‫תיאום וויסות ובקרה‬

‫הסביבה הפנימית שומרת על יציבות יחסית למרות שהסביבה‬

‫החיצונית משתנה כל העת‬

‫‪‬הזעה‬ ‫לדוגמה‪:‬‬
‫‪ ‬הרחבת כלי דם היקפיים‬ ‫ירור‬
‫ק‬
‫תיקוני‬
‫‪‬הרעדת שרירים‬ ‫טמפרטורה‬
‫‪‬צמצום קוטר כלי הדם‬ ‫חימום‬
‫ההיקפיים‬
 ‫כדי לתקן סטיות בתנאי הסביבה הפנימית‬

‫צריך‬

‫‪ .1‬בקרה – היכולת לזהות שינוי בערך כלשהו בתנאי שבסביבה הפנימית‬

‫‪ .2‬וויסות – הפעלת מנגנון שיתקן את הסטייה שהתרחשה‬

‫‪ .3‬תאום – כדי לתקן שינוי שחל ‪ ,‬פעמים רבות צריך להפעיל מספר מערכות‬
‫בעת ובעונה אחת‪ ,‬כלומר‪ ,‬לתאם בין המערכות‬
 ‫מי אחראי על בקרה‪ ,‬וויסות ותאום‬

‫מערכת הורמונלית‬ ‫מערכת עצבים‬

‫העברת מסר באמצעות‬ ‫העברת המסר באמצעות‬
‫הורמון העובר בדם‪ -‬מסר‬ ‫‪‬דחף חשמלי‬
‫כימי (באמצעות חומר)‬ ‫‪‬מסר כימי – (באמצעות‬
‫חומר)‬
‫אם מערכת העצבים מאפשרת לתקן שינויים בסביבה הפנימית‬
‫כדי לאפשר סביבה פנימית קבועה פחות או יותר‬

‫מחייב‬

‫‪ ‬יכולת לקלוט מידע מהסביבה הפנימית או‬

‫החיצונית‬
‫‪ ‬ל"הבין" שאמנם חל שינוי‬

‫‪ ‬להפעיל איבר שיתקן את השינוי שחל‬

‫בסביבה הפנימית‬
 ‫אור‬ ‫שינוי טמפרטורה‬
‫גירוי‪:‬‬
‫בדם‬

‫איברי חישה חיצוניים‬ ‫איברי חישה פנימיים‬

‫עצבים‬
‫היקפיים‬

‫מערכת עצבים –‬
‫מוח השדרה ומוח הגולגולת‬

‫עצבים‬
‫היקפיים‬

‫פעילות שריר‬ ‫תגובה‪:‬‬

‫מצמוץ העין‬ ‫הרחבת כלי דם‬

‫כיצד מועבר הדחף העצבי מהרגע שנוצר ועד לרגע ששריר מגיב‬
‫אליו?‬
‫תא חוש‬

‫לנוירון במערכת ההיקפית‬

‫לנוירון במוח השדרה‬

‫לנוירון במוח הגולגולת‬

‫לנוירון במוח השדרה‬

‫לנוירון במערכת ההיקפית‬

‫לתא שריר‪ /‬תא בלוטה‬

 ‫וכיצד יעבור הדחף מתא לתא?‬
‫‪ ‬מנוירון אחד לשני‬
‫‪ ‬מנוירון לתא שריר או תא בלוטה‬
‫בין נוירון לנוירון או בין נוירון לתא שריר ישנו מרווח‬
‫הנקרא‪:‬‬
‫סינפסה‬
 ‫דוגמה לוויסות עצבי‬
‫ו‬ ‫ש‬ ‫מ‬
‫ש‬ ‫ב‬
‫לילי‬ ‫פעילות גופנית מתגברת‬
‫ריכוז הפחמן הדו‪-‬חמצני עולה בדם‬

‫תא חוש על פני דופן צינור הדם קולט את השינוי‬

‫עובר דחף עצבי למוח‬

‫עיבוד במוח‬
‫מוריד‬
‫נוצר דחף עצבי בתאי עצב המעצבבים‬
‫את שרירי החזה‬
‫שרירי החזה מגבירים קצב התכווצותם‬
‫מוגבר קצב אוורור הריאה‬
 ‫מערכת ההפרשה הפנימית ‪ -‬הורמונים‬
‫בלוטה הורמונלית‬

‫יוצרת ומפרישה בדיפוזיה‬

‫הורמון‬

‫העובר‬

‫בדם‬

‫מגיע ונקשר ל‪...‬‬

‫מופעלים תהליכים בתא‬ ‫וכתוצאה מהקשירה‬ ‫קולטן ספציפי על‬

‫המטרה‬ ‫‪ -‬תא המטרה‬
 ‫לדוגמה‬

‫משוב‬
‫עלייה בריכוז הסוכר בדם‬
‫שלילי‬

‫איי לנגרהנס בלבלב‬

‫הורדת רמת הסוכר‬ ‫הפרשת הורמון אינסולין לדם‬

‫בדם‬

‫התקשרות לקולטנים‬
‫הגברת מעבר של‬
‫בתאי המטרה‬
‫סוכר לתאי המטרה‬
‫רמת סוכר נמוכה ב‬ ‫רמת סוכר גבוהה‬
‫דם‬ ‫בדם‬

‫לבלב‬
‫הפרשת גלוקגון‬ ‫הפרשת אינסולין‬

‫הכבד‬ ‫תאי הגוף‬

‫רמת סוכר בתחום הנורמה‬

‫הלבלב הוא האיבר שאחראי על יצירת האינסולין‬

‫לבלב‬

‫‪í‬‬‫‪c‬‬ ‫‪ula‬‬
‫‪ves‬‬

‫ככל שאוכלים יותר סוכר‪ ,‬הלבלב עובד יותר קשה‪.‬‬

‫אינסולין‪ -‬הורמון חלבוני המיוצר על ידי הלבלב‪.‬‬
‫נקשר לרצפטורים בתאים ומאפשר להכניס את‬
‫הגלוקוזה לתאים‪ ,‬באמצעות נשאים‪.‬‬
 ‫סוכרת (היפרגליקמיה כרונית)‬
‫שני סוגי הסוכרת הנפוצים ביותר‪:‬‬
‫‪.‬סוכרת מסוג ‪ 1‬שכיחה ביותר בגיל הילדות והנעורים‬
‫מחלה כרונית וחסרת ריפוי המתפתחת אצל אנשים בעלי רקע גנטי‬
‫מסוים‪ .‬לאחר מפגש עם גורם סביבתי מופעלת מערכת החיסון‬
‫‪.‬ותוקפת את התאים מייצרי האינסולין שבלבלב והורסת אותם‬
‫הרס התאים מוביל לחוסר של אינסולין ולמצב חירום מטבולי‪ ,‬הדורש‬
‫אבחון וטיפול דחוף‪ .‬רוב חולי הסוכרת מסוג ‪ 1‬מאופיינים‪ ,‬על כן‪,‬‬
‫‪.‬בחוסר אינסולין ובתלות מוחלטת בטיפול בו‬

‫סוכרת מסוג ‪ 2‬מאופיינת ע"י מצב של תנגודת לאינסולין‪ ,‬בשילוב עם‬

‫חוסר יחסי של אינסולין‪ .‬הלבלב מפסיק לייצר אינסולין כי הוא מתעייף!!!‬
 ‫תנגודת לפעולת האינסולין מתקיימת בעיקר‬
‫ברקמת השומן‪ ,‬בשרירים ובכבד‪.‬‬
‫כל זמן שתאי הביתא מסוגלים להפריש אינסולין‬
‫בכמות הולמת‪ ,‬המספיקה למניעת עלייה ברמות‬
‫הסוכר בדם‪ ,‬לא מתפתחת סוכרת‪.‬‬
‫ככל שהמחלה מתקדמת‪ ,‬תאי הביתא הולכים‬
‫ומתמעטים‪ ,‬תפקודם נפגע‪ ,‬ולבסוף כבר אינם‬
‫מסוגלים יותר לעמוד בדרישות הגוף להמשך ייצור‬
‫אינסולין בכמות גבוהה‪.‬‬
‫במצב זה‪ ,‬רמות הסוכר בדם עולות‪ ,‬תחילה לאחר‬
‫הארוחות ובהמשך גם בצום‪.‬‬
 ‫כאשר הגוף מייצר מעט אינסולין או בכלל מפסיק לייצר‬
‫הגלוקוזה לא נכנסת לתאים‬

‫בזמן שהתאים מתים בגלל מחסור בסוכר ואנרגיה‪,‬‬

‫הדם הופך להיות תרכיז מלא גלוקוזה שאיננו יכול‬
‫להיכנס לתאים‬

‫והגוף כולו נהיה חולה!!!‬

‫סוכרת מתחילה בכל גיל‪ ,‬כאשר אנחנו‬
‫עושים את שלושת הבחירות הגרועות‪:‬‬

‫משמינים‬
‫לא עושים פעילות גופנית‬
‫אוכלים בצורה לא נכונה‬
 ‫ויסות קצב הלב‪:‬‬

‫בפעילות גופנית‬

‫ריכוז החמצן יורד בדם‬

‫נוצר גירוי המעורר את הפרשת האדרנלין מבלוטה הורמונלית‬

‫היושבת על הכליה‬

‫מעלה‬ ‫אדרנלין מופרש לדם ומגיע לתא מטרה – לקוצב הלב‬

‫קוצב הלב מגביר את קצב הדחפים ששולח ללב‬

‫קצב הלב עולה ומגביר מהירות זרימת הדם‬

 ‫ויסות חום גוף‪:‬‬
‫• בעלי טמפרטורת גוף קבועה‪ -‬הומיאותרמיים (עופות‪,C 410 -‬‬
‫ויונקים‪)C 370 -‬‬

‫• בעלי טמפרטורת גוף משתנה‪ -‬פויקלותרמיים (צמחים‪ ,‬חרקים‪,‬‬

‫זוחלים‪ ,‬דו‪-‬חיים ועוד)‬
 ‫ויסות חום גוף‪:‬‬

‫בעלי חיים בעלי טמפ' גוף קבועה‪ ,‬שומרים על טמפ' גופם בזכות‬
‫יכולתם לקיים מאזן חום‪ ,‬כך שכמות החום הנקלטת והמופקת‬
‫(מיוצרת) ‪ ,‬שווה לכמות החום הנפלטת‪.‬‬
‫לקיומו או אי קיומו של מאזן חום זה חלק נכבד בהשפעה על אורח‬
‫חייהם‪ ,‬התנהגותם‪ ,‬ומבנה גופם של בעלי החיים‪.‬‬
 ‫ויסות חום גוף באדם‬
‫טמפרטורת הגוף של מרבית היונקים ‪.c360 - c390‬‬ ‫•‬
‫אצל האדם‪ ,‬טמפרטורת הגוף התקינה‪ ,‬הנמדדת בפה‪ ,‬היא ‪.c360 - 370‬‬ ‫•‬
‫טמפרטורת הליבה (טמפרטורת הגוף הפנימי) קבועה עוד יותר והיא נעה‬
‫בטווח של ‪.C0.60‬‬
‫בשעת מחלה‪ ,‬עבודה מאומצת‪ ,‬התרגשות ושינויי סביבה קיצוניים עשויה‬ ‫•‬
‫טמפרטורת הגוף לחרוג מהטווח הנורמלי‪ .‬עלייה מעל ל‪ c420-‬או ירידה‬
‫מתחת ל‪ c330-‬גורמת לתהליכים שסופם עלול להיות קטלני‪.‬‬
‫האדם מסוגל להתמודד עם פגעי האקלים (עם קור מקפיא‬ ‫•‬
‫עצמות ועם חום כבד לבלי נשוא)‪ ,‬הודות למנגנונים פיזיולוגיים‬
‫והתנהגותיים המאפשרים לו להסתגל לתנאים המשתנים של‬
‫מזג האוויר‪.‬‬
 ‫קרינה‬
‫ויסות חום‬
‫הגוף מאבד חום במספר דרכים פיזיקליות‪:‬‬
‫הסעה‬
‫דרכים אלה יעילות כל עוד טמפרטורת העור‬ ‫קרינה‬
‫גבוהה מטמפרטורת הסביבה‪ ,‬כלומר כל עוד‬
‫האוויר הסובב את‬ ‫הולכה‬
‫הגוף קר ממנו‪.‬‬ ‫הסעה‬

‫הולכה‬ ‫בדרכים פיזיולוגיות‪:‬‬

‫מגדילה את איבוד החום לסביבה‪.‬‬
‫בתהליך האידוי צריך להשקיע‬ ‫הרחבת כלי דם היקפיים‬

‫אנרגיה‪ ,‬ולפיכך המים ההופכים לאדים מוציאים את האנרגיה החוצה מהגוף‪ ,‬והטמפרטורה‬
‫של המשטח (עור האדם‪ ,‬במקרה זה) יורדת‪ .‬בסביבה לחה מאוד (כמו בקרבת חוף הים) אין‬ ‫הזעה‬
‫האידוי יעיל‪.‬‬
 ‫בתהליכים מטבוליים בגוף נוצר חום‪.‬‬
‫ירידה במטבוליזם‬

‫חום הגוף משמש לחימום של האוויר הנשאף מהאוויר אל‬

‫תוך הריאות‪ .‬נשיפה של אוויר משמעותה איבוד חום‬
‫עליה בקצב נשימה‬
‫(חילוף גזים)‬

‫דרכים התנהגותיות‪:‬‬

‫שהייה באזור מוצל‪ /‬התחפרות‬

 ‫הגוף מייצר חום במספר דרכים‪:‬‬

‫הגברת קצב נשימה תאית‬ ‫עליה במטבוליזם‬

‫הפעלת שרירים מחייבת עליה בקצב נשימה תאית ופליטת חום‪.‬‬ ‫רעידה‬

‫הגוף מונע איבוד חום במספר דרכים‪:‬‬

‫הצרת כלי דם היקפיים‬
‫כליאה של אוויר חם בין השערות‬ ‫סימור שיערות‬
‫מצמצמת את הפרשי הטמפרטורה‬
‫בין הגוף לסביבה ועקב כך מקטינה‬
‫את איבוד החום‪.‬‬

‫דרכים התנהגותיות‪:‬‬
‫התחרדנות‬
‫התכרבלות‬
‫ויסות טמפרטורת גוף‪ -‬עצבית‬
 ‫ויסות טמפרטורת גוף‪ -‬עצבית‬
‫בהיפותלמוס שבמוח נמצא המרכז לוויסות טמפרטורת הגוף‪ ,‬והוא מחולק לשני אזורים‪ :‬אחד‬
‫מהם מגיב לעליה בטמפרטורת הגוף מעבר לטמפרטורה התקינה‪ ,‬והשני מגיב לסטייה כלפי‬
‫מטה‪.‬‬
‫טמפרטורת הגוף הנורמאלית היא "הטמפרטורה התקנית" – נקודת הייחוס‪ .‬חיישנים‬
‫היקפיים הפזורים בכל הגוף (בעור‪ ,‬בעמוד השדרה ובאיברים פנימיים) וחיישנים מרכזיים‬
‫המצויים בהיפותלמוס עצמו קולטים מידע על שינוי הטמפרטורה‪.‬‬

‫במרכזי ההיפותלמוס מעובד המידע המתקבל תוך כדי השוואה לטמפרטורה התקנית‪ .‬עם‬
‫קביעת הסטייה מופעלים איברי המטרה‪ ,‬לשם תיקון הסטייה‪ .‬הפעלה זו נעשית במסלולים‬
‫אחדים‪ ,‬האופייניים לדרך פעולתו של ההיפותלמוס‪ :‬מסלולים פיזיולוגיים‪ ,‬עצביים‪ ,‬הורמונליים‬
‫ושינויים התנהגותיים‪.‬‬
 ‫השוואה‬
‫בקרה הורמונלית‬ ‫בקרה עצבית‬

‫זמן עד לקבלת‬ ‫תגובה איטית (דקות)‬ ‫תגובה מהירה (חלקי שנייה)‬

‫תגובה‬

‫משך תגובה‬ ‫ממושכת‬ ‫קצרה‬

‫דוגמאות‬ ‫ויסות טמפרטורה‪ ,‬לחץ דם‪ ,‬דופק אינסולין‪ ,‬גלוקוגון‪,ADH ,‬‬

‫אסטרוגן‪ ,‬טוסטסטרון‪ ,‬אדרנלין‬
 ‫הפרעות בוויסות החום‬
‫• חום כתוצאה ממחלה – עלייה בחום הגוף נעשית כתגובת הגנה‬
‫לזיהום ולפציעה‪ .‬חומרים הגורמים לחום (פירוגנים) מופרשים מתאים‬
‫במערכת החיסון או מהחיידקים או הנגיפים שחדרו לגוף‪ .‬הפירוגנים‬
‫גורמים לכיוונון מחדש של המרכז לויסות טמפרטורת הגוף‬
‫בהיפותלמוס לערך גבוה יותר‪.‬‬
‫• אחד התפקידים של העלאת טמפ' הגוף היא התמודדות יעילה יותר‬
‫עם הגורמים הזרים שחדרו לגוף‪.‬‬
 ‫• מכת חום (היפרתרמיה)– כשאדם נתון לתנאים בהם נמנע איבוד חום‬
‫לסביבה‪ ,‬כגון המצאות בסביבה בה הלחות היחסית של אדי מים באוויר‬
‫גבוהה‪ ,‬במצב של התייבשות או בשעת מאמץ גופני העולה על יכולת הגוף‬
‫להפטר מעודפי החום‪ .‬במצב זה ניזוקות רקמות הגוף‪ ,‬בעיקר המוח‪ .‬ניכרים‬
‫בלבול‪ ,‬הזיות‪ ,‬בחילה והקאות ואף אובדן הכרה‪ .‬ללא טיפול מהיר האדם‬
‫עלול למות‪.‬‬

‫• נזקי קור (היפותרמיה)– כאשר יצירת החום ויכולת השמירה עליו פחותים‬
‫מאיבוד החום כגון המצב של שתיית אלכוהול ושהייה בסביבה קרה מאוד‪.‬‬
‫מנגנוני השמירה על חום הגוף נפגמים כשטמפרטורת הגוף יורדת ל‪.C330-‬‬
‫האדם מאבד את הכרתו‪ ,‬קצב חילוף החומרים מואט ביותר וקיימת סכנת‬
‫מוות‪.‬‬
 ‫יום חם – ההזעה מתגברת‬
‫משוב שלילי‬ ‫נפח הדם יורד כתוצאה מאובדן מים‬
‫ריכוז הדם עולה‬
‫המוח קולט את השינוי בריכוז הדם‬
‫מופרש נוירוהורמון להיפופיזה (בלוטה הורמונלית‬
‫מרכזית)‬
‫מוריד‬ ‫היפופיזה מפרישה הורמון‬
‫מגיע באמצעות הדם אל הנפרון‬
‫נקשר לקולטנים על הנפרון ומגביר ספיגה חוזרת של מים‬

‫מעלה את נפח הדם‬

‫כל הדוגמאות שניתנו הן תרחישים ל‪...‬‬

‫מנגנוני הומיאוסטזיס‬