Professional Documents
Culture Documents
דוח פיזיו2-לפני הגשה
דוח פיזיו2-לפני הגשה
מטרה:
בניסוי זה באנו לבחון את הקשר שיש בין תהליך הפוטוסינתזה באצה לבין תהליך הנשימה מבחינת
הפקת /צריכת חמצן ,תוך מספר תנאים שאנו מכירים כקרדינאליים בתגובה זו:
רמות גלוקוז
מעכב CCCP
מעכב DCMU
עוצמות אור שונות
והוספת דו-תחמוצת הפחמן.
שיטה:
בניסוי שלנו נעשה שימוש באלקטרודת חמצן ( ע"ש )Clarkשאופן פעולתה מוצג בחוברת
המעבדה,המחוברת ישירות למחשב המציג את הערכים שהיא מודדת ומודד גם את הזמן במרווחים
של שנייה.
רמות החמצן שימדדו במצבים השונים ביחס לזמן הביקורת יצביעו על צריכת\הפקת חמצן בקצבים
שניתן יהיה לחשב ע"פ מדד הזמן.
הריכוזים של החמצן הינם במיקרומולר ועל מנת לקבל את כמות החמצן העברנו את הריכוזים
ליחידות מיקרומול לליטר ולכן הכפלנו את הריכוז בנפח הדגימה .0.0025L-
שיטה
לקחנו 2.5מ"ל של אצות שהורעבו בתנאי חושך והעברנו למבחנת האלקטרודה ,עדיין בתנאי חושך
ע"מ שלא תתבצע פוטוסינתזה ומדדנו את רמות החמצן לאורך הזמן.
חיכינו להשגת התייצבות השיפוע ובכל פעם הוספנו μl25של תמיסת גלוקוז –כך עשינו עוד פעם
ולאחר שהשיפוע שהתקבל הגיע לקצב קבוע הוספנו μl25מעכב .CCCP
**במקור הוספנו 4פעמים אך ללא תזוזה של הגרף ולכן חזרנו על הניסוי שוב רק באופן מקוצר
הדבר קרה גם בהמשך-כנראה שהייתה בעיה עם האצות ע"פ הלבורנטית הראשית.
תוצאות
הצגנו ערכי קצב חיוביים למרות שאנו יודעים שמדובר בהעלמות החמצן.
0.0006
0.0004
0.0002
תחילת ניסוי
0
1 2 3 4
קצב פליטת החמצן חושב ע"י מדידת השיפוע של גרף שבו ציר = Xמשך הזמן וציר =Y
פליטת חמצן (שיפוע הגרף .)ΔY/ΔX
את השיפועים חישבנו ע"י קו המגמה שיצר המחשב על הגרפים.
דיון ומסקנות:
תנאי הפתיחה של האצות (רעב וחושך) הבטיחו לנו צריכת חמצן בגלל העדר פוטוסינתזה.
מאחר והאצות מסוגלות לספק לעצמם אנרגיה בלי צורך של "עזרה" מבחוץ ניתן להניח כי מאחר שהן
לא ביצעו פוטוסינתזה מאגרי הסוכרים שלהם התדלדלו עד מאוד.
מתוצאות הניסוי ניתן לראות כי לאחר הוספת הגלוקוז ישנה התגברות של תהליך הנשימה.
ציפינו שהוספת מפר צימוד תעלה את קצב הנשימה ובכך תוריד את ריכוז החמצן.
כידוע הוספת מעכב הצימוד CCCPפוגעת בכושר יצור ה ATPובעקבות כך המערכת מאיצה את
תהליך הנשימה על מנת לייצר את כמות ה ATPהנדרשת.
מניתוח הגרף שלנו ניתן לראות כי ריכוז החמצן ירד ושהקצב ירד כאשר הוספה מנת CCCPאחת.
ניתן לראות מניסוי זה שתהליך הנשימה גורם להורדת קצב פליטת החמצן שהוא נגזרת ישירה של
ריכוז החמצן ומפר הצימוד גורם גם הוא לירידה בקצב פליטת החמצן.
מטרה
בניסוי זה או רוצים לברר כיצד ישפיע המעכב DCMUעל קצב פליטת החמצן.
שיטה
2 -1
הארנו תרחיף אצות מורעבות בעוצמת אור של MEm s 300עד להתייצבות השיפוע ,לאחר מכן
החשכנו את הכלי וחיכינו שוב עד אשר תושג התייצבות.
הארנו את הכלי והוספנו DCMU 25μlחיכינו להתיצבות ולאחר מכן החשכנו שוב עד להתיצבות.
תוצאות
טבלה -2השפעת DCMUוהארה על קצב הפוטוסינתזה
דיון ומסקנות:
בניסוי זה אנו מצפים כי בשלב ההארה ללא מעכב תהיה עליה בקצב פליטת החמצן מאחרוהאצות
מבצעות את תהליך הפוטוסינתזה.
בשלב החושך נצפה כי תהיה ירידה בקצב פליטת החמצן מאחר והאצה רק נושמת וצורכת חמצן
ללא ביצוע פוטוסינתזה וכאשר נוסיף DCMUלאצה המוארת תהיה ירידה משמעותית בקצב פליטת
החמצן.
כאשר נוסיף DCMUבחושך לא היינו מצפים לשינוי מכיוון שמעכב זה משפיע על המערכות
הקשורות בביצוע הפוטוסינתזה בלבד .קצב פליטת החמצן בחושך עם וללא DCMUצריך להיות
זהה.
מהתוצאות רואים כי באור ללא DCMUישנו קצב חיובי של פליטת החמצן וכשהוספנו DCMUחלה
ירידה חדה בקצב הפוטוסינתזה ובעקבותיה ירידה בריכוז החמצן.
DCMUפוגע בפוטוסינתזה ומקטין פליטת חמצן.
כאשר החשכנו את האצות ראינו ירידה משמעותית בקצב ,וכן לאחר הוספת DCMUחלה ירידה
נוספת ,שם התקבל השיפוע השלילי ביותר ,תוצאה השונה מציפיותינו היות ולא אמורה להיות
השפעה של DCMUכאשר האצות מוחשכות .היות ונתוני שלב החושך ללא מעכב נלקחו מניסוי א'
אפשר אולי להניח שזו הסיבה לחריגה זו (תנאים לא שווים לגמרי בין הניסויים).
מטרה:
בדיקת ההשפעה שעש לעוצמת האור על תהליך הפוטוסינתזה וכן על הנשימה .
שיטה:
התרחיף הואר באור חלש,נמדד קצב הנשימה בחושך עד להתייצבות השיפוע .לאחר קבלת קצב
קבוע של פליטת חמצן החשכנו את הכלי וחזרנו על המדידה .חזרה על המדידה בעוצמות אור שונות
כפי שנקבעו ע"י המדריך.
כיצד ישפיעו עוצמות אור שונות על קצב תהליך הפוטוסינתזה?
תוצאות:
0.003 ×10 −6 + −0.000396 ×10 −6 =0.003057 ×10 −6 חישוב לדוגמא :
גרף – 3קצב פליטת החמצן כתלות בעוצמות ההארה:
0.006
0.004
אור
לשניה(
0.003
0.002
0.001 חוש ך
0
0 35 50 100 200 300 500 600
עוצמת אור במיקרו-איינשטיין
ניתן לראות מהגרף שככל שעצמת האור גדלה קצב הפוטוסינתזה עולה .
דיון ומסקנות:
חיפשנו את נקודת הקומפנסציה של האור -עוצמת האור בה משתווה פליטת החמצן לקליטתו
(עוצמת האור שבה על כל מולקולת חמצן שנפלטת יש מולקולת חמצן נצרכת).
בניסוי ניסינו לבודד את השפעת הפוטוסינתזה על קצב פליטת החמצן ע"י הפחתת גורם הנשימה
שהוא תהליך הקולט חמצן .הינו מצפים לעלייה בקצב הפוטוסינתזה ככל שעולים בעוצמת האור עד
לגבול מסוים בו האור לא יהווה עוד גורם מגביל .בנוסף ישנן עוצמות אור היכולות לגרום לירידה
בקצב הפוטוסינתזה עקב תהליכים חמצוניים המתרחשים במערכות האור PS2ו .PS1
הינו אמורים להגיע לנקודת הקומפנסציה של האור אך עקב כיול המכשיר לנקודת מקסימום לא יכולנו
להמשיך בניסוי .
מהגרף ניתן לראות שקצב פליטת החמצן באור עולה ככל שעוצמת האור עולה .ואילו קצב פליטת
החמצן בחושך הינו שלילי ונלקח בערך מוחלט בגרף המתאר את קצב הנשימה ,כיוון שבמצב של
חושך לא תהיה פליטת חמצן אלא רק צריכת חמצן (.אין תהליכים שליליים במובן זה)
מטרה:
בדיקת ההשפעה שיש לדו-תחמוצת הפחמן על קצב תהליך הפוטוסינתזה.
שיטה:
הארנו את תרחיף האצות בעצמת אור של μE 300עד להתייצבות השיפוע ,החשכנו את הכלי,
הקצב.
CO2 השינויים על
זמינות החמצן את
כפונקציה של 25μlובדקנו ולאחר התייצבות השיפוע הארנו שנית .הוספנו , KHCO3
קצב פליטת
כיצד תשפיע הוספת KHCO 3על תהליך הפוטוסינתזה?
0.004 0.0036 0.00374
0.0035
תוצאות:
קצב פליטת החמצן
0.003
0.0025
0.002
2טבלה מס' :4קצב פליטת החמצן כפונקציה של זמינות CO
0.0015
0.001
0.0005
0
הארה ללא CO2 הארה עם CO2
גרף מס' :4
קצב פליטת חמצן
הארה KHCO3
μmol 02/sec
3.6 *10-3 - +
-9.3 *10-4 - -
-3
3.3 *10 - +
3.74 *10-3 + +
דיון ומסקנות
בניסוי זה בדקנו את השפעתו ,ואם קיימת בכלל ,של ריכוז ה CO2-על עוצמת תהליך הפוטוסינתזה.
נצפה לראות כי הוספת ה CO2 -שמהווה סובסטראט למעגל קיבוע הפחמן תגרום להגברת מעגל
קלווין ובעקבות כך תגדל הצריכה של ה ATPו NADPHוכתוצאה מכך יגבר קצב הפוטוסינתזה
וישתחרר יותר חמצן.
מתוצאות הניסוי ניתן לראות כי קיים הבדל קטן בין קצב פליטת החמצן לפני הוספת ,KHCO 3לבין
קצב פליטת החמצן לאחר הוספתו .תוצאות אלו אינן תואמות את הציפיות שלנו להבדלים
משמעותיים.
אנו משערים שהיה מספיק CO2במערכת ולכן CO2לא היווה גורם מגביל מלכתחילה במערכת
הראקציה ולכן לא השפיעה ההוספה כמעט על קצב פליטת החמצן .אם הניסוי היה נערך בצורה
מדויקת יותר מבחינת כמות התחלתית ובעלת פריסה רחבה של ריכוזי KHCO 3היינו מגלים כי כל
זה נכון אך רק עד גבול מסוים בו ריכוז ה CO2מהווה גורם מגביל למערכת.
בנקודה זו היינו מקבלים רוויה בגרף.
נקודה נוספת בניסוי זה ,שהובהרה כבר בניסוי ב' ,היא שבמעבר בין אור לחושך ,קצב פליטת
החמצן יורד.