‫באר הגולה‬ ‫ל‪.

‬‬ ‫הלכוית ציצית סימן ייט כ‬

‫יט ץמן ברכת ציצית‪ .‬ובו׳ ב׳ סעיפים‪:‬‬
‫(«״א)‬ ‫א אציצית ‪.‬חובת גברא הוא (א) (א) ולא חובת מבא‪ ,‬שכל ץמן שאינו לובש הטלית (ב) פטור מציצית‪,‬‬
‫(יב‪).‬‬ ‫הף־״ף‬ ‫זבו‬
‫■מב״ם שם (פ־ג ה׳־י)‬
‫'א״ש‬
‫ולפיכך אינו מברך (‪( )3‬ג) על עשית הציצית‪ ,‬שאין מצרה ‪ co‬אלא בלבישתו‪ :‬ב בעשה טלית ל<יד‬
‫ט)‪.‬‬ ‫(סי׳‬
‫תכדיכין‪ ,‬גאף על פי שלובשו לפעמים ס בחייו‪( ,‬ה) פטור‪:‬‬
‫מנחות מ״א ‪(1‬ע׳א)‪.‬‬
‫נמוקי יוסף הלכות‬
‫ציצית (יא‪ :‬ד‪-‬ה כלי)‪.‬‬
‫כ דיני לקיחת ומכירת טלית‪ .‬ובו• ב׳ סעיפים‪:‬‬
‫(ע׳א)‪.‬‬ ‫א מנחות מ״ג‬ ‫נאמן)‬ ‫א * אהלוקח טלית (א) מציצת (א) מישראל (‪( )3‬ב) או מתגר גוי (ואומר שלקחן (ג) (ג) מישראל‬
‫כ שם‪ .‬ג נמוקי יוסף‬
‫(יג‪ .‬ד״ה בחזקתה)‪.‬‬ ‫(נימוקי יוסף הלכות ציצית (יג‪ .‬ד״ה בחזקתה)) כשרה‪ ,‬דכיון דתגר הוא‪ ,‬חזקה שלקחה מישראל‪( ,‬י) דלא מרע‬
‫כ באין מוכויין טלית מציצת (ל) (ל) לגוי‪,‬‬ ‫נפשה‪ .‬אבל אם לקח מגוי שאינו תגר‪< ,‬ה> פסולה‪:‬‬ ‫“ ‪:‬‬

‫(ז) * שמא יתלוה עם ישראל בדרך תהרגנו‪ .‬גאפלו למשכן ולהפקיד טלית מציצת לגוי אסיר‪ ,‬אלא‬
‫אם כן הוא (ח) לפי שעה‪ ,‬דליכא למיחש להא‪:‬‬
‫באר היטב‬
‫הבגדים שלובשין הבגדים ומכונין להךאותם לקונים פטוו־ים‪ ,‬ואם לובש אותם להעביר‬ ‫א (א) ולא חוגת מנא‪ .‬עץ לעיל סימן י״ז סעיף קטן ב׳ מה שכתבנו שם‪( :‬ב) על‬
‫המכס אפשר דחלב בציצית‪ ,‬ועץ ביורה דעה סימן ש״א (ס״ה)‪ .‬מגן אברהם (שם>‪:‬‬ ‫עשית הציצית‪ .‬עץ מגן אברהם (םק׳׳א> מה שכתב‪ ,‬והמחבר ‪:‬ד אהרן (הגה״ט) חולק‬
‫א (א) מצלצת‪ .‬דוקא טלית מצלצת‪ ,‬אבל ציצית אפלו מתגר גוי אסור‪ .‬ט״ז <‬ ‫כ (נ) גחליו פטור‪ .‬כיון שאין עקר עשיתה לאכסרי מחיים הוי ליה כסות‬ ‫עליו‪:‬‬
‫(‪ )3‬או מתגר גוי‪ .‬אפלו אינו מחזק לקנות טליתות דק‬ ‫מגן אברהם <סק״א)‪:‬‬ ‫לללה ופטורה אפלו לובשו ביום‪ .‬עץ מגן אברהם (סק״ב> ועולת תמיד (טק־ג) (דאש‬
‫לקנות שאר סחורות מישראל‪ .‬בית יוסף (ד״ה הלוקה) ט״ז <שם) מגן אברהם‬ ‫אומדים דלעיל דכסרת לללה חלב כשלובשו ביום הוא הדין בזה‪ ,‬ואם כן לדידן י_ש‬
‫ב (‪ )7‬לגוי‪.‬‬ ‫(ג) מישראל נאמן‪ .‬ךצונו לומר שטואן ושזרן ותלאן לשמן‪:‬‬ ‫לעשות בו ציצית ושלא לברך)‪ .‬כתבו תוספות בנדה דף ס״א (ע״ב ד״ה אבל)‪ ,‬מוקדי‬

‫כאור הלכה‬ ‫משבה ברורה‬

‫א * הלוקח טלית וכו׳ ממגר נכרי וכר‪ .‬עץ בח?י אדם בכלל י״א‬ ‫עץ לעיל סימן י״ז סעיף קטן ה׳ מה שכתבתי‬ ‫ולא חובת מבא‪.‬‬ ‫(א)‬ ‫א‬
‫(סס״ב) שכתב דנךאה לי דהקונה מתיר הציצית ויקשרם מחדש‪ .‬ואיני‬ ‫(ב) פטור מציצית‪ .‬אף על גב (א) דכתיב (במדבר טו לח) ׳ועשו‬ ‫שם‪:‬‬
‫יודע שום טעם לזה‪ ,‬ואי קאי אאינו תגר מה יועיל אם יתיר הציצית‪ ,‬שמא לא‬ ‫להם ציצת על כנפי בגדיהם׳‪ ,‬מכל מקום מדכתיב קרא אחךינא (דברים‬
‫נטוה לשמה‪ ,‬לא מיבעלא להמגן אברהם (סק״א) דמחמיר בקנלת ציצית מנכדי‪,‬‬
‫כב יב) ׳גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה׳‬
‫אפלו לט״ז (סק״א) גם כן לש להחמיר בזה‪ ,‬דאפשר מחמת שהוא־ רוצה שיךבו‬
‫קופצים על הטלית‪ ,‬על פן טוה הציצית בעצמו ותלאן בהבגד‪ .‬וגם לא הרה ליה‬ ‫(ג) על עשית הציצית‪ .‬רצונו לומר‬ ‫משמע דוקא כשמתכסה בה‪:‬‬
‫להחץ אדם לסתם אלא לפרש‪ .‬ונךאה לי דטעות סופר הוא בחיי אךם‪ ,‬והאי‬ ‫בעת הטלתן בהבגד‪ ,‬אלא אחר כך כשמתעטף בו מברך להתעטף‪.‬‬
‫׳ונראה לי׳ צן־יך להיות אחר מה שכתב בתחלה לעמן טליתים גנובים‪ ,‬עץ שם‪:‬‬ ‫צריך לפשטו ולעשות בו ציצית ולברך‬ ‫(‪)3‬‬ ‫ואם נפסקו אחר שלובשו‪,‬‬
‫ב * שמא יתלוה‪ .‬עץ במשנה ברורה (סק״ז)‪ .‬ועץ בבאור הגר״א שכתב דלהכי‬ ‫(ד) אלא בלבישתו‪ .‬והוא הדין‬ ‫כשחוזר ולובשו‪ ,‬אף שלובשו תכף‪:‬‬
‫אסור אפלו למשכן אצל הנכרי‪ ,‬משום דנקטינן לחומרא בהאי טעמא‬ ‫במזוזה דקןמא לן (פסחים ד‪ ).‬חובת הדר היא‪ ,‬אין לברך על המזוזה רק‬
‫דשמא יתלוה וכו׳ דלאיךך טעמא רזונה דדה מתר‪ .‬רךצונו לומר דאיך ימסד‬
‫כשהוא נכנס לדור בהבית תכף ומץ• דאז הוא ממש דומןא דעטיפה‪,‬‬
‫לזונה כיון שהטלית אינו שלו [ולפי זה לפי מה שכתב החיי אדם (שם> דלדידן‬
‫השתא לא חיישינן לטעם דשמא יתלוה כמו שכתבנו במשנה ברורה בשמו‪,‬‬ ‫או כשכבר דר בה [ברכי יוסף <סק״ב)‪ ,‬וכן משמע מדברי המגן אברהם‬
‫ממילא מתר למשכן‪ .‬ונעלם זה מהחץ אדם‪ ,‬עץ שם שמחמיר גזה]‪ .‬ועץ גנמוקי‬ ‫ובברכי יוסף‬ ‫עוד במגן אברהם‬ ‫(סק״א) להמעץ בו היטב‪ .‬ועץ שם‬
‫יוסף בהלכות קטנות <יג‪ .‬ד״ה בחזקתה) דמשמע בחסך‪ ,‬וצחך עירן גדול על סברת‬ ‫פטור‪.‬‬ ‫ב (ה)‬ ‫ובתשובת רבי עקיבא איגר (מהדו״ק) בסוף סימן ט׳]‪:‬‬
‫הגמרקי יוסף במה שכתב ולפי זה וכר׳‪ ,‬עץ שם‪ .‬ואולי כונתו דלנכרית אסור‬ ‫י״ח‬ ‫האחרונים (ג) מסקי דדוקא לדעת הלא״ש דפוטר לעיל בסימן‬
‫דמי‬ ‫נמי לכסות לילה‬ ‫והא‬ ‫אפלו ביום‪,‬‬ ‫<ס״א) כסות המיחד ללילה‬
‫שהרי מת פטור ממצות‪ ,‬אבל לדעת הרמב״ם רמחיב כסות לילה ביום‪ ,‬גם בזה דוןב‪ ,‬לפיכך לדידן יעשה בו ציצית ולא ןברך‪ .‬מוכרי‬
‫(‪ )7‬הבגדים שלובשין ומכונין להראות להקונים מדתן‪ ,‬פטורין‪ ,‬ואם לובש אותן להעביר בזה את המכס א]אפשר רחיב בציצית כמו גבי כלאים‪:‬‬
‫ושזרן ותלאן‬ ‫דסתם ישראל בחןקת כשר הוא ובודאי טואן‬ ‫אפלו אין מכיר אותו שהוא כשר ונאמן‪ ,‬אפלו הכי תלינן‬ ‫מישראל‪.‬‬ ‫(א)‬ ‫א‬
‫(ב) או מתגר גוי‪ .‬אפלו (א) אינו מחזק לקנות‬ ‫לשמן‪ ,‬אם לא שהוא חשוד [ב״ח (ס״א)]‪ ,‬וכללי החשוד עץ ביורה דעה סימן קי״ט‪:‬‬
‫(ג) מישראל‬ ‫טליתות רק מחזק לקנות שאר סחורות‪ ,‬אפלו הכי נאמן‪ ,‬ראם ימצא בדאי בדבר אחד שוב לא ןאמינוהו בדבר אחר‪:‬‬
‫נאמן‪ .‬עץ בלבוש דמוכח מנה שאץ צריך התגר לומר שקנה מנאמן‪ ,‬דאפלו מסתם ישראל‪ ,‬כשר‪ ,‬כמו בישראל שקנה מישראל‪ ,‬וכן‬
‫משמע (‪ )3‬משאר אחרונים‪ .‬ואפשר דגם הרמ״א סובר כן‪ ,‬ותבת ׳נאמן׳ קאי על התגר שהוא נאמן בדבורו‪ ,‬והוסיף הרמ״א זה להורות לנו‬
‫הסברא רדוקא על דבורו סמכינן ומאמינין לו‪ ,‬רלא מרע נפשה לומר שקר‪ ,‬מה שאין כן בסתמא‪ ,‬לא מרע נפשה על קרי זה‪( :‬ד) ךל־א‬
‫לנכךי‬ ‫מ‪.‬רע נפשה‪ .‬עץ במגן אברהם (סק״א) שכתב רוקא גבי טלית בציציותיה סמכינן על סברא זו ומאמינין לו‪ ,‬משום דאין דרך‬
‫לתלות ציצית בבגדו‪ ,‬ב‪1‬אבל לקנות ציצית אסור אף מתגר‪ ,‬שמא לא הןה הטחה והשדרה לשמה‪ ,‬וכן פסק הט״ז <סק״א) ודרך החיים (דין‬
‫לקיחת טלית מנכרי וכו׳ ס״א)‪ ,‬וי_ש (ג) מקלין בזה‪ .‬ועץ בארצות החיים (לב הארץ ס״א) ובישועות ?עקב (סק״ב) שהסכימו דהיכא דעסק התגר הוא‬
‫הציצית בהבגד‪ .‬וכל שכן דאסור לקנות ממנו ציצית‪,‬‬ ‫(ה) פסולה‪ ,‬שמא הוא בעצמו עשה‬ ‫לקנות ציצית מישראל ולמכר‪ ,‬מתר מתגר‪:‬‬
‫דשמא לא נטוה לשמה‪ ,‬ואם כן פשוט דאפלו אם יךצה להתירם מהבגד ולקשרם מחךש‪ ,‬אסור [מגן אברהם (סק״א) ושארי אחרונים‪ ,‬ךלא‬
‫כט״ז <סק״א עיי״ש>]‪ .‬מצא <ד) טלית מציצת בשוק‪ ,‬כשר‪ .‬ואסור לשלח ציצית <ה) אפלו פסוקין ושזוךין &על ץדי עובד גלולים‪ ,‬אם לא בשני‬
‫חזקה‬ ‫ב (ו) לגוי‪ .‬אפלו ס אם הוא תגר‪ ,‬דגם הוא חשוד על שפיכת דמים וגלוי עריות‪ .‬והא ראמךינן לעיל בסעיף א׳‬ ‫חותמות‪:‬‬
‫(ז) שטא יתלוה‪ .‬ועוד איכא טעם בגמרא <מג‪ ).‬משום זונה‪ ,‬ופרש רש״י‪ ,‬שיתננה‬ ‫שלקחה מישראל וכו׳‪ ,‬ודנו שישראל עבר ומכרה לו‪:‬‬
‫לזונה באתננה ותאמר שישראל נתן לה‪ .‬ואם כן כל שכן דאסור למכר לנכךית מטעם זה‪ .‬ועין בח?י אדם (כלל יא סמ״ב) שכתב דלטעם‬
‫אבל ‪ )0‬אם הסיר הציצית‪,‬‬ ‫לפי שעה‪.‬‬ ‫(ח)‬ ‫שמא יתלוה ליכא למיחש השתא דאינן חשודים על שפיכת דמים‪ ,‬אבל לטעם רזונה ‪2‬ש לחש‪:‬‬

‫שער הציון‬
‫(‪ )7‬עולת תמיד <םק~ג) אליה רבה (סק״ד) ופת מגדים <םש״ז סק״א)‪ .‬ולעדן‬ ‫(סק״»)‪:‬‬ ‫ם״ד)‪:‬‬ ‫וכו׳‬ ‫החיים (דין סי הם‬
‫בציצית‬ ‫חייבין‬ ‫(‪ )3‬דרך‬ ‫א (א) חץ אדם <כלל יא ס״ב)‪:‬‬

‫(ה) פז־י מגדים במשבצות‬ ‫ציצית עץ בסימן י״א במשנה ברורה סעיף קטן א׳‪:‬‬ ‫(סק״ב)‬ ‫ב (ג) הנמוקי יוסף <יא‪ :‬ד״ה כלי) והעולת תמיד (סק־ג) והמגן‬
‫אברהם‬
‫‪( 3‬ו) מגן אברהם (סק״ב) ופךישה (דרישה סק׳־א)‬ ‫זהב (סק*א> ודרך החיים (שם>‪:‬‬ ‫(ל) מגן אברהם (שם>‪:‬‬ ‫והבאור הגו־״א ושארי אחרונים‪:‬‬
‫(ז) בית יוסף (ד״ה כתב‬ ‫ואחיות החלים <לב האח ס״ב> דלא (כט״ז) [כ‪3‬״ח] (ס״א)‪:‬‬ ‫(‪ )3‬דרך החלים <דין לקיחת טלית מנכרי וכד ס״א) וחיי אךם <כלל יא‬ ‫א (א) אחרונים‪:‬‬
‫רבנו ירוחם)‪:‬‬ ‫(‪ )4‬אללה רבה (סק־א) ומנחת לעקב כלל [ל״ב אות] מ״ה ובךכי יוסף‬ ‫סס״ב)‪:‬‬

‫(ס׳־ד)‪ :‬וכל זה כששולח חוטין שאינן שזורין או אפילו הן שזורין אלא שאינן מופסקין לד׳‬ ‫ליקוטי דגרי הרג‪ :‬א] בשו״ע הרב (ס״ג) כתב שאסור ללבוש טלית שאינה מצוייצת כדי‬
‫חוטין ארוכים רק עדיין הן חוט אחד ארוך אבל אם הן שזורין ומופסקין לד׳ חוטין ארוכים‬ ‫להעביר המכס [ונראה מדבריו שלא הסתפק בזה]‪ .‬ב] וכן פסק בשו״ע הרב (ס״ב)‪ .‬ג] בשו״ע הרב‬
‫אין לחוש שיחליף אותם הנכרי שבודאי אין לו חוטין אחרים כיוצא בהן לפי שאין עושין‬ ‫(ס׳־ג) הוסיף‪ :‬במה דברים אמורים כשהוא בענין שיהנה הנכרי בחליפין‪ ,‬אבל אם לא יהיה לו‬
‫חוטין על דרך זה אלא לשם ציצית‪.‬‬ ‫הנאה כלל מחליפין אין חוששין שמא יחליף הנכרי כדי להכשיל את ישראל‪ .‬עוד כתב‬

‫‪Mishna Brura Menukad © Copyright Oz Vehadar -‬‬ ‫‪W‬‬

‫‪Sacred Text - Ifprinted do not throw away, requires genizah‬‬
 ‫הלכות ציצית סימן כא‬ ‫ל‪:‬‬ ‫באר הגולה‬
‫כא בדת מה לעשות בציציות שנפסקו ובטליתות ישנים‪ .‬ובו ד׳ סעיפים‪:‬‬
‫לאשפה‪ ,‬מפני שהיא מצוה שאין‬ ‫א (א) אחוטי ציצית <א> [א] (ב> שנפסקו ןכול לזרקן <‪! 0‬ב!‬ ‫(ע״ב)‬ ‫א מגלה (כ״ז) [כ״ו]‬
‫שלח‬ ‫<פ׳‬ ‫לפרוש השאלתות‬
‫בגופה קדשה‪ * ,‬אבל בל זמן שהם <ד> קבועים בטלית אסור ןה> להשתמש כהם‪ ,‬כגון‬ ‫ה״ט)‬ ‫שאילתא קכס והרמב״ם (ם־ג‬
‫תשמישי)‬ ‫ד״ה‬ ‫ח‪.‬‬ ‫(מגילה‬ ‫והי״ן‬
‫* לקשר בהם שום דבר וכיוצא בזה‪ ,‬משום בזוי מצוה‪( .‬ויש אומרים דאף לאחר שנפסקו‬
‫מהא דכסוי הדם חלין פ "ז‬
‫שבת‬ ‫הלכות‬ ‫בו‬ ‫(כל‬ ‫גניזה‬ ‫צריכין‬ ‫שאינן‬ ‫אלא‬ ‫מגנה‪,‬‬ ‫במקום‬ ‫(ז) לזרקן‬ ‫בזיון‬ ‫מנהג‬ ‫בהן‬ ‫לנהג‬ ‫(ו) אין‬ ‫<ע״א) ונר הנבה שבת כ״ב‬
‫כ הר״ן בפרק (י״ג)‬ ‫<ע״א)‪.‬‬
‫הלכות‬ ‫(מהרי״ל‬ ‫ברכה)‬ ‫עליו‬ ‫תבוא‬ ‫במצוות‬ ‫ומדקדק‬ ‫והמחמיר‬ ‫(ח) לגנזן‪,‬‬ ‫מדקדקין‬ ‫ויש‬ ‫(סי׳ לא‬ ‫[י״ז] דשבת (סח‪ :‬ד״ה סגופת)‬

‫ב בטליתות של מצרה ‪ m‬שבלי‪ ,‬אדם בודל‬ ‫ט׳)‪:‬‬ ‫ציצית)‬ ‫‪,‬ג הרמב״ם‬ ‫בשם הראב״ד‪.‬‬
‫בפרק ג׳ (ה״ט) ובית יוסף (ד־׳ה‬
‫(יא) לקנח עצמו בהם ולא ליחד אותם לתשמיש (יב> המגפה‪,‬‬ ‫עצמו‬ ‫ומ״ש רמס בשם גאון מההיא‬
‫דמנחות מ״ג <ע״א)‪.‬‬
‫ג גמתר לכנס בציצית (‪( 0‬יד) לבית הכסא* הגה‪ :‬וכל שכן לשכב‬ ‫כלים‪:‬‬ ‫אלא‬

‫באר היטב‬ ‫שערי ת*טובה‬

‫דאפלו לתגר גוי מרלא מפרש הבתתא לגוי שאינו תגר‪ .‬אבל הב״ח <ס״א) כתב‪ ,‬דוקא‬ ‫א [א] שנפסקו‪ .‬עץ באר היטב‪ .‬ובזה גם הוא מודה‪ ,‬ביון שמעולם לא נעשה בהם‬
‫לגוי שאינו תגר‪ ,‬אבל לתגר גוי מוכתן‪ ,‬והמגן אברהם <‪po‬״‪ p‬הקשה עליו מפרוש‬ ‫תשמיש מצרה‪ .‬ומכל מקום אפשר שאין לנהג מנהג בזיון‪ ,‬מאחר שהם טוויים ושזורים לשם‬
‫ךש״י (מנחות מג‪ .‬ד״ה ואע־פ)‪ ,‬עץ שם‪ .‬ואני אומר דמפרוש רש״י אין הוכחה‪ ,‬דמנא ליה‬ ‫[ב] לאשפה‪ .‬עין באר היטב‪ .‬ומה שכתב בשם תשובת רמ״א הוא טעות סופר‬ ‫ציצית‪:‬‬
‫פרושו‪ ,‬תש לומר כך כמת הגמרא‪ ,‬מן התגר מן העובד כוכבים כשרה‪ ,‬ואף על פי‬ ‫וצריך לומר ךא״מ‪ ,‬והוא מדברי האל«ה רבה <סק״א)‪ .‬ומה שכתב אבל מתר כו׳‪ ,‬עץ בית דוד‪,‬‬
‫שאמרו אין מוכתן טלית מצןצת לעובד כוכבים‪ ,‬אפלו הכי לתגר גוי מתר למכר לו‬ ‫וצריך עיון בגוף הספר שם‪:‬‬
‫טלית מציצת לכתחלה‪ ,‬כיון דתגר הוא ליכא למיחש למיךי‪ ,‬ועץ ‪:‬ד אהרן (הגה״ט)‪.‬‬

‫כתב המגן אברהם סימן ט״ו סעיף קטן ב׳‪ ,‬מוכח מכאן שמתר לעשות מהטלית בת אךבע כנפות בגד אחר שלא ןהא לו או־בע כנפות‪ ,‬מדמתיר למכר לגוי הטלית כשנוטל‬
‫הציצית‪ ,‬אבל אם מוכר טלית לחברו‪ ,‬אסור לטל הציצית אלא אם כן רוצה לקבעם בטלית אחר‪ ,‬עץ שם‪ .‬לשלח ציצית על קרי גוי צריך שני חותמות‪ ,‬ודוקא אם ‪:‬ש‬
‫לתש שנהנה בחליפין‪ .‬ואפשר ראם הם שזותן ומפסקין‪ ,‬שרי‪ .‬מגן אברהם (סק״א>‪ .‬אם מצא טלית מצןצת או ציצית בשוק‪ ,‬י‪.‬ש להכשירו בזמן הזה‪ .‬עולת תמיד <סק״ג)‪ ,‬ועץ‬
‫בית יוסף (ד״ה כתב הרמב״ם)‪ .‬והבאר היטב אשר לפני העתיק משם עולת תמיד ןש להחמיר‪ ,‬עץ שם‪ ,‬ואינו כן‪:‬‬
‫(‪ )3‬לאוספה‪ .‬ומהת״ל נהג להניחם תוך הספר לסימן או לעשות בהם שום מצרה‪ .‬וכתב ט״ז‬ ‫א (א) שנפסקו‪ .‬הוא הדין מקדם שעשאם בבגד‪ ,‬דהזמנה לאו מלתא היא‪:‬‬
‫«זק״ב)‪ ,‬והוא הדין סכך סכה טוב שלא לעשות בו לצרך דבר שאינו כבוד למצוה שעברה‪( .‬ומתר להשתמש בטלית כשהתיר הציצית‪ ,‬ובלבד שלא יתה תשמיש מגנה‪ ,‬ופשוט‬
‫הוא‪ .‬כתוב בתשובת (רמ״א) ‪1‬ךא״מ] סימן (ט׳) ןפ״א]‪ ,‬אסור לעשות טלית של מצרה מתכשיטי כמרי עובדי כוכבים‪ ,‬או לקנות מהן קרשים ואבנים לבנץ בית הכנסת‪ ,‬אבל‬
‫ג (ג) לבית הכסא‪ .‬כתב הט״ז (סק״ג>‪ ,‬רוקא באךבע כנפות שלבש תחת הבגדים‪ ,‬אבל בטליתות של מצוה אין נכון‬ ‫מתר ללבש מלבוש שמקשטין בהם עבודת כוכבים)‪:‬‬
‫שיכנס לבית הכסא‪ .‬גם ההולכים ביום כפור לפנות ומלבשים בקיטל‪ ,‬צריך שיפשט הקיטל כיון שבגד זה כרחד רק להתפלל‪ ,‬עץ שם‪:‬‬

‫מ‪#‬נה ברורה‬ ‫כאור הלכה‬

‫אף על פי שנשארו הנקבים‪ ,‬מתר אפלו למכר הטלית לנכרי‪:‬‬ ‫למסר להפקיד מטעם זה‪ ,‬אבל מדברי הכית יוסף (ד״ה וכתוב בנמק״י) שהביאו‬
‫כגון‬ ‫מצרה‪,‬‬ ‫תשמישי‬ ‫לכל‬ ‫הדין‬ ‫והוא‬ ‫א (א) חוטי ציצית וכר‪.‬‬ ‫משמע דאף לנכדי אסור‪:‬‬
‫(אץ סכה ולולב ושופר וכל כהאי גונא‪ ,‬לאחר שנתבטלו (‪ 0‬ואינם‬ ‫א ♦ אבל כל זמן ‪#‬הם קבועים וכר‪ .‬עץ במשנה ברורה (סק״ד)‪ ,‬והוא‬
‫מהב״ח (ס״א)‪ ,‬והביאו דבריו העולת תמיד (סק״ב) והאלןה רבה (סק״א)‬
‫או שהתירן מהטלית‪ .‬והוא הדין‬ ‫שנפסקו‪.‬‬ ‫(ב)‬ ‫עומךין עוד למצותן‪:‬‬
‫והסכים להם הפת מגדים (מש״ז סק״א) גם כן‪ ,‬דלא כהט״ז (סק״א) שכתב רכולי‬
‫(ג) לאשפה‪ .‬אבל‬ ‫(גץ מקדם שעשאן בבגד‪ ,‬דהזמנה לאו מלתא היא‪:‬‬ ‫עלמא מודים בזה רשת‪ .‬ועץ לקמן בסימן תרל״ח בסעיף קטן ב׳ במגן אברהם‬
‫(‪ )7‬אסור לעשות בהם תשמיש מגנה‪ ,‬דלא גרע ציצית מטלית לקמן‬ ‫במה שכתב לענץ סכה בנתה משנה לשנה‪ ,‬דמשמע מדבריו שם דבכל השנה‬
‫עתה‬ ‫לבוש‬ ‫אין‬ ‫אם‬ ‫אפלו‬ ‫קבועים כטלית‪.‬‬ ‫(ד)‬ ‫ב׳‪:‬‬ ‫בסעיף‬ ‫ואפלו כשיגיע חג הסכות כל זמן שלא ןשב בה אין עליה רק שם הץמנה‬
‫ולצאת‬ ‫ללבישה‬ ‫(‪ 0‬עומד‬ ‫שהוא‬ ‫כיון‬ ‫(ה) בלילה‪,‬‬ ‫ואפלר‬ ‫בהטלית‪,‬‬ ‫בעלמא‪ ,‬ומוכח בפשיטות דסבירא ליה כסברת הט״ז דהוא מתר להשתמש בה‬
‫בהציצית ידי מצות ציצית‪ .‬וכן שופר נמי אפלו לאחר ראש השנה‪,‬‬ ‫עתן ואין בזה משום בזוי מצרה‪ ,‬דלא כב״ח‪ .‬ועץ בשערי תשובה (שם סק״ג)‬
‫שהביא שם בשם הבךכי יוסף (סק״ג) שכתב בשם מהר״י מולכין שסבירא ליה שם‬
‫וכן לולב ישן‪ ,‬אם עומדין עךין למצוה לשנה הבאה אסור להשתמש‬
‫גם כן לאסור‪ ,‬אך הוא דחה רבדיו שם מכח דברי המגן אברהם‪ ,‬ולפלא שלא‬
‫להשתמש‬ ‫(ה)‬ ‫בהן‪ ,‬משום בזוי מצרה‪ .‬ועין בבאור הלכה (י״ה אבל)‪:‬‬ ‫זכר דהב״ח יסבר גם כן כוותיה‪ ,‬ואין להתיר שם רק מחמת דהוי כאלו התנה‬
‫כמו‬ ‫מהן‬ ‫בודל‬ ‫איני‬ ‫באומר‬ ‫תנאי‬ ‫ס לא מהני‬ ‫כהן‪ .‬ובציצית‬ ‫שאינו בודל‪ ,‬וכמו שכתב השערי תשובה שם‪ .‬ועוד אפשר לומר רסברת המגן‬
‫כךחך‬ ‫על‬ ‫דציצית‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫מצרה‬ ‫דבזוי‬ ‫ב׳‪ ,‬משום‬ ‫בתרל״ח סעיף‬ ‫אברהם לחלק בין ציצית רבכל יום היא עומז־ת לקים בה המצוה‪ ,‬על כן אפלו‬
‫אין לנהג‬ ‫(ו)‬ ‫בהכרח לשם מצרה עושה‪ ,‬דמברך עליהן להתעטף‪:‬‬ ‫בעת שפושטת מעליו עדין לא נתבטל המצוה מן הבגד‪ ,‬מה שאין כן בסכה‬
‫לאחר שבעת ימי החג תתבטל מצותה ממנה עד לשנה הבאה‪ ,‬על כן אף רז־עתו‬
‫ולולב ושופר לאחר שנתבטלו ממצותן‬ ‫וכן (ח) בסכך הסכה‬ ‫כהן‪.‬‬
‫עליה אין עליה רק שם הזמנה בעלמא‪ ,‬ולפי זה על כל פנים בלולב ושופר על‬
‫למצדה‬ ‫כבוד‬ ‫שאינו‬ ‫דבר‬ ‫גונא‬ ‫כהאי‬ ‫וכל‬ ‫לאשפה‪,‬‬ ‫לזרקן‬ ‫אין‬
‫כךחך ריפלג המגן אברהם גם כן אהב״ח‪:‬‬
‫שעברה‪ .‬וכתב הפרי מגךים (מש״ז סק״ב) דנכון שלא לעשות תשמיש‬ ‫* לק‪#‬ר וכר‪ .‬עץ בפרי מנדים (א״א סק״א) שכתב דאף בכל מצוה דרבנן שיך‬
‫(ז) לזרקן‪ .‬רצונו לומר (ט) בידים אסור‬ ‫מגנה אפלו בדפנות הסבה‪:‬‬ ‫בה האפור רבזוי מצרה‪ ,‬עץ שם‪:‬‬
‫לזךקן לאשפה‪ ,‬אך אם מתוך שלא גנזן נזךקו ממילא‪ ,‬אין לחש‬
‫בהן שום מצרה‪ ,‬דהואיל ואתעביד בהו מצרה חדא‬ ‫לסימן או לעשות‬ ‫(מנהגים)דיניח הציצית ־בתוך הספר‬ ‫לזה‪(:‬ח) לגנזן‪ .‬כתב מהרי״ל‬
‫לא יעשה ממנו מכנסים‪,‬‬ ‫(א״א סק״א)שכתב דטלית של מצרה שנפסקו ציציותיו‬ ‫עין בפרי מגדים‬ ‫ב (ט) שפלו‪.‬‬ ‫?תעביד בהו אחךיתא‪:‬‬
‫(המאיר לאח סק״ח)‪ ,‬וכן‬ ‫[אךצות החיים‬ ‫וכר‪ .‬כןצךיך לומר‪.‬‬ ‫מתר‬ ‫(י) ואינו‬ ‫קטן אסור‪:‬‬ ‫דהוא בכלל תשמיש מגנה‪,‬ואפלו מטלית‬
‫וכר‪ .‬ךצונו לומר אפלו לקנח הטיט מעל רגלו [כן מוכח מר״ן בפרק (י״ג) [י״ז] דשבת (מח‪ :‬ד״ה מגופת)]‪:‬‬ ‫לקנח‬ ‫(יא)‬ ‫מהגר״א]‪:‬‬ ‫משמע‬
‫עליו אם רשאי להשתמש בהטלית תשמיש שאינו מגנה‪ ,‬דעת העולת תמיד (סק״ד)‬ ‫אבל ס לשאינו מגנה שךי‪ .‬ובעוד הציצית‬ ‫(יב) המגנה‪.‬‬
‫ךשךי‪ ,‬דדוקא בציצית אוסר המחבר בסעיף א׳‪ .‬ולהט״ז (סק״ג) אסור‪ ,‬וכן הסכים ה‪9‬ךי מגדים (א״א סק״א) וכתב דטלית של תפלה המיחד‬
‫לכך חמיר הטלית כמו הציצית‪ ,‬אבל טלית קטן פשיטא ךשךי לכל תשמיש שאינו מגנה אפלו בעוד הציצית עליו דהא לבוש הךיוט הוא‪,‬‬
‫ה?ש אומךים הנ״ל דאוסר בציצית גופא‪ ,‬משמע המודה‬ ‫ךצונו לומר (יא) לאשפה‪ ,‬ואפלו‬ ‫(יג) זורקן‪.‬‬ ‫לשכב בו בל?לה‪ ,‬וכבסמוך‪:‬‬ ‫ורשאי‬
‫אבל אלו טליתות של מצוה שמיחדין (יג) רק להתפלל‬ ‫(י‪ 0‬באךבע כנפות הקטן שלובשו כל היום‪,‬‬ ‫ג (יד) לבית הכסא‪ .‬רדרקא‬ ‫בזה‪:‬‬
‫בהן אין נכון שיכנס בהן לבית הכסא‪ ,‬אך (יד) להשתין בהן מתר‪ .‬גם ההולכים ביום הכפוךים לפנות ומלבשים בקיט״ל‪ ,‬צךיך שיפשט‬

‫‪#‬ער הציון‬
‫(סק׳ד)‪:‬‬ ‫ב (י) עולת תמיד‬ ‫(ט) מוכח מהגר״א בבאורו‪:‬‬ ‫(ס) ט״ז <סק״ב)‪:‬‬ ‫<שם)‪:‬‬ ‫(‪ )5‬כן כתב הב״ח בסימן זה (ס״א> עץ שם‪:‬‬ ‫א (א) מגלה כ״ו עמוד ב׳‪:‬‬
‫(סק״ג>‪:‬‬ ‫(יג) ט״ז‬ ‫ג (י‪ )5‬פרי מגדים <שם)‪:‬‬ ‫(יא) מוכח מפרי מגדים (מש׳ז סק״ג)‪:‬‬ ‫(ד) פת מגדים‬ ‫(ג) עולת תמיד (סק״א) ומגן אברהם לקמן בסימן מ״ב (סק״ס‪:‬‬
‫(י‪ )7‬דרך החיים (דין לקיחת טלית וכו׳ ס״ה)‪:‬‬ ‫במשבצות זהב (סק״ג>‪( :‬ה) פרי מגדים (א״א סק״א)‪( :‬ו) ב״ח (ס״א)‪( :‬ז) פרי מגדים‬

‫^ךך ‪Mishna Brura Menukad © Copyright Oz Vehadar -‬‬

‫‪Sacred Text - Ifprinted do not throw away, requires genizah‬‬