫משער הק״ש( חה הוא ביאור הרבדים פאן שאמר‬
‫להמשך הלרוש שמלבר בהר שהוא חא דמשחחא‬
‫כנ״ל‪ ,‬אמר שלזה מרש מצוח ספירת העמר שמונק‬
‫מ״ע יום כמספר המ״מ אתיח של יחולא עלאה ולמאה‬
‫שהוא סול מ״ע פנים טהור של המ״ט שערי נינה‪,‬‬
‫שמרומז גאוח ף שהוא סול שיח תינק לשמע ישראל‬
‫וכד‪ ,‬ושיח חיגק לבשכמל״ו כג״ל והם ג״כ סוד המקום‬
‫העליונה‪ ,‬ונקרא מ״ט פנים טהור כי הם המטהרים‬
 ‫כ!כז‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תשםיי ] י ף ל״מ ע״א[‬ ‫תכ^ני‬
‫דמקוה דביה אתדכיאת אתתא לבעלה‪ .‬וקדם דאתדכיאת‪ .‬צריך למנאה שבעה יומין דדכיו‪.‬‬
‫לאשלמא בהון מ״ט פנים דכיו דאורייתא‪ .‬ובהון אתחברת אורייתא דבכתב ואורייתא דבע״פ‬
‫ביומא דשבועות‪ ,‬דאינון דו פרצופץ דאדם‪ .‬וחבורא דתרוריהו‪ .‬רחם‪ ,‬דאיהו רמ״ח פקודין‬
‫דעשה‪ .‬ורזא דמלה‪ & «v< ,‬קדש לי כל בכור פטר כל רחם‪.‬‬
‫‪n‬‬

‫חבורא דשבועות‪ ,‬מהקרבין כל פקודין דעשה )קהלת יא( כעצמים בבטן המלאה‪.‬‬
‫ובההוא‬
‫‪3‬אר לחי ראי‬
‫שסופרה הכלה ז׳ ימי טוהר‪ ,‬ונעשה בירור מ נ מ ר הזם‬
‫בסוד ואומר לך בדמיך מיי‪ ,‬ונעשה ממנו דם טוהר‬
‫מחוסף הא׳ להד״ם ונעשה ממנו אדם עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה‬
‫אמר כאן להמשך הדרוש דע׳׳י ספירת הז׳ שבועות‬
‫והמקוה שנטהרח האשה לבעלה ונעשה מהד׳׳ם טמא‬
‫ד׳׳ם טהור‪ ,‬זוכין לחג השבועות ז ‪ p‬קבלח הב׳ חורוח‬
‫שהוא סוד יחוד זו״נ בבחי׳ דו פרצופץ‪ ,‬ואז נקרא אדם‬
‫וכאמור והבורא דתרווייהו רחם‪ ,‬דאיהו רמ״ח‬
‫פקודין דעשה וכד ר׳׳ל כי בחג השבועוח שהוא זמן‬
‫קילח ב׳ תורוח סוד יחוד זו״נ‪ ,‬מתייחדים אז יסוד‬
‫דדכורא ברחם הנוקבא‪ ,‬והרמז הוא כי רח״ם הוא‬
‫אוחיוח רמ׳׳ח‪ ,‬והיינו כמש״ל )חיקון ל׳ דף ע׳׳א ע״א‪,‬‬
‫ובריש חיקץ ל״ט דף ע״ט ע׳׳א( בסוד אשר ק מ נ ו‬
‫במלותיו שאומרים על כל פקודא דאינון פטר כ׳׳ל‬
‫רח״ם דאינון רמ׳׳ח דכלהו קטירין בצדיק דאיהו כ״ל‪,‬‬
‫דאיהו אוח בריח דאפחמ רח״ם דאינץ רמ״ח פקודץ‬
‫דעשה עיי׳׳ש ]והענין מובן עפי״ד המקובלים שהביא‬
‫]בקהלח יעקב‪ ,‬ערך רמ׳׳ח עיי״ש[‪ .‬ורזא דמלה קדש‬
‫לי כל בכור פטר כל רחם ע״ל )ריש תיקון י״ד(‬
‫דסוד ביכורים שמביאץ בחג השבועות‪ ,‬עלה אתמר‬
‫קדש לי כל בכור עיי׳׳* ועי׳ )ברע״מ פ׳ פנחס דף‬
‫רנ׳׳ג ע״א( דז״א שהוא סוד אוח ף שהוא בן י״ק‬
‫נקרא בטר עיי״ש‪ ,‬וביאור הענץ עיץ )בע״ח פ״ב‬
‫משער חיקץ הנוקבא כלל ט׳( ח״א נקרא בטר לפי‬
‫שנוטל פי שנים עיי״ש‪) ,‬ובזהר בראשיח דף כ״ד ע״א(‪,‬‬
‫]‪1‬׳כ״כ במקדש מלך פ׳ ויצא דף ק״ד[‪) ,‬וגמאורי אור‬
‫ערך בטר( דז״א נקרא בכור שהוא בסוד בוכרא‬
‫דאו׳׳א עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש דמה״מ‬
‫מצוה להביא ביכורים בחג השבועות‪ ,‬שהוא בסוד קדש‬
‫לי כל בכיר פטר כל רחם‪ ,‬היינו כי בחג השבועוח נחקן‬
‫הבכור שהוא ז״א‪ ,‬ע״י פטר כ״ל רח״ם‪ ,‬היינו ברמ״ח‬
‫עשץ‪ ,‬שע׳׳י נזדווג היסול לרטרא שנקרא כ״ל ביסוד‬
‫לנוקבא שנקרא רח״ם‪ :‬מתקרבין כל פקודין דעשה‪.‬‬
‫שהם במספר רמ״ח סול רח״ם היינו יסול לנוקבא‬
‫שמשפיע בה הז״א ביסול רלכורא בפג השבועות‬
‫הרמ״ח פשץ מ״ל• כעצמים בבטן המלאה‪ .‬ע״ל‬
‫)תיקץ ל׳( בסול פטר כל רח״ם דאמץ רמ׳׳ח פקודץ‬
‫רעשה כנ״ל‪ ,‬עליה אתמר אשר קלש יריד יממן‪ ,‬במן‬
‫דא צדיק‪ ,‬והימו כי בחג השטעוח שהוא זמן נחימז‬
‫התורה‬
‫בהאי‬
‫המקוה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הנא להמשך הדרוש שזה הוא‬
‫הענק שאמרנו שהד שהוא סוד מדה דמשחחא הוא‬
‫קומה דילה כנ״ל‪ ,‬כי הוא ממשיך לה שפע אורוח‬
‫החסד דאמא עלאה שהוא הענין של הם׳ סחימא עם‬
‫הנקודה שבחוכה שהוא רזא דמקוה העליונה‪ ,‬ועי׳׳ז‬
‫נחקנח המלכוח בסוד הקומה שא״צ לכפוף קומתה‬
‫מפחד החיצונים וכאמור לאשלמא בהון מ׳׳ט פנים‬
‫דכיו דאורייתא עיין )בתנ״מ פ׳ אמור דף צ״ע ע״ב(‬
‫דהמ׳׳ט ימי הספירה הם בסוד מ׳׳ט פנים של אורייחא‬
‫עיי״ש‪ ,‬והיינו המ׳׳ט פנים טהור דייקא של אורייתא‬
‫שאץ להחיצונים רשוח לינק מהם וכמש״ל• ובהון‬
‫אתחברת אורייתא דבכתב ואורייתא דבע״פ‬
‫ביומא דשבועות וכף‪ .‬עיץ )בזהר פ׳ אמור סוף דף‬
‫צ״ז וריש דף צ״ח( דבמ׳׳ט ימי הספירה מטהרין את‬
‫עצמן‪ ,‬וכל ב״נ דלא מני חושבנא דא דאינץ ז׳ שבועית‬
‫תמימות למזכי לדכיותא דא‪ ,‬לא אקרי טהור‪ ,‬ולאו‬
‫כדאי הוא למהוי ליה חולקא באורייתא‪ ,‬ומאן דמני‬
‫חושבנא דא ומטי טהור להאי ליליא‪ ,‬צריך למלעי‬
‫באורייחא דגע׳׳פ ולאחחברא בה ולנטרא דכיו עלאה‪,‬‬
‫בגין ליחדבק כחדא ממבועא עלאה דנחלא עמיקא‪,‬‬
‫ואח״כ ביום יחחבר בתורה שבכחב וישחכחץ כמדא‬
‫בזווג מד עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה אמר הכא‪ ,‬שע״׳י םפירח העמד‬
‫זוכץ לטהר א״ע ויוכל לחבר הב׳ מורוח שהם סוד‬
‫יחוד זד׳נ לאחר שםנוקכא מטהרח עצמה בז׳ ימי טוהר‪,‬‬
‫ואח״כ טובלח אח עצמה באשמורח הבוקר במקוה‬
‫העליונה דמ׳ סאה שהוא סוד שער הנ׳ וכמ״ש ‪-‬בינו‬
‫)בפרע״ח פ״א משער חג השבועוח(• דאינץ ‪n‬‬
‫פרצופין דאדם‪ .‬ע״ל )דף ל״ח ע״א( שאמר שהב׳‬
‫חורוח שבכחב ושבע״פ הם סוד ז מ דו פרצופץ עיי״ש‬
‫ובביאורינו שם‪ ,‬ולזה הוסיף כאן להמשך הדרוש דאינץ‬
‫דו פרצופץ לאדם‪ ,‬והיינו כמ״ש )בזהר בראשיח דף‬
‫כ״ב ע״ב( שאמר שם איהו אדם רו פרצופץ‪ ,‬ופי׳ )שם‬
‫ברע אמח( לר״ל לאינו נקרא אלם כי אם בהיוחו‬
‫עם הנוקבארו פרצופץ‪ ,‬כמ״שזכר מקבהבראס מקרא‬
‫את שמם אדם‪ ,‬לשניהם באחד לוקא נקראים אלם‬
‫עיי״* והנה נודע מדברי רטנו )בפרע״ח פ״א משער‬
‫ספירת הפמר( לסול ספירת העמר היא ט בגלוח‬
‫מצרים היה להחיצמים אחחה בהא׳ לשם מ״ה‪, ,‬׳נשאר‬
‫ד״ס טמא‪ ,‬בסוד ד״ם האד״ם‪ ,‬וע״י ספירת העומר‬
 ‫‪n‬‬
‫הזהר‬ ‫תקונא תשםרי ]דף ל״ט ע״א[‬ ‫‪^p/l‬‬
‫מקבילות‬ ‫פ ו (‬ ‫‪m‬‬ ‫זמנא כל איבון אברין מקבלין ע״י צגורין דא מן דא• הה״י‬ ‫ובההוא‬
‫כל ספיראן‬ ‫הללאת אשה אל אהתה <ג״א <שם ל ־ *« * >« ‪ ,‬וכד אינון מקבלץ‪.‬‬
‫ת(‬ ‫‪0‬‬

‫מקבלין דא מן דא‪ .‬ומלאכין לתתא מקבלץ דין מן דין‪ .‬כמה דאתמר )תיגומ ישליה ו׳‪-‬ג׳( ומקבלין‬
‫דין מן דין‪ .‬וכל הד והד יהיב דשו לתבריה לאעלא בתהומא דהבריה‪ ,‬כד״א ונותגין רשות‬
‫זה לזה‪.‬‬
‫ומאן גרים דא‪ ,‬ישראל‪ ,‬כד מקבלין דא מן דא בין באורייתא בין בממונא‪ .‬גרמין לקבלא‬
‫לעילא דא מן דאיח ולאשפעא דא לדא‪.‬וכלא על ידי צנורין‪ ,‬הה״ד )תהלים »> תהום‬
‫אל תהום קורא לקול צנוריך וגו׳‪ .‬ומאי אמרו דא לדא‪ .‬אבע מימיך‪ .‬קול שני ריעים אני‬
‫שומע‪ .‬ואינון לקבלייהו תרין שפוון דאתקרון אפיקי מים‪ ,‬ומאן נינהו‪ ,‬נצח והוד דאתקרון‬
‫שקתות‬
‫ב א ר לחי ראי‬
‫שהוא אות ו׳ סוד תג השבועות וכדמפרש ואזיל • וסאן‬ ‫החורה אז מזדווגים זו״נ וניחנין הרמ׳׳מ עשין בבטן‬
‫גרים דא ישראל שמלמדים תורה זה לזה‪ ,‬ונותנים‬ ‫הטקבא ע״י שמשפיע לה בעלה ביסודא דילה ע״י יסוד‬
‫צדקה זל״ז עי״ז מעוררים הזווג בעולמות העליונים‪,‬‬ ‫דיליה כנ״ל‪ ,‬וע״כ אמר בבטן המלא״ה דייקא‪ ,‬דקאי‬
‫וממילא נעשה היחוד גס בעולמות התחתונים ומקביייס‬ ‫על יום השבועוח זמן הבאח ביכורים שנאמר מלאח״ך‬
‫זה מזה שפעם‪ ,‬וכמ׳׳ש )בזהר מקץ דף ר׳ ע״ב( מאן‬ ‫וגד ובההוא זמנא אברים מקבלים ע״י צנורין‬
‫דאסגי בצדקה אםגי שלום לעילא ואסגי שלום לחחא‬ ‫דא מן דא עיין )נזהר פ׳ בראשיח דף נ״א ע״ג‪,‬‬
‫עיי״ש ומאי אמרו דא לדא אבע מימיך וכוי‪ .‬הוא‬ ‫ובפ׳ פקודי דף רכ״ח ע״ב( בסוד חהוס אל חהוס‬
‫מימרא בש״ס )חעניח דף כ׳׳ה ע׳׳ב( אמר ר״א‬ ‫קורא לקול צנוריך‪ ,‬שהשס״ה ל״ח שהם בחי׳ שס״ה‬
‫כשמנסכין אח המיס בחג חהוס אומר לחבירו אבע‬ ‫גידין נקראים צנורות שמחפשטיס לכל צד‪ ,‬ועיי״ש‬
‫מימיך‪ ,‬קול שני ריעים אני שומע שנאמר חהוס אל‬ ‫בדרך אמת ועיין )בפרדס שער הצנורות( שעשה מערכה‬
‫חהוס קורא וגר‪ ,‬ועיין )בפירש^( דחהוס אל חהוס‬ ‫גדולה נבאר ענין הצינורות שהסכימו המקובלים שהם‬
‫קורא‪ ,‬היינו מיס העליונים ומים החחחוגיס עיי״ש‪,‬‬ ‫בין כל ספירות שע״י שואבות הספירות שפעם זו מזו‪,‬‬
‫והבא דריש לה לחג השבועות ‪ p1‬נחינח הב׳ חורוח‬ ‫ומפרש שם צורתם ומספרם באורך‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫שבנחב ושבע״פ‪,‬שהס סוד מיס עליונים ומיםחחחוניה‪,‬‬ ‫להמשך הדרוש שמדבר מאות ו׳ של המ״ס סתומה‬
‫כמש״ל )בדף הקודם( ואומרים זל״ז אבע מימיך‪ ,‬הייגו‬ ‫שהוא סוד הרחם כנ״ל‪ ,‬ואמר שלענין זה מרומז האות‬
‫עפת הזרע שנובע דרך נצח והוד ליסוד צדיק כדי‬ ‫ד לסוד חג השבועוח‪ ,‬שאז מחקבציס אורוח הרמ״ח‬
‫לאולדא זרעא קדישא‪ ,‬וכדמפרש ואזיל וזהו לקול צנוריך‪,‬‬ ‫פקודין שהם סוד הרמ״ח אברים דז״א ברח״ס האס‬
‫שהב׳ חורוח ה ס סוד נו׳׳ה‪ ,‬כי חורה שבכחב הוא‬ ‫בסוד עצמים בבק המלאה‪ ,‬ואז נעשה התיקון גס של‬
‫מסטרא דנצח קו ימין‪ ,‬וחורה שבע׳׳פ היא מססרא‬ ‫השס״ה ל״ח שהם סוד השס״ה גידין שהם הצינורות‬
‫דהוד קו שמאל‪ ,‬וכמש״ל )בהקדמה דף י״א ע״ג(‬ ‫שמקבלים הרמ״ח אברים שפע זה מזה ע״י הצינורות‪,‬‬
‫עיי״ש ובביאורינו שם‪ :‬קול שני ריעים ובו׳ היינו‬ ‫ששורשס הוא סוד אוח ד‪ ,‬ונעשה זה בחג השטעוח‪,‬‬
‫הב׳ חורוח שבכחב ושבע״פ שהם בחי׳ ריעים‪ ,‬כי‬ ‫שאז מאיר אוח ד סוד עמודא דאמצעיחא וכדמפרש‬
‫שניהם הס חרי פלגי דגופא ואינם מחברריס זה בלא‬ ‫ואזיל־ הה״ד מקבילות וכד‪ .‬עיץ )בזהר פ׳ בראשיח‬
‫זה‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בע״ח פ״ג משער הכללים(‪] ,‬ועיי״ש‬ ‫דף מ״א ע״ג‪ ,‬ובפ׳ פקודי דף רמ״ו ע״ג( שדרש להאי‬
‫בפ״א משער פרעי עי״מ[ מוי׳ה לעולם נחשבים י ק‬ ‫קרא מקבילות הלולאות אשה אל אחותה‪ ,‬שכל הד׳‬
‫לאחד‪ ,‬ועיי״ש )בפ״ו משער השמוח( בביאור הענין‬ ‫עולמות נכללין אלין גאלין ושלבק אלק באלין עיי״*‬
‫באורך‪ :‬ואינון לקבלייהו תרין שפוון וכר‪ .‬עיק‬ ‫והכא דרש מקגילות לשון קגלה‪ ,‬ור״ל שמקכלים הרמ״ח‬
‫)ברע״מ פ׳ פנחס דף ר״נ ע״א( בסוד אדנ״י שפתי‬ ‫השס״ה‬ ‫אגריס שהם סוד רמ״ח מ״ע שפעם זה מזה‬
‫תפתח‪ ,‬דשפוון אינון נו״ה‪ ,‬ולשק למודים איהו צדיק‬ ‫צינורות וכאמור‪ :‬וכד אינון מקבלין‪ .‬עיין )גפרע״;!‬
‫בינייהו‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש שזה הוא הענין‬ ‫פ״ה ופי״א משער הק״ש( שא״א להיות זווג דזמנ אם‬
‫מש״ל )מהזסר פ׳ אמור שם( דבחג השבועות צריך‬ ‫לא שיקבלו ממולה מוחץ מאו״א עיי״ש‪ ,‬ולז״א הכא‬
‫בלילה למלעיבאורייחא דבע״פ וביום באורייתא דבכחב‪,‬‬ ‫להמשך הדרוש דמג השגועוח הוא זמן קבלת התורה‪,‬‬
‫ועי״ז יתדבק פחדא במבועא משלא טמיקא וישתכמון‬ ‫היינו שהג׳ חורוח שהם סוד זו״נ מקגליס תחלה שפעם‬
‫בזווג חד‪ ,‬עיי״ש כי זה הוא לצורך הזווג* כי ע״י‬ ‫מאמא‪ :‬כל ספיראן מקבלין דא מן דא‪ .‬ע״י הצמרות‬
‫הלימוד‬
‫?כט‬ ‫הזהר‬ ‫תקינא תשםרי ניף ל׳׳ע ע״א[‬ ‫תרןוני‬
‫שקתות המים‪ .‬ותרוייהו אתשקיין על ידא דצנורא דאיהו עמודא דאמצעיתא דכליל כולא‪.‬‬
‫וזיהו ברית דכלילן ביה כל אבריז דגופא‪.‬‬
‫צנורין איבון אתשקיין מן את ו׳‪ .‬דאיהו נהר דנגיד ונפיק מעדן‪ .‬ואיהו צנור דנ&יק‬ ‫כל‬
‫ממעינא דמיא דאיהו י׳‪ .‬ומיניה אתפשטא ה׳ דאיהי ים עלאת‪.‬‬
‫חזי תשע נקודין אינון מן קמ״ץ עד שור״ק‪ ,‬וכלהו אתקריאו צגורין ומבועין לאתוון‪,‬‬ ‫ותא‬
‫דאינון‬
‫כ א ד לחי דאי‬
‫הלימול הוא מחקן הב׳ צנורוח רנו׳׳ה ועי״ז הוא מעורר מדברי רטנו בכמה לוכתי שכל השפעות טובות שז״א‬
‫הכמ של יסול צליק שהוא סול לשון למוליס‪ ,‬והיינו שהוא סיד אות ד משפיע להמלכות הוא נמשך מכתר‬
‫שע״י הליבוריס שמוציא בשפחיו הוא מעורר הפח עליון עיי״ש‪ ,‬ואמר הכא ואיהו ד׳ל שהאות ד שאנו‬
‫של נו״ה לז״א ששם מחבשל הזרע‪ ,‬וכמ״ש רבינו מדברים בו שע״י נמשך ההשפעה‪ ,‬איהו נפיק מעדן‬
‫)בלק״ת פ׳ עקב‪ ,‬ובע״ח פ״ז משער השמוח( יבשאר עליון שהוא סוד הכתר ואיחו צנור ת פ י ק ממעינא‬
‫דוכחי דאתקרון אפיקי מים עיין )בזהר פ׳ אחרי דםיא דאיחו י׳ ומניח אתפשטא ח׳ וכו׳ גס זה‬
‫לף ס״ח ע״א( בסול כאיל חערוג על אפיקי מים‪ ,‬מובך ע״פ מה שמבואי לעיל )בהקדמה שס ע״ב ידף‬
‫לנו׳׳ה אקרון אפיקי מיס בהאי לרגא לצליק מניניה י״ג ע״א( שענין התפשטות השפע של אות ד הוא‬
‫נגיל ונפיק מטעי נחלא בסול ונהר יוצא מעלן להשקוח נמשך מאתפשטותא דההוא נקודה שבתוך הב דאיהו‬
‫אח הגן עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הלרוש שהב׳ י׳ עיי׳׳ש ובביאורינו שם‪ ,‬והכא מוסיף עוד להמשך‬
‫שפחייס נקראים אפיקי מיס‪ ,‬שכל השפע היורל מהלשון הדרוש שהשפע שנמשך לתוך רתם המלטת הוא השפע‬
‫צדק לשון למוליס בחוה״ק‪ ,‬הוא נובע לרך השפחייס הנמשך מכתר עליון שהוא המקור של השפע שהיא‬
‫שהם נו״ה‪ ,‬וכענץ שאמרו שכל השפעה של היסול צליק בחי׳ מעין המים וניתן לאמא עלאה ומשם נמשך ע״י‬
‫שנובע נחלי מים להשקות את הגן‪ ,‬נובע מנו׳׳ה שהם מור היוצא מעדן להמלטח‪ ,‬וע״ז מרמז הי׳ שבראש‬
‫מפיקים מחלי מיס לתוך היסוד צדיק להשקות את י*ו׳‪ ,‬שהי׳ היינו הנקודה שבחוך הב שהוא הנקודה‬
‫הגן שהיא המלכוח וכאמור‪ .‬דאתקרון שקתות הראשונה שהוא סוד כחר עליון‪ ,‬והקו של הד מרמז‬
‫המים היינו כמש״ל שבנו״ה מחבשל הנחלי מיס והס לסוד הצמר הממשיך השפע מלעילא מכחר עליון לאמא‬
‫משפיעים ונובעים המימי חסדים להיסוד צדיק להשקוח ענאה שהיא סוד ה׳ הראשונה בסוד נהר היוצא מעדן‬
‫נהמצטת סוד ה׳ תתאה דאיהי ים עלאח היינו‬ ‫אח הגן כמל ותרווייהו אתשקיין ע״י דצנורא‬
‫מיל כי גס נו״ה המשפיעים ליסוד החחחון‪ ,‬הס סוד מיס העליונים שהם שפע האומת דאמא עלאה‬
‫מקבלים השפעחס מספי׳ שלמעלה מהם שהוא סוד וכמש״נ )בדף הקדום(‪ ,‬וכוונתו לבאר בזה להמשך‬
‫הח״ח‪ ,‬וכמש״ל )בהקדמה דף י״ב ע״ב( שהודן של הדרוש ענץ המ׳ סאה מיס העליונים של המקוה‬
‫נו״ה מושכין השפעתם מהר גדולה של יעקוב שהוא שהנוקבא טובלת בהם הנזכר למעלה מה הוא ענינס‬
‫סוד גופא ח״א עיי״ש ובביאורינו שם דאיהו עמודא ומקור מחצבתם‪ ,‬ומפרש שהמיס הס אורות אמא עלאה‪,‬‬
‫דאמצעיתא‪ .‬שהוא סוד חג השבוטיח‪ ,‬וכמ״ש לעיל ומקור מחצבחס של המיס הוא מעין העליון שהוא‬
‫)חיקון כ״א דף נ״ה ע״א‪ ,‬וברע״מ פ׳ פנחס דף י־נ״ז כחר עליון‪ ,‬ומזה נחהיה ענין המיס קדושים שנקראים‬
‫ע״ב( ובשאר דוכחי‪ ,‬דחג שבועוח הוא בח״ח שהוא מיס העליונים של ים עלאה‪ ,‬ומשם נובעים ע״י הצנורוח‬
‫סוד עמודא דאמצעיחא‪ ,‬והיינו כי ע״כ טחנו הב׳ הקדושוח להמקוה ובהם עובלח הנוקבא להיוח מהורה‬
‫חורוח בחג השטעות לייקא‪ ,‬כי הוא ‪ p t‬השפעת אוח לבעלה כנ״ל‪ .‬ות״ח ט׳ גקודין וכד‪ .‬מאמר זה הוא‬
‫ד ליעקוב שהוא סוד הח״ח שמשפיע לנו״ה וכאמור• להלן )חיקון ע׳ דף קכ״ט ע׳׳א( באריכות‪ ,‬והביאו‬
‫דכליל כולא כטעם עטן ח״ח הטלל קו ימק וקו לסייעתא למש״ל שהמי מקוה נמשכין מן הכתר‪ ,‬כי‬
‫שמאל‪ ,‬שהם סוד הב׳ חורוח מסערא דגו״ה וכנזכר‪ :‬כפי מה שכתוב לעיל דםוד המ׳ ס א ה של המקוס הס‬
‫ואיהו ברית דכלילן ביה כל אבדין דגופא כי אוח מבמי׳ ט׳ נקודץ לכל סטר וכד‪ ,‬והנה הט׳ נקודין‬
‫ד הוא סוד צורת אבר דיםוזי צדיק‪ ,‬והוא נקרא כל מחחילץ מן הקמץ שהוא נקודת הכתר‪ ,‬ונשתלשלין‬
‫דכלול ו״ק דגופא ח״א‪ ,‬וכמ״ש )מהרח״ו בהקדמתו דרגא בחר דרגא על סוף כל לרגץ שהוא נקודת השורק‬
‫שבסוף הע״מ כלל כ׳( באורך פיי״ש‪ :‬דאיהו נחר שהוא נקולת היסול צמק ומשם נמשך להמלטח‪ ,‬ה מ‬
‫דנפיק מעדן‪ .‬היינו כמש״ל )בהקדמה דף י״ב ע״א( לפניך שמקור הימין שמשם נמשך המיס של המקוה‬
‫דאות ר הוא ‪ TO‬נהר מ פ י ק מעלן להשקות אח הגן‪ ,‬הוא מן הכחר ויכיאמרן‪ :‬ומבועין לאתוון היינו ממש‬
‫לית עדן אלא כחר עליון ועיי״ש בביאורינו שהבאתי ת י נ ו )בע״ח פ״ה משער טנת״א( שהנקודוח ה ס‬
‫חיות‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תשםרי ]לף ל׳׳ט ע׳׳א[‬ ‫ת^ני‬ ‫?ל‬
‫דאינון כלילן בקרקע דאיהי שכינתא תתאה‪ .‬דאתקריאת ג״ן כלילא מתלת וחמשץ‬
‫סדרץ דאורייתא‪ .‬ועלה אתמר ג״יי גן נעול אחתי כלה גל נעול מעין חתום‪ .‬חתום ודאי‪.‬‬
‫ח‬

‫בגץ דאיהי בתולה ואיש לא<זו ידעה‪ .‬ואיהיחכמת שלמה‪ .‬דעלה אתמר »*כי־! ‪ K‬ותרב‬
‫ה (‬ ‫(‬

‫חכמת שלמה‪ .‬אתרביאת מכל שקיו דכל ספירה וספירה‪ ,‬על ידא דההוא צנורא דאיהו ‪A‬‬
‫עד דמטיאת לההוא מבועא עלאה דאיהי י׳ עלאה חכמת כל בניסז קדם‪ .‬ובההוא זמנא‬
‫(‬

‫אתעבידת איהי תגא ברישא דאת ו׳‪.‬‬

‫ותא‬
‫ב א ד לחי ראי‬

‫למלרנה על החכמה עיי׳יש ובביאורינו שם‪ .‬ולזה אמר‬
‫מ א להמשך הלרוש שלזה מרמז הנקולה שבתוך הב׳‬
‫שהיא מרכז האמצעי של הע׳ נקולין שבכל צל וגם יש‬
‫בה סול אות ד כשנתארכה כנ׳׳ל‪ ,‬והיינו שהמלטח‬
‫היא מרומז גאות י׳ שהיא מכמה‪ ,‬בי זה עיקר תיקון‬
‫שלה כשנתעלית על החכמה גסול ותרכ הכמת שלמה‬
‫כאמיר‪ ,‬וגם הוא מרומז כצורת אות ו׳ כנ׳׳ל‪ ,‬כי כל‬
‫עיקר עלייתה להחכמה היא כשהיא מקכלת השפעתה‬
‫מכעלה ע״י היסול צליק שהוא כצורח אוח ד כג״ל‬
‫וכלמפרש ואזיל‪ .‬אתרביאת סכל שקיו דכל ספירה‬
‫וכד‪ .‬פי׳ כי נולע ממה לקיי׳׳ל ככ״מ שכל מה שהמלטח‬
‫נחגללה‪ ,‬היא ע״י מה שנותנים לה כל הע׳ ספי׳ חלקם‬
‫ועיץ גלגרי רגינו )כע״ח פ״א משער מיעוט הירח(‬
‫גגיאור הענין מ״ש מלכוח אחנטילח מכולהו ואיהי‬
‫שלימו לכולהו גסול רגוח בנוח עשו חיל ואח עלית‬
‫על כלנה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא למה לאחרכיאח‬
‫המלכות ע״י חלקי כל הספי׳ כםור ואח עליח על כלנה‬
‫על שנעשיח במזי׳ וחרג מכמח שלמה כנ״ל‪ ,‬הכל היא‬
‫כשגעלה משפיע ע״י הצינור יסול צליק שהוא׳ כצורת‬
‫אות ף וכנזכר‪ .‬עד דטטיאת לההוא מבועא עלאה‬
‫דאיהי י׳ עלאה‪ .‬ר״ל שכאשר נותנים לה כל הט׳ ספי׳‬
‫חלקם‪ ,‬אז נחעליח המלטת ונעשית גכחי׳ ה׳ על יי‪,‬‬
‫וכמ״ש רטנו )שם פ״ג( גענין מ״ש )גזהר פ׳ אמור‬
‫לף קי׳ב( מקמו מגמשור שנאמר כפסח‪ ,‬שכאשר נתנללת‬
‫המלכוח ככל י״ ס שלה ע״י הי״ם ח״א‪ ,‬אז עוליח‬
‫למעלה ולוקחח מקומם‪ ,‬ונמצא שהיא עחה ה׳ על י׳‬
‫עיי״ש• ה כ ס ת כל בגי קדם‪ .‬הוא מפרש כזה המשך‬
‫הקרא ותרכ חכמת שלמה מחכמח כל כני קום‪ ,‬והיינו‬
‫כמ״ש )כזהר פ׳ ויחי לף רכ״ח ע״ג( וכשאר מכתי‬
‫דקאי על המלטת שנתקנת גתי׳קונה וגשלימוחה ככל‬
‫קומתה ע״י מה שמקגלת מגפלה עיי״ש‪ ,‬ולזה מפרש‬
‫הכא להמשך הלמש שלזה אמר מחכמת כל גני קלס‪,‬‬
‫ר״ל מכל הספירות של ז״א שטלן מחנים לה חלקם‬
‫בחכמה‪ ,‬על שנתעלית למעלה מכל החכמות של כל‬
‫הספירות על שעלתה על ספירת המגלה שלו וכאמור‪:‬‬
‫ובההוא זםנא אתעבידת איהי ת נ א ברישא דאות‬
‫ף‪ .‬גם זה מ ט א ר ‪£‬ניל )מש תיקון י׳ שם( שכשיהיה‬
‫התיקון‬
‫חיות ועצמות לאתוון שהם הגוף עיי״ש‪ :‬דאינון כלילן‬
‫בקרקע דאיהי שכינתא תתאה‪ .‬ר״ל ומה״ט אמייק‬
‫שהט׳ נקולין שככל הד׳ סטרין שעולים ל״ו נכללים‬
‫גהנקולה האמצעיח שכחוך הם סחימא לכלול ר סטרין‬
‫לחשלום הגל׳ סאה של המקוה‪ ,‬כיון שכל הע׳ נקולין‬
‫נכללין כהמלטת‪ ,‬וכמש״ל)תיקון ע׳ שם( למה״ט אין‬
‫להמלכות שום נקווה כי היא כלולה מכולן‪ ,‬ומה״ט‬
‫אמרינן למעלה שהמלטח היא גחי׳ הגן כסול ג׳ץ‬
‫סלרים שכה זורע הגנן זריעוחיו היינו כל הע׳ נקורין‬
‫שככל צל כנ״ל‪ ,‬ולזה אמר הכא לאינון כלילן גקרקננ‬
‫שהיא הגן‪ ,‬היינו שהט׳ נקודות הם גחי׳ צבורות כלרך‬
‫צינורוח העשוים גקרקע וגן למשוך ממעין המים‬
‫להשקוח אח הקרקע והגן‪ ,‬וגאמצע הגן נעשה גור‬
‫מקוה מים‪ ,‬שכל הצינורוח נמשכין לתוכה להשקוח‬
‫תמיל את הקרקע‪ ,‬וכן הוא הנמשל שהמלטת שהיא‬
‫הגן שגה נזרעו האורות העליונים‪ ,‬עשה הקכ״ה סגיכ‬
‫לה צנורות של מי מעץ של כל הע׳ נקורץ שככל סטר‪,‬‬
‫ובתוך המרכז נעשה נקולה שהיא סול מקוה שנמשך‬
‫לתוכה מםמעק אל המקוה טהרה וכאמור כלילא‬
‫םג״ן םדרין דאורייתא‪ .‬וכמש״ל )תיקון י״ג רף כ״ט‬
‫ריש ע״ג(‪ ,‬ועיי״ש גגיאוריגו )כמ׳ה תלת וחמשין‬
‫םלרין( ועלח אתםר נן נעול וגר מעין חתום מגיא‬
‫פסוק זה לםמוכץ שרנקולה האמצעית שגחוך הם׳‬
‫םחומא הנקראח גן היא משלמח להמ׳ סאה מי המקוה‬
‫הנמשכץ ממעין העליון‪ :‬התום ודאי בגין דאיהי בתולה‬
‫מראה גאצכע שמלכר‬ ‫וכד‪ .‬מ ל שתיגח חחום‬
‫כהנקולה האמצעיח של ה ‪ B‬שמרמז להמלכוח שטובלת‬
‫כתולה‪ ,‬שמעינה חחום‬ ‫גהמקוה שנקראת תמיל‬
‫קולם הזווג ולאחר הזווג היינו כמ׳׳ש רגינו)גע״ח לרוש‬
‫י׳ משער מ״נ ומ״ל( להמלטח לעשיה נקראח כחולה‬
‫ואיש לא ילעכ‪ ,‬כי לאחר כל זווג סותם ז״א את פחחה‪,‬‬
‫וככל שעה היא ככחולה ואיש לא יממה מפני החיצונים‬
‫עיי״ש‪ .‬ואיהי ח ב ט ת שלמה וכד‪ .‬נמל )תיקון ע׳‬
‫לף ק״כ ע״א( י׳ איהו חכמת שלמה‪ ,‬וביאור הלכמם‬
‫ע״ל )מש תיקון י׳ לף כ״ל ע״ב( בסול וחרב חכמת‬
‫שלמה‪ ,‬שהי׳ שהיא המלטת‪ ,‬העליה היותר גמלה מלה‬
‫היא כשהיא מ ח י ׳ ותרב חכמת שלמה שעולה ממדרגה‬
 ‫י‬
‫?לא‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תשםרי ]דף ל״מ נמא[‬ ‫ת?ונ‬
‫ותא חזי‪ ,‬שכינתא תתאה‪ ,‬כד איהי אתשקיא מן נקודין‪ .‬אתקרי חר״ק חלים שור״ק‪ ,‬למאן‪.‬‬
‫להתוא צנור‪ ,‬דאיהו ף‪ ,‬דכליל שית צנורין דכולזזון משית אתוון‪ .‬דאינון אבגית״ץ‬
‫וכו׳‪ .‬שית צנורין אינון דתליין מיניה‪ ,‬ואיהו כליל שית אחרנין‪ .‬וכילתו סלקין למ״ב‪.‬‬
‫חר״ק חלים שור״ק דהתוא צנור כגוונא דא י‪.‬‬ ‫אתקריאת‬
‫לגבי י׳‪ .‬והכי לגבי ה׳‪ .‬ודזא דמלה )ימןיי‪ ,‬י אני ראשון ואני אחרון וכר‪.‬‬
‫ה‬ ‫והכי אתקריאת‬
‫ולזמנין‬
‫ב א ר לחי דאי‬
‫וביאור הדברים מובן עפמש״ל)•תיקון כ׳׳א דף ס׳׳ב ע׳׳א(‬ ‫התקץ השלם בסוד וחרב חכמח שלמה כאמור‪ ,‬אז‬
‫דהאי נקידה שבתוך הב דבראשית אית לה תלת קוצץ‪,‬‬ ‫תעלה המלכות שהיא אות י׳ ושמא על רישא דד‬
‫רישא ואמצעיתא וםופא‪ ,‬ואתעבידת תלת יודי״ן‪ ,‬ומהם‬ ‫ואתעבידת תגא ז׳ ועיי׳׳ש בביאורינו‪ ,‬דמ׳ל שהד יש‬
‫יוצא השם מ׳׳ב דאברי בהון שמיא וארעא וכל חיליהין‬ ‫לה צורת אות ד ובצדו בראשו עוד אות י׳‪ ,‬שהיא מרמז‬
‫עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש דלהכי רמוז הי׳‬ ‫שהמלכוח עולה לראש בעלה להיוח בבחי׳ אשת חיל‬
‫דאתמשך ונעשה ממנה ד‪ ,‬שמהנקודה קדמאה של ה ב‬ ‫עטרת בעלה‪ ,‬ולזה אמר הכא שלזה מרמז הי׳ שבתוך‬
‫שהיא סוד אות י׳ נעשה ג׳ נקודץ חולם תירק שורק‪ ,‬סוד‬ ‫הב׳ שנחארך ונעשה ממנה אוח ד כנ״ל‪ ,‬שיש בזה סוד‬
‫ג׳ קוצץ ראש תוך סוף שאתעביד מנהץ ג׳ יודי״ן שמהם‬ ‫אות ד אות ף‪ ,‬ואות י׳‪ .‬כד איהי אתשקיא מן‬
‫יוצא השם מ״ב שכל אחד מז׳ שמות כלול ד תיבין‬ ‫נקודין וכד‪ .‬ע׳׳ל )בהקדמה דף ח׳ ע׳׳א( שמקורות‬
‫דאמיח״ן וכד שמהם נבראו כל העולמוח וכאמור שית‬ ‫הס כמבועי דמיא דאחמר עלייהו המשלח מעמים‬
‫צנורין אינון דתליין מניח ואיהו כליל ו׳ אחרנין‪.‬‬ ‫בנמלים וגד ישקו כל חיחו שדי וגד ועיי׳׳ש בביאורינו‪,‬‬
‫היינו כמ״ש רבינו )בע׳יח פ״ב משער הק״ש שעה״מ(‬ ‫ולזה אמר הכא להמשך הדרוש דלהכי מובן מש״ל‬
‫שבהשם הא׳ אבגיח״ן כלולים כל הז׳ שמוח דשם מ׳׳ב זה‬ ‫שנפשה מהנקודה זו שהיא י׳ סוד אוח ד‪ ,‬והימו‬
‫עיי״ש חרק חלם שורק דההוא צנור וכו׳ לאחר‬ ‫לפמש״ל דסיד מי המקוה שמהם מקבלח המלכוח‬
‫שאמר לעיל שבהנקודה שבחוך הב נכלל סוד נקודה‬ ‫שפעה בסוד צינורוח השפע הם ברזא מקומן ט׳‬
‫חדח שהוא המלכיח‪ ,‬וגם המשכחה שהיא סוד הצמר‬ ‫נקודין לכל סטר‪ ,‬ועי״ז נחגדלח בכל שיעור קומם כטעם‬
‫שהוא כצוות אוח ו׳‪ ,‬הוא מוסיף והולך לדרוש שהב׳‬ ‫שאמר מקמה אוחיוח קומ׳׳ה כנזכר‪ ,‬כי רזא מ ק ו מ ת‬
‫אוחיוח י״ו מרמזים נזווג זו״נ‪ ,‬דהיינו שהאוח ד מרמז‬ ‫שמחפשטים לכל סטר הם ברזא דאוח ד שהוא שורש‬
‫לז״א והאוח י׳ מרמז להמלכוח שהיא סוד נקודה חרא‬ ‫הצינור וכדמפרש ואזיל‪ :‬אתקרי חרק חלם שורק‬
‫דכליל חלח נקודץ רישא אמצעיחא וסיפא‪ ,‬שהם סוד‬ ‫וכו׳ עיין )בזהר בראשיח דף נדו ע׳׳ב( שאמר שם‬
‫הג׳ נקודוח חיריק חול״ם שוד׳ק‪ ,‬מרמז לג׳ מקומוח‬ ‫שהנקודה שבתוך הב הוא כולל חלת נקודץ חולם‬
‫של מעמדה עם הזעיר‪ ,‬דכשמלכוח היא בסופו למטה‬ ‫מירק שורק ואתכלילו דא בדא ואתעבידו ח א חדא‪,‬‬
‫חחח יסודו היא בבחי׳ חיוק‪ .‬וכשהיא בחמצעיחא הייני‬ ‫ולזה הוא מפרש הכא להמשך הדרוש שעפ״ז מובן איך‬
‫שעומדח בחזה שלו היא בבחי׳ שירק‪ ,‬וכשעולית למעלה‬ ‫נעשה מנקודה זו סוד אוח ד למאן לההוא צנור‬
‫לעטרה על ראשו בסוד אשח חיל עטרח בעלה היא בבחי׳‬ ‫דאיהו ד‪ .‬מיל דלאחר שמקבלח המלכוח שהיא הנקודה‬
‫חולם כגוונא דא לעיל )בהקדמה דף ז׳ ע״א( מביאי־‬ ‫הפנימיח שבתוך המקוה השפע מהט׳ נקומן בכל סטר‪,‬‬
‫ענץ ציור זה בביאור היטב‪ .‬והבי אתקריאת לגבי •׳‬ ‫נתארכה הנקודה ממשכה להיוח כצורח צינור שהוא‬
‫והכי לגבי ה׳‪ ,‬זה המשך למש״ל ואיהו צנור ממעינא‬ ‫סוד איח ד‪ :‬דכליל ש י ת צנורין הימו כמש״ל‬
‫דמיא דאיהו י׳‪ ,‬ומניה אחפשטא ה׳ דאיכו ים עלאה‪,‬‬ ‫)בהקדמה דף ז׳ ע׳׳א( שהאוח ו׳ הוא גלגל דאחהפך‬
‫ומוסיף בזה ואמר עוד שענץ הצמר שאמרנו דאפיק‬ ‫לשיח סממן והוא סוד מולם מירק שורק עיי״ש‬
‫מהי׳ ואתפשט לגבי ה׳ עלאה‪ .‬היינו ג״כ האי סוד י׳‬ ‫ובבאורינו שם‪ ,‬ולזה אמר הכא שדברים אלו יחיחדו עם‬
‫תיבץ דאבגית״ן שהוא מממז באות ף דאתעביד‬ ‫מאמר זה שהאי נקודה דאחעביד מינה חולם חירק שורק‬
‫מהנקודה;מתוך ה ב וכדאמרן‪ :‬אני ראשון ואני אחרון‬ ‫הוא בחא דאות ר בכללות‪ ,‬כי היא סוד צנומת דמשית‬
‫ר״ל שהנקודה שבתוך ה ב שהיא הנקודה הראשונה שממנה‬ ‫סממן שמהם אתשקיא הנקודה האמצעיח שהיא המלכות‬
‫הושתת העולם‪ ,‬נתפשטה ונתארכה להיות גבחי׳ אות ד‬ ‫וכאמור‪ :‬דאימן אבגיומץ וכד‪ .‬גס זה מבואר )מהר‬
‫וצנור‪ ,‬להמשיך השפע וחיות כמאור א״ס ב׳׳ה ממש כל‬ ‫בראשית שס( בראשית בר״א שי׳׳ת‪ ,‬שית סטרץ דמחפשטץ‬
‫דרגץ עד סוף כל דרגין שהיא סוד ה׳ אחרונה וכאמור‪,‬‬ ‫מג׳ נקודות‪) .‬היימ מולם חירק שורק[ דברא נמו נקודה‬
‫ופנימיוח הענץ ע׳׳ל )בהקדמה דף ז׳נמא וחיקון ה׳ דף‬ ‫קדמאה שהם מ א דשמא דארבעין ותרץ אתוץ עיי׳׳*‬
‫כ׳‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תשסרי ]דף ל״ט ע״א וע״ב[‬ ‫ת?וני‬ ‫?לב‬
‫איהי עטרהיה על רישא דאת ר‪ ,‬כגווגא דא א• ורזא דמלת נוטה שמים כיריעה‪.‬‬ ‫ולזמנין‬
‫ודא רזא דרישא דאת א׳‪.‬‬
‫נחית תחותוי‪ .‬כגוונא דא א קמ״ץ‪.‬‬ ‫ולזמנין‬
‫ימ אשת חיל‬ ‫)משלי‬ ‫אתמר בה‬ ‫על רישא‪ ,‬אתקריאת תגא זרק״א‪ .‬בההוא זמנא‬ ‫כד סלקא‬
‫עטרת יח( בעלה ואתקריאת חל״ם‪.‬‬
‫נחתת תחותיה אתקריאת חיר״ק‪ .‬ואיהי לח״ם !יף ל׳ט ‪ -‬דהכי איהי חל״ם בהפוך‬
‫‪P‬‬ ‫‪s‬‬ ‫וכד‬
‫אתוון לח״ם‪ ,‬ודא איהו )תהלימ ע לחם ימ אבירים אכל איש‪ .‬דאתמר ביה )שמות טי( י״י‬
‫ח{‬

‫איש מלחמה‪.‬‬
‫דחכמה‪ ,‬אתקריאת חל״ם‪.‬‬ ‫מסטרא‬
‫ואנכי נטעתיך שורק‬ ‫ה‬ ‫דעמודא דאמצעיתא‪ ,‬אתקרי שור״ק‪ ,‬כמה דאתמר‬
‫)ירמיה‬ ‫ומםטרא‬
‫כלה זרע אמת‪ .‬ההוא דאתמר ביה )מיכה *> תתן אמת ליעקב‪.‬‬
‫החקר אלוה‬ ‫)איוב ‪OP‬‬ ‫דיליה אתקריאת חר״ק‪ .‬ובהפוך אתוון חק״ר‪ .‬ובגינה אתמר‬ ‫מםטרא‬
‫תמצא‪.‬‬
‫ואיהי‬
‫ג א ד לחי ראי‬
‫מזדווג עם המלכות• דאתמר ביה ה׳ איש מלחמה‪.‬‬ ‫כ׳ ע״ב( ובביאורינו שם באורך ולזמנין איהי עטרה‬
‫מביא ראיה דאיש הוא ז״א‪ ,‬וכמ״ש בש״ס )סנהדרין‬ ‫על רישא דאות ר וכד ענין זה כבר נחבאר לעיל)חיקון‬
‫דף צ״ו ע״ג( אין איש אלא הקב״ה שנאמר ה׳ איש‬ ‫ה׳ דף י״ע ע״ב( עיי״ש וגביאורינו שם‪ ,‬והכא הוא מוזר‬
‫מלחמה עיי״ש‪ ,‬והיינו דז״א שנקרא הקג״ה געלה‬ ‫ושונה פרק זה בשביל חוספוח איזה ענינים שלא נחפרשו‬
‫דמטמנימא נקרא איש‪ ,‬ועליו שייך לשון לחם אמרים‬ ‫שם זרקא היינו פמש״ל )חיקון כ״א דף ס״א ע״ב(‬
‫אכל אי* פי׳ שמזמוג עם הלחם שהיא המלטח וכאמור‪.‬‬ ‫פחח ואמר שכינחא קדישא אחקריאח זרקא‪ ,‬דחלח אבנץ‬
‫מסטרא דחכמה אתקריאת חל״ם ר״ל כשהיה עולה‬ ‫יקרין דאינון סגולחא בסוד חלח אבהן‪ ,‬ואבן יקרא על‬
‫למעלה לחכמה לחיק אכיה אז אתקריאח חל״ם‪ ,‬וממש‬ ‫כולהו חגא ברישא דכולהו‪ ,‬ועלה אחמר אבן מאסו‬
‫)במק״מ פ׳ כראשיח דף ט״ו ע״ג( מקודח חול״ם‬ ‫הבונים היחה לראש פנה‪ ,‬ואיהי חגא ברישא דחוטא‬
‫הוא בחכמה‪ ,‬מלשון והחלימנ״ו עיי״ש וםםמרא דעמודא‬ ‫דקירטא דזרקא אבנא לגבי חויא בישא‪ ,‬אבנא די מחת‬
‫דאמצעיתא אתקרי שור״ק‪ .‬גם זה מבואר )גמק״מ‬ ‫לצלמא‪ ,‬וההוא אבנא מתכללח ומעוטרח כאבנא בריש‬
‫שם בשם הקדמונים( כי חולם הוא גחסד קו הימין‪,‬‬ ‫עזקא‪ ,‬והאי אבנא איהי י׳ בריש א׳‪ ,‬ואיהי י׳ בסופא‪,‬‬
‫וחירק הוא מ מ ר ה קו שמאל‪ .‬ושורק בח״ח‪ ,‬שר״ק‬ ‫עלה אתמר מגיד מראשיח אחרית עיי״ש ובביאורינו‬
‫אוחיוח קש״ר קשורא דחמויהו עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא‬ ‫שם‪ ,‬ולזה הוא מביא מאמר זה להמשך הדמש כאן‪,‬‬
‫דכשהמלכוח שהיא סוד הגקודה מזכר כשהיא מזדווגח‬ ‫שהמלטח שהיא הנקודה שגתוך הב׳ שהיא הטללח‬
‫עם בעלה בחזה שלו‪ ,‬היא נקראת שורק שהוא מלופי״ם‬ ‫כל הג׳ גקודין חולם חירק שורק‪ ,‬שהיא סוד הג׳ אמין‬
‫מ ה ו‪ ,‬שהנקודה עומדת באמצע שיעור קומה של הר‬ ‫יקירין גסוד סגלתא דתלח א ג ק ואגן יקרא על כלהו‬
‫שהוא ז״א‪ ,‬ונקראת שורק מלשץ קשר‪ ,‬בסוד קשורא‬ ‫דכד סלקא על רישא בסוד אבן מאסו הגונים היתה‬
‫דתמוייהו וכאמור‪ :‬זרע אמת‪ .‬אמת הוא סוד ז״א‬ ‫לראש פנה‪ ,‬נעשיח גגחי׳ אשח חיל עטרת גמלה‪ .‬והייני‬
‫עמודא דאמצעיתא‪ ,‬כמש״ל)גהקדמה דף מ ע״ג( אמח‬ ‫סוד זרקא וכאמור‪ .‬ואיהי לח״ם‪ .‬ר״ל מקודח החול״ם‬
‫הוא הוי״ה עמודא דאמצעיתא עיי׳׳ש‪ :‬ההוא ד א ח מ ר‬ ‫מרמז להמלטת כשעלתה למעלה כסוד אשת חיל עמרת‬
‫ביה ת ת ן א מ ת ליעקב‪ .‬הגיא סמוכץ דאמת מרמז‬ ‫געלה‪ ,‬כי חל״ם היא אוחיוח לח״ם שהיא סוד המלכות‬
‫לז״א ש מ א סוד יעקכ מדת ח״ח‪ ,‬וממש ) מ ה ר פ׳‬ ‫נוקבא ח״א‪ ,‬וכמ״ש )גמאומ אור‪ ,‬ערך לחם(‪ ,‬דלחם‬
‫ויצא דף קנ״ז ע״ג בס״ת( יעקג דא ת״ת קדישא‬ ‫היא כינוי להמלטת‪ ,‬בסוד אץ לחם אלא אשה פיי״ש‪.‬‬
‫עיי״ש‪ ,‬והיינו שז״א געלכ דמסרוניסא הוא סוד כאמת‪,‬‬ ‫ודא איחו לחם אבירים אכל איש‪ .‬היינו כי לחם‬
‫]ועי׳ בדברי רגמו בע״ח פ״ג משער תיקון המקגא‬ ‫הוא כינוי למלטח נוקגא ח״א‪ ,‬ואיש הוא ז״א גמלה‬
‫כלל י״מ[‪ :‬מספרא דיליה אתקריאת חרק‪ .‬סמל וכן‬ ‫דמממניתא‪ ,‬ואכילה היא לשון זומ‪ ,‬וכמ״ש כי אם‬
‫מ י ה כנמ׳א‪ ,‬והיינו פמש״ל)חיקון כ״א דף מ״ז ע״א(‬ ‫הלחם אשר הוא אוכל והימו איש שהוא ז״א הוא‬
‫ונרעדת‬
‫קלג‬ ‫הזהר‬ ‫תקינא תשמרי ^ף ל״מ פ׳?!‬ ‫תכווני‬
‫קרח הנורא‪ .‬דאיתו שמא תליתאי דצלותא‪ .‬דאתמר בית האל תגזיול תגבור והנורא‪.‬‬ ‫ואיהי‬
‫הנורא איהו עמודא דאמצעיתא‪.‬‬
‫ושור״ק איהו טמיר וגניז מםטרא דצדיק‪ .‬דאיהו ברית‪ ,‬אור גנוז‪ .‬דאיהו ר״ז בחושבן‬
‫אור‪ .‬כמה דאוקמוהו מארי מתניתין אור זרוע לצדיק‪ .‬ודא הוא אור הגנוז‬
‫לצדיקייא‪ .‬דתמש אור דלעילא מיניה‪ .‬כולהון אינון באתגלייא‪.‬‬
‫ומאי‬
‫באר לחי ראי‬
‫גופו אלא היסוד לבד‪ .‬לפי שכל פעולתו בהסחר נניי״ש‬ ‫ונקודת תירק אתמר בשכינתא תתאה עיי״ש‪ ,‬והיינו‬
‫דאיהו ברית וכו׳ הוא כמפרש דבריו במה שכתוב‬ ‫כי המלכוח כשהיא למטה בסוד ו ה א ח הדום רגלי‬
‫דהמלטת נקראת לפעמים שורק‪ ,‬והרי קיי״ל דנקודת‬ ‫פמש״ל )חיקון י״ח דף ל״ד ע״א ובשאר דוכחי( היא‬
‫שורק שהוא מלופיס הוא ביסוד צדיק‪ ,‬ולזה מתרץ‬ ‫בנסי׳ נקודה חרא שעומדח למטה כצורח חירק • ובהפוך‬
‫שהמלכות ויסוד חדא הוא‪ ,‬כי לפעמים נס המלטת‬ ‫אתוון חקר וכד‪ .‬ע״ל )תיקון ע׳ דף קכ״ט ע״ב(‬
‫נקראת ברית‪ ,‬וכמ״ש )בזהר פ׳ פנתס דף רי״ד ע׳׳ב(‬ ‫חר״ק ביה חקיר״ה‪ ,‬החקר אלקי תמצא עיי״* וביאור‬
‫בסוד ואזכור את בריתי שהמלכות נקראת לפעמים ברית‬ ‫הדברים הוא ע״פ דברי )הרב מהרמ״פ ז״ל במאורי‬
‫על שם מדת יסוד צדיק‪ ,‬וכמש״ל )ריש תיקון ל״ז(‪,‬‬ ‫איד ערך חקירה( שהחקירה היא במלטח שהיא עלמא‬
‫ולזה מובן מה שהנקודה שלה היא ג״כ לפעמים בנקודת‬ ‫דאחגליא ששם החקירה מוחרח עיי׳׳* ולזה אמר נקודח‬
‫שורק שהוא נקודת הברית יסוד צדיק וכאמור אור‬ ‫מירק מרמזת להמלכוח‪ ,‬כי חר״ק היא אוחיוח חק״ר‬
‫ננוז ובו׳‪ .‬טונתו בהמשך הדברים אלו לפרש בזה שלא‬ ‫ואיהו קרח הנורא גס זה מבואר להלן )חיקון ע׳‬
‫יוקשה על מש״ל )ריש תיקון זה דף ל׳׳ח ע׳׳א( שהיו״ד‬ ‫שם( דחר״ק הוא אוחיוח קר״ח‪ ,‬איהו קר״ח הנורא‪,‬‬
‫שבתוך ה‪3‬׳ מרמז לסוד נקודה האמצעית שנכלל בה‬ ‫קרח מההוא נורא דאיהו עמודא דאמצעיחא עיי״ש‪,‬‬
‫ה״פ אור של מעשה בראשית בסוד מי מדד בשעלו מיס‬ ‫וביאיר הדברים מובן עפ״ד )הזהר בראשיח דף כ״ע‬
‫דא חסד וכו׳ שהם סוד ה״ס מחסד עד הוד‪ ,‬שעל‬ ‫ע״ב( שהמלכוח נקרחת קרח בסוד מבטן מי יצא הקרח‪,‬‬
‫ידם נבניח המלכות בפרצוף שלם בכל ו״ק‪ ,‬דלפ״ז‬ ‫כי בה גלידין מימוי‪ ,‬היינו סוד טפח הזרע שנוחן בה‬
‫לכאורה הו״ל לכתוב עוד פעם ששיח אור‪ ,‬כדקיי״ל‬ ‫בעלה‪ ,‬עיי״ש ובאור החמה שם‪ ,‬וזה שאמר קרח מההוא‬
‫בכ״מ שכל פרצוף הוא בח ו״ק מחסד עד יסוד‪ ,‬ולזה‬ ‫נורא‪ ,‬ר״ל שנקרח גקרבה הזרע של בעלה סוד ח״ח‬
‫הוא כמתח בהמשך הדברים דליסוד צדיק א״צ לכחוב‬ ‫הנקרא נורח‪ ,‬וכדמפרש ואזיל‪ ,‬ולזה אמר הכא רהאי‬
‫אור להדיא‪ ,‬כי היסוד הוא סוד אור גנוז ביסוד דנוקבא‪,‬‬ ‫אוח ף הוא הנורא שממנו נשפע טפח הזרע להייח כסוד‬
‫אשר מכ״ט נקראת המלטת ברית ושורק‪ ,‬וכמש״ל‬ ‫קרח הנורא דאיהו שמא תליתאה דצלותא וכד‬
‫שהנקודה שבתוך הו׳ הוא אור גנח כמה דאוקטוהו‬ ‫הוא כמפרש דבריו במש״ל שהמלכות נקראח קרח הנורא‪,‬‬
‫מארי מתני׳ וכו׳ היינו כי בש״ס )תענית דף ט״ו‬ ‫קרח מההוא נורא כנזכר‪ ,‬כי נורא הוא סוד ח״ח‬
‫ע״א( אמריק צדיקים לאורה‪ ,‬דכתיב אור זרוע לצדיק‬ ‫בעלה דמטרוניתא‪ ,‬וכמ״ש )בפרע״ח פי״ב משער‬
‫עיי״ש‪ ,‬וביאור הדברים הוא כי הנה בש״ם )חגיגה‬ ‫העמידה( בסוד האל הגדול הגבור והנורא‪ ,‬שהיא הג׳‬
‫דף י״ג ע״א( אמריק אור שברא הקב״ה ביום א׳ כיון‬ ‫מוחין‪ ,‬המוח הא׳ הוא הגדול חסד‪ ,‬והמוח הב׳ הוא‬
‫שנסתכל הקב״ה וט׳ עמד וגנזו‪ ,‬ולמי גנזו לצדיקים‬ ‫הגבור גטרה‪ ,‬והמוח הג׳ הוא והנורא היינו ת״ת‪,‬‬
‫לעתיד לטא עיי״* ולזה מובן מ״ש צדיקים לאורה‪ ,‬כי‬ ‫ועיי״ש עוד )בפ״י משער תפלח ר״ה(‪ :‬ושור״ק איהו‬
‫להם נגנז האור וכאמור‪ ,‬ומפרש הכא להמשך הדרוש‬ ‫טמיר ונניז ובר‪ .‬עיין )בזהר פ׳ ויחי דף רל״ז ע״ג(‬
‫דלהכי לא נזכר בחורה אור פעם ששית ליסוד צדיק‪,‬‬ ‫דיסוד איהו רזא טמירא עיי״* ועיין עוד )בזכר פ׳‬
‫כי מדת יסוד צדיק הוא אור שלא נחגלה רק טמיר‬ ‫חציה דף קפ״ו נציב( והאי אחר טמירא איהו דלית‬
‫ונעלם ברזא טמירא‪ ,‬שכן או״ר הוא גימטריא ר״ז מהאי‬ ‫ליה גלויא וצריך לאחכסיא חדיר עיי״* ולזה אמר הכא‬
‫טממא‪ :‬דחמש אור דלעילא מיניה כולהון איגון‬ ‫דמה״פ נקראת המלכות שורק שהוא אוח י׳ וגקודה‬
‫באתנליא‪ .‬ר״ל דלהכי נזכר בתורה ה״פ אור‪ ,‬שמרמז‬ ‫טמיר וגנח גחוכה‪ ,‬שמרמז לזמן שבעלה מזדווג עמה‬
‫להחגלוח כאור להחמשה אברים ט זמעות ונוף ו ט‬ ‫ביסוד צדיק‪ ,‬ויסוד שלו הוא טמיר וגנח ביסוד שלה‬
‫רגלים שהם חג״ת נו״ה‪ ,‬ונאמר לכל אחד מהם אור‬ ‫וכדמערש ואזיל‪ ,‬ולזה מרמז צורח כמלופי״ם ו שהנקודה‬
‫בפגי עצמו‪ ,‬משא״כ ליסוד צדיק‪ ,‬כי החמשה אגרים‬ ‫הוא טמיר וגנוז גחון־ הד‪ ,‬ולא כמו חולם וחירק ושאר‬
‫המל כלהון עובדים פעולתם באתגליא‪ ,‬משא״כ מדת‬ ‫נקודות שהנקודה הוא גלוי‪ ,‬וכמ׳׳ש רטנו )גפרע׳׳מ‬
‫יסוד צדיק שאין פושה פעולתו רק כהסתר‪ ,‬ע״כ לא‬ ‫פ״ג ?מסר הלולב( דאין לך אבר צנוע ו מ מ ד ‪3‬כל‬
‫נתגלה‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תשםרי ]לף ל״מ ע׳׳ב[‬ ‫לןלל‬
‫ניהו‪ .‬תלת אור ם&ו״ל‪ .‬ותרץ אור שב״א‪.‬‬ ‫ומאי‬
‫ב(‬ ‫םלקא על גדפייהו דתרין נקודין דאעין שב״א‪ ,‬אתעבידת שור״ק‪ .‬ורזא למלה נשיי‬ ‫כד‬
‫סמכוני באשישות‪.‬‬
‫רפדוני בתפוחים‪.‬‬ ‫) ‪( w‬‬ ‫בתתת‪ ,‬איהי תחות צר״י‪ .‬אתעבידת םגויל‪ .‬ועלייתו אתמר‬ ‫וכד‬
‫ומאי ביהו אלין אשישות‪ ,‬איבון תרי אשות‪ ,‬דאינון איש ואשה‪ .‬אשא חוורא ואשא סימקא‪.‬‬
‫דתמן אב ואם‪ ,‬דאיבון י״ק‪ .‬ואינון אבפי דיבא ואבפי דרחמי‪ .‬אמאי בעאת לאםתמכא‬
‫תמן‪ .‬בגין דאיגון תרץ גוובין דשושבה‪ .‬חוור וסומק‪ .‬רחמי ודינא‪ .‬דאינון חסד וגבורה‪ .‬ותמן‬
‫ריתא‬
‫כ א ד לחי דאי‬
‫לאמצע הגוף שהוא סול ת״ת‪ ,‬ולפעמים יורליז עוז‬ ‫נתגלה בתולה ענק התגלות אור לגביה וכמש׳׳ל‪ .‬ומאי‬
‫למעה למקום נקולה הג׳ שהוא יסור עיי״ש ובביאורינו‬ ‫ניהו וכד טונתו לפרש בזה מש״ל )ריש תיקון זה‬
‫שם‪ ,‬חה הוא ביאור הלבריס כאן כל סלקא על גרפיהו‬ ‫שנלפס בסוף תיקון הקולס לף ל״ז ע״ב( להנקורה‬
‫רתרק נקולין לאיטן שב״א‪ ,‬היינו כשהמנכות עולית‬ ‫שבתוך הב הוא סול אות י׳ שממנה נעשה אות ו׳‬
‫לת״ת שהיא מררגה הב׳ ממרריגות עמילת המלטת‬ ‫שהוא קו המלה שממנה נתפשט ונעשה ה׳ נקודות‬
‫ה נ < אתעטזת שור״ק שהוא מלופי״ם‪ ,‬שנקודת המלכות‬ ‫בסול ה׳ מלירין שהם ה״פ אור‪ ,‬ולפי האמור מובן‪,‬‬
‫עומרת באמצע הו׳ שהוא מקום הת״ת וכנזכר‪ .‬ורזא‬ ‫שכפי הנזכר לעיל )בהקלמה רף ז׳ ע׳׳א( שהוא בציור‬
‫דמלה סםכוני באשישות‪ .‬לרש לה לאשישות היינו חו״ג‬ ‫‪ : • :‬שיש בו ציור של ה׳ נקולות‪ ,‬ועיין לעיל‬ ‫כזה‬
‫וכרמפרש ואזיל וכד נ ח ת ת איהי ת ח ו ת צר״י‪ .‬ר״ל‬ ‫)תיקון ה׳ רף כ׳ ע״ב( שציור הזה מרמז נענין תיקו]‬
‫כאשר יורזת המלטת למעה ביסוז שהיא הנקודה‬ ‫המלטת‪ ,‬ועיי״ש ובביאורינו שם שבציור הזה יש בו‬
‫האחרונה שהיא סוד חיר״ק חחת נו״ה שעומדים זה‬ ‫ציור סגו״ל וציר״י ושב״א‪ ,‬שהג׳ נקודוח שבחלכםון הוא‬
‫אצל זה כנירת ציר״י‪ ,‬וכמש״ל )תיקק י״ח דף ל״ב ריש‬ ‫מרמז לסוד שור״ק שהוא מלופי״ס וכמש״ל )שם(‪,‬‬
‫ע״ב( ציר״י אינון תרין סמכי קשוע‪ ,‬איהי)ר״ל המלכות(‬ ‫ואחח מנקודוח האחרונוח מרמז לחירק‪ ,‬ובכן הוא כשואל‬
‫חיר״ק חמוח ציר״י עיי׳׳ש ובביאורינו שם רפדוני‬ ‫מה היח הרמז לענק המלטח‪ ,‬ולזה הוא מפרש ואמר‬
‫בתפוחים דרש בחפוחיס היינו נד׳ה‪ ,‬וכדמפרש ואזיל‬ ‫ת ל ת אור מנול ר״ל שהנקולוח העליונוח שנ הציוי־‬
‫אינון תרין אשות‪ ,‬דאינון איש ואשה היינו סוד‬ ‫שנעשה מג״פ אור כנזכר הס כחמונח סגו״ל• ותרין‬
‫חו״ג‪ ,‬איש הוא מסערא דחםל בקו ימין אשא חוורא‪,‬‬ ‫אור שב״א ר״ל שהב׳ נקודות שבאורך הציור א׳ למעלה‬
‫ואשה היא מסערא לגבורה בקו שמאל אשא סומקא‬ ‫והב׳ למעה בימין או בשמאל‪ ,‬הס כחמונח שב״א כד‬
‫וכלמפרש ואזיל דתםן אב ואם דאינון י״ק הוא‬ ‫סלקא על גדפייהו דתרין נקודין דאינון שב״א‬
‫נוחן חבלין ללבריו‪ ,‬לאיש הוא מספרא לחסר קו ימין‬ ‫אתעבידת שור״ק וכד הוא מכנה תיבח אור הנאמר‬
‫אשא חוורא‪ ,‬ואשה היא מספרא לגבורה קו שמאל אשא‬ ‫במעשה בראשית לכנפיס וגדפין‪ ,‬ע״ר הכ׳ )מלאכי ג׳(‬
‫סומקא‪ ,‬כי איש הוא אוחיות א״ש עם י׳‪ ,‬היינו אבא‬ ‫ומרפא בכנפיה‪ ,‬וכחב שם )הרד״ק והרא״ע( שמדמה‬
‫סוד החכמה שהוא ראש הקו הימין שורש החסדים‪,‬‬ ‫פרישוח האור לפרישח הכנפיס‪ ,‬כי האור יפרש אורו‬
‫אנפי רחמי‪ ,‬ואשה היא אותיות א״ש עם ה׳‪ ,‬היינו אמא‬ ‫על הא‪5‬ץ ככנפיס הפרושוח עיי״ש‪ ,‬וזה הוא ביאור‬
‫סוד הבינה שהיא ראש קו השמאל שורש הגבורות‪,‬‬ ‫הדברים כאן‪ ,‬כי הנה לעיל )תיקון ה׳ שם( אמר‬
‫אנפי דינא‪ ,‬וכמש״ל)בהקדמה דף י׳ ע״ב( דאיש ואשה‬ ‫מקורת םגו״ל של הציור הנ״ל הוא מרמז לעמידת‬
‫הס סוד ט אשות עם י״ק‪ ,‬עיי״ש ובטאורינו שם‬ ‫המלטח תחת הציר״י‪ ,‬ונקודת השב״א מרמז לסוד ב׳‬
‫בגין דאינון תר ין גוונין דשושנה חוור וסומק‬ ‫אורוח ח״ח ויסוד שעומדים זה למעלה מזה כחמונח‬
‫נמל )מש תירןן כ״ו דף ע״א ע״א( שושנה ה׳ עלק‬ ‫שב״א‪ ,‬וכמלטת לפפמים פומדת למפה ביסוד ולפעמים‬
‫מלה אמון ה׳ אור עיי״ש‪ ,‬והימו דשושנה היא סוד‬ ‫פולה לת״ת‪ ,‬ופג׳ נקודות באלכסון מרמז לסוד קמוץ‬
‫נוקגא ח״א‪ ,‬ועיין)בזהר במש ההקדמה( מה שישגה אית‬ ‫שהוא שורק‪ ,‬וגס לסור מלופי״ס שהוא שורר‪ ,,‬והיינו‬
‫בה חוור וסומק וכד‪ ,‬ועיי״ש )במקלשמלך( לשועה היינו‬ ‫כי המשך של הג׳ נקודות באלכסון מרמז לצורת אות ף‪.‬‬
‫מלכות טקגא ח״א‪ ,‬עיי״ש )ובזהר הרקיע פ׳ תממה‬ ‫והנקורה האמצעית מרמז לסוד הנקולה שעומלת גאמצע‬
‫על הס׳׳י לף קימה ע״ג(‪ ,‬ולז״א שלזה מרמז הציור‬ ‫ה ד בספי׳ ת״ת‪ ,‬ולפעמים היא עולה לעילא על נקודה‬
‫המכר שיש בו ה׳ נקילות כמל‪ ,‬שמרמז לסול המלטת‬ ‫הראשונה שהיא על מד׳ג תחת חמב‪ ,‬ולפעמים יורלת‬
‫שהיא‬
 ‫קלה‬ ‫הזהר‬ ‫תקינא תשמרי נלף ל״ע ע״ג[‬ ‫תקוני‬
‫ריחא דשושנת‪ .‬ודא איהו עמודא דאמצעיתא‪ .‬ובגין דארתת בית‪ .‬אמרת םמכוני באשישות‪.‬‬
‫וביה אתעבידת סגו״ל כד נחתא‪.‬‬
‫בתפוהים‪ ,‬אלין אינון תרי סמכי קשוט‪ ,‬דאינון חוור וסומק‪ .‬ובגץ דארחת באת ף‬ ‫לפדוני‬
‫דאיתי בברית‪ .‬אמרת רפדתי בתפוחים‪.‬‬
‫אתחברת ביה אתעבידת סגו״ל‪ .‬מה דתוי צר״י אתעביד צייר‪ .‬הה״ד)בראשית וייצר י״י‬
‫ה‬ ‫וכד‬
‫אלהים את האדם עפר מן האדמה וגר‪ .‬ויצמח י״י אלהים מן האדמה‪ ,‬כל עץ נחמד למראה‬
‫וגו׳‬
‫כאד לחי ראי‬
‫אלין תרין סמכי קשוט דאינון חוור וסומק ר״ל כי‬ ‫שהיא סיד השושנה שיש בה ה׳ עלין כ מ ל שאומרת‬
‫כמו שחו׳׳ג הס סוד חרין גוונין חוור וסומק אנפי רחמי‬ ‫סמכוני באשישות כנ׳׳ל‪ ,‬כיון שעיקר היופי וההדר של‬
‫ואגפי דינא בסוד ג׳ מראוח של השושנה כן גס כנו׳׳ה‬ ‫הנוקבא היא ע״י הב׳ המראוח חוור וסומק דענץ‬
‫יש כ׳ מראוח הללו חוור וסומק‪ .‬וכמ״ש רגינו )בפע׳׳ח‬ ‫כחואר של שושנה שמכנה לה בעלה ע״י הב׳ מראות‬
‫ריש פי״ח משער השגח( כסוד מקל חפוחץ קדישין‬ ‫כללו‪ ,‬ע״כ כשהיא עומדח בח״ח מבקשח סמכוני‬
‫מ מ ה נקראים חפוחין‪ ,‬לפי שהס כמו החפוח שיש בו‬ ‫באשישוח‪ ,‬נהמשיך לה הב׳ מראות של הב׳ אשוח סוד‬
‫לבנוניח ואדמימוח עיי״* ולז״א שכאשר יורדח למעה‬ ‫הב׳ ספי׳ חמג שעומדת תחתיהן‪ ,‬שעי״ז חהיה מהודרת‬
‫ביסוד מבקשח ג׳׳כ מה׳׳פ רפדוני בחפוחים‪ ,‬להאיר‬ ‫ונאה בגו ומן שלה‪ .‬וחמצא חן בעיני בעלה ותמן ריחא‬
‫לה מאורוח נמה חרץ חפוחץ מסמרא דלוק ואודם‬ ‫דשושגה ובו׳ עיי״ש להלן )בחיקון המל דף ע״א‬
‫רחמי ומנא ימין ושמאל‪ ,‬ופי״ז אחחקנח ע״י היסוד‬ ‫ע״ב( בסוד הרועה בשושנים‪ ,‬במרמז לסוד מזווג שבעלה‬
‫בבחי׳ חיש ואשה אשא חוורא ואשא סומקא כדוגמח‬ ‫מזמוג עמה‪ ,‬שאז הוא מריח ריח השושנה‪ ,‬וארח ריח‬
‫עמידחה למעלה בח״ח וכאמור‪ .‬ובנין דארחת כ א ת‬ ‫בחרץ חפוחץ דאחמר ביה ומח אפך כחפיחיס‪ ,‬ומאי‬
‫ד דאיהי בברית פי׳ שכשעומדח ביסוד צדיק איה‬ ‫נינהו‪ ,‬ח ח סמכי קשוש עיי״ש ובביאומנו שם‪ ,‬ולזה‬
‫בריח קודש שהוא מסטרא דאוח ד כנזכר‪ ,‬מבקשח גס‬ ‫אמר וחמן‪ ,‬היינו במקום עמידחה כעז היינו בת״ת‪,‬‬
‫המעלוח שיש לה כשעומדח באוח ף דח״ח בסוד איש‬ ‫שם היא מקום שהמלכות זכתה למעלח הריח הטוב‪,‬‬
‫ואשה וכאמור‪ :‬וכד אתחברת ביה אתעבידת םגמל‪.‬‬ ‫וכמ״ש )ברע״מ פ׳ פנחס דף רמו ע״ב( דכשעולית‬
‫ר״לכי כאשר מתמכרת גאות ר שהוא יסוד שמקומו למפה‬ ‫המלכות לח״ח זכחה שם למעלח הריח טוב למיהב מחא‬
‫חחת נמה‪ ,‬נעשית גגמי׳ צורת כעמל גםוד מיר״ק תחת‬ ‫עבא קדם ה׳‪ ,‬ועיי״ש עוד מזה לעיל )דף רכ״ד ע״א(‪,‬‬
‫ציר״י וכאמור מה דהוי צר״י אתעביד צייר‪ .‬פי׳כיענץ‬ ‫חה הוא ביאור הדברים כאן‪ ,‬וחמן היינו כשעוליח‬
‫מה שמכנה לנו״ה לסיד ציר״י שהיא נקודח הגינה‪ ,‬מוגן‬ ‫לבעלה במקום הח״ח‪ ,‬ריחא דשושנה‪ ,‬היינו ששם זכחה‬
‫עפמ״ש רבינו )גע׳׳ח פ״א משפר הנסירה( דנו״ה דז״א‬ ‫למעלה הריח שחוכל למיהב מ ח א טבא לבעלה לצורך‬
‫נקראים נגיאיס‪ ,‬משוס שגעשו מגינה‪ ,‬בסוד מגינה נביאים‬
‫מזווג ובאמור‪ :‬ודא איהו עמודא דאמצעיתא‪ ,‬ובגין‬
‫פיי״ש‪ .‬ולזה מובן דכמלכוחגזק שצריכה לקבל זרע מהיסוד‬
‫דארחת ביה ובר‪ .‬הוא כמפרש דבמו שזה מרומז בהד‬
‫צדיק עומדת תמת הציר״י שהוא סוד נמה שיש להם אומת‬
‫של השור״ק כ מ ל משום שכשעומדח בח״ת שהוא סוד‬
‫הבינה‪ ,‬שעי״ז תוכל הזרע להצסייר צורת הולד של‬
‫אוח ף כנזכר‪ ,‬מבקשח סמכוני באשישית שהוא סוד‬
‫קיימא במעיה וכמבואר הפגין בכ״מ בהזהר ובתיקונים‪,‬‬
‫חרץ אשוח רחמי ומנא חד׳ג כנזכר‪ ,‬ואמר הטעם כי‬
‫דנקודת הבינה היא נקודת הצימ׳י משוס דבבמי׳ גינה‬
‫כאן בח״ח הוא סוד עמודא דאמצעיחא דכליל חמוייהי‬
‫נצסיימ המולמוח והיא בחי׳ אמא רהולד נצסייר במעיה‬
‫חו״ג ימץ ושמאל והיינו סוד אוח ף שהוא עמודא‬
‫וע״כ נקודתו נקודת ציר״י שהיא אוחיוח ציי״ר‪ ,‬וכמ״ש‬
‫דאמצעיתא וכאמור‪ :‬וביה אתעבידת סגול כד נחתא‪.‬‬
‫רבינו )בע״ח פ״ז משער דרושי אבי״פ ובשאר דוכתי(‪,‬‬
‫מ ל דכמו שאמרנו דכשעולה המלכות לגקודה האמצעית‬
‫ואמר הכא דמה״פ שמכנץ גם לגמה לגמי׳ צימ׳י ממה‬
‫שהוא בח״ת הוא ג ח א דאות ד שהוא עמודא דאמצעיתא‬
‫דהויח ציר״י אתעכד ציי״ר‪ .‬פי׳ כי מהזרע שנשפע מהם‬
‫נצטיירו גרמני המקבא כל הנשמות והעולמות‪ ,‬כיץ‬ ‫כנזכר‪ ,‬ק הוא גס כשיורמז מהנקודה האמצעית לנקודה‬
‫ששורשס הוא מאורוח הכינה וכאמור‪ :‬הח״ד מיצר‬ ‫החחחונה שהוא יסוד כמל לעמוד חחח הציר׳׳י שהם‬
‫ה׳ אלקים א ת האדם עפר מן האדמה‪ .‬דרש הוי׳׳ה‬ ‫נמה להיות בבחי׳ ס ג מ ל זה ג״כ מספרא דאות ד‬
‫אלקיס נמה‪ ,‬בסוד מ״ש חגינו)בלק״ת פ׳ עקב( ב מ ל‬ ‫כי פמו שהת״ת הוא אות ף‪ ,‬ק גם היסוד הוא ברזא‬
‫הוי״ה אלקים‪ ,‬הוי״ה הוא מספרא דימין‪ ,‬ואלקים‪,‬‬ ‫דאות ד‪ ,‬גסוד גוף וגריח חשביק מד‪ ,‬וכמ״ש רגימ‬
‫)בפפ׳׳מ פ״ג משפר מ ר מ ת ( עיי׳׳ש‪ :‬רפדוני בתפוחים‬
‫הוא‬
 ‫‪,,‬‬
‫הזהר‬ ‫תקונא תשסרי ]דף ל״ט ע״ב[‬ ‫‪Jlpfi‬‬
‫וגף‪ .‬דא צדיק איהו עץ פרי עושה פרי למינו‪ .‬ובהאי אתר‪ .‬איהו רחימו דילה בחבורא ויחודא‬
‫כי הולת אהבה אני‪.‬‬ ‫ב (‬ ‫דבעלה‪ .‬ובגין דא אמרת < יד‬
‫ש‬

‫וכד ישראל האבץ בברית מילה‪ ,‬אתפסיק נביעו דנקודין מאתוון דכלילן בשכינתא תתאה‪,‬‬
‫ואשתארת )‪ am‬יבשה‪ .‬בההוא זמנא מה כתיב בשור״ק היר״ק )איני‪ .‬שרקו ויהרקו שן‬
‫ב(‬

‫אמרו בלענו‪.‬‬
‫פתח‪ .‬דא סגיר‪ ,‬ודא פתח‪ .‬אלין תרין‪ .‬אינון דסגרין ופתהין מבועץ דאינון נקודין‬ ‫קמץ‬
‫לגבי אתוון‪.‬‬
‫ואת‬
‫ב א ד לחי דאי‬

‫עם נקודה לכליל שחר נקודות‪ ,‬להורות כי מי ששומר‬ ‫הוא מסטרא לשמאל פיי״ש‪ ,‬והיינו סול נו״ה‪ ,‬ואמר‬
‫האוח בריח קולש הוא גורס ליחל ע״י היסול צליק‬ ‫ללהט לייק הקרא ואמר מן האלמה לייקא‪ ,‬כי הבינה‬
‫שהוא נקולח המלופי״ס יחול לכר ונקבא שהיא יחול‬ ‫נקראח אלמה‪ ,‬וכמ״ש )באל״ר פ׳ נשא לף קמ״ב פ״ב‪.‬‬
‫הנקולוח עס האוחיוח‪ ,‬והיינו כמ״ש רבינו )בע״ח‬ ‫ובזהר פ׳ פנחס לף רמ״ג פ״ב ובלק״ח פ׳ חזריפ(‬
‫בפ״א וב׳ משער השמות( שט׳ הויו״ח של ס׳ ספי׳ שבז״א‬ ‫טיי״ש‪ ,‬ור״ל שהיצירה היינו מה שנצטיירו הנשמוח‬
‫מנוקליס כל אחל בנקולה שלו‪ ,‬משא״כ הוי״ה העשיריח‬ ‫והפולמוח ברחם הנוקבא מכח השפפה לנו״ה‪ ,‬שהוא‬
‫של המלכוח אינה מנוקדח‪ ,‬ולק ז״א נקרא נקולץ‪,‬‬ ‫סול הוי״ה אלקיס נמשך מכח הבינה שנקראח אלמה‬
‫והמלכוח נוקבא לז״א שהיא בלתי נקול נקראח אחוץ‪,‬‬ ‫וכאמור ויצמה ה׳ אלהיט מן האדמה וגד‪ ,‬דא‬
‫דיל אחוון לבל עיי״ש‪ ,‬אבל מאן לחב ומקלקל אח שמירח‬ ‫צדיק איהו עץ פרי עושה פרי למינו ר׳ל שכל‬
‫הבריח קולש‪ ,‬הוא מפסיק צנור השפע הנובע מהנקולץ‬ ‫הפפולוח שהיסול פושה להוליל בסול עץ פרי פושה‬
‫שהיא סול ז״א אל האוחיוח‪ ,‬והיינו כמ״ש רבינו)בפרע״ח‬ ‫פרי‪ ,‬הכל הוא מן האלמה‪ ,‬היינו בכח הארח אורוח‬
‫פי״א משער ק״ש שעה״מ‪ ,‬ובשעה״כ בלרוש הז׳ מק״ש‬ ‫הבינה שמכחה נצטיירו הפולמוח וכאמור‪ :‬ובהאי אתר‬
‫שעה״מ( כי המוציא ש״ז לבטלה ואינו משמש במקום‬ ‫איהו רהימו דילה וכד הוא כמפרש בזה הענין שאמר‬
‫כלי וכד‪ ,‬וכמו שמעשיו לכר בלא נוקבא‪ ,‬כן כביכול גורס‬ ‫לעיל וכל אחחברת ביה אתעביל סגו״ל‪ ,‬שכאשר מזלווגח‬
‫למעלה שממשיך הטפה של אוחה הנשמה מן הזכר‬ ‫עם בעלה ביסוד צדיק נעשיח בבחי׳ נקודח סגו״ל שהיא‬
‫העליון ואינה נשפעח במלכוח ויוצאח לחון אל הקליפוח‬ ‫נקודח החסד‪ ,‬ומפרש דבריו לחשלוס הדרוש ואמר‬
‫עיי׳׳ש‪ ,‬ח״ש וכל ישראל חאבץ בבריח מילה אחפסיק‬ ‫דהענין היא כי שם ביסוד הוא שורש אהבה‪ ,‬וכמ״ש‬
‫נביעו לנקולין היינו אורוח שפע של הזכר העליון מאחוץ‬ ‫רבינו )בליקוטי הש״ס ב׳׳ב דף ט״ו ע״ב( כי יוסף אחוז‬
‫לכלילן בשכינתא תתאה‪ ,‬וגורס לאשתארח המלכוח יבשה‪,‬‬
‫ביסוד צדיק שהוא סוד אהבה עיי״ש‪ ,‬ובכן מובן כי‬
‫משא״כ מי שהוא נוטר בריח הוא אחול בנקולת ו׳‬
‫כבר אמר לעיל )דף י׳ ע״ב( דאהבה הוא מסטרא‬
‫דיסוד צדיק שנכללו האוחיוח עם הנקולוח‪ ,‬שזה הוא‬
‫דחסד‪ ,‬וכ״כ רבינו )בע״ח פ׳ י״ב משער הכללים( עיי״ש‪,‬‬
‫החיקץ השלם של היסוד וכנזכר‪ .‬מה כתיב בשור״ק‬
‫ע״כ כאשר היא מזדווגח עם בעלה ביסוד ונחעורר אז‬
‫חיר״ק‪ .‬שאס אץ מחקנץ אח המלכוח שחזווג עם‬
‫ענין האהבה‪ ,‬ע״כ אז נעשה תיקון בבחי׳ סגו״ל שהוא‬
‫בעלה בחיר״ק חחח נו״ה להיוח בבחי׳ סגו״ל ע״י‬
‫נקודח החסד וכאמור‪ .‬ובג״ד אומרת כי חולת אהבה‬
‫היסוד צדיק שהוא סוד שור״ק כנ״ל אז נאמר‪ :‬שרקו‬
‫אני‪ .‬דיל כי היסורין וחוקף הגבורוח שמחגברין עחה‬
‫ויחרקו שן‪ .‬שהקליפוח יונקים השפע הניחנח למלכוח‬
‫בגלוח בעוה״ר והעדר השפעח חסדים הנגלים‪ ,‬היא‬
‫ועי״ז הס מחגבריס עד שאומרים בלענו‪ :‬קמץ פתח‬
‫מחמח העדר הזווג שבא מכח האהבה‪ ,‬וע״כ היא‬
‫דא סגיר ודא פ ת ח וכוי‪ .‬הוא כמוסיף עוד לדרוש‬
‫מבקשח סמכוני באשישוח רפדוני בחפוחים לצורך הזווג‬
‫בסוד הנקודה שבתוך הב שמרמז להוד ד עם יי שהוא‬
‫שבעלה חדווג עמה ביסוד צדיק שעי״ז ח ט א לידי אהבה‬
‫סוד מלופי״ס נקודות יסוד צדיק כנזכר לעיל שהוא קו‬
‫ובצדו נקודה‪ ,‬שמרמז לסוד פתח וקמץ‪ ,‬דהר כשהיא‬ ‫שהיא ביסוד צדיק‪ ,‬ועי״ז ימשיכו השפעח החסדים מכל‬
‫נטוי ואתפרש מנקודה היא מרמזח לנקודת פתח‪ ,‬ואם‬ ‫צד וכאמור‪ :‬וכד ישראל וכד‪ .‬זה הוא המשך עם‬
‫לא אחפרש מהנקודה אזי הנקודה היא נציצא דקמץ‬ ‫דבריו שלמעלה שהנקודה שכחוך הב מרמז לסוד שורק‬
‫ונפשה מהפחח קמץ עיי״ש ובביאורינו שם‪ ,‬והנה למיל‬ ‫שהוא אות ד עם נקודה בתוכה שהיא נקודת יסוד‬
‫)תיקץ י״ח לף ל״ב סוף פ״א( אמר קנח פפ״ח‪,‬‬ ‫צדק שמייחד זו״נ‪ ,‬ואמר הכא אגב אורחיה שזה מרומז‬
‫בצורח המלופי״ם‪ ,‬ט צירוף אוח ף דכליל שאר אתוץ‬
‫דא‬
 ‫קלז‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תשםרי ]דף ל״מ ע״ג[‬ ‫ת^יני‬
‫ואת ד כד איהי נטוי על רישי אתוון חיוון ;‪ m‬אתוון עלאין אתקרי רפ״ה‪ .‬וכד איהו‬
‫(‬

‫אתוון אלין אינון היוון‪ ,‬דאתמר בהון )יתזקאל (‬

‫א‬ ‫במציעו דאתוון אתקרי דג״ש‪.‬‬
‫והחיות רצוא ושוב‪ ,‬רצוא ברפ״ה‪ ,‬ושוב בדג״ש < ״א רצוא גת׳׳ש ושוכ ברפיה(‪.‬‬
‫ג‬

‫במחשבה ז«וון מ ו ב י א‬ ‫ועי מ מ י תלין‬ ‫)נ״א‬ ‫דאתוון דאינון תליין במחשבה דאינון כגוונא‬ ‫כתרין‬
‫דתמו נקידין תליין בדבור‪ .‬אתוון מובדא ז׳ דינין אינון בגוונא דא ש < ^ ‪ 4‬י בן איהו ז׳ שביעאה לא צריכין תגץ‬
‫דתגין נקודין תליין ןןן;ןןן בדבורא‪ .‬אתוון תליין בעובדא‪ .‬ז ׳ ז י י נ י ן א י נ ו ן כ ג ו ו נ א ד א ה ה‬ ‫^‬
‫יואיהוז״(ןןן ןןן לא צריכין תגין דאינון אתוון אתקרון תגין‪ ,‬כגוונא דא יהוה‪.‬‬
‫תגין‬ ‫י! בדפוס קושטא אינם הקוים כאן על האותיות‪ .‬ה ה‬
‫ב א ר לחי ראי‬

‫שונות יש גמאמר זה‪ ,‬והכל מודים מצריכין להוסיף או‬
‫לגרוע ולסדר הדגריס‪ ,‬והגי׳ שהיא לפנינו הימ מומעה‬
‫וכמ״ש )גכסא מלך וגגיאור הגר״א וגשאר המפורשים(‬
‫ולענ״ד יש להגיה גדרך יותר קרוג לפשמ כתרין דאתוון‬
‫דאינון תגין כג״ד ש‪ ,‬ז׳ זייניןאינון כג״דש‪ihkf ,‬‬
‫^‬ ‫י׳ ו ‪ /‬איהו ז ‪ /‬תגין דתליין במחשבה דלבא‬
‫ומוחא‪ .‬נקודין בדבורא דפומא‪ ,‬אתוון בעובדא‬
‫דאברים‪ ,‬ולאלץ נקודיןואתוון ותנין עביר ההואסתים‬
‫וגניז ובו׳‪ .‬וכצ״ל והשאר נמחק וכוונתו במאמר זה לפרש עוד‬
‫ענץ א׳ מה שנרמז בהנקודה שבחוך הב שהיא סוד אות‬
‫י׳ עם חוח ו׳ שאמרנו לעיל שהיא מרמז לסוד אוחיוח‬
‫עם הנקודות לצורך חיקון המלטח‪ ,‬והוסיף הבא שהיו״ד‬
‫עם הו׳ כשהם גיחו עד שהם כצורת אוח זי‪ ,‬הס מרמזים‬
‫עוד למדריגה גגוהה מאותיות ונקודות‪ ,‬שהיא סוד‬
‫הזיינץ והתגץ‪ ,‬היינו כתר דז״א שעולית המלכות עד‬
‫כחר דז״א‪ ,‬וכמ״ש רגינו )גע״ח פ״ה משער מנת׳׳א(‬
‫שהאוחיוח הם סוד הגוף דז״א שנעשה מז״ח של‬
‫הגינה‪ ,‬והנקודות הס סוד חכמה דכינה‪ ,‬והחגין הס‬
‫סוד ג״ר דכינה ונפש דאמא שמהם נעשה כחר ח״א‬
‫עיי׳׳* ומפרש גזה ואמר כי סוד אוח י׳ עם ד שמרומז‬
‫בהנקודה שגחוך הב כנ״ל שהם שורש האחוון עם‬
‫הנקודוח‪ ,‬הוא מרמז לסוד עליוח המלטח פד כחר‬
‫דז״א ולא עד בכלל שהוא סוד החגין‪ ,‬ומפרש דגריו‬
‫ואמר כי האוח ף שהוא שורש האחוץ שהם סוד חיוץ‬
‫עלאין‪ ,‬הוא סוד הגוף דז״א‪ ,‬והאוח י׳ שהוא שורש‬
‫הנקודות הוא סוד חכמה עלאה שהוא מדריגה גבוה‬
‫מהאתוון‪ ,‬אבל פדיץ לא הגיפ למדריגת הכתר‪ ,‬אכל‬
‫כשהי׳ פס ה ד הם ביחד בסוד צורת אות ד שמרמז לסוד‬
‫הזייני״ן שהם התגין שפל האותיוח שהם סוד כתרין‬
‫דאינון תנין כג׳׳ד ש‪ ,‬ז׳ זיינין אינון כג״ד ש‪ ,‬י׳ ש‬
‫האותיות שעסנ״ז ג״ץ מ ט י ח גג׳ קוץ לכל אות שהיא‬
‫כצורת ש׳ בת ג׳ ראשין‪ ,‬וכמ״ש בש״ם )מנחות דף‬
‫כ״ס ע״ג( עיי׳׳ש‪ :‬ו׳ זיינין אינץ כג״ד ש‬
‫ר״ל כי הח נץ נקראים זייני״ן‪ ,‬כמ׳׳שגש״ם)שם(‪ ,‬ע״כ‬
‫הוא הרמז אשר מספרז׳ אותיות שעמנ״זג״ן צריכץ להיות‬
‫מזוינים‪ ,‬כי התגץ הס סוד הב׳ שיניץ דתפילץ של‬
‫ראש‬
‫דא סגיר ודא פחח‪ ,‬ומפרש הכא להמשך הדרוש שזה‬
‫נאמר לנקודת המלופיס שיש ט קו שהוא אוח ו׳ כשהוא‬
‫נטוי הוא כצורח פחח גםוד פחחון‪ ,‬וכשמצטרף להו׳‬
‫הנקודה שגצדה והקו הוא נטוי והנקודה היא תחת‬
‫הקו היא סוד נקודת הקמץ‪ ,‬היינו סוד סגרון‪ ,‬ואלו הג׳‬
‫בחי׳ הס גיסוו צדיק שהוא הצנור המוגיל השפע‬
‫מז״א למלטח‪ ,‬שצריך להיוח גו ג׳ גחי׳ הנזכרים‬
‫דהיינו גחי׳ פחח שהוא פחחץ לפחוח לה כל‬
‫שערי ההשפעות טובות‪ ,‬אגל לגגי החיצונים שרוצים‬
‫לינק מהשפע ההוא צריך להיוח גו גחי׳ קמץ שהוא‬
‫סגרון למנוע מהם היניקה‪ .‬ולז״א‪ .‬אלין תרין וכו׳‬
‫דיל אלו הג׳ מדריגות של קמ״ן ושל פת״ח דאינון םגרץ‬
‫ופחחון לצורך מבועין של נגיעו שפע אור הנשפט מז״א‬
‫להמלכות• ואות ו׳ כד איהו נטוי על רישי אתוון‬
‫חיוון עלאין אתקרי רפה‪ .‬כלומר עוד יש רמז להנקודה‬
‫עלאה שגתוך הב שהוא ד עם י׳ שהוא סוד סגרון‬
‫ופחחון כנ״ל‪ ,‬שהד כאשר הוא געוי על ראש אות אחד‬
‫מאוחיוח כג״ד כפר״ח הוא רפה‪ ,‬והנקודה שגחוך הד‬
‫הוא מרמז לסוד הדגש שגאוחיוח גג״ד כפר״ח‪ ,‬שמרמז‬
‫לחיקון עולמוח העליונים כמש״ל )סוף חיקץ ה׳ דף‬
‫כ׳ ע״ג( גםוז הכחוג וזמוח על ראשי החיוח נטוי על‬
‫ראשיהם מלמעלה‪ ,‬נטוי על ראשי החיוח‪ ,‬ודגש ורפה‬
‫היא גסוד והחיות רצוא ושוב‪ ,‬רצוא גדגש‪ ,‬וכוג גרפה‬
‫היינו סוד התפשטוח השפע מז״א להמלכוח עיי״ש‬
‫ונטאורינו שם‪ ,‬ולפי האמור היינו גחי׳ סוד סגרץ‬
‫ופתחון שהוא ביסוד צדיק להשפיע השפע רק להמלכות‪,‬‬
‫ולא להחיצונים הרוצים לינק השפע וכנזכר‪ ,‬וזה הוא‬
‫ביאור הדברים כאן דלאחר שאמר שהמלופי״ם יש גה‬
‫סוד סגרץ ופחחץ‪ ,‬הוסיף סוד כי כן מרמז צורח‬
‫המלופי״ם שיש גו צורח קו עם נקודה‪ ,‬שהקו הוא מרמז‬
‫לסוד הרפה כשהקו הוא נטוי על ראשי החיוון שהם‬
‫האוחיוח שהוא םוד פחחץ‪ ,‬והנקודה שבתוך הר מרמז‬
‫לסוד העוקץ שתחת הקו שהוא הקמץ היינו סוד םגרון‪,‬‬
‫בסוד והחיות רצוא ושוב‪ ,‬לצמצם השפע שירד רוך‬
‫הצינור היסוד צייק רק להמלטח‪ ,‬ולא ישלש הזרים‬
‫בהשפע ח״ו‪ :‬כתרין דאתוון וכר‪ .‬הרגה נוסחאות‬
 ‫הזהר‬ ‫^ ל״ט ע׳<ן‬ ‫תקתא תשסרי‬ ‫ת?וני‬ ‫כיןלה‬
‫ת ג י ן תליץ במחשבה דלבא ומוחא‪ ,‬נקודין בדבורא דפומא‪ .‬אתוון בעובדא דאברץ‪ ,‬ולאלץ‬
‫״‪ *c‬נקודין וטעמי יאתוון עביד ההוא סתים וגניז כורסייא טמירא עלאה‪ .‬ועליה‬ ‫‪(r‬‬

‫אתמר )איכה ‪ .‬אתה י״י לעולם תשב וגר‪ .‬מאי אתה‪ .‬ההוא דאתמר ביה )ישעיה כ«ד‪ 0‬י״י אלקי‬ ‫ד (‬

‫אתה‬
‫כ א ד לחי דאי‬

‫המלכות של עולס שלמעלה ממנו שהוא סוד ד סמכין‬
‫דכסא וכנ״ל• ועליה אתטר א ת ה ה׳ לעולם תשב‬
‫וגד‪ .‬ר״ל דסיפא דקרא הוא כסאך לדור וריר‪ ,‬והוא נותן‬
‫תבלק לדבריו שאמר דבההוא נקודה סתיס וגניז כורסיא‬
‫טמירא עלאה שהיא המלכות‪ ,‬מקרא זה אתה ה׳ לעולס‬
‫תשב‪ ,‬היינו המלכות שנקראת עולס‪ ,‬וכמ״ש רבינו)בע״ח‬
‫דרוש ב׳ משער דרושי כצלם‪ ,‬וגפרע״ח פ״ג משער הזמירות‬
‫ובפי״ג ופכ״ז משער הק״ש ובשאר מכתי( תשב היינו‬
‫ג״כ סוד הנוקבא שכל ענינה בישיבה‪ ,‬וכמ״ש )נזהר‬
‫פ׳ תצוה דף קפ״ג ע״א( דאירחא דנוקבא היא‬
‫בישיבה עיי״ש‪ ,‬ועיין )בפרע״ת פ״י משער התפילין‬
‫ובליקוטי הש״ס ברכות דף ה׳ ע״א( ובשאר דוכתי‬
‫כסאך לדור ודור והיינו כמ״ש שהמלכות מתיחסת עס‬
‫סוד ענין ישיבת הכסא דטרסיא עלאה‪ ,‬וכ״ז מרומז‬
‫בהנקודה שבתוך הב וכדאמרן‪ :‬ההוא דאתטר ביה‬
‫ה׳ אלקי א ת ה ארוטטך‪ .‬עיק )סהר פ׳ בלק דף‬
‫קצ״ז ע״ב( פתח מ׳א ואמר ה׳ אלקי אתה ארוממך וגד‪,‬‬
‫האי קרא רזא דמהימנותא איהו‪ ,‬ה׳ רזא עלאה שירותא‬
‫דנקודה עלאה סתימא דלא ידיע וכד בגין דאיהו סתום‬
‫וגנח‪ .‬אתה דא ימינא שירותא דקיימא לשאלא עיי״ש‪,‬‬
‫חה הוא ביאור הדבמס כאן דעל ההוא גקודה שבתוך‬
‫ה כ שמרמז לסוד התגק לתליין במחשבה שהוא הכתר‬
‫ולסוד המלכות שהיא סוד הכסא כנ״ל נאמר אתה ה׳‬
‫לעולם תשב כנזכר‪ ,‬כי אתה ה׳ מרמז לנקודה הראשונה‪,‬‬
‫וכמ״ש )בזהר שם( אתה ה׳ שירותא דנקודה עלאה‪,‬‬
‫והיינו סוד המחשבה קדומה‪ ,‬וכמ״ש ) מ כ ר בהקדמה‬
‫דף ‪3‬׳ ע״א( דנקודה חדא קדמאה נקרא מחשבה קדומה‬
‫כשעלה ברצונו לבמא את העולם‪ ,‬והיינו סוד הכחר‬
‫שהוא מסטרא דמחשבה‪ ,‬וכמש״ל בביאורינו )בהקדמה‬
‫דף ז׳ סוף ע״ב( בשם המקובלים שהנקודה הראשונה‬
‫שנחהוה בחוך האור א״ס הנקרא טהירו עלאה לצורך‬
‫בנין העולמות‪ ,‬נעשה חחלה ספירת הכחר עיי״* אמנם‬
‫הנה הנקודה הראשונה דשעח בריאת העולם הוא ג״כ‬
‫סוד המלכוח‪ ,‬כי הוא כבר נודע מדגמ )הזהר בראשית‬
‫דף ס״ו ע״ב( שהנקודה הראשונה שהוא המקום שנעשה‬
‫בה צמצום הראשון סוד טהימ עלאה שיהא מקום לעמידת‬
‫העולמות‪ ,‬הוא מה ששיער הבורא ב״ה במקום המלכוח‬
‫;מתוכה יהיה בנין כל העולמות וכמ״ש המק״מ שם‪,‬‬
‫!ועיי מזה בביאורינו לעיל בהקדמה דף י״א ע״ב] חה‬
‫הוא ביאור הדבמס כאן שמפרש מאי אחה ה׳ לעולם‬
‫תשב וגד‪ ,‬ד י ך ליה להמלטח שהיא סוד הכסא אח״ה‬
‫ראש שהוא סוד כחר ח״א‪ ,‬אחד ‪3‬ח ג׳ ראשין‪ ,‬והב׳‬
‫בח ד׳ ראשין‪ ,‬לרמז לסוד הזייני״ן שבז׳ אוחיוח הנ״ל‬
‫שהם מזוינים בסוד כחר דז״א וכאמור‪ .‬י״ו איחו ז׳‪.‬‬
‫ר״ל שלזה מרמז הנקודה שבחוך הב לי׳ עם ו׳ כנ״ל‪.‬‬
‫כי מי׳ עם ד נעשה כצורח אוח ז׳‪ ,‬כמש״צ )בעמוד‬
‫הקודס( בסוד י׳ עם ד בהאי זמנא אחעבידח חגא‬
‫ברישא דאוח ד ועיי״ש בביאורינו‪ ,‬דהפי׳ הוא עפמש״ל‬
‫)ריש חיקון י׳ דף כ״ד ע״ב( דצורח אוח ז׳ הוא‬
‫אוח ד עם י׳ בצד ראשו‪ ,‬שמרמז לעליוח המלכוח לראש‬
‫בעלה בבחי׳ אשח חיל עטרח בעלה עיי״ש‪ ,‬והיינו סוד‬
‫החגין שבראש ז׳ אוחיוח המזוינים וכאמור‪ .‬תגין‬
‫תליין בטחשבח ר״ל כי בהחגין אין עושים שוס‬
‫פעולה בדיבור שאין משחנה הקריאה על ידם‪ ,‬והס‬
‫מרמזים רק לסוד המחשבה שהוא למעלה מאוחיוח‬
‫ונקודות‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בע״ח פ״ה משער טנח״א(‬
‫שהאוחיוח הס סוד הגוף ח״א מז״ח דבינה‪ ,‬והנקודות‬
‫הס סוד החכמה דבינה‪ ,‬והחגין הס סוד גיד דבינה‬
‫ונפש דאמא שמהם נעשה כחר דז״א עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר‬
‫שהחגין י ק שהם ג״ר דאמא וכחד ח״א‪ ,‬ע״כ אין להם‬
‫ענין בהברח הפה‪ .‬אלא במחשבה דאיהו מחשבה‬
‫סחימה‪ ,‬כמש״ל )סוף חיקון זה דף מ״ג ע״א( עיי״ש‬
‫ובביאורינו שס‪ :‬נקודין תליין בדיבורא‪ .‬ר״ל שהנקודוח‬
‫לא נזכרו בחורה רק מקובל בידינו לסדר כאוחיוח נמפ‬
‫דיבור בפה כפי הנקודוח‪ :‬אתוון תליין בעובדא‪.‬‬
‫ר״ל שיש כמה אותיוח שהברחן שוה כגון פ׳ דגושה‬
‫עם קי‪ ,‬ות׳ דגושה עס ט׳ וכיוצא‪ ,‬ואין האות ניכר‬
‫בדיבור בפה רק בכתיבת הסופר במעשה בידים‪ :‬ולאלין‬
‫נקודין ותגיין ואתוון עביד ההוא םתים וגניז‬
‫כורםייא טםירא עלאה מ׳ל שכל הנזכר בענין הנקודות‬
‫והמותיית והתנין‪ ,‬מרומז בהנקודה הפנימית הממיר‬
‫ונעלם בתוך הב שמרמז לענין תיקק המלטת וגם לענין‬
‫עלייתה לכתר‪ ,‬ע״ד שאמר לעיל )בהקדמה דף ר ע״א(‬
‫ואיסי טרסיא ואיהי כתר עליון ועיי״ש בביאומנו‬
‫שהבאחי לזה מדברי רטנו )בע״מ פ״ב משמר כה״כ(‬
‫כי המלטת דאצילוח כל כללוחה בכל הי״ם שבה‪,‬‬
‫מתלבשים בכסא שהוא סוד אורות הנקראים ד סמכין‬
‫דכסא המלובש תוך הכתר דבריאה‪ ,‬שזה הוא הסדר‬
‫לעולם שהמלכות של עולם זה הוא כתר לעולם שלמטה‬
‫ממנו עיי״* וזה הוא ביאור הדברים כאן *הנקודה‬
‫הפנימית שבתוך הב׳ שמרמז לסוד התגין שהוא הכתר‬
‫לז״א‪ ,‬בה טמיר וגנח טרסיא עמירא עלאה‪ ,‬ר״ל‬

‫ה׳‬
 ‫הזהר ?לט*‬ ‫תשסרי ]דף ל״מ ע״ג ומ׳ ע׳׳א[‬ ‫‪fipH3‬תקונא‬
‫אתה ארוממך‪ .‬בההוא דאתמר ביה )חבקוק רום ידיהו נשא‪ .‬ובניניה אהמר למי נושאיו‬
‫‪P‬‬

‫כפים לרום השמים‪ .‬הדא הוא דכתיב רום ידיהו נשא‪.‬‬

‫ומאי ניהו‪ .‬יו״ד ק״א וא״ו קיא‪ ,‬דאיהו הכמה כ״ה מ״ה‪ .‬ועליה אתמ‪) 1‬תו*י‪ 0‬קא( ‪ •m‬מ׳ ?״מ‬
‫כ״ה מ״עשיו ה״גיד לעמו‪ ,‬והאי איהו כ״ה פרקין דידין דמלכא עלאה‪ .‬דאינון‬
‫כוז״ו במוכס״ז כוז״ו‪ ,‬כנויין דיהודא עלאה דאיהו יקו״ק אלהינ״ו יקו״ק‪ .‬ובגץ דאסתלק האי‬
‫הילא מישראל‪ ,‬אתמר בהון)איבד‪ .‬וילכו בלא כה לפני רודף‪.‬‬
‫א (‬

‫ק״א וא״ו קיא‪ ,‬אינון עשר אצבעאן דאתמר בדית )שיר ד‪ .‬ידיו גלילי זהב‪.‬‬
‫(‬ ‫יו״ד‬
‫דבהון‬
‫כ א ד לחי ראי‬

‫ומאי ניהו יו״ד ק״א וא״ו ק״א דאיהו חכמה כ״ח‬
‫מ״ה‪ .‬ע״ל)בהקדמה דף י״ג ע״א( שהבאתי מס׳ יצירה‬
‫שבריאת העולם היה ע״י השם מ״ה שיש בו י׳ אותיות‬
‫סוד י״ס‪ ,‬וד׳ אותיות הוי״ה פשו* הרי י״ר ימין וי״ר‬
‫שמאל שהוא סוד ח״כמ״ה קדומה‪ ,‬כ״ח מספר ב״פ י״ד‪,‬‬
‫מ״ה היינו הוי״ה במילוי אלפין‪ ,‬בסוד י״ס בלי מ״ה‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה דרש הנא דלהאי נקודה שבתוך הב שהוא‬
‫נקודה קדמאה שממנה הושתת י״ס בסוד י״ס בלי מ״ה‪,‬‬
‫אמר הכתוב אתה ה׳ ארוממך‪ ,‬היינו סוד עליות המלכות‬
‫לז״א בקומה זקופה בכל י״ס בסוד רום ידיה״ו נשא‪,‬‬
‫היינו לרום של הב׳ ידי״ם סוד החכמ״ה קדומה אותיות‬
‫כ״ח מ״ה וכאמור כ״ח מעשי״ו הגי״ד לעמו כ״ח הוא‬
‫סוד הב׳ ידים כמל‪ ,‬ודרש מ״עשיו ה״גיד הוא ר״ת מ״ה‪,‬‬
‫והיינו כמ״ש )במדרש תנחומא ריש פ׳ בראשית( מובא‬
‫)ברש״י שם( מאי טעמא פתח בבראשית‪ ,‬משום כ״ח‬
‫מעשיו הגיד לעמו‪ ,‬וממשיך הדברים בהמשך הדרוש‬
‫דמה״ט החחלת התורה הוא בב דגושה‪ ,‬שהוא סוד נקודה‬
‫קדמאה שממנה הושחח העולם בסוד החכמ״ה כ״ח מ״ה‬
‫וכאמור דאינון כוז״ו וכד גם זה מטאר לעיל‬
‫)בהקדמה שם( שהב׳ ידים שהם סוד ד שמוח‪ ,‬הוי״ה‬
‫אלקינו הוי״ה הם י״ד ימין שיש בהם י״ד אוחיוח‪,‬‬
‫והגי שמוח כח״ו במוכס״ז כח״ו חילוף הג׳ שמוח המל‬
‫הם ג״כ י״ד אוחיוח סוד י״ד שמאל‪ ,‬ועליהם נאמר‬
‫כ״ח מעשיו הגיד לעמו‪ ,‬שבשביל ישראל נברא העולם‬
‫בב׳ הידים עיי״ש • ובגין דאסתלק האי חילא מישראל‬
‫היינו כמ״ש )בפרע״ח פ״ג משער חיקק חצוח ובשערי‬
‫ציץ בכוונח ז ט ר ה ׳ מ״ה היה לנ״ו( שעחה בגלוח בעוה״ר‬
‫ניטל מאתנו החסדים של שם מ״ה‪ ,‬ונחגלגל עלינו תוקף‬
‫הדינים של שם אלקי״ם מספר לנ״ו עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר‬
‫בגין דאסתלק האי חילא שלהם שם מ״ה סוד הב׳ ידים‬
‫כמל‪ ,‬ונעשה בבחי׳ פאשר יניח משה יד״ו וגבר עמלק‬
‫בעוה״ר‪ :‬אינון י׳ אצבעאן וכף עיין)בספ״מ פ׳ עקב(‬
‫שכתב הסוד של מאמר חז״ל כל המזלזל בנפ״י נעקר‬
‫מן העולם‪ ,‬כי סוד נט״י היינו תיקון היי אצבעות שהם‬
‫נגד י׳ מאמרות שבהם נברא העולם שהם נגד הי׳ אותיות‬
‫ה׳‪ ,‬שהוא בסוד את״ה ה׳ ארוממך‪ ,‬והיינו כמ״ש )בזהר‬
‫פ׳ בלק שם( בפסוק זה אתה ה׳ ארוממך‪ ,‬שמרמז לסוד‬
‫נקודה קדמאה שממנה נבנו כל העולמות‪ ,‬ולפי האמור‬
‫היינו סוד המלכות שבה שיער הקב״ה כביכול לעשות‬
‫מקום לעמידת העולמות‪ ,‬וגם לסוד הכתר שהוא סוד‬
‫החגץ מ״ל שבו היה החחלת המין שהיא הנקודה הא׳‬
‫של העשר כקולות בסוד מחשבה הקדומה וכאמור‪.‬‬
‫בההוא דאתמר ביה רום ידיהו נשא‪ .‬עיץ )גזהר פי‬
‫נשא דף קע״ט ע״א( בסוד הפסוק רום ידיהו נשא‪,‬‬
‫דחיבח רו״ם הוא מלשון החרוממיח‪ ,‬ומרמז לסוד עליוח‬
‫י׳ אצבעוח לשם מ״ה עיי״ש‪ ,‬וביאור הדברים הוא עפמ״ש‬
‫רבינו )בע״ח פ״ו משער הולדח או״א( בסוד הגגהח‬
‫ידים למעלה בעח נטילה‪ ,‬שהב׳ ידים בעשר אצבעוח‬
‫הס סוד חריג‪ ,‬ה״ח וה״ג דז״א‪ ,‬וע״י הגבהח‬
‫הידים לראש מחקנים הי׳ אצבעוח סוד ה״ח וה״ג‬
‫ע״י המוחין חב״ד עיי״ש‪ ,‬וזה הוא ביאור דברי )הזהר‬
‫שם( ת ם ידיהו נשא‪ ,‬ע׳* הרמח ידים למעלה לסוד‬
‫המוחין‪ ,‬נתקן ז״א בי״ס שלימוח‪ ,‬שהוא סוד שם מ״ה‬
‫שיש בו י׳ אוחיוח‪ ,‬חה הוא ביאור הדברים כאן שדרש‬
‫אחה ה׳ ארוממך על המלכוח שמגביה אוחה למרום‬
‫למעלה לראש ז״א‪ ,‬ועי״ז נבנית בי״ס וכאמור ובניניה‬
‫אתמד למי נושאין כפים לרום שמים מימרא זו‬
‫מובא )בילקוט ראובני פ׳ נשא‪ ,‬בשם מדרש ד נחוניא‬
‫בן הקנה( וז״ל שאלו חלמידיו למי נושאין כפים‪,‬‬
‫א״ל לרום שמיס שנאמר רום ידיהו נשא עיי״ש‪ ,‬חה הוא‬
‫ביאור הדברים כאן כי הנה נודע מדברי מבינו )בע״ח‬
‫פ״ב משער הכללים( בסוד נשיאח כפים שפרק כף היד‬
‫והאצבעות נעשה חב״ד דאבא‪ ,‬וע״כ אנו קורק לכף היד‬
‫פרק העליץ בסוד עליות הידיס אל הראש כשמגביהין‬
‫אותו‪ ,‬חה סוד נשיאת כפים בסוד וישא אהרן את ידיי‬
‫עיי״* ולזה אמר הכא להמשך הדרוש שזה הסוד של‬
‫המאמר המפר למי נושאין כפים לרום םשמי״ם‪ ,‬והיינו‬
‫כמ״ש רגינו )גפע״ח פ״ה משער הקרבנות‪ ,‬ובלק״ת פ׳‬
‫תצוה בטע״מ( בסוד שק וקטורת‪ ,‬ח״א כשמקבל המוחין‬
‫דאב* ונקרא שמן‪ ,‬נקרא ג״כ שמי״ס מספר שמ״ן עיי״ש‪:‬‬

‫של‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תשםרי ]דף מי ע״א[‬ ‫תסור‬ ‫קמ‬
‫כ״ח פרקין‪ ,‬דאינון כ״ח אתוון דעובדא דבראשית‪ .‬ובגין דא י״י אלהי אתה‪.‬‬ ‫דבהון‬
‫ההוא דאתמד ביה )תהלים ל ‪ -‬נכון כםאך מאז מעולם אתה‪.‬‬
‫‪0‬‬ ‫ומאי אתה‪.‬‬
‫באמצע‪ ,‬הת״ד )ישע*•‪ .‬מח כתפארת אדם‬ ‫כ(‬ ‫עומד‬ ‫ונאמן‬ ‫נאמן יושב‪.‬‬ ‫דא‬ ‫ומאי נכון‪.‬‬
‫לשבת בית‪.‬‬
‫אז תקרא ויי׳ יענה‪.‬‬ ‫)שם י״>‬
‫ג‬ ‫מאז‪ .‬אלא ההוא דאתמר ביה‬ ‫ומאי‬
‫א״ז‪ .‬אלין ח׳ אתוון דאינון יאקדונק״י דסלקין לחושבן אמץ‪.‬‬ ‫ומאי‬
‫ודא‬
‫כ א ד לחי ראי‬

‫)בס׳ אור ישראל( הגיה שצ״ל לא נאמן יושב ונאק‬ ‫של שם מ״ה‪ ,‬ויש ביריס כ״ח פרקין נגל כ״ח אותיות‬
‫עומר‪ ,‬כ׳ץ באמצע‪ ,‬וכן הגיה )הגר״א(‪ ,‬וביאור הדברים‬ ‫למילוי המילוי של שם מ״ה שבהם נברא העולם כמנין‬
‫הוא כי הנה בש״ס )שבת דף ק״ד ע׳׳א( דרשינן נ׳ כפופה‬ ‫אוחיוח שבפסוק בראשיח עיי״ש‪ ,‬וזה הוא המשך‬
‫ן׳ פשוטה נאמן כפוף ונאמן פשוט עיי״ש‪ ,‬ופנימיות‬ ‫הרבריס כאן רלענין שאמר למעלה רום יריהו נשא‬
‫הענין מובן ע״פ מ׳׳ש )בזהר פ׳ אחרי דף ס״ו ע״ב(‬ ‫ומאי ניהו יו״ר ק״א וא״ו ק״א‪ ,‬ולזה מפרש הכא להשס‬
‫בסוד נו״ן‪ ,‬נ׳ כפופה דא מטרוניחא‪ ,‬ן׳ פשוטה דא מלכא‬ ‫מ״ה הוא סול הידיס שיש בהם י׳ אצבעוח נגר י׳ אוחיוח‬
‫ח״ח בעלה דמטרוניחא‪ ,‬והו׳ שבאמצע הוא היסוד‬ ‫של השם מ״ה‪ ,‬ויש בהם כ״ח פרקין נגל כ״ח אותיוח‬
‫המשפיע מז״א להנוקבא עיי״ש‪ ,‬וזה הוא ביאור הדברים‬ ‫למילוי המילוי שבשם מ״ה וכ״ח אוחיוח של פסוק‬
‫כאן כי הנה במלח נט״ן יש נ׳ כפופה ון׳ פשוטה ואוחיוח‬ ‫בראשיח שבהם נברא העולם‪ ,‬ע״כ מרמז הנקולה שבחוך‬
‫כ״ו )מספר הוי״ה( באמצע‪ ,‬ולזה דרש שהנ׳ כפופה‬ ‫הב עליהם וכאמור דאתמר בהון ידיו גלילי זהב‪.‬‬
‫מרמז לנאמן יושב‪ ,‬היינו סוד מטרוניחא שכל אורחיה‬ ‫ד׳ל כי גלילי הן סול י׳ נקולין קרמאץ שנבראו מהנקורה‬
‫בישיבה כמש״ל)מהזהר פ׳ חציה( והיינו סוד הכסא כנ״ל‬ ‫קלמאה‪ ,‬שהם סול י׳ גלגלין רכורסיא‪ ,‬וכמש״ל )בהקלמה‬
‫והן׳ פשוטה הוא נאמן עומד‪ ,‬היינו ז״א שק דרכו של‬ ‫לף ד ע״ב( לבשם מ״ה אחבריאו ע׳ גלגלין‪ ,‬וכורסיא‬
‫איש לעמוד על רגליו וכמ״ש )בזהר פ׳ אחרי שם(‪,‬‬ ‫היא עשיראה לט׳ גלגלים מהרין בהון י׳ אחוון אלו של‬
‫ואוחיוח כ״ו שבאמצע מרמז למדח יסוד צדיק ששם מאיר‬ ‫שם מ״ה ובהון אתבריאו עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬וזה הוא‬
‫השם הוי״ה ב״ה‪ ,‬וכמ״ש רביגו )בפרע״ח פ״ג משער‬ ‫ביאור הרבריס כאן לעל י׳ אצבעות שהן סור י׳ אותיות‬
‫חזרת העמידה( עיי״ש‪ ,‬והיינו כי היסוד צדיק הוא מהוה‬ ‫של השם מ״ה כנ״ל אתמר יליו גליל״י זהב‪ ,‬לשון גלגלי״ס‬
‫כל הויות‪ ,‬יען כי על ידו מתיחדיס זו״נ‪ ,‬ועי״ז נמשך‬ ‫רכורסיא רבהון אתבריאו‪ ,‬ואמר גלילי זה״ג שהיא מספר‬
‫השפע ונבנו כל העולמות • הה״ד כ ת פ א ר ת אדם לשבת‬ ‫י״ל‪ ,‬סול י״ל פרקין‪ ,‬שהוא סור שם הוי״ה פשוט ובמילוי‬
‫בית עיין )באד״ר פ׳ נשא דף קמ״ב ע״ג( דכד‬ ‫מ״ה שיש בו י״ל אותיות כנ״ל• דבהון וכו׳ דאינון ובד‬
‫אשתליס הדכר עם הנוקבא‪ ,‬אז אתקרי אדם‪ ,‬הה״ד‬ ‫עחה משלים המאמר שאמר לעיל לבהון כ״ח מ״ה ונושאק‬
‫כתפארת אדם לשבת בית‪ ,‬ולז״א הכא שזה הוא ביאור‬
‫הירי״ס לרום שמיס וע״ז נאמר אח״ה ארוממך היינו‬
‫הכתוב נכון כסאך מאז מעולם את״ה‪ ,‬והיינו שע״י‬
‫ע״ר שאמרנו שנושאין היריס למעלה‪ ,‬כן הוא הפי׳‬
‫תיקון המלכות והכס״א‪ ,‬אז נתקן גס ז״א שנקרא את״ה‪,‬‬
‫אח״ה ארוממך‪ ,‬היינו להגביה המלכוח לראש ז״א‬
‫וזה היא כי תפארת ז״א כשלימות שהוא נקרא אדם‪ ,‬הוא‬
‫וכאמור‪ .‬דאינון כ״ח אתוון דעובדא דבראשית‪.‬‬
‫רק לשבת בית כשבא אדם לשבת על הכסא‪ ,‬שהמלטת‬
‫היינו סול שס מ״ה שבהם נברא העולם כנ״ל‪ :‬ובנ״ד‬
‫והכסא נתקנו כראוי בסוד בי״ת וכאמור‪ :‬דאתמר ביח‬
‫ה׳ אלקי אתה‪ .‬פי׳ לנהכי כחיב ה׳ אלקי אחה ארוממך‪,‬‬
‫אז תקרא וח׳ יענה וכו׳ הייט כמ״ש לעיל )תיקון‬
‫כי ארוממך מ׳ל אעשה לך מרכבה וכסא • ומאי אתה‬
‫י״ח רף ל״ג ע״ב( א״ז תקרא והי יענה הוא ובית לינו‬
‫וכד‪ .‬כוונתו בהמשך הררוש גזה לפרש ראח״ה הוא סור‬
‫שהוא סול הח׳ אוחיוח של הוי״ה ארנ״י כמספר א״ז‬
‫עיי״ש וגביאורינו שם‪ ,‬ולזה הוא מפרש הקרא נטן‬ ‫ז״א בעלה למטרוניתא שבא לשבת על הכסא וכרמפרש‬
‫כסאך מאז‪ ,‬שעיקר החיקון של הכסא הוא כשנעשה‬ ‫ואזיל האי דאתמר ביה נכון כםאך מאז היינו כמ״ש‬
‫תיקון השלם של המלטת שמזלווגח עם בעלה ונעשה‬ ‫טהר )במהנ״ע פ׳ וירא רף קי״ג ע״א( בסול נכץ‬
‫השילוב הוי״ה ואלנ״י וכאמור‪ .‬דסלקין לחושבן אמץ‪.‬‬ ‫כסאך מאז שמרמז לסול כס״א כבול מרום מראשין שהוא‬
‫היינו כי אמ״ן כולל לכר ונוק׳ שהוא סול מ ט ןאמנים‬ ‫היה ראש וקרם לכל הנבראים עיי״ש והיינו סור נקודה‬
‫הראשונה שבתוך הב וכנזכר למעלה‪ .‬דא נאמן וכד‪.‬‬
‫נאמץ‬
 ‫?מא‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תשםרי ]לף מ׳ ע״א[‬ ‫תר!וני‬
‫איהו העונה אמן בכל כהו‪ ,‬בההוא כ״ח‪ .‬ובגין דא אוקמוה מארי מועיתין העונה אמן‬ ‫ודא‬
‫בכל כהו קורעץ לו גזר דעו של שבעים‪ 00‬שנה‪.‬‬
‫אתמר גתהלים » נכון כסאך מאז מעולם אתה‪ .‬וביה )איכה!‪ 0‬אתה י״י לעולם תשב‪.‬‬ ‫(‬ ‫ובגיניה‬
‫אתה‪ .‬החוא דאתמר בית אבינו מלכנו אבינו אתה‪ .‬ומאי ניהו‪ .‬אבינו אב הרחמן‪.‬‬
‫ואיהו כליל כל אתוון דאורייתא‪ .‬ומאי גיתו‪ ,‬אורייתא דבכתב‪ .‬עמודא דאמצעיתא‪ .‬ועליה‬
‫אתמר ברוך אתה‪.‬‬
‫ישראל קיימין בעמידה דצלותא‪ ,‬איהו יתיב על כורסייא‪ .‬ובגיניה אתמר בההוא זמנא‬ ‫וכד‬
‫אתה יי׳ לעולם תשב כסאך לדור ודור‪.‬‬
‫ומאי‬
‫ב א ר לחי ראי‬

‫אגא‪ ,‬אגל אב הרחמ״ן הוא ז״א עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הנא‬ ‫נאמ״ן יושב ונאמ״ן עומל‪ ,‬בסול א״ל מל״ך נאמ״ן ד ת‬
‫למה שאנו אומרים אגינ״ו מלכינו אבינ״ואתה‪ ,‬אינו דיל‬ ‫אמ״ן‪ .‬בההוא כ״ח היינו שמעלה המלכוח ע״י עניית‬
‫אב הרחמי״ם שהוא אבא‪ ,‬אלא אב הרחמ״ן שהוא ז״א‪,‬‬ ‫איש״ר בכל מונחו לבעלה בסול רום יליה׳ץ נשא בסול‬
‫שאנחנו מ י איש הס מיו והוא אבינו‪ ,‬וע״כ אומרים‬ ‫הב׳ יליס כמש״ל ובג״ד אוקמוהו עי׳ מזה בביאורינו‬
‫אבינ״ו אח״ה לייקא וכאמור‪ :‬ואיהו כלול כל אתוון‬ ‫לעיל )בהקלמה ל ד׳ ע״‪ :(3‬קורעין לו גז״ד של ע׳‬
‫דאורייתא וכו׳‪ .‬הוא כמפרש הענין מה שאמרנו שאח״ה‬ ‫שנה‪ .‬עיין)ברע״מ פ׳ ויקרא דף כ׳ ע״א( בסול קורעין‬
‫הוא מרמז לז״א‪ ,‬ואמר שהטעם הוא משוס דז״א הוא‬ ‫לו גז״ר של ע׳ שנין ע״י ענייח איש״ר בכל כחו‪ ,‬כ׳ הגז״ל‬
‫סול חורה שבכתב שנארגה מכ״ז אוחיוח‪ ,‬היינו כ״ב‬ ‫שנ ע׳ שנים נגזר מהמרכבה של לינא למלכוחא שיש בה‬
‫אוחיוח מא׳ על ח׳ וה׳ אוחיוח הכפולים‪ ,‬וזה הוא את״ה‬ ‫ע׳ קחזראין‪ ,‬וכשמחקניס המרכבה של לינא למלכוחא‬
‫א״ח ה׳ ]ועי׳ )בזהר בראשיח דף ט״ו ע״ב( שלרש כזה‬ ‫ע״י היסול צליק‪ ,‬נחבטלו ליניס של ע׳ קחלראין עיי״ש‪,‬‬
‫על המלכוח וכאן לרש לה על הז״א[ ועליה אתמר‬ ‫ולזה הוא מוסיף הכא ללהט אמר העונה איש״ר בכל‬
‫ברוך א ת ה עיין )גפרע״ח פ״ג משער העמילה( בסול‬ ‫נח״ו ליקא‪ ,‬היינו שחיקון המרכבה שהוא סול הכסא‬
‫ברוך אתה‪ ,‬שהארח הכ״ב אחוון שיש גיסול לגינה‬ ‫הוא רק כשמעלה אוחה בב׳ ילי״ס בסול רום יליה״ו‬
‫הנמשכים אל ז״א‪ ,‬הס נקראים ברו״ך עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר‬ ‫נשא שהוא סול הכ״ח כנזכר‪ .‬ובגיניה אתמר נכון‬
‫הכא להמשך הלרוש שזה הוא הרמז ברוך אתה‪ ,‬שכן‬ ‫כסאך מאז מעולם א ת ה עיין )ברע״מ פ״ פנחס דף‬
‫את״ה מרמז צהכ״ב אותיות המאירים בז״א כנזכר‪.‬‬ ‫רמ״ב ע״א וע״ב( קב״ה איהו מקומו של עולם‪ ,‬מאי‬
‫וכד ישראל קיימין בעמידה חילותא וכו׳ הוא חחר‬ ‫עולם לח שכינחא‪ ,‬חרגוס עולם עלמא‪ ,‬לישנא לעולימא‬
‫בזה לרבדיו הראשונים להיחול לזו״נ הוא סול אמ״ן‬ ‫כל״א והיה העלמה עיי״ש‪ ,‬חה הוא ביאור הלברים‬
‫לכלול נאמן יושג ונאמן עומל‪ ,‬ואמר שזה הוא סול חפלח‬ ‫כאן ור׳׳ל לשיעור הכתוב כך הוא‪ ,‬שהחיקון של היחול‬
‫שמונה עשרה שנקרא צלוחא לעמילה סול נאמן עומל‪,‬‬ ‫לזו״נ שיהא השילוב של ח׳ אותיות הוי״ה אלנ״י שהוא‬
‫והיינו כמ״ש )בזהר פ׳ חיי דף קל׳׳ג ע״ג( כסור סמיכח‬ ‫סול א״ז‪ ,‬העיקר חלוי בחיקון המלכוח שהוא םול עול״ם‬
‫גאולה לחפלה‪ ,‬רברכח ק״ש שקורס השמ״ע נקרא צלוחא‬ ‫וכשיהיה חיקון העולם שהוא סול המרכבה והכסא עי״ז‬
‫למיושב על חהלוח לאל עליון גואלם‪ ,‬ובחהלות לאל עליון‬ ‫מכה שיבא אל״ם שהוא סול אח״ה לשבח על כסא‪,‬‬
‫גואלם צריך למיקס קלס מלכא עלאה לאחי לקבלא לה‪,‬‬ ‫ויהיה החקון השלם בכל העולמות• וביה א ת ה ה׳‬
‫כדץ אגן קיימין קמי מלכא עלאה ואז למרא אחחבר‬
‫לעולם תשב ד׳ל שז״א בעלה רמטרוניחא שנקרא אח׳׳ה‬
‫כנוקכא‪ ,‬ועיי״ש )כמק״מ שהביא מלברי האריז״ל( לר״ל‬
‫ה׳ כנזכר‪ ,‬לעול״ס חשב שבא לישב על הכסא שנקראח‬
‫כי בתהלות לאל עליון גואלם יורדת הארת יםול אבא‬
‫עול״ס כנזכר • ההוא דאתמר ביה אבינו מלכנו אבינו‬
‫ביסוד דזעיר‪ ,‬ומשם מאיר אל המלכות להעלותה‪ ,‬ומלכא‬
‫אתה‪ .‬מביא סמוכץ לדבריו לאת״ה הוא סוד ז״א‪,‬‬
‫עלאה שהוא יסוד אבא שבתוך ז״א נ פ ק לקבלה‪ ,‬ע׳׳כ‬
‫וכמ״ש רבינו)בפרע״ח פ״ה משער הק״ש ובשאר דוכחי(‬
‫צריכין לקום מעומד כשאומר תהלות לאל עליץ גואלם‬
‫דאנחנו בני אדם גס בני איש היושבים בעוה״ז נקראים‬
‫לכבוד מלכא עלאה מהוא יסוד אבא עיי״* חה הוא‬
‫בנים של זו״נ‪ ,‬ח ״ א הוא אב שלט‪ ,‬ונקבא היא אם‬
‫גיאור הדברים כאן‪ ,‬וכד ישראל קיימין בעמידה לצלותא‪,‬‬
‫שלט‪ :‬אבינו א ב הרחמן פיץ )גפרע״ח פ״ה משער‬
‫היינו שהתחלת צלותא דנממדה היינו בתהלות וכו׳ מ״ל‬
‫תפלת ר״ה( כטונת מי כמוך אב הרחמן‪ ,‬דהחילק‬
‫שאנו עומדים ואיהו יתיב על כורסיא‪ ,‬היינו שבא אז ז״א‬
‫‪3‬ץ אג הרחמי״ם וגץ אב הרחמ״ן‪ ,‬ה א ג הרחמי״ם הוא‬
‫להזדווג‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תשסרי ]לף מ׳ ע״א[‬ ‫ת?‪1‬ני‬
‫ומאי ניהו לדור ודור‪ .‬אלא ההוא דאתמר ביה ) ק ה ל ת * דור המיר ודור בא והארץ לעול‪0‬‬
‫עומדות ולית דוד פחות מששים רבוא‪ ,‬ומאי ניהו‪ .‬משה‪ ,‬דשקיל לשתץכב( רבוא‬
‫בישראל‪ .‬ודרגא דיליה אספקלריא כג( דנהיא‪) .‬נ‪-‬א שייך אחר זה ותוסף ללדת שנוף ק׳ ע‪-‬א(‪.‬‬

‫יבא א ה ה אל הקדש‪ .‬תא הזי אץ אדם מפיק רצוגו מי״י אלא בזאת‪ .‬דעלה אתמר‬
‫)משלי יח> מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מי״י‪.‬‬
‫היא עת לעשות לי״י‪ .‬וכמה עתות יש‪ .‬ועלילהו אתמר )ויקרא ‪ cm‬ואל יבא בכל עת‪.‬‬
‫ושלמה‬
‫כאד לחי ראי‬
‫מסר תמלת המאמר‪ ,‬ואולי הוא מהמאמר ולעיל‬
‫)בהקדמה שס(‪ ,‬או מהא ולעיל)תיקון ף לף כ״א ע״ב(‬
‫שמדבר שם מהמלכות שנקראת זאת‪ ,‬ומפרש בזה כמה‬
‫פסוקים שמורים ע״ז שהמלכות כשהיא בתיקונה ובמילואה‬
‫ומובה נקראת זא׳׳ת‪ ,‬וכל הענץ נראה בעליל שאץ לו‬
‫המשך למאמר זה שעומד בו בתיקון זה ומכאן עד להלן‬
‫)גע״כ(‪ ,‬וכ׳׳מ אתוץ אינץ לכל עובדא דבראשית וכר‬
‫אינו מהתיקונים רק מז׳׳מ‪ ,‬והמגיהים הדפיסוהו כאן‬
‫בטעות‪ ,‬משוס שנזכר במאמר זה דאינון כ״מ ודרשו‬
‫סמוכין‪ ,‬אבל אץ זה ענינו לכאן ]ועיין לעיל )דף פ׳׳מ‬
‫ע׳׳ב בדיה יכ״מ אתוץ אינץ לכל עובדא( מה שבארתי‬
‫ג ז ה [ ‪ :‬אין אדם מפיק רצונו מה׳ אלא בזאת‪ .‬הייני‬
‫כי אדה׳׳ר כשניתן לו גת זוגו מעשה ידי יוצר בראשית‪,‬‬
‫אמר זא׳׳ת הפעם עצם מעצמי‪ ,‬וכן אמר הכתוכ שס עליה‬
‫לזא״ת יקרא אשה‪ ,‬ולז״א הכא שאץ אדם מפיק רצונו‬
‫מה׳ אלא גזאת‪ ,‬ר״ל דכקרא כתיכ על זאת יתפלל כל‬
‫מסיד אליך לעת מצוא‪ ,‬ודרשו מז״ל כפ״ס )כרכות דף‬
‫מ׳ ע״א( לעת מצוא זו אשה‪ ,‬שנאמר מצא אשה מצא טוג‬
‫ויפק רצון מה׳‪ ,‬והיינו כי המלכות נקראת עת רצץ‪ ,‬כסוד‬
‫ואני תפלתי לך הוי׳׳ה עת רצון‪ ,‬וכמ׳׳ש רגמו )גזהר‬
‫הרקיע תרומה דף קנ״ו ע׳׳א‪ ,‬וגמאורי אור ערך עת‬
‫רצץ( מיי׳׳* ולזה אמר הכא דמה׳׳ט אץ אדם שהוא‬
‫ז״א מפיק רצון מה׳ אלא כזאת‪ ,‬הייט כשהמלכות היא‬
‫כתיקץ השלימות כ״כ עד שנקראת זא״מ‪ :‬ודא הוא‬
‫ע ת לעשות לה׳‪ .‬עיץ )בזהר תרומה דף קנ״ה ע״ג(‬
‫שלרש דאית עת ואית עת‪ ,‬דבזמנא דישראל משתדלי‬
‫גאורייתא ובפיקודץ‪ ,‬המלטת מתתקנת גתיקונהא‪ ,‬והיא‬
‫גגמי׳ עת לעשות לה׳ עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא דהמלטת‬
‫כשהיא בשלימות נקראת מת רצץ כאמור‪ ,‬משוס שאז‬
‫הוא גבמי׳ עת לעשות לה׳ בכל תיר^נהא ואז נאמר וימן‬
‫רצץ מס׳ וכאמור ן ובמין ע ת ו ת יש זבד‪ .‬גם זה מגואר‬
‫)מהר תרומה שם( בסול ואל יגא מ ל עת אל הקולש‬
‫כ״א גזאת יכא א מ ץ אל הקור* כי אית עת שאין‬
‫המלטת מתתקנת כראוי‪ ,‬וע׳׳ז נאמר ואל יכא בכל עת‬
‫אל הקור* ואית פת ; מ מ ל ט ת מתתקנת בתיקונהא‬
‫ומתקשטא גשלימותא כלקא יאות בסול ע ת לעשות לה׳‪,‬‬
‫וע״ז אמר הכתוב‪ -‬מ א ת יבא אהרן אל הקודש עיי״*‬
‫מאת‬
‫ודא‬
‫להזדווג עס המלטת גסוד גא אדם לשכת על הכסא‬
‫ומתיימדיס זו״נ גסוד נאמן יושג ונאמן עומד כנ״ל‪:‬‬
‫ההוא דאתמר ביה דור הולך ודור בא עיין )מהר‬
‫כראשית דף כ״ה מ״א‪ ,‬ולקק סוף תיקון ם״ט וריש תקץ‬
‫מי( שדרש דור הולך ודור גא דא משה‪ ,‬דלית דור פמות‬
‫מס׳ רגוא שגימיו ילדה אשה אמת ס׳ רכוא ככרס א׳‬
‫עיי״* ולזה דרש הכא כסאך לדור דור על משה‪ ,‬שהוא‬
‫סוד הארת יסוד אגא שגתוך ז״א שהוא כמי׳ של משה‪,‬‬
‫ומש״כ רגינו )כע״מ פ״י משער הכללים(‪ ,‬וע״כ מפרש‬
‫הפסוק כסאך לדור ודור היינו שהתיקץ של הנוקכא שהיא‬
‫סוד הכסא‪ ,‬הוא לדור דור‪ ,‬היינו ע״י כמי׳ משה שנקרא‬
‫דור דור שהוא סוד הארת יסוד אגא שכתוך ז״א‪ ,‬שעי״ז‬
‫יש כמ לז״א להעלותה למעלה גתפלת העמידה וכאמור‬
‫ודרש סיומא דקרא ‪ .‬והארץ לעולם עוםד״ת‪ .‬היינו לאמר‬
‫שגעלה מעלה אותה ע״י הארת יסוד אגא כנ״ל ונכללת‬
‫הנוקגא גדטרא‪ ,‬אז אתקריאת גס היא על שס געלה‬
‫נ א ק עומד‪ :‬ודרגא דיליה אספקלריא דגהרא‪ .‬עיץ‬
‫)מהר פ׳ וארא דף כ״ג ע״ג( גגיאור הענץ מ״ש‬
‫דמשה זכה לנהרא כאספקלריא דנהרא עיי״* והכא‬
‫מפרש אגג אורמיה עוד טעם להמשך הדרוש כי איתא‬
‫לקק )תיקץ מ׳ דף פ׳ ע״א( דהמלטת מ ק שגעלה‬
‫מזרווג עמה אתקריאת מסטרא להוי״ה אספקלריא‬
‫לנהרא‪ ,‬ושלא גשעת הזיווג לאיהי אלנ׳* גלא געלה‬
‫אתקריאת אספקלריא ללא נהרא עיי״* ולז״א הכא לפי‬
‫האמור למשה נקרא מה״ט אספקלריא לנהרא‪ ,‬כי על ילו‬
‫שהוא סול הארת יסול אגא בתוך ז״א הוא נמלה את‬
‫המלטת לימלה גגעלה כנ״ל ונמראת אז מסטרא להוי״ה‬
‫אספקלריא לנהרא כנ״ל‪ :‬בזאת יבא אהרן וכד‪ .‬כל‬
‫המאמר הזה אץ לו המשך עם המאמר הקולס‪ ,‬ולע כי‬
‫)הגר״א( כתג לעיל שכל תיקון זה הוא משוכש מאול‬
‫ג כ ״ * וגם יש גו לקוטיס הרכה ומהופך‪ ,‬וגס כאן כתג‬
‫שכל מאמר זה הוא מהשממות מתיקונים מז״מ‬
‫והלפיסוהו כאן כטעות המגיהים כי אץ מקומו כאן‬
‫רק לפיל)גהקלמה לף י״א ע״ג(‪ ,‬והנה עד עתה ללגתי‬
‫על כמרים ושללתי עמקים כלי לפעי המקמימות בכל‬
‫מכ לאפשר שלא אצטרך לשבש כספרים‪ ,‬אמנם מכאן‬
‫ולהלאה כע״כ צריכץ לתקן מגה לגרים‪ ,‬והנס בכאן‬

‫ממש״ל‬
‫‪iDp‬‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תשמרי ]דף מ׳ ע״א[‬ ‫‪*TpD‬‬
‫ושלמה אמר )‪*.‬ל״ & עת לשחוק וגר דאיגון כ״ח עת‪ .‬ועל דא קוביה אמר ואל יבא בכל‬
‫עת אל הקדש‪ ,‬דאיהו קדש ישראל לי״י‪.‬‬

‫וכד שכיגתא דאתקריאת זאת עם ישראל‪ .‬כדיא )ויקרא מ ואף גם זאת בהיותם וגו׳‪ .‬מאי‬
‫(‬

‫ו> אנה הלך דודך היפה בנשים׳ אנה פנה דודך תבקשנו עמך‪.‬‬ ‫איבון אמרין לה‬‫‪w‬‬ ‫)‬

‫בבמה תהנובים וצלותין בציצית ובתפילין בשבתות וביומין טבין‪ ,‬דעלייתו אתמר )״מות לא(‬
‫ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם‪ .‬אות ברית מילת‪ ,‬אות דשבת וימין טבין‪ ,‬ואות‬
‫דתפילין‪.‬‬

‫אתמר )תהלים לב( על זאת יתפלל כל הסיד אליך לעת מצא‪) .‬משלי יוק מצא אשת מצא‬ ‫עלה‬
‫טוב ויפק רצון מי״י‪.‬‬

‫בריר לבנויכד( בזאת‪ .‬תה״ד )במשי״ »‪ 0‬חאת אשר דבר להם אביתם‪.‬‬ ‫ויעקב‬
‫תפיק רצוע מי״י כשנלחם עם אויביו‪ .‬בד״א )ח״לים »> אם תחנה עלי מחנה‬ ‫(‬‫ודוד בזאתכד‪,‬‬
‫וכר בזאת אני בוטח‪.‬‬

‫כשראה את ישראל מ בגלות‪ ,‬לא ראה להם מנוחה אלא בעבור זאת‪).‬יפורקגא יי״מל‬
‫(‬ ‫והנביא‬
‫לא ייתי אלא מאת( הת״ד )איכה ג( זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל‪.‬‬

‫לא אתבריך אלא מ( בזאת הה״ד ! ^ פ לג> וזאת ללהודה‪.‬‬ ‫ויהודה‬

‫האתנח( הברכה‪ .‬ומי שלא שת לבו גם לזאת‪.‬‬ ‫ב י ד ית ישראל אלא בזאת‪.‬‬
‫‪w‬‬ ‫ומשה לא‬
‫עליה כתיב )תהלים»ה איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת‪.‬‬
‫וכיזץ‬
‫כאד לחי ראי‬

‫ונבקשנו עמך בכמה בקשוח לצלותק ובמוחין לבגינך‬
‫נחית עלן‪ ,‬ובגינך אסיר עמנא כל שיח יומין וכד כשושנה‬
‫לאיהי אטימא‪ ,‬יביומא לשבתא וביומא לחלשא וביו״ט‬
‫אחפחחת וכד‪ ,‬עיי׳׳ש ובביאורינו שם‪ :‬עלה אתםר על‬
‫ז א ת יתפלל כל חסיד אליך וגר‪ .‬הוא חחר בזה לדבריו‬
‫הראשונים אין אדם מפיק רצונו מה׳ אלא בזאח‪ ,‬לעלה‬
‫אחמר מצא אשה מצא טוב וכמש״ל• והנביא כשראה‬
‫א ת ישראל בגלות ובו׳ בדפוס מנטובה ואמ׳יד ל״ג‬
‫זה רק מה שהוא במוסגר כאן‪ :‬ופורקנא דישראל לא‬
‫ייתי אלא בזאת‪ .‬והיינו הך ופ׳׳ל )בהקדמה דף יי׳ב‬
‫ע׳׳א( ונביא אמר מ י נ ה כד חזא בנביאתא דוחקא‬
‫דישראל פקיפא אמר זאפ אשיב אל לבי וכוי הה״ד‬
‫וזאת ליהודה‪ .‬גם זה מבואר לעיל )שם(‪ :‬ומשה לא‬
‫בדיך י ת ישראל אלא ב ז א ת ובד‪ .‬נמל )חקון ד שם(‬
‫ומשה בגינה אתקיים בעלמא הה״ד חאח הברכה ועיי״ש‬
‫בביאורינו שהבאתי מדברי הזהר )פ׳ ויחי דף רל״ו ע״ג(‬
‫שמשה היה לו הכח גם לאח״מ בברכה של זאת משום‬
‫* י ם בעלה דמטרוניתא שנקראת זא׳׳ת ומ׳׳כ כיה לו‬
‫הכת לברך כזא״ת ה מ כ ה את ישראל בכח השכינה גם‬
‫לאמ״מ עיי׳׳ש‪ :‬ומי ש ל א ש ת לבו נם לזאת‪ .‬שאינו‬
‫מחקן מעשיו ואינו נותן אל ל מ לתקן ע״י מעשיו את‬
‫המלמת‬
‫וכמש״ל)תיקון ד דף כ׳׳א ע ״ ג ( ‪ .‬דאיהו קודש ישראל‬
‫לה׳‪ .‬ר׳׳ל דכ״ז שאץ המלכות מתתקנת בכל חיקונהא לא‬
‫יחחכרה עם ישראל שנקראים קוד* שהוא סוד ישראל‬
‫דלעילא היינו געלה דמטרוניחא‪ ,‬אלא מ א ח יגא אהרן‬
‫אל הקוד* היינו כשהמלמח היא מתתקנח גכל תיקונהא‬
‫ונקראת זאח כסוד עח לעשוח לה׳ וכאמור• מאי אינון‬
‫אמרין‪ .‬גנ״י להשכינחא כשעה שמזדווגים עמה‪:‬‬
‫ונבקשמ עמך וכד‪ .‬וכמש״ל )כחיקון ו׳ דף כ״ג ע׳׳א‬
‫שם( ונכקשנו עמך‪ ,‬ככמה כקשוח דצלוחין וכעוחץ‪,‬‬
‫דמינך איהו נמיח עלן‪ :‬בציצית ובתפילין‪ .‬םימו‬
‫כמש״ל )גהקדמה דף ג׳ ע״א( ו מ ״ ד קשרץ ליה כהדה‬
‫גכמה קשורי דחפילץ ככמה ר^‪1‬ורי דציציח דלא חח‬
‫מינה עיי״ש וגגיאורינו שם‪ ,‬ועיי״ש עוד להלן )דף ט׳‬
‫ע״א( דאיהו יונה קדישא מצפצפאן לה מ ה א ככמה‬
‫צפצוס^ן חמירות שירות ותשבמוח‪ ,‬עד דנחתץ לה לגבייהו‪,‬‬
‫הא מותח לה לגביהו‪ ,‬קשרין לה ברצועה וכד עיי״*‬
‫)ומהר פ׳ פנחס דף רנ״ד ע״א וע״ב‪ ,‬וברע״מ שם דף‬
‫מ ״ ג ע ״ ג ( ‪ :‬כ ש ב ת ו ת ויו״מ וכד‪ .‬ע״ל )בהקדמה דף ב׳‬
‫ע״ג( דע״י אות חפילץ ואות שבת ואות מילה מיחלים‬
‫קוב״ה ושבינחיה‪ ,‬וע״ד אחמר אות היא לעולם עיי״ש‬
‫ובביאורינו שם וע׳׳ל )חיקץ ד כ״ב ע״א( אנה פנה דודך‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תשסרי ]לף מ׳ ע״א וע״ב[‬ ‫תקוני‬ ‫?מד‬
‫)וכיון שהאדם בה יפיק רצונו‪ ,‬ובה משיג השם‪ ,‬שזהו סוד על זאח יחפלל כל חסיד‪ ,‬על זאת ודאי‪ ,‬לשם ה׳ שהוא‬
‫על זאח‪ ,‬למה חקנו בשחריח למדה ידועה‪ ,‬וכן במנחה למדה ידועה‪ ,‬וכן בערביח מדה ידועה‪ ,‬וכן‬
‫בשבח למדה ידועה‪ ,‬וכן ביום טוב למדה ידועה‪ ,‬וכן בעשרח ימי משובה למדה ידועה‪ ,‬אלא מה שאמר על‬
‫זאח‪ ,‬הוא מורה שהוי׳׳ה הוא על כל ספירה ]דף מ׳ ע״ב[ וספירה‪ .‬כמ״ש דוד )ד׳׳ה א כט( לך ה׳ הגדולה‬
‫והגבורה וגר‪.‬‬
‫לך פעולה בחחתוניס אלא ע״י מלכוח‪ ,‬שנאמר בה )חהליס קג( ומלכוחו בכל משלה‪ ,‬אבל בזק שצריך‬ ‫ואין‬
‫קוב״ה להצדיק לצדיק ולעשוח עמו צדקה שהיא מלכוח עם החחחוניס‪ ,‬נכללים בו כל הספירוח‪ ,‬ונקראין‬
‫צדיקים‬
‫כ א ד לחי ראי‬

‫רבינו )בפתג״ח פ״ז משער החפלה( צריך שחדע שיש‬ ‫המלכוח שנקראח זאח וכמש״ל )חיקץ ו׳ שם( וכיון‬
‫הפרש גדול בץ חפלח החול לחפלח שבח‪ ,‬ובין חפלח ר״ח‪,‬‬ ‫שהאדם בה יפיק רצונו וכו׳ מכאן על להלן )בע״ב(‬
‫ובין חפלח יו״ט‪ ,‬ובץ חפלח חוה״מ‪ ,‬ואפילו ביו״ט אינו‬ ‫ועל זה אמר הנביא וכד‪ ,‬ליחא בלפוס מנטובה‬
‫דומה חפלח פסח לחפלח שבועוח ולחפלח סוטת‪ ,‬וכן אפילו‬ ‫ואמסטרלס‪ ,‬גס )בחיקוניס עם ביאור הגר״א( השמיט‬
‫חפלח החול אינו דומה חפלח הבוקר לחפלח מנחה או‬ ‫כל המאמר‪ ,‬כי אינו מהחיקוניס‪ ,‬וניכר מהלשון שהיא‬
‫לחפלח הערב עיי׳׳ש‪ ,‬דלפי האמור דכל החפלוח הס לצורך‬ ‫לברי אחה חכם לנהירין ליה שבילי לרקיע‪ ,‬ועיין‬
‫המלכוח ספי׳ הזי‪ ,‬מה לנו לחלק בין חפלה לחפלה‪ ,‬הלא הכל‬ ‫)בחיקוניס מז״ח לף פ״ב ע״א( שנלפס שם מאמר זה‪,‬‬
‫הולך למקום אמד שהיא המלכוח ספי׳ הז׳ דייקא‪ ,‬ולזה הוא‬ ‫ושם הלשון מחוקן יוחר‪ ,‬וגס שם נראה מהענין ומהלשון‬
‫» ‪ p r o‬ואמר אלא מ״ש על זאת הוא מורה שהוי״ה‬ ‫שאינו מהחיקוניס‪ ,‬וכפי ההשערה היה זה הגה מאחה‬
‫הוא על כל ספירה וכד‪ .‬כי המלכוח טללח כל העשר‬ ‫חכם מקובל נכחב על הגליון‪ ,‬ובטעוח העחיקוהו‬
‫ספירוח‪ ,‬וכמ״ש רגינו )בפרע״ח פי״ב משער החפילין‬ ‫המעחיקיס בפנים כאן ובז״ח שם‪ ,‬ונחגלגל על שבא‬
‫ובשאר דוכחי(‪ ,‬דמה״ט אנו אומרים ויפק רצץ מה׳‪ ,‬דהשס‬ ‫בלפוס באיזה לפוסיס‪ ,‬יען כי הוא למש מענץ לענין‬
‫הוי״ה כולל הי״ס‪ ,‬וגס בכל ספירה מאיר הוי״ה‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫במלח זא״ח‪ ,‬ע״כ הלפסחי כל המאמר באוחוח רש״י‪,‬‬
‫רבינו )בע״ח בשער השמוח ובשאר דוכחי( והוא להורוח‬ ‫אמנם יהיה איך שיהיה המאמר הזה הוא לברים‬
‫שכל ספירה כלולה מכולם‪ ,‬וכולן נכללים בהוי״ה‪ ,‬ולכן‬ ‫העומליס ברומו של עולם וגברא רבא אמר מלחא וכיון‬
‫כשמחקניס המלטח נמשך ההשפעה מהד׳ אוחיוח הוי״ה‬ ‫שהאדם בה יפיק וכו׳ )בחיקמיס בז״ח שם( הגי׳‬
‫מכל הי״ם‪ ,‬וכשהיא נכללח בחסד היא משפעח להחחחוניס‬ ‫וז׳׳ל ועחה צריך אחה ללעח כיץ שאלם גה יפיק רצונו‬
‫כל החסדים מכל הי״ס‪ ,‬וכן בכולן וכדמפרש ואזיל• במ״ש‬ ‫וכד והוא גי׳ נכונה כלרך החחלח הלרוש • ובה משיג‬
‫ח ד לך הוי״ה הגדולה והגבורה וכד מביא ראיה שבשם‬ ‫השם‪ .‬לרש ויפק רצון מהי‪ ,‬רמ׳ל שע״י המלכוח גא‬
‫הוי״ח נכללים כל הי״ס כמכר‪ ,‬ממ׳׳ש לך הוי״ה וגד‪ ,‬היינו‬ ‫להשיג השם הוי״ה‪ ,‬ואמר עול‪ :‬על זאת ודאי‪ ,‬לשם ה׳‬
‫שבכל ספירה מאיר השם הוי״ה ג״ה‪ :‬ואין לר פעולה‬
‫שהוא על זאת‪ .‬עיין )כזהר פ׳ וילך לף רפ״ה ע״א(‬
‫בתחתונים וכד‪) .‬בחיקונים מז״ח שם( הגי׳ וכל ספירה‬
‫גסול כי שם הוי״ה אקרא‪ ,‬להמטרמיחא כשהיא בשלימוח‬
‫אין לה פעולה בחחחוניס וכד‪ ,‬וכצ׳׳ל‪ ,‬והיינו כמש״ל)חקון‬
‫נקראח ג״כ שם הוי״ה עיי״ש‪ ,‬ולזה לרש הכא ויפק רצץ‬
‫ה׳ דף י״ט ע׳׳א( דאץ רשוח לשוס ספירה לאפקא ברכאין‬
‫מה׳‪ ,‬לר״ל שם הוי״ה שהמלטח שנקראח זאח היא רק‬
‫ולאשפעא בחחאץ‪ ,‬אלא ע״י המלכוח עיי״ש וגביאורינו‬
‫כשהיא כשלימוח על שנקראח שם הוי״ה‪ ,‬ועל לרך שאמרו‬
‫שם‪ ,‬דמה״ט נקראח המלטח עקרח הביח‪ ,‬כי כל השפעוח‬
‫חז״ל ע״ז יחפלל כל חסיל אליך לעח מצוא זו אשה‪ ,‬היינו‬
‫מכל ספירה וספירה נמשך רק על ידה עיי״ש‪ ,‬ורצונו שגזה‬
‫המלכוח‪ ,‬שימצא טוב וימן רצץ מה׳‪ ,‬שחהיה כשלימוח‬
‫מ ה י ח הקד הנ״ל שאין הדגרים סוחרין זא׳׳ז‪ ,‬שאף‬
‫כ״כ על שחקרא שם הוי״ה‪ ,‬ואז היא מפוקנח בכל‬
‫שאממו שכל החפלוח הס לחיקץ המלטח‪ ,‬עכ״ז נכץ הדגר‬
‫חיקמהא‪ :‬למה תקנו בשחרית וכד‪) .‬בחיקונים מז״ח‬
‫שכל התפלות אינם דומץ זל״ז‪ ,‬שכל תפלה הוא כספירה‬
‫שם( הגי׳ למה חקנו בשחמח חפלה למלה ידועא וט׳‬
‫כפ״מ כנ״ל‪ ,‬ונמשך מכל תפלה שפע מספירה הראויה‬
‫וכצ״ל‪ ,‬וטונתו להקשות בזה להנה קיי״ל לכל ענץ החפלה‬
‫לחפלה זו אל הנללטת שהיא עקרת הגיח המחלקת השפע‬
‫לעולמות התחתונים לכ״א כפום דרגיה‪ ,‬וע״כ צריטן בכל‬ ‫שאנו מתפללים היא רק לצורך המלכוח‪ ,‬וכמש׳׳ל)בהקלמה‬
‫תפלה לתקן המלטת בגמילה הראויה לאותה חפלה‪ ,‬מיי‬ ‫לף טי( להמלכוח נקראת יונה קמשא‪ ,‬ומצפצפאן לה מ ה א‬
‫שיממן• השפע של ספירה זו מל ידה וכאמור‪ :‬אבל בזמן‬ ‫בכמה צפצופץ על לנמתץ לה לנבייהו פיי״ש ובטאורמו‬
‫שצריך הקכ״ה להצדיק לצדיק וכף‪ .‬טונחו בהמשך‬ ‫שם‪ ,‬ופ״ל)תיקץ כ״א לף נ׳ ע״ב( לכל החפלות הם לצורך‬
‫השכינתא ראיהי אםירא נמנו מלוחא‪ ,‬ו א ״ כ מ ה ז ה שגתג‬
‫לגרים‬
‫‪HDp‬‬ ‫הזחל‬ ‫תקונ» תשםרי ]דף מ׳ ע׳׳נ[‬ ‫‪*Olpfi‬‬
‫צדיקים על שמו‪ ,‬והי נקרא על שמו צדיק‪ .‬שנאמר )חהליס קמה( צדיק יי׳ בכל דרכיו‪ ,‬ומרחם על בריותיו בצדקה‪.‬‬
‫ואין צדקה אלא חפלה‪ ,‬צ׳ אמניס‪ ,‬ר קדושות‪ ,‬ק׳ ברכוח‪ ,‬ה׳ חמשה חומשי חורה‪ ,‬חהו)משלי יד( צדקה חרומס‬
‫גוי‪ ,‬ועליו נאמר לאברהם )בראשית טו( ויחשבה לו צדקה‪ ,‬וכשהוא מצה בה נאמר בה )ישעיה נש( וילבש‬
‫צדקה כשרק‪.‬‬

‫ה היא צדקה‪ ,‬ומצד י היא טבע על ראש צדיק אוח בריח‪ ,‬עטרה בראש כל צדיק‪ ,‬ומצד ו נאמר בה )איוב‬ ‫מצל‬
‫יא( ארוכה מאת מדה‪ ,‬מצד ה עליונה )שם( רחבה מני ים‪.‬‬
‫וכשמצה‬
‫כ א ד לחי ראי‬

‫הענין כי החעוררוח כח ההשפעה של הצדקה להשפיע‬
‫להמלכות הוא ע״י התפלה שנקראת צדקה וכאמור‪ :‬צ׳‬
‫אמנים וכד‪ .‬ענין זה כבר נתבאר לעיל)תיקון י״ח דף ל״ז‬
‫סוף ע״ב( ועיי״ש בביאורינו‪ :‬צדקה תרומם גוי‪ .‬שע״י‬
‫הצדקה אנו נגאלים‪ ,‬כמ״ש בש״ם )שבח דף קל״ח ע״א(‬
‫אין ירושלים נפדה אלא בצדקה עיי״ש‪ ,‬וכ״ה בש״ס )ב״ב‬
‫דף י׳ ע״ב( גדולה צדקה שמקרבח אח הגאולה עיי״ש‪:‬‬
‫ועליו נאמר לאברהם ויחשבה לו צדקה‪ .‬עיין )בזהר‬
‫באד״ר נשא דף קמ״ח ע״א( בסוד פסוק זה‪ ,‬שיש צדק‬
‫ויש צדקה‪ ,‬והיינו כי צדק היא כינוי למלטח קודם המחקח‬
‫הדינים שלה‪ ,‬וצדקה נקראח לאחר המחקח הדינים שלה‪,‬‬
‫ואברהם היה עבודחו להמחיק הדינים שלהמלכוח לרחמים‬
‫ע״כ ויחשבה לוצדק״ה‪ ,‬שעשה מצדק צדק״ה‪ ,‬שמרמז לסוד‬
‫המחקח הדינים של המלכוח לרחמים עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר‬
‫הכא ועליו נאמר לאברהם‪ ,‬מיל שעל הצדיק העוסק בחפל״ה‬
‫שהיא לצורך המחקח המניס של המלכוח‪ ,‬נאמר והאמין‬
‫בה׳ ויחשבה לו צדק״ה‪ ,‬שהפך הדינים של המלכוח מבחי׳‬
‫צדק לרחמים סוד הצדקה‪ ,‬וכמ״ש בש׳ס )סוכה דף כ״ד‬
‫ע״א( שהצדיקי״ם מהפכים ע״י חפלוחיהס מה״ד למה״ר‪.‬‬
‫וכשהוא רוצה בה וכד‪) .‬בחיקוניס מז״ח( הגי׳ רוצה‬
‫לםגץ בה‪ ,‬וכצ״ל והיינו כמ״ש )בזהר פ׳ האזינו דף רצ״ז‬
‫ע״ב( כחוב אחד אומר וילבש צדקה כשריץ וכחוב אחד‬
‫אומר וילבש נקם חלבושח‪ ,‬אלא אמ׳י וילבש צדקה בזמגא‬
‫דישראצ זכאן וט׳ עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא דכשהוא מצה‬
‫להגץ בה‪ ,‬היינו בזמנא דישראל זכאץ‪ ,‬נאמר וילבש צדקה‪,‬‬
‫באוחה בחי׳ הנאמר באברהם ויחשבה לו צדק״ה‪ ,‬שמרמז‬
‫לתיקון המלכות להיות נקראת בתואר צדק״ה‪ ,‬ע״י המתקח‬
‫המניס שלה והשפעת חסדים טובים וכאמור • מצד ה׳‬
‫היא צדקה‪ .‬טונחו לבאר להמשך הדרוש איך כל ה ד‬
‫אותיות הוי״ה נכללים בהמלטת להיות בסוד ויפק רצץ‬
‫מה׳‪ ,‬ומפרש ואמר דה׳ אחרונה של כוי״ה מרמז להמלכות‪,‬‬
‫בסוד להפק רצץ מהוי״ה‪ ,‬כי מצד תוספות ה׳ לצד״ק‬
‫נקראת צדק״ה‪ ,‬והיינו כמ״ש )מהר פ׳ בשלח דף ס״ג‬
‫ע״א( דסול הצדקה היא‪ ,‬כי המלטת נקראת צדק‪ ,‬ממי‬
‫שנותן פתטה למגי שהוא במי׳ מלכות שנקראח עני‪ ,‬הוא‬
‫ממשיך לה ה ״ * ונתוסף עי״ז אוח ה׳ »ד״ק ואתעניד‬
‫דברים אלו שאין זה סוחר למה דקיי״ל שהיסוד צדיק חי‬
‫עולמים הוא הצנור של השפע מכל הי״ס‪ ,‬כי הכל הולך‬
‫למקום אחד‪ ,‬כי מה שאנו אומרים שהיסוד צדק הוא‬
‫הצנור המשפיע וע״י נמשך השפע לעולמוח החחחוניס‪,‬‬
‫הוא רק ע״י המלכות‪ ,‬כי מה שהקב״ה נוחן שפע החסדים‬
‫להיסוד צדיק להשפיע בצדקחו לעולמוח החחחוניס‪ ,‬הוא‬
‫בכח המלכוח‪ ,‬שע״י המלטח מאיר בו ד אוחיוח הוי״ה‬
‫שהוא כח ההשפעה וכדמפרש ואזיל‪ :‬ולעשות עמו צדקה‬
‫שהיא מלכות‪ .‬עיין לקק )חקון כ״א דף נ״ח ע״א(‬
‫דשכינחא אחקריאח צדקה‪ ,‬והקב״ה נקרא בעל צדקה‬
‫עיי״* ובכן הוא מפרש בהמשך הדוש שהשיכגחא אחקריאח‬
‫צדקה‪ ,‬כי היא עקרת הביח‪ ,‬ועל ידה נוחן הקב״ה שהוא‬
‫הבעל צדקה‪ ,‬צדקה לעניים‪ ,‬היינו העולמוח החחחונים‬
‫נכללים בו כל הספירות‪ .‬מיל שהיסוד צדיק נקרא כ׳<‬
‫כמ״ש בזהר ובכחבי הארח״ל בכ״מ ]ועי׳ ברע״מ פ׳‬
‫משפטים דף קט״ז ע״א‪ ,‬ובפ׳ פנחס דף רכ״ג ע״ב‪ ,‬ובאדמ׳ז‬
‫האזינו דף מ׳צ ע״ב[‪ ,‬ועי׳ לעיל)בהקדמה דף ב׳ ע״ב(‬
‫דיסוד נקרא כל דנטיל לץ לכולהו עיי״ש ובביאורינו שם‪.‬‬
‫והיינו שביסוד נכללים כל הספירוח‪ ,‬ע״כ הוא הצנור של‬
‫השפעח חסדים טובים של כל הי״ס ונקראין צדיקים‬
‫על שמו‪ .‬עיין)בזהר פ׳ אמור דף ק״ה ע״א( בסוד שמחו‬
‫בה׳ וגילו צדיקים‪ ,‬כד צדיק וצדק )מ׳ל יסוד דאקמ צמק‪,‬‬
‫ומלכוח דאחקמ צדק( מחברכאן כחדא דאקרון צדיקים‪,‬‬
‫הא איטן מברכין לעלמץ וחדאן לעלמין טלהו עיי״ש‪ ,‬ולזה‬
‫אמר דיסוד ומלכוח נקראים שניהם צדקי* על עגץ‬
‫הצדק״ה שהקב״ה הבעל צדקה טחן ע״י לעולמוח‬
‫החחתונים וכאמור‪ :‬וה׳ נקרא על שמו צדיק‪ .‬כצ״ל‪ ,‬וכ״ה‬
‫)בחיקוניס מז״ח שם(‪ ,‬מיל דבזמן שהוא מרחם על בריוחיו‬
‫ומשפיע להם חסדים טובים‪ ,‬ומהפך להם מה״ד למה״ר‬
‫לפנים משורת הדץ בתורת צדקה‪ ,‬נקרא אז צדיק וכמ״ש‬
‫)מהר פ׳ צו דף ל׳ ע״ב( ב פ ס ק צמק ה׳ בכל ירכיו עיי״ש‪:‬‬
‫ואין צדקה אלא תפלה‪ .‬ע״ל )בסוף ההקדמה רף ט״ז‬
‫ע״ב( צדקה תרומם גוי‪ ,‬לית צדקה אלא צלותא ועיי״ש‬
‫בביאוריט‪ ,‬ולזה הוא ממשיך ככא הדרוש לאחר שאמר‬
‫לעיל בסוד ואט תפלתי לך ה׳ עת רצון דקאי על המלטת‬
‫שע״י יפק רצץ מה׳ כנזכר‪ ,‬ומוסיף ואסר עת־ כי זה הוא‬

‫צדק״ה‬
 ‫הזהר‬ ‫תקתא חשםרי ^ ף מ׳ ע״ג[‬ ‫תכ^יני‬ ‫כ!מו‬
‫וכשרוצה הקב׳׳ה להמשיך נבואה‪ ,‬כל הספירוח כלולים בהם‪ ,‬ונקראים נביאים‪ ,‬ומלטח הוא למיץ כלס‪,‬‬
‫שנאמר )הושע יב( וביל הנביאים אלמה‪ ,‬כמ׳׳ש הנביא )שם( ולברחי פל הנביאים וגר‪ ,‬שהיא‬
‫כמו האספקלריא שכל הפנים נראץ בה‪ p ,‬כל הספירות מראין בה כחס ולמיינם וצורחס לכל נביא כפי השגתו‬
‫למעלה‪ ,‬וכמי כן למטה היא מחלבשח בכסא הכבול‪ ,‬ובכל המלאכים והאופנים וחיוח הקלש ובכל הרקיעים והכסאות‬
‫שבהם‪ ,‬והמלאכים החלויס מהם‪ ,‬שיש מלאכים גבוהים עליהם‪ ,‬שנאמר )קהלח ה( כי גבוה מעל גבוה שומר‬
‫וגבוהים עליהם‪ ,‬וכן בכל כוכב ומזל‪ .‬כמ״ש )חהליס קג( ומלכוחו בכל משלה‪ ,‬חהו )הושע יב( וביר הנביאים‬
‫אלמה‪ ,‬ולכל אחל נלמה כפי כחו שהיא נשמחו‪ ,‬והבן אמן בכל כחו‪.‬‬
‫הוא בכחר‪ ,‬שהיה קולס שנברא העולם הוא ושמו לבל בכחר‪ ,‬כשברא העולם במלח ראשיח‪ ,‬ירל עליו‪,‬‬ ‫יהוה‬
‫ולא‬
‫כ א ד לחי ראי‬

‫שהנקולה נחארכה ונעשיח בחי׳ קו שהוא אות ר ומינה‬ ‫צלק״ה עיי״* ]ועי׳ כקה׳ע )ערך צדקה( שמפרש מ ה‬
‫אחפשט ה׳ לאיהו ים עלאה עיי״ש ובביאורינו שס‪ ,‬והכל‬ ‫מאמר חז״ל שאמרו גלול כח מחנוח עניים שמהפכיס מה״ל‬
‫היא בחא לצנור״א כמש׳׳ל )שס( שהוא סול הרצו״ן‬ ‫לרחמים‪ ,‬כי צלק היא לץ‪ ,‬וע״י מחנח עניים נקראח צלקה‬
‫וכאמור וכל הספירות כלולים בהם וכף‪) .‬בחיקוניס‬ ‫מה״ר עיי״* והיינו כלאמק[ • ומצד י׳ היא כובע וכו׳‬
‫מז״מ( הגי׳ כלולים בה‪ ,‬וכצ׳׳ל‪ ,‬והיינו כמש׳׳ל )ריש‬ ‫עטרה בראש כל צדיק‪ .‬מיל כי לעיל)מש חיקץ זה(‬
‫חיקון י״ח דף ל״א ‪s‬׳‪ (y‬בסול וביל הנביאים ארמה‪,‬‬ ‫אמרנו שהמלכוח נרמז גהנקולה שבחוך הב שהוא סול‬
‫לקאי על המלכוח ע״ש לכל פרצופין לנביאי בה אינון‬ ‫אוח י׳‪ ,‬וכ״ה להלן)חיקץ ע׳ דף ק״כ ע״א( לאוח י׳ מרמז‬
‫רשימין‪ ,‬וע״כ אחקרי דמיץ ע״ש לכל נ ה ו ח ללעילא מינה‬ ‫להמלכוח שנקראח חכמח שלמה עיי״* )ועי׳ מזה לעיל‬
‫בה אתמזץ וכר עיי״ש‪ .‬וכמו כן למטה היא מתלבשת‬ ‫מש חיקון י׳(‪ ,‬ולזה הוא מפרש שנקראח כן מצל היסול‬
‫בכה״כ וכף והיינו כמש״ל שיש לרגין לנבואה שנובעין‬ ‫צמק‪ ,‬כי י׳ הוא סור עטרת הכריח וכמש״ל )חיקץ י״ח‬
‫משיח לרגין לכורסיא עיי׳׳ש ובביאורינו שס לכל אחד‬ ‫רף ל״א ע״ג( עיי״ש ובביאורינו שס‪] ,‬ועי׳ מזה ברכרי‬
‫נדמח כפי כחו שהיא נשמתו היינו כמ״ש רבינו‬ ‫רגינו גע״מ פ״ל משער אונאה[‪ ,‬ו מ ה מוק שע״י האוח‬
‫)בשער רוה״ק דף ב׳ ע״א( לסלר מלריגוח הנבואה של‬ ‫י׳ יפיק רצון מהוי׳ה‪ ,‬כי היסול שהוא סול אות י׳ הוא‬
‫הנביאים‪ ,‬בכל אחל ואחל‪ ,‬הוא כפי מקום אחחחו ותלייחו‬ ‫סול הצנור וכמש״ל)בתיקון זה רף ל״ט ע״א( וחרוייהו‬
‫למעלה שמשם נמשכח לו נבואחו עיי״ש‪ .‬והבן אמן בכל‬ ‫אחשקיין ע״י לצנורא עיי״שובביאורנושס‪ ,‬והוא סול רצון‪,‬‬
‫כחו )בחיקוניס מז״ח( הגי׳ והבן אמרם העוגה אמן בכל‬ ‫וכמ״ש )מהר פ׳ חממה רף קנ״ז ע״א( בסול עח רצץ‬
‫כחו‪,‬וכצ״לור״לבכלכחו‪ ,‬היינו כפי כחנשמחו שהוא אחח‬ ‫ועיי״ש )גמק״מ( כי היםול צמק הוא סור רצד׳ן אוחיוח‬
‫בהמלטח‪ ,‬ושם הוא עונה א ק לתקן המלטת לייחד‬ ‫צנמר‪ ,‬וכ״כ )במאירי אור קוף אוח מ ( ‪ .‬ומצד ף נאמר‬
‫המדים‪ .‬יקו״ק הוא בכתר וכר‪ .‬כוונחו בהמשך לברים‬ ‫בה ארוכה מארץ מדה‪ ,‬מצד ה׳ עליונה ורחבה מני‬
‫אלו לחזור ולפרש מש״ל בסול ויפק רצון מיקו״ק‪ ,‬שפ״י‬ ‫ים‪ .‬עיין )ברע״מ פ׳ פנחס לף רמ״ג ע״א( פחח ואמר‬
‫תיקץ המלבות נמשך לה השפעה מ ד אוחיוח הוי׳׳ם‪,‬‬ ‫חנאץ ואמוראץ וכד‪ ,‬אנא משבחנא לטלפינליבוחלילכון‪,‬‬
‫ומפרש ואמר שהענין הוא כי הוי״ה הוא מ ח ר ‪ ,‬והיינו‬ ‫לאחץ בני נליביס אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬לאומיחא כולא‬
‫כמ״ש רבינו)בע׳׳ח פ״ג משער תיקון הנוקכא‪ ,‬ובפרנממ‬ ‫חליא בכס‪ ,‬כמ׳א ארוכה מ א ת מלה ורחבה מני יס עיי״*‬
‫בהקלמה( שכל מיני שפע הנמשך להמלטח גאים מן‬ ‫והיינו כי החנאים והאמוראים שפ״י ניחנה לנו החורה‬
‫הכחר‪ ,‬ושאר הספירוח הס רק ממגר וצנור שע״י נמשך‬ ‫שכע״פ‪ ,‬הס המחקניס אח המלכות‪] ,‬גסול מלכוח פה‬
‫השפע נדי״* והענץ שהשפע נמשך רק מהכחר‪ ,‬כי כתר‬ ‫וחורה שכפ״פ קרינן לה כמש״ל כהקלמה הב׳ לף י״ז‬
‫הוא בחי׳ עליונה והיא האמצעי גץ הא״ם לנאצליס‪ ,‬ויש‬
‫ע״ב[ והס נקראים בעלי צלקה ונליבים ובני נליביס‪ ,‬וכמ״ש‬
‫בו במי׳ מאציל ונאצל ויש גו כללות ושורש כל הי״ס‬
‫בספרים בפי׳ לבמ הש״ס )נלמם רף ז׳ ע״א( בפיך זו‬
‫הנאצלים על ק הוא משפיע למלם‪ ,‬וכמ״ש ת י נ ו ) ב ע ״ ח‬
‫צדקה‪ ,‬ר״ל חורה שבע״פ נקראח בלשץ צלקה שע״י מחקמס‬
‫פ״ג משער דמשי אבי״ע‪ ,‬ובפרע״ח‪ ,‬פ״ו משערמ׳ה( עיי״ש‬
‫המלכות שנקראת צדקה‪ ,‬וע״כ אמר שעליהם נאמר ארמה‬
‫ומזה ממילא מ ו ק שמה שאמרנו שכל השפעות שנמשך‬
‫מאר״ן מדה‪ ,‬ט המלטת נקראיז את בסוד יהאת למולם‬
‫להמלכוח היא מהכחר‪ ,‬היינו סוד בחי׳ שם המ״ה ג״ה‪,‬‬
‫עומדח‪ ,‬כמש״ל כמה פעמים וע״כ אמר אמכה מאר״ץ‬
‫כי הלא נולע ממ״ש ) מ כ ד פ׳ גלק ‪ qp7‬קצ״גן דהוי׳׳ה הוא‬
‫מדה ורחבה מני ים‪ ,‬ט מן הנקודה הראשונה שהיא סוד‬
‫ח א עלאה שירותא מקולה עלאה םתימא ללא יליע עיי״*‬
‫המלכות שהיא סוד קו המדה‪ ,‬נתפשט באורך וגממב‬
‫חה הוא כיאור הענק של וינק רצץ מהוי׳׳ה‪ ,‬ר״ל שכאשר‬
‫לצורך בנץ העולמות לכל סמר‪ ,‬וכמש״ל)דף ל״מ ע״א(‬
‫מתקנים‬
‫‪tDp‬‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תשםרי ]רף מ׳ ע״ב[‬ ‫‪*RpD‬‬
‫ולא היה מסר מלמעלה‪ ,‬וכן גכל ©פירה כמדליק גר ממי‪ ,‬ואיטי מסר מן מ א מ ו נ ה ולא מחברתה‪ ,‬עד אץ‬
‫סוף ואץ תכלית‪ ,‬ומי שמכיר אוחו בזאת כמו שמכיר אוחו בעליונים ובתמחונים‪ ,‬כעבור שהיא כלולה מהעליונים‪,‬‬
‫ואיהי יחוד וקשר כולם‪ ,‬והיא מחלבשח בחחחונים‪.‬‬

‫אל יתהלל המתהלל וגר כי אם בזאת‪.‬‬ ‫״‬ ‫)ירמיה‬ ‫זה אמר הנביא‬ ‫ועל‬
‫ה י א אתקריאת נבואה מסטרא דנביאייא‪ .‬חכמה מםטרא דחכימייא‪ .‬דכל ס פ י ח אתקריאו‬
‫חכמים‪.‬‬
‫אתוון איגון לכל עובדא דבראשית‪ .‬וכולהון אינון בץ לכתיבה בין לכל מלה דיתעביד‬ ‫וכ״ח‬
‫בידץ‪ ,‬דעובדא דכ״ח פרקין אינון בעשר אצבען‪.‬‬
‫ודא‬
‫כ א ד לחי ראי‬

‫םיומא דקרא השכל וידוע אוחי ור״ל שא״א לשום חכם‬
‫ונביא להשיג אותי כ״א בזאת וכמש״ל)תיקון ד דף כ׳׳א‬
‫ע״ב( מאן דבעי לאשגא למלכא לית ליה רשו לאשגא אלא‬
‫בשכינתא הה״ד אל יתהלל וגד כ״א בזאת עיי״ש בביאורינו‬
‫שם‪ :‬היא אתקריאת נבואה מםטרא ת ב י א י א דכל‬
‫הנביאים א״א לכם להשיג נביאותם רק באמצעות ה מ ל ט *‬
‫וע״כ קראת נבואה שהיא מקור ושורש השפע של הנביאות‬
‫וכמש״ל? חכמה מספרא דחכימיא‪ .‬עיין )במאורי אור‬
‫ערך חכמה( שכחב דלפעמים נקראח כמלטח חכמה‪,‬‬
‫והיינו כמש״ל ריש )תיקון ד דף כ״ד ע״ב( בסוד וחרב‬
‫חכמת שלמה ועיי״ש בביאורנו‪ ,‬ולז״א ככא הטעם שהוא‬
‫מפני שכל החכמים חכמי החורה אץ משיגים חכמתם‬
‫אלא על ידה וכמש״ל בסוד אל יחהלל חכם בחכמתו כ״א‬
‫בזאח‪ :‬דכל םפירן אתקריאו חכמים‪ .‬הוא כ מ ת ח שלא‬
‫יקשה הא דאמריגן והמלכות קראת חכמת משום שאי‬
‫אפשר להשיג מדריגת החכמה רק על ידה‪ ,‬והלא קיי״ל‬
‫שיש בנשמות הצדיקים י׳ מדריגות דאתקרי ישראל מלאכים‬
‫וכד‪ ,‬ששורש כל מדריגה היא בספירה א י מ מהי״ס‪,‬‬
‫וכמש״ל )בהקדמה דף א׳ ע״ג( ועיי״ש בביאוריו‪ ,‬וא״כ‬
‫הו״ל לקרותה נמש כל ה י ״ * כיון שא״א להשיג בשום‬
‫ספירה כ״א ע״י וכמש״ל ולזה הוא כ מ ת ת משום דכל‬
‫הםפיתת ג״כ אתקריאו חכמים‪ ,‬וא״כ אם היא נקראת‬
‫מכמה ממילא קראת ע״ש כ״א מהי״ם‪ ,‬והענץ שכל‬
‫הספיתת נקראים מכמים‪ ,‬מ י ק שמא משום שטלן נבראו‬
‫ע״י החכמה בסוד טלם בחכמה נטית וכדמפרש ואזיל‬
‫ועי׳ בלבדי רגמו )בע״ח פ״ה משער טנח״א(‪ :‬וכ״ח‬
‫אתוון א מ ו ן לכל עובדא דבראשית וכף‪] .‬ע״ל )דף‬
‫פ״ג ע״ג בל״ה בזאת יבא אהרן( שכתגחי שאץ שייכוח‬
‫ענץ זכ שירש ע! תיגת זאת לכאן מש״כ בענץ הכ״ח‬
‫אתוץ‪ ,‬אמנם עכ״ז כיי שלא לשבש כל הספרים הנלפםים‪,‬‬
‫י״ל שיש מ מ ך לםלכרים בזה לאחר שסיים כל כמשך‬
‫הדרוש המחחיל לעיל)פ׳׳א( כזאת יבא אהרן אל הקודש‬
‫שמלגר בתיקון המלטת שנקראת זא* מ א מחר למש‬
‫המאמר דלעיל מ נ מ ר ממין נשיאח המצמח לעילא‪ ,‬שהיא‬
‫בסול‬
‫מחקנים המלמת כתיקונה‪ ,‬תוכל לקבל השפע משירוחא‬
‫מקורה עלאה סתימא ילא יוי* שהוא מ ר הכתר‪ ,‬שהוא‬
‫ראשון ליאצלים‪ ,‬ואמצעי בין הא״ס ליאצלים וכאמור‪:‬‬
‫שהיה קודם שנברא העולם הוא ושמו לבד‪ .‬היינו‬
‫כמ״ש )בכנפי יונה פרק ד ח״ר( שכל ה ד אותיות הוי״ה‬
‫יוצאים מנקודת היי‪ ,‬וע״כ נקרא שם זה שם הגרול על‬
‫היותו יוצא מנקודת המאציל העליץ שמא נקודת יי‪ ,‬ולכן‬
‫נקרא שם זה אחד‪ ,‬להיותו יוצא מנקודה אחת שמא וגרמוי‬
‫חד הוא עיי״* ]ובחיקונים מז״ח )שם( הגי׳ הוא ושמו‬
‫לגד והכל חד[‪ :‬בכתר היינו נקודה הראשונה שממנה‬
‫נתהוו כל העולמות שהוא סוד הכחר‪ ,‬שהוא אמצעי גץ‬
‫הא״ס לנאצלים ומזכר‪ :‬וכשברא העולם במדת ראשית‬
‫וכר‪ .‬עיין )גס׳ הקנה כריש הס׳( כשעלה מרע״ה כהר‬
‫סיני להוריד תורה לישראל א״ל הסוד של כראשית כרא‬
‫אלקים‪ ,‬ראשית הוא כתר עליץ שהוא ראשית לאצילות‪,‬‬
‫ו מ א הקמכ ושני למלך‪ ,‬מחן לו הכח והממשלה שקרא‬
‫איצלוח בשמו עיי״* ולז״א הכא כשברא העולם גמרת‬
‫ראשית‪ ,‬שהוא כתר סוד האצילות‪ :‬ירד עליו‪ .‬כביכול האור‬
‫א״ס בעצמו‪:‬ולא היה חסר מלמעלה וכף‪ .‬עי׳ בלק״ת‬
‫)ישעי׳( דאצילוח הוא מלשץ ואצלחי מן הרוח שמא‬
‫כמדלק נר מנר עיי״ש ולז״א הכא מ ה מ א הענץ שאמרנו‬
‫שהמלטח היא בסוד וביד מביאים אדמה דר״ל דכמו‬
‫כשירי האור מא״ס ג״ה להכתר שהוא סול האצילות מ ה‬
‫ממי׳ ויאצל ‪ p‬כרוח כמילק נר מנר ק מ א ג״כ כחי׳‬
‫הנגואה היורית להנביאים רלך כל מ ״ ם לכל א׳ כפי‬
‫אחחתו ושורש נשמתו גאחה םפייהוא מעולם אצילות גכח‬
‫האור א״ס המאיר מריש כל לרגץ ער סוף כל י ת ץ‬
‫בסול ויאצלמן הרוח וכמרליק מנר לנר‪ :‬ומי שמכיר אותו‬
‫בזאת‪ .‬ל״ל ט מי שבא לו מדריגת נבואה שגא מכמ‬
‫המלטת הנקראת זאת מ מ ר מ א מכח מדרגתו בהמלטח‬
‫שע״י נתגלה מ ב ו א ה ו מ מ ש ר ט נ ו ) ג ר ס ס׳ שפר היחומם‬
‫פ״א( וכמש״ל בסוד ו מ ד הנביאים אלמה או ממילא יש‬
‫לו מ צ ה והוא מכיר מררגת המלכות מריש כל ל ת ץ ע י‬
‫סוף כל ררגץ‪ :‬כי אם בזאת‪ -‬בסקמיס מז״ח מביא נם‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תשסרי ]דף מ׳ ע׳׳ב[‬ ‫תל^י‬ ‫‪Hfop‬‬
‫איהו ת א מחכח אל הפועל‪ .‬וכולא בחכמה‪ .‬ורוא דמלה ‪ 0*19‬ק כלם בחכמה עשית‪.‬‬
‫ד(‬ ‫ודא‬
‫חכמה מסטרא דאתוון‪ .‬ואית חכמה מסטרא דנקודין‪ .‬דאתוון אינון בת קול‪ .‬ובהון רזא‬ ‫אית‬
‫דדבורא‪ .‬לדרשא ולכל מלח דתלייא בדרשא‪ .‬תגין איגון למחשבה‪ .‬ואינון ברזא דהאי‬
‫קרא )שמו״ לא( ולחשוב מחשבות וגף‪.‬‬
‫וכולתו‬
‫באר לחי ראי‬

‫המעש״ה‪ ,‬וע״כ אמר עשי׳׳ח א י ת חכמה מםטרא‬ ‫בסוד רום ידיהו נשא‪ ,‬היינו שמעלין אוחה בכ״ח פרקין‬
‫דאתוון וכף‪ .‬כוונתו לפרש הלשון כול׳׳ם בחכמה עשית‪,‬‬ ‫דב׳ ידים דאינון כ״ח אחוון דעובדא דבראשיח דבהון נברא‬
‫ור״ל כי בריאח העולם היה ע״י מחשבה ויבור ומעשה‪,‬‬ ‫העולם בשם מ״ה שיש במילואו ומילוי דמילוי כ״ח אחוון‬
‫שהם סול אחוון ונקולין וחגין כמש״ל‪ ,‬וכולם‪ ,‬כלומר‬ ‫וכנזכר‪ ,‬והוסיף כאן לפרש דלהכי יש בעובדא דבראשיח‬
‫שהאוחיוח והנקולין והחגין שלשחן הס בכלל החכמה סול‬ ‫כ״ח אחוון מספר ב״פ י״ד‪ ,‬כיכלעניןשלמעשה בראשיח‬
‫כ״ח מ״ה‪ ,‬וע״כ אמר כולם‪ .‬ואית חכמה מםטרא‬ ‫היה במחשבה דיבור ומעשה‪ ,‬ועיקר החיקון ממה שיצא‬
‫דנקודין ע״ל )תיקון ע׳ לף קכ״ע סוף ע׳יא זלף ק״ל‬ ‫בביטלמחשבחו מכמ אל הפועל שהא עניןהחעבוח האור‬
‫ריש ע״א( לעל הנקולוח ראורייחא נאמר כ״ח מעשיו‬ ‫והשחלשלוח ממחשבה לדיבור ומדיבור למעשה‪ ,‬ולזה בא‬
‫הגיל לעמו‪ ,‬שיש כח מלאכים לאחקריאו ע״ש הר״ח של‬ ‫הרמז בכ״ח אחוון סוד ב׳ ידים דעובדא דבראשיח‪ ,‬שמרמז‬
‫הנקולוח‪ ,‬שהם לקבל הכ״ח פרקין לב׳ ילים‪ ,‬שהם סול‬ ‫לענין זה שכל חכליח מלאכח בריאח עוה״ז היה ממה‬
‫ף שמוח הוי״ה אלקינ״ו הוי״ה טז״ו במוכס׳יז כוז״ו עיי״ש‪,‬‬ ‫שנעשה מהמחשבה מעשה בפועל וכולהון איגון בין‬
‫הרי שגם הנקולוח הם בסול הכ״ח של כ״ח מ״ה‪ ,‬בסול‬ ‫לכתיבה ובין לכל מלה דיתעביד בידין‪ .‬ע״ל)דף ל״ע‬
‫כח מעשיו הגיל לעמו ־ דאתוון איגון ב״ק )הגר״א(‬ ‫סוף ע״ב( אחוון חליין בעובדא דאברין‪ ,‬נקודין בדיבורא‬
‫מוחק ד חיבוח אלו‪ ,‬ולענ״ל א׳יצ למוחקן‪ ,‬כי כן הוא ג״כ‬ ‫דפומא‪ ,‬חגין חליין במחשבה עיי״ש ובביאורינו שם‪ ,‬והנה‬
‫]בלפוס מנפובה ואמסערלם ובכל הדפוסים הישנים[‪,‬‬ ‫והנה לפי האמור דבריאח העולם היה ע״י מחשבה דיבור‬
‫והמשך הלברים הוא עפמש״ל)חיקין ל׳ לף ע״ל ע״ב(‬ ‫וכמנשה‪ ,‬ממילא שהיה ע״י אחוון ונקודין וחגין‪ ,‬ולזה הוא‬
‫שהחילוק בין קול לב״ק‪ ,‬הוא לבקול אין לנו השגה שהוא‬ ‫מפרש איך שלשחן היו בסוד כ״ח מ״ה‪ ,‬והאוחיוח כבר‬
‫בג״ר כח״ב‪ ,‬והוא בסול וחמונה אינכם רואים‪ ,‬אבל ביק‬ ‫אמר שהעולם נברא ע״י הכ״ח אחוון דעובדא דבראשיח‪,‬‬
‫שהיא בז״ח חג״ח נהי״ם עלה אחמר וכל העם רואים אח‬ ‫ומפרש הענין יען כי האוחיוח מרמזים לסוד מעשה בפועל‬
‫הקולוח עיי״ש‪ ,‬ולז״א הכא להמשך הלרוש רבריאח שמים‬ ‫בעובדא דאברין כשכוחבין האוחיוח בבחי׳ הידים וכדמפרש‬
‫ואס שהיה במחשבה ליבור ומעשה‪ ,‬הנה במחשבה שהוא‬ ‫ואזיל‪ .‬דעובדא דכ״ח פרקין איגון בעשר אצבען וכד‬
‫סול ג״ר כח״ב היינו סול החגין שהוא סול קול אץ לנו‬ ‫כוונחו בזה שלזה בא הרמז כלם בחכמ״ה עשיח שאמרנו‬
‫השגה כנ״ל‪ ,‬אבל בריבוד שהוא האחוון סול ז״ח שהוא‬ ‫לעיל כ״ח מ״ה‪ ,‬והיינו כי השם מ״ה יש בו י׳ אוחיות‬
‫ב״ק‪ ,‬יש לנו השגה כענין שמוציאין האוחיוח בפה שניכר‬ ‫שמרמזים לי׳ אצבעוח‪ ,‬שבהם נברא העולם בבחי׳ מעשה‬
‫ההברה בחנועח כלי הדיבור בסול וכל העם רואים אח‬ ‫בפועל ידים וכאמור‪ :‬ודא איהו רזא מהכח אל הפועל‬
‫הקולוח וכאמור ובהץ רזא דדבורא הוא כמפרש בזה‬ ‫עיץ )בז״ח פ׳ יחרו דף כ״ע ע״ג( שמבואר שם סוד הענץ‬
‫מ״ש שהנקודוח הם ח א דדבורא‪ ,‬משום דע״י הנקודוח‬ ‫של מכח אל הפועל דסוד הכח שהוא ענין המחשבה הוא‬
‫יכולץ להוציא חיחוך הדיבור כפי הצורך ויוצאים הברח‬ ‫ח א דששה שמוח הוי״ה אלקינ״ו הוי״ה כוז״ו במוכס״ז‬
‫האוחיוח מכח אל הפועל• לדרשא ולכל מלה דתלייא‬
‫כח״ו‪ ,‬שיש בהם כ״ח אחוון‪ ,‬ומהם יוצא מנין הפעולה‬
‫בדרשא‪ .‬וכדאשכחן כמה פעמים דלצורך דרשא משק‬
‫שהוא המעשה סוד שם אדנ״י עיי״ש‪ ,‬ולז״א הכא להמשך‬
‫הנקודוח ועי״ז נשחנה הברח האוחיוח‪ ,‬וכדאמרינן בש״ם‬
‫הדרוש שאלו הכ״ח אוחיוח של ד שמוח הנ׳׳ל הם מחייחדים‬
‫)כריתות דף י״ז ע״ב( דיש אם למקרא מצווח קריק עיי״ש‪,‬‬
‫עם אחוץ דעובדא דבראשיח שאמרנו לעיל שבהם נברא‬
‫וכן הוא בכנה דוכתץ בש״ס דע״י שינוי הנקודות נשתנה‬
‫שמים ואת וכל העולמות‪ ,‬שעל ידם יצאו כל העולמוח‬
‫הכונה לדרשה כפי מ״ש חז״ל• ועין איגון למחשבה‬
‫מכ׳׳ח אל הפוע״ל‪ :‬וכולא בחכמה דיל שהשורש של כ״ח‬
‫היינו כמש״ל )דף ל״מ ע״‪(3‬תגץ תליץ במחשבה דלבא‬
‫אחוץ של ד שמוח וכ״ח אתוון דעובדא דבראשית הנ״ל‪,‬‬
‫ומוחא עיי״ש‪ ,‬והוא ג״כ סוד החכמה וכמש״ל)דף מ״א‬
‫סוף ע״ב( חכמה עלאה אחקרי מחשבה עיי״ש ובביאומנו‬ ‫היא בטיח אחוץ של השם מ״ה במילואו ובמילוי מילואו‬
‫שם‪ :‬ואעון ברזא ח ז א י קרא ולחשוב מחשבות וגר‪.‬‬ ‫כנ׳׳ל‪ :‬כלם בחכמה עשית‪ .‬ר״ל כי חכמ״ה הוא אוחיוח‬
‫כלומר דהמשך הקרא הוא ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה‬ ‫כ״ח נדה‪ ,‬ומפרש כי הכ״ח אחוץ של השם מ״ה כנ״ל הס‬
‫סול הטיח‪ ,‬ועי״ז יצאו כל העולמוח מכ״ח אל הפועל סול‬
‫ובתבונה‬
‫‪DDp‬‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תשםרי ]דף מ׳ פ״ג[‬
‫י‬
‫ת?‪1‬נ‬
‫תליין בשכינתא תתאר‪ -‬ואיהי כללא דכולהו‪.‬‬ ‫וכולהו‬
‫דא׳ תשבה טעמץ ונקודין ואתוון‪ .‬והכי בכל את ואת‪ .‬ורזא דמלה ש חלת תגין‬ ‫וברזא‬
‫לעילא כמו זייבין דםפר תודה‪ .‬בה רשימין)ס״א ת מ י ״ כתרין מקודין ואתוון‪ .‬והכי בכל‬
‫את האת‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫שבת הגדול כ מ בינת‪ .‬שבת הקטן‪ ,‬מלכות‪ ,‬ב׳ תרץ דרועין גדולה גבורה‪ ,‬ת׳ תפארת‪ ,‬ביה‬ ‫ש‬
‫שקיל שבת לכל ל( אורייתא‪.‬‬
‫תלת‬
‫ב א ר לחי דאי‬

‫הולך ודורש פד שגא לתכלית הנרצה גזה שכל הכ״ג‬
‫אותיות מא׳ עד ת׳ נכללים בהמלטת‪ ,‬ומפרש דבריו ואמר‬
‫כי בצורת אות א׳ תשכח פנ״א‪ ,‬והיינו כי הב׳ יודי״ן‬
‫דלמפלה ולמש״ה הם ב׳ נקודוח חול״ם וחיר״ק‪ ,‬והקו‬
‫שבאמצפ שהוא כצורח פחח‪ ,‬והא׳ בכללה הוא אוח‪ ,‬וכן‬
‫יכולין לעשוח מהציור של הב׳ יודי״ן א׳ למעלה וא׳ למפה‬
‫וקו באמצפ המחברם כמו צורח זרקא‪ ,‬הרי פעמים‪ :‬והכי‬
‫בכל א ת ואת‪ .‬ר״ל כן חוכל לצייר בכל האוחיוח מנ״א‪,‬‬
‫והנה )הגר׳׳א( מוחק ד חיבוח אלו‪ ,‬ונראה טונחו משום‬
‫שהם מיוחרץ‪ ,‬כי מ״ש להלן לאחר אוח ש׳ והכי בכל אוח‬
‫ואוח קאי גם פל צורח אוח א׳‪ ,‬ולפנ״ד אין למוחקו כאן‬
‫שכן הוא גם בדפוס מנפובה ובכל הדפוסים הישנים‪ ,‬כי‬
‫מאוח א׳ נלמד מא שלא למדנו מאוח ש׳‪ ,‬ומאוח ש׳ אנו‬
‫למדים מה שלא למדנו מאוח א׳‪ ,‬וכמו שאפרש )‪3‬ד״ה‬
‫שאח״ז(‪ ,‬פ״כ צריך לכתוב בתרווייהו והכי בכל אות ואות‪:‬‬
‫ורזא דםלה ש׳ תלת תנין וכר‪ .‬טונחו להוסיף בזה כי‬
‫באוח א׳ לא נרמז רק פנ״א ולא חגץ‪ ,‬פ״כ צריך להביא‬
‫גם אוח ש׳ שמרומז בו גם חגין‪ ,‬וכן לא סגי ליה בש׳ לגד‪,‬‬
‫כי בה לא נרמז הפממים רק חנ״א‪ ,‬פ״כ הוצרך גם להא׳‬
‫שיש בה גם צורח זרקא שמרמז גם לסוד העממים‪ :‬תלת‬
‫תנין לעילא וכד‪ .‬היינו כמש״ל )דף ל״מ פ״ג( דהש׳‬
‫כת ג״ר מרמזים לג׳ תגץ דלפילא כמו זיינץ דס״ת‪ ,‬והכא‬
‫מוסיף פוד דצורת השי יש גו גם צורת נקודות ואתוון‪,‬‬
‫והיינו כמ״ש רבינו )גפ״ח פ״ה משפר מ״נ ומ״ד( שהשי‬
‫יש בציורחה ג׳ י ו ד ח וג׳ ווי״ן‪ ,‬הרי שיכולין להצטייר גה‬
‫גם נקודות ואחוון‪ ,‬והיינו שגוף הש׳ הוא בכללה אוח‪ ,‬והגי‬
‫יודי״ן הם ג׳ נקודות חול״ם‪ ,‬והגי קיץ שהם ג ווי״ן‪ ,‬הם‬
‫ג׳ פתחי׳ץ‪ :‬ש׳ ש ב ת הגדול בינה‪ ,‬ש ב ת הקטן מלבות‪.‬‬
‫טונתו בהמשך דברים אלו לבאר המנץ מ״ש ש׳ תלת תגין‬
‫לעילא שהם סוד ג׳ ‪ p r o‬ומפרש שאות ש׳ מרמזת לסוד‬
‫שגת שפולה המלטת לנפלה גג׳ כתרין וכמ״ש ברפ״מ‬
‫)‪ 15‬פנחס ח ת״ז פ״א( שכינתא אתקריאת שבת מספרא‬
‫דמלת דרגין עלאין דאינה ש׳ ג׳ כחרץ כח״ב פיי״ש ולז״א‬
‫הכא שזה הוא הרמז שיש צורח ג׳ חנק בש׳ סוד ג״ר כח״ב‬
‫שהמלכות נט־לה גהן גשבח וכאמור‪ ,‬ואמר‪ :‬ש ב ת הגדול‬
‫בינה ובד‪ .‬טוגתו לבאר ‪ 0‬ה זמנה קיי״ל שהאות ש׳‬
‫מרמזת‬
‫ובחבונה ובדעח‪ ,‬ובכמה מקומוח לחשב מחשבות לעשות‬
‫וגו׳‪ ,‬ואחז״ל בש״ם )ברכוח דף נ״ה ע״א( יודע היה בצלאל‬
‫לצרף האוחיוח שבהם נבראו שמים וארץ‪ ,‬דכתי׳ ואמלא אוחו‬
‫רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת עיי״ש‪ ,‬ולזה הוסיף‬
‫הכא להמשך הדרוש שלא לגד הכ״ח אוחיוח עם הנקודוח‬
‫שהם סוד דיבור ומעשה דעובדא דבראשיח היה יוד* אלא‬
‫גם החגין שעל האוחיוח דעובדא דבראשיח היה יודע שהם‬
‫סוד המחשבה‪ ,‬והוא מרומז בסיפא דקרא ולחשב מחשטח‪:‬‬
‫וכלהו תלייין בשכינתא תתאה‪ ,‬ואיהי כללא דכלהו‪.‬‬
‫לאחר שהשלים המאמר שהאותיות והנקודות והפגין של‬
‫כ״ח אחוון דעובדא דבראשית הם בסוד מחשבה דיבור‬
‫ומעשה שבהם נבראו הפולמוח ]כמש״ל דף ל״מ סוף ע״ב[‬
‫ואמר דשלשחן נכללים בחכמה בסוד כולם בחכמה פשיח‪,‬‬
‫הוא חוזר לדבריו הראשונים גם במה שכחב שם ולאלין‬
‫נקודין ואחוון וחגין פביד ההוא סחים וגנח כרסיא שמירא‬
‫פלאה ופיי״ש בביאורינו‪ ,‬דר״ל שכל הנזכר בפנין הנקודות‬
‫והאוחיוח והחגץ‪ ,‬מרומז בהנקודה הפנימיוח שבחוך הב‬
‫שמרמז לחקץ המלכוח שהוא סוד הכסא וכמש״ש‪ .‬ולז״א‬
‫הכא שגם זה מה שהוספנו מחה שהמחשבה דיבור ומפשה‬
‫יפובדא דבראשיח הם בסוד החכמ״ה טיח מ״ה‪ ,‬הוא‬
‫מרומז גהנקודה שבחוך ה‪ 3‬שהיא סוד המלכוח מסטרא‬
‫לחכמה גסוד וחרג חכמח שלמה‪ ,‬וכמש״ל )ריש חיקון ד‬
‫דף כ״ד פ״ג( פיי״ש וגכיאורינו שם‪ ,‬ופיין פוד )כחיקון‬
‫י״ג דף כ״ז ע״ג( חנינא כשיר דא חכמה‪ ,‬דגה שכח דוד‬
‫לברחא ימלכא עיי״ש וגגיאורנו שם‪ :‬וברזא דאי תשכח‬
‫טעמין ונקודין ואתוון‪ .‬פי׳ בדברי רטנו)בע״ח פרק ד׳‬
‫משפר מנח״א( שמבאר א ץ שצורת פל אוח הוא מורכג‬
‫מטנח״א פיי״ש גאורך‪ ,‬חה הוא גיאור הדכרים כאן‬
‫וכוונחו בהמשך דברים אלו לכאר מש״ל וכולכון תליין‬
‫גשכינחא חחאה ואיהו כללא דכולהו‪ ,‬ומפרש כי פנח״א‬
‫נכללים כולם כצורת כל אות גהכ״ג אותיות‪ ,‬וכל האותיות‬
‫מא׳ פד ת׳ כולם פיקר שורשם הוא גמלכוח שכינתא‬
‫תחאה‪ ,‬וכדמפרש להלן )בריש דף שאמ״ז(‪ .‬א״כ ממילא‬
‫שהטנח״א כולם נכללים בהמלכות והיא נכללת בהם‪,‬‬
‫ונקש ב׳ אותיות אלו א׳ ושי לדוגמא‪ ,‬שמהם נקיש לכל‬
‫הכ״ג אותיות שנרמז בצורתם סוד תנח״א‪ ,‬ואח״כ הוא‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תשםרי ]יף מ׳ ע״ג[‬ ‫תלןוני‬
‫כתרין דש ג׳ ספידן עלאץ‪ .‬וכולהו כלילןל*> גתיובתא‪ .‬דאיהי שכינתא ל> עלאה‪ .‬ועלה‬
‫נ‬ ‫תלת‬
‫אתמר תפלת כל פה‪.‬‬
‫עמודא דאמצעיתא אתקרי תפלת כל פה‪.‬‬ ‫והא‬
‫אלא‬
‫ב א ר לחי דאי‬

‫מרמזח לגינה ולמלכוח‪ ,‬וכמ״ש )כרע״מ פ׳ פנחס לף רס״ו‬

‫)גס׳ הגהיר לף ג׳ ע״ג( ש כולל כל העולם‪ ,‬ולמה מפני‬
‫שכיזיג גה חשוכה עיי״ש‪ ,‬ולזה מפרש הכא שלזה מרמז‬‫ע״ח(‪ ,‬חשר מה״ט יש ש׳ גח ג״ר וש׳ גח ל״ר עיי״* עי׳‬
‫מזה )גע״ח לרוש ט״ו משער מ״נ ומ״ל( שאוח ש׳ היא‬
‫צורת הש׳ שמרמז לשגיז וליזשיכה‪ ,‬כי )כפדר״א פ׳ מ׳ץ(‬
‫לרש שב״ח מלשון יזשוכ׳׳ה‪ ,‬וכן הוא )במל״ר גראשייז‬‫גכינה ומלכוח‪ ,‬כמו שאוח ה׳ היא גכינה ומלכוח‪ ,‬שגכל‬
‫סוף פ׳ כ״ג( עשיחי חשוגה ונחפשרחי‪ ,‬פתח ואמר מזמור‬‫א׳ מהן יש ג׳ קוץ עיי״* ומפרש הכא להמשך הלרוש לאות‬
‫שיר ליום השגת‪ ,‬ומפרש שם )היפ״ת( שלרש שכח מלשון‬‫ש׳מרמזחלשגחגין מצל הגינה וכץ מצל המלטח‪ ,‬כי יש‬
‫שגת הגלול שהוא גגינה‪ ,‬ושגח הקטן שהוא כמלכוח‪,‬‬
‫תשוגה עיי״ש‪ ,‬חה הוא המשך הלכריס כאן‪,‬יכילהו כליצן‬
‫וכמ״ש )גזהר פ׳ וקהל לף ר״ל ע״א( עיי״ש וגמק״מ‬
‫גש‪ ,‬ר״ל לצורת אות ש׳ מרמזת לכל זה שיש לה ג׳ יולי״ן‬
‫שם‪ ,‬ועיין להלן)תיקון ע׳ לףקכ״וע״כ( לאוח ש׳ מרמז‬
‫למעלה סול ג״ר כח״ג‪ ,‬וגי קוים סול חג״ת‪ ,‬וגס נקולה‬
‫אחח׳למטה המחכרס‪ ,‬שהיא המלטח שכוללחכל הג׳קויס‬ ‫לסול ושמרו גנ״י אח השכח‪ ,‬והא אוקמוהו לאינץ תרץ‬
‫שגחוח אמא עלאה גחלח לרגץ‪ ,‬ואמא חחאה גחלח לרגץ‬
‫וג״ר‪ ,‬וע״כ אמרנו למעלה שהש רימזח לשכח‪ ,‬כי גשגח‬
‫עיי״* וגיאור הלגריס הוא עפמ״ש)גרע״מפ׳יחרו ל׳‬
‫עולה המלכוח שוה כקומחו ככל י״ס על הכחר‪ ,‬ר״ל ככחר‬
‫לאמא עלאה‪ ,‬כמש״ל )כסוף ההקלמה רף ט״ז ע״ג(‬ ‫צ״ג ע״א( שיש שגח עלאה שהוא שגח ליומא לרגא עלאה‬
‫שהוא גינה‪ ,‬ויש שגח חחאה שהוא שגח לליליא לרגא‬
‫כסול כחר יחנו לך ה׳ אלקינו וכד שאומרים כמוסף שכח‪,‬‬
‫חחאה מלכוח‪ ,‬ועיי״ש )גמק״מ וגאור החמה(‪ ,‬ולז״א‬
‫עיי״ש וגגאירנו שם‪ ,‬אשר שם הוא מקור החשוכה‪ ,‬וכמ״ש‬
‫)גזהר פ׳ וקרא לף ט״ו ע״ג וט״ז ע״א( וגרגרי רגמו‬ ‫הכא שה״ג גינה‪ ,‬היינו שגח עלאה שהוא שכח ליממא‪,‬‬
‫כמה פעמים‪ ,‬והיינו לכשעושין חשוגה גשגח יטלין‬ ‫ושכח ה ק ק מלכוח היינו שגח חחאה שהוא שכח לליליא‬
‫להעלוחה גס לג״ר כח״כ שלו‪ .‬ועלה אתטר תפלת בל‬ ‫וכאמור‪ :‬ב׳ תרין דרועין וכד‪ .‬עי׳ גלגרי רכינו)גפע״ח‬
‫פ״ג משער ר״ח( שכחג לאע״ג לקיי״ל לגשכח עולץ זו״נ‬
‫פה ע״ל)תיקון י״ח לף ל״ג סוף ע״ג( שאמר שם שכינחא‬
‫חחאה אחקריאח פ״ה מםטרא לצליק‪ ,‬להכי סליק פ״ה‬ ‫על או״א‪ ,‬עכ״ז גס כעלייחן אץ המלכוח עומלח שוה גשוה‬
‫אליו ככל שיעור קומתו‪ ,‬שאמה עומלח אצלו רק כחו״ג שלו‬
‫לחושכן מיל״ה לאיהוכל פה‪ ,‬עיי״ש וגכיאורנו שם‪ ,‬והלגריס‬
‫מתיחליס עם מ״ש )כרע״מ פ׳ פנחס לף רנ״ז ע״א(‬ ‫לגל עיי״* חה הוא גיאור הלכריס כאן שהוא כמפרש‬
‫פקולא חל סרי‪ ,‬שהמלכות נקראת תפלה‪ ,‬ונכלל גה הג׳‬ ‫הלגריס שאמר למעלה שגשגח עולה המלכות על חו״ג‪,‬‬
‫חפלוח צלוחא לשחריח מנחה וערכיח מסטרא לג׳ אכהן‪,‬‬ ‫אינו ר״ל ששם היא עומלח שוה גשוה עם געלה גס‬
‫ואיהו חפלח כלפה‪,‬כיחיכח כ״ל מרמז ליסולצליק שנקרא‬‫גחו״ג שלו אלא ר״ל שהוא מקגלה גשגח ‪ p r o‬לרועץ‬
‫כ״ל‪ ,‬וכן חיגח פ״ה מרמז ליסול וגס למלטח‪ ,‬שכן פ״ה‬‫חו״ג שלו‪ ,‬ומעלה אותה על אגא ואימא‪ :‬ביה שקיל‬
‫גגי׳ מיל״ה‪ ,‬שע״י היםול צדיק ח״י עולמים מחייחלח‬ ‫ש כ ת לכל אורייתא‪.‬כלכריס אלו כחג גס )גירושלמי‬
‫המלכוח גח״י גרכאין לצלוחא גהג׳ חפלוח עם געלה‬ ‫גלריס פ״ג ה״ט‪ ,‬וגמל״ר פ׳ כשלח סוף פ׳ כ״ה( כחורס‬
‫עיי״* וכן כתוכ ג״כ להלן )תיקון כ״א לף מ״ה ע״ג(‬ ‫ומגיאיס וככחוגיס מציגו שהשכח שקולה מ ג ל כל המצות‬
‫שגחורה עיי״ש‪ ,‬ולזה הוא מפרש להמשך הלמש הלשץ‬
‫עיי״ש וגגיאורנו שם‪ ,‬וזה הוא המשך הלכריס כאן‪ ,‬ללאחר‬
‫שאמר למעלה לאוח ש׳ גח ג׳ראשק מרמז לתיקון המלכות‬‫שהיא שקולה מגל כל המצוח שכחורה לייקא‪ ,‬כי התורה‬
‫כשמחיחלת גשגח עם געלה כג״ר שלו‪ ,‬הוסיף כאן עול‬ ‫היא סור ת״ת‪ ,‬ואמר שגשכח אע״פ שהיא נמלח עמו על‬
‫כח״ב‪ ,‬אינה מומרת עמו שוה בשוה‪ ,‬רק גתפארת גץ‬
‫גהמשך ם ל מ * לגס לימי החול מרמזת השי לג״ר כנזכר‪,‬‬
‫חמג שלו‪ ,‬ובזה היא שקולה ושוה אליו וכאמור‪ :‬ג׳ כתרין‬
‫ט גס גחול ע״י הג׳ חפלוח יש לה עגיה זו שמחיחלח עם‬
‫בעלה מ ׳ אגהן סול הג׳ מוחץ חכ״י‪ ,‬וכמ״ש תינו‬ ‫דש׳ ובד‪ .‬ר״לכירק לבל במק ©מלת שוה אליו אגל לא‬
‫)גפרע״ח פ״ז משמר התאיות( שגג׳ חפלוח מגעת המלכוח‬‫בג״ר כח״ג שלו כסכר‪ :‬וכולהו כלילן בתיובתא וכד‪.‬‬
‫עי המוחץ עלאין שנעשו מחמת התפלות עיי״ש‪ :‬והא‬ ‫)הגר״א( הגיה שצ״ל וכופהו כלילן ג ש דאיכי חיוגתא‬
‫שכמחא וכד‪ ,‬ומאור הלגמס הוא ;מומחי למש ‪0‬ה עםודא דאםצעיתא אתקרי תפלת כל פה‪ .‬הוא כמקשה‬
‫המנץ מש״ל שהש מרמז לסול עליוח המלכות גכל שימור מל מ״ש ועליה אחמר חפלת כ״ל פ״ה‪ ,‬היינו על המלטח‬
‫קומה לםמוג עם במלה גם בכחמג‪ ,‬וירש לה עפמ״ש מקגא דז״א‪ ,‬והלא לפ״ל )םמנ״מ שם( ‪ p i‬להלן)תקוץ‬
‫כ״א‬
 ‫‪fcOp‬‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תשםרי ]דף מ׳ ע״ג ומ״א ע״א[‬ ‫‪*^Ipri‬‬

‫»*> איתו בץ י״ק מן בינ״ה‪ .‬ואיהו עמודא דאמצעיתא‪ .‬איהו טמוצע בתלת אתוון‪ .‬דאינון‬ ‫אלא‬
‫יק״ו דאתכלילן בבינה‪ .‬ואיהו ממוצע בגופא בין תרץ דרועין‪.‬‬
‫!יף מ־* ?־*[ אות בצדיק‪ .‬דאיהו כליל באית‪ .‬דאיהי שכינתא תתאה כלילא מא׳ ועד ת׳‪.‬‬ ‫ואיהו‬
‫כליל תלת ברכאן דצלותא קדמאץ ותלת בתראין‪ .‬ואיהו כליל תרין ו״ו דאתמר בהון‬ ‫ואיהו‬
‫»!> אל שני קצותיו וחבר‪ .‬דאינון»‪ tmn *-‬י״ב ברכאן דצלותא‪ .‬דאתקריאו‬
‫אמצעץת‬
‫כאד לחי דאי‬

‫הה״ת שנקרא גופא שעומד בין ‪ p r‬דרועין מו״ג שהוא‬
‫בקו האמצעי המה םת״ת וכאמור‪ :‬ואיהו אות כצדיק‬
‫וכד‪ .‬בזה הוא מחר לדבריו לתרץ הענין מ״ש שהמלכות‬
‫נקראה הפל״ת כ״ל פ״ה‪ ,‬שהיא כולל תרודהו מלכות ח״א‬
‫מסטרא דיסוד‪ ,‬והיינו שהמלכוה נקרא הפל״ה‪ ,‬והיסוד‬
‫צדיק נקרא כ״ל פ״ה‪ ,‬ושניהם נכללים כאמד‪ ,‬כי המלטת‬
‫נקראה א״ה כדמפרש ואזיל והעמודא דאמצעיהא שהוא‬
‫סוד אות ף כנ״ל הוא משפיע להוכה השפעהו ע״י היסוד‪,‬‬
‫וע״כ נקרא היסוד או״ת‪ ,‬אותיות א״ה עם ד שעומדת‬
‫בתווך‪ ,‬כי שלימות הטמודא דאמצעיתא הוא רק כשהוא‬
‫מחיחד פס המלטת ע״י היסוד‪ ,‬וכמ״ש רבינו )גפרע״מ‬
‫פ״ד משער העמידה( בביאור הדברים מ״ש גזהר דיסוד‬
‫צדיק ומלטת אינם נפרדים לעולם פיי״ש‪ :‬דאיהו כלול‬
‫כא״ת דאיהי שכינתא תתאר‪ .‬וכד‪ .‬פי׳ דלהכי נקרא‬
‫היסוד צדיק או״ח‪ ,‬כי שלימוח היסוד הוא כשהוא מחובר‬
‫להמלכות שכינתא תתאה שנקראת א״ח‪ ,‬כי היא כלולה מא׳‬
‫פד ת׳‪ ,‬וכמ״ש )במק״מ בראשית דף פ״ו פ״ב( בסוד‬
‫א״ח השמים פיי״ש לדרט‪ ,‬ובזה מחורץ הקושיא שהקשה‬
‫לעיל במה דקרי להמלכוח חפלח ב״ל פ״ה‪ ,‬אע״ג דאוח ד‬
‫שהוא פמודא דאמצפיתא מספרא מסוד צדק הוא מקרא‬
‫כ״ל פ״ה‪ ,‬דאין זה סחירה‪ ,‬דהכל חד‪ ,‬ט המלטת היא‬
‫לעולם כלולה בז״א ע״י היסוד‪ ,‬וכן ז״א הוא נכלל פ״י‬
‫היםול גהמלכוח‪ ,‬ע״כ קראים שניהם וכל אחר בפני‬
‫עצמו חפלח ב״ל פ״ה‪ :‬ואיהו בליל ג׳ כרבאין דצלותא‬
‫קדמאין וג׳ כתראין וכד‪ .‬הוא חתר לרבריו הראשונים‬
‫לעמולא לאמצעיחא שהוא סול אוח ד מסטרא מ מ ל‬
‫מהוא סור נהר לנפק מעלן נקרא חפלח כל פה‪ ,‬ואמר‬
‫עול טעם כי בד נרמז תפלת י״ח ג״ר ונ׳ אחמנות‬
‫שמספרם ר ‪ :‬ואיחד כליל ת ר ץ מו‪ .‬היינו כמ״ש רבינו‬
‫)בע״ח פ״ז משער טנס״א( כי מסול צרק יש מ י״ג בחי׳‬
‫גבולי אלכסונים‪ ,‬ע״כ אות ד של יסוד הוא כפול מ ו‬
‫שעולה למספר י״ב עיי״* ולז״א שכפילוח ה מ ו של היסוד‪,‬‬
‫הוא מרמז לי״ג אמצעיות דשמ״* שעמודא לאמצעיחא‬
‫משפיע ע״י היסוד להמלכוח וכאמור‪ :‬דאתמר כהון אל‬
‫שני קצותיו וחבר‪ .‬מ׳ל שע״י חפלח השמ״ע שמשפיע‬
‫עמודא דאמצעיתא להמלכות ע״י היסוד צדק סוד ב׳ ומן‬
‫מ ״ ל מתחבמם זמנ ביתזדא שלים‪ ,‬אשר על זה מרמז‬
‫זה הפסוק לימור זמנ וכלמפרש לכלן‪ :‬דאתקריאו‬
‫אמצעיות‬
‫כ״א שם( מבואר דהיםוד צדיק הוא שנקרא כ״ל פ״ה‪,‬‬
‫והמלטה נקראה תפלה‪ ,‬וא״כ למה אימי שהמלטת נקראת‬
‫הפלה טיל פ״ה‪] ,‬ומ״ש בלשונו והא עמודא דאמצעיהא‬
‫ד׳ל ז״א מצד השפעותו ע״י היסוד צדיק וכמש״ל)בהקדמה‬
‫דף ט״ז ע״א( ובהון ו׳ פרר‪,‬ין דאינון ד אתוון דבראשית‬
‫דכלילן בעמודא דאמצעיתא‪ ,‬והיינו שאוה ד הוא צורה‬
‫היסוד צדיק‪ ,‬וכמ״ש שם בביאורנו[‪ .‬אלא איהו כ״ן י״ק‬
‫ובד‪ .‬רצונו בהמשך דברים אלו להרן שהכל אמת‪ ,‬דאוה ד‬
‫שהוא עמודא דאמצעיהא מסטרא דיםוד צדיק הוא נקרא‬
‫כ״ל פ״ה‪ ,‬ע״ש הההכללות שהוא מתימד ונכלל בהמלטת‬
‫שנקראת פ״ה ]בסוד מלכות פה‪ ,‬שנזכר לעיל בהקדמה‬
‫ג׳ דף י״ז פ״ב[ פ״י היסוד צדיק‪ ,‬ונקראת ג״כ ט׳ל מ״ש‬
‫ההחכללוח מא׳ פד ח׳‪ ,‬וחחלה הוא מפרשהענין שאמרנו‬
‫שאות ד שהוא סוד צורח אבר היסוד נקרא כ״ל פ״ה‪,‬‬
‫ומפרש כי הוא בן י״ק וכד‪ ,‬והיינו כמש״ל)בהקדמה דף‬
‫י״ג פ״א ופ״ב( דאות ד איהו סוד נהר מפיר! מפדן מלאה‪,‬‬
‫בנץ דנחית ביה ד דאיהו בן י״ק‪ ,‬ופיי״ש בביאורנו שהבאתי‬
‫מדברי)הרע״מ פ׳ פנחס דף רמ״ו ע״א( ונהר נ פ ק מפדן‬
‫דא בינה וכד‪ ,‬והעולה מדברנו שס שאוח ד שרומז ליסוד‬
‫צדיק הוא יוצא מבק ט אוחיוח י״ק‪ ,‬והיינו שפ״י יחוד‬
‫או״א יוצא השפעח מבינה לז״א כ מ שיוכל להשפיע פ״י‬
‫האבר יסוד צדק שהוא סול צורח אוחדלהמלטחשכינחא‬
‫חתאה‪ ,‬חה הוא ביאור הלגריס כאן שאמר לאיהו בן י״ק‬
‫וכי׳‪ ,‬ור״ל להענין שיש לז״א כח השפעה להשפיע להמלטה‬
‫ע״י אוח ד שהוא בחי׳ האבר מסול צליק שבו‪ ,‬הוא נמשך‬
‫מבימה מהיחול לאו״א שמס סיל י׳ק מזכר‪ :‬מן כינ״ה‪.‬‬
‫אוחיוח ב״ן י״ק‪ :‬ואיהו עמודא דאמצעיתא‪ .‬ר״ל למה״מ‬
‫נקרא אוח ף מהוי״ה עמולא דאמצעיתא‪ ,‬כי הוא יוצא‬
‫מבין י״ק‪ ,‬סור ‪3‬׳ קוים ימין ושמאל‪ ,‬ואוח ד הוא בקו‬
‫האמצעי במקום ספירת היסול צליק‪ :‬דאתכלילן הבער״‬
‫היינו כמ״ש )בפרע״ח פרק י״ג משער הק״ש( שהשם ק ״ ו‬
‫מאיר בבינה אמא עלאה כי הוא עולה גמספר אקי״ק‬
‫עיי״* ור״ל דמה״ט אמרינן דגם אוח ר נקרא כ״ל ע״ש‬
‫ההחכללוח‪ ,‬כי השפמח ה ד נמשך למינה בסוד נהר דנפק‬
‫מעץ אשר שם נכללו הג׳ אוחיוח ק״ו וכאמור‪ :‬ואיחו‬
‫ממוצע בגופא בין ת ר ץ דרועץ‪ .‬הוא במפרש הענק‬
‫מ״ש דעמודא דאמצעיתא מצד היסוד צדק הוא סוד נהר‬
‫דנפיק מעלן‪ ,‬ואמר כי גם היסול עומל בקו האמצעי כסו‬
 ‫‪,‬‬
‫הזהר‬ ‫תקונא תשםרי נדף מ״אע״א[‬ ‫תקוני‬ ‫?גב‬
‫ומין‪»1 .‬״א דאתמי מ ו ן יו״!‪ -‬ין־א וא‪-‬י ק‪-‬אן‬ ‫אמצעיות‪ .‬וכולהו ח״י ברכאן‪ .‬דאתכלילן כ ה ׳ דאעון ת ל ת‬
‫דאיהו דו פרצופין‪.‬‬
‫ו ד א איהו שיעור קומה‪ .‬דאתמר ביה ‪ m‬כ י עשד אמות ארך תקרש‪ .‬במאי מלקת לעשר‪.‬‬
‫‪0‬‬

‫באת י׳‪.‬‬
‫סבא חד פתח ואמר‪ ,‬ודאי ה׳ אית בה תלת ווץ‪ .‬דאינון ח״י ברכאן‪ .‬כגוונא דא הי‪ .‬דאתמר‬ ‫‪Dp‬‬
‫בהון)משלי י ברכות לראש צדיק‪ .‬מאי ראש צדיק דא עמודא דאמצעיתא‪ .‬דביה שריין ח״י‬ ‫(‬

‫ברכאן‬
‫כ א ד לחי ראי‬

‫ו״ד של צורת אות ה שהיא המלכות‪ ,‬באים לרמז למספר‬
‫י׳ שהוא סוד י׳ אותיות של כוי׳׳ה במילוי אלפין שהוא‬
‫שיעור קומתו של ז״א‪ ,‬להורות שכל שלימותו הוא רק כשהוא‬
‫מתייחד עם המלכות ע״י כיסוד צדיק שהוא אות ר כמל•‬
‫במאי םלקת לעשר‪ ,‬ב א ת י׳‪ .‬ע״ל)ריש תיקון יי( שאמר‬
‫שם דחקון השלם של המלכוח שהיא ה׳ אחרונה היא כד‬
‫סלקח לאחר דאתגזרת מחמן שהוא סוד אוח י׳ עלאה‬
‫מהוי״ה עיי״* ילז״א הכא להמשך הדרוש ש ה הוא הרמז‬
‫בצורת אוח ה׳ שהיא אוחיופ דיו מספר י׳‪ ,‬להירוח ז פ ק ר‬
‫תיקונה היא כד סלקת לאות י׳ עלאה‪ ,‬והיינו כשבעלה‬
‫מחיחד עמה בסוד רץ פרצופים ונותן לה השפע ע״י היסוד‬
‫צדק ח״י עולמים סוד הד ונעמה אוח ה׳ שלה בסוד ד״ו‪,‬‬
‫שהוא י׳ עלאה וכאמור‪ :‬קם סבא וכוי‪ .‬כוונח הסבא בזה‬
‫הוא‪ ,‬כי לעיל אמר שה׳ האחרונה היא בציור ג׳ ווי״ן‬
‫כשנחקנח ע״י ‪n‬׳‪ v‬ברכוח דצלוחא‪ ,‬ובא הסבא להוסיף עוד‬
‫נמנם שכה׳ חחאה כשהיא בשלימוחה היא בציור ג׳ ווי״ן‬
‫כי הה׳ עלאה היא כלולה מג׳ קוץ סוד ג׳ ווי״ן‪ ,‬וממילא‬
‫שגם המלכוח סוד ה חחאה נכללח מג׳ ווין כיון שכל השפע‬
‫שמשפיע ז״א להמלכוח ה׳ חחאה‪ ,‬הוא נמשך מאמא עלאה‬
‫ה׳ ראשונה וכדמפרש ואזיל כגוונא דא‪ .‬היינו שהה׳‬
‫יש לה ג׳ קוץ סוד ג׳ ווי״ן כנזכר• דאתםר בהון ברכות‬
‫לראש צדיק היינו כמ״ש )ברע״מ פ׳ פנחס ד׳ רנ״ז‬
‫ע״א( בסוד חפלפ כ״ל פ״ה‪ ,‬ליח כ״ל אלא צדיק‪ ,‬פ״ה‬
‫כחושק מיל״ה‪ ,‬מה בריח ביה מחייחדיס דכר ונוקבא‬
‫דלעילא בח״י עלמין דכליל ח״י ברכאן דצלוחא‪ .‬הה״ד‬
‫גרכוח לראש צדיק עיי״ש‪ :‬מאי ראש צדיק דא עמודא‬
‫דאמצעיתא‪ .‬עי׳ בזהר )פ׳ ויצא ד׳ קס״ב ע״א( מאי‬
‫לראש צדק‪ ,‬דא יעקב דאיהו נטיל גרכאן ונגיד לון‬
‫לצדיק‪ ,‬ומת מן אזדדקו לכל עיבר ומתברכן כולהו עלמין‪,‬‬
‫ודייק שם אמאי נקימ לראש דייקא‪ ,‬ואמר שם דראש‬
‫צדיק היינו עטרה קדישא‪ ,‬ועיי״פ )במקדש מלך( דר״ל‬
‫עטרת יסוד חעיר דמניה נפקץ מגועין לנקבא‪ ,‬הוא‬
‫נקרא רישא עיי״ש‪ ,‬מה הוא ביאור הדברים כאן שמפרש‬
‫ברכות לראש צדק דא עמודא דאמצעיתא‪ ,‬ר״ל ראש של‬
‫עמודא דאמצעיתא‪ ,‬היינו עטרת יסוד חפיר וכאמור‪:‬‬
‫דביה שריין ח״י ברכאן דה׳ עלאה‪ ,‬ומניה אתמשיכו‬
‫אמצעיות‪ .‬הוא מביא לסניף מש״ל דאות ד שהוא סוד‬
‫נהר מפיק מעדן נקרא עמודא דאמצעיתא וכי ע״ז בא‬
‫הרמז גם בכפילת הו׳ץ שביסוד צדיק כנ״ל שהם במספר‬
‫י״ב שמרמז לי״ב ברכות אמצעיות דשמ״ע כטעם שאמר‬
‫דהיסוד הוא בחי׳ עמודא דאמצעיתא וכאמור‪ .‬וכולהו‬
‫ת״י ברכאן דאתכלילן בה׳‪ .‬כי בצורח אוח ה׳ יש ג׳ ווי״ן‬
‫מספר י״ח לרמז נסוד חפלח י״ח מסטרא דיסוד צדק‬
‫ח״י עולמים שנקרא חפלח כל פה שהוא סוד אוח ד והיינו‬
‫סוד ז״א מסטרא דיסוד צדיק וגם לאוח ה׳ אחרונה סוד‬
‫המלכוח נוקגא ח״א וכאמור‪ :‬דאתמר בהון יו״ד ק״א‬
‫וא״ו ק״א כצ״ל‪ ,‬וכ״ה בדפוס מנטובה ואמסטרדם‪ ,‬ומ׳ל‬
‫כי לזה בא הרמז מה שהשם הוי״ה במילוי אלפין שמאיר‬
‫בז״א הוא בגי׳ אד״ם והמילוי הוא בגי׳ חו״ה‪ ,‬וכמש״כ‬
‫רבינו )בע״ח פ״ג משער החיקץ( שבא להורוח שז״א לא‬
‫נקרא אד״ם אלא כשהוא דבוק בחמה שהיא סוד המלכוח‬
‫גוקבא ח״א עיי״ש‪ ,‬ואמר הכא שענין זה מרומז בצורת‬
‫אות ה׳ כנ״ל‪ :‬דאייהו ד״ו פרצופין ע״ל)תיקון ע׳ דף‬
‫קכ״ט ע״ב( שאמר שם שאותיות ד׳ו מרמזים לסוד ד״ו‬
‫פרצופץ‪ ,‬וביאור הדברים הוא עפמ״ש רבינו)בפרע״ח פ״ז‬
‫משער חג המצוח( דאוח ה׳ אחרונה שהיא המלכוח נוקבא‬
‫ח״א‪ ,‬אם היא בציור דיו הוא מרמז לזווג האמיחי שהם‬
‫זו״נ‪ ,‬שהמ הוא המלכוח והד הוא ז״א‪ ,‬ובבחי׳ זו יהיו‬
‫מפנמם לפ״ל פיי״ש‪ ,‬ועיי״ש עוד)בפ״ז משער הקרבנוח(‬
‫בסוד ד׳ץ פרצופץ שהוא החיקץ השלם שהמלכוח היא‬
‫בכלל ח״ח וכלולה בו עיי״* ולזה מוסיף הכא שלזה מרמז‬
‫אוח ה׳ בצורחה שהיא כצורח ד פס ף‪ ,‬להומח שזה היא‬
‫שלימוחה של המלכוח שהיא סוד אוח ד ‪ ,‬ושלימוחה‬
‫היא כשהיא בבחי׳ ד״ו פרצופץ‪ ,‬שהיא כלולה בו‪ ,‬והוא‬
‫מחיחד פמה פ״י הר שהוא יסוד צדיק‪ ,‬ופי״ז נפשית‬
‫כצורח אוח ה׳ וכאמור‪ :‬ודא איחו שיעור קומה דאתמר‬
‫ביה עשר אמות וכד‪ .‬פ ״ ל ) ח ק ץ ע׳ שם( שאוחיוח ו״ד‬
‫שהם סוד ד״ו פרצופים הוא מספר עשר‪ ,‬בסוד עשר אמות‬
‫אורך הקר״* שהוא אותיות קש״ר‪ ,‬היינו יסוד צמק‬
‫שמקשר שכינתא תתאס עם קוב״ה‪ ,‬ועשר אמות היינו סוד‬
‫י׳ אותיות שיש בהוי״ה ח ״ א שהוא סוד שם מ״ה עיי״ש‬
‫ובביאותו שם‪ ,‬חה הוא ביאור הדבמם כאן‪ ,‬ור״ל שאותיות‬

‫‪£‬ה׳‬
‫?נג‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תשסרי ]דף מ׳׳א ע״א[‬ ‫תכיןוני‬
‫ברכאן דח׳ עלאה‪ .‬ומיניה אתמשיפו לה׳ זעידא על ידא דצדיק‪ .‬ובגץ דא גוף וברית חשבינן חד‪.‬‬
‫ף דאיהו במציעות ה״ה‪ ,‬איהו שיעור קומח‪ .‬ואיהו אמה וסליק !!״א הסליק! באת י׳ לעשר אמות‪.‬‬
‫דאתמר ביה)שמית מ עשר אמות ארך הקרש ואמה והצי האמה רהב הקרש האחד‪ .‬דא ד י׳‬ ‫(‬

‫דאיהו ברזא דז׳‪ .‬דבל תגין ביה אתקריאו‪.‬‬

‫היה‪.‬‬ ‫ה‬ ‫כתפת הברת)שם מק‪ .‬דא כתף עלאה וכתף תתאה‪ .‬דאינון ימינא ושמאלא‪ .‬ואיגון ל‬ ‫שתי‬
‫אל‬
‫ב א ר לחי ראי‬

‫הר הוא י׳‪ ,‬כי צורת אות ו׳ הוא י׳ פל ו׳‪ ,‬והפנץ הוא‬ ‫לה׳ זעירא ע״י דצדיק ע״ל )בהקדמה דף י׳ ע״א(‬
‫כי בהיות ז״א בעיבור הוא רק ו״ק בלתי ראש‪ ,‬ופתה‬ ‫בסוד והבריח החיכון מבריח וכוי‪ ,‬דהבריח החיכון הוא‬
‫כשהגדיל נעשה לו ראש היינו אות ף עם י׳ בראשו‪ ,‬וי׳‬ ‫סוד אוח ו׳ שהוא כליל ג׳ ווי״ן בסוד ווי העמודים‬
‫שבראשו הוא סוד גיד מב״ד ונשלם בי״ס שלמות עיי״ש‪,‬‬ ‫שמספרם ח״י בסוד ח״י עלמין‪ ,‬שהוא השפע הנמשך‬
‫וזה הוא ביאור הדברים כאן‪ ,‬שאות ו׳ שבין ב׳ ההי״ן‬ ‫דרך ח״י חוליוח שבשדרה דח״ח גופא ח״א דרך יסוד‬
‫כשהוא ו׳ בקומה שלימה‪ ,‬היינו עם י׳ בראשו‪ ,‬שכבר‬ ‫ח״א מה׳ עלאה לה׳ חחאה עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ולז״א‬
‫נתגדל גם בג״ר שבו ונשלם בי״ס סוד י׳ אמות‪ ,‬ואז יוכל‬ ‫כאן דביה שריין ח״י ברכאן דה׳ עלאה וכו׳‪ ,‬ר״ל שע״י‬
‫להמשיך השפפ מה׳ פלאה לה׳ תתאה‪ ,‬משא״כ בקענותו‪.‬‬ ‫צלוחא דח״י ברכאן נמשך השפע דח״י ברכאן מאמא‬
‫ואמה וחצי האמה רוחב חקרש הא׳ דא ר י׳ לקק‬ ‫עלאה לראש צדיק ח״י עולמים‪ ,‬שהוא רישא דיסוד צדיק‬
‫מפרש לה דאמה הוא סוד ף שמרמז לסוד ו״ק ומצי האמה‬ ‫בסוד ברטח לראש צדיק‪ ,‬ומן ז״א נמשך דרך ח״י חוליוח‬
‫הוא סוד אות י׳ שמרמז לג״ר דאיהו ברזא דז׳ היינו‬ ‫שבשדרה ע״י הצנור דיסוד צדיק ח״י עולמים‪ ,‬להנוקבא‬
‫כמש״ל )דף ל״פ פ״ב( י״ו איהו ז והיינו תגא הנקרא‬ ‫תתאה שהיא סוד ה׳ זעירא וכאמור‪ .‬ובג״ד גוף וברית‬
‫זיי״ן סוד הכתר פיי״ש ובביאורנו שם ]ובפ״מ פ״ה משער‬ ‫חשבינן חד כי דרך אוח ף דהוי״ה היינו חופ השדרה‬
‫פנת״א[ ולזה אמר הכא שזה הוא תכלית השלימות‪,‬‬ ‫של ח״ח גופא ח״א ופ״י היסוד שהוא ג״כ אוח ף כנ״ל‪,‬‬
‫כשפולה המלכות לבפלה בכל הי״ס פד הכתר‪ ,‬ואז פומדת‬ ‫נמשך השפע מה׳ פלאה אל המלכוח ה׳ חחאה‪ ,‬ומב׳‬
‫י׳ אצל ו׳ למפלה ברוחב בסוד א נ מ ומצי האמה רוחב הקרש‬ ‫ווי״ן דהיינו ו׳ הא׳ שהוא הגוף ח״א והד הב׳ שהוא‬
‫האחד‪ ,‬ונפשה מהי׳ והר סוד אוח ז׳ שהוא סוד תגא‬ ‫הצנור דיסוד צדיק נעשה בכללוח ד אחח‪ ,‬משום דגוף‬
‫וכאמור‪ .‬דבל תנין ביה אתקריאו‪ .‬וכמש״ל)שם( מדברי‬ ‫ובריח נעשים צנור א׳ להשפיע להמלכוח וכאמור‪ :‬ו׳‬
‫הש״סדחגין נקראים זיינין דא כתף עלאה וכתף ת ח א ה‬ ‫ראיהו במציעות ה״ה איהו שיעור קומה הוא מוסיף‬
‫וכוי‪ .‬פ״ל)תיקון ה׳ דף י״פ פ״ב( בסוד אמה וחצי האמה‪,‬‬ ‫עוד לדרוש דאוח ד מרמז לח״ח גופא ח״א וליסוד צדיק‪,‬‬
‫דאמה הוא סוד ה׳ פלאה‪ ,‬וחצי האמה הוא סוד ה׳ תתאה‬ ‫דהלא אמרנו לעיל )דף ל״ח ע״‪ (3‬בסוד אמה וחצי‬
‫פיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ולזה מוסיף הכא להמשך הדרוש‬ ‫האמה רוחב הקרש הא׳ דא רזא דשיעור קומה‪ ,‬ועיי״ש‬
‫בזה שהב׳ ההי״ן הם סוד ב׳ כחפץ‪ ,‬כחף פלאה‪ ,‬וכחף‬ ‫בביאורנו שה‪3‬אתי ממש״ל )תיקון ע׳ שם( דו פרצופין‬
‫תחאה‪ ,‬והיינו כמש״ל‪) ,‬בהקדמה דף ד׳ פ״ב( דה׳ חחאה‬
‫דא שיעור קומה‪ ,‬ועלה אתמר י׳ אמות אורך הקרש‪,‬‬
‫נקראת כתף ופיי״ש בביאורנו‪ ,‬כי כת״ף בגי׳ ת״ק‪ ,‬ובמ״ק‬
‫והיינו כי אות ד מרמז לסוד עשר אמות אורך הקרש‪,‬‬
‫ה׳ פיי״ש‪ ,‬והכא מוסיף פוד כי גם ה׳ פלאה נקראת כת״ף‬
‫כי שורש הד הוא אות י׳ אלא שנתארכה ונעשה ‪3‬כחי׳‬
‫והוא סוד כת״ף פלאה‪ ,‬וזה הוא ביאור הדברים כאן‬
‫קו ארוך כצורח ד‪ ,‬ואמה וחצי האמה מרמז לסוד דו‬
‫שאמר שזה הוא ‪3‬׳ כחפוח חוברות‪ ,‬והיינו כי ב׳ כתפות‬
‫פרצופים‪ ,‬אמה הוא ז״א‪ ,‬וחצי האמה היא נוקכא דיליה‪,‬‬
‫הם סוד אמה וחצי האמה‪ ,‬דאינון ה״ה‪ ,‬היינו ה׳ פלאה‬
‫והיינו סוד שיעור קומה‪ ,‬כי לא נשלם קומתו שהוא אוח‬
‫וה׳ חחאה‪ ,‬והו׳ שביניהם הוא חוברח הב׳ ההי״ן‪ ,‬וממשיך‬
‫ו סוד האמה‪ ,‬אלא כצירוף חצי האמה שהיא המלכות‬
‫השפמ מבינה להמלכוח וכאמור‪ .‬דאינון יםינא ושמאלא‪.‬‬
‫עיי״ש‪ ,‬חה הוא ביאור הדברים כאן‪ ,‬דאוח ו דאיהו‬
‫היינו כמש״ל)תיקץ כ״ד דף ס״ט פ״ב( דשכינתא פלאה‬
‫במציעות ה״ה וטי‪ ,‬היינו הד שעומדת בץ ב׳ ההיץ‬
‫היא מספרא דימינא בסוד מנרתא לדרומא‪ ,‬ושכינתא‬
‫חחאכ היא מספרא דשמאלא בסוד שולחן בצפץ מיי״*‬ ‫ומושך השפע מה׳ עלאה לה׳ תתאה איהו שיעור קומה‪,‬‬
‫והדברים יחיחדו פס מ׳׳ש)בפרפ״ח פ״ח משפפר החפילין‪,‬‬ ‫ר״ל שזה הוא תיקונו והשלמתו בכל שיעור קומתו‪ ,‬כשהוא‬
‫ובפ״ח בכללים של מהרח׳ץ כלל י״ד( דהב׳ כחפיס הם‬ ‫מושך השפע מה׳ עלאה להמלכות ה׳ תתאה וכאמור‪ :‬ואיהו‬
‫סוד הב׳ פטרץ חו״ג‪ ,‬כחף הימיני הוא ה׳ חסדים‪ ,‬וכחף‬ ‫אמה דםליק)כצ״ל( באות י׳ לעשר אמות‪ .‬עיץ)פרע״ח‬
‫השמאלי היא ה״ג עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש‬ ‫פ״י משפר העמידה( ח״א בפת קמגותו גופו קסן דומיא‬
‫דאות ף גלי ראש‪ ,‬וכשהגדיל גופו מנשה ף פם ראש‪ ,‬וראש‬
‫שהר‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תשסרי ]לף מ״א ע״א[‬ ‫תכ‪1‬וני‬ ‫?נד‬
‫שני קצותיו ‪< DD‬נ״א אל » י ק«תיו <׳י וחבי אינון ו״ו‪ .‬ובהון אתעביד ה״ה בחבורא‪ .‬ובגין דא‬
‫(‬ ‫(‬ ‫אל‬
‫אל שני קצותיו וחבר‪.‬‬
‫בכל אתר אמה איוע ו׳‪ .‬ובגין דא איהי בת ששה טפחים‪ .‬וחצי האמה דא י׳‪ .‬דתרין יודי״ן‬
‫אינון שיעורא דאמה‪ .‬ואת י׳ שיעורא דילה ג׳ טפחים ודא ג׳‪ .‬ועשר אמות דא איהו‬
‫שיעורא דגופא דבר נש‪ .‬לקבל עשרה דברים דאתמר בכוס של ברכה‪ .‬ולא אשתאר בזמנא‬
‫‪7‬א אלא ארבע)ס״א דאסתלק ו׳ ואשתאר ד׳ מן זו פחנופין‪ .‬ושעורא דכלא ף ס « י סליק לעשר( כמה דאוקמוהו‪.‬‬
‫וכולהו רמיזי בגופא כגוונא דא‪ .‬בדרועא ימינא תרין אמין מן פרקא לפרקא‪ .‬וכן בדרועא‬
‫שמאלא תרץ‪ .‬הא ארבע‪ .‬וכן בתרץ שוקין ד ‪ ,‬הא ח׳‪ .‬ובגופא תרץ הא עשר‪ .‬דא איהו‬
‫עשר אמות ארך הקרש‪ .‬הקש״ר איתו בהפוך אתוון‪ .‬בין קשר לקשר‪.‬‬
‫חמשה‬
‫פאר לחי ראי‬
‫מוסיף תבלין למש״ל לאיהו לו פרצופץ ולא איהו שיעור‬ ‫שהד המחבר ‪3‬׳ ההי״ן בסול ב׳ כחפוח חוברות‪ ,‬הוא סול‬
‫קומה לאתמרביה י׳ אמות •וגר‪ ,‬והייגו לפי האמור כי הו׳‬ ‫חיגור הב׳ קוים ימין ושמאל‪ ,‬כעעס ענין אוח ד שהוא‬
‫עם הי׳ שבראשה אינה אלא ע״ס‪ ,‬שהי׳ הוא ג״ס כח״ג‪,‬‬ ‫עמולא לאמצעיחא הכולל ימץ ושמאל וכאמור אל ב׳‬
‫והו׳ הוא ו״ס מחסל על יסול‪ ,‬ושיעורא לגופא לב״נ‪,‬‬ ‫קצותיו אינון ו״ו וכו׳ הוא חחר לפרש מש״ל ואיהו כליל‬
‫דהיינו סול שיעור קומה לז״א הוא רק כשנשלם בי״ס‪ ,‬ע״כ‬ ‫חרץ ו״ו ראחמר בהון אל ב׳ קצוחיו וחגי‪ ,‬היינו לפי‬
‫אי אפשר להשלים קומתו‪ ,‬אלא אס מחברים אליו ספי׳‬ ‫האמור כי ו״ו הס סול ח״ח ויסור שבכללם הס ו״ו‬
‫המלכוח ב״ז וכאמור‪ :‬לקבל י׳ דברים דאתםר‪ .‬בש״ס‬ ‫במילואו‪ ,‬שעל ילס מחחבריס ב׳ ההי״ן ונמשך השפע על‬
‫)ברכוח וף נ״א ע״א( י׳ לברים נאמרו בכוס של ברכה‬ ‫ילס מה׳ עלאה לה׳ חחאה‪ :‬ובג״ד אל ב׳ קצותיו וחבר‬
‫עעור עטוף וכד‪ :‬בכוס של ברכה עיין )נזהר פ׳ עקב‬ ‫ור״ל שמלח וחבר הוא מיוחר‪ ,‬שהיה די לומר ב׳ כחפות‬
‫לף רע״ג ע״ב( לכוס של ברכה הוא מרמז לסול המלכוח‪,‬‬ ‫חוגרוח יהיה לו אל ב׳ קצוחיו‪ ,‬אלא שבא להורוח על‬
‫כו״ס בגי׳ אלקי״ם‪ ,‬וי׳ לגרים הנ״ל מרמזים איך שצריך‬ ‫ענץ הב׳ ההי״ן שקולם החפשעוחס הם ב׳ כחפוח נפרלוח‬
‫לחקנה בכל הי״ס בכל שיעור קומחה‪ ,‬עיי״ש ולהלן)סוף‬ ‫זמ״ז‪ ,‬וע״י הב׳ ווי״ן סול ח״ח ויסור מחחגריס ג׳ ההי״ן‬
‫חיקון מ״ז לף פ״ל ע״ב וריש לף פ״ה(‪ .‬ולא אשתאר‬ ‫ונעשים בסול שחי כחפוח חוברוח • בכל אתר אמה איהו‬
‫בזטנא דא אלא ארבע ג״ז מבואר בש״ס )שם( אד׳י‬ ‫ד וכו׳ הוא חוזר לפרש לבריו שלמעלה שאמר לאמה וחצי‬
‫אנו אין לנו אלא ארבעה בלבל הלחה שעיפה חי מלא‬ ‫האמה הוא סול אוח ד‪ ,‬לאמה הוא ר בלא ראש‪ ,‬וחצי‬
‫עיי״ש‪ ,‬ופנימיוח הענין מבואר )להלן לף פ״ה ע״א( ח״ל‬ ‫האמה הוא י׳ שבראש הד‪ ,‬ומפרש העעס ואמר כי קיי״ל‬
‫ובגלוחא ליח לן אלא ל׳ וכד ואינון מסערא לאוח ה׳ ראיהי‬ ‫לאמה היא בח ו״ט‪ ,‬ופמ״ש )הרע׳׳ב מ״ב פ״ל לכלאים‪,‬‬
‫רביעיח לחשבנא‪ ,‬ואיהי לל״ח עניה‪ ,‬בגין לאסחלק מינה‬ ‫ובמ״א פ״א לעירוגץ( עיי״ש‪] ,‬ועי׳ גש״ס עירובין לף‬
‫ף לאיהו ד דרגין עיי״ש ואשתאר ד מן דו פרצופין‬ ‫ל׳ ע״א[‪ ,‬והוא מהאי טעמא כי סתם אמה מרמז לאות‬
‫מביא מזה סמוכין למש׳׳ל לצורח אוח ה מרמז לסוד ל״ו‬ ‫ד שהוא ז״א בקטנותו שהוא רק בעל ו״ק בלי הראש סול‬
‫פרצופין לה׳ הוא כצורח אוח ד עם ד ואס אין מחקניס‬ ‫ג״ר וכנזכר למעלה • וחצי האמה‪< .‬״״ל ללפי האמור לאמה‬
‫אוחה בכל ו״ק לילה כטעם אוח ר שמרמז לשיעור קומה‬ ‫הוא שיעור ו״ס שמרמז לאות ד ו״ק גופא ח״א‪ ,‬נשמע‬
‫אז נשארה לל״ה ועניה‪ .‬ושיעורא דכלא ו׳ באות י׳‬ ‫ממילא לחצי אמה הוא ג״ס שהיא סול אות י׳ ג״ר ח״א‬
‫םליק לעשר ר״ל כשהד היא בשלימוחה עם י׳ בראשה‬ ‫שנחוםף לוגגללוחו וכנזכר• דתרין יודי״ן איגוןשיעורא‬
‫אז נשלמה הו׳ בכל המ״ס מכחר על יסול ו ה ר היא משלמח‬ ‫דאמה הוא כמפרש מש״כ לעיל לאמה הוא סול אוח ף‪,‬‬
‫לספי׳ המלטח ואז סלקח להזלווג עמו בכל שיעור קומחה‬ ‫וחצי האמה הוא סול אוח י׳‪ ,‬ואמר כי אמה שיעורה ו״ט‬
‫בי״ס וכאמור כמה דאוקמוהו‪ .‬להלן )תיקון מ״ז שס(‬ ‫סול אוח ר שהוא סול ד׳ס חג״ת נה״י‪ ,‬אכל אוח י׳ מרמז‬
‫וכולהו רמיזי בגופא‪ .‬ר״ל כי מש״ל לפסוק י׳ אמות‬ ‫לסול ג״ר שהוא רק ג״ס כח״ג ע״כ הוא סול חצי האמה‪,‬‬
‫אודך הקרש מרמז לשיעור קומת המלכות שיש גאכריס‬ ‫ואמר להב׳ יודי״ן שעל ראשי הכ׳ ו״ו שיעורם הוא רק‬
‫של הגוף מספר י׳ אמות שמרמז להספירות‪ :‬כדרועא‬ ‫כשיעור אמה שהוא אות ף וכאמור• ודא ג׳‪ .‬זה קאי על‬
‫ימינא ת ר ץ אמין‪ .‬עיין)כתשד הרמ׳׳ע מפאנו סי׳ י״נ(‬ ‫הי׳ הב׳‪ ,‬ושיעור הלגריס הוא כאילו הוא אומר לא ג״ט‬
‫לסתם אמה של גנין הוא מפרק הזרוע על סוף הפרק‬ ‫ולא ג״ט‪ ,‬ור״ל כמו שהי׳ של ראש ה ד הראשונה שיעורה‬
‫עיי״* וממילא להג״פ ליד הס גי אמות‪ :‬ובגופא ת ר ץ‬ ‫ג״ס כח״ג‪ ,‬כן י׳ הב׳ שיעורה ג״ט סול ג״ס כח״ב וכאמור‪.‬‬
‫עי׳ ש״ס )עירוגץ לף מ״מ ע״א( לקומת גופו של איש‬ ‫ועשר אמות דא איהו שיעורא דגופא דב״נ‪ .‬הוא‬
‫שישרו‬
 ‫קנה‬ ‫הזהר‬ ‫ת^ינא תשםרי!לף מ״א ע״א[‬ ‫תקוני‬
‫בריחים לקרשי צלע המשכן האחד‪ ,‬אינון חמש אצבעאן ד ע ימין• ‪ >» m‬וחמשה‬ ‫חמשה‬
‫בריחם לקרשי צלע המשכן השנית‪ ,‬ה׳ אצבעאן ד ע שמאל‪.‬‬
‫ה׳ אצבעאן כולהו מדה לבריחים‪.‬‬ ‫ואינה‬
‫נישעיי‪ .‬מי מדד בשעלו מים וגו׳‪ .‬והא אוקמותו‪ .‬ואינון ‪ $‬א * א זי חמש נקודץ‬ ‫‪9‬‬ ‫ואינון‬
‫אלין‪ ,‬דאינון קמ״ץ צר״י חלים חיריק שריק‪ ,‬אינון ברזא דאלקים‪ .‬דהכי םליק בחושבן‪,‬‬
‫ורזא דאלקי״ם מלא ייק‪ .‬ודא איהי ‪ -‬יהו( בינה ודאי‪ .‬והכי ברזא ה׳ אלפין כלילן בה׳ תתאה‪.‬‬
‫א‬ ‫)נ‬

‫אתוון‪ ,‬אינון תלת‪ .‬נשמה רוח ונפש‪.‬‬ ‫ואלין‬

‫ה׳‬
‫באר לחי ראי‬

‫)תיקון ל״א דף פ״ה פ״ב( בסוד אני מלאה הלכהי‬ ‫שיפורו ג׳ אמות‪ ,‬ופיי״ש )בתום׳ ל״ה גופו( שהקשו‬
‫מליא״ה הוא אוהיוח מל״א י״ק פיי׳׳ש‪ ,‬והכא אמד‬ ‫מהא רקיי״ל גבי החק ראיה שהוא בגובה ר׳ אמות‪,‬‬
‫להמשך הדרוש למש״ל)דף מ׳ סוף פ״ב( איהו בן י״ק‬ ‫ותי׳ למ״ש ג״א‪ ,‬היינו בלא הראש‪ ,‬אבל פס הראש‬
‫מן בינה‪ ,‬כי בינה הוא אוהיוה ב״ן י׳ק ואיהו ממוצפ‬ ‫מחזיק ל״א פיי״ש‪ ,‬ומעחה לאחר שאמר שאורך הב״פ‬
‫בתלה אחוון יק״ו דאתכלילן בבינה פיי״ש ובביאורינו‬ ‫של הרגלים הם ב״א‪ ,‬ממילא לשאר הגוף מחזיק רק‬
‫שס‪ ,‬וזה הוא ביאור הדברים כאן שאמר בזה מ״ש‬ ‫ב״א בין קשר לקשר‪ .‬ר״ל הפרקים האמצמיס של‬
‫דעמודא דאמצעיתא נמשך מבינה היינו מב׳ אותיות י״ק‬ ‫היריס שבין קשר לקשר הס בחושבן האברים פשרה שכל‬
‫מאלקי״ס‪ ,‬והיינו כמש״ל )בהקדמה דף פ׳ פ״‪ (3‬דה״פ‬ ‫א׳ מחזיק אמה‪ ,‬משא״כ הפרקים האחרים של היליס‬
‫אלקיס דמפ״ב הס מרמזים להמוחץ דאמא פלאה שהיא‬ ‫דהיינו כפוח הידיס והאצבפוח שהם סוף הקשר אינן‬
‫הבינה‪ ,‬והס נרמזים באותיות י״ק מאלקי״ס‪ ,‬כי ה״פ י׳‬ ‫בחשבון זה‪ :‬חמשח בריחים ונד אינון ה׳ אצבען‬
‫הוא מספר נ׳ סוד נ׳ שפרי בינה פיי״ש ובביאורינו שם‬ ‫דיד ימין כלומר שה׳ אצבפוח של הידים הס נרמזים‬
‫)בד״ה והיינו ה״י מאלקי״ם( דהמשכת המוחין ח״א‬ ‫בפסוק ה׳ בריחים וכדמפרש ואזיל ואינון ה׳ אצבעאן‬
‫מבינה נרמזים בהשס אלקי״ס אותיות מל״א י״ק שהוא‬ ‫כלהו מדח לבריחים‪ .‬ר״ל כי כמ״ש שהיי״ד אברים‬
‫סוד מוחין דאמא פלאה סוד בוצינא דקרדניתא שנמשך‬ ‫של הגוף הנזכרים שהם סוד פשר אמוח הם מרמזים‬
‫להד ולזה יחכן הגי‪ .‬ודא איהו יק״ו איהו כינה ודאי‬ ‫לקומח הז״א בי״ס כנ״ל‪ ,‬כן נמי ה׳ אצבפוח דימין וה׳‬
‫היינו כמש״ל )בסוף דף הקדום( דאוחיוח יק״ו אתכלילן‬ ‫אצבפוח דשמאל מרמזים לסוד ה׳ בריחים שמרמזיס‬
‫בבינה פיי״ש ובביאורנו שם ומשם נמשך להמלכוח‬ ‫לבנין הז״א בחמשח אורוח שהם סוד ה׳ מדוח‪ ,‬כמש״ל‬
‫וכאמור והכי ברזא ה׳ אלפין כלילן כה׳ ת ת א ה‬ ‫)בריש חיקון זה דף ל״ח ע״א( גסוד וחמשה בריחים‬
‫ר״ל שהשפפה מהבינה שהיא ק ״ ו סוד ה׳ אלפין של ה״פ‬ ‫פצי שמיס חמשה‪ ,‬הוא סוד מפשה בראשיח שהיה ה׳‬
‫אור היא נמשך פד״ז מהבמה להמלכוח סוד ה׳ חחאה‬ ‫בריחים דצד ימץ מספרא דחסד‪ ,‬וה׳ בריחים לצד שמאל‬
‫ד ע ז״א שהוא אוח ף בן י׳ק וכנזכר• ואלין אתוץ‬ ‫מספרא דגבורה‪ ,‬שהם סוד ה׳ נקודות של הה׳ אלפי״ן‬
‫אינון נ׳ נר״נ לאחר שאמר למפלה שה׳ פלאה המאירה‬ ‫דה״פ אור דמפשה בראשית‪ ,‬דאינון ה׳ חיקונץ דקי‬
‫בה׳ חחאה‪ ,‬הוא בכח ה״פ אור דמפ״ב שהוא סוד ה׳‬ ‫המדה שנתפשט בכל צד מהנקודה הראשונה שהיא סוד‬
‫גוונץ ד נ ה ח ‪ ,‬והוא סוד קו המדה דכליל ה׳ אלפין של‬
‫בוצינא דקרדניתא דמפ״ב‪ ,‬וכמש״ל)שס( באורך‪ :‬ואינון‬
‫ה״פ אור‪ ,‬והוא סוד ג׳ אוחיוח יקיץ‪ ,‬וכאמור )וכמ״ש‬
‫מי מדד וכד‪ .‬גם זה מבואר למיל )חקון ה׳ דף י״מ‬
‫מזה גס לפיל חקון ה׳ דף י׳׳פ פ״‪ ,(3‬הוא מוסיף‬
‫ע״א ופ״ב ובריש תיקון זה( שפסוק זה מרמז לסוד ה׳‬
‫בהמשך הדרוש ואמר שאלו הג׳ אוחיוח יק״ו הם ג״כ‬
‫חיקונץ לקו המדה של הה׳ אלפץ דה״פ אור דמע״ב‪,‬‬
‫סוד נ״ר ונשמח ישראל אשר מקולס בהביגה‪ ,‬ונשפפיס‬
‫ונקודץ בה׳ נקודות פחוח״י חות״ס פיי״ש ובביאורינו‬
‫להמלכות פ״י צינור אוח ף של ז״א‪ ,‬והיינו כמש״ל)חקון‬
‫כ״א דף נ׳ פ״א( בסוד נ״ר הוי״ה נשמת אדם‪ ,‬נ״ר‬ ‫שס• אינון ברזא דאלקיס היינו כמש״ל )בהקדמה‬
‫איהו אות ה׳ דה׳ בדופק נהורק נהרין גה‪ ,‬ואמון חוור‬ ‫דף ד׳ פ״ב( זה׳ קדות פחוח״י חות״ם של ה׳ אלפץ‬
‫סוגק וכד‪ ,‬ופיי״ש פול )רף מ״ס פ״ג( בסול נ״ר הוי״ה‪,‬‬ ‫דמע״ב‪ ,‬סלקץ למספר אלקי״ם‪ ,‬שעליהם אמר יחזקאל‬
‫נ״ר הוא ר״ת נר״נ‪ ,‬והוי״ה הוא סול המלכות שמאיר‬ ‫ואראה מראות אלקי׳׳ם‪ ,‬היינו סוד ה״פ אלקיס שנאמר‬
‫גה הגינה שהיא מקור נשמח ישראל ככח ה״פ אור‬ ‫במעשה בראשיח עיי״ש ומיאורינו שם )בל״ה וקולוח‬
‫פיי״ש‪ ,‬ומבואר לפי האמור שגם פנין השפפת נר׳׳נ של‬ ‫אלו םלקין אלקי״ם(‪ :‬ורזא דאלקיס םל״א י״ק‪ .‬ר״ל‬
‫כי א&קי״ם הוא אותיות מל״א י״ק‪ ,‬והוא מנין מש״ל‬
‫ישראל‬
 ‫הזהר‬ ‫^ מ״א ע׳׳א[‬ ‫תקונא תש‪0‬רי‬ ‫הקרני‬ ‫קנו‬
‫‪,‬‬
‫זעירא גופא‪ .‬בית ק מ ל דכולתו‪.‬‬ ‫ה‬
‫נר י״י נשמת אדם‪.‬‬ ‫כ(‬ ‫״א פתיל ׳> דאתאחזץ ביה תלת גוונין דשרגא‪ .‬דאיהו)משלי‬ ‫ה‬ ‫)‪0‬‬ ‫פתילה‬
‫)ס״א זתיז(‬ ‫דא צדיק‪ .‬דאתמר ביה שמן זית זך‪ .‬כתית‪ .‬דכתיש כתישא באינון אתיז‬ ‫זית מזתים‪,‬‬
‫דאינון אברי גופא‪ .‬ודא ברית מילה‪ ,‬לגבי שכינתא דאתקריאת גד‪.‬‬
‫דמלה‪) .‬במדבר יא> והמן כזרע גד הוא‪ .‬בההוא יו״ד ל אתעבידת גיד‪.‬‬
‫ד(‬ ‫ותא‬
‫אתקריאת גד‪ .‬בגין דאיהו כלילא מז׳ םפיראן דםלקין לחושבן ג״ד‪.‬‬ ‫ואמאי‬
‫אתקריאת מן‪ .‬שא ל בגין דכולא לא ידעו מה הוא‪ .‬מ ח י ת לון קודשא בריר הוא מן‪,‬‬
‫ה(‬ ‫)נ‬ ‫ואמאי‬
‫דאיהו‬
‫כ א ד לחי ראי‬

‫זוגיה ברמ״ח אבריו שנקראים זיפים‪ ,‬הוא מוציא השפע‬
‫מהזית פרטי שהוא אבר יסוד צדיק‪ ,‬והיינו הוד הג׳‬
‫איתיות יק״ו‪ ,‬ונתנה לגבי שכינתא לאיהי ה׳ תתאה‬
‫ועי״ז נשלם השם הוי״ה בשלימות שמן זית זך כ ת י ת‬
‫פי׳ שמהזית יוצא השמן ע״י כתישה דיסוד צדיק‪ ,‬וכמ׳׳ש‬
‫רבינו )בטע״מ פ׳ תצוה( עיי״ש באינון זיתים דאינון‬
‫אברים דגופא כצ״ל ומייל שע״י היחיד ח״א ביסוד צדיק עס‬
‫הנוקבא‪ ,‬נכתש השמן שהוא סוד טפת הזרע דג׳ אותיות‬
‫יק״ו כמל באבר היסוד צדיק‪ ,‬כי היסוד ממשיך הטפה‬
‫מכל האברים ונותנה להמלכות אתקריאת גד עייל‬
‫)תיקון י״ח דף ל״ו סוף ע״א( שדרש בסוד גיד הנשה‬
‫על יסוד צדיק‪ ,‬והכא דרש לה להמשך הדרוש לסוד‬
‫המלכות‪ ,‬כי לא נשלמה במדריגתה להיות נקראת גיד‬
‫הנשה‪ ,‬עד שז״א כתיש כתישא בברוי׳ זית שהוא יסוד צדיק‬
‫ונותן בה טפת הזרע‪ ,‬וקודם שמקבלת טפת הזרע שהוא‬
‫י׳ נקראת ג״ד וכמש״ל )תיקון כ״א דף נ״ד ע״א( בסוד‬
‫והמן כזרע ג״ד הוא וגוי‪ ,‬דג״ד היא יונה‪ ,‬שהיא‬
‫המלכות‪ ,‬וזרע ג״ד היא אות י׳ שהוא סוד הזרע הניתן‬
‫לה מיסוד ח״א‪ ,‬ועי״ז נעשיח בבחי׳ גי״ד וכדמפרש‬
‫ואזיל בגין דאיהי כלילא מז״ם‪ .‬ע״ל )בהקדמה דף‬
‫ר ע״א( דהמלכוח היא שביעאה לשיח‪ ,‬ועיי״ש בביאורנו‬
‫)בד״ה ושביעאה לשית( שהמלכות כלולה מז״ס חחאין‬
‫חג״ת נהי״ס עיי״ש‪ ,‬וכן מובא בכמה דוכתי בזהר‬
‫ובחיקונים • ואטאי אתקריאת מן בדפוס מנטובה הגי׳‬
‫נשה ועיין )ברמ״ז( שכחב שכצ״ל‪ ,‬ודיל שהוא כשואל‬
‫הטעם שהמלטת נקראת גיד הנשה‪ ,‬וכבר נתן טעם‬
‫לתיבת גי״ד‪ ,‬ועתה שואל למה נקראת נש״ה‪ ,‬ואמר‬
‫ע״ש נשיה‪ ,‬דיל שכחה וחוסר ידיעה כי לא ידעו מה הוא‬
‫עכ״ד‪ ,‬אמנם יש לקיים גס הגי׳ שהוא בדפוס‬
‫קונסטאנטינא מ״ן‪ .‬ומיל שהוא כשואל לפי האמור‬
‫דהפי׳ והמן כזרע גד הוא דד׳ל דהמן הוא סוד טפח‬
‫הזרע שנותן ז״א להמלכוח שהיא אוח י׳ שניחן בין ב׳‬
‫אותיות ג״ד וכמש״ל )תיקון כ״א שם(‪ ,‬והוא כשואל‬
‫אמאי אתקריאת הטפה הזו מ״ן ומפרש‪ :‬בגין דכולא‬
‫לא‬
‫ישראל הנשפע מבינה להמלכות‪ ,‬הוא סוד ג׳ אותיות‬
‫יק״ו כטעם נהר יוצא מעדן שהוא ה״פ אור שורש נר״נ‬
‫של ישרהל שנשפע מבינה להמלכות דרך ז״א וכאמור‬
‫ה׳ זעירא גופא ע״ל )בהקדמה דף י״ד ע״ב( דהמנורה‬
‫הוא מאנא דא גופא‪ ,‬ועיי״ש בביאורנו דר״ל כמו שהגוף‬
‫הוא הכלי שמקבל הנר״נ‪ ,‬כן המנורה מקבל השמן והאור‪,‬‬
‫וזה היא ביאור הדברים כאן שאמר ה׳ זעירא גופא‪ ,‬מיל‬
‫כי כמו שהגיף הוא בית קיטל של נר״נ‪ ,‬כן ה׳ אחרונה‬
‫שהיא סוד המנורה כמש״ל )שם( היא בית קיבול של‬
‫הג׳ אורות הנר‪ ,‬סוד ג׳ גוונין ־שרגא שהם אירות‬
‫השפע מהג׳ אותיית יק״ו‪ ,‬וכמש״ל)דף י׳ ע״א ודף י״ב‬
‫ע״א( שהנוקבא איהי מרגלית כלילא מכל גוונין נהורין‬
‫עיי״ש ובביאורנו שם• פתילה וכו׳ ע״ל )בהקדמה דף‬
‫י״ד ע״ב( פתילה שכינה‪ ,‬משחא דילה צדיק שק כתית‪,‬‬
‫נהורא דילה פמידא דאמצעיתא‪ ,‬ועיי״ש בביאורנו שהבאתי‬
‫מדברי רבינו )בפע״ח פ״ד משער הציצית( דפתילה היא‬
‫סוד המלכות אשר בה נהרין סוד נר ר שהוא ד ת נד׳נ‬
‫וכאמור זית מזיתים עיין )בלק״ת פ׳ עקב( בפסוק‬
‫ארץ זית שמן ודבש‪ ,‬בשם הרע״מ‪ ,‬דסוד זי״ת הוא הג׳‬
‫שמות מרגלאין א״ל אלקי״ם מצפ״ן גי׳ זי״ת‪ ,‬ושירשס‬
‫הוא הג׳ אותיות יק״ו שמהם יוצאים ג׳ שמות הנזכרים‪,‬‬
‫ושמ״ן בא״ת ב״ש בי״ט‪ ,‬כמנין הג׳ אותיות יק״ו‪ ,‬עיי״ש‬
‫)ובמק״מ פ׳ פנחס דף רמ״ז ע״א(‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫להמשך הדרוש‪ ,‬דבזה מובן מה שהיה המצוה בהמנורה‬
‫להאיר ע״י פתילה ושמן זית‪ ,‬כי פתילה היא סוד אות‬
‫ה׳ אחרונה‪ ,‬והיא מאירה ע״י השמן זי״ת שהוא סוד‬
‫הג׳ אוחיוח יק״ו המאירין בה וכאמור‪ .‬ומ״ש זיח‬
‫מזיחיס‪ ,‬מוק עפמ״ש )במאורי אור ערך זיח( וז״ל זיח‬
‫נקרא היסוד וממנו יוצא השמן הטוב שהם החסדים‪ ,‬וכל‬
‫האברים דדכורא נקראים זיחיס טכ״ל‪ ,‬ומקור הדברים‬
‫הוא )בזהר פ׳ פנחס סוף דף רמ״ז ע״א( וצדיק איהי‬
‫דכחיש כחישין‪ ,‬ואפיק מכל אינון שייפין עלאין דאינון‬
‫זיחין קדישין וכד‪ ,‬עיי״ש )ובמק״מ שם( וז״ש זיח מזיחיס‬
‫דא צדיק וכד‪ ,‬דיל שע״י היחוד שז״א מחיחד עם בח‬
 ‫‪,‬‬
‫‪tip‬‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תשםרי ]דף מ״א ע׳׳א וע״ב[‬ ‫‪*ilpfi‬‬
‫דאיהו כזרע גד חוור‪ m .‬ועינו כעין הבדלח‪ .‬דאיהו חוור מםטרא דימינא‪).‬ש»ח ט‪0‬‬
‫וטעמו כצפיחית בדבש‪ ,‬מםטרא דשמאלא‪.‬‬
‫מ״ה הוא כליל מעשר אתוון‪ ,‬דאינון ‪1‬דף מיא ע» [ יו״ד ק״א וא״ו ק״א‪ .‬ודא מנא דאורייתא וסליק‬
‫ב‬

‫לחושבן מ״ה‪ .‬ולא ידעו מ״ה הוא‪ .‬וערב רב שאילו בשרא ויהיב לון‪ .‬ומה כתיב)במיגד יא(‬
‫הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף י״י וגו׳‪.‬‬
‫בשר הא אוקמוהו מארי מתניתין בבשר היורד מן השמים‪ .‬דא מנא דאכלו ערב רב‪.‬‬ ‫והאי‬
‫יורד מן השמים‪.‬‬ ‫ועכ״ד אמרו עלה אין דבר טמא )ס״א‬
‫רע(‬

‫ורזא‬
‫ב א ר ל ח י ראי‬

‫)כפרפ׳׳ח פ״ד משפר הברכות( ונשר הוא מסטרא וגבורה‬ ‫לא ידעו וכו׳ ור׳׳ל שלא היה ביכולחם להשיג מהוחו‬
‫כחי׳ דינים הנקראים כשר‪ ,‬כסוד בשרא סומקא שהוא‬ ‫וענינו‪ ,‬כי ראו בו היפוך פנינים שיש בו חו״ג‪ ,‬וכמ״ש‬
‫נפולם הפשיה אשר שם הוא סוד הנשר פיי״ש ואף ה׳‬ ‫ובינו )בלק״ח פ׳ גהפלוחך( בסוד מ״ן שהמ׳ מרמז‬
‫וגו׳‪ .‬שגרמו פליהם חגבורח הדינים פ״י אכילח כשרא‬ ‫לסוד החסדים ד׳ יודי״ן דפ״ב‪ ,‬והן׳ מרמז לסוד הגבורוח‬
‫סומקא וכאמור והאי ג ש ר וכו׳ כיונחו בהמשך דברים‬ ‫ג׳ שערי בינה שמחלבש בגבורה פיי״ש‪ ,‬והיה רחוק‬
‫אלו הוא‪ ,‬כי הנה להלן)בתיקונים הנוספוח חיקון ג׳ סוף‬ ‫מדפחם להשיגו וכמש״פ ואזיל• כזרע גד חוור וכף‪.‬‬
‫דף קל״ט וריש דף ק״מ( מבואר שיש בשר מספרא דגבורות‬ ‫עיין)בלק״ח פ׳ בשלח( בסוד הפסוק כזרפ גד לבן‪ ,‬ג״ד‬
‫הקדושים ואף שהוא סומק‪ ,‬ופכ״ז הוא מספרא דחיה‬ ‫היא ז׳ יודי״ן דפ״ב ס״ג‪ ,‬ויודי״ן הם החסדים גוץ חוור‪:‬‬
‫דאיהו שור בשר חי בשר טהור‪ ,‬ויש בשר מספרא דרוח‬ ‫כעין הבדולח פיין בדברי רבינו)שם פ׳ בהעלוחך( דהפי׳‬
‫הטומאה שהוא בשר בשדה טריפה דשריא ביה רוח‬ ‫כעין הבדולח‪ ,‬היינו דאזדריקו ממוחא ד ח ק מלא דבדולחא‪,‬‬
‫הטומאה מלאך המוח‪ ,‬דרכיב פל קרנו שור מופד בשר‬ ‫ושם הם חסדים גמורים מםטרא דשמאלא פיין‬
‫טמא‪ ,‬ופל הבשר טהור דמסטרא דקדושה אחמר בשר‬ ‫)ברפ״מ פ׳ ויקרא דף ד׳ פ״א( בסוד אכלחי יפרי פם‬
‫מבשרי פיי״ש‪ ,‬חה הוא ביאיר הדברים כאן שמפרש דבריו‬ ‫דבשי‪ ,‬יערי דא שוקא דימינא‪ ,‬דבשי דא שוקא דשמאלא‪,‬‬
‫שאמר שהבשר שירד להפרב רב היה מספרא דדינא‪ ,‬אינו‬ ‫ועיי״ש עוד שכחב דבשי דא הוד ירכא שמאלא‪) ,‬ברע״מ‬
‫ר״ל בשר בשדה טריפה ובשר טמא מספרא דקליפה‬ ‫פ׳ פנחס דף רמ״ד ע׳׳א( עיי״ש מ״ה הוא כליל מי׳‬
‫והטומאה ח״ו‪ ,‬דהא ודאי דבשר היורד ‪ p‬השמים הוא‬ ‫אתוון וכו׳ פי׳ כי הענין שאמרנו שהק הוא כזרע גד‬
‫מסטרא דקדושה‪ ,‬דאין דבר טמא יורד מן השמים וכדמפרש‬ ‫שהיא הזרע הנשפע להמלכוח סוד הי׳ שבין אוחיוח ג״ד‬
‫ואזיל‪ ,‬אלא שהיה מהגבורוח מסטרא דקדושה‪ :‬הא‬ ‫כנ״ל הוא כי הי׳ מרמז לסוד י׳ אוחיוח של השם מ״ה שהוא‬
‫אוקמוהו מ״מ וכף הנה ‪33‬׳ החלמודים שלפנינו בבלי‬ ‫בח״ח דכלול הב׳ קוץ ימין ושמאל ע״כ היה כעין הבדולח‬
‫וירושלמי לא נמצא מימרא זו פל דור המדכר‪ ,‬וכש״ס‬ ‫ומראיחו חוור מסטרא דחסד וטעמו כדבש מסטרא דגבורה‬
‫)סנהדרין דף נ׳׳פ פ״‪ (3‬נמצא מימרא זו פל אדה״ר‪ ,‬אגל‬
‫כנ״ל כטעםספי׳ח״חדכלילב׳עטריןעטראדחסד ועטרא‬
‫לא פל דור המדכר‪ ,‬ואולי נזכר מימרא זו ‪3‬א׳ מהגמ׳‬
‫דגבורה וכאמור‪ :‬ודא מנא דאורייתא וכר ולא ידעו‬
‫ירושלמיח מס׳ קדשים שנזכר כשה״ג )מפרכח ס׳ פרך‬
‫מ״ה הוא פי׳ שנעלם מהם סוד שם מ״ה‪ ,‬משום דהאי‬
‫חלמוד( שחסר לנו ונאבד בדור אחרון בבשר היורד‬
‫שעחא עדיין לא קבלו החורה והיה חסר מנא דאורייחא‪,‬‬
‫מ״ה עסקינן פיין )ברפ״מ פ׳ צו דף ל״ג פ״ב( בסוד‬
‫ע״כ נעלם מהם סוד שם מ׳׳ה שהוא בח״ח שמשם חצא‬
‫בשר היורד מן השמים פסקינן‪ ,‬שמרמז ליסוד דנוקבא‪,‬‬
‫התורה‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בלק״ח בטע״מ פ׳ חרומה( בסוד‬
‫מאי מן השמים פמודא דאמצפיתא‪ ,‬דפלה אחמר ובשר‬
‫החורה שמונחח בארון עיי״ש• וערב רב שאילו בשרא‬
‫מבשרי דא בשר הקודש דאדליקת בכמה שלהובין מספרא‬
‫וכד כוונחו בהמשך דברים אלו להסביר שהע״ר שמאנו‬
‫דגבורה ברחימא דבפלה פיי״ש‪ ,‬ולז״א שהבשר שירד לדור‬
‫המדבר אז היה מבשר הזה שהוא מספרא דגבורה שהוא‬ ‫בהק‪ ,‬ושאלו בשר דוקא וגרמו עליהם חגבורח הדינים‪,‬‬
‫מיסוד דנוקבא‪ ,‬וכמ״ש )מהר סוף פ׳ בהפלוחך דף קנ״ו‬ ‫הוא משום שלא היה להם חלק במנא דאורייתא שהוא‬
‫פ״א( בשפחא דא״ל קב״ה למשה הנני ממטיר לכם לחם‬ ‫כלול גם קו החסד גוון חוור ואחזו רק בקו השמאל‪ ,‬ע״ב‬
‫מן השמים‪ ,‬חדי משה ואמר השחא ההוא שלימו בי אשחכח‪,‬‬ ‫שאילו בשרא סומקא שהוא בחי׳ דין‪ ,‬וכמ״ש )בזהר פ׳‬
‫דהא בגיני נחיח מן לישראל‪ ,‬כיון דחמא משה דאהדרו‬ ‫שמוח דף כ״א ע״ב( בסוד ‪3‬ץ הערבים חאכלו גשר‪,‬‬
‫לנחחא לדרגא אחרא ושאלו בשר וכד‪ ,‬אמר ואס ככה‬ ‫דהבשר הוא סומק מסטרא דגבורה‪ ,‬ע״כ ‪ 0‬הבשר עודנו‬
‫גץ שניהם ואף ה׳ חרה וגד עיי״ש‪ ,‬ועי׳ בדברי רבינו‬
‫את‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא תשסרי ]דף מ״א ע׳׳‪0‬‬ ‫הקוני‬ ‫קנה‬
‫בשגם הוא בשר‪ .‬ורזא דא לחכימי לבא‬ ‫‪0‬‬ ‫)בראשית‬ ‫דהאי בשר מאי ניהו‪ ,‬אלא כד״א‬ ‫ורזא‬
‫אתמסר‪.‬‬
‫והאי בש״ר בהפוכא שב״ר‪ .‬ועליה אתמר ‪» m‬ב> שבר רעבון בתיכם‪ .‬אם זכו ל בשר קדש‪.‬‬
‫ו(‬

‫דאתמר ביה)איוב ^ ומבשרי אהזה אלוה‪ .‬ואם לא נטרין בהאי בש״ר אות ברי״ת‪ .‬אתהפך‬
‫לון בשב״ר‪) .‬ס״א מ*אתי(‪.‬‬

‫כל שמא דאיהו מן תרין אתוון‪ ,‬כגון )ישעיה«> כי ביה י״י צור עולמים‪ .‬תליא מן הכמה‪.‬‬
‫ומן תלת אתוזן‪ ,‬תליין מן בינה‪ .‬ומן ארבע‪ .‬תליין מן שכינתא תתאה‪ .‬ומן המש‪ ,‬תליין‬
‫בתמש‬
‫כ א ד לחי דאי‬
‫ומעצמי מבעי ליה‪ ,‬אלא מבשרי ממש‪ ,‬ומאי היא‪ ,‬לכתיב‬
‫ובשר קודש יעברו מעליך‪ ,‬וכ׳ והיתה בריתי בבשרכם‪ ,‬לכל‬
‫זמן דאתרשים ב״נ בהאי רשימא קלישא להאי אות‪ ,‬מיניה‬
‫חמי לקב״ה‪ ,‬מיניה ממש‪ ,‬ואי לא זכי‪ ,‬ללא נעיר האי אות‪,‬‬
‫מה כתיב מנשמת אלוה יאכלו עיי״ש אתהפך לון‬
‫בשב״ר היינו כי כמו שיש ב׳ מיני גשר‪ ,‬שיש בשר שהוא‬
‫מסטרא לגבורה‪ ,‬ויש בשר שהוא מסמרא לחסל כנזכר‪ ,‬כן‬
‫גם בטרוף שב״ר יש ב׳ בחיי‪ ,‬יש שבר שהוא סול מזון ומחיה‬
‫בסול שבר רעבון בחינם‪ ,‬ויש שבר שהוא לשון שבירה‬
‫מסטרא לגבורה‪ ,‬ומי שנוער אוח בריח קולש אז זוכה‬
‫שנעשה מהבשר צירוף שבר מסטרא לחסל‪ ,‬אבל מי שפוגם‬
‫ביסול צליק וגורם קלקול ביסול שנקרא בשר קולש‪ ,‬אזי‬
‫ממשיך עליו ענין שבר שהוא תוקף הדינים‪ ,‬וכמ״ש הרמ״פ‬
‫)במאורי אור ערך שבר( דבשר הוא מצד הדינים עיי״ש‪,‬‬
‫ועי׳ בדברי רבינו )בפע״ח פ״ג וד׳ משער השופר( בסוד‬
‫השברים ות״ח כל שמא וכו׳ )הגר״א( כחב שמאמר‬
‫זה אין לו המשך עם מאמר הקדום‪ ,‬והוא שייך להלן‬
‫)חיקון ע׳ דף קל״ה ע״א(‪ ,‬אמנם כדי שלא לשבש הספרים‪,‬‬
‫יש לקיים גי׳ זו שסמכו מאמר זה למאמר דסליק מיניה‬
‫שאמר לעיל דסוד הג׳ אוחייח יק״ו הם בבינה ומשפיעים‬
‫להמלכות סוד ה׳ תתאה וכנזכר‪ ,‬ובכן הוא מפרש הענין‬
‫מ״ש דשם יק״ו הוא בבינה‪ ,‬שכן כל שם שהוא בן ג׳ אותיות‬
‫הוא בבינה‪ ,‬וכדמפרש ואזיל דאיהו מן תרין אתוון‬
‫וכד עי׳ בע״ח )דרוש י״ג משער פנימיוח וחיצוניות(‬
‫שכחב וז״ל ואל חחמה אם חראה שמוח וכינוים והויוח‬
‫אלף אלפי רגבוח שבכל ספירה וספי׳ יש ממיעוט אוחיוח‬
‫ויש מרוב אוחיוח וכ״א מהם מורה על י״ס שבאוחו‬
‫הבחינה‪ ,‬ולא יגרע מי״ס רק לפרקים נכללים ביחד‪ ,‬ואי‬
‫אפשר לשום אחד שיהיה פחוח מב׳ אוחיוח י״ק או א״ל‬
‫וכיוצא עכ״ל תרין אתוון וכו׳ מן חכמח ע״ל )חיקון‬
‫ס״ט דף ק״ז ע״א( בסוד הרוצה להחכיס ידרים‪ ,‬דשם‬
‫י״ק מאיר בימינא סוד החכמה‪ ,‬דאוח ה׳ עולה להי׳ סוד‬
‫אגא עיי״ש‪ ,‬וכ״כ )בפרע״ח פ״ג משער השופר( דאבא‬
‫סוד החכמה נקרא י״ק עיי״ש‪] ,‬והטעם כחגו המקוגלים‬
‫כי הארח הכחר נכלל בכמה[ ומן ג׳ אתוון תליין מן‬
‫בינה היינו כי בבינה נכלל הארח הכחר והחכמה הרי‬
‫ות״ח‬
‫את עושה לי וגו׳ לחשימא נוקבא במיכלא לילה עיי״ש‪,‬‬
‫והיינו שהמן ירד בדרגא דמשה שהוא יסוד דדכורא‪ ,‬כי‬
‫גוף ובריח חשבינן חד‪ ,‬והבשר היה מסטרא דיסוד דנוקבא‬
‫שמשם נובעין הדינים בסוד דינא דמלכוחא ורזא דהאי‬
‫בשר מאי גיהו ע״ל )חיקון ס״ה דף צ״ו ע״א(‬
‫דאדה״ר הי״ל ב׳ נשים‪ ,‬א׳ דעצם סוד דינין חקיפין‪ ,‬והב׳‬
‫דבשרא סוד החסדים‪ ,‬וביאור הענין עי׳ בדברי רבינו‬
‫)בע״ח פ״ב משער לאה ורחל( בסוד עצם מעצמי ובשר‬
‫מבשרי‪ ,‬כי אד״ם שהוא סוד ז״א שם מ״ה יש לו ב׳ נשים‬
‫א׳ לאה שהיא חיה ראשונה והיא דינים קשים מאוד‬
‫והיא בחי׳ עצם מעצמי‪ ,‬והב׳ בחי׳ רחל סוד בשר מבשרי‬
‫שהיא במקום גלוי החסדים ודינים ממוחקים עיי״ש‪,‬‬
‫וזה הוא ביאור הדברים כאן דלאחר שאמר בהמשך הדרוש‬
‫דה׳ אחרונה שהיא בחי׳ רחל מקבלח שפעה מבעלה ע״י‬
‫היסוד צדיק כנזכר‪ ,‬ואמרנו שנקראח גי״ד ע ״ י שמקבלח‬
‫השפע ע״י אבר היסוד צדיק שנקיא גי״ד וכאמור‪ ,‬ובכן‬
‫הוא כשואל ואמר האי בשר שהיא ה׳ אחרונה רחל סוד‬
‫גילוי החסדים ודינים ממוחקים שא״א לומר שהיא מהבשר‬
‫מסטרא דגבורה כנ״ל מאי הוא הענין‪ ,‬ולזה הוא מפרש‬
‫אלא כד״א בשגם הוא בשר דיל דבע״כ אינו מסטרא‬
‫דבשר ששאלו הע״ר שהיא מסטרא דגבורה כנ״ל‪ ,‬אלא הבשר‬
‫שהוא מסטרא דחסד שהוא סוד בשגם הוא בשר‪ ,‬והיינו‬
‫כמ״ש בזהר )פ׳ בראשיח דף ל״ז ע״ב( בשגם דא משה‪,‬‬
‫דאיהו נהיר לסיהרא‪ ,‬ומחילא דא קיימין בני נשא בעלמא‬
‫יומין םגיאין‪ ,‬דע״י חורה אחיהיבח‪ ,‬וכדין יריק חיין לבני‬
‫נשא מהאי אילנא דחיין‪ ,‬וע״ד בשגם דאיהו בשר קיימא‬
‫מלה לארקא רוחא דחיי‪ ,‬זעי׳ עוד )בריש דף שאח״ז(‬
‫דסוד בשר הוא השפעח השפע של עניני עוה״ז עיי״ש‬
‫ורזא דא לחכימי לבא אתמסר להבחין בין בשר של‬
‫דור המדבר שבקשו הע״ר שהוא מסטרא דגבורה‪ ,‬ובק בשר‬
‫שהוא סוד בשר מבשרי שהוא השפעח חסדים טובים של‬
‫עניני עוה״ז בש״ר בהפוכא שב״ר פי׳ כאשר המלכוח‬
‫רחל מקבלח שפעה ע״י היסוד בסוד כשגם הוא בש״ר‪,‬‬
‫נשפע ע״י השפע של עניני עוה״ז שנקרא שב״ר בסוד‬
‫שב״ר רעבון בחיכם‪ :‬אם זכו בשר קודש וכד עיק )בזהר‬
‫פ׳ לך דף צ״ד ע״א( ומבשרי אחזה אלוה‪ ,‬מאי ומבשרי‪,‬‬

‫ג׳‬
‫סנט‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא תשםרי ]דף מ״א ע״ב[‬ ‫הקוני‬
‫בחמש ספירן‪ .‬ומן שית‪ ,‬תליין מן צדיק‪ .‬ומן שבע ותשעה ביה‪ .‬מן עשה בשכינתא תתאה‪ .‬דאיהי‬
‫עשירית האיפה סלת‪ .‬ובה מעשרין‪ .‬ובגין דאיהי כלילא מעשר אתמר בה אין שכינה שורה בפחות‬
‫מעשרה‪.‬‬
‫‪ m‬חסי> ז ר ס ״ א האי תגא איהי י׳ וחוטא דיליה ו׳‪ .‬והא אוקמוהו כורכין את שמע עם ואהבת‬
‫את‪ .‬ולא הוו מפסיקין‪.‬‬
‫בגין‬
‫כ א ד ל ח י ראי‬

‫ג׳ אתוון‪ ,‬וכמש״ל )בעמוד הקודם( ודא יק״ו בינה ודאי‪ ,‬כוללת כל הי״ס דאיהו עשירית האיפח םלת היינו‬
‫ועיי״ש בביאורנו דהשס יק״ו מאיר בבינה והוא מה״ט‪ .‬כמ״ש )בזוהר פ׳ פנחס דף רמ״ד ע״א( דהמלכות נקראת‬
‫ומן ד תליין מן שכינתא ת ת א ה היינו כמש״ל)בעמוד עשירית האיפה סלת דאיהי עשיראה דדרגין עיי׳׳ש‪ ,‬וע״ל‬
‫הקודם( דשלימות המלכות הוא‪ ,‬כשמאיר בה בעלה בג׳ )דף נ״ד ע״א( עוד מזה ובה מעשרין היינו כמש״ל‬
‫אותיות יק״ו‪ ,‬והיא עצמה היא ה׳ אחרונה‪ ,‬אז נשלם בה )תיקון י״ג דף ל״א ע״א( בסוד מעשר דגנך‪ ,‬דא מלכות‬
‫הכם בן ד׳ אותיות ומן ה׳ תליין בה״ם‪ .‬היינו כמ״ש דאיהו מעשר‪ ,‬ובגינה מעשרין‪ ,‬ועיי״ש בביאורנו שהבאתי‬
‫רבינו )בפרע״ח פ״ג משער הלולב ובשאר דוכתי( כי לא מדברי רבינו )בע״ח פ״ז משער הכללים( דםוד מעשר‬
‫יש לז״א רק ה׳ חסדים לחג״ת נ״ה שבו‪ ,‬אבל ליסוד ומלכות היא לתקן המלכות בסוד העשירי יהיה קודש‪ ,‬לפי שרחל‬
‫שבו אין לו חסדים בפני עצמם‪ ,‬רק כללות החסדים מחג״ת מלכות נוקבא ח״א מתחלה לא היה בה רק נקודה א׳‬
‫נ״השבו עיי״ש‪-‬ומן ו׳ תליין מן צדיק היינו כמ״שרבינו לבד עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא שכל שם בן י׳ אותיות מרמז‬
‫)בע״ח פ״ג משער עקודים ובשאר מכתי( דיסוד אינו לתיקון המלכות מה שהיא רק נקודה אחת‪ ,‬לתקנה ולהוסיף‬
‫לוקח חסד פרטי לעצמו‪ ,‬רק שנכללים בו כל הו״ק שהוא עליה שתהיה בקומה שלימה בת י״ס‪ .‬אתמר כ ה אין‬
‫חג״ת נה״י עיי״ש‪ ,‬וממילא מובן שכל שם שהוא בן ו׳ שכינה וכו׳ עי׳ ש׳׳ס )סנהדרין דף ל״ע ע״א( כל בי‬
‫עשרה שכינתא שריא‪ ,‬ועי׳ ש״ס )ברכות דף ו׳ ע״א(‬ ‫אותיות הוא מסטרא ליסוד צדיק שנכלל בו מספר ו״ס‬
‫ומן ז׳ וט׳ ביה מיל גם שם שהוא מז׳ או מט׳ אותיות‪ ,‬מנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם עיי״ש אין שכינה‬
‫מרמז ליסוד צדיק כי הוא שביעי לבינה‪ ,‬וכמש״ל)בהקדמה שורה בפחות טי׳ וכמ״ש להן)תיקון כ״ו דף ע״א ע״ב(‬
‫דף י״א ע״ב ובתיקון ף דף כ״א ע״ב( דיסוד נקרא מדה שהא״ב בהכאה מא׳ עד י׳ עולה לחושבן שכינ״ה‪ ,‬לקיימא‬
‫ז׳ על כי הוא ז׳ לבינה עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ועיין)ברע״מ דלית שכינ״ה נחתא פחות מעשרה עיי״ש ובביאורנו שם‪:‬‬
‫פ׳ משפטים דף קי״ד ע״ב( בגין דאהדרת בתיובתא באות זרקא וכו׳ אין לזה המשך עם המאמר‪ ,‬ונרשם שמסר‬
‫ברית‪ ,‬נחית בינה יק״ו לאתחברא לך בצדיק בגינך עיי״ש‪ ,‬תחלת המאמר‪ ,‬וכפי הנראה שסמכו מאמר זה לכאן‪ ,‬שגם‬
‫והיינו כי השפעת הזרע שמשפיע ז״א להנוקבא באות צורת הזרקא שאמרנו שהב׳ יודין שבתוכו מרמזים למעמד‬
‫ברית שהוא מדת יסוד צדיק נמשך מבינה‪ ,‬ע״כ מונין השכינה הקדושה אם למעלה מקומת ז״א או למטה‪ ,‬ובכן‬
‫ספי׳ יסוד צדיק למדה ז׳ מבינה שמשם מושך השפעתו‪ ,‬בא הרמז שהיודי״ן מרמזים להמלכות ג׳׳כ מטעם הנ״ל‬
‫ולזה אמר דכל שם שהוא מז׳ אותיות מרמז ליסוד‪ ,‬כשמקבל כי היא כלולה מי׳ וכאמור האי תגא איהי י׳ וחוטא‬
‫השפעתו מאמא עלאה להשפיע להמלכות‪ ,‬ומה שכתב שגם דיליה ף ע״ל)תיקון כ״א דף ס״א ע״ב( שמבאר שצורת‬
‫ע׳ ביה‪ ,‬מ׳ל שגם שם בן ט׳ אותיות מרמז ליסוד צדיק טעם הזרקא מרמז להשכינה הקדושה‪ ,‬כי צורתה היא ב׳‬
‫מובן עפמ״ש רבינו )בע״ח פ״מ משער הנסירה( שהקשה יודין שכרוכים זה בזה עם אות ו׳ בב׳ צדדים א׳ למעלה‬
‫דכיון דקיי״ל דאמא רק עד הוד אתפשטת וממנה נעשה וא׳ למטה‪ ,‬להורות כי סוד זרקא והיודי״ן מרמז לסוד‬
‫התגדלות קומתו ח״א‪ ,‬אם כן קשה יסוד שבו מהיכן השכינה שלפעמים היא עולה למעלה עשירית על ראשו‬
‫נעשה‪ ,‬כיון דלא הגיע התפשטות האמא עד היסוד‪ ,‬בסוד אשת עטרת בעלה‪ ,‬ולפעמים יורדת למטה בנה״י שלו‪,‬‬
‫ומתח דבע״כ לומר דהיסוד צדיק נעשה ע״י כפיפת ראש ולזה מוסיף הכא ואמר שכשהיא עולה למעלה בסוד תגא‬
‫דא״א שכופף א״א ראשו ומאיר בו במוחו ועי״ז נתהוה שהיא עטרה על רישיה היינו בבחי׳ אשת חיל עטרת בעלה‬
‫היסוד ח״א עיי״ש באורך‪ ,‬וא״א הוא סוד הכתר‪ ,‬ולזה היא כלולה מי׳‪ ,‬וחוטא דילה היא ף היינו סוד ף‬
‫אמר דמה״ט גס שם שהוא מט׳ אותיות מרמז ליסוד צדיק‪ ,‬תיבות דשמע ישראל שעל ידם מתקנין להמלכות בקומה‬
‫היינו שממין לו מכתר שהוא סוד א״א שמשם נבנה מ מ ו ­ שלימה בכל י״ם‪ ,‬ועי״ז עולה לתגא למעלה בראש הז״א‬
‫מן י׳ בשכינתא ת ת א ה כמש״ל )בהקדמה דף י׳ ע״א בסוד אשת חיל עטרת בעלה וכדמפרש ואזיל‪:‬‬
‫וע״ב( שהמלכוח כלולה מכל י״ס‪ ,‬ועיין )בפרע״ח פ׳ י״ב והא אוקמוהו בש״ם )פסחים דף נ״ו ע״א( כורכין‬
‫משער התפילין( בביאור הענין איך המלכוח נוקבא ח״א א ת שמע וכף ע״ל )חיקון כ״א דף ס״א ע״ב( חרקא‬
‫מרמז‬
 ‫הזהר‬ ‫תקתא תשסרי נלף מ״א ע״ב[‬ ‫הר^ני‬ ‫‪Dp‬‬
‫דאת י׳ איהי אבנא מרגליתא א> קדישא יקירא‪ .‬קירטא איהי שפה כלילא מחמש תקונין‪.‬‬ ‫בגין‬
‫דאינון אחה״ע בומ״ף וכף‪ .‬ודא ה׳ זעירא‪ .‬חמש אבנין דקירטא דא ה׳ עלאה‪ .‬דאינון‬
‫שמע ישראל י״י אלקינו י״י‪ .‬אתעבידו ה׳ אבנין‪ .‬אחד‪.‬‬ ‫ו(‬ ‫)דבי׳*‬
‫דכולהו ו׳‪ ,‬דאיהו כליל שית תיבין דיחודא‪ .‬דאינון שמע ישראל י״י אלהינו י״י אחד‪.‬‬ ‫כריכו‬
‫ובההוא כריכו צריך לסחרא קירטא ולארכא בה‪.‬‬
‫האי‬
‫כאד לחי ראי‬

‫איכון בפומא לאתמר בספר יצירה אמה״ע בומ״ן> וכו׳‬
‫ובהון אבנים שלימות תבנה לקב״ה וכו‪ /‬והמשך הלברים‬
‫לכאן מובן ע״פ מש״ל )תיקון כ״א דף ס״ב ע״א( ה׳‬
‫חלוקי אבנים וכוי‪ ,‬וכל שוי לון בקירטא לאיהי מלכות‬
‫קדישא‪ ,‬איחעבילובה חליטבעבמצחא לפלישתאה‪ ,‬ואינון‬
‫אבנין לאינון שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳‪ ,‬וכל שוי לון‬
‫בקירטא לאיהי שפה לפומא‪ ,‬צריך למיעבל לון בה כולהו‬
‫אחל וכו׳‪ ,‬והא שפ״ה ולאי לא שכינ״ה להכי סליקח‬
‫בחושבן שפ״ה עיי״ש ובביאירנו שם‪ ,‬וזה הוא ביאור‬
‫הלברים כאן שאמר שהקירטא שהוא כלי הרועים כנ״ל‬
‫שהוא כינוי לסול ק״ש‪ ,‬הוא כצורח שפה לפומא‪ ,‬ובכן‬
‫גס ע״י מה שקורין ק״ש בפה ומוציאין הליבור בה׳ מוצאוח‬
‫הפה נזרק האבן למטרחחפן הצליקים‪ .‬ודא ה׳ זעירא‬
‫ר״ל שהקירטא שהוא כלי הרובים שבו זורקין האבנים‬
‫שלומה לשפה לפומא‪ ,‬הוא סול מלכוח ה׳ חחאה‪ ,‬כטעם‬
‫אמרם מלכוח פה‪ ,‬וכמש״ל )בהקלמח ב׳ דף י״ז ע״א(‪,‬‬
‫ועיין בלברי רבינו )בע״ח פ״ג משער טנח״א( שכחב‬
‫שהמלכוח ע״י ה״א מנצפ״ך היוצאים מז״א‪ ,‬נגמר פרצוף‬
‫רחל ע״י ה״ג‪ ,‬וכנגלם יש ה׳ מוצאוח הפה וכו׳ ונקרא‬
‫אוחיוח סחומוח ועגולוח‪ ,‬כן הפה עגולה עיי״ש ה׳ אבנין‬
‫דקירטא דא ה׳ עלאה‪ .‬היינו כמ״ש רבינו )בע״ח שם(‬
‫שה״ג של ה׳ מוצאוח הפה אחה״ע וכד‪ ,‬נמשכים להמלכוח‬
‫מסטרא דבינה‪ ,‬ועיי״ש עוד)בדרוש ב׳ משער דרושי הצלם‬
‫במד״ק( שמבאר שם איך הה״ג שהם סוד הקול בה׳‬
‫מוצאוח הפה מקור מחצבחם הוא מהבינה עיי״ש‪ ,‬ועיין‬
‫)בסידור במונח והיה אם שמוע(‪ ,‬א״ס היינו אמא עלאה‬
‫שממנה עטרא דגבורה שממנה בנין הנוקבא‪ ,‬לפי שעיקר‬
‫בנין הנוקבא הוא מעטרא דגבורא דאמא המחפשטח‬
‫עחה בק״ש‪ ,‬ולכן נרמז בפסוק זה כל מציאוח בנין הנוקבא‬
‫וכד עיי״ש‪ ,‬חה הוא ביאור הדברים כאן שרצונו לבאר‬
‫בזה שהקירטא היא ה׳ זעירא רחל נוקבא‪ ,‬וה׳ אבני‬
‫דקירטא הם עטרא דה״ג דבינה ה׳ עלאה‪ ,‬שממנה נבניח‬
‫הגוקבא ה׳ חחאה וכאמור כריכו דכלהו ו׳ וכד הוא חוזר‬
‫לפרש דבריו שאמר למעלה דאוחד הוא חוטא דקירטא‪,‬‬
‫ומפרש בהמשך הדרוש שענין בנין הנוקבא ע״י ה״ג דאמא‬
‫שנעשה בק״ש‪ ,‬הכל נעשה ע״י ז״א סוד אוח ף‪ ,‬וכמ״ש‬
‫)בסידור במונח הד של והיה ם שמוע(‪ ,‬שע״י הד שהוא‬
‫ז״א שמקבל הה״ג מאמא ונופנן לברתא נעשה הכל וע״כ‬
‫יש‬
‫מרמז לסול קירטא‪ ,‬שהיא סול ק״ש‪ ,‬כלי רובה שע״י‬
‫זורקין אבני לקירטא להמיצונים‪ ,‬בסול אבנא לי ממת‬
‫לצלמא עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬והנה יען כי סלר אומנות‬
‫של כלי רובה קשת או באבני לקירטא שהוא כורך אצבעו‬
‫בחוט הקלע ועי״ז מושך בחוט להיוח קולע וזורק המן‬
‫להמרכז לאחר למחבעי‪ ,‬ע׳׳כ אחז״ל בלשונם כורכים את‬
‫שמע וכו׳‪ ,‬היינו כלרך היורה בקשח ובאבני לקירטא להיוח‬
‫כורך אצבע‪ ,‬ועי״ז יורים באבני לקלע לקוטב הנרצה‪,‬‬
‫וכלמפרש ואזיל עם ואהבת א ת עיין)בסילור מהר״ש(‬
‫בכוונה ואהבח אח‪ ,‬שכחב לכוון בזה מ״ע לאהוב אח‬
‫השכינה הנקראח א״ח שהיא רחל‪] ,‬והוא מלברי רבינו‬
‫)בפרע״ח פכ״ר משער הק״ש( בל״ה והנה במלח עיי״ש[‪,‬‬
‫ולזה אמר שזה הוא שכורכין אח שמע עם ואהבח אח‪,‬‬
‫שהיא רחל והיינו כי שמע ישראל וגד הוא ה׳ אמין‬
‫לקירטא וזורקין אבנין רקירטא לואהבח אח‪ ,‬שהיא סול‬
‫השכינה רחל נוקבא ח״א‪ ,‬ועי״ז מיחלים אוחה עם בעלה‬
‫וכלמפרש ואזיל ולא הוו מפםיקין פ״ה לשון הגמ׳ שם‬
‫לאנשי יריחו היו כורכין אח שמע ואמרו שמע ישראל י״א‬
‫ה׳ אחל‪ ,‬ולא היו מפסיקין‪) ,‬ופירש״י( ולא היו מפסיקין‬
‫בין אחד לואהבח עיי״ש‪ .‬בגי דאות י׳ איהו אבנא‬
‫וכו׳ ע״ל)בהקדמה דף י״א ע״א( דהק״ש הוא קירטא‪,‬‬
‫והא אחמר חמש אבנין ה׳ דאחעבידו חד א מ א באוח י׳‪,‬‬
‫וביאור הדברים עיי״ש בביאורנו שהבאחי מדברי )הזהר‬
‫פ׳ עקב דף רב״ע ע״א( ה׳ אבנין דקירטא‪ ,‬הוא ה׳ חיבוח‬
‫שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳‪ ,‬בסוד ויקח דוד ה׳ אבנים ‪p‬‬
‫הנחל‪ ,‬וכד שוי לון בקירטא דאיהי שפה ואיהי שכינחא‪,‬‬
‫אחעבידו חד כולהו ה׳ וקטיל לפלשחאה‪ ,‬והיינו שע״י‬
‫ה׳ חיבוח הנ״ל נחעורר ה״ג קדושוח שהם סוד אבני‬
‫מלחמה לזרוק חצים על הקליפוח להשמידם מחחח שמי‬
‫ה׳ עיי״ש‪ ,‬וזה הוא ביאור הדברים כאן שאמר שצורח‬
‫זרקא מרמז על סוד ק״ש שזורקין ה׳ אבני דקירטא וכד‬
‫ע״כ היו כורכין ולא היו מפסיקין‪ ,‬דעיקר היחוד דק״ש‬
‫ליחד ה׳ אבנים דקירטא עם השכינחא קדושה דאיהי אוח‬
‫י׳ דאיהי אבנא מרגליחא‪ ,‬והיינו כמש״ל)שם דף י׳ ע״א(‬
‫ואיהו י׳ מן אדנ״י מרגליח יקרא כלילא מכל גוונין עיי״ש‬
‫ובביאורנו שם‪ ,‬והיינו שהמלכוח מרומז באוח י׳ כי היא‬
‫כלילא מכל י״ס וכאמור‪ :‬איהי שפה כלילא מה׳‬
‫תקונין וכד ע״ל)תיקון ע׳ דף קל״ב ע״א( ה׳ חיקונין‬
 ‫קסא‬ ‫הזהר‬ ‫תקתא תשםרי ]יף מ״א ע״ג[‬ ‫הקוני‬
‫האי אבנא כלילא מחמש <!<* משי( עד דסליק לה עד אין סוף‪ .‬ורזא דמלה <» מ למען יאריך‬
‫(‬

‫ימים על ממלכתו‪.‬‬
‫האי אבנא בעאת למעבד דינא בעמלק‪ .‬או בסטרין אחרנין‪ .‬וכן בחייבייא‪ .‬נטלא מגבורה‪.‬‬ ‫כד‬
‫ואתכלילן בה כל םפיראן‪ .‬ואתקריאו בה כולהו גבורות‪.‬‬
‫בעאת למעבד חנא וחסדא בעלמא‪ .‬נטלא מחסד‪ .‬וכולהו ספירן אתכלילן בה‪ .‬ואתקריאו‬ ‫וכד‬
‫חסדים‪.‬‬
‫בה‪.‬‬ ‫אתכלילן‬ ‫ספירן‬ ‫וכלהו‬ ‫בעאת לרחמא על עלמא‪ .‬נטלא מעמודא דאמצעיתא‪.‬‬ ‫וכד‬
‫ואתקריאו רחמי‪.‬‬
‫י׳ איהי בכל סטרא‪ .‬א״כ במאי אשתמודעת‪ .‬כד נטלא מאבהן‪.‬‬ ‫והאי‬
‫אלא‬
‫ב א ד לחי ראי‬

‫אמי דקירטא להחיצונים בסוד אמא דממת לצלמא‪ ,‬והנה‬
‫מבואר מזה שעיקר כמה וענינה להוריד תוקף הגבורות‬
‫על שונאי הי‪ ,‬ולא יקשה הלא אמרנו לעיל )ריש דף זה(‬
‫וכולהו ח״י ברכאן אתכלילן בה׳ תתאה‪ ,‬הנה מבואר‬
‫שעל ידה נמשך החסדים ושפע דח״י ברכאן לישראל‪ ,‬ולזה‬
‫הוא מפרש ואמר שאין זה סתירה‪ ,‬דתרוויהו איתנייהו‬
‫ביה‪ ,‬כי בזק שצריכין למיעבד דינא ברשעים או בס״א‪,‬‬
‫נטלא מגבורה וכד וכמש״ל )בהקדמה דף י״א ע״ב( כד‬
‫אחנטילח מחסד וכו׳ וכד אחנטילח מגבורה וכד עיי״ש‬
‫ובביאורנו שם ואתכלילן בה כל ספי׳ ואתקריאו בה‬
‫כלהו גבורות הייני כמ״ש רבינו )בשעה״כ דרוש ה׳‬
‫מדרושי ר״ה ובשאר דוכחי( וז״ל ודע כי כפי עלייח זו״נ‬
‫באופן ההוא נכללים כל העולמוח‪ ,‬והענין הוא דביו״ט‬
‫של ר״ה עולים זו״נ יחד בגבורה דא״א ונכללים שם‪,‬‬
‫ואפילו כל שאר הספירוח אשר בא״א מגבורה שלו ולמטה‬
‫כולם נעשים בחי׳ גבורה‪ ,‬ועד״ז בשאר הי״ס כ״א כפי‬
‫בחיי עיי״ש גטלא מעמודא דאמציעתא וכד היינו‬
‫כמ״ש רבינו )בע״ח פ״ה משער פרצופי זו״נ( ח״א היינו‬
‫עמודא דאמצעיחא שהוא ח״ח נקרא רחמים הכלול‬
‫חד׳ג עיי״ש‪ :‬והאי י׳ איהי בכל םטרא‪ .‬הוא חוזר בזה‬
‫לדבריו הראשונים ומן י׳ בשכיגחא חחאה שהמלכוח‬
‫היא כלילא מי׳ מ״ל‪ ,‬ומוסיף כאן להמשך הדרוש דלהכי‬
‫מחייחס מספר עשר לשכינחא שהיא י׳ בכל סטרא‪ ,‬פי׳‬
‫בכל הסטרין הן מסטרא דחסד והן מסטרא דגבורה‬
‫או רחמים היא נעשיח לי״ס‪ ,‬מפני שכל הי״ס שלה‬
‫נוטים לצד נטילחה וכאמור‪ .‬א״כ במאי אשתמודעת‪.‬‬
‫פי׳ כיון דקיי״ל דבכל ספי׳ מאיר שם שהוא שייך לספי׳‬
‫זו‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בע״ח בשער השמוח(‪ ,‬ולזה הוא‬
‫כשואל דלפי האמור דלפעמים כל הי״ס שבמלכוח הם‬
‫מחסד‪ ,‬ולפעמים מגבורה כ נ < א״כ איך נודע בכל‬
‫שם מאחה צד הוא‪ ,‬כגק שם מספירח החסד איך‬
‫נודע שהוא מסטרא דגבורה‪ ,‬וכן להיפוך‪ :‬כד נמלא‬
‫יש ביחודא ושמע ישראל ו׳ תיבות‪ ,‬לרמז לסוד ו״ק ח״א‬
‫שע״י כורכין הק״ש לתקן המלכות בה׳ אבנים מ״ל‬
‫ובההוא כריכו צריך לםחרא קירטא ולארבא בה‪.‬‬
‫היינו כמש״ל דאות י׳ הוא אבנא דמרגליתא שהוא המלכות‪,‬‬
‫ואמר בהמשך הדרוש שעיקר התיר^ן שעושין עם הנוקבא‬
‫שהיא אוח יי‪ ,‬הוא ע״י היחודא דשמע ישראל שמתקנין‬
‫אח הזעיר לקבל השפע מאמא וליחנה לברתא‪ ,‬ע״כ צריכין‬
‫לכוון העיקר בק״ש רק בפסוק זה ולהאריך בחיבה אחרונה‪,‬‬
‫כי פסוק זה מרמז לסוד אוח ו׳ שהוא סוד החוט של‬
‫הקירטא‪ ,‬וצריך לעשות כדרך הקלעים והמורים בקשת‬
‫ובקירטא שמסבב חוט הקלע כמה פעמים עד שמוחח היטב‬
‫החוט‪ ,‬ועי״ז הוא זורק החן למחוז חפנו‪ ,‬וכמו כן מאריכין‬
‫בפסוק זה ומוחחין חוט הד שהוא ז״א להמשיך טפח הזרע‬
‫שהיא ה״ג מאמא לזרוק ע״י החוט שבחוך ח״י חוליוח‬
‫השדרה ח״א למרכז הנוקבא וכאמור האי אבנא כלילא‬
‫מי׳‪ .‬כן הגי׳ הגר״א והכ״מ וכצ״ל‪ ,‬ור״ל דלכן צריך להאריך‬
‫בד‪ ,‬כי האי אבגא שהיא המלכוח חכליח שלימוחה היא‬
‫רק כשהיא בשלימוח בכל י״ס שלה‪ ,‬ויען כי בפסוק זה‬
‫אין רק ד חיבוח סוד ויק כנ״ל‪ ,‬ע״כ צריך להאריך ב ד‬
‫דאחד להשלים לה עוד ד׳ ספירוחעד חשלום הי״ס ולז״א‪.‬‬
‫עד דסליק לה עד א״ס היינו סוד הכחר‪ ,‬וכמ״ש‬
‫)בסידור במונח ואהבח אח( דע״י יחוד דק״ש מעלין‬
‫אח המלכוח ומחקנין אוחה שחעלה עד הכחר עיי״ש‪,‬‬
‫והיינו סוד א״ס‪ ,‬וכמ״ש )בזהר פ׳ פנחס דף רנ״ח סוף‬
‫ע״א( דכחר אחקרי א״ס עיי״ש למען יאריך יטיס על‬
‫ממלכתו וכמש״ל )חיקון מ״ב דף פ״ב ע״א( שצריך‬
‫להאריך בק״ש באחד שמרומז בה הי״ס‪ ,‬א׳‪ ,‬כחר עליון‪,‬‬
‫ח׳‪ ,‬ח׳ ספירוח מחכמה עד יסוד‪ ,‬ר‪ ,‬מלכות‪ ,‬עלה אחמר‬
‫למען יאריך ימים על ממלכחו‪ ,‬ור״ל שצריך להאריך באחד‬
‫על ממלכחו‪ ,‬כדי לחקן המלכוח בכל הי״ס עיי״ש והיינו‬
‫כדאמרן• כד האי אבגא וכו׳ הוא כמפרש בזה הדברים‬
‫שאמר למעלה שהמלכוח היא סוד הקירטא שעל ידה נזרק‬

‫מאבהן‬
 ‫‪3‬‬
‫בנקודה‪ .‬כד איהי נקידא מסטרא דקמ״ץ‪ ,‬נטלא מחסד‪ .‬וכד איהי נקידא מסטרא דשביא‪,‬‬ ‫אלא‬
‫נטלא )ס״א י קא מגבורה‪ .‬וכד נקידא מחל״ם‪ ,‬איהי מסטרא דעמודא דאמצעיתא‪ .‬דתלת‬ ‫(‬ ‫נ‬

‫נקודין אלין איבון מיא ואשא ורוחא )מן חסי יד‪,‬״־ בתקז״ח חי כי ׳דג(‪.‬‬

‫אי הבל אחיך )בראשית י תא חזי תרין אתוון אלין דאסתלקו מניה דבהון חב‪ .‬גרמו ליה‬
‫(‬ ‫ויאמר‬
‫מיתה‪ ,‬א׳‪ .‬אמון מופלא ומכוסה‪ ,‬י׳‪ ,‬מחשבה‪.‬‬
‫ליה רבי אלעזר‪ ,‬אבא‪ ,‬והא כמה מחשבין אינון‪ .‬שכינתא תתאה אתקרי מחשבה‪ .‬חכמה‬ ‫אמר‬
‫עלאה אתקרי מחשבה‪ .‬ולעילא לעילא מחשבה‪ .‬ולעילא מכולהו מחשבה דלית לעילא‬
‫מינה‬
‫ב א ר לחי ראי‬

‫לפנינו בכל המאמר הזה וכאן הוא מקומו‪ ,‬כי אף אס‬
‫נמצא להלן לברי המאמר הזה באריכות יותר‪ ,‬ומה פסתס‬
‫כחן גינה שם‪ ,‬מ״מ הנה הרואה יראה שגס כאן נמצא‬
‫לברים שלא נאמר שס‪ ,‬והוא מאמר בפני עצמו‪ ,‬וכלרך‬
‫הזהר והתיקונים לכפול איזה מאמר בקצרה בשביל לבר‬
‫שנחחלש בה ומשנה צא זזה ממקומה‪ ,‬וסמכו מאמר זה‬
‫למאמר לסליק מיניה שמלבר בהמלכוח שמרומז באוח‬
‫י׳‪ ,‬וסמך מאמר זה שאמר ג׳׳כ לשכינחח חחאה היא‬
‫סול המחשבה שהוא סול אוח י׳ תרין אתוון אלין‪.‬‬
‫היינו אוחיוח א״י שפגם בהם קין כלמפרש ואזיל‬
‫א׳ אמון מופלא היינו כחר‪ ,‬וכמש״ל )חיקון נ״ב לף‬
‫פ״ז ע״א( כהר איהו אמון מופלא עיי״ש י׳ מחשבח‬
‫ע״ל )חיקון י״ג לף כ״ח ע״א( שאוח י׳ מהוי״ה הוא‬
‫סול מחשבה עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ולז״א הכא כי קין‬
‫כשהרג להבל לא פגם בבחי׳ המעשה לבל שהוא העולמוח‬
‫שלמטה‪ ,‬אלא גס במחשבה פגם‪ ,‬ולא זו שפגם גס‬
‫במחשבה אלא שגס בבחי׳ נחר שהוא למעלה ממחשבה‬
‫פגם‪ ,‬וכמ״ש )בנהר שלום לף ל״א ע׳׳ב( שהכחר כולל‬
‫בחי׳ עחיק ואריך ששם אין בו חפיסח מחשבה עיי׳׳ש‪,‬‬
‫)וגע״ח פ״א וב׳ משער לרושי אבי״ע‪ .‬וחא כמח‬
‫מחשבין אינון וכו׳ הוא כשואל כי אגיי רשב׳* לא‬
‫פי׳ באתה בחי׳ מחשבה פגם‪ ,‬כי הלא יש כמה מלריגוח‬
‫בענין המחשבה‪ ,‬יש בחי׳ מחשבה למטה במלכוח‪ ,‬ויש‬
‫בחיי מחשבה גס למעלה ולמעלה על הכחר‪ :‬שביגתא‬
‫ת ת א ח אתקרי מחשכח עיין )בפרלס שער ערכי‬
‫הכנוייס פ׳ י״ג ערך מחשבה( שמבאר הלבריס בזה‬
‫שאמר רבי אלעזר לשכינחא חחאה נקראח מחשבה‪,‬‬
‫היינו ר׳׳ל לאע״ג להמלכוח נוקבא רז׳׳א היא בעשיה‪,‬‬
‫מ׳ימ לגבי העולמוח שחחחיה שנחשבים כמעשה גשמיים‬
‫נקראח מחשבה‪ ,‬כי אע״ג שהיא בחי׳ עולם העשיה‬
‫היא לקה בחכליח הלקוח כמו המחשבה הלקה עיי״ש‪:‬‬
‫חכמח עלאח אתקרי מזזשבח‪ .‬ע״ל )תיקון ע׳ לף‬
‫קכ״ט ע״ב( מסטרא לחכמה לבה אחפחח ואתגליא‬
‫מחשבה סתימא עיי״* וע״ל)תיקון כ״א לף ס״א ע״ג(‬
‫וכל אית בישראל משכילים בחכמה לאיהי י׳ ממשגה‬
‫עלאה‬
‫מאבחן הגר״א ל״ג לה‪ ,‬וכתב שג׳ תיבות אלו צ״ל‬
‫בסוף מאמר זה מיא ואשא ורוחא כל נטלא מאבהן‬
‫כי אין להם המשך כאן עם המאמר‪ ,‬ולענ״ל יותר‬
‫נכון לגרוס זה סמוך לחיבוח לג׳ נקולין חלין כל נטלין‬
‫מאבהן מיא אשא ורוחא כאשר מפרש ואומר אלא‬
‫בנקודה והיינו כמש״ל )תיקון ע׳ לף קכ״ט ע״ב(‪ ,‬ודיל‬
‫לכל י״ס מסטרא לחסל כל השמות שלהס הס מניקליס‬
‫בנקודת החסל‪ ,‬וכן כל הי״ס מסטרא לגבורה בנקולח‬
‫הגבורה וכלמפרש ואזיל מסטרא דקם״ץ נטלא מחסד‬
‫ע״ל )בהקלמה לף י׳ ע״א( בסוד כי בי חש״ק ר״ח‬
‫ח״לס ש״בא ק״מץ‪ ,‬שהם הג׳ אבוח חג״ח‪ ,‬דקמץ הוא‬
‫נקוד החסד‪ ,‬וכ״כ לעיל )תיקון ה׳ דף כ׳ ע״‪ (3‬לנקודת‬
‫הקמץ הוא בקו ימין שהוא חסד עיי״ש דג׳ נקודין אלין‬
‫כד נטלין מאבהן אינון מיא ואשא ורוחא ]כצ״ל‬
‫וכמש״ל[ ע״ל )חיקון ה׳ דף כ׳ ע״ב( בסוד רק‬
‫באבוחי״ך חש״ק‪ ,‬דהג׳ נקודות חש״ק הס סוד הג׳‬
‫אבהן ברזא דג׳ קוים חג״ח‪ ,‬ולעיל )בהקדמה שם(‬
‫מבואר להג׳ כקולות הנ״ל נהרין באגנא יקירא מלכוח‬
‫ועיי״ש בגיאותו‪ ,‬לדיל כי נקולוח הוי״ה שבמלפוח הוא‬
‫מנוקד בנקודות ןלאית׳ שהוא ג׳ נקודות חש״ק‪ ,‬סול‬
‫הג׳ קוים חג״ת עיי״ש‪ ,‬ולז״א הכא להמשך הדרוש‬
‫שאין לחמוה אס אמרנו שהי״ם שבמלכוח לפעמים‬
‫כולם הס מסטרא דחסד‪ ,‬ולפעמים כולם מסטרא דגבורה‪,‬‬
‫ולפעמים מח״ח עמודא דאמצעיחא‪ ,‬כי כן הוא ענינה‬
‫וכחה של המלכוח‪ ,‬שהשם הוי״ה שלה מנוקד בנקודות‬
‫חש״ק‪ ,‬כי כלולה מכל הג׳ קוים חג״ח‪ ,‬שהיא סוד הג׳‬
‫אבוח מיס אש רוח‪ ,‬סול חד״ר‪ ,‬וכמ״ש )בס׳ יצירה‬
‫פ״ג ופ״ו( בסול ג׳ אמוח אמ״ש‪ ,‬שיצאו מהם ג׳ אבוח‬
‫עיי״ש‪ :‬ויאמר וכד מכאן על סוף חיקון זה השמיט‬
‫הגר״א ולא נלפס כאן‪ ,‬ונרשם כי מקומו להלן )תיקון‬
‫ס״ט ריש לף קט״ו( שכל המאמר זה נשנה שס באריכוח‬
‫יוחר‪ ,‬אמנם הנה המעיין )בע״ח שער עגולים ויושר‬
‫ענף ד ( יראה שהביא לשון החיקוניס בזה‪ ,‬וציין שהוא‬
‫ממ״ש )בתיקונים סוף תיקון י״מ לף מ״א( עיי״*‬
‫הנך רואה שגם לפני מרן הארח״ל היה הגי׳ כמו שהוא‬
 ‫קסג‬ ‫הזהר‬ ‫תקינא תשםרי ןלף מ ״ א » ״ ‪p‬‬ ‫הקוני‬
‫מינה‪ .‬והיא סתימא דבל סתימין‪ ,‬עלאה דבל עלאין‪ .‬אי תימא דסליק מחשבתיה דאדם תמן‪ .‬לא‪.‬‬
‫דהא אתמר ביה )ימית > ואירא כי עירם אנכי ואחבא‪ .‬דהאי ערום אהזי דאתפשט מלבושיה‪.‬‬
‫ג‬

‫ובגין דא אתמר באבא ואהבא‪ .‬ובברא לח> <‪ nw‬ויסתר משה‪.‬‬

‫‪P‬‬

‫ליה‪ .‬ברי‪ .‬בכולא האב‪ .‬במהשבה דאיהי לבושא למהשבה סתימא‪ .‬ובמהשבה סתימא‪.‬‬ ‫אמר‬
‫הוה מיתה דיליה‪ .‬דאסתלק מהשבה סתימא דכל סתימין מיניה‪ .‬דאיהו לט( ודי ההיי״ם‪.‬‬ ‫ודא‬
‫דבאתר דאיהו תמן לית מיתה תמן‪.‬‬
‫והאב‬
‫כאד לחי ראי‬
‫ענמה עיי״ש‪ ,‬ועיין ובלק״ת פ׳ חצוה בטע״מ( דאבא החטא רק חיצוניוח העולמות שהוא בחי׳ הלבוש שהוא‬
‫<קרא מחשבה עיי״ש ולעילא לעילא מחשבה עייל סיד שם ביין‪ ,‬ולא בשם מ״ה שהוא סוד פנימיוח העולמוח‬
‫)תיקון ע׳ שם( שכחב מסערא דכחר עליון דאיהו סחים וכאמור‪ ,‬ומעחה ממילא ק״ו בן בנו של ק״ו שלא פגם‬
‫בקמץ דמיהו סחים במחשבה דלא ידע ב״נ מה דאיח בכחר בעחיק ונאריך שהוא סוד מחשבה עלאה דכל‬
‫בנייה ומאן דאיהו לגו סחים במחשבה עיי״ש‪ ,‬ועיין עלאין‪ ,‬שהוא סוד פנימיוח שבפנימיוח העולמוח‪ :‬ובג״ד‬
‫)מקוטי הש״ס ברכות דף ב׳ ע״ב( דמחשבה הוא סוד וכו׳ ויםתר משה ר״ל כי משה היה בחי׳ בנו של‬
‫כתר שהוא למענה מן החכמה‪ ,‬ומה״ט נקרא החכמה אדה״ר‪ ,‬כמ״ש )ברע״מ פ׳ כי חנא דף רע״ט סוף ע״ב(‬
‫יש מאין שהוא הכתר עיי״ש ולעילא מכלהו מחשבה בסוד מה שמו ומה שם בנו עיי״ש‪ ,‬ובכן דרש הכא כי‬
‫וכו׳ עלאה דבל עלאין היינו כמ״ש )בקהלח יעקב‪ ,‬מה שנאמר במשה ויסחר משה פניו‪ ,‬היה מכח שורשו‬
‫ערך מחשבה( דגם הח״ס נקרא לפעמים מחשבה‪ ,‬כ׳ באדה״ר שנאמר בו וידעו כי ערומים הס ויחחבא‪,‬‬
‫המחשבה מרמזח לעצמיוחי יחב״ש שהוא עצמיות המחשבה ומה״ט הסחיר גס הוא אח בחי׳ פניו‪ ,‬וכמ״ש להלן‬
‫ולית מחשבה תפיסח ביה כלל‪ .‬אי תיטא דםליק )תיקון ס״ט דף ק׳ ע״ב( דםוד מ״ש ויסחר משה פניו‬
‫מחשבתיה דאדם תמן וכו׳ פי׳ כי להלן )דף קט״ו היא בבחי׳ כיסויא‪ ,‬בסוד היא שמלחו לעורו עיי״ש‪ ,‬ולפ*‬
‫ע״א( אמר י׳ מחשבה דבהאי אחר חאבו אדם והבל האמור היינו ג״כ מהאי טעמא‪ ,‬כי הפגם של אדה״ר‬
‫וכי׳ עיי״ש‪ ,‬ולז״א רבי אלעזר הכא‪ ,‬וכי ס״ר דבאמח לא היה רק בבחי׳ הלבוש ובשמלחו לעומ של הנר״נ‬
‫פנס קין בכל המחשבוח שבכלהעולמוח ובכלהפרצופים‪ ,‬וכאמור‪ :‬בכולא האב פי׳ דלהכי נקט בלשונו סחם‬
‫דהא אס חאמר כן‪ ,‬נמצא דגם אדם כשחטא פגם בכל שפגם במחשבה‪ ,‬להורוח שפגם במחשבה בכל העולמוח‬
‫המחשבוח‪ ,‬ור״ל גס במחשבה עלאה דכל עלאין דהא מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין‪ ,‬בין בפנימיוח בין‬
‫במדא מחחא מחחינן להו‪ ,‬וזה אי אפשר לומר‪ ,‬בחיצוניות העולמוח‪ ,‬ומ״ש ואירא כי עירום אנכי‪ ,‬אין‬
‫להא קיימא לן דאדס הראשון לא פגם בעולמוח הפי׳ שלא ירא רק ממה שפגם בחיצוניוח העולמוח ולא‬
‫העליונים רק בחחחונים‪ ,‬וכדמוכח מקרא שלא בהמוחין‪ ,‬אלא שבחיבוח כי עירום אנכי‪ ,‬נכלל גס במה‬
‫הניע הפגם רק בבחי׳ הלבושים ולא בעולמות שפגם בפנימיוח העולמוח וכדמסיק‪ .‬במחשבה דאיהו‬
‫עצמן‪ ,‬ומכל שכן שלא הגיע הפגם בעולמוח לבושא למהשבה סתימא ר״ל בחיצוניוח דפנימיות‬
‫שלמעלה מהכחר‪ .‬דהאי ערום אחזי דאתפשט העולמוח‪ ,‬והיינו כמ״ש רבינו )בע״ח בדרוש ג׳ משער‬
‫מלבושיה עיין )במק״מ פ׳ ויחי דף רכ״ד ע״א( שהביא פנימיוח וחיצוניוח שס( דלפעמיס נקרא גם הפנימיוח‬
‫מדברי האריז״ל דאדה״ר ע״י החטא אסחלק מיניה העולמוח חיצוניוח‪ ,‬דהיינו בחי׳ חיצוינוח דפנימיוח‬
‫הלבוש של הנר״נ שלו‪ ,‬אבל עיקר הנר״נ שלו נשאר עיי״ש‪ ,‬העולמוח‪ ,‬וכן לפעמים נקרא החיצוניות פנימיוח‪ ,‬היינו‬
‫וביאיר הענין מובן עפ״ד רבינו )בע״ח דרוש ב׳ משער בחי׳ פנימיוח דחיצוניוח עיי״* ולז״א דאף שאמר ואירא‬
‫הפנימיוח וחיצוניות( שיש בכל העולמוח בחי׳ פנימיוח כי עירום אנכי מקט הפגם לחיצוניות‪ ,‬אינו ר״ל חיציניות‬
‫וחיצוניות‪ ,‬ועיי״ש עוד )בלרוש ד׳( דבחי׳ חיצוניות ממש‪ ,‬אלא מ׳ל חיצוניוח לפנימיוח שהוא הלבוש להמוחץ‬
‫העולמוח הוא בחי׳ הגיף והלבוש של נמ׳נ‪ ,‬ובחי׳ פנימיות הפנימיות וכאמור‪ .‬ובמחשבה סתיטא היינו סול‬
‫העולמוח הוא סול עיקר הנר״נ והמוחין‪ ,‬וכחב שס פנימיוח העולמוח שהוא סול המוח והלעח ח״א‪,‬‬
‫לחיצוניות העולמוח הס סור שס ב״ן‪ ,‬והפנימיוח הס וכמ״ש )בלק״ח פ׳ בראשיח בררוש והנחש היה ע מ ס (‬
‫סור שם מ״ה עיי״* ובכן מובן לפי האמור שאלה״ר לסול פגמו של חטא ארה״ר היה שהגריל כחר ח״א‬
‫כל פגמו שפגם היה רק בשם ב״ן סול חיצוניוח העולמוח קולס שנכנס בו מוחין לאבא‪ ,‬ועי״ז גרס שנפלו כל‬
‫שמשם נובע סול הלבוש‪ ,‬אבל לא בשם מ״ה שהוא העילמוח ממלריגחס ונחאחזו בו החיצונים עיי״ש‪ .‬ודא‬
‫פנימיוח העולמוח‪ ,‬וזה הוא ביאור הובריס כאן שהוכיח חוה מיתה דיליה היינו כמ״ש רבינו )בפרע״ח פ״א‬
‫דמלקאמר ואירא כי עירם אנכי‪ ,‬משמע שלא נפגם ע״י משער התפילין( להמוחין ח״א שהם אקי״ק הוי״ה‬

‫אקי׳ק‬
 ‫הזהר*‬ ‫תשםרי ]דף מ״א ע״ב ומ׳׳ב ע״א[‬
‫‪1‬‬
‫הכ*!^ תקונא‬ ‫‪*DP1‬‬

‫וחאב במהשבה םתימא‪ .‬ואשתאר <ח« מ‪-‬נ ע‪-‬א> ערום מינה‪ .‬מכל מה דלעילא מן אימא עלאה‪.‬‬
‫דאיהי תשובה‪ .‬האב‪ .‬ואסתלקו מיניה‪ .‬ואי לאו דקמת עמיה תשובה מ ל ת עמיה‪ .‬הוה‬
‫אתאביד מכל וכל‪ .‬ובגין דא)תהלים ל> אם עונות תשמר י״ה ה׳ מי יעמוד‪ .‬מי יעמוד ודאי‪ .‬ובג״ד‬
‫ק‬

‫)ישעיה ובפשעיכם שלהה אמכם‪ .‬ההוא דאתמר בה )יבתמ ״ שלה תשלה את האם‪ .‬את לאםגאה‬
‫(‬ ‫נ(‬

‫שכינתא תתאה עמה‪.‬‬ ‫מ (‬

‫אימא‬

‫כאד לחי ראי‬

‫אריך ומחיק נקרא הכל מחשכה כנ״ל‪ ,‬וכשאמר שפגם‬ ‫אקי״ק טולים חיי״ם‪ ,‬והם נקראים חי״י המלך עיי״ש‪,‬‬
‫במחשבה נכלל כל העולמוח שלמעלה מן הבינה שהם‬ ‫)ובלק״ת פ׳ ויחי‪ ,‬ובפ׳ בראשית ובשאר דוכחי(‪ ,‬והואיל‬
‫כולם בחי׳ מחשבה דאיהו תשובה ר״צ שפגם בכל‬ ‫שגרם בחטאו פגם במוחין ח״א‪ ,‬ע׳׳כ ניטל ממנו בחי׳‬
‫העולמוח שלמעלה מהבינה‪ ,‬אבל בבינה עצמה ששם הוא‬ ‫החיי״ס ראיהו ח״י החיי״ם הוא כמפרש הענין‬
‫מקור החשובה ]כמ״ש )בזהר פ׳ ויקרא סוף דף ט״י‬ ‫דהמוחין דפנימיות העולמוח נקראים חי״י המלך‪ ,‬ואמר‬
‫וריש דף ט״ז( ומאי איהו‪ ,‬דא איהי אמא‪ ,‬והיינו דאקרי‬ ‫הטעם משום דמוחין דפנימיוח העולמוח שם הוא‬
‫חשובה[ לא חאב‪ ,‬וזה היה ישועחו כדמסיק‪ .‬ואי לאו‬ ‫מקור החיי״ש‪ ,‬וכמש׳׳ל )תיקון נ׳׳ג דף פ׳׳ז ע״ב( ח״א‬
‫דקמת עםיח תשובה רצונו בזה כי אדה״ר חטא‬ ‫נקרא ען החיי״ם בסוד והחכמ״ה תחי״ה אח בעליה‪,‬‬
‫בעובדא ובמחשבה שפגם ע״י המחשבה בעולמוח שלמעלה‬ ‫והיינו כ״ח מ״ה‪ ,‬וכמ׳׳ש שם בביאורנו‪ ,‬וכ״כ )ברע״מ‬
‫מהבינה‪ ,‬וע״י העובלח פגם בהבינה ובעולמוח שלמטה‬ ‫פ׳ פנחס דף רנ״ה ע׳׳ב( בסוד הנודר כאלו נודר בחי״י‬
‫ממנה‪ ,‬ולז״א אי לאו דקמח עמיה אמא עלאה שהיא‬ ‫המלך‪ ,‬שהוא בסוד והחכמה חחי״ה אח בעליה‪ ,‬כי‬
‫מקור החשובה‪ ,‬ודרכה ובחינחה לפשוט יד לקבל אח‬ ‫החכמה הוא סוד כ״ח מ״ה‪ ,‬שהשם מ׳׳ה הוא חי״י‬
‫השבים שלא יאבד מכל וכל ולקבלו בחשובה עכ״פ על‬ ‫המלך עיי״ש‪ ,‬ולפמש״צ שפנימיוח העולמוח הוא סוד‬
‫פגמו בעובדא‪ ,‬היה נאבד לגמרי ח״ו‪ ,‬אמנם לא הועיל‬ ‫שם מ״ה ממילא מובן דאדה׳יר כשפגם בפנימיוח‬
‫לו הבינה להגן עליו ע״י החשובה רק במה שפגם בעובדא‬ ‫העולמוח נפסק ממנו מקור החיי״ס‪ ,‬ע״כ עזר עליו‬
‫כנ״ל‪ ,‬אבל במה שפגם במחשבה שהיא למעלה מהבעה‬ ‫מיחה‪ .‬דבאתר דאיהו תמן לית םיתה תמן כי בטן‬
‫ולמעלה ממקור התשובה לא הועילה לו כח הבינה‪ ,‬ולכן‬
‫החיי״ס נאמר ואכל וח״י לעולם והאב במחשבה‬
‫לא הועיל לו החשובה לגמרי להצילו ממיחה ולהחזיר לו‬
‫סתימא וכו׳ כפל הדברים‪ ,‬אף שכבר כחב למעלה‬
‫הלבוש דכחגוח אור וגלת עמיח‪ .‬היינו כמש״ל )תיקון‬
‫ובכלא חאב וכו׳ ובמחשבה סתימא הוא חתר ואומר‬
‫ס״ט דף קט׳ץ ע׳׳ב(‪ ,‬ובפשעיכם שלחה אמכם‪ ,‬דאחמר‬
‫חאב במחשבה סחימא‪ ,‬והענק הוא כי )בלק״ח שם(‬
‫בה כי אם לבינה תקרא‪ ,‬שע״י החטא אשחלחח אמא‬
‫כחב בשם יש מי שאומר שחטא אדה׳יר היה במוח דעח‬
‫עלאה וחסחלקח מבניה וחרם מעל הארז עיי׳׳ש ובג״ד‬
‫ממש עיי״ש‪ ,‬והיינו שפגם במוחא סחימאה ממש‪ ,‬ולפי״ז‬
‫אם עונות תשמר י״ק ח׳ מי יעמוד ודאי‪ .‬עיין )בזהר‬
‫מובן כי מחחלה אמר ובכולא חאב וכר ובמחשבה‬
‫פ׳ בלק דף קפ״ה( שדרש לה לקרא זה אם חובין סגיאין‬
‫סחימא‪ ,‬היינו שהפגם היה כמ״ש )בלק״ח בפי׳ הא׳‬
‫עד דסלקין לעילא לגבי אבא ואמא שנקראים י״ק‪ ,‬מ׳׳י‬
‫שם( שהגדיל הכחר ח״א קודם שהכניס בו המוחין‬
‫יעמוד ודאי מ״י שהיא בינה יעמוד‪ ,‬כד״א מ״י ירפא‬
‫דחכמה שהוא סוד מחשבה סחימא כנ״ל‪ ,‬והיינו שלא‬
‫לך עיי״ש‪ ,‬ולז״א הכא להמשך הדרוש שאם חאג אדם‬
‫פגם בהמוחין סח ימאן עצמן שהפגם היה רק בגוף‬
‫במחשבה שהוא חכמה‪ ,‬ובמעשה שהיא בינה‪ ,‬ופגם‬
‫באוחיוח י״ק‪ ,‬הנה למחשבה שהוא בחכמה סוד אוח י׳‬ ‫ח״א‪ ,‬וכאן הוא מוסיף עוד ואמר שגם הפי׳ הב׳‬
‫לא מהני חשובה עד שיחקן מקודם הפגם שפגם במעשה‬ ‫הוא אמח‪ ,‬שפגם גם בהמוחין סחימאן דסוד ען הדעח‬
‫שהוא בבינה סוד אוח ה׳ עלאה‪ ,‬וכאשר מחקן ה׳ עלאה‬ ‫ענמן ונשאר ערום מהמוחין סחימאן דדעח עצמן‬
‫סוד אמא‪ ,‬אז מ״י היינו הבינה שנקראח מ״י קמח עמיה‬ ‫ואשתאר ערום בזה הוא סוחר דברי ד׳א בנו שהוכיח‬
‫וגלח עמיה‪ ,‬יען שלא חיקן עדיין הפגם שבאוח י׳ שהוא‬ ‫מפסוק ואירא כי עירום אנכי דד׳ל שלא פגם אלא‬
‫סוד המחשבה ומשחדלח לפניו לחחור לו חחירה לקבלו‬ ‫בחיצוניות העולמות שהוא סוד המלבושים ולא בפנימיות‬
‫בחשובה גם על המחשבה וכאמור‪ .‬לאפגאה שכינתא‬ ‫כנ״ל‪ ,‬ואמר כי באמת פגם גם בפנימיוח‪ ,‬ומ״ש ואירא‬
‫ת ת א ה עמה היינו כמש״ל )תיקון ס״ט שם( דע״י‬ ‫כי עירום אנכי ר״ל שנשאר ערום ממנו וכמו )שפירש״י‬
‫החטא דחאבו ישראל אשחלחת אמא עלאה‪ ,‬וגם אמא‬ ‫בחומש שם( עה״פ וידעו כי ערומים הם שנתערטלו‬
‫תחאה אשחארח ביחידאה‪ ,‬בסוד וחלכנה שחיהן שחי‬ ‫ממנה בכל מה דלעילא מן אמא עלאה וכו׳ דיל‬
‫דכל מה שלמעלה מן אמא עלאה דהיינו חכמה כחר‬
‫ההי׳ץ‬
 ‫‪,‬‬
‫‪HDp‬‬ ‫הזהר‬ ‫תקוגא תשסרי ]דף מ״ב ע״א[‬ ‫ה?!!*‬
‫עלאה קמת באדם‪ .‬ואימא תתאה בהבל‪ .‬דחובא דאדם רב הוה מדהבל‪.‬‬ ‫אימא‬
‫ואסתלקו‬ ‫)נ׳־א קין‬ ‫)הבל‪ .‬ואסתלקו ואשתאדת‬ ‫דא ברי‪ .‬א״י מן אקי״ק‪ .‬איהו א״י דחב ביה הבל‬
‫ואשתאיו( ה״ה‪ .‬ובגין דא א״י הבל אחיך‪ .‬ואיהו א״י מן אדנ״י‪ .‬ואשתאר ד״ן מן אדנ״י‪.‬‬
‫דאדם גרם דאסתלק י״ו מן יקו״ק‪ .‬ואשתאר ה״ה‪.‬‬ ‫חובא‬
‫ליה‪ ,‬אבא‪ ,‬והא י״ו‪ ,‬הוה ליה למיהוי ו״י‪.‬‬ ‫אמר‬
‫ליה ברי‪ ,‬ודאי דא רזא דחב במחשבה עלאה‪ .‬דאסתלק י׳ מן א‪ ,‬ואשתארת ו״י‪ .‬בגין‬ ‫אמר‬
‫דאסתלק מתמן עלת העלות‪ .‬דאיהו מחשבה סתימא באת י׳ מן א‪ .‬דלית יחודא )ס׳א‬
‫מחשבת‬
‫ב א ד ל ח י דאי‬

‫אחרי דף ע״ה ע״א( וסוד ו״י דצווחין ג״נ על החורבן‬ ‫ההי״ן עיי״ש‪ .‬אמא עלאה ק מ ת כאדם וכו׳ פי׳ דחטא‬
‫ועל הגלוח‪ ,‬היא על דאתרחיקו הב׳ מטרוניחוח שהם‬ ‫אדה״ר היה גדול עד שפגם גם בבינה‪ ,‬ע״כ לא סגי‬
‫סוד הב׳ הםי״ן מבעליהן‪ ,‬תחסר מהם השפע מהי׳‬ ‫ליה במה שהמלכות נוקבא תהאה אגינת עליה‪ ,‬ע״כ קמח‬
‫ומהו׳‪ ,‬ובכן הבין ר״א שהדברים יחיחדו עם מ״ש רשב״י‬ ‫אמא עליה להגן עליו בסוד מ״י יעמוד כנזכר אמא‬
‫להלן )תיקון ס״ט דף קי״ו ע״א( דאדה״ר חב באוחיוח‬ ‫ת ת א ה בהבל כלומר שהפגם לחטא של קין במה שהרג‬
‫י״ו מן יקו״ק‪ ,‬ואסתלק י״ו ואתעביד ו״י עיי״ש‪ ,‬והיינו‬ ‫אח הבל לא היה בעולמוח העליונים כ״כ רק שפגם‬
‫כמ״ש גם כאן שע״י החטא גורמים דאסתלקו הב׳‬ ‫במלכוח בא״י דאדנ״י כמו שמפרש ואזיל‪ ,‬ע״כ סגי ליה‬
‫אוחיוח י״ו מהב׳ ההי״ן‪ ,‬וע״כ צווחין על כל צרה ו״י‪,‬‬ ‫במה שהנוקבא חחאה אגינח עליה‪ .‬א״י מן אקי״ק‬
‫שנריכין לחקן הב׳ אוחיוח חלו ועי״ז יחקן וחחרפא הצרה‬ ‫איהו א״י דהב בה קין כצ״ל‪ ,‬ובחור הדברים הוח‬
‫של הב׳ ההי״ן ויחזור להם המעיין‪ ,‬ולזה הוא מחמה‬ ‫עפ״ד רבינו )בטע״מ פ׳ כי חצא( באזהרח אחנן זונה‬
‫דלפ״ז הא י״ו הו״ל למהוי ו״י‪ ,‬ור״ל דלפי דבריך שהפגם‬ ‫שבסמלכוח נוקבת דז״ח יש ב׳ נשים לאה ורחל‪ ,‬ולפעמים‬
‫של אדה״ר היה במה שחב בב׳ אוחיוח י״ו של הוי״ה ולא‬ ‫נכללות זו בזו‪ ,‬ושורש נשמת לאה היח בשם אקי״ק‪ ,‬ושורש‬
‫גהב׳ ההי״ן‪ ,‬א״כ לא היה צריך להיות להב׳ ההי״ן שום‬ ‫נשמת רחל היא בשם אדנ״י‪ ,‬ולכן נאמר לקין א״י הבל‬
‫צרה והסחלקוח המוחין כיון שלא חאב בהם כלל וכל‬ ‫אחיך‪ ,‬שפגם בא״י דלאה וכר עיי״* וזה הוא ביאור‬
‫ו״י וצרה היה צ״ל רק בב׳ אוחיוח י״ו ולא בהב׳ ההי״ן‪,‬‬ ‫כדברים כאן שמפרש דבריו דמה שאמר אמא חחאה‬
‫ואנו רואין להיפוך שהב׳ אוחיוח י״ו אין בהם שום ו״י‬ ‫בהבל אינו ר״ל דקין פגם רק ברחל‪ ,‬כי גם בלאה פגם‪,‬‬
‫וצרה רק בהב׳ ההי״ן דאסתלק י׳ טן א׳‪ .‬היינו כמש״ל‬ ‫דשניהם נכללים בהב׳ אוחיוח א״י דאקי״ק ודאדנ״י‬
‫)בהקדמה דף ט״ו ע״ב ובתיקון י׳ דף כ״ד ו״ה( דבצורח‬ ‫וכאמור‪ .‬ואיהו א״י מאדנ״י‪ .‬ר״ל שא״י דאקי״ק הם‬
‫אות א׳ יש י׳ לעילא י׳ לתתא ו׳ באמצעיתא עיי״ש‪ ,‬ולזה‬ ‫באמח א״י דאדנ״י‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בלק״ת סוף פ׳‬
‫אמר רשב״י שבזה מובן מה שאומרים על כל צרה שלא‬ ‫בשלח( כי עיקר שם אדנ״י היא ד״ן שהוא חוקף הדינים‪,‬‬
‫תבוא ו״י‪ ,‬להורות שהצרה הוא באותיות י״ו‪ ,‬והיינו‬ ‫ולזה נחוסף אוחיוח א״י דאקי״ק בחמלתו ובסופו‪ ,‬למחק‬
‫שע״י העונוח פוגמים במחשבה העליונה ועי״ז נפגמה‬ ‫אוחיוח ד״ן שבאמצע עיי״ש חובא דאדם גרם‬
‫הי׳ העליונה של הא׳ ונסחלקה‪ ,‬ולא נשאר מהאי‪ ,‬רק‬ ‫דאסתלק י״ו מן יקו״ק הוא כמפרש דבריו שאמר לעיל‬
‫ו׳ שהוא קו האמצעי והי׳ החחתונה‪ .‬עלת העלות‬ ‫דחטא אדה״ר היה גדול משל קין עד שהוצרך שתעמוד‬
‫דאיהו מחשבה סתימא עיין )בע״מ פ״ג משער סדר‬
‫אמא עלאה בעדו‪ ,‬ואמר הטעם כי אדם גרם בחטאו‬
‫אבי״ע( דמחשבה הוא סוד עולם אצילות‪ ,‬ועיי״ש )בפ״ג‬
‫דאסחלק י״ו מהוי״ה‪ ,‬פי׳ כי נודע מדברי רבינו )בע״ח‬
‫משער הנקודים( דכל בחי׳ מאציל לעולמות שלמטה ממנו‬
‫פ״י משער מ״נ ומ״ד ופ״ח משער חיצוניוח ופנימיות(‬
‫נקרא עלח העלוח עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר דע״י החטא נעשה‬
‫שהב׳ נקבוח שהם אמא עלאה ומלכוח אין מקבלין‬
‫הפגם למעלה ראש בעולם האצילות‪ ,‬ששם הוא בחי׳‬
‫המוחין בעצק רק ע״י בעליהן‪ ,‬אמא ע״י אבא‪ ,‬ומלכוח‬
‫המחשבה סוד י׳ העליונה של הא׳ וכאמור‪ ,‬וטונתו‬
‫ע״י ז״א‪ ,‬וכשאין בעליהן משפיעין להם נשארין בלי מוחין‬
‫לשלול בזה כי הנה )בלק״ח פ׳ בראשיח( כחב שיש עלח‬
‫עיי״* ולזה אמר שהפגם של אדה״ר היה גדול מנשוא‪,‬‬
‫העלוח ועלח על כל העלוח‪ ,‬והחילוק הוא דעלח על כל‬
‫שפגם בכל ה ד אוחיוח הוי״ה‪ ,‬דאף שהפגם לא היה רק‬
‫העלוח הוא מה שלמעלה מעחיקא‪ ,‬כי היא העילה‬
‫בב׳ אוחיוח י״ו ולא בהב׳ ההי״ן‪ ,‬מ״מ כיון שנפגמו‬
‫הראשונה אשר כל העלוח הם חחחיו‪ ,‬אבל עלוח העלוח‬
‫צודק רק במדרגה שלמטה מעחיקא‪ ,‬ונקרא כן בהרבה‬ ‫אוחיוח י״ו נשארו הב׳ ההי״ן גלמוד מהשפעח המוחין‬
‫מבעליהן‪ .‬והא י״ו ה מ ל למיהוי מ י עיין )בזהר פ׳‬
‫מקומות‬
 ‫הזהר‬ ‫מ״ב ע״א!‬ ‫תקונא תשםרי ]דף‬ ‫הק^י‬ ‫‪IDp‬‬
‫»‪ ««m‬בר מיניה‪ .‬והכא רזא דלא אתגלייא עד השתא‪ .‬ודא איהו גתהלים«> כי ידע שמ״י» יקראני‬
‫(‬ ‫!(‬

‫ואענהו‪ .‬ש״ם י׳‪ .‬דלית לעילא מיניה כלל‪ ,‬אלא ההוא דברא כלא‪ .‬ולית מאן דברא ליה‪ .‬דאית‬
‫בורא דאתברי‪ .‬כגון מיא דאיהו בורא לעשבים‪ .‬וגדל לון‪ .‬ואיהו אתברי‪ .‬אבל האי‪ ,‬ברא ולא‬
‫אתברי‪ ,‬איתו דלית אלוה לעילא מיניה‪.‬‬
‫(‬ ‫מב‬ ‫ליה‪ ,‬אבא‪ ,‬מאי אוי‪ .‬הוי‪.‬‬ ‫אמר‬
‫ליה‪ ,‬ברי‪ .‬האי איהו כד אסתלק א מן אקי״ק‪ .‬עם י״ו מן יקו״ק‪ .‬אתעביד או״י‪.‬‬ ‫אמר‬
‫ליה‪ .‬אי הכי‪ ,‬האי א דתמן ו״י‪ .‬לעילא מן א׳ מן אקי״ק איהי ומכל שמהן‪.‬‬ ‫אמר‬
‫ליה ברי‪ .‬אית א׳ דאיהי בדיוקנא דא‪ .‬יו״ד‪ .‬י׳ לעילא‪ .‬ר באמצע‪ .‬ד׳ לתתא‪ .‬ודא א׳ מן‬ ‫אמר‬
‫אקי״ק‬
‫ב א ר לחי דאי‬
‫ת״מודתו אח״ד עיי״ש‪ ,‬ולזה אמרו הכא להמשך הדרוש‪,‬‬ ‫מקומוח בערך המדרגה שלמטה ממנו‪ ,‬שכל בחי׳‬
‫שקלקול מדה״ר שפגם בהסתלקות אות י׳ מהא׳ ע״י‬ ‫המאציל לזולחו נקרא עלח העלוח‪ ,‬עיי״ש ]ובע״ח פ״י‬
‫כפירחי ביחודו ואחדותו יתב״ש‪ ,‬ע״כ לא נתקבל תפלתו‪,‬‬ ‫משער הנקודים[‪ ,‬ולזה מובן כי הנה לעיל )סוף דף‬
‫אבל מי שידע שמ״י שהוא אוחיות ש״ם י׳‪ ,‬שמרמז לסוד‬ ‫הקדום( נסחפק ר״א במ״ש רשב״י דאדה״ר פגם‬
‫עלת העלות דלית יחודא בר מיניה וגס תמורתו‪ ,‬והיינו‬ ‫במחשבה‪ ,‬אם ר״ל גם במחשבה דלעילא דליח לעילא‬
‫כענין מים דברא לעשבים שהכל חוזר לאחדותו‪ ,‬כי הוא‬ ‫מיניה עלאה על כל עלאין ועיי״ש בביאורנו‪ ,‬ולזה בא‬
‫ברא המים ואין ראשית בר מיניה‪ ,‬והיינו סוד שם הנ״ל‬ ‫רש‪ ^3‬הכא לשלול דאם כי פגם אדה״ר במחשבה בעולמוח‬
‫שהוא אחד וראשיחו וחמורחו אחד באחדות גמור ע״י‬ ‫שלמעלה ראש‪ ,‬עכ״ז לא הגיע הפגם רק עד אצילות‬
‫חיקון הי׳ מהאי‪ ,‬חז יהיה בטוח שחפלחו תתקבל‬ ‫סוד החכמה שנקרא עלח העלוח‪ ,‬אבל למעלה בבחי׳‬
‫ויקראני ואענהו אלא ההוא דברא כלא היינו סוד‬ ‫עחיק שהוא בחי׳ עלח על כל העלוח‪ ,‬שם אי אפשר‬
‫עלת העליח וכנזכר מאי או״י הו״י לאחר שגילה לו‬ ‫לפגום ע״י חטח האדם דלית יחודא בר מיניה הוא‬
‫אביו הטעם מה דצווחין על כל צרה שלא חבא ו״י‪ ,‬ביקש‬ ‫כמפרש דבריו ואמר שאדה״ר פגם בי׳ העליונה של הא׳‪,‬‬
‫להבין נ״נ הענין מה דצווחין לפעמים או״י‪ ,‬הו״י‪,‬‬ ‫ומפרש ואמר כי אוח א׳ מורה על יחודו ואחדוחי‬
‫שמוסיפין לפעמים אות א׳‪ ,‬ולפעמים אוח ה׳ לאוחיוח‬ ‫יחב״ש דליח יחודא לעילא ולחחא ועלח העלוח כמש״ל‬
‫ו״י ומבאר חחלה ענין או״י‪ ,‬ואח״כ מפרש ענין הו״י‬ ‫)בהקדמה דף ז׳ ע״א ובשאר דוכחי(‪ ,‬וממילא דכשחטא‬
‫א״ל אי הכי האי א׳ דתמן ו״י ובו׳ ר״ל דלולא דבריו‬ ‫אדה״ר ופגם ביחודו זאחדוחו יחב״ש כמ״ש חז״ל בש״ס‬
‫אלו‪ ,‬הייחי אומר דמ״ש ו״י להורוח שנפגם הא׳ וניטל הי׳‬ ‫)סנהדרין דף ל״ח ע״ב( אדה״ר מין היה‪) ,‬ופירש״י(‬
‫בראשה ונשאר ו״י‪ ,‬היינו ר״להא׳ של אקי׳קאושלאדנ״י‬ ‫נוטה לע״ז עיי״ש‪ ,‬מובן שעשה פגם בהא׳‪ ,‬ואמר שהפגם‬
‫או של אלקי״ם‪ ,‬וכמש״ל )בהקדמה דך! ד ע״ב( דאוח‬ ‫היה בי׳ העליונה של הא׳ דייקא‪ ,‬והיינו כמש״ל )ריש‬
‫א׳ אחזי אקי״ק ואדנ״י‪ ,‬וכן מבואר כמה פעמים בדברי‬ ‫חיקון י׳ דף כ״ה ע״א( שי׳ העליונה של א׳ מרמז דאיהו‬
‫רבינו דאוח א׳ מרמז לאלקי״ם פשוט‪ ,‬וכמ״ש רבינו‬ ‫יחודא לעילא‪ ,‬עיי״ש ובביאורנו שם והכא רזא דלא‬
‫אתגליא עד השתא פי׳ כי עד עחה סלקא דעחא‬
‫)בפע״ח פ״ב משער ר״ח ובשאר דוכחי(‪ ,‬אבל עכשיו‬
‫דמש״ל דקין פגם בב׳ אוחיוח א״י מאדנ״י בסוד א״י‬
‫שמוסיפין הא׳ ואמרין או״י‪ ,‬ואמרינן שהא׳ הזו מרמז‬
‫‪,‬‬ ‫הבל אחיך‪ ,‬וכן אמרנו שפגם באוחיוח י״ו מהוי״ה‬
‫במה שנפגם בא׳ דאקי״ק‪ ,‬בעל כרחך לומר דהו״ של‬
‫וכמש״ל חרין אחוון אלין דאסחלקו מניה דבהון חב‪,‬‬
‫הא׳ לאו הא׳ דאמרן‪ ,‬אלא הוא מדריגה גבוה ממנה‪,‬‬
‫אבל עחה גילה לנו רשב״י‪ ,‬דמ״ש דפגם בא״י‪ ,‬אינו ר״ל‬
‫דאין לומר דהוא פחוח ממנה‪ ,‬דהא אם אמר שהגיע‬
‫בב׳ אחוון הללו ממש‪ ,‬דבאמח לא פגם רק באוח אחח‬
‫הפגם עד האמא שהיא סוד אקי״ק בע״כ שנפגמו גם‬
‫שהוא הא׳‪ ,‬שהפריד י׳ העליונה מהקו האמצעי שהוא‬
‫השמוח אלקי״ם ואדנ״י שהם למטה ממנה‪ .‬לעילא מן‬
‫סוד אוח ד‪ ,‬וע״ז אמר שפגם בא׳ וי׳‪ ,‬והיינו שעי״ז‬
‫אקי״ק איהי ומכל שמהן ר״ל לעילא מן אקי׳ק ומן‬
‫שנסחלק הי׳ העליונה נפגמה צורח הא׳ וכאמור כי‬
‫אמ׳* ואלקי״ס שהא׳ מרמזח עליהם כנזכר‪ ,‬דבכלל מאחים‬ ‫ידע שמ״י יקראני ואענהו‪ ,‬שם י׳ וכד עיין )בשעה״כ‬
‫מנה• אית א׳ דאיהי בדיוקנא דא וכד עיין )בע״ח‬
‫פ״ו משער הולדח או״א( שכ׳ שם דאוח א׳ מרמז לאו״א‪,‬‬ ‫בהקדמה שבריש הספר( שכחב בשם המקובלים שהאומר‬
‫כי באוח א׳ יש ב׳ ציורים א׳ של אבא וא׳ של אמא‪ ,‬דשל‬ ‫השם אראריח״א בשומע חפלה‪ ,‬בטוח שאין חפלחו חוזרח‬
‫אבא ציורו יו״י‪ ,‬ושל אמא הוא יו״ד‪ ,‬כי ה ד היא בנוקבא‬ ‫ריקם‪ ,‬והוא ר״ח א״חד ר״אש א״חדותו ר״אש י״חודי‬
‫ועיי״ש‬
 ‫‪TDP‬‬ ‫הזהר‬ ‫ת ע נ א תשסרי]דף מ״ב ע״א[‬ ‫ה?וני‬
‫עלת‬ ‫אקי״ק‪ .‬א׳ מן אדנ״י‪ .‬אבל האי א סופה כתחלתה ותחלתה כסופה‪ .‬ובה אמר‬
‫העלות »> ל**!‪ 00 .-‬אני ראשון ואני אחרון‪ .‬ובאת ר דאמצעיתא‪< ,‬שם( ומבלעדי אץ אלקים‪.‬‬
‫ליה הא ודאי אתגלייא לי מה דלא ידענא עד השתא‪ ,‬ולא עתיד לאתגלייא עד יומין‬ ‫אמר‬
‫דייתי ‪ cm‬מלכא משיחא‪.‬‬
‫אי הכי אשתמודע דאית אדם קדמון לכל קדומים‪ ,‬ואית אדם אחרא‪.‬‬ ‫אמר‬
‫ליה‪ ,‬ברי‪ ,‬הכי הוא ודאי‪ .‬אדם דברא ליה עלת העלות בדיוקנא דיליה סתים וגניז‪ ,‬האי‬ ‫אמר‬
‫גרם דאסתלק עלת העלות‪ .‬אדם תניינא חאב במחשבה‪ .‬ואדם תליתאה חאב במעשה‪.‬‬
‫דתלת אדם אינון‪ .‬אדם דבריאה‪ .‬אדם דיצירה‪ .‬אדם דעשיה‪ .‬דלאו כל חובץ שוין‪.‬‬
‫אמר‬
‫ב א ד לחי דאי‬
‫הי״ה ומכמה‪ ,‬ובכן ביקש מאביו לבאר לו זאת באר‬ ‫ועיי״ש )בהגהות ובימוריס אות ה׳( שכתב בשם האו״ז‬
‫היטב חכי חוא ודאי ר״ל שיש עוד סוד אדם הראשון‬ ‫דא׳ זו היינו א׳ דאקי״ק עיי״ש ודא א׳ מן אקי״ק א׳‬
‫שנאצל קודם אדה״ר די״ס דחכמה‪ ,‬שהוא גבוה יותר‬ ‫מן אדנ״י פי׳ כי מ״ש או״י הוא בדרך נא זה אף זו‪,‬‬
‫ממדה״ר שצ הי״ס דחכמה‪ ,‬ועד שס היה מניע שורש‬ ‫והיינו לא זה שפגמנו באות א׳ שציודו יריד שהיא בנוקבא‬
‫נשמתו של אדה״ר הגשמי שבעוה״ז אדם דברא ליה‬ ‫שכולל שם אקי״ק ושם אדנ״י‪ ,‬אלא גס גא׳ שציורו יו״י‬
‫עלת חעלות וכו׳ ע״ל )ריש תיקון ע׳ דף ק״כ ע״א(‬ ‫שהוא בחכמה היינו בדכורא פגמנו והפרדנו ממנה‬
‫שכ׳ בסוד הא׳ שהוא אמון מופלא‪ ,‬דלית ספי׳ דלא‬ ‫י׳ ולעילא‪ ,‬ונשאר ו״י וכאמור אכל האי א׳ הא׳ של‬
‫אתקריאת אדס‪,‬אבל חדס קדמאה עלאה דכלהו‪ ,‬שהוא‬ ‫יו״י דאמץ‪ :‬סופח בתחילתה ר״ל שהי׳ דלמטה צורחה‬
‫סוד כתר עליון הנקרמ עלת העלות קדמון לכל קדומים‬ ‫כצורח י׳ העליונה וכדאמרן ותחלתח כםופח היינו‬
‫בגין האי אדם קדמון אתמר בעלת העלות ואהיה אצלו אמון‪,‬‬ ‫סוד האחדוח הגמור אשר הוא וחמורחו אחד‪ ,‬וכמש״ל‬
‫ולההוא קדמון אמר נעשה אדם בצלמנו עיי״ש‪ ,‬הנה‬ ‫בסוד השם אראריח״א שהוא סוד הא׳ הנזכר ובח אמר‬
‫מבואר משם דאדה״ר הגשמי נברא ע״י הא״ק לכל‬ ‫עלת חעלות אני ראשון ואני אחרון וכו׳ ע״ל )ריש‬
‫קדומים ושהוא בכתר‪ ,‬כי משם נמצב נשמתו‪ ,‬וע״ז נאמר‬ ‫תיקון ע׳ דף ק״כ ע״א( האי דאמר נעשה אדם שהוא‬
‫בצלמנו כדמותנו בדמות א״ק לכל קדומים‪ ,‬ובכן מובן‬ ‫עלח העלוח שנאמר עליו אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי‬
‫שכאשר חטא פגם גם בי׳ העליונה של הא׳ שהוא המאציל‬ ‫אין אלקיס‪ ,‬חלח יודין‪ ,‬מעידץ עליה דליח לעילא מניה‪,‬‬
‫הראשון סוד אמון מופלא הנקרא א״ק לכל קדומים‬ ‫וליח לחחא מניה‪ ,‬ולא באמצעיחא‪ ,‬ליח אלוה בכל צד‬
‫בדיוקגא דיליח פי׳ שע״י מטא אדה״ר שנעשה הפגם‬ ‫בר מיניה וכו׳ עיי״ש‪ ,‬ולז״א הכא להמשך הדרוש דפגס‬
‫בהא׳ שהוא סוד אמון מופלא ואדם קדמון לכל קדומים‬ ‫של אדם ושל קין היה ביחודו ואחדוחו יחב״ש שהוא‬
‫כנ׳< היה הפגם למעלה בבמי׳ הצלם והדמות שהוא‬ ‫סוד עלח העלוח שמרומז באוח א‪ ,‬י׳ למעלה וי׳ למטה‬
‫מדרגה גבוה יותר מממשבה‪ ,‬וכמ״ש )הרמב״ס פ״ד‬ ‫וקו באמצע‪ ,‬שמרמז לעלח העלוח שנאמר בו אני ראשון‬
‫מהלכו׳ יסוה״ת ה״מ( בענין מומר וצורה שהצורה הוא‬ ‫ואני אחרון ומבלעדי אין אלקיס וכאמור • א״ל אי חכי‬
‫עני} רומניות ונפשיות עיי״ש‪ ,‬ולפי האמור הוא מדרגה‬ ‫אשתמודע דאית אדם קדמון לכל קדומים וכו׳ פי׳‬
‫גבוה יותר מממשבה‪ ,‬ע״כ הוא במי׳ אמון מופלא ומכוסה‬ ‫כי הנה איחא )בהכלליס של מהרח״ו שבסוף הע״ח אוח‬
‫שהוא בא״ק לכל הקדומים וכאמור‪ .‬אדם תניינא חאב‬
‫י״ט( שע״י הי׳ שהוא סוד י״ס שנחכמה הנקרא אדה״ר‪,‬‬
‫במחשבח‪ .‬כלומר שע׳׳י פגם הממשבה שבמטא דען‬
‫נאצלה הבינה שהיא ה׳ ראשונה הנקראח חוה עיי״ש‪,‬‬
‫הדעת טו״ר‪ ,‬נעמה הפגם באדם השני שהוא הי׳ סוד‬
‫ובכן הנה עד עחה היה סבר רבי אלעזר שאדה״ר שהוא‬
‫י״ם דחכמה שנקרא אדה״ר תנינא אשר שם הוא המחשבה‬
‫סוד י״ס שבחכמה‪ ,‬הוא היה הנאצל הראשון של בריאח‬
‫וכאמור‪ :‬ואדם תליתאח חאב כםעשח ר׳׳ל שע״י‬
‫העולם ולפניו לא היה נאצל מוקדם‪ ,‬ומה״ט נקרא‬
‫המעשה דאכילח ען הדעת פגם בעולם העשיה ששם‬
‫אדה״ר‪ ,‬ובכן מובן שכאשר חטא אדה׳׳ר ופגם גס‬
‫המעשה שהוא סוד אדם חליתאה‪ :‬דתלת אדם אינון‬
‫עיין )בפרע״ח בהקדמה שהנר״ג מקור מחצבחס הוא מג׳‬ ‫במחשבה‪ ,‬פגם בי׳ של הוי״ה שהוא סוד המחשבה‬
‫עולמות בי׳״ע עיי״ש‪ ,‬ולז״א דאדה״ר פגם ע״י החטא‬ ‫שנקראח חכמה‪ ,‬אבל לאחר שאמר רשב״י שאדה״ר פגם‬
‫דען הדעח בכל חלקי נר״נ‪ ,‬שמקורם בג׳ עולמות בי״ע‪:‬‬ ‫גס באות י׳ של הא׳ שהוא סוד אמון מופלא שהוא‬
‫א ד ם דבריאה‪ ,‬אדם דיצירה‪ ,‬אדם דעשיה‪ .‬עיין‬ ‫מדרגה גבוה יותר מאות י׳ של הוי״ה‪ ,‬כי הי׳ של הא׳‬
‫)בפרדס סוף שער אבי״מ( בביאור דברים אלו‬ ‫היה הנאצל הראשון שהוא סוד הכתר ושם פגם‪ ,‬ובע׳׳כ‬
‫דגם שם יש בחי׳ אדם שהוא קדמון לזה האזה״ר של‬
‫שמפרש‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונאתשסריועשריןנדףמ׳׳בע״אוע״ב[‬ ‫הקוני‬ ‫קסה‬
‫ליה‪ .‬ברי‪ ,‬עכ״ד הוה ה׳ קיימא קמיה דאדם‪.‬‬ ‫אמר‬
‫דאתו ערב רב ועבדו ית עגלא‪ .‬גרמו דאסתלקת ה׳ לגבי ו״י‪ ,‬ואתעביד הו״י‪ .‬ומאן גרם‬ ‫בתר‬
‫דא‪) .‬ישעיה א> הוי גוי חוטא‪ .‬ואשתארת ה׳ בתראה יחידה‪ .‬הה״ד)איכה איכה ישבה בדד‪.‬‬
‫א (‬

‫דבקדמיתא‪) .‬רות > ותלכנה שתיהם‪ ,‬ה״ה‪ .‬לבתר אסתלקת ה׳ עלאה‪ .‬אשתארת ה׳ תתאה בתראה‬ ‫א‬

‫יחידה‪.‬‬
‫ויבדל אלקים בין האור ובין‬ ‫»‬ ‫דאתערבו טוב עם רע מה דאפריש קוב״ה הה״ד )בראשית‬ ‫בתר‬
‫גרמו דגלת שכינתא‪ .‬ואתערבת בין אומין דעלמא‪) .‬ס״א ביז אומיז דעלמ* יבנהא‬ ‫החשך‬
‫‪f ( m‬‬

‫דאסתלקו‬ ‫בכל אתווי‬ ‫(‬ ‫מו‬ ‫עמה(‪ ,‬ומנטרא לון)ס״א ל״ירא לה( בגלותא‪ .‬בההוא זמנא נחית קוב״ה‬
‫בגלותא‪ .‬הה״ד)ישעיה מב אני י״י הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן וגו‪/‬‬
‫(‬

‫)‪ Kl^T‬עשלין לין• א׳ דף מ״ב ע״ב[‬

‫נ‬

‫ברא אלקים‪ .‬אלקים‪ .‬מ״י אל״ה‪ .‬עליה אתמר )ישעיה מ> שאו מרום עיניכם וראו‬
‫מ״י ברא אל״ה א>‪:‬‬
‫מי‬
‫כ א ד לחי ראי‬
‫שורשו היה מחטא של אדה״ר שעבד ע״ז עיי״מ‪ ,‬ולזה‬
‫הוא כמפרש הנא להמשך הדרוש דהע״ר נקראים הו״י‬
‫גוי חוטא‪ ,‬שיש בהם פגם שניהם של אדה׳׳ר שחטא‬
‫בעה״ד טו״ר שנפגמו אוחיוח ו״י‪ ,‬וגם מה שהם הוסיפו‬
‫ופגמו בה׳ העליונה וכאמור‪ ,‬ואמר דלהכי נקראים‬
‫ערב רב‪ ,‬מלשון חערובוח של חטא אדה״ר שעירב טוב‬
‫ברע בעה״ד טו״ר וכאמור ואתערבת כין אומין‬
‫דעלמא עיין )בפרע״ח פ״ב משער הסליחוח( שכחב‬
‫דהמלכוח נקראח טוב בסוד אני אעביר כ״ט על פניך‬
‫שהיא המלכוח עיי״ש‪ ,‬ולז״א דהע׳׳ר שערבו טו״ר גרמו‬
‫שהשכינה הקדושה שנקראח טוב נחערבה בגלוח בין‬
‫העמים בעוה״ר שהם מסטרא דרע‪ :‬ומגמרא לון‬
‫כגלותא שע״י שהשכינה היא עמנו בגלוחא‪ ,‬היא‬
‫שומרח אוחנו‪ ,‬וכמש״ל)בהקדמה דף ט׳ ע״א( בסוד בכל‬
‫צרחם לו צר בא׳ ובו׳‪ ,‬יען כי בכל צרחם ל״ו צר בו׳‬
‫ע״כ ל״א צר בא׳ עיי״ש ובביאורנו שם בחחוא זמנא‬
‫נחית קכ״ה וכו׳ היינו כמש״ל )בהקדמה דף א׳ ע״ב‪,‬‬
‫וברע״מ פ׳ פנחס דף רמ״ב ע״א( דבזמנא דשכינחא‬
‫נחחח בגלותא עם ישראל‪ ,‬בעלה ז״א גחיח עמה לנטרא‬
‫לה לקיים בה מה שנאמר אני הוא שמי וכבודי לאחר לא‬
‫אחן עיי״ש‪ ,‬ולז״א דקב״ה שהוא ז״א נחיח עם הג׳‬
‫אוחיוח שלו יק״ו‪ ,‬וכמש״ל )סוף הקדמה הב׳( כל זמנא‬
‫דאנח בגלוחא שהיא ה׳ חחאה שלימו דילה וחיים דילה‬
‫איהו ט״ל ודא איהו אוחיוח יקיץ במילואם עיי״ש‬
‫ובביאורנו שם‪.‬‬
‫בראשית ברא אלקים אלקים מ״י אל״ח עיין‬
‫)נזהר ריש פ׳ בראשיח דף ט״ו ע״ב( וחמצא‬
‫שם מאמר זה באורך‪ ,‬וחמציח הדברים שם הוא כי מ״י‬
‫שהיא בינה ברא אל״ה שהוא ו״ק ח״א‪ ,‬וכאשר בראה‬
‫הבינה שהיא מ״י‪ ,‬אח ו״ק ח״א שהוא אל״ה‪ ,‬אז נשלם‬
‫שם‬
‫בראשית‬
‫שמפרש דבע״כ אינו ר״ל שא״ק לכל הקדומים‬
‫הוא אדם דבריאה‪ ,‬כי העולם האצילוח היה הנאצל‬
‫הראשון‪ ,‬אלא שכל הג׳ אדה באצילוח קא מיירי‪,‬‬
‫ולכחר עליון שהוא בחי׳ א״ק לכל קדומים‪ ,‬קרי ליה אדם‬
‫דבריאה בערך דקוח המאציל‪ ,‬אבל באמח הוא הנאנל‬
‫הראשון שהאציל הא״ס ב״ה‪ ,‬ובערך הא״ס יחב״ש הוא‬
‫נקרא בריאה‪ ,‬וכן הב׳ שהוא החכמה נקרא יצירה בערך‬
‫דקוח הכחר עליון שנקרא בריאה‪ ,‬וכן הבינה נקרא עשיה‬
‫בערך החכמה‪ ,‬אבל שלשחן הם באצילוח עיי״ש‪ .‬א״ל‬
‫כרי וכף אעפ״י שגם ע״ע דיבר רשב״י ואפ״ה הפסיק‬
‫עוד הפעם ואמר ליה ברי כי הוא ענין אחר שע״ע‬
‫אמר בהמשך הדרוש הטעם שאומרים על כ״צ שלא חבא‬
‫או״י ועחה בא לפרש לו גם הטעם מ״ש הו״י‪ .‬עכ״ד‬
‫ר״ח על כל דא‪ .‬חוה ח׳ קיימא קמיח דאדם דיל‬
‫אעפ״י שחטא אדם ופגם בג׳ עולמוח בי״* עכ״ז הנה‬
‫שלשחן הם באנילוח שהוא אוח י׳ מהוי״ה כמש״ל‬
‫מהפרדס‪ ,‬אבל עולם הבריאה העצמי שהוא סוד ה׳‬
‫עלאה ששם הוא מקור החשובה‪ ,‬זה לא אסחלק מניה‪,‬‬
‫ונשאר לו מקום לחחור ולשוב בחשובה וכמש״ל )ריש‬
‫דף ז ה ( ‪ .‬גרמו דאםתלקת ה׳‪ .‬היינו כמ״ש רבינו‬
‫)בלק״ח פ׳ כי חשא( דע״י שנמשו אח העגל פגמו באמא‬
‫ה׳ עלאה עיי״ש לגבי ו״י‪ .‬אוחיוח הדכורין של הוי״ה‬
‫שנפגמו ע״י חטא אדה״ר‪ .‬חו״י גוי חוטא‪ .‬פי׳ הע״ר‬
‫נקראים גוי חוטא‪ ,‬וגרמו שנחוסף הפגם של ה׳ להפגם‬
‫שנסחלקו אוחיוח ו״י בחטא של אדה״ר‪ ,‬הרי אוחיוח‬
‫הו״י דבקדמיתא‪ .‬לאחר שחטא אדה״ר קודם חטא‬
‫העגל כנ״ל‪ .‬ותלכנה שתיהן ה״ה דרש שחיה״ן שחי‬
‫ההי״ן אמא וברחא‪ ,‬כמ״ש )ברע״מ פ׳ פנחס דף רט״ז‬
‫סוף ע״א( ובשאר מכתי‪ .‬בתר דאתערבו טוב עם רע‬
‫עיין )בלק״ת פ׳ כי תשא( שט דענין העגל שעשו הע״ר‪,‬‬
 ‫‪DDp‬‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ]דף מ׳׳ב ע״ג[‬ ‫הכ^ני‬
‫תקובא חד ועשרין‬
‫נחתין תמן תרין םבין‪ .‬ואמרץ אתעסקנא במה דהויתון <נ״א ‪ .>*WI‬ואבן לא הרנז‬ ‫בראשית‪.‬‬
‫אלא תרין םבין‪ .‬ודא ב ‪ /‬תרץ ראשית‪.‬‬
‫ה א סבא עלאה קא נחית בינייהו‪ .‬אמר הא אנן חד‪ .‬ותלת הרנן‪ .‬וכען אנן חד‪.‬‬
‫אלהי״ם‬
‫ג א ד לחי ראי‬
‫גס בענץ השתלשלות בריאת העולמות מהכתר‪ ,‬כי הלא‬ ‫שם אלקי״ס‪ ,‬כי מ״י אל׳׳ה הוא אותיות אלקי״ס‪ ,‬ועד‬
‫הכתר הוא הנאצל הראשון‪ ,‬שבתחלה היו כלילן כל הי״ס‬ ‫שלא ברא מ״י אח חל״ה לא סליק שמה אלקי׳׳ס פיי״ש‬
‫בהכתר‪ ,‬וממני יצא החכמה‪ ,‬ומן החכמה יצא הבינה‬ ‫)ובמק״מ שם‪ ,‬ובלק׳׳ח ישעי׳ בפסוק מי ילד לי אח‬
‫וכוי‪ ,‬אז היה בא גס הסבא דסבין שמקורו מאריך כנ״ל‪:‬‬ ‫אל׳׳ה(‪ ,‬ולזה מוסיף הכא ודרש בראשיח ברא אלקיס‪,‬‬
‫ודא ב׳ ת ר ץ ראשית פי׳ שלא היה להם ענין לזכור‬ ‫היינו שע״י החכמה שנקראח ראשיח כמש״ל )ריש חיקון‬
‫בדרוש זה דבראשיח גס הכחר אע׳׳ג דקיי״ל שיש ג״ר כח״ב‪,‬‬ ‫ג׳ דף י״ח ע״ב( דבראשיח היינו בחכמה נעשה כל זה‪,‬‬
‫כי חיבח בראשיח מרמז ב׳ ראשיח‪ ,‬היינו באופן הדרוש‬ ‫שע״י החכמה נבראח הבינה‪ ,‬וע״י נברא הז״א‪ ,‬וכמ״ש‬
‫הנזכר בסוד חו״ג שהם ב׳ ראשין שחחח הכחר‪ ,‬ולא‬ ‫)בזהר פ׳ חזריע דף מ״ג ע״א( בסוד כולם בחכמה‬
‫נזכר בו ענין הראש הג׳ ממעה למעלה שהוא הכחר‪:‬‬ ‫עשיח‪ ,‬קב״ה עביד עובדוהי בחכמה ונפקי בשבילין‬
‫‪,‬‬
‫ה א סבא עלאח קא גחית כינייהו‪ .‬פי לאחר שהזכירו‬ ‫ידיק לגבי בינה‪ ,‬ומחמן אחעבידו כולא ואחחקנו‪,‬‬
‫ע״י הב׳ סבין דרוש הכחר‪ ,‬אע׳׳פ שהיה בדרך שלילה‪ ,‬אף‬ ‫וע״ד טלם בחכמה עשיח בבינה עיי״ש וראו מי ברא‬
‫על פי כן נחעורר אז גס האור של הכחר שהוא סוד סבא‬ ‫אלה‪ .‬ור״ל דמ״ש שע״י הבינה כתקן ז״א שהוא אל״ה‪,‬‬
‫דסבין‪ ,‬ונחעורר למעלה נשמה של צדיק אחד המיוחד‬ ‫אינו ר״ל שהבינה היחה העיקר בזה‪ ,‬אלא העיקר היה‬
‫שבצדיקיס‪ ,‬אשר שורש נשמחו הוא למעלה מהכחר בסוד‬ ‫ע״י החכמה שנחן שפע וכח להבינה להיוח ברא אל״ה‬
‫סבא עלאה‪ ,‬ונחיח בינייהו להיוח ג׳ םבין • אמר ה א אגן‬ ‫שהוא ו״ק ח״א שנקרח אל״ה‪ ,‬וזהו הרמז בראשיח שהוא‬
‫הד ותלת הוינן עיין )גע״ח פ״ב משער העיבוריס(‬ ‫החכמה היה העיקר במה שברא אלקי״ס היינו מ״י‬
‫שכחב כי העיבור הראשץ של זד׳נ היה עיקרו מן זווג‬ ‫אל״ה וכאמור‪:‬‬
‫דאריך מיניה וביה‪ ,‬אלא שהיה בהחלבשוחו באו״א עיי״*‬ ‫נחתץ ת מ ן ת ר ץ סבין‪ .‬יש כמה צדיקים שנקראים סבא‪,‬‬
‫וזה הוא ביאור הדברים כאן שאמר האי סבא דסבין‬ ‫כגון ד ייבא סבא ד המנונא סבא וכיוצא‪ ,‬ומובן‬
‫דמקור נשמתו הוא מאריך כנזכר‪ ,‬הא אנן חד‪ ,‬פי׳ דעיקר‬ ‫שנקראים כן י ק כי נשמחס נחצב מרום גטהיס מהג״ר‬
‫הבריאה שנבראו זו״נ היה העיקר על ידו בלחודוהי במה‬ ‫שנקראים זקנים‪ ,‬וכמ״ש )בזהר פ׳ בלק דף קצ״ז ע״ב(‬
‫שנזדווגחי בעצמי מיניה ובי׳‪ ,‬אלא וחלח הוינן שבהחצבשוחו‬ ‫בסוד אל זקני עירו‪ ,‬אלין יומין קדמאין יומין עחיקץ ס ט ן‬
‫באו״א ג״כ וכאמור‪ :‬אלקים ודאי וכד‪ .‬ע״ל )בהקדמה‬ ‫דכצא‪ ,‬ועיי״ש )במק״מ( ׳דהיינו חכמה ובינה ואריך‬
‫דף ד׳ ע״א( שדרש בסוד גראשיח ברא אלקיס‪ ,‬שהה׳ של‬ ‫שנקראים זקנים עיי״ש‪ ,‬ובזה מובן המאמר הזה כי לאחר‬
‫אלקי״ם דמעשה בראשיח‪ ,‬יש נקודה בחוכה שטלל גס‬ ‫שלמדו והתעסקו)בתיקון שלפ״ז( במעשה בראשיח בסוד‬
‫הג׳ נקודות דסגולתא‪ ,‬וג׳ נקודות דסגול כזה ה‪ ,‬ואיהי‬ ‫חו״ב‪ ,‬שע״י החכמה עשחה הבינה פעולחה‪ ,‬ע״כ נחעוררו‬
‫היינו המלכות היא רביעאה לכל תלת‪ ,‬היינו ©כנקודה‬ ‫ב׳ נשמות צדיקים מגן עדן שנקראים סבין‪ ,‬אשר מקור ושורש‬
‫שבתוך הה׳ שהיא המלכות‪ ,‬היא רביעאה‪3 ,‬ץ להג׳ ספירות‬ ‫נשמחסהואב^ ס י י ר ו ‪ . ,‬הזקנים‪ ,‬בהם חכמה בינה‪ ,‬והיינו‬
‫חג״ת שהוא סוד הג׳ נקודות העליונות שהוא סגולת״א‪,‬‬ ‫כמש״ל)בריש הקדמה( כד אחכנשו למיעבד האי חגורא‬
‫ובין לג׳ ספירות נה״י שהוא סוד ג׳ נקודות החחחונוח‬ ‫וכד רשוח יהיב לי״ם לגלאה לץ חין טמירין וכד‪ ,‬ובכן‬
‫שהוא הסגו״ל‪ ,‬והיא ג״כ שביעאה לד ספירוח יחד חג״ת‬ ‫מובן שכאשר החחילו לדרוש ג ט ספירוח חד׳ג‪ ,‬נחעוררו‬
‫נהי* וכמש״ל בביאורינו שם‪ ,‬והכא דרש לה לנקודח הכחר‬ ‫אלו הג׳ צדיקים אשר שורש נשמחס נחצב משם‪ ,‬ואמרו‬
‫שהיא נקודה הראשונה שממנה הושחח העולם‪ ,‬והיינו כי‬ ‫להו‪ :‬אתעסקנא כ מ ה דהויתון‪ .‬כלומר כאשר עסקחס‬
‫לאחר שאמר ותלת הויק ו כ ק אנן חד‪ ,‬אמר שזה מרומז‬ ‫בט ספירוח אלו‪ ,‬נחעוררנו למעלה לעסוק עמכם ג ג‬
‫כציור של הח׳ ק אלקי״ם‪ ,‬ר״ל אלקיס דמעשה כראשיח‬ ‫ספירוח הללו‪ :‬ואגן לא חוינן אלא ת ר ץ םבץ‪ .‬כן הוא‬
‫שיש נקודה גחוך הה‪ ,‬לרמז שהוא כולל כל הג׳ נקודוח של‬ ‫הגי׳ )כחיקוניס שהדפיס הכ״מ באמסטרדם(‪ ,‬וכ״כ‬
‫הםגולח״א דלעילא כזה‪ ,‬שמרמזיס לסוד ג״ר כח״ג‬ ‫כפירוש גםפרו וכצ״ל והיינו שהב׳ סבץ הגידו להם‬
‫שמהם הושחח העולם וכאמור‪ :‬מ״י ברא אל״ה‪ .‬ד׳ל‬ ‫הטעם שלא נחתו רק ט סגץ‪ ,‬אע״ג דקיי״ל ש ס ג׳ סגץ‬
‫כי אל״ה מרמז לג״ר כח״כ‪ ,‬כמ״ש ת י נ ו )כפרע״ח פ״ו‬ ‫כמש״ל מהזהר גסוד זקני עירו ואמרו‪ ,‬שהוא מפני שלא‬
‫משפר הפורים( דחיכח אל״ה מרמז לכמ״ג‪ ,‬א׳ הוא חכמה‪,‬‬ ‫התעוררו רק גג׳ ספי׳ חריג‪ ,‬ואס הייחס מחמילץ לדרוש‬
‫ל׳‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ו ע ש ר ץ ]לף מ״ב ע׳׳ב[‬ ‫‪^Ipjl‬‬ ‫‪J?p‬‬
‫)ס״א יחמשאה‪,‬‬ ‫ודאי מ״י ברא אלה‪ .‬מ״י ברא באלץ תלת‪ .‬ואיהי רביעאה ושביעאה‬ ‫אלהי״ם‬
‫ו ס״א ותשיעאה(‪.‬‬

‫בראשית אינון שית סבין‪ .‬ומאן נינהו‪ ,‬את השמים ואת הארץ‪ .‬הא אינון שבעה‪ .‬ותלת גניזין‬
‫עלייהו‪ .‬באלין ז׳ סבין‪< .‬ובת שבת יהידה‪ .‬לקבלייהו שבעה‪ .‬ובגין דא הא אנן‬
‫שבעה שבועות(‪.‬‬
‫עולימא הוה מזנב אבתרייהו‪ .‬ואלין סבין אערעו בבוצינא קדישא והברוי‪.‬‬ ‫חד‬
‫ליה רבי רבי אנת והברך‪ .‬אשכהתון הד עולימא דאיהו בארהא מזנב אבתרייכו‪.‬‬ ‫אמרו‬
‫אמרו‬

‫משביעאה‪ ,‬אנח הוא שביעאה וכלא‪ .‬והא לית קיומא‬ ‫ל׳ הוא בינה‪ ,‬ה׳ הוא לעח שהוא הכחר עיי״ש‪ ,‬והמשך‬
‫לשיתא בר משביעאה‪ ,‬לכולא תלי משביעאה עיי׳׳* ולזה‬ ‫הקרא הוא מ״י שהוא בינה ברא כל מעשה בראשיח בכח‬
‫אמר הכא הא אינון ז׳‪ ,‬פי׳ שבזה מובן הענין של הז׳ בוצינין‬ ‫כל הג״ר סול הסגולח״א שנקרא אל״ה‪ :‬ואיהי רביעאה‬
‫שאמר ר״ש ז׳ אנן ורשב״י הוא העיקר‪ ,‬כי הו׳ תלמיליס‬ ‫ושביעאה הנה לעיל)בהקלמה שם( לרש זה על המלכוח‬
‫נתעוררו ע״י ו׳ סבין שמקורם הוא בר נקולות סגולתא‬ ‫נוקבה לז״א‪ ,‬והכא לרש לה על הכחר סול אריך שהיא‬
‫וסגול מ״ל‪ ,‬ורשב״י מקור נשמתו הוא מהנקולה שבתוך‬ ‫הנקולה הראשונה שממנה הושחח העולם כנזכר‪ ,‬והכל חל‬
‫היי׳ שהוא השביעי‪ ,‬היינו סול המלכות לאריך‪ ,‬שהוא‬ ‫להכא ולהחס לרוש אחל הוא‪ ,‬והיינו כמ״ש רבינו)בע״ח‬
‫סול המרכז הכולל כל הו׳ ספירות לאריך וכאמור‪ .‬ותלת‬ ‫פ״א משער לרושי אבי״ע( וז״ל הכלל היוצא מזה‪ ,‬כי‬
‫גניזין עלייהו‪ .‬עיין )בפרע״ח פ״ה משער הסליסות(‬ ‫האמח הוא שהנאצל אין בו רק ל׳ מלריגוח שהם ל׳ אוחיוח‬
‫בסול מוחא סחימאה לא״א‪ ,‬שהג׳ מוחין שבו לא נחלקו‬ ‫יקו״ק‪ ,‬והס חו״ב חו״מ‪ ,‬כי לכן החורה החחילה מבראשיח‪,‬‬
‫לג׳ בפועל כמו מוחין לז״א‪ ,‬והס סחומיס ונכללים כאחל‬ ‫ואין ראשיח אלא חכמה‪ ,‬והכחר לא נזכר בזה‪ ,‬אבל באמח‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא שהג׳ ספירוח כח״ב‪ ,‬הס עלייהו‬ ‫נכלל בזה גס הכחר‪ ,‬כי בכל בחי׳ יש בחי׳ אמצעי ביניהם‬
‫בבחי׳ מוחין‪ ,‬והס גנחיס נעלמים בהם‪ ,‬כי הס סול מוחא‬ ‫שהיא המלכוח של עולם שלמעלה ממנו שיש בו שורש כל‬
‫סחימאה שהם גנחיס ולא נחלקו וכאמור‪ :‬באלין ז׳‬ ‫הי״ס הנאצלים והוא משפיע בכולם‪ ,‬והוא נקרא כחר‬
‫סכין‪ .‬כלומר שהג׳ ספירוח כח״ב לא״א הס גנחיס‬ ‫לעולם האצילות‪ ,‬ומלכוח לעולם שלמעלה ממנו בסול אנ״י‬
‫ונעלמים בבחי׳ מוחין סח ימאן לאלו הז׳ סבין חג״ח נהי״ם‬ ‫ואי״ן‪ ,‬אנ״י ראשון ואנ״י אחרון עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫לא״א ונעלמים בהם • ושבת בת יהידא לקבליחו שבעה‪,‬‬ ‫ואיהו רביעאה ושביעאה‪ ,‬ר״ל כי מה שכחבנו לעיל‬
‫ובג״ד הא איגון ז׳ שבועות‪ .‬כ״ז הוא בלפוס מנטובה‬ ‫שהמלכוח היא סול רביעאה לחלח ושביעאה לשיח‪ ,‬אינו‬
‫ואמשטרלס מוסגר ובאוחיוח קטנוח‪,‬והגר״א ל״ג לה כלל‪,‬‬
‫דיל מלכוח נוקבא ח״א‪ ,‬אלא האריך‪ ,‬שהוא סול המלכוח‬
‫ואין להם שוס המשך עם המאמר‪ .‬ח ד עוליטא הוה‬
‫לאצילוח‪ ,‬הוא שביעאה לשיח‪ ,‬ורביעאה לג״ר סול אל״ה‬
‫מזנב אבתרייחו‪ .‬אע״ג שזה הוא בריה לרב המנונא‬
‫מ״ל• בראשית אינון שית םבין עיין)בזהר פ׳ בראשיח‬
‫סבא כמ״ש בסמוך‪ ,‬אפ״ה קרי ליה מזנב‪ ,‬כי עליין לא היה‬
‫לף ט״ו ע״ב( בראשיח‪ ,‬בר״א שי״ח‪ ,‬מקצה השמים ועל‬
‫במלרגה גבוה במלרגח רשב״י וששה חלמיליו‪ ,‬וקרי ליה‬
‫קצה השמים‪ ,‬ו׳ סטרין למחפשטן מחא עלאה מג׳ נקולוח‬
‫מזנב אבחרייהו‪ ,‬והיינו שהלך רק בעקבוחיהס בבחי׳ זנב‬
‫לברא מגו נקולה קלמאה וכד עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫לאריוח‪ ,‬ועליין לא הגיע למעלחם‪ .‬אשכחתון חד‬
‫להמשך הלרוש‪ ,‬לבראשיח נוטריקון בר״א שי״ח‪ ,‬שהוא סול‬
‫עולימא דאיהו בארחא מזנב אבתרייכו‪ .‬הני סבי‬
‫שיח סבין‪ ,‬היינו ו״ק למחפשק מהג׳ נקולוח שנחפששו‬
‫אע״פ שילעו להאי עולימא איהו גריה לרב המנונא‬
‫סבא‪ ,‬לא הגירו מי הוא‪ ,‬כי רצו להכנס עם רשב״י‬ ‫מראשיח הנקולה עלאה שהוא האריך סבא לסבץ וכאמור•‬
‫וחביריו בלברים‪ ,‬ולזה שאלו להם אם לקלקו אחר האי‬ ‫ומאן נינהו אוחן הד סטרין לנבראו מהנקודה הראשונה‬
‫עולימא מי הוא‪ ,‬וכלאשכחן גס בגלול הנביאים יהושע‬ ‫לכלול ג׳ נקולוח שאמרנו• א ת השטים ואת הארץ היינו‬
‫כשראה המלאך עומל כנגלו‪ ,‬אע״פ שילע והכיר מי הוא‪,‬‬ ‫כי מהנקולה קלמאה לאריך נתפשט ג׳ נקולות שהם סול‬
‫אפ״ה לא האמין לעצמו וליליעחו‪ ,‬טל ששאל להמלאך‬ ‫חג״ח לאריך שעומליס למעלה על כ׳ לאלקיס‪ ,‬בבחי׳ את‬
‫העומל לנגלו הלנו אחה אס לצרינו‪] ,‬ועי׳ בש״ס )פ״ק‬ ‫השמים‪ ,‬היינו סגולתא ‪ ,‬וגס הג׳ כקורת בצורח סגול‬
‫ה‬

‫למגילה לך> ג׳ ע״א( שמא של הוא‪ ,‬עיי״ש[‪ ,‬וה״נ אמרו‬ ‫ה׳ שהם סול נה״י לאריך שעומלים חחת ה׳ של אלקיס‬
‫הסבין לרשב״י וחביריו שהיה לכס ללקלק אחריו‪ ,‬אולי‬ ‫מ״ל בבחי׳ ואח הארץ הא אינון ז׳‪ .‬עיץ )באל״ר נשא‬
‫הוא מסטרא לשמאלא ומזנב אחריכם להרע לכס‪ .‬א״ל‬ ‫לף קמ״ל ע״ב( כשישב רשב״י וגלה חין לד חלמיליו‪ ,‬קרי‬
‫להו דיש אנן ז׳ עיני ה׳‪ ,‬אמר ר״א אנן ר בוציגי לגהרין‬
‫אערענא‬
 ‫י‬
‫הזהר‬ ‫תקונא חד מ ש ר ץ ]לף מ׳׳ב ע״ב[‬ ‫ה?ונ‬
‫א מ ר ו ליה אערענא במשריין סגיאין דהוו קא אתיץ מקרבא דחויא‪ .‬ואינון משריץ דמלאכין‬
‫דנחתין מזרזן לקבלא צלותץ מסטרא דחמשין אתוץ דמייחדין ישראל בכל יומא‪.‬‬
‫דבהון ‪ xmn‬י* וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים‪ .‬דמלאכין דנחתין לאגחא קרבא‪ ,‬דקא‬ ‫ב (‬ ‫ג(‬

‫ממנן על צלותין‪ .‬כולהו הוו נחתין ״א סלקי בתוקפא דגבורה‪ .‬כד נצחין לחויא‪ .‬וכמה חילין‬
‫ן(‬ ‫)ס‬

‫דיליה דקא רדפץ אבתרייהו בכמה חובץ דישראל‪ .‬ואינון מארי צלותין‪ .‬ומסתכלץ בשם‬
‫י ה ו ה דאיהי בינה דנחתא עלייהו בתוקפא דגבורה‪ .‬כולהו נפלין)נ׳׳א ע ל י מקיומיהו‪ .‬ואתקיים‬
‫״‬ ‫א‬

‫סוס ורוכבו רמה בים‪ .‬דא ים נ׳ שערי בינה‪ .‬נ׳ אתוון דק״ש‪.‬‬ ‫ג (‬‫בהו <‪DV‬‬ ‫‪( W‬‬

‫דאינון‬ ‫מ‬ ‫א מ ר ו ליה ולחברייא‪ ,‬הוה לכו לעיינא ולאסתכלא בתר ההוא דמזנב בתר צלותין‬
‫חלשין‪ .‬ולית לון רשו לסלקא עם אחרנין‪ .‬ולפרחא עמהון לעילא‪ .‬ובגין אינון צלותין‬
‫ח‬

‫חלשין אתמר )ובריס כ ויזנב בך כל הנחשלים אחריך‪ .‬דנער קטן נוהג בם‪,‬‬ ‫ה (‬

‫דאלין‬
‫ב א ר ל ח י ראי‬

‫בשער‪ ,‬דאיהו תרעא דמלכא ששם עולים התפלות עיי״ש‪.‬‬ ‫אערענא ובו׳ פי׳ אין לנו לשאול הלנו הוא אם לצרינו‬
‫וטםתכלין בשם יקו״ק וכוי‪ .‬גם זה מבואר )נזהר‬ ‫כי לו יהיה שהוא עומל לנגלנו אין אנו מפחלים ממט‬
‫שם( כיץ לחזו המקטריגים שם יקו״ק על רישא דצלותא‬ ‫אערענא במשריין סניאין פי׳ פגענו בחיילוח רבוח‬
‫שהם תפילין שבראש‪ ,‬כלהון ברחין‪ ,‬כל״א וראו כל עמי‬ ‫של נשמות הצליקים שבאו ממלחמה שנלחמו עם‬
‫הארץ כי שם הוי״ה נקרא עליך ויראו ממך‪ ,‬ואוקמוהו‬ ‫הנחש שהוא הס״מ המעכב בעל חפלוח ישראל שלא‬
‫לאיהו תפילין לרישא עיי״ש דאיחי בינה דנחתא‬ ‫יעלו למעלה‪ ,‬וא״כ בולאי המחנוח הללו שפגענו ילחמו‬
‫עליהו בתוקפא דגבורה עיין )בע״ח פי״ג משער‬ ‫נם עבירנו שלא יוכלו מנגלינו להרע לנו• מקרבא‬
‫דרושי אבי״ע( כי הבינה אם הבנים היא שומרת את‬ ‫דחויא היינו כמש״ל )תיקון י״ג לף כ״ע ע״ב( להצדיק‬
‫גניה וחופפת עליהם להצילם מאבני בליסטראות וחצים‬ ‫יסול עולם זריק חצין לגבי חויא במלולץ לצלותא ובעותא‪,‬‬
‫של החיצונים עיי״ש‪ ,‬ולזה הוא כמפרש הטעם מה שאמר‬ ‫וע״כ זירז רשב״י להחברים ואמר עלאין אחחקנו ואזלרזו‬
‫רע״י החפילין של ראש ניצולין מן החיצונים הרודפים‬ ‫במאני קרבא לגבי חויא‪ ,‬עיי״ש ובביאורנו שם ואינון‬
‫אותנו ורוצים להאחז בחפלה שלנו‪ ,‬ומפרש כי החפילין‬ ‫משריין דמלאכין וכו׳ פי׳ שלא ראינו רק אלו המחנוח‬
‫הם סול מוחין ראמא שהיא בינה‪ ,‬וכמ׳׳ש רבינו)בפרע״ח‬ ‫של נשמוח‪ ,‬אבל עולימא זה לא ראינו עול לקבלא‬
‫פי״א משער החפילין ובשאר לוכחי(‪ ,‬ע״כ בכח החפילין‬ ‫צלותין מםטרא דנ׳ אתוון וכוי‪ .‬ע׳׳ל )תיקון ו׳ לף‬
‫אמא נחחא על החצונים בחוקפא לגבורא וכד בתר‬ ‫כ״ב ע״א( ויפן כ״ה וכיה‪ ,‬באלין נ׳ אחוון למיחלין‬
‫צלותין דאינון חלשין ובו׳ עיין )בזהר פ׳ בראשיח לף‬ ‫בק״ש פעמים בכל יום לאיח בהון כ״ה וכ״ה אחוון‬
‫כ״ג ע״‪ (3‬ואי צלוחא לאו איהו שלימו כמה מלאכי חבלה‬ ‫עיי״ש‪ ,‬ועיין מזה )בתיקונים מז״ח לף ע״ה ע״ב(‬
‫רלפין אבחריה וכו׳ עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר כאן שבולאי יש לכם‬ ‫לבמאנא קרבא מסטרא לאמא עלאה שהיא הק״ש לכליל‬
‫כמה חפלוח לאינון חלשין ראינן שלמוח כ׳׳כ‪ ,‬א״כ היה‬ ‫מחמשין אחוון שהיא הקירטא ליחולא עלאה וחחאה‬
‫לכם לראוג על אוחו המזנב בחרייכו אם אינו מאוחן‬ ‫שיש בכל אחל כ״ה אחוון בהון‪ ,‬ויפן כ״ה וכ׳ה ויך אח‬
‫מלאכי חבלה ררלפין בחר חפלוח כאלו‪ :‬ויזנב בך בל‬ ‫המצרי‪ ,‬שהוא הס״מ חויא בישא עיי״ש דבהון וחםשים‬
‫חנחשלים אחריך פי׳ שאץ כח ביר המלאכי חבלה‬ ‫עלו בנ״י מארץ מצרים היינו שע״י הק״ש שיש גה‬
‫שהם מסטרא לקליפח עמלק לזנב ולמנוע עליוח החפלוח‪,‬‬ ‫נ׳ אחוון היה לישראל הכח של הנ׳ שערי גינה לאמא‬
‫רק אח הנחשלים‪ ,‬היינו החפלוח שאינם בשלימוח והחלשים‬
‫עלאה‪ ,‬שלרכה וענינה להגן על ישראל נגד השר של‬
‫אבל חפלח צליקים גמורים אין ביכולחם לזנב אחריהם‬
‫מצרים שלחם נגלם‪ ,‬ועיככ חפלותיהם מלעלוח למעלה‬
‫ולמנוע מלעלוח וכאמור• דנער קטן נוהג בם‪ .‬עיין‬
‫וכלמפרש ואזיל‪ :‬דמלאכין דנחתין לאגחא קרבא דקא‬
‫)ברע׳׳מ פ׳ פנחס לן> רכ״ו ע״ב ורכ״ז ע״א( להאי‬
‫ממנן על צלותהון‪ .‬עיין )נזהר בראשיח לף כ״ג ע״ב‬
‫קרא ינער קטן נוהג גם‪ ,‬נאמר על מטטרו״ן שהוא‬
‫ולף כ״ל ע״א( לכמה מלאכי חגלה ררפין בחר צלוחץ‬
‫נקרא כן‪ .‬ולז״א הכא להמשך הלרוש לעל אוחן חפלוח‬
‫לישראל ויש כמה נטורי חרעא שלוחמים עם אוחן‬
‫החלשים נאמר פסוק זה‪ ,‬שאי אפשר להם לעלוח מעצמם‬
‫המקטריגים‪ ,‬ואי צלוחא הוא כלקא יאוח נאמר יפול‬
‫על שנער קטן שהוא מטטרו״ן נוהג בם לעזרם לעלוח‪,‬‬
‫מצרך אלף וגד‪ ,‬שהמלאכים המעלין החפלוח לוחמים‬
‫והבנח הענץ הוא ע״פ מ״ש )הרב מהרמ״פ בהקלמחי‬
‫עמהם‪ ,‬ועליה אחמר לא יבושו כי ילברו אח אויבים‬
‫להפרע״ח‬
 ‫‪3$‬‬
‫ד א ל י ן עשר סלקין ביו״ד קא וא״ו קא‪ .‬וכל חד אית ליה צלותיה‪ .‬ואם חסר חד מנייתו‪.‬‬
‫ה(‬

‫אפילו בתראה‪ .‬לא סליק צלותא דיליה עמיה‪ .‬בגין דאיהו עניא ולית ליה רשו לםלקא‬
‫צלותיה עם אהרנין‪ .‬כולהו צלותין מתעכבן לםלקא‪ .‬עד דההוא צלותא דעניא סליקת‪ .‬ובגין‬
‫תפלה לעני כי יעטוף‪ .‬דכולהו מתעטפין בגינה‪ .‬עד דאיהי םלקא עמהון‪ .‬ולית‬ ‫דא )ח״לים‬
‫פרודא בה מינייהו‪.‬‬
‫דעני איהי שכינתא‪ ,‬מאן עני‪ ,‬דא צדיק‪ .‬ותאי צלותא אתקריאת עקב לגבי צלותין‬ ‫וצלותא‬
‫אהרנין‬
‫ב א ר לחי ראי‬
‫כוללות כל העולמות וכל השערים של קבלת התפלות‬ ‫להפרע״ח( שיש ב׳ מלרגות בתפלתן של ישראל‪ ,‬הא׳‬
‫כלולים בו עיי״ש‪ ,‬ונזה מובן מ״ש לאלין י‪ /‬היינו הי׳‬ ‫הוא חפלוח צדיקים גמורים שנקראים בניס למקום שכל‬
‫כתות מלאכים םלקין בשם מ׳׳ה שהוא כולל כל השמות‬ ‫עבודחס הוא ליחד קוב״ה ושכינחיה ואין מבקשים לצורך‬
‫של כ״א מהכתות המעלין תפלתן של ישראל וכאמור‪.‬‬ ‫ענמן כלל‪ ,‬והב׳ הס חוחן שהם בבחי׳ עבדים ועובדים‬
‫בגין דאיהו עניא וכר עיין )בזהר פ׳ פקולי דף‬ ‫על מנת לקבל פרס והבקשיס רפואה ופרנסה לצורך‬
‫רמ״ה ע״ג( ההוא ממנא קלישא לקיימא על ההוא‬ ‫גופם ועצמם‪ ,‬ואוחס שהם גבחי׳ בניס הס מסטרא‬
‫פתחא‪ ,‬כל חינון צלותין וכו׳‪ ,‬ואי לא יאה ההוא צלותא‬ ‫דאצילות ושם כלו טוב‪ ,‬משא״כ אותן שהם בבחי׳ עבדים‬
‫לאעלא קמי מלכא קדישא‪ ,‬לחי לה לבר ונחתא ואתשטיא‬ ‫ועובדים עמלק״פ הס מסטרא דמטטרו״ן וסנדלפו״ן‬
‫בענמא וקיימא בגו רקיעא חחאה וכו׳‪ ,‬והממונה על‬ ‫עיי״ש‪ ,‬ולז״א הכא שמלאכי חבלה מזנביס רק בתר‬
‫האי רקיעא נטיל כל הני צלוחין דאחדחיין דאקרון צלוחין‬ ‫צלוחין דאוחן שהם בבחי׳ עבדים ועובדים עמלק״פ שהיא‬
‫פסילאן‪ ,‬וגניז לון עד דאיחדן ההוא ב״נ‪ ,‬אי חב לגבי‬ ‫חפלח החלשים שצריכץ לעזר ממטטרו״ן בבחי׳ ונער‬
‫מאריה כדקא יאוח וצלי צלוחא אחרא זכאה‪ ,‬ההוא‬ ‫קטן נוהג בס להעלוחס‪ ,‬משא״כ חפלח צדיקים גמורים‬
‫צלוחא זכאה דקא סלקא לעילא‪ ,‬נטיל ההוא ממונה‬ ‫שהם בבחי׳ בניס בהם אין להם שוס שליטה וכאמור‬
‫ההוא צלוחא ואערע בההוא צלוחא זכאה‪ ,‬וסלקין‬ ‫דאלין עשר םלקין ובו׳ הוא כמפרש דבריו במש״ל‬
‫ואתערבון כחדא ועאלין קמי מלכא עיי״ש‪ ,‬ולז״א הכא‬ ‫שהיה להם לדקדק אחר אינון צלוחין חנשין‪ ,‬ומפרש‬
‫שאס היה בין מנין העשרה עני אחד מה עני עני בדעת‪,‬‬ ‫כי מה״ט צריך שיהא עשרה מחפלליס בגיהכ׳׳נ וכמ״ש‬
‫דלא סליק צלוחא דיליה על אחר‪ ,‬ולא יאי לההוא צלוחא‬ ‫בש״ס )ברכוח דף כ״א ע׳יב ובשאר דוכחי(‪ ,‬וכן‬
‫לסלקא ולאעלא קמי קב״ה ודחי לה לרקיעא חחאה‬ ‫המלאכים הממונים להעלוח חפלחן של ישראל י׳ אינון‪,‬‬
‫ונוחנין אוחה ביד הממונה אשר שס עד שישוב בחשובה‪,‬‬ ‫וכמש״ל )בהקדמה דף ג׳ ע״א( די׳ כחוח של מלאכים‬
‫אז‪ .‬כלהו צלותין מתעכבין לםלקא וכר‪ .‬שאס חסרה‬ ‫אינון דמשמשין לי׳ ספירוח וכל דיבור דק״ש וצלוחא‬
‫חפלה אחת לעלות‪ ,‬מעכבח מלעלוח כל החפלוח של כל‬ ‫דנפיק מפומוי בכל אחר ובכל ממלל‪ ,‬הם מקבלים ומעלין‬
‫מנין העשרה‪ ,‬כיון דאין קדושה פחוח מי׳ עד דחחיא‬
‫אוחו למעלה עיי״ש ובגיאורנו שם ]ועי׳ )בזהר בראשיח‬
‫צלותא דעניא סליקת פי׳ עד שזה העני בדעח משים‬
‫דף כ״ג ע״ב( אוריאל מסטרא דחסד‪ ,‬נוריאל מסטרא‬
‫נפשו בכפו חוכה ומצלי צלוחא זכאה וכד‪ ,‬עד שעולים‬
‫דגבורה וכו׳ עיי״ש[ םלקין ביו״ד ק״א וא״ו ק״א‬
‫כל החפלוח שלו וגם זו החפלה שהתפלל בעידו עני‬
‫כן הוא הגי׳ בדפוס מנטובה וכצ״ל‪ ,‬והיינו כמש״ל‬
‫בדעח עולה‪ ,‬אז עולין גס חפלוח אלו הט׳ צדיקים‬
‫)בהקדמה דף ר ע״ב( דבה רשימין חיוון דמקוריהון‬
‫שנחעכבו וכאמור ובג״ד תפלח לעני יעטוף עיטוף‬
‫יו״ד ק״א וא״ו ק״א‪ ,‬והיינו דהמקור של י׳ כחוח‬
‫הוא לשון עיכוב ואיחור מלשון והיה העטופים ללבן‪,‬‬
‫המלאכים שמעלין חפלחן של ישראל הוא הי׳ אוחיוח‬
‫היינו שתפלח העני בדעח נחעכב מלעלוח עד שמשים‬
‫דשם מ״ה שכל כח יש לה אחיזה באוח א׳‪ ,‬וביאור‬
‫על לבו להתפלל בכוונה כנזכר‪ :‬דכלהו םתעטפין‬
‫הדברים מובן עפמ״ש )בס׳ דמשק אליעזר על הזהר‬
‫בניניה‪ .‬שע״י שתפלת העני הזה נתעכב מלעלות ממילא‬
‫פ׳ בראשיח דף כ״ד ע׳יב בדף קי״ג ע״א ח״א מה״ס(‬
‫שכל התפלות של כל הט׳ צדיקים נתעכבו מלעלות כנ׳יל‪:‬‬
‫ולית פרודא בה מינייהו‪ .‬פי׳ כיון שמבלעדו לא היה‬ ‫שהמקובלים הראשונים אומרים שלכל הבקשוח יש לכאו״א‬
‫מספר י׳ להתפלל‪ ,‬ע׳׳כ אף שהם התפללו בטונה מתעכב‬ ‫שער בפני עצמו ולכל שער יש לו פחח וכד‪ ,‬ולכל אחד יש‬
‫תפלתם עד שגס זה העני בדעת יתפלל בטונה היסב‬ ‫שם בפני עצמו‪ ,‬היינו השם של השער והשם של הפחח‬
‫עד שתעלה תפלתו כנ׳׳ל‪ :‬וצלותא דעני איהי שכינתא‪.‬‬ ‫וכי׳‪ ,‬ואם ידע כל השמוח אז הוא בטוח שחפלחו נחקבל‪,‬‬
‫הוא מסביר דגריו במ׳׳ש ולית פרודא בה מנייהו‪ ,‬ואמר‬ ‫אבל עחה בא רבינו האריז״ל ואמר שכשמכוון לשם מ״ה‬
‫שגז״א נבד מספיק לבקשח בנ״י כי שם זה יש בי‬
‫להא‬
 ‫קענ‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חל יעשייז נלף מ״ג ע׳*[‬ ‫הקוני‬
‫אחרנין‪ .‬ובגינה אתמר אפילו נחש כייר על עקבו לא יפסיק‪ .‬אע״ג דםחיר‬
‫)נ‪-‬א יסתיר(‬
‫לה להאי נקודה‪ .‬דאיהי קוצא דאת ד׳‪ .‬בכמה חובין‪ .‬לאולפא קטיגוריא על בנוי דשכינתא‪ .‬לא‬
‫יפסיק לההיא נקודה‪ .‬דאם יפסיק‪ ,‬בגיניה אסתלק קוצא מן ד׳ מן אחד‪ .‬ואשתאר אחר‪ .‬דאיהו‬
‫נחש כרוך בעקבו‪ .‬דבגין חויא לא יפסיק‪ .‬ולא אסתלק קוצא דאת ד׳ מן אחד‪ .‬אבל בגין עקרב‬
‫ו(‬

‫אסתלק‪ .‬ואיהו פוסק וברח מיניה‪ .‬הה״ד )בראשית ל^ ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה‪.‬‬
‫אדהכי‬
‫כ א ד לחי ראי‬
‫בעקגו לאיהו קוץ לאות ד׳ שעל ידו נשלם המנץ עשרה‪,‬‬
‫ובמש׳׳ל )לן> נ״ז ע״ב( לבקוץ דאות ד לאח׳יל נעיר‬
‫לה בעלה ללא יתקרב לגבה הנחש שהוא אח״ר‪ ,‬אלא‬
‫אח״ל בהול אני ה׳ הוא שמי וכבולי לאח״ר לא אתן‬
‫עיי״ש‪ .‬לא יפסיק לההיא נקודה‪ .‬פי׳ שאס יחבעל‬
‫מלהתפלל במנין י׳ מישראל‪ ,‬יעשה פגם בהאי נקודה‬
‫שהיא סוד המלכוח המרומז בקוץ דאוח ד׳ דאח״ד‪.‬‬
‫בניניה‪ ,‬אםתלק קוצא דאות ד פי׳ שאס ימנע‬
‫מלהחפלל במכין י׳ יוכל לגרום שע״י אסחלק קוצא דאוח‬
‫ד וכאמור דבגין חויא לא יפסיק ולא אסתלק קוצא‬
‫דאות ד מן אחד‪ .‬כלומר שצריכין לחשוב ההפסד זה‬
‫כנגד זה‪ ,‬כי הגס שיש חשש כי ע״י עיכוב עליוח החפלה‬
‫יהיה אחחה לקליפח הנחש המזנב בחר החפלה כנ״ל‪,‬‬
‫עכ״ז אין לבעל בשביל זה חפלה בציבור במנין יי‪ ,‬כי‬
‫קליפח נחש אינה מסוכנח כ״כ‪ ,‬וכמ״ש )במאורי אור‬
‫ערך נחש( שיש ב׳ מיני קליפות המקטרגים‪ ,‬א׳‬
‫הוא סמא״ל שהוא קליפ׳ נחש שהוא זכר לקליפה‪,‬‬
‫והב׳ היא לילי״ח שהיא עקיב נוקבא לקליפה עיי״ש‪,‬‬
‫וע־׳ בלברי רבינו )בלק״ח יהושע( בסול ב׳ אנשים‬
‫מרגלים‪ ,‬שכחב כי הדינים דקליפ׳ דדכורא אינם קשים‬
‫כ״כ ויכולין להחגבר עליהם ולחקנס בניקל‪ ,‬משא״כ‬
‫הדינים דנובקא דקליפ׳ הס קשים עיי״ש‪ ,‬ע״כ אמרו מ*‬
‫שכרך לו נחש לא יפסיק‪ ,‬אבל מי שכרך לו עקרב על‬
‫עקבו יפסיק‪ ,‬דהיינו כי מי שחטא בעריוח דיל ששלטה‬
‫גו נוקבא דקליפה שהיא קליפח עקרב‪ ,‬עס זה סכנה‬
‫להחחבר דבריא הזיקא דיל‪ ,‬וע״כ לא יצרף אוחו למנין‬
‫י׳ נהחפלל עמו‪ ,‬ואס אין לו מנין עשרה מבלעדו‪ ,‬יפסיק‬
‫וימנע מלהתפלל עמו בצוותא חדא ולא יצרפו למנין‬
‫משרה ואיהו פוסק וברח מניח ומחפלל ביחידוח‬
‫אס אין לו איש אחר במקומו לצרפו לעשרה‪ .‬הה״ד‬
‫ויעזוב בנדו בידה ונד עיין )בזהר פ׳ וישב דף ק״צ‬
‫ע״‪ (3‬ותחפשהי בבגדו לאמר שכבה עמי‪ ,‬בגין דכד‬
‫שליט ינה׳׳ר עליה דב״נ‪ ,‬אחקין ליה וקשיע לבושוי‬
‫מסלסל בשעריה הה״ד וחחפשהו בבגדו‪ ,‬לאמר שכבה‬
‫עמי אחדבק עמי‪ ,‬מאן דאיהו זכאה אחחקף לקבליה‬
‫ואגס ביה קרגא מה כחיג ויעזוב בגדו גידה וגד‪,‬‬
‫מערוק מיניה‪ ,‬בגץ לאשתזבא מיניה ולא ישלוט עליו‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולז״א הכא דאע״ג שזה שנתפס בעץ עריות‬
‫הוא מקשט עצמו בלבושים נאים והולך לשמוע קדיש‬
‫וברט‬
‫להא צלותא לעני איהו שכינתא‪ ,‬פי׳ להא קיי״ל בש״ס‬
‫)ברכות דף ה׳( י׳ שמתפללין שכינה עמהס‪ ,‬וכן הוא‬
‫בש״ס )סנהדרין דף ל״ז( כל בי עשרה שכינתא שריא‬
‫משא״כ בפחוח מי׳‪ ,‬וממילא שזה העני גרס להיוח‬
‫שכינחא שריא ביניהם ע״כ ממילא שגס לחומרא הס‬
‫משתחפין יחד שאין חפלחן של הע׳ צדיקים עולוח‬
‫עד שגס תפלת זה העני חעלה וכאמור מאן עני דא‬
‫צדיק )הגר״א( מוחק ד״ת אלו‪ ,‬וכתב שהוא ט״ס‪,‬‬
‫ולעמד אין הכרח לשבש כל הספרים‪ ,‬ויש לקיים הגי׳‬
‫שאמר זאח להמשך הדרוש‪ ,‬מאן עני דא צדיק‪ ,‬שהוא‬
‫מהנה דאנו מדברים כעח בחפלח עני שהוא בדרגח‬
‫דצדיק נוער בריח‪ ,‬רק שלא שס נפשו בכפו להחפלל‬
‫בכוונה כראוי‪ ,‬אז נאמר בו נחש כרוך על ע ק ט לא‬
‫יפסיק‪ ,‬משא״כ באס יש ביניהם אחד שפגם באוח בריח‬
‫קודש וכדמפרש ואזיל וחאי צלותא אתקריאת עקב‬
‫היינו חפלח החלש שהזכיר למעלה שאין ביכולחה לעלוח‬
‫למעלה על אחר‪ .‬ובנינה אתמר‪ .‬בש״ס )ברכוח דף ל׳‬
‫ע״ב( אפי׳ נחש כרוך על עקבו וכר והיינו כמש״ל‬
‫דחויא מזנב לעכב חפלח החלשין בדרך בצאתם מפי‬
‫המחפלל שאינו הגץ‪ ,‬שהוא צלוחא דהאי עני בדעח‬
‫דאחקריאח עקב‪ ,‬ואמר דלכאורה לפ״ז יכולים לומר‬
‫העובדי ה׳ ומתפללים כראוי‪ ,‬מה לנו ולצרה הזאת‬
‫להתפלל במנין י׳ שיהא עיטב לחפלוחינו הישרים מלעלוח‬
‫ע״י חערובוח אחה עני בדעח שיש אחנו בביהכ״נ‬
‫עומד היום בחפלה זו שאינו מטין לבו בחפלחו כראוי׳‬
‫כי הלא יוחר טוב לנו להחפלל ביחידוח בבחינו ולא‬
‫יוכל חפלח עני זה לעכב אח חפלחנו מלעלוח‪ ,‬ולזה אמר‬
‫דאפילו נחש כרוך על עקבו‪ ,‬היינו הגס שהוא רואה‬
‫שיש אחה עני שתפלחו נקראח עקב והנחש מזנב אחריו‬
‫לעכג חפלחו‪ ,‬לא יפסיק מלהחפלל בעשרה‪ ,‬כי סוד‬
‫חפלה ביי‪ ,‬הוא בחא די׳ אוחיוח של השם נמה‪ ,‬והוא‬
‫מרומז בקוץ דאוח ד דאחד‪ ,‬שצורתו כנקודת הי׳‪ ,‬שזה‬
‫עיקר היחוד אע״ג דםחיר לה להאי נקודה דאיהו‬
‫קוצא דאות ד עיין )גרע״מ פ׳ פנחס דף רנ״ז ע׳׳א(‬
‫שהמלכוח מרומז בקוץ דאוח ד דאח״ד‪ ,‬ואוחיוח א״ח‬
‫מרמזים לט״ס ח״א‪ ,‬והמלטת אשתלמת לעשרה דאינון‬
‫י׳ אותיות של השם מ״ה עיי״* ולז״א דע״ג שיש ביניהם‬
‫אחד שהוא עני בדעת‪ ,‬לא יפסיק ולא יבעל מלהתפלל‬
‫בי׳ אע״ג שהנחש סחיר לה להאי נקודה והוא כרוך‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונאחדועשרין]דףמ״גע״בומ׳׳גע״א[‬
‫‪,,‬‬
‫‪^pfl‬‬ ‫‪*!VP‬‬
‫א ד ה כ י הא עולימא דקא אזדמן לגבייהו‪ ,‬מחמר אחר בעירן‪ .‬אמר לון מהו ויעזב בגדו בידה‪.‬‬
‫אלא עקרב איהי עקר ב׳‪ .‬דעקרת ביתא דשכינתא‪ .‬ודא איחו בגדו‪ ,‬דחויא דע״ז‪ .‬כד‬
‫חויא אתיא לאתחברא עם גוף אדם ישן‪ .‬דאמרת שכבה עמי חצופה זונה‪ .‬אתמר באות ברית‬
‫וינם ויצא החוצה‪ .‬גכ״י ״א ובג״ד אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק‪ .‬אע״ג דםתיר לה‬ ‫נ‬

‫לההיא נקודה דאת ד ‪ /‬לא יפסיק‪ .‬דאי יפסיק בגיניה‪ ,‬אסתלק קוצא מן ד׳ דאחד ואשתאר‬
‫אחר‪ .‬דאיהו נחש כרוך‪ .‬בגין דחויא לא יפסיק‪ .‬ולא אסתלק‪ .‬ואיחו פוסק וברחת מיניה‪ .‬אבל‬
‫עקרב יפסיק׳ כמה דעביד יוסף צדיקא הה״ד וינח בגדו אצלה וינם וגו׳‪ .‬אהדכי הא עולימא קא‬
‫אזדמן לגבייהו מחמר בתר בעירן‪ .‬א״ל מאי וינח בגדו אצלה וגו׳‪ .‬אלא עקרב עקר ב׳‪ .‬דעקר ביתא‬
‫דשכינתא‪ ,‬כד בעיא לאתחברא עם צדיקייא‪ .‬צריך לאפםקא מיניה‪ .‬ולא יתהני מיניה‪ .‬ואפילו‬
‫‪1‬יף מ״ג ל״א[ ממשכא דיליה‪ .‬לך לך אמרינן לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב‪ .‬הה״ד וינח בגדו‬
‫אצלה‬
‫כאד לחי דאי‬
‫ח״א דקדושה נחרבה ונשארה בסוד נקודה א׳ לבד‪,‬‬ ‫וברכו וקדושה לביהכ״נ ולהחפלל בעשרה‪ ,‬ועי״ז הוא‬
‫וצור שהיא ליליח הרשעה צרחה שפחה כי חירש גבירחה‬ ‫אומר להט׳ צדיקים שכבה עמי ואחדבק עמי לצרף‬
‫נחמלאה מי״ס ממה שנחרבה ירושלים עיי״ש‪ ,‬ולז׳׳א כי‬ ‫למנין עשרה‪ ,‬אפ״ה מאן דאיהו זכאה צריך צהחחקף‬
‫מי שפוגם בעריוח ח״ו הוא נוחן כח לליליח הרשעה‬ ‫לקבליה ויעזוב בגדים נאים הללו אצלו ויערוק מיניה‬
‫להיוח עוקרת הי״ס ‪ p‬הביח ולמלאוח צור בי״ס‬ ‫ולח יחפלל עמו בצירוף עשרה אע״פ שימנע עי״ז‬
‫מחורבנה של ירושלים וכאמור‪ .‬ודא איהו בגדו דחויא‪.‬‬ ‫מלהחפלל בי׳ וכאמור‪ .‬אדהכי הא עוליטא דקא אזדטן‬
‫עיין )נזהר פ׳ פנחס דף רי״ד ע״א( בסוד ויהושע‬ ‫לגבייהו‪ .‬פי׳ האי עולימא שהיה מזנב אחריהם שנדברו‬
‫היה לבוש בגדים צואים‪ ,‬בגדים צואים ודאי אינון לבושין‬ ‫הסכין בו עם רשב״י וחבריו מהמר אהד בעידן‪ .‬עיין‬
‫דאחלבשא ביה רוחא מעובדק בישין דב״נ דעבדין בגדים‬ ‫)נזהר בהקדמה דף ו׳ ע״א( מאן יהיב לך למיזל הכח‬
‫צואים בהאי עלמא‪ ,‬וכל מאן דגעיין לאעלא לגיהנם איהו‬ ‫למהוי טעין גחמרי וכד‪ ,‬ועיין )במק״מ שם בביאור‬
‫לבוש באינון לבושין וכד‪ ,‬ואם עושה חשובה נאמר עליו‬ ‫הדכריס מהס׳ קכ״י( כי ענין גילוי נשמח הצדיק לבא‬
‫הסירו הבגדים הצואים ואלבשינון לבושץ אחרנין מחחקנין‬ ‫לגלות ח י תורה לבני אדם‪ ,‬הוא באופן זה‪ ,‬שע״י‬
‫עיי״ש‪ ,‬ילז״א כי יוסף היה לבוש מחחלה הבגדים דחויא‬ ‫המצות ומע״ט שהאדם עושה נעשה לו לבוש‪ ,‬ואלו‬
‫הצואים מעובדין בישין של אנשי מצרים‪ ,‬ע״כ היה‬ ‫הצדיקים שהם שייכים לאותן המצות הם מתלבשין בלבוש‬
‫להקליפה ליליח מקום לפחוחו‪ ,‬וכאשר ראה יוסף והבין‬ ‫זה בההוא חלוקא דרבנן ומגלין לו ח י תורה‪ ,‬ולפעמים‬
‫הענין הסיר הבגדים הצואים ויעזוב בגדו דחויא בידה‪,‬‬ ‫נחגלה לו הרוח של אוחו צדיק‪ ,‬ולפעמים נחגלה גם‬
‫וברח ממנה כנזכר‪ :‬דעבודח זרח‪ .‬הוא כמפרש אגב‬ ‫הנשמה‪ ,‬אבל לפעמים לא נחגלה לו רק בחי׳ הנפש‬
‫אורחא דחויא שאנו מדברים בה שצריכין לברוח ממנה‪,‬‬ ‫לגד של אוחו הצדיק‪ pnn ,‬שלא נחגלה רק בבחי׳ הנפש‬
‫היינו חויא דס״א דייקא‪ ,‬דהא יש סוד נחש דקדושה‬ ‫לגד אז הוא מחגלה אל האדם גגחי׳ טעין חמרי עיי״ש‬
‫וכמ״ש )נזהר פ׳ בשלח דף נ״ב ע״ג‪ ,‬ובפי ויקהל דף‬ ‫באריכוח‪ ,‬וזה הוא כיאור הענין כאן שנחגלה לו ההוא‬
‫רי״ד ע״ב‪ ,‬ובפי פנחס דף רמ״ט( כאיל חערוג על‬ ‫עולימא שהוא נשמח בריה דרב המנונא סבא בבחי׳‬
‫אפיקי מים‪ ,‬קב״ה זמין לה חד חויא עלאה רברבא‬ ‫נפש לבד‪ ,‬ע״כ היה בתואר טעין חמרא כדי לגלות להם‬
‫עיי״ש )ובמק״מ‪ ,‬ובפרע״ח פ״ח משער חומ׳׳צ בדרוש‬
‫זה הענין שבא להודיע להם ]ועיין )בזהר פ׳ בלק דף‬
‫ז׳ ש״פ(‪ :‬כד חויא אתיא לאתחברא וכד‪ .‬ר״ל כאשר‬
‫קפ״ו ע״ב( בעובדא דינוקא‪ ,‬שמבואר שם סוד טעין‬
‫היצה״ר מסטרא דקליפח נחש מחחבר עם גוף האדם‬
‫חמרא דמחמר אבחרא דחמרא למסבל עולה דאורייחא‬
‫כשישן ומחמם אוחו להביאו לידי הרהורין בישין ר״ל•‬
‫עיי״ש[‪ .‬מהו ויעזוב בגדו בידה‪ .‬דלפי דבריכם היה‬
‫דאטרת שככה עטי חצופה זונח‪ .‬פי׳ שעי״ז נזדמנח‬
‫די לומר וינס ויצא החוצה‪ .‬איהי עקר ב׳ דעקרת‬
‫שם האי חצופה זונה לילית נוקבא דקליפה הרשעה‬
‫ביתא דשכינתא‪ .‬ד׳ל כי עקר״ב הוא אוחיוח עק״ר‬
‫לומר שכבה עמי‪ .‬אתטר באות ברית וינס ויצא‬
‫ההוצה‪ .‬פי׳ דאז כאשר בא האדם לידי כך שמזדווגין‬ ‫ג׳‪ ,‬והוא כמפרש גזה הענין מ״ש שקליפת הנוקבא‬
‫עמו פלוני ופלונית והוא מחיחד עמהם בלבו ובמחשבחו‪,‬‬ ‫שהיא לילי״ח הרשעה נקראח עקר״ב‪ ,‬כי היא עוקרח‬
‫אז היסוד דקדושה שהיה נשרש אצלו באבר בריח קודש‬ ‫הגית היינו המלטח שנקראח בי״ח‪ ,‬והיינו כמ״ש רבינו‬
‫שלו בורח ממנו ומסתלק‪ ,‬וכמ״ש בש״ס )שבת דף ק״ד‬ ‫)גע״ח פ״ג משמר הקלי׳( גסוד לא נחמלאה צור אלא‬
‫מחורבנה של ירושלים‪ ,‬כי ירושלים שהיא סוד נוקגא‬
‫ע״א‬
 ‫‪njjp‬‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ׳׳ג פ׳׳א[‬ ‫הר^ני‬
‫אצלה‪ .‬משכא דיצר הרע‪ .‬ודא בגדו דחויא עיז‪ .‬כד איהי קא אתייא לאתחברא עם צדיקייא‪.‬‬
‫‪0‬‬

‫ואמרה שכבה עמי חצופה זונה‪ .‬אתמר באות ברית וינם ויצא החוצה(‪.‬‬
‫א מ ר ו ליה מאן אנת‪ .‬אמר להו אנא איהו ברא דנונא חדא‪ .‬דשט בימא רברבא ובלע כל נונין‬
‫נביאשית »ז(‬‫דימא‪ .‬ואפיק להון חיים לבר‪ ,‬ולזמנין איהו נפיק ביבשתא‪ .‬לקיימא ביה‬
‫וידגו לרוב בקרב הארץ‪ .‬תווהו‪.‬‬
‫א מ ר ו ליה‪ ,‬בתר דלית רעותו לגלאה מאן אנת‪ .‬וברא דמאן אנת‪ .‬מאן איהו)נ״א ט י ™‪a,‬‬
‫אתר דדוכתך‪.‬‬
‫א מ ר לון‪ .‬אתר דדוכתי איהו מגדלא חדא דפרח באוירא‪ .‬תווהו‪.‬‬
‫מאן איהו אבוך‪.‬‬ ‫פילי(‬ ‫ליה לא תימא לן מידי נ**‬ ‫אמרו‬
‫אמר‬
‫ב א ר לחי ר א י‬

‫החמה( שרמז להם בדרך חידה שמקום דירתו בעוה״ז‬ ‫ע׳׳א( הבא לטמא פותחין לו ברא ת ו נ א חדא הייני‬
‫הוא לו״ד‪ ,‬ואמר להם ג׳ סימנים שמרמזים לג׳ אוהיוח‬ ‫בריה דרב המנונא סבא וכדמפרש ואזיל‪ ,‬ועיין )בכסא‬
‫לו״ד‪ ,‬מנדל הפורח באויר הוא אוח ל׳‪ ,‬וקב׳׳ה הוא סוד‬ ‫מלך( שהסביר פנימיות הענק מ״ש דרב המנונא הוא‬
‫אוח ו׳‪ ,‬וחד מסכנא הוא אוח ד׳ עיי״ש‪ ,‬והנא אמר‬ ‫בחי׳ דג ועיין)בזהר בהקדמה דף ו׳‪ ,‬דאמר שם אבא דילי‬
‫להם בקיצור רק סימן זה דל׳ שהוא מגדל הפורח באוירא‪,‬‬ ‫הוה דיוריה בימא רבא‪ ,‬ואיהו הוא חד נונא דהוה‬
‫ואפשר הוא עפ״ד רבינו )בפע״ח פ״ח משער הסליחוח(‬ ‫אסחר ימא רבא מסטרא דא לסטרא וכו׳ הכל כמ״ש‬
‫דאוח ל׳ כצורחה יש בה למטה צורח ד׳ ועל ראשה אוח‬ ‫כאן‪ ,‬ועיי״ש ענינו )במק״מ( באורך‪ ,‬אמנם הנה המעיין‬
‫ו׳ עיי״ש‪ ,‬ולזה יחכן כי באוח ל׳ בעצמה יש בה צורח‬ ‫)בזהר פ׳ בלק דף קפ״ז ע״א( דאמר בריה דרב המנונא‬
‫הג׳ אוחיוח לו״ד‪ ,‬היינו כי בכללה היא ל׳‪ ,‬ובפרט יש‬ ‫עוד בהיוחו יונק לאשר אמו יראה שלא ישלוט בו עינא‬
‫בה צורח אוחיוח ו׳ וד‪ ,‬הרי לו״ד‪ ,‬ועיקר כוונתו בזה‬ ‫גישא‪ ,‬אמר הינוקא אנא לא מסחפינא מעינא בישא‪,‬‬
‫היה לפרש להם שורש נשמחו מי הוא שהוא בבחי׳ צדיק‬ ‫דבר נונח רבא ויקירא אנא‪ ,‬ונונא לא דחיל מעינא‬
‫יסוד עולם‪ ,‬וכמש״ל )תיקון י״ג דף כ״ט ע״ב( בסוד‬ ‫בישא‪ ,‬דמיא חפי עליהון‪ ,‬וליח עינא בישא וטי‪ ,‬ועיי״ש‬
‫האי עולימא דיתיב על מגדלא יצדיק שמיה‪ ,‬ובקשתא‬ ‫כמפורשים שהענין שאמר כן כי מי שנשמחו מבינה‬
‫שבידוי הוא זריק חצים לגבי חויא עיי׳׳ש‪ ,‬ובזה מובן‬ ‫עלאה שנקרא ימא רבא לא ישלוט בו עין הר* כי‬
‫שרימז להם סי׳ זה שמקור מחצבחו הוא מהאי מגדלא‬ ‫אין שם אחיזה לשום רע ולא יוכל רע לשלטאה בה‬
‫דפרח באוירא‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בלק״ח משלי( ע״פ מגדל‬ ‫עיי״ש וע״כ אמר הכא • ובלע בל נונין דימא ואפיק‬
‫עח שם ה׳ בו ירון צדיק ונשגב‪ ,‬שהל׳ נקרא מגדל הפורח‬ ‫לון חיים כי שם אין שום ענין מיחה ורע ח״ו רק‬
‫באויר‪ ,‬ובו דוקא ירון היסוד צדיק עיי״ש‪ ,‬ומובן עפ״ז‬ ‫חיים וטובה‪ ,‬ע״כ אין לחוש שם מעינא בישא וכנזכר‬
‫המשך המאמר כאן כי רשב״י וחבריו עם הסבץ עסקו‬ ‫שם‪ ,‬ומוסיף הכא עוד ולזמנין איחו נפיק ביבשתא‬
‫עד עכשיו בענין הנחש דכרוך על עקבו דצריכין לזרוק‬ ‫וכד‪ .‬היינו כמ׳׳ש )בזהר שם( בסוד וידגו לרוב בקרב‬
‫האץ‪ ,‬אורחא דנונין לאסגאה רק בגו מיין‪ ,‬ואי נפקי‬
‫לה חצים בק״ש ובחפלה‪ ,‬ולזה רמז להם שהוא האי‬
‫מגו מיין ליבשחא מיד מחין‪ ,‬אלין לאו הכי אלא אלין‬
‫עולימא שהוא הצדיק יסוד עולם דיחיב על האי מגדלא‬
‫מן ימא רבא וסגיאו דלהון לאפשא ולאסגי בקרב האס‬
‫שהוא סוד אוח ל׳ אשר בו יחיב האי עולימא שהוא‬
‫מה דליח הכי לכל נונין דעלמח עיי״ש‪ ,‬ולז׳׳א הכא‬
‫צדיק יסוד עולם דיחיב על מגדלא ופרח באוירא לירוח‬
‫דאינו חושש לעין הרע‪ ,‬גם אם לפעמים הוא נחיח‬
‫בקשחו חצים על הנחש חויא בישא דכרוך על עקבי‬
‫לעוה״ז מקום חנין נחש שרף ועקרב אינן יכולין לשלוט‬
‫וכאמור‪ :‬לא תימא לן מידי מאן איהו אבוך פי׳‬
‫בו‪ ,‬כי שורשו ומקורו למעלה הוא חזק כ״כ דאס ירד‬
‫כי הם שאלו אוחו מחחלה מאן הוא‪ ,‬וברא דמאן הוא‪,‬‬ ‫לפעמים מעט להשגיח בעולם השפל הזה לא חיק לו‬
‫ומה מקום דירחו‪ ,‬והוא השיב להם רק מקום דירחו‬ ‫מגדלא חדא דפרח באוירא עיין )בזהר בהקדמה‬
‫לבד‪ ,‬ולזה שאלו ואמרו הנה מקום דירחך וגם מקור‬ ‫דף ד ע׳׳ב( שהשיב להם באריכוח יוחר אחר ביח‬
‫מחנב נשמחך אנו מבינים מחידחך‪ ,‬אבל ברא דמאן אחה‬ ‫מוחבי איהו מגדל דפרח באוירא‪ ,‬ואינץ דדיירין ביה‬
‫לא הגדח לנו כלל גם ברמז‪ ,‬וכי לא חימא לן מידי גם‬ ‫בהאי מגדלא קב״ה וחד מסמא‪ ,‬ומפרש שם )באור‬
‫בדרך חידה ורמז מאן הוא אביך‪ ,‬ומה שמו ומה מקור‬
‫מחצבחו‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ״ג ע׳׳א[‬ ‫הקוני‬ ‫‪IJJp‬‬

‫א מ ר לון אבא דילי‪ .‬איהו חד נונא רברבא‪ .‬דכד צחי‪ .‬אפתח פומיה ובלע מיא דימא‪ .‬ועד‬
‫שבעין ״א שבעה> שנין לא הדר ימא לתוקפיה‪ .‬ורזא דמלה )איוב & יבטח כי יגיח ירדן‬ ‫)ס‬

‫אל פיהו‪ .‬ואיהו בלע כל כך מן ימא‪ .‬ואתון לא אשתאבתון מיניה אלא כד חד‪ .‬דאיהו כ״ד ספרי‬
‫דאורייתא‪ .‬א ד לא אשתמודעתון ביה‪.‬‬
‫ב ה ה ו א זמנא אדכר רבי אלעזר ואמר‪ .‬ודאי אנת איהו ברא דרב המנונא סבא‪ .‬חדו ביה‪,‬‬
‫ואמרו‪ .‬בודאי אי אנת הוית בהאי עלמא‪ .‬הוינן קא נחתין מםוםוון דילן‪ .‬והוינן אנן‬
‫מחמרין בתר בעירך‬

‫א מ ר לון‪ .‬ההוא חרא דאתון מגיחין קרבא ביה‪ .‬איך אשתזבתון מיניה‪ .‬דאיהו בלע וקטיל‪.‬‬
‫ו ל א עוד אלא דאיהו קטיל לאדם קדמאה‪ .‬ולכל דרין דקא אתיין אבתריה‪ .‬וברתא איהי על‬
‫מגדלא דפרח באוירא‪ .‬ומכריזין בכל יומא ברקיעא‪ .‬דכל מאן דקטיל לחאי חויא‪ .‬דיהבין‬

‫ליח‬
‫כאד לחי ראי‬

‫אל פיו של לויחן‪ ,‬לכל זמן שהוא חי בטוחים הם כמו‬ ‫מחצבחו בקודש אבא חוא ח ד נונא רברבא בזה‬
‫כן עכ׳׳ל‪ ,‬והיינו כי ירלן הוא סול אורוח הבינה כמ׳׳ש‬ ‫רמז להם בדרך חידה שאביו הוא רב המנונא‪ ,‬והיינו‬
‫)במג׳׳ע ואחחנן אופן מ״ח( לירלן מרמז לבינה שמשם‬ ‫כי המנונא הוא מלשין נו״ן‪ ,‬וכמ״ש בש״ס )עירובין‬
‫ירל נ׳ שערים עיי״ש‪ ,‬ור״ל לכ״ז שהיה רב המנונא סבא‬ ‫דף ס״ז ע״ח בחום׳ בד״ה המנונא( ומ׳ב הוא מלשין‬
‫חי בעוה״ז ולומל חורה ויניח ירלן אל פיו כאמור‪ ,‬היה‬ ‫רברב״א‪ ,‬ועי׳ בש״ס )סנהדרין דף י״ז ע״ב( אמרי בי‬
‫מנין על כל הדור להיוח כולן חיץ וקיימין ואיחו בלע‬ ‫רב היינו רב המנונא דכד צחי אפתח פומיח ובלע‬
‫כ״כ מן יטא היינו שלמד חורה הרבה והשיג כ״כ‬ ‫מיא דימא כוונחו בזה לרמז להם שהוא נקרא סבא‪,‬‬
‫מאורוח הבינה מכל מ״ט שערים כנזכר‪ .‬ואתון לא‬ ‫ולז״א דכד נחי וכד‪ ,‬והיינו שהוא ממשיל נשמח רב‬
‫אשתאבתון מניח אלא כד חד וכו׳ פי׳ שאביו היה‬ ‫המנונא שבא לעוה״ז לקנות שלימוח וללמוד חורה‪ ,‬לענין‬
‫לו השגה גדולה כ״כ‪ ,‬והם לא השיגו רק כד אחד בסוד‬ ‫הלויתן כשהוא צמא ופוחח פיו לשתוח ממי הים‪ ,‬כן‬
‫כה חאמר לביח יעקב ותגיד לבנ״י דאינון‪ ,‬כד דשאיב‬ ‫זה הצדיק פתח פיו בד״ת בתוך מי הים‪ ,‬שהוא סוד‬
‫מן ימא דאורייחא ומה ניהו דשאבין מניה‪ ,‬האי כ״ד‬ ‫נש״ב של החורה לרווח צמאונו‪ ,‬וכמ״ש )בזהר ויחי דף‬
‫דאיהו שכינחא כלילא מן כ״ד ספרי דאורייחא עיי״ש‪,‬‬ ‫רכ״ג ע״א( אלף נהרין סגיאן לה ובגמיעא חדא גמעא‬
‫והיינו שהם לא היה להם השגה בבינה אמא עלאה‬ ‫לון עיי״ש ובמפורשיס שם‪ ,‬ודייק ואמר מיא דימא‪ ,‬היינו‬
‫שהיא ימא עלאה רק למטה במלכוח אמא חחאה איך‬ ‫כי נודע דרב המנונא סבא היה גלגול משה‪ ,‬וכמ״ש‬
‫לא אשתמודעתון ביח מדוע לא למדחס ממנו לבא‬ ‫)הרב מהר״א אזלאי ז״ל בס׳ חסד לאברהם מעין ה׳‬
‫למדריגחו להשיג בימא עלאה שהוא סוד מ״ט שערי‬ ‫נהר כ״ה( עיי״* ונודע כי משה השיג מ״ע שערי בינה‬
‫בינה • איך אשתזבתון מניה שלא נחפחו כלל מהיצה״ר‬ ‫כמש״ל )ובדף ז׳ ע״ב( ובשאר דוכחי‪ ,‬שהוא סוד מ״י‬
‫חויא בישא דאיהו בלע וקטיל עי׳ )בתיקונים מז״ח‬ ‫הים ועד ע׳ שנין וכר כוונחו בזה שהיה בעוה״ז‬
‫דף ע״ו ע״א( חויא נחש הקדמוני דקטיל לאדם קדמאה‬ ‫ע׳ שנין ושחה ממי הים סוד החורה כנזכר‪ ,‬והיה ניכר‬
‫וקטיל לכל דרין דאחיין אבחריה‪ ,‬מנהץ אכיל בנורא‬ ‫ונראה הבהירוח שלו באור החורה שהוא דורשה ולמדה‬
‫דיליה דאיהו אשא דגיהנם‪ ,‬ומנהון הוה בלע לון חיץ‬
‫ומסלסל בה ומפארה במשך ע׳ שנין שהיה חי בעוה״ז‪,‬‬
‫כגון קרח וכד‪ ,‬מנהץ קטיל בכמה מיני מיחוח יכד‬
‫והיינו שמה״ט היה נקרא רב המנונא סבא‪ ,‬וכמ״ש בש״ס‬
‫עיי״ש‪ ,‬והיינו כמ״ש בש׳יס )ב״ב דף ט״ז ע״ב( הוא‬
‫)ב״ב דף ע״ה ע״א( בשעה שלויחן צמא עושה חלמים‬
‫השק הוא המה״מ הוא היצה״ר יורד ומסיח עולה‬
‫בים ואין חהום חחר לאיחנו עד ע׳ שנים שנאמר יחשיב‬
‫ומסטין יורד ונוטל נשמה עיי״ש• וברתא איהי על‬
‫חהום לשיבה‪ ,‬ואין שיבה פחותה מעי שנין עיי״ש‪ ,‬הרי‬
‫מגדלא דפרח באוירא‪ .‬מ״ל )חיקון י״ג דף כ״ט ע״ג(‬
‫רמז נונ״א וסב״א‪ .‬ורזא דמלח יבטח כי יגיח ירדן‬
‫ברחא דמלכא דאיהו צלוחא דיחיב על מגדלא דאחמר‬
‫אל פיחו‪ .‬עי׳ ש״ס )ב״ב דף נמה ע״ב( אימחי בהמוח‬
‫בה מגדל עוז שם ה׳ עיי״ש ובבאורנו שם )בדיה מאן‬
‫בהררי אלף בטוחוח‪ ,‬בשעה שמגיח ירק לפיו של למתן‪,‬‬
‫דקטיל וכד(‪ :‬דכל מאן דקטיל לחאוי ח מ א היינו‬
‫כמ״ש )במנ״מ פ׳ שופטים דף רע״ד פ״ב( שצריכץ לדץ‬ ‫ועיי״ש )בפירש״י גד״ה אימחי( ח״ל אימחי בהמות‬
‫בהררי אלף בטוחוח שלא ימוחו‪ ,‬כל שעה שיגיח הירדן‬
‫להם״מ‬
 ‫קעז‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]לן> מ״ג ע״א[‬ ‫הכינני‬
‫ליה לאנתו בת מ ל ו פנימאה‪ .‬ממשבצות זהב לבושה‪ .‬וחאי זהב איהו ז׳ ימי בראשית‪ .‬ה׳ חמש‬
‫אור‪ .‬ב׳ איהי ב׳ מן בראשית‪ .‬עלה אתמר )שיר יפה כלבנה‪ .‬תורה שבע״פ קראן לה במתיבתא‪.‬‬
‫‪0‬‬

‫ו ב ג י ן דא כרוזא כריז‪ .‬כמה גברין כמה מארי תריסין אתכנשו בבי מדרשא‪ .‬לאגחא קרבא עם‬
‫חויא בגינה‪ .‬וכמה תריסין אתעבידו פסקות בגינה דברתא דמלכא‪) .‬שמית מ ויפן כה‬
‫וכה וירא כי אין איש‪< .‬ולית בהון( דקטיל לחויא‪ .‬עד דייתי ההוא דאתמר ביה ויפן כה וכה ויו‬
‫את המצרי‪ .‬ובגין דא אתמר)ראשית עד כי יבא שיל״ה‪ .‬שיל״ה מש״ה‪ .‬דאיהי מורשה דיליה‪.‬‬
‫מ ט (‬

‫ובגין‬
‫ב א ד לחי דאי‬
‫ה״פ אור של ז׳ ימי בראשית שמרומז באות ב׳ לבראשית‬
‫שהמלטח מחקשטח בהם בסול וראיחיה לזכור ברית‬
‫עולם וכאמור עלה אתמר יפה כלבגח ר״ל כי לעיל‬
‫)חיקון י״ח לן> ל״ו ע״ב( אמר לאות ב׳ של בראשית‬
‫מרמז לצורח הלבנה‪ ,‬לבזמנא לאחיין לאסחכלא בה היא‬
‫סחימה כלפי רשיעיא וחזרח אנפין לאחורא מנייהו‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולז״א הכא שזה הרמז יפה כלבנה שהמלכות‬
‫היא יפה ומקושטת בה״פ אור הנרמזים באות ב׳ של‬
‫בראשית שהיא בצורת לבנה וכאמור תורה שבע״פ‬
‫קראן לה במתיבתא היינו כמ״ש )ברע״מ פ׳ פנחס‬
‫שם( להמלכוח אתקריאח לבנה על שם ליבון הלכה‬
‫לאיהו מלגאו בסול כל כבולה בח מלך פנימה עיי״ש‪,‬‬
‫ולזה אמר ללהכי נקראח המלכוח לבנה‪ ,‬ע״ש ליבון הלכה‬
‫ע״י הפלפול שהוא חורה שבע״פ כמה מארי תריםין‬
‫אתעבידו פסקות בגינה דברתא דמלכא גס זה‬
‫מבואר )בחיקונים מז״ח לן> ע״ו שם( וכמה מארי‬
‫חריסין מחננשין לגביה בבחי כנסיוח ובבחי מלרשוח‬
‫ופסקין עליה כמה פסקין בק״ו ליליה‪ ,‬ויפן כה וכה‬
‫וירא כי אין איש‪ ,‬ליח בהו חל לקטיל לחויא‪ ,‬וכרוזין‬
‫נפקי מאן לנצח קרבא וקטיל לחויא יהא הלכה ליליה‪,‬‬
‫וכמה הלכוח פסוקוח אינון ראחמר בכל חל הלכה‬
‫כפלוני עיי״ש‪ ,‬וזה הוא ביאור הלברים כאן שאמר וכמה‬
‫מארי תריסין היינו ח״ח וצליקים הלומרים חורה לשמה‬
‫ומפלפלץ לברר ההלכה זה אומר כן הוא הלכה‪ ,‬וכן‬
‫ראוי להיות תכשיטי וקישוטי הכלה‪ ,‬וזה אומר להיפך‬
‫הוא ראוי להיות‪ ,‬וכוונת כולם לקשטה‪ ,‬ויש ביניהם שהם‬
‫מכריעים ואומרים הלכה כפלוני‪ ,‬היינו כי עיקר תיקון‬
‫קשוטי הכלה שהיא השכינה הקלושה‪ ,‬היא רק ע״פ‬
‫תורתו של פלוני שבירר וליבן הענין לפסק הלכה שהיא‬
‫השכינה וכאמור לית בהון דקטיל לחויא‪ .‬פי׳ שבכל‬
‫הלורוח על רור האחרון אשר משה רבינו יהיה צריק‬
‫הרור‪ ,‬לא יעלה בילם להרוג אח הנחש וסמא״ל‪ ,‬והגם‬
‫שהועילו לקשט הכלה בקישוטי הלכה כל אחר לפום‬
‫לרגא ליליה‪ ,‬למני ומנך יחקלס עלאה‪ ,‬עכ״ז לא הגיע‬
‫למטרה זו להרוג אח הנחש כנזכר‪ ,‬על שיבא משה רע״מ‬
‫שהוא חחן לילה‪ ,‬והיא מאורסח לו וכאמור‪ :‬ובג״ד‬
‫אתמר עד כי יבא שיל״ה משה‪ .‬עיין )ברע״מ פ׳‬
‫פנחס‬
‫להס״מ ינחש בז׳ מיתות ב״ל עיי״ש דיחבין ליה‬
‫לאגתו ברתא דמלכא גם זה מבואר )בחיקונים מז״ח‬
‫שם( רברתא למלכא לאחמר בה רבוח בנוח עשו חיל‬
‫ואח עליח על כולנה‪ ,‬לאיהי ארוסה למשה בסול הלכה‬
‫למשה מסיני‪ ,‬על כן לאו נשואה ליה על לקטיל לחויא‬
‫עיי״ש‪ ,‬וע״ל )תיקון י״ג שם( ובביאורנו שם ב ת מלך‬
‫פנימאה עיין )ברע״מ פ׳ פנחס לן> רמ״ח ע״ב( שכחב‬
‫דהמלכוח נקראח לבנה על שם ליבון הלכה לאיהי‬
‫מלגאו בסול כל כבורה בת מלך פנימה‪ ,‬שהיא האי‬
‫נקולה ללגאו עיי״ש‪ ,‬ולז״א כי מי שהורג אח הנחש שהוא‬
‫היצה״ר ע״י לימולו בקלושה וטהרה ומברר ומלבן‬
‫ההלכה בפנימיוח החורה‪ ,‬נוחנין לו ברחא ומלכא‬
‫בבחי׳ נשואין שעל ילו נתלבנה המלכוח בפנימיוחה בסול‬
‫כבולה בח מלך פנימה‪ ,‬סול נקודה ללגאו וכאמור‬
‫ממשבצות זהב לבושה עיין)ברע״מ פ׳ צו לן> כ״ז ע״ב(‬
‫להלכה היא סור המלכוח ברחא למלכא כל כבולה בה‬
‫מלך פנימה‪ ,‬והחנאים ואמוראים מטריחין א״ע לנקאה‬
‫לה מאליו קליפין שמקשין קושיין בישין לליח לון חירן‬
‫ולא פריקא וכד‪ ,‬ואיח קושיץ דאינק לטשין להלכה‬
‫לאחמר בהון ממשבצוח זהב לבושה וכו׳‪ ,‬בההוא זמנא‬
‫הלכה לאיהו ברחא סליקח קלם מלכא שלימא בכלא‬
‫בגופא בלבושהא ובחכשיטהא וכד עיי״ש‪ ,‬ולז״א הכא‬
‫למי שהורג אח יצרו בלימור החורה כראוי להציל‬
‫המלכוח מהקושיוח רעוח ולעטרה בחילושי ראורייחא‬
‫שהם לבושין להלכה‪ ,‬אז נוחנים לו ברחא למלכא כשהיא‬
‫מלובשח בהני לבושי יקר בסול משבצוח זהב לבושה‬
‫וכאמור‪ .‬והאי זהב איהו ז׳ ימי בראשית‪ ,‬ה׳ חמש‬
‫אור‪ ,‬ב׳ איהו ב׳ מן בראשית‪ .‬ע״ל)תיקון ה׳ לף י״ט‬
‫ע״א וע׳׳ב( בסול וראיתיה לזכור ברית עולם‪ ,‬וראיתיה‬
‫בתכשיטהא‪ ,‬שהם ה׳ גוונין נהורין של ה״פ אור לעובלא‬
‫לבראשית שמתלבשת בהם המלכות בסול עוטה אור‬
‫כשלמה להתקשט לפני בעלה עיי״ש ובביאורנו שם‪,‬‬
‫ועי׳ לעיל)בהקלמה לף ט״ו ע״א( לבאוח ב׳ רבראשיח‬
‫נרמז הה״פ אור למעשה בראשיח עיי״ש‪ ,‬ובביאורנו שם‬
‫)בר״ה בה׳ נהורין( עיי״ש‪ ,‬ולז״א הכא להמשך הרמש‬
‫למה״ט מ ט ה להמלטשים של המלכוח שמחקשטח בהם‬
‫בשם משבצוח זה״ב רייקא‪ ,‬כי באוחיוח זה״ב מרומז‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ״ג ע״א[‬ ‫הקוני‬ ‫‪T^VP‬‬
‫ובגין דא בגיניה אתמר ביה עד כי יבא של״ה דיליה )נ״א דילי‪ (.‬ודאי איהו קטיל לחויא‪.‬‬
‫בגין דאיהו בן יצהר בן קה״ת בן עמר״ם‪ .‬בן עמא רמא‪ .‬דאתמר ביה‬ ‫ו ל ״ ו יקה״ת עמי״ם‬
‫>‬ ‫‪m‬‬

‫)ד״י‪ .‬א » ובני רחביה רבו למעלה‪ .‬וקטיל לחויא‪.‬‬ ‫(‬

‫בימא‪ ,‬וביבשתא‪ ,‬וברקיעא‪.‬‬ ‫וחיליה‬

‫מארי קרבין אגחו עמיה קרבא על ימא‪ .‬כד״א )תהלים ק שם אניות יהלכון‪ .‬בימא‬
‫ד(‬ ‫וכמה‬
‫דאורייתא‪ .‬דאינון אניות‪ .‬עיינין דמסתכלין באורייתא‪ .‬וכמה אניות מינייהו אתברו‬
‫ונפלו‬
‫באר לחי ראי‬
‫מלכות( דאתיא מסטרא דגבורה עיי״ש‪ ,‬וכ״כ רבינ׳‬ ‫פנחס דף רמ״ו ע״ב( עד כי יבא שילה ]גי׳ מש״ה[‬
‫)בלק״ח פ׳ נשא( וז״ל דע כי לפי שבני לוי הם בחי׳‬ ‫רע״מ נטיל נוקמא מקליפ׳ סמא״ל ונחש שרים של עשו‬
‫גבורה כוחות הנוקבא‪ ,‬לכן לא תשא את ראשם בתוך‬ ‫וישמעאל ויפקון ישראל מן גלוחא עיי״ש‪ ,‬והיינו שבזה‬
‫בנ״י‪ ,‬רק הן לעצמן כי אלו הם לצורך הנוקבא עיי״ש‪,‬‬ ‫תלוי עיקר הגאולה וחיקון המנכוח ליטול נקמה‬
‫ועיין )בשעה״פ פ׳ נשא בד״ה ובני קהת( שכחב ובני‬ ‫מהקליפות הנזכרים ולקטול לחויא בישא‪ ,‬וזה יהיה‬
‫קהת הם מה״ג ודעת דנוקבא‪ ,‬ולזה מובן כי זה הכח‬ ‫כחו של משה שיוכל לעמוד נגדם בזמן הגחולה וכאמור‬
‫שיהא למשה ללחום עם הקליפות לעת״ל ולקטול את‬ ‫שיל״ח םש״ח עי׳ בזהר )בראשית דף כ״ה ע״ב(‬
‫החויא בישא שהיא מסטרא וגבורה דנוקבא‪ ,‬זה יש לו‬ ‫עד כי יבא שילה דא משה‪ ,‬חושבן דא כדא עכ״ל‪ ,‬והיינו‬
‫ירושה מאבוחיו לוי וקהח וכאמור‪ ,‬והכא מוסיף עוד‬ ‫כמש״ל מהרע״מ דאיהי מורשה דיליח ר״ל מאורסה‬
‫שחיבח עמי״ם נוטריקין עמר׳׳ם אביו של משה‪ ,‬ע״ם‬ ‫דיליה‪ ,‬וכמ״ש בש״ס )פסחים דף מ״ט ע״ב( חורח צוה‬
‫ר״ס‪ ,‬שמרמז לתוקף הגבורות קדושות דאתמר ביח‬ ‫לנו משה מורשה‪ ,‬א״ח מורשה אלא מאורסה עיי״ש‪,‬‬
‫ובני רחביח רבו למעלה עש״ס )ברכות דף ז׳ ע״א(‬ ‫והיינו בסוד כלח משה‪ ,‬וכמ׳׳ש )במד״ר ויחי פ׳ צ״ט‬
‫דמ׳׳ש הקב״ה למשה ואעשה אותך לגוי עצום‪ ,‬נתקיים‬ ‫סי׳ ו׳( לא יסור שבט מיהודה זה כסא מלכות‪ ,‬אימחי‬
‫בזרעי‪ ,‬שנאמר ובני רחביה רבו למעלה וכר עיי׳׳ש‪ ,‬ולז״א‬ ‫עד כי יבא שילה אוחו שהמנכוח שלו עיי״ש‪ ,‬ולזה דרש‬
‫שזה מרומז במה שהוא בן טמרם בן עמ׳׳א רמ״א‪ ,‬בחי׳ גוי‬ ‫הכח להמשך הדרוש שזה קאי על משה שהמלכוח היא‬
‫עצום שיכול לעמוד נגד הקליפוח העצומים ולקטול לחויא‬ ‫שלו מאורסה דיליה בסוד כלח משה כנ״ל ודאי איהו‬
‫וכל גונדא דילה‪ ,‬בעוצם גבורחו מסטרא דקדושה בימא‬ ‫קטיל לחויא ר״ל דבודאי מה״ט אמרינן על משה שנקרא‬
‫וביבשתא וברקיע כוונחו בהמשך דברים אלו כי כמו‬ ‫שיל״ה‪ ,‬שהמלכוח היח של״ו‪ ,‬משום דאיהו קטיל לחויא‬
‫שמשה רבינו עשה נסים לאבוחינו בגא ולח מצרים בים‬ ‫ובזכות זה זכה לגדולה כזו דיהבו ליה ברתא דמלכא‬
‫וביבשה וברקיעא בגשמיוח‪ ,‬בים בקריעח ים סוף‪ ,‬וביבשה‬ ‫ולו יקחת עמים עיין )במד״ר שם‪ ,‬ובפ׳ צ״ח סי׳‬
‫היינו המכוח שעשה למצרים ביבשה‪ ,‬וגם ברקיעא כמ׳׳ש‬
‫י״ג( שדרש ולו יקהח עמים‪ ,‬שהוא מקהה שיניהם של‬
‫)במד״ר פ׳ בא פי״ד( במכח חושך נטה ידך על השמים‬
‫אוה״ע בהלחמו עמהם עיי״ש‪ ,‬ולזה דרש הכא בהמשך‬
‫ויט משה אח ידו על השמים‪ ,‬שהמשיך מהחושך של‬
‫הדרוש כי משה נקרא שיל״ה שהמלכוח היא של״ו‪ ,‬משום‬
‫השמים עיי״ש‪ ,‬כן יהיה בגאולה העחידה ברוחניוח ג״כ‬
‫ולו יקהח עמים שמקהה שיניהם של הקליפוח הנ״ל‬
‫בבחי׳ ים ויבשה ורקיעא וכדמפרש ואזיל וכמה מארי‬
‫וקטיל לחויא ע״כ יהבין ליה ברחא דמלכא וכאמור‬
‫קרבין היינו ח״ח גדולים שנקראים בעלי חריסין כנ״ל‬
‫בגין דאיהו בן יצחר‪) .‬כתיקונים של הרמ״ז( ‪5‬׳‬
‫שרצו לקרב הגאולה ע״י מע״ט ולימוד חורחם‪ :‬אגחו‬
‫תיבות בן יצהר מוסגרים‪ ,‬וכ״כ )הכס״מ(‪ ,‬והגר״א כתב‬
‫עמיד‪ .‬קרבא‪ .‬שלחמו עם החויא הנזכר קודם שבא‬
‫ג״כ דל״ג ליה‪ ,‬וצ״ל בגץ דאיהו בן לוי בן קהת בן עמרם‬
‫מרע״ה‪ ,‬וכמש״ל ובגין דא כרחא כרת וכו׳ על ימא‬
‫וכי׳‪ ,‬והיינו כמ״ש )בזהר פ׳ בראשית שם( ול״ו יקה״ת‬
‫ר״ל בלימוד החורה‪ ,‬וכמש״ל )בהקדמה דף י״ב ע״א(‬
‫עמים‪ ,‬ול״ו יקה״ת נוטריקון ילו״י קה״ת‪ ,‬והיינו שמרמז‬
‫ליח ים אלא אורייחא עיי״ש• שם אניות יחלכון ח״ח‬
‫העוסקים בחורה הס בחי׳ אניוח ההולכין ושאטין בלב‬ ‫שמש״ה הוא סוד שיל״ה שבא מבניו של לוי וקהת‬
‫ים עיינין וכד‪ .‬עיין )בביאור הגר״א( שמפרש‬ ‫עיי״ש‪ ,‬וביאור הענין נראה שלהכי יהיה לעתיד למשה‬
‫שהחיקונים דרש מלח אניו״ח כמו עייני״ן כי הא׳ מחחלף‬ ‫זה הכח לנקום בשרי העמים ולקטול לחויא בישא ליתן‬
‫בע׳ עיי״ש‪ ,‬ויחכן כי הח״ח העוסקים בחורה נקראים‬ ‫לו ברחא דמלכא כנזכר‪ ,‬כי הוא מבניו של לוי וקהח אשר‬
‫עיני העדה כמ״ש גש״ס )הוריוח דף ד׳ ע״א( והוא ג״כ‬ ‫שניהם הם מסטרא דגבורה דנוקבא‪ ,‬וכמ״ש)בזהרפ׳ שמוח‬
‫דף י״א ע״א( בסוד וילך איש מביח לוי‪ ,‬דא כנ״י )היינו‬
‫על‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין נדף מ״ג ע״א[‬ ‫הקוני‬
‫ונפלו ‪ p‬בימא‪ .‬עד דייתי מורשה דילה ‪ -‬א מאת וילד‪ (.‬וקרע ימא דאורייתא‪ .‬וסוס ורוכבו רמה‬
‫)ס‬

‫ביס‪ .‬דאיהו חויא ובת זוגיה‪ .‬דאיהי סוסיא דיליה‪ .‬ואיהו אעבר עלה לישראל דלא טבעין בה‪ .‬הה״ד‬
‫)שמות יד( ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים‪.‬‬
‫בימא בההוא חמר‪ .‬ובפורקנא בתרייתא כלא בימא דאורייתא‪.‬‬ ‫בקדמיתא‬
‫מטה‬
‫כאד לחי ראי‬

‫דמטרוניתא‪ ,‬שהמלכות שהיא סוד ימח דאורייתא ]היינו‬
‫לימוד הקבלה וסתרי תורה[ היא מאורסת לו כנ״ל‬
‫וקרע יםא דאורייתא הקריעה היינו שיעשה הים‬
‫ליבשה שיוכלו כל העוסקים בה לילך ביבשה בלא סכנה‪,‬‬
‫ולא יצטרכו לשוט במצולת ים אשר יהמו גליו‪ ,‬ויתגלה‬
‫חכמת הקבלה כמו נגלות התורה שנמשל ליבשה וסוס‬
‫ורוכבו רמה בים היינו כמ״ש )בסידור‪ ,‬בכוונת סוס‬
‫ורוכבו( סמא״ל ונוקבא רמה בים בנוקבא דתהומא רבה‬
‫עיי״ש האיהי סוםיא דיליה היינו כמ״ש )בפדר״א‬
‫פי״ג( דםמא״ל ונחש‪ ,‬עליהם אמרה תורה רבש״ע תשחק‬
‫לסוס ולרוכבו‪ ,‬שסמא״ל רכב על הנחש ופתה לחוה‬
‫עיי״ש בקדמיתא בימא בחהוא חמר‪ .‬עיין )בזהר פ׳‬
‫בהעלותך דף קנ״ג ע״א( וימררו את חייהם בעבודה‬
‫קשה בחומר‪ ,‬דאתהדר להו אירייתא להיות מרה בדוחקין‬
‫סגיאין ועניותא בקושיא ובחומר וכו׳ אשר עבדו בהם‬
‫בפרך דא פירכא עיי״ש‪ ,‬ור״ל שהיה ד׳׳ת עניים מחין‬
‫דאורייתא‪ ,‬ולכן באים להם דוחקין וחומרות בכמה מיני‬
‫קושיין‪ ,‬אבל בפורקנא בתרייתא יפתח להם תרעי!‬
‫דאורייתא ויתגלה להם חין עלאין מחורץ להם כל‬
‫הקושיין וכל החומרות עיי״ש‪ ,‬ועיין )בזהר פ׳ צו דף‬
‫כ״ח ע״ב( שכתב דבגאולה העתידה יתקיים בהו ויהיו‬
‫שניהם מרומים האדם ואשתו ולא יתבוששו‪ ,‬בגין דכבר‬
‫אתעבר ערבוביא בישא ערב רב מעלמא‪ ,‬דבגינייהו צריך‬
‫לכסאה חין דאורייתא וכד‪ ,‬ועיי׳׳ש כמפורשים דר״ל‬
‫דקודם הגאולה צריך להלביש אורות הפנימיים של התורה‬
‫שבכתב ושבע״פ במלבושים גשמיים‪ ,‬כדי לכסות מפני‬
‫החצונים שרוצים להאחז ולינק מהם‪ ,‬אבל לעת״ל בפורקנא‬
‫בתרייתא יפשיטו המלבושים גשמיים של אדם ואשתו‪ ,‬סוד‬
‫הג׳ תורות שבכתב ושבע״פ‪ ,‬ויהיו שניהם ערומים‪,‬‬
‫שילמדו פנימיות התורה בלי שום לבוש ולא יהא פחד‬
‫מאחחת המצונים עיי״ש‪ ,‬חה הוא ביאור הדברים כאן‬
‫שאמר בקדמיתא בימא בההוא חומר‪ ,‬פי׳ כי מתחלה‬
‫היו סודות התורה שהיא סוד ימא דאורייתא נתלבש‬
‫בלבושים ע״כ היה להם כמה חומרות בסוד וימררו את‬
‫חייהם גחומר חה הוא ובנ״י הלכו ביבשה בתוך הים‪,‬‬
‫היינו שהוצרכו להלביש האי ימא דאורייחא בגשמיות‬
‫ונגלות התורה שהוא בחי׳ יבשה מפחד החצונים וכאמור‬
‫ובפורקנא בתרייתא כלא בימא דאורייתא‪ .‬פי׳‬
‫מגאולה האחרונה לעת׳׳ל לא יצטרכו להלביש אורות‬
‫התורה‬
‫על בחי׳ הליכתן באניות כנ״ל ושאטין בלב יס‪ ,‬כי ענין‬
‫השגחת העינים נקרא השטה כמ״ש )בד״ה ב׳ ט״ז(‬
‫כי עיניו משוטטות בכל האץ‪ ,‬והוא משום שהשגחתו‬
‫יתב״ש בבחי׳ עינים‪ ,‬כביכול הוא כענין הנעת הספינה‬
‫ממקום למקום בכל רגע‪ .‬וע׳׳כ נקראים החכמים עיני‬
‫העדה שהם בחי׳ הולכים באניות ושייטין בעיניהם בכל‬
‫עת בכל מקנועות התורה‪ .‬עיינין דמסתכלין‬
‫באורייתא‪ .‬דיל מארי דרזין שמסתכלין בפנימיות התורה‬
‫היינו העוסקין בחכמת הקבלה‪ ,‬והיינו כי כמו הים‬
‫העובר בו יטבע אס לא יכול לשוט או ע״י אניה אם‬
‫אינו יכול נהוליך החניה במשוטין‪ ,‬כן הוא העוסק‬
‫בחכמה זו הוא כמו העובר בים שיש מקומות עמוקים‬
‫ומסוכנים שאין אניה יכולה לעבור שם‪ ,‬או שאין בעל‬
‫האניה יכול בכחו להעבירה שם‪ ,‬וכמ׳׳ש )בזהר בסבא‬
‫למשפטים דף ק׳ ע״ב( סבא‪ ,‬סבא‪ ,‬הא אמינא דאעלת‬
‫בימא רבא בלא חבלין ובלא דגלא מה תעביד‪ ,‬אי תימא‬
‫זתסלק לעילא לא תיכול‪ ,‬אי תימא דתיחות לתתא לא‬
‫תיכול הא עמקא דתהומא רבא מה תעביד‪ ,‬אי סבא לא‬
‫אית לך לאהדרא לחחורא בעדנין אלין לא הוית ולח‬
‫אתרגילת לאתחלשא בתוקפך דהא ידעת דב״נ אהרא‬
‫בכל דא לא עאל באדרא בעמקא דא דאנה המו יייה‬
‫ויוחאי ידע לאסתמרא ארחיי יאי אעיל בימה כ״״קה‬
‫ז‬
‫אשגח בקדמיתא איך יעביד וישוע עב בימא ב מ א הדי‬
‫עד לא יעול‪ ,‬ואנת סבא לח אשגחית בקדמיהא הנהה‬
‫סבא הואיל ואנת תמן לא תשבוק כל אירחך ‪:‬־־שגיעא‬
‫לימינא ולשמאלא וכו׳ לא תדחל סבא‪ ,‬אתקיף בתיקפ־‬
‫כמה גבורין תקיפין תברת בתוקפיהין‪ ,‬יכלה לרבץ‬
‫נצחת וכד עיי״ש‪ ,‬וכן מבואר )ביפ״מ פ׳ ת‪,‬א ‪ c~,‬־־ע׳ ה‬
‫‪,‬‬
‫ע״ב(( דמאן דעאל בימא ולא נפיק‪ ,‬ט‪ 3‬ליה יכ ‪ /‬שנכנס‬
‫בימא דאורייתא שהוא סתרי תירה ונטבע בם‪• ,‬הייני‬
‫במקומות המסוכנים‪ ,‬וכמ״ש )בזהר פ׳ בשלה ח‪ :‬נ״ב‬
‫ע״ב( בהאי מלה לא תשאל לשמי יכי‪ ,‬וכיי״ב איתא)י־־כ״מ‬
‫פ׳ כי תצא דף רע״ט ע״ב( ומאן דנקיבי זיליה בההיא‬
‫סלע בלא רשו‪ ,‬אתא חויא לנשכא ליה‪ ,‬יאית •כי׳ ציי״ש‪,‬‬
‫ולזה אמר הכא וכמה מארי קרבין שעסקי ‪ :‬ה נ מ ה זו‬
‫ואגמו עמיה קרבא על ימא ולא ידעי אי־ לשיט‪ ,‬או‬
‫שלא היה גכחם להעביר הספינה במקומות המסוכנים‬
‫ונפלו גימא‪ :‬עד דאתי מורשח דילח‪ .‬י״ג מארי דילה‪,‬‬
‫והכל הולך למקום אחד‪ ,‬ור״ל שיבא משה רע״מ מארי‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]לף מ״ג ע״א[‬ ‫הקוני‬ ‫ספ‬
‫)ישעיה נג>‬ ‫מ ט ה דיליה דקרע ביה ימא‪ ,‬דא קולמוס‪ .‬בגין דעליה אתגלייא זרוע י״י‪ ,‬דאתמר ביה‬
‫וזרוע י״י על מי נגלתה‪.‬‬
‫זמנא דאתעבר ההוא חויא בישא מן ימא‪ ,‬שליט חויא קדישא‪.‬‬ ‫בההוא‬
‫זמנא <שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות( אזלין אניות בהבטחה בימא‬ ‫ובההוא‬
‫דלא טבעין‪ .‬דהא רוח סערה אתעבר שלטנותיה מן ימא דאורייתא‪.‬‬
‫ו ב ה ה ו א זמנא שם רמש ואין מספר וגו׳‪ .‬שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו‪ .‬ויהי‬
‫]ע״! מני־ת שי כאן[‬ ‫שיתו לבכם לחילה וגו׳‪ .‬לחולה כתיב‪.‬‬ ‫חדי עמהון‪ .‬ההיד <»‬
‫וכלם‬
‫כ א ד לחי דאי‬
‫משוטטות בכל עת בלב ים בכל מקצועות התורה‪ ,‬כעין‬ ‫התורה שבכחב ושבע״פ בכבוש גשמי‪ ,‬אלא ילמלו הב׳‬
‫השטח הספינה כנ״ל• בחבטחה‪ .‬שילמלו חכמה זו בטח‬ ‫חורוח ע״פ הנסתר סול ימא לאירייחא‪ ,‬ומשה רבינו‬
‫בלי פחל מהחצונים‪ ,‬ולא יאונה לצליק כל און גם במקומוח‬ ‫יורה להם הלבר אשר ילמלון‪ ,‬ולא יהיה להם בהחורה‬
‫המסוכנים כנ״ל דהא רוח סערה אתעבר שלטנותיה‬ ‫שום קושיא ושום חומרא וכאמור מטה דיליה וכו׳‬
‫טן ימא דאורייתא הוא‪ ,‬כמפרש הטעם‪ ,‬שכאשר יחבער‬ ‫דא קולמוס דיל שבמקום המטה שקרע בו משה הים‬
‫הנחש חויא בישא יחגלה הנחש לקלושה ויוכלו ללמול‬ ‫הגשמי בגאולת מצרים‪ ,‬חהיה לעת״ל הקולמוס‪ ,‬כי‬
‫ולעיין בחכמח הקבלה בכל המקומוח‪ ,‬שאז לא יהיה פחל‬ ‫הקולמוס מגלה את הכל בכחב‪ ,‬וכמ״ש בחיקוניס מז״ח‬
‫מללמול גם במקומוח המסוכנים כנ״ל‪ ,‬כי הנה הטעם‬ ‫)לף ע״ו ע״א( קום רע״מ וכו׳ קום לגביה בחוטרח‬
‫שאמר )בזהר פ׳ בשלח שם( בהאי מלה לא חשאל לשמי‬ ‫לילך למחאה ליה בחוטרא‪ ,‬בגין רעליה אחמר בלברים‬
‫וכו׳‪ ,‬איחא )בפרע״ח פ״ח משער חהמ״צ בררוש זש״פ(‬ ‫לא יוסר עבל‪ ,‬בקלמיחא מחיח ליה על ימא‪ ,‬כען קום מחיא‬
‫משום לכשעוסקים בלרוש הנחש לקלושה שהוא סור ענין‬ ‫ליה גימא לאורייחא בקולמוס לילך בלרועא לילך בירא‬
‫קטנות העליון שהם לינים תקיפין ע׳׳כ הוא סכנח גלולה‬ ‫לילך לאתמר ביה ויט משה אח ילו על הים עיי״ש בגין‬
‫כי שם נאחזין החצונים‪ ,‬ובעת שאלם עוסק בהם מעורר‬ ‫דעליה אתגלייא זרוע ה׳ דאתמר ביה וזרוע ה׳ על מי‬
‫כח החצונים ומזכירין עונוחיו עיי״ש‪ ,‬וממילא ללעח״ל‬ ‫נגלתה ע״ל )תיקון י״ג לף כ״ח ע״א( שעל הגאולה‬
‫כאשר יחבטל כח החויא בישא שהוא שליטח החצונים‬ ‫העחילה נאמר וזרוע ה׳ על מי נגלחה‪ ,‬ואמאי אתקרי‬
‫נוכל ללמול גם בענין נחש לקרושה ולא יהיה שום פחר‪,‬‬ ‫זרוע ה׳‪ ,‬בגין חרוע ה׳ הוא ח״ח עמולא לאמצעיחא‬
‫כיון שיחבטל הא רוח סערה שהוא א׳ מהג׳ קליפות‬ ‫שהוא כצורח אוח ף‪ ,‬ומשה לאיהו ריוקנא לעמורא‬
‫הקשים החונים סביב הקרושה ומבקשים להאחז בה‪,‬‬ ‫לאמציעחא אחמר ביה מוליך לימין משה זרוע חפארחו‪,‬‬
‫וכמ״ש רבינו )בלק״ח פ׳ חרומה( שהוא סועי ומבקש‬ ‫ואיהו בוקע מיא לאורייחא וכד עיי״ש‪ ,‬וע׳׳ל )תיקון‬
‫לשבור האניה‪ ,‬במ״ש ביונה ויהי סער גלול בים והאניה‬ ‫נ״ה לף פ״ט ע״א( שאמר שם ה׳ חחאה כוחב באוח ו׳‬
‫וגד‪ ,‬וכמ״ש בש״ס )חגיגה לף י״ג ע׳׳ב( והנה רוח‬ ‫לאיהו יל כותבח קולמוס לררועא עיי״ש‪] ,‬וע״ל )סוף‬
‫סערה באה ‪ p‬הצפון‪ ,‬שבא להכליל הגלוח ולכבוש כל‬ ‫תיקון י׳ רף כ״ו ע״א( ובביאורנו שם[ ולזה אמר הכא‬
‫העולם חחח נבוכרנצר עיי״ש‪) ,‬ובפירש״י‪ ,‬בר״ה מן‬ ‫להמשך הלרוש ללהט אמרינן על הגאולה העתילה וזרוע‬
‫הצפין( שכחב הטעם כי מצפון חפחח הרעה עיי״ש‪,‬‬ ‫ה׳ על מי נגלחה‪ ,‬היינו כי משה יקח הכח של זרוע ה׳‬
‫והיינו שהקליפה הנקראח רוח סערה שמבקשח לשלוט‬ ‫שהוא אוח ו׳ ח״ח‪ ,‬היינו סול הקולמוס לררועא ימינא‬
‫בהאניה הקרושה חלף ועבר ואין לה עור שליטה כלל‬ ‫יל כוחבח לגלוח סחרי חורה‪ ,‬ובוקע ימא ראורייחא ועי״ז‬
‫ובהחוא זטנא שם רטש ואין טםפר‪ .‬עיין )נזהר‬ ‫יהיה הגאולה ב״ב וכאמור‪ :‬בההוא זמנא וכד שליט‬
‫פ׳ ויחי לף רל״ו ע״א( זה הים גלול‪ ,‬לא שכינחא וכוי‪,‬‬ ‫הויא קדישא וכד‪ .‬עיין )ברע״מ פ׳ חצאלףרע״טע״א(‬
‫שם רמש ואין מספר לכמה מלאכי עלאי וקלישאי אשחכמו‬ ‫שאמר למשה רע״מ אנח הוא לויחן נחש בריח לימא‬
‫‪ ,pn‬חיות קטנות עם גלולות אלין איכון י״ב שבטין‬ ‫לאורייחא מארי רכל נונין לויחן ע״ש אורייחא ראחמר‬
‫בנוי ליעקב לאשחכחו בהון בשלימו וכד עיי״ש‪ ,‬ולזה‬ ‫בה לויח חן וכד‪ ,‬והוא מארי ראורייחא לשליט על ימא‬
‫אמר הכא כי כאשר יעזור השי׳׳ח ויחבער האי חויא‬ ‫עיי״ש‪ ,‬ולז״א הכא לבז‪ p‬הגאולה כאשר יחבטל האי‬
‫בישא ‪ p‬הים שהוא המלכוח‪ ,‬אז ישחכחו ח ‪ p‬מלאכין‬ ‫חויא בישא‪ ,‬תרח לנו האור שליטת חויא קלישא סול‬
‫עלאין קלישץ וכנס״י י״ב שבטי ישורון יקבלו שפעם מן‬ ‫לויחן נחש בריח שהוא כחו של משה רע״מ וכאמור‬
‫המלכוח ויחענגו מזיו השכינה שם אניות יחלכון היינו‬ ‫ובההוא זמנא אזלין אניות וכד היינו שעיניהם‬
‫פמש״ל‬
 ‫קפא‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ״ג ע״א[‬ ‫הקוני‬
‫ו כ ל ם אליך ישברון לתת אכלם בעתי‪) .‬יאינון עתותי דאורייתא‪ .‬כמו שאמרו ח ד ל קבעת עתים‬
‫לתורה(‪ .‬דאיהו עתו דצדיק‪.‬‬
‫ששת ימים תלקטהו וגר‪ .‬מסטרא‬ ‫טז>‬ ‫ת ת ן להם ילקטון)שם י ‪ .‬דא מנא‪ ,‬דאתמר ביה גשמו״‬
‫(‬ ‫ק‬

‫דעמודא דאמצעיתא‪ .‬דאיהו כליל שית סטרין‪.‬‬

‫לויתן‬

‫כאד לחי דאי‬

‫הנזכר מאן עתו דא מטרוניתא דאקרי עתו וצדיק‪ ,‬ובג״כ‬
‫כלהו ממכאן להאי עתו‪ ,‬דכלהו דאתזנן לתתא מאתר‬
‫דא אתזנן‪ ,‬כמ״ש עיני כל אליך ישגרו וגד‪ ,‬גשעתא דהאי‬
‫כ״ל )היינו יסוד צדיק( מבסם לעתו ומתמגרא עמיה‬
‫כלהו עלמין גמדו כלהו עלמין גגרכאן עיי״ש‪ ,‬ולזה‬
‫הוא כמפרש דהקוגעים עתים ללמוד סתרי תורה דאיהו‬
‫עתותי דאורייתא גיסוד צדיק כנזכר‪ ,‬הם המימדיס את‬
‫המלכות עם געלה גיסוד צדיק‪ ,‬אז הוא החיקון השלם‬
‫ונמשך שמחה ופרנסה לכל העולמוח העליונים וחחתונים‬
‫דרך הצנור דיםוד צדיק וכאמור‪ .‬דא מגא רצונו גזה‬
‫כי הנה )גזהר גשלח דף ס״א ע״ג ודף ס״ג ע״א(‬
‫גסוד לחם מן השמים שהוא המן‪ ,‬כחג שם ח״ח גקדמיחא‬
‫כד נפקי ישראל ממצרים אכלו גנהמא דגופא דאיהו‬
‫מזונא דכל עלמא דאיהו גס ועב‪ ,‬עתה זכו למיכל נהמא‬
‫אחרא מזונא דרוחא ונשמתא‪ ,‬מזונא דקיק מן דקיקא‪,‬‬
‫מזונא עלאה קדישא ויקירא‪ ,‬מהאי אחר דאקרי נועם ה׳‪,‬‬
‫והוא מזונא דאחי מן חכמה עלאה עיי״ש‪ ,‬ולזה מפרש‬
‫הכא גהמשך הדרוש גם הפסוק חחן להם ילקוטון דהיינו‬
‫סוד לחם מן השמים שהוא מנא עלאה מזונא דרוחא‬
‫ונשמתא‪ ,‬והיינו כי קודם גיאח משיח געוד הנשמה‬
‫מלובש בגוף הגשמי והחומרי ולומדים‪ ,‬החורה ג״כ‬
‫מלובש בלבוש הגשמי וחומרי ואין זוכין אלא ללחם דגופא‬
‫הגס ועב‪ ,‬אבל לעת״ל כאשר חדכך גופות הצדיקים‬
‫להיוח ספירי ורוחני אז תתן להם ילקטון שהוא בנא‬
‫דלעילא סוד לחם מן השמים שהוא מזון הרוחני קדישא‬
‫ויקירא מחכמה עלאה שמזין הרוח ונשמה חיות האדם‬
‫הרוחני וכאמור דאתםר ביח ר ימים תלקטוחו דרש‬
‫גזירה שוה לקיטה לקיטה‪ ,‬מה לקיטה דהתם מן מזון‬
‫הרוחני‪ ,‬כן לקיטה דתתן להם ילקוטון היינו מן מזון‬
‫הרוחני מםטרא דעמודא דאמצעיתא עיין )בזהר‬
‫פ׳ בשלח שם( בסוד לחם אבירים אכל איש‪ ,‬דסוד המן‬
‫הוא הלחם והמזון שיורד בכל יום מעחיקא לז״א‪ ,‬ומז״א‬
‫נשפע להמלאכים ונקרא לחם אבירים‪ ,‬חה הוא ג״כ מזון‬
‫הח״ח חבירים דמשחדלין באורייחא יומי ולילי‪ ,‬חה סוד‬
‫הכחוב הנני ממטיר לכם לחם מה״* היינו שמים ממש‪,‬‬
‫שהוא ז״א עיי״ש‪ ,‬ולז״א הכא להמשך הדרוש שלזה מרמז‬
‫חחן להם ילקוטון שלעח״ל יבוא להם המזון לח״ח‬
‫דעוסקין בסחרי חורה מטלא דלעילא שהוא סוד המן‬
‫שנאמר בו ד ימים חלקטהו‪ ,‬שהוא המזץ מסטרא‬
‫דעמודא‬
‫כמש״ל שיאירו עיניה״ם של הת״מ המשוטטים כסתרי‬
‫תורה שהוא סוד אניו״ת כנ״ל לויתן זה יצרת לשחק‬
‫בו‪ ,‬ויחי חדי עמהון עיין )גזהר פ׳ אמרי דף נ״מ‬
‫ע״א( גסוד כל הנמלים הולכים אל הים‪ ,‬היינו השפעות‬
‫עליונים הולכים אל הים‪ ,‬ושגים ללכת גהאי צדיק‬
‫לאשכמא גרכאן ומידו‪ ,‬והיינו רזא דתנינן לויתן זה‬
‫יצרח לשחק גו דא צדיק וכו׳ עיי״ש‪ ,‬וזה הוא המשך‬
‫הדברים כאן שלעח״ל כאשר ישקוט הים מזעפו ורוח‬
‫סערה יקום לדממה‪ ,‬ויחגער החויא גישא מן הים‪ ,‬אז‬
‫ישתכחו חמן רמש ואין מספר חיוח קטנוח עם גדולוח‪,‬‬
‫היינו מלאכין עלאין קדישין ונשמוח הצדיקים מכל המדרגוח‬
‫מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין‪ ,‬וישמחו ויגילו יחד עם‬
‫אותן הח״ח המשוטטים גאניוח‪ ,‬היינו העוסקים גסחרי‬
‫תורה שנכנסו בשלום ויצאו גשלום‪ ,‬וגראש שמחתם‬
‫יהיה הצדיק הדור משה רבינו שהוא סוד לויחן וכאמור‪:‬‬
‫הה״ד שיתו לבכם לחילה וגו׳ לחולח כתיב עיין‬
‫)כירושלמי פ״ג דמגילה‪ ,‬ופ״ג דמ״ק וגמדרש( גכ״מ‪,‬‬
‫ד גרכיה ור חלגו ועולא כירייה ור״א גשם ר״ח עחיד‬
‫הקג״ה להיעשוח ראש חולה לצדיקים לעח״ל‪ ,‬מ״ט שיחו‬
‫לבכם לחילה‪ ,‬לחולה כתיב והצדיקים מראין אותו גאצגע‬
‫ואומרים כי זה אלקים אלקינו וגו׳ עיי״ש דאינון‬
‫עתותי דאורייתא וכר לתורח כ״ה בדפוס מנטובה‪,‬‬
‫אמנם בדפוס אמ״ד וקונסטנטינא ובשאר הדפוסים הוא‬
‫מוסגר‪ ,‬וכ״מ דאחי לידי ח״ל החיקונים של הרמ״ז ז״ל‬
‫בהגהוח כח״י הקדושה וראיחי שסגר חי׳ אלו בקולמוס‬
‫בב׳ קוי סוגר‪ ,‬אמנם אף אם אמח הדבר שכן נראה שאינו‬
‫מהתק״ז והוא הגה מאחה חכם‪ ,‬אבל הדברים אמיחיים‪,‬‬
‫והס דברים העומדים ברומו של עולם‪ ,‬והוא פי׳ לדברי‬
‫התיקונים בזה‪ ,‬כי ע״ז אחז״ל בש״ם )שבח דף ל״א‬
‫ע״א( קבעח עחים לחורה‪ ,‬והיינו כי ע״ח נקראח‬
‫המלכוח‪ ,‬וכמ״ש )בזהר פ׳ ויחי דף קט״ז ע״ב(‪ ,‬והחורה‬
‫הוא ז״א בעלה דמטרוניחא כמש״ל)דף נ״ו ע״א(‪ ,‬ולזה‬
‫אמרו בלשון קבעח עחים לחורה‪ ,‬היינו שע״י לימוד‬
‫התורה מחברים ע״ח שהוא מלכוח עם חודיה שהיא‬
‫ז״א‪ ,‬ואמר בזה כי רק ע״י לימוד סחרי חורה דייקא נעשה‬
‫היחוד הגמור‪ ,‬ושואלים קבעח עחים לחורה‪ ,‬ר״ל אם‬
‫גרמת ע״י לימוד חורחך יחוד הגמור דזו״ג ביסוד צדק‬
‫ע״י לימוד חכמח הקבלה דייקא וכאמור דאיהו עתו‬
‫דצדיק היינו כמ״ש )גזהר פ׳ אחרי שם( בסיום המאמר‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ נלף מ״ג ע״א » ״ ‪p‬‬ ‫הקוני‬ ‫כ!פב‬
‫ל ו י ת ן לעילא‪ ,‬דא צדיק‪ .‬דאיהו כדג ]דף מ״ ע‪»-‬ש קטן על כיף ימא‪ .‬נחש בריח דא ההוא‬
‫ג‬

‫דאתמר ביה )שמות כ והבריח התיכון בתוך הקרשים‪ .‬ודא עמודא דאמצעיתא‪ .‬דאתקרי‬ ‫ו(‬

‫תיכון‪ ,‬בגין דאיהו עמודא דאמצעיתא‪.‬‬

‫תרין‬
‫כ א ד לחי ראי‬
‫בגפו יבח‪ ,‬כל עלמא לא קאים אלא על גפא חלא ללויתן‬
‫עכ״ל‪ ,‬ועיי״ש באור החמה‪ ,‬לר״ל ללויתן הוא כינוי‬
‫לראש הקליפה סמא״ל ונוקבא ליליה שהיא לילי״ת‬
‫שמביאים ינכ׳׳ה לעונס‪ ,‬לבריאתם היה לצורך העולם‬
‫כדי שייראו מצפניו כשיראו רצועות של המלקות שאלמלה‬
‫מוראה של מלכות וכו׳‪ ,‬נמנא שהוא ג״כ לצורך קיום‬
‫העולם‪ ,‬וזש״א כל ענמא לא קאיס אלא על גפא חדא‬
‫של לויתן‪ ,‬להיינו הכנף שלו במה שיראים ממנו במה‬
‫שהיא מעופף בכנף שלו לעלות ולהשעין ולירל ולקערנ‬
‫עיי״ש‪ ,‬וזה פי׳ )הזהר פ׳ אחרי שם( שאמר לויתן זה‬
‫)לייקא( יצרח לשחק בו‪ ,‬דא צליק‪ ,‬והיינו לייקא על‬
‫לויתן של סערא דקדושה נאמרו הדברים שהוא צנור‬
‫המשפיע וכלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו לצדיק‬
‫וכאמור‪ ,‬משא״כ בלויתן דסע״א וכנ״ל‪ ,‬חה הוא ביאור‬
‫הדברים כאן דלאחר שאמר בהמשך הדרוש בסוד לויתן‬
‫זה יצרח לשחק בו וגו׳ חחן להם ילקועון וגו׳‪ ,‬שלייחן‬
‫הוא כינוי ליסוד צדיק שמשפיע כל עוג‪ ,‬היא כמפרש‬
‫ואמר דא צדיק היינו הלויחן דמסערא לקדושה שהוא‬
‫בחי׳ יסוד צדיק חי עולמים‪ ,‬וכמ״ש בש״ס )חגיגה דף‬
‫י״ב ע״ב( שהעולם עומד על עמוד אחד וצדיק שמו‪,‬‬
‫שנאמר וצדיק יסוד עולם עיי״ש דאיהו כדג קטן על כיף‬
‫ימא עיין )בזהר פ׳ בא דף ל״א ע״א וע״ב( דהלויחן‬
‫נקרא חנין הגדול עיי״ש‪ ,‬ולז״א הכא כי רק הלויתן‬
‫דקדושה נקרא גדול‪ ,‬אבל הלויחן דמסערא לקליפות‪,‬‬
‫שהוא סמא״ל ובח זוגיה‪ ,‬הוא רק כדג קען על כיף‬
‫ימא נגד הלויחן דקדושה‪ ,‬והוא על כיף ימא‪ ,‬ר״ל דהלויחן‬
‫דקדושה מקומו ברום שמיס כנ״ל‪ ,‬משא״כ הלויחן‬
‫דסע״א‪ ,‬וכמ״ש )בפדר״א פרק ע׳( לויחן נחש בריח‬
‫מדורו במים החחתונים‪ ,‬ועיי״ש )בביאור הרד״ל אות‬
‫ל״ג(• נחש בריח דא ההוא דאתמר ביה והבריח‬
‫התיכון עי׳ )ברע״מ פ׳ שמיני דף מ״ב ע״א( נוני‬
‫ימא חיוחן במיא דבה אחרבי‪ ,‬אבל אדם דאינון מארי‬
‫קבלה דאינין לעילא מכלהו‪ ,‬הם בחי׳ החנין הגדול‬
‫נחש בריח לקבל והבריח החיכון בחוך הקרשים וכו׳‬
‫עיי״* וזה הוא המשך הדברים כאן שאמר דמארי‬
‫קבלה הם אחחים בלויחן דלעילא‪ ,‬שהוא סוד חנין‬
‫הגדול‪) ,‬ולא דג קמץ(‪ ,‬שהוא נקרא נחש בריח מסערא‬
‫דקדושה שהוא סוד גוף ובריח דרגא דמשה‪ ,‬וכמ״ש‬
‫)בזהר פ׳ בלק דף קפ״ו ע״א( בריח החיכון עמודא‬
‫דיעקב רזא דמשה עיי״ש‪ ,‬והיינו סוד גוף וברית וכאמור‬
‫בגין דאיהו עםודא דאמצעיתא‪ .‬היינו כמ״ש רביני‬
‫גלרףת‬
‫דעמוזח דאמצעיתא סוד נחס מה״ש ממש שיורד ממתיקא‬
‫לז״א‪ ,‬שהוא מאכל הרוח והנשמה שאין בו גשמיות כנ״ל‪.‬‬
‫דאיהו כליל ד סטרין לויתן לעילא‪ .‬פי׳ דקרא דששח‬
‫ימים חלקעוהו מרמז שמשה רבינו ע״ה שהוא סוד לויתן‬
‫דלעילא‪ ,‬הוא ישפיע לבני חברייא מזון דלעילא כנזכר‪,‬‬
‫והיינו כמ״ש )ברע״מ פ׳ כי חצא דף רע״ע ע״א( מה‬
‫איהו לויחן‪ ,‬איהו דרגיה דעמודא דאמצעיחמ‪ ,‬גוף וברית‬
‫חשבינן חד‪ ,‬ואחרבא בימא דאיהו אמא עלאה עכ״ד‪,‬‬
‫ועיי״ש באור החמה בביאור הדברים דזה קאי על משרע״ה‬
‫שהוא כלול מיסוד וח״ח‪ ,‬והיינו כי זכה במעשיו לכלול‬
‫הב׳ מדוח הללו ח״ח ויסוד‪ ,‬כי בחורחו שלמד חורה לשמה‪,‬‬
‫זכה למדח ח״ח עמודא דאמצעיחא שהוא סוד החור״ה‪,‬‬
‫ובהיוחו כובש אח יצרו זכה למדח יסוד צדיק‪ ,‬וע״כ נקרא‬
‫לויח״ן‪ ,‬יען כי למד חורה בקדושה יעהרה‪ ,‬ושילב הב׳‬
‫מדוח יחד‪ ,‬על דרך הכחוב ילו״ה אישי אלי‪ ,‬וכטעם‬
‫גוף ובריח חשבינן חד‪ ,‬והיינו שאין החורה שהוא מדח‬
‫ח״ח סוד עמודא דאמצעיחא חשובה לפני הקב״ה‪ ,‬אא׳׳כ‬
‫לומדה בקדושה וטהרה שהוא אחוד ג״כ ביסוד צדיק‪,‬‬
‫וטללם להב׳ מדוח ח״ח ויסוד צדיק ביחד‪ ,‬בסוף גוף‬
‫ובריח חשבינן חד ע״כ ח״ד‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך‬
‫הדרוש שהשפעח הפרנסה יהיה לעח״ל ע״י משרע״ה‬
‫בהוא למד חורה בקדושה וטהרה‪ ,‬שהוא סוד ת״ת‬
‫שנכלל ביסוד‪ ,‬וע״כ נאמר במן שהוא לחם מה״ש סוד‬
‫עמודא דאמצעיחא ד ימים חלקטוהו‪ ,‬דאיהו כליל ד‬
‫סערין‪ ,‬היינו שבא השפעה של ח״ח שהוא ז״א מצד מדח‬
‫יסוד צדיק שהוא צינור דכליל ד סטרין‪ ,‬כטעם מדח יסוד‬
‫לכלול ו״ס מחסד עד יסוד‪ ,‬וע״י נשפע כל השפעוח טובוח‪,‬‬
‫וע״כ בא להם השפעה עובה הלזו ע״י משה דכליל תרוויהו‬
‫ת״ת ויסוד‪ ,‬כטעם שנקרא לויתן ע״ש שלמד תורה בקדושה‬
‫כנ״ל דא צדיק ובו׳ עיין )בזכר פ׳ אחרי דף נ״ח‬
‫ע״א( לויחן זה יצרח‪ ,‬דא צדיק כולם אליך ישברו וכו׳‬
‫עיי״* וביאור הדברים הוא כי כמו שיש ברקיע סוד‬
‫לויחן דקדושה שהוא מדח יסוד צדיק חי עולמים כנ״ל‪,‬‬
‫כן יש ג״כ לויתן גשמי בעולם השפל הזה שהוא מסטרא‬
‫לקליפות‪ ,‬להיינו כי סמא״ל שהוא ראש לקליפות נקרא‬
‫ג״כ לויתן‪ ,‬וגם עליו אמרו בזה שהעולם עומל על‬
‫סנפירו‪ ,‬והוא כי על לויחן לקלושה הנ״ל אשכחן )ברע״מ‬
‫שם( אמר רע״מ לא לויחן לקאים על שפח ימא ועלמא‬
‫קאים על םנפירוי לא צליק יסול עולם לכל עלמא קאים‬
‫עליה עכ״ל‪ ,‬ולעומחו בלויחן מסטרא לקליפה מבואר‬
‫)בזהר בסבא למשפטים לף ק״ח ע״ב( בפסוק אם‬
 ‫‪,‬‬
‫ר!פג‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ׳* ע״ג[‬ ‫הכיווני‬
‫גדפוי ימינא ושמאלא‪ .‬דמתמן אורייתא אתיהיבת‪.‬‬ ‫תרין‬
‫ת ר ץ קשקשוי‪ ,‬תרין סמכי קשוט‪.‬‬
‫עלאה‪ ,‬איהי ימא‪.‬‬ ‫שכינתא‬
‫תתאה‪ ,‬איהי דרך אניח בלב ים‪ .‬דאיהו ל״ב אלקים דעובדא דבראשית‪.‬‬ ‫שכינתא‬
‫ש ם רמש ואין מספר‪ .‬כד״א נשיי ועלמות אין מספר וגו׳‪ .‬ואינון הלכות פסוקות‪ .‬דאינון‬
‫‪0‬‬

‫בתולות אחריה רעותיה דשכינתא‪.‬‬

‫חיות‬
‫כ א ד לחי ראי‬
‫זמנא דאתעבר ההוא חויא ‪3‬ישא מן ימא‪ ,‬שליט ההוא‬
‫חויא קדישא‪ ,‬ובההוא זמנא אזלינן אניות בהבטחה כימא‬
‫דלא טבעין‪ ,‬ומפרש הכא להמשך הדרוש כי זה הים‬
‫גדול שאמרנו שבו נתגדל הלויתן שהוא משרע״ה כנזכר‪,‬‬
‫הוא סוד גינה אמא עלאה‪ ,‬כי י״ס הוא מספר נ׳‪ ,‬סוד‬
‫נ׳ שערי בינה שמהם נתגדל משה‪ ,‬ומשם נמשך חיותו‬
‫ונביאותו‪ ,‬וכמ״ש בש״ס )ר״ה דף כ״א ע״ג( נש״ב כולם‬
‫ניתנין למשה וכו׳ וכ״ה )בזהר( בכמה דוכתין שכינתא‬
‫ת ת א ח איהו דרך אניח בלב ים עיין )בזהר פ׳‬
‫בשלח דף נ׳ ע״ב( ר״ח פתח ואמר היתה כאניות סוחר‬
‫ממרחק תביא לחמה‪ ,‬שדרש שהמלכות שהיא כאניות‬
‫סוחר שהן הולכות בים ובאות מלאות מכל סחורה‬
‫שבעולם‪ ,‬כן המלכות הולכת ביס העליון שהיא הבינה‪,‬‬
‫ומביאה משם כל מיני שפע שבעולם לפרנס כל העולמות‬
‫התחתונים עיי״ש ובאור החמה‪ ,‬ולז״א ג״כ דהמלכות‬
‫שכינתא תתחה היא סוד דרך דרך אניה בלב ים‪ ,‬שכל‬
‫דרכה היא בהים העליון שהיא בינה להביא השפע לצורך‬
‫העילמות התחתונים דאיחו ל״ב אלקים הוא כמפרש‬
‫דמ״ש בל״ב ים‪ ,‬ולא אמר ים סתם‪ ,‬להורות דהכוונה‬
‫הוח על הים העליון שהיא גינה דאיהו ל״ב אלקיס‬
‫דעובדא דבראשית‪ ,‬וכמ״ש )בלק״ת פ׳ בראשית( כי ל״ב‬
‫אלקיס הס בבינה עיי״ש‪ ,‬ועיין )ברע״מ פ׳ פנחס דף‬
‫ר״ג ע״ב( כד אתכלילן ל״ב אלקיס בברתא אתקריאת‬
‫ל״ב עיי״ש‪ ,‬ומבואר משם שהמלכות ברתא דמלכא מקבלת‬
‫כל השפעתה מל״ב אלקיס דאמא עלאה וכאמור‪ :‬כד״א‬
‫ועלמות אין מספר וכד הוא מפרש דבריו שכתב למעלה‬
‫לאחר שיחעבר ההוא חויא בישא מן ימא ושליט חויא‬
‫קדישא בההוא זמנא שם רמש ואין מספר‪ ,‬וביארנו שם‬
‫דקאי על המלאכין עלאין קדושים היונקים שפעם מן‬
‫המלכות‪ ,‬ימפרש הכא ואמר שלזה מרמז תיבח אין מספר‬
‫שהמונה הוא להמלאכין עלאין קדישין‪ ,‬וכמ״ש )מהר‬
‫פ׳ ויצא דף קנ״ט ע״א( מה ועלמות אין מספר‪ ,‬כד״א‬
‫ואץ מספר לגדודיו‪ ,‬ובגין דלית לון חושבנא כתיב‬
‫ועלמות אץ מספר‪ ,‬וכלהו שורין שורין מסחרין סדרין‬
‫אלץ לקבל אלין לזמרא לשבחא למאריהון עיי״ש ואימן‬
‫הלכות פסוקות‪ .‬ע״ל )בהקדמה דף י״א ע״ב( שאמר‬
‫שם‬
‫)בלק״ת פ׳ דברים( בפסוק אשר בעבר הירדן‪ ,‬כי משה‬
‫היה בכחו נלחוס עם הקליפות‪ ,‬כי הוא סוד עמודא‬
‫דחמצעיתא‪ ,‬ובו נשלם הברית קודש שהוא יסוד דדכורא‬
‫עיי״ש‪ ,‬חה הוא ביאור הדבורים כאן שכופל הדברים‪,‬‬
‫וחמר בגין דאיהו עמודא דאמצעיתא‪ ,‬מ׳ל לכן נקרא‬
‫הלויתן נחש בריח בסוד בריח התיכון‪ ,‬כי גוף הלויתן‬
‫ולעילא נקרא עמודא דאמצעיתא‪ ,‬דרגא דמשה שהוא‬
‫עיקר עמודא דאמצעיתא‪ ,‬כי גו נשלם מדת יסוד צדיק‬
‫וגוף וברית חד הוא וכאמור תרין גדפוי וכד עתה‬
‫מפרש הענין של שאר אברים של לויתן שהוא כינוי‬
‫למשרע״ה‪ ,‬ומפרש חחלה ענין הב׳ סנפירוי העליונים שהן‬
‫במקום ב׳ גדפין מימין ומשמאל והגוף הוא באמצע‪,‬‬
‫וכמ״ש )בפדר״א פ״ט( ובין ב׳ סנפיריו על הבריח‬
‫התיכון של ארץ עומד עיי״ש‪ ,‬ומפרש שהענין הוא סוד‬
‫משרע״ה שנחן חורה לישראל בב׳ ידיו ימין ושמאל‪,‬‬
‫כיינו כענין תרין גדפץ ומשם יצאה התורה שהוא סוד‬
‫עמודא דאמצעיתא בחי׳ בריח התיכון‪ :‬ימינא ושמאלא‬
‫דמתמן אורייתא אתיהיבת דיל דגוף של הלויתן‬
‫הוא סוד בריח התיכון שהוא ת״ת שממנו יצאה התורה‬
‫לישראל‪ ,‬גטטס עמודא דאמנעיתא דכלול תורה שבכתב‬
‫מסטרא דימינא ותורה שבע״פ מסטרא דשמאלא‪ ,‬וכמש״ל‬
‫)בהקדמה דף י״ב ע״ב( תורה שבכתב אתנטילת מחסד‬
‫דאתיהיבת מימינא ותורה שבע״פ אתנטילת מגבורה‪,‬‬
‫וכמ״ש תורה שגע״פ מפי הגבורה ניתנה עיי״ש‬
‫ובביאורנו שם תרין קשקשוי תרין סמכי קשוט‬
‫היינו ‪3‬׳ סנפירין התחתונים שהם במקום ב׳ רגלים‬
‫של חיות היבשה הם סוד נו״ה‪ ,‬והיינו דרגיה דמשה‪,‬‬
‫וכמש״ל )תיקון י״ג דף כ״ט ע״א( דמשה הוא מסטרא‬
‫דלגאו דעמודא דאמצעיתא ובג״ד תרין ירכין דעמודא‬
‫דאמצעיתא אינון נצח והוד עיי״ש ובביאורנו שם‪] ,‬ועיין‬
‫)בע״ח פ״י משער הארח המוחין( בביאור הענין מזה[‪,‬‬
‫ומה״ט זכה משה לנביאחו מנו״ה ששם שורש נשמחו‬
‫משא״כ שאר הנביאים‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בריש ס׳ שער‬
‫היחודים(‪ .‬שכינתא עלאה איהי ימא הוא כמפרש‬
‫בזה המשך המקרא זה הים גדול וגד שם אניוח יהלכץ‬
‫לויחן זה יצרח וגד‪ ,‬ואמריץ בפורקנא בחרייחא בההוא‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ״ג ע׳׳‪[5‬‬ ‫הקוני‬
‫מרכבות דקוב״ה‬ ‫ח י ו ת קטנות‪ ,‬אלין אתוון דאדנ״י‪ .‬עם גדולות‪ ,‬איבון אתומ דיקמק‪ .‬דאינון‬
‫ושכינתיה‪.‬‬
‫כולהו חבריא לנשקא ליה‪ .‬פרח‪ ,‬ולא חזו ליה ולא מידי‪.‬‬ ‫אתו‬
‫פ ת ח רבי אלעזר ואמר‪ ,‬אבא‪ .‬והא שבע ימין אינון‪ .‬וים עלאה איהו על כולהו‪ .‬ועלייהו אתמר‬
‫)מרים ל כי שפע ימים ינקו‪ .‬למאן אינון יונקים‪.‬‬ ‫ה‬

‫ליה‪ ,‬ברי‪ ,‬שבעה בשבעה אינון מוצקות‪ .‬והכי אינון רקיעים‪ ,‬שבעה בשבעה‪ .‬והכי אינון‬
‫טורין‬
‫ב א ד לחי ראי‬
‫מקיפים את א״י עיי״ש ועלייהו אתמר כי שפע‬
‫ימים ינקו למשמע מסתימת הלשון כי מכל הימים‬
‫יינקו וישפיעו‪ .‬למאן אינון יונקים פי׳ הלא בכלל‬
‫הז״ס היא גם המלכות ספי׳ הזי‪ ,‬א״כ הרי גם המלכות‬
‫ספי׳ הז׳ היא בכלל המשפיעים‪ ,‬למאן אינון יונקים‬
‫לכתב ינקי שבעח בשבעח אינון מוצקות פסוק‬
‫הוא במנורת )זכריה ר׳(‪ ,‬ועיין )בזהר בראשית דף ל״מ‬
‫ע״א( ז׳ היכלין מרורין אינון לעילא ראינון ח א‬
‫רמהימנותא עלאה‪ ,‬וז׳ היכלין אינון לתתא כגוונא ללעילא‬
‫ומבואר שם שהז׳ היכלין ללתתא נכללין בז׳ היכלין ללעילא‬
‫כרי לקבל שפעם עיי״ש‪ ,‬והיינו שכשעולם התחתון צריך‬
‫לקבל שפע מעולם שלמעלה ממנו צריך לכלול עצמו בעולם‬
‫העליון ואז הוא מקבל שפ* ועיין )בע״ח פ״ג ור׳ משער‬
‫כה״כ ובפ׳ץ שם‪ ,‬ופרע״ח פ״א משער הקרישים( בביאור‬
‫הענין‪ ,‬ועיין )בז״ח שה״ש דף מ״ע ע״ג( בסוד ז׳ בז׳‬
‫מוצקוח דמנורח זכריה‪ ,‬ומפרש חרין דרגין אינון עלאין‬
‫וחחאין‪ ,‬ר״ל ז׳ דדכורא וז׳ דנוקבא‪ ,‬ומחחבראן כחדא‬
‫עיי״ש‪ ,‬וזה הוא ביאור הדברים כאן דכוונחו לבאר‬
‫מ ה דהן אמח שהימים המשפיעים הם ז׳ במספרם‬
‫שנכלל בהם גם המלכוח‪ ,‬אבל אין זה נוקבא ח״א‪ ,‬כי‬
‫יש ז׳ ימים דדכורא היינו ז״ס ח״א והמלכוח הוא הים‬
‫הז׳ דדכורא עצמו‪ ,‬ולעומח זה יש גם ז׳ ימים דנוקבא‬
‫שכולל ז״ס של המלכוח‪ ,‬וכשהז׳ ימים דנוקבא צריכין‬
‫לקבל שפעם מהז׳ ימים דדכורא צריכץ להחכלל בז׳ ימים‬
‫דדכורא וכאמור• וחכי אינון רקיעים ז׳ בז׳ היינו‬
‫כמ״ש )בזהר פ׳ פקודי דף רמ״ה ע״א( לחזוח בנועם‬
‫ה׳ גאינון ז׳ רקיעים לעילא‪ ,‬ולבקר בהיכלו באיגון ז׳‬
‫רקיעים לחחא‪ ,‬ואלין קיימין אלץ לקבל אלין וכו׳ באינץ‬
‫רקיעץ ובאינון רקיעים חחאץ‪ ,‬אינון חחאין היכלין‬
‫לאינון רקיעים עלאין‪ ,‬לאחיחדא דא בדא ולאחקשרא‬
‫דא בדא עיי״ש‪ ,‬וביאור הדברים חמצא בדבמ רבינו‬
‫)בע״ח פ״א וב׳ משער ציור העולמוח(‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫והכי אינץ רקיעין ז׳ בז׳‪ ,‬מיל כי כמו שאמרנו שהז׳ ימים‬
‫דנוקבא כשצמכין לקבל שפעם מהז׳ ימים מרכורא‬
‫צמכין לכלול בהם‪ ,‬כ״ה גם בז׳ רקיעין חחאץ שהם ז׳‬
‫עולמוח החחחונים כשצריכים לקבל שפעם מז׳ עולמוח‬
‫העליוגים‬
‫אמר‬
‫שם וכמה עולימאן איח לה )להמלכוח( דאינון הלכוח‬
‫פסוקוח‪ ,‬ועיי״ש בביאורנו שהבאחי מדברי )הרע״מ פ׳‬
‫פנחס דף רע״ז ע״א(‪ ,‬ועלמוח אין מספר‪ ,‬דאינון הלכוח‬
‫דליח לון חושבן‪ ,‬והיינו גמה שמקשעין את המלכוח בכמה‬
‫הלכוח בנגלוח החורה עיי״ש חיות קטנות אלין‬
‫אתוון דאדנ״י וכו׳ עיין )בזהר פ׳ חממה דף קמ״ז‬
‫ע״ב( בסוד אח המאור הגדול ואח המאור הקטן‪,‬‬
‫דעלמא דדכורא שהוא עלמא עלאה אקרי גדול בסוד‬
‫את המאור הגדול‪ ,‬ועלמא תחאה אקרי קטן בסוד ואח‬
‫המאור הקטן עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא דסוד חיות קטנות‬
‫היינו המלאכים שהם מסערא דנוקבא עלמא חחאה‬
‫נקראים חיות קטנות שהם מרכבה לאותיות אדנ״י שם‬
‫הנוקבא ‪,‬וסוד חיוח גדולוח הם המלאכים שהם מסטרא‬
‫דדכורא עלמא עלאה שהם בחי׳ אח המאור הגדול שהוא סוד‬
‫ד׳ אוחיוח יקו״ק וכאמור אתו בלחו חבריא לנשקא‬
‫ליח להאי עולימא בריה דרב המנונא המל‪ ,‬והוא‬
‫בסוד אחדבקח רוחא ברוחא כדי לכלול נשמחם עם‬
‫נשמחו‪ ,‬בסוד ישקני מנשיקוח פיהו‪ ,‬וסוד וישק יעקב‬
‫לרחל שנחבאר )בזהר פ׳ חרומה דף קמ״ו ע׳׳א וע״ב(‪.‬‬
‫ולא חזו ליד‪ ,‬ולא מידי פי׳ הגם כי גם קודם שנעלם‬
‫מהם לא ראו אוחו בשלימוח כי היה מסחחר מהם‪ ,‬מ״מ‬
‫ה מ עכ״פ נראה להם בדמוח מחמר אחר בעירן‪ ,‬משא״כ‬
‫לאחר שסיים הדמש לא חזו ליה גם בדמוח הנעלם הזה‪,‬‬
‫ולזה אמר ולא מידי‪ :‬פתח ר״א וכו׳ פי׳ כי לאחר‬
‫שמולימא מפרש דסוד ים הגדול היא בינה‪ ,‬רצה מ׳א‬
‫להבין גם הענין של השבע ימים דקיי״ל ח׳ ימים אינץ‬
‫היינו סוד ז״ס מחסד עד מלכות‪ ,‬וכמש״ל )בתיקונים‬
‫הנוספוח חיקץ י״א דף קמ״ח ע״א( בסוד כל הנחלים‬
‫הולכים אל הים‪ ,‬שבע אינון‪ ,‬ואינץ שבע הנערוח‬
‫הראויוח לחח לה לאמא קדישא‪ ,‬דאיהו בח שבע ים אוקינוס‬
‫כלילא מז׳ ימים וכו׳ עיי״ש‪ .‬וחא ז׳ ימים אינון וכד‪.‬‬
‫וכמ״ש )בס׳ יצירה פ״ד( ז׳ עולמות ז׳ רקיעין ז׳ ארצות‬
‫ז׳ ימים וכד‪ ,‬ועיין )גזהר פ׳ ויקרא דף ט׳ ע״ג( ח״ח‬
‫בשעחא דברא קג״ה עלמא‪ ,‬כרא ז׳ רקיעים לעילא‪,‬‬
‫ברא ז׳ ארצות לחחא‪ ,‬ז׳ ימים וכד‪ ,‬קוב״ה בשביעאה‬
‫דכלהו עיי״ש‪ ,‬ועי׳ בש״ס )ב״ב דף ע״א ע״ב( ח ׳ ימים‬
 ‫קפה‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ״ג ע״ב[‬ ‫הקוני‬
‫טורין‪ ,‬שבעה בשבעה‪ .‬והכי איבון ארעין‪ ,‬שבעה בשבעה‪ .‬ישובץ‪ ,‬שבעה בשבעה‪) .‬וראשין‬
‫דילהון תרץ‪ .‬ורזא דמלה שנים שנים שבעה שבעה‪ .‬וכולהו זכר ונקבה‪ .‬ולעילא חד גניז וטמיר(‪,‬‬
‫והכי אינון שבע כרסיין‪ ,‬שבעה בשבעה‪ .‬שבע היכלין שבעה בשבעה‪ .‬והכי ממנן אינץ שבעה‬
‫בשבעה‪.‬‬
‫לויתן‬

‫ב א ד לחי דאי‬

‫שנחלק לז׳ אקלומי״ן שהם ז׳ חלקים בישוב עיי״ש והיינו‬ ‫< העליונים צריכין להכלל למעלה כלי לינק ולקבל שפעם‬
‫שהמלכוח עצמה שהיא הארן החחחונה נחלקח לז״ס‬ ‫כנזכר והכי אינון טורין ז׳ בז׳ עיין )בזהר בסבא‬
‫שהוא סול ז׳ חלקים שבאח החחחונה שנכלל בה ז״ס‬ ‫למשפטים דף ק״ט ע״ב( בסול שמעו הריס אח ריב ה׳‪,‬‬ ‫‪1‬‬

‫של ז״א וראשין דלחון תרין וכוי‪) .‬הגר״א( הגי׳‬ ‫איח טורין יאיח טורין‪ ,‬איח טורין רמאין לעילא‪ ,‬ואיח‬
‫שחיבוח אלו על גנח וטמיר‪ ,‬צ״ל לאחר והכי ממנן‬ ‫טורין לאינין טורין חחאין לחחא מנייהו‪ ,‬ועיי״ש‬
‫אינון ז׳ בז׳‪ ,‬וכאן צ״ל והכי אינין ז׳ כרסיין ז׳ בז׳ שבעה‬ ‫במפרשים רחג״ח נקרא טומס רלעילא‪ ,‬ונה״י נקרא‬
‫היכלין ז׳ בז׳‪ ,‬ולהבין הלבריס בזה עיין )בע״ח פ״ב‬ ‫טומן ללחחא‪ ,‬וכמ״ש )במק״מ ובאוה״ח( שם‪ ,‬וביאור‬
‫וג׳ ו ד משער כה״כ( בביאור הז׳ היכלוח רזהר ע׳‬ ‫הדברים הוא עפמ״ש רבינו )בהקלמה לפרע״ח( בסול‬
‫בראשיח ופ׳ פקולי‪ ,‬שהז׳ היכלוח הם בפרטוח י״ד היכלין‬ ‫כי ההרים ימושו‪ ,‬לקאי על ז ק המשכן ח״א ונוקבא‬
‫במספרם‪ ,‬היינו ז׳ ללכורא וז׳ לנוקבא‪ ,‬שהז׳ היכלוח‬ ‫כשהם מזלווגיס ולכוקיס זב״ז אב״א‪ ,‬כמו שהיה במשכן‬
‫ליונר לשחריח הס ז׳ היכלוח ללכורא‪ ,‬והז׳ היכלוח‬ ‫במלבר בחול שלא היה יחול פב״פ בכל קומחס אז‬
‫ליוצר רערביח הס ז׳ היכלין לנוקבא‪ ,‬והס כפולין‪,‬‬ ‫נקראים הריס‪ ,‬משא״כ בזמן המקלש שהיה היחול פב״פ‬
‫שנכללין ז׳ לנוקבא גז׳ ללכורא בסול ז׳ מוצקוח ז׳ בז׳‪,‬‬ ‫עיי״ש‪ ,‬ועיין )בע״ח פ״א משער מיעוט הירח( לגס‬
‫ועיי״ש עור )בפרק ב׳( שמפרש שהז׳ היכלין לעולם‬ ‫בזווג אב״א יש ב׳ מררגוח‪ ,‬הא׳ כשהיא עומלח עמו שוה‬
‫הבריאה הס נקראים ז׳ כסאוח כי בבריאה שם הוא‬ ‫בשוה בכל הו״ק‪ ,‬ויש לפעמים שאינה מזדווגת עמו רק‬
‫עינם הכסא‪ ,‬אמנם הז׳ היכלוח לעולם היצירה הס‬ ‫למטה בנה״י עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר אית טומן רמאין‬
‫נקראים היכלין עיי״* ומעחה חבין מ״ש ז׳ כסאוח וז׳‬ ‫־ לעילא‪ ,‬היינו כי גס בזווג ראב״א שהיא בחי׳ הריס‬
‫היכלין והכי ממנן אינון ד בז׳‪ .‬עיין )בזהר פ׳‬ ‫לפעמים הוא הזווג בחג״ח ואז הס בבחי׳ טורין רמאין‬
‫בראשיח דף מ״א ע״א( שמפרש שס שמוח המלאכים‬ ‫לעילא‪ ,‬ויש לפעמים דאינה מזדווגת עמו רק בנה״י‬
‫הממונים על הז׳ היכלוח רבכל היכל יש מלאך ממונה‬
‫דלמטה ואז היא בבחי׳ טורין תתאין דלמטה‪ ,‬ומעתה‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר שגס במלאכים יש רכורין ונוקבין‪ ,‬ובז׳‬
‫תבין גס מ״ש כאן‪ ,‬והכי אינון טורין ז׳ בז׳‪ ,‬ומיל דבכל‬
‫היכלוח ללכורין הממונים הס מסטרא לרכורא‪ ,‬ובז׳‬
‫הזווגיס דאב״א שנקראו הריס בין דבחי׳ טורץ רמאין‬
‫היכלוח רנוקבא הממונים הס מסטרא לנוקבא‪ ,‬והס‬
‫ובין דבחי׳ טורין חחאין נכללח עמו‪ ,‬לקבל השפע ז׳ בז׳‬
‫נכללים זב״ז בסול ז׳ בז׳ מוצקוח‪ .‬כאן שייך מש״ל‬
‫נ‪.‬ל הז׳ ספי׳ שלה בשלו והכי איגון ארעין ז׳ בז׳‪.‬‬
‫במסגר‪ .‬וראשין דלהון תרין וכד עי׳ בע״ח )שם‬
‫ע״ל )תיקון ס״ד דף צ״ה סוף ע״ב( ח״ח ז׳ ארעין‬
‫פ״ג( להז׳ היכלוח הס סול י׳׳ס ח״א ומפרש שם סררן‬
‫אינון ‪ pb‬אדמה וכד עיי״ש‪ ,‬ועיין )באדמ׳נ פ׳ ל״ז‪,‬‬
‫וכאן הוא מפרש להמשך הררוש לסדרן הוא כך להז׳‬
‫ופדמ׳א פ׳ י״ח( ועיין )בזהר פ׳ ויקרא שס דף ט׳‬
‫מוצקוח ז׳ בז׳ הס סול הז״ס מחסל ער מלכוח והג״ס‬
‫כח״ב הס סול המוחין שלהם והיינו כי הב׳׳ס חו״ב‬ ‫פ״ב ודף ז׳ ע׳׳א( בסוד ז׳ ארצוח‪ ,‬דכל אינון הארצוח‬
‫היא סור ב׳ ראשין שהז׳ לרכורין נובעין ממוח החכמה‬ ‫דכלהו משחכחו לחחא כגוונא דלעילא אלין על אלין‬
‫והז׳ רנוקבא נובעין ממוח הבינה והלעח מחברם ימיחז‬ ‫עיי״ש‪ ,‬וביאור הדברים עיין)בפרדס פ״ט משער היכלוח‬
‫אוחס ע׳׳כ הס נכללים זב״ז ורזא דמלה שנים שנים‬ ‫ובע״ח שער ציור העולמוח( שהי״ס דמלכוח דעשיה‬
‫ז׳ ז׳‪ .‬וכלהו זו״נ‪ .‬ר״ל לכל הז׳ מוצקות שבכל עולם‬ ‫הס ז׳ ארצוח החחחוניס‪ ,‬ואמר הכא שהז׳ ארצוח‬
‫שהם בסול שבעח שבעה‪ ,‬הס שנים שנים‪ ,‬מ׳ל שכל‬ ‫התחחוניס שהיא סוד י״ס דנוקבא‪ ,‬שכדי לקבל שפעם‬
‫ספי׳ שככל עולם הס נכפלין ג׳ ב׳‪ ,‬אחל ללכר ואחל‬ ‫מלמעלה הס נכללים בז׳ ארצות העליונים שהוא סוד י״ס‬
‫לנוקגא‪ ,‬וכלולים זכ״ז כנזכר‪ :‬ולעילא חד נניז וטמיר‪.‬‬ ‫ח״א‪ :‬ישובין ז׳ בד‪ .‬גס זה מבואר בזהר )פ׳ ויקרא‬
‫הוא הכחר שנקרא רישא ללא אחיל* כמ״ש רגיני‬ ‫שם( דהז׳ ארצות דלתתא כלהו בישובא וכל ישובא‬
‫)גע״ח פ״ג משער הכללים כר״ה ונחזור( עיי״ש‪.‬‬ ‫מחגלגלא בעיגולא ככדור ועיי״ש באוה״ח דישובא הוא‬
‫טלל האק והבע״ח הדרים עליה בכל כדור האס‬
‫לויתן‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץנדף מ׳׳ג ע׳?!‬ ‫הרווני‬ ‫ר!פו‬
‫ל ו י ת ן דימא דא צדיק‪ .‬רישא דאיהו עמודא דאמצעיתא‪ .‬מטי עד ימא שביעאה‪ .‬דאיהי רישא‬
‫דכולהו‪ .‬ותרין גדפוי ותרין קשקשוי‪ .‬בארבע ימים שעורייהו‪ .‬שיעור דזנבא דהמא‬
‫מטי עד ימא שביעאה בתראה‪ .‬דאיהו כלילא שבע ימים‪ .‬דעליה אתמר )תהלים קי שבע מ ביום‬
‫ט(‬

‫הללתיך‪.‬‬
‫רבי שמעון‪ ,‬ברי‪ .‬הא מארי תריםין קא נחתין מלעילא‪ .‬מלובשין שריץ‪ ,‬קשתותיהון‬ ‫אמר‬
‫קשתי‬
‫ב א ר לחי ראי‬
‫ימים חו״ג נו״ה שיעור ח ג ב א דחויא מטי עד ימא‬ ‫לויתן דימא דא צדיק לאחר שמפרש לפיל סוד הז׳‬
‫ז׳ פי׳ בלברי רבעו )בליקופי הש׳׳ס ברכות דף ג׳ ע״א(‬ ‫ימים שהם ז״ס מחסד פל מלכות‪ ,‬הוא חוזר להמשך‬
‫בביאור לגרי חז״ל חל אמר זנב היה‪ ,‬להמלכות נקראת‬ ‫הדרוש שהתחיל לפיל לויתן לפילא דא צדיק וכי׳‪ ,‬ומפרש‬
‫זנ״ב‪ ,‬כי המלכוח הוא שם אלקי״ם פשופ ומלא ומלא‬ ‫כי לבחי׳ משה שהוא סוד ת״ת ויסוד‪ ,‬שהוא בהי׳ לויתן‬
‫למלא הוא נ׳׳ב אותיות‪ ,‬ומלכות פצמה היא סול אוח ז׳‬ ‫כנזכר‪ ,‬יש מציאות בכל הז׳ ימים שהוא הז״ס מתתא‬
‫כי היא מלה ז׳‪ ,‬הרי אותיות זנ״ב פיי״ש‪ ,‬ולזה אמר‬ ‫לפילא‪ ,‬ומפרש ואמר לויתן דימא דא צדיק‪ ,‬והיינו כי‬
‫לבחי׳ זנב של הלויתן הוא סול המלטת לז״א שמציאותו‬ ‫סוד הים הוא יסוד צדיק‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בפרפ״ח‬
‫הוא בים הזי‪ .‬בתראה‪ .‬פי׳ לאינו ר׳׳ל המלכוח נוקבא‬ ‫בפ״א משפר החנוכה( דביסוד צדיק יש נ׳ שערים הפולה‬
‫ח״א שהיא פרצוף בפ׳׳פ‪ ,‬אלא ר״ל המלטח מלה אחרונה‬ ‫י״ס פיי״ש‪ ,‬ולז״א דמדח יסוד צדיק של הלייתן הוח‬
‫של הז״ס ח״א דאיהו כלילא ז׳ ימים הוא כמפרש‬ ‫ט ״ ס שהוא יסוד רישא דאיהו עמודא דאמצעיתא‬
‫דבריו שאמר לסול לויחן הוא סול ח״ח שהוא בחי׳ ו״ק‬ ‫טטי עד ימא ז׳ פיין )במק״מ פ׳ וארא דף ל״ד פ״ב(‬
‫ח״א‪ ,‬ללפ״ז יקשה היאך אמרנו להז״ס שלו הם נמצאים‬ ‫דלויתן הוא סוד אריך‪ ,‬ופיין )בקה״י‪ ,‬פרך לויתן ובת‬
‫גהז׳ ימים‪ ,‬וסול זנב שלו שהוא סול המלכוח הוא נמצא‬ ‫זוגו( שנותן תבלין לזה‪ ,‬כי לויתן במילואו הוא גימ׳ כתר‬
‫בהים הז׳ שהוא המלכוח הרי מבואר שיש לו ז״ס‪ ,‬ולזה‬ ‫פיי״ש לדרכו‪ ,‬וביאור הדברים לדרכנו מובן פפ״ד רבינו‬
‫הוא כמחרן לאיהו כלילא ז׳ ימים‪ ,‬לבאמח אינם רק‬ ‫)בפ״ח פ״א משפר המוחין( דפיקר המוחין של ז״א היא‬
‫ו׳ ימים וכמש״ל)בחיקונים הנוספוח חיקון י״א דף קמ״ז‬ ‫בבחי׳ ו״ק לבד והוא בבמי׳ כוללות פולס האצילות בהיוחי‬
‫פ״ב( בראשיח בר״א שי״ח‪ ,‬אינון שיח ימים‪ ,‬ברא אלקים‬ ‫מצוייר בבחי׳ פרצוף א׳ כולל כל האצילות פיי״ש‪ ,‬ומפתה‬
‫ימא שביפאה‪ ,‬ורזא למלה כל הנחלים הולכים אל הים‬ ‫ממילא לפמ״ש דסוד הגוף של לויתן הוא פמודא‬
‫פיי״ש‪ ,‬והיינו שכל הו׳ ימים נכללים בהים הזי‪ ,‬וכפנין‬ ‫דאמצפיאת סוד ת״ת‪ ,‬ממילא דסוד לויתן כולל בכללותו‬
‫הפרצוף של ז״א שהוא רק ו״ק והמלכוח שבו אינה פרצוף‬ ‫המוחין של כל בחי׳ הו״ק של פולס האצילות‪ ,‬ולזה מובן‬
‫בפ״ע רק היא כלולה מהו״ק שבו‪ ,‬ומ״ש שהיא הים הז׳‬ ‫הפנין שסוד לויחן הוא בחי׳ אריך וכחר שהוא המוחין‬
‫אינו ר״ל בבמי׳ פרפ‪ ,‬אלא בבחי׳ כלל איהו כלילא מז׳‬
‫של פולס האצילוח‪ ,‬ולזה אמר דכל בחי׳ רישא של הלויחן‬
‫ימים‪ ,‬וכמש״כ )בפרפ״ח בפ״ל משפר ספה״פ( בסול‬
‫שהוא המוחין הוא כוללוח פולס האצילוח שהוא בחי׳‬
‫שבופ הז׳ לספירח הפומר פיי״ש• דעלה )כצ״ל( אתמר‬
‫אריך וכחר מטי פד ימא ז׳‪ ,‬והיינו שגם בבחי׳ מלכוח‬
‫שבע ביום הללתיך‪ .‬הוא מביא ראיה להמלכוח ח״א‬
‫שבו המוחין הם מסטרא דפולם האצילות שהוא ראש לכל‬
‫אינה פרצוף בפ״פ אלא שהיא כלילא מכל ה מ ק שלו‪,‬‬
‫הפולמוח דאיהי רישא דכלהו הוא כמפרש הגיעם‬
‫והיינו כמ״ש )ברפ״מ פ׳ ח מ מ ה רף קנ״ח פ״א(‬
‫שאמרשכלבחי׳הו״קשלהלויחן נקרא ראש ואמר כי הלח‬
‫לשכינחא ראיהי מאנא לשמשא לבפלה אחמר בה ז׳‬
‫פנין לויחן הוא בחי׳ פרצוף של ז״א שהמוחין שבו הם‬
‫ביום הללחיך לאינון הגלולה והגבורה וגד לאיהי כלילא‬
‫מז׳ ררגין וכד פיי״ש • מארי תריסין פי׳ בפלי כלי זיין‪,‬‬ ‫מ מ ק של פולס האצילוח והרי האצילוח הוא רישא דכלהו‬
‫והם נשמוח הצדיקים שבאים לסייע לבני אלם ללחום פם‬ ‫פלמין שממנו נאצלו כל הפולמוח שלמטה ממנו וכמש״כ‬
‫םמא״ל ונוקבא ליליה‪ ,‬וכמש״ל )בעמול הקולם( כמה‬ ‫בפ״ח )פ״א משפר האצילות( ובש״ד‪ .‬ותרין גדפוי‪.‬‬
‫גברץ כמה מ א מ תריסין אתכנשו בבהמל״ר לאגחא‬ ‫היינו הב׳ סנפירין שלמעלה שהן במקום חרץ ררופין‪,‬‬
‫קרבא עם חויא נישא וכד מלובשין שריין‪ .‬היינו שהם‬ ‫וכמש״ל)ריש עמוד זה(‪ ,‬תרץ גדפוי ימינא ושמאלא היינו‬
‫מלובשין ומסובבין במצוח ומע״מ‪ ,‬וכמ״ש בש״ס )‪3‬״‪3‬‬ ‫סוד חמן דרועץ חו״ג וכמש״ל בביאורנו‪ :‬ותרץ‬
‫לף מ׳ ע״ב( שלרש וילבש צלקכ כשריון לומר לך מכ‬ ‫קשקשוי הם סוד הסנפירץ שלמטה במקום הירכים‬
‫שמון כל קליפה וקליפה מצסרפח לשריון גלול אף צלקה‬ ‫וכמש״ל )שם( וחרין קשקשוי חרץ סמכי קשוט והיינו‬
‫כל פ מ ט ה ופממה מצפרפת וכד פיי״ש‪ ,‬ופ״ל)תיקון י״ח‬ ‫סוד נו״ה וכמש״ל בביאורנו‪ :‬בארבע ימים שיעוריחו‬
‫מ׳ל שהר סנפירין של הלויחן מציאוחם הם כשיעור ה מ‬
 ‫קפז‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין נדף מ״ג ע״ב[‬ ‫הקוני‬
‫קשתי אש‪ .‬ורומהיהת אשא‪ .‬וםייפיהון להבה‪ .‬מ ל ה ו מארי עיינין‪ .‬בוודאי הא מארי‬
‫תריםין בבי מדרשא‪ .‬ואלין בהון יתערון לאגחא קרבא לעילא‪.‬‬
‫ולא עוד אלא דהא נונא רברבא קא אתיא‪ .‬רב המנונא סבא‪ ,‬ודאי בכמה נונין תיילין קדישין‬
‫דתלמידי חכמים דמתרבין בימא‪ .‬כען צריך לפרשא לון רשת‪ .‬למיהוי ברשות דילן‪.‬‬
‫ולמארי תריםין מאני קרבא‪ .‬כען צריך לאתקנא בקירטא‪ .‬באבנין דקירטא‪ .‬בקשתא‪ .‬בגירין‬
‫דקשתא‪ .‬ברומהא‪ .‬בםייפא‪) .‬תחלים לה> ההזק מגן י> וצנה‪ .‬דאית מארי תריםין דאינון מגיחין‬
‫בםוםוון‬
‫באר לחי ראי‬
‫לימינו לסייעו למלחמה זו דםתרבין ביטא היינו כי‬ ‫לף ל״ז ע׳׳א( לסול בעלי צלקה הוא העושין צרקה עם‬
‫נשמוח הצליקיס נחצביס מבינה‪ ,‬וכמש״ל)בריש הקדמה(‬ ‫השכינתא צ׳ אמניס ל׳ קלושות וטי‪ ,‬ועיין )בזהר פ׳‬
‫הכא נהרין בכורסיא‪ ,‬ועיי״ש בביאורנו שהבאחי מלברי‬ ‫האזינו לף רצ״ז ריש ע״ב( בזמנא לישראל זכאן וילבש‬
‫)הפררס שער עשר ולא חשע פ״ז( לעיקר מקור הנשמוח‬ ‫צלקה כשריון עיי״ש קשתותיחון וכו׳ ורוםחיחון וכו׳‬
‫הוא בבינה עיי״ש‪ ,‬היינו סור יס עלאה‪ ,‬וכמ״ש )ברע״מ‬ ‫וםייפיחון וכר‪ .‬הוא סול ק״ש ותפלה‪ ,‬וכמ״ש )בפ׳‬
‫פ׳ כי חצא דף רע״ט ע״א( רלויחן אחרבי בימא לאיהי‬ ‫וימי‪ ,‬בחרבי ובקשתי( ותרגום אונקלוס בצלותי ובבעותי‬
‫אמא עלאה למיחלין לקב״ה בכ״ה אחוון ליחולא עלאה‬ ‫וע״ל )בהקלמה רף י״א ע״א( ואיהו ק״ש קשח חריק‬
‫ויחולא חחאה בסול ויפן כ״ה וכ׳׳ה מספר י״ס עיי״ש‬ ‫חצים וכו׳ רומחא הוא רמ״ח חיבין לק״ש עיי״ש‬
‫וביאור הרבריס על דף מ״ז ע״א ובביאורנו שם צריך‬ ‫ובביאורנו שם‪ ,‬ועיין עול לעיל)תיקון י״ג רף כ״ט ע״ב(‬
‫לפרשא לון רשת וכו׳ ר׳׳ל שצריכין לעסוק בחורה‬ ‫חוט של קשח רביה זריק צריק חצים במילולין רצלותא‬
‫וק״ש וחפלה שהנשמוח הקלושים נמשכים אחריהם‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫לגבי מויא עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ועיץ )בזהר פ׳ עקב‬
‫)בזהר פ׳ פנחס דף רנ״ר ע״א וע״ב( ישראל ילעי למיצל‬ ‫לף ער״ב ע״א( איך מגיחין גברין רברבין קרבא גסייפין‬
‫צילא עבא וכו׳ היאך צדין צילה רהאי צפרא קדישא‪,‬‬ ‫ברומחא בקשחא בקירטא עיי״ש‪ .‬כלחו מארי עייגין‬
‫מחקנין לקמה מיכלא יקירא ועאלין לבי כנישחא ולבי‬ ‫עיין )בליקוטי הש״ס ברטח לף ה׳ ע״א( בסול מ״ש‬
‫מלרשא ומצפצפין לגבה בקל לחישא כרקא יאוח‪ ,‬ואיהי‬ ‫נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמוח‪ ,‬שהשם חכ״ה שהכה‬
‫למטמרח חחוח גלפהא ראמא זקפח רישא וחמאת פחורין‬ ‫בו משה אח המצרי בסול למה חכ״ה ריעך הוא בחי׳‬
‫מחקנן כרקא יאוח פרחח לגביהו וכוי עיי״ש‪ ,‬ולז״א‬ ‫עיניס של מעלה‪ ,‬כי שם זה הוא סור עיינין‪ ,‬וזהו שנחן‬
‫גס כאן כי הנשמוח הקרושוח של רב המנונא סבא וכל‬ ‫בו עיניו עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר לאוחן הצליקיס שהם מיחליס‬
‫החברייא הס בג׳׳ע עליון חחוח גלפהח ראמא ואינם‬ ‫שמו בק״ש ובחפלה סול בעלי קשח וחרב וסייף כנזכר‬
‫משגיחים עלינו כלנ‪ ,‬אמנם אם יכונו רשח לצפצף לגבייהו‬ ‫כלהו מארי עיינין הס‪ .‬היינו שיש להם הכח של השם‬
‫בבחי כנסיוח ובבחי מלרשוח בחורה וק״ש וחפלה כרקא‬ ‫לעיינין ללעילא שהוא חכ״ה בסול נחן עיניו בו להכוח אח‬
‫יאוח‪ ,‬ואז יפריחי הנשמוח מתחוח גלפהח לאמא אצלנו‪,‬‬ ‫הלכר לקליפה ובח זוגיה וכאמור‪ .‬בודאי חא מארי‬
‫שהם נמשכים אחר מזון זה ויבאו אצלנו וילבקו בנו‬ ‫תריםין בבי מדרשא הס הח״ח הגלולים שבבהמל״ר‬
‫למהוי גרשוח לילן‪ ,‬וקרי לה רשח שהוא שם החואר על‬ ‫העוסקים בחורה וקורץ ק״ש ומחפללין ביני עמולי‪:‬‬
‫צירח נוני ימא‪ .‬ולםארי תריםין מאני קרבא ר״ל‬ ‫ואלין בחון יתערון לאגחא קרבא לעילא ר״ל שהח״ח‬
‫להח״ח שמקבלים על עצמם ללחום בגבורה עם סמא״ל‬ ‫שבבהמל״ר בוראי יחערו בכח תורתם וק״ש וחפלחס‬
‫וכל גונלא ריליה‪ ,‬צריכין להכין להם כלי זיין חורה ק״ש‬ ‫צלתיס מלחמה גסמא״ל ונוקבא ריליה להרגם ולבטלם‬
‫וחפלה שהם בחי׳ חרב וחניח ואבני רקירטא שזורקים‬ ‫שלא ינקו מן הקרושה‪ .‬דהא גונא רברבא קא אתיא‬
‫להקליפוח להרגם‪ ,‬וכלמפרש ואזיל חחזק מגן וצנח‪.‬‬ ‫ר״ל ט הצליק יסול עולם הוא סול לויתן כמש״ל לויחן‬
‫וסיומא לקרא וקומה בעזרחי‪ ,‬והיינו כמ׳׳ש )גזהר‬ ‫דימא דא צדיק‪ ,‬והלא קיי״ל להצליק יסור עולם הוא‬
‫פ׳ עקב רף ער׳ב ע׳׳א( לפסוק זה מרמז לסול הגי‬ ‫קשח דזריק חצים להלחם עם החיצונים‪ ,‬וכמש״ל )סוף‬
‫מלאכים מיכאל גבריאל נוריאל‪ ,‬ר׳ח מג״ן‪ ,‬העומלים‬ ‫תיקון י״ג(‪ :‬רב חמנוגא סבא ר״ל רב המנונא הוא‬
‫לימין ולעזר הצלקיס העומרים ללחום עם הקליפות‬ ‫הוא הצדיק הדור שהוא בחי׳ לויתן נונ״א רברב״א‪ ,‬כי‬
‫ברומחא ובקשתא עיי׳׳ש‪ :‬דאיגון מגיחין בסוםוון וכד‪.‬‬ ‫ד׳ב המנונ״א הוא מלשון נונ״א רב״א וכמש״ל )בריש‬
‫היינו כמ׳׳ש )בחיקוניס מז׳יח לף ע׳׳ר ע׳׳ב וע״ג( רבזמנא‬ ‫עמוד כקודם( ‪ :‬בודאי בכמח גונין וכר‪ .‬פי׳ דרב‬
‫לצריקיא מתעסקין באורייתא‪ ,‬כל אלץ הבלים לסלקין‬ ‫המנונא בודאי יצרף עמו כמה נשמוח הצדיקים הנלוים‬

‫מפומיהץ באורייתא‪ ,‬כמה נשמתץ דההוא עלמא רכבן‬ ‫אליו והס נשרשיס בשורש נשמתו לסמוך בידו ולעמוד‬
‫פלייהו‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]לף מ״ג ע״ב[‬ ‫הקוני‬ ‫‪TOp‬‬
‫בסוסוון‪ .‬ואית אחרנין דאינון רגלין‪ .‬דעלייהו אתמר במפקנותא דגלותא דמצראי )שמית י‪0‬‬
‫כשש מאות אלף רגלי וגר‪.‬‬
‫‪ Dp‬רבי שמעון‪ .‬פתח ואמר )מיכה שמעו הרים את ריב י״י‪ .‬מאן ריב‪ ,‬דא שכינתא‪ .‬דאיהי‬
‫ו(‬

‫ריב י״י‪ .‬דאיהי רבי‪ .‬רב‪ .‬בגין בנהא איהי ריב‪ .‬ברבי ורבן ורבא‪ .‬ריב ודאי בכולהו תנאים‬
‫יא( ואמוראים‪ .‬דאיהי מריבת בהון בשית סדרי משנה‪ .‬בגין בעלה דאיהו עמודא דאמצעיתא‬
‫כליל שית סדרין‪.‬‬
‫או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי‪ .‬תרי שלמי‪ ,‬חד‬ ‫(‬ ‫מ‬ ‫)ישעיה‬ ‫אתמר‬ ‫ועלייהו‬
‫בעמודא‬

‫ג א ר לחי ראי‬
‫אני ועמי וגו׳ פיי״ש דאיחו רבי רב בגין בנחא איחו‬
‫ריב וכו׳ כלומר כיון שכל הריב שלה שלוחמת פס‬
‫המקפריגיס ומסטינים המעכבים את הגאולה פ״י‬
‫טענתם לקנטר‪ ,‬היא בכת הצליקים הלומלים תורה לשמה‬
‫ומבררים ההלכה כראוי‪ ,‬ע״כ נקראים התנאים‬
‫והאמוראים ר״ב ורב״י ורב״ן שהוא מלשון רי״ב‪ ,‬שהשכינה‬
‫עושה ריב על ילם בגין בנהא וכאמור‪ .‬ריב ודאי‬
‫בכלחו תנאים ואמוראים כוונתו בזה לבולאי זה הענין‬
‫של המחלוקת והמריבה שבתורה שבע״פ שבין כל התנאים‬
‫ואמוראים זה אוסר וזה מחיר זה מחייב חה פוטר‬
‫זה מטמא וזה מטהר‪ ,‬הוא משום שתורה שבע״פ היא‬
‫המלכות כמש״ל )בהקלמה הב׳ דף י״ז ע״א( מלכות פה‬
‫ותורה שבע״פ קרינן לה‪ ,‬ע״כ נתיסלה התורה שבע״פ‬
‫בלרך מחלוקת ומריבה כלי לברר ההלכה לצורך תיקון‬
‫המלכות בשית סדרי משנח כלומר כי מהאי טעמא‬
‫נחלקת התורה שבע״פ שבה המריבה בין החכמים לו׳‬
‫סלרים בגין בעלח וכו׳ פי׳ כי ענין המריבה שלה היא‬
‫בגין בעלה לאתרחק מינה בגלותא כלול ו׳ םדרין‬
‫וכמש״ל )בהקלמה לף ה׳ ע״א( עמולא לאמצעיתא‬
‫לכלול שית סלרי משנה‪ ,‬ועי׳ )בפע״ח פי״ל משער‬
‫התפילין( בביאור הענין לשית סלרי משנה הם סול‬
‫ועלייחו א ת מ ר‬ ‫ו״ק לז״א חג״ת נה״י עיי״ש‬
‫פי׳ על התנאים והאמוראים בעלי המריבה והמחלוקת‬
‫לצורך תיקון המלכות לברר הלכה כאמור• או יחזיק‬
‫במעוזי וגו׳ פי׳ לבאמת אע״פ שאנו מאין שהצליקים‬
‫התנאים והאמוראים פליני זה אוסר וזה מתיר יכו׳‬
‫וכ״א מחזיק בשיטתו ולעתו‪ ,‬אין זה מריבה ומחלוקת‪ ,‬רק‬
‫שלום‪ ,‬וכמ״ש או יחזיק במעחי שהיא התורה יעשה שלום‬
‫לי‪ ,‬שעי״ז נתברר ההלכה ונתקן המלכות להזלווג בשלום‬
‫עם בעלה תרי שלמי וכד עיין )בזהר פ׳ במרבר לף‬
‫קי״ח ע״א( שלרש לכפל הלשון יעשה שלום לי שלום יעשה‬
‫לי‪ ,‬יעשה שלום לי לעילא‪ ,‬שלום יעשה לי לתתא עיי״ש‪,‬‬
‫וכן בש״ס )סנהלרץ מ צ״ט ע״ב( עיי״ש‪ ,‬ולזה לרש לה‬
‫הכא על הזווג הגמור שאנו מקוים לה שיהא לעת״ל‬
‫בתכלית השלימות בת״ת וביסול‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בפרע״מ‬
‫עלייהו ומתלבשן בהו‪ ,‬וקלין וליבורין לאורייתא אתעבימ‬
‫לון כסוסוון ורכבין עליהו וכו׳ עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫למארי תריסין‪ ,‬מגיחי קרבא עם הקליפה בסוסוון‪ ,‬הייני‬
‫בהבלים לקלין וליבורין לאורייתא לסלקין מפומיהו‬
‫לצמקיא המתעסקין באורייתא וכאמור ואית אחרנין‬
‫דאינון רגלין פי׳ למלכותא לרקיעא הוא כעין מלכותא‬
‫לארעא‪ ,‬וכמו שבמלחמות מלכי בשר ולס‪ ,‬יש כחלוצי‬
‫הצבא רוכבי סוסים וגם הולכי ברגל‪ ,‬כן במלחמות השמים‬
‫שהצליקים לוחמים עם הקליפה‪ ,‬יש בחי׳ אנשי צבא‬
‫רוכבי סוסים‪ ,‬היינו שרוכבים על ההבלים של הייה‬
‫ומצוח ומע״ט של עם בנ״י ובזה לוחמים‪ ,‬וגם יש הולכי‬
‫רגלים היינו שהם עצמם לוחמים עם הקליפה בלא עזר‬
‫מתורה ומצית מאחב״י‪ ,‬והם נקראים מארי לרגלין כמ״ש‬
‫לעיל )תיקון י״ח לף ל״ה ע׳*( דעלייחו א ת מ ר וכו׳‬
‫כשש מאות אלף רגלי חגברים וגו׳ היינו כי ביציאת‬
‫מצרים לא היה לישראל תורה ומצות שיוכלו הצמקיס‬
‫לרכוב עליהם ללחום נגל קליפת מצרים‪ ,‬והיו רק בבתי׳‬
‫מארי לרגלין שכל אחל בצלקתו לבל נלחם נגל הקליפה‬
‫וכאמור פ ת ח ואמר שמעו הרים וגו׳ עיין )בזהר‬
‫בסבא למשפטים לף ק״ט ע״ב( אי סבא‪ ,‬על השתא‬
‫הוית בעמקי ימא והשתא ללגת בטורין תקיפין למעבל‬
‫עמהון קרבא‪ ,‬אלא ולאי על כמן בימא תקיפא אנה‪ ,‬אבל‬
‫על לאזלת בעמקי ימא פגעת באינון טומן תקיפין לי‬
‫בגו ימא ואערעת בהו‪ ,‬השתא אית לך לאגחא קרבא‬
‫בעמקי ימא ובהני טורק וכו׳ עיי״ש‪ ,‬ולזה מובן כי גס‬
‫רשב״י בהיותו עוסק בלרוש מלחמת החויא בישא בימא‬
‫בסול לויתן‪ ,‬אתער לאגהא קרבא גם ביבשה בטורין‬
‫רברבץ‪ ,‬כי מלכותא לרקיעא כעין מלכותא לארעא כלרך‬
‫הלוחמים שעורכין המלחמה במים בימים ונהרות וביבשה‬
‫על ההרים הגלולים מאן ריב דא שכינתא עיין‬
‫)בתיקונים מז״ח לף ע״ה ע״א( להשכינה נקראת ריב‬
‫ה׳‪ ,‬בגין בנהא‪ ,‬שצועקת תמיל על בנהא לאינון בגלותא‬
‫ועל מסכני לבהון עיי״ש‪ ,‬וכ״כ להלן )לף מ״ה ע״ב(‬
‫להשכינה נקראת ריב ה׳ ע״ש קטטה ומחלוקת לעבלת‬
‫לקב״ה על בנהא לאינון בנלותא‪ ,‬וצועקת תמיל כי נמכרנו‬

‫פ׳׳ו‬
 ‫קפט‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ׳׳ג ע׳׳ב ומ׳׳י ע״א[‬ ‫הקוני"‬
‫שלום שלום לרחוק ולקרוב‪.‬‬ ‫בעמודא דאמצעיתא‪ .‬וחד בצדיק‪ .‬דעלייהו אתמר‪m!0‬‬
‫דבגלותא אתמר בעמודא דאמצעיתא ל ת י ה לא> מרהוק י״י נראה לי‪ .‬צדיק קרוב לה‪ .‬ובגיניה‬
‫אתמר )משלי טוב שכן קרוב מאה רהוק‪.‬‬
‫בז(‬

‫דא שמעו הרים‪ ,‬אלין אבהן‪ .‬את ריב י״י‪ .‬דא שכינתא‪ .‬דאיהי ריב עם אבהן‪ .‬בגין‬ ‫ובגין‬
‫דמרהקין לה מבעלה‪ .‬דאינון אתקריאו <& אמוראים‪.‬‬
‫]דף מיי ע״א[‬ ‫מוסדי ארץ )מיכה אלין אינון תנאים‪ .‬ואלין תנאי״ם‪ .‬איתני״ם בהפוך‬
‫ו(‬ ‫והאיתנים‬
‫אתוון‪ .‬ואינון נצה והוד )צדיקים( איתני עולם‪.‬‬
‫והא אית״ן בהפוך אתוון‪ ,‬תני״א דמסייע ליה בגלותא‪ .‬ועלה אתמר )במדבר«( איתן מושבך‬
‫ושים בסלע קנך‪.‬‬
‫והאי‬
‫ה א ר לחי ראי‬
‫אשפתו‪) ,‬תרגום( בני אמוריי שהם בני שרים ואנשים‬ ‫פ ׳ו משער חג המצות( בכוונת הא לחמח עניא‪ ,‬דהזווג‬
‫חשובים בעיני המלך עיי״ש ולזה אמר דמ״ש שמעו הרים‬ ‫השלם האמחי הוא כשהזווג הוא בח״ח ויסוד עם‬
‫אח ריב ה׳ היינו האמוראים שהם השרים ואנשים‬ ‫כמלכות‪ ,‬ובגלוח שלא היה הזווג רק ביסוד ומלכוח‪,‬‬
‫חשובים שהם נקראים הרים‪ ,‬שהוא סוד חג״ח‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫כיה בבחי׳ לחמא עניא עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר שהצדיקים‬
‫)הרב מהרח״ו בפי׳ שבסוף החיקוניס( בזה שהאמוראים‬ ‫הלומדים חורה לשמה הס גורמים חרין שלמי היינו‬
‫בחג״ת ׳דנוקבא שנקראים אבוח עיי״ש והאיתנים וגר‬ ‫בה״ח וביסוד כנ״ל דעלייהו אתטר שלום שלום‬
‫הוא סיפא דקרא דשמעו הריס את ריב ה׳ הנ״ל‬ ‫לרחוק ולקרוב היינו נמ״ש )בזהר בהקדמה סוף דף‬
‫אלין אינון תנאים והיינו שהתנאים הס מוסדי ‪pb‬‬ ‫ה׳ וריש דף ו׳( שלום שלום לרחוק ולקרוב‪ ,‬לרחוק דא‬
‫שמיסדיס ומתקנים את המלכות שנקראת ארן בסוד‬ ‫יעקב היינו הזווג דח״ח‪ ,‬ולקרוב דא יוסף היינו הזווג‬
‫והארץ לעולם עומדת וכמש״ל כמה פעמים‪ ,‬והיינו‬ ‫דיסוד צדיק מרחוק ה׳ נראה לי כי הוי״ה שהוא ח״ח‪,‬‬
‫כמ״ש )ברע״מ פ׳ פנחס דף רמ״ג ע״א( פחח ואמר‬ ‫מחה בגלות היא ברחוק משכינחא ואינו מזדווג עמה‪,‬‬
‫חנאים ואמוראים‪ ,‬אנא משבחנא לכו‪ ,‬דאורייחא כולא‬ ‫יכני״ש )בזהר פ׳ ויחי דף רי״ב ע״ב( דפסוק זה נאמר‬
‫חליא בכס‪ ,‬כד״א ארוכה מארן מדה ורחבה מני ים‬ ‫על ז ק הגלות עיי״ש‪ ,‬ועיין )בזהר פ׳ ויקרא דף כ׳ סוף‬
‫עיי״ש‪ ,‬והיינו שע״י החנאים ואמוראים שעל ידם ניחנה‬ ‫ע״ב( שבזמן הגלוח נאמר על בחי׳ יעקב שהוא ת״ת‬
‫לנו החורה שבע״פ‪ ,‬על ידם נחקנת המלכוח‪ ,‬ולזה אמי‬ ‫למה ה׳ חעמוד מרחיק עיי״ש ובניניה אתמר טוב‬
‫גס כאן שחנאי״ס שהוא אוחיוח איחני״ם בסוד‬ ‫שכן קרוב מאח רחוק עי׳ בדברי רבינו )בליריעי‬
‫והחיחניס מוסדי ארז‪ ,‬הס מחקניס אח הארץ שהיא‬ ‫הש״ס באבות דף י״ז ע״ב( במשנה הרחק משכן רע‬
‫המלכות תורה שבע״פ ואינון נצח והוד איתני עולם‬ ‫בביאור הדברים בזה‪ ,‬כי ת״ת נקרא אח רחוק שהוא‬
‫עיין בדברי )הרב מהרח״י בפי׳ שבסוף התיקונים(‬ ‫ח״ח דאח״ד‪ ,‬ובזמן הגלות אינו מזדווג עמה בעיה״ר‬
‫בביאור הענין שהחנמים שורשם בנה״י ח״א‪ ,‬הס איתני‬ ‫והוא רחוק ממנה‪ ,‬ויסוד שנקרא עוב נקרא שכן קרוב‬
‫עולם ומוסדי ארן‪ ,‬כי מנה״י ח״א כל בנין הנוקבא‪,‬‬ ‫שהוא שכן תצלה ומזדווג עמה‪ ,‬ע״כ אמר עו״ב שכן‬
‫ע״כ נקראים מוסדי ארן‪ ,‬היינו המלכוח שנקראח א ק‬ ‫קרוב עיי״ש לדרכו הרים אלין אבהן וכמ״ש גש״ס‬
‫עיי״ש‪ .‬איתני עולם‪ .‬עיין )בזהר בסבא דמשפעים‬ ‫)ר״ה דף י״א ע״א( מדלג על ההרים בזכוח אבוח‬
‫דף ק״י ע״א( מאן אינון הרים ומאן איחנים‪ ,‬הרים‬
‫שנקראים הרים עיי״ש דאיהו ריב עם אבהן היינו‬
‫לעילא וכד והאיחנים אלין אינון ג׳ בחראין וכו׳ עיי״ש •‬
‫שלוקחת בידה זכוח ההרים‪ ,‬היינו האבוח שהם החנאים‬
‫והא איתן פי׳ כי איחן הוא היסוד ח״א וכמ״ש‬
‫יהאמוראים‪ ,‬וכמש״ל דאיהי מריבח בהון בשיח סדרי‬
‫)בזהר פ׳ ויחי דף רמ״ז ע״א( במאמר וחשב באיחן‬
‫משנה כנזכר‪ .‬בגין דמרחקין לה מבעלה פי׳ שהמריבה‬
‫קשחו עיי״ש תניא דמםייע לך כגלותא דרש הלשון‬
‫שלה היא בגין דמרחקין לה מבעלה‪ ,‬והלא בזכוח‬
‫הרגיל בש״ס כמה פעמים חניא דמסייע לך‪ ,‬כי חני״א‬
‫החנאיס והאמוראים שהם האבוח שמקשעין אוחה‬
‫הוא אוחיוח איח״ן‪ ,‬דהיינו כי בהגלוח אין להמלכוח‬
‫ומתקנים אוחה‪ ,‬היא ראויה להזדווג עם בעלה וכנזכר‬
‫מסייע רק ביסוד שהוא איח״ן‪ ,‬ולא בח״ח שיהיה רק‬
‫דאינון אתקריאו אמוראים וכו׳ ר״ל שהאבוח שאמרני‬
‫בזק הגאולה לעח״ל ב״ב כנ״ל ועלה אתטר איתן‬
‫שהם מחקנים המלכוח הם נקראים אמוראים‪ ,‬והייני‬
‫מושבך וגד‪ .‬עיין )ברע״מ פ׳ כי חצא דף רע״ח ע״ב(‬
‫כמ״ש )בערוך‪ ,‬ערך אמר( ע״ד מ״ש במגילח איכה בני‬
‫בסוד־‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין נדף מ״ד ע׳׳א[‬ ‫הקוני‬ ‫?צ‬
‫והאי סלע‬
‫)אתמר בה ולא נפיק אלא טפק טפי ן ומיא דאורייתא באלי ן פסקות‪ .‬ובגין )במדבר ך( ויין• משה את הםלד‬
‫» ‪ w‬מ מ י ם ו א גרים!> לא נפיק מיניה אלא טפין טפין‪ .‬זעיר שם זעיר שם‪ .‬וכמה מחלוקת‬
‫על אלין טפין‪.‬‬
‫דא‬ ‫גרים דא‪ ,‬המורים‪ .‬דאתמר בהון כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה‪ .‬ובגין‬ ‫ומאן‬
‫שמעו נא המורים‪.‬‬
‫ובגינייהו ד ך משה את הסלע במטהו י פעמים‪ .‬דאם לא דמחא בה‪ ,‬לא הוו טרחין‬
‫ג(‬

‫ישראל ותנאין ואמוראין באורייתא דבע״פ דאיהי סלע‪ .‬אלא אתמר בו)שם ודברתם‬
‫(‬

‫אל תסלע ונתן מימיו‪ .‬בלא טורח‪ .‬והיה מתקיים בהון)ירמיה לא( ולא ילמדו עוד וגר‪ .‬והוה נפיק‬
‫מיא‬
‫כאד לחי ראי‬
‫רבה מחלוקות בישראל דאתמר בחון בש״ס )ברכות‬ ‫בסול הכחוב איחן מושבך ושים בסלע קנך‪ ,‬איחן הוא‬
‫דף ל״א ע״ב(• כל המורה הלכה בפני רבו היינו‬ ‫אוחיוח חני״א‪ ,‬היינו חניא למסייע לך שהוא נונא‬
‫שקופצים להורות וליטול עטרה לעצמם לומר נעשה לנו‬ ‫רבא‪ ,‬ושים בסלע קנך‪ ,‬להא נונין בסלע קנא ללהון‪,‬‬
‫שם וגו׳ ובגינייהו ויך משה א ת הסלע וגר כלומר‬ ‫ועיי״ש עול )בלף רע״ט ע״ב( שמפרש סול סלע למשה‪,‬‬
‫שע״י החלמילים שהיו נשרשים בנשמחו שמנעו היחור‬ ‫איח סלע ואיח ס נ * שהסלע למשה הוא מלכוח‬
‫השלם שהיא במלכוח לאצילוח‪ ,‬והיה רק בבריאה שהיא‬ ‫לאצילוח‪ .‬ועליו נאמר ולברחם אל הסלע לעיניהם ונתן‬
‫במטטרו״ן‪ ,‬ומה״ט הוצרך להכוח אח הסל* וכמ״ש‬ ‫מימיו שהוא נביעו לחכמחא‪ ,‬אבל סלע אחרא שהוא‬
‫)בזהר פ׳ בראשיח דף כ״ח ע״ב( לבגינייהו לערב רב‬ ‫המלכוח לבריאה שהיא נוקבא למטטרו״ן הנקרא עבל‬
‫עבר משה מאמר הקב״ה וחב בסלע למחא ביה‪ ,‬לאינון‬ ‫בסול בלברים לא יוסר עבל‪ ,‬ע״כ היה צריך להכוח בו‬
‫גרמו כל לא עיי״ש‪ ,‬והיינו שעי״ז נעשה היחול ליסול‬ ‫במטהו )עיי״ש ובאור החמה שם(‪ ,‬ועיין )בזהר בסבא‬
‫רק עם מלטח לבריאה שהוא במטטרו״ן בסול סלע‬ ‫למשפטים לף ק״י ע״א וע״ב( בסול איחן מושבך‪ ,‬ראיחן‬
‫המחלוקח וכלמפרש ואזיל דאם לא דמהא בה וכו׳‬ ‫היינו היסול צליק המשפיע להמלכוח‪ ,‬עיי״ש )ובמק״מ‬
‫כלומר שאלמלא היה היחול השלם במלכוח לאצילוח‬ ‫ובאוה״מ שם(‪ ,‬ולז״א הכא להמשך הלרוש שזה פי׳‬
‫סול ברחא למלכא שם בפיוסא בלברים סגי‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫הפסוק איח״ן מושבך שהוא בסול חניא למסייע לך‬
‫)ברע״מ פ׳ כי חצא שם דף רע״ט( לא הוו טרחין‬ ‫שהוא נונא רבא‪ ,‬יען שלא היה הזווג בבחי׳ חרין שלומים‪,‬‬
‫ישראל וכף‪ .‬והיינו כמ״ש רבינו )בפע״ח שער הנהנת‬ ‫שלא היה הזווג יק באיחן שהוא היסול ולא גח״ח‬
‫הלימול( שענין העיק בנגלוח החורה לברר הלכה‪ ,‬הוא‬ ‫שהוא השלוס הגמור‪ ,‬ע״כ שים בסלע קנך שהוא הסלע‬
‫כלי לשבר הקליפה שהיא סור הקושיוח שבהלכה‪ ,‬ולכן‬ ‫אחרא למטטרו״ן‪ ,‬היינו יען שלא זכו להשלים הזיווג הגמור‬
‫צריך שיטריח האלם אח עצמו להקשוח בכח להסיר הקש‬ ‫גם ח״ח‪ ,‬ע״כ שים בסלע קנך שהוא סלע אחרא סלע‬
‫והחבן מהלכ״ה שהוא אוחיוח הכל״ה העליונה עיי״ש‪,‬‬ ‫המחלוקח וכמ״ש ואזיל והאי סלע ר״ל סלע אחרא‬
‫ולזה אמר הכא כי לולא הערב רב לא היה חערובוח‬ ‫ללא נפיק מניה נביעו לחכמחא כלקא יאוח כאמור‬
‫הקליפה בהלכה‪ ,‬ולא הצריכו לטרוח לברר הלכה לסלק‬ ‫אלא מפין מפין זעיר שם זעיר שם‪ .‬פי׳ שאין חכמח‬
‫ממנה הקליפה‪ ,‬אבל ע״י הערב רב שנחערב נצוצי‬
‫החורה שבע׳׳פ נובע מאק הפוגוח לחלש חלושי חורה‬
‫הקלושה בעמקי הקליפוח ]כמש״כ )בלק״ח פ׳ מקץ(‬
‫כמעק הנוב* רק בבחי׳ טפין טפק‪ ,‬כל אחל מה שקבל‬
‫בפסוק לכו אל יוסף[‪ .‬ע״כ הוצרך להכוח בסל* שהוא‬
‫מעט מעט אחח הנה ואחח הנה וכמח מחלוקת‬
‫ענין הטרחא לברר הלכה ע״י קושיוח ומחלוקח חנאים‬
‫על אלן מפין‪ .‬כלומר שאם היה יורד השפעח החכמה‬
‫ואמוראים• והיה מתקיים בהון ולא ילמדו עוד וגף‬
‫בנביע מאין הפוגוח‪ ,‬לא היה מחלוקח והיה כל חכמח‬
‫עיין לקמן )בחיקונים הנוםפוח חיקון ג׳ דף ק״מ ע״ב(‬
‫החורה יוצאק ביחד הלכוח ברומח בלי חלוקי דעוח‪,‬‬
‫אם זכו ישראל הוי נחיח לון אורייחא מן שמיא בלא‬
‫אבל כשאק השפע יורד רק טפק טפק זעיר שם זעיר שם‬
‫דוחקא ולא צריכין לאולפא חד לחבריה וכד‪ ,‬לא זכו‬
‫בגין ערב רב דאינק שטין‪ ,‬אחמר בהו שטו העם ולקטו‪,‬‬ ‫כל אחד לבדה‪ ,‬ע״כ הוא במחלוקח‪ .‬ומאן גרים דא‬
‫דיטרחון לאלפא דא לדא כל חדגדוחקא‪ ,‬אבל לפח״ל יתמחון‬ ‫המורים‪ .‬הוא כמפרש דמה״ט אמר משה רבינו בסלע‬
‫מרב רב מעלמא‪ ,‬ואחמר בהק ולא ילמדו עוד איש אח‬ ‫המחלוקח שמעו נא המורים‪ ,‬היינו שכל זה גרם בעוה״ר‬
‫אחיו וגד‪ ,‬והיינו כמ׳׳ש )גזהר פ׳ ויקרא דף כ״ג ע׳׳א(‬ ‫החלמידיס שאינם הגונים שבינינו‪ ,‬וכמ״ש בש״ס )סוטה‬
‫דף מ״ז ע״ב( משרבו החלמידים שלא שמשו כל צרכן‬
‫ללפח״ל‬
 ‫‪,‬‬
‫? צ א‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד מ ש ר ץ ]דף מ״ד ע״א[‬ ‫‪* ^pH‬‬
‫מיא בלא קשיא ומחלוקת ופסק‪ .‬בגין דשכינתא דאתמר בה שם ע הלא כה דברי כאש נאם י״י‪.‬‬
‫(‬

‫הוה שריא בפומיהץ דישראל‪ .‬דאיהו אורייתא דבע״פ‪ .‬דאיהי סלע ע״ל ס׳‪ .‬דאינון שתין‬
‫מסכתות‪ .‬דהכי איהו םל״ע על ם׳‪.‬‬
‫דשכינתא הוה נח על טנרא‪ .‬דבכל אתר דבעי קוב״ה למעבד נם‪ ,‬שכינתא אקדמת לההוא‬
‫אתר‪ .‬וכיון דשכינתא הות תמן‪ ,‬לא הוה ליה למחאה בסלע‪ .‬דקלנא הוות‬
‫לשכינתא דהות תמן‪ .‬דלא הוה לה חילא למיהב מיא‪ .‬ודא איהו)מרים ל על אשר לא קדשתם‬
‫‪(3‬‬

‫אותי‪) .‬במיבר יען לא האמנתם בי להקדישני‪.‬‬ ‫‪P‬‬

‫דא אסתלק שכינתא מן הסלע‪ .‬דאיהי י׳ מן מיטטרו״ן‪ .‬ואשתאר מטטרו״ן יבשה‪.‬‬ ‫ובגין‬
‫ורזא‬

‫כאד לחי ראי‬

‫ללומדיה לשמה להוריק להם מים מהוקין כנ״ל‪ ,‬ולזה‬ ‫דלעח״ל לא יצטרכו ללמוד אחד לחבירו‪ ,‬כי הקב״ה‬
‫אמר והסלע שהוא טנרא קשה שמרמז לתורה שבע״פ‬ ‫בכבודו ובעצמו עחיד לגלוח לכ״א חין עמיקין דאורייחא‪,‬‬
‫שהוא ס׳ מסכחוח שיש בה קושיוח גבחי׳ חומר ולמים‬ ‫ולא ילמדו עוד איש אח אחיו ואח רעהו וגו׳ כי כולם‬
‫כנ״ל‪ ,‬היא אוחיוח ע״ל ס׳‪ ,‬שהמלכוח עולה על גביהם‬ ‫ידעו אוחי למקטנם ועד גדולם עיי״ש ופסק הוא‬
‫והס׳ גבורים וס׳ מלכיח‪ ,‬למחק הגבורוח‪ ,‬וכמש״ל‬ ‫לשק הפסק‪ ,‬ור״ל שיהיה נובע שפעח החכמה כמעין‬
‫)בהקדמה דף י״ד ע״א( ואיהי סלקא על כלהו בסוד‬ ‫הנובע ומקלח חדיר בלא הפסק‪ ,‬ולא בבחי׳ טפין טפין‬
‫ואח עליח על כולנה‪ ,‬עיי״ש ובביאורנו שם• דשכינתא‬ ‫בהפסק‪ .‬הלא כה דברי כאש נאם ח׳ והיינו כמ״ש‬
‫חוח נח על טנרא וכד כוונחו בהמשך דברים אלו‬ ‫)ברע״מ פ׳ כי חצא שם דף רע״ט ע״ב( סלע דמשה‬
‫<‪ prf‬שלא יוקשה לפי האמור דע׳׳י חערובוח הערב רב‬ ‫אחמר ביה ודברחם אל הסלע לעיניכם ונחן מימיו‪,‬‬
‫לא זכו לסלע של משה שהיה די באמירה ודיבור בחי׳‬ ‫בדיבור ובפיוסא כברחא דמלכא‪ ,‬ודרש הלא כה דברי‪,‬‬
‫ברחא דמלכא‪ ,‬רק לסלע המחלוקח שהוא במטטרו״ן‬ ‫הוה שריא בפומיהון‬ ‫דייקא בדיבור ובפיוסא‬
‫ובדברים לא יוסר עבד והיה צריך להכוחו וכאמור‪,‬‬ ‫דישראל היינו דעיקר סוד חורה שבע״פ הוא בדיבור‬
‫דלפי״ז מה היה החטא של משה שהקב״ה א״ל על אשר‬ ‫פה‪ ,‬ששם הוא השראח השטנה‪ ,‬בסוד מלכוח פה‬
‫לא קדשתם אותי י ק לא האמנחם בי להקדישגי‪ ,‬דהא‬ ‫תורה שבע״פ קרינן לה‪ ,‬שלזה זכה משה בסוד פא״פ‬
‫לפי האמור אם היה מדבר בפיו להסלע לא היה מוציא‬ ‫אדבר בו‪ ,‬וכמש״ל )ריש חיקון י״ח דף ל״ח ע״ב( עיי״ש‪,‬‬
‫מימיו‪ ,‬דהא בדברים לא יוסר עבד וכנ״ל והיה חה״ש‬ ‫ולזה אמר דשריא בפומיהי דישראל גם עחה כשלומדים‬
‫ח״ו‪ ,‬ומה חטא משה שגענש על זה‪ ,‬ולזה בא כ מ ח ק‬ ‫התורה שבע״פ לשמה כראוי‪ ,‬וכמ״ש )ברע״מ פ׳ פנחס‬
‫דבאמח אף שהיה הסלע בבחי׳ מטטרו׳ץ‪ ,‬מ׳׳מ אם‬ ‫דף רכ״ט ע״ב( ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו‪,‬‬
‫עשה כמצוח ה׳ והיה מדבר אליו בפיו היה מוציא מימיו‬ ‫אלין דמשתדלין בה לשמה‪ ,‬נפיק לון מיא דאורייתא‬
‫כראוי‪ ,‬כי השכינחא שהיא המלכוח היה נח על הטנרא‬ ‫מתיקין וכד‪ ,‬ואלין דלא משתדלץ בה לשמה‪ ,‬נפיק לק‬
‫שהוא סלע המחלוקח‪ ,‬והיה נעשה הנס בכח המלכוח‬ ‫מיא מריק‪ ,‬דאחמר בהון וימררו אח חייהם בעבודה‬
‫שכינחא חחאה‪ .‬ובג״ד אסתלק שכינתא מן הסלע‪.‬‬
‫קשה‪ ,‬דא קושיא‪ ,‬בחומר דא ק״ו‪ ,‬ובלבנים בלבון הלכה‬
‫שסלקו במעשיהם ובמחשבתם כאלו אין שם שכינה • דאיהי‬
‫עיי״ש דאיהו סלע‪ .‬דרש ברמז שנקראח המלכוח‬
‫י׳ מן מיטטרו״ן ע״ל )בהקדמה דף ט״ו ע״א( בסוד‬
‫שהיא חורה שבע״פ‪ ,‬סלע‪ .‬על ס׳‪ .‬אוחיוח סל״ע‬
‫כי ימכור איש אח בחו לאמה דשכינחא אחכסיאח‬
‫דאינון ם׳ מסכתות עיין )בזהר פ׳ שמוח דף י״ד‬
‫במיטטרו״ן בחוספוח י׳‪ ,‬ועיין )בפרדס פ״ד משער‬
‫ע״ב( בסוד ששים המה מלכוח‪ ,‬שהששים מלטח של‬
‫אבי״ע( שביאר דברי הזהר‪ ,‬דאיהי שכינחא כלילא מי״ס‬
‫המלכוח‪ ,‬הם בסוד ס׳ גבורים סביב לה‪ ,‬ועיי״ש‬
‫והיא חתומה בתוך מיטטרו״ן‪ ,‬והיינו שהיו״ד שבחוך‬
‫)בדרך אמח( שהם סוד חוקף הדינים שמצד הקדושה‬
‫מיטטרו״ן‪ ,‬מרמז על השכינה שהיא גנחה בחוכו‪ ,‬והוא‬
‫הסובבים אח המלכוח עיי״ש‪ ,‬ועיין )ברע״מ פ׳ פנחס‬
‫סיד גן נעול מעיץ חתום‪ ,‬שהיו״ד שהיא סוד השכינה‬
‫היא סוד המעיין עיי״ש לדרכו‪ ,‬ועחה חבין כאן שאמר‬ ‫דף רט״ז מ״א( דהששים מלכוח הם נגד הס׳ מסכחוח‬
‫דאיהי י׳ מן מיטטרו״ן‪ ,‬והיינו שהמעיין שהוצרך משה‬ ‫עיי״ש‪ ,‬ולפי האמור מוק שהששים מסכחוח שהם מלאים‬
‫להוציא מהסלע שהוא מטטרוץ‪ ,‬הוא הי׳ שבחוט סוד‬ ‫קושיות וק״ו בבחי׳ בחומר ובלבנים לברר ההלכה‪ ,‬הם‬
‫מצד הס׳ גגורים‪ ,‬והיא עולה על גביהם למחק הגבורות‬
‫השטנה‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ״ד ע׳׳א[‬ ‫הכ^ני‬ ‫?צב‬
‫ורזא דמלה )בר«שית א> יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד וגר‪ .‬אחד איהי מלכות‪.‬‬
‫ותראה היבשה‪ .‬דא סלע מטטרו״ן‪ .‬דבגיניה אתמר )שם ויקח אחת מצלעותיו ויסגור‬
‫ב{‬

‫בשר תחתנה‪ .‬מאי בשר ההוא דאתמר ביה )שם ‪ 0‬בשגם הוא בשר‪ .‬ועד דנחית לה‪ ,‬לא עלה‬
‫הסלע‪ .‬ולא יהיב מימוי‪.‬‬
‫ויבאו מרתה‪ .‬ורזא‬ ‫ובתר דאסתלק האי מבועא מתמן‪ ,‬שליטה מרה באתרהא‪ ,‬הה״ד )שמית‬
‫‪( W‬‬

‫דמלה )שם א> וימררו את חייהם בעבודה קשה וגו‪ /‬דא קושיא‪ .‬בחמר‪ .‬דא קל והמר‪ .‬והא‬
‫אוקמוהו י‪.0‬‬
‫וישלך אל המים וימתקו‬ ‫‪0‬‬ ‫ט‬ ‫הוו ישראל‪ .‬עד דאהזי לון עץ‪ .‬הה״ד )שם»•> ויורהו י״י עץ‬ ‫והכי‬
‫המים‪ .‬ודא עץ החיים דאתרבי על ההוא מבועא‪ .‬דאיהי שכינתא‪.‬‬
‫י‪/‬‬

‫כאד לחי ראי‬

‫שהוא סוד המ״ד ועי״ז יביע מימוי וכאמור ועד‬
‫דנחית לה לא עלה הסלע פי׳ כי קודם שהוריד משה‬
‫היו״ד למטטרו״ן שהוא סוד הסלע כנ״ל‪ ,‬לא העלה‬
‫הסלע שהוא מטטרו״ן מ״ד להנוקבא ולא יהיב מיסוי‬
‫כי המים הוא המ״ד שהוא היו״ד וכנ״ל ובתר‬
‫דאסתלק האי מבועא מתמן הוא אות י׳ דאסתלק מן‬
‫מיטטרו״ן כנזכר שליטה מרה באתרהא וכו׳ ע״ל‬
‫)תיקון י״ג דף כ״ח ע״ב( דבגין דאתפרש ו׳ מן ה׳‬
‫גרים לין יימרדי את חייהם‪ ,‬איהו מרור‪ ,‬ואיהי מרה‪,‬‬
‫ועיי״ש בביאורנו דבזמן שליטת הקליפה‪ ,‬נהפך ז״א‬
‫לבחי׳ מרור ]לשון זכר[‪ ,‬והניקבא למרה ]לשון נקבה[‪,‬‬
‫הה״ד קראן לי מרה כי המר שדי לי‪ ,‬בעבודה קשה‬
‫בקושיות‪ ,‬בחומר בק״ו וכו׳‪ ,‬ולזה אמר הכא שהכל היה‬
‫ע״י דאסתלק היו״ד שהיא המלכוח ה׳ אחרונה שכינתא‪,‬‬
‫שעל ידה נמשך המים המתוקים מן הסל* שהוא הלכה‬
‫ברורה בלא קושיות ומחלוקת כדי לברר ההלכה כנ״ל•‬
‫והבי הוו ישראל כשבאו למרה וכמ״ש )בזהר פ׳ בשלח‬
‫דף ס׳ ע״א( בסוד ויבאו מרתה דאתגלי עלייהו רשוחא‬
‫דשאר עמין דהוא סמא״ל דשליט במדברא‪ ,‬ולא הוה‬
‫ההוא זיוא יקרא דקב״ה אתגלי עלייהו עיי״ש‪ ,‬והיינו‬
‫ע״י הסתלקות הד ק ה׳ וכאמור עד דאחזי לון עץ‬
‫היינו ג״כ כמ״ש )בזהר שם ע״ב( אץ ‪ p‬אלא קב״ה‪,‬‬
‫וכד אתגלי זיו יקרא דמלכהון עלייהו‪ ,‬כדץ וישלך אל‬
‫המים וימתקו המים עיי״ש ודא עץ החיים דאתרבי‬
‫על ההוא מבועא היינו כמ״ש ג״כ )בזהר שם ע״ב(‬
‫אץ עץ אלא חורה‪ ,‬דכחיב עץ חיים היא למחזיקים בה‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולז״א הכא להמשך הדרוש ויורהו ה׳ עץ היינו‬
‫מבועא דאורייחא דאחרבי על עץ‪ ,‬סוד מבועא שהוא‬
‫הסלע שממנו יוצאין מבועא דמיא מחוקים‪ ,‬שהוא‬
‫השפעח הלכוח ברומח בלי קושיוח ומחלוקח כנ״ל‪:‬‬
‫דאיהי שכינתא כלומר דבסלע של משה היה השראח‬
‫השכינה‪ ,‬שע״י היה נובע חידושי חורה בהלכוח ברומח‬
‫השכינה הגנוזה בו שהיא סוד המעיין הנובע ורזא‬
‫דמלה יקוו המים וגד וכמש״ל )דף ס״א ע״א(‬
‫דפסוק זה נאמר על מטטרו״ן דכהשהשכינה היא‬
‫בשלימוח אתקריאה כוס מלא שאלקים אחמלא מיו״ד‪,‬‬
‫אבל כשאינה מלא יי‪ ,‬אתקריאת יבשה‪ ,‬הה״ד ויאמר‬
‫אלקים וגו׳ ותראה היבשה עיי״ש אחד איהו מלכות‬
‫הייני כמ״ש )בזהר בראשית דף ל״ג ע״א( מקום אחד‬
‫היא המלכות‪ ,‬דהא איהי משלים לאחד‪ ,‬דא״ח הוא‬
‫ז״א‪ ,‬וד׳ היא המלכות‪ ,‬ובלא הד׳ לא אשלים תיבת‬
‫אח״ד‪ ,‬עיי״ש )ובמקדש מלך( דא םלע מטטרו״ן‬
‫שהוא יבש כסלע כשאין היו״ד שהיא סוד השכינה‪ ,‬ואז‬
‫היא טנרא בלא מעין גנים וכמש״ל דבגינה אתמר‬
‫ויקה א ה ת מצלעותיו וגר עיין )בזהר פ׳ בראשית‬
‫דף כ״ח ע״א( ויקח אחת מצלעותיו‪ ,‬אלין עולמין‬
‫דמטריניתא‪ ,‬ויסגור בשר תחתנה‪ ,‬דא בשר דאתמר ביה‬
‫בשגם הוא בשר וכד‪ ,‬ועיין )במק״מ בביאור הדברים‬
‫עפ״ד הארח״ל( כי עולמין דמטרוניתא הם מטטרו״ן‬
‫וסנדלפו״ן‪ ,‬שהם נקראים נערי המלך משרתיו‪ ,‬כי‬
‫מטטרו״ן מעורר מ״ד‪ ,‬וסנדלפו״ן מעורר מ״נ‪ ,‬ואחר‬
‫הגלוח נחעלה מטטרו״ן למעלה לאו״א ולא נשאר במלכות‬
‫רק סנדלפו״ן ואין מי שיעורר מ״ד‪ ,‬ובביאח משיח ב״ב‬
‫יחקנו או״א אח מטטרו״ן ויחזרו למלטח הכח לעורר‬
‫מ״ד כאשר היה בחחלה קודם החורבן עיי׳יש‪ ,‬ולזה‬
‫אמר הכא להמשך הדרוש שזה הוא הענץ שנאמר ויקח‬
‫אחת מצלעותיו דאיהו אחד מחרץ עולמין שהם נערי‬
‫המלך משרתיו דהיינו מטטרו״ן שנתעלה למעלה קודם‬
‫התיקץ שאינו ימות־ מ״ד להנוקבא יען שנחסר ממנו‬
‫הידיד ונשאר יבש בלא מים מ״ד‪ ,‬והתיקון היה בסוד‬
‫ויסגור בשר חחתנה מאי בשר ההוא דאתמר ביה‬
‫כשגם הוא בשר וכמ״ש בש״ס )חולץ דף קל״ט ע״ב(‬
‫בשגם זה משה‪ ,‬ודרש לה הכא כי משה שהיה לו בשורש‬
‫נשמחו כח זה עוד מאדה״ר להמשיך הידיד למטטרו״ן‬

‫בלא‬
‫קצג‬ ‫הזהר‬ ‫נדף מ׳׳ל »״&[‬ ‫תקינא חד יעשיץ‬ ‫הקוני‬
‫י׳ מבועא דאשקי לאילנא דאיהו ף‪.‬‬
‫)מת‬ ‫עץ מהלך המש מאות שנה דאינץ ה׳‪ .‬וימתקו המים‪ ,‬דא ה׳ בתראה‪ .‬דאתמר בה‬ ‫והאי‬
‫קראן לי מרה‪ .‬דשכינתא תתאה איהי מעין גנים דלית ליה פסק‪.‬‬ ‫א(‬

‫דאתמשכא מן מוהא‪ .‬וכמה טפין אתמשכאן מיניה‪ .‬דאינון בתולות אהריה רעותיה‪.‬‬ ‫טפה‬
‫קרקפתא‬
‫כ א ד לחי ראי‬
‫ה ע‬

‫ובגין דלתתא שהוא ג״ן סדרים אתמר ביה אלנין דגנתא‬
‫שהם נשמות ישראל‪ ,‬והכל נמשך מגן ללעילא שהוא‬
‫בינה ע״י אות ו׳ להגן דצתתא עיי״ש‪ ,‬ובזה מובן‬
‫דמ״ש כאן דשכינתא בודאי היינו שכינה עלאה שהיא‬
‫בינה סוד גן דלעילא‪ ,‬ואמר איהי מעין גנים היינו‬
‫שנמשך לה להבינה מבועא דחכמתא שהוא אות י׳ סול‬
‫מעין גנים‪ ,‬וממנה נמשך ע״י אות ו׳ להמלכות שכינתא‬
‫תתאה דלית לה פסק היינו כי מבועא לחכמה‬
‫שנמשך שהוא סוד מעין הנובע לית לה פסק‪ ,‬ואיני‬
‫יורד שפין שפין כמו שהיה בסלע המחלוקת כנ״ל‪,‬‬
‫אלא כדרך המעץ הנובע שמימיו רדיפין מאין הפוגות‬
‫בלי הפסק כנ״ל טפח דאתםשכא מן מוחא רצונו‬
‫לבאר בזה כי השפעת כמעין גנים שנמשך מבינה‬
‫להמלכות סוד ג״ן סדרים שהוא נביעו דחכמת התורה‬
‫נרמז במות י׳ כנ״ל‪ ,‬כי הי׳ הוא סוד עפת הזרע‬
‫הניתן להמלכות‪ ,‬וכמש״ל )תיקון ט״ז דף ל׳ ע״א( עפה‬
‫דא י׳ בסוד הא לכס זר* שטפת הזרע שהיא כצורת‬
‫ז חיים‬ ‫בלא קושיות ומחלוקת כנ״ל שהוא סוד‬
‫שהראהו הקב״ה שע״י נמתקו המים וכאמור י׳ םבועא‬
‫דאשקי לאילנא דאיחו ו׳ הוא כמפרש בזה הענין‬
‫שאמרנו שהשראת השכינה על הסלע להפיק ע״י מימי‬
‫המסד ומתוקין כנ״ל הוא נרמז באות י׳ של מיטטרו״ן‬
‫מ״ל‪ ,‬ואמר הטעם כי אות י׳ הוא מבועא וכו׳ וכמש״ל‬
‫)תיקון י״ט דף ל״ט ע״א( מומן אינון אתשקיין מן אות‬
‫ו׳ דחיהו נהר מגיד ונפיק מעדן‪ ,‬ואיהו אות י׳ דאיהו‬
‫צנור מפיק ממעינא דמיא‪ ,‬ומיניה אתפשטא ה׳ דאיהו‬
‫יס עלאה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש‬
‫שזהו הענין שאמרנו שהיו״ד שהיה שורה על הסלע‬
‫של משה‪ ,‬הוא המקור של מימי החסדים שממנה נשפע‬
‫לכל הצנורות דאינון אתשקיין מאות ו׳ דאיהו נהר‬
‫מפיק מעדן כנ״ל‪ ,‬הכל נובע ממקור עליון שהוא אות‬
‫י׳ וכאמור והאי עץ מהלך ה׳ מאות שנח דאיגון‬
‫ה׳ מ״ל )ריש תיקון י״ע דף ל״ח ע״א( ואינון ה׳‬
‫מלילין‪ ,‬אינון בחא דה׳ עלאה איהו אזיל בהון ה׳ מאות‬
‫ד ע‬

‫אות י׳ ניתן לה׳ שהיא המלכות עיי״ש ובביאורנו שם‪,‬‬
‫יאמר הכא להמשך הדרוש שהשפע שנמשך מבינה‬
‫למלכות הוא סוד צורת אות י׳ שנמשך לה ממיח‬
‫החכמה‪ ,‬והיינו כמ״ש רבינו )בע׳׳ח פ״ה משער‬
‫טנת״א( שהל״ב נתיבות החכמה הם סוד אות י׳ שהוא‬
‫טפת הזרע הנמשך ממוח חכמה להבינה עיי״ש‪ ,‬ימוסיף‬
‫הכא ואמר דלהכי אס לא סליק הי׳ מן הסלע היה‬
‫נמשך מיס מתוקים שהוא הלכות ברורות בלא קושיות‪,‬‬
‫כי היה נמשך השפע ממוח החכמה וכמש״ל )בהקדמה‬
‫דף י״א ע״ב( שהקליפות חפיין על הלכה דאיהו מוחא‬
‫מלגאו‪ ,‬ועיי״ש בביאורנו שהבאתי מדברי מרן דבמוחא‬
‫סתימאה שס הוא טלא דבדולחא‪ ,‬והיינו סוד הלכה‬
‫בלא שום קושיות עיי׳׳ש• דאינון בתולות אחריה‬
‫ע״ל )בהקדמה דף י״ד ע״א( דהמלכות נקראת‬
‫הלכה למשה מסיני‪ ,‬וכמה עולימאן אית לה דאינון‬
‫הלכות פסוקות שנאמר ועלמות אץ מספר‪ ,‬עיי׳׳ש‬
‫)וברע״מ פ׳ פנחס דף רט״ז ע״א( שדרש ועלמות אין‬
‫מספר‪ ,‬אלץ בתולות אחריה רעותיה דאלין הלכות‬
‫דליח לון חושבן עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש‬
‫כי גם אלו הלכות שאינם הלל״מ שהיא המלטח עצמה‪,‬‬
‫רק שאר הלכוח פסוקוח שהם רק בבחי׳ בתולות‬
‫אחריה רעוחיה שהם נטפלים להמלכוח‪ ,‬הם ג״כ‬
‫ז חיים מהלך ת״ק שנה‪ ,‬ועיי״ש‬ ‫שנה‪ ,‬ודא ח א‬
‫בביאורנו שהבאתי מדברי מרן )בע״ח פ״ה משער הארת‬
‫המוחין( בביאור הדברים ח״א נקרא עץ חיים‪ ,‬והוא‬
‫מהלך ת״ק שנה בסוד ה״ח המתפשטים מכח הבינה‬
‫לאיהו ה׳ עלאה‪ ,‬וכל אחד כלול מק׳ הרי ת״ק עיי״ש‪,‬‬
‫חה הוא ביאור הדברים כאן שאמר שזה סוד ויורהו‬
‫ה׳ עץ הוא העץ שהוא מהלך ת״ק שנה‪ ,‬היינו האות ו׳‬
‫שהוא הצנור המושך הה״ח מאמא עלאה‪ ,‬ע״כ נמתקו‬
‫ע״י ה״ג שהיא המים מלוחים וממרות המים‪ ,‬שהוא‬
‫סוד המחקח ה״ג בשורשם וכאמור וימתקו המים‬
‫דא ה׳ בתראה‪ .‬היינו סוד הסלע שהוא רחל‪ ,‬וכמ״ש‬
‫עינו )בלק״ח פ׳ חקת( עיי״ש דאתמר בה קראן‬
‫לי מרה וכמש״ל )תיקון י״ג דף כ״ח ע״ב( דהמלכות‬
‫בזמן שהקליפות מתגבמן עליה‪ ,‬אתמר בה קראן לי‬
‫מרה כי המר שדי לי‪ ,‬בעבודה קשה בלימוד התורה‬
‫בקשיות וכו׳‪ ,‬עיי״ש ובביאורנו שם דשכינתא ת ת א ה‬
‫איהי מעין ננים וכד )הגר״א( מוחק תיבת תתאה‪,‬‬
‫וצ״ל דשכינתא איהי מעין גגים‪ ,‬והוא נכון‪ ,‬והיינו‬
‫כמש״ל )תיקון נ״ב דף פ״ז ע״א( בסוד מעץ גנים‬
‫באר מים חיים דאית ג״ן לעילא וג״ן לתתא‪ ,‬גן דלעילא‬
‫הוא בינה‪ ,‬וגן דלתחא הוא מלכוח‪ ,‬ומעץ הוא מבועא‬
‫דחכמה שהוא אוח י׳ שנמשך להבינה ומבינה להמלכות‪,‬‬

‫נמשכים‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]לף מ״ל »״&[‬ ‫הקוני‬ ‫קצר‬
‫ל!רל!פתא איהי סלע‪ .‬ומבועא מלגאו דא מוחא‪ .‬על אלין טפין אתמר נתהלים קנה אשרי הגבר‬
‫אשר מלא את אשפתו מהם וגר את אויבים בשער‪ .‬דאיהו תרעא דצדיק אות ברית‬
‫קדש דעלה אתמר)שם קי > זה השער לי׳׳י צדיקים יבאו בו‪.‬‬
‫ח‬

‫והאיתנים מוסדי ארץ אלין תלת‬ ‫‪w‬‬ ‫)מיכה שמעו הרים את ריב י״י‪ ,‬אלין תלת יודי״ן‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫ועוד‬
‫ווי״ן‪ .‬דכולהו אתרמיזו בויסע ויבא ויט‪.‬‬
‫אלעזר‪ ,‬ונטיל קירטא‪ .‬דאיהי שכינתא‪) .‬ואקיף לה תגא( וזריק מינה איהי אבן טפה‬ ‫קום‬
‫קדישא‬

‫ב א ד לחי דאי‬
‫החכמה נקראים חצים בסוד זרע היורה כחן לאתמר‬
‫בה לשנח לי למטרה‪ ,‬והוא נמשך ע״י הצדיק יסו׳׳ע‬
‫עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ולז״א הנא שלזה אמר את‬
‫אויבים בשער‪ ,‬דייקא‪ ,‬כי שער הוא הצנור דיסוד צדיק‬
‫וכמש״ל )תיקון י״א דף כ״ו ע״ב( דהצנור של יסוד‬
‫צדיק חי עולמים אשר ע״י יורד השפע מז״א להמלכות‬
‫נקרא שער ותרעא דצדיקייא בסוד זה השער לה׳‬
‫צדיקים יבאו בו עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ולפי האמור‬
‫שיעור הכתוב כך הוא כי ידברי את אויבים בשער‪,‬‬
‫היינו שהענין מה שהת״ח מתוכחים זע״ז בהלכה עד‬
‫שנעשו אויבים זל״ז‪ ,‬הוא סוד סלע המחלוקת שיורד‬
‫השפע של ההלכות אנ המנכות טפין טפין דרך השער‬
‫שהוא צנור דיסוד צדיק חי עילמים וכאמור אלין ג׳‬
‫ב‬ ‫ע‬ ‫ז‬
‫יודי״ן וכו׳ ע״ל )בהקדמה יף ׳ " (‪ ,‬סגו״ל ח״י‬
‫חושבניה‪ ,‬ואיהו וו״ו מן ויס״ע ויב״א וי״ט‪ ,‬וג׳ נקודין‬
‫יי״י‪ ,‬ועיי״ש בביאורנו שהבאתי מאיזהו מקומן שהג׳‬
‫נקולות לנקודת סגו״ל מרמז להג׳ טפות זרע שנזרעו‬
‫מיסול אבא במעי אמא עלאה אשר מהם נוללו זו״נ‪,‬‬
‫וכל טפה הוא סול שם ע״ב‪ ,‬וג׳ טפות הוא ג״פ ע״ב‬
‫שמית היוצאים ק ויס״ע ויב״א וי״ט‪ ,‬ובשעת הזרעה‬
‫הם בצורת י׳‪ ,‬ואח״כ נתארכו ונתגרלו בבחי׳ שיעור‬
‫קומה ונעשו ג׳ ווין עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך‬
‫הדרוש שאמר למעלה לטפת הזרע שניתן מאבא לאמא‬
‫עלאה הם סוד חצים שלוחמים בהם בסוד זרע היורה‬
‫כחן כנ״ל‪ ,‬הוא מוסיף לפרש פסוק זה דשמעו הרים‬
‫את ריב ה׳ וגד עד״ז‪ ,‬דהרים הם הצדיקים שמבחי׳‬
‫אמוראים‪ ,‬שאינם כ״כ במעלה כמו האיתנים שהם‬
‫מבחי׳ תנאים כמש״ל )בדף הקדום(‪ ,‬ודרש שמעו הרים‬
‫את ריב ה׳‪ ,‬דהצדיקים שהם רק בבחי אמוראים הם‬
‫לוחמים בלימוד תורתם נגד הנחש בבחי׳ ג׳ טפץ של‬
‫זרע היורה כחן רק בבחי׳ ג׳ יודין קודם שנתארכו‬
‫להיות בבחי׳ שיעור קומה‪ ,‬והאיתנים שהם גדולים‬
‫במעלתם בבחי׳ תנאים הם לוחמים בלימוד תורתם בג׳‬
‫טפוח זרע שנעשו בבחי׳ ג׳ ווי״ן שנתארכו היודין‬
‫בבחי׳ שיעור קומה וכאמור‪ .‬קום אלעזר ונטיל‬
‫קירטא וכד ע׳׳ל )סוף תיקון ה׳ דף כ׳ ע״ב( שאמר‬
‫טעמי‬
‫נמשכים ממוח החכמה וממקום גבוה יהלכון‬
‫קרקפתא איהו םלע וםבועא דלגאו דא מוחא‬
‫ע״ל )בהקדמה הב׳ דף י״ז ע״א( שהמלכות היא סיד‬
‫קרקפתח דתפילין דמכסה על מיחא עלאה שהוא‬
‫מחשבה דלגאו‪ ,‬ואיהו שקיו דאילנא כמיא דאשקי‬
‫לאילנא ואתרבי בההוא שקיא עיי״ש ובביאורנו שם‪,‬‬
‫ולזה אמר הנא להמשך הדרוש שזה הוא הענין סלע‬
‫דמשה‪ ,‬סוד המלכות שהיה בנחה ליתן מים שהוא‬
‫חכמה הנמשך ממוחא סתימאה סוד מחשבה דלגאו‬
‫לחשקיא לאילנא ולאתרבי בההיא שקיא‪ ,‬כי היא‬
‫קרקפתא דחפילי דמכסי על מוחא עלאה וכאמור על‬
‫אלין טפין אתמר אשרי הגבר וגו׳ עי׳ ש״ס‬
‫)קידושין דף ל׳ ע׳׳ב( שדרש צה להאי קרא כחצים‬
‫ביד גבור‪ ,‬חצים‪ ,‬הם הלכות שנלחם בהם עם אויביו‪,‬‬
‫שהם הח״ח שיש מחלוקת ביניהם ומקשים זל״ז ואין‬
‫זה מקבל דברי זה‪ ,‬וע״ז נאמר אשרי הגבר אשר מלא‬
‫את אשפתו ]הוא הנרתק של החצים[ מהם‪ ,‬מה את‬
‫אויבים בשער אפי׳ האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקים‬
‫בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה עם זה מתוך‬
‫שמקשים זל״ז עיי״ש )ובפירש״י(‪ ,‬ולזה אמי הנא‬
‫להמשך הדרוש שאמר לעיל דהלכות שנובע מהסלע‬
‫הוא הטפין טפין שירד ממיח ע״י משרע״ה אשר ע״כ‬
‫נקרא סלע הממלוקח‪ ,‬ומוסיף הכא שמה״ט נקראים‬
‫חצים‪ ,‬שמשתמשים בהם כדרך מלחמה שכ״א אוחז‬
‫בקשתו לירות חצים לחברו ומקשה על דברי חבירו‪,‬‬
‫ומורה חצים היינו טענות וראיות לסתור דברי חבירו‬
‫עד שיודה לדבריו‪ ,‬וע״ז נאמר אשרי הגבר אשר מלא‬
‫את אשפתו מהם‪ ,‬שלומד תמיד ומפלפל טובא לברר‬
‫הרבה הלכות שהם סוד החצים כנ״ל‪ ,‬ומילא את אשפתי‬
‫היא המלכות שהיא כלי בית קיבול של החצים‪ ,‬והיינו‬
‫שע״י ריבוי הלכות מתקנין המלכות בכל תכשיטיה‬
‫בקישוטי כלה שזה עיקר תיקונה א ת אויבים בשער‬
‫דאיהו תרעא דצדיק וכד‪ .‬היינו כי סוד ההלכות‬
‫שהם הטפץ טפין שנקראים חצים הם סוד הזרע‬
‫הנמשך ממוח החכמה וכמש״ל )סוף חיקון י״ג דף‬
‫כ״ט ע״ב( כי טפת הזרע הנמשך להמלכות ממוח‬
 ‫סצה‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ]דף מ״ל ע״א וע״ב[‬ ‫הקוני‬
‫קדישא‪ .‬דעלה אתמר <גי*־ית > ואד יעלה מן הארץ‪) .‬ובגין דא( ]יף מיי ע׳ב[ אסתלקת עזקא‬
‫ב‬

‫מן א׳ מן זדק״א‪ .‬לקבלא עלה אבן יקדה‪ .‬דאיהי טפה‪ .‬ומיד)בראשית והשקה את כל פני האדמה‪.‬‬
‫ב(‬

‫סליקת‪ ,‬סליקת באימא‪ .‬דאיהו א׳ מן אדנ״י‪ ,‬אקי״ק‪ .‬ועל מאן סליקת‪ ,‬על עמודא דאמצעיתא‬ ‫כד‬
‫דאיהי ו׳‪ .‬דאיהי כריכא ביה כעזקא באצבעא‪ .‬וסליקת ב ד מן אדנ״י‪ .‬דאינון תרץ דרועין‬
‫ותרין‬
‫ב א ר לחי ראי‬

‫עזקא שהוא כעגין היו״ל ללעילא‪ ,‬וכן הוא כפוף לתתא‬
‫מעין צורת היו״ל ללתתא‪ ,‬ומפרש להוא בה לרמז לענץ‬
‫זה‪ ,‬שהמלכות מעלית מ״נ לעילא‪ ,‬ועי״ז יורל לה מלעילא‬
‫ע״י הקו הארוך שהוא כצורת אות ו׳ השפעת מ״ד‬
‫הנמשך ממוח בסוד נחל קדומים‪ ,‬ואמר שלזה מרמז‬
‫צורה זו דבג״ד אסחלק עזקא וכד‪ ,‬היינו כי עזקא הוא‬
‫הכפופה דלעילא או דלחחא שהוא כצורח עזקא שהוא‬
‫מכוון כנגד הב׳ יודי״ן דלעילא ודלחחא‪ ,‬והיינו כמ״ש‬
‫)בע׳׳ח דרוש ט״ו משער מ״נ ומ״ד( בסוד צורח אוח‬
‫אי‪ ,‬שהיריד העליונה מרמזח לסוד מ״ד שהוא אור ישר‪,‬‬
‫והי׳ החחחונה מרמזח לסוד מ״נ שהיא אור חוזר‪ ,‬והקו‬
‫האמצעי מרמז לסוד עמודא דאמצעיחא שע״י עולים‬
‫ויורדים המ״נ והמ״ד עיי״ש לקבלא עלח אבן יקרח‬
‫ר״ל שצורת העזקא התחתונה שהיא הכפופה דלתתא של‬
‫הזרקא שהוא סוד הי׳ התחחונה של הא׳ שע״י היא‬
‫מעלח מ״נ מחחא לעילא‪ ,‬היא מקבלח עלה אבן יקרה‬
‫שהיא סוד הטפה הנמשך ממוחא שהיא כצורח אוח י׳‬
‫דלעילא של הא׳ בסוד מ״ד וכאמור ומיד והשקה א ת‬
‫כל פני האדמה כי כשהמלכוח מקבלח מ״ד שהוח סוד‬
‫מימי החסדים‪ ,‬היא נוחנח טרף לביחה וחוק לנערוחיה‬
‫להשקוח ולהחיוח כל נפשוח החיים אשר על פני האדמה •‬
‫כד סליקת םליקת באםא וכו׳ מונחו בהמשך דברים‬
‫אלו לפרש תיבת וא״ד יעלה מן הארץ שאמרנו שמרמז‬
‫לב׳ אוחיוח א״ד מאדנ״י שהם מספר ה׳ חחחונה‪ ,‬ומפרש‬
‫חחלה סוד אוח א׳‪ ,‬ואח״כ מפרש סוד אוח ד׳ ואמר‬
‫בזה שאוח א׳ מרמז לעלייח המלכוח למ״נ וירידח המ״ד‬
‫והוא מרומז בצורח הזרקא שהוא כצורח אוח א׳ כדאמרן‪,‬‬
‫משום דכל ענין המלכות להזדווג בבעלה היא ע״י אמא‬
‫עלאה‪ ,‬וכמש״ל )תיקץ ה׳ דף י״פ ע״ב( וכד אתפשט ה׳‬
‫עלאה לאנהרא בה׳ תתאה‪ ,‬מיד אתפשט ד לגבה‪ ,‬ועיי׳יש‬
‫בביאורנו דהמלכוח אינה ראויה לזווג עד שאמא עלאה‬
‫מחקנח ומקשטח אוחה לעשוחה כלי בפרצוף שלם‬
‫ומקשוטת לגבי בעלה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא שזה מרומז‬
‫באות א׳ של וא״ד יעלה מן האץ‪ ,‬וכמש״ל )בהקדמה‬
‫דף ד ע״ג( כל א׳ אחזי אקי״ק לעילא אדנ״י לתתא‪,‬‬
‫עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬והיינו כדאמרן שכל מה שהמלכות‬
‫שהיא אדנ״י מעלח מ״נ להזדווג בבעלה היא ע״י אמא‬
‫עלאה שהיא סוד שם אקי״ק וכאמור‪ :‬על עמודא‬
‫דאםצעיתא דאיהי ף‪ .‬לאחר שביאר סוד הב׳ עזקץ של‬
‫הזרקא‬
‫עעמי איכון מאני קינא‪ ,‬ועיין מזה להלן )מלף מ״ח‬
‫עד לף נ״א( שמפרש היטב איך הטעמים הם מאני‬
‫קרבא דיעביל בהון קרבא עם הסע״א‪ ,‬עיי״ש ובביאורכו‬
‫שם‪ ,‬ועיין )בזהר פ׳ בראשית דף כ״ד ע״א( שמפרש שם‬
‫;״כ סדר הטעמים‪ ,‬ומחחיל מן זרקא שמרמז על ענק‬
‫זריקת מן ואמי הקלע להמטרה הנרצה‪ ,‬עיי״ש )ובמק״מ(‬
‫שס‪ ,‬ולזה אמר ר״ש גם כאן לבנו ר״א‪ ,‬שיעשה זה‬
‫העילוי להמלכוח בבחי׳ הטעמים הנזכר‪ ,‬ומחחיל בזרקא‬
‫יאמר קום ונטיל קירטא הוא הכלי שמקלעין בו אבנים‬
‫יחצים שהוא מעין צירה זרקא כדמפרש ואזיל דאיהי‬
‫שכינתא גם להלן )דף מ״ח ע״א( אמר קירטא דא‬
‫שכינתא תתאה‪ ,‬ור״ל שיתלבש עצמו בבחי׳ המלכוח שהיא‬
‫נהי׳ הקירטא שמעלית הטפץ מפין של הלכות שבניה‬
‫הה״ה לומדים‪ ,‬שהוא סוד הזרע היורה כחן שהם אבני‬
‫דקירטא למעלה בבחי׳ מ״נ• ואקיף לח תגא בדפוס‬
‫קאנסע׳ וליווארני ג׳ חיבוח אלו מוסגרים‪ ,‬וכן )הגר״א(‬
‫נ״ג להו וזריק מיניה וכר )הגר״א( גריס חריק‬
‫מיניה אבן דאיהי טפה קדישא‪ ,‬וכצ״ל‪ ,‬ור״ל כי טפה‬
‫הזרע היא כצורח אוח י׳ שהוא כצורח אבן הקלע של‬
‫הקירטא שזורקין מהקירטא‪ ,‬והוא סוד זרע היורה כמץ‬
‫שהמלכוח מעליח מ״נ‪ ,‬וכמש״ל )בהקדמה דף י״א ע״א(‬
‫והמלכות שהיא סוד אות ה׳ אחרונה היא סוד ה׳‬
‫אגנין דקירטא דאחעבידו חד אבנא דאיהו אות י׳‪,‬‬
‫כיי״ש יבביאורנו שם דעלה אתמר ואד יעלה מן‬
‫הארץ ע״ל )חיקון נ״ב דף פ״ז ע״א( ואד יעלה מן‬
‫הארץ‪ ,‬א״ד מן אדנ״י סליק לחמש בחושבן‪ ,‬ה׳ אחרונה‪,‬‬
‫ה״ת אתערותא צריכה להיוח מחחא לעילא‪ ,‬וצריך שיהא‬
‫אהערותא בקדמיתא מאתתא סוד ה׳ אחרונה‪ ,‬ולבתר‬
‫יהשקה את כל פני האדמה‪ ,‬והשקה‪ ,‬ף איהו שקיא‬
‫ימנילא לחחא דאיהו נחל קדומים דאחמשך מן מוחא‬
‫יכו׳ עיי״* חה הוא המשך הדברים כאן שא״ל ר״ש‬
‫‪,‬ר׳׳א בנו שישתדל ע״י לימוד חורחו לחקן המלכוח‬
‫שהעלה מ״נ למעלה ותתעורר לז״א מתתא לעילא‪ ,‬ואז‬
‫ממילא יתעורר בעלה ויורד לה מ״ד ע״י היסוד צדיק‬
‫שהוא אות ד דאיהו שקיא מעילא לתתא בסוד נחל‬
‫קדומים דאחמשך מן מוחא וכאמור ובג״ד אםתלקת‬
‫עזקא מן א׳ מן זרקא לקבלא עלה אבן יקרה דאיהי‬
‫מפה ר״ל כי צורח הזרקא הוא מעץ צורח אוח אי‪ ,‬שיש‬
‫לה קו ארוך גאלכסץ מתתא לעילא‪ ,‬ומלמעלה כפוף כעין‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]לף מ״ל ע״ג[‬ ‫הקוני‬ ‫?צו‬
‫ותרץ שוקין‪ .‬עד דםליק לאת י׳‪ .‬דאיהי אבא‪ ,‬חכמה‪ ,‬י׳ עלאה‪ .‬בגין דמתמן אתנטילת‪ ,‬הה״ד‬
‫)משלי י״י בחכמה יסד ארץ‪.‬‬ ‫‪0‬‬

‫נביעו ושקיו מיניה לעילא‪ .‬בקוצא דיליה לעילא‪ ,‬ובאמצעיתא‪ ,‬ובקוצא דיליה לתתא‪.‬‬ ‫ונטילת‬
‫םגולתא‪.‬‬ ‫בה הול״ר‬ ‫בההוא זמנא אתמד‬ ‫מתלת טפץ‪.‬‬ ‫נחיתת כלילא‬ ‫נחיתת׳‬ ‫וכד‬
‫יי״י בתלת יודי״ן‪ .‬י׳ עלאה איהיעל רישא ד א ‪ /‬דאיהי כתר עליון על כל עלאין‪.‬‬ ‫ואתקריאת‬
‫ולבתר‬
‫כ א ד לחי דאי‬
‫הוא הולך ומפרש עפ״ל הג״ל להמשך הלרוש עול הב׳‬ ‫הזרקא שהם כצורת הב׳ יולי״ן של צורת הא׳ הוא מבאר‬
‫טעמים שופר הולך סגולתא‪ ,‬שעגיגם הוא סול הג׳‬ ‫גם הרמז של הקו האמצעי שהוא כצורת אות ו׳ שמרמז‬
‫גקולות שהוא בחי׳ ג׳ יולי״ן לאזלריקו ממוחא‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫לעגין זה‪ ,‬שכשהמלכות ניבגית בפרצוף שלם ומקושטת‬
‫)בחיקוגיס מז״ח לף ע״ו ע״ב( לשופר הולך וסגולתא‪,‬‬ ‫כראוי היא עוליח למעלה לראש אוח ו׳‪ ,‬בסול אשח חיל‬
‫מרמזים לסול הג׳ טפין לאחמשכו ממוחא לאיגץ משופרי‬ ‫עטרת בעלה‪ ,‬וכמש״ל )תיקון ה׳( באורך דאיחי‬
‫שופרי למוחא ומובחר מכלא עיי״ש‪ ,‬ומפרש חחלה שלא‬ ‫כריכא ביד‪ .‬בעזקא באצבעא ר״ל ללהכי צורח הב׳ עזקין‬
‫יסחרו הלברים להא אמרגו לעיל שהמלכוח עולה למעלה‬ ‫שהם בסול ב׳ יולי״ן הס לבוקים בקו האמצעי ועגולים‪,‬‬
‫לקבל עליה אבן יקרא לאיהי טפה הרי אמרגו שאיגה‬ ‫כי ענינס מרמז לעגין עליוח המ״ג של המלכוח מ ח י ׳‬
‫מקבלח למעלה רק טפה א׳‪ ,‬ולזה הוא כמחץ להאמת‬ ‫קשת מתתא לעילא בבחי׳ אבגי לקירטא שגזרק מחחא‬
‫כן הוא‪ ,‬לבשעה שהיא מקבלת ממגו גביעו ושקיו לטפת‬ ‫לעילא‪ ,‬ע״כ צורתם באופן כזה שהם עגולים שנראה כמו‬
‫הזרע לעילא היא בכללות רק טפה אחת שהיא סול י׳‬ ‫שהעזקין נכרכין בקו האמצעי כנ״ל‪ ,‬כי כן לרך הקולעין‬
‫אחח‪ ,‬רק לאחר שנחחח לחחא נחפרלה הטפה לג׳ טפין‬ ‫לירוח בקו הקלע באבן הקירטא לכרוך החוט סביב‬
‫בפרטוח ונעשה ממנה ג׳ יולי״ן‪ ,‬ואז זה בריאה חלשה‬ ‫האצבע ועי״ז יורה האבן למטרח חפצו וסליקת ב ד מן‬
‫למטה כי כן הוא בכל י׳ שיש בצורחה הכח של ג׳ יולי״ן‬ ‫אדנ״י עחה הוא מפרש הד׳ של א״ל מאלנ״י שנרמז‬
‫וכלמפרש ואזיל בקוצא דיליח לעילא וכד היינו כמ״ש‬ ‫בה׳ אחרונה וא״ל יעלה מן ה א ץ שמרמז ג״כ לעליוח‬
‫רבינו )בפרע״ח פי״ל משער החפילין( להי׳ נכחב בציור‬ ‫המלכוח כנ״ל דאינון תרין דרועין ותרץ שוקין‪.‬‬
‫של ג׳ קוצין א׳ למעלה וא׳ למטה וא׳ באמצע שהם ג״ר‬ ‫עי׳ בלברי רבינו )בזהר הרקיע לף נ״ח ע״ב( שכחב‬
‫כח״ב הכוללים כל הי״ס בג׳ קוים‪ ,‬בקו ימין חח״נ‪ ,‬בקו‬ ‫שהמלכוח לא ניכר בה צורח גוף שלם בפני עצמה‪ ,‬שהרי‬
‫שמאל בג״ה‪ ,‬בקו האמצעי כחי״מ עיי״ש‪) ,‬ובפ״א משער‬ ‫נפקח ואחלבקח באחורי ז״א בחחלח האצילוח‪ ,‬ולא‬
‫הלולב( נ ח י ת ת כלילא מג׳ מפין וכמש״ל )לף מ״ח‬ ‫מחפרשח אלא בב׳ לרועין ובב׳ ירכין‪ ,‬ע״כ נקראח ד‬
‫ע״א( לבשכינחא אזלריקו ג׳ מפין למוחין עלאץ לאינון‬ ‫שלא ניכר בה רק ח אברים ב׳ למעין וב׳ ירכין עיי״ש‪,‬‬
‫ג׳ יולי״ן יי״י לאחכלילו בחב״ל‪ ,‬עיי״ש ולהלן ) ח ק ק‬ ‫ועיין )בפרע״ח ריש פי״ח משער הק״ש( להמלכוח קולס‬
‫ס״ט לף ק״ט ע״ב וק״י ע״א(‪ ,‬וע״ל )סוף תיקון ה׳‬ ‫כתיקון בעולה עומלת עמו אב״א‪ ,‬אף שיש לה ב׳ לרועין‬
‫לף כ׳ ע״ב( ובביאורנו שם בחחוא זמנא וכו׳ אתמו‬ ‫וב׳ שוקיים אין להלרועין והשוקיים הכרעה כיון שאין‬
‫םנולתא חולך פי׳ שלזה מרמזים הג׳ טעמים שופר‬ ‫להם לעח‪ ,‬וצריכין לחקנה להמשיך להם המוחין עיי״ש‪,‬‬
‫הולך וסגולחא‪ ,‬לשניהם מרמזים לסול הג׳ טפוח לשופרי‬ ‫ולז״א הכא שהד לאלנ״י מרמז ג״כ לעליוח המלכוח כלי‬
‫שופרי למוחא לאחמשכו להנוקבא כנ״ל‪ ,‬גזמנא לאזלריקי‬ ‫לקבל המוחין להד אברים ב׳ לרועץ וב׳ שוקיים לילה‬
‫ממוחא הס רק טפה אחח שהוא סור י׳ אחח שיש לה ג׳‬ ‫שיהיה להם מוחין והכרעה• עד דםליק ל א ת י׳ ד׳ל‬
‫קוצץ כנ״ל‪ ,‬רק אח״כ כשהולכח ויורלח לחחא נפרלץ הג׳‬ ‫שלזה בא הרמז בהזרקא שהוא כצורח י׳ לעילא וי׳ לחחא‬
‫קוצין‪ ,‬ונחלקח הטפה לג׳ יורי״ן כצורח סגולחא‪ ,‬חה‬ ‫כנ״ל‪ ,‬שמרמז לענין עליוח הי׳ ללחחא שהיא המלכוח‬
‫הרמז שופ״ר הול״ך סגולח״א‪ ,‬היינו שיפ״ר הול״ך‪ ,‬שופר‪,‬‬ ‫לעילא לקבל המוחין לאבא שהוא מוח חכמה שהוא‬
‫הוא הטפה שנמשך משופד׳י שופר״י למוחא‪ ,‬והול״ן‬ ‫סול י׳ עלאח של צורח הא׳ כנזכר‪ .‬בגין דמתמן‬
‫הוא לשץ הליכ״ה ונחיחח הטפה‪ ,‬וסגולח״א הוא סול‬ ‫אתנטילת וכד‪ .‬בסול אבא יסל ברתא‪ ,‬הנזכר להלן‬
‫הג׳ טפץ וכאמור‪ .‬ואתקריאת יי״י וכד‪ .‬הוא מבאר‬ ‫)לף ס״א ע״ב( ברחא באבא אחעבילח‪ ,‬הה״ל בחכמה‬
‫בזה בביאור יוחר‪ ,‬ללאחר שיורלח הטפה להמלכויז‬ ‫יסל א ץ ‪ ,‬בחכמה לאיהו אבא יסל ברחא לאיהי א ץ‬
‫נחלקח לג׳ יולץ‪ ,‬שמרמז לג׳ בחי׳ של המלכוח שעולה‬ ‫הלום רגלי עיי״* ולזה לרש הכא ללהט יש לה כח‬
‫ויורלח בהם‪ :‬י׳ עלאח איחו על רישא דאי‪ .‬ע״ל‬ ‫לעלות על שורשה לאתנטילמ מ ת ק ‪ :‬ונטילת נביעו‬
‫)בהקלמה לף ט״ו ע״ב( ראות א׳ מרמז לג׳ נקולץ קוצא‬ ‫ושקיו סניה לעילא וכד‪ .‬לאחר שביאר סול הזרקא‪,‬‬
‫לעילא‬
 ‫‪r!Cp‬‬ ‫!‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין נלף מ״י ע״ג[‬ ‫הלי^י*‬
‫ולבתר‬ ‫באמ*ע(‪.‬‬ ‫<נ‪-‬א‬ ‫דאמצעיתא‬ ‫בעמודא‬ ‫ולבתר נחיתת באמצעיתא‪ .‬ונטלא מתמן‬
‫נחיתת לתתא באתרהא‪ .‬י׳ דאיהי לתתא מן אי‪.‬‬
‫עולימא בתר טולא‪ ,‬ואמר‪ .‬רבי רבי‪ .‬הא טפה קא נחתא‪ .‬טול קשת בידך‪ .‬דאיהו כגוונא‬ ‫קם‬
‫דאצבעא ועזקא ביה‪ .‬טול ליה ודרך »ז״א יזרקי‪ (,‬ליה לגבה‪ .‬דקבילת לה עליה‪.‬‬
‫דהא‬
‫כאד לחי ראי‬

‫לעינא וקונא לתתא וקוצא באמצעיתא עיי״ש ובביאורנו שזורק חצים סוד השפע ממיחא להמטרוגיתא כנ׳יל‪.‬‬
‫שם‪ ,‬ולזה אמר גם כאן דהטפה כשיורדת ממוח דדכורא דקבילת לח עליה פי׳ כיון שהטפה כשירדה מהמוח‬
‫הנס שהוא רק טפה אחת‪ ,‬אמנם יען שהוא כצורת אות אתה היסוד צדיק קכלת אותה כעכור המלכות‪ ,‬כי אתה‬
‫אי‪ ,‬כאשר יורדת לתתא להמלכות אתקריאת יי״י מסטרא הוא הצנור שע״י תורק טפת החסדים מהדכר להנוקגא‪,‬‬
‫דאות א׳ שהוא כלול ג׳ יודי״ן‪ ,‬שמרמז לג׳ מקומות של ע׳׳כ צריך אתה לתקן מעשיך לדרוך הקשת שהוא מדת‬
‫המלכות דכשהיא נתקנת כראוי אז עולת למעלה על יסוד צדיק לירות כסוד זרע היורה כחן להמלכות‪,‬‬
‫רישא דז״א בסוד כתר עליון בבחי׳ עטרת תפארת‪ ,‬סוד )והגר׳׳א( גרס וקכלת לה עליך‪ ,‬וד׳ל דעליך מוטל‬
‫אשת חיל עטרת בעלה• ולבתר נחיתת וכו׳ בעמודא הדכר לירות הטפה ככחי׳ החן של כחי׳ הקשת למטרת‬
‫דאטצעיתא וכו׳ כן גרס )הגר״א( ותיבות ונטלא מתמן המלכות‪ ,‬דאתה התחלת ככר וקכלית עליך לעשות הדכר‬
‫הוא מוחק שהוא ט״ס‪ ,‬דלא מיירי הכא מגטילתה רק דהא כד סליקת וכר הוא כמפרש דכריו שא״ל טול‬
‫מנחיתתה בג׳ מקומות‪ ,‬ודבריו מסתברים‪ ,‬וביאור הדברים קשת וכו׳ ודרך לה לג‪5‬ה‪ ,‬והיינו ככחי׳ מלחמה וכלי‬
‫בזה הוא עפמש״ל )תיקון י׳ דף כ״ה ע״א( שצורת אות מלחמה‪ ,‬משוס שכן הוא עגינה של המלכות שכשעולה‬
‫א׳ מרמזת להג׳ מקומות של המלכות שהי׳ עלאה של הא׳ היא עולה כרומח וכקשת כדרך מלחמה עם הקליפות‬
‫מרמז לעלייתה עד א״ס ונעשית כתר ועטרה לז״א בבחי׳ הסוכבים אותה ורוצים לעככה ולהאחז כה ואינם מניחים‬
‫עטרת תפארת‪ ,‬בסוד אשת חיל עטרת בעלה‪ ,‬ומקבלת אותם להתתקן ולהתקשט כראוי‪ .‬כד סליקת מ ת ת א‬
‫שם שפעה לצורך עולמות התחתוניס ונחתת מליאה כל לעילא על רישא דאות ו׳ וכו׳ עיין )בזהר בהקדמה‬
‫טבק‪ ,‬והקו האמצעי מרמז באו אתר נחתת באות ו׳ דף ג׳ ע׳׳א( עאלת אות ז׳ אמרה ניחא קמך למברי גי‬
‫שהוא סוד עמודא דאמצעיתא‪ ,‬והיוד בתראה של הא׳ עלמא וכד‪ ,‬א״ל הקב׳׳ה לא אברי בך עלמא‪ ,‬דאגת אית‬
‫מרמז כשיורדת המלכות אח״כ מלאה כל טוב לעולמות בך קרבא וחרבא דשננא ורומחא דקרבא כגווגא דז׳‪,‬‬
‫התחתונים לתת טרף לביתה וחוק לנערותיה עיי״ש ועיי״ש )בדרך אמת( בביאור הדברים דאות ז׳ מורה על‬
‫ובביאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר הכא שלזה הענק נקראת ענין כלי זיי״ן ומלחמה בחרבא דשננא ורומחא דקרבא‪ ,‬כי‬
‫המלכות סגולתא בסוד ג׳ יודי״ן הנזכרים שמרמז לג׳ אות ז׳ מורה על ענין עליות הנוקבא שהיא כצורת אוח‬
‫מקומות שלה שעולה לקבל עפת הזרע משפע בריכה י׳ על רישא דאות ו׳ שהוא ז״א‪ ,‬הרי דצורת אות ז׳ מורה‬
‫העליונה‪ ,‬ונחתת עמה דרך עמודא דאמצעיתא השפעת על התגברות הנוקבא על הדנורא‪ ,‬ואז היא בחי׳ דק‬
‫כל טוב עד למטה בעולמות התחחונים וכאמור קם חרב ומלחמה וכלי זיין‪ ,‬ועל זה מורה ג״כ צורת ן׳‬
‫עוליטא בריה דרב המנונא סבא חא טפח קא נחתא פשוטה שצורתה כצורת ז׳‪ ,‬אלא שהיא ארוכה יותר כי‬
‫פי׳ שע״י הדרוש שדרש בזה בסוד הטפה‪ ,‬המשיך הטפה היא מה״ג מנצפ״ך ע״כ היא ארוכה יותר‪ ,‬שמורה על‬
‫קדושה ממוח העליון לצורך המלכות טול קשת בידך התפשטות הדינים למטה עיי״ש‪ ,‬חה הוא ביאור הדברים‬
‫וכו׳ פי׳ כי הגס שנחחא הטפה ממוחא עלאה לצורך כאן שאמר להמשך הדרוש שענין עליות המלכות בראש‬
‫המלכות‪ ,‬מ״מ אין אופן להמלכית לקבלה אלא ע״י היסוד הז״א בסוד אשח חיל עטרת בעלה היא בסוד מלחמה‪,‬‬
‫צדיק‪ ,‬שהטפה יורדת דרך חוט השדרה עד היסוד‪ ,‬וגבחי׳ אוח ז׳ מסטרא דכלי זיי״ן כגזכר‪ ,‬כי ענק עליות‬
‫שעל ידו נזרק הטפה להמלכות בסוד הקשת מ ח י ׳ זרע המלכוח וחיקונה היא גדרך מלחמה נגד הקליפוח‬
‫היורה כחץ למטרוניתא וכנזכר למעלה‪ ,‬ע״כ צריכין לתקן הרוצים לעלות עמה למעלה ולינק ממנה‪ ,‬ולק נגד‬
‫מדת יסוד צדיק שהוא כדי שייכל לזרוק להמלכוח טפח הרוצים להדבק בה בעת עלייתה‪ ,‬הנה הגס שכעצמותה‬
‫החסדים שירד ממוחא ע״י הדרוש מ״ל‪ :‬דאיחו כשהיא למטה היא רק גגחי׳ נקידה קטנה מ׳׳מ נתארכה‬
‫כגוונא דאצבעא ועזקא ביה‪ .‬ר״ל כי כמו שהקשת הוא ככל שיעור קומתה לעלות גכל שיעור קומחו של בעלה‬
‫כצורת אצבע ועזקא מ״ל‪ ,‬כן הוא ענק היסוד צדיק סוד אות ד ונעשית היא ג״כ כצורת אות ד שהוא כצורת‬
‫והעטרה שבראשו• טול ליה ודרך ליה לגבה‪ .‬פי׳ חרג וגזה לוחמת עמהס להרוג גהס בגחי׳ חרב‪ ,‬ועד‬
‫שתתקן מדריגת היסוד צדיק כדי שיהיה בבחי׳ קשת הרוצים לעלות עמה גס למעלה לראש געלה נתוםף לה‪.‬‬
‫י׳‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ״ל ע׳׳ב[‬ ‫הכ״ןוני‬ ‫ליןצה‬
‫להא כד סליקת מתתא לעילא על רישא דאת ר‪ .‬איהו כרומחא ו׳‪ .‬ואתארכת ביה כשרביטא‬
‫דכוכבא‪ .‬וכד סליקת לעילא שריא עלה י׳ ואתעבידת ד‪ .‬ודאי תגא על רישא דם״ת‪ .‬כיון‬
‫דנחתת‪ .‬צריך למדרך קשת לגבה דאיהו צדיק‪ .‬ומיניה נהיתת ואזדריקת באתרהא‪.‬‬
‫וחרבא דאיהי)רה*י טפה איהי התיכת לה לתלת טפין‪ .‬בגין דאזילת סגולתא‪ .‬דכד נחיתת‬ ‫(‬

‫עלה הוה י׳‪ .‬ולבתר התיכת לה לתלת‪ .‬למהוי תגא ועטרה ברישא דתלת אבהן‪ .‬דתהא‬
‫כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות‪ .‬ודא רזא ר& תלת תגין עלה‪.‬‬
‫דרישא‬
‫באר לחי ראי‬
‫לג׳ טפין ובג״ל אזלא סגולחא לכל וכוי‪ ,‬וכצ״ל‪ ,‬וכוונתו‬ ‫י׳ בראשה ונעשיח כצורח אוח ז מלשון כלי זיי״ן כנ״ל‬
‫לפרש בזה גס ענין החרב הנצרך לצורך זה שאמרנו‬ ‫ואתארכת ביה כשרבי טא‬ ‫להלחם עמהס כנ״ל‬
‫לעיל איהו ברומחא וכו׳ ומפרש בהמשך מש״ל בסוד‬ ‫דכוכבא עיין )נזהר פ׳ ויחי דף רכ״ג ע״ב( דסוד‬
‫שופר הולך סגולתא‪ ,‬דכשהטפה יוצאח ממוחא עלאה‬ ‫כוכבא דשרביטא מרמז להמלכוח‪ ,‬ועיי״ש )במק״מ(‬
‫היח רק עפה אחת וכל נחיתת לתתא נחחנקה לג׳‬ ‫שכחב שהוא מרמז לבחי׳ השערוח של המלכוח שהם‬
‫יולי״ן כצורת ס ג ו < ומפרש הכא שהטפה כשיורלח‬ ‫חוקף הדינים שלה עיי״ש‪ ,‬ונזה אמר הכא להמשך‬
‫מהמוח ונמשך לחוט השלרה היא רק טפה אחת‪ ,‬ורק‬ ‫הדרוש שזה מרומז בצורת אוח ן׳ פשוטה שנעשה מצורת‬
‫כשבאה לחוך אבר יסיל צדיק שהוא סול החרב שהוא‬ ‫אות ז׳ שנתארך הרגל שלה שמרמז להתפשטות כח הכלי‬
‫כצורח אוח ו׳ וכמ״ש )נזהר פ׳ אחרי דף ס״ו וברע״מ‬ ‫זיין למטה להלחם בהקליפה שבמדור התחתון בבחי׳‬
‫פ׳ פנחס דף רל״ו יבשאר לוכתי( לצירח אוח ו׳ מרמז‬ ‫שרביטא דכוכבא שהוא מסטרא דכלי זיין של המלכוח‬
‫לסול החרב ושם נחלקה‪ ,‬ולזה אמר לאבר יסול צליק‬ ‫שלוחמח נגד הקליפה דלמטה בתוקף הדינים שלה שלא‬
‫שהוא סול אוח ו׳ הוא בחי׳ חרב לחלק הטפה לג׳‬ ‫יוכלו לעלוח עמה ולהאחז בה ולינק ממנה וכאמור‬
‫טפין‪ ,‬ומשם אזלח לרחם המלכיח בבחי׳ סגולחא בגין‬ ‫ודאי תגא על רישא דם״ת וכף‪ .‬ע״ל )תיקון ו׳ דף‬
‫דאזלת םגולתא וכף פי׳ כי בעצמוחה כאשר נעקרה‬ ‫כ״ה ע״א( כד סליקת עטרה על משיה איהי תגא‬
‫הטפה מהמוח אינה רק אחת‪ ,‬ולאחר שהולכח ובאה‬ ‫לעילא חגא דס״ח‪ ,‬כד נחיחח תמותיה אתקריאת גת‬
‫לאבר היסוד צדיק היא נחלקת לנ׳ יודי״ן כצורח סגולחא‬ ‫זוגיה יחודיה‪ ,‬ועיי״ש בבאורנו דר״ל דכשעולה המלכוח‬
‫כנ״ל‪ ,‬והיינו כמ״ש רבינו )בפרע״ח פ״א משער‬ ‫בבחי׳ י׳ על ראש הו׳ בסוד עעי־ח בעלה אינה מזדווגח‬
‫הסליחוח( בסוד ויעבור דמחהלח יציאח הטפה ממוח‬ ‫עמו‪ ,‬וכד נחיתת לתתא אתקריאח גח זוגיה וכף‪,‬‬
‫העליון היא רק טפה חס״ד מספר ע״ב‪ ,‬ואח״כ נחלקת‬ ‫והבאחי שם מדברי )הרע״מ( דצורח אוח ז׳ שמרמז‬
‫למטה לג׳ טפוח בסוד ג׳ ע״ב מספר רי״ו עיי״ש )ובע״ח‬ ‫לעליוח המלכוח גסוד אשח חיל עטרח בעלה‪ ,‬אינה‬
‫דרוש י׳ משער מ״נ ומ״ד( למהר ת‪0‬א ועטרא ברישא‬ ‫מרמז לענין זווג‪ ,‬כי שס אין ענין זווג כי אינה משמשח‬
‫דג׳ אבהן עיין )בזהר פ׳ ויקהל דף ד״ר ע״א( בסוד‬ ‫שם לגביה אלא עטרה על רישיה‪ ,‬וכשרוציח לשמש לגביה‬
‫שבת‪ ,‬דהמלכות שנקראח בח היא בחי׳ נקודה א׳‪ ,‬ובשבת‬
‫נחיחח למטה בסוד והאק הדוס רגלי עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר‬
‫סלקת האי נקודה ונהורא נהיר‪ ,‬כדין מתעטרא איהי‬
‫הכא להמשך הדרוש שענין עלייחה לראש בעלה עד‬
‫בג׳ אבהן‪ ,‬וכיון דמתעטרא באבהן כדין אחחברת‬
‫דאחעבידח ד‪ ,‬אינה לצורך זווג‪ ,‬אלא שבודאי היא רק‬
‫ואחאחדח בהו למהוי חד ואקרי כלא שבת‪ ,‬שבת‪ ,‬ש׳‬
‫להיוח עטרה על רישיה בגחי׳ חגא על רישא דס״ח‬
‫ב״מ‪ ,‬ש׳ הא אוקמוהו ח א דחלח אבהן דמחאחדן בב״ח‬
‫שהוא סוד ז״א‪ ,‬והזווג לקבל טפח הזרע הנזכר למעלה‬
‫יחידה‪ ,‬ואיהי מחעטרא בהו‪ ,‬ואימן בעלמא דאחי‪ ,‬וטלא‬
‫היא רקכשנחחח לחחא בבחי׳והאק הדום רגליוכאמור‪:‬‬
‫איהו חד‪ ,‬ודא איהו ש׳ ב״ח למהוי כלא חד‪ ,‬ועיי״ש‬
‫כיון ד נ ח ת ת צריך למדרך קשת לגבה דאיהו צדיק‬
‫)באוה״ח( שמפרש שהרמז היא דאוח ש׳ יש לה ג׳‬
‫פי׳ דבשעח ק״ש וחפלה כשנחתח המלכוח לחחא לצורך‬
‫קוים סוד ג׳ אבהן‪ ,‬ועליהם ג׳ יודץ שהמלכוח מחעטרא‬
‫זווג‪ ,‬אז צריכץ הצדקיס לחקן מדח היסוד שנקרא‬
‫בהו עיי״* ועי׳ בדברי רבינו )נזהר הרקיע פ׳ בראשיח‬
‫קשח להוריד על ידם טפח הזיע ולהשפיע לה כנ״ל‪:‬‬
‫דף י״א ע״א( דצורח אוח ש׳ הוא מורה על ג׳ אבוח‬
‫חג״ח המחיחדיס במלכוח‪ ,‬עיי״ש )ובפרע״ח בהקדמה‬ ‫ומניה נ ח י ת ת ואזדריקת באתרחא‪ .‬פי׳ שע״י הצדיק‬
‫לשער השבח פרק א׳( עיי״ש ולזה אמר הכא להמשך‬ ‫יסוד עולם שהוא הצנור שע״י יורדח הטפה ממוחא‬
‫הדרוש שזה הוא הענק שאמרנו למעלה שהטפה כשיורדת‬ ‫ואזדמקח בסוד זרע היורה כחן למטרה שהיא מקום‬
‫ממוח עלאה להמלכוח היא בעצמוחה רק עפה אחח‪,‬‬ ‫רחם הנוקבא וכנזכר‪ .‬וחרבא דאיהי ט פ ה וכד‪.‬‬
‫)הגר״א( גרס וחרבא איהי חחיכח לה לההוא טפה‬
‫ואמ״כ‬
 ‫ר!צט‬ ‫הזהר‬ ‫תקינא חד ועשרץ !לף מ״ל ע׳*[‬ ‫הר!וני‬
‫אדנ״י‪.‬‬ ‫ט‪0‬‬ ‫דחרבא איהי י׳‪ .‬גופא דחרבא ר‪ .‬תרין פיפיות דילה ה״ה‪ .‬נרתקא דילה‬ ‫דרישא‬
‫)וחרבא יקו״ק>‬

‫איהי יקו״ק בר משכינתיה איהו דץ‪ .‬דחתיך מכל םטרא‪ .‬כד עאל בנרתיקה אתעביד‬ ‫וכד‬
‫רחמי‪ .‬ולא חתיך דינין‪ .‬ורזא דחרבא בנרתיקה‪ ,‬יאקדונק״י‪ .‬הכי ודאי‪.‬‬
‫ובזמנא דיקו״ק בר משכינתיה‪ .‬אתמר ביה )דבוים כי י״י אלקיך אש אכלה הוא‪ .‬ת ט י ל‬
‫ה‬

‫מגבורח לאוקדא עלמא‪ .‬י׳ אתעביד גחלת‪ .‬ף שלהובא דגחלת‪ .‬ה״ה‪ .‬חד חמש גוונין‪.‬‬
‫תניינא חמש נהורין דנהרין בחון‪.‬‬
‫ובזמנא‬
‫גאר לחי ראי‬

‫צדיק סוד הקשח שמטחו שלימה כנ״ל הנה יש בו גם‬ ‫ואח״כ נחלקה לג׳ חלקים שהוא סוד ג׳ ווי״ן של הש׳‬
‫הנח של סוד חרב פיפיוח של ה־׳ חוחיוח הוי״ה למקטל‬ ‫והיא מתעטרת עלייהו למהוי תגא ועטרה ברישא דג׳‬
‫להחצוניס שלא ינקו מהטפה שהוא השפע היורד‬ ‫אכהן סוד ג׳ יודי״ן שעל הג׳ ווי׳ץ‪ ,‬והיינו כי כן הוא‬
‫להמלכוח וכאמור נרתקא דילר אדנ״י ננ׳׳ל )תיקון‬ ‫ענק הטפה בעצמוחה שהיא רק טפה אחת כנ״ל דתהא‬
‫ג׳ דף י״ח ע״ב וחיקון י״ח דף ל״ג ע״כ( בסוד וה׳‬ ‫כתר תורה וכתר כהוגה וכתר מלכות‪ .‬ע״ל )תיקון‬
‫בהיכל קדשו‪ ,‬דהשס אדנ״י ]הוא סוד[ היכ״ל של‬ ‫ה׳ דף כ׳ ע״א( שאמר שם בענין עליוח המלכוח כשהיא‬
‫הוי״ה‪ ,‬עיי״ש ומיאורנו שס‪ ,‬ובבחי׳ זו אמר הכא דלפי‬ ‫עולה בבחי׳ עטרה לראש בעלה איהי כחד חורה וכחר‬
‫האמור שהשם הוי״ה הוא סוד כחרב‪ ,‬הנה מובן שהשם‬ ‫כהונה וכחר מלכוח‪ ,‬ועיי״ש בביאורנו שהבאחי מדברי‬
‫אדנ״י הוא נרחק של החרב‪ ,‬וכאשר מכניסק החרב שהוא‬ ‫רבינו בכמה מקומוח דהמלכוח כוללח כל הג׳ קוים‬
‫סוד ד אוחיוח הוי״ה לתוך הנרחק שהוא סוד שם‬ ‫חג״ת‪ ,‬והג׳ כתריס דתורה וכהונה ומלכות הס שריין‬
‫אדנ״י‪ ,‬אז נמחקים הדינים של בחי׳ חרב‪ ,‬וכמ״ש הפייטן‬ ‫ברישא דג׳ אבהן עיי״ש‪ ,‬והייני כי כהונה הוא מסטרח‬
‫)במוסף דדיה( חשיב לנדן ברק השנון‪ .‬וכד איחו‬ ‫דמסד קו הימין‪ ,‬כמ״ש רבינו )בע״ח פי״ד משער‬
‫יקו״ק ג ר םשכינתיח איהי דין וכד‪ .‬עיין בדברי‬ ‫א״א וגפרע״ח פ״ב משער הברכוח‪ ,‬ופ״א משער הסליחוח‬
‫רבינו)בע״ח פ״ב משער מיעוט הירח( בסוד ענק הוצאח‬ ‫ובלק״ת( כמה פעמים‪ ,‬ומלטת ניקבא היא מסטרא‬
‫חמה מנרחיקה הנזכר בדברי חז״ל דחמה הוא סוד‬ ‫דגבורה קו שמאל‪ ,‬כמ״ש רבינו )בפרע״ח פ״ג משער‬
‫הוי״ה ז״א‪ ,‬ונרחיקה היא אדנ״י נוקבא‪ ,‬וכשהחמם‬ ‫הברכוח ובשאר דוכחי( וחורה ח״ח קו האמצעי בסוד‬
‫מחלבש נה״י שבו שהם דינים חקיפין בחוך נומקה‬ ‫פתן אמח ליעקב‪ ,‬כמ״ש )בלק״ח פ׳ יחרו( ובשאר‬
‫סוד הנוקגא נחלש כוחם‪ .‬וגנאח חמה שהוא הוי״ה‬ ‫דוכחי ודא רזא דש׳ תלת תגין עלה ע״ל )תיקון‬
‫מנרחקה סוד אדנ״י כנ״ל שורפח העולם טלו גדינים‬ ‫י׳׳ט דף ל״ט ע״א( שאמר כחרין דאחוון אינון חגק‪,‬‬
‫הקשים עיי״ש • דחתיך טכל םטרא וכד‪ .‬עיק )כרע׳׳מ‬ ‫ועיי״ש בגיאורנו דש׳ בח ג״ר מי־מז לסוד ג׳ חגין עיי״ש‪,‬‬
‫פ׳ שופטים דף רע״ד ע״ג( בםוד כי רוחה גשמים חרט‬ ‫ואמר הכא להמשך הדרוש דהג״ר של הש׳ מרמז לסוד‬
‫וגד‪ ,‬כי ח אוחיוח הוי״ה הוא חרג של הקב״ה לדון‬ ‫נ׳ חגין שהוא ענק ג׳ כחריס של המלכוח שמעטרח‬
‫לםמא״ל גחרג דחחכין חרק דינק‪ ,‬דינא מפי כ״ד‬ ‫לג׳ אבהן שהם סוד ג׳ קוים כנ״ל• דרישא דחרכא‬
‫דלעילא‪ ,‬ודינא מפי ג״ד דלחחא וכד‪ ,‬נרתקא דחרגא‬ ‫איחו י׳ וכד‪ .‬ע״ל )בהקדמה י״א ע״א(‪ ,‬כי מי שהוא‬
‫אמ״י‪ ,‬וכד מאל חרגא גנרחיקה אז וחמח המלך‬ ‫נוטר האוח בריח‪ ,‬מיד הוא הפיס היצה״ר דאיהו ש״ד‬
‫שככה‪ ,‬ומחחכרק חרק שמהן יאקלונק״י עיי״ש‪ :‬אתםר‬
‫ונטל חרבא למקטל בחיצוניס בסוד רוממוח אל בגרונם‬
‫כיה כי ה׳ אלקיך אש אכלה הוא‪ .‬ע״ל )דף נ״מ‬
‫וחרב פיפיוח בידם‪ ,‬שהוא הכח של השם הוי״ה דאיהו‬
‫ע״ג( כי כמו שיש כ ד אוחיוח הוי״ה הכח של החרג‬
‫י׳ משא דחרבא‪ ,‬ד גופא דחרבא‪ ,‬וכד‪ ,‬ועיי״ש בביאורגו‬
‫לדק בחרג כל המזקק‪ ,‬ק יש גו הכח של שריפה‪ ,‬י׳‬
‫כי רק מי שמטחו שלימה שנוער הבריח‪ ,‬הוא שיש בידו‬
‫גחלת‪ ,‬ד שלהובא‪ ,‬ה״ה גוונק י נ ה ו ח דנורא‪ ,‬ודא איהו‬
‫הכח של בחי׳ חרב פיפיוח בידם ע״י ה ד אוחיוח הוי״ה‬
‫שריפה דאחמר כי ה׳ אלקיך אש אכלה הוא עיי״*‬
‫עיי״* חה הוא ביאור הדברים כאן שמפרש להמשך‬
‫ואמר הכא דכל זה הוא כשהמלטח היא בר מבעלה‪,‬‬
‫הדרוש אח רגמו שלמעלה שאמי טול קשח בידך וכד‬
‫דאז היא בחוקף הדינים‪ :‬דנטל טגבורח לאוקדא‬
‫זמניה נחיחח וכד וחרבא איהו אחיך לה וכד‪ ,‬דלכאורכ‬
‫עלמא‪ .‬היינו שאז היא המגברוח כח האש חוקף הדינים‪,‬‬
‫מרב הכא מאן דכר שמיה‪ ,‬דהא לא אמר אלא קשת‬
‫וכמ״ש רגינו )בע״ח פ״ז משער הנםירכ ובשאר‬
‫לאיהו צדק‪ ,‬ולפי האמור יתכן כי מי שמתקן היסוד‬
‫דומי‬
 ‫‪,‬‬
‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ]דף מ״ד ע״ב[‬ ‫הקוני‬ ‫ר‬
‫אסתלקת מה׳ תתאה‪ .‬איהי אמרה)שה״ש > אל תראוני שאני שחרחרת‪.‬‬
‫א‬ ‫י>‬
‫ז‬ ‫דה׳ עלאה‬ ‫ובזמנא‬
‫וראיתיה & לזכר ברית עולם‪.‬‬ ‫ס(‬ ‫)בראשית‬ ‫דאיהי נהרא בגוונהא‪ .‬אתמר בה‬ ‫וממנא‬
‫תנאים ואמוראים דלעילא‪ .‬ואמרו‪ ,‬רבי‪ ,‬רבי‪ ,‬כמה תקיפא קירטא דילך‪ .‬די סליקת לה עד‬ ‫קמו‬
‫אין סוף‪ ,‬ונחיתת לה עד אין תכלית‪.‬‬
‫פחח כמלקדמין‪ ,‬ואמר יכר‪ .‬שמעו הרים את ריב י״י‪ .‬אמר לון‪ .‬אבהן אבהן‪ .‬טורין רברבין‪.‬‬
‫‪0‬‬ ‫)מ‬

‫שמעו‪ .‬דהאי אבן דאתגזרת מאלין טורין דלכון‪ .‬דאיהי כתרא ברישא דכולהו‪ .‬והאיתנים‬
‫דאיהי כתרא על כולהו‪ .‬איהי סליקת ריב עלייכו‪ ,‬בגין בעלה‪.‬‬
‫דאיהי מבועא סתימא כסלע‪ .‬עד דייתי בעלה לא יהבא מימוי‪ ,‬דהא לישנין אינון כפטישין‬
‫דמחאן בההוא סלע‪ .‬ולית חד מינייהו דאפיק מינה נביעו‪ ,‬בר מבעלה‪ ,‬דידע לאמשכא‬
‫לה‪.‬‬
‫פתח‬
‫באר לחי ראי‬
‫הקדים( י׳ עלאה למתמן אתנמילת‪ ,‬דג׳ד מב״ד כאחת‬ ‫דוכתי( ובזמנא דאיהי נהרא בגוונחא וכר היינו‬
‫חשובית ונרמזין באות יי‪ ,‬וכמ״ש )‪3‬ס׳ שרף פרע״ח‬ ‫כמש״ל )תיקון ה׳ דף י״ט ע״ב> והאי ה׳ איהי אתפשטה‬
‫פ״א משער החנוכה דף ק״כ ע״ד‪ ,‬בד״ה והנה( שהג׳‬ ‫לאנהרא בה׳ גוונין וכו׳ ה׳ פלאה ה׳ אור ה׳ תתאה‬
‫מוחין םכ״ד נרמזין נאות י‪ /‬כי כולן תלויין באבא‬ ‫ה׳ גוונין מהרין בהון ה׳ איר‪ ,‬וכד אתפשט ה׳ עלאה‬
‫ונקראים על שמו עיי״ש דאיחי כתרא ברישא דכלחו‬ ‫לאנהרא בה׳ תתאה בה׳ גוונין מהרין לה מיד אתפשט‬
‫ר״ל שהמלכות מהאי טעמא כשהיא בשלימותה הוא‬ ‫ד לגגה וכו׳‪ ,‬דודאי כד איהי נהירא בגוונין דילה אתמר‬
‫נתרא נרישא דנלהי י׳׳ס ח״ח כסוד אשת חי; עטרת‬ ‫בה וראיתיה לזכור ברית עילס‪ ,‬וראיתיה בתכשיטהא‬
‫בעלה‪ ,‬כי שורשה נחצנה ממקירה למעלה ראש עליון‬ ‫ככלה דמתקשטא לגבי בעלה‪ ,‬ומיד נוטה שמיס כיריעה‬
‫מכילם והאיתנים דאיחי כתרא על כלהו ר״ל דגם‬ ‫דאתי בעלה לגבה עיי״ש ובביאורנו שס כמה תקיפא‬
‫האיתנים שהם התנאים והצדיקים שנחצביס במקור‬ ‫קירטא דילך שע״י הדריש שלך נעשה יחיד גדול‬
‫נשמתם מרום גבוה מעל גבוהים מ״ל‪ ,‬גס בראשם איהי‬ ‫להעלות מ״נ ולהמשיך מ״ד ישפע בכל העולמות די‬
‫כתרא‪ ,‬וכמש״ל )דף נ״ו ע״א( דאיהי עטרה בראש כל‬ ‫סליקת לה עד אין סוף ונחיתת לה עד אין תכלית‬
‫צדיק עיי״ש‪ ,‬והיינו אפילו בראש האיתנים בגין בעלח‬ ‫היינו כמש״נ )תיקון י׳ דף כ״ה ע״ת( ונריך נחרכה לה‬
‫כי עליכם ליחד בעלה עמה בתורה ומצות ומע״ט‬ ‫בתנועה עד א״ס‪ ,‬וצריך לנחתא לה עד אין תכלית לאמלכא‬
‫שלכם דאיחי מבועא םתימא כסלע זה נמשך עם‬ ‫לה על תתאין עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬וכ״כ)בזהר בראשית‬
‫מש״ל )בריש עמוד הקודם( בסוד איתן מושבך ושים‬ ‫דף כ״ד ע״א( וצריך לנחתא לה עד אין תכלית עיי״ש‪,‬‬
‫בסלע קנך דקאי על התנאים‪ ,‬כי אית׳׳ן הוא אותיות‬ ‫והיינו שכשמפלין אותה בסוד מ״נ למעלה‪ ,‬אז כשיורדת‬
‫תני״א‪ ,‬ושים בסלע קנך‪ ,‬סלפ היא המלכות דעתה‬ ‫נחיתת מליאה שפע וכל טוב להשפיע שפע וכל טוב‬
‫בפוה״ר נסתם המעיין שלה וכמש״ל בביאורנו‪ ,‬ולזה אמר‬ ‫לעולמות התחתונים בלי שוס צמצום פ ת ח כמלקדמין‬
‫גם הכא להמשך הדרוש‪ ,‬דעל זה היא הריב להמלכות‬ ‫כלומר חזר ופתח בדמש הראשון שדרש בפסוק שמעי‬
‫עם התנאים והצדיקים שהם מתרשלים בעבודתם ואינם‬ ‫הרים אח ריב ה׳ הנ״ל )בדף הקדום( דקאי על ענין‬
‫מרחמים עליה‪ ,‬כי עתה בעוה״ר ע״י העדר עבידת הש״י‬ ‫הריב שיש להמלכות‪ ,‬עם הצדיקים הקטנים והגדולים‬
‫נסתם ממנה מעיין השפע סוד מימי חסדים מ״ל עד‬
‫שהם בבחי׳ תנאים ואמוראים‪ ,‬על שאינם מתקנין אותה‬
‫דייתי בעלה לא יחבא מימד היינו כמש״ל )בעמוד‬
‫בםוד הסלע דמשה וכמש״ל אבחן אבחן היינו סוד‬
‫הקודם( ההוא דאתמר ביה בשגס הוא בשר‪ ,‬יעד‬
‫הריס כמש״ל )בדף הקדום( בריש דרוש שמעו הדיס‬
‫דנחית לה לא עלה הסלע ׳ולא יהיב מימוי‪ ,‬וכמש״צ‬
‫וגו׳ הריס אלין אבהן‪ ,‬היינו הצדיקים שנשמתן הוא‬
‫בביאורנו דהא לישנין אינון כפטישין וכו׳ פי׳‬
‫מחג״ת וכמש״ל בביאורנו טורין רברבין היינו‬
‫דלהכי צוה הקב״ה ודברתם אל הסלע להוציא מימיו‪,‬‬
‫הצדיקים אשר נשמתם מגבהי מרומים סוד חב״ד‪,‬‬
‫והיינו שע״י דיבורי התורה ותפלה מתקנים אותה‬
‫ומדריגתס הוא למעלה וגבוה יותר מאותן שנשמתן‬
‫שחוציא מימי החסדים ותתן טרף לביתה וחוק‬
‫מחג״ת‪ ,‬סוד סתם הריס מ״ל דהאי אבן דאתגזרת‬
‫לנערותיה ולית חד מנייהו דאפיק מינה נביעו וכו׳‬
‫טאלין מורץ דלכון ר״ל כי המלכוח שהיא סוד אבן‪,‬‬
‫הוא דברי השכינתא שמריבת עם הצדיקים והאיתנים‬
‫שורשה מחב״ד סוד מומן רברמן‪ ,‬וכמש״ל )בדף‬
‫מוסדי‬
 ‫רא‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ]דף מ״ד פ״ג ומ׳׳ה ע״א[‬
‫‪,‬‬
‫תקרנ*‬
‫רגי שמעון ואמר‪ ,‬זכאה איהו מאן דמצלי וידע לסלקא רעותיה לעילא )דהא פומוי אפיק שמהן‪ ,‬ואצבעוי‬ ‫פתח‬
‫״״ ״ [ מפומוי‪ .‬כמה עופין פחחין גדפייהו לעילא לקבלא לון‬
‫א‬ ‫ע‬ ‫מ‬‫כתבין חין(‪ ,‬וכד סלקין שמהן‬
‫] ד ף‬

‫וכמה חיוון דמרכבתא כלהו מזדמנין לגבייהו לנטלא לון כ׳׳ש אס שכינתא שריא בצלותיה ואסתלקא לקוב׳׳ה‬
‫ורזא דמלה )תהליס ס״ח( אם תשכבון בין שפתים אל תקרא אם אלא אם‪.‬‬

‫איהו מאן דסליק לה בצלותיה דמצלי בשפווי לעילא לגבי בעלה‪ .‬בצלותא דשחרית סלקא בשמא דאתקרי‬ ‫זכאה‬
‫א״ל‪ ,‬האל הגדול ודאי בצלותא דמנחה םלקת בשמא דאתקרי אלקיס‪ .‬בצצותא דערבית סליקת גשמא‬
‫דאתקרי יקו׳ק‪ .‬וחא דמלה )שם נ( אל אלקיס י״י דבר י ויקרא א ץ‬
‫ט (‬

‫ואמרו‬
‫כ א ד לחי ראי‬
‫לקבל הדיבורים להעלותם למענה וכאמור‪ .‬אם תשכבון‬ ‫מוסדי ארן שאינם עושים עבודתם כראוי להשחתף עם‬
‫כין שפתים וכו׳ לעיל )תיקון י״ח דף ל״ד ע״ב(‬ ‫משה בעלה דמטרוניחא לחקנה‪ ,‬כי בעוה״ר אין שוס‬
‫ולהלן )בע״ב( דרש לה אס השכבון על אמא עלאה‪,‬‬ ‫אחד עושה עבודחו בשלימוח שיוכל לחקנה‪ ,‬חון ממשה‬
‫והכא דרש לה לאמא תתאה שהיא מלכות‪ ,‬שהיא שוכבת‬ ‫רע״מ כנ״ל‪ ,‬והוא בעצמו אינו יכול לחקנה על מכונה‬
‫בין שפתים של האדם המתפלל בכוונה להעלותה‪ ,‬וכמש״ל‬ ‫בלי עזר משאר הצדיקים פ ת ח ר״ש )בדפוס מנטובא‬
‫)בע״ב( דנו״ה דלעילא הס סוד השפהים‪ ,‬והיינו שפ״י‬ ‫ואמ״ד( אלו הג׳ דפין מכאן עד דף מ״ח ע״א ד״א‬
‫התפלה בשפתיה ממתקין המלכות השוכנת בנה״י‬ ‫זרקא יכו׳‪ ,‬לא נדפס בפנים בגוף החיקוניס רק הגה‬
‫להעלותה למעלה‪ ,‬וכמ״ש )בתיקונים בז״ח דף ע״ג ע״ד(‬ ‫בצדו וכתב עליו זה מצאתי בס׳ אחד‪ ,‬אמנם )בדפוס‬
‫בסוד אדנ״י שפתי תפתה‪ ,‬דע״י דיבורי התפלה בשפתיה‬ ‫קונסט׳ וליוואמי( הוא נדפס בגוף התיקונים‪,‬‬
‫מחברים השכינתא עם בעלה‪ ,‬ומז מתכנשים שרפים‬ ‫)ובתיקונים של הגר״א( נדפס זה באותיות רש״י כמ״ש‬
‫וחיוח וחופניס כלהו‪ ,‬וגדפיהו כתיחן לקבלא קנא דיליה‬ ‫כחן‪ ,‬וכוחב בביאורו שכאן חסי־ הרבה זכאח איחו‬
‫עיי״ש בצלותא דשחרית םלקא בשםא דאתקרי‬ ‫מאן דמצלי וידע לםלקא רעותיח לעילא כמ״ש‬
‫אל וכר ע״ל )תיקון נ׳ דף פ״ו ע״א( דהג׳ תפלות‬ ‫)בזהר פ׳ בשלח דף ס״ג ע״ב( הכי תאנא כל בר נש‬
‫שהם מרכבה לג׳ אבהן חג״ת‪ ,‬בהם מזדווגת המלכות‬ ‫דבעי בעוחיה קמי מלכא‪ ,‬בעי לכוונא דעחא ורעוחא‬
‫עם בעלה בחרין דרועין וגופא‪ ,‬עיי״ש ובביאורנו שם‬ ‫מעיקרא דכל עיקרין וכוי‪ ,‬ועיין )בפ׳ פקודי דף ר״ס‬
‫באורך‪ ,‬ועיין )בע״ח פי״ב משער הכללים( דבחפלח‬ ‫ע״ב( הכא איהו רעוחא דלבא נחחכוונא ולםלקא רעוחא‬
‫שחריח הז״א מחיחד בשכינתא בבחי׳ חסד מסטרא‬ ‫לעילא וכוי‪ ,‬עיי״ש דחא פומוי אפיק שמהן ואצבעוי‬
‫דדרועא ימינא‪ ,‬בסוד וימינו חהבקני שמעורר אהבה‪,‬‬ ‫כתבין רזין חיבוח אלו מוחק )הגר״א( שאין להם‬
‫ובחפלח מנחה בבחי׳ גבורה מסטרא דדרועא שמאלא‪,‬‬ ‫המשך עם המאמר כמח עופין פתחין גדפייחי‬
‫בסוד שמאלו חחח לראשי‪ ,‬ובחפלח ערביח היא מחיחדח‬ ‫לעילא לקבלא לון היינו כרש״ל )תיקון י״ח דף ל״ב‬
‫עמו בבחי׳ הגוף בין ב׳ דרועץ עיי״ש‪ ,‬וזה הוא ביאור‬ ‫ע״ב( בסוד כי עוף השמים יוליך אח הקול ובעל כנפים‬
‫הדברים כאן שאמר בצלוחא דשחרית סלקא השכינה‬ ‫יגיד דבר עיי״ש ובביאורנו שס‪ ,‬ועיין )באדר״ז בהאזינו‬
‫גשמא דאחקרי אל שהוא מאיר בחסד‪ ,‬בסוד חסד אל‬ ‫דף רצ״ד ע״א( עה״פ כי עוף השמים יוליך אח הקול‪,‬‬
‫כל היום ולזה אמר חאל חגדול ודאי פי׳ שהשם‬ ‫דמארי דגדפין נטלץ לקלא דצלוחין וסלקין לה למלכא‬
‫א״ל הוא הגדול דייקא‪ ,‬שהוא כינוי להחסד‪ ,‬כמ״ש לך ה׳‬ ‫ועייל באודנוי עיי״ש• וכמח חיוון דטרכבתא וכו׳‬
‫הגדולה שהוא סוד החסד‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בפרע״ח פ״ב‬ ‫‪4‬‬
‫כמש״ל )בהקדמה דף ג׳ ע״י ( כמה מלאכין דאינון‬
‫משטר הברכוח( ובסידור בכוונח האל הגדול ובשאר‬
‫חיץ דמרכבתא וכד‪ ,‬כלהו פניהם וכנפיהם פרודות לפומוי‬
‫דוכתי בצלותא דטנחא סליקת בשמא דאתקרי‬
‫לקבל אלין אזכרות בין בק״ש בין בצלותא וכד עיי״ש‪.‬‬
‫אלקים בבחי׳ גבורה בסוד שמאלו חחת לראשי‬
‫כ״ש אם שכינתא שריא בצליתיח ואסתלקא לקב״ח‬
‫בצלותא דערבית םליקת בשמא דאתקרי יקו״ק‬
‫היינו כמ״ש )ברע״מ פ׳ פנחס דף רכ״ט ע״א( דכל‬
‫היינו בח״ח שהוא סוד הגוף שבין ‪3‬׳ דרועין ששם מאיר‬
‫מאן דמצלי באדנ״י‪ ,‬ומצרף להוי״ה‪ ,‬אנפץ דמלאכין‬
‫השם הוי״ה ב״ה אל אלקים חוי״ח הוא סוד הג׳‬
‫ופניהם וכנפיהם פרודוח לעילא לקבל מילין דצלוחא‬
‫קוים חג״ח שהיא מזלווגח עם בעלה בג׳ חפלוח כנ״ל‪.‬‬
‫מפקין מפומוי דב״נ עיי״ש כל המאמר‪ .‬ח״ש כאן כ״ש‬
‫ויקרא ארץ‪ .‬הזמץ אח המלכוח שנקראח את להזדווג‬
‫אס שכינחא שמא‪ ,‬היינו שמכוץ בצלוחא בשם אדנ״י‪,‬‬
‫עמו בצלוחא דאיהי שכינחא‪ :‬ואמרו מארי מתני׳ בש״ס‬
‫ואסחלקא לקב״ה‪ ,‬היינו שמעלה השם אדנ״י לעילא‬
‫)ברכוח דף ל״ב ע׳׳ב( המחפלל צריך שישהה שעה אחח‬
‫לצרפו להוי״ה‪ ,‬דאז בודאי כנפיהן של המלאכים פחוחיס‬
‫קודם‬
 ‫הזהר‬ ‫תקלנא חד ועשרין ]דף מ׳׳ה ע״א[‬ ‫הקרני‬ ‫רב‬
‫ואמרו מארי מתניתין לצריך בר נש בצלותיה לשהות ‪ p‬שעה אחת קלם למצלי‪ .‬ושעה אתת לבתר דמצלי‪ .‬וחא‬
‫למצה לישהא בצלותיה שעתא חלא בגין לאחמר )ראשיח כל( והאיש משחאה לה מחריש ההוא‬
‫לאחמר ביה )שמוח עז( י״י איש מלחמה ולבתר לשהא ליה בר נש וצלי אם שגורה תפלתו בפיו בולאי אתקבל‬
‫צלוחיה‬
‫ורזא למלה גר נש צריך למשהא ואתתא לאקלמא כל״א )ויקרא יב( אשה כי תזריע ויללה זכר ורזא למלה אשה‬
‫מזרעח חחלה יולדת זכר )ועול )תהלים קלו( שגשפלנו זכר לנו‪ ,‬ורזא למלה שגשפלותו של אלם זטר‬
‫יזנרנו לעוגה(‬
‫אם שגורה חפלחו בפיו איהו רזא )גראשיח כל( ויהי הוא טרם כלה ללבר והנה רבקה יוצאח‪ .‬ותא‬ ‫ועוד‬
‫למלה )ישעיה סה( והיה טרם יקראו ואני אענה עול הם מדברים ואני אשמע‬
‫איהו מאן ללא מעכב מטרוניתא לסלקא למלכא‪ .‬לכל מאן לאיהו צלוחיה שגורה גפומוי גלא עגוגא‪ .‬ההוא‬ ‫זכאה‬
‫ממהר מטרוניתא למלכא ווי לון לגני נשא לאינון אטימין לבא ועיינין ללא משתללין למנלע ביקרא‬
‫למאריהץ‬
‫ב א ד לחי דאי‬

‫מזרעח חחלה וכד שהיא סול השכינה שמקדמת ומזמנת‬
‫חחלה להעלוח מ״נ‪ ,‬ועי״ז יודל מ״ל מז״א להוריל שפע לכל‬
‫העילמוח החחחונים עיי״ש ועוד שבשפלנו וכד‬
‫למוכה‪ .‬הוא מוסגר )והגר״א( כחב לל״ג לה‪ ,‬והיא‬
‫נכון‪ ,‬שאין להלברים המשך עם המאמר והגה רכקח‬
‫יוצאת עיין )ברע״מ פ׳ פנחס דף רכ״ו ע״א‪ ,‬ולעיל‬
‫חיקון י״ח דף ל״ל ע״א( לפסוק זה מיירי בסול החפלה‬
‫ורבקה‪ ,‬היא סול השכינה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר לאם האיש‬
‫משתאה לה לכוון תפלתו‪ ,‬אז יהנה רבקה יוצאח לקלמא‬
‫שכינתה נהעלות מ״נ ואתיא נקראת המתפלל למלא‬
‫משאלותיו עול קולס שמתפלל בפיו וכאמור והיה טרם‬
‫יקראו ואני אענה‪ .‬וכמ״ש רבינו )בלק״ת תהילים‪,‬‬
‫ובסילור בכוונת קרוב ה׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו‬
‫באמת רצון יראיו יעשה( לחותן שמתפללים באמת‪,‬‬
‫היינו שמכוונים לבם בתפלתם‪ ,‬הקב״ה ממלא משאלותם‬
‫קולם שמתפללים והלבר אצלם עול ברצון עיי״ש‪ .‬זכאה‬
‫איהו מאן דלא מעכב מטרוניתא לםלקא לםלכא‬
‫היינו כמש״צ בסול אם תשכבון בין שפתים‪ ,‬לע״י התפלה‬
‫שמתפללין בכוונת הלב מעלין המלכות ששוכנת למטה‬
‫בנה״י למעלה לנבי בעלה‪ ,‬ולזה אמר הכא להוסיף על‬
‫הלרוש‪ ,‬כי מי שמכוון לבו קודם התפלה להיות השכינה‬
‫בבחי׳ והנה רבקה יוצאת וכד‪ ,‬הוא מקלים להעלותה‬
‫קולם החפלה‪ ,‬משא״כ מי שאינו מכוון לבו כ״כ‪ ,‬הוא‬
‫מעכב מלהעלותה עד שיחפלל בפיו לייקח‪ ,‬ולזה אמר‬
‫זכאה איהו מאן דלא מעכב וכו׳‪ ,‬היינו שמכרן לבו קודם‬
‫החפלה שלא חעכב השכינה מלעלוח עד אחר התפלה‬
‫לרצויי ליה בשכינתיח בכמח תחנונים ופיוסים‪.‬‬
‫וכמש״ל )חיקון י״ט דף מ׳ ע״א( ונבקשנו עמך‪ ,‬בכמה‬
‫חחנונים וצלוחין עיי״ש‪ ,‬והייני כמ״ש רבינו )בפרע״ח‬
‫פ״ד משער הק״ש(‪ ,‬דכל הכוונית של התפלה הם כוונה‬
‫אחת‬
‫קודם תפלחו ושעה אחח אחר חפלחו עיי״ש והאיש‬
‫משתאה לה וכד‪ ,‬היינו כי רבקה היח צלותא כמ״ש‬
‫להלן‪ ,‬וצריך כל אדם לשהות קודם התפלה ולחשוב על‬
‫התפלה כדי שתהא התפלה שגדה בפיו‪ ,‬שבדבר שאדם‬
‫חושב קודם שידבר איך לדבר הדבר שמדבר אח״כ‬
‫הוא שגורה בפיו ואינו מגמגם‪ ,‬וזה הענין מ״ש שצריך‬
‫לסדר חחלה חפלחו‪ ,‬ודרש שזה סוד מ״ש והאיש משחאה‬
‫לה וגו׳‪ ,‬דרש שאין זה העדר נחח רוח להקב״ה במה‬
‫שהאדם מתיישב בדעתו וממתין ויישב ושוהה ואינו‬
‫ממהר להתפלל תפלתו‪ ,‬כי כן דרכי כביכול להמתין עד‬
‫שיעלו תפלתן של י‪x‬אל מקרב לבם בכונה רנויה‪ ,‬ועל‬
‫זה נאמר והאיש משתאה לה‪ ,‬יר״ל שהקב״ה שנקרא איש‬
‫הוא משתאה לה וממתין להתפלה ׳וכאמור ההוא‬
‫דאתמר ביה ה׳ איש מלחמה כמש״ל )בריש ההקדמה‬
‫דף א׳ ע״ב( איש דא הקב״ה דאתמר ביה ה׳ איש‬
‫מלחמה ולבתר וכו׳ אם שנורה תפלתו בפיו וכו׳‬
‫עי׳ ש״ס )ברכית דף ל״ל ע״ב׳ז אס תפלתי שגורה בפי‬
‫יודע אני שהוא מקובל‪) ,‬ופירש״י( אם תפלתי שגורה‬
‫בפי‪ ,‬היינו שתחנתי נובעת מלבי אל פי עיי״ש‪ ,‬ולזה‬
‫אמר הכא כי דוקא אס שהה קודם תפלתו וכוון לבי‬
‫קודם‪ ,‬אז נובעת התפלה מלבו אל פיו‪ ,‬ואז בודאי מתקבל‬
‫צלותיה ב״נ צריך למשהא יכו׳ עי׳ ש״ס )נדה דף‬
‫ל״א ע״ב( שמשהין עצמם בבטן כדי שהרעו נשותיהן‬
‫חחלה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר כאן שכמו בגשמיות באיש‬
‫דלמטה כשהוא משהה על הבטן כדי שתהא הזרע עובה‬
‫ונכונה ועי״ז מקדמח האשה להזריע חחלה וכד‪ ,‬כן גם‬
‫בחפלה צריך האדם להשהוח מחחלה ולכוון לבו כנ״ל‬
‫אז בעובדא דלחחא איחער עיבדא לעילא שגורם בחי׳‬
‫זו ג״כ לעילא שמזרעח השכינה סוד מ״נ חחלה‪ ,‬וכמ״ש‬
‫רבינו )בפרנמח פט״ז משער החפילין( בסוד אשה‬
 ‫רג‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ״ה ע״א[‬ ‫הכינני‬
‫דמאריהון לרצויי ליה כשכינחיה גכמה תחנונים ופיוסים לנחחא ליה לגגי שכינתא כ״ש לאתערא גיה רחימו לגגה‪.‬‬
‫נמה יתקינו הגוחר בעמי ישראל גאהבה‪.‬‬

‫קיימין קימיה‪ ,‬צריך למיקם קימיה גימילו‬ ‫וכל‬

‫זכאין אינון ישראל יייעץ לפייםא למאריהון כיקא יאוח ולחגרא בפומייהו גצלוחהון חרין שמהן אלין יאינון‬
‫יאקיונק״י יגההוא זמנא )ישעיה נח( א״ז חקרא וי״י יענה‪ .‬ד״י הוא וביח יינו !ודא שכינחא‬
‫)נ״א ויא מנמחא עלאה ושנינחא( )נ״א חנמה( עלאה וחחאה‪.‬‬

‫איהו ח א )חהלים ס״ח( אם חשנבון נץ שפחים יאיהי קרבנא יקוג״ה יויאי שנינחא איהי קרבנא ייליה‬ ‫ודא‬
‫ובגין יא חקינו צלותא נקרבנא‪.‬‬
‫היא‬

‫כאד לחי ראי‬

‫פ״ג משער יוה״כ( יסוי יוה״ב הוא עניוח ברחא לגבי‬
‫אמא‪ ,‬כי בכל אלו הימים מר״ה עי יוה״כ אף שמתקנים‬
‫הזעיר וגם המלכות ומתימיים כחיא‪ ,‬עכ״ז עייין אינו‬
‫תיקין השלם שתוכל להיות עמו פב״פ‪ ,‬כי הוא אומר‬
‫לה הסבי עיניך מנניי יאינון מוקיין לי מחמת תוקף‬
‫היינים‪ ,‬וכיי למתקה‪ ,‬היא עולה לגבי אמא ומשם‬
‫מקבלת מיתוק היינים ע״י אמא‪ ,‬ומשם מתפרנסת‬
‫על ייי ה׳ קולות של תפלות ישראל שמתפללין ביום זה ה׳‬
‫חפלוח עיי״ש‪ ,‬וזה הוא ביאוי היבריס כאן שאמר‬
‫למעלה שע״י התפלוח נמחקים היינים של הב״י שלמעלה‬
‫שהיא המלנות ננ״ל‪ ,‬ואמר ויא שנינתא עלאה ותתאה‪,‬‬
‫והיינו שמתקנים היינים של המלנות עד שגם הב״י‬
‫שהוא מסטרא ישבינתא תתאה נוטה לחסי בצירוף‬
‫שנינתא עלאה שעולת לשם‪ ,‬ימבין שניהם יוצא הפסק‬
‫לזכות לקבל תפלתו ודא איהו רזא אם תשכבון בין‬
‫שפתים‪) .‬הגר״א( מוחק כאן פסוק זה‪ ,‬וכתב וצ״ל‬
‫ודא איהו מי זאת עולה מן המדבר‪ ,‬אמנם בכל הדפוסים‬
‫איתא נמו הגי׳ שלפנינו‪ ,‬וקשה לשבש נל הספרים‪ ,‬וי״ל‬
‫הגי׳ שלפנינו עפמש״ל )חיקון ס״ט דף ק״ה ע״ג(‬
‫קרבן לה׳ דא שנינתא תתאה‪ ,‬ואיהו יחודא דאתוון‬
‫יקו״ק דמחיחדין בצדיק דאיהו חות ברית שנקרא פ״ה‬
‫בגימ׳ מיל״ה‪ ,‬חכאה איהו מאן דמימד לון בצלותא דאיהי‬
‫קרבנא דקב״ה ושכינחא דיליה בפומו״י‪] ,‬ר״ל ביסוד‬
‫צדיק שנקרא פ״ה כנ״ל[ עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך‬
‫הדרוש עוד פי׳ ע״פ אם חשכבון בין שפחיס‪ ,‬שתיבוח‬
‫אם תשכבון מרמז לאמא עלאה ותחאה‪ ,‬ודרש אם‬
‫תשכבון שתעלה אמא תתאה לממא עלאה‪ ,‬בתיקון של‬
‫בין שפתים‪ ,‬היינו בתיקון היסוד צדיק לתקן קרגנא‬
‫דקב״ה ושנינתיה‪ ,‬בין שפתים היינו בפומו״י‪ ,‬וקרי ליה‬
‫בלשון בין שפתים כענין היסוד צדק שהוא בין נו״ה‬
‫סוד שפתים‪ ,‬ואז עולה אמא תתאה לאמא עלאה למתק‬
‫דיניה ימחיחדת עם בעלה בהמתקת הדינים לחסדים‬
‫ממורים כנ״ל• דאיחו קרבנא דקב״ח היינו כמש״ל‬
‫ין־‬
‫אחח והוא לחבר וליחי זו״נ ינזווגם עיי״ש לאתרעא‬
‫ביח רחימו לגבה היינו כמ״ש רבינו )בפרע״ח פ״י‬
‫משער הק״ש( שקוים שמזיווגים בתפלת העמייה‪ ,‬צריכין‬
‫לתח להם מוחין כיי לעוררם לזווג‪ ,‬וע״כ אומרים אהבת‬
‫עולם קוים הזווג יעמייה שהיא היכל האהבה‪ ,‬שעי״ז‬
‫נתעורר בהם בחי׳ המ״נ לעורר נזווג העליון וכו׳ עיי״ש‬
‫במח דתקינו חבוחר בעמו ישראל באחבח פי׳ כי‬
‫מה״מ חקנו חז״ל בברכת ק״ש נוסח זה הבוחר בעמו‬
‫ישראל באהבה‪ ,‬כי ישראל היא זעיר‪ ,‬כמ״ש )בפרע״ח‬
‫פ״ו משער הק״ש ובשאר יונתי(‪ ,‬ילזה תקנו מז״ל‬
‫הברנה קוים ק״ש בלשון זה‪ ,‬משום יעיקר התיקון‬
‫של הק״ש הוא במה שממורייכ את ישראל שהוא ז״א‬
‫לאהבה לצורך הזווג יכאמור וכד קיימין קדםיח‬
‫צריך לםיקם קדמיח בדחילו היינו כמש״ל )תיקון‬
‫י״מ דף ל״ג ע״ב( בסוד צלותא יעמייה ור‪x‬יא ביה‬
‫צלותא דאיהו אדנ״י דאמרין ליה אדנ״י שפתי תפחח‪,‬‬
‫ועיי״ש בביאורנו דהתפלה היא סוד המלנות‪ ,‬וכמ״ש‬
‫רבינו )בפרע״ח ריש שער התפלה( דהתפלה היא סוד‬
‫המלנוח ושם אדנ״י עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הנא דמה״ט‬
‫כשמגיע לק״ש צריך למיקם קדמיה בדחילו‪ ,‬דיראה‬
‫היא מסטרא דרחל נוקבא ח״א‪ ,‬וכמ״ש רבנו )בע״ח‬
‫ולחברא‬ ‫פ״ג משער רחל ולאה ובשאר דוכתי(‬
‫בפומייחו בצלותחון וכו׳ דבחאי זמנא אז תקרא‬
‫וכו׳ ע״ל )חיקון י״ח דף ל״ג ע״ב( דכד פתח פומיה‬
‫בצלותא בשכינחא וה׳ יענה מיד‪ ,‬הה״ד אז חקרא וה׳‬
‫יענה‪ ,‬א״ז תמניא אתוון וה׳ הוא וב״ד הוי״ה אדנ״י‬
‫עיי״ש‪ ,‬והיינו כמש״ל )תיקון י׳ דף כ״ו ע״א( בהאי‬
‫זמנא שעושין יהוד הוי״ה ואדנ״י בצלותא‪ ,‬יעול מלכא‬
‫בהיכליה‪ ,‬מאן רבעי למשאל שאלתוי יעול‪ ,‬דאז הוא‬
‫עת רצון שהקב״ה מקבל תפלתן של ישראל‪ ,‬עיי״ש‬
‫ובביאורנו שם‪ ,‬וכיוצא בזה כתב גם להלן )תיקון ל״ז‬
‫דף ע״ח ע״ב( עיי״ש ובביאורנו שם• ודא שכינתא‬
‫עלאה ותתאה‪ .‬כוונחו גזה כי הנה מבואר )בפרע״ח‬
 ‫תקוני‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ׳׳ה ע׳׳א[‬ ‫‪,‬‬
‫‪* ilpJl‬‬ ‫רד‬
‫היא העולה‪ ,‬העולה ולאי זכאה איהו מאן לסליק לה לגביה כדקא יאות לאיהו שאל בגינה מי ואת עולה‬
‫עולה ולאי מן המלבר‪ ,‬מן המלבר ולאי דפומוי משיג קוב׳׳ה כעורא לסיני ובגין לא )שיר ג( מי זאת‬
‫פולה מן המלבר וגו׳‬
‫מר לא צלותא לשחרית‪ .‬לתיקן אברהם כ* להוא מר‬
‫(‬ ‫מלןטלת‬
‫מר צרור המור לולי לי ולא נצח‪ ,‬לסליק לה בימינא הה״ל )תהלים י״ז( נעימות בימינך נצה‬ ‫ועול מקוטרת‬
‫ילבונה‪ ,‬לא הול‪ ,‬לסליק לה בגבורה מכל אבקת רוכל‪ .‬לא צליק לסליק לה בעמולא לאמצעיתא‬
‫לא סלקא שכינתא בצלותיה קרבנא לקוביה הא כלבא קא נמית למיכל קרבנא ל״ליה‪ .‬וד ליה‪ ,‬עב ליה‬ ‫‪1‬אם‬
‫ללא אתברי בפלמא ופליה אתמר )משלי יט( גם בלא לפת נפש לא טוב‬
‫וכל‬
‫ב א ר לחי ראי‬

‫לאתמר בטורא לסיני מי זאת עולה מן המלבר‪ ,‬זא״ת‬
‫לאיהי אמא תתאה עולה במ״י לאיהי אמא עלאה‪,‬‬
‫לבה פתח קב״ה בטורא לסיני מנכי עיי״ש‪ ,‬והכא לרש‬
‫מלבר לשון ליבור ותפלה שבפה לפומוי חשיב לגבי‬
‫קב״ה כטורא לסיני והכל חל‪ ,‬יכמש״ל )ריש תיקון כ״ב‬
‫דף ס״ג ע״‪ (3‬יפומא לילך אתמר ביה והר סיני עשן‬
‫כלו וכוי‪ ,‬׳ומיניה וכל העם רואים את הקולות‪ ,‬לאיהו‬
‫במינון הבלים לסלקין בפומך עיי״ש דחוא מר‪ .‬היינו‬
‫כמ״ש )במל״ר שה״ש( בפסוק זה מקוטרת מר‪ ,‬זה‬
‫אברהם‪ ,‬ופיין )בפרפ״ח פ״ל משער הקרבנות( בכוונת‬
‫פטום הקטורח‪ ,‬מור הוא בחסד שהוא אברהם‪ ,‬כמ״ש‬
‫אלך לי אל הר המור עיי״ש ועוד מקומרת מור צרור‬
‫חמור וכו׳ פי׳ לתיבח מקוטרח מיר מרמז ג״כ למש״ל‬
‫)תיקון ו׳ דף כ״א ע״ג( בסול צרור המור לולי לי‪,‬‬
‫שז״א הוא חבוש עם המלכות כענין קשר של מור‬
‫שהיא קשור עם הכלה כלי צבשמה‪ ,‬כן הוא ענין‬
‫התקשרותו עמה כלי לבשמה ולהמתיק הלינים שבה‪,‬‬
‫עיי״ש ובגיאורנו שם‪ ,‬ולהלן)לן־ נ״ה ע״ב( מבואר לסול‬
‫מקוטרת מור ולבונה‪ ,‬הוא בחא לקטורת ועשן הקפורת‬
‫לכליל ימינא ושמאלא‪ ,‬לשכינתא תתאה שהיא מקומרת‬
‫בתרין ירכין לילה ימינא ושמאלא בסול תרץ סמכי‬
‫קשוט לילה‪ ,‬מכל אבקת רוכל לא צליק יסו״ע לאיהו‬
‫כליל כולא‪ ,‬וביה סליקת לגבי בעלה‪ ,‬ואיהי סול קעורת‬
‫לקב״ה וסוד הקרבן למתקנין ישראל מאכלים רקרבנץ‬
‫לצלותא לקב״ה עיי״ש‪ ,‬וזה הוא ביאור הלברים כאן‬
‫שאמר ועוד מקוטרת מור ולבונה‪ ,‬שהוא בסול הכתוב‬
‫צרור המור‪ ,‬שהשכינתא היא קשורה בצרור הבשמים‬
‫שהוא סוד עשן הקטורת דכליל ימינא ושמאלא בתרין‬
‫סמכי קשוט כנ״ל ודא נצח‪ .‬ד׳ל המור שהוא בסוד‬
‫אברהם‪ ,‬מספרא דימינא הוא קשור בירך הימץ שלה‬
‫סוד ספירח נצח שהוא בקו החסד ולבונה דא חוד‪.‬‬
‫ר״ל שהלבונה קשור לה בירך שמאל שלה שהיא הוד‬
‫מםטרא דשמאלא שהוא בקו הגבורה‪ :‬דסליק לח‬
‫בעםודא דאמצעיתא‪ .‬כענץ עשן הקמורה לכליל‬
‫ימץ‬
‫)דף נ״ה ע״ב( ואיהי קרבן ליליה‪ ,‬ובביאור הענץ עי׳‬
‫ש״ס )ברכות דף ט״ו ע״א( הקירא ק״ש ומחפלל מעלה‬
‫עליו הכתוב כאלו בנה מזבח יהקריב עליו קרבן עיי״ש‪,‬‬
‫ופנימיות הענין עיין )בזהר פ׳ פנחס דף רמ״א ע״א‬
‫וע״ב( איך שהיה חקוק בהנשח ד׳ דיוקנין‪ ,‬שמהד׳‬
‫דיוקנין אינון הוי מקרבין קרבנין לעשוח נחח רוח‬
‫לקב״ה עיי״ש באורך ובג״ד תקינו צלותא בקרבנא‬
‫פי׳ שתקנו תפלות במקום הקרבנוח‪ ,‬וכמ״ש חז״ל גש״ס‬
‫)ברכות דף כ״ו ע״ג(‪ ,‬וכ״כ )ברע״מ פ׳ צו דף כ״ח‬
‫ע״ב( ובג״ד תקינו תנאים יחמוראיס צלותין באתר‬
‫דקרבנין עיי״ש היא העולה וכר גם דברים אלו הס‬
‫המשך עם המאמר דנהלן )תיקון ס״ט שם( שדרש‬
‫פסוק זאת תורת העולה‪ ,‬ה׳ עולה‪ ,‬דקאי על סוד‬
‫קרבנא דצלותא דה׳ תהאה עולה ע״י התפלה לגבי ו׳‬
‫עייי היסוד צדיק עיי״ש מאן דסליק לה לגביה כדקא‬
‫יאות היינו שמעלה אותה קוים להבינה אמא עלאה‬
‫להמתיק דיניה לגמרי‪ ,‬יאז היא עולה לגבי בעלה מתוקן‬
‫כדקא יאות כנ״ל דאיהו שאיל בגינה מי זאת‬
‫עולה עיין )בזהר בהקדמה דף י׳ ע״א( שדרש לקרא‬
‫זה‪ ,‬מ״י היא הבינה‪ ,‬וזא״ת היא המלכות‪ ,‬ועיקר‬
‫התיקון של המלכות שהיא זא״ת‪ ,‬היא כשעולת במ״י‬
‫שהיא גינה‪,‬עיי״ש )במק״מ‪ ,‬ובאור החמה בדברי הרא״ג(‬
‫שכ״כ בביאור דברי הזהר שם‪ ,‬וכן הוא להלן )בתיקון‬
‫זה דף נ״ה ריש ע״ג( ובביאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫להמשך הדרוש דאיהו שאיל‪ ,‬היינו ז״א שואל‬
‫להמטרוניתא‪ ,‬מ״י זא״ת עולה‪ ,‬אם עלתה זא״ת שהיא‬
‫המטרוניתא למ״י כדי להמתיק דיניה‪ ,‬ולא יאמר לה‬
‫הסבי עיניך מנגדי כנ״ל‪ ,‬אלא חחיחד עמו ביחודא‬
‫שלים וכאמור‪ .‬עולה ודאי‪ .‬ר״ל בבחי׳ קרבן עולה שמורה‬
‫על ענין היחוד ע״י עליוח המלכוח לאמא כנ״ל‪ :‬סן‬
‫המדבר ודאי‪ .‬ר״ל ע״י ריבויי החפלה שבפה שעי״ז‬
‫מחיחדיס כנ״ל‪ .‬דפומוי השיב קב״ה כטורא דסיני‬
‫ע״ל)תיקון ל׳׳ט דף ע״ט ע״א( דלעח״ל כשיהיה החיקון‬
‫השלם‪ ,‬שכינחא חחאה עולה לשכינחא עלאה כגוונא‬
 ‫‪,,‬‬
‫רה‬ ‫הזהר‬ ‫תקונאחדועשרץ]דףמ״הע׳׳אוע״ב[‬ ‫הלין!!*‬
‫סלקא שכינחא גצלוחיה‪ ,‬מגה מיוון ומרכבחא וגלגלי דכורסייא‪ ,‬כולהו יתערין ‪6‬נבה בנגונא בחדוה וכלהו‬ ‫וכל‬
‫גדפייהו פחיחן לקבלא לה‪ ,‬והא כב> אוקמוהו )יחזקאל מ( ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה‬
‫וכל סלקא‪ ,‬סלקא כיונה וכד נחתת‪ ,‬נחתח כנשרא‪ .‬דאיהי מטרןניחא דלא דחילח מכל עופק דעלמא‪ .‬ונחחא ככמה‬
‫מזונין לבנהא הה״ד )דברים לב( כנשר יעיר קנו על גוזניו ירחף ]דף ‪ a‬״ [ מאן גוזליו‪ ,‬אלין אינון‬
‫‪3‬‬ ‫ע‬ ‫‪<V‬‬

‫ישראל דאינון מוזלייא מצפצפין לה בכמה צפצופין דצלוחא‪ ,‬ונחתח לגבייהו לכל חד »> נחחא ליה מזונא כיקא יאוח‬
‫ליה למאן נחחא מזונא דאורייתא דאיהי מזונא דנשמחא למאן נחתא מזונא דגופא לכל חד כפום רעוחיה‬
‫אחל אם חשכבון‪ ,‬דא אימא עלאה דאיהי צלוחא דשבח‪ .‬דצריכין שפוון לקבלא לה בע״ש כד>‪ ,‬דאיהי‬ ‫לבר‬
‫נשמח‬
‫ג א ד לחי דאי‬

‫כמ״ש )במד״ר שה״ש פ׳ די( בפסוק עיניך כיונים‪,‬‬
‫דכנס״י )שהיא סוד המלכוח( נמשלה ליונה‪ ,‬מה יונה‬
‫זו משוגרח רגליוח הרבה יחוזרח לשובכה‪ ,‬ועיי״ש‬
‫במפרשים דר׳׳ל שמשלחח רגליה למרחיק ואעפ״כ אינה‬
‫מנחת שובכה שבעוה״ז והחרה בכל פעם מלאה כ״ע‬
‫אמר גס כאן לגבי המלכוח‪ ,‬אע״פ שהיא עוליח לבעלה‬
‫ע״י תפלתן של ישראל עד ריש כל דרגין‪ ,‬מ״מ אינה‬
‫מנחח שובכה שבעוה״ז וחוזרות בכל פעם מלאה כ״ע‬
‫אנלנו לחח טרף לביחה וחוק לנערוחיה‪ ,‬וכדמפרש ואזיל‬
‫לכל חד כפום רעותיה וכמ״ש )בזהר פ׳ יירא דף ק״ז‬
‫ע‬
‫"א(‪ ,‬ותקס בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק‬
‫לנערוחיה‪ ,‬וע״ד כי הוא לקצוח האץ יביט חחת כל‬
‫השמים יראה‪ ,‬לכלהו בני פלמא למיהב לון מזונא‬
‫וספוקא לכל מה דאצטריך כל חד וחד וכו׳ עיי״ש‪,‬‬
‫והיינו כי למי שצריך למזון התורה והחכמה היא משפעח‬
‫לו שפע רוחניות‪ ,‬ולמי שצריך מזון הגוף היא משפעת‬
‫לו מזון גשמיות ד״א אם תשבבון וכו׳ עד עחה‬
‫פי׳ סוד פסוק זה על המלטת שכינחא חחאה סוד‬
‫צלוחא דחול‪ ,‬וכאן מפרש ליה על בינה אמא עלאה‪:‬‬
‫דאיחי צלותא דשבת ובד ר״ל חפלח שחריח דשבח‬
‫וכמש״ל )תיקון י״ח דף ל״ד ע״א( צלוחא דערביח אחה‬
‫קדשת דא שכינתא תתאה וכי׳‪ ,‬צלוחא דשחריח ישמח‬
‫משה במחנח חלקו ודא נשמח כל חי דאיהי אמא עלאה‪,‬‬
‫עלה אחמר אס חשכבון בין שפחיס‪ ,‬ועיי״ש בביאורנו‬
‫שהבאחי מדברי )הזהר פ׳ חרומה דף קל״ח ע״א(‬
‫שבשבח בשחריח אומרים נשמח כנ חי שיש בה נ׳ חיבק‬
‫מספר מ״י סוד בינה אמא עלאה‪ ,‬כי אז נמשך לכל אחד‬
‫מישראל נשמה יחירה מבינה אמא עלאה עיי״ש‪ ,‬ולפ״ז‬
‫מובן דמ״ש כאן דצלוחא דשבח איהי ארד( עלאה‪ ,‬בודאי‬
‫היינו צלוחא דשחריח‪ .‬דצריכין שפוון לקכלא לה‬
‫בע״ש‪ .‬היינו כמש״ל)חיקק י״ח שם( דבג׳ צלותק דשבת‬
‫מקבלין נר״נ יחידה‪ ,‬זכאה איהו מאן דאפחח פומוי‬
‫בג׳ צלוחק לקבלא לון בשבח עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ולזה‬
‫הוא מוסיף הכא להמשך הדיוש דעיקר ההכנה לקבל‬
‫נר״ג‬
‫ימין ושמאל שמיחד ע״י אבקת רוכל שהוא יסוד מ״ל‬
‫הא כלבא קא נתית למיכל קרבנא דיליה היינו‬
‫כמ״ש )ברע״מ פ׳ פנחס דף רכ״ד ע״ב( אי לא זכו‪,‬‬
‫נחיח כמין כלבא דאשא לקבל הקרבנוח )היינו התפלות(‪,‬‬
‫וע״ז בקש דהע״ה הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידחי‬
‫עיי״ש‪ ,‬וע״ל )תיקון י״ח דף ל״ג ריש ע״ב( ובביאורנו‬
‫שם ועליה אתמר גם בלא דעת נפש לא טוב‪.‬‬
‫עיין )נזהר פ׳ חזריע דף מ״ט ע״ב( ושלמה מנכא צווח‬
‫ואמר גס בלא דעח נפש וגו׳‪ ,‬מאן הוא דעח‪ ,‬דא קב״ה‪,‬‬
‫נפש לא טוב‪ ,‬דא הוא נפש דאינק משכין בעובדייהו‬
‫לא טוב‪ ,‬דהא מסטרא אחרא אתמשכאן עליה נפשחה‬
‫דלאו איהו טוב דלא מכווני לבייהו לקב״ה‪ ,‬עיי״ש ועיין‬
‫)בס׳ הלקוטיס ריש פ׳ בראשיח( בביאור פסוק זה‪,‬‬
‫דנפש האדם לא אקרי טובה אלא כשמחקן במה שנברא‬
‫כדי לתקן בעוה״ז ובירר מה שצריך לברר‪ ,‬יאם עושה‬
‫מעשיו בלא דעת וכוונה רנויה אז הנפש לא טובה‬
‫ומתקלקלת עיי״ש‪ ,‬ולזה מביא הכא פסוק זה דאס האדם‬
‫אינו מכוון בתפלתו כראוי‪ ,‬טב ניה דלא אתברי בעלמא‪,‬‬
‫כי גס אס עושה מצות ומע״ט ומתפלל אס אינו עושה‬
‫בכוונה לתקן מה שצריך לתקן‪ ,‬הנפש אינה טובה במקום‬
‫שהיה צריך לתקן מ״ל‪ ,‬וטוב לו שלא היה נברא וכד‬
‫םלקא םלקא כיונה וכד נ ח ת ת נחתת כנשרא וכו׳‬
‫ע״ל )תיקון ס״ט דף קי״ד ע״א( דשכינתא תתאה‬
‫זמנין אחקריאח נשר זמנק חיה זמנין יונה בכל מה‬
‫דשליטא אחקריאח גשמיה עיי״ש‪ ,‬וע״ל )חיקק ד דף‬
‫כ״ג ע״א( ועוד שכינחא מסטי־א דכורסיא אחקריאח‬
‫נשר עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ולעיל )כהקדמה דף ט׳ ע״א(‬
‫אמר שהמלכוח נוקבא דז״א הנקראח יונה כשהיא‬
‫לעילא‪ ,‬מצפצפאן לה בנהא בכמה צפצופין עד דנחחא‬
‫לה לגביהו עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר גס הכא‬
‫להמשך הדרוש דכד סלקא לעילא לגבי בעלה ע״י‬
‫חפלחן של ישראל‪ ,‬עוליח רק בבחי׳ יונה‪ ,‬ור״ל שאינה‬
‫עולה להשאר שם למעלה‪ ,‬רק טונה דכד מצפצפק לה‬
‫בנהא בכרה צפצופק נחתק ‪£‬ה לגביהו לתתא‪ ,‬והוא‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ ׳ ה פ׳׳ב[‬ ‫תקו^י*‬ ‫רו‬
‫לאיהו יום השביפי לשון )מוליס קריגן ליה ואיהי שריא עליה‬ ‫איהי נחתא פל ראש צליק‬ ‫גשמח כל חי‪.‬‬
‫בין חרין שפוץ ראינון נצח והול‪.‬‬

‫)נ׳׳א פחח( ראחפחחא בפ״ש לקבלה לה בהאי צלוחא לשבח‬ ‫איהי פה‬ ‫‪1‬ש‪,‬בת‬

‫צלוחא לשבח אחקריאח קבלה‪ .‬ומינה מקבלין כל ספיראן לין מן לין ובה צלוחא לבר גש מקיבלח קלם י״י‪.‬‬ ‫להא‬
‫ואיהי‬

‫כאד לחי ראי‬

‫נו״ה‪ ,‬וכמ״ש )בזהר פ׳ אתרי דף ס״א פ״א( בסול ה׳‬
‫אלקים נתן לי לשין למידים‪ ,‬להיסור צדיק נקרא לה״ק‪,‬‬
‫ונו״ה נקראים למו־י ה׳‪ ,‬ועיקר תיקון היסוד הוא ע״י‬
‫נו״ה‪ ,‬וע״כ נקרא היסוד לשון למודים שמוציא השפע‬
‫מהלמודים שהם נו״ה‪ ,‬עיי״ש )יבמק״מ ובאוה״ה( שם‪,‬‬
‫וע״נ )תיקון נ״ה דף פ״ט ע״א( חיהו נדיק עליה אתמי‬
‫ה׳ אלקים נתן לי נשון נמודים עיי״ש ובביאורנו שם‪,‬‬
‫ולזה אמר גם כאן דמה״ט צריכין שפוון נקבנא לה בע״ש‪.‬‬
‫שע״י תיקון השפתים שהם ‪,‬ו״ה שמתקנים בתפלת ליל‬
‫שית נותנים כח נהיסיד צדיק להמשיך מהם שפע‬
‫הקדושה שהוא סוד נר״נ יהירה של שבת וכאמור ושבת‬
‫איחו פח דאתפתחא בע״ש וכו׳ ע״ל )תיקון י״ח דף‬
‫נ״ד סוף ע״א( זכאה איהו מא; דאפתח פה בג׳ צליחין‬
‫לקבל התוספות נר״נ בשבת יעיי״ש בביחירנו‪ ,‬ופנימיות‬
‫הענין עיין בדברי רבינו )בפרע׳ח פ״ב משער העמידה(‬
‫דסוד פה מרמז לבינה‪ ,‬כי ס״ג עם כ״ב מתורן הימאים‬
‫ממנה גימ׳ פ״ה עיי״ש‪ ,‬ועיין )בפררס בערכי הכנויים‬
‫פי״ז‪ ,‬ערך פה( שמבאר ענין הפה שנקרא נפעמים‬
‫מלכות ולפעמים בינה‪ ,‬לשניהם אמת‪ ,‬כי השפתיים‬
‫והלשון שהם סול נה״י בכללותם נקראים פה‪ ,‬ופתיחה‬
‫הפה היא סור המלכות‪ ,‬ולמעלה מכוללית הפה כזאח‬
‫הענין שאמרנו בסוד אםתשכבון וגוי‪ ,‬לעיקר המשכה‬
‫והלשון הוח ת״ת‪ ,‬ופתיחת הפה העליונה היא בינה‬
‫עיי״ש‪ ,‬וזה הוא ביאור הדברים כאן שממר שזה היא‬
‫יש פה אחר‪ ,‬שהם השפחים העליונים פוז חי״ג‪,‬‬
‫של תוספת נשמה שהיא בתפלת ליל שבת הוא נמשך‬
‫מאמא עלאה‪ ,‬ומפרש כי בתפלת ערבית דשבת שעולית‬
‫במקום נה״י בעליה הא׳ דפתיהת הפה היא במלכות‪,‬‬
‫ואח״כ בעליה הב׳ שעולה בנה״י ממש שהיא סוד חנ״ת‬
‫ח״א דפחימח הפה היא סוד הבינה אמא עלאה‪,‬‬
‫דמינה נמשך התוס׳ נר״נ‪ ,‬יהכל נעשה ע״י התפלה‬
‫דליל שבת כנ״ל• דחא צלותא דשבת אתקריאת‬
‫נר״נ של הג׳ תפלות לשבת הוא בתפלת ערבית לשבח‪,‬‬
‫וכמ״ש רבינו )בפרע״ח פ״ט משער השבת( דבתפלת‬
‫ערבית דשבת עולה המלכות בנה״י‪ ,‬ועוגית ב׳ עליות‪,‬‬
‫עליה הראשונה היא בסוד תוספות קבלת שבת שעולה‬
‫במקום נה״י ח״א‪ ,‬ואח״כ עליה הב׳ בנה״י שעלו במקיס‬
‫חג״ח עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר דעיקר קבלח חוספוח שבח‬
‫דנה״י כנ״ל הוא ע״י התפנה בשפחים ונשין שהם סוד‬
‫נה״י וכדמפרש ואזיל‪ ,‬ואמר לקבלא לה בע״ש‪ ,‬ור״ל‬
‫בתפלת ערבית דשבת שנקרא בזהר בכמה מקומות‬
‫ערב שבת‪ ,‬וכמ״ש )בזהר פ׳ יתרו דף צ״ב ע״ב(‬
‫את יום השבת‪ ,‬לאסנאה מעלי שלתא דאיהו לילה עכ״ל‬
‫איחי נחתא על ראש צדיק עיין )בפרע״ח בדברי‬
‫החבירים שם פי״ט( שכחבו שם בסוד נשמח כ״ל ח״י‬
‫שאז מקבלים חוספוח נשמה שפורחות מיסוד צדיק‬
‫ח״י עולמים שנקרא כ״ל ח״י עיי״ש‪ ,‬והיינו כמש״ל‬
‫)תיקון ו׳ לף כ״ח ע״א( לצריה מניה פרחין נשמתין‬
‫חרתין בישראל בע״ש עיי״ש‪ ,‬ונזה הוא מפרש שכל זה‬
‫הוא מכח הבינה מהתא על ראש צריק חי עולמים‬
‫ומתפשטת ביה על היסור‪ ,‬ועי׳ז מאירה ביסול הנקרא‬
‫כ״ל ח״י‪ ,‬ועי״ז פורמין הנשמות יתירות לישראל אז‬
‫דאיחו יום חשביעי היינו כמש״ל )שם לף כ״א ע״ב‬
‫ובש״ד( דשבת איהו יסוד צדיק‪ ,‬ועיי״ש בביאורנו‬
‫שהבאחי מדברי )הזהר ודברי רבינו בלק״ח פ׳ וירא(‬
‫דשבח שהוא יסוד צדיק נקרא שביעי‪ ,‬כי הוח שביעי לבינה‬
‫עיי״ש‪ ,‬וכ״כ לעיל )בהקדמה דף י״א ע״ב( וביום הז׳‬
‫דא צדיק יסו״ע עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר הנא‬
‫להמשך הדרוש אם תשכבון בין שפתים‪ ,‬היינו שהתוספות‬
‫נשמה שממשיכין בתפלח שבח מיסוד צדיק חי עולמים‪,‬‬
‫הוא נמשך מבינה שהיא המקור של נשמוח ישראל‪ ,‬וע״כ‬
‫נקרא השבח יום השביעי כי היסוד צדיק הוא שביעי‬
‫לבינה שמשם עיקר המשכה של היסוד‪ ,‬וע״כ אמר הכתוב‬
‫א תשכבון בין שפתים‪ ,‬היינו שהנשמה יתירה שממשיכץ‬ ‫ם‬

‫קבלח הוא מפרש עוד ונותן תבלץ לדבריו הראשונים‬
‫דתפלת ליל שבת איהי פה סוד פתיחת הפה העליונה‬
‫שהיא בינה‪ ,‬משוס דהמשכת תוס׳ נשמה היא מבינה‬
‫אמא עלאה‪ ,‬ומפרש ואמר דהא צלותא דתפלת ערבית‬
‫דשבת אתקריאת קבלת שבת ע״ש התוספת קדושה‬
‫שנשפע אז מאמא עלאה‪ ,‬שממנה מקבלים כל הספירות‬
‫אור‬
‫בשפתיה בתפלת שבת הוא נמשך מאמא עלאה וכאמור‬
‫לשון למודים קרינן ליח כוונתו בהמשך דברים אלו‬
‫לפרש דבריו שאמר למעלה דצריכין שפוץ לקבלא לה‪,‬‬
‫ומפרש דלפמ״ש דעיקר מה שזוכין לקבל תוספות נר״נ‬
‫הוא ע״י תיקון היםיל צמק‪ ,‬מינן ממילא דלצורך תיקון‬
‫היסול צריק צריכין לתקן קולס השפתיים שהוא סול‬

‫רז‬ ‫הזהר‬ ‫] ד ף מ׳׳ה ע״ב[‬
‫דחקינו ב ה חמש צלותין ביומא לכפורי‬
‫שבת‪ ,‬איהי שכיגחא ח ח א ה כלילא מחלח א ב ק לאיגון חלח עגפין לש׳ לשב״ח ב״ח יחילה איהי נ ק ו ד ה‬
‫כד‪ ,‬ח ג )ג״א לכליל כל(‪ ,‬לכל יומין טבין עלה א ת מ ר )ישעיה מ ( היושב על חוג הארץ‬
‫גשמתא יתירה ‪ o‬בשבת וביומין מבין ובכל מוספין‪ ,‬איהי אימא עלאה ת ו ס פ ת רוח הקילש‬ ‫‪C‬‬
‫צלותא‬
‫כאד לחי ראי‬
‫)בזהר פ׳ ויקהל דף ל״ר ע ״ א ( שב׳׳ת איהו ש׳ ב׳׳ח‪,‬‬
‫ל ה ב ח יחירה מ ת ע ט ר א בג׳ אבהן‪ ,‬עיי״ש )ובפרע׳׳ח‬
‫פ׳׳ט משער השבח( כ ת י ח י ד ה לרש מצח ב״ח שבשבח‪,‬‬
‫לשון גקולה‪ ,‬ערה״כ אישון בח עץ‪ ,‬וכמ׳׳ש ) מ ה ר‬
‫פ׳ ויקהל דף ל״ר ע ״ א ( ‪ ,‬וע״ל ) ס ו ף תיקון י״א דף כ״ו‬
‫ע״ב( ב ס ו ל ב״ת לבראשית ובביאורנו שם‪ ,‬ולזה א מ ר‬
‫ג ם כאן שהמלכוח מרומז ב ה נ ק ו ל ה ה ח ח ת ו ג ה של ה ש ׳‬
‫שהיא רק גקולה חלא ס ו ל בת יחילה‪ ,‬וממנה מחפשש‬
‫הג׳ עגפים גה״י שעולין למעלה לגבי אבהן חג׳׳ת‪ :‬איהי‬
‫נ ק ו ד ח ב ח ל ל ד י ל ח ‪ .‬ע״ל ) ת י ק ץ ל״ו רף ע׳׳ז ע״ב(‬
‫ב ס ו ל מחלליה מות יומת‪ ,‬לשבת ה ו א גקולה בחלל לילה‬
‫עיי״ש‪ ,‬וביאור הרבדים ה ו א עפמש״ל ) ת י ק ץ ט׳ לף‬
‫כ״ל ע״ב( ב ס ו ל מחלליה מית יומת ה ג א מ ר בשבת‪,‬‬
‫כי בשבח עולה ג׳ חחחוגים נה״י של המלכוח למעלה‬
‫בחג״ת‪ ,‬ונשאר ה מ ק ו ם של נה״י חלל ופנוי ולא נשאר‬
‫למעה ר ק ה נ ק ו ר ה של מלכוח שבמלכוח‪ ,‬וצריכין לשמור‬
‫השבח שלא יכנסו החצונים בחלל שלה שהיא נקולח‬
‫המלכוח שבמלכוח עיי״ש ובביאירנו שם‪ ,‬ולזה א מ ר ה כ א‬
‫שזה מרומז בצורח ה ש ׳ של ש ב ת ‪ ,‬שהב׳׳ח שהיא נה״י‬
‫שבמלכוח היא כלילה בשבח בג׳ ענפים ס ו ר ג׳ אבהן‬
‫חג״ח שהיא הנ׳ יולין של ה ש ׳ ללעילא‪ ,‬והיא עצמה‬
‫שהיא ס ו ל נקורח המלכוח שבמלכוח נשארה למטה‬
‫בחלל הפנוי‪ ,‬וע״ז מרמז ה נ ק י ל ה ה ח ח ח ו נ ה של צורת‬
‫ה ש ׳ שמחבר נ מ ע ה הג׳ ענפין‪ ,‬וכמ״ש )במק׳׳מ ב ה ק ל מ ח‬
‫ה ז ה ר לף ב׳ ע״ב( בסול צויח א ו ח ש׳‪ ,‬ושם כ ח ב‬
‫ל ה נ ק ו ל ה ה ח ח ח ו נ ה שמחבר הג׳ קוים ה ו א ס ו ר אוח‬
‫ו׳‪ ,‬וכאן כחבנו שהוא מרמז רק לסול נ ק ו ל ה אחח‪ ,‬שהיא‬
‫ה נ ק ו ל ה ה ח ח ת ו נ ה שנשארה בחלל ללמטה וכאמור‪:‬‬
‫ו א י ח י ח ג ד כ ל יו״ט עיין ) ב מ א ו ר י אור‪ ,‬פ ד ך ח ג (‬
‫בביאור הלברים בזה‪ .‬כי חג נקרא המלכות‪ ,‬וע׳׳ז‬
‫אמרו בחיקונים חג לכלהו חגץ מ ח ח ו ג ג ץ בה‪ ,‬כי בזמן‬
‫שהיא עוליח ב ח ס ר נ ק ר א ח פ ס ח ‪ ,‬וכשחעלה בח״ח‬
‫נקראח שבועוח‪ ,‬וכשחעלה בגבורה אז נ ק ר א ח ס ו כ ו ח ‪,‬‬
‫שהג׳ חגים ה ם ג׳ רגלים נה״י ועומלח המלכוח כנגלם‪,‬‬
‫ונמצא שכולם מתחגגין ב ה עכ״ר‪ ,‬ולזה א מ ר ה כ א שזה‬
‫מרומז בצורת השי‪ ,‬שיש לה ג״ר למעלה וחחתיהן נקודה‬
‫א׳ למטה‪ ,‬שכל הג׳ קוים חג״ת ס ו ד הג׳ רגלים של ת ק ו פ ת‬
‫השנה‬
‫י‬
‫תקונא חד ועשרין‬ ‫ה^נ‬
‫ואיהי ה׳ עלאה‬ ‫צלותא לעשרח ימי חשובה‬ ‫ואיהי‬
‫אבל‬
‫בחלל ליליה‪.‬‬
‫(‬ ‫ואיהי‬
‫אבל‬
‫אור וחיוח ומשפיעים זל״ז‪ ,‬שהכל מקבלים משורשם‬
‫אמא עלאה‪ ,‬וכמש״ל )תיקון י״ט דף ל״ט ע׳׳א( בסוד‬
‫מקבילוח הלולחות דכנ ספיראן מקבלין דין ‪ p‬דין‪,‬‬
‫וכונס מקבלים ע״י צנורא דנהר דנפיק מעדן מאתפשעות‬
‫ה׳ עלחה דאיהי ים עלאה עיי״ש ובביאורינו שם‪ ,‬ועיין‬
‫)בפרע״ח פ״ג משער יוה״כ( ב ס ו ד הזן א ח העולם‬
‫כולו בטובו‪ ,‬כי ה ח ס ד שבבינה מ ח פ ש ע בז״א‪ ,‬וע״י‬
‫ובוז צ ל ו ת א ד ב ״ נ‬ ‫מחפשט בכל ה ס פ י ר ו ח עיי״ש‬
‫מ ק ו ב ל ת ק ד ם ח׳‪ .‬דשם אץ הקליפוח שולטים ]שולטים[‬
‫וע״כ נחקבל חפלחו‪ ,‬וכמ״ש )מהרנ״ש בפרע״ח פי״ט‬
‫משער העמידה‪ ,‬ובסידור מהר״ש( בסוד כי א ח ה שומע‬
‫תפלח כל פה‪ ,‬דר״ל פ ה העליון‪ .‬דהיינו שאם מעטפין‬
‫ה ת פ ל ה באורות ה פ ה דאמא ע נ א ה שהיא מילוי ס״ג‪,‬‬
‫הקליפות נפרדים ממנו‪ ,‬ומועיל לתפלתו להיות נשמעת‬
‫עיי״ש ו א י ה י צ ל ו ת א ד ע ש י ״ ת כלומר דמה״ט קיי״ל‬
‫דעשי״ת ה ם ימי רצון חמן קיבול תפלות ישראל וכמ״ש‬
‫בש״ס )ר״ה דף י״ח ע״א‪ ,‬יביבמות דף מ״ט ע ״ כ (‬
‫דרשי ה׳ בהמצאו ק ר א ו ה ו בהיותו קרוב‪ ,‬אלו הימים שבין‬
‫ר״ה ניוה״כ עיי״ש‪ ,‬משום דאז היא ימי תשובה דרגא‬
‫דאמא עלאה ד א ת פ ת ח באלו הימים‪ ,‬וכמש״ל )תיקון‬
‫ר דף כ״ב ע״א ובזהר פ׳ ויקרא דף ט״ו וט״ז ובשאר‬
‫דוכתי( דמקור התשובה היא בבינה א מ א עלאה עיי״ש‪.‬‬
‫ד ת ק י נ ו ב ה ה׳ צ ל ו ת י ן ב י ו מ א ד כ פ ו ר י היינו כמש״ל‬
‫)דף ס ׳ ע״א( ועוד איהי תשיבה יוה״כ דא ה׳ כלינא‬
‫מה׳ צלותין עיי״ש‪ ,‬והיינו ד מ ה ״ ע תקינו ביוה״כ ה׳‬
‫תפלות‪ ,‬משים דיוה״כ הוא ז ק תשובה שהיא בבינה‬
‫ה׳ עלאה וכאמור א ב ל ש ב ת א י ה י ש כ י נ ת א ת ת א ה‬
‫וכו׳ כוונתו לתרץ בזה שלא יקשה עמ״ש עד ע ת ה ב ס ו ד‬
‫תפלת שבת שהיא ב ס ו ד א מ א עלאה‪ ,‬והלא קיי״ל בעלמא‬
‫לשבת נקרא המלכות‪ ,‬וכמש״ל )ריש תיקון ט׳ דף כ״ד‬
‫ע״ב( שבת איהו שכינתא‪ ,‬ועיי״ש בביאורנו שציינתי‬
‫מכ״מ ש ה ר ורע״מ שמבואר כן דשבת הוא ס ו ד מלכות‬
‫שכינתא ת ת א ה ‪ ,‬ולזה הוא כמתרץ כי כל מ״ש עד ע ת ה‬
‫דצלותא דשבת היא ב א מ א עלאה‪ ,‬לא אמרנו רק בצלותא‬
‫דייקא‪ ,‬אבל שבת בעצמה כנים הדברים שאמרנו למעלה‬
‫דאיהי שכינתא ת ת א ה כ ל י ל א מג׳ א ב ה ן וכר‪ .‬היינו‬
‫כי בשבח עוליח המלכוח בחג״ת ס ו ד ג׳ אבות‪ ,‬וכמ״ש‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]לף מ׳׳ה מ׳׳ב[‬ ‫ה?וני‬ ‫רה‬
‫לשית יומין לחול‪ .‬תלת זמנץ בכל יומא‪ .‬איהי שכינתא חחאה כללא לתמני סרי צלותין‪ .‬תלת זמנין‬ ‫צללתא‬
‫ביומא סלקין בף יומין ח״י‪ .‬ועל שמיה אתקרי תפלת כ״ל פ״ה‬

‫לחול אייחי לה מזונא ע״י שליח‪ .‬אקל בשבח ויומין עבין‪ ,‬אייחי לה מזונא ע״י דקוב״ה‪ .‬ווי לאחחא‬ ‫‪VftYO‬‬
‫ראתפרנסח ע״י שליחא והא אוקמוה ביונה ראחמר )בראשיח ח( והנה עלה זיח מרף בפיה‪ .‬ואמאי‬
‫עלה‬
‫האר לחי ראי‬

‫תום׳ קרושה ותום׳ הארה לנשמתם‪ ,‬מ״מ אין זה לוגמת‬
‫החוס׳ קלושה וחוס׳ נשמה לשבח‪ ,‬רהחוס׳ הארה שיש‬
‫ליראי ה׳ בחול בזמן החפלה‪ ,‬אינה אלא ממלכוח שנינחא‬
‫חחאה שהיא מקור החפלה כנ״ל‪ .‬כללא די״ח צלותין‬
‫וכו׳ ועל שמיה אתקרי תפלת ב״ל פ״ח הוא מבאר‬
‫בזה הענין מ״ש שההארה של תפלח החול הוא ממלכוח‪,‬‬
‫והיינו כמ״ש )ברע״מ פ׳ פנחס רף רנ״ז ע״א( שהמלכות‬
‫נקראח חפלה שהיא כלילא בצלוחא דשחריח מנחה‬
‫וערביח מםטרא דג׳ אבהן‪ ,‬ואיהי חפלח כ״ל פ״ה‪ ,‬כי‬
‫חיבח כ״ל מרמז ליסוד צדיק שנקרא כ״ל‪ ,‬וחיבח פ״ה‬
‫מרמז למלכוח )בסוד מלכוח פ״ה כמש״ל בהקדמה הב׳‬
‫ובשאר דוכחי( שע״י הח״י ברכח! דצלוחח שהוא היסוד‬
‫צדיק ח״י עולמים‪ ,‬מתיחדח המלכוח בהג׳ חפלוח עם‬
‫בעלה עיי״ש‪ ,‬וכיוצא בזה כ׳ גם לעיל )חיקון י״ע דף‬
‫מ׳ ע״ב( עיי״ש ובביאורני שס‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך‬
‫הדרוש כי מ״ש שהמלכוח נקרחת תפלת כל פה‪ ,‬היא‬
‫מסטרא דחפלח י״ח של הג׳ תפלות דימי החול‪ ,‬כי עי״ז‬
‫נחקן היסוד צדיק ח״י עולמים ליחדה עם בעלה וכאמור‪.‬‬
‫ביומין דחול אייתי לח מזונא ע״י שליח וכו׳ ע״ל‬
‫)בהקדמה דף ב׳ ע״ב( דבי׳ יומין דחול מחיחדת‬
‫שכינחא עם בעלה בצלוחא ע״י שליח שהוא מטטרו״ן‬
‫מלאך שר הפנים בסוד כי עיף השמים יוליך אח הקול‬
‫אבל ביום השבח לא מחיחדת עמו ע״י המלאך‪ ,‬אלא‬
‫הקב״ה שהוא עמודא דאמצעיחא מחיחד עמה בצדיק‬
‫ח״י עולמים‪ ,‬ועיי״ש בביאורנו שהבאתי מדברי רבינו‬
‫)בהקדמח פרע״ח( לעולם ימי החול הס ף ענפים‬
‫דמטטרו״ן שאמרנו שנסחעפו מן השכינה‪ ,‬ויחודס של‬
‫ח״ח ומלטח הוא שם וכד‪ ,‬וגומר בגופו היחוד מלבד‬
‫מלאכתו שהוא מעביר הזרע אל הנוקבא‪ ,‬משא״כ בשבח‬
‫ובימט יש חום׳ לנשמה ויש כח בחפלחס לעלוח עד‬
‫היסוד וכד עיי״ש• ווי ל א ת ת א ד א ת פ ת ם ת ע״י‬
‫שליחא‪ .‬ע״ל )חיקון נ׳ דף פ״ו ע״ב( דכשהמלכוח היא‬
‫מחוקנח כראוי‪ ,‬היא מחפרנסת ע״י הקב״ה בכבודו‬
‫ובעצמו‪ ,‬ואם לאו ח״ו היא מחפרנסח ע״י שליח שהוא‬
‫מטטרו״ן‪ ,‬וכל לא כפום עובליהץ לישראל הכי מתפרנסח‪,‬‬
‫זכאה איהו מאן לסליק לה לאחרהא שחתפרנס ע״י‬
‫הקב״ה ולא ע״י שליח עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר ווי לאחפא‬
‫דאתפרנסת ע״י שליח‪ ,‬והיינו שאין ישראל עושים רש״מ‬
‫ח״ו ואינם מתפללים בכוונה כל תפלת השמ״ע כלי‬
‫לתקנה‬
‫השנה מחחוגגיס בה וכאמור‪ .‬עלה אתמר היושב על‬
‫חוג הארץ עיין )בזהר פ׳ קרח רף קע״ח ע״א( שלרש‬
‫פסוק זה על החחלח בריאה הראשונה כשעלה ברצונו‬
‫לברוא אח העולם עיי״ש‪ ,‬והיינו סור הנקודה הראשונה‬
‫©הוא המרכז הפנימי של חלל הטהירו עלאה שממנה‬
‫הושתת העולם‪ ,‬וכמ״ש )במק״מ ריש פ׳ בראשית רף‬
‫ס״ו ע״א ובשאר רוכחי(‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הררוש‬
‫שלזה מורה לשון הפסוק היושב על חוג הארץ‪ ,‬היינו‬
‫המלכוח שהיא הנקורה שבחוך חלל הטהירו‪ ,‬היא חוג‬
‫האיץ‪ ,‬היינו המלכוח שנקראח אץ‪ ,‬היא חוג ומרכז‬
‫לכל הספירוח וכאמור‪ .‬אבל נשםתא יתירה וכו׳‪ .‬הוא‬
‫חחר לדבריו הראשונים שאמר למעלה דשבח הוא סוד‬
‫המלכוח שכינחא חחאה בסוד ש׳ ב״ת‪ ,‬ומפרש ואמר‬
‫דזה רק מסטרא דשבח עצמו‪ ,‬אבל ענין הנשמה יחירה‬
‫שמגיע לכל ישראל בשבת ויו״פ ובפרט הנשמה יתירה‬
‫שמקבל האדם בשבתות ייו״ט בתפלת מוסף‪ ,‬היא‬
‫מסטרא דביגה אמא עלאה וכמש״ל ובכל מוספין וכף‬
‫‪-‬עיין )בחיקוניס מז״ח דף ע״ה ע״ד( דבחפלח מוסף‬
‫בשבת ייו״מ מקבלים ישראל תוספוח קדושה מבינה‪,‬‬
‫ומינה הוא גס חוספוח נשמה יחירה דאחוסף בב״נ‬
‫מע״ש עיי״ש‪] ,‬וע״ל חיקון י״ח דף ל״ד ריש ע״ב‬
‫וגביאורנו שס בד״ה תפלת מוסף דא צדיק[‪ ,‬ולזה אמר‬
‫ופל ינץ תוספות נשמה שנחוםף בשבחות ויו״ט‪ ,‬הן מצד‬
‫קדושת שבת ויו״ט‪ ,‬והן מה שנתוםף מכח חפלח מוסף‪,‬‬
‫הכל נמשך מאמא עלאה כנ״ל‪ .‬תום׳ רוח״ק היינו‬
‫כמש״ל )חיקץ י״ט דף ל״ח סיף ע״א( דחוספח נשמה‬
‫יחירה הוא חוספח מחא דקדושה עיי״ש‪ ,‬ור״ל כי‬
‫מעלח הנשמה יחירה היא במה שנחוסף להאדס רוה״ק‪,‬‬
‫וכמ״ש )בז׳׳ח במדרש הנעלם פ׳ בראשית דף י״ז ע״ד(‬
‫דפנין נפש יחירה שנחוסף לאדם ביום השבח‪ ,‬הוא‬
‫בחי׳ רוה״ק ששורה עליו ומכחיר ליה בכחר קמש וכד‪,‬‬
‫והוא חוס׳ מה״ק הנקרא קדוש ה׳ מכובד עיי״ש‪ ,‬ולזה‬
‫אמר הכא דבשבת משיגים נשמה יתירה שהיא בחי׳‬
‫מה״ק מסטרא דאמא עלאה וכאמור צלותא דף‬
‫יומין דחול וכף עיץ ברברי רבינו)גפרע״ח פ״ו משער‬
‫החפלה( לכמו שיש בשבח חוס׳ קלושה וחוס׳ נשמה‪,‬‬
‫‪ p‬יש גם ליראי ה׳ ולחושבי שמו חוס׳ הארה גם בחול‬
‫משעת התפלה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הפא לאם כי גס‬
‫בתפלה בד ימי המעשה יש ליראי ה׳ ולחושבי שמו‬
 ‫רט‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ״ה פ״ג[‬ ‫הקרני‬
‫עלה זיח‪ .‬אלא אמרח ענה חמן עלמין תהא מזונא דילי מסורה בידך ותהא מרירא כזית ולא ההא מתוקה ומסורה‬
‫ביד שליח‪. .‬ושליח בהאי אחר דא מטטרמן‪.‬‬
‫שכינחא אחקריאח צלוחא דפסחא מספרא דימינא צלוחא דר״ה מספרא דשמאלא צלוחא דשבועוח‬ ‫לעוד‬
‫מספרא )רעמודא( דאמצעיחא יקו״ק איהי בכל אחר לקבלה לה )ולחקוני מאני קרבא(‪.‬‬
‫אחר )מיכה ו( ש מ ע ו הריס אח ריב י״י‪ ,‬מאן ריב ה׳‪ ,‬ומאן הרים‪ .‬ריב ה׳ דא שכינחא‪ .‬הריס אלין‬ ‫‪1‬בר‬
‫אבהן‪ .‬ריב איהי קפעא ומחלוקח לקוב״ה ‪ >p‬על בנהא דאינון מלוחא‪.‬‬

‫ללאו אינון מלוחא‪ ,‬איהי ריג לגביה פל אינון מסכנין דאזלין מחחרכין מאתרייהו בגץ דירחס‬ ‫לבזמנא‬
‫פלייהו‬
‫וקרא‬

‫באף לחי ראי‬

‫השחנוח הזמן‪ ,‬בפסח בחסד‪ ,‬ובדיה בגבורה‪ ,‬ובשבועוח‬ ‫לחקנה כראוי מ״ל וחא אוקמוחו ביונח עי׳ בש״ם‬
‫בח״ח מ״ל להזדווג עמה בין חרין דרועין וגופא ולתקוני‬ ‫)עירובין דף י״ח ע״ב( אמרה יונה יהא מזונוחי‬
‫מאני קרבא היינו כי בג׳ מועדים הנזכרים שמעלין‬ ‫מרומן נזיח ומסומן בידך יכו׳ עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר‬
‫אוחה בין ב׳ דרועין וגופא כנ״ל‪ ,‬אז בעלה נזדמן לה‬ ‫הכא להמשך הדרוש והא אוקמוהו ביונה‪ ,‬והיינו כמש״ל‬
‫להזדווג פמה ביסוד צדיק סוד הקשח והקירעא שהוא‬ ‫)דף כ״ב ע״ב ובשאר דוכחי( דיונה היא סוד המלטח‬
‫יורה כחץ להרוג הקליפוח שלא יהנו מהשפפ היורד אל‬ ‫שכינחא חחאה‪ ,‬שהיא מבקשח שהשפעחה לא יהיה‬
‫המלכוח‪ ,‬וכמש״ל )בדף הקדים(• חרים אלין אבחן‬ ‫ע״י מעערו׳ץ שהוא לכור השפע בימות החול רק ע״י‬
‫להלן )דף מ״ו ריש פ״ב( מפירש המשך הדברים בזה‪,‬‬ ‫היסוד צדק של ז״א בעצמו כמו בשבח ויו״ט‪ :‬ועוד‬
‫דד׳ל כי הג׳ אבוח אברהם יצחק יעקב מרמזים ליחוד‬ ‫שכינתא אתקריאת וכף למעלה )ריש ע״א( אמר‬
‫הגמור של זיוג המלכוח בבעלה בח״ח שהוא סוף חג״ח‪,‬‬ ‫זכאה איהו מאן דסליק להמלכוח בצלוחא דשחריח‬
‫וביסוד שהוא סוף נה״י‪ ,‬והמלכוח עושיח ריב עם‬ ‫מסטרא דחסד‪ ,‬ובמנחה מסטרא דגבורה‪ ,‬ובצלוחא‬
‫הח״ח המחרשליס בעבודחס ומונעים אוחה מלהחייחד‬ ‫דערביח מסטרא דח״ח להזדווג עם בעלה בין חרץ‬
‫בבעלה גס בח״ח‪ ,‬וכמ״ש להלן בביאורנו שם איהי‬ ‫דרועין וגופא שהוא ח״ח‪ ,‬וכתש״ל )חיקון נ׳ דף פ״ו‬
‫קטטח ומחלוקת וכף מה שכפל הדברים קפמה‬ ‫ע״א(‪ ,‬ועחה לאחר שסיים הדרוש בזה הוסיף לומר‬
‫ומחלוקח‪ ,‬מובן פפמ״ש רבינו )בפמ״מ ר״פ בראשיח(‬ ‫כי כמו שבכל יום יש ג׳ חפלוח בסטרא דג׳ קוים ימץ‬
‫שגזו״נ יש ב׳ בחי׳ היינו שיש בחי׳ יחוד ובחי׳ זווג‪ ,‬כי‬ ‫ושמאל ואמצע‪ ,‬כן הוא בכל חקופוח השנה שיש בה ג׳‬
‫בחי׳ זווג הוא ביסוד בסוד המפה‪ ,‬אבל יחוד הוא רק‬ ‫רגלים‪ ,‬ובחפלוח של הג׳ רגלים מחקניס אח המלכוח‬
‫חיבור הב׳ בחי׳ גופים שנפשיס אחד פיי״ש‪ ,‬ולזה מובן‬ ‫להזדווג עם בעלה בין חרץ דרועין וגופא מ״ל• צלותא‬
‫שאמר איהי קפמה ומחלוקח וכר היינו דבגלוחא‬ ‫דפסחא מםטרא דימינא וכוי‪ .‬היינו כמ״ש רבינו‬
‫אחרחקח מבעלה מהב׳ בחי׳ מבחי׳ יחוד ומנחי׳ זווג‪,‬‬ ‫)בפרע״ח פ״ד משער מקרא קודש ובשאר דוכחי( כי‬
‫ע״כ היא מעוררח פל שניהם קטפה ומחלוקח‪ .‬ובזמנא‬ ‫כפי השחנוח הזמנים‪ ,‬כן הוא השחנוח הזווג‪ ,‬בפסח‬
‫דלאו אינון בגלותא וכוי‪ .‬ר״ל דשלא בזמן הגלוח אף‬ ‫בחסד‪ ,‬וגר״ה גגבורה‪ ,‬ובשבועוח בח״ח עיי״ש‪ ,‬ולזה‬
‫אס שהיחוד דזו״נ הוא חדיר בח״ח וביסוד מ ״ ל מ״מ‬ ‫אמר כי עיקר השחנוח הזווג מו״ט היא בחפלה‪ ,‬וכמ״ש‬
‫הזווג שביסוד בטל לפעמים ע״י עונוחיהס של ישראל‬ ‫רבינו )שם( בסוד מקרא קודש והכא לא קא חשיב חג‬
‫שעושין פגם ביסוד‪ :‬על אלין מסכנין וכר כי הגס‬
‫הסוכוח‪ ,‬כי סוטח נמשך מד׳ה‪ ,‬וכמ״ש ]בפרע״ח שם[‬
‫שיש יחוד דזו״נ בב׳ גופיהם‪ ,‬עכ׳׳ז אם אין זווג שז״א‬
‫דדיה היא החעורמח הגבורה‪ ,‬וסוכוח הוא גמרה‬
‫ישפיע לה ע״י היסוד צדק כל הנצרך לה עבור העולמות‬
‫מומחקח עיי״ש‪ ,‬וקא חשיב ר״ה וממילא נכלל בו‬
‫החחתוניס שתוכל לחח טרף לביתה וחוק לנערוחיה‪ ,‬נ ח ת ה‬
‫סוכות• יקו״ק איהו בכל אתר לקבלא לח‪ .‬כלומר‬
‫החוסר והעניות בעולמות החחחוניס‪ ,‬ע״כ היא מריבח‬
‫כי ז״א בעלה הוא סוד יקמק‪ ,‬כמ״ש רגינו )בפרע״ח‬
‫עגור החוסר והעניות של העונמוח החחחוניס• דאיחו‬
‫פ״א משער א ק ‪ ,‬ובע״ח פ״ג משער אנ״ך וכשאר‬
‫מסטרא דצדיק‪ .‬ד׳ל שאס פוגמים במדח יסוד צדק‪,‬‬
‫מכתי( וידוע כי השם ק מ ק הוא כליל כל הג׳ קוץ‬
‫אז גורמים עגיוח בעולמות התחתוגיס‪ ,‬משום שגורמים‬
‫חג״ת‪ ,‬כמ״ש רבינו )גפתנ״ח בהקדמה דף ג׳ ע״כ(‪,‬‬
‫העדר בחי׳ ם ו ו ג שהוא מספרא מסול צדיק שאימ‬
‫ע״כ הוא נזדק לה לקבל אותה בכל דרגא ודתא כפי‬
‫משפיע‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ׳׳ה פ״ג[‬ ‫הקוני‬ ‫רי‬
‫אזנח‪ ,‬הה״ד )ישפיה ‪ (D‬או יחזק במעוזי יפשה שלום לי שלום יפשה לי‪ .‬חדי שלמי‪ ,‬חד פס שכינתא דאיהי‬ ‫וקרא‬
‫ריג לגביה פל מםכנא‪ .‬ומאן איהו מםכנא דפגדח ריג בגיניכ‪ ,‬דא מםכנא דאיהו מספרא דצדק‪ .‬וכ״ש‬
‫כד צדיק איהו חרב ויגש בח״י ברכאן דצלוחא‪ .‬וצווחין לגבי קוב״ה ואחמר לגבייהו)משלי א( אז יקראנגי ולא אפנה‪.‬‬

‫דשכינתא חחאה איהי ריב פל צדיק דאיהו ח״י עלמין חחב ויבש )חרב מבי מקדשא‪ .‬ויבש מנסכים‬ ‫וכמה‬
‫ופולוח( הכי איהו ריב שכינחא פלאה גגיניה פ ס קוב״ה ופלייהו אחמר )דברים ח( דברי ריבוח‬
‫בשפריך‪.‬‬

‫דחרודיהו אמון ריגוח בגיגיה פ ס קוב״ה קוב״ה צווח לגבי ישראל לחחא )ישפיה כז( או יחזק‬ ‫ובזמנא‬
‫גמעחי יעשה שלום לי שלום יעשה לי‪ .‬חרי שלומים לקגל חרי ריכוח‪ .‬וקשיא איהי לה מכלא אפרשותא‬
‫דקוג״ה מינה ודא איהו מחלוקח לשם שמים‪.‬‬

‫נפילח נפילח לרגלוי‪ ,‬הה״ד )רוח ג( וחגל מרגלותיו וחשכג ואפנפלח קדמיה גנפילח אפים מין צדק‬ ‫וכד‬
‫דאיהו ח״י עלמץ עני מלוחא‬
‫וצדיק‬
‫גאר לחי ראי‬

‫היסוד צדיק מ״ל‪ .‬תרי שלומים לקבל תרי ריבות‪.‬‬ ‫משפיפ לה עפח הזרע הנצרך לה עבור העולמוח‬
‫היינו שלום הב׳ זווגים של זו״נ ושל אמא מ״ל‪ :‬וקשיא‬ ‫החחחינים מ״ל איחו חרב ויבש בח״י ברכאן‬
‫איחי לח מכלא אפרשותא דקב״ח מינח פי׳ כי‬ ‫דצלותא וכו׳ היינו שאינם מכוונים לבם כראוי לחקן‬
‫אף שאמרנו שגם בזמן שבהמ״ק קיים שכינחא צווחח על‬ ‫היסוד צדיק ח״י פולמים בח״י ברכאין דצלוחא‪ ,‬כמש״ל‬
‫העדר השפעח יסוד צדיק ממנה‪ ,‬מ״מ בזק החורבן‬ ‫)בהקדמה דף ב׳ פ״ב( בסוד וברכוח לראש צדק פיי״ש‬
‫צעקתה גדולה‪ ,‬כי היסורין שנה אז קשה מכולם על‬ ‫ובביאורנו שם‪ ,‬ולעיל )בדף הקדום(‪ ,‬אז היסוד צדיק‬
‫שנפרדה מבעלה שבעל אז גס במי׳ היחוד והולכח‬ ‫שהיה לו להשפיע להמלכוח היא חרב ויבש שאינו משפיע‬
‫בגולה ודא איחו מחלוקת לש״ש היינו ה מ ג‬ ‫לה עפת הזרע כנ״ל‪ .‬ואתםר לגבייחו אז יקראנני‬
‫והמחלוקת שהשכינתא עושית ב ז ק הגנות‪ ,‬הוא רק לש״ש‬ ‫ולא אענח ע״ל )בהקדמה שם דף ג׳ ע״א ובשאר‬
‫היינו על העדר היחוד שלה שנקראח שם‪ ,‬מ מ ש )בפרע״ח‬ ‫מכתי( דא״ז מרמז לחבורא דתרין שמהן שיש בהם ח׳‬
‫פ״ד משער העמידה(‪ ,‬ובמאורי אור )ערך שם(‪ ,‬כי שם‬ ‫אותיות הוי״ה אדנ״י‪ ,‬שהוא סוד יחי־ זו״נ שנעשה‬
‫מרמז להמלכוח גוקבא ח״א עיי״ש‪ ,‬ואין הזווג עם בעלה‬ ‫ע״י התפלה‪ ,‬ולזה אמר דאם אינו מטין לבו בתפלתו‬
‫בח״ח שנקרא שמים‪ ,‬כמ״ש )בזהר פ׳ חממה דף קע״ב‬ ‫כראוי לתקן היסוד נדיק‪ ,‬א״ז תקרא וגו׳ היינו אע״פ‬
‫ע״ב( מאן שמים‪ ,‬דא ח״ח עיי״ש הכד נפילת נפילת‬ ‫שזי״נ הס בבחי׳ א״ז שהוא הח׳ אותיות דהוי״ה ואדנ״י‬
‫לרגלוי וכו׳‪ .‬היינו כמש״ל )חיקון ל״א דף נמה ע״כ(‬ ‫ע״י התפנה‪ ,‬ענ״ז לא אענה‪ ,‬כיון שאינו רק בסוד יחוד‪,‬‬
‫כד חאבו ישראל וגרמו לאסחלקא שכינחא‪ ,‬עלה אחמר‬ ‫ולח בסוד זווג להשפיע להמלכות ביסיד צדיק ח״י‬
‫עולמים מ״ל וכמח דשכינתא ת ת א ח איהי ריב‬
‫בשכינחא חחאה וחגל מרגלוחיו עיי״ש‪ ,‬וע״ל )דף מ ג‬
‫על צ מ ק וכד היינו כמ״ש רבינו )בפ״ח פע״ו משער‬
‫ע״א( דבזק הגלוח אחמר בה וחגל מרגלוחיו וחשכב‬
‫א״א‪ ,‬ובפ״א משפר הזווגים( בסוד משחז״ל נשבפ הקב״ה‬
‫שכיבת לעפרא‪ ,‬ופי׳ הדברים כתב רגינו )בפרע״ח‬
‫שלא יכנס לירושלים של מפלה פד שיכנס לירושלים של‬
‫)פ״ב משער תיקון חצות( בסוד והנה אשה שוכבת‬
‫משה‪ ,‬דכשבפל הזווג בזו״נ פכשיו בפוה״ר בזמן הגלוח‪,‬‬
‫מרגלותיו‪ ,‬דבזמן הגלות אחר חצוח שאין לה זווג עם‬
‫אז לא אשחכח זווגא שלים גם למעלה באו״א‪ ,‬ונמצא‬
‫בעלה‪ ,‬אז היא שוכבת תמת מרגלותיו של ז״א למסה‬
‫שגסל גם השפעת היסוד אגא למעלה באמא עלאה‬
‫ממש‪ ,‬כי ירדה חחת רגליו מחמת העוגות עיי״ש‪.‬‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא דגם האמא עלאה מריבת על‬
‫ואתנפלת קרמיה בנפילת אפים‪ .‬היינו כמש״ל )דף‬
‫אבידת השפעת היסוד צמק ח״א למלכות‪ ,‬שעי״ז חסר‬
‫ג״ג שס( דבזמן הגלופ איהי נפלח לעפרא‪ ,‬דמין דפרח‬
‫גס ממנה השפע מבעלה חכמה עלאה‪ :‬דברי ריבות‪.‬‬
‫מינא רוחא דעמודא דאמצעיחא דסמיך לה איהי נפלת‪,‬‬
‫)מיעוט רבים שנים(‪ ,‬היינו ט מ ט ח של שכינחא‬
‫ובההוא זמנא דאיהי נחחת בין חרק רגלין‪ ,‬ישראל‬ ‫עלאה‪ ,‬ושכינחא חחאה‪ :‬קב״ה צווח לגבי ישראל‬
‫בנהא אימן מהודקץ בין רגלין עיי״ש‪ ,‬וביאור‬ ‫ל ת ת א וכד‪ .‬כי בידם חליא מלחא שאין הדבר חלוי אלא‬
‫הדברים עי׳ בדמי רביגו )בפרע״מ פ׳׳ב משפר‬ ‫בשמירח האות בריח קודש ולכוון לבם בחפלחם לחקן‬
‫נפ״א‬
 ‫‪,‬‬
‫ריא‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא ח ד ועשרין ]דף מ״ה פ״ג ונמו ע״א[‬ ‫ה?^"‬
‫כד איכו לגר מאחריה אהמר גיה )ההליס ג ( נשקו ( בר פן יאנף ושטנחא כד איהי לגר מאחרהא‬
‫כ״‬ ‫וצדיק‬
‫אחקריאת גרייחא‪ .‬איהו בר‪ ,‬ואיהי כרייתא‪] .‬דף פיו ע״אן‪.‬‬
‫דאחוםף לפני דאיהו צדיק‪ .‬יום השגח ודאי‪ .‬דליח ליה מדיליה אלא נשמחא יחירה דאחוסף לגביה‪.‬‬ ‫דשבת‬
‫ובגין שכינחא אחקרי איהו מוסף שגח‬
‫ובההוא‬
‫באר לחי ראי‬

‫נפ״א( דגזמן הגלות שנפלה המלטת למעה געוה״ר‪ ,‬פומד גחון ושולטים גו זרים‪ ,‬ודרש נשקו ג״ר‪ ,‬לפשוח‬
‫אנו מפילים עצמנו גסוד נפילת אפים כאדם חוחס דדכורא שהוא פחה מגחון געוה״ר‪ ,‬פן יאנף שלא‬
‫שנופל מראש הגג עד הקרקע לירד עד הפשיה‪ ,‬ועי״ז ישלמו גו זרים לינק ממנו כיון שהוא כחוץ ועיץ )כקכ״י‬
‫מעלין אותה עד האצילות‪ ,‬ועיי״ש )גהגכת מהמ״ש( פרך יסוד( מ״ש גזה מדגרי )הפפ״ח פ״א מהקדמה‬
‫דכשנופל על פניו צריך שישים ראשו בץ גרכיו ופגיו לשפר השבח(‪ ,‬ומ׳׳ש גסוד האומרים פרו פרו פד היסוד‬
‫טוחות ע״ג קרקע עיי״ש‪ ,‬ולפי האמור מוכן שמה״ט ג ה ‪ .‬ושכינתא כד איהי לבר מאתרהא אתקריאת‬
‫צריך שישים ראשו גין גרכיו‪ ,‬להורוח דבזמן שהשכינחא ברייתא‪ .‬פיין )גפרדס שם פרך גרייחא( שמפרש‬
‫נפילת לעפרא‪ ,‬גס ישראל גנהא אינון מהודקין גץ רגלין הדגריס כזה דהמלכוח גשפה שיורדח וגולה ממקומה‬
‫מ״ל‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש דגזמן הגלות שהיא גסיגח הגלוח נקראח ברייחא‪ ,‬דיל החצונה‪ ,‬שהיא חוץ‬
‫נפילת לרגלו בסוד ותגל מרגלותיו ותשכב‪ ,‬ונפלת לעפרא ממקומה פיי״ש‪ ,‬ומוכן שאמר זאת הכא להמשך הדרוש כי‬
‫תמת רגליו‪ ,‬אז אתנפילת קדמיה בנפ״א‪ ,‬היינו סוד נפילת גזמן הגלות שהז״א הוא גגחי׳ כ״ר שהוא ח ץ ממקומו‬
‫אפיס שאמרנו שנופלץ גין הברכיס‪ ,‬להורות על ענץ ואינו דבוק ביסוד דנוקגא כנ״ל‪ ,‬אז היא פושה מריגה‬
‫הנפילה של המלכות וגנהא ישראל למטה במקום הרגלים וקטטה‪ ,‬כי אז היא נקראח ברייחא פל שם זה‪ ,‬ומפרש‬
‫מ״ל‪ :‬בנין צדיק דאיהו ח״י עלמין עני בנלותא‪ .‬דלהכי חקנו חכמים ללמוד ברייח״א‪ ,‬כדי לתקן פ״י‬
‫עיין )כמ״ח פרק ד משער מטי ולא מטי( בסוד הצדיק הלימוד הקלקול גג״ר וגגרייחא‪ ,‬ולפשוח חוחס לכ׳‬
‫אבד‪ ,‬כי בזק שהמלכות מחחרכח מבעלה גגלוחא‪ ,‬אז היסודוח‪ ,‬ולחקנס גםוד נשקו כ״ר פן יאנף כנ״ל‪ :‬דשבת‬
‫היסוד צדיק אבד‪ ,‬ט כאשר הז״א אינו מזדווג עם הנוקבא דאתוסף לעני )הגר״א( הגיה שצ״ל וחוםפח דשגח‬
‫דיליה נפסק שפע של היסוד צדיק ונשאר חרב ויבש‪ ,‬דאחוסף לעני וכד‪ ,‬וכוונחו גהמשך הדברים אלי‪ ,‬כי‬
‫כי או״א אין גוחנים לו השפעחי אלא כאשר ישפיע כמ״ש גשם כרייחא שהיא ע״ש המלכות נוקכא ח״א‪,‬‬
‫למטה להנוקגא ולא זולת עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה אמר הכא כי דגזס שהוא נקרא ג״ר נקראח איהי כרייח״א‪ ,‬כן הוא‬
‫המלטח נופלח על פניה‪ ,‬וחפול גנפ״א להחחנן על הגלות גס כשם חוספח״א‪ ,‬שהיא כינוי להמלכוח‪ ,‬דגשגח שנקרא‬
‫ועל עניוחא של היסוד צדיק חי עולמים שנפסק ממנו געלה מום״ף נקראח היא חוספת״א לגכי כל אדם‪ ,‬ולח״ח‬
‫השפע געוכ״ר וכאמור‪ :‬וצדיק כ ד אוהו לבר מאתריה הלומד תורה יש לו מדרגה זו גס גיומין דחול שמשיגץ‬
‫ע״י לימודם נשמה יתירה‪ ,‬ע״כ נקראת תוספת״א‪ ,‬על‬
‫אתמר כיח וכד‪ .‬לאחר שכריש דרושי שמעו כרים את‬
‫שם התום׳ גשמה שמשיגץ ע״י הלימוד וכדמפרש ואזיל‪:‬‬
‫ריג ה׳ דלעיל )סוף דףמ״גורישדףמ״ד( החחיל לפרש‬
‫דאתוסף לעגי דאיהו צדיק וכד ע״ל )חיקץ י״מ(‬
‫השמות של התנאים ואמוראים ולשון תני״א דאשכק‬
‫דף ל״ח םוף ע״א( דגשבת נוחנץ לכל צדיק תום׳ נשמה‬
‫בש״ם‪ ,‬הוא הוא־ עתה לפרש שאר השמות של סוגיות‬
‫יחירה גגחי׳ הלואה‪ ,‬דאע׳׳ג דאיהו עני דליח ליה מדיליה‬
‫הש״ם‪ ,‬ומפרש לשץ בריית״א ‪ fax‬מלשון ב״ר‪ :‬נשקו‬
‫כלום בכל ד ימי המעשה‪ ,‬הקב״ה אוזיף ליה גיום ש״ק‬
‫כר וכד‪ .‬עיץ )בפרדס בערכי הכינויים פ״ב ערך בר(‬
‫בבמ״ לוו עלי ואני פורע עיי׳׳ש ובכיאורנו שם‪ ,‬והכא אמר‬
‫שמפרש הענץ גזה דר״ל דיםוד דדכורא כשהוא גולה‬
‫דבשבח דאתוסף לכל צדיק נשמה יחירה בבחי׳ צדקה‪,‬‬
‫ממקומו נקרא בר לשץ חצץ‪ ,‬כי הצדק אגד מהר יחרב‬
‫והיינו שנותנים לו נשמה יקרה יוחד מכפי מעשיו שסיגל‬
‫ויגש עיי״פ‪ ,‬ועיץ )כשעה״פ פ׳ תולדות בפסוק ויריבו‬
‫באותו שמע בתורת צדקה לעני‪ ,‬ואמר דאיהו צדיק‪,‬‬
‫מעי גרד וגד‪ ,‬וגם׳ הליקוטים‪ ,‬וגלק״ת גתהליס בפסוק‬
‫היינו כמש״ל )דף מ״ב ע״ב( מאן עני דא צדיק עיי״ש‬
‫זכ נשקו בד פן יאנף( שמפרש על יסוד מוקגא כאשר‬
‫ובגיאורנו שם‪ :‬יום ה ש ב ת ודאי‪ .‬ר״ל כי ע״כ הזמן של‬
‫חסר הא׳ של גא״ר ונשאר ג״ר הוא גחוקף המגים‪,‬‬
‫השפפח הנשמה יתירה מ ח י ׳ צוקה לעני הוא מדאי‬
‫ואמר נשקו כ״ר שצריך לעשות חותם ליסוד ונוקנא ביום השבת‪ ,‬שהוא ביסוד צדיק שהוא גחי׳ מ מ י כנ״ל‬
‫שנקראת ב״ר‪ ,‬פן יאנף שלא ישלמו שם זמם להזמוג דשגת הוא ביסוד צדיר^ וכמש״ל )תיקח ד דף כ״א‬
‫עמה כמל מיי״ש‪ ,‬והכא דרש לה ליסוד דוטרא שנקרא ע״ג( פיי״ש ובביאותו שם‪ :‬דלית ליה מדיליה‪ .‬כמש״ל‬
‫‪ p‬בזמן שאיגי מזמוג ביסוד דנוקבא נקרא כ״ר‪ ,‬שהוא‬
‫שהתוספת‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא ח ד מ ש ת ן ]לף מ״ו ע׳׳א[‬ ‫הקוני‬ ‫ריב‬
‫לבההלא זמנא אתקריאת איכי תוספתא מסטרא ליום שכת כמה תוספות נחתין עמה לתלמידי חכמים‪.‬‬
‫לאתקריאו נשמות יתירות‪ ,‬הה״ל נשמת כל חי תברך את שמך י״י אלקינו וטי• יאלין )אמון(‬
‫למחיספחן לעמא קדישא בערב שבת ירתין נון ח״ח ביומין לחול‪ .‬ובהון אחעביל חול קלש ואלין אינון תוספות לקא‬
‫נחתין מחוספחא‪.‬‬
‫שכינתא איהי תקונא דגופא דקוב״ה איהי ברייתא‪ ,‬כד אתמר בה )רות ג( ותגל מרגלותיו‬ ‫לודאי‬
‫תוספתא‪ ,‬מסטרא דח״י עלמין דאיהי מוסף שבת‪.‬‬ ‫לאיהי‬
‫משנה‪ ,‬מסטרא דגופא‪ ,‬משנה תורה ודאי‬ ‫לאיהי‬
‫החקפחא מסטרא דדרועא ימינא דמלכא הה״ד )שמוח טו( ימינך י״י נאדרי בכח בנח‪ ,‬תרגום‬ ‫לאיהי‬
‫בחוקפא‬
‫הצרכה‬
‫באר לחי ראי‬
‫חבאן ישראל וגרמו לאסחלקח שכינחא‪ ,‬עלה אחמר‬ ‫שהחוספח נשמה בא לכל אחל בבחי׳ צלקה לעני‪ ,‬כי היא‬
‫בשכינתא תתאה ותגל מרגלוחיו עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הנא‬ ‫בא במלרגה גלולה יוחר מכפי ההכנה שמכין הצליק‬
‫להמשך הדרוש איהו ברייתא כד אתמר בה ותגל מרגלותיו‪,‬‬ ‫עצמו בו׳ ימי המעשה כנ״ל‪ .‬אתקרי איהו מוסף ש כ ת‬
‫והיינו כמש״ל שם דכד נחית לה לבר מאתרהא מדרגא‬ ‫היינו כמ״ש רבינו)בפרע״ח פ״כ משער השבח( כי עיקר‬
‫לדרגא עד דנחיח לרגלוי‪ ,‬ששם למעה היא לבר מאחרהא‪,‬‬ ‫הזווג חו״נ בשבח ביסול צליק היא בשעח חפלח מוס״ף‪,‬‬
‫ע״כ נקראח אז ברייח״א מלשון ב״ר‪ ,‬היינו למעה לרגלוי‬ ‫כי מוס״ף הוא מלשון יוס״ף שהוא ביסול צליק עיי״ש‪,‬‬
‫בנו״ה שהוא לב״ר מגופא‪ ,‬וכמ״ש )העערח צבי פ׳‬ ‫ולזה אמר כי ע״כ נשפע אז נשמוח יחירוח לצליקיס יוחר‬
‫שמוח( בביאור הדברים בזה‪ ,‬כי הגרייחו״ח הס מסערא‬ ‫מכפי ההכנה‪ ,‬בגין שכינחא שבעלה מזלווג עמה אז‬
‫דנו״ה ח״א שהם לב״ר מגופא‪ ,‬וע״כ אמר שזה סוד‬ ‫בחפלח מוס״ף ביסול צליק‪ ,‬וע״כ בא הנשמה בבחי׳‬
‫וחגל מרגלוחיו‪ ,‬שהרגלים הם נו״כ מפני שהם לב״ר‬ ‫הוספה יותר מכפי ההכנה כנ״ל ובההוא זמנא‬
‫מגיפה עיי״ש ואיהי תוספתא היינו כשמקבלת ההארה‬ ‫אתקריאת איהי ת‪-‬ספתא ר״נ שהמנכיה נקי־את‬
‫מיסוד דדכורא הנקרא יוס״ף מסערא דתפלת מוס״ף‬ ‫בשבח חוספח״א‪ ,‬מחמת קבלתה מיסוד דלכירא במוס״ף‬
‫שהוא ע״י היסוד צדיק חי עולמים כנ״ל משנה תורה‬ ‫דשבח הנקרא יוס״ף מסשרא דיסוד נדיק‪ ,‬ונשפע אז‬
‫ודאי‪ .‬ר״ל כי חורה הוא סוד ח״ח גופא שהוא עמודא‬ ‫ע״י נשמוח יחירוח לצדיקים כמה תוספות נחתין עמה‬
‫דאמצעיתא והמלכות היא סוד משנ״ה הורה מלשון משנ״ה‬ ‫לת״ח וכר‪ .‬ר״ל כי לכל ח״ח יש בחי׳ נשמה יחירה‬
‫למלך• ואיהי התקפתא וכו׳ ר״ל לשון מתקיף ליה‬ ‫בהיל‪ ,‬כמי שיש לכל ישראל בשבת‪ ,‬ובשבת נתיסף ככנ ה״ה‬
‫שנזכר כ״פ בסוגיות הש״ס‪ ,‬הוא ג״כ מרש לתיקון‬ ‫נשמה יתירה ביתרון יוחר ממה שהיה לו בחול‪ ,‬וע״כ‬
‫המלכות‪ ,‬בכה ובתוקפא כמו שהיה ביצמ׳׳צ שנאמר‬ ‫נקראת תוספת״א שהיא מלשון יתרון‪ ,‬ע״ש יתרון ותוס׳‬
‫ויוציאנו בכחו הגדול וגר‪ ,‬והעיקר הוא מסמרא דחסד‪,‬‬ ‫נשמיה שיורדין בשבת מיסיד צדיק שנקרא כ״ל ח״י כנ״ל‬
‫וכמ׳׳ש רביגו)בפרע״ח פ״ג משער הברכוח( דבכח החסד‬ ‫)בדף הקדים( ת ד א י שכינתא איהי תקדנא דגופא‬
‫ח״א שנשפע להמלכוח‪ ,‬נדחק החצוגיס והקליפוח וגבורוח‬ ‫דקב״ה‪ .‬ר״ל כי ע״כ נכונים דברינו שאמרנו דבזמן‬
‫הקשוח עיי״ש‪ ,‬ועיין )בזהר פ׳ וארא דף כ״ז ע״א(‬ ‫שמתקנים היסוד דדכורא שנקרא ב״ר בסוד נשקו ב״ר‪,‬‬
‫דיששכר דלעי באורייחא דאיהו ימינא‪ ,‬דכחיב ביה מימינו‬ ‫אז נקראת השכינתא בריית״א‪ ,‬וכן בזמן שמתקנים היסוד‬
‫אש דח למו עיי״ש‪ :‬םםטרא דדרועא ימינא דמלכא‪.‬‬ ‫דדכורא בתפלת מוס״ף שנקרא תוספו״ת‪ ,‬נקראת‬
‫וכמ״ש )בזכר <‪ t‬קרח דף קע״ח ע״א( בסוד כל אשר‬ ‫השכינתא תוספת״א וכאמור איהי ברייתא כד אתםר‬
‫חמצא ידך לעשוח בכחך עשה‪ ,‬דא איהו ימינא‪ ,‬כל״א‬ ‫בה ותגל מרנלותיו‪ .‬ע״ל )תיקון ע׳ דף קל״ב ע״ב(‬
‫ימינך ה׳ נאדרי בכח‪ ,‬ועיין)נזהר פ׳ שמוח דף י׳ ע״א(‬ ‫דנשמתא כשהיא בלבא אתקריאת מטרוניתא‪ ,‬כד נפקת‬
‫דלעת״ל יגיח מלכא משיחא קרבא בכל עלמא בימינא‬ ‫מלבא כפום עובדוי דב״נ‪ ,‬הכי נפיק לה מאתרהא‪ ,‬ונחית‬
‫לקב״ה הה״ד ימינך ה׳ נאדרי בכח עיי״ש‪ :‬הצרכה‪.‬‬ ‫לה לבר מאתרהא מלרגא ללרגא ומאבר לאבל עד דנחית‬
‫הוא הצריכוחא לאשכחן כ״פ בש״ס‪ ,‬לשון צריכא‪ ,‬ולא‬ ‫לרגלוי לאתמר עלה ותגל מרגלותיו ותשכב‪ ,‬כגומא‬
‫נצרכא‪ :‬מספרא דשםאלא וכד‪ .‬עיין )בפרדס בערכי‬ ‫לשכינחא לאחמר בה ‪-‬ובפשעיכם שלחה אמכם עיי׳׳ש‪,‬‬
‫הכנוייס סוף פי״ח‪ ,‬ערך צריכא( שכתב שכל צריכא‬ ‫וכיוצא מ ה כחוב לקמן )תיקון ל״א לף ע״ה ע״ב( כל‬
‫וצריכוחא‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא ח ד ועשרין ]דף מ״ו ע״א[‬ ‫הקוני‬
‫איהי מסטיא לשמאלא ובלרועא שמאלא אחיל כה יבלרועא ימינא אתקף ]אתקיף[ בה‪ .‬ויימא‬ ‫הצרכה‬
‫קומי שבי ירושלים‪.‬‬
‫ומסטרא רשמחלא יהיב לון צרכיהון בארעא מלנרא‬ ‫מסטרא דימינא איהי חוקפא לבר נש‬ ‫ועול‬
‫איהי בפומא למלכא הה״ל )דברים לב( שאל אביך ותיובחא לגביה הה״ל ויגלו ובה בר נש שואל‬ ‫שאלה‬
‫כענין ומשיב כהלכה‬
‫איהו בלבא‪ ,‬לחמן מחשבה‪.‬‬ ‫שמעתתא‬
‫חיקו‬
‫כ א ד לחי ראי‬

‫מז״ח דף ע״ה ע״ג( דשור דאיהו מסטרא לשמאלא איהו‬
‫ממנא על מדברא‪ ,‬וביה סיפק צרכיהון בארעא מדברא‬
‫עיי״ש‪ ,‬וביאור הענין הוא עפמ״ש רגינו )בפרע׳׳ח פ״ג‬
‫משער יוה״כ( דהמן שאכלו אבוחיגו במדבר היה מסטרא‬
‫דגבורה‪ ,‬שכל מזונות הוא מן בינה שהוא בשוד הגבורוח‪,‬‬
‫עיי״ש )ובלק״ח פ׳ וישב( בענין שר הטבחים‪) ,‬ובפרע״ח‬
‫פ״ט משער העמידה(‪ ,‬ועיין )בליקוט־ הש״ס ברכוח דף‬
‫ג׳ ע״ב בד״ה בני חיי ומזוני( שכחב דהמזון נמשך מחסד‪,‬‬
‫ומתגלה ע״י גבורות בסוד רב תבואות גכח שור עיי״ש‪,‬‬
‫ולזה אמר הכא דענין הספקה שהוא סוד ה ק דאכלו‬
‫ישראל במדברא שהוא ענין הפרנסה גשמיות שניזון האדם‪,‬‬
‫הוא נמשך מסטרא דשמאלא‪ ,‬היינו מבינה סטרא דגבורה‬
‫וכאמור‪ .‬שאלת‪ .‬מ׳ל האיבעיות שבגמ׳‪ ,‬וכמ״ש )מהר״ש‬
‫הנגיד במבוא התלמוד(• איחי בפומא דמלכא היינו‬
‫שכששיתלת צרכיה מבעלה‪ ,‬היא רק כשפיה הוא כנגד פיו‪,‬‬
‫וכמש״ל )סוף עמוד זה( בהאי זמנא דסלקא לפומא‬
‫דמלכא‪ ,‬מיד יתקיים פא״פ אדבר בו‪ ,‬והיינו כי בזמן שהיא‬
‫עולית אליו להיות עמו פנים בפנים‪ ,‬אז היא מדברת‬
‫עמו פא״פ‪ ,‬ושואלת ממנו צרכיה בפיה שפע קודש •‬
‫הה״ד שאל אביך היינו כמ״ש )בזהר פ׳ האזינו דף‬
‫רח״ן ע״ב( אביך דא קב״ה עיי״ש‪ ,‬ור״ל כי הצטרכות‬
‫המלכות היא ע״י השאלה ששואלת שפעה בפיה מהקג״ה‬
‫הנקרא אביך‪ ,‬וכאמור‪ .‬ותיובתא לגביה• )הגר״א(‬
‫גרס לגבה‪ ,‬כי תיובתא הוא מלשון תשובה‪ ,‬שבעלה משיב‬
‫לגבה על שאלתה• הה״ד ויגדך‪ .‬עיין )בזהר שם(‬
‫שדרש ויגדך שהוא יגלה עומקח דחכמתא עיי״ש‪ ,‬ולזה‬
‫אמר הכא להמשך הדרוש שע״י הלימוד מחקנץ להעלוח‬
‫המלכוח פב״פ‪ ,‬עד שהיא שואלח ממנו כל דבר הקשה‬
‫לה‪ ,‬והוא משיב לה עומקא דחכמחא ‪.‬וכאמור‪ .‬ובה‬
‫ב״נ שואל כענין ומשיב כהלכה‪ .‬הימו כי אס‬
‫האדם לומד תורה לשמה ומתלבש עצמו בהמלכוח‬
‫להעלותה לגבי בעלה פב״פ בסוד פא״פ אדבר בו‪ ,‬אז‬
‫הוא שואל מקוב״ה בעלה דמטמניתא‪ ,‬כענץ כל דבר‬
‫הקשה לו בלימודו‪ ,‬וקב״ה משיב לו כהלכה עומקא‬
‫דחכמתא‪ :‬ש מ ע ת ת א איהו בלבא וכד‪ .‬עי׳ בש״ס‬
‫)ברכות דף ד ע״ב( אגרא דשמעתחא סברא‪) ,‬ופירש״י(‬
‫שהוא‬
‫וצריכותא שבש״ס‪ ,‬הות ענין המשכת השפע וסיפוק‬
‫צרכיה של המלטת מבעלה עיי״ש‪ ,‬ואמר הכא שהיא‬
‫מסטרא דשמאלא המסייע לימינא‪ ,‬כי בימינא אין יכולץ‬
‫לעשוח בלא שמאלא‪ ,‬דבשמאל אוחז הדבר ובימין עושה‬
‫הדבר‪ ,‬והעיקר הוא הימין והשמאל הוא רק מסייע‪,‬‬
‫וכענין הצריכוחא שבש׳׳ס‪ ,‬דדבר הראשון ודאי הוא‬
‫עיקר הדבר‪ ,‬והב׳ צריך ג״כ‪ ,‬אבל אינו עיקר הדבר כמו‬
‫הראשון‪ ,‬וז״ש בדרועא שמאלא אחיד בה וטי‪ :‬ובדרועא‬
‫ימינא אתקף בה ויימא קומי שבי ירושלים עיין‬
‫)בזהר ויקרא דף ו׳ ע״ב( כמאן דאחיד בידא דחבריה‬
‫ויימא החנערי קום‪ ,‬כך הקב״ה אחיד בה בכנס״י ויימא‬
‫התנערי מעפר קומי שבי ירושלים עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר‬
‫הכא להמשך הדרוש שיהיה אחוז בה דייקא ביד ימץ שבה‬
‫עיקר הכח לעורר בה חוקפא להקים אוחה בכחו הגדול‬
‫והוא כי אף שמבואר )בפרע״ח פ״כ בסדר ברכח שמ״ע‬
‫מהחברים( בסוד ראה נא בענינו וכד כי גואל חזק אחה‪,‬‬
‫שהגאולה העחידה יהיה ביד חזקה במדח הגבורה עיי״ש‪,‬‬
‫אמנם יהיה הכל מסטרא דימינא‪ ,‬וכמ״ש )במד״חפ׳בשלח‬
‫בפסוק ה׳ ילחם לכס(‪ ,‬דבזק ישראל עושים רש״מ עושים‬
‫שמאל ימין‪ ,‬היינו שגס חוקף הדינים שמחגבר על שונאי‬
‫ישראל הוא מסערא דימינא‪ ,‬וע״כ נאמר בקי״ס הוי״ה‬
‫שם החסד שבימץ ילחם לכם• ועוד מםטרא דימינא‬
‫איהו תוקפא לבר נ ש וכד‪ .‬לאחר שפי׳ האחקפחא‬
‫והצרכה שבגמ׳ על המלטח שמקבלח שפעה מבעלה‪ ,‬ועל‬
‫הגאולה העחידה‪ ,‬הוא מוסיף ואומר שמרמז גם לעניגי‬
‫צורךהעוה״ז‪ ,‬ולשון התקפה מרמז כי כל צדיק וצדיק הוא‬
‫ממשיך ע״י לימוד חורחו כח וחחק לעמוד על המשמר‬
‫לעבודתו ית״ש‪ ,‬ואמר דענץ האתקפתא היא מרמז לבחי׳‬
‫כח דשריא על ראשיהון דצדיקיא הנזכר )בזהר פ׳ פנחס‬
‫דף מ׳כ ע״א( בסוד כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך‬
‫עשה‪ ,‬דא כח ה׳ דשריא על משא דצדיקיא לאשתדלא‬
‫ולמעבד רעותא דמאריה‪ ,‬בגין האי נהורא דבוצינא דאיהי‬
‫כ״ח דשריא עליה עיי״ש‪ ,‬והוא טמינא כמ״ש ימינך ה׳‬
‫‪:‬אדרי בכח‪ ,‬וכמ׳׳ש )בסימר( בטונח יממך ה׳ חרעץ‬
‫אויב‪ ,‬ונמל)דף נ׳( עוד מזה‪ :‬ומםמרא דשטלא יהיב‬
‫לון צרכיהון בארעא מדברא‪ .‬היינו כמ״ש )בחקונים‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ״ו ע׳׳א[‬ ‫הסוני‬ ‫ריר‬
‫איהי כד אסתלק מלכא מעה‪ .‬הה״ד )תהליס לט( נאלמחי דומיה החשחי מטוב‪ .‬ובה צליתא בחשאי וכד‬ ‫תיקו‬
‫איהו חיקו‪ .‬אחמר גה )משלי א( אז יקראנני ולא אפנה‪.‬‬
‫‪ TD‬שריא גה יקו״ק‪ ,‬אחקריאח הגדה‪ ,‬בההוא זמנא אז חקרא וי״י יענה‪.‬‬

‫אחקריאח כד לא יהא קושיא ומחלוקח הה״ד )ישעיה מ( כל גיא ינשא וכל הר וגגעה ישפלו והיה‬ ‫שטה‬
‫הטקכ למישור‪.‬‬

‫אחקריאח מכמה גוונץ‪ .‬איח גני נשא דמשחדלין גאורייחא דבפ״פ לשמה‪ .‬ואינון געלי אומנות לגגה‪.‬‬ ‫פסק‬
‫איח‬

‫כאד לחי ראי‬

‫מזדווג עמה גגחי׳ פנים בפנים דגר הוי׳׳ה עמכם‪,‬‬
‫ודרש שגחי׳ זו הוא גסוד מגי״ד מישרים שהוא סוד‬
‫הגד׳׳ה‪ ,‬ואז נאמר אז חקרא וה׳ יפנה‪ ,‬כי שריא בה‬
‫הוי״ה‪ ,‬וכמש״ל )תיקון י״ח דף ל״ג פ׳׳ב( בסוד אדנ״י‬
‫שפחי חפחח‪ ,‬זכאה איהו מאן חכי לאעלא להיכליה‬
‫דקב״ה דאיהו היכל הוי״ה דשריא בצלוחא דאיהו אדנ״י‪,‬‬
‫דכד פומא פחח גצלוחא כשכינחא נאמר אז חקרא וה׳‬
‫יענה מיד עיי״ש וגגיאורנו שס כד לא יחא קושיא‬
‫ומחלוקת היינו כי שטה הוא קו ארוך גרוחכ היריעה‬
‫כשפחיות ישר בלי פקמומית של קושיוח ומחלוקח‬
‫ומריבה אשר זה נופה לכאן חה לכאן‪ ,‬כשיהיה במל‬
‫אחחח החצוניס בהמלכוח שמהם נמשך הקושיוח‬
‫והמחלוקח כמש״ל )דף מ״ד פ״א( פיי״ש ובביאורנו‬
‫שס• כל גיא ינשא וכד שלא יהא מחלוקח שהוא‬
‫פנין גבהוח ונמיכוח בהלכה א׳ מחבירו בשטחיוח ה א ק‬
‫שהיא המלכות‪ ,‬אלא כלס שויס לפובה לא זה למפלה‬
‫מזה‪ ,‬ולא זה נמוך מזה פסק אתקריאת סכמה גוונין‬
‫וכד פיק )ברפ״מ פ׳ צו דף כ״ז פ״ב( שהח״ח הלומדים‬
‫תורה ומקשים קושיוח ומחרציס‪ ,‬הוא כדרך החיימיס‬
‫האומנים הפושים מלבושים להכלה לקשמה‪ ,‬שמחחכק‬
‫ופסקין לה בכמה פסקוח‪ ,‬ולבחר מחקנק לק ומפרקק לק‬
‫בכמה פרוקק כל אומן ואומן לפוס אורחיה‪ ,‬וכן הוא‬
‫בלימוד חוה״ק‪ ,‬שהח״ח הפושין חכשיטי כלה בפלפולם‬
‫בהחורה‪ ,‬יש מהם בחי׳ אומנים שמחחכק הפרקים‬
‫והמשניות לכמה פסוקות וקושיות‪ ,‬ויש מהם אומנים‬
‫שמפרקין לכל אלו הקושיות והספיקות דלהק ופי״ז‬
‫א ו ח ה ‪ , 3 r a 3‬וסליקח הכלה‬
‫הפליונה שכינחא חחאה קדם מלכא פלאה שלימא בכלא‬
‫מלבושהא ובחכשיפהא‪ ,‬פיי״ש ובדברינו לפיל )בהקדמה‬
‫דף י״א ע״ב בד״ה ובגק דלאו כל קושיות שוק( ולזה‬
‫אמר דלאו דוקא בח״ח הפושק בפי׳ מלבושים להכלה‬
‫הוא כן‪ ,‬דגם הח״ח שהם בחי׳ האומנים הבונים בנינים‬
‫והיכלוח למלכא ומסרוניתא‪ ,‬וכן הח״מ העושים כלי‬
‫זיק לצורך תכסיסי המלכות‪ ,‬הוא ג״כ באופן זה שהוא‬
‫ג״כ כדרך האומנים מנושים ההיכלות והחריסק שפושק‬
‫כמה‬
‫הב‬ ‫‪3‬‬
‫שהוא מחש ל י ן שעמו של דגר עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר‬
‫דלימוד שממחחא לחשוב להבין גשמפחחא פעמו של‬
‫דבר‪ ,‬הוא חלוי בלבא‪ ,‬והיינו כמש״ל )תיקון פ׳ דף‬
‫ק״ל ע״א( דבבינה חליא שמיפה פיי׳׳ש‪ ,‬והיינו לחשוב‬
‫ולהבין שמעחחא‪ ,‬הוח חלוי בלבא דחמן מחשבה שהוא‬
‫חושג גלגו להגין טעמו של דגר‪ ,‬וכמ״ש רגינו )בע״ח‬
‫פ״ד משער פרצופי זו״נ וכשאר דוכחי( תיקו איחו‬
‫וכד עיין )ברפ״מ פ׳ צו דף כ״ז ע׳׳ג( דחיקו הוא‬
‫מלשק שחיקה כמו שחוק כך פלה במחשבה עיי״ש‪,‬‬
‫והיינו כי חיקו פי׳ חהא קאי ואיני יודפ להשיב‪ ,‬וכמ״ש‬
‫)מהר״ש הנגיד במבוא החלמוד(‪ .‬כד אסתלק מלכא‬
‫מינח ואינו משפיפ לה המוחין הנמשך מהדפח‪ ,‬וחסר‬
‫לה הדפח שחדפ להשיב ולפשופ האיבפיוח והספיקוח‬
‫חח״ד גאלמתי ת מ י ח החשתי מטוב היינו כמ״ש‬
‫רבינו )בפרפ״ח פ״ד משפר הקדישיס( בסוד נאלמח״י‬
‫דומי״ה‪ ,‬דכשנסחלק המוחין דילה שהוא אותיות י״ק‬
‫מן השם אלקי״ס‪ ,‬נשארח אל״ם‪ ,‬בסוד וכאל״ס לא יפחח‬
‫פיו‪ ,‬וזה נאלמח״י דומי״ה‪ ,‬דו״ס י״ה פיי״ש‪ ,‬ולזה‬
‫אמר הכא שזה סוד תיק״ו‪ ,‬דבזמן שנסחלק ממנה המוחין‪,‬‬
‫היא שוחקח ואינה משיבה נהשואל ממנה כל ספק‬
‫כנ״ל ובה צלותא בחשאי‪ .‬היינו כשהיא למפה ובלא‬
‫מוחק ואין לה חיתוך הדיבור רק בבחי׳ נאלמחי דומיה‪,‬‬
‫ופ״כ צריכק להחאמן בחפלה פ״ז לחקנה ולחח לה מוחק‪,‬‬
‫ומיין)בפטרת צבי פ׳ ויקהל דף ר״ב בד״ה תרק קלק(‪:‬‬
‫וכד איחו תיקו‪ .‬היינו כשאינה מתוקנת כראוי ואינה‬
‫ראויה שבפלה ישפיפ לה המוחק מ״ל‪ :‬אתמר בה אז‬
‫‪ p‬המלבושים ומחקנק‬ ‫ם( דכד‬
‫צדק חרב ויבש בח״י ברכאק דצלוחא‪ ,‬אחמר לגביהו‬
‫אז יקראונני ולא אפנה פיי״ש ובביאורינו שם כד‬
‫שריא בה הוי״ה אתקריאת הגדה‪ .‬פיק )בזהר פ׳‬
‫לך דף פ״ו ע״ב( דהגדה הוא בח״ח דאיהו דרגא‬
‫פנימאה דשליע על דיבור‪ ,‬ודא איהו מגיד מישרים‪ ,‬מאן‬
‫מישרים‪ ,‬דא דרגא דיפקב פיי״ש‪ ,‬חה הוא ביאור‬
‫הדברים כאן שאמר דהגדה הוא היפך מחיקו‪ ,‬כי הוא‬
‫מרמז שבפלה שהוא ת״ח דרגא דיפקב דשליפ פל דיבור‬
 ‫רטו‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ןדף מ׳׳ו ע׳׳א[‬ ‫הקוני*‬
‫דפסקין בה אבנק כטורין וסלפין הקיפין ולבתר דפםקין לק מתקנין לון בכמה פמקץ‪ .‬ופלייהו אחמר‬ ‫אית‬
‫)לברים כז( אבנים שלמות תבנה‪ .‬ועבדין בהון כמה בכינין למלכא ולמטרוניחא לדיירא בינייהו‪.‬‬
‫לאית פסקות דאינון לבושין דמטרוניתא‪ .‬וחתכין לון לכמה סטרין‪ .‬ולבתר מתקנץ לון בכמה פרוקץ לאתחזאם‬
‫בהון מטרוניתא קדם מלכא‪ .‬בההוא זמנא )ראשית ט( וראיתיה לזכור ברית פולס‪ .‬ואלין אינון לבושץ‬
‫דכהנא‪ .‬דאינון ארגפ בגרי לבן וארבפ בגדי זהב‪.‬‬

‫דאינון מיימחץ‬ ‫דפסקץ וחתכין בהון בלישנהון‬ ‫פסקות מאלין מארי תריסין דקא אתיין לבי מדרשא‬ ‫לאיר!‬
‫וסייפין‬
‫גאו• ל ח י ראי‬

‫אותיות אדנ״י פיי״ש‪ :‬וחתכין לון לכסח סטרין‪ ,‬ולסחר‬ ‫כמה פסקוח וחחכין לכמה חחיכוח‪ ,‬ולבחר מחקניס‬
‫מתקנין לון בכסח פרוקין היינו כדרך המפלפלים‬ ‫ומחברים האוהל להיוח אחד‪ ,‬וכן הכלי זיין שיהיה‬
‫בנגלות התורה‪ ,‬כן פושין גס הלומדים חכמת הקבלה‪,‬‬ ‫מתוקן כראוי לפני המלך‪ ,‬והכל נכלל בחיבח פסק‪:‬‬
‫שמקשים כמה קושיוח וסחירוח ואח״כ מתרצים ומחברים‬ ‫אית דפםקין בח אבנין‪) .‬הגר״א(‪ ,‬מוחק חיבח אית‬
‫הנפרדים‪ ,‬ופושים יחודים וציניס ופרחים להלביש את‬ ‫והד של דפסקין‪ ,‬שצ״ל ופסקין בה‪ ,‬ומ׳ל כי המשחדלין‬
‫המטרוניחא• בחחוא זמנא וראיתיח לזכור כרית‬ ‫בלימוד חורה שבפ״פ משנה וגמ׳‪ ,‬הס בחי׳ האומנים‬
‫עולם‪ .‬וכמש״ל )דן> נ׳׳ז ט״‪ (3‬בההוא זמנא דאחקשמת‬ ‫הבנאים שבונים בנינים והיכלוח למלכא ומטרוניחא‪,‬‬
‫באלין לבושין דכפרה‪ ,‬אחמר וחלבש אסחר מלכוח‪ ,‬ובהון‬ ‫ע״ד שאמרו א״ח בניך אלא בוניך‪ ,‬וכן הוא בש״ס‬
‫פאלח לפני ולפנים‪ ,‬ובהון נשאה חן בפיניו‪ ,‬ומי׳׳ז‬ ‫)שבח דף קי״ד( דהח״ח נקראים בנאים פיי״ש‪ ,‬ופי׳‬
‫וראיחיה לזכור בריח פולס‪ ,‬היינו שמיחד בפלה פמה‬ ‫גש״ס )ב״ב דף קמ״ה פ״ב( מסיפ אבנים‪ ,‬אלו בפלי‬
‫ביסוד צדיק פיי״ש ובביאורנו שם‪ .‬דאינון ד כגדי לכן‬ ‫משנה‪) ,‬ופירש״י( ששונה משניוח כל היום ומחקשה‬
‫וד׳ בגדי זחב פי׳ שפ״י הלימוד בחכמח הקבלה‪,‬‬ ‫בטעמיהם ואינו יודפ לפרש פיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫מיחדיס ר אוחיוח הוי׳׳ה סיד ד בגדי לבן‪ ,‬פס ה ד‬ ‫שהלומדים תורה שבע״פ משניוח וגמ׳ ומחקשים בהם‬
‫אוחיוח אדנ״י שהם סוד ר בגדי זהב כנ׳׳ל‪ .‬ואיח‬ ‫ונותנים אל לבם להבין טעמיהם‪ ,‬הם בחי׳ הבנאים‬
‫פסקות מאלין מארי תריסין וכו׳ היינו כמ׳׳ש‬ ‫שדרכם לסתת אבנים גדולים וסלעים תקיפים כדי‬
‫)בחיקוניס מז״ח דף פ״ו פ״א( וכמה מארי חריםץ‬ ‫ליישר ולאשר המין‪ .‬ועליחו אתמר אבנים שלימות‬
‫מחכנשין לגבייהו בבהמ׳׳ד ופסקין פליה כמה פסקץ‬ ‫תבנח ע״ל )דף ס״ב ע״א( שדרש בפסוק זה אבנים‬
‫בקלוח וחמורוח דיליה וכד‪ ,‬וכמזץ נפקין מאן מצח‬ ‫שלימות תגנה‪ ,‬אית אבן דאורייתא דאתמר בה והאבן‬
‫קרבא וקטיל לחויא יהא הלכה דיליה‪ ,‬וכמה הלכוח‬ ‫הזאת שהוא מסטרא דעמודא דמצעיתא ואית אבנא‬
‫פסוקוח אינון פיי״ש‪ ,‬וכ״כ לפיל )דף מ׳׳ג פ״א( כמה‬ ‫מסטרא דשכינתא דאתמר עלה אגן שלימה וצדק וגו׳‬
‫גגרין מארי חריסין אחכנשו במ מדרשא לאגחא קרבא‬ ‫ועלה אתמר על אגן א׳ שגעה עיניס עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר‬
‫פס חויא בגינה‪ ,‬וכמה חמסץ אחפבידו פםקוח בגץ‬ ‫הכא דע״ז אתמר אגניס שלימות תכנה‪ ,‬היינו כי יש‬
‫ברחא דמלכא וקטיל לחויא פיי׳׳ש ובביאורנו שס‪ ,‬ולזה‬ ‫כמה משניות שהם אכניס מסטרא דדכורא‪ ,‬ויש כמה‬
‫אמר הכא דחין מבפלי אומניוח שהם בחי׳ בומס בחים‬ ‫משניות שהם אגניס מסטרא דנוקכא‪ ,‬והלומדים צמכין‬
‫ומגדלות‪ ,‬היינו הלומדים להבין טפמי המשניות והגמרא‪,‬‬ ‫לסתת האכניס ולמצוא מעם לכל משנה ולמות היכלין‬
‫וגס אוחן הלומדים חכמת הקבלה ופושים ציצית ופרחים‬ ‫למלכא ומטמניתא גאבניס שלימוח גגחי׳ דגר ולא חצי‬
‫להלביש אח המטרוניתא‪ ,‬יש פור מדרגה בח״ח שהם‬ ‫דגר‪ ,‬ולא יצא גחח״י דגר שאינו מתוקן כל צרכו‪:‬‬
‫לומדים חורה בדרך פלפול לאגחא קרבא פס הקליפוח‬ ‫ועבדין בחון כמח בנינין לםלכא ולמטרוניתא‪ .‬היינו‬
‫כ מ ל והס נקראים מארי תריסץ כמל‪ :‬בלישגחון‬ ‫כמש״ל )בהקדמה דף ג׳ ריש ע״א( וכארעא קדישא‬
‫דאיגון פרומחין וסייפין‪ .‬למיל)דף גמד נמב( אמד‬ ‫איהו יחודיה וביחיה ולאו מלון ואכםניא‪ ,‬אלא כפום‬
‫דהא לישמן איכון כפטישין דמחאן וכד‪ ,‬והכא אמר נ מ ס‬ ‫ההוא ב״נ דחיקן לה‪ ,‬עיי״ש וגגיאורנו שם• דאינץ‬
‫כרומחץ וסייפין‪ ,‬שכן צורח הלשון שמוציא פ״י ממרי‬
‫לבושין דמטרוניתא וכד‪ .‬וממש גס זה לעיל‬
‫התורה הוא כרומח וסייף‪ ,‬ועיץ )סהר פ׳ פקב דף‬
‫)גהקדמה דף ג׳ ע׳׳ב( קום אליהו חקץ לכושי מלכא‬
‫פר״ב פ׳׳א( שכתב שם כדבמם אלו פל הבאים למהכ״נ‬
‫ומטרוניתא‪ ,‬ועיי״ש בגיאותו דע‪/‬ע חידושי חורה גלימוד‬
‫וקורץ ק״ש שמגיחין גבמן מ ח י ץ קרגא ברומחים‬
‫הקגלה‪ ,‬טושץ למפץ למלכא ומטמניחא שהם סוד מ‬
‫וסייפין בקשחא ובקירטא מם החיצונים‪ ,‬ו ק הובא לפיל‬
‫בגדי ז ה ב ו ד מ ד י ל ק ‪ ,‬שהם ס ו ל ד אותיות הוי״ה ומ‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]רף מ״ו ע״א[‬ ‫הקוני*‬ ‫רטז‬
‫לאינץ אורייתא לבכחב ואורייתא‬ ‫וביכשתא‬ ‫כמגיחי קרבא בימא‬ ‫וסייפין ואלין אינון פרשיין ותקיפין‬
‫לבעל פה‪.‬‬
‫?כאין אינון אם מלכא » בינייהו‪ .‬לאיהו עמולא לאמצעיתא כליל תרין תורות לאינון תורה שבכתב ותורה‬
‫‪(t‬‬

‫שבעל פה לאתייהיבו מימינא ל> ומשמאלא לביה נצחין קרבא ווי לון לאלין ליעלון לאגחא קרבא‬
‫בתרין תורות בלא מלכא לעלייהו אתמר )תהלים יט( אין אמר ואין לברים בלי נשמע לא> קולם‬
‫שבעל פה ואיהי מלגאו הה״ל)שם מה( כל כבולה בת מלך פנימה‬ ‫בעלי אומניוח משחכחין בתורה‬ ‫כל‬
‫איהי‬

‫פזור לחי ראי‬

‫וטשמאלא היינו כמש״ל )בהקלמה רף י״א ע״ב(‬
‫לחורה שבכחב אתיהיבת מסטרא לימיגא לאיהו‬
‫חסל‪ ,‬ותורה שבע״פ אתייהיבת מסטרא לשמאלא לאיהו‬
‫גבורה עיי״ש ובביאורנו שם• דביח נצחין קרבא‬
‫פי׳ בעמולא לאמצעיחא שמחבר הב׳ עטרין לחו״ג‪,‬‬
‫וכמ״ש )ברע״מ פ׳ פנחס רף יכ״ג ע״א( בסול ה׳ איש‬
‫מלחמה‪ ,‬שע״י ח״ח לכליל חו״ג שהוא סול חרחין שמהן‬
‫הוי״ה אלנ״י היה המלחמה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר גם הכא‬
‫שאם לומלים הב׳ תורות שהוא עטרא לחו״ג בכוונה‬
‫רצויה לשמה‪ ,‬ונחיח עליה קב״ה שהוא ח״ח עמולא‬
‫לאמצעיתא‪ ,‬אז ביה נצחין קרבא בסול הוי״ה איש‬
‫מלחמה מ״ל • ווי לון לאלין וכר ר״ל לאלין שלומלים‬
‫הב׳ חורוח שבכחב ושבע״פ שלא לשמה ובלא טונה‪ ,‬רק‬
‫לקנחר או לאתה פניה ח״ו‪ ,‬שאז לימולם הוא בלא‬
‫מלכא שאינם מיחלם חו״ג‪ ,‬ולא נחגלה האור א״ס‬
‫ביניהם ולא נחיח קב״ה עלייהו‪ .‬דעלייחו אתמר אין‬
‫אומר וכר‪ .‬עיץ )בקה״י ערך לבור אוח ‪ (0‬שכחב‬
‫ליבור הוא חורה שבכחב‪ ,‬ואמירה הוא חורה שבע״פ‪,‬‬
‫ולכך מוזכר חמיר בחורה שבכחב וילבר ה׳ אל משה‬
‫לאמר עיי״ש‪ ,‬והנה נולע ממש״ל )בהקלמה רף ב׳ ע״ב‬
‫וברע״מ פ׳ פנחס רף רכ״ז ע״א וע״ב( בסול קול ה׳‬
‫על המים‪ ,‬לקול הוא סול עמולא לאמציעחא ומים‬
‫הוא התורה‪ ,‬שעליות החורה שהוא מים הוא ע״י‬
‫עמולא לאמצעיתא שנקרא קול עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫להמשך הלרוש‪ ,‬כי מי שאינו לומר הב׳ תורות שבכתב‬
‫ושבע״פ סול אמירה וליבור בטונה ולשמה‪ ,‬והוא בלא‬
‫מלכא‪ ,‬אז אין אומר ואין לברים‪ ,‬שלא נחשב לו הב׳‬
‫חורוח‪ ,‬בלי נשמע קולם שאין האור א״ס שהוא בחי׳‬
‫עמולא לאמצעיחא סול קול עמו להאיר לו ולהעלוח‬
‫לימול חורחו למעלה וכאממ‪ .‬כל בעלי אומניות‬
‫משתכחין בתורח שבעל פח‪ .‬זה קאי עמש״ל ואינץ‬
‫בעלי אומניוח לגבה איח רפסקין בה אבנין וכף ואיח‬
‫לפבלין לבושץ ואיח מ א מ חריסץ וכר‪ ,‬ואמר רכל‬
‫בעלי אומניוח הנזכרים הם רק בלומדי חורה שבע״פ‪,‬‬
‫ט ע ק ר עמלה של כ״א ואחל לפוס לרגא ליליה מה‬
‫שיש לו לעמל אח ה׳ בלימור החורה‪ ,‬הוא רק לחקן‬
‫אח המלכוח שהיא סור חורה שבע״פ ואיהי מלגאו‪.‬‬
‫עוץ‬
‫)רף מ״ג ע״ב ובהקלמה דף י״א ע״א(‪ ,‬והנא אמר זאח‬
‫על הח״ח הבאים לביהמ״ל ללמול חורה ולחלש חילושי‬
‫חורה בלרך הפלפול כנ׳׳ל ועי״ז מגיחין קרבא כנ״ל•‬
‫ואלין אינון פרשיין ותקיפין וכו׳ )הגר״א( גרס‬
‫ואלין אינון פרשיין חקיפץ למגיחין קרבא וכר‪ ,‬ור״ל‬
‫שהח״ח מארי חריסין הם בחי׳ פרשים הגבירים הרוכבים‬
‫על סוסים ללחום עם החיצונים‪ ,‬וכמש״ל )רף מ״ג‬
‫ע״ג(‪ ,‬לאינון מגיחין קרבא בסוסוון‪ ,‬ועיי״ש בביאורנו‬
‫שהבאחי מלברי )החיקונים מז״ח רף ע״ל ע״ב וע״ג(‬
‫לבזמנא לצליקייא מחעסקין באורייחא‪ ,‬כל אינון הבלים‬
‫לסלקין מפומיהון באורייתא‪ ,‬כמה נשמתין לבההוא‬
‫עלמא רכגן עליהו ומחלבשין בהו‪ ,‬וקלין וליבורין‬
‫לאורייחא אחעבילו לץ כםוסוץ ורכבין עליהו וכר עיי״ש‪,‬‬
‫ולזה אמר שהח״ח הלומלים בביהמ״ל ומפלפלין זע״ז‬
‫מ״ל‪ ,‬הם בבחי׳ פרשים הגבורים שכנה נשמחן רכבין‬
‫על קלין וליבורי אורייחא שלהם לעלוח למעלה כמגיחי‬
‫קרבא כימא וביבשתא‪ .‬פי׳ כמו שלרך העורכים‬
‫מלחמה ללחום בין בים ובין ביבשה‪ ,‬כן המארי חריסץ‬
‫עובלים עבולח ה׳ בבחי׳ מלחמה נגר החיצונים‪ ,‬שלוחמים‬
‫בין בים ובץ ביבשה‪ ,‬וכמש״ל )רף מ״ג ע״א( שהצליק‬
‫העומל ללחום נגל החצונים לקטול לחויא חיליה בין‬
‫בימא ובין ביבשחא עיי״ש דאינון אורייתא דבכתב‬
‫ואורייתא דבע״פ‪ .‬היינו כמש״ל )תיקון מ״ב רף פ״ב‬
‫ע״א( בסול ונהר יוצא מעלן להשקות את הגן איהו סול‬
‫הג״ן סלרים לאורייתא לבכתי‪ ,‬ונהר היוצא ממנו איהו‬
‫סול תורה שבע״פ עיי״ש‪ ,‬הנה מבואר לתורה שבכתב‬
‫הוא סול בחי׳ יבשה‪ ,‬וחורה שבפ״פ הוא סור בחי׳‬
‫נהר וים‪ :‬זכאין אינון אם מלכא ביניחון וכר‪ .‬היינו‬
‫כמש״ל )בהקלמה רף ג׳ ע״א( לע״י כוונה רצויה להא״ס‬
‫ב״ה לצורך יחול העולמוח שהוא יחול נעלם‪ ,‬נחיח עליה‬
‫קוב״ה ומחבר הב׳ קוים ימין ושמאל ונעשה יחול זו׳׳נ‪,‬‬
‫עיי׳׳ש ובביאורגו שם‪ ,‬ולזה אמר גם כאן כי מי שלומל‬
‫הב׳ חורוח שבכחג ושבע״פ שהוא מסטרא לימץ ושמאל‪,‬‬
‫אם הוא לומל בטונה לעשוח נחח מ ח להא״ס ב״ה‪,‬‬
‫אז נחיח עליה קב״ה ומאיר עליו מאור א״ס ב״ה‪ ,‬שהוא‬
‫סול פמולא לאמצעיחא לכליל ומיחל לון לב׳ קוים ימינא‬
‫ושמאלא שהוא יחול זף׳נ‪ :‬דאתייחיבו מימינא‬
 ‫ריז‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]יף »״ו ע׳׳א וע׳׳נ[‬ ‫הקוני‬
‫הלכה דמלכא‪ .‬כר איהי אזלח גביה כתרין שוקין דאיגון חרי סמכי קשוט‪.‬‬ ‫איהי‬
‫סליקת בגופא כתרין דרועוי דמלכא‪ ,‬אחקריאח קבלה‪.‬‬ ‫לכל‬
‫נשיקת ליה בפומיה‪ ,‬אתקריאת אורייתא דבעל פה בההוא זמנא דסלקא לפומא דמלכא‪ ,‬מיד יתקיים‬ ‫לכל‬
‫ברעיא <צ מהימנא )במדבר יג( פה אל פה אדבר בו‪.‬‬ ‫ג(‬

‫קמת על רגלהא בגלותא בתראה‪ ,‬אתקריאת הלכה למשה מסיני‪.‬‬ ‫כל‬

‫שרייא בדרועוי ]דף מ״ו ע״ב[ דמלכא‪ ,‬אתקריאת קבלה למשה מסיני‬ ‫לכל‬
‫וכד‬
‫מאד לחי ר א י‬

‫שעושין לה קבל׳׳ה שבעלה מקבל אותה בין תרין דרועין‪,‬‬
‫וכמש׳׳ל )בהקדמה דף י״ד ע״א( ולמיזל לה לגבי בעלה‬
‫למהוי לה קבל׳׳ה בדרועוי ועיי״ש בביאורמ‪ ,‬דר״ל דרק‬
‫ע״י לימוד הקבל״ה עושה להמלכות מעלת הקבלה‪,‬‬
‫שמקבל לה בעלה בין תרין דרועוי‪ .‬וכד נשיקת ליח‬
‫בפומיה וכו׳ היינו כי הזווג היותר גבוה מכל הזיווגין‬
‫הוא זווג הנשיקץ‪ ,‬שהוא זווג הג״ר דדכר‪ ,‬עם הג״ר‬
‫דנוקבא‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בלק״ת פ׳ וירא‪ ,‬ובע״מ פ״ט‬
‫משער מ״נ ומ״ד( בסוד ישקני מנשיקות פיהו עיי״ש‪,‬‬
‫ואמר בזה שהמדרגה היוחר גבוה בלימוד החורה הוא‬
‫הלומדים חכמח הקבלה לשמה לפשוח יחודיס בעולמוח‬
‫העליונים בסוד יחוד נעלם‪ ,‬שהם מעלין אח המלכוח‬
‫בהעליה הג׳ שהוא חב״ד ששם הוא זווג נשיקין‪ ,‬ולזה‬
‫אמר כד נשיקת ליה בפומיה‪ ,‬היינו שעושים יחודיס‬
‫עליונים בלימודם בסוד ישקני מנשיקות פיהו שהוא‬
‫בחב״ד כנ״ל אתקריאת אורייתא דבעל פח ע״ל‬
‫)בהקדמה הב׳ דף י״ז ע״ב( מלכות פה ותורה שבע״פ‬
‫קרינן לה‪ ,‬ואמר הכא שהמלכות אתקריאת תורה שבע״פ‬
‫רק כשלומדים אותה לשמה במדרגה היותר גבוה לעשות‬
‫יחודיס בעולמות העליונים‪ ,‬שהוא סוד הנשיקין בבחי׳‬
‫ישקני מנשיקוח פיה״ו וכאמור‪ .‬מיד אתקיים ברע״ט‬
‫פח אל פח אדבר בו היינו כמ״ש רבינו )בלק״ח פ׳‬
‫בהעלוחך( בפסוק פא״פ אדבר בו‪ ,‬שמשה רבינו זכה‬
‫לעשוח זווג העליון היוחר גבוה שהיא בבחי׳ פא״פ אדבר‬
‫בו עיי״ש‪ ,‬והיינו בסוד ישקני מנשיקוח פיה״ו וכאמור‬
‫כד ק מ ת על רגלחא וכף‪ .‬היינו כמש״ל )בהקדמה‬
‫דף י״א ע״ב( כי המלכוח אחקריאח רק ע״ש מקום‬
‫עמידחה לפי ענין קבלח שפעה מבעלה‪ ,‬וכד אחנטילח‬
‫מהאי חכמה וכד עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר גם‬
‫הכא דע״י הג׳ בעלי אומניוח‪ ,‬הלומדים חורה הלכה‬
‫וקבלה והעושים יחודיס בעולמוח העליונים כנ״ל‪ ,‬משנים‬
‫בכמה פעמים שמה למעליוחא‪ ,‬והיינו שע״י לימוד‬
‫הלכה בפשטות שמעלין המלטת בנה״י ח״א סוד הרגלים‬
‫ששם בחי׳ הליכ״ה נקראח המלכות הלכ״ה למשה מסיני‬
‫מלשון הליכ״ה וכאמור‪ .‬יכד שדיא בדרועוי דמלכא‪.‬‬
‫היינו שמצד הלומדים חכמח הקבל״ה שמקבל״ה בעלה‬
‫בחג״יז‬
‫עיין )ברע״מ פ׳ פנחס דף רמ״מ ע״ב( שהמלכות שהיא‬
‫סוד סיהרא‪ ,‬היא מרומז בצורת אות כ׳‪ ,‬ולפעמים‬
‫קרניה למעלה‪ ,‬לזמנין לצד מזרח‪ ,‬ולזמנין לצד מערב‪,‬‬
‫ונגיד עליה נקודה מסטרא דמכמה‪ ,‬וההוא נקודה‬
‫איהי לזמנין כסא למיתב עליה‪ ,‬ולזמנין שרפרף להדום‬
‫רגליו‪ ,‬ואמאי אתקריאת לבנ״ה‪ ,‬ע״ש ליבו״ן הלכה דאיהי‬
‫מלגאו‪ ,‬דאיהי כל כבודה בת מלך פנימה עיי״ש‪ ,‬ור״ל‬
‫דכל השינויס ששנינו כאן דלפעמיס קרניה למזרח‬
‫ולפעמים למערב וכד‪ ,‬וכן מה שנקודת החכמה מאיר‬
‫בה לפעמים להיוח בבחי׳ עטרה‪ ,‬ולפעמים במזי׳ כסא‬
‫וכד‪ ,‬וכן מה שצריכין ללבנה בסוד ליבון הלכה‪ ,‬כ״ז‬
‫הוא רק בחצוניוחה והמלבושים שלה‪ ,‬אבל היא בעצמוחה‬
‫ופנימיותה לא אשתנית בסוד כל כבודה בת מלך פנימה‪,‬‬
‫ולזה אמר גם כאן דכל מ״ש שיש אומנים שינוים זמ״ז‬
‫בענין לימוד הלכה לחקנה‪ ,‬שיש אומנים שהם בבחי׳‬
‫בנאים‪ ,‬ויש אומנים שמחקנים מלבושים‪ ,‬ויש שעושים‬
‫כלי זיין‪ ,‬הכל היא בבחי׳ חצוניותה‪ ,‬אבל בפנימיות‬
‫המלכות אינה צריכה לשום דבר‪ ,‬שכל כבודה בת מלך‬
‫פנימה‪ ,‬ואין האומנים משנים בה מאומה איהי חלכה‬
‫דמלכא וכר‪ .‬עיין)בפרע״ח פ״ג משער העמידה( בסוד‬
‫מלך עחר ומושיע ומגן ובשאר דוכחי‪ ,‬דג׳ מדרגוח‬
‫יש ביחוד הנוקבא עם ז״א‪ ,‬דמחחלה היא עומדח עמו‬
‫בנה״י שלו‪ ,‬ואח״כ מחגדלח ועוליח בחג״ח וכד‪ ,‬והיחוד‬
‫השלם הוא כשהיא עמו פב״פ ומחיחדח עמו גס בחב״ד‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא שהג׳ בחי׳ אומנים הנ״ל הס‬
‫מעלין אוחה בכל הג׳ מדרגוח‪ ,‬דע״י הלימוד של נגלוח‬
‫החורה שהאומנים נקראים בנאים שעושים ההיכלוח‬
‫כנ״ל שהוא לימוד פשטיוח ההלכה‪ ,‬מעלין אוחה במקום‬
‫נה״י ששם סוד הרגלים וההינו״ך‪ ,‬לשק הלכ״ה‪ .‬כד‬
‫איחי אזלת נביח בתרין שוקין דאינון תרין ססכ•‬
‫קשוט‪ .‬ר״ל שאינה נקראח הלכה דמלכא אלא כשלומדים‬
‫נגלות התורה לשמה לטון אמיתיות ההלכה‪ ,‬אז היא‬
‫שנקראת הלכ״ה דמלכא שעושץ לה הילו״ך ממקום‬
‫שהיחה למטה בבחי׳ ו ה א ס הדום רגלי ועוליח לנה״י‪.‬‬
‫וכד סליקת וכף אתקריאת קבלח‪ .‬ר״ל דע״י לימוד‬
‫הקבלה ממלין אוחה במדרגה ה ט במקום חג״ח‪ ,‬היינו‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשר׳ץ ]דף מ״ו ע״ב[‬ ‫הקור‬ ‫רייה‬
‫שרייא גפומא דמלכא מיד פה אל פה אדגר גו‪.‬‬ ‫וכל‬
‫איהי מרחקא הלכה ממשה שכיגתא איהי ריג לי״י לתתא‪.‬‬ ‫וכל‬
‫לאו איהי גדרועוי קגלה איהי ריכ לעילא‪.‬‬ ‫‪1‬כל‬
‫דא שמעו הריס את ריג ה׳ אלין תלת אגהן מאי ריג דלהון דא שכיגתא‬ ‫‪1‬בגין‬
‫אתוון רי״ג איהו רכ״י דאיהו רגי מ א ת ישראל ועמיה איהי שכיגתא ריג‪.‬‬ ‫ובהפוף‬
‫אלין תרי תגאי איתגי״ס גהפוך אתוון תגאי״ס מוסיי א ת אלין צדיק וצדק‪.‬‬ ‫והאיתנים‬
‫אחר שמעו הריס אלין ג׳ גקודין דאיגון סגול‪ .‬והאיתגיס אלין תרין גקודין דאיגון צר״י‬ ‫לבר‬
‫ועוד‬
‫כ א ד לחי דאי‬

‫כחג״ח מ ״ ל נקראח המלכוח קגל״ה למשה מסיני‪ :‬כזה הוא מחקן המלכוח ע״י עגודחו כשלימוח כראוי‬
‫וכד שריא בפומא וכו׳ היינו המדרגה היוחר גגוה ואין לה מה לרי״ג‪ ,‬עוד נעשה מחיגח רי״כ צירוף רג״י‬
‫גלימוד הקגלה‪ ,‬שעושים יחודיס כעילמוח העליונים‪ ,‬שהמלכיח נעשיח שלימה גכחי׳ רבנו״ח ושלטנוח‪ .‬דאיחו‬
‫שעושין זווג הנשיקין גחג״ד גסוד פא״פ אדגר גו כמל‪ .‬רבי מארץ ישראל ידוע )מהר״ש הגגיד גמכוא‬
‫וכד איחי מרחקא וכו׳ שאין ישראל לומדים נגלוח החלמיד( כל רכי מא״י ועיין )רש״י מו״ק דף כ״ג ע״כ‪,‬‬
‫החורה שהוא הלכה לעשיח זווגין כנה׳׳י כמל איחי גד״ה לגרמיה מ זירא‪ ,‬וכתוגוח דף מ״ג ע״כ‪ ,‬כד״ה‬
‫ריב לח׳ לתתא מפני שאין זווג כנה״י וכד לאו ר׳ זירא(‪ ,‬ואמר הכא להמשך הדרוש שהוא מרמז‬
‫איחי בדרועוי קבלח היינו כשאין ישראל לומדים שכשיהיה התיקון השלם שיהיה קיבץ גליות לא״י‪ ,‬אז‬
‫חכמח הקגלה להעלוחה גחג״ח שיקגלה שם כעלה גכ׳ יהיה הצירוף מרי׳׳ב רב״י‪ ,‬שהמלכית תהיה גכחי׳‬
‫זרועותיו כמל איחי ריב לעילא‪ .‬על העדר הזווג רגנו״ח ושלטגות ולא בבתי׳ יי״ג ח״ו‪ :‬ועמיח איחו‬
‫בחג״ת ובג״ד שמעו הרים א ת ריב ח׳ מיל בשכיל שכינתא ריב פי׳ שהריג של השכיגתא בזמן הגלות‬
‫הרחקחה מזווג בב׳ מקימיח הנזכרים בחג״ח וגנה״י הוא עמיה היינו ז״א כענה מפגי שאיגו משפיע לה כל‬
‫שנקראים הריס‪ ,‬השכינחמ מייבח כדמפרש ואזיל אלין צרכיה‪ ,‬עד״ש גש״ס )ג״מ דף נ״ע ע״א( שאין המריגה‬
‫ג׳ אבחן עי׳ בדברי רבינו )בפרע״ח פ״א משער תפלת מצויה גתוך כיתו של אדם אלא כד משלם שערי מכדא‬
‫ר״ה‪ ,‬ובפ״ג משער העמידה( בסוד אלקי אברהם אלקי נקיט ואתא תיגרא גגיתא אלין ת ר ץ תנאי להמשך‬
‫יצחק ואלקי יעקב‪ ,‬ט אברהם יצחק יעקב הס גסוד הדרוש הוא מפרש יזה גס מ״ש כמה פעמים גש״ס‬
‫המוחץ נה״י ח״א שעולין בחג״ח עיי״ש‪ ,‬והנה לא קא תרי תנתי ואליגא דפלוגי‪ ,‬שזה מרמז ג״כ לתיקון המלטת‬
‫חשיב הכא רק ב׳ מקומות של עמידת המלכיח גחג״ח גג׳ הזווגיס שגג׳ מקומית גחג״ת וכנה״י כנ״ל‪ ,‬ע״י‬
‫ובנה״י‪ ,‬ולא חשיב גס עמידחה בחב״ד‪ ,‬והיינו כמש״ל הג׳ מיני לימדים‪ ,‬שכלימיד הלכה שהוא נגלות התורה‬
‫)דף מ״ג ע״ב( בסוד חרץ שלמא‪ ,‬דלפעמיס נקרא נעשה הזווג גיסוד דלמטה‪ ,‬וכלימוד חכמת הקגלה נעשה‬
‫הזווג ה״שלס של המלכוח בבעלה גס כשהיא רק בכל הזווג גת״ת‪ ,‬והיינו תרי תנא״י‪ ,‬מלשץ חני״א דמסייע‬
‫קומתו ט ״ ק לגד‪ ,‬בת״ח שהוא סוף חג״ת‪ ,‬וביסוד שהוא לך‪ ,‬שהוא לשון חכור והחאחדות כמש״ל )דף מ״ד ריש‬
‫סוף נה״י‪ ,‬עיי״ש וגגיאורנו שס‪ ,‬ולזה אמר גס כאן ע״א( מוסדי ארץ אלין צדיק וצדק‪ .‬מוסדי הוא‬
‫שהיא מריגת על התרשלות עגודת ישראל ומונעים ממנה מלשון יסוד‪pb\ ,‬״ היא מלכוח‪ ,‬ואמר מוסדי כלשץ‬
‫הזווג של השיעור קומה דו״ק‪ ,‬גלימוד נגלות התורה רכים‪ ,‬כי מיעוט רגיס שנים‪ ,‬שמחיחדיס זו״נ ג ט יסודוח‬
‫לזווגה בנה״י‪ ,‬ולימוד חכמת הקגלה לזווגה גחג״ת צדיק וצדק‪ ,‬היינו יסוד דדכורא שנקרא צדיק גיסוד‬
‫מ״ל‪ :‬מאי ריב דלחון פי׳ מי הוא העושה הריב‪ -‬דנוקכא שנקרא צדק‪ ,‬כמ״ש רטנו)בליקוטי הש״ס כרטח‬
‫דא שכינתא‪ .‬מיל דעיקר הפגם גהתרשלות התורה דף ד ע״א ובשאר דוכתי(‪ :‬ד״א שמעו חדים וכד‬
‫והעכודה כראוי הוא כהשכינה וכדמפרש ואזיל‪ :‬ובחפוך עיין )גזהר משפטים דף ק״ט ע״ב( בפסוק זה שמעו‬
‫אתוון רי״ב איחו רב״י‪ .‬לאחר שמפרש למעלה כמה הריס את ריג ה׳‪ ,‬אית הריס דאינץ טורץ רמאץ לעילא‪,‬‬
‫מלוח שרגיל כלשץ הש״ס שמרמז לחיקון המלטי!‪ ,‬הוא ואיח ה מ ס דאינון גבפי״ גבעות שהם מומן תתאץ‬
‫מפרש עוד בהמשך הדרוש גס מה שמציע כש״ס ככל לחחא מינייהו עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא שהוא סוד‬
‫גברא רבה שמכנה אוחו בשם רב״י‪ ,‬שמרמז שאדם גדיל הנקודות שמרמזים למקום עמידת המלטח‪ ,‬אס עומדח‬
‫למעלה‬
 ‫ריט‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ןלף מ׳ץ פ״ג[‬ ‫הקוני‬
‫שמעו הריס מאן הריס אלץ תלת כקודץ חניינין‪ .‬לאינון שור״ר ‪.‬‬
‫(‬ ‫ועוד‬
‫אינון תרין נקודין תניינין לאינץ שב״א מאי ריב י״י לד( לא חיר׳׳ק ריב י״י לעילא חול״ם‬ ‫והאיתנים‬
‫ל ( ריב י״י לחחא חיר״ק תרי ריבות אינון על <‪ pj‬שור״ק דאיהו )חד( צדיק קשורא דתרוייהו‬ ‫ד>‬

‫)עמודא דאמצעיחא( כד איהו מחרחק א( מינייהו‪ ,‬איהו ריב‪ .‬וכד מחקשר בין חרוייהו‪ .‬איהו רבי‪ .‬ואיהו שלום‪.‬‬
‫ואיהו לח( קשמ הה״ד )בראשיח מד( ונפשו לט> קשורה בנפשו‬

‫חרי ריבוח אינון חד צדיק וחד עמודא דאמצעיחא‪) .‬ואמאי( חד איהו ריב בין אבא ואמא‪ .‬דאינץ קמ״ץ‬ ‫ועול‬
‫ופח״ח דא עמודא דאמצעיחא איהו ריב בינייהו )נ״א דאינון ריב בין או״א דאינון קמ״ן ופח״ח‪.‬‬
‫ואמאי‬
‫ב א ד לחי ראי‬

‫כצורח הנקודה שעומדח בחון־ ו של המלופיס שהוא‬
‫נקודח היסוד צדק כמש״ל )בהקדמה שם(‪ ,‬ולזה אמר‬
‫הכא להמשך הדרוש‪ ,‬שלזה מרמז הציור הזה ‪ .:‬שהריב‬
‫של המלכוח בבחי׳ שב״א הוא ריב לעילא וריב לחחא‪,‬‬
‫הוא על עסקי השור״ק היינו נקודח היסוד צדיק שנמנע‬
‫ממנה הזווג בב׳ מקומוח לעילא ולחחא כנ״ל דאיחו‬
‫צדיק קשורא דתרוויחו וכמש״ל )בדף מ״א ריש‬
‫ע״ב‪ ,‬מהמק״מ( דשור״ק הוא אותיות קש״ר‪ ,‬כענין‬
‫הזווג דיסוד צדיק שמקשר זו״נ ביחוד שלם איחו רבי‪.‬‬
‫מלשץ רבנוח ושלטנוח כמש״ל ואיחו שלום כמש״ל‬
‫)דף מ״ה סוף ע״ב( בסוד חרי שלומים נקבל תרי‬
‫ריבוח עיי״ש ובביאורנו שס ואיחו קשר היינו כמש״ל‬
‫כי שור״ק הוא אוחיוח קש״ר• חח״ד ונפשו קשורה‬
‫בנפשו‪ .‬היינו כמש״ל )בהקדמה דף ט׳ ע״ב( ולהלן‬
‫)תיקון מ״ז דף פ״ד ע״א( שפסוק זה מרמז ליחוד‬
‫זו״נ בקשורה חדא בב׳ יםודוח עיי״ש ובביאורנו שס‬
‫חד צדיק וחד עמודא ראמצעיתא לעיל דרש צה‬
‫בסוד הב׳ נקודוח שב״א א׳ לחחא חיריק‪ ,‬והב׳ למעלה‬
‫חול״ס‪ ,‬שהריב הוא בהעדר היחוד שבין זו״נ בב׳ מקומות‬
‫למעלה ולמטה‪ ,‬בת״ח וביסוד‪ ,‬בסוד חרין שלומים‬
‫כנ״ל‪ ,‬יהכא דרש לה להב׳ נקודות המכריס באופן זה‬
‫על העדר היחוד למעלה באו״א שע׳׳י התרשלות עבודת‬
‫בני ישראל כראוי‪ ,‬גס באו״א אץ היחוד שלם‪ .‬דאינון‬
‫ריפ בין אד׳א דאינץ קמ״ץ ופת״ח‪ ,‬ואמאי אינון‬
‫דיב בינייהו‪ ,‬בנין שכינתא וכד‪ .‬כצ״ל‪ ,‬והשאר נמחק‪,‬‬
‫וביאור הדברים הוא עפמש״ל )חיקון ע׳ דף קט״י‬
‫ע״ב(‪ ,‬ולעיל )בהקדמה דף ד׳ ע״ג(‪ ,‬שהא׳ יש בצורחה‬
‫קו רחב שהוא כצורח פת״ח — והב׳ יודץ שעליה‬
‫ושתחתיה‪ ,‬מתמים לסול נקודת הקמ׳ץ כצורה זו ‪7‬‬
‫או כצורה ז ו ! כי היו״ר מרמז לסול המחשבה הקדומה‬
‫לבריאח עולם‪ ,‬שהוא סול חכמה בחי׳ אוח י׳ מהוי״ה‪,‬‬
‫וקולם החגלוח המחשבה הוא בבחי׳ קמ׳ץ מלשץ‬
‫קמיצ״ת היל שהוא סוד אות י׳‪ ,‬סול החכמה שהוא‬
‫אבא‪ ,‬וצורח הקו של הא׳ שהוא כצורת פח״מ הוא‬
‫מרמז לסול פתיח״ת היל בה׳ אצבעות לבהץ אחפח״ח‬
‫קומ״ץ‬
‫למעלה‪ ,‬או למטה‪ ,‬או מן הצל‪ ,‬וכלמפרש ואזיל והיינו‬
‫כמש״ל )בהקלמה לף ז׳ כ״א ובתיקון ה׳ לף כ׳ ע״ב(‬
‫שצורת אות א׳ בתמונת נקולות כזה *־*מרמז לעמילת‬
‫המלכות בכל אופנים‪ ,‬אס היא למעלה‪ ,‬או למטה וכד‪,‬‬
‫שיש בצורה זו כמה בחי׳‪ ,‬אס בחי׳ סגו״ל ללעילא‬
‫כזה‪•.‬״ או בחי׳ סגו״ל ללחחא כזה ״•*‪ ,‬או בחי׳‬
‫ציר״י‪ ,.,‬וכן בחי׳ שב״א ‪ :‬ובחי׳ חולם *‪ ,‬חיר״ק ‪.‬‬
‫ושרק ‪ ,‬ושורק ו‪ ,‬והכל מרמז למקום עמילח המלטח‬
‫עיי״ש ובביאורנו שם מאן הרים‪ ,‬אלין נ׳ נקודין‬
‫דאינון םגו״ל‪ ,‬והאיתנים אלין תרין נקודין דאינון‬
‫ציר״י והיינו כמש״ל )שם ובהקלמה לף ד׳ ע״א(‬
‫לנקולוח סגו״ל ללעילא ״‪ .‬היא מרמזח שהיא מהלכח בין‬
‫חיוץ עלאין‪ ,‬היינו שהיא למעלה מן חו״ב‪ ,‬ונקודות‬
‫סגו״ל ללתתא ‪ v‬מרמז שהיא מהלכח בין חיוץ חתאין‪,‬‬
‫והיינו שהיא חחח חו״ג עיי״ש ובביאורנו שס‪ ,‬ולזה לרש‬
‫הכא שמעו הריס אח ריב הי‪ ,‬על המלכוח שהיא עומלח‬
‫לחחא חחח הצר״י‪ ,‬שהיא ג׳ נקולוח הסגו״ל ללתחח‬
‫שעומרת בח״ח חחח הב׳ גבעוח שהם הטורין רלחחא‬
‫סול חו״ג‪ ,‬והיא עושת מריבה וריב שברצונה לעלות‬
‫למעלה על הציר״י בבחי׳ סגו״ל ללעילא להיוח מהלכח‬
‫בץ חיוץ עלאץ להיוח עמילחה על הציר״י ללעילא‪,‬‬
‫שחהיה בבחי׳ כחר על חו״ב כנ״ל בסול אשח חיל‬
‫עטרח בעלה אלין נ׳ נקודיז תניינין דאינון שר״ק‬
‫כצ״ל ושורק הוא ט״ם‪ ,‬כי שור׳ק הוא מה שקרא‬
‫בלשונינו מלופיס חה אין לו רק נקווה א׳ באמצע‪ ,‬ושריק‬
‫הוא מה שנקרא בלשוננו קיבוץ שהוא ג׳ נקוווח זעג״ז‪.‬‬
‫וכמש״ל )בהקלממ לף ז׳ ע״ב( עיי״ש ובגיאורנו שס‪,‬‬
‫וכשהיא עומלח למטה בנה״י היא מריבח לעלוח ב׳‬
‫מלרגוח חג״ח וחב״ל‪ ,‬וכלמפרש ואזיל• דאינון שב״א‬
‫וכד‪ .‬שהוא צורח ב׳ גקולוח א׳ לחחא ואי לעילא שהוא‬
‫בחי׳ חיריק וחול״ם‪ ,‬וכשעומלת לפחא מ ח י ׳ חיר״ק‪,‬‬
‫היא מריבת להעלותה ט מלריגוח למעלה בבחי׳ חול״ם‪:‬‬
‫תרי ריבות אינץ על שור״ק ר״ל כי בציור הא׳ של‬
‫הנקודות ה מ ל מ ה יש ג״כ ציור ש ה ;‪ .‬היינו שבימץ‬
‫יש ב׳ נקולות שג״א זפג״ז‪ ,‬ובצלה יש נקודה א׳ באמצע‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף צדו ע״ג[‬ ‫הקוני־‬ ‫רכ‬
‫ואמאי אינון דיג גינייהו( גגין שכמחא דליח לה מזונא גגלוחא‪ .‬גגץ דחרעא איהו פחח דאחמר גיה )חכליס‬
‫קמ״ה( פוחח אח ידיך‪ ,‬דאיהו י׳ חכמה קמ״ז סחוס‪ .‬עליה אחמר פוחח אח ידיך ומשגיע לכל ח״י‪ .‬ודא ח״י‬
‫עלמין‪ .‬דאיהו כליל ח״י כרכאן איהו חרג ויגש כצלוחא דאיהו שכינחא וגג״ד איהו צלוחא יגשה וכגינייהו איהו‬
‫ריג גין אגא ואימא‪.‬‬
‫אחפחח )איהו( קמ׳׳ן גפח״ח‪ .‬דאיהו חרעא דיליה‪ .‬עמודא דאמצעיחא נחיח מלא‪ .‬ומהלך ה׳ מאה‬ ‫וכל‬
‫שנין עד דמעו לח״י עלמין‪) .‬דאיהו כליל ח״י גרכאן(‪ ,‬ואחמלא מנייהו ומניה אחשקייא לשכינחא‪ .‬דאיהי‬
‫צלותא‬

‫ב א ר לחי ראי‬

‫קומ״ן‪ ,‬והיינו סוד ה׳ ראשונה מהוי״ה שהיא אמא כנ״ל‪ :‬איהו חרב ויבש בצלותא דאיחו שכינתא‬
‫עיי״ש וגכיאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש היינו שאס אין מחפללין גטונה‪ ,‬לא נמשך השפע של‬
‫שענין הריכ שיש להמלכוח עחה גהגלוח‪ ,‬היא על מנין החכמה להגינה‪ ,‬ועי״ז נפסק נגיש ושקיא של המלכוח‪,‬‬
‫או״א‪ ,‬סוד י״ק‪ ,‬שהוא סוד קמיצ״ח היד עחה בגלוח וכמש״ל)דף מ״ד ע״ג( ונטילח נכיעו ושקיו מיניה‬
‫געוה״ר‪ ,‬ע״י העדר היחוד שכין או״א‪ ,‬ועי״ז אינו לעילא‪ ,‬עיי״ש וגכיאורנו שס‪ :‬ובגינייהו איהו ריב‬
‫כגחי׳ פחיח״ח היד וכדמפרש ואזיל‪ .‬בגין דתרעא בין או״א פי׳ שאס אין מחפללין ככוונה ואץ מעלין‬
‫איחו פתח פי׳ כי אורוח הגינה נקראים שעמם‪ ,‬ע״ד מ״נ ע״י החפלה‪ ,‬והוא צלוחא יגישה‪ ,‬אז יש ריכ לאמא‬
‫אמרם ז״צ נ׳ שערי כינה‪ ,‬כי יש כה ענין סגירה ופחיחה‪ ,‬עס אגא‪ ,‬שאץ אגא משפיע לאמא השפע כראוי כנ״ל‪.‬‬
‫כדרך סגירח ופחיחח השער‪ ,‬וענין פחיחח שער של וכד א ת פ ת ח קמ״ץ בפת״ח דיל כשמחפללין גטונה‬
‫הגינה הוא כחי׳ החגלוח אומח החכמה להכינה ומעוררין להעלוח מ״נ‪ ,‬אז אגא היא גכחי׳ פח״ח‪ ,‬שהוא‬
‫סוד פחיחח היד להשפיע מוח חכמה לאמא עלאה כנ״ל‬ ‫להמשיך השפעה ופרנסה לעולמוח שלמטה מהחכמה‬
‫דאתםר ביח פותח א ת ידיך וכד‪ .‬היינו כמש״ל דאיחו תרעא דיליה שהוא פח״ח ושע״ר‪ ,‬שעל ידו‬
‫)גהקדמה דף ז׳ ע״ג( פח״ח גחושכן אוחיוחיו איהי יוצאין אורוח החכמה כמש״ל עמודא דאמצעיתא‬
‫יו״ד‪ ,‬וכחיג פוחח אח ידי״ך וגד ואוקמוהו א״ח נחית מלא היינו כמש״ל )כהקדמה דף י״ג ע״כ‪,‬‬
‫ידי״ך אלא יודי״ך‪ ,‬ואינון י״י מן יאקדינק״י‪ ,‬וגאן וגחיקון י״ע דף מ׳ ע״ג ומ״א ע״א‪ ,‬וכרע״מ פ׳ פנחס‬
‫אחר מחפחחין גרקיעא דאיהו פח״ח וכד‪ ,‬ועיי״ש דף רמ״ו ע״א( דעמודא דאמצעיחא הוא גן י״ק‪ ,‬גסוד‬
‫גביאורנו שהגאחי מדגרי מרן גגיאור הדגריס‪ ,‬דר״ל ונהר יוצא מעדן להשקיח אח הגן‪ ,‬שהוא יוצא מגץ‬
‫כי הפרנסה גאה מן החכמה דמחמן מוחא דמזונא‪ ,‬אוחיוח י׳׳ק‪ ,‬וע״י ח״י גרכאין דצליחא‪ ,‬הוא ממשיך‬
‫והוא סוד היו״ד‪ ,‬ומן היו״ד ההוא יוצא עוד י׳‪ ,‬כי יו״ד השפע מחו״ג להמלכוח ע״י היסוד צדיק‪ ,‬גסוד וגרטח‬
‫במילואו היא מספר כ״פ יי‪ ,‬שהם הג׳ יודי׳ץ של לראש צדיק‪ ,‬דגיה שריא ח״י כרכאין דה׳ עלאה‪ ,‬ומיניה‬
‫השילוב הנ״ל והיינו כי הפרנסה נמשך מן י׳ עלאה של אחמשך לה׳ חחאה ע״י דצדיק עיי״ש וגגיאורמ שם‪,‬‬
‫הוי״ה שהוא החכמה כנ״ל להי׳ חחאה דאדמי שהיא ועי׳ גדגרי רגינו )גע״ח פ״ד משער מ״נ ומ״ד(‪ ,‬ולזה‬
‫המלכוח‪ ,‬ונשאר מחיים ו׳ אוחיוח אקדונ״ק‪ ,‬שהוא אמר הכא שאס מחפללין חפלח י״ח ככוונה כראוי עד‬
‫כצורח פח״ח‪ ,‬שמרמז לענץ פחיח״ח היד ומפח״ח‪ ,‬שנפחח החרעא של השפעח החכמה להכינה‪ ,‬אז העמודא‬
‫להמשיך ה פ מ ס ה מחכמה י׳ עלאה‪ ,‬למלכוח י׳ חחאה דאמצעיחא שהוא נהר היוצא מעדן להשקוח אח הגן‪,‬‬
‫עיי״ש‪ .‬סתום ר״ל שע״י העונוח והעדר החפלה בטונה יוצא מגין חו״ג מלא כרכח ה׳ גח״י כרכאץ‪ ,‬להוריק‬
‫מ״ל נסחס הקונץ שהוא סוד השפעח אומח החכמה השפע ע״י היסוד צדיק להמלטח כנ״ל‪ :‬ומהלך ה׳‬
‫שהוא בבח׳י קמיצח היד‪ ,‬ואינו מ ח י ׳ פחיחח היד מ״ל‪ :‬מ א ה שנין וכר‪ .‬היינו כמש״ל )מש ח ק ץ י״מ דף‬
‫עליה א תמר פותח א ת ידיך‪ .‬היינו כמש״ל שעל החכמה ל״ח ע״א( כסוד ‪ p‬חיים מהלך ח״ק שנה‪ ,‬ח״א שנקרא‬
‫שהוא סוד אוח י׳ אחמר פוחח אח ידי״ך ומשביע ‪ p‬חיים הוא מקגל השפפחו מהגינה אמא מלאה‪,‬‬
‫לכל ח״י הוא סוד המשכח הטפה ממוח החכמה ע״י ואורוח הגינה היא סוד החפחחוח ה״פ אור דמעשה‬
‫היסוד צדיק ח״י עולמים‪ :‬ודא ח״י עלמין‪ .‬היימ שע״י כראשיח‪ ,‬וכ״א כלול ממאה‪ ,‬ע״כ איהו אזיל גהץ ח״ק‬
‫החפלה דח״י ברכאין דצלוחין בטונה כראוי‪ ,‬נחעורר שנה פיי״ש וגכיאותו שם‪ ,‬ולזה אמר גס הכא ח״א‬
‫הצנור מסוד צדיק ח״י שלמים לעשוח יחוד דאמא‪ ,‬כשמקגל אורוח הכינה כנ״ל כשצריך להשפיע אומח‬
‫ועי״ז נפחח ה׳ עלאה שהיא בינה בפחיחח היד לקבל הגינה להמלטה דרך יסור צמק ח״י עולמים פ״י ח״י‬
‫אורוח השפע של החכמה‪ ,‬ועי״ז נמשך השפע להמלכוח כרכאץ דצלוחא כ מ ל הוא מהלך שיעור ח״ק שנה‬
‫מהגינה‬
 ‫לבא‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא ח ד ועשרין ]רף מ״ו פ׳׳ב[‬ ‫‪^T\pD‬‬
‫את למיעבל פירין ואיבין‪.‬‬ ‫צלוהא‪ .‬ומאי להוה יבשה‪ ,‬קרא ליה את הה״ל )גראשיה א( ויקרא אלהיס ליגשה‬
‫א‬
‫לאינון ארעא קלישא לישראל לההא הה״ל )שם( ויאמר אלקיס הלשא ה ת לשא‪.‬‬
‫ועמודא לאמצעיחא כל סליק לאבא ואימא לנחחא מזונא מחק‪ .‬קליה סלקא על כל אינץ נחלץ ומבועין‪ .‬וכל‬
‫נחחא‪ ,‬קליה נחחא על כל אינון נחלץ ומבועץ לאורייחא‪ .‬הה״ר )חהליס צ״ג( נשאו נהרוח י״י‬
‫נשאו נהרוח קולס‪.‬‬
‫נהרוח‪ ,‬אלץ אינץ ‪3‬׳ נקולץ לאינץ צר״י‬ ‫נשאו‬
‫איהו לסליק על גבייהו בחרין לרועץ‪ ,‬לא חול״ם‪ .‬וביה אחעבילו סגולח׳יא‬ ‫מאן‬
‫ומאן‬
‫כאד לחי דאי‬

‫בסול כי הוא על ימים יסלה‪ ,‬אלין ז׳ עמוליס לארעא‬ ‫מהמנה על למטי לצליק ח״י עולמים‪ .‬ומאי דחוח‬
‫סמיכא עלייהו ואינין ז׳ ימים‪ ,‬יפי׳ )שס המפורשים(‬ ‫יבשח קרא ליח ארץ וכד היינו כמ״ש )מהר‬
‫לר׳׳ל שהשבעה בחי׳ למלכוח שהם סול ז׳ ימים‪ ,‬מקבלים‬ ‫בהקלמה לף י״ב ע״א( בסול ויקרא אלקיס ליבשה‬
‫השפעחס מהז׳ בחי׳ ללכר שהם סול ז׳ נהרוח עיי״ש‪,‬‬ ‫ארץ‪ ,‬שהוא מרמז לסול יחולא תתאה לאשתליס ארעא‬
‫ועל נהרוח יכוננה‪ ,‬מאן אינון נהרוח‪ ,‬אלא כל״א ישאו‬ ‫כלקא יאוח במה רהוח יבשה‪ ,‬וע״י הזווג בהאי יחולא‬
‫נהרוח קולס ישאו נהרוח לכיס‪ ,‬אינון נהרוח כל״א‬ ‫ללחחא אחעבילח את למעבל פירין ואיבץ כלקא יאוח‬
‫ונהר יוצא מעק להשקוח אח הגן‪ ,‬ובג״כ ועל נהרוח‬ ‫עיי״ש‪ :‬דאינון ארעא קדישא דישראל‪ .‬עיין )מהר‬
‫יכוננה עכ״ל‪ ,‬ולפי הנ״ל הנה מבואר שזה קאי על‬ ‫פ׳ וארא לף כ״ג ע״ב( בסול לה׳ האת ומלואה‪ ,‬האת‬
‫ז״א שהוא סור ונהר יוצא מעלן להשקוח אח הגן‪ ,‬שיוצא‬ ‫לא ארעא קלישא לישראל וכד עיי״ש‪ ,‬והיינו כי ארץ‬
‫מבץ י״ק ושואב מביניהם השפע להשקוח אח הגן‬ ‫ישראל ללחחא שעושה פירץ ואיגץ והיא זגח חלכ ולכש‪,‬‬
‫שהוא ארעא כנ״ל‪ ,‬ואמר הכחוב נשאו נהרוח קולס‪,‬‬ ‫הוא מפני שהיא נגר הארץ ללמעלה סול רחל נוקגא‬
‫היינו ז״א בשעה שעולה בכל הז״ס שלו לאו״א לקבל‬ ‫ח״א‪ ,‬שנוחנח טרף לגיחה וחוק לנערוחיה‪ :‬חח״ד‬
‫שפע‪ ,‬הוא עולה בקול שיר‪ ,‬וקולו סלקא יוחר על קלץ‬ ‫וכד תדשא ארץ וכו׳ הרי שכינוי ארץ על מה‬
‫מחלין ומבועין ח׳ בחי׳ של המלכוח שעולה בקול שיר‬ ‫שמוציאה פירוח‪ :‬ועמודא דאמצעיתא כד סליק לאו״א‬
‫כנ״ל‪ ,‬וביאור הלבמס יחבאר להלן אי״ה‪ :‬נחלין ומבועין‬ ‫וכד‪ .‬כי ילוע שאץ מוחין לאו״א נמשכין למטה רק‬
‫דאורייתא‪ .‬הוא כמפרש הטעם רהז״ס ח״א נקראים‬ ‫כשז״א עולה כסול מ״נ לאמא לזווגס‪ ,‬ועי״ז הוא‬
‫נהרוח‪ ,‬משוס ח״א הוא החורה שבכחב‪ ,‬והז״ס שלו‬ ‫ממשיך מוחץ ושפע מזון ממקור העליון לעולמוח‬
‫הס זי נחלין וממעין שיוצאץ ממנו‪ ,‬וכמ״ש )מהר פ׳‬ ‫התחחוניס‪ ,‬וכמ״ש רגינו )כפרע״ח פ״ט ופ״כ משער‬
‫בא לף מ״ב ע״ב( שהנהר שהוא סול אוח ד נחלק לז׳‬ ‫הק״ש‪ ,‬ופ״ג משער התפלה וכשאר לוכתי(‪ .‬קליח‬
‫מאנץ יקירץ‪ ,‬וקרא לון גלולה וגבורה וכד עיי״ש‪:‬‬ ‫סלקא על אינון נחלין ומכועין וכד‪ .‬ע״ל )תיקץ‬
‫נשאו נחרות אלין איגון ב׳ נקודין וכד )הגר״א(‬ ‫י״ג לף כ״ז ע״ג( גסול צהלי קולך גת גלים‪ ,‬כת י׳‬
‫מוחק ‪3‬׳ חימח נשאו נהמח‪ ,‬והוא נכון‪ ,‬והמשך הלבריס‬ ‫גלגלים לסלקין גהץ יו״ל ק״א וא״ו ק״א געשרה מיני‬
‫אלו להמשך הלמש בסול שנמנו ה מ ס אח רי‪ 3‬ה׳ ברזא‬ ‫נגונץ וכו׳ בשור פשוט כפול וכו׳ לאינץ יקי״ק‪ ,‬לקולו‬
‫לנקורץ‪ ,‬ומפרש לעיל אחה נקורוח שמרמזיס לפנץ‬ ‫סלק כגלי ימא‪ ,‬וגלי ימא ללעילא אינץ י׳ גלגלץ‪ ,‬וכר‬
‫עליוח ז״א לאו״א וירילפו להשפיע להמלמת‪ ,‬ועחה‬ ‫םלקא גרחא בהאי שור סלקאבשיח חיבץ וכד‪,‬וכלנחתא‬
‫חחר לפרש יפר הנקולות בהמשך הרמש מה‪ ,‬ואמר אלץ‬
‫נחתא גשיח חיכץ וכד עיי״ש וגגיאורנו שם‪ ,‬לכשהמלכוח‬
‫אינץ ב׳ נקולין לאמץ ציר״י‪ ,‬ומיל כי מה שכחבנו לעיל‬
‫עולה להזמוג גגעלה שהוא עמולא ראמציעחא‪ ,‬היא‬
‫ח״א מולה ]עולה[ לאו״א לקבל השפע‪ ,‬הוא ג״כ מרומז‬
‫עולית בקול שיר‪ ,‬ולאחר שמקגלח שפע המוחין מגעלה‬
‫מחא לנקודות‪ ,‬כי אמא כשמחיחלים ביחולא שלים‬
‫ויורלת לתתא לתת טרף לביתה‪ ,‬גחחח ג״כ בקול שיר‬
‫©מפ שוה בשוה‪ ,‬הס בסול חמונח ציר״י‪ ,‬שהוא ב׳‬
‫*הוא הקולות לעשרה גלגלים דגלי ימא כמל עיי״ש‪,‬‬
‫נקודות זה אצל זה שוה בשוה‪ :‬מאן איחו דםליק על‬
‫והכא אמר כן גס לגבי הלכר עמולא לאמצעיתא‪,‬‬
‫גבייחו וכר‪ .‬מ״ל )בהקדמה דף ד ע״א‪ ,‬ודף ד ע״א‪,‬‬
‫לכשהוא עולה לאו״א הוא עולה בקול שיר‪ ,‬וכן כשיורל‬
‫ודף י׳׳ב גמא( להג׳ נקומח של סגולחא כזה‪.‬׳‪ .‬מתמים‬
‫לתתא להזמוג במלמת ולחח לה שפע המוחץ הוא‬
‫לסול מול״ם שעל ציר״י‪ ,‬שהוא בחיי כתר על חמ‪,3‬‬
‫יורר בקול שיר‪ ,‬וכמ׳׳ש )מהר פ׳ וארא לף כ״ג פ׳׳א(‬
‫וג׳‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ״ו פ״ב[‬ ‫הקוני‬ ‫רכב‬
‫איהו מחית תחותייהו בג׳ שוקין לא חיר׳׳ק‪ .‬וביה אתעבידו סגו״ל בההוא זמנא נשאו נהרות קולס‪.‬‬ ‫ומאן‬
‫קול יעקב קול השופר ולאן סלקין ליה לגבי אבא ואימא‪.‬‬ ‫לאיהו‬
‫נחיח‪ ,‬נחית בתרין נקולין לאינון שב׳׳א ל י תרי ירכי קשוט הה״ד)שם( ישאו נהרות לכיס כגון)במלבר‬
‫(‬ ‫ט‬ ‫וכל‬
‫ז( על כחף ישאו‬
‫ואבא‬
‫באר לחי ראי‬

‫משם נמשך סול הקול עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר בההוא זמנא‬ ‫וג׳ נקודות סגול כזה •י‪ .‬מרמז לסול חימ׳ק שחחת‬
‫כאשר עונה ז״א לאו״א ונתקן בפרצוף שלם בכל המוחין‪,‬‬ ‫צימ׳י‪ ,‬והיינו בחי׳ יסול שתחח ני׳^ה עיי״ש ובביאומו שם‪,‬‬
‫אז נשאו נהרוח קילם מסערא לעמידא דאמצעיחא‪ ,‬כי‬ ‫יהתס לרש לה לעליות המלכות לז״א וידידתה צמטה‪,‬‬
‫מה שנמשך הקונ מספרא דעמולא לאמצעיתה‪ ,‬הוא רק‬ ‫והנא בהמשך מלרוש לרש לה נז״א בעליותו לאו״א‬
‫כשהוא כשלימות‪ ,‬ואז הוא מזמר בקול שיר לפני הא״ס‬ ‫ונלמפרש דסליק על גבייהו בתרין דרועין עיין‬
‫ב״ה בפליוחו ובירידחו מלא כל פוב להשפיפ להמלטה‬ ‫)בע״ח בלרוש ב׳ משער למשי הצלם בנללים לחו״ג‬
‫כנ״ל‪ ,‬וביאיר הדברים בזה הוא פפמ״ש רבינו )גפ״ח‬ ‫אוח י״ז( שכחב שם שחו״ב הס חרין נחפין דא״א‪,‬‬
‫פ״ו משער מוחין דצלם( שיש ב׳ מיני זווגיס לאו״א‪,‬‬ ‫ועיי״ש‪ ,‬ולהלן )פ״ז משער הנסירה(‪ ,‬ועיין )בהגהת‬
‫זווג א׳ החדיר הוא בבחי׳ חיציניוח העולמוח‪ ,‬והוא‬ ‫השמש‪ ,‬בשער דרושי הצלם שם אות ב׳( שהאריך קצת‬
‫חדיר כיון שהוא לצורך חיות העולמות‪ ,‬חווג הב׳ הוא‬ ‫בזה‪ ,‬ומבאר הדברים כי עליות ז״א לאו״א שהם סוד‬
‫בבחי׳ פנימיות העולמיח והא כדי לחח מוחין לז״א‪,‬‬ ‫חו״ב הוא בתרין כתפין‪ ,‬והוא נקרא תמיד תרין פפרין‬
‫וזווג זה אינו חדיר‪ ,‬ולזווג הא׳ שהוא בבחי׳ חצוניות‬ ‫דאחסינו או״א לברייהו‪ ,‬כי הוא חלק המגיפ לז״א‪,‬‬
‫העולמוח אין צריך שיעלו זו״נ מ״ג‪ ,‬אך להזווג הב׳‬ ‫ומהם נמשכין חרץ פפרין לדפח ח״א פיי״ש‪ ,‬ונזה אמר‬
‫שהוא לצירך מוחין ח״א‪ ,‬אי אפשר צהיוח אלא פ״י עליות‬ ‫הפא דג׳ נקודות סגולתא כזה \ ‪ .‬מרמז לעליות ז״א‬
‫מ״נ חו״נ פיי״ש באריכוח‪ ,‬והנה נודפ מדברי רבינו‬ ‫לאו״א בחרין כחפין כדי לירש המוחין דכח״ב‪ ,‬שהם‬
‫)שם בדרוש ו׳ משפר פנימיוח וחיצוניוח(‪ ,‬דחיצוניוח‬ ‫כצורת םגולחא‪ ,‬כחר על חו״ב‪ ,‬שהם הדעח ח״א‬
‫העולמוח הוא בבחי׳ גוף‪ ,‬ופנימיוח העולמוח הוא בחי׳‬ ‫דאחסינו אמא לברייהו דא חולם וכד‪ ,‬היינו כמש״ל‬
‫קול עיי״ש‪ ,‬ומעחה מובן הדברים שאמר הכא להמשך‬ ‫)בהקדמה דף ז׳ ע״א( מקודח חולם שעל הסגולתא‬
‫הדרוש בההוא זמנא שעולה ז״א למ״נ לאו״א שאז נעשיח‬ ‫מרמז לסוד המוחין דג״ר כח״ב עיי״ש ובביאורנו שם‪,‬‬
‫היחוד דאו״א בבחי׳ פנימיוח העולמוח‪ ,‬אז נשאו נהרות‬ ‫ולזה אמר גס הכא לענין עליוח ז״א לאו״א לקבל המוחין‬
‫קולס שהוא בבחי׳ פנימיוח העולמוח וכאמור‪ .‬דאיהי‬ ‫דכח״ב‪ ,‬שהוא מרומז בהחולס דסגולחא וכאמור ומאן‬
‫קול יעקב הוא מפרש בהמשך הזה גס הפנץ מ״ש‬ ‫איהו ת ה י ת תהותיהו וכו׳ עיין )בע״ח פ״א משער‬
‫יצחק ליעקב כשבא לקבל הברכוח הקול קול יעקב‪ ,‬והיינו‬ ‫פרקי הצלם( שכחב שם סוד ברא כרעא דאבוה‪ ,‬כי‬
‫כי יעקב שהוא ז״א כשהוצרך לקבל הברכוח שהוא‬ ‫אי אפשר לז״א לקבל המוחין חב״ד דאו״א‪ ,‬אלא ע״י‬
‫המוחין דאו״א‪ ,‬פשה מה שהיה מופל עליו לעורר‬ ‫נה״י דאו״א‪ ,‬אשר נחנו או״א מעצמוחן וחלקם מנה״י‬
‫מתחלה מ״נ לאו״א לעשיח יחוד דאו״א בבחי׳ פנימיוח‬ ‫שלהם פצמס שנכנסין ומחפשפין בז״א‪ ,‬ועי״ז יוכל לקבל‬
‫העולמוח‪ ,‬שעי״ז ימשוך הברנוח שהם המוחין כמל‪,‬‬ ‫המוחין דחב״ד‪ ,‬ואלו הנה״י דאו״א הס הבחי׳ אשר נחנו‬
‫והרגיש יצחק בזה ואמר הקול קול יעקב וכאמור•‬ ‫או״א לז״א מפצמוחס להגדילו ולחקנו‪ ,‬ולסבה זו הבן‬
‫קול השופר עיין )בזהר פ׳ יחרו דף פ״א ע״ב( אמר‬
‫חייב בכבול או״א‪ ,‬ופ״כ אמחז״ל מובר ירך אמו הוא‪ ,‬כי‬
‫מ׳י ואח קול השופר‪ ,‬קול בשופר מבעי ליה‪ ,‬אלא האי‬
‫הבן לוקח בחי׳ הכרפייס וירכיים שלהם פיי״ש‪ ,‬ולזה‬
‫קול דאקרי שופר‪ ,‬ועיי״ש )במק״מ( דמ׳י מפרש דקול‬ ‫‪,‬‬
‫אמר שצורח םגו״ל ש ה ‪ .‬׳ מרמז לזה‪ ,‬רלאחר שפולה ז״א‬
‫ושופר מדה אחח הוא‪ ,‬והוא זעיר שנקרא קול ונקרא‬
‫לאד׳א לקבל המוחץ כח״ב כנ״ל‪ ,‬נוחנין או״א מפצמוחן‬
‫שופר‪ ,‬ט שופר הוא מלשון יופי ותפארת עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה‬
‫סול נה״י שהם כצורח סגו״ל‪ ,‬שיסוד הוא כצורח חיר״ק‬
‫אמר הכא להמשך הלמש שיתק דקול השופר מרמז‬
‫חחח ציר״י‪ ,‬שהם בחי׳ הב׳ ירכיס נו״ה כנ״ל‪ :‬בההוא‬
‫לזפיר‪ ,‬ט זפיר הוא סול יפקב שהוא ת״ת‪ ,‬ועליו נאמר‬
‫זםנא נשאו נהרות קולם‪ .‬פ״ל )חיקץ ל׳ דף מ״ל‬
‫הקול קול יפקב‪ ,‬בסוד שופמ דיפקב האמור בש״ס‬
‫פ״ב(‪ ,‬ולפיל )בהקדמה דף י״ד פ״א( וכל הפס רואים‬
‫)ב״מ לף פ״ל וב״ב דף מיז(‪ :‬ולאן סלקין ליה לגבי‬
‫אח הקולות‪ ,‬מספרא דד שהוא פמודא לאמצפיחא‪,‬‬
‫או״א‪ .‬הוא מסיים פי׳ הפסוק נשאו נהמת קולם‬
‫ופיי״ש בטאורנו שהבאתי מדמיי )הזהר והרפ״מ בכמה‬
‫שאמרנו רקאי על פליות הז׳ נהרות שהוא סוד דיס‬
‫מקומות( ח״א שהוא סוד אוח ד פמודא דאמצפיתא‬
‫ח״א‬
‫רכנ‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]לף מ׳ץ ע״ב[‬ ‫הקוני‬
‫)לאבא נחיח( »> בצדיק לאיהו שור׳׳ק מקולח )חיד׳ק( חלא‪) .‬לברים לג( כי שם חלקח מחוקק ספץ‪ .‬קשורא‬
‫לחרין ירכין לקשוט‪ .‬לאיהו לכיס‪ ,‬לך ים‪ .‬לך לכליל כ״ל אחוון ליחולא חניינא‪ .‬עליה אחמר )חהליס‬
‫על( אל ישוב לך נכלם‪ .‬לך איהו בכ״ל ספרים לאורייחא‪ .‬ושכינחא )בראשיח כל( וכל׳׳ה על שכמה וכל צליק איהו‬
‫מלא מעמולא לאמצעיחא‪ .‬לאחמר ביה )שם( וחמלא כלה וחעל‬
‫סליקח‬

‫באר לחי ראי‬

‫שס חלקח מחוקק ספון‪ ,‬שהוא מרמז לזווג זו׳׳נ‪ ,‬והזעיר‬
‫משפיע להנוקבא ע״י היסוד צדיק זר׳׳ע גד לבן‪ ,‬שהוא‬
‫שפע קדושה הנמשך ממוחא עלאה שהוא מקום ראשיח‬
‫חכמה‪ ,‬ואמר כי שם חנקה מחוקק ספון‪ ,‬כי מחוקק‬
‫היא היסוד‪ ,‬והיינו שבמקום היסוד שם והיו לבשר אחד‪,‬‬
‫ולשם נמשך השפע ממקים המוח של הראש עיי״ש‪,‬‬
‫ולזה אמר הכא להמשך הדריש שלזה מרמז צורח השורק‬
‫נקודח היסוד שנטמן בתוכו הנקודה שהוא כצורח אוח‬
‫י׳ המרמז לחכמה מ״ל‪ ,‬היינו שבמקום היסוד שהוא‬
‫חלקח מחוקק מ״ל‪ ,‬שם ספון וטמון זרע הנמשך‬
‫ממוחא עלאה מקום ראשיח חכמה מ״ל‪ :‬דאיחו דך‬
‫ים פי׳ שהנהרוח שהם נו״ה מ״ל נושאים וטוחנין הזרע‬
‫שהוא הכ״ד אורות לצורך הנוקבא שנקראת י״ס‪ ,‬וכמ״ש‬
‫)בצק״ח פ׳ חיי( בסוד ורבקה יוצאת וכדה על שכמה‪,‬‬
‫שהזרע הנמשך לרחם הנוקבא מיסוד דדכורא נחלק לג׳‬
‫חלקים‪ ,‬והם ג״פ כ״ד‪ ,‬גימ׳ ע״ב כמכין חס״ד עיי״ש‪:‬‬
‫דכליל כ״ד אתוון דיחודא תניינא וכד וכמש״ל‬
‫)בהקלמה דף י״ד ע״א( בסוד אל ישוב מ ך נכלם‪,‬‬
‫דעתה בהגלוח הנוקבא היא ד״ך ונכלם‪ ,‬שחסר לה שפע‬
‫של היסוד צדיק שהוא סוד כ״ד אותיות דבשכמל״ו עיי״ש‬
‫ובביאורנו שם דך איחו בכ״ד ספרים דאורייתא‬
‫וכו׳‪ .‬גס זה מבואר לעיל )בהקדמה שם( שהזרע הנשפע‬
‫מיסוד ח״א להנוקבא‪ ,‬הוא כ״ד אורות‪ ,‬דאיהו כ״ד‬
‫ספרים דשאיב מימא דאורייתא‪ ,‬עיי״ש ובביאורינו שם‪,‬‬
‫יבדברי רבינו )בע״ח פ״ב משער לידח המוחץ‪ ,‬ובזהר‬
‫הרקיע בפי׳ ספד״צ דף קנ״ז(• וכד״ח על שכמה‪.‬‬
‫גס זה דרש לה לעיל )שם( יכדה‪ ,‬אוחיוח ד״ך ה׳‪ ,‬שזה‬
‫קאי על ימי הגלוח עחה בעוה״ר דאיהי כדה על שכמה‪,‬‬
‫כ״ד ה׳ ועיי״ש בביאורנו‪ ,‬דר״ל שבעוה״ר השכינה דאיהי‬
‫ה׳ חחאה היא דכ״ה מן כ״ד ספמס דשאבץ מן ימא‬
‫דאורייחא‪ :‬וכד צדיק איחו מלא מעמודא דאמצעיתא‬
‫ובד‪ .‬ע״ל )בהקדמה שם( שאמר ומאי ניהו דשאבץ‬
‫מניה האי כ״ד וכד דא צדיק דאיהו נהר מפיק מעדן‬
‫מלאה‪ ,‬בגץ דנחיח ביה ף דאיהו בן י״ק‪ ,‬ומבואר שם‬
‫דהשפע היוצא מאמא עלאה להמלכוח‪ ,‬מקבלה חחלה‬
‫הז״א שהוא סוד נהר מפיק מעדן והוא משפיע להנוקגא‬
‫ד ע היסוד צדיק שלו‪ ,‬עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר‬
‫כר צמק איהו מלא ימנמודא דאמצעיתא‪ ,‬היינו דאע״ג‬
‫דהשפמ שמקבלת המלטת היא מאמא עלאה‪ ,‬מכ״ז הנה‬
‫היא‬
‫ח״א בבחי׳ קול וסיים דבריו דםלקין ניה לגבי או״א‪,‬‬
‫כשהעלה מ״נ לאו״א אז נחעלה לגביהו ומגדלין אוחו‬
‫ונכנסין בו המוחין מ״ל וכד נחית נחית בתרין‬
‫נקודין וכד עיין )בזהר ויקרא דף כ״ו ע״א( דנו״ה‬
‫הם סוד הרחיים ורכב דטחנין מנא לצדיקיא מההוא מנא‬
‫דאחיא מלעילא‪ ,‬וכל ההוא טיבו מחכניש גגוויהו למיהב‬
‫ליה לדרגא דצדיק‪ ,‬ומשם כל רחמי וכל טובי דעלמא‬
‫סגיאי ומזוניהו דבני נשא משחכחי בעלמא וכד‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר שנקודח השב״א שהוא ב׳ נקודות‬
‫זעג״ז‪ ,‬מרמז לנר׳ה סוד הרחיים ורכב דטחנין מן ושפע‬
‫דנחיח לז״א מאו״א מ״ל‪ :‬ב׳ ירכי קשוט‪ .‬היינו נו״ה‪,‬‬
‫כמש״ל )בהקדמה ב׳ דף י״ז ע״א( ובשאר דוכחי‬
‫הח״ד ישאו נחרות דכים הוא מפרש דכים מלשון‬
‫דכו במדוכה‪ ,‬שהוא קול סביבח הגלגל של הרחיים ורכב‬
‫שמוציא קול בחנועחס הסביביח‪ ,‬וכמ״ש )הרב אבן‬
‫יחייא בחהליס בפסוק זה( עיי״פ‪ ,‬ומפרש הכא להמשך‬
‫הדרוש גם זה הפסוק נשאו נהרוח קולם‪ ,‬הייני לאחר‬
‫שמקבל ז״א שפע המוחין של פנימיוח הזווג דאו״א שהוא‬
‫סוד הקול מ ״ ל אז ישאו נהרוח דכים‪ ,‬שהוא משפיע‬
‫ונחיח זה השפע לעולמוח החחחוניס דרך נו״ה בסוד‬
‫קול גלגל הרחיים והרכב ודכו במדכה מ״ל כגון על‬
‫ישאו‪ .‬פי׳ ישאו נהרוח אינו לשץ עליה והגבהה למעלה‪,‬‬
‫רק לשץ משא‪ ,‬עדה״כ על כחף ישאו‪ ,‬שפי׳ משא‪ ,‬והיינו‬
‫שכל משא ההשפעה שמקבל מלמעלה הוא מניח על‬
‫הרחיים דנו״ה לטחון המן להשפיע לעולמוח שלמטה‪:‬‬
‫ואבא נחית בצדיק )הגר״א( גרס ואנא נחיח בצדיק‪,‬‬
‫היינו כי נמה ח״א הס שבילי הזרע והשפע היורד‬
‫מאו״א דנחיח לנו״ה שהם סוד ‪ 0‬ביעץ דדכורא‪,‬‬
‫ומשם הוא יורד לצנור היסוד צדק חי עולמים‪ ,‬וממש‬
‫רבינו )בע״ח פ״ז משער השמוח‪ ,‬ובלק״ח פ׳ עקב‬
‫ובשאר דוכחי( דאיחו שורק בנקודח חדא כצ״ל‪,‬‬
‫ור״ל דמה׳׳ט שורק דהיינו מלופיס שהוא נקודח היסוד‬
‫צדיק הוא אוח ד ונקודה חדא בחוך הד כזה ו‪ ,‬כמש״ל‬
‫) ח ק ץ י״ח דף ל״ב מש ע״ב( ונקודה מלופים שהוא‬
‫שורק הייני אות ד ונקודה מזוכה מרמז להמלכוח‪,‬‬
‫לאיהי נקולה חדא שעומדת באמצע אות ד לקבל ממנו‬
‫שפעה ע״י היסול צדק‪ ,‬עיי״ש )ובחקון י״ע לף ל״מ‬
‫ע״ב( ובביאורנו שס‪ :‬כי שם חלקת מחוקק ספון‪ .‬עיין‬
‫)בשפה״פ פ׳ ברכה( בפסוק במך מרחיב גל וגד כי‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ׳׳ו ע״ג ומ״ז ע״א[‬ ‫הקוני‬ ‫רכד‬
‫האי נקודה דאיהו חד שור״ק‪ .‬על תרץ דאינון שב״א ואתעבידו שור׳׳ק‬ ‫‪0‬לילןת‬
‫דאיהי מלייא מסטרא דיליה‪ .‬ומםטרא דעמודא דאמצעיחא‪ .‬אחמר כשכינחא‪ .‬וחמלא כדה וחעל ותורד־‬ ‫בתר‬
‫כדה מעל שכמה כל הכורע כורע בברוך‪ .‬וחמלא כדה וחעל‪ .‬כל הזוקף זוקף בשם םליקח ודאי מגלוחא לגבי‬
‫בעלה‬
‫שעחא ]דף &״ ‪ [ -‬איהי אמרח לגבי צדיק‪) ,‬בראשיח כד( וחאמר שחה אדני וגס גמליך אשקה‬
‫א‬ ‫ע‬ ‫ז‬ ‫בהאי‬
‫דאינון גמולי מחלב‪.‬‬
‫ועוד‬
‫כ א ד לחי ראי‬

‫שמע ישראל וגו׳‪ ,‬אוח ו׳ איהו נהר דנפיק מאמא עלאה‬ ‫היא מקבלח הכל רק ע״י היסוד ועמודא דאמצעיחא‪,‬‬
‫דאיהו י׳מא דאורייחא ומיניה אחמליאח כ״ד דאיהי‬ ‫והענין מוגן עפמ׳׳ש )מהר פ׳ ויחי דף רמ״ג ע״ב(‬
‫שכינחא חחאה־ ואחעבידח כ״ה עיי׳׳ש ובביאורנו שס‪,‬‬ ‫גסוד יהי דן נחש עלי דרך וגר הנושך עקגי סוס וגר‪,‬‬
‫ולזה אמר כאן דאיהי מליא‪ ,‬היינו שהמלכות‬ ‫דהיסוד דקדושה נקרא ג״כ נחש‪ ,‬כי הוא מגדר לכל‬
‫שהיא סוד אות ד אתמליא כל טוב להיוח‬ ‫כחוח הדינין הטמאים היוצאים מן המלכוח‪ ,‬ומחחזץ‬
‫בבחי׳ ה׳ ע״י היסוד צדיק שהוא סוד נהר‬ ‫רכגץ על סוסץ והוא מגדר לון עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫מפיק מעדן ואחמשך לגבה אוח ף שהוא כליל ו׳ חיבין‬ ‫דקודס שגא השפע ליסוד צדיק אי אפשר לה להוריד‬
‫דשמע ישראל וגר‪ ,‬ועי״ז נמשך לה השפע בסוד כ״ה‬ ‫כדה לקבל השפע הנשפע לה מבעלה מפחד החצונים‬
‫חברכו‪ ,‬ואז וחמלא כד״ה וחעל‪ ,‬שעוניח עי״ז לגבי‬ ‫היונקים ממנה‪ ,‬רק לאחר שיורד השפע להיסוד סוד‬
‫בעלה כל הכורע כורע בברוך וכו׳ ע״ל )חיקץ י״ח‬ ‫הנחש דקדושה שנכחו לבדר הקליפוח הרוכבין על‬
‫דף ל״ג ע״א ודף ל״ו ע״ב ודף ל״ז ע״א( בסוד כל‬ ‫סוסין כנ״ל‪ ,‬והיא בטוחה שלא יינקו החצונים ממנה‪,‬‬
‫הכורע כורע בברוך והזוקף זוקף בשס‪ ,‬דע״י הכריעה‬ ‫אז אחמר בה וחמלא כדה וחעל סליקת האי נקודה‬
‫ביסוד צדיק‪ ,‬מורידין ה ר אוחיוח הוי״ה לד אוחיוח‬ ‫דאיהו חד שורק על תרין וכר הוא חחר בזה‬
‫אדנ״י שהיא המלכוח‪ ,‬וע״י הזקיפה חנו מעלץ ה ר‬ ‫לדבריו הראשונים שאמר למעלה חרץ נקודין חניינין‬
‫אותיוח אדנ״י שהיא המלכוח לגבי בעלה שהוא מ‬ ‫שב״א וכו׳ חרי ריבוח אינון על שורק דאיהו צדיק‬
‫איחיוח הוי״ה ומחבר לון חרוויהו ביחודא שלים‪ ,‬עיי״ש‬ ‫קשורא דחמויהו ועיי״ש בביאורנו‪ ,‬ולזה הוא מפרש‬
‫ובביאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדמש‪ ,‬שזה‬ ‫הכא להמשך הדרוש ח ה הוא הרמז של הענין שהעליה‬
‫הוא הענץ של רבקה שהיא אמא עלאה כמ״ש )במאורי‬ ‫שלה היא שעוליח נקודה חדא על ב׳ נקודוח שב״א‬
‫אור‪ ,‬ובלק״ח ר״פ חולדות( ובשאר דוכחי דמה שהורידה‬ ‫ואחעביד שור״ק‪ ,‬היינו כי אי אפשר להמלכוח לעלות‪,‬‬
‫רבקה הכ״ד ואח״כ העלחה‪ ,‬היא בסוד הכריעה והזקיפה‬ ‫רק כשמקבלח שפעה דרך היסוד ח״א שהוא סוד הנחש‬
‫דחפלח י״ח‪ ,‬שהורידה ר אוחיוח הוי״ה‪ ,‬והעלחה ה ד‬ ‫דקדושה מסטרא דגבורה סוד נקודח שב״א‪ ,‬כדי לבדר‬
‫אוחיוח אדנ״י לגבי בעלה ליחדס ביחודא שלים וכאמור‪.‬‬ ‫כחוח המנץ הטמאים שמחאחזין בה ורכבץ על סוסץ‪,‬‬
‫סליקת ודאי טגלותא דמה חלוי הגאולה להעלוח‬ ‫ובתוקף הנחש של היסוד מסטרא דבחי׳ שב״א הוא‬
‫המלכוח שהיא שס אדנ״י לבעלה הוי״ה‪ ,‬שיהיה היחוד‬ ‫מבדר לון‪ ,‬ואז חוכל לקבל שפעה וחוכל לעלוח וכאמור‬
‫הוי״ה אדנ״י בשלימוח‪ .‬בהאי שעתא איהי אמרת‬
‫בתר דאיהו מליא מספרא דיליה וכד‪ .‬כוונחו מ ה‬
‫היינו רבקה שהיא הבינה סוד אמא עלאה‪ ,‬וכמ״ש‬
‫דמה״מ נקודח היסוד צדיק הוא באוח ף שהוא עמודא‬
‫)בלק״ח חהלים בפסוק יושב בשמים ישחק( שבגאולה‬
‫דאמצעיחא‪ ,‬כי המשכח השפע להמלכוח‪ ,‬היא מסטרא‬
‫העחידה תהיה הישועה ע״י בינה אמא עלאה עיי״ש•‬
‫דחמויהו‪ ,‬מסטרא דיסוד צדיק ומסטרא דאוח ר דאיהו‬
‫לגבי צדיק‪ .‬היינו כמ״ש )בפרע״ח פכ״ט משער הק׳יש(‬
‫עמודא דאמצעיחא‪ ,‬וכמש׳׳ל)בהקדמה שם( בסוד וחמלא‬
‫שהגאולה העחידה שחהיה להמלכוח‪ ,‬יהיה מצד היסוד‬
‫כדה וחעל‪ ,‬כי כחיה הוא אוחיוח כ״ד ה׳‪ ,‬והיינו‬
‫ח״א המאיר לה הנקרא גואל שהוא מעלה אוחה וגואלה‬
‫שהמלכוח קודם שמקבלח השפע היא בחי׳ ט׳ד אוחיוח‬
‫מן החצוניס שלא יחאחזו בה‪ ,‬וכל הגאולה חהיה נמי‬
‫ד״ך‪ ,‬בסול אל ישוב דך נכלם‪ ,‬שהיא עניה ודלה שחסר‬
‫היסוד עיי״ש‪ :‬ש ת ה אדני היינו היסוד שנקרא אמן‪,‬‬
‫נמה׳ הר שגחוכה‪ ,‬ונשאר רק אוח ר‪ ,‬ולאחר שנחמלאת‬
‫כמ״ש )ברע״מ פ׳ פנחס דף רנמב ע״ב( בסוד מנחה‬
‫כל טוג נמשך אוח ף להמ ונעשה ה׳‪ ,‬ונעשה מהכ״ד‬
‫היא שלוחה לאדמ‪ ,‬דא צדיק דאיהו אדץ כל הארז‬
‫כ״ה‪ ,‬בחא דכ״ה חכרכו אח גנ״י‪ ,‬וכמאי אחכרכח‬
‫עיי״ש‪ .‬וגם גמליך אשקה דאינץ גמולי מחלב‪.‬‬
‫ואחמליאח באוח ף‪ ,‬דאיהו כלול ף חיבץ דיחודא דאינון‬
‫עיין‬
 ‫רכה‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד מ ש ר ץ ]דף»׳׳? ע״א[‬ ‫הקוני‬
‫חול׳׳ם אחקרי עמודא דאמצעיחא לגבי מוחא‪ .‬וחיר״ק לגבי לבא‪ .‬שור״ק אהקרי בקשורא דתמייהו‪.‬‬ ‫ועול‬
‫חול״ס אחקרי בכל סטרא דימינא‪ .‬הה״ד )ויקרא ב( על כל קרבנך חקריב מלח‪ .‬וחיר״ק אחקרי בכל‬ ‫ועול‬
‫סטרא דשמאלא‪ .‬ואיהו שור״ק קשורא דחרוייהו‪.‬‬
‫מל׳׳ם אחקרי באימא עלאה יום הכפוריס‪ .‬דאיהו עשור וביה יהא מוח״ל וסולח חובין רעמיה‪.‬‬ ‫ועול‬
‫אחמר באימא חחאכ וביה חור׳׳ק עליו שניו על סמא״ל דאשחעביד בבנוי דשכינחא בגלוחא‪.‬‬ ‫וחיר״ק‬
‫אחר נשאו נהרוח קולס‪ ,‬דא חרין זמנין &«> דמיחדין ישראל לקוב׳׳ה‪ .‬וסלקין ליה ביה קלא ערב ובוקר‬ ‫לבר‬
‫וצהרים דאינון ימינא ושמאלא‪ .‬בחרוייהו סלקין קלא דאיהו עמודא דאמצעיחא‬
‫לגבי‬
‫מ ו ר לחי ראי‬

‫שמחריק שיניהם של רשעים‪ ,‬ושור״ק מרמז לח״ח שמקשר‬
‫המרוח דימין ושמאל עיי״ש חח״ד על כל קרבנך‬
‫תקריב מלח‪ .‬היינו כמש״ל )חיקון ס״ט דף ק״י ע״א(‬
‫כסוד על כל קרגנך חקריג מל״ח‪ ,‬אוחיוח חל״ם‪ ,‬דכליל‬
‫ג׳ טפין עלאץ דאינון סגו״ל עיי״ש‪ ,‬והיינו כי מל״ח‬
‫וחל״ם הוא בגימ׳ ג׳ הויו״ח שממחיקין כל הדינים שהוא‬
‫מרומז מקודח סגו״ל‪ ,‬וכמש״ל שהוא נקודח החסד‬
‫שבימין• ועוד חולם אתקרי באמא עלאח יום‬
‫חכפורים‪ .‬היינו כמ״ש רבינו )בפרע״ח פ״ה משער‬
‫יוה״כ( שביוה״כ עולה המלכוח לכחר דאמא עלאה‪,‬‬
‫ח״א אין לו עליה ביוה״כ‪ ,‬שכל עיקר יום זה הוא רק‬
‫לצורך המלטח להעלוחה לאמא עלאה‪ ,‬והוא טפל אליה‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר דהמלכוח שהיא נקודה אחח אתקרי‬
‫ביוה״כ חול״ס‪ ,‬שהוא בחי׳ כחר על עמודא דאמצעיחא‪,‬‬
‫וכמ״ש )ברע״מ פ׳ פנחס דף רמ״ז ע״‪ .(3‬דאיחו‬
‫עשור פי׳ ר״ל לכך יוה״כ הוא געשור לחודש‪ ,‬כי אז‬
‫עוליח המלכוח לאמא עד הספירה העשיריח ממטה‬
‫למעלה‪ ,‬שהוא הכחר דאמא‪ :‬וביח יחא טוח״ל וסולח‬
‫חובין דעםיח‪ .‬הייני כמש״ל )בהקדמה דף י״ב ע״א(‬
‫ועוד חולם מוחל עונוח ישראל כי חול״ם היא אוחיוח‬
‫מוח״ל‪ ,‬ועיי״ש בביאומנו שהענין הוא כי מחילח עונוח‬
‫נמשך מי״ג ח״ד דאריך‪ ,‬שהוא סוד ג׳ הוימח מספר‬
‫חל״ם סוד כחר ח״א עיי״ש‪ .‬וחיר״ק אתמר באימא‬
‫תתאח‪ .‬היינו כמש״ל )בהקדמה דף ז׳ ע״א( חירק דא‬
‫מלכד׳ח והאת כדוס רגלי‪ ,‬ועיי״ש בביאורינו דהמלכוח‬
‫כשהיא למטה מכל הספירוח בעולם העשיה‪ ,‬נקראח‬
‫חיר״ק שהיא סוד נקודה אחח ועומדח למטה‪ :‬וביח‬
‫חור״ק עליו שיניו וכו׳ היינו כמש״ל )חיקון א׳ דף‬
‫י״ח ע״א( דבגק דהשכמחא טמנו עחה בגלוחא למטה‪,‬‬
‫ע״כ קשה כשאול קנאה‪ ,‬דקב״ה הוא מקנח עלייהו ונוקם‬
‫ובעל חימה עיי״ש וגביאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר גס הכא‬
‫דבנקודח חיר״ק היינו שבשביל הגלוח ירדה המלכוח‬
‫למטה להיוח בבחי׳ חיר״ק עמנו בגלוח‪ ,‬וע״כ הקב״ה‬
‫קנא ונוקם ובעל חימה וחומ׳ק עליו שימו וכד‪ :‬ד״א‬
‫נשאו נ ח ת ת קולם דא ב׳ זמנין דמיחדין ישראל‬
‫לקב״ה‬
‫עיין )בע״ח פ״ג משער הכללים( דבזמן שאמא עלאכ‬
‫משפיע שפעה לבניה זו״נ‪ ,‬היא בבחי׳ אמא המינקח אח‬
‫גניה חלב משדים ודדיס שלה‪ ,‬ובזמן שהאמא מסחלקח‬
‫עצמה ועולה למעלה מעל הבנים ואין זו״נ יונקים ממנה‪,‬‬
‫היא בחי׳ גומל מלשון ויגמל הילד עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר‬
‫דלעח״ל כאשר יהיה החקון השלם‪ ,‬אז חחזור כאמא‬
‫עלאה להורד ולחופף על בניה לכניקס מב׳ שדיה‬
‫ולהשפיע שפעה לזו״נ שהיו עד עחה גמולי מחלב‬
‫וכאמור‪ .‬ועוד חול״ם אתקרי עטודא דאמצעיתא‬
‫לגבי מוחא וכר‪ .‬עיין )ברע״מ פ׳ פנחס סוף דף‬
‫רל״ג וריש דף רל״ד( דמוחא הוא סוד כסא רחמים‪,‬‬
‫ולב הוא כסא דק‪ ,‬וקב״ה עומד מכסא דין דאיהו לב‪,‬‬
‫ויושב על כסא רחמים דאיהו מוחא עיי״ש‪ ,‬ועיין )בזהר‬
‫פ׳ ואחחנן דף רס״ב ע״ב( דהב׳רחיכין‪ ,‬היינו הב׳ כסאוח‬
‫הנ״ל כסא עלאכ וכסא חתאה‪ ,‬דא אחקשר במוחא‪ ,‬ודא‬
‫אחקשר בלבא עיי״ש‪ ,‬ועיין )בקה״י‪ ,‬ערך מוח( דכסא‬
‫עלאה הוא בזעיר‪ ,‬וכסא חחאה היא גנוקבא עיי״ש‪,‬‬
‫ולזה אמר הכא להמשך הדרוש בחא דנקודוח‪ ,‬מקודח‬
‫חול״ם מרמז לכסא טלאה שהוא בזעיר מסטרא דמוח‪,‬‬
‫ונקודח חימ׳ק מרמז לכסא חחאה שהיא בנוקגא מסטרא‬
‫דלבא וכנזכר‪ :‬שור״ק אתקרי בקשורא דתרוויחו‪.‬‬
‫עיי״ש )בזהר פ׳ ואחחנן( שמסיים דרחיכא קדישא‬
‫עלאה אחקשר ברחיכא קדישא חחאה‪ ,‬ואחקשר דא בדא‬
‫ואחעביד כולא חד עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא שלזה מרמז‬
‫נקודח מלופי״ם שנקרא שור״ק ל נ ק ו ד ה עומדח באמצע‬
‫בין עלאה לחחאה‪ ,‬להורוח על ענין החקשרוח רחיכא‬
‫עלאה ברחיכה חחאה למהוי כולא חד‪ .‬ועוד חול״ס‬
‫אתקרי בכל סמרא דימינא וכר‪ .‬עיין )בזכר פ׳‬
‫בראשיח דף ס״ו ע״ב( וההוא נקודה זרע בגו ההוא‬
‫היכלא רזא דג׳ נקודץ חול״ם חיר״ק שור״ק‪ ,‬ואחכלילו‬
‫דא בדא ואתעבידו ח א חדא‪ ,‬ועיי״ש )בד״א‪ ,‬ובמק״מ‬
‫בשם החייט( כי טפח הזרע של החכמה ה נ י ק ברחם‬
‫אמא‪ ,‬מ א רזא מקורה חדא דחול״ס חיר״ק שור״ק‬
‫לסליל כלהג׳ קוים חג״ת‪ ,‬כי חול״ס מרמז למדת החסד‬
‫פמחליס גופו של אדם‪ ,‬וחימ׳ק מרמז למלת גבורה‬
 ‫י‬
‫הזהר‬ ‫מ״ז ע ״ א [ ‪,‬‬ ‫תקונא חד משרץ נדף‬ ‫ת?ונ‬ ‫רכו‬
‫מאן סלקץ ליה‪ .‬לגבי אימא עלאה‪ .‬דאיכו כ׳׳ה גימינא וכ״ה כשמאלא‪ .‬ערב ובקר‪ .‬ואמץ חמשין חרעין‬ ‫לגבי‬
‫דבינה‪ .‬קראן ליה בהון‪ .‬דנמית לגבי צדיק וצדק‪.‬‬

‫ד׳׳ך בשוקא ימינא‪ .‬ואיהי כדה על שכמה בשוקא שמאלא‪ .‬דאינון תרי סמכי קשומ‪ .‬ובנץ דא ישאו‬ ‫לאיהל‬
‫גהרות‬
‫באר לחי ראי‬

‫ואיהי בה״ד‪ ,‬שהוא סוד ימין ושמאל וע׳׳י הפגם שנפגמו‬ ‫לקב״ה פי׳ כי כחי׳ נהרוח מרומז סוד ק״ש‪ ,‬עפמ״ש‬
‫נו׳׳ה מימין ומשמאל אי אפשר לזו״נ לקבל שפעם מאמא‬ ‫)כזהר פ׳ ויקרא דף י״א ע״א( נהר עלאה אמא‪,‬‬
‫עלאה‪ ,‬ע״כ צריכין לתקן זאת ע״י הב׳ ק״ש דשחרית‬ ‫נהר חחאה מלכוח עיי״ש‪ ,‬ולזה דרש נהרוח על נהר‬
‫וערבית ב״פ כ״ה בסוד ג׳ שערי בינה‪• ,‬להמשיך להם‬ ‫עלאה וגהר חחאה‪ ,‬שהוא סוד הק״ש דשחריח וערגיח‪,‬‬
‫שפע לימין ולשמאל סוד נו״ה וכדפרישית להלן‪ :‬ערב‬ ‫שמעלין המלכוח שהיא נהר חחאה לגינה שהוא נהר‬
‫ובקר‪ .‬ר״ל ע״י הב״פ ק״ש דערב ובקר שממלק את‬ ‫עלאה‪ ,‬וכמ״ש רגינו )גפרע״ח פי״כ משער הק״ש(‬
‫המנכות בבתי׳ מ״נ לאמא עלאה כנ״ל נעשה ב״פ כ״ה‬ ‫דענין ק״ש הוא כסוד חנו עוז לאלקיס‪ ,‬שאנו נעשים‬
‫מספר י״ס שהיא אמא עלאה‪ ,‬ומשם נמשך השפע בסוד‬ ‫גדפין דשכינחא להעלוח לרחל עד מקום הגינה אמא‬
‫שני שדיך וגר שבימין ובשמאל כנזכר‪ :‬ואינון חמשין‬ ‫עלאה עיי״ש וםלקין ליה ביה קלא ערב ובקר‬
‫תרעין דבינח הוא התפשעות השפע הנמשך לז״א‬ ‫וצהרים דרש חיגח קולס על הג׳ חפלוח ערכיח שחריח‬
‫מאמא עלאה מכח ה״ח שבה שכל אחד כלול מיו״ד‪,‬‬ ‫מנחה‪ ,‬וכמ״ש )גאד״ז פ׳ האזינו דף רצ״ד ע״א וע״ג(‬
‫וכמ״ש רביגו )בע״ח בדרוש ב׳ משער דרושי הצלם‬ ‫כי עוף השמים יוליך אח הקול כי מאריהון דגדפין‬
‫בכללי חו״ג כ״ו ובשאר דוכחי(‪ .‬קראן ליח בחון‪.‬‬ ‫נטלין קלא דחפלח ישראל שהם משמיעים לאזנם וסלקין‬
‫שממשיכין ע״י הב׳ ק״ש אוחן הנ׳ שערי בינה לז״א‬ ‫ליה למלכא עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר גס הכא נשאו נהרוח‬
‫וכאמור דגחית לגבי צדיק וצדק‪ .‬שכאשר ישיג ז״א‬ ‫קולס‪ ,‬היינו שע״י הג׳ ק״ש שאנו נעשים מארי דגדפין‬
‫הנש״ב מאמא עלאה‪ ,‬אזי הוא מזדווג במלכוח ביסוד‬ ‫בסוד חנו עוז לאלקיס כנ״ל שאנו עושין המס״נ להעלוח‬
‫צדיק‪ ,‬ומשפיע דרך יסודו ליסוד דנוקבא‪ ,‬שנקראים צדיק‬ ‫המלכוח לאמא עלאה‪ ,‬אנו עושים הכנה שיעלו הג׳‬
‫וצדק‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בליקוטי הש״ם ברטח דף ד׳ ע״א(‬ ‫חפלוח‪ ,‬דק״ש של שחריח מועיל לחפלח שחריח ומנחה‪,‬‬
‫דיסוד ח״א נקרא צדיק‪ ,‬ויסוד מוקבא נקרא צדק‬ ‫וק״ש של ערביח לחפלח ערביח וכמבואר )בפרע״ח פט״ז‬
‫עיי״ש דאיהו דך בשוקא ימינא וכד‪ .‬עחה הוא חוזר‬ ‫וי״ז משער הק״ש(‪ :,‬דאיגון ימינא ושםאלא בתרוייהו‬
‫לפרש דבריו הראשונים שאמר דאינון ימינא ושמאלא‪,‬‬ ‫םלקין קלא וכו׳‪ .‬היינו שישראל הקוראק ק״ש‪ ,‬הס ב׳‬
‫והיינו כי מבואר )בלק״ח פ׳ בהעלוחך ב פ ס ק ו ה ק‬ ‫גדפין חו״נ כימינא ושמאלא‪ ,‬כמש״ל ) הקדמה דף ג׳‬
‫כזרע גד( כי נו״ה הם חרין ביעין השוחקים ‪ p‬לצדיקים‬ ‫ע״א וע״ג( כסוד שמע ישרא״ל אוחיוח שי״ר א״ל‬
‫לצדיק וצדק עיי״ש‪ ,‬ומובן דמטעס זה צריכין ב׳ ק״ש‬ ‫שי״ר גשמאלא‪ ,‬וא״ל גימינא‪ ,‬ומחיחדין גטמודא‬
‫בכל יום‪ ,‬א׳ לימין וא׳ ושמאל‪ ,‬היינו א׳ לצדיק‪ ,‬וא׳ לצדק‪,‬‬ ‫דאמצעיתא דכליל תרוויהו‪ ,‬עיי״ש ובגיאורגו שם‪ ,‬ונמל‬
‫ומפרש אמאי קרי ליה לםטרא דדכורא ימין ולסטרא‬ ‫)תיקון י״ג דף כ״ז ע״ג( דםליק על גדפיהו ופרח‬
‫דנוקבא שמאל ואמר הטעם כי אי אפשר לירד הזמנ‬ ‫כהון איהו ד כלול ד תיכין דיחודא דשמע ישראל וגד‬
‫מיסוד דדכורא ליסוד דנוקבא‪ ,‬אס לא ע״י חיקון הב׳‬ ‫וםלקא בב׳ דרועץ דאינון חו״ג‪ ,‬עיי״ש וכיאורנו שם•‬
‫שוקין שהם סוד הב׳ גיעין דימינא ושמאלא שהם נד׳ה‪,‬‬
‫לגבי מאן םלקין ליה לגבי אמא עלאה וכוי‪ .‬עחכ‬
‫ועתה בעוה״ר הוא דך בשוקא דימינא‪ ,‬וכמ״ש רבינו‬
‫הוא מפרש בהמשך זה סיפא דקרא ישאו נהרוח דכים‬
‫)בטע״מ פ׳ וישלח( בסוד ותקע כף ירך יעקב‪ ,‬כי‬
‫אוחיוח ד״ך י״ס כנ״ל‪ ,‬והיינו כמש״ל )בהקדמה דף‬
‫בדכר נפגם הנצח‪ ,‬ובנוקבא גפגס ההוד‪ ,‬והיה הפגם‬
‫י״ד ע״א( שהוא סוד דק״ש דשאגין בכ״ד באוח ד‬
‫בג׳ שוקיים נצח דידיה וסוד דידה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר‬
‫דאיהו כליל ד חיגין דק״ש‪ ,‬וגיה אחעכידח כ״ה‪ ,‬היינו‬
‫דאיהו דך כשוקא ימינא‪ ,‬ר״ל כיון שנפגם ירך ימין דיייה‬
‫שנעשה מכ״ד כ״ה^וכ״פ כ״ה אתמן של הג׳ ק״ש ערכיח‬
‫ונחסרו האורוח פלו והוא ד״ך כשוקא ימינא דידיה‪,‬‬
‫ושחריח‪ ,‬הוא מספר י״ם‪ ,‬דאיהו אמא עלאה ימא‬
‫ע״כ ע״י הק״ש צריכין להשפיע אורוח השפע מאמא‬
‫דאורייחא וכו׳ עיי״ש וגכיאורנו שם‪ ,‬ולזה הוא מפרש‬
‫עלל^ה לעשות מד״ך כ״ה כנ״ל‪ :‬ואיחי כדה על שכםח‬
‫בשוקא שמאלא‪ .‬היינו כמש״ל )כהקדמה דף י״ד ע״א(‬ ‫ישאו נהרות ד״ך י״ם‪ ,‬פע״י הג׳ ק״ש שחריח וערביח‬
‫ואיהו כדה על שכמה‪ ,‬שהשכינה שהיא ה׳ חחאה‪ ,‬היא‬ ‫שואבץ ככ״ד השפע מי״ם עלאה‪ ,‬ונעשה מהכ״ד כ״ה‪,‬‬
‫כד״ה אוחיוח לכ״ה ‪ p‬כ״ר ספרים דשואגין מימא‬ ‫כי כ״פ כיה הוא מספר י״ס כמפר‪ :‬כ״ה בימינא‬
‫וכ״ה בשמאלא ל ק ק מפרש לה‪ ,‬כי זו״נ‪ ,‬איהו בנצח‬
‫דאורייחא‬
 ‫רכז‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין!לףמ״ז ע״א[‬ ‫הקוני‬
‫נהרוח לנים לך ים‪ .‬ואיהי לך גכ״ל אחוץ לגשכמל״ו לערבית‪ .‬ואיהי לך בכ״ל אחוץ לשחרית‪ .‬וחא‬
‫למלה )ישעיה נ״ל( ושמהי כלכ״ל שמשוהיך‪ .‬ואיכי כל״ה בהרוויהו‪ .‬ואל ישוב לץ־ נכלם‪.‬‬
‫ללא ישהמע קלא בההוא לך‪ .‬אלא ישאו נכחת‪ .‬נשאו לא כהיב‪ ,‬אלא ישאו‪ .‬בגין על כחף ישאו‬ ‫וצריך‬
‫זמנא‪) ,‬בראשית כל( ותמלא כלה ותעל ותאמר שהה א מ י וגם גמליך אשקה אלץ איכץ רמ״ח היבין‬ ‫בההוא‬
‫לד פרשיץ ליחולא לק״ש לבכולהו אינון רמ״ח אברים רכלילן בברית לאיהו צליק טלהו אתשקיין ע״י‬
‫שטנתא‪ .‬לאיהי כ״ל י״ם‪.‬‬
‫כ״ל‬
‫באר לחי ראי‬
‫ובכן לרש הכא כי רק נשאו משמע להרמת קול אבל‬ ‫לאורייחא עיי״ש וגגיאורנו שם‪ ,‬והיינו ע״י שנפגם‬
‫ישאו לא משמע להרמת קול בצעקה‪ ,‬רק בחשאי מעומק‬ ‫ההול ירך שמאל שלה וכאמור‪ :‬דאינון תרי סמכי‬
‫הלב‪ ,‬כי לט״ס שהוא מרמז ליחולא תתאה הוא בחשאי‪,‬‬ ‫קשוט‪ .‬היינו כי זמנ איהו מצח ואיהי גהול‪ ,‬וכמ״ש‬
‫אלא כעין משא לבר ה׳ )מכריה ומלאכי(‪ ,‬שאינו ענין‬ ‫רטנו )גע״ח פ״ו משער יעקג ולאה וכשאר לוכחי(‪.‬‬
‫צעקה בקול רק הגלח לבמם הנחוצים להגיל‪ .‬בגין‪.‬‬ ‫דך ים היינו שע״י הג׳ ק״ש נעשה מהג״פ ל״ך שלו‬
‫)הגר״א‪ ,‬וכן בשאר ספרים( הגיהו‪ ,‬שמל כגון על כחף‬ ‫ושלה סול ים‪ ,‬מספר ג״פ כ״ה סוד נש״כ מ״ל שנשפע‬
‫ישאו‪ ,‬וכצ״ל וכוונחו זה להביא ראיה שחיבוח ישאו‬ ‫מאמא עלאה לזו״נ‪ :‬ואיהידך בב״דאתוון דבשכטל״ו‬
‫נהרוח לכיס אינו לשץ הרמת קול‪ ,‬אלא מלשון משא‬ ‫דערבית ובד‪ .‬גם זה מגואר לעיל )גהקלמה שם(‬
‫לבר ה׳‪ ,‬וכמו על כחף ישאו שפי׳ לשון העמסה‪ :‬כההוא‬ ‫אל ישוכ מ ך גכלם‪ ,‬אל ישוג ל״ך לאיהו צליק גשכמל״ו‬
‫זפנא וכד‪ .‬היינו רבקה ששורשה היא באמא עלאה‪,‬‬ ‫מ ך כשכינחא לאיהי כ״ל אחוון ליחולא עיי״ש‬
‫לאחר שעשחה היחול של הב״פ ק״ש בסול ושמחי כלכ״ל‬ ‫ובטאורנו שם‪ ,‬והיינו כי השכינחא לאיהי יחולא חחאה‬
‫שמשוחיך‪ ,‬אז‪ :‬ותמלא כדה ותעל‪ .‬שכשעשחה מהכ״ל‬ ‫בשכמל״ו‪ ,‬אין כה רק כ״ל אחוץ אוחיוח ר״ך‪ ,‬כי היא רך‬
‫כ״ה‪ ,‬אז העלחה אח המלטח סול כ״ל אחוץ ליחולא‬ ‫ועני בעוה״ר וליח לה מגרמה כלום‪ ,‬וצמכין להמשיך לה‬
‫חחאכ לאמא לסול כ״ה אחוץ ליחולא עלאה סול‬ ‫ע״י היסול צדיק מאמא עלאה סול כ״ה אחוץ ליחולא‬
‫כ״ל ה׳ מ״ל‪ ,‬אז וחעל‪ ,‬העלחה אח המלטח לבעלה‬ ‫עלאה‪ ,‬וזה הוא ביאור הרברים כאן שצריכין לחקן בהב׳‬
‫להזדווג עמו ביחולה שלים כנ״ל‪ .‬ותאמר שתה אדני‪.‬‬ ‫ק״ש שחריח וערבית להמשיך מימולא עלאה ע״י היסוד‬
‫היינו כמש״ל )מש עמול זה( שרבקה אמרה להיםול‬ ‫צלק ליחולא חחאה שהוא סול כ״ל אחוץ רבשכמל״ו‪,‬‬
‫צמק ח״א שחה אמי‪ ,‬שיקבל השפע מאמא עלאה‪ .‬ונם‬ ‫לעשוח מט׳פ כ״ל אוחיוח ל״ך‪ ,‬ט׳פ כ״ה מספר ג׳‬
‫נמליך אשקה‪ .‬ומשם חרל השפע לעולמוח שלמטה‪ ,‬שהם‬ ‫וכאמור‪ :‬ושמתי כ״דכ׳ד שמשותיך‪ .‬היינו ללעח״ל‬
‫עחה גמולי מחלג בעוה״ר וכמש״ל‪ :‬אלץ אינון רמ״ה‬ ‫חאיר המלכוח בה״ב פעמים כ״ל של הכ׳ ק״ש‪ ,‬כשמש‬
‫תיכין ד ד פרשיין וכד דבכולהו איגץ רמ״ח‬ ‫שהוא סול קלסחר פנים של השטנה רלעילא ולחחא‬
‫אברים וכד היינו כמ׳׳ש רגינו )כפרע״ח פכ״ה משער‬ ‫שנקרא שמש‪ ,‬כמ״ש )מ״ח איכה לף צ״ה ע״ג( עיי״ש‪.‬‬
‫הק״ש( גסול הרמ״ח חיגץ לק״ש שגהם נכניח המלכוח‬ ‫ואיהי כדה בתרזמיהו‪ .‬שבהב׳ יחולים לבשכמל׳ץ‬
‫גרמ׳׳ח אגרים‪ ,‬שנחלק לד פרשיץ‪ ,‬ואהגח הוא נמב‬ ‫דנוקבא תתאה דשחרית וערביח שהיה עד פחה רק כ״ל‬
‫תיגץ‪ ,‬והיה אס שמוע על ושמחס ע״ג חיגץ‪p ,‬‬ ‫אתוץ ותוסיף הקו להד לעשות מכ״ל כ״ה‪ ,‬וזה הוא‬
‫ושמתם על פ׳ ציצית נ׳ תיגין‪ ,‬ופ׳ ציצית ע״ג חיגץ‪,‬‬ ‫הרמז ט׳ל ה׳ מ ״ ל ) מ ק ד מ ה שם(‪ :‬וצריך דלא ישתמע‬
‫וי״ג חיגץ ליחולא עלאה ותתאה שמע וגמך‪ ,‬ס׳׳ה‬
‫קלא בההוא דך‪ .‬ר״ל כי הטעם שאומרים בשכמל״ו‬
‫מספר רמ׳׳ח‪ ,‬ועיי״ש )גפכ״ז( גסול הג׳ חיטח ה׳‬
‫בחשאי הוא כ מ שלא ירגישו החצוניס שיש להם אחחה‬
‫אלקיכס אמח שכופל הש״ן‪ ,‬להשלים הרמ״ח חיגץ‪ ,‬כי‬
‫בהמלטח וילחו ממקומם‪ ,‬וממש רטנו )בלק״ס פ׳‬
‫הגיגה היא משענת לז״א לכל הרנמח אכמם ליליה‪,‬‬
‫יחרו(‪ ,‬ולזה אמר הכא שזה רק ביחולא חחאה שאין‬
‫וממנו נשפע להמלטח ע״י השליח צגור שהוא היסול‬
‫גכ רק כ״ל אמוץ והיא נבחי׳ לך ללה מ ג י ה שהחצונים‬
‫צדק‪ ,‬ונתוסף להמלכוס ג׳ אגרים החסרים לה להשלים‬
‫יונקים ממנה כעח בעוה״ר‪ ,‬מש״כ גיחולא פלאה שהיא‬
‫הרמ״ח עיי״ש‪ ,‬ולזה לרש הכא וחאמר שחה‪ ,‬היינו לאחר‬
‫באמא ששס אץ שום מגע נכרי‪ ,‬צ״ל בקול רם שאץ‬
‫שעשתה רכקה ה ת ק ץ של הק״ש ליחו״מ וחחאה כסוד‬
‫‪ tern‬כל״ה ותעל כ מ ל אז נתנה אמא השפעחה‬ ‫פחד מכמצונים‪ :‬אלא ישאו נהרות נשאו לא כתיב‬
‫לז״א לתקנו גרמ״ח אכמם שנכלל כהל׳ פרשיות לק״ש‪,‬‬ ‫ובר‪ .‬עיין )פירש״י בחהלים( בפסוק זה שכתוב נשאו‬
‫נהרות ה׳‪ ,‬גשאו הוא לשון הרמת קול וצעקה בקול‬
‫ונחנה‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ו ע ש ‪] p‬דף מ״ז ע״א[‬ ‫הכי^י*‬ ‫רכה‬
‫ספרין לאורייתא‪ ,‬ולאי אינק כ״ל לאתמלי מן ימא עלאה טק> לאורייתא‪ .‬לאיהי כלילא דחמשין אתוון‬ ‫כ״ד‬
‫לימולא‪ .‬דאינץ כ׳׳ה וכ׳׳ה למימלין בהץ לקוב״ה‪ .‬תרי זמנין‪.‬‬
‫סליק י׳׳ס חמשין‪ .‬לא איהו ישאו נכרות לכיס בהפוך אתוון לך‪ .‬ואיהו כ״ל‪ .‬ולך איכו צדיק מ א י כל‪,‬‬ ‫וכד‬
‫בגין לאיהו תבירא בגלותא‬
‫לאיהי כל‪ .‬עלה אתמר )תהליס נא( לב נשבר ונלכה אלקיס לא תבזה‪.‬‬ ‫שכינתא‬
‫לאורייתא‪ .‬ואיכו כתית במשחא לאורייתא‪ .‬הה״ל שק »> כתית‪ .‬אימתי בזמגא לאסתלק‬ ‫צדיק איהו לך במיא‬
‫ף‬
‫כאד לחי ראי‬

‫ונחנה אורוחיה להיםוד צדק להשלים גס הג׳ חיבין כמש״ל ליחולא תתאה שהיא נוקבא ח״א אין בה רק‬
‫ה׳ אלקיכס אמח‪ ,‬דבכולהו אינון רמ״ח חיבין‪ ,‬להשלים כ״ל אתוון כי היא ללה ועניה שהיא סול אות לל״ת‪,‬‬
‫מנין רמ״ח אברים דילה‪ .‬דכלילן בברית דאיהו צדיק והתיקון שלה נהעלותה לבעלה ועי״ז יתוסף לה הקו‬
‫כמש״ל )בהקדמה דף ע׳ ע״ב(‪ ,‬דיסוד נקרא כל מטיל לתוך ה ד לעשות ממנה ה׳ בסול ותורד כ״ל ה׳ ותעל‬
‫לון כלהו ויריח לון לכלה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך כנ״ל‪ ,‬ולזה אמר שע״י היתול לק״ש מעלין גס יחולא‬
‫הדרוש דלהכי צריכין להשלים הג׳ חיבין למנץ רמ״ח תתאה של בשכמל״ו למקום בעלה שהוא באמא עלאה‪,‬‬
‫ע״י כש״ן שהוא כיסוד צדיק‪ ,‬כי כל האורוח של אמא ונתוסף לה הקו לתוך ה ד ונעשית גס היא מספר כ״ה‪,‬‬
‫לצורך הרמ״ח אברים של כל השיעור קומה‪ ,‬הס באים ומשתתפת ברזא ליחולא עלאכ להיות בסול ב״פ כ״ה‪,‬‬
‫ליסוד צדיק וכלולים בו‪ ,‬והוא נטיל כלהו ויריח לון גימ׳ י״ס שהוא סוד נש״ב וכאמור‪ .‬ודך איהו צדיק‬
‫לכלה כלהו אתשקיין ע״י שכינתא הוא משלים בהאי כ״ד הוא דרש דכי״ס אותיות ד״ך י״ם‪ ,‬דיך הוא‬
‫דבריו שאמר למעלה וגס לגמליך אשקה שהם העולמוח יסוד צדיק‪ ,‬וי״ס הוא השפעת אורות אמא עלאה שהיא‬
‫החחחוניס שהם עחה בעוה״ר גמולי מחלב כנ״ל ואמר ימא דאורייתא שנמשך למלכות ע״י היסוד צדיק‪ ,‬ומפרש‬
‫שכל השפעוח ניחן מהיסוד להמלטח‪ ,‬והמלכוח מחלקח ישחו נהרות דכי״ם‪ ,‬נהרות היא בינה ומלטת‪ ,‬כמש״ל‬
‫האפסניא לכל העולמוח החחחוניס‪ ,‬כי היא הנוחנח שנמשך השפעה מנהר עלאה לנהר חחאה ע״י היסוד‬
‫טרף לביחה וחוק לנערוחיה‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בפרע״ח צדיק בסוד אל ישוב דך נכלם‪ ,‬כמש״ל )בהקדמה שס(‬
‫פ״א משער החנוכה ובשאר דוכחי(‪ .‬דאיהי כ״ד י״ם ואמר בהאי כ״ד‪ ,‬ר״ל כי כל ז ק שאץ עליה להמלטח‬
‫היינו שהיא שואבח בכ״ד סוד כ״ד אחוון דיחודא חחאה והיא עומדח למעה ביחודא חחאה שאין בה רק כ״ד‬
‫מי״ם עלאה שהיא סוד נ׳ חרעין דבינה דאיהי ימא אחוון כנ״ל‪ ,‬אז משפיע לה היסוד צדיק רק בבחי׳ ד״ך‬
‫לאומיחא‪ ,‬וכמש״ל )בהקלמה לף י״ד שם( וכדמפרש בצמצום ועניוח ד׳ל‪ .‬בגין דאיהו תבירא בגלותא‬
‫ואזיל כ״ד ספרין דאורייתא ודאי אינון כ״ד דאתםלי דרשדכי׳׳סעלזקהגלוחעחה בעוה״ר שהי״ס הוא בבחי׳‬
‫סן ימא עלאה דאורייתא היינו כמ״ש רבינו )בלק״ח שברון שהוא ענין דכים ומשברי ים‪ ,‬וכמ״ש )הקדמונים‬
‫פ׳ וירא( בסוד כי מציון חצא חורה‪ ,‬דהחורה שהוא יסוד בחהליס צ״ג( שדכיס הוא מלשון טחינה ושברון עיי״ש‪:‬‬
‫ח׳׳א נפקא מיסוד דאמא‪ ,‬ועיין )בקה״י‪ ,‬ערך חורה( שכיגתא דאיהי כד‪ .‬ד׳ל דבשעח ק״ש עחה בשברון‬
‫שהביא כן ממשמעוח הזהר‪ ,‬דהחורה שלנו נקראח הגלוח הזה כשישראל הם מיחדיס יחודא חחאה‬
‫אורייחא דבריאה כי משם חצא חורה‪ ,‬דאמא מקננא ומשחחפיס בצערה במה שהיא חסרה‪ ,‬וכיא רק בבחי׳‬
‫בבריאה בסיד אמא יסד ברא עיי״ש דאיהי כלילא כ״ד וד״ך‪ ,‬שאז נאמר וחורד כד״ה כנ״ל אוחיוח דכ״ה‬
‫דהמשין וכו׳ דםיהדין בהון לקב״ה‪ .‬היינו כרמש רבינו חסרה ועניה‪ ,‬נאמר עליה לב נשבר ו נ ד מ אלקים לא‬
‫)בלק״ח בישעי׳ סי׳ כ״ח( בפסוק אח מי יורה דעה ח מ ה ‪ .‬צדיק איהו דך במיא דאורייתא נ מ ה הוא‬
‫ומי ינץ שמועה‪ ,‬כי מוח ח״א נעשה מצד הבינה‪ ,‬מפרש הענין מ״ש שהמלכוח עחה בזמן הגלוח נקראח‬
‫ואמר אח מ׳׳י שהיא בינה שנקרא מ״י‪ ,‬יורה ומשפעח כ״ד אחוץ ד״ך‪ ,‬שהיא עניה ודלה‪ ,‬ואמר שהיא מסטרא‬
‫מוח דעה לז״א‪ ,‬ואימחי ומי יבין שמוע׳׳ה‪ ,‬ר״ל כשז״א דיסוד צדק שלה‪ ,‬משוס שאץ בעלה מזמוג עמה ואימ‬
‫עולה לאמא טחודא דשמ״ע ישראל אז מעטרח לו עיי׳׳ש‪ ,‬משפיע לה מיסודו ליסודה‪ ,‬וכענין שאמרנו לעיל )ריש‬
‫ולזה אמר להמשך הדרוש דלהט חיקנו לומר ק״ש ב״פ חקון זה דף מ״ב ע״ב( על היסוד ח״א צדיק הוא עני‪,‬‬
‫בכל יום דאינץ כ״ה כ״ה מספר אוחיוח דב״פ שמע והייגו כמ״ש )בפרע״ח פ״ז משער חג המצוח( ליסוד‬
‫ישראל וגד דמיחדין בהץ לקג״ה שהוא ז״א להעלוחו העליץ מ ק שאינו מקבל שפע נקרא * עני עיי״ש‪,‬‬
‫לאמא עלאה כמכר‪ :‬וכד סליק י״ם חמשין‪ .‬הייגו ואמר הכא דבזק הגלוח בעוה״ר גס יסוד דמקבא‬
‫גקרא‬
 ‫רכט‬ ‫הזהר‬ ‫תקוגא חד מ ש ר ץ ]דףמ״ז ע״א[‬ ‫הקוני*‬
‫מ‪ 0‬ו׳ מן ה׳ וסשתארת מ ללת ולאי‪ .‬ובגין לא שמןכתית רביעית ההין‪ .‬רביעית ה״א ודאי דאחחזמז‬
‫לל״ת‪ .‬וההוא כתית‪ ,‬איהו ף זעירא‪ ,‬שלימו רה׳‪ .‬ועליה אתמר )שמות לא( ביני ובין בגי ישראל אות » ( היא‬
‫לעולם‪ .‬אות ה׳ ולאי‪ .‬ובגין לא אתקריאת ה׳ על שמיה יום הששי‪ .‬ה״א לששי‪.‬‬

‫מיס רבים‪ ,‬אלין ז׳ )קלין( שמהן למתפלגין לז׳ נהרות‪ .‬וכולהון מתפלגין מ ה ו א נהר לנפק מעלן‬ ‫מקולות‬
‫ואינון בהבו לי״י‪ .‬שבע אינון לאזלין על שבע שמהן‪ .‬לאינון אבגית״ן וכר‪ .‬ואינון ז׳ ‪ 00‬ספירן‪.‬‬
‫קול‬
‫ב א ר לחי ר א י‬

‫ליסור הוא בחי׳ ו׳ זעירא עיי״ש‪ ,‬והיינו ע״ל שאחז״ל‬ ‫נקרא עניה ודכה‪ ,‬על שאין בעלה משפיע לה ליסודא‬
‫בש״ס )סוכה רף נ״ב( אבר קטן יש באלם‪ ,‬ועיין‬ ‫דילה כנ״ל‪ ,‬ואמר הרמז ד״ך י״ס‪ ,‬שהנוקבא היא עניה‬
‫)בפרע״ח פ״ג משער חג המצות( להו׳ שבתוך הה׳‬ ‫וד״ך‪ ,‬מסטרא דיסוד שלה‪ ,‬שאין משפיע בעלה לה מיא‬
‫נקראח ו׳ זעירא בלחי ראש עיי״ש‪ ,‬ולזה הוא מפרש הכא‬ ‫דמורייחא הוא השפעח הזרע הנמשך מאמא עלאה‬
‫להו׳ שכחוך הה׳ לאיהו שלימו לח׳ איהו ף זעירא‪ ,‬כי‬ ‫שנקרא מיא דאורייחא )וכמש״ל בהקדמה דף י״ד ע״א(‬
‫הוא מסטרא ליסול נליק לאיהו כחיח וכחיש כחישין‬ ‫דרך היסוד שלו ליסוד שלה‪ ,‬ואמר נשאו נהרוח‪ ,‬שנמשך‬
‫להוציא השמן‪ ,‬ע״כ נקרא ו׳ זעירא כטעם אבר קטן‪:‬‬ ‫השפע מאמא עלאה לאמא תתאה ע״י היסוד צדיק‪,‬‬
‫אות ה׳ ודאי‪ .‬היינו כי מעלת שבח הוא כי אז מזדווג‬ ‫ובהעדר השפעת היסוד כאמור נקראת ד״ך י״ם‪:‬‬
‫זעיר בנוקבא ביסול צויק‪ ,‬וכמש״ל )תיקון ו׳ דף‬ ‫ואיהו כ ת י ת בסשחא דאורייתא הוא מפרש דבריו‬
‫כ״א ע״א וברע״מ פ׳ תזריע דף מ״ל ע״א וגזהר פ׳‬ ‫מ״ש צדיק איהו ד״ך במיא דאורייתא‪ ,‬ואמר כי עיקר‬
‫יחרו דף צ״ג(‪ ,‬לבו שבח ונייחא לנוקבא ביסור צריק‬ ‫תיקון הנוקבא היא כשמקבלת השפעתה מיסוד דדכורא‬
‫ראיהו שביעי לגינה‪ ,‬עיי״ש ]ובלק״ח פ׳ וירא[‪ ,‬ולזה‬ ‫משחא דאורייתא ליסוד דילה‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בטע״מ‬
‫לרש אות הי״א כאלו היה כחוב חוח ה׳‪ ,‬והייגו שבשבח‬ ‫ובשעה״מ ר״פ תצוה( בסוד שמן פתיח‪ ,‬דהחסדיס‬
‫נשלם צורת אות ה׳ של המלכות שאינה בבחי׳ מ לל״ה‬ ‫היורדים מאמא להנוקבא הס רצים דרך היסוד ח״א‬
‫ועניה‪ ,‬כי בעלה מזרווג עמה בד זעירא שהוא יסור‬ ‫בסוד כתיש כתישין‪ ,‬שטתש השק שהיא אורות אמא‬
‫שנקרא אות ונשלם הקו לתוך ה ד ונעשה הי‪ .‬ובג״ד‬ ‫עלאה להוציאו בסוד טפה עיי״ש‪] ,‬ועיין )בע״ח פ״ה‬
‫אתקריאת ה׳ על שמיה יום הששי וכד עיין )מהר‬ ‫משער חיקון הנוקבא יבשאר דוכחי( שזה הוא עיקר‬
‫פ׳ בראשית דף מ״ז ע״א( יום הששי‪ ,‬מ״ש בכלהו יומי‬ ‫תיקון הנוקבא[‪ ,‬ע״כ אמר דמה״ט דאס אץ בעלה‬
‫דלא אתמר בהו ה׳ אלא הכא‪ ,‬כד אשתכלל עלמא‬ ‫משפיע לה מיסוד שלו ביסודה בסוד כתית במשחא‬
‫אחחברא נוקבא בדכורא בחבור חד ה׳ בששי דאיהו‬ ‫דאורייתא היא דכה במיא דאורייתא‪ .‬אימתי בזמנא‬
‫יסוד למהוי כלא חד עכ״ל ולזה אמר הכא להמשך‬ ‫דאסתלק ד מן ה׳ וכו׳ היינו כמש״ל )בהקדמה שם(‬
‫הדרוש דלהכי נאמר בשבח יום ה״ששי‪ ,‬דבשבח נחחבמ‬ ‫דשכינתא חחאה כשהיא למטה היא בחי׳ כ״ד סוד כ״ד‬
‫זו״נ ע״י היסוד צדיק שהוא ספי׳ ה ד סוד אוח ו׳ לחוך‬ ‫אחוון דבשכמל״ו‪ ,‬וכשעוליח למעלה נעשיח בבחי׳ כ״ה‬
‫ה ד ונעשה ה׳ וכאמור‪ :‬מקולות מים רבים‪ .‬עחה‬ ‫סוד כ״ה אחוון דיחודא עלאה‪ ,‬ואמר שם דשכינחא‬
‫מפרש ואזיל סיפא דקרא משאו נהרוח וגד‪ ,‬ולהלן‬ ‫אחמליאח גאוח ף וביה אחעבידח ה ‪ /‬ועיי״ש בביאותו‬
‫מפרש גס תיבת אדירים משברי ים אלין ד שמהן‬ ‫שהבאתי מדברי )הזהר בסבא דמשפטים( דאוח ח׳ היא‬
‫וכר‪ .‬וי״ג )ז׳ קלץ( והכל חד‪ ,‬והיינו כמש״ל )תיקון‬ ‫אוח ד ובחוכה ף‪ ,‬וכשנחסר ממנה השפעת היסוד‬
‫ם״ט דף ק״ד ע״ג(‪ ,‬וביאור הענץ ביוחר עיין בדבמ‬
‫ח״א ואינה עולה ליומא עלאה‪ ,‬נשארח בבחי׳ אוח ד‬
‫רבינו )בפרע״ח פ״ח משער השגת( שהז׳ שמוח של שם‬
‫שהיא דלה ועניה‪ ,‬וכשמזווג בעלה עמה ביסוד צדיק‬
‫מ״ג נחלקים גז׳ קולות שגמזמור הגו לה׳ גני אלים‬
‫שהוא אות ר נעשה מ ה ד של כ״ד ה׳‪ ,‬ונעשיח מ ח י ׳‬
‫עיי״ש‪ :‬דמתפלגץ לד נהרות וכלהון טתפלגץ‬
‫כ״ה תברכו עיי״ש• רביעית ה׳ ודאי דאתתזרת ד‬
‫בההוא נהר דנפיק מעדן וכד היינו כמ״ש )מהר‬
‫דרש רביעי״ת מלשון אות ד ‪ ,‬וההי״ן מלשון אות ה׳‬
‫פ׳ צו דף ל״א ע״ג( שמהז׳ קולות שגמזמור הכו לה׳‪,‬‬
‫והיינו שהתיקון של המלטת שהיא עתה סוד אות ד‬
‫נפקי ז׳ גרכאין לעלמא‪ ,‬ועלמא מתברנא מ ו ן ‪ ,‬וכלהו‬
‫להיוח אות ח ‪ /‬ולזה אמר דאחחזרת דל״ת‪ ,‬כלומר‬
‫מתגדלין על ימא ואתפקיין במיא לגדלא בסוד ונהר‬
‫שהמלכות שהיא עחה רק אוח ד ‪ ,‬כשיהיה התיקון השלם‬
‫יוצא מעדן להשקות את הגן‪ ,‬וכלהו הני מתערי ברכאן‬
‫לעלמא מההוא שקיי דאתשקיין כלהו עיי״ש‪ :‬ואיחו‬ ‫ויחזור לחוכה ה ד ע״י היסוד צדיק‪ ,‬תחזור להיות אית‬
‫אב״ג ית״ג‪ .‬היינו כמ״ש רביגו )בפרפ׳׳ח פ״א משער‬ ‫ה׳ וכאמור‪ :‬וההוא כ ת י ת איהו ד זעירא שלימו‬
‫דה׳‪ .‬עיין )מהר פ׳ אחרי דף ע״ה מ״א( שמבואר פס‬
‫הקרגנוח‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד מ ש ר ץ ]לף מ״ז ע״א[‬ ‫הקוני‬ ‫רל‬
‫י״י על המיס )חהליס פט(‪ .‬לא חסל‪ ,‬ואיהו אבגי ו״ן‪ .‬למחמן מיא »( זאורייהא‪.‬‬ ‫קול‬
‫י״י בפח‪ .‬לא קר״פ שט״ן‪ .‬ולא גבורה‪.‬‬ ‫קול‬
‫י״י בהרר‪ .‬לא נג״ל יכ״ש‪ .‬ולא חפארח‪) .‬שם פ ו‪ ,‬נסאו כשמ׳׳ש על״י‪ .‬וביה אהמר למשה )שנלוש לי(‬ ‫קול‬
‫נג״ל &ת> כל עמך אעשה נפלאוח‪.‬‬
‫י״י שובר אחים לא במ״ר צח״ג ולא נצח‪.‬‬ ‫קול‬

‫י״י חוצב להבוח אש‪ .‬לא חק״ב טנ״נג ולא הול‪.‬‬ ‫קול‬
‫קול‬
‫כאד לחי י ראי‬

‫שאמר לסנללפו״ן הוא גבוה מחבית עיי״ש‪ ,‬והוא כטעם‬ ‫הקרגנוח( לשם זה הוא החסד העליון עיי״ש‪ .‬דמתמן‬
‫רקיי״ל בכמה מקומוח לנצח גבוה מהול‪ ,‬וכמש׳׳ל‬ ‫מיא דאורייתא‪ .‬שהוא השפעח החסרים של ז״א‬
‫)בהקלמה לף ט׳ ע״א ובחיקון י״ג רף כ׳׳ח ע״ב בר״ה‬ ‫שנקרא חורה כמל‪ :‬קר״ע שט״ן היינו כמש״ל )לף‬
‫שביטאה בנצח(‪ ,‬ומעחה מובן מ׳׳ש ששם זה שמכחיר בו‬ ‫נ׳ ע״ב( רשם קר״ע שט׳ץ מאיר ביומא חניינא שהוא‬
‫סנרלפו״ן חגא לקונו הוא בנצח דא חק״ב טנ״ע‪.‬‬ ‫גבורה וביה קרע ימא עיי״ש‪ ,‬וע״כ נאמר ביה קול ה׳‬
‫הענין ששם זה מאור בהול‪ ,‬עיין)בליקוטים מר״ה גאון(‬ ‫בכח‪ ,‬שכן בקתעח ים סוף נאמר ימינך ה׳ נאלרי בכח‬
‫באריכוח• ודא הוד‪ .‬היינו כי בפסוק קול ה׳ חוצב‬ ‫ודא ת פ א ר ת כי חיבח בהרר הוא לשון חפארח‪ ,‬ולכן‬
‫להבוח אש )פירש״י( שהעשרח הלברוח שהיה הדיבור‬ ‫מאיר שם זה השם‪ ,‬והיינו כמ״ש )מיה גאק בליקוטים(‬
‫יוצא בלהבוח אש מפי הקב׳׳ה נחצב ונחקק על הלוחוח‬ ‫בפי׳ השם נג״ל יכ״ש שהוא ציתף אוחיוח נגל״י כ״ש‪,‬‬
‫פחבניחס עיי״ש‪ ,‬והנה נולע פי הלוחוח הס סור נו׳׳ה‬ ‫מ׳ח פ״בול ש״פינה עיי״ש‪ ,‬והיינו ענק הר״ר וחפאמ׳ח‬
‫כמש״ל )בהקדמה רף י״א ע׳׳ב( לוחי אבנין נד׳ה‬ ‫לכבולו ולשכינחו יחב״ש‪ .‬בסאו כשמ״ש ע מ * היינו‬
‫עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ועי׳ ברברי רבינו )בע״ח פ״י‬ ‫כי שמש הוא בח״ח‪ ,‬כמ״ש )בפרע״ח פ״ל משער‬
‫משער לאה ורחל(‪ ,‬ולזה אמר הכא שענק להבוח אש‬ ‫הזמירוח( בסול שמש וירח עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫שיצא מפי הגבורה בשעח נחינח הלוחוח‪ ,‬היה מסטרא‬ ‫רמה״מ נרמז בפסוק זה השם הג׳ המאיר בח״ח‪ ,‬שכן‬
‫להוד קו שמאל ששם עגין להמח אש ורשפי אש שלהבח‬ ‫הוא ענינו של שם זה שכסאו היינו כבודו יחב״ש נגלה‬
‫י״ק‪ ,‬כמש״ל )תיקון א׳ רף י״ח ע״א ובריש חיקון י״ב‬ ‫לשם ולחפארח לעיני כל והוא כשמ״ש בחי׳ הדר כבוד‬
‫לף כ״ז ע״א( לסור נחינח התורה בלהבוח אש היה‬ ‫ותפארת נגמ׳י ופאמור‪ :‬וביח אתמר למשח נג״ד כל‬
‫מסטרא רשמאלא‪ ,‬עיי״ש ובביאורנו שם־ קול ה׳ יחיל‬ ‫עמך אעשח נפלאות‪ .‬שזה הוא כבודן ותפארתן של‬
‫מדבר וכד‪ .‬הייגו כי בפסוק קול ה׳ יחיל מלבר‬ ‫ישראל ושל הקב״ה‪ ,‬אס הקב״ה פושה נפלאות לעיניהם‬
‫)פירש״י( שרומז טל הר סיני שנזדעזע בשעח מחן‬ ‫ולנגדס‪ ,‬ופ״כ מאיר שם זה בתפארת‪ .‬קול ח׳ שובר‬
‫תורה פיי״ש‪ ,‬ויתכן שנקרא ג״כ מלבר קדש‪ ,‬שמשם‬ ‫ארזים וכד היינו כי בפסוק קול ה׳ שובר ארזים‬
‫נמשך קלושה לישראל שתלוי ביםול צליק‪ ,‬וכמ״ש רבינו‬ ‫)פירש״י( שהוא שובר מלכי האומות עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר‬
‫)בפרע״ח פ״ו משער חג המצוח( בסול ברוך המקום‬ ‫ודא נצח‪ ,‬והיינו פמש״ל )חיקון י״ג דף פ״ח ע״ב(‬
‫בתך שנחן חורה‪ ,‬לנלהיסול צריק משם חצא חורה‬ ‫נצוח דא נצח‪ ,‬ועיי״ש בביאורנו שהבאחי מדבת )רש״י‬
‫לישראל עיי״ש‪ ,‬ועיק )‪3‬זהר פ׳ ויקהל רף רי״ח ע״א(‬ ‫בד״ה( כי נצ״ח הוא מלשק נצחמן‪ ,‬והחגברוח על‬
‫בסול פי מציון חצא חורה‪ ,‬ולזה יחפן שנזלעזע ההר‬
‫החצוניס עיי״ש‪ :‬בט״ר צת״נ ודא נצח‪ .‬מובן עפמ״ש‬
‫בשעח מחן חורה‪ ,‬שהוא ענק החעוררוח היסול צליק‪,‬‬
‫)בלקומיס מר׳׳ה גאק( פי על פס זה נאמר אופן א׳‬
‫כטעם אמרם ז״ל במשנה )נלה רף מ׳ ע״א( היה‬
‫באת הנאמר בש״ס )חגיגה דף י״ג ע׳׳ב(‪ ,‬דקאי פל‬
‫אוכל בחרומה והרגיש שנזרעזעו אבריו עיי״ש‬
‫םנדלפו׳ץ שקושר ומכחיר חגא לשם הוי״ה‪ ,‬ועיי״ש‬
‫)ובפירש״י( שם‪] ,‬ואחה הקורא חלילה לך להתבונן‬
‫)בהגה( שכן בט״ר צח״ג הוא בסוד סנדלפו״ן חג״א‬
‫ולצייר במחשבחך אל גשמיות ופשוק של הדברים ח״ו‪,‬‬
‫צ״א עיי״ש‪ ,‬ועיק )בקה״י ערך נ מ ה אוח כ״ג(‬
‫אלא להתבונן בענק הרוחניות שבו‪ ,‬כי פל הלבריס אלו‬
‫דמפערו״ן וםנדלפו״ן איהו בכצמ ואיהו בהול‪ ,‬ועיי״ש‬
‫וביוצא מ ס הם רק בלרך משל לשבר אח האוזן‪ ,‬וכמו‬
‫)בפרך סנללפו״ן אות בי( שהביא מלבת )הפרדס(‬
‫שהאריך בזה )מהרח״ו מהתחלת ס פ ת ©מר ההקלמוח(‬
‫כי המלכוח מחלבשת במטטת״ן חפיר בסנללפו״ן פיי״ש‪,‬‬
‫ועיי״ש )בלף ל׳ ע״ל( שמבואר מלבריו לאפילו בדרך‬
‫ולבתם אלו יחיחמ עם רבת הש״ם )בחגיגה שם(‬
‫גמל‬
 ‫רלא‬ ‫הזהר‬ ‫תקונאחדועשרץנדףמ״זע״אוע׳*[‬ ‫הקוני*‬
‫י״י יחיל ממר‪ .‬יא יג״ל פז״ק‪ .‬דאיהו יסוד‪ .‬הר סיני‪.‬‬ ‫קול‬
‫י״י יחולל אילוח‪ .‬דא שק״ו צי״ח‪ .‬ודא מלכוח‪ .‬דמלה אחמר )שס כב( למנצח על אילח השחר‪ .‬ודא איהו‬ ‫קול‬
‫)שס צג( מקולות מיס רבים‪.‬‬
‫משברי יס‪ .‬אלין טעמי לאורייחא‪ .‬דאחמר בהו )שס מב( כל משבריך וגליך מלי עברו‪ .‬ואלין אינק‬ ‫אדירים‬
‫זרק׳׳א מק״ף שופר הולך סגולחא נס״ז ע״ב[•‬
‫קו ליוקנא לאח ר רישא ליליה י׳ חלח גלגלים סלקין )נ״א איח( ביה בימא לאורייחא‪ .‬ואינון‬ ‫זרק״א‪.‬‬
‫סגו״ל )נ״א סגולח״א(‪ ,‬וכל גלגל סליק לעשר גלגלים לעילא‪) .‬יחזקאל א( והאופנים ינשאו לעמתם‪.‬‬
‫ולזמנא‬
‫מאד לחי ראי‬
‫ט ע״ב( טעמי איגון מאני קרבא מיי״ש‪ ,‬וביאור‬ ‫משל אק לנו רשות לדמוח שוס ציור ודמיון כלל חלילה‬
‫הרבריס הוא עפ״ר רבינו)בע״ח פ׳ה משער טנת׳׳א( כי‬ ‫ומס[‪ .‬דא יג״ל פז״ק דאיהו יסוד הטעם ששם זמ‬
‫הטעמים הס מן הכחר ששם השערוח שכופין כל הליניס‪,‬‬ ‫מאיר גיסוד צדיק‪ ,‬עיק )גקה״י ערך יג״ל פז״ק‪ ,‬ובערך‬
‫עיי״ש‪ ,‬ובכן הוא מפרש והולך איך הס משברים הקליפות‬ ‫פז״ק( גאריטח• קול ה׳ יהולל אילות וכד‪ .‬דרש‬
‫ומבריחין אוחס מהקלושה‪ .‬דאתםר כחו כל משכריך‬ ‫פסוק זה כמלכוח נוקכא דז״א‪ ,‬וכמ״ש )רש׳׳י מהמדרש(‬
‫וגליך עלי עברו עיין )בפרע״ח פ״ג משמר השופר(‬ ‫יחולל אילוח יפחיד ויחיל אח המכו״ס שהם עומדים‬
‫לסור גלי הים העליון נוגעים מהב׳ ב״ן‪ ,‬א׳ שס בץ‪,‬‬ ‫כחחק כאילוח‪ ,‬כענק שנאמר משוה רגלי כאילוח‪ ,‬אר״פ‬
‫והג׳ הוא הג״ן אוחיוח משם אלקי״ס ומלא ומלא‬ ‫כאילים לא נאמר אלא כאילוח כנקיביח‪ ,‬שרגלי ה‪:‬קיטת‬
‫למלא‪ ,‬שיורליס כמלכוח ונעשים שם סול גלי הים‬ ‫עומדוח יוחר מן הזכרים( עיי״ש‪ ,‬יהייני מחיי זה‬
‫ומחגעשיס ורועשים ומשם נאחזים החצונים עיי״ש‪ ,‬ולזה‬ ‫למומח זה עשה אלקיס וכשזה קם זה נופל‪ ,‬יכמ״ש‬
‫מפרש הכא להמשך הלרוש שאמר רהמ״ה כל משגריך‬ ‫רטנו )בע״ח סוף פ״ב משער מיעיט הירח( בסיד‬
‫וגליך עלי עברו‪ ,‬היינו כי להע״ה היה כילו הכח של‬ ‫ומלכותו בכל משלה‪ ,‬כי כאשר נחקנה נוקבא דזנד*‬
‫הטעמים שהם משברים אח החצוניס הנאחזים בהב׳ ב״ן‬ ‫שהיא המלכוח דקדושה‪ ,‬אז יתבטל יניקח הנקבא‬
‫שנקראים גלי הים וכאמור זרקא קו דיוקנא דאוח‬ ‫ח״א דקליפה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר כאן כי כאשר חגי‪*.‬‬
‫ר רישא דיליח י׳‪ ,‬עי׳ למיל )דף מ״ל ע״ג( רצולמ‬ ‫מלכוח נוקבא דקדושה בסוד קול הי‪ ,‬אז יפחיד ייחיל;‬
‫זרק״א יש גו צורח אוח וי‪ ,‬וגראשו שריא אוח י׳‬ ‫אילות מלכות נוקבא דס״א‪ ,‬ומ׳׳כ אמר ידא מלכיח‬
‫רכלילא מג׳ טפין יי״י עיי״ש וגגיאורנו שם‪ ,‬ומפרש‬ ‫דא שק״ו צי״ת‪ .‬עיק )בליקוטים מר״ה גאון‪ ,‬ובפי׳ נר‬
‫הכא להמשך הלרוש הטעמים זרק״א הול״ך םגולח״א‬ ‫ישראל שם( כמה טעמים במה ששם זה מאיר במלטש•‬
‫שהם מאני קרבא לשכר כח החצוגיס כהגליס שכיס‬
‫דעלה אתמר לםנצה על אילת השתר‪ .‬עי׳ בש״ס‬
‫העליק בסול כל משבריך וגליך וגו׳‪ .‬ת ל ת גלגלים‬
‫)יומא דף כ״ט ע׳׳א(‪ ,‬למנצח על אילח השחר‪ ,‬דתפלת‬
‫סלקין כיח בימא דאורייתא וכר סליק לעשר‬
‫צדיקים נמשל לאילת‪ ,‬מה אילה זו ט׳ז שמגדלת קרניה‬
‫גלגלים לעילא‪ .‬ר״ל ללהכי יש כח גהזרק״א לשגר‬
‫מפצילות‪ ,‬אף צדיקים כל ז ק שמרבק בתפלה תפלתן‬
‫כח אחחח החצוניס כסול גלי הים‪ ,‬כי סול הג׳ מפין‬
‫נשמעח‪ ,‬ועיי״ש )בפירש׳׳י( דשחר לשק תפלה הוא עיי׳׳ש‪,‬‬
‫יי״י שנכללים באות י׳ רשריא כראש אות ף של הזרק״א‬
‫ולזה אמר הכא דמה״ט מחפלליס מ ש ם הז׳ של השם‬
‫הנ״ל‪ ,‬הס בסול שיר למעלות‪ ,‬ל׳ מעלות הנזכר לעיל‬
‫)תיקון י׳׳ג דף כ״ז ע״ב( וג׳ יולי״ן יי״י‪ ,‬אינון רישא‬ ‫מ״ב שהוא במלכות על קיבול התפלות‪ ,‬כי במלכות היא‬
‫וסיפא ואמצעיתא ‪7‬אות אי‪ ,‬וגלי ימא ללעילא איכון י׳‬ ‫מקום החפלה‪ ,‬וכמש׳׳ל )בהקדמה דף ט׳ ע״א ובשאר‬
‫גלגלים שכל אחת היא בת י׳ גלגלים שעליהם נאמר‬ ‫דוכחי( ולכן מתפללים גכח שם זה שועחינו קכל ושמע‬
‫צהלי קולך בח גלים‪3 ,‬ח י׳ גלגלים בשיר פשוט וגד‬ ‫צעקחינו יודע חמלומוח כסוד על אילח השחר‪ ,‬כי כל‬
‫לקולו סליק כגלי ימא עיי״ש וגביאורנו שם‪ ,‬ולזה‬ ‫מה שמרגק כתפלה שהיא כמלכות חפלחנו נשמעת‪.‬‬
‫מפרש כל משבריך וגליך עלי עברו‪ ,‬היינו לכשמתקנים‬ ‫ודא איהו מקולות מים רבים‪ .‬מפני שמצה לפרש סיפא‬
‫המלטת להעלותה גכחי׳ שיר למעלות בג׳ יורי׳ץ נמס‬ ‫לקרא אדירים וגד‪ ,‬חתר ומסיים דגריו הראשונים‪,‬‬
‫סול הגלגלים‪ ,‬והגלים הקלושים לימא ולעילא אז‬ ‫כלומר עד מחה פירשנו הז׳ קולוח גמליהם אה״כ מקולות‬
‫מתגברים על החצוניס שאוחזים מגלים דלתתא‪:‬‬ ‫מיס רכים‪ ,‬דאימן ז׳ קלק וז׳ שמהן דמחפלגק לז׳ נהמח‪:‬‬
‫והאופנים ינשאו לעומתם‪ .‬ר״ל כי זה לעומת זה משה‬ ‫אלין טעמי דאוריייתא‪ .‬דאינק משחגרק גנגונא כמו‬
‫זרקא וכן בצורתו‪ ,‬והיינו כמש׳׳ל )סוף תיקון כ׳ דף‬
‫אלקיס‬
 ‫י‬
‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ]דף מ״ז ע״ג[‬ ‫ה?ונ‬ ‫רלב‬
‫ולזמנא דינשאו האופנים לעמתם מיד נשאו נהרות י״י‪ .‬חרץ נקודין דאינץ סגולח״א סלקץ לההיא נקודא חרא על‬
‫גדפוי‪ .‬ואתעגידו י״ה‪.‬‬
‫ל ל א איהו נשאו נהרות י״י אינון ג׳ נקודין דא‪ .‬י׳ לעילא וי׳ לתתא‪ .‬סלקץ )נ״א סליק( ד על)גדפוי( גדפין‪.‬‬
‫ולאן סלקין אלא תושגנא דלהון לחושגן שמא דיקו״ק‪ .‬וכד סלקין לה על גדפייהו לקבלא עלייהו עלת‬
‫העלות מחית על גגייהו‪.‬‬
‫זרק״א‪ ,‬איהו )חהלים מח( יפה נוף משוש כל ה א ק ‪ .‬איהו ז׳ יום השגיעי‪ .‬ודא צדיק ואיהו ענפא‬ ‫לעלד‬
‫מגופא דאילנא‪ .‬דאיהו עמודא דאמצעיחא‪.‬‬
‫הר‬
‫פ א ר לחי ראי‬

‫ומעלים הז״א עצמו עמהם להיוח דכוק עמהם ומכח זה‬ ‫אלקים‪ ,‬שהאופנים שהם הגלגלים הקדושים כנ״ל‪ ,‬ינשאו‬
‫נעשים הכנפים עכ״ד‪ ,‬ולזה דרש הכא נשאו נהרוח הי‪,‬‬ ‫ויחגברו על החצונים שאוחזים בהגלים החחחונים‪:‬‬
‫שהוא מרמז לצומח אוח א׳ שיש לה כ׳ יודין א׳ למעלה‬ ‫ולזמנא דינשאו האופנים מיד נשאו נהרות הי‪ .‬מיל‬
‫ואי למטה וקו שהוא סוד אוח ף באמצע‪ ,‬שהג׳ יודי״ן‬ ‫כי לעיל )דף מ״ו ע״ב( אמר נשאו נהרוח אלין אינון‬
‫הם כ׳ כנפים שהם ג׳ חסדים סחומים שהם י׳ לעילא‬ ‫ב׳ נקודות דאינון צמ׳י‪ ,‬מאן איהו דסליק על גבייהו בב׳‬
‫היינו חסד שגחסד‪ ,‬וי׳ לחחא גגורה שכחסד‪ ,‬שהם‬ ‫דמעין דא חולם‪ ,‬וביה אתעבידו סגולת״א וכד עיי״ש‬
‫סלקין גכנפיהם ה ד שהוא ז״א להיוח דגוק עמכם‬ ‫ובביאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר הכא דרק בזק שינשאו‬
‫ולעלות עמהם‪ ,‬ודרש נשאו נהרוח ה׳ היינו שהג׳ יודי״ן‬ ‫האופנים שהם הגלים העליונים מסטרא דקדושה‪ ,‬לעומח‬
‫של הא׳ שהם סוד חסדים סחומים שהם סוד הכנפים‬ ‫הגלים החחחונים שמשם יניקח החצונים להכניעם‪,‬‬
‫נקראים נהרוח נושאים עמהם הו׳ שכאמצע שהוא סוד‬ ‫חעלה המלכוח למעלה על הב׳ נקודוח דצמ׳י להיוח‬
‫ז״א שנקרא הוי״ה ולאן םלקין‪ .‬פי׳ הלא גאמח אינו‬ ‫בבחי׳ סגולחא ־ תרין נקודין וכוי‪) .‬הגר״א( גרס חרין‬
‫עלייה כלל אלא נענוע והתעופפות להיוח דגוק עם‬ ‫נקודין דאינון צמ׳י סלקין נקודא חדא על גדפיהו‬
‫כשורש וכמ״ש רגינו שם כלשונו‪ .‬אלא חושבנא דלהון‬ ‫ואחעבידו סגולח״א‪ ,‬וכצ״ל והיינו כמש״ל )דף מ״ד‬
‫לחושבן שמא דיקמק‪ .‬ר״ל דאות א׳ כציור ב׳ גדפין‬ ‫ע״ב( דעליוח המלכוח הוא בסוד הול״ך סגולח״א‪,‬‬
‫וקו‪ ,‬שכוא ידיי‪ ,‬עולין כ״ו כמנין הוי״ה שהוא סוד‬ ‫שהוא סוד ג׳ טפין יי״י שעולוח בסוד י׳ עלאה דאיהו‬
‫ז״א וכאמור‪ .‬וכד םלקין לח על גדפיייהו וכד‪ .‬ע״ל‬ ‫כחר עליון עיי״ש ובביאורנו שם• ואתעבידו י״ק‪.‬‬
‫)תיקון ה׳ דף י״ע ע״כ( דצורת אות א׳ שיש כה ידיד‬ ‫)הגר״א( מוחק זה‪ ,‬אמנם )בדפוס קושטא מנטובה‬
‫לתתא וידיד לעילא וגיו כאמצעיתא‪ ,‬מרמז לעליית‬ ‫ואמסטרדם( הגי׳ ואחעבידו הי‪ ,‬חה ג״ל נכון יוחר‪,‬‬
‫המלטח להיוח עטרה על ראש הד בסוד אשח חיל עשרת‬ ‫ויחכן עפ״ד רבינו )בפרע״ח משער הק״ש‪ ,‬ובלק״ח‬
‫בעלה‪ ,‬ואמר שם י מ י דאיהו א׳ מרמז לעליות שניהם‬ ‫איוב( דאוח ה׳ הוא בחי׳ כחר דנוקבא רחל הנקרא‬
‫זד׳נ עד א״ס‪ ,‬להיוח קריגין לעלח העלוח עיי״ש‪,‬‬ ‫ה׳ עיי״ש‪ ,‬ואמר הכא להמשך הדרוש כי ציור אות ה׳‬
‫וגכיאומו שם‪ ,‬לזה דרש הכא להמשך הדמש נשאו‬ ‫מורה לזה שהוא ב׳ קוים וקו א׳ למעלה על גביהן‪ ,‬כמו‬
‫נהרוח ה׳ שכאשר ז״א עולה גכ׳ גדפץ כנ״ל הוא נושא‬ ‫ציור סגולח״א שהנקודה עלאה שהוא בחי׳ כתר הוא‬
‫על כתפיו גם את המלכות לעשוחה עסרה על ראשו‪,‬‬ ‫ע״ג ב׳ נקודוח דחו״ב‪ ,‬שכשהמלכוח עולה למעלה בסוד‬
‫והוא מרומז כצורת הא׳ ימי מספר הוי״ה‪ ,‬כי עליות‬
‫נשאו נהמח ה׳‪ ,‬אז נעשיח כצורח אוח ה׳ שהוא סוד‬
‫שניהם הוא כדי להתקרב לעלת העלות אור א״ס ג״ה‬
‫כחר דנוקבא וכאמור‪ :‬ודא איהו נשאו נחרות ח׳‬
‫המהוה כל הויו״ת וכאמור‪ :‬דנחית‪) .‬בהגהות ימי״ן(‬
‫וכד‪) .‬בדפוס ומטובה וטמסטרדם( הגי׳ ושד נשאו‬
‫נמחק המ‪ ,‬וצ״ל נחית על גכיהו‪ ,‬כיימ גי כששניהם‬
‫מרוח וכף‪ ,‬וכ״ג )הגר״א( והוא הגי׳ הנמנה‪ ,‬שהוא‬
‫עולים לאמא והמלכוח נחקנה להיות גגחי׳ אשח חיל‬
‫דמש אחר על נשאו נהמח ה׳‪ ,‬ואין לו המשך עם‬
‫עטרת כעלה כאמור‪ ,‬אז הוא החקון השלם ונחית‬
‫המאמר שלמעלה‪ :‬ב׳ נקודין דא׳ וכף סלקין ף על‬
‫עלייהו השפע מאור א״ס עלת על כל העלות המהוה‬
‫נדפין וכף‪ .‬עיין )בע״ח דרוש ב׳ מגמר דמשי הצלם‬
‫כל הויו״ת‪ :‬ועוד זרקא וכף‪ .‬עתה הוא דורש גאופן‬
‫בדרוש כ ח מ ג אוח ס״ז( דסוד הכנפים שיש בעולם‬
‫אחר הפסוק נשאו נהרות וגד כסוד הטעמים ומתמיל‬
‫האצילוח‪ ,‬הם סוד חסדים הסחומיס שמצים לעלוח אל‬
‫בטעם זרק״א‪ :‬זרקא איהו יפה גוף משוש כל ה א ^‬
‫שורשיהם שבדעת לקבל הארה שלהם‪ ,‬ולהיוחם במקום‬
‫עיץ )גזהר פ׳ ויגש דף ר״ו ע״ג(‪ ,‬יפה נוף‪ ,‬דא איכו‬
‫צר אץ יכולץ לעלות‪ ,‬וע״י נענוע שמחנענעים מתעופפים‬
‫יוסף‬
 ‫רלג‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ׳׳ז פ״ב[‬ ‫הקוני‬
‫א ת מ ר ש ם צג( נשאו נהרות‬ ‫)‬ ‫ציון ירכתי צפון‪ .‬דא נקודה חדא‪ .‬י׳ )נ׳׳א א( זעירא אות‪B09‬הברית‪ .‬ועלה‬
‫‪p‬‬

‫י״י‪ .‬ומאי ניהו )שם מת( ירכתי צפון‪ .‬דסלקין לה לגביה דיקו״ק דאיהו בעלה‪ .‬וכד סלקץ לה לגביה‪,‬‬
‫אתקריאת ההיא נקודה קרית נא( מלך ר^‬
‫בההוא‬

‫באד לחי ראי‬

‫ע״ב( ציון דאיהו מבור עלמא נקודה דמינה הושתת‬
‫עלמא וכר אות ברית נקודה באמצעיתא עיי״ש‪ ,‬ולפי‬
‫הנ״ל הנה מבואר דציון הוא הנקודה חדא באמצעיתא‬
‫שממנה הושתת עלמא שהוא יסוד צדיק חי עולמים‪,‬‬
‫וכמ׳׳ש רבינו )בע״ח פ״ה משער הארח המוחין( דכל‬
‫נקודה הוא סוד יסוד צדיק בץ חכר ובין דנקיבה‪,‬‬
‫ונקודח אבר הקדוש דדכורא שהיא נקב הזרע הוא‬
‫באמצע הגוף‪ ,‬ונקרא נקודת הבריח עיי׳יש‪ ,‬ובזה ‪.‬מובן‬
‫המשך הדברים פאן שאמר שהזרק״א מרמז ליסוד צדיק‬
‫שממנה הושחח העולם‪ ,‬ע״כ יש בו צורח ו׳ שהוא אבר‬
‫יסוד צדיק הקדוש עם י׳ שהוא סוד נקודה חדא באמצע‪,‬‬
‫שהוא סוד נקב זרע אשר זרעו בו על האת‪ ,‬שהוא‬
‫המלכוח‪ ,‬ודרש בזה יפה נוף משוש כל האת‪ ,‬שהוא‬
‫היסוד צדק הוא הר ציץ שהוא הנקידה חדא באמצעיחא‬
‫שהוא נקב הזרע דיסוד צדיק שממנה הושחח העולם‬
‫שהוא קריח מלך רב‪ .‬ירכתי צפון דא נקודה חדא‬
‫זעירא אות הברית עיץ )בלק״ת פ׳ חרומה בטע״מ(‬
‫דבחי׳ יסוד צדיק אץ לו שיעור ומדה בפני עצמו‪ ,‬כי‬
‫הוא בכלל נו״ה שעומד בנחיים עיי״ש‪ ,‬ולזה דרש שיעור‬
‫הכתוב ירכחי צפץ להמשך הדרוש‪ ,‬שמדבר ביסוד צדיק‬
‫שמקומו הוא בירכתי‪ ,‬היינו בב׳ הירכים נו״ה ח״א‬
‫ששם הוא צפון וטמיר ונכלל בנתיים‪ .‬ועלה אתמר‬
‫נשאו נהרות ה׳ ובו׳‪ .‬עיין )בע״ח פ״ט משער הכללים(‬
‫דיסוד נקרא רובע ישראל דשיעורא דגופא הוא ד׳‬
‫בריחוח‪ ,‬והמלטח הוא רביעיח היסוד‪ ,‬וכשנחעלו יסוד‬
‫ומלכוח ח״א ונכללו בח״ח‪ ,‬אז נגדל היסוד וגעשה כמדח‬
‫ח״ח עצמו‪ ,‬ואז נגדלה המלכוח כמדח היסוד כלו שהוא‬
‫כמדח ח״ח ממש‪ ,‬ואח״כ בגדלוח המוחץ נעשה פרצוף‬
‫שלם‪ ,‬עיי״ש )ובשער תיקון הנוקבא פ״ג סוף אוח ב׳‬
‫ובהגה מהד״ק שם(‪ ,‬ולזה אמר הכא ועלה אתמר נשאו‬
‫נהרוח‪ ,‬היינו שע״י עליוח נה״י שנקראים נהרוח מ״ל‬
‫ממילא ט ץ שנחעלה היסוד עד ח״ח‪ ,‬נתעלה גם המלטח‬
‫שהיא רביעית היסוד ונעשיח בבחי׳ הוי״ה בשלימוח‪,‬‬
‫הימו שנכללת בת״ת מעשית כמדח היסוד טלו בקומה‬
‫ובפרצוף שלם בכל הד׳ אוחיוח הוי׳׳ה‪ .‬ולזה אמר‪:‬‬
‫דסלקין לה לגביה דיקו״ק דאיחו בעלח‪ .‬מונחו‬
‫בזה דשיעור הכתוב הוא יפה נוף משוש כל האת‪,‬‬
‫היימ כי היסוד ח״א שנקרא יפה נוף מ ״ ל הוא משום‬
‫שהוא מ«ש של המלטת‪ ,‬בסוד ידכחי צפץ קריח מלך‬
‫רב‪ ,‬כי כשעולץ הנה״י ח״א שנקראים ירכתי צפון עם‬
‫המלטת‬
‫יוסף הצדיק‪ ,‬דכתיב ביה ויהי יוסף יפה תואר ויפה‬
‫מראה‪ ,‬ועיי״ש )במק״מ( דשיעור הכתוב כך הוא‪ ,‬גוף‬
‫שהוא יסוד הוא יפה עיי״ש‪ ,‬וביאור הדברים עיין‬
‫)בלק״ח פ׳ נח( כי היופי נמשך מיסוד‪ ,‬כי הדרת פנים‬
‫זקן‪ ,‬והזקן בא מיסוד עיי״ש‪ ,‬ולזה דרש הכא על זרק״א‪,‬‬
‫שצורחו כמו ענף אילן שהוא מרמז לעגץ היסוד בסוד‬
‫יפה נוף‪ ,‬כי יש בו צורח ף עם י׳ בראשו כמש״ל שהוא‬
‫סוד מדח יסוד צדיק‪ ,‬וכמ״ש )בזהר פ׳ אחרי דף ע״ה‬
‫פ״א( דיסוד נטיל ד עלאה ורישא דיסוד איהו י׳ עיי״ש‬
‫משוש כל הארץ‪ .‬שהיסוד צדיק הוא משוש של‬
‫המטרוניתא‪ ,‬דליח חדוה לאחחא שהוא סוד ה א ק אלא‬
‫ביה‪ ,‬וכד אחמנע הו״י שהוא היסוד צדיק‪ ,‬היא צווחח‬
‫ו״י וכמ״ש )בזהר שם(‪ .‬איהו ז׳‪ .‬ר״ל כי מהאי טעמא‬
‫האוח ראשון של זרקא הוא ז׳‪ ,‬שהזרקא הוא צורח‬
‫י״ו כנ״ל שהוא כצורח אוח ז׳‪ ,‬וכמש״ל )דף מ״ד ע״ב‬
‫ובשאר דוכחי( וכד סליקח לעילא שריא י׳ על ד‬
‫ואחעבידח ז׳ עיי״ש‪ ,‬היינו שאוח ז׳ מרמז שהי׳ נעשיח‬
‫עטרה בראש הד שהוא יסוד‪ :‬יוס השביעי ודא צדיק‬
‫כלומר דמה״ט א ק ב ע שבח שהוא יסוד צדיק )כמש״ל‬
‫תיקץ ד דף כ״א ע״ב ובשאר דוכחי ביום שבח דאיהו‬
‫יסוד עיי״ש‪ ,‬ובלק״ת פ׳ וירא( ביום ז׳ כי אות ד מרמז‬
‫לאות ף עם י׳ ברישא שהיא יסוד צדיק עם עטרת היסוד‬
‫שמאיר בשבח ואיהו ענפא מגופא דאילנא הוא‬
‫כמפרש העעם דאמרנו דספירח יסוד נקרא יפה נוף‪,‬‬
‫בי הח״פ שהוא גופא דאילנא דאיהו עמודא דאמצעיחא‬
‫נקרא בלשץ יפה שהוא יופי וחפארח‪ ,‬והיסוד הוא ענף‬
‫מגופא דאילנא‪ ,‬וכמ״ש )בזהר פ׳ פקודי דף רכ״ב ע״ב(‬
‫יפה נוף נופא דאילנא דאיהו שפירו דכלא‪ ,‬עיי״ש )ובסוף‬
‫פ׳ ואתחנן דף ע״ר ע״ב( ואזדווג בה בחד ענפא שפירא‬
‫ה א‬ ‫כ‬ ‫מ ש ו ש‬ ‫נ‬
‫ת‬ ‫ל‬ ‫דחחו מדווחא דכלא‪ ,‬כד״א יפה י‪9‬‬
‫עיי״ש• ח ד ציץ ירכתי צפץ דא נקודח הדא וכו׳‬
‫עיץ )בזהר פ׳ פקודי שם ע״א(‪ ,‬בפסק זה ח״ח כד‬
‫ברא קב״ה עלמא אשדי חד אמא קירא מתחוח כרסי‬
‫קריה ושקע עד חהומא‪ ,‬ורימו! חדא דהאי אמא איהו‬
‫חד נקודה עצאה דקיימא באמצעיחא דעלמא‪ ,‬ומתמן‬
‫אחפשס עלמא‪ ,‬וההוא אמא איהו יסודא דמלמא ושתילי‬
‫דכלא וכד‪ ,‬אפתמו דההוא נקודה קיימא באמצעיתא‪,‬‬
‫יכלהו גמנץ דאתפשמותא דעלמא סחמיה וכו׳ אשתכח‬
‫וההוא נקורא חתו דכל עלמא‪ ,‬וע״ד כתיב יפה מף‬
‫נטוש כל הא‪5‬ץ וגד עיי׳׳ש‪ ,‬ופ״ל )תיקץ י״ח דף ל״ו‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]לף מ״ז ע״ג[‬ ‫הקוני‬ ‫רלל‬
‫(גמא לסלקו! ההיא נקודא כחרק ירכי‪ .‬מקבלין לה תרץ לרועין‪ .‬דאיגון ג׳ נהרות עלאץ וסלקץ לה‬ ‫בההוא‬
‫געמולא לאמצעיחא‪ .‬ולא איהו )שם צג( גמאו נהרות & קולם‪.‬‬
‫ירכין אזלץ ע( לה לגבי געלה‪ .‬ותרין לרועץ אינץ מקגלץ לה לגגי גמלה‪ .‬ובגץ לא תרץ נהרות אתמר‬ ‫תרין‬
‫בהון נשאו נהרות י״י ותרין תניינין )שם(‪ ,‬ישאו נהרות‪.‬‬
‫ועוד אחמר בה סליקו ונחיתו כגוונא לא‪ .‬כל סלקין לה לגבי עמולא לאמצעיתא‪ ,‬אתמר ביה נשאו!נהרות קולס‪.‬‬
‫‪l A‬‬ ‫אבל כל נחחץ לה לגבי צלק‪ .‬אחמר ביה ישאו נהרוח לכיס ומה דהוה סגולה לעילא כגוונא לא‬
‫כל נחחא לגבי צליק אחעבילח םגו״ל כגוונא לא ״ ‪ ,‬ובגין לא מה להוח לעילא אחנטלח )נ״א אחחזרח( לחחא‬
‫וגגץ‬
‫באד לחי ראי‬

‫ישאו שהוא מלשון משא וכמש״ל‪ .‬ועוד אתמר כה‬
‫םליקו ונחיתו‪ .‬ע״ל )לף מ״ל ע״ג( שכתב לצורח‬
‫זרק״א הוא מעין צורת אוח א ‪ /‬שיש לה קו כעין ד וי׳‬
‫למעלה וי׳ למטה‪ ,‬שמרמז לסול אור ישר ואור חוזר שמרומז‬
‫בצורת א׳‪ ,‬כמ״ש )בע״ח ררוש ט״ו משער מ״נ ומ״ל(‬
‫וכמש״ל באורך‪ ,‬ולזה הוא מפרש הכא שלפי האמור‬
‫למעלה שם‪ ,‬יחפרש עול החילוק שבין נשא״ו לישא״ו‪,‬‬
‫וגס החילוק שבין קו״לם ללכי״ס‪ ,‬וכלמפרש יאזיל‬
‫כד םלקין לה לגבי עמודא דאמצעיתא אתמר ביה‬
‫נשאו נהרות קולם‪ .‬היינו כמש״ל לכשעולה המלטח‬
‫על ראשו שוה בשוה‪ ,‬אז היא בבחי׳ פא״פ אלבר בו‪,‬‬
‫וע״ז אמר נשאו נהרות קולס‪ ,‬הייגו שהנהרוח העליונים‬
‫שהם הב׳ לרועץ כנ״ל מעלץ אוחה לראשו למקום הקול‬
‫והליכוד כנ״ל ופא״פ אלבר בו אבל כד נחתין לה‬
‫לגבי צדיק‪ .‬כי כשיורלח למטה מה״י שלו‪ ,‬היא בבחי׳‬
‫ירילה וקטנוח‪ ,‬שהוא מלשון ישאו ומשא‪ ,‬והיא עניה‬
‫וללה ונקראח לכ״ה‪ ,‬ע״כ נאמר אז ישאו נהרוח לכי״ם‬
‫ומה דחוה סנולח לעילא וכד כד נ ח ת א לנבי צדיק‬
‫אתעבידת סנו״ל‪ .‬כצ״ל והיינו כמש״ל )בהקדמה‬
‫נקרא סגולחא‬ ‫&‬ ‫דף ע״א( דג׳ נקודין בצורה כזו‬
‫ללעילא‪ ,‬וג׳ נקודין בצורה כזו «‪ *,‬גקרא סגול דלחחא‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא לםגולחא ללמילא מרמז למלית‬
‫המלכוח למעלה על גבי חו״ג ח״א בסול פא״פ ארבר‬
‫בו כנ״ל‪ ,‬וסגול ללתתא מרמז לירילתה לתתא חחח נו״ה‬
‫וכמש״ל)תיקון י״ח לף ל״ב ע״א וע״ב( עיי׳׳פ ובביאורמ‬
‫שם‪ :‬ובג״ד מה דהות לעילא אתחזרת לתתא‪ .‬ר״ל‬
‫כי באוחה צורה שהיחה כשעלתה למעלה שהיתה בצורת‬
‫סגולחא נקודה א׳ ע״ג ב׳‪ ,‬חחרת ונעשיח בעלייתה‬
‫לחחא במקום היםוי חחח ט״ה בצורת נקייה חלא‬
‫חחח ב׳ וכנזכר‪ :‬ובג״ד אתקריאת בצדיק דכי״ם‪.‬‬
‫ר״ל רכשהוא לממס נקראת יכ״ה וממ״ה‪ :‬ובה מים‬
‫התחתונים בכאן‪ .‬עיץ )במד״ר בראשית פ׳ הי( שלרש‬
‫ישאו מרות דכים‪ ,‬שהמים התחמנים היו דמם ומכיס‬
‫על דאחרחיקו ועיי׳׳ש )במפרשים(‪ ,‬ולזה הוסיף הפא‬
‫להמשך הדרוש שגם ענץ זה מרומז גצורח הזרק״א שהוא‬
‫מעץ‬
‫המלטת בכל קומת בעלה עד חג״ח‪ ,‬עי״ז עומדח‬
‫המלכות עם ת״ת מהוא הוי״ה שוה בשוה בכל קומתם‪.‬‬
‫וכד סלקין לה לגביה אתקריאת קרית מלך רב‬
‫ר״ל שע״י ניגנית ונעשית בפרצוף גמור‪ ,‬בתיקון כל‬
‫העולמות התלויס כה מריש כל דרגץ עד סוף כל דרגין‬
‫גגמי׳ קרית מלך רג‪ .‬בההוא זםנא וכד‪ .‬מ״ל )דף‬
‫מ״ו ע״א וע״ג( דכד קמת על רגלהא אתקריאת הלכה‬
‫למשה מסיני‪ ,‬וכד שריא בדרועוי דמלכא אתקריאת‬
‫קבלה למשה מסיני‪ ,‬ועיי״ש בביאורנו‪ ,‬כי עליות המלכות‬
‫אל דודה אינו בפעם אחח‪ ,‬כי מחחלה עולית בנה״י‬
‫שלו שהוא מקום הירכיס ששם הוא בחי׳ הלכה‪ ,‬בסוד‬
‫הלכה למשה מסיני‪ ,‬ואח״כ עוליח בחג״ח שהיא מקום‬
‫הזרועות והידיס ששם היא בחי׳ קבלה‪ ,‬שמקבלה בידיו‬
‫ובזרועותיו בסוד קבלה למשה מסיני‪ ,‬וכד שריא בפומא‬
‫היינו כשעומדת עמו פב״פ אז נאמר פא״פ אדבר בו‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא בההוא זמנא דסלקח ההוא‬
‫נקודה בב׳ ירכין‪ ,‬ר״ל שהמלכוח קודם חיקונה ועלייחה‬
‫הראשונה היא ממה שהיחה למטה חחח רגליו בבחי׳‬
‫נקודה קטנה‪ ,‬ועוליח לנה״י סוד ה ט ירכץ‪ ,‬ואח״כ‬
‫מעלה אותה בעלה בעליה ה ט לחג״ח שלו ששם מקום‬
‫הג׳ דרועין ומקבלה שם בב׳ זרועותיו‪ ,‬בסוד קבלה‬
‫למשה מסיני• וםלקין לה בעמודא דאמצעיתא ע״ל‬
‫)גהקדמה דף ג׳ ע״ג( עמודא דאמצעיתא קשורא‬
‫דתרוויהו פיי״ש‪ ,‬והיינו דת״ת נקרא עמודא דאמצעיתא‬
‫שהוא כלול מהג׳ קוים ימץ ושמאל גחי׳ דגר ונוק׳‪ ,‬ולזה‬
‫אמר הכא שכשהיא עולה אליו עליה הג׳ גכחי׳ פכ״פ‬
‫שוה כקומתו‪ ,‬היא נקשרח ומזדווגח עמו ונכללח גו‬
‫גיחודא שלים‪ ,‬ונעשה משניהם כחי׳ ח״ת שהוא עמודא‬
‫דאמצעיחא ביחודא שלים• ודא איהו נשאו נהרות‬
‫קולם‪ .‬כי שם הוא מקור מקום הקול והדיטר‪ ,‬ובעלייחה‬
‫שם אשה מספרח עם במלה בבחי׳ פא״פ אדבר בו‬
‫וכמש״ל‪ :‬ובג״ד תרין נהרות אתמר בהון נשאו‬
‫נהרות וכד‪ .‬ר״ל שזה הוא סוד החילוק שבץ נשאו‬
‫לישאו‪ ,‬כי נשאו הוא מלשץ עליה ונשיאות למעלה שהוא‬
‫עלית המלטת למג״ת‪ ,‬אבל כשעולית רק לנכ״י נאמר‬
 ‫רלה‬ ‫הזהר‬ ‫תקינא חד יעשרץ נדף מ״ז ע״ב[‬ ‫הקוני‬
‫ובגין דא אתקריאח ג‪$‬דיק דכי״ם‪) .‬אחכסיא לתתא( )אתקריאת גהץ דכים( וגה מים התחתונים בכאן גגץ‬
‫דאינון תממן דדמעה‪ .‬וכנלייהו אתמר שערי דמעה לא ננעלו‪ .‬ועין דאיהי דמעה דלהון דכים ודאי‪.‬‬
‫וצדיק בה מ ך י׳׳ס‪ .‬והא אוקמוהו )שם עד( אל ישוב דך כסלם‪ .‬וביה )שם למ( אל דממחי אל חחרש‪ .‬ועלה‬
‫אחמר )שמות ג( צעקת גגי ישראל באה אלי‪.‬‬
‫דםליק לה לגבי בעלה דא נד( רגי״ע‪ .‬ובההוא זמגא אתקרי זק״ף גדמל ואיהי אתקריאת קמת מלך‬ ‫תנועה‬
‫רב‪ .‬ובאן איהו»ה זקפא לגביה בחמן גהרוח‪ .‬דאחמר בהון )שם שו( ימינך י״י גאדרי מ מ ימיגך י״י‬
‫(‬

‫חמנץ‬
‫כ א ד לחי דאי‬
‫הנה צעקח גנ׳* באה אלי וכד‪ ,‬ואמר שם האי מאן‬ ‫מעין צורת אות א׳ שכתב לעיל שהוא מרמז לסוד הכ׳‬
‫דצלי ובכי ונעק עד דלא יכול למרחש בשפווחיה‪ ,‬החי‬ ‫נשאו נהרות קולס ישאו נהרות דכים‪ ,‬והיינו כמש״ל‬
‫צלותא שלימחא דהוא בלבא‪ ,‬ולעולם לא הדרא ריקניא‬ ‫)תיקון ה׳ דף י״מ ע״ב( דצורת אות א׳ מרמז לענין‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש ועלה אחמר‬ ‫המחלוקת לשם שמיס שהיה בין מיס העליונים למיס‬
‫צעקח בנ״י באה אני‪ ,‬והיינו שהיה' חפלחם בבחי׳‬ ‫םתחחוניס‪ ,‬שהי׳ העליונה הוא סוד מיס העליונים‪,‬‬
‫צעקה בלא דבור‪ ,‬כי לא היו יכולין למרחש בשפווחיהו‬ ‫והי׳ החחתונה היא סוד מיס החחתונים‪ ,‬והקו הוא‬
‫מחמח גודל הבכיה כנ״ל‪ ,‬וזה חשוב לפניו וקרוב אליו‬ ‫הרקיע שמפסיק ביניהם‪ ,‬והמיס החחחוניס בוכץ ואומרין‬
‫לשמוע‪ ,‬כי אע״פ ששערי תפלה ננעלו‪ ,‬שערי דמעוח לא‬ ‫אנן בעיין למכוי קדם מלכא עלת העלות עיי״ש‪ ,‬ולזה‬
‫ננעלו‪ ,‬היינו מי שהוא צועק בבכיה בלא חיחוך הדבור‬ ‫אמר הכא שזה מרומז בטעם זרק״א שהוא בסוד ישאו‬
‫מקירוח לבו מחמח הבטה זה קרוב אליו יוחד‪ :‬תנועה‬ ‫נהרות דט״ס לשון בכי״ה כנ״ל כי נהרוח החחתוניס‬
‫דםליק לה לגבי כעלה הא רבי״ע לאחר שמפרש‬ ‫שהם נה״י הס סוד המיס החחחוניס והס בוכין‪ ,‬ונמ״ש‬
‫שעמים חרק״א וסגולח״א לענין עליוח המלטח ותקונה‬ ‫רגינו )גע״ח פ״ב משער הכללים( באורך‪ :‬בנין דאינון‬
‫וידידתה לפעמים שמרומז בצורח אוח א׳‪ ,‬הוא מפרש גס‬ ‫תרעין דדמעה וכוי‪ .‬היינו כמ״ש רגינו )גריש ליקוטי‬
‫יתר המעמיס שמרמזיס לענין עליות המלטת וידידתה‬ ‫הש״ס( גסוד מ״ש חז״ל מיום שחרג ביהמ״ק שערי‬
‫לפעמים‪ ,‬ומחחיל בטעם רביע‪ ,‬שמרמז לענין עליות‬ ‫דמעוח לא ננעלו‪ ,‬משוס שדמעה הם בבחי׳ העיגיס‬
‫המלטח שהוא נקודה למעלה‪ ,‬וכן הנגינה שלו מורה על‬ ‫העליונים שהם נו״ה דחכמה‪ ,‬ולעילם גנו״ה יש בו דינים‪,‬‬
‫עלייתה‪ ,‬והיינו כמש״ל )תיקון י׳ דף ט ה ע״א( וצריך‬ ‫ולק דמע״ה נימי ק״כ‪ ,‬כמנץ ק״כ צירופי אלקיס וכד‬
‫לארכא לה בתנועה דאיהו רביע עד א״ס לעילא‪ ,‬ועיי״ש‬ ‫עיי״ש‪ ,‬ח״ש דלהכי היו המים החחחוניס שהם סוד‬
‫בביאורנו שמדבר שס בצורת אות א׳ שיש לה י׳ לעילא‬ ‫נה״י ט ט ס ‪ ,‬כי שס כנ״ה דחכמה שם הוא מקום‬
‫בסוד טעם רביע‪ ,‬וי׳ לחחא בסוד נקודח חירק‪ ,‬שמרמז‬ ‫העיניס שהם שערי דמעה‪ .‬ובנין דאיהי דמעה דלהון‪.‬‬
‫שהמלטח עחה בעוה״ר היא למטה בבחי׳ חירק ואץ‬ ‫היינו כי המלטח היא עיקר בחי׳ הדממ׳׳ה וכמש״ל‬
‫לה חנועה‪ ,‬בסוד והארץ לעולם טומדח‪ ,‬וצריכץ לעשוח‬ ‫)חיקץ י״א דף כ״ו ע״ב( עיי״ש וגביאורנו שס‪ ,‬כי ג״פ‬
‫לה חנועה להעלוחה למעלה‪ ,‬וצריכין לארכא לה בחנועה‬ ‫דמעה גימ׳ רח״ל כנמש רטנו )בפע״ח פ״ה משער‬
‫דאיהו רביע עד א״ס לעילא‪ ,‬ומיל שאין די במה שעושה‬
‫הזמירוח( עיי״ש‪ :‬דכי״ם ודאי‪ .‬פי׳ דלהכי אמר ישאו‬
‫לה חנועה קטנה היינו להעלוחה רק עד שחהא שוה‬
‫נהרוח שהם גו״ה‪ ,‬מ ך י״ם דייקא‪ ,‬שרומז על המלטח‬
‫לגופו של ז״א להיוח עמו פב״פ‪ ,‬אלא שנריך לעשוח לה‬
‫בעח שהיא ד״ך ועני בפח שהיא למטה‪ ,‬והיא בבחי׳‬
‫תנועה גדולה להעלותה עד למעלה ראש בסוד אשת חיל‬
‫י״ס תתאה כמש״ל )תיקון י״ע דף ל״ח ע״ג( עיי״ש‬
‫עטרת בעלה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא דהי׳ העליונה של‬
‫ובכיאומו שם‪ ,‬והיינו דכשהיא למטה היא גגחי׳ מים‬
‫הא׳ מרמז לסוד טעם רבי״ע שהוא מרמז לסוד התנועה‬
‫החחתוניס ע״כ ה ס ט ט ס כנ״ל‪ .‬וצדיק בה דיך י״מ‪.‬‬
‫שעושין להמלטת‪ ,‬ומעלץ אותה מעמידתה למטה בבחי׳‬
‫ד ל כי כשיורדח למעה כנ״ל אז אינה ראויה לזווג‪ ,‬אז‬
‫חימ׳ק עד למעלה בבחי׳ עטרה לראשו‪ :‬ובההוא זםנא‬
‫היסוד בבחי׳ ד״ך‪ ,‬בסוד הצדיק אבד‪ ,‬ונקרא אז ד״ך‬
‫אתקרי זק״ף גדמל‪ .‬היינו כמש״ל )שס( דלא די במה‬
‫של י״ם‪ .‬אל ישוב דך נכלם‪ .‬היסוד שהוא מ׳ך עחה‬
‫שמעלין אותה בזקיפה קטנה עד שחהיה שום לגופו של‬
‫בעוה״ר לא ישוב גכלס מלהזדווג עם המלטת בהיוחה‬
‫ז״א‪ ,‬אלא שצריך לעשות חנועה גדולה והיימ זקיפה‬
‫בנויה על חלה בפרצוף שלם מ״ל‪ :‬ועלה אתמר צעקת‬
‫גדולה עד שחהיה בבחי׳ עטרה לראשו וכאמור‪ .‬ואיהי‬
‫אתקריאת קרית מלך רב‪ .‬לענץ שאמר למעלה וכד‬ ‫בני ישראל כאד‪ ,‬אלי‪ .‬עיין )בזהר פ׳ שמות דף ט‬
‫םלקין לס לגביה אתקריאת ההוא נקודה קמת מלך‬ ‫ע״א( שאמד שם גדולה צעקה יוחר מכלן‪ ,‬שהצעקה‬
‫הוא גלב וקרוב להקב״ה יותר מתפלה‪ ,‬הה״ד ועחה‬
‫רב‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ]דף מ״ז ע׳׳ב[‬ ‫הקוני‬ ‫רל‪1‬‬
‫המגן אויג‪ .‬ופלייהו אחמר )תהלים טז( נעימוח בימינך נצמ‪ .‬מאי גימינך‪ ,‬דא גדולה‪ .‬גההוא זמנא אחקת זק״ף‬
‫גדו״ל‪ .‬וכד נחתת גצדיק אתקריאת זק״ף קפ׳׳ן‬

‫איהי חנופה דקא נחיח לה‪ .‬דא תגי״ר‪.‬‬ ‫ומאי‬

‫לימינא‪ .‬ארך אפים פל גינונים‪ .‬וגיה איהו מארי׳׳ך חגי׳׳ר לשמאלא ח ג י ת דחייכייא‪.‬‬ ‫לבי״ע‬
‫חי‬
‫כ א ד לחי דאי‬

‫כח פ׳ שנים ועריץ קפנה היא‪ ,‬ורק כשפולה מהר‬ ‫רכ‪ ,‬אמר הכא דרק כשמעלין וזוקפין אוחה גגחי׳ רכי״ע‬
‫הפליץ כחג״ח שנכלל השמאל כקו הימין הפליץ‪ ,‬אז‬ ‫עד דאחקריאח זקף גדול אז נקראח קריח מלך רג‬
‫נפשיח גדולה גח י׳׳ג שנים ויום‪ ,‬א׳‪ ,‬והוא גכחי׳ זקף‬ ‫בתרין נחרות‪ .‬מ ל גנו״ה וחו״ג‪ ,‬דאחמר גהץ גשאו‬
‫גדול מ״ל ובד נ ח ת ת בצדיק‪ ,‬אתקריאת זק״ף קט״ן‪.‬‬ ‫נהרוח‪ ,‬ישאו נהרוח‪ ,‬כמש״ל שחחלח עלייחה היא מ מ ה ‪,‬‬
‫פיין )בפמנ״ח פ״ו מנמר החפילץ( כסוד מ״ש שהר‬ ‫ומשם עולה כחרין דתעץ סוד חו״ג‪ .‬דאתמר בחון‬
‫מסוד נפיל לשמאלא כי ת ג ו הוא דין‪ ,‬פיי׳׳ש )וגפרדס‬ ‫ימינך ח׳ וגד‪ .‬עיין )גזהר פ׳ גשלח דף נ״ז ע״ג(‬
‫פ״ג משער פשר ולא חשפ(‪ ,‬ולז״א הכא וכד נחתת המלטת‬ ‫גסוד ימינך ה׳ גאדרי ככח וגד‪ ,‬דהיחוד האמחי חו״נ‬
‫ופומדת למפה כמקום יסוד צדיק‪ ,‬אז נקראת קשנמ גסוד‬ ‫היא כשהשמאל נכלל גימין‪ ,‬ונעשה גם קו השמאל גחי׳‬
‫זק״ף קפ״ן‪ ,‬כי כיסוד לא נכלל שמאלא גימינא והשמאל‬ ‫ימין‪ ,‬ועיי״ש )כהגהוח קה״י אוח ס״א( שזה הוא‬
‫שולט גפני עצמו ואף שעולה כנה״י וגחג״ת מ״מ כל זמן‬ ‫סוד שאו ידיכם קודש‪ ,‬דכשנכלל השמאל גימין אז עולים‬
‫שאינה פוליח גראש הקו האמצפי שהוא ח״ח ששם נכלל‬ ‫שניהם זו״נ למעלה ממדרגחם עד או״א ונחעלו לקודש‬
‫השמאל גימץ מ״ל‪ ,‬נקראח פדיץ קפנה וכאמור־ ומאי‬ ‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש דלהכי כפל הכ׳‬
‫איחי תנועח דקא נחית לח כלומר אחה חנופה‬ ‫ט פעמים ימינך ה׳‪ ,‬שמרמז להט עליות שהוא סוד‬
‫מהפפמים מרמז לירידחה• דא תבי״ר דנגינה דילה‬ ‫הג׳ נהרוח‪ ,‬הא׳ דנו״ה‪ ,‬והב׳ דחו״ג‪ ,‬דשניהם אי אפשר‬
‫נחיחו היפך הנגינה של הטעם רבי״ע‪ ,‬והיא לשון שכתם‬ ‫להם לעלות עד שיוכלל השמאל גימין ־ ועלייחו אתמר‬
‫כטפם נמייח היסוד לשמאלא קו הגטרה רבי״ע‬ ‫נעימות בימינך נצח זה קאי על ימינך הג׳‪ ,‬דלהכי‬
‫לימינא וכד‪ .‬פי׳ כי לפיל )תיקון י׳ דף ט׳ה ע״א(‬ ‫גימינך הג׳ אמר תרפץ אויכ‪ ,‬כי גימינך הג׳ מרמז‬
‫מדגר שם גצורת אות א׳ שיש לה י׳ למפלה וי׳ למטה‪,‬‬ ‫לפלייח נו״ה‪ ,‬שנכלל הוד שגקו שמאל גנצח שגימץ‪,‬‬
‫ואמר שם דהי׳ דלפילא מרמז לסוד פפם רביע‪ ,‬והי׳‬ ‫פ״כ חרמן אויג‪ ,‬שכספי׳ נצח חהיה הגאולה לפת׳׳ל‬
‫דלתתא מרמז לנקודת חירק שהוא מרמז לסוד מקום‬ ‫שפ״י ינצח כל הקמים‪ ,‬וכמ״ש גש״ס )כרכוח דף נ״ח‬
‫עמידת המלכות אם היא למפה כתמונת נקודת חיר״ק‪,‬‬ ‫פ״א( נצח זה מפלחה של גכל וכה״א וח נצחם על‬
‫או ששלה למעלה כתמונת מעם רכי״ע עיי״ש וגגיאורנו‬ ‫גגדי וגד עיי״ש‪ ,‬והיינו כמ״ש )גזהר פ׳ גשלח שם(‬
‫שם‪ ,‬ולזה הוא מוסיף הפא להמשך הדתש דלהכי עומדת‬ ‫ימינך ה׳ וגד וכד אחקשר שמאלא גימינא ואחפרח‬
‫הי׳ עלאה שמרמז לטעם רגי״ע כימין הא׳‪ ,‬והי׳ תתאה‬ ‫ימינא אחכרו שנאץ פיי״ש‪ ,‬והיינו מספרא מצח‪ ,‬וכמ״ש‬
‫שהיא כחמונח חיריק שהיא ג״כ כתמונת טעם תגי״ר‬ ‫)גרננ״מ פ׳ פנחס דף רמ״ג פ״א( דכמדח נצח ט ה‬
‫גשמאל האי‪ ,‬כי כשטולית המלטת למטלה כחג״ח‪ ,‬אז‬ ‫ייחי מארי נצחן קרגייא‪ ,‬וגנצח מחגגר לנפלא נוקמין‬
‫נכללת געמודא דאמצעיתא ונכלל השמאל גימץ ונעשית‬ ‫מהס״א פיי״ש‪ ,‬ופיל )תיקון י״ג דף כ״פ ע״א( מאני‬
‫טלה מ ח י ׳ ימין‪ ,‬משא״כ כשעומדת למטה כיסוד צדיק‬ ‫קרגא גימינא נפלץ לון דגיה נצחין דינא פיי״ש וגכיאותו‬
‫דנעיל לשמאלא‪ ,‬אז היא מליאה גמרה ;מקו השמאל‪:‬‬
‫שס מאי בימינך דא גדולח וכד פיץ )בפ״ח פ״ב‬
‫ארך אפים על בינונים וכיח איהו מאריך עיץ‬
‫משער חיקץ הנוקבא כלל ז׳( שמפרש מנין הגדלח‬
‫)גפרע״ח סוף פ״י משער הסליחוח( כי לאחר מדח וחנון‬
‫הנוקבא שנקראח גדולה כשהיא בח י״ב שנים ויום א׳‪.‬‬
‫הוא מדת ארך אפים‪ ,‬כי גמדת ארך אפים מתחכר צד‬
‫כי חיקונה היא כשמאירים בה כל הג׳ קוים‪ ,‬שכל אחד‬
‫השמאל שגה עם צד הימץ שכה הנרמז במדח וחנון ונעשה‬
‫הוא בן ג׳ שנים הרי ט׳ שנים‪ ,‬וע״י הקו האמצעי שנכלל‬
‫הכל ימין א׳ עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדתש דלהכי‬
‫קו השמאל בקו הימין משגח עוד ג׳ מוחין סוד ג׳ שנים‬
‫מאריכין גחנועה כטעם הרבי״ע וכמש״ל)חיקץ י׳ שם(‬
‫ה ת י״ב‪ ,‬וע״כ נקראח גדולה עיי״ש‪ ,‬ו‪6‬ה אמר הכא‬
‫וצריך לארכא לה בחנועה עיי״ש וגגיאומו שם‪ ,‬ט גטעם‬
‫להמשך הדתש שאמר למעלה בההוא זמנא אחקריאח‬
‫רגי״פ נכלל שמאלא גימינא ונהפך השמאל להיזח ג״כ‬
‫זקף גמל‪ ,‬דכשעולית עד חג״ח ונכלל שם השמאל בימין‬
‫ימין כנמס מדת ארך אפים ה מ ל וע״כ סיים וביה הוא‬
‫אז נקראח גמלה‪ ,‬ט למטה בנהר החחחץ מה״י היא‬
‫מאתך‬
 ‫רלז‬ ‫הזה!"‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ״ז מ״?!‬ ‫‪^Ipfn‬‬
‫חד סליק בתקיעה ומאריך גה‪ .‬ותר ‪5‬חית לה בשברים שלשל״ת דא תרועה‪ .‬קשורא דחרוייהו‪ .‬דיוקנא דשר״ק‬
‫דלחחא בשלשל׳׳ת סלקא בשר׳׳ק נחתא האי איהו סלם )‪5‬״א תל״ס( דסלקא לעילא‪ .‬והאי סיהו סלם )נ׳׳א‬
‫מיר׳׳ק( דנחחא לתתא‪ .‬והיינו דרג״א תר״י טעמ״י‪.‬‬
‫דשכינחא אע״ג דאיהי גתלת סטרין בתקיעה דאיהו רינא רפיא רפ״ה‪ .‬וגשגריס דאיהו דיכא קשיא‬ ‫וענויא‬
‫דג״ש גמרה‪ .‬לית לה ענויא כענויא דבעלה‪ .‬דאיהו תרועה שלשל׳׳ת וחא דמלה )שמות לג( אץ קול‬
‫ענות‬
‫ג א ר לחי ראי‬

‫וע׳׳כ נקרא שר׳׳ק דלתתא שנקרא קבוץ‪ ,‬והוא נעץ דוגמת‬ ‫מאריך‪ ,‬היינו מה שהקג״ה מאריך א ט פגיפול‪ ,‬הוא‬
‫השלשלת שצורתו נעץ ג׳ נקודות זו למעלה מזו בשלשלת‬ ‫בכח הי׳ העליונה שהוא כטעם רגי״ע שמאריכץ לה‬
‫םלקא וכר פי׳ דשניהם השלשל״ת והשר׳ק מרמזים‬ ‫בתנועה לרמז לטונה זו‪ ,‬ואמר לגינונים‪ ,‬דייקא‪ ,‬כמש״ל‬
‫לעליות המלטת וירידתה‪ ,‬שהשלשל״ת שמקומה ע״ג האות‬ ‫)בהקדמה דף ד׳ ע״א( דםוד ג׳ ספרים הנפחחיס‬
‫מורה לעליית המלטת בג״ס חב״ד ע״ג חו׳׳ג ננ״ל‪:‬‬ ‫בר״ה הס חג״ת‪ ,‬ומבואר משם שהספר האמצעי שגפחח‬
‫בשר״ק נחתא‪ .‬פי׳ שהשר״ק שהוא תחת האות מורה‬ ‫לבינוגיס הוא מסטרא דאמצעיחא עיי״ש ובביאורגו שם‪,‬‬
‫לירידת המלטת לתתא בג״ס נה״י כג״ל‪ :‬והאי איהו‬ ‫ולזה אמר הכא להמשך הדרוש דרבי״ע שהוא סוד עלייח‬
‫סלם דםלקא לעילא ר״ל דצורת קו האמצעי של הא׳‬ ‫המלטת לעמודא דאמצעיתא‪ ,‬ששם נכלל השמאל בימין‪,‬‬
‫שהוא באנכםון כתבנית הסלם הנזכר בתורה‪ ,‬והנה סלם‬ ‫מאריטן בתנועה‪ ,‬כי שם הספר של כיענים שהוא מסטרא‬
‫מוצב ארצה וראשו מגיע השמינה‪ ,‬ומבואר )בזהר ויצא‬ ‫דעמודא דאמצעיתא הספר האמצעי של הג׳ ספרים‬
‫דף קמ״מ ע״ג( דסלס הוא היסוד צדיק דאיהו סיומא‬ ‫וכאמור‪ :‬תבי״ר לשמאלא‪ .‬שהוא בחי׳ ספר של רשעים‬
‫דגופא וקאי בין עלאה לתתאה‪ ,‬וכל דרגין דעלאין ותתאין‬ ‫שהוא מסטרא דגגורה לדון לעוברי עבירה‪ ,‬וכמש״ל‬
‫ביה תליין‪ ,‬ע״כ הוא מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה‬ ‫)תיקון י׳ דף כ״ה ע״א( תבי״ר בה שבר תשגר מצטחיהס‪,‬‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר דלהכי אחודין הג׳ יודי׳ן עלאה ותתאה‬ ‫ועיי״ש ובביאורנו שם‪ .‬הד סליק בתקיעה‪ .‬פי׳ שהי׳‬
‫גהקו אמצעי של הא׳‪ ,‬שהוא דוגמח הסלם הרומז ליסוד‬ ‫העליונה של הא׳ שהוא כטעם רבי״מ‪ ,‬עולה בנגינה בקול‬
‫שעל ידו עולה המלכוח גגחי׳ שלשל״ת ע״ג חו״ג לחב״ד‪,‬‬ ‫ארוך כענץ קול תקיעה‪ ,‬וכמ״ש )בזהר פ׳ בראשית דף‬
‫וע״י יורדח למטה גכחי׳ שר״ק חחח נה״י וכאמור‪.‬‬ ‫כ״ד ע״ג( וצריך לארכא בצלותא ובשמא קדישא‪ ,‬וסליק‬
‫והיינו דרנ״א תר״י טעס״י‪ .‬פי׳ כי טעם הדרג״א‬ ‫הוי״ה ברבי״ע לארכא בתנועה דא דאיהו רזא דתקיעה‪,‬‬
‫מרמז לסוד הסלם שע״י שלית המלטת ויורדח גחרי‬ ‫עיי״ש )ובמק״מ( שם והד נתית לה בשברים פי׳‬
‫טעמי ממדרגה התחתונה לעליונה ומעליונה לתחתונה‪.‬‬ ‫הי׳ החחתונה של הא׳ שמרמז לנקודת תבי״ר שיורד‬
‫וענויא דשכינתא‪ .‬ע״ל )תיקון כ״ה דף ע׳ ע״ג( גםו־‬ ‫בנגינתו למטה‪ ,‬הוא כענץ קול שברים שהוא מסטרא‬
‫והנה סלם מצב ארצה וגו׳ שהוא כסוד תקיעה שברים‬ ‫וגבורה‪ ,‬ופמ״ש גס זה )בזסר ובמק״מ שם(‪ .,‬שלשלת‬
‫תרועה שמרמז לגלות השכינה‪ ,‬דתקיעה שהוא בחסד‬ ‫וכד דיוקנא דשר״ק דלתתא‪ .‬היינו כמ״ש )בזהר שם(‬
‫קול ארוך‪ ,‬ושברים שהוא בגבורה הוא במהירות‪ ,‬ותרועה‬ ‫שהקו האמצעי של הא׳ שמיחד הב׳ יודין דלעילא ודלחחא‪,‬‬
‫הוא סוד עמודא דאמצעיתא‪ ,‬כד דפיקו אתקצר וגלותא‬ ‫הוא גחי׳ עמודא דאמצעיתא דאיהו שלשלת שהוא תרועה‬
‫אחקצר‪ ,‬הוא מעה כלפי גטרה וחבלי משיח מתנברין‬ ‫עיי״ש‪ ,‬והיינו כמש״ל )גהקדמה דף ז׳ ע״א( דהקו‬
‫בדוחקא בחר דוחקא‪ ,‬ואס דפיקו אחארך הא מטה‬ ‫האמצעי של הא׳ שהוא כאלכסון מרמז לצורת נקודת שר״ק‬
‫כלפי חסד ועם כל דא מרעה בגלותא אחארך‪ ,‬ואס‬
‫שהיא באלכסון‪ ,‬ועי׳ לעיל)תיקון י׳ שם( דנקודת שר׳ק‬
‫דפיקו איהו לא אריך ולא קצר כו׳ דא איהו עמודח‬
‫הוא שלשלת לעילא עיי״ש‪ ,‬והיינו כי שלשלת יש גו ג׳‬
‫דאמצעיחא‪ ,‬ועליה אחמר וברחמים גדולים אקגצך עיי״ש‪,‬‬
‫מעלות זה למעלה מזה‪ ,‬ועושין ט ג׳ תנועות גנגינה‬
‫ולזה מוסיף הכא להמשך הדרוש שהא׳ בצורת שלשל״ח‬
‫כענץ השר״ק שיש גו ג׳ נקודות זו למעלה מזו‪ ,‬וזה הוא‬
‫ושר״ק וחיר״ק נג״ל הוא מרמז לענויא דשכינתא בכל‬
‫המשך הדברים כאן שאמר שלשלת דא תתעה היינו שעושץ‬
‫הג׳ בחיי‪ ,‬וזה דלא כמש״ל שהבחי׳ האמצעי שהוא חרועה‬
‫בתרועה ג׳ תנועות כענין השלשלת‪ :‬קשורא דתרוייהו‪.‬‬
‫הוא סוד עמודא דאמצעיחא שהוא בחי׳ רחמים‪ ,‬אלא‬
‫היינו נמקו האמצעי של הא׳ מקשר הי׳ העליונה פ ס‬
‫ט גם בבתי׳ האמצעיחא הוא בגחי׳ רץ ועניותא לבעלה‬
‫החחחונה ני הוא בחי׳ עמודא דאמצעיתא‪ :‬דיוקנא‬
‫כדמפרש ואזיל‪ :‬אע״ג דאיהי בג׳ םטרין ר״ל אע״ג‬
‫דשד״ק דלתתא‪ .‬ר״ל כי יש שור״ק ]בד שנקרא מלופי״ס[‬
‫שאמרנו )שם( שסוד הא׳ שהוא בחי׳ הסלם מרמז‬
‫שהנקודה שבתוך הו עומד באמצע האות‪ ,‬ויש שר״ק‬
‫לענץ הגלות גג׳ קוים חג״ח‪ ,‬והיה מסתגר ;מתרומה‬
‫שהם ג* נקודות זו למעלה מזו ועומדת לחתא חפת האות‪,‬‬
‫שהוא‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונאוזדועשרץ ]דףמ״זע״גומ״חע״א[‬ ‫הקוני‬ ‫רלה‬
‫פנות גבורה לא שברים‪ ,‬ואין קול פנות חלושה לא תקיעה אלא קול פנות אנכי שומע‪ ,‬לא תרופה דסלקא גענויא‬
‫לא בימי יא גחמעה‪.‬‬

‫לא )חהלים פפ( אשרי העם יולעי הממס‪ .‬אע׳׳ג ישכינתא איהי גענויא מימינא ומשמאלא‪ .‬ליח פנויא‬ ‫ובגין‬
‫כפנויא לבעלה‪.‬‬
‫יאיהי‬
‫יה‬
‫ייייעה ייל • ובגק יא ]דף »״ »״ ן )תהליס פט( אשרי העם‬
‫א‬ ‫ח‬
‫ו ח י ה י‬
‫‪•1‬‬ ‫אנפי‬
‫ז‬ ‫ש‪3‬פי‬ ‫ח ו ר ה‬
‫תרועה‬
‫יולעי תרועה‪.‬‬
‫לבר‬
‫באר לחי ראי‬

‫שהוא גח״ח הוא גגחי׳ וגרחמים גדולים אקכצך‪ ,‬אלא יודעי תרועה‪ .‬היינו שאס ישראל משתתפים בצערה של‬
‫דכאמח לא כן הוא כי גס גחי׳ הממוצעח שהוא גח״ח השכינה הקלושה שהיא מתרפקת על לולה בבחי׳ תרועה‪,‬‬
‫מרמז לעינוי השכינחא כדמפרש ואזיל‪ :‬בתקיעה אז נגאלים כלא חבלי משיח ואין הגלות מתמשך כ״כ‪,‬‬
‫דאיהי דיגא רפיא וכד ע״ל )סוף חיקק ה׳ דף כ׳ משא״כ אם אין מצטערים בצער השכינה בבחי׳ חסועה‪,‬‬
‫ע״ג(‪ ,‬רצוא גדגש ושוג גרפה‪ ,‬ועיי״ש מיאורנו דמ׳ל אז ממ״נ אס היא מ ח י ׳ חקיעה הגס שאינם סובלים‬
‫כי כדגש גחשפק האוחיוח‪ ,‬משא״כ גרפה שהאוח שלפניה יםורין הנה הוא רפה היוחר גלולה גמה לאחמשך‬
‫נמשך עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש דהב׳ יודי״ן גלוחא געוה״ר‪ ,‬ואס היא גגחי׳ שגרים ללא אחמשך‬
‫של הא׳ מרמזים לסוד דגש ורפה‪ ,‬שהי׳ העליונה מרמז והיא גמהירוח‪ ,‬הנה קשה לסגול היסורים הגלולים‬
‫לסוד החקיעה שהוא קול ארוך מ״ל‪ .‬האיהו דינא מ״ל‪ :‬אע״ג דשכינתא איהי בענויא סיםיגא‬
‫רפיא וכד‪ .‬היינו כמ״ש רבינו )בע״ח פ״ג משער ומשמאלא‪ .‬היינו שםוגלח צרוח הגלוח מהכ׳ קליפ׳‬
‫העיבוריס( כי הדגש הוא בחי׳ דק‪ ,‬והרפה הוא כחי׳ שבימץ וגשמאל כמגואר )גרע׳׳מ <‪ t‬פנחס לף רמ׳ץ‬
‫רחמים עיי״ש‪ ,‬ולפי האמור הוא מרמז להגלוח‪ ,‬וכדאמרן ע״ג( מחש וסמאל נ מ ס הב׳ שרים לאלום וישמעאל‬
‫דאס הגלות הוא מ ח י ׳ חקיעה שנמשך אז הוא רפ״ה אלום גשמאל וישמעאל גימין‪ ,‬עיי״ש )וגפ׳ גלק לף‬
‫סוד דינא רפיא‪ ,‬אבל אס הוא מ ח י ׳ שגרי״ס שהקב״ה ר״ז ע״כ(‪ :‬כענויא דבעלה‪ .‬שהצמר שיש לה מהגלוח‬
‫מנמר אח הקץ‪ ,‬אז הוא בחי׳ דגש שהוא דינא קשיא פל לאחרחקח מגעלה עמולא לאמצעיחא הוא יופר גמל‬
‫מ ח י ׳ קושי השעמד לנמר הקץ• לית לה ענויא לכלול תרוויהו ימין ושמאל‪ :‬דאיהו תורה ‪,‬ע׳ אנפין‪.‬‬
‫כעטיא דבעלה‪ .‬היינו כמש״ל )דף מ״ה סוף ע״ב( פי׳ שזה הוא הרמז כתמעה שהוא סול עמולא‬
‫וקשיא איהו לה אפרשותא דקב״ה מינה‪ :‬דאיהו לאמצעיתא‪ ,‬לתרוע״ה הוא אותיות תומ׳ה עי‪ ,‬היינו‬
‫תרועה שלשל״ת‪ .‬מיל ט תרועה הוא כנגד ת״ת תולה שבכתג שהוא זעיר עם מ׳ פנים שמרשין גפורכ‬
‫בעלה דמסרוניחא‪ ,‬שהוא בחי׳ שלשלת דכלול כל הג׳ שגע״פ סול המלטח‪ ,‬נעשה היחול ח מ נ בשלימות‬
‫קוים‪ ,‬ו מ מ ש )גזהר בראשית שם(‪] ,‬וע״ל תיקון נ״ה ואיהי תרועה דיליה‪ .‬ר״ל שנמי הע׳ פנים שמרשין‬
‫דף פ״ח ע״ב[‪ :‬אין קול ע ט ת גבורה דא שברים כחורכ מחיחלח המלכוח עם געלה‪ ,‬והענק הוא עפמ׳׳ש‬
‫פי׳ שאין חכליח העוגה של הגאולה כשהיא מ ח י ׳ שגרים )גקה״י פרך תורה שבע״פ‪ ,‬בשם רג חסיל אחל( דסול‬
‫מספרא דגבורה אע״פ שהיא במהירות‪ ,‬כי החגלי משיח חורה שכע״פ נמסר לחכמי ישראל ללרוש‪ ,‬כי חורה‬
‫גדולים הרבה כג״ל‪ :‬ואין קול ‪,‬ענות הלושה דא שבע׳׳פ הוא סול המיודין מז׳ מלכין לגחי׳ נוקכא‪ ,‬ממי‬
‫תקיעה‪ .‬וגם אק חפליח הטובה כשהגאולה היא מ ח י ׳ שמחלשץ ג ה החכמים בכל לור ולור הן ממלץ נצוצץ‬
‫תקיפה שאק החבלים גדולים כ״כ‪ ,‬כי פי״ז גחפכג ומקשפין אותה לגגי בעלה עיי״ש‪ ,‬ולזה יתכן אשר‬
‫הגאולה הרבה כעוה״ר כמל‪ :‬קול ענות אנכי שומע לורשין אותה במספר מ׳ פנים רייקא‪ ,‬כי לכל אחל מז׳‬
‫דא תרועה‪ .‬דרש ענו״ת לשק עינו״ו יפגיו״ת פל פינוי מלכץ צמכץ לתקנו בקומה שלימה בכל י״ס‪ ,‬ח״ש‬
‫דמלמת שםוגלת ענויא דגעלה אתרחק ממנה‪ ,‬דלית לה ואיהי תרועה מליה‪ ,‬היינו מ מ י שדורשין אותה בע׳‬
‫ענויא כענויא לא שהוא מסטרא לתרופה שהוא מספרא פנים מקשסץ הבלה בהנצוצק ח׳ מלכק ומיחלין אותה‬
‫לת״ת עמולא יאמצעיתא בעלה למשרומתא מ״ל‪ :‬משלה וכאמור‪ :‬וגג״ז־ אשרי העם יודעי תרועה‬
‫דםלקא כענויא דא בתר דא התרועה‪ .‬שקול מלועה ירש אמדי העם שדורשק התורה מ ׳ פנים‪ ,‬והיינו מהם‬
‫שהוא כמה קולית רצופים לא בתר לא‪ ,‬מורה על זה יומני ת מ ע ה כמושק היחור גזמנ בסוד תור״ה ע׳‬
‫כמגמת המלכות שהיא מתרפקת מל לולה וצועקת על וכאמור‪ :‬דא איהו ענויא דאגבי שומע פי׳ שהקג״ה‬
‫מכאוביה בקולות לא בחר לא‪ :‬ובנ״ד אשרי העם שומע קול ענות אנכי‪ ,‬שהיא המלכות שנקראת אנכי‪,‬‬
‫וממש‬
 ‫רלט‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד יעשרין נלף מ״ח ע׳׳א[‬ ‫הקוני‬
‫אחר )שנמח לב( קול נמות אנכי שממג רא איהו ענויא דאנכי שומגג דאיהי צווחת בכל יומא למעלה היא‬ ‫דבר‬
‫וגנהא‪ .‬וקראן ליה חרק זמנק ערב ובקר שמע ישראל וכל בר נש דאית ליה ענוי משכינתא דאיהי עניא‬
‫בגלותא רחיקא מן בעלה‪ .‬וקרא ליה בכל יומא שמע ישראל דיהא נחית לגבה‪ .‬ודאי טליה אתמר )שם( קול ענות‬
‫אנכי שומנג קול דענויא רהאי עניא אנכי שומע‪.‬‬
‫‪ D p‬אחד בקירעא‪ .‬ודא שכינחא חחאה‪ .‬וחד גקשחא‪ .‬דא ברית צדיק עליה אחמר שופ׳׳ר הול״ך פז״ר גדמל‬
‫גירק דילה אינק צדיקים דישראל דקבילו בריח‪ .‬דבזכוחיה נפקק מגלותא וחא דמלה הא לכם זרע דאינק‬
‫דגר‬ ‫טפק‪.‬‬

‫כ א ד לחי ראי‬

‫לאביונים‪ ,‬היינו שטפח השפע יוצא מיסוד צדיק רק‬ ‫וכמ״ש רגינו )מק״ח פ׳ יחרו( בפסוק אנכי ה׳ אלקיך‬
‫בימי גדלותו היינו בזק הזווג עיי׳׳ש‪ .‬קם א׳ בקירטא‬ ‫עיי״ש‪ :‬דאיחי צווחת בכל יומא למעלח חיא ובגחא‪.‬‬
‫ודא שכינתא תתאח‪ .‬גס לעיל )דף מ׳׳ד סוף ע׳׳א(‬ ‫כמש״ל )רף מ״ג ע״ג( שממו הרים אח מ ג הי‪ ,‬לא‬
‫אמר ונטל קירטא דאיהי שכינחא‪ ,‬פי׳ שקם צדיק אמד‬ ‫שכינחא‪ ,‬ראיהי קטטה לקכ״ה מ ק למרחקין לה מבעלה‬
‫והחלגש עצמו מ ח י ׳ המלכוח שהיא סור הקירטא‬ ‫ובשביל גנהא לאיטן בגלוחא עיי״ש‪ :‬וקראן ליח וכד‬
‫שמעלית המפק טפק של הלכוח שהצדיק יסו׳׳ע מעלה‬ ‫שמע ישראל‪ .‬כיינו כמש״ל )גהקלמה לף ג׳ ע״א( כר‬
‫מ״נ ע״י לימודו שלומד‪ ,‬שהוא מ ח י ׳ זרע היורה כחץ‬ ‫נחית בק״ש וט׳ לנטרין צפרא קרישא ישראל בינייהו‬
‫שהם אגני דקירטא למעלה לראש ז״א גכחי׳ מ״נ עיי״ש‪:‬‬ ‫וקראן ליה לישראל לאיהו עמולא דאמצעיחא והיינו שמע‬
‫וחד בקשחא‪ .‬ר״ל שעוד צדיק א׳ שהוא נוטר גריח סוד‬ ‫ישראל הא נחיח לגבה‪ ,‬עיי״ש ומיאורני שם‪ .‬וכל בר‬
‫הקשח גגחי׳ אשר פריו יחן געחו והוא מחקן עי״ז אח‬ ‫נש דאית ליה וכד‪ .‬ר״ל שמשחחף בצער השכינה וסובל‬
‫המלטת‪ :‬דא ברית צדיק‪ .‬כדגרים האלה אמר גם לעיל‬ ‫עינוים גשגילה‪ ,‬וצועק גכל יום שמע ישראל בשבילה‪,‬‬
‫)הוף חיקק י״ג שם(‪ ,‬וכ״כ לעיל)בהקדמת דף ז׳ ע״א(‬ ‫אז הקב״ה שומע חפלחו‪ :‬עליה אתמר קול ע ט ת‬
‫הקשח דא צדיק עיי״ש ובביאורנו שם‪ .‬גירין דילח‬ ‫אנכי שומע‪ .‬מיל שהקב׳ה שומע תפלתו‪ :‬קול דענויא‬
‫ר״ל החצים של הצדיק המטר בריח המכר מ ח י ׳ אשר‬ ‫דהאי עניא‪ .‬פי׳ כי לעיל)ריש תיקון זה וף מ״ב ע״ג(‬
‫פריו יחן בעתו הוא שמוליד נשמוח הצדיקים שלומדים‬ ‫אמר בסול תפלה לעני כי יעטוף‪ ,‬לכל צלותק מתעכגין‬
‫תורה במס״נ ומעלק להמלכות בסוד גירין דקשחא כנ״ל‪.‬‬ ‫לםלקא על לההוא צלותא לעניא םלקת עיי״ש‪ ,‬ולזה‬
‫דקבילו ברית‪ .‬היינו כמ״ש )בזהר פ׳ בראשית דף כ״ד‬ ‫אמר הבא להמשך הררוש כי התפלה של זה הצמק‬
‫םק« ע״א( בגין לברית אחמר ביה אם לא גריתי יומם‬ ‫המשתתף בצער השכינה וצועק בשבילה ונקרא עני שסובל‬
‫ולילה וגד‪ ,‬והיינו שע׳* קבלח התורה שנקרא בריח‪,‬‬ ‫ענויא לילה‪ ,‬זה נקרא תפלה לעני וכאמור‪ .‬קם אחד‬
‫תיקנו היםודוח לעשוח היחור דזו״נ להעלות מ״נ ולהוריד‬ ‫וכד‪) .‬הגר״א( מוחק כל זה מכאן‪ ,‬וכתב שכל זה לא‬
‫מ״ד עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר והצדיקים נוטרי ברית כנ״ל‬ ‫שייך כאן אלא לעיל וכד‪ ,‬ולעמל אק הכרח לשבש כל‬
‫זוכים להוליד נשמות הצדיקים שלומדים החורה *קרא‬ ‫הספרים‪ ,‬מ״ל להואיל לפסוק כעת בררוש הטעמים‬
‫בריח‪ ,‬ולומדים במס׳׳נ ומיחדיס זו״נ ביסוד צדיק כג״ל‬ ‫הוא מחר לרבדיו שלמעלה שאמר לעיל )לף מ״ג פ״ב(‬
‫דבזבותיה בפקין מגלותא‪ .‬עי׳ ש״ס )ב״ב דף ח׳ ע״א(‬ ‫מנן צמך לאחקנא בקירטא ו ט ׳ בקשחא בגימן רקשתא‬
‫גם כי יחנו בגוים עתה אקבצם‪ ,‬דבזכות הלימוד שיהיו‬ ‫)וגלף מ״ל ע׳׳א( אמר קום אלעזר ממיל קירמא לאיהי‬
‫שמק ועוסקים בחורה ג מ ה אקבצם עיי״ש‪ ,‬והיינו‬ ‫שכינתא וכד‪ ,‬ולזה הוא סומך לכאן מאמר זה שהוא‬
‫כשלומדים לשמה‪ ,‬ובמ״ש בש׳׳ם )םנהדרק דף צ״ס ע״‪(5‬‬ ‫מחאחל עם המאמר שאמר לעיל )סוף תקוץ י״ג רף‬
‫מ ק מ ט ת לימוד תולה לשמה •מקרבין הגאולה עיי״ש‪,‬‬
‫כ״פ פ״ב( שמדבר בענק הפעמים לשופר הולך פזר גמל‬
‫ולזה אנמ• הכא להמשך הדרוש דבזה מ ב ן הענק ט‬
‫ואחי חד ב״נ עולימא צדיק שמיה דהוה יחיב על ממלא‬
‫עיקר הגאולה חלןי בתיקון היסוד צדק‪ ,‬וכמש״ל)חקק‬
‫וקשחא גידיה והוה זריק חצים לגבי חויא זזהוא שופר‬
‫י״ח דף לץ נמג‪ ,‬ולהלן ת ק ק ל״ז דף ע״ח ע״א( לא‬
‫הולך שחר גמל‪ ,‬ועיי״ש גגיאומו י מ ה ר הולך‪ ,‬ר״ל ט‬
‫תצפי לחגלוי למשיחא עד לחמזי קשתא בגווגוי נהירין‪,‬‬
‫כשופר מרמז ליסוד צדק‪ ,‬והקול ינפיק משופר הוא סוד‬
‫עיי״ש וגביאותו שם‪ ,‬לר״ל על ‪ p i w‬היסוד צמק‬
‫פפה הנמשך ממוח‪ ,‬ופ״י‪,‬שהשופר שהוא היסוי הולך ובא‪,‬‬
‫שנקרא קשת‪ ,‬ולזה אמר הכא מ ז ה מ ו ק מ ה •דאממק‬
‫הוא ממשיך הטפה מן הדפת יק־ חוס השדרה ע י‬
‫ל ק מ ת לימוד מורה לשמה נפקק מגלותא‪ ,‬ט הלוממס‬
‫היסוד‪ ,‬ונעשה פזר גדול היינו שהיסוד נותן פיזור‬
‫תורה‬
 ‫‪,‬‬
‫הזהר‬ ‫תקתא חד ועשרין נדף מ״י! ע״א[‬ ‫הקוני‬ ‫רמ‬
‫לבר אחר ‪ a0‬זרק״א‪ ,‬קמו תנאין ואמוראץ דלעילא‪ ,‬ובריבו ליה‪ ,‬ואמרו מטרה )נ״א עטת‪ , (-‬ת ה א‬
‫אגינת עלך מחצים בגלותא‪ .‬עלך אתמר ) לי »> לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם‪.‬‬
‫‪0‬‬ ‫תד‪1‬‬

‫וקשתא וחצא דסטרא דקדושה יגן עלך‪ ) .‬ותחת כנפיו תחסה צנה וסחרה אמווו‪ .‬צנה דא‬
‫״ם(‬

‫שכינתא תתאה‪ .‬וסחרה דא שכינתא עלאה‪ .‬אמתו דא עמודא דאמצעיתא‪.‬‬

‫איהו ואמר‪ .‬תנאץ תנאץ‪ .‬משנה מ( תהא בעזרייכו‪ .‬ולא תשתניאו מרחמי לדינא‪ .‬הלכה‬ ‫קם‬
‫אזלת לימינא דילכון‪ .‬לאתגברא בה על שנאיכון‪ .‬קבלה תתקבל צלותכון‪ .‬ברייתא אפיקת‬
‫לבון‬
‫כ א ד לחי דאי‬

‫יםך לך דא אכר יסוד צדיק‪ ,‬עיי ׳ש ובביאורנו שם‪ ,‬כי‬
‫מטרה הוא ג״כ לשון שמירה ונטירה‪ ,‬ולזה אמרו וברכי‬
‫נשמות התנאים והאמוראים דלעילא לההוא עולימא‪ ,‬יען‬
‫כי הוא עסוק בדרוש תיקון המלכות בסוד הטעמים‬
‫שמרמזים לסוד הזרע היורה כחן מיסוד צדיק להמלכות‬
‫בסוד לשלח לי למטרה‪ ,‬ע״כ תהיה המלכות מטרה ושמירה‬
‫להגין עליו מחצים של סמא״ל וכל גינדא דיליה‪ ,‬ולא חירח‬
‫מפחד וכו׳ כי באברח״ו הוא סוד אב״ר יסוד צדיק יסך‬
‫לך‪ ,‬וכמ״ש שם באורך צנח דא שכינתא תתאר‪,‬‬
‫וכו׳ גס זה מנומר לעיל )שם( צנה וסוחרה שכינחא‬
‫עלאה וחחאה‪ ,‬היינו כי הב׳ ההי״ן של הוי״ה שמאיר‬
‫ביסוד צדיק‪ ,‬הם סוד הכנפים אשר יסך בהם באבדתו‪,‬‬
‫וחחחיהס חוסים כל הצדיקים שבאים לחסות חחח‬
‫כנפי השנינה עיי׳׳ש‪ :‬אמתו דא עמודא דאמצעיתא‪.‬‬
‫גם זה מבואר לעיל )שם( אמחו דא עמודא דאמצעיחא‬
‫וכד‪ ,‬זכאה איהו מאן דנטיר ברית מילה ואורייתא‬
‫דאיהו עמודא דאמצעיתא‪ ,‬דתרוויהו מגינין עליה בעלמא‬
‫דץ ובעלמא דאתי עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש‬
‫דכשלומד תורה לשמה במםה״נ להעלות מ״נ טפין טפין‬
‫בבחי׳ זרע היורה כחן לגבי המלכות‪ ,‬אז התורה בעצמה‬
‫שהוא סוד עמודא דאמצעיחא שנקרא אמח כמ״ש חחן‬
‫אמח ליעקב כמש״ל )שם(‪ ,‬היא מגיגח עליו בעוה״ז‬
‫ובעוה״ב‪ ,‬כי בלימוד חורה לשמה עושין החיקון של‬
‫בחי׳ קשח ואוח ברית דיסוד צדיק וכאמור‪ :‬קם איחו‬
‫ואמר לאחר שברט התנאים ואמוראים להעולימא‪ ,‬חזר‬
‫העולימא והשיב להם ברכוח• משנח ת ה א כעזרייכו‬
‫וכד‪ .‬ע״ל )בהקדמה דף י״ד ע״א( דמטטרו״ן נקרא‬
‫משנ״ה בסוד משנ״ה למלך‪ ,‬ועיין )בפרע״ח בשער‬
‫הנהגת הלימוד( שכחב דכוונח לימוד המשנה הוא‬
‫במטטרו״ן עיי״ש‪ ,‬ולזה בירך אותם שמטטרו׳ץ אפטרופסא‬
‫רבא דישראל שהוא בבחי׳ משנ״ה למלך יהא בעזרתם‬
‫ללמד זכוח על ישראל בזטח המשנ״ה אשר חלמדו אח‬
‫גנ׳׳י‪ :‬ולא תשתניאו מרחמי לדינא‪ .‬ר״ל כי )בזהר‬
‫פ׳ בראשיח דף כ״ז מ״א‪ ,‬ובפי ט חצא דף פ״ג ע״א(‬
‫מבואר כי מרכבת מטמרו״ן הוא סוד עמ״ד טו״ר‪,‬‬
‫ודרש להתהפך לפעמים ממוג לרע ו נ י ע לסוג עיי״ש‪,‬‬
‫תירה לשמה במס״נ הם המתקנים מדח יסוד צדיק‬
‫ואחחזי קשחא בגווני נהירין להיוח יורה כחן טפת הזרע‬
‫להעלוח מ״נ לגבי הנוקבא‪ ,‬ועי״ז נעשה החיקון השלם‬
‫יכאמור‪ .‬הא לכם זרע עיין )בזהר פ׳ פנחס דף רט״ז‬
‫ע״ב( דעל המשחדל באורייחא נאמר הא לכם זרע‬
‫יזרעתם בה״א עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש‬
‫דמה״ט נאמר על המשחדלין באורייחא לשמה בבחי׳‬
‫קשה‪ ,‬ותיקון הברית ה׳׳א לכם‪ ,‬וזרעתם בה״א אחרונה‬
‫שהיא המלכות‪ .‬דאינון מפין ר״ל שהלימוד תורה‬
‫לשמה במם׳ינ הוא בחי׳ טפח הזרע שיורה כחן להמלכות‬
‫וכאמור• ד״א זרקא )בהגהוח ימי״ן( הגיה שצ״ל ודא‬
‫זרקא‪ ,‬ור״ל שלמ״ש למעלה מרמז גם טעם זרק״א‬
‫שהלומדים חורה לשמה הם מסערא דקשח שזורקין טפין‬
‫לגבי המלכוח וכאמור‪ ,‬אמנס לפמש״ל )סוף דף מ״ד‬
‫בד״ה פתח ר״ש( )מהגר״א( שכל המאמר משם עד כאן‬
‫הוא הג״ה שנכתב בצדה ואינו מגוף התיקונים‪ ,‬א״יצ‬
‫לשבש הספרים שאינו המשך עם המאמר שבהג״ה‪ ,‬ונכון‬
‫הגי׳ ד״א כמו שהיא לפנינו ודרש זרקא לשוד הקשתא‬
‫וקירטא שעומד נגד הצדיקים ובידם לתקן השכינה ע״י‬
‫סוד קשתא וגירין דקשתא‪ ,‬והכותב הדברים הקדושים‬
‫על הספר‪ ,‬בזה מספר קודם העובדא דהוה בשעה שדרש‬
‫ר״ש דרוש זה‪ ,‬ואח״כ ה ע ת ק המאמר של רבי שמעון‬
‫גזה שפחח ואמר בסוד הקירטא שהיא מרמז לשכינחא‬
‫אשר בה אזדריקו תלח טיפין וכד קמו ת נ א ץ ואםוראין‬
‫דלעילא וכד לסיום דביי העולימא שפחח דבריו לעיל‬
‫)סוף דף מ״ד שם( קם עולימא בחר טולא אמר וכד‪,‬‬
‫ואח״כ פחח ואמר וט׳ אבהן אבהן טורין רברבין וט׳‬
‫ודרש עד עתה‪ ,‬ע״כ קמו הסנאים ואמוראים ואמרו לו‬
‫יישר‪ ,‬לברכו על שדרש בסוד הטעמים לסוד תקון‬
‫השכינתא בקשתא ובגירי דקשתא‪ .‬מטרה ת ה א אנינת‬
‫לך מהצים כגלותא ע״ל )סוף תיקון י׳׳ג דף כ״פ‬
‫ע״ג( שאמר שם דעל שפע האורות משפע מיסוד צדיק‬
‫להנקבא בסוד זרע היורה כחן נאמר )שמואל א׳ ט (‬
‫לשלח לי לנמרה‪ ,‬ואמר שם מטרה ודאי שכינחא דאיהי‬
‫אגינח על ישראל מחויא בישא וכד‪ ,‬ולמאן דאיהי אגינח‬
‫עליה אחמר ביה לא תירא מפחד לילה וגד גאגרחו‬

‫וכ״ה‬
 ‫רמא‬ ‫הזהר‬ ‫ת ^ נ א חד ועשריז!לף מ׳׳י! ע״א!‬ ‫הראוני‬
‫לנון ולבנייכו מגלותא‪ .‬ומשעבודא ודינא דההוא דממנא על גלותא על בנייכו‪ .‬מיד דבריו־!ו* לון‬
‫סליק לאתריה‪.‬‬
‫‪ Up‬רבי שמעץ בקדמיתא‪ .‬פתח ואמר‪ .‬תנא תנא אסתמר לך‪ ,‬דהא קירטא לגבך‪ .‬ודא שכינתא‪.‬‬
‫ובה אזדריקו תלת אמין דאינון תלת ט&ין דמוחא עלאין דאינון יי״י‪ .‬ואתכלילו בחכמה‬
‫בתבונה ובדעת‪.‬‬
‫אמר‬
‫כ א ר לחי ראי‬

‫עמים‪ ,‬וכמ״ש )גפרע״מ פ״כ משער העמילה( בכוונה‬ ‫וכ״ה להלן )תיקון ס״מ דף צ״ט ע״א( כסיד מטה‬
‫ראה נא נענינו‪ ,‬שהגאולה הבוא מםטרא לגבורה ללחיס‬ ‫אלקיס דא מטטרו״ן דמתהפך מי׳מינא לשמאלא ומשמאלא‬
‫מלממתינו להשפיל ולהכניע שרי העמיס של מעלה ויגאל‬ ‫לימינא‪ ,‬מדינא לרממי ומרממי לדינא עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר‬
‫אוהנו ביד חזקה עיי״ש ואמר תנא תנא אםתטר לך‬ ‫בכרכתו דהגס שהסייעתא שלכם יהיה ע״י מטטרו״ן‪,‬‬
‫דהא קירטא לנכך‪ .‬לעיל אמר קס אמד בקירטא דא‬ ‫שהוא במי׳ משנה שדרכו של מטטרו״ן להתהפך ולהשתנות‬
‫שכינהא ההאה‪ ,‬והד בקשהא וכו׳‪ ,‬ולזה קס ר״ש ואמר‬ ‫מרממי לדינא‪ ,‬עכ״ז לגבי דידכו לא ישתנה מרממי לדינא‪,‬‬
‫לאמד מהב׳ הנאים הנזכרים‪ ,‬השהא דאהיה להט‬ ‫רק יהיה נועה כלפי מסד לגביהו תמיד בכל עת ובכל‬
‫אסהמר לך מקירטא‪ ,‬והיינו פמש״ל )דף מ״ד ע״ב(‬ ‫שעה הלכה אזלת ליטינא דילכון‪ .‬ע״ל )דף מ״ו‬
‫קם עולימא בהר מולא ואמר רבי רבי הא עפה קא‬ ‫ע״א(‪ ,‬דהשכינה הקדושה נקראת הלכה איהי הלכה‬
‫נמהא עול קשה בידך וט׳ טול ליה ודרך ליה נגבה‬ ‫דמלכא כד איהי אזילת גביה בב׳ שוקק וכו׳ עיי״ש‪ ,‬ולזה‬
‫דקבילה לה עליך וכוי‪ ,‬ועיי״ש בביאורנו‪ ,‬דר״ל כי ע״י‬ ‫אמר להם שבזכות לימוד הלכ״ה שהיא לשון הילו״ך‬
‫הדרוש שדרשו עד עכשיו בסוד הקירטא והקשהא והטפה‬ ‫כנ״ל‪ ,‬תלך השכינה הקדושה לגבי בעלה לימינא בסוד‬
‫דנמהא‪ ,‬המשיך הטפה הקדושה ממומ ז״א לצורך‬ ‫נצגה שגל לימינך‪ ,‬כמ״ש )בע״מ ריש פ״ז משער הכללים‬
‫המלטה‪ ,‬אמנם ט ק שאין הטפה נמהא רק דרך היסוד‬ ‫במוסגר(‪ .‬ל«תגברא בה על שגאיכון היינו כמ״ש‬
‫צדיק מי עולמים‪ ,‬הזהירו כיח שהוא הצדיק יסו״ע שהוא‬ ‫)ברע״מ פ׳ משפטים דף קט״ז ע״ב( מאן דאיהו בקי‬
‫במי׳ קירטא וביה הדבר הלוי לתקן מרה יסוד צדיק‬ ‫בהלכה דאיהי שכינתא וכו׳ דאתמר בה הל״מ‪ ,‬מפי‬
‫לצורך תיקון המלטה שע״י הוריק טפה המסדים שהוא‬ ‫הגטרה יהיב לך קב״ה ברתא דיליה וכו׳‪ ,‬על הלכה‬
‫במי׳ אגני דקירטא לירוה בסוד זרע היורה כמן‬ ‫דילך אתמר ואת עלית על כלנה‪ ,‬דאתגברת על כלהי‬
‫להמלטה‪ ,‬ואמר שם דקבילה לה עליך‪ ,‬ר״ל דעליך מוטל‬ ‫בגטרה‪ ,‬כמ״ש ה׳ עמך גטר המיל עיי״ש קבלה‬
‫ליטול הטפה ולירוה ולהלמס בגמי׳ היי! של הקשה‬ ‫תתקבל צלותכון היינו כמש״ל ) ת ק ק י״מ דף ל״ג‬
‫והקירטא למשרה המלטה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר ר״ש הכא‬ ‫ע׳׳ב ובשאר מכתי( דעל מארי קבלה הלומדים והדורשים‬
‫לההנא אםהמר לך דהא קירטא לגבך‪ ,‬ר״ל שיזהר להקן‬ ‫במעשה מרכבה נאמר הראיני את מראיך השמיעני את‬
‫השכינה גםוד הקירטא שיגיע לה השפע ע״י היסוד‬ ‫קולך וגר‪ ,‬ותתקבל תפלתן ויהיב לון שאלתין דלהון‬
‫צדיק שהוא סוד הקירטא כנ׳׳ל‪ ,‬דהא קירעא לגגך‪,‬‬ ‫עיי״ש‪ ,‬וע״ל )דף מ״ה ע״א( שאותן היודעים לכוק‬
‫היימ כיון שאהה הוא הצדיק מסטרא דקירטא ופלך‬ ‫בתפלתם לימד זו״נ כדקא יאות ולחברא לתרין שמהן‪,‬‬
‫מוטל הדכר וכאמור וכמש״ל )שם( דהא קטלה עלך‪,‬‬ ‫גההוא‪.‬זמנא א״ז תקרא וה׳ יענה עיי״ש וגגיאורמ שם‬
‫כי ק לרך כל צליק שעוגל עטדתו תמיד רק לצורך‬ ‫ברייתא אפיקת לכון ולבניכו מגלותא‪ .‬עי׳ לעיל‬
‫תיקון המלטת‪ ,‬ע״כ תשתדל גס עתה להוריל טפת הזרע‬ ‫)לף מ״ה סוף ע״ג( לגרייתא הוא לשק כ״ר ומון‪,‬‬
‫מהמומ לנכי השכינה גגמ״ קירטא על ידך וכאמור‬ ‫עיי׳׳ש ובטאורמ שם‪ ,‬ולזה אמר ל מ ט ת הגרייתות שסלמ‬
‫ובה אזדריקו ת ל ת א מ י ן דאינון ת ל ת טפין וכר‬ ‫לפני בנ״י ללמוד בהם‪ ,‬חכו לצאת ובר למון ממדור‬
‫הייגו כמש״ל )תיקון י״ג דף כ״ט ע״כ( ג׳ יודק דאיטן‬ ‫הקליפות שהם עתה בעוה״ר בגלות באת אויביהם‪:‬‬
‫ג׳ טפק ממתק ממומא ואתמשכו לגט קשת הכרית‪,‬‬
‫וטשעבודא ודינא רההוא דממנא על גלותא על‬
‫וכ״ה )לעיל תיקון ה׳ לף כ׳ ע״ב( ועיי״ש גכיאורנו‬
‫בנייכו‪ .‬עיק )בפרלס ערך ברייתא( שכחב רהמלטת‬
‫שהכאתי מלברי )הזהר מ׳פ בראשית לף ט״ו ע״ג(‬
‫נקראת ברייתא מלשק גיד‪ ,‬כי בעוה״ר מצר הגטרכ‬
‫להזרע הנמשך ממוח ז״א ה ם ג׳ נקולות מג״ל לאתפלילו‬
‫ותוקף הלק היא גוי^ה עיי״ש‪ ,‬ולזה ברך אותם מכות‬
‫לא בלא ונמשכו ל ‪ p‬מוט השררה להיסול צליק ומשם‬
‫יהכמ של לימוד במיתות לקמשה יעמוד להם לממד‬
‫לנוקגא עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר ליה הכא לביה תלוי הלבר‬
‫כמ הגמרה דמסטרא לקלושה להוציא ישראל משעגול‬
‫להמשיך הג׳ טפק שהם ג׳ מומק מג״ל סול ג׳ אבנק‬
‫ומנא ©‪ 1‬הקליפות והמציגים השולסיס בגלית י א ת‬
‫לקשת‬
 ‫י‬
‫הזהר‬ ‫תקונא ח י מ ש ר ץ ] ד ף » ׳ ׳ & מ״א[‬ ‫ה?וג‬ ‫רטב‬
‫ליה‪ ,‬רבי שים בסלע קנך‪ .‬דהא קשתא לגבך‪ .‬דאיהו אות הברית‪ .‬אס תמר מגירץ זיליה‪.‬‬ ‫אמר‬
‫דאינון תלת וו״ו‪ .‬דסלקץ ח״י«( בחושבן‪.‬ודא ח״י נס•( עלמין‪.‬‬
‫‪ D P‬תנא תניינא‪ ,‬ואמר ליה‪ .‬הא תניא דמסייע לך‪ .‬ברומחא דאיוזי כלילא מארבע פרשיין‪ .‬ודא‬
‫ר דאיהו עמודא דאמצעיתא בליל שית תיבין דיחודא‪ .‬ורמ״ח תיבין דאתמר )נ׳* חית( ביה‬
‫)בטיבי פי( ושים בסלע קנך‪ .‬דהא קרגי ‪ n*fc‬לגבך דאינון תרץ נביאי קשוט‪ .‬עלייהו אתמר‬
‫אצמיח קרן לדוד‪ .‬ומצמיח קרן ישמה‪.‬‬
‫מסטרא‬
‫ב א ר לחי ר א י‬
‫מושבך נרמז מררגוח החנא רבי שמעון כי אית״ן הוא‬ ‫לקשח לאזלריקז ממוחא אל הנוקבא כלי לחקנה‬
‫אוחיוח תני״א‪ ,‬והיינו כמש״ל )ריש דף מ״ל( איח״ן‬ ‫וכאמור א״ל רבי‪ .‬אחל מהכ׳ חנאים הנ״ל השיב לר׳׳ש‬
‫בהיפוך אחוק‪ ,‬חני״א למסייע לך בגלוחא‪ ,‬ועלה אחמר‬ ‫שים בסלע קנך וכדע״ל )תיקון ע׳ דף ק״כ ע״ג(‬
‫איחן מושבך ושים ג‪0‬לע קנך‪ ,‬ועיי״ש בגיאורנו שהבאחי‬ ‫איחן מושגך ושים כסלע קנ״ך‪ ,‬ח ק אית״ן‪ ,‬ואיהו תני״א‪,‬‬
‫מלברי הזהר לאיח״ן מרמז להיסול צליק בהול ‪3cm‬‬ ‫ק‪ ,‬קנ״ך‪ ,‬קנ״ה חכמה קנ״ה גינה‪ ,‬ה׳ קננ״י ראשיח‬
‫באיח״ן קשחו‪ ,‬המשפיע להמלכוח שנקראח סלע‪ ,‬והיינו‬ ‫דרש וכו׳ עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר זה החנא הכא לר״ש שעליו‬
‫ושים בסלע קנך‪ ,‬שהמלפוח שהיא סור סל׳מ היא ק״ן‬ ‫נאמר ראשיח הקרא איח״ן מושגך שהוא אחד מהחנאי״ם‬
‫לז״א ע״י היסול צליק שנקרא איח״ן‪ ,‬ולזה אחל החנא‬ ‫שנאמר עליו גס סיפא דקרא שים גסלע קנ״ך שקנה‬
‫הב׳ על מ י שמעון שהואתני״א למסייע להמלכוחבגלוחא‬ ‫חכמה וקנה גינה ה׳ קנני ראשיח דרט‪ ,‬כ״ק שר״ש‬
‫גבחי׳ יםול צליק שבו‪ ,‬ועליו נאמר איחן מושבך‪ ,‬היינו‬ ‫הוא הצדיק יסו״ע המורה כקשח ע ד הקליפוח לכער‬
‫שהוא בחי׳ ציס״ע בסול וחשב גאיחן קשחו‪ ,‬ע״כ שים‬ ‫הקוצים ‪ p‬הפרס‪ ,‬וכמ״ש רגינו )גקול גרמה גגיאור‬
‫בסלע קנך‪ ,‬ע״כ עליך לחקן המלפוח שנקרא סלע שחהי׳‬ ‫האד״ר דף ה> ע״ב( עיי״ש‪ ,‬א״כ כודאי יחק שעליו‬
‫נאמר פסוק זה‪ ,‬כי הוא מורה בקשתו ג׳ מפין ממוחא‬
‫בבחי׳ ק׳ץ לבעלה שיבא לםדווג עמה וכאמור‪ :‬ברוסזזא‬
‫עלאה סוד חב״ד וכאמור• אםתמר מגירין דיליוז‬
‫וכו׳‪ .‬עיק )גרע״מ פ׳ עקב דף רב״ע ע״א‪ ,‬ולעיל‬
‫היינו כמש״ל שאמרו החנאיס והאמוראים לעולימא‬
‫גהקלמה רף י״א ע״א( ק״ש איהו רומח‪ ,‬רמ״ח חיבק‬
‫ממרה חהא אגינח עלך מחציס בגטחא‪ ,‬ור״ל כי הצדיק‬
‫לק״ש‪ ,‬ושיח תיבין ליחולא הוא ר‪ ,‬אוחיוח רומ״מ‪ ,‬כי‬ ‫שהוא בחי׳ ממרה לחץ של השכינחא‪ ,‬הוא נשמר מהחצים‬
‫מ״י הק״ש לוחמים ומחגברים על החצוגיס‪ ,‬ואמר לעיל‬ ‫של סמא״ל וחויא בישא העומד לנגד הקדושה וכמש״ל‬
‫שם שאי אפשר להחגבר עליהם אלא מי ששומר האוחוח‬ ‫שם‪ ,‬ולזה אמר החנא הנזכר לר״ש כיק דקשחא לגבך‬
‫מסטרא ליסול צדיק‪ ,‬אבל מי שאינו שומר האוחוח ח״י‬ ‫ע״כ אסתמר לך וכוי‪ ,‬פי׳ אחה נשמר מהחצים של םמא״ל‬
‫לא יעלה בידו להמס ע״י הק״ש עיי״ש ובביאורנו שם‪,‬‬ ‫החויא בישא כנ״ל• דאיגון ג׳ וו״ו וכד עי׳ בדברי‬
‫ולזה אמר החנא הכא לרבי שמעון‪ ,‬שאחה הוא סמי׳‬ ‫רבינו )בשער הפסוקים פ׳ נח( שכתב ח״ל ג׳ קוים‬
‫צדיק חי עולמים הנוער האופוח דיסוד צדיק‪ ,‬ואחה‬ ‫ימק ושמאל ואמצע שהם נה״י ח״א‪ ,‬שלשפם נכללים‬
‫יש בידך זה הכח של הרומ״מ להרוג להחצוניס ע״י‬ ‫ביסוד‪ ,‬והגה ג׳ קוים הס ג׳ ווק ; מ ס בגימ׳ ח״י עכ״ל‬
‫הק״ש שלך‪ :‬דאיחי כלילא מד׳ פרשיין‪ .‬בלשון זה‬ ‫וזה הוא המשך הדברים כאן שאמר החנא הנזכר לר״ש‬
‫איחא גס לעיל )תיקון ד דף ג״ה ע״ב( ואיהו פלילא‬ ‫דהא קשחא לגבך שהוא סוד הקשח היורה חצים לגבי‬
‫מד׳ פרשיין זק״ש דאינון רמ״ח חיבץ עיי״ש‪ ,‬וכ״כ‬ ‫תויא כג׳׳ל‪ ,‬והנה לעיל אמר שהצדיק יסו״ע הוא סוד‬
‫)ברע״מ פ׳ פנחס דף רכ״ח ע״א( ברמ״ח חיבק דאימן‬ ‫הקירטא שמורה ג׳ טפק ממוחא עלאה שהם סוד ג׳‬
‫ד׳ פרשיק דק״ש‪ ,‬וע׳׳ל)בהקדמה!דף י״א ע״א( שמפרש‬ ‫יודי״ן שהם כצורח ג׳ אבנק רקירעא‪ ,‬ולא כצורת‬
‫שם הענק שהר׳ פרשיק דק״ש הס סוד רומ״ח שהוא‬ ‫חצים‪ ,‬ולזה מוסיף הכא פהג׳ טפק הס ג״כ סוד נ׳‬
‫כנגל ל׳ אוחיות הוי״ה סול עמולא לאמצעיחא שעל‬ ‫ווי״ן כצורת ג׳ חצים דקשח‪ ,‬כי מה״מ גקרא היסוד צדק‬
‫ילו אחעביל רומ״ח עיי״ש ומיאומו שם‪ :‬והא ד האיהו‬ ‫ח״י עולמים‪ ,‬כי על ידו אזדריקו ג׳ טפק ממוחא‪ ,‬שמהם‬
‫עמחדא דאםצעיתא‪ .‬ר״ל שכן׳ של רומ״ח שהוא סוד‬ ‫נמשים ג׳ ווי״ן כצורת חצים כג״ל מספר ח״י‪ /‬להשפיע‬
‫ד חיבוח לשמע ישראל וגר‪ ,‬שהוא נוסף על צוללות רמ״מ‬ ‫חיוח לכל העולמות שלמטה‪ :‬קם תנא תגיינא וכד‪.‬‬
‫חיבות לק״ש‪ ,‬שהוא מרמז לסול עמולא דאמצעיחא‬ ‫לאחר שדרש התנא הא׳ מהב׳ תנאים הנזכרים הפסוק‬
‫!דמחקנק ביחולא עלאה הוא גופא לחרבא‪ ,‬וכמנףל‬ ‫איח״ן מושבך ושים בסלע קנך על ר״ש‪ ,‬קם התנא הב׳‬
‫)שם( גזמחא עמוד א לאמצעיחא ד גופא לחרבא עיי״ש‬ ‫והוסיף לומר עוד שהפסוק זה מרמז למדרגות מ י‬
‫שמעק‪ :‬ת א תניא דמםייע לך‪ .‬פי׳ שבפסק איחן‬
‫ומיאורנו שם‪ :‬דאתמר כיה ושים כסלע קנך‪© .‬ע״י‬
‫האיתן‬
 ‫רמג‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף ומח גמא[‬ ‫הכ^ני‬
‫דשכינתא אתקרי קרני פרה‪ .‬מםטרא דשור וקרני ראם קרניו‪ .‬ואינון משיח ראשון‬ ‫מסטרא‬
‫ושני‪ .‬י׳ ד בית ראשון‪ .‬ושני ה״ה‪.‬‬
‫‪1‬טלא פורפירא מאשא סומקא ואצטבעת בה‪ .‬ואתקריאת םומקא )בטיבי י«( פרה‬ ‫ושכינתא‬
‫אדומה תמימה‪ .‬אדומה ודאי מסטרא דגבורה‪.‬‬
‫מסטרא‬
‫באר לחי ראי‬
‫ויהיה מ ח י ׳ קרני פרה שהוא תוקף הגבורה החזקה‪,‬‬ ‫האיתן שהוא ז״א הוד רומ״ח דק׳׳ש מ״ל ‪,‬מתקנים‬
‫וגס מספרא דשור דדרגא פלאה בסוד וקרני ראם‬ ‫המלכות לזווג אותה מ ע ל ה שתהיה קיץ לו‪ .‬דהא‬
‫קרניו שהם מספרא דדטרא שאץ הדינים חזקים כ״כ‪,‬‬ ‫קרגי פרת לגבך דאינץ ב׳ נביאי קשוט פי׳ כי אחה‬
‫וממש )בזהר פ׳ בשלח דף נ׳׳א ובשאר מכתי(‪ ,‬והיינו‬ ‫יש בידך הכח לנגח החצוניס ע׳* הק״ש בקרנך שהם‬
‫כמ״ש רגינו )גפ׳׳ח פ״ג משער הנסירה( דגגורוח של‬ ‫קרני המלכות שנקראת פרה מספרא דגגורה‪ ,‬וממש‬
‫הנוקגא נקראים גמרות ממש‪ ,‬אבל הגכורות של הדטרא‬ ‫)גזהר פ׳ חקח דף ק״פ ע״ג‪ ,‬וגרפ״מ פ׳ פנחס דף מ מ ג‬
‫הם חסדים עיי׳׳ש‪ :‬ואימן משיח ראשון ושני היינו‬ ‫ע״ג( והדינים היוצאים ממנה נקראים קרני פרה‪ ,‬כי‬
‫כי משיח גן דוד ילחם עס םחצונים גכח קרני פרה שהוא‬ ‫אחה הוא גדרגא דנגיאי קשומ ששורשה מ מ ה ‪ ,‬ונודע‬
‫מספרא דגוקכא שהוא דרגא רדוד‪ ,‬כמ״ש רגינו)גליקועי‬ ‫מדגמ רגיגו )גע״ח פ״ו משער א״א( וז״ל שלעולם‬
‫הש״ם גגרטח דף י״ג ע״ג וגשאר דוכחי( ומשיח גן‬ ‫נו״ה הס סוד הדינים מלס כנזכר )בזהר פ׳ צו דף ל״ב‬
‫יוסף ילחם עם החצונים מספרא דשור וקרני ראס‬ ‫ע״א( בסוד ערבי נחל ועיין )בפרע׳׳ח פרק ג׳ משער‬
‫קרניו הנאמר ביוסף וכאמור י״ו בית ראשון ושני‬ ‫הלולב( ומהם מחפשע הדינים עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה מובן דמשב״י‬
‫ה״ה‪ .‬עיץ )בזהר פ׳ בראשיח דף כ״ו ע״א( דביח‬ ‫ניץ שהוא ניצוץ משה רבפ׳׳ה כמ״ש רגינו )בליקומי‬
‫ראשון הוא מספרא דאמא פלאה‪ ,‬ובית שני הוא מספרא‬ ‫הש״ס שבת דף ו׳ ע״א(‪ ,‬הנה הוא שורש של כל נביאי‬
‫דאמא תתאה עיי״ש‪ ,‬וכ״כ )גפ׳ שמות דף ט׳ ע״א( בית‬ ‫קשומ‪ ,‬ע״כ יש מ הכח של הקרני פרה להתגבר ולנגח‬
‫א׳ לקבל ה׳ עלאה‪ ,‬ובית שני לקבל ה׳ תתאה פיי״ש‪,‬‬ ‫ולהרוג בקרניו לכל החצוניס‪ :‬אצמיח קרן וגו׳ וםצםיח‬
‫והכא אמר שאתוון י״ו דטרין של השם הוי״ה הס‬ ‫קרן וכר‪ .‬והיינו כי קרן דוד הוא מספרא דהוד‪ ,‬וכמ״ש‬
‫מספרא דבית ראשון‪ ,‬ומספרא דבית שגי הם האתוץ‬ ‫רבינו )בליקוטי הש״ס ברכות דף ד׳ ע״א( דדוד הוא‬
‫ה״ה דנוקבץ של הוי״ה‪ ,‬והיינו הך כי נודע מדברי רגינו‬ ‫בחי׳ הוד עיי״סי וקרן ישועה הוא מספרא דנצמ< ועי׳‬
‫)גע״ח פי״א משער הכללים( דכל מה דאמרינן בעלמא‬ ‫לעיל )בהקדמה דף מ ע״א( ישועות אתקריאת מספרא‬
‫דבינה נקראת נוקבא היא רק בזמן שהיא לימגלה עם‬ ‫דנצח עיי״ש ובגיאומו שס‪ ,‬והיינו שע״י הב׳ קרנות אלו‬
‫אגא בדק־ יחוד ואז נקראח נקבה בערך אבא ניזון שאז‬ ‫מ מ ה געשה החיקון הגמור לבער הקוצים מן הכרס‬
‫היא מ ח י ׳ מקבל מדמרא‪ ,‬אגל מ מ ב י נ ה מבצח על‬ ‫ולחקן מלכוח ביח דוד ב״ב‪, :‬מכטרא דשבינתא אתקרי‬
‫גניה ומשפיע בהם אז נקחאח הגיגה בשם דטרא דוגמח‬ ‫ק ת י פרח וסף‪ .‬היינו כמש״ל )מהזהר והרע״מ(‬
‫ה מ ר המשפיע מוקבא עיי״ש‪ ,‬ומוק ממילא דבביח הא׳‬ ‫שהמלכות מספרא דגבורה נקראת פרה‪ ,‬ולזה אמר‬
‫שהיה השראת השכינה פלאה בסוד והאם רובצת פל‬ ‫דמםטרא לגבורות המלטת‪ ,‬נקראים גדיה קרני פרה‬
‫הבנים‪ ,‬היתה הבינה מ ח י ׳ דטרא ומשפיע לבניה כל‬ ‫שהוא תוקף הדינים וכאמור‪ .‬טםטהא דשור וקרני‬
‫ש ב והיה מאימם בה הב׳ אותיות דדכורץ י״ו של‬ ‫ראם קרניו‪ .‬עיץ )בזכר פ׳ ויקרא דף י״ד ע״א(‬
‫הוי׳׳ה‪ ,‬אבל הבית ה ב ׳ ; מ י ה השראת השכינה מספרא‬ ‫בסוד מ ו ר שורו הדד לו וקרני ראם קרניו שנאמר‬
‫דמלכות היה מ ח י ׳ נוקבא חחאה‪ ,‬ע״כ היה מאיר שם‬ ‫גיוסף‪ ,‬ט המלטת נקראת פרה‪ ,‬ו ק זוגה נקרא שור‪,‬‬
‫הב׳ אוחיוח ה״ה אחוץ דנוקבא של הוי׳׳ה‪ :‬ושכינתא‬ ‫והוא בדרגא פלאה •ולאו איהו כשור דעלמא אלא וקרני‬
‫נמלא פרפורא מאשא סוםקא גם זה מבואר )בזה ר‬ ‫ראם קרניו ובהם עמים ינגח וגד‪ ,‬וגיאור ה ד ג מ ס פיי״ש‬
‫שם ע״ג( דלעת״ל יהבין ליה חד פרפורא םומקא‬ ‫)באור החמה( דפרה ושור שניהם הס מםנורא דשמאלא‬
‫למעגל נוקמץ‪ ,‬עיי״ש‪) ,‬וגפ׳ בראשית דף ל״מ ע״מ(‪:‬‬ ‫שמהם יצאו הגבורות ו ה ח ‪ ,‬ואמר שהוא לאו כשוודים‬
‫ואתקריאת פרה אדומה ת מ י מ ה ובו׳ םומקא ודאי‬ ‫דעלמא שהם בעלי הלץ החזק המזיק אלא הוא במי׳‬
‫טסטרא דגבודח‪ .‬כצ״ל מ ן גרס )הגר״א(‪ ,‬והיינו‬ ‫שור שקרניו יפים מ מ י ׳ קרני ראם בסמי ק מ י הוי‬
‫כמ״ש )בזכר חקח דף ק״פ ע״ב( פרם אדומה םומקא‬ ‫שכם קרני רחמיכם ולכך ענמם רק אשר מ ם ממיס‬
‫סורוא שהיא גזרת מנא פיי״ש‪ ,‬היינו כי מסוד קרני‬ ‫יעח‪ ,‬ופל מיני קליפות נכנעים חחחיהם עיי״ש‪ ,‬ח כ‬
‫פרה דמסטרא לגמרה של המלטח שנקראת פרה ארומה‬ ‫הוא ביאור הדברים כאן שאמר;מגאולה הפתילה יהיה‬
‫נוגע חוקף גזרת דינא על המצונים כמל‪ :‬תמימה וכר‪.‬‬ ‫מ ׳ מיני קרנים‪ ,‬מספרא דשכינחא שהיא טלמא דנוקבא‬
‫בהיותו‬
 ‫הזהר‬ ‫^ מ״מ ע׳׳א[‬ ‫תקונא חד מ ש ר ץ‬ ‫הפלוני‬ ‫רמד‬
‫תמימה מםטרא דההוא דאתמר ביה )ביא״יז! יז> התהלך לפני והיה תמים‪ .‬אשר אין בה מום‬
‫מםטרא דיעקב דלית ביה פסולת‪ .‬דאתמר ביה < ‪ co‬ויעקב איש תם‪ .‬מ ק ב דלעילא‪.‬‬
‫‪w‬‬

‫ובדיוקניה יעקב דלתתא‪.‬‬

‫לא עלה עליה עול )במדבר ים( משעבודא דגלותא‪• .‬נין דאיהי שכינתא עלאה אתקריאת‪.‬‬ ‫אשר‬
‫ולא עוד אלא דאיהי אתקריאת ם( שבת‪ .‬דאיהי אסור במלאכה בגין דאתקריאת חרות‪.‬‬
‫ושלמה בגינה אמר <‪ n*v‬ז> אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני‪ .‬בגין פרה אדומה דאיהי‬
‫מטהרת את הטמא ומטמאה את הטהור דאתעסק בה‪ .‬ורזא דמלה)«יי יד( מי יתן טהור‬
‫ב‬

‫מטמא לא אחד‪.‬‬
‫מטהרת‬

‫כ א ד לחי ראי‬
‫למעלה במלרגשו עיי׳׳ש גאירך‪ ,‬ח ה הוא גיאור הדברים‬ ‫גהיוחו מדגר מפנין פרה אדומה שיש כה הפח של קרני‬
‫כאן שאמר שפרה אדומה חמימה מרמזח ליעקג איש‬ ‫פרה מספרא דגבורה‪ ,‬הוא מפרש שיש גסוד פרה אדומה‬
‫ח״ם גג׳ מדרגוח שנקרא על שמם איש חס‪ ,‬שהשיג כל‬ ‫האורוח של כל הג׳ קוים‪ ,‬כי יש כה ג״כ מספרא דחסד‬
‫המדרגוח מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין‪ ,‬דהיינו מגחי׳‬ ‫וח״ח‪ ,‬ימפרש אגכ אורחיה שאר הפנינים של פרה אדומה‬
‫יעקג דלחחא עד גחי׳ יעקב דלעילא• אשר לא עלה‬ ‫פ״ד הנסתר מםטרא דההוא דאתםר ביה וכו׳‬
‫עליה עול משעכודא דגלותא וכר‪ .‬היינו כמ׳׳ש‬ ‫היינו שיש גה אור מספרא לקו הימין שהיא החסד‪,‬‬
‫!)גרע׳׳מ פ׳ חקח שם( אשר לא עלה עליכ עול‪ ,‬מסכמו‬ ‫וכמ״ש )גרפ״מ ר״פ חקח שם‪ ,‬וגפ׳ פנחס רף רמ״ג‬
‫דשכינחא עלאה דאיהו חירו‪ ,‬גאחר דאיכו שלטא והזר‬ ‫ע״ג( חמימה מספרא לחסל לחיהו ררגא ראכרהם‬
‫הקרב מסערא אחרא‪ ,‬ליח לה רשו לשלעאה וכר עיי״ש‪,‬‬ ‫יט׳ ססטרא דיעקב‪ .‬היינו ח״ח קו האמצעי‪ ,‬וכמ״ש‬
‫ור׳׳ל כי פרה אדומה שורשה גכינה‪ ,‬וכמ׳׳ש רכינו‬ ‫)גזהר פ׳ ויצא גס״ת לף קנ״ז ע״ג( יעקכ לא ח״ח‬
‫)כטע״מ ובשפה״מ ר׳׳פ חקה( דםוד פרה אדומה מרמז‬ ‫קלישא‪ ,‬ועיין )גרע״מ שם( תמימה מסעדא לעמולא‬
‫לכ׳׳ג שנמשכים מן אמא ה׳ עלאה למלכוח ה׳ חחאה‬ ‫לאמצעיחא שהוא יעקג איש חם עיי״ש‪ .‬דאתמר ביה‬
‫עיי׳׳ש‪ ,‬והנה בינה היא סוד יובל עליון רחמן נפקין‬ ‫ויעקב איש ת ם היינו כמ״ש )גזהר פ׳ שלח לף קס״ג‬
‫עבדין לחירוח‪ ,‬וכמש״ל )תיקון ו׳ דף כ״א ע״א( אמא‬ ‫ע״א( מה גין חם לחמים‪ ,‬גאכרהם כחיכ חמים החכלך‬
‫עלאה יובל דאתמר ג ה וקמאתס דרור עיי״ש וגגיאורנו‬ ‫לפני והיה חמים‪ ,‬יעקג לאפחלים יחיר גגין ללא‬
‫שם‪ ,‬ולזה אמר שפרה אדומה כיץ ששורשה באמא‬ ‫אשחאר גיה פםולח כלל כחיג גיה ויעקג איש חם‬
‫עלאה ע״כ גאמר בה אשר לא עלה עליה עול הגלות‬ ‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר כאן להכא כתיב חמימה‪ ,‬ואמר גזה‬
‫והשעבוד‪ .‬ולא עוד אלא‪) .‬הגר״א( מוחק ג׳ חיבוח‬ ‫שאינו מלשון תמים‪ ,‬שעליין אינו בשלימות שלא נזדכך‬
‫אלו• דאיהי אתקריאת ש ב ת וכד‪ .‬זה הוא המשך‬ ‫כ״כ והפסולת למםטרא לגבורה נשאר עליין ט ‪ ,‬אלא‬
‫למ״ש דהפרה הוא מספרא דשכינחא עלאה שאץ בה‬ ‫מלשון תם מםטרא ליעקב קו האמצעי שזיכך גם הפסולת‬
‫אחחה לקליפות משום שהיא פלמא דחירוח‪ ,‬ומוסיף‬ ‫של צל שמאל ונעשה גגחי׳ איש תם גלא שום פסולת‪,‬‬
‫פרד ואמר דמה״ס אסור לפשוח ג ה מלאכה‪ ,‬כי אמא‬ ‫פ״כ כחיג אשר אין גה מום‪ ,‬שהיא מספרא ליעקג‬
‫פלאה אחקריאת שגח שאסור כמלאפה‪ ,‬וכפץ זה איתא‬ ‫שזיכך גם הפסולח לקו השמאל ולא נשאר שוס פסולח‬
‫)גרפ״מ פ׳ פגחס דף רמ״ג פ״ג( וגגץ דשכינחא‬ ‫ושום מוס מספרא לשמאלא‪ :‬יעקב דלעילא ובדיוקניה‬
‫פלאה אחפששח גשגת על ארעא דאתמר ג ה פ״א‬ ‫מ ע ק ב דלתתא‪ .‬פי׳ מהר )פ׳ וישלח לף קמ״ג פ״כ(‬
‫חמימה‪ ,‬אסור לחרוש גשגח וכד מספרא דשפיגתא‬ ‫יפקכ איהו רחיכא קלישא פלאה לקיימא לאגהרא‬
‫דאיהו חירו דכלא דלית רשו לסמא״ל לשלמאה דאיגץ‬ ‫לסיהרא ואיהו רחיכא גלחולוי פיי״ש‪ ,‬וגיאור הפנץ‬
‫מספרא דגיהנם‪ ,‬ובג״ד אסור למחרש גארעא ופו׳‬ ‫עיץ )גנמח סוף פ׳׳א משפר הארת המוחץ( כסול אך‬
‫פיי״ש‪ :‬ושלמה ב ג ע ה א מ י ת י אחכטה והיא רחוקה‬
‫יצא יצא יעקכ ‪ 0‬יציאוח‪ ,‬כי יש ‪ 0‬מלרגוח יעקג ללחחא‬
‫ממגי‪ .‬עי׳ גש״ם )יומא דף י״ד פ״א( שהיה שלמה‬
‫ויעקג רלעילא‪ ,‬ויעקג אבינו הסחחץ שכזה העולם‬
‫מתקשה בהלכות פרה אדומה‪ ,‬שהמזה מחץ עליו נ מ ר‬
‫החחיל לחקן מעשיו ועלה מלרגה אחר מדרגה‪ ,‬וחחלה‬
‫והנוגע ממא‪ ,‬היינו שאמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה‬
‫השיג ועלה למדרגת יעקב שהוא היותר תחת ץ וקרוכ‬
‫ממני פיי״ש‪ ,‬ופנימיוח הפגין עיין )גלק״ח פ׳ חקח(‬
‫אליו‪ ,‬ואח״כ עלה ונתעלה למדרגת יעקב עלאה ונעשה‬
‫שאמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני‪ ,‬כי ממהרח‬
‫מרכבה למדרגת יעקב פנימי שבתוך ז״א שהוא יותר‬
‫טמאים‬
 ‫רמה‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ״ח ע״א ופ״ב[‬

‫מטהרת את הטמא מםטרא דימינא‪ .‬דכהנא מםטרא דימינא אתקרי איש טהור‪ .‬בגין דלסטרא‬
‫‪ drmn «-0‬דימינא איהי מיא דאורייתא‪ .‬דאעיג דיהא טמא אתדכי בה‪ .‬ומטמאה את‬
‫מקדושתיה‪ .‬ומה דהוה טהור > סאיב ליה‪ .‬בגץ‬
‫סב‬ ‫הטהור‪ .‬דא גבורה‪ .‬דלסטדא סמא״ל ת פ ל‬
‫דשליט ‪1‬יף ‪ m‬ן״מ על חיילין דמסאבו‪.‬‬
‫וכועא‬

‫ב א ר לחי ראי‬

‫דיחא טמא אתדכי כה כי גס השמאל נהפך לימין‬ ‫טמאים מצד הרחמים שבה שהם שמוח הפנים‪ ,‬ומטמאה‬
‫וכאמור‪ .‬ומטמאה א ת הטחור דא גבורח היינו‬ ‫גיהיריס מצד הדינים שבה שהם שמות חחיייים‪ ,‬עיי״ש‬
‫כמ״ש רבינו )בטע״מ פ׳ חקח( כי הפרה אלומה כיון‬ ‫]ובע״ח פ״ג משער ק״נ[‪ ,‬ולפי האמור ששורשה בבינה‪,‬‬
‫ששורשה מכינה ומינה דינין מחפרין‪ ,‬לכן יש כה ה״ג‬ ‫יתכן כי כן היא ענין הבינה שהיא עצמה היא רחמים‬
‫מנצפ״ך פ״כ היא אדומה‪ ,‬אמנם גהיוחס בפנים הם‬ ‫וממנה מנין מתערין‪ ,‬וממש רבינו )גע״ח כ״ז משער‬
‫גקדושה בגתי׳ חמימה אשר אץ גה מוס‪ ,‬אך כשיוצאין‬ ‫אי״א(‪ ,‬ועיי״ש עוד )בפ״ד משער הזווגיס( לא אחד‬
‫לחיץ אחח גהס הקציפוח ונגלה שורש זוהמח המניס‬ ‫היינו כי בינה נקרא אח״ד‪ ,‬וכמ״ש רביגו )בפע״ח פ״א‬
‫פיי״ש‪ ,‬וזה הוא ביאור הדגרים כאן שאמר שמפמא אח‬ ‫מהקדמה נשער השבת( בסוד אתה אחד ושמך אמד‬
‫הפהור מכח הה״ג‪ ,‬דאף שכשהיו בפנים היי גבורוח‬ ‫עיי״ש דכהנא מםטרא דיטינא אתקרי איש טהור‬
‫קדושות ומהומת בגחי׳ תמימה אשר אין בה מוס‪ ,‬אמנם‬ ‫עיין )בזהד פ׳ חקח דף ק״פ ע״‪ (3‬ח״ח כל מאי‬
‫לאחר שיצאו לחיין אחזי בהם הקליפית וזוהמת הדינים‬ ‫דאחעביד מהאי פרה בנץ לדכאה ולא נקדשא עיי׳׳ש‪,‬‬
‫שהיא הפומאה דלםטרא סמא״ל דנפל מקדושתיח‪.‬‬ ‫וביאור הדברים הוא עפמ״ש )בזהר פ׳ קרח דף קע״ו‬
‫עיין )בע״ח פ״ב ופ״ז ופ״ח משער קי׳נ( שמבאר סוד‬ ‫ע״ג( דאית ב׳ דרגין קדוש ופהור‪ ,‬כהן איהו קדוש‬
‫פ־ה אדומה בזה שהוא מפהר ומפמא‪ ,‬ומפרש הענין‬ ‫מספרא דימינא‪ ,‬ולוי פהור מספרא דשמאלא פיי״ש‪,‬‬
‫שאמר בתיקונים כאן שבה נפל סמא״ל מקדושתו‪ ,‬כי‬ ‫ולזה אמר )שם בפ׳ חקת( כל מה דאתפביד מהאי פרה‪,‬‬
‫הפרה אדומה הוא בסוד פץ הדפת ממר ולהפ החרב‬ ‫רק בגין לדכאה ולא לקדשא‪ ,‬היינו מסטרא דטהרה‬
‫המחהפכח דסמא״ל ונחש מונה דאצילות‪ ,‬מתחלה היו‬ ‫שהוא בשמאל דרגא דלוי‪ ,‬כי חוענח החפר פרה הוא‬
‫קדושים והיו יונקים מספרא דטוב של העה״ד‪ ,‬ואח״כ‬ ‫לעהר טמאים ולא להוסיף קדושה‪ ,‬והנה לכאורה קשה‬
‫כאשר נחברר ונפרד המוב מהרפ נפלו מקדושתן לנוקגא‬ ‫דלפ״ז אמאי נעשה בל עניני פרה אדומה רק ע״י כהן‪,‬‬
‫לתה מר במקום הרפ ונממאו פ״י הרפ עיי״ש באורך‪,‬‬ ‫וכמ״ש )במם׳ פרה פ״ד משנה א׳( רק אמ״כ כ׳ ואסף‬
‫ואמר הכא להמשך הלמש לכל זה הוא פנין אחל‪ .‬כי‬ ‫איש טהור אח אפר הפרה‪ ,‬דלכאורה כיון שהוא בא רק‬
‫כאשר נכלל שמאלא גימינא דקרושא פ״י הפרה אלומה‬ ‫צלכאה ולא לקדשא‪ ,‬א״כ היה צ״ל בכל מעשה פרה‬
‫ונתבפל הרפ מהשמאל דקדושה‪ ,‬נתבשל ממילא יניקת‬ ‫ארומה רק לוי שהוא טהור מסטרא לשמאלא‪ ,‬ולא ע״י‬
‫סמא״ל ובת זוגיה מהקדושה ונפל מקדושתיה לנוקבא‬ ‫כהן דייקא שהוא קדוש מםטרא דימינא‪ ,‬ולזה הוא‬
‫דתהמר לקבל שס שפטו הרפ מהשמאל דפומאה‪ ,‬כי‬ ‫מתרץ בהמשך הדמש לפי האמור שכל ענץ הפרה הוא‬
‫בהשמאל שבקמשה אץ לו פוד מקום להאחז וכאמור‪:‬‬ ‫להתגבר סטרא ממינא ולכלול שמאלא בימינא‪ ,‬וע״כ‬
‫ומה דהוה טהור סאיכ ליה ג ג ץ וכר היינו כי‬ ‫נעשה ענץ הנמרה שהיא מסטרא דשמאלא ע״י כהן‬
‫גכצ י״ס לקליפות יש בתוכם נצוצוח קדושות המחיה‬
‫איש המסד;מימין‪ ,‬כטעם האמור שהשמאל נכלל בימץ‪:‬‬
‫אותם כסול ואחה מחיה את כולם‪ ,‬ואי אפ*־ להנצוצוח‬
‫כנין דלספרא דימינא איחו מיא דאורייתא‪ .‬עיץ‬
‫הקלושות נצאת לאורה פל שיהיה התיקון השלם‬
‫)במר פ׳ פקודי דף רל״ז ע״ג( דםוד פרה אדומה איהו‬
‫שהקליפות יחגמלו‪ ,‬וממש רבינו )בע״ח גפ״י מגמר‬
‫נמוד מפיק מטמא‪,‬דהא בקדמיתא טמא הוא והשתא‬
‫המלכים‪ ,‬ובפ״א משער הקליפוח‪ ,‬ובשעה״פ פ׳ מגא‬
‫לאתטביל בה לינא ואתיהיב ליקילת אשא בנורא ידליק‬
‫וכשאר מכתי(‪ ,‬ולזה אנמ־ הכא להמשך הלמש כי‬
‫ואתעביד עמי ואתיהיב מיא על ההוא אפר ואתקרי‬
‫לספרא דסמא״ל שנפל מקלושחיה ונעשה מלוי־ טומאה‬
‫מי ממאת מעשה טהור מטמא‪ ,‬ורימ מסאבא אתכפיא‬
‫גפני עצמו‪ ,‬הוצרכו כמה נצוצות קמשוח ומהומת לירד‬
‫ולשקע שם למשה במקום המומאה געוה״ר כדי ליתן‬ ‫ולא שליט כלל עיי״ש‪ ,‬והיינו שע״י המסמם של המיס‬
‫להם חיות וכאמור‪ :‬ב נ ץ דשליט ע ל וזיילין דמסאבו‬ ‫מיא דאורייתא שהוא מםטרא דימינא שנהנו על האפי‬
‫מ ל ק אנו מ מ י ם למלור הטומאה שנפלו שם הנצוצות‬ ‫שנעשה ע״י האש שורש הגגורוה מספרא דשמאלא כ מ‬
‫לסמא״ל וגת זוניה‪ ,‬מפני שירד שס למקום הטומאה‬ ‫להגגיר הימין עצ השמאל ולגמל עי״ז במ יניקת החציניס‬
‫שאחחהן בשמאל וכמ״ש )גאוה״מ( שם‪ .‬ועי״ז‪ :‬אע״ג‬
‫ונעשה‬
 ‫י‬
‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ]לף מ״ח ע״ב[‬ ‫ה?וג‬
‫וםזנא דאיהו טהור‪ .‬כד הוה משתדל לקרבא ליה לעזאזל‪ .‬הוה מטהר לישראל מכל חובץ‬
‫דילהת‪ .‬כדיא )ייקי*«« כי ביום הזה יכפר עליכם לטהד אתכם וגי‪ .‬ואיהו דהזה‬
‫טהור הוה מתטמא בההוא עזאזל‪.‬‬

‫למי נדה‪ .‬הוה כהנא מטהר לה‪ .‬ואיהו הוה מםתאב עד עידן רמשא דהוה מתדכי‪.‬‬ ‫והבי‬
‫ועול מטהרת את הטמא‪ .‬כד נולד משה אתמר ביה לגבי בת פרעה »> ותרא אותו‬
‫כי טוב הוא‪ .‬דחמאת עמיה שכינתא‪ .‬ומיד נגעה איהי בה‪ ,‬אתדכיאת ואתםיאת‬
‫מצרעתא דילה‪ .‬ומשה אתדבקת ביה צרעת‪ .‬כד״א < י( והנה ידו מצורעת כשלג‪.‬‬
‫‪m‬‬

‫דבההוא זמנא דנגעה ביה בת פרעה פדחת שכינתא מיניה‪ .‬ובגץ דא כד בעא‬
‫לאתקרגא לגבה בסנה‪ ,‬אמרה ליה )שם & אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך‪ .‬עד דיתפשט‬
‫מההוא גופא מ ג ע ת ביה בת פרעה‪ .‬תמן אחזי ליה דגופא דבר נש בהאי עלמא איהו צרעת‬
‫ממשכא דחויא‪ .‬לבתר דאתפשט מיניה והדר לגגתא דעדן‪ ,‬אתלכש בגופא קדישא דיליה‪ .‬ודא‬
‫איהו <ש‪ 0‬י( והנה שבה כבשרו‪ .‬והכי אתלבש משה בה‪ .‬ודא איהו והנה שבה כבשת‪ .‬כקדמיתא‪.‬‬
‫דאתמר‬

‫כ א ד לחי ראי‬

‫גוגה‪ ,‬ומשה רגינו כשנולל היה גשרו בחי׳ החשמ״ל‬
‫והיה מן העוב לבלו‪ ,‬וזה הול וחרא אוחו כי מוג הוא‪,‬‬
‫ולכן בח פרעה גחרפאה כששלחה ילה והחזיקה בו‪,‬‬
‫מצל החגברוח העוג של החשמ״ל על הרע שלה‪ ,‬אבל‬
‫משה אחלגק גיה צרעח‪ ,‬שפרח ממנו מקצה המוב ונלגק‬
‫גו מקצת הרע ממנה‪ ,‬ופרח ממנו הגוף לחשמ״ל ונתלבש‬
‫גנוגה לגח פרעה וזה הול הצרעח עיי״ש‪ :‬פרזזת‬
‫שכינתא מגיה היינו הלגוש לקדושה שהוא בחיי גשר‬
‫הגוף שנקרא חשמ׳׳ל כנ״ל‪ ,‬וקרא אוחו גשם שכיגחא‬
‫עפמ״ש רבינו )גע״ח גפ״כ משמר החשמ״ל( לעור‬
‫לתבונה נקרא חשנמל עיי״ש‪ :‬של נעליך טעל רגליך‬
‫ע ד די תפשט מההוא גופא וכד‪ .‬ג‪ 0‬זה מפרש רבינו‬
‫)גע״ח שם( כי בהגה אתפיזש משה מההוא גופא‬
‫לקליפת נוגה‪ ,‬וע״כ א״ל של נעליך מעל רגליך‪ ,‬שאז‬
‫נעשה כלו עוג כיום מוללו עיי״ש‪ .‬ת מ ן אחזי ליה וכד‬
‫היינו כמ״ש מ י נ ו )שם גפ״ל( שע״י חמא אלה״ר‬
‫נאבלו ממנו כל המלבושים לקלושה ונתלבש בקליפת‬
‫מגה שהוא מ ד ר משכא למויא‪ ,‬ומחמת זה נמצא‬
‫שהמלכוש של כל האנשים שנקרא גופא‪ ,‬הוא ש״ר‬
‫משכא למויא עיי״ש‪ :‬לבתר דאתפשט וכד‪ .‬גס זה מפרש‬
‫רגמו )שס( כי אלמ״ר לאחר שלקחו הקליפות ממנו‬
‫הלטשים לקלושה‪ ,‬מזר הקב׳׳ה ופשה לו מלטש אחר‬
‫על הנפש שלו מג״ע לעשיה לאצילות מגחי׳ החשמ״ל‬
‫הסובב אותו‪ ,‬ואח״כ פשה לו עול מלטש לכוונות עור‪,‬‬
‫ומגל הלגוש לטונות אור שכג״פ הארץ‪ ,‬היה כחוב‬
‫בתורתו של ר״מ כתנות אור עיי״ש‪ :‬והא איתו וחגה‬
‫שכח כבשרו‪ .‬גם זמ מפרש רטנו )גפ״ג שם( והנה‬
‫שגה כגשרו‪ ,‬ר״ל בנוף הא׳ ממלמל הנקרא ג*־‪ ,‬ועיי״ש‬
‫גפ״א‬
‫ונעשה שלימ לכל חיילוח הקליפוח וכלם נקראו על שמו‬
‫וכהנא דאיהו טהור וכד‪ .‬היינו כמ״ש רכינו )כע״ח‬
‫פ׳׳ז ופ׳׳ח וע׳ משער ק״נ( כי זה הוא סול שעיר‬
‫המשחלח לעזאזל‪ ,‬לברר הטוב מרע שנשקע בקליפות‬
‫נוגה‪ ,‬ומה״ט מתהפך אח״כ למילף םנגוריא בהאי שעיר‬
‫מצל העוג שבו עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הלרוש‪,‬‬
‫שהכהן שהוא עהור ]היינו חין ממה שהוא קולש הוא‬
‫ג״כ טהור[ שנכלל גו גם הכח של השהרה שהוא מספרא‬
‫לשמאל יקלושה כמש׳׳ל ע״כ היה ככחו ל מ ד הנמרה‬
‫מהעומאה שגצל שמאל ולהוציא כלמם מפיהם והאמור‪.‬‬
‫ואיהו דחוה מהוד הוה ה ת ט ט א וכו׳ פי׳ שהכהן‬
‫האוסף אח אפר הפרה מפני שידל למטה למקום מלור‬
‫הרדיפות והוציא משם הנצוצות‪ ,‬נטמא טומאח מגפ‬
‫בשפה שהיה מגרש הקליפות וכאמור• והכי לסי נדה‬
‫וכד פי׳ כמו שהיה הענק של האיש עתי אפפ״י שפל‬
‫ילו נעהרו ישראל מאחיזת הקליפות ע״י שהוא מטפל‬
‫בהם ונחיח ביניהם לגרשם‪ p ,‬הוא הענק ‪:‬מכהן‬
‫ה ש ס ק במעשה שריפח הפרה והמאסף אח אפר הפרה‬
‫אע״פ שהאפר היה מטהר אח הממא מטומאת הקליפות‬
‫וגרשן מלאחח ש ל גקלושה‪ ,‬מ״מ הוא נשאר במומאחו‬
‫קצת בטומאה קלה על הערב שאז נטהר מאליו ע״י‬
‫שנספל בהם לגרשן כנזכר‪ :‬אתטר ביה לגבי בת‬
‫פרעה ובר ש ק )בילקיס שמשני פ׳ נמלות( ע״פ ותרל‬
‫בת פרעה לימין על היאור‪; ,‬מביא )מהפלר״א( כי‬
‫בתיה ג ת פרפה היחה ממגמת מ ג ש ם קשים וירלה‬
‫לרחוץ ביאור‪ ,‬וראתה הנמר בוכה ושלחה ילה והחזיקה‬
‫מ ונתרפאה מצרעחכ עיי״ש‪ ,‬וביאור הענק מבואר גע״ח‬
‫)פ״ב משער ק״נ( כי סור הצרעת הוא ג מ ע לקליפת‬
 ‫רמז‬ ‫הזהר‬ ‫תקתא חד מ ש ר ץ ! ל ף » ״ & פ״ב[‬ ‫הכינני‬
‫דאתמר ב י ה ) מ * י ת ג( עצם מעצמי ובשר מבשרי‪ .‬ובגין דא אמר ליה )‪ am‬ג> של נעליך מעל‬
‫רגליך‪ .‬דא גופא דהוה ליה בנעל‪ .‬ההוא מ ג ע ה ביה בת פרעה‪ ,‬ואתלבש באחרא‪ .‬ובההוא זמנא‬
‫אהדדת עליה שכינתא‪.‬‬
‫ובגין דא אתחזי)‪ m‬אחזי( ליה באתין דעבד באת קדמאה‪ .‬ואמר ל י ה ) » ד( הבא נא ידך בחיקך‬
‫וגו׳‪ .‬ואמאי בחיקך‪ ,‬הבא רמיז )*» > משובבת חיקך ‪ cw‬שמור פתחי פיך‪) .‬שמית ל(‬
‫ז‬

‫והנה ידו מצורעת כשלג‪ .‬ולבתר אחזי ליה דאתדכיא באורייתא‪ .‬הה״ד בה <»& והנה שבה בבשרו‪.‬‬
‫מוד‬
‫האד לחי דאי‬
‫וכההוא זמנא שנעשה לו גוף קלוש‪ ,‬פירש מאשחו‬
‫ואהדרח פליה שכינחא ונפשה געלה דמערוניתא וכג׳׳ד‬
‫אתחזי ליה באתין העבד ב א ת קדמאה וכד‪ .‬כלומר‬
‫שכחוך האוחוח הראשונים בסנה שעשה לו הקב״ה‬
‫קורס כל האוחוח והמופחיס שעשה הקב״ה גמצמס‪,‬‬
‫א״ל הקב״ה הבא נא ידך כחיקך וגד‪ ,‬היינו שעיקר‬
‫החיקון שהוא צריך עיזה‪ ,‬הוא להסיר מקודם גוף הנעל‬
‫שהוא כחנוח פור דקלי׳ נוגה שהיא האשה הטשיח‪,‬‬
‫ולהחלגש גלגוש הקדושה שהוא מגחי׳ החשמ״ל סוד‬
‫כחנוח אור וכאמור‪ ,‬ופי״ז יוכל להתרגק כשכינחא‪:‬‬
‫ואמאי בחיקך הל״ל שיפרוך ידו גםודר וכיוצא ויסיר‬
‫אוחו מיד‪• .‬הכא רמיז משובבת חיקך ונד‪ .‬היינו‬
‫כמש״ל )בחיקוניס הנוספוח חיקק ה׳ דף קמ״ב ע״ג(‬
‫נמ׳נ אינק משכבא דשכינחא‪ ,‬ועלה אחמר משוכבח חיקך‬
‫שמור פתחי פיך‪ ,‬שלא תחטא באמרי פיך ועי״ז יסחלק‬
‫השכינה ממך עיי׳׳ש‪ .‬וחנה ידו מצורעת כשלג‪ .‬היינו‬
‫מ מ י אחחחו פר פחה גהגוף דק״נ‪ ,‬פ״כ היה גו‬
‫אחתח החצוניס ושלמה ט םצרעח‪ ,‬וכמ״ש רטנו )גפ״ח‬
‫פ״ז משער לאה ומזל( עיי״ש‪ ,‬וית‪ p‬נמש מצורעת‬
‫כשל״ג מיקא‪ ,‬עפמ״ש רבינו )סוף פ״ח שם( גםוד‬
‫והוא הכה את הארי ט ו ס השצ״ג‪ ,‬ט של״ג מרמז לחוקף‬
‫הדינים‪ ,‬ומשל״ג נעשה שג״ל בקרושה פםוד נצגה שג״ל‬
‫לימינך וכנגדה בקליפה וט׳ מיי״ש‪ :‬דאתדכיא‬
‫באורייתא‪ .‬היינו ממש )בזהר פ׳ קדושים דף ע״מ‬
‫ע״ג( ח״ח לא אזדכך ב״נ לעלמין אלא במלין דאורייתא‬
‫עיי׳׳ש‪ ,‬ועי׳ בדברי מ י נ ו )גע״ח שם פ״ז( בביאור‬
‫הענק ג מ ד זאת י מ י ה חורת המצורע‪ ,‬דהחיקק של‬
‫צרפת הוא פסק התורה‪ ,‬שהוא המשכח המוחק ח״א‬
‫למצד אגא עיי״ש‪ ,‬ומוגן כזה הענק של הסנה והאותות‬
‫שהראה לו הקג״ה ; מ י ה גהר סיני גמקום מתן תורה‬
‫וממש )בתד״א פ׳ מ׳( עיי׳׳ש‪ ,‬היינו ט במקום ה מ‬
‫מיקא הראה לו הקג״ה אות מ ‪ ,‬להורות לו שנחבטל‬
‫מיקח החיצוגים שהיא נמת הצרעת‪ ,‬פ״י כח התורה‬
‫; מ מ י מ ן ישראל לקבל וכאמור‪ :‬הה״ד בה והנה שבח‬
‫כבשרו‪ .‬מ מ י ׳ הגוף הקלוש לחשמ״ל נקרא גשר‪ ,‬היינו‬
‫בפח עסק החווה‪ ,‬מ מ ש חז׳׳ל )גמל״ר נשא פ׳ י״ל‬
‫םוס״י י״ג( ולהג מלגה יגיעת שר‪ ,‬אם יגפח גד״ת‬
‫אחה‬
‫)גפ״א( שהחשמ״ל היא גמי׳ הבשר כמופפח פל נונח״י‬
‫ח״א לפולה האצילוח‪ ,‬והוא בחי׳ גשר סומקא גסוד‬
‫כעין החשמ״״ל מחוך האש אשא סומקא פיי׳׳ש‪ ,‬ולזה‬
‫אמר להמשך הרמש כי מרע״ה לאחר שנחר! וגרפא‬
‫מצרעחו של הגוף דמשכא דחויא רגחיה בוז פרעה‪ ,‬נאמר‬
‫והנה שגה כבשרו‪ ,‬היינו שהשי״ח השיג לו מגוף של‬
‫המשמ״ל שנקרא בשר אשא סחמקא כנ״ל• כקדםיתא‬
‫דאתמר ביה עצם מעצמי ובשר מבשרי‪ .‬פיק)גרמ״מ‬
‫פ׳ מ ח ם דף רנ״ג ריש מ״א( גסוד הקרגנות שהקרימ‬
‫גשר ויק‪ ,‬שאין הטוגה על גשר גשמיוח‪ ,‬אלא בשר קודש‬
‫הרוחני ואיהי גשר דיליה •דאחמר ג ה עצם מעצמי וגשר‬
‫מבשרי גשר קודש דאוקמוהו עלה מארי מחיבחאק גמא•‬
‫היורד מן השמים עסקינן עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך‬
‫בדרוש כי פמו שדרשינן ובשר מבשרי בשר קודש המחני‬
‫שיורד מן השמים‪ p ,‬הוא גס מ״ש גגי משה והנה שבה‬
‫עשרו‪ ,‬היינו בבשר קודש הרומי שהיה לו מחשמ״ל‬
‫מקרא גשר‪ ,‬קודם שנגעה גו בחיה גח פרעה וכאמור‪.‬‬
‫ובג״ד א״ל של נעליך‪ .‬היינו כמש״ל )תיקק י״ג דף‬
‫כ״ז ע״א( א״ל הקב״ה למשה אל חקרב הלום של‬
‫נעליך‪ ,‬הכא רמוז זאחפשט מן גופא דיניה דאיהו נעל‬
‫ונד‪ ,‬ועיי״ש בביאורגו דר״ל שצוה לו להפשיט הגוף‬
‫והלבוש דקליפת גגה שהיה לו מעת שנגעה בו בתיה‬
‫גת פרפה‪ ,‬וממש רביגו)גפ״ב שם(‪ :‬דחוה ליה בנעל‪.‬‬
‫מל כי הגוף דקליפוח נוגה שנפשה לו מ״י בחיה‪ ,‬הוא‬
‫בבמי׳ נעל שהוא סוד פחנוח עור שנתלבש מ אדה״ר‬
‫לאחר החמא שהוא הלבוש והגוף לקני׳ נוגה כמל‪:‬‬
‫ואתלבש באחרא‪ .‬בגוף קדוש דגחי׳ חשמ״ל‪ :‬ובחחוא‬
‫זמנא א ה ד ד ת עליה שבינתא‪ .‬היינו כמו שכתוב‬
‫שם צקמן ואית דיימא של נפליך מעל רגליך דאיהי אתתא‬
‫כיינו שנצמוה לפרוש מאשתו ולאזממא גאתתא קדישא‬
‫פלאה לאימי שכינתא‪ ,‬וכולא קשוט ודא ודא אמת הוא‪,‬‬
‫ט קולס שגמלף לו הגוף לבתיה בת פרפה והוחזר לו‬
‫כגוף קלושדחשמ״ל לא היה ראוי להיוח בעלה לשכיגחא‪,‬‬
‫ע״כ היתה לו האשם הטשית הגשמייח‪ ,‬אגל לאחר‬
‫מחלף ל־ הגוף ונעשה םפירו מחי׳ חשמ״ל נצסוה‬
‫לפרוש מאשתו הגשמי ולהזמוג גשכינתא‪ ,‬ופיי״ש‬
‫בביאותו שהבאתי עול מכמה מקומוח‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
 ‫הזהר‬ ‫ניף מ״ח ע״ב[‬ ‫תקונא חד יעשרץ‬ ‫הכ״ןוני‬ ‫רמה‬
‫ופני שור‬ ‫ו ע ו ד שכינתא תתאה‪ ,‬איהי עגלה ערופה‪ .‬ומםטרא דפרה שור‪ .‬ודא‬
‫איהו)יחזקאל *>‬
‫מהשמאל‪ .‬ומםטרא דעגלה )ל מ ה י שפיני()ייקרא > עגל ‪ p‬בקר לחטאת‪.‬‬
‫ס‬

‫ו פ ר ה ‪ ,‬ודאי אתקריאת שכינתא עלאה‪ .‬כד נטלת מן גבורה‪ .‬ושכינתא תתאה עגלה‪ .‬כד נטלת‬
‫מיניה‪.‬‬
‫ו ע ו ד קרני פרה‪ ,‬נצח והוד‪) .‬יבריט ל& בהם עמים ינגח יחדיו‪ .‬קרני ראם‪ ,‬חסד גבורה‪ ,‬דיעביד‬
‫בהון קרבא בעמלק‪ .‬וימחי ליה ולזרעיה מן עלמא‪.‬‬
‫ועוד‬
‫כאד לחי ראי‬
‫החיקין ננגס נקדושה בסוד עג״ל בן בקר לחמאת‬ ‫אחה נעשה בשר עיי״ש‪ ,‬והיינו בשר קודש וכדאמק‬
‫וכאמור‪ :‬ופרח ודאי אתקריאת שכינתא עלאה וכו׳‬ ‫ועוד שכינתא ת ת א ח וכף‪ .‬עד עחה דרש בהמשך‬
‫הוא כמפרש דבריו בזה במה שאמר למעלה בסוד קרני‬ ‫הענין שהחחיל יקרני פרה מרמז לשכינחא בסוד פרה‬
‫פרה דשכינחא אחקרי קרני פרה שהיא פרה אדומה‪,‬‬ ‫אדומה שהיא בקלי׳ נוגה‪ ,‬וכענין שעיר המשחלח לעזאזל‬
‫ואמר שכן הוא גם סוד עגלה ערופה דשכינחא חחאה‬ ‫שביוה״כ לברר ברורים מהקליפוח‪ ,‬ועחה מוסיף לדרוש‬
‫איהי סוד עגלה ערופה כ מ ל ולזה אמר הכא להמשך‬ ‫עוד דגם עגלה הערופה שהיא ג״כ בסוד קלי׳ נוגה‬
‫הדרוש שאין העניניס שויס‪ ,‬דמ׳׳ש דפרה אדומה היא‬ ‫לברר ברורין מהקליפוח‪ ,‬וכמ״ש )בזהר פ׳ ויגש דף ר״י‬
‫סוד שכינחא לאחר הבירור מקלי׳ נוגה‪ ,‬היינו שכינחא‬ ‫ע״ב( שהעגלה ערופה היא בגין לאעברא דיניה דסמא״ל‬
‫עלאה שהיא אמא‪ ,‬וכמש״ל מדברי)המק״מ( דפרה ושור‬ ‫דלא יקערג‪ ,‬ועיי״ש )באוה״ח( שכחב שעגלה הטרופה‬
‫הוא או׳׳א דקלי׳ נוגה אבל מ׳׳ש דעגלה הערופה היא‬ ‫היא כעץ שעיר המשחלח לעזאזל ביוה״כ שערפו אוחה‬
‫סוד שכינתא‪ ,‬היינו שכינחא חחאה נוקבא ח״א דקלי׳‬ ‫בקופיץ כ ד ליחן לסמא״ל חלקו שפי״ז לא יקערג עיי״ש‪,‬‬
‫נוגה וכמש״ל כד נטלת מן גבורח עיק )בע״ח פ״ג‬ ‫והיינו כפנין פרה אדומה שאמרנו וםםטרא דפרח‬
‫משער קיצור אגי״ע( שענין קלי׳ נוגה נעשה י ק כי אחר‬ ‫שור פיין )בזהר פ׳ וירא דף קי״ד פ״ג( אר״ש שור‬
‫חעא אדה׳׳ר היו הגבורוח קודמים לירד מהחסרים ולק‬ ‫פרה‪ ,‬עגל פגלה‪ ,‬כלהו ברזא פלאה אשחכחו‪ ,‬ופיי״ש‬
‫היה אחחה להחצוניס בגבורוח מאוד‪ ,‬ומפס היה אחחה‬ ‫)במק״מ שהביא מדגרי רגמו( כי ארבפחן הן בקלי׳‬
‫בחסדים ג״כ‪ ,‬ולזה היו רובם קליפוח ומיפופס סוב ולכן‬ ‫נוגה דשור ופרה הס אד׳א דק״נ‪ ,‬ופגל ופגלה הס זו״נ‬
‫נעשה רע‪ ,‬ולק נקרא קלי׳ גוגה פה״ד מ ד ד בחי׳ חד׳ג‬ ‫דק״נ פיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא כי שור הוא מספרא דפרה‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש שאמרנו דפרה‬ ‫והייני כמש״ל )בפמוד הקודם( מדברי )הזהר פ׳ ויקרא‬
‫היא סוד שכינחא עלאה שבקדושה אחר שנחברר מהק״נ‪,‬‬ ‫דף י״ד פ״א ובאוה״ח( כי פרה ושור שניהם הס מספרא‬
‫היינו כד נמלת ‪ p‬גבורה‪ ,‬היינו שנתבררו מעט החסדים‬
‫דשמאלא שמהם יצאו הגבורוח‪ ,‬אך חילוק יש‪ ,‬דשור‬
‫מהגבורות שבק״נ כד נטלת מניה ר״ל מהגבירות‬
‫הוא מספרא דדכורא שהדינים אינם קשים כ״כ‪ ,‬משא״כ‬
‫ועוד ק ת י פרה נצה והוד ע״ל)בהקדמה רף ט׳ ע״ב(‬
‫פרה שהיא מספרא דנוקגא שהדינים חזקים וקשים‬
‫שאמר שס דתרץ רצועץ הם נו״ה שהם ב׳ קמים בסוד‬
‫פיי״ש‪ ,‬והמשך הדברים הס כי לק נקראים הדינים‬
‫והקרניס גבוהוח דאחודין בה׳ פלאה‪ ,‬ועיי״ש )בע״א(‬
‫היוצאים מבינה קרני פרה‪ ,‬כי בבמה דקלי׳ נוגה שם הם‬
‫שאמר שהב׳ רצופוח שהם ב׳ קרניס לוחמים פס סמא״ל‬
‫בחוקף וחזקה‪ ,‬פ״כ הס בסוד הקמים סמנגחיס‪:‬‬
‫פיי״ש )ובפרפ״מ פ״ה משפר התפילין‪ ,‬ובפ״ג משפר‬
‫הלולב ובשאר דוכתי(‪ ,‬ולזה אמרהכא יקרני פרה מרמזים‬ ‫ומםטרא דעגלח עגל בן בקר לחטאת היינו כי הפגל‬
‫לנו״ה שנקראים קמים האחוריסבאמא שכינחא פלאה‬ ‫היה שורשו בקלי׳ נוגה וכמ״ש רבינו)בפ״ח רפ״ז משפר‬
‫שנקראח פרה כנ״ל בחמ עמים ינגח‪ .‬כי כל המלחמות‬ ‫ק״נ( פג״ל גימ׳ ק״ב פס הטלל ובקדושה היה הק״ב‬
‫והנצחונוח הוא ע״י נו״ה‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בפרע״ח בשער‬ ‫אותמח שיש ג ד אחומים עיי״ש‪] ,‬וגפ״ג משער אמך‬
‫החנוכה( עיי״ש‪) ,‬ובפריס שער טעם האצילות פ״ז(‬ ‫גסוד גפלי קט״ן באורך[‪ .‬ובעומאה היא עג״ל‪ ,‬וע״כ‬
‫בביאור היטב‪ ,‬ועיין)ברפ״מ פ׳ פנחס רף רמ״ג ע״א( ע״פ‬ ‫איתא )בזהר פ׳ ויקהל דף מ ״ ט ע״ג‪ ,‬ובמ׳פ שממי דף‬
‫למנצח טל אילת השחר נצח‪ ,‬ביה ייחי מארי נצחן קרגייא‬ ‫ל״ז ע״ג ול״ח ע״א( דלאחר התיקון נצנזה א ה ק‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולעיל )תיקץ י״ג דף כ״ח ע״ב( שביפאה בנצח‬ ‫להעלותו לקדושה‪ ,‬ע״כ נאמר קח לך עג״ל גן בקר‬
‫ובביאורנו שם‪ :‬קרני ראם חמג‪ .‬ר״ל דסתס קרניס‬ ‫לחטאח‪ ,‬בגין דיכפר חוביה‪ ,‬ועי״ז אתשלומי עלאין‬
‫הס מםמרא ינו״ה‪ ,‬אבל קרני ראם שהם יותר גבוהים‬ ‫ותחאין ואשתכח שלמא בכלא וכד עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫ה ם מספרא רחמג‪ ,‬וכמ״ש ׳)במאורי אמי( ח״ל קהי‬ ‫דגם סוד עגל״ה הערופה היא מקלי׳ נוגה מסטרא‬
‫יעג״ל שיש לו שורש גקמשה בסוד ק״ב חרוטן‪ ,‬ולאחר‬
‫ראם‬
 ‫רמט‬ ‫הזהר‬ ‫זוקוגא חד יעשרץ נדף מ״ל! פ״ג[‬ ‫ה?וני‬
‫ו ע ו ד קרני ©רה‪ ,‬אלין תלמידי חכמים דמתוובחין דא עם דא באורייתא‪ .‬ומתנגחץ נשזרים דא‬
‫עם דא‪ .‬בגץ דאורייתא דבע״פ איהי מםטרא דגבורה דאתקרי אלקים‪ .‬וביה פתחת‬
‫אורייתא בראשית ברא אלקים‪ .‬בגין דא תלמידי חכמים אינון מתנגחץ באורייתא בשוורים דא‬
‫עם דא‪ .‬ובגין דא )ישעיה & יקו״ק כגבור יצא מםטרא דגבורה‪ .‬יריע בתרועה‪ .‬יצריח בשברים‪.‬‬
‫על אויביו יתגבר בתקיעה‪.‬‬
‫ב ה ה ו א זמנא כל םפירן נטלין מגבורה‪ .‬ושמא דיו״ד ק״א וא״ו ק״א‪ .‬ואפילו מלאכים דלעילא‬
‫וישראל דלתתא‪ .‬ולבתר דנטיל נוקמא מינייהו‪ ,‬יתמלא רחמין על ישראל‪ .‬וקדם דיהא‬
‫נטיל נוקמא מעמלק‪ ,‬לא יתיב בכורםייא‪.‬‬
‫ובההוא‬
‫האר לחי ראי‬
‫י״ג דף כ״מ ע״ג( דלעח״ל בסוף יומיא רגמה התרעעה‬ ‫ראם הם חו״ג‪ ,‬קרני ח״ת שנקרא ראם עכ״ל דיעביד‬
‫בתרופה‪ ,‬מופ התמופפה ‪ pfe‬בתקיפה‪ ,‬פור התפוררה‬ ‫בהון קרכא בעמלק היינו כי ללחום בעמלק שהוא‬
‫בשברים‪ ,‬בההוא זמנא ג׳ אגהן מתקשרין בגבורה‬ ‫ראש צרים יותר משאר עמים‪ ,‬צריכין קרניס דחו״ג שהם‬
‫ואתפבידו תש״ת‪ ,‬ובכץ רעה התרופפה וגר ופיי״ש‬ ‫יוחר גבוהים וחזקים‪ ,‬וכמ״ש כי י״ד על כס י״ק מלחמה‬
‫בביאורגו שהבאתי מדברי רבינו )גלק׳׳ת( שבזמן הגאולה‬ ‫לה׳ בעמלק‪ ,‬והיינו שצריכין ללחום בו בידי״ס סוד‬
‫תהיה הישועה ע״י אמא פלאה באמצפות הגבורה לפשות‬ ‫מו״ג‪ ,‬שהם סוד קרני ראם וכאמור אלין ת״ח וכד‬
‫נקמה גגוים עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר ה נ א דאז הקב״ה שהוא‬ ‫היינו כמש״ל )רש חיקץ זכ דף מ״ג ע״א( כמה גברין‬
‫הוי״ה ומלא רחמים‪ ,‬כגבור יצא וגו׳ ויריע בתרועה וכר‪,‬‬ ‫מארי חריסץ אחמשו בגי מדרשא לאגחא קרבא עם‬
‫היינו שגס סוד כ‪0‬א רחמים שהוא חג״ח ג׳ אבוח סוד‬ ‫חויח עיי״ש ובביאוריני שם‪ ,‬ואמר הכא דהיינו הח״ח‬
‫תרועה שברים תקיפה שכס מלא רחמים‪ ,‬יחלבשו בספרא‬ ‫שמחווכחין זע״ז גגבורה בכל חוקף כדי לברר ההלכה‬
‫דגבורה לעשות נקמה בגוים‪ ,‬בכת תרועה שגרים תקיעה‬ ‫שבתורה שבע״פ‪ .‬וםתנגחין כשורים וכד‪ .‬כוונתו בהמשך‬
‫וכאמור בחחוא זמנא כל םפירין נטלין מנבורח‪.‬‬ ‫הדברים בזה כי בשביל שהח״ח מחנגחים כשוורים בגבורה‬
‫ע״ל )תיקון כ״ה דף ע׳ ע״ג( שהתקיעות הם עשר‬ ‫נברר ההלכה‪ ,‬בשכר זה הקב״ה מבור יצא ויצריח על‬
‫קשר׳ק קש״ק קר״ק בסוד הי״ס עיי׳׳ש ובביאורנו שם‪,‬‬ ‫אויביהם‪ ,‬ואפילו השם מ״ה שהוא רחמים יהיה בבחי׳‬
‫ולזה אמר להמשך להמשך הדרוש‪ ,‬כי לאו דוקא סוד‬ ‫גבורה לעזרחינו ויחמלא רחמים עלינו בבחי׳ נגוף ורפא‪,‬‬
‫שגרים תרועה תקיעה שהם סוד הבית דין של מעלה‬ ‫נגוף לאויבינו‪ ,‬ורפא לישראל‪ .‬דאורייתא דבע׳׳פ איחו‬
‫דג׳ ספי׳ חג״ת מרמזים לענק ק מ ת ה׳ בגוים מ ״ ל אלא‬ ‫מסטרא דגבורח‪ .‬וכמש״ל )בהקדמה דף י״א ע״ב(‬
‫שגם סוד כל העשר ס ר ח דחקיעוח שהם כנגד כל הי״ס‪,‬‬ ‫אורייחא שבע״פ מפי הגטרה נחנה‪ ,‬עיי״ש ובביאורנו‬
‫כלהון נשלין אז בגבורה להשמיד ולאבד אח כל החצונים‬ ‫שם‪ .‬ס ת נ ג ח ץ באורייתא בשוורים‪ .‬היינו מסמרא‬
‫דמעיקין לשכינחא‪ :‬ושמא דיו״ד ק״א וא״ו ק״א עי׳‬ ‫דשור שהוא בשמאל‪ ,‬כמש״ל בסוד ופני שור מהשמאל‬
‫בדברי רבינו )בפ״ח פ״ה משפר מנח״א( גםוד י״ס בלי‬ ‫סערא דגבורה‪ ,‬ששם הוא שורש חורה שבמ״פ• יקו״ק‬
‫מ״ה שהי״ס הם סוד י׳ אותיוח דשם מ״ה‪ ,‬ופ״ל)תיקון‬ ‫כגבור יצא וכד‪ .‬היינו כמ״ש )מהר פ׳ וישלח סוף‬
‫כ״ו דף פ״א פ״ב( שכתג שם דהשם יו״ד ק״א וא״ו ק״א‬ ‫דף קע״ג‪ ,‬וריש דף קע״ד( ה׳ מ ט ר יצא וגד‪ ,‬אלא הא‬
‫שהוא גימ׳ מ׳׳ה‪ ,‬הוא ג״כ מםסרא דגבורה‪ ,‬כי מ״ה‬ ‫אתמר ה׳ בכל אתר רחמי איהו‪ ,‬ונזמנץ אתקרי שמיה‬
‫גמילואו מ״ם ה״א גגימ׳ אלקי״ם‪ ,‬פיי״ש וגגיאורנו שם‪,‬‬
‫אלקים והוא דינא בכל אתר וכו׳ עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר‬
‫ולזה אנמי כאן להמשך הדרוש שאין זה תימה מ״ש שכל‬
‫דלעח״ל גם השם הוי״ה שהוא רחמי בכל מקום‪ ,‬מ״מ‬
‫היי םפירין נמלץ נעת״ל גגגורה‪ ,‬שהם נגד הי״ס‪ ,‬כי‬
‫מממח דםגיאץ חייגץ כטלמא‪ ,‬יקו״ק עבור יצא‬
‫הי״ס הם סוד י׳ אותיות יו״ד ק״א וא״ו ק״א והלא שם‬
‫ויצרית להשמיד ולכלות כל החצונים ועכד׳ם ולעשות‬
‫זה הוא לפעמים מסטרא דגבורה כי שם זה גגימ׳ מ״ה‪,‬‬
‫בהם נקמוח‪ :‬םסטרא דגבורה‪ .‬היינו כמ״ש )בזהר‬
‫ומ״ה במילואו מ״ם ה״א גמד אלקי״ם שורש הגבורות‬
‫שם( ה׳ מ ג ו ר יצא יצריח וגד‪ ,‬כגמר ולא גגור‪ ,‬כי קב״ה‬
‫וכאמור‪ :‬ואפי׳ מלאכים דלעילא וישראל דלתתא‪.‬‬
‫שהוא הוי״ה ג״ה געצמו הוא מלא רחמים‪ ,‬רק גגץ‬
‫עיין )גע״ח פ״ג‪ ,‬משער קיצור אגי׳׳ע( שכתב שם‬
‫דסגיאץ חייגץ דעלמא‪ ,‬הוא מתלבש עצמו ככיכול‬
‫שמהחםדים והגבורות שיש בבל העולמות‪ ,‬מהחסרים‬
‫בגטרה‪ ,‬ולזה אמר מספרא דגמנה‪ ,‬ולא גגחי׳ גבורה‬
‫נעשו המלאכים‪ ,‬ימהגבורוח נעשו השדים‪ ,‬ועיי״ש טוו‬
‫ממש בעצם‪ ,‬ככיכול כי קג״ה שהוא הוי״ה גפ‪6‬מו הוא‬
‫)‪«$3‬ז( שכתב שיש חילוק בץ נשמות ישראל להמלאכים‪,‬‬
‫מלא רחמים‪ :‬יריע בתרועה וכר‪ .‬היינו כמש״ל)תיקץ‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ״ח ע״ג[‬ ‫הקוני‬ ‫רנ‬
‫ו ב ה ה ו א זמנא דנטיל נוקמא מבני עשו‪ ,‬ייתי לפייםא לאילתא‪ .‬ואיהי געי״א ובוכה‪ .‬ההיד‬
‫) ‪ m‬לא( רחל מבכה על בניה‪ .‬עד דאומי לה קוב״ה לאעבדא לון מעלמא‪ .‬רקטול‬
‫בהון עד דיצטבע ימא מן דמהון‪ .‬ויקטול בהון עד דיתפרנסון מנהון חיוון ברא י״ב שנין‪ .‬ועופץ‬
‫דשמיא שבע שנין‪.‬‬
‫ו ע ו ד געי״א‪ ,‬תלש״א‪ ,‬אזל״א גרי״ש‪ .‬געי״א בתרועה‪ .‬ויהיב בהון סקילה‪ .‬הה״ד‬
‫)ישעיי‪ .‬לי(‬
‫ונטה עליה קו תהו ו א מ י בהו‪.‬‬
‫תלש״א‬
‫גאד לחי ראי‬
‫עד שיתראה לטובה מראה אדמימות בהשכינה שנקראת‬ ‫כי נשמות ישראל באים מפנימיות העולמות‪ ,‬ומלאכים‬
‫טור אודם וכאמור‪ :‬דיתפרנםון בהון חיון ברא י״ב‬ ‫באים ממצוניות העולמות עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא ללעת״ל‬
‫שנין )הגר״א( גרס י׳׳ב ירמק‪ ,‬וכמו שהוא הגי׳)בזהו‬ ‫בין מלאכים ללעילא שהם המסרים של כל העולמות‬
‫פ׳ אמור שס(‪ ,‬והיינו כמ״ש מז״ל )בעדיות פ״כ( משפע‬ ‫בבמי׳ מיצוניות‪ ,‬ובין ישראל ללתתא שהם בבמי׳ פנימיות‬
‫גוג ומגוג לעת״ל בזק הגאולה י״ב חדש‪ ,‬ועיי״ש )בתוס׳‬ ‫העולמות‪ ,‬הכל יתלבש בגבורה כלי לכלות הקוצים מן‬
‫יו״ט( שהביא ע״ז מדברי הקרא )ישעיה י״ח( וקן‬ ‫הכרס כנ״ל ולבתר וכו׳ יתמלא רחמין על ישראל‬
‫עליו העיט וכל בהמוח ה א ק עליו חחרף קין וחורף‬ ‫והיינו כמ״ש )בזהר פ׳ גשלמ דף מ״ז ע״ב( ה׳ כגבור‬
‫עיי״ש‪ ,‬הרי שבהמוח וחיוח ה א ק תחרף עליו קין וחורף‬ ‫יצא ולא גבור‪ ,‬כאיש מלממות ולא איש מלממות‪ ,‬אלא‬
‫היינו י״ב חוד״ש‪ .‬ועופא דשמיא ז׳ שנין‪ .‬היינו כמ״ש‬ ‫ישני לבושיי וילבש לבושין אמרנין‪ ,‬כאיש מלממות ישני‬
‫)ביחזקאל ל״ט( שניבא על גוג ומגוג‪ ,‬על הרי ישראל‬ ‫זיניה ועכ״ד דינא הוא יתיר אבל רממי ביה אע״ג דעביד‬
‫חפול אחה וכל אגפיך וכל העם אשר אחך לעיט צפור‬ ‫דינא מס על עובדוי וכו׳ ובריר לון לישראל למולקיה‬
‫כל כנף וגד‪ ,‬חה יהיה במשך ז׳ שנים רצופים וכמש״ל‬ ‫ואמסנתיה עיי״ש‪ ,‬ועיין )גזהר פ׳ פנחס דף רי״ד ע״ב(‬
‫ויצאו יושבי האת וגר ובערו בהם אש ז׳ שנים‪ ,‬וכחב‬ ‫משף ה׳ את זרוע קדשו‪ ,‬דא דרועא מדא דביה תליא‬
‫שם להלן‪ ,‬ואפה ב״א כה אמר א״י אמור לצפור כל כנף‬ ‫ישועה‪ ,‬דביה תליא נוקמא‪ ,‬דניה תליא פורקנא למיקס‬
‫ולכל חית השדה הקבצו ובואו וגו׳ ואכלתם בשר ושחיחם‬ ‫לה לכנס״י מעפרא ולקבלה לה לגביה עיי״ש‪ .‬וקדם‬
‫דם וגו׳‪ .‬ועוד געיא וכו׳‪ .‬לאחר שדרש עד עחה סוד‬ ‫דנטיל נוקםא וכד‪ .‬וכמ״ש כי יד על כס י״ק וגד‬
‫הטעמים שופר הולך ופזר גדול זרקא וקרני פלה בסוד‬ ‫מבני עשו ועמלק בכללם ואיהי נעיא ובוכה וכר‬
‫מאני קרבא להלחם עם הקליפוח‪ ,‬הוא הולך ודורש גם‬ ‫עיין )במאורי אור( שנתב ח״ל געי״א נקראת השכמה‬
‫שאר הטעמים איך הס מרשים למאגי קרבא ללחום‬ ‫שהיא גועה ובוכה‪ ,‬כמ״ש רמל מבכה על בניה וזה מצד‬
‫עם הקליפוח‪ ,‬ע״ד מש״ל )סוף חיקון ה׳ דף כ׳ ע״ב(‬ ‫הדין עכ״ד‪ ,‬ולזה אמר הכא שזה הוא הרמז של טעמים‬
‫טעמים אינון מאני קרבא עיי״ש‪ ,‬ודרש הכל בסוד‬ ‫געי״א תלש״א אזל״א גרי״ש‪ ,‬שלעתיד לבוא בתר שתבכה‬
‫חקיעוח שופר‪ ,‬וכמש״ל דחק״ש מרמז על זה‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫רמל על בניה‪ ,‬ירמס הקב״ה על ישראל ויאבד את אוה״ע‬
‫וכי חבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אחכם‬ ‫עובדי ע״ז ‪ p‬העולם וכדמפרש ואזיל‪ .‬עד דיצטבע‬
‫והרעוחם וגד ונושעחס מאויביכם‪ .‬געיא בתרועה‬ ‫יטא מן דמחון‪ .‬עיק )גזהר פ׳ אמור דף פ״ט ע״א(‬
‫ויהיב בהון חנק כ״ג )הגר״א(‪ ,‬וביאור הדברים הוא‬ ‫ר׳ אבא פתמ מי זה בא מאדום ממק בגדים מבצרה וגו׳‪,‬‬
‫עפמ״ש )סהר בהקדמה דף י״א ע״ב( בסוד והאח‬ ‫עד דישכמון כל טורי מטורי עלמא מליין מקטולי עמים‪,‬‬
‫היחה חהו ובהו וחושך וגד ורוח אלקיס וגד הא אלין‬ ‫ולמקרי לכל טופי דשמיא עלייהו‪ ,‬וכל מיות ברא יתזנון‬
‫ד׳ עונשק‪ ,‬חהו דא חנק דכתיב קו חהו חבל מדה‬ ‫ממיהו תריסר ירמי שתא ועופי דשמיא שבע שנק וכד‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא שזה מרומז בטעם געי״א‪ ,‬שהוא‬ ‫עד לבושין יסחאבק וכד עיי״ש‪ ,‬והכא אנמ־ דיצטבע ימא‬
‫קו פשוט למסה חחח האות בסוד קו חוהו‪ ,‬שעי״ז ידין‬ ‫מן למהק‪ ,‬ויובן הענק עפמ״ש)בזהר פ׳ כי תצא דף רפ״ב‬
‫הקב״ה לעת״ל להצרים הצוררים אותנו בחנק שהוא‬ ‫ע״א( דהשכינה נקראת טור אודם‪ ,‬כי עשו מ א אדום‬
‫כצורת חבל המלה שחונקץ בו הנחנק בסול קו חהו‪,‬‬ ‫ונוקבא דיליה מאדים‪ ,‬איהי שפיכת דמים דישראל‪,‬‬
‫ויאמר שהוא בתרועה דייקא‪ ,‬ע״ל שכתב רבינו)גפרע״ח‬ ‫וגרמה דמטרוניתא אתקיים בה עיי״ש‪ ,‬וכ״כ )ממגורי‬
‫פ״ט משער ק״ששעה״מ( שע״י מיתת חנק מתקנים מה‬ ‫אור‪ ,‬ערך אדום( דעשו נקרא אדום ע״ש מראה‬
‫שפגמנו באות ה׳ אמתנה מהוי״ה עיי״ש‪ ,‬ונורע מלבד‬ ‫אדמימות שט‪ ,‬ולכן טכב מאדים מורה על דם וש״ד‬
‫התיקונים להלן )לף נ״ז( דשטמזא תתאה אתקריאת‬ ‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הפא להמשך הדרוש שהשי״ת ינקום‬
‫תרופה עיי״ש ובביאומו שם‪ ,‬מ י י לפנינו שע״י התרועה‬ ‫גקמתמו מעשו שהוא אדו״ס‪ ,‬וישפוך למו של עשו ועמלק‬
‫מתקנים‬
 ‫רנא‬ ‫תקונא חד ועשרין ]לףמ״חע״ב ומ׳׳טע״א[ הזהר‬ ‫י‬
‫הק‪1‬נ‬
‫בשברים‪ .‬ת״ל א״ש‪< .‬ומ ‪ (mrw‬ת״ל דא חנק‪ .‬כגווגא דא אש שריפה‪.‬‬ ‫תלש״א‬
‫גרי״ש בתקיעה‪ .‬דאיהו כרומחא לקטלא לון בהרג‪.‬‬ ‫אזל״א‬
‫תרועה םה( למתפש לון אםורין בבית אםורין דמלכא‪ .‬כד״א )״־‪.‬לים ק*‪ 0‬לאסור‬ ‫שלשל״ת‬
‫מלכיהם סי( בזקים וגר‪.‬‬
‫כרומחא‪ .‬לעורר עלייהו‬ ‫ש ו פ ר הול״ך‪ ,‬פס״ק‪ ,‬מק״ף‪ .‬קלא דשופרא סלקא בתרועה!דף נדם‬
‫קול תרועת מלחמה‪ .‬ודא שופ״ר הול״ך‪.‬‬
‫דא שברים‪ .‬דעביד לון פסקות וקטרין)ס״א יקיטיו אי יקרזין(‪ .‬ודא מכת חרב והרג ואבדן‪.‬‬ ‫פם״ק‬
‫תרועה‪ ,‬דא חנק‪ .‬ודא איהו )שמית י‪ (0‬הולך וחזק מאד‪ .‬מאד‪ ,‬דא מות‪ .‬דאתתקף עלייהו‬
‫כגוונא דמתן ‪ 00‬תורה‪.‬‬
‫ועוד‬

‫כאר לחי ראי‬

‫שצ״ל להלן)בריש דף שאמ״ז( קודם שקר הסוס לתשועה‬ ‫מחקנים הה׳ אחרונה שחייבים עליה חנק‪ ,‬ומוסיף‬
‫וכר‪ :‬קלא דשופרא סלקא כתרועת כרומחא גי׳‬ ‫ואמר שהוא מרומז בטעם געי״א שמרמז לחרועה‪ ,‬על״ש‬
‫)הגר״א( הוא סלקא בתקיעה‪ ,‬והוא נטן‪ ,‬אבל מה‬ ‫בש״ס )ר״ה לף ל״ל שיא( רחרועה גנוחי גנח וילילי‬
‫שמוחק תיבת כרוממא‪ ,‬היא אינו גחון לעג׳׳ד‪ ,‬כי יש‬ ‫יל< והוא יבבא‪ ,‬כקול שאדם משמיע כשהוא בוכה ומילל‬
‫לשרש עפמש״ל)בהקדמה דף י׳׳ז ע׳׳א( וכל העם רואים‬ ‫ומקוק‪ ,‬שי״ש )ובפירש״י שם( והיינו כטעם געי״א‬
‫את הקולות מסטרא דאות ד‪ ,‬ועיי״ש בביאורנו שהבאתי‬ ‫שהוא מלשון בכיה מ״ל תלש א בשברים ת״ל א״ש‪,‬‬
‫מדברי )הזהר באתה מקומות(‪ ,‬שכ׳׳כ דאות ף אקרי‬ ‫ת״ל דא סקילה א״ש דא שריפה כ״ג )הגר״א(‬
‫קול עיי״ש‪ ,‬ולזה יתכן שאמר דהטעס שופ״ר הוצ״ך מרמז‬ ‫וכצ״ל‪ ,‬ור״ל כי בשברים מחקנים מה שפגמנו בחטאים‬
‫לסוד חק״ש‪ ,‬שהקו״ל שופר שהוא סוד אות ו׳‪ ,‬והצורה‬ ‫שחייבים עליהם סקילה ושריפה‪ ,‬שהפגם היא בב׳ אוחיוח‬
‫של הו׳ הוא כצורח השופר‪ ,‬והוא הולך וחזק בקול פשוט‬ ‫י״ק‪ ,‬וכמ״ש רגמו )בפרע״ח שם( דסקילה ושריפה הס‬
‫וישר ג״כ כענין אוח ף כנ״ל‪ ,‬והוא סוד הרומ״ח‪ ,‬וכמש״ל‬ ‫גב׳ אוחיוח י״ק‪ ,‬והדגריס יחאחדו עם מש״ל )דף נ״א‬
‫דו׳ הוא סוד רומחא לעשוח נקמה בגויס להרוג ונאבד‬ ‫ע״ג( שגרים ס ל ק קלא מגינה לגגי י״ק בימינא‬
‫לכל החצוניס ואוה׳׳ע עובדי ע׳׳ז כנ״ל‪ :‬לעורר עלימזו‬ ‫ושמאלא עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ואמר שהוא מרומז גטעס‬
‫קול תרועת מלחמה‪ .‬חרועח לאו לוקא‪ ,‬אלא ר״ל כטעם‬ ‫חלש״א אוחיוח ח״ל א״ש‪ ,‬כי ח״ל מרמז למיחח סקילה‪,‬‬
‫לשון חרועה הנאמר בחצוצרות בשעת מלחמה שהוא‬ ‫דח״ל הס האבנים שסולקק בהם בסוד אבני בהו‪ ,‬וכמ״ש‬
‫ענין החעעוררוח סדינים על האויבים להלחם ולעמוד‬ ‫)נזהר בהקדמה שם( ובהו דא סקילה‪ ,‬אבנק דמשוקעיס‬
‫כנגדם להנקם בהם ולאבדם פסק דא שברים‪ .‬להמשך‬ ‫גו חהומא רבא עיי״ש‪ ,‬וא״ש הוא מרמז למיחח שריפה‬
‫הדרוש הוא דורש דרך אגב גס לשק פסק‪ ,‬שהוא ג״כ‬ ‫וממש ) מ ה ר שם( וההר בוער באש דא שמפה‪ ,‬אשא‬
‫אחל מהמעמיס שהוא קו המפסיק‪ ,‬ואמר שהוא בבחי׳‬ ‫חקיפא לעל משיהק לחייביא לאוקדא לק עיי״ש‪ :‬אזל״א‬
‫שברים שפיסק החקיעס לג׳ קולוח קצרים‪ ,‬שזה מורה על‬
‫גרי״ש בתקיעה דאיהו ברומחה לקטלא לק בהרג‪.‬‬
‫דינים קשים מבחי׳ גבורה‪ ,‬שהוא שבמס סוד דינא‬
‫היינו כי אזל״א גמ״ש‪ ,‬הוא צורת קו עקום כצורת‬
‫קשיא‪ :‬דעביד לח פסקות‪ .‬שפוסק חיותן‪ :‬וקטרין‪.‬‬
‫רומח‪ ,‬והיינו כענק תקיעה המגואר להלן )רף מ א‬
‫מ ממרים ששק ג׳ קולוח בסוד ג׳ קשורין‪ ,‬שרומז‬
‫ע״ג( תקיעה הוא קלא ארוך מגונא עד דסליק לגבי‬
‫לנקמת ה׳ באוה״ע שבדי ע״ז והחצוניס במכת הרג חרב‬
‫ימיגא עיי״ש‪ ,‬והייגו גגחי׳ אזל״א גרי״ש שהוא קו ארוך‬
‫ואבדן‪ ,‬ג׳ מיני פורעניות‪ :‬מק״ף תרועה דא חנק‪.‬‬
‫ונוטה געקמימוח לצל ימק‪ ,‬והוא סוד אוח ד‪ ,‬וכמ״ש‬
‫כצ״ל‪ ,‬על כי מקף צורתו כצורת מבל ארוך שמקיפק בו‬
‫) מ ה ר פ׳ סקג רף ער״ב ע״ב וגרע״מ ר״פ שופטים(‪,‬‬
‫הצואר של הנחנק‪ ,‬וכמש״ל )לף נ״מ ע״ג( בסול מקף‬
‫והולך‪ ,‬אינק ה״ה שהוא סול ש ח ת חנק‪ ,‬חל מקיף‬ ‫ולשל )בכקלמכ לף י״א ע״א( לאות ד מכוי״ה היא‬
‫ליה‪ ,‬ומל הולך על לחנקק ליה עיי״ש‪ ,‬ו ש ק שהוא‬ ‫גופא לחרגא‪ ,‬שי״ש וגגיאותו שם‪ ,‬וגאות ד מהוי״ה‬
‫מםשרא לנוקנא בסול נקבה תסובב גבר‪ ,‬והיא מרומז‬ ‫שם הוא תיקון מיתח הרג‪ ,‬וכמ״ש רטנו )גפרע״ח‬
‫בחרועה‪ ,‬וכמש״ל )לף נ״ז ע״ב( רשכינחא חתאה‬ ‫בשפר ק״ש שפס״מ שם( שי״ש‪ :‬שלשלת תרועה וכד‪.‬‬
‫)הגר״א( מוחק מהאן חי׳ אלו ער שופר הולך‪ ,‬וכתב‬
‫אתקריאח‬
 ‫הזהר‬ ‫תקוגא חד ועשרין ]דף מ״ט ע״א[‬ ‫הקוני‬ ‫רנב‬
‫ו ע ו ד אזל״א גרי״ש‪ .‬שכינתא אמרת לקוביה )בראשית»> גרש האמה הזאת ואת בנה‪ .‬אלין ערב‬
‫רב דגרשוני מהסתפח בנחלת י״י‪ .‬גרש לון מן עלמא דין ומעלמא דאתי‪ .‬דלא יהא לון‬
‫חולקא עם ישראל‪.‬‬
‫ש ו פ ״ ר הול״ך‪ ,‬רבי״ע‪ ,‬שני גרישין‪ ,‬שלשל״ת‪ .‬בההוא זמנא נטל קוב״ה רומ״ח‪ .‬דאיהי רמ״ח‬
‫תיבין דאית בק״ש‪ .‬ושית תיבין דיחודא‪ .‬ובה וידקר את שניהם‪ .‬דבר ונוקבא דא‬
‫םמא״ל ונחש‪ .‬ורבי״ע דיוקנא דומיא דרומ״ח‪.‬‬
‫שקר סח( הסום‬ ‫)תהלים ל>‬
‫ג‬ ‫ש נ י ׳ י גרישי״ן‪ ,‬תריך לון קוב״ה מן שמיא וארעא‪ .‬בההוא זמנא‬
‫לתשועה‬

‫כאד לחי ראי‬

‫אוחז חרב פיפיות בילו וכוי‪ ,‬ועיין )בזהו פ׳ בקב דף‬
‫רב״ע ע״א( לבק״ש מגיחין קרבא בחיצינים בחרבא‬
‫ובנענוע דחרבא‪ ,‬ועיי״ש שמפרש איך ק״ש הוא סול‬
‫רומ׳׳ח מגל הקליפוח עיי״ש‪ ,‬ועיין )ברע״מ ר״פ שיפטיס(‬
‫לבק׳׳ש אשחכח לינא להקליפות בבחי׳ חרבא ברישא‬
‫לחרבא ובגופא חרבא עיי׳׳ש ושית תיבין דיחודא‬
‫הוא סול אות ו׳ הרי רמ״ח עם אוח ו׳ הוא רומ׳׳ח‪,‬‬
‫וכמ״ש בזהר )שם(‪ .‬ובה וידקר א ת שניהם ר״; כי‬
‫ט־ומ״ח לק״ש הנ״ל הורג לשניהם זו״נ לקציפה שנקראים‬
‫רוגע ונרבע‪ ,‬וזהו רבי״ע‪ ,‬ח״ש לכר ונוקבא לא וכר‬
‫ורבי״ע דיוקנא דומיא דרוט״ה כי טעם רבי׳׳ע נקרא‬
‫כן ע״ש שהוא כצורת טבנא מריבעח והעוקץ למעלה‬
‫כענין צורת ראש החרב אשר ב׳ צלליו הילכים ומתקצרים‬
‫על שנעשה עוקץ חל ללקור בו‪] ,‬ובטעות שינו כמה‬
‫מדפיסים והציגו טעם רביע כצרת נקולה עגולה‪ ,‬כי צ״ל‬
‫מרובעת דייקא‪ ,‬והעיקן למעלה כנזכר כאן ולהלן דף‬
‫נ״א ע״א[ שנ״י גרישי״ן‪ .‬ר״ל דטע״ס ב׳ גרושי״ן‬
‫מרמז לענין אזל״א גרי׳׳ש לדו״נ דקליפה‪ ,‬והן ג׳ גרושי״ן‬
‫מן שמיא ומן ארעא‪ ,‬שלא יהיה להם עוד אחחה לא‬
‫בשמיא ולא בארעא‪ .‬וכאן צ״ל מש׳׳ל )בדף הקדום‬
‫בסופו( שלשלת )תרועה( לםתפש לון אםורין‬
‫דמלכא כד״א לאסור סלכיהם בזיקים וגו׳‬
‫וביאור הדברים היא שלשלת‪ .‬הגד׳א מוחק חיבח‬
‫חרועה‪ :‬לסתפס לון וכף וכצ״ל• לטתפס לון אםורין‬
‫בבית אםורין דםלכא‪ .‬היינו כמש״ל )בהקדמה דף‬
‫ח׳ ע״ב( בק״ש דצלוחא אדון המזיקץ שהוא סמא״ל‬
‫קשיר וליח ליה רשו למברמ‪ ,‬עיי״ש ובביאורינו שם‪ ,‬ועיין‬
‫)ברע״מ פ׳ כי תצא דף רפ״ג ע״ג( דע״י חש״ר מקשרין‬
‫העבד שהוא סמא״ל תחות אדוניו ז״א דקדושה‪ ,‬וע״י‬
‫תש״י מקשרת השפחה לילי״ח גח זוגיה חחוח גבירחה‬
‫מלמת לקדושה עיי״ש בההוא ומנא שקר הסוס‬
‫לתשועה עיין )בפרע״ח פ״ו משער הזנמרות( בטוגת‬
‫השירה סוס ורוכבו רמה בים הוא םמא״ל ונוקגא‬
‫דיליה עיי״ש‪ ,‬והוא מסטרא דשקר‪ ,‬וכמ״ש דבימ )בלק״ח‬
‫שמואל ובשאר דוכחי( דהקליפה נקרא שקר בסוד שקר‬
‫אין‬
‫אתקדיחח חרועה עיי״ש ובביחורנו שם‪ ,‬ע״כ מסיים ודא‬
‫חנק‪ ,‬כי חנק הוח מסטרא דה׳ תתאה‪ ,‬וכמש״ל‬
‫)בהפרע״ח( ודא איחו חולך וחזק מאד ר״ל‬
‫שהפסוק וקול שופר הולך וחזק מאד‪ ,‬מרמז איך שהקב״ה‬
‫עישה נקמות בגוים בד׳ מיתות ב״ד ע״י התק״ש‪ ,‬כי‬
‫תיבות וקול שופר הולך‪ ,‬מרמז לסוד שופ״ר הול״ך‬
‫בתקיעה כנ״ל נעורר עליהם קול תרועה מלחמה לאבדם‬
‫כנ״ל‪ ,‬וחזק מרמז נסור שברים שהוא בגבורה חזקה‬
‫דעביד לון פסיקות כנ״ל מאד דא מות היינו כמשתז״נ‬
‫)במד״ר בראשית פ׳ טי( והנה טוב מאיד זה המיתה‪,‬‬
‫יעיין )בזהר פ׳ בראשית דף מ״ו‪ ,‬ובפ׳ תרומה דף קמ״ט‪,‬‬
‫וברע״מ פ׳ אחרי דף ס״ג(‪ ,‬ועי׳ גש״ס )סנהדרין דף‬
‫ק״ט ע״א( רעים וחטאים לה׳ מאיד זה שפיכת דמים‬
‫עיי״ש דאתתקף עלייחו וכו׳ ר״ל דלעת״ל יחקיף‬
‫עליהו תוקף הדינים‪ ,‬כמ״ש בשעת מתן תורה והיינו שדרש‬
‫תיביח וחזק מאוד‪ ,‬שהמיתה ותשפוכת דם הרשעים‬
‫שנקרא מאוד‪ ,‬יהיה חזק וקשה עליהם במכות קשות‬
‫ואכזריית‪ ,‬ולא במיחה קלה ועוד אזל״א נרי״ש וכו׳‬
‫עתה מפרש ואזיל עוד הד׳ טעמים הנזכרים על ענין‬
‫נקמת ד׳ בגויס דלעת״ל‪ ,‬ודרש אזל״א גרי״ש כביטל‬
‫שהקב״ה ילך ויגרש איתם מארצם מדה כנגד מדה על‬
‫שגרשונו מא״י לגלות בעוה״ר‪ ,‬וכדמפרש ואזיל גרש‬
‫האמח חזאת וגו‪/‬שהיא לילי״ת שפחה בישא‪ ,‬והערב‬
‫רב הם בגוי דלילי״ת‪ ,‬כמש״ל)דף נ״ג ע״ב(‪ ,‬ועיין)בזהר‬
‫פ׳ בראשית דף כ״ה ע״ב(‪ ,‬ובזה תלוי הגאולה שנתעכב‬
‫עד שיתמחו הערב רב מעלמא שהם בקלי׳ נוגה מסטרא‬
‫דטו״ר‪ ,‬ויתברר הרע וישאר רק טוב‪ ,‬וכמ״ש )בזהר שם‬
‫דף כ״ו ע״א( בההוא זמנא וכד פי׳ שזהו הרמז‬
‫בטעמים שופ״ר הול״ך רבי״ע‪ ,‬שהשכינה הקדושה‬
‫שנקראת שופ״ר כמש״ל )דף נ״ז ע״ב( שכינתא תתאה‬
‫אחקריאח שופ״ר עיי״ש‪ ,‬הול״ך ועושה חרב והרג ואבדן‬
‫בגוים‪ ,‬ע״י הרמ״ח חיבין דק״ש‪ ,‬שהוא סוד הרומ״ח‬
‫שנרמז בטעם רבי״ע שהוא כצורח רומ״ח כמש״ל‪ ,‬והיינו‬
‫כמ״ש בש״ס )ברכוח דף ה׳ ע״א( רוממוח אל בגרונם‬
‫וחרג פיפיוח בידם וגד‪ .‬כל הקורא ק״ש על מטחו כאלו‬
 ‫תג‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ׳׳ט ע״א[‬ ‫‪M1pfi‬‬
‫לתשועה וגו׳‪ .‬דקב״ה רדיף אבתרייחו‪ .‬ונטיל לון בשלשל״ת על צואריהון‪ .‬ולבתר קטיל‬
‫לון ברומחא‪ .‬דאיהו רבי״ע‪ .‬בקדמיתא תריך לון‪ .‬ולבתר רדיף אבתרייהו‪ .‬ותפיש לון‪ .‬ולבתר קטיל‬
‫לין•‬
‫ו ר ב י ״ ע ושנ״י גרישי״ן‪ .‬ושלשל״ת‪ .‬איבון תקיעה שברים תרועה‪.‬‬
‫ש ב ר י ם שבר תשבר מצבותיהם‪ .‬אלין דאתמר בהון)איוב ( ויבאו בני האלקים להתיצב על י״י‪,‬‬
‫א‬

‫בדינא על שכינתא וישראל‪ .‬דאתמר ביה ויבא גם השטן בתוכם‪ .‬דא סמא״ל דאתא‬
‫לקטרג על בנוי דישראל‪ .‬ולדון לשכינתא‪ .‬וכיון דהוא בעי דינא על שכינתא ובנד‪ .‬כאלו קיימין‬
‫עליה‪.‬‬
‫בה)תהלים ב( תרועם ™‪ c‬בשבט ברזל‪.‬‬ ‫תרועה‬

‫)במדבר כה( והוקע אותם לי״י נגד השמש‪.‬‬ ‫תקיעה‬

‫ושופר‬
‫כאד לחי ראי‬
‫עליהם ליניס מ״ו עיי״ש‪ ,‬ופנימיות הענין מבואר‬
‫ברברי רבינו )בע״ח פי״ג משער הכללים( בסול ויבואו‬
‫מ״י אלקי״ם‪ ,‬שהוא תוקף הרינים של הב״ן אותיות‬
‫לאלקי״ם פשומ ומלא ומנא למלא‪ ,‬שמשם נעשה מרון‬
‫אף סול ש״ך לינים פיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך‬
‫הדרוש שזה נתבטל ע״י השברים‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בפיע״מ‬
‫פ״ל משער השוט־( לסור שברי״ס הוא‪ ,‬כי ש׳ היא‬
‫גימ׳ אנקי״ם ריודי״ן‪ ,‬ור׳ הוא אלקי״ס ראמיריס‪,‬‬
‫יאותיות בי״ס רשברי״ם עונה ב״ן‪ ,‬הוא נ״ב אותיות‬
‫שיש באלקי׳׳ס פשיט ימלא ומלא למלא‪ ,‬והס יורלים‬
‫במנכות ונעשים שם בחי׳ גלי הים ומתגעשים ורועשים‬
‫שם‪ ,‬ומשם נאמזים המינונים עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫להמשך הלרוש שבכמ השברי״ס נתבטל הכמ של המיצונים‬
‫שנאמזים בב״ן אותיות של אלקי״ם פשוט ומלא ומלא‬
‫למלא כנ״ל‪ .‬דאתמר ביח ויבא גם חשטן בתוכם וכר‪.‬‬
‫היינו שהמיצוניס עיקר אמחתם בהלינים ק‪£‬ים של‬
‫של הב״ן אותיות למלקי״ס סול בנ״י אלקי״ם כנזכר‬
‫ל ק מ ת על בגוי דישראל ולדון לשכינתא‪ .‬כי בכל‬
‫צרתם לו צר כביכול‪ :‬תרועם בשבט ברזל עיץ‬
‫)פירש״י( שפי׳ תרוצצס בשבט בחל הוא החרב עיי״ש‪,‬‬
‫והיינו המרב של התרועה הנ״ל שהוא כמ הגבורות של‬
‫השכינתא תתאה‪ ,‬וכמש״ל )לף נ״ז ע״ב( לשכינתא‬
‫תתאה אתקריאת תרועה לז״א‪ ,‬עיי״ש ובביאורנו שם‪,‬‬
‫וע״כ אמר תרועס בשבט בחל דייקא‪ ,‬יכמ״ש )במאורי‬
‫אור ערך ברזל( כי בחל הוא תוקף הרינים הקשות של‬
‫הנוקבא‪ ,‬ולק הברזל מכלה עיי״ש‪ .‬תקיעה והוקע‬
‫אותם לה׳ נ ג ד השמש‪ .‬עיין )בזהר פ׳ שמות לף ג׳‬
‫ע״ג( מאי נגר השמש‪ ,‬נגד הברית דאקרי שמש עיי״ש‬
‫וכ״כ )גפ׳ פנחס דף רי״ז ע״א( אינון ח א מ בברית‬
‫קדישא דאקרי שמש מ ק בך לינא ותיקונא ללהון איהו‬
‫ע ד השמש עיי״ש‪ ,‬ולזה יחק שאמר הכא שהקג״ה עושה‬
‫כהם‬
‫חין לו רגניס‪ ,‬עיי״ש )ובזוהר הרקיע פ׳ בראשיח לף‬
‫י״א ע״א יע״ב(‪ ,‬ולזה אמר הבא דלאחר שקושרין‬
‫מותו‪ ,‬אז אין לו בשקרותו חשיעה צהמלט ולעמוד על‬
‫נפשו‪ .‬בקדמיתא תריך לון היינו כמ״ש רבינו‬
‫)בפרע״ח ריש פ״ה ופ״ז משער התפלה‪ ,‬ופ״ד משער‬
‫הברכות( בסיד נטינח ידים שחריח יפנה ויטול יליו‪,‬‬
‫שמחחלה צריך להפריד ולהרחיק הקליפה מן הקדושה‬
‫עיי״ש ]ולפי השערה נראה שחסר כאן חיבח קדמא‬
‫שהוא סמוך לשלשלח בסדר הטעמים של בני‬
‫האיטאלייני״ס‪ ,‬ודרש תיבת קדמא מלשון קדמו״ח דחריך‬
‫ליה בקדמיתא‪ ,‬ולאשר כי אין סדר הטעמים אשר לפניני‬
‫בתיקונים מתאימים כלל לפי סדר הטעמים שנדפס‬
‫בחומשים דפוסי הספרדים והאשכנזים והאטילייקום‬
‫ע״כ לא נאריך בזה[ • איגון תקיעה שברים תרועה‪.‬‬
‫לעינ )סוף דף הקדום( אמר דאזל״ח גרי״ש הוא‬
‫בחקיעה שהוא מיחח הרג בחרב‪ ,‬והכא מיסיף דגם‬
‫טעם רבי״ע הוא בתקיעה‪ ,‬שהוא סוד אוח ו׳ מהוי״ה‬
‫שהוא מיחח הרג ברומ״ח‪ ,‬כי טעם רבי״ע יש לו בראשו‬
‫ע‬
‫י ת ן כצורח רומ״ח וכאמור• שברים שבר תשבר‪.‬‬
‫עחה מפרש ואזיל חקיעה שברים חרועה עצמו שמרמז‬
‫על המלחמה‪ ,‬ואמר שברי״ם שב״ר חשב״ר‪ ,‬ר״ל דבשבריס‬
‫נשגר מצבוחיהם ולא יוכלו להחיצג ולקטת עלינו‪ ,‬אלא‬
‫גר״ש יגרש״ם ב׳ גרושי׳ץ מ״ל‪ ,‬וע״כ כחיב שב״ר חשב״ר‬
‫בכפל לשון‪ ,‬להורות על ב׳ גרושי״ן מחחא ומלעילא‬
‫מ״ל • םצבותיהם‪ .‬דרש מלח מצטחיה״ס כמו להתיצ״ב‬
‫על ה׳‪ ,‬שלא יוכלו להחיצג לקטרג‪ ,‬לא על ישראל דלתחא‪,‬‬
‫ולא על השכינה הקדושה מלעילא‪ ,‬וכדמפרש ואזיל‪.‬‬
‫דאתמר בהון ויבאו בני האלקים עיין )כרע״מ פ׳‬
‫פנחס דף רל״א ע״א(‪ ,‬ולהלן )גחיקוניס כנוספוח חיקק‬
‫ה׳ דף קמ״א ע״ג( שפסוק זה נאמר על יום ר״כ‬
‫שסמא״ל וכל גונדא דיניה באים לקטרג על ישראל ולעורר‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ]דף מ״ט ע׳׳א[‬
‫‪,‬‬
‫הקוני‬ ‫רנד‬
‫ו ש ו פ ר איהו קלא‪ .‬מיניה נפיק קלא בתקיעה שברים תרחנה‪ ,‬תקיעה מן מוחא‪ .‬שברים מלבא‪.‬‬
‫כד״א )י״זלימ ״<( לב נשבר ונדכה וגף‪ .‬דא איהו זבחי אלקים רוח ‪ (00‬נשברה‪ .‬קלא‬
‫בתרועה מכנפי ריאה‪ .‬וכולהו אתכלילו בקנה וריאה‪ .‬ואתעבידו קול‪ .‬ובפומא דבור‪.‬‬
‫ו ע ו ד נשמתא ורוחא ונפשא דבר נש‪ ,‬אינון תקיעה תרועה שברים‪ .‬נפשא בלבא‪ .‬ודא שברים‪.‬‬
‫כד״א לב נשבר ו‪1‬דכה‪ .‬נשמתא במוחא‪ .‬ודא תקיעה‪ .‬רוחא בכנפי ריאה‪ .‬דנשיב על לבא‪.‬‬
‫דאיהו‬
‫באר לחי ראי‬
‫ולשמאלא שהוא סוד יעקב ננ״ל וכלהו אתכלילו בקבה‬ ‫בהם דין ע״י החקיעה בבחי׳ והוקע איחס לה׳ נגד‬
‫)וריאה( ואתעבידו קול תיבח וייאה מומק‬ ‫השמש דייקא‪ ,‬בסוד חרב נוקמוח נקם בריח‪ ,‬וכמ״ש‬
‫)הגר״א(‪ ,‬וביאור הדברים שהוא חוזר גזה לדברים‬ ‫רבינו )בפרע״ח פ״ד משער השופר( רבחקיעה נעשה‬
‫כראשונים ור״ל דלאחר הוצעה הנזכרח‪ ,‬מוגן מ״ש‬ ‫החיקון של זווג הגמור ביסוד צדק‪ ,‬והוא לשון תק״ע‬
‫דשופר איהו קלא דכלול חש״ר‪ ,‬היינו כי סוד קול שופר‬ ‫י״ק‪ ,‬מלשץ נתק״ע ביבמחו שהוא לשון יחוד וזווג ביסיד‬
‫הוא יוצא מן הקנה‪ ,‬והקנה נמשך מן הריאה ששם‬ ‫צדיק עיי״ש ושופר איהו קלא וכו׳ זה הוא הסיום‬
‫מוציא הקונות עיי״ש‪ ,‬והיינו כדברי )הרע״מ( הנזכר‪,‬‬ ‫של הדרוש שדרש עד עתה בסוד שופ״ר הול״ך רבי״ע‬
‫דקול שופר הוא יוצא מהקנה דנשיב מכנפי ריאה שהוא‬ ‫וט׳‪ ,‬על ענין חק״ש בחקיעה שברים תרועה‪ ,‬ואמר‬
‫גחי׳ רוח סוד יעקב בחי׳ עמודא דאמצעיחא דכנול כל‬ ‫שופר איהו קלא‪ ,‬ומיל שבשופר הולך נכלל כל הענינים‬
‫הג׳ קוים‪ ,‬חקיעה שברים חרועה וכאמור‪ :‬ובפומא‬ ‫שנרמזים בחש״ר כנ״ל כי מיניה נפקו כולהו וכוללם‬
‫דבור זה הוא ג״כ מדברי )הרע׳׳מ( שמפרש שם בסוד‬ ‫כולם‪ :‬תקיעה מן מוחא וכו׳ ע״ל )תיקון נ״ה דף‬
‫אדנ״י שפחי חפחח‪ ,‬שהוא סוד רוח היוצא ‪ p‬הריאה‬ ‫פ״ח ע״ב( בסוד עלה אלקיס בחרועה ה׳ בקול שופר‪,‬‬
‫דרך שיח מזקין דקנה‪ ,‬לפומא אדנ״י שפחי תפחח ונו׳‬ ‫דתקיעה היא מסטרא דימינא ודת מוחא דאיהו לימינא‪,‬‬
‫ומחחברין בפומא חרץ שמהן הוי״ה אדנ״י בחבורא‬ ‫ושברים מסטרא דשמאלא ‪ pm‬לבא‪ ,‬ותרועה הוא‬
‫חרא עיי״ש‪ ,‬ומבואר גס מזה דרומ היוצא מכנפי ריאה‬ ‫מסטרא מעקב דאתמר ביה עלה אלקיס בתרועה עיי״ש‬
‫לקנה‪ ,‬הוא בחי׳ עמודא דאמצעיחא דכלול זד׳נ ימינא‬ ‫ועיין )ברע״מ פ׳ פנחס דף רל״ה ע״א וע״ב( שאמי‬
‫ושמאלא‪ ,‬והיינו בחי׳ יעקב דכלול כל הג׳ קוים וכאמור‬ ‫מסטרא דמוחא דחיהי כסא רחמים‪ ,‬איהו רוח קר‬
‫ועוד נר״ג דב״נ אינון תש׳ץ־ כן הגי׳)הגר״א( יכצ״ל‪,‬‬ ‫נועה בימינא למסד ומסטרא דשמאלא איהו חס דגבורה‬
‫והייגו כמש״ל חקיעה ‪ p‬מוחא וכד‪ .‬נפשא בלבא‬ ‫‪ pm‬לבא‪ ,‬ק נ ה איהו כלול מימינא ומשמאלא שהוח‬
‫עי׳ גרגרי רבינו )בע״ח פ״ה בשער סנח״א( בביאיר‬ ‫סוד ת״ח גופא‪ ,‬דאיהו סלם דביה מלאכי אלקיס עולים‬
‫הדברים מ״ש דנפשא בלבא‪ ,‬כי הדס הוח הנפש‪ ,‬והרס‬ ‫ויורדים בו‪ ,‬דאינון הבלים דסלקין מכנפי ריאה שבהם‬
‫משכנו גלג חה הוא סיבח אדם המצטער כשידו מונחת‬ ‫נשיב סרומ שהוא במי׳ עמורא דאמצעיתא משיב לימינא‬
‫על לג כשינחו‪ ,‬כי הנפש אינו יכול לדפוק ע״י הדס וכו׳‬ ‫ולשמאלא‪ ,‬ואיהו קריר משמאלא ומס מימינא עיי״ש‪,‬‬
‫עד שיקראוהו ויעורר נפשו ואז יוכל הדס להחפשמ ‪p‬‬ ‫ובזה מובן המשך הדברים כאן שאמר למעלה ושופר‬
‫הלב עיי״ש באורך‪ :‬נשמתא במוחא עי׳ בדכרי רכיני‬ ‫איהו קלא מניה נ פ ק קלא בתקיעה שברים תמעה‬
‫)גע״ח פ״ה משער המוחין ובשאר דוכחי( שהוא גסוד‬ ‫ומבאר בזה כי סוד תש״ר הוא סוד ג׳ קוים‪ ,‬תקיעה‬
‫מל״ך דהנשמה שורה גמומ‪ ,‬ומשם שולח פארוחיו לכל‬ ‫שהוא מסטרא דמםד הוא ‪ p‬מומא שהוא מסטרא‬
‫הגוף עיי״ש‪ .‬ולז״א• ודא תקיעה‪ .‬וכמש״ל חקיעה הוא‬ ‫דימינא כסא רחמים שהוא בחי׳ רוח קר כמל‪ ,‬ושברים‬
‫מסטרא דמוחא רוהא בכנפי ריאה וכד‪ .‬היינו כמ״ש‬ ‫שהוא סוד הגבורה כסא דין הוא מססרא דשמאלא‬
‫)סהר פ׳ פנחס דף רל״ד ע׳׳א( לכ איכו נור דליק‪,‬‬ ‫וממן לבא שהוא רוח חם • כד״א לב נשבר ונדכה וגר‬
‫ואלמלא חמין לגכיה מלכא עלאה כנפי ריאה דאחיץ‬ ‫מ ט א ראיה דשבריס הוא מסטרא דשמאלא ‪ pm‬לבא‬
‫לקמיה רוחא מרוחא משיב וכו׳ עיי״ש‪ ,‬וע״ל )גהקדמכ‬ ‫זבחי אלקים רוח נשברה‪ .‬היינו כי שבמס הוא במי׳‬
‫דף י׳׳ג ע״ג( שהלב הוא נור דליק חוקף הדינים של הל״ג‬ ‫גבורה שהוא כסא דץ בסוד אלקי״ס ישב על כסא קדשו‪,‬‬
‫אלקים דמעשה גראשיח‪ ,‬והרוח דנשיב מכנפי ריאה‬ ‫ע״כ אמר רומ נשבמ׳ה‪ ,‬היינו סוד שברי״ס הוא זבחי‬
‫מכבה האש של נור דליק דלבא‪ ,‬עיי״ש ובטאומו שם‪,‬‬ ‫אלקי״ס דייקא‪ ,‬סוד אלקי״ס ישב על כסא קדשו בבמי׳‬
‫ואמר הכא להמשך הדרוש שזה הרוח משיב למוח‬ ‫הגטרות וכסא דץ כנ״ל‪ :‬קלא בתרועה מכנפי ריאה‬
‫הנור דלק הוא ג ח א מזרועה‪ ,‬מוח ת״ת עמודא‬ ‫היינו כי תרוע״ה הוא מסטרא דת״ת עמודא דאמצעיתא‬
‫דאמצעיתא סוד יד רמה שכ״ל )בהקדמה דף מ׳ ע״א‬ ‫שהוא סוד הרוח המולה מ ט פ י ריאה משיב לימינא‬

‫ודף‬
 ‫רנה‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ״מ ע״א[‬ ‫הקוני‬
‫‪ (no‬כנפי יונה נחפה בכסף וגו׳‪.‬‬ ‫דאיהו נור דליק‪ .‬ואם לאו הוה דליק כל גופא‪ .‬ורזא דמלה‬
‫‪ (00‬אשרי העם יודעי תרועה‪.‬‬ ‫ורוחא כליל מאשא ומיא‪ .‬ובגין דא איהו& תרועה‪ .‬ועליה אתמר‬
‫• נ י ן דנשמתא איהי נשמת חיים‪ .‬בינה דנטלה מחכמה‪ .‬נפש מלבות תבונה‪ .‬רוח תפארת‪ .‬ואיהו‬
‫דעת כליל תרווייהו‪ .‬עליה אתמר )משלי כד( ובדעת חדרים ימלאו‪.‬‬
‫ומבינה‬

‫כאד לחי ראי‬

‫)שס פ״א משער כלולב( בסוד חיי המלך‪ ,‬שהחיוח‬
‫שנמשך להמואין חו״נ הוא מבינה‪ ,‬כי הבינה נקרא‬
‫אלקים חיים‪ ,‬ולזה מתרץ ומפרש הענק דהכל חד‪ ,‬כי אם‬
‫מחקנק בחק׳׳ש מוח החכמה ממילא נמשך מוחק לבינה‪,‬‬
‫ואז חוכל הבינה להשפיע המוחק לזו״נ שהיא סוד‬
‫החיוח‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בפט״ז משער ־כעמידה( כי‬
‫השפעח המוחק שמשפיע אמא עלאה לזו׳׳נ היא רק לאחר‬
‫שמחיחדח עם אבא עלאה להוציא ממנו מוחק‪ ,‬וחז‬
‫יכולה להשפיע מוחק לבניה עיי״ש‪ ,‬ועיין )בע״ח פ״ח‬
‫משער העקודים( דעיקר המוחין הגאים גזו״נ הם‬
‫מחכמה שהם גורמים הזווג עיי״ש‪ ,‬ולזה יחכן כי ע״י‬
‫שמקכלח אמא עלאה מוחין דחכמה‪ ,‬היא חוקעח ז׳‬
‫הגלים גסוד עלה אלקים כחרועה ינמשך חיוח להמומק‬
‫דזי״נ מהגינה וכאמור‪ .‬נפש מלכות תבונה עיין‬
‫)גע״ח פ״ב משער אח״פ( שמפרש הדברים גזה‪ ,‬ח״ל‬
‫וגם חגק מ״ש גחיקונים מלטח נפש חכונה‪ ,‬כי חגוגה‬
‫הוא גחי׳ מלטח וגחי׳ נפש של כגינה עכ״ל‪ ,‬והמשך‬
‫הדגרים כזה הוא כי הנה לכאורה קשה על הדברים‬
‫שאמר למעלה דשגרים הוא סוד הנפש השוכן גלכ כסוד‬
‫לג נשג״ר מ״ל שקשה דהא קיי״ל ככמה מקומוח דנפש‬
‫הוא מסערא דמלטח‪ ,‬כמ״ש רגינו )גפרע״ח כהקדמה(‬
‫דםתם נפש היא גמלכוח‪ ,‬עיי״ש )וכפ״ח משפר כחפילק(‬
‫כחג דנפש הוא סור שם אדנ׳׳י עיי״ש‪ ,‬וא״כ איך כתג‬
‫דשגרים הוא מסטרא לנפש‪ ,‬והוא גל״ג‪ ,‬דהלא הדברים‬
‫םותרין זא׳׳ז‪ ,‬דאם הוא בנפש הוא במלטת‪ ,‬ואם הוא‬
‫גלג הלא הוא גינה‪ ,‬כמש״ל )בהקלמה הכי דף י״ז‬
‫ע״א( גינה לגא וגה אתמר הלג מגק‪ ,‬ולזה מ ח ת שהכל‬
‫אמח ונכון‪ ,‬כי מה שאנו מדברים גנפש שהוא שוק גלג‪,‬‬
‫היינו בחבונה שהוא מלטת דבינה‪ ,‬וכמ״ש רטנו‬
‫)בפרע״ח פמ״ו משפר החפילק( דאמא פלאה נחלקו!‬
‫לט פרצופק‪ ,‬ועד החזה שלה נקראח אמא פלאה בינה‪,‬‬
‫ומשם ולמפה נקראח תכונה עיי״ש‪ ,‬והכל עולה גקנה‬
‫אחת‪ :‬רוח ת ״ ת ואיהו ד ע ת כליל תרוויהו‪ .‬נם מ ה‬
‫גא לתרץ מש״ל מ ז ח הוא סוד החרופה מהוא ח״ח‬
‫יעקב כי הלא מבואר להלן )דף מ ז ע״ג( לתרועה הוא‬
‫מספרא ללמס‪ ,‬ובג״ל את מר אשרי העם יומני תמפה‪,‬‬
‫יולעי גלעח‪ ,‬לאחמר כיה וכד ובלעת חלרים ימלאו‬
‫עיי״ש‪ ,‬וא״כ איך אנמ־ שהחמעה הוא גסול הרוח‪ ,‬דהלא‬
‫קיי״ל לרוח הוא סול ת״ת יעקב‪ ,‬ולזה מ ת ח שהסל אנמ‪,‬‬
‫להחרועכ‬
‫ודף כ׳ ע״ב( שע״י נכפין הדינים בסוד ואח רוח‬
‫כטומאה אעביר מן הארץ עיי״ש ובביאורנו שם • ורזא‬
‫דםלה כנפי יונה נחפה בכםף ע׳׳ל )חיקק ס״ט לף‬
‫ק״ו ע׳׳א( פחחי לי וגר יונחי ביומח חליחאה ד ח ק‬
‫ו׳ ועיק )בפרדס פ״ג משער סדר האצילוח( כי יונה‬
‫הוא כנוי לח״ח עמודא דאמצעיחא שהוא סוד אוח ו׳‬
‫עיי״ש באורך‪ ,‬ונזה דרש הכא להמשך הדרוש כי כנפי‬
‫יונה שהוא סוד כנפי ריאה שהוא סוד ח״ח עמודא‬
‫דאמצעיחא המנשגיס רוח קר על נור דליק הם כסיד‬
‫חסד‪ ,‬גחי׳ נחפה בכסף שמקרר וממחיק הגטרוח של‬
‫הלכ ורוחא כליל מאשא ומיא‪ .‬ר״ל שהרוח המנשכ‬
‫מכנפי ריאה הוא סיד מדח ח״ח סוד עמורא דאמצעיחא‬
‫דכלול מחו״ג וכו נמחקים כל הדינים‪ ,‬כי החסדים של‬
‫כח המים שגו מככה וממחיק הדינים של כח האש‬
‫שגו כנ״ל ובנין דא איהו תרועה כי חרועה הוא‬
‫סול עמולא ראמצעיחא‪ ,‬כמ״ש )גזהר פ׳ גראשיח לף‬
‫כ״ד ע״ג( עיי״ש‪ ,‬והייט גחי׳ יעקג שהוא סוד רוח‬
‫וכמש״ל‪ :‬ועליה אתם ר אשר העם יודעי תרועה‬
‫היינו אשרי העם שיודעים לכוק גפרומה שהוא גח״ח‬
‫סוד בחיי הרוח לכלול אשא גמיא שגו‪ ,‬שעי״ז נכפים‬
‫כל הגכורוח מעל ישראל ונמחקן הדינים שנכלל שמאלא‬
‫כימינא ומיא מככה אשא וכמש״ל‪ :‬בנין דנשםתא איהי‬
‫נשמת חיים וכד‪ .‬הוא מפרש דבריו שהחחיל שהנשמה‬
‫היא גמוחא ושם חקיעה‪ ,‬ונפש הוא גלגא ושם שגרים‪,‬‬
‫ורוח ככנפי ריאה ושם חרועה‪ .‬ומפרש דגריו ואמר‬
‫משמה איהי נשמח חיים‪ ,‬וחיים הם סוד המוחין‪ ,‬וכמ״ש‬
‫מינו )גע״ח פ״ט נפער הנםירם‪ ,‬וגפרע׳׳ח פי״ז משער‬
‫הק״ש( והיינו שהמוחק כס חיוח וקיום האדם פיי״ש‪,‬‬
‫הנה מגואר משמה שהיא חיי הארס כמ״ש ויפח באפיי‬
‫נשמח חיים הוא במוחא‪ .‬בינה דנטלה מחכמה‪ .‬מ ה‬
‫הוא מפרש דגמו שאמר נ מ ש ח ששם הנשמה שם הוא‬
‫‪,‬‬
‫סול תקיפה‪ ,‬דלכאורה קשה דהלא קיי״ל )גפרפ״ח פ״ד‬
‫מגמר השופר( דחקיפה הוא סוד כחסד שנפשה ממנו‬
‫שח חכמה עיי״ש‪ ,‬והיינו שע״י החקיפה מחקנק סוד‬
‫מוח החכמה‪ ,‬ובאמת מציגו להלן )סוף תיקון מ ה לף‬
‫פ״ח ע״ג( ואיהו קול שופר מספרא ראמא עלאה‬
‫דאיהי שופר ועיי״ש פור )בפ״א( שכח ב שכל עיקר‬
‫חק״ש הוא מה שאמא עלאה תוקעת ז׳ ככלים עיי״ש‪,‬‬
‫אמנם ביאור הדברים הוא כי באמח מבואר ברבמ רבעו‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ״ט ע״א[‬ ‫הסוני‬ ‫תו‬
‫נביאים ואינון ע«( נצח ‪.‬והוד‪ .‬וממלכות כתובים‪ .‬ואינון חסד וגבורה‪ .‬תפארת תורה‬ ‫ומבינה‬
‫כליל כולהו‪ .‬וכולא על עמודא חד קיימא‪ .‬ודא צדיק יסוד עולם‪.‬‬
‫כבד‬

‫מאד לחי ראי‬

‫נביאים כנ״נ‪ ,‬וע״י שברים נתקן נפש המנכות ועומדת‬
‫אצלו בב׳ זרועיתיה שהם חי״ג שנה שנקראים כתיבים‬
‫ע״כ אומרים פסוקי כתובים בתק״ש‪ ,‬וע״י תרועה‬
‫נתעלה המלכות רחל עד ת״ת שלו שהוא סיד התורה‬
‫ע״כ אומרים פסוקי תורה בתק״ש‪] ,‬וביאיר הדבריכ‬
‫מש״כ שאינה עולית ע״י תק״ש רק ע־ ת״ת שלי‪ ,‬אע״י‬
‫דקיי״ל שע״י התק״ש נעשה הנסירה דנוקבא שלו בכנ‬
‫קומתו ונתגדל פרצופה עד הכתר‪ ,‬עיין )בע״ח בשפי‬
‫הנסירה( שמפרש דמה שכתוב דבר״ה נגדל פרצוף‬
‫הנוקבא עד הכתר שלו‪ ,‬היינו כי הנוקבא נחלקת לב׳‬
‫מכתר עד ת״ת היא פרצוף לאה‪ ,‬ומת״ת עד למטה היק‬
‫פרצוף רחל לבד כי גם בר״ה שנגדלת קימת הנוקבא‬
‫פרצוף רחל‪ ,‬מ״מ היא רק מהחזה ולמטה עיי״ש ובשמן‬
‫ששון שם[ ואמר תורה כליל כולהו‪ .‬היינו כי חרועה‬
‫היא ברזא דרוח בסוד ובדעח חדרים ימלאי וכמש״נ‬
‫וכבר נודע מ״ש רבינו )בע״ח פ״ז משער המיחץ( דבחי׳‬
‫רוח שנקרא דעח מחפשט בכל הגיף בכל הג׳ קייס עד‬
‫נה״י עיי״ש‪ ,‬והיינו בסוד עלה אלקים בחרועה שנעשה‬
‫ע״י השופר וכמש״ל וכלא על עמודא חד קיימא עיין‬
‫)בע״ח פ״ה משער הולדח או״א( דסיד השיפר היא‬
‫יסוד דא״א‪ ,‬והוא אפיק קלא דכליל כל הג׳ קוים עיי״ש‪,‬‬
‫ולזה אמר הכא להמשך הדרוש דחוקעץ חקיעה שברים‬
‫חרועה בשופר דייקא‪ ,‬כי השופר הוא יסוד דא״א דכליצ‬
‫כל הג׳ קוים‪ ,‬ובו נכלל סוד מוח לב וריאה שהוא סיד‬
‫חשר״ח כטעם היסוד שנקרא כ״ל יכמש״ל י)בהקדמה‬
‫דף ב׳ ע״ב( דיסיד צדיק הוא עמודא חדא ונקרא כ״נ‬
‫דנטיל לון כלהו עיי״ש‪ .‬ככד וטחול וכו׳ לאחר שפי׳‬
‫סוד חק״ש בחקיעה שברים חרועה‪ ,‬להוסיף כח מ ׳‬
‫אברים הקדושים העליונים מוח לב ריאה‪ ,‬שהם סיד‬
‫‪,‬‬
‫חג״ח שנכללים ביסוד צדיק שהוא השופ ־‪ ,‬הוא מיסיף‬
‫לדרוש עוד שע״י החק״ש בחקיעה שברים תרועה‪,‬‬
‫מתגברים על הגי קליפות סמא״ל עם הב׳ נקבות שלי‬
‫נח״ש וליליח‪ ,‬שמשכנם בג׳ אברים כבד טחול ומרה‪,‬‬
‫שהוא סיד הג׳ אשות‪ ,‬אשא םומקא ואשא אוכמא‪ ,‬ואשא‬
‫ירוקא‪ ,‬שנכנעים ע״י תק״ש בתקיעה שברים תרועה‪,‬‬
‫ונכללים בשופר שהוא היסוד דכליל כלהו מ״ל‪ ,‬וכמ״ש‬
‫)ברע״מ פ׳ פנחס דף ר״ל ע״ב( תקיעה דאברהס‪,‬‬
‫שברים ליצחק‪ ,‬תרועה דיעקג‪ ,‬ג׳ גוונין אתחזק בהי‬
‫חוור וסומק וירוק‪ ,‬שנכללים בקשח שהוא היסול שיש‬
‫בו ג׳ גומין הנזכרים‪ ,‬וע״י הקשת שנכללים שלשחן יחל‪,‬‬
‫נכנעים הדינים לרחמים‪ ,‬ובק הוא מקרים תחלה לצורך‬
‫הדרוש כי כבל וטחול שהם אשא םומקא ואשא איכמא‪,‬‬
‫דהתרועה היא סיד הרוח מסטרא דת״ת יעקב ומסטרא‬
‫דדעת כי יוה כצינ תרוויהו דעת ית״ת‪ ,‬דשניהם הס‬
‫בקו האמצעי בחי׳ עמודא דאמנעיתא‪ ,‬שדעת הוא עמודא‬
‫דאמצעיתא דכליל ימינא ושמאלא דחי״ב‪ ,‬והוא עמודא‬
‫דאמצעיחא דח״ח‪ ,‬דכלול חד׳ג עליה אתמר ובדעת‬
‫חדרים ימלאו היינו כמ״ש )בזהר פ׳ שמוח דף י״ד‬
‫ע״ב( יעקב בחא דדעח‪ ,‬ובהאי אחקרי ובדעח חדרים‬
‫ימלאו עיי״ש‪ ,‬ומבואר משם דיעקב שהוא חית הוא ג״כ‬
‫בחי׳ דעח‪ ,‬ויוחר מזה מבואר )בזהר בפ׳ משפטים‬
‫דף קכ״ג ע״א( דעח גניז בפומא דמלכא דאקרי ח״ת‬
‫פשיטוחא דח״ח דכל אוצרין‪ ,‬וכל גוונין אחאחדין ביה‪,‬‬
‫דכחיב ובדעח חדרים ימלאו וכד עיי״ש‪ ,‬הנה מבואר מזה‬
‫שאין כאן סחירה‪ ,‬דחרועה הוא מסטרא דח״ח‪,‬‬
‫ואחפשטוחא הוא מסטרא דאיריח הדעח וכאמור•‬
‫ומבינה נביאים וכו׳ עיין בדברי רבינו )בע״ח סוף‬
‫פ״א משער הנסירה( שמפרש דברי החיקינים מה‬
‫שכחיב מבינה נביאים‪ ,‬כי נו״ה ח״א הנקראים נביאים‬
‫נעשו מבינה עצמה עיי״ש‪ ,‬ועי׳ עוד )בדברי רבינו בפי׳‬
‫הארח״ל שבסוף החיקונים דף ק״נ ע״א וע״ב( שהאריך‬
‫בזה בדרוש ארוך‪ ,‬וחמציח הדברים לענינינו הוא כי‬
‫המלפוח מקומה בנה״י של הדכר‪ ,‬וזרועוח הכלה שהוא‬
‫חו״ג שלה הם אצל השוקיים שהוא נו״ה של הדכר‪,‬‬
‫וזרועוח שמצד הכלה נקרא כחובים שהוא רוה״ק‪ ,‬ואלדד‬
‫ומידדנחנבאי מצד זרועוח הכלה בסוד וחנח עליהם הרוח‬
‫והמה בכחובים‪ ,‬כי זרועוח הכלה הם סוד כחובים‬
‫שמשם בא בחי׳ רוה״ק‪ ,‬ונו״ה של הדכר נקראים נביאים‪,‬‬
‫דנבואה הוא מעלמא דדכורא עכח׳יד‪ ,‬והנה להלן )תיקון‬
‫נ״ה דף פ״ח ע״ב( איחא בסוד מ״ש גר״ה בחק״ש‬
‫מלכיות זכרונות ושופרות שהוא סוד הג׳ קוים ימין‬
‫ושמאל ואמצע‪ ,‬כי ע״י התק״ש סליקת אמא עלאה בג׳‬
‫קוים ימין ושמאל ועמודא דאמצעיחא סוד מוחא ולבא‬
‫וגופא‪ ,‬בסוד עלה אלקים בחרועה‪ ,‬ושופר הוא כלול‬
‫כל הג׳ קוים עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש‬
‫שהענץ שאומרים בר״ה בחק״ש פסוקי חנ״ך‪ ,‬הוא‬
‫מחאחד עם הענין שחוקעץ בר״ה חקיעה שברים חרועה‪,‬‬
‫לפמש״ל דתקיעה הוא סוד הנשמה שהוא סוד השפעח‬
‫המוחין שמשפעח אמא עלאה‪ ,‬ושברים הוא סוד נפש‬
‫המלכוח‪ ,‬ותרועה הוא ת״ח שהוא דעח דכליל חרוויהו‪,‬‬
‫ויחפן דמה״ט אומרים פסוקי חנ״ך‪ ,‬שמ״י התקיעה‬
‫נתעורר פח הנביאים ע״כ אומרים פסוקי נביאים‪ ,‬כי‬
‫נבואה נובע מנו״ה ח״א‪ ,‬כיון שנחעורר כח דאמא‬
‫עלאה בחק״ש שממנה נבנו אירוח נו״ה בסוד ימבינה‬

‫הם‬
‫רנז‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ״ט ע׳׳א[‬ ‫הקוני‬
‫כ ב ד וטחול‪ ,‬דא סמא״ל ונח״ש‪ .‬כבד אשא סומקא‪ .‬מרה אשא ירוקא‪ .‬טחול אשא אוכמא‪.‬‬
‫יותרת כלילא דכולהו‪.‬‬
‫כ ב ד וטחול‪ ,‬סמא״ל ונחש‪ .‬כבד‪ ,‬אל אחר‪ .‬מרה‪ ,‬סם חמות דיליה‪ .‬וטחול ונחש נוקבא דיליה‪.‬‬
‫חלב טמא‪ .‬ומרה‪ ,‬איהו חרבא דמלאך חמות‪ .‬כד״א )שם !‪ 0‬ואחריתא מרה כלענה‪ .‬חדה‬
‫כחרב פיות‪.‬‬
‫)כבר וטו*ל‬ ‫דאיהי סם חיים )איתמיאת ואי( דאיהי נשמתא‪ .‬טמא אתעברא מן עלמא‪.‬‬ ‫ובאורייתא‬
‫דא סטא׳׳ל ונחש דאינהו אל אתר(‪.‬‬

‫דאיהו אל אחר‪ .‬בתרועה דאיהו רוחא‪ .‬מתעברא מן עלמא‪.‬‬ ‫וכבד‬

‫דהוא נחש‪ .‬בשברים דאיהו נפש‪ .‬מתעברא מן עלמא‪.‬‬ ‫טחול‬
‫מרה‬
‫כאד לחי ראי‬
‫שבו עיי״ש ומרח איחו חרבא דמח״מ עי׳ להלן‬ ‫הס משק זו״נ לקליפ׳ סמא״ל ונחש‪ ,‬וכמ״ש רבינו)בע״ח‬
‫)דף ג״ב ע״ב( מג״ל למרה איהו חרבא למה״מ‪ ,‬לכתיב‬ ‫פ״ה משער ק״נ( בביאור הענין‪ ,‬ומרה שהוא אשא ירוקא‬
‫ואתריתה מרה כלעגה‪ ,‬ועיין )בזהר פ׳ פגחש דף רל״א‬ ‫הוא משכן הלילי״ח נוקבא הב׳ דסמא״ל וכמ״ש‬
‫ע״ב( שהגוקבא דםמא״ל שגאמר בה ואחריתה מרה‬ ‫)ברע״מ שם רכ״ז ע״ב(‪ ,‬ונכללים כנם ביוחרח הכבל‬
‫כלענה‪ ,‬היא סיל הטיפין ממרין של המה״מ לכל מרעין‬ ‫שהוא היסוד דקליפה כמ״ש )בזהר שם דף רל״א ע״ב(‬
‫ומוחין תליין בה ואיהי תליא בכבל‪ ,‬ובההוא יומא לר׳׳ה‬ ‫דיותיח הכבד היא אשה זונה דבה חליי כל שאר‬
‫משטטא בעלמא למכגש כל חובי עלמא וכי׳ וכלין כל‬ ‫הקליפית‪ ,‬דבההוא יומא דמיה משטטא בעלמא למכנש‬
‫ישראל בעאקו‪ ,‬ונטלין שופר לאתערא ביה תקיעה שברים‬ ‫כל חובי דעלמא‪ ,‬ואז כל אברים דשכינחח הס בעאקו‪,‬‬
‫תרועה עיי״ש‪ ,‬ולזה מפרש הכא איך מבטלין כמ הג׳‬ ‫וכדין לטלין ישראל שופר לאתערא ביה חקיעה ושברים‬
‫קליפות ע״י תש׳׳ת ובאורייתא דאיחו םם חיים‬ ‫תרועה עיי״ש‪ ,‬והיינו שע״י השופר שהוא יסוד דקדושה‬
‫דאיהו נשמתא טמא אתעברא מן עלמא עיץ‬ ‫מתגברים על היסוד דקליפה שהיא ייתרת הכבד וכאמור‬
‫כבד אל אחר‪ .‬היינו כמש״ל )תיקון י״ג דף כ״ט עי׳ב(‬
‫)בקה״י ערך לילית אות ה׳( שכתב שהענין מ״ש בזהר‬
‫דסמא״ל נקרא אל אחר דחמן יסודיה ועיקריה עיי״ש‬
‫רלילי׳׳ח הורגח אח היללים‪ ,‬הוא עגין אחר עם משחז״ל‬
‫ובביאורנו שם‪ ,‬ועיין )בע״ח פ״ב משער הקליפוח( בסוד‬
‫רבעון ביטול חורה בניו של אלם מחי״ם‪ ,‬כי ע״י החורה‬
‫אל אחר אסחרס‪ ,‬דהדכר דקליפה נקרא אל אחר עיי״ש‬
‫מבטלין קליפח לילי״ח עיי״ש‪ ,‬והיינו שהקליפה הג״ל‬
‫טרח סם המות דיליה היינו כי לילי״ח נוקבא הב׳‬
‫היא שורש המו״ח וסם המריח שנאמר בה רגליה יורלת‬
‫דסמא״ל נקראת סם המוח‪ ,‬וכמש״ל )חיקון ח׳ דף כ״ד‬
‫מו״ח‪ ,‬ומבטלין אוחה ע״י החורה שהוא סמא לחיי‪,‬‬
‫ע״א( בסוד וחפרה הלבנה ובושה החמה‪ ,‬שהלילי״ת‬
‫וכמ״ש בש״ס )יומא דף ע״ג ע״ב‪ ,‬ובקדושין דף ל׳ ע״ב‬
‫שהיא הנוקבא הב׳ דסמא״ל נקראח חמה והיא סם‬
‫ובשאר לוכחי( רהחורה הוא סם חיים עיי״ש‪ ,‬ומבואר‬
‫המיח דיליה‪ ,‬וביאור הענץ נראה עפמש״ל )חיקון כ״ה‬
‫שע״י כח החורה שהוא סס חיים מבסלין להקליפה שהיא‬ ‫דף ע׳ ע״א( דסוד סירכא של ריאה היא בחי׳ נוקבא‬
‫סם המוח ואחעברא מן העולם‪ ,‬ומ״ש ראיהי נשמחא‪,‬‬ ‫דסמא״ל שהוא נוטריקון ס״מ ממח א״ל אח״ר‪ ,‬היינו‬
‫להלן קא מפרש לה משמה היינו חקימה כמש״ל רחקיעה‬ ‫כי המרה הוא ס״מ המוח שלו שהוא ענין הסירכא‪,‬‬
‫הוא בכמ הנשמה‪ ,‬ומוסיף כאן לבהחעוררח כח הנשמה‬ ‫שכשהוא בא להרוג הוא הורג ע״י נוקבא דיליה שנאמר‬
‫שהוא סול החיי״ם וכמ״ש ויפח באפיו נשמח חיי״ם‪,‬‬ ‫עליה רגליה יורדח מוח‪ ,‬דבכל אחר דאסחמך קטילח‬
‫נחגלה כח החורה שנקראח סם חיי״ם ונחבסל כח‬ ‫פיי״ש• חלב טמא‪ .‬עי׳ בדברי רבינו )בע״ח פרק ה׳‬
‫המרה שהיא שורש המוח וכאמור‪ .‬וכבד דאיחו אל‬ ‫משער ק״נ( שכחב בסוד חלב טהור וחלב טמא‪ ,‬דממראה‬
‫אחר ב ת ת ע ה דאיחו רוחא טתעברא טן עלטא‬ ‫מחניו ולמטה יש שם טרד‪ ,‬דמלב טהור הוא טוב‪ ,‬וחלב‬
‫היינו כי ז״א לקליפה נקרא אל אחר‪ ,‬כמ״ש )בע״ח‬ ‫טמא הוא רע‪ ,‬סול נוקבא לקליפוח גגה עיי״ש‪ ,‬יאמר‬
‫פ״ב משער הקליפ׳(‪ ,‬ולזה אמר שע׳׳י החמעה שהוא‬ ‫הכא למחול הוא בחי׳ נחש שהוא מקום אחחח החצונים‬
‫בחי׳ רוח שהוא סול ז״א לקלושה שנקרא ח״ח‪ ,‬כמ״ש‬ ‫מ ס מ א רוע דקלי׳ נוגה‪ ,‬וכמ״ש רבימ )בפ״ח פ״א‬
‫)בפרע״ח פי״ב משער הק״ש( מבטלין הכח של הכבל‬ ‫משער החשמל( דסוד מנץ נחש הוא הנוקבא דק״נ שיש‬
‫שהוא ז״א לקליפה כנ״ל‪ .‬טחול דאיחו נחש בשברים‬ ‫בה ממר‪ ,‬והטחול הוא מםטרא דחלב טמא שהוא הרע‬
‫דאיחו נפש מתעברא מן עלטא היינו שהנחש שהוא‬
‫בחי׳‬
 ‫‪1‬‬
‫*‬ ‫!‬

‫מ ר ה דהוא סם המות‪ .‬בתקיעה מתעברא מן עלמא‪.‬‬

‫ז כ א ה איהו‪ ,‬דכליל נשמתא ורוחא עם נפשא‪ .‬בקלא דאורייתא‪ .‬דבאורייתא אתתקפון‪ .‬דכל‬
‫מאן דלא אתעסק באורייתא‪ ,‬חליש נשמתיה רוחיה ונפשיה עילא ותתא‪.‬‬
‫ו י ו ת ר ת הכבד‪ ,‬איהי זונה‪ .‬שיורין איהי‪ ,‬לכל אלהים אחרים מתתקפא‪ .‬ואמאי אתקריאת‬
‫יותרת הכבד‪ .‬אלא בתר דעביד נאופא עם כולהו‪ ,‬יהיבת שיורין לבעלה‪ .‬ועלה אתמר‬
‫<ש‪ 0 0‬כי בעד אשד‪ .‬זונה עד ככר לחם‪ .‬דאיהי אתחממת מכבד‪.‬‬
‫ו ט ח ו ל !י מ‪-‬ט ע‪ -‬איהו שחוק הכסיל‪ .‬ועליה אתמר אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל‬ ‫ב[‬ ‫ף‬

‫תתגרה בו‪ .‬בגין דאיחו שאול תחתית‪ .‬דאתמר ביה צדיק ממנו בולע אבל צדיק גמור‬
‫אינו בולע‪ .‬כבד כועס וקטיל‪.‬‬
‫לב‬

‫האר לחי ראי‬

‫רף רנ״א פ״ב(‪ ,‬ופיין )בשפר הפסוקים במ׳ הליקופיס‬
‫משלי ז׳( שמפרש הדברים‪ ,‬ח״ל פי׳ כשאינה יכולה‬
‫נפחוח לבני אלם שיזנו פמה‪ ,‬הולכח פם בפלה ליקח‬
‫כח ממנו לחזור ונזנוח באוחו הכח שמקבלח ממנו עם‬
‫בני אלם פכ״ל‪ .‬ועלח א ת מ ר כי כעד אשח זונה עד‬
‫ככר לחם‪ .‬ר״ל כי היא כמו אשה זוגה שמחלקח נכסי‬
‫בפלה לאחרים שיזנו פמה‪ ,‬והמוחר שמשיירח אוכלח פס‬
‫בפלה‪ .‬דאיחי א ת ח מ מ ת מכבד‪ .‬ר״ל דאיהי דוגמח‬
‫האשה זונה שמחלקח נכסי בפלה לאחרים מ״ל‪ ,‬כן היא‬
‫מחחממח מכבד בפלה ולוקחת הכח ממנו וגוחנת זה‬
‫הכח לזנאיס אחרים ומהול איהו שהוק הכסיל‪ .‬הוא‬
‫מימרא בגמ׳ )ברכוח דף ס״א פ״ב( פחול שוחק‪ ,‬ופיין‬
‫)ברפ״מ פ׳ פנחס דף רל״ב פ״ב( פחול שוחק ואיהו‬
‫שחוק הכסיל‪ ,‬ובג״ד אוקמוהו רבנן דמחני׳ אוי לו למי‬
‫שהשפה משחקת לו פיי״ש‪ ,‬ודרש לה הכא פל קליפת‬
‫הנוקבא דסמא״ל שהיא הפחול מ״ל‪ ,‬שהיא מראיח‬
‫פנים שוחק״ח לפוברי פבירה שהשפה משחק״ח להם‪.‬‬
‫ועלח אתמר‪ .‬בש״ס )ברכוח דף ז׳ פ״ב( • כנין דאיחי‬
‫שאול תחתית‪ .‬פי׳ כי בש״ס )שם( אמר כבלפ רשפ‬
‫צדיק ממנו‪ ,‬דהרשפ שהשפה משחקח לו טלפ אח הצדיק‬
‫ממנו‪ ,‬אבל צדק גמור אמו בולפ פיי״ש‪ ,‬ומפרש הכא‬
‫להמשך הדרוש דהרשפ שהשפה משחקח לו שהוא‬
‫הקליפה הזונה מ״ל הוא בחי׳ שאול וכמ״ש )גקה״י‬
‫פרך שאולה( בסוד ישובו רשפים לשאולה‪ ,‬דשאול הוא‬
‫מקום מרגופ של לילי״ח פיי״ש‪ ,‬והדברים מחאחדין פס‬
‫מש״ל )בפרך שאול( בשם ) מ ה ר פקודי דף רס״ו(‬
‫דפונש פגם בריח הוא בהיכל הז׳ דמומאה שנקרא שאול‬
‫פיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא שהקליפה הנזכרח שהוא השאו״ל‬
‫הוא בול! רק צדק שאינו גמור‪ ,‬אבל צדיק גשר שהוא‬
‫נופר ברית‪ ,‬הוא יכול להתגבר פליה ואץ בימלמה‬
‫לפתותו ח״ו‪ :‬ככד כועס וקטיל‪ .‬בזה הוא מפרש דבריו‬
‫שאמר דהמחול שהיא לילי״ת נוקבא דסמא״ל היא ©‪taw‬‬
‫את‬
‫בחי׳ נפש שהיא הנוקבא לקציפה מחבפנח פ״י שברים‪,‬‬
‫שהוא בסול נפש וגוקבא לקדושה כנ״ל מרח דחוא‬
‫םם המות כתקיעח םתעברא מן עלמא הוא חיזי‬
‫נפרש בזה חחלת דבריו שאמר ובאורייחא לאיהו נשמחה‬
‫פמא אחפברא מן פלמא‪ ,‬ואמר לבכח נשמחא‪ ,‬היינו‬
‫שפ״י סור החקיפה שפ״י נחפורר כה הנשמה ונחחזק‬
‫כח החיים שהוא בחי׳ הנשמה נחבפל כח המרה שהוא‬
‫סס המיח כנ״ל‪ .‬זכאה איהו דכליל וכו׳‪ .‬שפ״י לימוד‬
‫החורה נזונין הנר״נ דאדס‪ ,‬וכמש״ל )תיקון ו׳ דף כ״ב‬
‫פ״א( דהחורה הוא מזונא של נר״נ‪ ,‬ופיין ׳)במ״ח פ״ג‬
‫משפר ציור הפולמוח( דהחורה הוא מזון הנר״נ‪ .‬ואמר‪:‬‬
‫דכליל נשםתא ורוחא עס נפשא כקלא דאורייתא‪.‬‬
‫היינו כמ״ש )בזהר פ׳ יחרו דף פ״ז פ״א( קלא דא‬
‫נשמחא פיי״ש‪ ,‬ולזה אמר שמי שלומד חורה בקול הוא‬
‫נוחן פח וחפצומוח בנשמחיה‪ ,‬ובנשמה נכלל גס רוחו‬
‫ונפשו דכאורייתא אתתקפין‪ .‬פי׳ שמי שלומד חירה‬
‫בקול היא מחזיק נר״נ שלו דלפילא וחחא‪ ,‬כי הנר״נ שיש‬
‫לכל אדם לחחא בגוף שלו נשרשו למפלה בנר״נ דלפילא‬
‫שנחצבו משם ויותרת חכבד וכו׳‪ .‬פחה היא מפרש‬
‫מש״ל דיוחרח הכבד בחי׳ יסוד דקליפ׳ דכליל הג׳ קליפוח‬
‫כבד פחול ומרה‪ .‬איהי זונה פיין )במאורי אור(‬
‫שמפרש הדברים בזה‪ ,‬וז״ל זונה נקראח ליליח הנוגה‪,‬‬
‫כי הניחה הקדושה ויצאה לקליפה ודבקה בהם והיחס‬
‫כמוחס‪ ,‬ולק חרגוס זונה נפקח ברא‪ ,‬כי יצאה מן‬
‫הקדושה להדבק גאלהיס אחרים פכ״ל‪ .‬שיורין איהי‬
‫לכל אלהים אחרים מתתקפא‪ .‬פי׳ שנפשיח שיור‬
‫ומפל לכל אלהים אחרים‪ ,‬ונותנת כח ותוקף להם בחמח‬
‫נצוצין הקדושים שמשקפח בקליפה בפוה״ר‪ :‬יחיבת‬
‫שיורין לבעלה‪ .‬היינו כי בפלה שהוא סמא״ל נקרא‬
‫כב״ד כמש״ל‪ ,‬ופ״כ נקראח יוחר״ח הכב״ד‪ ,‬שנוחנח‬
‫נהכב״ד שהוא בפלה רק המוחר‪ ,‬וכמש״ל )תיקון י״ג‬
‫דף כ״פ פ״ב( פיי״ש‪ ,‬ובביאורנו שם‪) ,‬וגזהר פ׳ פנחס‬
‫ועט‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד יעשרץ ]דף מ״ס ע״ב[‬ ‫הקוני‬
‫ל ב מבין‪ .‬לב יודע‪ .‬לב תאה‪ .‬לב איהו שכינתא‪ .‬דלא נטלא אלא דמא צח‪ .‬דאיהי קרבנא‬
‫דצלותא‪ .‬נקיה בלי חובין ובלי פסולת‪ .‬וקריבת לגבי בעלה שופרא דכלא‪.‬‬
‫(‬ ‫)סחיל( <ס״ כבו‬
‫א‬ ‫א ב ל יותרת הכבד לא יהיבת לבעלה אלא שיורין ופסולת‪ .‬ומאי ניהו בעלה‪,‬‬
‫אל אחר‪ .‬ומאלץ שיורין ת ט י ל מינה‪ .‬אתעביד דם טחול חשוך ואוכמא‪.‬‬
‫ה ו א נחש רמאי‪ .‬דפתי לחוה‪ .‬דאיהי לבא‪ .‬וגרים לה מותא‪ .‬והא תרי בתי לבא אנמ‪ .‬למאן פתי‬
‫מינייהו‬

‫כאד לחי דאי‬

‫אח האדם להורידו לשאול‪ ,‬ומפרש דרך אגב עפ״ז דברי א׳( למה ני רוב זבחיכם וגו׳ רחצו הזכי ונו׳ חללי הרע‬
‫הגמ׳ )ברכוח דף ס״א( כבד כועס וטחול שוחק‪ ,‬והייני וגו׳‪ ,‬והנה עיקר החשובה הוא בלב‪ ,‬וכמ״ש בש״ס )ר׳׳ה‬
‫כי בבד וטחול הס זד׳נ דקליפה‪ ,‬ומבואר )בע״ח פ״ה דף י״ז ע״ב( בפסוק ולבבו יבין ושב ורפא לו‪ ,‬ועי׳ בש״ס‬
‫משער ק״נ( דסמא״ל ולילי״ח שניהם לדבר אחד מחטוניס )חעניח דף ט״ו ע״א( ובקבלה הוא אומר קרעו לבבכם‬
‫שהם מפחים אח האדם לעבירה‪ ,‬ושניהם פחו לאדה׳ד וגו׳‪) ,‬ובירושלמי חעניח פ״ב ה״א( קרעו לבבכם ואנ‬
‫ומוה‪ ,‬והיינו שסמא״ל שהוא סוד הכבד הוא מפחה אח בגליכס ישובו אל ה׳ אלקיכס‪ ,‬אריב״ל אס קרעחס‬
‫האדם כדי להורגו והוא כועס וקטיל ליה בחרבא דמה״מ‪ ,‬לבבכם בחשובה‪ ,‬ומבואר שאין חפלח האלם מחקבלח‬
‫וכמש״ל כי סמא״ל הוא המה״מ‪ ,‬והלילי״ח נוקבא דיליה אלא אס עשה חשובה מעומק הלב‪ ,‬ואז נחשב חפלחו‬
‫שהיא סיד הטחול שהוא שוחקח היא מפחה אח האדם כאלו הקריב קרבן וזרק הלם ע״ג המזבח כנ״ל‪ ,‬וכמ״ש‬
‫בש״ס )םנהררין דף נ״ג ע״ב( כל הזובח אח יצרו ושב‬ ‫כדי להורידו לשאול וכאמור לב מבין לב יודע לב‬
‫רואח לאחר שפי׳ עד עחה פרטוח האברים הפנימיפ‪ ,‬ומחורה כאלו הקריב כל הקרבנוח‪ ,‬ולא עול אלא שאין‬
‫ומפרש טחול ויוחרח הכבד‪ ,‬שהם מעשה נוקבא בישא חפלחו גמאסח שנאמר לב נשבר ונלכה אלקיס לא חבזה‬
‫שהיא מזנה חחח בעלה ומפחח בנ״א לזנוח עמה‪ ,‬עיי״ש‪ ,‬והיינו כי מי ששב בכל לבו קולס החפלה שאז‬
‫באומרה שאין בעלה מבין ויודע ורואה‪ ,‬ולזה מפרש נחלבן ונחמד הלם שבחוך הלב‪ ,‬אז התפלה היא בחי׳‬
‫זריקח הרס של הקרגן בלא חובץ ובלא פסולח‪ ,‬ואז‬
‫להמשך הדרוש אשר לא כן היא הלב שהוא מסטרא‬
‫נחקבל הקרבן לריח נחוח אשה לה׳ וקריבח המלכוח‬
‫דקדושה שהוא מרמז לשכינחא קדישא מטרוניחא דמלכא‪,‬‬
‫לקב״ה בעלה דמטרוניחא כנ״ל‪ :‬אלא שיורץ ופסולת‬
‫שכנ חפצה וענינה הוא רק לגבי בעלה קב״ה ולא יודעח‬
‫היינו יוחרח הכבל הנ״ל שמבואר )בזהר פ׳ פנחס דף‬
‫איש אחר‪ ,‬בחשבה חמי־ כי אס חזנה ח״ו יראה ויבין‬
‫רל״א( ליוחרח כבל הוא הקליפה נוקבא רסמא״ל‪,‬‬
‫וידע בעלה הכל כי אין נסחר מנגד עיניו‪ ,‬ע״כ היא שהיא משטטא בעלמא בר״ה למכנש כל חובי עלמא‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר ריוחרח הכבד הוא העביוח והפםולח‬ ‫מתיחדח חמיד רק בבעלה ולא הלכה אחר זרים ח״ו‬
‫של הכבד‪ ,‬שהוא החטאים ועונוח ביח ישראל שהיא‬ ‫פ׳‬ ‫דלא נמלא אלא דמא צח וכו׳ היינו כמ״ש )בזהר‬
‫מכנשח להביאם לבעלה סמא״ל שיהא בילו לקטרג בהם‬ ‫עיי״ש‪,‬‬ ‫פנחס דף רכ״ד ע״ב( לב איהו זכיך מכל האברים‬
‫על ישראל כנ״ל• ומאי ניחו כעלח כבד אל אחר‬ ‫שבהלב‬ ‫ואמר הכא כי הלב הוא זכיך מפולהו‪ ,‬משוס‬
‫כצ״ל‪ ,‬יהיינו סמא׳׳ל שנקרא אל אחר כמש״ל• ומאלץ‬ ‫המזבח‪,‬‬ ‫נחברר הדס שיהא ראוי להקרימ על גבי‬
‫שיורין וכד‪ .‬ר״ל מצד שמעשה ידיה שהיא יהבח לבעלה‬ ‫זריקת‬ ‫במקום‬ ‫והיינו סוד החפלה מעומק הלב שהוא‬
‫הס הסיגים ופגמים של ישראל שעי״ז נמשך הקטרוג‬ ‫הגמור‪,‬‬ ‫היחוד‬ ‫הדס על גבי המזבח‪ ,‬שעל ידו נעשה‬
‫כי הלב הוא סוד השכינחא דקריבח לגבי בעלה למעלה‪ ,‬מצד זה נחמלאה הנוקבא דיליה דינים קשים‪,‬‬
‫ומחיחדח עמו ע״י החפלה‪ ,‬וכמש״ל )דף מ״ה ע״א ומה שהיתה מחחלה טחול שוחק ומראה פנים שוחקיח'‬
‫ובשאר דוכחי( בסוד אם חשכבון בין שפחיס‪ ,‬דשכינחא לעוברי עבירה לאמר שלום יהיה לי כי בשרירוח לב•‬
‫איהי קדמא דקב״ה בחפלה‪ ,‬ובג״ד חיקנו צלוחא בקרמא אלך והשעה משחקה להם‪ ,‬נהפכה לדינים קשים ומראת‬
‫עיי״ש ובביאורינו שס‪ ,‬ומפרש הכא להמשך הדריש עוצב ומביאה אף לעולם ר״ל חוא נחש רמאי דפתי‬
‫דחפלה היא בחי׳ זריקת דם הקרק לריח ניחוח לה׳‪ ,‬לחוה‪ .‬היינו הנוקבא לקלי׳ נונה‪ ,‬כמ״ש )בע״ח פ״ב‬
‫שהיא חפלה מעומק הלב ששם נחברר הדם מכל סיגי משער ק״ג( דהנחש שהוא הנוקבא לק״נ היחה מפחה‬
‫פםולח‪ ,‬בסוד בכל לבי דרשחיך‪ :‬בלא חזבין ובלא למה עיי״ש‪ :‬דאיהי לבא‪ .‬היינו כמש״ל)חיקון ס״ר דף‬
‫פסולת‪ .‬הייני כי מי שאינו שב בחשובה קודם התפלה‪ ,‬צ״ה ע״ב( דמובה דחוה חליא בשכינתא עיי״ש‪ ,‬הייני‬
‫אץ התפלה רצויה לפניו יחב״ש‪ ,‬וכמ״ש הנביא )ישעי׳ כי חוה היה שורשה בסיד שכינתא נוקבא ח״א‪ ,‬וכמ״ש‬

‫תינו‬
 ‫הזהר‬ ‫ע״ב[‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ״מ‬ ‫הקוני*‬ ‫‪D1‬‬

‫מינייהו‪ .‬אלא ההוא דשמאלא‪ .‬דאתמר ביה)קהלת י( לב כםיל לשמאלו‪ .‬ועליה אתמר )שם ז>‬
‫ומוצא אני מר ממזת את האשה‪.‬‬
‫ל ב חכם לימינו‪ .‬דא אשת חיל עטרת בעלה‪ .‬עלה אתמר מצא אשה מצא טוב‪ .‬דאיהי יצר‬
‫הטוב‪ .‬מזליה דבר נש‪ .‬עלה אתמר )יומקאל מל( להניח ברכה אל ביתך‪ .‬ברכת י״י היא‬
‫תעשיר‪ .‬ועלה אתמר <קד‪.‬לת ס( ראה חיים עם אשה אשר אהבת‪.‬‬
‫בדיזקנא דשכינתא תתאה‪ .‬כלילא מעשר‪ .‬ואיהי נר מצוה‪ .‬ורוחא דנשיב בה ת״ת‬ ‫איהי‬
‫ישראל‬

‫כאד לחי ראי‬

‫לב חכם לימינו ואינו פוגם בבריתו שנאמר עליו מצא‬
‫אשה מצא טוב ואינו נוטה לשמאל ת״ו בבתי׳ מר ממות‬
‫את האשה כנ״ל‪ ,‬אז הוא אחוז במזלא שהיא השכינה‬
‫הקרושה שפחה טבא שממנה מקור חיים כנ״ל עלה‬
‫אתםר לחניח ברבה אל ביתך כי ביח זה אשה‪ ,‬ומי‬
‫שזוכה לאשה טובה מסטרא ליצ״ט שבימין‪ ,‬אז השכינה‬
‫שירה בה וברכח ה׳ בביחו‪ ,‬וכמש״ל )דף נ״ט ע״א(‬
‫לברכה הוא מסטרא רימינא עיי״ש ברבת ח׳ חיא‬
‫תעשיר מש״ס )יומא דף ע״א ע״א( אורך ימים ושנות‬
‫חיים ושלום יוסיפו לך‪ ,‬וכי יש שנים של חיים ושנים‬
‫שאינם של חיים‪ ,‬אר״א הרי שהיה עני בילרוחו ונעשה‬
‫עשיר לעח זקנחו רומה לו כאלו עכשיו נעשה חי מחוך‬
‫מיחה עיי״ש וזה הוא המשך הדברים כאן שאמר עלה‬
‫אחמר להניח ברכה אל ביחך‪ ,‬ומפרש כי האשה שהיא‬
‫מסערא דימינא שהיא ממשכח חיים כנ״ל שנאמר בה‬
‫להניח ברכה אל גיחך‪ ,‬איזה ברכה אמר‪ ,‬היינו זה‬
‫שנאמר בה ברכח ה׳ היא חעשיר‪ ,‬שע״י העושר הוא‬
‫בבחי׳ חיים וכאמור‪ :‬ועלה אתמר ראח חיים עמ‬
‫אשה אשר א ה ב ת היינו שנמשך לו עשירוח ע״י שהוא‬
‫בחי׳ החיים השוב כנ״ל איהי בדיוקנא דשכינתא‬
‫ת ת א ה כלילא מעשר‪ .‬ע״ל )סוף חיקון ס״ה דף צ״ו‬
‫ע״ב( ח״ח אדה״ר בדיוקנא דיקו״ק ובדיוקנא די״ס‬
‫אחברי דאינון יו״ד ק״א וא״ו ק״א‪ ,‬ומסערא דיו״ד ק״א‬
‫וא״ו ק״א חוה אחקרי אדם‪ ,‬ובכל מה דהוה בדיוקניה‬
‫לקה עיי״ש‪ ,‬וביאור הדברים הוא עפמ״ש רטנו )בע״ח‬
‫פ״ג משער החיקון( דחוה בח זוגיה דאדם היא מקבא‬
‫דז״א‪ ,‬כי אד״ס שהוא סוד ז״א גימ׳ מ״ה יו״ד ק״א וא״ו‬
‫ק״א‪ ,‬וחו״ה גימ׳ י״מ מילוי דשם מ״ה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר‬
‫דאדה״ר שהוא שם מ״ה גינד אד״ס הוא כלול בחוכו‬
‫גס חו״ה‪ ,‬כי השם מ״ה שהוא אד״ס בלא המילוי שהוא‬
‫מספר חו״ה הוא רק יקו״ק‪ ,‬ובצירוף חר׳ה שהיא סוד‬
‫המילוי מספר י״ט הוא בגימ׳ אר״ם‪ ,‬שהוא סוד י׳‬
‫אוחיופ יו״ד ק״א וא״ו ק״א שהוא קומה דיליה י״ם‪,‬‬
‫וממילא כשחעאה חו״ה ונעשה פגם בהמילוי דשם מ״ה‪,‬‬
‫נפגם כל השיעור קומה ח״א‪ ,‬ולזה אמר גם כאן להמשך‬
‫רע וגף‪ ,‬נכרח הכחל לי מאח העליונה ונפסק החיוח‬
‫הדרוש ח ה הוא פירוש הפסוק ראה חיים עם האשה‬
‫אשר‬
‫רבינו )גע״ח פ״ג משער החיקון וכשאר דוכחי( עיי״ש‪,‬‬
‫והיינו הלב‪ ,‬וכמ״ש רביכו )בנק״ח פ׳ וירא( דהשכינה‬
‫הקדושה מלכוח נוקבא ח״א נקראח לב עיי״ש‪ :‬והא תרי‬
‫בתי לבא אינון וכף‪ .‬ר״ל כי הלא כל כנס״י היו נכללים‬
‫בבחי׳ הלב שנפגם בפחוי דחוה‪ ,‬והלא בכנס״י יש צדיקים‬
‫ורשעים שהם חרי חללי דלבא דימינא ושמאלא‪ ,‬וכי ס״ד‬
‫שגס נהצדיקיס יש לה כח לפחוח ח״ו‪ .‬לב כסיל‬
‫לשמאלו‪ .‬היינו במ״ש רבינו )בע״ח פ״ד משער אבי״ע(‬
‫ח״ל ובזה חבין ענין לב חכם לימינו וצב כסיל לשמאלו‪,‬‬
‫כי הלב יש לו ב׳ חללים‪ ,‬ומלאך היצ״ע מחלבש בחלל ימין‬
‫ומשם מחפשס בכל הגוף בפנים‪ ,‬ומלאך היצה״ר הבא‬
‫מן הגבורוח בחלל שמאל וכף עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫שהיא אינה יכולה לפתות רק כאותן הכסילים שנושים‬
‫תמיד לצד שמאל שנאמר בהם לב כסיל לשמאלו‪ ,‬ששם‬
‫משכן היצה״ר כנ״ל ועליה אתמר ומוצא אני מר‬
‫ממות א ת תאשה עש״ס )ברטח דף ח׳ ע״א( במערבא‬
‫אמרי מצא או מוצא‪ ,‬דבחשה שובה נאמר מצא אשה מצא‬
‫שוב‪ ,‬ובאשה רעה נאמר מוצא אני מר ממוח אח האשה‬
‫עיי״ש‪ ,‬ופנימיוח הענין מפרש רבינו )בע״ח שם( כי‬
‫היצ״ס שהוא בימין שהוא קו החסד גורס חיים לאדם‪,‬‬
‫והיצה״ר שהוא בשמאל שהוא קו הגטרוח גורס מיחה‬
‫לאדם‪ ,‬וזה ענין זכה נעשה לו עזר לא זכה כנגדו‪ ,‬שהיא‬
‫שפחה עבא‪ ,‬ושפחא נישא‪ ,‬אס הולך בעצח היצ״ע שהוא‬
‫בימין נעשיח לו שפחה מבא שמביאה לו חיים‪ ,‬ואס לא‬
‫זכה ונועה לשמאל נעשיח לו שפחה נישא שמביאה לו‬
‫המיתה עיי״ש ראיה ו יצ״ט‪ .‬ע״ל )תיקון ס״ה דף‬
‫צ״ו ע״א( דאדה״ר ט נשין הו״ל חד יצ״ט וחד יצה״ר‪,‬‬
‫שהאשה דיצה״ר היא עצם מעצמי גבורוח קשוח‪ ,‬והאשה‬
‫דיצ״ט היא בשר מבשרי חסדים טובים עיי״ש‪ :‬מזליה‬
‫דבר נש עיץ בדברי רטנו )בליקוטי הש״ס ברטח דף‬
‫ה׳ ע״ב בד״ה אל יהרהר( שכחב בסוד פני ה׳ בעושי‬
‫רע להכריח מאח זכרם‪ ,‬כי עיקר הגמל של אדם שממנו‬
‫נמשך לו חיים‪ ,‬היא ממה שיש לו שם בהמלטח‪ ,‬אמנם‬
‫הפיגמים ביסוד צדיק והוא בבחי׳ ויהי ער בטר יהודה‬
‫ש‬
‫שלו עיי״ש‪ ,‬חה הוא ביאור הדברים כאן כי מי שהוא‬
 ‫רסא‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ״ע ע״ג[‬ ‫הקוני‬
‫ישראל איהו בכנפי ריאה‪ .‬ודא איהו ותורה אור דנהיר בה‪ ,‬דא שכינתא עלאה נשמת‬
‫חיים‪ .‬דנחתא מן מוחא לאנהרא לון בלבא‪.‬‬
‫מאי נ״ר »«( נפשא ורוחא‪ .‬ת פ ש א איהי פתילה )נ״א על שם דאיהו שותפא דגופא(‪ .‬רוחא‪,‬‬
‫דא זיתא‪ .‬נשמתא <מ*לי & נד י״י נשמת אדם‪) .‬אדם דאיהו אור נר נהיר ביה אורייתא‬
‫דבכתב‪ .‬ונשמתא דאיהי נר גהיר בה מנוה‪ .‬ובזמנא דלא נהירין בה אור ונר‪ .‬אתמר בנשמתא‬
‫אל תראוני עב( שאני שחרחרת‪ .‬ואתמר באדם)ישלה נ( אלביש שמים קדרות(‪.‬‬ ‫)‬ ‫‪W‬‬

‫ומאי‬

‫כאד לחי ראי‬

‫להיות ‪33‬חי׳ הלב מנין עיי״ש‪ ,‬וזה הוא גיאור הדמ־יס‬
‫כאן שאמר דסוד הרוח דנשיג ללבא דרך הקנה בכנפי‬
‫ריאה‪ ,‬הוא אורוח הנינה שנמשך ק מוח החכמה לחוכה‬
‫להיוח כסוד הנג מכין חכמח החורה נ ש מ ת חיים‬
‫וכו׳ כ״כ גס )כזהר גראשיח דף כ״ז ע״א( ויפח באפיו‬
‫נשמח חיים דא שכינחא עלאה‪ ,‬והיינו כי הנשמוח הס‬
‫מנינה‪ ,‬וכד״ש )כמק״מ פ׳ ׳חיי שרה דף ק״ל ע״‪(3‬‬
‫עיי״ש דנחתא מן מוחא אל הלכ שהוא המלכוח‬
‫דרך הקנה כנ״ל‪ ,‬ור״ל דלהכי נקרא הנשמה נשמח חיים‪,‬‬
‫כי היא נחצנ מן המוח חכמה שנמוח כינה‪ ,‬וחו״נ‬
‫נקראים חיים‪ ,‬וכמ״ש רנינו )כפרע״ח פ״ה משער‬
‫הציציח‪ ,‬וגפ״ה משער חפלח ר״ה( עיי״ש‪ ,‬ומקור משכנס‬
‫הוא במוח שממנו מקור החיים‪ ,‬וכמ״ש רגינו )שם פי״ז‬
‫משער הק״ש( דחיוח האדם הם המוחין‪ ,‬פיי״ש )וכע״ח‬
‫פ״ע משער הנסירה(‪ ,‬וכמש״ל )בעמוד הקדום( באורך‬
‫אדם דאיהו אור נר נהיר ביה אורייתא דבכתב‬
‫וכד‪ .‬עי׳ גדגרי הבינו )בשער הגלגולים פ״א( שכחב‬
‫דע כי האדם עצמי הוא הרוחניות אשר גחוך הגוף‪,‬‬
‫והגוף הוא רק לבוש האדם האמחי ורוחניות האדם‬
‫עצמו עיי״ש‪ ,‬ולזה מפרש הכא להמשך הדרוש כי האדם‬
‫הכולל הרוחניוח שבחוך הגוף‪ ,‬והנשמה הוא סוד או״ר‬
‫ונ״ר‪ ,‬כי אור הוא הרוחניוח שבחוך הגוף שנקרא אדם‪,‬‬
‫והנ״ר הוא הנשמה שבו‪ ,‬והחיוח שלהם הס החורה‬
‫והמצוח‪ ,‬כי החורה שבכחב מחיה אח הרוחניות שבחוך‬
‫הגוף שנקרא אדם וכמש״ל )דף ס׳ ע״א( דחורה ומצות‬
‫הס ז״א ונוקבא‪ ,‬והיינו שהחורה שבבחב שהוא מםערא‬
‫ח״א היא נוחנח חיוח למחניות האדם שהוא מסטרא‬
‫ח״א‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בלק׳׳ח פ׳ כי חשא‪ ,‬ובפרע״ח פ״א‬
‫משער םפה״ע ובשאר דוכחי( דאדס הוא סוד ז״א‬
‫עיי״ש‪ ,‬והמצות הס נותנים חיוח להנשמה שהיא מספרא‬
‫דשכינתא נוקבא ח״א‪ ,‬וכמשקל)רף נ׳ ע״ב( דנשמח אדם‬
‫היא שכינתא עיי״ש ובגיאורנו שם‪ :‬ובזמנא דלא נהיר‬
‫ב ה אור ונר היינו תורה ומצות‪ :‬א ת מ ר בנשמתא‬
‫אל תראוני שאני שחרחרת‪ .‬היינו ט ע״י העדר קיום‬
‫התורה והמצות שהוא סוד חורה אור ונר מצוה‪ ,‬נשאר‬
‫הנשמה חשך ושחרחורת אלביש שמים קדרות‪ .‬כי‬
‫שגויס‬
‫אשר אהבת‪ ,‬היינו אס הוא נותן ל‪ 3‬נתקן החעא של‬
‫חו״ה כנ״ל אז נתמלא כל השיעור קומה של ז״א‪ ,‬ומפרש‬
‫הטעם דשכינחא חחאה שהיא האשה דססרא דימינא היא‬
‫נכללת גהי״ס די׳ אוחיוח של ז״א סוד שם מ״ה‪ ,‬ונפגמו ע״י‬
‫החשאשלחוהכנ״ל‪:‬ואיהי נר טצוח ע״ל)דף נ״ה ע״כ(‬
‫זהשכינחא הקדושה איהי נר דדליק קדמיה‪ ,‬ואיהי נר‬
‫;גביה מסטרא דשמאלא‪ ,‬ואיהו אור לגנה מסשרח‬
‫דימינא‪ ,‬ועל תרוויהו אחמר כי נר מלוה וחורה איר‪,‬‬
‫עיי״ש ונניאורנו שם‪ ,‬וזה הוא המשך הדנריס כאן‬
‫דלאחר שאמר למענה דהשכינחא איהי לכא‪ ,‬אמר דזה‬
‫מחיחד עם מש״ל דהשכינה היא גר מצוה מסמרא‬
‫זשמחלא‪ ,‬וכעעס הלג שהוא נשמאלא‪ .‬ורוחא דנשיב‬
‫בה ת ״ ת ישראל איהו בכנפי ריאה זה הוא המשך‬
‫עם מש״נ )בעמוד א׳( רוחא בכנפי ריאה דנשיב על‬
‫לבא וכי׳ רוח חפארח וכר עיי״ש‪ ,‬והיינו כמ״ש רבינו‬
‫)ובפרע״ח פי״ב משער הק״ש(‪,‬דרוח בא מז״א סוד ת״ח‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר שהרוח משיג להלג הוא מסערא דז״א‬
‫בעלה דמערוניתא משיב על לבא מכנפי ריאה‪ ,‬סוד ת״ת‬
‫ישראל שהוא ז״א שבקי ימין‪ ,‬בסוד איהו בנצח ואיהי בהיר‪,‬‬
‫וכמ״ש רבינו )בפרע״ח פ״ט משער הק״ש( דלעולם‬
‫זכורא נקרא ימין גסוד החסד שגו‪ ,‬והנוקבא נקראח‬
‫שמאל בסוד עערא דגבורא שבה עיי״ש ודא איהו‬
‫ותורה אור‪ .‬היינו כמ״ש בש״ס )חולץ דף מ״מ ע״ג(‬
‫למה נקרא שמה ריאה שמאירה אח העינים עיי״ש‪ ,‬וזה‬
‫הוא פי׳ הדברים כאן דלהלן )דף ג״ה שם( אמר ואיהי‬
‫אור לגבה בסוד וחורה אור‪ ,‬ונודע ממה שכחוב להלן‬
‫)חיקון פ״ה דף ע׳ ע״א( דהמאה הוא בסוד הס״ח‪ ,‬שיש‬
‫לה ה׳ כנפי ריאה כגוונא דה׳ חומשי החורה עיי״ש‪,‬‬
‫ולפי האמור מוק שהוא נשיב לגבה כח הרוח בכנפי‬
‫ריאה שמאירת עינים שהיא סוד תורה אור• דא‬
‫שכינתא עלאה וכד‪ .‬עיץ )ברע״מ פ׳ פנחס דף רל״ה‬
‫ע״ב( שמפרש הענץ מ״ש על הלב שהוא המלטת הלג‬
‫מבץ‪ ,‬וכן מ״ש שהחכמה הוא בלב‪ ,‬כי באמת הלב הוא‬
‫במלכוח‪ ,‬והחכמה והבינה הוא במז׳ח‪ ,‬אלא שפ״י קנה‬
‫הלב נמיח מוח חכמה לבינה ומבינה ללגא ובה הלב‬
‫מבץ‪ ,‬ור״ל שמהבינה נמשך מוח חכמה אל המלכוח‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ״מ ע״ב[‬ ‫הקוני*‬ ‫ר‪0‬ב‬
‫ו מ א י נ״ר‪ ,‬נפשא רוחא‪ .‬נ׳ נפשא‪ .‬ר׳ רוחא‪ .‬לקבל ג׳ קטרין אלין‪ .‬אינון תלת גוונין‪ .‬אשא‬
‫אוכמא חוורא ותכלתא‪.‬‬
‫מ א ן דנטיר נר ה׳ נשמת אדם באורייתא‪ .‬בפקודץ דעשה ולא תעשה‪ .‬לא שליט עליה נורא‬
‫& דגיהנם‪ .‬ודא איהו כבד‪ ,‬ומרה‪ ,‬וטחול‪ .‬כבד אשא סומקא‪ .‬מרה אשא ירוקא‪ .‬טחול אשא‬
‫אוכמא‪ .‬יותרת הכבד כללא דכולהו‪.‬‬
‫בסטרא אחרא‪ .‬בגין דאיהו דומה‬ ‫חשוך‪ & .‬ותכלת דציצית מצוה‪ .‬ותכלת לית‬ ‫תכלת‬
‫לכורסייא יקירא‪.‬‬
‫גוונין‬

‫כאד לחי דאי‬

‫נהורין חוור סומק ירוק אוכמא ותכלתא‪ ,‬אין סתירה‬
‫מעניינים‪ ,‬שבדרושיס כאלו דרך הזוהר והתיקונים‬
‫לשנות בכזה וכיוצא בזה כי הפטיש יפוצן סלע וגד‬
‫מאן דנטיר וכו׳ פי׳ מי ששומר נר״נ שלו בתורה ומצות‬
‫שלא יפגום ח״ו‪ ,‬אז הוא נשמר שלא יוכלו לשלוט עליי‬
‫בחי׳ כבד טחול מרה שהם נר״נ דקליפכ‪ ,‬שהם בחי׳ חג״ח‬
‫דקליפה‪ ,‬שהוא הג׳ אשוח דגהנס‪ ,‬אשא חוורא‪ ,‬ואשא‬
‫ירוקא‪ ,‬ואשא חכלא‪ ,‬כדמפרש ואזיל‪ .‬לא שליט עליה‬
‫נורא דגיהנם‪ .‬שיש בו ג״כ כאוחן הג׳ גוונים‪ ,‬כמש״ל‬
‫)דף נ״ב ע״ב( דהנר של הס״א שהיא תשוכא דגיהנס‪.‬‬
‫איח לה ג׳ גוונים‪ ,‬גדת סומק‪ ,‬הוא הכבד שהוא עשי‬
‫הוא אדום‪ ,‬ומרה הוא גוון ירוק‪ ,‬וטחול הוא גוץ שחור‪,‬‬
‫וסימנך באלין גוונין שקערורוח ירקרקוח או אדמדמוח‬
‫עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ואמר הכא להמשך הדרוש עפמש״ל‬
‫)בעמוד הקודם( דלעומח הג׳ קוים העליונים דחג״ח‬
‫דקדושה שמשכנם במוח לב וריאה שנכללים ביסוד‬
‫דקדושה‪ ,‬יש ג׳ חחחוניס דחג״ח דקליפה שמשכנם‬
‫בכבד טחול מרה‪ ,‬ונכללים ביותרח הכבד שהוא היסוד‬
‫דקליפה‪ ,‬וכמש״ל בביאורנו • תכלת חשוך הוא כמפרש‬
‫דבריו שאמר שבנר של הקליפ׳ יש ג׳ גוונים חוורא‬
‫סומקא חכלא כמי בנר דקדושה‪ ,‬אינו ר״ל שהמראה‬
‫חכלא היינו מראה חכלח ממש‪ ,‬כי בקליפה המראה‬
‫חושך הוא במקום המראה חכלח‪ ,‬אבל מראה החכלח‬
‫אינה רק בקדושה וכלמפרש ואזיל‪ :‬ותכלת דציצית‬
‫םצוה‪ ,‬ותכלת לית בםטרא אחרא‪ .‬כלומר דמראה‬
‫חכלח הוא רק כקדומה‪ ,‬ומה״ט צוה הקב״ה לחח חכלח‬
‫בציציח דטליח דכחיב בהם וראיחס אוחו חכרחס אח‬
‫כל מצוח ה׳‪ ,‬דקאי על מראה חכלח שאינה רק גקדושה‬
‫ואס מסחכלין גה נזכרים להדבק רק בקדושה לכד‪ ,‬ויש‬
‫נוסחא וחכלח דציצית גסטרא אחרא‪ ,‬ויש מקום גס‬
‫לגי׳ זו‪ ,‬ופי׳ הדברים הוא כי חיגוח כסט״א‪ ,‬פירושי‬
‫כלשץ כטעם אחר‪ ,‬וכעץ מ״ש )מהר גראשיח דף נ״ג‬
‫ע״א( שאני משה דמיתה דיליה הוה גסט״א‪ ,‬שפי׳ גצד‬
‫הקדושה בטעם אחר‪ ,‬וכן הוא הפי׳ הכא דתכלת דציצית‬
‫אינה ממראה משוך שיש ג״כ בקליפה אלא ט ו נ ה אחרת‬
‫יש‬
‫שמיס הוח סוד ז״א כמש״ל כמה פעמים‪ ,‬והוא ;היד רק‬
‫בנהורא דאורייחא וכאמור‪ :‬ומאי נ״ר נפשא רוחא‬
‫הוא כמפרש דבריו שלמעלה שאמר כי הלב היא סוד‬
‫נ״ר מצוה‪ ,‬ומפרש כי נ״ר הוא ר״ח נפ״ש רו״ח אשר‬
‫שניהם הס בלב‪ ,‬כמ״ש רבינו)בע״ח פ״ה משער טנח״א(‬
‫עיי״ש לקבל ג׳ קטרין אלין וכו׳‪ .‬עיין )בזהר חרומה‬
‫דף קמ״ב ע״א( דנר״נ הס מקושרין עם הגוף בג׳ קטרין‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר גס הכא דהנ״ר כוכ; הג׳ קטרין‬
‫דהנ״ר בכללה הוא בחי׳ נשמה‪ ,‬וכמ״ש נר ה׳ נשמח‬
‫אדם‪ ,‬ובחוכה נכלל גס נפש ורוח‪ ,‬ר״ח נ״ר‪ ,‬ע״כ יש‬
‫נהנהב של הנר ג׳ גוונים שמרמזיס לסוד הג׳ קטרין‬
‫דנר״נ‪ ,‬שהם בסוד הג׳ גוונים‪ ,‬והיינו כמש״ל )בעמוד‬
‫הקודם( שהנר״נ הס סוד חג״ח‪ ,‬והבאחי לעיל שם‬
‫)מהרע״מ פ׳ פנחס דף ר״ל ע״ב( שהג׳ גוונין חוור‬
‫סומק ירוק‪ ,‬הם ג׳ כ בסיד הג׳ קוים חג״ח‪ ,‬ונכללים‬
‫בקשח שהוא היסוד עיי״ש‪ ,‬ומ״ש דהג׳ קייס מרמזים‬
‫בהג׳ גוונין שבנ״ר שהם סוד נפש רוח ונשמה‪ ,‬שהיא‬
‫אוכמא חוורא וחכלחא‪ ,‬והס לניגוד ולבטל הג׳ כחות‬
‫של הסט״א שבג׳ אשוח שהוא בג׳ קוים חג״ח דקלי׳ של‬
‫נורא דגיהנם ואומר שהם בחי׳ ג׳ גוונין סומק ירוק‬
‫אוכמא אעפ״י שהם אמרים ואינם שויס להג׳ גוונין דג׳‬
‫קוים דקדושה הנ״ל ובפרש לפמש״ל בזה )מהרע״מ שם(‬
‫הנך רוחה דגם הג׳ גוונין שבנר דקדושה אינם מחאימיס‪,‬‬
‫דשם חשב חוור חוור סומק ירוק‪ ,‬וכאן חשב אוכמא‬
‫חוורא חכילחא‪ ,‬אץ לדקדק ולהקפיד או להקשומ אחה‬
‫סחירה‪ ,‬כי עיקר הדרושים כאן‪) ,‬וברע״מ שם( בענץ‬
‫הגוונץ סובב על סוד חג״ח שהם בג׳ קוים חלוקים זה‬
‫מזה כמו ג׳ גוונץ חלוקים זה מזה ואץ לא׳ התייחסות‬
‫עם הג׳ ואינו מקפיד על גוף הגוונין יהיה מה שיהיה‬
‫כל שכס חלוקים זה מזה אס הס גקדושה או להגדיל‬
‫גםט״א כס בבחי׳ הג׳ קוים מג״ח‪ ,‬ולעולם הג׳ גוונץ‬
‫שהם גחי׳ הג׳ קוץ חג״ת דקדושה‪ ,‬הס לניגוד ולכיטיל‬
‫הגי ק ח דסט״א שהוא בחי׳ חג״ת דקלי׳‪ ,‬ועיץ))גפרדס‬
‫פרק ג׳ וד׳ משער הגוונץ(‪ ,‬ומ״ש הכא )וברע״מ שם(‬
‫ג׳ נוונץ מאור הנר ולהלן )דף נ׳ ע״א( חשב ה׳ גוונץ‬
 ‫רסג‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ״ע ע״ג[‬ ‫ה?וני‬
‫ג ו ו נ י ן דשרגא‪ ,‬אינון לבושין לנר ה׳ נשמת אדם‪ .‬גוון אוכם דאיהו טחול‪ ,‬כד מתלבשת תמן‬
‫נפשא בחובין‪ ,‬איהי אמרת אל תראוני שאני שחרחרת‪ .‬שחרחרת בקדרותא דבני‪.‬‬
‫בדוחקא דלהון‪ .‬בעניותא דלהון‪ .‬קדרותא וליצנותא ועניותא מטחול נפקא‪ .‬כד נשמתא אסירא‬
‫בה בגלותא‪ .‬ודא איהו ושפחה כי תירש גבירתה‪ .‬ובההוא זמנא טחול שוחק‪.‬‬
‫דייתי מלכא משיחא לנטלא נוקמא מטחול דאיהי שפחה‪ ,‬יושב בשמים ישחק‪ .‬ישחק‬ ‫ולזמנא‬
‫איהו באבודא דלהון‪ .‬כד״א <משלי י*( ובאבד רשעים רנה‪.‬‬
‫ת ״ ה איהו הנ״ר‪ .‬איהו נהיר יוצא מעדן‪ .‬ומאי ניהו‪ ,‬מ״ע ומל״ת‪ .‬בחושבן נה״ר נו״ן ה״א‬
‫רי״ש‪ .‬ואיהי הנר המאיר לאדם‪ .‬ועל דא באבד רשעים רנ״ה עה(‪.‬‬
‫ובההוא‬
‫כאד לחי ראי‬
‫שיהיה היחוד השלם בסוד והגה יצחק מצחק אח רבקה‬ ‫יש בה בגין דאיחו דומח לכרסיא יקירא‪ .‬יכמ״ש‬
‫אשחו‪ ,‬אז יהיה הייחוד חו״נ בג׳ קשורין הוי״ה אקי״ק‪,‬‬ ‫בש״ס )סוטה דף י״ז ע״א( מה נשתנה חכלח וכו׳‬
‫הוי״ה אלקי״ס‪ ,‬הוי״ה אדג״י‪ ,‬גימ׳ נ״ר‪ ,‬וגס הנוקבא‬ ‫הכלח דומה לים ויס דומה לרקיע ורקיפ דומה לכסא‬
‫חחיחד רמ״ח אברים דילה ברמ״ח אברים דיליה בב׳‬ ‫הכביד‪ ,‬עיי״ש‪) ,‬יבע״ה פ״ו משעי סדר אבי״ע(‪ ,‬והייני‬
‫דריעין מספר נ״ר‪ ,‬כמ״ש רבינו )בפרע״ח פ״ד משער‬ ‫‪:‬אין מדאה חכצח בקליפוח כי מראה זו מרמז נסיד‬
‫השבח( בסוד נר שגח )ובשער החנוכה( בסוד נר‬ ‫הכסא כבוד שהיא הבינה שהיא דוחה אח החיצונים‪,‬‬
‫חנוכה עיי״ש איחו נח״ר חיוצא מעדן כלומר שהמ״ע‬ ‫וכמ״ש רגינו )בע״ח פ״ז משער לאה ורחל( דבחי׳ בינה‬
‫ימצוח ל״ח כחושבן נה״ר במיליאו הוא סוד הנ״ר המאיר‬ ‫זיחה אח החיצונים בסוד החכלח עיי״ש‪ :‬גוונין דשרגא‬
‫נאדם בג״ע ומאי ניחו וכד‪ .‬דיל היינו סוד נ״ר מצוה‪,‬‬ ‫אינון לבושין לנר ח׳ נשמת אדם דיל שהג׳ גוונין‬
‫כי הנ״ר ונה״ר במילואן‪ ,‬עילה כמספר מ״ע ול״ח‬ ‫לשרגא שהם מרמזים להג׳ קליפוח אשר הס סוד ג׳‬
‫שיחקיימו לעח״ל‪ ,‬אבל עיזה בעוה״ר שנחקייס בנו רק‬ ‫אשוח‪ ,‬אשא סומקח‪ ,‬אשא חוורא‪ ,‬אשא אוכמא‪ ,‬הס‬
‫ר״ע כל היום‪ ,‬אין לנו רק ד׳ע מצוח גגרמת הרשמים‬ ‫מכשין ומלבשין את המלכוח שנקראח בשם נ״ר‪ ,‬וכמש״ל‬
‫שעכסיסס רק ר״ע‪ :‬בחושבן נה״ר נו״ן ח״א רי״ש‪.‬‬ ‫)תיקון ד דף כ״ב ע״ג( ואלץ אינון ג׳ לבושין דתלת‬
‫הכל תמהו כי הלא קיי״ל כ ד שמלאי )בסוף מ ט ת דף‬ ‫כםויין וכד ג׳ גוונין דשרגא עיי״ש וגביחורנו שם גוון‬
‫ט׳ג ע״ב( שחרי״ג מצוח נאמרו לו למשה‪ ,‬ונה״ר במיליאו‬ ‫אוכם וכד‪ .‬כוונתו בזה שהנפש שהוא סוד המלכות‬
‫היא מספר חרכ״ב‪ ,‬ודוחק לומר דהאי תנא פליג על ר׳‬ ‫כאשי יורדח בעוה״ר בקליפח מחול שהוא לילי״ח מלכוח‬
‫שמלאי וס״ל שמספרם חרכ״ב‪ ,‬דהלא )הרמב׳ץ בריש‬ ‫דקליפוח המראה אוכמא כנזכר‪ ,‬אז נאמר אל חראוני‬
‫ספר המצוח( המלה )מהבה״ג( שאין שוס חולק על ד‬ ‫שאני שחרחורח מצד מראה אוכמא דקליפה הנ״ל‬
‫שמלאי בזה מיי״ש‪ ,‬ומיין מזה גדברי )הרב קנאח‬ ‫שמחגברח עליהם לצערם‪ ,‬ודחקוחס ומניוחס בגלוחא‬
‫סופרים( שם‪ ,‬ואולי י״ל דס״ל במספר חרי״ג הוא חץ‬ ‫בקדרוחא וליצנוחא וט׳‪ ,‬שהוא חשכוח השכל באור‬
‫מהעשה דאנכי והל״ת דלא יהיה לך‪ ,‬דאנכי וגו׳ ולא‬ ‫החורה‪ ,‬וליצמח להחלוצץ בבעלי תורה ויראה וכל‬
‫יהי׳ לך וגד‪ ,‬אינו ממנין המצות עשה ול״ת‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫מעשיהם פוביס‪ ,‬שכל זה מחמת עניות הדעת‪ ,‬כשנשמתו‬
‫)הרמב״ן במ״ע סי׳ א׳‪ ,‬ובמצוח ל״ח'סי׳ א׳( עיי״ש‬ ‫נפלה בקליפת המחול‪ ,‬כי המחול אוכס הוא‪ ,‬והמחול‬
‫)ובמגלת אסתר( שם‪ ,‬הרי תרי״ג מ״ע ול״ח‪ ,‬ואנכי‬ ‫שוחק‪ ,‬והיא עניה ודלה בעוה״ר‪ ,‬וכל זה היא ענין נלוח‬
‫ולא יהיה לך הוא חרט״ו‪ ,‬ח׳ מצוח דרבנן הרי חרכ״ב‪,‬‬ ‫השכינה שיורדח הנשמה שהוא סוד השכינה בקליפחהטחול‬
‫ויחק כי לא הזכיר כאן מנץ חרי״ג כלל‪ ,‬וגס לא מספר‬ ‫שהיא הספ״א בעוה״ר כנזכר‪ :‬יושב בשמים ישחק‪.‬‬
‫רמ״ח משין ושס״ה ל״ח‪ ,‬רק בסחם מ״ע ומל״ח‪ ,‬כי‬ ‫ר״ל דלאחר שיגמל קליפת המחול שוח״ק‪ ,‬יהיה גחי׳ שחד׳ק‬
‫טונחו לכל המ״ע והל״ח‪ ,‬היינו גס ט מצוא אנכי ולא‬ ‫דקדושה‪ ,‬כמ״ש רגמו )גע״ח פ״ב משער לידת המוחץ(‬
‫יהיה לך שהם העקרים‪ ,‬וגם ז׳ מצות דרבנן וכאמור וצ״נג‬ ‫בסוד אז ימלא שחוק פיט‪ ,‬ט עחה משחרב ביהמ״ק‬
‫שוב הראני חכם אחר )בלק״ת משלי סי׳ י״א( בפסוק‬ ‫אסור שימלא שחוק פיו‪ ,‬כי שחו״ק מספר ב״פ או״ר‬
‫גאגוד רשעים ת ה ‪ ,‬שכחג רנ״ה היינו נה״ר‪ ,‬כי רנ״ה‬ ‫כי חסרו המאומ״ח כעוה״ר‪ ,‬מל לעח״ל כשיגנה גיהמ״ק‬
‫במילואו ר״ש נו״ן ה״א גי׳ חרי״ג‪ ,‬ור׳׳ש כלא יו״ר‪ ,‬כי‬ ‫ג״ג ויחזרו הג׳ אורית עיי״ש‪ .‬כד״א ובאבד רשעים‬
‫היא שלה גרי״ת ועם הכולל חרי״ג פיי״ש‪ ,‬ודעת החכם‬ ‫רגוז‪ .‬עי׳ ש״ם )סנכדרץ דף ל״מ ע״א(‪ :‬רנ״ה איזזו‬
‫שגס כאן צריך להגיה כן‪ ,‬אמנם כד דייקיק צ״ע‪ ,‬ט אם‬ ‫הנ״ר‪ .‬הימו שכ״י טפול הקליפות ותיקון השלמות‪,‬‬
‫גונח‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ״ט ע״ג[‬ ‫הלווני‬ ‫‪1 0 1‬‬
‫פינו ולשוננו‬ ‫‪n‬‬ ‫ו ב ה ה ו א זמנא הטחול דשוחק אתאביד‪ .‬ואז יתקיים)תהלים ק«( אז ימלא שחוק‬
‫רנה‪ ,‬ודאי‪ .‬ואז לא יכבה בלילה נרה‪ .‬בגין דטעמה כי טוב םחרח‪.‬‬

‫ו ב ה ה ו א זמנא מתתקנא ירושלם דאיהי לבא‪ .‬לבא איהו לח״ב המזבח‪ .‬יכב״ה בחושבן חל״ב‬
‫לה״ב הב״ל‪ .‬לא יכבה בגלותא דאיהי לילה‪ .‬ואתבניאת ע״י דקוב״ה‪ ,‬כד״א בונה‬
‫ירושלם י״י‪) .‬מאן דנטיר נר ה׳ נשמת אדם בפקודין דעשה ול״ת לא שליט עליה נורא דגיהנם‪.‬‬
‫דאיהי כבד מרה טחול(‪.‬‬
‫מרה‪ ,‬טחול‪ ,‬כבד‪ ,‬אינון גלותא לנשמתא‪ ,‬ורוחא‪ ,‬ונפשא‪ .‬דאיהי שכינתא‪.‬‬ ‫ועול‬
‫גלת בכבד‪ ,‬אתמר באברים דאינון עמא קדישא חילהא דילה )שמית י‪ >,‬תכבד העבודה על‬ ‫כד‬
‫חאנשים‪.‬‬
‫גלת במרה‪ ,‬אתמר בה <ש *> וימררו את חייחם‪.‬‬
‫ם‬ ‫כד‬
‫ולא שמעו אל משה מקצר רוח‪) .‬דהוה בבטנה מעבודה קשה‬ ‫ו (‬ ‫גלת בטחול‪ ,‬אתמר בה)שם‬ ‫כד‬
‫דחוה‬
‫כ א ד לחי ראי‬
‫ביהמ״ק שהוא סוד הל״ב‪ ,‬מזכה להקריב קרבנוח ע״ג‬ ‫כונח רבינו שס לדברי החיקוניס כאן הו״‪ :‬להזכיר דברי‬
‫נה״ב המזבח‪ ,‬ויצא ההב״ל מכנפי ריאה להגיף על חוקך‪.‬‬ ‫החקונים בזה כדרכו בכל עח כאשר הוח דורש בעמן‬
‫הגבורוח של הל״ב למחק הגבורוח שלה‪ ,‬וכמש״ל באורך‬ ‫איזה לשון מהזהר והרע״מ או התיקונים הוא מזכיר‬
‫בגלותא דאיהו לילה‪ .‬וכמש״ל )תיקון ה׳ דף כ׳ ע״ב(‬ ‫בלשונו כמ״ש בזהר או כמ״ש ברע״מ‪ ,‬או כמ״ש בחיקוניס‪,‬‬
‫אבל בלינה דאיהו גלוחא עיי״ש‪ ,‬וכ״ה בזהר )בראשית‬ ‫ומדלא הזכיר שס שוס רמז לדברי החיקוניס בזה‪ ,‬אדרבה‬
‫דף כ״ג ע״א( עיי״ש מרה טחול כבד אינון גלותא‬ ‫נרחה שהוא דרוש של״ ואינו מן החיקוניס וצ״ע‪ .‬ואיהו‬
‫לנר״נ‪ .‬ע״ל )דף נ״ג ע״ב( דמפרש נה דטחול איה־‬ ‫הנר המאיר לאדם‪ .‬וכמש״ל |)דף נ״ה ע״ב( ואיהו נר‬
‫גלות לנפשא‪ ,‬וכבד לרוח‪ ,‬ומרה לנשמה עיי״ש יבביאורני‬ ‫דדליק קדמיה עיי״ש ובביאורנו שס ־‪ .‬ובהאי זםנא‬
‫שם כד נלת בכבד‪ .‬היינו דכר דקניפה כמש״ל‬ ‫טחול דשוחק אתאביד‪ .‬כי כשיאבד קליפח הטחול‬
‫אתםר באברים דאינון עטא קדישא‪ .‬כמש׳׳ל דישראל‬ ‫דשוח״ק גליצנוחא בבעלי החורה ויראה שהוא חושך‬
‫קדושים הס אכריס דשכינחא שכחוכס נחלגשה השכינה‪,‬‬ ‫ולא אור כנ״ל‪ ,‬חחגלה הג״פ או״ר מספר שחרק דקדושה‬
‫וגטוה״ר גגלוח ישראל משועבדים למשעכדיהס‪ ,‬שהוא‬ ‫וכאמור‪ .‬בגין דטעטה בי טוב םהרה )גתיקוניס‬
‫כב״ד דכר דקליפה‪ ,‬ע״כ על ידה תכב״ד העכורה כד‬ ‫הישנים דהיינו דפוס מנטוכה ואמסטרדם ודפוס‬
‫גלת במרה‪ .‬שהיא נוקגא לקליפה שהיח חרגא דמה״מ‬ ‫אורטה( חסר כל זה ער ואחבניאח ע״י רקב״ה וכד‬
‫וסם המות‪ ,‬שעליה נאמר מוצא אני מר ממוח אח‬ ‫וכפי הנראה מעניגו שהוא איזה הגה שנ״ב מאיזה רב‪,‬‬
‫האשה וכמש״ל‪ ,‬ע״כ אמר דאם מתגבר הקליפה דמר״ה‪,‬‬ ‫ובדפוסים האחרונים העמידוהו בפנים‪ ,‬ואס גרסינן‬
‫אחמר בה וימרר״ו אח חייהם‪ :‬םקוצר רוח‪ .‬היינו‬ ‫לה הכי פירושה בגין דטעמא כי טוב סחרה הייני‬
‫כי רוח הוא ענץ החעוררוח לעבוד השי״ח מצד המלטח‬ ‫החרי״ג מצוח שנוכל לקיים לעח״ל דאין טוכ אלא חורה‬
‫כמ״ש ורוח נכון חדש בקרבי‪ ,‬ומבואר )בזהר פ׳ וישב‬ ‫שנאמר כי לקח טוכ נחתי לכס‪ ,‬כמ״ש גש״ס )מנחוח דף‬
‫דף קצ״ב ע״ב( דרוח הוא כמלכוח עיי״ש‪ ,‬ומה״ט כחג‬ ‫נ״ב ובשאר דוכחי( הוא סוד חורה אור שהוא טד׳ב‪,‬‬
‫)בזהר פ׳ וארא דף כ״ה פ״ב( ולא שמעו אל משה‬ ‫בסוד וירא אלקיס אח האדיר כי טוב‪ ,‬והיינו שע״י טוב‬
‫מקוצר רוח‪ ,‬הימו העדר הארת המלכות שכינתא חחאה‬ ‫סמרה שהוא עסק החורה נחרבה האור כי טוב ב״פ‬
‫ועגודח הבורא‪ ,‬ע״כ לא שמעו אל משה‪ ,‬ולז״א שזה בא‬ ‫אדיר הוא סוד השחו״ק בסוד וחשח״ק למס אחרץ‬
‫מחמת החגגרוח הקליפה של המחול שהיא נוקבא‬ ‫כנ״ל‪ :‬דאיתו לבא‪ .‬כמ״ש דברו על לב ירושלים‪ ,‬וכמפ״ל‬
‫מלטפ לקציפה‪ ,‬שעי״ז כפל כח המלטת לקדושה שכינחא‬ ‫)תיקון כ״ב לף ע״א( וחרץ בתק אית בלבא‪ ,‬לקבל בית‬
‫תתאה לעוררו לעכולת הש״י‪ ,‬כי כשזה קם זה מפל‬ ‫ראשון ושני עיי״ש‪ :‬יכב״ח בחושבן חל״ב לח״ב חב״ל‪.‬‬
‫געוה״ר• מקצר רוח דחוח בבטנח‪ .‬עיק גרגרי‬ ‫דרש פסוק לא יכבה בלילה נרה‪ ,‬דגם גגלות שנמשל‬
‫)הגאלאנטי בס׳ קול טכיס‪ ,‬גפיה״פ דבקה לאת‬ ‫ללילה אם יעסקו ישראל כחודה שהיא טעמה כי סוב‬
‫כטנינו( דהוויות נשמתינו נתהוו בהמלכוח כמו הויות‬ ‫סחרה‪ ,‬אז גס גגלות הזה ירחם עלינו הקב״ה לגנות‬
‫הולד‬
 ‫‪,‬‬
‫רסה‬ ‫הוהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ״מ ע״כ מ ׳ ע׳׳א[‬
‫י‬
‫ת?ו‪1‬‬
‫דהוה בטחול( והוו צווחין לקוביה מינה‪ .‬הה״ד )ייט? & מבטן שאול שועתי שמעת קולי‪.‬‬
‫ואתמר בהון)עמית ב( ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה‪.‬‬

‫מרגלותיו *‪ 0‬ותשכב‪ .‬שכיבת‬ ‫ו נ ש מ ת א בגלותא בתראה‪! .‬דף נ׳ ל ״ אתמר בה <ח« > ותגל‬
‫ג‬

‫לעפרא‪ .‬ווי ליה לבר נש דנשמתיה נחיתת תתות רגלוי‪ .‬דבההוא זמנא אתמך במזליה‪.‬‬
‫*‪)0‬עמים !‪ $‬נפלה לא תוסיף קום‪ .‬ולית ליה עילוי וסלוק אלא בידא דקוב״ה‪ .‬דאזיל שמא קדישא‬
‫לימינא ואוקים לה‪.‬‬

‫ו ת א דמלה <תת ג( ליני הלילה והיה בבקר אם עאלך־ טוב יגאל‪ .‬טוב דאיהי ברית‪ .‬יגאל‪ .‬ואם‬
‫לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך־ אנכי חי י״י שכבי עד הבקר‪ .‬אנכי דאיהי אימא עלאה‪ .‬אנכי‬
‫דיציאת מצרים‪ .‬חי י״י שכבי עד הבקר‪ .‬דאיהו ימינא דביה תוקפא דאורייתא דבכתב‪ .‬דאיהו‬
‫עמודא‬

‫באר לחי ראי‬

‫לה‪ ,‬וכמ״ש )בזכר פ׳ ויקרא דף ו׳ ע״א( לא אוסיף‬ ‫הולד גכען אמו עיי״ש‪ ,‬וכ״כ גמ״א דהמלכות נקרא‬
‫להקימה לא כחיב‪ ,‬אלא לא חוסיף קוס‪ ,‬דמעצמה לא‬ ‫כע״ן‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש שע״י התגגרות‬
‫חוכל לקום עד דממי לה קב״ה שכיגח לעפרא ואמיד‬ ‫כמ הנמש מלכות דקליפה דהוי בטחול על המלכות‬
‫לה מלכא בידוי ואוקיס לה עיי״ש‪ :‬אם יגאלך כר‬ ‫דקדושה שהיה גמצריס גסוד הכטן שהוא הוויות נשמתנו‬
‫טוב דאיהו ברית יגאל‪ .‬פי׳ אס יוכלו להחגבר ע״י‬ ‫כהמלכות דקדושה‪ ,‬עי״ז גאו לידי קוצר רוח‪ ,‬ועגודה‬
‫נטירח יסוד צדיק דקדושה שנקרא טוב על היסוד‬ ‫קשה געכדות השי״ת כנ״ל‪ .‬והוו צווחין לקב״ה מינה‬
‫דקליפה הנ״ל ויהיה החיקון ע״י היסוד דקדושה שנקרא‬ ‫ר״ל שכל צעקתם היה על גלות הנר״נ גיד הקליפות שהיה‬
‫טוכ מה נכץ‪ ,‬והיינו כמ״ש רגינו)בפרע״מ פכ״ע משער‬ ‫מטיל גהס כגדוח גאגריס‪ ,‬וקוצר רוח ועכורה קשה‬
‫הק״ש( כסוד סמיכת גאולח למפלה‪ ,‬שהוא כרזא דאס‬ ‫געגדוח הש״י‪ :‬מבטן שאול שועתי שמעת קולי‬
‫יגאלך טוכ‪ ,‬דהגאולה להציל השכינה הקדושה ‪ p‬שליטת‬ ‫היינו כי עיקר קול צעקחו היה על ב ק שאול שהחגגר‬
‫המיצוניס הוא ע״י כיסוד שנקרא טוב עיי״ש‪ .‬ואם לא‬ ‫עליו כח הקליפה להחטיאו ולהשפילו עד שאול ואמון‪,‬‬
‫יחפוץ וכו׳‪ .‬שלא תוכל להיות הגאולה ‪ p‬החיצונים ע״י‬ ‫על כח הכטן שהוא התהוות נשמתו כמלכות וכאמור‬
‫היסוד צדק מממת עונות ישראל וגאלתיך אנכי וכו׳‬ ‫ונשמתא בגלותא בתראה וכד‪ .‬היינו כמש״ל )חיקון‬
‫כמו שהיה ביצימ״צ שגם אז לא היו ראוץ ישראל לגאולה‬ ‫ע דף קל״ג ע״ג( כסוד וחגל מרגלוחיו וחשכג‪ ,‬דנשמחא‬
‫מצד מעשיהם‪ ,‬רק הקב״ה ככטדו ובעצמו בא וגאלם‪,‬‬ ‫דב״נ איהי באחר ידיעא בלבא‪ ,‬ואז אחקריאח מטרוניתא‬
‫גכמ אנכי דקבלת התורה כדמפרש ואזינ אגבי דאיחי‬ ‫וכד נפקת מלבא לא אתקריאת מטרוניחא‪ ,‬וכפום חובוי‬
‫אמא‪ .‬היינו כמש״ל )תיקץ ר דף כ״ג ע״ג( אנכי‬ ‫דב״נ אס חטא נפיק לה מאחרהא ונחית לה לבר‬
‫ריצימ״צ וכר דאיהי שכינתא עלאה‪ ,‬ועיי״ש גכיאורנו‬ ‫מאחרהא וגחיח לה מדרגא לדרגא ומאבר לאבר עד‬
‫שהגאתי מדכרי)הזהר פ׳ יתרו דף פ״ה( דגאולת מצרים‬ ‫דנחיח לה לרגלוי‪ ,‬וע״כ כתיב וחגל מרגלוחיו וחשכב‪,‬‬
‫היה ע״י אנכי שהיא אמא פלאה שהיא יוגל עליון‬ ‫וכפום זכוץ דיליה הכי סליקח עד דסליקח לאחרה‬
‫שנקרא אנכי‪ ,‬שיש ככמה לדמות הקליפות ולגאול עיי״ש‪.‬‬ ‫עיי״ש‪ ,‬חה הוא ביאור הדברים כאן שאמר דע״י הגלוח‬
‫שכבי עד הבוקר דאיחו ימיגא וכר‪ .‬היינו כמש׳׳ל‬ ‫דנר״נ בגלות גחראה עחה בעוה׳ד גקליפח הכבד מרה‬
‫)דף נ״ו ע״א( ואיהי אנכי מסטרא דאמא עלאה דאמידא‬ ‫טחול מ״ל‪ ,‬נחיח הנשמה עד חחחית כרגלים ושכיבח‬
‫גימינא ועיי״ש גגיאורנו‪ ,‬ועיי״ש עוד )גריש דף נ״ה(‬
‫במדרגה התחחונה‪ :‬דבההוא זטנא אתמר בנמליה‬
‫דגדרועא ימינא אתקיף לון ויימא לץ שגי ירושלים‪,‬‬
‫גפלה לא תוסיף קום‪ .‬עיץ )במנ״מ פ׳ צו דף כ״ח פ״ג(‬
‫ועיי״ש בביאורנו שהגאמי מדגרי )המדר״ת( שהגאולה‬
‫כד חומן דישראל מרובץ מזכוץ‪ ,‬אחמר וחשלך אמח‬
‫העתידה להלמם עבור ישראל יהיה מסערא דימינא‪,‬‬
‫נפלה לא תוסיף קום פיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הפא כי מי‬
‫והיינו כמ״ש )גרט״מ פ׳ משפטים דף קי״ט ע״ג(‬
‫שנחפחה לקליפת ה ע ד מרה וטחול אחמר בההוא זמנא‬
‫שכבי עד הבקר‪ ,‬עד שיתפורר כמ הימין שנקרא כנך‬
‫כמזליה וכד היינו גשורשו למעלית פ״ד שאמרו ז״ל‬
‫עיי״ש‪ ,‬ומפרש הכא דהיינו ככמ התורה שגכחכ שניתנה‬
‫)גמד״ר גראשית פ״י סי׳ ז׳( אץ לך דגר למטה שאץ‬
‫כימץ‪ :‬דביה תוקפא דאורייתא דבכתב וכד‪ .‬היינו‬
‫לו מזל מלמעלה‪ ,‬והיינו שורשו למפלה‪ :‬לא תוסיף ‪ p‬ם‬
‫גי הנקמה גהמיצוגיס לעת״ל יהיה ע״י כגכורות שגימין‪,‬‬
‫וכד‪ .‬ר״ל שלא תוכל לקום מעצמה‪ ,‬רק הקג״ה יוקים‬
‫וכמ״ש‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף ג׳ ע״י([‬ ‫ה^ני‬
‫עמודא דאמצעיתא‪ .‬דמימינא אתייהיבת אורייתא דבכתב פ( ומשמאלא אתייהיבת אורייתא דבעל‬
‫פה‪ .‬דאיהי גוקבא‪.‬‬
‫ו ב ג י ן דא סוב צדיק ח״י עלמין‪ .‬איהו מסטרא דשמאלא דאיהו גבור‪ ,‬הכובש את יצרו‪ ,‬דאיהו‬
‫םמא״ל‪ .‬ובג״ד שמאל דוחה‪ .‬ובימינא יקום‪ .‬דמאן דנפיל לא צריך לאקמא אלא בידא‬
‫ימינא‪ .‬ובג״ד )שם( חי י״י שכבי עד ה^קר‪.‬‬
‫ושמאלא‬
‫באר לחי ראי‬
‫דיסוד צדיק חי עולמים שנקרא מוג‪ .‬איחו מסטרא‬ ‫ופמ״ש )גסליר‪ ,‬בסול ימינך ה׳ חרען אויב( ללמח״ל‬
‫דשמאלא‪ .‬הייני כמש״ל )תיקון י״ג דף כ״מ ע״ב(‬ ‫בזמנא דמ״כס משיחח יהיה הנקמה בכס הדין שבימין‬
‫יצדיק כטיל לשמאלא וזה סוד מימינו אש דח למו ועיי״ש‬ ‫בהחצוניס עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא שיהיה הנקמה ע״י כח‬
‫בביאורכו‪ ,‬דר״ל כי החסדים הנשפעיס דרך צנור היסוד‬ ‫החורה שבכחב שנחנה בימין‪ ,‬ויש בה חוקף דינים שנ‬
‫צדיק הוא בחי׳ אש דח שהוא כטיל לשמאלא שהוא עטרא‬ ‫האש דח‪ ,‬וכמש״ל)בהקדמה דף י״א ע״ב( חורה שבכחב‬
‫דגבורוח‪ ,‬וכמ״ש רטנו )בפרע״ח פ״ו משער החפילץ(‬ ‫דאתיהיבח מימינא דכחיב בה מימינו אש דח למו עיי״ש‪,‬‬
‫דהחסדיס שמשפיע ז״א דרך יסודו להמלטח הוא‬ ‫ולזה אמר דניה תוקפא דאורייתא דבכתב‪ ,‬היינו שבתוקף‬
‫מלובש בעערא דגבירוח עיי״ש‪ ,‬ולזה סמר הכא דמה״ט‬ ‫גבורות האש דת של התירה שבכתב שניתנה בימין‪,‬‬
‫גבון שחהיה הגאולה מסטרא דטוב שהוא יסוד צדק‬ ‫ישבר הקב״ה עול הגלות של הקליפות מעלינו ויוקיס‬
‫חי עולמים שנקרא טוב‪ ,‬כי ביסוד יש ג״כ הפח של‬ ‫לן מנפילתינו וכאמור• דאיחו עםודא דאםצעיתא‬
‫הגבורה שהוא מלובש בהם‪ ,‬ועי״ז הוא עושה נקמוח‬ ‫וכמש״ל )בהקדמה דף ג׳ ריש ע״ב( עמורא דאמצעיתא‬
‫בהחיצוניס כדי לגאול אוחנו‪ ,‬וכמ״ש )בפרפ״ח בשפר‬ ‫כליל חרוויהו חו״ג עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬והוסיף הכא‬
‫העמידה( בכוונת ראה גא בפנינו‪ ,‬שהגאולה חהיה רק‬ ‫שזה ענינו שנכלל בו שמאלא בימינא‪ ,‬וכמ״ש ()בזהר פ׳‬
‫נכח ה״ג של הנוקבא עיי״ש • דאיהו גבור חכובש א ת‬ ‫קרח דף קע״ח ע״א( בסוד ימינך ה׳ נאדרי בכמ ימינך‬
‫יצרו פי׳ כי במחני׳ )באטח פ״ד מ״א( אמרו איזה‬ ‫ה׳ חרעץ אויב‪ ,‬שבימין נכלנו גם הגבורוח שבשמאנ‬
‫גבור הכובש את יציו‪ ,‬ואמר הכא דלהכי זוכה הצדיק‬ ‫ונבללו הדינים של שמאלא בימינא‪ ,‬ועי״ז ימינך ה׳ חרעץ‬
‫יסו״ע להחגבר על החיצונים ולקרב הגאולה ע״י כח‬ ‫אויב בהגבורות שנכללו בה להציל את ישראל • ומשסאלא‬
‫הגבורה שנ היסוד‪ ,‬כי הוא בא לידי מדה זו להיוח‬ ‫אתיחיבת אורייתא דכע״פ דאיחי נוקבא הוא‬
‫נוער ברית ע״י כח הגבורה והתלבש את עצמו בבחי׳ זו‬ ‫כמפרש דבריו שאמר דהתורה שבכתב הוא עמודא‬
‫להיות גבור הכובש את יצרו דאיחו םמא״ל‪ .‬פיין‬ ‫דאמצעיחא דכלול חרוויהו חד׳ג‪ ,‬כי בתורה שבכתב כתיב‬
‫)בע״ח פ״ב משער קאבי״ע( כי םמא״ל שהוא הראש של‬ ‫מימינו אש דח למו‪ ,‬משום שהחורה שבע״פ שהיא נוקבא‬
‫החיצונים והקליפות הוא היצה״ר של אדם‪ ,‬ולזה אמר‬ ‫דאחיהיבח מגבורה כמש״ל )דף י״א( נכללח בחורה‬
‫להמשך הדרוש שאי אפשר לכבוש אח היצה״ר שהוא‬ ‫שבכחב דליכא מידי דלא רמיזא באורייחח‪ ,‬וממילא שנכלל‬
‫בכח סמא״ל ראש של הקליפוח והחיצונים‪ ,‬אלא ע״י‬ ‫החורה שבפ״פ שהיא מספרא דגבורה שבשמאל‪ ,‬בחירה‬
‫הגבורה של היסוד צדק וכאמור ובג״ד שמאל דוחח‬ ‫שבכחב שהוא מספרא דימינא חסד‪ ,‬ויש בחורה שבכחב‬
‫פש״ס )סופה דף מ׳׳ז ע״א( יצר וכר חהא שמאל דוחה‬ ‫גס כח האש שהוא הגבורוח של החורה שבפ״פ‪ ,‬ע״כ‬
‫וימק מקרבח פיי״ש‪ ,‬ולזה מפרש הכא להמשך הדרוש‬ ‫נקרא החורה שבכחב פמודא דאמצפיחא וכאמור•‬
‫דיצה״ר שהוא םמא״ל צריכין לדחותו פ״י » ז הגמרות‬ ‫ובג״ד וכד‪ .‬הוא מפרש ט ה להמשך הדרוש דבריו‬
‫של היסוד צדיק שהוא מספרא לשמאל בבחי׳ גגור הכובש‬ ‫שלמפלה שאמר אס יגאלך סוב לאיהו בריח יגאל‬
‫אח יצרו‪ ,‬ופי״ז יהיה ימין מקרבח את הגאולה ויקים לן‬ ‫שהגאולה חהה מגחי׳ יסול צליק‪ ,‬ואמר הפפס כי‬
‫מנפילחנובכח הימין‪ ,‬וכמש״ל מ ח י ׳ שכבי פד הבקר שיקים‬ ‫היסול נקרא ג״כ פמולא לאמצפיחא וכמש״ל )לף‬
‫קב״ה אוחנו בימינא‪ ,‬ופי׳ בדברי ת י נ ו )בלק״ח שה״ש(‬ ‫מ״ג פ״כ( לאיהו פמולא לאמצפיחא‪ ,‬ופיי״ש גכיאורנו‬
‫בפסוק אחוח לנו קטנה‪ ,‬וז״ל והנה פ״י השמאל המחבק‬ ‫שהגאחי מלגרי רגינו)‪3‬לק״ת פ׳ לגרים( כי משה ר ט ט‬
‫אוחה שם הנה הדינים נידחין משם‪ ,‬חהו שמאל דוחה‪,‬‬ ‫היה כילו ג״כ הכח ללחום פס החיצונים‪ ,‬כי הוא היה‬
‫ואחר שנדחו אז ימין מקרבח לזווגה פיי״ש‪ ,‬והכא דרש‬ ‫מספרא לצליק יםול עולם שהוא כמי׳ ממולא לאמצפיתא‬
‫ימין מקרבח את הגאולה לאקמא לן מנפילחינו וכאשר‪:‬‬ ‫לגוף וגרית חל הוא‪ ,‬והיה טרו ג״כ הכח של הגטרוח‬
‫לא צריך לאקסא אלא בימיגא‪ .‬הייט כמ״ש )בזהר‬ ‫לספרא דשמאלא מיי״ש‪ ,‬ולזה אמד הפא מוג צליק חי‬
‫פ׳ ויצא לף קס״ג פ״ג( כדק ימינא אמיל ביה לםלקא‬ ‫פלמין‪ ,‬ר״ל למ״ש אס יגאלך מוג יגאל הייט מספרא‬
‫ליה‬
 ‫רסז‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד מ ש ר ץ ]דף נ׳ פ״א[‬ ‫הסוני‬
‫ו ש מ א ל א איהו ראש השנה‪ .‬וימינא פסח‪ .‬וביה הוה אומאה בי״ד יומץ‪ .‬ודא א י ה ו ) » ו ת מ( כי‬
‫יד על כס יה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ע ל ההוא זמנא‪ ,‬איה אמרת)שיר«( אל תראוני שאני שחרחרות אל תראוני‪ ,‬מסטרא דשמאלא‬
‫דיצחק‪ .‬דאנא בקדרותא ביה‪ .‬הה״ד)בראשית מ> ותכהין עיניו מראות‪ .‬מראות ודאי בפורקנא‪.‬‬
‫דאיהי אור מראות דנבואה‪ .‬דאתמר בהון )יחזק* ( נפתחו השמים ואראה מראות אלקים‪ .‬ודא‬
‫א‬

‫איהו ותכהין עיניו מראות‪ .‬מםטרא דשמאלא‪ .‬ואתמר בההוא זמנא בקוביה )ישעיה ‪ 0‬אלביש‬
‫נר‬
‫באר לחי ראי‬
‫כדינים‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בפרע״ח פ״ב משער התפילין(‬
‫שהמראה שחורה של החפילין מרמז לענין הדינים‬
‫והקטנות שנובע מהשם אלקיס עיי״ש‪ .‬םסטרא‬
‫דשמאלא דיצחק‪ .‬שהוא מקור ושורש של כל כחוח‬
‫הדינים והגגורוח וקדושה‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בפרע״ח פ״ח‬
‫משער הסליחוח( עיי״ש‪ .‬דאנא בקדרותא ביה‪ .‬שענין‬
‫השחרורוח שלי שהוא סוד תוקף הדינים והקטנוח הוא‬
‫ביה‪ ,‬ר״ל בכחו של יצחק שורש הגבורוח מסטרא‬
‫דשמאלח‪ ,‬ומעחה אל חראוני עוד במראה שחור כזה‪,‬‬
‫כי עיזה ימין ה׳ עושה חיל ומחגבר סערא דחםד‬
‫שהוא מראה אור צח לבן מםטרא דחסד• הה״ד‬
‫ו‪-‬תכהין עיניו מראות היינו כמ״ש )בזהר פ׳ תולדות‬
‫דף קמ״ב ע״א( שפסוק זה מרמז לענק החגברוח‬
‫הדינים דאיהו חשך דרגא דיצחק‪ ,‬ועיי״ש עוד )בפ׳‬
‫בראשיח דף ע״ז ע״א( שפסוק זה מרמז על שהחגבר‬
‫עליו חוקף הדינים של עשו שהוא חשך על פני חהוס‬
‫עיי״ש• דאיהו אור מראות ת ב ו א ה ‪ .‬ע״ל )בהקדמה‬
‫דף ד׳ ע״ב( בסוד נפחחו השמים ואראה מראוח אלקיס‬
‫דגזק החגברוח החסדים של הבריאה דיוס א׳ שהוא‬
‫ספי׳ החסד‪ ,‬אז נמחקו הדינים של ה״פ אלקיס דעובדא‬
‫דבראשיח‪ ,‬ונעשה מהם ה״פ אור‪ ,‬דבהון רואין כל‬
‫הנביאים והחוזים בכח הה״פ אור דעובדא דבראשיח‬
‫עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש‬
‫מ״ש ביצחק כשהחגברו חוקף הדינים של עשו שהוא‬
‫ענין החשך בסוד שאני שחרחרח שהוא ענין שחרוריח‬
‫של תפילין מסטרא דתוקף הגבורוח כג״ל‪ ,‬אז וחכהין‬
‫עיניו מראות ה״פ אלקיס שנעלם ממגו הה״פ אור‬
‫דעובדא דבראשיח שמהם נובע כח הנבואה והמזיון‬
‫וכאמור‪ :‬מםטרא דשמאלא‪ .‬היינו כי בזמן התיקון‬
‫נתקנו גס הדינים והשחרורית של השם אלקי״ס םטרא‬
‫דשמאלא לכיוח בבחי׳ אור כנ״ל‪ ,‬משא׳׳כ ב ז ק הגלות‪,‬‬
‫וכמ״ש )בזהר פ׳ בלק דף קצ״ז ע״א( וחכהק עינמ‬
‫מראות מלהסתכל בכללא דרחמנו‪ ,‬כדין אחערו הדינים‬
‫של םמא״ל בקול חקיף לאתערא על עלמא עיי״ש‪ ,‬והיינו‬
‫פנין הגלות החושך הזה בעוה״ר‪ :‬אלביש שטים‬
‫קדדות‪ .‬היינו כמ״ש )טהר פ׳ וישב דף קפ״ב ע״א(‬
‫בסוד‬
‫שמים קדרות‪.‬‬
‫ליה‪ ,‬כד״א וחאחזני ימינך‪ ,‬וכחיב וימינו חחבקני עיי״ש‬
‫ושמאלא איתו ר״ה‪ .‬עיין )נזהר פ׳ פנחס דף רי״ד‬
‫ע״ב( בסוד שמאלו חחח לראשי וגו‪ /‬גר״ה אחער דרועא‬
‫שמאלא לקבלא לה למטרוגיחא‪ ,‬וכדין כל עלמא בדחילו‬
‫בדינא עיי״ש‪ ,‬וע״ל )דף נ״ו ע״א( פסח מסטרא דימינא‬
‫ר״ה מסטרא דשמאלא עיי״ש‪ ,‬ועי׳ מזה )בפרע״ח ריש‬
‫פ״ד משער ר״ה(‪ ,‬ואמר הכא להמשך הדרוש שזה הוא‬
‫לעובח ישראל עם קרוט‪ ,‬כי הענין שבר״ה אחער סערא‬
‫דשמאלא ודינא וכל עלמא בדחילו בדינא‪ ,‬הוא כמ״ש‬
‫)טהר פ׳ שופטים דף ער׳׳ה ע״א( דכד מטי ר״ה אחי‬
‫סמא״ל למחבע דינא לבנוי קמיה קב״ה עיי״ש‪ ,‬ע״כ‬
‫מובן שאז לטובחינו הוא בבחי׳ שמאלו חחח לראשו וגד‪,‬‬
‫בסוד שמאל דוחה תוקף הדינים שמתערין ע״י קטרוגו‪,‬‬
‫שלא ישלטו בישראל ח״ו‪ .‬וימינא פסח עיק )ברע״מ‬
‫פ׳ משפטים דף ק״כ ע׳׳א( פסח דרועא ימינא וט׳‪,‬‬
‫והאי איהו בניסן נגאלו ובניסן עחידק להגאל‪ ,‬לקיים בהון‬
‫ובחסד עולם רחמחיך עיי״ש‪ ,‬והיינו כי בגאולה העחידה‬
‫יקיים מ י ימין מקרבח אח הגאולה לאוקיס לן מנפילחנו‬
‫ביד ימינו •וכאמור וביה הוה אומאה וכו׳ היינו‬
‫כמש״ל )חיקון י״ג דף כ״ח ע״א( דבדרועא ימינא ביה‬
‫אומאה דפורקנא‪ ,‬הה״ד נשבע ה׳ בימינו ובזרוע עחו‪,‬‬
‫יעיי״ש בביאורנו שזה עיקר הישועה בגאולה העחירה‬
‫שיחגבר כח הימין על השמאל בסוד ימינך ה׳ חרעץ אויב‬
‫עיי״ש‪ ,‬ואמר הוה אומאה בי״ד יומין‪ ,‬היינו כמש״ל‬
‫)בהקדמה דף י״ג ע״א( בסוד י״ד ומ״ו דפוריס‪ ,‬שהיה‬
‫אז ענין מחיית עמלק בכח השבועה שנשבע הקב״ה‬
‫בימינו בסוד כי י״ד על כס י״ק מלחמה לה׳ בעמלק‪,‬‬
‫דא י״ד י״ק‪ ,‬שענק הפורים שחל בי״ד ובי״ק שנעשה‬
‫הנס בכח השבועה שבימינו‪ ,‬עיי״ש ובביאורנו שם‬
‫ועל ההוא זםנא‪ .‬ר״ל על זמן הגאולה שיחגלה כח של‬
‫ימין לכלות הקוצים מן הכרם‪ ,‬דהיינו הקליפוח והחיצונים‬
‫שיונקים מן השכינחא מ״ל‪ :‬איהי אמרה אל תראוני‬
‫שאני שחרחרת‪ .‬ר״ל כי בזמן הגלות בעוה״ר היא‬
‫מחי׳ שחרחרת‪ ,‬וכמש״ל)תיקון ל״ז דף ע״ח ע׳יא( דבזמן‬
‫הגלוח דאיהי מתלבשת באלק קליפק ואיהי מחחללח‬
‫אז היא גבחי׳ שמרחרת פיי״ש‪ ,‬והיינו מ מ י ׳ חוקף‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא ™ ו ‪ - « £‬י ן ]דף נ׳ ע״א[‬ ‫הר!וני‬ ‫רסה‬
‫נ ר איהו ה׳‪ .‬חמש גוונין נהירץ בה‪ .‬ואינון חוור‪ ,‬סומק‪ ,‬ירוק‪ ,‬ואוכם‪ ,‬ותכלת‪ .‬ר אור הנר‬
‫מלגאו‪ .‬סמא״ל חשך‪ .‬נחש קדרות‪ .‬ועלה אתמר אלביש שמים קדרות נוקבא דיליה‪ .‬ושק‬
‫אשים כסותם‪ .‬ווי לנשמתא כד אתלבשא בקדרותא דלהון‪ .‬ועליה אתמר ותכהץ עיניו מראות‪.‬‬
‫ואינון חשוכץ דמכסיין על עיינין‪ .‬דלית לון דשו לאםתכלא בקוביה ושכינתיה‪.‬‬
‫ו א ו ר ונר דנהרין ‪0‬״* דתשמ( בהון‪ .‬אתמר בהון <קהל« ׳& וחשכו הראות בארבות‪ .‬כמח דאמר‬
‫קהלת <»‪ 0‬עד אשר לא תחשך השמש והאור וגו׳‪.‬‬
‫ו א ו ר ונר‪ ,‬עלייהו אתמר )משלי י( כי נר מצוה ותורה אור‪ .‬ואמאי אתחשכן בהון‪ .‬בגין דלא‬
‫הוו משתדלין באורייתא ומצוה‪ ,‬בדחילו ורחימו‪ .‬דאינון י״ק‪ .‬ומיד דמשתדלין בהון בדחילו‬
‫ורחימו‪ .‬אומאה איהו לקוביה בי״ה‪ .‬דאינון דחילו ורחימו‪ ,‬לאעברא לון מעלמא דנשמתא‪ .‬בגין‬
‫דאינון חשוכין אפרישין בין י״ק ובין ו״ק‪ .‬כמה דאוקמוה דכתיב <ש*ת י ‪ 0‬כי יד על כס י״ה‪.‬‬
‫ובההוא‬
‫כאד לחי דאי‬
‫דף כ״ג ע״ב( והקליפות הס תבלוצ בעינא ועלה אתמר‬ ‫גסוד אלגיש שמיס קדרוח‪ ,‬דמיומא דחרג כיהמ״ק לא‬
‫סכותה בענן לך עיי״ש ובביאורצו שס‪ ,‬והיינו כי הקליפות‬ ‫קיימו שמיס נהורא דלהון עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך‬
‫שהס חכליח החשך והשחרות‪ ,‬הס מתשכין עיני השכצ‬ ‫הדרוש דר״ל כי בזמן כתיקץ יאיר האור הטוכ הגנח‬
‫שלא יוכל להשיג מאור קב״ה שמאיר בכנ העולמות גלוי‬ ‫לצדיקים בבחי׳ נפתחו השמים ואראה מראות אלקיס‬
‫אלקותו יתב״ש‪ .‬ואור ונר דנהרין‪ .‬פי׳ כי מקור האדם‬ ‫שהוא הה״פ אור‪ ,‬אבל עחה בעוה״ר בזמן הגלוח‬
‫והרוחניות שבו למעלה שנקרא אור והנשמה שגקראת‬ ‫ששלטו החיצונים במראוח השמים‪ ,‬אז נאמר אלביש שמיס‬
‫נר ה׳ ששורשס בזמצ שנקראים אור ונר‪ ,‬ומשם מאיר‬ ‫קדרוח‪ ,‬ושכינחא אימרח אל חראוני שאני שחרחרח‪,‬‬
‫לאדם החחחון ולנשמחו כמש״נ‪ .‬אתםר בחון וחשכו‬ ‫וכמש״ל )דף ס׳ ע״ב( עיי״ש ובטחורנו שם גר איהו‬
‫הראות כארבות‪ .‬הייט ששם בארובוח השמים במקום‬ ‫ה׳ עתה מוזר לדרוש בסוד נר מצוה וחורה אור שדרש‬
‫שורשם‪ ,‬צחשט עיניס הרואוח מחמח ענני הקליפות‬ ‫למעלה )בדף הקודם( שפנימיות ועצמיות האדם הוא‬
‫המכסים בעד האור והנר‪ .‬ואור ונר ובד‪ .‬הוא נוח!‬ ‫סוד אור הנר והנשמה הוא הנר‪ ,‬וחיותם הוא ע״י תורה‬
‫עעס לדבריו שאמר שחשט האור והגר‪ ,‬שהוא פנימיוח‬ ‫ומצות‪ ,‬ובכן הוא מוסיף בהדרוש עיד כי נ״ר הוא סוד‬
‫רוחניות האדם והנשמה עתה בהגלוח כאמור‪ :‬דאיגון‬ ‫אות ה׳ אחרונה דהוי״ה‪ ,‬והיינו כמש״ל דבזמן שאין‬
‫י״ק היינו כי מי שמשתדל להרבות תורה ומצות בדחילו‬ ‫ישראל עוסקין במצוח ח״ו‪ ,‬השכינה אומרח אל חראוני‬
‫ורחימו‪ ,‬הוא ממשיך מוחין דחו״ג שהוא סוד י״ק לזו״נ‪,‬‬ ‫שאני שחרחרח‪ ,‬ומפרש כי השכינה היא סוד ה׳ אחרונה‬
‫ועי״ז געשה הזווג ביניהם ביחודא שלים‪ ,‬וכמ״ש רבינו‬ ‫שהוא סוד ה׳ גוונין דה״פ אור דמעשה בראשיח כמש״ל‪,‬‬
‫)בלק״ח פ׳ שמוח‪ ,‬בפסוק וירא ה׳ כי סר לראוח ובשאר‬ ‫ואם אין מאירין לה בנר מצוה‪ ,‬אזי נחשט הה׳ גוונין‬
‫דוכתי( כי א״א להיות הזווג דזו״נ אס לא כשמשיג ז״א‬ ‫של ה״פ אור שמאירין בה׳ אחרונה של הוי״ה‪ ,‬ונשארח‬
‫המוחץ דחו״ב מאבא ואמא ועי״ז יש לכס דעת לזווג‬ ‫שחרחרח בעוה״ר‪ :‬ד אור הנר מלגאו ר״ל פנימיוח‬
‫עיי״ש‪ ,‬ועי״ז אי אפשר להחיצוניס לאחוז וליניק בנשמחו‪,‬‬ ‫רוחניוח האדם שהוא סוד ז״א כנ״ל‪ ,‬הוא סוד אוח ו׳‬
‫כי האור של הזווג שמאיר בנשמחו הוא מדחה החושך של‬ ‫של הוי״ה שהוא סוד החורה וכאמור םמא״ל חשך‬
‫יגיקח החיצונים‪ ,‬אבל מי שאינו משחדל בחורה ומצות‬ ‫נחש קדרות‪ .‬ר״ל כשמבטליס בעוה״ר חורה ומצוח ח״ו‪,‬‬
‫בדחילו ורחימו ואינו ממשיך המוחץ לזו״נ לצורך מזווג‬ ‫אז סמא״ל ונחש שהם זו״נ דקליפה שנקראים חשך‬
‫והס נפרדים זה מזה בעוה״ר‪ ,‬אז יש אחחה להקליפוח‬ ‫וקדרוח‪ ,‬מלבישים ומכסים לז״א דקדושה סוד ד דהוי״ה‬
‫בהם‪ ,‬שהם בחי׳ החשך‪ ,‬וממילא שהם שולטים עי״ז גבחי׳‬ ‫אלביש שמים קדרות גוקבא דיליה מ׳ל כי נוקבא‬
‫דקליפה שנקראת קדרות‪ ,‬מלבשח ומכסיח לז״א דקדושה‬
‫רוחניוח האדם ונשמחו כנ״ל‪ .‬אומאח איהו לקב״ה‬
‫שנקרא שמיס‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בע״ח פ״ג משער הקליפ׳(‪,‬‬
‫בי״ק וכד‪ .‬וכמש״ל )חיקץ א׳ דף י״ח ע״א( בסוד‬
‫)ובפרדס פ״ו משער האמורוח( באורך‪ .‬ושק אשים‬
‫כי עזה כמוח אהבה דאינץ רשפיה רשפי אש שלהגח‬
‫כסותם היינו כמ״ש)בפרדס שס‪ ,‬ובפ׳ כ״א משער ערכי‬
‫י״ק‪ ,‬כד ישראל מיחדץ שמא דקב״ה בדמו״ר‪ ,‬מ ה ו א‬
‫הכנוייס( כי ש״ק היא הקליפה המלביש אח הקדושה‪,‬‬
‫זמנא יחער הכח דרשפי אש שלהבת י״ק ויוקיד היכלץ‬
‫ועליה נאמר כי אץ לבא אל שער המלך בלבוש ש״ק‬
‫דקליפוח‪ ,‬וקג״כ אומי בחרץ אוחיוח י״ק לנטלא נוקמא‬
‫פיי״ש‪ .‬ואינון חשובין וכד‪ .‬היינו כמש״ל )חיקון ד‬
‫מיניה‪ ,‬כה״ד כי יד על כס י״ק מלחמה לה׳ עיי״ש‪,‬‬
‫ומוסיף‬
 ‫רסט‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ]דף נ ע׳׳א[‬ ‫הקוני‬
‫ובהזזזא זמנא אתמר באדם לבשו שמים קדרות וגר‪ .‬ובההוא זמנא דמתעברץ קדח־תא וחשוכא‬
‫מנשמתא‪ ,‬מיד )״הליט ק‪ 0‬כל הנשמה תהלל יה‪.‬‬
‫ו מ א ן אינון אלץ חשוכין‪ .‬אלץ םמא״ל ונח״ש‪ .‬ומאן גרים לון לשלטאה עלייהו‪ .‬אלא רזא דקהא‬
‫אוליף )ישעיי‪ .‬נט> כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם‪ .‬ודוד בגינייהו אמר‬
‫)תהלים קיט( גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך‪.‬‬
‫ו ב ה ה ו א זמנא מה דהוו שלטין חשוכין על נהודין דעיינץ‪ .‬מתהפכין נהורץ ושלטין ע ל‬
‫חשוכין‪ .‬ורזא דמלה שופ״ר מהופ״ך קדמ״א‪ ,‬זק״ף קט״ן‪ .‬ההוא דאתמר ביה )ביזמית‬
‫ל& קטנתי מכל החסדים ומכל האמת‪ .‬אזדקף ואקרי זקף גדול‪ .‬ואין אמת אלא תורה‪ .‬הה״ד‬
‫)כול*י > תורת אמת היתה בפיהו‪.‬‬ ‫ב‬

‫ובההוא‬
‫באר לחי ראי‬
‫קטן היינו כמ״ש רבינו )בפוע״ח פ״א משער השופר(‬ ‫ומוסיף הכא להמשך הדרוש דלפי האמור מובן ג״כ כי‬
‫דהשופר מלמעלה היא קנר ורחב מלמטה בסוד מן‬ ‫יד על כס י״ק מלחמה לה׳‪ ,‬שכשמשיג המיחין דאו״א‬
‫המצר קראחי י״ק ענני במרחב י״ק‪ ,‬שע׳׳י חק׳׳ש נכפים‬ ‫שהם י״ק שאז נעשה הזווג חו״נ‪ ,‬ובזה יהיה המלחמה‬
‫הדינים בשורשם ע״י אוחיוח י״ק שהוא סוד הדיקנא‬ ‫בעמלק שיפסוק השפפ שלהם וממילא יחבשלו מעלמא‬
‫עיי״ש‪ ,‬ויחכן לפרש המשך הדרוש עפמ״ש )בפריז או״ח‬ ‫דנשמתא שלא יוכלו להאמז בהקדושה ובההוא זםנא‬
‫סוף סי׳ חקפ״ה( דחק״ש הוא כדי לבשל קטרוג השפן‪,‬‬ ‫אתםר באדם‪ .‬היינו באדם דקליפה שנקרא אדם בליפל‪,‬‬
‫כי שופר היא ר״ח ש״ק ו״אין פ״גפ ר״ע פיי״ש‪ ,‬ולפמ׳׳ש‬ ‫כמ״ש )בע״ח פ״א משער דרושי אבי״ע( פיי״ש‪ .‬לבשו‬
‫מובן כי בחק״ש נכפים הדינים וקפרוג הס״א בסוד מן‬ ‫שמים קדרות‪ .‬היינו סמא״ל‪ ,‬וכמש״ל )תיקון ל״א דף‬
‫המצר קראחי י״ק‪ ,‬ובסוד כי יד פל כס י״ק‪ ,‬שהוא הב׳‬ ‫פ״ו ע״א( שיש שמיס ו א ת וקליפות שהם דסמא״ל‬
‫מוחין חו׳׳ב שנקראים כן‪ ,‬שפל ידם נחבפל הכח של‬ ‫ונחש כי שמיס כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה עיי״ש‪,‬‬
‫המקפריגיס סמא״ל ונחש שהוא שפן ופגפ רפ במה‬ ‫והיינו כי כאשר יהיה החיקץ השלם ויפסוק מזו״נ‬
‫שהוא מחשיך פל הקדושה‪ ,‬ושכינה אמרה אל חראוני‬ ‫דקניפוח יניקחם והמשכח שפע אור דקדושה‪ ,‬ישארו‬
‫שאני שחרחרח‪ ,‬והשמים שהוא ז״א לבוש קדרוח שהוא‬ ‫בחשך ושחרחרח מ״ל כל הנשמה תהלל י״ק שהנשמה‬
‫ג״כ פנין חשך‪ ,‬ופחה פ״י חקונא דתק״ש שהוא בכח‬ ‫מקבלח שפע המוחין דחו״ב מאו״א‪ ,‬שהם סוד ב׳‬
‫הב׳ אוחיוח י״ק נפשה בבחי׳ שופ״ר הפו״ך קדמ״א‪,‬‬ ‫אוחיוח י״ק שמאירין בה מ ״ ל ‪ :‬ומאן אינון אלץ‬
‫דהיינו במה שהיה מקדמח דנא בבחי׳ שטן ופגפ רע]‬ ‫חשוכין פי׳ מה הוא הסבה של העדר המשכח מוחין‬
‫דחו״ב שהם י״ק לנשמח ישראל ועי״ז יש חשכוח ושחרחרח‬
‫נהפ״ך החשכוח פליו וכל גונדא דיליה‪ ,‬דפ׳׳י חק״ש‬
‫בהנשמוח וכמש״ל כי אם עונותיכם ונד‪ .‬עי׳ בדברי‬
‫נתהפך הענץ לטוב דשלפין נהורין פל חשוכץ וכאמור‪.‬‬
‫רבינו ׳)בפרע״ח פ״ה משער השופר( בסוד וחשליך‬
‫ולזה מסיים‪ :‬זק״ף קטן והיינו כמ״ש רבינו )בפרפ״ח‬
‫במצולוח יס כל חשאתס‪ ,‬כי ע״י העבירות שהאדם עושה‬
‫פ״ה משפר הקרבנוח( דכל החיצמיס אחיזחס ויניקתם‬
‫נבראו מזיקץ‪ ,‬ועי״ז יונקים סמא״ל ונחש שהם חשך‬
‫היא ממוחין דקסנוח‪ ,‬ולכן ראוי לחר& אוחם להמשיך‬
‫וצלמות מהקדושה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש‬
‫להם מוחץ דגדלוח‪ ,‬והיינו שכשממשיכץ להם מוחין‬
‫ומאן הוא הגורס להאי חשך וצלמות שהוא סוד םמא״ל‬
‫דגדלוח הם בורחים ומחבטליס‪ ,‬וכמ״ש מ י נ ו )שם בשפר‬
‫ונחש להמשיך חשכוח להנשמה כאמור‪ ,‬הס החמאיס‬
‫חג המצוח ובשאר דוכחי( פיי״ש‪ ,‬חה היא המשך‬
‫והעינוח שנבראו מהם מזיקץ‪ ,‬שפי״ז יש לסמא״ל ונחש‬
‫הדברים כאן דכצ פיקר מוחץ דקמנות הוא מחמח אחחת‬ ‫מקום לינק ח״ו מהקדושה של מעלה שעומדים בעוה״ר‬
‫החיצונים גהקדושה‪ ,‬אמנם לאחר שפ׳׳י החק׳יש נהפך‬ ‫כמומח בחל להבדיל מנינו ובץ האור הנשפע מאבינו‬
‫השפן ואין מקשרג‪ ,‬יכולין להמשיך לזו״נ מוחץ דגדלוח‪,‬‬ ‫שבשמים‪ ,‬ח ה גורם החשטת וכאמור‪ :‬גל עיני‪ .‬להסיר‬
‫ומה שמקודם היה בסוד קטנוח וזקף קטן‪ ,‬יהיה מ ח י י‬ ‫החומח בחל של סמא״ל ונמש המבמל בינינו ובץ שפע‬
‫גדלוח חקף גדול‪ :‬חחוא דאתמר כ י ח קטנתי מכל‬ ‫אור השגות חמלת החולה הנשפע מלעילא‪ ,‬אז ואבימה‬
‫חחסדים ומכל האמת‪ .‬היינו בי בזמן הקמנוח בעוה״ר‬ ‫נפלאוח מתורתך‪ :‬ובהחוא זמנא‪ .‬ממן מ א י ל ה ‪:‬‬
‫אץ ביפקב חסדים רק גבורות ר״ל‪ :‬ואין א מ ת אלא‬ ‫סתהפכין נהורץ‪ .‬כי הקמשה שהוא מקור האור שליט‬
‫חורה‪ .‬היימ כמש״ל ודויד בגיניהו אמר גל שני ואבימה‬ ‫על הקליפה מקור המשך‪ :‬שופר מהופך קדמא זקף‬
‫מלאות מתורתך‪ ,‬שכאשר מתגברים החיצונים פ״י‬
‫הפוונות‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד מ ש ר ץ ]דף נ׳ ע״א וע״ב[‬ ‫הקוני‬ ‫ער‬
‫ו ב ה ה ו א זמנא מתהפכא כורםייא מדינא לרחמי‪ .‬ח־א היא רזא דאוקמוה מארי מתניתץ‬
‫צדיקייא מהפכין מדת הדין למדת רחמים‪.‬‬
‫י ג ה ה ו א זמנא אתחשיב כאלו אתברי עלמא‪ .‬ויסדר נהורץ כדקא יאות‪ .‬ה ז ז ״ ד < *> ויקרא‬
‫‪r w a‬‬

‫אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה‪ .‬ויקרא אלקים לאור יום דא ישראל‪ .‬דשולטנותהון‬
‫יהא לזמנא דפורקנא‪ .‬ורשיעיא ישתארון <«« «לי( »> ׳בחשוכא‪ .‬הה״ד <»> ולחשך קרא לילה‪.‬‬
‫בימינא )לף ׳ ע ׳ ושמאלא »*‪ 0‬ויהי ערב מהי בקר יום אחד‪ .‬דאיהו ערב דיצחק ובקר‬
‫‪0‬‬ ‫נ‬ ‫יאתמו*‬
‫דאברהם‪.‬‬
‫זמנא מה דהות נשמתא מהדקא בץ רגלץ‪ .‬הה״ד <מת ג( ותגל מרגלותיו ותשכב‪.‬‬ ‫‪3‬ההוא‬
‫דאתחזרת ללבא דאיהי כגוונא דירושלם‪.‬‬
‫בההוא‬

‫כאד לחי ראי‬

‫העונות‪ ,‬נעשים מסך המבדיל בינינו נבין העולמוח ושמא לא וכו׳‪ .‬הוא חוזר בזה ע״פ המשך הדרוש לדבריו‬
‫העליונים מלהוריד לנו שפע אור והשגה בחורחינו שלמעלה שאמר בסוד אם יגאלך עוב שהחיקץ השלם‬
‫הקדושה כראוי‪ ,‬וכ״ז הוא בזמן שהמוחין הם בבחי׳ הוא מסטרא דימין מקרבח ושמאל דוחה‪ ,‬והיינו שבימין‬
‫קענוח שאז שולטין משוכין על נהורין דעיינין כנ׳׳ל‪ :‬דחסד שהוא החורה ומסטרא דשמאל שהוא בבחי׳ אתה‬
‫!ו׳בההוא זמנא מתהפסא בורםייא מדינא לרחמי‪ .‬זה גבור הכובש אח יצרו נעשה החיקון השלם‪ ,‬ולזה מוסיף‬
‫הוא מרומז בשופ״ר מהופ׳׳ך‪ ,‬שע״י חק׳׳ש שממשיכץ הכא ע׳׳פ המשך הדברים דחחלח הבריאה היחה לענץ‬
‫מוחין דגדלות ונמחקו דינים של הקטנוח‪ ,‬אז מהפך להם זה ע״כ כחיב • ויחי ערב ויהי בקר יום אחד היינו‬
‫הש״י מדה״ר למה״ר‪ ,‬ועומד כביכול מכסא דין ויושב שנכלל שמאלא בימינא שהוא סוד ערב ובקר ביום אחד‬
‫על כסא רחמים‪ ,‬וכמ״ש )במד״ר פ׳ אמור פכ״ט( עיי״ש‪ ,‬שהוא היום שקוינוהו זה היום עשה ה׳ נגילה ונשמחה‬
‫ובהשמטוח )לזהר שבסוף ח״א גפ׳ נח דף ס״ב ע״ב( בו שיהיה הגאולה וחיקון השלם דאיהו ערב דיצחק‬
‫עיי״ש‪ .‬דאוקמוהו מארי מתגי׳ גש״ם )סוכה דף מסטרא דגבורה שהיה עבודחו גבחי׳ אחה גבור הכובש‬
‫י״ד ע״א‪ ,‬ויגמוח דף ס״ד ע״א(‪ :‬ובההוא זמנא את יצרו כנ״ל• מ ה דהות נשמתא מהדקא בין רגלין‬
‫אתחשיב באלו אתברי עלסא היינו כי כל זה נעשה וכד‪ .‬כמש״ל )ריש ע״א( ונשמחא גגלוחא אחמר גה‬
‫גר״ה כחק״ש שאנו אומרים היום הרח עולם‪ ,‬וכמ״ש ותגל מרגלוחיו וחשכג שכיכח לעפרא‪ ,‬ווי ליה לכ״נ‬
‫רגינו)גפע״ח פ״ה משער השופר( שהוח גסוד זה היום דנשמחיה נחיחח חחוח רגלוי ועיי״ש גגיאורנו שם‬
‫תחלת מעשיך שנחשכ כאלו היום גר״ה נגרא העולם שהגאחי ממש״ל )תיקון ע׳( דעיקר המקום של הנשמה‬
‫״ י החגגרוח‬
‫ו ע‬ ‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש כי ע״כ נעשה הוא גלכ ואז אחקריאח מטרוניתא‬
‫גתק״ש החיקון של הג׳ אוחיוח י״ק כנזכר‪ ,‬כי אז נעשה הקליפות יורדח ממקומה עד דנחחח לחחא כמקום‬
‫כמו שנחחדש עתה סוד בריאח העולם שהיה ע״י ג׳ סרנליס‪ :‬דאיהו כגוונא דירושלים‪ .‬עי׳ גע״ח )פ״ג‬
‫אוחיוח י״ק וכמ״ש גש״ס )מנמוח דף כ״ט מ״ב( כי מ מ ר הקליפ׳( בסוד לא נחמלאה צור אלא מחורבנה של‬
‫גי׳ק ה׳ צור עולמים‪ ,‬עוה״ז נברא בהי‪ ,‬ועום״ב נברא ירושלים‪ ,‬כי ירושלים שהוא סוד נוקבא ח״א דקדושה‬
‫גיו״ד עיי״ש‪ ,‬וע״ב אומרים אז בחק״ש ‪ p‬המצר קראתי נחרבה ונשארה בסוד נקודה א׳ לבד ע״י התגברות‬
‫י״ק ענני גמרחכ י״ק וכאמור‪ .‬ויסדר נהורין בדקא הקליפה שגקראח צור‪ ,‬ושפחה כי חירש גגירחה‪ ,‬ועי״ז‬
‫יאות‪ .‬שהנהורץ ישלטון על חשוכץ‪ ,‬ויחול החשכוח על השליך משמים ארץ וגד ולא זכר הדום רגליו שהם נה״י‬
‫הס״א שנקראים לילה‪ ,‬והאור יאיר על ישראל שנקראים שבו שהיחה עומדח בחחלה במקום החזה שלו‪ ,‬ועתה‬
‫יום כשעושים מעשה הצדיקים‪ ,‬וכמ״ש )במד״ר בראשית אפילו &‪3‬י* אינה יכולה לעמוד וירדה למטה חחח‬
‫פ״א( ויקרא אלקים לאור יום אלו מעשיהם של צדקים היסוד עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש כי‬
‫וכר עיי״ש‪ :‬דשלטנותהון יהא לזמנא דפורקגא‪ .‬היינו הדברים שאמרנו לענץ המלכות‪ ,‬מ א גס לענץ ה מ מ ה‬
‫כי הגאולה נקרא יוס כמ״ש )גמד״ר שם פ״ג( בסוד בגלוחא שהיא מהדקא בץ רגלין ואינה עומדח במקומה‬
‫ויהי ערג ויהי בקר יו״ס אמד עיי״ש‪ :‬הה״ד ולתשך ‪ 3b‬פד לעת״ל שיהיה התיקון לנשמות ישראל ויעלו‬
‫קרא לילה‪ .‬היינו כמ״ש!)במדרש רבה שם( ולחשך קרא הנשמות עד הלב‪ ,‬כדוגמת המלכות שהיא ג״כ באופן‬
‫לילה אלו מעשיהם של רשעים עיי״ש‪ :‬ואתםר בימיבא זה בעוס׳׳ר כי ‪ po‬הגלות נשלכה לממס להדום מליו‬
‫ויושבת‬
‫רעא‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד יעשדין!לף נ׳ ע״ג[‬ ‫הקוני‬
‫זמנא הלב רואה‪ .‬הה״ד )ימיד‪ .‬ל( ולא יכנףעוד מוריך ‪ pa‬והיו עיניך רואות את מוריך‪.‬‬ ‫בההוא‬
‫ה ל ב שומע‪ .‬דאתחזר עבודה וכרובים לבי מקדשא‪ .‬דאתמר בהון <במיבו ‪ 0‬וישמע את הקול‬
‫מדבר אליו מעל הכפרת מבץ שני הכרובים‪ .‬וכל עננין )דאינון רומי רבתא‬
‫ורומי זעירא( דאינון מכםייז על צלותין‪ .‬ההיד ‪ & mo‬םכתה בענן לך מעבור תפלה‪ .‬מתעברין‪.‬‬
‫ונהרין עיינין דאינון בית ראשון ובית שני‪ .‬דבהון םלקיז »( גלותץ‪.‬‬
‫דאינון ישראל מלוכלכין בטנופץ דשא ר עמין‪ .‬נשמתא דאיהי שכינתא אמרת אל‬ ‫לבזמנא‬
‫תראוני‬
‫כאד לחי ראי‬
‫הבת פין בסול פנים סתר נו וצא יראה‪ ,‬כענין הפק‬ ‫ויושבח וממחנח על הגאילה הפחידה שחעלה עד החזה‬
‫המכסה הראות ראתמר ביה סכותה בפנן לך מעבור‬ ‫במקום הלב בסוד דברו על לב ירושלים בההוא זםנא‬
‫תפלה פיי׳׳ש ובביאורינו שם‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך‬ ‫הלב רואה וכד ע״ל )תיקון י״ג דף כ״ח ע״א( חקונין‬
‫הררוש וכל פננין וכד‪ ,‬ור׳׳ל כי לפת״ל כאשר יתוקן חוש‬ ‫דלב‪ ,‬כמה דאוקמוהו מארי מחני׳ הלב מבין הלב רואכ‬
‫השמפ בבחי׳ וישמפ את הקול מדבר אליו‪ ,‬אז יתקבלו‬ ‫הלי שומע עיי״ש‪ ,‬והכא דרש להמשך הדרוש רק ב׳‬
‫התפלות וישמע הקב״ה את קולינו‪ ,‬כי גם הפדר קיבול‬ ‫תיקונים של הלב רואה הלב שימע מרמז נהנשמה שתתוקן‬
‫קול תפלתיגו הוא ע״י סיכוך העננים‪ ,‬וכמ״ש בש׳׳ס‬ ‫לעת״ל שאז יתעלו נשמתן של ישראל בג׳ תיקונים אלו‪,‬‬
‫)ברכות דף ל״ב ע״ב( רבת לא גזר תעניתא ביומא‬ ‫והתיקון הא׳ הוא הלב רואה את השי״ת ולא יהיה שום‬
‫לעיבא משוס שנאמר סכתח בענן לך מעבור תפלה‪,‬‬ ‫מסך ומבדיל בינינו לבין אבינו שבשמים‪ ,‬והיינו כי לעיל‬
‫ועיץ )במל״ר איכה ג׳( פסיק סכתה בענן לך‪ ,‬לומה אני‬ ‫)בהקדמה דף ע׳ץ ע״א( אמר דעתה בהגלות בעוה״ר‬
‫שלא ירל ענן והקיף אלא כלי שלא תשמע תפלתו של‬ ‫המלך מסתתר בלטשו כביכול כדי שלא ישלמו הסיצוגים‬
‫רבי עיי״ש‪ ,‬ומובן ממילא שגם ענין הערר השמיעה‬ ‫בהשכינה‪ ,‬פד לפת״ל שיתגלה מלכותו ויתקיים בגו ולא‬
‫בקולו של הקב״ה שמלבר עם משה כנ״ל הוא מבתי׳‬ ‫יכנף עיד מוריך‪ ,‬ועין בעין ירחו בשיב ה׳ ציון‪ ,‬ואמר‬
‫סיכך עננים‪ ,‬וממילא דלעת״ל כאשר יסתלקו העננים‬ ‫הנא כעין דברים אלו גם לענין נשמוח ישראל כי ענק‬
‫המכסין ועומדים כחומת בחל מעבור תפלה‪ ,‬בודאי‬ ‫המניעה שאין נשמותינו רואות אח אור פני מלך חיים‪,‬‬
‫שנהיה אנחנו שומעין גם הקול דנחית ‪ p‬השמים‬ ‫הוא בעוה״ר מחמת המסך המבדיל אשר בינינו לבין‬
‫המדבר אלינו• ונהרין עיינין דאינון ב י ת א׳ ובית‬ ‫אבינו שבשמים מחמח הקליפוח שנעשו מן עונותינו‬
‫כ׳‪ .‬עש״ס )ב״ב דף ד׳ ע״א( דביח המקדש נקרא עינו‬ ‫הסובבים אח הנשמה ומכסה לפנינו‪ ,‬ועי״ז אין באפשר‬
‫של עולם ואורו של עולם פיי״ש‪ ,‬ואמר הכא שהב׳‬ ‫להנשמה לראות את האור כי עוב עד לעח״ל שאז יתבמלו‬
‫מקדשין הם כנגד הב׳ עינים‪ ,‬והחורבן של הב׳ בחי‬ ‫הקליפות כנ״ל‪ ,‬ואז לא יכנף עוד מוריך‪ ,‬פי׳ שנא יהיה‬
‫מקדשין הוא בסוד עיני עיני יורדה מיס‪ ,‬ופנימיוח הענין‬ ‫מסך וכנף בגדי הקליפות מפסיקים בינינו לבין מוריך‪,‬‬
‫פיח )בפ״ח פ״ב וג׳ משפר מיפומ כירח(‪ :‬דבהון‬ ‫ויהיה עינינו רואות את מלכנו‪ ,‬וכמש״ל )תיקון ל״ז‬
‫דף ע״ח ע״א( דבזמנא דפורקנא יעביר קב״ה הני גי‬
‫םלקין צלותין‪ .‬כי התפלות פלייחן דרך ביהמ״ק‪,‬‬
‫קליפין מעלמא ואז יחקייס ולא יכנף עוד מוריך פיי״ש‪:‬‬
‫וכמ״ש )במוש״פ או״ח סי׳ צ״ד וצ״ה(‪ ,‬ופיק )ברפ׳׳מ‬
‫הלב שומע וכו׳ דאתמר כהון וישסע א ת הקול וגר‪.‬‬
‫פ׳ בשלח דף נ״פ פ״ג( דאצטריך למבגי גי מקדשא‬
‫עש״ס )יומא לף ר׳ ע״ג( וישמע את הקול מלבר אליו‪,‬‬
‫לחחא ולללאכ בגויה צלוחא בכל יומא‪ ,‬וצריך שיהיה‬
‫מלמל שמשה שמע וכל ישראל לא שמעו‪ ,‬והיינו כי אז‬
‫בו חלונוח שע״י יעצו התפלות פיי״ש‪ ,‬והייגו כמש״ל‬
‫לא היה עריין החיקון השלם של כללות נשמות ישראל‬
‫)תיקון ג׳ דף י״ח ע״ג ותיקון ד דף כ״א ע״א( כסוד‬
‫חין ממשה‪ ,‬ע״כ לא זכו טלם לשמוע‪ ,‬עד לעח״ל שאז‬
‫אח תפלתו של אדם נשמעת אלא גכיהכ״נ שהוא גסול‬ ‫יחוקנו כל הנשמוח ויכאו להמדרגה שהיה משה אז‪ ,‬וע״כ‬
‫כי גיתי גית תפלה יקרא‪ ,‬גזמנא דצפור מצאה כית‬ ‫פאשר יבנה המקדש ג״כ ויחזור לנו העבודה המין‬
‫דאיהו בי מקדשא ואתבניאת ואתתקנת מיד אשתכח‬ ‫הכרובים‪ ,‬כאשר ידבר הקב״ה מנין ב׳ הכרובים ישמעו‬
‫דרור ודא איהו כל הקובע מקום לתפלתו עיי״ש‬ ‫גם כל ישראל ולא רק משה לבדו‪ :‬וכל עננין מ ד ‪ .‬גיל‬
‫ובביאורנו שם‪ ,‬והיינו כי ‪ pa‬שמתקנים המלטת בבנק‬ ‫)תיקח ד לף כ״ב ע״ב( בסול בי עין בעין יראו בשוב‬
‫שלם מ״י מופלה להיות בסוד בית גטן ונשא בבתי׳‬ ‫ה׳ ציון‪ ,‬שהבת פץ היא סול מלטת לקלושה‪ ,‬ורומא‬
‫גיהמ׳׳ק‪ ,‬אז נשמע התפלה‪ :‬דכומנא דאינון ישראל‬ ‫רבתי לאיהו תבלול לפינא‪ ,‬איהו עומל ומפסיק לפגי‬
‫מלוכלכין וכר‪ .‬שגורמים בעונותם פגם לגמלה בשורשם‬
‫ועושים‬
 ‫הזהר‬ ‫ת ק ו נ א חד יעשרין ]לף נ׳ ע״ג[‬ ‫הכןוני‬ ‫ערב‬
‫תראוני שאני שחרחרת‪ .‬וצלותא נפלת‪ .‬הה״ד )»» ‪ (.‬נפלח לא תוסיף קום בתולת‬
‫ד‬

‫ישראל‪ .‬וכד נפלת‪ ,‬שכיבת לעפרא בין רגלין‪ .‬והא אוקמוה <מת & ותגל מרגלותיו ותשכב‪ .‬ואיהי‬
‫מצלי לקוב״ה דיוקים לה מעפרא‪ .‬הה״ד )מת ג( ופרשת כנפיך על אמתך כי גואל אתה‪.‬‬

‫ב ה ה ו א זמנא )רות ג( ויחרד האיש וילפת‪ .‬ההוא דאתמר ביה <ש»ית טו( י״י איש מלחמה‪ .‬מאי‬
‫וילפת‪ ,‬כד״א ‪«0‬ב > ילפתו»•> ארחות דרכם‪.‬‬
‫י‬

‫ב ה ה ו א זמנא ייתי קוב״ה ויימא לה)רות > ליני הלילה והיה בבקר‪ .‬לעי הלילה דאיהי שמאלא‪.‬‬
‫ג‬

‫והיה בבקר דאיהו רחמי ימינא‪ .‬דמתמן נהיר אור‪ .‬הה״ד < ‪ w a‬״ מד( הבקר אור‪ .‬אם‬
‫יגאלך טוב יגאל‪ .‬אם יעביד בך ישראל עובדין טבץ לםלקא לך מבין רגלין‪ .‬שפיר תגאל על‬
‫ידי דישראל עלאה‪ .‬דאיהו בעלך טוב ודאי‪ .‬ואם לא יעבדון בך עובדין טבין‪ ,‬וגאלתיך אנכי‪.‬‬

‫ו ה א אוקמוהו)רית ג> חי י״י שכבי עד הבקר‪ .‬אומאה בח״י‪ .‬דאיהו כליל ח״י ברכאן דצלותא‪.‬‬
‫שכבי עד הבקר‪ .‬עד ההוא נהורא‪ .‬דבההוא זמנא צלותא תהא נהרא בלבא ובעיינין‪.‬‬
‫ובגין‬

‫כאד לחי ראי‬

‫פ״י משער הק״ש( לישראל הוא בחי׳ לכר עיי״ש‪ ,‬ולזה‬
‫אמר שכאשר ישראנ יחקנו מעשיהם יזכו לגאולה‬
‫העחילה שחהיה מסערא דקג״ה שהוא ז״א‪ ,‬וכמ״ש‬
‫)במר״ר פ׳ בשלח פ׳ כ״ג סוף סי׳ י״א( לבגאולה‬
‫העחילה נאמר לפניו שיר חרש על גאולחינו לשון זכר‪,‬‬
‫ועיין )במאורי אור‪ ,‬ערך גאל( שזה סול מ״ש ללעח״ל‬
‫ה׳ כגבור יצא‪ ,‬כי כל הגאולות ער עחה היו רק מסטרא‬
‫לנוקבא‪ ,‬משא״כ הגאולה העחירה יהיה ע״י ז״א עצמי‬
‫ככח גבורוחיו עיי״ש ואם לא וכו׳ וגאלתיך אנכי‬
‫היינו כמ״ש רגינו )כפע״ח פכ״מ משער הק׳׳ש( גסור‬
‫גואלם שהגאולה חלוי כיסול צליק‪ ,‬רכל סור גאולה‬
‫הוא גיסור ]ועיי״ש גפ״ג וכפמ״ו משער העמילה[‪,‬‬
‫ולזה אמר שכשנזכה ע״י מעשינו הטוגים לקרג אח‬
‫הגאולה‪ ,‬אז חהיה הגאולה מסטרא דדכורא שהוא סוד‬
‫ישראל עלאה כנ״ל‪ ,‬אמנם ח״ו אס לא נזכה ע״י מעשינו‬
‫כאמור‪ ,‬אז אנכ״י אגאל כי אנכ״י הוא סוד המלכוח‬
‫נוקכא ח״א וכמש״ל )חיקון ל׳ דף ע״ד ע״כ( אנכי דא‬
‫שכימזא חחאה‪ ,‬ואגאל הוא בחי׳ יסוד צדיק‪ ,‬שכל‬
‫הגאולוח הן מספרא דיסוד והיינו שתהיה הגאול‪:‬‬
‫מספרא דיסוד דנוקכא שכינחא‪ ,‬וזהו אגכ״י אגא״ל•‬
‫שכבי ע ד חבקר עד חחוא נהורא וכי׳ עיין ׳)גלק״ת‬
‫פ׳ חולדוח( גסוד הכקר אור דאור היוצא דרך היסוד‬
‫נקרא בקר עיי״ש‪ ,‬ולזה דרש הכא להמשך הדרוש שכגי‬
‫עד הבקר עד שיאיר ההוא נהרא די״ח גרכאץ דצלותא‬
‫שיתגלה האור היוצא מיסוד צדיק ח״י עולמים דנוקבא‬
‫שהוא החפלה וכאמור‪ :‬דאיחו כליל ח״י ברכאין‬
‫דצלותא כמש״ל )בהקדמה דף י׳ ע״א וע״ג( דצדיק‬
‫ח״י עולמים איהו כלול ח״י ברכאין דצלותא‪ ,‬והייני‬
‫שפ״י הי״מ ברכות דשמ״ע מפוררץ הפח של מדת יסוד‬
‫ועושים לבושי קדרוח לנשמחס ולהשכינה הקדושה כנ״ל‬
‫שאני שחרחרת מצד הקליפוח שנולדו רחמח עונוח‬
‫המכסים אוחה כנ״ל וצלותא נפלת ואינה עולה‬
‫לרצון לפני אדון כל כנ״ל לא תוסיף קום מאליה אלא‬
‫השי״ח יקים אוחה כמש״ל )בעמוד הקודם( וכד‬
‫נפלת שכיבת לעפרא במקום הקליפ׳ למשה בין‬
‫רגלין כמש״ל )דף מ״ס פ״ב( וכד נפילח נפילח לרגלוי‬
‫פיי״ש ובביאורנו שם• דיוקים לח סעפרא‪ .‬מתוך‬
‫הקליפוח ‪,‬שבסוף הרגלים ויחרד חאיש היינו ז״א‬
‫בפלה ואישה של המפרוניחא• וילפת החוא דאתמר‬
‫ביה וכד‪ .‬פי׳ דנחיח בפלה ומחחבר פמה כדי לשמור‬
‫אוחה שלא ישלמו בה החיצונים למסה שם וכמש״ל‬
‫)בהקדמה דף א׳ פ״ב( כן איש נודד ממקומו דא‬
‫קב״ה דאחמר ביה ה׳ איש מלחמה דאחחרך אבחרה‬
‫לשומרה מן החצונים פיי״ש ובביאורנו שם ליני הלילה‬
‫פ״ל )חיקון ד דף כ״א פ״ב( דבזמן הגלוח שהשכינחא‬
‫היא חבוש בגלוחא‪ ,‬בגץ רחימו דילה א י מ אסור‬
‫פמה ואחמר גיה גץ שדי ילין‪ ,‬ופיי״ש בביאורנו שהיא‬
‫לשץ לינח לילה שמא לן שם פמה כל הלילה שהוא‬
‫הגלוח שדומה ללילה לשמרה מהחיצונים פיי״ש‪ :‬ליני‬
‫הלילה דאיהו ש&אלא‪ .‬פ״ל )גהקדמה דף מ׳ פ״ג(‬
‫דלילה היא מספרא דגגורה דאז היא החגגרוח הדיגים‬
‫והגבורוח פיי״ש וגכיאורנו שם‪ ,‬ולזה דרש הכא ליני‬
‫הלילה דאיהו שמאלא‪ ,‬היינו שזמן החגברוח הגגורוח‬
‫והדינים שמא פנץ הגלות שהוא בחי׳ לילה‪ ,‬אז הקג״ה‬
‫שהוא גפלה דמפרוניחא הוא לן פמה ככל משך הלילה‬
‫להצילה מתוקף הדינים והגגורות ושלא ישלפו גה‬
‫הקליפות שגשמאל‪ :‬ע״י דישראל עלאה פיץ )גזהר‬
‫פ׳ מקן לף קצ״ד פ״ב( ישראל דא קג״ה‪ ,‬יפיץ )גפרמ״ח‬

‫צדיק‬
 ‫רעג‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא ח י מ ש ר ץ ]ל!־ נ׳ ע׳*[‬ ‫הקוני‬
‫ו ב ג י ן דבח״י ברכאן דצלותא» תליא פורקנא‪ .‬וביהאתגליא‪ .‬דאיהו יסוד ח׳י עלמין‪ .‬אתמר‬
‫(‬

‫ביה )!״ד‪ ,‬ב ‪ 0‬והיו עיני ולבי שם בל הימים‪.‬‬

‫עיני ולבי‪ .‬אדכיר עיינץ ולבא‪ .‬בגין דצריך בר נש בצלותיה למהוי עינוי לתתא לגבי‬ ‫והיו‬
‫נשמתא‪ .‬דאיהי שכינתא‪ .‬דאיהי אסירא בגלותא‪ .‬ולביה לעילא בקוביה‪.‬‬

‫ו ר ז א דמלה)תהלים»•‪ >.‬עיני תמיד אל י״י כי הוא יוציא מרשת רגלי‪ .‬ולביה לעילא לנטלא נוקמא‬
‫מעמלק‪ .‬הה״ד כי יום נקם בלבי‪ .‬בלבי ודאי‪ .‬ביה עתיד לנטלא נוקמא‪ .‬כמה דנטיל ביה‬
‫נוקמא ממצראי‪ .‬דאיהי לב״י שם בן ארבעין ותרץ‪ .‬אבגית״ץ‪ .‬ביה אפיק לישראל מגלותא‪ .‬קר״ע‬
‫שט״ן‬

‫באר לחי ראי‬

‫צדיק ח״י פולמים פיי״ש ובביאורנו שם דבח״י ולביח לעילא לגמלא גוקמא בעמלק היינו כי הלב‬
‫ברכאין דצלותא תליא פורקנא‪ .‬היינו ביסוד דנוקבא כי מרנח לסוד חו״ג‪ ,‬וכמ״ש )בפרדס שפר פרט הכנוייס‬
‫ח״י ברכאין הוא מספרא דיסוד צדק ח״י פולמיס של פרך לב( כי הסוד משחז״ל בינה לבא‪ ,‬וכן מ״ש בש״ס‬
‫המלטח דצלוחא הוא בסוד המלכוח נוקבא ח״א‪ ,‬וכמש״ל )ברטח דף ס״א( הלב מבין‪ ,‬היינו שפ״י הבינה היא‬
‫)בהקדמה דף ח׳ ע״א ובשאר דוכחי( בסוד סמיכח מקבלח נ״ב נחיבוח החכמה פד שנקראה ל״ב עיי״ש‪,‬‬
‫גאולה לחפלה‪ ,‬דגאולה הוא ביסוד‪ ,‬וחפלה הוא במלכוח והיינו סוד ‪ 0‬אוחיוח י״ק בסוד רשפי אש שלהבח י״ר‪,‬‬
‫עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬וכן הוא )בפרע״ח בשער העמידה שבהם לוחם עם פמלק בסוד כי יד פל כס י״ק מלחמה‬
‫שם‪ ,‬וגמאורי אור ערך חפלה( כסוד חפלה לדוד לה׳ בעמלק‪ ,‬וכמש״ל ׳)בעמוד הקודם( וכדמפרש להלן‬
‫עיי״ש והיו עיני ולבי שם כל הימים היינו הכח כמה דנטיל נוקסא מםצראי‪ .‬והיינו כמ״ש רטנו‬
‫)בפע״ח בפ״ז משער חג המלוח( בסוד מ״ש כימי צאחך‬ ‫של תפלח ישראל כדמפרש ואזיל אדכיד עיינין ולבא‬
‫ר״ל ט מלות הגם שהקערוג הוא גדול מאוד‪ ,‬עכ״ז מאמ״צ אראנו נפלאוח‪ ,‬כי כמו שגאולח מצרים היה‬
‫הקב״ה זוכר תפלת ישראל שמתפללין על הגאולה בכליון ע״י אמא עלאה‪ ,‬כמ״ש )נזהר פ׳ יתרו דף פ״ה ע״ב(‬
‫עינים בכל לבבם‪ ,‬ועל ידי זה הוא נותן לב ועין חמלה מספרא דיובלא נפקו ישראל ממצרים שהיא בינה אמא‬
‫עלינו לגאלנו‪ :‬לםהוי עינוי לתתא וכו׳‪ .‬הוא מימרא פלאה‪ ,‬ק יהיה גם הגאולה הפתידה שיהיה הגאולה‬
‫בש״ס )יבמות דף ק״ה ע״ב( המתפלל צריך שיתן עיניו פ״י תוקף הדינים של אמא ופי״ז יתבפלו הקליפות‬
‫למעה ולבו למעלה עיי״ש‪ ,‬ומפרש הכא פנימיות הענין והספ״א‪ ,‬וכדכתיב ה׳ כגטר יצא פיי״ש‪ .‬דאיהו לב״י‬
‫ע״פ המשך הדברים שאמר למעלה )בעמוד הקודם( שם בן ם״ב‪ .‬היינו כמ״ש רבינו )בפ״ח סוף פ״ה משפר‬
‫דעתה בעוה״ר אתלבש נשמתא קדרותא ועליה אתמר פנת״א( כי השם מ״ב הוא סוד ז׳ קולות דנפקו מלב״א‪,‬‬
‫וחכהין פיניו מראוח‪ ,‬כי שלעין חשוכין על נהורין דעיינין שהוא סוד ל״ב אלקים דמפ״ב פס י׳ אמירן פיי״ש‪,‬‬
‫שהוא סוד הנשמה כי נר ה׳ נשמח אדם‪ ,‬ולפח״ל יחפבר והיינו סוד נור דליק שבלבא‪ ,‬שהוא הפנין תוקף הגבורות‬
‫קדרוחא וחשוכא מנשמחא‪ ,‬ונהורין שלטין פל חשוכין‬
‫שבל״ב שמשם יוצא הכח לפשות הרינה ונקמה בהחצונים‬
‫בסוד גל פיני ואכיפה נפלאוח מחורחיך וכמש״ל‪ ,‬ולזה‬
‫שיהיה לפח״ל בהגאולה הפחידה וכאמור‪ .‬אב״ג ית״ץ‬
‫דרש הכא שפי״ז צריך להיוח פ ק ר החפלה שיהיה‬
‫ביה אפיק לישראל מגלותא הוא מפרש מש״ל כי יום‬
‫החיקון השלם ויחפבר םחשטח מן הנשמה ויאורו‬
‫נקם בלב״י‪ ,‬שבשם מ״ב חלוי הגאולה שהוא גימ׳ לב״י‪,‬‬
‫פיניו בסוד כי פין בפין יראו וגד‪ :‬ולביה לעילא‬
‫ומפרש סדר השם מ״ב איך מרומז בו פנק הגאולה‪ ,‬ואמר‬
‫בקב״ה‪ .‬היינו כמ״ש )בפסיקתא( בפסוק אני ישנה‬
‫שבשם הא׳ יהיה היציאה מהגלוח‪ ,‬והיינו כמש״ל )בפמוד‬
‫ולבי פר‪ ,‬זה הקב״ה ארחב״א מנין שהקג״ה לבן של‬
‫הקודם( דבפקבחא דמשיחא בסוף ימי הגלוח כאשר‬
‫ישראל‪ ,‬שנאמר צור לבבי וחלקי פיין שם כי הוא‬
‫יפלו מ ס ״ י בבחי׳ גפלה ולא חוסיף קום מפצק‪ ,‬יאמר‬
‫יוציא מ ר ש ת רגלי‪ .‬פיין )במאורי אור פרך רשח(‬
‫שט ח״ל רשח מחצי המלטת וצתחא כי שם ק״נ מכ״ל‪ ,‬הקב״ה שכבי פד הבקר‪ ,‬ויוקים לן בימינא דביה חוקפא‬
‫ולזה אמר הכא כי פנק תיקון הנשמה להיוח פיניך דאורייתא‪ ,‬ואמר הכא שזה מרומז בהתיבוח של שם הא׳‬
‫רואוח אח מוריך בבהירוח הנר ואור של הפינים תלוי אגא בכת גדולח ימינך מזיר צרורה‪ ,‬היינו שתחיר‬
‫מאולה הפחידה כאשר יוציא מרשח רגלינו שהוא סוד ישראל שהם צרורים ואסורים בגלוחא‪ ,‬בכח גדולח‬
‫הק״נ שהוא העב והחושך המכסה אור פינינו מ״ל‪ .‬ימיגך‪ ,‬שבימיגא יוקים לן מגלוחא בסוד יממך ה׳ ח מ ק‬
‫אויב‪ ,‬וכמש״ל )בפמוד הקודם( בסוד נשבע ס׳ בימינו‬
‫דהגאולה‬
 ‫הזהר‬ ‫תקתא חד ועשרין!לף נ׳ ע״ג[‬ ‫הקרני‬ ‫רעד‬
‫שט״ן‪ .‬דאיהו שמא תניעא‪ .‬דיומא תניינא‪ .‬ביה קרע ימא‪ .‬ובהאי שמא אתמר)בראשית ( יהי רקיע‬
‫א‬

‫בתוך המים וגו׳‪ .‬נג״ד יכ״ש‪) .‬שמית לד( נגד כל עמך אעשה נפלאות‪ .‬בכל שמא נטיל נוקמא‬
‫ממצרים‪.‬‬
‫כי יום נקם בלבי‪ .‬נקמה‬ ‫בלבא תליא‪ .‬דאתמר ביה הלב רואה‪ .‬ובגין דא )ישעיה‬ ‫ופורקנא‬
‫במאי בלבי בי״ה‪ .‬דאתמר ביה כל הנשמה תהלל י״ה‪ .‬ועליה אתמר כי יד על‬
‫כס י״ה‪.‬‬
‫ופורקנא‬
‫כאד לחי ראי‬
‫להגאולכ העתידה יהיה מסערא דימינת בסול ימין מז״ח דף ע״ה ע״ב( בקר״ע שט״ן ילין בגויס מלא‬
‫מקיבת את הגאולה וכאמיי ביה קרע ימא והיינו גויוח עיי״ש‪ ,‬והיינו בזמן הגאולה העחילה ב״ב וכאמור‬
‫כמ״ש )בס׳ ליקיטים מר״ה גאין על השם מ״ב( שהשם נגד כל עמך אעשה נפלאות עי׳ )בחיקוניס מז״ח‬
‫זה ענינו שהוא קורע ששיי חיבית הקשות וגזירות שם( יביה עמולא לאמצעיתא לאתקרי נורא עביל פליאן‪,‬‬
‫רעות אשר ביל סמא״ל שהיא מסטין ומקטרג בהם על הה״ל נורא תהלות עושה פלא‪ ,‬ובה אמר משה נגד כל‬
‫ישראל ועומל הוא לקרעס בקר״ע ב״ל למען יבטלו עמך אעשה נפלאות וגר‪ ,‬והאי איהו נג״ל יכ״ש עיין שם‪,‬‬
‫בטיל מ ד ר נהשליך במצילות ים כל חטאתם‪ ,‬וגס בנח וביאור הלבריס מובן עפ״ל )הפרל״ס בשער ערכי‬
‫הגבוריח של שם זה לקרוע פחחי שעיים להכניס בתוכם הכנויס‪ ,‬ערך נורא( לת״ת נקרא נור״א‪ ,‬כי ת״ת ממוזג‬
‫חפלוח ישראל למעלה נרקיע העליון‪ ,‬ומושל בכח גבורוחיו מחו״ג‪ ,‬ומסטרא לגבורה שבו נקרא נומ׳א עיי״ש‪ ,‬ולזה‬
‫על השטן וגוער בו נבל ישטין למניע מלקבל החפלוח אמר הכא לגס מסטרא לת״ת יעשה הקב״ה לין‬
‫עיי״ש‪ ,‬ויחכן שע״ז מרמז זה השם הב׳ קב״ל רנ״ח בהםט״א לעח״ל‪ ,‬אעפ״י שהוא בחי׳ רחמים‪ ,‬עכ״ז מצל‬
‫עמ״ך‪ ,‬שעי״ז השם עולים חפלחס ורנתס של ישיאל הגבורה שממוזג בו יחעורר הכח לנקום מהם בסול‬
‫ומתקבלים לרצון לפניו עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר שבכח שם זה נומ׳א חהלוח עושה פלא‪ ,‬שהיא סור השם הג׳ שמאיר‬
‫היה הנס לקרי׳׳ס‪ ,‬כמ״ש )במל״ר בשלח פכ״א( לבשעת בח״ח נג״ל יכ״ש שמרמז למ׳׳ש למשה נג״ל כל עמך‬
‫קרי״ס היה קטרוג גלול שהשטן קטיג על ישראל ואמר אעשה נפלאוח‪ ,‬לעשוח נקמה בגוים ולהטיל מוראו עליהם‬
‫שהם עובדי ע״ז ח״ו‪ ,‬והנס היה שהקב״ה קבל תפלתן וכאמור• בכל שמא נטיל נוקמא ממצרים מיל ט‬
‫ואמר מה חצעק אלי כבר נחקבלו חפלוח ישראל קולס כמו שהג׳ שמוח אב״ג יח״ן‪ ,‬קמיע שמ״ן‪ ,‬גג״ל יכ״ש‪,‬‬
‫לחפלחך‪ ,‬וע״כ אמר הכא שזה היה בכח שס הב׳ עניינם לעשוח נקמה בגויס ולהציל ישראל כלי להוציאם‬
‫שהקב״ה קר״ע השט״ח של השט״ן שהוא סמא״ל וגער מעבלוח לחירוח כמ״ש ביצימ״צ‪ ,‬כן הוא סגולח כל הז׳‬
‫בו בכח גבורותיו שלא יסטין‪ ,‬וקרע פחחי שערים שמוח של השם מ״ב שבהם נטיל נוקמא ממצרים‪ ,‬שבכלס‬
‫ללעילא להכניס החפלוח ולא יוכל השטן לעמוד נגל יש בהם מםטרא לגבורה שהוא כח הנקמה ופורתא‬
‫החפלוח ולמנוע מלקבלם ח״ו‪ ,‬ויחכן שנקרא הנס קרי״ס בלבא תליא הוא כמפרש הלבריס מ״ש כי יום נקם‬
‫ולא בקיע״ח י״ס כמ״ש והים בקע״ח לפניהם‪ ,‬אלא בלבי‪ ,‬שמקור הנקמה בסט״א הוא בלב״י‪ ,‬סור שס מ׳׳ב‬
‫שעיקר הנס דקרי׳׳ס היה ע״י השם קמיע שעיין שהאיר מספר לב״י שהוא סול הל״ב אלקיס והי׳ מאמרים‬
‫אז לקרו״ע השט״ח של השט״ן ולגעור בשטן לבל ישטיננו למעשה בראשיח שהוא שירש הגבומח כנ״ל‪ ,‬ואמר‬
‫ועי״ז נתקבלו חפלחן של ישראל וכאמור• ובהאי שמא למה״ט נרמז הענין בחיבח בלב״י‪ ,‬משום שהגאולה חלוי‬
‫אתםר יהי רקיע בתוך המים‪ .‬היינו כמש׳׳ל )תיקון בבינה שהוא לבא בסול בינה לבא כמש״ל )בהקדמה‬
‫ע׳ דף קכ״א ע״א( היכל חניינא ]פי׳ בכ״מ שם הוא הב׳ דף י״ז ע״א( עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬והיינו כמש״ל‬
‫ייס ט ספי׳ הגבורה[ איהו בנוי בשמא לא קר״ע שמץ‪ ,‬בסול וגאלחיך אנכי‪ ,‬שיחעורר בגאולה הכח דאמא‬
‫ואיהו רקיע לביה קרע ימא‪ ,‬ואפרש מתמן השטן לאיהו עלאה שהוא סול הל״ב‪ ,‬וע״כ יהיה אז יום גקס גלב״י•‬
‫מיץ מסאבץ‪ ,‬ובג״ל יהי רקיע בתוך המיס ויהי מבליל דאתמד ביה הלב רואה‪ .‬היינו כמ״ש במאורי אור‬
‫בין מיס למיס‪ ,‬לא הוא שמא לעקר שטן מן ימא ‪).‬ערך ראיה( ראי״ה גימ׳ גבומ׳ה ולק היו מענשין‬
‫לאורייתא ואפרש ליה מ ת ק עיי׳׳ש‪ ,‬ואמר הכא להמשך בראיה נחן בו עיניו עיי׳יש ולז״א לבפורקנא במראה‬
‫הלריש כי מ ה השם ישתמש הקב״ה לפת״ל לעקור שטן יתעורר כח הל״ב שהוא סול הל״ב אלקיס רשם מ״ב‬
‫‪ p‬ימא לאורייתא ולאפרשא ליה מתמן ולבטל אותו‪ ,‬בסול כי יום נקם בלב׳׳י ופ״כ אמר הכא ראחמר ט ה‬
‫שלא יוכל למנוע ישראל מללמור תורה לשמה שעי״ז נזכה הלב רואה לכלות הם״א ולהעבירם מן העולם בסול‬
‫לגאולה‪ ,‬ועי״ז יוקיס לן הקב״ה בימינא דגיה תוקפא נתן ט עיניו וכאמור‪ :‬נקמה במאי בלבי בי״ק‪ .‬היינו‬
‫דאורייתא וכמש״ל‪ ,‬והדברים יתיחדו עם נמש )בתיקוגים כמש״ל שהלב שבו משק אורוח של חמב שהוא סוד ‪0‬‬

‫אותיות‬
 ‫ערה‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]לף נ׳ ע״ב[‬ ‫הקוני‬
‫ו פ ו ל ק נ א בלבא תליא‪ .‬דביה אתמר הלב רואה‪ .‬ובגין דא)והכי( אוקמוהו מארי מתניתין‪ .‬ללבי‬
‫גליתי ולאברי לא גליתי‪ .‬מאי ללבי‪ .‬אלא אורייתא דבכתב אתקריאת לבי‪ .‬ואורייתא‬
‫דבעל פה אתקריאת פומא‪ .‬ואוקמוהו מארימועיתין »> מלבא לפומא לא גלי‪.‬‬
‫גליתי)ודאי(‪ .‬דא שמא דע״ב שמהן‪ .‬ואינון שבעין אנפין לאורייתא דתליין מן ב »(‪.‬‬ ‫ללב״י‬
‫ואורייתא‬
‫כאד לחי ראי‬
‫באורייתא לבכתב לליכא מילי ללא רמיזא באורייתא‪,‬‬ ‫אותיוח י״ק הוא שורף חמיל בבחי׳ נר ללוק בסול רשפי‬
‫אלא ללא אתפרש באורייתא לבפ׳׳פ‪ ,‬פל כן לא נתגלה‬ ‫אש שלהבת י״ה לביה נפלא נוקמא מפמלק כמ״ש כי‬
‫עויק לכל הצליקים‪ ,‬ופנימיות הפנין הוא פפמש״ל‬ ‫יל פל כס י״ק מלחמה וגד וכאמור דאתמר כיה כל‬
‫)תיקון י״ח לף ל״ב פ״ב( אורייתא לבכתב איהו לימינא‬ ‫הנשמה תהלל י״ק וכר‪ .‬היינו כמ״ש )בפרפ״ח פ״ה‬
‫פליה אתמר ובנ״י יוצאים ביל רמה וכוי‪ ,‬לאיהו אורייתא‬ ‫משפר הזמירוח(‪ ,‬ובביאור יוחר )בסילור ר״ש( בסול כל‬
‫דאחייהב מימינא לחמן חכמה אורייתא לבפ״פ שכינתא‬ ‫הנשמה חהלל י״ק‪ ,‬שהשם חכ״ה שבו הכה משה אח‬
‫חחאה פה אחקריאח וכו׳ עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ולהלן‬ ‫המצרי בסול ויאמר לרשפ למה חכ״ה רעך‪ ,‬ר״ח כ״ל‬
‫)שם לף ל״ה ע״א( ר חורה שבכחב מימינו אש לח‬ ‫ה״נשמה ח״הלל‪ ,‬הוא יוצא ‪ p‬ג׳ אוחיוח י״ק יו״ל‬
‫למו אורייחא לבפ״פ איהו לשמאלא לאיהו ה׳ חחאה‬
‫פעמים ה״י וכד‪ ,‬גימ׳ כה״ח פיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫פיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הלרוש‬
‫להמשך הלרוש שהלב שהוא סוד חו״ב סוד ב׳ חוחיוח‬
‫לבאורייחא לבכחב שהוא מספרא לימינא לחמן חכמה‬
‫י״ק‪ ,‬שם הנקמה בכח השם חכ״ה שיוצא מאוחיוח הללו‪,‬‬
‫שהוא מקור של הל״ב נתיבוח החכמה‪ ,‬כמ״ש רטנו‬
‫וע״ז נאמר כי יל על כס י״ק מלחמה לה׳ בעמלק‬
‫)גפרפ״ח פ״ו משפר הציציח ובשאר לוכחי( שם יש‬
‫החגלוח הגאולה גבחי׳ ובנ״י יוצאים ביד רמה‪ ,‬משא״כ‬ ‫וכאמור • דביה אתמר הלב רואה גם זה מובן עפמ״ש‬
‫מספרא לחורה שבפ״פ שהוא מספרא דשמאלא שורש‬ ‫רבינו )בפרע״ח שם( שהשם כה״ח הוא סול עיניס‬
‫הגבורוח נפלם מאחנו הגאולה דא שמא דע״ב‬ ‫העליונים שבהם מביע בכח שם זה ומסחכל ברשעים‬
‫שמהן‪ .‬הוא כמפרש לבריו שאמר שהגאולה הפחילה‬ ‫להאגילם בסול רק בפיניך חבי״מ ]עם ל׳ אוחיוח‬
‫ב״ב חהיה בכח הלב שהוא סול ל״ב נחיבוח החכמה‬ ‫גימ׳ כה״ח[ ושלומח רשפים חראה פיי״ש‪ ,‬ולזה אמר‬
‫ראש קו הינק שהוא בחסל כמו שהיה ביציאח מצרים‬ ‫ללהט אומי קב״ה בב׳ אוחיוח י״ק למחוח אח זכר‬
‫בבחי׳ ובני ישראל יוצאים ביל רמה‪ ,‬ואמר שהרמז הוא‬ ‫פמלק ולכלוח הקוצים ‪ p‬הכרם‪ ,‬להיוח בחי׳ הלב רואה‬
‫כי ללב״י הוא גימ׳ פ״ב שמרמז לסוד הפ״ג שמוח של‬ ‫בכח השם חכ״ה שיוצא ‪ p‬ב׳ אוחיוח אלו בסול רק‬
‫ויס״פ ויב״א וי״ס שבהם יצאו ממצרים ביל רמה‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫בעיניך חבימ וגד וכאמור‪ .‬ובג״ד אוקמוהו מארי‬
‫)בחיקונים מז״ח רף פ״ל פ״ב( ללב״י גליחי לא שמא‬ ‫מתני׳ ובד בש״ס‪).‬סנהדרק דף צ״ט ע״א( כי יום נקם‬
‫לפ״ג שמהן דבהק נפקו ישראל ‪ p‬גלוחא וכד‪ ,‬ואיח‬ ‫גלבי‪ ,‬אר״י ללבי גליחי לאברי לא גליחי עיי״ש‪ .‬ללבי‬
‫בהון פ״ג חיבין לאינון חס״ל לרופא ימינא פיי״ש‬ ‫גליתי ולאברי לא גליתי‪ .‬עי׳ ברברי רבינו )בשער‬
‫ואינון עי אנפין לאורייתא התליין מן כי‪ .‬פיין‬ ‫היחולים פ״ב דף ג׳ ע״א( רכל צדיק יש לו ולנשמחו‬
‫)גז״ח בחיקונים דף פ״ח פ״ג( סול הי ליראיו איהו‬ ‫אחחה בא׳ מהאברים דשיעור קומה העליונה עיי״ש‪,‬‬
‫פ׳ אנפין לסחרי חורה פיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להגאולה‬ ‫ולזה אמר דלהצדיקים שנשמחם אחח בבחי׳ הלב דשיעור‬
‫העחידה יהיה בכח הע״ב שמהן סוד חס״ד כנ״ל‪,‬‬ ‫קומה דלפילא גלה סוד הקן כפעם דפורקנא בלבא‬
‫היינו פ״י לימוד החונה בפ׳ אנפין דס״ח שיש בהט‬ ‫חליא וכאמור‪ ,‬משא״כ לצדיקים שנשמחם אחח בשאר‬
‫חורוח שבכחב ושבפ״פ הרי נד ובי מספר חם״ד‪ ,‬ואמר‬ ‫אברים ולא גלב‪ ,‬להם לא גלה וכדמפרש ואזיל• אלא‬
‫שלזה מרמז ללב׳׳י גליחי‪ ,‬ללב״י גימ׳ פ״ג‪ ,‬היינו שבכמ‬ ‫אורייתא דבכתב אתקריאת לבי וכד‪ .‬פ״ל )תיקון‬
‫הפ׳ אנפין ד ס ח מ חורה דחליין בב׳ תורות נזכה לחם״ל‬ ‫פ׳ דף קל״ב פ״א( פומא ולבא אינק לקבל אורייתא‬
‫שיחגלה הגאולה ב״ב‪ ,‬וכמ״ש )בתיקונים מז״ח ק־ פ״ג‬ ‫דבכחב ואורייחא דגע״פ‪ ,‬וביאור הדברים פיק )בר״ח‬
‫פ״ב( ורוח אלקים מרחפת פל פני המים‪ ,‬דאינק פ׳‬ ‫פ״י משפר הקלושה דף ק׳׳פ פ״ג( שהלב הוא סוד תורה‬
‫אנפק לאורייתא‪ ,‬מיל ויאמר אלקים יהי אור יהא‬ ‫שככתג‪ ,‬והפה הוא סול מורה שכפ׳׳פ‪ ,‬כי כמו שהפה‬
‫פורקנא לישראל עכ״ל‪ ,‬והימו שע״י לימול חכמת הקגלה‬ ‫מגלה מה שנסתר גלג‪ ,‬כן תורה שכפ״פ מגלה מה‬
‫שהוא סו״ר הי ליראיו מספר מ׳ אנפק רס״ת יהיה‬ ‫שנעלם מאתנו גתות‪ :‬שככתכ עיי״ש‪ ,‬ואמר הכא שזה‬
‫הגאולה ג״ג‪ ,‬וכמ״ש )מהמז״ו בהקדמתו לשפר‬ ‫גיאור הרגרים ללט גליתי‪ ,‬היינו שהקן טלאי מרומז‬
‫הקלמות‬
 ‫הזהר‬ ‫ע״ב[‬ ‫<•׳‬ ‫תקונא חד מ ש ר ץ נדף‬ ‫הקוני‬ ‫רעו‬
‫ו א ו ר י י ת א אית לה רישא וגופא ולבא ופומא ואברץ פת(‪ ,‬כגוונא דאית בישראל‪ .‬דאינץ רישין‪.‬‬
‫רישי עמא‪ .‬ומנהון עיינין‪ .‬הה״ד )במדבר סו( והיה אם מעי‪2‬י העדה‪ .‬ואית מנהון לבא‪.‬‬
‫כוותייהו‪ .‬ודא‬ ‫דאינון לקבל שבעין סנהדרץ‪ .‬ומשה ואהרן על גבייהו‪ .‬דלא חסרץ בעלמא‬
‫איהו ללבי גליתי‪ .‬אבל אחרנץ דאינץ כשאר אברין אתמר בהון ולאברי לא גליתי‪.‬‬

‫באורייתא שבעין אנפץ תליץ מתרץ תורות אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה‪.‬‬ ‫וכן‬

‫ו ב ג ל ו ת א )הושע י( חל״ק לב״ם‪ .‬דאינון ע״ב צדיקים‪ .‬דאינון כגוונא דסנהדרין‪ .‬ורזא דמלה‬
‫)ישע״ה ל( אשרי כל חוכי לו & ל״ו בחושבנא סליק תלתין ושית‪ .‬ואינון ל״ו בארעא‬
‫דישראל‪ .‬ול״ו לבר מארעא דישראל‪ .‬ודא איהו חל״ק לב״ם‪.‬‬
‫ומאן‬

‫כאד לחי ראי‬

‫וכמ״ש בש״ס )יומא דף ל״ח ע״ג( עמד ושתלן בכל‬
‫דור ודור עיי״ש‪ ,‬ועי׳ )בלק״ח ר״פ ואחחנן ובשל״ה( שם‬
‫בסוד ויחעבר ה׳ בי למענכם‪ ,‬כי ע״י קלקול הדורוח‬
‫הוצרך משה לבא בגלגול בכל צדיק הדור שכולל הדור‬
‫לחקנו שלא יעעוהו הרשעים שבדור‪ ,‬ואמר הכא כי לא‬
‫לבד משה בא בעיבור בכל דור ודור‪ ,‬אלח גס אהרן בא‬
‫בעיבור באיזה צדיק בכל דור כדי לחקנו ולהגן על הדיר‪.‬‬
‫וכן באורייתא וכו׳ מב׳ תורות וכו׳‪ .‬ר״ל כי משה‬
‫ואהרן שהם הב׳ ראשים של העי סנהדרין שמשלימים‬
‫למספר ע״ג‪ ,‬הס דוגמח הע׳ פנים לחורה‪ ,‬שראשיק‬
‫הס הג׳ חורוח שככחג ושגע״פ ומהם נצמח הע׳ פנים‪,‬‬
‫כי משה ואהרן הס שורש לכל נשמוח הצדיקים‪ ,‬ומהם‬
‫נצמח הנשמוח של הע׳ סנהדרין‪ .‬ובגלותא חלק לבם‬
‫וכר דיל כי לעח״ל יהיו כל הע׳׳ב צדיקים מספר חס״ד‬
‫בארץ ישראל שהוא סוד רחל נוקבא ח״א‪ ,‬משא״כ מלוח‬
‫עחה געוה״ר נחלקו החסדי״ס שהוא סוד הע״ב צדיקים‬
‫ואינם כא״י רק ל׳׳ו‪ ,‬וכמ״ש )גפרע״ח פ״ג משער הלולב‬
‫גדרוש הרג מהר׳* מערגי( כסוד ל׳׳ו חכמו ישכילו‬
‫זאח‪ ,‬כי גזמן שגיהמ״ק היה קייס היה הזווג גכל‬
‫פרצוף ז״א והיה ממשיך להנוקכא חס״ד שלם‪ ,‬משא״כ‬
‫גגלוח געוה״ר שאין הזווג כשלימוח שנגנז החצי ולא‬
‫נשאר כי אס ל״ו וכר‪ ,‬חה ל״ו חכמו אלו היו עושק‬
‫ה מ ה להמשיך ל״ו הגנח‪ ,‬ישכילו זאח שהיא המלמח‬
‫ולא חהיה דלה וכדעיי״ש‪ ,‬ולזה אמרדעחה גגלוחכעוה״ר‬
‫חלק לכ״ם‪ ,‬שאק ז״א מזדווג עם המלכות שהיא א״י‬
‫בפרצוף שלם‪ ,‬וכמלקו החסדי״ס סור מספר ע״ג צדיקים‪,‬‬
‫ואינו נוחן לה רק מספר ל״ו‪ ,‬ול״ו השניים הוא גשפע‬
‫לבר מארעא דישראל ואינם נשפעיס להמלכוח‪ :‬אשרי‬
‫כל חוכי ל״ו וכד‪ .‬הוא מימרא בש״ם )סוכה דף מ״ה‬
‫ע״ג וסנהדרק דף צ״ו ע״כ( אמר אביי לא פחוח עלמא‬
‫‪te‬׳‪ v‬צדקים שנאמר אשרי כל חוכי לו ל״ו גגימ׳ תלתק‬
‫ושיחא עיי״ש‪ :‬ל״ו בארעא דישראל‪ .‬א״י הוא סוד‬
‫המלכוח נוקכא ח״א כמ״ש )כזהר פ׳ וארא דף כ׳׳ג‬
‫ההקדמוח‪ ,‬והרמ״פ גהקדמחו להע״ח( שמשמע כזהר‬
‫ככ״מ דע״י לימוד חכמח הקגלכ יפקון ישראל מגלוחא‬
‫עיי״ש• ואורייתא א י ת לח רישא וכו׳ ע״ל )תיקון‬
‫ע׳ דף קל״א ע״ג וקל״ג ע״א( איח פקודי; דחליין כרגלין‪,‬‬
‫ואיח דחליין גידין‪ ,‬ואיח דחליין גרישא גמוחא גפומא‬
‫כחוטמא וכד‪ .‬זכאה מאן דשריא ליה ככל אגר דיליה‬
‫למיעכד ליה אחר לשריא חמן‪ ,‬ולאמלכא ליה ככל אגר‬
‫דלא יהא אגר פנוי מניה עיי״ש‪ ,‬וזה הוא כיאור הדגריס‬
‫כאן שאמר שכמי שיש ככל אחד מישראל משמחו גחינח‬
‫רמ״ח אברים כענק הרמ״ח אכריס של החורכ והמצות‬
‫דשריא עליה‪ ,‬ק יש עוד בדרך פרט בכלל כל עדח בנ״י‬
‫שיש מהן שנשמחן הוא בחי׳ ראש דשיעור קומה דלעילא‬
‫כביטל‪ ,‬ע״כ נקראים רישי עמא‪ ,‬ייש מהם שנשמחס‬
‫הוא מאחד משאר אברים מגחון עיינין שהם החכמים‬
‫שבדור שנקראים עיני העדה וכמ״ש )בע״ח פ״א משער‬
‫הנקודות( שהעק הוא בחי׳ חכמה‪ ,‬וזה הוא הטעם‬
‫שחכמי העדה נקראים עיני העדה כמ״ש והיה אס‬
‫מעיני העדה וגד עיי״ש מנחון לבא‪ .‬הס הנבונים‬
‫שהם מסטרא דלבא כמש״ל )בהקדמה הב׳ דף י״ז ע״א(‬
‫גינה לבא ובה אחמר הלב מבין דאינון לקבל ע׳‬
‫סנהדרין וכמ״ש )במדרש רגה כפחיחחא דאיכה סימן‬
‫ט״ז( לבך‪ ,‬זו ס נ ה ד ח גדולה ‪ p z‬קרויק לבן של‬
‫ישראל עיי״ש • ומשה ואהרן על גבייהו עיין )בחד״א‬
‫פי״ז( ובר לבב זה משה‪ ,‬והכא אמר דגם א ה ק הוא‬
‫גמדרגח משה בזה‪ ,‬וגס א ה ק הוא בחי׳ בר לבב‪,‬‬
‫ורצונו גהמשך הדגרים גזה למ״ש להלן דלעולס יש פ״ג‬
‫צדיקים ככל דור ע׳ צדיקים‪ ,‬ועל גבייכו יש ג׳ צדיקי‬
‫הדור‪ ,‬וע׳ צדיקים הס בחי׳ סנהדרי גדולה‪ ,‬והכ׳ צדיקים‬
‫שהם על גגייהו הס גחי׳ משה ואהק‪ ,‬הרי ע״ג מספר‬
‫נלג״י שלהם גגלה ק ן הפלאוח‪ ,‬גסור ללג׳׳י גליתי‪.‬‬
‫דלא הםרין בעלמא כוותייהו‪ .‬ר״ל כי ק הוא גכל‬
‫דור שחק ממה שיש ע׳ צדיקים שהוא כחי׳ עי סנהדרין‪,‬‬
‫יש עוד ב׳ צדיקים על גבייהו שהם בגחי׳ משה ואהק‪,‬‬

‫פ״א‬
‫רעז‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ]דף נ׳ ע״ג ונ״א ע׳׳א[‬
‫י‬
‫ה?‪1‬נ‬
‫ו מ א ן חלק לבם‪ ,‬דף נ׳א ע׳א! שאור וחמץ דאינון ערב רב‪ .‬ורזא דמילתא )‪ «> mm‬ויהי מבדיל‬
‫נ‬

‫בין מים למים‪) .‬נ׳׳א דכלי־ו ‪ w‬בהון( דעלייהו אתמר )‪ nw‬יב( אך ביום הראשון תשביתו‬
‫שאור מבתיכם‪ .‬אך חלק‪ .‬ואומאה דיתמחון בי״ד‪ .‬דאינון ארבע םרי יומי דפםחא‪ .‬לקיימא )מיכה ‪0‬‬
‫כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות‪) .‬ודא ז׳ יומי דפםחא דגלותא קדמאה וז׳ יומי דפםחא‬
‫דגלותא בתראה‪ (.‬הה״ד)במדבר ( חג שבעת ימים מצות יאכל‪.‬‬
‫‪RA‬‬

‫ו ב ג י ן דא אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר‪ .‬ודא אור הנר‪ .‬דאיהו אורייתא‬
‫ופקודיא‪ .‬דאתמר בהון )משלי ‪ 0‬כי נר מצוה ותורה אור‪.‬‬
‫נ ר בלבא‪ .‬אור בעיינין‪ .‬דאיהו אור הנר‪ .‬בדחילו ורחימו בי״ה‪ .‬מתעברין חשוכא וקדרותא‬
‫מינייהו‪ .‬ובגין דא)ישעי״»( כי יום נקם בלבי‪.‬‬
‫ועוד‬
‫כאד לחי ראי‬
‫ע״א(‪ ,‬ועיין !)גליקופי הש״ס יגמות דף י״א ע״ג( ויהי מגדיל גץ מיס עליונים שהוא י״ו דלפילא‪ ,‬וגץ מיס‬
‫גסוד המהלך ד׳ אמות גא״י‪ .‬ומאן חלק לבם שאור תחתונים שהוא י״ו דלתתא‪ ,‬ונשאר דין סוד הגלות המר‬
‫וחמץ‪ .‬עי׳ ש״ס )פסחים דף ה׳ ע״א( לענץ העשה שהוא גתוקף הדינים געוה״ר ואומאח דיתםחון בי״ד‬
‫דתשגיחו‪ ,‬ואימא מצפרא אך חלק‪) ,‬ופירש״י( חלק‪ ,‬וכר‪ .‬דרש כי י״ד על ג ס י״ק וט׳ על י״ד גניםן שהוא‬
‫חציו לאיסור וחציו להיתר עיי״ש‪ ,‬ופנימיות הענין ע״ל ‪ pr‬השגחח שאור וחמץ שהוא הערג רכ כמש״ל )דף‬
‫)תיקון י״ג דף כ״ח ע״ג( שצריך לגערא שאור וחמן נ׳ ע״א( וימינא פסח וביה הוה אומאה עיי״ש וגגיאורנו‬
‫דאינון ע״ר דלא יחחזון גץ ר לשגע דאינון זו״נ עיי״ש שם‪ ,‬והיינו שע״י השכחח שאור וחמן כנ״ל‪ ,‬יחנלה גחי׳‬
‫וגכיאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש דלהכי גא חס״ד דרועא ימינא שמאיר אז שהוא מספר לכ״ס כג״ל‬
‫הרמז בעשה דחשביחו חמץ ושאור כאך חל״ק‪ ,‬כי החמץ דגיה אומאה לגמל החמץ ושאור שהוא הערג רג שלא‬
‫ושאור שהם הקליפוח‪ ,‬הם הגורמים להיוח מלק לב״ס‪ ,‬יוכלו להגדיל גץ מיס למיס גסוד חלק לג״ס וכאמור•‬
‫שאין החס״ד שז״א משפיע להנוקבא שלם‪ ,‬ונחלק לחצי כימי צאתך מאמ״צ אראנו נפלאות‪ .‬שיהיה גס‬
‫וכאמור‪ .‬דאינץ ערב רב‪ .‬היינו כמ״ש )נזהר בראשיח הגאולה העחידה ככח חס״ד דרועא ימינא‪ ,‬וכמש״ל‬
‫דף כ״ה ע״ג( דערג רב נשמחהון מעזא ועזאנ‪ ,‬ועיין )ריש דף נ׳( דאזיל קכ״ה לימינא ואוקיס לה כמש״ל‬
‫)גרע״מ פ׳ פנחס דף רמ׳ע ע״ג( דערג רג מעורכ געשו גכיאורנו‪ ,‬ואמר הכא דצ״ל כימינא דייקא קו החס״ד‬
‫וישמעאל עיי״ש‪ ,‬הנה מגואר דערג רג הס שורש מספר לג״ס שזה יהיה עיקר הגאולה שלא יהיה עוד‬
‫הקליפוח שדרכם לינק מהשפע שמשפיע ז״א להנוקגא חלק לכ״ס וכאמור‪ .‬חח״ד חג ש כ ע ת ימים מצות‬
‫ומונעים ממנה השפע ורזא דמלתא ויחי מבדיל ונד יאכל‪ .‬דייק מדלא כחיכ חאכלו‪ ,‬אלא יאכל‪ ,‬שמשמע‬
‫עיין )גשעה״פ פ׳ חולדוח( כסוד ויעחר יצחק‪ ,‬כי הא׳ לעחיד‪ ,‬והיינו כי חון מהז׳ ימי פסח של גאולת מצרים‬
‫שצורחה היא כזה א׳ י״ו למעלה הוא של חכמה‪ ,‬י״ו יהיה לעח׳׳ל כגאולה העחידה עוד ז׳ יומי דפסחא‬
‫למטה הוא של כינה‪ ,‬וכשהם מחאחדיס הס מספר ל״כ ואכילח מצה אור לי״ד‪ .‬היינו האור של סוד י״ד ימין‬
‫סו״ד ל״ג נחיכוח החכמה‪ ,‬וכשמאיריס גכינה נעשים חס״ד דרועא ימינא וכמש״ל‪ :‬כודקין א ת החמץ לגמל‬
‫ל״ב אלקיס של מעשה גראשיח שהוא גגינה עיי״ש‪ ,‬כח הערג רג סוד חנלן ושאור שעומדים להגדיל ג ץ‬
‫ויוחר מזה עיץ )גפרפ״ח פ״א משער העמידה( גסוד מיס העליונים למים התחתונים גםוד חלק לכ״ם כנ״ל‪.‬‬
‫סמיכח גאולה לחפלה‪ ,‬דהא׳ של אדנ״י שפחי חפחח הוא לאור הנר וכר‪ .‬היינו כמש״ל )דף מ״ע ע״ג( דלזמנא‬
‫כצורח י׳ץ למעלה‪ ,‬וי״ו למעה‪ ,‬פשקו האמצעי של הא׳ דייתי מלכא משיחא ימול נוקמא מהשפחה טשא כסוד‬
‫נחלק לג׳ חצאין כאורך‪ ,‬חציו הוא מיס עליונים עם י׳ גאכוד רשעים רנ״ה אימו הנ״ר שהיא נה״ר יוצא מעדן‬
‫עלאה‪ ,‬וחציו הוא מיס החחחוניס עם י׳ חחאה‪ ,‬והחיקץ שהוא סוד מ״פ ול״ת דאיהו הנ״ר המאיר לאדם פיי״ש‬
‫השלם הוא כשמחיחדים הג״פ י״ו להיות גגחי׳ ל״ג ובגיאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר דא אורייתא ופקודיא‪ ,‬היינו‬
‫אחד‪ ,‬אז נעשה השם אדנ״י בשלימות‪ ,‬אכל כשמפרידץ שפ״י או״ר הנ״ר כמאיר לאדם‪ : ,‬מ ה ם מכלים הקוצים‬
‫גץ המיס עליונים לחחתוניס‪ ,‬ונפשה פירוד גץ הי״ו ‪ p‬הכרע ט ד ק ץ בי׳׳ד יומץ את השאור וחמץ שלא יגמלו‬
‫עליונים לחחחוניס‪ ,‬אז חסר הא׳ מאדנ״י ונשאר די״ן אור הנר של חג הפסח‪ ,‬שעל ידו נעשה הגאולה כמצרים‪,‬‬
‫פיי״ש‪ ,‬ולזה אמר שהערג רג שהם סוד חמץ ושאור‪ ,‬ושעתיד להיוח גנאולה העחידה גםור חסד דרועא ימינא‬
‫פליהס נאמר חלק לטיס‪ ,‬כי ה ס גורמים שנחלק הל״ג וכאשר‪ :‬נר כלכא אור בעיינץ וכר‪ .‬זה הוא המשן‬
‫סוד הא׳ של ארמי שהוא כצורת כ״פ י״ו‪ ,‬והוא גסוד עם מש״ל )דף נ׳ ע״א( ואור ונר עלייהו אחמר ט נר‬
‫מצוע‬
 ‫הזהו*‬ ‫תקונא חד ועשריז ]דף מ א ע״א[‬ ‫תכיןוני‬ ‫רעה‬
‫בלבי‪ ,‬דא ל״ב אלקים דעובדא דבראשית‪ .‬ועשר אמירן‪ ,‬דאינון י׳ מן לבי‪.‬‬ ‫ועוד‬
‫ו ל ב האי איהו לב דביה בהיר ההוא דאתמר ביה )שמית ב( ותרא אותו כי טוב הוא‪ .‬וביה עתיד‬
‫לאתגלייא קוב״ה למשה באורייתא בגלותא בתראה‪ .‬כגוונא דפורקנא קדמאה‪ .‬דאתמר‬
‫ביה )שם & וירא מלאך י״י אליו בלבת אש‪ .‬בקדמיתא בלבת אש דנבואה‪ .‬ובגלותא בתראה בלבת‬
‫אש דאורייתא‪.‬‬
‫ו ד א בת *> מן בראשית‪ .‬דאיהי כלילא מעשר אמירן‪ .‬ול״ב אלקים דעובדא דבראשית‪ .‬בת‬
‫כלילא מעשר מ ( אמירן‪ .‬איהי בת עין אוכמא‪ .‬דאתמר בה שחורה אני »> ונאוה‪.‬‬
‫וביה‬
‫באר לחי ראי‬
‫מצוה וחורה אור‪ ,‬ואמאי אחחשכן בהץ‪ ,‬בגין דלא ‪ .‬בלב״ח אש בכת הל״ב אלקים דמע״ב שירש הגבורות‬
‫משחדלין באורייחא ובמצוח בדחילו ורחימו דאינון י״ק‪ ,‬ואשא סומקא להנקס בהם מהחצונים‪ ,‬וכמ״ש )בלק״ת‬
‫ומיד דמשחדלין בהון בדחילו ורחימו‪ ,‬אומאה בהו קב״ה פ׳ ויחי( בסוד עד כי יבא שיל״ה גימ׳ מש״ה‪ ,‬כי הגואל‬
‫בי״ר‪ ,‬וכד כי יד על כס י״ק וגו׳‪ ,‬ולהלן ׳)בע״ב שם( אמר האחרון יהיה משה שהיה הגואל הראשון כגלות מצרים‪,‬‬
‫דלעח״ל החפלה חהיה נהיא בלבא ובעיינין לנטלא והיינו בסוד מ״ה ש״היה ה״וא שיהיה וכמש״ל ולב‬
‫גוקמא מעמלק מיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר הכא האי איהו לב דביה נהיר ר״ל כי משה רביכו שיתגלה‬
‫דמה״ט בודקין אח החנק והשאור שהם קליפוח סמא״ל לעת״ל היא אור הנר דנהיר בלבא דשכינחא‪ ,‬וכמש״ל‬
‫ונוקבא דיליה לאור הנר שהוא סוד דחילו ורחימו וכמש״ל )תיקון ד׳ שם( דהיא סיד בלבח אש וסוד חש הוא‬
‫)תיקון ל״ג דף ע״ז ע״א( דאהבה הוא מסטרא דימין סוד אור הנר המאיר בכח ל״ב אלקים דמעשה בראשית‬
‫דמסד‪ ,‬ויראה מסטרא דשמאל דגבורה‪ ,‬ומסטרא רב׳ שנאמר בהם כי טוב דאתםר ביה ותרא אותו כי‬
‫דרגין אלין אתקרי עמודא דאמצעיתא אור ונר‪ ,‬אור הוא טוב הוא עי׳ ש״ס )סוטה דף י״ב ע״א( ותרא אותו‬
‫סוד ה׳ עלאה‪ ,‬ונר היא סוד י׳‪ ,‬ודא ה״י מן אלקי״ם‪ ,‬כי טוב שנתמלא כל הבית אורה כשנולד‪ ,‬כתיב הכא‬
‫ה׳ לימינא וי׳ לשמאלא עיי״ש‪ ,‬ואמר הכא להמשך הדרוש ותרא אותו כי טוב הוא‪ ,‬וכתיב התם וירא אלקיס את‬
‫דלהכי נטיל נוקמא מעמלק בעינא ולבא כנ״ל‪ ,‬כי עינא האור כי טוב עיי״ש‪ ,‬וכ״כ )בזהר פ׳ בלק דף קפ״ז ע״ב(‬
‫ולבא הם סוד נר ואור שהוא סוד אהבה ויראה שהוא משה מיד דאתיליד אספקלריאה דנהרא הות עמיה‪,‬‬
‫סוד ב׳ אוחיוח י״ק‪ ,‬ואמר שבודקין אז החנק לאור הנר דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא‪ ,‬וכתיב וירא אלקיס את‬
‫היינו ב‪0‬ח אהבה ויראה‪ ,‬וכמש״ל )תיקון י׳ דף כ״ה האור כ״ע עיי״ש‪ ,‬והיינו כי ע״י משה נתן הקב״ה התורה‬
‫ע״ב( י״ק הוא דחילו ירחימו עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬לישראל שנקראת טוב‪ ,‬אץ טוב אלא תורה‪ ,‬והוא האור‬
‫והיינו שע״י אהבה ייראה נתעורר הכח דב׳ אותיוח בסוד ותורה אור‪ ,‬והיינו אור הנר דמאיר בל״ב אלקיס‬
‫י׳ק דבהון אומאה להתגבר על החצונים‪ ,‬בסוד כי יד דמע״ב וכאמור בקדטיתא בלבת אש דנבואה וכד‬
‫על כס י״ק כנ״ל‪ ,‬ועי״ז יתגברון נהירין על חשוכין ע״ל )תיקון ע׳ דף קכ״ו ע״ב( בלבת אש דא שכינתא‬
‫ויהיה התיקון השלם וכאמור ובג״ד כי יום נקם שנקראת בת עץ ועלה אתמר וירא מלאך ה׳ אליו בלבת‬
‫בלבי מ׳ל דעיקר הנקמה שיהיה לעת״ל‪ ,‬יהיה בכח אש ודא בת עץ עיי״ש‪ ,‬אמנם נעיל )תיקץ י״ב דף כ״ז‬
‫הלב סוד הנ״ר אותיות רנ״ה בסוד באבוד רשעים רנ״ה ע״א( אמר בסוד בלבת אש שהוא סוד ל״ב נתיבות‬
‫חכמת התורה הנתונה באש שהוא נהורא דאורייתא‬
‫וכמש״ל‪ .‬דא ל״ב אלקים דעובדא דבראשית‪ .‬ע״ל‬
‫מיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר הכא שהכל אמת ונכון‪,‬‬
‫)דף ס״ב ע״א( בסוד כי יום נקם בלב״י‪ ,‬אותיות ל״ב‬
‫כי בגלוח מצרים שהיה קודם מחן תורה ולא היה למשה‬
‫י׳‪ ,‬דהנקודה ראשונה שנעשה בחחלת הבריאה שהוא‬
‫מדיין הכח של ל״ב נחיבוח חכמח החורה הנחמה בהר‬
‫כצורח אות י׳ עלה אחמר בי׳ מאמרוח נברא העולם‪ ,‬ובה‬
‫סיני‪ ,‬רק כמ הנבואה מסטרא דנוקבא וכמש״ל ־)דף מי‬
‫ככלל הל״ב אלקים דעובדא דבראשיח‪ ,‬וע״ז נאמר וירא‬
‫ע״א( דמלכוח שכינחא חחאה הוא בחי׳ נבואה לז״א‬
‫אלקים אח כל אשר עשה והנה טוב‪ ,‬דאיהו ח א הנאמר‬
‫בעלה‪ ,‬ע״כ היה גאולח מצמם מסטרא מוקבא שהיה‬
‫במשה וירא מלאך ה׳ אליו בלבח אש בלבח דאורייתא ההתגלות אליו בסוד לב״ח אש שהיא השכינתא בח‬
‫עיי״ש‪ ,‬וביאור הדברים ע״ל )ריש חיקץ י״ב( דבג״ד עין‪ ,‬אבל לעח״ל שכבר יש לו הכח של ל״ב נחיבות מכמח‬
‫<אמר למשה בלב״ח אש לשץ ל״ב דל״ב אלקים דעובדא החורה יהיה ההחגלוח בכח לבח אש דאומיחא מסטרא‬
‫דבראשיח שורש הגבורות אשא םומקא מיי״ש‪ ,‬וע״ל דדטרא וכד‪ .‬איהי ב ת עין אוכמא וכד‪ .‬ע״ל )תיקון‬
‫)חיקץ מ דף י״ט ע״א(‪ ,‬חה כי יום נקם בלב״י‪ ,‬היינו ע׳ דף קכ״ה ע״א( דשכינחא אשחמודעת בגוץ אוכם‬
‫דלעת״ל יהיה הנקמה ע״י משה דאחגלא ליה קב״ה‬
‫מסטרא‬
 ‫רעט‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא ח ד ! ‪ r w‬נלף <״א ע״א[‬ ‫הסוני‬
‫נהיר אור‪ .‬הה״ד)משלי !> ותורה אור‪ .‬ל״ב אלקים ביה נהיר מצוה‪ .‬דאתמר ביה )שם כ( נר‬ ‫וביה‬
‫)כאן חסר והיא בתקוניס מזוהר הדש מדפגו כסוף הספר(‪.‬‬ ‫י״י נשמת אדם כר‪.‬‬
‫ו ג ד פ ו י דשכינתא אינון כסוי דם חיה ועוף‪ .‬דמכםי עלייתו ברחימו‪ .‬וכד מכסי עלייהו ברחימו‬
‫דאהבה‪ .‬מי טופנא לא שלטא עלייהו‪ .‬מים רבים «•> דמי טופנא לא יוכלו לכבות את‬
‫האהבה דישראל באבוהמ דבשמיא‪.‬‬
‫בההוא‬
‫כאד לחי ראי‬
‫וכזי‪ .‬כאן מסר חחנח המאמר וכמ״ש המדפים הא׳‪,‬‬ ‫מסטרא דאמא עלאה דאחמר כה שחורה אני ונאוה‪,‬‬
‫ומ״ש שהוא )כתיקונים מז״מ וט׳( עיינתי שס )‪5‬ז״ח(‬ ‫ואמא חחאה נטילח גוון זה מאמא עלאה עיי״ש‪ ,‬ולזה‬
‫ושם מסיים כענין הל״ב אנקיס למעשה כראשית ולא‬ ‫אמר הכא להמשך הדרוש שזהו הענין שאמרנו דגיצמ״צ‬
‫יותר‪ ,‬אבל התלת המאמר השייך לדברים אלו וגלפוי‬ ‫היה התגלות מסטרא מגואה שהיא שכינתא חחאה‬
‫דשכינתא לא נמצא שם שוס ענין מזה‪) ,‬ובביאור הגר״א(‬ ‫והיינו סוד לבת אש שהוא סוד בת עין שהוא גוון חוכס‬
‫כתב שמאמר זה הוא סיום לדברי הז׳׳מ )דפוס‬ ‫שבתוך העין שמרמז שהגאולה שהיה בכמ השכינתא‬
‫אמסטרדם דף כ״ד ע׳׳א( למה שסיים שם ולא ימף‬ ‫תתאה במצרים היה מסטרא דאמא עלאה דאתמר עלה‬
‫עוד מוריך‪ ,‬ואמר פ״ז דכנפי השכינה יהון מכסין וכף‪,‬‬ ‫שחורה אני ונאוה‪ ,‬וכמש״ל אנכי דאיהי אמא עלאה‬
‫ואמר שם דגגלותא מתגבר מי טיפנא‪ ,‬אגל מיס רבים‬ ‫אנכי דיצמ״צ‪ ,‬וכמש״ל גגיאורנו מרכרי )הזהר פ׳ יתרו‬
‫וגר‪ ,‬וע״ז שייך מאמר זה וגדפוי דשכינתא וטי‪ ,‬וסיים‬ ‫דף פ״ה ריש ע״ג( מסטרא דיוכלא נפקו ישראל ממצרים‬
‫אגל נראה יותר שכ״ז אין מקומו כאן ולא שייך למאמר‬ ‫עיי״ש‪ ,‬ושם היא דרגא מבואה בסוד ומגינה נביאים‪,‬‬
‫זה‪ ,‬וכאן צריך להתמיל כההוא זמנא כרסייא וט׳ והוא‬ ‫חה היה דרגא דמשה וממש )ברפ״מ פ׳ פנחס דף‬
‫סיום צדכרי המאמר שס שאמר דכורםיא כימינא‬ ‫רכ״ג ע״ב( אמר ביצינא קדישא אי ה ט בינה דרגא דילך‬
‫אתתקנת וכו׳ גההות זמנא דקג״ה יתיכ על טרסיא וט׳‬ ‫פיי״ש‪ ,‬ועי׳ בדברי רגינו)בשער היחידים פ״א( דבינ״ה‬
‫אמנם אי גרסינן נה כאן‪ ,‬י״ל שסמכו המדפיסים המאמר‬ ‫הוא אוחיוח נבי״א‪ ,‬אלא שהא׳ נחחלף בה׳ באוחייח‬
‫הזה הכמ שיש גו שייכית כהמשך הדרוש שדרש עד עתה‬ ‫אחה״ע עיי״ש וביה נהיר אור בהמשך הדרוש הוא‬
‫כסוד כי יד על כס י״ק מלממה לה׳ כעמלק‪ ,‬שאמר שע״י‬ ‫לפרש עוד דבריו שלמענה שאמר נר בלבא אור בעיינין‪,‬‬
‫פח אהבה ויראה שהוא סוד כ׳ אותיות י״ק יהיה לעת״ל‬ ‫דבמצרים היה בבחי׳ נר שבלבא‪ ,‬והגאולה העחידה יהיה‬
‫המלחמה בהחיצוניס כנזכר‪ ,‬והביא המאמר הזה וגדפוי‬ ‫בבחי׳ אור שבעיינין‪ ,‬כי האור שבבחי׳ עין שהוא הבח‬
‫דשכינחא אמון כיסוי דס וכוי‪ ,‬והייגו כמש״ל )דף נ״ט‬ ‫עין יהיה ע״י משה לעח״ל מםטרא דדטרא בסוד בלבח‬
‫ע״ב( גדפוי דשכינחא אינון כיסוי הדס של חיה ועוף‬ ‫אש לאומיתא שהוא סוד ותורה אור וכאמור ל״ב‬
‫דאינון כנפי יונה‪ ,‬ואלץ אינון כנפי מצוה דמפסץ על‬ ‫אלקים ביה נהיר םצוה וכד‪ .‬מ׳ל כי נר הוא מסטרא‬
‫דמיהון דלא שלטין כלבים דאינון חצופץ וכד עיי״ש‪,‬‬ ‫דמצות בסוד כי מ ר מצוה‪ ,‬ומצדה הוא שכינתא תתאה‪,‬‬
‫וביאור הדברים עיין )בם׳ הלקוטיס פ׳ אחרי סי׳ י״ז(‬ ‫וכמש״ל )חיקון י״ח דף ל״ג ע״א ולהלן דף נ״ט ע״ב‬
‫ודף ס׳ ע״א‪ ,‬ובזהר בראשיח רף כ״ד ע״א ובשאר‬
‫בשם א׳ מחלמידי האריז״ל דעוף רומז ליסוד צדיק‪ ,‬וחיה‬
‫דוכחי( ולזה אמר שסוד נ״ר מצוה נהיר גלב״א בסוד‬
‫רומז ליסוד ומלטח‪ ,‬ומצוה לכסוח דמן כטעם שצריך‬
‫ל״ב אלקיס דמע״ב‪ ,‬וכמ״ש )כרע״מ פ׳ פנחס דף ר״ג‬
‫לכסות היסוד שלא ישלטו בו החיצונים ולא ינקו ממנו‬
‫ע״ב( כד אחכלילח ל״ב אלקיס בברחא אתקמאח ל״ב‪,‬‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא בהמשך הדברים כי ע״י הב׳‬
‫וכ״פ )מהר פ׳ ואחחנן דף רס״ב( עיי״ש דאתמר ביה‬
‫אוחיוח י״ק שהם דחילו ורחימו שהם המפיס‪ ,‬וכמש״ל‬
‫נר ה׳ נ ש ם ת אדם וגר‪ .‬היינו כמש״ל )חיקון פ׳ דף‬
‫)חיקון ד דף כ״ה ע״ב( בסוד ובעל מפיס יניד דבר‪,‬‬
‫ק״ל ע״ב( רכל פקודא אחקריאח מר‪ ,‬מ מ ש כי מר‬
‫שע״י פורחוח התורה והמצוח למעלה עיי״ש‪ ,‬על ידיהם‬
‫מצוה נ״ר ה׳ נשמח ארס‪ ,‬וגה צריך למהוי חופש כל‬
‫יהיה המלחמה לעת״ל עם עמלק‪ ,‬שע״י יכסה הקב״ה‬
‫על היסול ומלכוח שהיא סול כיסוי דם חיה ועוף שלא‬ ‫חדרי גטן ולכערא ממיהו שאור וחמץ וכד עיי״ש‪ ,‬ולזה‬
‫יהיה להחיצוניס שוס ינקה‪ ,‬ועי״ז ישאמ כל המילונים‬ ‫אמר הכא מאולת מצרים היה בכח נר מצוה שמאיר‬
‫והקליפוח כפגרים מתים מגלי מזון ומחיה ויסגמלו‪.‬‬ ‫נשמת האלם ועי״ז הוא חופש כל חררי בטן לבער החמץ‬
‫טי טופנא לא שלפא עליהו‪ .‬עיץ )גמג״ע פ׳ גח‬ ‫והשאור מהקמשה‪ ,‬שזה הוא ענין יצמ״צ שלא ה ס פ ק‬
‫גר״ה נח( שמזג בסול ט״ו אמה גכרו סמים‪ ,‬כי נח‬ ‫בצקם של אבוחינו להחמיץ שהאירו ה מ ר של נשמתם‬
‫הוא גמי׳ יסוד צמק‪ ,‬היפוך אנשי מ ר המבול שחסאו‬ ‫בסול חופש כל ח ל מ בסן וכאמור‪ :‬וגדפוי דשכינתא‬
‫געריות‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף נ״א ע׳׳א[‬ ‫הלןוני‬ ‫רפ‬
‫זמנא כורסייא יהא על ארבע חידון‪ .‬ודא איהו שופ״ר הול״ר‪ .‬רבי״ע מרובע‪ ,‬דרג״א‪,‬‬ ‫בההוא‬
‫בשית דרגין‪ .‬דאינון)מלפיס י( שש מעלות לכסא‪ .‬הא איהו מלכא על כורסיה‬
‫‪x‬‬

‫ב ה ה ו א זמנא < «( ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי‪ ,‬מפקודין דעשה דאתייהיבו !י‪(.‬‬ ‫‪m‬‬

‫מאהבה‪ .‬ולא מפקודין דלא תעשה‪ .‬דהוא אקריב ליה ממנא דעשו לקטרגא בהון «(‬
‫לישראל‪ .‬דבגינייהו אתמר )מלאכי ^ ואת עשו שנאתי‪.‬‬
‫ו ד א איהו דרג״א תר״י טעמ״י‪ .‬דמסטרא דפקודין דלא תעשה‪ .‬ממנא דעשו איהו רבי״ע על‬
‫ישראל‪ .‬ואיהו דרג״א עלייהו‪.‬‬
‫ואי‬
‫באר לחי ראי‬
‫פ׳ תזריע דף מ״ח ע״א( אימתי אתקרי שלימותא ולעילא‬ ‫בעריות‪ ,‬ופגמו בי׳ שבאיש וה׳ שבאשה‪ ,‬ולזה גברו המיס‬
‫כד יתיב קב׳׳ה בכורסיא וכו׳ עיי׳׳ש‪ ,‬וענין תיקון הכסא‬ ‫ט״ו אמה‪ ,‬כי השם י״ק עשה משפע בדור המבול עכ״ד‪,‬‬
‫בסוד בא אדם לשבת על כסא‪ ,‬וע״ל )תיקון י״ג דף‬ ‫ולפי האמור כאן מובן הענין כי ע״י הב׳ אותיות י״ק‬
‫כ״ז ע״ב( ואינון ו׳ דרגין דכורסיא ו׳ מעלות לכסא וכד‬ ‫שכיסו אח נח שהוא היסוד צדיק שלא ינקו החצונים‪,‬‬
‫סליק ו׳ בהון יתערון לגביה לקבלא ליה שרפים בגדפיהו‬ ‫עי״ז נעשה משפט לדור המבול שהם החיצונים שברצונם‬
‫ועיי״ש בביאורנו‪ ,‬דר׳׳ל כי נשרפים נאמר שש כנפיס‬ ‫לינק ממנו וכאמור בחחוא זמנא כורסיא יהא על‬
‫שש כנפיס לאחד‪ ,‬שהשרפים מאחזין בו׳ כנפיהם הו׳‬ ‫ד חיון לסיום הדרוש של הפסוק כי יד על כס י״ק‬
‫מעלוח של הכסא לקבל הז׳׳א שהוא אדם שיבא לשבת‬ ‫וגד‪ ,‬הוא מוסיף כי ע״י לימוד חורה ומצוח בב׳ גדפין‬
‫על כסא עיי״ש‪ ,‬ונזה דרש הכא להמשך הדרוש רבי׳׳ע‬ ‫דחילו ורחימו‪ ,‬מחקנים ד׳ רגלי הכסא בד׳ מיון דמרכבה‬
‫מרוב״ע דרג״א‪ ,‬היינו שהתיקון של כד׳ חיוח המאחזין‬ ‫אשנ״א‪ ,‬וכמש״ל )תיקון י׳ דף כ״ה מ״ב( דבכח חורה‬
‫ד׳ חיות הכסא בסוד מרובעות לכסא הוא ע״י ו׳‬ ‫ומצוח שהוא אוחיוח ו״ק באהבה ויראה שהוא אותיות‬
‫כנפיהם שאוחזין ו׳ מדרגות של הכסא שיבא אדם לשבת‬ ‫י״ק מחקנים ד׳ חיון נושאי רגלי הכסא ששורשה בר׳‬
‫על הכסא‪ ,‬שזה הוא השלימוח של הכסא וכאמור‬ ‫אותיות יקו״ק עיי״ש‪ ,‬אמנם אס אין עושין מאהבה‬
‫בחחוא זטנא ועשה לי טטעטיס וכר‪ .‬היינו כמש״ל‬ ‫ויראה שהוא סוד י״ק‪ ,‬אין החורה והמצוח חשובים‬
‫)דף נ״ה ע״א( בתר דסליק קב״ה בדרגא בסוד ף‬ ‫לפניו יחב״ש‪ ,‬כי בלא דחילו ורחימו לא פרחין לעילא‬
‫מעלות לכסא יימר לישראל ועשה לי מטעמים כאשר‬ ‫ונעשה הפגם גס באוחיוח ו״ק‪ ,‬ולזה דרש כי יד על כס‬
‫אהבתי מפקודין דעשה וכו׳ דאינון מאכלי דקב״ה‪,‬‬ ‫י״ק מלחמה לה׳ בעמלק‪ ,‬היינו שעמלק רצה לבטל אח‬
‫ופקודין דל״ח פרנסה לסמא״ל למאן דעבר עליהו וכו׳‬ ‫ישראל מלקיים החורה והמצוח שהם סוד ו״ק בדחילו‬
‫עיי״ש‪ ,‬וביאור הדברים היא עפמ״ש )נזהר פ׳ פנחס‬ ‫ורמימו שהוא סוד י״ק‪ ,‬ועי״ז נמשה הפגם בכל ד׳ מיות‬
‫דף רנ״ח ע״ב( דבר״ה עבדין ישראל מטעמים וחבשילין‬ ‫הנושאים ד׳ רגלי המרכבה בסוד ד׳ אותיות יקו״ק‬
‫בלא דעחא דסמא״ל‪ ,‬דהא יצחק משדר ליה לצוד צידה‬ ‫וכאמור ודא איחו שופד חולך רבי״ע טדובע וכו׳‬
‫דחובץ דנני מלמא ולאייחאה לגביה‪ ,‬ובעוד דאיהו אזיל‬ ‫ע״ל)דף נ׳ מ״א( בסוד שופר מהופך קדמא וכד שהבאתי‬
‫ישראל נטלי עיטא ברבקה ומבדין כל אינון פולחנין וכל‬ ‫מדברי רבינו)בפרע״ח בשער השופר( דהשופר הוא קצר‬
‫אינון צלותין מזמני שופר וחקעין ליה בגין לאחערא‬ ‫למעלה ורחב למטה בסוד מן המצר קראחי י״ק ענני‬
‫רחמי וכד עיי״ש‪ ,‬וזה הוא המשך הדברים כאן שמפרש‬ ‫במרחב י״ק‪ ,‬וע״י חק״ש נכפים החיצונים בשורשם‪,‬‬
‫שכאשר מחקניס ישראל הכסא בסוד ויכון בחסד כסאך‬ ‫וכמ״ש )הט״ז שם( דשופ״ר הוא ר״ח ש״ק ו״אין פ׳׳גמ‬
‫ע״י אהבה ויראה כנ״ל שיעלה קב״ה בד מעלוח לכסא‬ ‫ר״ע עיי״ש‪ ,‬ולזה מוסיף הכא להמשך הדרוש עד״ז עוד‬
‫לשבח מל כסא רחמים‪ ,‬אז אומר קב״ה לישראל עשה‬ ‫גס שופר הולך רביע וכד היינו שכאשר נתקנו הב׳‬
‫לי מטעמים כאשר אהבת׳יי דייקו‪ ,‬והיינו שימשו פקודין‬ ‫אוחיוח י״ק ע״י דחילו ורמימו כנ״ל‪ ,‬אז נתבטל כח‬
‫דעשה באהבה‪ .‬דבגינייחו אתמר ו א ת עשו שגאתי‪.‬‬ ‫השק ופגע רע וילך לו ונחקנו הד׳ חיוח של הכסא‪,‬‬
‫ר״ל שאמר ועשה לי מעממים למשות סנגוריא על ישראל‬ ‫וכמ״ש בפייע בקדושח מוסף בר״ה ויוה״כ ומיוח אשר‬
‫כאשר אהבתי‪ ,‬כדי לדחות דברי משו שהוא סמא״ל‬ ‫הנה מרובעוח לכסא‪ ,‬ועיי״ש במפרש שכל העניניס של‬
‫ונוקבא דיליה שנקראים אויב ושונא‪ ,‬וכמ״ש )במאורי‬ ‫ד חיוח הכסא הוא מרובע ר׳ חיוח ד פנים ד׳ כנפיס‬
‫אור‪ ,‬מרך אויב(‪ :‬ודא איהו דרנ״א תר״י טענדי‬ ‫פיי״ש‪ ,‬והיינו כי שורשם הוא ד׳ אותיות יקד׳ק וכנזכר•‬
‫להמשך הדברים שלמעלה הוא מוסיף עוד לדרוש‬ ‫דרגא בו׳ דדגין דאינון ד מעלות לכסא‪ .‬עיין )בזהר‬
‫המעמיס‬
 ‫רפא‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ]דף נ״א פ׳׳א[‬
‫י‬
‫תפן‪1‬נ‬
‫ו א י תימא דשלטא על שכינתא דאיהי עמהון בגלותא‪ .‬הא אמר קרא )ישדיי‪ .‬מכ( אבי י״י הוא‬
‫שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים‪ .‬וכבודי *‪ 0‬שכינתא עלאה‪ .‬לאחר לא אתן‪.‬‬
‫אל אחר‪ .‬ותהלתי לפסילים דא שכיבתא תתאה‪.‬‬
‫ו ב ג י ן דא בשית יומין דשלטא סם המות אל אחר‪ .‬אתמר בשכיבתא)ייויק* «( יהיה סגור ששת‬
‫ימי המעשה‪ .‬בשבת ובראשי חדשים דלא שלטין ממבן בישין‪ .‬אתמר בהון )נ״א בה(‬
‫וביום השבת יפתח וביום חחדש יפתח‪.‬‬
‫ו ע ו ד רבי״ע‪ .‬איהו כגוובא דא כ‪ .‬ולזמבין כגוובא דא ‪ .c‬בת מלך פבימה סגירא בביתא‪.‬‬
‫ואיהי סיהרא קדישא לעולם לא אסתכלת בה חמה בישא גיהבם סם המות בוקבא בישא‪.‬‬
‫כ״ש‬
‫כאד לחי ראי‬
‫מדברי )הרע״מ פ׳ שופטים דף עה״ר נמא( שזה הוא‬ ‫הטעמים על ענין ר״ה שופ״ר הול״ך רבי״ע דרג״א‬
‫בר״ה שבא השטן למהבע לינא קמיה קכ״ה‪ ,‬והוא יימא‬ ‫תר׳׳י טעמ״י תבי״ר‪ ,‬ולרש שופ״ר הול״ך כמש״ל שנתבטל‬
‫ליה לייתי סהלין‪ ,‬ואזיל למייתי סיהרא והיא מתנסח‬ ‫והול״ך קטרוג של םמא״ל כנ״ל שרוצה לקטרג בדיה‬
‫וסליקת להאי אתר לביה סליקת שכינתא לאתמר בה‬ ‫בשעת תק׳׳ש ונופל ‪ p‬המלריגות שעולה בה לקטרג על‬
‫במנוסה ממך אצ חחקור לפייס ליה על בנהא‪ ,‬וזה‬ ‫ישראל ולהיוח רבי׳׳ע עליהו ולהחגבר עליהם ח״ו‪ ,‬בחר׳׳י‬
‫שאה״כ חקעו בחודש שופר בנסא ליום חגינו‪ ,‬אבל‬ ‫עעמ״י היינו שהחורה והמלוח הס חר״י טעמ״י וי״ל‬
‫‪ prc‬שאינה מחייראח מפניו אהדרח אנפהא לחחא‬ ‫שע״י שהקב״ה אוהב את החידה והמלוח שהוא ב׳‬
‫בשנאחה אוחו מפני שמלמד חוב על בניה עיי״ש‪ ,‬ולזה‬ ‫טעמי היינו המטעמים שעושים ישראל ועושין סנגוריא‬
‫הוא מוסיף הנא להמשך הדרוש שדרש למעלה שופ״ל‬ ‫על ישראל עושה הקב״ה חביר ושבירה להשטן שלא יונל‬
‫הול״ך רבי׳׳ע דרג״א ונר ני בדיה בחק״ש כשהשטן ופגע‬ ‫לקטרג וכאמור‪ ,‬ודרש בחרי טעמי היינו טעמים מחוקים‬
‫רע הולך למעלה לקטרג על ישראל‪ ,‬אז רבי״ע שהיא‬ ‫של פקודין שהקב״ה אוהב וטעמים מרורים של עבירוח‬
‫נקודה אחח קטנה המרמז לסוד הסיהרא קדישא‬ ‫ל״ח שהקב״ה שונא‪ ,‬וע״י הטעמים מחוקים של המצוח‬
‫מחכסאח ועולח לגמלה בדרג׳׳א דלעילא להאי אתר‬ ‫ומע״ט שישראל עושים שיהיה להקב״ה לנחח רוח‪,‬‬
‫דביה סליקח שכינחא דאחמר בה במכוסה ממך אל‬ ‫פועלם שהקב״ה מפיג לסמא״ל ממדרגחו במה שהיה‬
‫חדרש וכנזכר סגירא בביתא‪ .‬מ׳ל כי נקודה הפנימיח‬ ‫מקטרג מחמח המטעמים שלו שערך מעבירוח ל״ח‬
‫שבמלכות הוא סתום וסגור ונעשית כבחולה בזמן שליטח‬ ‫שעברו ישראל בעוה״ר• דמסטרא דפקודין דלא תעשה‬
‫החיצונים שלא יאחזו בה הקליפוח‪ ,‬וכמ״ש )בע״ח פרק‬ ‫פירוש שמהעבימח ל״ח שעוברים ישראל בעוה״ר עושה‬
‫ט׳ משער מ״נ ומ״ד( עיי״ש‪ ,‬והיינו בסוד יהיה סגור‬ ‫סמא״ל קטרוג עליהם ורוצה להיוח רובע עליהם ולעלוח‬
‫ששח ימי המעשה‪ ,‬שבימי החול המלכוח סגירא וטמירא‬ ‫בדרגא עליהם ח״ו ממנא דעשו וכמ״ש )ברע״מ פ׳‬
‫בביחא כחבניח הנקודה שבחוך הב דבראשיח כמש״ל‬ ‫פנחס דף רמ״ו ע״‪ (3‬דסמא״ל הוא ממונה דעשו•‬
‫)בהקדמה דף י״ב ע״ב ובריש חיקון ה׳ דף י״ט ע״ב(‬ ‫דשלטא סם המות אל אחר הוא םמא״ל ונוקבא‬
‫דנקודה שבחוך הב דבראשיח היא בסוד נקודה בהיכליה‬ ‫דיליה כמש״ל )דף מ״ט ע״א( עיי״ש ובביאורנו שם •‬
‫עיי״ש‪ ,‬והכא דרש לה לאוח כ שנקודה בחוכה שצורחה‬ ‫אתמר בשכינתא יהיה סגור ש ש ת ימי המעשה‬
‫כצורח חצי לבנה שנחבאר ציורה לעיל )בהקדמה דף ט״ו‬ ‫וכמש״ל )חיקון ו׳ דף כ״ב ע״א( ובביאורנו שם דבששח‬
‫שם( דכשעולח למעילה היא כצורח כ׳ שאינה מהפכח‬ ‫ימי המעשה שהשכינה עם ישראל בנלוחא היא סחימא‬
‫פניה שאינה מחיירא ‪ p‬החיצונים‪ ,‬אבל כשיורדח למטה‬ ‫כשושנה שהיא אטימא בהי״ג עלין דםחרין לה כדי שלא‬
‫מהדרת אפה שלא יסחכלו בה החיצונים ולא יאחזו בה‬ ‫ישלוט בה החיצתיס‪ ,‬משא״כ בשבח ויד׳ט שאץ שליטה‬
‫כמ״ש שם באורך‪ .‬ואוחי סיהרא וכו׳ לא אסתכלת‬ ‫להחיצוניס‪ ,‬מיד אחפחחא הי״ג עלין לקבלא מחין‬
‫בה ובו׳‪ .‬כי אינה עומדת בפניה לצד שמאל‪ ,‬אלא כשעולה‬ ‫ובוסמין‪ ,‬חה סוד מ ח ו ב יהיה סגור ששח ימי המעשה‬
‫למעלה במקום שאת שם שוס אחחה לחיצונים‪ ,‬אבל‬ ‫וביום השבח יפחח עיי״ש• ועוד רבי״ע איהו ב ט מ א‬
‫כשיורדח למטה שיש חשש שלא יסחכלו בה החיצונים‬ ‫דא וכף‪ .‬ע״ל )בהקדמה דף ט״ו ע״ג( וחמדיהו‬
‫שבצד שמאל היא מהדרת אנפהא לימין וכאמור‪ :‬חמה‬ ‫בציורא דא כד ייתי םמא״ל לאסחכלא בה לתתא‬
‫כישא‪; .‬מאומות מונץ לה שעליה נאמר ובושה החמה‬ ‫אסתכלת לעילא ואתכסיאת אנפהא מיניה ואהדרח‬
‫שהיא הנוקבא דקליפה וכמש״ל )תיקון ח׳ דף כ״ד‬ ‫אנפהא מיניה לחתא וכד‪ ,‬ועיי״ש בביאורנו שהבאתי‬
‫ע״א‬
 ‫הזהר‬ ‫ת ק ו נ א חד מ ש ר ץ ]דף נ׳׳א ע״א ופ׳׳ג[‬ ‫הסוני‬ ‫רפב‬
‫כ״ש אל אחר‪ .‬דהכי אוקמוהו קדמאין לעולם לא חזא חמה פגימותה דסיהרא‪ .‬דבזמנא דחמה‬
‫נפקא )נפקת( ממזרח‪ ,‬סיהרא חזרת אנפהא מיניח‪ .‬כגוונא דא ‪. c‬‬
‫ו ב ג י ן דא אמר בלעם הרשע <מיבר ט( לא הביט אץ ביעקב ולא ראה עמל בישראל‪ .‬עמל ואון‪,‬‬
‫סמא״ל ‪ on‬תחש‪.‬‬
‫דדחקץ לה לאסתכלא בה‪ .‬אתכסייא »‪ 6‬מכל וכל‪ .‬ואימתי בירחא שביעאה‪ .‬הה״ד‬ ‫וממנא‬
‫<תהלי » ( תקעו בחודש שופד בכסה ליום חגנו‪ .‬מאי בכסח בירחא דאתכםייא ביה‬ ‫ם‬

‫סיהרא‪.‬‬
‫זמנא דאתכסייא מיניה‪ ,‬איהי אמרה לישראל דיתקנץ צלותין במאכלין טבין מפקודין‬ ‫בההוא‬
‫דעשה‪ .‬דצלותא שקילא ככל פקודין‪] .‬יף נ‪-‬א ע‪-‬ש‪.‬‬
‫ב ה ה ו א זמנא יימא קוב״ה לישראל )בראשית מ ( ועשה לי מטעמים‪ .‬ברעותא דשכינתא‪ .‬כאשר‬
‫אהבתי מפקודין דעשה‪ .‬ותקינת שכינתא עם ישראל מאכלין דצלותין‪ .‬דאיגון‬
‫קרבנין‪ .‬ובזמנא דאיהי תקינת מזונא למלכא‪ .‬יהיבת לון עיטא לאתערא ק> בשופר‪ .‬דביה עתיד‬
‫קוב״ה לאכנשא ביה לישראל מן גלותא מארבע סטרין‪ .‬הה״ד תקע בשופר גדול קא( לחירותינו‬
‫ושא נס לקבץ גליותינו‪ .‬ואיהו חשיב דאיהו יומא דדינא דיליה קב( וברח‪) .‬ס״א ובר״ה(‪.‬‬
‫ע ד ההוא זמנא קוב״ה מאריך עלייהו דחייביא‪ .‬ולבסוף אפסיק לון‪ .‬וחריב לון מעלמא‪ .‬ודא‬
‫איחו מארי״ך טרח״א סוף פסו״ק‪.‬‬
‫מגד‬
‫באר לחי ראי‬
‫ע״א( ובושה החמה שהוא הגיהנס וסם המות עיי״ש‪; ,‬י צידה כדי שילך משם ולא יקטרג‪ ,‬ועשה לי מטעמים‬
‫והיינו סוד נוקבא דקליפה שהיא לילי״ח שנקראח כן כאשר אהבתי אמר ליעקב שישמע לעצת רבקה לעשות‬
‫כמש״ל )דף מ״ט ע״א( עיי״ש ובביאורנו שם• כ״ש מטעמים ממצות ומע״ט קודם שיבא המקטרג כנ״ל‪,‬‬
‫אל אחר‪ .‬היינו סמא״ל דכר דקליפה שנקרא א״ל אח״ר‪ ,‬ולזה אמר הכי ברעותא דשכינתא ר״ל בעצת רבקה סוד‬
‫כמש״ל שם שכחו ממועט יותר מנוקבא דיליה‪ ,‬וכמ״ש שכינחא עלאה וכאמור• ותקינת שכינתא עם ישראל‬
‫)בס׳ אור החיים פ׳ ויחי בפסוק אוסרי לגפן( שבא היינו כי רבקה היא סוד המלכות‪ ,‬כמ״ש )במאורי אור‪,‬‬
‫עובדא לידו יכבש הדטרא דקליפה חיכף ולא הנוקבא ובפרדס בערכי הכינויים‪ ,‬ערך רבקה(‪ ,‬ואמר שזה היא‬
‫עיי״ש‪ .‬דהכי אוקמוהז קהםאין‪ .‬בש״ס )דיה דף כ״ג הענין אשר רבקה שהיא השכינה תיקנה המטעמים ונתנה‬
‫ע״א( מעולם לא ראחה חמה פגימחה של לבנה עיי״ש‪ :‬ביד יעקב להביאם אל אביו קודם שיבוא עשו שהוא‬
‫דבזםנא דחםה נפקא ממזרח עיק )בזהר פ׳ ויחי םמא״ל לקטרג כנ״ל‪ :‬לאתערא בשופר‪ .‬דרש מ ה עוד‬
‫דף רל״ה ע״ב( כד אחכניש שמשא לגבי סיהרא ואחקרב שופ״ר הול״ך רבי״ע וכר‪ ,‬והיינו כמ״ש )ברע״מ פ׳ אמור‬
‫מזרח במערב עיי״ש‪ ,‬ואמר הכא להמשך הדרוש סוף דף צ״ח וריש דף נ׳( דביומא דר״ה נפיק יצחק‬
‫שכשמחחיל המקטרג להחנוצץ מבתי׳ מזרח כאמור בטרם וקרי לעשו וכוי‪ ,‬ורבקה אמרה אל יעקב בנה רחימא‬
‫עלייתו למעלה כנ״ל‪ ,‬שאז גם הסיהרא היא למטה דנפשה ואחערו באינון מטעמים דיליה‪ ,‬ויעקב אחער‬
‫ויראה שלא יסחכלו בה החיצונים‪ ,‬ע״כ היא חחרח בצלוחין ובעוחין ובקול קול יעקב בההוא שופר דקא‬
‫פניה מיניה כנ״ל‪ ,‬משא״כ לאחר שעולה סמא״ל לקערג סליק וכד עיי״ש‪ :‬דביח עתיד ובר מארבע ובר‪ .‬דרש‬
‫שאז עוליח המלכוח למעלה ממנו שאץ שם שום מגע שופ׳׳ר הול״ך רבי״ע‪ ,‬דרגי״ע לשח ארב״ע‪ ,‬והיינו‬
‫נכרי‪ ,‬א״צ להפוך פניה וכנזכר‪ :‬דצלותא שקילא ככל דבשופר עתיד הקב״ה להוליך אותנו מארב״ע מפוח‬
‫פקודין‪ .‬וכמ״ש בש״ס )ברכוח דף ל״ב ע״ב( גדולה האת לארצנו‪ :‬ודא איהו מאריך טרחא סוף פסוק‪.‬‬
‫תפלה יותר ממעשים מוגים‪ ,‬ומשה רבינו אע״פ שהיה ר״ל דלפי המשך הדרוש שופר הולך רביע שמרמז לזמן‬
‫גדול במעשים טובים לא נענה אלא בתפלה עיי״ש‪ :‬הגאולה שיהיה ב״ב‪ ,‬מ ו ק ג״כ הרמז של יתר המעמיס‬
‫ועשה לי מטעמים ברעותא דשכינתא‪ .‬היינו כמש״ל‬
‫מאריך מרחא סוף פסוק‪ ,‬והיינו שגהחעוררות סוד‬
‫)מזהר פרשח פנחס( דיצמק אמר לעשו צא השדה וצודה‬
‫השופר הגדול לחירותיט‪ ,‬ומתעורר הדין על ממנן‬
‫ומתבהל‬
 ‫רפג‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ]לף נ״א פ״ב[‬ ‫הכין^‬
‫ו ע ו ד שופ״ר הולך רבי״ע דרג״א תר״י טעמ״י‪ .‬בההוא זמנא דיתמחון חייביא פעלמא‪ .‬סלקא‬
‫צלותא בעונא בד׳ & מינין‪ .‬דאינון שיר פשוט ודא י׳‪ .‬שיר כפול ודא י״ק‪ .‬שיר משולש‬ ‫ק‬

‫ודא יק״ו‪ .‬שיר מרובע ודא יקו״ק‪.‬‬

‫ב ש מ א דיקו״ק סלקא צלותא‪ .‬דאיהי שכינתא‪ .‬אורייתא בנגונא‪ .‬שכינתא בנגוגא‪ .‬ישראל סלקין‬
‫מגו גלותא קי‪ 0‬בנגונא‪ .‬הה״ד <»«ת«( אז ישיר ( משה ובני ישראל את השירה‬
‫קו‬

‫הזאת לי״י‪.‬‬
‫צ ל ו ת א דאיהי שכינתא סלקא לגביה דמלכא בעשרה > זכרונות‪ .‬ובעשרה מלכיות‪ .‬ובעשרה‬
‫קז‬

‫יי״י‪ .‬ועשרה כתות דמלאכים יתערון לגבייהו‪ .‬וםלקאן לון לגבי‬ ‫שופרות‪ .‬דאינק‬
‫עשר ספירן‪ .‬ונגונין סלקין מנייהו‪ .‬מרובעים מםטרא דרבי״ע בארבע חיוץ‪ .‬ואינון חיות קטנות‬
‫עם‬
‫באר לחי ראי‬
‫מפלוח אמון ולאי שהם ג׳ יולי״ן י׳ י׳ י׳ לבהון ברחא‬ ‫ומחבהל ובורח ואינו מקטרג עוד על ישראל‪ ,‬אז הקב״ה‬
‫סלקא לגבי אבא‪ ,‬ובהון מלכא אמר לגבי כלה צהלי‬ ‫שהוא מאריך אף ונושא עץ‪ ,‬וקשה לפניו כביכול‬
‫קולך‪ ,‬בח גלים‪ ,‬בח פשרה גלגלים לסליק בהון יו״ל‬ ‫הטירחא להאריך אפו מהם ולטרוח כביכול לסבול‬
‫ק״א וא׳ץ ק״א בפשרה מיני נגוניס‪ ,‬ובארבפ איון לסלק‬ ‫אוחם‪ ,‬וכמ״ש )בזהר פ׳ מקן דף קצ״ז ע״א( משא דבר‬
‫בשיר פשוש כפול משולש מרובפ ראינון י״ק ו״ק לקולו‬ ‫ה׳‪ ,‬דאיהו על דינא דשאר עמץ‪ ,‬בגץ דמשא ומטולא‬
‫סלקא כגלי ימא ללמילא לאמץ פשרה גלגלים עיי״ש‬ ‫עליה דקב״ה כביכול שלום דשאר עמין‪ ,‬וכד אחגזר‬
‫ובביאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר הכא שהמאמרים יחאמדו כי‬ ‫דינא עלייהו מעבר מניה ההוא ממולא דאיהו סביל‬
‫מה שאממו הפא דלעח״ל םלקא צלוחא בנגוגא בשיר‬ ‫עלייהו עיי״ש‪ ,‬ע״כ כאשר יהי עח קץ בסוף יומיא אז‬
‫פשוש כפול וכד שהוא בסוד ד אוחיוח יקו״ק‪ ,‬ו ק מה‬ ‫אפסו״ק לון ויחריב לץ מעלמא• בההוא זמנא דיתמחון‬
‫שאמרנו שם דשכינחא סלקא לגבי אבא בעשרה ממי‬ ‫חייביא מעלםא וכד ע״ל )ריש תיקון זה דף מ״ב‬
‫נגונים ובארבע מיון דסליק יקו״ק מ״ל‪ ,‬הכל אסר הוא‪,‬‬ ‫ע״ב( דמלאכין מארי צלוחין נחחץ לאגחא קרבא בכח‬
‫כי צלוחא היינו שכמחא כמש״ל )דף מ״ה ע״א ובשאר‬ ‫‪5‬׳ אחוון דק״ש עם כמה חילץ דחויא דרדפין אבחרייהו‬
‫דוכחי( בעשרה זכרונות וכד דאינון י׳ י׳ י׳ כמ״ש‬ ‫בכמה חובץ דישראל לעכב החפלוח מלעלוח דאינון‬
‫י)בזהר פ׳ קרמ דף קע״ט ע״א( דהעשרה מלכיוח ועשרה‬ ‫מארי צלוחץ מסחכלין בשם יקו״ק שהוא תוקפא דגבורה‬
‫זכרונות ועשרה שופרוח הם רזא דשמא י׳ י׳ י׳‪ ,‬וע״ז‬ ‫דבינה ועי״ז כלהו נפלין מקיניהץ עיי״ש ובביאורנו שם‪,‬‬
‫נאמר ע״פ ה׳ יחנו וגד‪' ,‬דסל יו״ד איח לה ד׳ אנפץ‪ ,‬ג׳‬ ‫וביאור הדברים מ״ש ומסחכלין בשם י״ק ו״ק‪ ,‬מובן‬
‫מיון‪ ,‬אמץ לקבל מלח יודי״ן וד׳ אנפץ רכל מיה עיי״ש•‬ ‫עפמש״ל )בהקדמה דף ג׳ ע״א( כד נחית קב״ה בק״ש‪,‬‬
‫ועשרה כ ת ו ת דמלאכים יתערון לגבייהו היינו‬ ‫איחמר בחיץ ואשמע קול כנפיהם בעשר מיני הילולים‪,‬‬
‫כמש״ל )בהקדמה דף ג׳ ע״א( שכד׳ חיוח דמרכבה‬ ‫בשיר פשוט דאיהו יו״ד‪ ,‬כפול דאיהו י״ק‪ ,‬משולש דאיהו‬
‫הן נמלקין לעשר כחוח דכלילן בהון דמשמשין לעשר‬ ‫יק״ו‪ ,‬מרובע דאיהו יקו״ק עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬חה‬
‫ספירוח‪ ,‬וכלהו פניהם וכנפיהם פרודוח לפומוי לקבל‬ ‫הוא המשך הדברים כלץ כי לעחיד לבא יהיה הישועה‬
‫אלו האזכרוח בץ בק״ש ובץ בצלוחא ובץ בשירוח‬ ‫שיבטל כח המקטריגים חילץ דחויא דרדפץ בחר צלוחא‬
‫וחשבחוח עיי״ש ובביאורנו שם‪ :‬ועונין םלקין מינייהו‬
‫דישראל המתפללים על הגאולה‪ ,‬ומתגברין המלאכים‬
‫וכד‪ .‬הייגו כמ״ש גם זה לעיל )שם( כד נחיח קב״ה‬
‫מארי צלוחץ להעלות חפלוח ישראל בכח הנ׳ אתוץ דק״ש‬
‫בק״ש אחמר בחיץ ואשמע אח קול כנפיהם בעשר מיני‬
‫שעושץ בהם דץ בהחיצונים בסוד ואשמע אח קול‬
‫הילולים‪ ,‬בשיר פשוס דאיהו י׳ כתר‪ ,‬כפול דאיהו י״ק‬
‫מפיהם בק״ש בשיר פשוט פפול ומי‪ .‬ב ד מינים מפרש‬
‫חו״ב‪ ,‬משולש ביק״ו לאיהו חנ״ת מרובע ביקו״ק דאיהו‬
‫טסט רבי״ע שמרמז לד אוחיוח י״ק ו״ק דמסחפלץ בהם‬
‫נהי״מ פיי׳׳ש ובביאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר הכא שסל׳ חיץ‬
‫מלאכים מארי דצלוחץ בד׳ מיני נגמא שהוא סוד שיר‬
‫דמרכגה נחלקים לעשר כחוח של מלאכים‪ ,‬כי מקורם הם‬
‫ד׳ אוחיות יקו״ק שמהם סלקץ עשר ספירוח ועשרה‬ ‫פשוט כפול משולש מרובע כנזכר‪ :‬ב ש מ א דיקו״ק םלקא‬
‫ממי ניגונץ שיוצאץ מד׳ אוחיוח יקו״ק בסוד שיר פשוט‬ ‫צלותא וכוי‪ .‬מפרש דדי מינים שאמר למעלה דסלקן‬
‫כפול משולש מרובע וכאמור‪ :‬מרובעים מסמרא דרבי״ע‬ ‫צלותא מגונא‪ ,‬היינו בסוד ד אוחעמ יקו״ק מזכר‪:‬‬
‫כארבע היון‪ .‬מפרש לפי המשך הדברים ברמז שהחמיל‬ ‫צלוחא דאיהו שכינתא סלקא לגבי דמלכא מ ד ‪.‬‬
‫ע״ל )חקק י״ג דף כ״ז ע״ג( בסוד שיר למעלות‪ ,‬ל׳‬
‫שופ״ר‬
 ‫הזהר‬ ‫^ נ״א פ״ב[‬ ‫תקונא חד יעשרץ‬ ‫הסוני‬ ‫רפד‬
‫עם גדולות‪ .‬אינון תמניא‪ .‬מינון יאקדונק״י‪ .‬ועלייהו אתמר <> אז ישיר משה‪ .‬כד יהא קז־ב״ה‬
‫‪w‬‬

‫בשכינתיה בחיוון תמניא‪ .‬דאינון חידון דאשא עתים חשות עתים ממללות‪ .‬וכלהו מחאן‬
‫בגדפייהו בנגעא‪ .‬ונגונא בהון )נ״א סלק«( בארבע אנפין לכל סטדא מרובעין‪ .‬הה״ד )יחזקאל א(‬
‫וארבעה פנים לאחת וארבע כנפים לאחת להם‪ .‬לכל חיה תמניא אינץ בין אנפין וגדפין‪ .‬לקבל‬
‫תמניא די בהון שבח משה א״ז‪.‬‬
‫בגין דא תקין מנא בתמניא נימין‪ .‬ושבח לקוביה בתמניא‪ ,‬הה׳ד למנצח על השמינית‪.‬‬ ‫ודוד‬
‫ותמניא אתוון לכל חד תמניא סלקין כולהו ע״ב‪ .‬יאקדונק״י תמניא‪ .‬ותליין מנייתו סיד‪.‬‬
‫תמניא לכל חד סלקין כלהו ע״ב‪ .‬דא איחו רזא דחשמל‪.‬‬
‫נגונא דסלקא בעשר‪ .‬ודא איהו יו״ד ק״א וא״ו ק״א‪ .‬ועלייהו אתמר <*ד ה( ידיו גלילי‬ ‫ואית‬
‫זהב‪.‬‬
‫נגונא דסליק בשית‪ .‬הה״ד שוקיו עמודי שש‪ .‬י״ק יקו״ק צור עולמים‪ .‬י״ק י״ק י״ק אד״ם‪.‬‬ ‫ואית‬
‫ארבע‬
‫באר לחי ראי‬
‫שופ״ר כול״ך רבי״ע‪ ,‬היינו שקולשופ״ר שתוקעץ במלכיות אנפץ ו ד גלפין של החיות בחיבורא חלא בסוד‬
‫זכרונות ושופרוח הול״ך וסליק על כנפי ד׳ חיות המרכבה יאקלונק״י הס בסול חיוח אש ממלות זמנץ חשוח וזמנץ‬
‫שכוא סוד רבי״ע‪ ,‬ומשם נחלקים לעשר עשר כחוח של ממללוח‪ ,‬לבשפח כזווג חשות‪ ,‬ושלא בשפת הזווג להיינו‬
‫מלאכים‪ ,‬ע״כ אומרים עשרכ מלכיוח ועשרכ זכרונוח בשפת פנייתן ממללוח פיי׳׳ש ובביאורנו שס‪) ,‬ופיץ בפ״ח‬
‫ועשרה שופרוח וכאמור‪ .‬ואינון חיות קטנות עם פרק ד משפר קיצור אבי״פ(‪ ,‬אמר הנא כלבריס אלו‬
‫נדולות‪ .‬בזה הוא מפרש הרמז של הפעמים שופ״ר לגבי הר׳ חיות קטנות פס הל׳ חיות גלולות‪ :‬בתמניא‬
‫הול״ך רבי״ע דרג״א חר״י פפמ״י‪ ,‬והיינו כמ״ש )בזהר נימין לפומח הקול פרב וניגון נפיס שעולה מקול כנפי‬
‫פ׳ בראשיח דף מ״ד פ״ב( בסוד חיוח קפנוח עם הח׳ חיוח קפגוח פס גרולוח שמנפימיס זמירות לקונם‬
‫גדולות‪ ,‬שיש במרכבה ד׳ חיוח רברבין ו ד חיוח זפירץ בשפח פלייחס לייחל הח׳ אוחיוח הוי׳׳ה ארנ״י וכאמור‪.‬‬
‫ואמון זופי אחכלילן ברברבין פיי״ש‪ ,‬וזה הוא המשך ותמניא אתוון לכל ח ד תמניא פי׳ שכל אוח מח׳‬
‫הרמז שופ״ר הול״ך רבי״פ דרג״א‪ ,‬שהקול הול״ך ופולה אוחיוח אלו הרומזים לח׳ חיוח כל אחח ואחח כלול‬
‫למפלה בדרג״א של הכסא כבוד פ״י ארבפ חיוח נושאי מח׳ אוחיוח אלו םלקין כלהו ‪,‬ע״כ‪ .‬ר״ל כי כמו‬
‫הכסא‪ ,‬ודרש חר״י פפמ״י היינו ב׳ ממי חיוח המרכבה שאמר לעיל )שם( שד׳ חיוח כמרכבכ יש לכל חד ד‬
‫קטנים וגדולים‪ ,‬שגד* שניהם פולה הקול שופר לפני אנפין וד׳ גדפץ ויש לכלס מספר ל״ב פנים ול״ב גלפץ‬
‫כסא כבודו‪ .‬ואינון יאקדונק״י היינו כמש״ל )דף ושניהם ביחד הפנים והגדפין מספרם ס״!ד ובהצטרף‬
‫מ״ג פ״ב( חיוח קפנוח אמון ד׳ אחוץ דאדנ״י‪ ,‬פס עוד אוח א׳ מהשילוב הוי״ה אדנ״י שיש לכל א׳ מהד׳‬
‫גדולות אמון ד׳ אחוץ דקו״ק דאינון מרכבוח דקב״ה חיוח הנ״ל הרי עוד ח׳ וס״ה ם׳׳ד וח׳ מספר פ״ב גימ׳‬
‫ושכמחיה פיי״ש‪ .‬ועלייחו אתמר אז ישיר משח‪ .‬חס״ד בסוד והוק בחס״ד כסא עיי״ש ובביאורנו שם‬
‫פיץ )ברפ״מ פ׳ פנחס דף רכ״ז פ״א( שהד אנפץ וד׳ כדברים אלו נאמר גס לגבי הח׳ חיות קטנות עם גדולוח‬
‫גדפץ דכל חיה דלפילא דאמץ הח׳ אוחיוח יאקדונרך׳י‪ ,‬וכאמור‪ .‬ודא איהו יו״ד ק״א ואו ק״א‪ .‬היינו כמש״ל‬
‫הס בסוד א״ז ישיר משה‪ ,‬היינו כי שירח משה היה )תיקון י״ג דף כ״ז ע״ב(בסוד צהלי קולך גח גלים דסוד‬
‫בצירוף הד׳ חיוח בד׳ אנפץ וד׳ גדפץ דכל מיה ומיה עשרה מיני נגוניס שהמלכות מנגנות בעליוסה בסוד‬
‫דלפילא‪ ,‬א״ז באריה א״ז בשור וכד פיי״ש‪ ,‬ואמר הכא שיר פשוט כפול משולש מרובע בתיקץ הכסא בד׳ חיות‬
‫א״ז ישיר שהוא בסוד הח׳ אוחיוח יאקדונק׳*‪ ,‬ורמז המרכבה הס סוד העשרה אותיות של השם מ״ה שהוא‬
‫להב׳ מיני חיות ד׳ חיות גדוליח וד׳ חיוח קטנוח כמספר שורש העשר ספירות בלי מ״ה עיי״ש ובביאורנו שם‪:‬‬
‫א״ז‪ .‬עתי״ם חשות עתים ממללות‪ .‬ר״ל דהחיות ועלייהו אתמר ידיו גלילי ז ה מ גם זה מבואר לפיל‬
‫קפנות טס הגדולות אשר מספרם ח׳ מסיטרא דח׳‬
‫)שם( דאינץ עשרה מיני נגוגיס בסזוד עמיה גלגלים‬
‫אוחיוח הוי״ה אדנ״י‪ ,‬הס בסוד החשמ״ל אשר פחים‬
‫אמץ יו״ד דאינץ לקבל עשר אצבעות שבב׳ הידים‬
‫חשיח ופחים ממללוח‪ ,‬וכפץ מ״ש )במנ״מ שם דף רכ״ח‬
‫דבמשץ מגונא דאתמר עלייהו ידיו גלילי זהב ממולאים‬
‫פ״א ולפיל תיקון י׳ דף כ״ה פ״ב( דכד מתחברים הד׳‬
‫בתרשיש עיי״ש וגביאורנו שם‪ :‬ואית ננונא דםליק‬
‫בשיח‬
‫רפה‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד חנשרץ ]דף נ״א ע״ג[‬
‫ארבע כנפים אריה שור נשר‪ ,‬מרכבה )יקו״ק יקו״ק יקו״ק( יוז יה יה אדם‪ .‬תניינא י״ק‬
‫יקו״ק‪ .‬י״ק יקו״ק‪ .‬י״ק יקו״ק‪ .‬יהוה יהוה יהוה‪ ,‬לעילא מכולהו‪ .‬י״ק יקו״ק חכמ״ה בינ״ה כתר‪.‬‬
‫אקי״ק אשר אקי״ק‪ .‬ועלייהו אתמר )ישדיי‪ > ,‬שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים‬
‫לאחד‬
‫באד לחי ראי‬
‫ולזה אמר הכא להמשך הדרוש שאין כאן סתירה‪ ,‬דלפי‬
‫האמור שיש חיות גדולות וקטנות‪ ,‬והוא כענין מש״ל‬
‫)בהקדמה דף ד׳ ע״א( שיש חיון עלאין וחיץ תתאין‪,‬‬
‫והמיה ששמה אד״ס איהי מהלנח בין החיוח דאינץ‬
‫תנת חיין דלעינא שמקורם בחג״ח שהם סוד ג׳ שמוח‬
‫יקו״ק יקו״ק יקו״ק‪ ,‬והמלכות שנקראת אד׳׳ס היא חיה‬
‫הרביעיח להן‪ ,‬וחלח חיון דלתתא שמקורם בנה״י‬
‫והמלכיח ששמה אד״ס הוא רביעיח גס להון‪ ,‬עיי״ש‬
‫ובביאורנו שם‪ ,‬ולפמ׳׳ש דבנה״י מאיר השס בן ששה‬
‫אוחיוח י״ק יקו״ק‪ ,‬מובן ממינא כי במרכבה דחיון‬
‫עלאין דמקורם בחג״ת ששם מאיריס באריה שור נשר‬
‫ג׳ שמוח של ד׳ אוחיוח יקו״ק כנ״ל שם יש להם לכל‬
‫א׳ ד כנפיס‪ ,‬אבל במרכבה חניינא של חיון חחאץ‬
‫שמקורם בנה״י ששם מאיר בכל א׳ השם גן ששה אותיוח‬
‫י״ק יקו״ק‪ ,‬שם יש לכל אחד ששה כנפיס‪ :‬לעילא‬
‫מכלחו י״ק יקד׳ק חכמח וכיגח כתר‪ .‬דיל כי לא לבד‬
‫בחיות דנתחא שבנה״י מאיר כשם י״ק יקו״ק וששה‬
‫כנפיס להם‪ ,‬כי גס להשרפיס העומדים ממעל לו לכסא‪,‬‬
‫שהם בתצח רישץ כח״ב ח״א‪ ,‬גס להם יש לכל אמד‬
‫ששה כנפיס מה״ט כי בחו״ב מאיר השם הזה י״ק‬
‫יקו״ק‪ ,‬והיינו כי השם י״ר הוא בחכמה והשם יקו״ק‬
‫(‬
‫היא בבינה‪ ,‬וכמ״ש )בזהר פ׳ ויקרא דף יי סוף ע״ב(‬
‫קדמאה י״ק‪ ,‬בגין דחכמה י״ק אקרי‪ ,‬חניינא יקו״ק‬
‫דאקרי אלקי״ס והיינו בינה עיי״ש‪] ,‬וע״ל )ריש חיקין‬
‫זה דף מ״ב ע״‪ (3‬ומסחכלין בשם יקו״ק דאיהו בינה‬
‫עיי״ש ובביאורנו שם[ ושני השמות הנ״ל מאיריס בכתר‪,‬‬
‫וכמ״ש תינו )בע״ח פרק א׳ ובי משטר מטי ולא מטי(‬
‫בסוד כי בי״ק יקו״ק צור עולמים עיי״ש‪] ,‬ועיץ במבוא‬
‫שערים שער ג׳ חלק ב׳ חלק פרק י״ג[ •• אקי״ק אשר‬
‫אקי״ק‪ .‬הוא כמפרש דבריו ט בשם זה י״ק יקו״ק‬
‫שמאיר בנחר נכללים גם חכמה ובינה שהוא בסוד‬
‫אקי״ק‪ ,‬וכמ׳׳ש )סהר פ׳ אחרי דף ס״ה( בסוד אקי״ק‬
‫אשר אקי״י־^כי בכחר אנא זמין לאמשינו ולאוללא‬
‫בפרדס פרק ב׳ משנמ־ השמות( כי אקי״ק מורה על‬
‫כלא דהיינו חכמה ובינה‪ ,‬וכמו שמבאר )הרמ״ק הענין‬
‫בפרדס פרק ב׳ משער השמות(‪ .‬כי אקי״ק מורה על‬
‫התפשטות החכמה ובינה עיי״ש באורך‪ :‬שרפים עומדים‬
‫ממעל לד‪ .‬עיין )במאירי אור( שמפרש הדברים מ ה‬
‫דשרפיס הוא כימי לאו״א עיי״ש‪ ,‬והיינו שהם למעלה‬
‫מו״ק של ז״א במז״ב שלו‪ ,‬ושם הוא מקור השמים שיש‬
‫לכל אמד ששה כנפים‪ ,‬כי שם מאיר השם מ״ג שנחלק‬
‫כל‬
‫הסוני"‬
‫י‬
‫בשית‪ .‬עד עחה דיבר בשיר של עליוח המלכוח בכל‬
‫קומח ז״א‪ ,‬דאז סלקא נגונא בכל שיעור קומחו בכל‬
‫עשר ספירוח שלו‪ ,‬ועחה מוסיף דלפעמיס נס אס אינה‬
‫עוליח בכל קומחו רק בנה״י לבד‪ ,‬משבחח גס על זה‬
‫ומנגנח בכל עשר ספירוח שלה‪,‬כי גס שם בנה״י היא‬
‫נבניח בכל קומחה וכמש״ל שם ונטנא כד סליק סליק‬
‫בשיח וכד מאיך מאיך בשיח‪ ,‬ועלייהו אחמר שוקיו עמודי‬
‫שש ועיי״ש בביאורנו‪ ,‬דר״ל דכמו שיש בק״ש ביחודא‬
‫עלאה זיווג למעלה במקום הזרועוח בסוד שמאלו חחח‬
‫לראשי וגד‪ p ,‬יש ג״כ זיווג למטה כשנחחח לחחא‬
‫ביחודא חחאה בנה״י שלו ששם היא סוד השוקיים‪,‬‬
‫ואמר עמודי שש היינו סוד יחודא חחאה בשיח פרקץ‬
‫שבשוקייס עיי״ש‪ ,‬ודרש הכא שוקיו עמודי שש כי במקום‬
‫השוקיים שלו מאיריס הששה אוחיוח של י״ק יקו״ק‬
‫שמאירים בנכ״י‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בע״ח פרק ד׳ משער‬
‫רפ״ח ניצוצין( דבנה״י ח״א בכל אחד יש בו שם י״ק‪,‬‬
‫ומכל י״ק שנחמלא כזה יו״ד ק״א נעשה השם יקו״ק‪,‬‬
‫כי י״ק במלואו גימ׳ כ״ו עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא ואיח‬
‫נגונא וסליק בשיח היינו ט גס אס עומדח בנה״י‬
‫שלו יש נה ג״כ לזמר וננגן כי גס שם יכולה להיבנוח‬
‫בכל קומחה בסוד ששה אוחיוח של י״ק יקו״ק‪ ,‬ני בכח‬
‫הב׳ אוחיות י״ק שמאירים שם במילואן נעשה השם‬
‫הוי״ה גשלימוח ומנמלא נבניח עי״ז בכל עשר ספירוח‬
‫ככל שיעור קומתה‪ ,‬וכמ׳׳ש רטנו)גע״ח דרוש י״ג משער‬
‫פנימיות וחיצוניות ובשאר דוכחי( שאין הוי״ה שאינה‬
‫טללת עשר םפירוח עיי״ש‪ .‬י״ק י״ק י״ק אדם וכד‬
‫טונחו בהמשך דברים אלו כי מה״ט נקראת הנוקבא אד״ס‬
‫כמש״ל )דף ד׳ ע״א( שהמלכות הוא חיה הד׳ של חיות‬
‫המרכבה ששמה אד״ם והיא מהלכח בץ החיוח ועליו‬
‫נאמר דמוח כמראה אדים עליו מלמעלה‪ ,‬כי היא‬
‫טללח כל ה ד אנפץ של ד׳ חיות המרכבה עיי״ש‬
‫ובביאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש דמה״ט‬
‫שעיקר בנינה הוא מהג׳ י״קשמה״י‪ ,‬ע״כ נקראח אד״ם‬
‫שהוא מספר ג״פ י״ק וכמ״ש רבינו)בע״ח פרק ד׳ משמר‬
‫רפ״ח ניצוצץ( עיי״ש באורך‪ :‬ארבע כגפים וכד‪ .‬יש‬
‫נוסחאות שונות בזה‪ ,‬ולפענ״ד שהנוםחא המבוררת הוא‬
‫כן‪ ,‬ארבע כ מ י ס אריה שור ש ר יקו״ק יקו״ק‬
‫יקו״ק‪ ,‬מרכבה תניינח י״ק יקו׳׳ק‪ ,‬י״ק יקו״ק‪ ,‬י״ק‬
‫יקו״ק‪ ,‬וביאור הדברים הוא‪ ,‬כי הנה בש״ס ׳חגיגה דף‬
‫י״ג ע״ג( פריך כתוב אמד אומר שש כמיס לאחד‪,‬‬
‫מחוב אמד אומר וארבע מפיס לאמת מהם עיי״ש‪,‬‬
 ‫הזהר‬ ‫תקינא חד ועשרץ ]!‪ $‬נ״א פ״ג[‬ ‫הכ״ןוני״‬ ‫רפו‬
‫לאחד‪ .‬ח־א אבגית״ץ‪ .‬בשתים יכסח פניו לישראל דלא יסתכלון בהון שנאיהון‪ .‬ובשתים יכסה‬
‫רגליו דלא אדכיר לץ עובדא דעגלא‪ .‬ובשתים יעופף מן גלותא‪ .‬הה״ד)שמית *> ואשא אתכם על‬
‫כנפי נשרים ואביא אתכם אלי‪.‬‬
‫נגונא דסלקא בתרין‪ .‬כגון הללויה‪.‬‬ ‫ואית‬
‫נגונא דסליק באת חד‪ .‬כגץ הללי בי׳‪.‬‬ ‫ואית‬
‫נגונא דסליק בחמש‪ .‬כגץ ה׳‪ .‬והא אתמר בכנור דחמש נימין‪.‬‬ ‫ואית‬
‫נגונא דסליק בשית‪ .‬דאינון אבגית״ץ‪ .‬מן ו׳ איהי‪.‬‬ ‫אבל‬
‫דסליק ליה בתלת‪ .‬ודא יה״ו דאיהו אקי״ק‪ .‬וסליק גגונא ביה בתקיעה שברים תרועה‪.‬‬ ‫ראית‬
‫בתקיעה‬

‫כאד לחי ראי‬

‫אכל״ל ה׳‪ ,‬שתזמר בכנור של ה׳ נימין לעת״ל על ישופחה‬
‫שנעשית בחי׳ אות ה׳ כשלימות‪ :‬והא אתמר בכנור‬
‫דה׳ נימין לא ידעתי היכא אתמר כן‪ ,‬ובש״ס )מירוכין‬
‫דף י״ג ע״ב( אמר ר״י כנור של מקדש של ז׳ נימין היה‪,‬‬
‫ושל ימוח המשיח של ח׳ נימין‪ ,‬ושל עוה״ב של י׳‪ ,‬ויליף‬
‫לה מקראי‪ ,‬והכא אמר דכנור של ה׳ נימין‪ ,‬ולא ידעחי‬
‫אס טונחו שבמקדש היה כן‪ ,‬או שלעח״ל ודימוח המשיח‬
‫ועוה״ב יהיה כן‪ .‬מן ו׳ איהי והוא הלל״ו אוחיוח‬
‫הלל ו׳‪ ,‬והיינו כמ״ש )בזהר תרומה דף קל״ב ע״ב( דכל‬
‫העליוח הוא ע״י השם מ״ב דאב״ג יח״ן וכד עיי״ש‪,‬‬
‫ודרש הכא הלל״ו‪ ,‬הל״ל ד‪ ,‬על זמירות המלטח בכל‬
‫העליות שלה שהוא ע״י השם מ״ב שהוא מן ששה ששה‬
‫אוחיוח • בג׳ איהו יק״ו‪ .‬כן גרס )הגר״א( וכצ״ל והוא‬
‫הללוי״ה וכדמפרש ואזיל דאיהו אקי״ק היינו כמ״ש‬
‫רבינו )בפע״ח פי״ג משער הק״ש( שהשם יק״ו מאיר‬
‫גכינה אמא עלאה כי היא עולה במספר אקי״ק עיי״ש‪,‬‬
‫ולזה אמר שהמלכוח כרחא ומלכא מזמרת ומנגנח‬
‫בעליחה לחב״ד דאמא עלאה כי שם מאיר שם זה שהוא‬
‫באמא סוד שם אקי׳יק וכאמור‪ :‬וסליק ע ו נ א ביה‬
‫בתש״ר‪ .‬ע״ל ׳)תיקון כ״ה דף ע׳ ע״ג( בסוד שוקיו‬
‫עמודי שש‪ ,‬שהוא מרמז לסוד ד דפיקץ דמלאכי אלקיס‬
‫לפקק גחק״ש מחית גהו כאריט דמסד של חקיעה‪,‬‬
‫בחבירו לגבורה לאינק שברים‪ ,‬במהימ לעמולא‬
‫לאמצעיחא לאיהו חרועה‪ ,‬רבהק סלקק בחג״ת‪ ,‬ונמתין‬
‫בנה״י‪ ,‬וכלהו לפקק לנבי שכינחא לאיהו ד ררגין‬
‫דטרסיא לבה מלאכי אלקים סלקק ונחחין עיי״ש‪ ,‬ולזה‬
‫אמר הכא להמשך הלרוש ט המלאכים בעלי ד כנפיס‬
‫שנכלל גהס ו״ס מג״ת נה״י‪ ,‬הס עולים בנגונא בגי‬
‫אותיות יק״ו שהוא סול חג״ת‪ ,‬כי גג׳ ספירות אלו הם‬
‫עולק כתק׳׳ש מזקיפה שברים תרועה‪ ,‬וכל זה הוא בפח‬
‫שכינתא עלאה שהיא סול שם אקי״ק‪ ,‬וכמש״ל )דף מ ז‬
‫פ״ג( שכינתא חתאה איוקריאת שופר מספרא לשכינתא‬
‫מלאה‬
‫כל שם לששה ששה אותיות עיי״ש ודא אב״ג ית״ץ‬
‫פי׳ כי הז׳ שמוח של שם דאב״ג יח״ץ הם סוד הכנפיס‪,‬‬
‫וכמ׳׳ש רבינו )בע״ח בשער פנימיוח וחיצוניות שם‪,‬‬
‫ובפרע״ח בסוף חלק א׳ השייך לשער הק״ש‪ ,‬ובסידור‬
‫הארח״ל בטונח ק״ש( כי ברישא דמלכא בג״ר דז״א שם‬
‫מאיר השם מ״ב דאב״ג יח״ן‪ ,‬ולכן יש לכוון בפ׳ ואהבח‬
‫בשם זה לחקן רישא ח״א עיי״ש‪ .‬יכסה פניו לישראל‪.‬‬
‫ר״ל כי כנפי״ס הוא מלשק ולא יכנ״ף עוד מוריך שהוא‬
‫מלשון כיסוי‪ ,‬וכמ״ש רטנו )בע״ח שס(‪ ,‬והיינו כמ״ש‬
‫)בחיקוניס מז״ח דף ע״ג ע״א( שסגולח שם זה הוא‬
‫לכסות על הנשמות של ישראל העולים בכל לילה מפני‬
‫המזיקין ומלאכי חבלה עיי״ש • דםלקין בתרין‪ .‬לאחר‬
‫שפי׳ דאיח נגונא דסלקא בעשר ודסלקא בחמניא ובשיח‪,‬‬
‫מפרש עוד סוד נגונא דסלקא בט וגא׳ ובה׳ כגון‬
‫הללויה‪ .‬שהוא אוחיוח הלל״ו א׳ק‪ ,‬והיינו שהעליה‬
‫הוא עד חו״ג סוד ג׳ אוחיוח י״ק הללי בי׳‪ .‬היינו‬
‫כמ׳׳ש )בפרדס שער האוחיוח פי״ג( בביאור דכרי‬
‫הירקונים לפיל )תיקון ה׳ דף יי( י קוצא דילה לעילא‬
‫וקוצא לחחא וגיו דילה באמצעיחא‪ ,‬שהוא רמוז‬
‫להתאחדוח הטללוח עילא וחחא ואמצעיחא כסוד אני‬
‫ראשק ואני אחרק ומכלעדי אין אלקיס עיי״ש לדרכו‪,‬‬
‫ולזה לרש הכא רחיבח הלל״י גי׳‪ ,‬מרמז למה לסלקח‬
‫המלטת בגגונא להאור א״ס ב״ה שהוא סול אחלוח‬
‫הטללוח ברז א לאני ראשון ואני אחמן וגד שהוא סול‬
‫אות י׳ כנזכר• כגון ה׳‪ .‬והוא אהלל״ה אוחיוח אהל״ל‬
‫ה׳‪ ,‬והיינו כמש״ל )לף מ״ז ע״א( כל אסתלק ד ק ה ׳‬
‫אשתאר מ ועיי״ש בביאורננ שהבאתי מדברי )הזהר‬
‫בסבא דמשפטים( דעתה כעוה״ר כשחסר להמלטת‬
‫השפע של היסוד צמק חסר הקו של הה׳ והיא רק מ‬
‫שהיא דל״ה ועניה געוה״ר‪ ,‬ולעח״ל כאשר יהיה התיקון‬
‫השלם ויחזור לה השפע יתפטר מאות ד אות ה׳‬
‫גשלמות פיי״ש‪ ,‬ולזה לרש הפא תיבת אהלל״ה מלשון‬
 ‫רפז‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]לף נ״א ע״ג ו מ ג ע״א[‬
‫‪,‬‬
‫הליןונ*‬
‫הוא קלא ארוך בנגתא‪ .‬עד דהוה סליק ליה לגבי ימינא‪ .‬דאיהו חסד‪.‬‬ ‫בתקיעה‬

‫הוה סליק קלא דנגונא לגבי גבורה‪ .‬דתמן י״ק‪ .‬בימינא ושמאלא‪ .‬והוה נחית‬ ‫בשברים‬
‫מיניה בחדוה חכמתא ועותרא‪ .‬כמה דאוקמוהו הרוצה להחכים ידרים‪ .‬להעשיר‬
‫יצפין‪.‬‬
‫ב ת ר ו ע ה הוה סליק קלא דנגונא לגבי עמודא דאמצעיתא‪ .‬והוה נחית מיניה מלכא לגבי ‪•m‬‬
‫« ׳׳ כלה‪ .‬דאיהי קול דממה דקה‪.‬‬ ‫א[‬ ‫ע‬

‫ב ה ה ו א זמנא יתערון כל מיני נגונא‪ .‬הה״ד )ת״לים ( הללוהו בתקע שופר‪ ,‬הללוהו מ ב ל‬
‫‪V‬‬

‫וכנור‪ ,‬הללוהו בתוף ומחול‪ ,‬הללוהו במינים ועוגב‪ ,‬הללוהו בצלצלי שמע‪ ,‬הללוהו‬
‫בצלצלי תרועה‪.‬‬
‫ש ו פ ר איהי שכינתא עלאה‪ .‬תקע דילה שכינתא קט( תתאה‪ .‬דאתמר בה )ראשית לב( ותקע כף‬
‫ירך יעקב בגלותא‪ .‬בההוא זמנא םלקא מן גלותא בשופר גדול‪ .‬ואתקריאת תקע בשופר‬
‫גדול לחירותינו‪.‬‬
‫בנב״ל‬
‫באר לחי ראי‬
‫לממה לקה גגין ל ה ק קא אהי מלכא פיי״ש וגביאורגו‬ ‫פלאה שפוליה גהק״ש צגגי אמא פל חג׳׳ל פיי״ש‪,‬‬
‫שם‪ .‬בחדיוא זמנא יתערון כל מיני נגונא‪ .‬פ״ל‬ ‫)ועפע״ח פ״ר משפר השופר מזה( לנכי יםינא דאיהו‬
‫)גהקלמה לף ג׳ פ״א‪ ,‬ובסוף תיקון י״ג לף כ״ז פ״א‪,‬‬ ‫חסד וכד היינו כמ״ש רגמו )שם( חקיפה גסול‬
‫וגהיקון י״ג לף כ״ז פ״ג( גסול צהלי קולך גח גלים‪,‬‬ ‫אברהם‪ ,‬והנה חוקפין ומפלין זאח החקיפה היוצאח מפיו‬
‫גת י׳ גלגלים‪ ,‬שהמלכות גפלייתה לגבי געלה מזמרח גי״‬ ‫שהוא סור הכבל וט׳ ואז פולה ומטי לגבי אברהם‪ ,‬פי׳‬
‫מיני גגונק פיי״ש‪ ,‬ופיק )גזהר פ׳ פקולי לף רל״ג פ״א(‬ ‫שמגיע פר אברהם פצמו שהוא חס״ל של ז״א‪ ,‬שנפשה‬
‫שהמלכות איהי גסוד תושגחתא יתראה לתכליס‪ ,‬לאיכי‬ ‫אח״כ ממנו סול חכמה מללא רגולגלחא עט׳ל בשברים‬
‫כללא לתושכחתא לטלא לכתיכ הללויה הללו אל גקלשו‬ ‫וכו׳ לגבי גבורה‪ .‬כמ״ש רטנו )שם( כי בשבמס עולה‬
‫וגר‪ ,‬לאיהו פל פשר מינים‪ ,‬להיינו י״ס הנרמזים בהללו‬ ‫בהבל זה יצחק שהוא גבורה ח״א‪ ,‬שנעשה ממנו מוח‬
‫אל גקלשו וגר פיי״ש'׳)וגמק״מ( שם‪ ,‬ולזה אמר הכא‬ ‫בינה עיי״ש דתםן י״ק וכו׳ הוא כמפרש איך סליקו‬
‫כההוא זמנא שפולית המלכות לגט גפלה פ״י חק״ש‬ ‫בנגונא המלאכים בחלח ראיהו יק״ו ע״י חק״ש‪ ,‬ואמר‬
‫כתש״ר‪ ,‬היא מזמרת זה המזמור שנכללו גו כל הפשר‬ ‫כי בחקיעה שברים חרועה עולה בג׳ קוים חג״ח על‬
‫מיני נגונא‪ :‬הח״ד חללוהו בתקע שופר וגר לאחר‬ ‫חב״ל‪ ,‬והיינו כי בחקיעה שברים עולה ע״י חמג ימק‬
‫שהציפ ללפת״ל כאשר יהיה התיקון השלם חזמר המלכות‬ ‫ושמאל על חמב לחמן י״ק‪ ,‬ובחרועה עולה על הלעח‬
‫זה המזמור‪ ,‬וכאמור הוא מפרש איזה פסוקים שכמזמור‬ ‫ע״י עמולא לאמצעיחא שהוא סול אוח ר‪ ,‬הרי יק״ו‬
‫הזה שמרמזיס לפנק הזמירות שתזמר המלכות לפת״ל‬ ‫שבהם עולק מ ג מ א ‪ .‬והוד! נהית מניה וכוי‪ .‬עחה הוא‬
‫גתיקונה‪ ,‬ומתחיל גהללוהו גתק״ש להמשך הלרוש שאמר‬ ‫מפרש הענק מש״ל )חיקק כ״ה שם( ללאחר לסלקק‬
‫למפלה שכל ה ח ק ק יהיה ככח תק״ש גתש״ר וכאמור‬ ‫בחג״ח וחב״ל נחחין מה״י‪ ,‬ואמר שהימלה הוא כלי‬
‫ואינו מלקלק לפרש כל העשר הללוהו ומרלג כתחלה‬ ‫להוריל השפעות מובוח שמקורם גחב״ל וחג״ח וכלמפרש‬
‫וכאמצפ שאינם ממחים לפנק זה רק לענק אחר‪ ,‬ומפרש‬ ‫ואזיל‪ :‬כמה דאוקמוהו‪ .‬בש״ס )ט׳ב רף כ״ה פ״ג(‬
‫רק אלו הפסוקים שמרמזיס לענק זה‪ :‬שופר איהו‬ ‫וכמש״ל )בהקלמה רף ג׳ פ״ב( בימינא ביה הרוצה‬
‫שכינתא עלאה‪ .‬היינו כמ״ש רבינו )בפרפ״ח פ״ג‬ ‫להחכים ילריס וכר פיי״ש ובביאורנו שם‪ :‬והוה נ ח י ת‬
‫משער השופר( רע שהשופר הוא אור מקיף של הבמה‬ ‫מניח מלכא לנכי בלח‪ .‬כי פ״י החרמה פולה ח״ח‬
‫עיי״ש )וכפ״ג שם(‪ ,‬וכימכ כתב עול )שם בשער‬ ‫פל הלפח‪ ,‬ונמשך משם ה נ מ ה על היסוד צליק להזדווג‬
‫הסליחוח פ״ה( לכיגה רא״א נקרא שופר‪ ,‬עיי״ש )וגע״ח‬ ‫עם המטרוניתא‪ ,‬וכמש״כ רבמו )בפ״מ פ״ג משפר‬
‫ה ק ו מ ם ‪ ,‬וגפרפ״ח גשפר הלולג פ״ג ובשאר לוכתי(‪:‬‬
‫פ״ט משפר א״א(‪ :‬ת ק ע ריאה שכינתא ת ת א ה ‪.‬‬
‫כלומר שפעולת התקיעה של אמא פלאה הוא לצורך‬ ‫דאיהי קול זעמה דקה וכמש״ל)כהקלמה שם( לכמו‬
‫השכמתא תתאה לאפקאכ מגלות א‪ :‬דאתמר בה ותקע‬ ‫שעבולא ראמצפיתא קשורא לתרוויהו‪ p ,‬יסול צמק‬
‫כף ירך יעקב‪ .‬היינו כמש״ל )סוף תיקק ל״< לף ע״ז‬ ‫קשורא לחמויהו‪ ,‬וביה מחיחלק זמנ בחשאי בסול‬
‫ע״א( יגגלותא באלף חמישאה פרה מנה ד לאיהו ירך‬ ‫בעמדם תרפינה כמיס ללא למשמע קלא לתמן קול‬
‫מלה‬
 ‫הזהר‬ ‫תקיגא חל משרין נדף נ״ב פ״א[‬ ‫הסוני‬ ‫רפה‬
‫ב נ ב ״ ל בין ל״ב‪ .‬בההוא זמנא ב״ן יעול להיכליה דאיהו ל״ב‪ ,‬ואתה ר ביה )משלי טי( וטוב לב‬
‫קי( משתה תמיד‪ .‬ומה דאתמר בקדמיתא)בראשית ו> ויתעצב אל לבו בגין חייביא‪ .‬מיד‬
‫דאתאבידו אתקיים ביה )משלי יא( ובאבד רשעים רנה‪.‬‬
‫«> י״י אורי וישעי‪ .‬נהיר בנ״ר דאיהו‬ ‫)ת״לים‬ ‫כ נ ד ר כיו נ״ר‪ .‬קוב״ה דאיהו יקו״ק‪ .‬דאתמר ביה‬
‫שכיגתא‪ .‬מצוה דיליה וחדי בה‪.‬‬
‫שמע חסד גבורה‪ .‬צלצלי תרועה נצח והוד‪.‬‬ ‫צלצלי‬
‫ו ב כ ו ל ה ו כל הנשמה תהלל י״ק‪ .‬דאיהו חכמה ובינה‪ .‬די בהון יהא פורקנא לר ולה׳‪ .‬דאינון‬
‫בן ובת‪ .‬ובהון יתמחון עמלקים מעלמא‪ .‬ודא איהו סוף קיא( פסוק‪.‬‬
‫דבר‬
‫באר לחי ראי‬
‫לילה‪ ,‬ולעח״ל יחזור לה הר פיי״ש‪ ,‬ומיין )בזהר פ׳ יחרו שהיחוד חו״נ נקרא נ״ר‪ ,‬שנכללו רמ״ח אברים לילה‬
‫רף פ״א פ״ב( ויהי קול השופר‪ ,‬אר״י האי קול ראקרי בשלו‪ ,‬והיא פומרח בין ב׳ דרופק ריליה ואז היא מספר‬
‫שיפר‪ ,‬ופיי״ש )במק״מ( רזפיר אקרי שופר פיי״ש‪ ,‬ולזה נ׳׳ר פיי״ש‪ ,‬ויחכן הרברים פס המשך הררוש פפמש״ל‬
‫ררש הכא הללוהו בחקפ שופר‪ ,‬שהמלטח מנגנח פ״י )רף נ״א פ״א( נ״ר מלוה וחורה אור נ״ר בלבא פיי״ש‬
‫החקיפה שאמא חקפח‪ ,‬שפי״ז נחקנה להחיחר מפלה ובביאורנו שם מצוה דיליח‪ .‬בסור כי נ״ר מצוה‪.‬‬
‫שהוא סוד שופר סוד אוח ר אשר בפוה״ר בגלוחא נאמר וחדי בה‪ .‬היינו כמ״ש בש״ס )שבח רף ל׳ פ״ב( אין‬
‫וחקפ כף ירך יפקב דפרח מיניה אות ף‪ ,‬ופחה פ״י חק״ש השכינה שורה אלא מחוך שמחה של מצוה‪ .‬צלצלי שפע‬
‫הוחזר לה ונחקנהבחיקון השלם‪ :‬בנב״ל ב״ן ל״ב וכר ב״ן חו״ג‪ .‬פיץ )בלק״ח פ׳ יחרו( בפסוק ופחה אם שמפ‬
‫יעול להיכליה‪ .‬פ״ל )חיקון ד דף כ״ג פ״א( לול״ב חשממו בקולי‪ ,‬אמר ב׳ שמופוח‪ ,‬כי שמופ הוא החסדים‬
‫ל״ו ל״ב דאיהו אתרוג פיי״ש‪ ,‬והיינו כי המלכוח נקראח דאמא שהם בז״א‪ ,‬חשמפו הם הגבורוח דאמא שהם‬
‫ל״ב‪ ,‬והחיקון השלם של ז״א הוא כשמחיחד פם המלכוח בנוקבא פיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא שהמלכות כשפולה‬
‫שנקראח ל״ב‪ ,‬אבל אם אינו מחיחד פס המלכות בפוה״ר להזדווג פמו בסוד נ״ר בין ב׳ דרופין‪ ,‬היא אומרת‬
‫הוא חסר ל״ב ולזה אמר הכא דלפח״ל יהיה השיר בנב״ל הללוהו בצלצלי שמ״פ שכולל ב׳ שמופוח דחו״ג דאמא‬
‫אוחיוח ב״ן ל״ב‪ ,‬כי ח״ת שהוא ז״א נקרא ב״ן‪ ,‬וכמ״ש שבכחם היא פולה להזדווג בבי זרופוחיה לגבי בפלה •‬
‫מ י נ ו )בפרע״ח פ״ב משער הברכוח‪ ,‬ובפי״ב משפר צלצלי תרועה גדיה דרש חרופ״ה מלשון ריפו״ח‬
‫הק״ש ובשאר דוכחי( והישועה יהיה שהח״ח שהוא ז״א ואחוה כמ״ש בספרים‪ ,‬והוא כנוי לנדה כמ״ש רבינו‬
‫שנקרא ב״ן יחיחד עם המלכות‪ ,‬ולא יהיה חסר ל״ב‪) :‬בפרע״ח פ״ח משער הסליחוח( דנד׳ה הם חברים‬
‫ב״ן יעול להיכליה‪ .‬וכמש״ל )חיקון י״ח דף ל״ג ע״ב( וריעי׳׳ס זל״ז‪ ,‬כמאמר חז״ל קול ‪3‬׳ ריעי״ם אני שומע‪,‬‬
‫המלך דא קב״ה היינו ז״א‪ ,‬היכל המנך דא אדג״י‪ ,‬חהום אל חהום קורא כי הס פלגי דגופא עיי״ש‪ ,‬והנה‬
‫דאחמר ביה והי בהיכ״ל קדשו‪ ,‬פיי״ש )ובחיקון י״ג ידופ מדברי רבינו )בפ״ח פ״מ משער אנ״ך ועוד בשאר‬
‫דף י״ח פ״ב( • ואתמר ביה וטוב לב משתה תמיד דוכחי( רבזו״נ יש ב׳ זווגים‪ ,‬א׳ הוא זווג ז״א ונוקבא‬
‫פי׳ בש״ס )ב״ב דף קמ״ה פ״ב( ומוב לב משחה חמיד‪ ,‬דיליה‪ ,‬והב׳ הוא זווג יפקב פס רחל הקמנה מחצי קומתו‬
‫זה שיש לו אשה סובה‪ ,‬והיינו כי אשה היא סוד של ז״א ולמטה‪ ,‬יפקב בנצח שלו‪ ,‬ורחל הקטנה בהוד שלו‬
‫שמחת לב בעלה‪ ,‬וכמ״ש בש״ס )שבח דף קנ״ב ע״א( פיי״ש‪ .‬ולזה אמר דלעחיד לבא חמרו גם יפקב ורחל הקמנה‬
‫והשרוי בלא אשה שרוי בלא שנלחם‪ ,‬כמ״ש בש״ס )יבמות שווגם גיחודא שלים גפמדם למפה גנו״ה בסוד חרוע״ה‬
‫לף ס״ב פ״ב(‪ :‬ויתעצב אל לבו בגץ חייביא‪ .‬פי׳ שהוא רמז לנד׳ה שכם רפי״ס ואחים זל״ז וכאמור • ובכלהו‬
‫שמחמח קלקול הרשעים גורמים שהמצוניס יש להם כל חנשמח תחלל י״ק‪ .‬עי׳ גפ״ח )פ״ה משפר המוחין(‬
‫אחחה בהמלטח ומונעים היתוד ואינה משמחח לב דכשז״א ונוקבא הם בשלימות ותיקונם ופולין במקים‬
‫בפלה וכאמור‪ :‬באבוד רשעים רנה‪ .‬שבהסרח המונפ או״א‪ ,‬אז םם עצמם נקראים או״א עיי״ש‪ ,‬ולז״א הכא‬
‫תוכל המלכות להחיחד בבפלה ושרוי בשמחת לב וכנזכר־ דלפת״ל כאשר תתוקן המלטח בכל הי״ם ויזנגן בכל‬
‫נחיר בנ״ר דאיחו שכינתא‪ .‬כי יחוד האדם פס אשתו הפשר הללוהו כמכר תנגן פוד בסוף בשיר כל הנשמה‬
‫הוא כנוי לנ״ר‪ ,‬וכמ׳׳ם בש״ס )גיפין דף נ״ח פ״א( תהלל י״ק כי חחעלה עם בפלה פד או״א‪ ,‬והם פצמם‬
‫ב׳ פסילוח בנ״ר אי‪ ,‬ופנימיוח כענק עי׳ בדברי רבינו יהיו נקראים י״ק שהוא חו״ב כנ״ל‪ :‬די בהון יהא‬
‫)בפרפ״ח פ״ד משפר כשבח‪ ,‬ובפ״ד משער החנוכה( פורקנא לד ולה׳ דאינון ‪ p‬ובת‪ .‬כצ״ל‪ ,‬והיינו נמש״ל‬
‫כמה‬
 ‫רפט‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד יעשרין!לף נ״ג ע״א[‬ ‫תכווני‬
‫ד ב ר אחר )ראשית «> ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי מפקודין דעשה‪ .‬ולא כאשר שנאתי‬
‫מפקודיץ דלית‪.‬‬
‫דלית תליין מדחילו דיראה‪ .‬ואיגוןלרחקא השטן מינייהו‪ .‬דלא יתקריב לגבי‬ ‫פקודין‬
‫כורסייא‪ .‬דאיהו לבא‪ .‬לתבעא דינין על אברין קדישין‪ .‬דאינון ישראל‪ .‬ולבא שכינתא‬
‫בינייהו‪.‬‬
‫איהו םמא״ל שלטנותא דיליה בכבד‪ .‬דעליה אתמר )ראשית לי( עשו הוא אדום‪ .‬ערקין‬ ‫השטן‬
‫דכבדא‪ ,‬חיילין ומשיירין דיליה‪ .‬וכבד נטיל כל לכלוכין ותובין דערקין‪ .‬הה״ד )ייקרא‬
‫«( ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה‪ .‬עונות תם‪ .‬דההוא איש תם‪ .‬אל ארץ גזירה‪,‬‬
‫אתר דגזרת עירין‪.‬‬
‫מרה‬
‫האר לחי דאי‬
‫נ׳׳ג וכד עיי״ש• על אברין קדישין וט׳ היינו כמ״ש‬ ‫כמה פפמיס בסול כי יל פל כס י׳״ק‪ ,‬שהגאולה הפחידה‬
‫)בזהר וברפ׳׳מ פ׳ פנחס לף רל״א פ״ב( לכנס״י אמון‬ ‫תלוי בכח הב׳ אוחיוח י״ק‪ ,‬וביה אומאה‪ ,‬והיינו כי אז‬
‫אברין לממרוניחא לאיהי צבא‪ ,‬ובדיה שהקב״ה יושב פל‬ ‫יהיה החיקון השלם שיפלו אוחיוח ו״ק שהם סול ברא‬
‫כסא דין‪ ,‬כל ישראל לאמון אברק ופרקין ללבא אמון‬ ‫וברחא לגבי אוחיוח י״ק שהם או״א‪ ,‬וכמ״ש רטנו‬
‫בפקו‪ ,‬ונפלו שופר לאחפרא ביה וכו׳ פיי״ש‪ .‬ולבא‬ ‫)בפרפ״ח פי״ג משפר הק״ש ובשאר לוכחי(‪ ,‬ואז יהיה‬
‫שכינתא בינייחו‪ .‬ר״ל כי השכינחא היא סול מרכז‬ ‫השם שלם וכסא שלם ומזכר למפלה ובחון יתמחון‬
‫ונקולח הלב הפנימיוח של כל נשמוח ישראל ובנ״י הס‬ ‫עטלקים מעלמא‪ .‬גס זכ מבואר לפיל בסול כי יל על‬
‫בחי׳ אברין לילה‪ .‬שולטגותח דיליח בכבד וכר‪ .‬כמ״ש‬ ‫כס י״ק‪ ,‬שבהחגלוח האור של י״ק שהוא או״א יחבמל‬
‫)גזהר וברפ״מ שם לף רל״ב פ״ב( למלבא אחי כל‬ ‫קליפח פמלק‪ .‬סוף פסוק‪ .‬כי זה יהיה הסוף של הגלוח‬
‫בריאוחא דכל אברין‪ ,‬להכי הוא כיון ללבא נפיל כל‬ ‫שיפסוק קליפח פמלקיס מהפולס‪ ,‬שבזה חלוי פורקנא‬
‫זטכו וברורא וצחוחא‪ ,‬אבל כבל נפיל כל לכלוכא וסנופא‬ ‫וכאמור‪ .‬ד ׳ א ועשח לי מטעמים וכד‪ .‬הוא חוזר‬
‫חריק לכל שאר שייפין דאינץ שאר פמין אחרנין ונטיל‬ ‫ללבריו שלמפלה )לף נ״א פ״א( דפםוק זה נאמר פל‬
‫כלא בפ״כ לכ׳ ונשא השפיר פליו וגד פיי״ש• עונות תם‬ ‫לפח״ל שהקב״ה יאמר זאח לסמא״ל המקטרג בזמנא‬
‫טפריקץ פונוח״ס‪ ,‬והיינו כי הקליפוח חיוחס רק ממה‬ ‫לאיהו מלכא פל כורסיא שלא יקפרג פל ישראל מפגירוח‬
‫שאלם כשר פוכר פל מל״ת‪ ,‬ומזה יניקחס‪ :‬דעליה‬ ‫דפקודין לל״ח‪ ,‬ובכן הוא טפל לבריו הראשונים ואמר ל״א‬
‫אתטר עשו הוא אדום‪ .‬וכמ״ש )בזהר שם רל׳׳ב פ״ב(‬ ‫ופשה לי מפפמיס‪ ,‬כמו לשח גופא הנזכר בש״ם‪: ,‬מוזר‬
‫וכל ההוא פכירו ופנופא ולכלוכא לאמת פובלץ טשין‬ ‫אחה למרים ממש״ל והולך ומוסיף בלרוש זה‪ .‬ואינון‬
‫אנח לכבל לאחמר ביה פשו איש שפיר‪ ,‬וכל פרקין ליליה‬ ‫לרהקא השמן םנייהו‪ .‬פיין ש״ס )יומא יף כ׳ »״א‬
‫‪0‬ז‬ ‫ש ה ש‬ ‫‪0‬‬ ‫ח‬ ‫פ י‬ ‫ק ר ח‬ ‫י ‪ 5‬מ ד‬
‫לאיטן שאר פמץ‪ ,‬הה״ל ונשא השפיר פליו אח כל‬ ‫? *‪ T‬׳ ׳ י ״יו‬ ‫״ ‪ ? ,‬י׳׳ ‪,‬‬ ‫׳י‬
‫פונוחס פונות תם‪ ,‬לאחמר ביה ויפקב איש חס וחובת‬ ‫ימוח השנה שבא להלשין פל ישראל בכ ן פיי״ש‪ ,‬ולזה‬
‫זעמיה וט׳ פיי׳׳ש־ אל ארץ נזרה אתר דגזרת עירין‬ ‫אמר הכא כי ע״י פבירוח של שס״ה ל״ת‪P » to ,‬‬
‫פיץ )בזכר פ׳ ויצא לף קס״ג פ״ב‪ ,‬ובפ׳ פקודי לף רנ״ז‬ ‫שהוא גימ׳ שס׳׳ל לקטרג ח״ו‪ ,‬אבל י י ‪P‬״« ״ ‪f‬‬
‫׳ י ־׳־ ׳‪-‬עןי‪ HJ /‬ת ז‬
‫‪,‬‬
‫!‪1‬‬ ‫י׳‬ ‫נפשים מלאכים המלמליס זכוח פל ישראל ]כמשחז״ל‬
‫לבהיכלא ללמעא שמאלא לחמן שירוחא לכל‬ ‫^‪J*0‬‬ ‫ה ע ן ש ה‬ ‫ע ל‬ ‫פ ״ ל‬
‫‪1‬‬
‫ויטופל ו מ ת מחערץמחמן‪ ,‬ומחמן חחנזח־ כל לינץ‬ ‫'^‬ ‫‪r‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪m‬‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫ה מ ר ט ר ג‬ ‫‪3rpmm‬ק‬

‫לעלמא ללחחא‪ ,‬ע״ז נאמר מזרח עירץ פחגמא עיי״ש‪,‬‬ ‫ש ב כ ס‬ ‫‪m‬‬ ‫א מ ח י ׳‬ ‫^‬ ‫מ י ס‬ ‫^‬ ‫מ‬ ‫ל י‬ ‫^‬ ‫י ל ר ש‬

‫ולזה אמר הכא שע״י שעיר המשתלח נפלרליס מימים‬ ‫‪ 3‬מ כ‬ ‫^‬ ‫כ ל א ן י ן‬ ‫א ‪ 5‬ל‬ ‫ס ב י ן <‬ ‫פ ר ק ל י ט ח‬ ‫נ ע ש ק‬

‫מסמ־א ללרועא ימינא לחמן ישראל קלושים‪ ,‬והולכין‬ ‫פ ד ר > ל י ט י ן‬ ‫מ ז ה‬ ‫נ פ ש ה‬‫שאדם‬ ‫ל א‬ ‫ע ‪ 3‬י ר ה <‬ ‫נ נ ג ר‬ ‫ז ל א‬ ‫יוש‪3‬‬
‫לספרא דדרועא שמאלא שנאמר עליה מזרח עירין‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ד‬‫ק‬ ‫‪,‬ה ^‬
‫מ ר נ ‪:‬‬ ‫ה‬‫רק שמרחקץ ה ש ק‬
‫ה‬ ‫מ‬ ‫ג‬ ‫י ה‬ ‫ש ל א‬

‫פתגמא לחמן שורש כל עמץ אחרנין‪ ,‬ועיץ )בזהר פ׳‬ ‫יתקרב לנכי כודםיא‪ .‬שלא יקרב המקשרג לגט ה‬
‫כ ס א‬

‫אחרי לף ס״ג פ״ב‪ ,‬ובפי אמור לף ק״ב ע״א( אר״י ווי‬ ‫ש פ ה שהמלך יושב פל כסא לץ לש«־ט לקטרג פל‬
‫לץ לעמא מנשי בשעחא להאי שפיר משלרי וכו׳ פיי״ש‪,‬‬ ‫ישראל‪ :‬זהאיהו לבא‪ .‬כמ״ש )ברע׳׳מ פ׳ פנחס לף רל׳׳ל‬
‫וממילא כאשר כולכין הדינים לשורשם לצל שמאל ששם‬ ‫ע״א( טרםיא איהו לבא וקט׳ה עומל מכסא לץ לאיהו‬
‫אוה״ע‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף נ״ב ע״א[‬ ‫הכןלני‬ ‫רצ‬
‫מ ר ה ‪ .‬חרבא דיליה‪ .‬עלה אתמר ועל חרבך תחיה‪ .‬ומנ״ל דמרה איהי חרבא דמלאך המות‪.‬‬
‫דכתיב )משלי ( ואחריתה מרה כלענח חדה כחרב פיפיות‪ .‬איחי חיים לכבד‪ .‬וסם המות‬ ‫ד>‬

‫קיב( ללבא‪.‬‬
‫מ ר ה איהי גיהנם‪ .‬ואית לה תרי פיות דאמריז הב הב‪ .‬הה״ד <ש ל( לעלוקה שתי בנות הב‬
‫‪0‬‬

‫הב‪ .‬שתי בנות דאמרין הב חייבין לגיהנם‪.‬‬

‫ערקין איגון בכבדא‪ ,‬לקבל שבעץ ממנן‪ .‬כבד ויותרת ע״ב‪.‬‬ ‫שבעין‬
‫י ו ת ר ת דיליה איהי נחש אשת זנונים‪ .‬בגין דשיורין דיליה <‪:‬״« מל״( נטלא טחול‪ .‬דאיהו חשך‪.‬‬
‫ועלה אתמר ולחשך קרא לילה‪ .‬דשולטנותה בגלותא דאיהו לילה‪ .‬ובגלותא שעתא‬
‫קיימא ליה‪ .‬דאיהי לילי״ת‪ .‬אימא דערב רב‪ .‬ואיהי שחוק הכסיל )ס׳א הטחול(‪ .‬ובגינה אתמר <איוב‬
‫ז( כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה‪.‬‬

‫ו ד א איהו צדיק ממנו בולע‪ .‬דרשע ודאי דאיהו כסיל‪ .‬עליה אתמך <ח וק ( למה תביט בוגדים‬
‫א‬ ‫בק‬

‫תחדיש‬
‫כאד לחי ראי‬
‫לילי״ת‪ .‬לשון ליל׳׳ה• ואיחי שחוק חכסיל‪) .‬בס״א(‬ ‫אוה״ע‪ ,‬נשארים כחסדים שבצד ימין לישראל שעומדים‬
‫הגי׳ הטחול‪) ,‬ובהגהוח ימי׳ין( כחב להגיה טחול שחוק‬ ‫שם בימין בלי שוס חערובוח רע ח״ו‪ ,‬ונמשך לכס רק‬
‫הכסיל‪ ,‬והיינו כמ׳׳ש)ברע״מ פ׳ פנחס דף רל״ב ע״ב(‬ ‫חסדים טובים סרח חרבא דיליה ובו׳‪ .‬כמש״ל <דף‬
‫טחול שוחק ואיהו שחוק הכסיל‪ ,‬ובג״ד אוקמוהו רבנן‬ ‫מ״ט ע״א( ומרה איכו חרבא דמה״מ עיי׳׳ש איהי‬
‫אוי למי שהשעה משחקח לו‪ ,‬וקהלח אמר טוב כמם‬ ‫חיים לכבד‪ .‬דיל דמכ״ט נאמר עליה ועל חרבך תחיה •‬
‫משחוק‪ ,‬טוב כעס דכבד דאיהו מרה רצועה דקב״ה‬ ‫כ׳ בטת‪ .‬היינו נח״ש ולילי׳׳ת‪ ,‬ב׳ נקבוח דקליפה‬
‫לאלקאה בה צדיקיא בעלמא דין במרעין גישין ובמכחשין‪,‬‬ ‫שמשחדלץ להחטיא בני אדם להביאם לגיהנס‪ ,‬שהם‬
‫משחוק דשחיק לון בטחול וגו׳‪ ,‬ועי״ש עוד שאמר )רע׳׳מ(‬ ‫יוחרח הכבד וטחול וכדמפרש ואזיל‪ .‬ע׳ ערקין וכר‬
‫דטחול אהו זחיל עפר ואיהו חקיף יחיר מארס דמרה‬ ‫ע״ב עיין )מהר פ׳ פקודי שם( דבההוא היכלא דצד‬
‫וכר עיי״ש‪ .‬וכנינח אתםר וט׳‪ .‬עיין )בזהר םוף פ׳‬ ‫שמאלא דחוקף הדינים שנאמר עליה בגזרח עירין פחגמא‬
‫וילך דף רפ׳׳א ע׳׳א( דאוחן דנחחין בההוא מדורא חחאה‬ ‫ע״ב < « ‪ p‬דכלילן ביה דמנייהו אחגזרו בל דיגץ דפלמא‬
‫דגיהנס אחאבדין ולא סלקק מניה לעלמין‪ ,‬ועליכו נאמר‬
‫דלחחא עיי״ש‪ ,‬והיינו בחי׳ ע׳ סנהדרין וג׳ עדים שמהם‬
‫כלה ענן וילך ‪ p‬יורד שאול לא יעלה עיי״ש‪ ,‬ועיין‬
‫יוצא כפסק דין לעונש לרשעים‪ ,‬וכמ״ש )גרע״מ פ׳‬
‫)בזהר פ׳ תרומה דף ק׳׳נ ע״ב( ראותן שהרהרו בחשובה‬
‫פנחס דף רל״ו סוף ע׳׳ב( עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה מפרש הכא‬
‫על עוגותס גאמר עליהם מוריד שאול ויעל אבל אותן‬
‫שלזה מרמזים מספר העורקים וגידים שהם עי‪ ,‬וכבד‬
‫שלא הרהרו בתשובה‪ ,‬נאמר עליהם כן יורד שאול לא‬
‫יעלה עיי״ש‪ ,‬ועיין בש״ס •)ע״ז דף י״ח ע״ב( א״ל רבא‬ ‫וטחול הרי ע׳׳ב‪ ,‬כמספר הע׳׳ב אורוח שבהיכל השמאלי‬
‫לרבנן לא חחלוצצו דלא ליחי עליכם יסוריס וטי‪ ,‬אמר‬ ‫שמשם יוצאין תוקף הדינים לעונש לרשעים וכאמור‪:‬‬
‫ר״ל כל המתלוצץ מפל בגיהנס וכד‪ ,‬אדיח כל סמחלוצן‬ ‫יותרת דיליח איחי נחש‪ .‬יכמ״ש )בזהר פ׳ פנחס דף‬
‫גורס כלייה לעולם עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר שאותן שנלכדו‬ ‫עשו שהוא ‪.‬סמא״ל ויוחרח הכבד‬‫דכבד הוא _‬
‫‪.‬‬ ‫רל״ד ע׳׳ב(‬
‫ע׳‪/‬‬ ‫ל ע י ל‬ ‫‪5‬‬ ‫‪5‬‬
‫לעטרת הניאוף ע״י מושב לצים של איתן ט נשים זונות‬ ‫<לי ״׳׳» א>‬ ‫היא נוקבא דיליכ עיי״ש‪ ,‬י ׳ ׳‬
‫הנ״ל אשר עליסס נאמר כל באיה לא ישובח‪ ,‬הס יורדת‬ ‫עיי״ש ובביאורנו שס‪ .‬כנין דשיורין דילה נטלה מחיל•‬
‫למדורא תסאה של גיהנם שהוא נקרא מחול שמשם ‪,‬גא‬ ‫וכמ״ש )בזהר שם דף רל״ב ע״ב( דכבד נמיל כל לכליכא‬
‫מקור הליצנות שנאמר עליהם ק יורד שאול לא יעלה‪,‬‬ ‫וטנופא וזרק לכל שאר שייפין דאינון שאר עמין אסרני!‪.‬‬
‫ור״ל שזה קשה מגיהנס של מלה ששם נתפסין אותם‬ ‫ומפסולח דפסולח דכבד נטיל טחול עיי״ש‪ :‬דאיחו חשך•‬
‫שהם בכלל צדיקים רק שנחפסין לפעמים באיזה מבירה‬ ‫שהטחול כהה במראיתה בחי׳ חשך וכמש״ל )דף מ״מ‬
‫ר״ל אבל איט ח״ו ע״י מושג לצים כנ״ל ואינם בכלל כל‬ ‫ע״ג( שאול חשוך ואוכמא ועיי״ש להלן מחול אשא‬
‫באיה לא ישובון‪ ,‬משא״כ גיהנם של טחול וכד‪ :‬ודא‬ ‫אוכמא שהוא הגיהנם עיי״ש• בגלותא דאיהו לילה‪.‬‬
‫איהו צדיק כאמו בולע ובר‪ .‬עיין ש״ם )ביטת דף‬ ‫במ״ש )בתר״א סא״ר סוף פ״ל( וגס לילה‪ ,‬אלו השנים‬
‫ז׳ ע״ב( כבלע רשע צליק ממנו‪ ,‬צדיק ממנו טלע‪ ,‬אבל‬ ‫הרעים וקשים שאנחנו דרים בץ אוה״מ עיי״ש‪ :‬דאיהי‬
‫צדק‬
 ‫רצא‬ ‫הזהר‬ ‫ת ק מ ‪ 8‬חד מ ש ר ץ ^ ף ג״ב ע״א[‬ ‫הכ!וני‬
‫נחריש בבלע רשע צדיק ממנו‪ .‬ואוקמוהו מארי מתניתץ צדיק ממנו בולע‪ .‬אבל צדיק‬
‫‪,‬מור אינו בולע‪ .‬ובגיניה אתמר מוריד שאול רעל‪ .‬ווי לנשמתא כ ד בלע לה טחול‪.‬‬
‫ירי לישראל כד אתבלעו בערב רב‪ .‬דעלייתו אתמר )ראשית &*> ולא נודע כי באו אל קרבנה‬
‫ומראיהן רע כאשר בתחלה‪.‬‬
‫ב ז מ נ א דגלותא כל ממנן דאומץ דעלמא וערב רב אתמר בהון)איכה י‪ 0‬היו צריה קיג( לראש‬
‫אויביה שלו‪ .‬צריה‪ ,‬ודאי קי!( אינץ ערב רב‪ .‬עלייהו אתמר )ישעיה א( שריר סוררים‬
‫וחברי גנבים כלו אהב שחד וגד‪ .‬אויביה שלו‪ ,‬אלין עשו וישמעאל ושבעין ממנן‪ .‬דאיגץ‬
‫כולהו בשלוה בעותרא‪ .‬וישראל בדוחקא בעניותא‪.‬‬
‫ו ב ג י ן דא ווי לעלמא כד אתבלעו בערבוביא בישא‪ .‬ומאן גרם דאתבלעו במעייהו קסו( ולא‬
‫נודע כי באו אל קרבנה‪ .‬בגין דעובדיהון בישין בידיהון‪ .‬הה״ד )תהליפ > ויתערבו‬
‫‪v‬‬

‫בגרם מלמדו מעשיהם‪.‬‬

‫כגוונא‬
‫כאד לחי ראי‬
‫המשא של יסוד צדיק שקלקלו הדורות הראשוגים ובאו‬ ‫צדיק גמור אינו בולע עיי״ש‪ ,‬ודרש ככא דמי שישב‬
‫למצרים לתקן חטא זה ככתוך ככסף עיי״ש‪ ,‬ומבואר‬ ‫במושב לצים אף שאינו רשע כמוחם והוא צדיק מכס‪,‬‬
‫שהחוב מוטל על ישראל לתקן בדורות הללו פגם של‬ ‫עכ״ז כל באיה צא ישובון ונלכד בשחיחוחס בעבירח הב׳‬
‫דור אנוש ומבול והפלגה‪ ,‬ומובן שגס עחה שנגלו ישראל‬ ‫נשים זוכות ה מ ל והגיהנס של טחול בולע אוחו שלא‬
‫בין כאומוח הוא כדי שיחוספו עליהם גרים וימשט גם‬ ‫יפלה משם‪ ,‬אבל צדיק גמור שאינו יושב במושב לצים‪,‬‬
‫מהרשעים אוה״ע שהלכו עד עחה אחר עצח ב׳ נשים‬ ‫הגס שנכשל לפעמים באתה עבירה ר״ל עכ״ז הוא בודאי‬
‫זונות המל לתקן מעשיהם‪ ,‬אגל בעוה׳׳ר לא ‪ p‬הוא‬ ‫מהרהר חיכף בחשובה ואין הגיהנס בולע אוחו לגמרי‪,‬‬
‫כי נבלעו ישראל בין אוה״ע ע״ר שמקלקלים בחטא זה‪,‬‬ ‫ועליו נאמר מוריד שאול ויעל וכנזכר‪ .‬דרשע ודאי‬
‫ולא די במה שהאוה״ע לא ילמדו ממעשה הצדיקים‬ ‫דאיהו כסיל‪ .‬עיין )במאורי אור‪ ,‬ערך כסיל( שפחב‬
‫שבישראל שהם גדורים בעריוח ומראיהן של אוה״ע רע‬ ‫דכסיל הוא כנוי לנוקבא דקליפה עיי׳׳ש‪ ,‬ולפי האמור‬
‫כאשר בחחלה ולא נחוספו עליהם גרים כדי לקרב‬ ‫היינו רשע גמור שנלכד בשחוק הכסיל שהיא הב׳ נשים‬
‫הגאולה‪ ,‬אלא שישראל מקלקלין מעשיהם ויתערבו בגוים‬ ‫זונות ב׳ נוקבין דקליפוח שצודק אצלם ע״י ליצנוחס‬
‫וילמדו ממעשיהם הרעים בעוה״ר וכאמור• בזמגא‬ ‫וכנזכר‪ :‬ווי לישראל כד אתבלעו בע״ר‪ .‬היינו כי‬
‫דגלותא וכו׳‪ .‬עיין )גרע״מ פ׳ פנחס דף רל״ז ע״ב(‬ ‫לילי״ס איהי אמא דערב רב ואוה״ע כרשעים שעוסקים‬
‫כד ערב רב אינון מעורמן בישראל כחיג היו צריה‬ ‫כל ימיהם בניאוף ודברי ליצנוח וניבול פה כס נקראים‬
‫לראש עיי״ש‪ ,‬וביאור הדברים ביוחר כחב )בזהר פ׳‬ ‫ערב רב‪ ,‬וכמ״ש )בזהר פ׳ בראשיח דף כ״ז ע״ב( דקליפה‬
‫שמוח דף ט״ז ע״ב( דסשמם של אוה״ע יהיב שלטנוחא‬ ‫לילי״ח איהו אמא דע״ר‪ ,‬ונמר הם עריוח דילה עיי״ש‪,‬‬
‫ק נ ״ לדק אנחיח למן ולא יהיב לכשרים שלטנוחא‬ ‫ה‬ ‫ולזה אמר ווי לסו לישראל במה שיש ביניהם כמה רשעים‬
‫אלא מ ק ישראל שביניהם סה״ד היו צריה לראש עיי״ש‪,‬‬ ‫בעוה״ר שהם מעורבים בין הע״ר בגלות הזה שהם‬
‫שטופים בזימה‪ ,‬וגאמר עליכם ויתערבו בגוים וילמדו‬
‫ולזה אמר הכא שזה הוא העונש של ישראל גגלוח‬
‫מעשיהם‪ ,‬וזה הוא עימב הגלות‪ ,‬וממש )בזהר בראשית‬
‫שרמנורבין באוה״ע ובע״ר‪ ,‬ונחגבר הכח של הע׳ שרים‬
‫דף כ״ז ע״ג( ובפשעכם שולחה אמכם‪ ,‬דעל עבירות‬
‫שנשרשיס בע׳ עורקים דכבד‪ ,‬ובצימף המחול הוא ע״ב‬
‫ג״ע גלו ישראל ושמנחא מלוחא‪ ,‬והוא בסוד ערוח אמך‬
‫שרים של ע׳ אוה״ע ועשו וישמעאל ס״ה ע״ב‪ ,‬וכדמפרש‬
‫לא חגלה דא גלוחא דאיהי גילוי עדותה דשכינתא‪ ,‬והאי‬
‫ואזיל שעי״ז יהיב להו שלטנותא לצער אותנו בגלוח גבחי׳‬
‫היו צמה לראש כמכר‪ :‬ועליחו א ח מ ר שריר סוררים‬ ‫עמה איהי לילי״ח אמא דע״ר‪ ,‬וע״ר אינון עריוח דילה‬
‫וגר‪ .‬דייק לשק שרי״ך‪ ,‬הייט שהגלוח שגלינו עחה‬ ‫עיי״ש‪ :‬ולא נודע כי באו אל קרבנה וגו׳ פי׳ כי נודע‬
‫בעוה״ר בק אוה״ע‪ ,‬אינו ביד הגוים הגשמיים שגעוה״ז‪,‬‬ ‫מדחז״ל בש״ס )שבח דף פ״ז ע״ב( גלו ישראל בק‬
‫רק ביד השרים שלמעלה של אוה״ע כנזכר‪ ,‬ואמר שרי״ך‪,‬‬ ‫האומות כדי שיפוספו עליהם גרים עיי״ש‪ ,‬ופנימיות‬
‫היינו השרים שלך שאחה נותן להם חחוק ותוקף שימשלו‬ ‫הענק הוא פפמ״ש מ י נ ו )כפרע׳׳ח פ״א משער מג‬
‫עליך נמי שאתה מתערב בק האומות ולומד ממעשיהם‬ ‫כמצות( גמור אל תקרי מ״ה אלא מא״ה‪ ,‬ר״ת ״מבול‬
‫מ ״ ל ‪ :‬ומאן גרים האתבלעו וכד‪ .‬שנטמעו ביניהם עד‬ ‫״אנוש ״הפלגה‪ ,‬שכל עגק גלות מצמם היה לתקן‬
‫שלא‬
 ‫‪,‬‬
‫הזהר*‬ ‫תקונא חד ךעשרין ‪ J‬לף נ״ג ע״א וע״ב[‬ ‫‪* ^IpiH‬‬

‫כ ג ו ו נ א דא נשמתא איהי כנסת ישראל‪ .‬כד נח• נ׳ב ע ׳ איהי שלימא בפקודין דעשה‪ .‬אתמר‬
‫ב‪1‬‬

‫בה )שיי ד( כלך יפה רעיתי ומום אין בך‪ .‬בההוא זמנא שדיא שם י״י עלה‪ .‬ואתמר‬
‫בה ‪ ( m o‬וראו כל עמי הארץ כי שם י״י נקרא עליך ויראו ממך‪ .‬וממנן דכבד וערקין‬ ‫‪m‬‬

‫נשמתא‪.‬‬ ‫דיליה‪ .‬וממנן דטתול וערבוביא בישא דיליה‪ .‬מתכפיין תחות לבא דתמן‬

‫ו א ם נשמתא איחי מתטגפא )ס״א פגימא( בחובין‪ .‬או גרע מינה אפילו פקודא חדא מאינון‬
‫פקודין‪ .‬כמה דאוקמוהו מארי מתניתין עבירה מכבה מצוה‪ .‬בההוא אתר )נ״א אבר(‬
‫דשריא עבירה ואסתלק מצוה מיניה ההוא אבר איהו פגום‪ .‬מ י ה ו מום דנשמתא‪ .‬בגיניה לא‬
‫שריא קוב״ה על קי& נשמתא‪ .‬הה״ד )ייקרא ט‪ 0‬כל אשר בו מום לא יקרב‪ .‬נשמתא דאית בה מום‬
‫בחד מרמ״ח פקודין דילה לא אתקריבת בגיניה לגבי קוב״ה‪.‬‬

‫א ב ל נשמתא מסטרא קיז*( דשכינתא‪ ,‬לית בה מום‪ .‬הה״ד )שיי ד( כלך יפה רעיתי ומום אץ‬
‫בך‪ .‬אם יצה״ר בעי לקרבא לההוא אתר‪ ,‬כיון דשכינתא שריא תמן‪ .‬דאיהי נשמתא‪ .‬אתמר‬
‫( והזר הקרב יומת‪ .‬בגין דעלה אתמר )ישעיה »‪ e‬אני י״י הוא שמי וכבודי לאחר‬
‫‪0‬‬ ‫בה‬ ‫א‬

‫לא אתן‪ .‬דחיינו אל אחר אל זר‪.‬‬

‫דנשמתא‬
‫באר לחי ראי‬
‫מצוה‪ ,‬ואינו אזס השלם אא״כ הוא נזהר ג״כ מלעבור‬
‫על השס״ה ל״ת‪ ,‬אבל אס עובר אפילו רק על עבירה א׳‪,‬‬
‫הוא מגרע גס השיעור קומה של הרמ״יו אברים של‬
‫הנשמה‪ ,‬כי השס״ה גילין הס מיזפשטין בהרמ״ח אברים‬
‫ואס חסר אפיצו רק גיל א׳ מהשס״ה גילין‪ ,‬נעשה פגם‬
‫באוחו אבר שזה הגיר משכנו בחוט ונעשה בעל מוס‬
‫וכלמפרש ואזיל‪ :‬כדאוקמוהו מארי מחני׳‪ .‬בש״ס‬
‫)סימה לף כ״א ע״א(‪ :‬בניניה לא שדיא ובר‪ .‬שמצל‬
‫הפגם של הל״ח שנימל הכח של הגיל ששייך לאוחו אבר‬
‫ניעל החיוח של כאבר‪ ,‬כי מבשרי אחזה אלוק שאם‬
‫ניטל הגילין מהאבר נשאר האבר מח ואין בו שוס חיוח‪:‬‬
‫אבל נשטתא מסטרא דשכינתא ל י ת כ ה מום‪.‬‬
‫טונחו בהמשך לברים אלו לבאר כי הנה איחא )בליקועי‬
‫הש״ם‪ ,‬תעניח( כביאור לברי ר׳ חזקיה לנשמתו של אלם‬
‫מעילה בו‪ ,‬היינו כי אס חוטא אלם הנפש שט חועאח‪,‬‬
‫וכמ״ש והנפש החוטאת תמות‪ ,‬אבל הנשמה אמה‬
‫חוטאח‪ ,‬ובפרש מי שיראח חטאו קולמח לחכמחו שהוא‬
‫מרומז לנשמה עליונה יוחר‪ ,‬בוראי שאין נשמחו חוטאת‪,‬‬
‫ולק אמר נשמחו מעילה עליו כיה שהיא אינה חוטאח‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולכאורה יהא מלבריס האמורים פה סתירה‬
‫שהרי אממו שע״י פגם בתרי״ג מצוח נעשה פגם בחרי״ג‬
‫אברים וגילח של הנשמה‪ ,‬וא״כ איך חובל להעיר‪ ,‬ולזה‬
‫הוא כמחלק שכל זה שאמרנו פה שע״י עבירת ל״ת נעשה‬
‫פגם באיברי הנשמה‪ ,‬הוא רק בהענפים של הנשמה‪ ,‬אבל‬
‫עצמיוח הנשמה שמשכגה בלב אי אפשר לפגום ע״י שוס‬
‫חטא‪ ,‬והיינו כמ״ש )מהר פ׳ פנחס לף רכ״א ע״ג( לבכל‬
‫פייפין אית אגעגועין שאח או ספחח‪ ,‬משא״כ הלב אין‬
‫גה מכל הני כלום‪ ,‬אלא איהו נקי גרירא ולית ג ה מו&א‪,‬‬
‫וע״ל‬
‫שלא ניכר הקלושה‪ ,‬בגין וכו׳ ויחערבו וכו׳ מצל‬
‫החערובוח שהחערבו עצמם עמס‪ :‬כנונא דא נשםתא‬
‫איהו כנס״י‪ .‬כלומר כי כמו שאמרנו בענין גלות כנס״י‬
‫בין אוה״ע‪ ,‬כן הוא ענין גלוח הנשמה בחוך אברי הגוף‬
‫הגשמי‪ ,‬שהנשמה הוא לוגמח כנס״י‪ ,‬ואברי הגוף‬
‫הגשמי הס לוגמח אוכ״ע שמצערים אח הנשמה‪,‬‬
‫וכלוגמח אוה״ע שמצערים אח ישראל בגלוח בעוה״ר‪:‬‬
‫כההוא זםנא שריא שם י״י עלה וכר‪ .‬עיין )בס׳‬
‫שעה״ק למהרח״ו פ״א( שע״י קיום חרי״ג מצוח מקבלים‬
‫ישראל חיות מתרי״ג אורות החלוק בר׳ אוחיוח יקו״ק‪,‬‬
‫בסול י״ק עס שמ״י שס״ה ו״ק עם זכר״י רמ״ח עיי״ש‪,‬‬
‫ולזה אמר הכא כי מי שהיא שוקל לשמור הרמ״ח עשק‬
‫ושס״ה ל״ת‪ ,‬אז אק כח להיצה״ר שהוא עומל מצל חאוח‬
‫הגוף לשלוע על הנשמה‪ ,‬כי ע״י קיום התרי״ג מצות‬
‫מאיר בנשמה ר׳ אותיות יקו״ק‪ ,‬וכאשר שם הוי״ה נקרא‬
‫עליו אז מתירא נפש הבהמיות של הגוף מהנשמה לנגוע‬
‫בה ולהמשיכה אחר החאוח הגופניוח ח״ו‪ :‬ומסנן דבכד‬
‫וכו׳ מתכפיין‪ .‬שכל הממונים של היצה״ר וגונלא ליליה‬
‫כלס נכנעים חחת ילה מחמח קלושח נשמחו‪ ,‬ולא ירכבו‬
‫כנפשם להכשילו געכירה ח״ו‪ :‬או נרע מינה אפילו‬
‫פקודא חדא וכר‪ .‬טונחו גהמשך לגרים אלו כי הנה‬
‫קיי״ל לכמו שיש גגוף רמ״ח אברים ושס״ה גילק‪ ,‬כן‬
‫יש לנשמה עצמה‪ ,‬ולעומח זה נחן לנו הקכ״ה רמ״ח‬
‫עשק ושס״ה ל״ח‪ ,‬וכמ״ש חנינו)בלק״ח פ׳ שמוח גאורך‪,‬‬
‫נמנא לכאורה שמי שמקיים כל הרמ״ח מ״ע יש לו חיות‬
‫וכח בכל רמ״ח אבריו של הנשמה‪ ,‬ואפילו אס עבר ח״ו‬
‫על השם״ה ל״ח‪ ,‬לא מסר לו מהרמ״ח אבדק שלו ועריק‬
‫הוא אלם השלם‪ ,‬ולזה אמר שזה אמר‪ ,‬כי עבירה מכבה‬
‫רצג‬ ‫הזהר‬ ‫תקתא חד ועשרין ]לף נ״ב פ״ב[‬ ‫!‪^*ipr‬‬

‫ל נ ש מ ת א איהי יקריח‪ .‬ואיהי תושבחתיה דבה משבח ב״נ לקב״ה בצלותא בכל יומא בכמה‬
‫תושבחן והודאן‪ .‬ובג״ד אני י״י הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים‪.‬‬
‫אלין ע׳ ממנן דלא יהיב לון קוב״ה רשו לשלטאה עלה‪ ,‬דאינון ערקין דכבד‪ .‬דאיהו אל אחר‪.‬‬
‫טחול נחש‪ .‬יותרת הכבד אשת זנונים‪ .‬בתר דעבידת זיופא )ס״א נאופא( עם אלהים אחרים‪.‬‬
‫ופליגת דמא דילה‪ .‬דאיהי תמצית דילה לכל ערקין‪ .‬שיורא קריבת לגבי טחול דאיהו בעלה‬
‫כסיל דלא נטיל טחול אלא תמצית)נ״א שמרים( דדמא‪ .‬ולא יהיב ליה מדמא אחרא‪ .‬ובג״ד‬
‫אתקריאת יותרת הכבד‪ .‬בגין דלא יהיב ליה אלא שיורין‪.‬‬

‫איהו קטרוגא דריאה‪ .‬דםליק לגבי לבא‪ .‬נורא מיניה‪ .‬ואי לאו דנשיב ביה כנפי ריאה‬ ‫וכבד‬
‫הוה אוקיד ללבא‪) .‬ס״א והוה אוקיד כל גופא נורא דלבא(‪.‬‬
‫דכנתא לויתן‪ .‬לקבל חלב טמא‪ .‬ועליה אתמר אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק‪.‬‬ ‫הדרא‬
‫אבל עקרב פוסק‪.‬‬
‫שרף‬
‫באר לחי ראי‬
‫כלא לגבי הלב פיי״ש ור״ל שפולה אש ומום מהכבד שהוא‬ ‫וע״ל כחיב כלך יפה רפיחי ומום אץ בך פיי״ש‪:‬‬
‫פגין הקטרוג שצ סמא״ל אל הלב שהוא סוד כסא לין‬ ‫דנשמתא איחו יקריח ר״ל לפל פצס הנשמה נאמר‬
‫ואלמלא כנפי ריאה שמנשבץ פל הלב שהוא משה רפ״מ‬ ‫וכבור״י לאחר לא אתן‪ ,‬שאין היצה״ר יטל לשלוט בה‪:‬‬
‫שמלמד זכות היה הלב נשרף שהיה האש של הלב שורף‬ ‫דחייגו אל אחר וכו׳ לרש וכבור״י לאחר לא אתן‪ ,‬פל‬
‫הכל בסוד והמלך קם בחמחו כנ״ל‪ :‬חדדא דכנתא‬ ‫א״ל אח״ר סמא״ל ונח״ש ולילי״ח שהם כב״ל ויוחר״ח‬
‫לויתן לקבל חלב ט מ א פ״ל )דף מ״ט ע״א( נוקבא‬ ‫הכב״ל כלמפרש ואזיל‪ ,‬וחהלחי לפסילים פל הפ׳ שרים‬
‫דיליה חלב שמא פיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬והיינו פפמ״ש‬ ‫שהם סול נד פרקץ לכבל שמסחפפים מא״ל אחיד‬
‫)בזהר בסבא דמשפפיס דף ק״ח פ״ב‪ ,‬ובאוה״ח שם(‬ ‫סמא״ל ונח״ש ולילי״ח כנ״ל‪ ,‬ופ״ל )לף מ״פ פ״א(‬
‫דכמו שיש לויחן בקדושה שהוא יסוד צדיק‪ ,‬ק יש לויסן‬ ‫שאמר לכב״ו הוא א״ל אח״ר פיי״ש ובביאורנו שם‪:‬‬
‫בקליפה והוא כנוי לראש הקליפוח סמא״נ וטקבא דיליה‬ ‫ואיחי תושבחתיה וכמ״ש כל הנשמ״ה חהלל י״ק‪,‬‬
‫לילי״ח פיי״ש‪ ,‬ופ״ל )דף מ״ג פ״א ופ״ב( ובביאורנו‬ ‫יאמר כ״ל‪ ,‬משמפ אפילו הנשמוח של פושי פבירוח‪,‬‬
‫שם‪ ,‬ופיין )בפ״ח פ״ג ופ״ה משפר ק״ג( לאברים‬ ‫ובפ״כ היינו רוקא פצס הנשמה שמשמה בלב שלא‬
‫הפנימיים של הבהמה מחזה ולמפה הס בסוד גוקבא‬ ‫נפגמה פ״י הפבירוח וכאמור‪ :‬ובג״ד אתקריאת‬
‫דק״נ‪ ,‬פ״כ יש שם חלב פהור וחלב שמא‪ ,‬חלב טהור‬ ‫יותרת הכבד וכמ״ש )בזהר פ׳ פנחס רף רל״א פ״ב‪,‬‬
‫הוא מםטרא רטוב לק״נ‪ ,‬וחלב טמא הוא מםסרא‬ ‫ולעיל ח ק ץ י״ג רף כ״פ פ״ב( פיי״ש ובביאורגו שם‪,‬‬
‫לרפ לק״נ‪ ,‬לחלב טמא הוא שקופה בקליטה פיי״ש‪ ,‬ולזה‬ ‫ועיץ פול )בזהו שם לף רל״ב פ״ב( ומפסולח לפסולח‬
‫מ ו ק הכא ללאחר שמפרש ענק לב וריאה ו מ ל ויוחרח‬ ‫לכבד נפיל פחול פיי״ש‪ .‬וכבד איהו קטרוגא דריאה‬
‫הכבל ומחול הוא מוסיף לכאר שגס הלרא לכנחא‬ ‫עיץ )ברפ״מ פ׳ פנחס דף רל״ל פ״א( ללב הוא נור‬
‫ומרה‪ ,‬מרמזים פ״ז‪ ,‬כי הררא רמתא שצורתו מחש‬ ‫לליק שהוא כסא לין‪ ,‬וכל חובין מחרבץ פל כורסיא‬
‫עקלתון ולויתן הוא מרמז ללויתן לקליפה שהוא מספרא‬ ‫ללינא‪ ,‬אחמר בלבא והמלך קם בחמחו‪ ,‬ובזמנא לכנפי‬
‫ונוקבא טמאה של ק״נ שהיא לקבל החלב טמא שמקומם‬ ‫ריאה מנשבא שהוא בחי׳ משה רפ״מ הממלץ מוב פל‬
‫מהחזה ולמטה ששם משכן הקליפות הקשוח וכאמור‪:‬‬ ‫ישראל אחמר חמת המלך שככה פיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫ועליח אתמר אפי׳ נחש כרוך על עקבו לא יפסיק‪.‬‬ ‫להכבל שהוא םמא״ל איהו קשרוגא‪ ,‬סול נול־ רליק‬
‫ע״ל )ריש תקון זה רף מ״ב ע״ב( שכחב שם ג״כ‬ ‫ללבא שהוא המקשרג ונמלה חימה לפני כסא כבול‬
‫כלבריס אלו ופיי״ש בביאורנו שהכוונה בזה כי לר׳נ‬ ‫שהוא בלב סול כסא לין‪ ,‬וכמ״ש )בזהר שם לף רל״ב‬
‫לקליפות הס המקטרגים על ישראל אשר שם הא׳ נח״ש‬ ‫ע״ב( שהמקשרג םמא״ל שהוא הכבל נשא כל חובץ מל‬
‫שהוא הלכר‪ ,‬ישם הבי עקר״ב שהיא הנוקבא‪ ,‬אמנם‬ ‫גלפוי וכמשא כבל יכבלו מממ צגליעבל בהו קורצא קמי‬
‫חילוק יש בץ נח״ש שהוא הלכר לקליפה ובין עקר״ב‬ ‫קוב״ה על ישראל ח״ו עיי״ש‪ :‬נורא מניה‪ .‬כמ״ש ברפ״מ‬
‫שהיא נוקבא לקליפה‪ ,‬כי הלכד לקליפה אינו חזק וקשה‬ ‫)לף רכ״ל פ״א שם( ערקץ לכבדא אלץ אשים וכל אימן‬
‫כ״כ פמו נוקבא לקליפה שהיא רע וקשה וטמא מותר‪,‬‬ ‫חיילץ ופי׳ בזהר )פ״ב שם( שאמר להכבל והפרקץ הס‬
‫ולזה אמר שאם נח״ש כרוך פל פקבו שהוא הלכר לקליפה‬ ‫םמא״ל וכל חילו לאכלץ כל חלבץ לקרבנא וכלץ קריב‬
‫שפומל‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד נעשרץ!לף מ ג ע״ב[‬ ‫הכינוני‬ ‫רצד‬
‫איהו מרה קטרוגא דריאה‪ .‬בגין דמרה אידי שריפת כל גופא‪.‬‬ ‫שלה‬

‫ב ג י ן דא תקיעה שברים ותרועה‪ ,‬אינון תבירו דילהון‪ .‬ועלייהו אתמר <י״‪.-‬לי »‪ 0‬אשרי העם‬
‫‪0‬‬

‫יודעי תרועה י״י באור פניך יהלכון‪ .‬מאי פניך‪ ,‬אלין תקיעה שברים ותרועה‪ .‬דאיגון‬
‫תקיעה חוורו דאנפין‪ .‬שברים סומקו דאנפין‪ .‬תרועה ירוקא דאנפין‪ .‬ובה נפקין ישראל מן גלותא‪.‬‬
‫בזמנא דמתהפכין אנפין דישראל לירוקא כאתתא עוברא‪.‬‬

‫ו ב א ל י ן תלת גוונין נהרא שרגא‪ .‬דאיהי)משלי כ( נר י״י נשמת אדם‪ .‬מאי אדם יו״ד ק״א וא״ו‬
‫תלת‬
‫כ א ד לחי ראי‬
‫הפנים דעחיק הוא כתפוח בעצי כיער וכלול בג׳ גוונים‬
‫עיי״ש‪ ,‬ואמר הכא להמשך הדרוש דהג׳ גוונים של הפנים‬
‫דעחיקא הממחיק הדינים בחק״ש‪ ,‬הס סוד ג׳ קוים‬
‫חג״ח‪ ,‬חוור סומק ירוק‪ ,‬שהם סוד חש״ר‪ ,‬שהם חבירו‬
‫של הג׳ אשוח דבחי׳ ג׳ גוונים כנזכר תקיעח חוורא‬
‫דאגפין כמ״ש רבינו )בפרע״ח שם( דחקיעכ הוא בסול‬
‫אברכם חסד‪ ,‬ושברים הוא בסוד יצחק גבורה‪ ,‬ותרועה‬
‫הוא בסוד יעקב ח״ח‪ ,‬שהם הוד ג׳ גוונים חוור סומק‬
‫ירוק וכאמור• ובח נפקין וכף‪ .‬ר״ל ולכך נאמר אשרי‬
‫העם יודעי חרוע״ה דייקא‪ ,‬כי עיקר הגאולה יהיה‬
‫בכח החרוע״ה שהוא סוד ביח יעקב ח״ח גוץ ירוק‬
‫שהוא רחמי״ם בסוד וברחמי״ם גדולים אקבצך שהוא‬
‫מרחו של יעקב ביח השלישי שיבנה ב״ב‪ .‬בזטנא‬
‫דמתחפכין אנפין דישראל לירוקא כאתתא עוברא‬
‫עש״ס )סנהדרין דף צ״ח( כל גבר ידיו על חלציו כיולדה‬
‫וכו׳ ונהפכו כל פנים לירקון פמליא של מעלה ופמליא‬
‫של מעה‪) ,‬פירש״י( מלאכים וישראל עיי״ש‪ ,‬ולזה דרש‬
‫הכא להמשך הדרוש כי לעח״ל שיהיו ישראל בתכלית‬
‫השפלוח וביסורץ גדולים כענץ היולדח שסובלח צירים‬
‫וחבלים שהם בחי׳ חבלי לידה‪ ,‬אז יתעלו ויושעו בסוד‬
‫החרוע״ה שמרמז לגוון הירוק שנראה בכל אשה מעוברת‬
‫מחמח צער העיבור ובשעח הלידה כאשר יבא מבל לה‬
‫ואחזחה צירי לידה‪ ,‬נחעורר בחי׳ הרחמים של הירוק‬
‫דפנים דעחיקא ונמתקין הדינים‪ ,‬כדרך אמרם שטמן‬
‫שיזמין ישראל עד למטה אז מולק למעלה‪ :‬ובאלין ג׳‬
‫נוונין נהרא שרגא וכר‪ .‬ע״ל)חיקון ע׳ דף קכ״ז ע״א(‬
‫דג׳ גוונץ דשרגא‪ ,‬איהו ג׳ גוונין דשכינתא נר מצוה‬
‫דאחאחדת בהון דאיהו נשמת אדם מהירת על נר‪ ,‬ובג׳‬
‫גוונץ אלק מתלבשק ג׳ מלאכץ של חסד לכוף הג׳ קליפות‬
‫רעים‪ ,‬בגוון חוור מתלבש מיכא״ל שר החסל לטף קליפת‬
‫נח״ש‪ ,‬בגוון סומק מתלבש גבמא״ל שר הגבורה לטף‬
‫קליפת שר״ף‪ ,‬מוון ירוק מתלבש אוריא״ל שר שלה‬
‫לטף קליפת עקר״ג‪ ,‬ועי״ז נעשה מכסא מן כסא רחמי״ם‬
‫בסול אל מלך יושג על כסא רחמי״ם עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר‬
‫הכא להמשך הדרוש‪ ,‬כי ע״י חק״ש בחש״ר נתעורר המו‬
‫של‬
‫ק״א‪.‬‬
‫שעומד לקטרג עליו בחפלחו שלא חעלה ח״ו‪ ,‬לא יפסיק‬
‫בחפלה ולא ימנע עצמו מן הרחמים שע״י החפלה יוכל‬
‫להחגבר עליו‪ ,‬משא״כ אם עקד׳ב כרוך לו שהיא הנוקבא‬
‫דקליפה כשעומדח לקטרג עליו ח״ו‪ ,‬יפסיק‪ ,‬כי לא יוכל‬
‫לעמוד כגגדה עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה אמר גם כאן כי הדרא דכנחא‬
‫הוא כנוי ללויחן דקליפה שהוא כולל הב׳ מקטרגים נח״ש‬
‫ועקר״ב דו״נ דקליפוח כנ״ל שעליהם נאמר ענין זה‬
‫וכאמור‪ :‬שרף איהו מרח עיץ )בזהר פ׳ חזריע לף‬
‫מ״ז ע״א( דהקליפה היוחר קשה שהיא חויא חקיפא‬
‫נקרא שר״ף‪ ,‬בסוד וישלח ה׳ בעם אח הגחשים השרפי׳׳ם‪,‬‬
‫שהיא הנוקבא דקליפה‪ ,‬ועלה אחמר כן דרך אשה מנאפח‬
‫פיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכח דהקליפה היוחר קשה שנקראח‬
‫שר״ף שהיא הנוקבא דקליפה משכנה במרה‪ ,‬וכמ״ש‬
‫)ברע״מ פ׳ פנחס דף רכ״ז ע״ב( כי במרה שם משכן‬
‫לילי״ח נוקבא דקליפה הקשה עיי״ש‪ ,‬ועי׳ לעיל)דף מ״ע‬
‫פ״א( ובביאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר ללהט נקראח הנוקבא‬
‫דקליפה שרף‪ ,‬שהיא הקליפה היוחר קשה מכלם שקשה‬
‫לעמוד כנגדה להקר רחיחת הדינים הקשים ומרים‬
‫השורפים כל הגוף בעוה״ר‪ :‬בג״ד תש״ר‪ .‬היינו כמ״ש‬
‫)בזהר פ׳ פנחס דף רל״א ע״‪ (3‬שהנוקבא דקליפה‬
‫שנאמר בה ואחריחה מרה פלעגה‪ ,‬ובההוא יומא דד׳ה‬
‫משמעא בעלמא למכנש כל חובי עלמא וכוי‪ ,‬וכדין כל‬
‫ישראל בעקו ונעלין שופר לאתערא ביה חש״ר‪ ,‬ועיי״ש‬
‫עוד )בדף שאח״ז ע״ב( מזה • מאי פניך אלין תש״ר‪.‬‬
‫ע״ל )דף מ״ע ע״ב( להג׳ קליפ׳ סמא׳׳ל נח״ש ולילי״ח‬
‫המקטרגים על ישראל הם סוד ג׳ אשות אשא סומקא‬
‫ואשא ירוקא ואשא אוכמא עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ולזה‬
‫אמר הכא להמשך הרמש שע״י החק״ש בחש״ר מבעלי;‬
‫פח הקטמג של הג׳ קליפוח כב״ד מחמנ מר״ה‪ ,‬ומכבין‬
‫החמימות ותוקף המניס של הג׳ אשות אשא סומקא‬
‫ואשא ירוקא ואשא אוכמא‪ ,‬גכח אור הפנים לעתיק‬
‫שנתעורר בתק״ש בסול הארת פני התוקע מ ח י ׳ אשרי‬
‫העם וגר כאור פניך יסלכק שעי״ז נמתקין המניס‪,‬‬
‫וממש )בפרע׳׳ח בפ״א מנמר השופר( עיי״ש‪ ,‬ונודע‬
‫מלגרי )הזהר בא״ר ה׳ נשא לף קל״ג ע״ג( לסול‬
 ‫רצה‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ]דף נ״ג ע״ג[‬ ‫הכ^ני‬
‫ת ל ת גווגין דשרגא‪ .‬ותלת גוונין אלץ אינה לבושין לתלת אבחן‪ .‬דאינון חוור ©ומק ירוק‪.‬‬
‫ג ו ו ן אוכמא איהי קדרותא דלהון‪ .‬ועלה אתמר )ישעיה ‪ a‬אלביש שמים קדרות‪ .‬ובהון מתלבשין‬
‫הו״ה‪ .‬תכלת לבושא דאת י׳ דאיהו תכלית דכלא‪.‬‬
‫איהו י׳‪ .‬שלהובא דסליק מניה ר‪ .‬ונענועא דיליה הכא והכא דא ה״ה‪.‬‬ ‫נר‬
‫)משית א(‬ ‫אחרא‪ ,‬אית נר חשוכא דגיהנם‪ .‬ואית ליה תלת גוונין‪ .‬גוון סומק דא כבד‪.‬‬ ‫ולםטרא‬
‫עשו‬
‫באר לחי ראי‬
‫)בריש שער השופר שם( שע״י אורוח אמא מפחידים‬ ‫של הג׳ מונים חוור סומק ירוק דקדושה‪ ,‬ונהרין בשכינתא‬
‫הקליפוח ונפרדים מן הקדושה עיי״ש‪,‬ולזה יחנן שהגוונין‬ ‫קדישא לגטצ ככח הג׳ מלאכים קדושים הנזכמס ג׳‬
‫דנהרין מז״א להמלכוח הס רק ג׳ חג״ח‪ ,‬אגל גוץ ה ר‬ ‫קליפוח גח״ש שר״ף ועקר״ב‪ ,‬ונעשה כסא רחמי״ס גסוד‬
‫שהוא גוון אוכס מםטרא דאמא עלאה אינו גחשב‬ ‫אל מלך יושב על כסא רחמי״ס וכאמור מאי אדם יו״ד‬
‫במספר הגוונין דנהירין מז״א להמלטח‪ ,‬כי עיקרו הוא‬ ‫ק״א וא״ו ק״א‪ .‬עיין )בז״ח רוח דף פ׳׳ח ע״א( גסוד‬
‫אוכס שאין צגו בו שוס השגה וענינו הוא להמשיך על‬ ‫זכר ונקגה גראס ויקרא אח שמס אד״ס העולה מ״ה‬
‫הקניפוח ולהפחידס ויפרדו ויכרחו מהקדושה ועי״ז‬ ‫עיי״ש‪ ,‬וחבלק לזה עדן )בלק״ח פ׳ מצורע‪ ,‬ובמלכים( כי‬
‫ייכלו להאיר בה הג׳ גוונין וכאמור אלביש שמים‬ ‫השם מ״ה יש גו ג׳ אלפי״ן וכל א׳ הוא גחי׳ אור ומהם‬
‫ק ד ח ת ‪ .‬הייגו שז״א שהוא םוד שמיס מחלבש עצמו‬ ‫נבניח הגוקבח‪ ,‬עיי״ש )ובע״ח פ״ג משער לידח המוחין(‬
‫במראה קדרוח שהוא מראה אוכמא דאמא עלאה‪ ,‬ועי׳׳ז‬ ‫בסוד וישראל עושה חיל עיי״ש‪ ,‬ולזה דרש הכא להמשך‬
‫יוכל להאיר להמלכוח בהג׳ מראוח בסוד חג״ח כמל‬ ‫הדרוש נר ה׳ גשמח אד״ס גימ׳ מ״ה‪ ,‬שיש בו ג׳ אלפי״ן‬
‫כדי שלא יוכלו הקליפוח לינק גהשפע הנשפע להמלכוח‬ ‫סוד ג״פ אמר שמקגלח הג׳ נהורין בסוד ג׳ גוונין‬
‫וכאמור‪ .‬ובחון םתלבשין קו״ק ע״ל )גהקדמה דף‬ ‫דשרגא להאיר פניה מכעלה ז״א שהוא השם מ״ה גימ׳‬
‫ג׳ ע״ב( גסוד וארא והנה רוח סערה וגד ענן גדול‬ ‫אד״ס‪ ,‬וכמש״ל )תיקון ע׳ דף קכ״ז ע״א( עיי״ש‪ .‬אימן‬
‫ואש מחלקחח הא אינון ג׳ דרכיגין בהון ג׳ אחוק קו״ק‬ ‫לבושץ לגי אבחן היינו כמ״ש גס זה להלן )שס(‬
‫קול דממה דקה דא י׳ מן יקו״ק‪ ,‬ועיי״ש גכיאורנו דקא‬ ‫דגהאי זמנא שמאירים הג׳ אורות ככח הג׳ חפלות‬
‫חשיג ג׳ דגריס כמעשה המרכבה רוח ענן אש‪ ,‬שהם סוד‬ ‫שחריח מנחה ערביח שאז הוא בסוד אל מלך יושב על‬
‫ג׳ רגלין דכסא שגסס מחלגשין ג׳ אוחיוח קמק‪ ,‬וקול‬ ‫כסא רחמים‪ ,‬אז נאמר אשא עיני אל ה ה מ ס אלו האבות‬
‫דממה דקה הוא הרגל הד׳ שהוא סוד אות יי‪ ,‬ואמר שם‬ ‫עיי׳׳ש‪ ,‬והיינו כמ״ש )בזהר פ׳ פנחס דף רט״ו ע״א(‬
‫שזה קאי על ק״ש וחפלה‪ ,‬כי ע״י ק״ש וברכוחיה עושץ‬ ‫חוור דא אברהם‪ ,‬סומק דא יצחק‪ ,‬ירוק דא יעקב עיי״ש‪,‬‬
‫מרכבה לגי אוחיוח קו׳ק שהם סוד ג׳ רגלים‪ ,‬ובסוד‬ ‫והייגו בסוד הב׳׳ד של מעלה שהקמה מחלבש בהון‬
‫החפלה שהוא סוד אוח י׳ רגל ה ד שם נאמר קול דממה‬ ‫כשהוא יושב על כסא רחמים וכאמור‪ :‬גוון אובם איהך‬
‫דקה כי התפלה בחשאי וקולו לא ישמע עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר‬ ‫קדרותא דלהון‪ .‬פי׳ כי להלן )שם‪ ,‬ובדף קכ״ה פ״א(‬
‫גס הכא להמשך הדריש ובהק מחלבשק וכד‪ ,‬כי כשמיה‬ ‫אמר דאשתניתא שכינתא במ גוונק שפירק נהורין‪ ,‬גוון‬
‫כן כורסיה כן לבושיה שמ״י בתש״ר מאירק להמלכות‬ ‫חוור מסטרא דחםד‪ ,‬סומק מסטרא דגבורה‪ ,‬ימק‬
‫גג׳ רגלי המרכבה שהם סוד ג׳ אותיות קו׳׳ק‪ ,‬והמראה‬ ‫מסטרא דעמודא דאמצעיתא‪ ,‬אוכס מסטרא דאמא עלאה‬
‫ה ד שהוא מראה אוכמא סוד תכלת הוא סוד אות י׳‬ ‫עיי״ש‪ ,‬ואמר הכא שאף אנו אומרים דשכינחא מאירה‬
‫רגל ה מ וגקרא תכלח שהוא חכליח כל ה ד גוונק סוד‬ ‫גג׳ גוונק דשרגא‪ ,‬אין זה סחירה‪ ,‬כי הכל חד‪ ,‬דאף‬
‫מ רגלי המרכבה ר אותיות יקמק וכמש״ל)דף ד ע״ג(‬ ‫שאנו אומרים דאשתניתא שכיגחא במ גומק נהירק‪,‬‬
‫כל י׳ אחזי יקמק‪ .‬היינו ט האות י׳ נכלל בתוט גם‬ ‫מכל מקום לבוא למספר במה שיש לנו השגה הוא רק‬
‫הג׳ אותיות קמק‪ ,‬כי בכלל מאחים מנה‪ :‬נר איחו י׳‪.‬‬ ‫גי‪ .‬כי גוון ה מ שהוא גוק אוכס מםטרא דאמא עלאה‬
‫הוא חמ־ בזה לדבריו הראשונים שהפסוק כי נר ה׳‬ ‫אינו במספר‪ ,‬כי אור אמא עלאה נקרא חושך שאק לנו‬
‫נשמת אדם מרמז לענק ר גוונק המל שמרמזים לד‬ ‫ט שום השגה‪ ,‬ו מ מ ש )בפרע״ח פ״א משער הק״ש‪,‬‬
‫תלי המרכבה כ מ ל כי כללו של מ ר יש ט מ אותיות‬ ‫ובסידור מהר״ש בברכח יוצר אוד ובורא חשך( שאור‬
‫יקו״ק‪ ,‬ולק נקרא מ ר יקו״ק‪ ,‬והכל הוא גנשמתא‬ ‫כבמאה דאמא עלאה נקרא משך‪ ,‬משום שמחמת גודל‬
‫דאיהי מר‪ ,‬וע״כ אמר לעיל וכג״ד נשמסא ו ט ׳ גההוא‬ ‫גהירמו אק לנו בו שום השגה עיי״ש‪ ,‬והיינו להמשך‬
‫זמנא שמא בה שם יקו״ק וכאמור‪ :‬ולסט״א וכד‪ .‬כי‬ ‫הדמש דענק תק״ש שאמא תוקעת מבואר בדברי רביני‬
‫את‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף נ״ג ע״ג ונ״ג ע״א[‬ ‫הקוני‬ ‫רצו‬
‫ותבחין עיניו‬ ‫עשו הוא אדום‪ .‬מרה גוון ירוק‪ .‬טחול גוון שחוד‪ .‬ועליה אתמר <»‬
‫מראות‪ .‬וסימניך לאלץ גוונץ)ייקרא יה שקערורות ירקרקות או אדמדמות‪ .‬ומראיהן שפל מן הקיר‪.‬‬
‫שפל הוא גוץ אובם‪ .‬דאתמר!דף ניג *״א! ביה)ויקרא יג( ושפלה איננה מן העור והיא כהה‪ .‬ואיהי‬
‫שפלותא דנשמתא בגופא‪.‬‬
‫‪, ,‬‬
‫נ ר )נ״א כד( נשמתא ורותא ונפשא אתגליץ בכבד מרה וטחול‪ .‬כל אינץ אברי דגופא דאינון‬
‫עמא קדישא כלהו דחקן במרירו‪ .‬בגין דנשמתא אתרא דילה מוחא‪ .‬יונה קדישא‪ .‬נשמתא‬
‫נשרא‪ .‬דבהאי יונה א ת פ ת ס ת בכמה צלותיז ופולתנין‪ .‬ספינה דיונה קרקפתא‪ .‬וכמה ממנן‬
‫אית בהאי ספינה דמנהיגץ לה‪.‬ואינץ א ו מ ץ עיי נין חוטמא פומא‪ .‬שבע ממנן אינץ‪ .‬וסלקץ‬
‫לשבעים לשון דהוו בספינה דיונה‪.‬‬

‫איהי צלותא שכינתא תתאה‪ .‬נשרא דאתפרנסת בה‪ .‬דא שכינתא עלאה‪ .‬אם ישראל לא‬
‫משתדלץ‬
‫כאד לחי ראי‬
‫נשרא‪) .‬הגר״א( גרס שכינתא נשרא‪ ,‬ור״ל שכינחא‬
‫עלאה וכמש״ל‪ ,‬והיינו כמ״ש )גתיקוניס ש״מ דף ע״ג‬
‫ע״א( דנשמות ישראנ דא היא נשמת כל מי פרמת לעילא‬
‫גכל ליליא וליגיא לאמא עלאה דאיהי הנשר הגדול כעל‬
‫כנפיס ככמ הד שמות דמ״כ דאיהי שכינתא תתאה‬
‫רכלילא מז׳ ספי׳ עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא שע״י תפלת‬
‫ישראל שהיא יונה קדישא סוד שכינתמ תתאה פרמין‬
‫נשמתיהון דישראל להנשר הגדול שהוא שכינתא עלאה•‬
‫דבהאי יונח אתפרנםת וכוי‪ .‬וכמש״ל )דף נ׳ ע״א(‬
‫ואמאי אתמשכן בהון אור הנ״ר‪ ,‬בגין דנא הוו משתדלין‬
‫באורייתא ומצוה וכו׳ עיי״ש‪ ,‬והיינו כמ״ש רגינו‬
‫)בפרע״מ פ״ז משער התפלה( שע״י התפלה נתבררה‬
‫המלטת כל הגרורין ומעלת מ״נ לז״א ועולית למ׳׳נ גאמא‬
‫ועי״ז הוגדרו כל הגרוריןמיי״ש‪ ,‬נמצא שאמא עלאה מקגלת‬
‫גכל יום מהמלכות גירוריס ואורות חדשים גכמ התפלה‪,‬‬
‫וממילא מוגן שע״י התפלה עולץ נשמותיהן של ישראל‬
‫בכח המלכות לאמא עלאה וכאמור‪ :‬ספינח דיונה‬
‫קרקפתא‪ .‬כי סוד גולגלתא הוא כולל כל כלי המוח‬
‫משכן הנשמה‪ :‬וכמה ממגין וכד‪ .‬ששורשם מ ׳ ניקגי‬
‫דגלגלתא נ מ ס ט אומץ וג׳ עיינץ וט נוקכץ דחוסמא‬
‫ונקב א׳ דפה הרי ז׳‪ ,‬ופממיות עמן הז׳ נקבים אלו עיץ‬
‫)בע״ח פ״ו משער א״א( בסוד ז׳ תיקוני דגולגלתא‬
‫באורך‪ :‬ז׳ ממנין אינון וםלקין לע׳ לשץ בפני שכל‬
‫א׳ כלול מי׳ הרי עי‪ ,‬ומשם נשחלשלו הע׳ אומוח שורש‬
‫העי שרים של קליפות הקשות וחקופוח שיש להם אחחה‬
‫גמשא דנוקגא וגמשא ח״א‪ ,‬וממש רטנו )פס פ״ה‬
‫וכ״ב( פיי״ש‪ :‬דהוו בספינה דיונה‪ .‬כמ״ס )בפירש*‬
‫בימה אי( בפסוק ויזעקו איש אל אלסיו‪ ,‬שהיז שם‬
‫גספינה נץ כל האומות עובדי נמז פיי״ש‪ :‬ויונה איהו‬
‫צלותא וכד‪ .‬כלומר שהתעלה הוא סוד המלטת יונה‬
‫קדישא הנזכר למעלה המבררת כל הברומם‪ ,‬וממש ר ט ט‬
‫)בע״ח פ״ז משער המלטס( עיי״ש‪ :‬נשרא דאתפרנםת‬
‫ויונה‬
‫את זה לעומת זה עשה אלקיס‪ .‬שפל איחו גוץ אוכם‪.‬‬
‫מגיא ראיה מדכתיג ושפלה איננה מן העור והיא כהה‪,‬‬
‫הרי דשפלה היא יותר מכהה‪ ,‬דשפל הוא אוכס לגמרי‪,‬‬
‫ופהה אעפ״י שהוא גוץ אוכס אינו אוכס לגמרי ועריץ‬
‫אינה שפלה‪ .‬ואיחו שפלות דנשטתא בגופא‪ .‬דיל‬
‫כי מראה הטמול שהוא המראה הד׳ של הנ״ר דס״א‬
‫שהוא קשה מכלם שמשכנה גטחול שהוא בשפל הגוף‬
‫גשפלות האכריס הפנימיים של כל הגוף כמי׳ שאול‬
‫תמתית והיא המדרגה השפלה ושמורה ותמתונה לגלותא‬
‫דנשמתא והיא יסוד עפר שעליה נאמר ישפילנו עד עפר‬
‫החנערי מעפר‪ :‬כד גורד* אתגליין מנד‪ .‬דיל כשהנמ׳נ‬
‫דקדושה שהוא סוד הנשמה הס גגלות דג׳ קליפ׳ כבד‬
‫מרה ממול הנ״ל אז ישראל קדושים שהם אברים‬
‫‪.‬דשכינתא גמש״ל כלס גמרירות ועוני געוה״ר‪ .‬בגין‬
‫דנשמתא אתרא דילח מוחא‪ .‬דיל כי בזמן שמאיר‬
‫הנ״ר דקדושה שהוא סוד נר״נ בזמן שישראל עושץ רצון‬
‫של מעלה כאמור‪ ,‬אז הנשמה גמוח‪ ,‬ורוח גכנפי ריאה‪,‬‬
‫ונפש גלכא וכמש״ל )דף מ״מ ע״א( והס כרום המעלות‬
‫וכתכלית השלימות וכדמפרש להלן‪ ,‬אמנם כזמן שאין‬
‫ישראל עושץ רצץ של מעלה ח״ו שאז מאיר ה מ ר דחשוכא‬
‫דגהינם ואז הנד׳נ יורדין לשאול וגיהנם במדור החחתון‬
‫ומשכנם בכבד מרה מחיל כנ״ל‪ :‬יונה קדישא‪ .‬עיץ‬
‫)גזהר פ׳ ויקהל דף קצ״ש ע״א( שמפרש סוד הענין‬
‫יונה דנחיח לספינה‪ ,‬יונה איהו נשמחמ דכ״נ דנחחא‬
‫להאי עלמא למהוי גגופא דכ״נ דאיהו ספינה עיי״ש‪,‬‬
‫ולזה אמר הכא להמשך הדרוש כי גס בפנין זה גימדת‬
‫יונה קדישא מדרגות מדרגות יש‪ ,‬כי כשעושץ רצץ של‬
‫מעלה אז אף שהיא ימדה לנשמה יונה קדישא שנכנסה‬
‫להגוף שהוא גחי׳ ספינה‪ ,‬מ״מ עט׳פ היא גמקום הגגוה‬
‫שבספינה שהוא המוח מ ״ ל אבל אס אינם עושים רש״מ‬
‫ח׳ץ אז הוא ירידה גדולה להשמה כי יורדת במדור‬
‫התחתץ שבספינה שהוא כבד מרה מחול מ י ל ‪ :‬נשמתא‬

‫בה‬
 ‫רצז‬ ‫הזהר‬ ‫תקמא חל ועשלץ ‪3‬לף מ ג מ״א[‬ ‫הכיןוני‬
‫משתדלין בצלותץ ובעותין ופולחנין דנשרא‪ .‬דאיהי ריאה‪ .‬מיד )ימי‪ (« ,‬וי״י הטיל רוח‬
‫גדולה אל הים דאיהו רוח סערה‪.‬‬
‫ר ו ח י״י תניחהו בקדמיתא‪ .‬רוח דנשיב בכנפי נשר״א‪ .‬דאיהו עמודא דאמצעיתא‪ .‬דביה פרח‬
‫נשרא‪ .‬באינון תרץ שפוון‪ .‬רוח משיב בכולהו‪ .‬דא רוח דחוטמא‪.‬‬
‫האי‬

‫גאר לחי ראי‬

‫קליפח רוח סערה כנ״ל חניחכו להשכינה בחי׳ רוח ה׳‬
‫שבקדושה שהוא ז״א ח״ח עמודא דאמצעיחא‪ ,‬אמנם כד‬
‫ישראל לא משחללץ בצלוחין מ״ל מיד וה׳ הטיל רוח‬
‫גדולה ונו׳ כי נעשה הקלקול בעמודא דאמצעיחא שהוא‬
‫רוח ה׳‪ ,‬והשליט במקומו קציפת רוח סערה וכנזכר‬
‫דגשיכ בכגפי גשרא ו״ל בחוטם וכנפי הריאה‬
‫וכדמפרש ואזיל• דא עמודא דאנמיעיתא‪ .‬ר״ל שסוד‬
‫רוח ה׳ שחניח להספינכ גקדמיחא שאמרכו דנשיב בכנפי‬
‫ריאה להקיר החמימוח ותוקף הדינים של הלב‪ ,‬הוא‬
‫סוד ז״א דאיהו עמודא לאמצעיחא‪ ,‬וע״כ נקרא רוח‬
‫כוי׳ה וכאמור• דביח פרח גשרא וכף‪ .‬ע״ל )תיקון‬
‫י׳ דף כ׳ה ע״ג( ו׳ דא אורייחא דשריא גפומא‪ ,‬וגרוחא‬
‫דפומא פרחח על נשר‪ ,‬דנשר איהו חוטמא‪ ,‬כ׳ גדפין‬
‫דילה ב׳ שפוון‪ ,‬ועלה אחמר כי עוף השמים יוליך את‬
‫הקול ובעל מפיס יגיד דבר ועיי״ש בביאורנו‪ ,‬והדברים‬
‫היוצאים משם לענינינו הוא כי דבורי החורה שאדם‬
‫מוציא מפיו הוא בחי׳ נשר שבמרכבה בסוד דרך נשר‬
‫בשמים שהוא סוד אוח ר של הוי״ה‪ ,‬ודבורי חורה יוצאים‬
‫מרוח פומא גץ השפחייס ופורחים להחוטס שלמעלה‬
‫מהפה‪ ,‬כי השפחייס הס גחי׳ כ׳ גדפץ שפוחחין‬
‫וסוחמיס יציאח הגל הפה של דיגורי החולה ופורחץ‬
‫למעלה ככח הכנפיס דרך החוטם‪ ,‬כענץ צורח החוטם‬
‫שלמעלה מן הפה שהוא כצורח אות ו׳ שהוא עמודא‬
‫דאמצעיחא בסוד כי עוף השמים יוליך אח הקול מ ח י ׳‬
‫לרך נשר בשמים שהוא ח״ח למעלה ראש עיי״ש‪ ,‬ובזה‬
‫מוגן המשך הדכריס כאן שמפרש למיו שלמעלה שאמר‬
‫שע״י דמרי חפלוח וחחנוניס מפלין נשמות ישראל לאמא‬
‫עלאה שהיא מיד הנשר הגדול בעל מפיס‪ ,‬כי כח התפלה‬
‫שהוא סוד מ ח משיג בכנפי נשרא דאיהו עמודא‬
‫דאמצעיתא דגיה פרח נשרא גאינץ ג׳ שפוץ‪ ,‬והיינו‬
‫שדגורי החפלוח היוצאץ מן הפה פרמץ לעילא כענץ‬
‫פריחח הנשר גג׳ שפוץ שהם המפיס דרך המוטס שהוא‬
‫סוד עמודא דאמצעיתא ע י למעל‪ :‬סוד הנשר הגדול‬
‫שהוא אמא עלאה וכאמור‪ :‬רוח ת ש י ב ככלהו דא‬
‫רוח דחומםא‪ .‬כלומד כי מללות כל הרמ״ח אבמס‬
‫של הגשמה משיב מאמא עלאה לםרמ״ח אגריס‬
‫של הגוף‪ ,‬הכל הוא לרך החומש וכמ׳׳ש ויפח באפיי‬
‫וגד‪ ,‬ומובן ממילא שגס דרך עליוח הנשמה למקור‬
‫מחצבתה‬
‫גה‪ .‬ר״ל שאמא עלאה שהוא סור הנשר כמש׳׳ל‪,‬‬
‫מחפרנסח ע״י המ״נ שמעלח המלכוח שכינחא חחאה‬
‫מחפלחן של ישראל ומבררת הברורין שלה מ״ל‪ :‬אם‬
‫ישראל לא משתדלין וכו׳‪ .‬היינו כמש״ל)דף נ׳ ע״א(‬
‫ואמאי אתחשכן בהץ אור הנ״ר‪ ,‬מין ולח הוו משחדלין‬
‫באורייחא ומצוה וכר עיי״ש ובביאורנו שם‪ :‬כצלותין‬
‫ובעותין ופולחנין דנשרא וכף‪ .‬היינו כמש״ל )תיקון‬
‫י״ח דף נ״ה ע״ב( אס שכינתא לאו חמן‪ ,‬רוח סערה‬
‫חמן דאסעיר גופיה דכ״נ דכתיג גיה והאניה חשבה‬
‫להשכר‪ ,‬דהגוף הוא הספינה וכד ליח שכינחא סמיכח‬
‫לה רוח סערה מהפך לה וחכר להו עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר גס‬
‫הכא דאס ישראל אין עוסקץ ח״ו כחפלה וחחנוניס‬
‫להמשיך קדושה להנשמה גכח החפלה מ ״ ל אז רוח‬
‫סערה בא ומהפך להספינה וכאמור‪ :‬דאיהו ריאח‪.‬‬
‫היינו כי ה׳ כנפי ריאה הס סוד ה״ח של אמא עלאה‬
‫שמושכין רוח קר להקר על הגבורוח של הלב‪ ,‬וכמ״ש‬
‫)בזהר פ׳ פנחס דף רכ״ד‪ ,‬ובמאורי אור‪ ,‬ערך ריאה(‬
‫שהלב היא סוד ח״ח ויש בו ה״ג וכד‪ ,‬ולולא כנפי ריאה‬
‫שכם ה״ח דאמא המושכץ רוח קר שהוא מצד הארת‬
‫מסדי אגא שכמוח ששם הנשמה‪ ,‬היה נשרף הגוף כדרך‬
‫מחלה הגאה לגוף מחמת חסרץ רוח הגא מן הריאה‬
‫עיי״ש‪ ,‬והכל הוא ע״י חפלח ישראל שמחקניס המלכוח‬
‫וממחקץ הגמרות שלה וכאמור‪ :‬מיד וח׳ הטיל רוח‬
‫גדולח וכר‪ .‬כי אח זה לטומח זה עשה אלקיס‪ ,‬וכשזה‬
‫נופל זה קם‪ ,‬ומצד שאינו עוסק גתיקץ סול הריאה‬
‫להקר חמימוח הגגורוח של הלג ע״י רוח הקר הגא‬
‫מן הריאה כנזכר‪ ,‬נחעורר כח הס״א ברוח סערה קליפה‬
‫קשה מהג׳ קליפוח הקשות‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בע׳׳ח פ״ג‬
‫משער ק״נ וגלק״ת פ׳ תרומה וגשאר דומזי(‪ :‬רוח ח׳‬
‫תניחהו בקדמיתא‪ .‬עיץ )זהר גראשית דף ט״ז ע״א(‬
‫גפנץ קליפת רוח סערה שראה יחזקאל מ ח חזק מפרק‬
‫ה מ ס לא גרוח הי‪ ,‬ששם הוי״ה לא שמא גההוא רומא‪,‬‬
‫ועיץ )באוה״א ובמק״מ שם( בביאור הדבמס‪ ,‬כי ה ד‬
‫קליפות אשר רוח סערה הוא אחת מהם שראה יחזקאל‪,‬‬
‫קוים הקלקול היו בקדושה‪ ,‬ולאחר הקלקול שנעשה‬
‫מהטוב רע נחהפמ לתנ ונעשה מבמי׳ רוח ה׳ שבקלושה‬
‫בחי׳ מ ח סערה שבקליפה עיי״ש‪ ,‬חה הוא מאוד‬
‫הדברים כאן כי קולם הקלקול שהשליט על הספינה‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין נלף נ׳׳ג ע׳׳א[‬ ‫הקוני‬ ‫רצה‬
‫ה א י רוח בכל אתר דאיהו‪ .‬שכינתא עלאה ותתאה תמן אשתכחו‪ .‬איהו ד ת ש י ב בכנפי ריאה‬
‫ועל לבא‪ .‬דתמן נר י״י‪ .‬דא נשמתא במוחא‪ .‬רוח בכנפי ריאה‪ .‬נפש בלבא‪.‬‬
‫ו ל ז מ נ י ן תלת בתלת מוחין‪ .‬ומחשבה רכיב עלייהו‪ .‬דאיהו אדם‪ .‬והכי תלת בלב‪ .‬נ״ר נישמה‬
‫ר״וח‪.‬‬
‫רוחא‬
‫כאד לחי דאי‬
‫שהם הג׳ ממרוח של ג״ע עליון וחחחון‪ ,‬ומוודא הג׳‬ ‫מחצכחה לאמא עלאה הוא ג״כ לרך נשר גשמים שהוא‬
‫הוא מלורא עלאה ולרגא עלאה קלישא לאקרי נשמה‪,‬‬ ‫החומס וכאמור• האי רוח בכל אתר דאיחו שכינתא‬
‫ובשבח קולש מחקשרים הב׳ מלורות גפש ורוח במלורא‬ ‫עלאה ותתאה תמן אשתכחו‪ .‬הוא כמפרש לכריו‬
‫הג׳ שהוא גשמה ומחקשר גפש ברוח ורוח בנשמה שבג״ע‬ ‫שחמר למפלה שהחפלה יוגה קלישא שהוא סול מלכות‬
‫כמליץ‪ ,‬וזה שאמר והיה מלי חלש בחלשו ומלי שבח‬ ‫שכיגחא חחאה עולה למעלה לגכי אמא מלאה ככח‬
‫בשבחו יבא כל בשר להשחחווח וגד עיי״ש‪ ,‬ולפי האמור‬ ‫אוח ד שהוא רוח לחוממא סול עמולא לאמצעיחא‬
‫למעלה למשק הנשמה הוא במוח כנ״ל מבואר לבשבח‬ ‫משוס להאי רוח שהוא סול עמולא דאמצעיחא ככל‬
‫ור״ח שעולים גס הנפש ורוח למקום הנשמה הנה שלשחן‬ ‫אחר לאיהו שטנחא עלאה וחחאה אשחכחו חמן‪ ,‬וכמ׳׳ש‬
‫משכגס אז במוח‪ ,‬ואמר הכא לגס במוח יש ג׳ מלרגוח‬ ‫)גזהר ריש פ׳ וארא ‪ cp‬ט׳ג פ״א( בסול במחו בה׳ עלי‬
‫חב״ל‪ ,‬וכשעולין נר״נ בשבח ור״ח ללרגא עלאה קלישא‪,‬‬ ‫פל הייגו גז״א‪ ,‬לחיוגחא לכלא ט ה לגגלא פליה כרכאן‬
‫אז נכללים שלשחן בג׳ מוחין חב״ל‪ ,‬וכמ׳׳ש רבינו )גע״ח‬ ‫מחרץ אמהן גוקגין גיגה ומלכוח פיי״ש )וגמק״מ(‬
‫פ״מ משער אנ״ך( שהג׳ מוחץ חב״ל הם כהן לוי ישראל‪.‬‬ ‫שם‪ :‬איהו ד דנשיב בכנפי ריאה ועל לבא והייני‬
‫ובהן משק נר״נ עיי״ש‪ :‬ומחשבה רכיב עליהו וכד‪.‬‬ ‫כמש״ל)לן> מ״פ פ״א( רוח בכגפי ריאה לגשיב פל לבח‬
‫לעיל לרש בסול נר ה׳ נשמח אלם בעמילח נר״נ במוח‬ ‫לאיהו גור לליק‪ ,‬ואס לאו הוא לליק כל גופא מיי׳׳ש‬
‫לב וריאה‪ ,‬ועחה לאחד שאמר שיש להם עול מקום‬ ‫ובביאורנו שם‪ ,‬ואמר הכא להמשך הלרוש לאס ישראל‬
‫ג ט ה יוחר בג׳ מוחין חב״ל‪ ,‬חוזר ללרוש שגס ע״ז מרמז‬ ‫משחללין בצלותין ובפוחין ופולחנין לנשרא‪ ,‬ממשיכין‬
‫הפסוק נר ה׳ נשמח אלם‪ ,‬והיינו פמ״ש )בזהר פ׳ גח‬ ‫בחי׳ הרוח דחומס שהוא סול אוח ד משיב בכנפי ריאה‬
‫לן> ס״ה ע״א( אר״ש ארימח ילי בללו לעילא וכד וכלין‬ ‫להקר ולהמתיק חוקן> החמימוח והריניס של מר רליק‬
‫לא נהירו למחשבה ללא אחילע וטי‪ ,‬עיי״ש )במק״מ(‬ ‫שגלג וכאמור‪ :‬דתמן נר ה׳ כלומר שהרוח לנשיב‬
‫שהאור רע׳ק נקרא מחשבה עלאה‪ ,‬והאור שממנו מאיר‬ ‫מכנפי ריאה להקר ממימוח הלג שהוא נור לליק‪ ,‬הוא‬
‫ע״ק שנקרא מחשבה עלאה אקרי א״ס שהוא סור א״ק‪,‬‬ ‫סול נ״ר ה׳ שהוא ח״ח היפוך גחי׳ נמר לליק וכאמור‬
‫כי א״ס בעצם הוא אור א״ק עיי״ש‪ ,‬ולזה לרש נ״ר‬ ‫דא נשמתא במוחא וכד‪ .‬פיץ )גזהר פ׳ משפמיס ‪cp‬‬
‫ה׳ נשמח אל״ם כי האור שמאיר בנר״נ ר״ח נ׳ד הוא‬ ‫צ״פ פ״ג( כסול נר ה׳ נשמת אלם‪ ,‬נ״ר ר״ת ״נשמה‬
‫ממה לרכיב עליהו מחשבה עלאה שהוא הול א״ק שהוא‬ ‫״רוח‪ ,‬נשמה מלמילא‪ ,‬רוח מלתחא‪ ,‬ומחחגרץ כחלא‬
‫שורש הג׳ מוחץ שבהם שוכנים הגר״ג‪ :‬וחכי ג׳ בלב‪.‬‬
‫וחיטרא לחמויהו אקרי נ״ר ה׳ וכד‪ ,‬ופיי״ש )גאוה״ח‬
‫ר״ל כי פמ״ש ללפעמיס שוכגיס שלשחן גר״ג במוח‪ ,‬כן‬
‫גלגרי מהרח״ו ז״ל( גגיאור הלכריס כי הנשמה הנמשך‬
‫הוא ג״כ לפעמים שכל כג׳ חלקי נר״נ שוכנים בלב‪,‬‬
‫מכינה אינה יטלה להאיר כ״א פ״י הרוח שהוא ז״א‪,‬‬
‫וכלאשכחן בעלמא לנפש ורוח שוכנים בחרי בחי לבא‪,‬‬
‫ע״כ אמר לגחיכורא לחמויהו שהוא נשמה ומח אקרי‬
‫כמ״ש רטנו )בע״ח פ״ה משער טנח״א( ונשמה שבמוח‬
‫מר ומאירה‪ ,‬אגל הנשמה כלא מ ח לא אקמ נ״ר ואינה‬
‫נחלבשה ג״כ בנפ‪ ,‬כמ״ש רטנו שם בפי״ב בשער פנימיוח‬
‫מאירה עיי״ש‪ ,‬ולזה אימ־ הכא להמשך הלמש שאמר‬
‫וחצוניוח( • נ״ד נ״שמח ר״וח‪ .‬ר״ל לגס משק שלשתן‬
‫למפלה כל נמ׳נ אחגליץ וט׳ כגין משמחא אתרא לילה‬
‫בלב כאמור מרומז בסול נר ה׳ נשמת אלם‪ ,‬והיינו פמ״ש‬
‫מוחא וכד‪ ,‬ואמר הכא גסיוס הלכריס ראם ישראל‬
‫)בזהר משפפים לן> צ״ט פ״ב( נשמה מלעילא ורוח‬
‫מוסקים גתפלה כטונה כראוי ומחקניס את הנמ׳נ‬
‫מלחתא ומחמברץ כחלא כנוונא למ״נ‪ ,‬וכל מחחברץ‬
‫והנשמה נכללח ג מ ח ורוח משמם‪ ,‬אז נשיג מ מ מכנפי‬
‫כמלא כלץ נהרץ במורא פלאה ומזבורא לתמויהו‬
‫אקרי נ״ר ה׳ נשמת אלם‪ ,‬מהו נ״ר נ״שמה ר״וח‪ ,‬ואמר‬ ‫מ א ה פל נפש שגלג להקר חמימות הלב שמא נור לליק‬
‫הכא שענץ זה עיקרו הוא בלג‪ ,‬וכמ״ש רביע )בע״ח‬ ‫סול גר חשוכא לגהינס כ מ ל ונפשם במקום הלב ג״ר‬
‫בשער פנימיות וחצוניות לדוש י״ג( כי הרוה עיקר גילוי‬ ‫ס׳ נשמת א מ ס ממור שס מ״ה‪ ,‬כמש״ל שהוא ז״א סול‬
‫הארתו הוא בלב‪ ,‬והנשמה ניקר הארתו הוא גמוח ומשם‬ ‫אות ר וכאמור‪ :‬ולזמנא ג׳ בג׳ מוחץ וכד‪ .‬עיין‬
‫)בזהר פ׳ אחרי לן> ע׳ ע״א( לג׳ לרגץ אינץ בנר״נ‪,‬‬
‫מתפשס‬
 ‫רצט‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חדיעשדין ניף נ׳* ע׳׳א[‬ ‫׳הקוני‬
‫דנשיב בהון‪ .‬נ״ר בתרי בתי לבא‪ .‬ואינון נפ״ש ורו״ח סימן נ״ר‪.‬‬ ‫רווןא‬
‫ו ה א י ף איהו ד‪1‬שיב בדרועין‪ .‬בשית פרקין דלהון‪ .‬ואיהו נשיב בתרין שוקין‪ .‬בשית פרקין‪.‬‬
‫דאתמר בהון שוקיו עמודי שש‪ .‬ועליה אתמר)ישעיה יא( ונחה עליו רוח י״י‪.‬‬
‫כ ד אבריז דגופא מתנהגין בהאי רוחא‪ .‬באורייתא קדישא ובפקודץ דאורייתא‪ .‬ספינה מתנהגת‬
‫לכל םטרא דבעי בר נש‪ .‬כד״א )יהזקאי ( אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו‪ .‬דספינה‬
‫א‬

‫איהי רישא‪ .‬ואיהי לבא‪ .‬ואיהי גופא‪.‬‬

‫ו א ם אברין דגופא‪ .‬דאיגון מארי דספינה‪ .‬דאינמ עמא קדישא‪ .‬לא מתנהגין באורייתא‪ .‬דאיהי‬
‫נשמתא‬

‫כאד לחי ראי‬

‫בקו אמצעי לבד אלא כי כמ כתפשטותו כוא ככל כג׳‬
‫קוץ שלו בדרועין ובירכין בכל הו׳ פרקין שלהם‪.‬‬
‫ועליה אתמר ונחר‪ .‬עליו רוח ח׳‪ .‬היינו כמ״ש )בזהר‬
‫פ׳ נשא דף ק״ל ע״ב(‪ ,‬ולהלן)תיקון ס״ט דף ק״ז ע״א(‬
‫דבהאי קרא מרומז כי הי״ס המחפשטים בבחי׳ רוח‪,‬‬
‫רוח ה׳ דא אויר קרמאה שהוא כחד דז׳׳א רוח חו״ב‬
‫עיי״ש‪ ,‬הנה מבואר שהחפשטוח בחי׳ רוח הוא בכל‬
‫הע״ס שהוא בג׳ קוים וכאמור‪ .‬כד אברין דגופא‪ .‬עחה‬
‫הוא חוזר להוסיף על דבריו שאמר למעלה אם ישראל‬
‫לא משחדלין בצלוחין וכד‪ ,‬מיד וה׳ הטיל רוח גדולה‬
‫וכו׳ ומרחיב הדבור בזה‪ .‬ובפקודין דאורייתא‪ .‬דהרוח‬
‫שהוא עמודא דאמצעיחא השורה בלב שהוא מרח יעקב‬
‫עמודא דאמצעיחא כנ״ל הוא רק ע״י אורייחא שהוא‬
‫ח״ח כדמפרש ואזיל‪ :‬ספינה מ ת ג ה ג ת וכד‪ .‬עי׳ נזהר‬
‫)פ׳ בשלח דף נ׳ ע״א( היחה כאניוח סוחר דספינה היא‬
‫כנוי צמלכוח עיי״ש ולז״א דאם ישראל קדושים אברים‬
‫דשכינחא מחנהגים בדרך החורה אז מנשב כח רוח‬
‫הוי״ה והספינה מתנהגת כרצון יראיו לכל צד לטובח‬
‫ישראל עם קרובו‪ :‬דםפינה איהי רישא ואיהי לבא‬
‫ואיהי גופא‪ .‬ע״ל )בהקדמה דף י״א ע״ב( דשכינחא‬
‫נקראת ראשיח שהיא ראש לנבראים עיי״ש ובביאורנו‬
‫שם‪ ,‬וע״ל )ריש תיקץ י״ז דף ל״א ע״א( עלה אחמר‬
‫ראשיח מעשר וגד ודא מלטת עיי״ש‪ ,‬וק נקראת המלטת‬
‫לבא‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בלק״ת פ׳ וירא( דשכינה הקדושה‬
‫נקראח לב עיי״ש וכ״כ )בפרע״ח פ״ג משגר ר״ח( דלב‬
‫הוא המלטת‪ ,‬וגם עגץ גוף הוא כנוי למלטת נוקבא‬
‫ח״א‪ ,‬וכמ״ש )בזהר פ׳ וישב דף קפ״א ע״‪ (3‬אשה דא‬
‫הוא גופא עיי״ש‪ ,‬וביאור הדבמס עיץ )בליקוטי הש״ס‬
‫כרכות דף ד ע״א( בסוד משמז״ל אשתו כגופו עיי״ש‪,‬‬
‫חה הוא המשך הדבמס כאן דלאמר שאמר דספינה הוא‬
‫כנוי למנטח מקור נשמתו של ישראל כי מה״מ נקראח‬
‫םמלטח שהיא ספינה ריפא מ ם לבא וגופא אשר שם‬
‫משק נפשות ורוחות ונשמתן של ישראל ואם עוסקין‬
‫גמורה ובמצות כראוי אז מתנהגת כספינה בנר״ג‬
‫שמשכנם‬
‫מחפשט למטה עד כלב ומחפשט תוך הרוח אשר שם‬
‫עיי״ש‪ ,‬ואמר שלזה מרמז נ״ר ה׳ נשמח אד״ס‪ ,‬והיינו‬
‫כמ״ש )בזהר פ׳ ויקרא דף ד׳ וה׳( דח״ח ומלכות שניהם‬
‫ביחד נקראו אד״ם עיי״ש‪ ,‬ולזה הוא הרמז נ״ר ה׳ היינו‬
‫שהבחינה שמחחברים הנשמה והרוח שהוא ענין הנ״ר‬
‫כנ״ל הוא נשמת אד״ם בכח הארח עמודא דאמצעיחא‬
‫דשלימוחיה הוא כשנקרא אד״ם דכליל דו״נ וכאמור‪.‬‬
‫רוחא ת ש י ב בהון נ״ר בב׳ בתי לבא‪ .‬הוא משלים‬
‫דבריו מ׳׳ש שענין הארח סוד הנ״ר שהוח ענץ נשמה‬
‫ורוח בא בכח אד״ם שהוא עמודא דאמצעיחא‪ ,‬ואמר כי‬
‫סוד עמודא דאמצעיחא הוא כענין רוחא משיב בנ׳׳ר‬
‫שידלק יפה‪ ,‬וכמש״ל דםוד רוח משיב בחוטם ובכנפי‬
‫ריאה הוא סוד אוח ו׳ שהיא עמודא דאמצעיחא‪ ,‬ועיץ‬
‫)בפרע״ח פי״ב משער כק״ש( דבמי׳ רוח שבכל ה׳ חלקי‬
‫נרנח״י בא לאדם מז״א הנקרא ח״ח עיי״ש‪ ,‬ומובן שכל‬
‫זה הוא בב׳ בחי לבא‪ ,‬כמ״ש )ברע״מ פ׳ פנחס דף רי״ח‬
‫ע״ב( דלבא הוא סוד יעקב עמודא דאמצעיחא עיי״ש‪,‬‬
‫ואמר הכא כי ע״כ שם בב׳ בתי לבא הוא משכן נשמה‬
‫ורוח שמאירים הנ״ר בהתיחדם וכאמור‪ :‬ואינון נפש‬
‫ו ת ה םי׳ נ״ר‪ .‬עיין )בע״ח דרוש א׳ משער מ״נ ומ״ד‬
‫כמהי״ק( שקודם חמא אדה״ר הי׳ ז״א בסוד נשמה‬
‫והמלכות בסוד מ ח ‪ ,‬אך אחר שחטא י מ ו כל העולמות‬
‫ממקום קדושחן וירדה המלכות להיות בסוד גפש והז״א‬
‫ירד להיות בסוד מ ח עיי״ש‪ ,‬ולזה דרש עד נ מ ה ב מ ד‬
‫מר של זו״נ בבחי׳ נשמ״ה מ ״ ח במדרגתם שהיו קודם‬
‫החטא כמו עליות העולמות בשבת דרוח משיב בהץ‬
‫הוא לימדם בט בתי לבא‪ ,‬והוסיף הכא בי גם התיחדם‬
‫כעת גימי החול גגחי׳ נפש ורוח הוא בט בחי לבא‬
‫להאיר סול הג״ר שגמדרגה הג׳ שהוא ג״כ מרומז ג מ ר‬
‫ר״ת נפ״ש מ ״ ח ‪ :‬והאי ר איהו ובר‪ .‬הוא מוזר מ ה‬
‫לרבמו שלמעלה שאמר בסוד אות ד שהוא בחא לרוח‬
‫החוטם י ט ה פרח נשרא לאי׳הו עמולא ראמצעיחא איהו‬
‫ד משיג מ ג פ י ריאה וט׳‪ ,‬ולזה ג א עתה להשלים לגריו‬
‫שלא נטפה כי כח הרוח לנשיב הוא רק גהתפשטותו‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף נ״ג פ״א[‬ ‫הקוני‬ ‫ש‬
‫נשמתא‪ .‬ובמצוה דאיהי נפשא‪ .‬פרח רוחא מבינייהו‪ .‬בההוא זמנא )ימי‪ >* .‬ד״י הטיל רוח‬
‫גדולה אל הים‪ .‬דאיהי רוח סערה‪ .‬דאיהי גזרת דעא קשיא‪ .‬דסערה גופיה דבר נש דאינון‬
‫ישראל‪ .‬וישראל אינון בסערה והאניה דאיהו גופא חשבה להשבר‪.‬‬

‫ב ה ה ו א זמנא <*ם( ויונה ירד אל ירכתי הספינה‪ .‬דא שכינתא תתאה‪ .‬דאתמר בה ‪0‬־ות ג( ותגל‬
‫מרגלותיו ותשכב‪ .‬שכיבת לעפרא‪ .‬ודא איהו)ייגה«> וישכב וירדם‪ .‬ואמאי נפלת‪ .‬בגין‬
‫דפרח מינה רוחא‪ .‬דאיהו עמודא דאמצעיתא‪ .‬דסמיך לה‪ .‬ואיהי נפלת‪ .‬ובההוא זמנא אתמר בה‬
‫)איכה ( איכה ישבה בדד‪ .‬ומאן גרים נחיתו דילה‪ .‬בגין דבטילי ישראל אורייתא ומצוה‪.‬‬ ‫א‬

‫זמנא דאיהי נחתת בין רגלין‪ .‬ישראל בנהא אינון מהודקין בין רגלין‪ .‬ואינון במרעין‬ ‫בההוא‬
‫במכתשין‪.‬‬

‫זמנא דגופא בבי מרעין דאינון ישראל‪ .‬ושכעתא עמהון דאיהי יונה‪ .‬מה כתיב ביה‬ ‫בההוא‬
‫)יינה י‪ 0‬ויקרב אליו רב קיח( החובל‪ .‬ההוא דתביל בשרא בבי מרעא‪.‬‬

‫ו ע ו ל מאן רב החובל‪ .‬ההוא דאתמר ב י ה ! > אם חבול תחבול שלמת רעך‪ .‬חבול בבית‬
‫‪M‬‬ ‫‪m‬‬

‫ראשון‪ ,‬תחבול בבית שני‪ .‬ואיהו רב דכל מנהיגי ספינה‪ .‬ומה אמר ליה)יילד‪ ,‬א( קום קרא אל‬
‫אלקיך‪ .‬דהא דינין קא אתיין עלך ועל בניך‪ .‬הא מארי דחובין מתכנשין‪ .‬דאינון םחרין לספינה‬
‫דילך‪ .‬דאעון רוחץ בישין‪ .‬אסתכל בזכוון דילר באלין אברים דמשתדלין באורייתא ובפקודץ‬
‫טבין‬
‫באר לחי ראי‬
‫הקצוות של זו״נ שהיא במקום הרגלים‪ ,‬אז ה ס מחגגריס‬
‫על ישראל קלושים בעוה״ר במקום הרגלים והס מהודקץ‬
‫חחחיהן בגלוח ארוס וישמעאל אשר שם במקום הרגלים‪:‬‬
‫ושכינתא עמהץ כי נצורך ישראל השכינחא ירדה‬
‫עמנו נמסה במקום הרגלים‪ ,‬וכמ״ש בש״ס )מגילה דף‬
‫כ״ע פ׳׳א( ]בכל מקום שגלי שכינה עמהס וט׳[ והשיב‬
‫לא נאמר אלא ושב‪ ,‬הכחיב הקג׳׳ה גאולה לעצמו עיי״ש •‬
‫חחוא דחביל‪ .‬סמא׳׳ל ראש הסטנים בבי מרעא‪ .‬היינו‬
‫כמשחז״ל )במדרש מובא בדן ידין מאמר י״ג אוח כ״א(‬
‫בסוד ויבא עמלק וגף מה הזבוב הזה במקום שלם אינו‬
‫עוקן כ״א במקום וכר‪ ,‬כך עמלק חנו ישראל גרפידיס‬
‫ברפיון ידים ‪ p‬החורה מיד ויבא עמלק עיי״ש סודו‪,‬‬
‫ח״ש ההיא דחביל בשרא בבי מרעא דיקא‪ ,‬כי במקום‬
‫שלם איני עוקן‪ ,‬ואם ישראל עושין רש״מ ועוםקין בתורה‬
‫ומצוח וחפלה אינו יטל לנגוע בהם‪ :‬ועוד מאן רב‬
‫חחובל וכף עחה דרש רב החובל על היצ״ט שחושש‬
‫לכבוד הקב״ה‪ ,‬ומזהיר לישראל שלא יחטאו ויגרמו‬
‫שיחמשכן הב׳ בחי מקדשוח וכמ׳׳ש )טהר פ׳ ויקהל דף‬
‫קנ״ט ע״א( מאן רב החובל דא יצ״ע דאיהו מנהיג כלא‬
‫עיי״ש‪ .‬חחוא דאתטר ביח אם חבול תחבול וגר‪.‬‬
‫והיינו כמש״ל )בחיקונים הנוספים תיקון ה׳ דף קמ״ב‬
‫ע״‪ (5‬שפסוק זה נאמר על חובין דכ״נ דממשכנץ ב״ד‬
‫דלעילא פד דפרע כל חובין דעטד עיי״ש‪ :‬חבול בבית‬
‫ראשון תחבול בבית שני‪ .‬פמ״ש )במד״ר ר״פ פקודי(‬
‫משכן משכן‪ ,‬שנתמשכן ב״פ‪ ,‬זה שאנשי כנה״ג אומרים‬
‫חבול‬
‫שמשכנם גראש וגלב וגוף לשובח ישראל בשלימוח כנזכר‪.‬‬
‫פרח רוחא םביניחו‪ .‬היינו כמש״ל דרוח הוא ז״א‬
‫כפלה דמפרוניחא‪ ,‬ואס ישראל פוסקץ כחורה שהוא ז״א‬
‫כחי׳ רוח‪ ,‬אז סוד רוח ה׳ אשחכח חנק פס מפרוניחא‬
‫ומזדווג פמה כנ׳׳ל‪ ,‬אגל אס ח״ו אין פוסקץ כחורה אז‬
‫פרח גפלה שהוא בחי׳ רוח ממנה ואשחארח גלא גן זוגא‬
‫כפוכ״ר‪ :‬כה הוא זםנא ויונה ירד אל ירכתי הספינה‬
‫וכף כיינו כי יונה הוא כפי לנר״נ של ישראל כנ״ל‬
‫ובזמן שישראל מחרשלין גפטדח הש״י כראוי ח״ו אז‬
‫השכינה יורדח למפה בפוה״ר להיוח ׳גגחי׳ נקודה קטנה‬
‫וממילא שישראל דגרירין בחרה בנר״נ יורדין למטה פמה‬
‫פד ירכחי ההפינה בפוה׳׳ר‪ .‬ותגל מרגלותיו שגלחה‬
‫למטה במקום הרגלים דיליה ‪ :‬שכיבת לעפרא‪ .‬במקום‬
‫מדור הקליפוח שנקראים פפר וישכב וירדם היינו כמ׳׳ש‬
‫רטנו)בפרפ״ח פ״א משפר הפורים ובשאר מכתי( בסוד‬
‫אלקיהס ישן הוא‪ ,‬כי בזק החרדימה שהוא הסחלקוח‬
‫המוחץ אז הוא חוקף הדינים‪ .‬אתמר בה איכה ישבה‬
‫בדד מנש״ל )גהקדמה דף ג׳ פ״א( דבזק דשכינחא‬
‫אחחרכח מאחרהא גס הכניס אחחרכו מאחריהו אז‬
‫נאמר כשטנחא איכה ישגה גדר פיי״ש וגביאורנו שם‪:‬‬
‫ישראל בנהא אינון מחודקין כין תלין‪ .‬פיץ‬
‫)כפרפ״ח פ״ג משפר חג הסוכוח( דכסיוס קצווחיהן‬
‫של זו״נ שהוא מקום הרגלים שם יונקים קליפוח נמו‬
‫וישמפאל פיי׳׳ש‪ ,‬ולזה אמר הכא רכזק שאץ ישראל‬
‫זנושץ רש׳׳מ כשהקליפות הללו גוברים ויונקים בסיום‬
 ‫י‬
‫שא‬ ‫הזהר‬ ‫תקונאחדועשרץןדףנ׳׳גע׳׳אוע״ג[‬ ‫הקונ‬
‫טבץ‪ .‬ויחזירון שכינתא עלאה דאיהי תיובתא עלך‪ .‬ואיהי א ג ע ת עלך‪ .‬דעלה אתמר ) ‪ m‬לג>‬
‫כנשר יעיר קנו דא ירושלים‪ (»< .‬על גוזליו ירחף דאינון ישראל‪ (!»).‬יפרוש כנפיו עלייהו בשבתא‬
‫וביומין טבין‪ .‬ובגינה מברכין בהון‪ .‬נדף נ‪-‬ג עיש בא״י הפורס םכת שלום‪ .‬ובזמנא דפרישת גדפהא‬
‫על ישראל‪ .‬אתמר <יביי‪ 0‬לב( יקחהו ישאהו על אברתו‪ .‬כמה דאוקמוהו‪) .‬שמית מ‪ 0‬ואשא אתכם על‬
‫כנפי נשרים וגר‪ .‬ובג״ד קום קרא אל אלקיך‪ .‬דאיהי שכינתא עלאה‪ .‬דאיהי תיובתא דילך‪ .‬ותוב‬
‫בה למארך‪ .‬דאיהו קב״ה‪ .‬אסתכל דשפחה בישא שלטא עלן*‪ .‬דאיהי טפה סרוחה‪ .‬ועלה אתמר)איוב‬
‫( ויאמר י״י אל השטן מאין תבא‪ .‬דכל חובין אינון מאברין דטפח סרוחה‪ .‬דבגינה אתמר לגבי‬ ‫א‬

‫חייביא מאין באת מטפה סרוחה‪) .‬יומ «( דחתרו האנשים להשיב אל היבשה בתיובתא‪ .‬ולא יכולו‪.‬‬
‫כי הים דאיהו גזרת דינא‪ .‬הולך וסוער עליהם‪.‬‬
‫‪ TD11K‬זמנא <ש‪ 0‬ב(וימן י״י דג גדול לבלוע את יונה‪ .‬דא גלותא קדמאה‪ .‬דאתמר ביה )שם (‬
‫א‬

‫ויונה ירד אל ירכתי הספינה‪ .‬ודא הוא)ראשית «( אנכי ארד עמך מצרימה‪ .‬כמה‬
‫דאוקמוהו בכל אתר דגלו ישראל שכינתא עמהון‪.‬‬
‫ל ן ל ל ן ל ו ישראל עובדיהון‪ ,‬ביה זמנא אתמר בהון)שמות ( ויקם מלך חדש על מצרים‪ .‬ודא פרעה‪.‬‬
‫א‬

‫עליה אתמר וימן י״י דג גדול לבלוע את יונה‪ .‬דבעא לבטלא ישראל מעלמא‪ .‬הה״ד‬
‫)שם( כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו‪.‬‬
‫לקבליה‬
‫באר לחי ראי‬
‫מנול חבלנו לך ולא שמרנו אח המצוח וגו׳ מהו חבול חובין אינון מאברין דטפח םרוחח‪ .‬היינו נמ״ש‬
‫חבלנו לך‪ ,‬הוי שנחמשק ב״פ ואין חבול אלא משכון )בספרים לפחח חטאח רובן( שמהמפה ראשונה שאדם‬
‫מטיל בהאשה נעשה היצה״ר וע׳׳כ נקרא שפה סרוחה‪,‬‬ ‫עיי״ש‪ .‬דעלה אתמר כנשר יעיר קנו דא ירושלים‬
‫והדברים יחיחדו עם מ׳׳ש רבינו )בע״ח פ״ג משער‬ ‫חליא‬ ‫וגמש״ל )תיקון ד דף ט׳ב פ״ב( ליח מלחא דא‬
‫קאבי׳׳ע( דבארס יש גוף ונשמה‪ ,‬ה ט ף הוא היצה׳׳ר‬ ‫יפיר‬ ‫בנשר‬ ‫אלא בחיובחא‪ ,‬דפ״י החשובה שנינחא פלאה‬
‫ועליו נאמר לפחח חטאח ר י ק והנשמה הוא היצ״ט‬ ‫מפיו‬ ‫יפרוש‬ ‫קנו דאיהו ירושלים קן ו׳ פל גוזליו ירחף‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר שיעשה חשובה להגדיל נח היצ״ט‬ ‫יפרוש‬ ‫שם‪.‬‬ ‫יקמהו ישאםו פל אברחו פיי״ש ובביאורנו‬
‫כנפיו עליהו כשבתא ויו״ט‪ .‬גם זה מפרש לפיל שם שהוא הרמ׳׳ח אבמס משמה‪ ,‬ולבטל נח היצה״ר שהוא‬
‫בביאור הפסוק יפמש מפיו יקומו‪ ,‬דבזמנא דשטגחא הרמ״ח אברים של הגוף שבא מטפה ס מ ח ה שמהם‬
‫בגלותא לא מצאה היונה מנוח אלא גשבחוח ויו״מ‪ ,‬נעשים העבירוח‪ .‬לחשיב אל היבשה בתיובתא‪ .‬הנה‬
‫דבההוא זמנא אחיחדח פס בפלה גם בגלוחא פיי״ש להלן אמר שהים שטבע בו יונה‪ ,‬הוא בחי׳ מיס הזדונים‬
‫וגביאורנושם‪:‬הפורס ס כ ת שלום המשך הדברים פי׳ שהוא חוקף הדינים שהולך וסוער וידיעח ההפכים א׳‬
‫לעיל )שם( שדרש זה לפנק שבח ויו״ש שאמא פלאה ממילא דיבשה מרמז להמחקח הדינים ומקור החסדים‬
‫מסכגת בכנפיה פל מ ה א ‪ ,‬והבא דרש בהמשך הדברים שאס שנעשה ע״י החשובה שהיא בינה ששם נמחקים הדינים‬
‫ישראל פושק חשובה ממשיכין פי״ז להיות אמא פלאה בשורשם‪ ,‬ואמר דכשהמלכופ היא בשלימוח ולא ישלמו‬
‫מםככח במפיה פל גניה להגן פליהם ‪ p‬המזיקק שרוצים עליה הקליפוח סוד מים הזדונים היא במזי׳ יבשה‪:‬‬
‫לפנקס מהם פל עונוחיהס כנזכר‪ :‬דאיהי תיובתא דא גלותא קדםאח שהיה ביד פרעה החנין הגדול‪,‬‬
‫דילך היינו כי השם אלקיס הוא בפולס הכריאה‪ ,‬כמ״ש וכמ״ש )ביחזקאל כ״ט ג( פרעה מלך מצמס החנק‬
‫רבינו )בע״ח פ״ג משפר מוחין דקפנוח( ושם הוא הגדול וכדמפרש ואזיל ודא פרעה וכר ודא איהו דג‬
‫עולם החשובה‪ ,‬וכמ״ש )מהר פ׳ ויקרא דף ט״ו וש״ז גדול וכד‪ :‬ויונה ירד אל ירכתי הספינה‪ .‬פיק‬
‫ובשאר דוכתי(‪ ,‬ונזה אמר קום קרא אל אלקי״ך‪ ,‬לעשוח )במהרש״א במ״א ב״ב דף ע״ג( בהאי גלא דממבע‬
‫תשובה לעורר עולם הבריאה שהוא גבינה עולם מ ש ו ב ה ‪ :‬לספינחא‪ ,‬שהגלוח הוא כנוי לספינה המטורפח בים‬
‫דאיהו קב״ה‪ ,‬אסתכל וכד‪ .‬ט מחמת החטא אמא והגלים עובמם עליה עיי״ש‪ ,‬ולזה מפרש הכא ממינה‬
‫פלאה מסתלקת מפל בניה‪ ,‬ועי״ז יש כח להשפחה משא שנקראת יונה כנ״ל ירדה ממנו מליח ועמדה עמנו‬
‫לשלופ ח׳ץ‪ ,‬ע׳׳כ צריך לעשות תשובה ופ״י התשובה גירכחי הספינה בשפל המצב בגלוחא‪ ,‬שהוא ענק הספינה‬
‫מחרת שכינחא לשטן בתומנו והאס רובצת פל האפרוחים הממורפמ בים‪ :‬במה דאוקמוהו‪ .‬בש״ס )מגילם דף‬
‫וגד‪ ,‬וממילא נתבטל שליטת השפחה בישא מאתנו‪ :‬דכל ט ׳ ט פ״ב(‪ :‬קלקלו ישראל עובדיהון ובד‪ .‬ט ת ח ו‬
‫בהמשך‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף נ״ג פ״ג[‬ ‫הקוני‬ ‫שב‬
‫ל ק ב ל י ה קיס( דמן י״י דג גדול לבלוע את יונה לקטליה‪ .‬לבלוע יונה לא כתיב‪ ,‬אלא לבלוע‬
‫את יזנה‪ .‬את אתא ל ר מ ת רעיא מהימנא‪ .‬דעתיד לאתייהבא אורייתא על ידיה‪.‬‬
‫דאיהי מאל״ף ועד תי״ו‪ .‬כל אלין גלגולין על ידיה הוו‪ .‬ודא איהו דג & גדול‪ .‬דאתמר ביה‬
‫התנץ הגדול‪ .‬איהו דג מצרים ובת ווגיה דגה‪) .‬יינה ב( ויתפלל יונה אל י״י אלקיו ממעי הדגה‪.‬‬
‫מאן מעי הדגה אלין מצראי‪.‬‬
‫ו ע ו ד וימן י״י דג גדול‪ ,‬דא טחול לילית‪ .‬דאיהי ערב קכא( רב‪ .‬מההוא רב החובל‪) .‬גיא דא‬
‫םמא״ל‪ .‬דגה דא נח״ש לילי״ת בת זוגיה‪ .‬מההוא רב החובל‪ .‬טחול דאיהו ערב רב(‪.‬‬
‫דאתמר ביה )שפית יב> וגם ערב רב וגר‪ .‬וטחול איהו שחוק הכסיל‪ .‬עליה אתמר )קהלת ‪ 0‬כי כעס‬
‫בחיק כסילים ינוח‪ .‬לבלוע את יונה דא נפשא‪ .‬מםטרא דיליה ולא שמעו אל משה מקצר רוח‪.‬‬
‫ומעבודה קשה מםטרא דכבד‪ .‬דאתמר ביה <ש«ת ‪ 0‬כבד לב פרעה‪ .‬תכבד העבודה‪ .‬מםטרא דמרה‬
‫) » ‪ 0‬וימררו את חייהם‪.‬‬
‫גדול איהו ערב רב‪ .‬דאינון)נ״א דאיהו( רב החובל‪ .‬מאן חובל‪ ,‬אלא רב מכל מלאכי חבלה‪.‬‬ ‫דג‬
‫איהו חובל ואיהי חבלה‪.‬‬
‫ערב‬

‫כ א ד לחי ראי‬
‫רכ החוכל שמבואר לעיל שהוא סמא״ל‪ ,‬וכן הוא כפי‬
‫לכדג רג שהם חוקף כקציפוח דטחוצ ומרה ונגד‬
‫שנחגאר לעיל )דף מ״ע ע״א ודף נ״ג ע״א( שפומדיכ‬
‫לניגוד לישראל‪ ,‬ומהם נמשך חוקף הגלוח בעוה״ו‬
‫עליה אתםר כי כעם וגר וכמש״ל ככד כועס וקטיל‬
‫שהוא סמא״ל‪ ,‬ועחוצ שהיא לילי״ח נוקכיה שוחק עיי״ש‬
‫ובגיאורנו שם גאורך‪ .‬לכלוע א ת יונה דא נפשא פ״ל‬
‫)דף מ״פ פ״ב( דמרה מחול כבד אינק גלוחא לנשמחא‬
‫ורוחא ונפשא‪ ,‬ואמר שם למעלה דבמחול גוץ אונס‬
‫מחצבשח חמן נפשא בחובין ועיי״ש בביאורנו כי הנפש‬
‫היא בחיי מלכוח דקדושה‪ ,‬ואס מחרשליס בעבודח‬
‫השי״ח מחגבר כח כמחול מלכוח דקליפה‪ ,‬ולזה אמר‬
‫הכא דהרב החובצ שהוא סמא״ל אשר כל הקליפוח הס‬
‫גרשוחו רצה להחגבר בכח קליפח לילי״ח שהוא מספרא‬
‫דפחול לכלופ אח יונה שהוא נפש מנכוח דקדושה‬
‫םםטרא דיליה ר״ל מספרא דמחול וכמש״ל )שם(‬
‫שכינחא כד גלח בטחול אחמר בכ ולא שמפו אל משה‬
‫מקוצר רוח ופיי״ש בביאורנו כי סוד רוח פנק החעוררמז‬
‫לפבוד אח הש״י מצד המלטת בסוד ורוח נכק חדש‬
‫בקרבי בכח המלכוח‪ ,‬וכאשר גלח נפשם שהוא כח מלכוח‬
‫דקדושה ניטל מהם כח הרוח שהוא פנק החעוררוח‬
‫לעטד אח הש״י מצד המלטח מאיד ורוח נכק חיש‬
‫ומעבודה קשה מספרא דבכד וכד‪ .‬גם זה מבואר‬
‫לפיל)שם( שכינחא כד גלח בכבד אחמר גאגרק דאינין‬
‫עמא קדישא מילהא דילה תכבד העבודה על האנשים‪,‬‬
‫כד גלת במרה אתמר בה וימררו את חייהם עיי״ש‪ :‬ע״ר‬
‫דאיהו ר ב החובל‪ .‬כמש״ל )דף נ״ב ע״א( וערב רב‬
‫אחמר מ ק הי׳ צריה לראש‪ ,‬ועלייהו אחמר שריך‬
‫סוררים‬
‫גהמשך הדגרים אלו כי פנין הפלח יוגה ליס הוא כמו‬
‫פנין ירידח ישראל למצרים שהוא ים שגו החנין הגדול‬
‫שהוא פרעה ועדיין לא גלע אוחס הדג החנק הגדול עד‬
‫שקלקלו מעשיהם אז החחינ לבלוע אוחם ויקס מלך חדש‬
‫וגר‪ .‬כל אלין גלגולין ופד‪ .‬כמ״ש הכה נחחכמה לו‬
‫ופירש״י למושיפן של ישראל וכף דטונחס גחוקף סגלוח‬
‫והגזירוח היה לבטל כחו של משה שפחיד ליחן החורה‬
‫לישראל‪ :‬איהו דג ומצדיס כ ת זוגיה דגה כן גירסח‬
‫)הגר״א(‪ ,‬וכצ״ל ור״צ דפרעה עצמו הוא סוד דכר‬
‫דקליפה פ״כ נקרא דג לשץ זכר‪ ,‬והמצרים הס סוד‬
‫נוקבא דקליפה בח זוגיה דפרפה שהיו משפבדיס בהם‬
‫נקראים דגה לשון נקבה מאן מעי הדגה אלין מצראי‬
‫היינו כמ״ש )רבינו בלק״ח יהושע בסוד ב׳ אנשים‬
‫מרגלים( כי הדינים דקלי׳ דדכורא אינם קשים כ״כ כמו‬
‫הדינים דקלי׳ דנוקבא פיק שם‪ ,‬ופיין בכיוצא גזה‬
‫)גאור החיים פ׳ ויחי( שהקליפה של הדכר דקליהה אינו‬
‫קשה כ״כ כמו הנוקבא דקליפה וכי שם שגא פובדא לידו‬
‫ו כ ט הדטרא חיבף ולא הנקבא פיי״ש ולז״א הפא‬
‫דמתחלה כאשר היו ישראל במצרים תחח יד פרפה שהוא‬
‫הד״ג הגדול שהוא דכר דקליפה לא צעקו כ״כ רק אח״כ‬
‫כאשר נ ח מ ו חוקף הדינים קשים שבאו חחח יד המצרים‬
‫שהיו משעבדים בהם שהיא בחי׳ דגי׳ה נוקבא דקליפה‬
‫אז נאמר ויתפלל יונה לה׳ ממעי הדג״ה מתוקף הגלות‬
‫ודינים הקשים של הנוקבא דקליפה ותעקו ותעל שופחם‬
‫אל אלקים וגד מצעק אל הי וגד‪ :‬ועוד וימן ה׳ דג‬
‫נ ת ל ד א סמא״ל‪ ,‬דגח דא לילית נחש כ ת זוגיה‬
‫מ ה ה ו א רב ההובל‪ ,‬האיהו ע״ר דאתטר ביה ת ם ונד‪.‬‬
‫‪ p‬גירסח )הגר״א( וכצי׳ל ור״ל ט ז ג גדול הוא לשק‬
‫שג‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ]דף מג פ״כ[‬
‫י‬
‫ה?‪1‬נ‬
‫ע ר ב רב‪ ,‬בגץ דלילית חייבא‪ ,‬דבהון חאבו ישראל‪ .‬ו ח מ ל ו ית בשרייהו באת ברית‪ .‬אינון רב‬
‫עלייהו בגלותא‪ .‬ואיגון דגה לישראל ובג״ד אמרו)»בי *> זכרנו את הדגה וגו׳‪.‬‬

‫ו ב ז מ נ א דנפקו ישראל ממצרים קטיל מינייהו םגיאין‪ .‬ובגלווזאבתראה עתיד הקדוש ברוך‬
‫לקטלא לון‪ .‬ודא איהו)שמית ‪ 0‬והדגה אשר ביאור מתה‪ .‬מבאש היאור דא אורייתא‪.‬‬
‫דאתמר בה )משלי ו( ותורה אור‪ .‬םרתת לגמיהו‪ .‬ואתמר בישראל )שמות א( כ ל הבן הילוד היאודה‬
‫תשליכוהו‪ .‬אוד איהו קמ‪ 0‬ר״ז‪ .‬היאורה‪ .‬בת זוגיה דההוא אור‪ .‬דאתמר בה ‪ c m‬ולכל בני ישראל‬
‫היה קכג( אור במושמתם‪.‬‬
‫כ ג ו ו נ א דא בגלותא בתראה )היאורה(‪ .‬הזוהר ביה הוה ר״ז‪ .‬דאיהו אור דפורקנא ‪ cop‬בתרייתא‪.‬‬
‫לקיים )מיט־‪ a .‬כימי צאתד מארץ מצרים אראנו נפלאות‪ .‬ודא איהו כל ‪ « o p‬הבן הילוד‬
‫היאורה תשליכוהו וכל הבת תתיון‪ .‬אלץ דמשתדלין באורייתא דבעל פה‪.‬‬
‫דבר‬
‫כאד לחי ראי‬
‫סוררים וגו׳ פיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא שפנץ דג גדול והיינו משוס שנחבררו ברורים רבים מקליפה נוגה ופלי‬
‫שחמק ליונה שהיא כנס״י מרומז לראשי אוה״פ ושרים בקדושה‪ ,‬והרשפיס מפ״ר ששורשס הוא מהסיגים נשארו‬
‫הגדולים שאנו חחחיהס בגלוח שהם בחי׳ ע״ר‪ ,‬הכנ הס פגרים מפיס‪ :‬ובגלותא בתראח עתיד הקב״ח לקםלא‬
‫חחח יד השר דקליפה סמא״ל שהוא נקרא רב החובל לון‪ .‬וכמ״ש ) מ ה ר בראשיח שם פ״ב( דגזמן הגאולה‬
‫מהוא רב וראש לכצ הממונים ושרים החובלים ומצערים מיד דייחי אור דאיהו קפ״ה‪ ,‬ימחץ מן פלמא ויחאבדון‪,‬‬
‫את ישראל בגצוח‪ :‬רב מכל מלאכי הבלה‪ .‬עיץ )בי״ר ופיי״ש עוד להלן )דף כ״ח פ׳׳ב( בההוא זמנא יחפברץ‬
‫פ׳ אחרי( שחשב שם י״ב כתות של מחבלים ומקערגיס ערג רב מן עלמא‪ ,‬דאתפבר פרוה מן הארץ דאלץ דגרמו‬
‫על י״ב שבמי ישורק‪ ,‬וכן יש עוד י״ב כתוח אחרים גלוחא עיי״ש‪ .‬ודא איהו והדגה אשר ביאור מתה‪.‬‬
‫ממונים על ז׳ ימי השבוע וחשב שמוחם וכלס הם ברשוח דרש יאו״ר מצשץ אודיה שיאיר לעת״ל וכמש״ל‬
‫סמא״ל וחחת ידו עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר דלק נקרא ר״ב )מהזהר( דלעח״ל מיד דייחי אדיר יחמחון מעלמא‬
‫החוג״ל שהוא ד׳ב ושר על כל המלאכים המחבלי״ס וייבדק וכאמור‪ .‬סרהת לגביהו‪ .‬היינו כמ״ש בש״ם‬
‫הנזכרים‪ .‬איחו חובל ואיחי חבלה‪ .‬היינו דו״נ )סוף סופה( געקבוח משיחא חכמח סופרים חסרח‪,‬‬
‫דקליפה• בגין דלילית חייבא‪ .‬וכמש״ל )דף נ״ב ע״א( ולזה אמר סרחת לגביהו‪ ,‬היינו לגבי הפ״ר המואסים‬
‫ובגלותא שמתא קיימא ליה דאיהי לילי״ת אמא דע״ר בחורה וסודוחיה ואתמר בישראל וכוי‪ .‬כלומר משא״כ‬
‫ואיהו שחוק הכסיל עיי״ש‪ :‬דבחון חאבו ישראל‪ .‬ר״ל על בישראל קלושים חהיה החורה חביבה‪ ,‬וכל ה ק הילוד‬
‫יריק שהם המרמים לישראל לכל חטאתם שעליהם נאמר היאור״ה תשליכוהו להמשיך לו א ד ד חורה‪ :‬אור איהו‬
‫קשים גמס לישראל והם השאור שבעיסה וחטא העגל ר״ז‪ .‬דיל שאין החורה מאירה לישראל‪ ,‬אלא אם לומדים‬
‫וכן העריות כמ״ש והאספסוף וגד זכרנו אח הדגה גס סודוחיה פיקד האו״ר הגנח בסתרי חורה וחץ‬
‫ואמר בש״ס )יומא דף ע״ה ע״א( שהוא עריוח שהיה דאורייתא‪ ,‬פ״כ או״ר גימ׳ ד ׳ ז ‪ .‬היאדרה ב ת זוגיה‬
‫ע״י מ מ ר וכמו פפירש״י שם‪ :‬אינון רב עלייחו דההוא אור‪ .‬ע״ל )דף נ״ח ע״א( דשכיגתא תתאה‬
‫בגלותא‪ .‬וכמ״ש )נזהר בראשיח דף כ״ה ע״א( ואלין אתקריאח קבלה‪ ,‬ח״א נקרא בעל קבלה עיי״ש‪ ,‬ונודע‬
‫דאשתאמ מגהק בגלותא רביעאה אינק משין בקיומא מדברי רבינו)בריש ס׳ שפר היחודיס פ״א דף א׳ פ״ב(‬
‫םגי ואמון קיימין על ישראל עיי״ש‪ :‬והכילו יתבשרייהו ח ״ א נקרא או״ר פיי״ש‪ ,‬ולזה דרש כל הבן הילוד‬
‫וכד‪ .‬וכמ״ש ו מ ר קודש יעברו מעליך‪ ,‬וד׳ל שלכך נקרא היאוד׳ה חשליכוהו‪ ,‬לחקן המלטח שנקראח אור״ה‪,‬‬
‫חובל משום דחבילו וכד‪ :‬ואינץ דגה לישראל‪ .‬ור״ל פ״י לימוד הקבגה בח זוגיה ח ״ א שנקרא אמר‪ :‬חיח‬
‫שהקליפות הללו בלעו אותם כענץ כדגה שבלעה אח אוד בםושבותם‪ .‬הי״ה אדיר‪ ,‬הוא אותיות היאור״ה‪,‬‬
‫ימה‪ ,‬והם הקליפות של עריות שנכשלו ישראל על ידם היינו שזה היה הכח שמאלו ממצרים פל שפסקו בחכמת‬
‫וכאמיר ויש גורסץ אימן דאגה לישראל מהם מצירים הקבלה שעי״ז תקנו מדח המלטת‪ :‬הזוהר כיח חו״ת‬
‫לישראל ועושק דאגות לישראל פמש״ל‪ :‬ובזמנא דנפקו ר״ז‪ .‬ר״נ כי הזוה״ר הוא אותיות הו״ה ר״ז‪ ,‬גינל׳ או״ר‪,‬‬
‫ישראל ממצרים קטיל מניהו םגיאץ‪ .‬וכמ״ש )בממד והיינו שישופח ישראל שנגאלו ממצרים‪ ,‬היה ע״י לימוד‬
‫פ׳ גא וגפירש״י שם בפסוק מ ה י מושך אפלה ג׳ ימים( ההורה שזה מרומז בחיבת הזוה׳ד ה מ ה אמר המאיר‬
‫שמתו אז כמה רשעים שמור שלא רצו לצאת עיי׳׳ש‪ ,‬להם במצרים‪ ,‬שהוא לימור המורה של חכמת הקבלה‬
‫שהיא‬
 ‫‪,‬‬
‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף ג״ג פ״ב ו מ ד ע׳׳א[‬ ‫הקוני‬ ‫לש‬
‫ד ב ר אחר)יינה ה וימן י״י דג גדול לבלוע את יונה‪ .‬דא עניותא‪ .‬דאיהו עצב‪ .‬ונוקבא דיליה‬
‫דכורא דג‪ .‬נוקבא דגה‪ .‬דא הוא ‪ m‬ויתפלל יוגה אל י״י אלקיו ממעי הדגה‪.‬‬ ‫עצבון‪.‬‬
‫מכפגא דעניותא דמטי למעוי דישראל‪ .‬בההוא זמנא ‪ m‬ויאמר י״י לדג ?מ( ויקא את יונה וגר‪.‬‬
‫בדוחקא דדאגה דלהמ דדואגין מן עניותא‪ .‬מדוחקא יפקון מן גלותא‪,‬הה״ד <ש»*ל ב ע ( ואת עם‬
‫עני תושיע‪ .‬דא נבואה דיונה דנתגבא דיפקון ישראל מן גלותא בדאגה )ס״א בדוחקא( דעניותא‪.‬‬

‫יפקון‪ .‬נח• ‪-‬ד‪ 1*<,‬בגין דצדיק ח״י עלמין איהו קבוז> עני‪ .‬דאתקשר בימינא דאיהו‬ ‫נ‬ ‫יבימינא‬
‫פסח‪ .‬בגוונא דישראל דאתמר בהון < י ^ ל » ‪ 0‬ואת ערום ועריה‪ .‬והאי יוגה איהי יונה‬
‫דתיבת נח‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ד ב ר אחר ‪ my‬ב( ויאמר ה לדג ויקא את יונה קכט> אל היבשה‪ .‬קם סבא מבתר טולא‪ ,‬פתח‬
‫ואמר‪) .‬במדבר יא( והמן כזרע גד הוא‪ .‬מאי כזרע גד‪ .‬אלא ג״ד איהו ימינא ושמאלא‬
‫ל> ג״מול ד״לים‪ .‬כזרע גד דא יונה‪ .‬י׳ ודאי‪ .‬טפה חוורתא‪ .‬דביה אשתלים גד ואתעביד גיד‪.‬‬ ‫ק‬

‫ועל‬

‫כאד לחי ראי‬

‫מחורה ומצות והקב״ה גאצם ופסח על הפחח אע״פ‬
‫שלא היה נהם זנוח מספרא דחסד‪ ,‬וכמ״ש )בזהר‬
‫פ׳ ויקרא דף י״ד פ״א( פיי״ש‪ ,‬כן יהיה גם לפחיד‪,‬‬
‫שהקב״ה יגאלנו מספרא דחסד אפפ״י שנא יהיה בידינו‬
‫זכוח‪ .‬בגין דצדיק וכו׳ דאתקשר ביםיגא דאיהו‬
‫פסח‪ .‬ופמש״ל )תיקון כ״ג דף ס״ז פ״ב( דלפת״ל‬
‫אחקייס קרא פולס חסד יבנה וכו׳‪ ,‬דאחקשר שמפי‬
‫דא צדק וכד והוק בחסד כסא וביה חקוס‪ ,‬ו ח א‬
‫דמלה ובחסד פולס רחמסיך‪ ,‬וכל ספירן מתקשרק‬
‫גימינא וכד‪ ,‬בההוא זמנא חסד ה׳ מלאה האת וגד‪,‬‬
‫ומליה אחמר שכבי פד הבוקר‪ ,‬ודא איהו גוקר דאגרהס‬
‫דכחיכ וישכם א מ ה ס גבוקר‪ ,‬וישכס לפורקנא‪ ,‬וביה‬
‫הגוקר אור דאחמר כיה וחורה אור‪ ,‬והאי איהו אור‬
‫דאחמר ביה ולכל מ ״ י היה אור‪ ,‬והאי איהו פסח דרופא‬
‫ימינא‪ ,‬וכיה פתידין להגאל פיי״ש‪ :‬ד א ת מ ר בחון ואת‬
‫ערום ועריה‪ .‬כלומר כמו גמצריס שםיו פניים ויצאו‬
‫גימינא פ״י דוחק הפניוח כמ״ש ואח פרום ופריה‬
‫ואגמור פליך ו ט ׳ ‪ :‬והאי יוגה איהי יונה ד ת י ב ת נח‪.‬‬
‫שהוא ג״כ גגחי׳ דוחקא דפניוחא שכקשה היונה שיהיה‬
‫מזונוחי ממרין כזיח ומסומן בידך ולא ביד בשר ודס‪,‬‬
‫ק עתה בגלות בפוה״ר יש הרבה עניים ואביונים‬
‫שמזונוחס מסורק גיר מ ״ ד ומברגים ע״ז וגא אל‬
‫תצריכמ לידי מחנח גמל‪ ,‬וכן כל עוגדא דמגול ושליחות‬
‫היונה מתפרש הכל על מנין הגלות האחרון הזה והגאולה‬
‫העתידה‪ :‬אלא נ״ד איהו יפינא ושמאלא ג״םול‬
‫דילים‪ .‬עיין )בלק״ח פ׳ בהעלותך( בביאור הדברים‬
‫בזה‪ ,‬ח״ל והמן ם ר ע גד‪ ,‬ג״ל גימ׳ ז׳ יסוד שביעי וכד‪,‬‬
‫ויש גו חו״ג‪ ,‬והם ג״ל‪ ,‬ר״ת ג״ומל מלים וכד‪ ,‬והספה‬
‫י׳ נכנסת בג״ל ונפשית מ״ל גימ׳ מ מ ג אמרו צדיק כי‬
‫מ מ ג עכ״ל‪ :‬כזרע גד דא יונה וכד‪ .‬בביאור הימיים‬
‫עיין‬
‫שהוא ספר הזוה׳ד‪ ,‬וכמ״ש בכמה מקומוח בחיגורא‬
‫לא יפקון מן גלוחא בסוף יומיא כל הבן הילוד וכר‪.‬‬
‫עיין )גע״ח פ״ו משער מוחין לצלם( שיש באמא ג׳‬
‫בחי׳ זווג‪ ,‬א׳ גחי׳ חיצוני שהוא לחיוח העולמוח‪ ,‬והג׳‬
‫זווג פנימי לחח מוחין לזו״נ‪ ,‬ולזווג הא׳ אינו צריך שיעלו‬
‫זו״נ ^ ׳ ‪ p‬אגל לזווג הג׳ צריך שיעלו זו״נ מ״נ לאו״א‬
‫כדי שיזדווגו עיי״ש‪ ,‬ולזה דרש הכא כל הגן הילוד וט׳‬
‫היינו שהח״ח האמחייס שהם גחי׳ גנים )כן המחפש‬
‫מנזיא דאכוהו( שלומדים חכמח הקגלה שהוא פנימיות‬
‫החורה‪ ,‬הס מפלים מ״נ מזמנ לאו״א לעשוח מוחין לזו״נ‪,‬‬
‫בהם נאמר היאוד׳ה חשליכוהו‪ ,‬שמרומז גו פנק הזווג‬
‫של או״ר ויאוד׳ה שהוא הזווג הפנימי דזו״נ מ״ל‪ ,‬אגל‬
‫כל הגת תחיו״ן שאותן שנומדים בנגלות החורה שהוא‬
‫מכחי׳ חיצוניות התורה ואינם לומדים פנימיות התורה‬
‫כמל אינם גורמים בלימור לעלוח מ״נ לזווג הג׳ כמל‪,‬‬
‫ואו״א מזדווגים רק לכחי׳ חיות העולמוח וכאמור דא‬
‫עניותא‪ .‬כי גם דאג כאי הוא משורש דג‪ ,‬ממש‬
‫)גנחמיה י״ג ע״ז( מכיאים ראג‪ ,‬ודרש הכא שהוא מלשון‬
‫דאג״ה של מניות וחסרון ט ס שהוא קשה מכל היסוריס‬
‫דיל דאיהו עצב וכד‪ .‬ר״ל דסמא״ל ונוקכא מליה‬
‫נקראים פצב ופצמן‪ ,‬פ״ש שמביאים פצגק לפנייס‬
‫גפוה״ר‪ ,‬ח ה הסי׳ של סוף הגלות ופמחז״ל גש״ס‬
‫)סגהדרק דף צ״פ ע״ג( אק בן דוד בא פד שחבלה‬
‫פרוטה מן הכיס פיי״ש‪ :‬מאמר ה׳ לדג‪ .‬ר״ל גשגיל‬
‫הדג שהוא לשק דאג״ה מדוחקא דפניותא‪ :‬ויקא א ת‬
‫יונה‪ .‬היינו שיצא מן הגלות‪ :‬בדודוקא דעניותא‪ .‬ר״ל‬
‫לע״י הדוחקא לדאגות פניוחא וחסרון כיס ישלימו‬
‫סאחם ליגאל‪ :‬וביסינא יפקון‪ .‬ר״ל כי גם כזה יתקיים‬
‫לעח״ל כימי צאתךמאנמצ אראנו נפלאות‪ ,‬שחהיה הגאולה‬
‫מספרא דימינא‪ ,‬כמו שהיה בנאולח מצרים שהיו עמים‬
 ‫שה‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד יעשרין נדף נ״ל ע״א[‬ ‫הרווני‬
‫ועל דא האי זרעא דאיהי יו״ד‪ .‬דאיהי טפה קדישא‪ .‬אתמר )יונה ב( ויקא את יונה אל היבשה‬
‫‪,‬‬
‫דאיהי נוקבא‪ .‬וממה דהות יבשה ה ‪ .‬אתקריאת ארץ‪ .‬לאפקא זרעין ואיבין‪ .‬הה״ד )משית *(‬
‫ויקרא אלקים ליבשה ארץ‪ ,‬ולמקוה המים קרא ימים‪ .‬דא )ייםיי‪ (r ,‬מקוה ישראל מושיעו בעת‬
‫צרה‪.‬‬
‫מ ק ו ר א דנביעו מההוא זרע דאתמשך־ ממוחא עלאה‪ .‬והאי)נ״א וההיא( טפה איהי י׳ זעידא‪.‬‬
‫כד ‪1‬פקת ) א ( קל«( מן מוחא דאיהי חכמה‪ .‬כל ספירה נטלת חלקהא עד דאתפליגת‬
‫לט׳‬
‫כ א ד לחי ראי‬
‫צדיק שנ ז״א כיון שהוא מקבץ כל אורות השפע מכל‬ ‫עיץ )בלק״ת יונה( ח״ל דע כי יונה רמז לנשמה‪ ,‬ויונ״ה‬
‫הערץ כנובעין מבינה להשפיע להמלטה‪ ,‬ע״כ נקרא‬ ‫גימ׳ כ״ו מיה‪ ,‬שהוא הוד הטפה של הנשמה הנכנסת‬
‫מקוה ישראל דאיהו מקורא דכלא ואיהו נטיל כלא‬ ‫בז״א ויורדת דרך מוט השדרה עד שנכנסת ע ו ף שלו‬
‫עמ״ש ובמק״מ שם‪ ,‬ולזכ אמר הכא להמשך הדרוש בענץ‬ ‫שהוא הספינה‪ ,‬ומשם יורד לירכתי כספינכ לנו״כ ט‬
‫ויקרא אנקים ליבשה א י ן שמרמז לתיקון המלכות ע״י‬ ‫ירכין ומשם מזדמן דג גדונ הוא היסוד הבולע אותו‬
‫היסוד צדק שתהיה מ מ י ׳ א ס המגדנת צמתים‪ ,‬ומפרש‬ ‫עכ״ל‪ :‬ודאי מפה חוורתא דכיה אשתלים גד‬
‫דלהכי סיים הקרא ולמקוה כמים קרא ימים‪ ,‬שהמלטת‬ ‫ואתעכיד גיד‪ .‬מ״ל )דף מ״א מ״א( והמן כזרע גד‬
‫עיקר תיקון שלה כשנמשך אליה טפח מים ע״י היסוד‬ ‫בההוא י׳ אתעביד גיד‪ ,‬וביאור הדברים הוא כי יסוד‬
‫צדק שמא סוד המקוה ואז היא בשלימותה‪ ,‬ומקוה‬ ‫דדטרא הוא ג׳‪ ,‬ויסוד דנוקבא הוא סוד ד‪ ,‬ובשנמשך‬
‫ישראל היינו בחי׳ טפת הזרע ואור השפעה של רצץ‬ ‫הטפה שהוא אוח י׳ מיסוד דדטרא ליסוד דנוקבא‬
‫העליון הנמשך מישראל שהוא ז״א דרך היסוד שנקרא‬ ‫אחעביד גי״ד‪ ,‬וכמ״ש )בלק״ח פ׳ גהעלוחך(‪ :‬ויקא‬
‫מקוה להמלטח‪ ,‬שזה היא ישועחה געח צריה וכמ״ש‬ ‫את יונח אל היכשח‪ .‬כי היסוד גוחן הטפה שהיא‬
‫)בפע״ח בטונח בין כמצרים( מרכח רצ״כ‪ ,‬שהמלטח‬ ‫הנשמה שנקרא יונה ברחם הנוקבא שנקראח יבשה‪,‬‬
‫בזמן שאץ בעלה מזדווג עמה היח סוד אלקי״ם במילוי‬ ‫ונמ״ש )גלק״ת פ׳ ויצא( בדרוש ז׳ כוכבי לכח שהמלכות‬
‫ההי״ן בגימ׳ צר״ה‪ ,‬ופשמתקנים אותה נעשית בבחי׳‬ ‫נקראת יבשה עיי״ש‪ :‬וטמח דחות יכשח ח׳ אתקדיאת‬
‫רצ״ה ורצון עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא שכשנמשך אליה‬ ‫ארץ עיץ בדברי רבינו )בע״ח פ״א משער הירח( ט‬
‫הטפה חוורחא מרצץ העליון דרך מקוה ישראל שהוא‬ ‫המלטת בקטנותה נקראח ה׳ חתאה ומפלה אל השם‬
‫יסוד ח״א‪ ,‬הוא ישועתה בעת צרה ונעשה מצר״ה רצ״ה‬ ‫הוי׳ה‪ ,‬וכאשר נשלמח עמו פב״פ יש לה שם אחר גפני‬
‫וכאמור מקורא דנכיעו מחחוא זרע וכר‪ .‬הוא‬ ‫עצמה א ד ^ או אלקי״ם כפי הזמנים או כמציאוח ואינכ‬
‫פמפרש דבריו שאמר למעלה י׳ טפה חוורחא דביה‬ ‫טפלה אליו עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר ככא להמשך הדברים דמ״י‬
‫אחעגיד גיד‪ ,‬ומפרש הטעם שהטפה חוורחא נקראח י׳‪,‬‬ ‫הזווג ממה דהוח מלטח ממחלה ה׳ יבשה‪ ,‬היינו שלא‬
‫כי המקור דההוא זרע גוגע ממוח העליץ שהוא מוח‬ ‫היה לה עדיין שם בפני עצמה והיחה רק אוח ה׳ חחאה‬
‫אבא ומצטיירח באמא עלאה וממנה נמשך לז״א ומשם‬ ‫נטפלח להוי״ה‪ ,‬והיתה יבשה שלא היחה יטלה להוציא‬
‫דרך היסוד צםנוקבא בכל מקום שהוא יש עליה שם י׳‬ ‫פירוח‪ ,‬נעשיח ע״י הזומ בחיי אר׳ין שהוא אלקי״ס‬
‫שהוא מרמז למוח חכמה שמשם הוא מקור מחצבחה‪,‬‬ ‫במילוי אלפי״ן גיגר אר״ן‪ ,‬ופמ׳׳ש )במאורי אור‪ ,‬ערך‬
‫ועיין )בפמ״ח פי״ג משער הק״ש(‪ :‬וההוא מ פ ה איהו‬ ‫א ת ( ח״ל א ת נקרא המקגא כשיש לה זווג ומקבלות‬
‫י׳ זעירא וכר‪ .‬נמל )בהקדמה דף ח׳ ע״א( שהמלטח‬ ‫מכרצץ‪ ,‬ואר״ץ גימ׳ אלקי״ם במילוי אלפי׳ץ עכ״ל•‬
‫נקראת י׳ זעירא עיי״ש‪ ,‬ומפרש הכא הטעם להמשך‬ ‫לאפקא זדעין ואיכין וכד‪ .‬וכמש״ל)חקץ מ״ג דף פ״ב‬
‫הדמש דהגה אמר למעלה שהמלטח מקבלת ברחם שלה‬ ‫ע״א( מ ז מ ן שאץ בעלה מתימד עמה איהי יבשה בסוד‬
‫י׳ ספה חוזרמא‪ ,‬ואמרמ שהוא סוד הזרע הנמשך ממוח‬ ‫ונסר יחרב ויבש ולא תוכל להוציא דשא‪ ,‬וכאשר בעלה‬
‫המכמה שהוא * ת יי‪ ,‬ולזה אמר כי זה היו״ד שנמשך‬ ‫מזיווג עמה ממה דהוי קרא לה יבשה קרא לה מחה‬
‫ממוח מכמה דרך יסוד ח ״ א למלטת אינה בשלימוחה‬ ‫מקוה המים וימים‪ ,‬בכהוא זמנא אתקרי אלץ דכתיב‬
‫כמו שנעקרה ממקומה‪ ,‬כי כאשר באתה עד רמס‬ ‫בה ויאמר אלקיס מדשא ה א ת ‪ ,‬לאפקא זרעין ואבין‬
‫הנוקבא לא נשאר ממנה רק מלק עשימת‪ ,‬והיא רק י׳‬ ‫דאינץ נשמתץ ופר עיי״ש‪ :‬ד א מקוד‪ .‬ישראל מושיע‬
‫זעירא‪ ,‬וט׳ חלקים מכמה נשאר ס ״ א וכלמפרש ואזיל‪:‬‬ ‫כ ע ת צרח‪ .‬עיץ )בזםר בראשית לף ל״ג ע״א( בסול‬
‫כד נפקת מן מוחא‪ .‬בדפוס קונסטאנעינא וליוואמו‬ ‫מקיה ישראל הי‪ ,‬ר״מ אמר לא צדק לאיהו מקורא לכלא‬
‫הגי׳ כל נפקת א‪ ,‬אבל בלפוס מ ש ב ה ואמסטררס ל״ג‬ ‫ואיסו נעיל כלא‪ ,‬ועיי״ש )באור התמה( לר״ל ליםול‬
‫לאות‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין!לף נ״ל ע״א[‬ ‫הקוני*‬ ‫שו‬
‫לט׳ נקודין‪ .‬וכד נטיל כל חד חולקיה‪ .‬אשתארת עשורא מכולהו טפין דנטילת ההיא יבשה‪ .‬דאיהי‬
‫עשירית האיפה סלת‪ .‬ובגינה משערץ‪.‬‬
‫ו ה ה י א טפה בעמודא דאמצעיתא אתארכת ואתעבידת זרע‪ .‬ר‪ .‬דכליל שית סטוץ‪ .‬וכמה דכל‬
‫ספירין נטלין חולקיהון מההוא טפה‪ .‬הכי נטלין מזרע )נ״א מההוא זרע( דאיהו ר‪,‬‬
‫כד איהו זעיר אתעביד שית‪ .‬כד נטיל ביו״ד סליק לשתין‪ .‬שית זמנין עשר‪ .‬אבל כל םפירן כל‬
‫חד איהו תשע‪ .‬ומלכות קלב( בה אשתלים כל חד לעשר‪ .‬וכולא אתמשך לגביה דגיד דאיהו צדיק‪.‬‬
‫ומיניה לההוא יבשח‪.‬‬
‫ובההוא‬

‫כאד לחי דאי‬

‫נמלקה לט׳ מלקים פול ט׳ יולי׳ץ לע׳׳ס שלו‪ ,‬והמלטת‬
‫היא י׳ זעירא העשיריח‪ ,‬כן גם לאחר שנתארכה זו‬
‫הטפה בזווג החחחון ועברה לרך ו׳ק לז׳׳א נעשיח‬
‫כצורח אוח ף‪ ,‬יען כי נחלק לו״ק שלו • כד איהו ועיר‬
‫אתעכיד ש י ת עיין )במבוא שערים ש״ב ח״ב פ״א‬
‫וט( שכחב ח״א נקרא זעיר‪ ,‬להורות שבחחלה הוא‬
‫קטן מכלם ואין לו אלא ו״ק חג״ח נה״י על אח״נ‬
‫כשנחגלל משיג גס הג״ר לחב״ל פיי״ש‪ ,‬ועיין )בע״מ‬
‫פ״א משער המוחין( לעיקר ז״א הוא רק ו׳ק לבל‬
‫בבתי׳ כללות העולמוח‪ ,‬אמנם בבחי׳ פרטוח עצמו יש‬
‫לו עשר ספירוח ט מלבל היוח לו מחחלה ו״ק טמן‬
‫כגלגוח יש לו גס הג״ר חב״ל עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫כי ז״א קולס הגללוח כשהוא עול בבחי׳ זעיר געשה‬
‫מהזרע הנמשך אליו לכל אבריו צורת אוח ו׳‪ ,‬כי בבחי׳‬
‫טללוח העולמוח הכל אצלו בכחי׳ ויק וכאמור‪ :‬כד‬
‫נטיל ביו״ד סליק לס׳‪ .‬עי׳ בלברי רטנו )בפע״ח‬
‫פרק ד משער הזמירוח( בכוונח ב״ש לאוח ס׳ מרמז‬
‫ליסול ח״א הטלל לכל הו״ק וכ״א כלול מי׳ הרי ס׳‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הלרוש כיון שאי אפשר‬
‫לז״א להזלווג ולחח טפח הזרע לרך יסול צליק להנוקבא‬
‫על שיגדיל ויקבל גס המוחין‪ ,‬ופמ״ש רבינו )גפע״ח‬
‫פ״ל משער הק״ש ובשאר לוכחי(‪ ,‬ומובן ממילא שבשעה‬
‫שמשפיע טפח הזרע בחי׳ ר ק שיש בו בלרך כלל יש‬
‫ט גס בחי׳ פרטוח לע״ס כיון לאי אפשר לו להזלווג‬
‫ולהשפיע טפח הזרע לרך היפול שלו על שיהיה לו גם‬
‫הג׳ מוחין לג״ר‪ ,‬ממילא מובן לאז נעשה היסול שלו‬
‫בבחי׳ ס׳‪ ,‬כי הו״ק לכללות עולים בע״ס לפרטוח‬
‫ואתעביל שיחין וכאמור‪ :‬אכל בל ספי׳ כל ח ד איחו‬
‫ט׳ וכד משוס שאמר ש מ פ ה כשנמשך לז״א ט מ י‬
‫גדלותו נמלקה לי׳ וסליק לס׳‪ .‬הוא מפרש דלא תימא‬
‫ש״א טלל בפלמית מ״ס‪ ,‬לגאמת אין בעצמותו רק‬
‫מ״ס וכמ״ש רבינו )בע״ח פ״ו משפר פנת״א משער‬
‫פרצופי זו״נ רמש ג׳( ח״ל כבר מלע כי ז״א אין ט‬
‫רק ט״ם והמלטת מפלימתו לנמר ולא לי זה ח״א‬
‫בכללות אק ט רק ט״ם ומלטת משליטתו לפשר‪ ,‬אלא‬
‫שגס‬
‫לאות א׳‪ ,‬וכן )בתיקונים של הגר״א‪ ,‬וגס בס׳ שעת‬
‫רצון( לא גרסו לה‪ :‬כל ספי׳ נטלא חלקהא עד‬
‫דאתפליגת לט׳ נקודין‪ .‬פי׳ כי ז״א כאשר מקבל הטפה‬
‫שהיא מוח החכמה מאבא לרך מוח אמא‪ ,‬כל ספי׳‬
‫וספי׳ של השיעור קומה שלו נמלת חלק המגיע‪ ,‬ומחחלק‬
‫בין ט״ס ח״א ט׳ חלקים של הטפה‪ ,‬ולא נשאר למלכוח‬
‫נוקבא ליליה אלא חלק פשיריח שבה‪ ,‬ופיין )בע״ח‬
‫פ״א משפר מיפופ הירח( אשתארת עשורא טכלחו‬
‫מפין מ׳ל ולכך נקראח רק י׳ זפירא וכאמור• דאיחי‬
‫עשירית האפח םלת‪ .‬והיינו כמ״ש בזהר )פ׳ פנחס‬
‫לן> רמ״ל פ״א( ופשיריח האפה‪ ,‬לקבל כ״י לאיהי‬
‫פשיראה ללרגין פיי״ש • ובנינח מעשרין‪ .‬וכמש״ל )ריש‬
‫ח ק ק י״ז דף ל״א פ״א( ראשיח מפשר לגנך לא מלטח‬
‫לאיהו מעשר ואיהי פשיריח לי״ס ובגינה מפשרין פיי״ש‬
‫ובגיא ומט שם‪ ,‬ועי׳ בלברי רבינו )גמ״ח פ״ג משער‬
‫הכללים(• וחהוא טפח בעמודא דאמזנעיתא‬
‫אתארכת עי גלגרי רגינו )גע״ח סוף לרוש ה׳‬
‫משפר מ״נ ומ״ל( שכחג שהעפה מחחלה היא כצורח‬
‫י׳‪ ,‬וכשיורלת מן הת״ת אל היסול אז היא מחארכח‬
‫ונפשית כצורת ד ושמור כלל זה‪ ,‬ופיי״ש פול להלן )גלרוש‬
‫י״ל( שכתג גגיאור יותר שיש כ׳ זווגיס זווג פליון‬
‫חווג חחחון‪ ,‬זיווג הפליון הוא זווג נשיקין‪ ,‬והזווג חחתון‬
‫הוא הגופגי‪ ,‬ומהזווג הפליון הקולס לזווג החחחון גמשך‬
‫הפפה מהג״ר ממוח החכמה שהוא סול אוח י׳‪ ,‬ומזווג‬
‫החחחון נמשך השפה מהחפשפוח ה״ח שגו״ק שהוא‬
‫סוד אות ד פיי״ש‪ ,‬וזה הוא ביאור הדברים כאן שאמר‬
‫וההוא פפה מ׳ל אוחה המפה שגמשכה מחחלה מזווג‬
‫הפליון שהוא זווג נשיקין שנמשך ממוח חכמה סוד אות‬
‫י׳ שהיא כלולה מע״ס כ מ ל נחארכה אח״כ בזווג‬
‫החחתון‪ :‬ואתעכידת זרע ר דכליל ר םטרין‪.‬‬
‫כלומר שאותה מפת הזרפ שהיה מתחלה בזווג העליון‬
‫כצורח אות יי‪ ,‬נתארכה אח״כ גזווג החחתון ונפשית‬
‫כצורת אות ד משוס שנחפשטה ט ״ ק ח ״ א ונאמרו‪:‬‬
‫הכי נמלץ מההוא ודע דאיחו ד‪ .‬פי׳ שכשם‬
‫שהמפה שנמשכה ממוח חכמה מזווג פלאה בבחי׳ י׳‪,‬‬
‫שז‬ ‫הזהר‬ ‫נ״י ע״א[‬ ‫מ ש ר ץ ני!«‬ ‫תקינא חל‬ ‫תקוני‬
‫‪ >n m‬ותנח התיבה בחדש‬ ‫ו ב ה ה ו א זמגא דאריק בה כולא‪ .‬אתקריאת תיבת ‪ m‬ורזא דמלה‬
‫השביעי‪ .‬מה דהות וד יבשה‪ ,‬אתעבידת ה״א‪ .‬השביעי‪ .‬ודא איהו ותנח התיבה בחדש‬
‫השביעי‪ .‬ותנח ודאי בחדש השביעי‪ .‬ודא איהו גיד צדיק ח״י עלמין‪ .‬בגין דמיניה נפיק זרע‬
‫להאי יבשה‪.‬‬

‫ו כ ל מאן דאפיק האי זרע דאיהו נביעו מלעילא דלא קלג( בהאי יבשה‪ .‬גרים פרודא בההוא‬
‫גביעו‪ .‬כביכול כאלו אתפסק גביעו דשכינתא‪ .‬ויתרבה נביעו דםטרא קלה אחרא‪ .‬דאינון‬
‫מי טופנא‪ .‬הה״ד )שם ז( והמים גברו מאד מאד על הארץ‪.‬‬

‫זמנא דלית גביעו בההיא יבשה דהיא נדתהא[ קלי‪ 0‬כבדה‪ ,‬אתעבידת קלה לאסתלקא‬
‫מעל‬
‫באר לחי ראי‬
‫שהוא היסוד שנחמלאח על ידו בב׳ מוחין כנ״ל• ותנח‬
‫ודאי‪ .‬פי׳ מלח וחנח מורה שמדבר ביסוד שמקשר ח׳׳ת‬
‫עס מלכוח שעל ידו יש נייחא לסחיבה שהיא המלטח‬
‫שמחחברח עמו‪ .‬ודא איחו גי״ד וכד בגין דמניח‬
‫נפיק זרע לחאי יבשח‪ .‬היינו כמ״ש רביגו )בלק׳׳ח‬
‫פ׳ בהעלוחך שס( דחיבח גיד מורה על ענין זה‪ ,‬שהג׳‬
‫מרמז ליסוד צדיק שהוא גומל חסד‪ ,‬וד׳ היא המלכוח‬
‫שהיא דל״ה‪ ,‬והיו״ד בנחיים היא סוד טפח הזרע‬
‫שבעלה נוחן לה ע״י היסוד וגומל חסד עמה עיי״ש‪,‬‬
‫ואמר שזה סוד גי״ד‪ ,‬דמיניה היינו מאוח ג׳ נפיק‬
‫להאי יבשה שהיא אוח ד זרע שהיא אוח י׳‪ .‬ובל‬
‫מאן דאפיק וכד‪ .‬שמוציא ז״ל דאיגו ממשיך הזרע‬
‫דרך היסוד ברחם המלכוח דייקא‪ :‬דאינון מי טופנא‪.‬‬
‫עיין )בלק״ח פ׳ נח בפסוק מיץ אמה( שכחב ח״ל‬
‫בהיוח מון דור המבול היה חטא השחחח ז״ל וידוע‬
‫כי דבר זה גורס למעלה שיצאה הטפה מן הזכר ואין‬
‫הנוקבא מקגלחה אלא אוחזין בה םחצוניס‪ ,‬וז׳ס וירא‬
‫אלקיס אח האח והנה נשחחה האח שלמעלה‪ ,‬ומה‬
‫היה ההשחחה כי השחיח כל גשר דהיינו יסוד העליון‬
‫פ‬
‫הנקרא כ״ל את דרט ל כאח ולא גטקבא ו מ ה‬
‫נשחתה ו ט ׳ וע״כ הגיא עליהם את מי המכול וכו׳‬
‫עיי״ש‪ :‬כחהוא זמנא דלית נביעו כהזזוא יכשח‬
‫דתהא כבדח‪ .‬ק הוא הגי׳ כדפוס מנטובה ואמסטרדם‬
‫וכחיקונים של הגר״א וכצ״ל ור״ל כי גזמן שהנוקגא‬
‫מקבלת שפע האורוח של כל עוג מגעלה היא בגחי׳‬
‫כגדה שמורה על ענק הכגדח משא המוטח וממון‬
‫רב‪ ,‬וכמ״ש )גראשיס י״ג( ואגרם כגד במקנה ככסף‬
‫חהג‪ ,‬וכשאין מגיע לה שפע האורות מגעלכ אין לה‬
‫גמה להיות כבדה‪ :‬אתעבידת קלה לאסתלקא ובר‪.‬‬
‫עיין )בקכ״י ערך קלס( בסוד נשים דעתן קלה‪ ,‬כי‬
‫בזיק שכמלטת היא בשלימות יש לה ה״מ <ה״ג שהוא‬
‫במי׳ אור ישר ואור מחר‪ ,‬אגל כשאינה כשלימות אק‬
‫לה רק אור חוזר שהוא סוד ה״ג ואק לה ה״ח ואז‬
‫היא מ מ י ׳ קלה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר ה נ א להמשך הרמש‬
‫שזה‬
‫בההוא‬
‫שגס כל ספי׳ וספי׳ גפרעוח שגה אינה אלא געלח‬
‫ט״ס פרטיוח ומלטח פרטוח משלימחו לעשר‪ ,‬וכ״כ‬
‫עוד גע״ח )פ״א משער מיעוט הירח וגפ״א משער‬
‫הירח וגפ״ג משער חיקון הנוקבא( בסוד מ״ש דאיהו‬
‫שלימו דכל ספי׳ עיי״ש וכולא א ת מ ש ך לגבי דגיד‪.‬‬
‫ר״ל גק כזווג העליון דנשיקין הרוחני שהזרע הוא כסוד‬
‫י׳‪ ,‬וגק גזווג החחחון שהוא גסוד ו׳‪ ,‬וגין גהחכללוחם‬
‫דסלקא ר כי׳‪ ,‬הכל גמשך דרך היסוד צדיק דדכורא‬
‫שהוא סוד אוח ג׳ לרחם של הנוקגא שהיא סוד אות‬
‫ד שהוא יגשה ודל״ה עד שמקכלח הטפה שהוא י׳‬
‫כנ״ל‪ :‬אתקריאת תיבח נח‪ .‬עיק )גרע״מ פ׳ גהר‬
‫דף ק״ח ע״ג( וחגח החיגה דא שכיגחא חחאה עיי״ש‪,‬‬
‫והכא קרי לה חיגח נח‪ ,‬והיינו כי נח הוא יסוד‬
‫ח״א כמ״ש נח איש צדיק‪ ,‬והחיגה היא המקכא שלו‬
‫שהשפעחו מתקגן גחיגה‪ ,‬וכמ״ש )גזהר ר״פ נח דף‬
‫נ׳׳ט ע״ג( דנח אחקרי צדק יסוד דעלמא‪ ,‬ולדא‬
‫אצטריך למיעל לתיבה לאתמגרא ג ה ולקיימא גה זרעא‬
‫דטלא דכחיג לחיות זרע‪ ,‬מאן חיגה דא ארון הגריח‬
‫וכד עיי״ש‪ :‬ותנח התיבח בחדש הד‪ .‬ר״ל חדש‬
‫הז׳ מרמז ליסוד‪ ,‬כמ״ש )גלק״יז פ׳ בהעלוחך( גסוד‬
‫ו ה ק כזרע גד‪ ,‬ג״ד מסע• ז׳ שהיא יסוד ז׳ לגינה‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה דרש הכא דכחדש הז׳ שהוא יסוד צדק‬
‫ח״א נחה התיבה שהיא המלטת שק ענינו דיסוד‬
‫דעטד נייחא לטקנא וכנמר‪ :‬ט ה דהוית ה׳ יבשח‬
‫אתעכידת ה״א‪ .‬עיין )גע״ח פ״ד משער תיקון‬
‫הנוקבא( ; מ מ ל ט ת בקטנותה נקראת ה׳ חחאה‪ ,‬ולאחר‬
‫שמקבלת המוחק מבעלה נקראת ה״א שמרמז לב׳‬
‫מוחק של ט ששח אלקיס דההי״ן ודאלפי׳ץ עיי״ש‪,‬‬
‫ולזה אמר הכא דקודם שמזדווג עמה גמלה והוא‬
‫יבשה אק מ ג רק אות ה׳ תתאה לבד בלא מילוי א׳‬
‫דהיינו בלא מ ח ק ‪ ,‬ולאחר שנותן לה בעלה השפעה‬
‫נתמלאה ב ה ט ימתק דהסי״ן ודאלפי״ן ונעשה ה״א‬
‫מליאה וכאמור‪ :‬השביעי‪ .‬דרש ה׳‪ ,‬שביע״י‪ ,‬פי׳ מלכות‬
‫שהיתם מחמלה רק ה׳ פחאה יש לה טימא ע״י שביע״י‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונאחדועשרץנדףנ״דע׳^אוע״ב[‬ ‫הקוני‬ ‫שה‬
‫מעל ישראל‪ .‬ואתמר ביה ‪ («0‬ותרם מעל ה א ת • ולא נחתת עד ירחא שביעאה‪.‬‬
‫דאתמליאת מכוון דילה‪ .‬ואיהי כבדה )נחתה( הה״ד)שם > ותנה התיבה בהדש השביעי‪ .‬דאיהו‬
‫‪n‬‬

‫תשרי דרועא שמאלא‪ .‬דאי הוו נפקץ מ ה יפקון במיתה‪ .‬ולא ישתארון אלא חד מעיר ושנים‬
‫ממשפחה‪ .‬חד מעיר כגון נח‪ .‬וב׳ ממשפחה כגון שם ויפת‪ .‬ומאהרנין‪ ,‬שנים שנים‪ .‬שבעה שבעה‪.‬‬
‫מאינץ עמי הארץ דדמיין לבעירן ועופין וחיוון‪ .‬ואלץ אינון דאוקרץ ימים טובים וחגין‪ .‬דאינון‬
‫שנים שנים‪ .‬תרץ יומין‪ .‬חד דראש השנה‪ .‬וחד דשבועות‪ .‬תרץ יומין דפורים‪ .‬שבעה שבעה‪ .‬אלין‬
‫שבעה יומין דפסחא‪ .‬ושבעא יומין דסכות‪ .‬או דמתפללץ ח״י ברכאן דצלותא בכל יומא דסלקין‬
‫!יף נ‪-‬י ד ׳ לחושבן שנים שנים שבעה שבעה‪ .‬ח״י‪ ,‬או אלין דהוו נטרץ י׳‪ .‬דאיהו אות ברית מילה‪.‬‬ ‫מ‬

‫דאיהו לשמנה‪ .‬דכלא ח״י‪ .‬או אלין דמנחן תפלי בכל יומא‪ .‬דאינון אות י׳‪ .‬כד״א )שפית יה והיה‬
‫לאות וגד‪ .‬והוו קשרץ ליה בזד בתי דתפלי‪ .‬דאינון ד׳ בתי דתפלין דרישא‪ .‬וד׳ פרשיין דתפלין‬
‫דיד‪ .‬או אינון דנטרין אות י׳ שבת בתחומא דיליה‪ .‬דאיהו ח׳‪ .‬תרי אלפי אמין לכל סטרא‪ .‬וכלא ח״י‪.‬‬
‫לאלין איבון מקבלץ בתשובה‪ .‬דאיהו ת ב ת נה יום הכפורים‪ .‬אבל לאחרנץ לא יקבל לון‬
‫בתיובתא‪ .‬ואם יפקון ביומא דדינא‪ .‬אלץ דלא הוו נטרץ‪ .‬אתמר בהץ )ראשית ‪ 0‬רגוע כל בשר‬
‫הרמש על הארץ‪ .‬ואלין אתקריאו רשעים גמורים‪ .‬דנדונין לאלתר למיתה‪.‬‬

‫בשית יומץ הות שכינתא מתתרכא‪ .‬הה״ד )שם > ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה‪.‬‬
‫‪n‬‬ ‫דבהון‬
‫ואלין‬

‫באד לחי ראי‬

‫דמיסן עחילין ליגאל ולא בחשרי‪ ,‬לחשרי היא לרופא‬
‫שמאלא בה אחמר שחכא שמאל לוחה‪ ,‬ע ץ ללא‬
‫ייחי משיח ק אפרים אלא בניסן פחילץ להגאל לקיים‬
‫בהץ ובחסל עולם רחמתין וכד פיי״ש‪ .‬ולא ישתארון‬
‫וכד וכמ״ש )ירמי׳ ג׳( ולקחחי אחכם א׳ מפיר וב׳‬
‫ממשפחה‪ .‬בגון שם וימות‪ .‬אבל חס הא אררו אביו‬
‫פנל פבליס יהיה לאחיו• ואלין אינץ דאוקרון י״פ‬
‫וכד‪ .‬פי׳ למה שישארו א׳ מפיר וב׳ ממשפחה או שבעה‬
‫שבפה מאלץ פ״ה ללמיץ לבהמות וחיוח זה הוא אס‬
‫הס גשרים ומיקריס פכ״פ יו״ט להיינו אס הס פכ״פ‬
‫בפלי מצוח ינצלו יישארו לחיים‪ :‬חד דר״ח וכד‪ .‬הגר׳׳א‬
‫כתב שכ״ז מ״ס‪ ,‬וצ׳׳ל ב׳ יומין דר״ה ויוה״כ ב׳ יומין‬
‫לפצרח שבפה ופו׳‪ ,‬והיינו כי תרץ יומץ לר״ה ויוה״כ‬
‫שניהם הס פנץ אי‪ ,‬ו ק ב׳ יומץ לפצרח ר״ל שבועות‬
‫ושמ״ע לשניהם נקראים עצרח‪ :‬כד״א והיה לאות על‬
‫ידך‪ .‬היינו כמש״ל )בהקלמה לף נר פ״א( ח א והיה‬
‫לאוח פל ילך קשורא לתרוויהו לא יי‪ :‬דאיהו ת י ב ת‬
‫גה יוח״כ‪ .‬כמש״ל )לף נ״ח ע״ג( ויפחח נח אח‬
‫חלץ החיבה מרמז על ישראל לפחחין בתיובתא ולרש‬
‫תיב״ה לשון תיוגת״א ותשובה וע״ל )תיקון ד לף כ״ג‬
‫פ״א( ויפתח נח את חלץ התיבה לא יוה״כ‪ ,‬לתימן‬
‫נח היא אמא פלאה שהיא מקור התשובה פיי״ש‬
‫ובביאותו שם‪ :‬דבהון בר יוםץ ח ו ת שכיגתא‬
‫מתתרבא‪ .‬זה אץ לו המשך פ ס המרים שלמעלה‬
‫מענץ הגאולה‪ ,‬רק שמענץ לענץ באותו ענץ שמלבר‬
‫בענץ התיבה שבה מצאה היונה מנוח ‪ «pi‬תלה‪ ,‬וגס‬
‫ממין‬
‫שזה היה קלקול דור המבול שהחגבר רק הה״ג בלא‬
‫ה״ח ע״כ אחעבידח קצה‪ ,‬וכמ״ש רביגו )גלק״ח‬
‫שס(‪ ,‬ולזה אמר דמה״ט אסחלקא השכינה שהיא כתיבה‬
‫מעל האת‪ ,‬ואתמר בה וחרס מעל האח כענין בחי׳‬
‫אור חוזר וכאמור‪ :‬ע ד ירחא ד‪ .‬שמחמלאח שפע ע״י‬
‫היסוד שהוא ז׳ בנ״ל ממעשים טובים חכיוח שישראל‬
‫מסגלים בחדש זה שגרמו לה שבעלה ישפיע לה זמנו‬
‫דרך היסוד‪ ,‬ואז נעשיח כבדה בשפע אורוח כל טוב‬
‫של בעצה‪ ,‬ח״ש ותנח החיבה בחדש הז׳ שהוא חדש‬
‫חשרי שאז יש לה גס בחי׳ ה״ח שהוא אור ישר וכאמור‪:‬‬
‫דרועא שמאלא‪ .‬עי׳ בלק״ח )פ׳ גראשיח( בסוד‬
‫משחז״ל גחשרי נברא העולם שהוא בסוד שמאלו חחח‬
‫לראשי עיי׳׳ש ומונתו גהמשך דגריס אלו לחת ראם‬
‫גדלה כ״כ מעלת תשרי בוכיות של ישראל‪ ,‬ו ק ממאר‬
‫להלן ')דף נ״ח ע״ג( דתיקץ הגאולה העתידה תהיה‬
‫מסטרא מצחק שהוא מיה מסטרא מרועא שמאלא‬
‫שהוא סוד הגגורה‪ .‬אס כן מדוע לא יצאו מ ממצרים‪,‬‬
‫וגס מלות זה קיי״ל דבגיסן מתידץ ליגאל וקשה‬
‫לכאורה למה לא יהיה בחשרי‪ ,‬ולזה בא לתת שיש‬
‫ג׳ עניניס בזמני הגאולה‪ ,‬דעיקר זמן הגאולה שיהיה‬
‫גגמר התיקץ געולמות העליוגיס לצורך הגאולה יהיה‬
‫בר״ה‪ ,‬אבל הגאולה בעוה״ז מועל ממש שיהיה הוצאה‬
‫ולא במיה ובחמש תשרי‬ ‫לחימח יהיה בע״כ‬
‫להיותו גגחי׳ דרועא שמאלא חגבורח כדץ‪ ,‬ואס יפקון‬
‫כיומא דדינא אלו וכד וכדמסיק• דאי הוו נפקץ‬
‫ביה וכד‪ .‬עי׳ ברע״מ )פ׳ משפטים דף ק״כ ע״א(‬
 ‫‪,‬‬
‫שפ!‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]‪ cp‬מ ל ע״ג[‬ ‫‪*^pH‬‬
‫יומין דחול‪ .‬צדיקים גמורים אלין אינון דנטדין קלו( ח״י‪ .‬ושבתות ויומץ‬ ‫ואלץ אינון‬
‫אתמר)שם( ותבא אליו היובה לעת ערב קל‪ ,(1‬ודא עיש ויומץ טבין‪ .‬דשכיגתא קא‬ ‫טבין‪ .‬עלייתו‬
‫עלייתו‪ .‬בגין דאינון קדש קלח( כד״א )ירמיהכ> קדש ישראל לי״י‪) ,‬מרים י( ואתם הדבקים‬ ‫אתיא לשריא‬
‫חיים כלבם היום‪.‬‬ ‫בי״י אלקיכם‬

‫ו א י ב ר ו צדיקים גמורים דנכתבין ונחתמין לאלתר לחיים‪ .‬וכתיבין בספרא דחיי קלס( כד״א‬
‫ובספר חיים ברכה וכר‪ .‬בינונים דכלילן מחול וקדש תליין עד יום הכפורים‪ .‬דאיהו‬
‫כגוונא דתיבת קפ( נח‪ .‬אם תייבץ בתיובתא יקבל לון ויכתבון לחיי‪ .‬ואם לאו יכתבון למיתה עם‬
‫אחרנץ דאתמר בהון <י*שית ז( ויגוע כ ל בשר וגף‪ .‬וביגוגיים בגין דאית בהון פקודין וחובין‪ .‬אתמר‬
‫בהון)שם ‪ 0‬ומכל החי מכל בשר וגר‪ .‬מכל החי מסטרא דזכוון‪ .‬מכל בשר מסטרא דחובין‪.‬‬
‫) ו ע ו ד דגזמנא מיתי משיחא‪ ,‬כל אינק מטרו אות גרית‪ ,‬ישזיג יתכון ממותנא‪ .‬לגההוא זמנא יתגמל מוחנא‪.‬‬
‫להוו מתנגאין איכון נגיאיא כאספקלריא ללא נכרא ללא ישתארק אלא חל מעיר ושנים ממשפחה‪ .‬כגון‬
‫ההוא לכחיג )שס ז( שנים שנים גאו אל נח‪ .‬ואיח מאן לאמר ז׳ ד מסטרא לגח שגע‪ .‬ואלין אינון חל מעיר‪ .‬כלך‬
‫לא‬
‫כאד לחי ראי‬
‫וכף‪ .‬כל המוסגר מכאן עד לאשחזגא כגלוחא ליחא‬ ‫בענק הג׳ ספרים שנפחחיס בר״ה הוא מוסיף בביאור‬
‫גלפוס מנטוגכ ואמסטררס‪ .‬וכחיקוניס של הגמ׳א הוא‬ ‫הענק מהעיקר מה שהשכינחא לא מצאה מנוח הוא‬
‫מוסגר וגאוחיוח רש״י‪ :‬באספקלריא דלא נחרא‪.‬‬ ‫רק בימי החול משא״כ בשבח וימט וכמש״ל )לף כ״ב‬
‫וכמ״ש גש״ס )יגמוח רף מ״ט ע״ג( כל הנגיאים‬ ‫ע״ב( רבזמנא רשכינחא איהי בגלוחא אתמר בה ולא‬
‫נסחכלו גאספקלמא שאמה מאירה יזיז ממשרע״ה‬ ‫מצאה היונה מנוח אלא בשבח וימט עיי״ש ובביאורנו‬
‫שהסחכל כאספקלריא המאירה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר שנבואה‬ ‫שם ובהם נאמר ענק השלשה ספמם שנפתחק בר״ה‬
‫זו דלא ישחארון רק א׳ מעיר וב׳ ממשפחה הוא נמגיאוח‬ ‫וכלמפרש ואזיל‪ .‬ואלין אינק יומין דחול‪ .‬עיין)גרע״מ‬
‫נביא א׳ משאר נביאים שהיה גאספקלמא רלא נהרא‬ ‫פ׳ צו לף כ״ט ע״כ( לח״ח וצליקים ללאו אימן בעלי‬
‫שהיה לו להחפלל שלא יהיה כ״כ נרחים‪ ,‬אבל נביאותו‬ ‫מלאכה ומו״מ שחורחן אומנחן נקראים שבח וימט‪,‬‬
‫של משרע״ה לא היה ק ‪ ,‬כי משה ררט היה לכחפלל‬ ‫ואנרא רלהק לענגא לון בעלמא רק ובעלמא לאחי‬
‫על המרוח הבאים שלא יולחו מלהסתפח בנחלת ה׳‬ ‫במאכל ומשחה וכםוח נקיה ולטשק שפירק‪ ,‬משא״כ‬
‫שאמר ואס אין מחמי נא אותיוח מ״י מ ח כרמסיק‬ ‫שאר ע״ה בע״מ ומו״מ אינק כשאר עברק בנוי לחול‬
‫לקמן‪ :‬מ ס פ ר א ר ב ת שבע‪ .‬היינו כמ״ש )ברע״מ פ׳‬ ‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר דבממשיהם של המין עם שאק‬
‫גהר רף ק״ח ע״ב( רשכינחא מסטרא מסול צריק‬ ‫תורתן אומנתן לא מצאה שכינחא מנוח כי הס נקראים‬
‫אתקריאת גת שבע דאיהי ז׳ לגינה‪ ,‬ואיהי גת שגע‬ ‫יומין לחול משא״כ בח״מ וצרקים שהם נקראים גס‬
‫מסטרא ראמא עלאה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא ראותן‬ ‫בימי החול שבח וימט וכאמור‪ :‬אלין אינון ת מ ר ץ‬
‫הנוטרי כ מ ת שכם מסטרא מסול צמק כמל‪ ,‬הם‬ ‫ח״י דשבתות ויף׳ט‪ .‬ק גרס הגר״א וכצ״ל‪ ,‬ור״ל‬
‫חכו לגאולה שהם מתקנין המלטת בסול שגעה שגעה‬ ‫ח״י מ מ ט מ ״ ל ו ק ח״י לשבח ואוח שמז בחמומיה‬
‫שהוא מססרא מסול צמק שהוא ז׳ לגינה אשר שם‬ ‫מ״ל‪ :‬בנין דאינון קודש‪ .‬גם זה מבואר )גרע״מ‬
‫הוא שורש הגאולה יובל עליון לתמן נפקח עברין‬ ‫שס( להת״ח והצריקים נקראים קולש וכלי קודש עיי״ש‪:‬‬
‫לחירות‪ :‬נח ד א ש ב ת דביה נייחא וכר‪ .‬עיק )ברמ״מ‬ ‫ואתם חדבקים בח׳ אלקיכם ונר הוא מפרש הענק‬
‫פ׳ תזריע לף מ״ל סוף ע״א( לשבח איהו רזא רבמח‬ ‫שהח״ח וצמקיס נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים‪ ,‬ט‬
‫קלישא‪ ,‬ממל )תיקון ר לף כ״א ע״א( בסול אשר‬ ‫הטעם לח״ח וצריקים נקראים קודש כי הס דבקים גה׳‬
‫פ מ ו יתן בעתו עתו לצויק זווגא לקב״ה ושכינתא‬ ‫וכל הנטפל להשם הוא קולש מנו השם עצמו‪ ,‬וע״כ‬
‫ביםול צמק ותמן אית ליה טימא עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה מ ו ק‬ ‫הם נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים‪ ,‬מ מ ש ואתם‬
‫רלאחר שאמר למעלה דנח היה מסטרא מסול צליק‬ ‫כרכקיס וגד חיים כלכס היום‪ :‬מכל החי מספרא‬
‫ולא מ מ י ת לרבו בשאר בני מרו‪ ,‬אמר מ א עול‬ ‫דזבוון‪ .‬למחנק לחיים בזכות זכיותיהן שהם לגקיס‬
‫שרמוז כל זה שאמרנו בעני; הגאולה בנח כנזכר‪ ,‬לשמו‬ ‫ט יחגרך שורש החיים שעליהם נאמר ואמם הדבקים‬
‫מוכיח מליו שנקרא מ ח שהיה בבחי׳ שטן יום מנוח״ה‬ ‫וגד חיים כלכם היום מ ״ ל ‪ :‬נ מ ל בשר מספרא‬
‫רבייה נייח״א ליסוד צמק שעי״ז זוכק לגאולה וכאשר?‬ ‫דחובין‪ .‬ו מ ד ש בשגס הוא בשר ווו׳‪ :‬ועוד דגזטנא‬
‫חל‬
 ‫‪1‬‬
‫הזהר‬ ‫חד ועשרץ ] מ ל ע׳׳ב[‬ ‫!‪*^pH‬‬ ‫שי‬
‫לא שבח רגיה נייחא לירית לה צמק‪ .‬שנים שנים תרץ יומץ‪ .‬חל לר׳׳ה ‪.‬וחל ליוס הלין מזניינא איהו מספק‪.‬‬
‫ועמל( מלא ליוס הכפוריס‪ .‬ויומא חלא לשטטות‪ .‬ושבעה שבעה אינק שבעה יומי לסוכות‪ .‬ושבעה יזמי לפסחא‪.‬‬
‫למאן מעיר איגון יומין עתיד לאשתזגא גגלוחא(‬
‫ו ב ג י ן דגלי כל דא קוב״ה למשה‪ .‬שאיל רחמי עלייהו‪ .‬ומסר גרמיה למיתה‪ .‬הה״ד <ש*ת לב( ואם‬
‫אץ מחני נא מספרך‪ .‬ובפיוסא דיליה אדבק במלכא‪ .‬ואחיד בדרועא דימינא‪ .‬ואמר )‪(or‬‬
‫זכור‬
‫כאר לחי ראי‬
‫וכר עיי״ש‪ .‬וז׳ יומי דפפחא‪ .‬היינו כי גס לתיקון של‬ ‫חד דר״ח וחד דיום הדין‪ .‬היינו כי ענין לר״ה הוא‬
‫ז׳ ימי הפסח‪ ,‬זוכין רק ע״י תיקון יסוד צמק‪ ,‬והיינו‬ ‫בא לתקן תיקץ הפגס דיסוד שקלקלו אדס וחוה ששמשי‬
‫עפמ״ש רבינו )בפרע״ח פ״ח משער חג המלוח( כי‬ ‫בע״ש‪ ,‬וכמ״ש )בפרע״ח פ״א משער ר״ה(‪ ,‬ואמר הכא‬
‫בליל א׳ דפסח יש לכמלכוח תיקון גמור בבחי׳ יסוד‬ ‫דלעח״ל יהיה כחידון בב׳ ימיס דר״ה חד דר״כ וחד‬
‫המזדווג עמה ומקבלח הטפה ונחעברה מן הזווג ההוא‬ ‫דיזס הדין‪ ,‬היינו כמ״ש רבינו )גפ״ו שס( דסוד הטעם‬
‫כל משך ימי החג עד ז׳ דפסח שהוא זמן הלידה ביסוד‬ ‫שאנו עושים ב׳ ימיס ר״ה‪ ,‬כי יוס א׳ הוא ר״ה דבחי׳‬
‫דנוקבח שרחמה צר עיי״ש‪ .‬וממילא שהכל חלוי במעשינו‬ ‫הנשמוח שהוא פנימיוח העולמוח שהוא דינא קשיא‪,‬‬
‫גענין זה לחקן בכל ז׳ ימי הפסח בחי׳ היסוד צדיק‬ ‫וביום ב׳ הוא ר״ה דמוי׳ דינא רפיא בחיצוניוח העולמוח‪,‬‬
‫בשלימוח וכאמור דמאן ת מ י ר אימן יומין עתיד‬ ‫ובזמן שביהמ״ק קייס היה הכל ביום אחד‪ ,‬אבל עחה‬
‫לאשתזבא בגלותא היינו כפי הצעה הנזכר ש מ אלי‬ ‫מלוח נחלקו לב׳ ואשר יאהב ה׳ יוכיח וידין דינו ביום‬
‫הימים הנזכרים ונעשים כל חיקוניס הוא רק ע״י‬ ‫ב׳ דמ׳ה שהוא דינא רפיא עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר דלעח״ל‬
‫נטירח אוח בריח קודש וכחמור‪ ,‬וממילא שעי״ז ינצלו‬ ‫כאשר יחוקן היסוד צדיק שיהיה רצון הבורא לגאלנו‬
‫ממוחנא ומחכלי משיח וכאמור‪ :‬ובגין דגלי כל דא‬ ‫ידין בחסדו יחב״ש על זה מ ו ס ב׳ דר״ה שהוא דינא‬
‫קב״ה למשה שאיל רחמי עליחו‪ .‬עי׳ בש״ס )ר״כ‬ ‫רפיא‪ ,‬וע״כ נחלקו ימי מיה לב׳ כ מ שלא יחערב מנא‬
‫דף ע״ז ע״ב( ג׳ ספרים נפחחיס במיה וכד ארנב׳*‬ ‫קשיא דיוס א׳ עם הדינא רפיא דיוס ב׳‪ ,‬ועי״ז יהיה‬
‫מאי קרא ואס אין מחני נא מספרך אשר בחגח‪ ,‬מחני‬ ‫בניקל שיתגוללו רחמיו על מדוחיו שנכחב בס׳ הגאולה‬
‫נא זה ספרן של רשמים‪ ,‬מספרך זה ספרן של צדקיס‪,‬‬ ‫גרוב רחמיו‪ :‬דתניינא איהו מספק‪ .‬היינו כמ״ד‬
‫אשר כחגח זה ס פ ח שנ גינונים עיי״ש‪ ,‬ועיין)בחיקוניס‬ ‫גש״ס )מצה רף ה׳ ע״א( דמתקנת ריג״ז הכיצה‬
‫מז״ח לף פ״א נמב( ולנח אתגליא זה להוי עתיל‬ ‫מותרת גיוס ג׳‪ ,‬לעשיית ב׳ י״ט של ר״ה אינו אלא‬
‫למהוי ולא געי רחמי עליהו על לאתא משה וגעי רחמי‬ ‫מספק‪ ,‬וא״כ ב׳ ימים הם‪ ,‬וע״כ קראן הקרא ג׳ לאפוקי‬
‫עיי״ש‪ ,‬ומיץ )בזהר פ׳ נח רף ס״ז ע״ג(‪ ,‬ולהלן )תיקון‬ ‫מדרג ושמואל דס״ל גולדה גזה אסורה בזה לשחיהן‬
‫ס״ט דף קי״ג ע״א( שאמר משה ואס אין מחנ״י נא‪,‬‬ ‫קדושה אמח הן דכיומא אמכחא הוא‪ ,‬דלדגריהס לא‬
‫אוחיוח מ״י נ״מ‪ ,‬שהשלים פגמי של נמ שלא כעי רממי‬ ‫שייך לומר שגיס‪ :‬ויומא חדא דיוה״כ ויומא הלא‬
‫על גני דורו עיי״ש‪ ,‬ולזה הוא מרכיג הדגריס הכא‬ ‫דשבועות‪ .‬פי׳ גחיגח שנים‪ ,‬הג׳ מחמז לגי י״מ‪,‬‬
‫להמשך הדרוש שענץ מי המגול ותיגח נח מרמז צג׳‬ ‫א׳ לשבועות שהוא יום הגיכוריס‪ ,‬והג׳ יוה״כ שהוא‬
‫ספרים שנפתחים בר״ה‪ ,‬ומשה רמנו בשעת תפלתו בעי‬ ‫ג״כ במי׳ ג י ט מ ם ‪ ,‬וכמ״ש )גזהר פ׳ פגמס לף מ ״ ג‬
‫רממי על כג׳ כתות של הג׳ ספרים שנפתמיס בר״ה‬ ‫נמא( יוה״כ הוא יום מאינון ביכורים עלאץ עיי״ש‪,‬‬
‫לתקן פגמו של נח שלא עשה ק ‪ :‬ומפר גרמיה למיתה‪.‬‬ ‫וכבר כתב לעיל )סוף תיקון י״ ל לף ל׳ ע״ג( לסור‬
‫כמ״ש בש״ס )ברטח לף ל״ב ע״א( ואם אץ מחני‬ ‫גמירת יסוד צדיק במפה בוכרא מווגא ריליה‪ ,‬הוא‬
‫נא‪ ,‬מלמד שמסר נפשו עליהם עיי׳׳ש‪ ,‬וכ״כ )מהר‬ ‫מחאחל בסול ראשית בטרי אדמחך ת ט א בית ה׳‬
‫פ״ נח שם( ולא שביק ליה לקוב״ה על למסר גרמיה‬ ‫אלקיך עיי״ש ובביאורנו שם‪ .‬ולז״א לע״י נטירח ותיקון‬
‫למותא וכר עיי״ש‪ :‬ואחיד ב ד ת ע א יסינא‪ .‬עי׳ גש״ם‬ ‫יםול צליק מתקנים המלטת בג׳ י״ט של חג השבועות‬
‫)ברכות שם( ועתה הניחה לי מלמד שתפסו משה‬ ‫ויוה״כ דשניהם הס בתיקון ענץ הביכורים וכאמור‪:‬‬
‫להקב״ה וכוי‪ ,‬ולזה מפרש הכא שהתפיסה ‪-‬היה גג׳‬ ‫ר יומי דםוכות‪ .‬היינו כי לתיקון של ז׳ יומי דסופות‬
‫במי׳ בדמעא ימינא שהוא גמרא דחסד‪ ,‬ולרומא שמאלא‬ ‫זוכץ ג״כ ע״י נשירת יסור צליק‪ ,‬וממש )גז״ח במש‬
‫שהוא םטרא לגמרה‪ ,‬ובגופא שהוא עמודא דאמצעיתא‬ ‫התיקונים לף נמג ע״ג( חג הסוכות לא יסוד לאיהו‬
‫ת״ת‪ ,‬לבקש רחמים על ישראל שחט מ ח י ׳ הג׳ ספרים‬ ‫כלול מכלהו וט׳ לאיהו אזיל ממלך ת״ק שנץ ומטי‬
‫הנפממיס בר״ה שהם ם ו י נ׳ קוים חג״ת וכמש״ל‬ ‫ליסול לאיהו מג הסופות מ ץ לאתחגרא בכלה מלים‬
‫גהקלמה‬
 ‫שיא‬ ‫הזהר *‪31‬‬ ‫חד ועשרץ ]לף נ״ד ע״ג מ״ה ע״א[‬ ‫‪pH‬תקונא‬
‫זכור לאברהם‪ .‬ולבתר אחיד בשמאלא‪ .‬ואמר )שט( זכור ליצחק‪ .‬ולבתר אחיד בגופא‪.‬‬
‫ואמר <»‪ 0‬ולישראל‪ .‬ואמר קוב״ה לאלין בינונים‪ .‬לגבייתו תמה זכות אבות‪ .‬כיון דלא תאבו‬
‫בתיובתא‪ .‬הא איבון כרשעים גמורים‪ .‬ואם תאבין בתיובתא‪ .‬אתמר לגבייהו חלה זכות אבות‪.‬‬
‫ובגין דלא יתאבידו אלין בינונים‪ ,‬אמר משה וכי יימרון בני עלמא דאנא כנח‪ .‬דלא בעי‬
‫רחמים על דריה‪ .‬בההוא זמנא מסר גרמיה עלייהו‪ .‬הה״ד)שם( ואם אין מחני נא‪.‬‬
‫ו ב ג י ן דא עתיד רעיא מהימנא למהוי בגלותא בתראה‪ .‬וביה יתקיים )ישעיה & והוא מחולל‬
‫מפשעינו‪ ,‬אתעביד חול בגינייהו‪ .‬מדוכא מעונותינו במכתשין דיםורין *«( דעגיותא‪.‬‬
‫בכמה דוחקין דםביל עלייהו‪ .‬ובגינה)שמית לה וינחם י״י על הרעה וגר‪ .‬והה״ד)ישעיה ״( ובחבורתו‬
‫נרפא לגו‪ .‬ובגעיה שמאל דוחה לבעונים דאיהי ראש השנה‪ .‬וימין מקרב לון בתיובתא‪ .‬דאיהו‬
‫פסח‪ .‬דרועא יף ניד‪ .‬ע׳*[ ימינא לקבל שבים‪ .‬ויוקים לון מנפילו דלהון ואחיד בידיהון‪ .‬ויימא למ‬
‫נ‬

‫קומי שבי ירושלם‪ .‬ובשבועות יפקון בזכותא דמשה‪ .‬דאיהו מתן תורה רחמי‪) .‬וגלי לון מפר תורה‬
‫ויתכנשת לירושלים ותראה היבשה מלכות הרשעה ורחמי על בנד(‪ ,‬וביה )יביע לב( כנשר קטב(‬
‫יעיר קנו‪ .‬מאן קנו‪ .‬ירושלם קנו)לשכינתא(‪.‬‬

‫זמנא שופ״ר מהופ״ך קדמ״א זקף קט״ן‪ .‬אתהפך ממשלה דאומין^לחי כוכביא(דעלמא‪.‬‬ ‫בההוא‬
‫וישראל דאינון מזרעא דההוא דאתמר ביה קטנתי ^ מכל החסדים אסתלק ואזדקף‪.‬‬
‫ואתמר ביה קמי( זק״ף גדו״ל‪.‬‬
‫בימינא‬
‫באר לחי דאי‬
‫)בהקדמה דף ד׳ ע״א ובשאר דוכחי(‪ .‬ואמר קב״ה יהיה יום הדין שלהם בימי הדין מממח תוקף הגבורות‬
‫לאלץ וכר‪ .‬קודם בקשת משה וכדמפרש ואזיל בגין כנ״ל עד חודש גיסן שהוא ימי חסדים ויצאו גם‬
‫ולא יתאגיד וכד ובגיניה וינחם וטי‪ :‬לגביהו תמה הבינוניס גחסד וברחמים וכמש״ל ־ ויוקים לון מנפילה‬
‫זכות אבות וכד אתמר יגביהו חלה זכות אבות‪ .‬דלהון ואחיד בידיחון‪ .‬וכמש׳׳ל )דף נ׳ ע׳׳א( דבימינא‬
‫עי׳ ש״ס )שבח דף נ״ה ע״א( פלוגתא דשמואל ור״י‪ ,‬יקים לץ‪ ,‬דמאן דנפל לא צריך לאקמא אלא בידא דימינא‬
‫שמואל אמר תמה זכוח אבוח ור״י אמר תחון זכוח עיי״ש ובגיאורנו שם‪ :‬ובשבזזעות יפקון‪ .‬פי׳ שהחחלח‬
‫אבוח עיי״ש‪ ,‬ודרש לה הכא דאלו ואלו דא״ח‪ ,‬דאס הפקודה חהיה בחדש ניסן בפסח‪ ,‬וגמר הגאולה יהיה‬
‫ח״ו לא יעשו הבינוניס חשובה נאמר חמה זכוח אבות‪ ,‬בחג השבועות בנח החורה שבכחב‪ ,‬וכמפ״ל )שם(‬
‫אבל אם חגין גחיובחא אחמר צגבייהו חלה זטח אטח‪ ,‬וגאלתיך אנכי חי ה׳ שכבי עד הבוקר דאיהו ימינא‬
‫היינו כר״י דם״ל חמץ זכות אגוח‪ ,‬וכמש״ל )חיקון כ״ב תוקפא דאורייחא דבכחב דאיהו עמוזא דאמצעוחא‪,‬‬
‫דף ס״ז ע״א( כההוא זמנא חלה זכוח אכהן עיי״ש דמימינא אתיהיבת אורייתא דבכתב עיי״ש וגביאורנו‬
‫ובביאורנו שם‪ :‬וכי ייםרון בני עלסא דאנא כנח שם‪ :‬ונלי לץ ם״ת ובו׳ עד ורחמי על בנוי‪ .‬כ״ז‬
‫יגביהו‪ .‬וכמש״ל מהזהר )פ׳ נח שם(‪ :‬ובג״ד עתיד היא מוסגר גחקונים של הגר״א כי בדפוס מנטוגס‬
‫רע״מ וכר‪ .‬ופמ״ש במד״ר ואתחנן פ׳ ט סי׳ ה׳( א״ל ואמסטרדם ליחא‪ ,‬והגי׳ שם כך הוא דאיכו מחן תורה‬
‫הקב״ה למשה אם אתה נקצר כאן אצלן‪ ,‬בזשחך הן רחמי וביה כנשר יעיר קנו‪ ,‬ור״ל והתורה הוא פמודא‬
‫באץ עמך ואתה בא בראשם שנאמר וירא ראשיח צו דאמצעיתא ת״ת‪ ,‬וע״כ יהיה גמר הגאולה בחג השבועות‬
‫ונר ויחא ראשי עם עיי״ש‪ :‬והוא מזולל מפשעינו כדי שיהיה מ נ ו ס הרחמים שהוא ח״ת‪ ,‬והוא סוד‬
‫אתעכיד חול‪ .‬היינו כמ״ש )בזהר פ׳ מיומה לף נשר שהוא מסמרא ליעקב שהוא בח׳׳ת‪ ,‬וכמ׳׳ש )בזהר‬
‫קנ״ז ע״א( המוליכך במרבד הגלול והנורא בההוא פ׳ יתרו דף פ׳ ע״‪ (3‬דרך נשר בשמים ממש וכר נשר‬
‫מלברא רשליסא תוקפא יס״א‪ ,‬ומשה אסקגר ממן מ ץ גינייהו וכד‪ ,‬ועיי״ש עוד )גפ׳ פנחס י ף רמ׳׳ד ע״א(‬
‫לאמון מ ח י מלבר יקומק וההוא רעיא ללהץ עיי״ש‪ ,‬אדם מזיח לגבי נע־ דרגא ליעקב‪ ,‬וע״כ מבמישמ‬
‫ילזה אמר הכא ט פ״י חטא הדור אתקבר משה בחו״ל בגאולה שתהיה ברחמים בבחי* כנשר יעיר קנו ונו׳‬
‫גמרבר שליטח הם״א ולא נ מ ס לא״י כלי שמחי מרמי ‪:‬מנשר הוא רחמני מאד‪ ,‬וכמו )שפירש׳׳י בחומש פ׳‬
‫יקומון שם לפת״ל ע ש ויעלו עמו לא״י‪ :‬שמאל דוחה האזינו( בפסוק בנשר יעיר קנו‪ :‬שופר מהופך וכר‪.‬‬
‫לבינונית שלן יהא יוס הפקודה בתשרי‪ ,‬כדי שלא מ א מוסיף לדרוש עול שופר מהופך על בישל שליטת‬
‫החיצונים‬
 ‫י‬
‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]לף נ״ה ע׳׳א[‬ ‫ר‪1‬קרני*‬ ‫שב‬
‫ב י מ י ג א אםתלקו מן גלותא‪ .‬בגין דמוליך לימין משה‪ .‬דדדגיה עמודא דאמצעיתא‪ .‬דאיהו‬
‫שבועות‪ .‬וביה מאריך טרח״א‪ .‬ביה מאריך קוביה‪ .‬דאיהו ארך אפים על גינונים‪.‬‬
‫וטרח בגינייהו לקיימא‪) .‬ישעיה מ•( וברחמים גדולים אקבצך‪ .‬וביה יפקון‪ .‬על ידא דההוא דאתייהיב‬
‫אורייתא על ידיה בשבועות‪ .‬דאזיל לימינא‪ .‬דהיינו פסח‪ .‬בההוא זמנא )שפית«> אז ישיר משה‪.‬‬
‫ובסבות)י*שית ל& ויבא יעקב שלם‪ .‬שלם בגופיה‪ .‬שלם בממוניה‪ .‬ואםתחר בשבעה ענני יקר‪.‬‬
‫כגוונא דקדמיתא כד נפקו ישראל ממצרים‪ .‬לקיים)גיבה ‪ 0‬כימי צאתך מארץ מצרים וגר‪.‬‬

‫ו ר ש י ע י א דאיגון ערב רב‪ ,‬אתמר בהון סוף פסו״ק‪ .‬דאינון מזרעא דעמלק‪ .‬דאתמר ביה)שמוה‬
‫ח( ויאמר כי יד על כס י״ה‪.‬ואינוןחמש מינים‪ .‬עמלקים גבורים נפילים ענקים רפאים‪.‬‬
‫דכולהו‬
‫כאד לחי ראי‬
‫מגלוחא‪ ,‬ובסוטח יבאו לירושלים‪ ,‬וכמ׳׳ש ויעקב נסמ‬ ‫החיצונים ע״פ המשך הדרוש וסליק מיניה‪ ,‬כי שופ״ר‬
‫ס ט ח ה וגף‪ .‬ויבא יעקב שלם שהוא סוד םוכח שלם‪,‬‬ ‫ר״ת ש״טן ו״אץ פ״גע ר״ע ע״ל שכ״ל )לף נ״א ע״ג(‬
‫וכמ״ש )ברע״מ פ׳ פנחס דף רנ׳׳ו ע׳׳א( עיי״ש‪ :‬שלם‬ ‫מהמ״ז‪ :‬בגין דמוליך לימין משה‪ .‬עיין )גרע״מ פ׳‬
‫בגופיה ובממוגיה‪ .‬שלא ימוחו הגינונים ולא יסבלו‬ ‫כי חצא דף רע״ו ע״ג( גפסוק מוליך לימין משה זרוע‬
‫דאגה ודוחקא דעניוחא וכמש׳׳ל )סוף דף נ״ג(‬ ‫חפארחו ט ק ע מיס‪ ,‬דככח הימין כקע משה מיא‬
‫ואסתחר בז׳ עגני יקר וכף‪ .‬היינו כמ״ש )בילקוט‬ ‫דאורייתא ונחן החורה גמהוי ליה שם עולם‪ ,‬וע״ל‬
‫שמעוני פ׳ אמור סי׳ חרנ״א( דלפת״ל יעשכ הקב׳ה‬ ‫)חיקון כ״ג דף ס״ז ע״א( כסוד מימינו אש דח‬
‫סוכה לצדיקים ומצפין ומממץ אוחס לחופה שנאמר‬ ‫צמו דמימינא אחייהג אורייחא גג״ד מוניך לימין משה‬
‫כי יצפנני בסכה ביום רעה‪ ,‬דלעח״ל עחידין כל אוה׳׳ע‬ ‫זרוע חפארחו שהוא חסד דאגרהס עיי״ש‪ ,‬וע״ל )תיקון‬
‫ליכנס על א״י ולעשוח מלחמה עמהס‪ ,‬מה הקב׳׳ה עושה‬ ‫י״ג דף כ״ח ע״א( וזרוע ה׳ על מי נגלחה עיי״ש‬
‫מסכך על ראשם של ישראל עיי״ש כגוחגא דקדמיתא‬ ‫ובגיאורנו שס‪ ,‬ונזה אמר גהמשך הדגריס כאן דגם‬
‫וכו׳ היינו כדעח ר״א גש״ס )סוכה דף י״א ע״כ(‬ ‫הגאולה העחידה תהיה גמדת החסד שהוא סטרא‬
‫דענני הכטד הקיפם עיי״ש‪ .‬ורשיעיא דאינון ע״ר‬ ‫דימינא‪ ,‬בגץ דמוליך לימין משה היינו כיון שחהוה‬
‫וכף‪ .‬וכיינו כמ״ש )כפרע״ח פ״ג משער הק״ש( שענק‬ ‫הגאולה ע״י משה שנחן התורה בימין שהוא חסד‬
‫כסוככ מרמז לחיבת ישראל עם קרובו שנצולו מעמלק‬ ‫לאברהם וכאמור‪ :‬דדרגיה עמודא דאמצעיתא וכד‪.‬‬
‫ע״י הענן שהקיפן‪ ,‬משא״כ הערג רג שלא היה הענן‬ ‫הייט כמ״ש רטנו )בלק״ח פ׳ וארא ובשאר לוכחי(‬
‫קולטחן כהס היה מכה עמלק עיי״ש )וכסידור מהר׳׳ש(‬ ‫למפה הוא סול ז״א‪ ,‬ואוחיוח מ״ה למשה הוא שם‬
‫בברכת אםכח עולם‪ ,‬ולזה אמר הכא שהרשעים יהיו‬ ‫מ״ה שמאיר בז״א עיי״ש‪ ,‬והייט סול חג השבועוח‬
‫גסו״ף פםו״ק‪ ,‬ר״ל בסוף יומיא בביאת משיח יחפסקון‬ ‫שהוא בח״ח שט יגמור הגאולה וכאמור‪ .‬ביה מאריך‬
‫מעלמא‪ ,‬כי הסוכה שהוא ענני כבוד לא קלטם ויהרגו‬ ‫וכף‪ .‬ר״ל מ ח ו של משה שהוא עמולא ראמצעיחא שיש‬
‫בהם האומות‪ :‬דאתמר כיח ויאמר כי יד על כס‬ ‫ט כח התוגה שהוא סול חית עמולא לאמצעיחא‪,‬‬
‫י״ה‪ .‬עיץ )גמנ״מ פ׳ משפטים דף ק״כ ע״ג( דהגאולה‬ ‫הקכ״ה מאריך וממתץ מלגמור הלץ בענין הגאולה‬
‫העתידכ נתעכב עד דיתגרר אוכל מתוך הפסולת‬ ‫ממיל מעשה הגינונים שאיגס צריקיס שבימץ ואינם‬
‫דמיינו קש לאינץ ערב רב‪ ,‬דיתגנדו וישחמורעו ישראל‬ ‫רשעים שבשמאל רק בקו האמצעי‪ ,‬ואינו גומר הרין‬
‫בינייהו כמה ראתבריר בר מגו מון ותבן‪ ,‬בגין למוץ‬ ‫בענין הגאולה בתשרי יומא לרינא כנזכר וממחץ על‬
‫ותבן אימ מחוייג במעשר על ליתבריר‪ ,‬ולבתר לאיתבריר‬ ‫ת ג השבועות וכאמור‪ :‬וברחמים גדולים אקבצך‪ .‬היינו‬
‫קש ‪ pro‬מכניסין לס לאוצר‪ ,‬וקולם הבירור לא שריא‬ ‫כשמעות שהוא ח״ח שהוא מלח הרחמים קו האמצעי‬
‫י׳ לאיהו מעשר על ה׳ לאיהו נהמא רה׳ מינים לקיים‬ ‫הכולל חו״ג‪ ,‬וכמ״ש ר ט ט )גע״ח פ״ה משער פרצופי‬
‫השבועה כי יל על כס י״ק‪ ,‬ובמר הכי יחכנשון ישראל‬ ‫זו״נ ובשאר לוכחי(‪ :‬בההוא זמנא אז ישיר משה‬
‫מי׳ ש׳׳ס )סנהלרין לף צ״א ע״ג( שר לא נאמר אלא לאיטן מ־ לירושלים עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר כפא ללעת״ל‬
‫ישיר לעיקר השירה תהיה לעת״ל גתה״מ עיי״ש‪ ,‬ואמר לא ק י ף הקב״ה א ת הע״ר מ מ ט כבוד שהוא סוד‬
‫הכא ט משה לייקא יהיה ראש המשוררים לעת״ל כי הסוכה‪ ,‬מיי שישלוט בסם עמלק וגונלא ליליה וישמילס‪.‬‬
‫הוא היה המשתדל לשובת ישראל ב ע ץ הגאולה‪ :‬כלי לגררם מתוך הקהל בסוד בירור מ י ן ק ש מחיו‬
‫ובסוכות ויבא יעקב וגד‪ .‬ר״ל ט מ ס ח הקכ״ה יקים הבר שע״ז נאמר ט יד על כס י״ק ומזכר‪ :‬ואינה‬
‫לסראל מגלוחא‪ ,‬ובשבועות יהיה הגמר לץ שיצאו זז׳ מיגים וכף‪ .‬עיין )בזהר פ׳ בראשית י ף כ״ה פ׳׳א(‬
‫לזע״י‬
 ‫שיג‬ ‫הזהר‬ ‫תקיגא חד ו ע ש ר ץ ] ד ף נ׳׳ה ע׳׳א[‬ ‫תקוני״‬
‫דבולהו מםתלקין ומתגברין על ישראל בגלותא‪ .‬הה״ד )בחמי״ ‪ 0‬ויגברו המים וירבו מאד על‬
‫הארץ‪) .‬ד״א( ארבע ?מנץ כתיב ויגברו וגברו‪ .‬לקבל ארבע גלוון‪ .‬ועלייהו אתמר ?מד‪ (.‬םדץ״‬
‫פםו״ק‪ .‬דפםיק לץ קב״ה לסוף יומיא מעלמא‪.‬‬

‫ו ב ה ה ו א זמנא )ישעיה ס( הקטן יהיה לאלף מםטרא דשמאלא‪) .‬שם> והצעיר לגוי עצום מםטרא‬
‫דימינא‪) .‬שם( אני י״י בעתה אחישנה‪ .‬מםטרא דעמודא דאמצעיתא‪ .‬ומיד יתפםקון‬
‫עמלקים מן עלמא‪ .‬וקב״ה יתיב על כרטייה‪ .‬ודא איהו שופ״ר הול״ר אתנ״ח יתי״ב‪ .‬בההוא זמנא‬
‫דיתמחון עמלקים מעלמא‪ .‬יהא קוב״ה נח נייחא לישראל‪ .‬וייתיב על כורםייה‪ .‬כמה דאתמר ביה‬
‫)תיאל ‪ 0‬ועתיק יומין קמי( יתיב לבושיה כתלג חוור‪ .‬לקיימא )ישעיה *> אם יהיו חטאיכם כשנים‬
‫כשלג ילבינו‪ .‬ולגבי עשו וישמעאל כתיב )תיאל & כרטייה שביבין די נו״ר‪] .‬ס״א רומי[ ק»(‪.‬‬
‫ומאינמ שביבץ דכרםייה יוקדון כל טעוון דילהון‪ .‬גלגלוהי נור דליק‪ .‬דנחתין מיניה עשר‬
‫גלגלין‪ .‬מםטרא דאת י׳‪ .‬ושביבין מסטרא דאת ה׳‪ .‬תרץ אתוון יתערץ בנורא‪ .‬לאוקדא מעוון‬
‫דלהון‪ .‬בההוא זמנא)ישעיה *> והיה החסן לנעורת וגף‪.‬‬

‫זמנא סליק ף על דרגא דיליה‪.‬דאיהו שש מעלות לכסא‪ .‬ודא איהו דרג״א‪ /‬תר״י טעמ״י‪.‬‬
‫מאי‬
‫באר לחי ראי‬
‫להמשך הדרוש מזמן שיפסיק כקב״ה כקליפוח מן‬
‫עלמא בסוף יומיא‪ ,‬אז יהיה החיקון בכל הג׳ קרם‬
‫ימין ושמאל ואמצני הייגו סוד זקף גדול וזקף ק ק‬
‫שהוא סוד זו׳׳ג מסטוא דימינא ושמאלא‪ ,‬ואז יהיה‬
‫ממילא התיקון גס בקו האמצעי ואז גאמר‪ :‬אני ה׳‬
‫ב ע ת ה אחישנה וכר‪ .‬והייגו כמ״ש רביגו )בלק״ת‬
‫קהלת( בסוד י״ד פתים דכשמזדווגיס ת״ת ומלטה‬
‫גקרא עח עיי״ש‪ ,‬והייגו סוד קו האמצעי דכלול ימין‬
‫ושנמ(ל כמש״ל נח נייחא לישראל דרש אתנ״ח‬
‫מלשון והנחייה למדינוח עשה‪ ,‬שהקכ״ה יני׳יח לנו ולא‬
‫יחבע מאחנו על חטאחינו‪ :‬עשר גלגלים מסטרא‬
‫דאות י׳ ושביבין מספרא דאות הי‪ .‬היינו כמש״ל‬
‫)תיקון י״ג דף כ״ז ע״ב( ועשרה גלגלים אינון י׳‪ ,‬הנה‬
‫מבואר דהעשר גלגלים של הכסא הם סוד אוח יי‬
‫מהוי״ה‪ ,‬ואמר הכא דהשגיגק דאשא מהכסא הוא‬
‫מסמרא דאות ה׳ מהוי״ה‪ ,‬וע״ל )חיקק כ״ט דף ע״ג‬
‫ע״א( י״ק איכון לימינא ושמאלא‪ ,‬י׳ לימינא ה׳ לשמאלא‪,‬‬
‫ולפי האמור מיגן כי הכסא רחגמם של יעראל שבקו‬
‫*מין הוא מםטרא דעשר גלגלים דאות י׳‪ ,‬וכסא דין‬
‫של אוה״ע שבקו שמאל הוא מסטרא דשגיגין דאשא‬
‫דאוח הי‪ :‬ב׳ אתוון יתערון כנורא וכף‪ .‬היינו כמש״ל‬
‫)תיקון א׳ שם( בסוד רשפי אש שלהגח י״ק‪ ,‬שגט‬
‫אותיוח י״ק יחער שמאלא בשלהובין דיליס דאינין‬
‫רשפי אש שלהבת י״ק ויוקיד םיכלק דגמי ע״ז ויטול‬
‫נוקמין מעמלק‪ ,‬ראיהו אומי בג׳ אחוון אלק דאינון‬
‫י״ק לנטלא נוקמא מניה וכף עיי״ש ובגיאורנו שם‪:‬‬
‫בחחוא ומנא והיה החסון ל נ ע ו ר ת וסיפא דקרא‬
‫וגערו מיהם וגד‪ :‬בחהוא זמנא סליק ו' על דרגא‬
‫דיליה‬
‫בההוא‬
‫דע״י חטא של משה שלקח את העיד גרם שנפל ה׳‬
‫תחאה גיגיהון‪ ,‬וגג״ד איהו לא יעול לארעא דישראל‬
‫עד דיחיב ה׳ לאחרה וע״ז אחמר מוליך לימין משה‬
‫ואפיק לה מחמן ואייחי ליה עמיה ומיד שריא עליה‬
‫י׳ק ואשחלס אומאה כי יד על כס י״ק מלחמה לה׳‬
‫געמלק וגו‪ /‬וה׳ מינים הן בע״ר ואינון נפילים גבוריס‬
‫ענקים רפאים עמלקיס‪ ,‬ובגיניהו נפלח ה׳ זעירא‬
‫מאחרהא עיי״ש‪ ,‬חה הוא ביאור הדברים כאן שעסקו‬
‫של משה רטנו יהיה לעח״ל לבער הפסולח שהוא ה׳‬
‫מינים שבערב רב מחוך האוכל וכאמור‪ :‬ומתגברים‬
‫על ישראל בגלותא‪ .‬והכל הוא לצורך הגאולה כ ד‬
‫לברר ספםולח שהוא הע״ר מתוך האופל מ״ל‪ :‬ועלייהו‬
‫אחמר םו״ף פסו״ק‪ .‬ר״ל דזהו הרמז של מארי״ך‬
‫טרפ״א סו״ף פסוק מ״ל שהקג״ה מטרי״ח אוחנו‬
‫באריכו״ת הגלוח וסמים הזדונים שהם רשעי אוה״ע‬
‫מחגבריס עלינו והכל הוא כדי שיפסקו רשעי ישראל‬
‫שהם הע״ר מן העולם בסו״ף הקן וכנמר‪ :‬הקטן יחיה‬
‫לאלף מספרא דשטאלא‪ .‬מיק )בתיקונים מז״ח דף‬
‫פ״ד ע״ג( שדרש זקף קטן וזקף גדול בסוד הקמן יהיה‬
‫לאלף והצעיר לגוי עצום וגר‪ ,‬והגאולה העתידה יהיה‬
‫גק מסטרא דדטרא ובק מסטרא דנוקבא‪ ,‬ודרש הקטן‬
‫יהיה לאלף מססרא דנוקגא שהיא זק״ף קט״ן‪ ,‬והצעיר‬
‫לגוי עצום מסטרא דדטרא שהוא זק״ף ג ד ו < ועיי״ש‬
‫י)‪3‬ביאור הגד׳א( שמפרש הדגרים כן‪ ,‬ודבריו גמנים‬
‫פפמ״ש )בתיקונים מז״ח שם דף פ״ג ע״ג( קם ממי‬
‫ואמר צעיר אני לימים מסעמ( ח ״ א עיי״ש‪ ,‬הנם‬
‫מפרש שם והקטן יהיה לאלף היינו המלטת שנקראת‬
‫זק״ף קע״ן ודטרא נקרא זק״ף גדו״ל ולזה אמר הכא‬
 ‫הזהר‬ ‫תקמא חד ועשרץ!לף <״» פ״א[‬ ‫הכרוני‬ ‫שיד‬
‫מאי תרי טעמי‪ .‬אלא בתר דםליק לדדגיה‪ .‬יי מר לישראל )בראשית כ‪ 0‬ועשה לי מטעמים כאשר‬
‫אהבתי‪ .‬מפקודץ דעשה‪ .‬דכלילן בה׳ דאברהם‪ .‬דכליל רמ״ח פקודץ‪ .‬דבהון אתקריב הי לגבי ר‪.‬‬
‫וקרבנא דא איהו קריבו דקוב״ה עם שכינתיה‪ .‬בכל אתר ואתר )‪1‬״א אבר ואבר( קריבו י״ה‪ .‬ה׳‬
‫חמשת אלפים לבריאת עולם‪ .‬ר אלף הששי‪ .‬ברמ״ח‪ ,‬ובשמאלא דתמן לבא‪ .‬יטול מקמץ מאומץ‬
‫דעלמא‬

‫כאד לחי ראי‬

‫הרמ״מ מ״ע מספר אגרה״ס ששורשס הוא בעלמא‬
‫דדבורא סוד ה׳ ואברהם וכאמור‪ ,‬ועי״ז יתפורר הכה‬
‫של הכסא לץ לעורר תימה על הקליפה של ישמעאצ‬
‫שהוא מסטרא דימין‪ :‬דכהון אתקריכ ה׳ לגבי ר‪.‬‬
‫כטעם האמור )גפ״מ שם( בסוד זכרי עם ו״ק הוא‬
‫רמ״מ מספר אברה״ס‪ ,‬והיינו כי שם בעולם הכסא‬
‫שעולה ז״א לישכ על הכסא מתייהדים זו״נ ונתאחד‬
‫ו׳ עם ה׳ תתאכ גרמ״מ אגריס דיליה מספר אגרה״ס‪,‬‬
‫ואותיות אכ״ר פס מ״ה שהוא סוד זווג ז״א שהוא‬
‫שם מ״ה גנוקכא דיליה ככל אגריס דלהון‪ ,‬וכמ״ש‬
‫דיליה‪ .‬וכמש״ל )בהקומה וף ט״ז ע״א( ולעת״ל‬
‫יתוקן אות ף בסוד ו׳ ו מ י ן לכסא‪ ,‬וכמש״ל )תיקון‬
‫י״ג דף כ״ז ע״ב( בסוד ר מעלות לכסא שהוא סוד‬
‫אות ף דביה סלקא ברתא ונמתא ו ט ׳ עיי״ש ובביאומו‬
‫שם‪ :‬ודא איוזו דרגא תר״י טעמ״י‪ .‬פי׳ שע״י כמ‬
‫הגגורות של הג׳ אותיות י״ק שיתערון לאוקדא הע״ז‬
‫וטעוון דלהון‪ ,‬יהא התיקון השלם שיעלה ז״א גשש‬
‫מפלות אשר לכסא גסוד גא אדם לשגת על כסא‪:‬‬
‫מאי תר״י טעמ״י‪ .‬הוא מפרש גזה‪ ,‬אמאי נקראים‬
‫הג׳ אותיות י״ר ג׳ פפמ״י שהוא גסוד ופשה לי‬
‫(‬

‫)גלק״ת פ׳ לך( פיי״ש בכל אתר ואתר וכו׳ אתבלילן‬
‫בעמודא דאסצעותא‪ .‬כ״ז ליתא כדפוס מנמובה‬
‫ואמסמרדס‪ ,‬אמנם כדפוס קאנסשאנ׳ איתא כמ״ש כאן‪,‬‬
‫אמנם גס גגי׳ זו יש לתקן כי מ״ש כהגי׳ קריבו י״ק‬
‫קשה לפרש ע״פ המשך הדכריס‪ ,‬ויותר נכון לגרוס‬
‫כמ״ש )בבאר יצחק( קריבו ו״ק‪ ,‬וגיאור הדגריס‬
‫הוא עפ״ד )הזהר פ׳ צו דף ל״א ע״א( זה קרבן אהרן‬
‫ובניו‪ ,‬חא חזי חייבי עלמא גרמין ליה לקב״ה לאסתלקא‬
‫מכ״י וט׳‪ ,‬אחא א ה ק וכד‪ ,‬וע״י מחקרבין חמרהו‬
‫ואזדווג מלכא במפרוניתא ופ״י מתברכאן פלאץ וחחאין‬
‫ומשתכחין ברכאין בכלםו פלמץ פיי״ש‪ ,‬חה הוא המשך‬
‫הדברים כאן שאמר שע״י פקולץ דמ״ע עושק תיקון‬
‫השלם בסוד הקרק שמחקריב ר עם ה׳ שהוא יחוד‬
‫קב״ה ישכינחיה וכאמור‪ :‬ח׳ ח מ ש ת אלפים וכו׳‬
‫ע״ל )תיקון י״ג דף כ״ח ע״ב( בסוד תולץ כל ה׳‬
‫ושורפין בחחלת ר‪; ,‬מאלף החמישי לבריאח העולם‪,‬‬
‫ותחלת אלף הששי הוא מיועד מאת הקב״ה לגאול‬
‫אותנו עיי״ש ובביאורגו שס‪ ,‬ולזה דרש הכא להמשך‬
‫הדרוש שזה הוא הענין מ ק עם זכרי רמ״ח שאמרנו‬
‫לפיל שפ״י רמ״מ פקולץ יתנוצץ הגאולה לישראל‬
‫ב מ ד ה׳ פס ד בחזרת א׳ לאלף‪ ,‬שהה׳ מרמז לאלף‬
‫החמישי לבריאת השלם‪ ,‬והד מרמז לאלף הששי‪ ,‬וממש‬
‫עבזםר פ׳ וירא דף קי״פ ע״א( מתפרקון ישראל‬
‫מגוגלותא ברזא לאות ף דאיהי באלף שמיתאה עיי״ש•‬
‫ברמ״ח‪ .‬כלומר שהפקודה והחסדים שמחיד הקב״ה‬
‫להשפיע לנו בזמן הגאולה יהיה מספרא לימינא שהוא‬
‫לרגיה לאברס״ם ספר* לחסלים פ״י נטירת הרמ״ח‬
‫מ״פ וכאמור‪ :‬ובשמאלא‪ .‬כלומר גכח נטירת שס״ה‬
‫ל״ח שהוא מסטרא לשמאלא‪ ,‬יתעורר כח הגגורוח‬
‫שבשמאל‬
‫משעמי״ס וכדמפרש ואזיל‪ .‬אלא בתר דםליק לדרגיה‬
‫וכד‪ .‬היינו כי דרגיכ ח״א שעולה גםוד גא אדם‬
‫לשכת פל כסא הוא סוד כס י״ק מ״ל‪ ,‬ט הכסא‬
‫עצמה הוא סוד ה׳ עלאה שהוא עולם הגריאה דתמן‬
‫עולם הכסא‪ ,‬וכמ״ש רגינו )גפרע״מ פ״ד משער הגרכות‬
‫ובשאר מכתי( והכסא אית לה י׳ גלגלים סוד אות‬
‫י׳ כ נ < הרי יש בהכסא הכח של ג׳ אותיות י״ק‪,‬‬
‫ואמר שכשעולה ז״א לשבח על הכסא שהוא סוד אוחיוח‬
‫י״ק וכאמור‪ ,‬אז יאמר לישראל פשה לי מפעמים‪ ,‬סוד‬
‫הכח של הכסא מן ט פפמי״ס של הב׳ אותיות לפורר‬
‫מימה על אוה״ע וכדמפרש ואזיל‪ :‬דכלילן בח׳‬
‫דאברהם וכד‪ .‬עיין )ברע״מ פ׳ פנחס דף מל״ג ע״ג(‬
‫בימינא דאגרהס דדרגיה חסד נפיל נוקמא מישמעאל‬
‫עיי״ש‪ ,‬וביאור הענק הוא פפמ״ש רבינו )בפ״ח פ״ד‬
‫משער קאבי״ע( בסוד מ ק עם זכרי רמ״ח‪ ,‬כנגד רמ״ח‬
‫מ״ע שהם כגגד החסדים של בחי׳ אברה״ם מספר‬
‫רמ״ח שהם מחזה ולמעה כמו מ ק של השם‪ ,‬ועיי״ש‬
‫בהגה דמ״ע הוא גדכר‪ ,‬ומל״ת הוא בנוקגא עיי״ש‪,‬‬
‫והדברים יתאחדו פס מ״ש )בזהר לך דף צ״ו ע״א(‬
‫שנתוסף ה׳ באברהם מה׳ פלאה דאיהו פלמא דרכורא‬
‫עיי״ש‪ ,‬ומובן דמה״מ אברה״ם גימ׳ רמ״מ נגד המ״פ‬
‫כיון שנתוסף ט ה׳ פלאה מעלמא דדטרא שהוא במי׳‬
‫המ״פ וכאמור‪ ,‬ח ה הוא הפנק מגהמסדים דאברהס‬
‫שהוא סוד רמ״מ מ״מ שישראל מקיימים נטיל קב״ה‬
‫נוקמא מישמעאל ח ה הוא המשך הלגמס כאן ח״א‬
‫בתר לסליק ללרגיה שהוא עולם הכסא סור עולם‬
‫הבריאה הבמאה שהוא ה׳ עלאה כנ״ל יאמר לישראל‬
‫עשם לי מפעמים מפקולץ מנשה לכלילן בהי ראגרכם‬
‫שהוא ה׳ ©לאה סול עלמא ללטרא ששם הוא מקור‬
 ‫שטו‬ ‫הזהר‬ ‫תקובא חד ועשרץ ]דף נ״ה ע״א וע״ב[‬ ‫ה?וני‬
‫דעלמא‪ .‬ורזא דמלה )ישעיה ‪ &0‬כי יום בקם בלבי ודאי‪ .‬אתכלילן בעמודא דאמצעיתא‪ .‬דפקודין‬
‫דעשה אתיהיבו מימינא‪ .‬ופקודץ דלא תעשה משמאלא‪ .‬ואלין אמון תר״י טעמ״י‪ .‬ופקודץ דעשה‬
‫איבון מאכלין דקוב״ה‪ .‬ופקודין דלא תעשה פרנסה לםמא״ל‪ .‬למאן דעבר עלייהו‪ .‬ואלין הוה‬
‫קריב )נ״א אקדים( )נ״א ובאלץ מתקרב( עשו ליצחק‪ .‬ואמר ליה <‪ «wn‬מ( יקם אבי ויאכל‬
‫מציד בנו‪ .‬וסמא״ל בגינייהו הוה אקדים )ניא קריב( לשמאלא‪ .‬לאטעמא לקוב״ה מחובין דבנוי‪.‬‬
‫דאינון מאכלין מרירן‪ .‬דבגינייהו אתמר )מלאכי *> ואת עשו שנאתי‪ .‬עמודא דאמצעיתא מתמן‬
‫!<& דאיהי כלילא דימינא ושמאלא‪.‬‬ ‫אתיהיבת אורייתא‪•m .‬‬
‫‪M‬‬

‫ב ה ה ו א זמנא עשן יתער לגבי שמאלא‪ .‬לאעברא מתמן םמא״ל‪ .‬ומיד סליק עשן אחרא דאיהו‬
‫עשן הקטרוג ]איהו כללא דאורייתא‪ .‬קשורא דיליה פקודין דעשה[‪ ,‬לקשרא‬
‫ולקרבא ימינא בשמאלא‪ .‬דעמודא דעשן איהו עמודא דאמצעיתא )ברחימו‪ .‬ופקודין דלא תעשה‬
‫בדחילו()נ״א איהו עשן הקטרת( עמוד הקטרת‪ .‬מאי קטרת דיליה‪ .‬שכינתא תתאה‪ .‬דאיהי םלקת‬
‫בכמה ריחין ובוםמין טבץ‪ .‬וכד םלקא לגביה‪ .‬אתמר בה )שיי & מי זאת עולה מן המדבר וגד‪.‬‬
‫דםלקת‬
‫באר לחי ראי‬
‫שכשמאל על אוה״פ למשוח בםם נקמוח • ואלין איבון פיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא שכאשר יחבטל יניקח החיצונים‬
‫ב׳ טעם׳׳י‪ .‬ר״ל כי מ״י קיום הרמ״ח מ״ע שישראל שיניקחס מבחי׳ עשן הרע שנוטה לשמאלא גכח‬
‫מקיימין‪ ,‬וכן גמה שבא לאדם נעימת של השם״ה ל״ח החעוררוח הגטרה כמל‪ ,‬אז יעלה העשן הטוב שהוא‬
‫ופורש מהם‪ ,‬הס עושים ב׳ מטעמי״ם לז״א‪ ,‬ולהיפוך עשן המערכה של קטורת שהוא הח״ת <‪ v‬האמצעי‬
‫אס אינם מקיימים המ״ע וכן אס עוברים ח״ו על ע״י כח לימור החולה וכליל ימין ושמאל‪ :‬איהו כללא‬
‫ל״ת עושין ממעמי״ם להס״א ח״ו‪ :‬הוה קריכ לשמאלא‪ .‬דאורייתא‪ .‬מיל להעשן הטוב הוא כללא ראורייחא‬
‫לרגיה ליצחק‪ .‬ואת עשז שנאתי‪ .‬להוא קמג מטעמים שהיא ח״ת קו האמצעי וכליל ימק ושמאל‪ :‬קשורא‬
‫ממרץ שהם גמירות של ישראל לקטרג גהס‪ ,‬ולכן אימ־ דיליח פקודין דעשה ברחימו ופקודין דל״ת בדחילו‬
‫כאשר אהגתי מיקא דהיינו המטעמים של קיום המ״ע לקטרא ולקרבא ימינא בשםאלא דעשן איחו‬
‫ול״מ וכאמור‪ :‬דאיהו כלילא דימינא ושמאלא עמודא דאמצעותא‪ .‬כצ״ל וכמ״ש )גכאר יצחק סק״ח(‪,‬‬
‫דהתורכ כלול ממ״ע ומל״ת‪ ,‬ומה״ט נקראח ממורא וגיאור הרגמם הוא עפמ״ש )גרע״מ פ׳ צו רף כ״מ‬
‫לאמצעיחא רכליל ימיגא ושמאלא וכמש״ל )חיקון ל״ג ע״א( מאי עשן‪ ,‬לא לעח עמולא לאמצמיתא‪ ,‬לגחר‬
‫רף נמז ע״א ובשאר מכתי(‪ :‬בההוא זמנא יתעד מחית משן חכמה לגבי גינה לאינון לא לשמאלא ולא‬
‫עשן וכר‪ .‬הוא עשן הקרבנוח והמערכה של מזבח לימינא איהו נחים מאמא מלא י״ק לאוקדא עצים‬
‫של ממלה שמקריבין ישראל מל פס מן המטעמים דמ״מ דאינון ח״ח מממלא רען החיים גשלהובק דאומיחא‬
‫ול״ת‪ ,‬ומזה נמשך חגבורת הדינים על הקליפוח ואוה״ע‪ ,‬וסו׳ עיי״ש חה הוא ביאור הדברים כאן‪ ,‬שאמר שענין‬
‫בסול כי אז יעשן אף ה׳ עלה עשן באפו‪ ,‬וכמ״ש עשן הקטורח שהוא עשן המוג העולה למגלה ענק‬
‫)ברע״מ פ׳ פנחס לף מ״ל ע״א( עיי״ש‪ :‬לגבי עליות לימוד התורה וקיום מ״ע ול״ח גלחילו ורחימו‬
‫שמאלא וכר‪ .‬היינו ממש )נזהר פ׳ חממה לף שפי״ז פרחח לעילא ומנשה הימול רזו״נ‪ ,‬כי בסוד‬
‫ק״ל ע״ג( רפשן הקרבנות של אבמם ופלרים היה התורה בו קשורים ימינא ושמאלא שכס ©‪ 1‬מ״ע‬
‫מתעקם לצל צפון אשר שם מתקבצים כל החיילות ול״ח הנובעים מאר׳א מהם סול לחילו ורחימו וכמש״ל‬
‫של הס״א והם מונים מאותו עשן עיי״ש‪ ,‬ולמה אמר ועי״ז שלה העשן הטוב למעלה למ״נ לאו״א וכאמור‪,‬‬
‫ללפת״ל יתעד הקב״ה לגבי שמא לא בכח הדינים של ומש קסומ׳ת מלשון קסר״א וקשווא‪ ,‬וכמ״ש )גזהר‬
‫עשן םקרבנוח‪ ,‬לקיום השם״ה ל׳׳ת מזכר להשמיד פ׳ פנחס לף רכ״ל ע״א(‪ :‬איהו עשן הקטורת מאי‬
‫ולהעביר משם מיקח החיצונים אשר שם מקומם ומיקמה קטורת דיליה‪ .‬כצ״ל‪ ,‬ור״ל כי על עתם ביארנו נמק‬
‫וכאמור‪ :‬ןןטיד סליק עשן אחרא זעף‪ .‬עיק ) מ מ ס עשן הקטורת‪ ,‬ועתה הוא שואל מאי הוא נמק גוף‬
‫בערכי הפנויים‪ ,‬פרך עשן( מש עשן רע העולם ממפה הקסומז סמים שהוא רקח מרקמת מכל מיני גשמים;‬
‫למעלה ומפס לשמאלא נמחות הממה‪ ,‬מש ספן סלקת בכמה ריחין ובוםפדן מבין‪ .‬הייני סול גמנ‬
‫טוב והוא עשן המערכה והוא ת״ת העולה מני שמפלת המלבות במצות ומפ״ט של ישלאל וכמ״ש‬
‫התעמדות הבמה מל החכמה ומתיחלים בסול הזיעו )מכרח״ו מגמותיו בזהר פי חממה וף קליל ע״ב(‬
‫יסל‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד מ ש ר ץ ]דף ג״ה ע״ג[‬ ‫הקוני‬ ‫שטז‬
‫דםלקת בהון‪ .‬דא ה׳ תתאה‪ .‬זא״ת םלקא במ״י)שט( מקטרת מר ולמה‪ .‬תרי ירכי קשוט‪) .‬שם( מכל‬
‫אבקת רוכל דא צדיק‪ .‬דאיהו כליל כולא‪ .‬איהו רוכל‪ .‬ואיהי אבקת דיליה‪ .‬הה״ד)בראשית ג( ודבק‬
‫באשתו‪ .‬וביה סליקת לגבי בעלה‪.‬‬
‫תתאה איהי קטרת דקוב״ה‪ .‬ואיהי קרבן דיליה‪ .‬מזבח דיליה‪ .‬דבה מתקנין ישראל‬ ‫שכינתא‬
‫מאכלים‬
‫באר לחי ראי‬
‫מר דא נצח‪ ,‬ולטנה דא הוד פיי״ש וגגיאורנו שס‪,‬‬ ‫דכל ענין ריח ובושם הוא סוד בחי׳ נל׳נ שמעלח‬
‫והיינו שאמא מקטרת לגרתא סוד מור ולטנה ג ט‬ ‫סמלטח כטעם חלו בשמיו עיי״ש‪ .‬אתמר כ ה מי‬
‫ירטחיה שהס ט ירכי קשוט‪ ,‬בפח לימור חורה ופלפולא‬ ‫ז א ת עולה מן המדבר‪ .‬וסיפא דקרא מקטרח מור‬
‫דשמעתא דאמר מר וליבון ההלכה לאמיחה של חורה‪,‬‬ ‫ולבונה מפל אבקת‪ ,‬שהם סוד מחין וטשמץ דחורה‬
‫ובקישור שנ אבקת רוכל שהוא סוד קישוט של מיני‬ ‫ומצות וממ״ט שהמלטת שנקראת זא״ת עונת למ״נ‬
‫מ מ י ס דתורה ומצות ומננ׳׳ט כטעם היסוד שנקרא‬ ‫לאו״א‪ :‬דםלקת בהון דא ה׳ תתאה‪ .‬פי׳ כי תיבת‬
‫כל דכליל הכל שבזה היא מזדווגת עס בעלה בנה׳׳י‪,‬‬ ‫מ״י מרמז לאמא ה׳ ענאה‪ ,‬כמש״ל )תיקון מ״ט דף‬
‫ועי׳׳ז הוא מעלה אוחה גחג״ת וכאמור‪ :‬דאיחו כליל‬ ‫פ״ה ע״ג( בסוד וראו מ״י ברא אלה‪ ,‬חא״ת נקראת‬
‫כולא‪ .‬דיל דזה שאמר מכ״ל אבקח רוכל דכל המצות‬ ‫המנטת ה׳ תתאה כנל׳ש )גרע״מ פ׳ תרומה דף קמח‬
‫ומע׳׳ט כלהו קטורץ ביסוד צדיק דאיהו כ״ל‪ .‬איחו‬ ‫ע״ג(‪ ,‬ואמר להמשך הדרוש שפי׳ הפסוק מ״י זא״ת‬
‫רוכל וכוי‪ .‬היינו כמ״ש )בזהר פ׳ וישלח דף קע״ו‬ ‫עולה‪ ,‬אינו ר״ל שבינה ה׳ עלאה שהוא סוד מ״י עולה‪,‬‬
‫ע׳׳ג( דא אבקח רוכל דא קטורי דקוםסרי ואבקי‬ ‫רק זא״ת שהוא ה׳ תתאה עולה וכדמפרש ואזיל‪ :‬זא״ת‬
‫דפולמי כלהו בידיה‪ ,‬ה״נ יוסף איהו קיומא דאורייתא‪,‬‬ ‫סלקא במ״י עי׳ להלן )תיקון ל״ח דף ע״ט ע״א(‬
‫בגין דאיהו קייס לה‪ ,‬כגץ דכל פקודי אורייתא מתקשרין‬ ‫בההוא זמנא שכינחא עלאה ותתאה סלקץ דא ע״ג‬
‫בנעורי דכרית קדישא עיי״ש‪ :‬ואיהי א ב ק ת דיליח‪.‬‬ ‫דא בגומא דאתמר בטורא דסיני דאתמר חמן מי זאח‬
‫ר״ל שמתאבק ומתחבק בה ע״י ריח הטוב של הקטורת‬ ‫טולה מן המדבר‪ ,‬מ״י אמא עלאה טולה בזא״ת עיי״ש‪,‬‬
‫מכל מיני בשמים שהס המצות ומע״ט של ישראל‬ ‫ולזה דרש הגא דלעת״ל כשיהיה התיקון השלם תעלה‬
‫והיינו שהנוקבא היא אבקת של ז״א שהוא רוכל ודרש‬ ‫המלטת לגבי בעלה בקשוטי כלה מכנ אבקת רוכל‬
‫אבקת על הנוקבא‪ ,‬לפי שהיא לשון נקבה‪ ,‬ור״ל שהמלטת‬ ‫דאמא מקשמת לברתא‪ ,‬ודרש מ״י זא״ת עולה כלומר‬
‫מקוטרח מכל מיני אבקח דבעלה שהוא מפל‪ ,‬וכל‬ ‫זא״ת שהיא ה׳ תתאה עולה לגבי בעלה בכל מיני‬
‫קטומ דקוסטרי ואבקי דפולמי כלהו נחן בידיה כמל‬ ‫תפשיעץ וגשמים גמה שאמא עלאה שהיא גינה ה׳‬
‫הח״ד ודבק כאשתו‪ .‬ר״ל כי ע״כ נקראת אבקח מ כ ל‬ ‫עלאה שנקראת מ״י מקשטת לברתא כדי שתהיה ראויה‬
‫שבעלה מתאבק ומחבק בה לאהבת‬ ‫על שם הדבקות‬ ‫לזווג‪ :‬מקטרת סור ולבנה תרי ירכי קשוט‪ .‬הייני‬
‫המחץ וטשמין של מר ולטנה כנ״ל‪ :‬וכיה סליקת‬ ‫שעיקר עליות המלכות לגט געלה הוא לצורך זווג‪,‬‬
‫וכד‪ .‬ר״ל דפי׳ הפסוק של מי זאח עולה וגד הוא‬ ‫ואח״כ ימגק לה געלה ג ט דרועץ ומעלה אותה אצלו‪,‬‬
‫ק ‪ ,‬שע״י אבקח מכל דבחכשימי הבשמים שמתקשטת‬ ‫וכמש״ל )דף מ״ז( גההוא זמנא דסלקת ההוא נקודה‬
‫בהם שהם מצות ומע״מ של ישראל היא מתקרבת אליו‬ ‫בט ירכץ מקבל לה בטלה ג ט דמעין וסלקין לה‬
‫ונושאת חן בעיניו להזדווג נמנה‪ :‬שכינתא ת ח א ח‬ ‫גטמודא דאנלצעיחא עיי״ש וגגיאורנו שס‪ ,‬ולזה אמר‬
‫איהו קטרת דקוב״ה‪ .‬לסיום המשך הדמש הוא‬ ‫לזא״ת םלקת גמ״י במה שאמא עלאה מקשטת לה‬
‫מפרש שזה הוא ענץ הקמרח שמנשה נמל מיני בוםמץ‬ ‫גמור ולבונה ואבקת מכל בט ירכותיה נ מ ה שהם‬
‫וריחץ דשכינתא תתאה מבשמח לבעלה שהוא קב״ה‪:‬‬ ‫ט סמני קשוט‪ ,‬מהוא סוד לימוד חורה שבע״פ וגירסא‬
‫ואחזי קרבן מ ל י ח וכד‪ .‬בהיותו מפרש ענץ עשן‬ ‫דשממתתא לאמיתות התורה‪ ,‬וכמש״ל )גחיקונים‬
‫הקטרת והקטרת על ענץ תיקץ זו״נ לצורך הזווג‪,‬‬ ‫הנוספות תיקץ ר דף קמ״ה ע״כ( מי זאת טולה‬
‫הוא מפרש באגב גם ענץ קרנן ומזבח ומשכן וכל‬ ‫מן המדבר מקטרת מר ולטנה מר‪ ,‬אמר מר‪ ,‬ולגמה‬
‫כלו על ענץ זה‪ ,‬ואמר ו&יסו קרבן מליה ופד‪ ,‬ופמש״ל‬
‫דא ליבון הלכה‪ ,‬גמל אבקת רוכל לא צמק דאית ביה‬
‫)דף נמה ע״א( דאיהי קרבנא דקב״ה מדאי שכינתא‬
‫כל ממים ולא נהיר לה לאורייתא דבע׳׳פ‪ ,‬ומיד דאיהו‬
‫* ס י קרבנא דיליה עיי״ש‪ ,‬׳•)ומהר &> פנחס דף רמ״א‬
‫אתקשטת בכל ממי תכשיטץ וכו׳ מחבר‪ ,‬לה גג׳ למעין‬
‫ע״א( דםוד הקרבנות הוא פנץ חיקץ הכסא כ ט ד‬
‫ושי‪ ,‬ואמר הפא כי התיקץ של מר ולגמה הוא ג ט‬
‫שהוא המלכוח שחקוק בה מ דיוקנץ סוד חיק שבהם‬
‫ימין גו״ה‪ ,‬וכמש״ל )לף גמה ע״א( מר ולבונה‪.‬‬
‫היו‬
‫‪rtP‬‬ ‫הזהר‬ ‫תקוגא חד ועשרץ ]דף ג״ה פ״ב[‬ ‫ה?וני‬
‫מאבלים דקרבנץ דצלותץ לקוב״ה‪ .‬דאינון לקבל ‪ pip‬השחר‪ .‬יקרמ דבין הערבים‪.‬‬
‫וקרבנא דאמורים ופדרים דמתאכלין כל ליליא‪ .‬ואיהו ]דאיהי[ קרבן מוםף דאיהו צדיק‪ .‬ואיהו‬
‫]ואיהי[ קרבנא דשבתות ויומין בובין‪ .‬דלית קרבנא )קריבו לעלמא קדישא לקב״ה בשבת ויומין‬
‫טבין( אלא בה‪ .‬הה״ד )ייקרא סל( בזאת יבא קמה( אהרן אל הקדש‪) .‬ירמיה <‪ 0‬ואל יתהלל המתהלל‬
‫כי אם קמ‪ (0‬בזאת‪.‬‬
‫א י ה י משכונא דיליה‪ .‬דבגינה איהו שארי בגווייהו‪ .‬הה״ד )**י! כה( מ ש ו לי מקדש ושכנתי‬
‫בתוכם וגר‪.‬‬
‫ארה דיליה‪ .‬ואיהו ס״ת גניז בגווה‪.‬‬ ‫איהי‬
‫מנרתא דיליה מנורת המאור‪ ,‬מההוא דאתמר ביה )משלי ‪ 0‬ותורה אור‪ .‬ואיהי גר דדליק‬ ‫איהי‬
‫קדמיה‬
‫באר לחי ראי‬
‫היו מקמגין קרמין לנחח רוח לקב״ה בעלה דמערוניתא וכ״כ )גתקוניס מז״ח דף ע ׳ו ע׳׳א( ואהרן גה מאל‬
‫עיי״ש גאורך‪ ,‬ועיין )גרע״מ פ׳ צו דף כ״ז ע״ב( לק׳ק ואתקגל קרמים הה׳׳ד גזא״ת יגא אהק אל‬
‫דשכמחא איהי אש אוכלח כל קרבניא דצלוחין ופקודין הקודש עיי״ש‪ :‬ואל יתהלל חמתחלל כ״א בזאת‪.‬‬
‫דמ׳׳ע ול״ת עיי״ש‪ :‬מזבח דיליה וכמש״ל )בהקדמה וכמ״ש כל מאמר זה )גרע״מ פ׳ תרומה דף קנ״ח‬
‫דף ח׳ ע״א( דהנוקגא ה׳ חחאה הוא מזגח ה׳ עיי״ש ע״ג‪ ,‬ובפי פנחס דף רנ״ו ע׳׳כ( כי זא״ת נקראת‬
‫וגגיאורנו שם‪ :‬קרבנין צלותין וט׳ עי׳ ש׳׳ס )גרטח המלכות שהיא עיקרא דכלא עיי״ש‪ :‬איהי משכוגא‬
‫דף כ״ו ע״כ( תפלוח כנגד חמידין חקנוס‪ ,‬ועיין )בזהו דיליה‪ .‬וכמ״ש )בזהר פ׳ פקודי דף רל״מ( כפסוק‬
‫פ׳ פנחס דף רכ״ד( אתקיגו ג׳ צלותין לקבל קרבנין‪ ,‬ויביאו את המ»ן אל משה‪ ,‬כי משה הוא סוד החתן‪,‬‬
‫את הכבש הא׳ תעשה גכקר דא צלוחא דשחריח‪ ,‬ואח והמשכן הוא סוד הכלה דיליה שהוא השם אדנ״י‬
‫הכגש השני תעשה בין הערבים לקבל צלותא דמנחה‪ ,‬פיי״ש‪ :‬הח״ד ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ובר‪.‬‬
‫צלותא דערביח לקבל אגריס ופדמס דמחאכלין כל פיק )גזכר במדרש הנעלם פ׳ חי׳ שרה דף קכ׳׳ע‬
‫הלילה וכו׳ עיי״ש‪ ,‬ואמר הכא דהכל הוא מספרא ע׳׳א( ועשו לי מקדש ושמחי גתוכס‪ ,‬גרחימו סגיא‬
‫דמלטת שטנתא תתאה‪ ,‬ומדש שם להלן )גרע״מ דף דםו״ל עם ישראל אמר ליה למעגד ליה גי מקדשא‬
‫רכ״ו גמא( דצלוחא איהו פלה‪ ,‬וע׳׳ד ואתחנן אל כ׳ מוונא דמזיכא עלאה וייחי דיוריה ממהון עיי״ש‪,‬‬
‫גאלנ״י לשטנתא מחנונים וט׳ את הכגש אחד חעשכ ונמל )חיקון ע׳ דף קל״ב ע״א( מאן מנגיד ליה ‪15‬‬
‫בבקר ואת הכבש השט תעשה בין הערבים עיי״ש‪ .‬מקדשא הה״ד ונטו לי מקדש קב״ה עביר ליה מהוא‬
‫ואיחו קרבן מוסף דאיהו צדיק‪ .‬היינו במ״ש )בז״ח עלמא ביח למירא תמן דאיהו ק״ק בבחי ושמחי בתוכם‬
‫‪,‬‬

‫דף נמה ע״ד( דשכינחא אתקריאת תוספתא מסטרא עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא דמינה איהו שמא מוויהו‪,‬‬
‫דצמק דאיהו כלול כל מוספין והמן איהי שכינחא דהיינו כפי מם שישראל מתקנים מעשיסס ומתקנים‬
‫קרק סמוספין עיי״ש‪ ,‬והיינו כי מבת וימע מוסיף השכמה שעי״ז נתעורר האהבה במס למן אביהם‬
‫לה בעלה השפעה ע״י היסוד צמק יותר ©נימות החול שממיס‪ p ,‬הוא בא לשריא במיהס‪ :‬אוחי ארון דיליה‬
‫ע״כ מקריטן ממת וימס קרבן מוסף על סוס׳ השפע ואיהו ם״ת וכד‪ .‬וכמש״ל )תיקון כ״ה דף ע׳ ע״א(‬
‫שמקבלת השכינתא ע״י היסוד צדיקי ועיין ]גפרע״ח שהמלך ישראל לאו איסו מלכא אלא מספרא ומלכות‪,‬‬
‫פ״כ משער ממת‪ ,‬ובלק״ת פ׳ יתרו[‪ :‬ואיהו קרבנא וצריך למהוי ליה עמיה בבל אתר ם״ת דאיהו עמודא‬
‫דשבת ויו״ט‪ .‬סייגו כמ׳׳ש )גרע״מ שם דף רמ״ג דאמצעותא לאתקשרא קג״ה עם שכינתא עיי״ש‪ ,‬ולזה‬
‫ע״א( בכל יומא צריך לשדורי דומ׳נא למלגא בידא אמר הכא שזה נ״כ הסוד שממיםין הס״ת באמן‪,‬‬
‫דמטרוניתא אי איהי גרשו מלה צריך חוס׳ מון מוסף גי האמן היא סוד המלמת‪ ,‬ממש )גלק״ת גסע״מ‬
‫מאת ובמ׳מ ומוסף וכל יממ עיי״ש‪ :‬הח״ד כזאת פ׳ תרומה( והאמן הוא סוד המלטת‪ ,‬והטעם לזה‬
‫יבא אהרן אל הקדש‪ .‬וכמש״ל )בהקדמה דף ט״ו עיין )בע״ח פרק ג׳ משער מיעוט סימן( באורך והס״ח‬
‫ע׳׳ב( ואמן לא מאל לפני ולפנים אלא ע״י המלטת‪ ,‬שהוא בתול הארק סוד ת״ת שהוא ז״א עיי״ש‪ :‬איחי‬
‫הה״ד בזא״ת יבא אהרן אל הקודש‪ ,‬דהוי ידע דהוא מנרתא דיליח‪ .‬יכמש״ל ׳)בהקדמה דף י״ג ע״‪(3‬‬
‫עיקרא דכלא דאיהו קרק לה׳ עיי״ש וגגיאורמ שם‪ ,‬שטנתא תתאה * ה ו מנרתא‪ ,‬ועיי״ש מיאיתו שהבאתי‬
‫מדברי‬
 ‫י‬
‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ] ל ף ג״ה ע״כ[‬ ‫ה?וג‬ ‫שיה‬
‫קדמיה‪ .‬כד״א)ייקרא פי( להעלות נר תמיד‪ .‬ואיהי בת ק& שבע‪ .‬מגרתא כלילא משבעה כוצינץ‪.‬‬

‫א י ה י גר לגביה‪ .‬מסטרא דשמאלא‪ .‬ואיהו אור לגבה מםטרא דימינא‪ .‬ועל תרוייהו אתמר)משלי‬
‫‪ 0‬כי נר מצוד‪ .‬ותורה אור‪.‬‬

‫א י ה י קדושין דיליה‪ .‬מסטרא דשמאלא‪ .‬בגין דקדושה מסטרא דלוים‪ .‬כד״א ק«( וקדשת את‬
‫הלוימ‪ .‬ועלה אתמר תהא לי מקודשת בטבעת זאת‪.‬‬
‫ואיהי‬

‫כאד לחי ראי‬

‫מלגרי מ ק גכ׳׳מ כי גוף המטרה הוא מלכות רחל דימינא‪ ,‬נמצא דאיהי גטלא מחרוויהו‪ ,‬ואיזהו נטיל‬
‫שכינתא חחאה דלית לה מגרמה כלום‪ ,‬רק שהשפע מתרוויהו‪ .‬ועל תרוויהו אתמר כי נר מצוד! ותורה‬
‫שמקבלת מז״א כפלה שהוא סוד פעולת הגמורה שהוא אור‪ .‬הייט כי מגואר לפיל )תיקון ף דף כ״א מ״א‬
‫הכלי שט ניחן ה ש ק שהוא המוחין אשר ביה נהיר ופ״ב( דז״א איהו אורייחא ושכינחא היא מצוה‪ ,‬ולפי‬
‫מנרתא שהוא פנק הו׳ נרות של המנורה סוד ו״ק האמור הנה גפרשוח הטקבא נקראח נ״ר מצוה‪,‬‬
‫שלה שעולים בקו האמצפי סוד הוי״ה מהוא ז״א ח״א נקרא חורה או״ר‪ ,‬אמנם כ ק שגל אחד כלול‬
‫עיי״ש‪ :‬מנורת המאור‪ .‬היינו כי אור הוא כנוי לז״א‪ ,‬מתרוויהו מ ״ ל ע״כ אמר על שניהם גכללוח פסוק‬
‫פמ״ש )מהר בראשית דף כ״ג ע״א(‪ ,‬וכ״כ )בע״ח זכ‪ :‬איהי קדושין דיליה וכר‪ .‬עיין )ברעי׳מ פ׳‬
‫פי׳ל משער סלר אבי״פ וגפרפ״מ פ״א משפר הק״ש( משפפיס דף קט״ז סוף ע״א( בסוד יחו״ד ברט׳ה‬
‫דסתם אדיר הוא במד דטרא עיי״ש‪ ,‬והיינו כמ״ש וקדוש״ה‪ ,‬ברכ״ה הוא קב״ה גימינא‪ ,‬קדוש״ה מ א‬
‫ותורה או״ר שהתורה שהוא ז״א הוא בחי׳ אדד‪ ,‬שכינחא גשמאלא‪ ,‬יחו״ד הוא באמצעיתא כלל קב״ה‬
‫ולזה דרש מטרת המאדיר שהמנורה שהיא רחל היא ושכמחיה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש דפ״י‬
‫היכל של האדיר מהוא סוד ז״א הוא המאדיר שלה‪ :‬היחור של נר מצוה וחורה אור נעשה החיקון של יב״ק‪,‬‬
‫ואיהו נר הדליק קדמיה‪ .‬הייט כמש״ל )דף מ״מ ומפרש ואמר דאיהי קדושין דיליה‪ ,‬והייט שמ״י הימור‬
‫ע״ג( ואיהי הנר המאיר לאד״ס פיי״ש‪ :‬כד״א להעלות דזו״נ מקבצ הזפיר ממנה שפפח אור מ״נ של קו‬
‫נר תמיד‪ .‬היינו כמש״כ רגמו)גשפ״מ פ׳ תצוה( בסוד השמאל שהוא סוד קדוש״ה‪ ,‬והמלטח מקגלח מבעלה‬
‫להפלות נר תמיד‪ ,‬שהדלקת המנורה היה מ ה שהמלטת מייד של קו הימק שהוא כרכ״ם‪ ,‬וכשמתיחדיס ונכללים‬
‫שנקראת נ״ר תעלה אור ממטה למפלה להפלות מ״נ זה גזה נפשה החיקון בסוד יחו״ד‪ :‬בגין דקדושה‬
‫מז״א בעלה וזה הוא תיראנה עיי״ש‪ :‬ואיחי ב ת שבע מסמרא דלוים‪ .‬וכמש״ל )גתיקוניס הנוספות תיקון‬
‫ומי‪ .‬פיין )כרפ״מ פ׳ גהר דף ק״ח ע״ג( דכל שביעיות ג׳ דף ק״מ ע״א( קלושה איהו מספרא ללוים‪ ,‬הה״ד‬
‫היא מספרא דשכינתא דאתקריאת שבפ ואיסי גח שבפ וקדשח אח םלויס עיי״ש‪ ,‬וע״ל)בהקדמה דף ג׳ פ״א(‬
‫וכו׳ פייי׳ש‪ ,‬ולזה אמר הכא דלפי האמור שהמנורה שיר משמאלא שיר דלוים וט׳ אמא נחית בקלושס‬
‫הוא סוד שכמחא תתאה‪ ,‬מובן שנקראת גת שגפ ללוים משמאלא וכד‪ ,‬אל מימיגא דכהניא וכו׳ חכמה‬
‫פ״ש ז׳ נרוח שכה‪ ,‬וכמ״ש )גפמ״מ ר״פ בהפלוחך( נמיח בברכה דסכניא בימינא פיי״ש ובביאורנו שם‪,‬‬
‫דהמנורה םוא סוד רחל ח׳ נרות המנורה הם ז״ק ועיין )גזהר פ׳ שמות דף י״א סוף ע׳׳א‪ .‬ובלק״ת פ׳‬
‫שלה מחסל פד מלטת דילה עיי״ש‪ :‬איווי נר לגביה אמור בטע״מ במצות לחכ״פ ובפי עקב‪ .‬ובע״ח פ״ז‬
‫מסטרא דשמאלא וכר‪ .‬הייט פמש״ל )תיקון ל״ג משפר לאה ורחל(‪ ,‬ולוה מוסיף הפא חבלץ לדבריו‬
‫לף ע״ז פ״א( בסול או״ר ונ״ר‪ ,‬או״ר הוא לימינא שאמר איהי קדושין ליליה מספרא לשמאלא‪ ,‬ואיש‬
‫מהוא אהגה רחמי‪ ,‬ונ״ר הוא לשמאצא שהוא יראה ברכה ליליה מספרא דיממא‪ ,‬כי קלושה הוא מסטרא‬
‫רמא‪ ,‬וכמה לעמולא ראמצעוחא נטיל מתרוויהו מרחמי רלויס מהם בקו הנגורה שבשמאל וברכה הוא מספת־(‬
‫‪:‬‬ ‫‪m‬‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫‪ 10‬לכהניא מהוא בקו‬ ‫הי נמלא ממרווימו לימין שהוא מסטרא‬
‫מסטרא לשמאלא יראה ומספרא לימינא אהגה פיי׳׳ש‪ ,‬ועלה אתםר ת ה א מקודשת לי ב ט ב ע ת ז א ת‬
‫ולוה מפרש הפא איהי נ״ר לגביה מספרא לשמאלא וכמש׳׳ל )תיקון י׳ לף כ״ה סוף ע״א וריש ע׳׳ג(‬
‫היימ כי המקגא מאירה שפע מ״נ לגפלה מכחה סול לטבעת היא כצורח אוח י׳ שהיא מכמה‪ ,‬מ ה אחקרשת‬
‫נ״ר יראה ודינא מספרא לשמאלא‪ ,‬ובעלה משפיע לה כלה שהיא המלטת שמתן לה געלה הטבמס מהיא‬
‫שפע מ״ל מכחו אהגה ורחמי מהוא סור או״ר מספרא צורת אוח י׳ סול החכמה עיי״ש‪ ,‬ולפי האמור מ־פ‬
‫לה‬
 ‫שיט‬ ‫הזהר‬ ‫תקינא חד משרץ!לף <״י ע״ג[‬ ‫הקרני‬
‫ברכה דיליה‪ .‬מםסהא דימעא‪ .‬דאיהי כהונה‪ .‬הה״ד)במדבר ה כה תברכו את בני ישראל‪.‬‬ ‫ואיהי‬
‫ו א ת ק ר י א ת כלה דיליה‪ .‬מסטרא דצדיק‪ .‬דאיהו כ״ל‪ .‬ודא איהו כל״ה כ״ל ה׳‪ .‬בגין דאיהו ברית‬
‫דאחידבתרוייהו‪ .‬ומספרא דצדיק איהו יחוד דילה‪ .‬דאיהו קוצא דאת ד׳ מן אחד‪.‬‬
‫דקשיר בץ א״ח ובין ד׳‪ .‬ואיהי צלותא דיליה‪ .‬מםטרא דח״י עלמין דאיהו ח״י ברכאן דצלותא‪.‬‬
‫א י ה י אות דשבתות דומין טבץ‪ .‬שבת איהו כללא דתלת אכהן‪ .‬בגץ דאיהו בת כלילא בג׳‬
‫ענפי אבהן‪ .‬דאינון ש ‪.‬‬
‫איהי‬
‫באר לחי ראי‬
‫שלו ששם הוא העטרה מקום המלטת נוקגא דילים‬ ‫לה תהא מקולש״ת לי היינו המלכות שהיא סול‬
‫היא ימולא דיליה‪ ,‬שמתחגר שם עם המלטת ספי׳‬ ‫הקלושי״ן ריליה מםטרא לשמאלא‪ ,‬תקבל גס אור‬
‫הי׳ ונעשה שם לגוף אמל גשלימות געל י״ס וכאמור‪.‬‬ ‫החכמה שבקו הימין שהוא ענין הטבע״ת‪ ,‬ותהא נכלל‬
‫דאיחו קוצא דאות ר וכר‪ .‬וכמש״ל )לף נ״ז ע״ג‬ ‫גס בסול הברטים רמסטרא לימינא שפ׳* היחור יהא‬
‫ונ״מ ע״א( כסול אמ״ל‪ ,‬א״מ שהוא ז״א נטיר ד‬ ‫נכלל שמאלא בימינא‪ :‬הח״ד כה תברכו‪ .‬היינו כמ״ש‬
‫שהיא המצטת שלא יתקריג לגגה אמ״ר‪ .‬והאי נקולה‬ ‫)גזהר פ׳ נשא דף קנמו ע״א( וכגק כך אתמסר לא‬
‫היינו קוצא לאות ד להוא אות גרית רגה אשחליס‬ ‫צכהן לאחי מחסד‪ ,‬בגק דתתבע ותתבשס המלטת‬
‫א״מ שהוא ז״א לעשר ובה אתעביל י ‪ /‬ומאן למשקר‬ ‫שנקראת כ״ה הה״ל כ״ה חברנו עיי״ש‪ ,‬ולרש כ״ה‬
‫גברית מילה ואתעבר קוצא מן ד׳ ואשתאר אח״ר‪,‬‬ ‫תברכ״ו לברכה הנמשך להמצטת הוא מסטרא לחסר‬
‫גרס לאסיזלקא מיניה שכינתא להיא ימולא דקב״ה‪,‬‬ ‫שהוא ימינא ששם מקור הברכ״ה‪ .‬ואתקריאת כלה‬
‫ושליט עליו ש״ל להוא אל אמר עיי״ש וגביאורנו שם‪,‬‬ ‫דיליה‪ .‬עיק )באל״ז האזינו לף מ׳צ ע״ב( ה׳ בתראה‬
‫ולפי האמור הרברים מחיחדיס כי מקום המלטת נוקגא‬ ‫אתקרי כנ״ה בשעתא דאתדכאת ורכורא בעי לאחחברא‬
‫ח״א שע״י נשלם לע״ס היא כעטרה של היסוד‪ ,‬ומאן‬ ‫עמה כדק א ק מ כל״ה פיי״ש‪ ,‬ומפרש הכא להמשך‬
‫לפגם גהיםול צליק דקשיר בק א״מ וגק ד גרם‬ ‫כדרוש דנקראח כל״ה ע״ש ההתכללו״ת שע״י היחוד‬
‫ראסתלק מניה שכיגתא שמשכגה שם בקוצא לאות‬ ‫בסוד יב״ק וכדמפרש ואזיל‪ :‬מסטרא דצדיק דאיהו‬
‫די‪ :‬ואיחי צלותא דיליה מסטרא דח״י עלםין‪ .‬ע״ל‬ ‫כ״ל‪ .‬וכמ״ש )באד״ז שס דף רצ״ו ע״א( ואקרי יסוד‬
‫)תיקק י״מ לף נ״ל ע״א( לעליות השכינה לגגי‬ ‫ודא הוא דרגא דמבשם לנוקגא וכל תיובתא דדטרא‬
‫מ ל ה הוא ע״י צלותא‪ ,‬וכמ״ש הכי ג״נ סליק שכינתא‬ ‫לגבי נוקגא בהאי יסוד עייל לנוקבא ו ט ׳ עיי״ש‪,‬‬
‫גצלותא ליליה לגבי קג״ה עיי״ש וגכיאורנו שם‪ ,‬ולזה‬ ‫ולזה אמר לבזמן שהנקבא אתדכיאת ודטרא בעי‬
‫אנמ־ הכא להמשך הדרוש שגם זה הוא מסטרא לצלק‬ ‫לאחמגרא עמה אחקריאח כל״ה מסטרא ליסור צמק‬
‫מ״י עולמים‪ ,‬וכמש״ל )גהקדמה דף ר ריש ע״ג(‬ ‫לאקרי נמל משום לכל חיוכתא ללטרא לגבי הנוקגא‬
‫דח״י ברכאין דצלותא סלקק לעילא לגבי קג״ם גכמ‬ ‫הוא בהאי יסוד שהוא בחי׳ כ״ל עייל לנוקבא וכאמור‪:‬‬
‫צדיק מ״י עלמק בסוד ברכות לראש צדק‪ ,‬וכ״כ לעיל‬ ‫בגין דאיהו ברית דאזזיד בתרוויהו‪ .‬וכמש״ל‬
‫) ח ק ק י״א דף כ״ו ע״ג(‪ ,‬וע״ל )תיקון י״מ דף ל״ג(‬ ‫)בםקלמם לן> מ׳ פ״ב( בסול בי כ״ל מ מ י ם ובאת‪,‬‬
‫מארי דמ״י כרכאק דצלותק מססוא דמ״י עלמק דמימדק‬ ‫ותרגומו לאחיל בשמיא וארעא‪ ,‬לע״י היסול צלק‬
‫לקב״ה ושטנתיה תמן עיי״ש וגגיאותו שם‪ :‬איהי‬ ‫לאקרי כ״ל נקשר שמיס וארן סול היחול חו״נ פיי׳׳ש‬
‫א ו ת דשבתות וי״ט‪ .‬עי׳ ש״ס )מנחות לף ל״ו ע״ג(‬ ‫ובביאורנו שם‪ :‬וםםטרא דצדיק איהו יחוד דילה•‬
‫לשבח ייו״ט הן אות‪ ,‬ועיי״ש )גפירש״י( מנביא מהאי‬ ‫ופמש״ל)תקון י״מ לף ל״ה ע״א( ימולא לילה בצדק‪,‬‬
‫וכתיב ג ט שבת )בפ׳ כי חשא( ט אות הוא‪ ,‬וע״ל‬ ‫וביאור הלבמם מ א מפמ״ש מ י נ ו )גלק״ת פ׳ בראשית‬
‫)גםקלמה לף י״א ע״א( לשכמתא אימי אות שגת‬ ‫&כקו‪0‬ה לסע״מ( ט חילוק יש בק זווג ליחול‪ ,‬ט זווג‬
‫אימ יו״ס אות ברית‪ ,‬והיינו גמש״ל ) מ ק ק ל״ו לף‬ ‫הוא חיבור פפה בשפה פגימיות‪ ,‬אבל ימול הוא‬
‫ע״מ ע״א( ל ה * נקולם א״הי אות שגת אות י מ ס‬ ‫שמתחברים ט נופים ח מ ג מעשה אחל עיי״ש‪ ,‬ונודע‬
‫אות חפילק * ת ברית עטרה ובריח פיי״ש‪ ,‬ולזה‬ ‫מלגרי מ י נ ו )גפ״ח פ״א משפר פרטי עי״מ וגשאר‬
‫הוא כמפרש הכא הממם שהמלכות נקראת * מ שהוא‬ ‫לוכחי( ח ״ א אק לו רק ט״ם‪ ,‬והספירה היי שלו‬
‫יסוד צמק אות ברית‪ ,‬משום שמקומה בעמלת הבדיה‪,‬‬ ‫היא המלטת‪ ,‬ומקומה היא מ ס ל ה שצו והיא מלל‬
‫ואמר להמשך הלמש שמטעם זה שאמרנו לאיהי ט׳ל‬ ‫היסוד פצמו פיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא דמצד יהוד צמק‬
‫ואיהי‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]לף נ׳׳ה פ״ג[‬ ‫הקוני‬ ‫שכ‬
‫א י ה י תחום דיליה‪ .‬ואיהי רשות דיליה‪ .‬רשות היחיד‪ .‬דגבהו עשרה‪ .‬ודא יו״ד ק״א ואיו ק״א‪.‬‬
‫ורחבו ארגעה‪ .‬דאינון יקו״ק‪.‬‬
‫א י ה ו ק ע ( •עירוב דילה‪ .‬מםטרא דימינא ושמאלא‪ .‬דאינון ע״ג רי״ו‪ .‬דהיינו חסד וגבורה‪ .‬ואיהי‬
‫ערבית דיליה‪ .‬עיבור דיליה‪.‬‬
‫עוטה אור כשלמה‪.‬‬ ‫<תי‪.‬לים קי(‬ ‫טלית ד־קוב״ה‪ .‬ובה אתעטף קוב״ה‪ ,‬כד״א‬ ‫איהי‬
‫ציצית דצדיק‪ .‬דאיהו עני בגלותא‪ .‬הה״ד )שם קב( תפלה לעני כי יעטף‪ .‬עני ודאי‪ .‬דביה‬ ‫ואיהי‬
‫אתעטף‬
‫מור לחי ראי‬
‫זה‪ .‬איהו עירוב דילה וכר‪ .‬גם זה מבואר נכלן‬ ‫ואיהי כל״ה גגץ דאיהו גריח וכוי‪ ,‬היינו שנקראח‬
‫)ריש חיקון כ״ד שם( פירוב איהו פמודא דאמצפותא‬ ‫כן פ״ש החכללמח שפ״י האוח גריח דמקומה בעטרת‬
‫פיי״ש‪ :‬דהיינו חו״ג‪ .‬פ״ב גימ׳ חס״ד‪ ,‬רי״ו גימ׳‬ ‫ברית דיליה‪ ,‬ופ״כ מ ו ק ג״כ הא דשבח ויו״ט נקראים‬
‫גבור״ה‪ ,‬והיינו סוד עמודא דאמצפיחא דכלול חו״ג‬ ‫אוח כמו שמצינו מלה פפמיס אוח שבח \אוח יו״פ‪,‬‬
‫שהוא ח״ח גפלה דממרוניחא‪ .‬ואיהי ערבית היינו‬ ‫משום דאז הוא חיקון המלכוח שמקומה בפפרח יסוד‬
‫פ״ש פירו״ג גפלה נקראח היא פרגי״ת גלשון נקבה‪,‬‬ ‫וכאמור‪ :‬ש ב ת איהו וכד‪ .‬הוא כמפרש גזה הפפם‬
‫וכמ״ש )בקה״י‪ ,‬ערך פרביח( דמה״פ יעקב חיקן‬ ‫דשבח וימס הס סוד שכינחא שפ״ז יפיד שם שגח‪,‬‬
‫ערביח‪ ,‬כי יעקב הוא סוד ח״ח עמודא דאמצעיתא‬ ‫ש׳ יש לה ג׳ ראשין שמרמז להמלמח שפולח לג׳ פנפי‬
‫שנקרא עירמב‪ ,‬שהוא בעלה ה מ ח ק אוחה עיי״ש‪.‬‬ ‫א ב ק וכד‪ ,‬וכמש״ל )דף מ״ה ע ״ ג וגרפ״מ פ׳ פנחס‬
‫עיבור דיליה‪ .‬ר״ל עיבור שנה‪ ,‬והיינו כמ״ש )בקה״י‬ ‫דף רנ״ז ע״א( שכינחא אחקריאח שבת דכלילא מחלח‬
‫ערך עיבור שנה( דסוד עיבור הוא להשווח לבנה‬ ‫אכהן דאיגון ג׳ ענפי ש׳ וכד עיי״ש‪ ,‬וממילא דה״ה‬
‫נחמה‪ ,‬שיהא אור הלבנה כאור החרה‪ ,‬ועי״ז חחבר‬ ‫יו״פ דקיי״ל מו״מ נמי אחקרי שבח‪ ,‬וכמ״ש בש״ס‬
‫לגנה לחמה‪ ,‬והוא בסוד החקרבוח הדודים בסוד‬ ‫)מנחות דף ס״ה פ״ג(‪ ,‬ופיק בש״ס )ביצה דף ב׳‬
‫הזרומוח שמאל וימין שהם פ״ב רי״ו‪ ,‬ועי״ז מ ק מ ץ‬ ‫פ״ב בפירש״י( גד״ה ואץ י מ ט מכין לשבח‪ ,‬פיי״ש‪:‬‬
‫ה נ מ ה אל הממה מיי״ש‪ .‬איהי טלית דקוב״ה וכד‪.‬‬ ‫איהי תחום דיליה‪ .‬היינו כמ״ש ) מ ה ר בהקדמה‬
‫פיין ) מ ה ר בראשית דף ל״א פ״כ( דקרן פור פני‬ ‫דף ה׳ פ״ב( להמלטח נקראח חמו״ס‪ ,‬וכ״כ לפיל‬
‫משה פד דיהיפ מםוה פל אנפוי ואחפפף גה כפליח‬ ‫)בהקדמה דף י״ג פ״א( דרשוח מלה איהו חחמס‬
‫הה״ד פוטה אור כשלמה עיי״ש‪ ,‬ונודפ מדגרי )המד״ח‬ ‫שבח‪ ,‬וגגיאור הפנץ פיץ גדגרי מ י נ ו )גפרפ״ח ריש‬
‫פ׳ תרומה( שהקירון שר פניו של משה היה במלטת‬ ‫שער השגת‪ ,‬וגע״ח פ״ג משפר הירח( כי חחו״ם הוא‬
‫דכחיב ויהי ב ס מ ן מלך פיי״ש‪ ,‬הנה מבואר דסוד‬ ‫אוחיוח חוח״ם‪ ,‬לומר ע״כ תחמם של הקדושה ומשם‬
‫פופה אור כשלמה הוא מגחי׳ אור המלכוח שהוא‬ ‫והלאה הקליפוח‪ ,‬ולכן אסור לצאח יחון לחחמם בשכח‬
‫כפנץ פיטוף במלית בסוד נקבה תסובב גבר‪ ,‬וכן‬ ‫עיי״ש‪ :‬ואיהי רשות דיליה‪ .‬וכמש״ל )חיקץ כ״ד‬
‫מ מ א ר ) מ ה ר פ׳ גא דף ל״פ פ״ג( דלמשין דחוה‬ ‫דף ס״מ ע״א( רשוח היחיד איהי שכינתא‪ ,‬רחמ מ‬
‫היו מבגדי החמולוח אמ־ אחה בכית‪ ,‬הממודוח ע ד י‬ ‫יקו״ק‪ ,‬וגבהו י׳ ימד ק״א וא״ו ק״א‪ ,‬וע״ל )בהקדמה‬
‫מלכות‪ ,‬ואמר שס שפ״ז נאמר מלמד שנחפעף הקג״ה‬ ‫שם( ושכינחא איהי רשות דיחודא לעלמא דאיהו גבהו‬
‫באור וברא יח שמיא פיי״ש‪ ,‬והיינו אור־ המלטת‬ ‫י׳ אחוץ דשמא מפרש יו״ד ק״א וא״ו ק״א ורחבו ד‬
‫שנתפטף בה במליח בסוד נקבה חםובב גבר וכאמור‪:‬‬ ‫יקו״ק ועיי״ש בביאורנו דר״ל כי השכינחא נקראח‬
‫ואיהי ציצית דצדיק וכר‪ .‬היימ כמ״ש )ברע״מ פ׳‬ ‫גת יחוד״א ע״כ נקראת רשות היחי״ד שהוא סוד‬
‫שלח רף קט״ה מ״א( ציצית איכי נוקבא עיי״ש‪ ,‬ופיץ‬ ‫הכסא של ז״א שסודו הוא גבהו י״ט שהוא סוד י׳‬
‫)גפרע״ח פ״ג משפר הציצית( מ ג ע ם שנקרא ציצית‬ ‫חיתיות של שם גמה ורחגו ד סוד ד אותיות השורש‬
‫כלשון נקבה ולא ציץ לשון זכר‪ ,‬כי הציצית מקיפים‬ ‫של הוי״ה ועי׳ גע״ח )פ״ג משער אמך ובפ״כ משער‬
‫* ז הנוקגא‪ ,‬וגם צריך להתעטף כעסיפח הישמעאלים‬ ‫שבירת כלים( ולזה אמר הכא ואיהי רשמת לילה‬
‫להחזיר הציציח לצר שמאל ט שם הוא עמך יציאח‬ ‫ר״ל ללהט שיעול־ רשמח היחי״ד שהיא סוד המלטת‬
‫המלטת עיי״׳ש‪ ,‬ממש ציצית לצדיק מוכן עפמ״ש ממו‬ ‫מ א ג ט ה י׳ ורחבו ל׳ ט הוא הכסא וההיכל של‬
‫שם לציצית יוצאץ מן היסוד הנקרא צדיק עליץ עיי״ש‪.‬‬ ‫ז״א בעלה וכיץ שז״א שיעומ מ א ק ממילא לנס‬
‫דאיהו עני ובר‪ .‬מיץ )גרע״מ פ׳ חצא לף ממח ע״א(‬ ‫המלכות לאיהי היכל הוי׳׳ה שישרה לא פחוס משיעור‬
‫בסוד‬
‫שכא‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ]דף נ״ה פ״ב ונ״ו ע״א[‬ ‫תקוני‬
‫אתעטף‪ .‬בגין דאיהי כסותה לבדה‪ .‬היא שמלתו לעזרו‪ .‬דא משכא דתפלי‪ .‬דאתמד בהמ‬
‫)י*שית & ויעש ה׳ אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם‪ .‬ארבע בתי דרישא אמון אקי״ק‪.‬‬
‫ד׳ פרשיין‪ .‬דאיגון)שמות יה קדש לי)שם( והיה כי יביאך ) י ^ ם י( שמע ישראל )שם יא( והיה אם‬
‫שמוע‪ .‬דא יקו״ק‪ .‬ארבעה בתי דיד דא אדנ״י‪ .‬ארבע פרשיין דא יקו״ק‪ .‬ובהון מ״ב אזכרות‬
‫בתמניא פרשיין‪ .‬דאתמר בהון)ח״לים ‪ (no‬י״י בם‪ .‬דא איהו)שמות בב()כי היא כסותה לבדה( הוא‬
‫שמלתו לעורו‪ .‬ואיהי תכלת שבציצית‪.‬‬
‫א י ה י סוד היבום‪ .‬יבמה דיליה בגלותא‪ .‬יבמ״ה ב״י מ״ה‪ .‬ניף « ‪ p-9‬תלת גלגולין דילה אינון‬
‫תלת אבהן‪ .‬דעלייהו אתמר )איוב לג( הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר‪.‬‬
‫איהי‬
‫באר לחי ראי‬
‫שעשה פירוד באו״א שכוא הוי״ה אקי״ק וסו״נ שמא‬ ‫בסוד תפלה לעני כי יעטוף‪ ,‬עני הוא צדיק דאיהו עני‬
‫הוי׳׳ה אדנ״י וכדמפרש ואזיל‪ .‬ארבע בתי דרישא‬ ‫בגלותא דלית ליה מליליה אלא מה מ ה מ ן ליה בצלותא‪,‬‬
‫וכר עיין )בפרע״ח כשער התפילין( כביאור דגריס‬ ‫גגק דא צלותא דיליה תפלה לעני כי יעטוף בעטיפת‬
‫אלי אורך‪ .‬ארבעה בתי דיד‪ .‬עיין לעיל )כהקדמה‬ ‫‪3‬‬
‫ציצית ותפלה דיד וכו׳ עיי״ש‪ ,‬והיינו כי היסוד נקרא‬
‫ע׳ ע״א( ואי תימא לאו אינון ביד אלא ביתא חרא‬ ‫עני וכמש״ל )דף מ״ב ע״ב ודף מ״ה ע״ב(‪ ,‬ועיין‬
‫וכד‪ ,‬ועיי״ש בביאורנו מה שציינתי לדברי הס׳ עטרת‬ ‫)בפרע״מ פ״ז משער מג המצות( דבזמן שאץ היסוד‬
‫צבי‪ .‬ובהון מ״ב א ז כ ר ו ת ר״ל שבהר פרשיות ויד‬ ‫צדיק מקבל שפע מעולמות העליונים אז נקרא פני‪,‬‬
‫ו ד פרשיות דראש יש בכל אמד כ״א שמות הוי׳׳ה‪,‬‬ ‫והייגו כמ״ש )גרפ״מ שם( שבגלותא הוא עני כי‬
‫ומספר האזכרות דשנים הוא כמנין ג ״ ס ‪ .‬דאתסר‬ ‫לית ליה מדיליה אלא מה דיהבינן ליה בצלותא‪ ,‬שפ״י‬
‫בהון אדנ״י ב״ם‪ .‬כצ״ל‪ ,‬כי כני׳ שלפנינו ה׳ בס‪ ,‬לא‬ ‫הצלותא ממשיכין שפפ ליסוד צדיק פיי״ש‪ ,‬ולזה אמר‬
‫נמצא במקרא רק אדנ״י ב״ם‪ ,‬ור״ל כי ע״י הב׳ תפילין‬ ‫הפא להמשך הלרוש‪ ,‬כי דייקא פ״י פטיפה בציצית‬
‫‪0‬‬ ‫יעמ‬ ‫נ י‬ ‫ל ע נ י‬ ‫ת פ ל ה‬ ‫ז ה‬ ‫פ ש ר‬
‫של יד ושל ראש שיש בהם מ״ב אזכרות מזקני! את‬ ‫‪ 21‬י ‪* f‬‬ ‫•‬ ‫ותפילת נאמי־‬
‫המלטת שהוא שם אדנ״י וכאמור‪ .‬דא איהו כי וגד‬ ‫)ברע״מ פ׳ פנמס דף רכ״ו ע״ב( כי רק מאן דאיהו‬
‫הוא שמלתו לעורו‪ .‬והיינו כמש״ל )תיקון ד דף‬ ‫רשום גאילין סימנים בלבושיה בתכלת בכנפי ציצית‬
‫כ״ב ריש פ״ב( דאם כי קיי״ל דסוד כי הוא כסותה‬ ‫ותפילין ומומפות בין עיניו תתקבל צלותיה עיי״ש‪,‬‬
‫לבדה היא שמלתו צפורו קאי פל המלבושים של הנשמה‬ ‫והיימ שאס מתפלל תפלתו כשהוא מעופף בפפיפת‬
‫ציצית ותפלה דיד וראש‪ ,‬הוא משפיע להמלטת אור‬
‫בעוה״ב שנפשה מציצית שהם סוד כסותו ותפילין שהם‬
‫השפע דיםוד צדיק שמקבל מעולמות העליונים וכאמור‪:‬‬
‫שמלתו לעורו‪ ,‬עכ״ז עיקר הציצית והתפילין שהם סוד‬
‫ד כ ה אתעטף‪ .‬כצ״ל‪ ,‬דטונתו גזה דבזמן שברצונו‬
‫כסותה לבדה ושמלתו לעורו‪ ,‬מרמז לסוד האורות מקיפין‬
‫יתב״ש להשפיע מהיסוד צדיק להמלפות‪ ,‬עיכול מתפמף‬
‫של הנוקבא השכינה הקדושה עיי״ש ובביאורנו שם•‬
‫היסוד באורות המקיפים של הנוקגא‪ ,‬וכדמפרש ואזיל‪,‬‬
‫ואיהי ת כ ל ת ש ב צ י צ י ת והיינו כמ״ש רבינו )בפרע״מ‬
‫והיינו פמש״ל )תיקון ס״פ דף רך סוף ע״ג( דבמקוס‬
‫פכ״ו משער הק״ש( בטונת פתיל תכלת‪ ,‬כי פתיל‬
‫שיש משש שליפת סמיצוגיס תמן צריך כםויא‪ ,‬וכג״ד‬
‫דתכלת הוא סוד המלכות עיי״ש‪ ,‬ומקור הדברים הוא‬
‫ציצית ותפילין אינון כסויא דיליה‪ ,‬כי הוא כסותה‬
‫) מ ה ר בראשית דף נ״ג פ״ב‪ ,‬ובפ׳ פקודי דף רכ״ו‬
‫ל מ ה סול ציצית‪ ,‬היא שמלתו לעורו פור דתפילין פיי״ש‪.‬‬
‫ע״ב ובשאר דוכתי(‪ :‬איהו סוד היכום וכר‪ .‬היינו‬
‫ולזה אמר הכא לסמן שהיסוד צדיק שהוא פגי מקבל‬
‫כמ״ש )ברע״מ פ׳ תצא דף ר״פ ע״ב ורפ״א פ״א(‬ ‫‪ :‬מ פ ו מעולמות ספליוניס הנמשך לו בכמ תפלתן של‬
‫פקולא לא ליבם אשת אמ‪ ,‬לאשת אם איכי מ‪ ,‬ופס‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫^‬ ‫ה‬ ‫^‬
‫ז ח פ י ל ק‬ ‫^‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫&‬

‫א״מ איהיאמ״ל‪ ,‬ואס מ״ו אינו מקיים ^ ת ימם‬ ‫׳ לא‬

‫י ש ל ס ו‬ ‫ש‬ ‫ל נ מ ^ ו ^ ״ ‪,‬‬
‫ל כ ס ן י א‬ ‫ל פ ן ר ו <‬

‫עגיל פמלא בין ל׳ לאיהי שנינתא וגץ א״מ דאיהו‬
‫קב״ה‪ ,‬וטעז הים מ מ י ׳ יבם ע״כ הים מקיים נ&ות‬
‫ימס‪ ,‬ואמר על הגאולה ועל התמורה כי געוה״ל‬
‫המלגות שהיא במי׳ היגמה היא גגלותא ואזלת <ע‬
‫ה מ * ט ם ^ פ ע ‪ ,‬ויוכל להשפיע כל השפע מ ן להמלגות‬
‫בסול יהי לךלבלך ‪ ft‬לזרים אתך־ דאחסר כחון‬
‫‪ m‬ח׳ אלפים ונו׳ עי׳ ש״ס ) מ מ ה דף י״א פ ‪ -‬א (‬
‫א‬ ‫ו מ ט ה ׳ & ל ם ולאשתו כתנות ‪ im‬וילבישם‪ ,‬לגר‬
‫מ‬

‫ונל על לאשכח פ מ ק א ימטמרת כמפמרמן כ מ ש »‬ ‫מן המור ו ל מ הכא דהיינו שנתן לו מצות תפילק‬
‫ישלמו במ םמיצונים עד לאשכמ פדית היבם שהוא‬ ‫שהוא מן העור שעי״ז ‪ pm‬נשמתו מפגם מטאו‬

‫הזהר‬ ‫תקתא חד מ ש ר ץ ]לף ג״י ע״א[‬
‫א י ה י ישועה דיליה‪ .‬גאולה דיליה‪ .‬בגין דקוב״ה ?‪ 0‬לית ליה רשותא לאפקא מן גלותא עד‬
‫היא‬
‫כאד לחי ראי‬
‫שמוח מ״ס כמש״ל והיינו ג״כ כמ״ש )ברע״מ פ׳ תצא‬
‫סוף לף ר״פ‪ ,‬וריש לף רפ״א( לסול י מ ס הוא כלי‬
‫נהניצ חס הנפטר מג׳ גלגולין בסול הן כצ אלה יפעל‬
‫אל פעמים ושנש עס גבר‪ ,‬ובמה במלת המלגות ה׳‬
‫חחאה שמנע ממנה שפע שנ הג׳ אוחיוח יק׳ץ רכלילן‬
‫ג׳ אבהן‪ ,‬והחיקון הוא ע״י היסור שמשפיע גיגס‬
‫ה׳‪ ,‬וסייגו שע״י מצוח יבוס מחקנין המלכוח ע״י‬
‫היסול צדיק להשפיע ונהמשיך לה שפע ואור של‬
‫הג׳ אוחיוס ק ״ ו שמאירים ע״י היםול שנכלל בכם‬
‫הג׳ אבוח להחזירם לחיקונס ולקשרם בה׳ אחרונה‬
‫ולחבר אח האהל להיוח אחל בכנ ד אוחיוח היי״ה‬
‫וכאמור‪ .‬איחי ישועה דיליח‪ .‬עיין)בקה״י ערך ישועה(‬
‫שכתב ־ישוע״ה הוא סול שכינתא בץ חרי! צריקים‬
‫יחבא‪ ,‬ומשפעח מ״נ מצליק החחתון לצדיק העניון‬
‫ומזה בא בחי׳ כישוע״ה עיי״ש‪ ,‬ועיין )בזהר‬
‫חממה לף קס״ט ע״א( מאן מטיל ט ס של ברכה‬
‫ומברך‪ ,‬עניה כחיב כוס ישועוח אשא‪ ,‬וע״ע )בריש‬
‫ההקלמה( ה׳ עלץ סקיפין לסחרין לשישנה ואינין‬
‫ה׳ אקרץ ישועוח‪ ,‬ועיי״ש )במק״מ בשם הרב ערוגות‬
‫הבושם( לשושנה הוא סול המלטח כנח משה‪ ,‬וה״ג‬
‫מנצפ״ך סובבים אוחה נהצילה מן החיצונים ואמץ אקרץ‬
‫ישועו״ח שמושיעי״ס אח הנערה‪ ,‬ולפי האמור יחיחלו‬
‫כלבמס ט יען שהמלכיח מעלח המ״נ מן יסוד החחתון‬
‫ומשפעת ליסור העליץ של ז״א להוריל מ״ל‪ ,‬והכל נעשה‬
‫על ילה‪ ,‬ע״כ צריכה שמירה גה׳ עלץ תקיפץ שנקראים‬
‫ישועו״ת‪ ,‬וכזה נוכל להגץ הלגריס כאן שאמר שהמלכות‬
‫נקראח ישוע״ה ליליה‪ ,‬שע״י שמירתה גסול ה׳ עלץ‬
‫תקיפין שנקראים ישועו״ח מ״ל עולה המ״נ מיסול‬
‫החחתץ ליםול העליץ‪ ,‬אשר מזה גא כחי׳ הישוע״כ‬
‫גהורלח מ״ל לכל העולמות התחתונים‪ :‬בגין וכד‪.‬‬
‫הוא כמפרש לגמו גמ״ש להמצמת נקראת גאולה כי‬
‫היא גאולה של ז״א‪ ,‬והלא קיי״ל ח״א נקרא גואל‬
‫שהוא גואל את המלטת‪ ,‬וגמש״ל )רף נ׳ ע״א( ואס‬
‫נא יחפוז לנאלך וגאלתיך אנט‪ ,‬וכן הובא ככמה‬
‫מקומות‪ ,‬ואיך אמר שהמלטת היא גאולה מליה‪ ,‬ולזה‬
‫הוא מתרץ גגץ וכו׳ וא״כ שפיר קרי לם גאולה דיליה‪:‬‬
‫דקוב״ה לית ליה רשותא וכד‪ .‬וכמש״ל )בהקדמה‬
‫לף ט פ״ב( ח״א מתתרך מאתריה גגלותא ואזיל כסר‬
‫שכינתא שלא להניחה לגלה ופצפור נודרת ‪ p‬קנה ק‬
‫איש טלו ממקומו‪ ,‬וע״מ )גדף ס׳ פ׳׳א( שכתב למין‬
‫לא אץ חגוש מחיר עצמו מגיח האסורים‪ ,‬ועיי״ש‬
‫בביאורנו דר״ל למה״ט אץ ז״א יטל להחיר עצמו‬
‫מהגלות‬
‫י‬
‫תקוג‬ ‫שכב‬
‫דאיהי נפקת עמיה‪.‬‬
‫ז״א געלה‪ ,‬ונזה מוגן הרבריס פאן שחוזר בזה לדבריי‬
‫הראשונים שחשג כחיקון זה כל עניניס וכנ המנוח‬
‫שנ תיקוני המ׳כוח‪ ,‬ממר עוד איהי סוד היטס‪ ,‬מ׳נ‬
‫כי גס סוד היכוס הוח נטרך חיקו] המנטח כמה‬
‫שמופל על ז״פ נפדות אח המלטח כח זוגיה שהיא‬
‫יגמ״ה דיליה מן גנוחא ולחגר אח האוהנ נהיוח אח״ד‪.‬‬
‫יבס״ה ב״י מ״ה‪ .‬פירוש יגמ״ה הוא אוחיוח ג״י מ״ה‪,‬‬
‫ומ׳ל ט אף שבימי המול הלבוש שבסוד היבמס הוא‬
‫במטפרד׳ן כנ״ל‪ ,‬מ״מ עירך הזווג הוא בשם מ״ה‪,‬‬
‫)והגר״א( גרס יבמ״ה י״ב מ״ה‪ ,‬וביאור הדברים‬
‫הוא פפמש״ל )בהקדמה דף ד פ״א ופ״ב( דסוד‬
‫תיקון המלטח פ״י גפלה הוא גסוד גא אד׳ם לשבת פל‬
‫כסח‪ ,‬שהוא סוד שם מ״ה ח״א הוא סוד ג׳ אותיות‬
‫ימד ק״א וא״ו‪ ,‬והמלכוח היא סוד ה״א אחרונה‪,‬‬
‫ופי״ז נשלם השם מ״ה גםוד גא אד״ס לשכח פל‬
‫כסא‪ ,‬וסוד ג׳ אותיות יק״ו הנ״ל שהוא סוד גא א מ ס‬
‫צשכח פל כסא הוא ח א דג׳ אכהן שכנ אחד הוא‬
‫מרככה לשם מ״ה‪ ,‬כי הג׳ אטח הס סוד ג״פ מ״ה‬
‫עיי״ש ובכיאורנו שם‪ ,‬ומ״ש למלן )דף י׳ פ״א( דחיקון‬
‫המ‪,‬טח לאחר שבעלה מזדווג עמה ובא אד״ס לשגח‬
‫על כסא‪ ,‬הוא ברזא דג׳ שמוח הוי״ה שיש בכס י״ג‬
‫אוחיוח‪ ,‬ובכח השם י״ב נחקנה המלכוח בי״ב אנפץ‬
‫של מ מלאכים הטשאיס פני הכסא וגי״ג גדפץ ועל‬
‫כלהו פני אדם עיי״ש וגגיאורגו שם‪ ,‬וגזה מוק מ״ש‬
‫הכא ללהט נקראח גחיקונה גשם יכמ״ה שהוא אותיוח‬
‫י״ג מ״ה‪ ,‬היינו דגזמנא דגעלה מיגמ״ה ומחיחד ממה‬
‫בסוד בא אד״ס לשבח על כסא‪ ,‬נעשה הצימף של‬
‫י״ב היינו סוד השם י״ב שהוא רזא דג׳ אוחיוח ק ״ י‬
‫שנכלל בו סוד ג׳ שמוח הוי״ה כמילוי אלפי״ן שהוא‬
‫סוד ג׳ אבהן בחא דבא אדם לשבח על כסא וכאמור‪:‬‬
‫ת ל ת גלנולין דילה אמון תלת אבחן‪ .‬פי׳ כי לעיל‬
‫) ת ק ץ ו׳ דף כ״ג ע״ג( מבואר שפטן הימם הוא‬
‫ג א לזקן נשמת הנפטר גנא גנים שצריך להתגלגל ט‬
‫וג״פ לקבל ג׳ שלומים דיונה שככל פעם לא מצאה‬
‫היונה "מנומ לכף רגלה עיי״ש ובטאורט שם‪ ,‬ועיץ‬
‫)ברע״מ פ׳ פנחס דף רמ״ו פ״ב‪ .‬ורט״ז ע״א( שמבואר‬
‫שם שהג׳ גלגולץ של נשמת ה מ ט ר בלא מ י ם שצריך‬
‫ליבום‪ ,‬הוא לתקן הג׳ אותיות ק ״ ו שעי״ז צמן *התגלגל‬
‫ויפעל פעמים ושלש עם גבר עיי״ש‪ ,‬ואמר הכא להמשך‬
‫הלמש ללהט ג א הרמז י״ג מ״ה‪ ,‬להג׳ גלגולץ דנר״נ‬
‫של הנפטר שנתקן ע״י הימם הוא מ ג ו הג׳ ‪ f<p3‬שהוא‬
‫ג׳ שמות נמה שהוא םיל שם גן י״ב שנכלל ט נ׳‬
 ‫הזהר‬ ‫תקרנא חד מ ש ר ץ נח־ ג״י ע״א[‬ ‫תקוני‬
‫ה י א נבואה דיליה‪ .‬נבואה כלילא שית דרגין‪ .‬מסטרא דאת ף‪ .‬דאיהו עמודא דאמצעיתא‪ .‬ואיהי‬
‫חלום אחד משתץ בנבואה‪ .‬ומאי שתץ‪ ,‬אלא לית שיב״זז)נ״א שינה( פחותה קמ‪ 0‬משתין‪.‬‬
‫ודא ישראל סבא‪ .‬דסליק באת ף‪ .‬שית זמנין עשר‪ .‬דאיהו שתץ‪.‬‬
‫דעמודא‬ ‫מסטרא‬ ‫תורה‬ ‫ואיהי‬ ‫דימינו‬ ‫ו א י ה י יראה מםטרא דשמאלא‪ .‬אהבה מסטרא‬
‫דאמצעיתא‪.‬‬
‫ו א י ה י אנכי מסטרא דאימא עלאה‪ .‬דאחידא בימינא‪ .‬בגץ דאנכ״י איהו כס״א בחושבן‪ .‬ואתמר‬
‫ביה‬
‫כאד לחי ראי‬
‫מהגנוח ונצאח חפשי כי אי אפשר לו להניח הנוקבא פ ׳ ה ( וע״ד הש״ס )ב״ב דף ע״ה( דאמר ב! ע׳ לשיגה‪,‬‬
‫נידה‪ ,‬וכוא מיכרח להיוח חמיו עמה בסוד לא זזה והוא ס״נ ‪ p‬ס׳ נשיבה‪ ,‬ומפרש הכח נהמשך הדרוש‬
‫ידי מחוך ידה‪ ,‬וממינמ מוק דגאונח ז״א היא תכוי דאס כי בדרך כצל אץ בנבואה רק ר לרגץ‪ ,‬עכ״‪1‬‬
‫בנוקבח דיליה‪ ,‬וגאולחה הוא גאולתו‪ :‬היא נבואה כיץ דמ־ור הנבואה הוח נוגע מחכמה עלאכ וכמש״נ‬
‫דיליה‪ .‬ע״נ )ריש שיקוץ י״ח דף צ״א ע״ג( דמבואר )ריש תיקון י״ח( ואיח אדס לעילא מאדס שהוא סוד‬
‫שס ו׳ דרגין דנטאה חחמר גהץ שוקיו עמודי שש‪ ,‬החכמה כ״ח מ״ס‪ ,‬ומשה רבינו שהשיג הנבואה ממקורו‬
‫ועיי״ש בגיחורנו שהגאחי מדגרי )הזהר פ׳ אמור מארס עצאה נאמר עליו חכס עדיף מנביא עיי״ש‬
‫דף צ׳ ע״א( שמבואר שס דשפע הנטאה נובע משיח ובביאורנו שס‪ ,‬ושורש החכמה הוא באות י׳ שצ הוי״ה‪,‬‬
‫פרקין דנו״ה ח״א‪ ,‬וע״ז נאמר שוקיו עמודי שש‪ ,‬ונמחה מובן שכל דרגא מהשיח דרגין עוצין באוח י׳'‪,‬‬
‫וכ״כ )ברע״מ פי פנחס דף רל״ו ע״א( דהנבואה ונמצא ו״פ י׳ הרי סי‪ ,‬וע״כ אין שיבה פחוחה מ ס ‪,‬‬
‫גמשך משית פרקין ענאי‪ ,‬דמו״ג דז׳׳א דרך ת״ח כי החכמה הוא מקור השיבה בסוד סבא דסבין וכמש״ל‬
‫שהוא סוד אות ו׳ לנו״ה ומשם נמשך לנביאים עיי״ש‪) ,‬בהקדמה דף ג׳ ע״א( ברח דסבא דסבץ ודא חכמה‬
‫ואמר הכא אעפ״י שהנבואה נמשך מז״א‪ ,‬עכ״ז אי עלאה עיי״ש‪ ,‬וכיון שהחכמה שהוא מקור הנבואה יש‬
‫אפשר לז״א להי־יק הנבואה לנביאים אלא ע״י המלטת‪ ,‬בה ס׳ חלקיס‪ ,‬ע״כ אמרו שאין שיבה פחוחה מס׳‬
‫וכמש״ל )תיקץ ד׳ דף י״ט ע״א( דלית רשו לנביא ודא ישראל סבא דםליק כאות ר וכר‪ .‬הגר״א גרס‬
‫וחכימא צמנדע לעילא שוס מדע אנא בה‪ ,‬וכ״כ לעיל דסליק באוח י׳ והוא נטן וביאור הדברים הוא עפ״ד‬
‫)בהקדמה דף י״א ע״ב( דלית השגה לנביא וחוזה רבינו )בע״ח פ״ג משער ז״א( בביאור ענץ ה׳ פרצופים‬
‫וחכס פחוח מינה‪ ,‬וע״נ ) ח ק ץ לי דף ע״ד מ״ב( וכ׳ שס דישראל סבא וחטנה הס נמפלץ לפרצוף‬
‫חמא חחאה נבואה מראה באחגליא‪ ,‬ועלה אחמר וביד העליון דחכמה והס נכללים ממ״ה וב״ן עיי״ש ומוק‬
‫הנכיאיס אדמה‪ ,‬איהי דמיץ לכל נטאיא ולכל חד דיש״ס שהוא דכר הוא סוד מ״ה והבונה היא סוד‬
‫כשם חיליה עיי״ש‪ .‬נבואה כלילא ד דרגין וכד‪ .‬טין ולז״א הכא להמשך הדרוש ודא יש״ס ור״ל דמה״ט‬
‫לאחר שאמר דאיהי נכואה דיליה‪ ,‬ומטאר דמקור נקרא פרצוף זה ישראל סבא כי הוא בשורשו בעצם‬
‫הנגואה של כמלכות היא מז״א‪ ,‬הוא מפרש ואמר כי סור שפ מ״ה שהוא אוח ר דהוי״ה והוא סליק להיוח‬
‫הגבואה כלילא ד דרגץ מסטרא דאוח ר‪ ,‬כי הוא נשפל להפרצוף העליץ של החכמה שהוא סוד אות י׳‬
‫מהיי״ה ונטפל אוח ד באות י׳ ומולה למספר ס׳ בסוד‬ ‫נוגע מכנ ו״ק ח״א שהוא סוד עמודא דאמצעיחא‬
‫ואחזי הלום א׳ מס׳ בנבואה‪ .‬הוא מימרא בש״ס גן ס׳ לשיבה כנ״ל וע״כ נקרא ישראל סב״א דייקא‬
‫)ברכות דף נ״ז ע״‪ (3‬חלום אחד מס׳ מנבואה‪ .‬ומפרש וכאמור‪ :‬ואיהי יראה מספרא דשמאלא וכר‪ .‬כמש״ל‬
‫הפא להמשך הררוש‪ ,‬שגס זה היא מז״א מםסרא דנוקבא )מיקץ כ״ט דף ע״ג ע״א( שכמלטח מסטרא דימינא‬
‫שט‪ ,‬והיינו כמ״ש )גבאר יצחק אוח מ״ז( ע״פ דברי אתקריאת אסגה‪ ,‬ומםטרא דשמאלא אתקריאת יראה‪,‬‬
‫רטנו )בע״ח שער מוחץ דקטנוח(‪ ,‬וכיוצא ט כחג ומסשרא דעמודא דאמצעותא אתקריאת תורה עיי״ש‪,‬‬
‫גס )הרב קה״י ערך מולם( שענץ החלום מ א בא וע״ל )בהקדמה דף ר ע״ג( אהגה מסטרא דחסד‪,‬‬
‫משמץ לנוקבא שבז״א‪ ,‬כי בלילה מסתלקין המוחץ יראה מםטרא דגטרה‪ ,‬מלכות איהי אהבת מסד‪,‬‬
‫ח ״ א ונשאר מ רק הרשימו ימומץ דנוקגא ומכם בא ויראה מסטרא דגגורה‪ ,‬ואורייתא מחרוויהו מאהגה‬
‫סוד החלום עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא ט גם ענץ המלים ויראה אתיהיג לישראל ודא עמודא דאמצעיתא מסמרים‬
‫אע״פ שמא מססרא ח ״ א עכ״ז הוא בכח רשומין אתקריאת מלכות מורת ה׳ עיי״ש ובביאורנו שם‪ :‬ואחזי‬
‫למוחין דנוקבא וכאשר‪ :‬אלא ל י ת שיבח פחותה אנכי ממורא דאםא עלאה‪ .‬היימ כמ״ש )גזהר פי‬
‫מנד‪ .‬האי תנא פליג על )יהודה ‪ p‬חימא‪ ,‬באבות סוף יתרו סוף דף צ׳ וריש דף צ״א( אנכי אתגליא בחא‬
‫דכורסיא‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ו ע ש י ץ ! ל ף ג״ו ע״א[‬ ‫הקוני‬ ‫שכד‬
‫ביה )יזמיה »( והוכן בחסד כסא‪ .‬ועלה את מר <‪ «v‬כ> לא יהיה ל ד אלהים אחרים על פגי‪.‬‬
‫‪n‬‬

‫מסטרא דםמא״ל ונחש‪ .‬דאינון אלהים אחרים‪.‬‬

‫ו א י ה י מצה פרוסה מםטרא דשמאלא‪ .‬ואיהי מצה שלמה מסטרא דימינא‪ .‬בגין דםטרא דצפון‬
‫קנה( לאו איהו שלים‪ .‬ובג״ד )ילמיה«( מצפון תפתח הרעה‪ .‬והיא )מצה( מצוה באת ף ‪,‬‬
‫ואיהי‬
‫כאד לחי ראי‬
‫השיב אמור ימינו שמעטרת לה רק כשהיא אחיוא‬
‫בימינא ולא בשמאלא לשם היא מסטרא לסמא״ל ונמ״ש‬
‫ואיחי פסח מסטרא דימינא‪ .‬עיין )גזהר פ׳ תצוה‬
‫דן! קפ׳׳ב ע׳׳א( פסמ הוא לה׳ ודאי‪ ,‬ועיי״ש )במק״מ(‬
‫והמלכות נקראת כסמ‪ ,‬והיא לה׳ שלא ישלטו עליה‬
‫הס״א עיי׳׳ש‪ ,‬וכ״כ )נזהר פ׳ וימי דף רכ״ו ע׳׳ב(‬
‫בפסמ נדונין על התבואה‪ ,‬כי פסמ הוא מלטת דיכא‬
‫דמלכוחא דיכא עיי״ש‪ ,‬ואמר הכא שהיא מסטרא דימינא‬
‫בחא דנצבה שגנ לימינך‪ ,‬והיינו כמש׳׳ל בסוד השיב‬
‫אמור ימינו‪ ,‬שכדי שתהיה המלטת בסוד פםמ היא‬
‫לה׳ שלא ישלטו גה המצוניס שבשמאל עומדת לו‬
‫לסטרא דימינא‪ ,‬והדגריס מתימדיס עם מ״ש )גרע״מ‬
‫פ׳ פנמס דף רנ״ז ע״ג( ואית דיימא פסמ דרועא ימינא‬
‫והיינו כראמק‪ .‬ואיחי ר״ח מספרא דשמאלא‪ .‬וכמ״ש‬
‫רבינו ‪):‬גפרע״מ פ״א משער ר״ה‪ ,‬וכריש פ״ד משער‬
‫מקראי קודש ובשאר דוכתי( כי בר״ה הוא החעוררוח‬
‫הגטרמ‪ ,‬ואז מזדווג ז״א עם המלטת גסוד שמאלו‬
‫תמת לראשי עיי׳׳ש‪ .‬ואיהי מצה פרוסה ובד‪ .‬היינו‬
‫כמש״ל )תיקון ה׳ דף י״ט פ״ב‪ ,‬ותיקון י״ג דף כ״מ‬
‫ע׳׳ב( דעתה בגלות בעוה״ר נקראת המלטת מצה‬
‫פרוסה‪ ,‬שהיא עניה ודלה‪ ,‬ודרט של עני בפרוסה‪,‬‬
‫אגל לעת״ל תהיה גבמי׳ מצה שלמה ועשירה עיי״ש‬
‫וגגיאורנו שם‪ ,‬ואמר הכא להמשך המאמר דהמלכות‬
‫שהיא עתה גגלות געוה״ר גגמי׳ מצה פרוסה היא‬
‫מסטרא דשמאלא‪ ,‬ששם היא התגברות הדינים ויניקת‬
‫המילונים‪ ,‬אבל לעח״ל כאשר יתגגר סטרא דימינא שהיא‬
‫זמן הגאולה ופמש״ל )דף נ׳׳ה גמא( גימינא אםחלקו‬
‫מן גלותא עיי״ש‪ ,‬אז תהיה המלטת גגמי׳ מצה שלמה •‬
‫בגין דסמרא דצפון לאו איהו שלים‪ .‬וכמ׳׳ש )גזהר‬
‫פ׳ יתרו דף פ״א ע״כ( מחא רבא דאתער בנימוסי‬
‫גטרה ללעילא גאה מן מצפץ עיי״ש‪ ,‬מ ה מבואר‬
‫למסטרא דצפון נוגע תוקף הגמרוח הערר השלימוח‬
‫ובג״ד מצפון ת פ ת ח הרעה‪ .‬מ י נ ו כמש״ל )לף י׳‬
‫פ״א( גמלה תמן סמא״ל עיי״ש‪ ,‬והיינו כי כל יניקת‬
‫המיצוגיס הוא רק מסמרא לגכורה‪ ,‬ע״כ סטרא לצפון‬
‫ששם‬
‫פסח מסטרא דימינא‪.‬‬ ‫ואיהי‬
‫ראש השנה מסטרא דשמאלא‪.‬‬ ‫ואיהי‬
‫מסטרא דעמודא דאמצעיתא‪.‬‬
‫דכורסיא שהיא סול סיהרמ דקיימא בשלימא ואיה׳‬
‫אתתקנת כתיקוגהא וכר איהי שפירא גמזו וגעלה אתי‬
‫נגבה כלץ מקרי אנכי עיי״ש‪ ,‬ולזה אנמ־ הכא שהמלטת‬
‫שמתקשטת ואתתקנת גתיקונהא להזלווג בנעלה שהיא‬
‫כרזא ראנכי היא מסטרא לאמא טלאה‪ ,‬כמש״ל )תיקון‬
‫נ׳ דף ע״ד ע״כ( אנכי דא שכינתא תתאה‪ ,‬אמא עלאה‬
‫אנכי לעילא‪ ,‬ואמא תתאה אנכי לתתא‪ ,‬והיינו גסוד‬
‫אמא מקשטת לכרתא‪ ,‬שהקישוטין של אנכי שיש נאמא‬
‫תתאה היא ממה שאמא עלאה מקשטת אותה גחא‬
‫דאנכי דלעינא‪ :‬דאתידא בימינא עיץ )גזהר פ׳‬
‫יתרו דף פ״ד ע״ב( שהג׳ לוחות היו ה׳ דגרות כימינא‬
‫וה׳ גשמאלא‪ ,‬מאן דהוי גסמרא דימינא קרי גדא אנכי‬
‫ה׳ אלקיך וגד‪ ,‬מאן דהוי גסטרא דשמאלא הוה קרי‬
‫לא יהיה לך וגד‪ ,‬ואמון דשמאלא כצילן טמינא‪ ,‬ואינין‬
‫דימינא כלילן גשמאצא ואתכלילן אלץ כאלין עיי״ש‪,‬‬
‫ולזה אמי הכא כי מ״ש מעטן הקשוטין דאמא מקשטת‬
‫נכרתא מסטרא דאנכי‪ ,‬אע״פ שאמא שהיא כינה‬
‫כעצמותה היא כלול כל קו שמאלא וכמ״ש )גפרע״ח‬
‫פי״ד משער התפילין(‪ ,‬עכ״ז כיון שקו שמאלא שהוא‬
‫לא יהיה לך הוא כלול גס מקו ימין שהיא אנכי‪,‬‬
‫הנה כדי לקשט לכרתא להמשיך לה מאנט דלעילא‬
‫היחה אמא אחודא גם כקו ימין שהוא אנכי וכאמור‪.‬‬
‫בנין דאנכי איהי כסא וכר‪ .‬והייט כמש״ל )בתיקון‬
‫ל׳ שם( דאמא עלאה כד םליקח לעילא עם המלטח‬
‫אנמ( חחאס‪ ,‬אחעכידח כסא למלכא עלאה וגה פחח‬
‫אנכ״י דסכי סליק לחושק כס״א‪ :‬ואתמר ביה והוכן‬
‫בחסד כסא‪ .‬הימו כי חסד מ א שורש קו הימין‪:‬‬
‫ועלה אתמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני‬
‫ע״ל גזה הדף )ע״ג( גסוד השיג אמור ימינו מפני‬
‫אויג‪ ,‬מאי אויב‪ ,‬דא סמא״ל‪ ,‬דכל אלהיס אמרים איטן‬
‫לאמור‪ .‬ו מ ץ דצא יםחכלון גשכינחא דאימ למערב‬
‫לאיהי אחור‪ ,‬שוי לשכינחא גימינא עיי״ש ובביאורנו‬
‫שם‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הלרוש למה״ט מקשטח‬
‫אמא לגרחא גרזא לאמי לאחילא גימינא כנזכר‪ ,‬אע״ג‬
‫לשורש אמא מ א מסמרא לשמאלא‪ ,‬ט מ א ג מ ל‬
‫שכה‬ ‫הזהר‬ ‫תקינא חד יעשרין נדף נ״ו ע״א[‬ ‫הקוני‬
‫ו א י ה י שבועות‪ .‬מנסטרא דעמודא דאמצעיתא‪ .‬שבעה שבועות ודאי אית בהון שבע שבתות‪.‬‬
‫ובהון מ״ט יומץ‪ .‬בחושבן מ״ט אתוון דק״ש‪ .‬דאינון שמע ישראל וגר ברוך שם וגף‪.‬‬
‫ביומא דחמשין שריא שכינתא עלאה בה‪.‬‬
‫מתן תורה‪ .‬ועמודא דאמצעיתא איהו תורה‪ .‬דאתייהיבת בחמשין יומין דשבועות‪.‬‬ ‫ואתקריאת‬
‫ועליה‬
‫כאד לחי ראי‬
‫ששם כגבורוח אע״פ שביניאחס הס גטרוח קדושוח‪ ,‬שהיא בינה נז׳ דרגין דלתתא שהיא מנטת דכלילא‬
‫עם כל זה לאחר השחלשלוח חוקף הדינים ושליטת משבע וכאמור‪ .‬בחושבן מ״ט אתוון דק׳יש וכו׳‬
‫החיצונים והקליפוח‪ ,‬נחהוה מהם גבורוח מסטרא זרע היינו כמש״צ )תיקון י״ט סוף דף ל״ח וריש דף ל״נ!(‬
‫ומצפון נפחח הרעה בעוה״ר‪ ,‬וע״כ עחה בגלוחינו שהוא ושכינחא חחאה איהי ספירח העומר‪ ,‬ח׳ שגחוח היא‬
‫זמן החגברוח סערא דשמאלא נקראח המלטח מצה מ״ט דאינון מ״ט אנפין טהור שמע ישראל וט׳ ברוך‬
‫פרוסה‪ ,‬כי הוא עניה ודנה מחמח שליטח החיצונים ש״כ וגד‪ ,‬דבהון אחדכיאח שכינחא חחאה לגבי בעלה‬
‫אשר שם גסטרא דשמאלא געוה״ר‪ .‬והיא מצוה באות במקוה דילס עיי״ש ובביאורנו שס‪ ,‬ולזה מביא מאמר‬
‫ו׳ ובו׳‪ .‬כמ״ש )גזהר פ׳ ויצא דף קנ״ז ע״א( שהמלכוח זה כאן לפרש דבריו שאמר דחג השבועוח הוא מרמז‬
‫בזמן שאין בעלה מזדווג עמה והיא בבחי׳ למס עוני‪ ,‬להמלכוח מסטרא דעמודא דאמצעיתא שהוא סוד‬
‫נקראח מצה גלא ד‪ ,‬וכד אחחברח בדטרא אקרי מצו״ה טבילח הכלה גליל חג השטעוח במקוה דאחדכיאח‬
‫כתוספת ו׳ עיי״ש‪ ,‬וכ״כ גם לעיל )תיקון י״ג שם(‪ ,‬לגבי בעלה עמודא דאמצעיחא מטומאח מצרים ממ״ט‬
‫ולזה אמר הכא דגזמן שהיא גכחי׳ מצה שלמה ואינה אנפי! טמא ע״י כמ״ט אחוק דיחודא עלאה ותחאה‬
‫פרוסה כענין לחם עוני כנזכר‪ ,‬אז נקראח מצו״ה מסטרא דמ״ט אנפין טהור וכאמור‪ .‬ביומא דחסשין‬
‫גחוםפוח ו׳‪ ,‬שהוא ח״ח געלה דמטרוניחא ואיהי שריא שכינתא עלאח בה והיינו כמ״ש )רבינו‬
‫שבועות וכד‪ .‬היינו כמ״ש )גס׳ המגיד פ׳ גהר( בפרע״ח וגשעה״כ שם( דבחי׳ כתר שלו ושלה היא‬
‫דחג השכועוח הוא מרמז לחיקון המלטח‪ ,‬כי מטינן סיד שער הנ׳ דבינה שנכנסים בחג השטעוח לאחר‬
‫ליומא חמשץ דמלטת אחיהיכח אורייחא‪ ,‬ומשוס דמלכוח ספירח המ״ט‪ ,‬והכחר נקרא שער הנ׳ דבינה‪ ,‬כי הכתר‬
‫איהי עלמא דמיכלא ומשחיא אכלינן כיה‪ ,‬ומשוס הכי נעשה מגופה דגינה עיי״ש‪ ,‬ולזה הוא כמפרש דבריו‬
‫מקריגין גהאי יומא מומר דמרמז להמלטח וט׳ עיי״ש‪ .‬כי חיקו; הנוקגא גמקוה העליונה ג מ ד ק״ש הנזכר‬
‫נעשה גחג השטעוח‪ ,‬כי הוא יוס ה ד שנכנסים לשער‬ ‫ואמר הכא שהיא מםטרא דעמודא דאמצעיתא‬
‫הייט כמ״ש רגינו )גפרע״ח פ״א משער חג המצוח‪ ,‬הנ׳ דגמה‪ ,‬שעל ידו שריא אמא עלאה בכ לחקנה‬
‫וגשער הטוטח דרוש א׳( דגחג השטעוח ‪ pro‬המלטח כסוד הכחר ע״י טהרח מקוה העליונה דאמא עלאה‬
‫רחל טקבא ח״א גכחי׳ כחר שלה ע״י החסד שגח״ח וכאמור‪ .‬ואתקריאת מתן חורח וכי• יין )גמאורי‬
‫ע‬

‫שנגדל הארתו ונחלק חציו לצורך כחר שלו וחציו לצורך חור ערך מחנה טוכה( שהמלטח נקראח נמנה מוגה‬
‫הנוקכא‪ ,‬וע״כ אנו מוליכין אח הכלה לכיח הטבילה עיי״ש‪ ,‬איגרא )דגזהר פ׳ עקג ריש דף רע״ד( מגואר‬
‫ומקבלח טהרה‪ ,‬וכבוקר עולח עד כחר ח״א ומזדווגח שהמלכוח שהיא סוד ט ס של גרכה משגת גמתנה‬
‫עמו ז׳ שבועות עיץ )גרע״מ פ׳ פגחס דף רנ״ה לאנשי טחו‪ ,‬כי מחנה הוא מסטרא דגמה שנאמר‬
‫ע״א( שכחג דחג השטעו״ח נקרא ע״ש הז׳ שגועו״ח גה ישמח משה במתנח מלקו‪ ,‬וביאור הדכריס עיין‬
‫דספה״ע שמרמז להמלטח מספרא דאחמר גיה שגע )גמאורי אור שס( שכחג דהמלטח נקראח מתנה מצד‬
‫כיום הללחיך דאיהי מלטח כלם כלילא מז״ס עיי״ש‪ ,‬הבינה שהיא סוד מ׳ חנ״ה‪ ,‬היינו ם׳ סחימא שהיא‬
‫ולזה אמר הכא לפרש דגריו דחג השכועוח הוא כמלכוח‪ ,‬אמא עלאה וחנ״ה הס ג׳ מילואי אקי״ק עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה‬
‫ט ע״ש זה נקרא החג גלשון שכועו״ת נמש הז׳ שטעד׳ח אמר הכא להמשך הדרוש דלהט נקרא חג השבועות ז ק‬
‫דםפה״ע שמרמז להכלה שכינתא חחאה דכלילא משב״ע• מ״ח‪ ,‬כי גיוס זה מקבלת המלכוח שפעה ונחקנח‬
‫ודאי א י ת בהון ז׳ ש ב ת ו ת הייט כמ״ש )סהר פ׳ לקבל אורות הכתר מסטרא דעמודא דאמצעיתא מאמא‬
‫פנחס דף רנ״ד ע״א( וע״ד בשבועותיכם למנמא דאתון עלאה בסוד ישמח משה גמחנ״ת חלק״ו‪ ,‬שמטעם זה‬
‫מומן אותן ד שבתות‪ ,‬וכדין משיך קב״ה משיכו ח׳ נקראח מתנה סוגה מאמור‪ :‬ועםודא דאמצעיתא‬
‫דמין דלעילא בההוא דרגא דלחתא דאחאחד באמון איהו תורה דאתייהיב בחמשין יומין דשבועות‪.‬‬
‫ז׳ שבתות עיי״ש‪ ,‬והיינו שמהאי טעמא נקרא חג הימו שטעות נקרא יום מתן תורה עפמ״ש )ביאורי‬
‫השבועות שנמשך להמלכות משיכו נח׳ דרגץ דלעילא אור שם( דגם ז״א נקרא מחנה עיי״ש‪ ,‬ומזםיף הכא‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ ו נמא[‬ ‫הקוני‬ ‫שכ‪1‬‬
‫אתמד בן חמשים לזקנה )נ״א לבינה(‪ .‬בההוא דאתמר בה כי זקנה אמך‪.‬‬ ‫ועליה‬
‫אתמד )משלי »> כי אם לבינה תקרא‪ .‬בגין דאיהי ה׳‪ .‬וסלקא באת י׳ לחמשץ‪ .‬חמש זמנין‬ ‫ועלה‬
‫ועלה אתמר בן חמשים לזקנה‪ .‬בההיא דאתמר <» מ( ואל תבוז כי זקנה אמך‪) .‬ף בן י״ק(‬ ‫עשר‪.‬‬
‫אתקדיאת ם׳ םתימא‪ .‬ואתמר בה בן ארבעים לבינה‪) .‬כד לא איהי( בשותפא דאת י׳‬ ‫וזמנין‬
‫אתקדיאת‬
‫באר לחי ראי‬
‫י המוחק ממקור הרחמים‬ ‫מ י‬ ‫מ‬ ‫ג‬
‫‪1‬‬ ‫ב‬
‫לי*‬ ‫שמרמזי לתיקון‬
‫‪5‬‬ ‫‪5‬‬
‫תורה ‪ P‬ס י ״‬
‫"‬ ‫‪,‬‬
‫להמשך הלרוש לחג זה נקרא מתן‬
‫‪5‬‬ ‫‪5‬‬

‫הז״א שהוא החורה שניחנה ביוס הנ׳ סול שער הנ׳ שצו שמשם הוא סוד השיג״ה והזקנ״ה וכאמור‪ ,‬ולזה‬
‫לבינה כי אז מקבל ז״א כחרו מכח הבינה מ ״ ל מיכן שנחנה התורה כיוס הנ׳ דייקא לרמז מה‪ ,‬כי כ׳‬
‫וע״כ נחנה החורה שהוא עמולא לאמצעיתא בבחי׳ עולה ליו״ד ונכפצכ ב< בסוד ה״פ י׳ שהוא מספר נ׳‬
‫מחנ״ה בסול ישמח משה במתנ״ח חלקו‪ :‬ועליה אתמר ועלה אתסר בן המשים לזקנה וכר‪ .‬ר׳נ על האמא‬
‫בן המשים לזקנה‪) .‬באטח שס( איחא ק ס׳ לזקנה‪ ,‬עצאה אחמר ק‪ ,‬שאינה מקבצת מדריגת שיבה וזקנה‬
‫והאי חנא פליג וס״נ לבן נ׳ לזקנה וכמש״ל וביאור רק ע״י עלייחה לבעלה חכמה‪ ,‬וה׳ עולה ביו״ד שהוא‬
‫הענץ בזה עיץ )במכילתא פ׳ יחרו בפסוק אנכי ה׳ סוד סבא כנ״ל ועי״ז מקבלח גס היא הכח של זקנה‬
‫אלקיך( רבמ׳ת נגלה הקב״ה כזקן‪ ,‬וביאור הרבריס ושיבה שהוא ק נ׳ לזקנה וכאמור‪ :‬וזסנין אתקדיאת‬
‫פיץ )גפרפ״ח בשפר חג השבופוח( שכ׳ שס הסמס ם׳ םתימא‪ .‬עיין )בזהר פ׳ אחרי דף ס״ו ע״ב( ם׳‬
‫שנגלה פליכס אז גגחי׳ זקן לוגש לגנים‪ ,‬והכא אמר םחימא יובלא דהא סחימין ארחהא ואע״ג למחפשסק‬
‫להמשך הרמש הפפס גפשוסו שאז הס גאים לשפר הנ׳ לזמנין‪ ,‬ועיי״ש )גמק״מ( כי הבינה מעיינה כמוס‬
‫שמקכליס זמנ הכחר משפר הנ׳ לגינה ונפשיס זמנ ולפעמים מחפשסין מעיינוחיה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫בסול בן נ׳ לזקנה‪ .‬בההוא דאתמר בה כי זקנה על הבינה ונזמנין אחקריאת ם׳ סחימא‪ ,‬היינו ס ק‬
‫אמך‪ .‬פיץ )בירושלמי סוף גרמח( אל ח מ ז כי זקנה שארחהא סחימא ומפייטחיה סחומין‪ :‬כד לא איהי‬
‫אמך‪ ,‬אר״י גר בץ אס נחישנו לברי חורה בפיך וכד‪ ,‬בשותפא דאות י׳ אתקדיאח ארבעים‪ .‬עיין )גזהר‬
‫ופיי״ש )כפיי החרריס( כי אמך היינו חורה פיי״ש‪ ,‬פ׳ חרומה דף קכ״ז ע״א( כי הגינה לפעמים נקראח‬
‫ואמר הכא להמשך הלמש כי ק הוא הפנץ לחורה ס׳ ולפעמים ם׳ סחימא‪ ,‬מאי כץ האי להאי‪ ,‬אלא‬
‫שייך לומר פליה לשון זקנ״ה אמ״ך‪ ,‬כיון שנחנה ביוס בשעחא דסתיס ואתגטז גגוה האי נקודה דנהורא‬
‫סחמשיס לזקנ״ה שהוא סול שפר הנ׳ לאמ״א פלאה עלאה‪ ,‬כדץ איהי קיימא בדיוקנא דאוח סי‪ ,‬ובשעחא‬
‫וכאמור‪ .‬ועלה אתמר כי אם לבינה תקרא‪ .‬והייני דהדרא ויחגא רגיעא ענ בנץ לחחא לינקא לץ‪ ,‬כדין‬
‫שפקר נביפת םחורם שנקראח אמא בסול כי זקנה איהי גדיוקנא דאוח ם׳ רגיעא סחימא לגו ד׳ ססרץ‬
‫אמ״ך הוא בחג השמעות ביום שמאיר שפר הנ׳ של דענמא‪ ,‬ופיי״ש )באור החמה( גגיאור הדגריס‪ ,‬ד ס ק‬
‫הגינה וכנזכר‪ :‬בגין דאיהי ה׳ וסלקא באת י׳ שהבינה מחעצמח גו נקודה עצאה שהוא החכמה לשאוף‬
‫עיין )גרע״מ פ׳ פנחס לף רכ״ג ע״ג( לגבינה יש שפע‪ ,‬אז היא קיימא גדייקנא דאוח סי‪ ,‬אגל סמן‬
‫נ׳ חרעץ לאוח ה׳ סלקא גימל ה׳ פעמים י׳ פיי״ש‪ ,‬שחוזרת ונחחח לחחא מלאה כל מוג ומרגעח עצמה‬
‫יאמר הכא להמשך הלמש כי מה״ע נחנה החורה שהוא על כנץ להניק אוחם אחקריאת ם׳ םתומא עיי״ש‪,‬‬
‫ז״א גחג השמעות גיוס הנ׳ כסול ק נ׳ לזקנה‪ ,‬ליו״ל ולזה אמר הפא שהבינה כל לא איהי גשוחפא דאוח‬
‫סלקא בם׳ שהיא סול הגינה‪ ,‬והייט כמ״ש רגיני י׳ וכד כי בזק שהיא בשותפא לאות י׳ שהוא החכמה‬
‫)גפרע״ח פ״א משער חג המצוח( כי געח עליוח ז״א לשאוף שפע מ״ל היא מסול אות ס׳ כי נפללח כהחכמה‬
‫לאו״א עלאה הגקראיס זקגי״ס שהם סול חרץ םגץ פלאה לאז היא קיימא בליוקנא •דאות ס'‪ ,‬ורק כמק‬
‫עלאין‪ ,‬אז נקיא גס הז״א זק״ן ממש לוגמת ח מ ג שחחרת ונחתח לחחא מ״ל ומרבפ״ת פצמה פל בנין‬
‫עיי״ש‪ ,‬אמנם כל ענץ שאמא משפפח המוחץ למה כמל שאינה בשותפא לאות יי אז היא בסול גן‬
‫גםול זקמה ושיגה הוא ממה שמקגלח מחכמה כעלה‪ ,‬ארבפי״ס למנה שהיא ברזא לאות כף סחימא וכאמור‪.‬‬
‫‪ .‬ד בפ״ח )פ״ה משפר הזווגים(‬ ‫ע‬ ‫וממש מ י נ ו )בע״ח פ״א משפר מוחץ דקטטת( כי ואיהו‬
‫ד א ת י‬

‫המוחק דזקנ״ה ושיב״ה הוא טבע באבא שנקרא סב״א בביאור הדברים ס ה לבינה יש בה ב׳ מלקים גינה‬
‫עיי״ש‪ ,‬ומוק כי ס ק קגלת התורה שאמא הוצרכה הפליונה נקרא סי‪ ,‬וחלק ס מהמנה שנקרא ח מ נ ה‬
‫להשפיע לבניה כחסלים ומומים מספרא לשיב״ה הוא סול אות ס׳ סתומא ליתבא רביפא פל מין‪,‬‬
‫והזקנ״ה כאמור‪ ,‬בעל כרמך שהוצרכה למלות לאבא ח ה החנונה נקרא עוה״ב פלמא דאתי‪ ,‬לפי שהיא‬
‫יורלת‬
 ‫שכז‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ל ע ש ר ץ ! ל ף מ ל מ״א[‬ ‫הקוני‬
‫אתקריאת ארבעים‪ .‬ואיהי עלמא דאתי‪ .‬דלית ביה אכילה ושתיה‪ .‬וכד סליק משה לגנה‪ .‬אתמר‬
‫ביה )»*ת נד( ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה וגד‪ .‬מתן תורה דא שכינתא תתאה‪.‬‬
‫ועלה אתמר ישמח משה במתנת חלקו‪ .‬בגין דאיהי דוגמא דעמודא דאמצעיתא‪.‬‬
‫ו ע ו ד שבועות‪ .‬על שם <!‪ nw‬כס( מלא שבע זאת ונתנה לך גם את זאת‪ .‬מלא שבוע זאת דא‬
‫שכינתא עלאה‪) .‬מלא שבוע ה׳ מלא י״ק(‪ .‬דאתמר ביה )»‪ m‬י‪ 0‬כי יד על כם י״ק‪ .‬ת ת נ ה‬
‫יו­‬
‫באו­ לחי ראי‬
‫מהחכמה מ ״ ל הוא משוס למשה הוא סול ז״א שהוא‬ ‫יורלה למטה ומחגליה המיל‪ ,‬משא״כ נינה העליונה‬
‫ממולא לאמצעיחא מפני זה השיג הוא למלרנחו המוחי!‬ ‫וכר עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה אמר הפא להמשך הלמוש לגחי׳ זי‬
‫הנזכרים וכמשקל )חיקו! י״ג רף כ״ז ע״א( ויגיאה אל‬ ‫של הגינה שהיא בנמי׳ ם׳ סתומה היא נקרא עלמא‬
‫האלס לא עמורא לאמצעיתא לתא למשה‪ ,‬עיי״ש‬ ‫לאתי שהיא סו‪,‬ר התבונה חלק ג׳ של הכינה‪ :‬דליה‬
‫ומיאורינו שס‪ :‬על שם מלא שבוע זאת וגף‪ .‬וכמש״ל‬ ‫ביה אכילה ושתיה‪ .‬וכמשמז״ל גש״ס )גרכות רף‬
‫)תיקון ס״ט רף ק״ז ע״ג( שטעות אחיד גתרוויהו‪,‬‬ ‫י״ז ע״א( פוה״ג אץ ט לא אכילה ולא שחיה‪ .‬וכד‬
‫ולא עמולא לאמצעיתא‪ ,‬המיל מלא שגוע זאח ונחנה לך‬ ‫סליק מ ש ה לגבה‪ .‬עיץ )גספר הליקוטים ולק״ת‬
‫גס אח זאח וכד עיי״ש‪ ,‬ואמר הכא להמשך הררוש‬ ‫פ׳ יתרו( גפסוק ומשה עלה אל האלקיס‪ ,‬ומטאר‬
‫לפמש״ל לסול חג השטעוח הוא גמה שז״א כפלם גחיקון‬ ‫משם מגליות משה לקגל התורה היא לגינה‪ ,‬ומשם‬
‫הנוקגא שלו שהיא רחל והוסיף עול לומר ועול חג‬ ‫קבל התורה ונתנה לישראל שיש להם חלק לעוה״ג‬
‫השגועוח הוא רזא למלא שגוע זאח ונתנה לך גס אח‬ ‫שהיא סור הכינה‪ ,‬וזה הוא כה חאמר לטח יעקג‬
‫זאח‪ ,‬סול הג׳ נקטת שלו לאה ורחל כמ״ש רבינו)גע״ח‬ ‫וחגיר לבני ישראל עיי״ש‪ :‬מתן תורה דא שכיגתא‬
‫פ״ב משער לאה ורחל( כי ז״א יש לו ט נשים זו למעלה‬ ‫תתאה‪ .‬לאחר שאמר לעיל לביומא רחמשין שריא שכינתא‬
‫מזו‪ ,‬כי נאה היא ער החזה של־‪ ,‬ומן החזה שלו ולמטה‬ ‫עלאה בה ואתקריאת מתן תורה‪ ,‬ואמרנו ראחקריאח‬
‫היא רחל ומזג שם ורע כי משה רבע״ה אשר עליו נאמר‬ ‫מ״ת מצר הכינה אמא עלאה וכמש״ל הוא‬
‫כזהר שהשיג כל המוחץ פר הבינה‪ ,‬אינו אלא ‪ p‬לאה‬ ‫מוסיף לפרש להמשך המרים י מ ה שנקרא בלשץ‬
‫שהיא סוד שבוע זאח פיי״ש‪ .‬ולפי האמור הנה היא סור‬ ‫מת״ן תורה‪ ,‬אע״ג דקיי״ל דכל מתנה הוא‬
‫חג השבועות כי נשלם שמר הנ׳ של הבינה שאז הוא סול‬ ‫במלטת וכמ״ש )גמאורי אור פרך מתנה שובה(‬
‫ישמח משה במתנת חלקו כנ״ל שזכה למוחין ללאה בסוד‬ ‫אץ זה סחירה למש״ל רנחימז החורה היא מצל‬
‫מלא שבופ זאת‪ ,‬ואז נתנה לך גס אח זאת השנית שהיא‬ ‫שכינתא פלאה שהיא תטנה סור ם׳ םתימא שמשם‬
‫רחל שנתקנה במג הזה פ״י קבלת התורה ונגמור‪ :‬דא‬ ‫ניתנה התורה לישראל וכמש״ל והיימ מ מ ש )בקהלת‬
‫שכינתא עלאה‪ .‬היינו לאה כנזכר‪ .‬מלא שבע ה׳ מלא‬ ‫יעקב‪ .‬פרך מחנח חנם( לסול מתנת חנם היא בחי׳‬
‫י״ק ובר‪ .‬פ׳׳ל)חיקץ י״מ רף מ״א פ׳׳א( אלקי״ם מל״א‬ ‫המלטת שמקבלת מהתמנה בשפה שרובצת פל בניה‬
‫י״ק ולא איהי גמה‪ ,‬וביאור הפנץ הוא פפמש״ל ׳)תיקץ‬ ‫ומשפפת להם שהוא פ״י המלטת גמל ירה מפרנסת‬
‫ל״א דף פ״ה ע״ג( לממן החיקץ אז השם אלקי״ם שהוא‬ ‫כל הבמאים בסול ותתן מרף לבימה‪ .‬ונמצא שמתנח‬
‫בבמה הוא מל״א י״ק‪ ,‬אבל בזמן הגלות בעוה״ר חסר‬ ‫חנם הוא מבחי׳ המלטת מצל קבלתה מהתבונה עיי״ש‬
‫אותיות י״ק מאלקי״ס ואשתארת ה׳ יחילה אלים בסוד‬ ‫ולזה אמר הכא להמשך הדרוש רמה״מ נקרא קבלת התורה‬
‫נאלמת״י לומי״ה רמס י״ק‪ ,‬ופ״ז אמר הכתוב א מ‬ ‫מת״ן תורה‪ ,‬מלשון מחמת חנם שהיא מגחי׳ המלכות‬
‫מליא״ה הלכתי למורא לסיני‪ ,‬מליא״ה היא צימף מל״מ‬ ‫ש ט מ א תתאה מצד קבלתה ו מ ת מ נ ה סול ם׳ סתומה‬
‫י״ק‪ ,‬וכפן פרח ממני י״ק וריקם השיגמ ה׳ עיי״ש‪ ,‬ולזה‬ ‫כנזכר‪ :‬ועלה אתמר ישמח משה במתנת חלקו‪ .‬פי׳‬
‫לרש הפא להמשך הלמש למזג השבועות שהוא סוד‬ ‫כי להלן)לף מ מ ע״א( מפרש ישמח משה במתנת מלקו‪,‬‬
‫התיקון ממימרא לבמה‪ ,‬ע״כ נאמר מלא שבוע‪ ,‬ר״צ‬ ‫היימ פונג פוה״ג‪ ,‬כי עומ״ב נקרא מתנה לאיהי שכמתא‬
‫מלא ה׳‪ ,‬היינו שימלא החמיץ של ה׳ לאשתארת יחידה‬ ‫עלאה לאתמר פלה מחן בסחר מ ץ לאיהי סחימא‬
‫אל״ס להשלימה לםמח בסוד מל״א י״ק בסוד אני מליא״ה‬ ‫ופוה״ב נקרא מתנה‪ .‬עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר מ א שבחי׳ זו‬
‫הלכתי למורא דמני סול קבלח התורה מבימה שהיא‬ ‫אמה גח״א של הגמה‪ ,‬רק בח׳׳ב שלה שהיא חבונה סמי‬
‫אלקי״ם מל״א י״ק ובאמור‪ :‬דאתםד כיח כי ‪ T‬על‬ ‫ם׳ םחימא ! מ ם הוא סול נועם הג״מ שמאיר מ מ ה ‪:‬‬
‫כם י״ק‪ .‬מ י נ ו מ מ ש )גרע״מ פ׳ פנחס דף רמ״ה ע״ג(‬ ‫בגין דאיהו דוגמא דעסודא דאבמעיתא‪ .‬היינו משם‬
‫אל״ם עם י״ק מ א אלקי״ם‪ ,‬ותיקון השם הזם יתהפך‬ ‫ששמח במתנת חלקו שהם מ ד המוחץ שמקגל ז״א‬
‫מאל״ם‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד יעשרץ נלף מ י ע״א[‬ ‫הכ״ןוני‬ ‫שכה‬
‫לד גם את זאת ^ דא שכינתא תתאה‪ .‬ה׳ זעירא‪ .‬מלא דכלא עלאה ותתאה‪ .‬דא ר‪ .‬איוזו מלא‬
‫י״ק לעילא‪ .‬דאיהי מליא״ה אלקי״ם‪ .‬ועלה אתמר <מת *( אני מלאה הלכתי‪ .‬מלאה חלכתי לטורא‬
‫דםיני‪ .‬ובגלותא <»& ריקם השיבני י״י‪ .‬ואיהו מלא ה׳‪ .‬ובה)ס״א וביה( מלאה הארץ <ןנינן*‪.‬‬
‫ו ש כ י נ ת א תתאה *‪ 0‬איהי םוכ״ה‪ ,‬כ״ו ה״ס‪ .‬דאיהי יקו״ק אדנ״י‪ .‬כלילא מתרין שמהן‪ .‬סוכה‬
‫חבורא דתרדיהו‪ .‬כגונא דא יאקדונק״י‪ .‬בגין דאיהי סלה דיליה‪ .‬ואיהי בת שבע‪.‬‬
‫כללא דשבע ימי סוכה‪ .‬וכד נטלא מאמא עלאה‪ .‬דאיהי שמחת תורה‪ .‬שמחת בית ‪ ow‬השואבח‪.‬‬
‫ואיהי חופה דיליה‪ .‬אתקריאת שמיני חג עצרת‪.‬‬
‫בההוא‬
‫באר לחי ראי‬
‫)גפרע״ח פ״א שער הק״ש( והשם הוי״ה אמ״י בשילוב‬ ‫מאל״ס לסיות צירוף מל״א שיתמלא עם אותיות י״ק‪,‬‬
‫ע ק ר סודו הוא ביסוד המחבר עמו הגליות כדי להעלותה‬ ‫והיינו כי יד על כס י״ק עיי״ש‪ ,‬והיינו עיקר מלחמח ה׳‬
‫אל ח״ח עיי״ש‪ ,‬ולזה הוא כמפרש דבריו שאמר דסוג״ה‬ ‫בעמלק הוא לצוק תיקון הנוקבא העליונה שהיא בינה‪,‬‬
‫מרמז לחגורא דחרוויהו בשילוב ואמר הטעם » ץ דאיהי‬ ‫שיתמלא השם אלקי״ס באותיות י׳ק וכאמור‪ .‬דא שכינתא‬
‫כל״ה דיליה‪ ,‬והיינו כמ״ש רבינו )שם פ״א משער חג‬ ‫תתאר‪ .‬ה׳ זעירא היינו רחל שנקראת שכינתא תתאה‬
‫הסוטח( דבחג הסוכוח נקראח המלטת כל״ה על שם‬ ‫שהיא סוד ה׳ זעירא שנחקנח כחג השטעוח וכמש״ל•‬
‫ה״ח שמקבלח המלטח ביסוד שלה מיסוד ז״א שנקרא‬ ‫דא ד‪ .‬היינו בשבועוח שהוא ז״א סוד אוח ר‪ ,‬נעשה‬
‫כ״ל ועל שס זה נקראח היא כל״ה עיי״ש‪ ,‬ולפ״ז מובן‬ ‫החיקון דג׳ הנקבוח שלו שהיא ה׳ עליונה סוד לאה‬
‫ממילא דכסוכה שנתיחד הוי״ה ואמ״י כשילוב והזווג‬ ‫וה׳ חחתונה סוד רחל וכאמור‪ :‬ואיהו מלא ח׳ וכד‪.‬‬
‫הוא מיסוד שלו ליסוד שלה‪ ,‬מה״ט נקראת כל״ה‪ .‬ואיהי‬ ‫ר״ל כי חיקון ז״א הוא כשהוא בשלימוח עס הטקבא‬
‫ב ת שכע וכר‪ .‬גס זה מובן עפ״ד רטנו )בפרע״ח שם(‬ ‫דיליה שהיא ה׳ אחרונה‪ ,‬ובזק הגלוח מסר ממט ה׳‬
‫שכחב שה״ח שמקגלח הנוקבא מיסוד שלו ליסוד שלה‬ ‫אחרוגה‪ ,‬ולזה דרש כי בחג השטעוח נאמר אני מליאה‬
‫הס במספר ז׳ חסדים‪ ,‬ה׳ הס המתפשטים כמלטחכחג״ת‬ ‫הלכחי לטורא דסיני‪ ,‬דכזמן קכלח החורה על הר סיני‬
‫נ״ה שלה‪ ,‬ז ט טללים אמד ביסוד שלה‪ ,‬ו ה ט הוא במלטח‬ ‫היה מאיר השם הוי״ה ב״ה כשלימות והיה מלא ה׳‬
‫שלה‪ ,‬והדברים יחימדו עם מש״ל)בהקדמה דף ט״ו ע״ב(‬ ‫אחרוגה‪ ,‬אבל ס ק הגלות בטוה״ר ריקם השיבני ה׳‬
‫וגאלין ז׳ שמהן אתקריאת איהי גס שנע עיי״ש ובביאורינו‬ ‫שהשם הוי״ה ב״ה הוא ריקם וחסר ה׳ אחרונה מ ״ ל ‪:‬‬
‫שס‪ ,‬ואמר הכא דמה״ט נקראת המלכות גת שגע מטעם‬ ‫ובה מלאח הארץ קנינך‪ .‬הייט כי המלכוח נקראת‬
‫הז׳ שמהן שמקכלת מיסוד שלו ליסוד שלה ע״י היחוד‬ ‫<‪ ,pt‬והתורה נקראת קטן ופמ״ש )באבות פ׳ץ מ״י(‪,‬‬
‫והשילוכ של סוד םוכ״ה כנזכר‪ .‬וכד נפלא מאםא עלאה‬ ‫ובש״ס )פסחים דף פ״ז ע״א( עיי״ש‪ ,‬ומפרש דבשעת‬
‫וכד‪ .‬עיץ )גחיקוניס מז״ח דף ע״כ ע״א( ומטי ליסוד‬ ‫קנץ חורה מהוא חג השבועות נתקן ונתמלא״ם םאר״ן‬
‫דאיהו חג כסוכוח גגץ לאחחגרא גכלה דיליכ דאיהי‬ ‫שהיא המלכות סוד ה׳ אחרונה וכאמור‪ :‬ושכינתא‬
‫מג שמיני עצרח‪ ,‬וגשעחא דאינץ גחכורא חדא אחקריאי‬ ‫ת ת א ה איהי סוכה‪ .‬וכמ״ש רטנו )בפרע״מ בסוף פ״ג‬
‫חרודיהו כ״ל כל׳ה עיי״ש‪ ,‬וגיאור הדגריס הוא עפ״י‬ ‫משער חג ססוטח( סוכה כמילואו סמ״ך ו״ו כ״ף ה״א‬
‫הידוע מדברי רטנו )בפרע״ח בשער הסוכות שם( שאין‬ ‫גימ׳ רח״ל והייט כי כחג הסוכות נתקנה המלכוח‬
‫הנוקבא ראויה להזדווג בבעלה עד שנוטלח החסדים‬ ‫שבעלה מתיחד עמה בסוכה בסוד וימינו חחבקני דסוכ״ה‬
‫פנימיים ומקיפים דאמא שסם ממתיקים את הגבורות‬ ‫גימ׳ הוי״ה אמ״י כמ״ש )בפ״א(‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫שלה ועי״ז היא ראויה לבא לנמלה להזדווג עמו‪ ,‬והמקיפים‬ ‫להמשך הדרוש שאמר למעלה דבחג השבועות נאמר מלאה‬
‫דחסדיס דאמא אינם נגמרים לכמס בנוקבא אלא ט ׳‬ ‫הארז קניטך‪ ,‬והוסיף הכא כי גס התיקון של מג הסוכוח‬
‫ימים דסוכוח ע״י מצות סוכה‪ ,‬ואז בשמיני עצרח מתיחדיס‬ ‫הוא בסוד מלא״ה האר׳ץ‪ ,‬והייט כסוד מילוי של מלטת‬
‫זו״נ ו מ ק ג א עוצרת נמת הזווג‪ ,‬ולק נקראח שמיני עצרת‬ ‫שנקראת אר״ז שק סוכ״ה גמילואו גימ׳ רח״ל שכינתא‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולאה אמר )בתיקונים מז״ח שם( ומטי ליסוד‬ ‫תתאה וכאמור‪ :‬דאיהי הוי״ה אדנ״י‪ .‬הייט דעקר‬
‫לאתחמ־א בכלה דילמה‪ ,‬ור״ל שזה הוא העגץ של שמיני‬ ‫ת ק ץ הטקבא גיוס ההוא הוא כמה שמיחד עמה כעלה‬
‫עצרת שאז ז״א מזדווג במלכות ביסוד צדיק וגעשס כיחוד‬ ‫ג מ ד וממט תחבקני מ״ל ומנשה השילוב הוי״ה עם‬
‫של כ״ל וסל״ה שהוא יסוד דדכורא ויסוד דנוקבא‪ ,‬חה‬ ‫א מ״י גימ׳ סוכ״ה‪ ,‬וכמש״ל ) ת ק ץ י״ג •דף כ״ע ע״א(‬
‫הוא המשך הדברים כאן שאמר בגין דאיהי פלה דילים‬ ‫ב ה מ א זמנא חהא םוכ״ה שלימחא כ״ו ה״ס יאקדונק׳׳י‬
‫וכד נטלא מאמא עלאה וכו׳ אתקריאת ממני עצרת‪,‬‬ ‫עיי״ש וגטאומנו שם‪ :‬ב ג ץ דאיהי כלח דיליה‪ .‬עיץ‬
‫ור״ל‬
‫שכט‬ ‫הזהר‬ ‫ת ק י נ א חד יעשרין ]דף נ״י מ״א וע״ב[‬ ‫הקוני‬
‫ב ה ה ו א זמנא דשמחת תודה‪ .‬שדין)ג״א שריא( עטרה בריש כל צדיק לעילא‪ .‬כד״א )שיר ג(‬
‫בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו‪ .‬ביום חתונתו‪ .‬דא שכינתא‬
‫תתאה‪ .‬וביום שמחת לבו‪ ,‬דא שכינתא קנס( עלאה‪ .‬והכי צריכין ישראל לאתעטרא בכולא )נ״א‬
‫כלהון(‪ .‬בעטרה על רישייהו נ י ף « ע‪-‬ב! ביומא דשמחת תורה‪.‬‬
‫ו ל ק ח ת ם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וגר‪ .‬אתרוג איהי שכינתא תתאה‪.‬‬
‫ודמיא ללבא‪ .‬דאיחו לשמאלא‪ .‬דאיהו גבורה‪ .‬ובגין כר צריד בר נש לנטלא אתרוג‬
‫בידא שמאלא‪ .‬וצריכא למהר אתרוג דדמיא ללבא‪ .‬שלימא בתיומת דילה‪ .‬בגין ההוא דאתמר‬
‫ביה )בראשית »> דעקב איש תם‪ .‬למהוי שלימא עמיה‪ .‬וכמה דלית פסול ביעקב דלעילא‪ .‬כן‬
‫צריך‬
‫כאד לחי דאי‬
‫דף כ״ט ע״א( דא אחרוג דאיהי שכינתא לבא‪ ,‬ועיי״‪:‬‬ ‫ור״ל שזה הוא עיקר החיקון של ז׳ ימי הסומח שהנוקבא‬
‫בביאורנו שהבאחי מדברי)כמדיד אמור פ׳ ל׳ סי׳ י״ג(‬ ‫מקבלח כחסדים הפנימיים מאמא עלאה שעי״ז היא‬
‫דהאחרוג דומה ללב‪ ,‬וביאור כדברים עיץ )בדברי הרב‬ ‫ראויה לזווג עם במלה ביסוד צדיק שנקרא כיל ונקראח‬
‫מהר״י מערב״י בפרע״ח פ״ג משער הלולב( שכאחרוג‬ ‫עי״ז כל״ה דיליה וכאמור דאיחי ש מ ח ת תורה ש מ ח ת‬
‫דומה ללב שהיא סוד המלכות עיי״ש• דאיחו גבורה‪.‬‬ ‫ב י ת חשואבח‪ .‬היינו כמ״ש )כזהר פ׳ ויצא דף קמר(‬
‫וכמ״ש )ברע״מ פ׳ פגחס דף רנ״ו פ״א( אחרוג לסטרא‬ ‫בסוד אס המיס שמחה‪-,‬דמאמא כל חידו נפקא‪ ,‬ועיי״ש‬
‫דגגורה לשמאלא לב‪ ,‬ובג״ד אחרוג הדומה ללב‬ ‫עוד )בדף קס״ג( מזה‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש‬
‫חקינו למכוי ביד שמאל עכ״ל‪ :‬שליטא בתיומת‪ .‬ע״ל‬ ‫דמם״ט הימים האלו הס ימי שמחה דימי כסוכות הס‬
‫)סיקון ו׳ דף כ״ג ע״א( פרי עץ כדר ע! איכו לולב‬ ‫שמחת ביח השואבה ושמיני עצרח הוא שמחח חורה‪ ,‬כי‬
‫ל״ו צ״ב דאיכו אחרוג ועיי״ש גגיאורנו שבארנו‪ ,‬דעץ‬ ‫כל תיקון הנוקכא שנחקנח בימים ההם להיות ראויה‬
‫מרמז להלולב‪ ,‬ובלולב גרמז גם כאחרוג‪ ,‬וכמו שהוח‬ ‫להזדווג בבעלה היא ככח השפעח חסדים הפנימיים‬
‫הרמז ל״ו ל״ב משוס שעל ידו נמשך השפע מז״א להל״ב‬ ‫ומקיפים מאמא עלאה דמינה כל חידו נפקא‪ :‬ואיהי‬
‫שהוא האחרוג עיי״ש‪ ,‬ולזה הוא מפרש הכא להמשך‬ ‫חופה מליה‪ .‬מ׳ל כי מה״ט מצוה לישב בסוכה כז׳ ימים‬
‫הדרוש שזה הוא העגץ דקיי״ל גש״ס )סוכה דף ל״כ‬ ‫אלו‪ ,‬כי סוד הסוכה הוא ענץ חופה‪ ,‬וכמו)שיסד הפייטן(‬
‫ע״א( נטלה החיומת או נמלק התיומת פסולה )ופירש״י(‬ ‫חופות בחופוח בחליוח אחוזוח וכד‪ ,‬והוא נעשה לצורך‬
‫חיומח הוא מלשץ דיבוק וחיבור כענץ חאומיס שצריך‬ ‫שמחח חחן וכלה מוס חחונחס וביום שמחח לבס והיא‬
‫שיהיו העלץ העליונים מדוגקיס ומחוברים עיי״ש‪ ,‬ולפי‬ ‫מסערא דגינה‪ ,‬וכמ״ש )בקה״י ערך מופה( דעיקר ענין‬
‫האמור שהאתרוג הוא נרמז בכללות הלולב מובן שבא‬ ‫חופה הוא בינה שמחופפח ומסככת על החח! וכלה‬
‫לרמז לשלימות האחרוג סוד » מ ת א דאיהי לבא שלימא‬ ‫כסוד סוכה עיי״ש‪ ,‬והיינו כדאמרן‪ :‬בההוא זםנא דש״ת‬
‫עס בעלה ומדוגקח בו כעגץ החיומח של הלולב שהם‬ ‫שוין עטרח וכר‪ .‬וכמ״ש )ברע״מ פ׳ פנחס דף רמו‬
‫מאוחדים ומדובקיס זה ב מ ‪) ,‬והגר״א( מ ח ק חיבת‬ ‫ע״ב( מ ח ג שמיני עצרח נוהגץ ישראל למעבד עמס מדוה‬
‫כתיוממ‪ ,‬וכתב שצ״ל שלימא גפוממת והוא פשוט יוסר‪,‬‬ ‫ואתקריאח ש״ת ומעטרין לם״ת מ ת ר דיליה‪ ,‬לרמז‬
‫והיינו כי )בגלשנה פיכה דף ל׳ד ע״ב( איחא אס נטלה‬ ‫שהס״ח היא ת״ת‪ ,‬ומכינתא היא עטרת ח״ח דאיהי‬
‫פטמחו פסול )ופירש״י( פטמתו ראש האחמג עיי׳׳ש‪,‬‬ ‫סליקת לאחר דאתגזרח מ ת ק דאיהו א״ס ואיהי גבוה‬
‫ואמר םכא דמה״ט שהאתרוג מרומז לסוד המלכוח ע״כ‬ ‫מכל ספיראן עיי״ש‪ ,‬והיינו כי אז כאשר נתקנת סמלמח‬
‫צריך להיות שלם בפטמתו שהוא ראש האחמג‪ ,‬והייני‬ ‫היא עולית למעלה ממנו ב מ ד אשח חיל עשרת בעלה‪,‬‬
‫שלא יחסר המוחץ שלה‪ ,‬וכעץ זה סוב גס לעיל)חיקץ‬ ‫והכל מ א ע״י נמה שמקבלת העטרת מאמא עלאה‪ ,‬וכמש״ל‬
‫י״ג דף כ״ע ע״א( וכג״ד אתרוג דא שכינתא אי נפלא‬ ‫)בהקדמה דף י״א ע״כ( כד אתנטילת מכתר אתקריאת‬
‫פטמתה וכד פסול כגץ דאיכו דמיא לשכיגתא דאתמר‬ ‫ע מ ת ת״ת עטרה בראש כל צדיק תגא דס״ת עיי״ש‬
‫בה פלך יפה מניתי ומום אץ בך עיי״ש‪ ,‬והיינו כי עיקר‬ ‫ובגיאורנו שס‪ :‬ביום חתונתו‪ .‬דגשמיגי עצרת מנשית‬
‫השלימות של המלכות הוא במוחץ שלה‪ :‬בגין ההוא‬ ‫כלה מליכ מ״ל‪ :‬וביום שמתת לבו וכד‪ .‬דכל מידו‬
‫דאתמר כיח מעקב איש תם‪ .‬היינו מ מ ש )בזהר פ׳‬ ‫מאמא נפקא וכמש׳׳ל‪ :‬ולקחתם לכם וכר‪ .‬עתם מ א‬
‫ח מ מ ה דף קע״ה ע״ב( ויעקב איש תם שלם למסד עלאכ‬ ‫מערש ואזיל כי גם כ מ ממיס שבלולב שגומלץ כמג הסוכות‬
‫ולגטרה עלאה ואשלים לכאי ולהאי עיי״ש‪ ,‬ח ה סוד‬ ‫מרמז לתיקון המלטת וכדמפרש )בזםר פ׳ ויקרא דף כ״ז‬
‫אתמג ולולב שעו״ז נכללים מבורות העליונים בהחםדיס‬ ‫ע״א( מיי״ש‪ :‬ודמיא ללבא‪ .‬מ י נ ו כמש׳׳ל )תיקון י״ג‬

‫העליונים‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף נ״ו ע״ב[‬
‫‪n‬‬
‫‪^pXl‬‬ ‫של‬
‫צריך דלא יהא פסול באתרוג‪ .‬לקיימא קרא)שיר ד> כלך יפה רעיתי ומום אין בך‪ .‬ואם חיא ירוקא‬
‫*«> היא משובחת יתיר‪ .‬כדיוקנא דהות אסתר ירקרקת‪ .‬דאתמר בה )«ס״ר ה> ותלבש אסתר‬
‫ק»«( מלמית‪.‬‬
‫הדסה‪ .‬על שם הדס‪ .‬והדס אית ליה תלת הדסץ‪ .‬לאשתכללא בתלת אבהן‪.‬‬ ‫ואתקריאת‬
‫ערבה‪ .‬מםטרא דתרץ שפוון‪ .‬דאינון למוד־ י״י‪.‬‬ ‫ואתקריאת‬
‫ו א ת ק ר י א ת לולב‪ .‬מסטרא דח״י דעלמין‪ .‬דאיהו כליל ח״י ברכאן דצלותא‪ .‬ולקבלייהו עבדין‬
‫עבדין ח״י נענועין בלולב בשית סטרין‪ .‬תלת לכל סטרא וסטרא‪ .‬שית סטרין‬
‫דכלילן בגופא‪ .‬דאיהו עמודא דאמצעיתא‪ ,‬דלולב על שמיה אתקרי ל״ו ל״ב‪.‬‬
‫ואינון‬
‫באר לחי ראי‬
‫)דף מ״ה ע״ב( לשלימוח של מלטח שכינחא חחאה‬ ‫העליונים ועי״ז נחבטל יניקת החיצונים שלא יהא להם‬
‫היא כשהיא כלילא מג׳ א ב ק בסול ש׳ ב׳׳ח יחילה‪ ,‬עיי״ש‬ ‫שוס אחחה בהקלושה בסול כלך יפה רעיחי ומום אק בך‪:‬‬
‫ובביאורגו שם‪ .‬מםטרא דב׳ שפוון‪ .‬עיין )במל״ח פ׳‬ ‫ואם הוא ירוקא‪ .‬היינו מראה גע״ל שהוא כמראה זהב‬
‫‪,‬‬
‫אמור סי י׳׳ט( הערבה רומה לשפחייס עיי״ש‪ ,‬וכ״כ‬ ‫וכחנמון ביצה שהוא מראה אחרוג‪ ,‬וכמ״ש )בחוס׳ סוכה‬
‫)ברע׳׳מ פ׳ פנחס דף רנ״ו ע״א( ב׳ בדי ערבוח נו׳׳ה‬ ‫לף ל״א ע״ב בל״ה הירוק(‪ ,‬ועיץ )גפרמ׳׳ג או״ח סי׳‬
‫ודמיין לב׳ שפוץ עיי״ש‪ ,‬ובביאור הדברים עיין)בציקוטי‬ ‫חרמ״ח בא״א ם״ר כ״ל אות א׳(‪ :‬היא משובחת יתיר‬
‫(‬

‫הש״ס סוכה דף ח׳ ע״א( כי הערבה הוא גו״ה שבאברי‬
‫הפה )מלכוח פה( שהם גחי׳ שפחייס עיי׳׳ש‪.‬‬
‫דאיגון למורי ה׳‪ .‬והיינו כמ״ש )ברע״מ שם דף ר״נ ע״א(‬
‫דהלשון נקרא לשק למודים‪ ,‬והשפחייס דאיטן ט״כ‬
‫נקראים למודי ה׳ עיי״ש‪ ,‬וע״ל )דף מ״ה שם( ובביאורנו‬
‫שם‪ ,‬והוא אמרם ז״ל בש״ס )סוכה דף מ״ד ע״א( ערבה‬
‫יסוד נביאים‪ ,‬והנביאים נקראים למודי ה׳ כמ״ש )במר‬
‫פ׳ אמיר דף צ׳ ע״ב( למודי ה׳ אלץ נביאים‪ ,‬והיינו כי‬
‫הנבואה באה מט״ה כמש״ל כ״פ‪ :‬ואתקריאת לולב‪.‬‬
‫היינו כמש״ל )חיקץ ד דף כ״ג מ״א( פרי ‪ p‬הדר‬
‫‪ p‬איהו לול״ג ]ל״ו ל״ב[ דאיהו אחרוג שהאתרוג נקרא‬
‫ל״ב פיי״ש ומיאורגו שם‪ :‬מסטרא דח״י עלםץ וכר‪.‬‬
‫היינו כמ״ש )במנ״מ פ׳ פנחס דף רנ״ה ע״ג( לול׳׳ב‬
‫לא יסוד צדק דדמי לחוס השדרה מ י ה מ״י מולק לקבל‬
‫ח״י נענועין ללולב ואינץ לקבל ח״י ברכאץ לצלוחא‬
‫עיי״ש‪ ,‬ועיין מזה למיג )חיקון י״ג לף כ״ט ע״א(‬
‫וגביאורנו שם שהבאתי ביאור המרים מרברי מרן‬
‫)בפרע״ח פ״ג משפר הלולב( דכלזלג רומז אל היסוד‬
‫שמעורר הזווג ומוציא הספה מהמוחץ לרך חוט השלוה‬
‫על סיםול וממשיך ומכניס כל אורוח המםליס נח״א‬
‫להמלכוח‪ ,‬וע״כ צריך לנענע ח״י נענועים כי הכל הוא‬
‫בכמ כיסול צ ו ק מ״י עולמים עיי״ש‪ :‬דאיהו כליל ח״י‬
‫ברכאין דצלותא‪ .‬היינו כמש״ל)חקון י״מ לף ל״ג ע״א(‬
‫מארי דמ״י כ מ א ץ דצלוחא מססרא דח״י עלמין למיחלץ‬
‫לקג״ה ושכינתיה חמן עיי״ש וגגיאורנו שס‪ ,‬וע״ל‬
‫)במקדמה דף ד ריש ע ״ ג ( ‪ :‬ב ש י ת םטרין‪ .‬הייט כמש״ל‬
‫)תיקץ ד דף כ״ג ע״א( וצריך לנענע לשיח ססרץ וכו׳‬
‫לאתערא מציה ד‪ ,‬ומיי״ש בגיאותו שהבאתי מדברי מ י ט‬
‫בפרע״ח‬
‫וכד‪ .‬והיינו כמש״ל)לף נ״ב ע״ב( חרועה ירוקא ראנפין‬
‫ובה נפקץ ישראל ק גלוחא בזמנא למחהפכץ אנפץ‬
‫לישראל לירוקא‪ ,‬ופנימיות הענץ הוא לבשמת הגאולה‬
‫יתהפכו כל פנים לירקץ שהוא התעוררות הרחמים‬
‫והמתקת הליניס שע״ז מרמז הירוק וכמו שבארתי שם‪:‬‬
‫בדיוקנא דהות אסתר ירקרקת‪ .‬היינו כמ״ש )בפרע״ח‬
‫פ״ו נטער הפורים בסוף לברי החביריס( בסול אסתר‬
‫ירקרקח היחה שמראה ירוק הוא בז״א עיי״ש‪ ,‬וע״ל‬
‫)בריש ההקדמה דף א׳ ע״ב( ובביאורנו שם )בד״ה זהר‬
‫מכהיק וכד( שהבאתי )מדברי הפרדס( דגוץ ירוק‬
‫יחיחס לת״ח שהוא כולל ב׳ מדוח חריג עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר‬
‫הכא דאחרוג שיש לו מראה ירוק הוא משוגח‪ ,‬כי אז‬
‫הוא גחי׳ ת״ת מרחו של יעקכ שגקרא איש חס מליל‬
‫חו״ג‪ ,‬ונכללו הגגורוח גהחסדיס גםוד מדת הרחמים‬
‫וכאמור‪ :‬דהות אסתר ירקרקת‪ .‬הוא מימרא כש״ס‬
‫)מגילה דף י״ג מ״א(‪ :‬דאתמר בה ותלבש אסתר‬
‫מלכות‪ .‬היינו כמ׳׳ש )ברע״מ פ׳ מצא •דף עה״ר( ותלגש‬
‫אסחר מלטח‪ ,‬דאסתר אחלבשת ברוה״ק דשכינתא‪ ,‬אשר‬
‫עליה אמר קב״ה אני ה׳ הוא שמי וכבודי לאמר לא אתן‬
‫ותהלחי לפסילים עיי״ש‪ ,‬ולפי האמור היינו־ סוד שלימות‬
‫האתרוג שהיא מתיחדת מעלה באופן שלא יהיה כח‬
‫אחחה לםמיצוניס לינק ממנה כנ״ל‪ :‬ואתקריאת הדסה‬
‫וכד‪ .‬וכמ׳׳ש )גש״ס שם( ויהי אומן את הדסה‪ ,‬אסתר‬
‫שמה‪ ,‬ולמה נקראח הדסה מ ד ‪ ,‬ריג״ק אומד ירקרקת‬
‫היתה כהדסה עיי״ש‪ ,‬הנה ממאר לפי האמור להמלכית‬
‫כשהיא כחקונה כשהיא מזי׳ ירקרקת היא נקראת ס ו ס ה ‪:‬‬
‫לאשתכללא בג׳ אבהן‪ .‬והייט כמש״ל)כהקדמה דף ‪0‬‬
‫ע״ג( דג׳ הדסים רוגמים לג׳ אבהן עוי״ש‪ ,‬והיינו כמש״ל‬
 ‫שלא‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ]לף ג ״ י פ ״ ב [‬ ‫הקרני‬
‫ו א י נ ו ן נעניעץ‪ ,‬ח״י ד׳ זמנץ‪ .‬דסלקץ עיב‪ .‬ואינץ ח״י נענועין בנטילת לולב‪ .‬ח״י ח״י תרץ‬
‫זמנץ בהודו לי״י תחלה וסוף‪ .‬ח״י בא נא י״י הושיעה נא ק » ( הא ע״ב‪ .‬מיגון תליין מן‬
‫דלת דאיהי שכינתא ק»(‪ .‬וצדיק בה אתקרי‪ .‬ד׳ זמנין ח״י ח״י ח״י ח״י‪ .‬דסליק ע״ב‪ .‬מםטרא דתלת‬
‫אבהן‪ .‬ושכינתא דאשתתפת עמהץ‪ .‬דאינץ ח״י)פרקין( בדרועא ימעא‪ .‬וח״י בשמאלא‪ .‬וחיי‬
‫בגופא‪ .‬לגבי שדרה‪ .‬וח״י בברית מילה‪.‬‬
‫ו א י נ ו ן ר סטרץ‪ .‬תרץ דורעץ דמלכא‪ .‬ותרין שוקין דמלכא‪ .‬דאינץ תרי נביאי קשוט‪ .‬וגופא‬
‫וברית הא שית‪ .‬י״ח נענועץ‪ .‬לקבל ח״י תוליין דשדרה‪ .‬מםטרא דגופא‪.‬‬
‫וכל‬
‫פאר לחי ראי‬
‫שם‪ ,‬ובביאור הובר ביותר עיין )ברע׳׳מ פ׳ משפטים‬ ‫)בפרפ׳׳ח פ״ב משער הלולב( וכוונת הנענועים הוא‬
‫לף קטייז ע״א( להד לאמ״ר היא השכמה הקלושה‪,‬‬ ‫להמשיך הארה ‪ p‬ר מםליס העליונים שבלעת ז״א‬
‫והקיץ של ד הוא יסול צלק לאמיר ג ץ א״מ שהוא ז״א‬ ‫עיי״ש‪ :‬ת ל ת לכל ספרא‪ .‬היינו שע״י המנועים ג״פ‬
‫לד שהוא המלכות‪ ,‬וע״ד אמרם על מה העולם עומל‬ ‫לפל הריק נתפוודיס הג׳ ווי׳ץ של ויסע ויבא ויט שורש‬
‫על עמוד אמד ששמו צדיק עיי״ש‪ ,‬ופנימיות סעגץ עיץ‬ ‫המסדים שצ הע״ב ש מ ת וכמש״ל)שם(‪ .‬ש י ת סטרין‬
‫)בזהר הרקיע פ׳ בראשית דף י״א ע״ג( דהקון של הד׳‬ ‫דכלילן בגופא‪ .‬היינו כמש״ל )שם( וצריך ולננמעא לר‬
‫דאמ״ד שהוא גקודה זעירא‪ ,‬הוא השפעת טפת כיסוד‬ ‫סטרץ וכר לאתערא עליה ר‪ ,‬וכמ״ש רגמו)בשער הלולב‬
‫היושבת מ ג ה ד ונעשה ד עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא דלהכי‬ ‫שם( דהלוצב הוא כצורת מוט השדרה שהוא כצורת אות ר‬
‫מנענעים ד פעמים מ״י נענועים‪ ,‬להמשכת השפעת טפת‬ ‫שהוא מ ד הדעת מרש הו״ק שנתקן ע״י הנענועים‬
‫היסוד צדק מז״א לנוקגא‪ ,‬שהוא במי׳ הקוץ של הד‬ ‫אות ד המרמז להלעת שנמשך ממנו המסדים דרך מוט‬
‫היוצא ‪ p‬העמוד דיסוד צדק מ״י עולמים המשפיע מז״א‬ ‫השדרה ע״י ‪.‬ח״י נעטעים עיי״ש‪ ,‬ולזה אמ־ הכא‬
‫לנוקכא וכאמור‪ .‬ת ד י ק בה אתקרי‪ .‬עיץ )כלק״ת פ׳‬ ‫דכלילן בגופא היינו סוד ף שהוא גחי׳ חוט השדרה‬
‫בהעלותך( בפסוק ו ס ק כזרע גל‪ ,‬לימד דנוקבא אקרי‬ ‫וכחי׳ גופא ח״א‪ ,‬וכמ״ש רבימ )גפמנ״ח פ״ז משמר‬
‫ד עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך כדרוש שהדברים‬ ‫העמידה( עיי״ש‪ :‬דלולב על ש מ ה אתקרי ל׳ץ ל״ב‪.‬‬
‫מחיחדיס שהמלכות נקראח ד על שם יסוד דדכורא‬ ‫עיץ )בע״ח פ״ד משפר פרצופי זו״נ( שמבאר ענץ ל״ב‬
‫המתיחד עמה‪ ,‬וגס היסוד דנקבא נקרא ד רמאי מעמא‪,‬‬ ‫האדם‪ ,‬שלפעמים מכנהו מ ה ר מ״א‪ ,‬ולפעמס למלכות‪,‬‬
‫שזה עיקר שלימותה כשבעלה מתיחד עמה ביסוד צדיק‬ ‫וכמכ שם להכל אמל ושניהם אמת‪ ,‬להלג הוא מד‬
‫מ״י עולמים על ירי המ״י נענועים וכאמור‪ :‬מספרא‬ ‫מומץ ואורות דאו״א הנשפעיס דרך הב׳ ימדות למקום‬
‫ד ת ל ת אכהן וכר‪ .‬הימו כמש״ל דשלימות המלכות היא‬ ‫החזה ששם הלב ח״א שבמקום המלכות עיי״ש‪ ,‬ובקור‬
‫כשהיא גכללת בג׳ א ב ק במד ש׳ ב״ח‪ :‬דאינון ח״י‬ ‫הדברים עיין )בס׳ אמת ליעקב מערכת ל אות כ״א‬
‫פרקין בדרועא וכד‪ .‬י׳יל פרקץ באצבעות ]כי הגולל‬ ‫פ׳ ל״ב( שמפרש הפנין בלרך פשוט כי נולע להלב הוא‬
‫אץ בו כי אס ב׳ פרקץ[‪ ,‬ד בכתף וקנה וכף היל ופצס‬ ‫משכן לרוח שהוא ז״א ו מ א ת״ת הרי רהלב מ א גת״ת‪,‬‬
‫המחגרס‪ :‬וח״י בגופא לגבי שדרה‪ .‬כי השדרה יש נו‬ ‫וגס נודפ דהמלכות נוקבא ח״א מקום פ מ ד ת ה היא‬
‫ח״י חוליות‪ :‬ות״י בברית מילה‪ .‬כי ג י מ ל צלק יש‬ ‫במקום הח״ח סוד החזה ח ״ א ששם הלב הרי שהלכ היא‬
‫ח״י פלמין‪ ,‬ומהאי טפמא מאן ממיר ברית נקרא צדק‬ ‫במלכוח‪ ,‬וממילא דהא והא איתא ושניהם אמח עיי״ש‪,‬‬
‫ח״י עולמים‪ :‬ואינון ר ספרין‪ .‬מ א פי׳ למש״ל מענועים‬ ‫ולזה אמר הכא להמשך כדמש נמה מ א הרמז דלול״ב‬
‫ללולב בשית סטרץ וכד ד סטרץ דכלילן בגופא דאיהו‬ ‫ל״ו ל״ב‪ ,‬מינו שע״י הח״י נענועים ממשיכץ האומת‬
‫עמולא לאמצעיתא‪ :‬ת ר ץ דרועין דמלכא‪ .‬מ י נ ו רמס‬ ‫הנשפעיס מ י מ ל א מ א לז״א‪ ,‬וממנו להנקבא שזה מ א‬
‫מ א לחטא ימינא חסל‪ ,‬צפץ מ א לרועא שמאלא גבורה‪,‬‬ ‫ענץ אורות הל״ב וכאמור‪ :‬ואינץ נענועים ח״י ד‬
‫וכמ״ש )בפמנ״ח שם(‪ :‬ו ת ר ץ שוקין‪ .‬היינו כי גמלה‬ ‫זמנין‪ p j ^ .‬מפרש המעס שצריכץ לנענע ד זמנץ לסול‬
‫הוא נצמ‪ ,‬ומשם הוא מ ל ‪ :‬דאונון תרי נביאי קשום‪.‬‬ ‫המ״י עלמץ מסול צליק‪ :‬ח״י באנא י״י וכד‪ .‬נמל‬
‫כמש״ל )בהקלמה לף ‪ 0‬ע״‪ (3‬שהג׳ בלי ערמת שהם‬ ‫)תיקון ד לף כ״ג פ״א(‪ ,‬ו מ ג מ ת חקונים שם לפיס‬
‫נמה הם ‪3‬׳ נגיאי קשוט‪ ,‬והיינו מ מ ש רגינו )בשער‬ ‫מנטוגה ואמססרלס‪ ,‬ובגיאורנו שם שכתבנו בשם‬
‫מה״ק פ״א( למלך הנבואה אינו אלא בנו״ה עיי״ש‪:‬‬ ‫)הארת״ל( לגרם ג׳ באנא ה׳ עיי״ש‪ :‬ואינון תליין סן‬
‫וגופא וברית‪ .‬מזרת מ א ת״ת שהיא בחי׳ גוף‪ ,‬וכמש״ל‬ ‫ד ל ת דאיהי שכינתא‪ .‬ע״ל )לף נ״ל ע״ג( שמל מ‬
‫)שם( ת״ת גופא‪ ,‬ומערב מ א גימל צדק שמא מ ל‬ ‫לאחל שמרמז להמלמת שנקראת ר‪ ,‬פיי״ש ובביאורני‬
‫אות‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]לף נ״ו ע״ג[‬ ‫הקרני‬ ‫שלב‬
‫ו כ ל דא מםטרא דאילנא דחיי‪ .‬ומםטרא דאיל‪1‬א דטוב דרע‪.‬‬
‫א ת ר ו ג דמי לצדיקייא‪ .‬והדס לביגונים‪ .‬וערבה לרשעים‪.‬‬
‫אתמר בה )תהלים ( ומלכותו בכל משלה‪ .‬אע״ג דאתמר בה )משלי & עץ חיים היא‬‫‪V‬‬ ‫ושכינתא‬
‫למחזיקים בה‪ .‬איהי שלטא על עץ הדעת טוב ורע‪.‬‬
‫דיליה היא קריבא למלכא‪) .‬נ״א ומםטרין אלץ לזמנין איהי נוקבא קריבא למלכא(‪.‬‬ ‫מםטרא‬
‫הה״ד )ייקרא <״( בזאת יבא אהרן אל הקדש‪ .‬מםטרא דימינא‪.‬‬
‫ולזמנין‬
‫כאד לחי דאי‬
‫ערבה‪ ,‬הס מםמרא דפה״ד מו׳׳ר‪ ,‬אשר שורשם הוא מק״נ‬ ‫אוח בריח קודש‪ ,‬וכמ״ש כנ זה )בפרפ״ח שם(‪ .‬וכל דא‬
‫שיש בהם מםמרא מגוב ומספרא ורע‪ ,‬אשר משם שורש‬ ‫סםמרא דאילנא דחיי וסםטרא דאילנא דטוכ ורע‪.‬‬
‫נשמות ג׳ כתוח ישראל‪ ,‬צדיקים ומנומס ורשפים‪ ,‬אבל‬ ‫פיץ )במד״ר פ׳ אמור פ׳ ל׳ סי׳ מ ( ולקחחס לכס ט ו ס‬
‫כלול״כ שהוא מספר מיי׳׳ס הוא מרמז לסוד פ ן המייס‬ ‫הראשון‪ ,‬הה״ד אז ירננו פצי כיפר‪ ,‬אלו אילנוח שפושץ‬
‫שאץ בו שוס רפ רק מלו מוג‪ ,‬ופושים הנפנופים פס‬ ‫פימת‪ ,‬כל פצי היפר‪ ,‬אלו אילנוח שאין פושץ פירוח‬
‫הג׳ מינים שהם מספרא דפה״ד סמר בצירוף הלולב‬ ‫פיי״ש‪ ,‬ודרש הכא דהמ מינים הס בבחי׳ פצי ה׳ מספרא‬
‫שהוא מספרא דפה״ת‪ ,‬לתקן נהמלכות להעלותה מבתי׳‬ ‫רען הדפח פוב ורפ‪ ,‬ופן החיים‪ ,‬והיינו כמ״ש בזהר‬
‫שכינתא דאיהי מספרא דאילנא דטמר‪ ,‬ולעשותה להיות‬ ‫פ׳ פנחס דף רי״ז ע״ג( עצי ה׳ אלץ ען החיים ועץ הדעח‬
‫שכינתא מספרא דפה׳׳ח דאין בכס שוס רפ רק פוב‬ ‫שוב ורע‪ ,‬ופיי״ש )בהגהות בהרח״ו‪ ,‬ובמק״מ‪ ,‬ובסגהוח‬
‫בסוד ומלטתו בכל משלה‪ ,‬שאז מתגבר הטוב פל כרע‬ ‫קה״י( ד ו ק ח״א הס בסוד ‪ p‬החיים‪ ,‬וששה קצוות‬
‫זבפל הרפ להיות וכלו מוג‪ :‬אע״ג דאתםר כ ח עץ‬ ‫דנוקבא נקרא פן הדפח פיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך‬
‫חיימ היא למחזיקים כח‪ .‬פיץ )גמנ״מ פ׳ משפפיס‬ ‫הדרוש וכל דא מספרא דאילנא דחיי וכד‪ ,‬ומיל שפנין‬
‫דף קע״ז ע״ג כד׳׳ה פתח רע׳׳מ( שכתג שם דשכינתא‬ ‫הנפנופיס שפושיס לכל ו״ק בפצ״י ה׳ שהם סוד פרי‬
‫היא מעלמא דאתי‪ ,‬ומאן דאיהו מעלמא דא אתקרי ח״׳‬ ‫ע״ן הדר ופ״ן הלולב‪ ,‬הוא להמשיך הארח החסדים‬
‫כמה דכחיב ען חיי״ס היא למחזיקים בה חיי״ס חמן‪,‬‬ ‫מדעת עליץ למק ח״א שהוא סוד ען החיים‪ ,‬ולו׳ק‬
‫משא״כ כעולם הגשמי עלמא חחאה דאיהו מלובש באלין‬ ‫דנוקבא שהוא סוד ‪ p‬הדפח פוב ורע וכאמור‪ ,‬והדברים‬
‫קליפץ דעור ובשר וט׳ פיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא צהמשך‬ ‫מתיחדים פס דברי רטנו)בפ״ח פ״ג משפר ציור עולמוח(‬
‫הדמש דלכאורה איך שייך לקח ה מ מינים שהם מספרא‬ ‫דבחפא אדם הראשון גרס שנמס הנמש פד ‪ p‬הדפת‪,‬‬
‫דפה״ד מו״ר לטץ לתיקון המלטת כאמור‪ ,‬כלא המלטח‬ ‫ונגע ט ‪ ,‬וצעק הפן ואמר רשפ אל חגפ בי‪ ,‬והוא האחרוג‬
‫היא מספרא דעה׳׳ח שאץ שם שוס קליפה ושום רע רק‬ ‫שהוא מ ג ד העטרה וכד עיי״ש‪ :‬אתרוג דמי לצדיקיא‬
‫חיים ופוג‪ ,‬וא״כ לכאורה אץ לנו ליקח לטונח חקון‬ ‫וכד‪ .‬עיין )במד״ר פ׳ אמור פ׳ ל׳ סי׳ י״א( מה אחרוג‬
‫המלטח רק הלולב לבדו שמרמז לסוד עה״ח מ ״ ל ‪ .‬איהי‬ ‫יש בו מעם ויש בו ריח‪ ,‬כך ישראל יש בהם בני ארס‬
‫שלטא על עץ הדעת מוכ ורע‪ .‬ר״ג שלזה הוא הרמז‬ ‫שיש בהם תורה ומע״ש וכר עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫שאממו ומלכותו בכל משלה‪ ,‬שהמלכות יען שהיא אחידא‬ ‫להמשך הדרוש דפושץ הנענועים במ מינים לחקן חמא‬
‫בעלמא פלאה שהוא סוד פה״ח‪ ,‬ע״כ יש בידה ככח‬ ‫אדה״ר גפס״ד עו״ר‪ ,‬וע״כ מרמזים ה מ מינים לצדיקים‬
‫לשלוט על פלמא תחאה שהוא סול פכ״ד סמר דאיהו‬ ‫וגינונים ורשפים אשר נשמתם הוא מסוד קלי׳ נוגה‪,‬‬
‫מלובש קליפין כלי שיתבשלו להקלושכ בסוד אני ה׳‬ ‫שיש מהם שכס מגחי׳ יצ׳׳ט שמא מ ג ג מ ר גלא רפ‪,‬‬
‫ה מ ק אתם בתוך טומאומם‪ :‬מסמרא דיליה היא‬ ‫ויש מהם מגחי׳ יצה״ר שהוא רפ ג מ ר בלא מוג‪ ,‬ויש‬
‫קריכא למלכא‪ .‬ר״ל מספרא לעץ החיים שהוא הלולב‬ ‫מהם גח׳י מנומס שמפורג בהם מ כ ורפ‪ ,‬וכמ״ש רגיני‬
‫כמל‪ ,‬וכיינו פמש״ל ) מ ק ץ ס״מ לף קנמא פ״ב( ודאי‬ ‫)גפ״ח פ״ג משפר ק״נ( פיי״ש‪ :‬ושכיגתא אתםר כ ח‬
‫הכא אחגלי ח א פלאה כמה דאוקמוהו מארי מתני׳‬ ‫ומלכותו ככל משלה וכד‪ .‬עיין )גרפ״מ פ׳ משפסיס‬
‫אשתו כגופו למיא ואשחכח לאיהי חיים דיליה הכ״ל‬ ‫רף קי״ז ע״ג( וליח כל שכינחא שקולץ‪ ,‬דאית שכינתא‬
‫ראה חיים פ ס א נ מ אשר אהבת פ ן חיים היא למחזיקים‬ ‫מססרא לאילנא לטמר‪ ,‬ואיח שכינחא לאילנא לחיי‬
‫ג כ פיי״ש‪ :‬ממטרא דימינא וכד‪ .‬נ מ ל ) ד ף נ״א פ״ב(‬ ‫לאתמר עלה לא יגורך רע מ ץ לאתמר כה ומלמתו בכל‬
‫שט שס יד ימינא רחמי‪ ,‬יד שמאלא דינא‪ ,‬ומספוא מ ד‬ ‫משלה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הללוש שעושץ‬
‫ימינא דאיהו רצון אחמר » בזאת יבא א ם ק אל םקלש‪,‬‬ ‫הנענועים כםמ ממים‪ ,‬והייגו שהג׳ ממיס א ת מ ג הלס‬
‫ומספרא‬
 ‫‪,‬‬
‫ש‪ /‬נ‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ נלף נ״י ע׳׳ב[‬ ‫הקוני‬
‫ו ל ז מ נ י ן איהי רחיקא מעיה‪ .‬מסטרא דשמאלא‪ (!»< .‬ואל יבא בכל עת אל הקדש‪.‬‬
‫מ ם ט ר א דימינא איהי לא מקבלא טומאה‪ .‬טוב הוא ימינא‪ .‬אבל אתרהא טוב מקבלא טומאה‬
‫?*( מרע ומות‪ .‬הוא אתר לית ליה קריבו‪) .‬נ״א אל הקדש איהי לא מקבלא טומאה‪.‬‬
‫אבל אתרהא טוב מקבלא טומאה מרע‪ .‬ומההוא אתר דלית ליה קריבו(‪ .‬ותמן צ ד ד קורבנא‪.‬‬
‫לקרבא‪ .‬וקטרת לרחקא רוח הטומאה מההוא אתר‪ .‬ולקרבא זכותא לשמאלא גבירתא‪ .‬ולרחקא‬
‫ובגין‬ ‫שפחה מתמן‪.‬‬

‫כאד לחי ראי‬

‫יוררת לתתא למקום עה״ד טד׳ר שאז היא צריכה לסול‬
‫הקרגן‪ ,‬וכמ׳׳ש')גזהר פ׳ צו דף ל״א ע״א( זה קרגן אהרן‬
‫וגניו אשר יקריבו לד׳‪ ,‬חא חזי חייכי מלמא גרמין לקג״ה‬
‫לאסחלקא וכר ואמון מפרישין לזאח מזה דאיהו שלמא‬
‫דגיחא ואמץ זווגא חרא‪ ,‬אחא אהק קדישא וגנוי וע״י‬
‫מחקרגין חרווייהו ואזדווג זה גזאח הה״ד גזאח יגא‬
‫אהרן אל הקודש וגר ואמון מזווגי למלכא קדישא עלאה‬
‫כמטרוניחא עיי״פ‪ ,‬ומפרש הכא דלענין זה גאו הקרכנות‪,‬‬
‫שגזמן שהמלכוח יורדח למטה כמקום עה״ד טו״ר גסטרא‬
‫דימינא שהוא טוכ‪ ,‬אז ע״י הקרבנוח היא מתקרכת‬
‫לגעלה גסוד גזאח יכא אהרן אל הקדש ולא גבחי׳ ואל‬
‫יכא בכל עח אל הקדש ח׳ץ כמל והקטרח הס לרחקא‬
‫להס״א ורוח הטומאה מצד שמאל של עה״ד ששם היא‬
‫מציאוח הקליפוח כמקום הרע דשם‪ ,‬וכמש״ל )דף נ״ה‬
‫שם( גההוא זמנא עשן הקסרח יחער לנכי פמאלא‬
‫לאעגרא מ ת ק סמא״ל וכר עיי״ש וגגיאורנו שם‪.‬‬
‫ולקרבא זכותא לשמאלא גכירתא וכר‪ .‬מיץ )כמר‬
‫פ׳ פקודי דף רנ״ז ע״א( שכחב אברהם עקד אח יצחק‬
‫גגין לאכללא דינא דשמאלא בימינא‪ ,‬ולאשלטאה יממא‬
‫על שמאלא למהוי כולהו טב דינא גזמתא‪ ,‬וע״ד געי‬
‫ג״נ דדאץ דינא למידן דינא בזכוחא‪ ,‬דלית שלימא דדמא‬
‫אלא גזטחא‪ ,‬ולחגרא דינא כזכוחא‪ ,‬מין דכד קיימא‬
‫דינא גזכוחא גחמרא חדא ליח רשו לםט״א לאםסאה‬
‫ולקטרגא געלמא‪ ,‬ועיי״ש )גמק״מ( דהמלכוח נקראח‬
‫זכוחא‪ ,‬כי גידה הכמ הזה להגגיר החסדים דבימינא‬
‫על השמאלא‪ ,‬ולאשר היא נקראה זמתא ע״כ בידה הכח‬
‫להמתיק הדינים שבשמאלא כאשר היא מתקרבת אליהם‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה הוא מפרש הפא להמשך הרמש שזה היה‬
‫ענץ הקטרת בזק שהמלכות יורדת למטה לצד שמאלא‬
‫שבבתי׳ עה״ד טוב ורע כדי לקרגא מוחא לשמאלא‬
‫גגירתא ולרחקא שפחה מחק‪ ,‬והיינו שהמלכוח ס ק‬
‫שהיא נכללת מ מ ר ה ומתקנת בכחה לאשלטא ימינא על‬
‫שמאלא להמתיר‪ ,‬המניס דצא יהא רשות לשפחה משא‬
‫לאםטאה ולקטרגא‪ ,‬מקטירץ אז הקטרת שנצץ סגולתכ‬
‫היא לרחק את המיצוניס והשפחה בישא וכל גמלא מלם‬
‫שעי״ז לא ישלטו שיל לאסטאה ולקטתא‪ ,‬מון ©נכלל‬
‫למא גזטחא וכאמור‪ :‬ובג״ד כל שמחן אית כח‪ .‬ר״ל‬
‫כי‬
‫ימסטרא דיד שמאלא דאיהו עת דדינא אתמר גה ואל‬
‫יכא ככל עת אל הקודש‪ ,‬ולזה אמר הכא דמסטרא‬
‫דימינא של עה״ד טו״ר שהוא הטוכ והחיים‪ ,‬וכמ״ש‬
‫רגמו )גע״ח פ״ה משער ק״נ( דמסערא דעח רצון‬
‫ורחמים היא קריגא לגגי געלה גםור אשתו מופו ואיהי‬
‫חיים דיליה שהוא מסטרא דימינא‪ ,‬אגל לזמנא דאיהי‬
‫נטויה לסטרא לשמאלא דעה״ד טו״ר ונחחח חמן כדי‬
‫נשלטאה עליהו כסוד אני ה׳ השוכן אחס גחון־ טומאוחס‪,‬‬
‫אז מצד זה‪ .‬איהי רחיקא סימה וכר‪ .‬כי שם הוא שורש‬
‫הרע ומיתה שהוא מםטרא דשמאלא שהוא עת דדינא‪,‬‬
‫ואז נאמר ואל יגא גכל עח אל הקודש‪ .‬מסטרא דימינא‬
‫איחי לא מקבלת טוסאה וכר עיין )גזהר פ׳ חזריע‬
‫דף מ״ז ע״א( האי דכחיג גיה מקדש ה׳ טמא טמא ממש‪,‬‬
‫כד שארי חויא לאחגלאה חויא חקיפא שמא ואטיל‬
‫זוהמא וכדץ אשתפח מקדשא מסאכ‪ ,‬ומיי״ש )גאוה״ח(‬
‫דמקדשא היא המלכוח שנפגמת ע״י םחגגרוח כח הנחש‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש רכל זה היא רק‬
‫בזמן שיורדת למטה להשגיח ולשלוט במקום צד שמאל‬
‫דעה״ד עמר בסוד השוכן אתם בתוך טומאותס‪ ,‬אז‬
‫בעוה״ג יש נהם אחיזה לטמא את מקדש ה׳כבימל אגל‬
‫מםטרא דיממא דעה״ד טו״ר לא מקבלא טומאה‪ ,‬כי גס‬
‫הנחש מסטרא דימינא הוא קרוש‪ ,‬וכמ״ש )גע״ח שם(‬
‫וגשאר דוכחי‪ :‬איחי לא מקבלא טומאה ובר‪ .‬ר״ל‬
‫דגם דמסטרא דשמאלא דמקגלח טומאה אין זה מצד‬
‫עצמיותה‪ ,‬כי הלא אמרנו למעלה שהמלמח נוקבא ח״א‬
‫בעצמותה היא קריבא למלכא‪ ,‬כי כשהיא בעצמותה היא‬
‫טוכ‪ ,‬כי המלכות באחרהא היא מסטרא דעה״ח כמל‪,‬‬
‫ורק מה שמקבלח טומאה לפעמים ויש להמיצוניס אחחה‬
‫בה בעוה״ר‪ ,‬הוא ממה שלפעמים כשנצרכה לירד למטה‬
‫גאתרא דעה״ד טו״ר‪ ,‬ואז נפגמים האורות דסטרא‬
‫דימינא רטוב שמאימס גה מאומת העה״ד ממר ע״י‬
‫הסטרא דשמאלא דמנ מ״ל‪ :‬מההוא אתר דלית ליה‬
‫קריבו‪ .‬ר״ל צד הרע וסטרא דשמאלא שאמרנו למפלה‬
‫דמההוא אתר לית ליה קריגו וכאמור‪ :‬וחמן צריך‬
‫קרכגא וכד‪ .‬ע״ל )לף נ״ה ע״כ( שכינתא ומאם איהי‬
‫קטרח לקב״ה ואיהי קרק ליליה עיי״ש ובביאודנו שם‪,‬‬
‫ואמר הכא להמשך הדרוש שכל זם הוא סמן שהמלטת‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]לף נ״ו ע״ג[‬ ‫הקוני‬ ‫שלד‬
‫דעמודא‬ ‫ומםטרא‬ ‫ו ב ג י ן דא כל שמהן אית בה‪ .‬ואתקרי שדרה אחור‪ .‬מסטרא דסיהרא‪.‬‬
‫דאמצעיתא‪ .‬אתקרי קדם‪ .‬ורזא דמלה גיזהלים קלפ( אחור וקדם צרתני‪.‬‬
‫‪0‬ניכי• ב> השיב אחור ימינו מפני אויב‪ .‬מאי אויב‪ ,‬דא סמאיל‪ .‬דכל אלהים אחרים‬ ‫ובגלותא‬
‫אינון לאחור‪ .‬ובגין דלא יםתכלון בשכינתא‪ .‬דאיהי למערב‪ .‬דאיהו אחור‪ .‬שוי לה‬
‫בימיגא‪.‬‬
‫דא אסור לצלאה למערב‪ .‬דאיהו אחורקסי‪ .(.‬בגין דתמן אלהים אחרים‪ .‬ותמן םם המות‪.‬‬ ‫ובגין‬
‫שבתאי‪.‬‬
‫ובגין‬

‫האר לחי דאי‬

‫וכד‪ .‬פיין)גזהר פ׳ כלק לף ר״א ע״א( שולש פסוק זה‬
‫לפורעניות בעוה׳׳ר‪ ,‬שבזמן הבית היתה השכינה וכנסת‬
‫ישראל בימינו של הקב׳׳ה‪ ,‬ובזק החורבן בעוה״ר השליכנו‬
‫לאחור‪ ,‬משל לאב עם בנו בזק שהבן חביב אצל אביו‬
‫הוא אוחז ט בילא לימינא ואמר מאן הוא לקרב לגבי‬
‫כרי‪ ,‬כיון לסרח לגבי אבוי שוי אבוי ידיו לאחורא ושלייה‬
‫גילא דענאוי‪ ,‬וע״ל השיב אחור ימינו מפני אויב שוי‬
‫ימינא על כחפוי ולחי ליה בילא לשנאוי עיי״ש‪ ,‬והכא‬
‫לרש לה לטוב השיב אחור ימינו מה שהיחה השכינה‬
‫באחור‪ ,‬עחה בזק החורבן השיב אוחה לימינו למה‬
‫מפני אויב כלי שלא יסחכל ג ה ‪ .‬ובגין דלא יסתכלון‬
‫בשכיגתא וכד‪ .‬היינו שאם המקטרג יכול להםחכל‬
‫בשכינחא אז יש סכנה לישראנ ח׳ץ ופמש״ל )בהקלמה‬
‫לף ט״ו ע׳׳ג( כל ייחי סמא״ל לאסחכלא בה לחחא‬
‫אסחלקח לעילא ואחכסיאח אנפהא מניה עיי״ש‪ .‬דכל‬
‫אלהים אחרים איגון לאחור‪ .‬עיק )בע׳׳ח לרוש א׳‬
‫משער מ״נ ונמל במ״ק( בביאור הלבריס בזה כי אחוריים‬
‫הם סול ק״כ צירופי אלקים והם בסוף עולם העשיה‬
‫ושם נאחזים הקליפות שנקראים אצהים אחרים עיי״ש‬
‫באורך‪ :‬ובג״ד אמור לצלאה למערב דאיהו אחור‪.‬‬
‫אינו ר״ל לבכ״מ אסור להתפלל למערב‪ ,‬והלא אנשי נחרת‬
‫צריכק להתפלל למערב שנאמר והתפללו אל ה׳ לרך *־צם‬
‫כמ׳׳ש בש׳׳ס )ברכות לף ל ע״א(‪ ,‬וכן הוא להליא‬
‫)בימשלמי ברכות פ״ל ה״ה( םעומלים במזרח פניהם‬
‫למערב פיי״ש‪ ,‬אלא ר״ל בארצינו שהמערב הוא אחורי‬
‫ביהכ״נ‪ ,‬וכמ״ש בש״ם )שם דף ד ע״א( המתפלל אחר־י‬
‫כיהכ״נ נקרא רשע עיי״ש‪ ,‬ובפי׳ )לש״י‪ ,‬ובג״י או״מ‬
‫סי׳ צי( דהיינו שמחפצל לצד מפרג שעומל כאחורי גיהכ״נ‬
‫שמתפללים הכל לצל נמרח והוא מתפלל לצל ממרב עיי״ש‪,‬‬
‫‪.‬חה הוא לקלוק הלשון הכא שאמר לאיהו אמור‪ ,‬ור״ל‬
‫במערב שמא אחורי ביככ״נ‪ ,‬והיינו בארצנו אנשי המערב‬
‫שהכל מתפללים צמזרמ‪ ,‬לאז צר ממרב הוא במי׳ אמור‪:‬‬
‫גתמן םם המות‪ .‬וכמש״ל)לף מ״ס ע״א ולף נ״ב ע״א(‬
‫ואחריתה ןהייט במי׳ אמרי הקלושה[ מרס כלפגם‪,‬‬
‫מרה א י מ סס מנוח‪ ,‬פיי״ש ובביאומו שם‪ :‬שבתאי‬
‫פ״ל‬
‫כי מהאי פפמא אמרנו למפלה )גלף סקלום( שהמלטת‬
‫נקראת קרבן לאיהי קרבן ליליה‪ ,‬וגם נקראת קטרת‬
‫לשכינתא תתאה איהי קפלת ליליה‪ ,‬וגם כתב שם ונקראת‬
‫נר דאיהי נר דיליה מספרא דשמאלא‪ ,‬וגם נקראת אור‬
‫דאיהי אור דיניה מספרא דימינא כמ״ש שם בביאורנו‪,‬‬
‫ולפי מ״ש פאן מ ק כי הכל מלך נמקום אמד וכאמר‪.‬‬
‫ואתקרי שדרה אחור‪ .‬ד׳ל להשכינה אתקריאת שדרה‪,‬‬
‫ו ק אתקריאת אמור‪ ,‬והכל מד כי מבשרי אמזה אלקי‬
‫שהשדרה מ א באמורי הגוף‪ ,‬וביאור הדברים הוא להמשך‬
‫הדרוש שאמר למעלה שעושק מ״י נפנופים לקבל מ״י‬
‫מליין דשדרה מספרא דגופא‪ ,‬והייט כננ״ש )המטרים‬
‫בפפ״מ פ״ג משפר הלולב( דפקר טונת הגפנופים הוא‬
‫להמשיך הטפה מרפת ח ״ א דרך מ״י חוליות שבשדרה‬
‫לרחל הפומדת גגד המזה אמורי ז״א פיי׳׳ש‪ ,‬ולזה הוא‬
‫הרמז ע נ ק טפו שנ אדם שהוא דוגמת האדם שלמעלה‬
‫שהשדרה מ א באחוריו‪ ,‬וע״י ח״י מליוח שבשדרה‬
‫שבאחוריו הוא משפיפ מפת הזרע להנוקבא העומדח לו‬
‫מאחוריו בכל קומחו שם וכאמר‪ :‬מםטרא דסיהרא‪.‬‬
‫היינו כמ״ש רטנו )בע״ח פ״ב משער מ פ ו פ הירח(‬
‫שהלבנה מתחלת בריאתה קודם שנחמעסה‪ ,‬נגדלה מ ׳‬
‫גחי׳ גגמי׳ פרצוף גגנור וענלדה אב״א באמורי החזה‪,‬‬
‫ושם היה כל שיעור קומחה נמס ולמטה‪ ,‬והטעם ששם‬
‫היה מקומה‪ ,‬ועיי״ש מ ד )בפ׳יא משער הירח( שגחג‬
‫הטעם דלעולם לא תמצא המלטת אלא באחורי ז״א‬
‫כנגד קו האמצעי‪ ,‬כי המלטת אינה יכולה לקגל אומתיה‬
‫רק בעמידתה שם מלקום ההוא עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫דכל מ״ש דטונת הנענועים מ א לצורך המלטת העומדת‬
‫מ ג ל המזה ח״א מאמריו גכל אורך השדרה‪ ,‬הוא כענק‬
‫הםיהרא שהיה פרצופה וקומחה באמרי בעלה שם‬
‫במקום ההוא ואינה יכולה לקבל אורותיה רק באופן זה‪:‬‬
‫ורזא דמלה אחור וקדם צרתגי‪ .‬ב מ ל לו פרצופין‬
‫סיהרא באחור של ז״א שמא קלס מ ל פנים‪ ,‬והיינו‬
‫כמ״ש )מהר פ׳ וקהל לף רי״א ע״א( נקבא לאמרי‬
‫לטרא לא א י מ רזא לכתיב וראית אח אמרי כר״א‬
‫אמור ק ל ם צרחני עיי״ש‪ :‬ובנלותא חשיב אחור י מ נ ו‬
 ‫י‬
‫שלה‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף מ ו ע״ב ונ״ז ע״א[‬ ‫ה?מ‬
‫דהותבקדמיתא למערב‪ .‬וחזרא לימינא‪ .‬שאלין עלה אלהים אחרים שבתא״י‪ .‬א״י שב״ת‪.‬‬ ‫ובגין‬
‫שבתאי אתוון דיליה אי שבת‪.‬‬
‫ישראל לשני לה אתר ושמא ועובז־א‪ .‬ודא איהו שינוי מקום ושינוי השם ושינוי‬ ‫וצריכין‬
‫מעשה‪ .‬בגץ דלא ישתמודע ביה אויב‪ .‬דאיהו םמא״ל‪ .‬ודא איהו השיב אחור‬
‫ימינו קסי( וגר‪.‬‬
‫א ם זכאן י ף ‪ m‬״א לגטרא שבת‪ .‬צריך לשנויי ליה מיומין דחולא‪ .‬בלבושין‪ .‬ומיכלץ‪ .‬דאינון‬
‫{‬ ‫ע‬ ‫נ‬

‫ענג שבת‪ .‬דאם הוה רגיל למיכל ב׳ סעודות ביומא דחולא‪ .‬בשבת אכיל ג׳ קסז(‪ ,‬דכתיב‬
‫) » * ת ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום לי״י היום לא תמצאהו בשדה‪.‬‬
‫צ י ד למעבד בשבת תוספת‪) .‬דאיהו( דאם הוה רגיל למיכל ביומא דחולא נהמא‬ ‫ובכולא‬
‫וחמרא‪ .‬יוסיף בשבת בשרא‪ .‬דא תוספת ‪ (nop‬שבת‪.‬‬
‫מעשה‪ .‬דאם הוה רגיל למעבד עובדא בחול‪ .‬לא יעביד בשבת‪ ,‬הה״ד )״ם כ( ששת ימים‬ ‫שנוי‬
‫תעבוד וגר‪.‬‬
‫השם‪ .‬לכל יומא קארי ליה מעשה‪ .‬כד״א )יחזקאל י> ששת ימי המעשה‪ .‬וליום השביעי‬
‫פ‬ ‫שנוי‬
‫קארי ליה שבת‪ .‬דאיהו השבתת מעשה‪ .‬ביטולא דעובדא‪.‬‬
‫בשבת‪ .‬הה״ד‬ ‫מקום‪ .‬אם הוה רגיל לאוקדא נורא בחולא‪ .‬דישני ולא יוקיד ליה‬ ‫שנוי‬
‫)*מות לה( לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת‪.‬‬
‫ועוד‬
‫באר לחי ראי‬
‫איהו שינוי מקום ושינוי השם ושינוי מעשה‪ .‬הייני‬ ‫ע״צ )תיקון ע׳ לף קל״ד ע״א( ב מ ל מעשה לו עזר‬
‫כמש״ל )תיקון ס״ט יי" ק״א פ׳׳א( ולקנל גצגולק שיניי‬ ‫כנגרו‪ ,‬זכה נעשה לו עזר‪ ,‬לא זכה נאמר מצא אני מר‬
‫מקום ושימי השם ושינוי ממשה‪ ,‬שינוי מקום כגוונא‬ ‫ממות אח האשה דא טחול שבתאי וט׳‪ ,‬א״כ מאי תקנתיה‬
‫דקב״ה דאהמר כיה הנה ה׳ יוצא ממקומו‪ ,‬וכד נפיק‬ ‫למאן דאיכו צדיק ואית ליכ אתתא בישא‪ ,‬יעביד ליה‬
‫אשתני מדינא לרחמי וכוי‪ ,‬שינוי השם דא מצפ״ן דאיהו‬ ‫שינוי מקום ושינוי השם ושינוי מעשה עיי״ש‪ ,‬ומ״ל ׳)תיקון‬
‫בא״ת ב״ש יקו״ק‪ ,‬שינוי מעשה דא שבח וכר פיי״ש‪:‬‬ ‫ט״ו דף ל׳ ע״ב( דאשה מסטרא רטוב היא בבחי׳ זכה‬
‫בנין דלא ישתמודע ביה אויב וכר‪ .‬וכמש״ל )בהקדמה‬ ‫נעשה לו סס חיים עיי״ש וגביאורנו שם‪ ,‬חה הוא המשך‬
‫דף ט״ו ע״א( ואשתניאת בגין דלא אשתמודעין בה חיינץ‪,‬‬ ‫הדברים כאן שאמר השיב א מ ר ימנו מפני מיב‪ ,‬היינו‬
‫ומה דאיהי מטריניחא‪ ,‬ובמאי היא מתכסיא עיי״ש‬ ‫שהטכג שבפאי שהוא מ ר ה להקליפה שבחי׳ היא מוצא‬
‫ובביאומו שם‪ :‬דכתיב ויאמר מ ש ה ונד‪ .‬ואיחא‬ ‫אני מר ממוח את האשה כי היא בסוד נא זכה נעשה‬
‫במכילחא מכאן לשלש סעודות בשבח עיי״ש‪ ,‬וגס בש״ס‬ ‫לו סס המוח‪ ,‬וצריך לעשוח לה שימי מקום להרחיקה‬
‫)שבח דף קי״ח ע״א( אסמכוהו למאמר דפל המקיים‬ ‫מהקדושה ולגרשה הנ״ל ע״כ שינה הקב״ה מקום‬
‫ג׳ סעודוח במכת וכד מפסוק זה עיי״ש‪ .‬דא תוספת‬ ‫השטנחא שבמערב שהיא באחור ולקחה לימנו וכאמר‪:‬‬
‫שבת‪ .‬עיין)בע״ח פ״ו משער יףנ( דעגיני תענוגי עוה״ז‬ ‫א״י שב״ת‪ .‬מ ק )בז״ח פ׳ יתרו לף כ״ז ע״ר( לשבתא״י‬
‫שבכל ד ימי המעשה הוא מ ס מ א ‪:‬זרע דק״ג‪ ,‬אבל‬ ‫מסטרא מ מ ל לקלושה אקרי שב״ח‪ ,‬אבל מסטרא אחרא‬
‫כשעושין לעונג שבח הוא עצמו חחר להיות תוספת שבח‬ ‫אתקרי שבחא״י‪ ,‬ובזמנא להאי לס״א שליט על עלמא‬
‫ממורא לטוב גמור עיי״ש‪ :‬הה״ד ש ש ת ימים תעבוד‬ ‫אסתלק שב״ת לקלושה ואמרק אושפיזק ראינק נשמות‬
‫ונר‪ .‬מ ק )גאדר׳׳ג פי״א( שירש מהאי קרא כיון שנאמד‬ ‫יתרות א״י שב״ת אותיות שגהא״י עיי״ש‪ ,‬ולזה אגמי כי‬
‫ששח ימים חטגוד מאי ת״ל ועשית מ מלאכסן‪ ,‬אלא‬ ‫בשבת נררש שבתא״י א״י שב״ת‪ ,‬כי שבתא״י שהוא בס״א‬
‫להביא מי שיש צו חצירזת או שלום מריטת ילך ויעסוק‬ ‫ששולט ביום השבת שואלה ט ו ס כשכ״מ א״י שב״ת‬
‫בהם‪ ,‬משא״כ בשבת חה שינוי‪ -‬מעשה מיי׳׳ש‪ :‬בימולא‬ ‫שהיא השטנתא משוס שאז נעשה שימי מקום לכשכמתא‬
‫דעובדא‪ .‬לשינוי השם של שבת מולה על השינוי של‬ ‫דאיהי שבת דקמשה שמשנה אותה הקג״ה ממה שמתה‬
‫ביסול המעשה ושביתה מ מ ו ל ה ‪ :‬שינוי סקופ וכר חה״ד‬ ‫באמור בימי מ ל שהוא מקום םס׳׳א‪ ,‬ועושה לס מקום‬
‫לא תבערו א ש וכר‪ .‬עיין )ברע״מ פ׳ פנחס לף מ ״ ל‬ ‫בימק שאק םס״א יסולק לנגוע במס שס וכאמור‪ :‬ודא‬
‫ע״ב‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]לף נ״ז ע״א[‬
‫‪,‬‬
‫הקוני‬ ‫שלו‬
‫ו ע ו ד אית שנוי‪ .‬דצריך לשנות מעבדא למטרוניתא‪ .‬דלא יהון שדן‪ .‬דמטרוניתא איהי מקומו‬
‫דקוב״ה‪ .‬צריר לשנות למלכא‪ .‬הה״ד ‪!0‬סתי & וישנה ואת נערותיה‪ .‬ביום השבת‪ .‬דאשתני‬
‫יומא דשבתא מיומא דחול‪ .‬דשלטא ביה עבדא דמלכא‪.‬‬
‫מושבותיכם‪ .‬מושב דבר נש איהו מקום‪ .‬דיליה‪.‬‬ ‫ועוד‬
‫שנוי מקום‪ .‬לתקנא ביתא בשבתא תוספת מבחול‪.‬‬ ‫ועוד‬
‫ו ע ו ד שנוי מעשה‪ .‬אם הוא עציב בחולא‪ .‬דיהא חדי *> בשבתא‪ .‬ואם אית ליה קטטה בחולא‬
‫לית רשו לקרבא לסם‬ ‫עם ב״נ או עם אתתיה‪ .‬דיהא ליה שלמא עמה בשבתא‪ .‬ובדא‬
‫חללה‪ .‬ולבעלה דאיהו אל אחר‪ .‬חלול ‪ cw‬שבת )לית לון רשו קעג( לקרבא(‪ .‬ובג״ד‬ ‫המות‬
‫אמרו‬
‫כאר לחי ראי‬
‫שעל זה מזהיר הקרא אל יצא איש ממקומו בעם השביעי‪,‬‬ ‫ע״ב( ואיח אש וקדושה שהוא אש המזבח ווקרבנוח‬
‫היינו כי ביום השבח צריכין לעטר המטרוגיחא שהוא‬ ‫שהוא מסטרא וטוב‪ ,‬ואיח אש ורע שהוא אש וחול‪,‬‬
‫מקומו של הקב״ה שלא יגרמו שחחלבש המטרוניחא‬ ‫ומאן ואוליק אש בשבח שהוא טוב‪ ,‬הוא מערב רע כטוב‪,‬‬
‫געבל ואמה ח״ו ויחפרש בעגה ממנה ח״ו מ״ל‪ :‬הח״ד‬ ‫ומ״ו מני לון לישראל לא חבערו אש בכל מושבוחיכס‬
‫וישנה ואת נערותיח‪ .‬עיין בש״ס )מגילה דף י״ג ע״א(‬ ‫גיוס השבח‪ ,‬והאי איהו כלאים רטוב ורע‪ ,‬ובשבח שהוא‬
‫שורש רישא וקרא ואח שגע הנערוח‪ ,‬שהיו שמוח הז׳‬ ‫מסטרא לאילנא לחיי אסיר לערגא אשא לטומאה‬
‫נערוח כשמוח הז׳ ימים של ימי השמע‪ ,‬והיחה משחמשח‬ ‫גקלושה עיי״ש‪ ,‬ולזה אנמ־ הכא שמי שהוא רגיל לאוקלא‬
‫גז׳ יומין לשגח ככל יום גאחח מהז׳ נערוח ששמה כשם‬ ‫נורא לחול שהוא מסטרא לרע‪ ,‬ואיט מלליק גשבח‬
‫אוחו יום של ימי השבוע‪ ,‬וכשגא יום הנערה ששמה שגת‬ ‫ומקיים לא חבערו אש וגר‪ ,‬הוא עושה שינוי מקום‬
‫יולעים שהיום שבח‪ ,‬ולזה לרש הכא להמשך הלרוש‬ ‫להרע שלא יהיה לה עול מקום אחיזה בהטוב שהוא‬
‫סיפא לקרא לענק השבח וישנה ואח נערוחיה‪ ,‬הייני‬ ‫שגח וכאמור דצריך לשנות םעבדא למטרוניתא‪.‬‬
‫כשהגיע היום של הנערה ששמה שגח‪ ,‬היחה יורעח‬ ‫היינו כמש״ל )גהקלמה לף ט׳ץ ע״א( לגעוה״ר בזק‬
‫לעשוח שיגוי כמאכלי שכח ושימי מקום וכאמור‪ ,‬ופנימיות‬ ‫שליטח החיצונים המטרוניחא שהיא כרחא למלכא‬
‫הענק היא עפמש״ל )גזהר פקודי לף ר״ם ע״כ( ח״ח‬ ‫מחלגשח גמטטרו״ן שהוא גחי׳ עכל‪ ,‬ואיהי מחכםיא‬
‫בהיכלין אלין כלהו חיוק רחיכין כלהו משניק לא מן לא‬ ‫געגלא לילה גההיא לאחקריאח אמה כ‪0‬ול וכי יממר‬
‫לאחכללא אלק גאלק נעג לאחחקנא וסימנך וישנה ואת‬ ‫איש אח גחו לאמה עיי״ש וגגיאורנו שם‪ ,‬ואמר הכא‬
‫נערוחיה וגד עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה אמר הכא שצריך לזהר לשמור‬ ‫שזה הוא לק כימי החול משא״כ גשגח לכל שולטני‬
‫אח השבח בשינוי מעשה שלא יעשה עוכלין לחול‪ ,‬כלי‬ ‫למגזין ומארי דלינא מלהו פרקין ואחפברו מנה ואיהי‬
‫שיהיה שינוי געובלוי להמלמח ולנעמוחיה להיוח כלהו‬ ‫אשתארח ביחולא לנהירו קלישא‪ ,‬וע״ז אמר להמשך‬
‫משניין לא מן לא‪ ,‬כלי לאכללא אלין באלק וליחל הלולים‬ ‫הררוש שצריך לשמור אח השבח כראוי שלא יהיה להם״א‬
‫בכל ההיכלוח‪ :‬ועוד מושבותיכם וכר הוא מפרש עול‬ ‫שליטה אל הקלושה‪ ,‬ולא חצטרך המטרוניתא למנכא‬
‫הפסוק לא חבערו אש ככל מושגוחיכם‪ ,‬שמרמז לסול‬ ‫להחלגש גגחי׳ עגל ואמה‪ ,‬אלא חחלגש גמלגושי שגפ‬
‫שינוי מקום לשכח ע״פ הפשוט‪ ,‬כי ע״י מניעח הגערח‬ ‫שהוא לכושין למלכא ומטרוניחא וכאמור‪ .‬דלא יהון‬
‫האש בכל מושגות נטשה שינוי בזה בגחי׳ הימןוס של‬ ‫שוין‪ .‬להבמי׳ של ימי החול ע״י מעשיו וכאמור‬
‫ג״נ‪ ,‬כי מושגוח לג״נ איהו מקום ליליה‪ .‬לתקנא ביתא‬ ‫דמטרוניתא איחי מקומו דקוב״ה‪ .‬עיק )מהר פ׳‬
‫כשבתא תוספת מבחול‪ .‬וכמ״ש )גמור ושמע אמח‬ ‫בשלח לף ס״ג סוף ע״כ ומש לף ס״ל( בסול אל יצא‬
‫סי׳ רס״ב סעיף א׳( שצריך לתקן את הגיח קולם השבח‪,‬‬ ‫איש ממקומו מ ו ם השביעי‪ ,‬להמלמת נקראת מקום‬
‫ועיי״ש )גמ״א סק״א(‪ ,‬ודרש הכא שזה סול שינוי מקום‬ ‫ברזא לכתיב כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת‬
‫כי הבית הוא בחי׳ מקום ועושה שינוי שמכבלו ומחקנו‬ ‫קולש הוא שהוא מקומו של ז״א‪ ,‬וע״ל אזהרוחא לב״נ‬
‫יותר מבימי המול‪ :‬לסם חמות הללח ולבעלה דאיחו‬ ‫לקא מתמערא בשבת בעטורא קדישא ללעילא ללא יפוק‬
‫אל אחר חלול שבת‪ .‬כמש״ל)מש תיקק כ״ל לף ס׳׳ח‬ ‫מיניה גפומיה מלולא לחול לאי יפוק מיניה קא ממלל‬
‫ע״א( נחש אשת זנונים איהי חלצה זונה ובעלה סמאל‬ ‫יומא המלא*‪ ,‬ולא הוא אל יצא איש ממקומו וגד להוא‬
‫אל אחר איהו חלול שגת מיי״ש‪ :‬ובג״ד א מ ת קדמאי‪.‬‬ ‫גרזא לגרוך כבול ס׳ ממקומו‪ ,‬י כ א לבר מיניה ממן‬
‫)במררש רבה בשלח פ׳ כ׳׳ה סי׳ כ״ה(‪ ,‬ונמק גש״ם )שגת‬ ‫אלהיס אחמם מיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הגא להמשך הלרוש‬
 ‫שלז‬ ‫הזהר‬ ‫תקוגא חד ועשרץ ]‪> cp‬״ז ע׳׳א[‬ ‫הקוני‬
‫אמרו קדמאי אם ישראל הוו מקיימין שבת‪*,‬ל( אחת כהלכתה)נ״א ב׳ שבתות כהלכתן(‪ .‬מיד הוו‬
‫נגאלין‪.‬‬
‫ו כ ד צריך לשנרי בנר דלוק‪ .‬ובמטה מוצעות ובפתורא‪ .‬כגוונא דא‪ .‬אם הוה רגיל ביומי דחול‬
‫לאדלקא שרגא בפתילה חד‪ .‬יוסיף בשבת תניינא‪ .‬ובפתורא‪ .‬אם רגיל לברכא המוציא על‬
‫נהמא חדא‪ .‬בשבת יוסיף תניינא‪ .‬דאינון כגוונא דלחם משנה‪ .‬מטה‪ w-0 .‬הא אתמר דאס הוה רגיל‬
‫לשמש ביומא דחולא בקטטה עם אתתיה ובפרודא‪ .‬לא יזדווג לאתתיה בשבתא אלא בשלמא‪.‬‬
‫ובגין דא תלמידי חכמים עונתן מליל שבת לליל שבת‪.‬‬

‫ו צ ר י ך לשנויי שבת מיומא דחולא בכולא‪ .‬ואם אית לץ שלמא בכל שית יומין דחולא‪ .‬יעבדון‬
‫תוספת בשבתא‪ .‬בפיוםא דא לדא ברחימו םגי‪ .‬כגווגא דלעילא‪ .‬דאתמר לגבי שכינתא‬
‫* ‪) 0‬שיר ה( פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי‪ ,‬בתוספת מילין דפיו&א‪ .‬כגוונא דא צריך בר נש‬
‫לפייםא לאתתיה בשבת‪ .‬בתוספת מילין דפיוםא‪.‬‬
‫והזר‬ ‫)טיבר י‪0‬‬ ‫דאלהים אחרים חזיין בשבת שנריא בכלא‪ .‬לית לון רשו לקרבא‪ .‬הה״ד‬ ‫ובזמנא‬
‫הקרב יומת‪ .‬בגין דקדש היא לכם מחלליה מות יומת‪.‬‬
‫ו ב ג י ן דא אתמר בקרא )ייקרא י‪ >0‬את שבתותי תשמרו וגר‪ .‬ובאלין תוספת אתקריאת שכינתא‬
‫מוסף שבת‪ .‬וכד מתרחקין מינה כל דר גץ דחול‪ .‬ולא אית רשו נוכראה בשבת לאעלא‬
‫בין קודשא בדיך הוא ושכיגתיה‪ .‬איהי אתקריאת קדושה דיליה‪ .‬וכד מברכין לה בברכת מזונא‬
‫אתקריאת‬
‫באר לחי ראי‬
‫אתלבשת גתכשיטין דילה כדי להזדווג נגעלה‪ ,‬אז לא‬ ‫רף קי׳׳מ ע׳׳ינ(‪ .‬מיד חוו גגאלין‪ .‬לעיקר מומן וגלות‬
‫יהינ קב״ה להס״א רשו למקרב לגבה‪ ,‬והזר הקרב יומת‬ ‫הוא עי׳׳ז‪ ,‬וכמש׳׳ל )תיקון ט׳ דף כ״ד פ״ג‪ ,‬וגרע״מ פ׳‬
‫הה״ד אגי ה׳ הוא שמי וכבודי לאמר לא אתן עיי״ש‬ ‫פנמס דף רמ׳׳ד ריש ע״א( בסוד מלל ממלכה ושריה‪,‬‬
‫בגין דקודש חוא לכם מחלליה מות יומת‪ .‬קודש‬ ‫שכל ענין הגלות הוא במה שנכנסו אויבים במלל מגה‬
‫הוא לשון הזמנה לבעלה והקדש לבל העולם בשבילו‪,‬‬ ‫שהם סמא״ל ונמש ‪.‬וחלצו את הקודש ואת המקדש‬
‫וכמ״ש )בכ׳׳ש באה׳׳פ סי׳ כ׳׳ז סק״ד( בפי׳ הרי אמ‬ ‫דאתמר בהון אח מקדש ה׳ ממא‪ ,‬וע׳׳ז נאמר בשנת‬
‫מקולעת לי עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה אמר בגין דקודש הוא‪ ,‬הייני‬ ‫ממלליה מות יומת‪ ,‬שאס אין משמרץ השבת כהלכתו‬
‫שהשכח מורה על השכינה שמזומנח ומוכנת להזדווג‬ ‫גורמים שיכנסו הקליפות נחלל של הקלושה ולעתיד לבוא‬
‫בבעלה מ ח י ׳ הרי את מקודשת לי‪ ,‬ע״כ לא יהיב הקב׳׳ה‬ ‫כאשר יערה עלינו רוח מממם לגאלנו‪ ,‬יגער הקג״ה אח‬
‫רשוח להס״א לנגוע בה ולקרב לנגה והזר הקרב יומח‪,‬‬ ‫םמא״ל וגח זוגו מן חלל הקדושה ויחאבידו מן עלמא‪,‬‬
‫כסוד ומורי לאחר לא אחן כמל‪ :‬ובג״ד א תמר בקרא‬ ‫עיי״ש וגגיאורגו שם‪ .‬האיגון כגוונא דלהם משגה‪.‬‬
‫א ת שבתותי תשמרו וגד‪ .‬פי׳ כי בהמשך הדברים‬ ‫והיינו כמ״ש ‪)/‬גזסר פ׳ ויחי ‪ >p‬רגמו ע״א( בסוד לח״נל‬
‫שאמרגו בגין דקודש היא לכס ע״כ מחלליה מוח יומת‪,‬‬ ‫ראית לחם עלאה ולמס חחאה‪ ,‬וכשבח אחכליל למס‬
‫יוק ג״כ המשך הקרא את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו‬ ‫תחאכ בלחם עלאה‪ ,‬ואתברך האי בגיגי האי‪ ,‬ואיהו‬
‫דהוא ענין אחד‪ ,‬כי מ ץ דאח שבתותי חשמורו שלא‬ ‫לחם נשנה עיי״ש‪ .‬ובפרודא‪ .‬ר״נ פימד הריעות‪ :‬וצריך‬
‫תתנו מקום להם״א לפרוץ ולעלות בחלל הקדושה ע״כ‬ ‫לשנויי ש ב ח מיומי דחולא במלא‪ .‬היינו כמ״ש בש״ס‬
‫נאמר ומקדשי תיראו שתהיה השטנה מקודשת לגעלה‬ ‫)שבת דף קי״מ ע״א( איל מ י מ פפא גר אגא לר״פ‬
‫ולא יהיה רשות להס״א לנגוע בה וכאמור‪ :‬ובאלין‬ ‫כגון אק וכד במאי נישנייה עיי׳׳ש‪ ,‬ומבואר שם שמוטל‬
‫ת ו ס פ ת אתקריאת שכינתא מוסף שבת‪ .‬ע״ל )דף‬ ‫החיוג על כל אדם לשמח לפוס דרגא דיליה חהלוטח‬
‫מ״ו ע״א( דשטנתא אתקריאת חוספתא וכו׳ ראיהי‬ ‫עניני שבת מכל חהלוטח שאר הימים בכל הענינים‪:‬‬
‫מוסף שגח עיי״ש ומיאורנו שם‪ ,‬ולזה מפרש הבא דמהאי‬ ‫דאתמר לגבי שכינתא פתחי לי וגר‪ .‬וכמש״ל)תיקון‬
‫עעמא אתקריאת שכינתא תוספתא ומוסף שגת ט כל‬ ‫י״ט לף ל״ח ע״ג( לא אתפתמת אלא כפיוסא‪ ,‬כל״א‬
‫עיקר תיקונה שלא יהא להם״א שוס אחחכ כה‪ ,‬הכל הוא‬ ‫פתחי לי אחותי רעיתי וגד עיי״ש‪ :‬וחזר הקרב יומת‪.‬‬
‫ע״י התוספות עונג שמוסיפץ כשמו מ א ש ר ‪ :‬איהי‬ ‫וממש )גרע״מ פ׳ תצא לף רע׳׳ו פ״א( לממן שהשכינה‬
‫אתקריאת‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף <״ז מ״א[‬ ‫הקוני‬ ‫שלה‬
‫אתקריאת ברכה דיליה‪ .‬ובתרוייהו איהי יחוד דיליה‪ .‬כלה דיליה‪ .‬בההוא זמנא איהי * ‪ 0‬שבת‬
‫שקולה ככל ימח( אורייתא‪.‬‬
‫ו ש ר ג א איהי דיוקנא דמנרתא‪ .‬וצדיר למהוי לימינא‪ .‬ועלה אתמר הרוצה להחכים ידרים‪.‬‬
‫ופתורא דשבת צריך למהד לשמאלא‪ .‬ועלה אתמר הרוצה להעשיר יצפין‪ .‬מטה בין‬
‫צפון לדרום‪.‬‬
‫איהו אות ברית מילה‪ .‬אות דתפלין‪ .‬מאן דמחלל דא כאלו מחלל דא‪ .‬תפלין דרישא‬ ‫ושבת‬
‫לקבל‬
‫פאר לחי ראי‬
‫עונג וסעודת שבח מאמתו למעלה‪ ,‬שמבמרץ פי״ז הקוצים‬ ‫אתקריאת קדושח דיליח מיץ )גתנ״מ פ׳ פנחס לף‬
‫מן הכרס שהוא רוח הטומאה של קליפ׳ והחיצונים שרוצים‬ ‫רט״ו ע״ג(‪ ,‬ולעיל )תיקון י׳ לף כיח ע״א( מ ה ה ו א‬
‫להדגק בהשכינה ועי״( מגרשין אוחס ממנה‪ ,‬והיא‬ ‫זמנא למחיחלץ קכ״ה ושכינחיה‪ ,‬אז כל העולמוח מקגלין‬
‫נשאחח נקיה וטהורה שעי׳׳ז היא ראויה לזווג לבעלה‪,‬‬ ‫השפעה זה מזה לרגא כחר לרגא ע״י השחצשצוח גסול‬
‫וכיון דאחדכיאח נוקבא וראויה שיחחבר לה בעלה אז‬ ‫יחול גרכה קלושה עיי״ש וגגיאורנו שם‪ ,‬ועיין )גזהר פ׳‬
‫נקראח כלה דיליה‪ :‬בחחוא זטנא איחי ש כ ת ׳מקולח‬ ‫פקולי לף רס״ג ע״כ( כי מי שמחפלל שמ״ע בטונה‬
‫ככל אורייתא‪ .‬ע״ל )תיקון י״ט דף מ׳ ע׳׳ב( דבשבח‬ ‫וגחוםפח קלושה‪ ,‬הוא ממשיך הגרטח לנגלין מיחולא‬
‫מפלה ז״א אח המלכוח בב׳ לרועץ ומתיחד עמה בכל‬ ‫מלאה בסול יב״ק‪ ,‬ונאמר עליו וחקס געול לילה וחתן‬
‫קומתו שהוא אורך עמולא לאמצמיחא וגיה שקיל שבח‬ ‫טרף לביחה וחוק לנעמחיה‪ ,‬מהאי רטיא ליחול ב מ ה‬
‫ככל אורייחא‪ ,‬שהוא יחול ז״א ונוקבא בכל הג׳ קוים‬ ‫וחוספח קלושה לקא נטלח עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫בכל השיעור קומה עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר גס‬ ‫להמשך הלרוש כי גס באכילח שנח וזווג לליל שבח‬
‫הכא להמשך הלרוש כי רק בההוא זמנא למענג אח‬ ‫בחוםפח עונג שבח ובחוספח קלושה‪ ,‬נמשך לכל הטולמוח‬
‫השבח בתוספח עונג לסעולח שבת וברכחא למזונא‬ ‫השפע בסול יב״ק‪ ,‬ומפרש כי איהי אחקריאח קלושה‬
‫שהוא סול מ כ ה וקלושה שבעלה מקבלה בב׳ למעין‬ ‫ליליה‪ ,‬והיינו שע״י שמירח שבח בסול קולש הוא לכס‬
‫ימינא ושמאלא אז נעשיח בחי׳ יחולא ליליה‪ ,‬שעי״ז‬ ‫ואינו נוחן מקום לחול וחלול לכטס בחלל לילה מ ח י ׳‬
‫מחי׳חל במלה עמה בכל אורך הח״ח ממולא לאמצעיחא‬ ‫מחלליה מוח יומח מ״ל‪ ,‬אז אחקריאח שכינחא קלוש״ה‬
‫שבזה היא שקולה ככל אורייחא וכאמור‪ ,‬ופנימיות המנץ‬ ‫ליליה‪ ,‬שהיא מקולשח ומזומנח לנעלה ואץ רשוח לשוס‬
‫מוגן עפמ״ש )בקה״י אוח ח׳ ערך חורה( בסול אשרי‬ ‫טומאה לנגוע נ ה כמל• כברכת מזונא אתקריאת‬
‫חמימי לרך ההולכים בחורח ה׳‪ ,‬כי הב׳ חורוח שבכחב‬ ‫ברכח דיליח‪ .‬היינו כמש״ל)חיקון י׳ שם( ולקנל יחולא‬
‫ושבע״פ הס סול נ׳ במילואו נו״ן וא׳ץ נו׳ץ גימ׳ ב״פ‬ ‫ללהץ בקלושה ו מ כ ה הכי כל מזוניהו מ מ ה וקלושה‬
‫יב״ק‪ ,‬והו׳ שבאמצע הב׳ נונץ הוא סול הח״ת המחבר‬ ‫ועיי״ש בביאורנו‪ ,‬ואמר הכא לע״י ברכח המזון של‬
‫אח הב׳ חורוח סול זמנ עיי״ש ללרכו‪ ,‬וע״פ לבריו שם‬ ‫סעולח שבח ממשיטן להמלטח בחי׳ מ־כ״ה‪ ,‬והכל הוא‬
‫מ ו ק הלבריס כאן שאמר על כוונה זו שכשמענגיס אח‬ ‫לצורך השכינה כמל שהיא קלוש״ה ליליה‪ ,‬הרי כי סעולח‬
‫השבח בסול יחול ברכה קמשה שמחברים עי״ז זו״נ‬ ‫שבח הוא בסול כל מזונייהו בברכ״ה וקרוש״ה‪:‬‬
‫להזדווג גסול יג״ק בכל הג׳ קוים ימין ושמאל ואמצע‬ ‫ובתרוויחו איחי יחוד דיליח עיץ )ברע״מ פ׳ עקב‬
‫היא שקולה ככל אומיחא‪ ,‬מ׳צ ככל הב׳ תורוח שמחב‬ ‫לף עמ׳ב נמ‪ (3‬לברכ״ה הוא מימין‪ ,‬וקלוש״ה היא‬
‫ושגע״פ בסול אשמי תמימי למ׳ך ההולכים בתורת ה׳‪,‬‬ ‫משמאל‪ ,‬וימו״ל הוא באמצע עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכי כי‬
‫למ׳ך מספר ג״פ יג״ק שמתייממם הגי תומת ימץ‬ ‫מי שאוכל לכטל שבח בתוספח עונג ומברך על המזין‬
‫ושמאל ע״י הת״ת שהוא אוח ד המיחלם כמל‪ :‬ושרגא‬ ‫כראוי וממשיך להמלטת בחי׳ ברכ״ה וקלוש״ה שהוא‬
‫וכד‪ .‬ר״ל שלצורך זה להמשיך השפעה לזו״ג ולזווגם גסול‬ ‫מסשחא לימינא ושמאלא‪ ,‬אז כאשר מחבק אוחה בעלה‬
‫יג״ק‪ ,‬מחקגין בשגח להעמיל את הגהות של שכת &ל‬ ‫בתרודהו הימו מ ׳ לרועץ ימץ ושמאל מנשית המלטח‬
‫לרום שהוא ימין‪ ,‬ושלחן עם נהמא גצפץ ©הוא שמאל‬ ‫מ ח י ׳ יחו״ל ליליה‪ ,‬שבעלה מתיחל עמה בכל שיעור‬
‫כרזא מרכה וקמשה כנ״ל והמטה שמה עושץ הימול‬ ‫קומתה מםטרא לעמולא לאמצעיתא מלול חהויהו ימץ‬
‫חו״נ עומדת בץ צפץ ללחום‪ ,‬והיינו סור ימודא מליה‬ ‫ושמאל‪ :‬כלח דיליח‪ .‬מיץ )מהר באל״ז להאזינו לף‬
‫שהוא סול ממולא לאמצעיחא מלול צפון ולמם ימץ‬ ‫ר״צ ע״‪ (3‬ח ״ ל בשעתא לאתמיאח נוקבא ולטרא געי‬
‫ושמאל שע״י שלשחן נעשה היחול בכל הג׳ גץים י»ץ‬ ‫לאחחברא עלמה כלץ אתקריאת כלה עיי״ש‪ ,‬חה הוא‬
‫•ושמאל ואמצע ב מ ד יב״ק וכאמור‪ :‬ושבת איהו אות‬ ‫ביאור ה מ מ ם כאן כי ע״י חוספח שמירח שגת ותוספת‬
‫גריח‬
 ‫‪1‬‬

‫לקבל זמר‪ .‬תפליז דיד לקבל שמור‪ .‬מה רשות הרבים איהו חלול שבו‪ 4‬אוף הכי אות‬
‫ברית איהי חלול דיליה‪ .‬זונה‪ .‬ודא רשו נוכראה‪.‬‬
‫( בשבת‪ .‬ובגין דא שבת היא שקולה‬ ‫קעס‬ ‫אשתכח‬ ‫‪p‬‬ ‫‪ ,‬׳‬ ‫‪n‬‬ ‫ל י ו ! פקודא דעשה ולא תעשה‪,‬דלא ‪•m‬‬
‫( ככל אורייתא כולה‪.‬‬
‫קפ‬

‫וכן‬

‫באר לחי ראי‬

‫ברית מילח אות ותפילין‪ .‬ע׳׳ל )תיקון ל״ו דף ע״ז של אאע׳׳ה‪ ,‬הוא גורס להכניס הטומאה בגבול הקדושה‬
‫ע׳׳ב ודף ע׳׳ח פ״א( בסוד הב ובראשית שיש נקודה בסוד מחלליה מות יומת דקאי על שלשתן‪ ,‬כי שלשתן‬
‫בחלל דילה שהוא מרמז לסוד שבת‪ ,‬ומאן דמכניס ועאל שקולק ככל אורייתא וכדמפרש ואזיל• תפילין דרישא‬
‫נקודה נוכראה גההוא מלל נאמר מחלליה מוח יומת‪ ,‬לקבל זכור וכר‪ .‬נמל )חיקון ר דף כ״א ע״ג( זכור‬
‫דעאל רשו נוכראה במלל הקדושה‪ ,‬עליה אתמר את מקדש ושמור איכון לקבל תפילין ש׳ד וש״י‪ ,‬תש״ר י׳‪ ,‬וחש״י ה׳‪,‬‬
‫ה׳ טמא וגר דאז נעשה חלל מלה רה׳ד דאיהו יין נסך דו״נ וכר‪ ,‬ובזמנא דישראל נטרין שבתא בזכור ושמור‬
‫זונה וכף‪ ,‬אלא צ״ל ההוא נקודה קדושה בחוך החלל וכר‪ ,‬ובזמנא דישראל מיחדק לקב״ה ושכיגתיה בתש״י‬
‫דאיהו אות שבת ויו״ט אות דתפילין אוח דבריח מילה וש״ר וכר‪ ,‬ובזמנא דישראל מקיימין מצוח מילה וכף‪,‬‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש כי מי שמתקן ועיי״ש גביאורנו כי שלשתן ענינם לימד זר׳ג בסוד זכור‬
‫ועושה כל צורכי שגת גתוספת קדושה וגרכה ויחוד ושמור‪ ,‬כי זכור ומנור הוא סוד פקומן דעשה ול״ת‪,‬‬
‫מ ״ ל אז הוא מוציא מחלל דילה כל טומאה שהוא רשי סוד דו״נ‪ ,‬סוד הימוד שנעשה בשגת‪ ,‬נעשה גמול כתש״י‬
‫נוכראה ונקודח הטומאה מ ק נסך חונה שהוא במ״ וש״ר מהם סוד דו״נ‪ ,‬ו ק מילה ופרימה הוא חיקון‬
‫מחלליה מות יומת‪ ,‬ומכניס בחלל דילה נקודה קדושה לצדק ולצדק דמנ שהוא זכור ושמור ומיחד לון‪ ,‬וכמו‬
‫שהוא סוד אות שבת ואות ברית מילה ואות חפילק שהבאתי שס מדברי )הזהר בתוספתא פ׳ בראשיח דף‬
‫שמאירים כל הג׳ אורוח גההוא נקודה בכח קדושת שבת‪ ,‬ל״ב ע״ב( עיי׳׳ש‪ ,‬חה הוא המשך הדרוש הכא דמאן‬
‫וכמש״ל )בהקדמה דף ג׳ ע״א וע״ב( דשכח איהו אוח דמחלל דא כאלו מחלל דא‪ ,‬כי שלשחן הם שרץלק ככל‬
‫ברית מילה ואוח דתפילק וכד עיי״ש ובביאורנו שם‪ :‬אורייתא‪ ,‬היינו סוד פקודק רעשה ול״ת שהוא יחוד‬
‫מאן דמחלל דא כאלו מחלל דא‪ .‬ע״ל )בהקדמה דף זו״נ סוד זכור ושמור כנזכר‪ :‬מ ה רה״ר איהו חלול‬
‫י״ב ע״א( בסוד מחלליה מות יומת‪ ,‬מאן דמאיל ברשות שבת‪ .‬וכמש״ל )חיקק ל״ו דף ע״ז ע״ב( מחלליה מוח‬
‫השכיגתא שפחה חללה תונה‪ ,‬דרשוח דילה איהו חחוס יומת למאן דעאיל נוכראה במלל דילה דאיהו רה״ר‬
‫שכח‪ ,‬וכמ נעירח שגת הוא כחזליא דשלשלאה לפלגא זאיהו יי״נ זוגה עצה אתמר את מקדש ה׳ עמא פיי״ש‪,‬‬
‫שהוא סמא״ל ומי שמחלל שכת ח׳ץ א פ ק ליה לסמא״ל והיינו שרשות הס״א יי״נ חונה נקרא רה״ר‪ ,‬וישות‬
‫משלשלאה‪ ,‬ומיניה אמר דוד הצילה ממרב נפשי מיד כלב הקדושה שהוא המלטח נקראת רכ״י‪ :‬חלול דיליה‬
‫יחידתי דא סמא״ל זזאימ חפום בקולר מסטרא דאלין זונה ודא דשו נובראה‪ .‬כי מי שפוגם באוח בריח קודש‬
‫דקשרין ליה גאות דחפילק ורצועה בקשר על דרועיה געבירח הזנות ס״ו‪ ,‬הוא מכניס הקדושה שהוא רה״י‬
‫וקשר ליה בב׳ רצועץ על קרנוי ואיסו ח מ ס גקולר לר״ה‪ ,‬וגם ע״ז נאמר מחלליה מות יומח מ״ל‪ :‬לית‬
‫דשלשלאה דשגח עיי״ש‪ ,‬ומבואר משם דקולר דשלשלאכ פקודא דעשח ולא ת ע ש ה דלא אשתכח בשבת‪.‬‬
‫שםמא״ל חפוס ביה‪ ,‬הוא במז שמירח שבת קשורא עיק )בזכר פ׳ יתרו זן> צ״ב ע ״ א ( ; מ ח ג זמר אח יום‬
‫דרצועות יתפילק של יד ושל ראש עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬השבח לקדשו‪ ,‬דא מ א רזא מרית קדישא‪ ,‬וגגין דבםאי‬
‫אמנם הענק מה שהתפילק הם נץלר ושלשלאה של סמא״ל‪ ,‬ברית קיימן כל מקורין דשייפי גופא ואיהו כליל מלא‪,‬‬
‫ממאר למל )תיקק י׳ דף כ׳ץ ע״א( שבפח התפילק מ ״ ר שבת א י מ כללא דאורייתא והל רזק דאורייתא‬
‫ממלק אימה על סנמ^ל וסל החיצונים שלא יבואו להאחז ביה תליק‪ ,‬קיומא דשמז כקיזמא דפל אורייתא‪ ,‬מאן‬
‫בהקדושה ב מ ד וראו כל עמי ס א ת ט שם ה׳ נקרא מ מ ר שבח כאלו נ מ ר אורייתא טלא פכ״ל ולזה אמר‬
‫עליך ויראו מלך עיי״ש וגגיאורגו שם‪ ,‬ומפרש מפא הכא להשלים הדברים שאמר לנמלה ישבה יש מ סוד‬
‫ומוסיף דגם מ ׳ אותות * מ מרית מלם יש לכס כח ז מ ר ושמור מלול מ״ע ול״ח‪ ,‬ואמר שזה הוא מענק כי‬
‫זה לגוש החיצונים‪ ,‬ט אלו הג׳ שקולים םם כי מאן שגת מ א ח א דימו־ צמק ש מ א מקורא דפל שייפק‬
‫ומחלל דא האלו ממלל ירא‪ ,‬והיי׳נו כי כמו שהמחלל מלל דגופא מהוא כללא דרמ״ח אברים ושס״ה גידק בחא‬
‫הקדושה ואינו מניח חפילק מ א ממן י י ח י צ ו נ י ם דרמ״ח נ מ ק ושם״ה ל״ת‪ ,‬דליה פקודא דעשה ולא תעשה‬
‫למום גכלל הקדושה‪ p ,‬המחלל שבת או המי»־ בריתו דלא אשפכח מ ג ת כספם מיה י מ י צדק וכאמור‪:‬‬

‫יק‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף נ״ז ע״ב[‬ ‫הקוני"‬ ‫‪DtP‬‬
‫ו כ ן שכינתא תתאה אתקריאת שופר‪ .‬מסטרא דשכינתא עלאה‪ .‬דאיהי שופר גדול‪ .‬תקע ק«(‬
‫בשופר גדול לחירותנו קפב(‪.‬‬
‫ת ק ע שופר איהו לשון תקיעה‪ .‬דודאי שכינתא תתאה איהי תקיעה דקוב״ה‪ .‬מםטרא דימינא‪.‬‬
‫ואתקריאת שברים דיליה‪ .‬מםטרא דשמאלא‪ .‬ואתקריאת תרועה דיליה‪ .‬מסטרא דעמודא‬
‫דאמצעיתא‪ .‬דאיהו דעת‪ .‬ובגין דא אתמד)תהלים»> אשרי העם יודעי תרועה‪ .‬יודעי בדעת‪ .‬דאתמר‬
‫ביה)משלי & בדעתו תהומות נבקעו‪< .‬ש‪ 0‬כד( ובדעת חדרים ימלאו‪.‬‬
‫א י ה י שופר‪ .‬וקוב״ה קול השופר‪ .‬ובזמנא דהיא סלקא לגביה‪ .‬בתלת קטרין אלין‪ .‬אתמר ביה‬
‫)שמית י > ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד‪ .‬הולך בתקיעה‪ .‬וחזק בשברים‪ .‬מאוד‬ ‫ס‬

‫בתרועה‪.‬‬
‫‪(UP‬‬ ‫לבושי כפרה‬ ‫דאינון‬ ‫שפירין‪.‬‬ ‫יום הכפורים‪ .‬וכד אתקשטת קדמיה בלבושין‬ ‫ואיהי‬
‫לבינונים‬

‫כאד לחי ראי‬

‫לעמיקא מירא לכתיב בלעתו תהומות נבקעו ועייל‬
‫ברישא ח״א ואתעביל מוחא אחרא ומתמן אתמשיך‬
‫ועייל לגו גופא מלייא כל אינון אדרק ואכםדרק לגופא‬
‫הה״ל ובלעת מלרים ימלאו עכ״ל הגה מבואר שהב׳‬
‫פסוקים הנזכרים מרמזים לסול מוח הלעח שהוא כלול‬
‫אלין ב׳ משיכין שהם חו״ג לאחגלפו ומתחברים בחל‬
‫רישא שהוא סול מוח הלעח לכלול ב׳ עטרין דחו״נ‪,‬‬
‫ועי״ז נתמלא אור בכל הגוף שהוא סול עמולא לאמצעיתא‬
‫וכאמור‪ :‬איתי שופר ר״ל המלטח היא סול השופר‬
‫שאנו חוקצין בו בעוה״ז• וקובייה קול השופר‪ .‬היינו‬
‫סול הקול הוא לעולם בדטרא שהוא ז״א‪ ,‬פמש״ל‬
‫)גהקלמה לף ט ודף גי( בסול קול ולטר לקול הוא ז״א‬
‫עיי׳׳ש ובביאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר הכא לע״י חק״ש בקול‬
‫עושק היחול חד׳נ‪ ,‬רהשופר הוא סול נוקבא‪ ,‬והקול שופר‬
‫הוא סוד ז״א‪ :‬ואיהי יוה״ב היינו כמ״ש מינו)גפרע׳״לו‬
‫פ״א ופ״ה משער יוה״כ( שכל ענק יוה״כ הוא הכל‬
‫לצורך תיקון המלטת‪ ,‬ומחחלת לעלות בליל יוה״כ במדרגות‬
‫החמשה תפלות על שגומרת עליתה לכתר אמא עיי״ש‪:‬‬
‫וכד א ת ק ש ט ת קדמיה בלבר*ין שפירין‪ .‬היינו כי‬
‫במצות ומע״ע שישראל עושים לבושים לשכינחא‪ ,‬וכמ״ש‬
‫מ י נ ו )גע״ח פ״ג משער ציור בעולמות( להתרי״ג מצות‬
‫הם סור הלטשים עיי״ש‪ ,‬וביוה״כ שהשכינה הקלושה‬
‫רצונה להמתיק הדינים מישראל ולהמשיך עליהם רחמים‪,‬‬
‫מנוצות וממ״ט של ישלאל‬ ‫היא מתלבשת גלבושק‬
‫וכמש״ל )תיקון כ״ב דף ס״ה ע״א( מ ו מ א דא שטנתא‬
‫כמה לבושין איח לה וכד‪ ,‬וכל בריק מרא גנאלק לטשק‬
‫לילה‪ ,‬רשים לון הולמו וגליף לון בלטשאה בגין לאסחכלא‬
‫מינה בכל בריין לרחמא עליהק‪ ,‬ורזא למלה וראיתיה‬
‫לזמר ברית עולם‪ ,‬וראיתיה‪ ,‬באלק לבושק לאינון נהירין‬
‫מ ל זמנק לישל&ל נהרק לון בעוברת סטן‪ ,‬ובגיניהו‬
‫קב״ס רמים עלייהו‪ ,‬ואי מבדק עובלין גישק אימי‬
‫אתלבשת‬
‫וכן שכינתא‪) .‬הגר״א( גרס ועול שכינחא וכד‪ ,‬כי‬
‫הוא לרוש בפ״ע‪ ,‬ואץ לו המשך עס לרוש הקלום‪:‬‬
‫שכינתא ת ת א ה אתקריאת שופר וכד‪ .‬עיין )גפרע״ח‬
‫פ״ב משער השופר( שיש שופר גלול של עוה״ב ושופר‬
‫קטן של עוה״ז‪ ,‬שופר גלול הוא בביגה‪ ,‬ושופר קטן הוא‬
‫בחטנה‪ ,‬עיי״ש )ובמק״מ פרשת ואחחק לף רס״ו ע״כ(‬
‫בסוד ובשופר גדול יחקע עיי״ש‪ ,‬והכא דרש להשופר‬
‫קטן הוא גמלטח‪ ,‬ואין זה סחירה‪ ,‬כי הכא הכוונה על‬
‫חק״ש שכחב שם דפעולח חק״ש הוא לצורך שכינחא חחאה‬
‫עיי״ש‪ ,‬ואמר דהחיקון של חק״ש דעוה״ז דשכינתא חתאה‬
‫שהוא סוד שופר קטן‪ ,‬הוא נמשך משופר גדול שהוא‬
‫סול הבינה‪ :‬תקע בשופר גדול לחידותינו‪ .‬הוא עתן‬
‫ראיה למריו לעיקר ענין השופר של תיקון המלכות הוא‬
‫גמשך משמר הגלול שהוא בינה‪ ,‬כמו שאנו מבקשים‬
‫בכל התפלות תקע בשופר גלול לחירותיט‪ ,‬והייט ט עיקר‬
‫הגאולה שהוא תיקון המלכות תהיה ע״י הבינה שהיא‬
‫סול שופר גלול יכאמור‪ :‬תקע שופר איהו לשון תקיעה‬
‫וכר‪ .‬טונתו בממשך לברים אלו כי גתרףש יש תקיעה‬
‫מםטרא לימינא שהוא קו מחסל‪ ,‬ושברים מססרא‬
‫לשמאלא שהוא קו הגטרה‪ ,‬ותרועה מסמרא לעמולא‬
‫לאמצעיחא סול מלעת שמוא קו האמצעי‪ ,‬ומ״כ אנו‬
‫אומרים תקע בשופר גלול לחימותיט‪ ,‬כי חק״ע םוא‬
‫לשח חקיע״ה‪ ,‬להורות שרצוגיט שתהיה הגאולה מסטרא‬
‫לימינא שהוא קו החסל ששם הוא סוד התקיע״ה‪:‬‬
‫דאיהו דעת‪ .‬היינו כמ״ש מ י נ ו )בפרע״ח פ״ו משמר‬
‫התפילין( לעת הוא טלל ט עטרץ‪ ,‬עמרא לחסל ועטרא‬
‫לגבורה‪ ,‬בשביל שיוכל להיוח מכריע בץ חו״ג ע״י שכולל‬
‫אח שחיהם מ ח י ׳ חו״ג עיי״ש‪ :‬דאתמר ביה כדעתו‬
‫תהומות נכלמו ובדעת חדרים ימלאו‪ .‬עיין )באד״ז‬
‫פ׳ האזיט דף רפ״ע סוף ע״ב( ההוא נהידא לאתמשכא‬
‫מיניה אלק מיין משיכין אתגליפו מתחבק מ ד רישא‬
 ‫שמא‬ ‫הזהר‬ ‫תקינא חל ועשרין ]דף <״ז ע׳׳*[‬ ‫הכינוני‬
‫)לבינונים(‪ .‬אתקריאת ציץ דיליה‪ .‬מצנפת דיליה‪ .‬אבנט דיליה‪ .‬איהי כלילא מארבע בגדי‬
‫לבן מסטרא דימינא‪ .‬ומארבע בגדי זהב מסטרא דשמאלא‪.‬‬
‫ב ה ה ו א זמנא דאתקשטת באלין לבושין דכפרה‪ .‬אתמר בה)אסתי י‪ 0‬ותלבש אסתר מלכות‪.‬‬
‫ובהון עאלת לפני ולפנים‪ .‬הה״ד )שם( ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית‪ .‬ובהון נשאה‬
‫חן בעיניו‪ .‬ורזא דמלה )בראשית ט( וראיתיה קפד( לזכור ברית עולם‪ .‬ומיד )תיאל ט( י״י שמעה י״י‬
‫פורים‬ ‫סלחה י״י הקשיבה קפה( ועשה אל תאחר‪.‬‬

‫באר לחי ראי‬

‫אבנט דיליה היינו כמ״ש )בשל״ה פ׳ יזצוה( דהאמע‬
‫הוא הוד ה׳ ראשונה של השכ הוי׳׳ה שהוא בינה‪ ,‬וע׳כ‬
‫מכפר על הרהור הלב שהוא במקום בינה‪ ,‬כי ע״י האבנט‬
‫הוא ממשיך אור הבינה על ישראל עיי״ש‪ ,‬חה הוא סוד‬
‫הרצון כמש״ל)מהלק״ח(‪ ,‬והיה לגוש בהם ביוה״כ כי זה‬
‫כוונח יוה״כ דכרחא עולת לאמא ולוקחת משם השפעתה‬
‫וממחקח דיניה מן הגינה עצמה שלא יאמר לה געלה‬
‫הסכי עיניך מנגדי‪ ,‬וכמ״ש רגינו )גפרע״ח פ״ג משער‬
‫יוה״כ( והוא סוד המצח והרצץ כנ״ג‪ .‬איחי כלילא‬
‫מ ד בגדי לבן וכד‪ .‬וכמש״ל )כהקדמה דף ג׳ ע״ג(‬
‫והמטרוניתא מתלבשת בד׳ מ ד י זהב‪ .‬דאתמרגה כלככודה‬
‫גת מלך פנימה ממשגצות זהג לבושה‪ ,‬שהם מסטרא ד ד‬
‫אותיות אדנ״י שהם דינים הקדושים‪ ,‬וגס מתלגשת ג ד‬
‫בגדי נגן שהם ד׳ אותיות הוי״ה שהם כלהו רחמי‪ ,‬ובהון‬
‫מחיל קוכ״ה וכו׳ עיי״ש וגגיאורינו שם‪ .‬בחחוא זםנא‬
‫וכד א ת ט ד בח ותלבש אסתר מלכות‪ .‬ע״ל)בהקדמה‬
‫דף ע׳ץ ע״א( ובביאורינו שם שממן הגלות כטוה״ר‬
‫שהשכינתא מתיראת מהמקטריגיס שנא יבואו לשלופ בה‬
‫בסוד שפחה כי תירש גבירתה ח״ו אז השכינה מתלבשת‬
‫בבגדי שפחה ואינה מתלבשח במדי מטרוניחא אבל בזמן‬
‫שאץ לה פחד מהחצונים היא מתתלבשת בבגדי מלמת‬
‫שהס סוד ר בגדי לבן ו ד מ ד י זהב שהם מ ד י מלכות‬
‫שלה כמש״ל)דף ג׳ ע״ב( עיי״ש באורך‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫כי בהסוא זמנא ביוה״כ שהוא זמן כפרת טונותן של‬
‫ישראל ואין להחיצוניס פ״פ לקטרג ולשלוט בה גגחי׳ שפחה‬
‫כי תירש גבירתה‪ ,‬אז היא מפשטת לבושי שפחה שלה‬
‫ומתלבשת במלטשי מלסת ומטרוניתא בבמי׳ ותלבש אסתר‬
‫מלטת‪ :‬ורזא דסלה וראיתיה א ב ו ד ברית עולם‪.‬‬
‫וכמש״ל)תיר‪,‬ץ כ״ג דף ס״ה ע״א( ורזא דמלה וראיתיה‬
‫לזמר בריח עולם‪ ,‬וראיתיה באלץ לגושץ דאינץ נהירץ‬
‫בכל זמנא דישראל מהרין לץ בטובדין עבץ ומיניהו קב״ה‬
‫רחים עליהו עכ״ל‪ .‬ומיד ה׳ שסעד‪ .‬וגר‪ .‬נמל )תיקון‬
‫י״ח דף ל״ם ע״א( דתמן אמא מלאה דגהץ אדנ״י שמעה‬
‫אדמי סלחה אדמי הקשיגה ועמה אל חאחר גיוה״כ‬
‫ובמאור הדגרים עי׳ ג ד ג מ רבינו )גע״ח פרק ה ׳ משפר‬
‫אח״פ( שמזיק זה נאמר ביוה״כ ש מ א בבימה כי יוה׳׳כ‬
‫כליל שס״ה ר״ת ש״מעה ם׳׳לחה ה״קשיבה כמנץ שמיה‬
‫אחלבשח לבושין אתרנין אוכמין דבהון רשימין כל אינון‬
‫מ א מ דדינין וכד עיי״ש‪ ,‬ואמר הכא שנזה מרמז ה ד‬
‫מ ד י לבן ומ בגדי זהב שהכהן גדול מחלבש בהם גיוה״כ‬
‫לתיקון המלמת בלמשץ שפירין‪ ,‬וכמש״ל )תיקון ל״ח‬
‫דף ע״ח ע״ב( ובההוא זמנא דאחפחחת אתלבשא בכמה‬
‫לבושין דנהורץ דאורייחא ואחקשעח בקימטהא במ בגדי‬
‫לבן דאיגון יקו״ק ובד בגדי זהב דאינון אדנ״י וכו׳ פיי״ש‬
‫דאיגון לבושי כפרה‪ .‬וכמ״ש בש״ס )זבחים דף פ״ח‬
‫פ״ב( דבגדי כ מ נ ה מכפרים‪ ,‬והיינו כמ״ש )ברפ״מ פ׳‬
‫פנחס דף רכ״ז פ״א( שהד בגדי לבן שהם כנגד ר אוחיוח‬
‫הוי״ה וד׳ בגדי זהב שהם כנגד ר אותיות אדנ״י דלביש‬
‫טהנא‪ ,‬ה ס מרמזים שהק‪0‬׳ה מכפר למ״י פל המגדין‬
‫בישץ שהם הלבושץ אוכמין של השכינה הקדומה שממרר‬
‫מניס פל ישראל ח״ו ומלגיש אותה גלבושין שפירץ שהם‬
‫המצות ומפ״פ כמל למרר פליהס רחמים כאשר יראה‬
‫המעיין שם‪ :‬א ת ק ד י א ת ציץ דיליה מ צ נ פ ת דיליה‬
‫וכר‪ .‬פיץ )כלק״ח פ׳ חולדות( בפסוק ויפחר יצחק‪,‬‬
‫שהכה״ג היה לובש ח׳ מדים‪ ,‬כי כה׳׳ג הוא כינה ספי׳‬
‫הח׳‪ ,‬וכינה נקראת רצץ שהיא מדה הח׳ פיי״ש‪ ,‬ולזה‬
‫אמר הפא שהשכינה לוגשח כיוה״כ למשץ שפימן לממשיך‬
‫רצץ הפליץ להמתיק הדינים מישראל שהם הלטשים‬
‫שהיה לכוש במן הכה״ג כיוה״כ לפנץ המתקת הדינים‬
‫כסוד רצץ‪ ,‬ומפרש ואמר שהמלמת אתקריאת צץ דיליה‬
‫ומצנפת דיליה‪ ,‬והייגו כמ״ש )גפרפ״ח פ״ג משפר הציציח(‬
‫גהגה כ מ ד ציץ ומצגפח‪ ,‬רצץ מ א סוד מ ח ץ דאכא‪,‬‬
‫ומצנפת שהוא מ ד התפילץ סוד מ ח ץ דאמא‪ ,‬ומפרש‬
‫שם דהארח הצץ מ א יוצא מהארת החכמה והחסדים‬
‫שבצד ימץ‪ ,‬והארח המצנפת שהוא סוד התפילץ מ א‬
‫יוצא מספרא דבינה והגמרה שבצד שמאל ושניםם‬
‫מחפשמים בכל המצח וכר עיי״ש‪ ,‬והנה נודע מדברי‬
‫מ י נ ו )בפרע״ח פ״ח משפר הםליחוח( שממד המצח‬
‫משם נמשך הרצץ וחסד עלאה עיי״ש‪] ,‬ועיין בממש‬
‫הזמירות למהר״י צמח בסוד למצחא ע מ י מ ן חלפץ[‪,‬‬
‫ולזה אמר הפא שלטונה זו היה לגוש כה״ג צין ומצנפת‬
‫גיוה״כ‪ ,‬לרמז לתיקון המצח מ מ ן ומשמאל מהוא מ ד‬
‫המתקת הדינים מ ח י ׳ מהתפשטות הרצץ והחסד פלאם‬
‫על ישראל קדושים המתגלה בתיקץ המצח ט ו ס ההוא‪:‬‬

‫ימות‬
 ‫הזהר‬ ‫תקלנא חד לעשרין נ ל ! ־ « ע״ב[‬ ‫הכינוני‬ ‫שמב‬
‫פ ו ר י ם אתקריאת על שם יום הכפויים‪ .‬דעתידין לאתעגגא *‪ 0‬ביה‪ .‬ולשנויי ליה מענוי לענג‪,‬‬
‫ומה דאיהי שכינתא אסור ביה נעילת הסנדל‪ .‬בההוא זמנא אתמר בה )שיי > מה יפו‬
‫ז‬

‫פעמיך בנעלים ק‪0‬ו•( בת נדיב‪ .‬וענוגא וחדוה וכמה טבין מזומנין לגבה‪ .‬ודא יהא בזמנא קפז(‬
‫דפודקנא בעגלא‪.‬‬
‫> ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת‪.‬‬ ‫ו מ א ן גרם ענוי לשכינתא בגלותא‪ .‬אלא רזא ד מלה‬
‫ד‬

‫בגין דעאלת בלא בעלה‪ .‬דאתמר ביה )יברים ל מימינו אש דת למו‪ .‬דבטילו בה‬
‫ג(‬

‫אורייתא‪ .‬ודא גרם אבודא דבית ראשון ושני‪ .‬הה״ד <‪ ( •WM‬וכאשר אבדתי אבדתי‪.‬‬
‫ד‬

‫ועם‬
‫כאד לחי ראי‬
‫ימות השנה ששורשה גבינה עיי׳׳ש‪ .‬יתכן עפ״ד הש״ס הקליפות משכא לתויא בסול על אלום אשניך נעלי‪ ,‬ע״כ‬
‫)יומא לף פ׳ץ פ״א( לכשעבר על א׳ משס״ה ל״ת אף אסור לנעול מנעל גיוה״כ‪ ,‬להורות שאז עולת סמלטת‬
‫שעשה חשובה לא מחכפר אלא גיוהכ״פ עיי״ש‪ ,‬והיינו כי בכל קומחה לאמא ואין בה חפיסח החיצונים גס בתחתית‬
‫יוהכ״פ היא גגינה ששם הוא מחילח עונוח‪ ,‬ולזה אמר הרגלים‪ ,‬ולזה אמר הכא שזה הוא רק גיוה״כ של עוה״ז‪,‬‬
‫הכא שגיוה״כ שהמלטח מחקשעח בסול לבושין שפירין אבל ביוה״כ רלעח״ל שיחבטלו כל אחיזח החיצונים ויהפך‬
‫ועולח על הבינה בסול העליה של יוה״כ שברחא עולה מכחנוח עו״ר בעי לאו״ר בא׳‪ ,‬לא יהיה אסור בנעילח‬
‫לאמא ומשם נמשך סליחה וכפרה גסול ה׳ שמעה וגר‪ .‬הסנלל‪ ,‬כי אז יהיה המנעלים של כחנוח או״ר‪ ,‬ואז נאמר‬
‫פורים אתקריאת ע״ש יוח״כ הוא כמפרש רבריו מה יפו פעמיך וגר וכמש״ל)תיקון נ״ט רף צ״ב( עיי״ש‪.‬‬
‫שאמר לגיוה״כ בההוא זמנא ראתקשטת המלכות באלין ומאן גרים עינוי לשכינתא כגלותא הוא כמפרש‬
‫לטשין לכפרה אתמר בה ותלבש אסתר מלכות וגר‪ ,‬הנאמר לבריו במ״ש כי רק עכשיו בזמן הגלות נצטוינו לענות‬
‫גנם לפורים שאםחר שהיא המלטח החלבשה אז בבתי׳ ביוה״כ גה׳ ענוייס‪ ,‬ואמרי כי כל ענין הה׳ ענוייס הוא על‬
‫המלגושיס שפירק שהמלטח לוגשח ביוה״כ וכאמור‪ ,‬ענוי הפכינחא בגלוחא בעוה״ר דאחחרכח מבעלה‪ ,‬אגל‬
‫ומפרש הלבריס ואמר כי סול פורים הוא מחאחל עם לעח״ל שלא יהיה להשכיגחא בחי׳ ענוי גזה גס אנחנו לא‬
‫גחי׳ יוה״כ שיהיה לעת״ל בעת חיקון השלם‪ ,‬וע״כ נקרא נצטרך לענוח כלל • בגין דעאלת כלא כעלה‪ .‬והיינו כי‬
‫פורי״ם שהוא נחצב משורש מלת יוה״ק והוא כענין מ״ש בחי׳ענוי הוא ע״ש הערר הזווג‪ ,‬וכמ״ש גש״ם )יומא רף‬
‫)בחיקוניס מז״ח לף פ״ז ע״א( בסול צום כפו״ר‪ ,‬כי ע״זע״א וע״ב( שררשינן ועניחס אח נפשוחיגס שהוא‬
‫פר׳ר מרמז להמתקת הפ״ר ליניס ע״י אות ו׳ שבאמצע מלשון אס חענה אח בנוחי עיי״ש‪ .‬דאתמר כיה מימינו‬
‫שהוא עמולא לאמצעיחא‪ ,‬ועי״ז אחעביל רחמי וסליחה‪ ,‬א ש ד ת למו וכר עיין )בזמר פ׳ וארא לף כ״ז ע״א(‬
‫ואוח כ׳ מרמז לכחר מלטח עיי״ש‪ ,‬וכוונה זו מחאחל בשננתא לקב״ה לן להו לישראל הוא ק אותם מ ח י ׳ שמאל‬
‫פס טונח פורי״ם ע״ש הפו״ר שנזכר )גפרע״ח שער לוחה וימין מקרבח‪ ,‬ובגין כך יהולה אחלבק טמינא ואיכון‬
‫הפורים( שפניט להמתיק הליניס של פ״ר‪ ,‬שהאוח ד לעמיה אחחגרו כלהו טמינא״ושכט יששכר רלטו באורייתא‬
‫שבאמצע יחגגר על אוחיוח פ״ר לפורים ע״י צירוף אוחיוח כחיב ביה מימינו אש לת למו עיי׳׳ש‪ ,‬והעיקר יהיה רק‬
‫י״ס לאמא פלאה פיי״ש‪ ,‬ומוק כי יוה״כ נקרא כן ג״כ לעח״ל שיהיה החיקון השלם‪ ,‬ואז שכינחא מזלווגח בבעלה‬
‫מה״מ באותיוח י״ם בסוף‪ ,‬כלי להוסיף פל אוח ד בבחי׳ וימינו חחבקני אז הקב״ה ק אח ישראל גיוה״כ‬
‫למחגגר סל כפ״ר דמים ולםמחיקן לרחמים ולסליחה כנ״ל בבחי׳ ימק מקרבח ונכחגים ונחתמים לכ״ט גלי שוס‬
‫דעתידין לאתענגא כיה וכר הוא כמפרש רבדיו מ ה פנוי כנ״ל דכטילו כה אורייתא‪ .‬היינו כמ״ש )מהר‬
‫גמ׳׳ש לפורים הוא מענין יוה״כ ללפ״ז היה מהראוי לחקן ר״פ קרח רף קע״ו מ״א( אורייחא איכו חילא לימינא‬
‫ה׳ פנויס גס בפורים ט ק שהוא מתאחר בחיקון המלטח כל״א מימינו אש לח למו פיי״ש‪ ,‬הייט שפ״י החמא של‬
‫כמו גיומ״כ‪ ,‬ולזה מחרן שפטן חיקק הפורים איגו מ מ ק ביטול תורה גפוה״ר גורמים להמלטח שתתבמל מלהזלווג‬
‫יוה״כ של זמן הזה שצריכין להתענות בה׳ עינוים לכפרה בבעלה מ ח י ׳ וימינו חחבקני והיא גבחי׳ פינוי פ״כ צריכץ‬
‫מל העוטת‪ ,‬רק מנמק יוה״כ שיהיה לעת״ל שלא יהיה אז להתענות ט ו ס ההוא בה׳ מנויים כנ״ל‪ :‬ודא נרם אבודא‬
‫שום חטא שלא יצטרכו להחענוח כלל אלא א ל מ ה יתענגו דבית ראשון ושני וכמש״ל)דף נ׳׳ג ע״א( בגין מ ט י ל‬
‫זנחעטגיס גמשחה ושמחה‪ :‬ובמאי דאיהי שכינתא ישראל אורייתא וכד אחמר א י מ ישגה בדל וגוי‪ ,‬ועול‬
‫אסור ביה נעילת הסנדל וכד‪ .‬עי׳ ג מ ר י מ מ ו מאן רב החוגל ההוא דאתמר גיה אם חטל תחבול שלמת‬
‫)בפרע״ח פ״ד משער יוה״כ( הטעם דיוה״כ אסור בנעילת רעיך חטל בבית א׳ חחטל גגית ‪ 0‬עיי״ש‪ ,‬והיינו שע״י‬
‫הסנדל‪ .‬משום דהמנעלים הם של כחנות ש״ר געי״ן‪ .‬נמס ביטול תורה ממשכנים אומנו הב׳ מקדשים וכמ״ש)במד״ר‬
‫ר״פ‬
‫שמג‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד יעשייז נדף <״‪ t‬ע״<!‬ ‫תכיןוני‬
‫ו ע ם כל דא אע״ג דעאלת בלא בעלה‪ .‬דאיהו דברי תורה‪ ( ,‬עם כל דא עאלת באבהן‪ .‬דאעון‬
‫קפ״‬

‫שלשת ימים לילה ויום דאתענת בהון‪ .‬ואימץ םהדין דעולימתא עאלת ביה למלכא‪ .‬ההיד‬
‫)שם ב> ובזה הנערה באה אל המלך‪ .‬נערה ודאי באה אל המלך‪ .‬דאיש לא ידעה אלא בעלה‪ .‬וכמה‬
‫דבערב היא באה‪ .‬נערה בתולה‪ .‬ודאי הכי נמי בבקר היא שבה‪ .‬נערה בתולה ודאי‪ .‬ובה ערב‬
‫ובקר פעמים‪ .‬קורין לישראל בעלה‪ .‬וםחדין עלה דלא חליפת ליה היא ובנהא באחרא‪.‬‬
‫ו ב ג י ן דא ישראל אמרץ בכל יומא שמע ישראל י״י אלקינו י״י אחד‪ .‬שמ״ע אח״ד‪ .‬ש״ם א״ח‬
‫ע״ד‪ .‬א״ח נטיר לה‪ .‬בגין)משלי י‪ 0‬דאח קפט( לצרה יולד‪ .‬ועליה אתמר)תהלים לב( אתה סתר לי‬
‫ברוך‬
‫האר לחי ראי‬
‫לבעלה ולא החליפה אוחו כמ״ש בהולה ‪.‬ואיש לא ידעה‪,‬‬ ‫ר״פ פקודי( משכן משכן שנחמשכן כ״פ וכאשר אבדתי‬
‫וזה הוא כוונת הק״ש שאנו מעידים פעמיים בכל יום שמע‬ ‫אבדתי‪ .‬ג״פ‪ ,‬והמשך הדגריס גזה כי לאחר שדרש לעיל‬
‫ישראל וגו׳ ה׳ אחד‪ ,‬וכדמפרש ואזיל וסהדץ עלה דלא‬ ‫ב מ ד ותלבש אםחר מלטח שהוא מענין יוה״כ ג מ ד‬
‫חליפח ו ט י ‪ .‬וכמה דבערב חיא ב א ח נערח בתולה‬ ‫תיקון המלטח‪ ,‬הוא דורש והולך שאר הפמקיס של‬
‫וכו׳‪ .‬והיינו כי עיקר צורך השמירה להשכינה שלא יאחזו‬ ‫אסחר על המלטח איך שנכנםח לפני ולפנים לטובח ישראל‬
‫בה החיצונים היא רק בלילה פמש״ל)תיקון ה׳ דף כ׳ ע׳׳א(‬ ‫וכדמפרש ואזיל‪ .‬ועם כל דא וכו׳ עאלת באבהן‪ .‬הייט‬
‫בסוד ויפגע כמקום וילן שם כי בא השמש עד דאחי בעלה‬ ‫כמ״ש רגיט )גע״ח פ״ג משער הירח( בסוד באר חפרוה‬
‫ונטיר לכ‪ ,‬כי גיוס אין להשכינה פחד מהחיצוניס כי בעלה‬ ‫שרים ו מ ד מקדש ה׳ טננו ידיך‪ ,‬דעיקר כוננחה של‬
‫משמרה משא׳׳כ בלילה עיי׳׳ש ובביאורינו שם‪ ,‬ולזה אמר‬ ‫המלטת הוא ע״י הידיס העליונים שהם יד הגדולה יד‬
‫הכא וכתה דגערג היא באה נערה בחולה לפני המנך ט‬ ‫החזקה ויד רמה שהם סוד ג׳ א ט ת מ ד ג׳ קוים חג״ת‪,‬‬
‫גיוס טדאי לא נגעו כה הקליפוח ח״ו כי גיוס אין‬ ‫וזה סוד גאר חפרוה שרים דאינון אגהן עיי״ש )וגפ״ז‬
‫להקליפוח שוס שליטה‪ ,‬ק גס גטקר היא שגה אליו נקיה‬ ‫משער הארח המוחץ(‪ :‬דאינה ג׳ ימים וכמש״ל)תיקון‬
‫וטהורה מכל מגע נכרי ככל משך הלילה ופחחה סגורה‬ ‫נ׳ דף צ׳ ע״א( חסד ביומא קדמאה‪ ,‬גבורה גיומא חנינא‪,‬‬
‫כנ״ל‪ .‬קורין לישראל בעלח‪ .‬וכמש״ל )תיקון י׳ דף‬ ‫עמדא דאמצעיתא ביומא חליחאה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫כ׳׳ה ע״א( שנמנ ישראל דא עמודא דאמצעיתא כיה קראץ‬ ‫י ק שלא היה בידה מצוח ומע״ט של ישראל לכטס עמהס‬
‫ליה שמע ישראל עיי״ש וגכיאודנו שם‪ .‬ובג״ד ישראל‬ ‫לפני ולפנים להמלין בעדיהם‪ ,‬ע״כ צוחה לצום ג״י כדי‬
‫אמרין בכל יומא שמע ישראל וגוי‪ .‬עיין)גז״ח גמדרש‬ ‫לעורר זכות ג׳ ה א ט ח שהם מ ד ג״י חג״ח להגן גזטחם‬
‫רוח דף ס׳ ע״א( שמע ישראל וט׳‪ ,‬חינח כשעתא דאמרין‬ ‫על בניהם ולבטח המלכוח על ידיהם ככל הג׳ קוים שלה‬
‫גנין מעקב לאטהון או משה לישראל אגל השחא טלי‬ ‫וכאמור‪ :‬הח״ד ובזה הגערה באה אל המלך‪ .‬עיין‬
‫עלמא אמרץ שמע ישראל למאן אמרין ישראל ו ט ׳ עיי׳׳ש‪,‬‬ ‫)מהר פ׳ פקודי דף רס״א( שדרש מכלא שביעאה‬
‫ולזה אמר הכא להמשך הדרוש שגזה מ ת י ח קושיית‬ ‫שהמלכוח נ מ ס ח גכרככ ראמנה בחפלח שמ״ע גסוד‬
‫הז״ח למאן אמרין כ״ע שמע ישראל דלפי האמור מ ו ק‬ ‫ו מ ה הנערה באה אל המלך דא ח א דאבהן דלא אשחבקח‬
‫שאנו אומרים לז״א כעלה דמערוניחא שנקרא ישראל ו א ט‬ ‫מאגהן ואחידח בהון לעמרא לה וכדץ אח כל אשר תאמר‬
‫קורין אוחו פעמיים ככל יום ואמרין ליה שמע ישראל ז״א‬ ‫ינחן לה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמ־ הכא דגחי׳ זו של ו מ ה המגרה‬
‫כעלה דמטרוניתא ה׳ אלקינו ה׳ אחד‪ ,‬היינו שיהא מקושר‬ ‫באה אל המלך שהיא נכנסת לפני ולפנים להמלץ על‬
‫עמה וינטור אוחה להיותה טהורה גתולה ואיש לא ידעה‬ ‫ישראל הוא גס כלא זכות ה מ ר ה רק מ ט ח הג׳ אגהן‪.‬‬
‫ופתחה סגורה שלא ישלטו גה החיצונים ח ״ ו ‪ .‬ש ג ד ע‬ ‫נערה ודאי וכו׳ דאיש לא ידעה וכף‪ .‬ע״ל )ריש תיקון‬
‫אח״ד ש״ם א״ח ע״ד‪ .‬ר״ל שזה הרמז כי שמ״מ אמ״ד‪,‬‬ ‫מ״מ דף פ״ה ע״א( ד מ ד גערג היא גאה וכטקר היא‬
‫מ א צירוף ש״ם א״ח ע״ד‪ ,‬כי ש״ם מרמז להמלטח‬ ‫שגה הוא מרמז לסוד ק״ש‪ ,‬שישראל מחדים לקג״ה עם‬
‫שטנחא התאה כמש״ל )דף ס׳ ע״א( כסוד לא חשא‬ ‫שטנתיה ב מ ד ק״ש דערבית ושחרית שהוא עמב ו ג ק ר‬
‫ש״ס ה׳‪ ,‬מאן ש״ם ה׳ ‪1‬א שנמתא‪ ,‬ועיי״ש ובגיאוריט‬ ‫דאברהם וע״י שניהם ממחרת בבעלה ש מ א ישראל עיי״ש‪,‬‬
‫שהבאתי מדמיי ר ט ט )בפרע״מ פ״ג משער הק״ש( כטונת‬ ‫ולזה אמר הכא להמשך הדרוש שאמר ו מ ה ה נ מ ה גאה‬
‫כרוך ש״ס כגור‪) ,‬מפ״ב משמר יוה״כ( שמלטת רחל‬ ‫אל המלך דאעלת כאגסן ואינץ סהדץ דעולימתא עאלת‬
‫נקראח ש״ם עיי״ש‪ ,‬וא״מ מ א כינוי לז׳׳א כעלה דממרוניתא‬ ‫גיה למלכא‪ ,‬ומפרש שהאמת ה ם כמרץ להמטרוניתא‬
‫ממפרש ואזיל וגמד מ א מ ו י לימד צדק שנקשר ז״א‬ ‫שהיא טהורה ולא נטמאה בץ הקליפות ח״י ואיש לא‬
‫כמלכות‪ ,‬וכמ׳׳ש )גרע״מ פ׳ פנחס דף רכ״ג ע״ג( ל י מ ד‬ ‫ידעה שהיא ג מ ל ה ופתחה מ ו ר ה ממני המיצוטם ומיוחדת‬
‫צדק‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ]דן־ נ״ז ע״ג[‬ ‫הליןוני‬
‫יהודה אתה יודוך אחיך‪ .‬בגץ דביר‪ ,‬יקו״ק וביה ד׳‪ .‬ביה‬ ‫)ראשית טס(‬ ‫)וברים מ‪ .(,-‬ברוך אתה בבואך‪.‬‬
‫איהי נטירא‪.‬‬
‫ו ע ל י ה אתמר )אסתר ב( ויהי אמן את הדסה‪ .‬הוא אומן דילה‪ .‬ואיהי אמונה דיליה‪ .‬ודא איהו‬
‫דאתמר )שם( כאשר היתה באמנה אתו‪ .‬ולא נגע בה נוכראה‪ .‬דאיהו אחשורו״ש‪ .‬בגין‬
‫דאח עמה ודאי‪ .‬ואיהו םתיר לה מיניה‪.‬‬
‫במה‬

‫באר לחי ראי‬

‫דא את״ה‪ ,‬כדין ידך בעורף אויגיך מיד אתכפיין לגבך‬
‫ושמא דא גרים ועיי״ש )באוה״ח( כי שם איז״ה מורה‬
‫על היחוד והקשר תו״ג ביסוד‪ ,‬וע״י שהיא מקבלת השפע‬
‫מיסוד שנקרא ברו״ך נקראת היא את״ה‪ ,‬ועי״ז נכנעו‬
‫הקליפות ‪ p s w‬מכל מקומות הקודש ואתכפיא הס״א‬
‫עיי״ש באורך והיינו כדאמרן‪ :‬בגין דביה יקו״ק וביה‬
‫ד׳ ביה איהי גטירא‪ .‬גס זה מטאר )בזהר סבא‬
‫דמשפעיס שם( יהודה נוקבא בהדי דטרא מתדבקא‪.‬‬
‫ועיי״ש )באוה״ח( בביאור הדברים דיהודה הוא אותיות‬
‫הוי׳׳ה עם אות ד׳‪ ,‬והוי״ה הוא ז״א ו ה ד הוא נוקגא‬
‫דיליה הנשרשת ונדגקת כהזכר עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הפא‬
‫להמשך הדרוש דכדין הוא ידך געורף אויכיך‪ ,‬על ט גשם‬
‫יהודה נרמז איך פהנוקגא דטקה בבענה וביה היא‬
‫נטירא‪ ,‬וממילא דכשאין להחיצוניס מקום לאחוז בה הס‬
‫טפלים חללים ומתגעליס וטרחיס מ ה ק ד ו ם כנ״ל‪ .‬ועליה‬
‫אתטר ויהי אוסן א ת הדסה‪ .‬עיין )גרע״מ פ׳ כי חצא‬
‫דף רע״ו ע״ג( וגגין דאיהו נעיר לה אחקריאח גרחיה‪.‬‬
‫ואיהו הוה לגגה אומן כלץ ויהי א ו ק אח הדסה עיי״ש‪,‬‬
‫והיינו כמ״ש )גמד״ר ר״פ גראשיח( אמון מוצנע‪ ,‬האיך‬
‫מה דאח אמר ויהי אומן אח הדסה‪) ,‬ופרש״י והמ״כ(‬
‫שהיה מרדכי מצניע ומסתיר אח אסחר מפני שלוחי‬
‫אחשורוש עיי״ש‪ ,‬והיינו כסוד אתה סתר לי וכמש״ל‪.‬‬
‫הוא אומן דילה ואיהי אסונה דיליה‪ .‬עיין )מהר פ׳‬
‫גלק דף קצ״ג ע״כ( אמונה אומן‪ ,‬חרץ לאיטן חד‪ ,‬נהר‬
‫וגן‪ ,‬ועיץ )גמק״מ שם( כי אמץ הוא יסוד ואמונה היא‬
‫המלכוח בזמן שהיסוד מזדווג גה‪ ,‬ועיין )כקה״י ערך‬
‫אומן( שכחב הטעם שהיסוד גקרא אומן שהוא מלשון‬
‫אמן שהוא יחוד הוי״ה אדנ״י בסוד אמיד בשמיא וארעא‬
‫עיי״ש‪ ,‬והענץ שהמלטח נקראח אמונה בזק ©היא‬
‫מזדווגח מ ״ א מבואר )מהר שם דף קפ״ס ע״א( אבדקח‬
‫ארעא שהיא המלכוח אי קיימת גמהימנוח״א ולא‬
‫אחחברת גרשו אחרא עיי״ש‪ ,‬ולזה אנמי הכא להמשך‬
‫הדרוש שז״א מ א בחי׳ אומץ דילה שהוא מקושר אצלה‬
‫ביסוד דדטרא בסוד ויהי אומן אח הדסה‪ ,‬והמלטח‬
‫היא א מ נ ״ ה דיליה שהיא אבדיקת לקיימא בממיממח״א‬
‫דלא אחחברת ברשו אחרא רק בבעלה כנזכר‪ :‬ולא ננע‬
‫בה נובראח דאיהו אחשורוש‪) .‬הגר״א( מ ח ק חיגח‬
‫אחשומש‪ .‬וגרם דאימ אחר‪ ,‬והיינו כמו שמפרש ואזיל‬
‫בנקודה‬
‫צדיק נקרא עדו״ח דאחיד בשמיא וארעא‪ ,‬דכתיב העדות״י‬
‫גכס היום אח השמם ואח ה א ק ‪ ,‬ועיי״ש עוד להלן )דף‬
‫רל״ו ע״ג( דיסוד א י מ עדו״ח כץ ח״ח למלכוח‪ ,‬ולזה‬
‫אמר הפא שזה הוא הרמז שע״י הק״ש משין היחוד‬
‫דימד צדיק שנקרא ע״ד‪ ,‬לא״ח עם ש״ס שמא סוד ימוד‬
‫הגמור דזו״נ וכאמור• א״ה נסיר לה בגין דאה לצרה‬
‫יולד‪ .‬עיץ )מהר גפ׳ גשלח דף נ״ה ע״ג( ואח לצרה יולד‬
‫וכד‪ ,‬קג״ה מ ה אמר למען אחי ורעי אדגלה נא שלום גך‪,‬‬
‫דישראל אקרון אחים ורעים לקב״ה‪ ,‬ובשעחא דעקחא‬
‫יולד געלמא אמ יהא לקבלך לשזבא לך מכל אינון דעקין‬
‫לך עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא דמשוס כי עח צרה הוא ליעקג‪,‬‬
‫שישראל הס עחה בצרה על שהחיצוניס רוצים להאחז‬
‫גהמלכוח ולקבל השפע ש מ ק ע ט ר ישראל ע״כ אח‬
‫לצרה יולד לשמר אח המלטח ולקשר עמה גרזא דימד‬
‫צדיק כדי שלא יהא מקום להחיצוניס להאחז בה כנ״ל‪:‬‬
‫ועליה אתםר א ת ה סתר לי‪ .‬הייט כמ״ש )ברע״מ פ׳‬
‫כי תצא דף רע״ו ע׳׳א( אסתר לישנא דםחירה בסוד אחה‬
‫סחר לי דשכינחא אסחירח לה מאחמרוש עיי״ש‪ ,‬ומ״ש‬
‫בלשון אח״ה‪ ,‬מבן ממילא כי אח״ה הוא מרמז להמלטח‬
‫ממן שהיא מזדווקח בבעלה וכמ״ש )סהר פ׳ חרומה‬
‫דף קל״ח ע״ג( אח״ה הוא ח א דחברוחא חדא בלא‬
‫פרודא עיי״ש‪ ,‬ועי׳ בדברי מינו )בפרע״ח פ״ג משער‬
‫חפלת ר״ה( ב מ ד ברוך את״ה דצלוחא‪ ,‬משטחן ז״א אל‬
‫המלטת מ ד שפעח הזרע ‪x‬יא בחי׳ כ״ב אוחיוח ה מ ר ה‬
‫אז נקרא את״ה עיי״ש‪ ,‬והיינו כמש״ל מזמן שהחיצוטס‬
‫מהוא אחשורוש רצונם להתקרב אל המלטת‪ ,‬אז בעלה‬
‫הוא מזלווג עמה ג מ ל אח לצרה יולד למוח ב מ ד אח״ה‬
‫ומסחיר״ה מהם שלא ישלמ בה וכאמר‪ :‬ברוך א ת ה‬
‫בבואך‪ .‬עי׳ ש״ס )ב״מ רף ק׳׳ז ע״א( שלרש בחך אחה‬
‫בטאך שלא תמצא אשתך ס׳ נלה מי״ש‪ ,‬והיינו שתהיה‬
‫המלטת נוקבא ח״א מ מ ר ה לביתה ומקושרת ת מ ל מ ע ל ה‬
‫מזור מ ו ו ג ה ג מ ר בחברותא מלא בלא פרורא‪ ,‬באופן‬
‫מ מ ה ב מ ל את״ה ולכן אמר ברוך את״ה רייקא‪ :‬יהודה‬
‫א ת ה יודוך אחיך‪ .‬הייט כמ״ש )מהר בסבא למשפמם‬
‫לף ק״ל ע׳׳א( מ ו ל תיבת את״ה‪ ,‬מהמה לי לומר יהודה‬
‫יולוך אחיך‪ ,‬ואמר את״ה יולוך אמך‪ ,‬כי יהולה מרמז‬
‫להנוקגא מ ט ס שהיא מ ו ק ה ואמחה מעלה‪ ,‬והיינו לאק‬
‫אמרץ גרו״ך את״ה א ״ מ ברו״ך ואיהי את״ה ועל שמא‬
 ‫שמה‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ]‪ cp‬נ״ז פ״ב ומח ע״א[‬ ‫ה^ני‬
‫ב מ ה סתיר לה מיניה‪ .‬בנקודה‪ .‬דאיהי קוצא דאת ד מן אחד‪ .‬א״ח נטיר ד׳‪ .‬דלא יתקריב לגבה‬
‫אחר‪ .‬הדא הוא דכתיב )ישעיה » ( אני י״י הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן‪ .‬והאי נקודה‬
‫איהי אות ברית‪ .‬דבה אשתלים א״ח לעשר‪ .‬ובח אתעביד י׳‪.‬‬
‫נ‪-‬״ ע׳ שכינתא‪ .‬דאיהי יחודא דקב״ה‪.‬‬ ‫א[‬ ‫‪m‬‬ ‫ו מ א ן דמשקר בברית מילה‪ .‬גרים לאםתלקא מיניה‬
‫ושליט עליה ש״ד‪ .‬דאיהו אחר‪.‬‬
‫דשדי איהי קוצא מן ד דאחד‪ .‬ואם משקר אעבד קוצא מן ד׳ מן אחד‪.‬‬ ‫ודאי י׳‬ ‫)לאיהי(‬
‫ואשתאר אחר‪ .‬ובגין דא אמר קרא )שמית לד( לא תשתחוה לאל אחר וגר‪ .‬ובההוא‬
‫זמנא‬

‫ג א ר לחי ראי‬
‫וט׳ פיי״ש‪ ,‬והדבר יחק עפמ״ש )הרמג״ם פ״א מה׳‬
‫יסוה״ת ה״ד( כי י מ ד מ יחג״ש נקרא אמח‪ ,‬והוא‬
‫שהחורה אמרה כי שם אין פוד מלבדו‪ ,‬כלומר אין שם‬
‫מצוי אמח מלבדו כמוחו פיי״ש‪ ,‬וממילא מי שאינו אחח‬
‫במדח האמת הוא כופר באחדותו יחג״ש פ״כ הוא משקר‬
‫בד דאחד מיץ‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש כי מי שהוא‬
‫משקר בברית מילה‪ ,‬והיינו שאינו אחוז במדח אמח שהוא‬
‫ביסוד צדיק וכמ״ש רטנו)בפרע״ח פ״ח משער הסליחוח(‬
‫דמדח ואמת הוא ביסוד צדיק ואינו חזק גאמונ״ח אומ״ן‬
‫ואמונה שהוא יסוד דדכורא ודנוקבא מ״ל‪ ,‬ונותן מקום‬
‫ליסוד דקליפח לאחוז ביסוד ׳ דקדושה לקבל השפע ה״ו‬
‫ששם הוא מקור השקר‪ ,‬וכמ״ש )במאורי אור ערך שוך(‬
‫דיסוד דקליפה נקרא שקר עיי(״ש‪ ,‬אז הוא מחליף העוקץ‬
‫של ה ד לד׳ ומכחיש מחודו ואחדותו יחב״ש כנ״ל • דאיהי‬
‫יהודא דקב״ח‪ .‬וכמ״פ )בזהר פ׳ ויקרא דף פ״ז פ״ב(‬
‫בסוד ונרגן מפריד אלוף‪ ,‬דחייטא נממן פגימין ומפרימן‬
‫מלכא ממממניתא ומסרוניתא ממלכא וגגץ כך לא אקרי‬
‫אחד חיץ‪ .‬כי אמד לא אקרי אלא כד אימן‪,‬בזווגא חדא‬
‫פיי״ש‪ :‬ושלים עליה ש״ד ומי‪ .‬היינו כי השם שד״י‬
‫הוא ביסוד צדיק‪ .‬כמ״ש מ י נ ו )בפרפ״ח פ״ד משפר‬
‫הקמשים ובשאר מכחי(‪ ,‬ולזה אמר שמי שהוא אחח‬
‫ביסוד צמק שהוא סוד הנקודה דיו״ד שבאחורי ה מ‬
‫דאח״ד‪ .‬אז מאיר הי׳ מסוד להש״ד שהוא סמא״ל וברמת‬
‫האור במל החושך ויגרשהו מלך‪ ,‬אבל מי שמקלקל ומפר‬
‫במתו שהוא סוד אות י׳‪ ,‬אז נימל מן השם שדי אות י׳‬
‫ונשאר ש״ד ויונק םמא״ל השפע שביסוד צדיק חיץ ומשקר‬
‫במ דאח״ד להחליפו גאח״ר ח״ו מ״ל‪ :‬ובנ״ד א מ ד‬
‫קרא לא תשתחדח לאל אחר‪ .‬כיינו כמ״ש )מהר פ׳‬
‫חיי מים דף קל״א ע״ג( כי מי שפוגם מ מ ת קדישא‬
‫עבר על אורייתא דכסיג ט לא חשחתוה לאל אחיד‪ ,‬כי‬
‫ה׳ קנא שמו מ י ן דקני על האי במת קדישא‪ ,‬ומיי״ש עוד‬
‫)גפ׳ גשלח דף ס״א ע״א( ושפחה כי תירש גבירתה יגרם‬
‫לימד צדיק ד א ת מ ק בשפחה מ ם נצח ישראל לא ישקר‬
‫דלא יעול רשימא ‪ tn‬בבת אל נכר וכו׳ ימאן ממיר דא‬
‫קיים מה שכחוב כי לא תשתמוה לאל אמר מי״ש‪ ,‬והיינו‬
‫כדאמרן‬
‫בנקודה דאיהו קוצא וט׳ איהו אוח בריח וביה נמסים‬
‫לגרית והוא הבריח שאנחמ פמו ואין עובדץ חיץ לאל‬
‫אחר‪ :‬כנקודה דאיחו קוצא דאות ד׳ מן אחד‪ .‬פיין‬
‫)בלק״ח פ׳ בהפלוחך( בפסוק והמן כזרע גד‪ ,‬שיסוד‬
‫דנוקבא נקרא ד׳ פל שהיא דלה ופגיה‪ ,‬ופ״ע מזה )סהר‬
‫הרקיע פ׳‪,‬בראשית דף י״א פ״א( שיסוד דנוקבא נפשיח‬
‫צורת אוח ד ע״י נקודה זעירא היושבח בגג הד׳ ונעשיח‬
‫ד׳ עיי״ש‪ .‬ולזה דרש הכא שזהו סוד הימוד דק״ש שהוא‬
‫אח״ד‪ ,‬דקוצא דאוח ד מן אחד קשור בין א״ח שהוא‬
‫ז״א ובין ד שהיא המלכוח‪ ,‬ובזה היא מתקיימת באמונחה‬
‫דלא אחחברח ברשוח אל אח״ר חיץ מ ״ ל ‪ :‬והאי נקודה‬
‫איהי אות בדית‪ .‬היינו כמש״לעחיקון י״ח דף ל״א ע״ב(‬
‫דאות י׳ הוא סוד פפרה דברית קודש‪ ,‬והנקודה הנזכרח‬
‫היא כצורח אוח י׳ יעיין )גפרפ״ח פ״ו משפר החפילק(‪:‬‬
‫דכה אשתליס א״ה לעשר וכו׳‪ .‬הוא כמפרש דבריו‬
‫שאמ־ שהנקודה והעוקץ של ה ד שהוא כצורת אוח י׳ הוא‬
‫מרמז ליסוד שמחבר הא״ח שהוא סוד ז״א פס הד׳ שהיא‬
‫המלטח‪ ,‬ואמר כי בה אשחלים א״ח לפשר‪ ,‬והיינו כמ״ש‬
‫רבימ )גפוש׳ח פ״ד משפר העמיזה( דאוח ד שהוא ז״א‬
‫יש מ פסיפס לבר שהוא יסוד ופסיכה זו הוא חמיד סוד‬
‫המלכות של ז״א שהיא מפלמח לו לפשר םפירוח וט׳‪.‬‬
‫ת״ש בזהר כי י מ ד ומלכות אינם נפרדים לעולם עיי״ש‪,‬‬
‫ולזה אנמ־ הכא להמשך הדמס כי מה״מ אמריק דהאי‬
‫נקודה כצורת אות י׳ מרמז ליסוד המחבר א״ח פס מ‪ ,‬כי‬
‫א״מ הוא משער פ׳ והיינו שז״א הנקרא א״ח שהוא בפצמו‬
‫רק מ״ס לא אשסליס לי״ס אלא בכמ היסוד שמחבר אותם‬
‫עם המלטת שהיא משלמת לו לפשר ג מ ד פסיעה דלבר‬
‫וכאמור‪ :‬ומאן דמשקר בברי״ מילה גרם לאםתלקא‬
‫וכד‪ .‬והיינו מ מ ש מינו)גלק׳׳ת הושע סי׳ י״ג( מ מ ק‬
‫סמוני בכחש אפמם‪ ,‬דשבט אפרים היו מתקין העוקץ‬
‫של אמרי ה מ דאמ״ד ונעשה אח״ר &׳ץ‪ .‬ו ק אצל המשל‬
‫אמ״ר ה ו מ פ ו כמקץ של הד׳ מעשה אח״ד לעמר על‬
‫לא תשתמה לאל אמ״ר מ״י ח ס כ מ מ ד בכחש אפרים‬
‫שמא שקר גמור להקיף ולעגל ד לעשות מ מ״ו ומאות‬
‫ר׳ פשו ד‪ ,‬אגל במ ישראל לא רצו לשקר ולשנות האותיות‬
 ‫הזהר‬ ‫תקינא חד לעשרין ]לן> <״<! ע״א[‬ ‫הכרוני‬ ‫שמו‬
‫זמנא דשליט על בר נש שד‪ .‬דאיהו אל אחר‪ .‬איהו משתעבד ביה בכל מיני עיגויין‪ .‬וחובא דא‬
‫גרים לישראל לאשתעבדא בהון אומין דעלמא‪.‬‬

‫ו מ א ן דנטיר אות ברית‪ .‬בכל אתר דאיהי‪ .‬בין בברית מילה‪ .‬בין בשבת ויומין טבין‪ .‬קוב״ה‬
‫‪0B‬‬ ‫נטיר ליה בגינה בכל אתר‪ .‬ומכםי עלוי משנאוי‪ .‬כגוונא דמשה דאתמר ביה )תהליפ‬
‫בצל שדי ק*•( יתלונן‪ .‬וכגוונא דאםתר ק«( דםתיר לה מאחשורוש‪ .‬דאיהו ערל וטמא‪ .‬ושוי באתרה‬
‫שנית‪ .‬בדיוקנא דילה‪ ,‬הה״ד)אס!״־ & כל אשר תאמר וגר‪< .‬ש> בערב היא באה ובבקר היא שבה‬
‫ם‬

‫אל בית הנשים שגי‪ .‬ואיהו נטיר לה & מהמן הרשע‪ .‬הה״ד )תהלים לב( מצר קוד( תצרגי‪ .‬דאיהו‬
‫צר ואויב‪.‬‬

‫האי קנאה דכםי קוביה באות דיליה על אסתר‪ .‬דאיהי קדושה דיליה‪ .‬דלאו איהי קדושה‬ ‫ובגין‬
‫פחות מעשרה‪ ,‬אתלבשו עשרה כתרץ )ס״א כרסתן( תתאין‪ .‬בעשרה בנין דהמן‪ .‬דתמן‬
‫אל‬
‫גאר לחי ראי‬
‫בטונה ומקשוין רעויזא בהאי קשורא וימולא למלכא‬ ‫כלאמרן‪ :‬ובההוא זסגא דשליט על ב״נ שד וכר‪ .‬עיין‬
‫עלאה לעילא אז כא‪ x‬הנערה באה אל המלך אח כל אשר‬ ‫)כלע״מ פ׳ חצא לף רע״ז ע״א( להיצה״ר הוא ש״ל שהוא‬
‫חאמר ינחן לה עיי״ש‪ ,‬ולזה מפרש הכא שאסחר זכתה‬ ‫עבל ושפחה לגט נשמחא‪ ,‬ונשמחא איהי י׳ אמה העבריה‬
‫לבחי׳ זו כי היא נטרח היסוד שנה ועשתה היחור רק עם‬ ‫וגה כאי ש״ל אחהלר שמיי לנטיר לה להאי נשמתא וט׳‬
‫בעלה שבקלושה שהוא סול קשורא ויחולא רמלכא עלאה‬ ‫ואי לא חזר בחיובחא איהי לגביה משתעבלא גחוגין‬
‫גמטרוניחא ‪.‬ולא אזרווגח לאחשורוש ע״כ זכחה למלרגה‬ ‫לעבלח ואחקיים האשה וילמה חהיה לאלוניה‪ ,‬ואחמר‬
‫זו לאח כל אשר חאמר ינתן לה‪ ,‬בסול צמק מזר והקב״ה‬ ‫בהאי ש״ר לאיהו בעל חוביה והוא יצא בגפו עיי״ש‪ ,‬ולזה‬
‫מקיים אל ב י ת חנשים שני‪ .‬ר״ל הכל בשני שהיא‬ ‫אמר גם כאן כי מי שפוגם בבריח ראיהו י׳ של שד״י‪ ,‬גרם‬
‫השדיח שנזרק לה‪ ,‬אבל היא לא באה ולא שבה שלא‬ ‫לשליט ש״ל שהוא עגל ושפחה וגרם להשחעברא בהון‬
‫נחיחרכ מעולם עם אחשורוש ערל וטמא כמל‪ .‬ואיחו‬ ‫וט׳ גגחי׳ האשה וילליה חהיה לאלוניה וכאמור ומאן‬
‫נמיר לה מהמן חרשע חה״ד מצר תצרני‪ .‬לרש אחה‬ ‫דנטר אות ברית וכו׳ קב״ה נטר ליה בנינה בכל‬
‫סחר לי מאחשורוש‪ ,‬מצ״ר חצרני עצ המן שנקרא איש צ״ר‬ ‫אתר וכמש״ל )גהקלמה לף ג׳ ע״א וע״ג( מאן לנמיר‬
‫ואויב באות דיליה וכו׳ היא קין הי׳ לאחורי הל׳‬ ‫אוח ג מ ח ואות שגח ואוח חפילין כחיג גיה לא חקח‬
‫לאח״ל כג״ל לבה אשתלים א״ח לעשר וגה אתמביל י׳‬ ‫האם על הבנים‪ ,‬אבל מאן ללא נמר אות גרית ואות שבח‬
‫כנ״ל‪ :‬דאיהי קדושה דיליה וכר‪ .‬כמש״ל)לך> נ״ז ע״א(‬ ‫ואוח חפילין כחיב ביה שלח חשלח את האם עיי״ש‬
‫לכשלית רשוח נוכראה לעאלא בין קוב״ה ושטנחיה‪ ,‬איהי‬ ‫ובביאורינו שם • דאתמר ביה בצל שדי יתלונן היינו‬
‫אחקריאח קלושה ליליה עיי״ש ובביאורינו שם‪ ,‬והכל‬ ‫כמש״ל)תיקון ס ״ ג לף צ״ר ע״ב( יושב בסתר עליון כצל‬
‫תלוי ע״י שמירח פחחה מסול צמק כ מ ל כי כל מקום‬ ‫שדי יתלונן‪ ,‬צל שדי לאיהו אות כרית קולש‪ ,‬והיינו‬
‫שאחה מוצא גלר ©דוה שם אחה מוצא קלושה‪ ,‬כמ״ש‬ ‫כלאמרן וכנוונא דאסתר דסתיר לה וכר‪ .‬והיינו‬
‫)בממיר קלושים פ׳ כ״ל סי׳ ר( שכל מי שמלר עצמו מן‬ ‫כמ״ש )כרע״מ פ׳ תצא רף רע״ו ע״א( אםת״ר לישנא‬
‫הערוכ נקרא קלוש עיי״ש )וגימשלמי פ״ב ליבמות(‪,‬‬ ‫לסח״ר״ה‪ ,‬שכינתא אסתיר״ת לה מאחשורוש ויהיכ ליה‬
‫ולזה אמר ככא להמשך הלרוש לכשהא״ח שהוא בע&ה‬ ‫שילה כאמרה עיי״ש‪ :‬דאיהו ערל וטמא‪ .‬וכמ״ש )ישעי׳‬
‫למטרוניחא שומר אח יסול צדיק של המלכות שלא ישלטו‬ ‫נ״ג( לא יגא בך ערל וממא‪ ,‬ועיין )גזהר פ׳ וישלח לף‬
‫גה החיצונים‪ ,‬והוא מקושר עמה גיסול צמק שהוא העוקץ‬ ‫קע״ב ע״ב( ערל וממא חמין קב״ה לאעגרא לון מעצמא‪,‬‬
‫של האות ד לאח״ל כ מ ל אז נקראת קרוש״ה מלה‪,‬‬ ‫ערל וטמא לא הוא לאחפחא ביה ו ט י עיי״ש‪ :‬ושוי‬
‫ט היא משלמת ציה לעשר ספי׳ כמל שהיא סול הקלוש״ה‪,‬‬ ‫באתרה שנית‪) ,‬בבאר יצחק ס״ק ל״ל( כתוב שתיבת‬
‫לצית קלוש״ה פחות מי׳ כמ״ש גש״ם )גחטת לן> ל״כ‬ ‫שניח הוא מ״ס וצ״ל שלית‪ ,‬וכמ״ש ) מ ה ר שם( ©נזדמן‬
‫ע״‪ :(3‬י׳ כתרין ת ת א י ך ו ב ר ‪ .‬עיץ )גזהר פ ׳ ב ל ק לף‬ ‫במקומה שריח והיא חזרה גלרועא רמרלט עיי״ש‪ ,‬וללעתי‬
‫ר״ז ע״א( לאת זל״ז עשה אלקים‪ ,‬ללעומת י׳ כסמן עלאין‬ ‫אין זה כדאי לשבש הספרים‪ ,‬ט גם חיבת שנית יתפרש‬
‫יש י׳ מזרק תתאק‪ .‬מ מ ג שם להי׳ מ ר י ן תתאין מלכו‬ ‫אחרת בליוקנהא וכמו שלרש ואזיל אל בית הנשים שני ־‪.‬‬
‫כלולין במל לאקרי חמו״ר‪ ,‬ועיין )גקה״י ערך ממור(‬ ‫הה״ד כל אשר תאמר ינתן לח‪ .‬היימ כמ״ש ) ב מ ר‬
‫בביאור הדכרים כי מסל לרטרא לקליפה נקרא חממר‬ ‫פ׳ פקודי לף רס״א( בסוד גרון־ אמה‪ ,‬רכשפושין היתול‬
‫ומסל‬
 ‫י‬
‫הזהר‬ ‫ת ק ו נ א חד ועשרין ]לף נ״מ ע׳׳א[‬ ‫ה?‪1‬נ‬
‫אל אחר‪ .‬דהמן אמר ‪ •vmy‬ג( ועשרת אלפים ככר כסף אשקול ת ר ‪ .‬וכולא לנטלא ‪1‬וקמא מאסתר‬
‫ואומתה‪ .‬דאתמר בה ‪ w‬ה( ותלבש אסתר מלכות‪ .‬וקוב״ה מסר לון בידהא ובידא דאומתה‪< .‬ש‪(8 0‬‬
‫ותלו אותו ואת בניו על העץ‪.‬‬
‫נ׳ אמהוקוב״ה נטיל נוקמא מיניה ומבנוי‪ .‬בשכינתא עלאה‪ .‬דמחאת‬ ‫עבד עץ גבוה ‪. a p 0‬‬
‫למצראי חמשים מכות‪.‬‬
‫שכינתא אתקריאת צדקה‪ .‬וקוב״ה בעל צדקה‪ .‬ובגלותא איהי עניה‪ .‬ובנהא עניים‪ .‬וקוביה‬ ‫ועוד‬
‫כביכול‬
‫כאד לחי ראי‬
‫ולזה אמר הנא להמשך הורוש שהמן שעשה העץ לחלוח‬ ‫ומסל כלול כל היי‪ ,‬כמו כקלושה שחסל כלול מי׳ ע״כ כליל‬
‫אח מרדכי ח״ו עשה אוחו מקו״ץ שאורכה נ׳ אמה‪ ,‬לרמז‬ ‫כיה כל העשר כחרין חחאץ לקליפה‪ ,‬ועיי״ש )כערך‬
‫שמהקו׳׳ץ שהיא קליפח המן יעשה בחי׳ נ׳ כפופה להפיל‬ ‫קליפוח אות כ״א( שכחכ לחסל ללטרא לקליפה הוא‬
‫המלטח למטה למקום הקליפוח והוא ישלוט עליה מ״ו‬ ‫םמא״ל פיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הלרוש לאחר‬
‫וקוב״ח גטיל נוקםא מניח וםבנוי בשכינתא עלאה‬ ‫שאמר כסור כחש לאפרים שהחיצוניס מסטרא לשקר‬
‫עי׳ בדברי רבינו )בלק״ח פ׳ חרומה( שיש חילוק בין נ׳‬ ‫רצונם להחליף הי׳ לל׳ לאח״ל לקלושה ללבקא להר׳‬
‫כפופה לן׳ פשוטה‪ ,‬כי נ׳ כפופה מרמז להמלטח שיש‬ ‫לאח״ר שהוא םמא״ל‪ ,‬הוא מוסיף לדלוש שהוא הענין‬
‫להחיצוניס שליטה עליה לפיכך היא כפופה שמגביה רגליה‬ ‫של הי׳ כחרין לקליפות לכלולין בחל שהוא כצורח אוח י׳‬
‫למעלה‪ ,‬אבל ן׳ פשוטה היא אמא עצאה שאין להחיצוגיס‬ ‫לד שהם גונבים ומפחשין ולובקין בחמור שהוא םמא״ל‬
‫שם שוס אחחה לפיכך היא מתפשטח למטה‪ ,‬וע״ל )דף‬ ‫אל אח״ר מ״ל• דאתםר בה ותלבש אסתר מלכות‪.‬‬
‫ס״א ע״ב( ק״ש חרבא דילך דבה קטלח למצרי הה״ד‬ ‫עיין)מהר פ׳ שלח לף קס״ט ע״ב( ותלבש אסחר מלכות‪.‬‬
‫ויפן כ״ה וכ״ה מספר נ׳ אחוץ דמיחדץ גהץ לקכ״ה‬ ‫אחלבשח ברוחא לקולשא‪) ,‬ובפ׳ חקח לף קפ״ג ע״ב(‬
‫ב״פ בכל יום ואומרים שמע ישראל וגד דאיח כפסוק זה‬ ‫וחלבש אסחר מלכוח לבשה רוה״ק‪ ,‬אמנם הנה טלע ממרי‬
‫כ״ה אחוץ‪ ,‬וב״פ כ׳׳ה הוא מספר ג׳ סוד נ׳ חרעין דבינה‬ ‫)הזהר פ׳ אחרי רף ס״א( שהמלטח שנקראח רוה״ק הוא‬
‫עיי״ש ובביאורים שם‪ ,‬וזה הוא ביאור הדברים כאן‬ ‫כאשר מקבלח מחכמה שהוא נקרא קודש עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר‬
‫כי המן שהוא אל אחר רצה לעשות פגם בסוד יחודו‬ ‫הכא להמשך הדרוש דאסחר כשהוצרכה להחגבר על י׳‬
‫ואחדוחו יחב״ש גענץ הק״ש שהוא הקוץ של ד׳ דאח״ד‪,‬‬ ‫כחרץ חחאץ של המן והס״א מ״ל‪ ,‬לבשה אח עצמה‬
‫ע״כ עשה עץ גבוה <׳ אמה שהוא סוד נ׳ כפופה להחגגר‬ ‫ברוה״ק שהוא נובע מחכמה שנקרא קודש וליח קדושה‬
‫על הקדושה כנ״ל והקב״ה גקס ממנו לחלוח אוחו טל‬ ‫פחוח מי׳ שהוא י׳ כחרין דקדושה שנכללץ בחד מ״ל י׳‬
‫עץ זה שהוא גבוה נ׳ אמה כצורת ף פשוטה‪ ,‬דהיינו‬ ‫שבאחורי הד׳ דאחד כנ״צ‪ .‬ותלו אותו ו א ת בניו על‬
‫שהחגבר בכח הדינים שנ אמא עלאה סוד הכח של ק״ש‬ ‫העץ‪ .‬ע״ל)תיקון ו׳ דף כ״א ע״א( גפל עץ דא יסוד צדיק‬
‫שהוא סוד ויפן כ״ה ו כ ה מספר נ׳ ויך אח המצרי שהוא‬ ‫עיי״ש ובביאורינו שם‪ ,‬ועיץ )במד״ר אסתר פ׳ ר סי׳ בי(‬
‫םמא״ל אוח ר׳ של אל אח״ר מ״ל דםחאת לםצראי‬ ‫מאחה עצים היה העץ וכד‪ ,‬גאוחה שעה אמר הקוץ לפני‬
‫נ׳ סכות‪ .‬הייט כמ״ש')בחיקוניס מז״ח דף ט״ו ע״א(‬ ‫הקב״ה אני נקרא קוץ ונאה שחחלה קיז על קיץ עיי״ש‪,‬‬
‫ו י ק כה וכה ויך את המצרי‪ ,‬דבשמא דאמא עלאה דאיהי‬ ‫ולפי האמור יחיחדו המרים כי הכח של אסתר שהחגברה‬
‫נ׳ חרעין מ י נ ה דאתרמחו בכ״ה וכ״ה אחוץ דמימדץ‬ ‫על המן היה ע״י גדר ערוה שלא נזלווטה לאחשורוש מ״ל‪,‬‬
‫גהץ לקב״ה ג׳ זמנץ כפל יומא שמע ישראל וט׳‪ ,‬כאלץ‬ ‫שעי״ז היה ט ד ה להשיב הי׳ של אחורי ד׳ דאח״ד להתגבר‬
‫נ׳ מחו לפרעה וגכל עכדו נ׳ מכות עכ״ד‪) :‬הגר״א(‬ ‫על הי׳ כמיץ חחאץ שלו מ״ל‪ ,‬ולזה יתכן כי לאחר‬
‫גרם דכאן צ׳׳ל מש״ל )דף נ״ט ע״ג( ען ג ט ה נ׳ אמה‬ ‫שאסחר םתלגפה בסוד הי׳ דקדושה שהוא סוד הקוץ של‬
‫דא ה׳ דםלקא כיי לני‪ :‬שכינתא אתקריאת צדקה‬ ‫אמורי ד דאח״ד‪ ,‬החגגרה על המן שהוא אל אח״ר מ ״ ל‬
‫וקוב״ה כעל צדקה‪.‬עיץ ) ט ה ר פ׳ גשלח דף ס״ג ע״א‬ ‫ע״כ היה טרה הכח לתלות אח המן על הקו״ן גהחגגרוח‬
‫ובמק״מ שם(‪ ,‬דהמלכות מ מ ן ; מ י א עניה נקראת צדק‪,‬‬ ‫היסול צדיק שהוא סול הקו״ן לאחורי הד׳ דאח״ד שהוא‬
‫ואח״כ כשמקבלת ה״מ נתוסף לה אוח ה׳ מקראח צדק״ה‬ ‫י׳ לקלושכ מ ״ ל ‪ :‬עץ גבוה נ׳ אמח‪ .‬עי׳ ברברי מ י נ ו‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא לממן שבעלה למטרוניתא משפיע‬ ‫)גפרע״מ פ״א משער הברטח( לאות נ׳ כפושה הוא‬
‫לה הה״מ‪ ,‬אז נקראת צלק״ה‪ ,‬וגעלה נקרא בעל צדקה‬ ‫צורח י״נ שי׳ יושבת מ א ש הנ׳ כעץ קת עיי״ש‪ ,‬ועוץ‬
‫ט ממנו ומכחו נתוסף לה ה ה ׳ ‪ :‬ובגלותא איהי עניה‬ ‫)גע״מ פ״ג משער ק״נ( לאות ‪1‬׳ כפופה מרמז להסלמת‬
‫וכר‪ .‬כמש״ל )חיקץ י״ח לף ל״ז ע״א( רמארי מתניתין‬ ‫שנפלה להקליפות שהוא סול הנ׳ של אשרי שמשר עיי״ש‪,‬‬
‫מגלין‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ]לף <״מ ע׳׳א[‬ ‫הסוני‬ ‫שמה‬
‫מאתריה‪ .‬ובגינה אתמר <<‪ nw‬ל הן אראל ם צעקו‬
‫ג(‬ ‫(‬ ‫«‬ ‫?‬ ‫כביכול איהו עני‪ .‬כד איהו בר‬
‫ק«( חוצה וגד‪.‬‬
‫ו ב א ן אתר איהו עני ואיהי עניה‪ .‬בצדיק דאיהו ברית‪ .‬ובגין דחאבו ביה ישראל לתתא‪ .‬איהו‬
‫)‪.‬דיג י נהר יחרב ויבש‪ .‬בבית ראשון ושני‪.‬ושכינתא איהי ביה חרבה ויבשה‪ .‬בגין דאינון‬ ‫ד(‬

‫גרמי דיתכנשון מיניה מיין עלאין‪ .‬ושכינתא אשתארת יבשה‪ .‬הה״ד ) ‪ ( w a‬יקוו המים מתחת‬
‫‪ n‬א‬

‫השמים אל מקום אחד ותראה ?‪ (m‬היבשה‪.‬‬

‫ו כ ל מאן דעביד צדקה במםכנא‪ .‬גרים ההוא ה ר דיתמשך מעדן‪ .‬דאיהי אימא עלאה‪ .‬להשקות‬
‫נ‬

‫את הגן דאיהי דל״ת‪ .‬דלה מםכנא‪.‬‬

‫ועני‬
‫באר לחי ראי‬
‫כי גרס הב׳ חורבנות של גית א׳ וג׳ היה הגל <ד* הפגם‬
‫ליסול צליק וחרב נוקמח נקם בריח כנ׳׳ל‪ :‬בגין דאינון‬
‫גרמי דיתכנשץ מיניה מיין עלאין‪ .‬הייגו כמ״ש‬
‫)גזהר פ׳ גהעצוחך לף ק׳׳נ ע״ב( גסול ונהר יחרכ ויגש‬
‫לא צמק‪ ,‬ועל לא הצליק אגל וגד ליסוד צדיק מ א גמי׳‬
‫נהר עלאה מגיל ונפיק מעלן עלאה ומשפיע לכל אגמהן‬
‫עיי״ש הה״ד יקוו חטים וגו׳‪ .‬והיינו כמש׳׳ל)לף ס׳׳ח‬
‫ע׳׳א( ‪,‬ויאמר אלקיס יקוו המיס וגו׳ וחראה היכשה‪,‬‬
‫לגשגח שבעלה מחיחל עמה ומוריל לה השפעחה ל ק‬
‫יסול צדיק‪ ,‬אז נקראח כוס יין מלא וגד‪ ,‬משא׳׳כ ביומין‬
‫לחול שאץ בעלה מחיחל עמה ונאמד יקוו ה מ ם והשפעח‬
‫החסדים אינם יורליס למטה רק נקבצים ועומליס למעלה‬
‫במקומם‪ ,‬אז אחקריאח יגשה בלא מיס מי׳׳ש ובביאורינו‬
‫שם • וכל מאן דעכיד צדקה כםסכנא גרם האי נהר‬
‫דיתמשך וכר עי׳ ש׳׳ס )ג״ב לף י׳ ע׳׳א( גלולה צדקה‬
‫שמקרבת אח הגאולה‪ ,‬ומפרש הכא להמשך הדרוש שהענין‬
‫שבגלות המלטח היא בטוה״ר גבחי׳ ונהר יחרב ויבש‬
‫גגית א׳ ובי‪ ,‬הוא רק ע״י העדר נתינת צדקה לעני שמא‬
‫השפעח ה י מ ד צדיק להמלטח כאמור‪ ,‬כי פאשר ישראל‬
‫מחזיקץ גכח הצדקה לא יחסר ע״י מעשיהם השפע שהוא‬
‫מ ד המשכח החסדים דרך היסוד צדיק להמלטח‪ ,‬וממש‬
‫רטנו )גפמנ״ח פ׳ץ משער הזמימח( כ מ ד ואחה משל‬
‫ג כ ל דע״י הצדקה נמשך השפע מאמא עלאה למלכות‬
‫דרך היסוד צדיק‪ ,‬ומזה נגדלת פרצופה ונעשה התיקון‬
‫השלם ב מ ד מקדש ה׳ ט נ ט ידיך עיי״ש‪ :‬האי נחר‬
‫מ ת מ ש ך מעדן וכר‪ .‬וכמ״ש )ברע״מ פ׳ פנחס דף רמ״ז‬
‫ע״א ובזהר שם דף רנ״ג ע״א( ונהר יוצא מעדן דא כינה‬
‫מי״ש‪ ,‬והיינו שע״י הצדקה נמשך השפע שהוא מ ד הנהר‬
‫דממי המסד מאמא עלאה לצורך תיקץ המלטת וכאמר‬
‫להשקות א ת הגן דאיתי דל״ת ומי‪ .‬עיץ ) ג מ ר‬
‫בראשיח לף ט׳ו ע״א( ב מ ל ונהר יחרב ויבש ונהר דא‬
‫אוח ר‪ ,‬יחרג בבית א׳ ויבש בבית ב׳ וכד‪ ,‬וחרב גכ׳‬
‫תתאה ע ץ לאםתלק מיטה נטשו לי׳ לא״ל‪ ,‬ו מ ד ריפקון‬
‫ישראל מן גלותא מ ל נהר ל מ י מרב ויבש אתמר ג ה‬
‫ונהר יוצא מעלן לא וגר‪ ,‬ונהר לא אות ף ממולא‬
‫לאמצעיתא‬
‫עבלין גמ׳׳ח עס שכינחא לאיהי עניה וט׳‪ ,‬וילין פחיחן‬
‫גוחרנוחא לגבי עניין לאינון צליק וצלק לגמלין עמהון‬
‫גמ׳׳ח גגלוחא עיי׳׳ש וגגיאורינו שם כד איהו כר‬
‫מאתריה היינו כי גזמן הגאולה גארעא קדישא שהשכינה‬
‫היא יחודיה‪ ,‬אז היא ביח דיליה היכל דיליה ולאו איהי‬
‫מלון ואכסניא‪ ,‬אבל בזמן הגצוח במה׳׳ר שהוא בבחי׳‬
‫איש נודד ממקומו‪ ,‬ואף אס יש זווג לפעמים היא רק‬
‫גכחי׳ מלון ואכסניא כאורח נטה ללון‪ ,‬וכמש׳׳ל)בהקדמה‬
‫דף א׳ ע״ב ע׳׳א(‪ ,‬ואז הוא בבחי׳ עני‪ ,‬וכמ׳׳ש )במשנה‬
‫מ פ״ה דפאה( בעה׳׳ב שהיה עובר ממקום למקום וכר‪,‬‬
‫עני הוא באותו שעה‪ :‬ובנינה אתמר הן אראלם‬
‫צעקו חוצה‪ .‬הייט כמש׳׳ל )תיקץ י׳׳א דף כ׳‪/‬ו ע׳*(‬
‫דגגלותא שכינתא לבר ממכלה‪ ,‬וקוב׳׳ה לבר מהיכלה‪,‬‬
‫ומלאכין ו ט ׳ לגר מהיכלהץ‪ ,‬הה״ד הן אראלים צעקו‬
‫חוצה עיי״ש‪ .‬ב צ מ ק דאיחו ברית כמש׳׳ל )דף מ׳׳כ‬
‫ע׳׳‪ (3‬מאן עני דא צדיק‪ ,‬ועיי״ש )גדף מ׳׳ה ע״ב( ומאן‬
‫איהו מסכנא וכו׳ דא מםכנא דאימ מסטרא דצדיק וט׳‪,‬‬
‫בגין דצדיק דאימ ח״י עלמץ עני בגלותא וצדיק איהו גר‬
‫מאתריה עיי״ש ובביאומנו שם‪ ,‬והיינו כמ״ש רביט‬
‫)גפרע״ח פ״ז משער חג המצוח( ג מ ר הא לחמא עניא‪.‬‬
‫בגין דהאבו ביה ישראל לתתא‪ .‬הייגו כמ״ש )טהר‬
‫פ׳ וארא לף כ״ז ע״א( בסול ואזכור אח בריחי הנאמר‬
‫גגאולח מצרים‪ ,‬כי ענץ עונש הגלוח מ א מחמח חרב‬
‫נוקמח נקם במח‪ ,‬כי מאן רמשקר בבריח פוגם לפריש‬
‫חאיגחא ולא נמל מאן מ מ ל ולא י מ ג לאחריה להא‬
‫לא אחער לגבי אחמה‪ ,‬אבל מאן מעיר ליה להאי גריח‬
‫איהו גמס לאתערא להאי ג מ ח לאחריה ואחברכאן‬
‫עלאץ וחתאץ‪ ,‬והישועה של גאולת מצרים היה גמה‬
‫שנאמר והקמתי את בריתי אתם לתם להם את אנץ‬
‫מגוריהם עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא שכל ענץ מ ט של תוקף‬
‫הגלוח עתה בעוה״ר מ א מחמת חטא פגם הברית‪ ,‬וחמי‬
‫נוקמת נקם במת וכאמר‪ :‬איהו נהר יחרב ויבש וכר‬
‫היינו כמש״ל )תיקץ י״א לף כ״ו ע״ב( וכאן גגלותא‬
‫אתמר ביה הצליק אבר למטרוניתא ואתמר ביה ונהר‬
‫יחרב ויבש‪ ,‬י מ ן בבית א׳‪ ,‬ויבש בטת שט עיי״ש‪ ,‬ומינו‬
‫שמט‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא ח ד ועשרין ]דף נ״ח ע״א‪£‬‬ ‫‪^Ipri‬‬

‫איהו יום שבת‪ .‬ומאן דמקיים בה ענג שבת‪ .‬גרים לאשקאה ההיא דל״ת‪ .‬וההוא עני‬ ‫ועני‬
‫אתמלי ואתקרי ק«( נהר‪.‬‬
‫ו מ א ן דאית ליה רשו למעבד ענג שבת ולא עביד‪ .‬אתהפך ליה ענג > לנגע צרעת‪ .‬והריב‬
‫ר‬

‫ביתיר‪ ,‬וממוניה‪.‬‬
‫ו כ ן עניה איהי אורייתא דבעל פה ודאי‪.‬‬
‫קבלה‪ .‬כד מקבלא מבעל צדקה‪ .‬דאיהי אורייתא דבכתב‪.‬‬ ‫ואיהי‬

‫כ ד אזלת לגביה לקבלה‪ .‬אתקריאת הלכה‪.‬‬

‫כד‬

‫באר לחי דאי‬

‫ולאיש כזה אץ לו רשות להרבות בענג שבה ולהטיל עצמו‬
‫על הציבור‪ ,‬וכמ״ש )בטיש״ע או״ח ריש סי׳ רמ׳׳ב‪ ,‬ובטמז‬
‫שס םק״א(‪ ,‬ולזה אמר דאית ליה רשו היינו שיש לו מעט‬
‫גמלו באופן שיש לו רשות ‪ p‬התורה לענג את השבת‬
‫•בתענוג אכול ושתו כראוי וכנטן כדת של תורה אתחפך‬
‫ליח עג״ג לגג׳׳ע וכר‪ .‬כמש״ל )בהקדמה דף י׳׳ב ע׳׳ב(‬
‫ענ״< שבת בהפוכא נג״ע‪ ,‬מאן דאית ליה ולא מקיים ליה‬
‫אתהפך ליה לנגע צרעת שפחה דתריבת ביתא ו ט ׳ ודא‬
‫איהו עניותא וכד עיי׳׳ש וגגיאורינו שם‪ ,‬ולפי האמור‬
‫היינו ט בענג שבת מתפשט השפע של הנהר להגן מהשורש‬
‫שהוא עדן כמו שהוא ר׳ת ע׳׳דן ג׳׳הר ג״ן‪ ,‬לכן כשהוא‬
‫מונע נעשה מענ׳׳ג נג׳׳ע צמג״ח‪ ,‬סגיר׳ץ‪ ,‬כי נסגר השפע‬
‫מהשורש ונשאר צרע׳׳ת ט נתקלקלו הדמים מפני שאץ‬
‫מקבלים חיוח ושפע מהשורש ואז יושב מחיץ למחנה בלי‬
‫יחוד כמו שמנע יחוד העליון ונעשיח המלטת בעוה״ר‬
‫בבחי׳ איכה ישבה בדד‪ :‬ובן עניה איהי אורייתא‬
‫דכע״פ ודאי‪ .‬הוא מפרש עוד טעם למה שאמר למעלה‬
‫שהמלכוח גקראח עניה ודלה‪ ,‬כי מלטת הוא סוד תורה‬
‫שבע׳׳פ כמש״ל )בהקדמה ‪3‬׳ דף י׳׳ז ע׳׳א( מלכות פה‬
‫וחורה שבע׳׳פ קרינן לה‪ ,‬והיא לית לה מגרמה כלום אלא‬
‫מה שלומדין מחורה שבכחב‪ ,‬וכמ׳׳ש בש׳׳ם מנ״ל אמר‬
‫קרא וט׳‪ ,‬מנץ שנאמר וכד‪ :‬ואיהי קבלה וכד‪ .‬ע״ל‬
‫)דף מ״ו ע׳׳א וע״ג‪ ,‬ובהקדמה דף י׳׳ד ע׳׳ב( דהמלטת‬
‫לפעמים אתקריאח קבלה למשה מסיני‪ ,‬ולפעמים‬
‫אתקריאת הלל״מ עיי׳׳ש ובביאורינו שם‪ ,‬והכא מפרש לה‬
‫עפ״ד שאמר למעלה שהמלטח נקראת צדקה‪ ,‬ובעלה‬
‫נקרא בעל צדקה‪ ,‬והיא נקראח תורה שבע״פ‪ ,‬ובעלה הוא‬
‫תורה שבכתב‪ :‬כד אזלת לגביה וכוי‪ .‬היינו כי לימוד‬
‫נגלות התורה הוא הכמה לסתרי חורה‪ .‬כי אי אפשר‬
‫ללמוד חכמת הקבלה עד שמלא כרסו בש״ס ופוסקים‬
‫]עי׳ בש״ך יריד סי׳ מ מ י סק״ו[‪ .‬ולזה מפרש למה״ט‬
‫נקרא עלוח החומה בשם הלכ׳׳ה‪ ,‬כי הלט׳ה הוא מלשץ‬
‫הילמך גרגליס למקום הנרצה‪ ,‬כי ע״י לימוד נגלות‬
‫התורה הוא הול״ך ובא ע״י לתכלית הנרצה לימוד הקבל״ה‬
‫להעלות‬
‫דאמצעיתא יוצא מעדן דא אמא עלאה‪ ,‬להשקות את הק‬
‫דא שכינתא תתאה עיי״ש‪ ,‬ולזה מוסיף הכא להמשך‬
‫כדרוש שזה הוא ביאור הדברים דלעת״ל נהר שהוא אות‬
‫ו׳ יוצא מעדן שהוא בינה להשקות אח הגן שהוא המלכות‪,‬‬
‫כי נודע מדברי רגינו )בפרע״ח פ״ז משער חג המצות(‬
‫בסוד הא לחמא עניא ד״י דלעת״ל תהיה המלכוח שהיא‬
‫ה׳ אחרונה כצורח ד״ו שהוא סוד זווג זמנ האמיחי ח״א‪.‬‬
‫הוא סוד אוח ו׳‪ ,‬ונוקבא דיליה היא סוד אוח מ‪ ,‬ובגלות‬
‫שאק בעלה שהוא אוח ו׳ מזדווג עמה אינה רק דל״ס‬
‫שהיא דלה ועניה עיי׳׳ש‪ ,‬ובזה מובן המשך הדברים כאן‬
‫היטב‪ .‬ועני איהו יום השבת‪ .‬המשך הדברים בזה‬
‫הוא כי הנה )בזוהר שם( איחא דלעח״ל יהיה נהר שהוא‬
‫אוח ד‪ ,‬יוצא מעדן להשקוח אח הגן שהיא שכינחא חחאה‪,‬‬
‫בההוא זמנא אחמר במשה ובישראל אז תתענג על ה׳‪,‬‬
‫דאיהו ענ״נ מ׳ח עד״ן נה׳׳ר ג ץ עיי״ש‪ ,‬והנה פסוק זה‬
‫נאמר בשבח‪ ,‬ומפרש הכא פנימיוח הענין בזה‪ ,‬ט שבח‬
‫הוא רומז להמלטח כמש״ל )דף מ״ה מ׳׳ג( דשבח הוא‬
‫סוד שכינחא חחאה‪ ,‬וכ״כ )בזהר פ׳ פנחס דף מ מ ג‬
‫ע״ב עיי״ש(‪ ,‬והשכינה היא בחי׳ עניה ודלה כמל‪ ,‬והיינו‬
‫כי שבח ליח ליה מגרמיה כלום אלא מאי דיהבינן ליה‬
‫בחום׳ ענג שבח‪ ,‬וכמש״ל)חיקון י״ט דף ל״ח ריש ע״ג(‬
‫דמי שאינו מענג השבח בחוספת עגג אשחאר יום השבח‬
‫עני ושכינתא עניה עיי״ש ובביאורינו שם‪ ,‬והיינו כי מ ד‬
‫שבח הוא סוד אוח ד׳ שהחיקון שלה הוא ממה שממשיכץ‬
‫לה ההשפעה ותוספח ענג שמבינץ לה ביום הששי שהוא‬
‫סוד אוח ף ע״כ גאמר בה אז תחעגג על ה׳ סוד ע׳׳‪-‬לן‬
‫נ׳הר ג״ן שנמשך ההשפעה מנסר שהיא ביגה ע״י אוח ו׳‬
‫להגן למלאות משאלוחה במה שהיא עניה‪ ,‬שהיא סול‬
‫אות ד ולעשותה בצורת אות ח׳ שהוא צורת ד״ו סור‬
‫זווג זמנ כשלימות וכאמור‪ :‬וסאן דאית ליה רשז‬
‫למעבד ענג ש ב ת וכד‪ .‬בא לשלול בזה כי מק מי שיש‬
‫לו מעט משלו שמחויב לעגג את השבת בתוספת ענג‪,‬‬
‫משא״כ מי שהשעה רחוקה לו שאין לו משלו כלום שנאמר‬
‫עליו עשה שבחך מול וכד‪ ,‬עליו לא נאמר דברים אלו‪,‬‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ]לף נ״מ ע״א[‬ ‫הלימוני"‬ ‫‪M‬‬
‫כ ד מקבלא מיניה‪ .‬אתקריאת קבלה‪ .‬ובההוא זמנא איהי פליגת מה דיהבץ לה‪ .‬לעבדץ דילה‬
‫י*> ולבנק‪ .‬ולעולימין דילה‪ .‬כד״א )משלי לא( ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה‪ .‬ומקבלין‬
‫דין מן דין‪ .‬מההוא דמקבלין מ ( מעה‪.‬‬
‫ב ע ל קבלה איהו עמודא דאמצעיתא‪ .‬ואיהי קבילת מיניה‪ .‬ובאן אתר קבילת מעיה‪ .‬בימינא‪.‬‬
‫בגין דעליה אתמר כי ימינך פשוטה לקבל שבים‪.‬‬
‫איהי מסטרא דשמאלא‪.‬‬ ‫הלכה‬
‫קבלה‬
‫באד לחי דאי‬
‫וכו׳ עיי״ש‪ ,‬וכוונתו בהמשך לברים אלו למה״ט נקראים‬ ‫להעלוח המלכוח לבעלה שיקבל׳׳ה גכ׳ למעין‪ ,‬וכמש״ל‬
‫הצליקים הלומלים סתרי תורה מקובלי״ם‪ .‬ע״ש שכל‬ ‫)גהקלמכ לף י״ל ע״ב( זכאין אינק למשחללין בשכינחא‬
‫מכמה זו הוא רק במה שיש לנו בקבל״ה ממכמים שלפניו‬ ‫גכלכ׳׳ה לאפקא לה מן גלוחא ולמיזצ לה לגבי בעלה‬
‫והם משלפניהם‪ ,‬וכלרך שמקבלי״ם מכמה זו זה נמה‪ ,‬כן‬ ‫למהוי לה קבל׳׳ה בלרועוי‪ ,‬למה״ט נקראת המלטח אז‬
‫גורמים שהעולמות והספירות הנמוכים מקבלי״ם השפעתם‬ ‫קבל״ה למשה מסיני עיי״ש ובביאורינו שם‪ .‬ובחחוא‬
‫מעולמות והספירות הגטהים‪ ,‬וכעץ מש״ל )לף מ״ה‬ ‫זמגא היא פליגת מה דיחבין לח ובד‪ .‬עיץ )נזהר פ׳‬
‫ע״ג( צלותא לשבת נקרא קבלה לכל ספירות מקבלץ לין‬ ‫אמור לף צ׳ ע״א( מהכא אוליפנא לכל ג״נ ללעי באורייתא‬
‫מן לין ו ט ׳ עיי״ש ובביאורינו שם• בעל קבלה איהו‬ ‫בליליא וקם גפלגות ליליא וכו׳ לאתקנא ביתא צמלכא‪,‬‬
‫עמודא דאםצעיתא‪ .‬היינו ע״ש כי ע״י לימול זה גורמים‬ ‫ההוא אשתתף בהלה‪ ,‬והאי אקרי מבי מלכא ויכבין ליה‬
‫שמקבל ז״א את המלכות בין לרועוי וכמש״ל )בהקלמה‬ ‫בכל יומא מאינץ תיקוני ביתא הה״ל ותתן טרף לגיחה•‬
‫שם( ובאן א ת ר קבילת מיניה וכו׳ טונתו גהמשך‬ ‫ו מ ק לנערותיה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר ככא כי גהכוא זמנא‬
‫לגרים אלו לפרש עול טעם שהנומלים םולות התורה‬ ‫שהמלכות עולת ואתתקנת ע״י לימל הקכל״ה לייקא‬
‫נקראים מקוכלי״ם ומכמה זו נקראת קגל״ה ואמר הטעם‬ ‫גפלגות ליליא כנ״ל‪ ,‬אז היא ממלקת טרף ושפע מה‬
‫כי ע״י לימול םולות כתורה שהוא מסטרא לימינא זוכין‬ ‫שמקכל״ת מלעילא כרי להוריל למטה‪ .‬לעבדין ולבגין‬
‫לתשובה שלימה שעליה נאמר ימינך פשוטה לקג״ל שכיס‬ ‫ולעולמין דילה וכד‪ .‬עיין )כרע״מ פ׳ פנמס לף רנ״ג‬
‫וכלמפרש ואזיל ונקראים מקובלי״ם ע״ש שהם מתקבלי״ס‬ ‫ע״ג( וגנהמא לאורייתא אית סלת ריכיכ ליה מלכא‬
‫גיותר גתשוגה לפניו‪ ,‬מאותן שלומלים רק נגלות התולה‬ ‫לאיטן לאתמר עליהו ישראל כני מלכים הם מכלא‬
‫ביםינא‪ .‬ר״ל לכל עול שלומלים רק נגלות התורה אז‬ ‫לצלקיא‪ ,‬ואית נהמא לאורייתא לאינץ עכלין ושפמת‬
‫המלכות מתימלס עמו רק מסטרא לשמאלא‪ ,‬ואינה יכולה‬ ‫לכי מלכא‪ ,‬וגג״ל מטרוניתא אתמר גה ותקם ג מ ל לילה‬
‫לקכל ממנו השפעתו על שלומלים אח״כ גם סתרי תורה‬ ‫ותתן טרף לגיחה •וחוק לנערותיה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא‬
‫שעי״ז היא מתימלת עמו מ ס מ א לימינא ואז היא מקגלת‬ ‫לכשהמלכות מחלקת השפע לנהמא לאורייתא ממה ליהיג‬
‫ממנו השפע כראוי בנין דעליה אתמר כי ימינך‬ ‫לה מלכא עכור שלמוח החחתונים‪ ,‬היא מחלקת את‬
‫פשוטה לקבל שבים‪ .‬עיין )גפרע״מ פ״כ משער‬ ‫הסלח נקיה ומיכלא לצליקיא גפני עצמם עטר גני עליה‬
‫העמילה( גלברי המכירים בביאור ברכת השיבנו אגינו‬ ‫הלומלים חכמח הקגלה שהם מ ח י ׳ מים וכני מלכים‪,‬‬
‫לתורתך וקרבנו וכד והמזירנו בתשובה שלימה לפניך‪,‬‬ ‫אכל הלומלים רק גגלות החורה ונקראים מ ח י ׳ עגלים‬
‫כי אי אפשר לשוב בתשובה ולתקן את אשר עוות בפגם‬ ‫ושפחות‪ ,‬הם אינם זוכים לנכמא לאורייחא של סלת‬
‫כמלכות כ״א ע״י לימול תורה שבע״פ שנתרמק ממנה‪,‬‬ ‫שמא לחם הצליקים שנקראים בנים ובני מלכים‪ ,‬רק‬
‫וע״כ א ט מבקשים השיגט אבינו לתורתיך שימשכמ‬ ‫לנהמא לאורייתא של קמח שהוא לחם עבלים ושפחוח‬
‫לתורתו שהיא השכינה‪ ,‬ועי״ז והמזירנו בתשובה שלימה‬ ‫מ״ל ומקבלץ מ ן מן דין‪ .‬ע״ל )תיקון י״ט לף ל״ט‬
‫לפניך עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא כי רק ע״י לימול הקבלה‬ ‫ע״א( וכל איטן מקבלין‪ ,‬כל ספירות מקבלץ לא מן לא‬
‫זוכץ לתשובה שלימה כראוי‪ ,‬ואמר גגץ לעליה אתמר כי‬ ‫ומלאכץ לחתא מקבלין לין מן לץ וט׳‪ ,‬ומאן גרים לא‬
‫ימינך פשוטה לקגל שכיס‪ ,‬ר״ל ט רק ע״י לימול סודות‬ ‫ישראל כל מקבלין לין מן לץ גאורייחא וכד גרמץ לקבלא‬
‫התורה לייקא שהוא במי׳ ימין כלמפרש ואזיל זוטן‬ ‫לעילא לא מן לא ולאשפעה לא ללא וכד עיי״ש‪ .‬ולזה אמר‬
‫לתשוגה שלימה וכאמור‪ :‬הלכה איהי םסטרא דשםאלא‬ ‫הכא לרק ע״י לימל חכמת הקבלה אז זוכץ להשפיע‬
‫וכד‪ .‬והיינו כמ״ש )גרע״מ פ׳ משפטים דף קט״ז ע״כ(‬ ‫לכל ה מ ל מ ח גבמ׳ ומקבלץ לץ מן דין‪ ,‬והיינו כמ״ש‬
‫הלכה למשה מ מ נ י מפי הגבורה יהיג לך הקב״ה גר«א‬ ‫)טהר ויגש לף ר״ח ע״א( ולא יכול יוסף להחאפק לכל‬
‫ליליה‪ ,‬ועל הלכה לילך אתמר ואת עלית על כלנה‪,‬‬ ‫הנצגים עליו‪ ,‬אלץ איטן רקיימץ לאחזנא ולאחשקיא מניה‬
‫לאתגברס‬
‫שנא‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ]לף נ״ח ע״ג[‬ ‫הסוני‬
‫יף ‪ m‬ע׳ג! היא מסטרא דימינא‪ .‬הלכה בשמאלא לגבי בעלה‪ .‬וקבילת מיניה בימינא‪.‬‬ ‫נ‬ ‫קבלה‬
‫ונחתת מליא לגבי צדיק‪ .‬ובגין דא )תהילים א( ולא ראיתי צדיק נעזב ״> וגר‪.‬‬
‫וכד נחתא מליא )הלכה( לגבי בעלה‪ .‬דאיהו ר נהר דאתמשך מעדן‪ .‬ועאל בד׳‪.‬‬ ‫)ובמאי(‬
‫ואתעבידת ה‪ /‬ומה דהוה ]דהות ח•([ צדק‪ .‬אתעבידת צדקה‪ .‬לגבי עני דאיהי צדיק‪.‬‬
‫צדקה תרומם גוי‪.‬‬ ‫)משלי י!‪0‬‬ ‫ו ה ה ו א נהר‪ .‬עליה אתמר שמש בשבת צדקה לעניים‪ ,‬ועליה אתמר‬
‫ומה דהות צדק דעא‪ .‬אתעבידת רחמי‪.‬‬
‫וכל‬

‫כאד לחי ראי‬

‫יוא דצויק אתיא דא לישראל וט׳ עיי״ש‪ ,‬והיינו כרצונו‬ ‫דאחגברח פל ט ל מ בגטרה ג מ ד ה׳ פמך גגור החיל‬
‫משוס שהוא גרס כל השפע של כסף וזהג‪ ,‬אע״פ שהוא‬ ‫עיי״ש‪ ,‬ומבואר דבלימוד נגלוח החורה שהוא הל״מ‬
‫גמשך להמלטת והמלטת היא המחלקת‪ ,‬מ״מ כיון שהיא‬ ‫מתקנים המלכוח כרחא דמלכא מסטרא דגבורה‪ ,‬והיינו‬
‫ממלקת הכל כרצונו‪ ,‬נחשכ כאלו מקבלים הכל מן יוו‬ ‫כי יש ב׳ מיני חיטק‪ ,‬כי בחמלה היא החיבוק בכחי׳‬
‫לציירי ועי׳ מזה עוו )בזהר פ׳ אחרי דף נ״מ ע״א(‬ ‫שמאלו חחח לראשי ופדיין אין זה חיטק הרמי ליחוד‬
‫גסוד כלס אליך ישגרון לחח אכלם כעחו‪ ,‬וסוו עיני כל‬ ‫הגמור‪ ,‬אבל חיבוק הראוי לימד הגמור מ א בסוד וימינו‬
‫אלץ ישכרו ואחה נוחן להם אח אכלם געחו וצדיק‬ ‫תחבקני‪ ,‬וכמ״ש מינו )בפרע״ח פ״א משער חג המכוח‬
‫עיי״ש‪ .‬וכג״ד לא ראיתי צדיק נעזב וגד‪ .‬טון שעל ידו‬ ‫ובשאר דוכחי(‪ ,‬וזה הוא ביאור הדברים כאן כי בהלכה‬
‫נזונין כל העולמוח החחחוניס וברצונו מחלקח המלטת‬ ‫שהוא לימוד נגלוח החורה מחקניס ברחא דמלכא רק‬
‫לכל אחד שפע הצטרטתו‪ ,‬טדאי שגס הוא נוטל מלקו‬ ‫בחיטק דשמאלו חחח לראשי שהוא החיבוק שאינו ראוי‬
‫בראש‪ :‬דאיחו ר נחר דאתטשך מ ע ח וכד‪ .‬ע״ל)תיקון‬ ‫עדיין ליחוד הגמור אבל קבלה הוא מסטרא דיטיגא‪.‬‬
‫י׳ שס וגדף כ״ד סוף ע״ג( ובאן אחר סליקח געמודא‬ ‫שמא חיבוק הראוי לימד ה ג מ ר ב מ ד וימנו חחבקני‬
‫דאמצעיחא דאיהו ד עיי׳׳ש ובביאורנו שס‪ ,‬והכא הוא‬ ‫וכאמור הלכה בשמאלא לגבי בעלה‪ .‬ר״ל דע״י לימוד‬
‫נגלוח החורה לא נעשה הימד הגמור של וימינו חחבקני‪,‬‬
‫כוחן חבלין להדבריס כי ה ד הוא סוד נהר יוצא מעדן‬
‫ואינה יטלה לקבל השפע מבעלה עדיין אלא שהוא מ ד‬
‫שהיא אמא עלאה שעל ידו נמשך השפע להמלטח שהיא‬
‫חיטק דשמאלו חחח לראשי שהוא הכנה לימד הגמור‬
‫דלה ועניה בגלוחא סוד אוח ד ‪ ,‬וע״י השפעת האות ד‬
‫של וימינו חחבקני‪ ,‬היינו כמש״ל)דף מ״ו ע״א( דהלכ״ה‬
‫נחמלא חסרון המלכוח ונעשה מהאוח ד בחי׳ חי‪ ,‬ועי״ז‬
‫מ א מלמן הליכ״ה דמלכוח כד א י מ אזלח לגט בעלה‬
‫נשלם המלכוח מנחי׳ צד״ק לבחי׳ צדק״ה שהיא החיקון‬
‫וט׳ עיי״ש וגכימרינו שם וקבילת מיניה בימינא‬
‫השלם שלה וכמש״ל )בעמוד הקודם(‪ .‬עליח אתמר‬
‫פי׳ שע״י לימד סודות התורה נתקנת המלטת בתיקון‬
‫שסש בשבת צדקה לעניים‪ .‬הוא מימרא בש״ס )חעניח‬
‫נמר בסוד נצבה שגל לימנך‪ ,‬ומקבלת השפע מבעלה ע״י‬
‫דף ח׳ ע״ג( ומפרש לה הכא להמשך הדרוש‪ ,‬דלהכי אמר‬
‫היחוד וכאמר‪ :‬ונחתת מליא ובר‪ .‬ע״ל )תיקק י׳‬
‫שמש דייקא ולא אנמ־ חמה‪ ,‬כי שמש הוא סוד עמודא‬ ‫דף כ״ה ע״א( שאמר כדברים אלו לענין חפלח שמ״ע‪,‬‬
‫דאמצעיתא כמש״ל )בהקדמה דף י״ג ע״ב( חמה איהי‬ ‫ואימחי םלקא איהי לעילא‪ ,‬געמדס ישראל בעמידה וט׳‬
‫נוקבא לגבי שמשא עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ומפרש שמש‬ ‫דסליקת עד א״ס למשאל מזמא ממלח העילוח‪ ,‬וכד‬
‫בשבת‪ ,‬היינו כשהשמש שהוא עמודא דאמצעיחא סוד‬ ‫נחיתת נמיחח מליא כל מ כ עיי״ש וגגיאומו שם‪ .‬והכא‬
‫אות ד מאיר גשגת סוד המלכוח שהיא עניה גגחי׳ ד‬ ‫אמ־ ענק זה על הלומדים חכמת הקכלם שע״י לימדם‬
‫כנ״ל)בעמוד הקודם( נחקנה ונכנס הד לתוך הד׳ ונשלמה‬ ‫הם מעלים אח המלטח וסלקא למלא עד א״ס למשאל‬
‫לאות ה׳‪ ,‬להשלים ולנטות משוד צד״ק סוד צדק״ה שהוא‬ ‫מזונא מעילת העילות ואח״כ נחחח מליא כל מ ג וכד‪:‬‬
‫חכלית התיקון של המלכות כמל‪ :‬ועליה אתמר צדקה‬ ‫לנכי צדיק‪ .‬פי׳ שכל מה שהיא לוקחת שפע מלפילא‬
‫תרומם גוי‪ .‬שכל התמממות שלנו מ א מן המלטת כד‬ ‫לצורך ש ל מ ת התחמנים‪ ,‬מ א נותנת פ״פ רצק צדיק‪,‬‬
‫מ א מתרוממת ונעשית צדק׳׳ה מלם דמית צד״ק כמל‪:‬‬ ‫וכרצונו מחלקח המלטת האפסניא‪ ,‬כיון !מצדיק י מ ל‬
‫ומאי דהות צדק דינא וכר‪ .‬ו מ מ ו כמ״ש חנינו)בע״ח‬ ‫מ״י פלמק מ א גחי׳ צנור שפל ילו מלכת השפע להמלטת‬
‫דרוש י״ד משפר מ״נ ממל‪ ,‬ובפרע״ח גהקדמה שניה(‬ ‫לצורך ישראל וכמ״ש )גזהר פ׳ מקן לף קצ״ו ע״ג( ס״מ‬
‫בסול והיה מעשה הצדקה שלום‪ ,‬לצד״ק הס הדינים‪,‬‬ ‫גגק ליוסף א י מ צדיק‪ ,‬א י מ גרים שחרא כספא ולהבא‬
‫וצלק״ה ה ס החסדים‪ ,‬ופ״י הצלק״ה מותן ה מ ר להנוקבא‬ ‫לנסלא ישראל מכתיב מוציאם גכםף חהג וגר‪ ,‬ו ק‬
‫שהם המסמם שנקראים צדק״ה ושלים‪ ,‬אז הצד״ק שסם‬
‫הדינים‬
 ‫הזהר‬ ‫תקוגא חד ועשרין ]דף נ׳׳ח מ׳׳ב[‬ ‫הכיןלני‬
‫םפירן על שמה אתקריאו‪) .‬ייקרא»‪ 0‬מאזני צדק‪ .‬אבני צדק‪ .‬איפת צדק‪ .‬והין צדק‪.‬‬ ‫וכל‬
‫אתרחק מינה בעלה דאיהו רחמי‪ .‬מאזני צדק תרץ דרועין‪ .‬אבני צדק תרץ סמכי קשוט‪.‬‬ ‫כד‬
‫הין צדק צדיק‪.‬‬
‫ו כ ד עמודא דאמצעית* מתרחק מינה‪ .‬איהו רה( משפט‪ .‬וביה כ ת י ב ^ ל י ם עה(כי אלקים שופט‬
‫זה ישפיל וזה ירים‪ .‬זה ישפיל‪ .‬מאן דגרים לאשפלא לשכינתא מאתרהא‪ .‬וזה ירים‪ .‬מאן‬
‫דגרים לםלקא לה מאתרהא‪ .‬דחובין דישראל אינון אשפילן לה לתתא‪ .‬הכוון דלהון םלקץ לה‬
‫לאתרהא‪ .‬הא זכאה איהו מאן דעביד זכוון‪ .‬לםלקא לה לאתרהא‪.‬‬
‫שכינתא איהי שלוח הקן‪ ,‬מאן)בם״י הגי׳ מאי( קן דילה‪ ,‬דא ירושלם‪.‬‬ ‫ועוד‬
‫ו ל ע י ל א קן דילה‪ .‬ההוא דאתמר ביה)שפי ל ונקה לא ינקה‪ .‬ודא מטטרוץ‪ .‬עליה אתמר אל‬
‫ד (‬ ‫ת‬

‫תסתכל בקנקן אלא במה דאית ביה‪.‬‬

‫ודא‬

‫כ א ד לחי ראי‬
‫נקרא כסא רתמים שאינו מותח ה מ ן וכמשפט‪ ,‬ומתנהג‬
‫עם גניו גגמי׳ צדק׳׳ה שלא גמשפ״ט וזה הוא כזמן היחוד‪,‬‬
‫משא״כ ב ז ק שהמלכות נקראת צמק ולא צלק״ה על‬
‫שמגלה מתרחק ממנה כנ״ל‪ ,‬אז נקרא ז״א משפ״ט שהוא‬
‫גא כמשפ״ט על כל הגורס לזה וכדמפרש ואזיל• וכיה‬
‫כתיב כי אלקים שופט וגו׳‪ .‬עיין )כרע״מ ריש פ׳‬
‫שופטים( מה שלרש גפםוק זה‪ ,‬ועיי״ש )גפי׳ הרמ״ז‬
‫שמפרש וכרי הרע״מ( שהכל תלוי גגנץ ותיקון המלטת‬
‫רחל עיי״ש‪ ,‬ולזה דרש הכא זה הפסוק ח ה שהאלקיס‬
‫יושג על כסא משפ״ט והוא גכחי׳ שופ״ט ונקרא המלך‬
‫המשפ״ט‪ ,‬הוא רק על דגר כנין המלכות שנקראת צד״ק‬
‫לימדה גכעלה שתהיה נקראת צדק״ה מ״ל• שכיגתא‬
‫איהי שלוח הקן וכד‪ .‬היינו כמש״ל )תיקון ד דף כ״ג‬
‫ע״א( כענין שלוח הקן שמרמז לשכינתא דאיהי מלותא‪,‬‬
‫דקן דילה דאיהו ירושלים חרגה וכנוי מלוחא עיי״ש‬
‫וגגיאורנו שם‪ ,‬ועיין )גז״ח רוח דף ס׳ ע״ג( מזה‪:‬‬
‫ולעילא קן דילה וכו׳‪ .‬עיין )גקה״י ערך קן צפור(‬
‫שכגין מדגרי כתיר\נים )תיקון ד שם( דמטטמ״ן נקרא‬
‫ק ץ צפור‪ ,‬כי הוא ק״ן למלטת דגמאכ עיי״ש‪ ,‬ו מ כ‬
‫מוגן הדכריס כאן כי לאחר שאמר ממשלים נקרא ק ץ‬
‫צפור דשכינתא דעולס עשיה‪ ,‬הוא מוסיף ואמר ולעילא‬
‫ק ץ מלה‪ ,‬ור״ל כי ענין צפור מרמז גס למלמת דגריאה‬
‫אשר קיץ דילה הוא מטטרו״ן‪ :‬ההוא דאתמר ביה‬
‫ונקה לא ינקה‪ .‬גיאור הדגרים גזה הוא כי הנה כמלאך‬
‫מטטמו״ן נאמר )גפ׳ תשא( השמל מפניו אל תמר ט‬
‫כי לא ישא לפשעכם‪ ,‬וכמ׳׳ש )גזהר פ׳ וימי דף ר״ל ע״א(‬
‫שזה קאי על מטטמ״ן‪ ,‬ואמר הכא שזה המלה ונקה לא‬
‫ינקה הוא גמטטרו״ן אשר מ נאמר כי לא ישא לפשעכם‪,‬‬
‫וזה מממז גמלה ‪ v‬כי נק״ה הוא מלשון ק״ן שהוא ק ץ‬
‫לשכינתא קדישא מלכות דגריאה וכאמור‪ :‬עליה אתםר‪.‬‬
‫)כאמת פ״ל מ״מ(‪ :‬אל תסתכל בקנקן א ל א במה‬
‫הליניס וגגורוח מחמחקיס ע״י החסליס שכס ה׳‪ ,‬יאז‬
‫נעשה מצל״ק צלק״ה‪ ,‬וזה והיה מעשה הצלקכ שלום‬
‫עיי״ש וכל ספידן על שמה אתקריאו וכו׳ ר״ל כי סול‬
‫כל המלוח הנזכרים‪ ,‬מאזני‪ ,‬אגני‪ ,‬איפח‪ ,‬והין‪ ,‬הס מרמזים‬
‫לז״ס חג״ח נהי״ם של שיעור קומח עצמיוח המלטח‬
‫כלמפרש ואזיל ואמר ללהט נזכר גכל מלה חיבח צלק‪,‬‬
‫כי הס מרמזים לעצמיוח שיעור קומה שלה קולס החיקון‬
‫השלם שמוסיף לה כעלה אוח ה׳‪ ,‬ועצמיוחה הוא רק‬
‫גכחי׳ צלק וכאמור‪ .‬מאזני צדק ופד‪ .‬לעיל )גהקלמה‬
‫ט דף י״ז ע״ג( אמר מאזני צדק הס גו״ה כ׳ סמכי קשומ‪,‬‬
‫והכא אמר דמאזני צדק הס מו״ג ג׳ דרועין‪ ,‬ואין זה‬
‫סחירה דהכל חד הוא‪ ,‬דשם מדגר בגחי׳ הג׳ שוקין של‬
‫השיעור קומה ח״א והס כאמח סוד נו״ה‪ ,‬וכן המלכוח‬
‫כשעומדת עמו פנים גפנים ככל שיעור קומחה אז הג׳‬
‫שוקין שלה הס סוד נדה‪ ,‬א ק כאן שמדגר גמלכוח כד‬
‫אחרחקח מגעלה שאז היא עומדח אחורי נה״י שלו‪ ,‬אשר‬
‫ספי׳ החסד שלה שהיא סוד יד ימץ שלה הוא כנגד‬
‫הנצח רגל ימין שלו‪ ,‬וספי׳ הגכורה שלה שהוא סוד יד‬
‫שמאל שלה הוא כנגד ההוד סוד רגל השמאל שלו‪ ,‬כמ״ש‬
‫רגינו )גע״ח פ״ג משער מיעוס הירח‪ ,‬וכשער תיקון‬
‫הנוקגא‪ ,‬וגשער הירח וכשאר דוכחי(‪ ,‬לק לגט דידיה‬
‫נקראים החרק סמטן דיליה שהם נ מ ה שלו ע מ י ׳ ט‬
‫דרועין דילה חו״ג‪ ,‬כיון שהסד׳ג שלה נכללים כט״ה שלי‬
‫וכאמור‪ :‬וכד עמודא דאמצעיתא מתרחק מינה איהו‬
‫משפט‪ .‬לאחר שמפרש דהמלכות נקראח צדק גזמן שאינה‬
‫מחיחלח עם געלה‪ ,‬הוא מפרש להמשך הדרוש הפסיק‬
‫צלק ומשפמ מ מ ן כסאך‪ ,‬והיינו מ מ ש )כזכר פ׳ אחרי‬
‫לף מ ט ע״כ( ח ״ א נקרא משפ״מ‪ ,‬והמלטח נקראת‬
‫צל׳׳ק‪ ,‬ללא אזיל לא בלא לא‪ ,‬וכל משפ״ט מחרחקמצר״קווי‬
‫לעלמא עיי״ש‪ ,‬ומפרש הכא כי פי׳ הפסוק צל״ק ומשפ״ש‬
‫מפץ כםאך‪ ,‬הוא ט עינך הישועה הוא ב ז ק שהכסא‬

‫שיש‬
 ‫שנג‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ]דף ‪5‬״ח ע״ג[‬ ‫הל^י‬
‫איהו)יביים & כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ‪ .‬בכל עץ‪ .‬דא גוף‬ ‫ודא‬
‫וברית‪ .‬צדיק איהו ברית‪ ,‬ואיהו כ״ל‪ .‬עץ דא עמודא דאמצעיתא‪ ,‬או על הארץ‪ ,‬דא אמא‬
‫תתאה‪ .‬אפרוחים‪ ,‬תרין דרועין‪ .‬או ביצים‪ ,‬תרץ שוקין‪ .‬והאם רבצת‪ ,‬דא אימא עלאה‪ .‬שלח תשלח‬
‫את האם‪ .‬דא אימא תתאה‪ .‬את ודאי‪.‬‬
‫תשלח‪ .‬הה׳י׳ד)בראשית ח( וישלח את היונה מאתו‪.‬‬ ‫שלח‬
‫ואתמר‬
‫באד לחי ראי‬
‫יבכיקוטי הש״ס גרנות עיי״ש( והאס רובצת דא‬ ‫שיש בו דרש תיבת קנק״ן ג״פ ק״ן פל מפשרו״ן‪ ,‬כי‬
‫אמא עלאה‪ .‬הנה )לעיל בהקדמה שם‪ ,‬וגתיקון ו׳ שם(‬ ‫הלא אמרנו דשכינתא היא ק״ן ודא מטפרו״ן‪ ,‬והיינו‬
‫מפרש עוד מדרגה הג׳ של עליות המלכות שנקרא בניס‬ ‫כי לפיל )בהקדמה דף ב׳ פ״ב( אמר דמטטרו״ן הוא‬
‫מסטרא דכורסיא בבתי׳ בניס שהם תמות אמא עלאה‬ ‫מרכבה לתרווייהו להוי״ה ואדנ״י‪ ,‬לז״א ולנוקבא פיי״ש‬
‫דמקננא בטרסיא עיי׳׳ש‪ ,‬והיינו שהמלטת עולה לנמלה‬ ‫ובביאורנו שם‪ ,‬ובכן דרש לה הכא אל תסתכל בקנק״ן‪,‬‬
‫בסוד ברתא עולה לאמא‪ ,‬והכא מקצר דבריו ולא דרש‬ ‫אנ תסמוך טל מטפרו״ן שהיא בחי׳ ב״פ ק״ן‪ ,‬א׳ לז״א‬
‫תיגות או גנים למדרגה הג׳ של המלטת‪ ,‬וכלול זה בדרוש‬ ‫והב׳ לנוקבא‪ ,‬אלא במה שיש ט ‪ ,‬והיינו בסוד מ״ש במלאך‬
‫והאס רובצת גס לעליה זו של מדרגה הג׳ שגרתא עולת‬ ‫זה אל חמר גו וגד ט שמי בקרט‪ :‬ודא איהו כי יקרא‬
‫לאמא עלאה • שלח תשלח א ת האם וכו׳ עיץ )בזהר‬ ‫קן צפור וכר‪ .‬פ״ל)בהקדמה דף ‪3‬׳ פ״א( שדרש בפסוק‬
‫פ׳ פנחס דף רנ״ד ע״ב( שדרש שלח חשלח את האם על‬ ‫זה כי יקרא קן צפור בפנץ זווג דכר פס בח זוגיכ בכל‬
‫אמא עלאה לשלחה לנמלה מן רקיע הז׳ ולעילא משם‬ ‫אברין דיליה פיי״ש‪ ,‬ולזה הוא מוסיף הכא לדרוש בזה‬
‫נאמר במטסה ממך אל חדרוש עיי״ש‪ ,‬והכא דרש זה על‬ ‫איך מרומז בפסוק זה דכי קרא קן צמר היחוד חו״נ‬
‫שחיהן‪ ,‬על אמא עלאה ועל אמא חחאה‪ ,‬ודרש אח האס‬ ‫גכל האברים‪ ,‬אשר מטפרו״ן שנקרא ק״ן צפור מ א מרכבה‬
‫אח למטח גס שכינחא חחאה‪ ,‬והיינו כמש״ל )בהקדמה‬ ‫לחרוויהו בכל עץ דא גוף וברית ר״ל כי גחיבח ככל‬
‫דף א׳ ע ״ י ( שלח חשלח אח האס וגד‪ ,‬אח לרבוח שכינחח‬ ‫עץ‪ ,‬הוא מרומז איך שז״א מ א מזדווג במטרוניחא בגוף‬
‫חחאה‪ ,‬האס שכיגחא עלאה‪ ,‬כי געוה״ר בגלוח אחחרכו‬ ‫וברית‪ ,‬סוד ת״ת ויסוד‪ ,‬והיינו כמש״ל )בהקדמה שם(‬
‫חרוויהו עיי״ש ובכיאורנו שס‪ ,‬ופנימיוח הענץ הוא פפמ״ש‬ ‫דעמודא דאמצעיתא ושכינתיה בימות ה מ ל הס מחיחדים‬
‫רבינו בדרוש קן צפור )בע״ח פ״ב משער הזווגיס( כי‬ ‫ע״י שליח שהוא מטטרו״ן בבתי׳ צנור יסוד צדיק וח״י‬
‫כשאין זו״נ בשלימת אז אמא עלאה יורדח למטה להניק‬ ‫מליות שבשדרה שט דכליל ח״י ברכאין דאתמר גהץ‬
‫בניה הקטנים שאץ להם כח לעלוח‪ ,‬אבל כשזו״נ הם‬ ‫ברטח לראש צדיק עיי״ש ובביאורנו שם‪ .‬ואיהו ב״ל‪.‬‬
‫בשלימות בקומתן ויש להם כת לעלות צמעלה לאו״א‪ ,‬אז‬ ‫היינו כמש״ל )תיקון י״ג דף כ״ט ע״א( דצדיק ח״י עולמם‬
‫כשצריכין להניר! הס עולים למעלה לגבי אמא עלאה עיי״ש‬ ‫נקרא כ״ל בסוד כי ט׳ל גשמים ובאק וחרגומו דאחיד‬
‫באורך‪ ,‬ולזה אמר הכא שהתורה הזהירה לתקן את‬ ‫גשמיא וארעא‪ ,‬כי היסוד צדיק הוא מיחד שמיס וארן‬
‫המלטת בכל שיעור קומתה שתהיה ראויה לזווג‪ ,‬ואז‬
‫מ ד ח״ת ומלטח עיי״ש וגגיאורנו שם‪ .‬עץ דא ע מ ד א‬
‫תעלה אמא עלאה למעלה ולא תצטרך לירד למטה כדי‬
‫דאמצעיתא‪ .‬עיץ )ברע״מ פ׳ משפטים דף קי״ז ע״א(‬
‫להניק את מיה‪© ,‬המלטת ברתא דמלכא תעלה למפלה‬
‫גסוד ע״ץ החיי״ס‪ ,‬עץ הוא ח״ח וחיי״ס דיליה הוא מ ״ ב‬
‫לגבי אמא לקבל השפעתה‪ .‬א ת ודאי‪ .‬פי׳ דמדלא כתיב‬
‫עיי״ש‪ ,‬הרי מבואר מנץ מ א עמודא דאמצעיחא‪ :‬דא‬
‫שלח חשלח האס‪ ,‬רק את האס‪ ,‬מדאי שהא״ת גא לרגות‬
‫אמא ת ת א ה ‪ .‬כמש״ל )בהקדמה דף א׳ ע״ב וברע״מ‬
‫אמא תחאה שנקראח א״ח‪ ,‬וכמ״ש רגינו )גפ״ח פ״ג‬
‫פ׳ פנחס רף רמ״ב מ״ב( דשכינחא אתקריאת ארן‬
‫משפר לאה ורחל( כי רחל מקבא ח ״ א נקראח א״ת‬
‫שמא מ ד מרכבה דקג״ה שנאמר ו ה א ת הדום רגלי‬
‫פיי״ש‪ :‬הה״ד וישלח א ת חיונח מאתו‪ .‬פ״ל )תיקון‬
‫עיי״ש‪ :‬אפרוחים תרין דרועין וכד‪ .‬היינו כמש״ל)שם‬
‫ס״מ דף קי״ז ע״א( דפכינתא חחאה זמנץ אחקריאח‬
‫דף ט ע״ב‪ ,‬ובתיקון ר דף כ״ג ע״א( מש חילוק בץ‬
‫צפור חמנץ אתקריאח יונה‪ ,‬גכל מה דשלימא אמקריאח‬
‫אפרוחים לביצים‪ ,‬כי אפרוחים מרמז לז׳ י מ החג מ ד‬
‫בשמיה עיי״ש‪ ,‬וע״ל )תיקון ר דף כ״ג ע״א( דשכינחא‬
‫מספרא מער אתקריאת יונ״ה פיי״ש ובביאורנו שם‪,‬‬ ‫חג״ת נהי״ס‪ ,‬וביצים מרמז למקום המלמח למטה מ ה ״ י‬
‫ולזה דרש הכא להמשך הדרוש שגם מ״ש בתיבת נח‬ ‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא אפמחים מ מ מ לזווג זו״ג מ ל‬
‫וישלח את היונ״ה‪ ,‬שהוא פנץ התעוררות לגאולה הפתידה‬ ‫הז״ם שמא מ ד עליות המלטת עד מ ״ ס ובעלה מחבקה‬
‫ע״י כ ת מ ג ה ‪ ,‬ופמש״ל )תיקון ר דף כ״ג ע״א( ב מ ד‬ ‫בט דריעץ מו״ג‪ ,‬וביצים מרמז להמלטת כשהיא ממרת‬
‫למטה מ ה ״ י ח״א מקום ט בעץ‪ ,‬כמ״ש')בלק״ת פ׳ עקב‪,‬‬
‫ויפתח‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף ג״מ ע״ג[‬ ‫הקוני*‬ ‫שנל‬
‫> ויהי אך יצא יצא‪ .‬לקבל שלח תשלח‪) .‬נ״א ואינו! תרץ דרועין שני‬ ‫ו א ת מ ר ביעקב‪.‬‬
‫מ‬

‫‪,‬‬
‫גירושי׳ץ ואינו! תרץ תרוכין ודא ובו ( ואינון תרין תרוכין לקבל שגי גרישי״ן‪ .‬ואינון‬
‫תרץ דדועין‪.‬‬
‫ו ד א איהו שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך‪ .‬אלץ שית פרקין דאינון בתרי דרועץ‪.‬‬
‫אשתארת ה׳ ד׳ בלא ו׳‪ .‬מאן גרים לה תרץ תרוכין‪ .‬אלא בגין דעברין בנהא על פקודי‬
‫אורייתא‪ .‬עשה ולא תעשה‪ .‬הה״ד )ישעיה > ובפשעכם שלחה אמכם‪.‬‬
‫נ‬

‫דא עמודא דאמצעיתא‪ .‬מאן גרים דא דאתתרכת‬ ‫ו י ו ס ף שלח את היונה מאתו‬

‫ח ( ׳‬

‫מיניה‪ .‬בגץ דישראל עברו על אורייתא‪ >»).‬רחל עוד שבעת ימים אחרים‪) .‬נ״א וישלח‬
‫את היונה ולא יספה שוב( דא ז׳ יומא‪ .‬שביעאה דכליל שבע שבתות‪.‬‬
‫ומאן‬
‫כאד לחי דאי‬
‫הגמור דזו״נ גימין ובשמאל וכאמור‪ :‬שלח תשלח א ח‬ ‫ויפתמ נמ את מלון התיבה עיי״ש ובביאורט שם‪ ,‬שיתכן‬
‫האם וגו׳ ר״ל כי שלמ תשלמ מרמז לתרין תרוכין שהוא‬ ‫דמה״ט כתיב וישלח את היונ״ה מאתו‪ ,‬הייט שעשה‬
‫מלשון ושלמ״ה מביתו‪ ,‬ותיגת את האס מרמז למלכות‬ ‫תשוגה ותיק את המלכות בכל קומתה להזדווג בבעלה‪,‬‬
‫סוד אמא תתאה‪ ,‬ואת הגנים מרמז סוד טפא ח״א‬ ‫ועי״ז עלתה גס אמא עלאה למעלה ולא נצרכה לירד‬
‫שמתימד במטרוניתא בב׳ דרועין וכאמור‪ .‬אשתארת ה׳‪.‬‬ ‫להניק את בטה שעלתה המלטת ברתא דמלכא לגבי אמא‬
‫תתאה ד בלא ד‪ .‬כי הד שבתוך הה׳ הוא סוד ף‬ ‫עלאה‪ ,‬וע״כ כתיב וישלמ את היוגה‪ ,‬היא המלטת שכינתא‬
‫פירקין דגופא ח״א‪ ,‬ש‪3‬הם ממ‪3‬קה ‪33‬׳ דרועין‪ ,‬וכמש״ל‬ ‫תתאה‪ ,‬ואת לרטמ שכינתא עלאה מ״ל‪ ,‬שגתעלו שניהם‬
‫)תיקון י״ג דף כ״ז ע״ב( וכד םלקא ב‪3‬׳ דרועין דאיגון‬ ‫ע״י הכנת התשובה שעשה בהתיבה וכאמור• ואתמר‬
‫מ ״ ג דבהון ו״פ דאיהו ד‪ ,‬ו ח א דמלה שמאלו תמת‬ ‫ביעקב ויהי אך יצא יצא לקבל שלה תשלה וגד‬
‫לראשי וימיט תמבקני עיי׳׳ש וגטאורט שם‪ ,‬ואמר הכא‬ ‫עיק )מהר פ׳ תולדות סוף דף קמ״ג וריש דף קמ״ד(‬
‫דממן שאין בעלה ממבקה בט דרועין בכל ד פירקין‬ ‫בפסוק ויהי אך יצא יצא יעקב ט יציאות כמד‪ ,‬כד עאל‬
‫דידוי ונשארה הה׳ תתאה בלא הד בבמי׳ דל״ת‪ ,‬שאז‬ ‫יעקב שכיניזא עאלת עמיה‪ ,‬וקמי שטנתא אתברך וכד‪,‬‬
‫היא עניה ודל״ה בעון מ י ה • בגין דעברין בגהא על‬ ‫וכד נפק יעקב שכינתא נפקת עמיה ו ט ׳ עיי״ש‪ ,‬ולזה‬
‫פקודי אורייתא עשה ול״ת‪ .‬הייט כמש״ל)דף ם׳ ע״א(‬ ‫מוסיף הכא להמשך הדרוש דלהכי כתיב אך יצא יצא‬
‫בסוד והשיג את הגזלה וגד או את העשק אשר עשק‪,‬‬ ‫ט יציאות‪ ,‬כי קודם שקבל יעקב הברכות היתה המלטת‬
‫דשכיגתא אתקריאת מ״ע מסטרא דימינא‪ ,‬ומל״ת מסערא‬ ‫בשפל המצב עד שהיתה אמא עלאה מרמת עצמה להניק‬
‫דשמאלא‪ ,‬ותורה אתקריאת מסטרא דעמודא דאמצעיתא‪,‬‬ ‫איתה מ״ל‪ ,‬א״כ ממילא כד מאל יעקב ושטנתא תתאה‬
‫וכל מאן דגזל או עשק באורייתא במ״ע ול״ח כאלו גזל‬ ‫עאלת עמו לקבל הברכות‪ ,‬בודאי שגס אמא עלאה עאלת‬
‫לשכינתא מדהועוי דקב״ה עיי״ש • ויוסף שלה א ת היונה‬ ‫עמה‪ ,‬ט קודם שקבל יעקב הברכות לא היה בידו הכת‬
‫דא עמודא דאמצעיתא‪ .‬לעיל דרש דיונה היא סוד‬ ‫להשפיע להמלטת שפעה שהיתה עדיין במי׳ קטנה הצריכה‬
‫המלטת‪ ,‬וסכא מוסיף על הדרוש ודרש ששלמ את היונה‬ ‫לאמה מ״ל‪ ,‬אמנם לאמי־ שקבל יעקב הברכות והיה‬
‫מאתו ר״ל מעמודא דאמצעיתא שהוא סוד נמ‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫לאל ידו לגדל המלמת בכל שיעור קומתה ולהעלותה‬
‫)בפרדס בערכי הכטייס ערך נמ( דת״ת מ ק שהוא‬ ‫כראוי‪ ,‬ממילא שגס אמא עלאה נתעלית שלא הוצרכה עוד‬
‫מתימד עם המלטת נקרא נמ‪ ,‬שאז כל העולמות הס‬ ‫להוריד עצמה להניק את בניה מ״ל‪ ,‬וכענין שאמרנו בסיד‬
‫גמטח״ה ונממ״ה עיי״ש• שביעאה דבליל ז׳ שבתות‪.‬‬ ‫שלמ תשלא את האם וכאמור ואינון ב׳ דרועין ב׳‬
‫עיץ )מהר פ׳ בהר דף ק״ה ע״א( ה׳ עלאה ז׳ שנים‬ ‫נירושין‪ .‬זה הוא כמו ד״א על פלמ תשלמ שהוא מלשון‬
‫ז׳ פעמים‪ ,‬ה׳ תתאה ז׳ שנים גלמדייהו דא שמיטה ודא‬ ‫גירושיץ ושלמ״ה מטתו‪ ,‬ודרש שלמ תשלמ על סוד ‪caw‬‬
‫יובלא וכד‪ ,‬ועיץ ) ב מ ר פ׳ לך דף צ״ה ע״ב( מהו בן‬ ‫ט גירושין כדרט בכל תיקון זה לדרוש בטעמים‪ ,‬ואמר‬
‫חורין כד״א יובל הוא ו ט ׳ כל חייו מיובל קאתי וט׳‬ ‫ואיטן ט דרועין הייט כמ״ש )מהר פ׳ וימי דף רמ״ד‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה דרש הכא דנח שהוא סוד ח״ח עשה הכנה‬ ‫ע״א( דיחודא חו״נ הס גחרין דרועק גימינא ובשמאלא‬
‫לגאולה העתידה שתהיה מ ס מ א דיובל‪ ,‬ע״כ וייחל עוד‬ ‫בסוד שמאלו חחח לראשי וימיט תחבקט עיי״ש‪ ,‬ודרש‬
‫ז׳ י מ ם אמרים בגחי׳ ז׳ שטם ז׳ פנמים שמא סוד ה׳‬ ‫הכא שהטעם ב׳ גירומן מרמזים למד ט חרוכץ של‬
‫עלאה ש מ א •וגל לממון כל חירו קאחי‪ ,‬וישלח * ז‬ ‫הגלית הזה דימנא ושמאלא שמא במוה״ר העמי הייזה־‬
‫הימה‬
 ‫שנה‬ ‫הזהר‬ ‫תקתא חד ועשרץ ]דף <״& ע < ן‬ ‫הכיןוני‬
‫גרים דאתתרכת מעיה‪ .‬בגין דעבדו ישראל על אות שבת ויומין טבץ ואות ברית‪.‬‬ ‫ומאן‬
‫דיצחק‪ .‬דאיהו ראש השנה‪ .‬אתמד ביה ‪ m‬ותבא אליו היונה לעת ערב‪ .‬ודא ערב‬ ‫מםטרא‬
‫דיצחק‪.‬‬
‫והנה עלה ד ת טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ‪.‬‬ ‫דצדיק אתמר בה‪.‬‬ ‫ומסטרא‬
‫ו ב כ ל אתר דלא אשכחת לתתא דיוקנא יי( דבעלה באורייתא‪ .‬לא הות שריא עלה‪ .‬הה״ד )‪(w‬‬
‫ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה בגלותא‪ .‬מיד דאשכחת בעלה לרעיא מהימנא מ(‬
‫שריא עליה‪ .‬ולא חזרת לתיבה‪ .‬הה״ד )ש‪ >0‬ולא יספה שוב אליו עוד‪ .‬ועל דא אתמר)שם כ( על כן‬
‫יעזב איש את אביו ואת אמו וגר‪ .‬איהי אתדבקת ביה ואיהו בה‪.‬‬
‫בההוא‬
‫באר לחי ראי‬
‫חזקה עיי׳׳ש‪ ,‬ולפי האמור מו‪3‬ן והכל הוא טונה אחת‬ ‫היונה שהיא המלטת להגלות להיות עם ישראל ולהשתתף‬
‫שבכחו של יצחק שהוא סוד מזי׳ דטרא וגבורות שהוא‬ ‫בצערן‪ ,‬ועי״ז היא נפרדח מבעלה‪ ,‬ועיניהם תולין לגאולתן‬
‫שמץ ביסוד צדיק חהיה הגאולה‪ ,‬וע״כ תהיה גמר הגאוצה‬ ‫של ישראל בגאולה העחידה‪ ,‬אבל בעוה׳׳ר לא נגמר הגאולה‬
‫גר׳׳ה שהוא מסטרא דיצחק שהוא דרגא דיליה‪ ,‬כ ד‬ ‫עוד ולא יספה שוג אליו עוד להיוח היחוד גיניהם‬
‫שיעשה אז נקמה גגוים‪ ,‬גסוד וגיח יוסף להגה ואמת‬ ‫להשיב המטרוגיחא להיסלה להזדווג גגעלה • בגין דעברו‬
‫אויגיך וגד‪ ,‬וזה הוא גיאור הדכרים כאן רלאחר שאמר‬ ‫ישראל על א ו ת ש ב ת ובו׳ ואות ברית‪ .‬היינו מ מ ש‬
‫למגלה שהגאולה העתידה י מ י ה ע״י תיקון היסוד צדיק‪,‬‬ ‫)נזהר פ׳ ויחי דף רל״ו ע״ג( גסוד והיו לאותות אלץ‬
‫הוא מוסיף עוד ואמר דהיינו מסטרא דיצחק דאיהו ר״ה‬ ‫שגחוח ופד‪ ,‬ועיין עור )גפ׳ נח דף ע׳יא( גמאמר ויאמר‬
‫היינו מהגמרוח דיצחק דטמון גיםוד צדיק דאיהו דרועא‬ ‫אלקים לנח וגו׳ זאח אוח הגריח וגו׳ אח קשחי נחחי‬
‫שמאלא שמאיר גר׳׳ה‪ ,‬גכחו יגמור הגאולה שאז מט•‬ ‫בענן וכד‪ ,‬וע״ל )תיקון ל׳ץ דף ע״ח ע״א( והאי נקודה‬
‫זמן צלותא דמנחה שהוא תפלחו של יצחק אשר לטונה זו‬ ‫איהו אות דשגת אות דיו״ע אות דתפילץ אות דגרית‬
‫יצא לשוח גשדה לעת ערג וכאמור‪ :‬ותבא אליו היונה‬ ‫מילה עטרה דבריח‪ ,‬והיינו כי עיקר הגאולה תלוי‪,‬בתיקון‬
‫לעת ערב וכד‪ .‬ר״ל שגמר החיקון שחחזור המלטת ‪p‬‬ ‫היסוד צדיק‪ ,‬וכמ״ש רטנו)בפרע״ח פכ״ח משער הק״ש(‬
‫הגלוח וחזדווג גכטלה יהיה לעת ערב שהוא ר״ה סוד‬ ‫בסוד אם יגאלך טוג דהיםוד נקרא טוג כי כל סיד‬
‫ערג דיצחק וכאמור‪ :‬ומסטרא דצדיק אתסר בה והנח‬ ‫הגאולה הוא גיםוד עיי״ש‪ .‬מםטרא דיצהק וכו׳ ר״ה‪.‬‬
‫עלה זית טרף בפיה וכד היינו כמ״ש )סהר פ׳ שלח‬ ‫עיין)גרע״מ פ׳ פנחס דף רמ״ג ע״ג( כד מטי ז ק צלוחא‬
‫דף קם״ה ע״א( עצה זית דא מלכא משיחא גריה דדוד‬ ‫דמנחה כערב‪ ,‬היא גאה הה״ד ותגא אליו היונה לעת‬
‫וט׳ האי עלה זיח טרף וחטף וכד‪ ,‬ועיי״ש )במק״מ(‬ ‫ערג‪ ,‬מ ץ דמנחה שלוחה היא לאדוני מלותא דעשו וטי‪,‬‬
‫דר״ל כי דוד נקרא זיח‪ ,‬ועלה שלו הוא משיח גנו‪ ,‬וגשגיל‬ ‫כד ייחי צפרא פסח אחיד גיה גימינא‪ ,‬אכל גדרועא‬
‫עלה זית שהוא משיח טרף וחטף העטרה הנזכר להשימה‬ ‫שמאלא דיצחק חשרי‪ ,‬ויהי הוא טרם כלה לדכר והנה‬
‫על ראשו עיי״ש‪ ,‬וע״ל)תיקון י״ט דף מ״א( זיח מזחים‬ ‫רכקה יוצאח ק גלוחא וכד‪ ,‬ועיי״ש )כאוה״ח דף צ״ו‬
‫דא צדיק עיי״ש וגכיאורט שם‪ ,‬ולזה אמר הכא אמ״ג‬ ‫ע״ד( דר״ל שהגאולה תהיה תחלחם גפסח מסטרא דחסד‪,‬‬
‫שלא היה עריץ גמר התיקון שהוא מסטרא דגטרות‬ ‫ובימי החשרי יגמר הגאולה מ ס מ א דצפון כדי שיעשה‬
‫הטמנים ג י מ ד צדיק‪ ,‬רק הארת יסוד צדיק שהוא כמי׳‬ ‫אז נקמת ם׳ מוים דכמיג וגיס יוסף להגה וכד‪ ,‬והיינו‬
‫זיח שהוא אתמלתא לגאולה‪ ,‬מ״מ טרף ומטף המטרה‬ ‫אשיח אויגיך וגו׳ מי״ש‪ ,‬והלגרים ימחלו עם לגרי‬
‫להשימה על ראמ‪ ,‬בכעמנו ט ץ שהתחילה הישועה‬ ‫רטנו )בלק״מ פ׳ וירא( דיצמק מ א מ ל במי׳ רטרא‬
‫לבא ידע שקלו המים הזדונים שמא אריטח הגלות‬ ‫דגבורוח שמא ט מ ן ג י מ ד ח״א עיי״ש‪ ,‬ו מ ג ן דמסטרא‬
‫ותוקף הדינים השרוי מל ישראל והיה בטוח שבודאי‬ ‫דיליה חהיה הגאולה‪ ,‬כי הלא כגר כחגט למעלה דגאולה‬
‫יגמר הגאולה גם מסטרא דר״ה מ א מ ר ‪ :‬ובכל אתר‬ ‫העתידה תהיה מסטרא רימד צדיק‪ ,‬והיינו במי׳ י מ ד‬
‫ובד‪ .‬ר״ל דאף שידע שכגר קלו המים הזדונים‪ ,‬עכ״ז‬ ‫דדטרא‪ ,‬וכמ״ש ר ט ט )בפרע״ח פכ״מ משער הק״ש(‬
‫אם אין מ ר ה שמא ז״א בעלה דמטרוגיחא מזדווג אץ‬ ‫ג מ ד אס יגאלך מ ג וגד עיי״ש‪ ,‬וגם טדע )מרגרי‬
‫לה מנוח ואץ הגאולה שלימה‪ ,‬כי אץ נייחא לאתסא‬ ‫החברים שם פ״כ משער העמידה בברכם ראה נא כעניט(‬
‫אלא בבעלה ולא באביה ואמה וכר‪ ,‬עד שלוח ה ד אז נאמי־‬ ‫שהגאולה כפתילה תהיה ע״י נמת מ מ ר ס להשפיל‬
‫ולא יספה מ ב אליו מ ר שמא הגאולה של מרע״ה שהוא‬ ‫ולככטע שלי ©עמס של מעלה וסם יגאל אותט ביר‬

‫יהיה‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא!חד ועשרין ]לף נ״מ ע׳׳ב מ״מ פ״א[‬
‫‪,‬‬
‫‪*ilpjH‬‬ ‫‪"DtP‬‬
‫זמנא )ש» ו‪ 0‬ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה‪ .‬ונפקו כולהו ואזלו לגבי יונה‬ ‫בההוא‬
‫ובעלה‪.‬‬
‫לגבי נח ויפתח נח‪ .‬מאי ויפתח נח‪ .‬אלא רמיז)ששת ב( ותפתח ותראהו את הילד‪ .‬אדני‬ ‫ואתמר‬
‫שפתי תפתח‪ .‬ודא ישראל ת ‪ 0‬דפתחין בתיובתא בבכיה‪ .‬ומיד ‪ m‬ותחמול עליו‪.‬‬
‫ו ע ו ד שכינתא ( אתקריאת חג בכל זמנין ויומין טבין‪ .‬חג דתלת רגלץ‪ .‬דאתמר בהון)שמות‬ ‫ו‪0‬‬

‫& שלש נדף נים ^ רגלים תחג לי בשנה‪ .‬ובגינה יראה כל זכורך‪ .‬לקיימא זכור ושמור‪.‬‬
‫זכור לזכר ושמור לנקבה‪.‬‬
‫אלין דאזלין לאסתכלא )נ״א לאתכללא( בשכינתא‪ .‬צריכין למיהב לה רי( דורונא‪.‬‬ ‫כולהו‬
‫הה״ד )דברים ‪ 00‬ולא יראה את פני י״י ריקם‪.‬‬
‫ו צ ר י ך למחדי בה‪ .‬הה״ד )שם( ושמחת בחגך‪ .‬דאיהי חדוה דקוב״ה ‪ on‬אתקריאת‪ .‬ומאן דאזיל‬
‫למחמי לה צריך לנטרא גרמיה מעציבו‪ .‬דאיהי לילי״ת‪ .‬חשוכא עצמן שאול טחול‪.‬‬
‫דאיהי מום‪ .‬ועליה אתמר )ייקרא מ ‪ 0‬כל אשר בו מום לא יקרב‪.‬‬
‫איש‬
‫באד לחי ראי‬
‫נקראים מ״ג‪ ,‬ד׳ת מ״סד ג״בורה‪ ,‬כי הם במי׳ ל׳ ילי‪0‬‬ ‫יהיה לו כח התורה בסול כי יבא שיל״ה מש״ה ואחלבקח‬
‫העליונים יד הגדולה ויד המזקה וכללותס ביד הג׳ •ד‬ ‫ביה‪ .‬ואזלו כולהו לנבי יונה ובעלה היינו כמ״ש‬
‫רמה שבאמצע שהם סוד מג״ת‪ ,‬ואלו הג׳ ידים מאיריס‬ ‫לעיל )גהקלמה לף א׳ ע״ב( ואלק נמלק לה ולקב״ה‬
‫במלטת ג״פ בשנה ובכמס נעשים ג׳ מגיס‪ ,‬אמנם אע״פ‬ ‫לירה ופרחין עמהס בכל אחר לאימן פרחין עיי״ש‪,‬‬
‫שג׳ מגיס הללו הם במג״ת‪ ,‬עכ״ז נקראים רגלים‪ ,‬כי‬ ‫וממילא למלה טובה מרובה שכאשר יעזור הקב״ה שיעלי‬
‫הארתם ממג״ח שלהם לנה״י שהם סוד ג׳ רגלים‪ ,‬כי‬ ‫זו״נ שהם סול יונה ובעלה מן הגלוח גס אנחנו נפיח‬
‫נו״ה הס ‪ o‬רגלים ימק ושמאל‪ ,‬והרגל הג׳ שהוא יסיד‬ ‫עמכם ונעלה ברנה למקום מאויינו ב״ב‪ .‬אלא רמיז‬
‫הוא מכריע באמצע‪ ,‬ואלו הג׳ רגלים מאיריס במלכות‬ ‫ותפתח ותראהו א ת הילד וכד‪ .‬היינו כמש״ל )חיקק‬
‫שעומדת בנה״י‪ ,‬וע״כ המצוה בג׳ מגי״ס בראיה לעלית‬ ‫י״א לף כ״ו ע״ג( ותפחח וחראהו אח הילל וגד הה״ל‬
‫ברגלי״ס עיי״ש‪ .‬ובגינה יראה כל זכורך היינו כמ״ש‬ ‫אלנ״י שפחי חפחח‪ ,‬במה אחפתחת ליה‪ ,‬בלמעה ותיובתא‬
‫רבינו )בטע״מ שם( דלהכי מצות ראיה ולעלות ברגל‬ ‫בבכיה הה״ר והנה נער בוכה מיל וחחשל עליו עיי״ש‬
‫בג׳ מגיס הללו הוא רק בזכרים‪ ,‬משוס שהכל הוא לצורך‬ ‫ובביאורנו שם־ שכינתא אתקריאת חג‪ .‬ר״ל כי ח״ג‬
‫המלטת‪ ,‬שבעלה מאיר לה ממג״ת שלו לנה״י שלו ששם‬ ‫הוא ע״ש הקרא )ישעי׳ מ׳( היושב על חוג האח‪,‬‬
‫שמדת המלטת במקום רגליו עיי״ש לקיימא זכור‬ ‫)ופירש״י( חד׳ג לשון מחוג״ה‪ ,‬והיינו כי המלטח הוא‬
‫ושמור וכר עיין )ברע״מ פ׳ משפטים דף קי״מ ע״כ(‬ ‫המחוג״ה של החגי״ם‪ ,‬שכל המועלים וי״ס שנוחניס‬
‫קוב״ה מימינא זכור‪ ,‬משמאלא שמור‪ ,‬ושכינתא זטרה‬ ‫לישראל הכל הוא לצורך חיקק המלטח לפי מקומה‬
‫מימינא שמירה משמאלא וכד‪ ,‬והאי מםמרא דעמודא‬ ‫ושסמה‪ ,‬ופמ״ש )בפרלם גערט הכגוייס ערך חג( רכל‬
‫דאמצעיתא דאיהו כלול דינא ורחמי וכד‪ ,‬אבל מםטרא‬ ‫החגים הס במלטת וישתנה בכל שעל וחג לפי המקום‬
‫דמםד קוג״ה זטר ושכמתא שמור‪ ,‬כמה דאוקמוהו זכור‬ ‫אשר יהיה פגיה אל לולה‪ ,‬במזח אז היא מתחברת ס ״ א‬
‫לזכר וששר לנקבה ו ט ׳ עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הפא ד ע ׳‬ ‫במלת החםל‪ ,‬ובמתן חורה מתימלת עס לולה בח״ח‪,‬‬
‫רגלים שהם בסוד מ״ג שמאיר ז״א למלטת מסול מסד‬ ‫ור״ה הוא ים ה ח מתיחלת עם לולה בצל הגבורה‪,‬‬
‫וגבורה שלו ]ר״ת מ״ג[ לנה״י ומשם להמלכות כדי לקיים‬ ‫ועל לרך זה פל החגים והמועדים עיי״ש‪ :‬חג דתלת‬
‫ענין זכור ושמור זטר לזכר ושמור לנוקבא‪ ,‬שק הוא‬ ‫רגלין וכר‪ .‬כלומד ש ן ממה שהמלכות נקראח חג על שם‬
‫בבמי׳ חו״ג שכל במי׳ שמדת בפ״פ ואינם נכללים זב״ז‪.‬‬ ‫שהיא מחוגה לכל זמנק וי״ס כנ״ל‪ ,‬ש ל נקראת חג בלרך‬
‫דאיהי לילי״ח‪ .‬כיינו כמ׳׳ש מבינו )כפ״מ פ״ב משער‬ ‫פרט ע״ש הג׳ רגלים פסח שבושת וםוטח שנקראים חג‪,‬‬
‫הקליפות( דלילי״ת כל פעולותיה הוא בכיות ויללו״פ‬ ‫והיינו כמ״ש )ביע״מ פ׳ פנחס לף ת ״ ה ע״ב( למיל מ״ג‬
‫ח ש ל ולק נקראת לילי״ת‪ ,‬ועיין )בשל״ה פ׳ בשלח(‬ ‫הוא מו״ג עיי״ש‪ ,‬וגיאור הלבריס שין בלברי רבמו‬
‫בפסוק וחקח מריס את הת״ף טלה‪ ,‬ט לילי״ת נוקבא‬ ‫)‪,‬בעע״מ פ׳ משפטים( בענק סול הג׳ רגלם לכתיב‬
‫טמאה יש לה ח״פ מימות כמנק לילי״ת וטלס מיללי״ם‬ ‫שלש רגלים תמוג לי גשנה‪ ,‬ט פםמ שבושת וסוכות‬
‫ובוכים‬
 ‫שבז‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא ת ד ועשרין ןדף נ׳׳ט ע״א[‬ ‫הכי^י‬
‫א י ש כמתנת ידו‪ .‬דא שכינתא עלאה‪ .‬דעלה אתמר <מ»לי ‪ 00‬מתן בסתר יכפה אף‪ .‬בגין דאיהי‬
‫םתימא עולם הבא קרינן לה מתנה‪ .‬ועלה אתמר ישמח משה במתנת חלקו‪ ,‬בגין דמתת‬
‫אלהים היא‪.‬‬
‫כ ב ר כ ת י״י אלקיך אשר נתן לך‪ .‬דא שכינתא תתאה‪ .‬חד מםטרא דימינא ברכה‪ .‬וחד מםטרא‬
‫דשמאלא מתנה‪.‬‬
‫ועוד‬
‫באד לחי דאי‬
‫הנעלם‪ ,‬כמ״ש רבינו)בפרע״ח פ״ב משער הברטח ובשאר‬ ‫יבוכיס‪ ,‬וממנה נמשכים בעלי מרה שחורה בעני יגון‬
‫דוכחי( עוח״ב הוא כרתן חבלין למ״ש רטנה נקרא‬ ‫ואנחה ר״נ עיי״ש השוכא וכו׳ מהול‪ .‬וכמש״ל )דף‬
‫עלמא סחימאה עולם הנעלם‪ ,‬כי בינה היא עוה״ג כמ״ש‬ ‫נ״ב( טחונ גוק שחור ועליה אחמר וחכהין עיניו מראוח‪,‬‬
‫רביגו )שם בפ״א משער ר״ה( והיא בסוד עין לא ראחה‬ ‫יע״ל )דף נ״ג ע״ג( דנוקבא דקליפה שהיא ליליח מ א‬
‫אלקיס זולחך‪ ,‬וכמ״ש גש״ס )ברכוח דף ל״ד ע׳*( עיי״ש‪.‬‬ ‫עצבון‪ .‬דאיהי מום עיין )ברע״מ פ׳ נו דף ל״ג ע״ב(‬
‫קרינן לה מתנה היינו כמ״ש )הרמ״ק בפרדס סוף‬ ‫ממז״ר‪ ,‬מו״ס ז״ר‪ ,‬מדים נוקבא‪ ,‬ז״ר זכר וכוי‪ ,‬ואמר שם‬
‫ערך מחנה( דהשפע הבא מצד הבינה נקרא מחנה‪ ,‬כי‬ ‫ושפחה יצה״ר איהי מלייא מומין‪ ,‬ובג״ד מטרוניחא‬
‫שם הוא אוצר של מחנח חנם מיי״ש‪ :‬ועלח אתמר ישטח‬ ‫אתמר בה כלך יפה רעיחי ומום אין בך עיי״ש‪ ,‬והיינו כי‬
‫משה ב מ ת נ ת חלקו מ״ל )חיקון י״ח דף ל״ז ע״ב(‬ ‫זוהמת הקליפה דלילית נקרא מוס‪ ,‬וכמ״ש בש״ס )ע״ז‬
‫שמי שעובד אח הש״י באהבה יהיבח ליה שכינחא מחנן‬ ‫דף כ״ב ע״א( ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן‪,‬‬
‫דאחמר בה ישמח משה במחנח חלקו גגץ דמתח אלקיס‬ ‫)ופירש״י( נתקנו מכל מ ם במ״ש כלך יפה רעיתי ומום‬
‫הוא עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר הכא כי המחנה‪.‬‬ ‫אין בך עיי״ש ועליה אתמר כל אשר בו מום לא‬
‫שהמלכוח נוחנח לאהוגיה‪ ,‬היא האורוח שהיא מקבלת‬ ‫יקרב ר״ל לכן עצבון הוא מוס‪ ,‬דעצבון הוא מזוהמת‬
‫מבינה שכינא עלאה שהם באים לה בבחי׳ כמנה‪ ,‬ולכן‬ ‫קליפת הלילית והיא מוס‪ ,‬וכל אשר בו מוס לא יקרב‬
‫היא גוהגח בהם עין טובה ונוחנח לאהוגיה ג״כ בתורח‬ ‫למקדש‪ ,‬ולק כל הנכנס למקדש צריך שמחה‪ :‬דא שכינתא‬
‫מחנה ועלה אחמר ישמח משה במחנח חלקו‪ ,‬והיינו בסיד‬ ‫עלאה היינו כי ביו״ט היא עלייח המלכוח לבינה‪ ,‬וכל‬
‫מתנה יתירה היה למשה שזכה לנ׳ שערי בינה כמ״ש‬ ‫הארה היא מצד הבינה אמא עלאה‪ ,‬וכמ״ש מינו)בפרע״ח‬
‫בש״ס )דיה דף כ״א ע״ב( ר שערי בינה נתנו למשה‬ ‫פ״א משער מקרא קודש עיי״ש(‪ ,‬ומפרש בזה להמשך‬
‫חסר א׳ שנאמר וחחםרהו מעט מאלקים‪ ,‬ודייק הכא‬ ‫הדרוש סיומא דקרא ולא יראה אח פני ה׳ ריקם איש‬
‫שאמר במחנ״ח חלקו‪ ,‬והיינו כי חלק השפעח האור‬ ‫כמחנח ידו‪ ,‬מ י נ ו שצריך להביא דוק להשכינחא חחאה‬
‫דני שערי בינה שהם גאים מהשם אלקיס שהוא בינה‪,‬‬ ‫במצוח ומעשים מ ג י ס שמשה בשמחה‪ ,‬איש נמחנח ידו‬
‫הס באים בבחי׳ מתנה דייקא‪ :‬ב נ ץ ד מ ת ת אלקים‬ ‫כל אחד לפום דרגא דיליה שמקבל הארח השמחה‬
‫היא‪ .‬קרא זה מיירי בשכר וחלק טוה״ב ה מ ק למי שעסק‬
‫משכינתא עלאה‪ ,‬וכמ״ש )מהר פ׳ ויצא דף קנ״ד( בסוד‬
‫בחורה ובמצוח בחייו‪ ,‬כמו )שפירש״י בקםלח שם(‬
‫אם הבנים שמחה‪ ,‬דמבינה אמא עלאה כל חידו נפקא‪,‬‬
‫ולשאח אח חלקו במוחו עיי״ש‪ ,‬ואמר הכא להמשך הדרוש‬
‫וכ״כ )שס בדף קס״ג( ב מ ד עבדו אח ה׳ בשמחה‪,‬‬
‫דלזה סייס שס כי מתח אלקים היא‪ ,‬כי טוה״ב הצפון‬
‫יעיין )גפרע״ח פ״ד משער הזמירוח( דכל שמחה היא‬
‫לצדיקים הוא מבחי׳ נ׳ שערי בינה שהם אורות אמא‬
‫באמא‪ ,‬שעי״ז מקבלת המלכוח שכינחא חתאה הארה‬
‫עלאה שהם באים משם אלקיס בסוד ישמח משה במתנת‬
‫ביו״ט מאמא פלאה בסוד אם הבנים שמחה וכאמר•‬
‫חלקו שהוא חלקו במותו געוה״ב‪ ,‬ואמר מח״ת אלקים‪,‬‬
‫דעלה אתמר מתן בסתר יכפה אף ר׳ל כי השפעת‬
‫כי אורות אמא עלאה הס באים בבחי׳ מתנ״ה וכאמור‪.‬‬
‫אור שנמשך מבינה אמא עלאה נקרא מחנה‪ ,‬ודרש שע״י‬
‫כברכת ה׳ וגד‪ .‬הוא מדייק מדלא כתיב פברכח ה״א‬
‫השפעת האור הנמשך מכינה ש מ א סתרו של עולם‬
‫אשר ברכך‪ ,‬או כמתנת ה״א אשר נחן לך‪ ,‬ומנ״כ שככ‬
‫עלמא סתימאכ נכפין הדינים‪ ,‬כי כל המתקת הדינים‬
‫ב׳ מינים־ אשד נתן לך דא ש מ ג ת א תתאה‪ .‬מ י ן‬
‫כס במרשם‪ ,‬מ י נ ו מ מ הכינה אמא פלאה דמינה דינץ‬
‫)בזהר פ׳ לך דף פ״ט ע״ג( שדרש לך לך‪ ,‬לכהוא אמר‬
‫דבעי לאחקרבא גהדי קוג״ה‪ ,‬ועיי״ש בהג״ה ]גזכר‬ ‫מחערק‪ ,‬והיא גמצמה היא מקור הרחמים וכמ״ש מ י נ ו‬
‫דפוס ליווארנא[ דתיגת לך מ ת ח להמלכות ‪ :‬מ י א ׳ פתח‬ ‫)בפרע״ח משפר הסליחות ובשאר דוכתי( ט בגפן אמא‬
‫כניסת הת״ת‪ ,‬וז״ש שם ואיהי דרגא' קרמאם לאעלא‬ ‫עלאה שהיא מ ד ם מזימא שם נכפין כל הדינים‪,‬‬
‫לקוג״ה פיי״ש‪ ,‬ו ק מ מ ש ) ה ת ד ק כפרדס מ מ י הכנוייס‬ ‫יפיי״ש עול )גפי׳א משער המפר וגמור דוכחי(‪ :‬בנין‬
‫דאיהי פתיםא‪ .‬פי׳ ט בינה אמא פלאה נקרא מלם‬
‫ערך‬
 ‫הזהר‬ ‫תקינא חד לעשרץ!ל!־ נ׳׳מ ע״א[‬ ‫הכןוני‬ ‫שנה‬
‫שכינתא איהי חשבון תקופות ומזלות ומילדות ועבורין‪.‬‬ ‫ועוד‬

‫תקופן דאתקריאו ארבע תקופות‪ .‬ולכל תקופה תלת ירחץ‪ .‬ובהון תרין עשר מזלות‪.‬‬ ‫ארבע‬
‫ואינון לקבל תרץ עשר שבטין דישראל‪ .‬וכולא אתקשר בהאי שמא אדנ״י‪.‬‬
‫א י ה י שכינתא תתאה תקיפא בד׳ תקופץ‪ .‬דאינץ מםטרא דשמאלא‪ .‬הזק תקיף‪ .‬ואינון אל״ף‬
‫דל״ת נו״ן יו״ד‪.‬‬

‫תרץ עשר מזלות קשין מםטרא דדין‪ .‬ובגין דמזונא קא אתיא מינייהו‪ .‬אמרו מארי‬ ‫יכולהו‬
‫מתניתין קשין מזונותיו של ייב( אדם כקריעת ים סוף‪ .‬דאתקרע בהון לתרץ עשר‬
‫קיעץ‪.‬‬
‫ארבע תקופות‪ .‬תרץ דרועין‪ .‬ותרין ש וקין‪ .‬תרין עשר מזלות‪ .‬תרץ עשר פרקץ דאית‬ ‫ואינון‬
‫בהון ולקבלייהו תדין עשר ירהי שתא‪ .‬ואינון ו״ו‪ .‬רזא דעבורא דא ירהא תלת עשר‪.‬‬
‫דא‬
‫גאו־ לחי ראי‬
‫כי השפעח גני חיי וכמוני ממלא חליא )כמש״ל כ״פ(‬ ‫ערך לך עיי״ש(‪ ,‬ולזה לרש הכא להמשך המאמר סיומא‬
‫אמרו ט״מ‪ .‬כש״ס )פסחים לף קי״מ ע״א( דאתקרע‬ ‫לקרא כברכת ה״א אשר נתן ל״ך להמלטת‪ ,‬שע״י עלייתם‬
‫בהון לי״ב קרעין‪ .‬היינו כי הי״ג קרעין שנקרע כיס‪,‬‬ ‫לרגל נותן לכס הכח להמשיך השפעח החסליס להמלטת‬
‫היכ לצורך הי״ג שגטיס ששורש נשמחס היא מי״כ מזליח‬ ‫גין מאגא שהוא מסטרא לימינא‪ ,‬ובין מאמא שהיא‬
‫כמש״ל )תיקון י״ח לף ל״< ע״א(‪ ,‬נמצא שכל קריעה‬ ‫סטרא לשמאלא‪ ,‬והשפע למםטרא לימינא שהוא חכמה‬
‫וקריעה היה מ ג ל מזל אחל‪ ,‬ומכח הי״ג נמלוח שנשרשיס‬ ‫נקרא כרכ״ה וכמ״ש )גרע״מ פ׳ עקב לף ער״כ ע״ג(‬
‫כמלכות שהיא סול הים העליון נעשה גיס החחתון י״ג‬ ‫לברכ״ה מימנא עיי״ש‪ ,‬והשפע למםמרא לשמאלא שמא‬
‫קרעים לצורך הי״ג שכטיס וכאמור‪ .‬תרין דרועין תרין‬ ‫גינה אמא עלאה נקרא מחמה ו נ א מ ר ‪ :‬שכיגתא איהי‬
‫שוקין וכף‪ .‬היינו כמש״ל מלגרי רגמו )גלק״ח שם(‬ ‫חשמן‪ .‬פי׳ שכל בחי׳ חשטן היא גמלכוח‪ ,‬וכמ״ש )גזהר‬
‫שהל׳ תקופות וי״ג כמלות אע״פ שהם כמלטח‪ ,‬פכ״ז‬ ‫פ׳ בראשיח לף מ״ו ע״ב( חשבון לכלא בסיהרא הוא‬
‫עיקרם ושורשם הוא גסול למות האלם שהוא ז״א‬ ‫עיי׳יש )ובמק״מ( שם‪ .‬תקופות ומזלות וכד‪ .‬היינו‬
‫במקום שמזמוג גמלטח מ ״ ק שלו‪ ,‬ולזה אמר שהד׳‬ ‫כמ״ש )בזהר פ׳ פנחס לף ר״כ גמג( מניך מ ט ח‬
‫תקופות מרמזים למ אותיוח אלנ״י ששורשס ד אותיות‬ ‫גחשטן וגר ומגו חשבק וחקופק ועבורין אחמליין‬
‫הוי׳ה שמזלווגיס גכל שיעור קומתם שום בשוה מריש‬ ‫ואחעבילו ב מ ט ח ו ט ׳ על לאחפקלן לכל חושבן ועבומן‬
‫כל לרגין על סוף כל לרגין בג׳ לרועין וג׳ ירכין‪ ,‬וכל‬ ‫לסיהרא ללבר ו ט ע י ן ומזלי למעבל חשבון ולא איהו‬
‫תקופה היא ג׳ חלשים מ ג ל הג׳ פירקין שיש ככל אחל‬ ‫שער בת רבים לא א י מ סיהרא ללבר עיי״ש )ובמק״מ(‬
‫מהאגריס שגיליס והרגלים‪ .‬ואינון ו״ו וטי‪ .‬היינו ממש‬ ‫שם(‪ :‬ובהון ת ר י עשר מזלות וכד עיין )גלק״ת פ׳‬
‫רגינו )כלק״ח שם( שסול םי״ג חלשים וי׳׳ג מזלוח הם‬ ‫ויצא( שהי״ג שמת והי״ג מזלוח ו ה ד חקופוח הס‬
‫סול ו״ו למילוי מ״ה לז״א‪ ,‬שמרמזים למק למלטת‬ ‫גמלטח‪ ,‬כי כל המשטנות והמניגים הס גמלטת‪ ,‬אך‬
‫שנכללים גתוך ו״ק לת״ת שנקרא ישראל והם ר מעילא‬ ‫מקרם ושורשם הס מ ל מ ק לח״ח שהוא ישראל סור‬
‫לתתא‪ ,‬ר מתחא לעילא‪ ,‬והא׳ שגץ ה ס וויץ )פזה וא׳ץ(‬ ‫גופא ח״א עיי״ש‪ ,‬ועיק )במק״מ פ׳ ויקהל לף קצ״ה‬
‫מרמז לחדש העיטר עיי׳ע‪ ,‬ומפרש לה הפא איך הא׳‬ ‫ע״כ( שם שהד תקופות הס מ ל מ אוחיות אלמי‬
‫מרמז לסול העיבור‪ :‬וביה צריך להשוות ש נ ת החמה‬ ‫גמלואו כזה‪ ,‬אל״ן> לל״ת נו״ן ימל‪ ,‬שסם י״ג אותיות‬
‫עם ש נ ת הלבנה וכד עיין )גקם״י ערך מבור שנם(‬ ‫מ ג ל י״ג מזלות‪ ,‬וכל חקופס מ א ג׳ צירופי מ י ״ ה המלים‬
‫לסול העיטר הוא להשוות לגגה לחמה שיהיה אור הלמה‬ ‫גמח ממיר מזל״א עיי׳׳ש באוע‪ .‬ולזה א מ י ‪ :‬וכולא‬
‫כאור החמה‪ ,‬וכמו שנפשושו בחיי העיבור להשוות ימות‬ ‫אתקשר בהאי ש מ א אדנ״י‪ .‬ור״ל כי ה ד תקופות וי״ב‬
‫הלבנה לימות החמה‪ p ,‬בפנימיותה וטי‪ ,‬והחקמטת‬ ‫מלות אמ־ עקרם ושורשם מ א בד אותיות הוי״ה‬
‫הלולים אלו הוא ע״י הזרועות שהם ע״ב מ ״ ו אותיות‬ ‫והי״ג צרופים‪ ,‬ה ס קשורים ט״ג אותיות כמילוי של השם‬
‫עיט״ר‪ ,‬וע״ב רי״ו סם ח מ ג סול ט זרועות עיי״ש‪ ,‬ואמר‬ ‫אלמי‪ :‬תקיפא וכר‪ .‬לינ״א )אותיות אלמי( למלטתא‪,‬‬
‫הכא וביה צמך לםשוות‪ ,‬ר״ל שע״י סאות א׳ שטן סג׳‬ ‫וממש רטנו)בלק״ת שם( שנקראו תקופמח לשון מ ק ״ ף‬
‫ווי״ן נעשה הימול ה ג מ ר בזו״נ להשוות שניהם בכ׳‬ ‫הלץ שמצל המלכות‪ :‬ובגין דםזונא קא אתיא מינייהו‪.‬‬
‫זמעותיהס‬
 ‫שנט‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ]רף נ׳׳מ ע׳׳א[‬ ‫‪^pri‬‬
‫דא א ודא ואיו‪ .‬שתא מתלת עשר ירחין‪ .‬וביה צריך להשוות שנת החמה עם שגת ה ל מ ה ‪.‬‬
‫וליחדא לון במהלך האמצעי‪ .‬דאיהי עמודא דאמצעיתא‪ .‬ואם בר נש ידע לממני‪ .‬ולהשוות שנת‬
‫החמה עם שנת הלבנה‪ .‬ולייחד לון‪ .‬איהו ידע מתי יהא פסח בחדש האביב‪ .‬ובדא ישוון אבא‬
‫ואמא ברא וברתא‪ .‬הה״ד )יבייפ ד( ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם‪ .‬ושמרתם‬
‫ועשיתם‪ ,‬דא ו״ק‪ .‬כי היא חכמתכם ובינתכם‪ ,‬דא י״ק‪.‬‬
‫יהון שוין אבא ואמא ברא וברתא‪ .‬ב א דהוא כתרא עלאה‪ .‬דאמרה סיהרא עלה אי‬ ‫ובמה‬
‫אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד‪.‬‬
‫ובגיניה‬

‫פאר לחי ראי‬

‫עם שנת הלמה‪ ,‬גורמים ג״כ למעלה שאנו מעלין לזר׳ג‬ ‫זרועותיהם פג״פ שוה גשוה‪ .‬וליהדא לון במהלך‬
‫שהם הוד ו״ק להיות שוין בקומתן כמו אגא ואמר( שהם‬ ‫האמצעי‪ .‬כלשון הזה הוא )גרמב״ם פ״ו מה׳ ק״ה ה״נ‪,‬‬
‫שוין תמיד בקומתם בסוד ב׳ ריעין דלא מתפרשין לעלמין‬ ‫ופי״ב שם ה״א( שענין עיטר השנה הוא כדי שיתקכצו‬
‫וכדמפרש ואזיל‪ .‬ושמרתם ועשיתם דא ו״ק‪ .‬עיין ש״ש‬ ‫ימי השמש וימי הירמ לפי המשטן במהלך האמצעי עיי״ש‪,‬‬
‫)שכת דף ע״ה ע״א( שדרש פסוק זה שמצוה למשכ‬ ‫ודרש לה הכא בפנימיות הענין שמהלך האמצע״י היינו‬
‫תקופות ומזלות שנאמר היא חכמתכם ובינתכם לעיני‬ ‫סוד עמודא דאמצעיתא‪ ,‬והיינו סוד אות א׳ של מילוי‬
‫העמיס‪ ,‬איזה חכמה ובינה לעיני העמיס זה חשבון ו ט ׳‬ ‫הוא״ו ח״א שנקרא כן כמ״ש )גפרע״ת פ״א משער א ק (‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה דרש הכא להמשך הדרוש כי ע״י לימוד ענק‬ ‫גסוד אוח א׳ שכאמ״ן שע״י האוח א׳ נעשה היחוד הגמור‬
‫זה להשוות שנח החמה עם שנח הלבנה נעשה היחוד‬ ‫בזד׳נ עיי״ש‪ ,‬ועיץ בדברי רגינו )בליקוטי הש״ם גאטח(‬
‫דזו״נ ועולים עד או״א‪ ,‬ומפרש ושמרתם ועשיתם דא ו״ק‪,‬‬ ‫דסוד אוח א׳ בעצמה מורה לסוד היחוד הגמור שפירושו‬
‫וכמו)שפירש״י( שם ושמרתם זה משנה‪ ,‬ועשיתם כמשמעי‬ ‫אחדוח‪ ,‬היינו י׳ עלאה הוא מ״ד של הז״א‪ ,‬וי׳ חחאה‬
‫היינו מעשה המצות‪ ,‬והיינו סוד תורה ומצות שהוא ו״ק‪,‬‬ ‫הוא מ״נ דנוקבא‪ ,‬ואוח ר באמצע הוא היסוד המחבר‬
‫וכמש״ל )בדף שאח״ז( ו״ק דאינון תורה ומצות‪ ,‬ודרש‬ ‫שניהם פיי״ש‪ :‬ואם ב״נ ידע לממבי ולהשוות וכד‬
‫בזה שע״י תיקון סוד חשבון חקופוח השנה מיחדין זו״נ‬ ‫איהו ידע מתי יהא פסה בהורש האביב‪ .‬עיין)בילקוט‬
‫סוד ו״ק ומעלין אותם לאו״א סוד י״ק‪ ,‬ונעשה התיקון‬ ‫שמעוני פ׳ בא סי׳ קפ״ט( שמור אח חודש האביב‪ ,‬חדש‬
‫של ד אותיות הוי׳׳ה בשלימות‪ .‬ובמה יחון שוין אבא‬ ‫הסמוך לאגיג אחה מעבר‪ ,‬זה אדר‪ ,‬ואיחא שם היום‬
‫ואמא ברא וברתא וכר‪ .‬עיין בדברי רטנו )בפרע״ח‬ ‫אחס יוצאים גחדש האגיג‪ ,‬מגיד מהשנה שיצאו ישראל‬
‫פ״כ משער השבת( גטונת קדושח כחר שאומרים בשבת‬ ‫ממצרים לא היחה צריכה לעבר עיי״ש‪ ,‬ופגימיוח הענק‬
‫במוסף‪ ,‬שאז הוא החיקון השלם‪ ,‬שאז עולים זו״נ בכחר‬ ‫מוק עפמ״ש )גזהר סוף דף מ״ט וריש דף ני( משכו‬
‫דאמא‪ ,‬וע״כ אומרים אז כחר יחט לך ה׳ אלקינו או״א‪,‬‬ ‫וקחו לכס צאן וגד‪ ,‬כמאן דמשיך מאתר אחרא לאחר דא‪,‬‬
‫כי או״א מחנים מכחרס לזו״נ מי״ש‪ ,‬ולזה הוא כשואל‬ ‫משט יומין עלאין לגבי יומץ חחאין וט׳ יומין תתאין‬
‫הכא להמשך המאמר מה הוא החיקון של זז״נ שעולים‬ ‫זמנין דאינון שנ״ה‪ ,‬ובזמנא דאחנהירח סיהרא באשלמותא‬
‫לכחר דאו״א מ״י חשבון התקופות שמוםיפין חודש הי׳׳ג‬ ‫סליקו למהוי אינק יומין שס״ה ופד‪ ,‬משט יומין עלאין‬
‫שהוא סוד אוח הא׳ מזכר‪ .‬ואמר‪ .‬בא׳ דהמא כתרא‬ ‫לגט יומק תתאין למהוי טלהו כחדא בחמרא מדא עיי״ש‪,‬‬
‫עלאה‪ .‬כמש״ל )תיקון מ״מ דף פ״ה ע״ג( בסוד אי״ש‬ ‫ולזה מוגן מ״ש )בילקוט שם( שמור את מודש האביב‬
‫א׳ כתר עלאה‪ ,‬והייט כמ״ש )במאורי אור בריש הסי(‬
‫חודש הסמוך לאביב אתה מעבר‪ ,‬וגס מיש שהשנה שיצאו‬
‫שאוח א׳ מרמז לסוד הכתר‪ ,‬כי אל״ף מלא דמלא אל״ף‬
‫ממצרים לא היחה צריכה לעבר‪ ,‬כי העיקר לעשות התיקק‬
‫למ״ד פ״ה נימי א״ל ר״ם‪ ,‬בסוד הממי שמ אור א״ס‬
‫כאדר בשגה שקודם הגאולה למשוך מיזמין עלאק ליומן‬
‫והוא ר״ם מכל הספירות עיי״ש‪ ,‬ומפרש הכא להמשך‬
‫חחאק‪ ,‬דהיינו למשוך השפע מ ד ד מיומק עלאק שהוא‬
‫הדרוש שע״י סוד תשמן התקופות שמוסף הא׳ ט ן הג׳‬
‫בחי׳ דטרא‪ ,‬ליומק תתאק סוד מ״נ שהיא נוקבא מליה‬
‫ווי״ן כ מ ל מעלק לזו״נ למקום המור שהוא רם על כל‬
‫לממי ט ל מ מורא‪ ,‬ועי״ז ח ט למת הגאולה בסוד היום‬
‫ספירות דאו״א וכנ״ל‪ :‬דאטדה םיהרא עלה א י אפשר‬
‫אתם יוצאים גמדש האגיג‪ ,‬שבו נגמר ונתבשל פימת‬
‫לב׳‪,‬מלכים שישתמשו בכתר אחד‪ .‬ר״ל דסיקר תלונת‬
‫הארץ בתיקון הגמור כמו שמי)רש״י( גממש‪ :‬ובדא‬
‫הלמה היא מ ס ששניהם שוים בקומחם ואז מ מ מ ש י ם‬
‫ישוון א מ א ברא וברתא‪ .‬ט מ ת ו גהמשך מ ר י ם אלו‬
‫גכתר אמד‪ ,‬ממואר דאות א׳ מרמז להחימדוח והשחווח‬
‫ט ע״י חשגק העוטר שאט מחשגק להשוות שנת החמה‬
‫חו״נ‬
 ‫הזהר‬ ‫וע׳׳ב[‬ ‫ועשרין ןלף נ״מ ע״א‬ ‫תקונא חד‬ ‫הכין^‬ ‫ש‪0‬‬
‫אמרץ בשבת ויומין טבין וכרישי ירחין‪ .‬כתר יתנו לך י״י אלקינו מלאכים המוני‬ ‫ובגיניה‬
‫מעלה‪ .‬מלך ומלכות‪.‬‬

‫ו ע ו ד איהי מצות שחיטה כשרה בזרים‪) .‬נ״א רע( בנשים(‪ .‬דאינון בני נשא דדמיין לבעירן‪.‬‬
‫דאלין דלא משתדלי באורייתא‪ .‬צריך למעבד בהון קרבנין דצלותין‪ .‬דיתקריבו לקוב״ה‪.‬‬
‫ואם מתקרבין בצלותין לקוב״ה‪ .‬וסבלין כמה מכתשין‪ .‬הה״ד )תהלים »•( כי עליך ‪ cm‬הורגנו כל‬
‫היום נחשבנו כצאן טבחה‪ .‬אתחזי כאלו)ש&ית כ( וזבחת עליו את עולתיך ואת שלמיך וגר‪ .‬דדא‬
‫שזיב לון ממיתה דמלאך המות‪ .‬הה״ד )תהלים ל ו ( אדם ובהמה תושיע י״י‪.‬‬

‫ו א ל י ן דעובדייהו כבעירן דחקלא‪ .‬דאכלין בלא יטו( צלותין‪ .‬מיתתהון יהא כבעירן דחקלא‪.‬‬
‫ושחיט לון מלאך המות‪ .‬מדה כנגד מדה‪ .‬ולא עוד אלא בסכין פגום קא שחיט לון‪.‬‬
‫ואתקריאו רטז( נבלה‪ .‬ועלייהו אתמר )ישעיה ( נבלתי יקומון‪ .‬מאי סכין פגום‪ .‬דא סמא״ל אל‬
‫כו‬

‫אחר‪ .‬סכין פגום ודאי אתקרי‪ .‬ואיהי פגימה‪ .‬סם המות‪ .‬טריפה‪ ,‬ונבלה‪ .‬נדף נ‪-‬ס ע י וכיון דאתייהיבו‬
‫מ‬

‫בידיהון‪ .‬כבר קבילו עונשייהו‪ .‬ובגיד נבלתי יקומון‪.‬‬

‫סירכאן דסם המות אינון רגלין דילה‪ .‬ועלייהו אתמר )משלי ‪ (,‬רגליה יורדות מות וגר‪.‬‬
‫ד‬ ‫וכל‬
‫ואינון‬

‫כ א ד ל ‪1‬י ראי‬
‫ועוסקין כל היום במו״מ ובמלאכתס‪ ,‬ובעסק החווה‬ ‫לזו״נ שהם מ י ס בקומתם ומתאמליס ומלים שניהם‬
‫הס כמו זר נחשבו‪ ,‬ואץ בהם לק במה שהם משכימין‬ ‫בכחר‪ ,‬וע״כ לאחר שנתמעטה הלבנה אינם מלים בכתר‬
‫ומעריגין ערב וטקר לק״ש וחפלה‪ ,‬שייך גס בהם ענין‬ ‫זולח בשבח ויד׳ט ור״ח‪ .‬מלאכים המוני מ ן ל ה מלך‬
‫המחקח הליניס ע׳* הפפלה שהקב״ה מקבל חפלחם‬ ‫ומלכות‪) .‬הגר״א( כחב שצריטן להגיה מלכי״ם‪ ,‬ללפי‬
‫לריח ניחוח כאלי שחטו אח עצמם והקריבו אבריהם ע״ג‬ ‫הגירםא שלפנינו לא שייך ללרוש מלך ומלטח‪ ,‬אמנם‬
‫המונח‪ ,‬כי חפלה במקום שחיטה והקרבת קרבנוח הוא‪,‬‬ ‫לפמ״ש למיל )בהקדמה דף ט״ז ע״ג( מלאכים המגי‬
‫ושניהם גמלטח ופמש׳׳ל )לף מ״ה ע״א( בסול אם‬ ‫מעלה דאיגון מםטרא דמלטח עיי״ש‪ ,‬מטאר משם שכן‬
‫תשכטן בין שפחיס לאיהי קרבנא לקוט׳ה‪ ,‬לולאי שטנחא‬ ‫הנוםחא בקדושח כחר מלאכי״ם המוני מעלה‪ ,‬והוא‬
‫איהי קרבנא ליליה‪ ,‬וגג״ל חקינו צלוחא בקרבנא‪ ,‬היא‬ ‫נדרש על כמין מל״ך ומלכו״ת‪ ,‬ויתק שהם בחוספח מ ח‬
‫העולה ולאי עיי״ש וגביאורנו שס‪ ,‬ואמר הכא שע״י‬ ‫א׳ שמרמז למל״ך ומלט״ח אשר שניהם משחמשיס בכתר‬
‫החפלה הס נצוליס משחיטח המלאך המוח‪ ,‬כי הח״ח א״צ‬ ‫אחד בזמן י מ ד הגמור וחיקון השלם‪ ,‬ומכוונים בשם‬
‫שחיטה‪ ,‬כי תורתם הס במקום שחיטח הקרק ונחשב‬ ‫מלאכי״ס בא׳‪ ,‬כי הא׳ מורה לסוד הכחר והאחדות‬
‫כאלו שחטו והקריט אח עצמם‪ ,‬וע״ה שאין להם ענק‬ ‫וכאמר‪ :‬איהי מזנות שהיטה וכד עיק )בקה״י ערך‬
‫קרבן ללימול החורה‪ ,‬חפלחס עומלח להם במקום קרבן‬ ‫שחיטה( שכתב דשחיפה מ א ב מ ד המלטת‪ ,‬שפל בחי׳‬
‫להנצל משמיטת מה״מ‪ :‬דאינון ב״נ דדםיין לבעירן‬ ‫מ ח ה היא מסטרהא כי רגליה יורדת מ ת ‪ ,‬וכשאנו‬
‫וכמש׳׳ל)סוף תיקון מ״ה לף פ״ג ע״א( בהמה אלו ע״ה‬ ‫שוחטין הבהמה ע״פ ה מ ר ה געשה המיתה מסטרא‬
‫לעוגליכק כבפיח‪ :‬אדם ובהמה תושיע הי‪ .‬פי׳ שהשי״ח‬ ‫דמלכוח‪ ,‬וע״כ שחיטה כשרה גנשיס ט ק שהיא מ ס מ א‬
‫נותן תשועה לאלם שהוא ת״מ להנצל ממה״מ ע״י לימוד‬ ‫לדק‪ ,‬ועיקר מצות שחיטה היא בבהמה כי היא מבחי׳‬
‫תורתו‪ ,‬וגס לבהמה שהוא ע״ה הלומה לבהמה למצג‬ ‫הול שהיא לק הקשה ולכך צריך לשמטה להוציא ממנה‬
‫ממה׳׳מ ע״י התפלה‪ :‬ועלייהו א ת מ ר נבלתי יקוסון‬ ‫הלם ולהמתיקו מי״ש באורך‪ ,‬ובזה מ ב ן הגי׳‪ :‬כשרה‬
‫ר״ל אע״פ שעברו על חוק ואכלין בלא צלוחק ונשחטו ע״י‬ ‫בנשים‪ .‬ששייך בסם ענק מצות שחיטה‪ ,‬ט ק שהם מסטרא‬
‫המלאך המוח שחיטת נבילה‪ ,‬אעפ״כ לא ילחו מלעמוד‬ ‫דנוקבא מ״ל ומספרא לדינא ע״כ גילם להוציא הלם‬
‫בתחיית מ מ י ם בשביל זה‪ ,‬ט ק שק‪3‬לו שנשם במיתתם‬ ‫ע״י מצות השמיטה להמתיק הדינים במרשם‪ .‬אמנם‬
‫על עק זה‪ ,‬כי אק זה עץ מ מ ר כל כך כמו המלוה‬ ‫)בלפום מנסובה ואמססרלס( הגי׳ ועול מצות שחיטה‬
‫בריבית והכופר בתחיית המחים ח״ו שלא ח ט לקום‬
‫כשרה בזרים לאינק ב״נ ללמק לבעירן וכר‪ ,‬ומאור‬
‫בתה״מ ר״ל‪ :‬וכל סירכאן דסם ה מ ת ‪ .‬מ ק )ברע״מ‬
‫הלגרים מ א שלרש זרים על אנמם שכס רחוקים מן‬
‫פ׳ תצא רף רפ״ג ע״א( למרפא מ א נמחה בישא‬
‫המרה‪ ,‬ואמר שגם במתן אנשים שאץ עוםקק בתמה‬
‫לאמילא‬
 ‫שסא‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין נדף;״ט פ״ב[‬ ‫הכרוני‬
‫ולא אוסיף עוד להכות את כל ח״י כאשר‬ ‫ואינון ח״י םירכות‪ .‬עלייהו כתיב )ניאשית‬
‫‪( n‬‬

‫עשיתי‪ .‬לאינון דמצלין ח״י ברכאן דצלותין‪) .‬ומאן גרים דמי טופנא מתגברין‪ .‬מאן דאריק מים‬
‫דזרעברית מילה‪ .‬בנדח שפחה גדה זוגה(‪.‬‬
‫וורדא בכל אתר דתתםרך טרפה‪ .‬ואינה חיה‪ .‬דבכל אתר דתתםרך בב״נ בחובין דילה‬ ‫ולעולם‬
‫קטילת‪.‬‬
‫ו ע ו ד שכינתא‪ .‬איהי מצות אסיפת נוני ימא דאורייתא‪ .‬דאתמר בהון יז> דגים וחגבים אינן‬
‫ר‬

‫טעונין שחיטה‪ .‬מינון תלמידי דבי רב‪ .‬דמתרבין בימא דאורייתא‪ .‬דעלייהו אתמר‬
‫אסיפתן ייח( היא המתרת אותן‪ .‬הה״ד )מיט• י יאםף להם ומצא להם‪ .‬היא המתרת אותם משחיטח‬
‫א (‬

‫ודאי‪.‬‬
‫ו ג ד פ ו י דשכינתא אינון כסוי יי״( דם חיה או עוף‪ .‬דאינון כגפי יונה‪ .‬ואלין כנפי מצוה‪ .‬דמכםין‬
‫על דמיהון‪ .‬דלא שלטין עלייהו כלבין‪ .‬דאינון חציפץ‪ .‬דאינון מלאכי חבלה‪) .‬ס״א‬
‫וכולהו( ודלא אשתמודעון בהץ מארי חובין‪) .‬ס״א הרי( הכי הדם הוא הנפש‪ .‬ועפרא דמכםיא‬
‫עליו יכ( רמיז)יבייט ל ( וכפר אדמתו עמו‪.‬‬
‫‪3‬‬

‫שכינתא איהי בדיקת סימני חיח או עוף‪ .‬מבני נשא דדמיין לחיות ובעידן ועופין‪ .‬דעלייהו‬
‫אתמר‬
‫באר לחי דאי‬
‫מיתתן פ״י השכינה רק פ״י מה״מ כנ״ל מכל מקום‬
‫טכ״פ מכפה עליהם השכינה הקלושה בכנפיה שלא‬
‫ילקקו הכלכים ומלאכי תבלה את דמם‪ .‬דאינון כנפי‬
‫יוגה‪ .‬היינו כמ״ש בש״ס )גרטת רף נ״ג ע״ג( מ״ש‬
‫כנפי יונה וט׳‪ ,‬מה יונה כנפיה מגינות עליה אף ישראל‬
‫מצות מגינות עליהן והמצות הס במי׳ כנפי השכינה‬
‫ולזה אמר דאף אותם שאינם זוכים לבחי׳ אסיפה כנ״ל‪,‬‬
‫אפפ״כ השכינה מצלת אותם גבמי׳ כנפים‪ ,‬והיינו כי‬
‫אפילו ריקנק שבך מלאק מצות כדשן‪ ,‬כמ״ש גש״ס‬
‫)סנהלרק לף ל״ז פ״א ופ״ג(‪ :‬דאיגון חצופין‪ .‬ר״ל‬
‫שלכך נקראו כלבים כמ״ש והכלבים פזי נפש‪ :‬וכלהו‬
‫אשתםח־עין כהון ובר‪) ,‬הגר״א( מוחק חיבח וכלהו‪,‬‬
‫גרם דלא ישתמודפק ו ט ׳ הכי הדמ הוא הנפש‪ .‬הוא‬
‫כמפרש דבריו דמ״ש שהכנפי מצוה מכסק פל דמיהק‬
‫של הנפטרים שלא ישלטו בהם החיצונים‪ ,‬אינו ר״ל הדס‬
‫ממש‪ ,‬אלא הנפש החיוני השוכנת וחופפת פל גוף המת‬
‫והולכח פמו על הקכר שהיא כנוי לדם כמ״ש כי הדס‬
‫הוא הנפש‪ ,‬והיינו כמ״ש )כמק״מ פ׳ אחדי דף פ׳ פ״ג(‬
‫ט לאחר פטירת האדם נמלקו מר״נ לג׳ מדורין כל אמד‬
‫גפני עצמו‪ ,‬והנשמה עולה לג״ע הפליק‪ ,‬והרמז גג״פ‬
‫התמחק‪ ,‬ורק מלק הנפש הוא השוכנת על הגוף בקנר‬
‫בסוד ונפשו עליו תאבל עיי״ש‪ .‬שכינתא איהי בדיקת‬
‫סימני ח י ה ועוף‪ .‬מ ק ) מ ה ר פ׳ מ מ נ י דף מ״א ע״א(‬
‫זאח המיה אשר תאכלו‪ ,‬הא זאת לקגלייט להתפרע‬
‫מ מ י ט מ תםאבון גפשכק‪ ,‬מ״ס בגין דנפשחא מטה הוו‪,‬‬
‫ואי אתון תםאטן לסמא דיצה הא *את לקנלייט‪ ,‬ועיי״ש‬
‫במק׳׳מ‬
‫ועוד‬
‫דאמילא גטרג רג מפורגים בישראל‪ ,‬ופיי״ש לפיל)גפ׳ צו‬
‫דף כ״מ ע״ג( אימא לפרג רג סירכא אמירת בטרםיא‬
‫וט׳ עיי״ש‪ :‬רגליה י ו ר ח ת מות‪ .‬כי מרפה אינה מיה‬
‫כמ״ש בש״ס)מולק פ׳ אלו טרפות(‪ :‬ואינון ה״י םירפות‪.‬‬
‫ונמשבות )במוש״ע יו״ד סי׳ ל״ט סעי׳ זח״ט עיי״ש( •‬
‫ומאן גרימ דמי טופנא וכר‪ .‬כל המוסגר ל״ג כי אק‬
‫לדברים אלו המשך כלל עם המאמר‪ .‬ולעולם ורדא ככל‬
‫אחר דתתסרך וכו׳ )בלפוס מנטובכ ואמ״ד ובתיקונים‬
‫של הגר״א( ל״ג תיגת ורלא ככל אתר דתסתרך‪ ,‬אלא ה״ג‬
‫לעולם טרפה א״ח דבכל אתר לתסתרך בג״נ גחוגין ליליה‬
‫קטילת וכצ״ל וו״ל דבכל אבר שחמצא פגום פ״י חטא‬
‫‪-‬ושרי בה סם ה מ ת וםכק פגומה הניקב הוא טרפה‪,‬‬
‫וכמו דקיי״ל באברים של הגוף שאם ניקב אחד מאברים‬
‫הפנימיים מרפה‪ ,‬ק הוא ג״כ באברים דנשמחא וכמש״ל‬
‫)דף נ״ג פ״ב( בהאי אחר דשריא פטרה ואסתלק מציה‬
‫מיניה ההוא אגר איהו פגום וכר פיי״ש וגביאורינו‬
‫שם איהי מצות אסיפת נוני י מ א דאורייתא פיי׳‬
‫)גרע״מ פ׳ שמיני דף מ״ב ע״א‪ ,‬וגפ׳ תצא דף רע״מ‬
‫פ״ג( מה דגים אינם טפונק שחיטה אלא אםיפתן היא‬
‫המחרת אומן‪ ,‬הכי מארי מתיבתא ח״ח אינם צריכק‬
‫שמיטה אלא דאתמר בהק ויגיע מאסף אל עמיו‪ ,‬מה‬
‫נוני ימא חיותן גי׳מא‪ ,‬אף ת״ח חיותייהו באורייתא‪,‬‬
‫ולכן אק צריכק שמיעה מי״ש‪ ,‬ואמר הפא שמיתת ח״מ‬
‫שהיא בבחי׳ אסיפה מ א גיד השכינה וכמ״ש וכבול‬
‫ה׳ יאספך‪ .‬ו ג ד מ י דשכינתא אמון ב מ י דם וכר‪.‬‬
‫ר״ל שאותן ישראל פפוסי עם שאינם ווכים למוח‬
 ‫הזהר‬ ‫נ״ט ע״נ[‬ ‫]לף‬ ‫תקונא חד לעשרץ‬ ‫הפ!וני‬ ‫שסב‬
‫ושחטתם בזה‪ .‬בדוק כמו רכ‪ -‬זה‪ .‬דאינץ םבלץ מכתשין‪ .‬כמה‬
‫(‬ ‫אתמר )שמואל א‬
‫‪( T‬‬

‫דאוקמוהו)תהלים »ו( כי עליך הורגנו כל היום‪ .‬ובכל יומא לא מניחין צלותין‪ .‬ובדיק לץ קוב״ה‬
‫בכמה מכתשץ‪ .‬ואמרין זה לזה בצלותץ‪ .‬קוב״ה פריק לת מדיגא דבעירן והיו! דארעא‪ .‬ואעיל‬
‫לון למהוי לן חולקא במלאכייא‪ .‬דאינון חיות הקדש‪ .‬דקראן זה לזה ואמרץ קדוש קדוש קדוש‪.‬‬
‫דא איהו)קדוש( דאתקדש שמיה דקוב״ה על ידיה‪ .‬ויהא ליה חולקא ביה‪.‬‬
‫ו ע ו ד ושחטתם בזה‪ .‬דא אל״ף דל״ת נוץ ירד‪ .‬דביה דן קוב״ה כל י‪ 00‬נזיקץ‪ .‬ועל כל אלץ‬
‫דקטלץ חד לחבריה‪ .‬ועל כל אלין דגזלץ‪.‬‬
‫איהו דן‪ .‬דאתלבש בתהו ובהו וחשך ותהום׳ י ה בהון ד׳ מיתות בית דין‪.‬‬ ‫יקו״ק‬
‫והא‬
‫באר לחי דאי‬
‫)במק״מ( ה א ח היא כנר להמלכות‪ ,‬ור׳׳ל שהמלטת מי שנהרג ממש‪ ,‬אלא גס מי שמשים נפשו נכפו בצלותי!‬
‫קיימת להנקס ממי שיאכל נהמה או מיה טמאה‪ ,‬ולשלם וגמכתפק וכו׳ גס זה נקרא קלוש‪ ,‬וע״ז בולקת השכינה‬
‫שכר להאוכל רק בהמה או חיה טהורה עיי״ש‪ ,‬ועיין כל נשמות של ישראל כנ׳׳ל• ושחטתם בזח דא אל״ף‬
‫)בלק״ח בטע״מ פ׳ שמיני( שכחב לגליקת חיות ועופות דל״ת וכר‪ .‬ר״ל כי השם אלנ״י בו עושה הקב׳׳ה לק‬
‫ולגיס טמאים וטהורים הוא גמלכוח‪ ,‬כי כל הבהמוח לחייבים‪ ,‬כטעם זה השם שהוא מלשון ל״ן ולינ״א למלטחא‪,‬‬
‫חיוח ועופוח הס חוללוח המלכוח נוקבא לז״א עיי״ש‪ ,‬וכמ״ש וגס אח הגוי אשר יטבולו ל״ן אנכי‪ ,‬והיינו בכח‬
‫ולזה לרש הכא על בני אלם פשוטי עם ללמיק לחיק השם אלנ׳*‪ ,‬ואלנ״י במילואו יש בו י״ב אוחיוח כמספר‬
‫ומניח ועופק שהשכינה גולקח אותן אס הס מסטרא ז״ה‪ ,‬ולרש ושחטחס בז״ה‪ ,‬כי בכח הי׳׳ג אוחיוח של שם‬
‫לבהמוח וחיות טהורוח או טמאוח‪ ,‬והמובחן הוא אס אלנ״י במילואו עושה הקב״ה לינ״א ושוחט לכל הרוצחים‬
‫הס מוסרין את עצמן טל קידוש השם ופושטק צוואריהם והגזלנים‪ :‬יקד׳ק איחו דן דאתלבש בתחו ובד‪ .‬עיק‬
‫וסובלק ומקבלים עליהם יסורק טל קילוש השם‪ ,‬אז )ברע״מ ריש פ׳ שופטים לף רע״ל ע״ג( שלרש איך ד‬
‫אע״פ שהם אנשים פשוטים ואינם בעלי תורה‪ ,‬מ״מ מיתות ג״ל מרומזים טלם גשם יקו״ק‪ ,‬ואמר שם שהשם‬
‫היא סי׳ שהם מסטרא לקלושה‪ ,‬וכמו שהארץ בזה יקו״ק הוא גופא לחרבא‪ ,‬ונרתקא לחרבא הוא השם‬
‫)בליקוטי אמרים פי״ל( לאפילו הקלים מוכנים למסור אלנ״י ותמן אשכח לינא‪ ,‬וכר עאל חרגא בנרתיקה אז‬
‫נפשם על קלושח שמו‪ ,‬אלא שנכנס בהם רוח שטוח וחמח מולך שככה עיי״ש‪ ,‬וכלבריס אלו כתב גס לעיל‬
‫וגלמה להם כי גס כשיעגור עבירה זו עולנו גיהלוחו )לף מ״ל ע״א( גזמנא לשם יקו״ק הוא לבר משכינחיה‬
‫ואק נשמחו נבללח מאלקי ישראל עיי״ש‪ ,‬ועיין מזה )גס׳ איהו לין לחתיך לכל םטרא ואחמר כיה כי יקו״ק אלקיך‬
‫אוה״ח למהר״י יעב״ן פ״ג(‪ :‬דעלייהו אחסר ושחטתם אש אוכלה הוא לנטיל מגבורה לאוקלא עלמא‪ ,‬וכל טאל‬
‫בזח וכו׳ פש״ס )מולק לף י״ז <‪ {yx‬נמק לבליקח בנרחק אחעביר רחמי ולא חחיך לינק עיי״ש‪ ,‬ולזה הוא‬
‫הםכק מן החורה שנאמר ושחטחס בזה עיי״ש‪ ,‬ולזה מפרש הכא לבריו במ״ש שבהי״ב אוחיוח של השם אלנ״י‬
‫לרש הכא שצריך כל אחל לבלוק אח עצמו אס נשמחו במילואו מספר ז״ה‪ ,‬משה הקב״ה לק הרג בסייף‬
‫היא מסטרא לקלושה מ״ל אס הוא מוכן לפשוט צוארו לחייבים‪ ,‬ללכאורה מ א סחירה למש״ל )שם( לממן‬
‫לשחיטה ולסבול יםורק ולקבלם באהבה על קלושח שמו שהשם הוי״ה הוא מרחיקה שהוא שם אלנ״י אחטגיל‬
‫יתגרך להיות נשלמו מסטרא ל מ ו כ י ם המקלישיס מלו רחמי‪ ,‬ומגואר שגשם אלנ״י נמחקים הלינים של בחי׳‬
‫גשמי מ ו ס שנאמר בהם וקרא זה אל זה וגד‪ :‬ובכל החרג‪ ,‬ולזה מפרש לר״ל כי גזה שהממיס גורמם‬
‫יומא לא מנידזין צלותץ‪ .‬מיק בש״ס )חעניח לף ח׳ למרר ליניס ח״ו למוח השם הוי״ה ג״ה ג מ ל אש‬
‫ע״א( אק חפלמ של אלם נשמעח אלא א׳׳כ משים נפשו אכלה‪ ,‬אז נאמר בשם אלנ״י ושחטחס מה‪ ,‬ר״ל שמציא‬
‫בכפו עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא בכל יומא לא מניחק צלוחק הקב״ה חרבו שהוא ל׳ אותיות יקו״ק מרחיקה מ ל‬
‫רק ישימו»שס לפשוט צוארס לשחום על קלושת שמו שם <&תי* ועי״ז משה לק ד מ ח ו ת גיח לק במיביס‪.‬‬
‫יחגרך‪ :‬ואםדץ זח לזה בצלותץ‪ .‬ר״ל דגשעח חפלה ולזה מפרש וכולך‪ :‬דאתלבש בתתו ובהו וכר‪ .‬הייגו‬
‫הם מקיימם ושחטחס מ ה שמתעלים ע״י מם״נ למלרגת כמ״ש ) מ ה ר בהקלמה דף י״א ע״ג( ו ה א ח היתה ח מ‬
‫המלאכים סמקריפיס מנו בכל יום ח מ ל שנאמר בהם ו ג מ וגר הא אלק ל׳‪ -‬מ מ ק למשא בהק חייביא‪ ,‬ח מ‬
‫וקרא זא״ז וגר‪ :‬ד א איהו קדוש‪ .‬פי׳ שהנהרג על לא חנק‪ ,‬ב מ לא סקילה‪ ,‬ומשך לא שריפה‪ ,‬ו מ ה דא‬
‫קילוש השם קורין אותו קדוש‪ ,‬ואמר הכא ללאו לווקא הרג במיף וכר מי״ש‪ ,‬ועיין )בתיקונים מז״ח לף פ״ב‬
‫ס״ג‬
 ‫שסג‬ ‫הזהר‬ ‫תקעא חל ועשרץ נלף <״» ע״כ[‬ ‫הכ״ןוני‬
‫ו ה א אוקמוהו כולהו באתוון‪ .‬י׳ גהלת‪ .‬ו׳ שלהובא‪ .‬ה״ה גוונץ ונהורין דנורא‪ .‬דא איהו שרפה‬
‫)יבייש > כי י״י אלקיך אש אוכלה הוא‪.‬‬ ‫ד‬

‫בתלת א מ ץ י׳ י׳ י׳ ואינון יקו״ק כ״ו ו ד אתוון י׳ י׳ י׳‪.‬‬ ‫סקילה‬

‫דילה‪.‬‬ ‫‪eo‬‬ ‫בהרבא‪ ,‬י׳ רישא דהרבא‪ ,‬ר גופא דהרבא‪ .‬ה״ה תרץ פיפיות‬ ‫הרג‬
‫‪CO‬‬

‫» ( בחוטא למהוי כריך‬ ‫ה נ ק ו׳ )ס״א גי( אתעביד הוט כגוונא דא ז ר ק א ועלה י׳ דעזקא‬
‫לה על נואר‪ .‬ורזא דמלה )במדבר מ( א ב י נ ו מת במדבר‪ .‬מקיף והולך איבון ה״ה‪ .‬חד‬
‫מקיף ליה‪ .‬וחד הולך עד דחנקץ ליה‪.‬‬
‫דא אמר קוב״ה )ממם ל> ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואהיה מחצתי ואני ארפא‬
‫ב‬ ‫ובגין‬
‫ואץ מידי מציל‪.‬‬

‫ז ר ק א קו דהניקת בתלת אתוון‪.‬‬ ‫עץ גבוה‪ .‬המשים אמה‪ .‬דא ה׳ דסליקת בי׳ להמשין‪.‬‬
‫דשכינתא‬
‫כ א ד לחי ראי‬
‫עתר‪ .‬כי אני אני חוא וגד‪ .‬מיץ )גלק״ת פ׳ לך( בסול‬
‫אני ה׳ אשר מצאתיך מאור כשלים‪ ,‬אני ששמי הוי״ה‬
‫כי אני מורה פל עצם הוי״ה ב״ה שהוא ז״א עיי״ש‪,‬‬
‫ולזה לרש הפא אנ״י אמיח‪ ,‬היינו גשם אנ״י שהוא פצס‬
‫ד אותיות הוי״ה בהם אמית בד׳ מיתוח ביח רץ כר‬
‫נפיל מגבורות ואתלבש בסול חהו ובהו וחושך ורוח מ ״ ל‬
‫וגס אני מחיה כי השם הוי״ה ב״ה הוא פצס הרחמים‬
‫וכמ״ש )גזהר פ׳ בראשית דף כ״ג סוף ע״ב( אני אמית‬
‫ואחיה מספרא רימינא חיי‪ ,‬ומספרא רשמאלא מותא‪,‬‬
‫ואי לא אסחפמן תרוויהו בפמולא לאמצפיחא לא אחקייס‬
‫לינא וכר פיי״ש‪ :‬ר עץ גבוה נ׳ א מ ה דא ה׳ דסליקא‬
‫ביי לחמשין‪ .‬פי׳ עול לדך א׳ יש גחנק שמרומז גו‬
‫ד אותיות יקו״ק גלרך תליה‪ ,‬כמו שנתקיים גהמן וגניו‬
‫שתלו אותם על מ נ ן ג ט ה נ׳ אלמה‪ ,‬כמש״ל )דף נ״ח‬
‫ע״א( שהען הוא כצורת אות ר‪ ,‬והוא גבוה ני אמה‬
‫שמרמז דה׳ םליקח גי׳‪ ,‬וכמש״׳ל )שם( דקוג״ה נפיל‬
‫נוקמא מיניה ומבנוי בשכינחא פלאה שהיא אוח ה׳ ע״י‬
‫מה דכםי קוג״ה אוח י׳ דיליה על אסתר דאיהי קדושה‬
‫דליח קדושה פחוח מפשרה‪ ,‬ופי״ז אחלגשו י׳ © ‪p i‬‬
‫תתאץ בפשרה בני ה ס וקוב״ה מסר לץ בידהא ותלו‬
‫אותו ואח גניו פל העץ פיי״ש ו מ י א ו מ ו שם‪ ,‬ולזה אמר‬
‫הבא שגס מ ה שאסתר שהיא מלכות היה גידה הכת‬
‫לחלוח אח המן היה גכח ה ד אותיות מי״ה‪ ,‬כי אסתר‬
‫עצמה מ א סול ה׳ חחאה‪ ,‬ו מ ק מ א מ ל אות ר‪ ,‬והעץ‬
‫המה ג מ ה נ׳ אמה ש מ א מ י ה׳ עלאס לםליקא בי׳ לפסי‬
‫קוב״ה אות י׳ שהוא י׳ ‪ p r o‬עלאץ להתגבר על י׳‬
‫מורץ תתאץ מ ״ ל ‪ :‬זרקא קו דחניקת ב ל אתוץ‪ .‬נס‬
‫למין מניינה שצולת זרקא מ א כצורח קו החכל שחונקץ‬
‫מ שמא אוח ר‪ ,‬ומעשה החניקה היא גרזא רג׳ אותיות‬
‫יה״ה‬
‫ף‬
‫ע״ג( י׳ אמון׳ יקו״ק שלטץ »ל‪,‬ז׳ מיתות ב״ל‪ ,‬י׳ עמלת‬
‫סקילה‪ ,‬ואתלבש מ ה ו ‪ ,‬ה׳ עביר שריפה‪ ,‬ואתלבש גחהי‪,‬‬
‫ד אתלבש בחשך ופגיר חנק‪ ,‬ה׳ אתלבש בתהום ופביל‬
‫הרג פיי״ש‪ :‬והא אוקמוחו כולחו באתוון‪ .‬ר״ל כי‬
‫)לעיל דף מ״ל שם וגרע״ימ ריש פ׳ שופמיס( מטאר איך‬
‫שכל ה ד מיתות בית רץ מרומזים בר׳ אותיות הוי״ה‬
‫ב״ה‪ ,‬והתם לא מפרש איך ענץ סקילה מרומז בר׳ אוחיוח‬
‫הוי״ה‪ ,‬והכא מפרש גס ענץ סקילה איך הוא מרמז‪:‬‬
‫סקילה בתלת אכנין י׳ י׳ י׳ וכר‪ .‬הנה בש״ס )םנהלרץ‬
‫רף מ״ה פ״ג( מבואר שהסקילה היא רק באגן אחל‪,‬‬
‫והאי תנא פליג וס״ל שהסקילה היא גג׳ אבנים‪ ,‬ולרש‬
‫בזה‪.‬למגץ סקילה מרומז בר׳ אותיות הוי״ה‪ ,‬ואמר שהג׳‬
‫אבנים שסוקלץ כהס הם כצורת ג׳ יודי״ן גימטריא ל׳‬
‫שהוא במספר ‪ vo‬עם ד כוללים של ד אותיות הוי״ה‪:‬‬
‫כג״ד זרקא וכר‪ .‬היינו פמש״ל )דף מ״ז ריש ע״ג(‬
‫דצורת זרקא הוא קו דיוקנא דאות ר ורישא דיליה י׳‬
‫עיי״ש ובטאורנו שם‪ ,‬ולזה דרש לה הכא למצות הריגת‬
‫חייבי מ ת ח מ ק שהקו הארוך שהוא ממקם בפיגול‬
‫מ א מרמז לצורת מ פ הארוך הכרוך פל צואר הנחנק‪,‬‬
‫והי׳ הוא צורת פזקא דמטא שמהדקץ ט החומ‪ ,‬וכמ״ש‬
‫)גרפ״מ ר״פ מפעים שם( זרקא תמן קו י׳ כריכא ט ה ‪,‬‬
‫\ ‪ p‬ר דאתפשסא מ נ י ה וכר‪ ,‬ר חבל י׳ חניקא דלהון‬
‫וכר מי״ש‪ :‬אבינו מ ת במדבר‪ .‬פי׳ כי תיבת אביע הוא‬
‫גטעם זרקא‪ ,‬ט מ ת ת ו מ ת ה בחנק שמא מרמז גמעס‬
‫זרקא‪ ,‬וכמ״ש )גזהר בלק לף ר״ה ע״ב ורף ר״ו ע״א(‬
‫כי גמפאו מת‪ ,‬ע״י ההוא נמש לכריך ב מ י ה האי טעמא‬
‫ל מ למש חליא על קלליה וכר‪ ,‬ור״ל כי כעץ לה״ר כרוך‬
‫הנחש ©נגיה טל צואריה ו מ ק ו עיי״ש‪ :‬מקיף והולך‬
‫אינץ ה״ה‪ .‬פי׳ ה׳ אצבעות ]ליל[ של כל אחל‪ :‬ראו‬
 ‫‪1‬‬

‫דשכינתא תתאה איהי דן ד׳ מיתות בית דין‪ .‬איהי חניקת לחייביא והרג לת בשריפה וסקילה‪.‬‬
‫ובגץ דא ראו עתה כי אני אני הוא‪ .‬הה״ד )מקרא «> ויסרתי אתכם אף אני רכג> וגו׳‪.‬‬

‫ב״ד דאורייתא‪ .‬הכי מסי ומהיה‬ ‫דבשמיה קטיל למאן דאעבר על כריתות ומיתות‬ ‫וכמה‬
‫בשמיה למאן דמקיים לון‪.‬‬
‫ו ע ו ד מצות גזלת העני בבתיכם דא שכינתא‪ .‬דמאן דגזל צלותא‪ .‬דאיהי צדקה‪ .‬לצדיק ח״י‬
‫עלמין‪ .‬כליל ח״י ברכאן‪ .‬כאלו גזיל ליח חיים דיליה‪ .‬דאיהי שכינתא‪ .‬דאתמר בה)קהלת ‪>8‬‬
‫ראה היים עם אשה אשר אהבת‪.‬‬
‫ודא גרם‬ ‫מאן דגרע מעונג שבת‪ .‬כאלו גזיל ליה שכינתיה‪ .‬דאיהי שבת‪ .‬בת יחידה‪.‬‬ ‫וכן‬
‫דאתגזלת מינה בגלותא‪ .‬הה״ד )ישעיה ‪ a‬ובפשעכם שולחה אמכם‪.‬‬

‫את הגזלה אשר גזל‪ .‬דיחזיר שכינתא לאתרה‪.‬‬ ‫ו ת י ו ב ת א מאי ניהי‪) .‬ייקר״!‪ 0‬והשיב ף‬
‫ר א [‬ ‫ם‬ ‫]ד‬

‫)ייקרא > או את העשק אשר עשק‪ .‬דא קוב״ה דאתפרש מינה‪.‬‬ ‫‪n‬‬

‫ד ש כ י נ ת א אתקריאת מצות עשה‪ .‬מםטרא דימינא‪ .‬ומצות לא תעשה‪ .‬מסטרא דשמאלא‪.‬‬

‫ותורה אתקריאת‪ .‬מסטרא דעמודא דאמצעיתא‪ .‬וכל מאן דגזיל או עשק באורייתא‪.‬‬
‫ובמצות עשה ולא תעשה‪ .‬כאלו גזל שכינתא‪ .‬מדרועוי דקב״ה‪.‬‬
‫וכן‬
‫האר לחי דאי‬
‫וגגיאורנו שם‪ ,‬וע״ל )דף מ״ה ע״ג( דשכינחא איהי‬ ‫יה״ה‪ ,‬כי המעשה הוא גג׳ ידים גכל אחי ה׳ אצגעוח‬
‫משכנא ועגדיח דיג מסטרא וצדיק דאיהו חרוג ויגש‬ ‫מ ד כ׳ ההי״ן‪ ,‬וכן מ מ י מ ן הי׳ שמא העזקא גחוטא‬
‫גח״י ברכאין דצלוחא עיי״ש וגגיאורנו שם‪ :‬כאלו גזיל‬ ‫חרקא כמש״ל הרי נעשה מעשה החניקה גג׳ אחוון יה״ה‪,‬‬
‫ליה שכיגתיה דאיהי שבת‪ .‬והיינו כי ע״י עונג שבח‬ ‫והמט שהוא החגל גצורח ד‪ ,‬ה ד נשלם ד אותיוח יקו״ק‪:‬‬
‫הוא מ ח ק אח כמלכות וכמש״ל)‪ cp‬ג״ח ע״א(‪.‬ימאן‬ ‫דשכינתא ת ת א ה איהי דן ד״מ ב״ד ר״ל כי אסתר‬
‫דמקיים עונג שגת גרס לאשקאה המלכות והאי מ י א‬ ‫עצמה שהיא מ ד ה׳ תחאה עשחה כדק דחנק דחליה‬
‫אתמלי עיי״ש‪ ,‬ולזה חמר כי »איגו מקיים עוגג שבת‪,‬‬ ‫צמק וגניו‪ ,‬ו מ ה נשלמו הד׳ אומות יקו״ק וכאמור•‬
‫הוא גחל אח השכיגחא וכמש״ל )חיקון י״ח דף ל״ח ריש‬ ‫איהו דן ד״מ ב״ד‪ .‬פי׳ דמה״ט נעשה הענק ע״י אסחר‬
‫ע״כ( דמאן דמנע מלענג אח השגת אשחאר יום השכח‬ ‫שהיא סוד מלטח ה׳ חתאה מ״ל‪ ,‬משוס שהמלכוח‬
‫יבש ושכינתא יבשה עיי״ש וגגיאורנו שם‪ :‬דשכינתא‬ ‫נקואת אדנ״י ג מ ד ד״ן ודינ״א דמלמחא לדו״ן למייבץ‬
‫אתקריאת מ״ע מספרא דימינא וכד‪ .‬עייל)גהקדמה‬ ‫ד מ י מ ח ביח דק‪ ,‬ע״י ד׳ אוחיוח אדנ״י‪ ,‬א׳ סקילה‪,‬‬
‫דף א׳ ע״ג( שהמצטח נקראת חירח הוי״ה‪ ,‬מפ־ז ז״א‬ ‫ד שריפה‪ ,‬ג׳ הרג‪ ,‬י׳ חנק‪ ,‬כמ״ש רטנו )במע״ח בשער‬
‫שהוא עמודא דאמצעיתא שהוא סוד הוי״ה‪ ,‬וע״ל )דף‬ ‫הק״ש ובשער ק״ש שעה״מ( ובשאר דוכתי‪ :‬ראו ע ת ה‬
‫נ״ו ע״א( דהמלכוח איהי יראה מסטרא דשמאלא‪ ,‬אהגה‬ ‫כי אני אגי הוא‪ .‬היינו כי אנ״י הוא כמי למלכות‬
‫מסערא דימינא‪ ,‬ואיהי תורה מסטרא דעמודא יאמצעיתא‬ ‫שטנחא תתאה‪ ,‬פמ״ש )מהר כהקדמה דף ר ע״ג(‬
‫עיי״ש וגגיאורנו שם‪ .‬ומיק מזה בדברי הכינו )גלק״ת‬ ‫כ מ ד ואני ג מ ך הגולה סיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא כי אנ״י‬
‫פ׳ בראשית בהקדמה לטע״מ( ומבואר משם דמסטרא‬ ‫שהוא סוד אדנ״י ד״ן לכל אחד אס למיתה אם לחיים‬
‫דימינא אחידח המלגוח בז״א בפז המ״ע‪ ,‬ומסמרא‬ ‫כ מ ד אנ״י א מ ת ואחיה‪ :‬נזילת העני בבתיכם דא‬
‫דשמאלא אחידח המלכות בז״א בכת המצות ל״ת‪ ,‬ומססרא‬ ‫שכינתא‪ .‬פי׳ כי השכינחא נקראח עני״ה‪ ,‬וכמ״ש )בזכר‬
‫דאמצעיתא אחידת גיה גכח המונה‪ ,‬ולזה אמר דשכינתא‬ ‫וישג דף קפ״א‪ ,‬ובה׳ ויחי דף רל״ח ע״א( דהמלכוח‬
‫אתקריאת מ״ע ול״ח ותורה‪ ,‬גכח שהיא מתיחדת גכעלה‬ ‫נקרא עני״ה דלית לה מגומא כלום רק במה שגענה‬
‫ע ׳ קוים ימין ושמאל ואמצע‪ ,‬ולק מ ד ; מ ג ס ח״ו שעשה‬ ‫משפיע לה ע״י היסוד צדק ח״י שלמים מי״ש‪ :‬דאיהי‬
‫פירוד בק קוב״ה ושכינתיכ‪ ,‬חשמחו לתקן מם שעוות‬
‫צדקה לצדיק ח״י ע ל מ ן וכר‪ .‬ר״ל שפ״י התפלה מ א‬
‫מ א לקיים כל המ״ע‪ ,‬ולמר גמל הל׳׳ת‪ ,‬ולעמק מזורה‪,‬‬
‫נותן מח וחעצומוח לימד דדכורא שיוכל להשפיע לבח‬
‫ועי׳׳ז יתקן הקלקול לחזור ליחדכ בבעלה גכל הג׳ קוים‬
‫זוגו‪ ,‬וכמש״ל )חיקון י״מ דף ל״ג גמא( מארי דח״י‬
‫ו כ א מ ר ‪ :‬כאלו גול מדרועוי דקוב״ה‪ .‬כי המ״ע ול״ח‬
‫ברכאק דצלותא דממייחדק לקב׳׳ה ושבינתיה חמן שי״ש‬
‫וחורה‬
 ‫שסה‬ ‫הזהר‬ ‫תקתא חד לעשרץ!לף ם׳ פ׳׳א[‬ ‫הכ!וני‬
‫ו כ ן מםטרא דיםוד חי עלמין‪ .‬אתקריאת מצות ברית מילה‪ .‬מאן דגזל בברית‪ .‬ואפיק זרעא‬
‫מיניה לרשו נוכראה‪ .‬כאלו אפיק מרשות היחיד‪ .‬לרשות הרבים‪ .‬וגרם למהר שכינתא‬
‫נפקא מאתרה‪ .‬דאיהי ארץ ישראל‪ .‬רשות היחיד‪ .‬וגלה אותה בין אומץ דעלמא‪ .‬דאינון רשות‬
‫הרבים‪ .‬הה״ד ובפשעכם שולחה אמכם‪.‬‬

‫דא )שמות > לא תשא את שם י״י אלקיך לשוא‪ .‬מאן שם י״י‪ .‬דא שכינתא‪ .‬לשוא דא ע״ז‪.‬‬ ‫כ‬ ‫ובגין‬
‫דגלת תמן‪.‬‬

‫ו ע ו ד ‪ .‬איהי תשובה‪ .‬יום הכפורים‪ .‬כלילא מעשרת ימי תשובה‪ .‬דאינון י״ה‪ .‬יום הכפורים‪ .‬דא‬
‫ה׳ כלילא מתמש צלותין‪ .‬עשרת ימי תשובה‪ .‬דא י׳‪ .‬לקבל שבים‪ .‬דא ו״ק‪ .‬כל מאן דהזר‬
‫בתיובתא‪ .‬כאלו הזר ו״ה עם י״ה‪.‬‬
‫לםלקא כולא במהשבה‪ .‬דאיהו יו״ד ק״א וא״ו ק״א‪ .‬וגבורה תמן םמא״ל‪ .‬דאיהו יצר‬ ‫ועיקרא‬
‫הרע‬

‫כאד לחי דאי‬

‫עלאה עיי״ש‪ ,‬וביאור הלברים עיין )בפרוס בערכי‬ ‫וחור״ה הם סול כ׳ למעין וגוף‪ .‬מםטרא דיסוד ח״י‬
‫הפנויים ערך תשובה( הטעם כי אין תשובה אס לא‬ ‫עלמין אתקריאת מצות ברית מילה עיץ )גפרלס‬
‫תקליס הגינה שיבין האלם שחטא ו מ ה ישוב עיי״ש‪.‬‬ ‫בערכי הבנויים ערך ג מ ח ( שהביא מלגמ הזהר כמה‬
‫יוה״כ‪ .‬היינו כמש׳יל)לף נ״ז ע׳׳ב( לשכינחא חחאה כל‬ ‫פעמים שנקראח המלטח בריח עיי״ש‪ ,‬ועיין )ברע״מ‪,‬‬
‫אחקשטח בלבושי כפרה עבור ישראל אז אחקריאח‬ ‫וגמק״מ פ׳ פנחס רף רע״ו ע״א( בסול וראיחיה לזכור‬
‫יוה״כ עיי״ש‪ ,‬וגס זה היא מצל הבינה כמ״ש )בחיקוניס‬ ‫ברי״ת פולס‪ ,‬שמכח היםול צמק נקראח המלכוח במ״ת‬
‫מז״ח לף פ״ז ע״א( להמלכוח אחקריאח צום כפור מסטרא‬ ‫עילם עיי״ש‪ ,‬וכ״כ )גקה״י פ ע במת אות ט ( ללפפמים‬
‫ראמא פלאה עיי׳׳ש‪ ,‬ולזה הוא מרכיב הלבריס הכא כי‬ ‫נקראת המלכות ברי״ת כ מ ר ואזכור את כרית״י ופיי״ש‬
‫תשובה ויוה״כ שהוא ז ק תשוגה שניהם הס גמלכית‬ ‫הטונה‪ ,‬וזה הוא ביאור הלבריס כאן ומספרא ליסול‬
‫מסטרא לאמא עלאה • כלילא מעי״ת דאינון י״ק ובד‪.‬‬ ‫ח״י פלמן‪ ,‬היינו ל מ ק שהיא אחילת גיה ביסול צליק‬
‫עיין )גרע׳׳מ פ׳ נשא לף קכ״ב ע״א( פקולא לא הוא‬ ‫ח״י מלמים אז נקראח היא פל שם גרי״ח מינה כאלו‬
‫מצות תשובה‪ ,‬ולא הוא גינ״ה ג״ן י״ק‪ ,‬והאי ג׳ץ איהו‬ ‫אפיק מרשות חיחיד לרשות הרבים‪ .‬היינו כמש״ל‬
‫אוח ד‪ ,‬לכר ג״נ איסו חוטא גרם לאתרחקא ה׳ מאות י׳‬ ‫)לף מ ה ע״כ(‪ ,‬ולהלן ) מ ק ץ כ״ל לף ס״ט מ״א(‪,‬‬
‫לאיהו גן י״ק‪ ,‬וכל מאן ממיל חשוגה גרס לאחזרא‬ ‫להמלכוח נקראח רשוח מ מ ל שהיא ברשות געלה ז״א‬
‫אוח ה׳ לאוח ד‪ ,‬ואז חחרים שניהם לגבי י״ק עיי״ש‪,‬‬ ‫שרחבו ד‪ ,‬מ ל ל׳ אוחיוח מי״ה‪ ,‬וגכמ יי‪ ,‬סול עשר‬
‫ולזה לרש הכא להמשך הלרוש ללהכי מובן ריוה״כ וכל‬ ‫אוחיוח של השם הוי״ה במילוי מ״ה עיי״ש וגגימרנו שם‪.‬‬
‫העשרה ימים אשר אז ימינו פשוטה לקגל שביס מעולם‬ ‫לר״ה‪ .‬היינו כמ״ש רטנו )גליקוטי הש״ס שבח( בסול‬
‫הגינה נקראים ימי חשובה‪ ,‬כי הימים הללו גמספרס‬ ‫ר רשויות למקום אחחת החיצונים נקרא ר מ ח הרגים‬
‫הם י׳‪ ,‬וגס מקגלת המלטת גיומ״כ הארס מאמא עלאה‬ ‫‪ TCJ‬ה; רטם עתה עם הארן עיי״ש‪ ,‬והשיפך זי־עי מון‬
‫שהוא סול אוח ה׳ ראשונה ראמא מקשטת לגרחא כמ״ש‬ ‫לאשתו ח״ו שהיא רה״י‪ ,‬מסרו לחיצונים ר״ה‪ :‬ובג״ד‬
‫מ י נ ו )בפרע״ח בשפר יוה״כ(‪ ,‬ולזה מזגן להמג של‬ ‫לא ת ש א וגד‪ .‬ע״ל )תיקון ס״ט לף צ״ז ע״ג( שלרש‬
‫החפוררות התשובה בסול גינה ב״ן י״ק שמאירים ג׳‬ ‫פסוק זה על המציא זרע מאות גריח קולש שהוא רה״י‬
‫אותיות הללו ביום ההוא הוא בהמלכוח לתקנה שתהיה‬ ‫לר״ה כאלו ערג שמא רקג״ה גע״ז‪ ,‬וגג״ל לא תשא את‬
‫ראויה להזלווג בד שהוא ק י״ק‪ ,‬ועי״ז משיבץ אותיוח‬ ‫שם ה״א לשוא עיי״ש‪ ,‬ולזה מפרש ככא להמשך הלרוש‬
‫ו״ק למפלה לי״ק מזור חשוגה‪ ,‬תש״ג ו״ק‪ :‬ועיקרא‬ ‫איך ענץ זה מרומז ב ה פ מ ק ‪ :‬מאן שם ד א שכינתא‬
‫לםלקא כולא בסחשבה וכד‪ .‬היינו כמ״ש )הרמג״ם‬ ‫היינו כמ״ש רגינו )בפרנמח פ״ג משער הק״ש( במונח‬
‫פ״ג מהלכות תשועה( דעיקר התשובה הוא שממזג‬
‫בשפמל״ו‪) ,‬וגפ׳׳ג משמר יזה‪-‬כ( שהמלטח רחל נקראת‬
‫המושא מטאו מסור ממחשבתו‪.‬וכד עיי״ש‪ ,‬וכן רמו מיז‬
‫ש״ם עיי״ש‪ :‬דגלת ומזן‪ .‬מ ׳ שנמי פגם הברית מ א‬
‫) ב מ ר פ׳ מחי דף רכ״ח ־ע״ג( למאן לאית גיה חוגה‬
‫מעביר מושא השכינה ממקומה מקום הקלושה למ‪$‬ם‬
‫י ט ץ רעיוניה להתקנא גרמיה מההוא חוגא‪ ,‬ולבתר יגעי‬
‫מ א ‪ :‬ועוד איהי תשובה‪ .‬מ מ ש )בתיקונים מז״ח לף‬
‫צלותיה כל״א נחפשה ללשו בקדמי& ולבתר משוגה‬
‫ע׳ץ ע״ר( להמלטת נקראת תשוב״ה מססרא לאמא‬
‫עיי״ש‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ]לף ס׳ ע״א[‬ ‫הלןויני‬
‫הרע‪ .‬וכל מאן דיתגבר על יצריה‪ .‬הוא מתגבר גבורה על סמא״ל בדינא לגבי‬
‫בנוי‪ .‬ובגיד אמרו מארי מתניתין איזהו גבור הכובש את יצרו‪ .‬מאי הכובש‪ ,‬כד״א נביאשית א(‬
‫וכבשה‪ .‬דיהא כבושה תחות ידיה‪ .‬ככלבא דאיהו כבוש וקשור תחות ידי דבר נש‪ .‬ו צ י ד בר‬
‫נש לקבלה עליה חמש ענויץ‪ .‬בגין ענוי דגרים לה׳ זעירא דגלת בגלותא‪ .‬ואתקריאת עניה‬
‫םוערה לא נוהמה‪ .‬ואבא ואמא אינץ נתתי בימינא ושמאלא‪ .‬לקבלא בהון ו״ה‪ .‬דאעון תורה‬
‫ומצוה‪ .‬ורזא דמלה )ישעיה ו( ושב ורפא לו‪ .‬ודא איהו)הושע יד( שובה ישראל עד י״י אלקיך‪.‬‬
‫ועוד‬

‫באר לחי ראי‬

‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא בהמשך הדרוש שזה הוא המנץ שהוא חכמה כג״ל ואמר שהוא סור שם מ״ה‪ ,‬אמר שזה‬
‫שעשי״ח מפוגלים לחשוגה כמש״ל )תיקון י״מ דף מ״א ח א ומלה ושב ורפא לו‪ ,‬וכמ״ש רגינו )גלק״ח בטע״מ‬
‫פ״ב(‪ ,‬חה הוא עיקר החשובה‪ ,‬ופגימיוח העגין הוא פ׳ וירא( בסוד ביקור חולים שעגץ חולה הוא לפי שנפחלק‬
‫מפמ״ש )מהר פ׳ ויקרא דף ט״ו וט״ז( גפוד אם הבנים ממנו אור החכמה אבא‪ ,‬ומי״ז נמשך החולי לאד״ם שהוא‬
‫שמחה‪ ,‬ומ״פ מ״ש )גאוה״ח שם( בביאור הדברים בזה שם מיה שהוא גימ׳ אד״ס מםפר חול״ה פס ד׳ אוחיוח‪,‬‬
‫דחשוגה היא כד אנמ( אחכפיא וכלא אחגסמן‪ ,‬והיינו והרפואה הוא שיחרפא החול״ה מהוא טללוח שם מ״ה‬
‫כי החוטא גרס שמנמ מהבינה שפעה שמקבלח מהחכמה להמשיך אוח י׳ להחולה בפוד ה׳ יהפדנו פל מר״ש דו״י‪,‬‬
‫ועי״ז אינה יכולה להשפיע לעולמות שלמטה‪ ,‬ופקר ונפשה מ״י המשכח הי׳ מפר״ש צירוף מש״ר‪ ,‬ומדו״י‬
‫התשובה שלמה הוא להעלות הביגה לגבי יממה עלאה צירוף ידיד עיי״ש‪) ,‬וכ״כ בס׳ הארח״ל עיי״ש(‪ ,‬ולזה‬
‫ותקבל השפעתה ותוכל להשפיע לעולמות שלמטה עיי״ש אמר הכא בהמשך הדברים דלאחר שאמר דסוד התשובה‬
‫מגורך‪ ,‬ח״ש הכא והעיקר לסלקא טלא במחשבה‪ ,‬והיינו נמשך מי׳ חכמה קדומה דאיהו יריד ק״א וא״ו ק״א‪,‬‬
‫שזה הוא הטוגה של עשי״ח שהוא הוד י׳ ע״ש המחשבה אמר שזה הוא רזא דמלה ושב ורפא לו‪ ,‬דהיינו כיון דע״י‬
‫שנקרא חכמה‪ ,‬דעיקר עבודמינו בימים הללו להעלות התשובה הוא ממשיך הארת אור החכמה מהוא אוח י׳‬
‫ע״י החשובה האס שהיא הבינה אל החכמה‪ ,‬ואז תקבל לז״א שנקרא שם מ׳׳ה כנ״ל ממילא שנמשך לו רפואה‬
‫הבינה השפעתה מהחכמה‪ ,‬ועי״ז תוכל להשפיע השפע מפח אור החכמה שהוא סוד אוח יו״ד מספר פש״ר‬
‫לעולמוח שלמטה כנמר‪ :‬דאיחי יו״ד ק״א וא׳ץ ק״א המאיר לאד״ם החול״ה שהוא שם מ״ה ונעשה מפר״ש‬
‫פ״ל )בהקדמה דף י״ד פ״ג( לשכמתא איהי מ״ה יו״ד עש״ר ומדו״י יריד וכאמור‪ :‬אמרו מ״מ‪) .‬סאבוח פ״ד‬
‫ק״א וא״ו ק״א אחקריאת פיי״ש‪ ,‬ומיץ )בתיקונים מז״ח מ״א(‪ :‬בגין ענוי דגרם לח׳ זעירא‪ .‬פי׳ דלהט כחיב‬
‫דף ע״ו פ״ד( להמ׳לטת נקראח מ״ה מססרא דחכמה ופניתם את נפשותיכם דייקאשהוא במלכוח‪ ,‬וכמ״ש רבינו‬
‫פ׳יי״ש‪ ,‬וכרגריס יחיחדו מם מש״ל )גהקדמה ט דף י״ז )גפרמ״ח בהקדמה( דםחם נפש הוא במלטת פיי״ש‪ ,‬כי‬
‫פ״א( איהי יו״ד ק״א וא״ו ק״א דאיהו ארח אצילוח‪ ,‬הפינוי ביוה״כ הוא מל אשר גרמנו גמנינו מינוי למלטח‬
‫ופיי״ש בביאורנו דר״ל דהשם מ״ה הוא סוד מחשגה שהוא סוד נפש גגלותא‪ :‬ואו״א נ ח ת ץ וכר‪ .‬בהיוחו‬
‫פנימיוח סוד חש״ב מ״ה שהוא סוד אוח יי‪ ,‬ולזה אמר מדבר נממץ החשובה הוא מוסיף להמשך הדרוש דלהכי‬
‫הכא דפ״י התשובה דסליקת במחשב״ה פנימיות שהוא מאיר ביוה״כ שהוא ז ק תשובה אוח י׳ מהוא מ ר החכמה‬
‫סוד םמכמ״ס כ״ח מ״ה‪ ,‬אז אתקריאת המלכות מ״ה כמש״ל בסוד משי״ת וגם מחפללץ בו ה׳ תפלות שהיא‬
‫שהוא סוד ז״א‪ ,‬ח ה הוא סוד גן י״ק שאמרנו שגכח אנמ( כנ״ל‪ ,‬כי או״א נחתי וכד היימ כמ״ש )מהר‬
‫התשוג׳׳ה שהיא עליות המלטח לםחכמ״ה נשפע שפע גראשיח דף כ״ג פ״א( אס אדם גר ישראל חג קמי קוג״ה‬
‫לז״א שהוא סוד בן י׳ק להזדומ גה ונעשיח היא גגחי׳ הוא אקדים ליה תשובה לאהדרא למאריה לאתקנא במה‬
‫מ״ה‪ :‬וגכורה וכר‪) .‬הגר״א( הגיה שכאן צ״ל מ״ש דחב עיי׳׳ש‪ ,‬וכ״ם בש״ס )שבת דף ק״ד ע״א( הבא למהר‬
‫למטה ואו״א נחתץ וכר עד ה׳ אלקיך‪ ,‬ואח״כ צ״ל ובימינא מםייעץ אותו עיי״ש‪ ,‬ואמר הכא שהקב״ם מסייע ליה‬
‫הוא מקבל שיים וגגורכ תמן סמא״ל דאיהו יצה״ר וכו׳ כביכול בץ גבמי׳ אבא שהוא אוח י׳ שהוא ראש קו הימין‬
‫ע י מוות ידוי דג״נ‪ ,‬ואח״כ צ״ל ומשוגה הוא וא״ו‪ ,‬ואמ״כ אשר ממה ימינו פשוטה לקנל שביס‪ ,‬וגץ מ מ י ׳ * ג א‬
‫צ״ל וצריך ב״נ לקגלא ו ט ׳ ע י לא נוחמה עיי״ש גגיאורו‪ ,‬שהוא ראש קו השמאל לימן צו כלו וגבורה לעמל מ ד‬
‫ולענ״י אם באגו להגיה נכץ להגיה מ ד ה׳ מ ט ת ‪ ,‬היצה״ר‪ ,‬מ י י שאמרו בש״ם )קלומן יף ל׳ ע״ג( יצרו‬
‫ורזא רמלה ושב ורפא לו אמ־ תיבות יו״ד ק״א וא״ו ק״א‪ ,‬של אים מ מ ד עליו מ ל יום להרגו ואלמלא הקב״ם מזרו‬
‫קולם תמות ואו״א נחתץ וטי‪ ,‬מיאור הדברים מ א לא יטל לו‪ ,‬ואמר הכא מהנמר מ ה מ א מסטרא דשמאלא‬
‫ללאחר שאמר לעקר התשובה מ א במחשבה בכמ הי׳ ליםן לו במ׳ נטרה לקדושה להיות בגחי׳ אחיהו נ ט ר‬

‫הפוגש‬
 ‫שםז‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]‪ cp‬ס׳ ע״א[‬
‫י‬
‫ה?‪1‬נ‬
‫מצות פריה ורביה‪ .‬דא שכינתא‪) .‬ישןיי‪ .‬מי‪ (.‬לא תהו בראה לשבת יצרה‪.‬‬ ‫ועוד‬
‫תלמיד חכם דמנע מינה עונת יכל( ק״ש כאלו מנע מינה ברכאן מלעילא‪.‬‬ ‫כל‬
‫ש י ת סטרין אינון‪ .‬דכלילן באת ר דאיהו עץ פרי עושה פרי‪ .‬מאן פרי דיליה י׳‪ .‬דאת ר איהו‬
‫ענפא דאילנא‪ .‬דאתפרש לשית ענפין‪ .‬ומשית לענפין דלית לון הושבן‪ .‬י׳ איהי איבא‬
‫על כל ענפא וענפא דאיהו ר‪.‬‬
‫‪ D P‬סבא ואמר רבי חזור בך‪ .‬אילנא הוא ר‪ .‬איבא דיליה י׳‪ .‬הכי הוא ודאי‪ .‬אבל ענפוי לעילא‬
‫איהו ה׳ עלאה‪ .‬ושרשוי ה׳ תתאה‪ .‬ומאן דאפריש ענפא מיניה‪ .‬דא איהו מקצץ בנטיעות‪.‬‬
‫והכי אתקצץ איהו מעלמא דין ומעלמא דאתי‪.‬‬
‫ועוד‬
‫באר לחי דאי‬
‫לא יגרע לפו״ר‪ ,‬כי ע״י כמס״נ מקיים מצות פו״ר בדרגא‬ ‫המגש את יצרו‪ .‬ודא איהו שובה ישראל עד י״א‪.‬‬
‫דלעילא ד סטרין וסו׳‪ .‬הוא מפרש איך הוא מקיים‬ ‫מ י ׳ ה מ א אבא‪ ,‬ואלקי״ך מ א אמא‪ ,‬ואמר הנביא‬
‫הימור לתיקץ המלכות בסוד פו״ר ע״י הק״ש‪ ,‬ואמר‬ ‫שישראל ישובו לעסוק בחורה ובמצות שמא מ ד זו״נ‪,‬‬
‫שהוא כסוד ‪ p‬עושה פרי אשר זרעו ט על ה א ס ‪ ,‬כי‬ ‫לעלות אותם עד הוי״ה אלקי״ך שמא מ ד אבא ואמא‬
‫ע״י הו׳ תיבות דשמע ישראל וגד שממליכץ להקג״ה‬ ‫י״ק מצות פו״ר דא שכינתא לא תהו בראה יגו׳‬
‫גשיח שמרין‪ ,‬הוא מ ת ק האות ד שהוא מ ד ר ק דז״א‬ ‫שמא מ ד נפש‪ .‬ע״ל ) מ ף תיקון מ״ג דף פ״ג ע״ב(‬
‫כמש״ל)תיקון י״מ דף ל״ז ע״א( שהוא בעלה דמטרוניתא‬ ‫‪ p‬משה פרי אשר זרעו גו על הארץ דא שכינתא דכל‬
‫שהוא גסוד עץ פרי עושה פרי‪ .‬באות ר דאיהו עץ‬ ‫זרעץ אתכלילן בה‪ ,‬והכא פקודא דפר׳ר למעבד איגץ‬
‫פרי וכר‪ .‬עיץ )גזהר פ׳ אמרי דף ע׳׳ה ע״א( תגיגן כד‬ ‫וזרעץ הה״ד לא ת מ בראה לשבת יצרה‪ ,‬ומאן דאתבטל‬
‫אתפרש מלכא ממטרוניתא וכרכאץ לא משתכמץ כדין‬ ‫מפו״ר כאלו אחזיר לההוא א ת שהיא מ ד המלכות יבשה‪,‬‬
‫אקרי ו״י מ״ט וכד עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הפא שהרמז הוא‬ ‫ומנע ברכאן מינה עכ״ל ולזה אמר הכא פו״ר דא‬
‫כי כשאץ המלך מתימד כמטרוניתא אז אקרי ו״י‪ ,‬כי‬ ‫שכינתא‪ ,‬הייט כי מצוח פמר הוא לצורך חיקץ המלטח‬
‫מ ת ד שהוא ז״א אינו כשלימות כ מ ד ‪ p‬עושה פרי‪,‬‬ ‫למעבד איגץ וזרעין שלא תהא יבשה‪ :‬כל ת״ח דמנע‬
‫ונעשה הפגם גאות ד שמא כצורת ‪ p‬ארוך וגאות י׳‬ ‫מינה עונת ק״ש וכד‪ .‬ע״ל )שס( שסיים ד מ שמבטל‬
‫ש מ א כצורת הפרי הגדלה על העץ‪ :‬דאות ר איהו‬ ‫פו״ר מ א מ ג ס במלטח כל חד לפוס דמיה עיי״ש‪,‬‬
‫ענפא דאילנא וכר‪ .‬עיין )גמד״ר א מ ר פ׳ ל׳ סי׳ י‪(/‬‬ ‫ומפרש הכא כי גס בתלמיד פכס שנפשו משקה בחורה‬
‫וענף ‪ p‬עגות זה יעקכ‪ ,‬נ ה הדס רמש בעלין כך יעקכ‬ ‫שאין מ מ י ב לישא אשה‪ ,‬שייך ביה ענין זה כפי מדרגתו‪,‬‬
‫רמש גבניס‪ ,‬ודגריס אלו יתימוו עס מ״ש )גזהר פ׳‬ ‫והיינו כמ״ש בש״ס )שבת דף פ״ט ע״א וע״ב( ;מהר‬
‫ויקרא דף כ״ד ע״ג( דענף ‪ p‬עבות מ א ת״ת‪ ,‬עיי״ש‬ ‫סיני נקרא מדבר פארן שפרו ורגו ישראל עליה עיי״ש‪,‬‬
‫)ובמק״מ( שס‪ ,‬והיינו מ מ ש )בם׳ שערי אורה( דיעקב‬ ‫ופנימיוח הענין ע״פ הנודע מדגמ רבינו )בע״ח פ״א‬
‫נקרא ת״ת ע״ש פארות מנפים היוצאים מגנו שמא‬ ‫משער ספלליס‪ ,‬וגפ״א משער מ״נ וגמד‪ ,‬וגפרע״ח פ״ד‬
‫סוד הי״ב שבסים שהם י״ב צירופי מי״ה‪ ,‬וכן עי נפש‬ ‫משער הק״ש‪ ,‬וגפ״ד מ מ ר ר״ה וגשאר דוכמי( שע״י‬
‫לבית יעקכ שכל הכגויין תלויין גו עיי״ש באורך‪ ,‬ולזה‬ ‫מסה״נ שישראל מקיימם גק״ש וכיוצא הס מעלץ מ״נ‬
‫‪,‬‬
‫הוא נותן הכא פנים מסבירות לדכריו שאמר דאות ו׳‬ ‫לססלטת‪ ,‬ועי״ז מלים זו״נ לאו״א ומזדווגים לסולמ‬
‫מ א סוד ה מ פ י ס של העץ שעליו גדלים פימת האילן‪:‬‬ ‫נשמת חדשות עיי״ש‪ ,‬וע״כ גמעמד הר סיני שהיה‬
‫תזור בך וכר‪ .‬היינו ממ״ש שנס ענפי דאילגא הס נכללים‬ ‫במסירת הנפש ג מ ד נפשי יצאה כדגמ‪ ,‬נאמר מ פ י ע‬
‫בכלל מ ת ד‪ :‬אכל ענפוי לעילא וכד‪ .‬וגזה מ א השם‬ ‫מהר פ א ק שפרו ורט עליה ישראל‪ ,‬היינו שמסרו נפשם‬
‫מ י ״ ה כסדר‪ ,‬ה פ מ על ענפוי דלעילא‪ ,‬פי׳ שענפיס עם‬ ‫והעלו מ״נ להפלגות ועי״ז עלו זו״נ לאו״א והזמוגו‬
‫הפירות שעליהן שהם למטלה מנוף האילן םם אותיות‬ ‫להוציא נשמת יודמת ש מ א מ י פמר‪ ,‬ולזה אמר דכל‬
‫י״ק‪ ,‬וגוף האמצעי של האילן מ ד עמודא דאמצעיתא‬ ‫ם״ח ©איגו מקיים מצות ק״ש במנתה במס״נ כרמי‪,‬‬
‫מ א מ ד מ ת ד‪ ,‬ו מ א מ מ ד על המגש שהוא למטה‬ ‫מ א מנמל מ י במי׳ פמר מהשכינה שאינו מעלה לה מ״נ‬
‫גאנץ סוד ה׳ תתאה‪ ,‬הרי יקו״ק כ מ ד ‪ :‬ע נ מ י לעילא‬ ‫שתפלס צאמא להזדווג שם מ מ ל ‪ :‬מ י להוציא נשמת‬
‫איהו ח׳ עלאח ושורשו ה׳ תתאח‪ .‬היינו כמ״ש)במשנה‬ ‫מ ש ת מ י ל ‪ :‬עונת ק״ש‪ .‬ירש למן הש״ס ) מ מ ת דף‬
‫י״ז פ״ז דאבות( כל שחכמתו ממכה ממעשיו מ מ ה‬ ‫י׳ ע״ג( נמל הקורא ק״ש בעונתה‪ ,‬מלשץ עונ״ה ועונת״ה‬

‫לאילן‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף ס׳ מ״א[‬ ‫!‪^Ipr‬‬ ‫ש‪0‬ה‬
‫ו ע ו ד מצוה לאתעםקא באורייתא יומם ולילה‪ .‬הה״ד )יהושע *> והגית בו יומם ולילה‪ .‬וכי יכיל‬
‫בר נש לאתעםקא באורייתא בכל יומי ולילי כל יומוי‪ .‬והא קוב״ה לית בא בטרוניא‬
‫עם בריותיו‪ .‬אלא כל מאן דקרא ק״ש בכל יום יכה( ערב ובקר‪ .‬כאלו מקיים בו והגית בו יומם‬
‫ולילה‪.‬‬
‫פקודין אית מינייהו דתליין בפרי אילנא‪ .‬מנהון בענפין‪ .‬מנהון בשרשין‪ .‬מנהון באילנא‪.‬‬ ‫כל‬
‫ובגין דא אתקריאת אורייתא עץ חיים‪ .‬וכל מאן דאכל מיניה ואכל וחי לעולם‪.‬‬

‫ו א י ת אילנא לתתא‪ .‬דענפוי ושרשוי וגופא ואיבא דיליה כולהו םם המות‪ .‬ודא םמא״ל‪ .‬מאן‬
‫דאעבר על אורייתא‪ .‬אתשקיא מההוא אילנא‪ .‬ואתפרנם מיניה‪ .‬ועליה אתמר )בראשית ב(‬
‫כי ביום אכלך ממנו מות מות‪ ,‬ומםטרא דיליה חיי צער‪.‬‬
‫שכינתא איהי מצות העמדת מלכא‪ .‬הה״ד )ובריש י שום תשים עליך מלך‪ .‬וכביכול‬
‫ז (‬ ‫ועוד‬
‫כל‬

‫כאד לחי דאי‬

‫ופגם בימודו ואמדוהו יחג״ש‪ ,‬וע״כ אמר אפשר ח״ו ‪3‬׳‬
‫רשויות יש כי ידיעת ההפכים אתר‪ ,‬כי כמו שהמימד‬
‫יחודו ואחדוחו יחב״ש נחשב כאלו למד חורה לשמה‪,‬‬
‫כן הוא במי שפוגם בק״ש שהוא יחודו ואחדוחו יחב״ש‬
‫הוא מפריד התורה מייחודו ואחדוחו והוא מ ח י ׳ מקלן‬
‫בנטיעוח ומפריד בץ האילן ען החיים וגין פירוחיי‬
‫ושורשיו כנ״ל כל מאן דקרא ק״ש בכל יום וכו׳‬
‫וכמ״ש גט״ם )מנחוח דף צ״מ ע״ג( ובג״ד אתקריאת‬
‫אורייתא עץ חיים וכמ״ש בש״ס )ברכוח דף נ״ב ע״ב(‬
‫אץ עץ חיים אלא תורה‪ ,‬מנזה שהפוגם גחונה‪ ,‬שלא זכה‬
‫ולומד לקנטר ושלא לשמה או מגלה פנים בחורה שלא‬
‫כהלכה‪ ,‬ח״ו הוא מקצץ בנטיעוח האילן של ז״א שהוא‬
‫עץ חיים למחזיקים כה כנ״ל כולחו סם חמות ע״ד‬
‫אמרם ז״ל גש״ס )יומא דף ע״ב ע׳*( זכה נעשה לו‬
‫סם חיים‪ ,‬לא זכה נעשה לו סם המוח‪ ,‬היינו דכשלומד‬
‫לשמה מסטרא דקדושה הוא ע ׳ח‪ ,‬אגל כשלא זכה ולומד‬
‫שלא לשמה מסטרא רטומאה‪ ,‬הוא אחוז גען הטומאה‬
‫שהוא םמא״ל שורש סם המזח כמש״ל )דף נ״ו ע״ב(‬
‫ובשאר דוכחי‪ .‬ומספרא דיליח חיי צער‪ .‬ר״ל אוחן שלא‬
‫ז ט בלימוד לשמה להיוח אחיד בתורה שהוא סוד תיקון‬
‫ז״א שהוא עץ חיים למחזיקים גה‪ ,‬ולומדים בתערובות‬
‫מחשטח גאות ופניות מ ח י ׳ עץ הדעח טוב ורע שמעורב‬
‫סם המות ג ה מ ב של החזרה‪ ,‬בהם נאמר חיי צער חחיה‪,‬‬
‫שכל ימיהם מכאובים וכעס שנאמר בקללות בחטא דעץ‬
‫הדעת עו״ר געצטן חאכלנה וגו׳ שכינתא איחי חעמדת‬
‫מלכא‪ .‬דרש שוס תשים עליך מלך‪ ,‬שעיקר תיקון השכינמא‬
‫שהיא המלפו״ת‪ ,‬הוא רק אם בעלה המלץ־ מזדווג עמה‬
‫משא״כ אם היא גלמודה ח״ו‪ ,‬ולזה גא המצוה שום ימים‬
‫עלץ מל״ך לתיקון השכינחא גגחי׳ מלכו״ת שיתק אומה‬
‫גתיקינהא שתהיה ראויה להזדווג עמי‪ ,‬ואז יבא המל״ך‬
‫שהוא גע‪6‬ה דמטדוניתא לבימ להזדומ עמה שתקרא‬
‫מלט״ת‬
‫לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין וכד‪ ,‬ומבואר משם‬
‫שהחכמה הוא בחי׳ ענפי האילן‪ ,‬יהמעשה הוא בחי׳ שרשי‬
‫האילן‪ ,‬ולזה אמר דפנפי אילן דלעילא הס ה׳ עלאה‪,‬‬
‫וכמ״ש רבינו )בפרע״ח פי״ד משער החפילין( דנשכוחב‬
‫אוח ה׳ ראשונה משם הוי׳ה ב״ה יכוץ אל החכמה‬
‫גימוד עם הבינה וט׳ עיי׳׳ש‪ ,‬אבל שרשי האילן שהוא‬
‫המעשה הוא במלכות שהוא ה׳ אחרונה שהיא עולם‬
‫העשיה‪ ,‬וכמ״ש )בקה״י ערך מעשה( שמה״ט נעשה כל‬
‫מעשה ע״י הידים שהם חד׳ג‪ ,‬שק המלטח נגגייז ע״י‬
‫חו״ג‪ ,‬בסוד מקדש ה׳ שהוא המלכוח כוננו ידיך חי״ג‬
‫עיי״ש‪ :‬דא איחו מקצץ בנטיעות עיין בש״ס )חגיגה‬
‫דף י״ד ע״ג( דאלישע אחר היה מקצץ בנטיעות‪ ,‬ומפרש‬
‫רגינו )גשער מאמרי חז״ל שם( דמי שעושה פירוד‬
‫באוחיוח הוי״ה הוא נקרא מקצץ גנטיעוח עיי״ש‪ ,‬ואמר‬
‫הכא להמשך הדרוש גהכנח הענין שנקרא כן וי הד׳‬
‫אותיות הוי״ה מרומזים באילן הנטוע גארץ עם שרשיו‪,‬‬
‫וממילא שכל העושה ה״ו פייוד ג ץ האוחיוח הוי״ה ג״ה‬
‫הוא בכלל מקצץ גנטיעוח האילן וכאמור‪ ,‬וכמין מש״ל‬
‫)חיקון י״ג דף טיט ע״א( עיי״ש וכגיאורנו שם ועוד‬
‫מצוח לאתעםקא באורייתא ובד‪ .‬פי׳ עוד יש בחי׳‬
‫בענין מקצץ גגטיעות זה הלומד שלא לשמה‪ ,‬ומפרש דבריו‬
‫כי החורה שהוא סוד ז״א הוא בחי׳ האילן וכמ״ש רטנו‬
‫)גע״ח דרוש ג׳ משער דרושי הצלם( דז״א נקרא אילנא‬
‫דחיי‪ ,‬והמצות הם בחי׳ ענפי האילן ופירוח ומשי האילן‪,‬‬
‫ומי שלוגה־ שלא לשמה הוא מקצץ בנטיעות האילן‪ ,‬שמפריד‬
‫הענפים והפירות מן האילן וכדמפרש ואזיל‪ :‬והא קוב״ח‬
‫לית בא בטרוניא וכר ופמ״ש גש״ם)ע״ז דף ג׳ ע״א(‬
‫אלא כל מאן דקרא ק״ש‪ .‬פי׳ מטאר מזה שהתורה‬
‫עיקרה היא לצורך יחוס ואחדוחו יתב״ש‪ ,‬וממילא מוגן‬
‫ממין אלישע אחר ש מ ה מקצץ בנטיעות היה מ מ ס שלמד‬
‫מ ל ה שלא לשמה ולא היה מ ח ד בלימודו יחוד מליץ‬
 ‫י‬
‫שסם‬ ‫הזהר‬ ‫תקתא חד לעשרין נילף ם׳ ע״א >‪r‬״‪0‬‬ ‫ת?‪1‬נ‬
‫כל זמנא דלית שכינתא באתרוזאמל( לית מלכא‪ .‬ובגין דשכינתא איהי מלכות על בר‬
‫נש‪ .‬אתמר ביה שום תשים עליו מלך‪ ,‬למהוי ישראל בה כולחו ימ( בני מלכים׳ ‪1‬ח‪ -‬ס ע‪-‬ב[‬
‫דלית מלך בלא מלכות‪.‬‬

‫ד ב ג ל ו ת א שפחה תירש גבירתה‪ .‬ובזמנא דייתי משיחא אתמר ‪ •mo‬א( ומלכותה יתן המלך‬
‫לרעותה הטובה ממנה‪.‬‬

‫א י ה י מלכותיה‪ ,‬איהי כורםייה‪ ,‬איהי עטרת דיליה‪ .‬למלכא דאית ליה מאנא דיקר ואיהו‬
‫מחבבא לגביה‪ .‬לזמנין שר ליה עטרה על רישיה‪ .‬דא תפילץ דרישא‪ .‬לזמנץ קשיר ליה‬
‫כאצבעא‪ .‬ודא תפילין דיד‪ .‬לזמנץ שר ליח תחותיה‪ .‬ואתקרי כורסייא דיליח‪ .‬לזמנין עביד מינה‬
‫לבושא‪.‬‬
‫וכען‬

‫באר לחי ראי‬

‫ישראל מ ״ י מלכי׳׳ס רק בארעא לישראל‪ ,‬דאז תפמט‬
‫השכינה בגדי אמה ותלטש גגלי מלמ״ת ויכירו וידעו‬
‫כל באי עולם כי לה׳ המלוכ״ה‪ ,‬ואנחנו מי״ו נהיה מ״י‬
‫מלכי״ס ומלכותח יתן המלך‪ .‬ק וכמי שפחה טשא‬
‫מלטח דקליפה‪ ,‬לאסחר מלטת דקדושכ‪ .‬למלכא דאית‬
‫ליח וכד‪ .‬כוונתו לבאר בזה דאס היא כרמיא למעה ממני‬
‫חיך חהיה עטרח דיליה‪ ,‬ולזה מפרש זמנין וזמנין יש‪,‬‬
‫והוא ע״ד שאמר )גרע״מ פ׳ חרומה דף קנ״ח ע״א(‬
‫נחקשה למשה למעבד או חגא או אמצעי או שמושא‬
‫דאיהו טרסיא ו ט ׳ עיי׳׳ש‪ .‬לזסנין שוי ליה עטרח וכר‪.‬‬
‫והוא כמ״ש )ברע״מ פ׳ פנחס דף ר״ל ע׳׳ב( הא אחיין‬
‫לחופה וצריכין ישראל למיהב קדושין מהחחן לכלה בקשורא‬
‫דחפילין של יד למהוי קמרה ליה מ ׳ פריכין דרצועה וכר‪,‬‬
‫ולעטרא ליה בחפילץ דרישא דאיהו פאר ופר‪ ,‬וגמפי‬
‫מלוה דציציח דתכלח ולגן כסא דץ וכסא רחמים עיי״ש‪,‬‬
‫והיינו כי תפילין של ראש הוא ג מ ה ;ממלטת םלקא‬
‫גואמא גםוד אשח חיל עטרת געלה שהיא תש״ר שנקרא‬
‫עטרת תפארת ב מ ד בעטרה ש מ מ ה לו אמו וכמש״ל‬
‫)להקדמה דף ט׳ ע״א( עיי״ש ובבימרנו שם‪ ,‬ולהט אמר‬
‫שוי ליה עטרה כי גחש״ר אין קשירה רק בחי׳ מ מ ה‬
‫כענק הנחת העטרה על הראש‪:‬ולזמגין קשיר ליה וכר‪.‬‬
‫היימ מ ד פ ק ק האמצעי שלה שמתקשרת עם בעלה‬
‫באהבה וריעות ונפשו קשורה בנפשו ש מ א מ ד חפילק‬
‫של יד מש ג ה מ ד הקשיחה ברצועה כמפ״ל)בהקדמה‬
‫שם( עיי״ש ו ב ג י מ מ ו שם‪ :‬ואתקרי כ ו ר מ א דיליח‪.‬‬
‫הייגי הזווג התחמן בבחי׳ שמושי דיליה דאימ כרםיא‬
‫שהוא מ ד הק״ש וכמש״ל )תירץן ע׳ דף ק״ל ע״ג( כד‬
‫ב״נ אחעטף בעמפא למצוה ומנח תפילק וקרא ק״ש‬
‫ה א חקק ליה טרםיא ו מ כ ן במסד כסא וכו׳ דקרא לים‬
‫לשריא טל טרםיא לתקין ליה בקרא לשמע ישראל עיי״ש‪:‬‬
‫לזמנין עביד מ נ ח לבושא‪ .‬וכמש״ל )לף נ׳׳ה ע״ג(‬
‫א י מ טלית לקוג״ה וגה אתעטף קוג״ה כל׳׳א ממה‬
‫אור‬
‫מלט״ת על שם בעלה המל״ך‪ .‬כל זמגא דלית שכינתא‬
‫באתרחא וכד איהי מלכות על ב״נ וכר• עיק )ברע״מ‬
‫פ׳ תצא לף רע״ו מ״א( דקוב״ה לא יקרא מלך עד דרכיב‬
‫בסומא דיליה דאיהי מ מ ת ישראל וקוב״ה כד איכו‬
‫לבר מאתריה לאו איהו מלך‪ ,‬וכד אתחזר לאחריה והיה‬
‫כ׳ למלך על הל ה א ס ‪ ,‬והכי ישראל אתמר בהון כל ישראל‬
‫מ י מלבים‪ ,‬מוונא דאבא איכון בנוי‪ ,‬דלאו אינון בני‬
‫מלכים עד דיהדרון לארעא דישראל עיי״ש‪ ,‬ולזה דרש הכא‬
‫ט ס חשים עליך מלך‪ ,‬שחיבוח עליך מלך‪ ,‬מרמז שאין‬
‫הקב״ה נקרא גחואר מלך אלא אס ישוט ישראל מדרכם‬
‫הרעה ויעשו תשובה כראוי להיוח בבחי׳ מרכבה ובחי׳‬
‫סוסיא לקוב״ה שעי״ז נקרא בתואר מלך‪ ,‬ולזה אמר דכל‬
‫זמנא דליח שכינחא באתרהא לית מלכא‪ ,‬וכמ״ש )ברע״מ‬
‫פ׳ ט חצא דף רע״ו ע׳׳א( דקוג״ה כד איהו לבר מאחריה‬
‫לאו איהו מלך‪ ,‬ואמר הכא בגק דשטנחא איהי מלט״ת‬
‫על ג״נ‪ ,‬כלומר שכל ענק שהקב״ה ושכינתיה נקראים‬
‫בתואר מל״ך ומלט״ת‪ ,‬הוא רק אס ישראל מקבלים עול‬
‫מלכות״ו יתכ״ש‪ ,‬כנמס אומרם אק מל״ך גלא עם‪ .‬שוס‬
‫תשים עליך מלך היימ כי גזה שמתקנים המל״ך‬
‫והמלט״ת גשלימוח נקראים גם אנחנו בני מלכים‪ ,‬ולכן‬
‫אמר הכתוב מ ס תשים עלי״ך דייקא מל״ך שגס אחה‬
‫חהיה נקחא בבחי׳ מל״ך‪ ,‬כאמרם ישראל מ י מלכי״ם הם‪,‬‬
‫וזה יהיה לעתיד לבא ממן ה מ ק ק ה ג מ ר ‪ :‬דבגלותא‬
‫שפחה תירש גבירתה‪ .‬מ א כמפרש הענק מ״ש)גרע״מ‬
‫שם( לישראל לאו אינק גני מלכים עד דיסדרק לארעא‬
‫דישראל ואמר הכא הטעם עפמש״ל )בהקדמה דף ט״י‬
‫ע״א( טלוחא נאמר שפחה ט תירש גבירתה‪ ,‬ט גגלותא‬
‫אשחניאת שכינתא ולא אשחמדעין ‪ 53‬חיילק דאיהי‬
‫מטרוניתא‪ ,‬ואתכסיאת בלטשק לאמה ג מ ל וכי ימכור‬
‫איש את בתו לאמה‪ ,‬ו מ ל בשביל דלא אשתמולעין בה‬
‫שפתם בישא מ א אימא למרב רב ובנהא ולא יוכלו לינק‬
‫מ מ ה מי׳׳ש ובטאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר למם״מ לא נקראים‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף ם׳ פ״ב[‬
‫י‬
‫ה?‪1‬נ‬
‫דאיהי מרחקא מן מלכא‪ .‬אתמר במלכא )ישעיה ‪ 0‬אלביש שמים קדרות‪ .‬ושכינתא מח(‬ ‫וכען‬
‫אמרת)שיי > אל תראוני שאני שחרחרת‪ .‬ובני נשא דאינון שטיין מםתכלין בלבושא‪.‬‬ ‫א‬

‫ואחרנין הכי מםתכלין בגופא‪ .‬ובגלותא כולהון שטיין‪ .‬אבל פקחא חכימא אסתכל מלגאו‪.‬‬

‫ו כ ד ייתי פורקנא‪ .‬אתפשט מלבושין דקדרותא‪ .‬וזריק לון על אומין דעלמא‪ .‬הה״ד )‪ nw‬י(‬
‫ויהי השן‪ -‬אפלה וגר י מ ( ולכל בני ישראל היה אור במושבותם‪.‬‬

‫ד ב ה ה ו א זמנא דאתלבש באלין לבושין‪ .‬רל> א תמר ביה )דבייפ לב( ויאמר אסתירה פני מהם‪.‬‬
‫לבתר דאתפשט מינייהו‪) .‬שמית יד( וייראו רלא( העם את י״י‪ .‬וכל ינוקין ו ל ה אתזיין‬
‫ליה באצבע‪ .‬הה״ד)שם«( זה אלי ואנוהו‪.‬‬

‫)תהלים י > ישת השף סתרו‪ .‬ובגין דא אמר דניאל)תי*ל > ידע מה בהשוכא מ^ונהורא‬
‫ב‬ ‫ח‬ ‫ובגלותא‬
‫עמיה שרא‪.‬‬

‫ו ב ה ה ו א זמנא דאיהו בחשוכא‪ .‬מתלבש ילד( בתהו ובהו ובחשך ותהום‪ .‬כביכול אתוון אינון‬
‫בפרודא ילה( ולא מתייחדץ תמן‪ .‬ולבתר דנפיק מינייהו‪) .‬זכייה יד( והיה י״י למלך על‬
‫כל ה א ת ביום ההוא יהיה י״י אחד ושמו אחד‪.‬‬
‫בההוא‬

‫כאר לחי ראי‬

‫מהם‪ :‬ויאטר אםתירח וגף‪ .‬םם הבנויים חה הוא‬
‫ההסתר פנים‪ ,‬ולפי ההסתר מ י ם מ ח מ ם בכל פח‬
‫במה״ר נחרט הפנויים‪ :‬לבתר דאתפשט מינייהו‬
‫וייראו העם א ת הי‪ .‬היינו כמש״ל )בהקדמה שם(‬
‫דלפתיד לבא יתפשט קוג״ה נמל כנוי שסם סוד מלבושיי‬
‫ב מ ד ולא יכנף מ ד מוריך‪ ,‬בההוא זמנא כי טין בפין‬
‫י ר מ בשוב ה׳ ציון פיי״ש ובבימרנו שם‪ :‬ידע מה‬
‫בחשוכא‪ .‬הם ה מ ל ט מ ם דקדרותא דשכינתא דבגלותא‬
‫הנ״ל• ונהורא עםיח שרא‪ .‬היינו פנימוח אור גוף‬
‫השכינה הקלושה בעצמה מ ״ ל ‪ :‬כביכול אתוון אינון‬
‫בפרודא ולא מתייחדין תמן וכר‪ .‬ע״ל )תיקון ל״ו‬
‫דף ע״ז ע״ג( בסוד ט ה מ ס יפריד בינימ‪ ,‬שהקליפות‬
‫שגקראים מ ״ ת ‪ ,‬גורמן להפריד ג ק םדגקים ו מ נ מ ם‬
‫מ ח ו ד דאר׳א וזו״נ ש מ א יקו״ק‪ ,‬ולכתר רמתפשמק‬
‫מינייכו מתיחדין טלהו ולא יתבוששו‪ ,‬וממימדים מ ״ א‬
‫היינו מ ת י׳ עם אות הי‪ ,‬ואח עם א ת מ ה ‪ ,‬היינו אות ר‬
‫נמז אות ה׳‪ ,‬ולבתר דאתעברו קלימגו אלו מנייהו יהיה‬
‫ה׳ אמי ו ש מ אחל‪ ,‬ופיי״ש מ ד למלן)תיקון ל״ז רף פ״ח‬
‫פ״א( להקלימת הנ״ל תהו וגהו ומשך על פני חהו״ם‬
‫אותיות המו״ת עיי״ש‪ ,‬ולזה אמד ‪0‬אן גהמוא זמנא‬
‫דאימ בחשוכא ב מ י שאני שמרמרח היא משום שמתלבשת‬
‫בקליפות ל ת מ ומהו וגו׳ ועי״ז ד אותיות יקו״ק מ מ ל א ‪,‬‬
‫על לפתיל לבא ליתפשמ קוב׳׳ה ושכינתיס מלבושי כקליפוח‬
‫הנ״ל ולא י מ ס פירול גק ה‪87‬קיס‪ ,‬ויתימלו ס י ׳ אותיות‬
‫מ י ״ ה ביחולא שלים אז ו מ ה מ למלך טל כ״ל הארץ‪,‬‬
‫ודייק מ ב ת כ״ל אפילו בחיצונים‪ ,‬מן ט ו ס ההוא יהיה‬
‫יקף׳ק‬
‫אור כשלמה עיי״ש ובביאורנו שם‪ :‬וכען דאיחי םרחקא‬
‫מבעלה בגלוח החל הזה במה״ר שהיא בפשיה מדור‬
‫הקליפות‪ :‬אלביש שמים קדרות‪ .‬שמם מ א ז״א‪,‬‬
‫וקדרות מ א במקום לבוש המלטת שהיא היפך במ׳ מ ס ה‬
‫אור כשלמה וכאמד‪ .‬ושכינתא אומרת אל תראוני‬
‫שאני שחרחורת‪ .‬היינו כמש״ל)תיקון ל״ז דף פ״ח מ״א(‬
‫דבגלוח במה״ר הג׳ קליפוח מלבימן אח ממינה‪ ,‬ובזמנא‬
‫דאימ מתלבשא באלק קליפין א י מ מגרת אל תראוני‬
‫שאני שחרחורת‪ ,‬דבאלק קליפק איהימתמללת וט׳ פיי״ש‪,‬‬
‫ולזה אמר הכא להמשך כדרוש שהשכינה אומרת שזה‬
‫החשטח מ א רק נמחק מספרא דלטשין‪ ,‬אבל ע ו ף‬
‫אור השכינה אק מ ם שחרות וקדרות ח׳׳ו אפילו בגלוחא‬
‫וכמש״ל )תיקון ע׳ דף ק״ל ע״ג( שי׳נויק אימץ במאגי‬
‫דגופא‪ ,‬אגל כיה ליח שנויא כלל הה״ד אני ה׳ לא שניחי‬
‫עיי״ש• וב״נ דאינון שטיין מסתבלין בלמשא‪ .‬היינו‬
‫כמש״ל)תיקון כ״ו דף ע״א ע״ג( ווי לגני עלמא דאינק‬
‫אעימא לבא א י מ לא אשתגי וטי‪ ,‬אבל לגט חייטא‬
‫אשחני קוג״מ ואסחחר מ י י מ בכמה כםויק וגגמה‬
‫קליפין ומי עיי״ש • אסתכל מלגאו‪ .‬היינו בחי׳ אור של‬
‫גוף השכינה הקלושה שתחת המלמשים מ ״ ל ‪ :‬וכד ייתי‬
‫מ ר ק נ א וכר‪ .‬ר״ל דלעתיל לבא יסיר קוב״ה נטכינתיה‬
‫מלבושי הקליפות הנ״ל הגורמים מסך מגליל גמינו לבין‬
‫אבינו שבשמים יעי״ז ע ב ת עלינו ‪ 103‬נטך הגלות צרות‬
‫גמה״ר וכמש״ל )בהקדמה לף ט״ו ע״א(‪ :‬וזריק לק‬
‫על א ו מ ן דעלמא‪ .‬כי קמלי לשאר עמק רשימן על‬
‫בנלי נקם ו מ א ממון מדים מ ל ק אותם עליהם להנקם‬
 ‫שעא‬ ‫הזהר‬ ‫ת ק ת א חד יעשדין!לף ס ׳ ע״ג[‬ ‫הכ״ןוגי‬
‫ב ה ה ו א זמנא‪ ,‬כל חיוון יתערון בנגונא‪ .‬וכנפיהם פרודות מלמעלה‪ .‬לקבלא ליה בחדרה‪.‬‬
‫וכולהון יהון רצץ ושבין בנגובא‪ .‬ושליחותא לגביה‪ .‬הה״ד <יהזק«ל»( והחיות רצוא ושוב‬
‫כמראה הבזק לבשרא לישראל‪.‬‬

‫ו ב ה ה ו א זמנא <״הלים קט‪ 0‬הללו את י״י מן הארץ תנינים וכל תהומות וגר‪ .‬כולהו לעילא‬
‫ולתתא‪ .‬כל מה דאתברי עד יתוש זעירא‪ .‬כולהו משבחין ליה‪ .‬נישעיי‪ .‬י«> כי מלאה‬
‫הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים‪.‬‬

‫זמנא יתקיים קרא <מניה & כי אז אהפוך אל יא( עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם‬ ‫בההוא‬
‫י״י וגר‪.‬‬

‫ב ה ה ו א זמנא אתבני ביתא דשכינתא‪ .‬דאיהי בית הבחירה‪ .‬על ידא דקוב״ה‪ .‬דאתמר בה‬
‫)זכריה & ואני אהיה לה נאם י״י חומת אש סביב‪ .‬ואני אבנה‪ .‬אינון אבנין טבין‬
‫דאתבני מינה‪ .‬הה״ד )בראשית ל( ואבנה גם אנכי ממנה‪ .‬נטיעין קדישין ולח( הה״ד )ישעיה ס( נצר‬
‫מטעי מעשה ידי להתפאר‪.‬‬

‫י ב נ י י נ א דבי מקדשא תהא בנויה‪ .‬מכספא ודהבא ואבנץ יקירין‪ .‬ותהא מרקמא‪ .‬מכל ציורא‪.‬‬
‫דעובדא דבראשית‪ .‬ועלה נהרא ירושלם דלעילא‪) .‬לעילא( מרקמא מכל מיני גוונין‬
‫ירושלם הבנויה ילס( כעיר שחברה לה יחדיו‪ .‬דאנהרא על גבוי‪.‬‬ ‫דנהורא‪ .‬ורזא דמלה )ח״לים‬

‫זמנא יתקיים בישראל‪) .‬ישעיה ם( לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאםף וגר‪.‬‬ ‫בההוא‬
‫שיר השירים ״ ‪ 0‬בעלמא‪.‬‬ ‫ויתער‬
‫וידליק‬

‫כ א ד לחי דאי‬

‫ישראל מעפרא ו ט ׳ עיי״ש‪ .‬אמון אבנין טבין דאתבני‬
‫מינה‪ .‬הימו כי הת״ח והצדיקים נקראים אמים‪ ,‬וכמ״ש‬
‫גפ״ס )ג״ג לף קמ״כ ע״ג( מסיעאגנים אלו געלי משנה‪,‬‬
‫ועיין )גמד״ר ויצא פ׳ ע׳( והאבן גדולה דא ב״ד הגדול‬
‫וט׳ זו מופלא שבב״ד‪ ,‬וכמ״ש אבן מאםו הטגים היתה‬
‫לראש פנה‪ ,‬והיינו שעיקר התיםדות בנץ בית המקדש‬
‫דלעתיד צבא יהיה בנשמות הצדיקים ות״מ לומדי תורה‪,‬‬
‫ואמר הנא שהקג״ה אומר ואני אגנה איכון אמין מבץ‪,‬‬
‫שהקג״ה יתן כמ ומיל להמ״מ וםצדיקים שיעמדו על‬
‫משמרתם משמרת התורה והעבודה שיהיו ראויין לקטע‬
‫אותן צמץ אריאל‪ :‬נטיעין קדישין‪ .‬היינו יעקב עם‬
‫הי״ג שבטים שהם נמיעץ קדושים נקראים אמים וגמ״ש‬
‫)גפ׳ וימי( משם מ ט ם אגן ישראל ופירש״י דיפקב ומיו‬
‫נקראים א ק ‪ :‬ובגינא דכי מקדשא‪ .‬של מ פ ה יהיה ג״כ‬
‫מ ץ מפואר מרוקם ומצוייר ט כל מעשה בראשית‪:‬‬
‫ירושלים דלעילא‪ .‬הרוחניות‪ :‬ירושלים הכנויה כעיר‬
‫שחברה לה יחדיו‪ .‬וכמ״ש )בזהר פ׳ אמרי דף מ״א‬
‫ע״א( מה שחגרה לה יחמו‪ ,‬מ י ן דאזיווג ג ה מלפא‬
‫נטית סטרץ‪ ,‬בכל סטרי מלכא בדרגא דצדיק ופל כתרי‬
‫מלכא כלילן כיה פיי״ש‪ :‬מ ת ע ר שיר השירים בעלמא‪.‬‬
‫וכמ״ש )מהר חרומה דף קמ״ג ע׳׳א( שמ״ש אשר לשלמה‪,‬‬
‫שירתא‬
‫ילץ״ק אמד‪ ,‬שלא יהיה פירוד ג ץ האותיות ע״י מלטשי‬
‫כקליפוח מ ״ ל ‪ .‬בההוא זמנא כל חיון יחערון בנגונא‪.‬‬
‫ע״ל )בהקדמה לף ד ע״ג( אותיות יקו״ק נהרין בד‬
‫מיץ וגמרן אתגריאו עיי״ש וגטאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר‬
‫דלמתיד צבא כאשר יאירו ה ד אותיות ויסתלקו מהם‬
‫לבושי הקליפות המשוכץ ויאירו ב ד מיון‪ ,‬אז יתמרץ כל‬
‫ה ד מיון בניגונם על ישועתם‪ .‬וכנפיהם פרודות‬
‫מלמעלה וכד‪ .‬כיינו כמש״ל )דף נ״א ע״ג( גההוא‬
‫זמנא זאתממון מייגיא ממלמא סלקא אורייתא מגונא‪,‬‬
‫שכינתא מגונא‪ ,‬וישראל סלקין מגלוחא בגגונא‪ ,‬ג ד‬
‫אותיות יקו״ק ש י ר פשופ כפול משולש ומקובע י׳ י״ק‬
‫יק״ו יקו״ק עיי״ש‪ ,‬ומבואר שם דפל פנץ הנגונא שיהיה‬
‫לעתיד לכא הכל יהיה בכח ה ד מיות ו ד כנפים שלכם‬
‫דטלס מחאן גלפייהו בשיר מרוגפ של ה ד אותיות הוי״ה‬
‫פיי״ש‪ .‬לבשרא לישראל‪ .‬שהמשיח יבא‪ .‬כי מלאה‬
‫הארץ ד ע ה וגר כי אז אהפוך אל עטים שפה ברורה‬
‫וגד‪ .‬היינו כמ״ש ) מ ה ר פ׳ וירא ךף קי״ח ע״א( וכד‬
‫יהא קריב ליומי דמשיחא אפילו חגיי דפלמא זמינץ‬
‫לאשכמא ממימן דחכמחא ולמנדט גיס קצץ ומושמץ‬
‫וגההוא זמנא אחגליא לכולא‪ ,‬הה״ד כי אז אהפוך אל‬
‫ע מ ם שפה גמרה וגד‪ ,‬נ מ ו אז‪ ,‬מגמא למיקום מ כ מ‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין]לף ס׳ פ׳*[‬ ‫הקוני‬ ‫שעב‬
‫נהורא על זיתא ושרגא‪ .‬דישראל אי נון פתילה‪ .‬אורייתא משחא‪ .‬שכינתא שרגא‪ .‬הזז״ד‬ ‫וידליק‬
‫)איוב כס( בהלו נרו עלי ראשי‪.‬‬
‫ב ה ה ו א זמנא אתמר בשכינתא והלצה נעלו‪ .‬נעלו דקוב״ה‪ .‬לקיים ביה של נעליך‪ .‬ואתייהד‬
‫בשכינתיה‪ .‬דאתקריאת הליצה‪ .‬ואיה ו חלוץ הנעל‪ .‬ולא צריכץ לאתחברא בארח יבום‬
‫לעולם‪ .‬דאתמר בה )ת״ מאת לפנים בישראל וגר שלף איש נעלו ונתן לרעהו‪ .‬מאי נעלו‪ ,‬דא‬
‫י (‬

‫כנוי‪.‬‬
‫ה ה ו א דאתמר ביה גן נעול‪ .‬אתפתח ההוא נעול מפתחא‪ .‬בגין דלפתח ימא> חטאת רובץ‪.‬‬
‫ואתעבר ההוא תטאת‪ .‬ואתפתת תרעא‪ .‬הדא הוא דכתיב )תהלים י ( זה השער לה׳ רמב(‬
‫ח‬ ‫ק‬

‫ויתזון תמן שכינתא‪ .‬דאתמר בה וזאת ר»( לפנים בישראל‪.‬‬

‫דבר‬
‫כאד לחי ראי‬
‫פלאה כמש״ל )בהקדמה וף י״ו פ״א( כ״ה איהי אמא‬
‫פלאה רבה נפקו ישראל ממצרים פיי׳׳ש ובביאומו שם‪,‬‬
‫‪.‬וע״כ אמר לו השי״ת של נפליך כפפם יוה״כ שאין לוכשין‬
‫נפל ברגלים מהאי טפמא מ״ל ולא צריכין לתתחברא‬
‫כאורה יכום לעולם‪ .‬כי הגאולה המחילה חהיה גבמי׳‬
‫נשואי! שהוא מ מ ל הגמור שבפולס אצילוח‪ ,‬ולא יצשרך‬
‫ז״א לירל לפחלמוח שלמטה‪ ,‬ששם צריך להחלבש בכנויין‬
‫ובמעפרו״ן בבחי׳ ימס מ״ל דא כנוי‪ .‬היינו כמש״ל‬
‫)בהי למה לף ט״ו פ״א( כי פחה בגלות השכינה מחלבשח‬
‫(‬
‫במלבושין למבל ואמה‪ ,‬היינו שהג׳ שמוח הוי״ה אלקינו‬
‫הוי״ה אץ מאירין רק פ״י מויץ וחילוף אותיות‪ ,‬ולעתיד‬
‫נאמר ולא יכנף טול מוריך והיו פיניך רואוח אח מוריך‪,‬‬
‫ואחפשש קוב״המכל מויין‪ ,‬ואחפשמ ממרכבוח למפפרי״ן‬
‫פיי״ש ובביאורנו שס‪ .‬ההוא דאתמר כיה נן נעול‬
‫היינו פמש״ל )חיקץ ל׳ לף פ״ג פ״א( לפחה מלוח‬
‫נאמר גמלטח גן נפול‪ ,‬שסוגרת פתחה מפני החיצונים‪,‬‬
‫ולא יפחח אלא בשבח ור״ח ויו״מ לוקא‪ ,‬אבל כל ימי‬
‫הנמשה יהיה סגור‪ ,‬משא״כ לפתיל לבא שיתגמל הרפ‬
‫ולא יהיה פחד מיניקח החיצונים‪ ,‬גס בימי החול לא יהיה‬
‫פחחה סגור עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הלרוש לקמן‬
‫הגלוח נקראת המלטח נטל מלשץ גן נעול‪ ,‬שנועלח‬
‫וסוגרח פתחה בימי המול שלא ינקו ממנה החיצונים‬
‫בסול לפחח חמאח רוגן‪ ,‬ואז הזווג בימי החול מ א‬
‫בבחי׳ נגנ״ל‪ ,‬והיינו שאץ השמח הוי״ה אלקינ״ו מי״ה‬
‫מאיריס אלא ע׳׳י מוייס חה מ א בחי׳ נעילת פתמה‪,‬‬
‫אבל לעתיד לבא אתפתמ ההוא נעול משום שאז יעמו‬
‫החיצונים מפתחה‪ ,‬ואז יתפשטו קוג״ה ושגיגתיה מכל‬
‫הפנויים מ״ל• מחזון תמן שכינתא‪ .‬דרש זה השער‬
‫לה׳‪ ,‬כי ז״ה הוא מלמן התגלות ודאייח טץ‪ ,‬וכמו‬
‫)שפירש״י בחומש פ׳ בשלח( זה אלי ואגומ‪ ,‬כל אמד‬
‫מראה באצבעו ואומר זה אלי‪ ,‬ומש ז״כ נמל אמי מ א ה‬
‫למי״ה בשע״ר‪ ,‬שלא יכנף מ ד מריך כביטל גם ב מ ד‬
‫השמ״ר שנאמר פד מ ז ה לפתח חטאת רוכן מ ״ ל וכמש״ל‬
‫בהקלמה‬
‫שירתא לא אתפר לה שלמה מלכא כל אתגני בי מקלשא‬
‫ופלמין טלהו אשתלימו פילא ותחא בשלימותא חרא‪,‬‬
‫וסיהרא אתמליא בשלימו עיי״ש‪ :‬וידליק נהורא וכר‪.‬‬
‫ר״ל ללעתיר לבא יאיר השי״ת מאור א״ס ב״ה פל השכינה‬
‫הקלושה ופל החורה וטל ישראל‪ ,‬בסול קוב״ה ואורייחא‬
‫יישראל חל‪ ,‬ויאירו שלשחן כמנורח המאור‪ ,‬ואמר ללפחיל‬
‫לבא ילליק נהורא בסול והיה לך הוי״ה לאור פולס‬
‫על זיתא ושרגא‪ .‬פי׳ ללפחיל לבא יאיר האור אין סוף‬
‫ב״ה פל החורה שנקרא שמן זי״ח‪ ,‬שמאיר פ״י הפחילה‬
‫שהוא ישראל‪ ,‬שפ״י לימולס ‪,‬בחורה מאיר אור פולס‬
‫פל התורה שהוא בחי׳ זי״ח‪ ,‬וגס פל שרג״א שהוא סול‬
‫השכינה‪ ,‬שפ״י אור החורה יאירו כל הי״ם של שיפור‬
‫קומתה של המלטת• כהועא זםנא אתםר בשכינתא‬
‫וחלצה נעלו פיין )בשפה״פ‪ ,‬ובפפ״מ פ׳ חצא( בסול‬
‫מצות חליצה‪ ,‬שסוד מגפל החליצה הוא לכשאץ זווג לזו״נ‬
‫למטלה באצילוח‪ ,‬אז יורד ז״א ביצירה ומחלגש במפמרו״ן‬
‫הוא סולהמנפל ושס מזלווגגנוקבא ליליהכמואלסשמח‬
‫גלא מיס בר מינן שמתעלם באחיו שהוא היבם‪ ,‬ולק‬
‫משימים הנעל ברגליו והיבמה חולצתו הלי שיחזור לשורשו‪,‬‬
‫ולכן ביוה״כ שזו״ג הס למעלה באחא עצמה איגו צריך‬
‫שוס נעל ועיי״ש עול )בפ׳ עקב( בסול רצה והמליצנו‬
‫ח‬ ‫‪33 ,‬‬ ‫‪3‬ת‬
‫שאוממס בברכת המזץ בשבח‪ ,‬כי ב ש יהי " י ״ ליז‬
‫מטל שהוא מטטרו״ן‪ ,‬אלא ז״א ישלומ בעצמו וינהיג‬
‫העולם עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר ההא ללעמל לבא שיחפלו זד׳נ‬
‫אצילות וחדווגו שם ולא יצטרט לירד לבריאה ולהתלבש‬
‫גמטטרו״ן שהוא מ ד הנעל‪ ,‬ע״כ נאמר בה בהמא ז מ א‬
‫בשכינחא וחלצה נפלו‪ ,‬וכטנץ רצה והחליצנו שאומרים‬
‫בשבת וכאמר‪ :‬נעלו דקוב״ח‪ .‬בימות ה מ ל כשיורד ז״א‬
‫להזמוג מ מ א ה ע״י התלבשותו במסטרו׳ץ מ״ל‪ :‬לקיים‬
‫כיה של נעליך‪ .‬כי רק במצמם מצרכה השטנה להתלבש‬
‫גמפמרמן כמש׳׳ל )בהקדמה דף נמו פ׳׳א( בסוד עבדים‬
‫היימ לפרפה במצרים‪ ,‬משא״כ בזמן הגמלה לא תצטרך‬
‫להתלבש מ ל ‪ ,‬והיינו למום מוז י מ ה הפליה דזו״נ לאמא‬
‫שענ‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין!לף ס ׳ ע ״ ג יס״א ע׳׳א[‬ ‫הקוני*‬
‫ד ב ר אחר וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה‪ .‬על רמד> הגאולה‪ .‬דא שכינתא‬
‫ס׳* ל•*[ תתאה‪ .‬דאיהי ימה( תמורה‬ ‫עלאה‪ .‬ה׳ עלאה‪ .‬ועל התמורה‪ .‬דא שכינתא‬
‫‪m‬‬

‫בההוא דאתמר ביה אל תמירני בו‪ .‬ואינון ה״ה‪ .‬וזאת דא ‪ p‬ובת ישראל דא אב )בם״א הגי׳ דא‬
‫אבן ישראל דא את(‪.‬‬
‫ו ב ג י ן דא לתתא איהו תמורות אתוון יקו״ק באדנ״י‪ .‬אבל לעלמא דאתי לית תמורה‪ ,‬כמה‬
‫דאוקמוהו מארי מתניתין לא כשאני נכתב אני נקרא‪ .‬בעולם הזה נכתב ביהו״ה ונקרא‬
‫באדנ״י‪ ,‬ובעולם הבא נכתב ביהו״ה ונקרא ביה ו״ה‪.‬‬
‫שלף איש נעלו‪ .‬דא גופא דאיהי אתתא‪ .‬כלי דיליה ודא מטטרו״ן‪ .‬ונתן לרעהו‪ .‬דלזמנין‬ ‫ועוד‬
‫אשתכח‬
‫באר לחי דאי‬
‫שהגאולה תהיה על כתמורה אשר נגלות‪ ,‬לשמורת א מ ץ‬ ‫) מ ק י מ ה שס ובשאר לופתי( עיי״ש ובביאורגו שם‪.‬‬
‫הוי״ה אנו קורין אלנ״י‪ ,‬אבל לעתיר לבא יהיה השם‬ ‫דאתמר בח וזאת לפנים בישראל‪ .‬פי׳ כי כל מ״ש‬
‫נקרא ככתיבתו הוי׳ה • כמח דאוקמוחו מארי מתניתין‪.‬‬ ‫ומלן איש נעלו שהוא ענין יבוס וחליצה;מזווג הוא גבחי׳‬
‫בש״ס )קילושין רף מ״א ע״א( דא גופא דאיחי אתתא‪.‬‬ ‫החלבשוח כמ׳ל זאח לפנים גזמן הגלוח‪ ,‬אגל לעחיד לבא‬
‫היינו כמש״ל )תיקון י״ג לף כ״ז ע״א( של נעליך‪ ,‬הכא‬ ‫גזמן הגאולה יזדווגו זו״נ גלי שוס מסך ומגדיל כנ״ל‪.‬‬
‫רמז לאתפשט משה מן גופא ליליה‪ ,‬לאיהו נטל לגגי גופא‬ ‫על הגאולה דא שכינתא עלאה דכל חירו גידהא‪,‬‬
‫אחרא לאתלכש כל אתקריג לקוג״ה‪ ,‬ואיח ליימא לאיהו‬ ‫וכמש״ל)דף נ׳ ע״א( אס יגאלך ונו׳ ואס לא אנכי אגאל‪,‬‬
‫אתתיה‪ ,‬והכל קשוט לא ולא‪ ,‬ועיי״ש גגיאורנו שהגאתי‬ ‫אנכי דא אמא עלאה עיי״ש וגגיאורט שם דאיהי תמורה‬
‫ממש״ל)תיקון ל״א רף מ״ו ע״א( לטל גופא למשה רהאי‬ ‫בהחוא דאתמר ביה אל תמירני בו‪ .‬מ א מימרא‬
‫עלמא אתמר של נעליך מעל רגליך‪ ,‬וגס הגאתי מלגרי‬ ‫גש״ם )מהררץ דף ל״ח ע״ג( אל חמר בו אל ח מ ת י גו‬
‫)הזהר פ׳ חקח לף ק״פ ע״א( של נעליך לפקיל ליה על‬ ‫עיי״ש‪ ,‬וכ״כ גם לעיל )גהקדמה דף ט״ו מ״א( עיי״ש‬
‫אתתיה לאתפרשא מינה ולאזלווגא גאתתא לנהורא‬ ‫ובביאורנו שם‪ ,‬ואמר הכא להמשך הלמש דכזק הגלית‬
‫קלישא עלאה לאיהי שכינתא עיי״ש‪ ,‬והכא לרש לה טל‬ ‫שהמלכות שטנחא חחאה מחלבשח במטטרו״ן שעליו‬
‫הקג״ה כמה שמתייחל לפעמים עם מטטרו״ן‪ ,‬והוא‬ ‫נאמר אל חמ״ר ט ‪ ,‬הגס שאני מ מ ר ושמע בקולו‪ ,‬הזהר‬
‫ככיכול גגמי׳ גופא ליליה ואתתא ליליה‪ ,‬ולפעמים הוא‬ ‫שלא חמימ״י ט ‪ ,‬ט הוא עבד לאדוניו‪ ,‬אלא יש לו מעלה‬
‫מקיים מצוח חליצה ואתפשמ ממנו וכמש״ל )בהקלמה‬ ‫כי שמי היינו שהשם הוי״ה טמון גקרט‪ ,‬ולק נקראח‬
‫לף ט״ו ע״א( למטטרו״ן ליח ליה שחוף טס הקב״ה‬ ‫המלטח חמר״ה־ ואינון ה״ה‪ .‬פ׳ גאול״ה וחמור״ה‪,‬‬
‫כביכול‪ ,‬עוונא לנשמחא ליח לה שחוף בגוף עיי״ש‬ ‫שהם גינה ומלטח‪ ,‬הס מ ד ט ההי״ן של הוי״ה ג״ה‪,‬‬
‫וגגיאורנו שם כלי דיליח‪ .‬טיק ש״׳ס )ג״מ לף מ״ז ע״א(‬ ‫היינו ט הגאולה העחידה יהיה ע״י אמא טלאה שהוא‬
‫במה קונין‪ ,‬רב אמר בכליו של קונה‪ ,‬ולוי אמ־ בכליו של‬ ‫סוד ה׳ ראשונה‪ ,‬ועל ה ח מ ר ה מ א סוד ה׳ אחרונה‪,‬‬
‫מקנה‪ ,‬ותרוויהו ילפי לה מקרא שלף איש נעלו ונתן‬ ‫וכמ״ש )כרע״מ פ׳ תצא דף רפ״א ע״א( ועל התמרה‬
‫לרעהו‪ ,‬גועז נתן לגואל וכד עיי״ש‪ ,‬ומכא סתם לה לפליו‬ ‫דא שכינתא תתאה עיי״ש‪ :‬וזאת דא בן ובת‪) .‬הגר״א(‬
‫לקרא מוכח בכליו של מקנה‪ ,‬וכמש׳׳ל)בלף הקלום ע״ג(‬ ‫גרס חאת לפנים גישראל אכ וק‪ ,‬וכצ< ור״ל כי ג׳‬
‫וחלצה נעלו לקוב״ה לקיים ביה של נעליך לאתימז‬ ‫תיטת לפנים גישראל‪ ,‬מרשים לב׳ אותיות י״ו ממי״ה‪,‬‬
‫בשכינתא מיי״ש‪ :‬והא מטטרו״ן‪ .‬ע ״ ל ) מ ק ר מ ה לף י״ל‬ ‫שתיגת לפנים מרמז לאות ר ש מ א ק סול ז״א‪ ,‬כמ״ש‬
‫ע״א( מאנא לא גופא איהו טבדשהוא מטטררין עיי״ש‬ ‫)גזהר פ׳ ויצא רף קם״ג ע״א( בסול כי אין שכחה לפנ״י‬
‫ומיאורט שם‪ ,‬ולוה לרש הכא למסטרו״ן הגס כי הוא‬ ‫כסא ככורך‪ ,‬וכן אין עצבות לפנ״י המקום‪ ,‬לפנ״י רייקא‪,‬‬
‫בגחי׳ כלי ומלבוש רקוב״ה‪ ,‬עכ״ז אין מוכרח פבימל‬ ‫להייט ז״א שהוא לפמי המלטת‪ ,‬עיי״ש )וגקם״י( שם‪:‬‬
‫להתלבש בו לייקא‪ ,‬ללפטמיס אין מולבש כלל ולפעמים‬ ‫ישראל דא אב‪ .‬היימ כמ״ש )הרמ״ק בפרדם גערט‬
‫הוא מתלבש במלאך אמר כרצונו יתג״ש‪ :‬ונתן לרעחו‪.‬‬ ‫הכטיים ערך ישראל( ימית נקרא ישראל מ ה ו א מכריע‬
‫שנותן גחי׳ התלבשותו במעמרו״ן מ ח י י מגל כביכול‬ ‫בין מ״ב‪ ,‬ומכריע כף הבינה לצד החכמה כ ד מ ו הטיב‬
‫למלאך םנללפוץ שהוא רעהו של מטטרו״ן שדרך השכינה‬ ‫וכד‪ ,‬וזה מ ל מלח ישרא״ל‪ ,‬א״ל מצל החכמה וכד‪ ,‬ולק‬
‫להתלבש גו ג״כ‪ ,‬וכמ״ש מינו )גפלע״ח פתן ג׳ משטר‬ ‫אמתי ישראל עלו גמחשגה‪ ,‬שמרמז מ ק ר א ישרא״ל ב מ ל‬
‫סדר אגי״פ( לשטנתא םתאה מקמא גסנללפמן עיי״ש‪,‬‬ ‫עלייתו במחשבה שהוא חכמה עיי׳׳ש‪ :‬איהו תמורת‬
‫ודרש הכא מ ר ש )גרע״מ פ׳ תצא דף רפ״א ע״א( שלף‬ ‫אתוון יקמק באדנ״י‪ .‬מ ש מל הגאולה ועל ה מ מ ר ה‬

‫איש‬
 ‫הזהר‬ ‫ת ק י נ א חד יעשרין ]לף מ״א מ״א[‬ ‫הקוני‬ ‫שעד‬
‫צדיק‪ .‬ולזמנץ שכינתא עלאה‪ .‬איהי תעודה ביה‪.‬‬ ‫אשתבח ביה עמודא דאמצעיתא‪ .‬ולזמנץ‬
‫ולזמנין שכינתא תתאה‪ .‬היא תמורה ביה‪.‬‬
‫איהו גן נעול‪ .‬וביה מעין חתום‪ .‬דאיהי שכינתא‪ .‬י׳ כלילא מעשר םפירן‪ .‬י׳ מן מיטטרו״ן‪.‬‬ ‫ודא‬
‫ספירן פועלין ביה‪ .‬בהאי עלמא שפלה‪.‬‬ ‫כל‬
‫)ס״א ובו( יבום וחליצה וגט פטורין‪.‬‬ ‫וביה‬
‫וכל‬
‫האר לחי ראי‬
‫איש נעלו‪ ,‬דא סנרלפו״ן‪ ,‬ראיהו סנדל לגבי קוב״ה ונעל וכמ״ש הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בורך וגו׳‪,‬‬
‫לגבי שכינחא עיי״ש‪ :‬דלזמנין אשתכח ביה עםודא ועיקר שמירחו הוא במקום היסוד‪ ,‬כי הוא בסוד שם‬
‫ךאמצעיתא וכף‪ .‬הוא מפרש דבריו מ״ש דמטטרו״ן שד״י שמאיר ביסוד כג״ל‪ :‬דאיחי שכינתא י׳ כלילא‬
‫הוא גופא ואיהו אחחא ואיהו כלי דיליה‪ ,‬ואמר ללזמנק מעשר םפירן י׳ ‪ p‬םיטטהמן‪ .‬ע״נ )חיקון כ״ח כ״ט‬
‫אשחגח ביה ממורא דאמצעיחא‪ ,‬היינו שטמן שהוא בחי׳ ול׳ דף ע״ב ע״ב( בסוד גן נעול מעין חחום‪ ,‬שהמלכוח‬
‫מרכבה לממודא דאמצעיחא שהוא ח״ח‪ ,‬אז הוא נקרא היא נטולה בגלוחא שלא יכנסו החיצונים בחלל לילה‪,‬‬
‫בבחי׳ גופא דיליה כסוד ת״ת מפא‪ ,‬וכמ״ש )ברע״מ שם( והיא מרומז בסוד הנקודה שבחוך הב שהוא אות י׳‬
‫אבל ת״ת איהו גופא ליקו״ק עיי״ש‪ ,‬ועיץ בדברי רטני עיי״ש‪ ,‬וע״ל)בהקדמה יי• ט״י פ״ב( ב היכלא לנקודה‬
‫)בפ״ח פ״א משער סדר אגי״ע( דמטטרו׳ץ הוא בחי׳ עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ומוסיף הכא להמשך הדרוש דלהט‬
‫גופא ח״א דבריאה ממש טיי״ש‪ :‬ולזמגין צדיק‪ .‬טיין מטטרףץ שהוא מרכבה לסנוקבא הוא נכחב מיטטרו״ן‬
‫)ברע״מ פ׳ פנחס דף רט׳ץ ט״א( דמטטרו״ן אחקרי בי׳ בתוט‪ ,‬כי מטטרו״ן הוא בסוד גל נעול מעץ חתום‬
‫שד״י דאחקרי קשח שהוא בחי׳ יסוד צדיק עיי״ש )ובע״ח בפני המלכות וכמש״ל)בהקלמה דף י״ל ע״א( דמטטרו״ן‬
‫פ״ז משער כה״כ(‪ ,‬ולזה אמר הכא שבזק שהקב״ה הוא מ ר ע ה להשכינה דאתקריאח מ״ה בגץ דאיהי כללא‬
‫מחלבש ט בבחי׳ קשח שהוא יסוד צדיק להזדווג בטקבא‪ ,‬דע״ם סוד י׳ אותיות דשם מ״ה ודא איהו סול מרכב״ה‬
‫אז נקרא בגחי׳ אחחא דיליה‪ :‬ולזםנין שכינתא עלאה‪ .‬אוחיוח רכ״ב מ״ה טיי״ש ובביארוט שם‪ ,‬ולזה אמר שלזה‬
‫טיץ )בקה״י טרך מטטרו״ן( שהביא מהם׳ עמק המלך מרמז נקודח הי׳ שבחוך הב׳ לסוד מעץ חתום שהוא‬
‫דמטטרו״ן הוא נטל ומלבוש לשטנה דבריאם טיי״ש‪ ,‬סוד מיטטרו׳ץ בחוספת י׳‪ ,‬שהשכינה שהיא כלילא מי״ס‬
‫ולזה חמר הכא דלזמנא שהוא מרכבה לשכינחא טלאה היא מחוחם בו‪ ,‬וכמש״ל )שם דף ט׳ץ( מזמן הגליח‬
‫דגריאה הוא נקרא מאנא דיליה שהוא בחי׳ נטל ומלטש‪ :‬הנוקבא מחלבשת גמיטטרוץ בתוספח י׳ דייקא כדי‬
‫איהי תעודה ביה וכף‪ .‬טונתו לבאר לשון הכתוב וזאח שלא יחאחזו בה החיצונים וכמ״ש שם מיאורט עיי״ש•‬
‫לפנים בישראל טל הגאולה וטל התמורה וגד חאח כתמודכ כל םפירן פועלין כיה‪ .‬היינו ט מטטרו״ן הוא במי׳‬
‫בישראל וגו׳‪ ,‬שהוא ג״כ מרמז לסוד שטנתא פלאה משנה למלך‪ ,‬והוא בחי׳ מרכבה לכל הי״ס כמש״ל‬
‫וחתאה‪ ,‬ומפרש וזאת התעודה איהי שכינחא פלאה‪) ,‬בהקדמה שם(‪ ,‬והיינו כי דרך המלך למשוח פסולותיו‬
‫היינו כמ״ש )ברע״מ פ׳ תצא שם( וזאת התעודה בישראל‪ ,‬ע״י המשנה שלו‪ ,‬ולק נתוסף בו אות י׳ להורות שכל‬
‫חטודה אמא עלאה כמ״ש צור מ צ ד ה חתום תורה בלמדי הפעולות של הי״ס נעשים על ידו‪ ,‬וכמ״ש )בפרדס שמר‬
‫איסי חותם דטלמא מוחם דשמיא וארפא‪ ,‬ועל התמורה אט״ע ריש פ״ר( דבזמן שהשכינה מתלבשת במלאך‬
‫שפינחא חתאה באן אחר אחטמרח בעולימא רילה מטטרו״ן והשכינה מתטלמח בחוט ומראיח פעולותיה‬
‫מטטרו״ן וכד עיי״ש‪ :‬ודא איהי גן נעול‪ .‬פי׳ כי המלכוח טל ידו‪ ,‬אז נקרא מיטטרמן במספת י׳‪ ,‬מ ח על מ מ י נ ה‬
‫נקראח ג״ן‪ ,‬כמ״ש )בע״ח פ״א משער החשמל(‪ ,‬ולזה הכלולה מע״ם שמתעלמת במוט עיי״ש‪ :‬וביה י מ ם‬
‫מפרש ודא א י מ ג ץ נ מ ״ ל שכמלטת שנקראח גץ היא וחליצה וגט פטורין‪ .‬פי׳ כי כל אלה הס בסוד הגלגולים‪,‬‬
‫נמל״ה ואתטמרת במלימא דילה שהוא ממטרו״ן וכאמר‪ :‬וכמ״ש רביט )בטע״מ מ ף פ׳ תצא( דמטן יגוס וחליצה‬
‫וביה מעין חתום‪ .‬פ״ל)תיקון ל״ז לף פ״ח־פ״א( ב מ ל מ א לצורך נמנות המגולגלים שעי״ז יבואו אל מקומם‬
‫גן מנול מעין חמם‪ ,‬לגשית יומץ למל י מ ל לטקבא בשלום פיי״ש‪ ,‬ו ק פנץ המג פטורין מ א ג״כ גסה־ זמ‪,‬‬
‫סתום וחתום שלא ישלטו גם החיצונים פיי״ש‪ ,‬ולוה אמר וכמ״ש )טהר בסבא למשפטים רף ק״ג גמא( ג מ ל‬
‫הכא שבחי׳ מעץ מ מ ם מ א ג״כ בכח מטמרמן כמש׳׳ל וכתב לה ספר מימות ויצאה מביתו והלכה ו מ מ ה לאיש‬
‫ב מ ר גל נמל שהיא אתטמרת ט ‪ ,‬כי מ א שומר הפתח אחר‪ ,‬נ ה להוית אתתא בליזקגא פלאם סא אשתפגדא‬
‫למוח מסוגר במי החיצונים בסל ששת ימי ה מ ל כ מ ל לליוקנא תתאה מ י ״ ם ) מ ה מ ו ת קה״י אות פ״א יפ״ג(‪,‬‬
‫ולזה‬
‫שעה‬ ‫הזהר‬ ‫תקתא חד תשרי! נדף ש״א‪,‬ע״א[‬ ‫ה?וני‬
‫ו כ ל אתוון ביה אינון תמורות‪ .‬כגון מצפ״ץ‪.‬‬
‫ו א י ה ו נעילת חגין וזמנין ויומין טבץ‪ .‬נעילת דלת בפני לווין‪.‬‬
‫ב י ו ם הכפודים דאיהי עלמא דאתי‪ .‬לא אתקרי יקו״ק באדנ״י‪ .‬דאיהי די״ן‪ .‬ואיהי נעל‪ .‬נעילת‬
‫דלת‪ .‬ואינו נועל הדלת‪ .‬אלא איהי פתיחא לקבל שבים‪.‬‬
‫ו ב ג י ן דא יום הכפורים אסור י*( בנעילת הסנדל‪ .‬דלית יתודא ביה לקוביה ושכינתיה‪.‬‬
‫דלזמנין‬
‫כ א ד לחי ראי‬
‫אנמ־ הקב׳׳ה לוו עלי ואני פורע‪ ,‬ופנימיות הענק הבאתי‬ ‫ולזה אמר ככא שכל עניגי יבוס ומליצה וגט פטורין‬
‫מדנרי )הזהר פי פקודי •דף רג״ה ע׳׳א( דכשבת הקג״ה‬ ‫שנעשים לצורך •גלגולי הנשמות הס מתנהגים ע״י מטטרו״ן‪,‬‬
‫אוזיף ליה השממה ומדותא לג״נ ע י ן דיכא לו מלק‬ ‫וכמש״ל )תיקון ד דף כ״ג( שמטטרו״ן הוא מלאך על‬
‫לעלמא דאתי‪ ,‬והבאתי מדברי )אוה״מ שם( בביאור‬ ‫אינק רומין ופרחק בג״נ דמטרסיא אינון נשמתין וכ״‬
‫הדברים נזה כי סוד השממה הוא מכמ התפשטות אורות‬ ‫עיי״ש ובגיאורנו שם‪ :‬וכל אתוון כיח אינון תמורות‪.‬‬
‫הגינה בזו״נ‪ ,‬וגמול שממה מה זו עושה‪ ,‬והשממה נעולה‬ ‫דיל כל המנות גמילוף אותיות‪ ,‬ע ק גא״ת ג״ש‪ ,‬או‬
‫שגאמר שער המצר הפגימית יהיה סגור ששת ימי המעשה‪,‬‬ ‫גאותיות הקודמים‪ ,‬או גאותיות המאומריס שהם לכוש‬
‫וגשגת ויו״ע נפתח השער הזה והקבלה מלוה ממנו צכל‬ ‫להשמות סקדושיס‪ ,‬הס גסוד המלאך מטטרו״ן שהוא‬
‫הנא ללוות ומקגל כל אמד מלקו ממנו בדרך הלואה כפי‬ ‫סוד הלגוש לקוב״ה ושכינתיה מכמי׳ מלופי אותיות של‬
‫הכנתו‪ ,‬וזה הוא סוד תוספת נשמה ושממת שגת עיי״ש‪,‬‬ ‫השמות הוי״ה אלקיג׳ץ הוי״ה‪ ,‬וכמש״ל )כהקדמה דף‬
‫ולזה אמר הגא להמשך הדרוש‪ ,‬שגק כמי׳ נעילת דלת‬ ‫י״ד ע״ג( דהאי עבד הוא שנוי לכל שמהן‪ ,‬ונמל )גדף‬
‫גפני לווין גו׳ ימי המעשה‪ ,‬וגק ענק פתימת ה‪7‬־לח‬ ‫שאמ״ז( וגגיאורנו שם דגזמן הגלות אק הקג״ה ושכינתיה‬
‫בשגת ויו״ט שכל מבא ללוות שמחה ותוספת שמה‬ ‫מחגליס בעצמם כביכול רק בחילוף אותיות שהוא סוד‬
‫אומרים לו לוו עלי ואני פומנ‪ ,‬הכל הוא ע״י מ ט ט ר ^‬ ‫לבוש דמטטרו״ן עיי״ש‪ ,‬ולזה אנמ־ הכא דבל אחוק ביה‬
‫ונכחו להיוח פוחח מנר וסוגר השער וכאמור‪ :‬ביוח״כ‬ ‫אינק תמורות‪ ,‬ר״ל שהאוחיוח של השמח מ״ל הס‬
‫האיתו עלמא דאתי‪ .‬שאין בה לא אכילה ולא שתיה וכד‬ ‫תמרות ומלוגשיס על ידו‪ :‬כגון מצפ״ץ‪ .‬הייגו כמש״ל‬
‫והוא מעק עוה״ב ואק צריכק ללוות כלל• לא אתקרי‬ ‫)כהקדמה שם( דמלבושיס מ ד מטסרו״ן הס הכנוייס‬
‫יקו״ק באדנ״י ופמ״ש הרמב״ם מ ף פ״ב מה׳ עטלח‬ ‫ומרכגוח נהשמת הקדושים דאינון טז׳ץ במוכס״ז כח״ו‬
‫יוה״כ‪ ,‬ובב״י אד׳ח מ ׳ תרכ״א( שכל הי׳ פעמים שהיה‬ ‫מצפ׳ק מי״ש ובבימרנו שס‪ :‬ואיתו נעילת חגין וזמנין‬
‫הכ״ג נמכיד את שס המפורש גהמבודה כיוה״כ‪ ,‬מ ה‬ ‫ויומין מבין )הגר״א( מ ח ק ששה מ ט ת הללו מכאן‪,‬‬
‫מזכיר את השם ככתיבתו בהוי״ה ולא כקריאחו באדנ׳׳י‬ ‫אמנם בכל הדפוסים שלפנינו גרםי׳ לה‪ ,‬ויש להדגריס‬
‫עיי׳׳ש‪ .‬דאיחו דין‪ .‬דיל כי אדנ״י מ א אותיות דינ״א‬ ‫המשך עם המאמר כמש״ל ) מ ק ק י״ח דף ל״ה ע״ב(‬
‫ט ממנו יוצאים הדינים פמ״ש ) ס ה ר פ׳ ויקרא דף י״א‬ ‫מס יפו פעמיך בנעלים אינק דםמיכין לשכינתא בנמלים‬
‫ע״א( ובשאר דוכחי‪ ,‬ואמר הכא להמשך הדרוש דביוס‬ ‫נעילח הפסח ונעילת עצרת ונעילת החג ועיי״ש בביאורנו‬
‫הזה שאין בו לא אכילה ולא שחיה ו ט ׳ שאק השמחה‬ ‫שהבאחי מדברי )הילקוס שמנוני( שהרגלים נקראים‬
‫ע״י הגשמוח ולא שייך לומר גו לוו עלי ואני פורע‬ ‫נמצה‪ ,‬מ מ ם שישראל מלים לרגל ונועלים עצמם בעזרה‬
‫וא״צ להשתמש בהשס מ י ״ ה של במ׳ פתחון לענק אכילה‬ ‫ומחיחדיס עס השכינה הקדושה מי׳׳ש‪ ,‬ולזה אמר הפא‬
‫ושתיה גשמות‪ .‬אלא‪ :‬ואיהו נעל נעילת דלת ואיגו‬ ‫שענק זה שישראל נוטלים עצמם ע ׳ רגלים עס השטנה‬
‫נועל הדלת‪ .‬פי׳ כי גיוס הזה משתמש ג״כ מטטרו״ן‬ ‫הוא ע׳* מטטרו״ן‪ ,‬ופמש״ל)שס דף ל״א ע״ג( דמסטרו״ן‬
‫בענק מגל ומסגרת‪ ,‬שמצד א׳ מ ת ח מ א אותו‪ ,‬ומצד א׳‬ ‫יש ט ט מ ט ת םגרו״ן ופתמ״ן‪ ,‬ואמר סכא שבמלאך‬
‫מ ג ר הוא אותו‪ ,‬שהוא מ מ י ׳ סגרון וגס מ מ י ׳ פתמק‪,‬‬ ‫מטטרו״ן יש הפח של ט שמוח םגרו״ן ופתחו״ן‪ ,‬ה י מ‬
‫והיינו שמא מ מ ׳ נעילת ללח בפני לווק לעמן אכילה‬ ‫לפת ו״ח לישראל קמשת העזרה לכנוס‪ ,‬ולםגו״ר עליהם‬
‫ושתיה גשמיות שאק הקג״מ אומר היום לוו פלי ואני‬ ‫העזרה להתיחל עם השטנה הקלועה ולא ימנרג זר‬
‫פורע‪ ,‬אגל הוא פוח״ח ואינו מעל ללת גפני הגאים‬ ‫בשמחתם‪ :‬נעילת דלת בפני לווין‪ .‬נמל )תיקון י״מ‬
‫לשוב בחשוגה לה׳‪ ,‬חה מ א הבחי׳ פחחמן של מטטרו״ן‬ ‫לף ל״מ גמא( ללא חהא מועל ללח ב מ י לווין לאחמר‬
‫מ ו ם ההוא‪ :‬ובגץ דא יוח״כ א מ ר בבעילת הסנדל‪.‬‬ ‫ג מ לוו עלי ואני פורע‪ ,‬ועיי״ש גגיאורנו שהבאתי מ ל ג מ‬
‫עיק מברי מ י נ ו )כפרע׳׳ח מיל משער יומ״כ( בטעם‬ ‫הש׳׳ס )ביצה דף ט״ו ע״ג( דלצורך סעודת שגת וימט‬
‫ליוה״כ‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין בדף ס״א ע״א[‬ ‫הכיןוני‬
‫איהי שבינתא‪ .‬ואסתלק קוב״ה‪ .‬ולזמנין קוב״ה‪ .‬ואסתלק שכינתא‪.‬‬ ‫דלזמנין‬
‫ו ב ג י ן דא עונת תלמידי חכמים בשבת‪ .‬דביומין דחול דשליט מטטרו״ן‪ .‬אתמר יהיה סגור ששת‬
‫ימי המעשה‪ .‬ביה איהי סגירא תרעא‪ .‬וביום השבת יפתח‪ .‬יפתח תרעא‪ .‬ותפוק מינה‬
‫שכינתא‪ .‬לאתייחדא עם בעלה‪.‬‬
‫זמנא אתקריאת כוס מלא‪ .‬הה״ד )יברי ל ( ומלא ברכת ה׳ ים ודרום ירשה‪.‬‬
‫ג‬ ‫‪0‬‬ ‫ובההוא‬

‫ד ב י ו מ י ן דחול אתקריאת יבשה במטטרוץ‪ .‬הה״ד )בראשית > ויאמר אלקים יקוו המים מתחת‬
‫א‬

‫השמים אל מקום אחד ותראה היבשה‪ .‬ובזמנא דאתמליאת‪ .‬אתמר עלה )תהליס קיו(‬
‫כוס ישועות אשא ובשם י״י אקרא‪.‬‬
‫כו״ס‬

‫באר לחי דאי‬

‫ועיי״ש )בפי׳ הרמ׳׳ז( דכד׳ס הוא ‪0‬וד רחל וכשהוא‬ ‫דיוה״כ א מ ר מעילת ה מ ד ל שהוא כתנות מ ״ ר של‬
‫חסר ד שהוא מרמז שהשם הוי׳׳כ אינו שלם‪ ,‬אז מקים‬ ‫אדם הראמן משכא דחויא שהוא החומר שזה נתכטל‬
‫עמידחה היא באחור ואין בה זווג‪ ,‬ואז גס פס״א חסר א׳‪,‬‬ ‫גיוה״ק אכל שאר מנעלים מוחריס‪ ,‬כי המנעל דקדושה‬
‫וכאשר הזווג הוא פגים בפגים אז הכס״א שלס וככו״ס‬ ‫לא נחגטל עיי״ש‪ ,‬והפא אמר טעם אחר מ מ ס מעילת‬
‫הוא מלא ד כי אז שהם שלם עיי״ש‪ ,‬ולזה אגד־ הכא‬ ‫הסנדל של עור הוא משכא דמיא שמא החומר והיינו‬
‫להמשך הדרוש ובההוא זמנא אשר יפחח חרע״א ‪:‬מיא‬ ‫המנעל של כחי׳ אכילה ושחיה שאומר הקב״ה לוו עלי‬
‫המלטת שם אדג״י במילואו גימ׳ חרננ׳׳א מ ״ ל אז הוא‬ ‫וכד‪ ,‬זה נתבטל מ ו ס שהדלת נעול בפני הלווים לענין‬
‫סוד ט ״ ם מלא ד‪ ,‬שהוא מורה להשלמת השם הוי״ה‬ ‫החומר כ נ < אבל שאר מנעלים שהוא המנעל של תשובה‬
‫והכס״א‪ ,‬כי אז הוא הזווג הגמור פב״פ‪ ,‬כי אז יפתח‬ ‫זה לא נחגטל ואררגה ימיט פשוטם לקבל שביס היום‪.‬‬
‫תרעא ושכיגתא אתפשטת ממלטשי מטטרו״ן שיש כהס‬ ‫דלזמנין איהי שכינתא וכר‪ .‬גזה מ א מסיים הדריש‬
‫בחי׳ סגרו״ן וצמצום‪ ,‬וע״כ גוחנים לו נחלה בלי מצרים‪:‬‬ ‫גמה שהכהן גדול היה מזכיר אח השם רק ככחיגחו‬
‫הה״ד ומלא ברכת ה׳ ים ודרום ירשה‪ .‬מפסוק זה‬ ‫מ י ״ ה ולא בקריאתו אדנ״י‪ ,‬ואמר כי כשהוא מזכיר השם‬
‫למדו בגמ׳ )שס( מימרא זו דע״י ט ס יין מלא זוכק‬ ‫גקריאמ שהוא אדנ״י‪ ,‬הנה מתחבר טמו בטונה גס השם‬
‫לנחלה בלי מצרים‪ ,‬ומפרש הכא להמשך הדרוש שזה מורה‬ ‫ככתיגמ שהיא הוי״ה‪ ,‬כי ביוה״כ אין ה ט שמות מחיחדיס‬
‫להתפשטות המלטשים של השכינה פביטל בזמן החיקון‪,‬‬ ‫גזה‪ ,‬כי לענץ לוו עלי ואני מ ר ט של טניני גשמיות הוא‬
‫שיהיה ההנהגה והשפעה שלא ע״י האפוטרופוס מטטרו״ן‬ ‫הכל גחי׳ אדנ״י שהוא יום הדין ואין גו מזי׳ מ י ״ ה‬
‫ס מ ל ומרומז בפסוק זה שהנחלה גלי מצרים של ט ״ ס‬ ‫מ״ל ורק בבחי׳ סגרון לבד‪ ,‬אבל לגט ענין חשוגה מאיר‬
‫מלא הוא בבחי׳ ים ודרום ירשה‪ ,‬י״ס לשו״ן מי״ם שהוא‬ ‫השם מ י ״ ה בלי מ ס צמצום כי לגל אדם פתוחה ידו‬
‫מסטרא דחםד‪ ,‬וכמ״ש )גקם״י ערך דרוס בשם הארח״ל(‬ ‫לקגל שטס ו מ א בבחי׳ פחחון לבד‪ :‬ובגין דא עונת‬
‫כסוד ים ודמם ירשה‪ ,‬י״ס הוא סוד מי״ם שהוא פנימיות‬ ‫ת״ח בשבת‪ .‬דאז איח ימודא לקוכ״ה ושכינחיה גקירוג‬
‫החסד‪ ,‬ודרום הוא החיצוניוח הכלי של החסד עיי״ש‪,‬‬ ‫בשר ככיטל גלי שוס לגוש דמטטמו״ן‪ :‬ביה א י מ סגירא‬
‫ולזה דרש הכא ים ודרום ירשה‪ ,‬לשלול עני! היגשה‬ ‫תרעא‪ .‬היינו כמש״ל )תיקון י״ח דף ל״ד( שער החצר‬
‫שמרמז למטטררץ‪ ,‬והיינו שאין השפע באה מםטרא‬ ‫הפנימיח יהיה כעור ד ימי המעשה‪ ,‬ואמאי כגין דמטטמ״ן‬
‫דיגש״ה שהוא מטטרו״ן‪ ,‬אלא מםערא דעצס אור השכינה‬ ‫שליט עלייהו עיי״ש וגגימרנו שס‪ ,‬תרע״א הוא גימ׳‬
‫שהיא בחי׳ י״ס וחסד המוגגל ככלי הדרו״ס וכאמור־‬ ‫אדני* במילואו שהוא מ ד שכינתא נוקגא ח ״ א ‪ :‬ובההוא‬
‫דביוסין דחול א ת ק ר י א ת יבשת במטטרו״ן‪ .‬היינו‬
‫זטנא אתקריאת מ ס מלא‪ .‬עיין ש״ם )ברכות רף נ״א‬
‫כמש״ל )תיקון י״ח דף מ״ד ע״א( דמטערו״ן נקרא סלע‬
‫ע״א( כל המברך על ט ס מלא טתנין לו נמלה בלי מצרים‬
‫ומנרא וגר ותראה היבש״ה דא סלע מטטרו״ן עיי״ש‬
‫מי״ש‪ ,‬וידוע מדברי )הזהר ריש ההקדמה( מ׳ח פחח‬
‫ועיאורגו שם‪ ,‬ואמר הכא דגיומין דחול שהשער שהוא‬
‫כשושנה בין החוחים‪ ,‬ד מ ם הוא מ ד מלכות טקבא ח״א‬
‫סוד תרפ״א סגור ע״י מטטרו״ן‪ ,‬והיא מלובשח ט ‪ ,‬אז‬
‫עיי״ש‪ ,‬ופנימיות הענק מטאר )מהר פ׳ עקב דף רע״ג‬
‫אתקריאת מ מ י נ ה יגש׳׳ה טל מגו‪ :‬אתסר עלה כוס‬
‫ע״ג( דפוס חסר ר הוא פגום וחסר‪ ,‬כי מ א כ״ס בלא א׳‪,‬‬
‫ישועות א ש א ובשם ה׳ אקרא‪ .‬פי׳ גזמן שםמלטת‬
‫ואלקי״ס מ א מיזמת מל״א י״ק מ ה תכלית אלקי״ם‬
‫שנקראת כרים שהוא סוד ארמי היא כשלימות‪ ,‬אז גשם‬
‫שמא גימ׳ ט ״ ם מלא ף‪ ,‬וכשהוא מלא ד מ א בשלימת‪,‬‬
‫הוי״ה‬
‫שעז‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ]לף ש״א ע״א[‬
‫יי‬
‫ה?וב‬
‫איזזי אלקי״ם בחושבן‪ .‬דםליק לחושבן כנו״י‪ .‬במאי אתמליאת‪ .‬באת י׳‪ .‬ואתעבידת כוסי‬ ‫בו״ם‬
‫רוי״ה‪ .‬ובגין דא כוס צ ד ד רמז( עשרה דברים וכד‪:‬‬
‫רבי שמעון ואמר )חהליס כז( אס חחנה עלי מחנה לא יירא לבי אס חקוס עלי מלחמה בזאח אני בוטח‬ ‫קם‬
‫בזאח ««ז גילאי‪ ,‬אנא בעינא לאחחקפא בהאי קרא ללול‪ .‬קום לול‪ .‬הא זאח וילך לגבן‬‫(‬

‫כהנא קום משנחך‪ .‬הא זאח לילך לגגן לאחמר גה )ויקרא טז( גזאח יבא א ה ק אל הקלש‬ ‫אהרן‬

‫ק ו ם רעיא מהימנא לאגנא על זאח לילך‪ .‬לאחמר גה )לגרים ל( וזאח החורה אשר שס משה להא כמה מארי‬
‫מגיחי קרגא קא אחיק לאגחא עלה‬

‫גכיאי קשוט‪ .‬להא זאת לילכון לגגן‪ .‬לקא מ י ח ק מחנגאין‪ .‬עלה אחמר )ירמיה ט( אל יחהלל חכם‬ ‫קומו‬
‫גחכמתו ואל יתהלל הגגור גגכורתו וגו׳ כי אס כזאת )איכה ג( זאת אשיג אל לכי על כן אוחיל‬
‫אגהן ‪ (pan‬מארי לבריח להא זאח אוח הגריח ללכון ביננא לאחמר גה )ויקרא ט ( ואף גס זאח‬ ‫קומו‬
‫גהיוחס כארץ אויגיהס וגר‪ .‬וגגינה אמר קוכ״ה )שס( וזכרחי אח גריחי יעקוב‪.‬‬
‫שלמה מלכא‪ .‬לאנח רנ שלם לילה קומו למהוי עזר לגבה גהאי קרגא‬
‫(‬ ‫קום‬
‫נער‬

‫כאר לחי ראי‬

‫וזה הוא ביאור המלרש שס כוסי רויה זה הבא״ר‪ ,‬הייני‬
‫כי טס״י הוא אוחיוח ט ״ ס יי‪ ,‬ור׳׳ל לכשנחוסף אות י׳‬
‫ל ע מ ה לברים של ה ט ״ ס נעשיח המלטח בבחי׳ גא״ר‬
‫וזה הוא מקונה‪ ,‬וזה הוא ביאור הלבריס כאן שאמר‬
‫כמאי אתמליאת המלכות להיות גבחי׳ בא״ר סול ט ס‬
‫יי״ן‪ ,‬גתוספת מ ח י׳‪ ,‬של העשרה לגרים לתיקון המלכות‬
‫שחהיה אחמגילח טם״י רויה שמא סול גאר מיס חיים‬
‫ובגין דא כוס צריך עשרה דברים‪ .‬מ ג ל י׳ שנחושף‬
‫להיי״ן נמו שהוא סו״ל להיות תיקון הימ״ל מזכר‪.‬‬
‫קם רבי ששעון ואמר וכר‪ .‬מכאן על סוף כתיקון‬
‫ג ל מ ס מטוכה ואמסטרלאס‪ ,‬הוא הג״ה )בלף נ״ז ע״א(‬
‫שנ״ג גמתיות קטגות‪ ,‬ומראה שאיגו מגוף התיקונים‪,‬‬
‫וכלפוס קאנסטאנעינא ס פ ח ו מ לכאן‪ ,‬ע״כ הצגתיה‬
‫באותיות רש״י כ מ שהוא גתקוניס של הגר״א ז״ל‪ .‬וסמכו‬
‫הג״ה זו לכאן‪ ,‬כי יש לכמאמר המשך עם מש״ל )יף‬
‫מ״ח ע״א( שאמר א׳ מהג׳ תגאיס לר״ש רבי שים בסלע‬
‫קנך להא קשתא לגגך וכר אםתמר מנירק ליליה וט׳‬
‫קם תנא תניגא וכר ונהה נמשך םלרוש ממין לענין ע״כ‪,‬‬
‫ועתה כאשר עמלו הג׳ תנאים וסיימ כלרוש השיג לכס‬
‫ר״יש אס חסנה עלי מ א ה לא יירא לגי וגר‪ ,‬כי נמה‬
‫ואהק והנטאים ממרים לעזרתי‪ .‬בזאת אני מ ט ח ‪.‬‬
‫מ י ס ששם גממונו גהשטנה‪:‬מקראת זאת‪ ,‬כמ״ש)גרע״מ‬
‫פ׳ חתמה לף קנ״ח ע״ג‪ ,‬וגפ׳ פנחס לף רנ״ו( שהמלכית‬
‫נקראת זאת שהיא טקוא מ ל א עיי״ש‪ ,‬ולהלן )תיקון‬
‫ס׳׳ל לף צ״ה ע״א וע״ג(‪ :‬קום שלםח מלכא‪ .‬רגיה‬
‫נאמר יען אשל היה זאת עס לגגך וגר‪ :‬דאנת שלם‬
‫דילה‪ .‬היינו מ מ ש )גמנ״מ פ׳ וקרא לף ד עי׳א(‬
‫לשלמם‬
‫מ י ״ ה אקרא שמזלווגת גגעלה שמא סול הוי״ה‪ ,‬וכמש״ל‬
‫) מ ף תיקון מ׳׳ז לף פ״ה ע״א( ה ט ״ ם איהו גרזא‬
‫ליאקלונק״י לאיהו כ״ו ס״ה מי״ש‪ :‬מ ם איהו אלקי״ם‬
‫בחושבן דםליק לחושבן מו״י‪ .‬ר״ל רגזמן שככו״ס‬
‫שהוא מ ל המלטח אינו בשלימח‪ ,‬אז היא בבחי׳ אלקי״ם‪,‬‬
‫שהוא מ ק ף םליניס לסליק למשבן מו״י‪ ,‬שהוא מ ל‬
‫המלבושים של מטטרו׳ץ לאיהי מ מ י לכל שמהן וביה‬
‫אחכסיא‪ ,‬וכמש״ל)בהקדמה לף ט״ו ע״א ובשאר לוכחי(‪,‬‬
‫אבל כשאתמליאח סמלטח בסול ט ״ ס מצא ד‪ ,‬אז‬
‫אחפשטת מגל ממין מ״ל ומאירי; אורות עצם החםליס‬
‫שלה בלי שוס לטש‪ :‬במאי אתמליאת‪ .‬להיוח בכלל כ מ ס‬
‫מלא כמל‪ .‬ב א ו ת י׳‪ .‬היינו כמש׳ ל )תיקון מ״ז שם(‬
‫ט ס ייץ מ ש ק מ ״ י מן ימ״ל‪ ,‬וצריך י׳ לברים לאינין‬
‫חושבן י׳ ‪ p‬יסו״ל עיי״ש‪ ,‬והיימ לאס מחקן ע״י כ ט ס‬
‫יק לברכת המזון העשרה לברים של ה ט ם כנזכר בזהר‬
‫שם‪ ,‬אז מחקן המלטת בזווג מ ס מ ל צמק שזה הוא‬
‫תיקונה העיקרי‪ :‬ואתעבידת כוסי רמה‪ .‬טס״י הוא‬
‫ט ״ ס עם יי‪ ,‬והיימ כמ״ש )בממד בשלח פ׳ כ״ה סי׳ חי(‬
‫כוסי מ י ה זה הבאר עיי״ש‪ ,‬וטאור הדברים מ א טפמ״ש‬
‫)גזהר פ׳ נח דף ס׳ ע״א( דהמלטח בשעה שהיא עניה‬
‫ודלה ואק לה מעיק ומגמגם ממקור העליון היא נקראח‬
‫בור‪ ,‬וכשמקבלם השפעתה ויש לה מעיק ממקור העליק‬
‫נקראת במי עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הלרוש‬
‫לכשמחקנק המלטת ש מ א ה ט ם שבו מ ח מספר ס מ ל‬
‫שיהא מלא י׳ להיות שלימה בחיקון מ ס מ ל צמק ח״י‬
‫עולמים שתקבל השפעה מ מ ל ה מ ח י ׳ גא״ר מ ם חיים‬
‫מ מ ק ד הטליק לרך צנור מ ס מ ל צמק אז נקראת בא״ר‪,‬‬
 ‫י‬
‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף ש״א ע״א ופ׳׳ג[‬ ‫ה?‪1‬נ‬ ‫שעה‬
‫נ ע ר נפר‪ ,‬דאנח מארי מפתחן ואוצרץ דמלכא‪ .‬דכל מאני קרבא דמלכא בהק‪ .‬קום אפתח היכלא‪ .‬אדני שפתי‬
‫חפחח ופי יגיד שגחוי למלכא פלאה‪ .‬דהא היכלא )פלאה( דילים איהו‪ .‬סול רשו ואפחח מכלא‪ .‬מ ק יקרא‬
‫דשכינחא‪.‬‬

‫פ ת ח ואמר זרק״א מק״ף שופ״ר הול״ך סגולח״א‪ .‬אד הכי ה א עולימאתא> קא נחיח‪) .‬מניא מהימנא פחח ר״ש(‬
‫‪-‬ואמר‪ .‬רפיא מהימנא אנח איהו מארי דקירפא‪ .‬דרפיא דאזיל בפאנא בגין דוגין זאטן וחיוון בישץ דקא‬
‫אחיין למיכל }יף ס‪ «-‬ע‪-‬ב[ פאגא‪ .‬ארחא דיליה‪ .‬למהוי קירמא בהדיה‪ .‬לזרקא אמין צגבייהו‪ .‬למהוי פאנא נמיר‬
‫מחיוון בישן‪ .‬׳קום נפיל קירמא בידך‪.‬‬
‫פ ת ח ואמר זרקא‪ .‬שכינחא קדישא‪ .‬אנח הוא קירמא קדישא דקוב״ה )נ״א דגה( דבך אזדריקו חלח אמץ‬
‫דאינץ סגולח״א‪ .‬חלח אבנץ יקידין דאינץ חלח אבהן‪ .‬ואנח אבן יקרא פל מלהו‪ .‬חגא ברישא דמלהו‬
‫פלך אחמר )חהליס קי״ח( אבן מאסו הבונים היחה לראש פנה‪) .‬בראשיח פח( והאגן הזאח אשר שמחי מצבה‬
‫יהיה גיח אלקים‪ .‬אנח הוא דאחמר פלך א מ א די מחח לצלמא‪ .‬והוח לפור רב‪• .‬ימלאח כל ארעא‪.‬‬

‫חגא כגוונא דא ם ברישא דחומא דזרק״א אגנא כלילא ומחעמרא )נ׳׳א מוכללת ומפופרח(‪ .‬כאמא‬ ‫ואיהי‬
‫בריש פזקא‪.‬‬
‫איח בישראל משכילים בחכמה‪ .‬דאיהי י׳ מחשבה פלאה‪ .‬ידפץ לזרקא לא להאי אגנא‪ .‬דאיהי בח יחידה‬ ‫וכד‬
‫לכהוא‬

‫באד לחי דאי‬

‫אגנא פיי׳&‪ ,‬חה הוא ביאור הדברים כאן שאמר הפולימא‬
‫לר״ש‪ ,‬שהוא רפ״מ ומדו הפח של הי׳ דהוי״ה להפלוחה‬
‫מפרה פל ראש האטת םוד קמק‪ ,‬למיוח השם יקו״ק‬
‫בשלימות‪ ,‬ועליו נאמר אגן מאסו הגוגים היתה לראש‬
‫פנה‪ :‬והאבן חזאת אשר שמתי מצבה ובד‪ .‬הייני‬
‫כמ״ש )במר פ׳ פנחס דף מ מ ג פ״ג( שכינתא אתקריאת‬
‫אגנא דכתיב בה והאבן מ א ח אשר שמתי מצבה וט׳‬
‫פיי״ש‪ ,‬ואמר הכא דמ׳ש שהוא רמ״מ הוא האגן שבידו‬
‫הכח של הי׳ שהוא א ק שהיחה לראש פנה‪ ,‬ונאמר עליו‬
‫והאגן מ א ח אשר מנחי וגו׳‪ :‬א נ ת הוא דאתמר עלך‬
‫אבנא די מ ח ת לצלמא וכד‪ .‬הייגו כמ״ש )ברפ׳׳מ פ׳‬
‫חצא שם( דסלפ דסשה הוא א מ א קמשא יקו״ק דתמן‬
‫נ ט מ דמיא דתכמתא דאתמר פלה אגנא די מ ו ח לצלמא‬
‫וט׳ פיי״ש‪ :‬ואיחי ת ג א כנ״ד ם׳ ברישא דחוטא‬
‫דזרקא כג״ה ג« כצ״ל ומיל שק דרך הקירפא שהוא‬
‫כצורח זרקא להיות בראש מ ט המתוח כמין גיח קיטל‬
‫של האמים שצורמ כצורת ם׳ םחומה‪ ,‬שמרמז לממרח‬
‫המלטת נוקבא דז״א‪ ,‬ופמ״ש מ י נ ו )גמ״ח פ״ג משפר‬
‫החשמל( פיי׳׳ש‪ :‬וכד א י ת בישראל משבילים וכר‪.‬‬
‫גמל ) ח ק ץ י״מ דף מ״א ע״ב( שהטעם זרקא מממ‬
‫לסוד הקידטא‪ ,‬וחומ! לילה הוא ר‪ ,‬ו א מ א דקירטא‬
‫היא מוצפות מרגליתא יקירא שמא אות י׳ תחאה‪,‬‬
‫וכחוטא שהוא אות ד ט מ ץ אבגא דקירטא שמא המלטת‬
‫חורקץ וממלק אותם מ ־ דםליק לה פד אץ סוף‪ ,‬ואמר‬
‫שם מ ל דאות י׳ ש מ א שטנתא תתאם אתקרי מושבם‪,‬‬
‫ומשמה מלאה אתקרי מחשכה‪ ,‬ולעילא לעילא ממשגה‬
‫וט׳‬
‫דשלמה הוא ג מ ח יסוד צדיק שנקרא שלו״ס עיי״ש‪.‬‬
‫נער גער דאגת מארי מפתהין דאוצרין דמלכא‬
‫היינו כמ״ש )גזהר גראשיח דף ל״ז ע״ג( דחנוך שהוא‬
‫מטשרו״ן מ א הנער דכתיכ חנוך לנער על פי דמו‪ ,‬וכל‬
‫גנזי עלאץ אחמסמן גידיה וכד ואלף מפחחאן אחמסרץ‬
‫בידיה עיי״ש‪ :‬וכל מאני קרבא דסלכא בהץ‪ .‬היינו‬
‫כמ״ש רגינו )גליקומי הש״ס ב״ב( ב מ ד האמור‬
‫במפמרו״ן נפר חגור חרכך פל ירך‪ ,‬ותרי״ג מפתחץ‬
‫תליץ בההוא חרב של מפפרו״ן פיי״ש‪ :‬א נ ת איהו מארי‬
‫דקירטא כי משה איש האלקים בטלה דמטמניתא‬
‫לאנהיג אותה לכל רעותיה‪ :‬פ ת ח ואמר‪ .‬ר״ל רפ״מ‬
‫פתח כמ״ש הפולימא‪ :‬זרקא שכינתא קדישא‬
‫ומי‪ .‬ר״ל זרקא מרמז לשכינחא שהיא קירמא דגה‬
‫אזדריקו ג׳ א מ ץ והיא סגולתא כימפרש ואזיל חה‬
‫הרמז של זרק׳יא םגולת״א‪ :‬ואנת אבן יקרה‪ .‬היינו‬
‫שהוא המופלא שבחכמי הדור‪ ,‬וממש )גמד״ר פ׳ ויצא‬
‫פ׳ מ׳ סי׳ מ׳( והאגן גדולה זה המופלא שבסנהדרין‪,‬‬
‫והיינו שהוא המובחר שבו׳ רומס ומלה במדדגחו למעלה‬
‫מכג׳ אבות‪ :‬ת נ א ברישא דבולהו וכר עלך אתמר‬
‫וכד‪ .‬עיץ )במג״מ פ׳ תצא דף רע״מ( אמתילו מ ק‬
‫מסלא למלכא דהד׳ל עטרה על משיה שהיא י׳ מ ת א‬
‫דמלכא‪ ,‬ק מ ק הם ג׳ אבוח‪ ,‬ונטל י׳ ונתמה עמדה על‬
‫משיה לג׳ אבהן‪ ,‬ובג״ל אמר דהמ״ה״אק מאסו סבונים‬
‫מ ת ה לראש פנה‪ ,‬קום רעיא מהימגא טול א מ א לא‬
‫גילך לאתמר בס פל אגן אחת שגפ מניס לתברא קליפין‬
‫לאגוזא‪ ,‬להא כמס ממיס פרנסי ררא אחכנמ על האי‬
 ‫י‬
‫שעט‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד מ ש ר ץ ]דף ס״א ע״ג[‬ ‫הה!ונ‬
‫לההוא אתר דאחגזרח‪ .‬בגין דגרחא גאגא אחעגידח‪ .‬הה״ ד )משלי ג( י״י גחכמה יסד אח‪ .‬גמכמה‬
‫דאיהו אבא יסד ברתא‪ .‬דאיהי א ק הדוס רגליו‪ .‬וההוא מוט ‪ pm‬דיליה‪ .‬איהו ד‪.‬‬
‫דאיהי מגא עטרא על רישיס‪ .‬עטרה דס״ת‪ .‬ובגינה אתמר ודאשתמש בתגא חלף‪.‬‬ ‫דאבנא‬
‫כתר תורה ודאי‪ .‬דתלת כתרין איכון‪ .‬כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות‪ .‬וכתר תורה )נ״א ונתר‬ ‫איהי‬
‫ת ג ( שס טוב( על גבייהו‪.‬‬
‫אבנא איהי י׳ בריש א ‪ .‬ואיהי י׳ בסופה‪ .‬עלה אתמר )ישעיה מו( מגיד מראשית אמרית‪.‬‬ ‫והאי‬
‫)נ״א ואיהו( יו״ד ק״א וא״ו ק״א‪) .‬נ״א ידיד ק״י וא״ו ק״י( כליל עשר םפיק‪ .‬דאינון )ס״א דאיהו(‬ ‫ואיהי‬
‫נעוץ מ ‪ 0‬סופן בתמילתן ותמילתן בסופן‪.‬‬
‫קמו‬

‫כאד לחי ראי‬

‫וט׳ עיי״ש ובגיאוסנו שס‪ ,‬ולזה מוסיף הגא להמשך ואזיל • דתלת כתרין אינון וכוי‪ .‬וכמ״ש מז״ל )באבות‬
‫הדרוש שאס יש בישראל משכילים במכמה דאיהי י׳ פ״ד משנה י״ג(‪ ,‬ור״ל שזה הוא סוד םגולתא‪ ,‬וכמש״ל‬
‫שהוא ממשגה עלאה‪ ,‬אז מעלין המלטת שכינתא תתאה )דף מ״ד ע״כ( בגין דאזלת סגולתא למהוי תגא ועטרה‬
‫שהיא מחשבה תתאה למקור מחצבתה למכמה שהוא ברישא דג׳ אבהן‪ ,‬דתהא כתר תורה וכתר כהונה וכתר‬
‫מחשבה עלאה‪ :‬דאיהי בת יחיהה‪ .‬עיץ )בלק״ת פ׳ מלטת עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬וכ״כ גס לעיל )תיקון ה׳‬
‫וירא( דשכינתא תתאה שהיא רחל נקראת בת ימידכ דף כ׳ ע״א( עיי״ש ובביאורנו שם‪ .‬וכתר תודח על‬
‫עיי״ש‪ ,‬ומפרש הכא להמשך הדרוש שגקראת ק משוס גבייהו‪ .‬כמ״ש )באבות פ״ו מ״ו( גדולה תורה יותר ‪p‬‬
‫שהמלכות היא סוד י׳ נקודה א׳ קטנה ממחשבה תתאה הכהונה ומן המלטת‪ .‬איחי י׳ בריש א׳ וסו׳‪ .‬וכמש״ל‬
‫שהיא בתו של אבא סוד אות י׳ מחשבה עלאה ־‪ .‬להחוא )תיקון י׳ סוף דף כ״ד ומש דף כ״ה( שצורת אות א׳‬
‫אתר דאתנזרת‪ .‬ופמש״ל )תיקון י׳ דף כ״ד ע״ב( מרמז לענין עליוח המלטח מסוף כל דרגין לריש כל דרגק‪,‬‬
‫וסליק לה עד אתר דאחגזרח מחמן עיי״ש ובביאורגו שס‪ ,‬שהי׳ דלמטה מרמז לעמידחה בגלוח למטה ברגלי ז״א‪,‬‬
‫ודיל זשה״כ אחגזרת אבן די לא וגד וכדמפרש ואזיל‪ :‬והי׳ דלמעלה מרמז לעלייחה לעחיד לבא בראש ז״א‬
‫בגין דברתא באבא אתעבידת‪ .‬פי׳ כי אוח י׳ חחאה להיות אשת חיל עטרת בעלה בסוד חגא דס״ת עיי״ש‬
‫של השילוב יאקתנק׳* שהיא המלטת סוד מ ת א דמלנא ובביאורנו שס‪ :‬ועלה אתמר מגיד מראשית אחרית‪.‬‬
‫שהיא סוד מחשבה חחאה‪ ,‬אחטבידח בי׳ העליונה חכמה גס זה מטאר )&ס( בטאורנו‪ .‬ואיהי יריד ק״א וא״ו‬
‫ומחשבה העליונה שהוא אגא בסוד אגא יסד ברתא‪ ,‬ק״א‪ .‬ע״ל)בהקדמה דף י״ד ע״ב( דשכיגחא איהו יו״ד‬
‫וכמ״ש רטנו)בע״ח פ״ג משער הגללים ובפרפ״ח פכ״ז ק״א וא״ו רףא אחקריאח עיי׳׳ש‪ ,‬וע״ל )דף ס׳ ע״א(‬
‫משער הק׳&( בביאור הענק באורך‪:‬דאבנא דאיחי תגא דאיהי ימד ק״א וא׳ץ ק״א‪ ,‬ועיי״ש בביאורנו שהבאחי‬
‫עטרה על רישיה‪ .‬היינו כמש״ל )תיקון י׳ שם ובחיקק ממ״ש )בחיקוניס מז״ח דף ע״ו ע״ד( דהמלמת נקראת‬
‫ה׳ דף ט ע״א‪ ,‬ובזהר בראשית דף כ״ד ע״א וט״ב( מ״ה מםטרא דחכמה‪ ,‬וביאור הענין הוא דכשעוליח‬ ‫ן‬
‫גסוד אבן מאסו הבונים היחה לראש פנה‪ ,‬שהמלטח המלטח עד המחשבה פנימיות שהוא אות י׳ עלאה‬
‫שהיא למנה חחת היסוד‪ ,‬לעתיד לבא בעת החיקק חעלה שמאיר בחכמ״ה כ״ח מ״ה‪ ,‬אז אחקריאת המלטת מ׳׳ה‬
‫למעלה לעטרה בראש הז״א שהוא אות ד‪ ,‬בסוד אשח מסטרא דחכמ״ה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא מ ד איח‬
‫חיל עטרת בעלה עיי״ש ובביאורנו שם‪ :‬עטרה דם״ת‪ .‬בישראל משכילים דאיהו י׳ מחשבה עלאה אז נחקן‬
‫וכמש״ל )תיקון י׳ שם דף ט ה ט״א( בסוד ודאשחמש המלטת להיות נקראת בשם מ״ה מסטרא דחכמה‪:‬‬
‫בתגא חלף‪ ,‬שט״י לימוד התורה ממלין את המלטת כליל עשר ספירן‪ .‬מ ל דכשהיא בחיקון השלימוח בכל‬
‫להיות עוליח לראש בעלה בסוד אשת חיל טטרח בעלה‪ ,‬שיעור קומתם אז נקראת בשם מ״ה‪ ,‬שממה ע״ז בסוד‬
‫ואז נקראת תגא דס״ת‪ ,‬כי כס״ת הוא ז״א‪ ,‬ומי שלומד פשר ספירות בלי מ״ה‪ ,‬וכמש״ל)בהקדמה דף ר סוף‬
‫חורה שלא לשמה ח״ו בבתי׳ קרדום לחפור גה‪ ,‬טליו ט״‪ (3‬טיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬והמשך הדברים הוא למש״ל‬
‫נאמר ודאשתמש בחגא חלף טיי״ש‪ :‬ובגינה א ת מ ד וכד איח בישראל משכילים בחכמה דאיהו י׳ מחשבה‬
‫)באבות פ״א משנה י״ג(‪ :‬איהי כ״ת ודאי‪ .‬ר״ל שהי׳ מנאה‪ ,‬מטלק את המלטת עד הי׳ טלאם שהוא אבא‬
‫שמרמז לעליות המלכות ג ס ו י עטרת בעלה‪ ,‬הוא מרמז חכמה ומחשבה עלאכ‪ ,‬ונס * נ ר שהוא סוד מגיד מראשית‬ ‫‪I‬‬
‫לכ״ת שהוא ג ט ה מכתר כהוגה וכחר מלכות וכדמפרש אחמת ממלכות עד כתר ומכתר עד מלכות‪ ,‬ואמר להמשך‬ ‫‪I‬‬
‫הדרוש‬ ‫‪I‬‬
 ‫‪,,‬‬
‫הזהר‬ ‫ת ק ו נ א ח ד ועשרין ]דף ס״א ע״ב[‬ ‫!‪^pr‬‬ ‫שפ‬
‫ק מ ו כולהו מארי מתיבתא ואמרו‪ .‬רעיא מהימנא כמה אנת תקיף לזרקא אמא‪ .‬להא מנ‪1‬א לאתר דלית מאן‬
‫לילע אתרהא ומלאכין קלישין שאלין בגינהא איה מקום מ ו ל ו להעריצו‪ .‬ללית מאן לילע מקומו כל‬
‫סלקא לעילא באתר חריקת לה‪ .‬על לאמרין כולהו ברוך כבול י״י ממקומו‪ .‬ואע״ג לאיהי זעירא לתתא‪ .‬לעילא‬
‫לית לה סוף‪.‬‬
‫יכיל לאגחא קרבא באתר לאנת תמן באבנא זעירא ח ר ק ת אזלעזעו רקיעין על אין סוף‪ .‬ומלאכין על‬ ‫מאן‬
‫אין תכלית‬
‫ו כ ל ‪ ,‬מארי מתיבתא כולהו אזלעזעו ונפלו בנפילת אפיס מקיומייהו קלמהא‪ .‬ואמרו‪ .‬וכי באגנא זעירא האי‪.‬‬
‫כ״ש מאן יגיח עמך גסייפא‪ .‬לאתמר בה )תהליס קמט( רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בילס ראיהי‬
‫ק״ש קרבא לילך לאנח חקינח לך )נ״א לה(‪ .‬לבה קטילח למצרי הה״ל )שמוח ב( ויפן כה וכה וגו׳ ויך אפ‬
‫המצרי‪ .‬כ״ה וכ״ה סלקין לחמסין אחוון‪ .‬למיחלין בהון לקוג״ה פעמים‪ .‬שמע ישראל י״י אלקינו י״י אחל לאית‬
‫בהון כ״ה אחוון חרין זמנין‪ .‬וסלקץ לחמשין חרעין לבינה‪ .‬לאיהי ח׳‪ .‬חמינאה מעשר ספיק מחחא ולעילא‪.‬‬
‫ו׳‬

‫כאד ל‪ :‬וי דאי‬

‫וכל מטא לכחר לאיהו לרגא עשיראה חזי מה כחיב ביה‬ ‫הלרוש שהמלמח כשנטשיח סול השם מ״ה דכליל י״ס‬
‫ואראה ואפול על פגי ללא יכיל למסגל עיי״ש‪ ,‬ולזה אמד‬ ‫שהוא אוח י׳ מרומז כאוח א שעוליח י״ס מי׳ ללחחא‬
‫הכא לכל מארי מחיבחא כאשר הסתכלו במלרגח רע״מ‬ ‫מלכוח על י׳ ללעילא שהיא כחר‪ ,‬כי המלמח שהוא‬
‫איך הוא חקיף להיוח שרה בקשת ולזרוק חצים צהעלוח‬ ‫חכמה שהוא סול כ״ח מ״ה הוא גסול י״ס גלי מ״ה‪,‬‬
‫המלכות על הכתר‪ ,‬נפלו על פגיהס בסול הכתוב כמראה‬ ‫שנעוץ סופן גחחלחן וחחלחן גםופן‪ ,‬כסול אנ״י אי״;‪,‬‬
‫הקשת וגד ואראה ואפול על פני מפני מראה כבול ה׳‬ ‫וכמו שמצויד ומבואר הענץ גלגרי רגינו )גע״ח לרוש‬
‫שהוא אור הכתר שאי אפשר למסבל כמל‪ .‬מאן יגיח‬ ‫ש׳ץ משער מ״נ ומ״ל( באורך‪ :‬נעוץ סופן בתחלתן‪.‬‬
‫עמך בםייפא‪ .‬פי׳ וכי מי מהקליפוח יעמול עליך‬ ‫וכמש״ל )גהקלמה לף ז׳ ע״כ( י״י הוא כלול הג׳ שמ־ח‬
‫ולערוך עמך מלחמה כשאחה טומל כעלם בסייף‪ ,‬שהוא‬ ‫יאקלונק״י שהיא ראש וסוף עיי״ש וגגיאורנו שם‪ :‬דהא‬
‫כח הק״ש שאתה מתקן עי״ז ל׳ אותיות ק מ ק שהוא‬ ‫םטא לאתר וכו׳‪ .‬מ׳ל לחכמה‪ ,‬כמש״ל לההוא אחר‬
‫עמולא לאמצעיחא שהוא סול סייף כלמפרש להלן רישא‬ ‫דאתגזרח וכד דלית טאן דידע אתרהא‪ .‬והיינו כמש״ל‬
‫לחרגא י׳ וכד‪ :‬דאיחי ק״ש‪ .‬וכמ״ש בש״ס )ברכית‬ ‫)כהקלמה דף א׳ ע״א( זהר טמיר וגנח דא כחר עיי״^‬
‫לף ה׳ ע״א( כל הקורא ק״ש על מטחו כאלו אוחז חרב‬ ‫והיינו לכשהמלכוח שהוא י׳ חחאה עוליח לכחר שהוא י׳‬
‫של שתי פיות בילו שגאמר רוממות אל בגרונם וחרב‬ ‫על‪1‬ה‪ ,‬שם אין לשוס מלאך השגה לידע מקימה‪ ,‬וכמש״ל‬
‫פיפיות בילס‪ :‬דאנת תקינת ׳לך‪ .‬כי משה רע״מ אמרה‬ ‫)סוף תיקון י״ח לף ל״ז ע״ג( רבי רגי כאומאה עלך‬
‫לק״ש באורייתא והוא הרג למצמ מ ח הק״ש בסול ויפן‬ ‫כהאי נקולה טמירא עלאה‪ ,‬גחיח הכא לגלאה רזא עמירא‬
‫כ״ה וכ״ה‪ ,‬ו ק אגו מחכים לעת״ל שיהרוג את הנחש‬ ‫וכד לאחזאה יקרא דהאי נקודה טמירא גגחא לאחמר‬
‫וכמש״ל )לף מ״ג ע״א( וכמה גגוריס אתכנשו נבי‬ ‫כה ונעלמה מעיני כל חי‪ ,‬ועלה אחמר נחיכ לא ידעו עיט‬
‫מררשא לאגחא קרבא עם מויא ולא יכלו על לאתא משה‬ ‫וגד עיי״ש וגכיאורגו שם • ואע״ג דאיהי זעירא לתתא‪.‬‬
‫רע״מ ויפן כ״ה וכ״ה ויך אח המצרי שהוא כנחש עיי׳׳ש‬ ‫כי המלכוח בזק שהיא בגחי׳ י׳ דלתתא נקראח י׳ זעידא‬
‫ובביאורגו שם‪ :‬וסלקין לחמשין תרעין דבינה‪ .‬היינו‬ ‫וכמש״ל )בהקדמה דף ח׳ ע״א(‪ .‬לעילא לית לה סוף‪.‬‬
‫כמ״ש רבינו )בפרע״ח פ״ה משער התפלה( כי הבינה‬ ‫כי הכתר נקרא א״ס‪ ,‬וכמ״ש )ברע״מ פ׳ פנחס דף רנ״ח‬
‫מגנת על בניה זו״נ‪ ,‬ומפסקת ביגיהס ובין החיצונים‬
‫ע״א(‪ ,‬ושם אץ לשוס נ מ א השגה ולא שוס שאלה עיי״ש‪,‬‬
‫שלא ישלטו בהם החיצונים‪ ,‬ומשימס חחת כגפיה בסול‬
‫ועיין )גזהר בראשית דף כ״א ע״א( א״ס ג״ה לית ביה‬
‫משר יעיר קגו על גחליו ירחף שלא יוכלו החיצונים‬
‫רשימא כלל ולא תליא גיה שאילתא ולא רעיונא‬
‫להאחז בסס עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא שלזה מרמז סול‬
‫לאסתכלוחא דמחשבה כלל עיי״ש‪ :‬ונפלו בנפילת אפים‪.‬‬
‫ק״ש בכ״ה וכ״ה מספר נש״ב‪ ,‬שמ״י הק״ש מגנת אמא‬
‫מש״ס )ברכות דף נ״מ ע״א( הרואה קשת בעק צמך‬
‫עלאה על מים שלא יוכלו החיצונים להתגבר עליהם‬
‫שיפול על פגיו שנאמר כמראה הקשת וגר‪ ,‬ואראה ואפול‬
‫ולהאמז בסם מ ״ ל וגוברץ המלחמה בכח הממח לק״ש‪:‬‬
‫טל פני )ופירש״י שם( לפי שהוא מ א ה ע ו ד ה׳ עיי״ש‪,‬‬
‫דאיהי ח׳ וכד‪ .‬היימ כמ״ש )גפרע״ח שם( ©הגי יולי״ן‬
‫וביאור הדברים הוא פפמש״ל )בהקדמה דף ז׳ ע״א(‬
 ‫שפא‬ ‫הזהר‬ ‫ת ק ו נ א ח ד ועשרין ]לף ס״א ע׳׳ב[‬ ‫הסוני‬
‫רישא דחרבא‪ .‬ו׳ גופא רחרגא‪ .‬ת ‪ p‬פיפיות דילה ה״ה‪ .‬נרחקא רחרבא אקי״ק‪ .‬והכי לתתא‪ .‬נרחקא דהאי‬ ‫י'‬
‫חרבא אדג״י‪ .‬ואיהו יאקלונק״י לתתא )יאההויה״ה( לעילא‪) .‬נ״א יה״ו הה״ו יה׳׳ה(‬
‫דמלה אז ישיר משה‪ .‬תמנייא אמון במבורא לעילא‪ .‬א״ז תקרא וי״י יענה לתתא‬ ‫‪1‬רזא‬
‫יכיל גרומחא דילן‪ .‬דאיהי רמ״ח חיבץ דק״ש‪.‬‬ ‫ומאן‬
‫קרבא לרבי שמעון וחברוי‪ .‬נתזי מאי ניהו תילא ותקיפו דיליה‪ .‬דהא איהו אתער עלאין ותתאין ויזדעזעו‬ ‫א‪3‬ח‬
‫ר « כל עלמין עלאין וחחאין‪ .‬ובאומאה לכל חיינין דלעילא ותתא למהו• בעזייה אנמ ליה‬ ‫(‬

‫רבי שמעון‪ .‬זרח גרמך במאני קרבא דילך‪ ,‬נחזי מאי תקיפו וגבורה דילך‬ ‫ל!ום‬
‫ל ן • רבי שמעון‪ ,‬פחח ואמר זרק״א מק״ף שופ״ר הול״ך םגולח״א קם ונטיל חלח אבנין דאינון יי״י‪ .‬ואבנא‬
‫עלאה דאיהי בקירטא‪ .‬חגא בחוטא‪ .‬הא ארבע דאינון ארבעין‪ .‬ו מ ט דסיהרא )נ״א דסחרא( עלה היינו‬

‫כאד לחי ראי‬

‫בהיכניה כל מאן דבעי למשאל שאלחוי יעול‪ ,‬ובג״ד אדני‬ ‫של הא׳ דכלילץ מכחר עד מלכוח וממלטח עד כתר‪ ,‬הס‬
‫שפתי חפחח עיי״ש‪ :‬וסאן יכיל ברומחא דילך וכו׳‬ ‫סוד ג׳ יודי״ן של ר״ח וס״ח של השילוכ יאקדונק״י‪ ,‬שזה‬
‫ר״ל מי מהחיצונים יכול לעמוד בגדך כשאחה אוחז החרב‬ ‫הוא חכליח השלימוח דזו״נ כשמוליח המלטת שהיא‬
‫פיפיוח בידך להלחם עמו בקריאח רמ״ח חיבין דק״ש‬ ‫סוד י׳ חחאה עד הכחר שהוא י׳ עלאה כסוד אשח חיל‬
‫כנ״ל ונטל ת ל ת אבגין היינו כמש״ל )בחיקוניס מז״ח‬ ‫עטרח כעלה י׳ רישא דחרבא ובר‪ .‬היינו כמ״ש‬
‫דף ע״ו ע״ב( בסוד שופ״ר הול״ך םגולח״א‪ ,‬שמרמז לסוד‬ ‫)בוע״מ ריש פ׳ שופטים( דכק״ש אשחכח דינא להקליפוח‬
‫הג׳ טיפין דאחמפכו מ מ ח א לאינון משיפר״י שופר׳*‬ ‫בנח השם יקו״ק שהוא חרגא דקוג״ה י׳ רישא דחרגא‬
‫למומא ומובחר מכלא עיי״ש‪ ,‬וע״ל )דף מ״ח ע״א(‬ ‫עיי״ש‪ ,‬וע״ל )גהקדמה דף ח׳ ע״ג ודף י״א ע״א‪ ,‬וגדף‬
‫דשכיגתא אזדריקו ג׳ טיפין דמוחין עלאין דאינון ג׳ יודין‬ ‫מ״ד ע״ג( וגטאותו שם גאורך מזה‪ :‬נרתקא דחרבא‬
‫יי״י דאחכלילו בחב״ד עיי״ש )ולהלן תיקון ס״ט דף נ״ט‬ ‫אקי״ק פי׳ ט גק״ש עולים זו״נ למ״נ לאמא עלאה‬
‫ע״ב ודף ק״ו ע״א( וע״ל )דף מ״ד ע״ב( בההוא זמנא‬ ‫אשר שם לוחמים ככח היחוד הוי״ה אקי״ק‪ ,‬והיינו שהוי״ה‬
‫הולך סגולת׳׳א ואתקריאת יי״י וחלח יורץ וכר ועיק‬ ‫הוא גוף החרכ‪ ,‬ואקי״ק הוא כחי׳ נרחקא להוי״ה‪ .‬וחכי‬
‫בביאורנו שם‪ ,‬שמבואר דמחחלה פשהעפה יורדת מהמוח‬ ‫לתתא נרתקא דחאי חרבא אדנ״י וכד‪ .‬היינו כי‬
‫היא רק טפה אחת וכאשר יורדח לתתא היא נחלקח לנ׳‬ ‫היחוד דלחחא הוא הוי״ה אדנ״י‪ ,‬ושם הוי כשם אדנ״י‬
‫טיפין עיי״ש‪ :‬ואבנא עלאח דאיהי בקירטא תגא‬ ‫בחי׳ נרחקא להשס הוי״ה‪ ,‬ופמ״ש )גרמ״מ ר״פ שופטים(‬
‫בחוטא ר״ל כי מבואר לעיל שם דצורח אות ר מרמז‬ ‫פיי״ש‪ :‬אז ישיר משח תסנייא אתוון בחבורא לעילא‪.‬‬
‫לסוד חוטא דקירסא‪ ,‬והי׳ שבראש הר מרמז לסוד אבנא‬ ‫היינו כמש״ל )חיקון י׳ דף כ״ד ע״א( שסוד א״ז ישיר‬
‫דקירטא שהוא סוד זרע היוצא מראשה וחחלחה שהוא‬ ‫מרמז לזמן עליות המלטח לחכמה עלאה לאחר דאחגזרח‬
‫רק טפה אחת כגורת אוח י׳ עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא‬ ‫מחמן עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר הכא דלהכי מרמז‬
‫להמשך הדרוש שנחה מטאר שסוד הקירטא יש ט ד׳‬ ‫בסוד א״ז ישיר משה‪ ,‬כי בעלייחה שם למעלה היא‬
‫יודין‪ :‬היינו בי‪ .‬ר״ל דלכך אמר קם ר״ש ונטל ג׳ אבנין‬ ‫מחיחדח בבעל‪ :‬ביסמוד העליון מזכר סוד ח׳ אותיות‬
‫וט׳ שהוא סוד הקירטא שפושין הצדיקים להחגבר עצ‬ ‫מי״ה אקי״ק מספר א״ז• אז תקרא וה׳ יענה לתתא‪.‬‬
‫החיצונים‪ ,‬משום דצורח הקירטא מרמז לסוד שם מ״ב‪,‬‬ ‫וכמש״ל )תיקון י״ח דף ליד ע״ב( דכד פחח פומא‬
‫דחוט הקירטא שמקיף את האגן שמנימץ בחוט לירות‬ ‫בצלותא בשכינתא והי יענה מיד םה״ד אז חקרא והי‬
‫גו הוא כצורת אות ב שמקיף אח הנקודה פנימית‬
‫יענה‪ ,‬א״ז תמניא א מ ץ וט׳ וה׳ יענה הוא וב״ד ודא‬
‫שהוא סוד טפח אחח שהיא כצורח י׳ אחת וממנה נמלק‬
‫יקו״ק אמ״י יאקדוגק״י עיי״ש ובגיאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר‬
‫לגי יוזי״ן‪ ,‬הרי אוח ב פס ד׳ יודץ מספר מ״ג‪ ,‬והיינו‬
‫הפא א״ז תק־א וה׳ י מ ה לתתא‪ ,‬מינו שבא״ז מ ד מ׳‬
‫כי בכח השם מ״ג יטלץ לאגחא קרגא בקידסא נגד‬
‫אותיות שבכימוד דלחתא נאמר אז תקרא וה׳ יממה הוא‬
‫החיצונים‪ ,‬ובמגואר )גפתנ״ח פ״ו משפר תפלת ר״ה(‬
‫וב״ד מ ד הוי״ה אדנ״י שמא מ מ ל דלתתא‪ ,‬והיינו‬
‫ג ט מ ו ח זוכר יצומו לחיים גרחמים‪ ,‬דשם מ״ג הוא‬
‫כמש״ל )תיקון י׳ דף כ״ו מ״א( דבההוא זמנא שנמס‬
‫מסטרא דגטרס מיי״ש‪ ,‬ו מ ל ) ח י ק ו ן ליו דף ע״מ ע״א(‬
‫מלפא לאיהו הוי״ה בהיכליה זאיהי אדנ״י הא מלכא‬
‫בעשר‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא ח ד ועשרץ ]לן« ס״א ע״ב ום״ב ע׳׳א[‬ ‫הסוני‬ ‫שפב‬
‫י י ( ‪ 3‬ו ח א רמלה בראשית ב׳ ראשית‪ .‬האי קורה ]יף ם״ב ןיאן עלה אתמר בעשרה מאמרות נברא העולם‪.‬‬
‫מאי ג׳‪ .‬ההוא מוט לאסחר עלה והאי נקולה אית לה רישא ואמצעיתא ו מ פ א <»•>‪ .‬ואתפגירת תלת יורי׳ץ‬
‫יי״י‪ .‬רסלקין לתלתץ‪ .‬וההוא מוט ב׳ תלתץ ותרץ‪ .‬תגא רעל מוט יי‪ .‬הא ארבעין ‪ p m‬לקבל ל״ב אלקי״ס ועשר‬
‫אממץ‪.‬ראתבריבהץשמיא וארעא וכל מיליהץ‪) .‬וירא אלקיםאתכלאשרמשה‪ .‬ראיהו ח א וירא מלאך ה׳ אליו בלבת‬
‫אש‪ .‬בלבת לאורייתא‪ .‬ורא איהו כי יום נקם בלב״י‪ .‬ובהון פועלים מ״ב אתוץ דיקו״ק‪ .‬וחא רמלה פ ח מ לי שערי‬
‫צלק אבא ב״ם אולה יה וטלהון אתכלילן בבאר שבנג לא אב״ג יח״ץ‪ .‬ומברוי(‪.‬‬

‫א מ ר ו ליה מארי מהניתין‪ .‬רבי רבי כמה תקיפין אבנץ חריקח‪ .‬לאזלעזעו בהון שמיא וארעא‪ .‬ומיוץ ובעיס‬
‫ועופץ כלהו ברמו‪ .‬ומנכון נפלו לארעא‪ .‬וטרסיא יקירא‪ .‬ומלאכין ואופנים‪ .‬מלהו אזלעזעו מ א מ ץ‬
‫לילך‪ .‬ואלין אמון ארגעה טורי אבן‪ .‬לטלהו מל‪.‬‬
‫זכאה‬

‫באר ל וי ראי‬
‫טנת״א( כי הל״ג נתיטת מכמה הס זרע אגא הנתונים‬
‫אל הגינה ויש גהס י׳ כמינות של י״ס וטל ילס נשלם‬
‫השם מ׳׳ב שמ״י נעשים כל הפעולות טיי״ש‪ :‬כי יום נקם‬
‫בלב״י‪ .‬שהנקמה בהקליפות הוא ע״י שם מ״ג מספר‬
‫לב״י‪ ,‬וכמש״ל)לף נ׳ ט״ב( לנטלא נוקמא מעמלק בלב״י‪,‬‬
‫כמו רנטיל טקמא ממצראי דאיהו לג״י שם מ״ב אג״ג‬
‫יח״ן וט׳ טיי״ש ובגיאורנו שם‪ .‬ובהון פועלים ט״כ‬
‫אתוון דיקו״ק‪ .‬עיין )בע״מ פ״ז משטר כה׳׳כ( לבאצילות‬
‫מאיר השם מ״ב שמקורו ר׳ אותיות של משם הוי׳׳ה כזה‪,‬‬
‫ל׳ אותיות להיי׳׳ם פשוט‪ ,‬וי׳ אותיות למילוי אלפץ הרי‬
‫י״ל‪ ,‬וכ׳מ מ מ ו ת למילוי המילוי הרי סך הכל טולה מ״ב‬
‫אותיות והוא השם מ״ב לאצילות‪ ,‬ועיי׳׳ש במוסגר שכתב‬
‫לגמו שיש באצילות שם מ״ב ל ד אתוץ יקו״ק כן יש גס‬
‫בבריאה ויצירה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא לפרש לבריו‬
‫שלמעלה שאמר וירא אלקיס את כל אשר פשה ראיהו‬
‫רזא לוירא מלאך ה׳ אליו בלבת אש‪ ,‬רלכאורה אס שניהם‬
‫מרמזים לסור שם מ׳׳ג כמש״ל דבריאת שמים וארץ היה‬
‫ע״י השם מ״ג‪ ,‬וכן גאולת מצרים היה ע״י השם מ״ג‪,‬‬
‫הו״ל לכתוג וירא מלאך אלקיס אליו גלבת אש‪ ,‬ללפי‬
‫האמור יתכן כי הכל מל שגהל״ג אלקיס למע״ג פועלים‬
‫בהמ״ג אתוץ לל׳ אותיות םוי׳׳ה צפפול פעולתם של‬
‫השם מ״כ‪ :‬אבא ב״ם אודה י״ק‪ .‬וכמש״ל ) מ ק ץ ד‬
‫לף י״ט פ״א( פתחו לי שערי צלק אבא ב״ם‪ ,‬שרשב״י‬
‫החפלל שיפתחו לו מאור פיגיו לםבץ סול שם מ״ב‪ ,‬אגא‬
‫ב״ם במ״ב אתוץ רשמא מפרש שהוא המ״ב אוחיות מן‬
‫בראשית ברא אלקים וגר על ה ט של ובהו‪ ,‬ואיכון אב״ג‬
‫ית״ן וט׳ עיי״ש ובביאורנו שם‪ :‬וכולהון אתבלילן בבאר‬
‫שבע וכר‪ .‬ר״ל להמ״ב אותיות של בראשית עד הג׳‬
‫לוגהו הנ״ל‪ ,‬הס כלילן ב מ ׳ שמות של אג״ג ית״ן וכו׳‬
‫מאמור‪ :‬והיוון ובעידן ועופין‪ .‬פי׳ לטומאה‪ ,‬ופמ״ש‬
‫רטנו)גלק״ת פ׳ ויקרא בטע״מ( ו כ מ שיש חיית ובהמת‬
‫ומפות גמרכגכ שבקדושה‪ p ,‬יש מ ו ת ו מ מ ת ועימת‬
‫כמרכבה הטמאה מיי״ש‪ :‬מ ל ח ו ברחו ו מ ה ו ן נפלו‬
‫לארעא‬
‫בעשר אמיק ול״ג אלקיס לאמון מ״ב אתוץ דגבורה‬
‫עיי״ש‪ ,‬ומבואר משם ליש שם מ״ב שיש בו פח מסטרא‬
‫לגבורה להחגבר על החיצמיס שלא ישלמ בקלושה‪ .‬ב׳‬
‫ראשית‪ .‬לאחר שאמר למטלה להב של בראשיח הוא‬
‫כצורת הקירטא שהחוט מ ב ב את אגן הקידטא שהוא‬
‫סול אות י׳ ב מ ל שם מ״ב‪ ,‬מ א מפרש אגב אורחיה‬
‫שמה מרומז ג״כ מ״ש )במס׳ ר׳׳פ אץ לורשץ( בשם‬
‫הר״ת‪ ,‬ויותר מזה מטאר )גע׳׳ח לדוש מ״ל משטר מ״נ‬
‫ומ״ל(‪ ,‬ולעיל ) מ ק ל מ ה לן> י״ג ע״א( לבריאת שמם‬
‫ו א ח היה ע״י שם מ״ב‪ ,‬ולפי האמור מ ב ן שזה הוא‬
‫הרמז בראשית ט ראשית‪ ,‬שראשיח הבריאה היה בכח‬
‫השם מ״ב שמרומז באות ב מס מ ק ו ל ס שבתוכה‪ :‬האי‬
‫נקודה‪ .‬שבמך ה ב שצורפו הוא בצמת י׳ מספר עשר‪:‬‬
‫עלה אתמר בעשרה מאמרות נברא העולם‪ .‬וכמש״ל‬
‫)ריש מ ק ץ י׳׳ב רף ט׳ז ע״א> בראשית מאמר קלמאה‬
‫מ ל א כלילא מ מ ר אמרן עיי״ש ובביאורמ שם‪ :‬והאי‬
‫נקודה איית לה רישא ואמצעיתא ו מ פ א ‪ .‬וכמ״ש‬
‫)גפחע״ח פ״א משער הלולב( לכל י׳ יש לה ג׳ קוצץ‪,‬‬
‫הייגו קון העליון וקרן התחמן וגומ של מ ׳ ‪ ,‬הרי ג׳‬
‫עיי״ש‪ :‬וירא אלקים וגר דזא וירא מלאך ה׳ אליו‬
‫בלבת אש בלבת דאורייתא‪ .‬וכמ״ש גס זה לעיל )ריש‬
‫תיקון י״ג( ואיהי ל״ג אלקיס למבלא לבראשית וט׳‬
‫זבג״ל בלבת ‪ fib‬ועיי״ש גגיאורנו להל״ג אלקי״ס‬
‫למגלא לבראשית מרמזים לל״ב נחיבות חכמה שמהם‬
‫תצא תורה מ ו ר אורייתא מחכמה נפקח‪ ,‬וע״כ כשנגלה‬
‫הקג״ה לגמה בסנה לצורך הגאולה היה בלבת אש היינו‬
‫גכח ה מ ר ה שהוא סור בלב״ת אותיות ל״ב ב״ת‪ ,‬היינו‬
‫ע״י חיקון המלכות שנקראת ב״ח‪ ,‬בל״ב נחיבוח מכמח‬
‫כתורה שנתנה מאש היה משומה הזה להציל * ז ישראל‬
‫ואמר הפא להמשך הלרוש שע״י התלבשות השטנה בלג״ת‬
‫אש שהוא מ ל ל״ב נתיטת החכמה מ ״ ל היה מ מ ע ה‬
‫להתגבר על המצרים בגח השם מ״ב‪ ,‬כי השם מ״ג נוגע‬
‫מצ״ב נחיבוח החכמה‪ ,‬ו מ ד ש מ מ ו )גע״ח מ ה משמר‬
 ‫שפג‬ ‫הזהר‬ ‫תקלנא חד לעשרץ ]ל!־ ס׳׳ב פ׳׳א[‬ ‫הסוני‬
‫גצלותיה‪ .‬גארבע צלותין‪ .‬עם צלותא למוסף‪ .‬דמליימ אתמר )לגרים‬ ‫‪m‬‬ ‫איהו‪ .‬מאן לאפיק אמין שלמין‬ ‫זכאה‬
‫כז( אגנים שלמת תגנה‪.‬‬
‫ל א י ת אגן לאורייתא לאתמר ג ה )ראשית נח( והאגן הזאת אשר שמתי מצגה יהיה גית אלקיס‪ .‬דאיהי‬
‫מססרא לעמולא לאמצעיתא‪ .‬לאתמר גיה )לגרים ל( חאת התורה אשר שם משה‪ .‬לאיהו ליוקנא ליליה‪.‬‬
‫ואלין א מ ץ כולהו מל‪.‬‬
‫מ ל כ ו ת קלישא איהי מסטרא לשמאלא‪ .‬אתמר גה )שם נה( אגן שלמה וצלק יהיה לך‪ .‬והאי איהי א מ א‬
‫לי ממת לצלמא‪ .‬להות לטור רג‪ .‬ומלאת נל ארעא‪ .‬מאי ומלאת נל ארעא‪ .‬אלא גגינה אתמר)ישעיה‬
‫ו(‪ ,‬מלא נל האדן ‪ pm‬נמלו‪ .‬ועלה אתמר )זנריה ג( על אגן אמת שגעה טיניס‪ .‬לאינון ז׳ מטין קלישין‪ .‬ואימן‬
‫שגע לנורין‪ .‬ושגע מקטן‪ .‬נולהו נלילן גה‪ .‬וחא למלה )זנריה ל( ‪ pm‬שגעה ושגעה מוצקות‪.‬‬
‫אגן איהי מגלשה אגנין לשוי לול גקירטא‪ .‬ואתעגילו מלכו מל‪ .‬הה״ל )שמואל א ו( ו ק ח לול ממשה‬ ‫והאי‬
‫מלוקי אגניס מן הנמל‪ .‬ואינון גלולה גמרה תפארת נצמ הול‪ .‬לגהון שגמ לול לקוג״ה‪ .‬ואמר )ל״ה א‬
‫לד‬
‫כאד לחי ראי‬
‫ולמר של התפלה כשלימות ובמונה כראוי‪ :‬ואיח אבן‬ ‫לארעא‪ .‬פי׳ שכל הקלימח של ה מ ר מ ה טמאה וגס‬
‫דאורייתא וכר דאיתי מספרא דעטודא דאנמנעיתא‬ ‫הנפילים שנפלו לאת הכל בכח הגבורה של השם מ״ג‬
‫וכד‪ .‬גס זה מבואר )גזהר פ׳ ויחי שם(‪ :‬ואלין א מ י ן‬ ‫מזכר• ואלין אינון ד טורי אבן ד מ ל ה ו חד‪ .‬זה פי׳‬
‫סולהו חד‪ .‬ר״ל גץ גחי׳ אמיס לשכינחא‪ ,‬ובין גפיי‬ ‫הלבריס שה שאמרו לו מארי מ מ י מ ן רבי מ י כמה‬
‫אבנים לטמולא לאמצעיחא‪ ,‬אע״פ שבפרטן הוא בחלקים‬ ‫חקיפין א מ ץ חריקח וכד‪ ,‬וממאר שזרק כמה אבנים‬
‫הבאים גמספר פמ׳׳ש )גזהר שם(‪ ,‬עכ״ז בכללן הוא‬ ‫במספר‪ ,‬ולעיל אמר )בלף הקולס ריש ט״ב( קום נטיל‬
‫רק אבן א׳‪ :‬מלכות קדישא איחי ססמרא דשמאלא‬ ‫קירטא מלך ומ׳ לבך אזלריקו ג׳ אבנין וכד ואנח א ק‬
‫וכד‪ .‬מונחו גזה להאגן שמםטרא ללכורא הוא מרמז‬ ‫יקרה טל טלהו וכד‪ ,‬ו ק לטיל )בסוף הטמול הקולס(‬
‫לסול כמורה שהוא מסטרא לימינא בחי׳ מסל בסול‬ ‫אמר ג״כ קם מיש וט׳ קם ונטיל ג׳ אמין לאינון יי״י‬
‫והאגן אשר שמחי מצגה מ ״ ל אבל ה א ק למםטרא‬ ‫ואמא עלאה וט׳ הא ארבע וכר‪ ,‬אמנם הגה אמר שם‬
‫לגוקבא הוא מספרא לשמאלא‪ ,‬וממש )גרט״מ פ׳‬ ‫עול וכל איח בישראל משכילים בחכמה וט׳ ילעין לזרקא‬
‫משפטים לף קע׳ץ ע״א ובשאר לופחי( לשכינתא היא‬ ‫לה צהאי א מ א לאיהי בח יחילה וכר‪ ,‬רע״מ כמה אנח‬
‫גקו השמאלי טיי״ש‪ ,‬ומשם נובט הגמרוח והמגיה‪ ,‬וממש‬ ‫תקיף לזרקא א מ א וכר‪ ,‬ומבואר ל מ ל הקירטא אינו‬
‫)בזהר פ׳ נשא דף קנדה ט״ג( ח״א נקרא חסל לאתי‬ ‫אלא אבן אחל‪ ,‬ולזה מ ח ת לתשלום הלרוש כי הכל אחל‪,‬‬
‫מסטרא דחוורי‪ ,‬והמקנא נקראת גמרה דאתי מ ס מ א‬ ‫כי זה האבן אס בי מלל מ א רק אבן אחל‪ ,‬עכ״ז בפרט‬
‫‪,‬דסומקא עיי״ש‪] .‬ועיין גלגלי רבינו גפמג״ח פ״ג משער‬ ‫הוא ד אבנים ב מ ל ד מרי אבן‪ ,‬והיינו כמ״ש )גזהר‬
‫הגרכות ובשאר מכתי( לשורש של הנוקבא הוא דץ‬ ‫פ׳ ויחי לף רל״א ע״א וע״ג( ג מ ר ויקרו יעקב אגן‪,‬‬
‫טיי״ש[‪ ,‬ואמר הפא לגאגן שמסטרא לנוקגא הקג״ה‬ ‫א מ א חלא ראתקרי אגן שחיה לעלה אתמר מ מ ירה‬
‫עושה לין בהס״א שגסטרא לשמאלא בסול אגנא מ ממת‬ ‫א ק פנתה וכד‪ ,‬וגהאי א ק כ מ ג ומלאת ט מלואח א ק‬
‫לצלמא וגו׳ בטעם גבורות והוקף ה מ מ ם אשר בשמאלא‪,‬‬ ‫ד טורי אכן עיי״ש‪ :‬בד׳ צלותין וכר‪ .‬פי׳ ט ענץ‬
‫וכמ״ש מינו )שם פ״ו( עיי״ש‪ :‬אתםר בה אבן שלטה‬ ‫התפלה מ א גגחי׳ זו שמללה מ א א ק אמת שהיא‬
‫ת ד ק יהיה לך‪ .‬טיץ )גוהר פ׳ בראשית לף ב״ל ע״ב(‬ ‫המלגות שנקראת תפלה‪ ,‬ובפרטות מ א ד אמים שהיא‬
‫שמש פסוק זה על »ין המלכות בכל שיעור קומתה‬ ‫סול ר חפלוח ע מ י ת שמריח מוסף מנחה‪ :‬דעלייהו‬
‫פיי״ש‪ ,‬ולרש ‪ too‬להמשך הלמש דלהכי אמר שלמה‬ ‫אתטר אבנים ש ל מ ח תבנה‪ .‬מ ו ת כי לבורי סחפלם‬
‫וצדק‪ ,‬כי תיבת צדק מרמז לתוקף המניס שבמלטמ‪,‬‬ ‫נקראים א מ י ם שבכם מנים את המלטת‪ ,‬וכמש״ל‬
‫ו מ מ ש )‪0‬הר פ׳ מ א לף קנדה ע״ב( וזאת אתקרי צלק‬ ‫) ת ק ץ ע׳ לף קל״ג ע״א ופ״ג( ה׳ תיקונץ אינק בפומא‬
‫לאתיא מספרא מ מ ק א ‪ ,‬ומ׳׳כ אקרי אשם וכר פיי״ש‪,‬‬ ‫אחה״ע טמ׳׳פ מ ר ‪ ,‬ובמן אבנים שלמת ת מ ה לקוב״ה‬
‫ומין מ ל )גפ׳ גלק דף קצ״מ ע״ג( להשכינה גזמנא‬ ‫בכמה צלותץ ו ט ׳ פיי״ש‪ ,‬ומ״ל )בהקדמה דף מ ע׳׳א(‬
‫דקייזמא ברינא קשיא‪ ,‬כדק אחקריאח צלק לינא גלא‬ ‫אות י׳ איהו אגן יסמא דגני׳נא ו ט ׳ בהון אבנים שלמת‬
‫וותרגותא עיי״ש‪ :‬ועלה אחמר על אכן א ח ת שבעה‬ ‫מ מ ם *‪ 1‬מזגח מ אלקיך פיי׳׳ש‪ ,‬היימ מ מ ה כל דמר‬
‫מנים‬
 ‫הזהר‬ ‫ת ק ו נ א ח ד ועשרין ]דף ם״ב ע״א[‬ ‫הסוני‬ ‫שפד‬
‫כפ( לך י״י הגדולה והגבורה וגף‪ .‬ואלץ חמשה חלוקי אבנים נפיל לץ מן םנחל דאיהי יסוד ח״י עלמץ‪ .‬וכד‬
‫שוי לון בקירשא‪ .‬דאיהי מלכוח קדישא אחפבידו בה חד ופבפ במצחא דפלשחאה יס( וקפיל ליה‪.‬‬

‫ו א י נ ‪ 1‬ן ממש אבנין‪ .‬דאינון שמפ ישראל י״י אלקינו י״י‪ .‬וכד שוי לץ בקירשא‪ .‬דאיהי שפה דפומא‪ .‬צריך למפבד‬
‫לון בה כולהו אמד‪ .‬דבזמנא דינצמ בה קוב״ה כל אומץ דעלמא יתקיים בהץ )צפניה ג( כי אז אהפוך‬
‫אל פמיס שפה ברורה נקרא כלס בשם י״י לפבדו שכס אמד‬

‫ל ת א י שפ״ה ודאי דא שכינ״ה‪ .‬דהכי סליקת כמושבן שפ״ה‪ .‬בגין הכי כל אומץ דפלמא פתידין לאשתפבדא‬
‫חחוח ידהא ולאמלכא לה פלייהו ביומין דמלכא משיחא לקיים מה דאתמר בה )תהליס קג( ומלכותו‬
‫בכל משלה‪.‬‬
‫איהו מאן דנמיל האי אמונה בלביה ובפומיה דודאי איהי אמונה דישראל‪ .‬ואיהי יחודא דקג״ה ובה‬ ‫זכאה‬
‫מיחדץ ישראל לקוב״ר חרץ זמנין בכל יומא‬

‫איהו מאן דאיהי באמנה אתו בגלותא דלא דחיל מעלאין ותתאין דבגינה אחמר לאדם )ראשיח ב(‬ ‫וזכאה‬
‫ויניחהו‬
‫באר לחי ראי‬
‫עינים וכמ״ש גס זה )בזהר פ׳ ויחי שם( האי א ק אמונה דיליה‪ ,‬ומיי״ש בביאורנו שהבאחי מדברי )הזהר‬
‫שהיא המלכות איח פלה ז׳ פינים כל״א על אבן א׳ ז׳ פ׳ בלק דף קפ״ט פ״א( דהמלכוח נקראח אמונה רק‬
‫פינים‪ ,‬ופיי״ש )באוה״ח ובהגהוח קכ״י( לר״ל שממנה בזמן שאץ החיצונים שולפים בה ואין להם בה שוס‬
‫הושחח ז״ס פיי״ש‪ .‬דאיהו יסוד ח״י עלמין וכמש״ל אחחה עיי״ש‪ ,‬והדברים יחימדו פס מש״ל )בהקדמה דף‬
‫)חיקון י״ג לף כ״פ פ״א( בגץ ראיהו קשורא ויחולא ב׳ פ״ב( דפ״י הק״ש מיחדיס אח המלגוח בנפלה בסוד‬
‫לכלא ח״י פלמץ‪ ,‬ופיי״ש בביאורנו שהבאחי מרברי רבינו אמונה דאיהי בינה‪ ,‬ופיי״ש פוד )בדף הי( אמונה איהי‬
‫להיסול הוא המקשר והמחגר כל הריק חג״ח נה״י פיי״ש‪ :‬אמא פלאה דבה ק״ש דאיהי אמונה פיי״ש ובביאורנו שם‪,‬‬
‫ואינון ה׳ אבנין דאינון שסע ישראל וגר‪ .‬וכמש״ל והדברים מובנים כי פ״י הק״ש ‪:‬מיא קירמא ורומח‬
‫)חיקץ י״מ לף מ״א פ״ב( פיי״ש ובביאורגו שם‪ :‬דאיהי לכלוח בכח אמא פלאה אח החיצונים והס״א ולהרחיק‬
‫שפה דפומא עיץ )גזהר פ׳ עקב לף רב״ע פ״א( ה׳ אוחס שלא יהיה להם אחיזה בהשכינחא כנ״ל פ״כ אמר‬
‫א מ ץ לקירמא היא ה׳ חיגץ שמע ישראל י״א ה׳‪ ,‬וכל אמונה איהי אמא מלאה דבה ק״ש‪ ,‬והיינו שזה עיקר‬
‫שוי לון בקירעא לאיהו שפה ואיהו שכי׳נחא פיי״ש‪ ,‬החיקץ של הק״ש לעמר אח השכינה בשם אמונ״ה‬
‫ופיץ )גחיקוניס מז״ח לף פ״ג פ״ב( ועור כחוש השני להמשיך פח אמא פלאה לכלות את החיצונים ולא יהיה‬
‫שפתותיך‪ ,‬לא חוס ל&פווחן וכר לזרקא ג׳ אגניס לגגי להקליפוח שוס אמיזה בה ח״ו‪ ,‬ולזה אמר הכא זכאה‬
‫חויא וגף‪ ,‬דבהון קירטא דאיהו שפה זריק לץ לגבי חויא הוא מאן דנשיר האי אמו׳נ״ה וכוי‪ ,‬היינו שקורא ק״ש‬
‫וכף‪ ,‬והאי חוש דשפה איהו קירפא וכו׳ פיי״ש‪ ,‬והפגין לכוונה זו להגן פל השכינה הקדומה שחהיה נקראח‬
‫מובן שבמלכות נכללים כל הה׳ אבנים שסם סוד ה״ג אמוג״ה‪ ,‬דהיינו שיגרש את החיצונים בקירפא ורומח‬
‫להחגבר פל הס״א‪ ,‬וכמ״ש רבינו )בפמנ״ח סוף פרק א׳ דק״ש פ״י אמא פלאה ‪ p‬המלכות כנ״ל ואמר בלגיה‬
‫משפר םפ״פ( שהמלכות נקראח כל״ה מלשון החכללוח‪ ,‬ובפומיה כמש״ל )בהקדמה דף י״ז פ״א( מלכוח פ״כ‬
‫שכל הה״ג ומכללים בתוכה פיי׳ש‪ ,‬ולזה אמר ככא שזה וכו׳ בינה לב״א‪ ,‬והיינו כשקורא ק״ש בפי״ו ובכוונח‬
‫סוד של הימה־ דק״ש‪ ,‬נמה׳ אבנים שהוא סוד ה׳ תיבות הל״ג הוא מתקן המלכות שנקראח פ״ה פ״י הבינ״ה‬
‫שמפ ישראל ה׳ אלקינו ה׳ שמוציא מפיו‪ ,‬נכללים כולם ;מיא סוד םל״ב כסיל אמונ״ה וכאמור‪ :‬וכה סיחדין‬
‫בהמלכות שהוא סוד פפ״ה דפומא )מלכות פה( שהיא ישראל לקוב״ח כ׳ זמגין בכל יומא‪ .‬וכמ״ש )גרע״מ‬
‫סוד תיבח אחד שהיא האחדות והתפצלות של כל הה׳ פ׳ ואתחנן דף רס״נ פ׳׳א(‪ :‬זכאח איחו מאן דאיחי‬
‫אבנים סוד הה׳׳ג וכאמור‪ :‬והאי שפ״ה ודאי דא באטנה אתו בגלותא‪ .‬וכמש״ל )‪.‬לף נ״ז שם( בסוד‬
‫שכינה‪ .‬פי׳ כי שפ״ה גימ׳ שכינ״ה‪ ,‬לכוונה זו שכל במ׳ גדש באםחר כאשר היחה באמנה אתו‪ ,‬אפ״ג להיתה‬
‫אמים של שמע ישראל ה׳ אלקיגוה׳ שמוציא מפיו בשעת ב מ ו ח אחשורוש‪ ,‬ביה איהי נפירא ופליה אתמר ויהי‬
‫היחוד‪ ,‬הוא נכלל גהשפ״ה של ‪ MO‬שהוא סוד המלטת אמץ את הלםה ואיהי אמונה ליליה וכר פיי״ש וגביאורנו‬
‫וכאמור‪ :‬זכאה איהו מאן דנטיר תאי אמינה בלביה שם‪ :‬דלא דחיל פעלאין וחתאין‪ .‬וכמ״ש בש״ם )מנחות‬
‫וב&וםיה‪ .‬ע״ל )דף נ״ז פ״ב( הוא אומן •דילה ואיהי לף צ״ס ע״ב( כל המשמר תורתו נשמתו משחמרח וכי׳‬
‫עיי״ש‬
 ‫שפה‬ ‫הזהר‬ ‫ת ק ו נ א ח ד ו ע ש ר ץ ]דף ס׳׳ב ע״א וע״ב[‬ ‫הסוני*‬
‫נעבדה בפקודין דעשה‪ .‬ולשמרה בפקודין דלא תעשה‪ .‬בגין‬ ‫ייניחהו בגן עדן לעבדה ת«> ולשדיה‬
‫דאיהי ג״ן סדרים » דאורייתא‪ .‬ואיהי עדונא דאורייתא‪.‬מאי אורייתא‪ ,‬עמודא דאמצעיתא איהי גן דיליה ועדן‬
‫(‬ ‫ר‬

‫דיליה‪.‬‬
‫ר ב י רבי‪ ,‬קום אסחר להאי קירעא‪ .‬ואקף ואסתר לה בשפה ד» דילך בהאי אבנא דאיהי כצילא )ג״א מוכלל‬
‫(‬

‫ומעוטר(‪ .‬מכל אבנין דבנייא דאורייתא )וצלותא(‬

‫א י ה י אבן יקרה מוכללת ומעוטרת באות ברית‪] .‬דף ס״ג ע‪ -‬ובאות ־שבת‪ .‬ובאות דיומין עבץ ובאות‬
‫ב(‬

‫חפילק וחוט דילה כמכה באצבעא‪ .‬ודא כריכו דרצועה דתפלה דיד דבה הוו קדמאין כורכין את שמע‬
‫עם ואהבח‪ .‬ברחימו דאהבה‪ .‬דהיינו ואהבח אח י״י אלקיך בגין דחהא רחימא לגבי בעלה‪ .‬ולא מפסיקין‬
‫ולבתר‬
‫כאד לחי דאי‬
‫י״ט דף מ״א ע״ב( דאות י׳ דאדמי איהי אבנא מרגליתא‬
‫קדישא יקרה קירמא שפה כלילא מממש תיקונים פיי״ש‬
‫ובביאורגו שם‪ .‬מוכללת ומעוטרת באות כרית וכד‪.‬‬
‫ופמש״ל )בהקדמה דף י״א ע״א( דהאבן של כקירטא‬
‫שהוא אוח י׳ דאדמי כמל הוא ג״כ סוד אוח י׳ של‬
‫השם שמי דאוח שבח‪ ,‬ואוח בריח‪ ,‬ואוח יו״מ‪ ,‬ואות‬
‫חפילין‪ ,‬שכל אלו האוחוח הס סוד י׳ דאדנ״י דמינה‬
‫מזדעזעים כל החיצונים‪ ,‬ועיי״ש בביאורנו שהבאחי ק‬
‫מדברי )הרע״מ פ׳ פנחס ידף רל״ח ע״א(‪ :‬וחוט דילה‬
‫כרוכה באצבעא וכד‪ .‬נמל )בהקדמה שם( ובאן אחר‬
‫איהו קירטא בחפילק חוט דקלע דכרוך‪ ,‬ועיי״ש בביאורגו‬
‫שהחפילק הם סוד כף הקלע שבו מונח הקירטא‪ ,‬והרצועה‬
‫שכורכין על האצבע הוא סוד חוט דקלע דכרוך ביד‪ ,‬שכן‬
‫דרך הקלעים לכרוך חוט הקלע על ידיהם‪ ,‬וע״כ קושרק‬
‫הרצועה בתש״י שיש בראשה קשר שהוא כצורח י׳ שהוא‬
‫כצורת אבנא דקירטא עיי׳׳ש‪ ,‬ופנימיות הענק הוא כ׳‬
‫סו־ מוט שנ המלטת מבואר לעיל )ריש תיקק י״ט דף‬
‫ל״ח ע״א( שהוא בסוד הקב״ה מדקדק עם הצדיקים‬
‫כחוט השערה‪ ,‬שהוא סוד חוט ראסחר לאוח בריח מילה‪,‬‬
‫וטיי״ש בביאורנו דםוד מ ט הוא קו המדה שגופן מדה‬
‫וערך וגבול לכל העליות‪ ,‬שהוא ע״י היסוד צדיק‪ ,‬עד‬
‫כמה חהיה ולא יוחר פיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא שהמלטח‬
‫מעוטרח גאוח כמת וכד‪ ,‬ומוט דילה וט׳ קו המרה של‬
‫היסוד המשפיע להמצטת כרוך באצבע בתש״י שחעלכ‬
‫מ״נ להמלטח‪ .‬דבה הוו קדמאין מרכין א ת שמע‬
‫עם ואהבת‪ .‬עיק ש״ם )פסחים דף נ״ו ע״א( דאנשי‬
‫יריחו היו טרכין אח שמע וכד וצא היו מפסיקק‪,‬‬
‫)פירש״י( שלא מ ו אומרים כשגמל״ו כדי שלא להפסיק‬
‫גין אמד לואהכח‪ ,‬ומפרש לה לעיל )תיקון י״מ דף מ״א‬
‫פ״כ( ט מ ד פסוק ראשון דשמגנ מ א הקירטא שהוא‬
‫מ ד הה׳ אבנים מ ס ו ד צדיק שהם ה״ג שיורה כחץ‬
‫דכלילן גאגנא סדא שהוא אות י׳ הרקק לה לואהגת‬
‫שמא מ ד רחל נוקגא ח״א וכמש״ש כביאורט‪ .‬דהיינו‬
‫ואהבת א ת י״א‪ .‬וםיומא דקרא גכל לגגך וככל נפשך‬
‫וגכל מאדך‪ ,‬ודרש לה לפיל )גהקדמה דף ר פ״כ(‬
‫דפיקר‬
‫עיי״ש‪ ,‬והכא אמר זה לענק ק״ש כי הק״ש הוא סוד‬
‫רומח וקירטא להלחם ולעמוד בה ע ד המתקוממים בי!‬
‫דלמילא ובין דלחחא • דבגינה אתמר ויניחהו בגן עדן‬
‫לעבדה ולשמרה‪ .‬עיין )בזהר בראשיח דף כ״ז ע״א(‬
‫ויקמ י״א אח הא? ס‪ ,‬מהתאזה ד ד יסומן‪ ,‬וכג״ד יעבד‬
‫קוב״ה לב״נ דאחברי מ ד יםודין‪ ,‬ובזמנא רחב בחיובחא‬
‫ומתעסק באורייתא קוב״ה נטיל ליה מחמן וכד ואפריש‬
‫נפשיה מחאוה דלהון‪ ,‬ושוי ליה בג״ע דאיהי שגינחא‬
‫לעברה בפקודק רעשה ולשמרה בפקודק דל״ח פיי״ש‪,‬‬
‫חה הוא ביאור כדברים כאן שאמר דבגינה אתמר לאדם‬
‫ויניחהו בג״ע וכו׳‪ ,‬והייט שמשם מבואר ג״כ שהחוב‬
‫מוטל על כל ב״נ לגרש החיצונים דהייט שיפריש נפשיה‬
‫מתאוה דלהק‪ ,‬ועי״ז יזכה להיות שומר להשכינה שתזדווג‬
‫רק בבעלה ולא בהחיצוניס וכאמור‪ :‬בגין דאיהי ג״ן‬
‫סדרים דאורייתא וכו׳ היינו כמש״ל )תיקון י״ג דף‬
‫כ״ט ע״ב( דסוי ג״ע מרמז להנוקבא כשהיא מזדווגת‬
‫בבעלה בסו״ד נקב״ה חסובב גב״ר‪ ,‬ג״ן מ ת ג״בר ג״קבה‪,‬‬
‫היינו שהנוקבא שהיא תורה שבע״פ נכללח עם בעלה‬
‫שהיא סוד נ״ג פרשיוח התורה טיי׳׳ש ובביאורנו שם‪.‬‬
‫בשפה דילך‪ .‬ר״ל בק״ש מלך שהוא סוד המלכות שנכלל‬
‫כחוכה כל הה׳ אגני דקירטא‪ ,‬שהוא סוד ה״ג‪ ,‬להתגבר‬
‫על הס״א ככח הקירטא לקטלא לחויא כנ״ל‪ .‬בהאי‬
‫אבנא דאיהי כלילא מכל אבנין דבנינא דאורייתא‪.‬‬
‫מ׳ל גימד הק״ש שהוא סוד אגן אחד דכלול כל אבנים‬
‫דבנינא דאורייתא‪ ,‬כי דברי חורה נקראים אבנים וכמ״ש‬
‫)במד״ר קסלח( בפסוק מסיע אבנים‪ ,‬ואמר שהאי אבן‬
‫דחיקק המלטת בק״ש היא כלילא מכל החיקוניס שמשין‬
‫לה מהאכנים של לימד התורה‪ ,‬וכמ״ש גש״ס )גרמת‬
‫דף י׳ ע״ג( גדול הקורא ק״ש געונתה יותר מ ה מ ס ק‬
‫גתונע‪ ,‬וכן אמרו בש״ם )מנחות דף צ״ע ע״ג( אפילו‬
‫לא קרא אדם אלא ק״ש שהרית וערגית קיים והגית גו‬
‫יומס ולילה מי״ש‪ ,‬וכמש״ל)דף ס׳ ע״א( עיי״ש ובכיאורנו‬
‫שם‪ :‬איהי אבן יקרה‪ .‬פי׳ המפה שמקבלת המלכות‬
‫פ״י הימר דק״ש הוא מ ר א ק יקרה‪ ,‬וכמש״ל )דף מ״ד‬
‫פ״ג( א י מ אכן יקרה ידאיהו נמס‪ ,‬והיינו כמש״ל)מקק‬
 ‫הזהר‬ ‫ת ק ו נ א ח ד ו ע ש ר ץ ]דף ס׳׳ב ע״ג[‬ ‫!‪"^Ipr‬‬ ‫^‪IStS‬‬
‫דאתא יעקג‪ .‬דאיהו כליל יניח חלח אבהן‪ .‬החיר ההוא כריכו דילה‪ .‬ואמר ‪ pm‬בשכמל״ו• מ י ן ) ד א י ה ו‬ ‫ול‪,‬בתר‬
‫בעי( למהוי איהי סגולח מלכים‬
‫ב ה ה ו א זמנא אחמר שופ״ר הול״ך םגולת״א‪ .‬ואזל״א לשריא כחרא על ישראל דאיהו טמודא דאמצעיחא‪ .‬דאיהו‬
‫ם׳׳ח‪ .‬כליל חמשה חומשי חורה ואתעגידת חגא על רישיה בכל אח ואח דיליה מאלץ אחוון ידיעאן‬
‫דס״ח מוונא ד א ש ע ט נ ז ג ץ כולהו זיינין אינון חד ועשרין‪ .‬לקבל חד ועשרין אזכרוח לתפילין דרישא‬
‫ולקגלייהו חד ועשרין אזכרוח דחפלין דיד דסלקץ כלהו ארבעין וחרין לקבל שמא דמ׳׳ב‬
‫תנא‬
‫גאד לחי דאי‬
‫דיעקב שהוא ח״ח ישראל וכמ״ש )מהר פ׳ יחרו דף פ״א‬ ‫דעיקר בנין המלטח נוקיא ח״א הוא רק ע״י אהבח ה׳‬
‫ע״ג ובשאר דוכחי(‪ ,‬ולזה דרש יעקב שהוא סוד שופר הולך‬ ‫במס״נ בכל אלין ג׳ בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך‬
‫הוא לעשות סגולחא‪ ,‬והוסיף בשכמל״ו כדי להעלוח מ״‪:‬‬ ‫עיי״ש לבתר דאתא יעקב דאיחו כלול ג׳ אבחן וכר‬
‫לזו״נ שיהא גס ז״א עולה למעלה בסוד סגולת מלכים‬ ‫ע״ל )דף מ״ד ע״ב( שדרש הול״ך סגולת״א על טפת‬
‫וכאמור ואזלא לשריא כתרא על ישראל וכו׳ עיין‬ ‫הזרע שמקבלת המלכות שנקראת כן‪ ,‬דכשיוצא מהמוח‬
‫)בזהר פ׳ במדבר דף קי״ע ע״ב( סוד כי יעקב בחר לו‬ ‫עלאה היא רק טפה אחת‪ ,‬ואח״כ נחלקת לג׳ יודין ואזלת‬
‫י״ק ישראל לסגולת״ו‪ ,‬ג׳ אבהן אינון אקרון םגול״ה יכ•׳‬ ‫למהוי עטרה ברישא ידג׳ אכהן דאיהו כחר חורה וכחר‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר דלהכי היה זה עניגו של יעקב להיסיף‬ ‫כהונה וכחר מלטח וכו׳ עיי״ש ובביאורנו שם‪ ,‬ולזה אמר‬
‫בשכמל״ו‪ ,‬כדי להעלות מ״נ ולשריא כתרא גס לז״א‪ ,‬כי‬ ‫סכא להמשך הדרוש דיעקב שהוא סוד טמודא דאמצעיחא‬
‫יעקב הוא ז״א סוד ישראל עמודא דאמצעיתא שעליו‬ ‫שממנו נזרקה ההוא טפח זרע סוד הקירטא דכליל ג׳‬
‫גאמר כי יעקב בחר לו י״ק ישראל לסגולת״ו ביזא דג׳‬ ‫יודי״ן לעלות ברישא דג׳ אבהן מ״ל‪ ,‬הוסיף בק״ש גס‬
‫אבהן שהוא סוד הג׳ מפץ ובחי׳ ג׳ יודין סוד םגו״ל‬ ‫בשכמל״ו‪ ,‬והחיר הרצועה של חוט הקשור באצבע שהוא‬
‫כנ״ל דאיחו ם״ת‪ .‬ע״ל )דף מ״ד ע״ב( דסוד עליות‬ ‫סוד החוט המקיף של יסוד שהוא בחי׳ קו המדה שנות;‬
‫חי׳ בראש הר שהוא ז״א הוא סוד תגא על רישא דס״ת‪,‬‬ ‫גבול ימדה לעליוח אבן הקירטא שהוא ע״ע רק לחיקין‬
‫וכ״כ לעיל )תיקון י׳ דף כ״ה מ״א( כד סליקת עפרה‬ ‫המלכות שהיא סוד תש״י מ״ל‪ ,‬ואמר בשכמל״ו והתיר‬
‫על רישיה איהי תגא לעילא תגא דם״ת עיי״ש ובביאורנו‬ ‫הכריכה מן היד‪ ,‬להורוח לעליות אבן הקירטא לראש‬
‫שם‪ ,‬ואמר גס הכא להמשך הדרוש דכד עולה הי׳ שהיא‬ ‫שניהם זו״נ שהיא כלול משניהם חש״ר וחש״י‪ ,‬וכמ״ש‬
‫הטפה לראש ז״א כסוד הול״ך סגולת״א כ‪5‬״ל אז הוא‬ ‫)בזהר תרומה דף קס״ב( שזה הוא כמין היחוד דבשכמל״ו‬
‫סוד תגא דס״ת‪ ,‬כי ז״א הוא סוד ס״ת‪ ,‬וכמ״ש רביני‬ ‫דאיהו יחודא דכלא מכלול חפילין דרישא וחפילץ דדרועא‬
‫)כפרע״ח פ״א ומער קה״ת( ח״א הוא דיוקנא דס״ת‬ ‫דאפלילא ימינא ושמאלא ברזא דשמא קדישא למהוי כלא‬
‫שהוא ד׳ אוחיוח הוי״ה עיי״ש‪ ,‬ומעטמן הם״ח בכחר‬ ‫חד עיי״ש‪ :‬בגין דאיהו בעי למחוי איחי סגולת‬
‫כסוד כחרה של חורה דא״א שגשפע לז״א שהוא דיוקנא‬ ‫מלכים‪ .‬כלומר שלא היה די לפניו גמה שעושץ ביחהדא‬
‫דס״ח עיי״ש‪ :‬כליל ה׳ חומשי תורח הוא גוחן פגים‬ ‫עלאה היחוד כסוד קירטא להעלוח מ״נ למלטח שהוא‬
‫מסכירוח דס״ח הוא דיוקנא ח״א שהוא סוד ד׳ אוחיוח‬ ‫סוד חש״י לגדו ולחקן לה כסוד ג׳ כחמס מ ״ ל כי הלא‬
‫הוי״ה מ ״ ל כי הס״ח כלילא מה׳ חומשי חורה שהוא‬ ‫יעקכ הוא סוד עמודא דאמצעיחא דכליל חרוויהו הוי״ה‬
‫סוד ד אותיוח יקו״ק םו‪,‬ד קומח ‪0‬״א‪ ,‬ופמ״ש רכינו‬ ‫אדמי‪ ,‬וכמש׳ל )גהקדמה דף ג׳ פ״ג( עמודא דאמצעיחא‬
‫)כטע״מ פ׳ האזיגו( שהה׳ חומשי תורה הס נגר ד‬ ‫קשורא דחרוויהו יחודא דחרוויהו וכר‪ ,‬וכיה מתיחדץ‬
‫אותיות יקו״ק‪ ,‬ס׳ כראשית הוא סוד קוצו של ידיד מזר‪,‬‬ ‫ג׳ שמהן כחדא הוי״ה אדנ״י פיי״ש וגגיאורני שם‪ ,‬והיינו‬
‫מלוח הוא סוד י׳ חכמה‪ ,‬מקרא הוא סוד ה׳ ראשונה‬ ‫סוד ט תפילץ דרישא ודדמפא פ״כ הוסיף היחוד‬
‫גינה‪ ,‬גמדגר הוא סוד ר סוד ד ק ‪ ,‬דכריס משנה חורם‬ ‫דגשכמל״ו שהוא כליל הב׳ חפילין שפי״ז תפלה הקירםא‬
‫הוא סוד ה׳ אחרונה עיי״ש• ואתעבידת ת ג א על‬ ‫שהוא סוד המס״נ והפלאח מ״נ לחמויהו‪ ,‬לחקן לתמויהו‬
‫רישיה ככל א ו ת ואות דיליה וכר‪ .‬והיינו כמש״ל‬ ‫בג׳ כחרים כ מ ל ופ״כ אמ־ הכא דמני למהוי םגולח‬
‫) ח ק ץ ה׳ דף ט ע״א( ואיהי חגא בריש כל אתוץ ומ׳‬ ‫מלטם ]כלומר לא לבד למלך אחד אלא לב׳ מלכים[‬
‫ועיי״ש בגיאודנו‪ ,‬דענין האותיות שיש עליהם ג׳ חגין‬ ‫לזמכ וכמ״ש רגינו )בפרע״ח פ״א משער ר״ה‪ ,‬ובפ״א‬
‫מרמזים לכג׳ כהרים מזר חורה וכתר כהונה וכתר מלכות‬ ‫משמר תפלת ר״ה( דמלכים ה ס זמנ או יעקכ ורחל‬
‫נ מ ס ברישא דג׳ אכהן המת יחרים עיי׳׳ש‪ :‬שעטנ״ז ג״ץ‪.‬‬ ‫עיי״ש‪ :‬בחהוא זמנא אתםר שופר חולך םגולתא‪.‬‬
‫וכמ״ש בש״ם )מנחות דף כ״מ ע״ב( ז׳ אותיות צריטן‬ ‫פי׳ כי שיפ״ר הוא מ ו י ליעקג שהוא סוד יופי ושופריה‬
‫שפז‬ ‫הזהר״‬ ‫ת ק ו נ א ח ד ועשרין ]דף ס״ג ע״ג[‬ ‫הקוני‬
‫ת ג א איהי י׳ על רישא ח׳‪ .‬גופא דיליה ר וספר תורה עמודא דאמצעיתא כליל שית ספירן ממסד עד יסוד‪.‬‬
‫מלכות י׳ זעירא בה אתעבידת שביעי יום שבת‪.‬‬

‫אות תפילין אות שבת‪ .‬אות ברית‪.‬‬ ‫לאיהי‬

‫כתר כהונה וכתר מלכות‬ ‫לאיהי‬
‫מסעריה איהו כתר‬ ‫דימינא דאתייהיבת אורייתא אתקריאת כתר תורה וימינא איהו כהנא‬ ‫מסטרא‬
‫כהונה ועמודא דאמצעיתא איהו מלך ומסערא דגבורה בית דין הגדול‪.‬‬
‫נפק‬

‫כאד לחי דאי‬

‫אות תפילין אות ש ב ת אות ברית מכאן ולהלאה‬
‫הוסיף לומר עוד מוייס שיש להמלכות‪ ,‬ואמר שהמלטת‬
‫נקראת ג״כ אות תפילין‪ ,‬ואות שבת‪ ,‬ואות ברית‪ ,‬והיינו‬
‫כמש״ל )תיקון ל׳ץ דף ע״מ ע״א( והאי נקודה איהו‬
‫אות שבת‪ ,‬אות דיו״ט‪ ,‬אות דתפילין‪ ,‬אות דברית מילה‪,‬‬
‫עערה דברית‪ ,‬תגא דס״ת קרינן ליה כתרא בריש כל‬
‫צדיק עיי״ש‪ ,‬וכ״כ למיל)בהקדמה דף י״א ע״א( דאיהו‬
‫אות שבת אות ברית אות יו״ט אות תפילין עיי״ש ובביאורנו‬
‫שס‪ ,‬והיינו ‪x‬מלטת שהיא סוד י׳ מירא היא גקראת‬
‫אות שבת ויריע ואות תפילין ואות ברית‪ ,‬וכמ׳׳ש רביגו‬
‫)בפרע״ח פ״א משער הלולב( שעטרת יסוד ח״א הוא‬
‫בחי׳ מלטת עיקרת שלו‪ ,‬כי היא נכללת ביסוד שלו עיי״׳ש‪.‬‬
‫ואיהי כתר כהונה וכתר מ ל ט ת ‪ .‬היינו כמ״ש )בפרדס‬
‫בערכי המוייס מרך אבן( בסוד אבן מאסו הבונים‪,‬‬
‫שהגנלכוח שהוא סוד המרכבה לכל הספימח גדולה‬
‫וגבורה ח״ח וט׳ לפעמים היא ראש לטלס בעלייתה‬
‫עד א״ס ואז נקראח כחר כהונה מ א ש החסד‪ ,‬כחר לויה‬
‫בראש הגבירה‪ ,‬כחר חורה מאש ת״ת‪ ,‬חהו היחה‬
‫לראש פנה עיי״ש‪ ,‬והכא נקיע הנך שהם סוד ג׳ קוים‬
‫חג״ת כתר כהונה מסערא דחסד‪ ,‬וכתר מלטח מסטרא‬
‫דגבורה‪ ,‬וכתר חורה מסטרא דח״ח וכדמפרש ואזיל‬
‫מסטרא דיםינא דאתיהיבת אורייתא אתקריאת כתר‬
‫תורה עיץ )גגיאור הגר״א( שכתב שכל מאמר זה‬
‫משובש מאוד‪ ,‬וכן חס־ כמה תיבות ועיי״ש במ״ש גזה‪,‬‬
‫ולענ״ד נראה שיש כאן ג׳ע חילוף כמה חיבוח‪ ,‬וכאן צ״ל‪.‬‬
‫מספרא דעמודא דאמצעיתא איהו כתר תורה‪.‬‬
‫והיינו פמש״ל )מהפרדס(‪ .‬ואח״כ צ״ל‪ :‬ועמודא‬
‫דאמצעיתא איהו מלך‪ .‬והיינו כמ״ש להלן )חקון מ ה‬
‫דף פ״ח ע״ב( מלטוח מסערא דמלטח ד ח ס קוב״ה‬
‫אשחמודע למלך על כל האס ובם איהו מלך וכר‪ ,‬מספרא‬
‫דשמאלא מלך על כל האת אלקיס עיי״ש‪ ,‬ועיק )גרפ״מ‬
‫פ׳ תצא דף רע״ו ע״א( כד איהו לגר מאתריה לאו איהו‬
‫מלך‪ ,‬ועיי״ש )גאוה״מ( כי שם מלך אשר יטנה אל הת״ת‪,‬‬
‫הוא רק מפני יחידו עם המלכות עיי״ש‪ ,‬ילזה אמר הכא‬
‫להמשך הדברים מה שחשג ככל תקון זה ממלות המלטת‪,‬‬
‫אמר‬
‫ג׳ זיינין‪ ,‬ואלו הן שעטנ״ז ג״ן עיי״ש‪ .‬כולהו זיינין‬
‫אינון כ״א‪ .‬פי׳ שכל א׳ מהג׳ אוחיוח יש לו ג׳ חגין‪,‬‬
‫הרי ג״פ ז׳ מספר כ״א‪ .‬לקבל כ״א אזכרות דתפילין‬
‫דרישא‪ ,‬ולקרלייהו כ״א אזכרות דתש״י‪ .‬שהוא זו״נ‬
‫חשר תיקון שניהם הוא בסוד קבלת ג׳ חגין שהוא סוד‬
‫ג׳ כתריס בראשם כנ״ל‪ .‬לקבל שמא דמ״ב‪ .‬דכלול בתגא‬
‫חרקא שהוא כליל ג׳ יודי״ן שנכללין בסוד הקירעא כמש״ל‬
‫)בריש ע״א(‪ .‬ת נ א איהו י׳ על רישא ח׳‪ .‬כלומר על‬
‫רישא דאות ו׳ שנעשה ממנו צורת ד‪ ,‬ור״ל דלכך נקראים‬
‫התגין זייני״ן ט אות ז׳ מרמז לסוד התגא רקירטא‬
‫שע״ג םז׳ וכמש״ל )דף מ״ד ע״ג( וכד סליקת לעילא‬
‫שריא עלה י׳ ואתעבידת ז׳‪ ,‬והייגו סוד הקירעא שעל ידה‬
‫עולה הי׳ על ראש ז״א שהוא אות ף וכמש״ל‪ ,‬וכמ״ש‬
‫)בפרדס פ״י משער האותיות( דאות ז׳ רומזת לענין‬
‫כלי זיי״ן‪ ,‬ולכן מפורסם בדברי התיקונים שצורת אות ז׳‬
‫מרמז לאות ר עם אות י׳ עיי״ש‪ ,‬ולפמש״ל יתיחדו‬
‫הדברים עם מש״ל דםוד הקירטא דק״ש הוא שעולה מ״נ‬
‫שהוא סוד אות י׳ על רישא דאות ד ואתעבידת ז׳ עיי״ש‬
‫יבביאומו שם‪ :‬מ פ א דיליה ו׳‪ .‬פי׳ שצורת האות ז׳‬
‫מרמז לענין זה‪ ,‬לגוף אריטת האות הוא כצורת אות ד‬
‫שהוא ת״ת סוד ס״ת שהוא עמודא דאמצעיתא דכליל‬
‫ו״ק מחסד עד יסוד מ״ל‪ :‬מלכות י׳ זעירא‪ .‬הוא סוד‬
‫הי׳ של הקירטא שעולה לראש הז״א אשר בה אחעביד ד‬
‫מ״ל‪ .‬בה אתעבידת שביעי יום שבת‪ .‬עיץ בביאורנו‬
‫למיל )דף מ״ד ע״ג( שהבאתי מדברי )הרב אוה״ח(‬
‫בביאור דברי)הזהר פ׳ ויקהל( דסוד שבת הוא ש׳ ב״ת‬
‫ברזא דג׳ אבהן חג״ת שסמלטת מחעמרח בהון ונצא מד‬
‫דאות ש׳ של שב״ת מרמז לזה‪ ,‬ני הש׳ יש נה ג׳ קוים‬
‫סוד חג״ת‪ ,‬ועליה ג׳ תגין סוד הג׳ כתריס שהמלכית‬
‫מתעטרת בהון וכלא מד‪ ,‬שעיקרן של הג׳ כחריס היא‬
‫עפה אחת עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש דאות‬
‫י׳ זעירא מנוצה לראש מ ״ א בסוד אות ז׳ הוא הטפה‬
‫שנחלקת לג׳ כמרים במה שהמלכות מ ת ע מ ת בשבת בג׳‬
‫אגהן שלזה מרמז הש׳ של שגת כנ״ל ח״ש בה אתעבידת‬
‫שגימ מ ד מ ת ז׳ שהוא מ ד יום השגת כאמור‪ :‬ואיהי‬
 ‫הזהר‬ ‫ת ק ת א ח ד יעשרין ]דף ם״ב ע״ב[‬
‫י‬
‫ר‪1‬פר»רנ‬ ‫שפה‬
‫מחמן אשא ואוקיד ציה וכד כהנא נפיק בשלם מהיכלא בההוא זמנא יחערון לוייס בכגוכא‪.‬‬ ‫נפילן‬

‫)באן חסר והוא בתקוני זהר חדש כד ע״ג(‬

‫איח חקונא חמישאה בצלותא צלוחא איהי כקרבנא כמה דאוקמיהו קדמאץ תפלות כנגד חגלידין‬ ‫ועוד‬
‫חקנוס‬
‫חזי קרבנין אינון מארבע מינין דאינון לקבל אריה שיר נשר אדם דאינון מצויירים גכורסייא איח ‪ n‬קרגנא‬
‫‪(K‬‬ ‫תא‬
‫דהוו מקרבין ישראל וכהנא הוה קריג קרבנא דלהון‪.‬‬
‫ל ן ר ב נ א קדמאה קדמא דהוה קריב לי׳מינא‪ .‬דא צלוחא דשחריח ואס הוו זכיין הוה נחיח דיוקנא דארי״ה‬
‫והוה מקבל קרבנא‪ .‬ודא מיכא״ל דדרגיה חס״ד‪ .‬דאיהו מקבל צליחא דשחריח ואס לא זכי מה‬
‫כחיב‬

‫כאד לחי ראי‬

‫נפיק מ ת מ ן אשא ואוקיד ליה‪ .‬פי׳ דמהאי עעמא אס‬
‫לא היה הכה״ג נזהר לעשוח החיקון לפני ולפנים ביוה״כ‬
‫להעלוח המלטח שהוא הב״ד לביגה להמחיק הדינים‬
‫בשורשם וכטעם כוונח יוה״כ לחקנה בבחי׳ ב״ד הגדול‬
‫מ ״ ל נחעורר ח׳ץ המו של הב׳^ד הקטן שהוא סוד דינא‬
‫דמלכוחא דינא ונפיק אשא ואוקיר ליה‪ :‬בההוא זטנא‬
‫יתערון לויים בננונא שהלוייס הגס שהם מסטרא‬
‫דגבורה‪ ,‬עכ״ז אס עשה הכה״ג החיקון של סוד ב״ד‬
‫הגדול להמחיק גטרוח הב״ד ודינא דמלטחא בשורשם‬
‫נעשה החיקון השלם‪ ,‬אז גם הלוייס שבםטרא דגגורה‬
‫יחערון בנגונא טל שנתקן הכסא דין בסוד והוכן בחסד‬
‫כסא ונעשה בסוד כוק למשפט כסאו שהוא סוד עמודא‬
‫דאמצעיחא שהגטרוח נכללים בחסד וכאמור ועוד‬
‫אית תקוגא הםישאה בצלותא‪ .‬זה אין לו המשך עם‬
‫המאמר הקודם‪ ,‬וחסר כל המאמר שמפרש קודם ד׳‬
‫חיקוניס והחחלח חיקון ה׳ שמחקניס אח המלכוח עם‬
‫החפלה ונשאר סיום המאמר דחיקון ה׳ הוא בסוד‬
‫הקרבנוח • כמה דאוקמוהו‪ .‬בש״ס )ברטח לף כ״ו ע״ב(‬
‫קרבנין אימן מארבע מיגים וכד וכמ״ש )בזהר פ׳‬
‫פנחס ‪ cp‬מ׳מ ע״ב ורמ״א ע״א( דחא דקרבנין חינין‬
‫חין דמ דיוקנין דד׳ חיון קדישין החקוקק בכסא פני‬
‫שור פני אריה פני אדם וט׳ פני שור אחפשט לבעירי וכי׳‬
‫פני נשר אחפשט לעופי וט׳ עיי״ש באורך‪ :‬א י ת קרבנא‬
‫וכד )הגר״א( מ ח ק תיגח איח‪ ,‬וצ״ל אלא קרבנא דהוו‬
‫מקרבץ וכד‪ ,‬ור״ל לאף שהכהגיס היו מקריבץ כל‬
‫הקרבנוח‪ .‬מ״מ הקרבן הוי בישראל‪ ,‬ו מ ה נ י ם רק‬
‫שליחותיהו דישראל קא עבדין‪ ,‬ה״נ התפלה מוטל מל הכל‬
‫קרבנא קדטאח וכד‪ .‬הוא נגד חפלת אברהם בבקר *־ר‬
‫הוי נהית דיוקנא דאריה וכד‪ .‬וכמ״ש)‪0‬הר פ׳ בראשיח‬
‫‪ cp‬כ״ג מ״ב( בצלוחא דשחרית‪ ,‬ארי״ה נחיח לקבצא‬
‫צלותא בדמעוי וגדפוי ד ד נדפק לכל חיה ודא מיכא״ל‬
‫מיי״ש‪ :‬ודא מיכאל‪ .‬שהוא סוד אריה החקוק בכסא‪,‬‬
‫והוא אריה דמזבח‪ ,‬דהאש רבק כאריה‪ :‬דחשיב ליה‬
‫כטריפה‬
‫אמר כי גס זה מה שהעמודא דאמצעיחא נקרא בחואר‬
‫מלך‪ ,‬הוא רק מכח החחבמחו למלטח‪ .‬ואח״כ צ״ל‬
‫וימינא איהו כהנא וכוי‪ .‬עיין )גזהר פ׳ יחמ ‪ cp‬ס״ז‬
‫מ ג ( גםיד מלך וכהן‪ ,‬דאיח מלך עלאה וחחוחיה אית‬
‫כהן לאקרי כה״ג מסטרא דימינא עיי״ש‪ ,‬וזהו המשך‬
‫הדגריס כאן דלאחר שאמר למעלה דחואר מלך הוא גסוד‬
‫חיקון המלכוח מסטרא דעמדא דאמצעיחא‪ ,‬אמר שמהאי‬
‫טעמא גס חיקון המלטח בגחי׳ ממלכח כהניס הוא ג״כ‬
‫בעטרא דחםדיס ועטרא דגטמח סוד ממודא דאמצעיחא‪,‬‬
‫ואמר קודם איך שהיא מסטרא דימינא והיינו כמ״ש‬
‫)בזהר פ׳ צו ‪ cp‬ל״ד ע״ב( בסוד ואחס חהיו לי ממלכח‬
‫פהניס‪ ,‬דכשמחיחדח המלטח עם הח״ח ומחעליח ע ׳י‬
‫החסד המשפיע ע״י הכהניס‪ ,‬נקראח המלטח ממלכת‬
‫כהנים מיי״ש‪ .‬ואח״כ אמר‪ .‬וםסטרא ד ג מ ר ה ב י ת דין‬
‫הגדול‪ .‬והיינו כמ״ש )ברע״מ פ׳ משפטים דף קנ״ח‬
‫ע״א( דסוד הב״ד הוא במלכוח שכינחא חחאה דינא‬
‫דמלטחא דינא‪ ,‬ועיין )בזהר פ׳ שופטים דף עמ׳ה ע״ב(‬
‫פקודא בחר דא לקבל ט׳ד הגדול עלייהו‪ ,‬בינה מסטרא‬
‫דגדולה אקרי אלהים ב״ד הגדול רב בדינוי ורב בזכווי‪,‬‬
‫ומיי״ש )באוה״ח( שמפרש הדברים דמין הב״ד שהיא‬
‫המלטת מ ״ ל כשנחעליח למגלה בסוד הבינה נקרא‬
‫ב״ד הגדול ור״ל כי הבינה יש בה הכח של המחקת‬
‫הגבומח לחסד‪ ,‬בהיותה גוטה הדינים שלה שהיא מסטרא‬
‫דגטרה שנקראת אלקיס אל צד החסד שלה וגמחקיס‬
‫הדינים בשורשם‪ ,‬ודש רב בדיגוי ורב בזטוי‪ ,‬כי ט״י‬
‫ה ט נ ה גוגריס הרחמים של רג זכווי על רב דיכוי שהם‬
‫סוד הגמרות של אלקיס שגה עיי״ש‪ ,‬וזה הוא חמציח‬
‫הדברים כאן רלאחר שאמי למעלה דמקון המלכות גסוד‬
‫נמלכת כהניס הוא מסטרא דימנא‪ ,‬אמר כי לממח זה‬
‫היו הב״ד הגדול יושגיס כלשכח הגזית לדון את הכהונה‬
‫והמצטת מסטרא רשמאלא כטעם ב״ד הגדול‪ ,‬שעוליח‬
‫המלכוח לגינה בססרא דשמאלא‪ ,‬ושם נמחקים המניס‬
‫של מ ד הב״ד בשורשם ונטשה בסוד ב״ד הגדול וכאמור•‬
 ‫שפט‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף ס״ג ע׳׳ב[‬ ‫הקוני‬
‫נתיג גקרכנא )שמות כ״כ( לכלכ תשליכון אותו‪ .‬למשיג ליה <•»!> כטריפה ובגין לא הוה נמית דיוקנא דכלג‬
‫לקבל ההוא לורונא וקרכנא‪ .‬ולא איהו כלכ ראמר לול ע״ה )תהליס כ״ג( הצילה ממרכ נפשי מיל כלג ימירתי‬

‫מלאכי מכלה ראינון כלגיס צועקים גמשמרה תניינא רליליא אינון צוומין ונבחין ואמרין הב הב גגץ‬ ‫לכל‬
‫רגיהנס סס המות ראתמר ‪:‬יה ‪,‬משל־ ל( נעלוקה בתי בנית הב הב‬ ‫ראינון מסטרא‬

‫?!לבנא תניינא לקבל שו״ר לאתמר ביה )ויקרא כ״ב(‪ ,‬שור או כשב או עז וגר ולקבליה צלותא למנמה‬
‫ראמר מ ל עלה )תהליס קל( מצמימ מציר לבהמה ועשב לעבולת הארס מאי עשב ע״ב ש׳ יאינון‬
‫ע״ג שמהן דאינון לבושין לע״ג שמהן עלאין‪ .‬מוונא לעשב לאיהו לבושא למטה ימין לא להוציא למס מן האת‬
‫והיינו )שם עמ( למס אבירים אכל איש ולא נהמא לאומיתא‬
‫ילעולם‬

‫באר לחי ראי‬

‫אינון ף אלף רבוא רמלאנין דאתבריאו ביומא תניינא‬
‫לבראשית וכולהו אשא מלהטא וכר‪ ,‬ועיין )נזהר בראשית‬
‫רף י״מ ע״ג( ורזא לא מצמימ מציר לבהמה וגר רא‬
‫בהמה דרביעא על אלף טורין ומגדלין לה בכל יומא יכד‬
‫ומציר לא אימן מלאכין שליטץ לפי שעתא לאתבריאו‬
‫וקיימין למיכלא להאי בהמה גגץ ראיח אשא אכלא אשא‬
‫וט׳‪ ,‬ופיי״ש )במק״מ( שמפרש לקאי על סור בהמ״ה‬
‫גימ׳ ב״ן שהוא סור המלטח מםסרא לשמאלא מנחי׳‬
‫גמרה שנברא טוס ט למעשה בראשית סור אשא אכלא‬
‫אשא עיי״ש‪ ,‬והכא לרש לה על סול שור בחיי בהמה מ ד‬
‫חיות המרכבה שהוא בצד שמאל שבמרכבה‪ ,‬וקאי על‬
‫חפלח מנחה שחיקן יצחק כשיצא לשוח בשרה והמשיך‬
‫שפע לבחי׳ השור שהוא מסערא לגטרה מבחי׳ חציר‬
‫שהוא סול מאכל בהמה מנחי׳ אש מסטוא לגמרה‬
‫בסול אשא אכלא אשא וכאמור• ואינון ע״כ שמהן‪ .‬ר״ל‬
‫רתיגת עש״ב הוא ר״ח ע״ג ש״מהן‪ ,‬והיינו כמ״ש )מהר‬
‫פ׳ גראשית שם( גסיוס הררוש הנזכר‪ ,‬עשכ אלין אופנים‬
‫וחיוח וכרובים רטלהו מחקנין ט חקוגיהו וקיימין‬
‫לאחחקנא בשעחא לב״נ אחיין לפולחנא רמאריהון ללא‬
‫איהו עמלת הארס עכ״ל ויוחר מזה מטאר להלן)תיקון‬
‫נ״א לף פ״ו ע״א( בסול עש״ג ראהמר עליה ועשג‬
‫לעטלח האלם‪ ,‬עש״ב ע״ב ש׳‪ ,‬דהש׳ הוא סוד ג׳ ענפי‬
‫אילנא רסלקץ לע״ב שמהן ויס״ע ויב״א וי״ע‪ ,‬רבהאי‬
‫שמא אתבריאו עשבץ ואילנץ דאינון נשמתץ דצריקיא‬
‫וכר‪ ,‬ואיהו למטדת האדם‪ ,‬לית עבודה הכא אלא צלותא‬
‫וכר עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא להמשך הדרוש שזה הוא‬
‫הגנגין דאמריגן דעש״ב הוא סוד ג׳ ענפי אילנא חג״ח‪,‬‬
‫שהם סוד עשב וחציר שהיא הכרובים ואופנים וחיות‬
‫שמקורם הוא משם ע״ב‪ ,‬שהוא סוד בחי׳ מאכל השוד‬
‫שהוא מסטרא דגמרה שהוא סוד עבודת האדם בהפלה‬
‫מנחה דייקא‪ ,‬ט ג״פ ע״ב מספר גבור״ה פבסטרא‬
‫לשמאלא וכאמור‪ :‬דאיגון לבושין לע״ב שמהן עלאץ‬
‫הוא נותן מ י ס מםבימח לדבריו שאמר שסול עש׳׳ג‬
‫היא‬
‫בטריפה‪ .‬כרבריס אלו איתא )ברע״מ פ׳ פנמס רף רכ״מ‬
‫ע״א( בביאור לברי הש״ס )ברכות לף ל״ר ע״ב( אס‬
‫שגורה תפלתי בפי וכף ואס לאו יודע אני שהוא מטורף‪,‬‬
‫ואמר בלשון מטור״ף‪ ,‬הייגו לאס אין התפלה מריצה‬
‫הוא חשוב טריפ״ה עיי״ש‪ :‬ובגין דא חוי נחית דיוקנא‬
‫דכלב וכף‪ .‬וכמ״ש )נזהר פ׳ בלק לף מ״א ע״ג( וחמאן‬
‫ליה בליוקנא לאריה חקיפא רביעא על מלבחא ואכיל לון‬
‫לקומץ‪ ,‬וכד ישראל לא הוו זכאין כ״ק הוו חמאן ליוקנא‬
‫לחל כלגא חציפא רביע עליה כלין הוו י‪.‬לעו ישראל למניין‬
‫תשובה‪ ,‬וכלץ חייגץ עיי״ש‪ .‬דאיגון כלבים צועקים‬
‫בטשמורה תניינא דליליא‪ .‬כמ״ש בש״ס )ברכוח רף‬
‫ג׳ ע״א( משמורה שניה כלבים צועקים‪ .‬ואםרין הב הב‪.‬‬
‫עיין ברברי רבינו )בליקוטי הש״ם ברכוה שם( בביאור‬
‫ענין הג׳ משמרוח בסול וחקס בעול לילה וגר‪ ,‬וכחב שם‬
‫רגמשמורה ג׳ יוררה המלכות לחח טרף לביחה‪ ,‬ר״ל‬
‫לכל העולם והיינו לכל הנמצאים גגית שהוא עוה״ז‬
‫עיי״ש‪ ,‬ומה מובן שאז בזמן חלוקת סאפסניא צועקים‬
‫הכלבים הב הב ורוצים גס הס ליקח שפע ח״ו לקבל‬
‫שור ובו׳ כמ״ש )מהר בראשיח שם( ובצלוחא למנחה‬
‫שור נחית לקגל צלוחא בקרנוי וגלפוי וט׳ ולא גבריאל‬
‫עיי׳׳ש‪ ,‬והיינו כי שור הוא בקו שמאל שמשם הוא שורש‬
‫יצחק שתיקן תפלת מנחה‪ ,‬וכמ״ש )מהר פ׳ בהעלוחך‬
‫דף קנ״ר ע״ב( שור גבמאל צפון וט׳‪ ,‬האי שור מסטרא‬
‫דשמאלא עיי״ש• דאתמר ביה שור או כשב או עז‬
‫וכד עיין )מהר פ׳ פנחס שם( שאמר פני שור אתפשט‬
‫צבעירי מ ח א מיניה לד זיגץ ואתכלילן בחד‪ ,‬ואלץ אינק‬
‫פריס וכבשים ועתומס ועזים ואלץ קיימין לקרמא עיי״ש‪,‬‬
‫ולזה אמר הכא להמשך הדרוש דאחמר כיה שור או כשב‬
‫וט׳‪ ,‬ור״ל כי תפלת מנחה שהוא סוד קרק חניינא לא‬
‫נאמר רק לבחי׳ שור דייקא‪ ,‬כי הוא כלול גס סוד פמם‬
‫וכבשים ועזים שטלן נכללים בבחי׳ שור וכאשר‪ :‬דאמר‬
‫דוד עלה מצמיח חציר לבהמה וגר‪ .‬עיין ) ב מ י פ׳‬
‫פנחס דף מ״ז ע״א( שדרש פסוק זה מצמיח חציר אלין‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]לף ם״ב פ״ב וס״ג ע״א[‬ ‫הסוני‬ ‫שצ‬
‫ו ל ע ו ל ם כל קרגנין שחיטחן ד בצפון בגין למצפון חפחח הרפה ]ס״א ולא יצר הרפ‪ .‬ובגין ללא יהא‬
‫ע(‬

‫צריך מנשמחא לילך‪) .‬ס״א ללא יםריך גשמחא לילך(‪ .‬האכילהו קרגנא‪ .‬לקיימא ביה )משלי כה(‬
‫אס רפב שונאך האכילהו למס‪ .‬ואס צמא השקהו מיס ולבחר לאיהו גטיל למא לקרגגא לא יטול מלילך וכר[‬
‫למחמן ההוא לאושיל למא מלחך ההוא למא לבפירן‬

‫ו ב ג י ן לא לא צריך ‪ cm‬לכסאה ליה מיניה לקיימא ביה )משלי כה( אס רפב שונאך האכילהו לחם ואס‬
‫צמא השקהו מיס ולבחר לאיהו!דף ס״ג ע״א[ נטיל למא‪ .‬קרבין קרבנא לפילא‪ .‬לאחמר בה )מלבר כח(‬
‫אח קרבני לחמי לאשי‬
‫ולקבליה‬

‫כ א ד ל וי דאי‬
‫שמבאר הטנק למה החיצונים מחאויס כ״כ להחטיא‬
‫אח האלם בר ישראל ח״ל והענין הוא כי הלא החיצונים‬
‫הס שיורי הזוהמא ממה שנברר מהקלושה והס מוחא‪,‬‬
‫והס רוצים לחייח‪ ,‬והחיים שלהם הוא מכח הקלושה‬
‫והוא השפט החיוח והמזון שלהם‪ ,‬וכשאין ביניהם קלושה‬
‫הס מחים מיד‪ ,‬ולכן בראוחס כי הס חסרים מזון הס‬
‫טורחים להחטיא אח האלם בר ישראל כי כשישראל חוטא‬
‫נכנס נשמחו ברשוחס והס חיים טל ילו טיי‪-‬ש‪ ,‬ולזה אמר‬
‫הכא ללככי פושין חיקון הקרבנוח שבאים טל חטא‬
‫בצפון מקום החיצונים‪ ,‬כי מצפון חפחח הרמה‪ ,‬והיינו‬
‫לשליטח היצה״ר הוא ט״י טרחח החיצונים שמשם שצריכין‬
‫זה לפרנסחס ולחיוחס כנ״ל ט״כ הקלים גלול הטצה‬
‫וחושיה להנצל מחרמיחם‪ ,‬וצלה לשחוט הקרבגוח בצפון‬
‫כלי שיהיה לסם שם אתה יניקה ולא יצטרט בט״כ‬
‫להחטיא את הארס ולהמשיך אח נשמתו ברשוחם ח״ו‬
‫מחמח חרפח רפבונם‪ :‬דמתטן ההוא דאושיד דמא‬
‫מלחך וכד‪ .‬וכמ״ש )נזהר פ׳ פקולי רף רס״ח פ״ב(‬
‫אר״א האי קן כל בשר )הוא סמא״ל( אחהני מאינון‬
‫קרבנק וכד‪ ,‬א״ל כולהו הוו מםתפקין כחלא וכד‪ ,‬וכלין‬
‫ההוא אקרי בהמה בכלא בגין אינון חטאין ובישין‬
‫והרהורין‪ ,‬כגוונא לקרבנא לטזאל וכד‪ ,‬ועיי״ש )באוה״ח(‬
‫לנמל הקרבנוח שבאו טל חטא היה להחיצוגיס חלק בה‬
‫ונהנים מהם טיי״ש• ובג״ד לא צריך לכםאה ל״ח‬
‫מיניה‪ .‬פי׳ למה״ט אק שחיטת בהמה צריכה כסוי הלם‪,‬‬
‫משוס שגס החיצונים נהנים מרמה בהקרבחה טל המזבח‪,‬‬
‫לקיימא ביה אס רטב שונאך ונר‪ ,‬ט״כ דינא הכי גס‬
‫בחולק‪ :‬ולבתר דאיהו נטיל דמא וכר דאתמר ביה‬
‫א ת קרבני להטי לאשי‪ .‬פיין )ברפ״מ פ׳ פנחס רף‬
‫רכ״׳ד פ״א( אמר רע״מ לית קרבנק אלא לרחקא םטרק‬
‫מסאבק ולקרגא לרגק קלישק פיי״ש‪ ,‬וביאור הפגין בזה‬
‫פיק )בפרמ״ח פ״ל משפר הקרבנות( בסול צו את בנ״י‬
‫וגד את קרבני לתמי לאשי ולרשי בזהר אק צו אלא פ״ז‪,‬‬
‫והעגק הוא כי הקליפוח אמ־ בפולס הטשיה הס קשות‬
‫ורפות מאול מקראים פ״ז וצריך לשורפם באש הקרבגוח‬
‫פיי״ש‪ ,‬ופנימיות הנמק הוא פפ״י הידופ מלגרי רבינו‬
‫בפ״ה‬
‫הוא בחי׳ המלאכים ושרפים מנחי׳ שם פ״ב‪ ,‬ואמר הטפס‬
‫כי המלאכים ושרפים הס בחי׳ לבושק לפ״ב שמהן פלאק‬
‫וכלמפרש ואזיל והענק שהמלאכים ושרפים הס בחי׳‬
‫לבושין מבואר בלבג־י רבינו )בע״ח פ״א משער ציור‬
‫הפולמוח( להגבושיס שבהיכלוח העליונים הס נקראים‬
‫שרפים ומלאכים וממונים עיי״ש באורך‪ ,‬ולזה יתק שהיא‬
‫מסטרא לגבורה סול חפלח מנחה‪ ,‬עפמ״ש )בקה״י ערך‬
‫לטש‪ ,‬בשם הרמ״ק( לכל בחי׳ לטש הוא מסטרא לגבורה‬
‫שנטשה לכםוח ולהטליס האור מפני הליניס‪ ,‬וזה הוא‬
‫ביאור הלבריס באן שאמר שענין עש״ב הוא בחי׳ לבוש‬
‫לשם ע״ב עלאה הנמשך בחפלח מנחה לבחי׳ שור בסול‬
‫מצמיח חציר לבהמה שהוא סול שור שבמרכבה לכסוח‬
‫על פנימיוח החםליס הנסחרים של השם ע״ב עלאה‪:‬‬
‫ובג״ד להוציא להם מן הארץ ובד‪ .‬עיין להלן )חיקון‬
‫נ״א רף פ״ו ט״ב ופ״ז ע״א( והאי עשב עליה אחמר‬
‫ומשב לעטלח הארס להוציא לחם מן האח לחם אבירים‬
‫אכל איש‪ ,‬ואיהו נהמא לאורייתא וכד‪ ,‬ואיהו לעבולת‬
‫האלם וכד‪ ,‬מאי לעטלת האלם צלותא לאיהו פולחנא‬
‫לשכיגתא וכר עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר הכא ובג״ל ד׳ל בשביל‬
‫האי פנימיות שהיא המעה בא סול העשב שסביב צו‪,‬‬
‫והיינו שסול העשב הוא נשמתיסק של צליקיס‪ ,‬שהם סול‬
‫שרפים ואופנים וחיות הקולש מםטרא לשור כנ״ל שעובליס‬
‫טטלחס בצלוחא וטבולה שבלב ומסבבים אח החטה‬
‫שהוא נהמא דאורייחא‪ ,‬כרי לשומרה שלא ישלטו בה‬
‫חהיצוניס מ׳ץ כנ׳׳ל‪ :‬ולעולם כל קרבנין וכר‪ .‬הוא‬
‫מפרש הטעם במה שיש צירך בטנק הקרבטת צמטבר‬
‫טובלא מסטרא לשמאלא‪ ,‬כלי להנן טל הקלושה שלא‬
‫ישלטו החיצונים שמקומם בצפון‪ ,‬וט״כ מובן שיש צוק‬
‫בחפלח מנחה שהוא מסטרא לשור שבמרכבה שבצל שמאל‬
‫מ ׳ < מ י להק טל הקלושה שלא ישלטו בה החיצונים ששם‬
‫מקומו‪ :‬כל קרבנין וכר‪ .‬היינו קרבנץ לבהמה הבאים‬
‫טל חטא‪ ,‬לבל משלמס שאץ באים טל חטא וכלמפרש‬
‫ואזיל בנין למצפק חפחמ הרעה ט״כ צריכץ שם להק‬
‫עליהם שלא ישלוט היצה״ר בגשמחיהון של ישראל הקלושים‪:‬‬
‫דלא יהא צריך‪ .‬מ י ן בלבדי רבינו )בלק״ת באמב(‬
 ‫שצא‬ ‫הזהר‬ ‫ת ק ו נ א ח ד ועשרין ]דף ס״ג ע״א[‬ ‫הסוני"‬
‫דשור‪ ,‬איהו חמור נוער‪ .‬אם זכו הא שו״ר מקבל קרמא‪ .‬ואס לאו כא חמור גוער ובגץ דא‬ ‫ולקבליה‬
‫אחמר )דברים כב( לא חחרוש בשור מחמור יחדו‪ .‬יחדו‪ .‬כלומר לא חגרוס ויאכל חמור קרמא‬
‫דשור‬
‫ל ן ל ב נ א חליחאה דערביח קרבנא דעופין דאחמר בהון )ויקרא ה( שחי חיריס אי שני כני יוגה וגו׳ דאי‬
‫זכו נשר״א דיעקב נחיח לקבלא לון‪ .‬ואס לאו נשרא דסטרא דמסאבו ‪ p‬לגבי יונה וכפום קרבנא‪.‬‬
‫הכי י ח מ י או יחזער‪.‬‬

‫רביעאה אדם‪ .‬האי איהו דמקבל קרבנא דאד״ס‪ .‬דאיהו מחשבה דקריב ומיחד כלא ועליה אחמר‬ ‫קלבנא‬
‫ויקרא א( אדם כי יקריב נמס וגו׳ האי איהו דמקריג קרבן לי״י ודא אירייתא‬
‫ובגין‬
‫באד לחי ראי״‬
‫לון‪ .‬היינו כמ״ש )בזהר פ׳ פנחס דף ר״מ ע״ב( דסוד‬ ‫)בפ״ה שם( בסוד י״א סמני הקטורח וי״א יריעוח‬
‫קרבנא דעופא שהם חורים ובני יונה שורשם בנש״ר‬ ‫עזים )זבפ״א משמר ר״ח( בסוד שעיר עזים שמקריבץ‬
‫שבמרכבה עיי״ש‪ ,‬ואמר נשרא דיעקב היינו כמ״ש )גזהר‬ ‫בר״ח בסוד שעיר לחטאח‪ ,‬שכשנוחנץ חלק וממע חיוח‬
‫שם דף רמ״ד ע״א( אדם גחיח לגבי נשר דרגא דיעקב‬ ‫אל הקליפוח אז יטלץ להעלוח הנצוצין הקדושוח שביניהם‬
‫וכר‪ ,‬ועיי״ש )בפ׳ יחרו דף פ׳ ע״ב( ח״ל דרך נשר‬ ‫שהם החיוח שלהם ועי״ז נחבטלו‪ ,‬עיי״ש )ובפ״י משער‬
‫בשמים ממש‪ ,‬ובג״כ אריה לימינא שור לשמאלא נשר‬ ‫הפורים( בסוד חייב אדם לבסומי בפוריא וכר עיי״ש‪,‬‬
‫באמצגגוחא עיי״ש‪ ,‬והיינו סוד יעקב שהוא עמודא‬ ‫וזה הוא ביאור הדברים הנ״ל צו אח בני ישראל וגר אח‬
‫דאמצעיחא‪ .‬ואם לאו טסטרא דמםאבא נץ וכר‪ .‬ולא‬ ‫קיבני לחמי לאש״י‪ ,‬והיינו שע״י הקרגנוח שנוחנין להם‬
‫גרסינן גשרא )הגר״א(‪ .‬נץ לגבי יונח‪ .‬ר״ל ק העורף‬ ‫חלק מעט פנ״ל מעלין מהם הנצוצין שביניהם ושורפין‬
‫אח בני יונה‪ ,‬והוא א׳ מג׳ קליפות הנזכרים )בפרע״ח‬ ‫באש אח הע״ז שהם הקליפוח‪ ,‬וזה הוא המשך הדברים‬
‫פ״א משער החפלה( שהג׳ קליפות כל״ב נ״ץ חמו״ר‪,‬‬ ‫כאן ולבחר דאיהו נטיל דמא הייגו לאחר שנותגין להם‬
‫הס עומדים בכל יום לחטוף תפלח ישראל שהם במקום‬ ‫מעט חיוח ע״י דם הקרבן אז נחבטלו הקניפוח מן‬
‫קרבן עיי״ש‪ ,‬והנה כלב וחמור כבר אמר למעלה שהם‬ ‫הקדושה‪ ,‬חה שאמר )ברע״מ שם( דליח קרבנא אלא‬
‫בימין ובשמאל נגד אריה ושור שבמרכבה‪ ,‬ואמר הכא‬ ‫לרחקא סטרין דמםאבין ולקרבא דרגין קדישין‪ ,‬ולזה‬
‫ראם לא ז ט ח״ו עומד קליפח הנ׳ץ שבאמצע‪ ,‬גגד נש״ר‬ ‫מסיים הכא דאחמר בה אח קרבני לחמי לאשי‪ ,‬והיינו‬
‫שבממבה לקבל הקרבן דמופי והחפלה שבסערא‬ ‫שעיקר החיקון של הקרבן שהוא בסוד אח קרבני לחמי‬
‫דאמצעיחא וכאמור‪ .‬וכפום קרבגא הכי יתרבי או‬ ‫שעולה לריח ניחוח לה׳ בסוד דרגין קדישין דייקא‪ ,‬הוא‬
‫יתזער‪ .‬מיץ ש״ס )חולץ דף נ״ג ע״א( דהק אין לו‬ ‫ע״י מה שנותנים להם חחלה מעט חיוח ועי״ז שורפץ‬
‫דרוסה אלא גרטוחיה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר מ א דאס אין‬ ‫אוחן בסוד לאש״י כנזכר ולקבליה דשור איהו חמור‬
‫ישראל זוכין ח״ו צחקן אח הת״ת סוד עמודא דאמצעיחא‪,‬‬ ‫נוער וכף עיין )בזהר פ׳ בא דף מ״ד ע״א( בסוד וכל‬
‫אז אין נשר שבמרכבה מקבל ה ק מ ן דעופי חורין ובני‬ ‫פטר חמור חפדה בשה‪ ,‬דבזמן שישראל עושים חשובה‬
‫יונה‪ ,‬רק ק דקליפה ח״ו כנ״ל‪ ,‬והוא מ מ ה בשיעור‬ ‫נקראים שה בסוד שה פזורה ישראל ואס אמס עושים‬
‫קומחו דכווחיה של ה ק מ ן ‪ ,‬כי יתרבה או תעיר את‬ ‫תשובה ח׳ץ והולכץ בעצח היצה״ר נקראים חמור עיי״ש‪,‬‬
‫עצמו פדי שיהא שזה בקומתו כדי שיוכל לדרוס חיץ‬ ‫והדברים מחיחדיס עם דברי )הקרניים מ״ח אות י״מ(‬
‫כנ״ל• קרבנא רביעאה אדם האי איהו דמקבל קרבנא‬ ‫דחמור הוא קליפח הנוקבא בח זוגו דקליפח שור עיי״ש‪,‬‬
‫דאדם‪ .‬כמ״ש גם זה )בזהר פ׳ פנחס שם דף רמ״א ע״א(‬ ‫וזה הוא המשך הדברים כאן דלאמר שאמר למעלה רכל‬
‫דגם מססרא דאד״ם החקוק בכורסיא‪ ,‬איח קרבנא במה‬ ‫הקרבנוח שחיטחן בצפון שהוא היצר הרע‪ ,‬אמר ולקבלתה‬
‫דאדס רלמטה מקריב מחיה משמחיה‪ ,‬ואד״ם פלאה‬ ‫דשור דקדושה שהוא סוד מ ס ת ישראל שצריכץ למזור‬
‫החקוק בכסא אתםני מאד״ם תתאה עיי״ש‪ ,‬ולזה אמר‬ ‫בחשובה בסוד שה פזורה ישראל )כי גם זה הוא בכלל‬
‫וקרבן ה ד הוא בחי׳ קרבן של אד״ם דלתחא שמקריב‬ ‫שור ופמש׳׳ל בסוד שור או כשב או פז וגד( שהוא בכלל‬
‫רומו ונשמתו ומקבלו פני אד״ם פלאה שחקוק בכסא‬ ‫שור דמרכבה מזמ־ לעיל ואם לא ז ט ואין עושץ תשובה‬
‫ומעלהו לריח ניחוח לפני הקב׳׳ה‪ :‬דאיהו מחשבה וכר‪.‬‬ ‫מ״ו‪ ,‬אז מתגבר עליהם היצר הרע היפך השה כנ״ל‬
‫עיין )זהר פ׳ ויקרא דף ר ע״א( בסוד אם עילה קרבני‬ ‫ואוכל מזמור קרבנא דשור‪ ,‬הימו החמור בת זוגו וקליפת‬
‫דפחח קרא בעולה יתיר מכל שאר קומץ‪ ,‬רקמן עולה‬ ‫השור וכאמור‪ :‬דאי ז ט נשרא דיעקב נ ח י ת לקבלא‬
‫הוא‬
 ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]דף ס״ג ע׳׳א[‬ ‫הלי^י‬ ‫שצב‬
‫לא חקינו בצלותא למשמע בה ספר תורה‪ .‬למהוי ביה קרבנא שלים באלם‪ .‬לאתמר ביה )במלבר יט(‬ ‫ובגין‬
‫זאח החורה אלם‪ .‬ובגין לא )משלי נח( מסיר אזנו משמוע חורה גס חפלחו חועבה‪.‬‬

‫קרבנין אלץ רמיזין בגופא לבר נש‪ .‬מוח׳׳א ולב״א וריא״ה אינק ארי״ה שדיר נש״ר קטרוגא דלהלן כלב‬ ‫וכל‬
‫חמור נץ‪ .‬טחו״ל מר״ה וכב״ל ראינץ משחי״ח א״ף וחימ״ה‪.‬‬
‫לא אלם‪ .‬איח מחשבה טבא‪ .‬לחיץ טבץ‪ .‬ואיח מחשבה נישא‪ .‬רחיץ בישין‪ .‬ומחשבא טבא איהו‬ ‫מחשבה‬
‫אלם טוב ומחשבה נישא לא ארס רע בל יעל‪ .‬אלם להבל למה‪.‬‬
‫לקבל‬

‫כאד לחי דאי‬

‫איהו חוטמא לאיהו אוח ף שהוא סול עמולא לאמצעיחא‬
‫עיי״ש ובביאורנו שס‪ ,‬והכא אמר לריאה הוא סור נשר‬
‫היינו כמש״ל )רף נ״ג ע׳׳א( כנפי ריאה תמן שריא רוח‬
‫שהוא ח״ח סול עמולא ראמצעיחא עיי״ש‪ ,‬והכל עולה‬
‫לכוונה אחת‪ :‬קטרונא דלתון כלב הסוד גץ שהם‬
‫הג׳ קוים לקליפה‪ ,‬נגר הג׳ קוים רג׳ חיוח לקרושה‬
‫ארי״ה שו״ר נש׳ד‪ ,‬ממילא מובן שאס פגם ארס בקרבנא‬
‫לצלוחא במחשבה לגלול הג׳ חיוח לקדושה‪ ,‬עומר לנגרו‬
‫כל הג׳ קליפית‪ ,‬וכמש״ל)מהפרע״ח בריש שער כחפ‪,‬ה(‬
‫טחול מרה וכבד‪ .‬שהם שורש הג׳ אשות לקליפה שבג׳‬
‫קוים אשא סומקא ואשא ירוקא ואשא אוכמא‪ ,‬שמשנכנס‬
‫בטחול מרה וכבל‪ ,‬וכמש״ל )דף מ׳׳ט ע״א( עיי״ש‬
‫ובביאורנו שס דאינון םשחית אף וחיטח‪ .‬וכמ״ש‬
‫)נזהר בראשית לף ט׳ר ע״ב( שהג׳ קליפות כבר מרה‬
‫עמול‪ ,‬ג׳ ממנן עלייהו משחיח אף וחימה עיי״ש‪ :‬מחשבה‬
‫דא אדם וכו׳ הוא מאריך נזה לפרש דנריו שאמר שאם‬
‫פוגם נמחשנה גותן כח להג׳ קליפוח ששורשה ג״כ‬
‫במחשבה‪ ,‬והיינו כי המחשבה הוא שורש הארס‪ ,‬מחשבה‬
‫אותיוח חש״ב מ׳׳ה גימ׳ אל״ס‪ ,‬ומהאי טעמא אמד‬
‫למעלה קרבנא הל׳ אלם האי איהו למקבל קרבנא לאלם‬
‫דאיהו מחשבה‪ ,‬וכמו שיש מחשבה טובה ומחשבה רמה‪,‬‬
‫כן יש אדם טוב ואדם רע‪ ,‬כי שניהם מחשבה ואדם הס‬
‫משורש אחד‪ ,‬וממילא שמי שפוגם במחשבה עובה ועושה‬
‫ממנה מחשבה רעה פוגם באל״ס לקדושה‪ ,‬ועושה מאדם‬
‫טוב ארס רע וכרמפרש ואזיל דחיץ טבין וכד דחיון‬
‫בישין‪ .‬היינו כמ׳׳ש רבינו)בזוהר הרקיע בהקרמת הזהר‬
‫לף י״ד ע״ב( רכמו שיש במרכבה הקלושה ד חיות‬
‫טהורות הנושאים את הכסא‪ ,‬כן יש לעומת זה במרכבה‬
‫טמאה ר׳ חיות טמאות שהם נושאות הכסא הטמאה‪,‬‬
‫וכתב שם ללעומת פני ארס שבמרכבה הקרושה יש‬
‫במרכבה מנאה פני אלם הבליעל עיי״ש‪ ,‬וכ׳׳כ )בלק״ת‬
‫פ׳ וקרא בעמ״מ( עיי״ש‪ ,‬ואמר הכא למחשבה טובה‬
‫הוא בחי׳ חש״ב מ״ה מספר אל״ס לקלושה‪ ,‬ומחשבה‬
‫רעה הוא סוד חש׳׳ב מ׳׳ה גימ׳ אד״ם הבליעל למרכבה‬
‫טמאה דאית ליה גדפין וכד‪ .‬הוא כמפרש במש״צ‬
‫רריא״ה הוא בסול נש״ר‪ ,‬ואמר כי צורח הריאה הוא‬
‫מעין‬
‫הוא ברזא למחשבה וט׳ רישא לכלא מחשבה הוא‪ ,‬וסיומא‬
‫רהאי מהשנה אתר לאקרי בקר וכו׳ נהחי חתר למחשבה‬
‫מחשבה אסחנק ועונרא מחקרנא לסיומא למחשנה‬
‫ולאי עיי״ש ועליה אתםר אדם כי יקריב מכם עיין‬
‫)בזהר שס דף ז׳ ע״ב( ארס כי יקריב נמס קרק‪ ,‬מאן‬
‫ראיקרי ארס יקריב ומאן ללא אקרי ארס לא יקריב עיי״ש‪,‬‬
‫ודרש הכא ט רק מי שיטל להעלוח קרבנו ברזא למחשבה‬
‫רהייגו להאי אחר ראקרי אל״ס שהוא מחשביה אותיות‬
‫חש״ב מ״ה סוד אד״ס‪ ,‬וכמ״ש רבינו)בע״ח פ״ה משער‬
‫טנח״א ובשאר דוכחי( שפנימיוח מחשבה הוא שם מ״ה‬
‫בסוד חשב מה עיי״ש‪ ,‬והיינו סוד אד״ס‪ ,‬וכמ״ש )בפרע״ח‬
‫פ״ד משער הברטח( ובשאר דוכחי‪ .‬ודא אורייתא‪.‬‬
‫היינו כמ״ש )נזהר שם( ומההוא מחשבה אשחכח חורה‬
‫שנכחנ וחורה שנעל פה עיי״ש‪ .‬דאתמר ביה זאת‬
‫התורה אדם ר״ל דהחורה הוא סוד אד״ס מספר מ״ה‪,‬‬
‫שהוא ברזא דמחשנה כנ״ל‪ .‬ובגין דא םםיר וגו׳‪ .‬פי׳‬
‫דכיון שפוגם בסוד התורה שהוא סוד האד״ס שבמרכבה‬
‫שהוא ח א דמחשבה‪ ,‬ממילא שאינו יכול לתקן גס התיקון‬
‫דחפלה ברזא דקרבן שעולה ממחשבח אד״ס דלחחא‬
‫למחשבה דאד״ס עלאה החקוק בכסא וכאמור‪ .‬וכל‬
‫קרבנין אלין רםיזין בגופא דב״נ‪ .‬עיין)שהר פ׳ פנחס‬
‫שם( ברזא דד׳ חיוח החקוקים בכסא שארבעחס הס‬
‫בחא דקרבנא כנ״ל וקאמר שם אדם עיקרא דכלא‪,‬‬
‫והיינו כמש׳׳ל )רף ר״מ ע״ב( לפני ארס כליל לטלהו‬
‫עיי״ש‪ ,‬והיינו רכל הג׳ פנים אריה שור נשר נכללים בפני‬
‫אדם‪ ,‬וכמש״ל )בהקלמה לף י״ג ע״א( לכל ר׳ אנפץ‬
‫דכל חיה איהו דמוח אד״ס יו״ד ק״א וא״ו ק״א עיי״ש‬
‫ובביאורנו שם‪ ,‬ואמר הנא להמשך המרים כי כל מש״ל‬
‫בענין הג׳ קמנוח דאריה שור נשר נכללים כולם בשיער־‬
‫קומה דגופא דב״נ סוד האד״ס דלמטה‪ ,‬שעולה ה ק מ ן‬
‫ממנו לאד״ם שלמעלה כנ״ל‪ :‬טוהא ולבא וריאה אינון‬
‫אריה שור נשר‪ .‬היינו כמש״ל )בהקדמה שם( מיחא‬
‫עליה אחמר ופני אריה אל הימץ‪ ,‬לבא ופני שור מהשמאל‪,‬‬
‫גופא עליה אחמר ופני נשר ע׳״ש‪ ,‬וכ״כ עוד לעיל)בחיקץ‬
‫י׳ דף כ״ה ע״ב( אריה מקבל עליה י׳ במוחא‪ ,‬שור‬
‫לשמאלא לקבל לבא‪ ,‬וברוחא דפומא פרחח נשר‪ ,‬דנשר‬
 ‫שצג‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרץ ]דף ס״ג מ״א[‬ ‫הסוני‬
‫מומ׳׳א איהו ארי״ה‪ .‬ממית למיכל קרגנק‪ .‬ועליה אחמר )יחזקאל א( ופני אריה אל הימין לאמפתס‪.‬‬ ‫לקבל‬
‫ל‪3‬״א לשמאלא‪ .‬ועליה אחמר )שם( ופני שריר מהשמאל לארבפחס‪.‬‬
‫דא נש״ר‪ .‬דאית ליה גדפק‪ .‬דפרח בהק ועלה אחמר)שם( ופני נשר לאמעתם‪.‬‬ ‫ריא״ה‬

‫דאיםו אדם מיג על מלהק‪. .‬ואיכון מרככה דילים‪ .‬כםוסוון לגני נשא‪.‬‬ ‫מחשבה‬

‫ח י י ל י ך דמוחא גרמי״ן גקמנא‪) .‬יחזקאל ל״ז( ותקמו עצמות עצם אל עצמו‪ .‬מילק דריאה ודלגא ערקין‪.‬‬
‫קשירו וחכורא ותטעה דלהון‪ .‬רוחא דכנפי ריאה‪ .‬ואיהו)בראשית א( ורוח אלקים מרחפח על פני‬
‫המיס )מא דאיהו מוחא(‪ .‬כנץ דמאה )נ״א דרישא( כלילא מתרוייהו‪ .‬כגוונא דעופא ממיא וארעא‪ .‬ואימן כלילן‬
‫מתמייהו‪.‬‬
‫ע ל מומא שמא ברכה‪ .‬על לבא שמא קמשה‪ .‬על מאה שמא ימוד‪ .‬ממשגה כלילא מטלהו‪ .‬ואינק )במדכר‬
‫יברכך‬

‫באר לחי ראי‬

‫הנשר דפרמ ברומ‪ ,‬וכן פרנסה של הגידק הוא מנחי׳ ממ‬
‫כמו הנשר עיי״פ‪ :‬קשורא ותמרא ותנועח דלהץ ובר‪.‬‬
‫היינו פמ״ש )ברפ״מ פ׳ פנחס דף רל״ד ע״א( וההוא‬
‫ממא משיב בכנפי מאה‪ ,‬האי איהו ר<מ ח־פיק ככל‬
‫ערקין דלבא דאתמר בהק אל אשר יהיה שמה הרומ ללכת‬
‫ילפו עיי״ש‪ :‬ואיהו ורוח אלקים מרחפת על פני הגדם‬
‫וכר‪ .‬עיין)סהר מנית דף כ״ד ע״א( ת״ח אשא מספרא‬
‫דא‪ ,‬מיא מספרא דא‪ ,‬ואיטן מחלוקת‪ ,‬עאל רומא בינייהו‬
‫ואחיד לתרץ סטרץ‪ ,‬הה״ד ורוח אלקיס ממפת על פני‬
‫המיס עיי״ש‪ ,‬ועיץ )גלע״מ פ׳ פנחס שם( מחא איהו‬
‫מים‪ ,‬לב אימ ‪ fit‬ודא כסא וממיס וכסא דץ‪ ,‬וגזמנא‬
‫דחובין מחמין על מקין רלבא דאיהו טרסיא דדינא‪,‬‬
‫אתמר גלבא והמלך קם גחמתו וגר‪ ,‬ובזמנא דכנפי ריאה‬
‫נשטן פל לגא אתמר וממת המלך שפכה מי״ש‪ ,‬ולזה‬
‫אמר הכא ואיהו ורוח אלקים וגר‪ ,‬היינו דלהמתיק המניס‬
‫של פרקץ דדמא שהם חיילץ דלגא דאיהו אש וגגומת‬
‫דכםא דץ‪ ,‬מנשפ מח אלקים דכנפי ריאה וממחיק הדינים‬
‫להיות במד וממת המלך שככה וכאמר‪ :‬כנין דריאח‬
‫כלילא םתרוייהו‪ .‬הוא כמפרש מריו דלהט לצורך‬
‫המתקת הדינים של הלג מנשב הרומ בכנפי ריאה מיקא‬
‫שהוא נשר פנ< ימן ט מ ד נשר מ א בח״ת מלול מחו״ג‬
‫שמחיחדיס שניםם ונכללים זה בזה בםודעמודא דאמצפיחא‬
‫המכר למיל ובזה נמזקים הדינים ונכללים בהחסדיס‪,‬‬
‫וכמ״ש מימ )בפרע״ח פ״ז משמר הקרבנוח( בסוד כל‬
‫דגר שהיה בכלל וכו׳ יצא לסקל ולא להחמיר פיי׳׳ש‪:‬‬
‫כנוונא דעופא ממיא וארע* וממש בש״ם )חולץ דף‬
‫כ״ז פ״ג( מפוח מן הרקק נקראו ממיא ומארפא עיי״ש‪:‬‬
‫ואינון כלילן מתרמיהו‪ .‬כספם הרוח שהוא אמצפי‬
‫ממיא ואשא‪ :‬על מוחא שריא ברכח וכר‪ .‬מץ בממ‬
‫מינו )בפרע״ח פ״ג משפר הברכות( במד השם יב״י־ו‬
‫י״מד ב״רכה ק״דושה‪ ,‬שהם גמד הג׳ קוים חג״ת‪,‬‬
‫ברמה‬
‫מעץ צורת הנש״ר‪ ,‬כי אוטח הריאה הם כעץ גדפין‪:‬‬
‫חיילין דמתא גרטין‪ .‬ר״ל שהמוח שבעצמות נמשך‬
‫מהמח שבראש‪ :‬בקרכנא ותקרבו עצסות וגד‪ .‬ע״צ‬
‫)במבנים הטםפוח תיקץ ג׳ דף ק״מ מ״א( שדרש‬
‫עצם‪ ,‬וגשר‪ ,‬וגידים‪ ,‬עצם אימ אמה‪ ,‬גשר אימ מר‪,‬‬
‫גידים אימ נשר‪ ,‬כעצם פד שריא ברכה טה מד ותקרגו‬
‫עצמת עצם אל עצמ ומתקשרץ זה אל זה גקרגגא עיי״ש‪,‬‬
‫ומה פסוק זה מדגר גםדר תחיית המתים שיהיה‬
‫לטתיד למא שיקרגו פצם אל עצמו להחיות העצמת‬
‫מכשות‪ ,‬ואמר הכא שענץ זה יתמרד ‪ p‬מספרא‬
‫דקרכנא‪ ,‬כי הישועה של תחיית המתים יהיה מספרא‬
‫דאריה שבמרכבה מהוא בימץ‪ ,‬כמ״ש )גזהר פ׳ ויחי דף‬
‫רי״פ פ״ב( בסוד ימן ה׳ מעה חיל‪ ,‬כד אתער קוג״ה‬
‫ימנא דיליה אתמנע מתא מפלמא‪ ,‬ולא יחפר האי ימינא‬
‫אלא כד יתפרץ ישראל בימגא לקוב״ה וט׳ בהמא זמנא‬
‫ימץ ה׳ משה מיל עיי״ש‪ :‬חיילין דריאח ודלבא ערקץ‪.‬‬
‫)הגר״א( הגיה‪ ,‬ש^׳ל מלין דלבא ערקין דדסא‪ ,‬חילץ‬
‫דריאח גידץ‪ ,‬דאינון קשורא וחבורא דלחון ברוחא‬
‫דכנפי מאח וכר‪ .‬ופציל יהייט כמש״ל)תיקון י״ג דף‬
‫כ״ח ע״א( ערקץ דלבא אינץ כחיילץ מור מלגהץ‪,‬‬
‫וחא דמלה אל אשר יהיה שמה המת ללכת ילט‪ ,‬הכי‬
‫מחנהגץ מקץ דלבא לגבי רוחא מי״ס ובביאורט שם‪,‬‬
‫וק הוא להלן)תיקון ם״ט דף ק״ז גמא( כפרקץ דלבא‬
‫דמתנהגץ טלהו בחר מח דל‪3‬א עיי״ש‪ ,‬והכא אמר‬
‫דחילק דלבא הס ערקץ דדמא וסילץ דריאה גידץ‪,‬‬
‫וביאור המרים מ א עפמש׳יל)במקומם הטםפות שם(‬
‫שיש מד מקין דדמא‪ ,‬ומד גידץ‪ ,‬מ ד ערקין דדמא‬
‫מ א מספרא וגבורה‪; ,‬מאשר נעשה התיקון מגמרא‬
‫דלוייס מ ו ל וקדשת את הלויים שהוא מספרא דשמאלא‪,‬‬
‫אז מתקמץ עוקץ דדמא לגט לבא‪ ,‬ומד גידק הוא‬
‫במד מ ר דגמן סלק רומא במאה ודופק בהם‪ ,‬וכמו‬
 ‫הזהר‬ ‫ת ק ו נ א חד ועשרין ]דף ס״ג ע׳׳א[‬ ‫הסוני‬ ‫שצד‬
‫ו( יברכך י״י יאר י״י ישא י״י‪ .‬יברכך‪ ,‬גמוחא יאר‪ ,‬בלבא‪ .‬לחמן נהורא דפיינק‪ .‬כמה דאוקמוהו הלב‬
‫רואה‪ .‬ישא‪ ,‬בריאה לאיהו שלום הה״ל וישם לך שלום‪.‬‬

‫לאינרן שמיע״ה ראי״ה ריח״א‪ .‬שמיע״ה במים‪ .‬ואיהו בהפוכא חו״ם‪ .‬רשריא בלחותא וקרירותא רמומא למממא‬
‫ליה מספרא לגבורה‪ .‬ואיהו אריה מספרא לגופא‪ .‬שור מספרא לנפשא‪ .‬ראיגון אש ומיס אש שכלים‪.‬‬
‫מים יסודית‪.‬‬
‫״‬
‫בלב״א‪ .‬ראיהו אש‪ .‬ראי״ה אמ״ה מים שכלית לקררא אש יסולי ללבא‪ .‬ללא יוקיר כל מפא‪.‬‬ ‫ראי ה‬
‫מחא‬

‫כאד לחי ראי‬

‫ליה פיי״ש‪ .‬ואיהו כחפוכא תו״ם דשריא בלחותא‬
‫וקרירותא דמוחא לחטםא ליה מםטרא דגבורח‪ .‬הוא‬
‫כמפרש רבריו שאמר שמיפה במוח שהוא בסוד גמרה‪,‬‬
‫ואמר ראם כי פיקר המיח הוא קר מבחי׳ חסד‪ ,‬וכמ״ש‬
‫)בפרדס בפרכי הבנויים פרך מוח( שהמוח קר בפצמוחו‬
‫מצד מי הרחמים פיי״ש‪ ,‬טכ״ז יש בו ג״כ ממימוח מספרא‬
‫דגבורה‪ ,‬כעגק הח״ח שהוא מבחי׳ רוח שכלול חו״ג‬
‫דטאיל דא בדא ומתמזגין זה בזה כיקא חזי‪ ,‬וכמש״ל‬
‫מהזוהר דקוב״ה אחיף דא בדא וטי‪ :‬ואיהו אריה‬
‫טסטרא דטפא וכר‪ .‬הוא כמפרש פור שלא יקשה במש״ל‬
‫דמוחא איהו אריה שםוא בחי׳ חסד מ ״ ל ומפרש דאין זה‬
‫סתירה‪ ,‬דאם כי המוח בפצמוחו הוא מספרא דטפא‬
‫קר ולח כפפם החסד שהוא אריה שבימין‪ ,‬פג״ז מספרא‬
‫דגפשא הוא ממוזג גם מנחי׳ שור שבמרכבה שהוא גבורה‬
‫שהוא חמימוח האש שבשמאל וכאמור‪ :‬אש שכלית‬
‫סיס יסודית היינו שפנין רוחגיוח השכל השורה בהמוח‪,‬‬
‫הוא מנחי׳ אש שמחמם הליחוס וסקרירוח שבו לפפול‬
‫פפולחו למשקל ולמשרי כל דבר משכל אל שכל‪ ,‬אבל‬
‫גשמיוח המוח שהוא יסודית שבו הוא קר ולח מבחי׳ מי‬
‫החסדים וכמש״ל )מהפרדס(‪ :‬ראיה בלבא כמש״ל‬
‫הלב רואה‪ ,‬והיינו מספרא דשמאלא וכמש״ל לבא לשמאלא‬
‫דפליה אחמר פני שור מהשמאל‪ :‬דאיהו אש‪ .‬וכדמפרש‬
‫ואזיל לקררא אש יםודיח דלבא וכר‪ ,‬והיינו כי הלב הוא‬
‫בשמאל ששם הוא שורש האש מהוא תוקף הגבורות‪,‬‬
‫וכמ״ש רטנו)בפ״ח פ״ז משפר הנסירה ובשאר מכסי(‪.‬‬
‫ראי״ה ארי״ה וכר‪ .‬ר״ל כי כמו שאמר בשמיעה שבמוח‬
‫דאע״ג שבגופניות וביסודיות שט הוא מספרא דאמה‬
‫שבימין מספרא דחסד‪ ,‬עכ״ז מעורב ט גם בחי׳ ממם‬
‫אש שכליוח שהוא מסטרא דגבורה כ מ ל כן הוא גם‬
‫בבחי׳ ראיה הגם פבעצמיוח וגופגיוח שט הוא בחי׳ אש‬
‫מסטי־א דשור שבשמאל מספרא דגבורה‪ ,‬פכ״ז מעורב‬
‫ט גם חסלים מספרא דאריס שבימין שהוא סוד מים‬
‫שכלית למזוג האש שבשמאל כמש״ל חה הוא הרמז כי‬
‫ארי״ה הוא אותיות ראי״ה‪ ,‬והיינו שנם אריה שהוא‬
‫שורש מימי החסדים שבימק משפיע להלג שבשמאל ששם‬
‫שורש הראיס מ״ל‪ :‬לקרדא אש יסודי דלכא וכר‪.‬‬
‫וכמש״ל‬
‫ערכ״ה הוא חסד‪ ,‬קדוש״ה גבורה‪ ,‬יחריד הוא סור ת״ת‬
‫דכלול חמויהו עיי״ש‪ ,‬ולזה דרש הכא שהג׳ חיון ארי״ה‬
‫שו״ר נש״ר‪ ,‬שהם בסוד מו״ח ל״ב ריא״ה‪ ,‬הם בחא‬
‫ח ה השם יכ׳ק דכלול הג׳ קוים חג״ח ואינון יברכך‬
‫יאר ישא‪ .‬היינו כמש״ל )בהקדמה דף ד׳ ע״א(‪ ,‬ולהלן‬
‫)חיקון ס״פ דף ק״ש פ״ב( שהג׳ חיון אריה שור נשי־‬
‫דאינון חג״ח וט׳ רמחין בג׳ יודי״ן ד״יברכך ׳עאר ״ישא‬
‫עיי״ש ובביאורנו שם‪ :‬יברבה בםוחא‪ .‬דשריא ט ה‬
‫ברכ״ה מספרא דימינא סוד כסא רחמים מ ״ ל וכמש״ל‬
‫)תיקון י׳ דף כ״ה פ״ב( אריה מקבל פליה י׳ במוחא‬
‫פיי״ש ובביאורגו שם‪ :‬יאר בלבא וכוי‪ .‬וכמש״ל )דף‬
‫נ״א פ״א( נר בלבא וכד פיי״ש ובביאורט שם• דתמן‬
‫נהורא דעיינין וכמ״ש בש״ס )פ״ז דף כ״ח פ״ב(‬
‫שורייני דפינא באובנחא דלבא חלו• כסה דאוקםוהו‪.‬‬
‫וכמש״ל)תיקון י״ג דף כ״ח פ״א ובחיקון זה לפיל דף נ׳‬
‫פ״ג ובשאר מכתי(‪ :‬ישא בריאה‪ .‬ט ישא הוא בקו‬
‫האמצפי כמש״ל‪ ,‬והוא בסוד הריאה שמנשבת הרוח‬
‫מספרא דפמודא דאמצפיתא כמל‪ :‬דאיהו שלום וכמש״ל‬
‫על ריאה שמא יחריד שהוא פ״י היסוד צדיק דאקרי שלום‪.‬‬
‫הה״ד וישם לך שלום‪ .‬כלומר דלהט הוי סיום הברכה‬
‫של ישא וישם לך שלמם‪ ,‬משום שםול היחו״ד הוא רק‬
‫ע״י היסוד צדיק שנקרא שלמם‪ :‬ואינון שטיעח ראיה‬
‫ריחא וכר‪ .‬זה הוא כמו דבר אחר‪ ,‬ודרש עוד באופן אחר‬
‫בסוד הקרבן רביעאה דאדם‪ ,‬שהוא לקבל אברק דגופא‬
‫בחלח חיון אמה שור גשר‪ ,‬שהם סוד חג״ח דראיה‬
‫שמיעה מחא‪ ,‬והיינו כמ״ש )ברע״מ פ׳ פנחס דף ר״ל‬
‫ע״א( שדרש מספרא דימינא דאגרהם חמן ראיה‪ ,‬מספרא‬
‫ליצחק גבורה חמן שמיעה‪ ,‬מספרא מעקב ח״ח חמן‬
‫ריח וכר‪ ,‬ג׳ חיק דאינק אריה שור נשר‪ ,‬הם ראיה שמיעה‬
‫מחא עיי״ש‪ :‬שםיעח בטוח‪ .‬אע״ג דאמר לעיל מ ח א‬
‫איהו אריה שהוא חסד‪ ,‬אק זכ סתירה למה שכתב‬
‫שמיטה במוח שהוא נטרה מספרא מצחק‪ ,‬והיינו ממש‬
‫)בזהר פ׳ וארא דף כ״ד פ״א( דמם מתאחד פס צפק‪,‬‬
‫וקוב״ה מזיג לון כחד‪ ,‬דנפקי מיא מדמם ופאלק בצפון‬
‫וכר‪ ,‬ומצפון נפיק אשא ופאל בדרום‪ ,‬מ ק דקוב״ה אחיף‬
‫דא ברא‪ ,‬וכל חד וחד אוזיף לחבריה מדיליה כדקא מזי‬
 ‫שצד•‬ ‫הזהר‬ ‫תקונא חד ועשרין ]לף ס״ג ע׳׳א[‬ ‫הסוני‬
‫בריאה לנפק לחועמא‪ .‬עליה אחמר )בראשיח ב( ויפח באפיו נשמח מייס‬ ‫ליחא‬
‫איהי מספרא רמוחא קמרא‪ .‬ומספרא ללבא יבישה ואיהו חציו מים יסוריח וחציו יבשה יסוליח‬ ‫וריאה‬
‫בגין לא שריא פלה רוחא שכליח לאיהו חס ולח‪ .‬חם לחממא קרירוחא‪ .‬לח לרמבא יבשוחא‪ .‬לא‬
‫שכלי ולא יסולי‬
‫לא ארס לכליל מכולהו ומאן אפיר‪ ,‬ליה‪ .‬מחשבה‪ .‬ובגין אלין שכליים הוו נחחין בקרבנא לקרבא קרבנא‬ ‫לבור‬
‫וליחלא כלא‪.‬‬
‫אינון בחחייח סמחיס‪ .‬רבהון יהא קוב״ה מקרב פצס אל פצמו וגירין וטרקין כולהון לחברא לא בלא‪.‬‬ ‫ואלין‬
‫ויקבלון אלין מאלין ומשלבין אלין באלין הה״ר )שמוח כו( מקבילוח הלולאות וגו׳‪ .‬בההוא זמנא יהא‬
‫חווה ונגונא בקריבו ד ן ב ללהון‬
‫(‬

‫כאד לחי ראי‬

‫פ׳ פנחס רף רכ״ט פ״ב ודף ר״ל פ״א( שהריח ניחוח‬
‫לה׳ שעושין בקרבנא רצלוחא ודיבור ראורייחא הוא כלול‬
‫ראיה שמיעה וריח עיי״ש‪ .‬ומאן אפיק ליח מחשבח‪.‬‬
‫וכמש״ל ומחשבה לאיהו אלם רכיב על כולהון ואמון‬
‫מרכבה ליליה עיי״ש ובביאורנו שס‪ .‬ובנין אלין שכליים‬
‫וכד ר״ל שכל ענין נפש המלברח המעלה קרבנוח חורה‬
‫וחפלה‪ ,‬הוא כח שכלי ומחשבי שנקרא לבור פנימי שזה‬
‫הוא ע ק ר בתורה ובחפלה‪ ,‬והיינו כי בכח השכלייח שהוא‬
‫לגיגול לכיםולית נמשה המיזוג לימין ושמאל כג״ל ונעשה‬
‫התיקון השלם ע״י תורה וחפלה‪ ,‬משא״כ מי שאינו לומל‬
‫ומחפלנ רק בשפחיו הגשמיים מהשפה ולחון בלי מחשבה‬
‫ושכל‪ ,‬לא נחשב כלל שאין עושה החיקץ הנצרך של ענין‬
‫הקרגנוח וכאמור‪ .‬ואלין אינון בתחיית המתים וכד‬
‫יהיינו שענין חחייח המחיס יהיה מה שיחר& בחי׳ האל״ס‬
‫וימשיך לו חיוח לכל אבריו וגיריו ופצמוחיו‪ ,‬וזה יהיה‬
‫בקרבגוח לחורה וחפלה שהוא קרבנא רביפאה לבחי׳‬
‫אל״ס כנ״ל שהוא כלול ממומ ולב וריאה כנ״ל• דבחון‬
‫יהא קוב״ה מקרב עצם אל עצמו וגידין וערקין‪.‬‬
‫והיינו כמש״ל לחילא למוחא גרמין וחילא לריאה וללבא‬
‫מלין וערקין וכמ״ש לפיל בביאורנו ויקבלון אלין מאלין‬
‫ומשלבין אלין באלין וכר‪ .‬וכמש״ל)תיקון י״פ רף ל״פ‬
‫ע״א( בההוא זמנא כל אלץ אברין מקבלין ע״י צנומן‬
‫דא מן לא‪ ,‬הה״ר מקבילוח הלולאוח אשה אל אחוחה‪,‬‬
‫וכל אינון מקבלץ כל םפיראן מקבלין לא מן לא וכד‬
‫עיי״ש ובביאומו שם‬
‫וכמש״ל )לף מ״ע פ״א( רוחא בכנפי ריאה לנשיב על‬
‫לבא לאיסו ער ללק‪ ,‬ואס לאו הוא רליק כל גופא עיי״ש‪:‬‬
‫ריחא בריאה דנביק לחוטםא להריח נמשך להייץה‬
‫ברוחא לחוטמא‪ :‬עליח א ת מ ר ויפח באפיו נשמת‬
‫חיים היינו כמש״ל )שם בע״ב( ורומא משיב בה ח״ח‬
‫ישראל איהו בכנפי ריאה וכד‪ ,‬נשמח חיים לנחחא מן‬
‫מוחא לאנהרא לון בלבא עיי״ש ובביאורגו שם בגין דא‬
‫שריא עלה רוחא שכלית דאיהו חם ולח פי׳ כי כפי‬
‫מש״ל בשמיעה שבמוח להיסולית שהוא גופניות שבו הוא‬
‫קר וחסר שנמשך אליו מוס וגבורה מצר שכלית למזגו‪,‬‬
‫וכן בראיה שבלב לאיהו חס ואש יםוליח ונמשך אל־י‬
‫מיס וחסל מצל שכליחו כלי למזגו‪ ,‬ק הוא בסול הריאה‬
‫שיש בה ב׳ יסולוח‪ ,‬יסור הקרירוח שהיא החםל של‬
‫המוח ויסור היבשה שהוא הגבורה שבלב‪ ,‬ע״כ כרי למזוג‬
‫אוחו שריא פליה בחי׳ רוח שהוא מספרא לח״ח לכלול‬
‫ממג שכליח‪ ,‬והיינו בחי׳ חס שכליח לפומח חלק הקר‬
‫יסוליח שבו‪ ,‬ובחי׳ לח שכליח לעומח חלק היובש יסוליח‬
‫שבו כרי למזגס זה בזה‪ :‬דא שכלי ודא יסודי ר״ל‬
‫שפנין המזיגה הוא בהחפרבוח כח שכלי לניגול כח יסודי‬
‫או להיפוך החערבוח כח יסולי לגמור כח שכלי וכאמור‪:‬‬
‫דבור דא אדם דכלול מבולהו‪ .‬עחה הוא חתר לרבדיו‬
‫הראשונים רקרבנא רביעאה הוא בחי׳ ארם‪ ,‬ואמר שהיא‬
‫בחי׳ לבור‪ ,‬היינו קרבנוח לברים שארס מקריב לפני‬
‫השי״ח בחורה ובחפלה שהוא כלול כל הג׳ קרבנוח לאריה‬
‫שור נשר‪ ,‬שהוא סול ראיה שמיעה וריח‪ ,‬וכמ״ש )ברע״מ‬