‫ניתוח הטקסט "הפוליטאה"‪ ,‬אפלטון‬

‫רקע‬

‫על החיבור ‪" -‬הפוליטאה" (המדינה‪"/‬הרפובליקה")‪ .1‬נכתב סביב שנת ‪ 390‬לפנה"ס (הדיאלוגים האמצעיים של‬
‫אפלטון) ועוסק בפילוסופיה בנושאי חברה ואדם (נושאים כמו פוליטיקה‪ ,‬פילוסופיה‪ ,‬אתיקה‪ ,‬צדק וידע)‪ .‬בספר‬

‫מתאר אפלטון את המשטר הרצוי בעיניו (=מהי המדינה הצודקת בעיניו)‪.‬‬

‫כותב החיבור ‪ -‬אפלטון‪ .‬היה פילוסוף יווני מאתונה העתיקה שכתביו שימשו יסוד לפילוסופיה המערבית‪ .‬תלמידו‬

‫של סוקרטס‪ ,‬מורו של אריסטו‪ ,‬מייסד האקדמיה באתונה‪ .‬הטקסט הנ"ל נחשב לאחד מחיבוריו החשובים ביותר‪.‬‬

‫מבנה החיבור (עיקרים)‬

‫פרק א' ‪ -‬החיפוש אחר הגדרת המושג צדק (תוך שלילת הגדרות צדק קיימות)‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫פרק ב' (משל האותיות) ‪ -‬המשך הדיון אודות מהות הצדק‪ ,‬ומציאת הגדרה על בסיס טבע האדם והמדינה‬ ‫‪‬‬

‫התואמת לו‪.‬‬
‫פרק ג' (משל המתכות) ‪ -‬דיון אודות הקמת מדינה בעלת משטר "מלוכני‪-‬פילוסופי"‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫פרק ד' ‪ -‬נמשך הדיון מהפרק הקודם ונקבעות ארבע אמות מידה חשובות על מנת להקים מדינה טובה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫פרק ה ‪ -‬מתחילים להגדיר את הדעת והתבונה‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫פרק ו' (משל ה'קו' וגם משל האונייה) ‪ -‬מבאר למה הפילוסופים צריכים להנהיג את המדינה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫פרק ז' (משל המערה) ‪ -‬ממשיך לבאר את העובדה למה הפילוסופים צריכים להנהיג את המדינה‪ ,‬הם היחידים‬ ‫‪‬‬

‫בעלי הידע מהו הצדק‪.‬‬

‫פרק ח' ‪ -‬תיאור סוגי המשטרים השונים והאפשרות להתדרדרות ביניהם‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫פרק ט' ‪ -‬אפלטון מנסה לנתח יחד עם הנוכחים את המושג הנאה‪ ,‬ומנסים להבין תחת איזה משטר יש הנאה‬ ‫‪‬‬
‫גדולה יותר‪.‬‬

‫פרק י' ‪ -‬חוזרים לדיון אודות לאיזה אדם טוב יותר (לצדיק או לפושע) ומגיעים למסקנה כי לצדיק תמיד יהיה‬ ‫‪‬‬
‫טוב יותר (ואם זה לא יקרה בעולם הזה אז בעולם הבא‪ ,‬או בגלגול הנשמה שלו)‪.‬‬

‫‪ 1‬תרגום טוב יותר הוא "אזרחות"‪.‬‬

 ‫פרק א' ‪ -‬חיפוש אחר הגדרת המושג צדק ‪ -‬האם צדק טוב יותר מאי‪-‬צדק?‬

‫בפרק זה מנסים הדוברים לנתח את המושג צדק ובכדי לעשות זאת שואלים עצמם שאלות מכווינות בנושא‬
‫(מהו צדק‪ ,‬למי הוא מיועד‪ ,‬מי נהנה ממנו‪/‬למה ולמי הוא מועיל‪ ,‬האם הוא טוב או רע‪ ,‬מהי חשיבותו‪ ,‬האם‬

‫הוא חשוב כל הזמן) ובמקביל מנסים לברר אותו למול מושגים מנוגדים לו כגון עוול‪.‬‬

‫תחילה‪ ,‬מדברים על המונח צדקה באמצעות מספר דוגמאות‪:‬‬ ‫‪[ Commented‬אר‪ :]1‬השאלות –‬
‫‪-‬מהו הצדק? ניסיון להגדירו‪.‬‬
‫‪-‬למי הצדק מיועד?‬
‫כלכלה ‪ -‬יש לעזור לחלש (כשבניתוחם מוסיפים את העניין שאדם הגון יצליח לשמור על כספו ואדם שאינו‬ ‫‪‬‬ ‫‪-‬מי שולט בצד?‬
‫‪-‬למי הצדק מועיל?‬
‫הגון יכול לאבד את הונו‪ ,‬ייתכן כחיזוק לטענה כי צריך לעזור לחלש ‪ -‬שכן אם הגון הוא העזרה תיטיב עימו)‪.‬‬
‫מצב מלחמה ‪ -‬על פי צדק זה יש לנהוג באויביך באמצעות "עין תחת עין" (יש להחזיר רעה לאויבך באותה‬ ‫‪‬‬

‫המידה שהזיקו לך)‪* .‬הערה ‪ -‬על אותו המשקל מציינים כי על ידידים להיטיב עם ידידיהם ולהרע עם אויביהם‪.‬‬
‫מקצועות ‪ -‬מי שמחליט מהו הצדק הראוי לכל אדם הוא בעל הידע (=קרי בעל המקצוע המתאים ביותר‬ ‫‪‬‬

‫לעניין)‪ .‬לדוג' ‪ -‬הרופא הוא שיחליט מי ראוי‪/‬זכאי לצדק רפואי (=קרי טיפול רפואי הולם)‪.‬‬
‫*הערה ‪ -‬כל אדם צריך לעשות את עבודתו (ותו לא)‪ ,‬ולא הוא פוגע במדינה‪ .‬מכאן שהצדק במדינה הוא מצב‬

‫שבו כל אחד מבצע את עבודתו‪.‬‬

‫שלטון ‪( -‬השלטון הוא שקובע את מדיניות הצדק?)‪ ,‬בשלטון עומדים "החזקים" שמחליטים מהו הצדק הנכון‬ ‫‪‬‬

‫בראייתם וכך מנהלים את שלטונם (כך במשטר המוני יפעלו בקו צדק מסוים ובמשטר רודני יפעלו בקו צדק‬
‫אחר ‪ -‬אולם יצוין כי על פי אחד מהחברים בדיון לא משנה באיזה משטר מדובר הוא מנסה ליישם חוקים‬

‫וקביעות שנראים בעיניו כמועילים ל"נתיניו"‪ ,‬כך שבראייתם כולם נהנים מן הצדק‪ ,‬גם "החלשים"; הערה‬
‫נוספת‪ ,‬תועלתו של החזק לא תהא בגדר צדק יותר מאשר נזקו ‪ -‬דהיינו השולטים לא ייהנו מהצדק ומתועלותיו‬

‫יותר מאשר מהנתינים)‪* .‬הערה ‪ -‬בסופו של יום מה שמגדיר את אופייה של המדינה הוא האופי הקולקטיבי‬
‫של אזרחיה‪.‬‬
‫במהלך הדיון הם מבינים שבראש כל אלו עומד לו דיון על בו הם מדברים שוב על שאלת הצדק הכללית‪,‬‬

‫מהו צדק? (בעצם את הדיון הנ"ל אפשר להשליך על כל הדוגמאות שהם דיברו עליהן עד עתה)‬ ‫‪[ Commented‬אר‪ :]2‬הם מתדיינים קצת בצורה של‬
‫העלאת טענות ושלילתם‪.‬‬
‫הפרכת הטענה‬ ‫הנחת הבסיס ‪ /‬מה עולה מהטענה‬ ‫הטענה ‪ -‬מהו הצדק‬
‫אם אדם חמום מוח מבקש ממך את‬ ‫הגינות ‪ -‬להשיב לכל אדם את‬
‫הוגנות ואמירת אמת‬
‫אקדחו‪ ,‬הצדק הוא לא להחזיר לו אותו‬ ‫שחייבים לו‬
‫אם מישהו "מתחפש" לידידך אולם‬ ‫ידיד הוא הגון ואויב לא‪ ,‬כמו כן ‪ -‬הצדק‬ ‫הגינות יחסית ‪ -‬להשיב לכל אחד‬
‫בסוף פוגע בך‬ ‫מועיל לידידים ומזיק לאויבים‬ ‫את הראוי לו‬

‫ידיד הוא מי שנראה הגון וגם הגון‬ ‫אנשים צריכים להזיק לידידיהם (כי הם‬
‫הגינות כגמול מוחלט‪ -‬לעזור‬
‫באמת בלבד‪ ,‬ולפיכך הידיד טוב והאויב‬ ‫רעים) ולעזור לאויביהם (כי הם‬
‫לצדיקים ולהזיק לרשעים‬
‫רע‬ ‫הטובים)‬
‫עניינו של הצדיק הוא להזיק לאויבים‬ ‫הגינות כתועלת החזק או על בסיס‬
‫הצדיק אמור להיות טוב‪ ,‬מכאן שאין זה‬
‫ולגרועים‪ ,‬מכאן שאלו ייעשו רשעים‬ ‫אינטרסים ‪ -‬להיטיב עם ידיד‬
‫פועלו להזיק לשום אדם‬
‫יותר‬ ‫ולהרע עם אויב‬

‫לבסוף לאחר ההפרכה של הטענה האחרונה ‪ -‬הם חוזרים לשאלת הבסיס מהו צדק?‬

‫מספר הערות נוספות שעולות מן הטקסט‬

‫חשיבות יחסי הגומלין בין האנשים (בא לידי ביטוי כשהם מדברים על זה שלכל אחד יש את התפקיד שלו‬ ‫‪‬‬

‫אבל הקשר בין האנשים שמבצעים תפקידים שונים חשוב)‪.‬‬

‫‪ .1‬רוצה לומר ‪ -‬עצם העובדה שיש יחסי גומלין בין כולם מעיד על כך שיש אינטרס משותף לשמור על‬

‫הצדק‪ ,‬סוג של הסכם שאינו כתוב שבו כל אחד מבטיח לשני לא לעשות לו עוול‪.‬‬
‫‪ .2‬מבחינה אינטרסנטית לאדם משתלם יותר להיות פושע (לבצע עוולות)‪ ,‬למרות זאת רוב האנשים בוחרים‬ ‫‪[ Commented‬אר‪ :]3‬מתחיל לגעת בשאלה האם הצדק‬
‫הוא טוב או רע‪.‬‬
‫בדרך הצדק (אולי כי קיים אינטרס משותף לשמור על הצדק כדי שאחרים לא ינהגו איתנו בצורה פוגענית‬ ‫רוצה להוסיף‪ ,‬כאן בעצם מתחיל שיח ‪ -‬מה בין צדק אישי‬
‫לבין צדק מדיני‪.‬‬
‫‪ -‬קרי כמו שמתנהגים לאויבים)‪.‬‬

‫עניין חשוב נוסף שעולה מהטקסט הוא שצדק הוא בעייני המתבונן‪.‬‬ ‫‪‬‬
 ‫פרק ב' (‪ - )201-227‬הצדק באדם והתהוות המדינה ‪" -‬משל האותיות"‬

‫בתחילתו של הפרק הנוכחים מנסים להגדיר מהי צדקה ומהו עוול‪ .‬הם מנסים לאמוד את טיבם ורעתם‪ ,‬האם‬
‫הצדקה באמת טובה או שהיא "נכפה" על האדם‪ .‬הם דנים בניסיון להכריע מי יהיה מאושר יותר הצדיק או‬

‫הרשע ומדברים בהשאלה על הצדק הקיים באדם והצדק הקיים במדינה‪.‬‬

‫טרם הניסיון להבין מהי צדקה‪ ,‬הם מתארים שלושה סוגים של אושר‪/‬טוב‪ ,‬ובוחנים האם הם מועילים בזמ"א‬ ‫‪[ Commented‬אר‪ :]4‬בזמן אמת‪.‬‬

‫והאם משפיעים על העתיד‪:‬‬

‫שמחות והנאות (משמחות בשעתן אך ללא תוצאות לעתיד לבוא)‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫תבונה‪ ,‬ראייה ובריאות (משמחות בשעתן וגם בעלת תוצאות לעתיד לבוא)‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫צדקה (שהרי על פניו לווא דווקא משמחת בשעתה אולם בעלת תוצאות לעתיד לבוא)‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫לשם הניסיון לתאר את המושג צדקה ולתהות על קנקנה (טיבה וחשיבותה)‪ ,‬גלאוקון מעלה מספר נקודות‪:‬‬

‫גם האדם הצדיק יבצע עוולות אם יתקיים מצב קיצון שהוא היחיד שידע אודותיהן (מטאפורת טבעת הזהב‬ ‫‪‬‬
‫שמעלימה את האדם מעיני כל)‪.‬‬
‫מתאר את האדם הרשע ביותר בעולם ואת האדם הצדיק ביותר בעולם ומגיע למסקנה שבעיני החברה‬ ‫‪‬‬
‫הרשע יראה כצדיק (כיוון שמבחינתם שיא הרשעות הוא להיראות כצדיק בלא להיות צדיק)‬

‫והצדיק יראה כרשע (כיוון שהצדיק הולך בדרכו הטובה מבלי שירצה לקבל עליה תמורה‪ ,‬וכך כלפי חוץ‬
‫ייתפס כאדם שלא מבצע מעשיי צדקה)‪ ,‬כך שבסופו של דבר מסקנתם היא שהשאיפה של האדם תהיה להיראות‬

‫כצדיק ולא להיות צדיק‪ ,‬וכך בדרך לא דרך הצדיק יחיה חיים עלובים‪ ,‬והרשע יחיה חיים עשירים‬
‫ומאושרים (כאשר מציינים כי אפילו האלים יחבבו אותו כיוון שהוא ייטיב לשרת אותם לאור עושרו)‪.‬‬

‫"משל האותיות" ‪ -‬אפלטון מציע נקודת מבט אחרת על הדילמה של מהו הצדק המוחלט‪ .‬לטענתו ניסיון הבנת הצדק‬
‫מזווית פוליטית איננה נכונה והשאלה הינה שאלה מוסרית‪ .‬אפלטון יוצא מתוך נקודת ההנחה שיש הקבלה בין‬

‫האדם (האותיות הקטנות) היחיד למדינה (האותיות הגדולות)‪ .‬מאחר ומדינה מורכבת מאנשים‪ ,‬אם נצליח להבין‬
‫את הצדק במדינה נגלה את הצדק באדם ("משל האותיות")‪ .‬בניסיון להסביר לו למה הצדקה עדיפה על העוול‬

‫סוקרטס משתמש במטאפורה‪ ,‬הוא מתאר מדינה אוטופית צודקת ותקינה (האותיות הגדולות) בה לכל אדם יש‬
‫יכולות משלו‪ ,‬ויחד לאנשים יש את כל מה שדרוש בשביל לחיות (בשלב זה כולם מסכימים כי מדובר במדינה‬

‫בריאה)‪ .‬בתיאור זה‪ ,‬סוקרטס מספק להם תשובה בדבר טיבה של הצדקה לכל אדם פרטי (האותיות הקטנות)‪,‬‬
‫בכך שבזכותה (תחת ישות מדינתית תקינה ויעילה) אפשר לקיים חיים טובים‪ .‬בשלב זה סוקרטס גם מציין‬

‫בפעם הראשונה את חשיבות הפילוסופים במדינה‪ ,‬שבעיניו צריכים להנהיג את המדינה כיוון שידעו להיות לה‬
‫"כשומרים טובים"‪.‬‬
 ‫מתוך "משל האותיות" של סוקרטס נובעות מספר מסקנות‪:‬‬ ‫‪[ Commented‬אר‪ :]5‬יש שני סוגי צדק‪ -‬צדק של אותיות‬
‫גדולות‪ -‬ברמה המדינתית‪ ,‬סוג שני; הוא של האותיות הקטנות‪-‬‬
‫על האנשים לחיות במסגרת מדינתית‪ ,‬כיוון שיחד הם חזקים יותר (אם בהיבט הצרכים הבסיסיים שלהם ואם‬ ‫‪‬‬ ‫האדם‪ .‬הוא רוצה לומר לנו כאן שזהו אותו צדק‪ .‬הדיון בממד‬
‫המדינתי וברמה הפרטית הם באותה הרמה‪ .‬חייבת להיות התאמה‬
‫בהיבט ההגנה)‪.‬‬ ‫בין רמת הצדק האישי לבין הקבוצתי‪ .‬צריך לקרוא קודם את‬
‫האותיות הגדולות ואז את הקטנות‪ .‬אחרי שאבין מהי מדינה צודקת‬
‫על כל אדם לעסוק במה שהוא טוב בו‪ .‬כך כל אחד יגשים את מקסימום פוטנציאל התרומה שלו לחברה (לכל‬ ‫‪‬‬
‫אבין מהו אדם צודק‪.‬‬
‫אחד כישרון אחר)‪ .‬עם זאת‪ ,‬על כל אדם לייצר מספיק בתחומו‪ ,‬גם על מנת לספק את צרכיה של המדינה‪ ,‬וגם‬

‫על מנת לסחור עם מדינות אחרות (כדי להשיג דברים שאין להשיג במדינה)‪.‬‬
‫על המדינה לכלול צבא שיגן עליה מפני ניסיונות כיבוש והשתלטות של מדינות אחרות (הלוחם בצבא‬ ‫‪‬‬

‫נמשל לכלב שמירה ‪ -‬מצד אחד מאיים ותוקפן כלפי זרים‪ ,‬ומצד שני נוח וידידותי כלפי מכריו)‪.‬‬
‫יש להעלים לחלוטין כל תוכן של מלחמות אחים‪ ,‬או של מלחמת אלים אחד בשני ‪ -‬זאת בכדי לשכנע את‬ ‫‪‬‬

‫הדור הבא שמצב בו בני אותו עם נלחמים אחד בשני הוא כלל לא אפשרות‪.‬‬
‫האל הוא טוב ולכן קיומו יכול להסביר רק את הימצאות הדברים הטובים בעולם‪ .‬לכן יש למצוא הסבר‬ ‫‪‬‬

‫אחר זולת האל לקיומם של הדברים הרעים (קרי המין האנושי)‪.‬‬

 ‫פרק ג' (‪" - )282-286‬משל המתכות"; ופרק ד' ‪ -‬ביאור המעמדות והצדק במדינה‬

‫פרקים אלו עוסקים בשאלה מה מצופה מבחירת בעלי התפקידים במדינה‪ ,‬הן מבחינת אישיותם והן מבחינת‬
‫התכונות הנדרשות להצלחתם בתפקיד (פרק ג')‪ .‬כמו כן‪ ,‬עוסקים בשאלת הצדק בתוך המדינה‪ ,‬מה צריכה‬

‫המדינה כדי להיות מדינה טובה‪ ,‬האם צריכים להיכתב חוקים מסומים? (פרק ד')‪.‬‬

‫אפלטון מאמין במעמדות כדבר טבעי ושכל אחד צריך לשאוף ולעשות את מה שהוא נועד לו‪ .‬לכן הוא מחלק‬

‫את בני האדם לפי "משל המתכות" כאשר לכל אחד יש תפקיד בחיים שעליו למלא (בטענה שלמיתוס יש יכולת‬
‫שכנוע אדירה)‪ ,‬הוא מציע לחלק את העם לשלושה מדרגים‪:‬‬

‫זהב = המושלים (השליטים‪-‬הפילוסופיים) ‪ -‬המובחרים שבמובחרים‪ ,‬רק להם יש את הידע איך לשלוט‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪[ Commented‬אר‪ :]6‬בפועל אפלטון מאמין כי‬
‫הפילוסופים הם שצריכים להיות המושלים‪.‬‬
‫הם צריכים להיות אנשים שבכל החלטה שייקחו בחיים הם יחשבו רק על טובת המדינה – כאשר האלוהים יצר‬

‫את האנשים מסוג זה‪ ,‬הוא הוסיף תערובת זהב‪ ,‬ועל כן הם האנשים יקרי הערך הרב ביותר‪ ,‬והראויים ביותר‬
‫להיות המושלים‪.‬‬

‫כסף = אנשי המגן (החיילים) ‪ -‬בעלי הכוח הפיזי ואומץ הלב הרב ביותר‪ ,‬יש לוודא שלא ייווצר מצב‬ ‫‪‬‬
‫שבמקום להגן על תושבי המדינה מאויבים מבחוץ הם יהוו סוג של "אדונים ועריצים פנימיים" (מצד אחד‬
‫המדינה תענה לכל צרכיהם הבסיסיים ומן הצד השני הם לא יחזיקו ברכוש משלהם בכדי שלא יהפכו לפושעים‬
‫או בריונים שמנצלים את כוחם הפיזי לצבירת הון עצמי) – להם בעת יצירתם‪ ,‬הוסיף האלוהים תערובת כסף‬

‫ובכך הבדיל אותם מהשאר‪.‬‬

‫ברזל ונחושת = היצרנים‪" ,‬בעלי התשוקות" (האיכרים והאומנים) ‪ -‬באנשים ממעמד זה הוסיף האלוהים‬ ‫‪‬‬

‫ברזל ונחושת‪ ,‬ולרוב הם יולידו צאצאים שיהיו כמותם‪.‬‬

‫הערות נוספות מתוך ועל המשל‪:‬‬

‫המעמדות הם לא לפי דם אלא לפי יכולות ולכן הוא מציין את יכולת הערבוב בין המתכות‪ ,‬אפלטון מדגיש‬ ‫‪‬‬

‫כי בכל שלב אנשים מכל מעמד יכולים להעמיד צאצאים שיהיו ממעמד אחר (למשל למשפחת אומנים‬
‫יכול לצאת ילד שנוצר עם תערובת זהב) ועל כן על העם לכבד זאת ולתת לאדם להגשים את עצמו (לתת לו‬

‫להיות בדרגה בה יהיה הוא ראוי להיות)‪.‬‬

‫המעמדות משרתים זה את זה אך ללא היותם כפופים אחד לשני‪ ,‬אפלטון לא מחפש דיקטטורה אלא ממלכה‬ ‫‪‬‬

‫שמונהגת ע"י בודדים לטובת הקהילה הפוליטית כולה‪ .‬השליט הפילוסוף והחכם יחליט בשביל כולם‪ ,‬ובעצם‬
‫יקבל הסכמה פסיבית כיוון שהעם יבין שהוא צריך לעמוד בשלטון לטובת המדינה‪.‬‬
 ‫מבנה המדינה הצודקת‬ ‫מבנה נפש האדם‬
‫מדינה היא שותפות הכרחית טבעית של בעלי‬ ‫האדם הוא יצור חברתי‪.‬‬
‫מומחיות בתחומים שונים‪.‬‬

‫"צדק ‪ - "1‬כל אדם יעסוק בתחומו (פעם אחת באופן‬ ‫בין בני האדם שונות טבעית בכישרון‪.‬‬
‫חיצוני)‪.‬‬

‫המעמדות החברתיים מלמדים על היסוד הדומיננטי של "צדק ‪ - "2‬כל אחד יודע ידע ויקבל את מקומו שניתן‬

‫לו על פי כישרונו (פעם שנייה באופן פנימי)‪.‬‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫‪[ Commented‬אר‪ :]7‬השתוקקות (יצרנים)‪ ,‬אומץ לב‬
‫(חיילים) תבונה (מלך‪-‬פילוסוף)‪.‬‬

‫בכדי שכולם יהיו מרוצים ויבינו את ההיגיון שמאחורי החלוקה‪ ,‬ועל מנת לקדם את דרך בחירת המושלים‬

‫ללא הפרעות‪ ,‬אפלטון מציע פתרון ‪ -‬לספר "שקר מועיל" ושכל מעמד יגדל ויחונך במסגרת משלו (אפלטון‬ ‫‪[ Commented‬אר‪ :]8‬לדוגמא‪ ,‬ששומרי המדינה לא‬
‫יעשו מעשים שיערערו את המדינה כמו פגיעה‬
‫מאמין "בשקר מועיל" לצורך השגת המטרה)‪:‬‬
‫בשליטים וניסיון לקחת את השלטון בכוח‪.‬‬
‫תחילה‪ ,‬יספרו לכולם את משל המתכות על מנת ליצור את התחושה שכל אדם נועד עם שליחות מסוימת‬ ‫‪‬‬
‫וכך לא ינסו להפר את האיזון החברתי במדינה‪.‬‬
‫יש לספר לכל הדורות הבאים שהם כולם נוצרו יחדיו באדמה והאמא אדמה היא אימם האדמה משמשת לחיבור‬ ‫‪‬‬
‫ויצירת שייכות וזיקה של כלל האנשים למקום ואחד לשני כאילו היו אחים‪ .‬ובהקשר 'אנשי המגן' על מנת‬
‫לחזק את הקשר בינם המקום בו נולדו כדי שתהיה להם סיבה להילחם ולהגן עליו מרצון‪ .‬כמו כן‪ ,‬הם‬

‫יחונכו על ערכיה של המוסיקה (כל אחד צריך לבצע את תפקידו כמו התווים וכולם ביחד יוצרים מנגינה)‪,‬‬
‫ויעברו הכשרה להגנה על הפילוסופים‪ .‬בדרך זו הצעירים יגדלו תחת חוקיות טובה‪ ,‬והם יסגלו לעצמם מנהגי‬

‫צדקה כמו כבוד למבוגרים‪.‬‬

‫השליטים ‪ -‬הפילוסופים‪ ,‬מכירים את האידאות של האמת המוחלטת וההרמוניה הנצחית‪ ,‬מאחר והם היחידים‬ ‫‪‬‬

‫שמכירים אותם הם היחידים שיוכלו להנהיג את המדינה‪ .‬עולה ההצעה להעמיד את הגברים למבחן כבר‬
‫מגיל צעיר (לאורך כל תקופת התפתחותם) על מנת לזהות במי קיימות התכונות הללו ואותו לייעד לממשל‪.‬‬

‫*לפי אפלטון תפקיד המדינה והחינוך הוא לאתר את היעוד של כל אדם בשלב ילדותו ודגש גדול על חינוכו להגשמת‬

‫היעד‪.‬‬

‫כמו כן‪ ,‬אפלטון מעלה נקודה חשובה באומרו כי הפרטים הם שמרכיבים את המדינה (ובעצם הופך את משל‬

‫האותיות שדיבר עליו בפרק ב') ‪ -‬אם האנשים יהיו אמיצי לב כך תהיה גם המדינה‪ ,‬אם הם יהיו צדיקים גם המדינה‬
‫תהיה צדקת‪ .‬בתוך כך‪ ,‬קובע מספר עקרונות‪/‬אמות מידה על פיהן המדינה צריכה לנהוג בכדי להיות מדינה‬

‫טובה‪:‬‬

‫חכמה ‪ -‬לטובת ניהול משאיי ם ומתנים עם מדינות אחרות‪ .‬החוכמה המצויה בידי השליטים (השומרים)‬ ‫‪‬‬

‫במדינה תקרין על המדינה כולה‪.‬‬

‫אומץ לב ‪ -‬מצב שבו יודעים ממה לחשוש (מהמוות ומפגיעה במדינה) וממה לא‪ .‬אומץ הלב המדינה ייקבע‬ ‫‪‬‬
‫לאור אומץ ליבם של החיילים‪.‬‬

‫יישוב הדעת ‪ /‬מתינות ‪ -‬כאשר החלק הטוב שבאדם מתגבר על החלק הגדול והרע שבו‪ ,‬אזי שהאדם התגבר‬ ‫‪‬‬
‫על עצמו והוא מיושב‪ .‬המתינות המצויה בידי השליטים במדינה תקרין על המדינה‪.‬‬

‫צדק ‪ -‬מצב מדינתי בו כל אדם פועל למען המדינה לפי התכונה הדומיננטית שלו‪ .‬זו מדינה מיושבת בדעתה‪,‬‬ ‫‪‬‬

‫אמיצת לב וחכמה (חוזר למשלים הקודמים שלו)‪ .‬כאן הצדק ייגזר מתוך כל אמות המידה המרכיבות אותו‪.‬‬

‫אפלטון גם קובע את השם שיינתן למדינה לכשתקום ‪ -‬מדינה בה יהיה שליט יחיד = ממלכה; מדינה בה יהיו‬

‫מספר שליטים = אריסטוקרטיה‪.‬‬

 ‫פרק ה (‪ - )365-377‬הנוכחים בדיון דנים בשוני שבין הידעה‪ ,‬הסברה ואי‪-‬הידיעה‬

‫בשאר הפרק דנים בשני נושאים מרכזיים‬

‫נשים ‪ -‬אפלטון‪ ,‬לאחר שיח ממושך בו שומעיו ממש צריכים לשכנע אותו לדבר‪ ,‬פורס את אמונתו כי נשים‬ ‫‪‬‬

‫צריכות להיות מחונכות בדיוק כמו שגברים מחונכים – על ברכי המוזיקה והאתלטיקה – וזאת על מנת שיוכלו‬
‫לחנך את הילדים כראוי‪ .‬הוא טוען שזה אמנם נראה מוזר כיום‪ ,‬אך מתאר שגם היוונים חשבו שלהתאמן בעירום‬

‫זה מוזר‪ ,‬עד שלאט לאט הבינו את ההיגיון שבזה‪ ,‬ובסופו של תהליך זה הפך לנורמה‪ .‬אפלטון גורס כי יש לתת‬
‫שוויון זכויות מלא לנשים ולמדוד אותם – כמו את הגברים‪ ,‬על בסיס היכולות שלהן ולא על בסיס המין שלהן‪.‬‬

‫משפחות השומרים ‪ -‬אפלטון מעלה את הטענה כי כמו בקרב חיות‪ ,‬גם על בני האדם להשביח את המשובחים‬ ‫‪‬‬
‫ביותר‪ ,‬שהם כידוע מעמד המושלים‪ .‬הוא טוען שמושלים ומושלות צריכים להתרבות רק אחד עם השני‪,‬‬

‫ולהעמיד את הצאצאים לטובת המדינה‪ .‬יקבעו מכסות לנישואין ע"י המגנים (המושלים) על מנת שהאוכלוסייה‬
‫לא תגדל או תקטן מידי‪.‬‬
 ‫פרק ו' ‪" -‬משל הקו" (וגם "משל האונייה")‬

‫משל האונייה ‪ -‬אפלטון מספר את המשל כתגובה לטענה שאנשי החברה לא רואים בפילוסופים כאנשים שיכולים‬
‫להוביל אותה‪ .‬במשל הזה מציג אפלטון שהפילוסופים על‪-‬אף שאינם חזקים בכל התחומים (מאחר שלכל אדם יש‬

‫מהות וייעוד אחד) אינם ניתנים להחלפה בשלטון מאחר ורק להם יש את הידע איך לשלוט‪ .‬אפלטון מעביר‬
‫ביקורת על הדמוקרטיה‪ ,‬הוא טוען כי האזרחים (בעלי האונייה) הם חסרי יכולת וכישורים (עיוורים וחרשים)‬

‫לבחור מי יהיה הקברניט המתאים להם‪ ,‬לכן מתחרים על השלטון אנשים חמדנים וחסרי יכולת (מלחים)‪ ,‬אשר‬
‫נבחרים בזכות כוחם הפיזי או יכולת השכנוע שלהם על פני הפילוסופים (הקברניט האמיתי)‪.‬‬

‫השחקנים במשל ‪ -‬האונייה (המדינה); בעל האונייה (העם‪ ,‬ללא הבנה בניהול ענייני המדינה);‬
‫המלחים (השליטים‪ ,‬חמדנים ללא הבנה מספקת בניהול המדינה); הקברניט האמיתי (הפילוסוף)‪.‬‬

‫"משל הקו" ‪ -‬הנוכחים בשיחה מתבקשים על ידי סוקרטס לצייר קו ולחלק אותו לקטעים לא שווים‪ ,‬בכך אפלטון‬

‫מנסה לתאר להם יחס בין מושכל ונראה‪ .‬הוא טוען כי החושים מוטלים בספק מאחר ואינם יכולים לתת את האמת‪:‬‬
‫הם יכולים לעיתים להטעות והם סובייקטיביים (בעוד לפי תפיסתו של אפלטון האידאות הן מוחלטות‬

‫ואובייקטיביות)‪ .‬הקו מדגים את ההקבלה שאפלטון טוען בה בין אונטולוגיה (תורת היש) לאפיסטמולוגיה‬
‫(תורת ההכרה)‪ .‬מה שקיים הוא מה שיוכר‪ ,‬אי אפשר להכיר מה שלא קיים (כשאנו חושבים שאנחנו יודעים‬

‫משהו שלא לגמרי קיים אנו טועים)‪.‬‬

‫מבחינה פוליטית‪ ,‬מה הטענה? אנו נוטים לחשוב שהפוליטיקה במיטבה כשאנשים מחליפים סברות‪ .‬לכל אחד דעה‬
‫שונה על המציאות הפוליטית‪ .‬אפלטון טוען שהדעות הן סוג חלש מאוד של הכרה שלא ראוי לשם ידיעה‪ .‬על מה‬

‫נרצה להשתית את המדינה? על סברות ונקודת מבט מוגבלת או על ידיעה? כשרוצים לדעת מה צודק‪ ,‬מה הטוב‪,‬‬

‫ניתן למצוא את התשובה לכך ולכן‪ ,‬מי שישלוט‪ ,‬צריך להיות אדם לא רק עם סברה אלא עם ידע‪ ,‬ידע של מה‬
‫טוב ומהו צדק‪ ,‬וזהו הרי לא אחר מאשר הפילוסוף‪.‬‬
‫‪[ Commented‬אר‪ :]9‬זכויות יוצרים‪ ,‬טל כספי‪.‬‬
 ‫פרק ז' ‪ -‬משל המערה‬

‫המשל מספר על חבורת אנשים שכלואים במערה‪ ,‬כאשר הם כבולים אל אחד מקירות המערה‪ .‬מאחוריהם‪ ,‬גבוהה‬
‫מהם ישנה אש חזקה וחומה עם יצורים חיים שהולכים עליה‪ ,‬כך שכל מה שאסירים רואים במשך כל חייהם זה את‬

‫הצללים שלהם ‪ -‬שמבחינתם זה כל מה שיש‪.‬‬

‫יום אחד משתחרר אחד האסירים משלשלותיו‪ .‬אפלטון דן בדרך בה יחווה האסיר את היציאה לחופשי ואת הדרגתיות‬

‫החשיפה שלו לעולם שאינו מכיר‪ .‬הוא מתאר את הפעם הראשונה בה יבין שהצללים שראה כל חייו‪ ,‬הם לא יותר‬
‫מבבואה של יצורים חיים שהלכו מעליו‪ .‬לאחר מכן האסיר יצא החוצה ויראה את שמי הלילה ויסתנוור עד שלבסוף‬

‫יראה את השמש‪ .‬ההדרגתיות הזו מומשלת לקושי להיחשף לאמת ולראיית עולם אחרת‪ ,‬אחרי שגדלת וחונכת‬
‫כל חייך על פי ראייה מסוימת‪ ,‬והשמש נמשלת לאמת הגדולה שהאדם שואף להגיע אליה‪.‬‬

‫בהמשך מתוארת גם דילמת השיבה‪ .‬האם לחזור למקום שאדם מבחוץ היה מגדיר ככלא‪ ,‬אך זהו המקור של אותו‬

‫אסיר משוחרר‪ .‬אם יחזור‪ ,‬כיצד ינהג‪ .‬האם יהיה לו את האומץ לספר לחבריו את האמת‪ ,‬על אף שאין להם שום‬
‫יכולת להבין את המציאות שהוא גילה‪ ,‬וכנראה שינדו אותו ואם הייתה להם יכולת‪ ,‬אף היו הורגים אותו‪ .‬חלק זה‬

‫דן בשאלה ‪ -‬האם אדם יעז לומר לחברה שלו שהיא טעתה כל השנים ושישנה אמת אחרת?‬

‫מספר הערות על המשל‪:‬‬

‫הבודדים שמצליחים לצאת אל האור הם הפילוסופים שנחשפים לעולם האידאות ולכן מרחמים על האנשים‬ ‫‪‬‬
‫החיים במערה ולא יודעים שיש יותר‪.‬‬

‫האור מדמה את הידע והנאורות ואילו החושך את האפלה והבורות‪ .‬אלטון מדגיש את חשיבותו של המחנך‬ ‫‪‬‬
‫בהוצאת הילדים אל האור‪ .‬מדגיש שזה תפקד קשה והדרגתי‪ .‬לאנשים קשה מאוד להשתחרר מאמונות שגדלו‬

‫עליהם כל החיים ‪ ,‬אך למחנכים שראו את האור‪ .‬יש אחריות למשוך אליה את האחרים‪ .‬והתלמיד צריך גם‬
‫להשקיע מעצמו " ולהסתגל לאור השמש"‪.‬‬

‫אפלטון קושר בין ידע לאושר על האדם לשאוף ללמוד וכך יגיע האושר‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫משל המערה נקשר למשל הקו המחולק‪ ,‬היציאה לאור היא ההכרה של האידאות (רמת ההכרה הגבוהה‬ ‫‪‬‬

‫ביותר)‪ .‬אחרי שהפילוסוף יוצא מהמערה הוא אינו מעוניין לעסוק ברמת ההבנה הנמוכה יותר‪ .‬כך נוצר הנתק‬
‫בין הפילוסופים לשאר החברה שאיננה מבינה אותם ורואה בהם כזרים ומגונים‪.‬‬
 ‫פרק ח' ‪ -‬תיאור סוגי המשטרים השונים והאפשרות להתדרדרות ביניהם‬

‫אריסטוקרטיה (שלטון הפילוסופים) ‪ -‬אוטופי‪ ,‬לא התקיים מעולם‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫טימוקרטיה (שלטון הכבוד‪ ,‬שלטון האמיצים)‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫אוליגרכיה (שלטון ההון) ‪ -‬שלטון העשירים‪ ,‬לעניים אין חלק בשלטון‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫דמוקרטיה (שלטון הרוב) ‪ -‬החירות תהפוך בסופו של דבר לאנרכיה שתפגום בסדר החברתי הקיים‪ ,‬בין‬ ‫‪‬‬

‫אם ירצו או לא השליטים מבינים כי העם עושה להם עוול ויהפכו לרודנים‪.‬‬ ‫‪[ Commented‬אר‪ :]10‬זה השלטון שהיה בתקופתו של‬
‫אפלטון באתונה‬
‫רודנות‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫לטענת אפלטון כל אחת מצורות השלטון מלבד האריסטוקרטיה‪ ,‬מזיקה לעם‪ ,‬ולא מייצגת את האינטרס שלו‬
‫אלא רק של קבוצה נבחרת מתוכו (בסופו של דבר היא מונעת מאינטרס שלטוני לפני שהיא מונעת מהאינטרס‬

‫הכללי של החברה)‪.‬‬
 ‫מילון מושגים‬

‫פוליטאה = המדינה‬

‫"הדיקה" = הסדר הצודק‬

‫הבעיה הסוקרטית = לעיתים לא ניתן להבחין אם אפלטון מביע את דעתו דרך דמותו של סוקרטס או שמא משקף‬
‫את דעותיו של סוקרטס עצמו (סוקרטס היה המורה של אפלטון)‪.‬‬

‫פוליס = עיר מדינה‬