‫מיתרים בלתי נראים‪ :‬מסע דרך קהות רגשית‬

‫כתיבה‪ :‬מרטין חתולות‬

 ‫מיתרים בלתי נראים‪ :‬מסע דרך קהות רגשית‬

‫[סצנת פתיחה]‬
‫(ויזואל‪ :‬יום מעונן‪ ,‬המצלמה מתקרבת לאט לתיכון מקיף יא')‬
‫קריין‪ :‬ראשון לציון‪ ,‬עיר שוקקת חיים עם תרבות נוער תוססת‪ .‬אבל בתוך כל זה‪ ,‬נשמה‬
‫צעירה אחת נאבקת למצוא משמעות וחיבור בעולם שהפך להיות אפור‪ .‬הכירו את ליעד‬
‫דבש‪ ,‬תלמיד בן ‪ 15‬בתיכון מקיף יא'‪ ,‬המתמודד עם מציאות שהפכה כבדה מכדי לשאת‪.‬‬

‫[סצנה ‪]1‬‬
‫(ויזואל‪ :‬ליעד הולך לבדו בחצר בית הספר‪ ,‬מבטו מושפל‪ ,‬מוקף בתלמידים‬
‫מפטפטים וצוחקים)‬
‫קריין‪ :‬ליעד‪ ,‬פעם נער מבריק ונלהב‪ ,‬מוצא את עצמו כעת נעול בחיבוק הכלוא של‬
‫דיכאון וחוסר תחושה רגשי‪ .‬כשהעולם סביבו שופע צבע וחיים‪ ,‬הקיום שלו נמוג לגוונים‬
‫של אפור‪.‬‬

‫[סצנה ‪]2‬‬
‫(ויזואל‪ :‬ליעד יושב בכיתה‪ ,‬בוהה בלוח)‬
‫קריין‪ :‬בשקט מחריש אוזניים בתוך מוחו עצמו‪ ,‬ליעד מחפש נחמה‪ ,‬מקום בו יוכל לנשום‬
‫ולמצוא את הרצון להמשיך‪ .‬אבל נראה שקירות בית הספר התיכון שלו נסגרים סביבו‪,‬‬
‫תזכורת חונקת לנטל שהוא נושא‪.‬‬

‫[סצנה ‪]3‬‬
‫(ויזואל‪ :‬ליעד מתגנב מתיכון מקיף יא' ונכנס לתיכון מקיף ח' הסמוך‪,‬‬
‫משוטט במסדרונות ומתבונן בתלמידים)‬
‫קריין‪ :‬בהפסקות בין השיעורים‪ ,‬ליעד נמלט מגבולות בית הספר שלו‪ ,‬ומחפש מקלט‬
‫בבית הספר התיכון מקיף ח' הסמוך‪ .‬כאן הוא מוצא נחמה בפנים הלא מוכרות‬
‫והאנונימיות שמספקות לו תחושת חופש זמנית מהמציאות המוחצת שלו‪.‬‬

‫‪2‬‬
 ‫מיתרים בלתי נראים‪ :‬מסע דרך קהות רגשית‬

‫[סצנה ‪]4‬‬
‫(ויזואל‪ :‬ליעד יושב על ספסל בחצר בית הספר מקיף ח'‪ ,‬שקוע במחשבות‪,‬‬
‫מתבונן בתלמידים כשהם חולפים על פניו)‬
‫קריין‪ :‬כשהוא מתבונן בתלמידי מקיף ח'‪ ,‬ליעד מהרהר בחיים שהם מנהלים‪ ,‬בחלומות‬
‫שהם רודפים אחריהם ובאתגרים העומדים בפניהם‪ .‬לרגע‪ ,‬הקהות מתרחקת‪ ,‬והוא‬
‫מרגיש חיבור קלוש לעולמם‪ ,‬קשר חולף שמתמוסס מהר‪ ,‬כפי שהוא נוצר‪.‬‬

‫[סצנה ‪]5‬‬
‫(ויזואל‪ :‬ליעד ממהר לחזור לתיכון מקיף יא' כשההפסקה מסתיימת וחוזר‬
‫לכיתתו)‬
‫קריין‪ :‬עם תום כל הפסקה‪ ,‬ליעד חייב לחזור לבית הספר שלו‪ ,‬ולובש שוב את גלימת‬
‫חוסר התחושה שמגינה עליו מהכאב הבלתי פוסק‪ .‬כשהוא חוזר אל המסדרונות‬
‫המוכרים של מקיף יא'‪ ,‬כובד המציאות מתיישב על כתפיו‪ ,‬כבד יותר מאי פעם‪.‬‬

‫[סצנת סיום]‬
‫(ויזואל‪ :‬ליעד יושב לבד בחדרו‪ ,‬בוהה בחוסר מעש בקיר‪ ,‬כשהשמש‬
‫שוקעת מחוץ לחלון)‬
‫קריין‪ :‬כשהיום הופך ללילה‪ ,‬ליעד נסוג אל בדידותו בתוך חדרו‪ ,‬המקלט האחרון של‬
‫נפשו העייפה‪ .‬המחזור מתחיל מחדש‪ ,‬קרוב מתמיד בין חוסר התחושה שמחזיקה אותו‬
‫שבוי לבין הפחד לחיבור שמאיימת למשוך אותו למטה‪ .‬בעולם הזה של מיתרים בלתי‬
‫נראים‪ ,‬סיפורו של ליעד משמש כתזכורת נוקבת לכך שמתחת לפני השטח‪ ,‬מעמקי‬
‫הרגשות האנושיים עמוקים‪ ,‬והמאבק להישאר צף יכול להיות מסע מבודד‪ ,‬ולעתים‬
‫קרובות בלתי נראה‪.‬‬

‫‪3‬‬