‫‪1‬‬

‫שיעור ‪ 6‬תורת הענישה ‪ -‬הרתעה‬

‫מטרת הענישה היא להרתיע‪.‬‬

‫ההרתעה קיימת משחר ההיסטוריה למען יראו וייראו ולא רק כדי להעניש את העבריין‪ ,‬הם רוצים‬
‫להראות לסביבה את העונש כדי שהם יפחדו לעשות את אותה העבירה‪.‬‬

‫אפלטון טען שלא מענישים עבריין בגלל שהוא פגע אלא בכדי להרתיע את הסביבה מלחזור על‬
‫מעשים דומים (למען יראו ויראו)‪.‬‬

‫תומס הובס טען שמטרת הענישה היא להטיל אימה ולהפחיד מהעונש ובאופן זה להרתיע את‬
‫הרשעים‪ .‬גישה זו מתבוססת על רציונליות ‪ ,‬כלומר שיקולי רווח והפסד‪ .‬אם אני יודעת שהעונש‬
‫חמור אחשוב שוב אם זה כדאי לי או לא‪.‬‬

‫בנתהאם טען שההרתעה היא מטרת הענישה היחידה שיש לה צידוק מוסרי‪ ,‬ולדעתו המניע העיקרי‬
‫של בני אדם לכל פעולה הוא שאיפה למקסימום סיפוק ועונג ומינימום סבל‪ .‬הנחת היסוד שלו היא‬
‫שהאדם הוא יצור רציונלי המשתמש בשיקולי רווח והפסד‪ .‬הוא טען גם שאם הרווח הצפוי אינו‬
‫מצדיק את העונש‪ ,‬אז יירתע העבריין מביצוע העבירה ולכן העונש צריך להיות חמור מהרווח במטרה‬
‫להפוך את העבירה לאטרקטיבית פחות‪.‬‬

‫מהי מהות ההרתעה?‬

‫מהות ההרתעה היא לגרום לאזרחים להישמע לחוקים‪ ,‬מתוך פחד מהתוצאות אם יפרו אותם‪.‬‬
‫הפחד הוא נושא מהותי בעניין ההרתעה ויביא לציות‪.‬‬
‫הרעיון הוא שהפרת חוק כרוכה באיום בעונש אשר מעורר פחד שיוביל לציות‪.‬‬

‫חשוב להבין ככל שהחוק הופנם יותר באוכלוסייה‪ ,‬ככל שהחוק מובן יותר כך צריך פחות הרתעה‬
‫וההפך‪ .‬כאשר האוכלוסייה מבינה את הרציונל של החוקים בלי תלות בשוטר חיצוני‪ .‬ככל שאנחנו‬
‫גדלים ומתפתחים נוצר בתוכנו שוטר פנימי שמקנה לנו מוסר‪ ,‬מצפון וערכים‪ .‬השוטר הפנימי הזה‬
‫מתפתח אצל כל אדם ואדם בצורה שונה תלוי בסביבה בה הוא גדל ‪ ,‬הנורמות והחוקים של מה מותר‬
‫ומה אסור מושרש באופן הדרגתי‪ .‬השוטר הפנימי הוא מעין מחסום שנוצר בתוכנו שעוצר אותנו‬
‫מלבצע את המעשה האסור גם כשאין אף אחד שיעצור אותי‪ ,‬התלות בשוטר החיצוני פוחת‪ .‬לכן יש‬
‫פחות צורך בהרתעה‪ ,‬באיום ובעונשים כי יש בתוכנו משהו פנימי‪ -‬קול שפוי שעוצר אותנו‪.‬‬
‫כאשר הגבולות לא ברורים‪ ,‬יש בלבול וחוסר עקביות יש יותר צורך לשוטר החיצוני‪.‬‬
‫‪2‬‬

‫המודל של רנגר רומטוויט ‪ -‬רמות הפנמת הנורמות‬

‫כאשר נורמה מופנמת ברמה נמוכה (אוריינטציה עונשית)‪ ,‬אין הבנה של למה יש חוקים ומה‬
‫המשמעות שלהם‪ ,‬הפחד מעונש יהיה דומיננטי ושם נצטרך הרתעה‪ ,‬זה מה שיבלום את האדם‪,‬‬
‫הכיוון שלו יהיה כיוון עונשי (הוא לא מבצע מעשים אסורים כי עלול לקבל עונש "השוטר החיצוני")‬
‫לעומת זאת כאשר הנורמה מופנמת בצורה עמוקה (אוריינטציה מוסרית כלפי הנורמה) אז פחות‬
‫נהיה זקוקים להרתעה‪.‬‬

‫הרתעת הפרט והרתעת הכלל‬

‫‪ .1‬הרתעת הכלל‪ -‬מכוונת לכלל הציבור‪ .‬הציפייה היא שאיום בעונש יוביל את האוכלוסייה כולה‬
‫להימנע מעבירה‪ .‬נשאלת השאלה האם מוצדק ומוסרי להחמיר בעונשו של אדם כדי להרתיע אחרים‪.‬‬
‫‪ .2‬הרתעת הפרט‪ -‬מכוונת לעבריין הנענש‪ .‬הצפייה היא שהעונש ילמד אותו לקח ויצמצם את החברה‬
‫על הפשיעה‪ ,‬ימנע ממנו לבצע עבירות נוספות‪ .‬הוא נענש‪ ,‬העונש גרם לו לסבל והיה מספיק חמור‪-‬‬
‫וזה מה שגרם לו לחשוב פעמיים לפני שנגש לעשות זאת בשנית‪ .‬היא מוצדקת מוסרית‪ -‬מכיוון‬
‫שהפושע ידע מראש שהוא עלול להיענש ולסבול בשל מעשיו‪ -‬ויתכן כי העונש ישפר את התנהגותו‬
‫בעתיד ויטיב עימו‪.‬‬
‫בשני סוגי ההרתעה האלו מתכוונים להשיג את התוצאה הרצויה באמצעות הפחדה‪.‬‬
‫משפט מסכם כדוגמא‪ -‬עליך להיתלות לא כי גנבת כבש‪ ,‬אלא כדי שאחרים לא יגנבו כבשים‪.‬‬
‫הסבר‪ :‬אתה מקבל עונש חמור מאוד ואתה הולך להיתלות בגלל שאנחנו רוצים שהמסר יהיה מאוד‬
‫ברור‪ -‬תראו מה קורה למי שגונב‪ .‬הוא מקבל עונש חמור מאוד ולרוב לא פרופורציונלי‪ -‬כי רוצים‬
‫להשתמש במקרה שלו ולהעביר מסר מסוים‪ .‬מקבל עונש כפול‪ -‬עונש שמטרתו להרתיע אותו‪ ,‬וגם‬
‫עונש שמרתיע את הכלל‪ .‬כאן עולה שאלת המוסריות‪ -‬האם זה תקין וחוקי לתת עונש לא מותאם ולא‬
‫הוגן‪ ,‬למען יראו ויראו להרתעת הציבור‪.‬‬
‫‪3‬‬

‫יעילות ההרתעה‬
‫להרתעה יש מטרה תועלתית ומטרה תוצאתית‪ .‬האם העבריין (הפרט) לא חוזר על מעשיו והאזרח‬
‫הפשוט (הכלל) התגבר על הפיתוי‪ ,‬התועלת החברתית ברורה‪.‬‬
‫השאלה היא האם ההרתעה עבדה והעונש אכן מרתיע?‬
‫יש הטוענים כי עונש הוא דבר מרתיע‪ .‬הטיעון שלהם מסתמך על השכל הישר‪ .‬ועל כך שאנשים לא‬
‫ירצו לסבול ולהיענש‪ ,‬ולכן יימנעו מהעבירה‪ .‬האדם נמנע ורוצה להימנע מסבל‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬יש טוענים שהעונש בכלל לא מרתיע‪ ,‬בגלל מערכת רגשית‪ .‬אדם מבצע לרוב מתוך עבירה‬
‫רגשית‪ .‬חוסר מחשבה‪ ,‬חוסר שיקול דעת‪ ,‬לא בוחן רווח אל מול הפסד‪ ,‬עלות אל מול תועלת‪ .‬לכן‬
‫העונש לא ירתיע אותו‪ ,‬ולא יפחד ויורתע לבצע עבירה‪.‬‬
‫מתקיימת סימן שאלה לגבי תועלת ההרתעה‪ ,‬האם היא יעילה‪ ,‬ואיך ניתן לשפר את היעילות‬
‫שלה‪ -‬יש צורך לפרק את ההרתעה למרכיבי היסוד‪ -‬סוגי עבירות‪ ,‬סוגי עונשים‪ ,‬סוגי עבריינים‪.‬‬
‫הרתעה יעילה פירושה הימנעות מעבירה בגלל פחד מפני גילוי העבירה ופחד מפני העונש‪ .‬גילוי‬
‫העבריין מופקד בידי המשטרה‪ .‬עצם פעילותה של המשטרה יש השפעה מרתיעה‪ ,‬ולכן כדי לבדוק‬
‫את יעילותו של העונש כדאי לבדוק האם שיעורי הפשיעה משתנים בהיעדרה של משטרה‪ .‬זהו מקרה‬
‫חריג‪ -‬קשה להגיע למצב שאין משטרה‪( .‬מקרה חריג זה קרה בדנמרק במלחמת העולם ה‪.)2‬‬
‫‪4‬‬

‫‪ .1‬סוגי עבירות‬
‫עבירות אינסטרומנטאליות‪ -‬העבירה משמשת רק כאמצעי והמטרה היא הרכוש המושג באמצעותה‪.‬‬
‫דוגמה‪ -‬עבירות רכוש‪ ,‬פריצה‪ ,‬שוד וגניבות‪ .‬כשאין לעבירות אלו הרתעה‪ -‬הן מתגברות‪.‬‬
‫עבירות אקספרטיביות‪ -‬עבירות המבטאות רגש בעל עוצמה גבוהה‪ ,‬מעשה העבירה שמשיג סיפוק‬
‫או מפיג מתח רגשי‪ ,‬הוא המטרה‪ .‬דוגמה‪ -‬תפס את אשתו בוגדת ורצח או פגע באשתו ובפרטנר‪ .‬היא‬
‫פועלת מתוך הרגש‪ ,‬ופחות על השכל הישר ושיקולים‪.‬‬
‫ההרתעה יעילה מאוד בעבירות אינסטרומנטליות שמתגברות כשאין הרתעה‪ ,‬אבל היא כמעט‬
‫ולא משפיעה על עבירות אקספרסיביות‪-‬רגשיות‪.‬‬
‫‪5‬‬

‫ההרתעה מתבססת על‬

‫היגיון‪ -‬על רווח מול הפסד‪.‬‬
‫ברגע שזה לא מתבסס‪-‬‬
‫ההרתעה לא רלוונטית‪ .‬לכן‬
‫זה לא יהיה רלוונטי לרוב‬
‫בעבירות אקספרסיביות‪.‬‬
‫ההבדל בין המערכת‬
‫הרציונלית לרגשית‪ -‬זה מה‬
‫שיעשה את ההבדל בין‬
‫יעילות ההרתעה‪.‬‬
‫מחקרו של שוהם‪ -‬מצא כי‬
‫עונש המאסר על תנאי‬
‫הרתיע יותר את בעלי‬
‫העבירות האינסטרומנטליות‬
‫(עבירות למען תועלת)‬
‫מאשר את בעלי העבירות‬
‫האקספרסיביות (עבירות‬
‫מתוך רגש)‪.‬‬

‫‪ .2‬הרתעה לפי עונשים‬

‫לפי ההיגיון העונש החמור ביותר – ישפיע יותר‪.‬‬

‫סלין‪ -‬בחן את העונש החמור ביותר שקיים כיום‪ -‬עונש המוות ובדק את מידת ההרתעה שלו‪ .‬הוא בחן‬
‫את שיעור הרציחות במדינות שהתקיים בהם עונש מוות לעומת מדינות שביטלו אותו‪ ,‬ולא מצא הבדל‬
‫בשיעור מעשי הרצח‪ .‬הוא גם השווה את שיעורי מעשי הרצח במדינות בארה"ב ובאירופה לפני ביטול‬
‫עונש המוות ולאחריו‪ -‬ושוב לא מצא הבדל‪.‬‬
‫‪6‬‬

‫מסקנותיו‪ -‬אין בעונש המוות הרתעה מפני ביצוע רצח‪ .‬חוקרים רבים הסיקו מסקנות זהות לשל סלין‪.‬‬
‫קרימינולוגים בכירים ביותר בארה"ב הגיעו למסקנות חד משמעיות‪ -‬הוצאות להורג אינן מפחיתות את‬
‫מספרי מקרי הרצח‪ .‬רובם הכולל שלל את אפקט הפחד של עונש המוות‪ .‬הם שללו את אפקט הפחד‬
‫שהעונש המרתיע ביותר מונע עבירות רצח‪ .‬לא רק שעונש מוות לא מצליח להרתיע‪ ,‬ישנן אפילו‬
‫מדינות שבהן יש עונש מוות‪ -‬שנמצאו בהן יותר מקרי רצח ממדינות שאין עונש מוות‪.‬‬
‫הטיעון של ההרתעה‪ -‬אינו עומד במבחן המציאות‪ .‬לטעון שעונש מוות הוא מרתיע‪ -‬לא מצליח לשרת‬
‫את המטרה שלשם כך הוא נקבע‪.‬‬

‫מחקר של פילפוטס ולנקוקי בדק מה הסבירות של אדם לחזור על פשיעה‪ -‬רצידביזם‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫מסקנות‪-‬העונשים החמורים ביותר הם אלו שמעודדים חזרה לפשע‪ .‬מי שקיבל עונש קנס‪ -‬יכול להיות‬
‫שמהתחלה העבירה הייתה יותר פשוטה‪ -‬לא בא מעולם העבריינות הכבדה‪ ,‬ומי שקיבל מאסר בפועל‬
‫יכול להיות שיש לו אורח חיים עברייני‪-‬ולכן יתקיים רצידיביזם יותר גבוהה‪.‬‬

‫ביקורת על המחקר‬
‫‪ . 1‬העבריינים שנשפטו למאסר בפועל הם עבריינים שעברו עבירות הרבה יותר חמורות מאשר אלו‬
‫שנשפטו לקנס ולכן סיכוייהם גבוהים יותר לחזור לפשע‪.‬‬
‫‪ . 2‬המחקר לא מבחין בין עבריינים שזו העבירה הראשונה שלהם‪ ,‬לבין עבריינים בעלי רישום פלילי‪.‬‬
‫‪ . 3‬החוקרים במחקר התייחסו לכל קשת הגילאים ולא עשו הפרדה והבחנה בין גילאים‪.‬‬

‫מחקרו של וולט‪ -‬עבירות תנועה‬

‫מסקנה ע"פ הנתונים‪ -‬העונש המרתיע ביותר היה הקנס כי הרצידביזם שלו הכי נמוך‪.‬‬
‫‪8‬‬

‫בגדול ניתן להסביר מהממצאים שהעלו החוקרים כי‪-‬‬

‫‪ .1‬ככל שגיל העבריין היה צעיר יותר‪ ,‬המעצר הרתיע הכי פחות‪.‬‬
‫‪ .2‬אצל אסירים בעלי עבר פלילי של ‪ 5‬עבירות ויותר בכל סוגי העונשים‪ -‬הרצידיביזם היה גבוה מאוד‬
‫ללא קשר לסוג העונש‪ .‬הסבירות שיחזור לעבירה‪ -‬גבוה‪ .‬סוג העונש כבר אינו משחק תפקיד‪ .‬ממצאי‬
‫המחקר מצביעים כי גילו של העבריין והעבר הפלילי שלו קובעים יותר את הרצידיביזם מאשר את סוג‬
‫העונש וחומרת העונש‪ .‬העבריין הרצידיביסט‪ ,‬זה שחוזר ויוצא מהכלא‪ ,‬נענש כל פעם מחדש‪-‬‬
‫ההרתעה כמעט ולא מופעלת‪ .‬הסבירות שיחזור לפשיעה גבוהה מאוד‪ ,‬לא משנה איזה עונש יינתן לו‪.‬‬

‫הרתעה לפי איום בעונש‬

‫ככל שהעונש חמור יותר כך הוא מרתיע יותר‪ .‬הדוקטרינה (מכלול החוקים) מניחה שגם האיום בעונש‬
‫מרתיע וככל שהאיום חמור יותר הוא ירתיע יותר‪.‬‬