‫אמרי קודש‬

‫זמני כניסת ויציאת השבת‬

‫ר"ת‬ ‫בעלזא‬ ‫הדה"נ‬
‫‪8.42‬‬ ‫‪8.20‬‬ ‫‪6.48‬‬ ‫ירושלים‬
‫‪8.39‬‬ ‫‪8.17‬‬ ‫‪7.03‬‬ ‫בני ברק‬
‫‪8.42‬‬ ‫‪8.20‬‬ ‫‪6.56‬‬ ‫חיפה‬
‫‪8.39‬‬ ‫‪8.17‬‬ ‫‪7.03‬‬ ‫אשדוד‬
‫‪8.41‬‬ ‫‪8.19‬‬ ‫‪6.47‬‬ ‫בית שמש‬

‫גל‘ ‪ 61‬פר‘ בהו”ב תשפ“א ‪ -‬אבות פ“ה‬ ‫מכ“ק מרן אדמו“ר מבעלזא שליט“א‬ ‫‪8.40‬‬
‫‪8.42‬‬
‫‪8.18‬‬
‫‪8.20‬‬
‫‪7.05‬‬
‫‪6.59‬‬
‫קרית גת‬
‫נוף הגליל‬

‫לעילוי נשמת הרבני החסיד המפואר מוהר”ר מנחם שמואל חיים בן הרה”ח מוה”ר אפרים ז”ל פריעדמאן‬

‫על הפרשה‬
‫השפע בארץ ישראל היא תמידית ועל טבעית ובניקל תוכלו לשבות בשביעית‬
‫ומשכך‪ ,‬כיון שיודע אדם שהחיות והקדושה הנשפעת בארץ ישראל אינה‬ ‫וידבר ה’ אל משה בהר סיני לאמר‪ .‬דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי‬
‫בדרך הטבע ככל הארצות‪ ,‬בדרך הטבע‪ ,‬אלא היא התחדשות תמידית‬ ‫תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת לה’‪.‬‬
‫ומיוחדת מהשם יתברך בכל עת‪ ,‬לא יהיה קשה בעיניו להשבית שדהו‬
‫יש לומר רמז הכתוב המדגישה “אשר אני ‘נתן’ לכם” בלשון הווה‪ ,‬ולא אמר‬
‫וכרמו בשנת השמיטה‪ ,‬שכן בין כה אין טבעה של ארץ ישראל ככל הארצות‪,‬‬
‫‘אשר אתן לכם’ לשון עתיד‪ ,‬או ‘אשר נתתי לכם’ לשון עבר‪ ,‬ירמוז על כך‬
‫אלא חיותה וקיומה מעל לדרך הטבע‪ ,‬וכיון שכן גם כשלא יחרוש אדם‬
‫שמתנת ה’ לבני ישראל אינה נתינה חד פעמית לשעה זו בלבד‪ ,‬אלא היא‬
‫שדהו לא יחסר לו כלום‪ ,‬כי השם יתברך מחיהו תמיד בכל עת ובכל‬
‫לשעה ולדורות‪ ,‬שהקב”ה נותנה לבני ישראל בכל עת מחדש‪ ,‬ומשפיע בה‬
‫שעה‪ ,‬כנרמז בלשון הכתוב “אשר אני ‘נתן’ לכם” לשון הווה‪ ,‬שתמיד‬
‫תמיד חיות וקדושה מחדש‪ ,‬ע”ד הכתוב (דברים יא יב) “ארץ אשר ה’ אלקיך‬
‫השם יתברך מחייהו מחדש‪( .‬ס”ב תשנ”ו)‬
‫דורש אותה תמיד עיני ה’ אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה”‪.‬‬

‫כשבטחונכם בה’ לא תהיה חזק יהיה הברכה רק בריבוי הפירות ולא ברכה שבמעים‬
‫שלא יצטרכו לאכול הרבה לשבוע‪ ,‬אלא אף באכילה מועטת תשרה הברכה‬ ‫ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה‪ .‬וכי תאמרו מה‬
‫שישבעו די צרכם‪.‬ותועלת היוצא מברכה זו נוסף על ברכה הראשונה היא‪,‬‬ ‫נאכל בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו‪ .‬וצויתי את ברכתי‬
‫שמתוך שהברכה שורה במאכל שבמעים‪ ,‬נמצאים שבעים כבר במעט‬ ‫לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים‪ .‬וזרעתם את השנה‬
‫שבמעט‪ ,‬ובשאר הנותר – ריבוי הפירות בעקבות ברכת ‘ונתנה הארץ פריה’‬ ‫השמינת ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעת עד בוא תבואתה‬
‫יוכלו לעשות חיל במכירת ריבוי הפירות לגוים בני התושבים סביב ארץ‬ ‫תאכלו ישן‪.‬‬
‫ישראל‪.‬‬
‫ידוע הקושיא שהביא הרבי רבי אלימלך זי”ע בספר “נועם אלימלך” בשם‬
‫זהו אפוא רמז הכתוב “וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית”‪ ,‬שלא יהיה‬ ‫אחיו הרבי רבי זושא זי”ע “טוב היה שלא לומר כי אם ‘וצויתי את ברכתי’‪,‬‬
‫בטחונכם חזק בהשי”ת שלא יחסיר לכם דבר‪“ ,‬וצויתי את ברכתי ‘לכם’‬ ‫וממילא לא יקשה שום אדם לומר ‘מה נאכל’”‪.‬‬
‫בשנה הששית”‪ ,‬כלומר שאמנם יצו ה’ את הברכה בריבוי הפירות‪ ,‬אך לא‬
‫תזכו אז לברכת ה’ במאכל שבמעים‪ ,‬ומשכך לא יישאר לכם די פירות‬ ‫ויש לומר דהנה בכתוב שלפנינו ישנן שתי הבטחות‪ .‬האחת ‘ונתנה הארץ‬
‫לסחורה עם האומות סביבכם‪ ,‬ויהיה הברכה רק ‘לכם’ ‪ -‬ברכה בפירות כדי‬ ‫פריה’ דהיינו שהארץ תתן כוחה להצמיח פירות ככל שכוחה יכולה להצמיח‪,‬‬
‫צרככם‪ ,‬אך לא להיות די והותר לסחורה ולהתעשר על ידם‪( .‬קידו”ר תשנ”ו)‬ ‫והשניה ‘ואכלתם לשבע’ ופירש”י “אף בתוך המעים תהא בו ברכה”‪ ,‬כלומר‬

‫בני ישראל התאוו לאכול אף בשנה השביעית מקדושת פירות הארץ דווקא וזוכים לכך רק על ידי דרישה‬
‫וגעגועים‬
‫מטובה”‪ ,‬לפי “שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה‪ ,‬אלא לקיים המצוות‬ ‫או יאמר בהקדם עוד לבאר קושיית בני ישראל “מה נאכל בשנה השביעית‬
‫התלויות בה”‪ ,‬כמו שאמרו בגמרא בגמרא (סוטה יד א) “וכי לאכול מפריה‬ ‫הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו”‪ ,‬הלוא הובטח להם ברכת רוב הפירות‬
‫ולשבוע מטובה הוא צריך”‪ ,‬ואילו הב”ח מקיים הנוסח‪ ,‬כי “קדושת הארץ‬ ‫כמו שאמר הכתוב לעיל מיניה “ונתנה הארץ פריה”‪ ,‬ומשכך הרי יהיה להם‬
‫הנשפעת בה מקדושת הארץ העליונה‪ ,‬היא נשפעת גם בפירותיה‪ ,‬שיונקים‬ ‫די כסף בשביל לקנות פירות חוץ לארץ מסביבותיהם גם כאשר “לא נזרע‬
‫מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ‪ ...‬ועל כן ניחא שאנו מכניסים‬ ‫ולא נאסף את תבואתנו”‪.‬‬
‫בברכה זו ‘ונאכל מפריה ונשבע מטובה’‪ ,‬כי באכילת פירותיה אנו ניזונים‬
‫מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה”‪ .‬עכ”ד‪.‬‬ ‫אלא שאלת בני ישראל היא כי בני ישראל רוצים לאכול אף בשנה השביעית‬
‫מקדושת הארץ דווקא‪ ,‬לפי שעל ידי אכילת פירות הארץ נשפעת קדושה‬
‫ולכך אף שבני ישראל יכולים אמנם לקנות פירות משכניהם הגוים בני‬ ‫לאוכליו כמו שהאריך בזה הב”ח (או”ח סי’ רח) בתירוצו על קושיית הטור (או”ח‬
‫חוץ לארץ‪ ,‬אבל שאלתם היא בשביל לזכות לקדושת פירות ארץ ישראל‬ ‫סימן רח) שאין לומר בברכת מעין שלש את הנוסח “ונאכל מפריה ונשבע‬

‫א‬
 ‫צריך שיקדים לה ‘דרישה’ דהיינו השתוקקות וגעגועים לזכות לקדושתה‪,‬‬ ‫דווקא‪ ,‬ועל זה באה ההבטחה “וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית‬
‫ולכן רק אחר שיתאוו וישתוקקו ויאמרו “מה נאכל בשנה השביעית‪ ,‬הן‬ ‫ועשת את התבואה לשלש השנים” ואף בשנה השביעית יהיה לכם לאכול‬
‫לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו” דהיינו שישתוקקו ויתאוו לקדושת פירות‬ ‫מתבואת הארץ המקודשת בעשר קדושות‪.‬‬
‫ארץ ישראל‪ ,‬או אז יזכו לברכת השנים “וצויתי את ברכתי לכם בשנה‬
‫אלא שעדיין צריך לפנים‪ ,‬מדוע באה הברכה רק כאשר תאמרו ‘מה נאכל’‬
‫הששית ועשת את התבואה לשלש השנים” באופן שיספיק לכם מפירות‬
‫ולא זולתו‪ .‬אך היא עפ”י אמרם ז”ל (סוכה מא א) עה”פ (ירמיה ל יז) “’ציון היא‬
‫הארץ גם לשנה השביעית‪( .‬ס”א תשנ”ט בארא פארק)‬
‫דרש אין לה’ מכלל דבעיה דרישה”‪ ,‬הרי שכדי לזכות לקדושת ארץ ישראל‬

‫שלא ברכו בתורה ברכת ‘והערב נא’ להמתיק משפטי העונשין על ידי לימוד התורה לכך גלו בפועל‬
‫יומתק לחיך לפרש על פי זה אמרם ז”ל (נדרים פא א) “אמר רב יהודה אמר רב‬ ‫ידוע מה שהקשה כ”ק זקני (מרן אדמו”ר מהרי”ד) ז”ל הפסוק סוף פרשת וילך‬
‫מאי דכתיב (ירמיה ט יא) ‘מי האיש החכם ויבן את זאת דבר זה נשאל לחכמים‬ ‫“ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם‪,‬‬
‫ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקב’’ה בעצמו דכתיב (שם שם יב) ‘ויאמר‬ ‫לעד בבני ישראל” (דברים לא‪ ,‬יט) הלוא פרשת‬
‫למען תהיה לי השירה הזאת ֵ‬
‫ה’ על עזבם את תורתי’ וגו’ היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה אמר‬ ‫האזינו הוא מלא עונשין ותוכחות ואיך אפשר לקראו שירה‪ ,‬והלא שירה‬
‫רב יהודה אמר רב שאין מברכין בתורה תחלה”‪ ,‬וכבר עמדו על המדוכה‬ ‫רומזת על שמחה‪ ,‬כדאיתא בגמרא (ברכות לה א) “אמר רבי שמואל בר נחמני‬
‫כל המפרשים‪ ,‬איך נענשו בגלות קשה על דבר פעוט ‪‘ -‬שלא ברכו בתורה‬ ‫א”ר יונתן אין אומרים שירה אלא על היין”‪ ,‬משמע דשירה באה על שמחה‪,‬‬
‫תחילה’‪ .‬ולדרכנו יאמר הכוונה‪ ,‬כי אם היו לומדים תורה‪ ,‬הרי שהיו נפטרים‬ ‫ואילו פסוקי פרשת האזינו שירה כל עין רואה על נכון שאין אלו אלא דברי‬
‫מהעונשים על ידי לימוד התורה‪ ,‬כדברי כ”ק זקני ז”ל‪ ,‬אך מכיון שלא למדו‬ ‫תוכחות ויסורים‪.‬‬
‫תורה‪ ,‬היו חייבים לילך בגלות ממש בפועל‪ ,‬הוי “על עזבם את תורתי”‪.‬‬
‫ופירש כ”ק זקני (מרן אדמו”ר מהרי”ד) ז”ל בהקדם מה שפירש כ”ק אבי זקני‬
‫(מרן אדמו”ר מהר”י) ז”ל את הפסוק (תהלים צד יב) “אשרי הגבר אשר תיסרנו י‪-‬ה‬
‫בא רב יהודה ופירש ואמר ‘שלא ברכו בתורה תחילה’‪ ,‬והיינו כי לכשנדקדק‬
‫ומתורתך תלמדנו”‪ ,‬ואמר שכל הפרשיות העונשין ותוכחות הכתובות‬
‫בברכת התורה “והערב נא ה’ אלקינו את דברי תורתך בפינו” יש לתמוה‪,‬‬
‫בתורה‪ ,‬אין תכליתם שיתקיימו באדם בפועל ממש‪ ,‬אלא כדי שאדם ילמד‬
‫התינח דבר מר יש למתקו באופן הנאות שיוכלו להכניס אותה לפה‪ ,‬אבל‬
‫פרשיות אלו ויתמלא בפחד ורעדה מאימת הדין‪ ,‬ויבוא מתוך כך ליראת‬
‫התורה הק’ היא ‘נחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים’‬
‫הבורא ולתשובה שלימה‪ ,‬ובזה יהיה נחשב לו כאילו באו עליו העונשים‬
‫מפני מה קבעו מטבע הברכה ‘והערב נא את דברי תורתך בפינו’ כאילו היא‬
‫ותוכחות‪ ,‬ולא יצטרכו להתקיים בו בפועל ממש‪ ,‬על דרך שאמרו חז”ל (מנחות‬
‫צריכה המתקה‪.‬‬
‫קי א) “כל העוסק בתורת חטאת‪ ,‬כאילו הקריב חטאת‪ ,‬וכל העוסק בתורת‬
‫אשם כאילו הקריב אשם”‪ ,‬הרי שבקרבנות יכולים להשלים על ידי עסק‬
‫אך לדרכנו יאמר שהכוונה אמנם אינה על התורה עצמה‪ ,‬שהיא אכן ‘מתוק‬
‫התורה כאילו הקריבו חטאת ואשם בפועל ממש‪ ,‬ומתכפרין בו בעליו‪ ,‬כמו‬
‫מדבש ונופת צופים’‪ ,‬ואיננו צריכים לבקש מהשי”ת להמתיקה בפינו‪ ,‬אלא‬
‫כן בעניני עונשין ותוכחות שבתורה‪ ,‬העוסק בתורה בפרשיות אלו ועוסק‬
‫על משפטי העונשים ותוכחות שבה‪ ,‬שהם אכן קשים מנשוא אם יתקיימו‬
‫בספרי מוסר ויראה‪ ,‬וממשיך על עצמו פחד ה’ והדר גאונו‪ ,‬עוזר לו השי”ת‬
‫ח”ו בפועל ממש‪ ,‬ועל זאת אנו מבקשים ‘והערב נא את דברי תורתך’ שלא‬
‫שנשלם הכל על ידי לימוד התורה ונשמרים ממה שצריכים להישמר‪.‬‬
‫יתקיימו בנו בפועל ממש‪ ,‬אלא נצא ידי חובתם על ידי לימוד פרשיות‬
‫התורה של משפטי העונשין והתוכחות‪ ,‬ובכך יומתקו מעלינו הדינים‪.‬‬ ‫זהו שקורא אותה הכתוב ‘שירה’ כאמרו ‪“ -‬ועתה כתבו לכם את השירה‬
‫הזאת”‪ ,‬למרות שבאמת הם דברי תוכחות לבני ישראל‪ ,‬מכל מקום הלוא על‬
‫והיינו דאמר רב יהודה ‘שלא ברכו בתורה תחילה’ כלומר שלא ברכו ברכת‬ ‫ידי לימודם נחשב לו לאדם כאילו באו עליו בפועל ח”ו ‪ -‬בחינת ‘ומתורתך‬
‫‘והערב נא’ שעניינו ‘להמתיק’ להם הדינים והתוכחות על ידי לימוד פרשיות‬ ‫תלמדנו’‪ ,‬ושוב אינו צריך שיבואו עליו היסורים בפועל ח”ו‪ ,‬ולפיכך שפיר‬
‫התורה‪ ,‬וכיון שלא ברכו נתחייבו להשלים עונש הגלות בפועל ממש‪( .‬מתוך‬ ‫נקראים פסוקים אלו ‘השירה הזאת’‪ ,‬לפי שנחשב לו כאילו התקיימו בו‬
‫ס”א בחוקותי תש”ל)‬ ‫העונשים בפועל בבחינת ‘ונשלמה פרים שפתינו’ (הושע יד ג) וממילא הן הם‬
‫דברי ‘שירה’‪ .‬עכדה”ק‬

‫העושה מצוה שאינו מצווה עליה זוכה להמליך על עצמו יצר טוב על יצר הרע‬
‫מחבבין את המצות מסתתמין דבריו”‪ .‬נמצינו למדים שכשהשטן רואה את‬ ‫“וְ כִ י יָ מּוְך ָא ִחיָך (ויקרא כה‪ ,‬לה)‪ֲ ,‬ה ָדא הּוא ִדכְ ִתיב (תהלים מא‪ ,‬ב) ַ‘א ְׁש ֵרי ַמ ְׂשּכִ יל ֶאל‬
‫ישראל מחבבין ורצין אחר המצוות נסתתמין טענותיו ואינו מסטין‪ .‬ולפי‬ ‫ָּדל ְּביֹום ָר ָעה יְ ַמּלְ ֵטהּו ה’’‪ַ ,‬א ָּבא ַּבר יִ ְר ְמיָ ה ְּב ֵׁשם ַר ִּבי ֵמ ִאיר ָא ַמר‪ ,‬זֶ ה ֶׁש ַּמ ְמלִ יְך‬
‫זה יש לומר כאן בעניינינו שענין ‘ירגיז’ אדם יצר טוב על יצר הרע‪ ,‬עניינו‬ ‫יֹוחנָ ן ָא ַמר זֶ ה‬
‫רּוטה לֶ ָענִ י‪ַ .‬ר ִּבי ָ‬
‫ּנֹותן ְּפ ָ‬‫יסי ָא ַמר זֶ ה ֶׁש ֵ‬ ‫יֵ ֶצר טֹוב ַעל יֵ ֶצר ָה ָרע‪ִ .‬א ִ‬
‫שיהיו רצים אחר המצוות טרם יהיו מצווין ועושין‪ ,‬או כשהוא אינו מצווה‬ ‫ּקֹובר ֵמת ִמ ְצוָ ה”‪ .‬צריך ביאור לשון המדרש ‘שממליך יצר טוב על יצר‬ ‫ֶׁש ֵ‬
‫על המצוה בכלל‪ ,‬ועל ידי זה השטן מאבד כוחו להיות “יורד ומתעה עולה‬ ‫הרע’‪.‬‬
‫ומסטין” וניצלים ממנו‪.‬‬
‫ונראה לבאר בהקדם ביאור אמרם ז”ל (ברכות ה א) “א’’ר לוי בר חמא אמר‬
‫יומתק בזה להבין מפני מה קפצו בני ישראל לומר “נעשה ונשמע” “נעשה‬ ‫ר’’ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא’ (תהילים ד‪-‬ה) רגזו‬
‫קודם לנשמע”‪ ,‬מה לא טוב היה אם היו שומעים קודם ואחר כך עושין‪ .‬אלא‬ ‫ואל תחטאו‪ .‬אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם‬
‫בני ישראל אמרו ‘נעשה קודם לנשמע’ שאף על פי שלא נשמע המצוה כלל‪,‬‬ ‫אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם‬
‫נכניס עצמנו לכלל חיוב במסירות נפש‪ ,‬ובכוח זה‪ ,‬שיהיו עושים את המצוות‬ ‫נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה”‪ .‬כבר הקשו‬
‫טרם הם מצווים עליהם‪ ,‬בכך הם מחלישים ומאבדים ומשביתים כוחו של‬ ‫המפרשים ונשברו הקולמוסים‪ ,‬אם עצת ‘יזכיר לו יום המיתה’ וודאי עוזרת‬
‫שטן להיות “יורד ומתעה”‪( .‬עי’ “ישמח משה” משפטים)‬ ‫למה לא יזכיר אותו מיד בתחילה‪ .‬גם צריך ביאור‪ ,‬לכשנשכיל ונעמוד על‬
‫עומק ביאורן של שלש העצות‪ ,‬מהי סדרן של שלוש העצות‪ ,‬בתחילה יעסוק‬
‫“נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה” ‘ואם לאו’ היינו שהיצר אינו מניחו‬ ‫בתורה‪ ,‬אחר כך יקרא קריאת שמע‪ ,‬ורק אחרי זה יזכיר לו יום המיתה‪.‬‬
‫לגשת לקיים מצות ה’ בבחי’ ‘ירגיז’‪ ,‬שכן אף המצוות שאנו מצווים בהם אינו‬
‫מניחו לקיים‪ ,‬וכל שכן שאינו מניחו להיות מכניס עצמו לידי מסירות נפש‬ ‫ואבוא היום אל העין להבין לשון למודים באומרם “לעולם ‘ירגיז’ אדם יצר‬
‫על המצוות טרם נצטווה בהם‪ ,‬או אז העצה ש”יעסוק בתורה” שעליו אמרו‬ ‫טוב על יצר הרע”‪ ,‬והנה לא ביארו לנו איך מרגיזים את יצר טוב על יצר הרע‪,‬‬
‫חז”ל (קידושין לא ב) “בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין”‪ ,‬ובמדרש (שמו”ר‬ ‫ומהי ענין הרגזה‪ .‬ואחרי ההתבוננות נראה לפרש על דרך אמרם ז”ל (ראש‬
‫פכ”א) אמרו “’חרות על הלוחות’ אל תקרי חרות אלא חירות‪ ,‬חירות מיצר‬ ‫השנה) “למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדים‪,‬‬
‫הרע”‪ ,‬ואמרו (אבות פ”ו) “אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה”‪ ,‬והיינו‬ ‫כדי לערבב השטן”‪ .‬ופירש”י “כדי לערבב‪ .‬שלא ישטין כשישמע ישראל‬

‫ב‬
 ‫וכשיקדש את עצמו בקבלת עול מלכות שמים לא תהא עוד הגוף מניעה‬
‫לקיים רצון ה’‪.‬‬
‫“נצחו מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה” כי קשה מאוד לקרוא קריאת‬
‫שמע באופן כזה‪ ,‬שיהיה באמת מקבל על עצמו עול מלכות שמים על‬
‫רמ”ח איבריו ושס”ה גידיו באופן שלא יהיו כבר מניעים לקיים מצוות ה’‪,‬‬
‫על כן באה העצה השלישית של “יזכיר לו יום המיתה”‪ ,‬אך סגולה זו אף על‬
‫פי שכוחה רב להשבית כוח היצר להיות ‘יורד ומתעה’ בקום ועשה‪ ,‬לעבור‬
‫ח”ו על לא תעשה שבתורה‪ ,‬מכל מקום אין כוחה יפה להבעיר בנו אש‬
‫דקדושה להיות שלהבת עולה מאליה‪ ,‬ללמוד ולהתפלל בדבקות בדחילו‬
‫ורחימו‪ ,‬אלא שבלית ברירה‪ ,‬אם אין בנו כוח ומעש להיות שלהבת ללהב‬
‫יצאת‪ ,‬לפחות ‘יזכיר לעצמו יום המיתה’ להיות שלהבת ללאו יצאת‪ ,‬להשבית‬
‫כח המבעיר לדבר עבירה ח”ו‪ ,‬אף אם איננה טובה כעצות הראשונות להיות‬
‫מדליק אש דקדושה ללמוד וללמד לשמור ולעשות בקום ועשה‪.‬‬
‫ומעתה שוב אין קשה קושיא שהקשינו‪ ,‬אם עצה זו טובה תמיד מדוע לא‬
‫ישתמש בו לכתחילה‪ ,‬כי האמת היא שאכן עצה זו איננה כעצות הראשונות‬
‫להשיא משאות של אש קודש‪ ,‬אלא רק להחליש כוח היצר הבוער בנו‬
‫לעבור על מצות ה’ ח”ו‪.‬‬
‫עתה נחזור על הראשונות להבין דברי המדרש בפרשתנו “וְ כִ י יָ מּוְך ָא ִחיָך‬
‫(ויקרא כה‪ ,‬לה)‪ֲ ,‬ה ָדא הּוא ִדכְ ִתיב (תהלים מא‪ ,‬ב) ַ‘א ְׁש ֵרי ַמ ְׂשּכִ יל ֶאל ָּדל ְּביֹום ָר ָעה‬
‫יְ ַמּלְ ֵטהּו ה’’‪ַ ,‬א ָּבא ַּבר יִ ְר ְמיָ ה ְּב ֵׁשם ַר ִּבי ֵמ ִאיר ָא ַמר‪ ,‬זֶ ה ֶׁש ַּמ ְמלִ יְך יֵ ֶצר טֹוב ַעל‬
‫ּקֹובר ֵמת‬
‫יֹוחנָ ן ָא ַמר זֶ ה ֶׁש ֵ‬
‫רּוטה לֶ ָענִ י‪ַ .‬ר ִּבי ָ‬
‫ּנֹותן ְּפ ָ‬‫יסי ָא ַמר זֶ ה ֶׁש ֵ‬
‫ִמ ְצוָ ה”‪ .‬המדרש מאלפנו בינה שהבא לקיים מצוה כשאינו מחויב בדבר‪ ,‬כגון‬
‫הנותן פרוטה לעני כאשר לא התבקש לתת‪ ,‬והוא ‘משכיל אל דל’‪ ,‬הריהו‬
‫בבחי’ ‘ממליך יצר טוב על יצר הרע’ כענין ‘ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע’‪,‬‬
‫ושתיהם עניינם שוה‪ ,‬שעל ידי שמקדים לקיים מצוה טרם נצטוה עליו‪ ,‬או‬
‫שעושה מצוה שבכלל אינו חייב בו‪ ,‬הריהו זוכה להמליך על עצמו יצר טוב‬
‫על יצר הרע‪ ,‬ולגרש מעליו כוח היצר המסית ומדיח לקיים מצות הבורא‬
‫יתברך שמו‪( .‬מתוך ס”א בהר תש”ל)‬
‫פרקי אבות‬
‫סופרים הימים שעברו להורות על חשבון המעשים שעברו ועל הצריך תיקון‬
‫אלא הענין הוא דאי’ בספה”ק שמ”ט יום אלו נתן הקב”ה לישראל‪ ,‬כדי‬
‫שיזככו המידות‪ ,‬ויתקנו כל מדות הרעות ויזככו הגוף ‪ -‬החומר‪ ,‬באופן שיהיו‬
‫ראויים למעמד הנבחר שהוא קבלת התורה‪ .‬ולכך צריך כל אדם לעשות‬
‫חשבון הנפש בימים אלו‪ ,‬בכל יום ויום מימי הספירה‪ ,‬אם כבר תיקן אחד‬
‫משבעת המדות השייכת לאותה יום‪ ,‬והם שבע מדות‪ ,‬חסד‪ ,‬גבורה‪ ,‬תפארת‪,‬‬
‫נצח‪ ,‬הוד‪ ,‬יסוד‪ ,‬מלכות‪ ,‬ויחשוב חשבון נפשו‪ ,‬הרי כבר עברו עלי כך וכך‬
‫ימים‪ ,‬כמה מהדות כבר תקנתי‪ ,‬ובאיזה מדות כבר זכיתי להטיב את עצמו‪.‬‬
‫וכמו כן בחור הבא ללמוד בישיבה‪ ,‬בהתחלת הזמן‪ ,‬צריך לערוך לעצמו‬
‫חשבון הנפש‪ ,‬כמה דפי גמרא קניתי לעצמי בזמן זה? כמה מדות תקנתי?‬
‫ואיזה מדות טובות רכשתי לעצמי? וכי שמרתי את עצמי כראוי? וכי היה‬
‫חכמתי מרובה ממעשי? בחסידות וביראת שמים? וכן צריך כל אדם לעיין‬
‫בעצמו באופן של מעין שקליא וטריא עם עצמו‪ ,‬מה עשיתי כבר בעולם‬
‫הזה? ואיפה אני נמצא בעולם הזה? ומה עניתי לעצמי כל הזמן שלמדתי‬
‫בישיבה‪ ,‬ואיזה כמות קניתי בלימוד התורה וביראת שמים וכדומה?‪.‬‬
‫כפי מה שאמרו באבות (פ”ה מכ”ה) ‘בן בג בג אומר‪ ,‬הפך בה והפך בה דכולא‬
‫בה‪ ...‬ומינה לא תזוע שאין לך מדה טובה הימנה’‪ .‬פירושו‪ ,‬דעיקר לימוד‬
‫התורה היא בחי’ ‘אוריתא’‪ ,‬פי’ מלשון ‘מורה’‪ ,‬דהיינו שהתורה מורה לאדם‬
‫איך להתנהג בכל העניינים‪ ,‬וזהו כוונת בן בג בג ‘הפך בה והפך בה וכו’ שאין‬
‫לך מדה טובה הימנה’‪ ,‬פי’ שאם אדם למד תורה‪ ,‬והתורה לא לימדה אותו‬
‫שום מדה טובה‪ ,‬אזי צריך ללמוד עוד הפעם‪ ,‬כדי שילמוד ממנה מדות‬
‫טובות (מתוך קביעות שיעור קיץ תשל”ב)‬
‫שהתורה תביאהו להיות בן חורין מיצר הרע‪ ,‬ובכוחה יזכה להשבית כוח‬
‫היצר הרע ממנו‪ ,‬לקיים התורה ןהמצוה כראוי‪.‬‬
‫“נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע” יש לומר הכוונה דהנה ידוע שיש‬
‫שני מיני מניעות המונעים את האדם מלקיים מצוות‪ ,‬יש את מלאך המסית‪,‬‬
‫יורד ומתעה‪ ,‬לפתח חטאת רובץ‪ ,‬ויש מונע פחות ממנו‪ ,‬שהוא חומר הגס‬
‫שבאדם וכבדות הגוף שמונע אותו ומניאו לקיים מצוות ה’ וללמוד תורה‪.‬‬
‫ולכן “נצחו מוטב” היינו אם ניצח ליצר הרע המלאך המסיתו מוטב‪“ ,‬ואם‬
‫לאו” היינו שהגוף החומרי והגס הוא בעוכריו ולא מלאך המסית‪“ ,‬יקרא‬
‫קריאת שמע” ועניינו כמו שאמרתי כבר בשם כ”ק זקני ז”ל עה”פ (תהלים סג‬
‫ב) “אלקים קלי אתה ‘אשחרך’ צמאה לך נפשי כמה לך בשרי‪‘ ”...‬אשחרך’‬
‫מלשון שחרית‪ ,‬והענין‪ ,‬כי לפעמים אנו רואים אדם שחושק ומתאווה לעשות‬
‫רצון השי”ת‪ ,‬וכאשר הוא ניגש בפועל ללמוד ולהתפלל הוא מתקרר ונכבה‬
‫לגמרי‪ ,‬ולמה תהא כזאת בישראל‪ ,‬כי המחשבה החושק ומתאווה לעשות‬
‫רצון קונה היא מצד הנשמה‪ ,‬ונשמה שנתת בי טהורה היא‪ ,‬וחפצה ורצונה‬
‫עז לקיים רצון קונה בשלמות כראוי וכיאות‪ ,‬אך כאשר הוא ניגש לקיים‬
‫המצוה באיברי הגוף‪ ,‬והגוף עדיין אינה בשלימות‪ ,‬הריהו סיבה המונעת‬
‫ממנו‪ ,‬וכבדות הגוף ועצלותה אינו מניחו לקיים מצוות ה’ כראוי‪ ,‬ווהעצה‬
‫לכך היא לקבל על עצמו בבוקר עול מלכות שמים‪ ,‬שבכך הוא מקדש את‬
‫רמ”ח איבריו ושס”ה גידיו להיות משועבדים לעבודתו ית”ש‪ ,‬והגוף וכלי‬
‫המעשה גם כן יסכימו עמו מעתה‪.‬‬
‫יֵ ֶצר ָה ָרע‪ִ .‬א ִ‬
‫וזהו “אלקים אלי אתה אשחרך” היינו מלשון שחרית‪ ,‬שבבוקר בשחר הנני‬
‫מקבל על עצמי עול מלכות שמים‪ ,‬ואז “צמאה לך נפשי כמה לך בשרי‬
‫בארץ ציה ועיף” “כשם שנפשי צמאה לך כך רמ”ח איברים שיש בי צמאים‬
‫לך” (ראה בר”ר פרשה סט א)‪.‬‬
‫זהו אפוא העצה השניה לקרוא קריאת שמע‪ ,‬שעל ידי קבלת עול מלכות‬
‫שמים יזכה להכניע כוח היצר‪ ,‬שהוא מצד כבדות הגוף ועוכרו וגסותו‪,‬‬
‫בפסוק וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה‬
‫שבע שבתת תמימות תהיינה (ויקרא כג טו)‪ .‬אי’ בחינוך (מצוה ש”ו) טעם המצוה‪,‬‬
‫“משרשי המצוה‪ .‬על צד הפשט‪ ,‬לפי שכל עקרן של ישראל אינו אלא התורה‪,‬‬
‫ומפני התורה נבראו שמים וארץ‪ ,‬וכמו שכתוב (ירמיהו לג כה) אם לא בריתי יומם‬
‫ולילה וגו’‪ ,‬והיא העקר והסבה שנגאלו ויצאו ממצרים‪ ,‬כדי שיקבלו התורה‬
‫בסיני ויקימוה‪ ,‬וכמו שאמר השם למשה (שמות ג יב) וזה לך האות כי אנכי‬
‫שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה‪...‬‬
‫כלומר‪ ,‬שתקבלו התורה שהיא העיקר הגדול שבשביל זה הם נגאלים והיא‬
‫תכלית הטובה שלהם‪ ,‬וענין גדול הוא להם יותר מן החרות מעבדות‪.‬‬
‫ומפני כן‪ ,‬כי היא כל עקרן של ישראל ובעבורה נגאלו ועלו לכל הגדולה‬
‫שעלו אליה‪ ,‬נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה‬
‫להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו כעבד ישאף‬
‫צל‪ ,‬וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחרות‪ ,‬כי המנין מראה‬
‫לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא‪ .‬עכ”ד‪.‬‬
‫אלא שלכאורה היה צריך להיות בהיפוך‪ ,‬שימנו הימים הבאים ומתקרבים‪,‬‬
‫דוגמת מי שמחכה לדבר חשוב שהוא מונה את הימים כמה ימים יש לו עוד‬
‫עד שיקבל את הדבר אליו הוא נכסף‪[ .‬ובחינוך עצמו הקשה כן‪ ,‬ותירץ “וזהו‬
‫שאנו מונין לעמר‪ ,‬כלומר‪ ,‬כך וכך ימים עברו מן המנין ואין אנו מונין כך וכך‬
‫ימים יש לנו לזמן‪ ,‬כי כל זה מראה לנו הרצון החזק להגיע אל הזמן‪ ,‬ועל כן‬
‫לא נרצה להזכיר בתחילת חשבוננו ריבוי הימים שיש לנו להגיע לקרבן‬
‫שתי הלחם של עצרת”‪].‬‬
‫ג‬
 ‫מעלת החבורה ב'‬
‫להרגיש האחד את כאב השני כמו שמרגיש כאב ידו וכיו”ב‬
‫שמעתי פעם שזהו גם אחד מהענינים שהולכים לרבי‪ ,‬לא הולכים לרבי רק‬ ‫מה שהייתם צריכים לשמוע כבר שמעתם‪ ,‬ואין לי הרבה מה להוסיף‪ .‬כתיב‪:‬‬
‫בכדי שהרבי יתפלל‪ ,‬אלא שההכרה צריך להיות‪ ,‬ההרגשה צריך להיות‪ ,‬מי‬ ‫דבר אל כל‪  ‬עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני‬
‫מרגיש שחסר לו כמו הרבי?‪ ,‬מי אוהב אותו יותר מהרבי? מי רוצה לעזור‬ ‫ה’ אלוקיכם‪ ,‬פירוש רש”י קדושים תהיו פרשה זו בהקהל נאמרה‪[ ,‬מרומז‬
‫לו כמו הרבי?‪ .‬למשל כשיש לאחד חסרון בשלום בית‪ ,‬כשילך לפסיכולוג‬ ‫בזה] שבכדי להיות קדושים תהיו‪ ,‬צריך להיות בהקהל‪ ,‬באחדות עם אחרים‪,‬‬
‫או למי שמטפל בשלום בית‪ ,‬הרי תמיד ימצא צדדים למה הוא צודק ולמה‬ ‫כי האחד נותן כח לשני‪ .‬כשהחברים מתאספים יחד‪ ,‬צריך להיות ההרגשה‬
‫היא צודקת‪ ,‬אבל מי‬ ‫שלהם‪ ,‬שחס ושלום‬
‫מסתכל על כללות‬ ‫כשלאחד מהם כואב‬
‫הבית‪ ,‬איך צריך להיות‪,‬‬ ‫משהו‪ ,‬צריך שיכאב‬
‫ומה טוב בשביל‬ ‫על שלשה דברים החברותא עומד‬ ‫לכולם‪ ,‬על אחת כמה‬
‫שניהם‪ ,‬לא מי צודק‬ ‫וכמה כשיש שמחה‬
‫ומי לא צודק‪ ,‬הן בהווה‬ ‫אייר שנת תשנ”ז שלחו מהישיבה”ק שאלות בענין לימוד החסידות וחידוש החסידות ואמר‬ ‫אצל אחד מהם‪ ,‬צריך‬
‫והן בעתיד‪ ,‬על זה‬ ‫לר’ אשר לוסטיגמן הי”ו והגרפ”פ שליט”א שילכו לדבר בענין חסידות מהו‪ ,‬והוציא להם‬ ‫שיורגש שמחה אצל‬
‫באים לרבי‪.‬‬ ‫חוברת שכתב בכי”ק דברים בענין חסידות‪ ,‬ואמר להם שאם יש עוד הערות שיעירו ולא ימנעו‬ ‫כל אחד ואחד‪ ,‬זה‬
‫עצמם‪ ,‬כי יתכן שלא נגעתי בכל הנקודות‪ ,‬וזה מה שעלתה לי במחשבתי בעת למדי והוצאתי‬ ‫נקראת חברה‪.‬‬
‫בסיפור‬ ‫אסיים‬ ‫מתח”י אך בהחלט יתכן שהשארתי עניינים שלא נגעתי בהם‪ .‬ובאמצע דיבר מענין חבר‬
‫שכולכם יודעים‪ ,‬פעם‬ ‫וחברותא ואמר מרן שכמו שיש ג’ דברים שהם יסודות איתנים בין תלמיד לרבו‪ ,‬בין חסיד‬ ‫זהו בגשמיות‪ ,‬ועל‬
‫למד המלמד עם הילד‬ ‫לרבו‪ ,‬כך הם חייבים להיות גם אצל החבר‪ ,‬ואלו הם‪ .‬א’ כבוד רבו – כבוד חברו‪ .‬ב’ שלא יהרהר‬ ‫וכמה‬ ‫אחת‪  ‬כמה‬
‫אותיות א’ ב’ ג’ ד’ ה’‪,‬‬ ‫אחר רבו – שלא יהרהר אחר חברו‪ .‬ג’ דבקות ברבי – דבקות והתחברות נפשי לריע וחבר‪.‬‬ ‫ברוחניות‪ ,‬כאשר קשה‬
‫ואח”כ למד הנקודות‬ ‫לאחד ברוחניות‪ ,‬לא‬
‫של האותיות‪ ,‬והתחיל‬ ‫כשם שישנם ג’ דברים שהם יסודות איתנים בין תלמיד לרבו‪ ,‬בין חסיד לרבו‪ ,‬כך הם חייבים‬ ‫הולך לו בתורה‪ ,‬או‬
‫לבחון אותו‪ ,‬מהו הא’‪,‬‬ ‫להיות גם אצל החבר‪ ,‬ואלו הם‪ .‬א’ כבוד רבו – כבוד חברו‪ .‬ב’ שלא יהרהר אחר רבו – שלא‬ ‫בתפילה‪ ,‬או ביראת‬
‫ומה תחת האלף‪ ,‬קמץ‪,‬‬ ‫יהרהר אחר חברו‪ .‬ג’ דבקות ברבי – דבקות והתחברות נפשי לריע וחבר‪.‬‬ ‫שמים‪ ,‬או בענין‬
‫כשהגיע לאות ה”א‪,‬‬ ‫שבין‪  ‬אדם לחבירו‪,‬‬
‫שאל אותו הרבי‪ ,‬מה‬ ‫בכל זה צריך שהחברה‬
‫תחת הה”א?‪ ,‬והילד לא‬ ‫יהיה כמו “טרפיה”‪,‬‬
‫רצה לענות בשום אופן‪ ,‬עד שהרבי דחף אותו‪ ,‬והבטיח לו דברים טובים‪,‬‬ ‫שכל אחד ירגיש הרגשה שזה נותן לו תשובה על הכל‪ ,‬זה מרים אותו בכל‬
‫סוכריות‪ ,‬עד שהילד סיפר שתחת הה”א מונח הכבש הגנוב של השכן‪...‬‬ ‫הענינים‪ ,‬זה מחזק אותו בכל העניינים‪.‬‬
‫תכלית החברה היא למצוא הפנימיות שיש בכל אחד ואחד‪ ,‬מה שכואב‬
‫לכל אחד יוכל להוציא לחוץ‪ ,‬והחברה יקל עליו בגשמיות וברוחניות‪ .‬זה‬ ‫וזה הפירוש ואהבת לרעך כמוך‪ .‬מה זה כמוך? שתוכל ליתן ההרגשה‬
‫דבר גדול מאוד ונחוץ מאוד‪ ,‬וכמה שעושים בזה מבינים את הצורך יותר‪.‬‬ ‫לחבירך שההרגשה שלו תהיה שהוא כמוך‪ ,‬בדיוק כמו שאתה מרגיש‪ ,‬הרי‬
‫עכדה”ק‪( .‬ח סיון תשע”ח ‪ -‬לראשי הקבוצות ברחבי תבל ע”י ארגון ‘דורותינו’ שע”י קהל מחזיקי הדת)‬ ‫הכל שיש לך בפנים אתה מרגיש‪ ,‬כן אתה יכול להרגיש מה שחסר לחבירך‬
‫ומה שיש לחבירך‪.‬‬

‫כשמתאספים בשב”ק אזי נותנים לנשמות להתאסף יחד גם בעולם העליון‬

‫גם אז לבוא ולהסתופף בצל רבם בעוה”ז אם היא עדיין בעוה”ז‪ ,‬וזהו שכרו‬
‫הרבה מאוד – בעולם העליון‪ ,‬על פי פעלו – על פי מה שפעל ולפי מעשיו‬
‫ומנהגו בעוה”ז‪ ,‬איש על מחנהו – להיות מתאסף באגודה אחת ובחבורה‬
‫אחת עם חסידים ומרעים‪ ,‬ואיש על דגלו – אם היה מנהגו להסתופף בצל‬
‫רבו‪( .‬מתוך ס”א שמות תשכ”ז)‬
‫איתא בספה”ק‪ ,‬שבשב”ק כל העולמות נייחים‪ ,‬וגם בעולם העליון נייחים ביום‬
‫שב”ק והנשמות שבעולם העליון נותנים להם כל משאלות לבם ביום זה‪.‬‬
‫ונשמות שהיו מתאספים עם חסידים בעוה”ז מתאספים עם חסידים גם‬
‫למעלה בעולם העליון‪ ,‬ונשמות שהיו באים לרבי בעוה”ז נותנים להם‬

‫לעילוי נשמת‬ ‫התודה והברכה‬

‫למתנדבים בעם‪ ,‬מזכי הרבים בהדפסת הגליון‪ ,‬איש איש בארצותם‬
‫האשה החשובה והדגולה הרבתה במעשי צדקה וחסד‬ ‫בגולה ובא”י ה"ה‬
‫כל הימים ומסרה נפשה על לימוד התורה של הבנים ה”ה‬
‫מוה"ר אהרן פרידמן ‪ -‬בו"פ‪,‬‬
‫גיטל ב”ר צבי פויגל‬ ‫מרת‬ ‫הר"ר בנציון וואלקענפעלד ‪ -‬בלגיה‪,‬‬
‫נלב”ע ביום כ”ו אייר‬ ‫הר"ר שמשון אלי’ מערלין ‪ -‬לונדון‪,‬‬
‫הר"ר יודל שפירא ‪ -‬קנדה‪,‬‬
‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫הר”ר שלום האנשטעטר – לונדון מרכזי‬
‫הונצחה על ידי בנה הרב הגאון החסיד הנכבד‬ ‫הר”ר אליהו בנדיקט ‪ -‬אוסטרליה מלבורן‬
‫והנעלה משים לילות כימים באהלה של תורה עמוד‬ ‫הר”ר אהרן גוטמן ‪ -‬בית שמש‬
‫התווך בקהילת החסידים דשם‬ ‫ועוד רבים החפצים בעילום שמם הי”ו‬
‫כמו”ה בנה חיים צבי שליט”א‬ ‫ישלם להם השי”ת משכורתם כפולה מן השמים בגשם וברוח‬
‫אב”י אוסטרליה‬ ‫וזכות רבותה"ק זי”ע תעמוד לימינם בכל עניינם‬

‫יו"ל ע"י מכון "אמרי קודש" תוכן המאמרים באחריות הכותב בלבד‪ .‬להערות והארות ולקבלת העלון במייל ניתן לפנות למערכת המכון במייל‪ - 27371b@gmail.com :‬כל הזכויות שמורות ‪C‬‬

‫ד‬