‫יסודות הנוירופסיכולוגיה ‪ -‬ד"ר קרין ישפה‬

‫דניאל סבג‬
‫תש"פ ‪2019-2020‬‬

‫תוכן עניינים‬

‫שיעור ‪ - 1‬מבוא ולוקליזציה ‪2.................................................................................................‬‬

‫שיעור ‪ - 2‬נוירו‪-‬אנטומיה‪ ,‬שיטות מחקר והדמיה תפקודית ‪12 ....................................................‬‬
‫שיעור ‪ - 3‬אסימטריה מוחית ‪23 ..............................................................................................‬‬
‫שיעור ‪ - 4‬המשך אסימטריה מוחית ‪36 ....................................................................................‬‬
‫שיעור ‪ - 5‬תפיסה חזותית ואגנוזיה ‪46 .....................................................................................‬‬
‫שיעור ‪ - 6‬אגנוזיה אסוציאטיבית ופרוזופגנוזיה ‪57 ...................................................................‬‬
‫שיעור ‪ - 7‬פרוזופוגנוזיה התפתחותית ‪68 ..................................................................................‬‬
‫שיעור ‪ - 8‬שפה ואפזיה ‪74 ......................................................................................................‬‬
‫שיעור ‪ - 9‬סיום אפזיה ונוירופסיכולוגיה של הרגש ‪83 ................................................................‬‬
‫שיעור ‪ – 10‬גועל‪ ,‬קשב והזנחת צד ‪93 ......................................................................................‬‬
‫שיעור ‪ – 11‬המשך הזנחת צד ‪102 ...........................................................................................‬‬

‫‪1‬‬
 ‫שיעור ‪ – 1‬מבוא ולוקליזציה‬
‫מהי נוירופסיכולוגיה?‬
‫‪ o‬ענף החוקר את התפקוד המוחי‪ ,‬ובאופן ספציפי את הקשר בין המבנה והתפקוד המוחי‬
‫להתנהגות שלנו‪ .‬נרצה להבין איך המוח קשור לתהליכים פסיכולוגיים עליהם יש לנו תיאוריות‬
‫והשערות‪ .‬כלומר איך תסמונות פסיכולוגיות שאנשים חווים קשורים לתפקוד המוחי‪ ,‬למבנה‬
‫המוחי ולתהליכים הפסיכולוגיים‪.‬‬
‫‪ o‬ענף הנוירופסיכולוגיה מנסה לחקור תהליכי עיבוד‪ ,‬הן במוח הבריא והן במוח חולה‪ .‬פעמים‬
‫רבות ניעזר באחד (בריא‪/‬חולה) כדי להשליך על האחר (חולה‪/‬בריא)‪.‬‬
‫ענף הנוירופסיכולוגיה מתחלק לשני חלקים‪:‬‬
‫נוירו‪ /‬קלינית‪:‬‬ ‫‪.1‬‬
‫אפיון תסמונות נוירו‪-‬התנהגותיות‪ :‬בענף זה ננסה לקשר התנהגות לניתוחים לאחר המוות‪ .‬זו‬ ‫‪o‬‬
‫הייתה הדרך הראשונה והבלעדית להבין כיצד המבנה של המוח קשור לתפקודים שלנו‪ ,‬כלומר‬
‫במסגרת האפיון‪ ,‬מזהים תפקוד לוקה של החולה (מגדירים את התסמינים‪/‬מחלה‪ ,‬מאפיינים‬
‫את החולה דרך מבחנים פסיכולוגיים מסוימים)‪ ,‬ולאחר המוות מבצעים נתיחה של המוח בכדי‬
‫לבחון איזו פגיעה מוחית קשורה לאותם אפיונים התנהגותיים‪ ,‬תוך ניסיון למצוא שיטתיות‬
‫(כלומר האם כל חולה שהראה התנהגות מסוימת‪ ,‬יראה בניתוח שלאחר המוות פגיעה מוחית‬
‫ספציפית?)‪ .‬כך מנסים לאבחן את הקשר בין התנהגות מסוימת לבין פגיעה מוחית מסוימת‪.‬‬
‫בעבר‪ ,‬כאשר הענף הזה רק התפתח‪ ,‬לא הייתה גישה אחרת למוח מלבד נתיחה שלאחר המוות‪.‬‬ ‫‪o‬‬
‫היום לעומת זאת‪ ,‬קיימות הדמיות מוחיות אשר יכולות כביכול להפוך את ענף‬
‫הנוירופסיכולוגיה ללא רלוונטי‪ .‬אך אין זה נכון‪ ,‬ההדמיות המוחיות לא צמצמו את הצורך‬
‫לאפיין את ההתנהגות ולקשר אותה לתפקודים ומבנים מוחיים בגלל שיש המון דיווחים שונים‬
‫על האופן שבו יש לפרש את ההדמיות המוחיות‪ ,‬בנוסף יש חוסר עקביות במחקרים השונים‬
‫ולכן אנו עדיין זקוקים לשתי השיטות‪ -‬מבחנים נוירופסיכולוגיים והסקה על המוח עצמו‪.‬‬
‫אבחון דיאגנוסטי ו‪/‬או אבחון תפקודי ‪-‬לצורך טיפולי או משפטי‪ :‬נרצה לאבחן את התסמונת‬ ‫‪o‬‬
‫הנוירו התנהגותית כדי ליצור דיאגנוזה (מה יש לחולה? מה אנו מצפים שהחולה יצליח לעשות‬
‫ומה לא בעקבות אותה פגיעה ספציפית?)‪ .‬לעיתים אנו זקוקים לדיאגנוזה לשם הטיפול‪,‬‬
‫ולעיתים לצורך צרכים משפטיים (למשל להעיד במשפט שהאדם איבד יכולות מסוימות אשר‬
‫קשורות למכה שהוא קיבל בתאונת עבודה) כלומר‪ ,‬אנו צריכים להיות מסוגלים לקשר בין‬
‫פגיעה מסוימת להתנהגות שנובעת ממנה‪.‬‬
‫פיתוח וניטור תוכניות שיקום‪ :‬לאחר הטיפול נרצה לנטר את השיפור והשיקום של המטופל‪.‬‬ ‫‪o‬‬
‫לשם כך‪ ,‬אנו צריכים לדעת אילו תהליכים קוגניטיביים אנו מצפים שהאדם יוכל להשיב לעצמו‪.‬‬
‫לאחר מכן‪ ,‬נוכל לנטר את תוכנית השיקום של המטופל (ולבחון האם אנו מצליחים להחזיר לו‬
‫את התפקידים הקוגניטיביים שאיבד‪ ,‬לפיכך אנו צריכים לדעת מה הם אמורים להיות וכן מה‬
‫הם יכולים להיות למרות הפגיעה המוחית)‪.‬‬

‫‪ .2‬נוירו' קוגניטיבית‪:‬‬
‫‪ o‬לימוד דרכי הפעולה של המנגנונים הקוגניטיביים (לרוב על ידי חקר חולים)‪ :‬ענף זה חוקר את‬
‫המנגנונים הקוגניטיביים הטבעיים של האדם‪ ,‬נרצה לדעת איך המוח מאורגן‪ ,‬וכיצד הארגון של‬
‫המבנה המוחי והפעילות המוחית מובילה אותנו לתהליכים קוגניטיביים שונים‪ .‬בדרך כלל‬
‫נעשה זאת‪ ,‬דרך חולים שחסרה להם יכולת קוגניטיבית מסוימת ואנו יודעים היכן בדיוק‬
‫הפגיעה המוחית‪ .‬כך אנו יכולים להבין את הארגון המוחי שאמור להיות לאדם בריא‪.‬‬
‫‪ o‬הבנת המבנה ודרך הפעולה של המוח וכיצד אלו תומכים במערכת הקוגניטיבית‪ :‬נרצה לנסות‬
‫להבין את הקוגניציה האנושית (איך היא פועלת? איך היא מאורגנת?)‪ ,‬נרצה לאשש תיאוריות‬
‫קוגניטיביות שהיו קיימות עוד לפני התפתחות הנוירופסיכולוגיה‪ .‬זאת על ידי השוואה בין‬
‫פעילות אצל אנשים ללא פגיעות מוחיות‪" ,‬ומה לא עובד" אצל אנשים שנפגעו בצורה מסוימת?‬

‫‪2‬‬
‫ניתן לראות שבשני הענפים מתעסקים עם תחומים מאוד דומים ומקבילים‪ .‬ועל כן‪ ,‬שני הענפים‬
‫משלימים אחד את השני וחייבים להתקיים ביחד‪ ,‬וכתוצאה מכך‪:‬‬
‫‪ o‬הנוירופסיכולוגיה המחקרית מובילה לגישות קליניות חדשות (ברגע שנבין איך המוח אמור‬
‫לעבוד וברגע שנבין שפגיעה מסוימת מונעת יכולת קוגניטיבית מסוימת‪ ,‬נוכל לבנות גישות‬
‫קליניות חדשות לטיפול)‪.‬‬
‫‪ o‬הנוירופסיכולוגיה הקלינית מובילה לממצאים מחקריים חדשים (כל חולה חדש שנפגע‪,‬‬
‫נותן לנו עוד אינפורמציה על התהליכים הקוגניטיביים שאנו מכירים או שאנו מנסים ללמוד‬
‫עליהם)‪.‬‬

‫גורמי נזק מוחי‪:‬‬

‫טראומה פיזית למוח ‪ :TBI‬למשל תאונות דרכים‪ ,‬נפילות‪ ,‬פגיעות‪ ,‬ירי ורסיסים (כל פגיעה‬ ‫‪.1‬‬
‫חיצונית שמופעלת על המוח)‬
‫אירועים מוחיים‬ ‫‪.2‬‬
‫גידולים מוחיים‬ ‫‪.3‬‬
‫תסמונות התפתחותיות‪ :‬למשל אוטיזם‪ , Fetal alcohol syndrome ,‬וכן תסמונות כמו הפרעות‬ ‫‪.4‬‬
‫קשב ולקויות למידה‬
‫מחלות ניווניות‪ :‬למשל הנטיגנטון‪ ,‬פרקינסון‪ ,‬אלצהיימר (מחלות אשר פוגעות בתפקוד המוחי‬ ‫‪.5‬‬
‫ולהן השפעה התנהגותית)‬
‫מחסור תזונתי חמור‪ :‬למשל מחסור ב‪ -B1-‬ויטמין מאוד חשוב להתפתחות המערכת‬ ‫‪.6‬‬
‫הנוירולוגית‪ .‬פרשת רמדיה ‪ -‬בתהליך ייצור החלב הצמחי הוחסר ויטמין ‪ ,B1‬אשר גרם לפגיעה‬
‫במערכת העצבים המרכזית‪ ,‬מחסור זה יצר סבל מאוד גדול וגרם לנזק בלתי הפיך אצל‬
‫תינוקות‪.‬‬
‫חומרים רעילים (גזים שונים‪ ,‬שימוש בסמים מסוימים)‪ :‬בין אם בתקופה העוברית‪ ,‬ובין אם‬ ‫‪.7‬‬
‫בגיל מבוגר יותר‪.‬‬
‫מחלות מוחיות נרכשות ממקור ויראלי‪ ,‬חיידקי‪ ,‬פטרייתי וטפילי (אנצפליטיס‪ ,AIDS ,‬הרפס)‬ ‫‪.8‬‬
‫‪ .1‬טראומה פיזית למוח – ‪Traumatic Brain Injury‬‬
‫פגיעה זו מחולקת לשני חלקים עיקריים‪:‬‬
‫‪( Closed head injury o‬פגיעה בראש סגור)‪ :‬בפגיעה זו אין שום חפץ שחודר לתוך המוח‪,‬‬
‫וכביכול אין פגיעה ישירה במוח‪ .‬אחת מהפגיעות הכי נפוצות במקרה זה‪ ,‬היא תאונת דרכים‬
‫‪ -‬כאשר האדם חגר חגורת בטיחות‪ ,‬ולא הועף‪/‬קיבל מכה מהרכב‪ /‬לא הייתה חדירה לתוך‬
‫הגולגולת‪ .‬במצב כזה לרוב האדם יחווה‪ ,‬תנועה מאוד חדה של הראש אחורה – במצב זה‬
‫הצוואר והעורף נמתחים בצורה חריפה‪ ,‬וזה גורם להתארכות מאוד קיצונית של עמוד‬
‫השדרה הצווארי‪ ,‬וברגע שהגולגולת מפסיקה לזוז‪ ,‬המוח חוטף מכה מאוד חזקה בחלק‬
‫הקדמי שלה (הגולגולת)‪ .‬מיד לאחר מכן‪ ,‬בשלב השני הראש של האדם עף קדימה‪ ,‬ויש‬
‫למעשה כיפוף‪/‬מתיחה חריפה של הראש והצוואר קדימה‪ .‬בשלב זה‪ ,‬קורה הדבר ההפוך‪,‬‬
‫החלק האוקסיפיטלי של המוח יקבל מכה מהחלק האחורי‬
‫של הגולגולת‪ .‬משתי המהלומות שהמוח חוטף מהגולגולת‬
‫(שכביכול אמורה להגן עליו)‪ ,‬עלולה להיווצר קריעה מאוד‬
‫חמורה של אקסונים גם באזור הפגיעה וגם ממתיחה של‬
‫הרקמה באזורים אחרים (בגלל שהמוח מאוד גמיש)‪ .‬על אף‬
‫שהסימפטומים לא נראים לעין (לא נראית פגיעה ויזואלית‬
‫למוח)‪ ,‬הנזק עשוי להיות מאוד חמור‪ ,‬ולעיתים גם חמור יותר‬
‫ממצבים בהם יש חפץ זר שחודר לתוך המוח‪.‬‬

‫‪3‬‬
 ‫‪ :Open head injury o‬כאשר חפץ זר חודר את הגולגולת ונכנס‬
‫לתוך המוח‪ .‬גם במצב זה‪ ,‬הפגיעה עשויה להיות מאוד‬
‫משמעותית‪ .‬כלומר במצב זה‪ ,‬חפץ זר נכנס בעוצמה מספיק‬
‫חזקה כדי לחדור את הגולגולת‪ ,‬לחדור את המוח‪ ,‬ולפגוע בכל‬
‫הרקמות המוחיות שהוא עובר דרכן‪ .‬מצב כזה עשוי להיות‬
‫מאוד חמור‪ ,‬וההשפעה שלו תהיה תלויה במקום בו החפץ חדר‬
‫את המוח‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬הפגיעה תהיה יחסית נקודתית‬
‫לרקמה המוחית שנפגעה (ולא תהיה פגיעה הוליסטית\כללית‬
‫כמו במצב של זעזוע מוח ב‪.)closed head injuries-‬‬

‫לרוב מאוד קשה לחקור ‪ ,TBI‬מכיוון שבד"כ הפגיעות הן נרחבות יותר ולא מאוד נקודתיות‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬רוב המחקרים מתמקדים בפגיעות יותר נקודתיות‪ ,‬למשל במצבים של אירועים‬
‫מוחיים כמו שבץ‪.‬‬
‫‪ .2‬אירועים מוחיים – שבץ ‪SROKE(CVA):CERBROVASCULAR ACCIDENT‬‬

‫גם אירועים מוחיים נחלקים לשני סוגים‪:‬‬

‫‪ -Ischemic CVA o‬אירוע מוחי שנוצר מחסימה של כלי דם‪ :‬נוצר כתוצאה ממשקעים‬
‫שיושבים על כלי הדם (על העורק) וחוסמים את המעבר של הדם‪ .‬כך‪ ,‬חסר חמצן לכל‬
‫האיברים המוחיים שממוקמים לאחר אותו עורק‪ .‬לאחר‪ ,‬תקופה ארוכה‪ ,‬אותם איברים‬
‫ימותו‪.‬‬

‫‪ -Hemorrhagic CVA o‬מפרצת‪/‬דימום של כלי הדם‪ :‬במצב זה העורק באחת מהדפנות שלו‬
‫נהיה חלש יותר ונפרץ‪ ,‬ולכן הדם פורץ לחלל הבין גולגולתי‪ .‬כך מגיע פחות דם לאזורים‬
‫שהיו אמורים לקבל דם מאותו העורק‪ .‬בפעמים רבות‪ ,‬נהיה גם לחץ מתוך הדימום‪ .‬הכול‬
‫תלוי בגודל של המפרצת‪ ,‬כאשר המפרצת קטנה יחסית ובכלי דם קטנים יחסית במוח (ולא‬
‫בכלי דם גדול וראשי) – לעיתים קרישי הדם יודעים ומצליחים לאטום את הדימום (כמו‬
‫כל פצע שיש לנו בגוף)‪ .‬אך יש מצבים שבהם הדימום הוא באחד מהעורקים הראשיים יותר‬
‫למוח (‪/‬שמובילים למוח) ואז הנזק עשוי להיות הרבה יותר חמור‪.‬‬

‫‪4‬‬
‫בשני המצבים האלו‪ ,‬במשך תקופות מאוד ארוכות ועד בערך לפני ‪ 20‬שנה – במצב הטוב‬
‫ביותר היו מספיקים להגיע לביה"ח‪ ,‬ולרפואה לא היה כל כך איך לעזור להם (אלא יכלו רק‬
‫לאשפז‪ ,‬לעקוב אחר המצב שלהם‪ ,‬לקוות שהגוף יוכל לטפל בעצמו ולאחר מכן לעזור להם‬
‫להשתקם)‪ .‬היום‪ ,‬יש מגוון כלים לסיוע לאנשים עם שבץ‪ ,‬וככל שמזהים במהירות את‬
‫הסימנים‪ ,‬ומגיעים מהר יותר לביה"ח כך ניתן לעזור יותר לאנשים אלו‪ .‬למשל‪ ,‬כירורגים‬
‫נוירולוגיים יכולים להיכנס דרך כלי הדם הראשיים בגוף ועד כלי הדם במוח‪ ,‬ויכולים‬
‫לפתוח חסימות מסוימות ולמוסס אותן‪ ,‬או לחלופין לשים מעין חסמים שימנעו את‬
‫הדימום מכלי דם או ימנעו דימום עתידי‪ .‬כמו כן‪ ,‬יש חומרים שניתן להזריק ללא התערבות‬
‫פולשנית בכדי למוסס את החסימות‪ .‬עם זאת‪ ,‬בסופו של דבר הכול תלוי בכמה מהר האדם‬
‫הגיע לביה"ח‪ ,‬וכמה מהר ביה"ח הצליח לאבחן את המצב‪ ,‬וכמובן מה חומרת המצב של‬
‫המטופל‪.‬‬
‫‪ .3‬גידולים מוחיים‬
‫גידולים מוחיים עשויי להיווצר משני גורמים‪:‬‬
‫‪ .1‬גידולים שפירים‪ -‬גידולים אלו אינם אגרסיביים‪ ,‬גדלים בדרך כלל מאוד לאט ולכן‬
‫הסימפטומים שלהם אינם דרמטיים‪ .‬כאשר הפגיעה במוח היא מאוד איטית‪ ,‬המוח מצליח‬
‫למצוא נתיבים חלופיים כלומר אזורים שיפצו על האזורים הפגועים‪ .‬לכן‪ ,‬ייתכן ואדם יגיע‬
‫לביה"ח עם תסמינים לא מאוד דרמטיים (אך ברור שיש משהו שלא עובד כמו שצריך) ולראות‬
‫ב‪ MRI‬גידול מאוד גדול‪.‬‬
‫‪ meningioma o‬הוא הגידול השפיר הכי נפוץ‪.‬‬
‫‪ o‬הטיפול לרוב יהיה הסרה של הגידול‪ ,‬לאחר שמבררים איזה אזור עשוי‬
‫להינזק‪ .‬ולמעשה יהיה מן שיקול של רווח למול הפסד‪.‬‬
‫‪ o‬לרוב הגידולים האלו לא יחזרו לאחר ההסרה‬
‫‪ o‬ניתן לחיות כל החיים עם גידול שפיר‪ ,‬ולהבחין בו רק לאחר המוות‬

‫‪ -Malignant .2‬גידולים ממאירים‪ :‬גידולים מאוד אגרסיביים‪ ,‬כמעט ולא ניתן‬

‫לטפל בהם (על אף התקדמות של המדע)‪ ,‬קצב הגידול של הגידולים הוא מאוד מהיר‪ .‬הסרטן‬
‫הממאיר הנפוץ ביותר הוא ‪ Glioblastoma multiforme‬אשר לצערנו סיכוי התמותה בו הוא‬
‫מאוד גבוה‪ ,‬ורק ניתן לנסות לעכב את קצת ההתקדמות שלו באמצעות הקרנות‪.‬‬
‫‪ o‬במצבים כאלו יהיה מאוד קשה לבצע מחקר‪ ,‬מאחר והגידול יתפשט בהדרגה לכל הראש‪.‬‬
‫לעומת זאת בגידולים שפירים‪ ,‬לפעמים ניתן לבצע מחקר – תלוי מהי הפגיעה‪ ,‬היכן הגידול‬
‫ממוקם‪ ,‬ומתי מגלים את הגידול‬
‫הגידולים הממאירים מתחלקים לשניים‪:‬‬
‫‪ .1‬גידול ראשוני‪ :‬גידול אשר מתחיל במוח (זהו המקור הראשוני שלו)‪ ,‬אם מגלים‬
‫אותו מספיק מוקדם יהיה ניתן להסיר את כולו מבלי לגרום ליותר מדי נזק‬
‫לרקמה המוחית‪.‬‬
‫‪ .2‬גידול שניוני‪ :‬גרורות של גידולים אחרים במוח‪ ,‬בהם הרבה יותר קשה לטפל‪.‬‬
‫ברגע שיש גרורות בגוף‪/‬במוח גם ההסרה שלהם עשויה לעיתים לעורר פגיעות‬
‫נוספות‪ /‬גרורות נוספות (בגלל האופן שבו הגוף מנסה להחלים מפרוצדורה‬
‫רפואית)‪.‬‬

‫‪5‬‬
 ‫כיצד בא לידי ביטוי נזק מוחי? הכול תלוי בעוצמת ובמיקום הנזק‬
‫דוגמאות נוירופסיכולוגיות‪:‬‬
‫פגיעה בזיכרון‪ :‬קושי ללמוד מידע חדש או להיזכר במידע ישן‬ ‫‪.1‬‬
‫פגיעה בשפה‪ :‬הבנת‪/‬יצירת משפטים מורכבים‪ ,‬חזרה לקויה‪ ,‬פגיעה בקריאה ו‪/‬או כתיבה‬ ‫‪.2‬‬
‫פגיעה בקשב‪ :‬כמו הזנחת צד‬ ‫‪.3‬‬
‫פגיעה בתפיסה סנסורית‪ :‬פגיעות שפוגעות ביכולת שלנו לעבד את החושים שנקלטים במוח‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫הפגיעות יכולות להיות בעיבוד השניוני (העיבוד הגבוה יותר במוח)‪ ,‬במצב כזה עשוי להיווצר‪:‬‬
‫קושי בתפיסת פרצופים‪ ,‬חפצים‪ ,‬מילים‪ ,‬ריחות‪ ,‬טעמים‪ .‬כלומר כל אחד מהחושים יכול להיפגע‬
‫בהתאם למיקום ולאופי הנזק‪.‬‬
‫פגיעה ביכולות רגשיות‪ :‬פגיעה ברגשות למשל כאשר ההתנהגות לא תואמת את המצב החברתי‬ ‫‪.5‬‬
‫(בכי או צחוק לא מותאמים‪/‬אמפתיה)‪ ,‬או קושי בהבנת רגשות של אחרים‬
‫פגיעה ביכולות שיפוט וקבלת ההחלטות‪ :‬שיפוט פזיז ולא אחראי‪ ,‬מצב בו כושר קבלת‬ ‫‪.6‬‬
‫ההחלטות נפגע בצורה מאסיבית‬

‫הכול תלוי באופי הפגיעה‪ ,‬בעומק הפגיעה ובמיקום הספציפי שלה‪.‬‬

‫למשל‪ ,‬בהתאם לאופי הפגיעה ניתן להבחין בין פגיעות מופשטות (לדוגמה בעקבות תאונת דרכים)‪,‬‬
‫לפגיעות ספציפיות (לדוגמה אירוע מוחי קטן)‪ .‬המחקר הקוגניטיבי "נמשך" לפגיעות ספציפיות‪.‬‬
‫נוירופסיכולוגיה‪ :‬היסטוריה מקוצרת‬
‫המונח עצמו הופיע רק לפני ‪ 100‬שנה‪ ,‬ולכן התחום נחשב חדש יותר ביחס למדעים אחרים‪.‬‬ ‫‪o‬‬
‫הנוירופסיכולוגיה הוגדרה כענף רשמי ב‪ APA-‬משנת ‪1980‬‬ ‫‪o‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬ניתן למצוא התייחסות מאוד קדומה לנוירופסיכולוגיה‪ ,‬ובעיקר לניתוחים‬ ‫‪o‬‬
‫שקשורים לפגיעות מוחיות ולהתנהגות‪ .‬העדות המוקדמת ביותר היא עדות שנכתבה על קלף‬
‫ובה יש עדות מ‪ 2260-‬לפני הספירה‪ ,‬שנכתבה על ידי רופא מצרי בשם אימוטפ‪ .‬העדות שימשה‬
‫כמעין מדריך לניתוחים אצל חיילים‪ .‬אימוטפ סקר ‪ 48‬מקרים של חיילים‪ ,‬בהם הוא צפה‬
‫בפגיעות שונות‪ ,‬מה היו התופעות של הפגיעות‪ ,‬מה הסיכוי לטפל בהם ועוד‪ .‬המקרים כללו‬
‫פציעות מלחמה‪ ,‬שברים‪ ,‬מעין גידולים‪ .‬בעדות יש פירוט של מספר ניתוחים כירורגיים‪.‬‬
‫לדוגמה‪ :‬במקרה ה‪ 22-‬שסקר אימוטפ צוין כי אם יש מעיכה‪/‬פגיעה בצד הטמפורלי של הגוף‪,‬‬
‫והאדם לא מצליח לדבר‪ ,‬ולא עונה כשמדברים אליו‪ ,‬אזי המטופל חסר סיכוי‪ .‬זו למעשה מהווה‬
‫את העדות הראשונה לקשר בין פגיעה טמפורלית לבין התפקוד השפתי‪.‬‬
‫העדות הזו לא השתמרה כך שהמידע שבו לא הועבר לדורות הבאים‪.‬‬ ‫‪o‬‬
‫בהמשך‪ ,‬ניתן למצוא עדויות מתקדמות יותר אצל היפוקרטס (‪ )Hippocrates‬ואצל אריסטו‬ ‫‪o‬‬
‫(‪ .)Aristotle‬על אף שהם לא חיו באותם השנים‪ ,‬מייחסים להם מעין וויכוח סביב השאלה‪ -‬מהו‬
‫האיבר "המרגיש" שלנו‪ ,‬הלב או המוח? (כלומר האם אנו חושבים‪ ,‬מזהים‪ ,‬מרגישים עם המוח‬
‫או הלב?)‬
‫אינטואיטיבית‪ ,‬ניתן לחשוב שהמחשבה העיקרית שלנו היא עם הלב‪ ,‬מאחר ואנו מרגישים את‬
‫הלב (אנו מרגישים את הדופק שלנו מואץ‪ ,‬הנשימות מאיצות כשאנו בלחץ‪/‬מפחדים) ואילו במוח‬
‫אנחנו "לא מרגישים כלום"‪ .‬זו הייתה אמונתו של אריסטו‪.‬‬
‫בשלב מתקדם יותר‪ ,‬היפוקרטס ציין שמה שעוזר לנו להבדיל בין טוב לרע‪ ,‬להרגיש‪ ,‬לחשוב וכן‬
‫הלאה הוא המוח‪.‬‬
‫בהמשך "האבולוציה" של הנוירופסיכולוגיה‪ -‬התעוררה השאלה האם המוח הוא איבר אחד‬ ‫‪o‬‬
‫גדול (כמו הלב שעושה את כל התפקודים כמקשה אחת?) או שמא יש אזורים שונים במוח‬
‫שאחראים על תפקודים שונים?‬
‫המודלים הראשונים של נוירופסיכולוגיה מצביעים על לוקליזציה (הפרדה בין האזורים‬
‫המוחיים השונים והתפקידים שלהם)‪:‬‬

‫‪ :Galen (129-200 AD) .1‬רופא שבחן וטיפל מקרוב גלדיאטורים‪ ,‬גלן הכיר בחשיבות של‬
‫האזורים המוחיים השונים‪ ,‬הוא הבין שיש אזורים שונים במוח שאחראיים על חושים‬

‫‪6‬‬
‫שונים‪ ,‬ועל תפקודים מוטורים שונים‪ .‬אולם הוא לא פיתח מודל לוקליזציה (כלומר הוא‬
‫לא שייך אזור מסוים לתפקוד מסוים)‪ ,‬אך הוא כן כתב בכתביו שהתפקוד ישתנה כתלות‬
‫בפגיעה באזור‪.‬‬
‫‪ .2‬אבן סינא (‪ :)980-1037 AD‬היה הראשון שדיבר על תפקודים שונים של איברים שונים‬
‫במוח‪ .‬אבן סינא כלל את התיאוריה הונטיקולרית‪ ,‬ודיבר על החשיבות של חדרי המוח‪ .‬הוא‬
‫ראה את החדרים השונים במוח כאיברים החשובים‪ ,‬כלומר הרוח עצמה של התפקודים‬
‫נמצאת באותם חללים‪ .‬הוא חילק את התפקודים השונים של כל אחד מהחללים‪:‬‬
‫‪ -‬החדר‪/‬החלל הראשון‪ :‬כלל את חמשת החושים‬
‫‪ -‬ואילו יתר החדרים מכילים את שאר הדברים שאנו עושים כמו פנטזיה‪ ,‬דימיון‪,‬‬
‫קוגניציה‪ ,‬זיכרון וכן הלאה‪.‬‬
‫‪ -‬כלומר החללים עצמם כוללים את התפקוד המוחי שאנו מייחסים לפעולות שונות‬
‫‪ - Rene Descartes (1596-1650) .3‬המשיך את הלוקליזציה‪:‬‬
‫‪ -‬דואליזם אינטראקטיבי‪ :‬אחת התיאוריות היותר מוכרות שלו‪ ,‬הוא האמין שהגוף הוא‬
‫ישות מוחשית ששונה באופן מהותי מהנפש‪ ,‬אשר אינה מוחשית‪ .‬הוא האמין שהנפש‬
‫היא החושבת והמרגישה‪ ,‬והיא מפעילה ושולטת בגוף עצמו (שהוא איבר מוחשי)‪ .‬כמו‬
‫כן‪ ,‬הגוף והנפש מהוות ישויות שונות מדי ועל כן לא יכולות לתקשר‪ ,‬הוא זיהה את‬
‫בלוטת האצטרובל כנקודת הממשק בין הגוף לנפש (ושאר הקורטקס מהווה שכבת מגן‬
‫בלבד על בלוטת האצטרובל)‪.‬‬
‫‪ .4‬פרנולוגיה (לוקליזציה קיצונית) – ‪:Franz Gall and Spurzheim‬‬
‫שני החוקרים פיתחו מודל נוירופסיכולוגי משוכלל ופופולארי‪ .‬היו מספר רציונלים שהנחו‬
‫את המודל‪:‬‬
‫‪ -‬ראשית הם מיפו את המוח לאזורי תפקוד שונים‪ ,‬ומאחר ולא היה דרך להסתכל על‬
‫המוח ולראות איזה תפקוד חזק יותר מהאחר‪ ,‬הם החליטו להשתמש בצורה של‬
‫הגולגולת כדי להסיק על צורת המוח עצמו‪ .‬ראשית‪ ,‬הם טענו שהמוח הוא האיבר של‬
‫ה‪ , mind-‬הוא האיבר הרציונלי‪ ,‬שכל התפקודים הפסיכולוגיים שלנו נובעים ממנו‬
‫‪ -‬המוח אינו אחיד‪ ,‬המוח מחולק לחלקים שונים וכל אחד מהחלקים השונים אחראי על‬
‫תפקודים ספציפיים‪ .‬כל החלקים יחד‪ ,‬הופכים אותנו לבן אדם שאנחנו‪ ,‬ולאדם‬
‫מתפקד‪.‬‬
‫‪ -‬ניתן לדעת מה התפקוד של האזורים השונים לפי הטופוגרפיה שלהם‪ ,‬למשל תכונה‬
‫מאוד חזקה שלנו כמו ‪ ,IQ‬תתבטא בנפח גדול יותר במוח (כלומר האיבר במוח יהיה‬
‫יותר גדול)‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬תכונה בה אנו חלשים יותר‪ ,‬תתבטא באיבר קטן יותר‪ .‬כלומר‬
‫היכולת שלנו לתפעל איבר מסוים תלויה בגודל שלו‪.‬‬
‫הם למעשה הסיקו את המסקנה הזו בהתבסס על הרעיון שרלוונטי לכל שאר האיברים‬
‫בגוף שלנו‪ ,‬למשל היד שלנו תהיה חזקה כאשר יש בה הרבה שרירים מפותחים‪ .‬ולעומת‬
‫זאת‪ ,‬כשנראה איבר לא בולט וללא שרירים‪ ,‬נקנה לו פחות יכולת ועוצמה‪.‬‬
‫‪ -‬אצל כל בני האדם‪ ,‬האיברים עם התפקודים השונים במוח ממוקמים באותו המקום‬
‫(כמו שאר חלקי הגוף)‬
‫‪ -‬הנחה נוספת‪ :‬מכיוון שהגולגולת עוטפת את המוח ונבנית מעליה (בזמן ההתפתחות‬
‫העוברית שלנו וההתפתחות הצעירה)‪ ,‬אם יש איבר מוחי גדול יותר‪ ,‬כך גם הטופוגרפיה‬
‫של הגולגולת תהיה בולטת יותר‪ ,‬וכן אם האיבר המוחי קטן יותר‪ ,‬גם הטופוגרפיה של‬

‫‪7‬‬
‫הגולגולת תהיה שקועה יותר‪ .‬בצורה זו‪ ,‬הם יכלו לעקוב אחר הטופוגרפיה של‬
‫הגולגולות של אנשים ולומר להם אילו יכולות הם טובים בהם ואילו פחות‬
‫היום אנחנו תופסים את התיאוריה הזו כמדע מאוד לא מדויק‪ ,‬מאחר והוא לא התבסס‬ ‫‪-‬‬
‫על שום עדויות אימפריות‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬הם כן הצליחו לאתר תפקודים שלא הכרנו‬
‫לפני כן כמו הקורפוס קולוסום (אשר מאחד בין שתי ההמיספרות המוחיות)‪.‬‬
‫הפרנולוגים "זיהו" בין ‪ 27-40‬אזורים שאחראים על תפקודים שונים‪ .‬ההשפעה‬ ‫‪-‬‬
‫התרבותית שלהם הייתה מאוד גדולה‪ ,‬הם הצליחו להעביר את המסר שלהם שאזורים‬
‫מוחיים שונים אחראים על התפקודים השונים (ועד היום משפיע על התפיסה בה אנו‬
‫מסתכלים על המוח)‪.‬‬

‫הבעיות במודל הפרנולוגי‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪ o‬התיאוריה לא מדעית (לא התבססה על ממצאים אמפיריים)‬

‫‪ o‬בנוסף היום אנו יודעים שהגישה הפרנולוגית לא נכונה לאור ידע עכשווי‬
‫(לדוגמה אנו יודעים שאין קשר בין צורת הגולגולת החיצונית לבין צורת המוח‪.‬‬
‫אין שום דבר במבנה המוח שמשפיע על צורת הגולגולת‪ ,‬כמו כן אין התכונות‬
‫שהם מנו אלו לא תכונות שניתן לשייך לאיבר ספציפי בלבד‪ /‬לאתר במוח)‪.‬‬

‫תחילת מודלים אמפיריים של לוקליזציה מסוג "‪"Strict Localization‬‬

‫‪ o‬הממצאים האמפיריים הראשונים‪:‬‬
‫בשנת ‪ Bouillard and Auburtin 1825‬דיווחו על קשר אפשרי בין שפה לקורטקס הפרונטלי‬
‫השמאלי‪ .‬למעשה השניים נתקלו במספר חולים‪ ,‬ואצל כולם הם ראו שפגיעות בקורטקס הפרה‪-‬‬
‫פרונטלי השמאלי מקושרות עם בעיות שפתיות‪ .‬השניים אף הציגו מקרה של בחור שכתוצאה‬
‫מפגיעה מוחית‪ ,‬הגולגולת שלו נשברה וחשפה את המוח (אשר לא היה פגוע כלל)‪ .‬השניים הראו‬
‫שכאשר הם לוחצים לו על נקודה מסוימת בקורטקס הפרונטלי השמאלי‪ ,‬הבחור לא מסוגל לדבר‪,‬‬
‫וכאשר עוזבים את הנקודה הזו‪ ,‬ההשפעה נעלמת‪ .‬עם זאת‪ ,‬ההצגה הזו לא עשתה רושם רב על‬
‫הקהילה המדעית מאחר והיא נתפסה כמופע בקרקס ופחות כתגלית מדעית שניתן להתייחס אליה‪.‬‬
‫אך השניים‪ ,‬היו כה בטוחים בממצאים שלהם והיו מוכנים לשלם כסף למי שיוכיח שהם טועים‬
‫(למשל דרך מציאת חולה בעל פגיעה מוחית וקושי בהבעה שפתית‪ ,‬שבניתוח שלאחר המוות לא‬
‫תימצא פגיעה בקורטקס הפרה פרונטלי השמאלי)‬
‫פריצת הדרך המשמעותית הייתה כאשר ברוקה הציג חולה בשם לואי לבורג'ין‪ ,‬אשר סבל‬
‫מהמיפרזיס בצד הימני של המוח‪ .‬החולה הבין שפה בצורה מצוינת (הבין כל מה שאמרו לו) אך הוא‬
‫לא היה מסוגל לתקשר בדיבור (למעט אמירת המילה ‪ .)Tan‬בנתיחה שלאחר המוות נמצא שהייתה‬
‫פגיעה מאוד חמורה בקורטקס הפרונטלי השמאלי‪ ,‬אשר מוכר היום כאזור ברוקה‪ .‬בנוסף לחוסר‬
‫היכולת של החולה לדבר‪ ,‬לחולה הייתה חולשה בכל צד ימין‪ ,‬ייתכן לאור פגיעה מוטורית בהמיספרה‬
‫השמאלית‪( .‬אנקדוטה‪ :‬כנראה שלא במקרה מצוין בתהילים "תשכח ימיני" ומיד לאחר מכן "תדבק‬
‫לשוני לחיכי"‪ ,‬שכן מדובר באזורים סמוכים במוח)‪.‬‬

‫ברוקה הראה שפגיעה באזור מאוד ספציפי בקורטקס הפרונטלי השמאלי מלווה בחוסר היכולת‬
‫לתקשר מבחינה שפתית‪ .‬מבחינת הקהילה המדעית באותה התקופה‪ ,‬אזור ברוקה היה אזור השפה‬
‫הבלעדי במוח‪.‬‬

‫‪8‬‬
‫עם זאת‪ ,‬מספר שנים לאחר מכן )‪ Carl Wernicke (1848-1905‬הציג תמונת ראי לחולה של ברוקה‬
‫(חולה נוסף שמדבר בצורה שוטפת – מילים שונות ומגוונות אך חסרות משמעות‪ ,‬וכן הוא לא הצליח‬
‫להבין שום דבר שאמרו לו)‪ .‬בניגוד ללוקליזציה המאוד נוקשה של ברוקה‪ ,‬וורניקה הוכיח שתפקודי‬
‫השפה מתווכים על ידי יותר מאזור אחד במוח‪ ,‬כלומר יש קשרים של מספר אזורים במוח ואלו‬
‫יוצרים את תפקודי השפה (כך הוא הוכיח לוקליזציה לאונה הטמפורלית השמאלית)‪.‬‬
‫וורניקה הציג את השערת הדיסקונציה‪ ,‬לפיה פגיעה שפתית תפקודית יכולה להיגרם מנתק בין שני‬
‫מרכזי שפה ללא פגיעה במרכזים עצמם‪ .‬כלומר ההשערה של וורניקה הייתה שלאזורים שונים יש‬
‫תפקידים שפתיים שונים (אזור שאחראי על הבנה של שפה‪ ,‬אזור שאחראי על בניית משפטים‬
‫והגייה‪ ,‬אזור שאחראי על הגיית שפה וכן הלאה)‪ ,‬ופגיעה ביכולת השפתית עשויה להיגרם לאור‬
‫פגיעה במרכזי השפה עצמה (אזור ברוקה וורניקה) אך גם כתוצאה מפגיעה במסילות שעוברות‬
‫מאזור לאזור‪.‬‬
‫תחילת המאה ה‪ :20-‬המטוטלת חוזרת (חזרה מלוקליזציה נוקשת לתפיסה הוליסטית ורחבה יותר)‬
‫לשלי ניסה לאתר את אזור הזיכרון‪ ,‬ולשם כך הוא ערך ניסויים על מוחות של חולדות כדי לנסות‬
‫לאתר את האזור שאחראי על זיכרון של יצורים חיים‪ .‬במסגרת ניסוייו‪ ,‬הוא פגע באזורים שונים‬
‫במוח של החולדה וזאת כדי להבין היכן מתרחשת הפגיעה בזיכרון (למשל מתי היא לא מצליחה‬
‫להיזכר בפעולה כדי לקבל את התגמול)‪ .‬לשלי גילה שאין קשר בין האזור הספציפי שבו הוא פוגע‬
‫לבין התפקוד של החולדה‪ ,‬אלא הוא מצא שככל שהוא פוגע ביותר אזורים‪ ,‬כך יש יותר פגיעה‪.‬‬
‫ולמעשה מה שקובע האם תהיה פגיעה בזיכרון היא המסה הקריטית של רקמת המוח שבה הוא פגע‪.‬‬
‫כך הוא פיתח את תיאוריית ה‪ – Mass Action Principle -‬כלומר היכולת שלנו ללמוד דברים‬
‫חדשים (בין אם שפה או זיכרון) קשורה בלבד לפגיעת ברקמת במוח‪ .‬ככל שהדברים שאנו לומדים‬
‫מורכבים יותר‪ ,‬כך צריך לפגוע ביותר רקמה כדי להרוס את זה‪.‬‬
‫‪ :Equipotentiality‬לא רק שאין אזור ספציפי שיכול לפגוע (‪/‬אחראי) בתפקוד מסוים‪ ,‬אלא יש גם‬
‫פוטנציאל לכל אחד מאזורי המוח לחפות על פגיעה ולשרת תפקוד נוסף‪ .‬למשל אם אזור האחראי‬
‫על זיכרון נפגע‪ ,‬אזור אחר במוח יכול לפצות על כך‪ .‬עיקרון זה לא יעבוד כאשר הפגיעה מתרחשת‬
‫באזורים רבים‪ ,‬כך שלא נשארים אזורים שיכולים לחפות‪ ,‬ואז אנו נראה הפחתה בתפקוד‪.‬‬
‫לוקליזציה מודרנית‪ :‬חזרה לפרנולוגיה?‬
‫היום קיימים כלים חדישים כדוגמת הדמיות מוחיות דרכם ניתן לראות את הפעילות המוחית‪,‬‬
‫הבדלים במוחות של אנשים ועוד‪ .‬הדמיות אלו מבוססות על ההנחה שאזורים מוחיים פעילים‬
‫צורכים חמצן רב יותר‪ .‬באמצעות ההדמיות המוחיות ניתן לייצר מעין "מפה מוחית"‪ .‬בניסויים‬
‫הנעזרים בהדמיות מוחיות‪ ,‬נותנים לנבדקים מטלות שונות (אשר מגבירות אקטיבציה לתחומים‬
‫שונים‪ -‬אופטימיות‪ ,‬אינטליגנציה‪ ,‬אהבה‪ ,‬תפילה ועוד) וכך ניתן לקשר בין אזורים מוחיים‬
‫לתפקודים אפשריים‪ .‬יש לזכור שהמוח פעיל באופן תמידי‪ ,‬ולכן כדי לקבל את התמונות היפות של‬
‫ההדמיות המוחיות יש לעשות ניגוד בין הפעילות המוח בעת מטלת ביקורת ובין הפעילות המוחית‬
‫בעת ביצוע מטלה (ניסוי)‪ .‬עם זאת‪ ,‬בניסויים אלו אנו יכולים להגיע מהר מאוד לפרנולוגיה‪ ,‬כלומר‬
‫קישור בלעדי של אזור מוחי לתפקוד‪ .‬יש להיזהר מאוד עם המסקנות‪ ,‬ועם אילו השלכות אנו‬
‫מעניקים לממצאים (חשוב תמיד לקחת את הממצאים בעירבון מוגבל)‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬יש מאמרים רבים שעוסקים ברשתות מוחיות נרחבות‪ .‬למשל ‪Executive Control‬‬
‫‪ Network‬אלו רשתות מוחיות שפועלות בזמן ביצוע מטלה מסוימת (כמו מטלת ניהול שדורשת‬
‫מאיתנו ריכוז)‪ ,‬דוגמה נוספת הן רשתות בשם כולל ‪,Default mode network‬אשר פועלות בצורה‬
‫מוגברת יותר כאשר הנבדקים לא עושים דבר‪ .‬הרשתות הנרחבות‬
‫מצביעות על פעילות מוחית רחבה שקשורה לאזורים שונים במוח אשר‬
‫מתקשרים האחד עם השני‪ .‬היום יש אמצעי הדמיה שיכולים להראות‬
‫מלבד החומר האפור במוח‪ ,‬את החומר הלבן (אקסונים‪ ,‬נתיבים במוח‪,‬‬
‫קישוריות בין אזורים במוח)‪ .‬כמו כן‪ ,‬יש חשיבות רבה להתמקדות‬
‫בממצאים אמפיריים‪.‬‬

‫‪9‬‬
 ‫האם ניתן להסיק מהמוח הפגוע על תפקודי המוח הבריא?‬
‫לפי ‪ Coltheart‬יש מספר הנחות שחייב להתייחס אליהן כדי להסיק על קשר בין תפקוד קוגניטיבי‬
‫לרקמת מוח ספציפית‪ .‬ההנחות הן‪:‬‬
‫מודולריות תפקודית‪ :‬עלינו לוודא שיש מערכת קוגניטיבית ספציפית בעלת פונקציונליות‬ ‫‪.1‬‬
‫ייחודית ‪ ,‬כלומר שקיים גירוי יחיד שמפעיל את המערכת‪ .‬נרצה להוכיח שאזורי הקלט שלנו‬
‫מתפקדים ומגיבים לסוג קלט מסוים‪ ,‬כלומר יש מודולה‪/‬תפקודיות ספציפית אותה אנו מנסים‬
‫לתפעל‪ .‬למשל האונה הטמפורלית מגיבה לגירויים אודיטוריים‪ ,‬ואילו האונה האוקסיפיטלית‬
‫מגיבה לגירויים ויזואליים‪.‬‬
‫מודולריות אנטומית‪ :‬נרצה להוכיח שיש אזור ספציפי שמגיב לאותה מודולה תפקודית‪ .‬למשל‬ ‫‪.2‬‬
‫אם ישנו גירוי ויזואלי‪ ,‬אזי יש לנו מערכת ויזואלית שמגיבה לאותו הגירוי‪ .‬ובמוח הבריא‪,‬‬
‫המערכת הוויזואלית תמיד תהיה מקושרת לאזור אנטומי מסוים‪.‬‬
‫הארכיטקטורה האנטומית‪ :‬קיים מבנה זהה אצל כל המוחות הבריאים‪ ,‬שמראה קשר בין‬ ‫‪.3‬‬
‫מודולה תפקודית לבין מודולה אנטומית‪ .‬אצל כל המוחות הבריאים‪ ,‬גירויים ויזואליים יפעילו‬
‫אקטיבציה באזורים האוקסיפיטליים‪ .‬קיימת אנטומיה המשותפת לכלל בני האדם‬
‫עיקרון ההפחתה‪ :‬מוח שעבר פגיעה יהיה זהה למוח בריא בכלל התפקודים המוחיים‪ ,‬מלבד‬ ‫‪.4‬‬
‫האזור הספציפי שנפגם‪ .‬כלומר אם נפגע האזור השפתי‪ ,‬כלל התפקודים של האדם החולה יהיו‬
‫תקינים מלבד הפגיעה השפתית‪.‬‬
‫הנחת הפגיעה הסלקטיבית‪ :‬פגיעה נקודתית תפגע בתפקוד ספציפי (במערכת קוגניטיבית‬ ‫‪.5‬‬
‫מסוימת ולא באחרות)‪.‬‬
‫יחד עם ההנחות הבסיסיות שציין ‪ Coltheart‬על מנת שנוכל להסיק מהמוח הפגוע אל המוח הבריא‪,‬‬
‫ישנן מספר בעיות‪ Caramazze .‬ציין כי ביצועיו של אדם פגוע מוח משקפים לא רק את הנזק המוחי‬
‫אלא גם‪:‬‬
‫‪ .1‬שונות אנטומית‪/‬תפקודית בין פריטים‪ :‬בניגוד להנחת הארכיטקטורה האנטומית‪ ,‬בפועל יש‬
‫שונות בין פרטים‪ .‬שונות זאת באה לידי ביטוי למשל בניתוחים אפילפטיים שדורשים איתור‬
‫מאוד מדויק של המוקד האפילפטי לפני הניתוח בגלל השוני האנטומי בין אנשים‪.‬‬
‫‪ .2‬מנגנוני פיצוי‪ :‬במקרים של פגיעה הדרגתית כמו גידול מוחי ופגיעות נוספות‪ ,‬הגמישות של‬
‫המוח מצליחה לפצות על התפקוד באמצעות מסלולים אחרים‪ .‬מנגנונים אלו למעשה מתנגשים‬
‫עם עיקרון ההפחתה משום שהם רומזים שהמערכת כולה משתנה בעקבות הפגיעה‪.‬‬
‫‪ :Diaschisis .3‬פגיעה באזור אחד משפיעה על פעילות של אזור אחר (בהגברה או הפחתה של‬
‫הפעילות)‪ .‬כלומר מצב של פגיעה תפקודית באזור אנטומי‪/‬תפקודי מרוחק‪ .‬מצב זה לרוב‬
‫מתרחש בעקבות אזורים שפועלים "בטור" (כך שפגיעה באזור מסוים משפיע על תפקוד של‬
‫אזור אחר)‪ .‬עיקרון זה סותר את עיקרון הפגיעה הסלקטיבית‪.‬‬

‫בעיות אלו מעלות מספר בעיות עם הנחות היסוד במחקר הנוירו‪-‬אנטומי ולכן עלינו לשים לב אליהם‬
‫בעת עריכת מחקר (כך למשל לא ניתן לדעת בוודאות שפגיעה באזור מסוים תפגע בתפקוד באזור‬
‫אחר)‪.‬‬

‫אסוציאציה ודיסוציאציה בין תפקודים‬

‫אסוציאציה‬
‫אסוציאציה בין שני תפקודים מרמזת על מנגנון משותף של שני תפקודים מנטליים – למשל כאשר‪:‬‬
‫‪ ) 1‬מניפולציה ניסויית משפיעה באופן דומה‪/‬זהה (לטוב או לרע) על ביצוע שתי מטלות שונות ‪)2‬‬
‫כאשר פגיעה בתפקוד אחד תביא לפגיעה בתפקוד השני‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬יש לשים לב שקיימים הסברים אפשריים נוספים (מלבד אסוציאציה) לכך שפגיעה‬
‫בתפקוד אחד תגרום לפגיעה בתפקוד אחר‪ ,‬למשל‪ )1 :‬קרבה פיזית בין האזורים ‪ )2‬קלט משותף‬
‫המגיע לשני אזורים (כאשר הקלט המשותף נפגע)‪.‬‬

‫‪10‬‬
 ‫דיסוציאציה‬
‫דיסוציאציה פשוטה ‪ -‬הבחנה בין תפקודים מנטליים שונים‪ .‬כאשר נראה שמניפולציה ניסויית‬
‫משפיעה רק על אחד מהתפקודים‪ ,‬נוכל לומר שהתפקודים לא זהים‪ .‬דיסוציאציה יכולה להיות‬
‫חזקה (רק תפקוד אחד נפגע) או חלשה (תפקוד אחד נפגע יותר מהשני)‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬יש מספר מגבלות בזיהוי דיסוציאציה אשר עשויות לנבוע מפערים ברמת הקושי של‬
‫המטלות – כך למשל ייתכן שמטלה ‪ A‬פשוטה יותר ממטלה ‪ B‬ומכאן נובעים ההבדלים בביצוע‬
‫המשימה (למשל יותר קשה לתפוס פרצופים מאובייקטים אחרים)‪ .‬כמו כן‪ ,‬אם לחולה יש משאבים‬
‫מוגבלים לביצוע המשימה‪ ,‬ייתכן והוא יצליח לבצע רק את המטלות הקלות (על אף ששתי המטלות‬
‫רלוונטיות לאותו התפקוד הקוגניטיבי)‪.‬‬
‫דיסוציאציה כפולה ‪-‬מצב בו ניתן להסיק מסקנות נוירו‪-‬אנטומיות‪ .‬כלומר מצב בו שתי מניפולציות‬
‫מחקריות פוגעות בשני תפקודים שונים (מה שמרמז שאין פער ברמת הקושי בין המטלות)‪.‬‬
‫‪ o‬דוגמה לכך היא החולה ‪ CK‬שיכל לזהות פרצופים היטב אך לא יכל לזהות אובייקטים‪ .‬כאשר‬
‫הציגו לו ולנבדקי ביקורת גירוי בעל כפל משמעות (גירוי שניתן לראות בו גם פרצוף וגם‬
‫אובייקטים) ניתן לראות ש‪ CK-‬הצליח לזהות במהירות ובאוריינטציות שונות את הפנים אך‬
‫התקשה מאוד לזהות אובייקטים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬נבדקי הביקורת הצליחו לזהות במהירות את‬
‫האובייקטים והתקשו בזיהוי הפנים‪.‬‬
‫‪ o‬לא ניתן להישען בצורה עיוורת על הדיסוציאציה הכפולה שכן ייתכן ולשני תפקודים יש מנגנון‬
‫משותף אך עם הבדלים קטנים (הייחודיים לכל אחד מהתפקודים)‪ .‬כלומר ייתכן מצב בו פגיעה‬
‫סלקטיבית תוביל לדיסוציאציה כפולה‪ ,‬למרות שמדובר במנגנון משותף לשתי הפעולות‪.‬‬

‫‪11‬‬
 ‫שיעור ‪ – 2‬נוירואנטומיה‪ ,‬שיטות מחקר והדמיה תפקודית‬

‫מוח האדם שוקל כ‪ 1500-‬גרם‪ ,‬לעומת זאת מוח של שימפנזה שוקל כ‪ 450-‬גרם‪ .‬אך‪ ,‬כנראה שגודל‬
‫המוח הוא לא הגורם היחידי שקובע את רמת האינטליגנציה שכן מוח של לוויתן ראשתן שוקל כ‪-‬‬
‫‪ 7800‬והרי אנו יודעים שבני האדם יותר אינטליגנטיים מלוויתנים‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬יש הבדלים בקרב בני האדם‪ ,‬בממוצע לגברים יש מוח גדול יותר ממוח של נשים‪ .‬אך חשוב‬
‫לזכור שבממוצע גודל הגוף של גברים גדול יותר משל נשים‪ .‬מה שמעלה את ההשערה‪ ,‬שאולי המדד‬
‫החשוב הוא היחס בין משקל הגוף לבין משקל המוח‪ ,‬ולאו דווקא הגודל האבסולוטי של המוח‪.‬‬
‫אצל איינשטיין היחס בין גודל הגוף לגודל המוח היה נמוך משל מכרסם‪ ,‬מה שמצביע על כך שהקשר‬
‫אינו תלוי ביחס הפשוט בין משקל הגוף והמוח בלבד‪.‬‬
‫)‪ :Encephalization Quotient (EQ‬מדד שבודק את היחס בין גודל המוח לגודל הגוף‪ ,‬תוך דירוג‬
‫היחס ביחס לזנים אחרים שנמצאים בקרבה משפחה דומה יחסית (כך שהיינו מצפים שיהיה קשר‬
‫בין תפקוד המוח של זן אחד לזן השני בקרב אותה משפחה)‪ .‬למשל ניתן לראות שה‪ EQ-‬של בני‬
‫האדם גבוה יותר משל המינים הדומים לנו (שימפנזים‪ ,‬אוגרנגוטנים וכן הלאה)‪.‬‬
‫אך היחס הזה כנראה גם לא מספיק‪ ,‬כי ככל שאנו לומדים ומבינים יותר את המוח ואיך הוא עובד‪,‬‬
‫אנו יודעים שתפקוד מוחי מוגדר על ידי פעילות נוירונלית‪ .‬מסתבר שהיחס בין גודל המוח לגודל‬
‫המוח אינו קשור למספר הנוירונים‪ .‬אם כך‪ ,‬ייתכן והמדד שאנו צריכים לבחון הוא מדד מספר‬
‫הנוירונים‪.‬‬
‫חשיבות מספר הנוירונים‪ :‬בנתיחה שלאחר המוות ניתן לקחת מוח (של אדם‪/‬חיה)‪ ,‬להכניס‬
‫אותו לחומר שממיס את המוח‪ ,‬ולאחר מכן לבצע פרוצדורה דרכה ניתן למנות את כמות‬
‫גרעיני התאים (של תאים האופייניים לנוירונים)‪ .‬כך ניתן לבחון את הקשר בין גודל החיה‬
‫לבין מספר הנוירונים‪ .‬ונמצא שככל שהחיה גדולה יותר‪ ,‬לרוב יהיו לה יותר נוירונים‪ .‬אך‬
‫אין זה כלל קבוע‪:‬‬
‫אצל מכרסמים‪ :‬עלייה בגודל המוח לא מצביעה בהכרח על עלייה במספר הנוירונים‬ ‫‪-‬‬
‫אצל פרימטים‪ :‬הקשר בין גודל המוח למספר הנוירונים הוא ליניארי‬ ‫‪-‬‬
‫למוח האנושי יש ‪ 86‬מיליארד נוירונים (ולא ‪ 100‬מיליארד נוירונים כפי שהניחו בעבר)‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫אם כך‪ ,‬יש קשר בין תפקוד המוח לבין מספר הנוירונים‪ ,‬אך ככה"נ אין זה המדד היחיד שכן יש‬
‫חיות מסוימות שנחשבות פחות אינטליגנטיות מבני אדם ושיש להן מספר נוירונים גבוה בהרבה‬
‫משל בני אדם למשל לפיל יש ‪ 257‬מיליארד נוירונים‪ .‬עם זאת‪ ,‬ההבדל בין בני אדם לפילים הוא ש‪-‬‬
‫‪ 97%‬מהנוירונים של הפיל ממוקמים בצרבלום‪ ,‬ואילו רוב הנוירונים אצל האדם ממוקמים‬
‫בקורטקס‪ .‬מה שמוביל למסקנה (שאינה אבסולוטית) שככל הנראה הקשר בין מספר הנוירונים‬
‫והמיקום שלהם יחד מוביל לתפקוד היעיל והאינטלקטואלי ביותר של המוח‪.‬‬

‫‪12‬‬
 ‫כיצד ממפים את אזורי המוח?‬
‫מהסרטון ניתן לראות את הרגישות והפלסטיות הרבה של הרקמה המוחית‪ ,‬ולהבין מדוע יש כל כך‬
‫הרבה פגיעות מוחיות‪.‬‬
‫כדי ללמוד על מבנה המוח ניתן לבחון חתכים (מעין פרוסות) של המוח‪ .‬ניתן ליצור חתכים אלו‬
‫בפועל בניתוחים שלאחר המוות אצל בני אדם או חיות‪ ,‬וכן באופן וירטואלי על ידי מכשירי הדמיה‪.‬‬
‫ניתן לחתוך את המוח בשלושה מישורים‪:‬‬
‫‪ .1‬חיתוך סגיטלי‪ :‬פריסת המוח במקביל לציר העצבי‬
‫‪ -‬חיתוך מיד‪-‬סגיטלי‪ :‬חיתוך המוח לשתי ההמיספרות (כך ניתן לראות את הקורפוס‬
‫קולוסום)‬
‫‪ .2‬חיתוך קורונלי‪ :‬פורסים את המוח לרוחב (עם הפנים של האדם "קדימה")‬
‫‪ .3‬חיתוך הוריזונטלי‪ :‬חיתוך שכבות במקביל למישור הקרקע (מלמעלה למטה)‬

‫חלוקה נוירואנטומית בסיסית של מערכת העצבים המרכזית ‪CNS‬‬

‫המחקר הנוירופסיכולוגי מתמקד ב‪( Forebrain-‬בקורטקס)‪ .‬אם זאת ישנן פונקציות רבות היכולות‬
‫להתקיים באופן אנטומי ללא הקורטקס‪.‬‬
‫ניתן לחלק את המוח לשלושה חלקים‪:‬‬
‫‪ .1‬חוט השדרה‬
‫‪ .2‬גזע המוח‪ :‬המורכב מהצרבלום‪ ,‬פונס‪ ,‬תלמוס‪ ,‬טקטום‪ ,‬טגמנטום‬
‫‪ :Forebrain .3‬המורכב מהקורטקס‪ ,basal ganglia ,‬המערכת הלימבית‪ ,‬מערכת הריח‬
‫(‪ ,)olfactory bulb‬והחדרים הלטרלים‬
‫למרות החשיבות הרבה של הקורטקס‪ ,‬ישנם מספר מקרים שניתן לחיות ללא קורטקס‪ .‬לדוגמה‪:‬‬
‫‪ :Hydranencephaly o‬פגיעה מוחית בהתפתחות העוברית בעקבות נזק לכלי הדם‬
‫הקורטיקליים‪ .‬רקמת הקורטקס לא מתפתחת ובמקומה יש הצטברות של נוזל ה‪.CSF-‬‬
‫ילדים שחולים במחלה יכולים לחיות מספר שנים ללא הקורטקס‪ ,‬ולבצע מספר פעולות‪.‬‬
‫‪ – Hydrocephalus o‬הידרוצפלוס‪ :‬במצב בו נוצרת חסימה של זרימת ה‪ CSF -‬במוח‬
‫(או לחלופין על ידי מום מלידה או על ידי גידול סרטני)‪ ,‬נוצר לחץ על האזורים‬
‫הקורטיקליים (בחדרי המוח) כיוון שה‪ CSF-‬ממשיך להיווצר‪ .‬במצב כזה יש פגיעה‬
‫ברקמות שנמצאות ליד החדרים‪ .‬אם החסימה מתרחשת מהלידה יש גידול יתר‬
‫הגולגולת והראש‪ ,‬כיוון שהעצם עדיין רכה‪.‬‬

‫‪13‬‬
 ‫אם תופסים את המחלה מספיק מוקדם‪ ,‬ניתן להחדיר שאנט שיאפשר ניקוז‬
‫של הנוזלים החוצה‪ .‬אך אם לא תופסים את המחלה מוקדם מספיק‪ ,‬תיווצר‬
‫דלילות של התפתחות הקורטקס‪ .‬הקורטקס יהפוך מאוד דק‪ ,‬מה שיוביל‬
‫לפגיעה בתפקודים קוגניטיביים מאוד גבוהים (אך עדיין ניתן לחיות מספר‬
‫שנים טובות תוך ביצוע מספר פעולות גם במצב זה)‪.‬‬

‫התמצאות במוח – חלוקה בין האונות‪:‬‬

‫הציר הדורסלי‪ :‬החלק הגבי‪ ,‬יאפשר לנו לראות מלמעלה את שתי ההמיספרות‪ ,‬ואת החלק‬ ‫‪.1‬‬
‫הקדמי והאחורי של המוח‬
‫הציר הלטרלי‪ :‬החלק הצדדי של המוח (למשל ניתן לזהות את האונה הטמפורלית‪ ,‬את החלוקה‬ ‫‪.2‬‬
‫בין האונה הפרונטלית לבין האונה הפריאטלית – דרך הסנטרל סולקוס)‬
‫הציר הוונטרלי‪ :‬החלק הבטני‪ ,‬דרכו נוכל לראות את הפונס‪ ,‬חוט השדרה‪ ,‬קיאזמה אופטית‪,‬‬ ‫‪.3‬‬
‫בלוטת האצטרובל‪ ,‬צרבלום‪.‬‬
‫הציר המידיאלי‪ :‬הסתכלות על החלק הפנימי של המוח‪ ,‬לאחר חציית המוח לשניים‪ .‬דרכו ניתן‬ ‫‪.4‬‬
‫להבחין למשל בקורפוס קולוסום ובהיפותלמוס‪.‬‬

‫החלוקה בין האונות מבוססת רק בחלקה על גבולות אנטומיים חדים‪ .‬יש אונות שהחלוקה שלהם‬
‫פחות בולטת ואין סולקוס אחד בולט שיוצר חלוקה ברורה (למשל החלוקה בין האונה‬
‫האוציפיטלית‪ ,‬פריאטלית וטמפורלית)‪.‬‬
‫קשיים במיפוי נוירואנטומי‪/‬תפקודי‪:‬‬
‫קיימים חילוקי דעות רבים בנוגע לחלוקה הנוירו‪-‬אנטומית‪ .‬תחילה‪ ,‬יש שונות מאוד גדולה במוחות‬
‫של בני האדם‪ ,‬מה שיוצר בעייתיות במחקר‪ .‬לאנשים שונים יש אזורים מוחיים בגדלים שונים‪,‬‬
‫במיקומים מעט שונים‪ ,‬לאנשים שונים יש "כפלים" שונים באזורים מסוימים במוח וכן הלאה‪ .‬לכן‬
‫כשאנו עושים מחקר ב‪ ,Fmri-‬המוח צריך לעבור נרמול (כדי שהאזורים המוחיים יהיו אחידים אצל‬
‫כלל הנבדקים)‪ .‬בעבר היו עושים נרמול על ידי שימוש בתבנית של מוח של אישה מבוגרת מצרפת‪.‬‬
‫אך היום‪ ,‬משתמשים בתבנית של ממוצע של מספר מאוד גדול של מוחות‪.‬‬
‫כיצד נגדיר "אזור מוחי"? קיימות מספר אפשרויות‪:‬‬
‫לפי מבנה התאים ‪?cytoarchitectonic‬‬ ‫‪.1‬‬
‫לפי תפקוד?‬ ‫‪.2‬‬
‫לפי טופוגרפיה?‬ ‫‪.3‬‬
‫לפי קישוריות?‬ ‫‪.4‬‬

‫‪14‬‬
 ‫‪ - Cytoarchitectonic Cortical Description .1‬חלוקה לפי מבנה התאים‪:‬‬
‫חלוקה לפי צורת‪/‬מבני התאים‪ ,‬במסגרתה ניתן למפות את מבנה התאים‬
‫לסוגים ולצבוע את רקמות הקורטקס בצבעים שונים לפי העובי שלהן‪.‬‬
‫ניתן לראות שממוצע העובי של הקורטקס האנושי הוא בין ‪ 2-4‬מ"מ‪ .‬יש‬
‫אזורים במוח בהם יש לנו קורטקס יחסית דק כמו האזור הסנסורי והאזור האודיטורי‪ ,‬ויש אזורים‬
‫מוחיים בהם יש לנו קורטקס יחסית עבה יותר כמו האזור המוטורי ואזורים אסוציאטיביים‬
‫אחרים‪.‬‬
‫ההבחנה לא נעשית רק לפי העובי הקורטיקלי‪ ,‬אלא גם לפי אפיון שכבות התאים השונה בין אזורים‬
‫שונים‪ .‬ניתן להסתכל על חתכים פנימיים וכך להשוואת אזורים שונים‪ .‬כך נגלה‪ ,‬שהקורטקס‬
‫המוטורי עבה יותר מהקורטקס הסנסורי‪ .‬הבדל נוסף שנמצא הוא שהשכבה הרביעית באזור‬
‫הסנסורי מאוד עבה ביחס לרקמה עצמה‪ ,‬ואילו השכבה הרביעית באזור המוטורי מאוד דקה‪.‬‬
‫ההשערה היא שהשכבה הרביעית מתפתחת לפי כמות המידע‬
‫שהיא צריכה לעבד‪ .‬בניגוד לקורטקס הסנסורי‪ ,‬הקורטקס‬
‫המוטורי לא צריך לעבד הרבה מידע אלא הוא בעיקר צריך‬
‫לפעול‪ .‬ולכן האינפוט של השכבה הרביעית משנה את האזור של‬
‫הקורטקס הסנסורי‪ .‬אם כך‪ ,‬התפקוד של הקורטקס משתנה לא‬
‫רק בהתאם לעובי הרקמה אלא גם בשכבות השונות של הרקמה‪.‬‬

‫קיימות שיטות מיפוי קורטקס נוספות אשר מבוססות על מבנה התאים‪:‬‬

‫‪ .1‬מיפוי ל‪ 52-‬אזורים על פי ‪Brodmann‬‬
‫‪ .2‬מיפוי ל‪ 107-‬אזורים על פי ‪Von Economo‬‬
‫‪ .3‬ככל ששיטות ומיפוי חדשות מתפתחות כך מתגלים עוד ועוד אזורים (היום נמצאו כ‪200-‬‬
‫אזורים קורטיקליים שונים)‬
‫‪ :Brodmann Map‬ברודמן מיפה את הקורטקס בהתאם לתצורת התאים ולתפקודיות התאים‪.‬‬
‫כלומר מבנה התאים נותן לנו אינפורמציה לגבי התפקוד‪ .‬למשל‪ ,‬ברודמן חילק את אזור ברוקה‬
‫לשני חלקים שונים (‪ – )45 ,44‬חלוקה זו אינה אקראית‪ ,‬וניתן לראות שמבנה התאים שונה בתוך‬
‫החלקים האלו‪ ,‬מה שמרמז על תפקוד שונה‪.‬‬

‫)‪ :Paul Flechsig (1847 -1929‬חילק את הקורטקס לפי קצב תהליך המייליניזציה‪:‬‬
‫המייליניזציה – המיילין הוא שכבה שומנית שעוטפת את רוב הסיבים העצביים במערכת העצבים‪.‬‬
‫מעטה המיילין משמש להגברת הבידוד החשמלי של הסיב כך שיוכל להוליך פוטנציאלי פעולה‬
‫במהירות גבוהה יותר‪.‬‬

‫‪15‬‬
 ‫החלוקה התפקודית בהתאם למייליניזציה‪:‬‬
‫‪ .1‬קורטקס ראשוני (בצבע חזק) – אזור וויזואלי‪ ,‬סנסורי‪ ,‬מוטורי ואודיטורי‬
‫ראשוניים‬
‫‪ .2‬קורטקס שניוני (בהיר יותר)‬
‫‪ .3‬קורטקס אסוציאטיבי (הכי בהיר)‬
‫החלוקה התפקודית הזו תואמת להתפתחות האבולוציונית של האדם‪ .‬תחילה יש‬
‫להגן על האזורים הסנסוריים אשר מקבלים אינפורמציה מכל אחד מהחושים‬
‫(לוודא שאנו מקבלים קלט תקין)‪ ,‬לאחר מכן ועם התפתחות האדם וניסיון‬
‫החיים אזורים גבוהים יותר עושים אינטגרציה של אינפורמציה ממספר חושים‬
‫ומסייעים בחשיבה‪ ,‬תפיסה ‪,‬הבנה כוללת ותכנון אסטרטגי של ההתנהגות כולה‪.‬‬

‫‪ .2‬חלוקה תפקודית של קליפת המוח‪ :‬בהתאם לתפקודי התאים‬

‫ישנם שלושה סוגי פעילות של תאים במוח‪:‬‬
‫‪ o‬קלט – קליטת ורישום אינפורמציה מהסביבה‬
‫‪ o‬פלט – פליטת אינפורמציה‪ ,‬תאים שאחראים על התכנון והביצוע של פעולות מסוימות‬
‫‪ o‬פעולות מתווכות – פעולות מתווכות בין הקלט לפלט כמו חשיבה‪ ,‬זיכרון‪ ,‬שפה‪ ,‬מודעות‪ ,‬רגש‪.‬‬
‫הפעולות המתווכות מתרחשות בקליפת המוח‪ ,‬באזורים האסוציאטיביים ובאזורים הלימביים‬
‫ארבעה מרכיבים שונים‪:‬‬
‫אזור סנסורי ראשוני‬ ‫‪o‬‬
‫אזור מוטורי ראשוני‬ ‫‪o‬‬
‫אזור קורטקס אסוציאטיבי‬ ‫‪o‬‬
‫אזור קורטקס לימבי ופרה‪-‬לימבי‬ ‫‪o‬‬

‫‪ .3‬חלוקה לפי תפקוד ארגוני – ‪Marsel Mesulam‬‬

‫‪- Primary sensory and motor cortex‬אזורים מוטוריים וסנסוריים ראשוניים‬ ‫‪.1‬‬
‫(צבע כחול)‬
‫‪ - Unimodal cortex‬אזורים יונימודליים (צבע צהוב)‪ :‬אזורים אשר עוטפים את האזורים‬ ‫‪.2‬‬
‫הראשוניים‪ ,‬ומעבדים את האינפורמציה אשר מתקבלת מהחושים‪ .‬אזורים אלו קשורים‬
‫תמיד לאזור ראשוני מסוים – לכל אזור ראשוני יש את האזור האסוציאטיבי הראשון‬
‫שמעבד אך ורק את האינפורמציה שקשורה באותו חוש אליו הוא מקושר‪.‬‬
‫‪ - Heteromodal cortex‬אזורים גבוהים יותר‪ ,‬אשר יוצרים אינטגרציה של אינפורמציה‬ ‫‪.3‬‬
‫ממספר חושים (מבצעים חישובים‪ ,‬החלטות מורכבות יותר ועוד)‬
‫‪ - Paralymbic‬אזורים פרה‪-‬לימביים‪ :‬אזורים הקשורים במוטיבציה‪,‬‬ ‫‪.4‬‬
‫זיכרון‪ ,‬אינסטינקטים רגשיים (כמו כן יש קשר ובאפר בין האזורים‬
‫הלימביים לבין האזורים הסנסוריים הראשוניים)‬
‫מסולם תיאר את החשיבות של הבאפר בין האזורים הראשוניים לאזורים‬
‫האסוציאטיביים‪ ,‬אשר מונע מאיתנו לפעול רק על בסיס אינסטינקט מסוים‪.‬‬
‫למשל לתרנגולות ההודו (הנקבות) יש אינסטינקט לפגוע בכל מה שמתקרב לקן‬
‫שלהן חוץ מלקול של הגוזלים שלהן‪ .‬בניסוי‪ ,‬פגעו באזור האודיטורי של‬
‫התרנגולות אשר גרם לתרנגולות לפגוע בגוזלים שלהן‪.‬‬
‫דוגמה זו מוכיחה את החשיבות של הגמישות ההתנהגותית והבאפר בין‬
‫האינסטינקטים שלנו והפעולות המוטוריות שלנו‪ ,‬שמאפשר לנו לא לפעול בצורה‬

‫‪16‬‬
‫אינסטינקטיבית בלבד‪ .‬זה למעשה מאפשר לנו להיות יותר מותאמים לסביבה שלנו מאשר חיות‬
‫אחרות‪.‬‬
‫שיטות מחקר בנוירופסיכולוגיה‬
‫גישת הנזק‪-‬תפקוד‪:‬‬ ‫‪.1‬‬
‫הגישה הקלאסית בנוירופסיכולוגיה – חקירת חולים עם נזקים מוחיים תוך ניסיון לקשר בין‬ ‫‪o‬‬
‫התפקוד הפגוע לאזור שנפגע במטרה להסיק מה התפקוד שהאזור המוחי הספציפי אחראי עליו‪.‬‬
‫הנחת היסוד‪ :‬שיטה זו עובדת בצורה הטובה ביותר כאשר קיים נזק מוחי מוגדר היטב וליקוי‬ ‫‪o‬‬
‫תפקודי סלקטיבי‬
‫למשל אם תפקוד ‪ A‬פגום‪ ,‬ואזור ‪ X‬פגוע‪ ,‬אזי אזור ‪ X‬מכיל פעילות נוירונלית הכרחית לתפקוד‬ ‫‪o‬‬
‫‪A‬‬
‫עם זאת‪ ,‬לא פשוט למצוא חולים עם פגיעות מוחיות בכלל האזורים המוחיים (בכדי למפות את‬ ‫‪o‬‬
‫התפקוד המוחי)‪ ,‬לכן ניתן ליצור פגיעות רגעיות (אשר פוגעות בתפקוד של הקורטקס לזמן קצר‬
‫בלבד)‪.‬‬
‫למשל גישת הנזק‪-‬תפקוד ניתנת לתפעול על ידי ב‪(transcranial magnetic ( TMS -‬‬ ‫‪o‬‬
‫‪ stimulation‬דרכה יוצרים פגיעה וירטואלית (זמנית) באמצעות מתן גירוי אלקטרו מגנטי חזק‬
‫מאוד וספציפי לאזור מסוים בקורטקס (בהתאם למיקום הסליל החשמלי)‪ .‬כך ניתן לראות את‬
‫ההשפעה של גירוי רגעי על התפקוד‪ -‬למשל הפרעה בדיבור‪ ,‬תנועות ידיים לא רצוניות ועוד‪.‬‬
‫‪ -‬החסרונות של השיטה היא שהשיטה שימושית בעיקר לאזורים קורטיקליים אך לא‬
‫לאזורים תת קורטיקליים‪ .‬בנוסף‪ ,‬מדובר בשיטה לא נעימה (רעש רב אשר עשוי‬
‫להקשות על ביצוע המשימה‪ ,‬לא נעים פיזית‪/‬כואב)‪ .‬כמו כן קשה להעריך את שטח‬
‫הרקמה שהושפעה מהפולס המגנטי (הוא משפיע על מספר אזורים‪ ,‬כך שקשה להעריך‬
‫את האזור הספציפי שפגענו בו)‬
‫‪ -‬טכנולוגיה נוספת היא ‪Deep TMS‬‬

‫‪ .2‬תצפיות קליניות – ‪Single case studies‬‬

‫אחת השיטות הנפוצות בנוירופסיכולוגיה היא ‪ .single case studies‬הסיבה שלוקחים נבדק אחד‬
‫בלבד היא בגלל שמאוד קשה למצוא נבדקים נוספים עם פגיעה זהה בדיוק (אם הפגיעות לא זהות‬
‫במדויק‪ ,‬לא נצליח לבודד את המשתנים ולהצביע על התפקוד המוחי)‪.‬‬
‫המקרים המפורסמים ביותר בהיסטוריה של הנוירופסיכולוגיה הם ‪ ,HM‬פיניאס גייג'‪ ,‬המטופל של‬
‫ברוקה‬
‫עולה השאלה – למה אנו משווים את ה‪( Case Study-‬את הנבדק היחיד)? קיימות מספר גישות‪:‬‬
‫‪:The gully standardized approach o‬‬
‫‪ -‬השוואת ביצועי החולה לביצועי קבוצה גדולה עם נורמות סטנדרטיות (כך נוכל לקבל‬
‫ממוצע של אנשים נורמטיביים לאותה מטלה קוגניטיבית‪ ,‬ולבחון כמה החולה שלנו חריג‬
‫מהנורמה) ‪.‬‬
‫‪ -‬הבעיה‪ :‬איסוף נורמות לכל משימה קטנה צורכת משאבים רבים (המון זמן וכסף)‪.‬‬
‫‪The intra-individual approach o‬‬
‫‪ -‬השוואת החולה לעצמו – ביצוע במשימה ‪ X‬לעומת ביצוע במשימה ‪ .Y‬כך ניתן לאתר‬
‫דיסוציאציה בשתי פעולות (למשל הנבדק מצליח להבין אך הוא לא מצליח לדבר)‪ ,‬כך נוכל‬
‫להסיק על התפקוד של האזור (אחראי על הבנה אך לא על דיבור)‪.‬‬
‫‪ -‬הבעיה‪ :‬סכנה לפרשנות מוטעית‪ ,‬ייתכן וה‪"-‬דיסוציאציה" שכיחה גם באוכלוסייה‬
‫הנורמלית‪.‬‬
‫‪The matched control sample approach o‬‬
‫‪ -‬השוואת החולה לקבוצה קטנה ומתואמת של נבדקי בקרה (רצוי לבחור נבדקים שיהיו כמה‬
‫שיותר דומים למטופל החולה מלבד הפגיעה המוחית‪ ,‬למשל נבדקים מאותו המגדר‪ ,‬מין‪,‬‬
‫מצב סוציואקונומי זהה‪ ,‬מוצא וכן הלאה)‪ .‬לאחר המיצוע של קבוצת הביקורת‪ ,‬ניתן יהיה‬
‫להשוואת את היכולת הקוגניטיביות של המטופל לממוצע "הנורמלי"‪.‬‬

‫‪17‬‬
 ‫השיטה הפופולרית – אך דורשת שיטות והנחות סטטיסטיות מיוחדות‬ ‫‪-‬‬

‫‪ .3‬מחקרי ‪:Group Studies‬‬

‫מחקר של קבוצת נבדקים עם פגיעה מוחית מסוימת מול קבוצת ביקורת‪ .‬במצב זה‪ ,‬לא נוכל לקבל‬
‫קבוצת נבדקים גדולה עם פגיעה ספציפית זהה (אותו היקף‪ ,‬מיקום מדויק‪ ,‬גודל זהה)‪ .‬לכן‪ ,‬ממצעים‬
‫נבדקים שונים עם פגיעות שונות (אך דומות) כדי שהם יאזנו אחד את השני‪.‬‬
‫למשל אם ניקח קבוצה של נבדקים עם פגיעות פרונטליות שמאליות‪ ,‬כאשר חלקם מסוגלים לומר‬
‫מילים רבות‪ ,‬חלק מסוגלים לומר חלק מהמילים‪ ,‬וחלק יודעים לומר מעט מאוד מילים‪ .‬בסופו של‬
‫דבר‪ ,‬לאחר הממוצע הקבוצתי לא נראה הבדל (כי החולים יאזנו אחד את השני)‪ .‬מצד שני הממוצע‬
‫לא ייתן לנו מידע רב‪.‬‬
‫בעיות בהקבצת חולים‪:‬‬
‫‪ o‬שונות בהיקף ומיקום הנזק המוחי ‪ -‬האם האזורים הפגועים מעורבים באופן ספציפי בהפרעות‬
‫הנוירופסיכולוגיות או שמדובר באזורים שפשוט משותפים לפגיעה המוחית?‬
‫‪ o‬לדוגמה אם נשתמש בהדמיה כדי לבחון את הנזק המוחי המשותף לחולים עם אפזיית‬
‫ברוקה או עם ‪ . neglect‬ניתן לראות בהדמיות את הפגיעה התפקודית של החולים‪ ,‬ואת‬
‫החלק המשותף של החולים (האזור המשמעותי ליצירת פגיעה מסוג ‪ neglect‬או האזור‬
‫המשמעותי ליצירת אפזיית ברוקה)‪ .‬בעצם המסקנה המתבקשת היא שהאזור המשותף‬
‫לכולם הוא האזור שגרם להפרעה‪ .‬אך‪ ,‬יכול להיות שמה שגרם לאזור הזה להיות‬
‫משותף הוא כלי הדם המובילים לאזור הפגוע (כמו בשבץ)‪.‬‬
‫‪ o‬החלוקה של כלי הדם אינה תלויה בגבולות פונקציונאליים או אנטומיים (לא מוגבלת‬
‫לאונות ספציפיות)‪ ,‬יש כלי דם שחוצים מספר אונות‪ ,‬כמו ה‪Medial Cerebral Artery‬‬
‫נמצא גם באונה הפרונטלית‪ ,‬הטמפורלית והפרייאטלית‪.‬‬

‫‪ o‬שונות במבנה המוח אצל אנשים שונים –‬

‫‪ o‬לדוגמה‪ :‬ניתן לראות בתמונה הדמיות של אזור ה‪ temporo-parietal region -‬בקרב‬
‫קבוצת חולים עם פגיעה מוחית באזור הלטרלי של האונה הימנית‪ ,‬שיש להם נגלקט‬
‫וויזואלי‪ .‬אם נסתכל על מיצוע ההדמיות של החולים‪ ,‬ניתן להסיק בצורה מוטעית‬
‫שהפגיעה ב‪ temporo-parietal region-‬הובילה לנגלקט הוויזואלי‪.‬‬
‫‪ o‬אך אם נסתכל על נבדקים נוספים שגם להם יש פגיעה באונה הימנית (ובפרט ב‪-‬‬
‫‪ )temporo-parietal region‬ולהם אין נגלקט וויזואלי‪.‬‬
‫‪ o‬לאור "הראיות הסותרות"‪ ,‬איך ניתן להסיק מסקנה על האזור שאחראי על הנגלקט‬
‫הוויזואלי?‬
‫ניתן להשוות בין ממוצעי ההדמיות של נבדקי הניסוי‬
‫ונבדקי קבוצת הביקורת (כך נקבל את ההדמיה‬
‫השלישית שבתמונה)‪ .‬האזורים האדומים הם‬
‫האזורים שיש בהם יותר פגיעה בנבדקים שיש להם‬
‫נגלקט וויזואלי‪ ,‬ואילו האזורים הכחולים הם‬
‫האזורים שיש בהם יותר פגיעה בקרב נבדקים ללא‬
‫הנגלקט הוויזואלי‪ .‬כך‪ ,‬נוכל לדייק את המסקנה‬

‫‪18‬‬
‫ולהבין שה‪ temporo-parietal region-‬אינו רלוונטי לנגלקט הוויזואלי אלא האזור‬
‫האדום – כלומר האזור האוקסיפיטלי‪.‬‬
‫‪ o‬דוגמה זו ממחישה את החשיבות של קבוצת הביקורת‬

‫‪ o‬שונות בארגון התפקודי אצל אנשים שונים ‪ -‬שיטות דימות חדשות לעומת חקר פגיעות מוחיות‪:‬‬

‫‪ o‬היינו עשויים לחשוב ששיטות הדמיה חדשות יכולות להחליף את הצורך במחקרי‬
‫לזיות‪-‬‬
‫‪ o‬הבעיה‪ :‬שיטות הדימות יכולות להצביע על אזורים פעילים בזמן מטלה (אזורים‬
‫שמוזרם אליהם יותר דם) אולם אלו לא בהכרח אזורים הכרחיים‪ .‬כלומר לא בהכרח‬
‫אלו האזורים שיוצרים את הפעילות הקוגניטיבית‪.‬‬
‫‪ o‬דוגמה ממחקרי שפה‪ :‬ידוע כי האזור השפתי ממוקם בהמיספרה השמאלית‪ ,‬אך בזמן‬
‫פעילות שפתית נראה אקטיבציה בילטרלית – אולם האקטיבציה הימנית אינה‬
‫אינדיקציה לפעילות הכרחית (הסרה כירורגית לא בהכרח תפגע בשפה)‬

‫כלים למציאת מיקום הפגיעה המוחית ‪ :‬מבנה ותפקוד‬

‫סוגי ההדמיות המוחיות‪:‬‬
‫‪ .1‬הדמיות מבניות – אשר מספקות אינפורמציה על מבנה המוח כמו ‪CT ,MRI‬‬
‫‪ .2‬הדמיות תפקודיות ‪ -‬אשר מספקות אינפורמציה על התפקוד המוחי כמו ‪PET ,EEG ,Fmri‬‬
‫הדמיות מבניות‪:‬‬
‫‪MRI‬‬

‫שילוב של קרינת רדיו ושדה מגנטי חזק (פי ‪ 30,000‬מזה של כדור הארץ) כדי להשפיע על סיבוב‬ ‫•‬
‫הפרוטונים באטומי המימן שנמצאים במולקולות המים בגוף‪.‬‬
‫ברקמות שונות עם צפיפות שונה יש כמות מים שונה וניתן לזהות את כמות המים שיש ברקמות‬ ‫•‬
‫וכך ליצור הדמיה מבנית שתפריד בין הגולגולת‪ ,‬המוח‪ ,‬כלי הדם וכו‪.‬‬
‫שינוי תכונות הסיבוב תלוי ברקמה בה הוא נמצא (למשל חומר לבן או חומר אפור במוח) וכך‬ ‫•‬
‫ניתן לקבל הפרדה ברורה בין הרקמות השונות‪.‬‬
‫הפטנט הומצא לראשונה ב‪ ,1972-‬הסריקה הראשונה של אדם ב‪1977-‬‬ ‫•‬
‫ליהיא סבג‪ :‬היא שיטת הדמיה אשר מתבססת על התכונות הפנימיות של רקמות בגוף כך שאין‬ ‫•‬
‫צורך בפליטה של אנרגיה המוזרקת מבחוץ‪ .‬הפיזיקה של ה‪ MRI-‬די מורכבת‪ :‬בקצרה‪ ,‬המכשיר‬
‫מאפשר ליצור שדה מגנטי חזק מאד (פי עשרות אלפים מהשדה המגנטי של כדור הארץ)‪ .‬כאשר‬
‫שמים אטומים מסוימים בשדה מגנטי חזק זה נגרמת להם תנועת סיבוב מהירה והם פולטים‬
‫קרינה בגלי רדיו‪ .‬אטום כזה הוא אטום המימן‪ .‬החיישנים מסביב למח קולטים קרינה כזו‬
‫שבאה מאטומי מימן הנמצאים בשדה מגנטי חזק‪ .‬כיוון שכל הרקמות מכילות מים (‪ 75%‬מהגוף‬
‫מורכב ממים)‪ ,‬וכיוון שרקמות שונות מכילות כמויות שונות של מים‪ ,‬ניתן על סמך נתוני‬
‫הקרינה הזו להרכיב תמונה של המח‪ .‬למשל חומר אפור מכיל יותר מים מחמר לבן ויראה‬
‫בתמונה בצורה מאוד מובחנת‪ .‬עצמות למשל‪ ,‬מכילות מעט מים ולכן כמעט ולא יראו בתמונה‬
‫זו (מקל על זיהוי אזורים קרובים לעצם)‪.‬‬
‫דרך סריקת ה‪ MRI‬ניתן לראות את כלל סוגי החתכים המוחיים (כולל הדמיות תלת ממד)‬ ‫•‬
‫כיצד מבחינים בנזקים מוחיים בתמונת ‪ ?MRI‬כל שכבה מפיקה צבע שונה (בהתאם לצפיפות‬ ‫•‬
‫הרקמה)‪ .‬למשל הנוזלים (‪ )CSF‬הם הכי פחות צפופים ולכן יהיו מאוד כהים‪ ,‬חומר לבן – לבן‪,‬‬
‫חומר אפור – אפור‪ ,‬גידולים‪/‬אזורים בעלי פגיעה רקמתית – צבע כהה‪ ,‬דימום – בצבע מאוד‬
‫מאוד בהיר (כך במקרה של שבץ‪ ,‬נוכל לדעת היכן בדיוק הוא ממוקם)‪.‬‬

‫‪19‬‬
 ‫יתרונות‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬רזולוציה מצוינת‬
‫‪ o‬אין חשיפה לקרינה‬
‫‪ o‬מאפשר לבצע את כלל סוגי החתכים‬
‫חסרונות‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ o‬המכשיר מאוד רגיש לתזוזה של הנבדק‬
‫‪ o‬ביחס ל‪ ,CT-‬ה‪ MRI-‬פחות טוב בלזהות פגיעות בעצמות‬
‫‪ o‬מדובר במכשיר יקר מאוד‪ ,‬ויש רק מעט מכשירים בארץ‬
‫‪ o‬נדרש זמן ועיבוד רב כדי ליצור את ההדמיות‬
‫‪ o‬ההדמיה דורשת זמן רב‬

‫הדמיות תפקודיות‪ :‬עוקבות אחר הפעילות הנוירונלית במוח‬

‫‪EEG‬‬
‫מדידת פוטנציאלים חשמליים מהקורטקס‪ ,‬באמצעות הצמדת אלקטרודות‬
‫לקרקפת‪ .‬כל אלקטרודה קוראת את הפעילות החשמלית של הנוירונים שיש‬
‫מסביבה‪ .‬נרצה להצמיד את האלקטרודות כמה שיותר לקרקפת כדי שהקריאה‬
‫תהיה כמה שיותר ישירה‪.‬‬
‫המדידה היא יחסית‪ ,‬מודדים את ההבדל בין אלקטרודות במיקומים שונים‪ .‬כלומר הצורה בה נזהה‬
‫אם יש‪/‬אין פעילות חשמלית היא באמצעות מדידת הפרשים בין אלקטרודות (אלקטרודה מסוימת‬
‫תיחשב כ‪ .)Reference-‬ולאחר מכן כל אלקטרודה מושוות לאלקטרודת הרפרנס‪.‬‬
‫מתקבלת סכימה של מיליוני נוירונים (מכל אלקטרודה)‪ ,‬הרזולוציה המרחבית נמוכה‪.‬‬
‫אם נעשה ‪ ,EEG‬נקבל על המסך רישום של כל אחת מהאלקטרודות‪ ,‬והזרם החשמלי ביחס לרפרנס‪.‬‬
‫ויש מספר פעולות שניתן לזהות כמו אדם ישן‪/‬גלי אלפא‪ ,‬התקף אפילפסיה‪ ,‬מצמוץ בעיניים ועוד‪.‬‬
‫פעמים רבות נשתמש ב‪ EEG -‬כדי לזהות את המקור של ההתקף‬
‫האפילפטי (כמובן שהמוח פועל כל הזמן‪ ,‬אך נרצה לבדוק מהי‬
‫האלקטרודה שהחלה לפעול מעט לפני היתר)‪.‬‬
‫‪ :ERP‬במחקרים רבים משתמשים ב ‪ EEG‬על מנת לראות את‬
‫התגובה של נבדקים לגירוי מסוים‪ .‬בניסויים אלו‪ ,‬נחבר נבדקים‬
‫ל‪ EEG‬ונציג להם כל מספר שניות גירוי חדש‪ ,‬ולאחר מכן נסמן את‬
‫הפלטים שמופיעים ב‪( EEG-‬שהופיעו לאחר הצגת הגירוי)‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬נוכל לקחת את חלונות הזמן‬
‫שמסביב להצגת הגירוי ולמצע אותם (לראות מה הפעילות הממוצעת שהופיעה בכל אלקטרודה‬
‫לאחר הופעת הגירוי הספציפי)‪ .‬שיטה זו נקראת ‪ – ERP‬שינוי הפוטנציאל החשמלי לאחר הצגת‬
‫גירוי ספציפי‪ .‬שיטה זו משמשת מחקרים קוגניטיביים רבים‪.‬‬
‫יתרונות של ‪:EEG‬‬
‫‪ .1‬רזולוציה טמפורלית מאוד גבוהה (ניתן להגיע לדיוקים של אלפיות השנייה)‬
‫‪ .2‬לא חודרני‬

‫‪20‬‬
‫כלי מרכזי באבחון הפרעות בפעילות חשמליות מוחית – בעיקר להפרעות שקשורות בפעילות‬ ‫‪.3‬‬
‫חשמלית כמו הפרעות שינה‪ ,‬אפילפסיה‬
‫מאפשר מדידת תהליכים מוחיים פנימיים שלא מתבטאים בהתנהגות – הצגת גירויים מסוימים‬ ‫‪.4‬‬
‫לא יתבטאו בהכרח בפעילות‪/‬התנהגות פיזית (כמו הצגת תמונות)‪ ,‬אך יתבטאו בפעילות‬
‫חשמלית באזור ספציפי במוח (למשל ניתן לראות ש‪ 170-‬מיל שניות לאחר הצגת תמונה של‬
‫פרצוף נזהה פעילות חשמלית מובהקת באזור מסוים המוח)‬
‫מודד ישירות את הפעילות העצבית (ולא בצורה עקיפה‪ ,‬כמו דרך אספקת דם לאזורים מסוימים‬ ‫‪.5‬‬
‫במוח)‬
‫מאפשר ביצוע של המטלות הקוגניטיביות בצורתן הרגילה (בצורה יחסית טבעית)‬ ‫‪.6‬‬
‫חסרונות של ‪:EEG‬‬
‫‪ .1‬רזולוציה מרחבית מאוד נמוכה (בגלל שהאות החשמלית צריכה לעבור דרך הגולגולת ודרך‬
‫הקרקפת ולכן היא מתעוותת בדרכה החוצה)‬
‫‪ .2‬לא רגיש לאזורים עמוקים (לא נוכל לראות פעילות בהיפותלמוס‪ ,‬אינסולה דרך ‪)EEG‬‬
‫‪ .3‬מדידה מהקרקפת שונה ממדידה מהקורטקס ישירות בגלל המעבר דרך הגולגולת והקרקפת‬
‫(בנוסף לאנשים שונים יש גולגולת בעובי שונה‪ ,‬מה שמוביל לקריאה חשמלית שונה‬
‫מהאלקטרודות)‬
‫‪:Invasive brain recording‬‬
‫הדרך הטובה ביותר למדידת הפעילות הנוירונלית היא למדוד את הנוירונים עצמם‪.‬‬
‫מבצעים את השיטה הזו בקרב אנשים חולים‪ ,‬לשם פעולה קלינית מסוימת (ובמידת‬
‫הסכמתם אפשר "לנצל" אותם לביצוע מחקרים קוגניטיביים‪ ,‬למשל לבקש מהם לבצע‬
‫מטלה תוך כדי הטיפול)‪.‬‬
‫האלקטרודה חודרת לתוך הקורטקס עצמו ומתחברת לנוירון ספציפי (מקרים מאוד נדירים)‪.‬‬
‫ובמקרים יותר שכיחים‪ ,‬ביצוע השיטה בקרב חולים לפני ניתוח אפילפטי‪ ,‬שה‪ EEG-‬איתר את‬
‫המיקום הכללי שאחראי על התתקף‪ ,‬והמטרה היא לצמצם עוד יותר את האזור שיוצר את‬
‫ההתקפים‪.‬‬
‫במסגרת שיטה זו‪ ,‬חושפים את הגולגולת ומניחים פלטת אלקטרודות בצמוד לקורטקס‪ ,‬כך הסיגנל‬
‫לא צריך לעבור גולגולת או קרקפת והקריאה נעשית ממש מתוך הנוירונים (אך עדיין הכלי מודד‬
‫מספר נוירונים יחד)‪.‬‬

‫יתרונות‪ :‬כל היתרונות של ‪ ERP‬בנוסף לכך שהסיגנל לא עובר דרך‬

‫הגולגולת‬
‫חסרונות‪ :‬פולשני – מבוצע רק על חולים‪ ,‬ולכן בהגדרה המוח אינו בריא‬

‫‪FMRI‬‬
‫מיפוי של הפעילות הנוירונלית באמצעות הסתכלות על זרימת הדם במוח (מתוך ההנחה שיש‬ ‫‪o‬‬
‫קשר אדוק בין זרימת הדם לבין הפעילות החשמלית במוח)‬
‫‪Blood oxygen level dependent signal – BOLD‬‬ ‫‪o‬‬
‫אזור פעיל צורך חמצן באופן מוגבר >> ירידה קצרה ברמת החמצן בדם (עקב הצריכה‬ ‫‪o‬‬
‫המוגברת) >> התרחבות העורקיק וזרימת עודף של דם מחומצן לאזור >> עלייה ברמת החמצן‬
‫בדם‬
‫את העלייה רואים בדימות ‪ FMRI‬ועל ידי שילוב עם התמונה האנטומית‪ ,‬אפשר לראות אזורים‬ ‫‪o‬‬
‫בהם הייתה זרימת דם מוגברת‬
‫אחוז השינוי באחוזים בודדים‬ ‫‪o‬‬

‫‪21‬‬
‫לדוגמה‪ :‬מימין‪ ,‬ניתן לראות דוגמה לסריקות ‪ FMRI‬של חולה עם ‪( Prosopagnosia‬לא יכול לזהות‬
‫פרצופים)‪ .‬ניתן לראות בכחול את התגובה של החולה לבניינים (תגובת החולה לבניינים‪ -‬תגובת‬
‫החולה לפרצופים)‪ ,‬ובכתום – נוכל לראות את התגובה של החולה לבתים (תגובה החולה לפרצופים‬
‫– תגובת החולה לבתים)‪ .‬משמאל‪ ,‬ניתן לראות ‪ 12‬נבדקי ביקורת שהראו להם את אותם הגירויים‬
‫(בניינים ופרצופים)‪ .‬ניתן לראות שהזיהוי של הבניינים נמצא אצל כולם באזורים יותר מידיאליים‪,‬‬
‫ואילו הזיהוי של הפרצופים נמצאו באזורים יותר לטרליים‪ .‬כמו כן‪ ,‬נראה שכל נבדק מציג פעולה‬
‫שונה (האחד מן השני)‪ ,‬אך התבנית הכללית (של זיהוי בניינים ופרצופים) חוזרת על עצמה‪.‬‬

‫יתרונות‪:‬‬

‫רזולוציה מרחבית טובה‪ ,‬ניתן לזהות אזורים מוחיים בקלות ברזולוציות של ‪ 1-4‬מ"מ‪.‬‬ ‫•‬
‫ללא קרינה ‪ /‬הזרקה‪.‬‬ ‫•‬
‫לא ידוע על סיכונים‬ ‫•‬

‫חסרונות‪:‬‬

‫מדד עקיף של זרימת דם‪ ,‬לא פעילות עצבית (המדידה אינה ישירה)‬ ‫•‬
‫רזולוציה טמפורלית לא מספיק רגישה כדי לחקור תהליכים קוגניטיביים (‪ 1-2‬שניות)‪ .‬מבחינת‬ ‫•‬
‫הפעילות המוחית בשנייה אחת יכולה להתרחש פעילות חשמלית רבה‬
‫רגישות לתזוזה‬ ‫•‬
‫תנאים קשים‪ ,‬רעש קלסטרופוביה וכו'‬ ‫•‬
‫יקר!‬ ‫•‬

‫גישות בהדמיה תפקודית (איך קוראים ‪)?FMRI‬‬

‫ניתן לבחון פעילות בכל המוח‪ ,‬וכן ניתן להסתכל על אזורים ספציפיים ולבחון איך הפעילות‬
‫השתנתה באזורים האלו בלבד‪ .‬היתרון בבדיקת הפעילות החשמלית בכל המוח היא שלא נפספס‬
‫שום דבר‪ ,‬נדע בדיוק מה קרה ומה השתנה בזמן פעולה מסוימת‪ .‬החיסרון הגדול הוא שכשאנו‬
‫משווים פעילות בנוירון מסוים לכל הנוירונים האחרים שיש במוח הסבירות שנמצא הבדל היא‬
‫מאוד גבוהה‪ ,‬בזה ניתן לטפל על ידי תיקונים סטטיסטיים נכונים (מצד שני‪ ,‬התיקון ניפוח אלפא‬
‫עשוי להתנפח בצורה משמעותית ולהוביל לתוצאות שגויות לאור ההשוואות הרבות)‪ .‬מצד שני‬
‫כשאנו מסתכלים על אזור ספציפי בלבד (כדי למנוע את ריבוי ההשוואות) אנו עלולים לפספס‬
‫ממצאים חשובים‪.‬‬
‫יש ביקורת רבה כלפי הדרך שבה קוראים ‪.FMRI‬‬

‫‪22‬‬
 ‫שיעור ‪ – 3‬אסימטריה מוחית במבט קליני‬
‫סימטריה ואסימטריה במוח‪ -‬מבט אנטומי‬
‫רוב הגוף שלנו סימטרי‪ ,‬במבט שטחי שתי מחציות המוח נראות מבחינה אנטומית סימטריות‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬כשנסתכל ברזולוציה מוחית גבוהה יותר‪ ,‬נראה שקיימת אסימטריה – כלומר ישנם מספר‬
‫הבדלים אנטומיים שניתן למנות בין ההמיספרות‪.‬‬
‫אסימטריה אנטומית‪:‬‬
‫ההמיספרה הימנית גדולה יותר וכבדה יותר מהשמאלית‬ ‫‪-‬‬
‫עם זאת הקורטקס עבה יותר בהמיספרה השמאלית‬ ‫‪-‬‬
‫קיים ריכוז גדול יותר של דופמין בהמיספרה השמאלית ושל נוראפינפרין בהמיספרה הימנית‬ ‫‪-‬‬
‫גם מבחינת ההתפתחות העוברית ניתן לראות הבדל בין ההמיספרות‪ :‬ה‪Choroid -‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪( Plexus‬צבר של רשתות של כלי דם הממוקם בחלל המוח ואשר אחראי על ייצור‬
‫נוזל ה‪ )CSF-‬גדול יותר בחלל הלטרלי השמאלי מאשר בחלל הלטרלי הימני‪.‬‬
‫מאחר וצבר רשתות זה אחראי גם על ייצור ה‪ ,CSF-‬ניתן לראות קשר בין‬
‫הלטרליות הזו לבין "העדפת היד" של עוברים‪ .‬ולכן כבר מהשבוע ה‪11-‬‬
‫להיריון ניתן לראות ש‪ 90%-‬מהעוברים מפעילים יותר את יד ימין (מוצצים‬
‫את אצבע ימין‪ ,‬יזיזו יותר את יד ימין ועוד)‪.‬‬
‫ניתן לראות שההמיספרה הימנית של האונה הפרונטלית יותר גדולה‬ ‫‪-‬‬
‫מההמיספרה השמאלית של האונה הפרונטלית (‪)R<L‬‬
‫ניתן לראות שההמיספרה השמאלית של האונה האוקסיפיטלית האחורית‬ ‫‪-‬‬
‫יותר גדולה מההמיספרה הימנית של האונה האוקסיפיטלית האחורית‬
‫(‪)L<R‬‬
‫‪( Lateral Sulcus‬החריץ שמפריד בין האונה הטמפורלית והפרייאטלית‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫ובין האונה הפרונטלית לטמפורלית) ארוך ומאוזן יותר בצד שמאל‪ ,‬וקצר ומשוך כלפי מטה‬
‫בימין‪.‬‬
‫‪ :Supratemporal Plane‬שטחו גדול יותר בהמיספרה השמאלית‪ ,‬וכן הסתעפות הדנדריטים‬ ‫‪-‬‬
‫עשירה יותר בצד שמאל‪( .‬האזור הזה‪ ,‬המשולש השמאלי מקושר לפונולוגיה‬
‫כלומר זהו אזור שפתי‪ ,‬והוא אכן גדול יותר בצד שמאל שכן זה האזור‬
‫שאחראי ומתמקצע בשפה (מאשר בצד ימין)‪ .‬כמו כן נמצא שבקרב אנשים‬
‫לקויי קריאה נראית סימטריות יותר גדולה בין שני הצדדים)‪.‬‬

‫קישוריות בין ההמיספרות – התקשורת בין ההמיספרות‪:‬‬

‫‪ .1‬כפיס המוח‪/‬קורפוס קולוסום‪ :‬התקשורת העיקרית בין שתי ההמיספרות מתרחשת בקורפוס‬
‫קולוסום‪ .‬קורפוס קולוסום הוא למעשה צבר אקסונים שמקשרים בין שתי ההמיספרות (כ‪200-‬‬
‫עד ‪ 800‬מיליון אקסונים)‪ .‬אזור זה ממשיך להתפתח ולהשלים את תהליך המיאליניזציה בגיל‬
‫מאוחר (סביבות גיל ‪ .)12‬אם כי‪ ,‬בתהליך ההתפתחות יש ירידה‬
‫במספר האקסונים‪ .‬ניתן לחלק את הקורפוס קולוסום למספר‬
‫חלקים‪:‬‬
‫‪ :Splenium -‬החלק האחורי של הקורפוס קולוסום‬
‫‪ :Body -‬הגוף של הקורפוס קולוסום‪ ,‬בו עוברים רוב האקסונים‬
‫‪ :Genu -‬מקור השם הוא במילה ברך בצרפתית‪ ,‬לאור הצורה‪/‬כיפוף‬
‫שלו‪.‬‬
‫‪ :Rostrum -‬החלק הקדמי של הקורפוס קולוסום (אשר ממוקם באונה‬
‫הפרונטלית)‬

‫‪23‬‬
 ‫הקשרים קיימים בעיקר בין אזורי קורטקס אסוציאטיבי‪ ,‬אך גם בין אזורי קורטקס‬
‫מוטורי או סנסורי ראשוני‪ .‬כלומר הקשרים הם בדרך כלל של האזורים הגבוהים ביותר‬
‫בקורטקס מקושרים בין ההמיספרות דרך הקורפוס קולוסום‪.‬‬

‫‪ :Anterior and Posterior Commissures .2‬אלו שתי נקודות ממשק נוספות אשר‬
‫מעבירות מידע בין המיספרה ימין והמיספרה שמאל‪ .‬אזורים אלו הרבה יותר קטנים‬
‫מהקורפוס קולוסום‪.‬‬
‫‪ Anterior Commissure o‬מחבר בין מסלולי הריח ובין האונות הטמפורליות (בפרט בין‬
‫האזורים האודיטוריים)‪.‬‬
‫‪ Posterior Commissures o‬מקשר בין הגרעינים התת קורטיקליים‪ ,‬אזורי מוח ביניים‪,‬‬
‫אזורים דיאנצפליים וגרעינים הקשורים לרפלקס האישון‪.‬‬

‫➢ נציין שהתפקודים שעוברים ב‪ AC-‬וב‪ PC-‬הם לא תפקודים קוגניטיביים אלא הם תפקודים‬

‫רפלקסיביים חושיים ראשוניים (כמו ריח ושמע)‪ .‬ואילו בקורפוס קולוסום מדובר על מעבר של‬
‫תפקודים קוגניטיביים גבוהים יותר‪.‬‬
‫מרבית הקשרים בין ההמיספרות הם קשרים מקבילים (הומוטופיים –‬
‫מאזור מסוים באונה השמאלית לאזור זהה באונה הימנית) אך יש גם‬
‫קשרים בין אזורים לא מקבלים (הטרוטופיים – מאזור מסוים באונה‬
‫השמאלית‪ ,‬לאזור אחר באונה הימנית)‪ .‬כמו כן יש קשרים‬
‫היפסלטרליים‪ -‬קשרים באותה ההמיספרה שלא עוברים דרך הקורפוס‬
‫קולוסום‪.‬‬
‫הקשרים הקומיסורליים (בקורפוס קולוסום) מסודרים בצורה טופוגרפית (כלומר שומרים על‬
‫הייצוג הטופוגרפי בהמיספרות)‪ ,‬כך שהייצוג היחסי בהמיספרה נשמר על פני ה‪ .CC-‬למשל אם מידע‬
‫מסוים שעובר מאזור קדמי בהמיספרה שמאל לאזור קדמי בהמיספרה ימין – אזי "סדר" זה יישמר‬
‫בהמשך הקורפוס קולוסום (מידע מאזור אמצעי שעובר מהמיספרה שמאל יעבור לאזור אמצעי‬
‫בהמיספרה ימין וכן הלאה‪)..‬‬

‫כפיס המוח מחבר בין ההמיספרות‪ ,‬אבל מה הדינמיקה בקשר בינן?‬

‫‪ .1‬אינהיביציה וסימטריות בין המיספרות?‬
‫‪ .2‬אינטגרציה וקו‪-‬אקטיבציה בין המיספרות?‬

‫‪24‬‬
 ‫אינהיביציה ומטא שליטה‪:‬‬
‫פעולות מסוימות דורשת אנרגיה וזמן‪ ,‬ולכן יותר יעיל לעשות אינהיביציה על פעולות אחרות (שפחות‬
‫רלוונטיות)‪ .‬על כן כשאנו עושים פעולות מסוימות‪ ,‬המוח עושה אינהיביציה על אזורים "לא‬
‫רלוונטיים"‪.‬‬
‫עדויות ל‪( CC-‬קורפוס קולוסום) כמעודד אינהיביציה‪:‬‬
‫אם תפקידו של ה‪ CC-‬הוא ליצור סימטריה מוחית‪ ,‬אז ככל שיש יותר קישוריות‪ ,‬כך ההמיספרה‬ ‫‪-‬‬
‫הפחות דומיננטית לתפקוד מסוים תפעל יותר‪ .‬כלומר ככל שנראה קישוריות רבה יותר‪ ,‬יותר‬
‫אינפורמציה תעבור בין ההמיספרות וכך נראה יותר סימטריה בביצוע המטלה‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬אם תפקידו של ה‪ CC-‬היא לאפשר אסימטריה מוחית‪ ,‬אז ככל שרמת הקישוריות‬ ‫‪-‬‬
‫גדולה יותר‪ ,‬כך רמת האקטיבציה בהמיספרה הלא מומחית תרד‪ .‬כלומר אם התפקיד של ה‪-‬‬
‫‪ CC‬היא לעשות אינהיביציה אזי ככל שתהיה קישוריות גבוהה יותר ב‪ ,CC-‬נראה יותר‬
‫דומיננטיות של המיספרה אחת על השנייה (מצב בו הימספרה אחת תפעל חזק‪ ,‬והשנייה‬
‫מדוכאת)‪ .‬למעשה ניתן לבדוק את הפעילות המוחית במטלות מסוימות ובמקביל לבדוק את‬
‫הקישוריות ב‪ CC-‬וכך לראות האם ה‪ CC-‬מעודד אינהיביציה או אינטראקציה‪.‬‬
‫‪ Putman et al 2008‬בחנו תיאוריה זו‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ o‬בשלב הראשון נבדקים ביצעו משימת ‪ FMRI‬שפתית (האם המילה היא קונקרטית או‬
‫אבסטרקטית) שמערבת בעיקר את ההמיספרה השמאלית‪ ,‬לבסוף – מבחן פתע לזכירת‬
‫המילים‪ .‬כקבוצה הייתה פעילות שמאלית באזור ברודמן ‪ 44‬אך לא באזור ההומולוגי‬
‫המקביל‪.‬‬
‫‪ o‬בנוסף מדדו את העובי וקישוריות ה‪ CC-‬של הנבדקים וחילקו אותם לגבוהים ונמוכים‬
‫במדד זה‪ .‬כך הם יכלו לחלק את הנבדקים לשתי קבוצות‪ :‬נבדקים עם ‪ CC‬עבה ויותר‬
‫קישוריות‪ ,‬ונבדקים עם ‪ CC‬דק ופחות קישוריות‪.‬‬
‫‪ o‬הרעיון הוא שאם ה‪ CC-‬מעודד אקטיבציה‪ ,‬נבדקים עם קישוריות גבוהה ב‪ – CC-‬יראו‬
‫יותר סימטריה בתפקוד המוחי‪ .‬ואילו נבדקים עם קישוריות נמוכה ב‪ -CC-‬יראו פחות‬
‫סימטריה בתפקוד המוחי (יותר אסימטריה)‪ .‬וכן‪ ,‬אם התפקיד של ה‪ CC-‬היא לעשות‬
‫אינהיביציה בין ההמיספרות‪ ,‬אזי נבדקים עם יותר קישוריות – נצפה לראות אצלם יותר‬
‫אסימטריה (יותר פעולה דומיננטית רק בהמיספרה הדומיננטית למטלה)‪ ,‬ואילו נבדקים‬
‫עם פחות קישוריות – יראו יותר סימטריה בין ההמיספרות‪.‬‬
‫‪ o‬ממצאי הניסוי של ‪:Putman et al‬‬
‫נמצא שלנבדקים עם קישוריות גבוהה ב‪( CC-‬מסומן באדום)‪ ,‬יש אסימטריות גבוהה יותר‬
‫ב‪ .CC-‬לעומת זאת לנבדקים עם קישוריות נמוכה ב‪( CC-‬מסומן בירוק)‪ ,‬יש סימטריות‬
‫גבוהה יותר בין ההמיספרות‪.‬‬

‫‪25‬‬
 ‫עדויות עקיפות נוספות לאינהיביציה של ה‪:CC-‬‬
‫ככל שמזקנים‪ ,‬האסימטריה התפקודית הולכת ופוחתת‬ ‫‪-‬‬
‫במקביל יש ניוון סיבים ב‪( CC-‬כלומר עם הגיל‪ ,‬אנו מאבדים חלק מהסיבים ב‪ CC-‬ונוצר ניוון)‬ ‫‪-‬‬
‫➢ שני ממצאים אלו תומכים בכך ש‪ CC-‬בריא שומר על א‪-‬סימטריה‪.‬‬
‫עדויות ל‪ CC-‬כמעודד אינטגרציה ואקסיטציה‪:‬‬
‫‪ .1‬ההיגיון‪ :‬אם יש לנו שני אזורים המיספרליים שיכולים לעשות את אותה הפעולה‪ ,‬אינטגרציה‬
‫של שני אזורים אלו עשויה להגביר את כושר העיבוד שלנו במטלה מסוימת‪ .‬כך נוכל להשתמש‬
‫"ביותר קורטקס" כדי לעשות משימה יותר‪ ,‬כך שיהיה לנו קל יותר לפתור משימה מסוימת‪.‬‬
‫‪ :Yazga et al 1995‬מדדו את הגודל של ה‪ CC-‬של הנבדקים שלהם וכן מדדו לטרליזציה‬
‫התנהגותית‪.‬‬
‫ניתן לבדוק לטרליזציה התנהגותית באמצעות מטלות כדוגמת שמיעה דיכוטומית‪ ,‬משמיעים‬ ‫‪-‬‬
‫לשתי האוזניים גירויים שונים‪ ,‬לאחר מכן שואלים את הנבדק מה הוא שמע‪ .‬וכך ניתן לראות‬
‫לאיזו המיספרה יש יתרון בשמיעה הדיכוטומית שלה‪.‬‬
‫דרך נוספת למדידת לטרליזציה התנהגותית היא לבקש מנבדקים לחתוך קו ישר באמצע‪ .‬בדרך‬ ‫‪-‬‬
‫כלל לרוב הנבדקים יש נטייה ללטרליזציה מסוימת (כלומר נוטים מעט ימינה או שמאלה)‪.‬‬
‫דרך נוספת היא לבדוק לאיזה כיוון אנשים נוטים להסתובב (למשל בכדי להגיע לאובייקט‬ ‫‪-‬‬
‫שנמצא מאחורינו)‪ .‬לרובנו יש מצד שנוח לנו להסתובב אליו‪.‬‬
‫החוקרים מצאו שההתנהגות הלטרלית גברה ככל שה‪ CC-‬היה קטן יותר‪ .‬כלומר ככל הנראה‬
‫התפקיד של ה‪ CC-‬היא לעודד סימטריות‪ ,‬שיתוף פעולה‪ ,‬תוך מזעור לטרליזציה של שתי‬
‫ההמיספרות‪.‬‬
‫‪ .2‬ה‪ CC-‬תומך בהעברת מידע בין ההמיספרות וביצירת סינכרוניזציה בין המיספרלית‪ .‬כתוצאה‬
‫נוצרת תמונת עולם אינטגרטיבית ואחידה‪ .‬ה‪ CC-‬גורם להמיספרות לעבוד יחד‪ ,‬מה שמאפשר‬
‫למוח לעבוד כיחידה אחת ולתפוס תמונת עולם אחידה‪.‬‬
‫‪ .3‬אצל נבדקים עם אוטיזם יש ‪ :Thinning of the CC‬כלומר ניתן לראות שאצל נבדקים עם‬
‫אוטיזם יש הידלדלות של ה‪( CC-‬במיוחד באזור הקדמי של כפיס המוח ובאזור ה‪.)Body-‬‬
‫‪ .4‬כמו כן באוטיזם ישנה הפחתה ניכרת בסנכרון הפעילות בין ההמיספרות (אנו לא יודעים אם יש‬
‫קשר בהידלדלות והפחתת הפעילות בסנכרון ההמיספרות לבין אוטיזם‪ ,‬אך ידוע שיש מתאם‬
‫כלשהוא בין השניים)‪.‬‬
‫‪ o‬מחקר של ‪ :Dinstein 2011‬במחקרם החוקרים השוו פעילות מוחית של נבדקי ביקורת‪,‬‬
‫נבדקים עם קשיי שפה ונבדקים עם אוטיזם‪ .‬הסיבה שהחוקרים לקחו קבוצת נבדקים עם‬
‫קשיי שפה היא מכיוון שידוע שלאנשים רבים על הספקטרום האוטיסטי יש קשיי שפה (אם‬
‫כי הבעיה היא לא שפתית‪ ,‬אלא תקשורת)‪ .‬נמצא שיש הבדלים בסימטריה התפקודית בין‬
‫ההמיספרות של הנבדקים‪ .‬לנבדקי הביקורת יש תפקוד הרבה יותר גבוה בהמיספרה‬
‫השמאלית (מאשר בימנית) בעת ביצוע מטלות שפתיות‪ .‬אך עדיין ניתן לראות שיש תפקוד‬
‫הומולוגי‪ ,‬כלומר כאשר יש תפקוד באזור מסוים באונה השמאלית (‪ CS ,LPFC‬וכו( ‪ ,‬אותו‬
‫אזור יפעל גם באונה הימנית (אם כי לא באותה העוצמה)‪ .‬אמנם התפקוד באונה הימנית‬
‫"נמוך יותר" אך התפקוד עדיין מופיע באותם אזורים הומולוגיים‪.‬‬
‫ממצא נוסף‪ :‬בקרב הנבדקים עם העיכוב השפתי‪ ,‬אנו רואים תמונה‬
‫דומה מאוד לנבדקי הביקורת (עדיין יש סנכרון בין ההמיספרות)‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬בקרב הנבדקים מהרצף האוטיסטי – ניתן לראות‬
‫שהאקטיבציה לא מסונכרנת בין ההמיספרות ובעיקר באזור‬
‫הפרונטלי ‪( IFG-‬אזור הפקת השפה)‪ .‬גם כאן אנו יכולים לקשר בין‬
‫ההידלדלות של הקורפוס קולוסום‪ .‬כלומר גם כאן אנו רואים עדות‬
‫לקשר בין ההידלדלות של ה‪ CC-‬לבין ההתנהגות‪/‬הפעילות המוחית‬
‫של אנשים על הספקטרום האוטיסטי‪.‬‬

‫‪26‬‬
‫אם כך‪ ,‬איך ניתן ליישב את הסתירה שבין העדויות על תפקוד כפיס המוח (אינהיביציה למול‬
‫אקטיבציה)?‬
‫ראשית‪ ,‬לא בטוח שעדויות אלו סותרות‪ .‬ייתכן שכפיס המוח לעיתים גורם לאינהיביציה‬ ‫‪-‬‬
‫ולעיתים גורם לאקטיבציה‪ .‬כלומר ייתכן וקיימת חלוקת תפקידים מסוימת שגורמת‬
‫לבידול‪/‬אינהיביציה או שיתוף פעולה‪/‬אינטגרציה לפי הצורך‪ .‬הצורך באינהיביציה חשוב בעת‬
‫ביצוע מטלות פשוטות וקלות ‪ -‬לפעמים נוח ויעיל יותר לבצע אינהיביציה במטלה בה יש‬
‫מומחיות משמעותית להמיספרה מסוימת על פני השנייה (ואינטגרציה עם ההמיספרה השנייה‬
‫רק תאט את השלמת המטלה)‪ .‬וכן‪ ,‬לעיתים שתי ההמיספרות יחד יכולות להגיע לתפקוד טוב‬
‫יותר יחד‪ ,‬ובמקרה כזה נצטרך אינטגרציה של שתי ההמיספרות‪ .‬אם כך‪ ,‬הכול תלוי במטלה‬
‫אותו אנו צריכים לבצע‪.‬‬
‫החלק הקדמי של ה‪ CC-‬ככל הנראה עושה יותר אינהיביציה בין ההמיספרות‪ ,‬ואילו החלק‬ ‫‪-‬‬
‫האחורי של ה‪ CC-‬ככל הנראה עושה יותר אקטיבציה‪/‬אינטגרציה בין ההמיספרות‪.‬‬
‫מה קורה בקורפוס קולוסום לא תקין?‬
‫‪ :Agenesis of The Corpus Collosom‬מצב בו לא נוצר קורפוס קולוסום בהתפתחות העוברית‪.‬‬
‫השכיחות של המחלה על פי הספרות הינה בין ‪ 1.8‬ועד ל‪ 70-‬לידות מתוך ‪( 10,000‬בהן תינוקות‬
‫נולד ים ללא כפיס מוח)‪ .‬כלומר קיימת שונות מאוד גדולה בין החולים‪ ,‬והסיבה לכך היא בעיקר‬
‫בגלל שהסימפטומים הם לפעמים מאוד קלים‪ .‬ייתכנו מצבים של אנשים ללא כפיס מוח ללא‬
‫סימפטומים (כך שאם אין אינדיקציה לתפקוד כושל‪ ,‬אנשים יכולים לחיות חיים שלמים מבלי לדעת‬
‫שאין להם ‪ .)CC‬הסימפטומים לעיתים הם מאוד חלשים‪ ,‬וכל עוד אין סימפטום ממשי – לא יאבחנו‬
‫את הסיבה שלו‪ ,‬והוא יישאר לרוב כתעלומה‪.‬‬
‫הסיבה להיווצרות ‪ :Agenesis of The Corpus Collosom‬אקסונים שהיו אמורים לחבר בין‬ ‫‪-‬‬
‫ההמיספרות יוצרים חומה בין ההמיספרות (במקום לחבר ביניהן)‪ .‬כלומר במקום לחצות ולחבר‬
‫בין ההמיספרות‪ ,‬האקסונים מחברים בין האונות הקדמיות לאונות האחוריות‪.‬‬
‫ניתן לראות בתמונה מימין מוח ללא ‪ .CC‬ניתן לראות שיש מעט מאוד אקסונים שעוברים בין‬
‫ההמיספרות‪ ,‬ושרוב האקסונים עוברים מהחלק הקדמי לחלק האחורי באותה המיספרה‬
‫(בצורה איפסילטרלי)‪.‬‬

‫סימפטומים‪:‬‬
‫‪ .1‬ליקויים בתפקודים נוירופסיכולוגיים חמורים‬
‫‪ .2‬הפרעות נוירו‪-‬התפתחותיות כמו אוטיזם (כשליש מהאנשים שנולדים ללא ‪ ,CC‬מתנהגים‬
‫בצורה שמתאימה לאבחונים של הספקטרום האוטיסטי)‬
‫‪ .3‬אינטיליגנציה גבוהה‪ ,‬ליקויים נוירופסיכולוגיים עדינים‪ ,‬וליקויים בקוגניציה חברתית‬
‫עדויות מהמוח החצוי (‪:)Split Brain‬‬
‫‪ :Split Brain‬אנשים שחתכו להם את הקורפוס קולוסום בגיל בוגר (בעיקר כדי למנוע התקפים‬
‫אפילפטיים)‪ .‬ניתן לראות הבדלים מהותיים בין אנשים שסובלים מ‪Agenesis of The Corpus -‬‬
‫‪ Collosom‬לבין אנשים שהסירו להם את ה‪ CC-‬בניתוח כירורגי‪.‬‬

‫‪27‬‬
‫חיתוך הקורפוס קולוסום אינו דבר שלא מה בכך‪ ,‬אלא זה ניתוח מורכב שמטרתו בין היתר היא‬ ‫‪-‬‬
‫למנוע התקפים אפילפטיים (כדי שלא יעברו בין ההמיספרות‪ ,‬שכן התקפים אפילפטיים‬
‫מתחילים ממיקוד ספציפי‪ ,‬אך יכולים גם להתפשט לכל המוח)‪ .‬כאשר חותכים את הקורפוס‬
‫קולוסום למעשה מגבילים את הנזק‪ .‬היום החיתוך כמעט לא נעשה באופן מלא‪ ,‬אלא החיתוך‬
‫יהיה חלקי ובהתאם למיקוד האפילפטי‪ .‬אך כשאין פיתרון אחר זה פיתרון "יחסית טוב" ועדיף‬
‫מאשר לתת להתקפים להתפשט‪.‬‬
‫מאפיינים של ‪( Commissurotomy‬אנשים בעלי מוח חצוי)‪:‬‬
‫התנהגות יום‪-‬יומית נורמלית – מתפקדים יחסית נורמלי‬ ‫‪-‬‬
‫היעדר העברת מידע בין המיספרות (בגלל החיתוך של ה‪ ,)CC-‬מה שיוצר התמחות המיספרית‬ ‫‪-‬‬
‫אפקטים של התמחות המיספרית‪ -‬כלומר נראה שלפעמים אנשים בעלי מוח חצוי יוכלו לעשות‬ ‫‪-‬‬
‫ביד ימין פעולות שמזוהות עם הימספרה ימין‪ ,‬וביד שמאל פעולות שמזוהות עם המיספרה‬
‫שמאל‪.‬‬
‫תופעות ‪ – Cross cuing‬העברת מידע בין המיספרות על ידי רמזים התנהגותיים‪ .‬בעולם‬ ‫‪-‬‬
‫היומיומי אנו לא נראה הבדלים משמעותיים בהתנהגות שכן יש רמזים שעוברים בצורה עקיפה‬
‫בין ההמיספרות (למשל אם אנו שומעים משהו‪ ,‬לרוב נשמע אותו בשתי ההמיספרות ולכן‬
‫האינפורמציה תעבור לשתי ההמיספרות)‪ .‬נראה הבדל בעיקר בניסויי מעבדה בהן דואגים‬
‫שאינפורמציה תגיע רק לאחת מההמיספרות‪ .‬יש דיסוציאציה גדולה בין אנשים שעברו חיתוך‬
‫של ה‪ CC-‬בחייהם הבוגרים לבין אנשים שנולדו ללא ‪ .CC‬אנשים בעלי מוח חצוי‪ ,‬מצליחים‬
‫להתנהל בעולם בצורה טובה‪ .‬ואילו לאנשים שנולדו ללא ‪ CC‬יהיה ליקויים חברתיים חמורים‪.‬‬
‫‪ :Callosal Alexithymia‬רבים מהנבדקים שעברו חיתוך של ‪ CC‬לא יצליחו לבטא בצורה טובה‬ ‫‪-‬‬
‫את הרגשות שלהם‬
‫‪ :Alien hand‬תופעה בה חולים שעברו חיתוך של ‪ CC‬ירגישו שהיד לא שייכת אליהם‪" ,‬שליד‬ ‫‪-‬‬
‫יש חיים משלה" כלומר עושה דברים שהם לא רוצים‪ .‬לרוב חולים ירגישו שיד שמאל לא שייכת‬
‫אליהם מכיוון שהחלק הרגשי שלנו ממוקם בהמיספרה ימין והחלק המילולי שלנו ממוקם‬
‫בהמיספרה שמאל – ולכן אנשים מודעים למה יד ימין עושה‪ ,‬אך מודעים פחות‪/‬יכולים להסביר‬
‫פחות‪ -‬מה יד שמאל עושה‪ .‬קיימים מקרים מאוד קיצוניים בהם נבדקים ניסו לחתוך לעצמם‬
‫את היד כי הם הרגישו שהיא לא שייכת להם‪ .‬רוב החולים מסוגלים להתמודד עם המצב (של‬
‫היד הזרה)‪.‬‬
‫‪ o‬ככל הנראה אחד התפקידים של ה‪ CC-‬היא ליצור סנכרון מוחי (חוסר היכולת של הסנכרון‬
‫המוחי יתבטא במיוחד במטלות מעבדה‪ -‬כמו בסרטון בו האדם עם מוח חצוי מנסה לסדר‬
‫קוביות‪ ,‬לעיתים שתי הידיים עבדו יחד ולעיתים אחת הפריעה לשנייה)‬

‫שליטה קונטרלטרלית‪:‬‬
‫שדה הראייה הימני נתפס רק בהמיספרה השמאלית‪ ,‬שדה הראייה‬
‫השמאלי נתפס רק בהמיספרה ימין‪.‬‬
‫המידע מאינפורמציה של מישוש ביד ימין יעבור להמיספרה שמאל‪,‬‬
‫וכן המידע מאינפורמציה של מישוש ביד שמאל יעבור להמיספרה‬
‫הימנית‪.‬‬
‫כלומר לאנשים בעלי מוח חצוי‪ ,‬אין ‪ CC‬שיעביר אינפורמציה בין‬
‫ההמיספרות‪ ,‬ולכן הגירוי ספציפי להמיספרה אחת‪.‬‬
‫שיטות מחקר – מערכת הראייה‪:‬‬
‫אחת משיטות המחקר הפופולאריות בשדה הראייה בקרב אנשים חצויי מוח היא להציג מילים‬
‫שונות לכל אחת משדות הראייה (עין ימין‪/‬עין שמאל)‪ ,‬ובו זמנית הנבדקים ממשים חפצים ועליהם‬
‫להביא לנסיין את החפץ הנכון‪ .‬מאחר והמוח שלהם חצוי‪ ,‬אם הם יראו בהמיספרה הימנית את‬
‫המילה "תפוח" (המידע יגיע להמיספרה השמאלית) ועל כן אם הם יושיטו את יד ימין הם יצליחו‬

‫‪28‬‬
‫לתפוס את התפוח‪ .‬וכן‪ ,‬כשהם יראו בהמיספרה השמאלית את המילה "כפית" (המידע יגיע‬
‫להמיספרה הימנית) הם יוכלו לשלוח את יד שמאל ולהרים את הכפית‪.‬‬

‫דוגמה נוספת‪ :‬אם נציג לנבדקים בעלי מוח חצוי – את המילה טבעת להמיספרה ימין‪ ,‬ואת המילה‬
‫מפתח – להמיספרה שמאל‪ .‬אם נבקש מהנבדק להרים את יד שמאל ולהרים את מה שהתבקש אזי‬
‫הוא ירים את המפתח‪ ,‬מכיוון שהמיספרה ימין ראתה מפתח (בשדה הראייה השמאלי)‪ ,‬והרי‬
‫המיספרה ימין "שולטת" על יד שמאל‪ .‬אבל אם נשאל את הנבדק מה הוא ראה בצורה מילולית הוא‬
‫יענה טבעת (ולא את שתי המילים)‪ ,‬מכיוון שהמיספרה ימין היא המיספרה "אילמת"‪ ,‬ולכן היא לא‬
‫יכולה לדווח על כך שהיא ראתה את המילה מפתח בצורה מילולית‪ .‬אם כך‪ ,‬ניתן לראות קונפליקט‬
‫אצל אנשים עם מוח חצוי – אנשים אלו יאמרו מה הם ראו בשדה הראייה הימני אבל הם מרימים‬
‫ביד שמאל את מה שהם ראו בשדה הראייה השמאלי (אשר עובר להמיספרה הימנית)‪ .‬כמו כן‪ ,‬אם‬
‫נבקש מהם לצייר ביד שמאל הם יציירו את מה שהם ראו לפי המיספרה ימין (מכיוון שזו שולטת‬
‫על יד שמאל‪ ,‬ואומרת לה מה לצייר)‪.‬‬

‫קיימים ניסויים נוספים בהקשר של מערכת הראייה אצל אנשים עם מוח‬

‫חצוי‪ :‬למשל ניסוי בו הציגו להמיספרה הימנית את המילה "אופניים" ואילו‬
‫להמיספרה שמאל לא הראו דבר‪ .‬כאשר ביקשו מהנבדק לציין מה הוא ראה‬
‫– הנבדק ענה שלא ראה דבר‪ .‬וכאשר ביקשו ממנו לצייר ביד שמאל (ורק ביד‬
‫שמאל) את מה שהוא ראה‪ ,‬אז הוא צייר אופניים‪.‬‬
‫ייתכנו מצבים בהם מראים לנבדקים את המילה "קום" בהמיספרה ימין ואז‬
‫הם נעמדים‪ ,‬וכאשר הם נשאלים באופן מילולי מדוע הם קמו‪ ,‬נבדקים לא מצליחים לענות ולכן הם‬
‫ימצי או תירוץ כדי להסתיר את התנהגותם המוזרה‪ .‬המיספרה ימין יודעת לקרוא ולהבין מילים‬
‫מסוימות‪ ,‬אך נבדקים לא מצליחים להסביר מילולית את התנהגותם (התנהגות מאוד אופיינית‬
‫לאנשים בעלי נזק מוחי)‪.‬‬
‫שתי ההמיספרות יכולות לקלוט ולהבין מידע (מילים‪ ,‬תמונות ועוד)‪ .‬העניין היחיד הוא שהמיספרה‬
‫ימין לא יכולה לתקשר‪ ,‬ולכן החולה מצליח לבצע פקודות פשוטות אך לא מצליח להסביר למה הוא‬
‫ביצע אותן‪.‬‬

‫‪29‬‬
 ‫תפקודי לשון בהמיספרות‬
‫מחקר מתוחכם יותר עם חולים עם מוח חצוי הראה כי להמיספרה ימין יש יכולות לשוניות‬
‫מסוימות‪ :‬ניתן להציג לנבדקים גירויים רק לעין אחת‪ ,‬וכך המידע מגיע להמיספרה אחת בלבד אצל‬
‫אנשים עם מוח חצוי‪ .‬ניתן לראות שיש יכולות שפתיות רבות גם בהמיספרה ימין‪:‬‬
‫יש בה לקסיקון‪ :‬אנו יכולים להבין המון מילים‪ ,‬שמות עצם‪ ,‬שמות תואר‪ ,‬פעולות ועוד‬ ‫‪-‬‬
‫יש בה ייצוג משמעויות מילים ברשת סמנטית בעלת מבנה שונה מזו של ההמיספרה השמאלית‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫כלומר אם בהמיספרה השמאלית המשמעויות והקשרים מאוד מדויקים‪ ,‬בהמיספרה ימין אנו‬
‫יכולים לקבל קשרים סמנטיים הרבה יותר רחבים ופחות ישרים (ממה שאנו רגילים לקבל‬
‫כשאנו שואלים נבדקים שמשתמשים בהמיספרה שמאל)‪.‬‬
‫חוש הומור ומטאפורות‪ :‬הקשרים הרחבים (הסמנטיים) הללו מאפשרים להמיספרה ימין‬ ‫‪-‬‬
‫להבין חוש הומור ומטאפורות‬
‫פרוזודיה ‪ :‬המיספרת ימין מומחית בלהבין פרוזודיה= האינטונציה של הדיבור שלנו‪ ,‬היכולת‬ ‫‪-‬‬
‫להבין אינפורמציה מצורת הדיבור (ולא מהמלל של הדיבור)‬
‫ההמיספרה הימנית איננה מסוגלת לדבר‪ ,‬ומתקשה מאוד (או איננה מצליחה) לעבד מידע פונטי‬ ‫‪-‬‬
‫– מכיוון שההמיספרה לא מסוגלת לדבר אנו לא מסוגלים לדווח את מה שרואים החוצה‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬כשמבקשים מנבדק לצייר מילים שמראים לו אז אפשר לראות (כמו בדוגמאות לעיל)‬
‫שהמיספרה ימין מבינה מה היא רואה‪ .‬ההמיספרה הימנית לא מסוגלת לעבד מידע פונמי כלומר‬
‫מידע שקשור בצלילים של המילה (ולא במשמעות שלה) ולכן היא תצליח לעשות מטלות של‬
‫חריזה‪.‬‬

‫תפיסה חזותית מרחבית בהמיספרות‬

‫בכדי ללמוד על היכולת בתפיסה חזותית מרחבית של נבדקים בעלי מוח חצוי‪ ,‬נבקש מהם לצייר‬
‫תמונה בפרספקטיבה תלת מימדית‪ .‬ניתן לראות שלפני הניתוח של חציית המוח‪ ,‬הנבדק מצליח‬
‫לצייר קובייה תלת מימדית בשתי הידיים (כשביד הדומיננטית התוצאה יותר טובה)‪ .‬לאחר הניתוח‪,‬‬
‫ניתן לראות שביד שמאל הנבדק מצליח לצייר קובייה‪ ,‬אך ביד ימין הנבדק לא מצליח לצייר קובייה‬
‫בתלת מימד‪ -‬עם תפיסת העומק‪.‬‬
‫אפשר להסיק מניסוי זה‪ ,‬שהמיספרה שמאל מתקשה עם‬
‫תפיסה ויצירה של צורות תלת ממדיות‪.‬‬

‫‪30‬‬
 ‫השלמה חזותית בהמיספרות‬
‫ניתן לראות את הדומיננטיות ההימספריאלית כשאנו בודקים את ההשלמה החזותית‪ .‬באופן טבעי‬
‫ולעיתים לא מודע אנו מצליחים להשלים אובייקטים מוסתרים (כלומר אם למשל נראה כדור‬
‫מוסתר בחלקו‪ ,‬אנו נצליח להבין איך הוא נראה בחלק המוסתר)‪.‬‬
‫ניתן להראות לנבדקים חצויי מוח כימרות לזמן מאוד קצר (חיבור שתי תמונות‬
‫חצויות זו לזו‪ ,‬כאשר החיבור בין שתי התמונות הוא גס ולא אחיד)‪ .‬ונרצה לראות‬
‫מה הנבדק שלנו תופס (פרצוף מבולבל‪ ,‬רק חצי פרצוף ולא פרצוף שלם? וכן הלאה)‪.‬‬
‫יש לציין שמראים לנבדק את הכימרה לזמן מאוד קצר‪ ,‬כאשר הצד הימני של‬
‫התמונה נתפס רק על ידי הימספרה שמאל‪ ,‬והצד השמאלי של התמונה נתפס רק‬
‫על ידי הימספרה ימין‪ .‬נמצא שנבדקים חצויי מוח לרוב ידווחו שהם רואים‬
‫בהמיספרה שמאל פרצוף שלם שמורכב מהחצי פרצוף הימני‪ ,‬ואילו בהמיספרה ימין הם ידווחו‬
‫שהם רואים פרצוף שלם שמורכב מהחצי פרצוף השמאלי‪ .‬כלומר המוח עצמו‪/‬כל המיספרה‬
‫משלימה את הפרצוף השלם מתוך המידע שקיבלה‪ .‬מעניין לדעת שנבדקים לא מדווחים כלל שהם‬
‫ראו פרצוף משובש‪.‬‬

‫כאשר נבדקים נשאלו איזו תמונה הם ראו? נבדקים יענו שהם ראו את מה שהופיע בשדה הראייה‬
‫הימני (והגיע להמיספרה שמאל)‪ .‬אך כשמבקשים מהם להצביע (באחת משתי הידיים) על התמונה‬
‫שראו‪ -‬נבדקים בדרך כלל יצביעו ביד שמאל על התמונה שהם ראו בשדה הראייה השמאלי (כלומר‬
‫מה שההמיספרה הימנית קלטה)‪.‬‬
‫מסקנות‪:‬‬
‫‪ .1‬חצויי מוח לא מדווחים שיש משהו מוזר בפרצופים הכימרים (כי כל המיספרה רואה חצי פרצוף‬
‫ומשלימה אותו‪ ,‬כך שהיא לא מרגישה שמשהו מוזר בו)‬
‫‪ .2‬כשיש חופש תגובה – ההמיספרה הימנית גוברת‪.‬‬
‫ניתן לטעון שקל לנו להשלים פרצופים‪ .‬לכן ניתן לעשות את המטלה הזו גם עם צורות חסרות‬
‫משמעות‪ .‬נמצא שלאנשים יש עדיפות להמיספרה ימין (אפילו אם מראים להם צורות עם משמעות‬
‫שניתן לשיים)‪.‬‬

‫‪31‬‬
‫ניתן להראות בדיוק את אותם גירויים‪ ,‬רק שהפעם אפשר לשאול נבדקים – האם מה שראית מתחרז‬
‫עם ‪ .Toes, Pie, Key‬פתאום התגובה הדומיננטית היא שדה הראייה הימני (שנקלט בהמיספרה‬
‫שמאל)‪.‬‬
‫במקרה הבא‪Eye-Pie, Rose-Toes :‬‬
‫כלומר ניתן להשתמש בדיוק באותם גירויים ולקבל "יתרון" להמיספרה אחרת‪ ,‬והכול בהתאם‬
‫לפונקציה – למשימה שאנו מבקשים מנבדקים לבצע‪ .‬כשאנו רוצים לבדוק תפיסה חזותית יש יתרון‬
‫להמיספרה ימין‪ ,‬וכשאנו רוצים לבדוק יכולות שפתיות יהיה יתרון להמיספרה שמאל‪.‬‬

‫סגנון עיבוד מידע בהמיספרות‪ :‬ניתן לראות הבדל בין ההמיספרות גם בסגנון‪/‬אסטרטגיה שלהן‪.‬‬
‫ניסוי‪:‬‬
‫נותנים לנבדקים למשש ביד אחת צורה‪ ,‬ולבחור את הצורה הפרוסה‬ ‫‪-‬‬
‫המתאימה למה שהם מרגישים‪.‬‬
‫יד ימין מבצעת טוב יותר את המשימה כאשר‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ o‬הצורות מאפשרות שיום (כמו ההבדל בין כדור לקובייה)‬
‫‪ o‬הצורות דומות במבנה החיצוני וההבחנה מבוססת על פרטים (כאשר‬
‫יש הבדל בפרטים הקטנים‪ ,‬למשל כמות שונות של חריצים‪ -‬אזי יד‬
‫ימין (המיספרה שמאל) תהיה טובה יותר)‪.‬‬
‫יד שמאל עדיפה כאשר הצורות חסרות משמעות ומובחנות אחת מהשנייה על בסיס הצורה‬ ‫‪-‬‬
‫הכללית‬
‫השאלה היא‪ -‬איזה סוג של שיתוף פעולה ההמיספרות מקיימות? האם יש "יתרון" לנבדקים עם‬
‫מוח חצוי?‬
‫ניסוי‪ :‬שני תנאים ‪-‬‬
‫‪ :Redundant .1‬אנו יכולים להראות לנבדקים שתי צורות זהות (צורה לכל שדה ראייה)‪.‬‬
‫ולאחר הפסקה נשאל את הנבדק האם "זו הצורה שראית קודם"?‬
‫‪ : Mixed .2‬אנו יכולים להראות לנבדקים שתי צורות שונות (צורה לכל שדה ראייה)‪ .‬ולאחר‬
‫הפסקה נשאל את הנבדק "האם זו הצורה שראית קודם"?‬

‫‪32‬‬
‫כל עוד אנו משאירים את הצורה (שהנבדק נשאל אם ראה) בשדה הראייה הראשוני (בשלב הבדיקה)‪,‬‬
‫אנו יכולים לראות האם יש יתרון לכך שכל המיספרה רואה רק צורה אחת (וכך שהיא לא תתבלבל‬
‫מהצורה הנוספת)‪ ,‬או שלחלופין יותר אינפורמציה תאפשר לנבדקים יותר יכולת לענות על השאלה‬
‫(האם הם צפו בצורה או לא)‪.‬‬
‫ביצעו את הניסוי הזה גם על נבדק חצוי מוח וגם על‬
‫נבדקי ביקורת‪ .‬נמצא שבתנאי הצורה הזהה‬
‫(‪ ,)Redundant‬שתי הקבוצות ענו באחוזי הצלחה‬
‫יחסית גבוהים (ולא היה הבדל מהותי בין הקבוצות)‪.‬‬
‫לעומת זאת בתנאי השונה (‪ ,)Mixed‬בו כל עין=כל‬
‫המיספרה ראתה צורה שונה בשדה הראייה‪ ,‬לנבדקי‬
‫הביקורת היה מאוד קשה מאחר והאינפורמציה משתי‬
‫שדות הראייה התערבבו בשתי‬
‫ההמיספרות והיה להם יותר‬
‫קשה להתעלם מזה ולחשוב רק‬
‫על מה שראו בשדה ראייה אחד‪.‬‬

‫איך ניתן להסביר את תבניות החשיבה השונות בקרב נבדקים חצוי מוח ונבדקים בריאים?‬
‫כששואלים משפחות כמה בני משפחותיהם שעברו ניתוח לחציית מוח (‪ )CC‬השתנו‪ ,‬רוב‬ ‫‪-‬‬
‫המשפחות יטענו שלא התרחש שינוי משמעותי‪.‬‬
‫אולם ההמיספרות עשויות להיות שונות במאפייני אישיות חשובים‬ ‫‪-‬‬
‫‪ Ramachandran‬מציג היבטים משעשעים של שני אנשים בגולגולת אחת (בסרטון שראינו) –‬ ‫‪-‬‬
‫למשל הוא הציג מצב בו אדם עם מוח חצוי טוען שהוא גם מאמין באלוקים וגם אתאיסט‪.‬‬
‫בהתאם לאותו הגיון‪ ,‬האם שתי ההמיספרות יכולות להיות שונות גם בשאלות של מוסר?‬ ‫‪-‬‬

‫‪33‬‬
 ‫סגנונות מוסר המיספרליים‪:‬‬
‫כשאנו שואלים שאלות לגבי מוסר‪ ,‬אנו יכולים להסתכל על ההבדל בין הכוונה של אדם לבין‬
‫התוצאה של מקרה מסוים‪.‬‬
‫ניתן להציג לנבדקים סיפור מקרה בעל שתי תוצאות שונות (תוצאה ניטרלית ותוצאה שלילית) וכן‬
‫להציג להם את האמונה של האדם והרקע שהוביל לתוצאה‪ .‬ולאחר מכן נשאל אותם כמה לדעתם‬
‫האדם היה מוסרי או לא?‬

‫לאחר הצגת התרחישים‪ ,‬ניתן "לערבב" בין הכוונות והתוצאות‪:‬‬

‫כוונה ניטרלית ‪ +‬תוצאה ניטרלית = תוצאה ניטרלית‬ ‫‪-‬‬
‫כוונה שלילית ‪ +‬תוצאה ניטרלית = תוצאה שנשללה‬ ‫‪-‬‬
‫כוונה ניטרלית ‪ +‬תוצאה שלילית = תאונה‬ ‫‪-‬‬
‫כוונה שלילית ‪ +‬תוצאה שלילית = תוצאה שלילית‬ ‫‪-‬‬
‫לאחר מכן אפשר לשאול את הנבדקים האם הפעולה הייתה מוסרית או שלא לגבי כל אחד‬
‫מהתרחישים שלעיל‪.‬‬
‫מסקנות‪:‬‬
‫ניתן לראות שהשיפוט של נבדקים (באופן כללי) מאוד‬ ‫‪-‬‬
‫מתבסס על הכוונה‪ .‬למשל אם לגרייס לא הייתה כוונה‬
‫וקרה מצב מצער – אזי זו לא אשמתה של גרייס‪ ,‬אלא רק‬
‫תאונה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם הכוונה של גרייס הייתה שלילית‪,‬‬
‫אך למרבה המזל לא קרה כלום – עדיין גרייס תיחשב לא‬
‫מוסרית מכיוון שהכוונה שלה הייתה שלילית‬
‫מחקרי ‪ Fmri‬מראים מעורבות של ה‪the right temporo--‬‬ ‫‪-‬‬
‫)‪parietal junction (RTPJ‬בהמיספרה הימנית‪ .‬אזור המעורב בהבנת כוונת הפועל (האם הפועל‬
‫פעל מכוונה טובה או רעה)‪.‬‬

‫‪34‬‬
‫האינפורמציה של כוונת הפועל‪ ,‬עוברת להמיספרה השמאלית ולאחר מכן היא עוברת‬ ‫‪-‬‬
‫אינטגרציה עם התוצאה הסופית של הסיפור – וכך מתקבל‪/‬נוצר השיפוט‪ .‬אך בקרב נבדקים‬
‫חצויי מוח האינפורמציה לא יכולה לעבור בין המיספרה ימין להמיספרה שמאל‪ ,‬כלומר הם לא‬
‫יכולים לעשות אינטגרציה בין הכוונה ובין התוצאה הסופית‪ .‬נשאלת השאלה האם השיפוט‬
‫שלהם יהיה רק לפי הכוונה או רק לפי התוצאה הסופית?‬
‫כדי לבחון שאלה זו ‪ Miller‬ביצע ניסוי‪:‬‬
‫בניסוי נבדקים חצויי מוח חולקו לשתי קבוצות‪ :‬קבוצה של נבדקים עם קורפוס קולוסום חצוי‬
‫לחלוטין‪ ,‬וקבוצה של נבדקים עם קורפוס קולוסום חצוי באופן חלקי‪ .‬כמו כן מילר כלל שתי קבוצות‬
‫ביקורת בניסוי של קבוצת סטודנטים וקבוצת תואמי השכלה (כדי לוודא שזה לא עניין של חשיבה‬
‫אקדמאית)‪.‬‬
‫מילר התעניין במצבים של הקונפליקט‪ .1 :‬מצב בו הכוונה ניטרלית אך התוצאה שלילית‬
‫(‪ .2 )Accidental Harm‬מצב בו הכוונה שלילית אך התוצאה ניטרלית (‪)Failed attempt‬‬
‫נמצא שבקרב נבדקים נורמטיביים רוב הזמן השיפוט מסתמך בעיקר על הכוונה (כוונה‬
‫טובה=שיפוט חיובי‪/‬מוסרי‪ ,‬כוונה רעה=שיפוט שלילי‪/‬לא מוסרי)‪ .‬לעומת זאת ניתן לראות תמונה‬
‫שונה לגמרי בקרב נבדקים עם הפגיעות המוחיות‪ ,‬התשובה שלהם התבססה רק על התוצאה‬
‫הסופית‪ .‬למשל אם התוצאה שלילית (החברה נפגעה)‪ ,‬המצב לא מוסרי ללא תלות בכוונה‪ ,‬ולהפך‬
‫אם התוצאה חיובית (החברה בריאה)‪ ,‬המצב מוסרי ללא תלות בכוונה‪.‬‬
‫איך ניתן להסביר את זה? שכן ביום יום המשפחה לא מתארת מצב שהשיקולים המוסריים של בני‬
‫משפחותיהם חצויי המוח פגומים‪ .‬איך בכל זאת אנו יכולים להסביר שבמעבדה אנו רואים הבדל‬
‫ניכר אך בחיי היום יום אנו לא רואים הבדל ממשי?‬
‫‪ .1‬בחיי היום יום יש לנו הרבה יותר זמן לעבד מידע‪ .‬כשאנו מדברים על שיפוטים מוסריים – יש‬
‫לנו מסלול מהיר (שיפוטים מהירים) שמתבססים על עובדה אחת עליה אנו מסתמכים‪ ,‬ויש לנו‬
‫מסלול איטי (שיפוטים איטיים) ‪-‬כלומר מסלול שמתבסס על יותר אינפורמציה‪ ,‬מסלול‬
‫קוגניטיבי‪ .‬בנסיבות רגילות גם למטופלים יש יותר זמן לחשוב על המידע‪ ,‬אנו יודעים שיש‬
‫העברה של מידע בין המיספרות לא דרך ה‪ CC-‬אלא דרך גירויים אחרים בסביבה (למשל לדבר‬
‫בקול רם‪ ,‬לקרוא שוב את הסיפור)‪ .‬כלומר ביום יום אנשים חצויי מוח יכולים "להפעיל" כל‬
‫מיני שיקולים שכשאנו צריכים לעשות אותם מהר אין לנו זמן לעשות אותם‪ .‬ולכן ניתן לראות‬
‫שהרבה מהנבדקים חצויי המוח דיווחו‪/‬הרגישו שהשיפוט המוסרי שלהם לא היה לגמרי נכון‬
‫ולכן הם ניסו להצדיק את עצמם‪.‬‬
‫‪ o‬למשל במצב של ה‪ :Accidental Harm-‬נבדקים אמרו שגרייס וחברתה היו במפעל כימי‬
‫ולכן היא הייתה צריכה לדעת שיש שם רעל‪ ,‬ולכן היא עדיין לא הייתה מוסרית למרות‬
‫כוונותיה הטובות‪.‬‬

‫‪35‬‬
 ‫שיעור ‪ – 4‬המשך אסימטריה מוחית‬
‫המיספרה שמאל "כפרשן"‬
‫קיימות עדויות קודמות שמראות שהמיספרה שמאל נוטה לתת פרשנות לדברים שמתרחשים‬
‫סביבנו‪.‬‬
‫דוגמה לכך ניתן לראות במשחק ‪ :Guessing Game‬במשחק מוצגות לנבדקים ריבועים בצבעים‬
‫שונים‪ ,‬ועל הנבדקים לנחש מה יהיה צבע הריבוע כאשר 'סדרת הריבועים' נעלמת‪.‬‬
‫קיימות שתי אסטרטגיות שניתן להשתמש בהן במשחק‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ :Maximize .1‬לציין את הפריט שמופיע הכי הרבה סטטיסטית‬
‫‪( Match .2‬ניחוש)‪ :‬אסטרטגיה המבוססת על היגיון‪/‬תבנית שאנו מנסים למצוא‬

‫‪ Wolford‬ערך את הניסוי הזה בשנת ‪ ,2000‬הוא הציג לנבדקים ריבועים וביקש מהם לנחש מה‬ ‫‪-‬‬
‫יהיה צבע הריבוע הבא בתור‪ .‬הוא הציג לנבדקים ריבועים כחולים ב‪ 75%-‬מהפעמים‪ ,‬וריבועים‬
‫אדומים ב‪ 25%-‬מהפעמים‪ .‬אך הסדר של הריבועים היה רנדומלי לחלוטין‪ ,‬כלומר לא הייתה‬
‫שום תבנית‪/‬היגיון בסדר הופעת הריבועים‪.‬‬
‫כעת לאחר שאנו יודעים מה עומד מאחורי הניסוי‪ ,‬נכון יותר לבחור באסטרטגיית ה‪Maximize-‬‬ ‫‪-‬‬
‫מבחינה סטטיסטית‪.‬‬
‫כשעורכים את הניסוי הזה אצל חולדות‪/‬דגי זהב‪ ,‬נראה שהאסטרטגיה בה הם משתמשים היא‬ ‫‪-‬‬
‫אסטרטגיית ה‪ , Maximize-‬לעומת זאת בני אדם בדרך כלל ישתמשו באסטרטגיית ה‪,Match-‬‬
‫על אף שהיא פחות אופטימלית מבחינה סטטיסטית‪ .‬כלומר בני אדם מנסים למצוא היגיון‪,‬‬
‫להבין דפוס הגיוני לסדר הפריטים (זו הדרך שלנו למצוא דפוסים חבויים גם כאשר הם כלל לא‬
‫נמצאים)‪ .‬אנשים מעדיפים לתת הסבר מורכב הכולל היגיון‪ ,‬מאשר לתת את ההסבר הפשוט של‬
‫‪"( Maximize‬כחול מופיע יותר מאדום")‪.‬‬
‫נשאלת השאלה‪ ,‬האם הניסיון לתת הסבר הגיוני נצפה באותה מידה בשתי ההמיספרות?‬
‫לשם בחינת השאלה‪ ,‬ערכו את הניסוי גם אצל אדם חצוי מוח בשם ‪ .JW‬נראה כי ‪ JW‬אימץ‬ ‫‪-‬‬
‫אסטרטגיות שונות בכל אחת מההמיספרות‪ .‬כלומר כל המיספרה ענתה תשובה שונה בהתאם‬
‫לאסטרטגיה שאימצה‪.‬‬
‫נמצא שהמיספרה ימין השתמשה באסטרטגיית ‪ ,Maximize‬לעומת זאת המיספרת שמאל‬
‫השתמשה באסטרטגיית ‪ .Match‬כלומר נראה שהמיספרה ימין בוחרת באסטרטגיה ההגיונית‬
‫(בעלת סיכויי ההצלחה הגבוהים יותר)‪ ,‬ואילו המיספרה שמאל מנסה לתת פרשנות (להסביר‬
‫מה ההיגיון‪ ,‬מה התבנית הנצפית)‪.‬‬
‫קיימות עדויות נוספות בהן הצליחו להוכיח את העובדה שהמיספרה שמאל מנסה לתת פרשנות‬
‫לאירועים (לעומת המיספרה ימין)‪:‬‬
‫‪ .1‬הראו לנבדקים חצויי מוח שתי תמונות בהבזק (כדי שלא יוכלו להזיז את העיניים) לכל אחד‬
‫משדות הראייה‪ .‬לשדה הראייה השמאלי ( קלט שיגיע להמיספרה ימין) הציגו תמונה של אישה‬
‫מטיילת בשלג‪ .‬ואילו לשדה הראייה הימני (קלט שיגיע להמיספרה שמאל) הציגו רגל של‬
‫תרנגולת‪ .‬לאחר מכן הנסיין הציג לנבדק ‪ 4‬תמונות וביקש מהנבדק להצביע על תמונה‬
‫שדומה‪/‬קשורה לתמונה שהוצגה לו קודם‪.‬‬
‫‪ o‬המיספרה שמאל שראתה את הרגל של התרנגולת‪ ,‬זיהתה קשר עם תמונה של תרנגולת‬
‫(מבין ה‪ .)4-‬ולכן יד ימין הצביעה על התמונה של התרנגולת‪.‬‬
‫‪ o‬המיספרה ימין ראתה את התמונה של האישה בשלג‪ ,‬זיהתה קשר עם האת חפירה (מבין ה‪-‬‬
‫‪ )4‬ולכן יד שמאל הצביעה על את החפירה‪.‬‬
‫לאחר מכן הנסיין שאל את הנבדק‪" :‬למה הצבעת על את החפירה" והרי אנו יודעים שהמיספרה‬
‫ימין "לא מדברת"‪ ,‬ולכן המיספרה ימין לא יכולה להסביר למה היא בחרה באת החפירה‬
‫(והמיספרה שמאל "תענה במקומה")‪ .‬נמצא שלמרות שנבדקים חצויי מוח יכולים פשוט לומר‬
‫שהם לא יודעים למה הם בחרו באת החפירה‪ ,‬ברוב המקרים נבדקים אלו ינסו לתת פירוש‬
‫הגיוני למעשיהם כמו "אפשר לנקות את הלול באמצעות את חפירה"‪ .‬כלומר המיספרה שמאל‬

‫‪36‬‬
‫תנסה לתת פירוש הגיוני לסיבה שיד שמאל (המיספרה ימין) הצביעה על את החפירה (ללא‬
‫מודעות לכך שהמיספרה ימין ראתה תמונה של אישה בשלג)‪.‬‬

‫‪ .2‬ניסוי נוסף‪ :‬הראו להמיספרה ימין בלבד תמונה קשה למראה‪ .‬לאחר מכן שאלו את הנבדקים‬
‫האם הם ראו משהו‪ ,‬ונמצא שנבדקים ענו שהם לא ראו שום דבר אך בו זמנית הם דיווחו שהם‬
‫מרגישים לא טוב‪/‬עצובים‪ .‬נבדקים תירצו את עצם ההרגשה העצובה בכך שהנסיין עיצבן‪/‬הציק‬
‫להם‪ .‬כלומר התמונה הקשה הזו יצרה עירור פיזיולוגי בכל הגוף (אשר יורגש גם בהמיספרה‬
‫שמאל)‪ .‬ולמעשה הנבדקים טענו "שהנסיין עצבן אותם" מאחר והם היו צריכים לתת הסבר‬
‫למה הם מרגישים עצובים‪/‬מדוכדכים‪ .‬הסיבה היחידה שיכולה להיות אפשרית מבחינתם היא‬
‫הנסיין‪ ,‬שכן רק הוא נמצא איתה בחדר (וזה הדבר היחידי שקרה)‪ .‬המיספרה שמאל לא מודעת‬
‫לעובדה שהמיספרה ימין ראתה תמונה‪ ,‬והדבר היחידי שהיא יכולה להסביר היא בגלל הנסיין‬
‫(המיספרה שמאל הייתה חייבת לתת הסבר‪ ,‬גם את ההסבר לא כל כך הגיוני)‪.‬‬
‫דוגמאות אלו מראות שהמיספרה שמאל עושה "מניפולציה" ומנסה לתת הסברים‪ .‬מדוע היא עושה‬
‫זאת? מספר סיבות‪:‬‬
‫לפי ‪ :Michael Gazzaniga‬באופן עקרוני אנו תמיד מנסים למצוא היגיון בעולם‪ ,‬הרבה יותר‬ ‫‪-‬‬
‫נוח לנו לחיות בעולם שיש סיבה ותוצאה (ודברים לא מתרחשים סתם)‪ .‬כך גם אנו מרגישים‬
‫שיש לנו שליטה על דברים שמתרחשים‪.‬‬
‫המיספרת שמאל שולטת על השפה‪ ,‬והשפה היא זו שמאפשרת לנו לעשות מניפולציה – של‬
‫להסתכל על סיטואציה מסוימת ולתת לה פרשנות והסבר‪ .‬נתינת ההסבר מאפשרת לנו "ליצור"‬
‫היגיון בעולם (אנו עושים את זה גם כשההיגיון לא קיים)‪ .‬כלומר‪ ,‬בתוך המיספרה שמאל יש לנו‬
‫קשר סיבתי ויש לנו תודעה סיבתית לדברים שקורים‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬להמיספרה ימין אין את היכולת המילולית‪ ,‬ולכן אין לה תודעה מילולית (אין לה‬
‫יכולת לתת הסברים)‪ .‬ולכן היא לא מפרשת את האירועים סביבה‪.‬‬

‫בפועל ההסבר הזה עושה "עוול" להמיספרה ימין שכן לפיו המיספרה ימין רק קיימת ללא ניסיון‬ ‫‪-‬‬
‫להבין את העולם שמסביב‪ .‬קיימים מחקרים נוספים שניסו להראות את הפרשנות והיכולת של‬
‫המיספרה ימין‪ .‬למשל‪:‬‬
‫‪ :Roser‬שטען שהמיספרה ימין מסוגלת לתת אינטרפרטציה לדברים (שחייבים להיות בתחום‬ ‫‪-‬‬
‫ההתמחות של המיספרה ימין)‪ .‬לשם כך הוא הציג לנבדקים חצויי מוח שני סוגי גירויים לשתי‬
‫ההמיספרות‪ ,‬ולאחר מכן הוא שאל אותם מה הסיבה שמשהו מסוים קרה‪.‬‬
‫‪ o‬לדוגמה‪ :‬הוא הציג – ‪ .1‬יד לוחצת על מתג של נורה ‪ .2‬נורה נדלקת‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬לאחר מכן הוא שאל את הנבדקים מה גרם לנורה להידלק‪ .‬הוא מצא שהמיספרה ימין‬
‫הייתה מאוד טובה בנתינת הסברים של התנגשות תפיסתית (דברים שזזים במרחב ויכולת‬
‫תפיסתית של תנועה)‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬המיספרה שמאל הייתה הרבה יותר טובה בנתינת הסברים‬
‫מילוליים של סיבה ותוצאה (של דברים שלא היה ביניהם שום קשר מכני ביניהם)‪.‬‬
‫כך בעצם אנו יכולים לראות שכל אחת מההמיספרות שלנו יכולה לתת פרשנות‪/‬הסברים למה‬
‫שקורה בעולם‪ ,‬אך זה צריך להיות בתחום העניין הספציפי שלה‪.‬‬

‫לטרליזציה במוח החולה ובמוח הבריא‬

‫באופן עקרוני כמעט ולא עושים פרוצדורות של חציית מוח‪ ,‬ויש פרוצדורות הרבה פחות‬ ‫‪-‬‬
‫פולשניות לטיפול בהתקפים אפילפטיים‪ .‬ולכן אנו צריכים למצוא מקרה אחר לעשות עליו‬
‫מחקר שיעזור לנו לבדוק הבדלים הין ההמיספרות‪.‬‬
‫המקרה הקלאסי היום הוא לחקור חולים שיש להם בפגיעה באחת מההמיספרות (ולכן‬ ‫‪-‬‬
‫המידע‪/‬הגירוי ייקלט רק על ידי המיספרה אחת)‪ .‬כך נוכל לראות הבדלים הימספריליים בין‬
‫חולים‪ .‬יש לשיטה זו יתרונות וחסרונות‪ .‬כמו כן‪ ,‬יש שיטות בהן ניתן להשתמש באוכלוסייה‬
‫בריאה לחלוטין‪.‬‬

‫‪37‬‬
 ‫שיטות מחקר‬
‫ניתן לתת לנבדקים מטלה במסגרתה הם צריכים לעתיק שתי צורות‪ .1 :‬צורה אחת שפתית (אות‬ ‫‪-‬‬
‫שמורכבת מעוד אותיות) ‪ .2‬צורה גיאומטרית (צורה שמורכבת מצורות)‪ .‬נותנים את המטלה‬
‫לנבדקים עם פגיעות מוחיות ימניות (המיספרה שמאל מתפקדת) ופגיעות מוחיות שמאליות‬
‫(המיספרה ימין מתפקדת) ובוחנים את יכולת ההעתקה שלהם‪ .‬נמצא שאנשים עם פגיעות‬
‫מוחיות ימניות‪ ,‬מעתיקים את הפריטים הקטנים שבתמונה אך מאבדים‪/‬לא מצליחים לצייר‬
‫את התמונה הגלובלית‪ .‬ממצא זה מראה שהמיספרה שמאל משמרת על הפרטים הקטנים ולא‬
‫את התמונה הגלובלית‪ .‬לעומת זאת אנשים עם פגיעות מוחיות שמאליות (המיספרה ימין‬
‫מתפקדת ומבצעת את המשימה) מוותרים על הפרטים הקטנים ומתייחסים רק לצורה‬
‫הגלובלית‪ .‬זה לא שאנשים עם פגיעות מוחיות שמאליות לא רואים את הפרטים הקטנים‬
‫(המיספרה ימין לא עיוורת לפרטים)‪ ,‬אלא רק לא חושבים שהפרטים הללו רלוונטיים למשימה‪.‬‬

‫האזור שמעורב בפגיעה הזו הוא ה‪ . (TPJ- Temporo-parietal Junction )TPJ-‬אזור זה אחראי על‬
‫אינטגרציה בין הפרטים לבין המכלול כדי שנוכל לראות את כל התמונה ההוליסטית‪ .‬השאלה היא‬
‫אם הוא פגוע באזור ימין או שמאל‪.‬‬
‫דרך נוספת היא לבדוק אנשים בריאים‪ .‬ניתן לבצע בדיקה שנקראת ‪ – Wada Test‬במהלך‬ ‫‪-‬‬
‫הבדיקה מרדימים אחת מהמיספרות על ידי החדרת חומר הרדמה לעורק הראשי שמגיע לאותה‬
‫המיספרה (קיימת מערכת דם אחת לכל המיספרה)‪ .‬הרבה פעמים מבצעים בדיקה זו כדי לבדוק‬
‫באיזו המיספרה ממוקם אזור השפה של המטופלים (לפני שמבצעים ניתוח להסרת התקפים‬
‫אפילפטיים)‪ .‬מניתוח בדיקת ה‪ Wada-‬נמצא כי בקרב ‪ 98%‬מהמטופלים הימניים (יד ימין‬
‫דומיננטית) אזור השפה נמצא בהמיספרה שמאל (כמו שאנו מצפים)‪ .‬אזור השפה של ‪70%‬‬
‫מקרב המטופלים השמאליים (יד שמאל דומיננטית) ממוקם גם הוא בהמיספרה שמאל (בעוד‬
‫אזור השפה של ‪ 30%‬מהשמאליים ממוקם בהמיספרה ימין!)‬
‫‪ o‬חובה לעשות את הבדיקה הזו לפני שעושים ניתוח‬
‫‪ o‬פגיעה בהמיספרה שמאל יוצרת אפזיה מאוד אקוטית וקשה‪ .‬כשאזורי השפה ממוקמים‬
‫בהמיספרה שמאל‪ ,‬אנו רואים אפזיה חזקה‪.‬‬
‫‪ o‬כשמרדימים את המיספרה ימין‪ ,‬נוצרת אפרזודיה‪ -‬הנבדק יכול לדבר‪ ,‬אך הדיבור שלו‬
‫נעשה מאוד מונוטוני (ללא אינטונציה)‪ .‬מה שמצביע שככל הנראה הצבע של‬
‫הדיבור‪/‬האינטונציה נשלטת על ידי המיספרה ימין‪.‬‬
‫‪ o‬בסרטון ראינו את ד"ר ‪ WADA‬מבצע את ההליך‪ ,‬ונראה שהרדמה של המיספרה אחת‬
‫פוגעת ביכולת להזיז בצורה מבוקרת את היד הקונטרלטרלית‪ .‬כמו כן‪ ,‬כשמרדימים את‬
‫המיספרה שמאל‪ ,‬זה פוגע ביכולת הדיבור‪ .‬בנוסף‪ ,‬במהלך מטלת ה‪ Wada-‬ניתן לתת‬
‫לנבדקים למשש אובייקט מסוים ביד אחת ולראות אם הם מצליחים לזהות אותו על ידי‬

‫‪38‬‬
‫דיבור‪/‬הצבעה‪ .‬ניתן לראות שהפרוצדורה הזאת היא די דרמטית ולכן מטלה זו תבוצע רק‬
‫כשיש צורך מובהק בכך‪.‬‬

‫מחקרים אחרים ניסו לבחון היכן ממוקם אזור השפה והשתמשו למשל ב‪ .Fmri-‬למשל ניתן‬ ‫‪-‬‬
‫לתת לנבדקים מטלה שפתית ולראות האם יש יותר פעילות מוחית בהמיספרת שמאל או ימין‪.‬‬
‫אנו יודעים ששתי ההמיספרות מעורבות בשפה‪ ,‬אך במטלות אלו מנסים להבין אלו מין‬
‫ההמיספרות יותר דומיננטית מהשנייה‪.‬‬
‫‪ o‬במחקר מסוים ‪ 100‬נבדקים (חולים) ביצעו את מטלת ‪ Wada‬תוך כדי ‪ .Fmri‬נמצא שיש‬
‫התאמה של ‪ 91%‬בין הממצאים של מטלת ‪ Wada‬ותוצאות ה‪( Fmri-‬התאמה מאוד‬
‫גבוהה)‪ .‬התאמה זו הייתה גבוהה במיוחד באפילפסיה טמפורלית שמאלית (יחסית נפוצה)‬
‫שם היה רק ‪ 3%‬של פספוס (יחסית קריטית‪ ,‬אבל עדיין מדבור במתאם מעולה)‪ .‬וכן‬
‫ההתאמה הייתה יחסית גבוהה גם באפילפסיה אקסטרלטרלית שמאלית‪ ,‬שם ההתאמה‬
‫הייתה פחות טובה‪ 25% -‬פספוס‪.‬‬

‫גרייה של הגולגולת היא דרך נוספת‪ .‬היום כשעושים ניתוח מוחי זה יתבצע כאשר המטופל ער‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫ולאחר שמסירים את הגולגולת וחושפים את הקורטקס ניתן לעשות גרייה חשמלית באזורים‬
‫ספציפיים וכך ללמוד על ההשפעה‪/‬תפקוד שלהם‪ .‬שיטה זו היא הנפוצה ביותר‪ ,‬וכן מספקת את‬
‫האינפורמציה המדויקת ביותר‪ .‬ככל שהטכנולוגיה תתקדם יתאפשר לדייק יותר עם הגרייה‬
‫המוחית‪.‬‬
‫הבדלים בין המיספרות בזיהוי הבעות רגש ‪WADA‬‬
‫‪ )1991( Ahren‬ביצע ניסוי במסגרתו הוא הציג לנבדקים פרצופים לפני ואחרי פרוצדורת ‪WADA‬‬
‫(בשתי ההמיספרות)‪ .‬הוא מצא שהדיווח על עוצמת הרגש היה מופחת משמעותית לאחר הרדמה של‬
‫המיספרה ימין (לאחר פרוצדורת ‪ ,)WADA‬ואילו הרדמת המיספרת שמאל לא יצרה הבדל‬
‫משמעותי בדיווח הנבדקים על עוצמת הרגש‪ .‬ניסוי זה מהווה חיזוק לעדות שהמיספרה ימין‬
‫אחראית על ההבנה הרגשית של הבעות פנים‪.‬‬
‫עדויות מניתוחי המיספרקטומיה‬
‫בניתוחי המיספרקטומיה מסירים את אחת ההמיספרות‪ .‬מבצעים ניתוחים אלו רק‬
‫במקרים‪/‬סינדרומים מיוחדים‪:‬‬
‫‪:Chronic focal encephalitis or Rasmussen syndrome‬‬ ‫‪.1‬‬
‫תסמונת רסמוסן גורמת לתגובה דלקתית אוטואימונית וניוון פרוגרסיבי של המוח (דלקת‬ ‫‪o‬‬
‫חוזרת וקבועה של המוח)‪ .‬בדרך כלל מוגבל להמיספרה אחת‪ ,‬אך יש חשש שאם לא יסירו את‬
‫ההמיספרה בזמן אז הדלקת תתפשט גם להמיספרה השנייה‪.‬‬
‫התפרצויות ראשונות מתרחשות בממוצע בגיל ‪ .6‬בדרך כלל מבצעים את הניתוח בקרב ילדים‬ ‫‪o‬‬
‫שיש להם התפרצויות הולכות ונשנות שפוגעות בתפקוד היום יומי שלהם‪.‬‬
‫סימפטומים כוללים‪ :‬חולשה מוטורית בחלק הקונטרלטרלי‪ ,‬קשיים קוגניטיביים‪ ,‬המיפרזיס‪,‬‬ ‫‪o‬‬
‫המיאנופיה‪ ,‬התקפים אפילפטיים‪ ,‬פגיעות בתפקודי שפה‪ ,‬למידה וזיכרון‬
‫טיפולים תרופתיים אינם יעילים ולפיכך יש צורך בהמיספרקטומיה (לפעמים יש תרופה שיכולה‬ ‫‪o‬‬
‫להאט את הסימפטומים‪ ,‬אך אין תרופה שבאמת יעילה)‬
‫תסמונת יחסית נדירה‬ ‫‪o‬‬

‫האם הסרת המיספרה בילדות פוגעת בתפקודי שפה?‬

‫היינו מצפים שהסרה של המיספרה תוביל לליקויים קוגניטיביים קשים‪ .‬אך לפי הסרטון של קמרון‬
‫(הילדה שעברה ניתוח להסרת המיספרה לאור התקפים אפילפטיים)‪ ,‬נראה שלא היו השפעות‬
‫קוגניטיביות "דרמטיות"‪ .‬ייתכן והסיבה לכך היא בגלל "המוח הצעיר" שהוא מאוד גמיש‪ ,‬ככל‬
‫שהמוח צעיר יותר יש גמישות רבה יותר מבחינה תפקודית‪ .‬נראה שבמקרה של קמרון‪ ,‬המיספרה‬
‫שמאל (שלא הסירו) הצליחה לקחת על עצמה הרבה מאוד תפקודים מוטוריים ורגשיים‪ .‬כמו כן‪ ,‬יש‬

‫‪39‬‬
‫עדויות למטופלים שעברו ניתוח המיספרקטומיה להסרת ההמיספרה השמאלית‪ ,‬ואצלם רואים‬
‫שכישורי השפה חזרו‪ .‬כלומר למרות חלוקת התפקידים בין ההמיספרות‪ ,‬לכל אחת מהן יש את‬
‫היכולת לעשות כמעט את הכול‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬לא בטוח שנראה שיקום באותו קנה מידה במוח‬
‫הבוגר (לאחר שחלוקת התפקידים כבר מאוד ברורה)‪ .‬אם כי‪ ,‬ניתן לראות שיקום משמעותי אצל‬
‫ילדים ומבוגרים שעברו שבץ‪ ,‬אבל זה לא ברור מאליו‪.‬‬
‫‪ :Devlin et al 2003‬ערך ניסוי כדי לראות מהי ההשפעה של ניתוחי המיספרקטומיה (בהפחתת‬
‫התקפים אפילפטיים ובכלל)‪ .‬במסגרת הניסוי עקבו אחר ‪ 33‬ילדים שעברו המיספרקטומיה ובחנו‬
‫כעבור זמן את התפקודים של הילדים בהמיספרה הנותרת‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬יש שלושה גורמים מרכזיים לניתוח המיספרקטומיה‪ .1 :‬אפילפסיה התפתחותית ‪.2‬‬ ‫‪-‬‬
‫אפילפסיה נרכשת ‪ .3‬מחלות פרוגרסיביות‪ .‬נמצא כי בקרב חולים במחלות פרוגרסיביות היה‬
‫שיפור גורף של יותר מ‪( 75%-‬כאשר לכל הילדים היה שיפור של למעלה מ‪ .)75%-‬בקרב חולים‬
‫עם אפילפסיה התפתחותית‪/‬נרכשת השיפור לא היה אחיד‪ ,‬לחלק היה שיפור של מעבר ל‪75%‬‬
‫ולמעט היה שיפור של פחות מ‪.75%-‬‬
‫כלומר בהתאם לסיבה שבגינה נעשה את המיספרקטומיה‪ ,‬נראה את השיפור‪ .‬במצבים לעיל‬ ‫‪-‬‬
‫בהחלט יש סיבה אקוטית לביצוע הפרוצדורה‬
‫כשאנו מסתכלים על תפקודים כמו שפה‪ ,‬אנו רואים שלמרות שהורידו המיספרה שלמה מהמוח‬ ‫‪-‬‬
‫לא היה איבוד שפה משמעותי (גם לאחר שהורידו את המיספרה ימין וגם לאחר שהורידו את‬
‫המיספרה שמאל)‪ .‬היה ילד אחד מתוך המדגם (‪ )33‬ששבועיים לפני הניתוח איבד את תפקודי‬
‫השפה‪ ,‬ושבועיים לאחר הסרת ההמיספרה השמאלית תפקודי השפה שלו חזרו‪ .‬כלומר זו דוגמא‬
‫קיצונית לכך שצריכים להיות זהירים בהסקת מסקנות מהמוח החולה למוח הבריא (שכן‬
‫מראש ההמיספרה לא הייתה בריאה ולא תפקדה כמו שצריך‪ ,‬כך שייתכן שמראש ההמיספרה‬
‫השנייה החלה לסגל לעצמה יכולות שההמיספרה הפגועה הייתה אמורה לבצע‪ ,‬ולכן הסרת‬
‫ההמיספרה לא גמרה לנזקים קיצוניים וההמיספרה התקינה יכלה מהר יותר לקחת על עצמה‬
‫את שאר התפקודים)‪ .‬כלומר‪ ,‬אחת הסברות היא שכתוצאה מהנזק ההדרגתי המתמשך‬
‫להמיספרה השמאלית‪ ,‬ההמיספרה הימנית משתלטת ולוקחת פיקוד‪.‬‬

‫‪ :Pulsifer et al 2004‬מחקר נוסף שבדק את השינוי בתפקודים השונים לפני ואחרי ניתוח‬
‫המיספרקטומיה‪ .‬מחקר זה כלל מעקב אחר ‪ 71‬חולים‪ ,‬ובדק אינטיליגנציה כללית‪ ,‬תפקודי שפה‪,‬‬
‫תפקודים וויזואליים‪-‬מוטוריים ותפקודים התפתחותיים‪ .‬כמו כן‪ ,‬המחקר כלל מקרים בהם הניתוח‬
‫בוצע על המיספרה ימין ומקרים בהם הניתוח בוצע על המיספרה שמאל‪.‬‬
‫נמצא שלא היה הבדל משמעותי לאחר הסרת המיספרה‬ ‫‪-‬‬
‫לאחר תקופת שיקום יחסית ארוכה (‪ 5‬שנים) כמעט בכל המדדים (אינטיליגנציה כללית‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫תפקודים וויזואליים‪-‬מוטוריים‪ ,‬תפקודי שפה) הילדים היו פגועים‪ ,‬אך הלקות שלהם לא‬
‫השתנתה באופן דרמטי בעקבות הניתוח (כלומר הם לא היו פחות טובים באופן מובהק)‪.‬‬
‫כלומר ניתן לחיות רק עם המיספרה אחת‪ ,‬אך כנראה שבמצב תקין יש חלוקת תפקידים יותר‬ ‫‪-‬‬
‫משמעותית‬
‫אסימטריה במוח הבריא‬
‫‪ o‬למה מחקרי ‪ Split Brain‬ומחלות נוירולוגיות אינם מספקים?‬
‫‪ o‬כבר ראינו שיש דברים שאנו לא יכולים להסיק לחלוטין מהמוח הפגום על המוח הבריא‬
‫‪ o‬אינטראקציה בין המיספרות‪ :‬אינטראקציה שונה בין ההמיספרות‬
‫חקר האסימטריה התפקודית במוח הבריא – שיטות מחקר‪:‬‬
‫‪ .1‬תצוגה (מהירה) למחצית שדה ראייה ולאחר מכן למדוד דיוק ו‪( RT-‬זמן תגובה)‪ :‬ההנחה היא‬
‫שאם אנו מראים רק לשדה ראייה ימני‪ ,‬בהתחלה רק המיספרה שמאל רואה את זה‪ .‬ואם‬
‫המיספרה שמאל מספיק חזקה כדי לעבד את המידע הזה לבד אז זמן התגובה יהיה יחסית קצר‪.‬‬
‫ואילו אם המידע הזה צריך לעבור מהמיספרה שמאל להמיספרה ימין (לשם העיבוד) אזי זמן‬
‫התגובה יהיה איטי יותר‪ .‬כלומר‪ ,‬ברור שבאופן עקרוני המידע מגיע לשתי ההמיספרות‪ ,‬השאלה‬

‫‪40‬‬
‫היא אם המידע מגיע ישירות להמיספרה הרלוונטית (זו שקלטה את המידע)‪ ,‬או אם על המידע‬
‫לעבור מסלול עקיף להמיספרה השנייה‪ .‬כלומר ניתן לבדוק הפרשים בזמן תגובה בעת הצגת‬
‫גירוי לכל אחד משדות הראייה‪.‬‬
‫על אותו עקרון ניתן לתת מטלות של האזנה דיכוטומית ולמדוד דיוק ו‪( RT-‬זמן תגובה)‬ ‫‪.2‬‬
‫‪ o‬ההצלבה פחות משמעותית מאשר בראייה‪ ,‬אך עדיין יש לטרליות‪/‬הצלבה של הגירויים בין‬
‫האוזניים וההמיספרות‬
‫רישום פעילות חשמלית של המוח‪ :‬דרך ‪ EEG‬ולראות אם יש פעילות בכל אחת מההמיספרות‬ ‫‪.3‬‬
‫(למשל לראות באיזו המיספרה יש יותר פעילות בעת ביצוע פעולה מסוימת)‬
‫הדמיה המודינאמית של פעילות מוחית‪ :‬כלומר ניתן לעשות הדמיה של פעילות מוחית מוגברת‬ ‫‪.4‬‬
‫של אזור מסוים (למשל לראות באיזו המיספרה יש לנו זרימת דם חזקה יותר בעת ביצוע מטלה‬
‫מסוימת)‬
‫‪ :TMS‬מכשיר שמעכב פעילות באזור מוחי מסוים באמצעות הפעלת שדה מגנטי חזק‪ .‬מכשיר‬ ‫‪.5‬‬
‫זה יוצר פגיעה תפקודית זמנית וכך ניתן ללמוד על הפעולה של ההמיספרה‪.‬‬
‫‪ -‬פולסים מגנטיים יוצרים שינויים זמניים בפעילות החשמלית של הנוירונים‬
‫הקורטיקליים‪ .‬כך ניתן ליצור פגיעה וירטואלית ‪ Virtual Lesion‬באיזורים אנטומיים‬
‫מוגדרים (פגיעה בצורה רגעית בתפקודים של נוירונים)‬
‫‪ -‬ניתן לראות בעצם את העיכוב בפעילות הקורטיקלית באזור שמתחת לסליל‬
‫האלקטרומגנטי (בצורת ‪)8‬‬
‫‪ -‬כך ניתן לראות את ההשפעה של פגיעות מוחיות בהמיספרה אחת למול בהמיספרה‬
‫השנייה‪.‬‬

‫לטרליזציה ודפוסי תפקוד אחר "פגיעה וירטואלית"‪:‬‬

‫‪ :Knecht et al, 2002‬ערך מחקר במסגרתו ‪ 20‬נבדקים אשר נלקחו מתוך מאגר גדול של אנשים‪,‬‬
‫נבדקו בהקשר ללטרליזציה מוחית על ידי הדמיה מוחית ‪( FMRI‬כדי לבדוק פעילות מוחית)‪,‬‬
‫ובדופלר (כדי לבחון את זרימת הדם בהמיספרות השונות) וכן באמצעות ‪ TMS‬בזמן ביצוע משימה‬
‫שפתית‪ .‬החוקרים רצו לבדוק את השפעת הפולסים (‪ )TMS‬על המשימה השפתית‪.‬‬
‫ביצוע ה‪ FMRI-‬והדופלר אפשר לחוקרים לראות אם יש לטרליזציה שמאלית יותר או ימנית‬ ‫‪o‬‬
‫יותר אצל אותם הנבדקים‪ .‬כך ש‪ 20‬הנבדקים נעו על הרצף שבין לטרליזציה שמאלית חזקה‬
‫ללטרליזציה ימנית חזקה‪.‬‬
‫לאחר שהחוקרים סיווגו את הנבדקים לסוג לטרליזציה (שמאלית‪/‬ימנית)‪ ,‬הנבדקים ביצעו‬ ‫‪o‬‬
‫משימה שפתית (התאמת מילים לתמונה) בזמן שעברו ‪ TMS‬באזורי שפה בהמיספרה‬
‫הדומיננטית‪ ,‬או באזור ההומולוגי בהמיספרה האחרת‪.‬‬
‫נמצא ש‪ TMS-‬שמאלי (המיספרה שמאל) גרם לפגיעה תפקודית (המדד הוא ‪ )RT‬אצל נבדקים‬ ‫‪o‬‬
‫עם דומיננטיות שמאלית‪ ,‬וגרם שיפור תפקודי אצל נבדקים עם דומיננטיות ימנית (על אף חוויה‬
‫סובייקטיבית של פגיעה בשפה)‪ .‬כלומר ככל שההמיספרה השמאלית הייתה יותר דומיננטיות‬
‫כך הביצועים שלהם היו פחות טובים (ול‪ TMS‬הייתה יותר השפעה)‪.‬‬
‫נמצא ש‪ TMS-‬ימני יצר דפוס הפוך‪ :‬כלומר ככל שהלטרליזציה הייתה שמאלית יותר > הביצוע‬ ‫‪o‬‬
‫היה טוב יותר לאחר הגרייה (וככל שהלטרליזציה הייתה ימנית יותר > הפגיעה הייתה רבה‬
‫יותר)‬
‫כמו כן נמצא שנבדקים עם דומיננטיות בילטרליות (סימטריות בדומיננטיות ההימספריאלית)‬ ‫‪o‬‬
‫לא הראו שינוי תפקודי בעקבות ‪TMS‬‬

‫‪41‬‬
 ‫אסימטריה לזיהוי פרצופים‬
‫ניתן לבצע את ניסוי הכימרות בנבדקים עם מוחות בריאים‪ .‬בניסוי חוצים פרצוף לשניים‬
‫ומרכיבים שני פרצופים חדשים‪ .1 :‬פרצוף שמורכב מהצד הימני של הפרצוף (שמשוכפל‬
‫לשניים) ‪ .2‬פרצוף שמורכב מהצד השמאלי של הפרצוף (שמוכפל לשניים)‪ .‬מראים את שני‬
‫הפרצופים לנבדקים‪ ,‬ומבקשים מהם לציין איזה פרצוף לדעתם יותר דומה לפרצוף‬
‫המקורי?‬
‫נמצא שרוב הנבדקים הבריאים יענו שהתמונה שמורכבת משני החלקים בשדה הראייה‬
‫השמאלי שלנו (התמונה העליונה) יותר דומה לתמונה המקורית‪ .‬הסבר‪ :‬בדרך כלל יש‬
‫דומיננטיות לתפיסת פנים וסימטריות להמיספרה הימנית (ולכן התמונה העליונה נראית‬
‫יותר דומה לתמונה המקורית‪ ,‬שכן אנו נוטים יותר לשים לב למה שקורה בשדה הראייה‬
‫השמאלי שלנו כשאנו מסתכלים על פרצופים)‪.‬‬
‫לעומת זאת לנבדקים שנפגעו בהמיספרה ימין יש פחות לטרליזציה בזיהוי של פנים‪ ,‬הם‬
‫משתמשים יותר בשתי ההמיספרות‪/‬או יותר בהמיספרה שמאל‪ ,‬ולכן אנו כבר לא נראה‬
‫את היתרון של המיספרה ימין בזיהוי הפרצוף‪ .‬כלומר אם ההמיספרה הימנית פגועה >‬
‫נבדקים נוטים לקבל פחות את האסימטריות של תפיסת פנים‪.‬‬
‫רגש‬
‫ניתן לחקור את תפיסת הרגש באמצעות ניסוי הכימרות‪ .‬בניסוי ניתן ליצור שתי‬
‫כימרות "נגדיות"‪ .1 :‬פרצוף עליון‪ :‬שמציג הבעה ניטרלית בצד ימין‪ ,‬והבעה רגשית‬
‫בצד שמאל ‪ .2‬פרצוף תחתון‪ :‬מציג הבעה ניטרלית בצד שמאל והבעה רגשית בצד‬
‫ימין‪ .‬לאחר הצגת הפרצופים לנבדקים‪ ,‬נשאל אותם‪ :‬איזה פרצוף מביע יותר רגש?‬
‫נמצא שרוב הנבדקים יענו שהפרצוף העליון מביע יותר רגש (למרות שמדובר בשני‬
‫פרצופים הפוכים‪ ,‬אותה תמונה הפוכה)‪.‬‬
‫גיל‬
‫ניתן לבחון את זיהוי הגיל באמצעות ניסוי הכימרות‪ .‬בדרך כלל אנו שופטים על‬
‫הגיל באמצעות שדה הראייה השמאלי שלנו (המיספרה ימין)‪.‬‬
‫אטרקטיביות‪ :‬נמצא שלהמיספרה ימין יש עדיפות לזיהוי אטרקטיביות‪.‬‬
‫מגדר‬
‫נמצא שלהמיספרה ימין יש עדיפות לזיהוי מגדר‪ .‬ניתן לבחון זאת גם על ידי ניסוי‬
‫הכימרות‪ .‬בניסוי יציגו לנבדקים שני פרצופים המורכבים מפרצוף נשי יותר ופרצוף‬
‫גברי יותר (מיקס של שני הפרצופים)‪ .‬נמצא שנבדקים שופטים את המגדר של‬
‫הפרצוף בהתאם לשדה הראייה השמאלי שלהם (המיספרה ימין)‪.‬‬
‫>> מסקנה‪ :‬להמיספרה ימין יש יתרון בזיהוי פרצופים באופן עקרוני‪ ,‬זיהוי רגשות‪,‬‬
‫גיל‪ ,‬אטרקטיביות ומגדר‪.‬‬

‫‪42‬‬
 ‫אסימטריה במשימות חזותיות‪-‬מרחביות‪:‬‬
‫ניתן לבדוק במטלות שונות תפיסה חזותית במרחב‪:‬‬
‫‪ .1‬בניסוי מסוים מראים לנבדקים נקודה במישור ועליהם להעתיק אותה לדף‪ .‬נראה שלמיקום על‬
‫הדף יש לטרליזציה (כלומר תזוזה של הנקודה בהעתקה שמתאימה ללטרליזציה של הנבדקים)‪.‬‬
‫‪ .2‬רוטציה מנטלית‪ :‬מראים לנבדקים צורה ולימינה ארבע אפשרויות של צורות‪ .‬נבדקים צריכים‬
‫לציין אילו מבין האפשרויות מתאימה‪/‬זהה לצורה שהוצגה להם (ונראית פשוט באוריינטציה‬
‫שונה)‪ .‬גם במטלה זו נראה שיש יתרון כעושים את ההצגה להמיספרה ימין (שדה ראייה שמאלי)‬
‫לעומת המיספרה שמאל‪.‬‬

‫מערכת השמיעה‬
‫גם במערכת השמיעה ניתן להציג גירויים דיכוטומיים באמצעות הצגת גירויים שונים לכל אחת‬
‫מהאוזניים‪ .‬ככלל אנשים זוכרים יותר מידע המוצג לאוזן ימין מאשר לאוזן שמאל‪ .‬העדויות לכך‬
‫היא בעיקר דרך הצגת גירויים מילוליים‪ ,‬כאשר מבקשים מאנשים לזכור מילים מסוימות אנו‬
‫רואים שלהמיספרה שמאל יש יתרון שכן היא ההמיספרה המילולית שלנו‪.‬‬
‫המודל של קימורה‪ :‬במסגרתו ניתן להציג את אותו הגירוי לשתי האוזניים‪ ,‬להציג גירוי לאוזן אחת‬
‫בלבד או גירוי שונה לכל אחת מהאוזניים בו זמנית‪.‬‬
‫‪ o‬נמצא שכשמשמיעים צליל אחד להמיספרה אחת‬
‫הוא מגיע לשתי ההמיספרות יחסית מהר‬
‫(הדוגמה האמצעית והשמאלית)‬
‫‪ o‬אבל כשמשמיעים שני גירויים שונים לכל אחת‬
‫מהאוזניים אז כל גירוי‪/‬מידע מגיע להמיספרה‬
‫אחרת‪ .‬ולהמיספרה השמאלית יש יתרון‪ ,‬כלומר‬
‫הנבדק ידווח על מה ששמע באוזן הימנית‪.‬‬
‫(הדוגמה הימנית)‪.‬‬

‫מה קורה בגירויים לא מילוליים?‬

‫נראה שיש יתרון להמיספרה ימין בעיבוד גירויים לא מילוליים (שירה‪ ,‬צלילים ועוד)‪ ,‬המיספרה ימין‬
‫מצליחה לזהות צלילים בצורה מדויקת יותר‪ .‬וכאמור המיספרה שמאל טובה יותר בזיהוי גירויים‬
‫מילוליים‪.‬‬

‫ממצא זה תומך בכך שכל המיספרה מתמחה בסוג שונה של מידע אודיטורי‪ :‬אוזן ימין‪/‬המיספרה‬
‫שמאל= מילים‪ .‬אוזן שמאל‪/‬המיספרה ימין=מלודיות‪.‬‬

‫לחילופין‪ ,‬עבודות עם מפענחי קוד מורס הראו עדיפות לאוזן ימין‪/‬המיספרה שמאל למרות שהמידע‬
‫אינו כולל מילים‪ .‬זה הגיוני מאחר והם מתרגמים צלילים לאותיות (כלומר לגירוי מילולי) והרי‬
‫ההמיספרה השמאלית היא המומחית בגירויים מילוליים‪ .‬זה מכוון להבדל המיספרלי בסגנון עיבוד‬
‫של מידע‪.‬‬

‫עיבוד פרצופים‪:‬‬
‫עדויות מניסויים אלקטרומגנטיים (‪ )EEF‬מוכיחות שאזור ה‪( FFA-‬אזור מומחיות בפרצופים) פעיל‬
‫בשתי ההמיספרות כשמראים לאנשים פרצופים‪.‬‬

‫‪43‬‬
‫‪ :N170 o‬פעילות חשמלים שמופיעה בשתי ההמיספרות באזור ה‪ FFA-‬לאחר הצגת גירוי של‬
‫פרצוף לנבדקים‬
‫‪ o‬עם זאת‪ ,‬כשאנו מסתכלים על שתי ההמיספרות בנפרד לאחר הצגת גירוי‪ ,‬אנו רואים שהגל‬
‫הרבה יותר חד בהמיספרה ימין לעומת המיספרה שמאל (כמו כן‪ ,‬אנו נראה מצב זה (של גל חד‬
‫יותר) מופיע בעיקר כשמראים פרצופים ולא אובייקטים אחרים)‪.‬‬

‫דוגמה מהדמיה המודינאמית (הדמיה שבודקת את הזרימה של הדם) של פעילות מוחית‪ :‬כשנתסכל‬
‫על הדמיות המודינאמיות של ה‪ ,FFA-‬נוכל לראות הבדלים (פעילות שונה) בין ההמיספרות בהתאם‬
‫למטלה‪ .‬המיספרה ימין הרבה יותר טובה במטלות הוליסטיות לגבי הפרצוף (האם הפרצוף מוכר או‬
‫לא? האם שני הפרצופים דומים?)‪ ,‬לכן במטלות אלו נראה אקטיבציה הרבה יותר חזקה בהמיספרה‬
‫ימין‪ .‬לעומת זאת נראה אקטיבציה הרבה יותר חזקה בהמיספרה שמאל במטלות שפה‪.‬‬
‫יש עדיין שאלה שנותרה ללא מענה‪ ,‬האם ההמיספרה שפועלת יותר‪" -‬טובה יותר" בביצוע המטלה?‬
‫וכן האם עצם העובדה שהמיספרה אחת צריכה יותר חמצן ודם כי מצביע על כך שהיא פחות טובה‬
‫בביצוע המטלה? או שהמטלה יותר קשה? כלומר צריך להבין שהעדות הזו עקיפה ‪ -‬אך כן ניתן‬
‫להסיק על התמחות מכיוון שתוצאות אלו דומות לעדויות מהתנהגויות שונות (ופגיעות מוחיות) =‬
‫עדויות מתכנסות‪ ,‬שמאפשרות לנו להיות יותר בטוחים במסקנה‪.‬‬
‫סוג העיבוד קובע את האסימטריה‪:‬‬
‫במטלה הוליסטית‪ ,‬מראים לנבדק שני פרצופים ושואלים אותו אם שני הפרצופים זהים או לא‪.‬‬
‫נמצא שהמיספרה ימין הרבה יותר דומיננטית בפעילות‪.‬‬
‫לעומת זאת במטרה אנליטית (חלקי פנים)‪ ,‬מראים לנבדק שני פרצופים ושואלים אותו אם העיניים‬
‫הן אותן עיניים‪ .‬נמצא שאנו לא טובים במטלה הזו‪ ,‬ובכל זאת ההמיספרה היותר דומיננטית היא‬
‫ההמיספרה השמאלית‪ .‬כלומר ה‪ FFA-‬השמאלי יעבוד יותר טוב‪.‬‬

‫סוג גירוי או סוג עיבוד?‬

‫החלוקה של התמחות ההימספריאלית‪ -‬האם גירוי שונה מעובד בהמיספרות שונות (בצורה שונה‪-‬‬
‫טובה‪/‬פחות טובה) או האם סוג העיבוד שונה בין ההמיספרות?‬
‫בכדי לענות על השאלה ניתן להשתמש במטלת ‪ .Navon‬מטלה זו כוללת הצגת גירויים גלובליים‬
‫אשר מורכבים מגירויים לוקליים לנבדקים (למשל ‪ H‬גדולה שמורכבת מ‪ F-‬קטנים)‪ .‬לאחר הצגת‬
‫הגירויים‪ ,‬ניתן לשאול נבדקים שאלות לוקליות וגלובליות וכך לבחון איזו המיספרה "מטפלת"‬
‫באינפורמציה הגלובלית‪ ,‬ואיזו המיספרה "מטפלת" באינפורמציה הלוקלית?‬
‫כאמור‪ ,‬מציגים בצורה מפוצלת‪/‬דיכוטומית את הגירויים – כלומר מציגים את הגירוי פעם אחת‬
‫להמיספרה ימין ופעם אחרת להמיספרה שמאל‪ .‬ולאחר מכן שואלים שאלות גלובליות ולוקליות‪,‬‬
‫למשל האם האות ‪ H‬מופיעה בגירוי הבא?‬

‫‪44‬‬
 ‫תוצאות‪:‬‬
‫כאשר הגירוי כולל את האות בצורה גלובלית ולוקלית> זמן התגובה מהיר יחסית‪ .‬והמיספרה‬ ‫‪o‬‬
‫ימין טובה יותר מהמיספרה שמאל‪.‬‬
‫כאשר הגירוי כולל את האות רק בצורה גלובלית > המיספרה ימין הרבה יותר טובה מהמיספרה‬ ‫‪o‬‬
‫שמאל‬
‫כאשר הגירוי כולל את האות רק בצורה לוקלית > המיספרה שמאל הרבה יותר טובה‬ ‫‪o‬‬
‫מהמיספרה ימין‬
‫כאשר הגירוי מטעה (האות לא מופיעה בגירוי) > זמן התגובה ארוך (לוקח יותר זמן לשלול)‬ ‫‪o‬‬
‫קיימת חלוקה הימיספריאלית לסוג העיבוד (וככל הנראה החלוקה העיקרית היא סוג העיבוד‬ ‫‪o‬‬
‫אבל לא בהכרח)‬

‫‪45‬‬
 ‫שיעור ‪ – 5‬תפיסה חזותית ואגנוזיה‬
‫זיהוי אובייקט כאתגר – אנו צריכים להיות מסוגלים להפעיל את הייצוג בזיכרון על בסיס מידע‬
‫חושי‪ .‬אנו מאוד טובים בזה‪ ,‬אנו מסוגלים לזהות אינסוף אובייקטים‪ ,‬מאינסוף זוויות‪ ,‬בתנאי‬
‫תאורה שונים‪ ,‬בצבעים שונים ועוד‪ .‬אנו עושים זאת בצורה חסרת מאמץ‪ ,‬אך למעשה מדובר בתהליך‬
‫מאוד מורכב‪ .‬נשאלת השאלה – איך אנו מסוגלים לקחת גירוי חושי פיזיקלי שמגיע לרשתית שלנו‬
‫ולהפוך אותו לייצוג תלת מימדי כה מורכב?‬
‫עקרונות בזיהוי אובייקטים‬
‫מסלולי ראייה וההיררכיות במערכת הראייה‬
‫המודל של ‪:MARR 1982‬‬
‫מודל שמתייחס לעיבוד תפיסתי ליניארי (פשוט יחסית)‪ .‬לפי ‪ MARR‬אנו רואים גירוי בעולם (הגירוי‬
‫מופיע בתלת מימדי) > אך הגירוי עובר טרנספורמציה באיברי החוש ויוצר על הרשתית תצוגה דו‬
‫מימדית (כלומר האינפורמציה שאנו מקבלים היא דו מימדית)> זו הופכת לייצוג מנטלי (תלת‬
‫מימדי) שמתחבר בסופו של דבר למשמעות הסמנטית‪.‬‬
‫‪ MARR‬יצר מודל חישובי‪/‬קוגניטיבי ליצירת ייצוגים תפיסתיים של אובייקטים‪:‬‬
‫‪ :Primal sketch .1‬קרניים של אור מגיעות מהאובייקט לרשתית (ייצוג פשוט – דרכו אנו יכולים‬
‫לראות את הזוויות של הקווים‪ ,‬צבע‪ ,‬קונטרסט של הקווים‪ .‬כלומר אנו מקבלים "אינפורמציה‬
‫מאוד פרימיטיבית" לגבי הגירוי הראשון)‬
‫‪ : 2.5 D Sketch .2‬לאחר מכן אנו מחברים את הגירויים הראשונים לפי עקרונות הגשטלט‬
‫ומעניקים להם אוריינטציה‪ ,‬כלומר אנו מצליחים להבין מהו האובייקט עצמו (כך יכול להיווצר‬
‫ייצוג שהוא לא בדיוק תלת מימדי‪ ,‬אלא לפני ‪ 2 MARR‬וחצי מימדים ‪-‬אנו יכולים לתפוס את‬
‫מה שקיים מולנו לפי הפרספקטיבה שאנו רואים)‬
‫‪ :3 Representation .3‬הפרספקטיבה המלאה‪ ,‬ייצוג תלת מימדי שלם של האובייקט‪ .‬כלומר בשלב‬
‫זה יש מעבר מייצוג דו מימדי לייצוג תלת מימדי‪ .‬בשלב זה אנו יכולים להבין את כלל נקודות‬
‫המבט‪/‬אוריינטציות על ושל האובייקט (למשל להבין איך אדם אחר יתפוס את האובייקט‬
‫מהזווית שלו)‪ ,‬כמו כן אנו יכולים להבין איך האובייקט יראה בתנועה (כאשר יזוז‪/‬יסתובב)‪ .‬זהו‬
‫השלב בו אנו יכולים לקחת את הייצוג התלת מימדי של האובייקט ולהשליך עליו את כל מה‬
‫שאנו יודעים דרך המערכת הסמנטית שלנו‪.‬‬

‫‪46‬‬
‫מדובר במודל פשוט‪ ,‬לפיו מידע זורם מהאובייקט עצמו עד לגיבוש התפיסה המלאה על האובייקט‪.‬‬
‫לפי המודל‪ ,‬אנו לא יכולים לדלג על שלבים אלא אנו חייבים לעבור את כל השלבים בכדי "לרכוש"‬
‫את התפיסה המלאה שלנו על האובייקט‪/‬הייצוג התלת מימדי שלו‪.‬‬
‫התיאוריה שעומדת מאחורי המודל תואמת את המבנה ההיררכי והפיזיולוגי של מערכת הראייה‬
‫שלנו‪ .‬אנו יכולים להסתכל על מערכת הראייה באותו אופן ליניארי (חד כיווני)‪ .1 :‬אנו מקבלים‬
‫"תמונה" על הרשתית‪ .2 ,‬משם המידע זורם לאזורי ראייה ראשוניים ‪ .3‬ולאחר מכן לאזורי ראייה‬
‫משניים ‪ .4‬ולבסוף לאזורי ראייה גבוהים‪.‬‬
‫כלומר אנו רואים במערכת הראייה שלנו את אותה היררכיה וליניאריות כפי שמוצגת במודל של‬
‫‪ ,MARR‬אנו מתחילים מהאזורים הפשוטים (באזורי הראייה הראשוניים) ולאחר מכן אנו עוברים‬
‫לאזורים המורכבים יותר של עיבוד מידע שיוצרים לנו בסופו של דבר את הייצוג התלת מימדי‪.‬‬
‫גם אם נקבל את הטענה שהמידע עובר בצורה היררכית (מהאונה האוקסיפיטלית לאונה הפרונטלית‬
‫– שמחברת ומפתחת את התמונה לכדי תלת מימד) זה לא סותר את העובדה שבאזורים‬
‫האסוציאטיביים הראשונים יש אזורים שאחראיים על עיבוד מאפייני הראייה השונים (כלומר יש‬
‫אזורים שונים במוח שאחראים על עיבודים שונים כמו צבע‪ ,‬צורה‪ ,‬תנועה‪ .‬ולאחר מכן אנו מחברים‬
‫את כלל העיבודים השונים לכדי ייצוג תלת מימדי של האובייקט)‪ .‬כלומר כל העיבודים הבודדים‬
‫באזורים השונים במוח (באזורים האסוציאטיביים המשניים ובאזורי הראייה הגבוהים) מתחברים‬
‫לכדי תמונה‪/‬מידע תלת מימדי‪.‬‬
‫ניתן להבחין בחלוקה הדיפרנציאלית (תפקודית) לאורך כל מסלול הראייה‪:‬‬

‫למשל ניתן לראות שמידע שמתקבל מהרשתית ומתקבל בגנגליונים המגנו‪-‬סלולריים‪ ,‬לבסוף‬ ‫•‬
‫ייתן לנו אינפורמציה של תנועה‪ .‬כלומר אינפורמציה מהתאים המגנו סלולריים מגיעים‬
‫לתלמוס> אזור ‪ > 1V‬אזור ‪ > V2‬אזור ‪ > 3V‬אזור ‪ )5V=( MT‬אשר מהווה את האזור שנותן‬
‫לנו מידע על תנועה‪.‬‬
‫לעומת זאת תאים גנגליונים פרווצלולרים יגיעו לתלמוס > אזור ‪ > 1V‬אזור ‪ > 2V‬אזור ‪> 4V‬‬ ‫•‬
‫‪ IT‬אשר מהווה את האזור שנותן לנו מידע על הצבע והצורה שאנו רואים‪.‬‬
‫כלומר לכל אזור במוח יש את הייחודיות שלו‪ ,‬אך עם זאת לאחר מכן העיבודים השונים מתלכדים‬
‫לכדי עיבוד אחר אשר מעניק לנו את ההבנה אודות האובייקט‪ .‬עם זאת‪ ,‬אנו לא יודעים בדיוק היכן‬
‫ואיך כלל החלקים‪/‬עיבודים הבודדים מתחברים יחד‪.‬‬
‫מדובר בצורה מאוד מופשטת להסתכל על מערכת הראייה שכן הכול עובר בצורה ליניארית‪ ,‬אך‬
‫קיימות עדויות שמראות שמערכת הראייה אינה רק ליניארית והיררכית כפי שהוצג לעיל‪.‬‬
‫האם התפיסה באמת היררכית? עדויות נגד היררכיה חזקה במערכת הראייה‪:‬‬
‫‪ .1‬היררכיה לא סדרתית (הפעלה "במפלים")‪:‬קיימות עדויות (למשל ממערכת הראייה של‬
‫קופים) לפיהן ניתן לראות את המערכת פועלת בצורה של מפלים‪/‬שכבות שעובדות יחד‬
‫ובחפיפה‪ ,‬ושהקשרים בין אותן שכבות הם קשרים דו כיווניים‪.‬‬
‫‪ -‬לדוגמה‪ :‬ניתן לראות אצל קופי מקאו שקיימים ‪ 32‬אזורי ראייה‪ 187 ,‬חיבורים הדדיים‬
‫בין אזורי הראייה השונים‪ .‬כך שהמצב ממש לא פשוט וליניארי כפי שהוצג לעיל‪.‬‬
‫‪ -‬כמו כן ניתן לראות (למרות האמור) שגם באזורי הראייה הראשוניים שלנו‬
‫האינפורמציה זורמת לשני הכיוונים‪ .‬איך ניתן לדעת זאת? עדות לכך היא מניסויים‬
‫בהם מראים לנבדקים הבעות פנים (אשר מזוהות רק בשלבים המתקדמים יותר ולא‬
‫בשלבים הראשוניים)‪ .‬ומצאו שגם כשמראים לנבדקים הבעות פנים כמו פחד נראה‬
‫אקטיבציה מאוד גדולה באזורי הראייה הראשוניים‪ .‬כלומר לאחר שזיהינו את הבעת‬
‫הפחד‪ ,‬יש תקשורת חזרה מהאזורים הגבוהים לאזורים הראשוניים במטרה לאסוף‬
‫יותר אינפורמציה בנוגע לאותו גירוי‪.‬‬

‫‪ .2‬עדויות קליניות ‪ :Blindsight-‬תופעת ‪ Blindsight‬מתארת מטופלים שמבחינה נוירולוגית יש‬

‫להם פגיעה אחרי מסלולי הראייה הראשוניים‪ ,‬כלומר בקורטקס הוויזואלי הראשוני והלאה‬

‫‪47‬‬
‫(ולא באישון‪ ,‬ברשתית או במסלול שעובר בתלמוס)‪ .‬אותם מטופלים לא מצליחים לראות‬
‫באזורים מסוימים מאחר וה‪ 1V-‬שלהם פגוע‪ .‬כלומר יש להם אזורים "עיוורים" בשדה הראייה‪.‬‬
‫אבל למרות שמבחינה מודעת הם לא רואים‪ -‬ניתן לראות שהם מסוגלים לעשות מטלות‬
‫שקשורות לאובייקטים שנשים להם באזורים המתים שלהם‪ ,‬והם יכולים לתפעל אותם כאילו‬
‫הם באמת רואים אותם‪.‬‬
‫‪ -‬כלומר יש למערכת הראייה מעין מודעת להימצאות האובייקטים‪ .‬למרות שיש לאותם‬
‫מטופלים פגיעה ב‪ 1V-‬ולמרות שהדיווח שלהם הוא שהם לא רואים את האובייקטים‪,‬‬
‫אותם אנשים למרות זאת מצליחים לתפעל את אותם אובייקטים (כלומר הם לא יעבדו‬
‫בצורה אקראית לחלוטין)‪.‬‬
‫‪ -‬מטופל בשם ‪ GY‬נפגע באזור ‪ 1V‬בהמיספרה השמאלית לאחר שבץ‪ :‬כאשר הציגו לו‬
‫גירויים באזור המוחשך ניתן עדיין לראות פעילות ואקטיבציה בהתאם לאותם גירויים‬
‫(למשל נראה פעילות באזורים הגבוהים וכן נראה פעילות ב‪ 1V-‬של ההמיספרה הימנית‬
‫– על אף שזה בכלל לא ההמיספרה שקולטת את שדה הראייה הימני)‪ .‬כלומר נוכל‬
‫לראות מצב בו גם ההמיספרה הפגועה וגם ההמיספרה הבריאה יהיו מאוקטבות‬
‫בעקבות הצגת גירוי באזור המת‪.‬‬
‫‪ -‬כאשר הציגו למטופל ‪ GY‬מטלות בנוגע לאותו גירוי (למשל לנסות לתפוס את הגירוי)‬
‫הוא מצליח לבצע את המשימה בצורה יחסית טובה‪ ,‬למרות שמבחינתו הוא לא רואה‬
‫דבר‪.‬‬
‫‪ -‬בניסוי מסוים הציגו ל‪ GY‬מסך עם נקודות נעות וביקשו ממנו להצביע על הנקודות‬
‫שזזות‪ .‬כאמור ‪ GY‬פגוע באזור ‪ 1V‬של המיספרה שמאל‪ ,‬כלומר שדה ראייה ימין מת‪.‬‬
‫למרות ש‪ GY‬מתאר שהוא לא ראה דבר‪ ,‬הוא הצליח לבצע את המשימה בצורה טובה‬
‫יחסית‪ .‬כאשר הוא נדרש להסביר איך הוא הצליח‪ ,‬הוא טוען שהוא הרגיש שהייתה‬
‫תנועה באזור אליו הצביע‪ ,‬למרות שלא ראה כלום‪.‬‬
‫‪ -‬מטופל אחר בשם ‪ TN‬פגוע בשני אזורי ‪ 1V‬בשתי ההמיספרות לאחר שני שבצים‬
‫(שהופיעו אחד אחרי השני בהפרש של חודש) וכתוצאה מכך הוא עיוור לחלוטין‪ .‬בניסוי‬
‫ביקשו מ‪ TN-‬ללכת במסדרון כאשר המסדרון היה מלא במעין "מכשולים" (חפצים על‬
‫הרצפה)‪ TN .‬הצליח לעבור את המסדרון בלי להתנגש באף אחד מן המכשולים (למרות‬
‫שהוא הלך לאט)‪ .‬הוא ביצע את המטלה מתוך "תחושה" שכך הוא צריך ללכת‬
‫במסדרון‪.‬‬
‫‪ -‬ככל הנראה אזור הראייה הפגוע (‪ )V1‬הכרחי עבור המודעות שלנו לראייה‪ ,‬כלומר כדי‬
‫להיות מודעים שאנו רואים אנו זקוקים לאזור הראייה הראשוני‪ .‬אנו יכולים לתפקד‬
‫בעולם גם ללא אזור הראייה הראשוני‪ ,‬כפי שראינו במקרה של ‪ TN‬אנו יכולים לעבור‬
‫ליד מכשולים ולא להיתקע בהם בלי להיות מודעים לכך שאנו רואים מכשול‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫כנראה שהמוח שלנו מזהה שיש שם מכשול‪ ,‬שכן אותו נבדק הצליח לעבור מבלי‬
‫להיתקע‪.‬‬
‫סוגי ‪:Blindsight‬‬
‫‪ .1‬סוג ‪ :1‬חולים שמצליחים לנחש ללא תחושה מודעת למה‬
‫‪ .2‬סוג ‪ :2‬חולים שטוענים שהם מרגישים "משהו" ללא ידע אקספליציטי למה‪/‬מה גרם להם‬
‫להחליט‬
‫בשני הסוגים אנו רואים שהיכולת של החולים היא מעבר לניחוש שכן הם מצליחים לבצע את‬
‫המשימה בצורה יחסית טובה‪.‬‬
‫מה יכול להסביר את התופעה? מהו המכניזם?‬

‫יש מספר מסלולים שנותרו תקינים במערכת הראייה‪ .‬כלומר גם אם המסלול הטבעי של מערכת‬ ‫•‬
‫הראייה (רטינה>תלמוס>‪>1V‬אזורים מתקדמים) פגוע‪ ,‬ייתכן והתלמוס מסוגל לעקוף את אזור‬
‫‪ 1V‬ולהעביר אינפורמציה ישירות לאזורים אחרים כמו ‪ 4V‬ו‪ 2V-‬וכך לגרום לאדם להיות מסוגל‬
‫להתייחס‪/‬לתפעל אובייקטים שונים למרות שהוא לא מודע להם‪.‬‬

‫‪48‬‬
‫ייתכן וקיימים אזורים בתוך ‪ 1V‬שנותרו תקינים (כלומר לא כל אזור ‪ 1V‬פגוע)‪ ,‬כך‬ ‫•‬
‫שאינפורמציה מסוימת עוברת (גם אם לא כולה‪ ,‬וגם אם לא מספיק בשביל המודעות)‪ .‬כלומר‬
‫האינפורמציה שעוברת כנראה מאוד דלה כך שהיא לא מאפשרת מודעות לאובייקטים‪.‬‬
‫‪ :Affective blindsight‬מצב בו מראים לנבדקים הבעות פנים (הנבדקים לא מסוגלים להבחין בהן‪,‬‬
‫הם לא מדווחים שהם בכלל רואים את הפרצופים שמציגים להם)‪ .‬ניתן לראות שכאשר מציגים להם‬
‫את הפרצופים השונים‪ ,‬ישנה עוררות מוחית מתאימה‪ .‬למשל כאשר מראים להם פרצוף עם הבעת‬
‫פחד‪ ,‬ניתן להבחין בעוררות מוחית שתואמת את התגובה של אנשים לפחד (פעילות באמיגדלה)‪.‬‬
‫כאשר מבקשים מהם לנחש איזו הבעת פנים הם ראו למרות שהם מדווחים שלא ראו כלום‪ ,‬הם‬
‫בדרך כלל מנחשים בצורה טובה (מעל רמת המקרה) אך הם לא מצליחים להסביר איך הם ניחשו‪.‬‬
‫כלומר ניתן לראות שיש עיבוד של אותה הבעת פנים במוחו של הנבדק גם כאשר הוא טוען שהוא‬
‫לא רואה דבר (מצב שדומה יותר לסוג השני של ‪.)Blindsight‬‬
‫‪ :Anton's Syndrome‬מצב בו נבדקים עיוורים לחלוטין מאמינים שהם רואים דברים מדי פעם‪.‬‬
‫בניסויים בהם מבקשים מהם לבצע מטלות מסוימות‪ ,‬הם נכשלים (פשוט מנחשים)‪.‬‬

‫נבדקים שפגועים באזורי הראייה הראשוניים‪ ,‬ולמרות שלא מגיעה שום אינפורמציה‬ ‫•‬
‫לקורטקס‪ ,‬הקורטקס "מרגיש כאילו הוא רואה משהו"‪.‬‬
‫‪ – HS‬אישה בת ‪ 46‬אשר עברה פגיעה בילטרלית שגרמה לה לעיוורון קורטיקלי מוחלט‪ ,‬אך היא‬ ‫•‬
‫מדווחת שמדי פעם היא רואה‪ .‬היא יודעת שהיא לא יכולה לסמוך בוודאות על מה שהיא רואה‪,‬‬
‫היא מדווחת שהיא רואה לפרקים‪ ,‬היא לא חושבת שהיא רואה הזיות‪ .‬למשל היא מתארת מצב‬
‫בו היא יושבת על יד שולחן מושיטה יד כדי לתפוס ספל‪ ,‬אך ברגע שהיא מנסה לתפוס אותו הוא‬
‫נעלם (והיא לא מצליחה להסביר תופעה זו)‪.‬‬
‫תופעה הפוכה ל‪Blindsight‬‬ ‫•‬
‫סינדרום זה מראה כי קיימת חוויה של ראייה חלקית שנעשית מתוך אזורים מוחיים‬ ‫•‬
‫שמתעוררים ועושים אקטיבציה למרות ששום גירוי חושי לא מגיע אליהם‪ .‬כלומר ככל הנראה‬
‫אזורי הראייה שלנו לא כאלו ליניאריים ופשוטים‪ .‬יש פגיעות מסוימות שיכולות לפגוע בשלבי‬
‫ראייה שונות ובהתאם בהסקה שלנו (ממה שנבין מתוך גירויים שאנו כן מצליחים לקלוט)‪.‬‬
‫שני מסלולי הראייה העיקריים‪ :‬המסלול הוונטרלי והמסלול הדורסלי‬
‫המסלול הוונטרלי – מסלול ה‪"-‬מה"‬
‫ממוקם בחלק הביטני של המוח‪ .‬המסלול מתחיל ב‪ 1V-‬עובר ל‪ 2V-‬ומשם הוא מגיע ל‪ 4V-‬ולאחר‬
‫מכן הוא מגיע לקורטקס הטמפורלי הנמוך‪ .‬מסלול זה מכונה מסלול ה‪"-‬מה" שכן הוא מזהה את‬
‫מהות האובייקטים‪.‬‬
‫המסלול הדורסלי – מסלול ה‪"-‬איפה‪/‬איך"‬
‫ממוקם בחלק הגבי של המוח‪ .‬המסלול מתחיל ב‪ 1V-‬עובר ל‪, 3V-‬משם מגיע ל‪ MT-‬ולאחר מכן‬
‫מגיע לקורטקס הקודקודי‪ .‬מסלול זה מכונה מסלול ה‪"-‬איפה"‪ ,‬שכן הוא מסייע להבין היכן ממוקם‬
‫האובייקט (ולהבין תנועתיות)‪.‬‬

‫‪49‬‬
 ‫איך הסיקו על מהות (מה‪/‬איפה) המסלולים?‬
‫‪ – Ungerleider and Mishkin‬בניסוי שערכו עשו לזיות מכוונות לקופים באזור‬
‫הפרייאטלי או באזור הטמפורלי ורצו לבחון איך הפגיעה תשפיע על היכולת שלהם‬
‫לזהות אובייקטים‪ .‬כאשר הפגיעה הייתה באזור הטמפורלי התחתון (ונטרלי) –‬
‫לקופים היה קשה להבדיל בין צורות למשל מרובע למשולש‪ .‬לעומת זאת כשהפגיעה‬
‫הייתה באזור הדורסלי הקופים לא הצליחו לבצע משימות שהיו קשורות למיקום‬
‫של האובייקט במרחב‪ .‬ניסוי זה מהווה עדות לכך ששני אזורי פגיעה שונים משפיעים‬
‫על תפקודים שונים (כלומר קיימת דיסוציאציה בין המסלולים‪/‬אזורים המוחיים‬
‫הללו)‪.‬‬
‫ניתן לראות את אותה דיסוציאציה בין האזורים המוחיים הללו‪ ,‬ובעיקר את הקושי‬
‫בתפקוד כשיש פגיעות באזור הדורסלי אצל חולים כדוגמת ‪ .DF‬מקרים של חולים‬
‫כמו ‪ DF‬הוכיחו שהמסלול הדורסלי יותר מורכב ממה שחשבנו‪ ,‬כלומר הוא מספק‬
‫לנו אינפורמציה נוספת מלבד "איפה"‪.‬‬
‫‪ DF‬הייתה מטופלת עם הרעלת פחמן חד חמצני‪ .‬כאשר היא הגיעה לבית חולים גילו שיש לה נזק‬
‫מאוד גדול באזורים הוונטרולטרלים אוקסיפיטליים (‪.)The ventrolateral occipital region‬‬
‫לאותה חולה הייתה אגנוזיה לצורה (כפי שאנו מצפים מפגיעה באזור הוונטרלי‪ ,‬שכן זהו מסלול‬
‫המה)‪ ,‬ואכן היא לא יכלה לזהות צורות‪ .‬עם זאת לאותה חולה לא הייתה דמנציה‪ ,‬כלומר בעיה‬
‫בזיכרון – כשעשו לה מבחנים פסיכופיזיולוגיים אחרים היא הייתה בנורמה (ולא היה לה קושי‬
‫מיוחד)‪ ,‬כמו כן ה‪ 1V-‬שלה לא נפגע‪.‬‬
‫כאשר מציגים לנבדקים נוירוטיפיקליים (נורמטיביים ללא פגיעה) אובייקטים‪ ,‬ניתן להבחין‬
‫בפעילות מוחית באזורים הלטרליים והאוקסיפיטליים‪ .‬לעומת זאת כאשר מציגים ל‪DF-‬‬
‫אובייקטים‪ ,‬ניתן לראות שאין פעילות מוגברת באזורים הוונטרלים (האוקסיפיטליים התחתונים)‬
‫כפי שניתן לראות אצל נבדקי הביקורת‪ .‬כלומר ‪ DF‬מדווחת שהיא רואה ומצליחה במשימה‪ ,‬אך‬
‫היא לא מצליחה להסביר מה היא רואה‪.‬‬
‫בניסוי נוסף‪ ,‬מבקשים מ‪ DF-‬להעתיק אובייקטים‪ .‬ניתן לראות שלמרות של‪ DF-‬אין בעיה בחדות‬
‫הראייה היא לא מצליחה להעתיק את האובייקטים‪ ,‬היא אפילו לא מצליחה להעתיק את הצורה‬
‫הכללית של אותו האובייקט‪ .‬היא לא מצליחה לראות את האובייקט כאובייקט שלם‪ ,‬אלא היא‬
‫רואה כל מיני קווים והיא לא מצליחה להסביר מהם‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כאשר מבקשים ממנה לצייר‬
‫אובייקטים אחרים מהזיכרון היא מצליחה לצייר‪ .‬כלומר לא מדובר בחוסר הבנת הצורה‪ ,‬אלא‬
‫ביכולת לעבד את הגירוי החזותי שמציגים לה‪.‬‬
‫מה שמעניין הוא שכאשר הנסיינים הגישו לה את העיפרון בכדי לבצע את המטלה‪ ,‬לא הייתה לה‬
‫שום בעיה לתפוס את העיפרון‪ .‬כלומר לא הייתה לה בעיה להבין איפה העיפרון נמצא‪ ,‬באיזה זווית‬
‫עליה לסובב את היד כדי לתפוס את העיפרון או להגיע למרחק הנכון‪.‬‬
‫בעצם ניתן להבחין בדיסוציאציה בין השימוש בראייה בכדי לקבל פרספקטיבה על אובייקט מסוים‬
‫לבין השימוש בראייה בכדי לבצע פעולה מסוימת‪ .‬כלומר ניתן לראות שיכול להיות לאדם קושי‬
‫בלראות ולהבין מהו אובייקט מסוים‪ ,‬ויחד עם זאת‪ ,‬הוא עדיין יוכל לפעול בעולם (לא הייתה לה‬
‫בעיה לתפוס את העיפרון ולנסות לצייר)‪.‬‬
‫על כן‪ ,‬החלוקה היותר מודרנית בין המסלולים היא‪ :‬מה ואיך‪ .‬כלומר לא איפה הדברים נמצאים‪,‬‬
‫אלא איך צריך להשתמש באובייקטים‪.‬‬

‫‪50‬‬
 ‫‪ :Slot Task‬מטלה נוספת שנתנו ל‪ ,DF-‬בכדי לראות איך היא יכולה‬
‫להשתמש באובייקטים מסוים גם אם היא לא יודעת לתאר מהם‪ .‬בניסוי‬
‫נתנו לה לבצע שתי פעולות של המסלול הדורסלי‪ ,‬כך שציפו שלא תהיה‬
‫לה בעיה לבצעם (שכן הפגיעה שלה הייתה במסלול הוונטרלי)‪ .‬במשימה‬
‫הראשונה‪ ,‬נתנו לה להחזיק אובייקט וביקשו ממנה להתאים את‬
‫האוריינטציה של האובייקט לחריץ שנמצא מולה‪ .‬במשימה השנייה‪,‬‬
‫ביקשו ממנה להכניס את האובייקט לחריץ‪ .‬שני המקרים לא אמורים‬
‫להיות שונים מבחינת הביצוע שלהם שכן שניהם אמורים להיות‬
‫תפקודים של האזור הדורסלי‪ ,‬אך לפי הביצועים שלה הייתה שונות‬
‫מאוד גדולה‪ .‬במשימה הראשונה נמצא שלא היה שום קשר בין הזווית של החריץ לבין הזווית שהיא‬
‫החזיקה את האובייקט‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬נמצא שאחוזי ההצלחה שלה במשימה השנייה היו מאוד‬
‫גבוהים (לא הייתה לה בעיה לבצע את המטלה השנייה)‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬כשבוחנים תפקוד של נבדקים בריאים – ניתן לראות שאין שום הבדל בין הביצוע בשתי‬
‫המטלות‪ .‬את הפגיעה אנו רואים כשיש פגיעה באזור הוונטרלי‪.‬‬
‫אם כך‪ ,‬כנראה שהמסלול הדורסלי מספק לנו אינפורמציה על איך לפעול‪ ,‬איך אנו משתמשים בידע‬
‫לגבי המרחב כדי לפעול עם אותם אובייקטים‪.‬‬

‫‪ :Optic Ataxia‬תופעה בה ניתן לראות קושי בשליטה מוטורית של כיוון התנועה‪ .‬קיים קושי‬
‫בהכוונה היד למטרה מסוימת (למשל בכדי לכוון‪/‬לתפוס אובייקט) על ידי מערכת הראייה‪ .‬חולים‬
‫יצליחו לתאר מה הם רואים ולזהות אובייקטים כמו שצריך‪ ,‬אך הם לא מצליחים להשתמש בהם‪.‬‬

‫בעיה הפוכה ממה שהיה ל‪ ,DF-‬בעיה ב‪"-‬איך"‬ ‫•‬

‫‪ Optic Ataxia‬מהווה את אחד התסמינים הבולטים לתסמונת בלינט‬ ‫•‬
‫נבדקים עם ‪ Optic Ataxia‬לא מצליחים לבצע את המטלה של ה‪( matching-‬לא מצליחים לכוון‬ ‫•‬
‫אובייקט באוריינטציה מסוימת)‬
‫בסרטון שהוצג בשיעור ניתן לראות שהנבדקת מצליחה לזהות את האובייקטים שמציגים לה‪,‬‬ ‫•‬
‫אך היא לא מצליחה לשלוח את היד ולתפוס את האובייקטים‪.‬‬
‫תסמונת בלינט‪:‬‬
‫חוסר יכולת להפנות מבט (להזיז עיניים) לכיוון הרצוי‬ ‫‪-‬‬
‫חוסר יכולת להצביע (או לתפוס) על חפצים נראים בצורה טובה (‪)Optic Ataxia‬‬ ‫‪-‬‬
‫בעיה בקשב חזותי שמונע ראייה של יותר מאשר גירוי אחד בו זמנית (סימולטגנוזיה – היכולת‬ ‫‪-‬‬
‫לזהות שני גירויים בו"ז)‬
‫>> ניתן לראות שקיימת דיסוציאציה כפולה בין ‪( visual agnosia‬כמו שנצפה אצל ‪ )DF‬לבין ‪Optic‬‬
‫‪:Ataxia‬‬

‫‪51‬‬
‫תפיסת אובייקט (לדעת מהו) תקינה אצל נבדקים עם ‪ Optic Ataxia‬אך פגומה אצל נבדקים‬ ‫‪-‬‬
‫עם ‪.visual agnosia‬‬
‫היכולת לתפעל ולפעול במרחב (לתפוס‪/‬להצביע אל האובייקט) תקינה אצל נבדקים עם ‪visual‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ agnosia‬אך פגומה אצל נבדקים עם ‪Optic Ataxia‬‬
‫ממצאים אלו מראים כי ‪ visual agnosia‬נגרמת עקב פגיעה וונטרלית‪ ,‬ואילו ‪ Optic Ataxia‬נגרמת‬
‫עקב פגיעה דורסלית‪.‬‬

‫כיום לא מדברים יותר על מסלול ה‪"-‬מה" וה‪"-‬איפה" אלא על ‪( vision for perception‬המסלול‬
‫הוונטרלי) ו‪( Vision for Action-‬המסלול הדורסלי)‪ .‬מערכת אחת מאפשרת לנו תפיסה‪ ,‬ומערכת‬
‫שנייה מאפשרת לנו לכוון את הפעולות שלנו במרחב‪.‬‬
‫אגנוזיה חזותית‬
‫אגנוזיה חזותית הינה הפרעה בזיהוי אובייקטים בהעדר ירידה משמעותית בתפקודי ראייה‬
‫בסיסיים (וכן אין ירידה משמעותית בתפקוד הקוגניטיבי)‪.‬היכולת היחידה שאבדה לחולים היא‬
‫היכולת לזהות את האובייקטים ולא את מהות האובייקטים (למשל אם ניתן להם מספריים הם‬
‫יבינו למה הם משמשים ואיך גוזרים)‪ .‬אבל כשהם מסתכלים על האובייקט הם לא מצליחים להבין‬
‫מהו האובייקט‪.‬‬
‫בסרטון שהוצג בכיתה ניתן לראות אדם עם אגנוזיה חזותית שלא מתקשה עם התפקוד היום יומי‬
‫שלו (הוא אפילו נוהג) אבל הוא לא מסוגל לזהות אובייקטים ספציפיים כמו חיות‪.‬‬

‫‪ Lissauer‬היה הראשון שתיאר הפירוט את התופעה וחילק אותה לשני סוגים‪:‬‬

‫‪ .1‬אגנוזיה אפרצפטיבית – אגנוזיה בשל בעיות תפיסה‪ .‬החולים רואים כמו שצריך את האובייקט‪,‬‬
‫אך הם לא מסוגלים להעתיק כמו שצריך את האובייקט (כדוגמת ‪.)DF‬‬
‫‪ .2‬אגנוזיה אסוציאטיבית – אגנוזיה בשל בעיות זיהוי‪ .‬אגנוזיה ברמה קצת יותר גבוהה‪ -‬אנשים‬
‫בעלי אגנוזיה אסוציאטיבית‪ ,‬רואים בצורה מושלמת (לא קיימת שום בעיה תפיסתית)‪ ,‬הם‬
‫מצליחים להעתיק אובייקטים בצורה טובה‪ ,‬אך הם לא מצליחים להעניק משמעות למה שהם‬
‫רואים‪ .‬כלומר אין להם גישה למערכת הסמנטית של אותו אובייקט‪ ,‬כך שאין להם שום‬
‫אינפורמציה על האובייקט‪.‬‬
‫הדרך העיקרית להבחין בין שתי האגנוזיות היא לתת להם להעתיק אובייקטים‪.‬‬
‫כיום לא חושבים שיש הבחנה כזו קטגורית‪ ,‬אך המושגים עדיין נפוצים‪ .‬יש מקרים באמצע‪ -‬יש‬
‫אנשים שמזהים חלק מהדברים ואת חלק מהדברים הם לא מזהים‪ .‬בהמשך נלמד על חלוקה‬
‫לאגנוזיות נוספות שאליהן ‪ Lissauer‬לא התייחס‪.‬‬

‫‪52‬‬
‫כאמור הבעיה של אגנוזיה אפרצפטיבית היא בעיה בסיסית של תפיסת צורה (ולכן לא יצליחו‬
‫להעתיק אובייקטים)‪ ,‬ואילו הבעיה של אגנוזיה אסוציאטיבית היא שהם לא יודעים לתת משמעות‬
‫לאובייקטים (למרות שהם מצליחים להעתיק בצורה מאוד טובה)‪ .‬ניתן לחשוב שהקושי העיקרי של‬
‫חולים עם אגנוזיה אסוציאטיבית הוא קושי מילולי‪/‬שפתי (למשל קושי בשיום האובייקט) שכן אנו‬
‫רואים שהם מצליחים לצייר בצורה טובה מאוד‪ .‬אבל נראה שאותם חולים לא מתקשים רק עם‬
‫ביטוי השם‪ ,‬אלא הם מתקשים להגיע למשמעות‪.‬‬
‫‪ =Anomia‬מצב בו אנשים לא מצליחים לשיים את האובייקט‪ ,‬אך הם כן יודעים בדיוק מה‬
‫המהות‪/‬שימוש של אותו אובייקט‪ .‬אותם חולים מצליחים להסביר את מהות האובייקט בצורה‬
‫עקיפה‪ ,‬הם מצליחים לשייך הגדרות‪/‬שימושים מסוימים לאותו האובייקט כדי להראות שהם‬
‫יודעים במה מדובר‪ .‬ואילו באגנוזיה‪ ,‬החולים לא מצליחים לציין שום אינפורמציה בנוגע לאובייקט‪.‬‬
‫באנומיה נראה קשיי שיום ו‪( circumlocution-‬תיאור מסביב) אבל לא באגנוזיה‬ ‫‪-‬‬
‫כמו כן באנומיה החולה לא משתפר כאשר מציגים לו את האובייקט דרך מודליות אחרת כמו‬ ‫‪-‬‬
‫שמיעה‪( .‬למשל אם ניתן להם מספריים הם עדיין לא ידעו לומר שאלו מספריים‪ ,‬ואילו נבדקים‬
‫עם אגנוזיה שיחזיקו את המספריים ידעו לשיים את זה וידעו איך גוזרים)‪.‬‬

‫הפרעות תפיסה ‪ -‬אגנוזיה אפרצפטיבית‬

‫באגנוזיה אפרצפטיבית קיים נזק באזורים האוקסיפיטליים ומסביבם (כלומר הנזק לא נמצא‬ ‫‪-‬‬
‫רק ב‪)1V-‬‬
‫בחלק מהמקרים הנזק נגרם בשל הרעלה (לעיתים קרובות הרעלת ‪ – CO‬פחמן חד חמצני)‬ ‫‪-‬‬
‫יש סבירות כי הפגיעה היא בעיקר בקישוריות עצבית במערכת הראייה הראשונית והמשנית‬ ‫‪-‬‬
‫בקליפת המוח (למשל בחלקים שמחברים בין ‪ 1V‬ל‪ .)2V-‬מקור הבעיה לא ברור לחלוטין‪ ,‬כלומר‬
‫לא תמיד ניתן להבחין במוקד הנזק‪/‬הפגיעה במוח אבל ניתן לראות שלא מגיע מידע בין‬
‫האזורים הראשוניים לאזורים הגבוהים יותר‪.‬‬
‫‪ o‬חלק מהחולים לא מצליחים לזהות משטחים (כלומר להבדיל בין האובייקט לבין הרקע‬
‫שלו) ולשם כך הם נעזרים בקונטרסט בלבד (של הצבעים‪ ,‬או בהבדלי צבעים)‬
‫‪ o‬נעזרים בהבדלי צבע‪ ,‬בהירות או טקסטורה‬
‫מר ‪:S‬‬
‫בעקבות הרעלת ‪ CO‬איננו מסוגל לזהות צורות בסיסיות‪.‬‬ ‫•‬
‫יכולת ביטוי לשוני והבנת שפה‪ ,‬זיכרון‪ ,‬שיום צבעים‪ ,‬ותפקודים קוגניטיביים כלליים תקינים‪.‬‬ ‫•‬
‫שדות ראיה בסה”כ תקינים‬ ‫•‬
‫מסוגל להבחין בהבדלי אור קטנים (מערכת מגנוצלולרית)‬ ‫•‬
‫חדות ראיה בגדר הסביר‬ ‫•‬

‫‪53‬‬
 ‫ראיית צבעים תקינה‬ ‫•‬
‫מסוגל להבחין בתנועה בשדה הראיה‪.‬‬ ‫•‬
‫מצליח לזהות טוב יותר כאשר החפץ בתנועה – כלומר הקושי שלו היה בעיקר עם חפצים‬ ‫•‬
‫סטטיסטיים או אובייקטים מצוירים על דף‬
‫ראיית עומק כנראה תקינה‪.‬‬ ‫•‬

‫במטלה מסוימת ביקשו ממנו לסמן צורה הזהה לצורה משמאלו‪ .‬הוא לא הצליח לבצע את המטלה‪,‬‬
‫מבחינתו כל הצורות מאוד דומות והוא לא הצליח להפריד ביניהן‪ .‬כלומר הוא לא מבחין בין צורות‬
‫שוות הארה‪ ,‬מבע וטקסטורה‪ .‬עם זאת‪ ,‬הביצוע השתפר במידת מה כאשר מוצג לו חפץ אמיתי‬
‫(במקום ציור) או כאשר הדף בו החפץ מצויר זז‪.‬‬

‫הסברים אפשריים לאגנוזיה אפרצפטיבית‪:‬‬

‫‪ .1‬הסבר ‪ :1‬החולים תקועים ברמת ה‪ Primal Sketch-‬לפי המודל של ‪ .MARR‬כלומר אותם‬
‫חולים קולטים את הגירוי על הרטינה‪ ,‬לאחר מכן הגירוי מגיע ל‪ – 1V-‬שם נוצרת סכימה מאוד‬
‫גסה של הגירוי (כלומר בצורה של קווים וזוויות‪ ,‬שאיננו יודעים מה המשמעות שלהם)‪ .‬המעבר‬
‫בין הסקיצה הראשונית לשלב הבא (‪ )2.5 D‬תקול‪ ,‬הם לא מצליחים לעבור לשלב הבא ולכן הם‬
‫לא מצליחים לראות הגירוי בצורה שלמה אלא הם רואים אוסף של קווים‪/‬קונטרסטים‪.‬‬

‫‪ .2‬הסבר ‪ :2‬פגיעות מזעריות (אך רבות ומפושטות) בשדה הראייה > מובילות לראייה ממוסכת‪,‬‬
‫כלומר חולים לא רואים חלקים מסוימים בשדה הראייה‪.‬‬
‫‪ -‬כאשר עושים בדיקה לרטינה לחולים עם אגנוזיה אפרצפטיבית רואים שיש להם חלקים פגומים‬
‫בתוך השדה ראייה‪ ,‬בחלקים אלו הם לא יכולים לראות כלום‪ .‬כלומר המידע שהם מקבלים‬
‫מהגירוי שמגיע מהשטח הוא מידע חלקי‪ .‬כלומר אותם חולים יכולים לראות ולהבין מה הם‬
‫רואים‪ ,‬אך עדיין הם מתקשים‪.‬‬
‫‪ -‬אותם חולים לא מצליחים לראות בצורה חלקה‪ .‬הם יראו קונטרסטים‪ ,‬בהירות‪ ,‬קווים‪ ,‬אך הם‬
‫לא יראו את התמונה בצורה שלמה וברורה (‪.)Pepper view‬‬

‫‪54‬‬
 ‫סימולטאגנוזיה‬
‫סוף נוסף של אגנוזיה‪ ,‬אשר מתמקדת בקושי של חולים להתמקד ולזהות מספר אובייקטים יחד‪.‬‬
‫קיימים שני סוגים של סימולטאגנוזיה‪ )1 :‬דורסלית ‪ )2‬וונטרלית‪.‬‬
‫סימולטאגנוזיה דורסלית‬
‫אגנוזיה סימולטנית שנוצרת בדרך כלל כתוצאה מנזק דו צדדי באזור הפרייאטלי‪-‬אוקסיפיטלי‬ ‫‪-‬‬
‫(כלומר באזור שמחבר בין האונה האוקסיפיטלית לאונה הפריאטלית‪ ,‬כמו כן בדרך כלל הנזק‬
‫הוא דו צדדי)‬
‫חולים מתנהגים למעשה כמעט כעיוורים למרות ששדות הראייה שלהם תקינים‪ ,‬מאחר ומאוד‬ ‫‪-‬‬
‫קשה להם לתפוס את האובייקטים שנמצאים סביבם‬
‫בניגוד לחולים עם אגנוזיה אפרצפטיבית‪ ,‬הם מסוגלים לזהות את אשר הם רואים‪ ,‬אך הם‬ ‫‪-‬‬
‫רואים תמיד רק אובייקט אחד (כלומר הם לא מסוגלים לזהות תמונה שלמה של מספר‬
‫אובייקטים‪ ,‬אפילו אם יניחו להם שני אובייקטים על השולחן הם יצליחו לזהות בכל פעם רק‬
‫אובייקט אחד‪ ,‬הקשב שלהם מופנה רק לאובייקט אחד)‬
‫נצפה לעיתים קרובות כחלק מתסמונת בלינט (שמגיע פעמים רבות עם ‪:)optic ataxia‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ o‬חוסר יכולת להפנות מבט (להזיז עיניים) לכיוון רצוי‬
‫‪ o‬חוסר יכולת להצביע (או לתפוס) חפצים נראים (‪)optic ataxia‬‬
‫‪ o‬בעיה בקשב חזותי שמונע ראייה של יותר מאשר אובייקט אחד בו זמנית‬
‫בסרטון שהוצג בכיתה‪ ,‬האדם מצליח לראות את המסרק והכפית‪ .‬אך כשהוא רואה אובייקט‬ ‫‪-‬‬
‫אחד הוא לא מסוגל לראות את האובייקט השני‪ .‬מאוד קשה להתנהל בעולם בצורה כזו‪ .‬הקושי‬
‫הוא בעיקר קשבי ופחות קושי תפיסתי שכן אין לו בעיה להבין מהם האובייקטים ולשיים‬
‫אותם‪.‬‬

‫האם הקושי בתפיסה סימולטנית קשור למורכבות הגירוי?‬

‫‪ Luria‬ניסה לבחון שאלה זו באמצעות ניסוי‪ .‬תחילה הוא הציג לנבדקים מגן דוד אדום ולנבדקים‬
‫לא הייתה בעיה לתפוס את זה‪ .‬אולם‪ ,‬כאשר הוא הציג להם מגן דוד בו כל משולש צבוע בצבע אחר‪,‬‬
‫הנבדקים ענו שהם ראו משולש‪ .‬הם כבר לא ראו את המגן דוד‪ ,‬אלא הם יכלו להיות קשובים בכל‬
‫פעם למשולש אחר‪.‬‬

‫‪55‬‬
 ‫כלומר הבעיה של המערכת היא לא בזיהוי של גירוי מורכב‪ ,‬אלא בעיבוד סימולטני של גירויים‪.‬‬
‫‪ :Riddoch and Humphreys‬מצאו שכאשר מציגים לנבדקים ציור של חתול המצויר על ידי קו אחד‬
‫(משמאל) לא הייתה כל בעיה לנבדקים לזהות את החתול‪ .‬לעומת זאת כשמציגים להם קווים בתוך‬
‫הציור (מימין)‪ ,‬אשר חילקו את החתול למספר אזורים – הם לא הצליחו לזהות שמדובר בחתול‬
‫באותה קלות כפי שזיהו בהתחלה‪.‬‬

‫סימולטאגנוזיה וונטרלית‬

‫אזור הפגיעה‪( Left inferior temporo-occipital region :‬בחלק המחבר בין האונה‬ ‫•‬
‫האוקסיפיטלית והאונה הטמפורלית‪ ,‬בהמיספרה השמאלית‪ -‬לא בילטרלי)‪.‬‬
‫ההבדל המרכזי בינם לבין הקבוצה הדורסלית הוא שחולים אלו מסוגלים לראות יותר מאשר‬ ‫•‬
‫אובייקט אחד‪ ,‬אך מזהים רק אחד בכל זמן נתון‪ .‬כלומר כאשר נציג להם שני אובייקטים – הם‬
‫יצליחו לראות את שניהם‪ ,‬אך כאשר הם יצטרכו לעבד את האובייקטים ולציין מה הם רואים‬
‫– הם יוכלו לעבד בכל פעם רק אובייקט אחד‪ ,‬כאשר הם מתעלמים מהאובייקט השני‪.‬‬
‫הביטוי המובהק ביותר לאגנוזיה שלהם היא בתחום הקריאה‪ :‬הם קוראים מאד לאט‬ ‫•‬
‫ומשתמשים באיות ‪ .letter-by-letter reading -‬הם לא מסוגלים להסתכל על מילה כמילה‬
‫שלמה‪ ,‬הם מסתכלים על מילה כאות אות‪.‬‬
‫‪ :Kinsborne&Warrington‬הציגו לחולה את התמונה הבאה וביקשו ממנה לתאר את‬ ‫•‬
‫התמונה‪/‬את האובייקטים‪ .‬נראה שהחולה תיארה פריט אחר פריט‪ .‬למשל היא קודם תיארה‬
‫את הכובע‪ ,‬לאחר מכן את הידיות של האופניים וכו‪ .‬החולה לא הייתה מסוגלת להסתכל על‬
‫התמונה בצורה שלמה‪ ,‬לקח לה בערך שעה לתאר את התמונה בכללותה (וגם אז היא עדיין לא‬
‫שמה לב שהגלגל נפל מהאופניים)‪ .‬למרות שבאופן כללי‪ ,‬אין לה קושי להתמודד‪/‬לקלוט את‬
‫האובייקטים‪.‬‬

‫‪ :Akinetopsia‬חולים שמתקשים לתפוס‪/‬לראות תנועה‪ .‬חולים שהפגיעה‬

‫שלהם יכולה להיות בילטרלית או יונילטרלית באזור ‪ 5V‬המכונה גם ‪MT‬‬
‫אשר מהווה את אזור התנועה שלנו (ממוקם באונה הטמפורלית)‪ .‬הקושי של‬
‫אותם חולים הוא לזהות אובייקט זז‪ ,‬הם למעשה רואים את האובייקט קופץ‬
‫בצורה סטטית מנקודה לנקודה (במקום לראות את התנועה "זורמת")‪.‬‬

‫‪56‬‬
 ‫שיעור ‪ – 6‬אגנוזיה אסוציאטיבית ופרוזופגנוזיה‬
‫אגנוזיה אסוציאטיבית‬
‫שלושה קריטריונים‪:‬‬
‫‪ .1‬קושי לזהות אובייקטים כפי שמעיד שיום או שימוש בכל דרך אחרת (לא מצליחים לשיים או‬
‫לציין למה האובייקט משמש)‬
‫‪ .2‬יכולת זיהוי אובייקטים באמצעות חושים אחרים ובאמצעות הגדרות (למשל במצבים של‬
‫אגנוזיה אסוציאטיבית חזותית‪ ,‬חולים יצליחו לזהות אובייקטים באמצעות חוש המישוש)‬
‫‪ .3‬יכולת תפיסה חזותית של אובייקטים (מתועד בדרך כלל ע"י העתקה או ‪ - )matching‬כלומר‬
‫החולים מסוגלים להעתיק אובייקטים או לעשות התאמה בין אובייקטים שונים‪.‬‬

‫חולים באגנוזיה אסוציאטיבית רואים את העולם באופן נורמלי כמו אנשים בריאים‪ ,‬אך‬ ‫➢‬
‫אין להם גישה למערכת הסמנטית‪ ,‬כך שהם לא מצליחים לקשר בין מה שהם רואים לבין‬
‫הפרשנות‪/‬מהות האובייקט‪.‬‬
‫בניגוד לפרוספוגנוזיה התפתחותית שהיא יחסית שכיחה (כ‪ 2%-‬מהאוכלוסייה)‪ ,‬אגנוזיה‬ ‫➢‬
‫אסוציאטיבית היא מחלה נדירה‪ .‬שכן היא נוצרת לרוב על ידי פגיעה טראומטית מוחית או‬
‫שבץ במיקום ספציפי ובעוצמה מתאימה (מחלה זו הינה נדירה שכן לאחר הפגיעה אזורי‬
‫הראייה הנמוכים נשארים תקינים‪ ,‬אך נוצר נתק בינם לבין אזורי ראייה גבוהים יותר)‪.‬‬
‫בסרטון שראינו בשיעור‪ ,‬החולה לא מצליח להסתכל על התמונה כמכלול ולהסביר את‬ ‫➢‬
‫הסצנה באופן כללי‪ ,‬אלא הוא מתאר פריט‪-‬פריט‪ .‬כמו כן‪ ,‬בהתאם לתיאור התפקיד של‬
‫פריט מסוים הוא מנסה להסיק מסקנות לגבי הפריטים האחרים‪ .‬בניגוד לחולים עם‬
‫אגנוזיה סימולטנית שגם מסתכלים על פריטים בודדים ומצליחים לזהות ולתאר אותם‬
‫בצורה טובה (ולא על התמונה בשלמותה)‪ ,‬חולים עם אגנוזיה אסוציאטיבית לא מצליחים‬
‫לזהות את הפריטים אלא נעזרים בתהליך הסקת מסקנות מתוך תיאור כללי‪ .‬השימוש‬
‫בהסקת מסקנות הינו מאפיין בולט לחולים עם אגנוזיה אסוציאטיבית‪.‬‬
‫אחת הטענות היא שחולים עם אגנוזיה אסוציאטיבית רואים את העולם כמו אנשים‬ ‫➢‬
‫בריאים (הם יכולים לראות טקסטורות‪ ,‬קווים‪ ,‬צורות וכו‪ ,‬ולהבין מהם האובייקטים‬
‫השונים) אך הם לא מצליחים להבין מהו השימוש של האובייקטים‪ ,‬ובכדי להבין את מהות‬
‫האובייקט‪/‬למה משמש הם צריכים להשתמש בהסקה‪.‬‬

‫כאמור‪ ,‬הטענה כי לחולים עם אגנוזיה חזותית קיימת תפיסה חזותית תקינה (כלומר שהייצוג‬
‫החזותי של האובייקט שלם (‪ )3D representation‬וכי הבעיות בזיהוי‪ ,‬מקורן במעבר בין מערכת‬
‫התפיסה למערכת הסמנטית‪ ,‬מתבססת על שתי יכולות מובהקות של חולים אלו‪:‬‬
‫‪ o‬יכולת העתקה (או תיאור) של ציורים‬
‫‪ o‬יכולת התאמה בין צורות שונות על בסיס ראיה‪.‬‬
‫‪ o‬אבל‪ :‬צורת ההעתקה שלהם שונה מצורת ההעתקה של אנשים בריאים הם מעתיקים קו אחר‬
‫קו‪ ,‬מתמקדים באלמנט ספציפי של הציור מה שמוביל להעתקה מאוד איטית (וכן הם מאבדים‬
‫קשר עם התמונה הכללית)‪ .‬כלומר היכולת שלהם להתמקד בפריטים ספציפיים‪ ,‬היא דווקא זו‬
‫שמפריעה להם לשפוט את האובייקטים בצורה כללית יותר‪.‬‬

‫אופי ההעתקה של חולים עם אגנוזיה אסוציאטיבית‪ :‬כאמור ניתן לראות שהם מצליחים להעתיק‬
‫בצורה טובה את האובייקט‪ ,‬אך למרות זאת יש להם קושי להבין את האובייקט שציירו או למה‬
‫הוא משמש‪.‬‬

‫‪57‬‬
 ‫➢ כמו כן‪ ,‬כאשר הם נשאלים מה הם מעתיקים – הם גם לא‬
‫מצליחים להשיב‬

‫תזכורת‪ :‬אחד ההסברים האפשריים לאגנוזיה אפרצפטיבית הינו‬

‫המודל של מאר‪ ,‬לפיו הקושי‪/‬פגיעה של החולים היא במעבר מה‪-‬‬
‫‪ Primal sketch‬ל‪ .2.5 D sketch-‬הבעיה של חולים עם אגנוזיה‬
‫אסוציאטיבית הינה בשלב מתקדם יותר בתפיסה‪ .‬קיימת מחלוקת האם‬
‫מקור הבעיה הינו במערכת התפיסה עצמה‪ ,‬או לחלופין במעבר ממערכת‬
‫התפיסה למערכת הסמנטית‪ .‬חשוב לציין שיש עדויות לכאן ולכאן‪:‬‬

‫עדויות להפרעה בתפיסה‬

‫דרך הביצוע במבחני התאמה למיניהם מעידה על הפרעות תפיסתיות‪:‬‬
‫‪ -‬לנבדקים יש קושי במטלות התאמת צורות בסיסיות כאשר יש "לכלולים" על הנייר‪ ,‬כלומר‬
‫רזולוציית הגירוי הרבה יותר רלוונטית לזיהוי של חולים באגנוזיה אסוציאטיבית לעומת‬
‫אנשים בעלי תפיסה חזותית נורמלית‪.‬‬
‫‪ o‬לדוגמה החולה של ‪ Rubens & Benson‬קבע חוסר התאמה בין צורות זהות על בסיס‬
‫"לכלוכים" בנייר או שינויים קלים ברצף הדיו‪.‬‬
‫‪ o‬דוגמה נוספת‪ :‬כאשר מציגים לנבדקים מספר תמונות של בקבוקים שונים (כאשר‬
‫חלקם מטושטשים‪ ,‬מוכתמים וכו) יהיה לנבדקים להבין שמדובר באותו אובייקט‪.‬‬
‫‪ -‬איכות הביצוע של חולים אלו תלויה באיכות הגירויים‪.‬‬
‫‪ o‬הביצוע טוב ביותר עם חפצים אמיתיים‪ ,‬פחות טוב עם תמונות והירוד ביותר עם‬
‫ציורים‪.‬‬
‫‪ o‬כלומר הביצוע תלוי במידה רבה יותר לאיכות הגירוי ופחות לגירוי עצמו‬
‫‪ -‬נבדקים לא מצליחים לבצע התאמה כאשר הצורות מוצגות בתצוגה מהירה‬
‫‪ o‬כמו כן‪ ,‬הם לא יצליחו לשחזר את האובייקטים שראו מאוחר יותר (לא היינו מצפים‬
‫לתופעה זו אם התפיסה הייתה תקינה‪ .‬שכן אם התפיסה תקינה אין שום סיבה שהצגה‬
‫מהירה תפריע להם לתפוס מאוחר יותר את מה שהם ראו)‬
‫‪ -‬בניסויים מעבדתיים‪ ,‬רוב הטעויות מוגדרות כטעויות חזותיות ולא סמנטיות‪.‬‬
‫כלומר הנבדקים מצליחים להבין שיש קשר בין אובייקטים שונים (למשל בקבוק וקנקן –‬
‫מה שמעיד על יכולת סמנטית) אך לא מצליחים להבין שיש קשר בין שני סוגי אובייקטים‬
‫זהים בגלל אופי הציור (כמו שני סוגי בקבוקים שונים – כלומר הבעיות הן יותר חזותיות)‬
‫‪ -‬חלק מהחולים בדומה לחולים עם אגנוזיה אפרצפטיבית‪ ,‬מתקשים לזהות חפצים המצולמים‬
‫מזוויות לא מקובלת‪ .‬לעומת זאת נבדקים בריאים‪ ,‬יצליחו לזהות אובייקטים גם אם הגירוי‬
‫עמום או מצולם בזווית חריגה שמעולם לא ראו (גם אם ייקח מספר שניות)‪ .‬לעומת זאת‬
‫לנבדקים עם אגנוזיה אסוציאטיבית‪ ,‬יש ירידה לא פרופורציונלית ביחס לנבדקים בריאים‬
‫בביצועים כאשר מציגים להם אובייקטים בזווית "לא נכונה"‪ .‬כלומר חולים אלו נתקעים‬
‫בשלבי התפיסה הראשונית‪.‬‬

‫אגנוזיה אינטגרטיבית‬

‫המקרה של ‪HJA‬‬
‫תיאור מקרה‪:‬‬
‫‪ -‬בעקבות ניתוח תוספתן ‪ HJA‬סבל משבץ בעורק הצרברלי‪ .‬שבץ זה גרם לנזק בילטרלי באונה‬
‫האוקסיפיטלית שנמשך לכיוון האונות הטמפורליות‪.‬‬
‫‪ -‬בעקבות כך ‪ HJA‬סבל מ‪:‬‬
‫‪ o‬פרוספוגנוזיה‬
‫‪ o‬איבוד יכולת התמצאות במרחב‬
‫‪ o‬אלקסיה – היכולת להבין מילים‬
‫‪ o‬קושי לזהות חפצים‬
‫‪ o‬עיוורון צבעים‪.‬‬

‫‪58‬‬
‫בבדיקות ראייה נמצא כי שדות ראיה של ‪ HJA‬הראו חדות ראיה תקינה למרות אובדן ראיה‬ ‫‪-‬‬
‫בשתי המחציות העליונות של שדה הראיה שלו‪ .‬למעשה הוא התגבר על חסר זה ע"י תנועות‬
‫ראש‪.‬‬
‫במטלת שיום ציורים חפצים רגלים נמצא שהיו לו ‪ 42‬אחוזי הצלחה כאשר החפצים היו‬ ‫‪-‬‬
‫מצוירים‪ ,‬ו‪ 67-‬אחוזי הצלחה כאשר החפצים היו אמיתיים‪ .‬היה לו בעיקר קושי בזיהוי חפצים‬
‫חופפים במרחב‪.‬‬
‫ממצאים קליניים‪:‬‬
‫כושר ההעתקה שלו טוב מאד והוא לא מאבד את המקום בדף כאשר הוא מרים את העט (כמו‬ ‫•‬
‫חולים עם סימולטאגנוזיה)‪.‬‬
‫תוצאות אלו מבחינות בינו לבין חולים שסובלים מאגנוזיה אפרצפטיבית‪.‬‬ ‫•‬
‫אולם‪-‬דרך ההעתקה שלו מעידה כי אין לו כל מושג מה הוא מצייר‪ .‬כלומר הוא מצליח להעתיק‬ ‫•‬
‫בצורה טובה‪ ,‬אך הוא לא מצליח להבין מה הוא מצייר‪.‬‬
‫הציור הוא מאד איטי ודקדקני‪.‬‬ ‫•‬
‫הידע הסמנטי שלו תקין לחלוטין וגם יכולת הדימוי החזותי‬ ‫•‬
‫• כלומר אם נשאל את ‪ HJA‬מה זה מפתח‪/‬ציפור‪ ,‬הוא יצליח להסביר מה שמעיד על ידע‬
‫סמנטי תקין‪ .‬כמו כן‪ ,‬יש לו יכולת דימוי חזותי‪ ,‬למשל הוא יצליח לתאר מפתח‪/‬ציפור‬
‫גם מבלי לראות את האובייקטים‪ .‬אך הוא לא מצליח למצוא את הקשר בין מה שהוא‬
‫מצייר לבין הידע הסמנטי שלו‪.‬‬
‫מספר דוגמאות‪:‬‬ ‫•‬
‫• ניתן לראות שכושר ההעתקה של החולה טוב‪ .‬אך נראה שהוא התמקד‬
‫יותר מדי בפרטים מסוימים בתמונה (למשל בעיניים של הינשוף) באופן‬
‫שגורם לו לא להבין מה הוא צייר‪.‬‬

‫בציור הבא נראה שהחולה הצליח להעתיק בצורה יוצאת מן הכלל‪ ,‬אך‬ ‫•‬
‫ההעתקה לקחה לו שעות רבות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אנשים בריאים ככל הנראה‬
‫היו מעתיקים בצורה קצת פחות מדויקת אבל כנראה שהם היו עושים זאת‬
‫הרבה יותר מהר‪ .‬כלומר דרך הפעולה שלו להסתכל על אובייקטים היא‬
‫שונה מהדרך של אנשים בריאים‪.‬‬

‫אם נבקש מחולה לצייר אובייקטים (מהזיכרון) ‪ ,‬הוא יצליח לעשות‬ ‫•‬
‫זאת בצורה מאוד טובה וכן הוא יצליח להסביר את החלקים השונים‬
‫שצייר‪ .‬זה מצביע על כך שהדימוי הפנימי שלו והדמיון שלו תקינים‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬אם הוא היא מתבקש לצייר את אותם אובייקטים מדף‪,‬‬
‫הוא לא היה מצליח לעשות זאת בצורה טובה‪.‬‬

‫זיהוי מטלות‪:‬‬ ‫•‬

‫• במטלה זו נראה שהחולה לא הצליח לזהות אובייקטים בצורה טובה‪ ,‬למרות‬
‫שהוא יכול לראות את האובייקטים ולתאר אותם בצורה טובה‪ .‬כלומר אין לו‬
‫מושג איך לחבר את החלקים השונים של הציור לכדי אובייקט הגיוני‪ .‬ניתן‬
‫לראות שיש לחולה חשיבה הסקתית בניסיון לפרש את האובייקט‪ ,‬אך הוא לא‬
‫מצליח לעשות זאת‪.‬‬
‫• עדויות נוספות לקושי תפיסתי‪ :‬ככל שהתמונה יותר מורכבת‪ ,‬כך יהיה לחולה יותר‬
‫קשה לזהות את האובייקט‪ .‬כלומר אינפורמציה מפרטים בציור רק פוגעת ביכולותיו‬

‫‪59‬‬
 ‫במטלה נוספת מציגים לנבדקים שני אובייקטים מחוברים‬ ‫•‬
‫(למשל קנגורו ורגל) ומבקשים מהם לציין האם מדובר‬
‫באובייקט אמיתי או מדומה‪ .‬נמצא שלאנשים בריאים יותר קל‬
‫להבין ולהשיב כאשר האובייקטים אמיתיים (לעומת כאשר‬
‫האובייקטים מוצללים)‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬נראה שקל יותר ל‪HJA-‬‬
‫להבין שהאובייקט לא אמיתי מהצללית (ולא מתמונה אמיתית‬
‫מלאה בפרטים קטנים)‪ .‬כלומר בניגוד לאנשים בריאים‪ ,‬יותר‬
‫אינפורמציה פוגעת ביכולת הזיהוי שלו‪.‬‬
‫נראה‪ ,‬אם כן ש‪ HJA-‬ממלא אחר התנאים המגדירים אגנוזיה‬ ‫•‬
‫אסוציאטיבית (הוא מצליח להעתיק את האובייקטים אך הוא לא מצליח להבין מה‬
‫הם)‪ .‬אולם עולה השאלה‪ ,‬האם הוא באמת מייצר את הייצוג החזותי התלת ממדי של‬
‫האובייקטים אותם הוא לא מזהה? השאלה עדיין נדונה‪.‬‬
‫• לכאורה יש לו יכולת תפיסת גבולות וקווים ‪ -‬והתנהגותו היום‪-‬יומית מעידה‬
‫על יכולת מסוימת של תפיסה "גלובלית"‪ :‬הוא לא נתקל בחפצים‪ ,‬הוא מסוגל‬
‫ללחוץ ידיים‪ ,‬לתפוס חפצים בידו ולהשתמש בהם וכו'‪.‬‬
‫• אולם כל התנהגותו בבחינות פורמליות (למשל במטלות קוגניטיביות שהוא‬
‫מבצע) מעידה על קושי מהותי בהקבצת פרטים חזותיים למכלול‪ .‬קושי זה‬
‫מעיד על חוסר ההבנה והזיהוי של האובייקט (ובעיה בייצוג של האובייקט‬
‫בזיכרון)‪.‬‬
‫• בנוסף לחוסר זיהוי פנים של אנשים מפורסמים או קרובים לו (גם לא את עצמו‬
‫בראי)‪ ,‬יכולתו לזהות בין גברים ונשים התבססה על פריטים כגון אורך השיער‬
‫(כלומר שכמציגים לו תמונות ומבקשים ממנו לקטלג לנשים‪/‬גברים הוא‬
‫מתבסס על מאפיינים סטריאוטיפים כמו שיער‪ ,‬כובע ועוד)‪.‬‬

‫המקרה של ‪SE‬‬

‫סובל מאגנוזיה אינטגרטיבית בעקבות שבץ מוחי שפגע במסלול הדורסלי הימני והונטרלי‬ ‫•‬
‫השמאלי של מערכת הראייה‪.‬‬
‫מתקשה לזהות את השלם (לעיתים מכחיש שהוא קיים) – כלומר הוא מצליח להסתכל על‬ ‫•‬
‫הפרטים ומתקשה להסתכל על האובייקט השלם‬
‫מתקשה מאוד בזיהוי פרצופים (פרוסופגנוזיה)‬ ‫•‬

‫‪ :Aviezer et al., 2007‬הנבדק הצליח לזהות את החלקים שהרכיבו את‬

‫הפרצוף ‪( A‬תפוחים או בתים כעיניים‪ ,‬קווים שונים) אך התקשה לתפוס‬
‫את הפרצוף בצורה שלמה (שהיה מורכב מתבנית שונה)‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬
‫כשהציגו לו את הפרצוף הקלאסי ‪( B‬עיניים‪ ,‬אף ופה) הוא מבין שמדובר‬
‫בפנים וכן הוא מצליח להבין שהתבניות השונות עשויות לסמל גם‬
‫פרצופים‪ .‬אך ברגע שהנסיין הראה לו שוב את התבניות השונות‪ ,‬ניתן‬
‫לראות שהנבדק נכשל שוב ולא מצליח לראות את התמונה הכללית‬
‫כפרצוף‪.‬‬

‫קושי בזיהוי התמונה הגלובלית‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫כאשר הנבדק התבקש להעתיק אובייקטים שונים‪ ,‬הוא הצליח‬
‫לזהות אלמנטים שונים בתוך הציור (מלבן‪ ,‬צורות פקמן) אך הוא‬
‫למעשה הוא מעתיק את הציור כחלקים חלקים‪ ,‬אשר לא מתחברים‬
‫לכדי שלם אינטגרטיבי‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬כשמציגים לו את השרשרת ושואלים אותו מהי‪ ,‬הוא מציין‬ ‫‪-‬‬
‫שמדובר ברצף כדורים המחוברים יחד‪ .‬כלומר הוא לא מצליח‬

‫‪60‬‬
‫לראות את התמונה הכוללת (שרשרת)‪ .‬כלומר יש לו קושי לחבר את החלקים הקטנים לכדי‬
‫תמונה אינטגרטיבית‬
‫בנוסף נמצא שגם כשמראים לנבדק את אותיות נבון (אות גדולה המורכבת מאותיות קטנות)‬ ‫‪-‬‬
‫הוא נוטה להסתכל יותר על האותיות הלוקאליות המרכיבות את האות הגלובלית (וקשה לו‬
‫מאוד להסתכל על האות הגלובלית)‪.‬‬
‫למשל‪ :‬במידה ונשאל את הנבדק האם האות ע' מופיעה באותיות הגלובליות הבאות‪,‬‬
‫נמצא שמידת הדיוק הינה יחסית זהה גם כאשר האות הגלובלית הינה ע' וגם כאשר‬
‫האות הגלובלית הינה פ'‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬נמצא שהנבדק מזהה מהר יותר את האותיות‬
‫הקטנות כאשר האות ע' היא גם האות הגלובלית (כלומר זמן התגובה מהיר יותר)‪.‬‬
‫משמע ייקח יותר זמן לנבדק לזהות את אותיות ה‪-‬ע' הקטנות כאשר האות הגלובלית‬
‫הינה פ' לעומת אם האות הגלובלית הייתה ע'‪.‬‬

‫עיבוד גלובלי ללא מודעות? במסגרת מטלה נוספת הציגו ל‪ SE-‬מילים שונות וביקשו ממנו לסווג‬ ‫‪-‬‬
‫את המילים לחי או דומם‪ .‬מטלה זו הייתה מורכבת ממספר תנאים‪ .1 :‬תנאי בו המילה‬
‫והתמונה תואמות מבחינת הסיווג ‪ .2‬תנאי בו המילה והתמונה לא תואמות אך שניהם מסווגים‬
‫לאותה קטגוריה (למשל חי‪ :‬מילה 'כלב' ‪ +‬תמונה 'פרה') ‪ .3‬תנאי בו המילה והתמונה לא‬
‫תואמות מבחינת הסיווג (תמונה 'שולחן' ‪ +‬מילה 'חולדה')‪ .‬המטרה של המטלה הייתה לבחון‬
‫האם יש זיהוי של האובייקט טרם קריאת המילה‪ ,‬ובמידה וכן האם יהיה אפקט לתמונה (כלומר‬
‫האם התמונה תעזור לנבדק בסיווג הקטגוריה)?‬
‫‪ o‬והרי לאנשים עם אגנוזיה אסוציאטיבית אין זיהוי של אובייקטים‪ ,‬ועל כן התמונה לא‬
‫אמורה להשפיע על הסיווג של המילה‬
‫‪ o‬במידה ואכן יש זיהוי של התמונה ואין התאמה בין המילה לבין התמונה אנו מצפים‬
‫לראות האטה בזמן תגובה (כפי שנצפית אצל אוכלוסייה בריאה)‬
‫‪ o‬נמצא שכאשר יש התאמה בין המילה לתמונה (תנאי ראשון) זמן התגובה הינו המהיר‬
‫ביותר‪ ,‬וכן אפקט זה חזק יותר אצל חיות מאשר אצל עצמים‪.‬‬
‫‪ o‬בנוסף נמצא שהנבדק מצליח לזהות את התמונות למרות הקושי בזיהוי התמונות (כלומר‬
‫ההשערה היא שזיהוי התמונות ככל הנראה מגיע לאיזה שהיא "מודעות")‬
‫‪ o‬השערה נוספת היא שייתכן והפרטים הקטנים מבצעים את ההטרמה (למשל ייתכן ורק‬
‫הראש של הכלב מהווה גורם מטרים ואין צורך בתמונה השלמה)‪ .‬בכדי לבחון השערה‬
‫זו החוקרים הציגו לנבדק רק אלמנט משמעותי בתמונה ולא את כל התמונה השלמה‬
‫(למשל רק את הראש של הכלב)‪ .‬עם זאת‪ ,‬נמצא שהפרטים הקטנים לא היוו גורם‬
‫מטרים משמעותי (כלומר לא הייתה ירידה בזמן תגובה) מה שמצביע על כך שיש תפיסה‬
‫של האובייקט‪ ,‬אך ככל הנראה היא לא מגיעה למודעות‪.‬‬
‫ניתן לראות בסרטון שכאשר הנסיין מבקש מ‪ SE-‬לזהות אובייקטים מסוימים הוא מצליח‬ ‫‪-‬‬
‫לזהות אותם מהר יותר בקונטקסט מתאים‪ .‬למשל ‪ SE‬יצליח לזהות חפצים משרדיים מהר‬
‫יותר במשרד‪ .‬לעומת זאת‪ SE ,‬מתקשה הרבה יותר לזהות אובייקטים שלא קשורים למשרד‬
‫כאשר אלו מושגים במשרד‪ .‬כמו כן‪ ,‬נראה ש‪ SE-‬הצליח לזהות אובייקטים שונים בעזרת חוש‬
‫המישוש‪.‬‬

‫‪61‬‬
 ‫סיכום ‪:SE‬‬
‫נראה כי הבעיה של ‪ SE‬אינה באינטגרציה של הפרטים למכלול‪ ,‬אלא בהגעה של אינטגרציה זו‬ ‫‪-‬‬
‫למודעות‪ .‬כלומר ‪ SE‬מתקשה להביא את האינטגרציה של הפריטים למודעות‪.‬‬
‫שנה וחצי לאחר מכן‪ ,‬ניכר שיפור במצבו‪ SE .‬עדיין מתקשה מאוד בזיהוי פרצופים‪ ,‬אך זיהוי‬ ‫‪-‬‬
‫האובייקטים משתפר‪ .‬עדות זו מהווה תזכורת לפלסטיות המוחית‪ ,‬לתהליכי הפיצוי ולמנגנוני‬
‫החלמה‪.‬‬
‫פרוסופגנוזיה ספציפיות קטגורית‬
‫בסרטון נצפית חולת פרוזופאגנוזיה‪ ,‬ניתן לראות שהחולה לא הצליחה לזהות אנשים קרובים לה‬
‫ואף לא את עצמה‪ .‬כלומר הקושי הינו ספציפי לזיהוי פרצופים – כלומר החולה יודעת שמדובר‬
‫בפרצוף‪ ,‬אך היא לא מצליחה לקשר בין הפרצוף לאדם (למי שייכים הפנים?)‪ .‬כמו כן‪ ,‬ניתן להסתכל‬
‫על פרוזופאגנוזיה כמשל לאגנוזיה ספציפית‪.‬‬
‫אגנוזיות ספציפיות‪:‬‬

‫בעיה ספציפית בזיהוי פרצופים – לא מזהים את הפנים של בני משפחה‪ ,‬חברים ואפילו של‬ ‫•‬
‫עצמם‪.‬‬
‫עם זאת החולים מצליחים לזהות אנשים בצורות אחרות – הליכה‪ ,‬קול‪ ,‬שיער‪ ,‬משקפיים‪.‬‬ ‫•‬
‫זיכרון תקין (פשוט הם לא מצליחים לקשר בין הפרצוף שהם רואים לבין הידע שיש להם על‬ ‫•‬
‫האדם)‬
‫זיהוי אובייקטים אחרים יכול להיות תקין לחלוטין‪.‬‬ ‫•‬
‫יש שני סוגים של פרוזופאגנוזיה‪:‬‬ ‫•‬
‫‪ .1‬נרכשת‪ :‬לרב כתוצאה מפגיעה דו‪-‬צדדית במסלול הוונטרלי‪.‬‬
‫‪ .2‬התפתחותית‪ :‬לרב לא מודעים לכך שיש להם פרוזופאגנוזיה (אלא הם פשוט תופסים את‬
‫עצמם "כלא טובים בזיהוי פרצופים")‪ .‬בעבר חשבו שמדובר בתופעה מאוד נדירה‪ ,‬אך היום‬
‫יודעים שמדובר כ‪ 2%-‬מהאוכלוסייה‪.‬‬

‫אזורי נזק – פרוזופאגנוזיה נרכשת‬

‫ניתן לראות באיור חתכים קורוניאליים של המוח אצל ארבעה חולים עם‬
‫פרוזופאגנוזיה נרכשת אשר מציגים את האזורים המוחיים הפגועים של‬
‫החולים‪ .‬האזור המסומן בשחור הינו החפיפה של האזורים הפגועים‪ .‬ניתן‬
‫לראות שהחפיפה ממוקמת באזור הוונטרלי‪-‬טמפורלי (החלק התחתון של‬
‫המוח לאורך האונה הטמפורלית)‪ .‬ואכן הפגיעה המרכזית של חולים עם‬
‫פרוזופאגנוזיה ממוקמת באזור הוונטרלי‪-‬טמפורלי‪.‬‬

‫יש לציין שחפיפת האזורים הפגועים של החולים עם פרוזופאגנוזיה מתנקזת בעיקר לאזור ה‪FFA-‬‬
‫(‪ ,)Fusiform face area‬אשר מהווה אזור ייעודי לזיהוי פרצופים‪ .‬כלומר באופן עקרוני כשאנו‬
‫קולטים פרצוף‪ ,‬הוא נקלט לרשתית ולאחר מכן הוא עובר עיבוד באזור ה‪.FFA-‬‬
‫יש הטוענים שאזור ה‪ FFA-‬הוא לאו דווקא אזור ייעודי לפרצופים‪ ,‬אלא הוא אזור חשוב‬ ‫‪-‬‬
‫לאבחנה בין פריטים שונים בתוך קטגוריה‪ .‬ועל כן‪ ,‬אזור ה‪ FFA-‬לא ספציפי רק לפרצופים אלא‬
‫לכל קטגוריה בה אנו מומחים‪ .‬אנו מומחים לפרצופים שכן אנו נחשפים לפרצופים מרגע הלידה‪,‬‬
‫וצריכים להבחין ולזהות פרצופים שונים‪.‬‬
‫אחת החוקרות שקראה תיגר על הקביעה שאזור ה‪ FFA-‬הוא אזור ייעודי לפרצופים היא איזבל‬ ‫‪-‬‬
‫גוטייה‪ .‬איזבל אמנם הסכימה שאזור ה‪ FFA-‬עובד בזמן שאנו רואים פרצופים וכן האזור ה‪-‬‬
‫‪ FFA‬פגוע אצל אנשים שקשה להם לראות פרצופים‪ .‬אך היא טענה "שמשימת זיהוי הפרצופים"‬
‫היא אחת מהמשימות בתחום אחריות האזור‪ .‬כלומר אותו אזור גם אחראי על אבחנה בין‬
‫קטגוריות שונות בהן אנו מומחים‪.‬‬

‫‪62‬‬
 ‫פרוזופגנוזיה נרכשת‪ :‬האם הבעיה בזיהוי או הבעיה בהעלאה למודעות?‬
‫כאשר נשאל את הנבדק האם הוא מזהה את הפרצוף‪ ,‬הוא תמיד יענה שהוא לא מזהה את הפרצוף‪.‬‬
‫נשאלת השאלה‪ ,‬האם נוכל לאתר תגובה מסוימת אשר תהווה אינדיקציה לכך שהנבדק מזהה‬
‫פרצוף מוכר למול פרצוף לא מוכר‪ .‬מספר דרכים לבחינת שאלה זו‪:‬‬
‫‪ .1‬עדות פיזיולוגית‪:‬‬
‫‪ -‬באמצעות מדידת מוליכות עורית (כמו בשיטת הפוליגרף)‪ .‬בשיטה זו‪ ,‬מניחים‬
‫על הנבדק חיישנים למוליכות עורית‪ ,‬מציגים בפניו נקודות שונות של‬
‫אינפורמציה (למשל הצגת פרצופים) ומודדים את תגובתו הפיזיולוגית‪ .‬ההנחה היא שאם נראה‬
‫לנבדק פרצוף מוכר‪ ,‬ויהיה זיהוי (רק שהוא לא עולה למודעות‪ ,‬שכן הוא לא מצליח לדווח) אנו‬
‫נבחין בתגובה אלקטרופיזיולוגית‪ .‬ואכן‪ ,‬יש מחקרים שהוכיחו שיש תגובות אלקטרופיזיולוגיות‬
‫אצל נבדקים עם פרוזופגנוזיה כאשר מציגים להם פרצופים מוכרים‪.‬‬

‫‪ -‬כמו כן‪ ,‬ניתן להבחין בתגובה פיזיולוגית אצל נבדקים תחת ‪ EEG‬גם כאשר הנבדק מדווח שהוא‬
‫לא מזהה כלל את הפרצוף שהוצג לו‪.‬‬
‫‪ .2‬עדויות התנהגותיות‪:‬‬
‫באמצעות מדידת זמני תגובה‪ .‬למשל במטלה מסוימת מציגים לנבדקים פרצופים ‪+‬שם‬
‫תואם‪/‬לא תואם ומבקשים מהנבדקים לקרוא את השם בלבד‪ .‬אם אין שום משמעות לפרצוף‪,‬‬
‫זמן הקריאה בשני התנאים (תאימות בין השם לפרצוף‪ /‬אי תאימות בין שם לפרצוף) צריך‬
‫להיות שווה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם יש משמעות לפרצוף המוצג‪ ,‬נצפה שיהיה זמן תגובה ארוך יותר‬
‫בתנאי האי תאימות (שכן יש סתירה בין השם לפרצוף)‪ .‬קיימות עדויות שיש זמן תגובה ארוך‬
‫יותר בתנאי האי‪-‬תאימות‪.‬‬

‫מכאן עולה ככל הנראה‪ ,‬שאצל חולים עם פרוזופגנוזיה קיים זיהוי‪ ,‬אך זיהוי זה אינו מגיע למודעות‪.‬‬

‫‪ – FFA‬אזור פרצופים או אזור מומחיות?‬

‫ניסוי ה‪ :Greebles-‬לשם בחינת השאלה‪ ,‬איזבל ערכה ניסוי בכדי לבחון האם אזור ה‪ FFA-‬הוא‬
‫אזור שאחראי על פרצופים או על מומחיות לפרצופים‪ .‬במסגרת הניסוי‪ ,‬אימנו קבוצה של נבדקים‬
‫בזיהוי "יצורים" בשם ‪ .Greebles‬לאחר מכן השוו את פעילות המוחית של מומחים בזיהוי‬
‫‪ Greebles‬לאלו שאינם מיומנים‪ .‬ההשערה של איזבל הייתה שהפעילות המוחית ב‪ FFA-‬של‬
‫נבדקים מומחים בזיהוי ‪( Greebles‬בעת צפייה ב‪ ) Greebles-‬תהיה זהה לפעילות המוחים של‬
‫אנשים כאשר הם רואים פרצופים‪.‬‬
‫‪ -‬ממצאים‪:‬‬
‫‪ .1‬כאשר מציגים לנבדקים לא מיומנים ב‪ Greebles-‬פרצופים רגילים נצפית אקטיבציה באזור‬
‫ה‪ .FFA-‬לעומת זאת כשמציגים להם ‪ Greebles‬לא נצפית אקטיבציה באזור זה‪.‬‬
‫‪ .2‬כאשר מציגים לנבדקים מומחים ב‪ Greebles-‬הן פרצופים רגילים והן ‪ ,Greebles‬נצפית‬
‫אקטיבציה באזור ה‪.FFA-‬‬

‫‪63‬‬
‫מכאן איזבל הסיקה שאזור ה‪ FFA-‬אינו ייחודי רק לפרצופים אלא מהווה אזור מומחיות‪ .‬כלומר‬
‫ה‪ FFA -‬יפעל בכדי להפריד בין תתי קטגוריה‪ ,‬בכל קטגוריה בה נגיע לרמת מומחיות (כמו‬
‫בפרצופים)‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬עלתה ביקורת על הניסוי של איזבל‪ :‬ראשית ה‪ Greebles-‬מאוד דומים לפרצופים (יש להם‬
‫מקור‪ ,‬אוזניים ומאפיינים דומים נוספים לפרצופים)‪ .‬ולכן ייתכן ובגלל מאפיינים אלו‪ ,‬אחרי‬
‫שרואים את היצורים הללו הרבה פעמים זה מפעיל את ה‪ .FFA-‬כמו כן‪ ,‬נמצא שגם אצל נבדקים‬
‫מומחים הפעילות של ה‪ FFA-‬בעת הצגת ‪ Greebles‬לא מגיעה לפעילות ה‪ FFA-‬בעת הצגת פרצופים‬
‫אנושיים‪.‬‬
‫‪ Kanwisher‬ערכה מחקר נוסף בכדי לבחון האם אזור ה‪ FFA-‬הוא אזור הייחודי לפרצופים או אזור‬
‫מומחיות‪:‬‬
‫‪ Kanwisher‬הציגה לאנשים אובייקטים שונים מתחומים בהם הם מומחים במשך שנים (למשל‬
‫שהמומחיות שלהם במשך שנים היא מכוניות)‪ .‬במחקר היא הציגה לאנשים מכוניות מסוגים שונים‪.‬‬
‫היא מצאה שכשאר היא הציגה לאנשים פרצופים‪ ,‬הייתה התאמה מובהקת בין הפעילות ב‪FFA-‬‬
‫לבין זיהוי הפרצופים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כאשר היא הציגה למומחים למכוניות תתי קטגוריות של‬
‫מכוניות‪ ,‬רוב הפעילות המוחית הייתה באזורים מוחיים אחרים ולא ב‪ ,FFA-‬אם כי הייתה מעט‬
‫פעילות גם ב‪( FFA-‬כלומר ההתאמה הייתה מובהקת יותר באזורים אחרים במוח ולא ב‪.)FFA-‬‬
‫➢ כלומר המסקנה של ‪ Kanwisher‬היא שייתכן ויש פעילות קטנה ב‪ ,FFA-‬אך רוב הפעילות‬
‫היא דווקא באזורים אחרים‪.‬‬
‫יש הטוענים שה‪ FFA-‬מחולק לתתי אזורים‪ ,‬כלומר יש אזורים שרלוונטיים לפרצופים ויש אזורים‬
‫שרלוונטיים לאובייקטים‪ .‬מחקרים הציגו שחקלאי שעבר שבץ הפסיק להבדיל בין החיות שלו‪,‬‬
‫למרות שקודם הפגיעה היה עושה זאת בצורה מצוינת‪ .‬מחקרים אחרים הראו שאנשים שעברו‬
‫שבץ‪/‬פגיעה מוחית אחרת השפיעה גם פרצופים וגם על אובייקטים‪.‬‬
‫מעין גישה אמצעית‬ ‫‪-‬‬
‫לפי גישה זו‪ ,‬בהתאם לחלק הפגוע ה‪ FFA-‬נראה תגובה שונה בין אנשים שונים‬ ‫‪-‬‬
‫האם אנו יכולים דיסוציאציה כפולה בין זיהוי פרצופים וזיהוי אובייקטים?‬
‫כלומר האם העיבוד של אובייקטים ופרצופים שונה? בכדי להשיב על שאלה זו נבחן את מקרה‬
‫הבוחן של ‪.CK‬‬
‫‪ CK‬היה בעל אגנוזיה חזותית לאובייקטים אך לא לפרצופים (זיהה פרצופים בצורה מצוינת)‪.‬‬
‫המקרה של ‪ CK‬חשוב שכן‪ ,‬המחשבה הנפוצה היא שפרצופים זה דבר מורכב ועל כן הם הדבר‬
‫הראשון שאנו מעבדים‪ .‬אך אין זה אומר בהכרח שיש אזור ייעודי לפרצופים בלבד‪ .‬המקרה של ‪CK‬‬
‫הוא מקרה ייחודי‪ ,‬שכן הוא מציג מצב שבו לאו דווקא שעיבוד פרצופים הוא מורכב יותר‪ ,‬אלא יכול‬
‫להיות שמדובר באזור נפרד לעיבוד פרצופים ואזור עיבוד נפרד לעיבוד אובייקטים‪.‬‬
‫בכדי לבחון את השאלה – הציגו ל‪ CK-‬ולנבדקים בריאים תמונות מוצללות (‪ 7‬פרצופים ו‪9-‬‬
‫אובייקטים שונים)‪ .‬לאחר מכן הם נשאלו האם הם מזהים אובייקט או פרצוף‪ .‬נמצא שכאשר הציגו‬
‫להם פרצופים‪ ,‬נבדקי הביקורת הצליחו לזהות פרצופים בממוצע של ‪ 6.6‬פרצופים ואילו ‪ CK‬הצליח‬
‫לזהות ‪ 7‬פרצופים (את המקסימום)‪ .‬לעומת זאת כאשר הנבדקים נשאלו על אובייקטים‪ ,‬נבדקי‬
‫הביקורת זיהו בממוצע ‪ 7.2‬אובייקטים‪ ,‬ואילו ‪ CK‬זיהה אובייקט אחד בלבד‪ .‬כלומר נראה הבדל‬
‫מאוד משמעותי באופן ש‪ CK-‬מזהה פרצופים ואובייקטים‪.‬‬

‫‪64‬‬
‫לאחר מכן הציגו לו מטלה יותר מורכבת (מורכבת גם לאנשים בריאים)‪ ,‬במסגרתה הציגו לו תמונות‬
‫נוף‪/‬תמונות שלא מאכלים אשר ניתן לזהות בהן פרצופים‪ .‬במטלה זו ‪ CK‬הצליח לזהות הרבה יותר‬
‫פרצופים מנבדקי הביקורת‪.‬‬
‫כאשר הייתה הגבלת זמן של דקה ‪ CK‬זיהה ‪ 4‬פרצופים‪ ,‬ואילו נבדקי הביקורת זיהו בממוצע‬ ‫‪-‬‬
‫‪ 1.4‬פרצופים‬
‫כאשר הייתה הגבלת זמן של ‪ 5‬דק'‪ CK ,‬זיהה ‪ ,9‬ואילו נבדקים הביקורת זיהו ‪ 4.6‬פרצופים‬ ‫‪-‬‬
‫בממוצע‬
‫כמו כן‪ CK ,‬זיהה את הפרצוף הראשון לאחר שנייה אחת בלבד‪ ,‬ואילו לנבדקי הביקורת לקח‬ ‫‪-‬‬
‫הרבה יותר זמן‬
‫כלומר המטלה הזו הייתה מורכבת עבור אנשים ללא כל פגיעה מוחית‪ ,‬אבל ‪ CK‬ביצע אותה‬ ‫‪-‬‬
‫בצורה טובה‪.‬‬

‫מטלה נוספת‪:‬‬
‫הציגו ל‪ CK-‬ולנבדקי הביקורת את התמונה הבאה (של ירקות שורש)‪ .‬כאשר‬
‫התמונה הייתה הפוכה ‪ CK‬הצליח לזהות שמדובר בפרצוף בעוד נבדקי‬
‫הביקורת לא הצליחו‪ .‬כמו כן‪ ,‬נבדקי הביקורת הצליחו לראות אובייקטים‬
‫נוספים בעוד ‪ CK‬לא הצליח לראות אובייקטים נוספים‪.‬‬
‫כאשר התמונה הייתה ישרה‪ ,‬גם ‪ CK‬וגם נבדקי הביקורת זיהו את הפרצוף‪.‬‬
‫אך כאשר הם נשאלו אם הם רואים גם אובייקטים נוספים‪ -‬נבדקי הביקורת‬
‫הצליחו לזהות את הירקות והקערה‪ ,‬בעוד ‪ CK‬לא הצליח לזהות אובייקטים‬
‫נוספים‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬כאשר משווים את ‪ CK‬לנבדקים עם פרוספוגנוזיה‪ ,‬ניתן לראות ש‪ CK-‬לא מזהה כמעט‬
‫אובייקטים אך הוא מאוד טוב בזיהוי פרצופים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬נבדקים עם פרוספוגנוזיה לא הצליחו‬
‫לזהות את הפרצופים אך הם כן מצליחים לזהות אובייקטים‪ .‬משמע מדובר בדיסוציאציה כפולה‬
‫בין אנשים עם פרוספוגנוזיה ל‪.CK-‬‬
‫הביקורת היחידה הינה ש‪ CK-‬הינו מקרה יחיד‪ ,‬לא הצליחו למצוא עוד מקרים של אגנוזיה נרכשת‬
‫ופרוספוגנוזיה נרכשת בעלות דיסוציאציה כפולה‪ .‬כלומר לא קיימות עדויות מצטברות‪ ,‬החשובות‬
‫להסקת מסקנות (על סמך המחקרים הנוירופסיכולוגיים)‪ .‬ולכן מאוד קשה לקבל תמונה כוללת לגבי‬
‫פרוספוגנוזיה נרכשת והדיסוציאציה עם זיהוי אובייקטים‪.‬‬

‫‪65‬‬
‫נשאלת השאלה האם אפשר למצוא אנשים פרוספוגנוזיה אסוציאטיבית טהורה? כלומר שהתפיסה‬
‫שלהם היא בדיוק כמו של אנשים בריאים‪ ,‬אך הקושי שלהם הוא ליצור קשר בין האובייקט לבין‬
‫המשמעות שלו? (במקרה של פרוספוגנוזיה‪ -‬בין הפרצוף לבין זהותו)‪.‬‬
‫מקרה כזה ניתן לראות אצל ‪ – NS‬אדם בן ‪ 40‬אשר נפגע על ידי מכונית והיה מחוסר הכרה במשך‬
‫‪ 23‬ימים‪ .‬ב‪ MRI-‬נמצא שיש לו פגיעה באזור הבילטרלי אוקסיפיטלי‪-‬טמפורלי‪ .‬כמו כן נראה‬
‫שהחלק האחורי של האונה האוקסיפיטלית תקין‪ ,‬כלומר אזורי הראייה הראשוניים תקינים אך‬
‫החלק הפגוע הוא באזור המקשר בין האונה האוקסיפיטלית לאונה הטמפורלית‪.‬‬
‫לפי כל המבחנים שעשו לו נראה שהתפיסה שלו הינה נורמטיבית לחלוטין‪ .‬למשל הוא ביצע מטלות‬
‫של העתקה בצורה מושלמת (העתיק יפה‪ ,‬שמר על סדר גודל ופרופורציות‪ ,‬ובכלל הביצוע שלו היה‬
‫נורמטיבי)‪ .‬בנוסף‪ ,‬הוא ביצע בצורה טובה מאוד משימות של תפיסה וויזואלית כמו משימות‬
‫רווחים‪ ,‬משימת התאמה (בין תמונה לשם‪ ,‬הוא לא התקשה למצוא תנוחות שונות‪ ,‬מצגים שונים‬
‫וקטגוריות שונות)‪ .‬גם כשהוא התבקש להפריד אובייקטים עם חפיפה מסוימת‪ ,‬הוא הצליח לעשות‬
‫זאת (גם כאשר האובייקטים היו אמיתיים וגם כאשר האובייקטים היו מומצאים)‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬ל‪ NS-‬היו יכולות של עיבוד פנים – הוא הצליח לעבד מאפיינים בפנים בצורה טובה‪ ,‬למשל‬
‫הוא הצליח להבדיל בפרצופים על פי מגדר‪ ,‬גיל‪ ,‬עיניים שונות ועוד‪ .‬אבל הייתה לו פרוזופגנוזיה‬
‫עמוקה‪ ,‬הוא לא הצליח לזהות אף אחד – גם לא תמונה של עצמו‪ .‬כך שזה היה נראה כמו מקרה‬
‫קלאסי של פרוספוגנוזיה עמוקה‪ .‬אבל כשהסתכלו קצת יותר לעומק ונתנו לו מטלות רגישות יותר‬
‫לליקויים תפיסתיים התגלו ממצאים שונים‪.‬‬
‫למשל במטלה מסוימת‪ NS ,‬וקבוצת ביקורת של נבדקים התבקשו להתאים פנים לשתי אופציות‬
‫נוספות של פנים ובמטלה נוספת הנבדקים התבקשו להתאים חלק פנים (למשל עיניים) לשתי‬
‫אופציות נוספות חלקי פנים‪ .‬נמצא שביצועי קבוצת הביקורת היו יותר טובים באופן כללי‬
‫מהביצועים של ‪ .NS‬כמו כן נמצא שביצועי קבוצת הביקורת היו מעט יותר טובים בתנאי התאמת‬
‫הפנים לעומת תנאי חלקי הפנים (עיניים)‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הביצועים של ‪ NS‬היו הרבה יותר טובים‬
‫בתנאי חלקי הפנים (עיניים) לעומת תנאי הפנים‪ .‬כלומר זה אומר ש‪ NS-‬תופס פנים‪/‬אזורים פנים‬
‫שונה מאנשים נורמטיביים‪ ,‬כלומר הוא לא מסתכל באותו האופן על פנים – ולכן לא מדובר‬
‫בפרוזופגנוזיה אסוציאטיבית טהורה‪.‬‬

‫האם אפשר בכל זאת למצוא דוגמאות לפרוזופגנוזיה "טהורה"? כלומר שהקושי הוא בתפיסת‬
‫פרצופים בלבד (ושאר התפיסה תקינה)‬
‫חוקר בשם ‪ Anaki‬בחן שני מקרי בוחן עם אגנוזיה ופרוזופגנוזיה טהורה‪:‬‬
‫‪ :DBO .1‬אדם בעל פגיעה אוקסיפיטלית‪ ,‬אשר הציג תפיסה בסיסית תקינה בבדיקות שונות‬
‫‪ :AP .2‬ענקי הוכיח של‪ AP-‬יש תפיסה וזיהוי פרצופים תקינה כמו שיש לנבדקים בריאים‪ .‬ענקי‬
‫ערך ניסוי על ‪ AP‬ועל נבדקי ביקורת במהלכו הציג לנבדקים תחילה תמונה של פרצוף ולאחר‬
‫מכן הציג לנבדקים מיסוך לתמונה (פיקסלים של הפרצוף)‪ .‬לאחר מכן ענקי ביקש מהנבדקים‬
‫לזהות את הפרצוף שהוצג בשלושה תנאים‪ .1 :‬תנאי בו התמונות מוצגות בצורה ישרה ‪ .2‬תנאי‬
‫בו התמונות מוצגות בצורה הפוכה ‪ .3‬תנאי בו הפרצופים מוצגים בצורה חתוכה‪.‬‬

‫‪66‬‬
‫נמצא שהתפיסה של ‪ AP‬זהה לתפיסה של הנבדקים הבריאים‪ ,‬כלומר הוא זיהה הכי מהר את‬
‫הפרצוף בתנאי הראשון (תמונה ישרה)‪ ,‬לאחר מכן בתנאי השני (תמונה הפוכה) ולבסוף בתנאי‬
‫השלישי (תמונה חתוכה)‪.‬‬
‫גם אצל נבדקי הביקורת וגם אצל ‪ AP‬נראה שהדיוק יורד עם‬
‫הקושי של המטלה (ולהפך את זמן התגובה עולה עם הקושי‬
‫של המטלה)‪ .‬כלומר מנגנוני התפיסה של ‪ AP‬תקינים שכן‬
‫הקושי והקלות במשימה זהים לשל הנבדקים הבריאים‪.‬‬

‫‪67‬‬
 ‫שיעור ‪ – 7‬פרוזופגנוזיה התפתחותית‬
‫פרוזופגנוזיה התפתחותית‬
‫מדובר בהפרעה נוירו‪-‬התפתחותית שגורמת לקושי בזיהוי פרצופים למרות אינטליגנציה תקינה‪,‬‬
‫ראייה יחסית תקינה ויכולת חברתית‪-‬קוגניטיבית טובה‪ .‬מדובר במצבים בהם לא נראית פגיעה‬
‫מוחית‪ ,‬בניגוד לפרוספוגנוזיה נרכשת‪ .‬כמו כן‪ ,‬ב‪ MRI-‬לא נראית פגיעה ספציפית שיכולה להסביר‬
‫את הנזק‪ .‬פרוזופגנוזיה התפתחותית נחשבה לתופעה מאוד נדירה אך עם הזמן התגלו עוד ועוד‬
‫אנשים שסובלים מפרוסופגנוזיה התפתחותית וכיום השכיחות של המחלה עומדת על כ‪2%-‬‬
‫מהאוכלוסייה‪ .‬במשך זמן רב לא היה קל לאתר את החולים שכן במקרים רבים הם בעצם כלל לא‬
‫היו מודעים לכך‪.‬‬
‫אחד החוקרים שקידם את המחקר אודות פרוזופגנוזיה התפתחותית היא דושן אשר הקים אתר‬
‫(‪ )Faceblind.org‬אשר אפשר לאנשים לעבור אבחון‪ ,‬להשתתף בניסויים וכך לקדם את הידע‬
‫וההבנה בתחום‪ .‬בזכות העבודה שלו‪ ,‬יכלו לבצע מחקרים רבים בנושא וכן ידע רב התגלה‪.‬‬

‫מה הן הדרכים העיקריות לאבחון פרוזופגנוזיה התפתחותית?‬

‫המבחן לאבחון הוא יחסית קשה‪ ,‬בעיקר ביחס לפרוספוגנוזיה הנרכשת‪ .‬במבחן לזיהוי פרוזופגנוזיה‬
‫נרכשת‪ ,‬הציגו לנבדקים ארבע תמונות שונות (אישה‪ ,‬גבר‪ ,‬ילד ומבוגר) וכבר מתוכן ראו את הקושי‬
‫שלהם בזיהוי‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בפרוסופגנוזיה התפתחותית מדובר על אנשים שחיים שנים רבות עם‬
‫הקושי הזה בזיהוי ולכן הם כנראה פיתחו "שיטות פיצוי" לזיהוי אנשים‪ .‬לכן המבחנים צריכים‬
‫להיות הרבה יותר מדויקים כדי לזהות את הקושי שלהם‪.‬‬

‫‪ .1‬מבחן בנטון – במסגרתו הציגו לנבדקים פרצוף מסוים ולאחר מכן שישה פרצופים‬
‫בזוויות צילום שונות‪ ,‬שרק אחד מתוכם תואם לפרצוף הראשון‪ .‬במבחן זה‪ ,‬הנבדקים‬
‫התבקשו לזהות את פרצוף המטרה מתוך שש האפשרויות שהוצגו‪ .‬נמצא שנבדקים‬
‫עם פרוסופגנוזיה התפתחותית לא מסתכלים על הפרצוף בצורה הוליסטית‪ ,‬אלא הם‬
‫למדו לזהות אנשים באמצעות פרטים קטנים כמו זיהוי דרך קו השיער‪ ,‬גומה‪ ,‬צורת‬
‫הגבות ועוד‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬נבדקים בריאים מסתכלים בצורה הוליסטית על הפנים‬
‫בבואם לענות על המבחן‪ .‬אחד הקשיים המהותיים במטלה זו (אצל חולי פרוסופגנוזיה‬
‫התפתחותית) הוא ההתמקדות היתרה בפרטים הקטנים‪ .‬מדובר במבחן מאוד פופולארי‪.‬‬

‫‪ – The Cambridge Face Memory Test (CFMT) .2‬מבחן זה כולל הרבה פחות‬
‫מאפיינים חיצוניים שהנבדק יכול להתבסס עליהם כדי לנסות לזהות את הפרצוף‬
‫(למשל לפרצופים אין קו שיער)‪ .‬זה סוג של מבחן זיכרון בו רואים פרצוף לזמן‬
‫קצר ולאחר מכן הנבדק צריך להחליט אלו מבין הפרצופים זהה לפרצוף המטרה‪.‬‬
‫יש מספר דרכים ורמות לבדוק את זה‪ .‬במבחן זה‪ ,‬הנבדק לא יכול לזהות מאפיין‬
‫ספציפי אלא עליו לשמור על ייצוג הוליסטי יותר של הפרצוף בזיכרון ולפי זה‬
‫לזהות את פרצוף המטרה‪ .‬מבחן זה הפך למבחן הפופולארי יותר‪ ,‬הן כשרוצים‬
‫לבדוק נבדקים בריאים בבדיקות שונות לזיהוי פרצופים וגם כבדיקה לאבחון‬
‫פרוסופגנוזיה התפתחותית‪.‬‬

‫מהי התופעה הקלינית של פרוסופגנוזיה התפתחותית? מה הנבדקים לא יצליחו לעשות לעומת‬

‫נבדקים בריאים? נראה שלחולים יש קושי בזיהוי פרצופים שהם אמורים לזהות – בין אם אלו‬
‫פרצופים שהם מכירים מחיי היומיום ובין אם אלו פרצופים מוכרים של דמויות ציבוריות‪ .‬נראה‬
‫שגם כשמלמדים את הנבדקים פרצופים‪ ,‬הם מתקשים בלמידה (מטרת הלמידה היא לראות שלא‬
‫מדובר בפער של ידע כללי)‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬זמן רב חוקרים לא ידעו כמה אנשים סובלים מהמחלה‪ .‬רוב הזמן שיערו שלא מזהים את‬
‫הקושי הזה אצל החולים כי יש להם יכולת ללמוד ולפצות על הקושי הזה (וכך להסתדר איתו בחיי‬
‫היום יום)‪ .‬עם זאת‪ ,‬אותם חולים חוו קשיים מאוד משמעותיים עם הקושי שלהם‪ ,‬ופשוט לא ידעו‬
‫להגדיר אותו ושמדובר בתופעה מאוד חריגה אלא הם חשבו שיש להם "זיכרון גרוע לפרצופים"‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬יש מחקר איכותני שבמסגרתו הצליחו לגייס קבוצה של נבדקים מתוך המאגר באתר של‬
‫דושן‪ .‬כל הנבדקים שגויסו ציינו סיפורים מאוד מביכים וטראומתיים שחוו לאור הקושי שלהם‬

‫‪68‬‬
‫בזיהוי הפרצופים‪ .‬במהלך המחקר‪ ,‬ערכו ל‪ 26-‬נבדקים ראיונות עומק כדי להבין מה עובר עליהם‬
‫ביום יום ואיך הם חווים את הקושי שלהם בזיהוי פרצופים‪ ,‬וכן מה הוביל אותם לחיפוש הסבר‬
‫למצב שלהם‪ .‬בראיונות הנבדקים תיארו סיפורים לא פשוטים‪ .‬למשל נבדק אחד סיפר שיום אחד‬
‫כשנסע באוטובוס מישהו לפתע אחז את ידו והוא דחף אותו‪ .‬ורק לאחר שאותו אדם פתח את פיו‬
‫ודיבר‪ ,‬הוא הבין שזו אמא שלו‪ .‬כלומר למרות שאותם חולים מתנהגים לכאורה בצורה נורמלית‪,‬‬
‫יש להם קושי מאוד מהותי בהתנהלות במהלך חייהם (כאשר הם לא מצליחים לזהות את הפרצופים‬
‫שהם אמורים להכיר)‪.‬‬

‫נשאלת השאלה‪ ,‬האם מדובר בקושי ספציפי רק לפרצופים או שמדובר בקושי כללי בזיהוי פרטים‬
‫ספציפיים מתוך קטגוריה? ניתן לראות שלאנשים רבים עם פרוסופגנוזיה התפתחותית יש קשיים‬
‫נוספים באבחנות קטגוריאליות קטנות (באבחנה בתוך קטגוריות)‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬לחלק מהסובלים‬
‫מהתופעה יש קושי אך ורק בזיהוי פרצופים‪ .‬נעשו מספר ניסויים כדי להבין ולמצוא דיסוציאציה‬
‫בין היכולת לזהות אובייקטים לבין היכולת לזהות פרצופים (כמו שראינו בפרוסופגנוזיה נרכשת)‪:‬‬

‫‪ .1‬המקרה של אדוארד‪ :‬אשר נחקר על ידי דושן‪ .‬אדוארד סבל מקושי בזיהוי פרצופים אך למד‬
‫קלות לזהות את הגרבילים (היצורים שיצרה איזבל גוטייה)‪ .‬היכולת של אדוארד לזהות‬
‫פרצופים של אנשים מוכרים למול האוכלוסייה הנורמטיבית הייתה מאוד נמוכה‪ .‬כמו כן‪ ,‬נמצא‬
‫שנבדקים הצליחו לזהות פרצופים בצורה ישרה בצורה מאוד טובה (ומהירה) אך התקשו מאוד‬
‫כאשר הפרצופים הוצגו באוריינטציות אחרות (למשל פרצוף הפוך)‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אדוארד‬
‫התקשה לזהות פרצופים בשני התנאים – ישר והפוך (היה גרוע באותה מידה)‪ .‬אבל‪ ,‬לאחר‬
‫לימוד הגרבילים הוא הצליח ללמוד בדיוק כמו שאר הנבדקים וגם זמן התגובה שלו היה ממוצע‪.‬‬
‫כלומר יש כאן הבחנה ספציפית בין היכולת לזהות תתי קטגוריות בתוך קבוצה של אובייקטים‬
‫לבין היכולת לזהות פרצופים‪.‬‬
‫‪ .2‬מקרה נוסף‪ :‬חולה עם אגנוזיה התפתחותית שלא מצליח לזהות אובייקטים ותתי קטגוריות‬
‫בתוך אובייקטים‪ .‬אולם‪ ,‬לא הייתה לו שום בעיה בזיהוי פרצופים‪ .‬הוא הראה את התבנית‬
‫ההפוכה מאדוארד‪ .‬כלומר הצליחו להראות במקרה זה (פרוזופגנוזיה התפתחותית)‬
‫דיסוציאציה בין זיהוי הפרצופים לזיהוי האובייקטים‪.‬‬
‫➢ המחשבה היא שהקושי העיקרי בקרב חולי פרוסופגנוזיה התפתחותית הוא קושי בתפיסה‬
‫ההוליסטית‪ .‬כשרוב האנשים הבריאים מסתכלים על פרצופים הם עושים את זה בצורה‬
‫הוליסטית וניתן למצוא כמה מדדים שמראים לנו את אפקט ההוליסטיות‪.‬‬

‫‪ o‬היפוך פרצופים – ניתן להראות לנבדקים בריאים פרצופים הפוכים לעומת פרצופים‬
‫ישרים‪ ,‬וניתן לראות שקל להם יותר לראות פרצופים ישרים ('אפקט ההיפוך')‪.‬‬
‫‪ o‬פרצופים חצויים – ניתן להראות לנבדקים בריאים פרצופים חצויים ולאחר מכן‬
‫לבקש מהם לציין האם איבר מסוים זהה או שונה (לדוגמה – " האם העיניים בשתי‬
‫התמונות דומות או שונות?") נמצא‪ ,‬כשמציגים את התמונה מיושרת (שלמה) לעומת‬
‫מוסטת יהיה להם הרבה יותר קשה להפריד את העיניים (כשהתמונה שלמה)‪.‬‬
‫כשמבקשים מהנבדקים לזהות אך ורק את הפרצופים (האם הם זהים) יהיה להם‬
‫יותר קל כשהתמונה מוסטת הצידה (כך שהם לא צריכים לעשות את ההפרדה בצורה‬
‫הוליסטית)‪.‬‬
‫‪ o‬אפקט החלק והשלם – תנאי ראשון‪ :‬מציגים לנבדקים בריאים פרצוף מטרה‬
‫ושני פרצופים נוספים ומבקשים מהנבדקים לציין אילו מהפרצופים זהה‬
‫לפרצוף המטרה‪ .‬תנאי שני‪ :‬מציגים לנבדקים פרצוף מטרה ושתי זוגות עיניים‪,‬‬
‫ומבקשים מהנבדקים לציין אילו מזוגות העיניים זהה לעיניים של פרצוף‬
‫המטרה‪ .‬נמצא שקל לנו יותר לזהות פרצוף אם אנו רואים אותו בצורה‬
‫הוליסטית (ואנו לא צריכים לקחת פרצוף וחלק אותו לחלקיו)‪.‬‬

‫מה בנוגע לנבדקים עם פרוזופגנוזיה התפתחותית?‬

‫‪ o‬אפקט ההיפוך ‪ -‬עבור נבדקים עם פרוזופגנוזיה התפתחותית‪ ,‬שני המקרים קשים כמעט באותה‬
‫מידה‪ .‬קשה להם לזהות פרצופים הפוכים באותה מידה כמו פרצופים ישרים‪.‬‬

‫‪69‬‬
 ‫‪ o‬פרצופים חצויים ‪ -‬יש מחקרים שהראו הבדל בין נבדקים חולים ובריאים‪ .‬לא קיימת עקביות‪.‬‬
‫‪ o‬אפקט החלק והשלם – לא נערך מחקר רב‪ ,‬אך המחקרים שנעשו הראו שיש קושי אצל חולים‬
‫בפרוסופגנוזיה התפתחותית ביכולת ההוליסטית שלהם וכן ההסתכלות שלהם על הפרטים היא‬
‫הרבה יותר ספציפית‪ .‬אצל נבדקים חולים אנו לא רואים את אפקט ההוליסטיות כמו שאנו‬
‫רואים אצל נבדקים בריאים‪.‬‬

‫נשאלת השאלה‪ ,‬מה גורם להבדל באפקט ההוליסטיות בקרב נבדקים חולים ובריאים? האם יש‬
‫מאפיין בפרצוף שקשה לנו יותר לזהות מבחינה הוליסטית לעומת היבטים אחרים בפרצוף?‬
‫ניסוי‪ :‬עשו לנבדקים את מטלת 'אפקט החלק והשלם'‪ .‬הציגו לנבדקים פרצוף מטרה‪ ,‬מסכה ולבסוף‬
‫הראו לנבדקים תמונה של פנים מלאות או רק של איבר מתוך הפנים (למשל פה)‪ .‬ערכו את הניסוי‬
‫על ‪ 38‬נבדקים קליניים וביקשו מהם להתאים בכל פעם איבר ספציפי (פה‪ ,‬אף או עיניים)‬
‫מהאופציות למטרה‪ .‬נמצא שגם לנבדקי ביקורת וגם לנבדקים חולים היה את אפקט ההוליסטיות‬
‫(קלות יותר גדולה לזהות את המאפיינים‪/‬איברים בתוך הפרצופים השלמים‪ ,‬לעומת כשמציגים את‬
‫האיברים בנפרד)‪ .‬כך גם‪ ,‬נמצא שהרבה יותר קל לזהות את הפה והאף כאשר התמונה השלמה‬
‫מוצגת מאשר כשרואים את הפה‪/‬אף בנפרד‪ .‬בנוסף‪ ,‬ההבדל העיקרי היה בעיניים – נמצא שהיה‬
‫הבדל מובהק אצל נבדקי הביקורת בין התנאים (שלם‪/‬איבר נפרד)‪ ,‬לעומת זאת אצל נבדקים עם‬
‫פרוזופגנוזיה התפתחותית לא נמצא אפקט בכלל (היה להם אותו אחוז הצלחה בשני התנאים)‪.‬‬
‫כלומר היכולת להסתכל על הפנים בתוך פנים זה מה שמפריד בין חולים בריאים לבין חולים עם‬
‫פרוזופגנוזיה התפתחותית‪.‬‬

‫מה הבסיס הנוירולוגי של ההפרעה?‬

‫כאמור‪ ,‬ב‪ MRI-‬לא נראה אזור פגוע מסוים‪ .‬עם זאת‪ ,‬ניתן להשתמש בטכניקות יותר מתוחכמות‬
‫כדי למצוא הבדלים בין אנשים חולים לבריאים‪ .‬לדוגמה אחד ההבדלים הוא בעובי של החומר‬
‫האפור‪ .‬כאשר משווים את העובי של החומר האפור בין אוכלוסייה בריאה לאוכלוסייה‬
‫פרוסופגנוזיה התפתחותית‪ ,‬ניתן לראות שיש כמה אזורים בהם יש פחות חומר אפור באוכלוסייה‬
‫עם פרוסופגנוזיה התפתחותית לעומת האוכלוסייה הבריאה‪ .‬חשוב לזכור שאנחנו מדברים על‬
‫קורלציה‪ ,‬כלומר יש קשר בין עובי החומר האפור ליכולת לזהות פרצופים‪ ,‬אבל זה לא אומר שיש‬
‫פה סיבתיות‪ .‬כלומר‪ ,‬ייתכן ובגלל שהחולים לא משתמשים ביכולת שלהם לזהות פרצופים כי הם‬
‫לא טובים בזה‪ ,‬זה הופך את האזור לפחות מפותח אצלם ולכן נראה הבדלים בכמות החומר האפור‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬העובי הקורטיקלי שלהם לא השתנה עם ההתפתחות בגלל שהם לא התנסו בזיהוי פרצופים‬
‫ולכן האזור הזה לא התפתח באותה צורה‪ .‬כלומר אי אפשר לדעת אם מה שאנחנו רואים הוא הסיבה‬
‫או התוצאה של פרוסופגנוזיה התפתחותית‪.‬‬
‫מחקר נוסף שבחן את הבסיס המוחי ‪ -‬בדק את הקישוריות בין האזורים‪ :‬ניתן לעקוב אחר‬
‫מולקולות של מים שנעות על האקסונים ולעשות הדמיה של המסלול העצבי שמגיע מאזור אחד‬
‫לאחר בעת ביצוע מטלה מסוימת‪ .‬ניתן לראות שיש הבדל מהותי בעובי ובקישוריות של המסלולים‬
‫האלה בין האוכלוסייה הבריאה לאוכלוסייה עם הפרוזופגנוזיה ההתפתחותית‪ .‬המסלולים האלה‬
‫עוברים מהוסיקולוס (‪ )FFA‬לאונה הטמפורלית או לאונה הפרונטלית הקדמית‪ .‬שני אזורים אלו‬
‫מעורבים בזיהוי פרצופים וניתן לראות שהקישוריות בה חלשה יותר אצל החולים בפרוסופגנוזיה‬
‫התפתחותית‪ .‬גם במקרה זה‪ ,‬לא ניתן לדעת אם מדובר בסיבה או בתוצאה של התסמונת (אלא‬
‫אנחנו רק רואים שקיים הבדל)‪ .‬כלומר בהשוואה לנבדקים בריאים‪ ,‬בנבדקים חולים הסיבים‬
‫המוליכים מאזור תפיסת הפנים (‪ )FFA‬לאזורים הקדמיים במוח "פגומים"‪.‬‬

‫‪70‬‬
‫הדרך לבדוק האם תמיד הקישוריות שלהם הייתה חלשה יותר ולכן יכולת זיהוי הפרצופים שלהם‬
‫לא התפתחה‪ ,‬או שהם מעולם לא יכלו לזהות פרצופים ולכן אף פעם לא התפתחה הקישוריות ‪ -‬היא‬
‫באמצעות מחקר אורך‪ .‬את המחקר יש לבצע על ילדים צעירים (מגילאים מאוד צעירים) עם קושי‬
‫בזיהוי פרצופים ובמסגרתו לעקוב אחריהם עם הזמן וכך לבדוק האם הקושי בקישוריות הופיע שם‬
‫מלכתחילה או שהיא התפתחה מתוך הקושי בזיהוי הפרצופים (כלומר האם מלכתחילה הייתה בעיה‬
‫אצל אוכלוסייה עם לקות)‪ .‬הבעיה היא שקשה מאוד לאתר אצל ילדים קטנים את היכולת שלהם‬
‫לזהות פרצופים ולכן מחקר הזה לא נעשה עד היום‪.‬‬

‫עדויות נוירולוגיות בשני מחקרים שמעט סותרים אחד את השני‪:‬‬

‫‪ .1‬מחקר של אבידן (‪ - )2014‬הראה שרוב האזורים שאנחנו יודעים שקשורים בהבעות פנים‬
‫(‪ )OFA, FFA‬הראו פעילות מאוד דומה בין נבדקים תואמי גיל בריאים ונבדקים עם‬
‫פרוסופגנוזיה התפתחותית‪ .‬ניתן לראות שרבים מן האזורים שאנו מכירים כמו ה‪ OFA-‬וה‪-‬‬
‫‪ FFA‬פועלים גם אצל נבדקים בריאים וגם אצל נבדקים חולים‪ .‬האזור הקריטי היחידי בו יש‬
‫הבדל משמעותי בין האוכלוסיות הוא באזור הקדמי של האונה הטמפורלית‪ ,‬בו אין פעילות‬
‫בקרב האוכלוסייה עם הלקות ויש פעילות אצל האוכלוסייה הבריאה‪ .‬למעשה אנו רואים‬
‫דיסוציאציה בין אזורים קריטיים שונים שמעורבים בזיהוי ועיבוד פנים‪.‬‬
‫‪ .2‬לעומת זאת‪ ,‬דושן הראה שיש פגיעה נרחבת באזורים שקשורים בזיהוי פרצופים ואפילו‬
‫באזורים אחרים שקשורים בזיהוי בין‪-‬קטגוריאלי (זיהוי של פרטים קטנים)‪ .‬הוא הראה שיש‬
‫פגיעה הרבה יותר נרחבת בין קטגוריות שונות בקורטקס הויזואלי ולא רק באזורים של הבעות‬
‫פנים‪ .‬נראו תגובות שונות בין האוכלוסיות כאשר גם כשהראו תמונת נוף לנבדקים‪ ,‬נראו תגובות‬
‫מוחיות שונות בין נבדקים בריאים וחולים כאשר הציגו פנים לאובייקטים‪ ,‬גוף למול‬
‫אובייקטים ותמונות של נוף‪ .‬כלומר דושן הראה שיש אבנורמליות בתחומים שונים מעבר לרק‬
‫זיהוי פרצופים בקרב חולים בפרוסופגנוזיה התפתחותית‪.‬‬

‫הפרעות נוספות הקשורות לזיהוי פרצופים‪:‬‬

‫‪ - Capgras Syndrome‬החולה משוכנע כי האנשים אותם הוא מזהה (בן זוג‪ ,‬הורים) הם למעשה‬
‫מתחזים‪ .‬כלומר אין לו את התחושה של המוכרות אותם ולכן הוא מרגיש שאלו אנשים שמתחזים‬
‫להיות הקרובים שלהם‪ .‬תסמונת זו יכולה להתפתח בשני מצבים‪:‬‬
‫‪ .1‬רקע פסיכיאטרי‪-‬דמנטי (המקרה של פרד & וילמה)‬
‫‪ .2‬רקע פגיעה מוחית (המקרה של ‪)DS‬‬

‫המקרה של פרד & וילמה (‪ :)Lucchelli & Spinnle‬מצב שבו פרד עומד מול אשתו והוא שואל היכן‬
‫אשתו (והיא בתגובה אומרת לו "הנה אני")‪ .‬פרד מסרב להאמין לה שהיא אשתו ("אני מכיר מאוד‬
‫טוב את אשתי") והוא אף לא נלחץ מכך שמישהי מתחזה להיות אשתו (מצפה שתחזור בקרוב)‪.‬‬
‫המקרה של ‪ :)Hirstein & Ramachandran( DS‬נבדק בעל פגיעה בי‪-‬לטרלית באזור החיבור בין‬
‫האונה הפריאטלית לאונה הפרונטלית עקב תאונת דרכים‪ .‬הוא היה רואה את האנשים סביבו ולא‬
‫מאמין שזה הם‪ ,‬הוא היה מתייחס אליהם כמתחזים‪ .‬כאשר הנסיין שואל את הנבדק למה הוא‬
‫חושב שאבא שלו מתחזה הוא עונה "הוא נראה כמו אבא שלי אבל הוא לא‪ .‬הוא אדם נחמד‪ ,‬אבל‬
‫הוא לא אבא שלי"‪ .‬לאחר מכן הנסיין שואל את הנבדק למה אתה חושב שהאדם הזה מעמיד פנים‬
‫להיות אבא שלך? והנבדק עונה "זה אכן מאוד מפתיע ד"ר! למה שמישהו ירצה להעמיד פנים שהוא‬
‫אבא שלי? אולי אבא שלי העסיק אותו כדי שיטפל בי"‪.‬‬
‫➢ כלומר החולים מצליחים למצוא הצדקות כדי להסביר למה שיהיה מתחזה של מישהו‬
‫למולם‪ .‬אבל בסופו של דבר הם רואים שהאדם שעומד מולם נראה כמו הבן אדם שהוא‬
‫טוען להיות‪ ,‬אך הם לא מרגישים שזה אותו אדם‪.‬‬
‫➢ מה שמעניין הוא שהסינדרום הזה קורה רק במודולה של הראייה‪ ,‬אם החולה יידבר עם‬
‫אדם אחר בפלאפון לא תהיה לו את התחושה הזו (אלא תהיה לו תחושת מוכרות והוא לא‬
‫ירגיש שמדובר במתחזה)‪ .‬כמו כן‪ ,‬אין קשר לאמנזיה (ללא לזכור לאיך הבן אדם נראה)‪.‬‬

‫‪71‬‬
 ‫מדוע זה קורה?‬
‫‪ -‬כשמסתכלים על התוצאות של הנבדק במעבדה ניתן לראות‬
‫שהוא מראה זיהוי של הבעות פרצוף בצורה תקינה‪ ,‬בנוסף‬
‫הזיהוי של פרצופים עצמם נעשה בצורה יחסית טובה (האם הוא‬
‫מכיר אותם או לא)‪ .‬אולם כשמודדים לנבדק מוליכות עורית‬
‫רואים שאין שום תגובה להיכרות‪ .‬כלומר נציג לנבדק פרצופים‬
‫שהוא אמור להכיר (הורים‪ ,‬בני זוג) למול פרצופים שהוא למכיר‬
‫ולא נראה שום שינוי במוליכות העורית‪ .‬לעומת זאת הצלחנו‬
‫לראות תגובות פיזיולוגיות שהעידו על הכרה‪/‬זיהוי (אשר לא‬
‫עולה ככה"נ למודעות) בקרב חולים עם פרוסופגנוזיה נרכשת‪,‬‬
‫בה החולים טענו שהם לא מזהים את מי שמופיע בתמונות‪.‬‬
‫‪ -‬אם נסתכל על הנתיבים של המערכת ונשווה אנשים עם‬
‫פרוזופגנוזיה לעומת אנשים ה‪ ,Capgras-‬אנו רואים כשאנחנו‬
‫חשופים לגירוי של פרצוף‪ ,‬המידע מגיע לקורטקס ועובר את כל‬
‫העיבודים באזורים שמזהים פרצופים ומשם המידע ממשיך למסלולים שעוברים לתוך‬
‫המערכת הלימבית‪ .‬בין המסלולים שמגיעים למערכת הלימבית‪ :‬יש לנו את המסלול הסמוי‬
‫(תת הכרתי‪ )covert ,‬והגלוי (הכרתי)‪ .‬לאנשים עם פרוסופגנוזיה המסלול הסמוי מגיע למערכת‬
‫הלימבית (ולכן אנו יכולים לראות את הפעולות של המערכת הפיזיולוגית והאקטיבציה המוחית‬
‫כשאנו רואים מישהו שמוכר לנו)‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬לאנשים עם תסמונת ‪ ,Capgras‬המסלול הסמוי‬
‫שמעורר את התגובות הפיזיולוגיות לא עובד ויש להם רק את המסלול של ההכרה המודעת‬
‫לאותו פרצוף‪ .‬ההשערה היא שהמסלול הסמוי הוא המסלול שנותן לנו את תחושת המוכרות‬
‫לפרצוף והוא המסלול שמעורר את המערכת הפיזיולוגית כתגובה לאדם שאנחנו מכירים‪ .‬ברגע‬
‫שהמסלול הזה חסום‪/‬לא עובד בצורה תקינה‪ ,‬תחושת המוכרות תחסר (ולכן הם עשויים להגיד‬
‫שזה פרצוף שנראה דומה לפרצוף של אמא שלהם‪ ,‬אך תחושת המוכרות תחסר)‪ .‬לכן‪ ,‬אפשר‬
‫בעצם להסתכל על התסמונת הזו כתופעה הפוכה לפרוספוגנוזיה (באופן כללי)‪.‬‬
‫סרטון המציג את המקרה של ‪ :DS‬בחור בשם דיוויד שבעקבות תאונת דרכים היה בקומה במשך‬
‫שבועיים‪ .‬הוא האמין שהוריו מתחזים‪ ,‬והרגיש שהבית שלו הוא "חיקוי" לביתו "האמיתי" (למשל‬
‫במצב מסוים הוא היה עם אשתו בבית ואמר לה "אני רוצה ללכת לבית שלי"‪ ,‬אשתו לא ידעה מה‬
‫לעשות ולכן הוציאה אותו מהבית‪ ,‬עשו סיבוב קצר ונכנסו חזרה לבית‪ .‬לאחר שנכנסנו הוא אמר‬
‫"הוא כן‪ ,‬זהו ביתי")‪ .‬מעבר לכך הוא לעיתים מתייחס לעצמו כאל דיוויד מזויף (מטורף לחלוטין!)‪.‬‬
‫כאשר הוא תיאר מצב שהרגיש אביו מתחזה הוא טען שהוא נראה "בדיוק כמוהו‪ ,‬אך זה לא אביו"‪.‬‬

‫‪ -Fregoli Syndrome‬תופעה בה החולה משוכנע שאנשים אחרים שנראים שונה אחד מן השני הם‬
‫למעשה אותו אדם הנמצא בתחפושת‪.‬‬
‫‪ -‬זה נובע בדרך כלל מפגיעות ימניות ומלווה בקשיים במערכת האקסקיוטיבית ( ‪dysexecutive‬‬
‫‪ .)component‬הרבה פעמים נראה שיש פגיעות קדמיות ימניות (באונה הימנית) שגם פוגעות‬
‫במערכת האקסקיוטיבית שלנו וגם גורמות לתופעה זו (הם חושבים שיש מישהו שהם מכירים‬
‫שכל הזמן מתחזה לאנשים אחרים)‪.‬‬
‫‪ -‬התופעה זו מתרחשת הרבה פעמים בגלל אקטיבציית יתר באונה הטמפורלית ובחיבור בינה‬
‫לבין האונה הלימבית‪ .‬זה בעצם גורם לחולים להרגיש שהאנשים האלה מוכרים להם למרות‬
‫שהם אנשים שונים (ההכרות היא ספציפית לאדם מסוים)‪.‬‬
‫‪ -‬לדוגמא‪ ,‬נבדקת שהייתה בטוחה שהיא הייתה חברה של כוכב טלוויזיה אמריקאי‪ .‬לא רק שהיא‬
‫האמינה שהיא הייתה החברה שלו‪ ,‬היא האמינה שהוא מבקר אותה פעמים רבות ואת העיר‬
‫שהיא חיה בה‪ .‬היא האמינה שהוא נוהג להתחפש לאנשים אחרים‪ ,‬והפעם היא האמינה שהוא‬
‫התחזה למכר של החבר הנוכחי שלה (ושרק היא מסוגלת לזהות אותו)‪.‬‬
‫‪ -‬התופעה הזו מתקשרת לתופעה שנקראת )‪ - Hyperfamiliarity of faces (HFF‬בתופעה זו‬
‫החולה מזהה אנשים זרים כמוכרים‪ .‬כלומר ישנה חוויה חזקה של מוכרות אף שמדובר בפנים‬
‫חדשות‪ .‬גם לאנשים בריאים יש את התחושה הזאת לפעמים אבל החולים בתסמונת זו‬
‫מרגישים את התחושה הזו באופן תמידי עם פרצופים חדשים (פוגשים אנשים שהם כבר‬
‫מכירים)‪.‬‬

‫‪72‬‬
‫‪ o‬מדובר בתסמונת וויזואלית לחלוטין (ספציפית לפרצופים – הפרצופים נראים להם‬
‫מוכרים ולא הקול למשל)‬
‫‪ o‬לרוב קורה לאחר פגיעות באונה הטמפורלית השמאלית‬
‫‪ o‬פעמים רבות זה קורה לאחר התקפים אפילפטיים (בדרך כלל מיד אחריו)‪.‬‬

‫‪73‬‬
 ‫שיעור ‪ – 8‬שפה ואפזיה‬
‫הפגיעה בשפה עשויה להיות משמעותית יותר מכל פגיעה קוגניטיבית אחרת‪ .‬פעמים רבות אנו‬
‫מפרשים פגיעה בשפה כמוגבלות שכלית‪ ,‬גם כשהיא לא‪ .‬למשל‪ ,‬בעבר אבחנו אנשים על הספקטרום‬
‫האוטיסטי כבעלי מוגבלות שכלית בגלל המגבלה השפתית שלהם‪ .‬היום יודעים שהקושי של אותם‬
‫אנשים אינו ברכישת שפת אלא בשימוש בשפה (תקשורת)‪ .‬קשה לנו מאוד לדמיין "תהליכי חשיבה"‬
‫ללא יכולת שפתית‪ ,‬מכאן נובעת המחשבה 'שמי שלא יכול לדבר גם לא יכול לחשוב'‪.‬‬
‫מקרה בוחן – שרה סקוט‬
‫בגיל ‪ 18‬בזמן שקראה מחזה לפני הכיתה בשיעור באוניברסיטה שרה קיבלה שבץ‪ ,‬היא הפסיקה‬
‫לדבר‪ ,‬וחשה נימול וחוסר תנועה ביד ימין‪ .‬היא הובהלה לבית החולים שם אובחנה כמי שעברה‬
‫אירוע מוחי איסכמי (חסימה בעורק מוחי שנבע לאור בעיה בלב)‪ .‬האירוע המוחי גרם לשרה לאיבוד‬
‫משמעותי מהיכולת השפתית שלה‪.‬‬
‫ניתן לראות (בסרטון שהוצג) שהקושי העיקרי של שרה לאחר הפגיעה המוחית הינו בהפקת שפה‪.‬‬
‫אוצר המילים שלה מאוד דל‪ ,‬היא בקושי משתמשת במילות קישור‪ ,‬קשה לה לשלוף את המילים‬
‫שהיא רוצה לומר (דוגמה לאפזיה אקספרסיבית)‪ .‬היא יודעת מה היא רוצה לומר‪ ,‬אך הקושי שלה‬
‫(ושל חולים באפזיה אקספרסיבית) הוא איך לומר את זה‪.‬‬
‫אפזיה‬
‫אפזיה היא הפרעת שפה (בהבעה או קליטה) אשר נגרמת בעקבות פגיעה מוחית (בדרך כלל בצד‬ ‫‪-‬‬
‫שמאל‪ ,‬אך לא תמיד – כלומר אפזיה נגרמת כתוצאה מפגיעה בהמיספרה שאחראית על השפה‬
‫כאשר רוב הזמן אזור השפה נמצא בהמיספרה השמאלית)‪.‬‬
‫אטיולוגיה‪ :‬הגורם השכיח ביותר לאפזיה אקוטית הוא אירוע מוחי איסכמי ב‪left middle -‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪( cerebral artery‬העורק המוחי האמצעי בהמיספרה השמאלית)‪.‬‬
‫גורמים נוספים‪ :‬דימום מוחי ו‪( TBI-‬פגיעה מוחית טראומטית) בהמיספרה שמאל (המיספרת‬ ‫‪-‬‬
‫השפה)‪.‬‬
‫‪ :Slowly progressive aphasia‬מקרים בהם האפזיה מתפתחת לאט (כלומר לא רואים סימנים‬ ‫‪-‬‬
‫בהתחלה אלא היא לאט לאט מופיעה)‪ .‬במקרים כאלו האפזיה נגרמת כתוצאה ממחלה ניוונית‬
‫או גידול מוחי‪.‬‬
‫‪ :Transient aphasia‬סוג נוסף של אפזיה (אפזיה רגעית)‪ ,‬הנגרמת בעקבות חסימה רגעית של‬ ‫‪-‬‬
‫כלי דם‪ ,‬מיגרנה או אפיזודה אפילפטית‪ .‬אפזיה שמגיעה בפתאומיות ונעלמת בפתאומיות‪.‬‬
‫אפזיה בדרך כלל יוצרת פגיעה בכל אופני השפה (מדוברת וכתובה)‬ ‫‪-‬‬
‫כדי לאבחן אפזיה יש להבדיל בין‪:‬‬
‫בעיה מוטורית (דיסארטריה) – בה אדם יודע מה הוא רוצה לומר ואיך הוא רוצה לומר‪ ,‬אך הוא‬ ‫‪-‬‬
‫לא מצליח לשלוט בשרירים שמפיקים את הדיבור (שליטה במכניזם שמפיק את השפה)‪ .‬מצב‬
‫זה לא מהווה דוגמה לאפזיה מאחר ולא מדובר במצב שבו אנשים לא יודעים איך לומר את מה‬
‫שהם רוצים‪ ,‬אלא שהם לא מצליחים פיזית לשלוט על הדרך שלהם לומר את זה‪.‬‬
‫בעיות תפיסתית (חירשות‪ ,‬עיוורון ואף אגנוזיה) – באפזיה החולים יודעים ומבינים מה הם‬ ‫‪-‬‬
‫רוצים לומר אך הם לא יודעים איך לומר את זה‪ ,‬לעומת זאת באגנוזיה החולים כלל לא מבינים‬
‫מהו החפץ שמוצג להם ולכן הם לא יכולים להגיד מה זה‪.‬‬
‫בעיות חשיבה (סכיזופרניה‪ ,‬דמנציה) – בעיות חשיבה שנובעות מבעיות מוחיות אחרות‬ ‫‪-‬‬
‫המפריעות לחשיבה‪ ,‬כך שהחשיבה עצמה לא יכולה להתפתח לכדי שפה (כפי שהיינו מצפים)‪.‬‬
‫‪ o‬לדוגמה בסכיזופרניה יכול להיות מצב בו החולים מדברים בצורה אסוציאטיבית‪ ,‬ואף‬
‫ממציאים מילים (סימפטומים חיוביים)‪ .‬מדובר בסימפטומים של סכיזופרניה‪ ,‬ועל אף‬
‫הדמיון לחלק מהתופעות של אפזיה לא מדובר באפזיה‪ .‬כמו כן כחלק מן הסימפטומים‬
‫השליליים של המחלה ניתן לראות המעטה בדיבור והסתגרות‪ ,‬וגם כאן יש להבדיל את‬
‫הסימפטומים מאפזיה ומחוסר יכולת לדבר‪.‬‬

‫‪74‬‬
‫‪ o‬גם דמנציה לפעמים עשויה להיות דומה לאפזיה כמו שכחה של מילים מסוימות – אך‬
‫במקרים אלו לא מדובר רק בבעיה שפתית‪ ,‬אלא גם חולים ישכחו מה עושים עם אותו‬
‫אובייקט‪.‬‬
‫➢ כלומר יש להבחין בין תופעות אחרות שגורמות להפרעות בשפה לבין אפזיה‪ .‬אפזיה לרוב‬
‫מאופיינת על ידי מספר מאפיינים‪:‬‬
‫אנומיה‬
‫מופיע כתסמין בכל סוגי האפזיה‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫אנומיה ‪ :‬הפרעה‪/‬קושי בשיום ספונטני או בקונפרונטציה (למשל כששואלים "מהו החפץ" כפי‬ ‫‪-‬‬
‫ששואלים במבדקים נוירופסיכולוגיים)‬
‫במצב של אנומיה ניתן לראות שהחולים "מדברים מסביב" – כלומר מתארים את מה שהם‬ ‫‪-‬‬
‫רוצים לומר בדרכים שונים כדי לנסות להבהיר להם למה הם מתכוונים (‪.)circumlocution‬‬
‫‪ :Anomic aphasia‬תסמונת מבודדת‪ ,‬אפזיה שהתסמין היחידי שלה הוא אנומיה‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫ניתן להבחין באנומיה גם בשפת הסימנים – אנשים שמשתמשים בשפת הסימנים ויש להם שבץ‬ ‫‪-‬‬
‫נפגעים ביכולת לעשות סימנים שקשורים לשפה‪ ,‬אך הם לא נפגעים ביכולת לבצע תנועות עם‬
‫הידיים שלא קשורות לשפה (אין להם בעיה להזיז את הידיים בצורה מכוונת כמו ללחוץ ידיים‪,‬‬
‫להושיט ידיים או לתפוס חפץ)‪ .‬כלומר יש להם בעיה לעשות מחוות שפתיות (בהקשר שפתי)‬
‫למרות שמדובר בסוג שונה לחלוטין של שפה‪.‬‬
‫לפעמים אנומיה עשויה להתפתח לכדי דמנציה (ואז יש שכחה מוחלטת של האובייקט מעבר‬ ‫‪-‬‬
‫לשיום שלו)‪.‬‬
‫בסרטון ניתן לראות שהחולה יודעת היטב מהו החפץ שהיא מנסה לתאר אך היא לא מצליחה‬ ‫‪-‬‬
‫לשלוף את השם שלו‪ .‬היא מודעת שגם כשהיא אומרת דברים אחרים דומים – היא לא ציינה‬
‫את המילה עצמה‪.‬‬
‫ארגמטיזם‬
‫סימפטום נוסף של אפזיה‬ ‫‪-‬‬
‫ארגמטיזם הינו דיבור "טלגרפי" – אנשים עם אפזיה לא משתמשים במילות יחס ובדקדוק נכון‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫המשפטים שלהם מכילים מילים מאוד ספציפיות‬
‫דוגמה לחולה שניסה לתאר את סיפור סינדרלה (ניתן לראות שהוא לא מצליח לגבש משפט‬ ‫‪-‬‬
‫קוהרנטי שלם‪ ,‬אלא הוא מציין מילים חשובות שמוזכרות לאורך הסיפור)‪:‬‬

‫לחולים עם ארגמטיזם יש פעמים רבות בעיה בהבנת משפטים מורכבים (ובמיוחד משפטים‬ ‫‪-‬‬
‫עם פעלים סבילים)‪.‬‬
‫פרפזיה‬
‫החלפת מילה במילה אחרת שמכילה לפחות חלק מהפונמות המקוריות – כך שיש שימור‬ ‫‪-‬‬
‫צלילי‬
‫דוגמה לפרפזיה פונולוגית‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪ :Neologistic paraphasias‬החלפת מילה במילת ג'יבריש לא אמיתית‪ .‬חולים‬ ‫‪-‬‬

‫ישלפו את המילה המומצאת בשטף ובקלות (כלומר זה יהפוך לחלק מהרפרטואר‬
‫שלהם‪ .‬ללא מודעות כמובן שהם המציאו את המילה)‪ .‬ניתן לראות תופעה דומה‬
‫אצל סכיזופרנים‪ .‬למשל‪:‬‬

‫‪75‬‬
 ‫פרפזיה סמנטית‪/‬וורבלית‪ :‬החלפת מילה במילה קשורה סמנטית (אך יש לה משמעות שונה‬ ‫‪-‬‬
‫לחלוטין‪ ,‬והשימוש בה מעוות את כל המשמעות של המשפט)‪.‬‬

‫אפזיה חלוקה קלינית‬

‫מבחינה קלינית מקובל לחלק את האפזיות לשתי קטגוריות רחבות (הנבדלות ברמת השטף‬
‫המילולי‪Fluent vs non-Fluent :‬‬
‫האפזיות השוטפות מאופיינות בשטף מילולי‪ ,‬הגיה קלה‪ ,‬ופרוזודיה תקינה‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫האפזיות הלא שוטפות מאופיינות בדיבור מועט‪ ,‬מאמץ הפקתי‪ ,‬ופרוזודיה לקויה‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫ניתן למיין את האפזיות לפי השאלות הבאות‪:‬‬

‫שוטף או לא? ‪ )2‬יש הבנה או לא? ‪ )3‬יש יכולת חזרה או לא?‬
‫➢ שלושת השאלות האלו נותנות לנו אינפורמציה לגבי סוג האפזיה שיש לחולה‬
‫➢ לרוב האפזיות הלא שוטפות מאופיינות בפגיעות קדמיות או באזורים המוחיים המקשרים בין‬
‫האזורים הקדמיים והאחוריים‪.‬‬
‫➢ ואילו האפזיות השוטפות מאופיינות בפגיעות באזורים אחוריים (כמו אזור וורניקה)‪.‬‬

‫אפזיית ברוקה‬
‫➢ אפזיה לא שוטפת ‪ +‬הבנה טובה ‪ +‬יכולת חזרה לא טובה‬
‫מאפיינים עיקריים‪:‬‬
‫שטף ירוד בדיבור‬ ‫‪-‬‬
‫מאמץ הפקתי ניכר – כלומר נראה שהחולה מתאמץ לדבר (הן בשליפת המילה והן בחשיבה על‬ ‫‪-‬‬
‫איך לומר ולהתבטא)‬
‫חזרה לקויה אחר מילים‬ ‫‪-‬‬
‫ארגמטיזם – חוסר יכולת להבין מילים ומשפטים מורכבים (ולהשתמש במשפטים סבילים)‬ ‫‪-‬‬
‫בעיות בכתיבה‬ ‫‪-‬‬
‫‪ o‬במסגרת ניסויים הבוחנים בעיות בכתיבה‪ ,‬נותנים לנבדקים קומיקס ומבקשים מהם‬
‫לתאר את מהלך האירועים שהם רואים‪ .‬ניתן לראות בניסויים אלו רפליקציה לדיבור‬
‫הטלגרפי והארגמטיזם – כלומר מצב בו החולים מציינים מילים המתארות אירועים‬

‫‪76‬‬
‫שהתרחשו בתמונה אך לא מצליחים לגבש משפט קוהרנטי וברור‪ .‬זו עדות לכך שקיים‬
‫קושי גם בהבעה בכתיבה (ולא רק בדיבור)‪.‬‬

‫הבנה תקינה (אבל זה לא לגמרי נכון)‬ ‫‪-‬‬

‫‪ o‬עד לשנות ה‪ 70-‬סברו שבאפזיית ברוקה הבעיה היא בעיקר בהפקה ולא בהבנה‪.‬‬
‫‪ o‬מאז התברר כי לפגועי ברוקה יש קשיי תחביר במיוחד במשפטים מורכבים‪ ,‬סבילים‪.‬‬
‫‪ o‬מחקרי עבר הראו שאם משמיעים לנבדקים משפטים פעילים וסבילים‪ ,‬הרבה יותר‬
‫קשה לנבדקים להבין את המשפטים הסבילים ויש פחות סיכוי שהנבדקים ישתמשו‬
‫בפעלים הסבילים‪.‬‬
‫כאמור באפזיית ברוקה הקושי העיקרי הוא בהפקת דיבור‪ ,‬נשאלת השאלה האם הקושי הזה קיים‬
‫גם בדיבור הפנימי של נבדקים? או שהדיבור הפנימי תקין‪ ,‬והחולים מסוגלים לדבר "לעצמם" רק‬
‫שהם לא יודעים איך לבטא את זה החוצה‪.‬‬
‫לשם כך‪ ,‬גבע ושותפיו ערכו מחקר במסגרתו גייסו ‪ 27‬נבדקים אחרי שבץ ו‪ 27-‬נבדקי ביקורת ונתנו‬
‫להם מטלות שפתיות שונות‪ .‬בין המבחנים‪ ,‬הם נתנו לנבדקים מבחן חריזה‪ .‬החוקרים רצו לבחון‬
‫אם הדיבור הפנימי תקין או לקוי‪ .‬במסגרת מבחן החריזה‪ ,‬הם ביקשו מנבדקים לומר אם זוג מילים‬
‫הוא חרוז בלי הצורך לדבר‪ ,‬לקרוא או לנסות להפיק מילה שהם לא יודעים לומר‪ .‬כל מה שהם היו‬
‫צריכים לומר הוא – האם המילים מתחרזות? והרי לשם כך אנו צריכים "לומר את המילים לעצמנו‬
‫בלב" גם אם אנו לא מבטאים את המילים בקול רם‪.‬‬
‫החוקרים מצאו שבעיקר לאחר פגיעות פרונטליות יש קושי גם בדיבור החיצוני וגם בדיבור הפנימי‬
‫(ביחס לנבדקי ביקורת)‪ .‬בנוסף נמצא שהקושי בדיבור החיצוני והפנימי מתרחש כאשר הפגיעה היא‬
‫ב‪ inferior frontal gyrus -‬וה‪. left parsopercularis-‬‬
‫מה מיקום הנזק באפזיית ברוקה?‬
‫לכאורה‪ ,‬השאלה לא מובנת – המיקום של אפזיית ברוקה הוא באזור ברוקה‬
‫ב‪ = inferior frontal gyrus-‬אזורי ברודמן ‪.45, 44‬‬
‫אבל האם ההגדרות הנוירואנטומיות של ברוקה מחזיקות מעמד גם היום? ההגדרה האנטומית לא‬
‫בהכרח "מחזיקה מעמד" מזמן ההגדרה של ברוקה עד ימים אלו (לפי מה שהיום אנו יכולים לדעת‬
‫בזכות הטכנולוגיה)‪ .‬כשברוקה דיווח על האזורים הוא בחן רק את החלק החיצוני של המוח בלבד‬
‫ואפילו לא בחן אזורים מוחיים פגועים‪ .‬בשנת ‪ 2007‬חוקרת בשם ‪ Dronkers‬לקחה את שתי המוחות‬
‫עליהם ברוקה דיווח ועבד‪ ,‬ובחנה את מיקום הנזק המדויק באמצעות טכנולוגיה יותר מתקדמת‬
‫כמו ‪ .MRI‬היא מצאה שהאזורים לא בהכרח מתאימים‪,‬‬
‫כלומר היא מצאה שהנזק במוח של החולה הראשון היה הרבה‬
‫יותר רחב מאזור ברוקה‪ ,‬ואילו הנזק במוח של החולה השני‬
‫בכלל לא כלל את אזור ברוקה‪ .‬למרות שהנזק החיצוני של שני‬
‫המוחות נראה זהה ומאוד ברור (ומפה נובע האפיון של אזור‬
‫ברוקה)‪ ,‬כשמתסכלים יותר לעומק ניתן לראות שהפגיעה של‬
‫אותו אזור ספציפי לא יכולה להסביר את כל מה שברוקה דיווח‬
‫עליו‪.‬‬

‫‪77‬‬
‫היא מצאה שהמוח הראשון אכן נפגע ב‪( inferior frontal gyrus -‬הכולל את אזור ברוקה) אך הייתה‬
‫לו גם פגיעה משמעותית גם ב‪inferior parietal anterior superior -‬‬
‫‪( temporal‬באזור שמחבר בין האזור טמפורלי העליון והפריאטלי‬
‫התחתון) וכן היו לו פגיעות סאב‪-‬קורטיקליות (למשל פגיעות בפוטמן‪,‬‬
‫אינסולה‪ ,‬גלובוס‪-‬פלידיס ועוד)‪ .‬בנוסף‪ ,‬גם החומר הלבן העובר מאזור‬
‫הקדמי לאחורי (המסומן בסגול) נפגע כמעט לחלוטין במוח של החולה‬
‫הראשון‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬אנו יודעים שפגיעות באזור ברוקה בלבד יכולות לגרום לנזק שפתי נקודתי (ולרוב זמני)‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬הפגיעה המסיבית בשפה (הכוללת פגיעה גלובלית בשפה) לרוב נגרמת מפגיעה באזורי‬
‫מוח אחרים‪ ,‬אזורי שפה אשר נמצאים לרוב בהמיספרה השמאלית‪.‬‬
‫כלומר ככל הנראה ניתן להסביר את הפגיעה השפתית של שני החולים של ברוקה על ידי הפגיעה‬
‫באזורים מוחיים אחרים שנפגעו‪ ,‬באזורים עמוקים יותר במוח ולאו דווקא באזור ברוקה‪.‬‬
‫חשיבה מחודשת על אזור ברוקה‬
‫ממחקרים רבים ניתן לראות שקיימים אזורים רבים בהמיספרה שמאל‬
‫האחראיים על תפקודים שפתיים שונים‪ .‬יש משמעות וחשיבות לפגיעה באזור‬
‫ברוקה (ניתן לראות שיש לפגיעה השפעה) אך ניתן לראות שיש חשיבות גם‬
‫לפגיעות באזורים מוחיים אחרים‪ .‬כלומר החלוקה הקלאסית לאזור וורניקה‬
‫וברוקה בלבד (והקשר ביניהם) לא מספיקה‪ ,‬המודלים המתקדמים של השפה‬
‫מראים שיש הרבה יותר אזורים קטנים יותר שכל אחד מהם מטפל בתפקוד‬
‫אחר של השפה‪ ,‬וכל פגיעה בהם יכולה ליצור נזק ופגיעה בתפקוד שפתי מסוים‪.‬‬
‫מניסויים של ‪ PET‬ו‪ FMRI-‬ניתן לראות שכל האזורים האלו מעורבים במטלות שפתיות‬ ‫‪-‬‬
‫איך נדע איזה אזור אחראי על איזה תפקוד? ניתן לעשות גרייה מוחית (מדויקת יותר מ‪.)TMS-‬‬ ‫‪-‬‬
‫ניתן לעשות גרייה ישירה לקורטקס (לרוב עושים אותה לפני ניתוח‪ ,‬בכדי לוודא שהאזור‬
‫שרוצים להסיר עקב גירוי או מוקד אפילפטי הוא לא אזור קריטי לשפה)‪ .‬בסוג גרייה זה‪,‬‬
‫חושפים את הקורטקס (כאשר החולה ער) ועושים גריות נקודתיות וכך רואים על אילו תפקודים‬
‫מצליחים להשפיע‪ .‬לדוגמה כאשר עושים גירוי על האזור הסנסורי‪ ,‬פעמים רבות אנשים ידווחו‬
‫על תחושת דגדוג‪ ,‬לעומת זאת כאשר עושים גירוי על אזור ה‪ ,FFA-‬נבדקים פעמים רבות ידווחו‬
‫שהם פתאום רואים פרצופים‪ .‬כאשר עושים גירוי על האזור המוטורי‪ ,‬ניתן לראות שנבדקים‬
‫לא מצליחים לבצע תפקוד מוטורי מסוים‪ .‬מטרת הגירוי היא לבחון אילו אזורים יש לגרות‬
‫בכדי לגרום להם קושי בדיבור או בהבנת הדיבור (לגרום לאנומיה‪/‬אפזיה)‪.‬‬
‫באחד מהניסויים האלו (גרייה מוחית) נבחנו ‪ 165‬נבדקים בריאים ללא שום פגיעה שפתית לפני‬ ‫‪-‬‬
‫הניתוח‪ .‬נמצא שכאשר עשו להם גרייה באזורי השפה‪ ,‬נמצא שהאזור שגורם להפסקת דיבור‬
‫(אנומיה) הוא האזור הפרה מוטורי ונטרלי (אזור הקרוב לסולקוס המוטורי)‪ .‬אזור זה מאוד‬
‫קרוב לאזור ברוקה‪ ,‬אך הוא לא בדיוק באזור ברוקה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כאשר הניחו את‬
‫האלקטרודות על אזור ברוקה‪ ,‬לא הייתה שום פגיעה בדיבור (בהפקת השפה)‪.‬‬
‫ממחקרים רבים שנעשו‪ ,‬אנו יודעים שאזור ברוקה מעורב בתחביר של משפטים וביכולת לבנות‬ ‫‪-‬‬
‫משפטים קוהרנטיים ולאחד אותם יחד‪ .‬אך אזור ברוקה לא בהכרח קשור ליכולת שלנו להפיק‬
‫שפה בצורה דרמטית כפי שניתן לראות בקרב חולים עם אפזיה אקספרסיבית (‪/‬אפזיית ברוקה)‪.‬‬
‫כלומר יש לבחון מחדש ולהבין בדיוק מהם האזורים האחראיים על הפקת שפה‪.‬‬

‫‪78‬‬
 ‫אפזיית וורניקה‬
‫הבעיה העיקרית באפזיה וורניקה היא הבנה אודיטורית‪ .‬מדובר באפזיה שוטפת‪ ,‬עם קושי בהבנה‬
‫אודיטורית וקושי בחזרתיות‪ .‬כשמה‪ ,‬הפגיעה לרוב ממוקמת באזור וורניקה (אך בהמשך‪ ,‬נראה‬
‫שלא מדובר באזור בלעדי)‪.‬‬
‫מאפיינים‪:‬‬
‫קושי סנסורי – קושי של הבנה אודיטורית (הפרעה משמעותית בהבנת השפה)‬ ‫‪-‬‬
‫אפזיה שוטפת – שכן לחולים אין בעיה של דיבור שוטף‬ ‫‪-‬‬
‫דיבור שוטף אך מאוד לא יעיל‬ ‫‪-‬‬
‫‪ o‬פרפזיות פונמיות – החלפת מילה במילה אחרת שנשמעת דומה‬
‫‪ o‬וורבליות וסמנטיות – שימוש במילה בעלת קשר סמנטי‪ ,‬אך עם משמעות שונה לחלוטין‬
‫‪ o‬נאולוגיזם – המצאת מילים חדשות ושימוש רב בהם בלקסיקון (ללא שום בעיה)‬
‫הפרעה בחזרה – קושי של חולים לחזור אחרי מה שנאמר להם (חלק מזה נובע מהקושי של‬ ‫‪-‬‬
‫קבלה וקליטה של המילים)‬

‫➢ מהסרטון שהוצג (של חולה באפזיית וורניקה) ניתן לראות שהחולה מצליח לדבר באופן‬
‫שוטף‪ ,‬אך השיח לא "מקדם שום דבר"‪ .‬בתחילה השיח ובסופו נראה שהוא מצליח לענות‬
‫בצורה טובה (בהתחלה‪" :‬מה שלומך? אני שמח"‪ ,‬בסיום‪ :‬ענה להתראות)‪ ,‬מאחר ומדובר‬
‫בדברים קבועים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כל אמצע השיחה נשמעה כמו שיח חירשים – הנסיינית‬
‫שאלה שאלות והחולה ענה על דברים שונים‪ .‬בנוסף נראה כאילו החולה לא מודע למצבו‬
‫(ולעבודה שהנסיינית לא מבינה אותו)‪ ,‬החולה נראה שמח ולא מדוכדך או מדוכא (כמו‬
‫שנראה בסרטון של שרה – כאשר היא ניסתה להתבטא ללא הצלחה) כפי שמאוד נפוץ בקרב‬
‫חולים עם אפזיית ברוקה‪.‬‬
‫➢ בסרטון של חולה נוסף‪ ,‬ניתן לראות שלמרות שהדיבור של החולה שוטף‪ ,‬הנסיינית שואלת‬
‫את החולה שאלות והוא לא תמיד מצליח להבין מה היא רוצה ממנו‪ ,‬כמו כן התשובות שלו‬
‫לא הגיוניות ולא רלוונטיות‪ .‬עם זאת‪ ,‬החולה מרגיש שהוא ענייני‪ ,‬כלומר הוא חושב שהוא‬
‫עונה בצורה מאוד טובה לשאלות שהנסיינית שואלת אותו (אופייני מאוד לאנשים עם‬
‫אפזיית וורניקה)‪ .‬מדי פעם הוא כן מצליח להבין את הנסיינית‪ ,‬והוא מצליח לענות לה‬
‫בצורה עניינית‪ .‬אך הוא לא מצליח להבין (בניגוד לנסיינית) שמה שהוא אומר פעמים רבות‬
‫הוא לא הגיוני ולא מובן‪ .‬בנוסף‪ ,‬נראה שיש לו אינטיליגנציה‪ ,‬למשל הוא הצליח לספור‬
‫(אבל לקח זמן רב לנסיינית לגרום לו להבין שהיא מבקשת שיספור)‪.‬‬
‫מיקום הנזק באפזיית וורניקה‪:‬‬
‫היינו מצפים שאפזיית וורניקה תהיה ממוקמת באזור וורניקה אשר ממוקם‬
‫בחלק העליון והאחורי של האונה הטמפורלית (הגובל עם האונה‬
‫הפריאטלית)‪ .‬ניתן לראות שאכן קיים קושי בהבנת השפה כאשר הפגיעה היא‬
‫באזור וורניקה עצמו‪.‬‬

‫נמצא שאזור זה מעורב בהבנה ובהתעסקות עם פונמות‪ .‬אך כאשר עשו מטא אנליזה (של למעלה מ‪-‬‬
‫‪ 100‬מחקרים) כדי לראות את הפגיעות והמעורבות של האונה הטמפורלית בגירויים שונים‪ ,‬ראו‬
‫שאזור וורניקה באמת אחראי על שמיעה פונמית‪ .‬אך נמצא שאזור קצת יותר אמצעי אחראי על‬
‫שמיעה של מילים שלמות‪ .‬וכן נמצא שאזורים הרבה יותר קדמיים באונה הטמפורלית (אזורים‬
‫הגובלים בסולקוס המוטורי) אחראיים על קשר בין מילים והבנה של משפטים‪/‬ביטויים‪ .‬כלומר ככל‬
‫שמדובר ביחידה שמיעתית ארוכה יותר‪ ,‬כך הפעילות קדמית יותר‪ .‬לכן הפרדיקציה של פגיעה באזור‬
‫וורניקה תהיה לחלקים מאוד קטנים של השפה (ככל שנתרחק מפגיעה באזור וורניקה‪ ,‬כך‬
‫הפרדיקציה תהיה קושי להתמודד עם יחידות לשוניות שמיעתיות גדולות יותר – מה שמרחיק אותנו‬
‫מגישת הלוקליזציה לפיו אזור ברוקה אחראי על הפקת שפה ואילו אזור וורניקה אחראי על שמיעת‬
‫שפה)‪.‬‬

‫‪79‬‬
 ‫תסכול ומודעות באפזיה‬
‫יש הבדל מאוד גדול ברמת התסכול והמודעות בין האפזיות השונות‪.‬‬
‫‪ -‬אנשים עם אפזיית ברוקה מגיבים בתסכול רב ודיכאון ואף לעיתים בהתפרצויות זעם כשהם‬
‫מתוסכלים ממשימות שונות‪.‬‬
‫‪ -‬לעומת זאת‪ ,‬חולים עם אפזיית וורניקה בדרך כלל רגועים ואדישים למצבם‪ .‬רבים לא מראים‬
‫מודעות לעצם וחומרת הפגיעה‪.‬‬
‫‪ o‬נראה שהחולים לא מצליחים להעביר את השפה‪/‬את מה שהם באמת מרגישים לפי‬
‫האופן שבו השיחה מתנהלת‪ .‬לעומת חולים עם אפזיית ברוקה‪ ,‬אשר להם יש מודעות‬
‫למצבם ולעובדה שהם לא מצליחים לבטא את עצמם‪.‬‬
‫‪ o‬כדי לבחון זאת‪ ,‬ערכו ניסוי במסגרתו השתמשו בשיטת ‪ – WADA‬לפיה מזריקים‬
‫חומר מרדים לאחת ההמיספרות כך שניתן להשתיק הימספרה שנייה ולבחון את‬
‫התפקוד של כל אחת מההמיספרות‪ .‬ניתן להזריק את החומר בצורה יותר סלקטיבית‬
‫רק לעורק האמצעי של ההמיספרה השמאלית‪ ,‬וכך ליצור אפזיה רגעית וזמנית‬
‫לאפזיית וורניקה‪ .‬כך‪ ,‬ניתן לראות מה התשובות של נבדקים ומה הם הרגישו בזמן‬
‫ביצוע המטלה (כאשר השתיקו להם המיספרה)‪.‬‬
‫‪ o‬נמצא שהחולה זכר בצורה טובה את השיחה שהייתה לו עם הנסיין בזמן שההמיספרה‬
‫שלו הייתה רדומה‪ .‬אבל אם נבחן את התשובות שהחולה ענה בזמן הבדיקות ואיך‬
‫שהוא ניתח את זה אחר כך נראה שזה לא לגמרי נכון‪ .‬בבדיקה הראשונה‪ ,‬החוקרים‬
‫ביקשו מהחולה לציין כמה שיותר שמות של חיות‪ .‬נמצא שהחולה דיבר בצורה שוטפת‬
‫(לכאורה ללא קושי בשליפה)‪ ,‬אבל כששאלו אותו לאחר מכן מה הוא הרגיש? מה הוא‬
‫ציין? והאם היה לו קל לשלוף את שמות החיות? החולה לא זכר שהייתה משימה כזאת‬
‫בכלל‪.‬‬
‫‪ o‬לאחר מכן‪ ,‬נתנו לחולה מטלת שיום – למשל הציגו לו "מחבט טניס" וביקשו ממנו‬
‫לציין מהו השם‪ .‬לאחר המשימה (בתחקור)‪ ,‬החולה ענה שהוא ידע מה הוא רצה לומר‬
‫אבל הוא חושב שהוא לא הצליח לומר מהי המילה הנכונה‪ .‬ואכן בשלב המשימה‬
‫מסתבר שהחולה ענה "‪ ."perkbull‬בנוסף כחלק מהמטלה‪ ,‬ביקשו מהנבדק לציין מה‬
‫הוא השימוש לחפץ‪ ,‬בתחקור הנבדק ענה שהוא "קנה מחבט טניס"‪ .‬עם זאת‪ ,‬הוא ציין‬
‫שהוא ידע שהוא לא קנה‪ ,‬אך כל פעם שהוא ניסה לתקן ולומר שהוא לא קנה‪ ,‬כל פעם‬
‫יצא לו המשפט המוטעה "שהוא קנה מחבט טניס"‪ .‬אבל! החוקרים ציינו שאין שום‬
‫תיעוד לשיחה כזו‪ ,‬הוא בכלל לא ציין שהוא קנה מחבט טניס והוא לא חזר על כך מספר‬
‫פעמים כפי שהוא טוען‪.‬‬
‫‪ o‬יחד עם זאת‪ ,‬היה ניתן לראות בהתנהלות שלו מול הנסיין – שהוא היה מסוגל לחשוב‬
‫תוך כדי התהליך (מה מבקשים ממנו ומה הוא רוצה לומר)‪ ,‬כלומר היה לו דיבור פנימי‪.‬‬
‫אך היה נראה שהיה לו קושי בין הדיבור הפנימי לבין הדיבור החיצוני שלו‪ .‬נראה שהוא‬
‫זכר דברים מהדיבור הפנימי שלו‪ ,‬אבל השטף של הדיבור לפעמים היה נשמע לו בצורה‬
‫מוטעית‪ ,‬ולפעמים הוא חשב שהוא אומר דברים לא נכונים למרות שהוא לא אמר‬
‫אותם (כי הם היו חלק מהדיבור הפנימי שלו)‪.‬‬
‫‪ o‬גם אם תמיד חשבנו שאנשים עם אפזיית וורניקה הם חסרי מודעות לכך שהדיבור‬
‫שלהם לא הגיוני‪ ,‬הניסוי הזה מוכיח שייתכן ובעצם יש להם מודעות כזו (שהם אומרים‬
‫דברים לא הגיוניים)‪ .‬אולם‪ ,‬הם מתקשים להסביר את עצמם ולעשות הפרדה בין מה‬
‫שהם באמת אומרים למה שהם חושבים שהם אומרים‪.‬‬

‫אפזיה הולכתית – ‪Conduction Aphasia‬‬

‫אפזיה זו מתאפיינת עם שטף‪ ,‬קלט אודיטורי טוב אך קושי רב בחזרתיות‪ .‬הפגיעה של חולים עם‬
‫אפזיה הולכתית הינה פגיעה ונטרלית‪.‬‬
‫מאפיינים‬
‫קושי בחזרה – כאשר מבקשים מנבדק לחזור אחרי משפט‪/‬מילים שאמרנו לו‪ ,‬הוא לא מצליח‬ ‫‪-‬‬
‫הדיבור שוטף וקוהרנטי – כלומר בעל משמעות‬ ‫‪-‬‬

‫‪80‬‬
 ‫הבנה תקינה וטובה‬ ‫‪-‬‬
‫פרפזיות רבות‬ ‫‪-‬‬
‫‪ o‬בעיקר פרפזיות פונמיות מרובות – הדיבור כל כך שוטף כך שלפעמים החולה יציין‬
‫מילה שדומה‪/‬מזכירה מילה אחרת‬
‫אזורי הנזק האפזיה הולכתית‬
‫לפי המודל הקלאסי מיקום הפגיעה הוא בסיבים שמקשרים בין אזור‬
‫וורניקה לאזור ברוקה (אזור בשם ‪ .)the arcuate fasciculus‬לפי‬
‫המודל הזה‪ ,‬יש פגיעה בין הקלט האודיטורי שאנו שומעים לבין‬
‫היכולת להפיק אותו החוצה (מבלי שהוא יעבור הבנה במערכת‬
‫סמנטית)‪.‬‬
‫ברוב ההדמיות המוחיות‪ ,‬נראה שאזור ה‪ , arcuate fasciculus -‬לא מגיע עד אזור ברוקה (עד אזור‬
‫הפקת השפה)‪ .‬ולכן ההנחה היא שהפגיעה היא קצת אחרת‪ .‬אך עד שלא תהיה עדות לכך שהפגיעה‬
‫היא באזור אחר אין תיאוריה טובה יותר‪ .‬לכן כיום התיאוריה הקיימת‪ ,‬שהיא שהפגיעה בסיבים‬
‫הללו גורמים לאפזיה הולכתית‪.‬‬

‫אפזיה גלובלית‬
‫האפזיה הקשה ביותר שקיימת‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫קושי בשטף של דיבור‪ ,‬קושי בהבנה של דיבור וקושי בחזרתיות‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫כלומר מדובר בצירוף הסימפטומים של אפזיית ברוקה ואפזיית וורניקה‬ ‫‪-‬‬
‫אין הבנה‪ ,‬אין הפקה ואין חזרתיות – ולכן היא האפזיה הקשה ביותר‬ ‫‪-‬‬
‫יש יכולת "דיבור אוטומטי" למשל של שירים‪ ,‬ימי השבוע‪ ,‬קללות ועוד – אך הדיבור הזה לרוב‬ ‫‪-‬‬
‫לא קשור לשיחה מסוימת אלא להתנהלות אוטומטית‬
‫מדובר בפגיעה רחבה בשדה של ה‪( Middle Cerebral Artery-‬כלומר בכל השדה שמקבל את‬ ‫‪-‬‬
‫הדם והחמצן מהעורק האמצעי)‪ .‬וזה מה שגורם לשיתוק היכולת לנהל שיחה (מבחינת ההבנה‪,‬‬
‫ההפקה והחזרתיות)‪ .‬ולכן מדובר באפזייה כה קשה‪.‬‬
‫אפזיה טרנס קורטיקלית‬
‫משפחה של אפזיות – האפזיות הטרנס‪-‬קורטיקליות הן אפזיות המתאפיינות בשימור יכולת‬
‫חזרתיות‪ .‬קיימות מספר סוגי אפזיות‪:‬‬
‫‪ .1‬האפזיה המוטורית‪ :‬אפזיה הדומה במאפייניה לאפזיית ברוקה‪ ,‬אך יכולת החזרתיות תקינה‬
‫‪ .2‬אפזיה סנסורית‪ :‬אפזיה הדומה במאפייניה לאפזיית וורניקה‪ ,‬אך יכולת החזרתיות תקינה‬
‫‪ .3‬אפזיה המשלבת את האפיונים של ברוקה ושל וורניקה (‪ : )mixed‬אך משמרת את היכולת‬
‫לחזרתיות‪ .‬מעבר ליכולת לחזרתיות‪ ,‬מדובר במעין אובססיה עם חזרתיות‪.‬‬
‫‪ o‬אקולליה – הדהוד של מה שאומרים לחולים‪ ,‬בצורה שעשויה להיות גם אובססיבית‪.‬‬
‫הפגיעה כנראה אינה במרכזי השפה עצמם אלא ברקמה שסובבת את האזורי שפה‪ ,‬למשל סביב‬ ‫‪-‬‬
‫ברוקה (במוטורית)‪ ,‬את וורניקה (בסנסורית) או את שניהם (במעורבת)‪ .‬החזרה נותרת שמורה‬
‫עקב העברת מידע דרך ה‪( arcuate fasciculus -‬הסיבים שמקשרים בין אזור ברוקה ואזור‬
‫וורניקה)‪.‬‬
‫מקרה בוחן – ‪AK‬‬
‫החולה מדגים פרגמטיקה ואינטונציה שמורה (הנבדק עונה לשאלות במשפטים שנשמעים‬ ‫‪-‬‬
‫תקינים כך שנשמע "כאילו הוא באמת עונה על השאלה‪ ,‬אך הוא אומר מילה אחת בלבד "‪)"tona‬‬
‫נראה שההבנה של החולה תקינה לאינפורמציה פשוטה – כאשר הוא נשאל כמה ילדים יש לו‬ ‫‪-‬‬
‫הוא עונה ואף מסמן עם הידיים "שלוש"‪ .‬עם זאת‪ ,‬הוא לא הצליח לשלוף את המילה הנכונה‪.‬‬

‫‪81‬‬
‫השטף הקולי והוורבלי שלו כולל את אותה המילה – לא נראה שהוא מתאמץ להוציא את‬ ‫‪-‬‬
‫המילה הנכונה (אך השטף המלא לא אומר שמדובר באפזיית וורניקה‪ ,‬שכן השטף עדיין צריך‬
‫להיות שטף של מילים ואילו הוא חוזר על מילה אחת בלבד)‪.‬‬
‫אם כך נראה שיש לו אפזיית ברוקה‪ ,‬בגלל החוסר שטף של הדיבור (כי הוא לא אומר מילים)‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫הוא מבין את מה שאומרים לו‪ ,‬ולכן זה מאופיין כאפזיית ברוקה (למרות שזה מאוד שונה‬
‫מהמודל הקלאסי)‪ .‬הדמיון בין המקרה של ‪ AK‬לאפזיית וורניקה הוא שאין לו את‬
‫התסכול‪/‬הוא לא מרגיש שהוא לא אומר את המילים הנכונות (עם זאת‪ ,‬התסכול הוא לא אחד‬
‫מהמאפיינים הדיאגנוסטיים כדי לאפיין אפזיה)‪.‬‬
‫סיכום‪:‬‬
‫יש לציין שבאף אחת מהאפזיות אין שיום‬ ‫‪-‬‬
‫תקין – ולכן חץ למטה מצביע על קושי‬

‫‪82‬‬
 ‫שיעור ‪ – 9‬אפזיה ונוירופסיכולוגיה של הרגש‬
‫שיקום מאפזיה‬
‫ממחקרי עבר‪ ,‬מסתמן שיש חלון זמנים מוגדר לשיקום מאפזיה‪ .‬ככל שנטפל קרוב יותר לפגיעה‬
‫עצמה‪ ,‬כך השיקום יהיה טוב יותר והיכולת השפתית תשתפר‪ .‬כמו כן ממחקרים אחרונים עולה כי‬
‫ניתן להאריך את חלון הזמנים (קיימות גישות שונות בין מטפלים ואסכולות שונות)‪.‬‬
‫בדוגמה הבאה ניתן לראות סריקת מוחות של קבוצת ביקורות וקבוצת ניסוי של נבדקים עם אפזיה‬
‫שמאלית (אפזיית ברוקה) בעת ביצוע מטלת השלמת מילים‪ .‬ניתן לראות שנבדקי קבוצת הניסוי‪,‬‬
‫הפעילו יותר את האזור ההומולוגי בהמיספרה ימין‪ .‬ממצא זה מהווה עדות לכך שההמיספרה‬
‫הימנית מפצה על התפקוד הלקוי של המיספרה שמאל‪ .‬עם זאת‪ ,‬בכדי לדעת האם מדובר בפיצוי‬
‫יעיל – יש לבחון האם קיימת קורלציה בין הפעילות המוגברת בהמיספרה ימין אצל חולי אפזיה‬
‫לבין היכולת שלהם לבצע את המטלה השפתית‪ .‬במקרה זה לא נמצאה קורלציה בין הפעילות‬
‫המוגברת בהמיספרה ימין לבין ביצוע המשימה בקרב חולי אפזיית ברוקה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬בקרב חולי‬
‫אפזיית ברוקה שנפגעו ב‪ IFG-‬אך לא באזורים שסביבו – נמצאה קורלציה בין הפעילות של האזורים‬
‫שמסביב לפגיעה (ל‪ IFG-‬השמאלי) לבין ביצוע המשימה‪ .‬ממצא זה מרמז שהפעילות בהמיספרה‬
‫ימין לא בהכרח מפצה על התפקוד הלקוי של המיספרה שמאל‪ ,‬ייתכן ויש יותר פעילות בהמיספרה‬
‫ימין מאחר ולאור הפגיעה אין את האינהיביציה מהמיספרה שמאל‪ .‬כלומר ייתכן ואיבוד‬
‫האינהיביציה גורם לפעילות מוגברת בהמיספרה ימין (ולא דווקא בגלל פיצוי)‪.‬‬

‫נשאלת השאלה‪ ,‬איך באמת ניתן לדעת האם המיספרה ימין תורמת לביצוע משימה?‬
‫בכדי לבחון שאלה זו‪ ,‬ניתן לנסות להפעיל מחדש את האינהיביציה של הימספרה ימין (אינהיביציה‬
‫מלאכותית)‪ .‬כלומר לגרום להמיספרה ימין לא לעבוד‪ ,‬למרות שאין לה אינהיביציה טבעית בגלל‬
‫הפגיעה בהמיספרה השמאלית‪ .‬וכך לבדוק איך אותה אינהיביציה מלאכותית תשפיע על ביצוע‬
‫המשימות?‬
‫‪ :Naeser 2005‬ערך ניסוי על נבדקים עם אפזיות שמאליות והפעיל ‪ TMS‬על האזור ההומולוגי‬
‫בהמיספרה הימנית (על ה‪ IFG-‬הימני)‪ – TMS .‬שדה אלקטרומגנטי חזק שיוצר אינהיביציה על‬
‫האזור בקורטקס שהסליל האלקטרומגנטי מונח מעליו‪ .‬במחקרו נמצא שלחולים היה שיפור הן‬
‫בדיוק והן בזמן תגובה לאחר שהופעלה אינהיביציה בהמיספרה ימין (‪ .)TMS‬ייתכן ועצם העובדה‬
‫שהמיספרה שמאל הפסיקה לפעול והחוסר באינהיביציה להמיספרה ימין בעקבות כך – מהווה את‬
‫הגורם שמשפיע על התפקוד הלקוי של נבדקים עם אפזיה (החוסר אינהיביציה להמיספרה ימין)‪.‬‬
‫כלומר מעבר לפגיעה בהמיספרה שמאל‪ ,‬ייתכן וחוסר האינהיביציה להמיספרה ימין פוגע ביכולת‬
‫לבצע מטלות של הנבדקים‪.‬‬

‫‪83‬‬
‫מחקרים רבים ניסו לבחון את הקשר בין הפעילות בהמיספרה ימין לבין היכולת לשקם אפזיה‪.‬‬
‫ישנם מחקרים שניסו להפעיל תפקודים שיותר מוכרים בהקשר של המיספרה ימין בכדי לבחון כיצד‬
‫ניתן לשקם אפזיה‪ .‬למשל יש מחקרים בין הקשר בין שירה לבין אפזיה – קיימות עדויות מאוד‬
‫מוקדמות (עוד מהמאה ה‪ )19-‬לפיהן נבדקים בעלי פגיעות שמאליות (איבוד יכולת הדיבור) עדיין‬
‫מחזיקים ברפרטואר אוטומטי‪ ,‬אותו הם מסוגלים לבצע (כפי שנראה בנבדק של ברוקה שאמר מילה‬
‫אחת בלבד)‪ .‬יש עדויות לנבדקים שמסוגלים לשיר ולזכור שירים בעל פה למרות שהם לא מסוגלים‬
‫לומר משפט אחד בצורה שלמה ותקינה‪.‬‬
‫‪ :Yamadori‬ערך מחקר ב‪ 1977-‬שמטרתו הייתה לבחון כמה מבחינה אמפירית (ולא רק מעדויות‬
‫כתובות מתקופות עתיקות) נבדקים עם אפזיה שמאלית מסוגלים לשיר? במחקרו הוא בחן ‪21‬‬
‫נבדקים ובדק את יכולת הגיית המילים‪ ,‬יכולת השירה‪ ,‬והיכולת להביע טקסט מתוך השירה‪ .‬הוא‬
‫מצא כי רוב הנבדקים (‪ 12‬מתוך ‪ )21‬יכלו לשיר עם טקסט מלא בצורה שוטפת‪ ,‬חלקם עשו טעויות‬
‫בהברות וחלקם הצליחו לשיר את המנגינה ולא את המילים‪ .‬ממצא זה מהווה עדות לכך שיכולת‬
‫השירה אכן קיימת בקרב חולים עם אפזיה‪ .‬נשאלת השאלה האם ניתן לרתום את היכולת‬
‫המוזיקלית‪/‬שירה בכדי לשפר את יכולת הדיבור?‬
‫‪:Melodic intonation therapy‬‬
‫חוקר בשם אלברט (‪ )1973‬יצר טכניקה בשם ‪ MIT‬שניסתה להשתמש במנגינות כדי לשפר לחולים‬
‫עם אפזיה שמאלית (פגיעות בדיבור) את יכולותיהם השפתיות‪ .‬טכניקה זו משתמשת בפרוזודיה‬
‫שניתן להכניס לתוך ביטויים‪ ,‬אינטונציה‪ ,‬המתח האודיטורי של המנגינה – וכך להכניס לתוך זה‬
‫משפטים יעילים בהם הנבדקים יוכלו להשתמש בכדי לבטא את עצמם‪.‬‬
‫אלברט לקח מילים שונות שיוצרים ביטויים יעילים והכניס אותם לתוך תבנית של מנגינות‪ .‬אלברט‬
‫לימד את המילים הללו לא "כמילה" אלא כשירים ומנגינות‪ .‬כך הנבדקים יכלו לשלוף את‬
‫השירה‪/‬מנגינה כשהם רצו להביע את עצמם‪ .‬יש לציין שהוא לא השתמש בשירים מוכרים כדי‬
‫שחלילה "לא יצוץ טקסט אחר" שיבלבל את הנבדקים‪ ,‬אלא הוא לקח מנגינות חדשות כדי ללמד‬
‫אותם ביטויים יעילים‪.‬‬
‫מכניזם – ‪MIT‬‬
‫לא בהכרח נרצה לעורר את המיספרה ימין (כפי שראינו לעיל) – וזה אכן הקשיים שיש עם‬ ‫‪-‬‬
‫התרפיה הזו‪.‬‬
‫ההיפותזה הזו קמה מתוך הרעיון שעירור המיספרת ימין תוביל לשיקום המיספרה שמאל‪ .‬היו‬ ‫‪-‬‬
‫מקרים בהם אחרי הטיפול הזה היה שיפור אצל הנבדקים‪ .‬אבל עדיין לא יודעים האם השיפור‬
‫הזה קשור לפעילות של המיספרה ימין‪ .‬למשל יש ניסוי ‪ PET‬שהציג שדווקא האזורים‬
‫בהמיספרה שמאל שקרובים לפגיעה הם אלה שעזרו (כפי שראינו לעיל)‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬יש גם מרפאים שאומרים שהשיטה הזו עובדת‪ .‬איך בכל זאת חושבים שזה קורה?‬ ‫‪-‬‬
‫‪ o‬הסברים חלופיים‪ :‬יש לקחת בחשבון שיש שיקום ספונטני‪ ,‬גם חולים שלא עוברים‬
‫שיקום פעמים רבות משתפרים ביכולת הדיבור‪.‬‬
‫‪ o‬במהלך הטיפול "מכריחים" אנשים עם אפזיה לדבר‪ ,‬כלומר מכריחים אותם להשתמש‬
‫ביכולת הוורבלית שלהם‪ ,‬ללא תלות להקשר המוזיקלי‬
‫‪ o‬מעניקים להם במהלך הטיפול "רשת חברתית" – החולים מקבלים תשומת לב‪,‬‬
‫מתייחסים אליהם באופן ספציפי‪ ,‬מעניקים להם חיזוקים כאשר הם מצליחים בביצוע‬
‫המטלה (להפיק מילים‪/‬לבטא את עצמם)‪ .‬הרשת החברתית מסייעת להם לצאת‬
‫מהדיכאון‪ ,‬מה שיכול מאוד לעזור‪ .‬כמו כן‪ ,‬מוזיקה יכולה מאוד לשפר מצב רוח‪ .‬שוב‪,‬‬
‫זה לאו דווקא קשור לשימוש באינטונציה המוזיקלית‪.‬‬
‫הקושי המרכזי במחקר‪/‬שיטה היא שלא נעשה מחקר אמפירי עם שיטות חזקות במחקר הזה‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪84‬‬
 ‫טיפולים נוספים‪:‬‬
‫‪Constraint induced therapy for aphasia‬‬
‫אחת מהשיטות הכי מבוססות מבחינה אמפירית‬ ‫‪-‬‬
‫שימוש אינטנסיבי בתפקוד הפגוע‪ ,‬קיימת גם לתפקודים קוגניטיביים (כמו דיבור‪ ,‬אפזיה) וגם‬ ‫‪-‬‬
‫לתפקודים פיזיולוגיים (קושי בהזזת היד לאחר שבץ – במסגרת הטיפול יבוצע שימוש‬
‫אינטנסיבי ביד הפגועה ולא ביד החזקה "שמנסה לפצות"‪ ,‬למשל על ידי קשירתה)‪.‬‬
‫כך גם בנוגע לדיבור‪ :‬נאלץ באופן אינטנסיבי לדבר אדם שמתקשה לדבר‪ ,‬נכניס אותו לאימון‬ ‫‪-‬‬
‫קפדני שהמטרתו להשיב את התפקוד השפתי הלקוי‪.‬‬
‫אימון אינטנסיבי לתפקוד הפגוע בכדי לחזק אותו (בדיוק כמו שעושים עם שריר)‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫לא תמיד נראה עדות להצלחת הטיפול (יש עדויות מאוד מוצלחות ויש עדויות פחות מוצלחות)‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫מה מוביל לשינוי בהצלחה?‬
‫‪ o‬רמת אינטנסיביות – גבוהה או חלשה?‬
‫‪ o‬טווח זמנים – ארוך או קצר?‬
‫‪ o‬נמצא שאימון אינטנסיבי מאוד לתקופה קצר נמצא כיעיל ביותר (יותר מאשר‬
‫אימון פחות אינטנסיבי לטווח זמן ארוך)‪.‬‬
‫נוירופסיכולוגיה של הרגש‬
‫רגשות מהווים צורך אנושי עז לאינטראקציה האנושית‪ ,‬אנו מסתכלים באופן תמידי על מנח גוף‪,‬‬
‫אינטונציה ופנים של אנשים כדי לנסות לשאוב כמה שיותר אינפורמציה לגבי מה שקורה סביבנו‪.‬‬
‫אחד החוקרים הראשונים שחקר באופן מדעי את ההבעות פנים היה ‪.Duchenne‬‬
‫‪ Duchenne‬מצא נבדק עם בעיות בשרירים‪ ,‬כך שהוא לא חש כאב‪ .‬הוא השתמש במכשיר‬
‫שיוצר מתח חשמלי ושיכול לגרום לכיווצים של שרירים באזור הפנים‪ .‬כך הוא הראה‬
‫שעל ידי הפעלה מלאכותית של השריר אנו יכולים לקבל "מצג רגשי" שמובן לנו‪.‬‬
‫למשל בדוגמה הבאה – ניתן לראות שהנבדק הביע תחושת פחד‪/‬בעתה‪ ,‬על אף שהוא לא‬
‫הרגיש שום כאב בזמן ההפעלה המלאכותית של השרירים שיצר ‪.Duchenne‬‬
‫‪ Duchenne‬האמין שכל בני האדם מזיזים את הפנים באותו האופן בכדי להביע את אותו‬
‫הרגש (טענת האוניברסאליות)‪ .‬הוא טען שהבנת הבעות הפנים היא יכולת האופיינית לבני אדם‬
‫בלבד‪ .‬דרווין אשר היה "אבי תורת האבולוציה" והאמין ברצף בין "עולם החי והתגובות האנושיות"‬
‫יצא נגד הטענה הזו‪ .‬אך יחד עם זאת‪ ,‬הוא כן התחבר לטענת האוניברסאליות של ‪( Duchenne‬שכן‬
‫לא מדובר במרכיב תרבותי‪ ,‬אלא במרכיב אבולוציוני)‪.‬‬
‫דרווין (‪ )1872‬ערך מחקר שיוכיח את התוקף האבולוציוני‪ ,‬במסגרתו הוא יצר ושלח שאלון לעמיתים‬
‫שלו בכלל העולם‪ .‬השאלון כלל שאלות כדוגמת‪" :‬האם פתיחה של הפה מביעה תמיהה"‪" ,‬האם‬
‫הרמה של הגבות מביעה הפתעה" ועוד‪ .‬השאלון כלל תשובת "כן‪/‬לא" בלבד‪ ,‬ועל כן קיים וויכוח‬
‫בנוגע למתודולוגיית המחקר‪ .‬אך לפי התשובות הזהות של עמיתיו אשר היו מצויים בכלל העולם‬
‫הוא הצליח ללמוד שיכולת הבעת רגשות הינה יכולת אוניברסאלית‪ .‬למשל קיים דפוס התנהגות‬
‫מאוד דומה וכולם מזהים את הרגשות באותה צורה – בכל רחבי העולם מביעים שמחה באמצעות‬
‫חיוך וכיווץ של שרירי העיניים‪ ,‬מביעים פחד על ידי פתיחת העיניים והפה‪ ,‬מביעים גועל על ידי כיווץ‬
‫הפה והעיניים‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬הקהילה הפסיכולוגית כלל לא התרשמה ממצאי מחקרו של דרווין‪ .‬ומעבר לכך‪ ,‬חוקר‬
‫בשם ‪ Landis‬טען שלא ניתן לזהות רגש של אדם רק באמצעות תמונת סטילס של הבעת פנים‪ .‬בכדי‬
‫להוכיח את טענתו הוא הביא נבדקים למעבדה והפעיל טקטיקות שונות בכדי לגרום להם לרגשות‬
‫מאוד קיצוניים‪ ,‬וצילם אותם בשניות אלו‪ .‬למשל הוא ביקש מנבדקים למלא טפסים ופתאום פיצץ‬
‫זיקוק לידם‪ ,‬ביקש מנבדקים להכניס את היד למים ופתאום חשמל אותם‪ .‬כאמור הוא צילם את‬
‫הנבדקים בשנייה בה הם הביעו את הרגש הקיצוני (שיצר)‪ .‬הוא מצא שההבעה הכי נפוצה הייתה‬
‫דווקא חיוך!‬

‫‪85‬‬
‫במחקר המשך הוא הראה את הבעות הפנים של הנבדקים (אותן צילם בעת הבעת הרגש הקיצוני)‬
‫לנבדקים אחרים ושאל אותם 'מה החוויה הרגשית של האדם בתמונה (שמחים‪/‬מפוחדים‪/‬נגעלים)'‪.‬‬
‫כמובן שברגע שהנבדקים זיהו חיוך בתמונות הם קישרו את ההבעה לרגש חיובי‪ .‬נשאלת השאלה‬
‫האם אנו מניחים שחיוך קשור לרגש חיובי בגלל ההקשר התרבותי שלנו? כלומר אולי אם נוציא את‬
‫הבעת הפנים מתוך ההקשר התרבותי‪ ,‬ימצאו תשובות שונות‪ .‬ולכן הקהילה הפסיכולוגית‪ ,‬לא‬
‫האמינה באותה התקופה שניתן ללמוד מתמונת סטילס של הבעת פנים ולראות בה רגש‪/‬הבעה‬
‫אוניברסאלית‪.‬‬
‫‪ )1962( Tomkins‬אשר האמין מאוד בתיאוריה של דרווין וערך מחקר רב בנושא האוניברסאליות‬
‫של הבעות הפנים‪ ,‬שלח שני חוקרים למקומות נידחים בעולם עם תמונות של הבעות פנים ותיאורים‬
‫המסבירים מצב רגשי של אנשים‪.‬‬
‫תיאורים כדוגמת‪" :‬חברו הגיע והוא מאוד שמח"‪" ,‬אמא שלה מתה והיא הרגישה מאוד‬ ‫‪-‬‬
‫עצובה"‬
‫הנבדקים התבקשו לציין איזה מבין הבעות הפנים הכי מתאימה לתיאור שזה עתה שמעו‬ ‫‪-‬‬
‫נמצא שגם אנשים במקומות נידחים בעולם ובתרבויות שונות (שלא קשורות לתרבות המערבית)‬ ‫‪-‬‬
‫מצליחים להתאים את הפרצוף הנכון לסיפור ברמה גבוהה יותר ממקריות (אם כי ברמת‬
‫הצלחה נמוכה יותר מאנשים מתרבות המערב)‪.‬‬
‫מכאן תומקין הראה שזיהוי הבעות פנים מתוך תמונה אפשרי ואף אוניברסאלי‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫מחקר מטא‪-‬אנליזה (‪ )2012‬של ‪ –Ambady‬שבחן איך אנו מזהים רגשות לאורך ומעבר לתרבויות‬
‫שונות‪ .‬הוא הראה שיש עדות מאוד גדולה לאוניברסאליות בהבעת רגשות‪ ,‬אך גם יש חשיבות‪/‬עדות‬
‫מאוד גדולה לתרבות בספציפיות של רגשות‪.‬‬
‫‪ -‬יש לנו 'שינויים תרבותיים' בצורה שבה אנו מביעים רגשות‪ .‬השינויים הללו הם אלו שעוזרים‬
‫לנו לדייק בהבעת פנים בצורה הרבה יותר טובה בתוך התרבות שלנו‪ .‬כלומר יש לנו מעין סטים‬
‫של צורות התבטאות (לא וורבליות) קטנות וממוקדות לתרבות שלנו‪ .‬כך‪ ,‬את ההבעה הכללית‬
‫אנו יכולים לזהות בצורה אוניברסאלית אך את הניואנסים הקטנים בהבעת הקטנים אנו‬
‫מאפיינים‪/‬מזהים באמצעות התרבות שלנו (את אותם ניואנסים מאוד קשה לזהות בתרבויות‬
‫אחרות‪ ,‬שם לא מכירים את הניואנסים הקטנים)‪.‬‬
‫האם הבעות פנים היא אוניברסאלית או תרבותית? ככל הנראה גם וגם‪.‬‬
‫מה תפקיד הרגשות? אם הרגשות הם אוניברסאליים אנו מניחים שהתפקיד שלהם יהיה מולד‪ ,‬ללא‬
‫קשר‪/‬תלות במקום הגיאוגרפי או התרבות אליה נולדו‪.‬‬
‫יש חוקרים שניסו להוכיח כי הבעת רגשות הינה פעולה פונקציונאלית (כמו בעיטה או בליעה)‪ .‬אם‬
‫נשווה את הצורה בה אנו מביעים פחד וגועל אנו יכולים לראות הבדלים מאוד קריטיים‪ ,‬למרות‬
‫ששני הרגשות נועדו להגן עלינו מפני סכנה חיצונית‪ .‬עם זאת‪ ,‬מבחינת שדה הראייה‪ -‬שדה הראייה‬
‫מתכווץ בעת הבעת גועל ואילו מתרחב בעת הבעת פחד‪ .‬בנוסף מעברי האוויר שלנו גדלים ונפתחים‬
‫כשאנו מביעים רגש של פחד‪ ,‬ונסגרים ונאטמים כאשר אנו מביעים רגש של גועל‪ .‬כאשר בוחנים את‬
‫הפונקציונאליות‪ ,‬אנו יכולים להסתכל על הסגירה הן של שדה הראייה והן של מעברי האוויר‬
‫בתחושת הגועל כניסיון לסגור את עצמנו מהעולם החיצוני‪ .‬וכן בעת תחושת פחד אשר נועדה להגן‬
‫עלינו – אנו בעצם צריכים להרחיב את הקלט‪/‬היכולת שלנו בכדי לקבל רמזים מתוך העולם כדי‬
‫להבין מהי דרך הפעולה הנכונה להתמודדות עם הסכנה (מאיפה הסכנה מגיעה‪ ,‬מהי הסכנה ועוד)‪.‬‬

‫‪86‬‬
‫כלומר מדובר בפונקציונאליות מאוד ספציפית לפחד וגועל למרות ששניהם נועדו להגן עלינו מפני‬
‫העולם החיצוני‪ .‬ניתן להבחין באדפטיביות בהבעת הרגש באופן שעוזר לנו להתמודד עם העולם‬
‫החיצוני (כמובן שזה יכול להיות מותאם לתרבות‪/‬למיקום הגיאוגרפי אליו נולדו)‪.‬‬
‫האם רגשות מולדים?‬
‫קיימות מספר עדויות שמצביעות על כך שהרגשות שלנו מולדים‪ .‬מספר מחקרים מראים כי הרגשות‬
‫הבסיסיות שלנו מולדים‪ ,‬יש לנו סט ביו‪-‬מכני כדי להביע את אותן רגשות בצורה אוניברסאלית‬
‫(נמצא אצל כלל בני האדם)‪ .‬אנו גם יודעים להביע את הרגשות הבסיסיים וגם לזהות אותם אצל‬
‫אנשים אחרים‪ .‬הרגשות הבסיסים הינם‪ :‬כעס‪ ,‬פחד‪ ,‬עצב‪ ,‬גועל‪ ,‬הפתעה‪ ,‬שמחה (יש כאלה שמציינים‬
‫גם גאווה)‪.‬‬
‫מחקרים רבים ניסו לבחון האם אנו נולדים עם אותה יכולת זיהוי והבעה של רגשות בסיסיים? או‬
‫שמא אנו רוכשים את היכולת הזו מהסביבה שלנו?‬
‫אחת העדויות לכך שמדובר ביכולת מולדת הוא מחקרה של ‪ .Tracy‬האחרונה צילמה הבעות פנים‬
‫של ספורטאיות בעלות ראייה תקינה וספורטאיות עיוורות במצבים שונים (שמחה – ניצחון‪,‬‬
‫עצב‪/‬כעס‪ -‬כאשר הן מפסידות ועוד)‪ .‬אם נסתכל על שתי התמונות הבאות ונצטרך לציין מיהי‬
‫הספורטאית העיוורת ומי לא? יהיה לנו מאוד קשה‪ ,‬מאחר ושתי הבעות הפנים מאוד דומות אחת‬
‫לשנייה‪ .‬זאת על אף העובדה שהשחקנית העיוורת לא רואה‪ ,‬כך שהיא לא יכלה ללמוד את הבעת‬
‫הפנים מחיקוי של הסביבה שלה‪.‬‬

‫כמו כן נראה שלתינוקות יש יכולת חיקוי מאוד גבוהה‪ .‬תינוקות מצליחים לחקות הבעות פנים‬
‫שונות כמו חיוך‪ ,‬הוצאת לשון‪ ,‬הפתעה‪ ,‬כעס‪ ,‬עצב בצורה מאוד טובה‪ .‬מה שמהווה הוכחה לכך‬
‫שמדובר ביכולת מולדת‪.‬‬

‫‪87‬‬
 ‫אנטומיה של הבעת רגשות‬
‫יש הבדל באופן שבו המוח שלנו שולט בהבעת רגשות ספונטנית למול הבעת רגשת יזומה‪:‬‬
‫הבעת רגשות יזומה נשלטת על ידי אזורים קורטילקיים ובפרט על ידי האזור המוטורי הראשי‬
‫(המסלול הפירמידאלי)‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הבעת רגשות ספונטנית נשלטת על ידי אזורים תת‪-‬‬
‫קורטילקיים כמו האזור החוץ פירמידאלי המוטורי‪ ,‬התלמוס והאמיגדלה‪.‬‬
‫יש הוכחות לכך מאנשים בעלי פגיעות ספציפיות בקורטקס המוטורי‪ .‬למשל במקרה בוחן מסוים‬
‫בחנו חולה שהיה לו גידול בקורטקס המוטורי בהמיספרה ימין‪ ,‬ובמהלך המחקר ביקשו ממנו לחיוך‬
‫או שגרמו לו לחייך בצורה ספונטנית‪ .‬כאשר ביקשו ממנו לחייך‪ ,‬ניתן לראות שהחיוך‪/‬הפרצוף שלו‬
‫לא סימטרי – כלומר הוא מצליח להפעיל את האזור הימני של הפרצוף אשר נשלט על ידי הקורטקס‬
‫המוטורי בהמיספרה שמאל‪ ,‬אך הוא לא מצליח להפעיל את האזור‬
‫השמאלי של הפרצוף שנשלט על ידי הקורטקס המוטרי בהמיספרה ימין‬
‫(הקורטקס המוטורי הפגוע)‪ .‬לעומת זאת כאשר גרמו לו לחייך באופן‬
‫ספונטני‪ ,‬ניתן לראות שהחיוך‪/‬פרצוף שלו סימטרי‪ .‬כלומר נראה שיש‬
‫הבדל בצורה שבה אנו שולטים בשרירים שלנו מבחינה ספונטנית (תת‬
‫קורטיקלית) או מבחינה יזומה (קורטיקלית – ופגיעה בקורטקס תפגע‬
‫ביכולת שלנו להביע רגשות)‪.‬‬
‫חלוקה הימספריאלית בהבעת רגשות‬
‫‪ – Right hemisphere hypothesis‬לפי ההיפותזה‪ ,‬המיספרה ימין שולטת ומתווכת ברגשות שלנו‪.‬‬
‫ועל כן אם הרגשות שלנו מתווכים בעיקר על ידי המיספרה ימין‪ ,‬אנו אמורים לראות יותר פעילות‬
‫של הבעות פנים בצד השמאלי של הפנים שלנו (ולא הימני)‪.‬‬
‫‪ – )2000( Dimberg‬ערך מחקר במסגרתו הוא הציג לנבדקים גירויים שונים (שמחים‪/‬מכעיסים)‬
‫לזמן קצר בזמן מאוד ולאחר מכן והוא בדק את תגובת השרירים שלהם בתגובה לגירויים‪ .‬את‬
‫הגירויים הוא הציג כאלפית שנייה בלבד‪ ,‬כך שהנבדקים לא יכלו לדווח בצורה מודעת שהם ראו את‬
‫הגירויים אך יחד עם זאת הם עדיין ביצעו "חיקוי אוטומטי" להבעות הפנים (מה שקורה בשגרה)‪.‬‬
‫‪ Dimberg‬מדד את החיקוי האוטומטי‪ ,‬כמה השריר הימני והשמאלי בפנים פועלים? האם הם‬
‫פועלים באותה מידה? הוא מדד את תגובת השריר ה‪ Zygomatic-‬אשר מעורב בהבעות פנים ובעיקר‬
‫בשליטה על תנועות הפה והחניכים והשריר ה‪ Corrugator-‬אשר מעורב בהבעות פנים ובעיקר‬
‫בשליטה על תנועות העיניים (מופעל בהבעות פנים כמו כעס ועצב)‪ .‬הוא בדק את פעולת שני השרירים‬
‫הללו בשני צידי הפנים ועל פני מספר הבעות פנים כמו שמחה וכעס‪.‬‬
‫נמצא שבשמחה יש הרבה יותר פעילות בצד השמאלי של הפנים (לעומת הצד הימני)‬ ‫‪-‬‬
‫כמו כן‪ ,‬נמצא שבכעס יש הרבה יותר פעילות בצד השמאלי של הפנים‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫כלומר‪ ,‬מכאן עולה שהמיספרה ימין מעורבת יותר בהבעות פנים (לעומת המיספרה שמאל)‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫עדות זו תומכת ב‪.Right hemisphere hypothesis -‬‬
‫ניתן לקבל אינפורמציה נוספת מנבדקים עם פגיעות‪ .‬למשל נבדקים שעברו שבץ מראים קושי בזיהוי‬
‫הבעות פנים שמציגים להם‪ .‬ניתן לראות שהקושי משתנה בהתאם לאזור הפגיעה‪.‬‬
‫‪ )2000( Adolphs‬ערך מחקר במסגרתו הוא ערך מיפוי של הפגיעה של ‪ 108‬נבדקים שעברו שבץ‬
‫והיכולת שלהם לזהות רגשות‪ .‬הוא מצא שככל שהיה יותר נזק בקורטקס הסנסורי בהמיספרה ימין‬
‫כך הייתה פחות יכולת להביע רגשות‪ .‬בנוסף‪ ,‬הוא מצא שהליקוי ביכולת להביע רגשות קשור ישירות‬
‫למיקום הנזק ופחות לגודל הנזק‪ .‬כלומר לנבדק בעל פגיעה מאוד רחבה ופרונטלית יותר‪ ,‬הייתה‬
‫פחות בעיה בזיהוי רגשות לעומת נבדקים שהייתה להם פגיעה קטנה יותר בקורטקס הסנסורי (מה‬
‫שמצביע על כך שמיקום הפגיעה הרבה יותר רלוונטי מאשר הגודל של הפגיעה‪ ,‬והקורטקס הסנסורי‬
‫מאפשר לנו להבין ולזהות את הרגשות השונים)‪.‬‬

‫‪88‬‬
 ‫‪Mobius Syndrome‬‬
‫אנחנו מבינים מנוירוני המראה שיש קשר בין היכולת שלנו להביע רגש מסוים לבין היכולת שלנו‬
‫להבין רגש מסוים‪ .‬הרבה פעמים כדי להבין מה מישהו מרגיש אנחנו מרגישים צורך לחקות אותו‬
‫(מה אנו היינו מרגישים אם היינו עושים פעולה כזו)‪.‬‬
‫‪ – Mobius Syndrome‬סינדרום זה מונע מאנשים שנולדים עם הסינדרום להשתמש בהבעות הפנים‬
‫שלהם‪.‬‬
‫בסרטון שהוצג‪ ,‬ניתן לשמוע בבירור כי התינוק צוחק אבל קשה מאוד להבין שמדובר בצחוק‬ ‫‪-‬‬
‫מאחר והבעת הפנים לא משתנה‪.‬‬
‫תסמונת זו גורמת לחוסר התפתחות של שני עצבים קריניאליים – העצב השישי אשר אחראי‬ ‫‪-‬‬
‫על תנועות העיניים‪ ,‬והעצב השביעי אחראי על שאר הבעות הפנים‪.‬‬
‫למעשה ילדים שנולדו עם התסמונת‪ ,‬לא יוכלו כל חייהם להביע רגשות באמצעות הפנים שלהם‬ ‫‪-‬‬
‫קיימים ניתוחים שמחברים את העצב שלהם ללסת‪ ,‬כך שהם יוכלו לנשוך את הלסת וזה יגרום‬ ‫‪-‬‬
‫להם לחיוך מלאכותי‪.‬‬
‫מחקרים אחרים ניסו לבחון האם אנשים שיש להם את התסמונת הזו (ואשר לא יכולים להביע‬ ‫‪-‬‬
‫רגשות) מצליחים להבין רגשות בצורה נורמלית?‬
‫➢ ‪ )2000( Calder‬בחן שלושה נבדקים עם תסמונת ‪ Mobius‬וראה שלא הייתה להם שום בעיה‬
‫להבין רגשות מבחינה אודיטורית‪ .‬אך הוא ראה שהם עשו הרבה טעויות כאשר הם היו‬
‫צריכים לזהות הבעות פנים‪ ,‬מה שמצביע על קשר בין היכולת לעשות הבעות פנים לבין‬
‫היכולת להבין אותן‪.‬‬
‫➢ ‪ )2010( Bogart‬ערכה מחקר רחב יותר בו בחנה ‪ 37‬נבדקים עם תסמונת ‪ Mobius‬וקבוצת‬
‫ביקורת‪ .‬במחקר היא נתנה להם מטלת קטגוריזציה של הבעת רגשות‪ .‬במחקר זה היא לא‬
‫מצאה שום הבדל בין הקבוצות (באף אחד מן הרגשות)‪ .‬אבל עדיין יש בעיה במחקר זה‪,‬‬
‫שכן יש לשים לב להבדל כאשר מנתחים נתונים על קשיים התפתחותיים אצל מבוגרים‪,‬‬
‫שכן היו להם חיים שלמים (לפחות שני עשורים) כדי ללמוד איך להתמודד עם הקושי שלהם‬
‫עם הבעות פנים‪ .‬כלומר הם נולדו בלי היכולת הזו‪ ,‬והם למדו כיצד להתמודד עם הפער הזה‬
‫גם ללא האקטיבציה העצמית‪ .‬זה עדיין לא אומר שהזזת פנים לא חשובה לאנשים שלא‬
‫נולדו עם התסמונת הזו כדי להבין רגשות‪ .‬אך מאוד קשה למצוא לכך עדויות‪.‬‬
‫)‪Pathological crying/laughing or pseudobulbar affect (PBA‬‬
‫תופעה הפוכה לתסמונת ‪ .Mobius‬במסגרת תופעה זו‪ ,‬אנשים מבטאים רגשות בצורה לא‬
‫פרופורציונאלית למה שהם חשים באמת‪ .‬כלומר תוקפים אותם התקפים של צחוק‪/‬בכי בלתי נשלט‬
‫כאשר אין התאמה לתחושות שהם באמת מרגישים (הם לא מבינים מה גורם להם לבכות‪/‬לצחוק‬
‫בצורה כזו)‪ .‬במסגרת תופעה זו קיים פער גדול בין הרגש לבין ההבעה של הרגש‪ .‬יש וויכוח בין‬
‫החוקרים מה גורם לתופעה הזו‪ ,‬שמופיעה אצל אחוז גבוה מהאנשים שעברו שבץ‪.‬‬
‫חלק מהחוקרים טוענים שמקור הבעיה הוא הקשר שבין הצרבלום לאזורים הקורטיקליים‬
‫העליונים אשר אמור לעשות אינהיביציה להבעת הרגש שלנו‪ .‬כלומר הקשר פגום‪ ,‬כך שלא נוצרת‬
‫אינהיביציה תקינה מה שיוצר הופעה בלתי נשלטת‪/‬פרופורציונאלית של הרגש‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬ידוע כי ניתן לעורר את הרגשות השונים אצל נבדקים על ידי גרייה חשמלית‪ .‬קיים אזור‬
‫מסוים ב‪ gyrus-‬העליון של האונה הפרונטלית – שאם מגרים אותו‪ ,‬ניתן לגרום בצורה מלאכותית‬
‫למטופל לצחוק‪ .‬צחוק זה מלווה בתחושת שמחה‪ ,‬גיחוך והרמת רוח למרות שלא מדובר בתחושה‬
‫טהורה של שמחה (משהו אמיתי שהצחיק את המטופל) אלא בגלל גרייה מוחית של האזור הספציפי‬
‫הזה‪ .‬כאשר שואלים את המטופל למה הוא צחק – המטופל תמיד יימצא איזה רמז חיצוני (‪/‬גירוי‬
‫סביבתי) שיצדיק את הצחוק שלו (הרופאים מתנהגים בצורה מצחיקה‪ ,‬מטלת השיום מצחיקה‬
‫ועוד)‪.‬‬

‫‪89‬‬
 ‫הפונקציונאליות של רגשות ‪ -‬למה יש לנו רגשות?‬
‫סביר להניח שיש סיבה שרגשות קיימים‪ ,‬הבעת רגשות עשויה להיות בכדי להעביר אינפורמציה –‬
‫אך זה עדיין לא מסביר למה רגשות קיימים?‬
‫אנו לא נולדים עם פחד לדברים שונים שקיימים סביבנו‪ ,‬אלא אנו "לומדים לפחד" במהלך חיינו‪.‬‬
‫הדעה הרווחת שהרגשות מסייעים לנו להתמודד עם הסביבה שלנו (להבין מה טוב לנו ומה רע לנו)‪.‬‬
‫למשל אם נראה נחש‪ ,‬בהתחלה לא נדע שמדובר בחיה מסוכנת‪ .‬אלא רק לאחר מספר היחשפויות‬
‫לנחשים – כאשר נשמע את האנשים סביבנו מביעים פחד ויזהירו אותנו מפניו‪ ,‬נלמד שעלינו לפחד‬
‫ולהתרחק ממנו‪ .‬למעשה "התמונה" של הנחש מגיעה לתלמוס ולקורטקס הוויזואלי הראשוני ומשם‬
‫היא יכולה להגיע לאזורים נוספים כמו האמיגדלה – שמעוררת את תגובת הפחד‪ ,‬אשר תתבטא‬
‫בלקפוא במקום‪ ,‬עליית לחץ דם‪ ,‬עליית דופק לב ועוד‪.‬‬
‫הבעיה בתהליך היא שהוא נמשך זמן רב – אנו צריכים כל פעם להסתכל על גירוי מסוים‪ ,‬לנתח‬
‫אותו‪ ,‬לנסות לחשוב האם הוא מסוכן‪ .‬באופן זה אם יש משהו מסוכן לידנו‪ ,‬התגובה עשויה להיות‬
‫מאוחרת מדי‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬כאשר כבר "אומנו" ואנו יודעים שמשהו מסוים מסוכן ומפחיד‪,‬‬
‫האינפורמציה עוברת ישירות מהתלמוס לאמיגדלה ואז נוצרת לנו תגובת הפחד (באופן זה אנו לא‬
‫צריכים לחקות עד שהאינפורמציה תנותח בקורטקס)‪ .‬כלומר במצבים אלו‪ ,‬קיימת מעורבות בין‬
‫התלמוס לאמיגדלה‪ ,‬המפעילה אוטומטית את שרשרת תגובות הפחד(‪.)fear, freeze, fight or flight‬‬
‫האמיגדלה‬
‫יש עדויות לכך שהאמיגדלה משחקת תפקיד בהבנת הפחד‪ .‬כאשר אנו עורכים ניסויים במהלכם‬
‫מלמדים חיות לפחד מגירויים מסוימים‪ ,‬ניתן להבחין בקשר בין גירויים לתגובת הפחד‪ .‬למשל בחלק‬
‫מניסויי הפחד אצל חולדות‪ ,‬נהוג להשמיע צליל מסוים ולאחר מכן לתת להן שוק חשמלי‪ .‬למעשה‬
‫האינפורמציה של הצליל מגיעה לחלק האודיטורי של התלמוס‪ ,‬משם לקורטקס האודיטורי‪ ,‬ומשם‬
‫לגרעין הלטרלי באמיגדלה‪ .‬וכן האינפורמציה של מגע השוק החשמלי מגיעה לחלק הסנסורי של‬
‫התלמוס‪ ,‬משם האינפורמציה עוברת לקורטקס הסנסורי‪ ,‬ומשם לגרעין הלטרלי באמיגדלה‪.‬‬
‫הגרעין הלטרלי באמיגדלה יוצר אינטגרציה בין תחושת השוק החשמלי לבין הצליל‪ ,‬ולאחר מכן‬
‫מידע זה עובר יחד אל הגרעין המרכזי של האמיגדלה שמעורר את תגובת הפחד‪ .‬עם הזמן מספיק‬
‫שנעורר את אחד הגירויים (צליל בלבד או שוק בלבד) בשביל לעורר את תגובת הפחד (עקב ההתניה)‪.‬‬
‫תהליך ההתניה לוקח זמן‪ ,‬מה שמראה לנו את האדפטיביות לתגובות רגשיות‪.‬‬
‫בניסוי הכניסו חולדה לכלוב ובו מזון על רובוט (מעין מכונית)‪ ,‬החולדה אשר רואה את המזון ניגשת‬
‫לקחת אותו‪ ,‬אך ברגע שהרובוט זז (ומשמיע רעש משונה) החולדה מפחדת ובורחת‪ .‬ערכו את הניסוי‬
‫באופן זהה על חולדה שפגעו לה באמיגדלה‪ ,‬ונראה שהחולדה לא נרתעת למראה (והרעש) הרובוט‪,‬‬
‫לוקחת את המזון ויוצאת‪ .‬ניסוי זה מהווה עדות לחשיבות של האמיגדלה במנגנון הפחד שלנו‪.‬‬
‫‪Kluver-Bucy Syndrome‬‬
‫כאשר יוצרים לקופים פגיעה באונה הטמפורלית האמצעית ‪( MTL-‬הכוללת את האמיגדלה) נוצרת‬
‫תופעה שגורמת לקופים לא לפחד וכן להיות היפר‪-‬סקסואליים‪ ,‬וללקות באגנוזיות‪ .‬לרוב‪ ,‬תופעות‬
‫אלו ייעלמו לאחר שניים‪-‬שלושה חודשים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אצל בני אדם פגיעה ב‪ MTL-‬לא יוצרת את‬
‫אותה התופעה‪ ,‬כך שעדיין המנגנון לא ברור‪ .‬בכדי שהפגיעה תוביל לנזק במנגנון הפחד של בני אדם‬
‫עליה להיות בילטראלית והרבה יותר רחבה (מאשר אצל קופים)‪ .‬סינדרום זה מהווה עדות לכך‬
‫שלאו דווקא האמיגדלה בלבד אחראית על תחושת הפחד‪.‬‬

‫‪90‬‬
 ‫‪Urbach-Wiethe disease‬‬
‫מחלה גנטית מאוד נדירה שגורמת לעיבוי עור מסביב לאזור בשם ה‪ .mucosa-‬אחת מהתופעות לכך‬
‫היא עיבוי של עור סביב האמיגדלה‪ ,‬מה שהורג את הנוירונים שיש בתוך האמיגדלה‪.‬‬
‫מקרה בוחן – ‪ :SM‬חולה עם המחלה (בצורה בילטרלית)‪ .‬ניתן לראות בסריקה שבמקום‬
‫אמיגדלה יש לה שני חורים‪/‬חללים‪.‬‬
‫בכדי לבחון את המקרה של ‪ SM‬ערכו עליה ניסוי לבחינת יכולת זיהוי הבעות‪ .‬הציגו‬ ‫‪-‬‬
‫לה סט פרצופים טיפיקליים והיא התבקשה לזהות את ההבעות (למול קבוצת ביקורת)‪.‬‬
‫נמצא כי התפקוד‪/‬זיהוי שלה במטלה היה נמוך משל קבוצת הביקורת‪ ,‬במיוחד בקטגוריית‬
‫הפחד‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬להרבה מהחולים שיש את המחלה היא לא בילטרלית‪ ,‬ולכן אנחנו לאו דווקא נראה‬ ‫‪-‬‬
‫תופעות‪.‬‬
‫כאמור אנו מקבלים אינפורמציה רבה מהבעות פנים‪ .‬איך ניתן לבדוק איזה אינפורמציה בדיוק אנו‬
‫שואבים מהבעות פנים? ומאיזה אזור פנים? לשם כך‪ ,‬ניתן להשתמש בטכניקה‪ ,‬במסגרתה מציגים‬
‫לנבדקים 'חלון מסוים' בתוך הבעת הפנים – ולשאול את הנבדקים איזה רגש הם חושבים שמוצג?‬
‫לפי מספר ההצלחות ובהתאם לאזור הספציפי בפנים‪ ,‬ניתן להבין איזה אזור הוא הכי אינפורמטיבי‪.‬‬
‫ביצעו את הניסוי הזה עם ‪ SM‬למול קבוצת ביקורת‪ .‬כאשר משווים את היכולת לזהות פחד למול‬
‫זיהוי שמחה – ניתן לראות שנבדקי הביקורת הסתכלו בעיקר על העיניים ומעט על הפה‪ .‬ואילו ‪SM‬‬
‫לא הסתכלה על אזור ספציפי בפנים בצורה עקבית (בעיקר עין שמאל והפה)‪ .‬אם נשווה את חלונות‬
‫הראייה שעזרו לקבוצת הביקורת למול חלונות הראייה שעזרו ל‪ ,SM-‬קבוצת הביקורת התייחסה‬
‫למספר אזורים בפנים ואילו ‪ SM‬לא התייחסה לשום אזור בצורה ספציפית‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬אם נשווה בין זיהוי הפחד והשמחה‪ ,‬ניתן לראות שקבוצת הביקורת נעזרה רבות בזיהוי‬
‫החלונית מסביב לעיניים בזיהוי פחד ונעזרה רבות בזיהוי החלונית מסביב לפה והעיניים בזיהוי‬
‫שמחה‪ .‬לעומת זאת‪ SM ,‬לא נעזרה באף חלונית לזיהוי פחד‪ ,‬ונעזרה מעט בחלונית הפה לזיהוי‬
‫שמחה‪.‬‬
‫דרך נוספת שעוזרת לנו לאפיין מהו התהליך כשאנו מנסים‬
‫לזהות הבעת פנים היא עוקב עיניים‪ .‬ניתן לראות שקבוצת‬
‫הביקורת סרקה את כל הפנים (בעיקר עיניים‪ ,‬אף ופה) ואילו‬
‫‪ SM‬סרקה בעיקר את האף (אין זה אומר שהיא ראתה רק את‬
‫האף כי יש לנו ראייה פריפריאלית) אך המיקוד שלה לא‬
‫טיפוסי‪ .‬כמו כן‪ ,‬במחקר המשך ביקשו ממנה להתמקד בעיניים‬
‫ולנסות לזהות את הבעת הפנים ואכן נמצא שהיא הצליחה‬
‫יותר‪ .‬עם זאת לאחר המטלה הזאת (והבקשה הספציפית להתמקד בעיניים)‪ ,‬כשהראו לה בהמשך‬
‫את אותן התמונות היא לא הצליחה לזהות את הרגש‪ .‬כלומר זה לא שהיא לא מסוגלת לזהות את‬
‫הפחד‪ ,‬אלא משהו במנגנון שלה (שאומר לה להתמקד) לקוי‪.‬‬
‫נשאלת השאלה‪ ,‬האם ליקוי בזיהוי הפחד משקף קושי במשימה או קושי ברגש?‬
‫‪ – )2000( Rapcsak‬ניסה להראות את ההבדל בין תגובות פחד לבין תגובות רגשיות אחרות (ספציפית‬
‫באמיגדלה)‪ .‬במסגרת המחקר הם גייסו ‪ 63‬נבדקים עם פגיעות מוחיות (שאינן ממוקמות באמיגדלה)‬
‫וכן ‪ 8‬נבדקי ביקורת‪ .‬החוקרים מצאו שלא היה הבדל מהותי לא בשמחה ולא בהפתעה‪ ,‬היה קצת‬
‫יותר הבדל בעצב‪ ,‬כעס וגועל‪ ,‬ואילו פחד היה קשה לכל הנבדקים‪ .‬כלומר גם לנבדקי ביקורת היה‬
‫קשה לזהות פחד‪ ,‬למרות שהם לא היו פגועים באמיגדלה‪ .‬מכאן ניתן להסיק שזיהוי הפחד מהווה‬
‫מטלה שיותר קשה לכולם‪ ,‬קל וחומר לנבדקים עם פגיעות מוחיות‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬ייתכן ולא מדובר‬
‫בקושי ספציפי לאמיגדלה אלא קושי ספציפי למטלה (פחד = מטלה יותר קשה)‪.‬‬
‫‪ :)2003( Siebert‬ערך מחקר בו גייס ‪ 10‬נבדקים עם ‪( Urbach-Wiethe disease‬אמיגדלה לא תקינה)‬
‫וביקש מהם לדרג את רמת הפחד בסט פרצופים רב (הסט הכיל פרצופים זהים ושונים ורמות שונות‬
‫של פחד)‪ .‬לא נמצא הבדל מובהק בפחד (אלא בכעס)‪ ,‬מה שמהווה עדות לכך שהאמיגדלה לא בהכרח‬

‫‪91‬‬
‫מפריעה לזיהוי של פחד‪ .‬יש עדויות לאנשים עם פגיעות באמיגדלה שאין להם שום בעיה לזהות פחד‪,‬‬
‫ואילו במקרה הזה הייתה להם בעיה לזהות כעס‪.‬‬
‫קיימות עדויות רבות לכך שהאמיגדלה היא לאו דווקא ספציפית לפחד‪ .‬בניסוי שנעשה על‬
‫אקסטרוברטים ונבדק מתי אנשים אלו מפעילים את האמיגדלה‪/‬כמה אקטיבציה יש באמיגדלה‬
‫בעת הצגת פרצופים של שמחה ופחד‪ .‬נמצא שאצל אקסטרוברטים‪ ,‬האמיגדלה מופעלת חזק כאשר‬
‫הם רואים חיוכים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אצל אנשים שאינם אקסטרוברטים האמיגדלה פועלת פעמים רבות‬
‫חזק יותר לפחד‪ .‬אם כך‪ ,‬ייתכן והאמיגדלה רלוונטית למשמעות של הרגש – כך שאנשים שונים‬
‫מתייחסים לרגשות שונים‪.‬‬
‫האמיגדלה – והמרחק הבין אישי‬
‫נראה כי המרחק הבין אישי הממוצע בין אנשים בתרבויות המערביות הינו ‪ 64‬סנטימטרים‪ .‬נראה‬
‫כי אנשים עם פגיעות באמיגדלה עומדים הרבה יותר קרוב אחד לשני‪ .‬כלומר אנשים עם פגיעה‬
‫באמיגדלה לא מרגישים את האי‪-‬נוחות עם קרבה גדולה לאחרים‪ .‬אם כך‪ ,‬משהו במנגנון של‬
‫האמיגדלה‪ ,‬נועד לכוון אותנו מבחינה חברתית לתחושה נעימה למול אנשים (ולא דווקא ספציפית‬
‫לפחד)‪.‬‬
‫בכדי להבין אם בכל זאת האמיגדלה קשורה בפחד ‪:‬‬
‫‪ :Feinstein‬לשם כך ערכו מחקר נוסף על ‪ SM‬וניסו לעורר בה פחד בצורות שונות (סיפורים‪ ,‬תמונות‪,‬‬
‫עכבישים‪ ,‬לקחו אותה "לבית רדוף"‪ ,‬סרטים מפחידים ועוד)‪ .‬על אף שלל הדרכים השונות דרכן ניסו‬
‫החוקרים לעורר בה תחושת פחד‪ ,‬הם לא הצליחו‪ .‬מסקנת החוקרים הייתה שהאמיגדלה משחקת‬
‫תפקיד חשוב בעירור הטריגר הראשוני של הפחד‪ ,‬וללא אמיגדלה לא ניתן לעורר את חווית הפחד‪.‬‬
‫אותו חוקר ערך ניסוי נוסף במסגרתו הוא הכניס נבדקים לחדר ונתן להם לשלול חמצן מדולל (כלל‬
‫‪ 35%‬פחמן דו חמצני)‪ .‬בדרך כלל אנשים מרגישים את החוסר בחמצן‪ ,‬והחנק מעורר בהם פאניקה‪.‬‬
‫החוקרים שיערו שלא יתעורר ב‪ SM-‬פאניקה כתוצאה מהחנק (ושהיא תבקש לצאת בתירוצים‬
‫שונים – לא נעים לה‪ ,‬לא מרגישה טוב וכו)‪ .‬אך נמצא שהם כן הצליחו לעורר בה התקף פאניקה‬
‫מחוסר היכולת לנשום‪ .‬ייתכן וקיימת הבחנה בין חווית פחד שמקורה חיצוני לבין חווית פחד‬
‫שמקורה פנימי‪.‬‬

‫‪92‬‬
 ‫שיעור ‪- 10‬גועל‪ ,‬קשב והזנחת צד‬
‫גועל הוא רגש שמיוצג באברים הפנימיים שלנו‪.‬‬
‫‪ Rozin‬טען שיש מספר קטגוריות לגועל אשר נבדלות אחת מהשנייה‪ ,‬והוא בנה סולם למדידת‬
‫קטגוריות הגועל‪ .‬בסולם הזה נבדקים עונים בסקאלה של ‪( 5‬מסכים לחלוטין – לא מסכים לחלוטין)‬
‫על שאלות שונות שמייצגות קטגוריות שונות של הגועל‪ .‬לדוגמה‪" :‬אני מעולם לא נותן לאף חלק‬
‫מגופי לגעת באסלה בשירותים ציבוריים"‪" /‬זה יפריע לי לראות חולדה חולפת על פניי בפארק"‪.‬‬
‫כלומר קיימות מספר רמות וקטגוריות של גועל‪ ,‬ממצב שאנו רק רואים משהו שמעורר בנו גועל‪ ,‬ועד‬
‫למצב שאנו אוכלים משהו מגעיל‪/‬משהו מגעיל נוגע בנו‪.‬‬
‫חוקר בשם קלדר ערך מחקר על נבדק בשם ‪ MK‬עם פגיעה באינסולה ובגנגליונים הבסיסיים כך‬
‫שהיה לו קושי לזהות חלק מהרגשות‪ .‬קלדר ביקש ממנו לזהות רגשות בשתי מודולות – מודולה‬
‫וויזואלית (לזהות רגש בתמונות) ומודולה אודיטורית (לזהות רגש משמע)‪ .‬מבחינה וויזואלית‪ ,‬הוא‬
‫הציג שני סטים של הבעות פנים (ל‪ MK‬ולקבוצת הביקורת)‪:‬‬
‫הפרצופים של אקמן – פרצופים סטנדרטיים‪ ,‬סטריאוטיפים‪ ,‬גברים ונשים לבנים‬ ‫‪-‬‬
‫סט הפרצופים של ג'ק פיש – כולל גירויים הרבה יותר מגוונים‬ ‫‪-‬‬
‫מהתוצאות עולה כי הרגש היחידי שהיה בו הבדל בין ‪ MK‬לבין קבוצת הביקורת היה הגועל‪ .‬מבחינה‬
‫אודיטורית הוא השמיע לנבדקים צלילים לא וורבליים שמביעים רגשות מסוימים‪ .‬גם במטלה זו‬
‫נצפה הבדל משמעותי בגועל בלבד‪ .‬כלומר נראה שהפגיעה באינסולה גרמה לקושי בזיהוי גועל הן‬
‫מבחינה וויזואלית והן מבחינה אודיטורית‪.‬‬
‫‪ Rozin‬גם בדק את הקטגוריות של גועל (בשלוש רגשות שליליים שונים) באמצעות שאלון ששואל‬
‫את הנבדקים 'כמה אתה חש תחושת גועל במצבים מסוימים'? בקטגוריה של גועל הוא הפריד בין‬
‫גועל למאכלים‪ ,‬חיות‪ ,‬יציאות גופניות‪ ,‬מין‪ ,‬איברי גוף שונים‪ ,‬מוות‪ ,‬היגיינה‪ ,‬דברים שמתקשרים‬
‫לגועל על אף שהם בבסיסם לא מגעילים (למשל שוקולד בצורות מגעילות)‪ .‬ככל שהציון בשאלון‬
‫נמוך יותר כך הנבדק מרגיש פחות את תחושת הגועל בעת הצגת סיטואציה מסוימת (ולהפך)‪ .‬נמצא‬
‫שהיה הבדל די מהותי בתחושת הגועל (תגובה להתנסות בגועל) של ‪ MK‬לבין חברי קבוצת הביקורת‪.‬‬
‫למעשה הקושי בזיהוי גועל ובתחושת הגועל (שני אספקטים שונים של גועל) מצביע על מערכת‬
‫מוחית משותפת לחוויה ולזיהוי של תחושת הגועל‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש לקחת בחשבון שההסקה לגבי אזורי‬
‫הגועל‪ ,‬היא הסקה מעט מרחיקת לכת שכן מדובר בתיאור מקרה (ויש עוד קשיים ל‪ .)MK-‬למעשה‬
‫ניתן לקבל תמונה יותר רחבה באמצעות כלים שונים שאינם תיאורי מקרה כמו במחלות יחסית‬
‫נרחבות כמו הנטיגנטון‪.‬‬
‫הנטיגנטון‬
‫מחלה מאוד קשה שגורמת לבעיות קוגניטיביות‪ ,‬רגשיות ותנועה בלתי נשלטת‪ .‬המחלה התגלתה על‬
‫ידי ג'ורג' הנטיגנטון בסוף המאה ה‪ ,19-‬אשר אפיין אותה באמצעות כתנועות פתאומיות‪ ,‬קצרות‪,‬‬
‫לא רגולריות ולא ניתנות לניבוי‪ .‬הוא ציין בזמנו שמדובר במחלה יחסית נדירה‪ ,‬וכן שאנשים‬
‫שיודעים שהמחלה בגנים שלהם מתייחסים למחלה "כסיוט"‪.‬‬
‫היום יודעים על המחלה מעט יותר‪ ,‬יש מספר תרופות שמסייעות לחולים להתמודד עם חלק‬
‫מהסימפטומים אך אין לה פתרון ארוך טווח‪ .‬המחלה פורצת לרוב בין גילאים ‪ ,30-50‬ולרוב תוחלת‬
‫החיים של האדם (לאחר גילוי המחלה) הוא ‪ 15-20‬שנים‪ .‬עם התפרצות המחלה‪ ,‬ההתדרדרות מאוד‬
‫קיצונית ומהירה‪.‬‬
‫מאפייני המחלה‪:‬‬
‫מחלה גנטית‪ ,‬מספיק שהורה אחד מעביר את הגן הפגום (מוטציה) בכדי שהמחלה תתפתח‬ ‫‪-‬‬
‫מדובר ברצף גנטי שאחראי על ייצור של חלבון מסוים‪ .‬במצב תקין הרצף הגנטי הזה נמצא‬ ‫‪-‬‬
‫בכפולות של עשר ומעלה‪ ,‬כל עוד הרצף נמצא בכפולות של עד ‪ 35‬לא תתפתח מחלת ההנטינגטון‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬אם קיימת מוטציה אשר גורמת לגן להשתכפל יותר מ‪ 35-‬פעמים (‪ 36‬ומעלה)‬
‫המחלה תתפתח‪.‬‬

‫‪93‬‬
‫המחלה לא תמיד תתפרץ אצל אנשים עם שכפול של ‪ ,36-39‬אך המחלה כמעט תמיד תפרוץ‬ ‫‪-‬‬
‫בקרב אנשים עם שכפול של ‪ 40‬ומעלה‪.‬‬
‫כידוע חלבונים מפורקים בגוף‪ .‬כתוצאה מהשכפול הארוך מדי‪ ,‬נוצר בהתאמה חלבון ארוך מדי‬ ‫‪-‬‬
‫אשר מפורק בגוף‪ .‬עם זאת‪ ,‬בגלל שהחלבון ארוך מדי הוא מתפרק לסגמנטים רעילים לגוף‪ ,‬אלו‬
‫מצטברים בנוירונים וגורמים לניוונם‪.‬‬
‫שכיחות המחלה היא בין ‪ 3-7‬חולים ל‪ 100,000-‬איש‪ ,‬המחלה הרבה יותר נפוצה בקרב אנשים‬ ‫‪-‬‬
‫ממוצא אירופאי (ופחות בקרב אנשים ממוצא אפריקאי או אסיאתי)‬
‫מנתיחה שלאחר המוות ניתן לראות בבירור מעין "אכילה" של אזורי המוח השונים‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫מה הקשר בין הנטיגנטון לבין רגשות?‬

‫סימפטומים‪:‬‬
‫מתפרצת באופן טיפוסי אצל אנשים בני ‪ ,30-50‬אחת מהתופעות המרכזיות היא ה‪Chorea-‬‬ ‫‪-‬‬
‫כלומר תנועות פתאומיות‪ ,‬חדות‪ ,‬בלתי רצוניות ולא ניתנות לניבוי‪.‬‬
‫הידרדרות קוגניטיבית (זיכרון‪ ,‬ותפקודים קוגניטיביים גבוהים‪/‬ניהוליים)‬ ‫‪-‬‬
‫שינויים באישיות (שינויים במצב הרוח‪ ,‬התפתחות של דיכאון‪ ,‬התפרצויות זעם)‬ ‫‪-‬‬
‫נמצא שכבר אצל אנשים נשאים (של הגן) שלא בהכרח יפתחו תסמינים‪ ,‬ניתן לראות קושי‬ ‫‪-‬‬
‫בזיהוי הבעות פנים (‪. )Sprenglmeyer 2006‬‬
‫במסגרת אחד המחקרים שערך ‪ Sprenglmeyer‬על הקשר בין המחלה לקושי בזיהוי הבעות פנים‬
‫הוא גייס ‪ 13‬חולים עם הנטיגנטון והציג להם הבעות פנים שונים וכן השמיע להם רגשות בצורה‬
‫אודיטורית ורצה לבחון את הדיוק שלהם בזיהוי רגשות‪ .‬ממצאי המחקר עולה‪ ,‬שהיה זיהוי יחסית‬
‫טוב לשמחה (במיוחד דרך הבעות פנים‪ ,‬וקצת פחות מבחינה ווקאלית)‪ ,‬היה זיהוי טוב בהפתעה‪,‬‬
‫יכולת זיהוי הפחד הייתה מעט פחות טובה‪ ,‬יכולת זיהוי העצב הייתה טובה‪ .‬אך הממצא העיקרי‬
‫הוא שהנבדקים היו משמעותית פחות טובים בזיהוי גועל‪.‬‬

‫מאחר ומדובר במחלה שמחמירה עם הזמן‪ ,‬הוא בדק את החולים בשלוש נקודות זמן (פעם ראשונה‪,‬‬
‫לאחר חצי שנה‪ ,‬לאחר שנה)‪ .‬הוא ראה שכבר בנקודת הפתיחה היה פער יחסית משמעותי בין‬
‫החולים לנבדקי הביקורת‪ .‬עם הזמן‪ ,‬הפער הזה הלך וגדל‪ ,‬וככל שהמצב התדרדר כך הפער הפך‬
‫יותר משמעותי‪.‬‬

‫‪94‬‬
‫במחקר נוסף‪ Sprenglmeyer ,‬גייס ‪ 20‬חולים במחלת ההנטינגטון ו‪ 20-‬נשאים של הגן (ועדיין לא‬
‫פיתחו את המחלה)‪ .‬גם בניסוי זה החוקרים ביקשו מהנבדקים לזהות הבעות פנים וכן להתאים‬
‫הבעות פנים עם רגשות מתאימים‪ .‬ניתן לראות שהיה הבדל משמעותי בזיהוי בין החולים לקבוצת‬
‫הביקורת וגם בין החולים לקבוצת ה נשאים בפחד‪ ,‬כעס‪ ,‬עצב וגועל‪ .‬גועל לא היה הרגש הפגום‬
‫היחידי אצל החולים‪ .‬נשאלת השאלה‪ ,‬האם ניתן לומר שהקושי שנוצר עקב המחלה (שהורס את‬
‫האינסולה) או בקרב אנשים עם פגיעות באינסולה (כך שהם לא יכולים לזהות גועל) הוא ספציפי‬
‫לאינסולה? האם האינסולה הוא אזור הגועל? לפי מחקר זה נראה שלא‪ ,‬שכן נראה שיש קושי‪/‬לקות‬
‫במספר רגשות שונים‪.‬‬
‫הבעיה היא שהמדגמים בכל המחקרים הללו מאוד קטנים (מאחר ומדובר בחולים)‪ .‬לשם כך‬
‫‪ Johnson‬ערך מחקר מאוד גדול בו הוא בדק זיהוי‪/‬תפיסת רגשות ב‪ 475-‬ברמות שונות של מחלת‬
‫ההנטינגטון כחלק מפרויקט גדול שמטרתו לנסות להבין ולנבא את המחלה‪ .‬במסגרת המחקר הוא‬
‫נתן להם מטלות זיהוי פנים עם הפרצופים הרגילים של אקמן (מאוד סטריאוטיפים ולכן קל לזהות‬
‫את הרגשות)‪ .‬נמצא שגם במחקר זה ההבדל לא היה ספציפי רק לגועל‪ ,‬אלא היה הבדל גם ברגשות‬
‫שליליים נוספים (כעס‪ ,‬פחד ועצב)‪ .‬כלומר מדובר בקושי כללי ולא ספציפי‪.‬‬
‫היום מתייחסים פחות לקשר בין הנטיגנטון לאזור ספציפי במוח‪ ,‬וכן פחות מסתכלים על גועל‬
‫כקשור בלבד לפגיעה באינסולה‪ .‬לפי מחקר זה נראה שהאינסולה לא מהווה את אזור הגועל‪ ,‬שכן‬
‫נראה שקיימת לקות בזיהוי מספר רגשות שונים‪.‬‬
‫‪ Lindquist‬ערכה מטא אנליזה של מחקרים רבים שבחנו רגשות וניסו לקשר את הרגשות לאזורים‬
‫מוחיים שונים‪ Lindquist .‬טענה שיש לנסות לבחון האם הדאטה תומכת בלוקליזציה או בתפיסה‬
‫קוגניטיבית רחבה יותר של רגשות (רגשות כחלק מהיכולת הקוגניטיבית הכללית שלנו)‪ .‬כך שאם‬
‫נמצא עדות ללוקליזציה‪ ,‬אנו נצפה למצוא ממצא שהוא גם עקבי וגם במיקום מסוים (למשל בכל‬
‫פעם שנפעיל גועל נראה פעילות באינסולה)‪ .‬כמו כן‪ ,‬מצפים שאזור מסוים יהיה מאוקטב על ידי רגש‬
‫מסוים אחד בלבד (למשל האינסולה תופעל אך ורק כשמתפעלים גועל‪ ,‬והיא לא תופעל כשתפעלים‬
‫כעס)‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬תמיכה בתפיסה קוגניטיבית רחבה יותר משמעותה אזור משותף שפועל כאשר‬
‫מתפעלים את כלל הקטגוריות הרגשיות בכלל המצבים (זיהוי‪ ,‬תפיסה‪ ,‬תחושה‪ ,‬חוויה ועוד)‪ .‬כלומר‬
‫קיים אזור מוחי מסוים שאחראי על עיבוד וחווית הרגשות השונים‪.‬‬
‫ממצאי המחקר‪:‬‬
‫זיהוי רגשות‪ :‬נמצאו אזורים ספציפיים לתפעול רגשות מסוימים‪ ,‬אך לא מדובר באזורים‬ ‫➢‬
‫מאוד מאוד ספציפיים‪ .‬כלומר כל האזור שצבוע בוורוד הופעל כאשר אנשים התבקשו‬
‫לזהות רגש (אמיגדלה‪ ,‬אינסולה‪ ,‬תלמוס‪ ,‬היפותלמוס פעלו בצורה עקבית עם הרגשות)‪.‬‬
‫תפיסת רגש‪ :‬נמצאו אזורים שהיו פעילים כאשר נבדקים קיבלו מטלות של תפיסת רגשות‬ ‫➢‬
‫(האזור הצבוע בסגול)‬
‫שפה ורגש‪ :‬כאשר החוקרים השמיעו לנבדקים שפה שקשורה לרגשות‪ ,‬התעוררו האזורים‬ ‫➢‬
‫הקדמיים ( ‪ inferior frontal‬והאזורים הטמפורליים)‪ .‬מסומן בירוק‪.‬‬
‫קשב לרגשות‪ :‬נמצאו אזורי הקשב (מסומן בכתום)‪ ,‬כלומר אם אנו צריכים לעשות פעולה‬ ‫➢‬
‫מסוימת‪ ,‬האזור הרלוונטי במוח יאוקטב‪ .‬לפיכך כאשר החוקרים תפעלו קשב‪ ,‬האזורים‬
‫שמזוהים עם קשב הופעלו (האונה הפרונטלית והגנגליונים הבסיסיים)‪.‬‬
‫כלומר ממצאי המחקר מעידים על תפקודים‬ ‫➢‬
‫קוגניטיביים שונים של הרגש אשר מופעלים‬
‫באזורים שונים במוח (בהתאם לתפקוד‬
‫הקוגניטיבי אותו אנו בוחנים)‪.‬‬

‫‪95‬‬
 ‫תפיסה רגשית לנבדק עם אגנוזיה וויזואלית – מקרה הבוחן של ‪LG‬‬
‫אדם בן ‪ 26‬בעל אגנוזיה וויזואלית התפתחותית (מגיל צעיר היו לו קשיים חזותיים שלא היו‬ ‫‪-‬‬
‫מוסברים על ידי חדות ראייה‪ ,‬נחשבים להתפתחותיים מאחר והם התפתחו בגיל צעיר – היה‬
‫לו קשה לפתור פאזל בגיל ‪ 8‬בצורה חריגה‪ ,‬הוא לא הצליח לזהות את סבא וסבתא שלו ועוד)‪.‬‬
‫למרות שהיה לו תפקוד תקין בהיבטים שונים (למשל הוא הצליח לראות צבעים בצורה תקינה‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫קושי חזותי תפיסתי נמוך) היה לו קושי מאוד מהותי בזיהוי אובייקטים (אגנוזיה וויזואלית‬
‫חריפה) וזיהוי פנים (פרוזופאגנוזיה)‪.‬‬
‫כשעשו לו ‪ MRI‬לא נמצא אזור ספציפי פגוע במוח‪ ,‬מה שמאוד אופייני לאגנוזיה התפתחותית‬ ‫‪-‬‬
‫ערכו עליו מחקרים רבים‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ .1‬מטלת שיום‪ :‬בחנו את היכולת שלו לשיים אובייקטים ונמצא שהיכולת שלו הייתה תקינה‬
‫‪ .2‬מטלת ‪ :Hooper‬במסגרת המטלה מציגים לנבדק חלק מאובייקט ומבקשים ממנו לציין‬
‫באיזה אובייקט מדובר‪ LG .‬לא הצליח לבצע את המטלה הזו‪.‬‬
‫‪ .3‬מטלת ‪ :Superimposition‬במסגרת מטלה זו מניחים מספר תמונות אחת על השנייה‪,‬‬
‫ומבקשים מהנבדק לציין מהם האובייקטים שהוא מצליח לראות ("לעשות הפרדה בין‬
‫התמונות")‪ LG .‬לא הצליח לבצע את המטלה הזו‪.‬‬
‫‪ .4‬מטלת השלמת תמונה‪ :‬במסגרת מטלה זו מראים לנבדק תמונה שלפעמים חלק מהתמונה‬
‫מוסתר והוא צריך להשלים את התמונה‪ .‬נמצא ש‪ LG-‬לא היה טוב במטלה זו‪.‬‬

‫כלומר היה לו קושי משמעותי בתפיסה חזותית‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫ערכו עליו גם מבחן תפיסת פנים‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ :Benton Facial Recognition Test .1‬במטלה זו ‪ LG‬היה מאוד לא טוב (קיבל ציון נמוך)‬
‫‪ .2‬זיהוי פרצופים מוכרים‪ :‬הציגו לו תמונות של אנשים שהוא אמור להכיר‪ ,‬והוא לא היה טוב‬
‫במטלה זו (גם כאשר הציגו לו פרצופים שלו ושל בני המשפחה שלו – ברגע שהעלימו להם‬
‫את קו השיער)‬
‫החוקרים רצו לבחון איך ‪ LG‬יבצע מטלות של זיהוי רגשות‪ .‬האם כשנציג לו פרצופים הוא‬ ‫‪-‬‬
‫יצליח לזהות את הרגש? לשם כך הציגו לו שלושה סוגי פרצופים (גועל‪ ,‬כעס ועצב)‪ ,‬וכאשר הראו‬
‫לו פרצוף של גועל – רוב הזמן הוא ציין שמדובר בתחושת כעס או עצב (ולפעמים גועל)‪ ,‬כאשר‬
‫הראו לו פרצוף של כעס – לרוב הוא אמר שמדובר בשמחה או כעס‪ ,‬ורק לעיתים פחד או הפתעה‬
‫(הזיהוי היה די אקראי‪ ,‬אך בעיקר בלט שהוא ציין 'שמחה')‪ ,‬כאשר הציגו לו פרצוף של עצב –‬
‫הוא אמר פעמים רבות שמדובר בעצב אך לפעמים גם ציין שמדובר שמחה או הפתעה‪.‬‬
‫בעצם התפקוד של ‪ LG‬למול תפקוד קבוצת הביקורת‪ ,‬ניתן לראות שהרבה פעמים הוא מתבלבל‬ ‫‪-‬‬
‫בזיהוי הרגשות‪ ,‬ואפילו הוא מכניס את רגש השמחה שאפילו לא דומה לרגש עצמו‪.‬‬

‫‪96‬‬
‫כאשר אנו מנסים לזהות רגשות‪ ,‬אנו מסתכלים על אזורים שונים בפרצוף שמעניקים לנו‬
‫אינפורמציה ומהם אנו יכולים להסיק מהו הרגש שאנו רואים‪ .‬כשאנו מסתכלים על פנים אנו יכולים‬
‫להסתכל על העיניים (לרוב כדי לזהות כעס) או להסתכל על הפה (לרוב כדי לזהות שמחה‪ ,‬גועל או‬
‫עצב)‪.‬‬
‫באופן זה‪ ,‬ניתן לבקש מנבדקים להסתכל על אזור מסוים כדי לנסות "לעזור‪/‬לא לעזור" להם בזיהוי‬
‫רגש מסוים‪ .‬כלומר אנו יכולים לבקש מהם להסתכל על האזור הנכון‪ ,‬מה שיעזור להם לזהות את‬
‫הבעת הפנים (כמו להסתכל על העיניים כשאנו מציגים פרצוף כועס) או לחלופין ניתן לבקש מהם‬
‫על האזור הלא נכון כדי לבחון כמה אנו מצליחים להפריע להם (כמו להסתכל על הפה כשאנו מציגים‬
‫להם פרצוף כועס)‪.‬‬
‫נשאלת השאלה‪ ,‬אם נכוון את ‪( LG‬אשר מתקשה בזיהוי הבעות פנים) להסתכל לכיוון הנכון‪ ,‬האם‬
‫נצליח לעזור לו?‬
‫במחקר הציגו ל‪ LG-‬איבר בפנים (פה או עיניים) וביקשו ממנו לזהות את הפנים השלמות‪.‬‬
‫מהלך הניסוי‪ :‬ראשית הציגו לנבדקים איבר אחד (פה או עיניים) בשני תנאים – תנאי נכון‬ ‫‪-‬‬
‫שמטרתו להכווין את הנבדקים ותנאי לא נכון שמטרתו לבלבל את הנבדקים‪ .‬לאחר מכן יש‬
‫הפסקה של מספר שניות‪ .‬בהמשך מציגים לנבדקים פרצוף שלם בשני תנאים ‪ -‬תנאי אחד ל‪150-‬‬
‫מיל שניות ותנאי שני ל‪ 2000-‬מיל שניות‪ .‬לבסוף שואלים את הנבדקים שתי שאלות –‬
‫‪ .1‬האם האיבר שהוצג להם זהה לאיבר בתמונת הפנים שהוצגה? במטרה שהם יסתכלו על‬
‫האיבר וינסו לחפש אותו גם בתמונה המלאה (מטרת הניסוי)‪.‬‬
‫‪ .2‬באיזה הבעה מדובר? (האם הם הצליחו לזהות את הרגש הנכון?)‬
‫ביצעו את הניסוי הן על ‪ LG‬והן על קבוצת הביקורת‪ .‬בתנאי הראשון (‪ 150‬מיל שניות) ניתן‬ ‫‪-‬‬
‫לראות שקבוצת הביקורת הייתה טובה יותר בזיהוי הבעת הפנים כאשר הציגו את האיבר הנכון‬
‫(פה בשביל עצב‪ ,‬עיניים בשביל כעס) ופחות טובה כשהציגו את האיבר הלא מותאם‪ .‬כמו כן‬
‫נמצא שהדיוק של ‪ LG‬בתנאי האיבר הנכון היה יחסית טוב‪ ,‬אך הדיוק וההצלחה שלו הייתה‬
‫משמעותית פחות טובה כאשר הציגו לו את האיבר הלא נכון‪.‬‬
‫בתנאי השני (‪ 2000‬מיל שניות) נמצא שקבוצת הביקורת השתפרה בשני המצבים (איבר‬ ‫‪-‬‬
‫מותאם‪/‬שגוי) ואילו ‪ LG‬לא השתפר בכלל‪ ,‬הוא נהיה הרבה פחות טוב גם במצב של האיבר‬
‫המותאם‪ .‬ברגע שניתן לו יותר זמן‪ ,‬הסריקה שלו הייתה הרבה יותר כללית וכבר לא היה הבדל‬
‫בין התנאים‪.‬‬

‫‪97‬‬
 ‫מנגנוני קשב והזנחת צד‬
‫היכולת שלנו לקשב מאפשרת לנו להתנהל בצורה נכונה בעולם‪ ,‬מאפשרת לנו להתרכז בגירוי אחד‬
‫תוך התעלמות מגירויים אחרים לא רלוונטיים‪ ,‬מאפשר לנו להיות מרוכזים‪/‬קשובים באופן ממושך‬
‫לגירוי מונוטוני ארוך (כמו קריאת מאמר‪ ,‬שיעור ועוד)‪.‬‬
‫הזנחת קשב‪/‬צד‬
‫כשל ביכולת להפנות קשב‪ ,‬להגיב או לדווח על גירוי בצד הנגדי (הקונטרלטרלי) לצד הפגיעה‬
‫המוחית‪ .‬זה לרוב קורה לאחר פגיעה בהמיספרה ימין כך שיש קושי לדווח‪/‬להתייחס‪/‬להתרכז‬
‫לגירויים שנמצאים בשדה הראייה השמאלי‪ .‬הזנחת הקשב לא נובעת מקושי במערכת הראייה‬
‫הראשונית‪ ,‬מערכת מוטורית (להזיז את הראש או העיניים) או ירידה מנטלית כללית‪ .‬אלא מדובר‬
‫בחוסר מודעות לקיומם של גירויים בצד השמאלי של שדה הראייה‪ .‬כלומר כשאנו לא מצליחים‬
‫לראות משהו בשדה הראייה‪ ,‬אנו מתקנים ורואים (למשל נזיז את הראש או הגוף)‪ .‬אך בקרב אנשים‬
‫עם הזנחת צד‪ ,‬אין את המודעות הזו והחיפוש המכוון כדי לוודא מה לא ראינו‪ .‬מדובר בחוסר‬
‫מודעות ולא חסך חושי‪.‬‬
‫לרוב לא מדובר בהזנחה מלאה של שדה הראייה השמאלי אלא הזנחה חלקית‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫ניתן לראות שאנשים עם הזנחת צד פעמים רבות לא יאכלו מהצד השמאלי של הצלחת‪ ,‬יגלחו‬ ‫‪-‬‬
‫רק חצי פרצוף‪ ,‬יעתיקו רק את החצי הימני של הציור (ויתעלמו מרוב הצד השמאלי)‬
‫לרוב תתלווה להזנחת הצד הפרעה בשם אנוזאגנוזיה – מצב בו החולים לא מודעים לכך שיש‬ ‫‪-‬‬
‫להם בעיה‪ .‬לכן הפרוגנוזה של אנשים עם הזנחת צד מאוד קשה‪ ,‬הסיכוי שלהם להשתקם ולשפר‬
‫את יכולותיהם היא מאוד נמוכה מאחר ואלו לא מודעים למצבם‪.‬‬
‫נשאלת השאלה‪ ,‬מה גורם לחוסר הקשב? ומה יכול לגרום "לקבל את הקשב חזרה"?‬
‫‪ – )2012( Malhotra‬ערך ניסוי במסגרתו הציג לנבדקים דף שהיו עליו תמונות של מטבעות‬
‫וכפתורים‪ ,‬והוא ביקש מהם לסמן תחילה את הכפתורים ולאחר מכן הוא ביקש מהם לסמן את‬
‫המטבעות‪ .‬בשלב הראשון‪ ,‬הנבדקים סימנו את המטבעות‪/‬כפתורים רק בצד הימני של הדף (תוך‬
‫התעלמות מהצד השמאלי)‪ .‬בכדי לעורר את המוטיבציה שלהם‪ ,‬הוא ציין שככל שהם יסמנו יותר‬
‫אובייקטים הם יקבלו פרס (יותר מטבעות‪/‬כפתורים)‪ .‬בהתאם‪ ,‬בשלב השני (לאחר המוטיבציה)‬
‫נמצא שהמוטיבציה של הנבדקים עלתה‪ ,‬והם מצאו יותר אובייקטים‪ .‬מאחר ולמטבעות יש יותר‬
‫ערך‪ ,‬המוטיבציה שלהם הייתה יותר גבוהה למציאת מטבעות ובהתאמה הם אכן מצאו יותר‬
‫מטבעות‪ .‬ניסוי זה מהווה עדות לכך שניתן להגביר את הפניית הקשב בעזרת מוטיבציה‪ .‬למעשה‪,‬‬
‫החולים יכולים להיות מודעים לאובייקטים (לראות את שדה הראייה השמאלי) ללא כל אובדן‬
‫חושי‪.‬‬
‫‪ – )2009( Soto‬ערכו ניסוי דומה‪ ,‬נתנו לנבדקים לשמוע באופן דיכוטומי שירים‪ .‬לעיתים הנבדקים‬
‫בחרו את השירים ולעיתים הנסיינים בחרו את השירים‪ .‬לאחר מכן ביקשו מהנבדקים לציין מהו‬
‫שם השיר‪ .‬נמצא שהנבדקים הצליחו לזהות בצורה טובה יותר שירים שהם בחרו (וכאשר השירים‬
‫נבחרו על ידי הנסיינים‪ ,‬הם לא הצליחו לזהות את השירים)‪.‬‬
‫מחקר מודולציה של גירויים רגשיים וניטרליים – בניסוי דומה הציגו לנבדקים גירויים רגשיים‬
‫וניטרליים בשדה הראייה השמאלי‪ ,‬ונמצא שהנבדקים הקדישו יותר תשומת לב לגירויים הרגשיים‬
‫מאשר לגירויים הניטרליים‪ .‬כלומר לקות הקשב‪/‬הזנחת הצד אינה לקות חושית‪ ,‬והיא משתנה‬
‫בהתאם למוטיבציה ולמטען הרגשי של הגירויים‪ .‬אנו יכולים ללמוד מכאן‪ ,‬שניתן להביא את‬
‫מערכת הקשב למודעות באמצעות תמריצים‪/‬מצבים שונים‪.‬‬
‫מאפיינים קליניים ואפידמיולוגיים‬
‫תסמונת אופיינית לפגיעות טראומטיות בהמיספרה הימנית (פגיעות יחסית מסיביות)‬ ‫‪o‬‬
‫שכיחות של נגלקט‪ :‬כ‪ 50%-‬מהמקרים לאחר נזק בהמיספרה הימנית‬ ‫‪o‬‬
‫וכ‪ 15%-‬מהמקרים לאחר נזק בהמיספרה השמאלית‬ ‫‪o‬‬
‫ההחלמה מהירה הרבה יותר לאחר נזק שמאלי‬ ‫‪o‬‬

‫‪98‬‬
‫תסמונת אופיינת יותר לנזקים טראומטיים מפושטים כגון ‪ CVA‬או שבץ מאשר לתהליכי‬ ‫‪o‬‬
‫נזק מתמשכים כגון גידולים או לנזקים טראומטיים ממוקדים כגון היפגעות מירי‪ /‬או מוט‬
‫שחודר בצורה ממוקדת‪.‬‬
‫הופעת הזנחת צד הינו אחד הסימנים הפרוגנוסטיים השליליים ביותר‬ ‫‪o‬‬
‫לשיקום לאחר אירוע מוחי‬ ‫‪o‬‬
‫ההזנחה מוכרת בעיקר בהקשר לעיבוד חזותי מרחבי אך קיימת בכל אופנויות החוש‪.‬‬ ‫‪o‬‬
‫ניסוי ‪ :‬שמו חולה עם הזנחת צד בחדר ריק ללא שום גירויים‪ ,‬וביקשו ממנו להסתכל על החדר‬
‫ולנסות לזכור אותו‪ ,‬תוך שעוקבים אחר תנועות העיניים שלהם‪ .‬את הניסוי ערכו על חולים בהזנחת‬
‫צד (ניסוי) ועל אנשים בריאים (ביקורת)‪.‬‬
‫ניתן לראות שנבדקים מקבוצת הניסוי (הזנחת צד) התעלמו לגמרי מכל מה שקורה בצד‬ ‫‪-‬‬
‫השמאלי של החדר‪ .‬לעומת נבדקי קבוצת הביקורת שסרקו את כל החדר בצורה מלאה‪.‬‬
‫כלומר קיימת חוסר מודעות‪/‬תשומת לב לכל מה שקורה בצד שמאל בקרב חולים עם הזנחת צד‬ ‫‪-‬‬

‫הכחדה‪:‬‬
‫הכחדה היא התעלמות או העדר מודעות לגירוי המופיע מצד שמאל‪ ,‬בנוכחות גירוי אחר המופיעה‬
‫בו זמנית בצד ימין‪ ,‬אך לא כאשר הגירוי השמאלי מופיע ביחידות‪ .‬תסמונת זו שכיחה במיוחד‬
‫באופנות השמיעה והחלמה ממנה איטית הרבה יותר מאשר החלמה מהסימפטומים הקליניים של‬
‫הזנחת הצד‪.‬‬
‫כלומר מצב של אינהיביציה של דברים שמתרחשים בצד שמאל‪ ,‬גם אם אלו דברים שהם כן‬ ‫‪-‬‬
‫מודעים אליהם – וזה במצב שקיים גירוי ימני יותר‪.‬‬
‫בסרטון שהוצג (הדוגמה בתמונה) הרופא הזיז את אצבעותיו וביקש ממנו לציין אילו אצבעות‬ ‫‪-‬‬
‫זזות‪ .‬כאשר הוא הזיז אצבע אחת מיד אחת – החולה הבחין‪ .‬אך ברגע שהוא הזיז אצבעות‬
‫בשתי הידיים (בשדה הראייה שהוא אמור להיות מודע אליו) הוא מצליח לזהות את תזוזת‬
‫האצבעות ביד הימנית יותר‪.‬‬
‫ממצאים אלו נצפים גם בניסויי שמיעה דיכוטומית – התייחסות לאוזן אחת בלבד‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪99‬‬
 ‫איך נגלקט נראה אצל אומנים?‬
‫בתמונה הבאה ניתן לראות התקדמות של אומן עם נגלקט‪ .‬חודשיים לאחר‬
‫האירוע המוחי‪ ,‬יש מעט מאוד פרטים בצד שמאל והרבה יותר פרטים בצד ימין‪.‬‬
‫לאחר חמישה חודשים‪ ,‬יש קצת יותר פרטים בצד שמאל‪ .‬לאחר שישה חודשים‪,‬‬
‫יש תפיסה יותר משמעותית של צד שמאל‪ .‬ואפילו אחרי שמונה חודשים‪ ,‬למרות‬
‫שיש התקדמות משמעותית וניצול כמעט מלוא שטח הדף‪ ,‬עדיין צד ימין יותר מלא‬
‫ועשיר בפרטים‪.‬‬
‫‪ Federico Fellini‬הוא צייר נוסף שהיה לו שבץ מסיבי בהמיספרה ימין ובעקבות‬
‫כך נגרם לו נזק רב להמיספרה ימין (ב‪ CT-‬הצילום הפוך)‪.‬‬
‫כאשר נתנו לו מטלות ציור (של השלמת קו) ניתן לראות שהוא צייר והתייחס רק בצד ימין של‬ ‫‪-‬‬
‫הציור‪.‬‬
‫גם כשביקשו ממנו לצייר נשים משלוש זוויות‪ ,‬נראה שהוא הזניח פריטים רבים שהיו בצד‬ ‫‪-‬‬
‫שמאל‪.‬‬
‫מה שמעניין הוא שלפליני לא היה אנוזאגנוזיה – כלומר הוא היה מודע לעובדה שהוא לא מודע‬ ‫‪-‬‬
‫לצד השמאלי שלו (והוא אפילו ציין זאת בציורים שלו)‪ .‬ייתכן והמודעות אפשרה לו להשתפר‬
‫ולהתאמן‪ ,‬מה שנבדקים אחרים לא יכולים לעשות‪.‬‬

‫מקרה בוחן נוסף ‪ -‬נבדק בן ‪ ,27‬גולש מקצועי שלאחר פגיעה טראומתית בראש הייתה לו חולשה‬
‫משמעותית בכל צד שמאל (והוא אף ישב בכיסא גלגלים)‪ .‬למעשה הייתה לו אנוזאגנוזיה על חוסר‬
‫היכולת שלו להפעיל את הצד השמאלי של הגוף שלו (בגלל הפגיעה הימנית של הגוף שלו)‪.‬‬
‫כאשר הרופא שאל אותו האם הוא רוצה ללכת לגלוש – הוא ענה‪" :‬בטח‪ ,‬אם יש מספיק רוח"‬ ‫‪-‬‬
‫הוא כלל לא מודע לעובדה שהוא משותק בכל הצד השמאלי של גופו‬ ‫‪-‬‬

‫‪100‬‬
 ‫צורות שונות של הזנחת צד‬
‫‪ – Personal Neglect‬הזנחה של הייצוג הסומטוטופי של הגוף ‪ -‬לא מודעים לחצי השמאלי‬ ‫‪-‬‬
‫בדרך כלל של הגוף‪ .‬כל מה שנמצא בצד הזה לא קיים‪ ,‬למשל אנשים שרק מגלחים צד אחד של‬
‫הפנים‪.‬‬
‫‪ – Peripersonal Neglect‬הזנחה של כל הדברים שנמצאים מסביב האדם‪ ,‬בטווח הושטת יד‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ – Extrapersonal neglect‬הזנחה של כל מה שמעבר לטווח הושטת היד‪ ,‬כל מה שרחוק‪ .‬כלומר‬ ‫‪-‬‬
‫כל מה שנמצא בשדה ראייה הפגוע (במרחק רחוב יותר מטווח הושטת היד)‪.‬‬
‫‪ - Object Centered Neglect‬הזנחה במימד האובייקט‪ .‬כפי שראינו אצל פליני‪ ,‬על אף שהוא‬ ‫‪-‬‬
‫יכל לצייר על כל הדף‪ ,‬הוא החסיר פרטים מן האובייקט שצייר‪.‬‬
‫‪ - Representational Neglect‬הזנחה ברמת הייצוג המנטאלי‪ ,‬הסתכלות על שדה הראייה‬ ‫‪-‬‬
‫הימני בשלמותו‪ ,‬תוך התעלמות משדה הראייה השמאלי בשלמותו‪.‬‬
‫‪Personal Neglect‬‬

‫כאמור‪ ,‬מצב בו החולה מתעלם‪/‬לא מודע לכל מה שקורה בצד הפגוע של הגוף (לרוב הצד‬ ‫•‬
‫השמאלי)‪.‬‬
‫החולה איננו לובש את השרוול השמאלי של הפיג’מה או מגלח את המחצית השמאלית של‬ ‫•‬
‫פניו (לדוגמא)‪.‬‬
‫במקרים מסוימים‪ ,‬החולה אף אינו מזהה את ידו ו‪/‬או רגלו השמאלית כשייכים לו –‬ ‫•‬
‫‪asomatognosia‬‬
‫במקרים יותר קיצוניים חולים מפתחים סימפטום בשם ‪ ,somatoparaphrenia‬שבו החולה‬ ‫•‬
‫מפתח דלוזיות משוכללות אודות הגפה ומזהה אותה כשייכת לאדם אחר (מעבר לכך‬
‫שהאיבר מרגיש זר)‪ .‬זה קורה לרוב לאור פגיעה מאוד מסיבית בצד הפגוע‪.‬‬
‫אסומטוגנוזיה )‪ ( sa‬וסומטופראפרניה )‪(sp‬מערבות פגיעות נרחבות יותר מהזנחת צד‬ ‫•‬
‫פשוטה‪.‬‬
‫ב ‪ SP‬יש מעורבות פרונטאלית גדולה יותר כולל מעורבות אורביטופרונטאלית‪ .‬כמו כן ישנה‬ ‫•‬
‫מעורבות תת‪-‬קורטיקלית נרחבת יותר‪.‬‬

‫מקרה בוחן‪ :‬מצב של חולה שנפל מהמיטה מאחר והוא ניסה לזרוק "רגל שלא שייכת לו" מהמיטה‪.‬‬
‫הוא "עף אחרי הרגל ולפתע הרגיש שהיא התחברה אליו"‪ ,‬כדי להסביר את "התופעה החריגה הזו"‬
‫הוא המציא תרחיש שהופך את מה שקרה "להגיוני עבורו"‪.‬‬

‫‪101‬‬
 ‫שיעור ‪ – 11‬המשך הזנחת צד‬
‫‪Peripersonal Neglect‬‬
‫חוסר קשב של חולים לגירויים שנמצאים בטווח המיידי והקרוב שלהם‪,‬‬
‫בצד הנגדי לצד של הפגיעה המוחית (כאשר לרוב חולי הנגלקט יש‬
‫פגיעות מוחיות בצד הימני ועל כן הם נוטים לזנוח את שדה הראייה‬
‫השמאלי)‪.‬‬
‫‪ Peripersonal Neglect‬מהווה את הנגלקט הנפוץ ביותר‬ ‫‪-‬‬
‫אחת הסיבות לכך היא מאחר ורוב המבחנים בודקים את היכולת‬
‫של נבדקים להגיב לגירויים שנמצאים בטווח הקרוב ומיידי שלהם‬
‫(ופחות בטווחים רחוקים מהם או על גופם)‪.‬‬
‫אחד המבחנים האלו מבחן ‪ – line Peripersonal dissection‬במסגרתו מציגים לנבדקים דף עם‬
‫קו‪ ,‬ומבקשים מהם לצייר קו אנכי שיחצה את הקו המצויר לחצי‪ .‬ניתן להציג את הקו בצד‬
‫האמצעי‪/‬ימני‪/‬שמאלי של הדף‪ .‬וניתן לראות שהתשובה של הנבדקים משתנה בהתאם למיקום של‬
‫הקו בדף‪ .‬בתמונה הבאה ניתן לראות היכן הנבדקים חשבו שאמצע הקו למול התשובה הנכונה‪.‬‬
‫ככל שהקו מוטה ימינה‪ ,‬כך הסטייה של הנבדקים קטנה (והם מזניחים פחות מהצד השמאלי)‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫ככל שהגירוי ממוקם בשדה הראייה השמאלי‪ ,‬הוא מעובד על ידי ההמיספרה הימנית הפגועה‬
‫והם יראו אותו פחות‪.‬‬
‫לחולה הטיה לימין בבואו לקבוע את אמצע הקו‪ .‬הטיה זו מלמדת על הזנחת החצי השמאלי של‬ ‫‪-‬‬
‫הקן‪ .‬ההטיה קטנה ככל שהקו כולו מוטה ימינה לנקודת המיקוד אך קיימת תמיד‪.‬‬

‫נמצא גם שניתן לתת לנבדקים לבצע את מטלות 'חיתוך קו' גם באובייקטים שיותר‬
‫"רחוקים מהם"‪ .‬כלומר אם אנו רוצים לראות מה רמת הזנחה של החולים‪ ,‬ניתן לבקש‬
‫מנבדקים לבצע את מטלת חיתוך הקו על לוח שממוקם רחוק מהם‪ Berti .‬ושותפיו‬
‫(‪ )2000‬ביקשו מחולה בשם ‪ PP‬לבצע את המטלה הרגילה של 'חיתוך הקו'‪ ,‬את 'המטלה‬
‫המרוחקת' על ידי שימוש בלייזר‪ ,‬ואת 'המטלה המרוחקת' על ידי שימוש במקל הצבעה‬
‫ארוך‪.‬‬
‫נמצא שבמטלה הרגילה‪ ,‬היה לו נגלקט וחיתוך הקו שלו נטה ימינה‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫במטלה המרוחקת (לייזר)‪ ,‬לא היה לו נגלקט והוא הצליח למצוא את אמצע הקו בצורה טובה‬ ‫‪-‬‬
‫במטלה המרוחקת (שימוש במקל)‪ ,‬לפתע הנגלקט חזר והנבדק לא הצליח לכוון לאמצע הקו‬ ‫‪-‬‬
‫אלא נטה ימינה‪ .‬למעשה השימוש במקל "שמאריך את הגוף שלו" גרם לחזרת הנגלקט‪ .‬כלומר‬

‫‪102‬‬
‫נראה שהמרחק הקרוב הינו גמיש‪ ,‬שכן הוא מתגמש כפונקציה של המניפולציה שאותה אנו‬
‫מתפעלים‪.‬‬
‫מה שמעניין הוא שלחוקר בשם ‪ )2002( Ackroyd‬היה חולה אחר שהוא העביר בדיוק את אותן שלוש‬
‫מטלות‪ .‬אצלו לא היה לו נגלקט במטלה הרגילה (לא הראה הטיה ימינה)‪ ,‬נראה נגלקט‪/‬הטיה ימינה‬
‫בשימוש בלייזר במטלה השנייה‪ ,‬אך כשנתנו לו את המקל שוב לא נצפה נגלקט‪ .‬כלומר אצל החולה‬
‫השני‪ ,‬הקושי היה ‪ – Extrapersonal neglect‬היה לו קשה באזורים מרוחקים מהגוף‪ ,‬ואילו אזורים‬
‫שהיו בטווח הגישה שלו לא היו פגועים‪.‬‬
‫מחקר זה מהווה עדות נוספת לכך שעצם ההגדרה 'למרחב האישי שלנו' משתנה בהתאם‬ ‫‪-‬‬
‫לפונקציית השימוש‬
‫‪Extrapersonal neglect‬‬
‫הזנחה של כל מה שמעבר לטווח הושטת היד‪ ,‬כל מה שרחוק‪ .‬כלומר כל מה שנמצא בשדה ראייה‬
‫הפגוע (במרחק רחוב יותר מטווח הושטת היד)‪.‬‬
‫מתבטא‪ ,‬למשל‪ ,‬בכך שהחולה איננו עונה או פונה אל אדם הנמצא משמאלו (גם אם הם יודעים‬
‫שהבן אדם נמצא באזור הזה – זה לא נמצא בתודעה שלהם)‪.‬‬

‫מהו מרכז הסימטריה של החולה? מה הציר הקובע מהו שמאל ומהו ימין?‬
‫‪ )Body-centered( Egocenteric neglect .1‬ציר הסימטריה עובר במרכז הגוף של‬
‫המטופל‪ .‬מה שעובר במרכז הגוף שלנו קובע את הציר (כל מה שמצד שמאל למרכז הגוף‬
‫יהיה מוזנח‪ ,‬וכל מה שמצד ימין למרכז הגוף לא יהיה מוזנח)‪ .‬ואם החולה ישנה את‬
‫מנח הגוף‪ ,‬הצירים יזוזו בהתאם‪.‬‬
‫‪ )Gravitational coordinates( Allocenteric neglect .2‬ציר הסימטריה לפי כיוון‬
‫שדה הגרביטציה‪ .‬כלומר תלוי אובייקט – ‪ Object Centered Neglect‬ולא תלוי מנח‬
‫הגוף‪.‬‬
‫➢ שתי מערכות הצירים נמצאו משפיעות בחולים שונים‪.‬‬
‫➢ יש חולים שזה משולב אצלם‪.‬‬

‫חוקר בשם ‪ Marsh‬ערך ניסוי על ‪ 100‬נבדקים ובדק היכן עובר ציר הסימטריה שלהם? נמצא‬
‫של‪ 96-‬מתוך ‪ 100‬נבדקים היה ציר מרכזי (‪ ,)Egocenteric‬ואילו ל‪ 2-‬נבדקים היא ציר‬
‫‪ Allocenteric‬ולשני הנבדקים הנותרים היה מערכת צירים משולבת‪.‬‬

‫ניתן לראות את ההבדל הזה גם מבחינת אזורי הפגיעה‪ .‬נמצא שפגיעות באזור ה‪angular -‬‬
‫‪( gyrus‬המסומן בכחול) קשורות לפגיעות שגורמות לנגלקט ‪ – Allocenteric‬כלומר תלוי‬
‫אובייקט‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬פגיעות ב‪( superior temporal gyrus-‬המסומן בירוק) גרמו לנגלקט‬
‫‪( Egocenteric‬המצב היותר נפוץ)‪.‬‬

‫דוגמאות ל‪Allocenteric neglect -‬‬

‫ניתן לראות דוגמאות למצב זה כאשר מבקשים מנבדקים להעתיק תמונה‪.‬‬
‫נבדקים יעתיקו רק את מה שבצד ימין ויזניחו את מה שבצד שמאל של‬
‫התמונה‪ .‬ככל שהציור יטה לצד הימין‪ ,‬כך יהיו בד"כ יותר פרטים שלו‬
‫(בהעתקה)‪.‬‬
‫‪ -‬מה שמעניין הוא שגם כשמבקשים מנבדקים להעתיק מהזיכרון ולא‬
‫מהדף‪ ,‬הם עדיין מעתיקים רק חצאי אובייקטים‪.‬‬
‫‪ -‬בגלל שבסוג זה של הזנחה הציר הוא תלוי אובייקט ולא מנח גוף‪ ,‬כשנתנו‬
‫לחולה להעתיק תמונה המורכבת ממספר פריטים‪ ,‬הוא העתיק חצאי‬
‫אובייקטים ולא חצי מהתמונה‪ ,‬גם כשהוא העתיק מזיכרון (היינו עשויים‬
‫לחשוב שהוא יתייחס רק לצד הימני של התמונה)‪ .‬מכאן עולה שלא מדובר בבעיה תפיסתית‬
‫שכן הוא הצליח לתפוס את כל אחד מהאובייקטים בנפרד‪ ,‬אבל כשהוא צייר אותם הוא צייר‬
‫רק חצאי אובייקטים‪.‬‬

‫‪103‬‬
‫על כן‪ ,‬לא ניתן לדעת אם מדובר בקושי בייצוג הפנימי (האם הוא תפס רק חצאי אובייקטים‬ ‫‪-‬‬
‫כשהוא הסתכל על האובייקטים?) או בקושי ביצועי (האם הבעיה הייתה בהעתקה‪/‬יצירת‬
‫הציור?)‪ .‬היום לא קיימת מספיק אינפורמציה בכדי לענות על שאלה זו‪ .‬עם זאת יש מחקרים‬
‫רבים שניסו להשיב על שאלה זו כמו מחקרם של ‪.)1996( Tipper and Berhmann‬‬

‫‪ Tipper and Berhmann‬ערכו ניסוי במסגרתו הם ביקשו מנבדקים חולי נגלקט לשדה הראייה‬
‫השמאלי לומר האם והיכן הם רואים את הנקודה שמופיעה באחד מן העיגולים (שהציגו להם)‪.‬‬
‫מעבר לכך שהם הציגו את הנקודה פעם בצד ימין ופעם בצד שמאל‪ ,‬הם הפעילו שתי מניפולציות‬
‫נוספות‪ .‬מניפולציה ראשונה הייתה שחלק מן האובייקטים היו מחוברים בקו‪ ,‬וחלק מן‬
‫האובייקטים לא היו מחוברים‪ .‬מניפולציה שנייה הייתה הצגת האובייקטים בצורה מסובבת‬
‫(העיגולים החליפו צדדים או כאובייקט אחד או כשני אובייקטים נפרדים)‪.‬‬
‫כאמור בשלב השני‪ ,‬על הנבדקים היה להחליט אם הופיעה מטרה באחד העיגולים – ולציין היכן‪.‬‬
‫‪ -‬השאלה הקריטית‪ :‬האם העיגול שקודם היה בימין ועכשיו בצד שמאל‪ ,‬שומר על הייצוג שלו‬
‫כצד הימני של האובייקט (ולכן ייתפס טוב יותר גם כשיהיה בצד שמאל)‪.‬‬
‫ולהיפך‪ ,‬האם העיגול השמאלי שעבר לצד ימין עדיין שומר על הייצוג שלו כצד השמאלי של‬
‫האובייקט (ולכן ייתפס פחות טוב)‪.‬‬

‫‪104‬‬
 ‫תוצאות אפשריות‪:‬‬
‫• ההזנחה תלוית מיקום (מרחב)‪ ,‬ולא תלויה באובייקט‪ ,‬ולכן החולה יזניח באופן‬
‫תמידי את הצד השמאלי‪ .‬כך שאם המטרה מופיעה בצד שמאל‪ ,‬החולה לא יזהה‬
‫את המטרה או שיזהה אותה הרבה יותר לאט (וזה לא משנה אם העיגולים‬
‫החליפו צדדים)‪.‬‬
‫• לחלופין‪ ,‬אם האוריינטציה של החולה הוא תלוית אובייקט ולא תלוית מרחב‪,‬‬
‫אזי הוא יתייחס לאובייקט תוך הזנחת הצד השמאלי של האובייקט‪ .‬במידה‬
‫והעיגולים יסתובבו‪ ,‬החולה עדיין יהיה ער לצד הימני של האובייקט ולא‬
‫לשמאלי‪.‬‬
‫• ההשערה האחרונה היא שילוב של השניים לפיה‪ :‬החולה יזניח את האובייקט‬
‫שבצד שמאל‪ ,‬ולאחר החילוף (סיבוב) אם תופיע מטרה בצד השמאלי‪ ,‬החולה יתקשה מאוד‬
‫אך עשוי לזהות (כלומר גם הזנחה של שדה הראייה וגם הזנחת הצד השמאלי של‬
‫האובייקט)‪.‬‬

‫תוצאות‪:‬‬
‫כשהחוקרים בחנו את התוצאות של האובייקטים המחוברים‪:‬‬
‫‪ -‬נמצא שכשהמטרה הייתה בצד שמאל והמטרה הייתה סטטית (העיגולים כלל לא זזו) זמן‬
‫התגובה היה מאוד ארוך (עד לרגע שבו הנבדקים ציינו שהם מבחינים במטרה)‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬
‫כאשר המטרה הגיעה מצד ימין לצד שמאל (העיגולים הסתובבו) – זמן התגובה ירד בצורה‬
‫משמעותית‬
‫‪ -‬אם המטרה הופיעה בעיגול בצד ימין והמטרה הייתה סטטית‪ ,‬זמן התגובה היה מאוד מהיר‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬אם המטרה הופיעה בצד שמאל ולאחר מכן הסתובבה לצד ימין – זמן התגובה‬
‫היה הרבה יותר איטי‪.‬‬
‫‪ -‬ממצאים אלו מחזקים את ייצוג האובייקט > נבדקים לא מתייחסים בצורה משמעותית‬
‫למטרות שהגיעו מהצד השמאלי‪ ,‬וכן מתייחסים בצורה משמעותית למטרות שהגיעו מהצד‬
‫הימני‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬כשהחוקרים בחנו את התוצאות של האובייקטים הלא מחוברים‪:‬‬
‫‪ -‬כאשר המטרה הופיעה בעיגול השמאלי‪ ,‬זמן התגובה היה איטי יחסי‪ .‬ואילו כאשר המטרה‬
‫הופיעה בצד הימני‪ ,‬זמן התגובה היה מהיר יחסית‪ .‬תוצאה זו מחזקת את הטענה לפיה כאשר‬
‫הייצוג תלוי מיקום‪ ,‬זמן התגובה מושפע ממיקום המטרה (צד ימין או שמאל)‪.‬‬
‫‪ -‬בנוסף‪ ,‬כאשר המטרה הייתה סטטית בצד שמאל‪ ,‬זמן התגובה היה איטי‪.‬‬
‫‪ -‬כאשר המטרה הייתה ניידת והגיעה מצד ימין לשמאל‪ ,‬זמן התגובה היה יותר איטי‪ .‬כלומר עצם‬
‫המעבר גם ליותר בלבול (למרות הצפייה ההפוכה)‪ .‬תוצאה זו מחזקת את הייצוג במרחב ולא‬
‫באובייקט‪.‬‬

‫בגלל ההבדלים המשמעותיי ם בין האובייקטים המחוברים והלא מחוברים‪ ,‬זה מצביע על כך שיש‬
‫חיבור בין שתי האפשרויות הללו‪ :‬מצד אחד אנו מרוכזים באובייקט – כאשר האובייקט זז‪ ,‬אנו‬
‫מתרכזים בצד של האובייקט‪ .‬מאידך‪ ,‬כשאנו מסתכלים על אובייקטים נפרדים שרק משנים מקום‪,‬‬
‫כל אובייקט כזה נשאר בפני עצמו כך שהאוריינטציה שלו לא רלוונטית‪ ,‬אלא מה שרלוונטי הוא‬
‫שדה הראייה‪.‬‬

‫מטלות ציור חופשי‪:‬‬

‫במטלה זו ניתן לבקש מנבדקים לצייר שעון שמורה על השעות ‪ 14:00‬ו‪ .08:00-‬נראה שנבדקים‬
‫מצליחים לצייר את השעה ‪ 14:00‬שכן הם יכולים להתייחס אך ורק לצד הימני של השעון‪ .‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬כשמבקשים מהנבדקים לצייר את השעה ‪ 08:00‬ניתן לראות תפיסה מעוותת‪ .‬הנבדקים‬
‫מבינים שהם לא מצליחים לצייר אותו (כי הוא מחוץ לשדה הראייה שלהם) ולכן הם מצמצמים את‬
‫כלל המספרים לצד הימני‪.‬‬

‫‪105‬‬
‫נראה כי התעלמות מצד שמאל איננה ממוקדת סביב מערכת התפיסה (הם יודעים שהמספרים‬
‫קיימים אך מאחר ואין להם גישה לצד השמאלי‪ ,‬הם צריכים לדחוס את המספרים)‪ .‬גם‬
‫ברפרודוקציה של צורה סימטרית מתוך הזיכרון יש ייצוג רק לחלק הימני של המרחב‪.‬‬
‫עדיין נותרה שאלה פתוחה‪ :‬האם הייצוג המנטלי מעוות? (הם רואים את השעון בראש שלהם בצורה‬
‫מעוותת) או שהקושי הוא בביצוע? (הם רואים בעיני רוחם את השעון בצורה נכונה אך לא מצליחים‬
‫לצייר אותו כך)‪.‬‬
‫אין לנו תשובה טובה לשאלה הזו‪ ,‬נראה מחקרים נוספים שניסו לענות על שאלה זו‪.‬‬

‫‪ :Bisiach&Luzzatti‬ערכו מחקר על חולים עם הזנחת צד ממילאנו‬

‫שמכירים היטב את הכיכר המפורסמת במילאנו‪ .‬החוקרים ביקשו‬
‫מהנבדקים לדמיין שהם נמצאים בנקודה מסוימת בכיכר‪ ,‬ולאחר מכן‬
‫לצייר או לומר בכל (מדמיונם) מה הם רואים בכיכר‪.‬‬
‫‪ -‬נמצא שכשהם מתבקשים לעמוד בנקודה ‪ A‬ולתאר את מה שהם‬
‫רואים סביבם‪ ,‬הם תיארו את כל מה שנמצא בשדה הראייה הימני‬
‫שלהם‪.‬‬
‫‪ -‬גם כאשר הנבדקים עמדו בנקודה ‪( B‬הופכית לנקודה ‪ ,)A‬הנבדקים‬
‫תיארו את שדה הראייה הימני שלהם בלבד‪.‬‬
‫‪ -‬ניסוי זה מצביע על כך שלנבדקים היה ייצוג מלא של כלל הכיכר (שכן כאשר הם החליפו כיוונים‬
‫הם היו מסוגלים לתאר את מה שלא תיארו כשעמדו בנקודה ‪.)A‬‬
‫‪ -‬זה מוכיח שלרוב הנבדקים היה קושי בייצוג (ייצוג בצד אחד בלבד)‬
‫‪ -‬יש לציין ש היו מעט נבדקים עם קושי בתפיסה (ולא רק בייצוג‪ ,‬ועל כן הם יכלו לתאר רק חלק‬
‫מן הדברים)‪ .‬כלומר יש דיסוציאציה כפולה ביניהם‪ ,‬למעשה התפיסה והדמיון שלנו לא יושבים‬
‫תחת אותה המערכת‪.‬‬
‫‪ -‬העובדה שתיתכן תפיסה תקינה אך הזנחה בייצוג – חשובה‪ ,‬שכן היא סותרת את ההנחה‬
‫שהתפיסה ‪ Percept‬והייצוג המנטלי ‪" Imagery‬יושבים" על אותה מערכת (קוסילין)‪.‬‬

‫(‪ )Guariglia, 2005‬ניסה לבדוק את האוריינטציה של נבדקים‪ .‬המחקר נערך על ‪ 3‬קבוצות‪ :‬נבדקים‬
‫בריאים‪ ,‬נבדקים עם הזנחה שלא הייתה להם בעיה בייצוג (פגיעות שמאליות בעיקר) וקבוצה של‬
‫נבדקי הזנחה עם בעיות בייצוג‪ .‬הכניסו את הנבדקים לחדר ללא גירויים (הקירות נראו זהים‬
‫לחלוטין‪ ,‬היו מכוסים בווילונות ארוכים) וביקשו מהם לאתר מטרה מסוימת‪ .‬בכל פינה של החדר‬
‫הייתה קופסא מרובעת‪ ,‬אשר באחת מהן היה משהו שהם התבקשו למצוא‪.‬‬
‫ראשית הכניסו את הנבדקים לחדר‪ ,‬הנבדקים עמדו לכיוון קיר ‪ A‬כאשר לפתע הם שמעו צליל‬
‫מאחת מן הקופסאות‪ ,‬והיה עליהם למצוא את המטרה ולהחזיר אותה למקום (שלב החיפוש)‪.‬‬
‫בתנאי הראשון של הניסוי‪ ,‬החזירו את הנבדקים לאותה הפוזיציה בדיוק (מול קיר ‪ )A‬וביקשו‬
‫מהנבדקים למצוא את המטרה בנתיב הכי קצר שיש‪ .‬בשלב השני‪ ,‬החוקרים העמידו את הנבדקים‬
‫בפוזיציה שונה (נקודה ‪ .)B‬בשלב השלישי‪ ,‬הוציאו את הנבדקים מהחדר‪ ,‬נתנו להם לבצע מטלה‬
‫שונה ולאחר מכן החזירו אותם שוב לנקודת ההתחלה (נקודה ‪.)A‬‬

‫‪106‬‬
‫נבדקים בריאים‪ :‬שלב ‪ - 1‬הצליחו לגשת למטרה ישירות ומצאו אותה שוב בקלות‪ .‬שלב ‪– 2‬‬ ‫‪-‬‬
‫הנבדקים בהתחלה התברברו מעט‪ ,‬אך מצאו את המטרה יחסית במהירות‪ .‬שלב ‪ – 3‬נבדקים‬
‫הצליחו למצוא את המטרה במהירות‪.‬‬
‫נבדקים עם הזנחת צד ללא בעיה בייצוג‪ :‬ההתנהגות שלהם דמתה להתנהגות הנבדקים‬ ‫‪-‬‬
‫הבריאים‪ .‬שלב ‪ – 1‬הנבדקים טיפה התברברו אך מצאו את המטרה‪ .‬שלב ‪ – 2+3‬הנבדקים‬
‫הסתבכו קצת יותר אך בסוף מצאו את המטלה‪.‬‬
‫נבדקים עם הזנחה ייצוגית‪ :‬שלב ‪ – 1‬הצליחו למצוא את המטלה יחסית במהירות‪ .‬שלב ‪– 2‬‬ ‫‪-‬‬
‫הנבדקים התברברו לגמרי ולא הצליחו למצוא את המטלה‪ .‬גם בשלב השלישי – הנבדקים‬
‫הסתבכו ולקח להם המון זמן למצוא את המטרה הראשונית (למרות שעמדו מול אותו קיר)‪.‬‬
‫כלומר היכולת לייצוגיות (חיפוש המטרות שלנו) קשורה באוריינטציה שלנו (היכולת להתמצא‬
‫במרחב נפגעת ברגע שהנגלקט פוגע בייצג האובייקטים או המרחב מסביבנו)‪.‬‬

‫מבחנים שונים להזנחת צד‬

‫המבחנים הקלאסיים שבוחנים הזנחת צד נותנים לנו תמונה די ברורה לקשב של הנבדקים (למה‬
‫הם קשובים ולמה לא)‪.‬‬
‫הבעיה המרכזית במבחנים הקלאסיים (על אף שהם מציגים לנו תמונה טובה) היא שהמבחנים לא‬
‫רגישים‪ ,‬כלומר לא יהיה ניתן לזהות שיפור של הנבדקים בין מפגש למפגש‪.‬‬
‫דוגמאות‪:‬‬

‫‪ :Line cancellation‬במסגרת המבחן מציגים לנבדק דף עם קווים ומבקשים ממנו‬ ‫‪-‬‬

‫לסמן את כל הקווים שהם רואים‪ .‬ניתן לראות במקרה הנוכחי שהנבדק לא סימן את‬
‫כל הקווים שנמצאים בצד השמאלי מה שמצביע על חוסר קשב לצד מסוים (ברוב‬
‫המקרים לצד השמאלי)‪.‬‬
‫‪ :Latter cancellation‬במסגרת מבחן זה מבקשים מהנבדק לסמן אותיות מסוימות על‬ ‫‪-‬‬
‫הדף‪ .‬במקרה הנוכחי ביקשו מהנבדק לסמן את כל ה‪ R-‬וה‪ E-‬שהוא רואה בתמונה‪ .‬גם‬
‫במקרה זה נראה שהנבדק הזניח את הצד השמאלי‪.‬‬
‫‪ :Star cancellation‬במסגרת מבחן זה‪ ,‬מציגים לנבדק דף עם גירויים שונים‬ ‫‪-‬‬
‫(מילים‪/‬אותיות‪/‬כוכבים) ומבקשים מהנבדק לסמן גירוי ספציפי (למשל רק את הכוכבים‬
‫הקטנים)‪ .‬גם במקרה זה ניתן לראות שהיו כוכבים בצד שמאל שהנבדק לא סימן (אם כי‬
‫היו גם כוכבים בצד שמאל שהוא כן סימן)‪.‬‬
‫‪ :Starry Night‬נותנים לנבדקים להסתכל על מסך שחור שיש עליו נקודות ירוקות‪ ,‬ומדי‬ ‫‪-‬‬
‫פעם צצה עליהן נקודה אדומה‪ .‬על הנבדקים לזהות את הנקודה האדומה כמה שיותר מהר‬
‫ולסמן את מיקומה המדויק‪ .‬ניתן לראות שזמן התגובה של נבדקים עם הזנחת צד היה‬
‫הרבה יותר ארוך כלפי גירויים בצד שמאל‪ .‬כלומר ככל שהגירוי היה יותר שמאלי‪ ,‬כך זמן‬
‫התגובה היא ארוך יותר (לקח יותר זמן לזהות את הנקודה) ולהפך‪ .‬בנוסף‪ ,‬גם מבחינת הדיוק‬
‫אנו רואים תמונה זהה‪ ,‬כאשר הנקודה הופיעה בצד ימין הדיוק היה גבוה יותר ואילו כשהנקודה‬
‫הופיעה בצד שמאל הדיוק היה טוב פחות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אצל נבדקי ביקורת זמן התגובה היה‬

‫‪107‬‬
‫מהיר יותר ככל שהגירוי היה באמצע (ואיטי יותר כאשר הגירוי הופיע בקצוות)‪ .‬יש לציין‬
‫שהדיוק של נבדקי קבוצת הביקורת היה מושלם ללא תלות במיקום הופעת הנקודה‪.‬‬

‫נוירואנטומיה של תסמונת הזנחת צד – מה האזור העיקרי הפגוע שגורם לנגלקט?‬

‫‪ .1‬הגישה הקלאסית – פגיעה פרייטאלית‬

‫חוקרים מהגישה הקלאסית השוו בין הדמיות מוחיות של נבדקים רבים עם הזנחת צד ומצאו כי‬
‫האזור שמשותף להכי הרבה נבדקים היא הפגיעה ב‪( Inferior parietal lobe-‬האזור התחתון של‬
‫האונה הפריאטלית) וה‪( Tempo-parietal junction-‬הצומת שבין האונה הטמפורלית לאונה‬
‫הפריאטלית)‪.‬‬

‫‪ .2‬גישת "ההזנחה הנקייה" – פגיעה טמפורלית‬

‫מחקרים חדשים יותר עשו הפרדה בין הקושי שיש לרוב הנבדקים עם נגלקט (עם שדה ראייה) לבין‬
‫הנגלקט עצמו‪ .‬כלומר החוקרים רצו לבחון אם מנקים את ההדמיות מהפגיעות המוחיות שגרמו‬
‫להם לנזק בשדה הראייה‪ ,‬מהו האזור שיישאר לנו בסופו של דבר?‬
‫‪ -‬לרוב הנבדקים שיש נגלקט‪ ,‬יש גם לקות בשדה הראייה השמאלי‪ .‬אך יש גם נבדקים עם פגיעה‬
‫בשדה הראייה השמאלי ללא נגלקט‪.‬‬
‫‪ -‬בהתאם‪ ,‬במחקר זה החוקרים ערכו את המחקר על נבדקים עם ‪ special neglect‬ונבדקי‬
‫ביקורת עם בעיה רק בשדה הראייה‪ ,‬ובדקו איפה היו רוב הפגיעות שלהם‪ .‬החוקרים בחנו כמה‬
‫אחוז מהפגיעה נמצא בגיירוס העליון של האונה הטמפורלית‪ ,‬הם מצאו שאחוז מאוד גדול של‬
‫אזור הפגיעה של הנבדקים עם הנגלקט נמצא באזור זה‪ ,‬ומעט מאוד מאזור הפגיעה של נבדקי‬
‫הביקורת נמצא באזור זה‪.‬‬
‫‪ -‬כמו כן‪ ,‬החוקרים בחנו כמה אחוז מהפגיעה נמצא ב‪ .Inferior parietal lobe-‬נמצא כי אחוז‬
‫הפגיעה של שתי הקבוצות באזור זה היה מאוד דומה‪ .‬ועל כן‪ ,‬כנראה שה‪ IPL-‬יותר קשור‬
‫לפגיעות בשדה הראייה של נבדקי הנגלקט‪ ,‬ואילו הגיירוס העליון של האונה הטמפורלית יותר‬
‫קשור ממוקד יותר לנגלקט ולא לשדה ראייה‪.‬‬
‫‪ -‬לכן לפי גישת "ההזנחה הנקייה" פגיעה באונה הטמפורלית היא מה שגורמת לנגלקט ולא פגיעה‬
‫באונה הפריאטלית (למרות שבד"כ תהיה גם פגיעה גם באונה זו‪ ,‬אך היא לרוב אחראית יותר‬
‫על הקושי בשדה ראייה)‪.‬‬

‫‪ .3‬גישת "הפגיעה הקישורית עם אזורים פרונטליים"‬

‫לפיה‪ ,‬אמנם רוב הפגיעות הן פגיעות אחוריות‪ ,‬אך אין זה אומר שהאזורים האחוריים הם האזורים‬
‫היחידים שנפגעים וגורמים לנגלקט‪ .‬ייתכן והפגיעה בקישוריות לאזורים מסוימים היא הגורם‬
‫האמיתי לנזק בתפקוד (לאור פגיעה באזור באחר שאמור להיות מקושר אליו ולהעביר לו‬
‫אינפורמציה)‪ .‬באחד המחקרים הם הראו איך נבדקים עם נגלקט לא רק יציגו פגיעה באונה הימנית‬
‫באזור האחורי הפגוע‪ ,‬אלא גם נראה שיש הרבה פחות פעילות באזורים הקדמיים (פחות‬
‫אקטיבציה) אצל אותם נבדקים‪ .‬לכן הנגלקט לאו דווקא נפגע רק מהפגיעה האחורית אלא ייתכן‬
‫והוא נגרם מהפגיעה בקישוריות עם האזורים הקדמיים יותר (מכאן נובע שכמעט כל ההמיספרה‬
‫הימנית עובדת הרבה פחות בגלל פגיעה ספציפית באזורים האחוריים)‪.‬‬

‫‪108‬‬
 ‫סוגיות נוספות שניתן ללמוד מנגלקט‪:‬‬

‫הקשר בין קשב ומודעות‬

‫האם יש עיבוד של שדה הראייה המוזנח? או שלגמרי לא מתייחסים אליו‪/‬מזניחים‬
‫לחלוטין? במסגרת אחד מן המחקרים הקלאסיים שבחן את השאלה הזו ( & ‪Marshall‬‬
‫‪ )Halligan, 1988‬הציגו לנבדקים שני גירויים‪ .‬כאשר הגירויים מאוד דומים בצד הימני‪,‬‬
‫אך בצד השמאלי הגירויים נבדלים זה מזה – כאשר אצל אחד מן הגירויים מופיע גירוי‬
‫שלילי‪ .‬למשל הציגו לנבדקים שני בתים זהים כאשר יש שריפה בצד השמאלי של אחד‬
‫הבתים‪ .‬לאחר מכן שאלו את הנבדקים היכן הם היו מעדיפים לגור? אם כל מה שנמצא‬
‫בצד שמאל של האובייקט מוזנח‪ ,‬הבחירה של הנבדקים צריכה להיות אקראית‪ .‬החוקרים‬
‫מצאו שאצל חלק מן החולים הייתה העדפה ברורה לגירוי שלא כלל את הבעיה‪/‬גירוי שלילי‬
‫בצד השמאלי (שטר שלם‪ ,‬כוס שלמה‪ ,‬בית שלא נשרף)‪ .‬הנבדקים לא הצליחו להסביר את‬
‫הבחירה שלהם‪ ,‬אלא אמרו שאינטואיטיבית זה מרגיש להם הדבר הנכון שיש לבחור‪.‬‬

‫‪ :Vuilleumier et al 2002‬ניתן לבחון את התגובה המוחית של נבדקים לגירויים מסוימים‪.‬‬

‫למשל ניתן להראות לנבדקים גיריים‪/‬תמונות של בניינים (בין אם בשדה הוויזואלי הימני‬
‫או השמאלי)‪ ,‬או לחלופין ניתן להראות לנבדקים גירויים‪/‬תמונות של פרצופים‪ .‬אנו מצפים שכשאר‬
‫נציג פרצוף תהיה הפעלה של ה‪ ,FFA-‬ואילו כשנציג פרצוף רגשי נצפה לראות פעילות גם באמיגדלה‪.‬‬
‫למעשה אם תהיה פעילות בשניהם כאשר הגירוי מופיע בצד הלא מוזנח‪ ,‬זה מובן‪ .‬אבל כשאנו‬
‫מציגים את הפרצופים או הבניינים בצד המוזנח‪ ,‬אנו נרצה לבחון האם נראה פעילות באמיגדלה או‬
‫ב‪ FFA-‬כשהגירוי מופיע בצד המוזנח?‬
‫‪ -‬החוקרים מצאו שכשאר הפנים הוצגו בצד המוזנח‪ ,‬הייתה פחות פעילות ב‪( FFA-‬לעומת‪ ,‬כאשר‬
‫הפנים הופיעו בשדה הראייה הימני)‪.‬‬
‫‪ -‬יחד עם זאת‪ ,‬כאשר הפנים הופיעו בשדה הראייה השמאלי ("מוזנחות") – נמצא שהייתה‬
‫פעילות באמיגדלה בדיוק באותה מידה שהפנים עם הרגש הופיעו בצד הימני (הלא מוזנח) של‬
‫שדה הראייה)‪ .‬מכאן עולה‪ ,‬שגם כאשר הגירויים מופיעים בצד המוזנח שלנו הם עדיין מעובדים‬
‫(הרגש עובר ומפעיל את האמיגדלה)‪ .‬עם זאת‪ ,‬הרגש לא מגיע למודעות‪ .‬מכאן ניתן להבין את‬
‫התפקיד של ה‪ ,FFA -‬שכן הוא מזהה פרצופים בצורה מודעת‪.‬‬
‫‪ -‬כלומר קיימת דיסוציאציה בין הזיהוי המודע לזיהוי הלא מודע (בעיקר באגנוזיה)‪.‬‬

‫ניתן לראות עוד תופעות שמראות שיש עיבוד גם לצד המוזנח‪:‬‬

‫עירור סמנטי משדה מוזנח‬
‫ניתן להראות לנבדקים נקודת פיקסציה ולאחר מכן להראות להם בשדה הראייה הימני מסיח‪,‬‬
‫ואילו בשדה הראייה השמאלית (המוזנח) להראות להם אובייקט‪ .‬בשלב הבא הציגו לנבדקים מילה‬
‫ואלו התבקשו לציין האם מדובר במילה אמיתית או מילת טפל או לזהות את המילה‪ .‬למעשה אם‬
‫הצד המוזנח עדיין עושה עיבוד‪ ,‬אז אמור להיווצר מעין ‪ Priming‬למילה כך שהנבדק ייקרא‪/‬יזהה‬
‫אותה מהר יותר‪ .‬אך אם הגירויים‪/‬אובייקטים מוזנחים ולא מעובדים לא אמור להיות הבדל‬
‫בקריאה‪/‬זיהוי‪ .‬נמצא שהיה אפקט להטרמה‪ ,‬גם כאשר הפריימר הופיע בשדה הראייה המוזנח‪ ,‬מה‬

‫‪109‬‬
‫שמראה לנו שבכל זאת יש עיבוד‪ .‬כלומר נבדקים עם הזנחת צד מעבדים ותופסים את מה שנמצא‬
‫בצד המוזנח רק שאין להם מודעות לכך‪.‬‬

‫שאלה נוספת‪ ,‬למה פגיעה ימנית יוצרת הזנחת צד לצד שמאל? אך פגיעה שמאלית כמעט ולא יוצרת‬
‫הזנחת צד לצד הימני? מהו ההבדל בין שתי ההמיספרות השונות ובין שדות הראייה השונים?‬

‫‪ : Kinsbourne‬ניסה להסביר למה הפעולה של ההמיספרה השמאלית על הקשב לשדה הראייה‬

‫הימני שלנו כל כך חזק? כידוע‪ ,‬כל אחת מההמיספרות שלנו מרכזת ומפנה את הקשב לשדה הראייה‬
‫הקונטרה‪-‬לטרלי וכך גם בקשב (הקשב נובע מתוך ההמיספרה הקונטרה‪-‬לטרלית לאזור הרלוונטי‬
‫של שדה הראייה)‪ .‬ההמיספרה השמאלית‪ ,‬אצל נבדקים ימניים היא המיספרה הרבה יותר‬
‫דומיננטית‪ ,‬ולכן אם אין לנו את המיספרה ימין שתעשה אינהיביציה לקשב של המיספרה שמאל אז‬
‫המיספרה שמאל "משתלטת" על כל הקשב המודע שלנו‪ ,‬כך שאנו נפנה את כל הקשב שלנו לשדה‬
‫הראייה הימני שלנו‪ .‬לעומת זאת כאשר יש לנו פגיעה בהמיספרה השמאלית‪ ,‬המיספרה ימין לא‬
‫מספיק דומיננטית בכדי להשתלט על כל הקשב ושדה הראייה שלנו‪.‬‬
‫לפי התיאוריה הזו‪ ,‬המיספרה שמאל מפנה קשב לצד ימין בצורה מאוד דומיננטית‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬
‫המיספרה ימין אשר חלשה יותר ופחות דומיננטית אצל רוב הנבדקים (ימניים)‪ ,‬אמנם מפנה קשב‬
‫לצד שמאל אך בצורה הרבה יותר מתונה (כלומר למרות הנטייה הקלה לקשב בצד שמאל‪ ,‬הקשב‬
‫עדיין מפוזר בין שני צדדי הראייה)‪ .‬כאשר יש פגיעה בצד ימין‪ ,‬יהיה לנבדקים קשב הרבה יותר חזק‬
‫לצד שמאל‪ .‬אבל כאשר יש פגיעה בצד השמאלי (והחולה יאבד את הקשב ימינה) עדיין הקשב לצד‬
‫שמאל הוא לא כ"כ דומיננטי כמו שהוא היה בפגיעה הקודמת (שכן הוא מפוזר על ידי שני שדות‬
‫הראייה שלנו)‪ .‬לכן כאשר הפגיעה שמאלית‪ ,‬הנגלקט קטן יותר‪ ,‬לזמן יותר קצר וניתן לשקם אותו‬
‫בצורה הרבה יותר מהירה (כי הוא הרבה פחות ממוקד)‪ .‬לעומת פגיעה בהמיספרה ימין שגורמת‬
‫בשגרה לקשב מאוד מוטה לכיוון שדה הראייה השמאלי שלנו‪.‬‬

‫אלומת הקשב המרחבי‬

‫‪ Posner‬ציין שני סוגים של תפקודי קשב‪:‬‬
‫‪ .1‬קשב אקסוגני (רפלקסיבי)‪ :‬מה שגורם לנו לסובב את הראש כשאנחנו רואים משהו זז‬
‫בפריפריה של שדה הראיה (וגם מבחינה אודיטורית)‪.‬‬
‫‪ .2‬קשב אנדוגני (מבוקר)‪ :‬מה שאנחנו ממקדים אליו את אלומת הקשב שלנו‪ .‬הדבר אליו אנו‬
‫מחליטים להיות קשובים אליו ולכן אנו למעשה שולטים באלומת הקשב שלנו‪.‬‬
‫‪ Posner‬טען שהבעיה העיקרית בהזנחת צד היא שליטה בקשב המבוקר‪ .‬כלומר אנו ממוקדים בקשב‬
‫הממוקד ומאוד קשה לנו לנתק את הקשב הזה עבור גירויים רחוקים‪.‬‬
‫דוגמה למטלת ‪ : Posner‬מציגים לנבדקים שני ריבועים‪ ,‬לאחר מכן מופיע רמז (למשל כוכב שמופיע)‪.‬‬
‫בשלב הבא מופיעה מטרה באחד מן הריבועים (גבולות הריבוע נצבעים בשחור)‪ .‬אם הרמז מצביע‬
‫לנו על ריבוע המטרה = זה נחשב צעד תקף‪ ,‬ואם הרמז מופיע בריבוע שהתברר כלא ריבוע המטרה‬
‫= מדובר בצעד לא תקף‪ Posner .‬העביר את המטלה הזו לחולים עם הזנחת צד‪.‬‬

‫‪110‬‬
 ‫תוצאות‪:‬‬
‫מטלת ‪" – Posner‬צעד לא תקף"‪ :‬כאשר הגירוי הופיע בצד שמאל ופגיעת החולה הייתה בצד ימין‬
‫(הגירוי הופיע בכיוון הקונטרה‪-‬לטרלי לפגיעה) נמצא שזמן התגובה היה מאוד ארוך (היה לחולים‬
‫הרבה יותר קשה לזהות)‪ .‬אולם כאשר הגירוי הופיע בצד של פגיעה החולה (היפסי‪-‬לטרלי) זמן‬
‫התגובה היה יחסית מהיר‪.‬‬
‫מטלת ‪" – Posner‬צעד תקף"‪ :‬כאשר גם הרמז וגם הגירוי הופיעו בצד שמאל‪ ,‬החולים זיהו כמעט‬
‫באותה מהירות כמו שהרמז והגירוי היו מופיעים בצד ימין‪ .‬כלומר כאן אנו לא מדברים על קושי‬
‫בשדות הראייה‪ ,‬שכן גם הרמז וגם הגירוי הופיעו בצד המוזנח‪ ,‬והחולים בכל זאת זיהו את המטרה‬
‫מהר (ביחס לצד הלא מוזנח)‪.‬‬
‫➢ כלומר הבעיה העיקרית של חולים עם נגלקט היא בלנתק את הקשר מהאזור שהיינו‬
‫קרובים אליו בגלל הרמז ולהעביר אותו לאזור המוזנח‪ .‬כלומר קשה להם לקחת בצורה‬
‫מכוונת את הקשב לאזור המוזנח‪.‬‬

‫‪ Posner‬מדבר על שלושה שלבים של אלומת הקשב שלנו‪:‬‬

‫‪ :Disengage .1‬היכולת להתנתק ממה שאנחנו קשובים אליו‪.‬‬
‫‪ :Move .2‬להפנות את תשומת הלב לדבר החדש‪.‬‬
‫‪ :Engage .3‬להיות קשובים לדבר החדש‪.‬‬
‫הפגיעה אצל נבדקים עם הזנחת צד לפי ‪ Posner‬היא באזור ה‪ ,TPG-‬שכן הוא האזור שקורה בו‬
‫השלב הראשון‪ ,disengage ,‬זה מה שקשה לנבדקים עם הזנחה (אם נבדקים קשובים לצד מסוים‪,‬‬
‫הם צריכים לנתק את הקשב ולהעביר את אלומת הקשב למקום אחר – וזה השלב שקשה לחולי‬
‫נגלקט)‪.‬‬

‫שיטות טיפול ושיקום‬

‫באופן עקרוני ניתן לראות שיפור אצל חולים עם הזנחת צד עם הזמן‪ .‬רוב שיטות הטיפול מתרכזות‬
‫ביכולת להעביר את הקשב לשדה הראיה המוזנח (לרוב שדה הראייה השמאלי)‪ .‬כלומר‪ ,‬הדגש הוא‬
‫על הקשב‪ ,‬ולא על התפיסה‪ .‬אם נכריח חולה להסתכל על הצד השמאלי (הפגוע)‪ ,‬בסוף‬
‫השיקום‪/‬שיפור יקרה בצורה ספונטנית‪ .‬בהחלט רואים שיפור אצל נבדקים שעברו טיפול‪ ,‬אולם לא‬
‫מדובר בשיפור דרמטי בהשוואה לנבדקים שלא עברו טיפול‪.‬‬
‫• רוב השיטות מתמקדות בעידוד המודעות למשל על ידי הרכבת פאזלים‪ ,‬דיבור אל הנבדקים‬
‫מהצד הפגוע שלהם‪ ,‬לגרום להם להפנות את תשומת הלב לצד שמאל‪.‬‬

‫‪111‬‬
‫שיטות לגירוי הצד המוזנח (שמאל)‪ :‬כמו שימוש בכפפה עם זרם חשמלי קל שמעורר את‬ ‫•‬
‫התחושה הפיזית בצד המוזנח ולהפנות את תשומת ליבם לצד זה‪.‬‬
‫סטימולציה וסטיבולרית (שמאלית) במסגרתה מזריקים מים קרים לתעלת האוזן השמאלית‬ ‫•‬
‫וזה עובד טוב מאוד‪ .‬זה מעביר את תשומת הלב לצד שמאל‪ ,‬גם בהזנחה קשה‪ ,‬אך יש לזה‬
‫תופעות לוואי בגלל ההתעסקות עם תעלת האוזן (בחילה וסחרחורות)‪ .‬זה לא משפיע להרבה‬
‫זמן‪.‬‬
‫פריזמות ‪ -‬משקפיים מיוחדים שמכוונים את אלומת הקשב שמאלה‪ .‬כפי שראינו בסרטון‬ ‫•‬
‫בשיעור הקודם‪.‬‬
‫‪ - TMS‬גריה אלקטרו‪-‬מגנטית הגורמת להפחתת פעילות קורטיקלית‪ .‬כשעשו זאת להמיספרה‬ ‫•‬
‫הלא פגועה (השמאלית) זה עזר להוביל לאיזון בחלוקת הקשב בין ההמיספרות עד שבועיים‬
‫לאחר הטיפול!‬

‫בהצלחה רבה!‬

‫‪112‬‬