‫מעבדה ‪ 3‬פעילות האנזים אינברטאז בהשפעת תנאי סביבה שונים‬

‫קינטיקה אינזימטית‬
‫האנזים אינברטז מפרק סוכרוז למרכיביו ‪ -‬גלוקוז ופרוקטוז ‪ -‬ע"י זירוז ההידרוליזה של הקשר הגליקוזידי‪.‬‬
‫החד‪-‬סוכרים המתקבלים הם סוכרים מחזרים‪ ,‬בניגוד לסוכרוז הבלתי מחזר‪ .‬במעבדה זו יימדד פירוק הסוכרוז‬
‫ע"י מדידת ריכוז הסוכרים המחזרים בשיטת ‪.Sumner‬‬

‫תמונה ‪ .1‬פעילות האנזים אינברטז‬

‫שיטת ‪ Sumner‬מבוססת על חמצון הסוכר המחזר בסביבה בסיסית ע"י חומצה די‪-‬ניטרו סליצילית ( ‪)DNS‬‬
‫הגורם להופעת צבע כתום‪-‬אדמדם אחרי חימום‪ .‬ריכוז הצבע הנוצר פרופורציוני לריכוז הסוכר המחזר וניתן‬
‫למדידה באמצעות ספקטרופוטומטר באורך גל של ‪.nm 540‬‬

‫תמונה ‪ .2‬התהלך הכימי בשיטת סמנר‪.‬‬

‫אנזימים הם חלבונים אשר מזרזים תגובות כימיות מבלי לעבור שינויים כימיים קבועים בעצמם‪ .‬האנזימים‬
‫פועלים על מולקולות אחרות שמהוות את המצע שלהם ‪ -‬הסובסטרט ‪ .‬מולקולות הסובסטרט נקשרות אל‬
‫האנזים בחלק הנקרא האתר הפעיל של האנזים‪ ,‬ונהפכות לתוצר במספר שלבים במנגנון האנזימטי‪ .‬ישנם‬
‫אנזימים אשר קושרים סובסטרט יחיד וישנם אנזימים אשר קושרים סובסטרטים רבים‪.‬‬
‫חשוב להבין שהאנזימים אינם משנים את שיווי המשקל בין התוצרים והמגיבים‪ ,‬הם מזרזים את קצב התגובה‪.‬‬
‫תחום המחקר עוסק בתגובות הכימיות המזורזות ע"י אנזימים מכונה קינטיקה אנזימטית‪.‬‬
‫→ ‪S + E‬‬ ‫‪P + E‬‬ ‫תגובה אנזימטית פשוטה ניתנת לתיאור ע"י הנוסחה‪:‬‬
‫‪ - E‬האנזים‪ – S ,‬הסובסטרט‪ - P ,‬התוצר‪.‬‬

‫גורמים המשפיעים על פעילות אנזימטית‬

‫‪ .1‬ריכוז האנזים‪ -‬בכדי ללמוד על השפעת ריכוז אנזים על קצב תגובה‪ ,‬ריכוז הסובסטרט חייב להיות בעודף‪.‬‬
‫תגובות כאלה מכונות תגובות "מסדר אפס"‪ ,‬היות וקצב התגובה אינו תלוי בריכוז הסובסטרט‪ .‬בתנאים אלו‬
‫מהירות התגובה תלויה באופן ישיר בריכוז האנזים (תמונה ‪.)4‬‬
‫‪ .2‬טמפרטורה ‪ -‬קצב תגובה אנזימטית מזורזת עם עליית הטמפרטורה לרמה מקסימאלית‪ .‬המשך עלייה בטמפ'‬
‫גורמת בד"כ לירידה תלולה בפעילות האנזימטית‪ ,‬בעקבות דנטורציה‪ .‬אנזימים אינם יציבים לאורך זמן‪ ,‬והם‬
‫מאבדים מפעילותם גם מבלי לעבור דנטורציה תרמית‪ .‬אחסון ושמירה נכונה על אנזים תעשה בטמפ' שמתחת‬
‫ל‪ 5 -‬מע"צ‪.‬‬

‫‪ -pH .3‬אנזימים מושפעים משינויים ב‪ .pH -‬ערך ה‪ pH -‬שבו פעילות האנזים היא מרבית נקרא ה‪pH -‬‬
‫האופטימאלי‪ .‬ערכי ‪ pH‬קיצוניים גורמים בד"כ לאבוד מוחלט של פעילות האנזים‪ .‬ה‪ pH -‬האופטימאלי שונה‬
‫באנזימים שונים‪.‬‬
 ‫‪ .4‬ריכוז סובסטרט‪ -‬במערכת בעלת ריכוז אנזים קבוע‪ ,‬מהירות התגובה האנזימטת (∆‪ )P/∆T‬תעלה כאשר‬
‫יעלה ריכוז הסובסטרט‪ ,‬עד למצב רוויה‪ ,‬שבו כל האתרים הקטליטיים באנזימים יהיו תפוסים על ידי סובסטרט‪.‬‬
‫הוספת סובסטרט נוסף לא תשפיע על העלייה במהירות התגובה‪ .‬מהירות תגובה אנזימטית בתנאים אלו‬
‫נקראת המהירות המקסימאלית ‪.Vmax‬‬

‫קינטיקת מיכאליס מנטן ‪ -‬מתארת את הקינטיקה של אנזימים‬

‫רבים‪ .‬מודל קינטי זה תקף רק כאשר ריכוז האנזים קטן בהרבה‬
‫מריכוזו של הסובסטרט ורק כאשר האנזים הוא לא אלוסטרי‪.‬‬
‫בקינטיקת מיכאליס מנטן מתייחסים אל הערך ‪ ,Km‬הקבוע לכל‬
‫אנזים‪ ,‬כגודל המתאר את האפיניות (משיכה) שבין האנזים‬
‫לסובסטרט (ביחס הפוך)‪ .‬ניתן לחלץ את ‪ Km‬מעקומת מיכאליס‬
‫מנטן‪ ,‬היות והוא ריכוז הסובסטרט בחצי ‪.Vmax‬‬

‫תמונה ‪ .3‬מהירות תגובה אנזימתית כתלות בריכוז הסובסטרט‪.‬‬

‫עקומת לינאואר ברק‬

‫משוואת מיכאליס מנטן יוצרת גרף סיגמאטי עמו קשה לעבוד‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬גרף לינאואר ברק אשר הינו גרף לינארי איתו נוח‬
‫לעבוד (במקרים המתאימים)‪.‬‬

‫תמונה ‪ .4‬עקומת לינאואר ברק ומשוואת הישר‪.‬‬

‫תקציר ‪ :‬בדקנו את פעילות האנזים אינבראז כתלות בפונקציות שונות – בליעה אופטית של האנזים כתלות‬
‫בכמות סוכר מחזר – באמצעות ספקטרופוטומר ‪ ,‬בחנו ריכוז תוצרים שלהם נלקחו זמנים שונים ‪ ,‬בחנו פעילות‬
‫אינברטז כתלות בחומציות‪ ,‬הכנסנו את המבחנות השונות לאמבטיות טמפרטורה כדי לבדוק כיצד היא משפיעה‬
‫‪.‬על הפעילות‪ ,‬בעזרת התוצאות השונות יכולנו לקבוע את קבוע מיכאליס מנטן ואת עקומת לינואר ברק‬
‫‪:‬מטרות המעבדה‬
‫בחינות פעילות האנזים אינברטז כתלות בפונקציות שונות‪1 .‬‬
‫הכרת כלי שימושי למציאת ריכוז סוכר מחזר – תגובת סאמנר‪2.‬‬
‫מבוא ‪ :‬האנזימים הם חלבונים חשובים שהפעילות שלהם מושפעת מתנאי סביבה שונים כמו הטמפרטורה או‬
‫ריכוז הסובסטרט וזמן באינקובציה ודרגת חומציות ולכן בניסוי שלנו ביצענו בדיקות עבור כל התנאים הללו ‪ -‬איך‬
‫‪ .‬הם משפיעים על פעילות האנזים‬
‫המעבדה התבוססה על אנזים אינברטאז שתפקידו לפרק את הדו סוכר סוכרוז (הסוכרוז הוא סוכר שלא מחזר‬
‫ולכן לא נקשר לאינדקטור הצבען) הסוכרוז מתפרק לשני חד סוכרים ‪ :‬גלוקוז ופרוקטוז ששניהם מחזרים וגם‬
‫‪ .‬נקשרים אל האינדקטור הצבען ‪( ,‬אינוורטאז מפרק את הכשר הגליקוזידי בין שתי תת היחידות של הסוכרוז)‬
‫תוצאות‬
‫טבלה ‪ 1‬עקומת כיול של גלוקוז לפי תוצאות אישיות וכיתתיות‬

‫‪A‬‬ ‫‪B‬‬ ‫‪C‬‬ ‫‪D‬‬ ‫‪E‬‬ ‫)‪F (blank‬‬ ‫מבחנה‬

‫‪0.4‬‬ ‫‪0.8‬‬ ‫‪1.2‬‬ ‫‪1.6‬‬ ‫‪2.0‬‬ ‫‪-‬‬ ‫פרוקטוז ‪mM +‬גלוקוז ‪1.34‬‬
‫)מ"ל( ‪1.34mM‬‬

‫‪1.6‬‬ ‫‪1.2‬‬ ‫‪0.8‬‬ ‫‪0.4‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪2.0‬‬ ‫מים (מ"ל)‬

‫‪2.0‬‬ ‫‪2.0‬‬ ‫‪2.0‬‬ ‫‪2.0‬‬ ‫‪2.0‬‬ ‫‪2.0‬‬ ‫ריאגנט סמנר (מ"ל)‬

 ‫‪0.270‬‬ ‫‪0.536‬‬ ‫‪0.804‬‬ ‫‪1.011‬‬ ‫‪1.301‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪, mM‬ריכוז פרוקטוז‬

‫‪0.380‬‬ ‫‪0.904‬‬ ‫‪1.480‬‬ ‫‪2.040‬‬ ‫‪2.388‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪OD 540nm‬‬

‫אישי‬

‫‪0.367‬‬ ‫‪0.935‬‬ ‫‪1.521‬‬ ‫‪1.976‬‬ ‫‪2.350‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪OD540nm‬‬

‫כיתתי ממוצע‬

‫תיאור טבלה ‪ : 1‬טבלה זו מציגה בליעה אופטית שנמדדה באמצעות מכשיר ספקטרופוטומטר שכויל לאורך גל‬
‫של ‪ . nm 540‬בטבלה זו הבליעה מוצגת כתלות בכמות הסוכר המחזר שהוכנס בריכוזים שונים כפי שמתואר‬
‫בשורה מספר ‪ , 1‬ולאחר מכן נמהלו במים עד לנפח סופי של ‪ . ml 2‬לאחר מכן הוסף ריאגנט סאמנר כפי‬
‫שמתואר בשורה ‪ 3‬בריכוז ידוע מראש על מנת לחמצן את הסוכר וגם להעניק לו צבע אדמדם כתום שמתקבל‬
‫לאחר חימום‪ .‬לאחר קבלת הצבע מדדנו ‪ OD‬שלנו וגם בדקנו את ממוצע ה ‪ OD‬הכיתתי‪.‬‬

‫בליעה אופטית כתלות בריכוז‬

‫[‪]C‬‬ ‫סוכר מחזר‬
‫‪5.2‬‬
‫‪111075559735511.0 − x577407536622099.0‬‬
‫‪7145381980079.1 ==)x(f‬‬
‫‪²R‬‬
‫‪2‬‬

‫‪5.1‬‬

‫‪1‬‬
‫‪mn 045 D.O‬‬

‫‪5.0‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2.0‬‬ ‫‪4.0‬‬ ‫‪6.0‬‬ ‫‪8.0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2.1‬‬ ‫‪4.1‬‬
‫ריכוז‬
‫[‪]C‬‬ ‫סוכר מחזר‬
‫‪mM‬‬

‫גרף מס ‪ 1‬בליעה אופטית כתלות בריכוז מחזר‬

‫תיאור גרף ‪ :1‬הגרף מתאר את הבליעה האופטית כתלות בריכוז סוכר מחזר שהתחמצן ונצבע בצבעי אדום‬
‫כתום לאחר תגובת ‪ . sumner‬למעשה מה שהיה מצופה שיקרה הוא שככל שיהיה ריכוז גבוה יותר של סוכר‬
‫מחזר ככה קריאת הבליעה תהיה גבוהה יותר ואכן ניתן לראות מגמת עלייה ‪ ,‬כמו כן ערך השונות המוסברת‬
‫שקיבלנו הינו ‪ 0.990‬מה שמעיד על קשר חיובי וחזק – כלומר ככל שריכוז הסוכר המחזר גבוה יותר – כך‬
‫הבליעה תהיה גבוהה יותר‪.‬‬

‫דוגמה לחישוב ריכוז תוצר אישי למבחנה ‪ 14‬חישוב זה נכלל בכל הטבלאות והבדיקות לפי משוואת הישר של‬
‫גרף הכיול‪:‬‬

‫מגרף ‪y=1.9701 X −0.1155 :1‬‬

‫הבליעה במבחנה ‪ 2.682 :14‬ננומטר=‪y‬‬

‫‪ X‬הריכוז‬

‫הצבה‪2.682=1.9701 X −0.1155 :‬‬

‫‪X=1.420 mM‬‬
 ‫ריכוז תוצרים ב‬
‫‪c‬כתלות בזמן באינקובציה ב ‪mM 73‬‬
‫‪61‬‬
‫‪9007306123656.1 + x 5703147443531.5 = )x(f‬‬
‫‪41‬‬
‫‪122238661461308.0‬‬ ‫‪= ²R‬‬

‫‪)mM‬‬
‫ריכוז תוצרים (פעילות אינברטז‬ ‫‪21‬‬

‫‪01‬‬

‫‪8‬‬

‫‪6‬‬

‫‪4‬‬

‫‪2‬‬

‫‪0‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪5.0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪5.1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪5.2‬‬ ‫‪3‬‬
‫(‪)nim‬‬
‫זמן‬

‫תיאור גרף ‪ : 2‬הגרף מציג את תחום הפעילות הלינארית של האנזים אינברטז ‪ ,‬התחום מוצג כאן כתלוי בזמן‪,‬‬
‫ככל שהמבחנות שהו זמן ממושך יותר ‪ ,‬כלומר ככל שהריאקציה התרחשה יותר זמן באינקובציה ‪ ,‬כך ריכוז‬
‫התוצרים ב‪ Mm‬היה גדול יותר ‪ ,‬למעט במבחנה אחת שלנו שבא ישנה ירידה וקטיעה של הרצף הלינארי העולה‬
‫– הסבר אפשרי לזה יכול להיות בגלל שנשפך לנו קצת מתוכן המבחנה הזו‪ ,‬אבל בכל אופן עדיין אחוז השונות‬
‫המוסברת גבוה ‪ 0.8032‬מה שמעיד על קורלציה חזקה‪.‬‬

‫טבלה ‪ 3‬פעילות אינברטז כתלות ברמות ‪ pH‬שונות לפי תוצאות כיתתיות‬

‫סטיית תקן של ‪OD‬‬ ‫ריכוז תוצר קבוצתי‬ ‫‪OD 540 nm‬‬ ‫‪pH‬‬
‫‪mM‬‬
‫קבוצתי‬

‫‪0.146‬‬ ‫‪mM 0.096‬‬ ‫‪0.074‬‬ ‫‪2.6‬‬

‫‪0.068‬‬ ‫‪mM 0.266‬‬ ‫‪0.64‬‬ ‫‪3‬‬

‫‪0.030‬‬ ‫‪mM 0.216‬‬ ‫‪0.541‬‬ ‫‪4‬‬

‫‪0.096‬‬ ‫‪mM 0.206‬‬ ‫‪0.522‬‬ ‫‪5‬‬

‫‪0.003‬‬ ‫‪mM 0.178‬‬ ‫‪0.467‬‬ ‫‪6‬‬

‫‪0.011‬‬ ‫‪mM 0.190‬‬ ‫‪0.490‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪0.134‬‬ ‫‪mM 0.113‬‬ ‫‪0.107‬‬ ‫‪8‬‬

‫תיאור טבלה ‪ :3‬טבלה זו מציגה תוצאות כיתתיות שמבטאות את פעילות האנזים אינברטז כתלות בערכי ‪, pH‬‬
‫הריכוזים חושבו על ידי משוואת עקום הכיול הכיתתי (גרף ‪ )1‬התוצאות הכיתתיות נדגמו כממוצע של שלוש‬
‫קבוצות (‪ )N=3‬כאשר כל קבוצה קיבלה ערכי ‪ OD‬שאחרי ממוצע הצבנו במשוואה כאמור‪ ,‬והוספנו גם סטיות‬
‫לבליעה אופטית של תוצאות כיתתיות‪.‬‬
 ‫פעילות אינברטז כתלות ב‬
‫‪( Hp‬‬ ‫)ע"פ תוצאות כיתתיות‬
‫‪3.0‬‬

‫‪52.0‬‬

‫‪2.0‬‬
‫‪371379803687912.0 + x 91095202107286700.0 − = )x(f‬‬
‫‪7820326750304960.0‬‬
‫‪51.0‬‬ ‫‪= ²R‬‬
‫‪mM‬‬
‫ריכוז ב‬
‫‪1.0‬‬

‫‪50.0‬‬

‫‪0‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬
‫‪Hp‬‬

‫תיאור גרף ‪ :3‬הגרף מציג את פעילותו אשר מוצגת כריכוז של האנזים אינברטז כתלות ברמות ‪ pH‬שונות ‪ ,‬ניתן‬
‫לראות שאין מגמה ברורה של עלייה או ירידה‪ ..‬אחוז השונות המוסברת נמוך מאוד וקרוב ל‪ )0.0694( 0‬מה‬
‫שמעיד על כך שלא ניתן לנבא על ריכוז גבוה או נמוך כתלות ב‪ pH‬גבוה או נמוך‪.‬‬

‫טבלה ‪ 4‬פעילות אינברטז כתלות בטמפ' שונות לפי תוצאות אישיות וכיתתיות‬

‫סטיית תקן של‬ ‫תוצר‬ ‫ריכוז‬ ‫תוצר‬ ‫ריכוז‬ ‫‪OD nm‬‬ ‫‪OD nm‬‬ ‫טמפ'‬
‫‪OD‬‬ ‫קבוצתי‬ ‫אישי‬
‫קבוצתי‬ ‫אישי‬
‫‪mM‬‬ ‫‪mM‬‬

‫‪0.006‬‬ ‫‪0.099‬‬ ‫‪0.101‬‬ ‫‪0.079‬‬ ‫‪0.083‬‬ ‫‪0‬‬

‫‪0.200‬‬ ‫‪0.104‬‬ ‫‪0.097‬‬ ‫‪0.090‬‬ ‫‪0.075‬‬ ‫‪20‬‬

‫‪0.392‬‬ ‫‪0.221‬‬ ‫‪0.088‬‬ ‫‪0.320‬‬ ‫‪0.057‬‬ ‫‪37‬‬

‫‪0.708‬‬ ‫‪0.336‬‬ ‫‪0.093‬‬ ‫‪0.546‬‬ ‫‪0.068‬‬ ‫‪50‬‬

‫‪0.748‬‬ ‫‪0.331‬‬ ‫‪0.089‬‬ ‫‪0.537‬‬ ‫‪0.060‬‬ ‫‪60‬‬

‫‪0.046‬‬ ‫‪0.146‬‬ ‫‪0.085‬‬ ‫‪0.172‬‬ ‫‪0.052‬‬ ‫‪70‬‬

‫‪0.038‬‬ ‫‪0.167‬‬ ‫‪0.068‬‬ ‫‪0.214‬‬ ‫‪0.019‬‬ ‫‪100‬‬

‫תיאור טבלה ‪ : 4‬טבלה זו מציגה פעילות אינברטז כתלות בטמפרטורות שונות ‪ ,‬הערכים המוצגים הם ערכי ‪OD‬‬
‫כיתתיים שאותם המרנו לריכוזי תוצר ב‪( Mm‬ממוצע ‪ )N=3‬והסטיות תקן של בליעה אופטיות של תוצאות‬
‫קבוצתיות‪.‬‬
 ‫פעילות אינברטז כתלות בטמפרטורה (ע"פ תוצאות‬
‫אישיות)‬
‫‪21.0‬‬

‫‪1.0‬‬
‫‪320668669631301.0 + x 250131419085992000.0 − = )x(f‬‬
‫‪715688686100268.0 = ²R‬‬
‫‪80.0‬‬

‫‪60.0‬‬
‫‪mM‬‬
‫ריכוז ב‬

‫‪40.0‬‬

‫‪20.0‬‬

‫‪0‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪02‬‬ ‫‪04‬‬ ‫‪06‬‬ ‫‪08‬‬ ‫‪001‬‬ ‫‪021‬‬
‫טמפרטורה‬
‫((‪C‬‬

‫תיאור גרף ‪ : 4‬הגרף מציג את פעילות האינברטז כתלות בטמפרטורה על פי תוצאות אישיות ‪ ,‬מהגרף ניתן‬
‫להסיק מה הטמפרטורה האידיאלית וכמו כן ישנו קשר חיובי חזק ‪.0.862‬‬

‫דיון ומסקנות ‪ :‬מעבדה זו עסקה ברובה בפעילות האנזים אינברטז ובחלקה ההתחלתי עסקה בשיטת סאמנר‪.‬‬

‫כימות פירוק הסוכר על ידי מדידת הסוכרים המחזרים באמצעות שיטת סאמנר‪ :‬בחלק זה בנינו‬ ‫‪)1‬‬
‫עקומת כיול על פי ריכוז גלוקוז ופרוקטוז ידועים מראש ‪ ,‬היו לנו שישה מבחנות ממוספרות ‪ A-F‬כאשר‬
‫‪ F‬שימשה כבלאנק והשאר הכילו ריכוזים שונים של סוכרים ובהתאם לריכוז הסוכרים הוספנו מים עד‬
‫לנפח סופי של ‪ 2‬מ"ל‪ .‬בדקנו כל מבחנה בספקטרופוטומטר ועל פי הערך שהתקבל ‪ ,‬יכולנו לבנות‬
‫עקומת כיול (גרף ‪ )1‬המסקנה הברורה מניסוי זה היא – שככל שריכוז הסוכרים המחזרים היה גבוה‬
‫יותר – המבחנה הייתה בצבע כהה יותר – מה שהתבטא בערך ‪ OD‬גבוה יותר – וככה למעשה‬
‫המחשנו את יעילותה הרבה של שיטת סאמנר ‪.‬‬
‫בחלק זה התחלנו בסדרה של בדיקות של פעילות האנזים אינברטז כתלות בפונקציות שונות ‪,‬‬ ‫‪)2‬‬
‫מבחנות הוכנסו לאינקטובטור(‪ ) C 37‬ולמעשה בדקנו כיצד משפיעה שהות בזמנים שונים באינקובטור‬
‫על פעילות האנזים אינברטז – ניתן לראות שככל שהשהות ארוכה יותר יש יותר תוצרים ‪ ,‬קרי‬
‫הפעילות ענפה יותר(גרף ‪.)2‬‬
‫בחלק זה בדקנו את פעילות האנזים כתלות ב‪ pH‬ניתן לראות על פי הגרף שאחוז השונות המוסברת‬ ‫‪)3‬‬
‫קטן מה שמרמז על כך שאי אפשר לסמוך על משוואת הניבוי ‪ ,‬ניתן לראות שבערכי ‪ pH‬הנעים בין ‪3-‬‬
‫‪ 5‬קיבלנו את הריכוזים הכי גבוהים מה שמרמז על כך שה‪ pH‬האופטימלי לפעילותו של האנזים נמצא‬
‫בטווח הזה‪.‬‬
‫בחלק זה בדקנו את פעילות האנזים כתלות בטמפרטורות שונות ‪ ,‬הכנו ‪ 15‬מבחנות ובדקנו את‬ ‫‪)4‬‬
‫השפעת הטמפרטורה בזמן קצוב ‪ ,‬כל מבחן הוכנסה לאמבט טמפרטורה אחר ‪ ,‬ולאחר מכן הוספנו‬
‫סאמנר ובדקנו קריאות ‪ – OD‬ובהתאם לכך חישבנו ריכוזים‪ .‬על פי התוצאות הכיתתיות שהתקבלו‬
‫ניתן לראות שהריכוז הגבוה ביותר היה בטווח של ‪ 50-60‬מה שמנבא על כך שבטווח זה נמצאת‬
‫הטמפרטורה האופטימלית לפעילותו של האנזים‪.‬‬

‫שאלות מהדוח‬

‫נבחר ריכוז האנזים לניסוי זה משום שיש צורך לבדוק את הטווח מינימלי ומקסימלי בריכוז זה לקבלת‬ ‫‪)1‬‬
‫ערך הבליעה האופטית‪ ,‬וכדי שנעבוד עם בליעה של ‪OD 1‬‬

‫הגרפים נבנים בהתייחסות לריכוז מולרי של חומר ולא לריכוז משקלי משום שבמעבדה זו ‪ ‬אנחנו רוצים‬ ‫‪)2‬‬
‫תוצר פירוק של אינברטז שנמדד במולר האנזים יודע לפרק סוכרוז ונרצה לדעת משם כמה מולים הוא‬
‫פירק לתוצר‪.‬‬

‫עלייה בערך ‪ KM‬מגדילה את המכנה וגורמת למספר כולל קטן יותר ‪ ,‬כלומר למהירות קטנה יותר (על‬ ‫‪)3‬‬
‫פי הנוסחה למטה) מה שמרמז על כך שחומר ‪ A‬הוא חומר מעכב שמתחרה עם האנזים על‬
‫הסובסטרט‪.‬‬
 [ s ]∗v max
v=
[ s ]+ km