‫מיכי ברוג ‪02147302‬‬

‫עמיר בוטבול ‪033560137‬‬

‫יחסי מים רקמה צמחית ‪ -‬מדידת פוטנציאל המים ומרכיביו‬

‫מבוא‪:‬‬
‫תנועת מים בטבע מושפעת מהפוטנציאל‪ ,‬כאשר מים נעים ממקום בו הפוטנציאל שלהם גבוה למקום בו הפוטנציאל‬
‫שלהם נמוך‪ ,‬כלומר מבצעים עבודה‪ .‬כאשר ישנו שוויון בין הפוטנציאלים לא תהיה תנועת מים‪.‬‬
‫פוטנציאל המים בצמח ‪ WΨ‬תלוי בפוטנציאל המומסים ‪( πΨ‬הנמצא ביחס הפוך לריכוז המים) ובפוטנציאל הלחץ ‪PΨ‬‬
‫שמקורו בדופן התא‪ΨW = ΨP + Ψπ‬‬
‫יש לציין כי הערכים‪Ψw ≤ 0 , Ψπ ≤0 , ΨP ≥ 0 :‬‬
‫פוטנציאל המים קובע אם מים ייכנסו לתוך תא בעל דופן או ייצאו ממנו‪.‬‬
‫מטרת המעבדה‪:‬‬
‫חישוב ערכי פוטנציאל המים ‪ WΨ‬ופוטנציאל המומסים ‪ πΨ‬ועל ידי כך חישוב פוטנציאל הלחץ ‪ PΨ‬על פי הנוסחה ‪Ψ :‬‬
‫‪W = ΨP + Ψπ‬‬
‫ניסוי א' מדידת פוטנציאל המים בשיטה הגרווימטרית (כמותי)‪:‬‬

‫שיטה‬
‫בשיטה זו אנו בודקים את פוטנציאל המים באמצעות שינוי משקל הרקמה הנבדקת עקב כניסה ויציאת מים‪.‬‬
‫השריית ‪ 27‬גלילי סלק בתמיסות סוכרוז ב‪ 9-‬ריכוזים שונים עד להגעה לש"מ‪( ,‬כשלוש חזרות לכל ריכוז)‪.‬‬
‫הרקמות הצמחיות נשקלו לפני ולאחר השריתן בתמיסות‪ .‬משך ההשריה היה כשעתיים‪.‬‬
‫תשובה לשאלה בחוברת‪ :‬כאשר יושרו הגלילים בתמיסות מרוכזות יותר‪ ,‬פוטנציאל המים ברקמה יעלה ותתרחש‬
‫פלסמוליזה ‪ .‬נפח התא קטן‪ ,‬תוכנו מתכווץ ביחד עם קרום העוטף אותו‪ ,‬והם מתרחקים מהדופן הקשיחה‪ .‬אין‬
‫תמיכה בדופן התא מבפנים‪ ,‬הצמח יראה כמוש‪ .‬טווח התנתקות קרום התא מהדופן אינו יורד מעבר לסף מסוים‬
‫כיוון שקרום התא מחובר לדופן ולא מאפשר ריקון מוחלט של התא‪ .‬לפיכך גם בריכוזים גבוהים איבוד משקל‬
‫הרקמה יתרחש עד גבול מסוים‪.‬‬
‫תוצאות‬
‫כיצד ישפיעו ריכוזים שונים של סוכרוז על שינוי משקל הרקמה הנבדקת?‬
‫טבלה מס' ‪ :1‬תוצאות מדידת משקלי הרקמה הנבדקת בריכוזים שונים‪.‬‬
‫‪ W F‬משקל סופי‬ ‫‪ W I‬משקל התחלתי‬
‫שינוי משקל יחסי (‪)%‬‬ ‫ריכוז סוכרוז (‪)M‬‬
‫(גרם)‬ ‫(גרם)‬
‫‪0.101‬‬ ‫‪2.397‬‬ ‫‪2.155‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪0.098‬‬ ‫‪2.127‬‬ ‫‪1.919‬‬ ‫‪0.1‬‬
‫‪0.072‬‬ ‫‪1.898‬‬ ‫‪1.761‬‬ ‫‪0.2‬‬
‫‪0.043‬‬ ‫‪2.092‬‬ ‫‪2.002‬‬ ‫‪0.3‬‬
‫‪-0.011‬‬ ‫‪1.683‬‬ ‫‪1.702‬‬ ‫‪0.4‬‬
‫‪-0.140‬‬ ‫‪1.494‬‬ ‫‪1.703‬‬ ‫‪0.5‬‬
‫‪-0.151‬‬ ‫‪1.322‬‬ ‫‪1.521‬‬ ‫‪0.6‬‬
‫‪-0.143‬‬ ‫‪1.423‬‬ ‫‪1.626‬‬ ‫‪0.7‬‬
‫‪-0.179‬‬ ‫‪1.700‬‬ ‫‪2.005‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪WF − WI‬‬
‫חישוב משקל סופי ‪:‬‬
‫‪WI‬‬
‫‪2.397 − 2.155‬‬
‫= ‪∆W‬‬
‫‪2.397‬‬
‫‪= 0.1009‬‬ ‫דוגמת חישוב עבור ריכוז ‪: M 0‬‬
 ‫גרף מס' ‪ :1‬שינויי המשקל בריכוזי ממוס שונים‬

‫שינוי משקל הרקמה כפונקציה של ריכוזי סוכרוז‬

‫שונים‬
‫‪0.15‬‬
‫‪0.1‬‬
‫שינוי משקל יחסי‬

‫‪0.05‬‬
‫‪0‬‬
‫‪-0.05 0‬‬ ‫‪0.2‬‬ ‫‪0.4‬‬ ‫‪0.6‬‬ ‫‪0.8‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1.2‬‬

‫‪-0.1‬‬
‫‪-0.15‬‬
‫‪-0.2‬‬

‫‪y = -0.5431x + 0.206‬‬ ‫ריכוז סוכרוז(‪) M‬‬

‫תאור הגרף‪:‬‬
‫ניתן לראות ע"פ הגרף שיש ירידה כללית בשינוי המשקל היחסי ‪,‬כשהחיתוך עם ציר ה ‪ X‬מייצג את נק' הש"מ בה‬
‫ריכוז המומסים בתמיסה שווה לריכוז המומסים ברקמת הסלק‪.‬‬

‫דיון ומסקנות‬
‫בין הריכוזים ‪ M 0‬ו ‪ M 0.3‬ישנה עלייה במשקל הרקמה כלומר‪ ,‬קליטת מים ע"י הרקמה‪.‬‬
‫בריכוז ‪ M 0.4‬אין כמעט כלל שינוי במשקל הרקמה ומכאן אין תנועת מים בין הרקמה לתמיסה כלומר‪ ,‬פוטנציאלי‬
‫מים שווים‪ .‬בריכוז גבוה יותר מ ‪ M 0.4‬מתחילה ירידה משמעותית במשקל הרקמה כלומר‪ ,‬יציאת מים‬
‫מהרקמה‪,‬מריכוז ‪ M0.5‬מתמתנת הירידה במשקל ‪,‬משמע‪ :‬הגעה לסף הפלסמוליזה וזו הנק' שבה הפרוטופלסט‬
‫מתחיל להתנתק מהדופן ‪,‬ולמעשה אין יותר לחץ טורגור ומכאן והלאה נראית ירידה איטית עד לפלסמוליזה מלאה‬
‫בסוף ונתייחס לשיפוע המינימאלי בין ‪ M 0.6‬ל ‪ M 1‬כאל הגעה לפלסמוליזה‪.‬‬
‫בגרף נראית נק' חריגה והיא ‪ 0.7M‬שבה נראית ירידה קטנה ‪,‬יחסית ‪ ,‬במשקל שנובעת כנראה מטעויות מדידה של‬
‫אמיר בעת עבודתו עם הפיפטה הידנית‪.....‬‬
‫‪0 = −0.5431x + 0.206‬‬
‫בריכוז בו אין שינוי במשקל הרקמה‪ ,‬אין תנועת מים נטו ומכאן ‪ΨW‬רקמה = ‪ΨW‬תמיסה‬
‫] ‪x = 0.379[ M‬‬

‫חישוב פוטנציאל המים ע"י הטבלה נותן ערך של ‪=MPa-1.07‬‬

‫‪1.06‬‬
‫[‪−‬‬ ‫‪×( 273 + 23)] = −1.07 Mpa‬‬
‫‪273 + 20‬‬

‫ניסוי ב' מדידת פוטנציאל מים על פי שיטת צ'רדקוב (איכותי)‪:‬‬

‫בשיטה זו אנו בודקים את פוטנציאל המים על פי תנועת המים בין הרקמה לתמיסה הנבדקת‪.‬‬
‫שיטה‪:‬‬
‫עקבנו אחר שינויים בצפיפות תמיסות הסוכרוז כתוצאה מכניסה או יציאה של מים‪.‬‬
‫למצע הסלק הוכנסו תמיסות בריכוזים שונים‪ .‬לאחר זמן המתנה לטובת השוואת ריכוזים נשאבו טיפות מן‬
‫התמיסות שבתוך הבארות ברקמה‪ .‬כל טיפה הוחזרה למבחנה בעלת הריכוז המקורי ממנו היא נלקחה‪ .‬נבדקה תנועת‬
‫הטיפה בתווך של התמיסה במבחנה‪( .‬הניסוי בוצע בהדגמה)‪.‬‬
‫כשההנחות העומדות מאחורי הניסוי הן‪:‬‬
‫‪.1‬לטיפה יש משקל וצפיפות משלה‪.‬‬
‫‪.2‬טיפה אשר איבדה מים לטובת הסלק משקלה יעלה ביחס לתמיסה המקורית‪ ,‬ולהיפך‪ .‬ובתמיסה בה‬
‫ריכוז המומסים היה שווה לריכוז המומסים ברקמה ‪ ,‬הטיפה תרחף‪.‬‬
‫‪.3‬הדיפוזיה איטית‪.‬‬
 ‫תוצאות‬

‫כיצד ישפיעו ריכוזים שונים של סוכרוז על כניסה‪/‬יציאה של מים ברקמה?‬

‫להלן תאור ההתרחשויות בכל מבחנה אליה החזרנו את הטיפות בעלות הריכוז המתאים ע"פ הסדר המקורי‪:‬‬

‫טבלת מס' ‪ : 2‬תוצאות השפעת הריכוזים השונים על תנועת המים ברקמה‪.‬‬

‫ריכוז סוכרוז ב‪ M -‬תאור תוצאות‬

‫טיפה שקעה *‬ ‫‪0‬‬
‫טיפה שקעה‬ ‫‪0.1‬‬
‫טיפה שקעה‬ ‫‪0.2‬‬
‫שקעה באיטיות‬ ‫‪0.3‬‬
‫מרחפת במקום‬ ‫‪0.4‬‬
‫טיפה צפה לאט‬ ‫‪0.5‬‬
‫טיפה צפה מהר‬ ‫‪0.7‬‬
‫טיפה צפה מהר‬ ‫‪1‬‬

‫ניתן להבחין בשתי המגמות העיקריות ‪,‬ציפה בריכוז גבוה לעומת שקיעה בריכוז נמוך‪.‬‬

‫התחום המסומן מתאר את המעבר בין תמיסה אשר בה עלה המשקל כתוצאה מעזיבת מים (ועליית ריכוז המומסים)‬
‫לבין תמיסה אשר נמהלה עקב כניסת מים וכתוצאה מכך משקלה פחת‪.‬‬
‫לכן ניתן להתייחס לתחום זה כאל נקודת שיווי המשקל בין התמיסה לרקמה‪ ,‬לפיכך פוטנציאלי המים שלהם שווים‪.‬‬
‫חישוב פוטנציאל המים על פי הטבלה בחוברת מראה כי ‪) Ψw = -1.13 MPa‬חושב ע"פ ריכוז ‪ 0.40‬מולר)‬

‫חישוב פוטנציאל המים המתוקן על פי הטבלה שבחוברת מראה כי ‪( Mpa=WΨ 1.141-‬בתיקון לטמפרטורה של ‪23‬‬
‫מעלות צלזיוס)‪.‬‬
‫‪1.13‬‬
‫[‪−‬‬ ‫‪×( 273 + 23)] = −1.141Mpa‬‬
‫‪273 + 20‬‬

‫דיון ומסקנות‬

‫התוצאות להן ציפינו‪:‬‬

‫במידה והטיפה שוקעת‪ :‬מעיד על כניסת מים לרקמה וכתוצאה מכך התמיסה בבאר נעשתה מרוכזת וכבדה יותר‪,‬‬
‫מכאן שפוטנציאל המים של התמיסה היה גבוה מזה של הרקמה‪.‬‬
‫במידה והטיפה צפה מעלה‪ :‬מעיד על יציאת מים מהרקמה וכתוצאה מכך התמיסה בבאר נעשתה מהולה וקלה יותר‪,‬‬
‫מכאן שפוטנציאל המים של הרקמה היה גבוה מזה של התמיסה‪.‬‬
‫הטיפה מרחפת‪ :‬מעיד על כך שלא הייתה תנועת מים נטו בין הרקמה לתמיסה ומכאן שהפוטנציאל האוסמוטי של‬
‫התמיסה היה ונשאר שווה לפוטנציאל המים של הרקמה‪.‬‬
‫התוצאות שקיבלנו בניסוי תואמות ברובן את הציפיות כאשר עד ריכוז ‪ M0.3‬הטיפה ירדה ומריכוז ‪ M 0.5‬ואילך‬
‫הטיפה עלתה‪ .‬לחישוב פוטנציאל המים לקחנו את הערך בו הטיפה ריחפה(‪.M) Ψw = -1.14 MPa 0.4‬‬
‫*במים מזוקקים (ריכוז ‪ ) M 0‬לא הינו מצפים שהטיפה תשקע (וגם שתהיה חסרת צבע)‪ ,‬אך כנראה הייתה פגיעה‬
‫ברקמה והיה מעבר של מומסים שונים והמים כבר אינם מזוקקים ולכן ראינו שקיעה בטיפה כי צפיפותה עלתה‪.‬‬
‫יותר מכך‪ ,‬היות ושמנו מים מזוקקים הינו מצפים שרוב המים יכנסו לרקמה בדפלסמוליזה ולא נמצא מים בבאר‬
‫(פוטנציאל מים מזוקקים גבוה מאוד לעומת הרקמה)‪.‬‬
‫* בתוצאות הניסוי יש לקחת בחשבון את ההשפעה של הדחיפה המכאנית של הטיפה כלפי מטה ע"י הפיפטור ‪.‬‬
 ‫ניסוי ג' מדידת פוטנציאל מומסים בשיטה הקריאוסקופית‪:‬‬
‫שיטה‬
‫השיטה מבוססת על תכונות קוליגטיוויות ותלויה בשתי הנחות עיקריות‪:‬‬
‫‪.1‬נקודת הקיפאון של תמיסה נמוכה מנקודת הקיפאון של מים מזוקקים‪.‬‬
‫‪.2‬ריכוז המומסים בתמיסה הינו ביחס ישר לירידת נקודת הקיפאון של התמיסה כלומר‪ ,‬ככל שריכוז‬
‫המומסים גבוה יותר הפוטנציאל האוסמוטי נמוך יותר‪.‬‬
‫לצורך הניסוי מיצינו את מוהל התא של סלק ע"י הקפאה‪ ,‬הפשרה ‪,‬סחיטה וסינון‪.‬‬
‫לצורך בניית עקומת כיול השתמשנו במערכת הכוללת כוס כימית המכילה תמיסת מלח וקרח ‪ -‬כך למעשה הושגה‬
‫תמיסה בטמפ' של (‪ )-10‬מעלות‪ ,‬ותרמיסטור ‪ -‬מכשיר המתרגם את השינויים במתח חשמלי לטמפרטורה בכל רגע‬
‫נתון‪.‬‬
‫הגורמים שנבדקו היו מים מזוקקים (כערך הביקורת) ו ‪ 4‬תמיסות ‪ KCl‬בריכוזים שונים ( שלוש חזרות לכל ריכוז)‬
‫ותמיסת מוהל התא(שלוש חזרות)‪.‬‬

‫הקו המקווקו מתאר היכן‬

‫מהלך ש ינוי הטמפ' בזמן המדידה הקריאוסקופית‬
‫צפויה להיות נק' הקיפאון‬
‫נק '‬ ‫של מים עם מומסים‪.‬‬
‫‪10‬‬ ‫קיפאון‬
‫של מים‬ ‫קיפאון המים הינו תגובה אקסותרמית‬
‫‪5‬‬ ‫לכן נפלט חום המבוטא בגרף כעליה‬
‫טמפרטורה‬

‫קירור‬ ‫פתאומית בטמפ'‪ -‬וזוהי הנק' הכי גבוהה‬

‫‪0‬‬
‫הקרח‬ ‫בגרף (‪.)peak‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪20‬‬
‫‪-5‬‬

‫‪-10‬‬

‫קירור‬ ‫זמן‬
‫ביתר של‬
‫התמיסה‬

‫תשובה לשאלה בחוברת‪:‬‬

‫‪.1‬הריכוז הדרוש לשם הורדת הטמפ' ל ‪ 4‬מעלות מתחת לאפס‪:‬‬

‫‪Ψπ = − RCT‬‬ ‫)‪∆t = 1.86 x Ψπ/ Ψ ' π = 1.86 x Ψπ / (−2.27‬‬
‫‪− 4.88‬‬ ‫‪4‬‬
‫=‪C‬‬ ‫‪−3‬‬
‫‪= 2.18molal‬‬ ‫‪Ψπ = − 2.27 x‬‬ ‫‪= −4.88‬‬
‫‪− 8.3 × 10 * 269‬‬ ‫‪1.86‬‬
‫‪.2‬כאשר מים קופאים‪ ,‬נקודה כלשהי במים מתחילה להתגבש לקרח ראשונה‪ ,‬וממנה מתפשט מעבר הפאזה‬
‫אל שאר גוף המים‪ .‬נקודת ההתחלה מכונה "גרעין"‪ .‬בהיעדר גרעיני התגבשות‪ ,‬נוכל לקרר את המים‬
‫לטמפרטורה נמוכה בהרבה מטמפרטורת הקיפאון‪ ,‬בעוד המים נשארים במצב נוזלי‪ .‬כאשר נגרום לשינוי‬
‫קל במים המקוררים‪-‬ביתר על ידי טלטול או נגיעה‪ ,‬יקפא גוש המים כולו‪ .‬מעבר פאזה מאופיין לרוב‬
‫בקפיצה משמעותית בערכו של קיבול החום‪ .‬ולכן הטמפ' עלתה בבת אחת היות והשתחרר החום הכמוס‬
‫אשר היה אצור בתמיסה במצבה הנוזלי ‪ .‬חום כמוס נקרא כך על שום הטמפרטורה הקבועה של המים‬
‫או הקרח‪ ,‬במשך כל זמן תהליך ההמסה או הקיפאון‪.‬‬
‫‪.3‬טמפ' הקרח ממשיכה לרדת היות ולאחר ההגעה לנק' הקיפאון המשכנו לקרר את המערכת‪ ,‬והטמפ' ירדו‬
‫מתחת לנק' הקיפאון של התמיסה‪.‬‬
‫‪"-‬קירור הקרח"‪ -‬לאחר שהמים שינו פאזה (מנוזל למוצק) המשיך הקירור ההדרגתי של המים‪.‬‬
 ‫תוצאות‬
‫כיצד ישפיעו ריכוזים שונים של מלח על נק' הקיפאון של התמיסות?‬

‫טבלת מס' ‪ :3‬תוצאות ממוצעי נק' הקיפאון בריכוזי ‪ KCL‬שונים‬

‫ממוצע טמפ' קפיאה (‬ ‫ריכוז ‪KCl‬‬

‫‪)ΔT (C‬‬ ‫‪)C‬‬ ‫(אוסמומולל)‬
‫‪0‬‬ ‫‪0.19‬‬ ‫מים מזוקקים‬
‫‪0.46‬‬ ‫‪- 0.27‬‬ ‫‪0.25‬‬
‫‪0.82‬‬ ‫‪-0.63‬‬ ‫‪0.5‬‬
‫‪1.39‬‬ ‫‪-1.2‬‬ ‫‪0.75‬‬
‫‪1.59‬‬ ‫‪-1.4‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪0.82‬‬ ‫‪0.63-‬‬ ‫סלק‬

‫חישוב ‪ ΔT‬נעשה ע"י‪ :‬הפחתת ממוצע טמפרטורת הקפיאה בריכוזים השונים מטמפרטורת הקפיאה של מים‬
‫מזוקקים‪.‬‬
‫דוגמת חישוב ל ‪ΔT‬בריכוז ‪ 0.5‬אוסמולל‪ΔT=-0.63-0.19=-0.82 :‬‬
‫הערכים מיוצגים ב ערך מוחלט ולכן ערכם בטבלה ובגרף חיוביים‪.‬‬
‫*כפי ניתן לראות חישוב ‪ ΔT‬הנ"ל זהה לחישוב של מוהל תא הסלק‪.‬‬

‫גרף מס' ‪ :2‬עקומת כיול –השינוי בטמפ' הקיפאון כפונקציה של ריכוז ה ‪KCL‬‬

‫עקומת כיול‪-‬השינוי בטמ' הקיפאון כפונקציה של ריכוז‬

‫ה‪KCL‬‬
‫‪1.8‬‬
‫‪1.6‬‬
‫השינוי בטמפ' הקיפאון [‪[C‬‬

‫‪1.4‬‬
‫‪1.2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪0.8‬‬
‫‪0.6‬‬
‫‪0.4‬‬
‫‪0.2‬‬
‫‪0‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0.2‬‬ ‫‪0.4‬‬ ‫‪0.6‬‬ ‫‪0.8‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1.2‬‬
‫‪y = 1.644x + 0.03‬‬
‫ריכוז ה‪[ KCL‬אוסמומולל]‬
‫‪R2 = 0.9851‬‬

‫עקומת הכיול שהתקבלה ברת שימוש בשל הליניאריות הגבוהה בין הערכים שמתבטאת‬
‫במקדם קורלציה השואף ל ‪.1‬‬
‫בעזרת עקומת הכיול נוכל לקבוע את הריכוז של מוהל תא הסלק ע"י הצבת ‪ ΔT‬של טמפ' הקיפאון הממוצעת שלה‬
‫במשוואת הישר שהתקבלה‪.‬‬

‫להלן החישוב של ריכוז מוהל התא וחישוב הלחץ האוסמוטי‪:‬‬

‫‪y = 1.644 x + 0.03‬‬
‫‪y = 0.82 = ∆t‬‬
‫‪0.82 − 0.03‬‬
‫= ‪x = Ci‬‬ ‫] ‪= 0.481[osmomolal‬‬
‫‪1.644‬‬
‫‪literMPa‬‬
‫‪ : Ψπ = − RTC i = −8.3 x10 −3‬נרנסט‬ ‫‪× 296 K × 0.481osmomolal‬‬
‫‪molK‬‬
‫]‪Ψπ = −1.182[ MPa‬‬

‫להלן תרשים הלקוח מחוברת המעבדה המתאר את מדידת נק' הקיפאון באמצעות טרמיסטור‪:‬‬

‫דיון ומסקנות‬

‫בכדי לחשב את הפוטנציאל האוסמוטי של רקמת הסלק‪ ,‬הכנו עקומת כיול באמצעות בדיקת נקודת קיפאון של‬
‫ריכוזים שונים של ‪.)KCL (0, 0.25, 0.5, 0.75, 1‬‬
‫ראינו שעל פי הצפוי ככל שעולה ריכוז המומסים יורדת נק' הקיפאון דבר שהוביל לקבלת ‪ ΔT‬גדול יותר ביחס למפ'‬
‫הקיפאון של מים מזוקקים ‪.‬‬
‫על פי התוצאות ניתן לראות כי ככל שעלו הריכוזים השינוי בטמפ' גדל‪ ,‬כלומר נק' הקיפאון ירדה‪.‬‬
‫לאחר קבלת עקומת הכיול הצבנו את השינוי בטמפ' עבור תמיסת הסלק ומצאנו את הפוטנציאל האוסמוטי שלו‪.‬‬
‫‪Mpa=ΠΨ 1.182-‬‬

‫כעת לאחר גמר שלושת הניסויים נוכל לבצע החישוב הסופי של מציאת לחץ הטורגור בתא הסלק ‪:‬‬

‫ניסוי א' הינו ניסוי כמותי ומדויק יותר אי לכך פוטנציאל המים שיילקח עבור החישוב יהיה מניסוי א'‪.‬‬

‫להלן החישוב עבור פוטנציאל הלחץ‪:‬‬

‫‪Ψw = Ψπ + Ψp‬‬
‫‪Ψw = −1.101MPa‬‬
‫‪Ψπ = −1.182 MPa‬‬
‫‪ΨP = 2.283MPa‬‬

‫פוטנציאל לחץ הטורגור בתא הסלק הינו ‪2.283MPa‬‬

‫שאלה בעמ' ‪ :6‬נקודת הקיפאון של התמיסה והפוטנציאל האוסמוטי יחושבו בדרך זו על פי הנוסחאות המופיעות‬
‫בחוברת‪.‬‬
‫‪-3‬‬
‫כאשר‪R = 10 *8.3 :‬‬
‫‪Ci = MPa -0.6‬‬
‫‪ t= 47‬מעלות צלזיוס‬
 ‫‪∆t‬‬
‫× ‪Ψπ = − R (273 + t )C i = −2.27‬‬
‫‪1.86‬‬
‫‪−3‬‬
‫‪− 8.3 × 10 × (273 + t ) × 0.6 = −1.22 × ∆t‬‬
‫‪− 2.27‬‬
‫= ‪8.3 x10 −3 × 320k ° × 0.6‬‬ ‫‪∆t‬‬
‫‪1.86‬‬
‫‪1.6 = −1.22 × ∆t‬‬
‫= ‪∆t = −1.306C 0‬‬
‫‪Ψπ = −1.35MPa‬‬

‫בבואנו לסכם את הניסויים עלינו להשוות בין ניסוי א' ל‪-‬ב' היות ושניהם נבדקו אותם פרמטרים‪ -‬פוטנציאל מים‪.‬‬
‫ניסוי א' הינו ניסוי כמותי כיוון שהתוצאות נלקחות ממדידות משקליות מדויקות של רקמות הצמח‪ .‬ניסוי ב' הינו‬
‫ניסוי איכותי המסתמך על צפייה במבחנות בלבד‪.‬‬
‫השוני בין התוצאות בשני הניסויים נובע מכמה סיבות‪ ,‬העיקריות ‪:‬‬
‫‪.1‬סלק שונה (סלק להדגמה וסלק שכל זוג קיבל) ‪ ,‬בעל ריכוז מומסים שונה‪.‬‬
‫‪ .2‬התנאים המקדימים עבור שני הסלקים לאו דווקא היו זהים‪.‬‬
‫‪.3‬הזמן שניתן בניסוי ב' (‪ 10‬דק') לשם הגעה לש"מ היה קצר יותר מהזמן שניתן בניסוי א' (שעתיים) ‪.‬‬
‫‪.4‬שגיאות מדידה שונות ‪.‬‬