‫סיכום – בראשית‪ :‬סיפורי אבות‬

‫פרקים‪ :‬י"ח‪ ,‬כ"ב (‪ ,)1-19‬כ"ג‪ ,‬כ"ד‪ ,‬כ"ז‪ ,‬כ"ח‪ ,‬כ"ט‬

‫פרק י"ח‬
‫אירוח המלאכים אצל אברהם (א‪-‬ח)‬
‫אברהם יושב בפתח האוהל ורואה שלושה אנשים‪-‬מלאכים לפניו‪ .‬אברהם רץ לקראתם ומארח אותם בביתו‪.‬‬
‫הוא מציע להם מים ומזון‪ .‬המהירות וההכנות המרובות של אברהם מודגשות בכתוב בצורה יוצאת דופן‪.‬‬
‫מעתה והלאה נשמע על הסיבה לבוא האנשים‪-‬מלאכים אל אברהם‪.‬‬
‫בפסוקים א'‪-‬ב' ישנה סתירה כאשר אומרים שה' נראה לאברהם אך אז יש מעבר להגעה של שלושה‬ ‫‪-‬‬
‫אנשים‪ .‬הפתרון הוא או ששלושת האנשים הם מלאכים והתגלות ה' נעשית באמצעותם או שהסיפור‬
‫מורכב משני מקורות אשר עורך הספר איחד‪.‬‬
‫לאורך הסיפור יש מעבר מגוף יחיד לרבים (ולהפך) והפתרון האפשרי לקושי זה הוא או שהמעמד‬ ‫‪-‬‬
‫החל בהתגלות ה' ואז עבר להתגלות המלאכים או שהסיפור מורכב משני מקורות אשר אוחדו‪.‬‬
‫באמצעות אפיון עקיף אנו לומדים שאברהם היה מכניס אורחים למופת‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫מכבד אותם בכינוי "אדוני" ומצטנע כשמכנה עצמו "עבדך‪ ...‬עבדכם"‬ ‫‪o‬‬
‫מילים מנחות "ר‪.‬ו‪.‬ץ" (ב'‪ ,‬ז') ו‪"-‬מ‪.‬ה‪.‬ר" (ו'‪ ,‬ז') אשר מראות שאברהם מזדרז ומזרז את כל‬ ‫‪o‬‬
‫משפחתו אשר הוא מצרף לאירוח‬
‫ריבוי פעלים אשר מדגיש את עשייתו הרבה (משרת אותם במסירות על אך גילו המופלג)‬ ‫‪o‬‬
‫הניגודים בקטע‪:‬‬ ‫‪o‬‬
‫אברהם פסיבי כי "חם היום" ועם הגעתם הוא אקטיבי‬ ‫‪-‬‬
‫הוא מציע מעט "פת לחם" (ה') אך מגיש הרבה ומשובח "בן בקר רך וטוב‪ ,‬חמאה‬ ‫‪-‬‬
‫וחלב" (ח')‬
‫הבשורה על הילד (ט‪-‬טו)‬
‫האנשים‪-‬מלאכים פונים לאברהם ושואלים אותו היכן שרה‪ .‬שרה אמנם נמצאת באוהל אך היא שומעת את‬
‫הבשורה‪ׁ" :‬שֹוב אָ ׁשּוב אֵ לֶיָך ּכָעֵ ת חַ ּיָה ו ְהִ ּנֵה‪-‬בֵן לְׂשָ ָרה אִ ׁשְ ּתֶ ָך" (י)‪ .‬שרה צוחקת לשמע הבשורה‪ ,‬וה' מבקר את‬
‫שרה על כך‪" :‬לָּמָ ה ּזֶה צָחֲ קָ ה ׂשָ ָרה לֵאמ ֹר הַ ַאף אֻ מְ נָם אֵ לֵד ו ַאֲ נִי זָקַ נְּתִ י" (יג)‪.‬‬
‫"ו ְַאב ְָר ָ ֤הם ו ְׂשָ ָרה֙ זְקֵ ִ֔נים ּב ִ ָ֖אים ַּבּי ִ ָ֑מים חָ דַ ל֙ ִלֽהְ י֣ ֹות לְׂשָ ָ ֔רה ֖א ֹ ַרח ַּכּנ ִָׁשֽים" (י"א) מדגיש שרק בנס שרה‬ ‫‪-‬‬
‫תוליד בנים (היא בת ‪ 90‬אברהם בן ‪)100‬‬
‫בפסוק י"ב שרה אומרת "ואדני זקן"‪ ,‬בפסוק י"ג המלאך משנה את דבריה ואומר שהיא אמרה "ואני‬ ‫‪-‬‬
‫זקנתי"‪ .‬מדוע המלאך עושה זאת? המלאך רוצה שלום בית ולכן לא אומר לאברהם ששרה אמרה‬
‫שהוא זקן‪.‬‬
‫הבשורה על סדום (טז‪-‬כא)‬
‫האנשים‪-‬מלאכים קמים מהאוהל של אברהם ומשקיפים על סדום‪ .‬הכתוב עובר לתאר את מחשבתו של ה' "ו ַה'‬
‫ָאמָ ר הַ מְ כַּסֶ ה אֲ נִי מֵ ַאב ְָרהָ ם אֲ ׁשֶ ר אֲ נִי ע ֹׂשֶ ה?" (יז)‪ .‬ה' מגלה לאברהם על החורבן הגדול שהוא עומד להביא על‬
‫סדום‪" :‬אֵ ְרדָ ה‪ּ-‬נָא ו ְאֶ ְראֶ ה הַ ְּכצַעֲ קָ תָ ּה הַ ּבָָאה אֵ לַי עָ ׂשּו ָּכלָה ו ְאִ ם‪ֹ-‬לא אֵ דָ עָ ה" (כא)‪.‬‬
‫מדוע ה' רוצה להודיע לאברהם על תוכניותיו להרוס את סדום ועמורה?‬ ‫‪-‬‬
‫אברהם מופיע כאן כנביא ה' והרי אין סודות בין ה' לשליחיו (י"ז)‬ ‫‪o‬‬
‫לאברהם יעוד לאומי ואוניברסלי וה' יבחן את ערבותו לעמים אחרים במאבקו למען סדום‬ ‫‪o‬‬
‫ועמורה ובקבות כל יזכה בגמול שהובטח לו (י"ח‪ ,‬י"ט)‬
‫הייעוד של עם ישראל הוא צדק ומשפט וה' ילמד את אברהם‪ ,‬אבי האומה להיאבק למען הצדק‬ ‫‪o‬‬
‫(י"ט)‬
‫רש"י טוען גם שה' הבטיח לאברהם את הארץ ובמקרה והוא משמיד חלק ממנה הוא צריך‬ ‫‪o‬‬
‫לעדכן אותו‪.‬‬
‫הזעקה הנשמעת בסדום היא כנראה מהעשוקים ומהמסכנים‪ .‬החטאים היו מוסריים‪ ,‬בין אדם לחברו‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫קושי תיאולוגי בפסוק כ"א‪ :‬מדוע ה' יורד לבדוק את מעשי אנשי סדום? הרי הוא יודע הכול‪ .‬הפתרונות‬ ‫‪-‬‬
‫אשר נותן רש"י הם‪:‬‬
‫ה' נותן דוגמה לשופטים אשר יצטרכו לבדוק את המקרה מקרוב ולא להסתפק בשמועות‬ ‫‪o‬‬
‫ה' רצה לרדת לסוף מעשיהם – לחקור לעומק את הדברים‪ .‬לא ירידה פיזית של ה'‪.‬‬ ‫‪o‬‬
‫ם־ֹלא אֵ ָדֽעָ ה" מפורש כאחת משתי האופציות‪:‬‬
‫"הַ ּכ ְַצֽעֲ קָ ָ ֛תּה הַ ָ ּ֥בָאה אֵ ַ ֖לי עָ ׂ֣שּו ׀ ּכ ָ ָ֑לה ו ְאִ ֖‬ ‫‪-‬‬
‫אם אנשי סדום אכן חטאו כמו הצעקה שאני שומע‪ ,‬אשמיד אותם‪ .‬אם לא‪ ,‬אדע מה לעשות‪.‬‬ ‫‪o‬‬
‫ארד ואראה האם כולם עשו את החטאים ואם לא‪ ,‬אדע מה לעשות‪.‬‬ ‫‪o‬‬

‫תפילת אברהם על סדום (כב‪-‬לג)‬

‫האורחים של אברהם הולכים‪ ,‬אך אברהם "עֹודֶ ּנּו ע ֹמֵ ד לִפְ נֵי ה'" (כב)‪ .‬אברהם מתווכח עם ה' ומנסה לבטל את‬
‫הגזירה על חורבן סדום‪ .‬אברהם טוען שלא ייתכן להרוג צדיקים יחד עם כל הרשעים‪ ,‬אך מסתבר שאין כל כך‬
‫צדיקים שנמצאים בסדום‪ .‬לאחר דו שיח ארוך בין אברהם לה'‪ ,‬ה' אומר לאברהם‪ֹ" :‬לא אַ ׁשְ חִ ית ּבַעֲ בּור‬
‫הָ עֲ ׂשָ ָרה" (לב)‪ .‬אם יהיו עשרה צדיקים בסדום‪ ,‬ה' יבטל את החורבן‪ ,‬אך מההמשך מובן כי לא היו אפילו‬
‫עשרה‪.‬‬
‫עֹודּנּו ע ֵ ֹ֖מד לִפְ נֵ ֥י י ְה ָו ֽה" (כ"ב) הינו תיקון סופרים כי במקור היה "ה' עודנו עמד לפני אברהם"‬ ‫"ו ְאַ֨ ב ְָרהָ֔ ם ֶ ֥‬ ‫‪-‬‬
‫אך לא יכול להיות ש‪-‬ה' ממתין לאברהם כי זה מנמיך כבודו ולכן תוקן‬
‫לאברהם אין שום אינטרס אישי בבקשתו להגן על סדום‪ ,‬הוא נלחם למען צדק‬ ‫‪-‬‬
‫אברהם מבקש מ‪-‬ה' שיעשה גמול אישי – לא יכול להיות שלצדיק ולרשע יהיה אותו הדין (כ"ג)‬ ‫‪-‬‬
‫בפסוק כ"ד הוא עובר לגמול קיבוצי‪ /‬קולקטיבי ומבקש הצלה לכל העיר בזכות ‪ 50‬צדיקים‪ .‬בפסוק זה‬ ‫‪-‬‬
‫הוא מנסח דבריו כשאלה רטורית כדי להדגיש את תביעתו לצדק מצד ה'‪.‬‬
‫בפסוק כ"ה מצד אחד מביע אברהם את בטחונו ב‪-‬ה' כאשר קורא לו "ׁש ֹ ֵפ ֙ט ּכָל־הָ אָ֔ ֶרץ" אך הוא גם‬ ‫‪-‬‬
‫מבקר אותו כאשר מוסיף " ֹ֥לא ַי ֽעֲ ֶ ׂ֖שה מִ ׁשְ ָּפֽט?"‬
‫בבקשותיו של אברהם הוא משתמש בכמה אמצעים אומנותיים‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫יש הדרגתיות – ירידה מ‪ 50-‬צדיקים בהדרגה עד שמגיע ל‪ 10-‬צדיקים (מניין)‬ ‫‪o‬‬
‫ֵה־נ֤א הֹואַ֨ לְּתִ ֙י לְדַ ֵ ּ֣בר" (כ"ז‪ ,‬ל"א) "ַאל־ ֞נָא ִי֤חַ ר ַלֽאדֹנָ ֙י ַו ֽאֲ דַ ּב ָ ְ֣רה" (ל'‪ ,‬ל"ב)‬
‫חזרה על ביטויים – "הִ ּנ ָ‬ ‫‪o‬‬
‫אשר מלמדים על היסוס וצניעות מצד אברהם‬
‫מילים מנחות – "צדיק‪ ,‬רשע‪ ,‬שפט‪ ,‬משפט" אשר מציג את מאבקו למען עקרון הצדק ולא‬ ‫‪o‬‬
‫ממניעים אישיים‪" .‬ש‪.‬ח‪.‬ת" אשר מבטא את דרישתו לא להשחית את העיר‬
‫שאלות רטוריות (כ"ג‪ ,‬כ"ה) – באמצעותן אברהם מתריס ומוחה על אי יישום דרכי המשפט בידי‬ ‫‪o‬‬
‫מייצגן – ה'‬
‫על אף הקצרנות האופיינית להצגת סיפורי המקרא הדיאלוג מובא בפרטנות‪ ,‬עם חזרות רבות‬ ‫‪o‬‬
‫ובאריכות כדי שנתרשם ממאבקו של אברהם למען הצדק והמשפט ונלמד מכך‬
‫אברהם מסכם בסוף עם ה' שיצילו את כל העיר במקרה ויש בה ‪ 10‬צדיקים אך מוצאים רק אחד –‬ ‫‪-‬‬
‫לוט‬

‫פרק כ"ב (‪)1-19‬‬

‫התגלות ה' לאברהם (א‪-‬ב)‬
‫הכתוב פותח בעובדה שהעקדה היא ניסיון לאברהם‪ .‬ה' מבקש מאברהם לקחת את בנו‪ ,‬יצחק‪ ,‬ולהעלות אותו‬
‫לעולה בארץ המוריה על אחד ההרים אשר יאמר אליו‪.‬‬
‫"וַי ְהִ֗ י ַאחַ ֙ר הַ ּדְ ב ִ ָ֣רים הָ אֵ֔ ֶּלה" קישור בין העקדה לגירוש ישמעאל כדי להעצים את ניסיון העקדה‬ ‫‪-‬‬
‫"ו ָ ְ֣האֱ ֹלהִ֔ ים נ ָ ִּ֖סה אֶ ת־ַאב ְָר ָ ֑הם" המספר מדגיש שעקדת יצחק היא רק ניסיון‬ ‫‪-‬‬
‫בפסוק ב' נסגר מעגל הצו האלוהי והניסיונות בהם עמד אברהם (אשר בכולם הפגין נאמנות ל‪-‬ה')‬ ‫‪-‬‬
‫בכך שנאמר "לך לך" – כמו ניסיון הראשון בפרק י"ב כאשר נאמר לאברהם "לך לך" ממולדתך לארץ‬
‫אשר אראה לך‪ .‬בשני הניסיונות הצו מוצג בהדרגתיות מהקל לכבד ובשניהם אברהם מקיים את צו ה'‬
‫ללא עוררין‪ .‬השוני הוא שבניסיון הראשון יש התנתקות מן עברו (שורשיו) ובניסיון האחרון התנתקות‬
‫מעתידו (מבנו שאמור להיות יורשו)‪ .‬מסקנה – זה הוא הניסיון הקשה ביותר‪.‬‬
 ‫"וירא את המקום מרחוק" (ג‪-‬ו)‬
‫אברהם מציית לדברי ה' והולך עם יצחק ושני נעריו "אֶ ל‪-‬הַ ּמָ קֹום אֲ ׁשֶ ר‪ָ-‬אמַ ר‪-‬לֹו הָ אֱ ֹלהִ ים" (ג)‪ּ".‬בַּיֹום הַ ּׁשְ לִיׁשִ י‬
‫וַּיִּׂשָ א ַאב ְָרהָ ם אֶ ת‪-‬עֵ ינָיו וַּי ְַרא אֶ ת‪-‬הַ ּמָ קֹום מֵ ָרח ֹק" (ד)‪ .‬אברהם רואה את המקום ומבקש מנעריו להישאר מאחור‬
‫"וְנָׁשּובָה אֲ לֵיכֶם" (ה)‪ .‬אברהם לוקח איתו את עצי העולה‪ ,‬ושם על יצחק ולוקח בידו את האש והמאכלת‪ ,‬ובכל‬
‫זאת "וַּיֵלְכּו ׁשְ נֵיהֶ ם י ַחְ ּדָ ו" (ו)‪.‬‬
‫מדוע מצוינת העובדה שהוא השכים בבוקר מוקדם (ג')? סבל מנדודי שינה בגלל עקדת בנו‪ /‬רצה‬ ‫‪-‬‬
‫להזדרז לקיים את מצוות ה'‪ /‬רצה להסתיר משרה את עניין העקדה‬
‫ריבוי הפעולות בפסוק ג' של אברהם על אף גילו המופלג ולמרות שיש לו עבדים רבים מעיד על‬ ‫‪-‬‬
‫מסירותו לבצע בעצמו את צו ה' בצורה הטובה ביותר‪ /‬מראה שהוא מנסה להסיח את דעתו מהגזרה‬
‫וסערת הרגשות שמתחוללת בו (סדר הפעולות ההפוך – חבישת חמורו ואז כריתת עצים – גם מראה‬
‫שהוא היה מבולבל ותומך בהסבר זה)‪.‬‬
‫"ּבַּיֹום הַ ּׁשְ לִיׁשִ י " (ד') מצוין כדי להראות שהעקדה לא הייתה תוצאה של החלטה פזיזה וחפוזה‬ ‫‪-‬‬
‫"וְנָׁשּובָה" (ה') נאמר בלשון רבים עקב כך שזה מה שאברהם מקווה לו – שיחזרו הוא ויצחק יחדיו‬ ‫‪-‬‬
‫"ואיה השה לעולה?" (ז‪-‬ח)‬
‫פסוקים אלה מתארים דו שיח מרתק בין אברהם ליצחק‪ .‬יצחק שואל "הִ ּנֵה הָ אֵ ׁש ו ְהָ עֵ צִים ו ְאַ ּיֵה הַ ּׂשֶ ה לְעֹלָה?"‬
‫(ז)‪ .‬האם יצחק מבין שהוא "השה לעלה"? לאיזו תשובה מצפה יצחק לשאלתו? אברהם עונה בצורה‬
‫חמקמקה‪" :‬אֱ ֹלהִ ים י ְִראֶ ה‪ּ-‬לֹו הַ ּׂשֶ ה לְעֹלָה ְּבנִי" (ח)‪.‬‬
‫החזרה על "ויאמר" (‪ 5‬פעמים בשני פסוקים) מעידה על שיחה כבדה שיש בה הפסקות ארוכות בשל‬ ‫‪-‬‬
‫המתח בין שניהם‬
‫הכינויים אב ובן מבליטים את הקשר הנפשי העמוק בניהם‪ :‬הבן רוצה לשאוב בטחון מאביו ולכן קורא‬ ‫‪-‬‬
‫לו "אבי"‪ ,‬האב מבטא את אהבתו לבנו במילה "בני"‬
‫שאלת יצחק "ואיה השה לעולה?" מעידה על החשש שלו שהוא עצמו הקורבן ותשובת אברהם‬ ‫‪-‬‬
‫חמקמקה ובעקיפין רומזת ליצחק שהוא הקורבן‬
‫הצירוף "וילכו שניהם יחדו" בפסוק ו' מדבר על הליכה פיזית‪ ,‬אך בפסוק ז'‪ ,‬רומז לקשר הנפשי בין‬ ‫‪-‬‬
‫השניים אשר הולכים באותה דרך רוחנית – זה הולך לעקוד וזה הולך להיעקד‪.‬‬
‫העקידה (ט‪-‬יב)‬
‫הרגע הגורלי הגיע‪ ,‬שיא הסיפור‪ .‬אברהם ויצחק מגיעים אל המקום‪ ,‬אברהם מתחיל בבניית מזבח‪ ,‬ממשיך‬
‫בעריכת העצים על המזבח ועוקד את יצחק בנו‪ .‬אברהם שולח את ידו כדי לשחוט את בנו ואז מגיע הציווי‬
‫מלמעלה‪ .‬רגע לפני שאברהם שוחט את בנו‪ ,‬מלאך ה' קורא לאברהם‪ ,‬בדיוק כפי שקרא יצחק לאברהם בקטע‬
‫הקודם‪ ,‬ואברהם עונה באותה צורה "ו ַּי ֹאמֶ ר הִ ּנֵנִי" (יא‪ .‬השוו‪" :‬ו ַּי ֹאמֶ ר הִ ּנֶּנִי ְבנִי" ‪ -‬ז)‪ .‬מלאך ה' מגלה לאברהם‬
‫שאכן "אֱ ֹלהִ ים י ְִראֶ ה‪ּ-‬לֹו הַ ּׂשֶ ה לְעֹלָה" (ח)‪ ,‬ואומר לו שה' לא באמת מעוניין בהקרבת יצחק אלא רק בידיעה‬
‫הגמורה "ּכִי עַ ּתָ ה י ָדַ עְ ּתִ י ּכִי‪-‬י ְֵרא אֱ ֹלהִ ים אַ ּתָ ה" (יב)‪.‬‬
‫בחלק זה חוזר ריבוי הפעלים אשר מעיד על סערת הרגשות של אברהם‬ ‫‪-‬‬
‫" עַ ָ ּ֣תה י ֗ ַָדעְ ּתִ י ִּכֽי־י ֵ ְ֤רא אֱ ֹלהִ ים֙ אַ֔ ּתָ ה" מהווה קושי תיאולוגי‪ :‬מדוע רק כעת אלוהים יודע שאברהם ירא‬ ‫‪-‬‬
‫אותו? ה' הרי צופה עתידות ויודע הכל‪ .‬התשובה‪ :‬לאברהם היה חופש בחירה וה' לא ידע מה יבחר ‪/‬‬
‫עכשיו כולם ידעו למה ה' כל כך אוהב את אברהם‬
‫סיפור העקדה הוא אטיולוגי ומסביר מדוע בית המקדש נבנה בהר המוריה‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫"ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה" (יג‪-‬יד)‬
‫כמו בקטע המקביל‪ ,‬שוב "וַּיִּׂשָ א ַאב ְָרהָ ם אֶ ת‪-‬עֵ ינָיו" (יג) וכעת הוא רואה איל‪ ,‬והוא מעלה את האיל במקום‬
‫יצחק‪ .‬על שם הראיה (החוזרת ונשנית בסיפור) אברהם קורא למקום "ה' י ְִראֶ ה" (יד)‪.‬‬
‫מדרש השם של ההר הוא שזהו המקום בו ה' יראה את אמונת עמו‬ ‫‪-‬‬
‫"ר‪.‬א‪.‬ה" ו‪"-‬מקום" הן מילים מנחות בכל סיפור העקידה אשר גם מתקשרות אחת לשניה בשם אשר‬ ‫‪-‬‬
‫נתן אברהם להר ורומז לקדושתו וגם השורש "ר‪.‬א‪.‬ה" מדגיש את הראייה החלקית של האדם לעומת‬
‫הראייה הכוללת של האל (אשר רק הוא יודע מה יהיה הקורבן)‬
 ‫התגלות מלאך ה' לאברהם (טו‪-‬יט)‬
‫כעת לאחר סיום הסיפור מלאך ה' מתגלה שוב אל אברהם ומברך אותו על כך שעמד בניסיון "ו ְֹלא חָ ׂשַ כ ְָּת‬
‫ָארץ" (יח)‪.‬‬ ‫אֶ ת‪ִּ -‬בנְָך אֶ ת‪-‬י ְחִ ידֶ ָך" (טז)‪ .‬אברהם זוכה לברכת ריבוי הזרע‪ ,‬ולכך ש"ו ְהִ תְ ּב ְָרכּו ְבז ְַרעֲ ָך ּכ ֹל ּגֹוי ֵי הָ ֶ‬
‫אברהם (עם או בלי יצחק?) שב אל הנערים והם חוזרים לשבת בבאר שבע‪.‬‬
‫הברכות מעידות על ההערכה הגדולה של ה' כלפי אברהם‬ ‫‪-‬‬
‫יצחק אינו מוזכר בסוף הסיפור דבר אשר רומז על שיתוקו הנפשי אחרי העקדה או אולי על כעסו על‬ ‫‪-‬‬
‫אביו‬
‫דברים כללים בפרק‬
‫"הנני" מילה מנחה בפרק המביעה מסירות ונאמנות ותורמת להבנת מצבו הטרגי של אברהם‪ .‬המילה‬ ‫‪-‬‬
‫מופיע בשלושה מקומות בסיפור‪:‬‬
‫פסוק א' – אברהם עונה לקריאת ה' – מעיד על מסירותו המחולטת ל‪-‬ה'‬ ‫‪o‬‬
‫פסוק ז' – אברהם עונה ליצחק – מוכיח את אהבתו ומסירותו כלפי בנו‬ ‫‪o‬‬
‫פסוק י"א – אברהם עונה ל‪-‬ה' ובכך נעצרת העקדה ונמנעת הקרבת יצחק – זה הפתרון‬ ‫‪o‬‬
‫לקונפליקט של למי להישאר נאמן ה' או יצחק? בכך ש‪-‬ה' מדגיש שאינו רוצה קורבן אדם‬
‫סיפור העקדה טעון ברגשות של אב העומד להקריב את בנו אך אין תיאור של סערת רגשות‬ ‫‪-‬‬
‫המתחוללת בו‪ ,‬אלא שימוש בדרכים שונות (כדון ריבוי פעלים‪ ,‬מילים מנחות‪ )...‬שמהן נסיק על‬
‫רגשותיו הקשים‪.‬‬
‫המילה המנחה בן (בנך‪ ,‬בני‪ ,‬בנו‪ )...‬חוזרת ‪ 10‬פעמים בפרק ותפקידה להדגיש את גודל הקורבן‬ ‫‪-‬‬
‫בניסוין העקדה – אב עוקד את בנו‪ ,‬ולהמחיש את רגשותיו האבהיים של אברהם ליצחק ואת ייסוריו‪.‬‬
‫הביטוי "את בנך יחידך" (ב'‪ ,‬י"ב‪ ,‬ט"ז) מעצים את הטרגדיה של האב עוד יותר‪.‬‬
‫מדוע ה' צריך להעמיד את אברהם בניסיון?‬ ‫‪-‬‬
‫כדי לבדוק את גודל האמונה של אברהם – אך הרי אלוהים מכיר את אמונת אברהם ומסירותו‬ ‫‪o‬‬
‫נועד להראות את אהבת ה' לאחרים‪ ,‬מעשה זה ישמש כדוגמה ומשל לאנושות עד היכן צריך‬ ‫‪o‬‬
‫להקריב למען אלוהיך (לפי הרמב"ם)‬
‫מדוע אברהם צריך להתייסר בגלל היעד החינוכי הזה של ה'? ייסור הצדיק נועד להוציא ממנו את‬ ‫‪-‬‬
‫סגולותיו החיוביות מן הכוח אל הפועל‪ ,‬ה' יודע שהאדם יעמוד בניסיונות ועל כך יקבל שכר‪.‬‬
‫סיפור העקדה מסמן התפתחות בדרך עבודת ה' – במקום קורבנות אדם‪ ,‬ה' דורש קורבן בהמה תחת‬ ‫‪-‬‬
‫האמונה שקדושת החיים היא ערך עליון‪.‬‬

‫פרק כ"ג‬
‫מות שרה (א‪-‬ב)‬
‫ַארּבַע הִ וא חֶ בְרֹון ּבְאֶ ֶרץ ְּכנָעַ ן" (ב) אברהם מגיע (מבאר שבע?‬
‫הפרק נפתח במות שרה "ו ַּתָ מָ ת ׂשָ ָרה ּבְקִ ְרי ַת ְ‬
‫מגרר?) לבכות ולספוד לשרה‪.‬‬
‫מות שרה מתקשר לפרק בקודם בקשר של סיבה ותוצאה – היא מתה מצער‬ ‫‪-‬‬
‫(ישנם פרשים אשר אומרים שאין קשר בין שני הפרקים לפי גיל יצחק בכל אחד מן הפרקים ולפי כך‬ ‫‪-‬‬
‫שבעקדה אברהם גר בבאר שבע אך בפרק כ"ג כתוב שהוא גר בקריית ארבע)‬
‫הבקשה הראשונה (ג‪-‬ז)‬
‫אברהם מעוניין לקבור את שרה‪ ,‬והוא פונה אל בני חת בבקשה שיתנו לו (בחינם? בתשלום?) מקום לקבור‬
‫את שרה‪ .‬בני חת נשמעים אדיבים מאוד ומציעים לאברהם לקבור "ּבְמִ בְחַ ר קְ ב ֵָרינּו" (ו)‪ .‬אברהם מודה לבני‬
‫ָארץ ִל ְבנֵי‪-‬חֵ ת" (ז)‪.‬‬
‫חת "וַּיָקָ ם ַאב ְָרהָ ם וַּיִׁשְ ּתַ חּו לְעַ ם‪-‬הָ ֶ‬
‫בפסוק ד' הוא מבקש את זכותם לקנות חלקת אדמה באופן חוקי למרות שאינו תושב המקום‬ ‫‪-‬‬
‫מדוע אברהם מתעקש לקנות את החלקה בכסף מלא? כדי שהחלקה תהיה בבעלותו ובבעלות צאצאיו‬ ‫‪-‬‬
‫בהתאם לכללי המשפט וגם כי הוא רוצה להפוך לאזרח המשורש בארץ‬
 ‫מדוע בני חת מסרבים למכור לו? לפי חוקי המזרח הקדום היה אסור למכור קרקעות לנוכרים‬ ‫‪-‬‬
‫הבקשה השנייה (ח‪-‬ט)‬
‫אברהם לא מרוצה מדבריהם של בני חת ומבקש לנהל משא ומתן מול עפרון בן צחר‪ .‬מסתבר שאברהם‬
‫מעוניין במערה מסויימת‪ ,‬מערת המכפלה‪ ,‬ולא סתם "ּבְמִ בְחַ ר קְ ב ֵָרינּו" (ו)‪.‬‬
‫אברהם מבהיר שוב שהוא מעוניין לקנות את המערה "בכסף מלא" (ט')‬ ‫‪-‬‬
‫הבקשה השלישית (י‪-‬טו)‬
‫כעת מתנהל המשא ומתן המרכזי שבפרק‪ .‬עפרון רוצה לתת לאברהם לא רק את המערה אלא גם את השדה‬
‫שהיא בו‪ .‬שוב השורש נת"ן מטעה ומעלה תהייה‪ :‬האם עפרון התכוון לתת אותה לאברהם ללא עלות או שמא‬
‫התכוון לנקוב במחיר? אברהם פותר את ההתלבטות ומבקש לדעת מה מחירם של השדה והמערה‪ .‬עפרון‬
‫מוכר לאברהם את השדה בארבע מאות שקל כסף‪ .‬סכום זה נראה די מוגזם ביחס למכירות אחרות בתורה‪.‬‬
‫עפרון מתנגד למכור את השדה אך מציע לתת אותו במתנה "לעיני בני עמי" (י"א) הישמשו כעדים‬ ‫‪-‬‬
‫לנתינת המתנה‪ .‬אברהם מסרב ומבקש שוב לקנות‪.‬‬
‫עפרון מנסה להפסיק את העסקה בכך שמבקש סכום מופקע עבור השדה אך להפתעתו הרבה‬ ‫‪-‬‬
‫ִ֑‬
‫ה־הוא" – אצל אנשים‬ ‫ּובֽינְָך֖ מַ‬
‫ל־ּכסֶ ף ּבֵינִ ֥י ֵ‬
‫ַאר ַּ֨בע מֵ ֧א ֹת ֶׁשֽקֶ ֶ ֛‬
‫אברהם מסכים וקונה את השדה‪" .‬אֶ ֶר ֩ץ ְ‬
‫עשירים ונכבדים כמונו‪ ,‬איזה חשיבות יש לסכום זעום של ‪ 400‬שקלי כסף?‬
‫קבורת שרה (טז‪-‬כ)‬
‫אברהם שומע אל עפרון‪ ,‬לא מתווכח ומעביר לעפרון את הכסף‪ .‬כך אברהם מקבל את המערה ואת השדה‬
‫שסביב למערה "אֲ ׁשֶ ר ְּבכָל‪ְּ -‬גבֻלֹו סָ ִב יב" (יז) ומביא את שרה לקבורה ראויה בשטח שקנה הוא‪ ,‬אברהם‪ ,‬בעצמו‪.‬‬
‫בפסוק י"ח מודגש שהעסקה בוצעה בפני עדים כדי לתת לה תוקף משפטי גם לדורות הבאים‬ ‫‪-‬‬
‫החזרה על המילה "ויקם" (י"ז‪ ,‬כ') מדגישה את אישור בעלות אברהם על המקום‬ ‫‪-‬‬
‫דברים כללים על הפרק‬
‫מגמת הסיפור פולמוסית – אמור לשמש כעדות לפני הגויים על הזכות של ישראל על ארצו‬ ‫‪-‬‬
‫מילה מנחה "נ‪.‬ת‪.‬ן" מופיע בפרק בשתי משמעויות‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫כאשר אברהם משתמש בה – למכור או לקנות בכסף מתוקף חוקי‬ ‫‪o‬‬
‫כאשר עפרון משתמש בה – לתת מתנה‪ ,‬ללא תוקף חוקי‬ ‫‪o‬‬
‫בסיפור על קניית המערה קיימים מרכיבים המוכיחים את הזיקה‪ ,‬את הזכות ואת הבעלות של אברהם‬ ‫‪-‬‬
‫ושל צאצאיו על המקום‪ :‬ציון שם המוכר‪ ,‬ציון סכום הכסף‪ ,‬נוכחות עדים‪ ,‬הקמת מבנה קבוע המעיד על‬
‫בעלות‪.‬‬

‫פרק כ"ד (הפרק הארוך ביותר בספר בראשית)‬

‫אברהם שולח את עבדו לארם נהרים (א‪-‬ט)‬
‫אברהם שהוא "זָקֵ ן ּבָא ַּבּיָמִ ים ו ַה' ּב ֵַרְך אֶ ת‪ַ-‬אב ְָרהָ ם ַּבּכ ֹל" (א) פונה אל עבדו (אליעזר לא מוזכר במפורש‬
‫ָארץ" (ג) שלא לקחת אישה ליצחק מבנות כנען‪ ,‬אלא אישה‬ ‫בכתובים) ומשביע אותו ב"אֱ ֹלהֵ י הַ ּׁשָ מַ י ִם ו ֵאֹלהֵ י הָ ֶ‬
‫מארצו וממולדתו של אברהם – ארם נהרים‪ .‬אברהם מברך אותו בשם ה' שהוא ימצא את האישה הראויה‬
‫לבנו‪.‬‬
‫" ִׂשֽים־נָ ֥א ָי ֽדְ ָך֖ ַ ּ֥תחַ ת י ְֵר ִכֽי" מתקשר למקום ברית המילה‪ ,‬שהיא אות הברית בין ה' לנשבע – בעצם‬ ‫‪-‬‬
‫התחייבות הנשבע לצאצאי המשביע בשם הברית בשינו ובין ה'‬
‫מדוע אברהם נגד נישואי בנו עם בנות כנען? שתי סיבות‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫היו ידועות בפריצות מינית ובמעשים מתועבים – לא רצה לפגוע בטהרת משפחתו‬ ‫‪o‬‬
‫אישה כנענית קרובה לבית הוריה (קירבה פיזית) ועלולה להמשיך בדרכם‪ ,‬אישה מארץ רחוקה‬ ‫‪o‬‬
‫תנותק ממשפחתה ותקבל עליה את אמונת אברהם‬
 ‫יצחק מוצג כאן כאדם פסיבי – הוא אינו יוזם את הנישואים ואינו לוקח בהם חלק‪ .‬כך תצטייר דמותו‬ ‫‪-‬‬
‫גם בהמשך הסיפורים – האירועים קורים לו ולא הוא יוזם אותם‬
‫לפני פגישת רבקה (י‪-‬יד)‬
‫עבד אברהם יוצא למסע מכנען אל ארם נהרים‪ ,‬עיר מושבו של נחור‪ .‬הוא נושא תפילה לה' ומציב כעין סימן‪:‬‬
‫"ו ְהָ י ָה הַ ּנַעֲ ָר אֲ ׁשֶ ר א ֹמַ ר אֵ לֶיהָ הַ ּטִ י‪-‬נָא כַּדֵ ְך ו ְאֶ ׁשְ ּתֶ ה ו ְָאמְ ָרה ׁשְ תֵ ה וְגַם‪ּ-‬גְמַ ּלֶיָך אַ ׁשְ קֶ ה א ֹתָ ּה הֹכַחְ ּתָ לְעַ בְּדְ ָך ְליִצְחָ ק‬
‫ּובָּה אֵ דַ ע ּכִי‪-‬עָ ׂשִ יתָ חֶ סֶ ד עִ ם‪-‬אֲ דֹנִי" (יד)‪.‬‬
‫העבד קובע אות אשר ישמש לו כסימן למי היא הנערה ש‪-‬ה' ייעד ליצחק – מי שלאחר שיבקש ממנה‬ ‫‪-‬‬
‫מים תתן לו וביוזמתה תציע להשקות גם את גמליו‪ ,‬היא הנערה‪ .‬המבחן בודק את טוב לבה‪ ,‬את‬
‫נדיבותה ואת חריצותה‪.‬‬
‫המפגש עם רבקה (טו‪-‬כז)‬
‫"וַי ְהִ י‪-‬הּוא טֶ ֶרם ִּכּלָה לְדַ ּבֵר ו ְהִ ּנֵה ִרבְקָ ה יֹצֵאת" (טו)‪ .‬הכתוב מהלל את הנערה על יופיה וטהרתה‪ .‬העבד מנסה‬
‫את מזלו ומבקש ממנה‪" :‬הַ גְמִ יאִ ינִי נָא מְ עַ ט‪-‬מַ י ִם מִ ּכַּדֵ ְך" (יז)‪ .‬רבקה ממהרת ומשקה לא רק אותו אלא גם את‬
‫גמליו‪ .‬כאשר כל הגמלים סיימו לשתות‪ ,‬העבד מבין שמדובר באישה כלבבו‪ .‬הוא מעניק לה תכשיטים ומברר‬
‫על היחוס שלה‪ .‬לאחר שהוא מגלה שהיא ממשפחתו של אברהם הוא מברך את ה'‪ּ" :‬בָרּוְך י ְהו ָה אֱ ֹלהֵ י אֲ דֹנִי‬
‫ַאב ְָרהָ ם אֲ ׁשֶ ר ֹלא‪-‬עָ זַב חַ סְ ּדֹו ו ַאֲ מִ ּתֹו מֵ עִ ם אֲ דֹנִי ָאנֹכִי ּבַּדֶ ֶרְך נָחַ נִי ה' ּבֵית אֲ חֵ י אֲ דֹנִי" (כז)‪.‬‬
‫בקטע זה יש ריבוי פעלים המדגישים את חריצותה ואדיבותה של רבקה (‪ 11‬פעלים)‪ .‬השקיית‬ ‫‪-‬‬
‫הגמלים היא משימה קשה ורבקה עושה אותה לבדה‪.‬‬
‫העבד נותן לרבקה תכשיטים ומתנות ורק לאחר מכן בודק שהיא ממשפחת אברהם‬ ‫‪-‬‬
‫המפגש עם משפחת רבקה (כח‪-‬ס)‬
‫המפגש עם משפחתה של רבקה תופס את רוב הפרק‪ ,‬לא משום התיאור הארוך של שהיית העבד בבית‬
‫רבקה‪ ,‬אלא משום החזרה על סיפור המפגש של העבד ורבקה‪ ,‬שוב‪ .‬לאחר שבני משפחתה מאשרים את‬
‫השידוך‪ ,‬שותים ואוכלים‪ ,‬עדיין אחיה ואמה לא מעוניינים לשחרר אותה בקלות ומבקשים לשאול את פיה‪.‬‬
‫רבקה מסכימה לעזוב את ביתה ומצטרפת למסע לכנען‪.‬‬
‫העבד מספר לבני המשפחה על שליחותו באריכות ובפירוט רב הוא מספר בפני משפחת רבקה על‬ ‫‪-‬‬
‫שליחותו – לפנינו יסוד מבני‪ ,‬אמצעי ספרותי המכונה תופעת החזרה‪ .‬מדוע הוא מפרט על הסיפור?‬
‫זה מראה את חוכמתו הרבה של העבד‪.‬‬
‫בסיפור העבד למשפחה שינויים רבים‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫העבד מספר ומוסיף על עושרו הרב של אברהם – נועד להרשים את משפחת רבקה שתסכים‬ ‫‪o‬‬
‫לשידוך‪.‬‬
‫טשטוש ניגודי האמונה בין אברהם למשפחת רבקה – משפחת רבקה עובדת אלילים והעבד‬ ‫‪o‬‬
‫אינו מעוניין להבליט את הפערים האידאולוגיים בניהם וליצור חיכוכים‪.‬‬
‫העבד מדגיש שאברהם רצה שידוך רק עם משפחתו – העבד מנסה לתת כבוד למשפחה‪ .‬פה‬ ‫‪o‬‬
‫הוא מספר שקודם שאל את רבקה מה משפחתה ורק אז נתן לה את המתנות‪.‬‬
‫השמטת תיאור חריצותה של רבקה – כדי שמשפחתה לא תבקש להעלות את מחיר המוהר‬ ‫‪o‬‬
‫עבורה‬
‫מדגיש ששידוך זה הוא רצון אלוהים‬ ‫‪o‬‬
‫העובדה ששואלים את רבקה האם היא מעוניינת ללכת עם העבד מלמדת על עצמאותה ועל כך שיש‬ ‫‪-‬‬
‫חשיבות לדעתה‪ .‬זה רמז מטרים לדמותה בהמשך – יוזמת ואקטיבית‪.‬‬
‫המפגש עם יצחק (סא‪-‬סז)‬
‫העבד מוביל את רבקה אל כנען לקראת המפגש עם יצחק‪ .‬רבקה רואה את יצחק מרחוק ונופלת (במכוון?)‬
‫מעל הגמל‪ .‬כשרבקה מבינה שמדובר ביצחק היא מכסה את פניה‪ .‬המפגש ביניהם מזהיר‪" :‬וַּיִּקַ ח אֶ ִ‬
‫ת‪-‬רבְקָ ה‬
‫ו ַּתְ הִ י‪-‬לֹו לְאִ ּׁשָ ה וַּיֶאֱ הָ בֶהָ וַּיִּנָחֵ ם יִצְחָ ק ַאחֲ ֵרי אִ ּמֹו" (סז)‪ .‬האהבה הראשונה בתנ"ך – יצחק ורבקה‪.‬‬
‫רבקה מסתירה את ראשה לאות כבוד ומטעמי צניעות לפני שרואה את יצחק – פה התחילה המסורת‬ ‫‪-‬‬
‫שהכלה מכסה את פניה בחתונה‬
‫רבקה ממלאה את החלל הריק ששרה השאירה אצל יצחק גם פיזית וגם ריגשית‬ ‫‪-‬‬
‫דברים כללים בפרק‬
‫הסיפור מתאים לסצנת הדפוס של סיפורי אירוסין ליד הבאר‪ :‬נסיעת החתן לארץ נכר‪ ,‬פגישה עם‬ ‫‪-‬‬
‫הנערה ליד הבאר‪ ,‬בשוטרת הנערה למשפחתה‪ ,‬סעודה בבית הכלה‪ ,‬הסכמת המשפחה‪.‬‬
‫רק בסיפורי אירוסי יצחק ורבקה יש היפוך תפקידים בין החתן לכלה וזה מעיד גם על דמותיהם‬ ‫‪-‬‬
‫לעתיד‪ :‬יצחק – דמות פסיבית‪ ,‬רבקה – דמות פעילה וחזקה‪.‬‬

‫פרק כ"ז‬
‫יצחק מבקש להעניק לעשו את הבכורה ושיתוף הפעולה בין יעקב לרבקה בגניבתה (א‪-‬יז)‬
‫יצחק פונה אל עשו‪ ,‬בנו הגדול‪ ,‬ומבקש ממנו להכין לו "מַ טְ עַ ּמִ ים ּכַאֲ ׁשֶ ר ָאהַ בְּתִ י" (ד)‪ .‬המטעמים יהיו חלק‬
‫מהברכה שיצחק מתכנן לתת לעשו‪ .‬רבקה שומעת את דבריו של יצחק ומחליטה לפעול‪ .‬היא קוראת ליעקב‬
‫ומתכננת איתו תכנית הערמה על יצחק‪ .‬יעקב יתחפש לעשו ויביא לאביו מטעמים וכך יעקב יזכה לברכה ולא‬
‫עשו‪ .‬יעקב חושש שמא יצחק יבין את התכסיס (אך לא חושש מההערמה עצמה) ורבקה מרגיעה אותו‪.‬‬
‫"ו ַּתִ כ ֶ ְ֥הין ָעֵ ָינ֖יו ֵמ ְֽר ֑א ֹת" (א') חשוב עקב כך שעיוורון יצחק משמש את יעקב וגם זה מסמל את חוסר‬ ‫‪-‬‬
‫התבונה שלו על הבן הראוי לברכות‬
‫כאשר מספרת רבקה ליעקב על הברכה היא מוסיפה שהיא "לפי ה'" בכדי להאיץ בו לפעול‬ ‫‪-‬‬
‫כאשר יעקב מציג לאמו את הבעיה בתוכנית (שעשו שעיר והוא לא) ניתן לראות בהמשך הפסוק (י"ב)‬ ‫‪-‬‬
‫שהוא אינו מוטרד מן המעשה הלא מוסרי אלא הוא חושש מהעונש לכשתתגלה התרמית‪ .‬רבקה‬
‫מרגיעה אותו בכך שאומרת שהקללה תהיה עליה ופסוקים אלו מסכימים איתה‪ :‬היא היוזמת וריבוי‬
‫הפעלים המשויכים לה מעיד על כך‪.‬‬
‫בניגוד לפרק כ"ד בו רבקה מוצגת כבעלת תכונות נעלות (חריצות‪ ,‬נדיבות‪ ,‬הכנסת אורחים) פה היא‬ ‫‪-‬‬
‫מוצגת בצורה שלילית‪.‬‬
‫מדוע פעלה כך רבקה?‬ ‫‪-‬‬
‫יעקב היה בנה האהוב‬ ‫‪o‬‬
‫כאשר הייתה בהריון אמר לה ה' שהבן הבכור ישתעבד לבן הצעיר – היא פועלת לפי רצון ה'‬ ‫‪o‬‬
‫היא האמינה שיעקב יותר ראוי לברכה מאשר אחיו עשו הצייד אשר מצטייר כאדם גם רוח ויצרי‬ ‫‪o‬‬
‫ויצחק לא מבין זאת עקב עיוורונו הרוחני‬
‫הכינוי "בן" מלמד על העדפות יצחק ורבקה‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫עשו – מכונה "בנו הגדול" של יצחק‪ ,‬יצחק מכנה אותו "בני"‪ ,‬המספר מייחס את עשו ליצחק‬ ‫‪o‬‬
‫(פסוק ה')‪ ,‬רבקה מכנה את עשו בפני יעקב "אחיך"‬
‫יעקב – מכונה בנה של רבקה והיא קוראת לו בני‬ ‫‪o‬‬
‫השימוש בכינויי הבנים אירוני ומדגיש את המעשה הלא מוסרי של רבקה – היא מפלה בין בניה‬
‫וקובעת סדר עדיפויות לא הוגן‬
‫יעקב בפני יצחק והברכות (יח‪-‬כט)‬
‫יעקב מגיע אל יצחק מחופש לאחיו עשו ומבקש ברכה‪ .‬כמו יעקב גם הקורא נמצא בעמדת מתח‪ :‬האם יצחק‬
‫יזהה את יעקב‪ .‬הסיפור מותח אותנו עד הקצה כשיצחק מבקש למשש את יעקב ואומר‪" :‬הַ ּק ֹל קֹול י ַעֲ ק ֹב ו ְהַ ּיָדַ י ִם‬
‫י ְדֵ י עֵ ׂשָ ו" (כב)‪ .‬בסופו של דבר יעקב מקבל את הברכה מיצחק‪.‬‬
‫הדיאלוג בין יצחק ליעקב מעיד על כך שיצחק חושד – מתפלא מדוע חזר מהר‪ ,‬שימוש בשם ה'‬ ‫‪-‬‬
‫האופייני ליעקב‪ ,‬הקול הוא של יעקב‪ ,‬חוזר על השאלה "אתה זה בני עשו?" פעמיים (כ"ד‪ ,‬כ"א)‬
‫יצחק נעזר בארבעת החושים כדי לזהות את בנו‪ :‬שמיעה – מקשיב לקול‪ ,‬מישוש – מרגיש את ידו‬ ‫‪-‬‬
‫השעירות‪ ,‬טעם – האוכל‪ ,‬הריח – מבקש שיתקרב וישקה אותו כדי שיוכל להריח אותו‬
‫יצחק מברך את יעקב‪ :‬ברכה חקלאית‪-‬כלכלית (כ"ח)‪ ,‬ברכה מדינית (כ"ט)‪ ,‬ברכה אישית (כ"ט)‬ ‫‪-‬‬
 ‫עונשיו של יעקב בעקבות גניבת הברכה‪ :‬עשו ירצה לרצוח אותו ויעקב יאלץ לחיות בפחד‪ ,‬הוא ייאלץ‬ ‫‪-‬‬
‫לחיות בארץ נכר‪ ,‬לבן בפרק כ"ט מרמה אותו לפי עקרון "מידה כנגד מידה"‪ ,‬כשיהיה זקן בניו ירמו‬
‫אותו גם לפי עקרון "מידה כנגד מידה"‪.‬‬
‫גילוי התרמית והברכות לעשו (ל‪-‬מא)‬
‫רגע אחרי שיעקב מקבל את ברכתו מגיע עשו‪ ,‬האח הבכור‪ ,‬להתברך‪ .‬יצחק באותו רגע מבין שנעשה כאן‬
‫תרגיל‪ .‬יצחק אומר לעשו שאת הברכה הוא כבר נתן ליעקב "ּבָא ָאחִ יָך ּבְמִ ְרמָ ה וַּיִּקַ ח ּב ְִרכָתֶ ָך" (לה)‪ .‬בסופו של‬
‫דבר יצחק בכל זאת מברך את עשו‪ ,‬ואפשר להתלבט האם מדובר בברכה או בקללה (למשל‪" :‬ו ְעַ ל‪-‬חַ ְרּבְָך‬
‫ִתחְ י ֶה")‪ .‬לאחר מכן הכתוב מתאר כי עשו אומר בלבו‪" :‬י ִקְ ְרבּו י ְמֵ י אֵ בֶל ָאבִי ו ְַאהַ ְרגָה אֶ ת‪-‬י ַעֲ ק ֹב ָאחִ י" (מא)‪.‬‬
‫כאשר יצחק ועשו מגלים את התרמית יש דמיון בין תגובותיהם‪ :‬דמיון באופן תיאור מצבם (ל"ג ←‬ ‫‪-‬‬
‫ל"ד)‪ ,‬דמיון בגינוי המעשה – שניהם מדגישים את המרמה (ל"ה ← ל"ו)‪ .‬דמיון זה מעיד על הצער‬
‫העמוק אשר הוא גרם להם‪.‬‬
‫החזרה על הכינויים "אבי" ו‪"-‬בני" מלמדת על הקרבה הנפשית ביניהם בסיטואציה קשה זו‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫בברכות יצחק לעשו אין אזכור למילה ברכה אך הן כן סוג של ברכות‪ :‬מבחינה חקלאית‪-‬כלכלית‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫מבחינה מדינית – צאצאיו יאלצו להילחם למען קיומם והוא ייכנע בסוף לאחיו אך לבסוף ישוחרר‬
‫הברכה המדינית היא ניבוי לעתיד ולא ממש ברכה – יעקב קיבל ברכה שליטה על אחיו‪ ,‬עשו קיבל את‬ ‫‪-‬‬
‫היכולת למרוד בשלטון אחיו – מכאן שישרור מתח בין האחים ובין שני העמים בעתיד‬
‫יעקב בורח לחרן (מב‪-‬מו)‬
‫רבקה שוב שומעת את מה שהיא לא אמורה לשמוע‪ ,‬ומבינה שעשו עומד לפגוע ביעקב‪ .‬היא ממהרת אל יעקב‬
‫ומצווה עליו ללכת אל אחיה‪ ,‬לבן‪ ,‬שגר בחרן‪.‬‬
‫רבקה ערמומית ובעלת תושייה‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫את יעקב היא משכנעת לברוח לחרן מטעמי הגנה עצמית‬ ‫‪o‬‬
‫את יצחק היא משכנעת שזה הדבר הנכון כדי שיעקב יוכל להינשא לאישה לא מכנען עקב כך‬ ‫‪o‬‬
‫שיצחק לא אהב שעשו היה נשואי לכנעניות‬

‫פרק כ"ח‬
‫המשך סיפור הברכות (א‪-‬ט)‬
‫בקשת יצחק מיעקב (א‪-‬ה)‬
‫בהמשך לאירועי הפרק הקודם‪ ,‬ולאחר בקשתה של רבקה מיצחק "אִ ם‪ֹ-‬לקֵ חַ י ַעֲ ק ֹב אִ ּׁשָ ה מִ ּבְנֹות‪-‬חֵ ת ּכָאֵ ּלֶה‬
‫"ֹלא‪-‬תּקַ ח אִ ּׁשָ ה מִ ּבְנֹות ְּכנָעַ ן" (א)‪ .‬הוא שולח את‬ ‫ִ‬ ‫ָארץ לָּמָ ה ּלִי חַ ּיִים" (כ"ז‪ ,‬מו)‪ ,‬יצחק מצווה על יעקב‬
‫מִ ּבְנֹות הָ ֶ‬
‫יעקב אל פדן ארם‪ ,‬למשפחה של רבקה ולמצוא שם כלה‪ .‬יצחק מברך את יעקב בברכת אברהם המשלבת את‬
‫ברכת הזרע והארץ‪.‬‬
‫הבקשה נובעת מן האיסור בדברים פרק ז' להתחתן עם בני ובנות עמי כנען עקב כך שהם ישכנעו את‬ ‫‪-‬‬
‫המאמינים ב‪-‬ה' להאמין באלילים אחרים‬
‫נישואי עשו עם בת ישמעאל (ו‪-‬ט)‬
‫עשו רואה שיצחק ברך את יעקב (את ברכת אברהם האחרונה? או הברכה מהפרק הקודם?) ומבין שיש‬
‫להינשא לבנות המשפחה‪ ,‬ולכן מתחתן עם בת ישמעאל‪ ,‬מחלת‪.‬‬
‫סיפור חלום יעקב (י‪-‬כב)‬
‫החלום (י‪-‬יג)‬
‫יעקב יוצא מבאר שבע לכיוון חרן‪ .‬הוא מגיע למקום (ששמו מופיע רק בסוף הסיפור) וישן שם על אבנים‪ .‬יעקב‬
‫חולם על סולם גבוה שבו "מַ לְאֲ כֵי אֱ ֹלהִ ים עֹלִים ו ְי ְֹרדִ ים ּבֹו"‪.‬‬
 ‫החזרה על המילה "מקום" ‪ 3‬פעמים מדגישה את חשיבות המקום שבו יתגלה אליו ה'‬ ‫‪-‬‬
‫בחלום יעקב נמצא שתי צורות בהן ה' נגלה‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫תמונה סמלית (הסולם וירידת המלאכים) – המסמלת את עלייתם וירידתם של עמים ומלכויות‬ ‫‪o‬‬
‫לאורך ההיסטוריה‪ ,‬את כך שה' הוא בראש הסולם והוא אשר מנווט את האירועים‪ ,‬את כך‬
‫שהסולם מקשר בין השמים לארץ‪ ,‬את כך שיעקב שבורח בזמן זה הוא סמל לעם ישראל אשר‬
‫בדורות הבאים יוגלה מארצו ואת כך שיעקב צריך לטפס מעכשיו בסולם האמונה והמוסר‬
‫התגלות ישירה של ה' – דיבורו עם יעקב‬ ‫‪o‬‬

‫דבר ה' ליעקב (יג‪-‬טו)‬

‫ָארץ אֲ ׁשֶ ר אַ ּתָ ה ׁשֹכֵב עָ לֶיהָ לְָך אֶ ּתְ נֶּנָה ּו ְלז ְַרעֶ ָך" (יג)‪ .‬ה' מבטיח ליעקב שהוא‬ ‫ה' נגלה ליעקב ומברך אותו "הָ ֶ‬
‫ישמור עליו‪" :‬ו ְהִ ּנֵה ָאנֹכִי עִ ּמָ ְך ּוׁשְ מַ ְרּתִ יָך ּבְכ ֹל אֲ ׁשֶ ר‪ּ-‬תֵ לְֵך ו ַהֲ ׁשִ ב ֹתִ יָך אֶ ל‪-‬הָ אֲ דָ מָ ה הַ ּז ֹאת" (טו)‪.‬‬
‫הברכות הן כמו הברכות שהבטיח לאברהם וליצחק – ירושת הארץ‪ ,‬ריבוי זרע‪ ,‬ברכה לכל משפחות‬ ‫‪-‬‬
‫האדמה בזכותו‬
‫יקיצת יעקב מהחלום (טז‪-‬יט)‬
‫יעקב מתעורר מהחלום ומגלה כי "י ֵׁש ה' ּבַּמָ קֹום הַ ּזֶה ו ְָאנֹכִי ֹלא י ָדָ עְ ּתִ י"‪ .‬יעקב מבין שהמקום הוא "ּבֵית אֱ ֹלקים‬
‫וְזֶה ׁשַ עַ ר הַ ּׁשָ מָ י ִם" (יז)‪ ,‬מקים מצבה במקום וקורא לו "בית אל"‪.‬‬
‫החלום והחוויה הדתית אשר עבר מעוררים בו התפעלות גדולה ויראה והוא מבין שבמקום זה נוכחות‬ ‫‪-‬‬
‫אלוהית‬
‫בפסוק ט"ז קיים קושי תיאולוגי – כיצד ייתכן שיעקב מתפלא על הימצאות ה' במקום ההוא‪ ,‬הרי ה'‬ ‫‪-‬‬
‫נמצא בכל מקום? התשובה‪ :‬ישנם מקומות מיוחדים בהם ה' בוחר להתגלות‬
‫מדרש השם של המקום – בית אל – זה ביתו של ה'‪ ,‬מקום זה הוא החיבור בין השמים לארץ‬ ‫‪-‬‬
‫זהו גם סיפור תיאולוגי המסביר את קדושת מקום הפולחן בבית אל‬ ‫‪-‬‬
‫דבר יעקב לה' (כ‪-‬כב)‬
‫במקביל לדבר ה' ליעקב‪ ,‬כעת יעקב נודר נדר לה' "אִ ם‪-‬י ִהְ י ֶה אֱ ֹלהִ ים עִ ּמָ דִ י ּוׁשְ מָ ַרנִי ּבַּדֶ ֶרְך הַ ּזֶה אֲ ׁשֶ ר ָאנֹכִי‬
‫הֹולְֵך‪ ...‬ו ְהָ י ָה ה' לִי לֵאֹלהִ ים" (כ‪-‬כא)‪.‬‬
‫בחלק זה של הסיפור יעקב בעצם נותן תנאים אשר רק במקרה ויתקיימו הוא יעבוד את ה'‬ ‫‪-‬‬
‫עולה מתנאים אלו קושי – האם יעקב מתנה את אמונתו במימוש הבטחות ה'? האם נאמנותו של‬ ‫‪-‬‬
‫יעקב ל‪-‬ה' תלויה בדבר? יש בכך חוסר אמונה‪ .‬האם יעקב מפקפק במימוש הבטחות ה'?‬
‫התשובה‪ :‬אם ה' לא יעזור לו איך יוכל להקים את בית ה'? – הכוונה היא שבכל רגע אדם יכול לחטוא‬
‫ולהישפט על ידי ה' ושרק אם הוא יהיה ראוי להבטחות ה' הוא יהיה ראוי לעבוד את ה'‪ .‬אינו מפקפק‬
‫בקיום ההבטחות אלא בעצמו‪.‬‬

‫פרק כ"ט‬
‫המפגש עם הבאר והמפגש עם רחל (א‪-‬יב)‬
‫"ַארצָה ְבנֵי‪-‬קֶ דֶ ם" (א)‪ .‬לפתע הוא רואה באר ששם "ׁשְ ֹלׁשָ ה עֶ דְ ֵרי‪-‬צ ֹאן ר ֹ ְבצִים‬
‫יעקב ממשיך מבית אל והולך ְ‬
‫עָ ֶל יהָ " (ב)‪ .‬לאחר שיעקב מבין שהרועים הם מחרן‪ ,‬הוא מנסה לברר איתם האם הם מכירים את לבן והם עונים‬
‫באופן חיובי‪ .‬תוך כדי שיעקב מדבר איתם‪ ,‬לפתע מגיעה רחל "עִ ם‪-‬הַ ּצ ֹאן אֲ ׁשֶ ר לְָאבִיהָ " (ט)‪ .‬מסתבר שיעקב‬
‫מבין מיד שרחל היא ממשפחתה של אמו‪ ,‬והוא נושק לה ובוכה (האם מטרתו של הסיפור הוא רומנטי? ראו‬
‫במאמרו של הרב אלחנן סמט)‪ .‬יעקב אומר לרחל שהוא בן משפחתה והיא רצה אל אביה‪.‬‬
‫ריבוי הפעלים המשויכים ליעקב מבטא את התרגשותו מהמפגש עם רחל ואת ניסיונותיו להרשים‬ ‫‪-‬‬
‫אותה – רצונו להרשים אותה מעניק לו כוח להזיז אבן שרועים רבים לא הצליחו להזיז יחד‪.‬‬
‫בכיו של יעקב מבטא את עוצמת אהבתו אל רחל שתעניק לו כוחות להתמודד עם כל המכשולים‬ ‫‪-‬‬
‫שיעמדו בדרכו אליה‪.‬‬
 ‫בפסוקים ב'‪-‬י' יש חזרה על המילה "באר" שבע פעמים וחמש פעמים על הביטוי "והאבן‪ ...‬על פי‬ ‫‪-‬‬
‫הבאר"‬
‫חשיבות החזרה – האבן החוסמת את הבאר מייצגת משמעות סמלית ורמז מטרים לסיפורי‬ ‫‪o‬‬
‫יעקב‬
‫משמעות האבן – סמל ורמז מטרים לחסימת הפוריות של רחל (למים קשר לפוריות במקרא)‬ ‫‪o‬‬
‫מדוע מפורט הקושי בהזזת האבן וכך שיעקב מזיז אותה לבדו – האבן היא מוטיב מרכזי בחיי‬ ‫‪o‬‬
‫יעקב וסמל למכשולים בדרכו להשגת רחל אשתו האהובה‬
‫גם סיפור זה תואם לתבנית של פגישת החתן עם הכלה המיועדת ליד הבאר‪ :‬נסיעת החתן לארץ‬ ‫‪-‬‬
‫נכר‪ ,‬פגישה עם הנערה המיועדת ליד באר‪ ,‬בשורת הנערה למשפחתה על הגעת אורח‪ ,‬סעודה‬
‫לאורח‪ ,‬הסכמת המשפחה לאירוסין בין האורח לנערה‬
‫המפגש עם לבן (יג‪-‬כא)‬
‫לבן שומע את דברי רחל‪ ,‬נפגש עם לבן‪ ,‬ומחבק ומנשק אותו‪ .‬יעקב נשאר אצל לבן חודש והוא שואל את יעקב‬
‫"הַ ּגִידָ ה ּלִי מַ ה‪ּ-‬מַ ׂשְ ּכ ְֻרּתֶ ָך?" (טו)‪ .‬יעקב שאהב את רחל‪ ,‬בתו הקטנה של לבן‪ ,‬ביקש לעבוד עבורה שבע שנים‪.‬‬
‫לבן מסכים "וַּיִהְ יּו בְעֵ ינָיו ְּכי ָמִ ים אֲ חָ דִ ים ּבְַאהֲ בָתֹו א ֹתָ ּה" (כ)‪.‬‬
‫אמירתו של לבן לעקב על כך שיעזור לו כי הוא חלק ממשפחתו (י"ד) אירונית כי בהמשך ירמה אותו‬ ‫‪-‬‬
‫רק לאחר חודש בבית לבן שומעים על לאה דבר המעיד שרחל דומיננטית יותר ביחס לאחותה לאה‬ ‫‪-‬‬
‫מודגש ההבדל החיצוני בין לאה ורחל – לאה מתוארת באמצעות עיניה הרכות והחלשות‪ ,‬רחל‬ ‫‪-‬‬
‫מתוארת באמצעות יופייה היוצא דופן (הבא לידי ביטוי בתיאור כפול)‬
‫קסמה האישי וחיונותה של רחל נוסף על יופייה שובים את לב יעקב והוא מתאהב בה‪ .‬לכן השורש "א‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫ה‪.‬ב" חוזר בפרק שלוש פעמים‬
‫יעקב מציע הסכם מפורש ללבן כנראה עקב כל שקלט את ערמומיותו (י"ח)‪ .‬כתגובה לבן מסכים אך‬ ‫‪-‬‬
‫אינו אומר במפורש שהסכים ל‪ 7-‬השנים (דבר אשר ינצל לאחר מכן)‬
‫הציון ששבע השנים חלפו מהר מסמל שבעיני יעקב שבע שנים אלו היו חסרות משמעות ביחס לפרס‬ ‫‪-‬‬
‫הגדול שיקבל אחריהן – רחל‬
‫החתונה (כא‪-‬כד)‬
‫תמו שבע השנים ויעקב מקש מלבן להינשא לרחל‪ .‬לבן מארגן משתה אך במקום להשיא את יעקב לרחל הוא‬
‫משיא אותו לבתו הגדולה‪ ,‬לאה‪ ,‬בלי שיעקב שם לב לכך‪.‬‬
‫בחלק זה של הסיפור יש פערים רבים – תגובת רחל ולאה למעשה אביהן אינה נמסרת‬ ‫‪-‬‬
‫אקטיביות לבן באה לידי ביטוי בריבוי הפעלים המיוחסים לו (כ"ג‪-‬כ"ד)‬ ‫‪-‬‬
‫דו שיח עם לבן והנישואין עם רחל (כה‪-‬ל)‬
‫בבוקר יעקב רואה את אשתו ומגלה להפתעתו שמדובר בלאה ולא ברחל‪ .‬יעקב זועם ומגיע אל לבן ושואל אותו‬
‫"וְלָּמָ ה ִרּמִ יתָ נִי" (כה)‪ .‬לבן עונה שהוא מוכן לתת לו גם את רחל תמורת שבע שנים נוספות‪ .‬יעקב מסכים‬
‫לתכנית הערמומית של לבן ועובד שבע שנים נוספות‪ ,‬תמורת נישואיו עם רחל‪.‬‬
‫זעקת יעקב בפסוק כ"ה מזכירה את זעקת עשו בגניבת הברכה‬ ‫‪-‬‬
‫המילה המנחה בפסוק כ"ה "ר‪.‬מ‪.‬ה" מקשרת בין שני הסיפורים – יעקב חטא במרמה ונענש במרמה‬ ‫‪-‬‬
‫– על פי עקרון "מידה כנגד מידה"‬
‫הכינויים "הצעירה‪ ...‬הבכירה" בפסוק כ"ו גם מקשרים בין שני הסיפורים‬ ‫‪-‬‬
‫בחלק זה של הסיפור נסגר המעגל בחלקו של יעקב בכך שהוא נענש תחת עקרון "מידה כנגד מידה"‬ ‫‪-‬‬
‫לאה יולדת (לא‪-‬לה)‬
‫לאה היא האישה השנואה בבית יעקב וה' פותח את רחמה‪ ,‬בניגוד לרחל העקרה‪ .‬לאה יולדת ארבעה ילדים‬
‫ששמותיהם קשורים בקשר ישיר ליחסים שבין לאה ליעקב‪.‬‬
‫האחיות מתוארות על דרך הניגוד‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫לאה היא האישה השנואה‪ ,‬רחל היא האישה האהובה‬ ‫‪o‬‬
 ‫לאה פורייה‪ ,‬רחל עקרה‬ ‫‪o‬‬
‫מכאן נראה שכל אחת מהן שואפת להשיג את מה שיש לאחותה‬
‫לאה – מייחלת לאהבת בעלה יעקב‬ ‫‪o‬‬
‫רחל – כמהה להיות אמא‬ ‫‪o‬‬
‫על רקע הבדלים אלו מתחילים מאבקים‪ ,‬קנאה ותחרות ביניהן‬
‫מדרשי השמות שנותנת לאה לבניה‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫ראובן – ה' ראה את מצוקתה ונתן לה בן כפיצוי‪ ,‬מקווה שבאמצעותו בעלה יאהב אותה (ל"ב)‬ ‫‪o‬‬
‫שמעון – "כי שמע ה' כי שנואה אנכי" (ל"ג)‬ ‫‪o‬‬
‫לוי – מקווה שבאמצעות בן זה יתלווה אליה בעלה כלומר יתחבר ויתקרב אליה (ל"ד)‬ ‫‪o‬‬
‫יהודה – באמצעותו היא מודה ל‪-‬ה' על כל מה שנתן לה (ל"ה)‬ ‫‪o‬‬
‫מדרשי שמות אלו מלמדים אותנו על משאלתה של לאה לזכות באהבת בעלה ועל התחרות שלה עם‬
‫אחותה על אהבת יעקב‬