Professional Documents
Culture Documents
נחל איתן
נחל איתן
Uploaded by
ישי משהCopyright
Available Formats
Share this document
Did you find this document useful?
Is this content inappropriate?
Report this DocumentCopyright:
Available Formats
נחל איתן
נחל איתן
Uploaded by
ישי משהCopyright:
Available Formats
הועתק והוכנס לאינטרנט
ספר www.hebrewbooks .org
ע״י חיים תשע״א
נחל איתן
על הלכות עגלה ערופה
כולל הלכות גדולות חידושים וביאורים על כל
עניני עגלה ערופה והלכותי/
ונערר בשתי מערכות
המערכת האחת על שפת הנחל ערוד השולחן,
הלבות קבועות שנו כאו מלוקט מדברי
הרמב״ם ז״ל ורבותינו הפוסקים ראשונים
ואחרונים איתני העולם ז״ל
והמערכה השנית בא לו בארוכה נחל נובע מקור
ושרשי ההלכות עם משא ומתו בירורים וביאורים
לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא והרבה
חידושיו בביאורי הסוגיות דשמעתות אלו
שליט״א שי״ח בהגרי״י חבר תי בעזה״י
שנת כי א ת ה ה׳ ע ז ר ת נ י לפ״ק
בני ברק
הוצאה רביעית עם תקונים והוספות
יישר כח להמנדב היקר שנתן כל הרצאת הספר בעלום שם
השי״ת יזכהו לאריכות ימים ושנים ונחת מכל צאצאיו שיחיד.
נדפס על נייר שאץ בו חשש חילול שבת ח״ו
את הספר אפשר לחשיג ע״פ זזכתובת
חיים ?ניכם?י כני כר? שכון חזמ איש
הערות של אאמו״ר הכ״מ על הספר
)ואח״כ כתב קצתן בסגנון אחר(
סי׳ י״ג ס״ב סק״ט עמוד רל״ו ״והטעם נראה משום שעגין הזמנה
ועא שנקרא שכבר התחיל בזה המצוה״ .נ״ב אי כה״ג נקרא
שכבר התחיל המצוד! א״כ גם בקדשים לא תועיל שאלה משום דץ
הזמנה^והעיקר שלא ניתן דין שאלה אלא במה שהוא משום לתא
דנדר .אבל הזמנה אינו מדין נדר אלא בעל הממון מהני יחוד ד Tהו
כמו כל הכלים יורדין לטומאה כמחשבה וכיפת שאור שיחדו לישיבה
וכה״ג טובא .וה״נ בהזמנה למת נחשב כבר ככלים הטפילים למת
שנאסרים כמותו ובהזמנה ל ת פ ל ת נחשב ככלי של תשמיש דתפילין
ונקרא תשמיש קדושד -וכ״ז אתו מכח לתא דנדר כלל ושאלה לא שייך
אלא ב מ תי שיש בו מכח דין נדר דילפינן הוא אינו מיחל וכד,
סי׳ י״ג ס״ה סק״א עמוד רמ״ב ״וא״כ אם הקדישו בטעות הו״ל
הקדש טעות גמור״ .נ״ב א״צ לטעם הקדש טעות דהא
בלא״ה א״א להקדיש אשם ודאי כשאינו חייב בה עי׳ נזיר פ״ה בתום׳
ד״ה תצא ותרעה בעדר.
שם ״ומה שייך בזה הקדש טעות מ׳ ושפיר נאסרה ו א ת תותר
עכשיו״ כו׳ .נ״ב יפה הקשה והיא קושיא עצומה .ואולי סברי
התום׳ דחשיב הקדש טעוו Jש אלו הוה ת ע שלפני עריפה תתודע לו
ההורג לא הת מורתין אותו לנחל איתן לעריפה .אלא שאולי זהו
מדרבנן כיון שכבר נקרא קדוש בקדושת ע״ע לא מפקינן לה בכדי .לזה
הביאו מאשם ודאי דלא חיישינן לה מזה שכבר נפיק עליה שם הקדש
ואכתי צ״ע טובא.
שם ״אבל באשם ודאי הוי כמתנה״ כד .נ״ב באשם ודאי למה לי
טעם דהוי כמתנה .בפשוטו הא נתברר שלא הי׳ חייב אשם ואין
אשם בא נדבה ומנלן מדין זה דהוי כמתנה.
שם ״דכיון שהי׳ סבור שהוא מחוייב הו״ל כמפריש לאחריות דחל
הקדושה״ .נ״ב מפריש לאחריות מהני היכא שהגברא מחוייב
בקרבן זה .אבל כשאינו מחוייב א״א להתפיסו בשם אשם.
שם עמוד רמ״ג .״ואע״ג דבגמ׳ ד תן פריך עלה שאם נאסרה״ כר.
נ״ב לענ״ד י״ל דהתושלמי סובר דאיסור ע״ע מענין איה״נ
דקדשים ]וכדמשמע מלשון מקדושתה[ ובקדשים כל שאינו ראוי
למצותו פקע קדושתה והותר בהנאה לפי שיטת התוס׳ דקדשים שמתו
אין בהם כלל איה״נ מדאורייתא] .ולא רק שתאו מ תי מעילה עמש״כ
בקה״י סוף קדושץ[ .וה״נ כשנמצא ההורג כבר אינה ראויה כלל
.למצוד! זו ופקע קדושתה והותרר -והבבלי אולי סובר דע״ע אשו הקדש
ואיה״נ בעלמא כיון שחל לא פקע.
שם עמוד רמ״ד ״כמש״כ בחולץ פ״ב א׳ וא״כ״ כו׳ .נ״ב אינו מוכרח
דהרמב״ם ז״ל סובר בזה כהתוס׳.
שם סעיף ח׳ סק״א עמוד ר״נ ״ולכאד דבריו תמוהים מאד דהא
קדשים ל^חר זריקה״ כו׳ .נ״ב נ׳ כוונתו כבשר ק״ק שאע״ס
שאסור לזרים מ״מ ליכא מעילה וכהנים שאני דמשולחן גבוה קא אכלי
ובעלים מתכפרים ע״י כהנים אוכלין ואיכא מצוה וצורך גבוה באכילתן.
אבל ע״ע שאין בהנאתן בהו שום מצוד! וצורך גבוה פשיטא דדמי
הנאת ע״ע לבשר ק״ק לזרים .ולכאן׳ מסתבר דבשר ק״ק אסור לזרים
■גם בהנאה .דהא אכתי קדשים הוא והקדש אסור בהנאה חוץ מה
שהתירה תורה וצ״ע.
שם סעיף ט׳ סק״א עמוד רנ״ג ״)וסברא זו הוזכרה ג״כ בתו״י יומא
ס׳ ב׳ כר(״ .נ״ב כוונת התוס׳ נראה דאם האיסור מתחיל רק
אחר עריפה היינו אחר שנעשית מצותה לא שייך כלל לומר שהמצור.
שנעשה קודם שנאסרה יתירנה .ומרן ז״ל כוונתו דנעשית מצותד,
אינו מתיר ]רק! איסור שלו ולא איסור אחר .וגם כוונת המחבר
שליט״א כן הוא.
שם ״]אך יל״ע וכו׳ וצ״ע[״ .נ״ב ובאמת מכאן ראיד .דבע״ע א״צ
העמדה וד,ערכד..
שם ״אבל בע״ע דל״ש זה נפדית וכמו פרה אדומה״ כר .נ״ב אינו
מובן דאי למ״ד קה״ג הלא אינו נפדית רק שלב בי״ד ואי
קדבד.״ב הלא א״צ לב בי״ד.
שם ״ד.רי דכל דבר דטעון פדיון נלמד עכ״פ״ כר .נ״ב לא נתבאר
״דכל דבר״ כו׳ כן גבי מע״ש .ובפשוטו י״ל דרק בממון גבוד.
איכא דין העוה״ע .והתם קאי כדקיי״ל להלכד .דמע״ש ממון גבוה.
אבל ע״ע אינה ממון גבוה ואין ביכלתנו לדרוש דרשות מעצמנו
לומר דכפרה כתיב בה מרבה נמי לענין העוה״ע.
שם ״כדאיתא בירושלמי דמע״ש פ״ב ה״ב לענין מע״ש״ .נ״ב
לשון הירושלמי צבי עשו אותד .כקדשי בדד.״ב וד.יינו מדרבנן
וע״כ לרבנן דהתם דאמרי דבשחטו ונטמא פודין מוכרח שר.וא
מדרבנן .ובפי׳ מלאכ״ש דנראה דזהו דוקא בשלקחו לדמי שלמים
ע״ש ,ואין למדין כלל תקנ״ח מזה לזה כדתנן בידים .גם מצד אין
פודין את הקדשים ל ה אכלן לכלבים ליכא דמ״מ יפדו בשביל עורו
כדאמרינן בשבועות וכמש״כ הגרע״א ז״ל שם פ״ג דמע״ש אות יג.
שם ״אמנם לפ״מ שנתבאר בעז״ה דלאחר שחיטה כו׳ מיושב זה״.
נ״ב לפמש״כ לעיל דאפי׳ נלמד ממע״ש הא גם במע״ש אינו
אלא מדרבנן א״כ אינו מיושב דהא כל שמדאורייתא ראוי שפיר
חשיב עוחיטד .ראויד .עתו״ס ב״ק דף ע״ב ע״ב.
שם עמוד רנ״ד )שורה ה׳( ״אבל הרמב״ם פ״ה מערכין הי״ג״ כר.
נ״ב וקשיא לי טובא הא דאמרינן ר״פ כיסוי הדם יצא זה
שמחוסר שפיכה ופדיי׳ ולמר .הוא מחוסר פדיי הלא מאחר דאפשר
לפדות כבר הויא שחיטה ראויר .וצ״ע .שו״ר בתוס׳ הרא״ש ז״ל ר״פ
כיסוי הדם שמבאר דמ״מ כיון שאין ד.ד.כשר אלא משום שאח״כ
יפדו מחשב מחוסר פדיי׳ ע״ש .וצל״ע דא״כ מה״ט גם קדשי מזבח
אע״פ שנחשב שחיטה ראויד .מפני שעומדת לזריקה .עכ״פ אין הד.יתר
אלא משום הזריקר .ור.ו״ל מחוסר זריקה ולמ״ל טעם דמחוסר גר Tד,.
וי״ל דסוגית הגמ׳ קאי לדעת ריו״ח דכל שחיטת קדשים הוי שחיטה
ראוי׳ מפני שמתרת אכילת מזבח.
שם ״דגם כאן מיירי באינה מפרכסת״ .נ״ב כדקתני כיסוי הדם
נוהג בחולין אבל לא במוקדשין ופירש לה הראב״ד ז״ל דר״ל
אבל לא בכל מוקדשין ]דהדבר תלוי אם תפרכס או לא תפרכס[
דכלפי חולין נוהג בהן תדיר דין כיסוי אפשר לסיים אבל לא
מוקדשין שעכ״פ אינם דומין לחולין שיש בהם צד שאינו נוד.ג בהן
דץ כיסוי .אבל כדתנן השוחט ע״ע פטור מאוא״ב לא ניתן כלל
להאמר שהכוונה דרק אם יארע מקרה שלא תפרכס יהי׳ פטור ובכל
שחיטות הרגילות חייב דזה לא מתקבל כלל על הדעת וראיים
האתרוגים ז״ל עצומה מאוד.
שם ״אמנם בחזו״א הקשה ע״ז״ כד״ נ״ב כוונת מרן החזו״א
דלצורך ע״ע אין כאן דהשוחט ישלם מדין מזיק הקדש דחייב
מדרבנן .והעיקר דמרן ז״ל קאי לשי׳ התום׳ דמיירי לאחר עריפה כדץ.
שם ״דלכאו׳ מ״ש מכל המצות שמצוה לעשותן נאה״ .נ״ב מסתמא
קיימו בתחילה את הה Tור עד שליש כיון שעגלים מצויין ורק
בפ״א שאינה מצוי׳ משכח״ל שבתחילה לא הי׳ נאה.
שם )סוף טור א׳( ״ואין נתפס בת מכירה כלל״ .נ״ב כמדומה דלא
חלות של מכירה עושה פדיון להתוס׳ .דהא ודאי יכול להתנות
בפירוש שמוכר המע״ש ע״מ שלא יהא פדוי והקדושה תשאר על
המע״ש .וא״כ הא דבסתם מכירה הוי פדיון הוא משום דמעשה
המכירה דהיינו נתינת דמים עבור זה סתמא הוא בדרך פדיון .ואין
נפק״מ אם נתפס המכירה או לא .וכל זה צריך בירור ורשמתי
לזכרון לעיין בעת הפנאי.
שם )בזור ב׳( ״ושם כתבנו לתרץ דנ״מ אם נתערבה בהרבה״ כו׳.
נ״ב .הא הקדש שו״מ שחללו על שו״פ מחולל ואפי׳ מחמרינן
לכתחילה שיהא בשוייו מ״מ במקום ספק ודאי רשאי לפדות כפי
הכחוש ואפי׳ בהקדש כה״ג מחמרינן .עכ״פ בפט״ח וע״ע שאינם
כלל ממון הקדש אין להחמיר כלל במקום ספק.
שם ״והנה מרן הוכיח שם ממשנה דע״ז ע״ד א׳ דצפו״מ אין להם
פדיון״ .נ״ב בצפו״מ פשוט דהבעלים יכול לחלל ש״מ על שו״פ.
שם ״עוד ראיתי בקרן אורה וכו׳ ולא הבנתי״ כו׳ .נ״ב כמדומה
שכוונתו דמשמע ע״ע דומיא דבג״כ ותרוה״ד שמועלין בהו
לעולם בהחלט בלא שום אפשרות להתירן.
שם ״ולישני דע״י פדיון קאמר״ ..נ״ב ע״י פדיון גם בלא נמצא
ההורג תצא ויש להשיב.
שם עמוד רנ״ה )טור א׳( ״וס״ל דל״ש מעילה אלא בממון הקדש״.
נ״ב וצ״ע דגם קונמות אינו ממון הקדש ואית בהו מעילה.
שם )טור ב׳( סק״ג ״כמו כל המצות שעד שליש יעו להוסיף״ כו׳.
ג״ב אם כבר בתחילה הוסיף שליש יצא ומסתמא עשה כדין.
שם ״וכמו בקרבנות״ .נ״ב בקרבנות טעמא אחרינא איכא כל חלב
לה׳ לכל חלבו ממנו ומקראי דמלאכי.
שם סעיף י׳ סק״א עמוד רנו טור א׳ ״דע״ע אין דינה כקודש
ולמידין״ כו׳ .נ״ב שם למד זה מבכורים וי״ל שכ״ז בקדשים
שבאים בפנים לבית המקדש.
שם ״דע״ע אינה כלל ממון הקדש מדחייבין ד׳ וה״׳ וכו׳ .נ״ב י״ל
דע״ע הרי היא כקדשים קלים ואליבא דריה״ג וכפסח לכו״ע.
גם י״ל כדמוקי בגמ׳ כתובות ל״ד שוה״נ שמסרו לשומר וגנב מבית
שומר כו׳ דהתוספתא מיירי כך מדין שחיטה שאינה ראוי׳ .דלרבנן
חייב בדו״ה .ומשכת״ל כאוקימתות הגמ׳ שגנב מבית שומר כנ״ל.
שם )סוף טור א׳( ״וכן מהא דתנן המקדש בע״ע״ כר .נ״ב בגמ׳
אמרו מ״ט כפרה כתיב בה כקדשים ותו לא ]בקדושין דנ״ח[
ויכולין לומר דבאמת כוונת הגמ׳ מפני שהיא קדשים ואינו ממונו.
ולא רק מפני שהיא איה״ג בלבד.
שם )טור ב׳( ״וכ״ז לא שייד כלל בקדשי בדה״ב״ .נ״ב כל דמים
אלו איתא נמי בקדשי בדה״ב היינו בסרה אדומה דמסקינן
שהיא קדשי בדה״ב ויש להשיב .והעיקר דודאי מהא דכתיב כפרה
כקדשים ל פינן שמעשיה ד& כמעשה קרבן המכפר ושהעגלה תהא
שלמה כקדשים ולא טריפה ומחוסר אבר .אבל מה שהוא קדוש זה
לא מכפרה כתיב בה כקדשים ילפינן .אלא מסברא מאחר שבא
.לכט^^סבהא הוא שיש צד קדושה כעין מע״ש למד״א ממון גבוה
הוא .דסברא הוא שלא אמרה תורה לעשות כפרה בחולין .אבל לא
מסתבר שהוא קדושת הגוף כיון שאינו בא בפנים כלל ודי׳ אם יש
בה קדושת דמים וכמו פרה אדומה שהיא ג״כ קדשי בדה״ב ולא
קדוה״ג ,כיון שאינה באה בפנים .והסוברין שיש לה פדיץ הוא ג״כ
מסברא ולא מילפותא דכפרה כתבי בה כקדשים רק סברא הוא דכל
קודש יש לה פדיון .מלבד הקדוש קדושת הגוף.
)קצת הערות שכתבן אח״כ בסגנון אחר(
סי׳ י״ג
סעיף ט׳ ס״ק א׳ )עמוד רנ״ג א׳( ״אע״ג דג״ז משום דלב ב״ד
מתנה וצ״ע׳׳ וכתב ע״ז וז״ל — באמת מזה ראי׳
דא״צ העוה״ר בע״ע — .עכ״ל.
שם )עמוד רנ״ג ב׳( ״וכמו פרה אדומה )אלא דבפרה דהוי הקדש
צר ... T״ • .וכ תב ע״ז וז״ל —הלשון מבולבל וכצ״ל פ״א למ״ד
שהיא קדשי בדה״ב אלא דלמ״ד קדשי מזבח היא צריכים לטעמא
דלב ב״ד מתנה — עכ״ל.
שם ״הרי דכל דבר דטעון פדיון נלמד עכ״פ . . .׳׳ וכ״ב ע״ז וז״ל
— אק ראי׳ ממע״ש לע״ע דשאני מע״ש דאיקרי קודש
עתוס׳ שבת כ״ה ד״ה כך וקיי״ל דמע״ש ממון גבוה ולכן שייכא
ביה העוהע״ר אבל ע״ע הוא חולין ]לרוה״ס שאין בה מעילה!
וממון בעלים לא .ועיקר מלתא דגבי מע״ש בעי העוהע״ר משמע
דאעו אלא מדרבנן דאמרו בירושלמי עשו אותה כקדשי בדה״ב
וחכמים דקיי״ל כוותיי /דאמרו שבלקחו חי ושחטו ונטמא ה״ז יפדה
ע״כ צ״ל דהא דבמת יקבר ]מטעם העוהע״ר[ אינו אלא מדרבנן
ותנן ב Tים דאין למדין ד״ס מד״ס —עכ״ל.
שם ״וכ״ש אם מתה דשייך בה ג״כ אין פודין את ה ק ד שי ם...׳׳
וכתב ע״ז וז״ל — בתוס׳ רעק״א מע״ש אות י״ג כתב דאכתי
עומדת לפדיון משום עורה כדאמרינן פ״ק דשבועות וגם מפני שמנה
וחלבה להסיקן תחת תבשילן דזה שרי בקדשי ברה״ב כמ״ש תוס׳
פסחים — ע כ ״ ל.
שם ״דלאחר שחיטה גם לר״ש א״א לפדות משום דבעי העוה״ע
ממשב ז ה . . .״ וכתב ע״ז וז״ל — לפמ״ש לעיל דבמע״ש
אינו אלא מדרבנן ואם נלמוד משם לע״ע לא יהא דין זה אלא
מדרבנן א״כ לא נתיישב קושיית האחרונים ז״ל דהא מה שאינו אסור■
אלא מדרבנן מקרי שפיר שחיטה ראוי׳ עי׳ תוס׳ ב״ק דע״ב ד״ה
דאי ס״ד — עכ״ל.
שם )עמוד רנ״ד א׳( ״הרשב״א בחולץ פ״ב״ וכתב ע״ז — פ״ד
— ע״כ.
שם ״וכל הני דקתני דא״א לפדות מיידי באינה מפרכסת״ וכתב
ע״ז וז״ל — הראב״ד ז״ל לא כתב כלל לשון זה ״וכל הני כו׳
מיירי באינה מפרכסת״ .הראב״ד ז״ל מפרש רק הא דקתני גבי כסוי
הדם ואינו נוהג במוקדשים משום דאיכא גווני דאינו גוהג כגון
באינה מפרכסת ולא פסיקא ליה.ל מיתני נוהג וכבר תמה הרמב״ן
ז״ל דמ״מ היכי פסיקא ליה למיתני אינו נוהג ]בזמן שבמפרכסת
נוהג[ וההכרח לפרש לדעת הראב״ד ז״ל דכלפי הא דתני נוהג
בחולין מסיים דאינו נוהג במוקדשין ורצ״ל שאינו נוהג במוקדשין
כבתולין שבמוקדשין איכא גווני שאינו נוהג ולא כחולין דתמ Tנוהג
אבל לפרש דכל היכא דקתני סתם ר״ש פוטר בעגלה ערופה דכוונתו
שאיכא לפעמים גוונא דפטור ]כגון בשאינה מפרכסת[ אין הדעת
סובל לפרש כן — עכ״ל.
שם ״דאם מצא אחרת נאה הימנה מצוה ל פ דו ת ה ...״ וכתב ע״ז
וז״ל — האחרונים ז״ל לא כיונו כלל מצד דין הידור מצוה
עד שליש אלא משום שיש בקרבנות דין מיוחד להביא מן המובחר
דכתיב מבחר נדר Tוגם הפ״א חטאת קריא רחמנא ולכך אם מצא
אחרת נאה הימנה מצוה לפדותה וליקח את הנאה .ואהא כתבו
האחרונים ז״ל דבע״ע לא שי Tזה שאינו קרבן לגבוה כלל ואי
משום שעכ״פ גם בכל מצוות איכא ה Tור עד שליש זה מסתמא כבר
קיימו בלקיחת הראשונה שלא לקחו עגלה בקטנה שבקטנות שהי׳
לפניהם אלא הגדולה שליש מהקטנה והכחושה שהי׳ לפניהם — עכ״ל.
שם ״ואין נתפס בה מכירה כלל עד שי פ דנו.״.״ וכתב ע״ז וז״ל
כסי הנראה הא דסתם מכירה הוי פדיון לא משום חלות
המכירה היא דהא עצם חלות המכירה אינה מחייבת שיהא חילול
]שהרי אם התנו בהדיא שלא תהא חילול אינו מתחלל כמש״כ
התוס׳ שם[ אלא מעשה המכירה בסתמא הוא ע״ד שיהא נמי חילול
על המעות שמקבל וא״כ גם כשלא חלה המכירה מטעם דאין חל
מכירה באיה״נ מ״מ אכתי חילול יהא מחמת כוונה שהדבר יתחלל
על הכסף שמקבל הלוקח ויש לפלפל בזה וכתבתי להעיר — עכ״ל.
שם )עמוד רנ״ד ב׳( ״ואם יצטרך לפדות יצטרך ליתן דמי השמנה״
וכתב ע״ז וז״ל — לענ״ד א״צ לפדות אלא דמי הכחוש דהא
מצד האיסור מהני אפי׳ ש״פ לאפקועי איסורא דהקדש שוה מנה
שחיללו על ש״פ מחולל ואי משום לתא דבעל הפט״ח ובעלים דע״ע.
א״צ אלא בפחות שבהם דהא ספק ממונא לקולא — עכ״ל.
שם ״וכבר כתבנו לישב ראי׳ זו״ וכתב ע״ז וז״ל — בצפו״מ
פשוט דאי שייך פדיון יכולים הבעלים לחללו על שו״פ כמו
היכא דליכא פם Tא להקדש דשרי לחלל לכתחילה על ש״פ — עכ״ל.
שם ״ולא הבנתי כלל ראי׳ זו״ וכתב ע״ז וז״ל — נראה כוונת
הק״א שמסתמא הוא דומיא דא Tד היינו בג״כ ותרוה״ד שאין
בהם תקנה עולמית — עכ״ל.
שם ״ולישני דע״י פדיון קאמר״ וכתב ע״ז וז״ל — ע״י פדיון
הא זה איכא גם בלא נמצא ההורג להסוברים דיש לה פדיון
— עכ״ל.
הקדמה
בעזה״י
גרסי׳ בסוטה שילהי פ׳ עגלה ערופה )מ״ם א׳( משמת ר״ע בטל כבוד התורה פירש׳׳י שהי׳ נותז לבו לדרוש על כל
קוץ ו ק ח של כל אות וכ״ש תיבות ואותיות יתירות כגון בת ובת אני דורש וזהו כבוד תורה גדול שאין בה דבר לבטלה
עכ׳׳ל .ובספר הס Tים סי׳ רס׳׳א כתב אהוב לד את המצוה הדומה למת מצוה שאץ לה עוסקים כגון שתראה מצוה בזד׳
או תורד■ שאין לד■ עוסקים כגון שתראה שבני עירד לומדים מועד וסדר נשים תלמוד סדר קדשים וכו׳ ומס׳ מו׳׳ק כר
ותקבל שכל כנגד כולם כי הם דוגמת מת מצוה אותם מסכתות ואותן הלכות שבני אדם אץ רגילים בהם ,ובסי׳ ק׳׳ה כתב
כל מצור .שאין לר .חר ש ואין מי שיבקש אחרי׳ תדרשנד .לפי שהיא כמת מצור .ומצוה שאץ לד■ רודפים רדוף אחרי׳ לעשותה
שהמצור .מקטרגת ואומרת כמה גרוע אנכי שנתעלמתי מכל וכל עכ׳׳ל .והח׳׳ח זצ׳׳ל כתב במאמר חורה אור ]שנדפס בתחלת
אסיפת זקנים[ פ״ד בשם הספרים שכל אדם חייב לקיים כל הרמ׳׳ח מ׳׳ע ושס׳׳ה ל׳׳ת ועי׳׳ז נשלם כל נפשו לע׳׳ל והמצות
שא׳׳א לקיימן יושלמו ע׳׳י לימוד הענינים ההם כאילו קיימם וגם הביא שם בשם באר שבע שר.מצות שא׳׳א לקיימן בזה ׳ז
החיוב יותר גדול ללמדן מהמצות שאפשר לקיימן מטעם הנ׳׳ל
ובאמת ח ת מכל הנ׳׳ל כל ד׳׳ת קשורץ זה בזח ולמדין זה מזה וכל ענץ שבתורר .נוגע לכל התורה כולה וכדאי׳ בירר
ר׳׳ה פ׳׳ג ה׳׳ד] .ומובא ג״כ בתוס׳ כריתות י׳׳ד א׳ 1תני בש״ר נחמי׳ היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמד .דברי תורד.
עניים במקומן ועשירים במקום אחר ובאדר׳׳נ ספכ׳׳ג ד׳׳ת יהץ מצדינין לד זה מזה דד.ץ מצויינץ לד זד .בצד זד .שנא׳ קשרם
על אצבעותיד וגד ובתוספתא דסנהדרין פ״ז השואל שלא כענץ צר Tשיאמר שלא כענץ שאלתי דברי ר״מ וחכ׳׳א אץ צרץ
שכל התורד .ענץ אחד
וד.נד .בילדותי שמתי לבי בעזה׳׳י לברר הלכד .זו של עגלר .ערופה עד כמד .ש Tי מגעת כי אץ לנו ע׳׳ז הרבד .מראשונים
ואחרונים וכמד .שאלות וספקות שיש לעורר בזה שעדיין לא נתבאח כלל )עד כמר .שראיתי( וד.רי היא כמצוד .שאין לה
חרקו וכנ׳׳ל והרבד .יגעתי בו בעזה׳׳י
וסידרתיו בדרד הלכות שהוא הפנים וביאור עליו ,והפנים הוא קיצור ממד .שנתבאר בביאור כדי למצוא בנקל הענינים,
אכן יש קצת דברים שלא נכנסו בפנים רק בביאור ור.מעיץ יראד ..ור.נה ספר זה הוא מהחרא שלישית ממד .שכתבתי כי
עיקרו כתבתי בשנת חש״ט ]וגם הי׳ למראר .עיני מרן החזו׳׳א זצ׳׳ל וד.רבד .דברים שדברתי אתו ושאמר לי הבאתי בפנים
בשמו( ואח״כ משרתיו באריכות בעזד.״י וכעת עברתי עליו עש הפעם וסשרתץ ]אבל לא כל הענינים הי׳ בשי לעבור כעת
בעיון ש.שארתי קצת מד.ענינים כסי הכתוב במהדורא הקשמת וגם לא כל הספרים שציינתי אז הת בשי כעת לכן אל יתפלא
המעיין אם לפעמים אדץ על דברי א׳ מהספרים וימצא הדברים מבוארים בהספר עצמו כי לא הי׳ ב שי כעת הספר וכתבתי
לפי המצדץ אצלי בקצרה ,וכן הספרים שי״ל בזמן האחרץ אף שר.גיעו לשי הי׳ קשה לי לחזור ולעיין םר.ענינים שכבר נכתבו
]כמו הספר דבר שאול על סוטזז מ ש שי המנוח הגר׳׳ש קוסובסקי ז״ל שהארש הרבר .בעניני ע׳׳ע[ וציינתי לפעמים לדבריד.ם
ולפעמים השארתי כי כמעט כל הענינים כבר מבוארים אצלי בעזה׳׳י( וש.״ר שש.א הספר לתועלת להגחל תורד ,ולר.אדירה
ואזכה ללמש וללמד לשמור ולעשות ויה׳׳ר שיבנה בש.מ״ק במר.רה והיתה לה׳ המלוכה
מפתחות
מתי נוהג דין עגלה ערופה סימן X
דץ נמצא חלל סימן ב
על אחה חלל עורפץ סימן ג
דץ נודע מי הכהו סימן ד
מצות המדידה סימן ה
לאתה עיר מודדין סימן ו
דץ הבאת העגלה סימן ז
דיני העגלה סימן ח
דץ עול ומלאכה סימן ט
ירידתה לנחל איתן סימן י
דץ נחל איתן סימן יx
מצות העריפה וקבורתה סימן יב
איסור הנאה בעגלה ערופה סימן יג
מצות רח^ת הידים סימן V
דץ אמירת הזקנים והכהנים סימן טו
איסור זריעה ועבודה בנחל איתן סימן טז
כפרת עגלה ערופה סימן r
)ד( דין ששלוחי ב״ד בידקח סימניו .וקבור® במקו® ,וכיצד ®־ pא מתי נוהג עגלה ערופה
מיייג ח עלח. mע״ע נוהג בחו*ל ,ובעבר היחץ ,ובמקומות שנכבשו )א(
)ה( דעת הרמב״ם שר.קבורה אחר המדידת ושא״צ עדים שנמצא אחר כיבוש א״י .ובמקומות שכבשו עולי מצרים ולא עולי בבל.
חלל. ואס נוהג מדרבנן .ובסוריא .ולעת Tאם מו ע בקמי קנתי וקדמוני.
ואם נוהג במקומות הסמוכות לאיי.
פימ ג על איזה חלל עורפת )כ( אם נמצא הלל בחר׳ל והעיר הקרובה ב א׳י ,או שנמצא
חלל ב א׳י והעיר הקחבה בהו׳׳ל .ואם נמצא מקצתו בא״י ומקצתו
)«( אם עורפח על אשת ותחוק בן יו® .מובר .ועבד ושפחת בחו*ל .ואם חוטמו בחו׳׳ל.
וזקן וסרית מטזל ו®כה שחין ,וסומא וגוסס ,ואם אח מכיי ח ® מ א )ג( אם עי ע נוהג p pשלא נהג דיני נפשווג ואם תלוי p n
או שמכיחן® .ל גוי .וגר ®שת ומח ו®סר .ומחלל שבת בפרהסית • דוביו J
וחצי גוי וחצי ישראל .וספק נפל .וסרפת ו ח תו תזוט ת )ד( אם נו ע בז׳ שכבשו וד שחלקו .ואם נהג בעבר היח־ן לפני
)פ( אם צריו שר.חלל נד,רג ^קא מראשו או מצוארו או ממקש שנכנ pלא״י.
אחר .ואם נהרג במז® או אפי׳ בשוגת ®ל איזה חלל אח עורפח. )ה( אם יש מצרה לחזר אחר חלל כדי להביא ע׳׳יג ודק משרבו
)ג( י ח טפח ,ובאחה דבר נקרא טמח .מ ם הי׳ _םקצ® מגולה הרצחנים בטלה ע׳׳זג ואם ר מ במקום א׳ בא״י ובשאר מקו pת
ומקצ® פכוסת מ ם הי׳ ספח ב®נו כנח ב׳ חללים זד ,ע״ג ז ת לא רבו ,ומה נקרא ד מ. ,ואם צריד שידעו מי ה ^
ואם א׳ מד,ן אחו בר הבאת ע״זג מ ם נמצא תחת גג אם מקרי טפון,
מ ם נמצא בבגדיו .מ ם הי׳ מכוסה בזכוכי ת סימ ב דין נמצא חלל
)ד( דין תלד באילן® .ומד .דו ש ת מ ם מקצת גו® תלוי ומקצ® )«( דץ המוצא חלל במקום שאח נוהג י ״׳ ג ואם מסופק אם
®נת j .tuודין מת מצור .קנה םקו ,pומה נקרא מקו .pרדיז גי ת הקבר.
)זי( דח צף על פני ה®® ומונח על דבר תלוש או על דבר ואם נמצא ראשו במקום א׳ וגופו במקום אחר היכן קוברים אותו.
מחובר® .ל תלוש ולבסוף חיביי® ,ל יצי ץ נקו ת ואם גמצא 'ע׳׳ג )כ( דין הסמא חלל במקום שנחע ע״ע שעיחנו במקו pויבוא
גשר .ואם הי׳ צף ע״ג מחו כגת ב׳ חללים זה ע״ג ז ת ואם נמצא להע Tלפני .ב״ד .ולאיזד .ב״ד יבא ,ואם קבח מה הדח .ואם אח
בבגדיו .ואם נמצא על מט® .מ ם הי׳ פקצ ® צף ומקצ® אמו צף. ידוע היכן הי׳ ®נח חום .pו שצרינח ב׳ עדים כשרים להזקיק ב״ד
מ ם הי׳ צף באויר ,מ ם מקצ® באויר ומקצתו נ ש מ ע״ג אילן. לצא® ואם צריכח דרישד .וחקירוג ואם בא ע״א .ואם הב״ד בעצ p
)ו( דין חגית מ ם נהרג שלא בכלי ברזל .ואם הי׳ ספק ממד, ראו ביום או בלילד -ואם הוז® העדים אם נפסלים ואם לוקח ,ואם
נר,רת מ ם *ח ניכר שנעעוד ,ע״י אדת מ ם לא יצא ממנו ד ת הוכחשו מאחרים או זה מזה אם עדותן בטלר .ואם נפסלי® ואם
)ז< דין מצאו® מפרפר .או גוסס .ראתע מפרפר כאן ובאו נמצא א׳ מהן קרוב או פסול .ואם היתד ,עדות מיוחדת
ומצאור.ו מת במקום אחר .ראו® מפרפר ומת בפניהת מ ם מצאוהו אם נמצאת העדות מכוונת ודין שלוחי ב״ד שהולכים לקוברו )ג(
גיססרא מ ל הני דגחשב כמת פ ®ית מ ם מצאווע טרפת מ ם ולציין מקו® וכמדי שלוחים צריד ו אח ת ואם נשתנר .מםקרם שהי׳
מצאו® מת וחזר וחי ע״ס נס. ®נת ואם אח יודעים היכן הי׳ ®נח חוט® קודם.
מ פ ת חו ת
ו מו ר מד מזר .ב׳ פסולים ו מו ר נגד פסול .ב׳ פסולים וכשר מד )ה( נמצא סמיד לים או למדבר .ואם יש עיר קרובה ממנה■.
ב׳ פסולים וכשר מד פסולים. a נגד וכשד פסולים ב׳ כשרים. ב׳ ואם נמצא סמוד לנהר.
ג׳ מזרים .ב׳ פסולים ו מו ר נגד ג׳ פסולים .ב׳ פסולים וכשד מד )ט( דין נמצאו שני חללים.
כשר ופסול .כשר מ ד ב׳ פסולים וכשר .פסול נגד ב׳ פסולים ומזר. )י( אם נמצא ראש לבד או אברים לבד .ואם נמצא בלי חוטמו.
ב׳ פסולים וכשר .ב׳פסולים נגד ב׳ פסולים וכשר. )יא( דין נמצא בתוך העיר .ואם יש עיר גדולה ממנה .ואם ב׳ כשרים מ ד
ב׳ פסולים וכשר .ג׳פסולים נגד ב׳ פסולים ומזר. נמצא בתוד עיבורה של עיר או בשדות שבאמצע העיר .ואם נמצא ג׳ כשרים נגד
מור ופסול מד ב׳ פסולים ומזר .ב׳ כשרים ופסול מ ד ב׳ כשרים מקצתו בתיד העיר ומקצתו חוץ לעיר.
ופסול .ב׳ כשרים ופסול מד ב׳ פסולים וכשר .כ׳ פסולים וכשר מד >יכ( דק קבורתו במקום שאין נוהג ע״ע .ואם מותר לערוף
ג׳ כשרים ופסול. במקום שאק חיומ
פיסן ה מצות rTTnan nנודע מי הכהו p'oד
)א( דץ שב׳׳ד שקבלו את העדות שולחץ אתר ב׳׳ד הגדול )א( דין נאמנות ע״א בע״זג ואשה ,ועבד ושפחה ,וגזלן דאורייתא,
שבלעזכת הגזית ,ודץ שב׳׳ד הגדול צריכץ להכר rאם צר Tלמדוד. וקטן ,וגוי .ואם העדים צרינץ דרישה וחקירה ,ואם צר Tעדות
וכמה דיינים צריכץ להכריע ואם w rבלי הכרעת הב״ד ומדדו. שאתה יכול להזימד ,.ואם עד טרפה כשר .ודין עד מפי עד .ו rיעה
וכמה שולחץ אס שלשד! או חמעזע ומי הם ומזלשה ששולחץ .ואם בלא ראי׳ .ונוגע בעדווכ והנוטל שכר להע .Tורץ קול .ואם העד
המלד וכה״ג צריכץ לצ אע ואם צר Tרוב ב״ד הגדול שיצאו או חייב להעיד .ואם צר Tלומר לב׳׳ד מי הרוצח.
כולן .ודין כד,״ג מחבה בגדים ,או כה׳׳ג שעבר ,ודץ מלך שעבר )כ( עדים שראו את הוערג־ ואץ יודעים מי הוא .ודין ב׳׳ד שראו
ומלכי יעזראל ,וכה׳׳ג משוח סלחמע ואם יצאו דימים פחות ממה ואץ ץדעים מי הוא .ואם א׳ מהב׳׳ד ראהו .ואם רוב וקני העיר ראוהו.
שצר Tומדדו .ואם ב׳׳ד יכולץ ל מזו ת שליח על המדידע ואם כל ואם ראוהו במם או בלילד -וכמה דיינים צרינץ לקבל העדווכ
הכתוב בע״ע מעכב ב ע )נ( אם החם העד אם נפסל ,ואם הוכחש .ואם לוקה .ואם הוזם
)ב( דין ברכה על המדידה ועל העריפה ועל הרחיצה ועל קריאת ע׳׳י ע׳׳זג ואם שנים מכחישץ אותו ע׳׳י עדות -מיוחדת אס עורפין
הפרעזר -ואם לברן■ על הקבורה של העגלע ואם צר Tלברר שהחיינו. ואס נפסל .ואם העית שנים והוזם אי מהן אם נס עוות השני בסל.
)נ( נוסח הברכה אם על מצות או לעעזות )וקונטרס גדול בענע■ ואם ב׳ עדים זה אומר פלוני הד.ורג וזד .אומר פלוני ההורג אם עורפץ.
כל ברכת המצות כיצד לברד(. )ד( אם ץדעים על א׳ מעשרה שד,רג ואץ עדעים מי הוז^ ואם
)ד( דין המדידה בט׳׳ו באדר .ואם היתה שנה מעוברע ואם ץדעים מאיזד .עיר הוא .ואם א׳ נ א ואמר אני הרגתץ מזוגג או
צר Tלמד.ר ולמדוד מיד .ד!זצר Tלאסוף שם ח ב עם .ואם המדידה במז Tאס נאמן ,ואם זעא צר Tלהשתתף בדמי העגלר״ ואם נמצא
מזרד ,בלילה .ואם מותר למדוד בחוד.׳׳ס ובפורים ו מזב ת דו׳׳ט. כתוב מוסר פלוני הרג את סלוני .ואם העד מת ואם אמר לאתר לפני
)ה( כיצד מודדין .ואם צר Tחבל של פשתן .וכמה אורד ההבל. מיתתו .ואם בני העיר השביעו ער שיע Tאס ראה הד,ורג וכפר
וסי מהדיינץ מברן־ .וסתי מברן■ ,ואם צר Tלברן־ מעומד ,ולסמור ונשבע ואח׳׳ב הודה אם חייב קרבן שבוער-
על דבר ,וקזמתחילץ למדוד מחוטמו .ומאיזה מקום מחוטמו .ואם )ה( עד מז ר אומר ראיתי ועד מז ר אומר לא ראית בבת אחת
נמצא חלל בלא הוטע ואם נמצא חלל של שני ראשיע ולהסוברים ובזה אחר זוע ומר .נקרא בבת אהז^
שמודדץ מצואת מת הדץ אם נהרג שלא מצוארו .ומאיזה מקום )ו( ב׳ מזרים מ ד ב׳ כשרים או יותר .כשר מ ד ב׳ כשרים.
מצואת מודדץ .ואם התחילו למדוד מן הערים אל החלל. ב׳ מורים מ ד כשר.
)ו( אם כל החמעזה דיינים צריכץ להשתתף במדידד -ואם w r )ז( פסול מ ד פסול ,ומי נקרא פסול ,ב׳ פסולים מ ד ב׳ פסולים.
דיינים מתר מג׳ .ואם מודדין מחוטמו ממש או מהקרקע .ואם צרץ■ פסול מ ד ב׳ פסולינג ב׳ פסולים מ ד פסול.
למתוח החבל בכל כהו .ולאין מודדין .ואם pז עיר שיחע שהרוצח )ח( מז ר מ ד פסול .פסול מ ד כשר .ב׳ כשרים מ ד ב׳ פסולים.
לא בא מעזע ואם הי׳ נהר באמצע המדידה ,ואם היו התם וגאץוב כ׳ ס 0ח1ים מ ד ב׳ כשרינה
ואם הי׳ נהר שמתעקם סביב העיר .ואם אדם אחר שלא מהדיינץ )ט( מז ר מ ד aפסולץ^ פסול מד ב׳ כשרים .ב׳ כשרים נגד
יכול להשתתף במז־ץה .ודין קבורת הנהרג אחר המדיח־ -ומי קובת. פסול .ב׳ פסולים נגד כשר.
)ז( ד ץ נמצא החלל בעליל לעיר כיצד מודז־ין .ואם צדץ■ למדוד )י( ב׳ כשרים מ ד ג׳ כשרים .ג׳ מזרים מ ד ב׳ נ שרי^ כ׳ פסולים
לכל ה ע ת ע ואם נודע לכל המדידה. מ ד ג׳ פסולים .ג׳ פסולים מ ד ב׳ פסולמצ ב׳ כשרים מ ד ג׳ פסולץ^
)ח( עיר החעזבת בץ ההרים ואץ שם אלא אותר ,העיר אם צרץ־ ב׳ פסולים מד ג׳ כשרים .ג׳ כשרים מ ד ב׳ פסולים .ג׳ פסילים מ ד
מדידד -או שאץ ב׳׳ד אלא בעיר א׳ .וכן עיר המקפת את החלל .ואם ב׳ מז רי ע
יקז עיר גדולה ממנד- )יא( כשר ופסול מ ד מזר .כשר ופסול נגד פסול .כשר נגד
)ט( דץ נמצא ראשו במקום אחר וגופו במקום אחד לענץ מז י ח כשר ופסול .פסול מ ד כשר ופסול .כשר ופסול מ ד כשר ופסול.
aכשרים מ ד מז ר ופסול .ב׳ פסולים נגד כשר ופסול .כשר ופסול
פי^ ו לאיזה עיר םודדיו מ ד aכשריע כשר ופסול נגד ב׳ פסולים .ג׳ כשרים מ ד כשר
)א( מה נקרא עיר .וכמה בתים והצתת יהץ שנ^ ואם צרץ■ ופסול .ג׳ פסולים נגד כשר ופסול .מז ר ופסול נגד ג׳ כשריע כשר
בתים של א pאו של נסרי^ וכמה אנשים י ח ת שנ Jואם דרים ופסול מ ד נ׳ פסוליע
שם רק נשים או קטנים .ואם גוים מצטרפת^ וכמה יהץ הבתים )יב( ב׳ כשרים ופסול מד כשר .ב׳ כשרים ופסול מ ד פסול.
רחוקים זה מזה ,ואם הץ רק צתפים ואהלים ,ואם הץ מוקפים סח^ז■,, ב׳ כשרים ופסול מ ד aמזרים .ב׳ כשרים ופסול מ ד ב׳ פסוליע
״ ואס בורגנץ מצטרפין ,ודין עיר שבנוי׳ ע׳׳ג עמודינ^ ב׳ כשרים ופסול מ ד ג׳ כשריע ב׳ מזרים ופסול מ ד ג׳ פסוליע
)כ( אם מרבעים את העיר ,ואם מודדץ מהחומד -ואם נותנץ ב׳ מורים ופסול מ ד מז ר ופסול .כשר מ ד ב׳ כשרים ופסול .פסול
עיבור לעיר .ואם הץ הרבה בתים יוצאים מ ה ^ ,ואם נותנץ לד.ם מ ד ב׳ כשרים ופסול .מ כשרים מ ד ב׳ כשרים ופסול .ב׳ פסולים
קרפף .ואם הבתים צתכץ שיהץ ד׳ על ד׳ .ודין עיר שהיתה קתבה מ ד ב׳ מזרים ופסול a .כשרים מ ד ב׳ מורים ופסול .ג׳ פסולים
ונתרחקה או רחוקה תתקרבו־ -ומד ,נקרא קתסד- מ ד ב׳ מ רי ם ופסול .כשר ופסול מ ד ב׳ כשרים ופסול .ב׳ פסולים
מפתחות
הגשארץ מביאץ ע׳׳ע .ואם גם הפתים מתכפרת^ )ג( דין נמצא סמור לספר .או לעיר שחבה j r nואם מחצה
) (8נמצאו שני חללים זה ספ ת לזד -ואם מדדו מאחד אם גויס ומחצה ישראל .ואם ח ב העיירות הש של ישראל .ואם יש
צרת למדוד גם מהשני .ואם מותר למדת שני המדידות כאחד. בעיר מקום מיושב של גוים .ואם ערי ישראל קרובים מתר ממגר״
ואם זו קרובה לעיר א׳ וזו לאחרו Jואם בסד .חללים נפטרץ בעגלד. ואם יש גוי א׳ בעיר .וסמ Tלספר אם משבת nההרינ Jואם אץ
א׳ .ואם א׳ גמצא במזרח העיר וא׳ במערבו -ואם עיר שלא הביאד. שם גוים בלל ,ואם נמצא סמוך לעיר שיש בה הרבה חמת רעות.
ע׳׳ע ואח׳׳כ הביאו על חלל אחר אם נפטר גם הראשץ .ואם גמצא )ד( אם מדעים איזה עיר מקום דירת החצח .ובמה זמן צר T
השני אחר גמר המדתה של הראשון .ואם נמצא א׳ ספוד לעיר לדור בתובד -ואם יודעים מאיזה עיר ת א הנהרג באותו מם .ואם
שיש בה ב״ד וא׳ סמת לעיר שאין □ד .ב׳׳ד. העיר הקרובה מוקפת גטת ופרדסים שיש דוץ רחוקה להגיע ממנה
)ג( נמצא מבוץ בין ב׳ עיירווס ואם עיר א׳ מהן מרובה באנשים. מתר מאשר מהעיר הרחוקה .ואם א״א בלל להגת ממנה.
וכיצד מביאץ בשותפות על תנאי .וכיצד מברכץ .ו א ת חחצץ תיהן. )ה( נמצא סמול לעיר שאץ בה ב״ד .ואם ב״ד הוא של ג׳ או
ומי עורף .ומי קורא הפרשה .ואם אחת מד.ן אינד .רוצה להביא .או של ב״^ ואם צר Tשיהו סמובים .ואם העיר שאץ בה ב״ד נ חלה
שאינה חייבת ,ואם נמצאו ב׳ חללים בץ ב׳ עיירות מצומצםוו J מתר מהעיר שיש בה ב״ד .ובדיעבד אם הביאה העיר שאץ בה
)ד( כל ספק ע׳׳ע אם מביאין מספק .ואם יש ספק ספיקא. ב״ד .ואם אץ בה ב״ד קבוע אלאי שהב״ד בא לה ממקום אחר.
ואם הב״ד משבץ מח ת לעיר .ואם אץ הערים שיש □הן ביד מרובים
p'oח 'rnהעגלה על הערים שאין בהן ב״ד .ואם אין ב״ד בכל סביבות החלל .ואם
)א( אם צרת להקדיש העגלד -ואם צריכה הזמנה .ואם הלקיחד. חו ע בודאי שהרוצח יצא מהעיר שאץ בה ב״ד .ואם נמצא בת T
צריד להיות לשם ע׳׳ע .ואם גבו מעות לצורך ע׳׳ע אם מותר לשנותם. העיר שאץ בה ב״ד.
ואם אסורד .באכילה משעת לקיחד -ואם יבול ליקח אחרת לפני )ו( אם לא הי׳ ב״ד בשעה שנמצא החלל ואח״ב נתמנה בה
ירתתה לנחל איתן. ב׳׳ד .ואם צרת לחזור ולמדוד .ואם כבר נערפה העגלה .ואם הורחוה
)כ( אם עגלה בת שנתר .או בת שתת^ ומתי נקראת בת שתים. לנחל איתן ,ואם בשעת מציאה הי׳ ב״ד ואח״ב בגזל הב׳׳ד .ואם
ואם עברד .את קו התאייד אחרי שד.יחה בת ב׳ .ומתי נקרא עב ת אח״ב שוב נתמנה בה ב״ד .ואם נמצא חלל ח׳׳ו בזרי׳ז אם יערפו
ב׳ שנים .ואם שעות פוסלות בד ,.ואם מותר להביאד .פחותי .מבת ל׳ ע׳׳ז לע׳׳ל.
יום .ואם עריפת העגלה הוא חוקה בלי טעם. )ז( נמצא סמור לעיר שאץ בה אנשים ז קניע וכמה זקנים צרת.
)ג( דין עגלה דדוקא נקבה ולא זכר .ת ץ טומטום ואנדתגינוס, ומה נקרא זקנים ,ואם נשים זקנות מהני ,ואם הזקינו א ח׳׳ג
ואם מום פוסל בד -ת ץ טרפה .וספק טרפד -ואם נשמטד .הגרגרת, )ח( אם יש עיר גדולה יותר מהעיר הקרובה אם היא מביאה.
ודץ מחוסרת אבר או יתרת אבר ,ומסורסת ,ת ץ היתה רגלה קלוטה וכמה תהא מרוחקוס וכיצד מודדץ.
כשל חמור ,ואם נקטע אצבע מקרי מחוסר אבר. )ט( ואם יעו די ד גדולה ספוד להעיר הקרובד״ ואם ככה ערים
)ד( אם מותר ליקח עגלה מועוי .ואם ישראל נאמן לומר שלא מצסרפץ להמת רוב נגד העיר הגדולד-
נעבוד .בד .מלאכה ,ורץ עגלה המעוברת ,ובן פקועד ,.וכלאים. )י( סר .נקרא עיר גדולר -ואם צרת שת.א רוב הנראה לעינינג
)ה( דץ רובע ונרבע ,ונוגח שד.רג את הנפש .מוקצה ונעבד. ואם נשים וקטנים מצטרפץ ל רוג ואורחים ושיירא העוברות ובני
אתנן ומחיר .ויוצא דופן .ויתום .ועגלה שנבראת ע׳׳י ספר יצירד.. העיר שנמצאים במקומות אחרים .ואם מותר למנות בני העיר
ונדמה .ומחוסר זמן .ועגלה שהחליפה בע׳׳ז .ועגלת עיר הנדחת. לגולגלותם.
וחולה ומזוד.ם .ומחוסר אבר מבפנים .ועגלי .של פסולי הכגקדשין )יא( נמצא ספיד לירושלים .ואם מ תדץ לעיר אחרת אפי רחוקה
שנפדו .ועגלה הלקוחד .מדמי שביעיות וממעות מעשר שני. במתר ,ואם השטח של ירושלים עולה מן המנץ .ואם נמצא בתוך
ירושלים .ואם העיר השני׳ קטנר .מירושלים .ואם אץ רוב בהערים
׳ סימן ט דין עול ומלאכה הנשארים נגד ירושלים .ואם בתאי שד.רוצח מיחשלים ,ובזמן שעדיץ
)א( דץ משכה בעול .ואם העול הי׳ פחות מטפח .ואם עבד בד. ־ לא נבנה בת.מ׳׳ק ביחשליג^
שאר עבודוו^ ואם העורף את העגלה עשה בד .מלאכד .בשעת עריפד- )יכ( נמצא ספת לערי מקלט .ואם יש חילוק בץ השש ערים
)כ( דין ש צי ד משיכה טפח .ואם הוא רק בעול או גם בשאר לבץ מ״ב הערים.
עבו nו Jואם הי׳ לדעתו. )יג( אם זקני יחשלים יכולץ לחזור אחר המדמד .או צריכץ
)ג( דץ עלד .עלי׳ זכר .ואם הי׳ גיחא לי׳. לר,מת שם בשעת עריפת
)ד( מד .בץ עול לשאר עבודוו Jוג׳ שיטות מד .נקרא שלא
בשעת עבודד -ואם הניחו לעבודה ולא עבדד -ואם צ רד שיד.א
סי^ ז דין הבאת העגלה
ניחא לי׳ .ואם צר Tשד ע בשעת מעשר -ואם ניחא לעושה המלאכה )א( דץ שב״ד של העיר הקרובר .גובץ הממון מכל בני העיר
ולא לבעלים .ואם ניחא לרוב העולם .ואם באופן שאם נכשיר ד.א לקנות העגלות ואם יש שתי בתי דינים בעיר .וכמר .צרת כל א׳
ניחא לי׳ ליתן .ומי נקרא מתושבי העיר ואם נשאר מעות מד .יעשו בד.ן,
)ה( מלאכה שד.יא לצרכו׳ ..ומה נקרא לצרבד ..ודין סירס טליתו ואם א׳ לא נשתתף .ואם נשים צריבץ להשתתף .ואם פחות מבן כ׳
עלי׳ .וקשרד .במוסרד ..וקפל עלי׳ את המוסרר -ורכב עלי׳ .וד.ניח צריד לד.שתתף ואם אבץ התחיל לשקול על תו ,ואם צריכין להתיע
עלי׳ עודד .של שקין .ודץ לצרכו ולצרכד- לכולם שמביאץ עבורם עגלה ,ואם לא הי׳ באותו היום של הרציחר,
)ו( הכניסה לרבקד .בשביל שתינק ותדו ש .ודין הכניסה לרבקה בעיר .והדרים בעיבורד .של עיר .ואם יש ב׳ ערים וביניהן פחות
ודשד -ואם דוקא בכלי דישה עלי׳ שמשכד- מקמ״א אמד .ועזליש .ואם י ח ת רוצה ליתן העגלה אם צרת למוסרו
לצבור .ואם מתו קצת מד.צבור אחר מציאת החלל אם גובץ מהיורשיג^
סי^ י ירידתה לגחל איתן ואם עבר .tp״ pואם צריבץ למד.ר להביא מ ת אחר המדתד ,.ואם
)א( דץ בט׳׳ו באדר היו ב׳׳ד נפנץ לעריפת העגלד -ואם היתד. נתאחרו אם עוברץ בבל תאחר .ואם אין רוצץ להביא אם כופץ
שנה מעוברו J אותם .ואם צריכין לומר רוצץ אנחנו ,ואם הב״ד אץ רוצץ להביא,
)כ( מצות ד.ד.ורדד .לנחל אי תני ואם היתד .עגלה בנחל והקדיעוה ואם ד.ץ רוב בני העיר פומרים .ואם פתו רוב הקד.ל והב״ד אם
מפתחות
ואם צריכד .מחשבר -ואם דיי .מקבל טומאר ..ואם מכשיר. שם אם צר Tלהוציאה ולחזור ולהורידה .ואם לא עשו כן .ואם היתה
)י( השוחט ע׳׳ע אחר T Tתה לנ׳׳א ושחט בו בתם אמד .או פחותה משנותי׳ בשעת הירידד -ואם מותר להור .TPבלילד -ואם
בתר .או להיפך אם חייב משום אוא׳׳כ ואם ערף ע׳׳ע אם מותר לשחוט צריד להורידה ביום העריפה .ואם הור Tוה m ri־ .או הוציאוה אם
בו בתם אמד .או בתר -ואם שחם אמה או בתד .אם מותר לעחף צר Tלחזור ולהורידה או פגי שתרד מעצמד-
אותה בו ב ת מ ואם שנתע ע׳׳ע .ודין ע׳׳ע שהרגה את הנפש אם )ג( מי מורידד ..ואם צריד שהב״ד יטלוה ב Tיהם .ואם סגי שרוב
עורסת אותר .או סוקלת אותד- הב״ד הולכץ או ג׳ מהב״ד .ואם לא יצאו הב״ד אלא אחרים הור Tוה
)יא( שנים שאחזו בקופת וערפו. אם כשר .ואם ב״ד יכולץ לשלוח ע״י שליח להור Tה .ואם מברכיז
)יכ( ערפה שלא לשמר -ואם ערפד .כמתעסק .ואם ערפד .לשם על ההורדה.
עיר אחרת .או לשם חלל אחר. )ד( אם יכול ליקח אחרת קודם הירידה ואחר הירידז^ ואם מצא
)ינ(.שהכהנים הת מכת אותד .שתלד לבית הרוצוג וכיצד הת אחרת נאה הימנה.
ב״ד עונשת אותו .וסדר התולעים שהת תצאת ממנה ונדבקת ברוצוJ
ואם התולעים בעצ מ הת הורגין אותו או ב׳׳ד .ואם הרג בשוגג סימן יא דין גחל איתן
אם w rהתולעים. )א( מה נקרא נחל איתן ואם הוא בקעה קשר -ואם כשר אם
)יד( איסור לחתוך בה אחר העריפד ..ושצחן־ לקוברה שלמר- אינה קשה .או' שאינו ראוי כלל לזריעה .או שהוא נהר .ואם אינו
ואם מותר להפשיט את עורה .ומצות קבורתה .ומתי קוברת אותד- גדול .ואם הוא נהר הפוסק .ומתי עורפין כשהוא יבש או לאו .ואם
והיכן .ואם פגי שקובר רובד .או צר Tלקבור גם חתיכה שנפל ממנד- הוא שדה דשן .ואם הי׳ ראוי לזריעה אם הוא נאסר בדיעבד.
ואם מברכת על הקבורר -ראם צריכה לר.שאר שם קבורה לעולמ )ב( אם צר Tש״הו קנים בנחל איתן על שפתו .וכמה קנים
ואחר שנרקבה אם מותר לר.וציאר- יהו בו .ואם דוקא שעלו מאליהן או סגי שזרעו בו .ואם היו קנים
)טו( ע׳׳ע שנפסלה או שמתה מאלי׳ או נשחטד .אחר יחדתה ונקצצו .ואם צר Tשיהא קרקע ישן ולא שהובא מחדש .ומה נקרא
לנ״א היכן נקברות ישן .ואם צרין• שתהא קרקע שלא נעבדה מעולם .וכיצד בודקת
אותה .ובדיעבד אם ערפו בקרקע שנעבדד .אם w rהמצוד .ואם
סי^ יג איסור הגאה בעגלה עתפה הנחל נאסר בעבודה.
)א( איסור הנאר .בע׳׳ע .ובג Tי׳ ועצמותי׳ קרני׳ וטלפי׳ .ואם )נ( אם נחל איתן דוקא מ חח לעיר .ואם הוא לעיכובא .ואם
שרפד ..ואם פירשה מ תר .ואם הנהנה בר .לוקר -וכמר .שיעור הנאד- צר Tלערוף במקום שנמצא החלל .ואם ערפו שלא בנחל ,ואם הנחל
וד.גוזז והעובד בה בלי הנאה .ואם עורה אסור .ועור הראש .ועוערותי׳. דוקא בא׳׳י או אפי׳ בחו״ל .ואם הנחל יכול להיות בירושלים או
ול .Tנות ממגד .שלא כדרר הנאתד -ואם ילדד .ולד אחר שנאסרה בערי מקלט .ואם לא מצאו נחל רק של Tmאם מותר לערוף בו
אם הולד אסור .וספק ע״ע אם אסורד- שלא מדעתו ,ואם ערפו שלא מדעתו אם נאסר בעבודר -ואם מותר
)כ( מאימתי נאסרת בהנאר -ו מז נקרא יר Tתה לנ׳׳א ואם צרת־ לערוף בנחל שכבר ערפו בו .ואם הזורע שם לוקה שתים.
שתכנס ראשר .ורובד -ואם לתיד הנחל או על שפתו .ואם נכנסה
דרד אחורי׳ .ואם יכול להורתד .על תנאי .ואם אסורד .אחר הקבורד- יב מצות העריסה ודןכורתה p 'd
ואם מד.ני בה שאלר- )א( דץ עריפה בללר -ואם כשר מעמוד השחר .ואם צר Tלהקדים
)ג( המקדש אשה בע׳׳ע .ואם מכרד .וק Tש בדמי׳ .הגונב ע׳׳ע בבקר .ואם ערפו בלילה .וכץ השמשוו^ ואם מותר לערוף בחור.׳׳מ,
וטבחר .אם חייב בדו׳׳ר ..ע׳׳ע שהזיקה אם בני העיר חייבת לשל^ ובפורים ,ואם הא דכפרה כתיב בה כקדשים הוקש לבהמה או לעוף.
ואם המיתד .את האדם .המזיק את הע׳׳ע אם חייב לעולם .ואם עשד. ואם הוקש לשחיטה או לזריקה.
בה מ ם .העושה פלאכד .בע׳׳ע ב שומ ובמז Tואם הכניסה לרבקה )כ( מי עורף .ואם ב״ד צריכין להיות סמוכת .ומנוקץ מכל מום.
שתינק ו ^ו ש אם חייב לשלם .השומר ע״ע אם חייב בדיני שומרים. וכמה דיינים צריכת לדיתת בשעת עריפה .וכמר .עורפת ומי .ואם
ואם ד.וזמ עדי׳ אם היא הפקר. הב׳׳ד יכולת לעשות שליח על העריפד ..ואם ערפו שלא מדעת ב׳׳ד.
)ד( שחס את הע״ע אחר יר Tתה לג״א או שמתד .מאלי׳ או ואם אשד .יכולה לערוף .ואם העריפה צריך לר.יות בפני הכהנים.
שערפד .תפסלה ור.ביאו אחרת אס הראשונה מתרת בד.נאד -ואם ואם צר Tלעשות העריפה מעומד .ובימת ,ואם הוא איטר.
נמצאת טרפה או פסול אחר שד.י׳ בשעת ידתד -ואס נאבדה וד.ביאו )ג( סדר העריפד -ושמאספים שם רוב עם .ושהעריפה באמצע
אחרת תחתי׳. הנחל או בשפתו או בתת־ המים .ואם עושת לד .כסת
)ה( נמצא ההורג עד שלא נערפר .העגלה או משנערפה אס )ד( מהו קופת .ואם יש לו עוקץ .ובדיעבד אם ערף שלא בקופח.
העגלה אסורד -ואם הנחל נאסר .ואם צרין• רחיצת ידים וקריאת )ה( נוסח ברכת העריפד ,.ומי יברר ,ואם עשו שליח.
הפרשה .ואם נתברר שר.רוצח הי׳ גוי או שד.נרצח הרג את ע צ מ ואם )ו( כיצד עורף .והיכן מקום העריפר .בצואר .ואם
או שד.וא גוי. צר Tלהתת כל הראש .ואם ד.ול Tו ד ^ .ואם לא חתך רק ח ב
)ו( ע״א אמר ראיתי את ההורג ובאו שנים וא מ ת לא ראית שנים או ח ב אחד .ואם יכול לשבור מפרקת ו ח ב מו ר קודם שיחת T
ואח״כ הוז מ השנים אם העגלה מתרת בד.נאר 1ובאכילר -ואם ד.וזמ הסימנינ Jואם שהה באמצע העריפה או החל .Tואם נשמטו הסימנים
בשאר דברים כגת שהעיח על ד.ד.תג שר.וא ישראל וד.וזמ ונמצא ממקומנו ואם החזיר הסימנים לאחוח העורף וערף .ואם ערף מן
שמא גוי. הצדדים או pהצואר .או שחטר .או המיתה במיתה אחרת אם יצא.
)ז( ע״ע שנתערבה .באחרות אס בטלר -וכיצד עורפת את כולמ )ז( אם מ ת ר ל ה ע ^ ב׳ עגלות בנחל א׳ לעחפה .ואם רוצה
ואם יבול לברד על העריפה .ואם יכול לפדותד -ואם מד.ני לר.ול T לערפם בזה אחר זד -ואם ב׳ בתי דינים עורפין אותן אם פותר לעחף
ד מ האיסור לים ד.מלמ או למכרם לגוי ח ת מ ד מ איסור .ואם יהד .ואם עשה כן בדיעבד.
נתערבד .לאחר עריפה או לאחר שחמזד- )ח( דין עחפתה מטד.רתד .מיח■ נבלד -ואם היתד .טרפד -ונקובת
)ח( אס יש פעילד ,בע״ע .ובמה שיעות ,ואם בחיים או לאחר הושם ,או שנפסלר -ואם ערף עז .ואם שחטה אחר ידידתד .לנחל איתן.
עריפר -ואם חייב קרח מעילד .ו ק ח וחופש .ואם נשחטה או מתד- ואם פתד .מאלי׳ אחר יחדתד .לנ׳׳א אם מטמאר -ואם הלבד .טר.ור.
ואם הוציאד .לאחר .ואם מצאה לחולת ע״י מעילד- )ם( אם ע׳׳ע מטמאה טומאת אוכלת אם נשחטה או נערפר-
מפתחות
)ו( אם יצאו הזקנים או הכהנים חוץ לנחל ורחצו או קראו )ט( אם מהני 8דית בע״ע .ואם יוצאה לחולץ להגזז ולדועבד.
הפרשה אם ת או. ואם מצוד! לפדותד .כשמצא נאה הימנה או שאירע בדי פסול .ומה
)ז( אם אמירת הפרעוזז מעכב .ואם את שם כד,נים אם מעכם יעשו בדמינב ואם כבר הבהט אהרוב ואם rmהתנדב אותונ ואם
ואם אמירת הפרשה במם או שכשר בלילד -ואם צרת לקרוא הפרשה אחר שלא מבני העיר יכול לפדותו^ ולמי נשארת העגלדי .ואם
ביום העריפה או אפשר לקרוא לאחר זמן ,ואם הרחיצה וד,אםירד. צריכק לחוסיף חומש בפדיונה .ואם מתדי או נשחטה או נערפה
מעכבין זד ,את זד -ואם הסדר מעכב אם הקדים האמירה לד.רחיצה אם יש לד .פדית ובדיעבד אם פדאוד-
או אמירת ד.כד.נים לזקניז! ואם הקדימם להעריפד- )י( אם ע״ע הוא כקדושת בדק הבית או כקדושת דמים או
כקדושת מזבח.
» p'oז איסור זריעה ועכודה כנחל איתן
)א( דין ציון המקום וכתר מציינת .ואם המחיצד .צחכה להמת מצות רחיצת o'Tn t p'o
לובד ,י׳ טפחים. )א( מצות הרתמה בתוך הנחל או על שפתו או בתוך המים.
)ב( מד .נקרא מקום שערפו שם וכמר ,אמות נאסר סני כ ומקום ושדיוא במקום העריפה ומד .נקרא מקום העריפה .ואם חושבת הד׳
שהיתה גוססת בו ומונחת בו .ואם כל הנחל נאסר ,ואם יעו שם אמות לכל צד .ואם לא רחצו במקום זה' אם צרמ לחזור ולרחת.
דבר המפסיק. )פ( נוסח ברכת הרתיצד.
)ג( אם הנחל נאסר משעת ירתתד ,לנ־א או משעת עריפד .או )נ( על מי מצות הרחיצד -חית הב־יד .ואם יש כמה ב׳־ד בעיר.
משעת קבורד -ואם נמצא הוצרג אחר העריפד -או שנמצא שד,י׳ גוי ואתר .זקנים צריכת לרחוץ .ומה נקרא זקן ,ואם צרמ שמ.א חכם.
או רוצח תו ע או שנהרג מעצמו או שנתע שהנד,רג הי׳ גוי או מי ואם «ת יכולת לבא .ואם א׳ מהב׳׳ד אין יכול לבא .וכמר .ז ת צריכת
שאין עורפת עלמ או שהוזמו העדים אם הותר הנחל ,ואם נתעכל לדור בעיר ומתי .וזקן שנקטעו אצבעותת או כפת יוז ,ו שו אחת
בשר העגלה או שלא קברוה שם אם מותר הנחל .ואם נשתנה הקרקע והגר ברגל א׳ .וסומא בעין א׳ .ואלם .ושוטר ,,וחרש ,ונשים זקנווב
יאת ראוי לנחל איתן .ודת איסור חרישד -וחפירד -ועתור ,וזריעד- ואם סגי ברוב הב׳׳ד וברוב הזקנים.
ואם לא השריש ,ונטיעה .ושאר עבתות .ואם עשה מלאכד .שא'צ )ד( אם צרין■ ליטול ב׳ ידמ,ם באחת .ועד איזה פרק נוטלין.
לגופה .ואם העובד לוקד ,ואם vחילוק בין איש לאשר -ואם חייב ואם פוסל חצמז^ ואם צריו ליטול בכלי .ואם צריך רביעיו Jומים
על התולדות ומה הן ד.תולדוו Jואם חייב בכל שהוא .וזית העובד חיים .וניגוב ,וכח גברא .ואם יכול ליטול r nלחצאת ,ואם יכול
והזורע בהתראה א׳ אם חייב שתים ,ואם חפר וחרעז בהתראה א׳. לטבול r rבתוך הכלי .ואם יכול לרחח במי פי ח ת ובשאר משקת,
ואם חייב על קצירד- ובמים הפסולת לנט׳׳י .ובדבר שבחיתו מן המינ^ ואם רוחצת ממי
)ד( דין לסרוק ולד,דוק שם פשתן .ולנקות ולנקר אבני^ ולשטוח הנחל .ואם טבילת ידים מד,ני .ושצריך לרחוץ על מקום קבורת
גתי צמר ואנ שי פשתן .ולארוג שם בגד ולתפור שם ולכתוב וכל הזנגלו^ ואם קברוד .שלא במקום עריפתד ,,ואם גאבדד ,,ואם לא רחצו
עבודה שאינה בגוף הקרקע .ולצייר אותיות ע׳׳ג הקרקע .תין לחפור כמקום זד -ואם הרחמד .צריסד .להיות בתנ^ ואם דוקא באותו יום
שם קבר .ולבנות שם בתים ,ולר,עמש שם כוורת. שערפו או יכול לעשותה במם אחר .ואם הרחיצד .מעכבת את הכפרד..
)ה( אם האיסור גם בזד,׳׳ז או רק בזמן הביו J
)ו( אם הביא על הנחל איתן קרקע ממקום אחר .ואם מותר סימ פוו דין אמירת הזקנים והכהנים
לזרוע שם בעצת נקוב ,ואם חלש קרקע נחל איתן ונחנו בשדר. )א( קריאת הפדשד .של הזקנים .ואם הוא בתוך הנחל ,ונוסח
אחרת ,ואם נאסר הקרקע עד התהום או אם יטול את תפוסתה יהא הברכר-
מותר. )כ( אם צר Tלד.קחת אותם ואם דוקא כהנים מקרת אותם,
)ז( אם הזורע בנחל איתן הגשולים מותרים באכילד .ובד.נאד- וכמר ,מקרת אותן ,ואם הכזעים צריכת לעמוד שם בשעת קחאת
ודת הזורע בנחל איתן של אחר או שגדל מעצמו אם הגשולים מותרין, הזקנים ואם צחכת לומר כולן במזד ,ואם צרמ בלשת הקודש.
ואם ב״ד ערפו בנחל של אדם שלא מדעתו אם נאסר הנחל בזריעד- ובקול רם .ומה נקרא בקול רם .ואם קראו בלחש .או שלא בלה״ק.
ואם צריכין לשלם לי ,ואם נחל שערפו בו כמד ,פעמים אם הזורע ואם לא הבתו פירוש המלום ואם א׳ יכול לד,וציא חברו בזה .ואם
שם לוקה כמה מלקיות ,וד.זורע בב׳ נחל איתן כמד ,לוקר -ודין חיסר תיבד .א׳ או שינה מלשת הכתום ואם קרא למפרע ,ומד .נקרא
נחל שערפו בו ספק ע״ע. תינו לא שפכו וגר .ואם בא לתם הנר,רג ופטרוהו בלא מזת ובלא
לד׳ .וכמר ,מזון צחכת לתת לו שיוכלו לה תתו ם וכמה שיעור לד׳.
p'Dיז כפרה עגלה ערופה ואם א׳ מוזב׳׳ד או א׳ מר,זקנים בא ל תו ופטרד.ו בלא מזון ולוי׳.
)א( אם ע״ע מכפרת אם נד.רג במזש או בשוגג ,ואם באמת ואם את יכולת לד.תוחת אם עורפת.
הי׳ הרוצח מעיר אחרת אם נתכפרו בזה ,ואם טעו במדשר -ומי )ג( אם הכהנים צחכת לד,מת מבני העיר .וכמר .כר,נים ת.מ
שלא רצה להשתתף בדמי העגלה אם מכפרת עליו .ואם הי׳ אנוס, שם .ואם הת שם הרבה כד,נים וקראו רק קצתם .ונוסח הברכד-
ואם מכפר על נשים .ואם מכפרת על הצבור או גם על הרוצח. )ד( אם צחך לד,קחמ את ד,כד,נים .ואם צריכת לומר כולן ביחד.
ואם מכפרת על צרי העין. ואם צ חכין קול רם ולשון הקתש .ואם אומרים ונכפר לד.ם הדם.
) (sאם נמצא ד,ד,ורג לפני העריפר ,או אחר העריפד .,ואם עבר ואם אומרים את השם כקריאתו או ככתיבתו.
עליו יור.״כ אם נפטר .ואם הרג בשוגג .ואם החלל הי׳ טרפה ,ואם )ה( אם כהן בעל מום כשר .וכד,ן חלל .ואם לא נ ת ע שד,וא
אץ עדות ברורה אם המלך או גוד.״ד יכולין להרגו ע״פ אומדנא. חלל עד אחר העריפד ..וכהן שאינו מתר ,בעבתה .וכהן קטן .וחרש
ואם אין חייב מיתה וגלות .ואם מצוה על הב״ד שערפו שיד.רגוהו. ושוטר -ואשד ,כד,נם ואם צר Tבגדי כד,ונד ..ואם הכהן צחך להיות
ומאתד .פסוק ילפי׳ זה .ומה הוא טוב ומה הוא ישר בעיני ה׳. םד,ור .ואם צחך קתועז תים ורגלים .ואם א מח מיחז ם ואם הכהן
צחך לד,מת מאנשי משמר.
נחל איתן
סימן א .מתי נוהג דיו עגלה ערופה
א) .א( אץ דץ עגלה ערופה נוהג אלא בא pישראל ג□ וכן בעבר הירדן > aוכל שנכבש אחר כיבוש א״י דינו כא׳י
) 0ונראה דכ״ז בבית ראשץ אבל בבית שני אץ נוהג מדאורייתא אלא במקומות שכבשו עולי בבל נש ומסתברא דגם
מדרבנן אץ נוהג שם וכן בסוריא מ( ולעתיד לבא ינהג אף בקיני קנתי וקדמוני ויש חולקץ ) 0אבל בחו״ל אינו נוהג.
דכתיב בארצכם לא ממפטי׳ חו״ל משום שהיא מצוה שאינה תלוי׳ א) .א( אץ דין ע״מ נוהג אלא גא״י .ל׳ כרמב״ם רפ״י מרוצה
ב א ח ופי׳ תום׳ חולץ ק״ג ד ד׳ ה כל דבשר בחלב הוי ממפטי׳ והוא מירו׳ פ׳ ע״פ כ״ א אשר כ׳ אלקיך גוחן לך פרם
בחדל משום דאיתקש לביכורים )וכ׳׳ה במכילתא סוף משפטים 0נ ל מצום שאינה חלויה ב א ח לחו״ל .ויש לנני׳ ה ת ק נקדושץ
דצרץ קרא דנוהג בחו״ל( וצ״ט בכ״ז .ופ״ס לקמן סי׳ י״א ס׳׳ג סק׳׳ ה נוהגת נ ץ ב א ק בין גחו״ל ואפ׳׳ג דאק למדץ מן הכללוס מ״מ
אם לאו ח ריפ ה ופבודה בנחל איתן מקרי מצוה התלוי׳ ב א ח• הו׳׳ל ל מ פ ע מינה נגרד כדפרץ ממילי אחריגי .ואפשר מפ״ד הת שנ״ן
)ב( ו כן בפה״י ,ל׳ הרמב״ם והוא מתוספתא דסוטה רפ״ס נמצא מ״ג סי׳ ד דלהכי איצטרין קרא נ פ״ ם לרבוס פה׳׳י שלא חאמר כיץ
בטה״י כיו פורפץ ובספרי ס״פ שופטים א ^ כ׳ אלקין שאץ שכינה שם וע״ט אינה נ א ה אלא לכפר סל הדם ה מט מא את
טתן לך לרבות פה״י ,והנה בפגץ פ כ״י אם דינה כא״י לכל מילי הארן ומסלק את השכינה דמש״ה לא תחייב בע׳׳ס קמ׳׳ל דמ״מ מא׳׳י
פי׳ מה שהאריכו בזה בחשב״ן ח״ג סי׳ קצ״ט ד ובתשר מהרי׳׳ט צכלון היא כר טכ׳׳ל ולפ״ז י׳^ דמיקרי מצוה התלוי׳ ב א ץ ומה״ם א׳׳ש
סי׳ רי״ו ובברכי יוסף או״ח סי׳ תפ״ט ובמרכבת כמשנה פ״ד משמיטה נמי פרי מקלס שאץ נוהג אלא נ א׳ vכמ׳׳ש רמב״ם רפ׳׳ח מרוצה דג״ז
ככ״ח ובחזו״א זרפים לקוסים סי׳ י׳ ובחזו״א פל כרמב״ם פ״ד מקרי מצוה התלוי׳ ב א ח )ומ״ מ איצסרץ קרא להני דבלא קרא לא
משמיטה ככ״ח ובקה׳׳י לאאמו״ר שליט׳׳א שביפית סי׳ כ׳ וכנ ה הו״א דמקרי מלוי׳ ב א ח ( אמנם אינו נכון דא׳^ הריגת הרוצח נמי
בתשב״ן האריך להוכיח דלפנץ כל מצות התלויות ב א ח דץ פה״י מקרי תלוי׳ נ א ח דכתינ י ל א ח לא יכופר וגר כ׳׳א בדם שופכו
כדץ ק׳״ לכל מילי )וכ׳ > המאירי בב״ב נ׳ץ א׳ פ״ש( אמנם לפנץ )וי׳׳ל קצת( ובאמת מציט סוד מצות שאיק תלויות נ א ח שנוהגות
חיבת א״י כגץ לפנץ קבורה בא״י ומצות דירה בה וכן לפנץ נשא דווקא בארן כ מו לא ת סיג גבול רפך כמ׳׳ש רמב״ם ספ״ז מגנבה
אשה ושהה י׳ שנים ובא לא״י ואץ נבואה אלא בא״י ואוירא דא״י ק ש ה לומר ח ה מקרי תליי׳ נ א ח משום שהוא בקרקס דא׳> גם
מחכים כל אלו איק בפה׳׳י פ״ש באורך )וכנ ה כתשב״ן הוכיח דפכ״י לא תפשו פול נ מ ד ה זו מדת קרקס נמי מקרי תלוי׳ ב א ח ,וסוד ע»ז
חייב בחרו״מ מהא דפ״ז נ״ח גבי בצר דחייב בתרו״מ וכן הוכיח מצוה ^׳דוף ולשרש אחרי׳ אץ נ ו » אלא fcj׳ vכמ׳׳ש רמנ׳׳ם רפ׳׳ז
בחזו״א אמנם אכתי אץ מוכרח לכאף ח ה מה״ת ולפנ״ד pלהוכיח מע׳׳ז ,ולא תחנם לא תתן להם חני׳ בקרקס )וזה י״ל דמקרי תלוי׳
דפכ״י חייב בתרו״מ מה״ת ממ״ש בב״ב נ״ו א׳ כל שהראהו כקב״ ה י א ח וכמש׳׳כ חו ס׳ בפרכץ י׳׳ד א ׳ ) ד ׳ ה בפכו״ם( גבי שדה אחוזה
למשה חייב במפשר ובהדיא כתיב בפסוק ויראהו את כגלפד שהוא דמקרי מצוה התלוי׳ ג א ח ופי׳ תוספתא דקדושין פ׳׳א ה״י וצ׳׳ס(,
פ ה׳״ ואץ לומר דכתם מדרבק קאמר דכא מ ס ק כ מ ם למפוסי ופוד שהרי כתבו תום׳ בב׳׳ב פ׳׳א א׳ ) ד׳ ה ה הו א( נשם רשב׳׳א
קיני קנתי וקדמוני שהוא פמון ומואב לר״י פ״ש ופ מץ ומואב דביכורים לא מקרי תלוי׳ ג א ח שהיא חובת גברא ואפ׳׳ה אץ ט הג ת
חייבץ במפשר מדרבק כדתק פ״ד דידים .וסוד יש להוכיח מי ח׳ נחר׳ל ,ואיסור לכהנים ולוים ליטול מלק בבתה אץ נוהג אלא נ א׳ ״
רפ׳ץ דשביפית ויברח מ ת ח מפני אחיו וישב ב א ח טוב זו סוסית א כמ׳׳ש רמב׳׳ם פי׳׳ג משמיטה הי׳׳א ,ודץ נגפי בתים אין נוהג נמר׳ל
ולמה נקרא שמה טוב שפטור מן כמפשר אלמא ד ב א ח גלפד שישב כמ׳׳ש רמב׳׳ם פי״ד מטו׳׳צ הי׳׳א )ו אץ לומר דג״ז מקרי תלוי׳ ב א ח
מקודם הי׳ חייב במפשר )וי״ל בדוחק( ואץ ■לומר דמדרבק חייב דא״כ גם מזוזה ומפקה מקרי תלוי׳ ב א ח ( וסוד ראשית הגז ומתנות
דכא גם סו סי ת א חייב מדרבץ כדא׳ בהדיא גירו׳ דמאי פ״ב כ ״ א אץ נוהגות אלא בא׳׳י לד אלפאי דקי׳׳ל כוותי׳ )אך ס ת ם מתני׳
ו ק מוכח שם בירר דאם סמץ ומואב ס ה ח בסיחץ חייב ב מיז׳׳ מ דחולץ דלא כוותי׳( וצ׳׳ל דאץ למדץ ק הכללות וסיקר הכלל בא
פ״ש ,ופי׳ בתשב״ן שהוכיח דגם שביפית נוהג בפה״י מכ״ ת ו ק לומר דמצוה שאץ תלוי נ א ח נוהגת גם בחר׳ל כ״ז שלא מציט גילוי
בחזו״א הוכיח בז׳ ראיות ברורות דשביפית ויובל נהגו בפכ״י מכ״ת, מקרא כ היי א ליוקא נ א ח ואפשר ג׳׳כ דאגב רישא נקטי׳ וסיקר
ומ״ש רמב״ם פ״ד משמיטה הכ״ח דאינו נוהג אלא מדרבק היינו המשנה באה לומר דמצוה כתלוי׳ ב א ח ט הג ת דוקא בא׳׳י וצ״גב ופי׳
משום שלא החזיקו פולי בבל ע״ש ומש׳׳כ רמב״ם רפ״ב מביכורים בב״מ קי׳׳א ב׳ ת ד׳ ה כל שכתבו דלא ממפסי׳ גבי שכר שכיר מר׳ל
דביכודם איק אלא מדרבק בפכ״י כבר כ׳ הכ״מ בשם מכרי״ק סוך משום שאינה מצוה התלוי׳ י א ח וצ׳׳ס מכל הני ואפשר דדוקא שם
שורש קכ״ב דס״ל דגם לת״ק ד ד ה ״ג מ מפסיק בביכורים מה״ת משום דאיכא לאוקמי קרא למילתא אחריתי לא מסתבר למפוטי חו״ל,
משום פ איק א ח זבת חלב ודבש ורק מדרבק פליגי )אך בספרי ופי׳ שבת ק״י ב׳ ת ד׳ ה ת׳׳ל בשם השאלתות לגבי סירוס אפ*ג
איתן סי׳ א מ תי נו הג דיז ע ״ ע נ ח ל
התום׳ נגי ע ץ ח׳ א׳ )ד״ה כיביש( ע״פ הספרי דמה שנכבש לפני זועא ר׳׳ס b z :מבואר דמה״ח מגיא'] בי נו ״ ס מצה״י וצ״ע( ,יג ת'
כיבוש כל א״י מקרי כיבוש יחיד דקי״ל לא שמי׳ כיבוש )וע״ל סק״ו(, ערי חומה מבואר בערכין ל״ג שגהג גע ה״י ,ורש״י סוכדרין י״א ב׳
מיהו למ״ד שמי׳ כיבוש דינו כא״י לכל מילי וניהג ג״כ ע״ע ומ״מ ובמנחות פ״ג ב׳ כתג דמביאין העומר מעה״י וכן מוכח גר מג״ס
לא עדיף מעה״י דנלא קרא לא הייתי מרבה לה וכנ״ל אך נתר פ״ד מקה״ח ה״ג ורק לכתחלה אין בא אלא מיהודא כמ״ש בסנהדרין
דמרבינן עה״י בודאי גם נסוריא נוהג למ״ד שמי׳ כיבוש וכן לדידן י״א ב׳ וכ״ה בהדיא בריש ספרי זועא דעה״י כשר להבאת העימר
למה שנכבש אחר כיבוש כל א״י אע״ג דמסתבר שאץ נו חיבת א״י ושתי הלחם ומש׳> הר״ן בנדרים כ״ב א׳ שאין מביאין העומר מעה״י
לעטן קבורה וכל הני שכ׳ התשב״ן כנ״ל סק״ב וצע״ק. כ׳ בחזו״א די״ל דכוונתו לפני שנכנסו לא״י וכמ״ש גהדיא נתו״כ
)ד( ונראה דכ״ז בנית ראשין כו׳ .דהא קי״ל קדושה ראשונה לא אמיר בפ׳ העומר .ולענץ שאסור ליטול ללוים חלק בביזה מבואר
קדשה לע״ל כמש״כ הרמנ״ם פ״א מתרומות ה״ ה וכפגלו בהדיא בספרי זוטא קרח כ״ד דה״ה בעה״י וכ״כ רש״י נ פ׳ שיפטיס
נעלה הקדושה .ובתום׳ נ״ב נ״ו א׳ ד״ה חייב ט דס״ל לשמואל י״ח א׳ ומפ׳ כן בספרי ע״ש וכן .לענין ערי מקלט מרבה בספרי
דקדושה ראשונה קידשה נע״ל וכבר תמ ה נז ה נחזו״א שביעית פ׳ שופטים ג עה״י אבל לא נחו״ל ע׳׳ש .ומ׳׳ש בתו״כ גבי ערלה
סי׳ ג׳ סקט״ז .והנה בעה״י יש ג״כ הקומות שכבשו בקדושה שני׳ וגבי נגעי גתים וגבי שביעית וגבי עומר יכול משבאו לעה״י נתחייבו
כמו שהוכיח התשב״ן ח״ג סי׳ קצ״ט מהא דערכין ל״ב ותמ ה על ת״ל כר הוא דווקא לפני שבאו לא״י פד שלא כיבשו וחילקו אבל
הראב״ד פ״ד משמיעה הכ״ח )ועי׳ חזו״א על הרמנ״ ם שם ,ופי־ אח׳^ נתחייבו גס ג עה״י כמ ש > הר״ש משנן בתו׳׳כ גבי שביעית
ר״ש פ״ד דידים שג״כ נסתפק נז ה( וכן הוכיח במרכבת המשנה שם )והא דפליגי תנאי בבכורות נ״ה א׳ אם הירדן מא׳׳י אי לא כתב
מתחומי הגנוליס של כולי נבל המבואר בירר רפ״ו דשניעית. בחזו״א שביעית סי׳ ג׳ סקכ״ד דהיא דוקא לפנין מעשר בהמה
)ר!( ו נ ר א ה דגם מדרבנן אץ נוהג שם .וכן שמעתי ממרן בעל חזו״א וצ׳׳ע דברייתא זו שנוי׳ בתוספתא ספ״ח דב״י־) ומה ענין מעשר
)שליעז׳א( זצ׳> ותדע דגני שמיטה נתן הרמב״ם טעם בהמה לשס ובתשב״ן שם תי׳ דמיירי באותו הלק הירדן שאינו כנגד
בפ״ד משמיעה הכ״ד למה תקנו בה שביעית ולענין לא תחנם מבואר עה׳ vאלא כנגד שאר ארצות ע״ש באורך( ומה שהוצרך כאן ריבוי
בפ״ז כ״א א׳ דליכא בסוריא אפי׳ מדרבנן בבתים למ״ד צא שנט׳ כיבוש גגי ע״ע וגם גגי ערי מקלט בספרי תי׳ בתשג״ן שם סי׳ ר׳ שלא
ורק בשדה דאיכא תרתי גזרו בה ומבואר דרק היכא דאיכא פע מא תאמר כיין שאין שכינה שם )עי׳ ספרי זוטא ר״פ נשא שאין פה״י
גזרו וא״כ בע״ע דהוא מילתא דלא שכיחא כדאי׳ בספרי כי ימצא כשר לבית השכינה( ופ״ע אינה באה אלא לכפר כל הדם המטמא
וגא בשעה שמצויים מסתנרא דלא נזרו .וכן במקומות שכבשו עולי את ה א ח ומסלק את השכינה דמש״ה נא תתחייב ג ע״ע קמ״נ
מצרים ולא כנשי עולי נבל יש מקימות שלא נהג שביעית כמו שביאר דמ״מ מא״י היא כר ו א ח סיחון ועיג אע״פ שאין בה שכינה
בחזו׳׳א שביעית סי׳ ג׳. ואין בה אותה חג ה כיון שתיקן לה ערי מקלט יש לה ע״ע כשאר
) (1ולעתיד לבא ינהג אף בקיני קניזי וקדמוני .כ״כ בערוך השלח מצות א״י וזה מרבויא דקרא וחו״ל אץ בה פרי מקלט ואין לה
דין ע״ע עכ״ל ע״ש וגפנים יפות ובמשך חכמה ס״פ שופטים תירצו
חו״מ סי׳ תכ״ה ם״ק ע״ז ,ולפי ששנש ארצות אלו יתופפו
דאיצטריך רבוי לעה״י משום דאמרי׳ בספרי כי ימצא ולא בשעה
לעת״ג על א״י כמ״ש רמב״ם פ״ח מרוצח ה״ד ,ובאמת אץ דץ זה
שמצוים מכאן אמרו משרבו הרצחנים בגילה ע״ע ואמרי׳ במכות
פשיע דנב״ב נ׳^ א׳ אמרי׳ א ד׳י א״ש כל שהראהו ה קנ״ ה למשה
ט׳ ס דנ עה״י שכיחי רוצחים והו״א דלא נהג שם פ״ע קמ״ל ח ה
חייב במעשר לאפיקי קיני קניזי וקדמוני פירשב״ם שלא יתחייבו
לא מקרי כ״כ מצוים שלא תנהוג שם פ״ט וצ״ט דא״כ נ ס בשכם
במעשר לעתיד לבא כשיחזירם לנו ולפ״ז כל המצות התלויות ב א ח
איצטריך ריבוי דאמרי׳ שם בגמ׳ דשכיחי רוצחים ושמא ילפא מעה״י
לא ינהגו שמה ח ץ מהפרשת פרי כקלט שהוא גזה״כ כדאי׳ בספרי
אבל הוא דחוק דקרא איצטריך לאשמעי׳ מה נקרא שכיח וגם ח ה
הובא ברש״י שופטים י״ע ח׳ .אכן נ א מ ת דברי רשב״ם תמוהים
תלוי לפי הזמן .עוד יתכן לומר דהא דמרבה בספרי עבר הירדן
דהא בתים' גיטץ ח׳ א׳ ד״ה כיבוש הביאו מספרי דאחר כיבוש כל
היי ט לפני שנאי ל א ח כשנכנסו לעה״י דגבי שביעית ועומר וכו׳
א׳^ אם כבשו אפי׳ מחו״ל קדוש בקדושת א׳^ וכן מבואר ברמנ״ם
ממעטינן להו כנ״ל והכא מרביץ לי׳ ומ״ש גירו׳ ר״פ ע״ע דלר׳
פ״א מתרומות ה״ג וא׳> מי גרע קיני קניד וקדמוני מחו״ל וכבר
ישמעאל לא נהג ע״ע גם גי׳׳ד שכבשו וחילקו וכ״ש לפני שנכנסי
תמה נז ה הרש״ש שם ומה שתי׳ שם לר״י דהוא עמון ומואב ושעיר
ל אח הוא דווקא לד ישמעאל דס״ל כל ניאות שבתירה הוא לאחר
דכיון שהוזהח שלא לכבשם גרע צ״ע דהא נפת״ל אדרבה מציה
כיבוש וחילוק אבל רבק דפליגי פלי׳ ס״ל דנוהג לאלתר כמבואר
לכבשם ולמה לא יקדש )גם מש״כ שם דגם לר״מ וד׳ש מדנצטוו
נירו׳ ערלה פ״א ה״ב וי״ל דהספרי אתי כרבנן והא דמסיק שם
דווקא על ד אומות משמע דקיגי קניזי וקדמוני אץ לכם לכבוש צ״פ
נירו׳ דנלא״ה לא נהג ני״ד שכבשו וחינקו משוס שהיו הרוגין
דלכאו׳ אץ להם לכבוש מדץ א״י אבל נא דגרע מחו״ל( ובחזו״א
מצויץ )ויתבאר בסעיף ד נ ס ״ ד( הוא דווקא נ א״י שהיו מלחמות
שביעית סי׳ נ׳ סקפ״ז כקשה ג״כ כן ופי׳ שם פי׳ אחר דלא כרשב״ם
אבל בעה״י בזמן משה י״ל שלא הי׳ להם מלחמות וגם אח״כ אפשר
דמיירי לעת״ל ע״ש אבל דעת רשב״ס צ״ע .ונלעט׳ד דרשב״ם אזיל
שהי׳ להם שקט )ומה שמצינו בב׳ד פצ״ח סי׳ ט״ו שהי׳ להם מלחמות
בשיטת רש״י בגיטץ מ׳ א׳ דכיבוש יחיד היינו שלא כיו כל ישראל
אץ זה כל ה ז ח ( אך לשון הרמב״ם לא משמע כן דהו״ל לפרש דמיירי
עמו וס״ל לרש״י ז״ל דגמ׳ די ק דתלי טפמא בכיבוש יחיד לא ס״ל
לפני שכאו ל א ח וגם לשון ה תו ספ תא קצת לא משמע כן והעיקר
כספרי דלפני שכבשו כל א״י אסור לכבוש ח ו ^ דא׳> אץ כ טע ם
כתי׳ התשב״ן ז״ל .ולכאף נראה דלמ״ד בירר פ״ק דביכורים ה״ה
משום שיחיד כבשה )ומש״כ תו ס׳ בב״ב צ׳ ב׳ ד״ה כך דקרי לי׳
דממעטיץ גבי ביכורים פה׳^ מדכתיב אשר נתת לי ולא שנטלתי
יחיד משום שעשה מדעתו ס״ל לדוחק גדול( רק לגמי דידן אץ
מעצמי לכאו׳ נ ם כאן בפ״ט דכתיב אשר ה׳ אלקיך נותן לך ג״כ
ר׳מ אס קודם כיבוש ה ^ ח או אחר כיבוש רק שיהא כיבוש רבים
ממעטי׳ עה׳׳י )חון מחצי שבט מנשה דאמרי׳ שם נירו׳ שלא נטלו
אבל כיבוש יחיד לא מכני גם אחר שנכבשה כל א״י .והגה רש״י
מפ צ ח( אך לפ״ז גם גני שביעית דכתיב בר״פ בהר אשר אני נותן
בגיעץ ח׳ ב׳ פי׳ כיבוש יחיד דדוד שלא כיו כל ישראל ביחד כ ד ח
לכם נמעט פה׳׳י ובפ׳ נסכים דכתיב נמי אשר אני נותן לכם וממעפי׳
שהיו בכיבוש יהושע שהיו כולם וכבשוה ללוח כל ישראל קודם
בספרי זוטא חו״ל נמעט ג׳׳נ 5p׳ vוגני עומר דכתיב אל ה א ח
חלוקה אבל דוד לא כבש אלא לצורכו עכ״ל מבואר מדבריו דדווקא
אשר א ט נותן לכם נמעט ג ״נ מה׳ vוכן גבי נגעי בתים ולא משתמיט
משום שיהושע כבש קודם חלוקה מיקרי שהכיבוש לצוע כל ישראל
דלפלוג בכל ה ט מקומות למעט פ ה״י לכן נראה דגבי ביכורים ים
אבל אם יהושע הי׳ כובש אחר חלוקה כוי מקרי ג״כ כיבוש יחיד
שום ייתור ולכן ממעט לה אבל בכולהו אמריני מודה וצ״נג
כיץ שכל חלק כובשץ לצורך שבט א׳ )ומ״ מ כיבוש יהושע הועיל
)ג( ו כ ל שנכבש כו׳ .כ׳ > המנ״ח ריש מצוה חק״ל והיינו למעוטי
אף מ ש בטי ם שכבשו חלקם אמר מותו כדכתיב בשופטים כמש״ג
כרמב״ם פ״א מתרומות כ״ב דכחילוק של יהושע כוי ג״כ ככיבוש סוריא וכמש״כ הרמב״ם פ״א מ ת ח מו ת והוא כשיטת
יא איתן סי׳ א מתי נוהג דין ע״ע נ ח ל
ב) .א( אם נמצא חלל בחו׳ל והעיר הקרובה בא״י נראה דאין מביאין ע*ע >ב( וכן אם החלל נמצא בא׳י והעיר הקרובה
בחדל באופן שאין בזה משום סמוך לספר נראה שאין העיר שבחו״ל מביאה אך העיר האחרת שבא״י הסמוכה תביא
לדעת הרמב״ם ולדעת התום׳ אין עורפין כלל)ג( ואם נמצא מקצתו בא״י ומקצתו בחויל נראה דאין עורפין אא׳ב נמצא
ראשו ורובו בא*י)ל( אך אם רובו ורוב ראשו באיי וחוטמו בחו״ל צ׳ע.
לא יהי׳ מיתה בישראל ונגוים כרי אין נוהג דין מ״ע )ופ״ל סי׳ ג׳ מ״ש וצע׳׳ק( ולס״ז לפ׳׳ל כיון שהחלקים נבר מפורשים כסוף יחזקאל
ש״א שצדדנו דגם על נר תושג אץ עורפין( אך למ״ד אץ נין כעוה״ז וכבר ידוע כל חלק למי יהא שייך )ובודאי גם כקיני קניזי וקדמוגי
לימות המשיח אנא שעבוד מלכיות בלבד יתכן דמשכח״ל וצ״ג^ ועי״ל נכלל שם( י׳׳ל דהניבוש דלעח״ל מקרי ג״כ כיבוש יחיד שכל חלק
דצריך ערי מקלע לעת״ל עבור הגוים שבודאי יקבלו ז׳ מצית וקי״נ שכובשים ידוע לצורך איזה שנש כובשין ולכך ס״ל לרשב״ם שלח
נ מנו ת ח׳ נ׳ דגר תושב גולה ע״י ג״ת והא דאמר נפשחים ס״ח א׳ יהקדש כא״י ו אנ חי צ״ע .ונ חו ם׳ נ״ב שם נ ח נו כל שהראהו כ׳׳
דכנער בן מאה שנה ימות היינו מיתה כדרכה ועי׳ נרש״י נ פ סו ק חייב במעשר וא״ח וכללא הוא והלא ה רנ ה כרכים כבשום עולי
זה וצ״ע. מצרים ולא ננ שו ם עולי נבל ולא נתחיינו במעשר אע״פ שהראה
(0אבל נחו״ל אינו נוהג .ירר פ׳ מ״ע כ״ א אשר כ׳ אלקיך נותן למשה ,ולכאד דבריהם תמוהיס דהא ע״כ מ׳׳ש כל שהראהו הקב״ה
לך פרט לחו״ל ,ואע״ג דילפי׳ מיני׳ בספרי לרבות עה״י נו׳ כיינו לאחר כיבוש כמ״ש רשנ״ם דלפגי כיבוש לא נתחיינו
היינו משום דהומ״ל אדמתך .והיינו נ מ קי ם שדרים ישראל סביב כלל במעשר כדא׳ בקדושין מ׳ ב׳ וא״כ מאי קשיא להו מכרכים
דאי סמוך לגוים תיפוק לי׳ דבלא״ה אץ עורפין כמו עיר הס מוכה שלא נינ שו עולי נבל הא הכא מיירי נ מ ה שכינשו ולא נ מ ה שלא
לספר ופשוט ,ומ״ש בכריתות כ״ו א׳ ראוי׳ כפרה זו שתכפר על כינשו והעירני לזה ידידי כר rדב וינגירוב שליש״א ,ונראה דהחום׳
יוצאי מצרים ופירש״י אם נמצא חלל ניני ה ם ולא הני או ע״ע צ״ל אזלי לשיטחם נגיעין ח׳ דאחר כיבוש א״י אפי׳ חו״ל אם נתכנש
דלאו דווקא יוצאי מצרים אלא ר׳ל נ אי כ ארן דהא יוצאי מצרים קדוש כא׳׳י ולכך לא מצו לפרש כרשנ״ם דמיירי אחר כיבוש דפשיעא
בלא״ה לא נתחיינו שהיו נחו״ל ועוד דבירו׳ ד׳ פ ע״ע אמרי׳ דגם בז׳ דלא גרע מחו״ל ולכן פירשו דמיירי קודם כיבוש רק אחר י״ד שנינשו
שכבשו והלקו לא נהחיינו נ ע״ע ויתבאר בסעיף ד׳ נ ע״ ה וע״ט נז ה וחילקו דאז ממילא נחקדשו גם כל א״י אף מה שלא ניבשו עדיין
נ סי׳ ז׳ ס״ב וע״ל סי׳ ו׳ סי״א נבאר נ ע״ ה למה לא אמרי׳ דאם ננל.א ח ה דווקא נ א״י אבל נחו״ל בודאי לא נהקדש וע״ז קאמר דגם
נחו״ל מודדץ לערי א״י נ מו דאמרי׳ בירושלים שמניחין אותה ומודדין קיני קניזי וקדמוני לא נחקדשו ולכן הקשו דהא נ ני ח שני לא
מאחורי׳ דממעטא נמי מהאי קרא ט״ש .ובמדינות הסמוכות לא״י נתקדשו רק מה שכבשו א״נ אין הכלל נכון דנא״י קדוש גם בלא
אף שנוהג שם קצת מצות כארן מדרבנן מ״מ לענץ שאר כמצות כיבוש ,ולפ״ז לעת״ל שכבר יהי׳ אחר ככיבוש בודאי יתקדש גם
דיק נחו״ל נמ״ש רמנ״ם פ״ב מביכורים ה״א ופ״ד משמיטה ככ״ז קיני קנתי וקדמוני דלא גרע מחו״ל .והרמנ״ם פ״א מתרומות כ׳׳א
ובודאי אין נוהג שם ע ״ ^ וגנולי א״י מבואר נ רמנ״ ם פ״א מתרומות כתב א׳׳י האמורה נכ״ מ היא בארצות שנינשן מלך ישראל או נביא
ועי׳ נחזו״א שביעית סי׳ ג׳. מדפת רוב ישראל חהו הנקרא כיבוש רבים אבל יחיד מישראל או
ב) .א( אם נמצא כר .נ תב נמנ״ח סוף מצוה תקל״א לשון כר״ר. משפחה או שנם שהלכו וכבשו לעצ pמקום אפי׳ pהארן שניתנה
דאין ע״ע נוהג אלא נ א״י נראה דהיינו הנ א ת כ עננ ה לאברהם אינו נקרא א״י נ די שינהגו נו כל המצות .והנה היא
אבלמציאת כחלל אפשר אף אם נמצא נחו״ל וכעיר הקרובה היא כדעת רש׳׳י נפי׳ יחיד וא ח״נ נ ה ״ג הביא נ פי׳ התום׳ דסוריא כיון
נא״י מניאין )במקום דאינו של גוים ול״ש סמוך לספר( ומלשץ שנכבשה לפני גמר א״י הוי ג ״נ ככיבוש יחיד ומבואר דמפרש דשניהם
ככתוב כי ימצא חנל באדמה כר נראה דמציאת החלל צריך להיות נכלל כיבוש יחיד .והנה מש׳^ אפי׳ pר א ת שניתנה לאברהם ברור
בא״י דווקא עכ״ל וכן נראה פשוט דכחלל צריך לימצא באדמה וגו׳ שהעתיק נז ה סוגיא דנ״ב נ׳ץ א׳ למעופי קיני כר ומפרש נה דקאי
וכלשון כפ סו ק וכן מוכח בלשון התוספתא פ״ט דסוטה נמצא נ ע כ״י על יחיד שכבשה דלפינך אינה כא׳׳י והוא קרוב לפי׳ כתום׳ כנ״ל אבל
היו עורפץ ומבואר דתלוי במקום מציאת החלל. אחר כיבוש כל א״י פשיעא דחייב במעשר כמו חו״ל וכמש׳׳כ שם נ ה ״ג
) □ ו כן אם כחלל נמצא נ א״י כר .נ מנ״ח שם כתב אפשר אס ולכן לננת״ל בודאי ינהוג בה כל כמצות .העולה מהנ״ל דלדעת הרשב״ם
נמצא בא״י יכול להיות כעיר הקרונה אף שהוא נחו״צ )ואולי גם דעת רש״י כן( לא ינכוג לעת״ל נקיני קניזי וקדמוני
מניאין וצ״^ ומדבריו שם משמע ח ה תלוי בשאלתו כקודמת אם כמצות התלויות נ א ת אבל לדעת כתום׳ והרמנ״ם ינכוג ככל כמו
אזלו אחר מציאת החלל או אחר העיר המביאה אבל נ א מ ת י״ל נא״י .ומה הוא קיני קניזי וקדמוני פליגי כה תנאי ננ ״ ב שם וניר*.׳
דאפי׳ אם נירא דכחלל ודאי צריך שימצא נ א״י מ״מ אפשר דגם שביעית פ״ו ה״א ובקדושין פ״א ה״ח ו נ נ׳ ד פמ״ד סי׳ נ״ז ע״ש
על כעיר הק רונה הקפידה תורה דכל כפרשה אין נוהגת אלא נא״י חלופי נוםחאוח )ועי׳ ניפ׳׳ע ננ ״ ב( ונ׳ ני ד רמ׳׳ה ננ ״ ב שם דקי׳׳ל
וכלשון הרמנ״ם אין דץ ע״ע נוהג אלא נ א״י וידידי כרר״ד וינטרוב כר״מ דאמר נפתוחא ערכאה ושלמאה ע״ש מה שהוכיח זה ולכאו׳
שליט״א הני א ראי׳ לזה מהא דתנן אץ ירושלים מני ס ה ע״ע אק נ״מ נ נ ״ ז לענין ע״ע דהרי לעת״ל יהיו כולן צדיקים נמש״כ
ובתוספתא תניא נמצא סמוך לירושלים מניחץ אותה ומודדץ לע־ר תו״י ביומא י״ג א׳ ד׳ ה הלכה דמה״ט ל״ש לפםוק כילנתא למשיחא
אחרת וכ״פ כ רמנ״ ם פ״ט מרוצח וכרי ירושלים ממעטא ג״כ מדכתיב נ כ כ ״ ג ) ו עי׳ ניצה כ׳ ס ד׳ ה ל׳ א׳ סוכ ה מ״א א׳ אשתקד כר וצ״ע
באדמה אשר ה׳ אלקיך נותן לך לרשתה פרם לירושלים שלא נתחנקה וי׳׳ל קצת( וגם לא יהי׳ מיתה בישראל לכת״ל כמ״ש נפ ס הי ם ם״ח
לשבטים נמ״ש בסוטה מ״ה נ׳ ומונח דאף דנמצא -תון לירושלים א׳ אכן כ ר מנ״ ם נ׳ פ״ח מרוצח כ״ד דלעת״ל מוסיפין עוד ג׳ ערי
ששם מקום שנתחלק לשבטים מ״מ כיון שהעיר הקרונה היא מקום מקלט וכבר הק׳ כן בידי משה דנ׳ 7פ״ב פי׳ ל׳ דהרי לעת״ל לא
שאץ זה כ אדמ ה אשר נתן וגף אץ מביאה ע״ע וכ״ ה כאן כעיר יהי׳ מיתה ולמה צריך ערי מקלט ותי׳ עפ״ד המדרש שם פי׳ נ ״ ה
שנחו״ל לא תביא ע״ע דכ״ז משתמע מקרא ,אך לפ״ז גם כאן נכי דאותן ננ״ א שהרגו נעוה״ז ומתו על מטותיהן לעת״ל יהרגו בידי
שהעיר הקרונה שנחו״ל לא תני א ע״ע נד׳מ ימדדו לעיירות אחרות נ״ד ו כ״ ה כ חיינ ק גלות יגלו אז )ודברי כ חו״י ביומא הנ׳׳ל צ״ע
שכא״י מצד כשני והעיר כקרובה שנא״י הני א כמו בירושלים )ונלכד לפ״ז( ולפ״ז אפשר שגם כאן אם נמצא נזכ״ז חלל סמוך לעיר
שנא יהא סמוך לספר ולעיירות גוים כגון שיש שם עיירות ישראל )נז pשהי׳ עדיק נוהג נ״ ד של דיני נפשות דהרי צריך סמוך לעיר
בחו״ל וכנד׳ש כ מנ״ ח( .ואץ לומר דניון דמצד א׳ היא סמוכה לחו״ל שיש בה כ״ד( יביאו לעת״ל ע״ע ועמש״כ בסעיף ד׳ דאפשר דצריך
א״כ א״א לקיים ומדדו סביבות כחלל ולכן אץ דץ נד׳ע כלל ול״ד לציין נזכ״ז כדי שיוכלו להניא ע״ע אח״כ מיהו נערי כקיני וקניזי
לנ ^ א סמוך לירושלים או לעיר שאץ בה כ״ד דאפשר לחשוב ירושלים וקדמוני לכאר לא משכח״ל כלל דהרי כייס אין נו קדושת א״י ולעת״נ
איתן סי׳ א מ תי נו הג דין ע ״ ע נ ח ל
ג .נא( דעת החינוך שאין עיע נוהגת אלא בזמן שדיני נפשות נוהגין דהיינו כשב״ד על מקומם בלשכת הגזית )□ וי״א
שנוהג אף כשאין ב״ד על מקומם נג( ואף שלא בזמן הבית כ״ז שא״י בישובה.
כרמב״ם פי״ד מטו׳׳צ הי׳׳ג בית שצדו א׳ ב א ק וצדו א׳ בחו׳׳ל אינו או כפיר פאק בה ב״ד נ מ אן דליתא ולמדוד אחורי׳ נמצא מקיים
מטמא בנגעים ומשמע דאפי׳ רוב כבית בא״י וגם הנג ע בכחלק סביבות כחלל אבל כאן שמצד א׳ חו׳׳ל הרי לא שיין למדוד אחורי׳
שבא״י כיון שמקצתו בחר׳ל אץ מטמא בנגעים ועי׳ תזר׳א נגעים דחר׳ל נמשך עד םו!< כעולם וא׳׳א למדוד רק מצד כשני וזה לא
סי׳ ס׳ סק׳׳ט דרסיק דאם הי׳ כותל עב וחציו בחו׳׳ל מטמא דדל מקרי סביבות החלל ,אבל זה אינו דהחק נמצא סמוך לספר לא היי
חצי הכותל שבחו״ל הרי ג׳ ^ מקרי בית אבל עכ׳׳ס אם כותל שלם עורפי! ואמרי׳ גג מ׳ דכתיב נ י ימצא פרט למצוי ובירר אמרי׳ סמוך
בחו״ל אץ מטמא א ט׳ג דרוב הבית בא״י ורובו ככולו בכה׳׳ת אע״כ לספר אני אומר סרקיים הרגוהו משמע דלולי זה היו מודדי! מצד
דכיו! דלעני! בית ה מנוגע בפיק ד׳ כתלים ואס חסר א׳ מככתלים השני אע׳^ דמצד א׳ הוא חו״ל אלמא דג״ז מקרי סביבות כחלל דהיינו
אץ מטמא בעינן שכל המעכב בבית כ מנוגע יהא בא׳׳י וא״כ ה׳׳ה בכל הצדדים שאני יכול למדוד וא״כ נא! צריני! למדוד משאר הצדדים
כא! אם נימא שאם חסר חוטמו אץ שייך מדידה וכנ׳׳ל בעינן שגם והעיר כקרובה שם תביא ,אך לדעת כ תו ס׳ שיתבאר בע׳׳ה בסי׳ ו׳
חוטמו יהא 3א׳ע ואל׳׳כ אץ עורפץ .ואף שאפשר לחלק קצת דהתם סי׳׳א דס׳׳ל דלגמ׳ די ח אם נמצא סמוך לירושלים אי! עורפק כלל
דהתורה כצריכה בית והוא של ד קירות כדילפי׳ מקראי א״כ אם פשיטא דגם כא! אי! עורפק כלל ,והא דאיצטריך קרא למעט סמוך
אץ כבית כולו בא׳׳י אץ מטמא שכרי בלי כקיר כ הו א אץ נקרא נספר כיינו אפי׳ אם כעיירות שבא״י מצד כשני קרובות יותר כמ״ש
בית משא׳׳כ כא! דחלל מ ק ד ראשו ורובו כ ד החלל נמצא בא״י ורק כמאירי ויתבאר בסי׳ ו׳ ס״ג בע׳׳ה ועוד דמשכח״ל סמוך לספר בא״י
משום שא״א לקיים מצות מדידה בעי חוטמו ואץ זה שייך לחלל כגק שהגוים כבשו חלק מא׳׳י ,ומלשו! ככ״ מ פ׳׳ט מרוצח ה״ו שכתב
אלא הוא מצוה בפ׳׳ע נהי דמעכבא מ״מ אפשר שאץ בכך כלום דאם אזליק בתר רובא דעלמא לעולם תביא כפיר הגדולה שבעולם
אם הוא בא״י )והעירוני לזה קצת( ,מ״מ כיו! דחדק דגם כעיר משמע דל״ד בא׳׳י אלא אפי׳ אם העיר בחר׳ל תביא וצ״ל דשיטפא
כקרובה צריכה להיות בא׳׳י א״כ חזינן דהתורה הקפידה שכל מצות דלישנא הוא וכוונתו כעיר הגדולה שבא׳׳י וכ׳׳ה בבאר שבע ונקר!
כפרשה יהא 3א׳ע ולאו דווקא מציאת כחלל מסתברא שגם המדידה אורה סו ט ה מ׳׳ה ב׳ .וכ! מוכח' מדברי כב׳׳ש וכו׳׳ם ועוד אחרונים
שהיא מלק ממצות כפרשה צדכ ה להיות כולה בא׳׳י ,וכ׳׳ז אם נימא כ ה קני א ל יתכ! פיר שאץ בה ב״ד הא מצוה להושיב ב״ד בכל
דחוטמו מעכב דאם נמצא בלא חוטם אץ עורפץ אבל אם נימא פרי ישראל )ע׳׳ל סי׳ ר ס״ ה ב א ו ע ( ואם גימא שגם אם הפיר
דאם נמצא בלא חוטם מודדץ משאר כלי הנשימה ט ץ מהקנה או הס מוכ ה בחו׳׳ל מביאה לק״מ דהא בחו׳׳ל א״צ ב״ד בכל פיר כדאמרי׳
מהריאות יש להסתפק כא! בנמצא חוטמו בחו׳׳ל אם נימא דחשביק בספ׳׳ק דמכות אלמא דפשיטא להו דבחו״ל אי! מביאץ.
לחוטמו כמא! דליחא וימדדו מחלק כלי הנשימה שנמצא בא׳׳י או )ג( ואם נמצא מקצתו כר .בסופה מ׳׳ה ס תנ! נמצא ראשו במקום
דנימא דכיו! דחוטמו קיים וצדך למדוד ממנו וחוטמו נמצא בח׳׳ל א׳ וגופו במק׳׳א מוליכי! הראש אצל כגוף דד׳ א רע״א
אץ עורפי! כלל וצ׳׳ע ועי׳ עוד בענינים אלו בסי׳ ב׳ ס׳׳א ובסי׳ כגוף אצל כראש ו מ ס ק בגמ׳ דלא מיירי לעני! ע׳׳ע אלא לעני! מת
ג׳ ס״ג ס י׳ ובסי׳ כ׳ ס״ט. מצוה קנ ה מקומו ומבואר במאירי ובפיכמ׳׳ש לכרמב״ם דנפנץ
ג) .א( דעת כחינוך כר .במצוה חק״ל ומצוה תקל׳׳א כתב שאץ מדידת ע׳׳ע אי! צריך כלל להביא זה אצל זה אלא מודדץ מחוטמו
די! ע׳׳ע נוהג אלא בזמן כשאנו דנץ ד׳נ ובמנ׳׳ח )למאי דקי׳׳ל דהמדידה מחוטמו( במקום שנמצא ראשו ויתבאר בפ׳׳ה
ד ש מצוה תק״ל וסיף מצוה תקל׳׳א תמ ה ע״ז דלא מצינו זה בשום בפי׳ ה׳ ס״ ט .ומ״מ אץ להביא ראי׳ משם למה שנסתפק בס׳ מנחה
מקום וכתב שא״צ נהיות כב״ד בלשכת הגזית רק שיכי׳ ב׳׳ד כגדול חרבה בנמצא ראש לבד או אברים לבד אם עורפי! דשא״ה שהרי
ויר׳ש במשנה ב׳׳ד כגדול שבירושלים ל׳׳ד והעיקר שיהי׳ ב׳׳ד כגדול נמצא ט לו ו מ T׳נ צריך לערוף רק כנידץ מכיכ! למדוד ולכ! כיו!
ע״ש אמנם בתוספתא פ׳׳ס דסוטה כ״ב אי׳ בכדיא עד שיבואו שקבעה תורה לכמדידה בחוטמו מודדץ תמיד ממקום שמונח חוטמו
לב״ד שבלשכת הגזית וימודו וכן מוכח ממש׳׳כ כרמב״ם פ׳׳ס כ״ד משא׳׳כ אם לא נמצא כולו אפשר דאי! ט ר פ ץ כלל ,ולק׳ סי׳ ג׳ ס׳׳י
דבפי ב״ד של כ״ג וכתב בקרית ספר להמבי׳׳ט שם ובבאר שבס סוט ה נבאר בע״ה דנראה עיקר שאץ עורפי! עד שימצא ראשו ורובו
מ׳׳ד ב׳ דטפמו משום דע׳׳ע דינו כ ד׳נ ]וזה מוכרח דאל׳׳כ מנ׳׳ל כדאשכח! לענץ מת מצוה קנה מקומו דמבואר ביו״ד סי׳ שס״ד ס״ג
לחז״ל דזקני הפיר כא! הוא כ״ג והא ביבמות ק״א א׳ מבואר דסתם ופי׳ שע״ד ס׳׳ב )ועי׳ פי׳ שע׳׳ה ס׳׳ז( שאינו מת מצוה עד שימצא
זקני כפיר אינו אנא ג׳ ופ״כ דפשיטא להו דע׳׳ע דינה כד״נ[ ראשו ו רו ט )והוא מ מ ס׳ שמחות( וכ! .לפנץ טומאת ככ׳׳ג ונזיר
ולקמן סי׳ ף ס״ ה כתבנו להוכיח כ! מ ד ב ד הירר ס׳ ע׳׳ע ה׳׳ ה מבואר בירר דנזיר ר׳ פ כה׳׳ג דאינו מת מצוה עד שימצא ראשו
דמפרש דעינינו לא ראו קאי אהורג היינו דב׳׳ד מתודים שלא ורובו ויליף לה מקרא ע״ש ומסתבר דכ״ ה כא! לא מקרי שנמצא
ראו את ההורג ופטרוהו בלא דץ אלמא דמיירי בב׳׳ד שיכולץ לדוט חלל סד שימצא ראשו ורובו ,ומעתה בנ׳׳ד אס נמצא מקצתו בחוי ל
וכן מוכח בירד פ׳ ב! סורר ה׳׳ ה דיליף מויצאו סרט ל חגד ם ואמרו בץ שנחתך לכמה חלקים ובץ שכולו מחובר אלא שמונח על הגביל
פרס לאלמים ידינו לא שפכה פרט לגדמים ופינינו לא ראו פרס ומקצתו יוצא לחו׳׳ל מסתברא ג׳ > דכיו! דכתיב כי ימצא חלל באדמה
לסומץ מכא! שב״ד צריכץ נהיות שלמץ באבריהם וזה דווקא בד׳׳נ וגר צריך שיהא ראשו ורובו מונח באדמה של א״י וכדפירם׳^ בזבחים
דבד׳ מ א״צ לכ״ז כמש׳׳כ רמב״ם פ׳׳ב מסנכדרץ כ״ז והוא מבואר nא׳ משום דקי׳׳ל בכה׳׳ת רובו כ כו לו)ו ה א דצריך גם ראשו יתבאר
בנדה ר א׳ אלמא דכל הפרשה מיי ד בב״ד של ד״נ ואע׳^ דבנמ׳ בע׳׳ה בסי׳ י׳׳ג ס״ ב( .וראשו היינו רוב ראשו עי׳ נדה כ׳׳ח א׳.
די ק מפרש ועינינו לא ראו דקאי אנכרג שלא ראינוהו ופטרנוהו )ד( אך אם רובו כו׳ .בזה יש להסתפק דאפשר כיץ דראשו ורובו
בלא דץ מ״מ בהא לא מצינו דחולק על כ י ד׳ דבעי שיהא ראוי לדו! ד׳נ בא׳׳י כרי נקרא שנמצא חלל באדמה של 6׳ vומה בכך
)והרמב׳׳ם בעצמו פסק בזה כהבבלי ומ״מ פסק דבעי דווקא ב׳׳ד של שחוטמו שהוא מקום המדידה בחר׳ל שכרי לא אמרה חורה שאסור
כ׳ ( yועוד דפשטי׳ דקרא ואתה תבער כדם הנקי ד א מ ד׳ שאם נמצא נהתחיל ■למדוד מחר׳ל רק שהחלל ימצא באדמה וגם כ ט ר כקרובה
כהורג א ח ^ יהרג משמננ דקאי על ב׳׳ד זה שערפו את כעגלה תהי׳ בא׳׳י וכר׳ל ואפשר דכיץ דהתורה הקפידה דמצוה זו תהא
ועי׳ ברש׳׳ש סו ט ה מ׳׳ז ב׳ שהוכיח ג״כ ממש׳׳כ המפרשים דטעם דווקא בא׳׳י ה! מציאת כחלל וה! כעיר כקרובה א״כ גם מקום
פ ד פ ת העגלה כדי שעי׳׳ז יתפרסם הדבר ויתברר מי הרוצח ויוכלו המדידה בכלל צריך להיות בא׳׳י וכיץ שחוטמו בחו׳׳ל וא״א למדוד
להורגו )ובתרגום יונת! אי׳ שהי׳ יוצא נחיל של תולעים מהעגלה משם כר׳ל כנמצא בלא חוטם שצדדנו בסי׳ ג׳ ס״י שאץ ש רפץ כלל.
עד כרוצח ועי׳׳ז כיו יודעים מי כרוצח ודנץ אותו( אלמא דצריך ולנאד יש להביא ראי׳ ממה ששנינו בתוספתא דנגעים והביאו
יג איתן מתי נוהג דין ע״ע סי׳ k נ ח ל
ד שכבשו ת׳ שחלקו לא נהג ע״ע נב( וי׳א שהיו מציינין את הקבר והיו עורסין אחר ירושה וישיבה והוא תמוה י• ) א (
ונראה דהיה בעבר הירדן קודם שנכנסו לא׳׳י. )ג(
ג״כ ע״ע דאפשר שאכתי לא ידעו מי ה מ ה כרוצהין עד שבא בן נ ״י שיוכל לדונו וזה אינו מוכח כ״נ דאע׳׳ג ח הו טעם המצוה
דינאי כדפירש״י בסוטה מ״ז ב׳ דטעם דבטלה ע״ע משום שיודעים מ״מ י׳׳ל דהתורה לא חילקה וגם אפשר דכל ג״ ד יוכל להענישו
מי ה ם הרוצחים )אך בספרי אי׳ משום דכתיב כי ימצא ולא נ שפה נשאר עונשים ואם הוא צורך כשעה יוכלו גם להרגו כמ״ש נ חו״ מ
שמצויים ויתבאר נ ס״ ה נ ע״ ה( ונראה דהא דתנן ותחנה בן פרישה סי׳ נ׳ ס״א אמנם שאר כראיות לנאף מוכיחות כהחינון דצריו
כי׳ נקרא כף כיינו שבתחלה לא נודע שהוא הרוצח והרג והביאו שיכא נ ז ק שנוהג ד׳נ וכן מסיק נ ם׳ מנחה מרבה סו ט ה מ״ו א׳.
ע״ע ואח״כ נתפרסם וחזרו לקרותו בן הרצהן כדי שידעו שהוא אמנם לנאף יש להוכיח כדעת כמנ״ח דלא תלי כלל נ ז ק דאיכא
כרוצח ואז בטלה ע״ע וכ״פ המהרש״א בחדא״ג סו ט ה מ״ז א׳ פ״ש. י״נ ממה ששנינו בתוספתא דסוטה רפי״ז רינ״ז אומר משרבי
)ב( וי ״ א שנוהג כף .הוא דעת המנ״ח וכני חמדה כמשנ״ת. הרצחנים נטלה ע״ע לפי שאץ ע״ע נ א ה אלא על הספק עכשיי
)ג( ו א ף שלא נ ז ק הבית ,כ״כ כמנ״ח וזהו לשיטתו דלא תניא רבו כהורגין בגלוי משרבו כ מנ אפץ פסקו מי מרים לפי שאין מי
בד״ג אבל לדעת החינוך דתליא ב ד׳נ אץ ט ה ג אלא בפני מרים באין אלא על ה ספק עכשיו כנר רבו הרואין בגלוי ומשמע
כבית כמ״ש בסנהדרין נ״ב ב׳ ד נ ז ק שאין כהן משמש אין ד״נ. ייינ ״ ז קאמר לה על זמנו מדקאמר עכשיו כף ועוד דגני מים
ומש״כ מנ״ח שיהא א״י בישובה נ׳ כוונתו ד בז ק שאץ א׳^ בישובה כמרים תנן נ הדיא במשנה מ״ז א׳ דריב״ז הפסיקן א״כ ע״כ כוונתו
חזקה גויס הרגוהו כמו בעיר הס מוכ ה לספר ,מיהו לכפוסקים י T'>iלהפסיקן לפי שלא יבדקו וה״נ קאמר נ ע ״ ע )והא דלא ת ק
כראג׳ vדבעי בע״ע מלך וכה״ג )ויתבאר נ ע״ ה בסי׳ כ׳ ס״ א( נמי גבי נד׳ע דרינ״ז הפסיקן כדתנן גבי מי סו ט ה משום שהי׳ לו
פשיטא דנעי בז ק הביש דנהי דככ״ג אף שעבר ף׳ל דדינו כככ״ג שם ס י ק מדויק יותר משבא בן דינאי ועוד דגני כ מי ם כמרים מדינא
עי׳ מגילה ט׳ ב׳ אבל מלך שעבר אץ לו תורת מלך כלל כדמוכח יכול להשקות מי שבאמת ספק אצלו ויודע בעצמו שהוא מנוקה
בהוריות י׳ א׳ .ונראה ׳דעד שלא נבנה ביכמ״ק כיו דנים ד״ג אפ״ג ייסיז ואצלו כ מי ם יבדקו ומ״מ תיקן ריב״ז ני ץ שרבו כמנאפץ
דנעי שיהו סנהדרין במקום אשר יבחר ה׳ כמ״ש נ ע״ז מ׳ ב׳ י״נ יאץ ידוע לנו מי מנוקה מעון אץ ראוי למחוק את כשם על חנם
דשם נמי היתה סנהדרץ אנל כמזבח סמוך נמשכן ו מ גי ) עי׳ רמב״ם אגל בע״ע כיון דאינא אומדגא מי ההורג הרי מדינא אץ עורפץ
פי״ד מסנהדרץ הי״א ובמכילתא ריש משפטי.ם יליף מקרא דסנכדרץ יל״ש לתלות זה בריב״ז( עכ״ם משמע מזה דריב״ז כפ סי ק ג״כ
אצל המזבח( דהא אשכחן בסנהדרץ מ״ח ב׳ נד׳ט א׳ שדנוהו ליואב פ״מ וא״כ מוכח דעד שריב״ז ביטלה כי׳ נוהג ע״ע והרי מבואר
בדין סנהדרץ ואז עדיין לא נבנה הבית והמשכן כי׳ בגבעון ונ כ כי נסנכדרץ מ״א א׳ דריב״ז לא כי׳ נשיא בז ק שנהג ד״נ וא״כ מוכח
א״ש מ״ש בשטמ׳ק נ״ב כ״ג ב׳ בשם כרשב״א דהא דאיצטריך קרא דנוהג מ״ע אף שאץ נוהג ד״נ וכן הוכיחו כ תו ם׳ בסוטה ז׳ ב׳
דאין ירושלים מביאה ע״ע הוא לקודם שנבנה בי כ מ׳ ק דאי אחר )ד״ה מ ה( מכאן דכשקאת סו ט ה נוהג אף בז ק שלא כי׳ ב״ד
שנבנה תיפוק לי׳ דאזלי׳ בתר רובא דעלמא פ״ש ומבואר שהי׳ נו ה; הגדיל בלשכת הגזית מדנכג עד שביטלה ריב״ז ומצאתי ראי׳ זו
ע״ע קודם שנבנה הבית וא״ש גם לדעת כחינוך שאין נר׳ע נוהג בס׳ כלי חמדה ם״פ משפטים והוכיח עוד מדתק משבא בן דינאי
אלא ב ז ק שנהג ד״נ )אכן עצם דברי כרשב״א צ״ע דקודם שנבנה בעלה ע״ע ובן דינאי הי׳ אתה שגים לפני כחורבן ואז כבר נא
ניכ מ״ ק כרי נתחלקה ירושלים לשבטים ושמא כוונתו אחר שקנה נהג ד״נ דמ׳ שנה קודם החורבן נטלו ד׳נ וזה ל׳^ מנ״ל מתי הי׳
דוד את ה גי ח מכסף שגבה מכל ישראל כמ״ש בזבחים קט״ז ב׳ י 1דינאי ועי׳ בכתובות כ״ז א׳ ובכלים פ״ה מ״י ונשהש״ר פ״ב
שאז החליטו ששם יבנה ניה מ״ק ונתנו לננימץ דושנה של יריחו סי ז׳ נזכר האיש הזה אבל אץ מוכח משם מתי כי׳ ושמעתי שביוסיפון
במקומה כדאי׳ בספרי הביאו בתו״י יומא י״ב א׳ ואז נתנו ירושלים הארוך מוזכר ממנו כעשרים שנה קודם כחורבן אבל זה אץ ראי׳
לכל כשבטים ועדיין לא נבנה ביהמ״ק( וכן הרלב״ג ש״א נף׳ז ג׳ פלא התחיל ברציחותיו קודם לכן כרבה ז ק ,אמנם כראי׳ הראשונה
כתב בשם ר׳ שלמה הנשיא שמש״כ עגלת בקר תקח בידך הוא כדי לכאף מוכחת אכן זה רק ראי׳ לדעת התוס׳ אבל כרמב״ם כתב
שיאמרו שבא לערוף שם את כעגלה ומבואר נ״כ ד בז ק שמואל בהדיא ברפ״ג מסוט ה שאץ משקין את כ סו ט ה אלא בב״ד הגדול
נהג דץ ע״ע והיינו משום שגם ד״נ נהגו אז )ומ״ מ צע״ק דהת של שנעים זקנים במקדש ומבואר דננד שנה שישבו סנהדרץ בחנויות
שמואל פכי׳ ב״ד הגדול אז עי׳ בהקדמת הרמב״ם לא ישב בצד ילא במקדש אץ משקץ ונד׳כ צריך ל ת ק הא דריב״ז הפסיקן כ ד מ ת ח
כמזבח רק דן בפירו ועריכם כמפורש בפסוק ושמא היו סנכדרץ בסנכדרץ מ״א דחלמיד כיושב לפני רבו כו ה ואמר מילתא ומסתבר
בצד המזבח מלבד שמואל וכשהיו צריכין לברר הנכ ה כיו שואלים סכמי׳ וקנעי׳ רני׳ נשמי׳ ומעתה גם גבי ע״ע נימא כן .ואפשר
לו או כי׳ 3א שם לפרקים( .וכן מוכח בירף ר״פ ע״ע דמיד אחר ף דגם לד׳ כ תו ס׳ י״ל כן והא דלא ניחא לו לומר כן גבי סו ט ה
שכבשו וחלקו נהג ע״ע לכו״ע .ומ״מ אפשר וג ה נדעת כחינוך שאין היינו משום דתק וריב״ז הפסיקן משמע שהוא בעצמו הפסיקן ונא
ע״ע נוהג אלא נ ז ק שנהג ד״נ אפשר שאם נמצא ח״ו בזה״ז בא״י שהי׳ תלמיד לפני רבו אבל גבי ע״ע דלא חנן דרינ״ז הפסיקן שפיר
בערי ישראל יש לציינו וכשיבא משיח יביאו ע״ע וכמו בז׳ שכבשו י׳׳ל דתלמיד יושב לפני רבו כי׳ ושנאה בתוספתא בשמו ,ולפמש״כ
ח׳ שחלקו די״א שהיו מציינץ ומביאין אח״כ כמשי״ת בנמ׳ה בסעיף ד כתוס׳ בכתובות ל׳ א׳ )ד׳׳ה מיום( ונ ע״ז מ׳ ב׳ ) ד׳ ה אלא(
וע״ל סי׳ ף ס״ו שביארנו שאין דיחוי אצל ע״ע ואע״ג שאץ ב״ד דלפעמים כיו חוזרץ ללשכת הגזית לדץ לצורך א׳ > נלא״ה אץ
סמוכץ בזמנינו אם יתמנה אח״כ ב״ד יצטרכו להביא אך לפמש״כ י אי׳ לא לסוטה ולא לע״ע די״ל דנמצא כחלל ב ז ק שחזרו ללשכת
להסיק שם דאם אין ב״ד בשפת מציאת כחלל א״א להביא נ ם אח״כ הגזית ולפ״ז אפשר דבן דיגאי כי׳ בשנים האחרונות לפני כחורבן
ל״ש זה כל^ ימ״מ הוצרך ריב״ז לבטלו משום שאירע שנמצא נ ז ק שהיו בלשכת
ד) .א( ד שכבשו כף בירף פ׳ נר׳ע כ״א אשר כ׳ אלקיך נותן לך פרם הגזית )ואפשר דגם אם נמצא ב ז ק שאץ סנכדרץ בלשכת הגזית
לחו״ל לרשתה פרם לירושלים שהיא לכל כשבטים ,ו כ ד ישמעאל יגילץ ■לבא אח״כ ללשכת הגזית ולמדוד וכדא׳ נירף דבז׳ שכבשו
ד ד ישמעאל אמר כל ביאות שנאמח בתורה לאחר ארנע עשרה יחלקו היו מציינץ ועורפין אח״כ לפי׳ כ ק״ ע שיתבאר בסעיף ד (
נ א מ ח שבע שכיבשו ושבע שחילקו )נ עי א היא אם לפי ר״י גם ג ר והתיס׳ בסוטה שהוכיחו מזה דנהג סו ט ה ב ז ק שאץ ד׳נ משמע
ע״ע כן ודוגמתו לעיל בפ״ז ה״ג ובירף ערלה פ״א כ׳׳ב( א׳־י־ דס״ל דלעולם לא מז ת באותן מ׳ שנה וכתי׳ שני בתום׳ ע״ז ח׳ ב׳,
פנחס r 3כץ נאמר כל אותן ארנע פשרה שנה מצויינץ כיו .וכנ ה ומהא דאמר בע״ז מ׳ ב׳ כי ץ דחזו דנפיפי להו רוצחץ ולא יכלי
בעיקר פלוגתא דרי״ש ורבק מבואר בקדושץ ל״ז דבמלך וביכורים למיק והיינו קודם מ׳ שנה של כחורבן אץ מזה ראי׳ שאז בטלה
איתן סי׳ א מתי נחע דין ע״ע נחל
ורק נפ״י ממע״ש ה״ט העתיק המשנה מה שנטעו גויים עד שנא לכ׳׳ע לא נצטוו עד לאחר ירושה וישינה דכתינ נ הו נהדיא וירשתה
באו ל א ק וכנראה משוס סיפא דבעי למנקט דמשבאו אף שנטעו וישבת ולפנין חלה לכ׳׳ע נצטוו מיד דכחיב ננו א כ ם )וכ״ה נ הדיא
גויה חייב ונרפ״י משמיטה הביא שלא מנו שמיטים ויובלות עד לאחר בספרי שלח פ׳ הנה ד ד ישמעאל מודה בחלה( ובירו׳ פ״א דכרלה
י״ד שכבשו וחלקו והוא משום שרוצה לעשות שם חשבון השמיטות ה״ב אי׳ דגם נטרלה מודה רי״ש דנצטוו מיד )וצ׳׳ט ה טעם ושמא
בזה״ז ע״ש וחוך מזה לא מצאתי שיניא דיני י״ד שכבשו וחלקו יש שום דרשא( ופלוגתייהו נטנין נ סני ס וחדש ובירח סו ט ה פ־׳ז
ועי׳ ריש ה׳ מלכים שכ׳ שנצעוו ישראל בכניסתן ל א ק למנות להן ה״ג איתא פלוגתייהו ג״כ לעני! ברכות וקללות וכמו לטנין ע ׳ ^ אמנה
מלך ונ סוגיא בקדושין מבואר להדיא דדוקא לאחר כיבוש וחילוק לענין תרו״מ ושביעית מודו גם רבנן דלא נצטוו אלא לאחר י״ד
לכ״נג וע״כ דהרמב״ם לא נחית לפרטים אלו וסתם דהמצוה חל שכבשו וחלקו)וכדיליף מקרא לענין יובלות בערכין י״ב ב׳ ובספרי(
בכניסתן וכלשון כג מ׳ ב סנ היי ק כ׳ ב׳ וצע״ק .שו״י שמש״כ לעיל וכדאמרי׳ בקדושין מ׳ ב׳ וברייתא זו כרבנן ד ד ישמעאל אתיא דנרייתא
דלא קי״ל כרי״ש מדקי״ל כד׳ א דחדש נוהג נחו״ל אינו מוכרח כעין זו שנוי׳ בתיספתא דמנחות ספ״ו )ובתו׳׳כ ר׳ פ נ ה ר ע׳׳ש(
די״ל דרק לתנא דרי״ש קמא דבפי ביאה ומושב אמרי׳ דפליג אדר׳א וכרבנן אתיא דקהני שם דגתחייבו בחדש מיד ועוד דפליגי .בם
דאיצעריך מושב לאחר ירושה וישיבה ולא מצי למדרש מיני׳ כ״מ ד יוסי ב׳׳ר יהודא ורבנן אם נטע רבעי נוהג מיד או לאחר י״ד
שאתם יושבים אבל לתדרי״ש בחרא דיליף מביאה לחודה שפיר י״ל דלא ו ד יוסי ב׳ ד יהודא ס״ל נ הדיא במנחות פ״ד א׳ כרבנן ורק בנטע
פליג אדר״א ודריש ממושב כ״ מ שאתם יושבים ומביאה דריש דאץ רבעי פליג משום דיליף לה ממע׳׳ש כדאי׳ בירר פ א ה פ״ז ה״ו
נוהג אלא לאחר ירושה וישיבה אבן מרש׳ vמשמע בכל הסוגיא ומבואר שם דתרו״מ ושמיטין ויובלות לכ״ע לאחר י׳׳ד שכבשו וחלקו
דאי דרשי׳ דחייב בחו״ל א״כ אינה מצוה התלוי׳ נ א ק ול״ש למדרש והטעם בתרו״מ פירש״י בקדושין מ׳ ב׳ משום דכתיב תבואת זרעך
דדוקא לאחר ירושה וישיבה אבל צ״ע דהא השמטת כספים ושל־ח שיהא כל א׳ מכיר את חלקו ועי׳ בפי׳ הח״ח ז״ל בתו״כ ר ^ נ ה ר
עבדים ג״כ נוהגין נחו״ל כמבואר שם ל״ח 3׳ ו אפ״ה אק ניהגק עוד טעמים וכן בנגעי בתים ר דגם רבק מודי דדרשי׳ נ ת י ^ פ׳
פד לאחר ירושה וישיבה ושמא כ ת ה דווקא משום דב״ד צריכק לקדש מצורע מקרא שאין נוהג עד שיהא כ״א מכיר את חלקי .והנה דעי•
שמיטין ויובלות וב״ד לא נצטוו לקדש פד אחר ירושה וישיבה וצ״ע. רוב הפוסקים דחדש נוהג נח״ל מה״ת כמבואר נאו״ח ס״ ם חפ״ע
נב( וי ״ א שהיו מציינין כד .הוא פי׳ כ ק״ע בירר שם ונבר נתנא* ונמ׳׳ב שם וניו״ד סי׳ רצ״ג ולפ״ז לא קי״ל כרי״ש כמבואר בקדושין
מה שיש לתמוה T׳ז. ל״ז א׳ ח ה תנוי בפלוגתא דרי״ש ורבנן ולפ״ז למאי דקאמר בירר
נג( ו נ ר א ה דה״ה נ ע ה״י כר .הנ ה לרי״ש דאק נוהג ע״ע עד לאח־ דע״ע תלוי בפלוגתא דרי״ש ורבנן א״כ נמאי דקי״ל כרבנן נהג
שכבשו וחלקו פשוט דגם בפכ׳ vלא נהג כ״ז שלא כינשי ע״ע )ואע״ג דבקדושין שם מבואר דפליגי כיכא דכתיב ביאה ומושב
וחלקו כל א״י אלא אפי׳ לרבנן נראה דלפני שנכנסו ל א ק לא נהג אי ביאה לר.ודה ע״ש וכאן לא כתיב רק לרשתה צ״ל דכיון דלא כתיב
ג ע ה׳״ שום מצוה התלוי׳ ב א ק דהא בקדושין מ׳ נ׳ אמרי׳ גדול שניהם ירושה וישיבה רק ירושה לחודה הו״ל כמו ביאה וילפא מביאה
ת״ת שקדמה לחלה כר והרי מלה לנ״ע נהג מיד ומ״מ לא נהג וצע״ק ואפשר דרי״ש ס״ל דשום מצוה התלוי׳ בארן לא נ הג ה עד
בעה״י דהא אמרי׳ דת״ת קדמה לו מ׳ שנה משמע מ׳ שנה שלמות י׳׳ד שנה )חון מחלה וערלה דגלי קרא( דעדיק לא נתקדשה האר!(
ובהדיא אי׳ בתוספתא ספ׳ץ דמנחות כיון שעברו ישראל את הירדן ולדעת מקצת פוסקים דחדש נחו״ל מדרבנן א׳ ^ כאן לא נהג ע״ע,
נתחייבו בחלה ובערלה ובחדש וברייתא זו כרבנן דרי״ש אתיא דלרי״ש והא דמסיק בירר כל י״ד שנה מצייינק היו פי׳ הק״ע דאפינו לד
לא נתחיינו נחדש מיד כמבואר קדושק ל״ז וירר חלה פ״ב ה״א ישמעאל דנא נהג כל אותן י״ד שנה היו מציינק קברי הנהרגין שנמצאו
אלמא דגם לרבנן לא נתחייבו עד שעברו את היר ק ונתו״כ יליף מקרא ולאחר י״ד שנה היו עורפק ופירושו תמוה מאד דאפי׳ אס נימא
גבי נגעי בתים וערלה ושביעית וחדש שלא נתחיינו כשבאו לעה׳-י דאם נמצא החלל סמוך לעיר שאין בה ב״ד ואח״כ נתיישב בה ב״ד
עד שבאו ל א ק וג׳ דמהתס ילפי׳ לכל המצות התלויות ב א ק שאק עורפין וכמו שצדדנו לק׳ סי׳ ר ס׳ץ ודנא כהמנ״ח דס״ל דהעיקר
נוהגין עד שעברו א ת הירדן )ו הא דאיצטריך קראי בכל הגי ד תלוי בשעת מציאת החלל כ״ז דווקא שם בנמצא נ ז ק חיוב ע״ע
שמא יש שום צריכותא ועוד דנג׳ מהן גם א ח׳ ^ לא נהג עד אמר רק שלא הי׳ נ״ד י״ל דחל החיוב אה״כ אבל כאן שבשעת מציאת החלל
כיבוש וחילוק( וגני ערי מקלט אמרי׳ נמי במכות ט׳ ב׳ שאק קולטות עדיק לא נר!קדשה ה א ח לענק מ״ע נר׳ ישמעאל א״כ הו״ל כנמצא
אותן שנעה״י עד שהפרישו אותן שבא׳יי והא דאיצטריך התם קרא חלל בחו״ל ואיזה עעם הוא שיצכירכו לציק ואח״כ לערוף על חלל
להני היינו למימר שאף אחר כיבוש וחילוק אץ נוהג עד שהפרישו שנמצא נ ז ק פטור ואולי כוונתו ע״פ הירושלמי רפ״ב דחלה דאח״כ
אותן ש 3א׳ vובקדושץ ל״ח שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן ל א ק ירשו למפרע אבל בירר קאמר לה שם נדרך קושיא ע״ש ועוד דא יכ
ערלה כלאים וחדש והיינו בכניסתן לא״י ולא ל ע ה ״׳ דו מי א דערלה גם נתרו״מ יתחייבו למפרע ח ה לא שמענו .והפ״מ פי׳ כל אותן
וחדש כנ״ל אלמא דגם כלאים לא נתחייבו נ ע ה ״י אע״ג דלא כתיב י״ד שנה היו מצויינק פי׳ עוסקק בכיבוש וחילוק ולפיכך נא נהגי
בה ביאה ולא מושב רק שהיא מצוה כתלוי׳ נ א ק אלמא דשום במצוי .התלויות נ א ק פד אחר י׳׳ד שנה שכבשו וחלקו ולפ״ז בא
מצוה כתלוי׳ נ א ק לא נהגה קודם לכן )ולענץ נסכים מ״ד קרני נפרש עעמא דקרא צד ישמעאל וזה צ״ע דטעמו משום דלא נתקדשה
נסכים במדבר ס״ל דאף קודם שכבשו עכ״י קרבו נסכים( פב״פ ה א ק עדיין דיליף ממלך דכחיב ני׳ וירשתה וישבת וגס כלשון מצייינין
נראה פשוט דנ עה״י לא נ הג עדיין שום מצוה כתלוי׳ ב א ק וכן לא משמע כן וגס למה הגמ׳ לא מביאה זה נשום מקום דמייתי
נראה בסוטה י״ד א׳ אמר משה כ רנ ה מצות נצטוו ישראל ואץ דרי״ש רק כאן אמנם נמצאת גי׳ נכונה בשינוי נוסחאות בדפוס
מתקיימין אלא נ א״י משמע דבעה׳^ לא נהג עדיץ מצוות התלויות וילנא מכת״י א׳ ד פנחס נ ד סימון כל אותן י״ד שנה לא כיו עורפין
נ א ק ואץ לומר שעל מצות שאחר כיבוש וחילוק קאמר שהרי במדרש דכתיב כי ימצא לא נשעה שהן מצייין וכל אותן י״ד שנה מצויים
איתא שאמר אעברה נא ואמות סיד משמע דאמצות דנוהגץ מיד קאמר היו והיא גירסא נכונה מאד והיינו דקאמר דגם לרבנן דרי״ש לא
)ועי׳ ת שנ ק ח״ג סי׳ ר׳( ,מיהו כ ט ע ם דקאמר נ י ח׳ שכל אותן היו עורפק כל איתן י׳׳ד שנה דלא גרע מנסצא סמוך לספר דלא
י״ד שנה מצויץ כיו אפשר דל״ש בפכ״י ששם לא כיו מלחמות היו עורפץ דילפי׳ מדכתיב כי ימצא ולא בשפה שמצויים ד ח ק ה
ואע״ג דמצינו בב״ר פצ״ח ט״ו שהיו שם מלחמות נראה שלא כיו גוים הרגוהו כדא׳ בסופה מ״ה ב׳ ובירר שם ה״ב ו ה ^ כ ל י״ד
כל כזמן אבל מ״מ מטעם קמא לא נ הג שם ע״ע ולפ״ד כ ק״ ע שהיו שנה שהע עסוקק במלחמות עם כגוי ם הו״ל כסמוך לסאר די״נ
מציינין ואח׳> עורפץ לכאר גם שם הי׳ כן אך אפשר דגם הוא דהנויים הרגוהו ול״ש לערוף ולפ״ז לרי״ש מדינא אין עורפין שאכת■
לא קאמר רק בא״י שהי׳ בה קדושה קצת רר! לא לכל הדברים אבל לא נהג ע״ע ולרבק ג״כ אק עורפץ מטעם אחר דכו״ל כסמוך לספר.
נ ע ה״י שלפני שנכנסו לא הי׳ קדושה כלל אולי גם הוא מודה וכרמב״ס לא הביא כלל דק זה משום שהרמב״ם לא הביא בשים
דל״ש חיוב אבל כבר כתבנו לתמוה על שיטתו. מקום דיני י׳׳ד שכבשו יחלקו שאינו נוגע נרעשה דמאי דהוה הוה
טו איתן דין ע״ע מ תי נו ה ג סי׳ א נחל
ה) .א( אין מצוה לחזר אחר חלל כדי להביא ע*ע □ ) .משרבו הרצחנים בטלה ע׳ע גג( ואם רבו במקום א׳ באותו מקום
בטל ובשאר מקומות לא בטל.
לחזר אחריכם ח ה כ ט ע ם י׳׳ל ג ם גבי עיר הנדחת משום דכתיב מות
ה• )א( אי ן מציה כר .׳די׳ פ׳ ע״ע ה״א כי ימצא נא שתה?( עומד
יומה ולאחר העיק נראה דבכל כני דמני בפ״ב דב״מ דך ל״א דכתיב
ימניתה עניי יפי׳ הפ״מ שאין חיינין נחזר יצפשפש א 5יש
לשונות כפולים בכולן הקדימה תורה לכתוב בלשון כי דלא נימא
הננ )יהק״ע פי׳ דאהי נמעט טמון יהיא תמוה דהא טמון ממעעי'
דמצוה לחזר אחריהן )חוך מתוכחה שלא מצאתי( דגני רוצח כתיב
נמתני׳ מדכתיג ג אדמ ה ולא עמון והעיקר כפי׳ הפ״מ וכן מסיר,
וכי יכי׳ איש וגני משכון כתיב כי תשה וגני צדקה כתיב כי יהי׳
ג ס׳ תורה ת מימ ה( ונכאר צריך ניאיר דאמאי ם״ד דנצטרך נהפש
בך אביון וגני ענ ד עברי כתיב כי ימכר ורק בתוכחה צריך טעם.
אהר הלל דצריך קרא למעוטיי ועי׳ נהינין קל״טי נ׳ לפי שנא׳ שנה
) נ ( משרבו הרצחנים בטלה ע״ע .ב סו ט ה מ״ז א׳ משרבו הרוצהנק
תשלח את הא ה יאת הנני ס תקח לך יכול יהזור גהריס וננעו ה
בטלה ע״ע משבא אליעזר בן דינאי ותחינה בן פרישה
כדי שימלא קן ת׳׳ל כי יקרא נסאורע לפניך משמע דנלא קרא הו׳יא
הי׳ נקרא חזרו לקרותו בן כרצחן)וע״ל ס״ג ביארנו שריב״ז ה פ סי קן(.
דצריך ל^ור נהרים וננ עו ת לקיים המצוה אמנם רש״י פי׳ שם נפי
פירש״י נטל ה ע״ע שהרי מכירק הן בהן מי הרגיל בהן להרוג ובגמ׳
שנא׳ שלח תשלה נ׳ פער,ים שומע אני לחזור אמר המצוה הזאה
שם ע״ב ת״ר משרבו הרוצחנין בטלה ע״ע לפי שאינה באה אלא
עד שתנא לידי ועי׳ נחזי״א יו״ד סי׳ קעי״ה ם ק״נ שגיאר דאעי ג
על ה ס פ ק משרבו כרוצחנין בגלוי בגילה ע״ע )וכ״ה ב תו ספ ת א רפי״ד(
דאין מציה לשנה את האם כ״ז שאק רוצה ליקה את הבנים מ״מ
פירש״י אלא על ה ס פ ק ועכשיו יודעים את ההורגים מי ה ם ומבואר
הי׳ כל אדם הייג פעם א׳ גחייו לקיים מצית שילוה ונראה דכוונתי
מזה דאע״ג דלא ידעו בבירור איזה מ כ ם הרוצח שהרי מס תבר
ג״כ משים דכתיב שנה תשלה הו״א כן אבל נשאר מצות נודאי ל׳ ש
שלא כל פע ם בן דינאי עצמו הי׳ הרוצח אלא כי׳ לו חבורת רוצחים
לומר כן כנין כראשית הגז ומתנות ולשו׳׳פ ועוד כ רנ ה דליכא קרא
מ״מ כיון שידוע שמחבורה זו יצא הרוצח מקרי נודע סי הכהו,
נממש יכי יש היונ מה״ה לקיים המציה פ״א ני מי חייו ועי׳ פרק
וכ״ה לשון המאירי מפני שהי׳ כ ענ ק ניכר להם שאותם כרגילים
השלום שכל מציה שבתורה נאמר נ ה כי תראה כי הפגע כי יקרא
בכך פשאוה ואין זה ס פ ק גמור עכ״ל ולפ״ז אם נודע על חבורת
כי הבנה כשנאת המציה נידך אתה זקוק לעשור ,כף )יאי; נומר
אנשים שא׳ מהן הרוצח כגון שיצא חן מא׳ מעשרה מקרי נודע
דשא״ה שהיא הונת הפירות ולא הובי־ ,הגיך דהא גס גשנוה
מי הכהו אע״ג שאין יודעק איזהו ול״ד למ״ש בירר ר״פ ע״ע שאם
הקן לפ״ד מרן שם הוא דוקא אם רוצה ניקה הבנים וא״כ הוא
ראו את כ הורג אבל אין מכירין מי הוא עורפק דשא״ה שאק מכירק
ג׳׳כ הייג על לקיחת הנני ם( וע׳׳כ דדיוקא שם דכתיג קרא
כלל מי הוא ומקרי לא נודע אבל כאן הרי מכירק אלו עשרה אגשים
יתירא וכדקאמר כנרייתא נפי שנא׳ שנח כו׳ וא״כ הכא גני
שא׳ מהן כרוצח )וע״ל סי׳ ד׳ ס ״ ד( ,ואע״ג דתמיד תליק דכרוצח
ע״ע מהיכי תיהי דצריך לחזר אחר חלל כדי לקיים מצות ע״ע
מהעיר ה קרונ ה זזה לא נקרא נודע מי הכהו שא״ה שאק ידוע
ונראה דכוינת הירר נאופן שיצא הקונ שיש הננ שאק נ״ ד חיינ ץ
כלל מי ורק ע״פ חיוב התורה הצריכה נ פ ר ה ,ובתפארת ישראל
׳לכת ילראית אם זה נכין וכדקמסיים בהר הכי אין מציאה אנא
במשניות ובערוך השלחן חו״מ סי׳ חכ״ה סקע״ג פירשו טעם אחר
בעדים ומסיק דאפי׳ באו עבד ושפחה אין נאמנין וכן עד א׳ ע״ש
לפי שבודאי יש א׳ בעולם שיודע מי הרוצח וכנראה דימו זה להא
)ויתבאר בפ״ה נ סי׳ נ׳ ס״ב( ואע״ג דנכל דוכתי היכא דאפשר
דסוטה ף א׳ סו ט ה שיש לה מדים נמדה״י אק המים בודקק אותה
לברורי צריך לברר אפי׳ נ א רק ע״א כדאי׳ קידושין ם״ו נ׳ כאן
ובאמת לא דמי כלל דשם מבואר בגס׳ דאם אח״כ באו סדים מנחתה
גילתה תירה שכ״ז שנא באו ב׳ פדים כשרים אק צריך כלל לחפש
יוצאה לחולק מדינא דאיגלאי מילתא למפרע דלאו בת בדיקה היא
יל׳׳ד לכל חייבי כפרה דאם יש נו ספק אם אכג הלב נריך »השת'.
ורק משום גזרה נשרפת מדרבנן ע״ש אבל נ ע״ ע מבואר נהדיא
לברר כדי שיוכל להביא כפרר,ו ונכהכפר אבל כאן אין חיוב כפרה
בכריתות כ״ג ב׳ שאס משנערפה באו פדים ונודע החצח מקבר
פל כצבור כלל פד שיבואו עדים וזכו דיליף מני ימצא ומ״ש בכריתות
במקומה ואסורה בהנחה שעל ה ס פ ק באה מתחלה כיפרה ס פ ק ה
כ׳׳ו א׳ ראוי׳ כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים ופירש< vאם נ ^ א
והלכה לה ולא אמרי׳ ה א נתברר למפרע דאיכא פדים ו כוי טעות
הלל ניני ה ם דמשמע דהי׳ עליהן צורך נפרה היינו נמי בנמצא
והחילוק כמו שביאר יפה בחי׳ ר״ח כלוי ד׳ל בה׳ רוצח דגני סו ט ה
נפדי ם ולא הביאו ע״ע אבל כ״ז שלא באו פדים אין שום חיוב
התורה אמרה לבדוק על ה ס פ ק וכיון שלא כי׳ ס פ ק לא כי׳ צריך
כפרה פל־כן ובזה א״ש שהרמנ״ם השמיט כירר הזה שהרי השמיע
בדיקה אבל בע״ע כרי א ק שום ס פ ק שנהרג שהרי הוא הרוג לפנינו
כל הדק שצריך פדים וס״ל דנמ׳ די ק פניג ע״ז כמשי״ת בע״ .
ורק ה ס פ ק שב״ד אק יודעק מי ההורג וא״כ כ״ז שב״ד לא ידעו
בסי׳ ב׳ ס״ ה אכן זה אינו מוכח דגם גבי שניר! הקן השמים הא
הי׳ עליהם חיוב גמור להניא פ״ע ולכך נאסרת שפיר שהרי הונ א ה
דיכול יחזור בהרים והיינו משים דניון שנא הני א שנריך לחזור
כדק )ודמיא למת כבעל אח״כ שם בסו ט ה ר ב׳ דמנחתה נאכלת
בכרים סתמו כפירושו שא״צ ו א״נ י״ל גם כאן דהשמיט מה״ט
מה״ם פעל כ ס פ ק באה כר ומתחלה כי׳ חיוב ע״ש( ,אמנ ם יש
)אך לפ״מ שביארנו יש לחלק בזה( ,ונראה דגם לפ״ד כירר הוא
לחלק דהתם בכריתות כ״ג ב׳ לא נודע כלל לנ״ד שיש יודע משא״ב
דייקא פל נ״ ד אק חיוב לחזור ואפי׳ שמפו שנמצא חנל אבנ !.ם
הכא שבשעת הנ א ה כבר ידוע לנ״ד שיש יודע מי כ הו רג א״א
שני פדים מצאו חלל מצוה עליהן נבא לנ״ד ולהעיד כדי שיתקיים
לערוף ומ״ס לא מסתבר לענ״ד דמה בכך שידוע לב״ד שיש יודע
מצות ע״ פ ויתבאר נ פ ״ ה בסי׳ ב׳ ס׳׳ב .ומצאתי בספרי ראה פ׳
כיון שאק בא לב״ד להעיד ואק ידוע לנ״ד כרי יש ל ק ס פ ק
עיה״נ כי תשמפ ולא כהוזר וגי׳ רבנו ■כלל ולא כחוזר ומצותת
וע״ז מיינה תורה להביא כ״ז שיש ס פ ק לב״ד סי כרוצח וכנ׳׳ל
כ״ ילא שיהא חוזר ומצותת מתי ישמע פ״ש )וכן גי׳ הגר׳ א אינך
ומ״ש ■בסוטה מ״ז ב׳ אפי׳ אחד בסוף העולם הכיר מ א ק פו רפ ק צריך לחזור( ויל״פ גם שם שאם יצא קונ מ״מ אין חייבק לחזור אהר
היינו שבא לב״ד או שיש קול שיש א׳ יודע שפלוני כ הו רג כמשי״ת זה והא דמסיק שם יכול יכי׳ רעוש נ ר היינו שאם באו פדים ג״כ
בסי׳ ד ס״א בע״ה ויכול לבא לנ״ד להעיד ואפשר לברר ז ה משא׳׳כ
לא יהא חייב לחק pולב Tת״ל כר פ״ש .ובתוספתא פ״ב דנ״ מ
כאן ומ״מ צ״ע בזה )וע״ל סי׳ ד סק׳ץ צידדט דהרמנ״ם מפרש ה״פ מצאתי אק מחייבק אותו להיות עומד ומחזר מפרק ומטיעק
, jo׳ ס ס פ א ״ וטרוכ״ש( .מיהו זה אק להקשות דלעולם כרוצח
שנא׳ כי תפגע וכי תראה ) ה אי קרא גבי אניד ה וגבי פריקה כתיב
נעצמו יודע דא״נ ב סו ט ה נמי כנו פ ל יודע ופ״כ כדמשני ב מ ט ס וכנראה דילפי׳ מינה טעינה ג ״נ ננ״ ש( ונראה כ טע ם דאיצטריך
ף א׳ נמקיימי דבר ככ תוב מדבר וכאן כרוצח נעצמו א ם יבא ויאמר שם פסיק משום ר :3יב שם השיב תשיב הקם תקים עזב תעזב
הרגתיו אינו נ א ק דאק אדה משים עצמו רשפ ופ״ל סי׳ ד ס״ד. וכדפירש׳׳י גני שלוח הקן משום דכתיב שלח תשלח כר׳א דמצוה
איתן סי׳ א מתי נוהג דין ע״ע נחל טז
הרצחנים מישראל והספרי אזיל בשיטת הירד )ולפ״ז צ״ע על הגר״א ובספרי ס׳־פ שופמים איתא נ י ימצא ולא בשמה שמצויים מכאן אמרי
בהגהותיו שהכניס שם ג׳> דינא ד ס מון •לספר( .וצ״ע לפ״ד הימשלמי משרט הרצחגים בעלה ע״ע ומשמפ דהטמם משום שמצוי רציחוה
מה נקרא רבו הרצחנים ובכמה מקרי רבו ועי׳ ביומא כ״ג א׳ על ונדממעטי׳ בגרר די ק סו ט ה מ״ ה ב׳ סמוך לספר או לעיר שרובה
מי להניא ע״ע אע״ג דמסיק ה ת ם דשפיכות דמים הוא ח ל והיינו גויים דכחיב כי ימצא פרט למצוי וכן משמע בירר ר״פ ע״ע דאמר
משום שרבו הרצחנים כ מ ש ^ שם ר״ח וצ״ל דלא רבו נ ״ נ עד כי ימצא לא בשעה שהן מצויץ וקאי על משרבו הרצחגים נמש״כ
שתבטל דץ ע״ע מיהו שם נלא״ה מסיק דלא אמרה אלא להרבות הק״ע דאי א ס מוו לספר או לעיר ש מנ ה גוים הא אמר בירר
בנכי׳ וע״ש בתום׳ ולגמ׳ די ח פשוט דתלוי אם נודט מי החנורת שם ה״ב טפ ס אחר משום וסליק דנודאי גוים הרגוהו ואץ ישראל
רצחנים ,ונראה אע״ג דלא נודע בבירור שמחנורה זו יצאה הרציחה צריכץ נפ ר ה על כך ע׳׳ש מיהו רננו הלל פי׳ בספרי ג״כ ה טעם
כיץ דאינא אומדנא שהם ההורגים מקרי נודע מי הכהו .ואם משום דנודע מי הרצחנים אבל הלשון לא משמע כן )וכן נראה
רבו הרצחנים במקום א׳ ובמקום אחר לא רבו פשוט דנאותו מקום מהגהות הגר״א שם ע״ש( אמנם נראה דגרד די ק דמפרש טעמא
בטל דץ ע״ע אבל נשאר מקומות לא נטל נ ץ לפ״ד גמ׳ די ק דהטעם לפי שאץ באה אלא על ה ספק ליס לי׳ טעמא משום שהן מצויים
משום דנודע מי הנ הו ובץ לפי טעם הירד שהן מצויץ דהא שם וס״ל דלא ממעטינן מדכתיב פרט למצוי אלא סמוך לספר או
אין מצויץ ואץ נודע מי הכהו א א״נ יש אומדנא שהרוצחים ה ה ם לעיר שיש בה גוים דחמיד מצוי בה רציחות ע״י הגוים כדפירש״י
באו נ ם לכאן ,וע״ע לק׳ סי׳ ר ס״ג בענץ סמוך לספר ולעיר מ״ה ב׳ אבל במקום ישראל רק שבמקרה רבו הרוצחים זה •לא
שרובה גוים ,ודץ ירושלים ועיר שאץ בה ב״ד וערי מקלס יתבאר מ ק מ מצוי וזה לא ממעטי׳ רק משום דנודע מי הנ הו אבל הי מי
נ סי׳ ף נעז ה״י. ס״ל דעל ס מון לספר ולעיר שיש בה גוים א״צ קרא דבודאי הגוים
)ג( ו א ם רבו כר .כנר נתבאר בעה״י הרגוהו ואץ ישראל צמכץ כפרה ע״ז וקרא איצטרין למקים שרנו
סימן ב .דיו נמצא חלל
א) .א( המוצא חלל במקום שאץ נוהג > y yב( קוברו מ Tבמקומו דהיינו בתוך ד׳ אמות שנמצא)ג( ואפי׳ בשדה של אחר
) aויש מי שכתב שמציינץ בדם על מקום שנקבר)ה( ואם נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר ) (1אם הגוף
מ( במקום גבוה מן הראש מוליכץ הראש אצל הגוף ואם הראש במקום גבוה מן הגוף מוליכץ הגוף אצל הראש ואם
שניהם בקרקע שוה רואץ אם רחוקים זה מזה מקום נזז( שיוכל להתיז זה מזה ננס מוליכץ הגוף אצל הראש )י( ואם
לאו ב׳ מתים הן)יא( ואם הי׳ מדרון מכאן ומכאן וגבוה באמצע והגוף מכאן והראש מכאן)יב( מסופק בירושלמי)יג(
והרמב׳ם השמיט חילוקים אלו ומשמע דס״ל דלעולם מוליכץ הגוף אצל הראש ניס ושאר דיני מת מצוה מבואר ביו״ד סי׳
שם״ד.
)ג( ו א פי׳ בשדה של אחר .שהיא תקנח יהושע דמת מצוה קנה א) ,א( המוצא הלל במקום שאץ נוהג ע״נג כגון בזכ׳׳ז או נחו״ל
מקומו כדא׳ נ״ ק פ״א א׳ עירונץ י״ז א׳ סו ט ה מ״ה נ׳, וכל כאופנים שנתבארו בסי׳ א׳ בס״ד אבל במקום
ואתהו מת מצוה כל שאץ לו קונרץ קורא ואחרים פונץ אץ זה שטכג ע״ע יתבאר בסעץז ד נ ע ״ כ דאץ קוברץ אותו אלא צריו
מת מצוה כדא׳ ביבמות פ״ט ב׳ עירובץ י״ז ב׳ ,ואץ דץ מת מצוה למדוד תחלה לדעת כירושלמי והתוספתא .ואם מסופק אם נוהג ע״ פ
אא״כ נמצא ח ץ לתחום העיר אבל נמצא בתוך תחום כפיר יכול או לא פשוט שצריך ג ״נ להודיע לב״ד תחלה והם יבררו .וכל סעיף
להוליט לבית הקברות כמ״ש רמב״ם פ״ח מנ״מ כ ״ג ופ״ח מטו״מ זה לאו דו ק א בחלל הרוג דכ״ה בכל מת מצוה )ובלבד שיכי׳ ט
כ״ז והוא מירושלמי ,ומש״כ רמב״ם שם בה׳ נז״מ דבנמצא על המצר דיני מת מצוה כמבואר ביו״ד סי׳ שס״ד( ח ץ ממה שהבאנו נ ס מו ך
מביאו לבית הקברות הו א תמו ה דבכדיא מבואר נ ב״ ק פ״א Z די״א ד מצייח אוחו נד ם שזהו דווקא בחלל כמשי״יז בע״ה
ועירובץ י״ז ב׳ דמפנהו לשדות שנצדדץ וכ״פ הרמנ״ ם עצמו בפ״ח )ב( קוברו מיד במקומו .דהייט בתוך ד אמות שנמצא כדאי׳ במס׳
מטו״מ ועי״ש בלח״מ ועי׳ בחזו״א ב״ק סי׳ י״ח סקי׳׳ד שהגי׳ בזה, שמחות פ״ד ומובא בתוס׳ כתובות י״ז א׳ דעל כל פ סי ע ה
ועי׳ חזו״א אהלות סי׳ כ״ב סקכ״ב שאם מצא מת מצוה בדרך ופסיעה שמוליכו כאילו שופך דמים ופי׳ בחזו״א אהלות סי׳ כ״ב
והוליכו לניה״ק א״צ להחזירו ועמש״כ להלן אות י״ב ,ומבואר סקכ״ב דמסיק דאסור להוליכו לבית הקברות ,ובודאי שצרץ לקברו
כדינים ביד׳ד סי׳ שס״ד ובטור חו״מ סי׳ קכ״ד. מיד דאפי׳ בקרוביו אמרי׳ ב מו׳ק כ״ב א׳ דכממהר לקובץ כ״ז משובח
רק באביו ואמו ומשום כבוק ע״ש .וכן מונ ח ממ״ש על כל פ סי ע ה
)ד( וי ש מי שכתב דמציינין נ ד ם כר .בתוספתא פ״ ה דמע״ש שנינו ופסיעה כאילו שפכת דם נקי והיינו משום שנשתהה מ ל קונח דאי
מקום הרוג מציינין אותו בדם וכתב כמנחת ני ט רי ם דמי. רק מפני שקנה מקומו מאי טל כל פ סי ע ה ופסיעה כרי חדא מילתא
מצוה קנ ה מקומו ,ור״ל דכיץ דיקברנו במקומו ולא בביה״ק יהי׳ עבר שאץ קוברו במקומו ו אץ לומר דכשמוציאו ממקום כראשץ
תקלה לנהנים שלא י ד ט שיש כאן קבר ולכן מציינץ בדם ל סי ק ומניחו במקום כשני קנ ה מקומו כשני ואח׳> כשחוזר ונוטלו משם
ואע״ג דכל קברות מציינץ בסיד כדחק נרפ״ה דמע״ש ומשמע שאץ מוציאו שוב ממקום שקנה ולכך קאמר על כל פסיע ה ופסיעה
חילוק נ ץ קבר יחידי של מת מצוה לביכ״ק צ״ל דכרוג שאני ו ת ק ע דאץ כ ח pכמש״כ בחזו״א אהלות שם אלא צריך לכוליט למקומו
לציץ על ק ב ח בדם ,אמנם המפרשים בי ח׳ במע״ש שם מפרשים כראשץ ו ע״נ כמש״כ ושו׳ל אות י״ב ועי׳ בפיהמ״ש לכרמב״ם בפירקץ
אותו לפנץ ע״ פ ד תנ א ר נ ס ״ג בע״ה ולדידהו כאן מציינץ בסיד שכ׳ מת מצוה קנ ה מקומו ונקבר בתוך ד אמות שלו וכ״כ כמאירי
כמו teכל קבר. שם וע״ל סי׳ ט״ז ס״ב.
איתו סי׳ ג דין נמצא חלל נחל
שאין מת מצוה אא״כ נמצא ראשו ורובו ולפ״ז כאן שהם ב׳ מתים )ה( ואם נמצא ראשו כר .סי ע ה מ״ה ב׳ נמצא ראפו במקום א׳
הרי לא נמצא בכל א׳ ראשו ורובו ואין לו דק מת מצוה ויטל להוליכו וגופו במקום אחר מולינק הראש אצל כגו qד ב ד ד׳ א
לביה״ר^ ודק ב׳ מתים לפנק ע״ פ יתבאר בסי׳ ד ס׳׳ב ובסי׳ ג׳ יע״ א הנו ף אצל הראש ומפרש הגרו דמיירי לענק מת מצוה ק מ
ס״ט בע׳׳ה. מקומו וקמיפלגי דר״א סבר גופי׳ בדוכתי׳ נפיל רישא דנאדי ונפינ
)יא( ואם הי׳ מדרק מכאן ומכאן כר .נראה דמיירי דווקא שההר ו ד׳ פ סבר^רישא היכא דנפיל נפיל גופא הוא דרהיט ואזיל וקי׳׳ל
גדול ביותר שא״א להיות p cסביב ההר פד שהגיע לצד כר״פ מוז^וי ו 5״פ הרמב״ם פ״ט מרוצח והסמ״ג והמאירי ונד*
כשני או שיש שם מחיצות וגדר דאי בהר ק ק ודאי־ דתליק שרן
. ללז׳'»ק«ננ .
סביב וכהאי דאי -בירר אם יכול לכתת כ ד והשיפור תלוי לפי )י( א ם הגוף נו׳ .בירו׳ ס׳ פ״ע ה״ד מה פניגק נשהי׳ הראש מלמע;]
אומד כדעת .מיהו נפמש״כ לעיל דהירר לא ס״ל כלל סעמא דריצה והגיף מנמכק אבל אם הי׳ הראש מלמטן והנוף מלמפלן
רק שהראש הותז א״כ לא תליא כלל ב הן רק שיהי׳ גבוה שאק כל פמא מוריי שמוליכק את הראש אצל הגוף כי׳ הי׳ שוה כל מקום
יכול ליתוז מצד זה לעבר כ ה ר שמצד השני. שדרני ליתזו גוף אחד הוא ואם נאו הראש הזה אק צו גוף והגוף
)יב( מסופק כר .בי ת׳ כי׳ מנ ד ק )פי׳ מדרק( מיכן ו מי ק אנא הזה אק לו ראש והטעם דבמקוס שמסתבר שנתגלגל נא שיין למימד
אמר ת שא אזל לחד אתר וגופא אזל לחד אתר או
גופא רהיט ואזיל ומה שמחלק בק הראש למעלה או הגוף למעלה
הראש כז כ אק לו גוף או הגוף )צ׳׳ל ו הנו ף( הז כ אק לו ראש כיינו משום שכשהראש למטה אק דרן הגוף לרק כלפי מעלה אחר
ור׳ל דמספקא לי אם הוא מת א׳ או ב׳ מתים ,וכנ ה בחזו״א שנקצן ראשו ומ״ש הירד מה פליגק כר אק הכינה דדווקא בזה
אהלות סי׳ כ״ב סקכ״ב הוכיח משמפתק בסוטה מ׳׳ה ב׳ שאם יזילקק דפשיטא דנמקום שוה כיקר מחלקותן )ו הא דמסיים כי׳
נמצא מת מצוה במקום א׳ והוליכוהו למקום אחר לא קנ ה מקומו
שיה כי׳ היי ט למר כדאית לי׳ ולמר כדאית לי׳( אלא הכונה דגם
השני וצריך נחזור להוליכו למקומו כראשק מדאמרי׳ בשמעתק מר סבר
גא׳ למטלה משכחת פלוגהייהו בהי׳ הראש למעלה דלד׳א אמרי׳
רישא בדוכתי׳ נפיל ומ׳׳ם גופא בדוכתי׳ נפל אלמא דתליא במקום
דנהרג •למטה והראש הותז כלפי מעלה ולר׳׳ע אמרי׳ להיפך דנהרג
שמת ואק לומר דשא״ה דע״כ צ תן להוליך אחד לחבת כ ת לקובת
למפלה והגוף pאו נתגלגל כלפי מע ה והרמב׳׳ם השמיט כל דינים
במקום א׳ ולכך מוליכק למקום שמת דא״כ כו״ל להול 7למקום ח בו
אלו ויתבאר בסמיך בע׳׳ה ולפנק מדידה יתבאר הדינים ב ט׳ ה
או למקום עיקר כגוף )וכמו דפניגי לענק מדידה היכן עיקר כנו ף(
בסי׳ ה׳ ס׳׳ט.
ומאי נ״מ היכא שמת אפ״כ דכאן חליא במקום שמת שם וכ״ה לשק
)ז( ב מ קו ם גבוה .ומקום גבוה מקרי נפנק זה אפי׳ קצת שיפיפ
רש״י בב״ק פ״א א׳ ד״ה מקומו מקום שנפל שם בעת מותו קנאו
באופן ש ד ע להתגלגל חינ בתר טפמא
לקבורה ,וכ״ ה אם מצאו במקום א׳ וידוע לו שמת במקום אחר צתך
)ו (1שיו כ ל להתת זה מזה .כ״ה נשק היח שנמי ולשק זה לא י ת ק
להוליכו למקומו כראשק ,ואף דברמב״ם פ״ה מנ״מ כ״ג כתב ונקבר
לכאר רק אליבא דד׳ א דס״ל ה טעם משום שהראש הותז
במקום שימצא בו וכן ביו״ד סי׳ שס״ד ס״ג וכל המי^אי צר Tלקבת איל לד׳פ דהטעס משום שהגוף pאח״כ הול׳׳ל כל מקום פהגקז
במקום שמצאו כיינו משום דסתמא הליק דבמקום שנמצא שם מת
י י י י לי ? ואפשר שהירושלמי לא ס״ל כדא׳ בבבלי דטעמא דר״פ
אבל בידוע שנשתנה מוליכו למקום הראשק )ופ׳׳ל סק״ב( ,ולפ״ז משוס דנופא רהיט ואזיל רק כמו דלענק המדידה אזיל ר״פ בתר
אם נאמר דהירר ס״ל ג״כ כהבבלי דטעמא דר״ע דמוליכק הגוף אצל
יי ח חיים באפיו והכרת פנים כך ס׳׳ל לענק קבורה שאם כראש
כראש מפום דגופא רכים ואזיל נראה דספק כירר כן דאם ד מ א היתז אזלי׳ בתר כ מקו ם הראשק שנפנ שם הראם ושם מקרי חלל
מת א׳ הוא א״כ כאן ע״כ א״א לומר כן דרישא בדוכתי׳ נפיל וגופא אלא שהנוף נשאר במקומו ואפשר דמה׳׳ט כשמים כרמב״ם נ-
רהיט ואזיל דהא מבואר בירר דהגוף אינו pלמפלה פ״ג כ כ ר
י׳ליקי דינים אנו וסת ם דנעולס מוניכק כגוף אצל כראש ד ס׳ ל
וכמשנ״ת לעיל וגם ר״פ לית לי׳ סברא דר״א דהראש הותז למקום דחילוקיס אלו שייך רק לדעת הירושלמי דלא ס׳׳ל טפמא דגופא
אחר א״כ אין הגוף יכול להיות בצד אחר מהראש וע״כ דנהרג בראש י הי ס יאזיל רק במקום שנפל הראש שם נקבר א׳ ^ במקום מדרק
כהר וכראש נתגלגל לצד זה והגוף נתגלגל לצד השט וצריך לחזור להוליכו שמסתמא נפל כראש למפלה במקום כיי ף ואח׳׳כ נתגלגל למגיה
לראש ההר לקובת כמשנ״ת דקנה מקומו הראשק שנהרג שם ואם ®ליכק כראש למקום הגוף ורק במקום שוה אזלי׳ בתר רישא אבל
נאמר ב׳ מתים pאק בזה כלל דק מת מצוה ש כ ת לא נמצא ראשו לנה׳ די ק דס״ל דהטפס משום דגופא רהיט ואזיל יכול לרק כנו ף
ורובו וכנ״ל ממם׳ שמ חו^ ולתנא נראה דמספק אק יכולק לכוף א!* למקום גבוה מדנא מפלגיק בבבלי אלו החילוקים ופי׳ לק׳ עיד
לבעל ראש כ הר שיקברנו שם )אא׳ > הוא מקום הפקר או שהוא
יתבאר בזה בס״ד.
לקבת שם מספק( דלמא ב׳ מתים מסכים שיקברוהו שם דאז )נ 0מ ו ל י כ ץ הגיף אצל הראש .כ ד׳ ע וכנ׳׳ל ומ׳׳ש בסוטה י׳ נ׳
הם ויוליט לביר ,הקברות ואע״ג שיש בזה גם ספק איסור שאסור גבי אבשלום כני תמניא בני למה ט ׳ דקריב רישי׳ ,
לפנותו אם הוא מת מצוה שא״ה שהרי לא נמצא כפת פל ראש כ כ ר לגבי גופי׳ מצי אתי ג ס כ ר׳ ע דודאי כשנמצא מת ראשו במקום א׳
וצתך לפנותו בלא״ה וא״כ מספק לא נפנה לשדהו ו ט ד יחכן דכאיסוד ילוסו נ מ ק״ א תליק דנופא רכים ואזיל אבל כ ת ם הרי pהשמים
תלוי בדק ממק כי כל י׳ תנאי יהושע ה ם בממונות שע״רו כן כנחיל קי נו ראשו לגבי גופו משום שפם הי׳ הא מת שהראש הותז למקום
את כ א pכדאמר בב׳ק פס ואם אק כאן דק ממק מספק אק כאן אוזר והגוף נשאר במקומו כדמשמע בקרא שנשאר תלוי באילן ואח׳׳כ
נם איסור ,מיהו בק אם בעל כ הר מסכים ובק אם קו ב ת בביכ״ק הרגוהו ומסתמא התיזו ראשו והגוף נפל למטה דל״ש שם גופא
לא ק ב רו שניהן יחד דשמא ב׳ מתים pואק קוברק ס מתים יחד י ^י מ יאזיל אחר שכבר הכוהו קודם בג׳ שבטים כדמוכרזי קראי
כדמבואר ביר׳ד סי׳ שס״ב רק ירחיק זה מזה קצת וקברם .וכ״ז ויותר נראה דחז׳׳ל למדו זה דמשמע מקראי שראשו נשאר תלוי באלה
אם נאמר דהירו׳ אזיל בשיטת כבבלי דנופם ר״ע משום דגופא רכיג! ’ Pגיפו קברוהו וכ״כ מהרש״א ואח״כ התפלל דוד שגם כראש
ואזיל אבל יותר נראה כמש״כ לעיל דהירר לא ס״ל טפס זה pדלכ״ע יתקרי אצל כנוף ויכנס בקבר ושם נא נקבר כלל במקום שקרג
אף אם ידוע בודאי שהראש הותז וכגוף נפל במקומו אפ״ ה מוליכק כדמשמט קראי דקברוהו בפחת ביער ע׳׳ש )שלא כי׳ כמת מצוה
כנוף אצל כראש דהראש עיקר ולפ״ז יש לפרש ספ ק כירושלמי באופן ®היו לו כרבה קוברים( ורק דוד התפלל שגם ראשו יכנס לקבורה
זה דכנה בירר שם מוכח דכראש יכול לכתת אף למפלה פל כ כ ר יאק זה שיין כלל לענינינו ,ועי׳ פירובק מ׳׳א א׳ בתר רישא גופא
דכא ס״ל לר״ע גם בהי׳ כראש למפלה וכגוף למטה דמוליכק כגוף אזיל ושם הוא פנק אחר ומיירי מחיים וכמ׳׳ש בדב׳׳ר פ׳׳א סי׳ י׳
אצל כראש ואם כראש אק יכול לכתת למפלה א ״נ פ״כ נהרג למסה שאמר כזנב לראש פד מתי א ת ה מתהלך תחלה כף פ׳׳ש.
ואדם הוליך כראש למפלה וכי׳ צתך להוליך אצל כנו ף שכגר קנ ה ׳ ( ואם לאו ב׳ מחים .pודק ב׳ מתים מבואר ביר׳ד סי׳ שס׳׳ד
מקומו כראשק ]ובמו בנמצא הראש למטה וכגוף למפלה דמודה ס״ג )והוא מתוה׳׳א בשם מם׳ שמחות כמ״ש כג ר׳ א(
איתן סי׳ ב דין נ מ צ א חל ל נחל יח
ב> .א( המוצא חלל ) aבמקום שנוהג ע״ע );( לדעת התוספתא והירושלמי מניחץ אותו ) ד ( ולא יזתנו ממקומו)ה( ויבא
ויעיד לפני ב׳ד ) 0של העיר הסמוכה ) 0ואם קברו אם יש עדים היכן היה מונח חוטמו מודדין משם )ח( ואם לאו
צ״ע אם שייך מדידה כה*ג)נס ואין הב״ד נזקקץ לצאת ,אא״ב באו)י( שני עדים כשרים והע Tו לפניהם שראו חלל )יא(
ונראה דצריכץ העדים דרישה וחקירה )יב( אבל אם בא עד א׳ א'צ לצאת ניג( ואם ב״ד בעצמם ראו נראה שאם ראו ביום
א*צ לקבל עדות ואם ראו בלילה יכולץ להושיב מחבריהם דעמדו שנים דעידו בפניהם )יד( ובלבד שיהיו שלשה שיקבלו
עדותן ) ט ס ואם הוזמו העדים נראה שנפסלים לכל עדיות )ט (1ואם הוכחשו משגים נראה דאץ נפסלים (Dאבל אץ
ב*ד זקוקים לצאת וצ״ע )יח( ואם הוכחשו זה מזה עדותן בטלה )יט( ואם נפסלץ לעדות אחרת להצטרף נחלקו האחרונים
)כ( ואם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה )כא( ואם היתה עדות מיוחדת נראה דביד זקוקץ לצאת.
ואזלי׳ כאן בתר רובו ופמש׳> לפיל סי׳ א׳ ס׳׳ב ב ס׳׳ו לפנץ ע׳׳ ש ר״ע דמולינק הראש אצל הגוף כיון שפ״כ מת לממלה ונחגלגל למנ 1כ [
)יד( ושאר ויני מת מצוה נתבאר ביו׳׳ו סי׳ שס׳׳ו ס׳׳ג ובטור חו״מ ו פ״נ והראש יכול להתת גס למפלה ולכן תלינן וראשו הותז למפלה
סי׳ רפ״ו וברמב׳׳ם פ׳׳ה מנ״מ ופ׳׳ח מטו״מ והפתקנו כאן וכאן המקום הראשון שנפל שם הראש ולכן מוליכץ הגוף אצלו והראש
רק מהמבואר גפרקין וברמב״ם כ׳ רוצח והשייך קצת להלטת מויו ה פיקר לר״פ ו כ נ > וזהו ספק הירד ו א ם נאמר ו מ ת א׳ הוא א״כ
ופ׳׳ל סי׳ ה׳ ס׳׳ט. נהרג למפה והראש הותז פ ו מפנר השני של ההר ונפל שס ] אי
שנהרג בראש ההר והותז הראש למטה לצו א חו והגוף נתגלגל לצו
ב) .א( ה מ ו צ א חלל .אם ב׳ פוי ם מצאו בוואי מסתברא שמצוה פ לי ק
מטה מפנר השני[ וצריך להוליך הגוף אצל הראש למטה שהוא המקום
לבא ולהפיו כוי שיתקיים כמצוה ואין זה בכלל מה
שנפל הראש תחלה )ואפ״ג ואפשר ונהרג למטה והראש הותז למפלה
שאמרו בירר שאץ מצוה לחזר אחר חלל כנ׳׳ל סי׳ א׳ ס׳׳ ה ח ה וווק א
ונתקל בראש ההר ונפל שם ושוב נתגלגל למטה ויצטרט לקוברו בראש
לחזר אבל אם מצאו צריכץ לכשתול לקיים המצוה .ואפי׳ אם מצאו
ההר מסתבר ולא חיישיק להכי כיון וניכא רפותא p pשהי׳ כן
פ ו א חו נראה שראוי שישתול לבקש ש ו א׳ שיראה וילט להפיו לב״ו
מסתמא מתחלה הותז לצו השני וכ״ש ולא תליק ו או ם נטלו היכא
כוי שיתקיים כמצוה ואין זה בכלל מ׳׳ש שאץ צריך לחזר אחר חלל
ואיכא למיתלי שהותז כומוכחא כולי סוגיא( ואם נאמר ב׳ מחים הן
ו פ ו כאן לא מיפטו מו כ תיג כי ימצא אנא כ׳׳ז שלא נמצא א ש׳ג
אק בזה ו ק מת מצוה שהרי לא נמצא ראשו ורובו וכנ״ל ויכול להוליכו
שיצא כקול וככ״ג א״צ לחזר ש׳ז אבל כ פ ו שכבר מצאו אצלו כרי
למקום שירצה .ולוינא יש לפי׳ בזה לופת הירר וי׳׳ל ו הגוף צריך לקוברו
נמצא וא״כ ראוי לו שיתקיים המצוה כו ץ וצש׳ק.
במקום שנמצא אף שהוא ספק שמא ב׳ מתים הן ואין לו ו ק מת
)ב( ב מ קו ם שנוהג ש׳נג כנ׳׳ל ג סי׳ א׳ ואם אץ יוו ע אם נוהג או מצוה מ״מ א׳׳א לפנותו מספק ו הו א ספ ק איסור ופל כל פ סיפ ה
לא ג״כ ראוי שיבא לב׳׳ו ויגררו וכמש׳׳כ בס׳׳א. כאילו שופך ו מי ם )ולא ו מי למש׳׳כ לפיל שאין לכוף בפל ראש ההר
)ג( ל ד ע ת ה תו ספ תא והירושלמי .בש ש׳פ ולק׳ יתבאר בס׳׳ה ושם אק מונח שם וצריך לפנותו ולהביאו לכאן ומתוך שמפנהו מפנהו
ו הר מג״ם ס״ל והקבורה אחר כ מ וי ו ה ו ש׳ רמב׳׳ם לביהיק ולא יכניסו מספק לרשות בפל ההר ופי׳ פירובין י׳׳ז ב׳
רפ׳׳ט מרוצח שכתב הרוג שנמצא כו׳ מניחץ אותו במקומו ט ׳ דק מתוך שניתן לפנותו ט ׳ אך שם קנה מיהא השוות שבצווק וכיון
ולשיטתו מניחץ פ ו אחר כ מ וי ו ה ולהתוספתא והירו׳ פ ו שיצאו ונפל מתחלה במקום שאק ראוי לקבור קנ ה מיו השוות שבצווין
ב״ו שבפירו לציין כו ל ק ק. וזה מקרי מקומו וכמו בנפל פ״ג סלפ שיקברוהו בסמוך לו אבל כאן
)ד( ו ל א תיזנו ממקומו .כ׳׳ה לשון המאירי ג סנ הו ר ץ י׳׳ו א׳ אין מספק לא יכניסוהו לשם אבל בנ׳׳ו שכבר מונח שם י׳׳ל ו א סו ר
מזתץ אותו ממקומו )והמאירי בסוטה מ׳׳ה א׳ מצוד לפנותו מספק( ומ״מ הראש וו אי אק יטלין לכופו שיקברו שם והרי
כו פ ת כ תו ספ ת א והירושלמי ולא ככרמב״ם ש׳ל ס׳׳ ה( ואף שכפוי ס א׳׳א לקובח י חו פם הגוף שמא ב׳ מתים הן וצריך להרחיק ויכול
יכולץ לציץ מקום חו פ ש ולקוברו מ״מ מצוה שילכו שלוחי ב׳׳ו לומר לא ניחא לי לאסור פוו קבר מ י י יכית שהראש לא נמצא פ ס
ויציינו בו ם כו ץ ויראוהו היטב כו אי׳ בתוספתא וי ח׳ כו ל ק ק והטפם אץ יטלין לטפו לקוברו שם ופ״כ יוליכוהו לביה׳׳ק ואק להקשות כיק
נראה שמא יש ספיקות שצריך לברר מהיכן ל שו או אם הוא בר שקוברץ הגוף לפצמו והראש לפצמו א״כ אץ זה מת מצוה שהרי לא
חיוב ,ואם הזיזוהו מ מ קו ש יתבאר לק׳ ס״ג בש׳ה ואזלי׳ בתר שפת נמצא ראשו ורובו ואמאי ט פ ץ בפל השוה לקבור הגוף בשוהו ולק״מ
מציאה של כ פוי ם. והרי מה שקוברץ מגוף בשוהו משום וחיישי׳ שהוא מת א׳ וא״כ
)ה( וי ב א וי פיו לפני ב״ו .גירד ר־פ ש׳פ כי ימצא אץ מציאה נמצא ראשו ורו ט אלא שא׳׳א לקבור כאן גם ראשו מספק אבל הגוף
גבל מקום אלא בפוי ם ומבואר שם בסוגיא וצריך שני שאץ יכול להוציאו מספק פ״כ יקברנו ברשותו .מיהו למש׳׳כ לפיל
פוי ם כפרים י וכל ויני פוו ת ו כו ל ק ק ,ובס׳׳ה יתבאר ג ש׳ ה ו פ ת וה איסור מלוי בו ץ ממון י׳׳ל וג ם כאן א׳׳א ל ט ש מספק לקבור
הרמג״ם שהששט זה. ברשותו גם הגוף וממילא מותר לפנותו ו מוק מי ק הקרקפ בחזקת מרא
) ( 1ש ל כפיר כקרובה .בירו׳ אין מבואר ב הוי א אם הבאץ להפיו לפני קמא ופי׳ בסנהורץ מ׳׳ז ב׳ ופריך ווילמא מת מצוה הוא משמפ
ב״ו וכן שלוחי ג ״ ו שיוצאין אם הם של ב״ו של הפיר הקרובה ו מ ס פ ק חיישי׳ שמא מת מצוה הוא ואסור לפניתו אך י״ל ושם משום
או של ג ״ ו כגוול ומלשץ כ תו ספ ת א משמפ ושלוחי ג׳׳ ו של כפיר וגזל לא שכיהא איכא למיתלי כפי במת מצוה ומשני ו מ ת מצוה
הקרובה ק א ש ו א ח׳ > קאמר פ ו שישלחו לב״ו שבלשכת הגזית וי שוו קלא איח לי׳ וא״כ איכא למתלי טפי בגזל ו פוו ושם כבר נקבר
וכ׳> ב הוי א במאירי סו פ ה ש׳ ה א׳ שלוחי ב ״ו שבפיר יוצאץ ט ׳ וכאן צריך פתה לקוברו וצ״פ בכ׳׳ז.
פ ו ש־בואו לב״ו שבלשכת הגזית כף ש׳ש )וולא כמש«כ בם׳ משברי )יג( והרמב׳ם השמיט כל חילוקים אלו .בפ׳׳ט מרוצח ה״ט פ סק
ים ושלוחי ב׳׳ו כגוול יוצאץ וע׳׳ל ס׳׳ ה( .ואף שפויץ לא מו ו ו סתמא ומוליכץ מגוף אצל הראש כ ר׳ פ ולא הביא
ואינו יוו פ איזו הפיר הקרובה ילך לאותה שנראית לו קרובה ואם כל החילוקים ומשמע ולשלם מוליכין אצל הראש ופי׳ בשיירי קרבן
נמצא ג ץ ג׳ פיירות ילך לא׳ מ ק ואפי׳ אם כלך לרחוקה אץ בכך ובמראה הפנים שתמהו פל הרמב״ם שהשמיט כ״ז וכבר כתבנו בסק״ח
כלום ו מ ס ת מ א אץ זה רק לכתחלה ,ואם י ו פ שהיא כרחוקה והלך לבאי ספמו וס׳׳ל ולגמ׳ ו י ק אץ סילוק בזה .מיהו ובר פשוט שאם
לשם יתכן שאין הם צריכץ להזקק לו שלא פליהם ש טל כמצוה אלא נמצא כ״כ רחוק שאץ ורך שהגוף ירק אחר מיתה מרחק כזה בוואי
שוי פי ם לב׳׳ד של כ ש ר הקרובה ו כ ס יקבלו פוו תו ויתכן שאץ ב׳ מתים .pוגשר׳פ לא הגי א כלל וינ א ומוליכץ כגו ף אצל הראש
תלוי בפיר הקרובה רק לאתו שהלך ה ם חייבים לקבל פדותו וצ׳׳נג ייפ-ק .ואם לא נמצא כל גופו או כל ראשו רק מקצת מכם יתכן
יט איתן סי׳ ב דין נמצא חלל נ ח ל
נר פזי בשם ר״ז נשם שכם מלוקץ כאן כן כן חלוקץ בפדות
)י( ואם קנרו נ ר .לנאו׳ נראה דמ׳׳ש ניווםפחא וירושלמי דנ״י
החדש ומבואר דפליגי אי פד כרואה נעשה דיץ .וכנ ה ה תו ס׳
יוצאץ ומציינק מקום חוטמו אינו אלא לנהחלה נדי פידפו
בכתובות כ״א ב׳ ביארו לכלכה שיש נ׳ חילוקים דנד׳׳נ אף פד
היטג היכן מקום המדידה ויגררו כל הספקו ת אם צריך פ׳׳ט או
הרואה אץ נפשה דיץ ובד״מ דווקא עד כ מעיד אץ נפשה דיץ
לאו אגל אם אירע שהעדים קברוהו ויודטא מקום חוטמו למה נא
אבל פד הרואה נפשה דיין ואם ראו ביום א״צ כלל להשד דלא תהא
יפרפו שהרי לא אמרה תורה אלא ני ימצא במדים דהיינו שפדים
שמיפה גדולה מראיה ורק בראוהו בלילה יושיבו מחבריכם אצל כיחיד
העידו שנמצא חלל ומה צריך שב״ד יראוהו ונמ׳׳ש בספרי תצא גפ׳,
כדי שיהא נ״ד של ג׳ ויפידו שנים מכ ם לפניו וקכ״ח דינו כדיני
לי ימלא איש שוכג מם אשה וגף כי ימצא גמדים וכן שם ג פ׳ שופטים
ממונות כש׳ש נר״ה נ״ו א׳ )ודלא נשי׳ כירף נפ״ ק דר״ה כ״ז
גגי פוגד פ׳׳ז כי ימצא בקרנך וגף כי ימצא נפדי ם זה גנין אב
דעדי קה״ח נ כ די נפשות( ובדרנק אף פד כ מפיד נפשה דיץ
נ״ מ שנא׳ ימצא גמדים הכ תוג מדגר וכן שם ג פ׳ גונג נפש כי ימצא
®׳ש ונ״פ נ חו״ מ סי׳ ד ס״ה ,וש׳ל סי׳ א׳ ס״ג הבאנו ד ש ת אס
פ״פ דינו כד׳׳נ או נד״ מ וי״ל דאפי׳ אי כד״נ דמיא ® מ לפנין זה ייייי יי®
מקום אלא נפדי ם ונמנלתא משפטים פי״ג אם המצא תמצא אין
דינו כד״מ דהא טפמא דאץ פד נפשה דיץ משום והצילו כפ ד ה
מציאה אלא נפדי ם ואטו בכל הני צרינק נ׳׳ד לראות את המעשה
נש׳ש בר״ה נ ״ו א׳ וכאן צ״ש זה וכמו נשוה״ג בסנכדרץ ל rב׳
אצא דמדים הפידו לפניהם וה״נ הנ א ורק לכתחלה נ״ ד יוצאק כ״נ
דל״ש גבי׳ פניני הצלה א ש ג דהוקש למיתת נפלים לכל מילי .אך
יותר נראה מדמדמה לה הירף לפדי קה״ח דאפי׳ נימא ד®׳ע דינה סשים ופ׳׳ל ס״ג גזה ,והפדים צריכק להפיד אין הי׳ מונח בשפת
כד״נ ® מ פדות זה של מציאת כחלל ל״ש כלל לד״נ רק כעדות מציאה )דהפיקר תלוי בשפת מציאה נמשי׳׳ת
יעידו אם לא הי׳ ט מק וצף וכל האופנים שאין פורפץ עליהן ואס
של ד״מ לכל דברי׳ ולפ״ז אם נ״ד ראו ביום א״צ קבלת פדות כלל
ואם ראו בלילה יושיבו מחבריכם אצלם שיהיו ג׳ לקבל הפדות אין יודעים כל הפרכיים אפשר דהוי כדק ספק פ׳׳ע ) שיתבאי י ®''
ס׳׳ד נ ע׳׳ ה( ואולי א״צ לחשוש לזה מספק ותלינן דמסתמא נר הנ א ה
ויעמדו שנים מכ ם ויפידו לפניהם וכ״ש אם אחרים יפידו לפניהם
דמהני ופי׳ מו״מ סי׳ ד ס״ ה די״א דבד״מ אס כוז שו להעיד שוב הוא וצ׳׳נג
)ח( ואם לאו צ״פ אם שייכא מדידה נכה״ג .דהא מדידה ^ ב ת
אין יכולץ לדץ אבל כאן לנאף ל״ש כ ח מנו להעיד ) ,אן אפשר דהירף
כמשי״ת נ סי׳ ג׳ סי״א נ פ״ ה ולא מצינו מדידה אנא
דמדמה לה לקה״ח לשיטתי׳ דקה׳׳ח כד״נ אבל לג® די ק דקכ׳׳ח
מחום® ] או מצוארו לדפת ה ס מ׳׳ג[ .ואם נימא דשיינא מדידה
נ ד׳ מ אפשר דאין לדשת ® ע לקכ׳׳ח ולפ״ז ישתט כמה דינים
גס נכה׳׳ג א״כ אם נמצא קרוב לטיר א׳ תביא עגלה ואם ספ ק P
שכתבנו בסי׳ זה ונ סי׳ ד׳ וצ״ע( וי״מ דהירף קאי פל פדות כ הו רג
ויתבאר בסי׳ ד ס״ב נ ® ה (. ל׳ עיירות יביאו מגלה בשותפות ויתנו כדלק׳ סי׳ ד ס ״י .א ג.
לנאף יותר מסתבר דל״ש נז ה מדידה ואץ פורפץ כלל וצ״נג ^
)יד( ובלבד שיהיו שלשה כף .כנ ה נ ד׳ נ נחלקו כראשונים אם
צריך קבלת פדות נכ״ג או דדי בג׳ עי׳ רמבץ פ׳ שופטים )ט( ו אין הב׳׳ד נזקקץ כף .ירף ר׳ פ מ׳׳ע וכנ׳׳ל וכרמנ׳׳ם כשמים
דץ זה ול ק ח אורה סו ט ה מ׳׳ז א׳ תמה למה השמיטו
)ופי׳ מה שהאריך בזה אא ש״ר שליט״א ב ק ס י סנכדרץ סי׳ כ׳(
וא׳> אס פ״ע כ ד׳נ תליא בזה ,אכן לפ״מ שביארנו בדברי כירף ^ ויתבאר בפ׳׳ה סט ® נס׳׳ה•
Dש גי פדים כשרים .מבואר שם בירף אין מציאה נכ׳׳מ א<א
דפדות זו של מציאת כחלל בודאי ל״ש לד׳נ רק דינה כעדות של
נפדי ם ופרין דהתניא לא נודפ מי הכהו הא נודע מי
קה״ח פשיטא דסגי בג׳ כדתנן גבי קכ״ח נ ר״ ה כ״ה ב׳.
הכהו אפי׳ פבד אפי׳ שפחה לא כיו פורפץ ת ^ את אמר אפי׳
)טו( ואם כוז ש העדים נראה דנפסלים לכל עדיות .כנ ה במדי קה״ח
מבואר ב שנו שת ®ח א׳ דנפסלץ לכל פדות וכן בעדות ס לי אפי׳ שפחה לא היו פורפץ )כ׳׳ה היי׳ בילקוט( וכא את א ^
)דנעי ב׳ פדים כשרים ומשני( כאן להורג כאן לנהרג כגו מי
האחרונה שראו את ההורג נפסלים אם הוז ש כמשי״ת נ ע״ ה נם*׳
ד ס״ג ולנאף פשוט דה״ה כאן ,לא מבפיא אם כפדי ם קברו לעדים פל הנהרג נ פי דווקא ב׳ פדים כשרים ובירף שם מד® :נה
יעלי קידוש החדש )ויתבאר להלן בפ׳׳ה( ולפ״ז כל הפסולין .מדות
את ההרוג 'דב״ד מוכרחים לסמוך פניהן ופסקו כד ץ פל פיכ ם
שם פסולץ ג ם כאן וכן אם העדים קרובץ זה לזה דפסולין נק ה״ח
שחייבץ להניא ®׳פ ואם הוזמו אח״כ נפסלץ אלא אפי׳ אס כהרוג
נמצא וב״ד צריכץ לראות כנ״ל בירף א ש ג דכ״ז שלא יצאו אפשר למ״ש נ ד׳ ה כ׳׳ב ה׳׳ה כאן ואפשר דמ׳׳ש בירף שצרין נ׳ פדים כשרים
הייט דווקא אם המדים כנר קברוהו אבל אם מדיץ לא קברוהו
דפדיין לא נקרא שנפסק כדין פל פיכ ם וממילא אם כוז ש כו״ל
יאפשר לצאת ולברר אם דבריכם נכונץ אולי ראוי לב״ד לברר ני^י
נ הוז ש קודם גמר דץ ® מ נפסלין לפדות דגם אם הוזמו קודם
נ ש ד נפסלץ לפדות כ ש ש רמב״ם פ״כ מפדות ה״א ®ש בכ״מ לקיים המצוה ואמ׳׳ג שדרשו כי ימצא שאץ אתה מצוה לחזר אחר״ו
י״ל דחיובא לינא אבל מ״ מ אפשר דראוי לברר אם אפשר וצ״ט.
)וצ״ע ש״ל להרמב״ם ז ה( .ונראה דאם ה ת ש אחר ג ש ד לוקץ
ג״נ דאל״ה כו״ל עדות שאי א ת ה יכול להזימה כגר׳ש כ תו ס׳ ריש )יא( ו נ ר א ה דצריכץ כעדים דו׳׳ח .דנירף מדמה לה נפדות 2נ
קה״ח ושם צריך דו׳׳וז וגם מפצ® הוא מוכח דהח
מכות שהרי כירף מדמה לה לפדי קה״ח ואמר דאץ פד נפשה
אמרי׳ בירף דבפדות זו אץ פד נעשה דיין והטמם מפום דצרין פדות
דיץ כאן ו שכח דצרין פדות שאתה ישל צכזימה )וכן הוכיחו
שאתה יכול להזימה נמ׳׳ש תום׳ בכתובות כ״א כ׳ וא׳ > מכ״ם
כאחרונים נחה לפנץ קכ״ח דצריך פדות שאי״ל( אן 0כ יל״ע
אם ב״ד צריכץ פדיץ לצאת לברר אס נקרא שכבר נגמר כד ץ על פי כ ם לעי נ ® דרו״ח כמ״ש בסנהדרץ מ׳׳א ב׳ .ומה׳׳ת גם דיני מ שנו ת
ויתכן שכ״ז שלא קב ש שיש חיוב הנ א ת ® פ מקרי לא נגמר כד ץ לריכץ דו״ח כמ״ש נסנכדרין ל׳׳ב ורק כדי שלא תנטול דלת נפג
ואץ נענשץ. אמרו שא״צ וכאן ל׳׳ש זה® .הו כבר כתבנו שאם מדיץ נח
) (raואם הוכחשו משנים נראה דאץ נפסלץ .אף שפדותן נמלה נקבר אפשר שראוי לב״ד לברר כיון שאפשר לברייי יל"® ®״ 1די״'
דהא קי״ל כר״ה שבושת ש ז ב׳ דשני כתי עדים המכחישים דהנירור הוא בכלל כדף׳ח.
זא״ז כ״א באה בפ״ע ומעידה אבל לצרף א׳ מכת זו וא׳ מכת ז• )’ Oא ב ל אם נ א ®׳א כף .וכס׳ל נירף וכ״נ נ ק ק אורה סו ט ה
לפדות אחרת נראה דפסולץ שהרי הכחישו זא״ז ולדברי כ״א כשני מ״ז א׳.
פסוצ■ )יג( ואם נ׳׳ד נ פ צ ק ראו כף .נירף שס ונ׳׳ד שראו את ה ה ר ^
)כ׳׳ה הגי׳ כנכונה ולא כדאי׳ בירף ר*ה פ״ג כ״ א
)יז( אבל אץ ב״ד זקוקץ לצאת .כנ ה יש מחלוקת כראשונים אי
קי׳׳ל ת ד ותרי ספיקא דאורייתא או דרבק ® בקונטרס ”f c V ^^ ’י ’ ®®יהליח ל״א ם״ל אם ®®ייל
י או הי ואץ מ כ י ס כצל דכתיב ועינינו לא ראו וכרי ראו ולכחד
הספקות ,ולד׳ כ ס בכתובות כ״ב וכתום׳ דקי״ל דכוא ספיקא
כ״ש נככ׳׳ג וכן הסכים כק׳׳ע ני ר ף' ד׳ ה ( אית תני׳ תני יפמדו שנים
דרבנן ומדאורייתא אוקי אחזקה לכאף א״צ לצאת ולהסוברים דכוא
ייעילו לפניהם אית הניי תני יננמדו כולם ויפידו במקום אחר ר׳י
איתן סי׳ ב ד י ן נ מ צ א ח ל ל נחל
ג) .א( נמצאת העדות מכוונת גב( שולחים ב״ד של אותה העיר גג( שהע Tו בפניהם > nשלוחים )ה( ורואץ אם ראוי
להביא עליו עגלה ערופה נס ומציינים מקום חוטמו ) 0ואם נשתנה ממקום שהי׳ מונח שם יעידו העדים הראשונים
הית הי׳ מונח חוטמו בשעה שמצאוהו)זס ואם אץ יודעים צ״ע אם שייך מדידה בכה״ג.
ד) .א( ושלוחי ב״ד מסתכלץ היטב בסימניו כדי להע Tלאשתו להתירה לינשא ) aואח״ב קוברין אותו שלוחי ב״ד
) 0במקומו ) aומציינץ על מקומו ועל מקום חוטמו)ה( בדם נס וחוזרין לעירם.
כל מה שראו ונ״ ד יכריפו אם יש להניא פ״פ או לאו וזהו ומלקטץ ספיקא דאורייתא אפשר דצריכין מספק לצאת ולנדר אח ה פדים
את סימניו כלומר רואץ סימניו ובאץ ומפידץ אותן לפני ב״ד, הננוגי ם ואם כנר גקכר אפשר דהו״ל כדץ ספק ע״ע שיתנאר נ סי׳ ד
ואם רואץ שאינו בר הנ א ת פ״פ קונרין אותו לאלתר כנ״ל בס״א, ס״ד אך אפשר דאם פדיי! לא נקנר ואפשר לברר ראוי להם לנרר
ופי׳ סנהדרין פ״ז פ״ח שאם הזקן ממרא נחלק פם החכמים בדין א qאם תרי ותרי ספיקא דרנק דכיק דאפשר לברורי ל׳׳ש להפמיד
פ״פ והורה לפשות חייב מיתה פ״ש. ■ פל חזקה וצ׳׳נג
) ( 1ומציינץ מקום חוטמו .כמ׳׳ש בירר ומציינין פל קברו והיינו )יח( ו א ם הוכחשו זה מזה פדותן בטלה .ככל פדות שהוכחשו דבטל
נ ס י ק בפלמא נ מו אבן או מקל דאילו בדם מציינין , הפדות כמבואר רפ״ד ד סג ה ד ח.
אחר הקבורה כדלץ ספי qד .ומש׳׳כ מקום חוטמו הוא לדפת )ינ 0ו א ם נפסלק כר .מבואר בש״ך חו״מ ריש סי׳ ל׳׳א ובנתיבות
הרמב׳׳ם דפסק דמודדין מחוטמו ולהסוברים דמודדץ מצואח )כדלץ שם באריכות.
סי׳ ה׳ ס׳׳ ה( יציינו מקום צוארו. )כ( ואם נמצא א׳ מהן ט׳ .כדק כל פדות פי׳ מכות cpף ופ׳׳ל .v'po
( 0ו א ם נשתנה כר .בפרוך השלחן חר׳מ סי׳ תכ׳׳ה סקפ׳׳ב ובדבר )כא( ואם הי ח ה פדות מיוחדת .כגק א׳ רואה אותו מחלון זה
אברהם ח״א סי׳ ה׳ אות ד כתבו דאזלי׳ נתר שפת מציאת וא׳ רואה אותו מחלץ זה ו אץ רואין זה את זה בין נב״א
החלל והוכיח כן בד׳ א שם ממ׳׳ש בירר ר״פ פ״פ ראוהו מפרכס כאן בץ בזאח״ז דקי״ל דבד׳נ פסול ו ב ד׳ מ נשר כמ׳׳ש במכות ף ב׳
ובא ומצאו מת במקום אחר מודדין ממקום שנמצא )ופ׳׳ל סי׳ ג׳ ודיני איסור כממונות כמ״ש רמ׳׳א חו״מ סי׳ ל׳ ם״ו ובד׳׳ג קי״ל ג״כ
ס״ז נז ה( אלמא א פ׳ כ דודאי נהרג במקום הראשון מ״מ כיץ דכונסץ לכיפה נמ׳׳ש בסנהדרץ פ׳׳א נ׳ א״כ יל״פ מה דיט כאן
שמצאוהו מת במקום כשני אזלי׳ נתר שפת מציאה ומה שנסתפק שם אס נימא דפ״פ דינה כ ד׳נ ואפשר דלפני שנקבר שאפשר לברר צריו
מה הוא שפת מציאה פשוט דניץ דמנואר בירר דמציאה היינו בסדים לברד .אך לפי מה שביארנו דפדות זו לכ״פ דינה נפ דו ת קה׳׳ח
א״כ שפת מציאת כפדים הוא כקובפ ואץ לומר דתלו• בשפת כפדא תם
פשוט דפדות מיוחדת נשר בה ונ הדיא מבואר ב ד׳ ה נ״ ב א׳ דפדות
בב׳׳ד דאז מקרי שנמצא חלל לנ״ד דהרי ביארנו בס׳׳ב דאם ק נ ח כ ו מיוחדת נשר נקה׳׳ח דאמרי׳ שאס יפסל כו׳ פ׳׳ש ופ״ל סי׳ ד ס״ג
יכולץ להפיד א ץ הי׳ שוכב ויפרפו א״כ ני ימצא דקאמר רחמנא
בשם החזו׳׳א זצ׳׳ל.
כיינו מציאת כפדי ם ולא הפדתם ננ׳׳ ד ו ה א דפליגי ד׳ א ו ד׳ פ
בסוטה מ״ ה ב׳ בנמצא ראשו במק׳׳א וגופו במק׳׳א מהיכן מודדץ ג) .א( נמצאת הפדות מכוונת .בתוספתא פ׳׳ס דסוטה כיצד פושץ
אם אמרי׳ רישא בדוכתא נפיל וגופא רהיט או להיפן כ׳׳ז לפנץ שלוחי נ׳׳ ד יוצאץ ונוטלץ סימנים )ר׳א ומלקטץ
קבורת מת מצוה אבל לפנץ מדידה אץ נ״מ כלל ובמקום שנמצא סימניו( וחופ pק ו ב ח אוחו ומצייגץ את מקומו פד שיבואו לב״ד
ראשו משם מודדץ כמשי׳׳ת נ פ׳׳ ה נ סי׳ ה׳ ס״ ט ומסוגיא זו פצמה שבלשכת הגזית ד מודו ולשץ הירו׳ ר׳ פ פ״פ תני כיצד היו פושץ
מונח דלפנץ מדידה אזלי׳ בתר שפת מציאה מדלא במי לאוקמי בגמ׳ שלומי ב׳׳ד יוצאץ ומלקטץ א ת סימניו ומוכרץ אותו )צ׳^ וקוברץ
פלוגתא זו לפנץ מדידה דכא נ״מ ג׳ כ לפנץ מדידה לדפת א ץ הי׳ אותו וכ׳׳ה בש״נ( ומציינץ פל ק ב ח כדי שיצא ב׳׳ד מלשכת הגזית
נשפת מיתה ו פ׳ כ דלפנץ מדידה אץ ט׳מ כלל בזה ו נ ״ נ במאירי דמודו .וכ*ז אחר שבררו את הפדים דהא נתבאר שאץ נ׳׳ד זקוקץ
שם ופ״פ נז ה בסי׳ ה׳ ס׳׳ט. לצאת.פד שיתקבל פדות כראוי לפניהם.
נח( ואם אץ יודפים כר .כבר כתבנו נז ה נס׳׳ב סק׳׳ח ו כ תנ ט )□ שולחים ב״ד של אותה הפיר .נתבאר גס׳׳ב סק׳׳ו דהפדים
דמסתנרא דאץ פורפץ דלא מצינו מדידה אלא מחוטמו הולנץ לב׳׳ד של הפיר הקרובה ופי׳ ב ח ס מ דוד שפל
ומדידה מסכנת פ׳׳ש. התוספתא .וכבר ביארנו בס*ב דכ׳׳ז *:תחלה כדי שימאו לנרר
אם צרץ להניא פ״ פ אם לאו אבל אם קברוהו הפדים הראשונים
ד) .א( ו ש לו חי ב׳׳ד מסתכלץ כו׳ .שם בירר ובתוספתא ומלקטץ סגי שיפיח אם הי׳ מונח באופן שצרץ להביא פ״פ והיכן הי׳ מונח
את סי מנ ת )והביאו המאירי נ פ׳ פ׳׳ס( ופי׳ כק-׳ט חוטמו ופי׳ ל ק ק.
כ ח להתיר אשתו וכ״פ המנחת ביטרים בתוספתא וכ״כ בדפת זקנים )ג( ש ה ע rו בפניהם .נאם ה פי ח בפני ב׳׳ד שלא של הפיר הקרובה
מבפה׳׳ת ס״פ שופטים דנל מצות פ״פ צותה תורה כדי שיתפרסם אפשר שאץ מיינץ להזקק ל ק אלא שולחץ אותן לב׳׳ד
כדבר דבואו פדים ויכירוהו וינ ט ח לאשתו אך משמט שם דס׳׳ל של הפיר ה ק ח ב ה מיהו אם קבלו פדותן מסתבר דסגי בהכי וא״5
ככרמב׳׳ם שיתבאר נ ס׳׳ ה שאץ קוברץ אוחו פד אחר המדידה 'נ׳׳ד של הקרובה לחזור ולקבל פ ח תן ואפשר דגם לכתחלה כיץ שנאו
ופ׳׳ל סי׳ י׳׳ב סק׳׳א. ל ק הפדים מוטל פ לי ק לברר זה ואץ יטלץ לשלק לב׳׳ד של ה ק ח ב ה
) 0ו א ח ״ ב קונ pאותו .בתוספתא שם חופרץ וקונרץ אותו ור׳׳ל וכבר כתבנו מזה נס׳׳ב.
סופ pלמקומו. )ד( שלוחים .נראה דצרץ שנים כ ח שיוכלו להפיד א ץ הי׳ מונח
)ג( במקומו .דלא גרס מכל מת מצוה שקנה מקומו וכט׳ל ב סי א ^ם יצטרכו ט ץ שימחק כציץ וגם צריכץ להכיח נ די
)וכ״כ כרמב׳׳ם דקוברץ אותו במקומו( ,ופ׳׳ל ס׳׳ה, שיוכלו לכפיד להתיר אשתו נמשי׳׳ת בס׳׳ד בפ׳׳ה ופ״כ צרץ שני
מיהו אם י ח ס מי הוא ויש לו קרובים שם א פ ^ שאץ ח ט כמת פדים כשרים.
מצוה וי ט ל להוליכו לביה׳׳ק לקוברו. )ה( וחאץ אם ראוי להניא פלח פ׳׳נג בירר ומלקטץ את סימניו
) aומציינץ פל מקומו ופל מקום חוממו נד ם .ירושלמי פ׳׳ה ופי׳ הפ״ מ דרואץ אם הו א בר הבאת פ״ פ וכן פי׳
דמפ״ש כ״ א ובתוספתא פ׳׳ה דמפ׳׳ש מקום הרוג במנחת ביכורים בתוספתא ור׳׳ל אם אינו ס מץ או צ qוכדומה שאץ
מציינץ אותו בדם ופי׳ כ פ״ מ פושץ סימן למדוד מ ס ט אל כפיר פודפץ נמשי׳׳ת בסי׳ ג׳ נפ׳׳ ה .מיהו נראה שא״צ שיכו כשלוחץ ת׳׳ח
הקרונה ,ופ׳׳ל ס״ א שהבאנו די*מ דקאי פל כל הרוג כנמצא ,ו נ ח ס ח שידפו כדינים )מדלא ס ט שולחץ שט ת׳׳ח נ ד ת ק גבי סו ט ה וגבי
דוד בתוספתא דסוטה סי׳ נוטלץ סימנים שנוטלץ סיד •לציץ והוא גלות( רק צריכץ לראות המפשה א ץ הוא מונח דאמרו לפני'ב׳׳ד
כא איתן סי׳ ב דין נמצא חלל נחל
ה) .א( כ״ז ע״ם התוספתא והירושלמי ) ב ( וכ*מ במאירי נג( אבל הרמב״ם ס״ל דאץ קוברץ אותו עד לאחר המד Tה וכ״ד
כמה ראשונים וע*כ א*צ לשלוח שלוחים כלל גד( והשמיט ג״ב דינא דצי 7עדים שנמצא חלל.
יבואו פדים ויפידו שהוא מת ולא תשב אשתו פגונה ופ״ש שהאריך תמוה דהא הרוג מציינץ נד ם וגס לא יחכן לפרש כן לשון הירושלמי
שאם מכירץ היטב יכולץ להפיד אפי׳ אחר ג׳ ימים פ׳׳ש ומשמפ ומלקטץ את .סימניו וע״כ הכוונה שמסתכלץ נ סי מניו כר׳ל ם״ ^
מלשוט שהפדים שד או הו בשפת מדידה יוכלו לכפיד משמט נ ד והק״ע בי ח׳ ד סופ ה פי׳ ג״כ דסציינ pאותו בסיד ונראה שלמד זה
הרמב׳׳ם שפד ץ לא נקבר )אף שאיט מוכרח כ״נ דאפשר דפ׳׳י דמדמייתי פלה אח״כ מנק לציח כר וזה אינה ראי׳ דאגנ דמיירי
מפשה המדידה יתפרסם ויבואו פדים שראוהו מקודם או פד מפי ’ מיץ צית רדיתי לה ,והרמנ״ם השמיט דץ זה דמציינק כאן ונראה
פד אבל לשונו לא משמפ כן( ובהגהות ק ארי׳ פל כרמב׳׳ם רוצה דס׳׳ל דהירר והתוספתא לשיטתם דס״ל דקונ pלאלתר ואח׳׳כ
להשוות דפת הרמב׳׳ם פם ה־רד והתוספתא וכתב לחלק בץ נמצא מודדץ ולכן צריך ציון פד המדידה וגם הירו׳ והתוספתא נמע׳׳ש
רחוק מב״ד כגדול לנמצא קרוב ונ ץ נמצא בשדה לנמצא פל המצר דמציינץ מקום הרוג נ ד ם כ׳׳ז לשיטתם אבל הרמנ״ם שפסק שאין
ולא נראה כלל כן מלשון הרמנ״ם שלא חילק בזה ופ״פ ל ק ק סי׳ קונרץ פד אחר המדידה כדלק׳ ס׳׳ה א״צ לציץ ואחר הקבורה יציינו
ט׳׳ז ס׳׳א סק׳׳ב פוד טפס למה לא פ ס ק הרמב׳׳ם ככתוספתא וירד בסיד כשאר קברות כדתנן רפ״ה דמפ׳׳ש .אכן הרמנ׳׳ם השמיט גם
ויש למי׳ לדפת הרמנ׳׳ס אם קברוהו קודם המדידה אם אפשר יתר דיני ציץ המבוארים בתוספתא וירר דמפ״ש שם ונראה דם״נ
למדוד ממקום שהי׳ שוכב )אם יודפים מקום חוטמו( או דהמדידה דהוא רק דפת אחרים בתוספתא שם ורבץ פליגי פ׳׳ז ויתנאר
מפנב דו ק א מחוטמו ממש ולכאר יש להוכיח ממש׳׳כ נ ס פ׳׳י מרוצח נ סי׳ ט׳׳ז ס׳׳א נפז׳׳ה.
אנשי פיר קרונ ה שנתאחח ולא הני או פ״ פ כופץ אותן ו מני א ץ )ה( בדם .היינו נ ד ם בהמה דאי בדם חי׳ ופוף הא נ פי כיסיי
ואפי׳ לאחר כמה שנים אך יש לדאות דמיירי שמדדו ואח׳׳כ לא אא״כ מתה מאלי׳ או נ ט מ א ה פי׳ חולץ פ׳׳ה ב׳ או שישייר
הביאו פ״פ אבל אם פדיץ לא מדדו אולי ל׳׳ש מדידה אמנם נראה קצת מדם הנפש לכסותו כמש׳׳כ בפ׳׳ת סי׳ כ׳׳ח סק׳׳ס ) א ק י׳׳א
כיץ דבתוספתא וירד מבואר בכדיא .דמודדץ ממקום שהי׳ מונח דצרין לכסות כולו פ׳׳ש נפ״ ת סק׳׳ו(.
ומשמפ דשייך מדידה גם מהמקום נהי דהרמב׳׳ם לא פ ס ק כן ) (1וחוזרים לפירם .אל ב׳׳ד שבפירם שישלחו אחר ב׳׳ד הגדול למדוד
דסשמט לי׳ דכ מדיי ה צריכה להיות לכתחלה מחוטמו ממש מיהו כמשי׳׳ת נ סי׳ ה׳ בע׳׳ה.
נדיפבד מסתבר דודאי מהני דבהא לא מצינו בהדיא דגמ׳ די ח פליגא
וצנד׳ק ופ׳׳ל סי׳ י*ג ס׳׳ו סק׳׳א נז ה )ופי׳ נ חי׳ כגרי׳׳ז כלוי פל ה• ) א ( כ״ז פ״פ התוספתא ,פ׳׳ם דסוטה והירר ר׳׳ס פ׳׳ס ו כ ר׳ג
הרמבים ובאני פזרי ופמש׳׳כ בסי׳ כ׳ ס״ ט(,. ) 0וכן משמפ במאירי ,בסוט ה מ׳׳ה א׳ שאחר שהביא דפת הרמנ׳׳ס
)ד( והשמיט ג״כ דינא דצריך פדים שנמצא חלל .כמבואר בירד שאם מצאו חלל מפמידים אותו במקומו ואץ מזתץ אותו
ר«פ פ״פ כר׳ל ס׳׳ב ומשמפ דלא ס׳׳ל ונבר תמ ה בזה משם כלל )פ ד אחר ה מדיד ה( כתב ובברייתא ראיתי ששלוחי ב״ד
נ ק ח אורה סו ט ה מ׳׳ז ב׳ )ובס׳ משברי ים ט נז ה דברים תמוהים שנפיר יוצאץ ונוטלץ סימניו וחופרץ וקוברץ אותו ומציינץ את
מאד דכנראה סבר ששלוחי ב״ד כגדול יוצאץ פ׳׳ש שכל דבריו תמוכים מקומו פ ד שיבואו לב״ד הגדול שבלשכת הגזית וי מ דו ח ומשמפ
שם( ואפשר דס׳׳ל לכרמב׳׳ם דהירד והתוספתא לשיטתם דנ׳׳ד צדכץ דדפתו כהתוספתא וא qדבחידושיו נסנהדרץ י׳׳ד א׳ לא הני א
לשלוח שלוחים לברר סימניו ול קונ מ ולכן צריכץ לקבל פדים תחלה רק דפת הרמב״ם אינה ראי׳ דד ר ט להפתיק נכ״ מ דפת הרמב׳׳ם
ואל׳׳ה אץ חיינץ נז ה אבל לפ׳׳ד הרמב׳׳ם דפסק דא״צ לשלוח ש^חים א^ דלא ס״ל כן ני דופ למפיץ בספריו ,וכ״נ לנאף דפת רש״י בחומש
ולא ל קונ ח רק שולחץ מיד אחר נ׳׳ד הגדול אץ כאן דץ של קבלת שכתב ומדדו ממקום שהחלל שוכב וכ׳ מהר׳ל מפראג נ ם׳ גור אריה
פדות שהרי אץ ב׳׳ד פושץ שום דבר pיבררו אם נכץ כדבר דכוונתו שאץ מודדץ ק החלל ממש כ׳׳א מקום ששוכב ולכאורה אזיל
וישלחו לב׳׳ד כגדול וצ׳׳ק ופוד יתכן דכרמנ׳׳ם ס׳׳ל דגמ׳ די ק לא כשיטת ה תו ספ תא והירושלמי דקוברץ אותו מקודם דאל׳׳ה מנ׳׳ל
ס״ל דרשא דאץ מציאה אלא נפדי ם דבירר ריש סו ט ה מפ׳ טפ מא לאץ מודדץ מחוטמו ממש וכפשטות הג מ׳ ודוחק לומר דטפמו כדי
דר׳ יכושט ור׳ יוסי ב rיהודא דמשקה פ׳׳פ שנים מדכתיב כי מצא שיהא מדה שוה פ׳׳ג קרקט ולא יצטרך להחזיק כל ה ז ק החבל
אץ מציאה אלא נפדי ם ובגמ׳ די ח סו ט ה ט ט מייתי קראי אחריני נאויר דמ״מ מנץ לרש׳׳י זה ולכן יותר נכון לומר דאזיל בשיטת
וגם פל נ״ש נגי ט ץ צ׳ א׳ מפ׳ שם דילפי דבר דבר ממץ ולא מלשץ התוספתא והירר מיהו לשץ ממקום שהחלל שוכב לכאף אינו מדויק
מציאה ,וגם בי ימצא דגני פ״פ דריש בגמ׳ דידן מ׳׳ה ט לדרשא דהול׳׳ל ממקום שהחלל שכב ולכן נראה לפנ׳׳ד דאין כוונת רש״י
אחרינא פרט למצוי ,וגבי גונב נפש דרשי׳ במכילתא משפטים ונמצא לזה כלל ואדרבה רש״י אזיל בשיטת הרמב״ם שאץ קוברץ פד אחר
בידו אץ מציאה אלא נפדי ם )הביאו רש׳׳י בסנהדרץ פ׳׳ה ט ד׳ ה המדידה מדכתב ממקום שהחלל שוכב משמפ נשפת מדידה ומה
שיכניסנו( ובגמ׳ די ק שם פ׳׳ו דרשי׳ מונמצא לפרס למצוי פ׳׳ש וגבי שלא כתב בקצרה מודדץ מהחלל משום דהוי משמפ שאפשר להפביר
גנב דרשי׳ במכילתא משפטים פי׳׳ג אם המצא תמצא אץ מציאה החלל למקום אחר ולמדוד משם ח״א כמבואר לפיל בס״ג ולכן
אלא נפדי ם ונגני די ח נ׳ ק ס׳׳ ה א׳ דריש לי׳ לדרשא אחריתי ובגמ׳ כתב ממקום שהחלל שוכב דהיינו בשפת מציאה דקאי אקרא כי
דיק ידפי׳ דצריך פדים בכל אלו מסברא ופ׳׳ט בספרי שופטים סי׳ ימצא חלל נופל בשדה.
קמ׳׳ח תצא סי׳ רמ״א רמ׳׳ד .אמנם ברש׳״ נסנכד רץ פ rא׳ ד׳ ה )ג( א ב ל הרמנ״ם .פ׳׳ט מרוצח ה׳׳ב כתב אחר שמודדץ ונודפה
ונמצא משמט דס״ל דגם לגיד די ח אית לי׳ דבפי קרא ונמצא דצריך הפיר הקרונ ה קוברץ הנהרג במקומו וכבר תמהו האחרונים
פדים וכן נראה נ תו ס׳ שם ד׳ ה מונמצא שהסכימו ל ד רש׳׳י אך נראה למה פ סק דלא כהתוספתא והירושלמי וכתבו כמה אחרונים דמשמפ
שם מדבריהם דגני פ׳׳ט קרא יתירא הוא למדרש פרס למצוי פ׳׳ש לי׳ מלשון הג מ׳ מודדץ מחוטמו ממש ולא ממקום חוטמו וכן לשץ
)ויתבאר בסי׳ ה׳ ס׳׳ ה סק׳׳ח נ פ׳׳ ה ומבואר דלית להו דרשא דירף הספרי מודדץ ק החלל אל הפרים ולא ק הפרים אל החלל משמפ
פרט לפדים וכדפת הרמב״ם )ופי׳ בם׳ תורת כקנאות סוטה מ׳׳ז א׳ Pהחלל ממש )ופי׳ סנהדרץ מ׳׳ה ב׳ ד׳ א אומר נותן פל מקומו
ד׳ ה פ׳׳א שט ג׳־כ ספם למה השמיט כרמב׳׳ם דץ פדי ם( .דץ נמצא ורנק פליגי פלי׳ ויש לחלק וגם לא כחוב נ ה די א כאן ק החלל( וכן
ט חללים יתבאר בסי׳ נ׳ ס׳׳ט ובסי׳ ז׳ ס׳׳ב נפזכ׳׳י. נראה בדפת זקנים מבפה׳׳ת שכ׳ ומדדו אל כפרים אמר הרב
נ ט י שור דכ״ז צוה כ קנ׳׳ ה לפשות כדי שיצא קול לנרצח ומתוך כך
איתן נחל כב
סימן ג .על איזה חלל עודפיו
א) .א( חלל זה אחד איש ואחד אשה )□ אפי׳ תינוק בן יומו >ג( אפי׳ עבד כנעני ושפחה ) 0זקן וסרים גר (.מנוול ומוכה
שחץ ) (1ואפי׳ סומא )ז( וגוסס )ח( בץ מכירץ מי הוא בין שאין מכירץ )נס אבל על גוי אץ עורפין ס אפי׳ הוא
גר תושב ניא( וכן על מץ ומוסר)יב( וצ״ע על חצי גוי וחצי ישראל )יג( ואם הי׳ ספק נפל נסתפק המנ׳ח )יד( וכן אם
הי׳ טרפה )ט (1אבל במאירי כתב שעורפין על טרפה )ט (1ולפיז ספק נפל דינו כדץ ספק ע״ע לקמן סי׳ ד ס׳ד )י(1
וצ׳ע אם עורפין על חרש ושוטה ונראה דעורפין.
מצוה יש לו שכר עי׳ סנהדרין ק״י ב׳ קטץ מאימתי ג א נטיה״ב א) ,א( חלל זה א׳ איש וא׳ אשה .פטוט וכ׳> המאירי בסוטה מ״ו
משעה שפונה א ) pוע׳׳ל סקי״ז דגם על חרש ושוטה עירפץ( מיהו חלל זה שפורפין עליו אח הפגלה כל חלל ישראל במשאע
תינוק גן יומו וגם הי׳ טרפה באופן שלא יגיע אך פעם אפי׳ לידי אפי׳ אשה או קטן פבד או שפחה זקן אי סרים מנוול ומיכה שחין
צ׳׳ע ואפשר דכל קטן מקרי בר מצות כיץ שהי׳ אפשר אמירח אפי׳ טרפה שהרי מ״מ נגזל היא בקצת חיים שהי׳ ראיי לעשיר.
שיעשו בו מצות כגץ מילה או לסוכו Tpcתרומה וכה׳׳ג )ולפ״ז בהן הרבה מציית עכ״ל ואע׳׳ג דלפי ה טעם שכתבי בדעת זקניס
גם בעובר אפשר דמשכח״ל מצות ולעיל כתבנו גענ ץ עובר( ועיר מבעה׳׳ת ס״פ שיפטים דטפם מצית ע׳׳ע כדי שיתפרסם הדבר ולא
דבר מציה הוא אלא שהוא אנוס כמשי׳׳ת ל ץ סקי׳׳ז. תשאר אשתו עגינה וטעם זה ל״ש רק באיש ולא באשה פשיט דהוא
רק טעמא בעלמא אגל לדינא אין שים נ״מ כמו שאין נ״מ אם ה•׳
)ג( א פי׳ עבד כנעני ושפחה .כ״כ כמאירי שם והמנ״ח מצוה תק״ל
לו אשה או לאו ואפי׳ אץ ראוי לאשה כמ׳׳ש בסיע ה מ״ו א׳ דכיירפק
והוא פשוט דכא כהורגו חייב מיתה כישראל וגם הוא
אסריס )מיהו סריס בידי כמים מותר באשה ואפי׳ סריס בידי
גר מצות כאשה ואמרי׳ גג מ׳ דהטעם משום שמנעוהו מעשור .מצות
אדם יכול לישא גיורת( וה׳׳ה אשה דלא מצינו בשים מקום חילוק
וכר׳ל.
בזה וחלל טלל תמיד בץ איש בץ אשה כמו בחלל חרג והנוגע בחלל.
) (1ז קן וסרים .סו ט ה מ׳ץ א׳ אנא מער.ה אזקן ואסריס צ׳׳ג .דלא
^ פרפינן וע׳׳ל סקי׳׳ז.
)ב( אפי׳ תינוק בן יומו .כ״כ המאירי כנ״ל דאפי׳ קטן וכ״נ המנ״ר!
)ה( מנוול ומוכה שחץ .מאירי שם ור׳׳ל אע׳׳ג שאין שוה כנום
מציה תק״ל דאפי׳ על תינוק בן יומו עורפין והייני בידוע
אם ירצה לימכר בעבד מ״ס פירפץ דככא תליא במצור.
שכלו לו מדשיו ואם ידוע שלא כלו פשיטא דאין עירפין דכיין דהרי
וכנ״ל.
הוא כאגן כמ׳׳ש בשבת קל׳׳ה א׳ ומסתבר ד מו תי להורגו ג׳׳כ פכ״פ
) 0ו א פי׳ סומא .דקי״ל כרבנן דר״י בב׳׳ק פ״ח א׳ דסומא חייב
מה׳׳ת )אפי׳ אם נימא דעוגר אסור מה׳׳ת להרגו דלא כדמשמע ב תו ם
בכל כמצות וא׳> דינו כישראל לכל מילי ,ונשי׳ רבינו
בנדה מ׳׳ד ב׳ ד׳ ה איהו( א״כ ל״ש כלל להביא כפרה על הריגר.י
ירוחם ועוד ראשונים שפסקו כ ד׳י דסומא פטור ממצות להסוברים
)ומ״ש רש*י ביבמות פ׳ ב׳ מפני ה סכנ ה של האם והבן כבר תמהי
דרק ג מ׳׳ ע פטור אגל בל׳׳ת חייב )פי׳ מנ׳׳ח מצוה כ׳׳ח ושד׳׳ח
ע׳׳ז ע׳׳ש ברי׳׳ף בהגהות מהרנ׳׳ש וחו׳׳י( ועוד ראי׳ מדתק במכשירין
חלק ד׳׳ח סי׳ ס׳׳ט וחלק הכללים מע׳ ם׳ סי׳ ס״ו( פשיטיא דישנו
פ׳׳ו מ׳׳ז דפליגי ר׳ יוסי ורבץ אם דם גן שמונה מכשיר וכתב הד׳ש
במצות דא׳ גקדושץ ל׳׳ט ב׳ ישב ולא עבר עברה ט תנ ץ לו שכר
דפליגי אם בן שמונה נקרא דם חללים ושם פ סק הרמב׳׳ם כרבק דנא
כעשוה מצוה ודינו כישראל ולכסוברים דפטור מהכל דינו כחרש
מכשיר אלמא דבן שמונה לא מקרי חלל וא״כ כאן דכתיב חלל אין
ושוטה שיתבאר ג ס קי״ז בע״ה.
פורפץ עליו ול״ד לטומאה דמרביק בספרי מקרא דכתיב בכל נפש אדה
)ז( ו גו ס ס .כגון שידוע שהי׳ גו ס ס מקמי הכי ועכשיו מצאוהו מת ואם הוא ספ ק נפל יתבאר בסמוך גע׳׳ה .ואם נמצאת אשה מעוברת
נראה דעורפץ דהא גו ס ס בידי שמים כהורגו חייב הרוגה באופן שאץ עורפץ על האשה ע י ן שלא נמצאת ריבה או
מיתה כמבואר בסנכד pע׳׳ח א׳ וגם יכול לעשות קצת מצות. שנמצאת בלא חוטם לפמש׳׳כ לק׳ ס׳׳י שאץ עירפץ בכה׳׳ג יש לע-
ואם כי׳ גו ס ס בידי אדם תלוי בדץ טרפה שיתבאר בסמוך ואץ אם עירפץ מל העובר )פכ״פ בידוע שכלו חדשיי( למ׳׳ד עיבר לאו
להביא ראי׳ סירס ר׳ פ ע׳׳ע מצאוהו מפרכס כאן וגאו ומצאוכי ירך אמו )דלמ׳׳ד pאמו פשוט דאץ פירפין דהוי חלק מאמי(
מת במקום השני מודדץ ממקום כשני אע׳׳ג שכבר הי׳ גו ס ס מקודם ואפ׳׳ג דההורגו אץ חייב מיתה כמבואר בסנהדרץ פ״ד ב׳ מ״מ
ועל כ פ ע ם הראשון אץ חיוג ע׳׳ע )וי׳׳א דאפי׳ מת בפניהם א ץ לדעת המאירי שיר.באר בסמוך דגם טל ערפה עורפץ אך שההורגי
חיוב ע׳׳ע רק אם ה ל ט משם ואח׳׳כ מצאוהו מת כדלץ ס׳׳ז( אץ חייב מיתה אולי גם על עובר עורפץ דבסנהדרץ שם ממפכי־נן
דשא׳׳ה שלא הי׳ הרינה אחרת רק אות ה ה הריג ה ומזה מת וכל גבי מיתה מדכתיב איש אגל כאן לא כתיב איש רק חלל וגבי טימאה
רוצח עושהו קודם לגוסס ואם מת בסוך נהרג הרוצח כמ׳׳ש בסנכדרץ דכתיג ה טג ט בחלל גם עובר הוי מטמא אי לאו משים טימאה
פ׳׳ח שחובשץ אותו ואי מית קטלינן לי׳ ועל ההריגה חייבה תורה בלועה או מקרא כמבואר בחולין ע׳׳ב א׳ מיהו משש אץ ראי׳ דשם
ע׳׳ע ורק שצרץ שימצאוהו מת ולא מפרפר וכיץ שכאן מצאוכי מרביץ בספרי חקת דגם נפל מטמא מדכר.יג נפש אדם ע״ש ומהא
ג סו ך מת חייגץ ע׳׳ע על ההריגה כראשונה של כרוצח אבל א ס דמכשירץ הנ׳׳ל אין ראי׳ דשם מיירי בגן שמונה אגל גכלו לו חדשיי
הי׳ גו ס ס בידי אדם ע׳׳י אחר ואח׳׳כ מצאיהו נהרג ע׳׳י אדם שני אפשר דאפי׳ לא נולד עדיץ כיון שראוי לחיות מקרי הלל וצ׳׳ע מיהי
זה תלוי בדין טרפה אם עורפץ פלט אם לאו. למאי דפסק הרמב׳׳ם פי׳׳א מנז׳׳מ הי׳׳א י׳׳ב דעובר Tך אמי
)ח( ב ץ שמכירץ מי הוא בץ שאץ מכירץ .פשוט וכ״כ אחרונים, אץ נ -מ בזה דודאי אץ עורפץ וכר׳ל .ואץ נהקשור .עמש׳׳כ דעורפץ
וכן משמע ביומא כ״ג א׳ על מי להביא ע״ע כו׳ ושם הי׳ על p pממ׳׳ש בסוטה מ׳׳ו א׳ יבא דבר שלא עשה פירות ויפרך
ידוע מי ההרוג ולא פריך הג מ׳ אלא משום דנודע מי הכ הו ע״ש במקום שאץ עושה פירות ויכפר על מי שלא הניחוהו לעשות פירות
וכן מבואר בירר פ׳ ע״ע ה״ב נמצא עומד על מטתו והסכץ תקועה מאי פירות אילימא פו׳׳ר אלא מעתה אזקן ואסרים ה״נ דלא ערפיק
בלבו ע״ש ו אץ לומר דדוקא בידוע מי הו א דכא כתבו בדעת זקנים אלא מצות וא״כ p pשאץ בר מצות אין עירפין די״ל דקטץ אתי
ם״פ שופטים דעיקר מצות ע״ע כדי שיתפרסם כדבר ויכירוהי ויעידי לכלל מצות ולא הניחוהו לעשות מצות כשיגדל ופיד דקטן אם עישה
כג איתן סי׳ ג ע ל איז ה חל ל עו ר ס מ נחל
דוקא בישראל וכמ״ש הראשונים כנ״ל צ״ל דדוקא על כל המצות באשתי ל־נשא אלמא דמיירי דאץ ידוע ונן משמע בתוספתא וחופרין
כישראל הקפידה תורה ולא על ז׳ מצות ב״ק וכ״ש לדעת כמנ״ח וקוברץ איתי במקומו )כג״ל פי׳ ג׳ ס״ד( משמע דמת מציה היא
שיתבאר לקמן שמצדד שכל שאק חיינק מיתה על הריגתו אין עורסין שאין לו קרובים אלמא שאין ידוע מי הוא )אך אין זה מוכרח כל;
עליו פשיטא שאין עורפק ע :ג״ת. כמיבן( ופשיע שאין חילוק ואם ספק אם הוא נוי יתבאר בסמיך
)יא( וכן על מק ומוסר .דמנואר בע״ז כ״ו ב׳ דמורידק ולא מעלץ בפ״ה ,ואס ידוע מי הוא הנרצח ומאיזה פיר הוא י״א שמודדין
וכיק דמצוה להורגן פשוט דל״ש להניא כפרה על הריגתן, אלי׳ והיא תביא ע״ע אע״פ שהיא רחוקה ויתבאר בסי׳ ר ס״ד בע״ה.
ואפשר דגם על מחלל שבת בפרהסיא כיון דדינו כגוי לכל דב• )ט( א ב ל על גוי אין פורפין .כן מבואר במאירי הנ״ל שכ׳ מל כ;
ל״ש להניא עליו ע״ע. חלל ישרא^ וכ״כ בפי׳ הריב״א עה״ת ר״פ תצא בם׳ ע;
)יב( יצ״ע אם שרפק על חצי גוי וחצי ישראצ כנק ישראל וגו• אויבך וא׳׳ת למה נסמכה ס׳ כי תצא לס׳ ע״ע וי״ל שבנויה אין
שקנו עבד כנעני בשותפות ושחרר כישראל חלקו או Pע״ע ולא כמו שדרש שאול המלך ומה על נפש א׳ אמרה תירה
אפי׳ לא שחרר לסמש׳> לעיל דעל ענ ד כנעני שרפק אך אפשר הנ א ע״ע ונז ה ט ע ה והחי׳ אגג מלך עמלק וכתוב וירב ננחל ע:
דלא מהני טבילה על חצי ענ ד אך משכח״ל בגוי שבא על חצי׳ עסק נחל עכ׳׳ל ו טנ תו לסוניא דיומא כ״ב א׳ נשעה שא״ל הקב״ה
שפחה וחצי נ״ ח להסונרים דגוי ה נ א על נ ״י הולד גוי ) ש׳ יבמות צשאול לך והכית את עמלק אמר ומה נפש א׳ אמרה תורה הבא
כ״ג א׳ תד״ה קסבר( וא״כ כאן חציו גוי וחציו עבד ואם נימא ע״ננ כל הנפשות הללו עאכ׳ץ ואם אדם חטא בהמה מה העאה
כדעת המנ״ח שאק עורפק אלא על מי שההורגו יתחייב מיתה ואם גדולים חטאו קטנים מה חטאו ינתה נ׳׳ק וא״ל אל תהי צדיק
לכאר כאן לא יתחייב מיתה שהרי הרג רק חצי ישראל)וצ׳׳ע( אבל כ רנ ה והנה התו׳׳י ביומא כ״ב ב׳ )ד׳׳ה ולדברי( כתבו דמפשה
לפ״ד כמאירי דא״צ שיתחייב מיתה יל״ע אם כאן כוי כנמצא חצי דאגג לא חשיב לי׳ לשאול עברה כ״כ משום שהי׳ שוגג שהי׳ דורש
חלל שאק פורפק כמשכ״ל ס״י דב ש ראשו ורובו או מ א ן עדיף ק׳׳ו וכ״כ כריטב׳׳א שם ומשמע דשאול סבר דהוא ק״ו גמור ויש
ואולי זה ד ש לפלוגתא דמקצת שה ככל שה ועי׳ גיטק מ״ג א׳ וצ״נג לתמוה איך עלה בדעתו שעל העמלקים שייך ע״ע שבפירוש אמרה
תורה תמחה את זכר עמלק וכיון שמצוה להרגן איך יתכן שצריך
)יג( ואם הי׳ ספק נפל שאק ידוע אם כלו לו חדשיו ש ס כדינים
להניא כפרה על הריגתם וגם על ס ת ם גוים שאק שומרים ד מצות
המנואריי׳ בשערו וצפרש ובן שנעה ובן ש שנה נסתפק
איך יתכן שמביאין עליהן ע״ע כיון שאץ איסור להרגן ואדרבה
המנ״ח נמצוה תק״ל אם עורפק אש׳ג דדעתו שם דעל כל ספק
מצוה לדונם ולהרגם וע׳ ע״ז ס ״ ו ב׳ ת ד׳ ה איזהו )ומ״ש גויס
ע״ע עורפק ) ש׳ בזה לק׳ סי׳ ז׳ ס׳׳ד( מ״מ כיק שההורגו אק
לא מורידק דעת הריפב״א שהוא רק משום איבה ועי׳ בזה נחזו״א
חייב מיתה אפשר דאק שרסק ש׳ש שהאריך קצת נז ה ול״י מר׳ל
נ״ ק סי׳ י׳ סקט״ו ועכ״ת נראה דהאיסור מדרבנן אם אק שומרק
לומר כן ומה שהניא שם סמך מדכתיג ואתה תנער כו׳ שאם נמצא
ז׳ מצות וצ״ע( ומצאתי נפנ ף יוסף על ע״י שהק׳ זה ותי׳ בשם
ההורג יהרג משמע דהפרשה מיירי באופן ז ה שאם ימצא הרוצח
כלי יקר על תנ״ך שהעמלקים נ תגיי ח כשבא עליהן שאול למנחמה
חייב ש ת ה 5״ע דהא א מ ח נ י ח׳ יומא ספ״ז דש׳ע מכפרת בק על
יאק טנ תו שנתגיירו ממש דא״א להתגייר בני שיקבלום ב״ד ועוד
השוגג נ ק על המזיד )ו ש ל סי׳ י׳׳ז ס׳׳ א( אלמא דאפי׳ אם הריו
אאק מקנלק גרים מעמלק כדאי׳ במכילתא סוף בשלח )ואם נא מ ת
בשוגג דאק כהורג חייב ש ת ה שייך ש ע אך pלחלק קצת דשוגג
קיבלום איך הרגום אח״כ( אלא ככונ ה שרנו לקבל ד מצות כדין
שאד ד ה ד הרג רציחה שיש בה חיוב ש ת ה אלא שהוא הי׳ שוגג
גר תושב ונהי דגם קבלת ג״ת צריך בפני ג׳ חברים כמ״ש הרמב״ם
ושייך כפרה אבל על הרוג שאק ההורגו חייב ש ת ה אפשר דל״ש
ס״ח ממלכים כ׳ ״ אפשר דנז ה טע ה שאול וסבר פעל ג״ת מניאין
ש ע אמנם במאירי מבואר להדיא דעל טרפה עורפק כדלק׳ וא״כ
פ״ע וא״כ חזינן דחסה תורה על חייו ולכן מאחר שרוצים לקבל ראוי
מונ ח דא״ 5שיהא נר חיוב מיתה וכן משמע מהריב״א שהבאנו לשל
לקבלם ו מ ה שהרג את שאר כעמלקים שמא סבר שאין קנלתן טו ב־
שכ׳ דלכך איצטריך לסשך פ׳ כי תצא לפ׳ ש׳ ע לומר שאק פורפק
שמחמת יראה אומרים pאבל על אגג שיפר שקבלתו טובה וג״ז
על גוי ואם ט מ א דנם על ישראל שאק חייבק עליו ש ת ה אק עורפק
קשה שכרי כ׳ ראב״ד ס״ו ממלכים כ״ד שעמלקים אם קבלו ז׳
מדכתיב ואתה תבער לא איצטריך למעוטי גוי ו ש לק׳ עוד ראיות
אץ להורגם )וע״ש נ מ ס׳ שגם ד רמב״ם כן( וא״כ איך
לזה.
הרגוהו באמת ויותר י שמעולם לא עלה ע״ד כרשפים כאלה
mוכן אם הי׳ טרפה .דהיינו שמצאוהו טרפה במקום אחר חון
לקבל עליהן מצות אלא דשאול חשב דעל ג״ת צריך להביא ע״ע
מנמקום שהרגוהו או שמכירק אותו מקודם דודפי ם שהי׳
ונכי דהם חייבים מיתה פלא שמרו 1מצות ועוד שהן עמלקים מ״מ
פרפה לפי סברת המנ״ח י״ל דגם בזה אק עורפק כיק שאק כהורני
אינה אלא כעק דחי׳ וצריך כפרה ע״ז ולכן כ חי׳ את הנ ה מו ת להניא
חייב ש ת ה כמבואר בסנהדרק ש׳ח א׳ מכות ז׳ א׳.
כפרה עליכן )וכעק זה כ׳ נ ם׳ עיון יעקב פ״ש( ועל אגג שרצה
)טו( אבל כמאירי נתב ששרפק על טרפה .והעתקנו לשונו בסק״א לקיימו סבר שיאמר לו לקבל ז׳ מצות ויוכל להחיותו דכיק שאינה
ומשמע שלמד זה מ הג ש סו ט ה v nא׳ אלא מעתה אזקן אלא דחי׳ ראוי להשתדל לקיימן וזה הי׳ ע ש תו דהגויים אק מניא־ן
ואסריס כ״נ דלא ערפיק ומסיק אלא מצות ומשמע דכל שהפסידוכו עליכן כלל ע״ע אפי׳ ג״ת דכבכמות חשובין ,ואם נמצא חלל ואין
מעשות מצות שרפק עליו וזה שייך אף בטרפה ש הו אינו מוכרח מכירק אם גוי הוא אם ישראל הוא נראה דאם רוב הסביבות הס
דכא טמק וצף נ ש הפסידוהו ממצות ואפ״ה מיעטתו תורה מע״ע ישראלים הולכק אחר כרוב ותלינן דישראל הוא ועורפק דדוקא
וא׳> י״ל דכ״נ נתמעט כל שאק חייבק עליו מיתה ,אמנם יש להוכי־, בהורג י׳׳א שאם יש גוי אי׳ בעיר חזקה שהגוי הרג ואק עורפין
נ ש׳א דלנאו׳ מאי פריך אלא מעתה אזקן ואסריס כו׳ ואימא ה״נ )ע״ל סי׳ ר ס״ג( אבל לפנק כהרוג אזלי׳ בתר רונא דכל דפריש
אלא ש כ כיון דלא אשמעי׳ נשום מקום שאק שרפק עליכן מסתמא מרובא פריש כמו בכל דוכתא כדאמרי׳ נירו׳ סנכדרק פ״ה כ״א
שרפק ו א׳ כ גם על טרפה יש ראי׳ זו מדלא אשמעי׳ בשום מקום נהרג מטברי׳ לציפורי חזקה שישראל הי׳ וע״ש בציון יחשלים נשם
שאק שרפק עליו אך יש לדחות קצת דאסשר ח ה פשוט דעל מי שאין חשו׳ כרשב״א וכרי מבואר ננ ״ ב כ״ג ב׳ שכולכק נ ע״ ע אחר כרוב
עליו חיוב ש ת ה אק שייך לערוף דכא כפרשה שירי בנר חיוב ש ת ה וה״ה כאן וכ״ה ביו״ד סי׳ שע״ד ס״ג לענק טומאת מת מצוה.
וזה א״צ לאשמעח אבל פל זקן וסרים שזה חידוש לומר דכיק שלא ) Cא פי׳ הוא גר תו שג דאע״ג דמצווין להחיותו מ״מ דינו ע ו י
ש ראוי להוליד אק שרפק עליו כו״ל לא שמ ש אבל הו א דחוק לכל דבר יי ץ מהדברים שרינתה כתורה ולפמשכ״ל זה
ויותר פשוט דשרפק ,ונ ם׳ נטי ש ת חיים נטיעה ג׳ האריך ג״כ הי׳ עיקר טעותו של שאול שסבר דעל ג״ת שרסק ,ואע״ג דבסוטה
בענק טרפה וכתב ח ה תלוי במחלוקת רנ ק דהתם ורנק ד הנ א ®״י א׳ אמרי׳ דטעם עריפה משום שלא הניחוהו לפשות מנות
בירר ש ש ע כ״ו דרבנן דהכא פתרק קרא דידינו לא שפנה את א״כ שייך זה גם בג״ת ששומר ד מצות מ״מ כיון דכמצוה אמורה
איתן סי׳ ג על איחז חלל עורפין נחל כד
ב) .א( כל חלל הנמגא עורפץ עליו בץ שנהרג מראשו בץ ממקום אחר וי*א דדודקא אם נהרג מגוארו נ□ בץ שנהרג
בשומ בץ rran (0ואלו שאץ עורפץ עליהן ) nהטמץ )ה( והעומד ) 0והצף ) 0והחנוק )זס והמפרפר.
צרץ למזור ולאכל ופמש׳׳כ אאמר׳ר שליפ׳׳א בזה בשפרי חנונ ה כדם נ הו רג שלא נ א כרוצח לידינו ופמרנוהו גנ א דץ ולס״ז p6
סי׳ פ׳׳ו ותדט שהרי כ ת מ הפו ס קי ם דנחרש ושוטה יש אי ס ק; לא פורפק מל פרפה שאק יכילק לומר ידינו לא שפכה וגף אבל לרבנן
תאכילום פי׳ מ׳׳ב סי׳ רס׳׳ו סקי׳׳ד אלמא דנני איסורא נינכו דתמן דכוא שיפת גנר די ץ דקאי אנהרג שלא נ א לידיט ופפרנוהו
)וכ׳׳ש נחרש דדפתא קלישתא הו א פי׳ יבמות קי״׳ג( ולפ׳׳ז שפיר נלא pmעורפץ גם מל פרפה ולפמש״נ למיל נשם כירושלמי דע׳׳ע
י׳׳ל ד ס ק ח נ ר מצות ומלבד ז ה י׳׳ל דחרש ושוטה מקרו נ ר מצות מכפי ת גם פל השוגג מונ ח דגם לשימת הירו׳ אף דלא שיץ לחיינו
אלא דאגוסים רנ הו ו כ״נ נבכ׳׳ל סי׳ שכ׳׳ט ס׳׳ד בדי ה אלא מיתה שיין פ׳׳ע ומ׳׳כ ד א ץ הכוונה דק דוור,א חיוב מיתה אלא
פ׳׳ ^ ול״ד לגוי שכתבנו לפיל דאק פורפק פליו אפ׳׳ג דבר קיומא כל דץ שהוא חייב ואם .הוא חייב גלות יחייבוהו גלות ואם לאו
ז׳ מצות הוא דהחם טפ מ א דכפרשה לא נאמרה אלא בישראל דמקיימי יחייבוהו פוגש אחר שמוטל פ ליו ) פי׳ רמנ״ ם פ׳׳ב מרוצח כ׳׳ד ה׳ שגם
כל כמצות ו כ נ > הרוצחים כפפורץ ממיתה יש להפגישם( ואפי׳ אם י פ ט ח כו ■לגמרי
מ׳׳מ דנו אותו ופסקו המחויב פליו ולא כתפלמו מן כ ד ק ח כי
ב) .א( כ ל מלל כנמצא ט׳ .הנ ה pחלל הו א פשוט דווקא אס שמתודק ונפיקר הפנק אם נ א מ ת פ פ ח הו בלא דק אם פורפק
נמצא הרוג אבל אם מת מאליו פשיטא דאק שיין פ״פ פליו ג ״ נ אי פ ברור ויתבאר בסי׳ פ׳׳ו ס״ב נ פ׳׳ ה ופי׳ פו ד בס׳
ואפי׳ למ׳׳ד בספרי חוקת סי׳ קכ׳׳ז דכל מת נכלל חלל כאן פשיטא דובב מישרים סי׳ ק׳ שהביא ראי׳ דפורפק פל פרפה מהא דחולק י׳׳א
ד ד ק א הרוג דהא כתיב לא ט ד ט מי הכהו ואם ספ ק אם מת דמוניח דאזלי׳ בתר רובא מפ״ פ פ׳׳ש ואם נימא דאק פורפק פל
מפצמו או נהרג מבואר נ רי טנ״ א יומא כ״ג א׳ דפורפק ר תנ אר סלל פרפה מאי ראי׳ משם שא׳׳ה דכל פיקר החיוב הוא מחמת רונא
בפ״ה בסי׳ ד ס״ד .מיהו יש לפי׳ אם צרץ דווקא שיהרג מראשי דדילמא כהרוג פצמו פרפה הוא ויש לוחות קצת לפמש״כ הריפב׳׳א
או מ״מ שנהרג פורפק פליו ו הנ ה בסוטה מ״ ה נ׳ ת ק מאק היו בממא כ׳׳ג א׳ דכל פ«פ הוא פל ספק מת מפצמו ספ ק נהרג ודר׳ק
מ ו ד ח רא״א מסיבורו רפ׳׳א מחוטמו ראני״א ממקום שנפשה חלל ופ׳׳ל סי׳ ד ם*ד ,ולנאר לפי פפ ם הרמב׳׳ם שהניא כ רמבץ ם״פ
מצוארו ומם׳ ננ מ׳ מ׳׳ם פיקר חיותא באפי׳ ו מ״ ס פיקר חיוחא שופטים שכל פנק פ״פ הו א כדי שימצא כהורג פי״ז ויהרג לכאי׳
בטיבורי׳ מ״ט דראנ״י כדכתיב לתת או תן אל צוארי חללי רשפים ל׳׳ש לפרוף פל פרפה דבלא׳׳ה לא יכרג אך אק למדק כ לנ ה מ הפפ מי ם
פירש״י פיקר חיותא כו׳ הלכך פ ק ר חלל מקרי ומודדק מיני׳ ואפשר דלא פלוג רחמנא ופוד דלפמש״כ נכי שאק כורגק אותי
כדכתיב אל כפרים אשר ס ני ט ת כחלל רדט דראב״י דאמר ק כצואר מ׳׳מ יפנישוכו ב׳׳ד פונש הראוי לו.
הוא ק חי חלל דכתיב אל צוארי חללי רשפים והלכך ממנו מודדק )נח( ו ל פ ״ז אם כי׳ ספ ק נפל דינו ככל ספ ק נד׳פ שיתבאר בסי׳ ד
כדכתיב אל כחלל פכ״ל וכנ ה לראב״י פשוט שאם נהרג שלא מצוארו ס׳׳ד בפ״ה ושם כתבנו שנראה שפורפק בלא ברכה.
אק פורפק כלל כמש״כ רש״י דדוקא pכצואר הוא קרוי חלל וכ״כ (Dו צ ״ ע אם פורפק פל מרש ושוטה .דלכאו׳ למאי דמסיק בסופה
רש׳^ בכדיא נחולק קכ״א א׳ ד׳ ה וכנשר וכ״ד כ חו ם׳ שם ל״ה נ׳ מ׳׳ו א׳ אלא מצות ולא פ ר ץ אלא מפתה אשופה ואחרש
ד״ה כל )ולא נחלקו פל רש״י אלא אם צרץ דוקא מצד כפורף או דלאו בני מצות ה״נ דלא פרפי׳ כדפריך מפיקרא גבי פו״ר roקן
אפי׳ מצד כגרק פ״ש אבל לכו״פ נ פי דווקא שנהרג מצוארו( וכ״ה וסרים מכלל דבאמת אק פורפק פל מי שאינו בר מצות ואין לומר
ברפ״ב דאק קרוי חלל אלא ק הצואר א ן כ״ז לראב״י אבל לרבנן דחיישי׳ שמא יתפקח כחרש וישתפה השוטה ויהא ראוי למצות
דאמרי מודדק מראשו או מטיבורו יל״פ אם מודו לראב״י דאק דא״כ גבי זקן וסרים נמי נימא הכי ומאי פריך ונהי דסרים י׳׳ל
חלל אלא הנהרג מצוארו אלא דס״ל דמ״מ המדידה היא ממקום דפרץ מסרים אדם שאק לו רפואה נד א׳ ביבמות פ׳׳ט ב׳ אבל
שהנשמה יוצאה כדפירש״י פיקר חיוחא כר הלכך פיקר חלל מקרי זקן כרי אמרי׳ בשבת ק׳׳י א׳ הן הן החזירוני לנפרותי )ומבואר
א״ד דלרנק אין שום נ״ מ אם נהרג מצוארו או ממק״א ולכאף ממש״: שם ח קן אסור לשתות כוס פיקרק מה״ט ואפי׳ זקן מופלג ביותר
רש״י ותוס׳ בחולין שם שאק הלל אלא הנהרג בצוארו ו ה ח זו שיטח יכול להתרפאות ולהוליד כמ׳׳ש בב״ר פמ״ז סי׳ ג׳ כאיש אי ט ppm
ראב״י משמט דס״ל דגם רבק ל״פ פלי׳ בהא אלא דס״ל דלפנין וכאשה ש קנ ת ובמדרש אדם ה ר א שון) או״ מ פ׳ י׳( י׳ קללות נתקלנה
מדידה אין מודדק אלא ממקום שהנשמה יוצאה וכן משמט קצת חוה ו א׳ מהן שהיא פומדת מלידה וכאיש מוליד לפולם ומ׳׳ש
לשון כמשנה ראני״א ממקום שנפשה חלל מצואח משמט ח ה פשוע נב״ מ פ״ז א׳ אם שרה כו׳ אברכם בן מאה כר היינו משום פלא
לכ״ט דנפשה חלל צואח ומייתי ראי׳ מינה למדוד מצואח אמנם הוליד פד פתה וגם כי׳ פקור נמ׳׳ש ביבמות ס׳׳ה א׳ וכ״כ המפרשים
מלשק הגנד כאן מ״ט דרא 3׳ ״ דכתיב לתת וגר משמפ דרק לראב״׳ בחומש חדט שהרי הוליד אח׳ > בני קטורה ולא מצינו שהי׳ נס בזה(
ס״ל כן דאם גם רבק ס״ל דרשא זו א״כ הול״ל מנלן ד ממקו: וא׳ > מאי פריך אזקן כ״נ דלא פרפינן א פ״נ דלא חיישינן שיתרפא
שנפשה חלל כיינו צואר ויש לדחות ד ה׳ ק מ״ט ד ר אג ״ משום דכתיג וא׳ > ה׳׳ג בחרש ושוטה )ול״ד לק pשכתבנו לעיל שפתיד ליגדל
אל צוארי דאק חלל אלא מצואר ממילא ס״ל דגם המדידה מש: ולקיים מצות דשא׳׳ה דאורחי׳ נ ה כי( .אמנם נ א מ ת יש להוכיח
אבל רנ ק ס״ל דלא חליא מדידה ממקום שנהרג רק ממקום שהנשרמ מהסוגיא להיפך דמאי פרין בפשיטות אלא מפתה אזקן ואסרים
יוצאה אן לשק רש״י שכ׳ דלרנק מקרי מלל ממקום שהנשמה יוצא: כ״נ דלא טרפי׳ ואימא כ״נ אפ״כ כמשנ׳׳ל משום דסתמא קתני
מוכח דלרבנן לית להו כלל דדווקא מצוארו נקרא חלל וכן מוכר ולא משתמיט בשום מקום שאין פורפק פלייהו אלמא דפורפק וא״כ
ביומא כ״ג א׳ נטל סכק ותקט לו בלבו כר פל מי להניא פ״נ ראי׳ vיש להביא ג״כ מחרש ואשופה וכן משמפ ל׳ כמאירי כנ״ל
משמט דאם נהרג מלבו נמי פורפק ואפ״ג דמסיק שם דלא אמרי שכ׳ כל חלל ישראל במשמט ומה שהקשינו דהא לאו בני מצות נינהו
אלא להרבות נבכי׳ מ״מ משמנג דשיין נז ה פנק פ״פ פכ״פ דאל״י: שמפחי מאאמו״ר שליפ״א די״ל דחרש ושופה מקרו בני מצות אפ״ג
פדיפא כו״ל למפרן דהא לא מ ק ח מלל כלל וכן נירו׳ פ׳ פ״פ כ״( שאינם בני חיונא כיק שאם פושק יש לכם שנר וינילק לפשות גמילות
אי׳ נמצא פומד פל מפתו וכ סכ ק תקופה בלבו אין פורפק ו ר׳: חסדים וכדומה ופי׳ כתובות מ׳׳ח א׳ מי שנשתטה נ ״ ד יורדק לנכסיו
אומר פורפק ומשמט ד הפפם משום פומד או צף כר״ש כמפרשינ ונותנק צדקה )וזה יש לדחות קצת פפ״ מ שהביא נקצה׳׳ח סי׳ ד׳צ די״א
)ויתבאר בפ״ה בסעיף ד ( ובזה פליגי ר״ש ורנק אבל לא מר דבצדקה יש שפבוד נכסים פ׳׳ש( ואע׳׳ג דאמרי׳ בר׳׳ה נ״ ח א׳ שאם
שנהרג פ ״ לבו דאל״כ כיל״ל בקצרה נהרג שלא בצוארו אלמו אכל מצה כשהוא שוטה והחלים צריך לחזור ונאכל י׳׳ל דשא׳׳ה
דפשיטא לגמ׳ דלרנק א״צ די ק א מצואח והיינו משום דכיק דם״ שלא כי׳ בר חיוב אפ״ג שהי׳ לו מצוה כיון שלא פשה כמצוה בחיובי
כה איתו סי׳ ג על אמה חלל »ורםמ נחל
) Jא( אמהו סמון הי׳ מכוסה בגל של אבנים נ ס או בעפר ובכל דבר אין עורסין עליו >ג( ואם הי׳ מקצתו מכוסה ומקצתו
מגולה נראה דאזלי׳ אחר רובו ) nואם הי׳ טמץ במינו כגת שני חללים זה ע״ג זה דעת הרמב״ם והמאירי דהר טמון
)ה( ודעת הראב״ד נראה ) 0דהוי ספק )!( מיהו אם העליון נפל בן שמונה או חנוק ומפרפר אפשר דמודה הראב״ד דהוי
התחתון טמץ .סס נמצא תחת גג נראה דלא הוי טמץ וצ׳ע)נס נמצא בבגדיו נראה דבגדיו בטלי לגבי גופו ולא הד
טמון• ס ואם הי׳ מכוסה בזכוכית נראה דהוי ג׳כ טמון.
ורק במדליק נ ח ון של חברו דשם אץ פטור טמון נז ה יש חילוק דחלל קאי סל מקום שהנשמה יוצאה א״נ לית להו דרשא זסל-
דנמידי דאורחי׳ חייב ובמידי דלאו אורחי׳ סטור אם פשע דלא ויקא מצוארו ד א״נ ה מ מודדק משם כראב׳ע ח ה נקרא חלל ולס״ז
ה ד ל לאסוקי אדפחי׳ וכן מבואר בכל הפוסקים פ׳׳ש .ומה שפירש׳׳י צ*ל דמש׳׳נ רש׳׳י ו חו ס׳ נחולץ דאין חלל אא״כ נהרג מצוארו משום
גל של אבנים אינו אלא פיח ש כמלה גל .דדפח רש׳׳י דסחם גל וס׳׳ל דהלכה כראב׳׳י דמשנח ראג״י קב ונקי ונו פ ח הםמ׳׳ג לי1
בכל מקום הוא של אבנים נמ׳׳ש נ פ׳ ויצא ויקחו אבנים ויפשו גל סי׳ ים ס״ ה אנל לרנק אפי׳ נהרג שלא מצוארו פורסק סליו ז ר צדוק
וגני פנן וישימו פליו גל אבנים גדול וכן גני אבשלום ויציבו סליו יר׳׳ש ס׳׳ל כרנק .ו הנ ה ח ק במשנה סו ט ה מ״ד ב׳ נופל ולא חלוי
גל אבנים גדול ו ק פירש׳׳י ננ ״ מ נ׳׳ ה נ׳ מצא בגל פירש׳׳י גל אבנים נאילן ונ ד כ מיירי שנהרג ממקום אחר דאי נחנק בגרונו נ די
מחומה שנפלה ונאכלות פט׳׳ו גל של צרורוח )ופי׳ גדה ס׳׳ח א׳ החלי׳ חיפוק לי׳ משום חנוק דממפטיק שם מ״ ה ב׳ וכ׳׳ה בירו׳
ע׳׳ז מ״ח א׳ פירונץ ל׳׳ה א׳ פסחים צ׳׳א א׳ כתובות נ דו נ׳ יומא שם אצ׳׳ל חנוק ותלד באילן אלא אפי׳ הרוג וחללי נאילן ולכאף
פ׳׳ה א׳ סנהדרץ פ״ב ג ׳ ובכל כני יש לפרש ג׳׳כ גל אבנים( ואף מונח מכאן ו הרוג הלי אפי׳ שלא נהרג בצוארו רם לדחוח דמיירי
דמצינו נ מ׳׳א י׳׳ט גלים נצים פירש׳׳י גלי אדמה שצומחץ בהן ירקות םייאת שנדקר בגרונו בסכץ ואח״כ נחלה או נחלה ג י ה או ברגלו
^ל שהוא לשץ מושאל אבל ס ת ם גל נ כ ״ מ הו א גל אבנים ,וסוד
ופשוט ונדל ס׳׳ד .ולפ׳׳ז פלה בידינו דלפ״ד הרמב׳׳ם ו ה מ אי ד
י׳׳ל דס״ל לרש׳ vדנגל של עפר אץ חידוש שאץ פורפץ דאפשר
יייייי ק מחוטמו אין >״מ אם נהרן מצואלז או ממק״א אבל לפ׳׳ד
שקברוהו שם כדרך קבורה ואץ זה הרוג ואפי׳ ניכר שהוא הרוג הסמ׳׳ג ורש׳׳י ו סו ס׳ ו פ ס קו נ ר אנ׳׳י אץ פורפץ אא״כ נהרג מצואח
אפשר שכנר פרפו סליו או שנודע מי הכהו או שנהרג כדץ ונקבר ולד׳ רש׳׳י בחולץ שם דווקא אם נהרג דרך פרסו ולפ׳׳ד ה חו ס׳ אפי׳
שם ולכן פ י גל אבנים דאפי׳ בגל של אבנים אץ פורפץ משום ט מץ, נהרג מצד גרוט ,ופ׳׳ל ס׳ץ אם נהרג שלא בכלי בחל אם פורפץ.
ואץ לומר דאם נמצא ט מץ באדמה א׳׳א לממס מדכתיב באדמה דכא
גם הוא נמצא באדמה דהרי רש׳׳י כחב דנ אדמה משמע פ׳׳ג אדמה ) Cג ק שנהרג בשוגג בץ במויד .כדאי׳ בירר יומא ס ץ בא לו
ולא בתוכה ונ ד ל סק״׳א .ואפשר דגם לר׳׳א דס׳׳ל בסוטה מ׳׳ה נ׳ דפ׳׳נג מכפרם בץ פל השוגג בץ פל הנחיד )וט׳׳ל סי׳ י«ז
דפורפץ פל ט מץ הוא דוקא בטמץ בגל אבנים אבל באדמה נ׳׳ז שיש ס׳׳א( ומשמס דאפי׳ ידופ שנהרג בשוגג פורפץ מ ץ שהפדים ראו
להסתפק שמא קברוהו שם כראוי או שטדס מי הכהו וככ׳׳ג אץ הרציחה ואץ יודפים מי הרוצח דבכה׳׳ג פורפץ כדלק׳ סי׳ ד ס׳׳ב.
אץ זה נכלל ספק פ״פ ואץ פורפץ. שאץ פורפץ פ לי ק .כל מני ממסטיק מקראי מ מ׳ דחבארי C0
) (jואם כי׳ מקצתו מגולה נו׳ .אץ לומר שאם משהו ממנו מגולה כולם ב ס מוו בפ׳׳ה.
כנר לא מקרי ט מץ פד שיהא כולו מכוסה דהא נ שמפתץ ) Hהטמון .סו ט ה י ד ד נ׳ רחבאר בס׳׳ג.
איגעיא לן גני שני חללים זה ע׳׳ג זה מ הי ק מודדץ אם מץ נ מי ט )י!( והעומד .שם ולא חלר באילן ובירו׳ מבואר דה׳׳ה כל פומד
כ ד ט מ ץ ופירש׳׳י שהאחד משון להלן מחברו מפס ו כ״נ כמאירי רתבאר בספיך ד .
שהתחתון משון מפס pהפליץ )דאל׳׳ה ל׳׳ש מהיכן מודדץ( ) 0והצף .שם רחבאר בס׳׳ה.
אלמא ד א פ׳ ^ שמקצתו מגולה אכתי מקרי ס מץ וכן ג ני שכחה (0והחנוק .שם מ׳׳ה ב׳ ויחבאר בס׳׳ו.
גבי סומר שנתנו פ׳׳ג חברו לא משמע דמיירי שהמליץ הי׳ כ׳׳כ (toוהמפרפר .שם ויחבאר נס׳׳ז אם אץ פורפץ כלל או לנשיייח
גדול סד שמכסה כל התחתון מכל צדדיו שא׳׳א לראותו כלל ו פ״נ פורפץ וכל הסרטים בפזה׳׳י.
דגם ז ה נכלל ט מץ מיהו יל׳׳ע מה הוא השיפור דפשוס שאם מונח
) Jא( א מ ה ו ט מ ץ כר .סו ט ה מ׳׳ד נ׳ נמנא ט מץ בגל י י׳ לי*
סליו ה ק א׳ לא מקרי טמון ונראה דאזלי׳ אחר רונו אכל אץ תלוי
כיו פוי פ ץ שגא׳ באדמה ולא פ מ ץ בגל )ובירושלמי
בחוטמו ואף שכתנט נ סי׳ א׳ ס׳׳ב דאפשר דאם חוטמו נ ח ד ל אף
איכא דיליך מבשדה ולא ט מ ץ מ ל ( וכ״פ הרמב׳׳ם ס׳׳ט מרוצח
שרובו נא׳׳י אץ פורפץ שא״ה שהמדידה מחוטמו וי׳׳ל דל׳׳ש למדוד
כי׳׳א ופירש-י שם רדה א׳ ) ג בי שנחה( דבשדה משמפ פל ס ד כשדה
נ ח ד ל אבל כאן אף שחוטמו מכוסה ני ץ שרובו מגולה אץ סליו
ילא בחוד כ שדה )ו מ ה שהקשה כרש׳׳ם בריש כפרק מהא דלנדל
שם ס מץ ויגלה חוטמו וימדוד משם וכן אם רונו מכוסה אף שחוטמו
ס״ו ב׳ נראה שיש לחלק בץ במים לבץ באדמה שבמים דרך לכחפרבב
מגולה כ ד טמץ ,מיהו לפנץ נזקי ט מץ נאש יל׳׳ס אם מקצתו מגולה
יי׳ ם( ור׳ יהודא דס׳׳ל גני שכמה דלא ממפטי׳ ט מ ץ משום דס״ל
דאפשר ני ץ דיכול לראותו כוי כמגולה לפנץ זה וכוי דמיא דקמה דגם
בשדה משמע נ ח ו ן כשדה ומסקי׳ שם דגני פ׳׳ס גם ר׳י מודה
שם מסתמא מקצתו מכוסה נשאר השבלים וצ״ט ולפנץ טומאת כ ת כו ס
דבאדמה משמע נ ד ג אדמה וממפטי׳ פ מץ ,ורש׳׳י פי׳ במתני׳ בגל
פשוט שאם מקצתו מגולה כיון שאפשר לראות לא מקרי טומאת התהום
גל של אבנים ואץ כוונחו שהי׳ ס מ ץ נ ח ו ן כאבנים באמצס דאם
כמבואר נ סוגי א דפסחים פ׳׳א נ׳.
היי מחמחיו אבנים כ ד ל צך דמסחמא אץ כל כ א נ ד ם מחוברים יחד
)!־( ואם כי׳ ט מץ במינו .סו ט ה מ׳׳ה א׳ א״ל ההוא מדרנץ לאניי
ירש׳׳י כחב יי׳ ה א׳ גני שכחה דפ׳׳ג א ק כוי צך )וכבר כפיר P
שני חללים זה פ״ג זה מהיכן הוא מודד מץ במינו כוי
בס׳ מ מ ״י( אלא ר׳׳ל שהי׳ מונח פל כ א ק ופליו הי׳ גל אבנים
סמק ומץ נ מי ט לא הוי צף ומפליץ מודד א״ד מץ נ מי ט כ ד צף
וכיסוהו ,ו מ ה שפירש׳׳י גל של אבנים י חנ אר נ ם מו ך נע׳׳ה.
ומין במינו לא כ ד ס מ ץ ומתחתץ מודד א׳׳ד מץ נ מי ט כוי טמון
) 0א ו נספר .רש׳׳י פי׳ גל של אבנים ובמאירי שם כתב מצאוהו
ומץ נ מי ט כ ד צף ולא מתחתץ מודד ולא מפליץ מודד פירש׳׳י
ט מץ נ א ק או נ חו ך גל אבנים ,ונ ס׳ מנחה מרבה ר״פ
וה׳׳ה דמכפיא לי׳ נמי א׳׳ד מץ במינו לא כוי ס מ ץ ומץ במינו י ד ט רוצה לומר דרש׳׳י נד מ ק א נקט גל של אבנים אבל בקרקס כוי
לא כ ד צף ומשניהם מודד א״ל חניחוה פומר שהחזיק ט׳ ונ פי אורחי׳ נ ה נ י ולא מקרי ט מץ נ מו דגני נזקי אש דאמרי׳ נ נ׳׳ ק .
למימר ד^״ ש מץ במינו כ ד ס מץ ולרנץ לא כ ד טמון ו מ ס ק דכ׳׳ס ס״א ב׳ ימילחא דאורחי׳ להטמין לא כ ד ט מ ץ וחייב סליו והוא
מץ נ מי ט כ ד ט מ ץ והכא נפלוגתא דר׳י ורנק קמיפלגי כו׳ פ ״ : תמוה מאד דנ סוגי א דנ׳׳ק שם מבואר בץ לר*נ ונ ץ לרנא דנמדליק
ונירו׳ פ׳ פ״ פ כ׳׳ב רב נחת ל ת ק אמר אנא הוא בן פזאי דהכא אתא שלו דשם אינ א פטור דטמון סטור אפי׳ פל מ י ד דאורחי׳
איתן סי׳ ג ע ל איז ה חל ל עו ר פין נחל כו
כר׳ יונה דר׳ יונה אמר )נבי עומר שחיפוהו בקש אינו שכחה( חד סב שאל לי׳ שגי הרוני! זה פ״ג זה סנ ר רב שהן עודפי! א״;
בזוכר את הקשי! כן ר׳ז אומר בזוכר את כעליון וכ׳ הרמב״ם פ״ה אין עורפין א״ל למה א״ל ההחתון משום עמון והעליון משום 5ך.
ממתנ״ע ה״ד נעל עומר להוליכו לעיר והניחו ע״ג חברו ושכח את כד סלק להכא אתא לקמי׳ דרגי א״ל יאות אמר לך כי ימצא לא
שניכם אם זכר העליון קודם שיפגע בו אין התחתון שכחה ואם לאו כי ימצאו פי׳ המפרשים יאות אמר לך ולאו משעמי׳ אלא משום
התחתון שכחה וכוונו משום דקי״ל דעמון חייב בשכחה כחכמים דכתיג כי ימצא ולא כי ימצאו שאם שנמצאו שנים אין עורפי! כלל
דשמעתץ סו ט ה מ״ה א׳ וס״ל לכרמב״ם דמ״ש בירד בזוכר את הפליץ והרמכ״ס כ תג נ פ״ ע מרוצח כ״י נמצאו זה ע״ג זה מודדי! P
קאי אדרבנן והוא דין מיוחד שאם זכר את העליון אינו שכחה ולא העליון כמות שהן מונחץ מבואר דפסק דמי! נמינו הוי עמי!
משום טמון אלא דהו״ל כשכוח מחמת דבר אחר )וכן הא דחיפוהי ומץ במינו לא הוי צך ולכך מודדץ pהעליון וכ״כ המאיר',
בקש אונו מפרש משום טמון אלא דהוי שכוח מחמת ד״א( ועי׳ כ״מ. והראב״ד כתב א׳׳א זה הפ סק אינו מתברר מהגמרא ,וכונתו דבגמ׳
והראב״ד כתב א״א כ סוגי א שאמרה בזוכר את העלוץ לא נאמרה נשאר גפי א דלא איפשעא ומעם הרמב״ם כתבו כאחרונים משום
אלא לר״ש שאמר התחתון אינו שכחה מפני שהוא מכוסה ואיר דלר׳ש ודאי דמי! במינו כוי עמו! ולרבנן ג״כ אפשר דהוי עמון
זפירא דדווקא בזוכר העליון שהוא כמכוםה בבגדים או באבנים וכדמסיק דכ״ע מץ במינו כוי עמון והוי כאיפשיע דהוי עמי!
שאין עליהם תורת שכהה והוי טמון אבל אם לא זכרו אע״פ שהוא וכעין זה כתב ככ״ מ פ׳׳ש ומה שפסק דלא הוי צך יתבאר בע״ה
עצמו אינו שכחה שהרי החזיק בו להוליכו לעיר אעפ״כ הוי התחתי! בסעיך ה׳ ) ו עי׳ בפאת כשלחן סי׳ ט׳ ה׳׳ה סקי״ב בבית ישראל וע״ע
שכחה מפני שהוא מין במינו ולא הוי עמון עכ״ל ועי׳ ברדב״ז שחמה בערוך השלחן חו״מ סי׳ חכ׳׳ה סקפ״ב מש״כ על פשק הרמב״ם ולא
וכי הזכירה גורמת שיהי׳ כטמץ בבגדים והשכחה גורמת שיהי׳ הבנתי דבריו( ודעת כראב״ד יתבאר להלן בפ״ה .והנה בכ״מ כתב
כטמון במינו ולכאו׳ סברת הראב״ד דמץ במיר לא תליא במציאות דמסקנת כירו׳ דהוי עמון וצך ותמוה דכא בירו׳ מסיק מעעם כי
אלא בדין דאם שניהם שכחה הו״ל כמץ במינו כי ץ ששוים בדינם ימצא ולא כי ימצאו אלמא דלא הוי ע מ ק וצך דאל׳> ל״ל למענו מכי
ואם אינו שכחה הו״ל כמין בשאינו מינו וכעין זה כתב כר״ן בנדרים ימצאו ,ונלענ״ד דדפת כירושלמי דאם הוי מין במינו עמון ה ״
נ״ב א׳ ע״ש אבל כנראה עוקר קושיית הרדב״ז דהרי כאן ג ס אם ג״כ צף ואם אינו צף אינו עמון דנא מחנק בין זה לזה כמו בבב':
שנחו אינו שכחה מפני שזכה בו וכמש״כ הראב״ד בעצמו וא״כ מה ומבעיא לי׳ אם עורפי! על שניהן או אין עורפי! בלל ושבר רב שה;
מהני מה ששכחו לעשותו כמין במינו דהא לא שוה לו בדין וכן גבי כוי פ ק על שניהן דלא כוי ע מ ץ ולא צף וא״ל כ הו א סבא דאי;
קשץ הרי הקשי; אפי׳ שכחן אינן שכהה דהא אינן מאכל אדם ואץ עורפין כלל דהוי ע מ ק וצף וכי אתא לקמי׳ דרבי א״ל יאות אמר לך
שכחה במאכל בהמה נמ״ ש הרא״ש בפ״ו דפאה מ״ה ומה מועיל שאץ עורפק כלל כדכתיב כי ימצא ולא כי ימצאו ולאו דקרא יתירא
מה ששכחו לעשותו נ מ ץ במינו ,ונלענ״ד ביאור דעת הראב״ד דבקרא הוא דהא איצעריך למעע סמיך לשפר ומשרבו הרצחנים ולהצריך
נתיב ושכחת עומר בשדה ודרשי׳ פ״ג כשדה ולא בתוך כשדה עדים לפ״ד הירושנמי אלא מפשעי׳ דקרא קאמר לי׳ דמשמע מהפרשה
כדפירש״י ומינה ילפי׳ למעט כל עמון וס״ל לראב״ד דאם שכח דלא מיירי כלל בנמצאו שני הרוגים ופ״כ משום דלא משכח״ג שני
עומר פ״ג עומר אף שמדינא אץ העליון שכחה מ״מ שפיר קרינן ני׳ הרוגים דפעורים מעעש עמון וצף ולזה לא מיירי הפרשה כננ
ושכחת עומר בשדה שכרי,שכח עומרים ע״ג כשדה ולא נתון־ השדה בשני הרוגים )ואץ לומר דמ״מ איצעריך קרא למעע שני הרוגים
ומה שאונו שנחה משום שזנה נו זה לא ממפטא מפסוק זה רק משום שנמצאו זה סמוך לזה די׳׳ל דזה פשיעא דלא מקרי כי ימצאו דשני
דנבר זכתה לו שדהו כמבואר נב״ מ י״א א׳ פ״ש וזהו כביאור שמין מציאות הן דהי׳ יכול למצוא זה בלא זה וכמש״כ הרמב״ם פ״ע
במינו לא הוי טמון שהרו שכח פימרץ ע״ג השדה אבל אם כעלוץ מרוצח v oדנמצאו מתים רבים זה בצד זה מודדי! מכל א׳ וא׳ ונא
אינו שנוח א״כ לא שכח עומרי! ע״ג השדה כ״א בתוך דבר אחר כמש״כ ב ק ח אורה דלפ״ד הירושלמי ג״ז בכלל לא ימצאו( ולפ״ז
שהרי העליון אינו שכוח והשכחה אינה אנא טמונה מיהו כ״ז דווקא א״ש לישנא דיאות אמר לך דבאמת דבריו נכונים ומטעמי׳ ד הי'
בפומרץ אבל אם שנח עומר תחת בגד אפי׳ אם שנח גם הבגד נו ד א' עמץ וצף וגם א״ש מש״כ ככ״ מ דמשקנת כירר דהוי עמון וצף,
נא קרינן בי׳ ושכחת עומר פ״ג שדה שכרי כעליון אינו עומר ולכן ואפשר דגם דעת כבבלי כן ובזה מיושב קושיית רש״י למה לח
כשאינו מינו לעולם הוי טמון ,ולפיכך אם הפליץ כוי עומר אף בפי בבבלי אם מץ במינו נא הוי עמץ ולא צף ומשניהם מודדץ
שאינו שכוח מחמת שזכה נ ו או מחמת שהוא קשץ )שגם קשץ דלפ״ז י׳׳ל דפשיעא לי׳ לגנד דמשניהס א״א דהא כתיב כי ימצא
בכלל עומר( שפיר קרינן ני׳ ושכחת עומר בשדה וכוי שכחה ודו״ק ולא כי ימצאו אלא דבזה חולק על הירי׳ דלפי כירו׳ אם לא כוי
)ועמש״כ אאמו rשליט״א נקה׳^ ח״ב סי׳ ה׳ בדברי כראב״ד אלו( עמון לא כוי ג׳׳כ צף ואץ עורפץ כצל ולפי הבבלי אפשר להיות דהוי
וכנ ה כ״ז כתב כראב״ד לפנץ שכחה לד׳ש ולא קי׳׳ל שם כר׳ש עמון ולא צף או לכיפך ולכן בעי מאתה מודדץ מפליץ או מתחתי;
דפוער עמון אבל מ״מ יש ללמוד מזה לענץ ע״ע דקי׳׳ל דטמון פעור או שאץ עורפץ כלל .ולפ״ז י׳׳ל דמזה עצמו הכריח הרמב׳׳ם לפשוק
דלפ״ד כירושלמי אם נמצאו ב׳ חללים ז ה פ״ג זה אם הפליץ ג״כ דמץ במינו כוי ממץ שאחר שפשק דמץ במינו לא כוי צף כדכוכיח
הלל אף שאינו בר הנ א ת ע״ע כגץ שהוא גוי או ערפה להסוברי; מסוגיא דנזיר ס׳׳ד א׳ כמשי׳׳ת בס׳׳ה בע׳׳ה כי׳ מוכרח לפסוק
שאץ עורפץ על ערפה או עומד וצף דלא מחלל ממפכיא לא מקרי דהוי ע מץ דשניהם א׳׳א כמ׳׳ש בילד כי ימצא ולא כי ימצאו דהפרשה
עמון דמ״מ קריק ני׳ שפיר כי ימצא חלל ע״ג ה אדמ ה ולא בתוך משמע דלא מיירי בשנים זה ע׳׳ג זה דבזה לא משכח׳׳ל ששניכם יהיו
דבר אחר כיון שגם הפליץ כוי חלל אבל אם הפליץ כוי נפל בן בני חיובא )ו אץ לומר דבאמת נמעט שניהם ממעועא דלא כי ימצאו
שמונה לפמ ש^ בס״א דנפל אינו נכלל חלל או חנוק ומפרפר דממעעא דכא לאו מעוסא הוא דאיצעריך דשאר דרשות כג׳׳ל רר ,דמוכח
ג״כ דלא מקרי חלל ממילא כוי ט מץ דלא קרינן בי׳ נ י ימצא חלל דהפרשה לא מיירי בזה וכמשנ״ת( וע״כ דהוי עמץ וממילא לא נתמעט
ע״ג כאד מה ,ואע״ג דמסקנת כירף נ פ׳ ע״ע דב׳ חללים זה פ״ג זה מכי ימצאו כיץ שהתחתץ לאו בר הבאת ע״ע הוא כוי כנמצא ע״ג
הוי עמון וצף לפמש׳> לעיל י״ל דהראב״ד יפרש כפי׳ המפרשים דרבי בכ מ ה שהרי לא נמצאו שני בני חיובא ודו׳׳ק וע׳׳ע לק׳ בס׳׳ע בדבר'
א״ל יאות אמר לך ולא מטעמי׳ ובאמת מין נ מי ט לא כוי טמון כירושלמי כזה.
ולא צף רק דממפעא מכי ימצא ולא כי ימצאו ועוד אפשר דצף ג״כ )ה( ודעת כראב׳׳ד נראה דהוי ספק .כראב״ד כ׳ זה כ פ ס ק איני
לא קרי מין במינו כיוןדלא קריק ני׳ נופל בשדה וכן אם נמצא הפליץ מתברר מ הנ מ׳ ומשמע ,דדעתו דהוי ספק .ובירו׳ פ״ו
חלל שנודע מי כנ הו כיץ דלא קריק ני׳ כל כפ סו ק כוי כעמון בדבר דפאה כ ״ג מייתי נ טי ת א דבשמעתץ עומר שנטלו להוליט לעיר
אחר אך א״כ גם בשכחה נמעט מאכל נ ה מ ה דממעטא מ ק ציע דומיא ונתנו ע״ג חברו ושכח את שניכם התחתץ שכחה והעליון איני
דקציר כדדרשי׳ בירר גבי סאה בפ״ק דפאה ויש לחלק וצ״נג ונראה שכחה רש״א שניכם אינם שכחה כ ת ח ת ץ מפני שהוא מכוסה
דכ״ז לפי שיטת הירושלמי אבל בגמ׳ די ק מוכח שאץ לחלק בזה וכעליץ מפני שזכה בו ד זעירא אמר בזוכר את כעליץ אתיא דר׳ז
כז איתן סי׳ ג ע ל איז ה ח ל ל עו ר ס ת נחל
ד) .א( אתהו עומד ,ה״ תלוי באילן > qאו עומד על הארץ אץ עורפין עליו ) uונראה דה״ה יושב )ד( ואם מקצת גופו
תלוי ומקצתו מונח צ״ע ונראה שאם ראשו ורובו מונח בא pעורפץ.
דכתיב נ שדן יש למעט ג ״נ תחת גג ואולי כיק דנפ׳׳ע נתיב נסי דהא מגמיא לי׳ אי מין נמינו כוי טמון ולא הוי צף אלמא 1ib״ i
באדמה כוי כמו א ץ ודמי לשביעית דכירר מסופק נז ה וצ׳׳ט דכמליון בר הג א ה ע׳׳ע הוא דכא לא כוי צף אפ׳׳ה י״ל דמקרי
עוד אפשר דדוקא במעשר ממננטי׳ דקרא יתירא הוא משא׳> כאן כחחתון טמון ואק לומר דסוגיא וידן דווקא מ ה בנ ה״ג דבר הנ א ת
דלאו יתירא הוא דאיצטרין לכסה דרשות אבל לא משמע כן בירושלמי. ע״פ אנל כינ א דלאו נר כנ א ה ט״ט פכיטא דלא מקרי מק נ מי ר
לט( נמצא בבגדיו כר .לכאף יש להסתפק אם בגדיו משוי לי׳ ס מ ק דהא מנמיא לי׳ >מי אי מין נ מי ר הוי צף ולא הוי טמון אלמא
וצף ו א ק להניא ראי׳ מיומא כ׳׳ג גבי עונדא דד׳צ על אט״ג דהוי כטליון צף ולאו נ ר כנ א ה ט״ט הוא מ״מ מקרי כתחהון
מי להניא ט״ע ושם בודאי נפל בבגדיו ואע׳׳ג שנהרג בעודו ץ מק במינו ולא כוי טמון אלמא דלגמ׳ דידן הרווייכו ננצל מק נ מי ר
והוא ץ יחף על כרצפה מ״מ כחיוב נד׳ע הרי אינו בעודו מפרפר ילא ככירושלמי והירושלמי לשיטחי׳ אזיל דס״ל בסוטה דאו שניכם
רק אחר שנפל כמבואר לק׳ ס״ז ואז נפל עם בגדיו ולמה אי ט ט מ ק נני כנ א ה מ׳׳ט או שניכם לאו נני כנ א ה וכמש׳׳כ לטיל סק״ד.
וצף מיהו שם נלא״ה ים ה רנ ה טעמים שלא לערוף ולא אמרה מיהו למש״כ לטיל לצדד דצף כיון דלא ממטטא מחלל רק מסיפא
ר״צ אנא להרבות בנכי׳ כדמסיק שם נ סוני א ועדיפא מיני׳ פ ר ץ דקרא שפיר כוי דומיא דטומר שזכה בו ושכחה דמקרי מק נמינו
ע״ש .אבל נראה דנגדיו בטלק לגופו ולא מקרי לא ס מק ולא צף י״ל דכולי סוגיא די ק מיירי נ מ ק נ מי ר ממש דהוא בכלל הל .וט׳׳ז
כעק דאמרי׳ בחולק קכ״ה נ׳ מת בנסותו הוא כף דמנואר דבטל קמנטיא לי׳ אנל אם יכי׳ מין אחר שאינו בכלל חלל לא מקרי כלל
לגופי׳ ואק חוצן ע׳׳ש )ועי׳ בבה״ל סי׳ שי׳׳א ס״ד( וגם ס תם הרוג מק נ מי ר ח כ דמי למומר שלא שכחו דפשיטא דכוי ס מק וצף ,ו.פ׳ ז
נמצא בבגדיו ולא משתמיט נשום מקום דאק מני א ק נד׳ע אלא טל צ׳׳ל דכראנ׳׳ד יפרש דיאוה אמר לן ולאו מטטמי׳ ומסקנה כירר דכוי
מת ערום כמ״ש גבי גלגלק בנזיר ר׳א א׳ דהילכתא היא דדוקא טמק וצף אבל לגמ׳ די ק דכוא נשאר נ מיא ילא איס^יעא
טרום לכ״נ דבגדיו בטלי אליו. נ ט מ ק וצף נמורק דשניהן בני כבאה ט״ט נינכו או טכ״פ נכלל ח .ך
)י( ו א ם הי׳ מנו ס ה מ כוני ת כר .נתזו״א נ״ ק סי׳ ב׳ ס ק״ ה נסתפק ולפ׳׳ז מה שאינו נכלל חלל הלוי בשני האופנים שכהבר אם כבב,י
בזה לענק סמק באש ונראה דדוקא שם יש להסתפק נז ה שרס לסברה כירושלמי בזה או לאו) ,וזה לא נמש׳> הרש״ש נ סו ט כ
אם כוי דומיא דקמה כיון שנראה מבחץ או לאו אבל כאן דילפא מ״כ ב׳ דדטה כראב״ד לפסוק דמק במינו כוי טמון( וכ״ז לדטה
מדנתיב באדמה ע״ג האדמה ולא נ תון כ אדמ ה דמינה ילפי׳ לכל הראב׳׳ד אבל כ ר מנ״ ם אינו מחלק בזה כלל ולטוצם אם הוא חחה
טמון נדפירש v/א״כ מה לגו שנראה מ״ מ נמצא ב תון דבר ולא הרוג מקרי מק במינו ומשמע אפי׳ אוהן שנהמטטו מלשק ח,צ ו אור
ע״ג דבר שאק מלוי כאן בראי׳ כלל אלא אם הוא נ ת ון דבר או אפי׳ תחה מה שאינו כ ח ג כלל מקרי מק במינו. .
ע״ג דבר וכיק שנמצא ב תון דבר כוי טמון. ) 0דהוי ספק .וכן דטה כבאר שנס סו ט ה מ׳׳ה ב׳ דהוי נ טיח
דלא איפשטא נין לפנק טמון ג ק לעגק צף ודיר ככ.
ד) .א( איז ה ו עומד כי׳ תלוי באילן .משנה סו ט ה מ״ד ב׳ נופל
דק ספק ט״ט שיהבאר בפ״ה נ סי׳ 1ס״ד.
ולא תלוי באילן וכ״פ הרמב״ס פ״ ס מרוצח הי׳׳א,
( 0מיהו אם כעליון כר .כבר נהבאר בפז״ה.
ובירף ד׳ פ ע״ע ה״ב אק צריך לומר חנוק ותלוי באילן )כלומר
)ח( נמצא ה ח ח גל כו׳ .לכאר משמע במשנה דב׳׳ר! ס״א נ דהחת
דבלא״ה אק עורפק דכא כל חנוק ממפטיק בגמ׳ מ״ה ב׳ חלל
גג של ביה מקרי טמון לטנק אש .אמנם בחזו״א נ״ ק
ולא חנוק( אלא אפי׳ הרוג ותלוי באילן כלומר שלא ע״י כתלי׳
ס׳ נ׳ סק״ ה מסיק דגם שם לא מקרי טמון ט״ש שמיישב לשק
נהרג אלא נהרג תחלה ואח׳> נתלה ,ואע״ג דנשעת הריגה לא
כמשנה ונראה דאפי׳ אם נימא גבי אש דמקרי טמק ב הון הני ח
הי׳ תלוי לא איכפת לן דעיקר תלי רחמנא נשפת מציאה ואז נמצא
ה״ מ גני אש שהאש שורפת גם את כבית וגם מה שנחוכה אמרי׳
תלוי ולכן אק עורפק כמשנ׳׳ח בסי׳ ב׳ ס״ג סק״ז.
דמה שתוכה נקרא טמון אבל כאן כיק שיכול ליכנם .הון הבית
נב( א ו פומד על כ א ץ .ברש״ש סו ט ה רפ״ם כתב דתלוי באילן
ושם למצוא א ת החלל לא מקרי טמון ולא דמי לכל טמון בגל שאק
אפי׳ רגליו נוגעות ב א ץ אין עורפק וכן הוכיח נדבר אברכם
יכול למצאו עד שיוריד מתחלה את כגל אבל ככא כיון שדרן ל^כנם
סי׳ ף דאל״ה תיפוק לי׳ משום צף ומש׳> שם לדתות לפמש״נ הכ״ מ
ננ תי ם ושם יכול למצוא כחלל שפיר מקרי ני ימצא ע״ג א( מה
דאק צף אלא על פני כ מי ם הנ ה מלבד שדברי ככ״ מ תמוהים מאד
תדע דאטו בשכחה אם יקצור תחת גג וישכח לא יהא נו דק שנחה
ונבר תמהו עליו ככל כמשי״ת ב ס״ ה בפ״ה נראה דגם ככ״ מ
למאן דממפט טמון ,ועוד ראי׳ ממ׳׳ש בירר ד׳ פ ע״ט נמצא עומד
לא בא למעט אלא מונח ע״ג הפן אבל מונת באויר מ ק ת 3יי
טל מטתו וכסכק תקופה בלבו אין פורפ׳ן ורש״א עורפק ולא משמט
לרחבו דרן שכינה נ ק ב׳ אילנות בודאי בכלל צף הוא עי׳ נזיר
דד׳ש פליג אדק טמון דהא בשמטתין פטר ר״ש טמון גני שנחה
ס״ד א׳ דממפטינן מדכתיב טל כ א ץ פרם לטומאה צפה על פני
ומבואר בשמפתק דהפוטר טמק גני שכחה כ״ש גני נד׳ע ן ג ם
המים ואמרי׳ כ ת ם דכל כנזרקק נאויר כוי נכלל צפה וע״ם ס״ג ב׳
רבנן לא משמט דמטעם טמון פטרי ד א״נ לא הול״ל פומד ע .מעתו
תד״ה צפה נסתפקו בזה אבל דטת כל כראשונים דגם באויר כיי
וכסכק תקוטה בלבו רק נמצא בביתו )וט״ל סי״א( וגם אין לדחות
צפה )ואט״ג דשם אם מונח טל חפן אחר לא כוי בכלל צף אא״כ
דמיירי דמטתו פמדה בחון דא״כ לא כול״ל טל מטתו רק על מטה
החפן כאחר ע״פ כ מי ם הוא בטיא שם( והוא פשוט דאטו צף
Pיש לדחות בדוחק דמיירי בביתו בלא תקרה ופוד דלא נ ת ב ^
כתיב בתורה בשדה כתיב ואם הוא נאויר אינו שדה )ובירושלמי
שם בלא״ה היטב כוונת כירף וע״ל סעיף י׳׳א בזה .מיהו יש
איכא דממעט צף מנ א ד מ ה( והא דבפיא בסוטה מ״ ה א׳ אויר
לפי׳ מטעם אחר דבירר פרלה פ״א כ״ב אמרי׳ אילן שנטפו בתו!
שדה כשדה דמי כיינו משום דגני שכחה לא מצינו מיעוטא לצף
כבית חייב בערלה )דגני ערלה נ תי ב א ק ( ופטור pהמטשרות
אבל כיכא דממפטיק צף פשיטא דאויר בכלל וע״כ דתלוי מיירי אפי׳
דכתיב כיוצא כשדה )ונ תון כבית לא מקרי שדה( ובשביעית צריכא
עומד טל כ א ץ וטיקר כמיעוט מפום שהוא עומד ולא נופל ,ופי׳
דכתיב ושבתה כ א ץ וגף וכתיב שדן לא תזרט ע׳׳ש פכ״פ מבואר
מכות כ״ג ד דממעטיק עומד מדכתיב וכפילו וכן בספרי תצא גני
דבמקום דכתיב שדה ממטטי׳ תחת גג ונ״ פ הרמב״ס פ״א ממננשר
טעינה דריש נופלים ולא עומדים ,ובירושלמי פ׳ ט״ט כ״ב ר יוסי נ r
ה״י וכן משמע במנחות פ״ד ב׳ בשדה אק לי אלא בשדה מנק לרבות
בון בשם ר׳ יוחק נמצא עומד טל מטתו ו כ ס כ ק תקופה בלבו אק
שבגג ובחורבה משמע דחורבה אע׳׳ג דראוי׳ לזריעה מ״מ לא מקרית
עורפק תני רשנ״י היו טורפק ומסיק דא״ר יותק כל אילק דרשניי
שדה כיק שהוא בית וא״כ גבי ע׳׳ע דכתיב נופל בשדה וגבי שנחה
איתו סי׳ ג על איזה חלל עורפמ נח ל
הוי טמון ולא הוי צף היינו משום דגם ביש לו דינים מיוחדים אין . ועוד אחרוגים דעעמו משום דספר ,נפרה גחומרא וזה איגי גרור
זה כ״כ ברור דחוצן אבל לדינא קי״ל דבכה״ג חוצן .מיהו לפמש״כ פ׳׳ל סי׳ ז׳ ס״ד שהנאגו ראי׳ דדעת הרמנ״ם לספק לקולא )ושם
לפיל בסעיף ג׳ סק״ד לבאר דטפס הרמנ״ם דפסק דהוי טמון כתבנו לדחות ע׳׳ש נאורך( ופכ׳׳פ נ״מ שלא ינרכו ע׳׳ש .וי״א
משום דפסק כאן דלא הוי צף ממילא .הוצרך לפסוק דהוי טמון משום דגני שנחה מסקונן מ מ׳ מ׳׳ה א׳ פפ מא משום שזכה נו
פ״פ הירו׳ פ״ש לא יתכן מש״כ כאן דא״כ אדרבה יפסוק דלא וכ׳׳ה בירר פאה פ״ו ה״ג ע׳׳ש משמע דלית לן עעמא משום צף עי׳
הוי טמון וממילא הוי צף דכיון דיש לו דינים מיוחדים הוי הפ סק במרכבת המשנה ח׳׳א ה׳ רוצח .ונ ם׳ הליכות אליהו בהגהותיו על
אלא צ״ל כמש״כ שם נשם האחרונים דהא דפסק דהוי סמין משום הרמב״ם ה׳ רוצח כתב דמקור הרמב״ם מסוגיא ונזיר ס״ד א׳ דמשיק
דמסיק שם דכ״ע הוי טמון או דנאמר כאן טעם אחר ודלא כנ׳ > שם דאת׳׳ל דמק במינו לא הוי ה פ ס ק ולא מקרי צף לגי׳ הרמב״ה
ופ״ע בדעת הרמב״ם נערוך השלחן חו״מ סי׳ תכ״ה סקפ״ב .והנה פי׳׳ד מאה׳׳ע ה״ד )וכמ׳׳ש בהגהות הג ד׳ א בנזיר שם( וא׳ > ה״ ה
בפיית הגמ׳ צריך ביאור דאיזה סברא לימר דמץ במינו הוי טמון הכא לא הוי הפ סק ומקרי שמונח באדמה פ״ש ,והנה ביומא נ״ח
ולא צף או להיפך ופ״ל סעיף ג׳ סק״ד שהוכחנו דהירו׳ אין מחלק א׳ מנעיא לן הניח מזרק בתוך מזרק מין במינו חוצן או אינו חונן
בזה וס״ל או דהוי טמון וגם צף או לא טמון ולא צף אבל הבנל' ופסק הרמנ״ם פ׳׳א מ פסה״ מ הכ״א דאינו חוצן וכן נ סו כ ה ל״ז ב
מחלק ביניהם וי״ל דהנבלי ס״ל דצף תלוי בחציצה והספק אם מפסיק מסיק רבא גבי לולב דמק במינו אינו חוצן ובזבחים ק״י א׳ גבי
מינו אם מקרי שהוא מונח פל הקרקע או לא וטמון תלי בראיית המקריב קדשים ואימוריהן נ חון ‘ מ סי ק רב דמץ במינו אינו חוצן
הפץ אם זה מקרי שרואין את התחתון כיון שאץ פ״ג אלא מינו וכ״פ הרמב״ם פי״ט ממפה״ק ה״ ה ובבכורות ע׳ ב׳ פריך גני יצאו
או לא ולכן יש סברא לומר דלא מקרי צף שאינו חוצן נינו לקרקפ חוצן והכי קי״ל אינו ב׳ ראשיהן כא׳ וליהוי חציצה ומשני מין במינו
כיץ שהוא מינו ונקרא נם העליון מונח פל הקרקע אבל לפנץ טמון חוצן אך בחולין אינו ונר״ה כ״ז ב׳ קדחו בזכרותו כשר דמין במינו
הרי אינו נראה למעלה ומקרי תיך דבר אחר )ואפ״ג שביארנו נ ס ״ג ע׳ א׳ דמבמיא כרכתו אחותו מהו פ סק הרמב״ם פ״ד מבכורות הי״ז
סק״י דכאן אין תלוי בראי׳ ממש אבל מ״מ הפנין הוא שלא יהא דהוי ספק ובחולק ק״ מ ב׳ שני סדרי נצים זה פ״ג זה מהו פסק
מכיסה( ואפשר לומר גם להיפך דכיין דהוי מין במינו ולמעלה רואה הרמב״ם פי״ג משחיטה הי״ד דהוי ספק מיהו ברשב״א ורימב״א
ג״כ חלל מקרי שהוא מגולה והחלל נראה למננלה אבל לפנץ חציצה שם כתבו דמיירי בתחתונים של פוף טמא או בציס מוזרות דפטורות
אפשר דחוצן ולא מקרי מונח ע״ג קרקע כיון דמפסיק דבר אחר אבל הרמב״ם ס ת ם בזה משמע שאק מחלק וכמ״ש הש׳׳ך ביו״ד סי׳
דשם לא תליא בראי׳. רצ״נ; ובזנחים כ״ד א׳ אמרי׳ דפומד פ״ג רגל חברו פסול אפ״ג דמין
)ח( ו י׳ א דהוי ספק .הראב״ד כתב זה הפ סק אינו מתברר מהגמ׳ במינו הוא חוצן וגבי תנופה במנחות צ״ד א׳ לינפו בהדי הדדי קא
ומשמע דקאי גם פל צף וס״ל דהוי ספק וכ״ד הבאר שבט הוי חציצה ופי׳ תום׳ סוכ ה ל״ז א׳ ד״ה כי היכי שאין לדמות כל
בסוטה מ״ה ב׳ ודינו ככל דין ספק פ״פ שיתבאר נ T׳ה נ סי׳ ד ס״ד, הדברים ופמש״כ אאמו״ר שלוט״א בזה ב ק ה ״ ה-ב סי׳ ה׳ ובקדושין
ופ״ל ס״ג ס ק״ ה שביארנו דפת הראנ״ד לפנץ טמון פ״פ הירד שיש סי׳ כ ׳ ^ ואם באנו להשוות כל המקומות ונישבם לדפת הרמב״ס
חילוק אם שניהן שוץ בדיניהן הוי מין במינו ולא הוי טמון ואס י״ל דבמקום שאין להדנר החוצן שום דינים נ פ״ פ קי״ל דמק במינו
אץ שוץ הוי טמון ושם ביארנו אם גמ׳ דידן פליג פל הירו׳ בזה אי« חוצן והוי כמאן דליתא כגק נפלי ההושפנא שנשרו תוך הלולב
או לאו פ״ש ואולי גם לפנין צף כן וא״כ אס התחתון יהי׳ חנוק או ו ק בזכרות שנשאר תוך השופר וכן נ הניח מזרק בתוך מזרק שאין
מפרפר או נפל דלא הוי חלל אפשר דהתחתון בודאי מקרי צף אך המזרק החיצון משמש פכשיו כלום וכן גני המקריב קדשים ואימוריהן
אפשר דצף לא תלוי כלל נט מון ואדרבה לפנץ צף ביארנו לפיל סק-׳ז נ ח ^ שאק פל הבשר שום שייכות של מפלה נ חון וכן גבי טומאה
דכל היכא שלתחתון אץ לו דינים בודאי אינו חוצן ולא הוי צף צפה p c 3פ״ג ש ס דכיון דהתחתון ודאי נחשב צף ואין מטמא
וא״כ הכא כ״ש דלא הוי צף ובאמת בנמ׳ מבואר דטמון וצף לא א׳> אין לו דינים וממילא אין חוצן להפליון והוי גם העליון צף
תליא כלל הא בהא דהא מבנניא לן אי מץ במינו הוי צף ולא טמון וכן בהא דיצאו שני ראשיהן כא׳ דא״א לצמצם וחד בכור וחד חולין
או להיפך וכבר הארכנו נ ס ק״ז לבאר למה לא תליא הא בהא. אץ החולין חוצן דכיק דאץ לו שום דינים הוי כמאן דליתא כיק
)נס ו א ם נמצא בבגדיו .כנר ביארנו נ ס ״ג סק״ט לפנץ טמון דבנדיו דהוי מץ במינו ואינו מפסיק והא דכרכתו אחותו דהוי הפק י״ג
נטלי לגופו ו ה״ה לענץ צף. משוס דאחותו לא הוי כ״כ מין במינו כמו אחיו מבפיא לן אי
)י( ו א פ ש ר דה״ה נמצא פל מטתו .נתבאר לפיל בסעיף ד׳ סק״ב מקרי מץ במינו והא דפומד פ״ג רגל חברו חיצן כבר כתבו תום׳
מירו׳ דנמצא עומד פ״ג מפתו והשכץ תקופה בלבי בזבחים ק״י א׳ ד׳ ה מץ דהוא משוס דאין דרך שירות בכך אב;
דמשמע שם בירר דלא מפטר מ טפס צף וביארנו דמטתו נטלה לגופו בהא דתנופה של שני שותפץ כיץ דכל א׳ צריך נצאת בזה ידי מצות
ואינו צף פ״ש נאירך. ח ט פ ה א״א לומר דאינו חוצן והוי כמאן דליתא דהא השני צריך
)יא( ואם הי׳ מקצתו צף כר .ביארנו נ ס ״ג סק״ג לפנץ טמץ דנראה לצאת בזה ידי התנופה ולכן חוצן וכן בשני סדרי ביצים זה פ״ג זה
דאזלי׳ בתר רונו ו ה״ה כאן ואפ״ג דהראי׳ שהבאנו שם א״א לומר דהפליון נמאן דליתא דהא נס הפליץ אם ירצה לקחתו
לפנץ טמון דלא תליא במקצתו משני חללים אינו ראי׳ לפנץ צף דהרי יהי׳ אסור וחייב בשילוח א״כ יש לו דינים וא״א לבטלו והא דמנפיא
הפליץ כולו צף או פ״ג החלל או נאויר מ״מ מסתבר דדיניהם שוץ. לי׳ נג מ׳ ולא אמרי׳ דודאי חוצן היינו משום דיש סברא לומר דכל
)יב( ואם הי׳ צף נאויר כו׳ .כנר כתבנו בסעיף ד סק״ב להוכיח הביצים נחשנים נדבר א׳ אבל גבי ב׳ תנופות א״א לחשבם כדבר א׳
מנזיר ס״ד א׳ דגם צף נאויר מקרי צף וכן משמע בשמפתין שלכל א׳ יש מצוה מיוחדת מצד עצמו וטי״כ פשיטא דחוצן ולפ״ז כאן
גבי שכחה דקאמר גבי שדה חברו דלא משכחת לה אלא נשצפו משמע נ פ׳׳ ע כיון שכל א׳ מהמתים יש לו דין אחר ח ה קרוב לעיר זו וזה
דצף באויר ומקרי צף )אך זה אץ מוכרח דאפשר צף ונתגלגל ע״ג קרקע לעיר זו לנאף זה דמי ממש •לב׳ תנופות והי׳ צריך לפסוק דמץ
אבל לכאר מתגלגל אינו נקרא נשם צף פי׳ ב״מ י״ב א׳( וגם מסתבר כן במיט הוי צף ו הפסק מיהו כיון דהרמב״ם פשק דמץ במינו הוי
דאטו צף כתיב בתורה בשדה כתיב ואויר אינו שדה ופי׳ בחולץ קל״ס ט מץ א״כ התחתץ לאו בר הבאת פ״פ הוא וא״כ שפיר אפשר
ב׳ דמצא קן בשמים אינו חייב בשילוח ואינו כלל פל ה א ת )ו הא דנפי לחשוב התחתץ נ מ אן דליתא כיון שאין עליו דינים ולא יהא חוצן
גני שכחה אם אויר שדה כשדה משום דשם אץ פסוק מיותר למפט והא ד מנפיא לי׳ בגמ׳ אי מץ בנדנו הוי טמון ולא צף היינו משום
צף פ״ש( ,ופי׳ בתום׳ הרא״ש נשמפתץ וצ״נט )ומה שהקשה הרא״ש דנם גבי שרק בפיא היא וכן גבי לולב פלוגתא היא וכן גב'
שם דגני קנץ קי״ל דאויר שדה קונה לכאף י׳^ דגני קנץ תלוי אם המפלה קדשים ואימוריהן אבל להלכה כיץ דקי״ל בכל הני דמץ במינו
הוא שלו אם לאו וכיין דגם האויר שייך לו הו״ל רשיתו וקונה אינו חוצן היכא שאץ ■6דינים מיוחדים שפיר פ סק הרמב״ם גם
אבל בכל מקים דכתיב שדה י״ל דאויר אינו בכלל שדה .מ נ ד שלמה כאן שאיט חוצן ולא הוי צף וכן הא דקאמר א״ד מץ במינו לא
לא איתן סי׳ ג על איזה חלל עורםץ נחל
י•)א( אקהו חנוק נב( לדעת רש״י כל שלא נהרג בכלי ברזל ולפ״ז אם הרגו בעץ או באבן וכה״ג אץ עורפץ עלמ )U
ולדעת המאירי כל שאין ניכר שנעשה ע״י אדם אין עורפץ עליו ולפ׳׳ז אם הי׳ ניכר שנחנק זדי אדם עורפץ
) nוי״א בל שאץ דם יוצא ממנו ה״ז חנוק.
ו) .א( איזהו חנוק .סו ט ה מ״ה ב׳ ת׳ ד חלל ולא חנוק חלל ולא ׳‘יחי׳(• א ק יש לפקפק קצח דניון דחלוי נב׳ צדדיו בב׳ איצנוה מ ש ק
מפרפר באדמה ולא ט מץ בגל נופל ולא תלוי באילן כמי מל כאילן שמא הוי כמונח ע״ג האילן )וכגון שמוגח דרך שכינה
בשדה ולא צף פ״פ כמים ד אלפזר אומר בכולן אם הי׳ חלל פורפץ יאל׳׳ר סיפוק לי׳ דהו״ל פומד ואין פורפץ( ולא דמי לכל צף שמונח
)פירש״י ואפי׳ מפרפר צף וטמץ ותלוי( תניא א״ר יוסי בר יהודא פ׳׳ג דגר אחר אפ׳׳ג דגם הוא נ שק פל כח הקרקפ התחחונה מ׳׳ר
אמרו לו לר׳א אי א ח ה מודה שאס הי׳ חנוק ומוטל באשפה שאץ איט נ שק פל הקרקפ ממש והוי כח כחו אנל כאן הרי נ שק כל כחו
פורפץ )פירש׳ vדלא כוי צף ולא טמץ ולא תלוי ואפ״ה אץ פורפץ פל כפצים כמחונרים לקרקפ דהוי כקרקפ )ואם נימא כן יש ליישג
דחלל קבעי אלמא קרא נדכתיב בפיח( אלמא חלל ולא ח נ ק כ״נ מה שהקשו האחרונים ל׳׳ל למפם סלוי באילן סיפוק לי׳ משום צף
באדמה ולא טמון בגל נופל ולא תלוי באילן בשדה ולא צף פ׳ ^ כ מי ם פ״ל ס׳׳ד סק״ב די׳׳ל דמיירי נסלוי ונ שק פל האילן( מיהו לכאו׳
ור״א חלל יתירא כתיב)פיר ש״י כקרובים אל כחלל ועוד חללים טובא יותר מססבר דכיק דרונו נאויר אפ״ג שנשנק פ״ג 'האילן מקרי
למדרש חלל דוקא ולא חנוק( ו בי ד׳ ם׳ פ״פ כ״ב תני ר״א אומר לף וצ׳׳פ ולכאו׳ יש להביא ראי׳ מהא דמבפיא לן נזנ חי ם כ״ו א׳
נמצא חנוק ותלוי באילן לא כיו פורפץ א״ר יוסי בר״י אצ״ל ח נ ק נתלה ושחט נחלה וקיבל מהו ומבואר שם דהשאלה אם אויר העזרה
ותלוי באילן מנץ אפי׳ מושלן ת״ל חלל מה ת״ל נופל אלא אפי׳ כפזדה דמי או לאו אפ׳׳ג דהאיצטנאות של בנק שהיו נפזרה פשיטא
הרוג ותלוי באילן לא היו פורפץ ומלשון זה משמע דלר״א תרתי דכפזרה דמי כמ׳׳ש רש׳׳י בפסחים ס׳׳ה נ׳ ד׳׳ה דמסגו אאיצטני
בפי חנוק ותלוי )וכ״כ פ״ מ( אבל בגמ׳ די ק מבואר דמודה בכל אלמא כיק דמחברי נחשנק כקרקט וא״כ לכאר ה״ ה המסמרים
חנוק דאץ פורפץ אפי׳ מוטל באשפה וצ״ל דתלוי אורחא דמילתא ה מ חונ pנכתלי הפזרה אם ישב פליהן פשיטא דכקרקט דמי דמ״ש
נקט וכ״כ הק״ע שם .וקשה מה ידרוש ר״א בכל הני קראי באדמה ייאיצטנאוס ואפ׳׳ה בנחלה במסמר מבפיא לן אפ׳׳ג דכחו נ שק פל
בשדה נופל וצ״ל דאורחא דקרא הוא ורק חלל דכתיב יתירא דריש כ מס מר מיהו יש לחלק קצת דתלוי לא מקרי שנשק פליו דאדרנה
וכ״כ בש׳ק ,וכנ ה רש׳ vפירש דבמפרפר מודה ר״א וכבר הקשו נכחו הוא פומד ליפול וצ״פ ופוד יש לחלק נין איצטבאות דמחונרות
אחרונים )עי׳ דבר אברכם ח״ב סי׳ כ׳( מנ״ל זה דלכאד כרי בדרשא לקרקע פד למטה לנק מסמרים שיש אויר תחתיהן וצ׳׳ק מיהו אק
דחלל מודה דחלל יתירא כתיב דכא קאמר בכולן אם כי׳ חלל פורפץ להניא ראי׳ ממ׳׳ש נחולק ק״מ ב׳ היתה יושבת נין נ׳ רובדי אילן
משמע דאם אינו חלל מודה )וכ״כ כרב מלבי׳׳ם ז״ל( וברבנו כלל יו א ץ כל שאילו ישמט ונופלת פ לי ק מ ק ד רובצת פ לי ק דשם שאני
בספרי לא חשיב מפרפר רק ט מץ צף ותלוי משמע דמודה ר״א וכתיב פל כאפרוחים וזה מקרי ג׳׳כ פ לי ק אבל הכא דכתיב בשדה
דממפטי׳ מפרפר פ״ש ואץ לומר דמשמע לי׳ לרש״י מדקאמר אי א ת ה צריך פ׳׳ג ממש .ויש להביא פוד ראי׳ ממ׳׳ש בחולק ל׳׳א ב׳ ובחגיגה
מודה שאם הי׳ חנוק כו׳ ולא הקשו לו ממפרפר משמע דפליג בזה " מ א׳ מטבילק נראשק ואק מטנילין בכיפין שאן מטבילק נאויר
דאדרבה יש לדייק מסיפא איפנ א מדמסיק ה״נ באדמה נו׳ ולא סירש׳׳י שלא אמרה תורה מקוה של אויר לטבילה ובכ״מ פ׳׳ס ממקואות
קאמר ולא מפרפר משמע דמודה ושמא כ כ ד חו לרש״י מדקאמר חלל הי׳׳ס נ ת ב דנפקא ממפק ובור דומיא דמפק ובור שהוא בקרקע
יתירא כתיב ואם נימא דמודה במפרפר דילמא איצטרין למפרפר יכ״ה נתר׳כ שמיני פ׳׳ט מה מפק שעיקרו בקרקע אף מקוה שפיקד
מיהו רש״י נתב דטובא חללים כתיב נפרשה ועוד דלכאו׳ ת ד די הו י קי ק ע ע״ש פכ״פ מבואר דגל שב׳ ראשיו נוגעות כ א ק ונ שק פל זה
ממעטי שפיר מחד חלל דשניהם לאו בכלל חלל נינהו וכיץ דנתיב ני׳ מ באויר שבאמצעיתו מיקרי שאינו בקרקע רק באויר וא״כ ה״ ה
חלל יחירא ממעט כל דלא כוי בכלל חלל ואולי ס״ל לרש״י דצרץ כאן ויש לדחות דמים ל״ש כ״כ נ שק ועוד דאין חלק מים חיבור
לכל א׳ יתור מיוחד ומדלא קאמר חללים יתירי כתיבי רק חלל יתירא לשיי תדע ד ה ד נראשץ מטבילץ ואץ מתבטל אגב הני פ ה דכל חלק
כתיב משמע דנמפרפר פליג ופ״ל ס״ז סק״א ,ואיכא למידק למה לא נחשב דבר נ פ ״ ע משא׳> כאן דכולו אחד וצ״ע ננ ״ז.
תק במתני׳ חנוק ומפרפר ואץ לומר דמתני׳ לית לי׳ דא״כ למה )יג( וי ש מי שכתב כו׳ .ככ״ מ פ״ט מרוצח ה״ו כתב כן ליישב מה
פסק הרמב״ם דאץ פ ו מ ץ עליכן דלא כמתני׳ ועוד דאפי׳ ר״א דפסק הרמב״ם דמץ במינו לא הוי צף דסמך פל סתימת
מודה נחנוק ואיך יתכן דמתני׳ פליגא לכן נראה להיפך דמילתא כמשנה דדוקא צף פ״פ ה מים וכבר תמהו פ״ז כל האחרונים ד אין
דפשיטא הו א דאיק נכלל חלל ולא איצטרין למיחני דלאו מיתורא אפשר לדחוס כל סוגיית הגרנ׳ והירושלמי דהוי צף פי׳ מנ״ח ו ק ח
ממעטי אלא ממשמפותא ואפ״ג דלרש״י פליג ר״א אמפרפר מיהו אורה ושאר א ח חני ם ואולי גם כוונת הנ ״ מ אינו אלא כפץ צף
למתני׳ פשיטא לי׳ דממשמפותא ממפט וכמו דלא איצטריך למיתני פ״פ כ מי ם דלא כוי מינו לאפוקי במינו וג״ז צ״פ דא״כ כוי פשיט
דסתם מת אץ עורפץ עליו דפשיכיא הוא ,ובד אי״ש נ״י אמר די״ל יג ס׳ ממתני׳ וראיתי ב חז ^ ד ס״פ שופטים שנתב ולא צף פ״פ
דמתני׳ לא חשיב אלא כני דמייתר קרא כמו באדמה נופל בשדה כמים דאץ להבחץ מאץ בא משמט כדעת הכ״ מ דדווקא צף פ״פ
אבל הני דלא דרשי׳ מיתורא pממשמעות דחלל ] pר״א בגמ׳ כמים דלסוגיא די ק ה ד כל מונח פל מפן מקרי צף ומה שייך
דריש מחלל יתירא[ לא חשיב לה ואפשר דפשיטא לי׳ דלאו בכלל ®אץ להבחץ מאץ בא ועוד קשה דאפי׳ לפ״ד הכ״ מ אץ נ״מ בין מים
מלל הוא. של ימים ונ ה ח ת לבץ מים שבתוך כלי ומה שיין שלא נודע מהיכן
)ב( ל ד ע ת רש״י כל שלא נהרג בכלי נרזצ דרש״י פי׳ מלל ולא י א וצ׳׳ל שלא בא אלא ליתן טפ ס פל עיקר הגז ה״נ שמיעט צף
חנוק חלל לא מקרי אלא בכלי בחל כפץ חרב ו כ״נ וממילא כבר מיפפ ה כל מונח פל דבר אחר דלא פלוג רחמנא
ברקנטי ס״פ שופטים לא תנ א פ״פ רק פל הנהרג בכלי נ ח ל ולפ״ז )יכן צ״ל במש״ה שם טעם לטמץ ותלוי דאין דרך דצח לשהות
pאם נהרג נחרב או בחן שהוא נ ״נ נ ח ל אבל אם נהרג ב ק ולטמון ולהתלות מפני שירא לנפשו ח ה לא יתכן לפמש״נ לפיל ס״ד
>{ו ב א ק אץ פורפץ עליו וכ״כ בם׳ תורת כקנאות ]ואפשר דלכך להוכיח דל״ד מלוי אלא כל עומד מ מפטיק ופ׳> דהוא טפם פל
נקט בי ת׳ פ׳ ע״פ ה״ב ו ה סכ ץ תקופה בלבו[ וכן בקרית ספר פיקר הפנ ץ וכנ״ל( אך לכ סובד ם לק׳ ס׳׳ח דננמצא סמוך לים אץ
להמני׳׳ט כתב דאץ חלל אלא הנהרג בכלי נ ח ל ד ק א ,ועי׳ בספרי ®ייפץ נלא״ה ופ׳׳ש שנסתפקנו מ ה הדץ בנ ה מ ת א״כ פ״כ הא
חוקת סי׳ קכ״ז דפליגי תנאי אם כל מת נכלל חלל או לאו ופשוט יילף הוא דווקא במים שבבורות או בכלים א׳ > לא יתכן דבריו כלל
דכאן ל ט״ט אץ כל מת נכלל חלל pהרוג דווקא דכא כתיב לא ישס יתבאר בפ׳׳ה ,ופ״ל ס״ח סק״ד שכתבט להעיר למה לא ממעטי׳
נודע מי הכהו אלמא דמיירי ב מונ ה וסוד דהכא מ מעסי ק לכו״ע מדבר מבשדה ע״ש.
איתן סי׳ ג על אמה חלל עורםמ נחל לב
ז 00 .אמהו מפרפר >□ מצאוהו גוסס וכיו*ב ואח׳ב הלכו ולא מצאוהו אץ עורפץ עליו > aראוהו מפרפר כאן ובאו
ומצאוהו מת במקום אחר מודדץ ממקום השני ) aראוהו מפרפר ומת בפניהם דעתהמאירידעורפץ וכ״כחב האחרוני׳
)וס ד״א שאם מת בפניהם אץ עורפץ אבל אם הלכו ובאו לאחר זמן ומצאוהו מת עורפץ תברמ צ״ע מ( ואם מצאוהו
גיסטרא וכל הני המבואר ברמב״ם פ״א מטו״מ הט׳ץ שהוא כמת עורפץ נס ואם מצאוהו טרפה נראה שאץ עורפץ.
אלא ליתן טעם אמאי פטרה תורה חנוק אבל אחר שפטרה תורה אפי׳ סנוק דתלל יתירא כתיב כדא׳ בשמפתק וכ״ש כל מת ממצמו.
חנוק לא פלוג רחמנא ואפי׳ ניכר שנחנק »׳ vאדם פטור אגל לשונו וכרמב׳׳ם לא הביא דצרין דוקא >הרנ בכלי בסל משמע דלא ס׳׳ל
קצת לא משמע כן אבל מ״מ הטנק צ׳׳ע דסתם חנוק משמע שמצאו כדעת רש״י אלא כשאר הדעות המובא להל! )אף שאינו מוכרח
חבל כרוך על צוארו שניכר שנחנק וכמ׳׳ש רבנו כלל בספרי דאל״ה כ״כ שהמתיק לשץ הג רו( .ולדעת רש״י אם יהא ספק אם נהרג
אק זה חנוק אלא מת וא׳> מסתמא נפשה ע׳׳י אדם ואולי נהי דע׳׳י בכלי בחל או לא דינו כדק ספק ע״ע לק׳ סי׳ ד ס׳׳ד ,ועי׳ בם׳
מפשה אחרת ניכר שהוא ע״י אדם מ״מ ע״י עצם מיתתו אין הורת הקנאות שהק׳ ממש*כ טובים היו חללי חרב מחללי רעב אלמא
ניכר שאק בו רושם משא׳׳כ בהרוג ניכר מגופו בעצמו וצ״נג דגם חללי רעב מ ר\י חלל ובישעי׳ כ״ב חלליך לא חללי חרג ולא מתי
)ד( ו י ׳ א כל שאין דם יוצא ט׳ .הרג מלבי׳׳ם ז׳׳ל בפירושו ס״פ מלחמה פירש׳׳י אלא חללי רעב ול״ק דכוונת רש״י דסתם חלל מקרי
שופטים כתב דחטק היינו שאק דם יוצא ממנו ולכן אינו בכלי בחל כ מו מדם מלל ושבי׳ ודם חללים ישתה בני יעקב באו
בכלל חלל ולפ׳׳ז חנוק שיצא ממנו דם עורפק עליו אך ס ת ם חנוק מל מחללים ואת בלעם הרגו בחרב על חלליהם ועוד ה רג ה שכולם
אק בו רושם כמ״ש בסנהדרק נ״ב ב׳ ע״ש ואם נהרג בחן וכה״ג לא יתכן בחלל רעב רק בחללי חרב משא״כ מיכא דמפרש קרא ג הדיא
תלוי אם יצא מ מט דם ועי׳ במנחת קנאות שמסכים ג״כ לפירוש זה. חללי רעב וכן 5״ל לשאר השיטות .ובחולק קכ״א א׳ ברש׳׳י ד׳ ה
והכשר כתב לענק הכשר דילפי׳ מודם חללים ישתה דחלל לא מקרי
ז) .א( א ת ה ו מפרפר .סו ט ה מ״ ה ב׳ חלל ולא מפרפר וכ״פ כרמב״ם אלא ע׳׳י גיסטרא ומצואר כדאמרי׳ בסוטה ולכאורה נראה דשם מודה
פ״ס מרוצח כי״ א ואע׳׳ג דמחלל ממעטינן חנוק יש׳׳י דגם אם נהרג בכלי ען ואבן מקרי חלל ורק הכא דכתיב
תרווייהו ממוטטים ממשמעותא דקרא דחלל אינו לא חנוק ולא חלל יתירא כדאמרי׳ גג מ׳ מצרכינן דוקא כלי בחל מיהו אם נחנק
מפרפר וכן משמע 6כרמב״ם שכתב נאמר כי ימצא חלל לא חנוק אפשר דבאמת אק דמו מכשיר כדמשמע לשק רש׳׳י דדוקא ע׳׳י
ולא מפרפר שאק ז ה נקרא חלל )ע״ל ס׳ץ סק״א שכתבנו אם ר״א גיסטרא דהיינו שנחלק צוארו ונחתך לשתים אך צ׳׳ע לפ׳׳ז א׳׳כ מנ׳׳ל
מודה במפרפר או לאו( ואיכא למידק דבנזיר מ״ג א׳ אמרי׳ ת״ר לרש׳׳י בשמעתק דבעי דוקא בכלי בחל אולי גם כאן לא מ מעטי ק
לכחלו עד שפה שימות )ולאפוקי מגוייד דלהחלו משמע לאחר שנפשה רק נחנק שלא נעשה גיסטרא אבל נחאך ג ס כ ק של pואבן שפיר
חלל .ת ו ט וכ׳> רש״י ותר הרא״ש שם( רבי אומר במותם יטמא מקרי מלל ואולי גם כוונת רש״י בשמעתק אינה למעוטי נחתך צווארו
עד שימות מאי גינייכו אר״י משמפות דורשין איכא גינייהו ד׳ל בכלי pואבן ולא בא אלא למעט שנהרג שלא ע״י חתיכה רק ע׳׳י
אמר גו ס ס איכא בינייכו למ״ד מלהחלו אפי׳ גו ס ס )דשפיר מקרי חניקה וכונתו דומיא דכלי בחל שחותך וכמ׳׳ש בחולק וצ״נג ומצאתי
חלל כיק דרוב ט ס ס ק למיתה ,ת ו ט הרא״ש וכ״כ רש״י דכיק שסופו ברבט כלל בספרי שכתב מלל ולא חנוק דחלל משמע הרוג בסייף
להיות חלל( ופרץ והתניא גו ס ס אינו מטמא ומשני לפיק סמויו או ב מי מ אמרינא דלא דחנקוכו בחבל או בסודר משמע מדבריו
סד שתצא נפשו אגל לטנק אתחולי הא איתחיל ומקרי חלל כרי נמי דלא ממעט הרגוהו ב pאו באבן רק שיהי׳ דרך הריגה ולא
מבואר דגם גו ס ס מקרי חלל ואיך ממעטי׳ כאן מפרפר וי׳׳ל ח ה דרך ח נ ק ה.
דוקא לסברא דר״ל אבל ר ט חק קאמר דלשניכם אץ גו ס ס מטמא ולדעת כמאירי ט׳ .זיל ה מ א Tי בסוסה מ׳׳ו אין דק ע״ט )ג(
שאינו בכלל מלל וקי״ל כר׳׳י לגבי ^ ל וסוגיא די ח כר״י ולד׳ל אפשר נאמר אלא כשמוצאק אותו חלל ר׳ל מדוקר בחרב
דהכא מחלל יתירא ממעטי׳ מפרפר וכמו דמסיק אליבא דר״א מיהו שעכיפ מיי אדם נפשה אבל אם נמצא חנוק אק נזקקק לו שמא
כ תו ם׳ במיר כתבו דבה״ג גריס אביי ורבא וקו״ל כרבא דניס ם מאליו מת טכ״ל ואק טנ תו לפי שחנוק אפשר שחנק את עצמו
בכלל חלל וכ״ה ביו״ד ס״ ם ש״ע שיש מחמירץ ולפ״ז תקשי סוגיא דא״כ מדוקר בחרב ננד אפ xשנפל על מ ר ט כשאול אלא ט נ הי
די ק ואולי באמת צריך לפרש לשיטה זו דמתרי חלל דריש מחד ולא כמו שביאר בם׳ דבר אברכם ח״א סוף סי׳ כ׳ דמדוקר נפשה מכ״פ
מפרפר ומחד ולא חנוק ומשום דמייתר דריש הכי אבל מס תם חלל נ די אדם אבל חנוק אפשר שלא נעשה כלל עיי אדם רק מעצמו מת
לא ממעט גו ס ס וכרמב״ם שכתב דמחד ממעטי׳ תרווייהו לשיטתו וכתב שם דלפ״ז חנוק שניכר שנחנק פ׳׳י אדם באמת עורפק אלא
שלא הביא שאסור ליטמא לגוסס משום דפסק כר״י דגוסם אי ט בכלל דסתם חנור ,אק מוכרח שיהי׳ עיי אדם אלא דלכאר לא יתכן זה
חלל ,וי״ל שזכו טעם רש״י שכתב דד-א חולק על מפרפר משום דכא בירר השיב ר׳י ב ר׳י לריא דממעט ח ק א חנוק ותלוי באילן
דגריס כגי׳ בה״ג וא״כ א״א למפט מחד חלל ומדלא מסיק כג מ׳ ואיל ריי .ג ר׳י אציל חנוק ותלוי באילן )ר׳ל דבלא״ה אק טורפק
חללים יתירא כתיב אלמא דרק חנוק מודה ר״א ולא במפרפר וכבר משום חנוק( אלא אפי׳ הרוג ותלוי באילן אין ט ר פ ק ולכאר אם
כתבנו בזה בס״ו בע״ה ,ובירר ר׳ פ פ״ס ר״י בר פזי גשם ד׳ז חנל הו א תלוי באילן מוכח שאדם הרגו ותלאו וא״כ בחנוק כזה אק
ולא מפרכס ובשינוי נוסחאות שם הגירסא חלל ולא מפרכס חלל כלל פטור דסנוק ויש לדחות דגם חנוק ותנוי באילן י״ל דמת מעצמו
ולא מפרפר ואיני יודע לזה שום ביאור דחדא מילתא היא ונראה ואמ*כ בא אדם ותלאו באילן ודוחק דא״כ כל הרוג ניחוש שמא
שהי׳ כתוב בגליק נוסחא אחרת סלל ולא מפרפר והמעתיק הכנים מת מעצמו ו א חי כ דקרו בו חרב אע׳ > דלא חיישיק אלא למה
שניהם לפנים. . ־ דמזיק וא״כ כ״נ נימא הכי ויש לחלק קצס וצ״ט והנה בריטג״א
) □ מ צ או ה ו גו ס ס כר .בירר ר״פ פ״ננ ראוהו מפרפר כאן ובא עמא כ״ג א׳ כתב כדי להרבות בבכי׳ כלומר שהי׳ מרבה בבב״
לאחר ז ^ ולא מצאו אני אומר נפשו לו נסים וחיה כשאומר דברים אלו דכיק שפל ספ ק חלל כנמצא בחון הקפידה תורה
ראוהו מפרכס כאן ובא ומצאו מת במקום אחר מודדץ ממקום כ«כ כיש ודאי חלל ובתוך המקדש פכ״ל ומבואר מדבריו דחלל
שנמצא ,והנה פשוט דמפרפר מיירי שהוכה מכת מות שא״א לו שחייבה מורה ב פי ע אינו ודאי שנהרג אלא ספק הוא דאפשר שמת
לחיות )או מכ״פ שרובם למיתה( דאל״ה פשיטא שאין פורפץ מליו מעצמו ולפ׳׳מ שביארנו דברי כמאירי אינו סותר לדבריו דודאי כל
שאץ זה מת )ופ״ל סק״ז( ואיכא למידק מה הוצרך כירר לטעם חלל אפי׳ הנהרג בחרב יתכן שהרג א״ננ כשאול ואפ׳׳ה חייבה תורה
דשמא נפשו לו נסים וחי׳ אפי׳ לא חיישי׳ לנסים כיץ שמצאוהו בשפה ע׳׳ע כיק שעכ״פ נעשה ע׳׳י אדם אבל חנוק שיתכן,שלא נפשה כלל
שהי׳ מפרפר ואז לאו בר הבאת פ״ע הוא דהא ממפטינן מפרפר פ׳׳י אדם בזה לא חייבה מורה ואפשר דגם כוונת כמאירי אינו
לג איתן סי׳ ג ע ל א ת ה תלל »ו ר ם מ נח ל
ומ׳׳ש בירד מצאו מת במקום אחר פשוט דכ׳׳ה במקום כראשק רק יאסי׳ מצאוהו מח ב סון מודדק ממקום השני והיינו משום דמעיקרא
דקמ׳׳ל דאפי׳ מצאו במקום אמר שודאי לא נהרג שם ומשם אם אנ סי לא נמצא חלל והרי הירו׳ ס׳׳ל דבפי שימצא חלל במדים ו א״נ
י מ ד מ לסיר הק רונ ה יצא פיר אחרת ממקום הראשק אפ״ ה מודדק אפי׳ אם ברור שלא יחי׳ א״א למרוף מליו וי״ל דס״ל לירד דאי
ממקום כ שד דהתורה תלתה הבאת ט״ע בתר שמת מציאת החלל לא חיישי׳ לממשה נסים והדבר ברור שימוח הו׳׳ל ממחה בכלל
ואפי׳ ודאי לא נהרג שם וכבר הארכנו בזה נ ע׳׳ ה נ סי׳ נ׳ ס״ג. חלל וכמו שיחבאר ב T׳ה שאלי שמטמאין בחיים הו״ל בכלל חלל
)ד( ר או הו מפרפר ומת בפניכם .ז״ל כמאירי בסוטה מ״ו כל י״יי ה ץ מליהן מיד ובדבר אברהם סי׳ ה׳ ח מ ה דמ׳׳ש כאן מכל
שנמצא מ ד ק מפרפר אפי׳ כי׳ חלל חרב אק נזקקק כחורה דלא חיישי׳ לממשה נסים כגק במגונה דמשיאק אם אשחו
לו שמא נטשה לו נ ס ד חי׳ )צ״ס למה ה ע ת ק לשק הילז׳ דלפמשיכ אם הוכ ה מכה שא׳׳א לחיות ובאמת לק״מ דדמח מירושלמי ביבמוח
לטיל לפ״ד הבנלי אק כ ס פ ם משום נסי ם ושמא ס״ל דכאן גזה׳׳כ סס׳׳ז ה׳׳ג דחיישי׳ לממשה נסים גם במגונה דאמרי׳ שם נסל לבור
לחוש לממשה נסי ם( ומ״מ כשחוזרק ורואק אותו מת נזקקק לו אייו ח אק ממידק מלת אני אומר נמשה לו נסים כדדאל נפל לכבשן
והוא שאמרו בתלמוד כמסרב ראוהו מפרפר ולימים באו ולא מצאוהו האש אק מטידק מליו אני אומר נטשו לו נסים כחמ״ו וכבר כ חנו
אני אומר נם נפשה לו ומי׳ ראוהו מפרפר כאן ובאו ומצאוהו מת התום׳ ביבמות קכ׳׳א נ׳ דהירר אתי כ ד׳ מ דס׳׳ל מים שיש להם
במקום אחר מודדק לו ממקום שנמצא לשם עכ״ל ומשמע מדבריו שאם סי ו אשתו אסורה דחייש לממשה נסי ם וכן בירר גיסץ פ׳׳ז ה״ג
חחרק ורואק אותו מת אפי׳ מת נ פני ט פורפק פלמ ורק כ׳׳ז גבי כ׳׳ז גי סן אם לא באתי מד י״ב חדש ומת נ תון יב׳׳ח אסורה
שהוא מפרפר אק סורפק וכ״כ כ פ״ מ בירד וכמה א ח מני ם אבל לינשא מד י׳׳ב חדש אני אומר נמשו לו נסים וחי׳ וכבר נשאל בזה
המנ׳׳ח מצוה תק״ל כתב דבמפרכם אק מביא .כלל וא ם מצאו מפרכס כמחבר נ ד׳ א ח׳׳ב סי׳ כיו ודחה שם דהא דחייש הירו׳ ביבמות
ובפניו מת א ן שפייכם למקום אחר ושם מת אי ד מביא אך אם לממשה נסים הוא דוקא אם מדיק לא נמשה נ ו ממשה אבל אם
מצאו מפרכס וכלן־ משם והניחו מפרכס ואמ׳׳ה מצאו מ ס מני א ק כבר נטשה בו ממשה ל׳׳ח לממשה נסים והביא ראי׳ מס ה שהוצ^
כיק דהי׳ נשמת מציאה מת ע״ש שהאריך קצת בזה ובאמת לשק כי ח׳ שם לומר גני ראוהו מגוייד אני אומר בחרב מלובנת נכווה
הירד לא משמע כן דהא מסיק ספ מא שמא נעשו לו נסים ומי׳ יחי׳ חי אינ ה ראי׳ דהתם דמדיפא קאמר דשם א*צ למננשה נסים
משמס הא אם מת בפניכם סורפק אך יש לדחות קצת דכספ ם יאפי׳ מ ק דר׳ מ מו מ תדמ דהא קאמר נמי התם נפל לבור מלא
הוצרך שלא ד מ א שהוא מיד מת וכנ׳׳ל אבל כיק דאיכא למימש לממשה נחשים ומקרבים אץ ממידק סליו אני אומר חבר הי׳ והרי שם
נסים אי ד מיד מס וחל מליו פטור ותו לא מחייב וכ א יקאמר *ייץ לא נמשה בו ממשה ואמאי לא קאמר נסים נ מ « לו וס״כ
ונ א לאחר ז ק ולא מצאו היי ד דאי מצאו לאחר ז ק מת כו׳׳ל דסדיפא קאמר אבל הסיקר נראה דלר׳׳מ דחייש לממשה נסים חיישי׳
מציאה חדשה ופורפק משום המציאה כשני׳ אבל כיק דלא מצאוכי בכ״מ לממשה נסים כ׳׳ז שלא נטשה כמסשה וצריך לדק סל להבא
א״א לפרון משום כראשונה ש סד ק בשפת מציאה הי׳ מפרפר ו מ ה כדמוכח מה הוא דגימק דאפי׳ לאחר מיתה חיישי׳ לנסים שחי׳
שמת אח׳׳כ נפנינו זה אי ד שמת מציאה אבל לכאד מסברא קשה ימש׳׳נ שם ב ד׳ א ח ה דוקא ננשארה זקוקה ליבם ואנו דנים מכח
קצת לומר כן דגם כשמת נ פני ד ליהד פכשד נ מו עוד מציאה ו מ ה כג ט מ נכק מסמם אחר דאל׳׳ה כבר התירה מיתת מנפל ואפי׳
לי שהלט מה לי שנמצאק כאן )וכמנ״ח נ ס ב שאק כירושלמי ני דו( יחזור ויחי׳ כבר לא תאסר בזה )ובסי׳ שיח השדה הארכתי בזה
ויש להביא ראי׳ ממ״ש שם ניוז׳ שאם סדים ראו את כהורג ו א מנז נ ס ״י ( וגן כאן בפ״מ אם מצאוהו מת אפי׳ יחזור אח״כ ויחי׳ מ׳׳פ
שאם נראה אותו לא נכירד פורפק וכרי אם ראו כ הו רג ראו את נ ס פורפק מליו שהרי נהרג והרוצח בודאי חייב מיתה אלא דכאן
הנהרג ב מו ח מפרכס ואפ״ה כיק שמת פורפק ודוחק לומר מ ק שראו ®ייץ לא נמצא חלל אלא דנ מיק למימר דנודאי ימות והרי הו א
את כהורג בורח מההריגה ולא ראו את הנהרג מד אמר מיתתו י אי ^ מת ובזה ס׳׳ל להירו׳ דכ׳׳ז שאפשר פדיק לחיות אפי׳ ע׳׳י
אך אפשר פוד דכ׳׳ז לפ״ד הירד דכ טפ ם משום ממשה נסים אבל נס א״א לדונו כמת וכ׳׳ז ^!יסת ר׳ מ אבל למאי דקי׳׳ל כרבק דמים
לגס׳ די ק דגזה׳׳ג הו א א״כ חל מליו פטור ואפי׳ ימות א ח״נ שיש ל ק ס ו ן אשתו מותרת ול׳׳ח לממשה נ סי ם וכמש׳׳כ התום׳
נפנינו אמנם יש להביא ראי׳ גם מנ מ׳ דידן סו ס ה מ״ז ב׳ רפי א )וכ״כ בח״מ ונ׳׳ש באה׳׳פ סי׳ י׳׳ז סל׳׳א דלא קי׳׳ל כהירו׳ דחיישי׳
מנק לסנהדרק שראו א׳ שהרג את כנפש ואק מ כ ד ק אותו שלא למטשה נ סי ם( וכן גבי ג ס כתבו התום׳ נמ׳׳ז ל׳׳ז א׳ ד׳ ה לאלתר
היו עורפק שנא׳ ופינינו לא ראו כד וכאן כרי ראו בשעת הריגה טעם אחר למה לא תנשא ולא כתבו טסם הירו׳ דחיישי׳ לממשה
ואפ׳׳ה לא פטרי׳ מטסם מפרפר )ואפי׳ אם משאו גיססרא בפ׳׳א מ״ מ נסים ולשיטתייהו אזלי דהירר אליבא דר״מ ולא קי׳׳ל כן ולפ׳׳ז גם
כ מ ראוהו מי בתחלה וזה יש לחלק קצת( ו ק משמע נ מ מ א כ׳׳ג רייז׳ נ שמפתק אזיל בשיטיז ד׳ מ אבל לגס׳ די ח y iדמפרפר גזה׳׳כ
גבי פובדא דר״צ שאמר טל מי להביא ע״ט א ן שראוהו בשעת כיא דכ״ז שלא מת אץ עורפק מליו ואפי׳ ודאי שימות )וכמי
הריגה וקאמר כ ס ם טדיק נ ד מפרפר כ ד ) מי הו שם בלא״ה מ ס ק ®אץ כורגק הרוצח כ״ז שלא מת אפי׳ הוא טרפה שודאי ימות
דל״ש פ׳׳ע דכא ד ד ע מי הכ הו ולא אמרי אלא להרבות בבכי׳( כמבואר מי ט ק מ״ג א׳ גבי כופר ופי׳ בד׳ א נז ה שם( ולאו משום
ומכל כ ד נראה כדפת ה מא Tי ז > למיישי׳ לממשה נסים אלא דגזה״כ הו א כאן דנפי שימות ממש
)ה( וי ״ א כד .הו א דעת כ מ ד׳ ח כ ^ ל וכבר כתבנו להוכיח כדמה סיכי בכותזו רא שי ק וכל ה ד דמטמאו מחיים פשוט דבק לגס׳
ראשונה. ליח יבק ■לית׳ עורפק מיד פלד ד כ ק דמטמא א ״ נ כר׳ל כמת
) (1ואם מצאוהו גיסטרא וכל כני כמבואר נרמב״ם כד .מ ק ממש ופירכוסו אי ד אלא כזנב הלטאה שמפרכסת כמ׳׳ש נחולק
נשברה מפרקתו ו ח ב בשרה ממה או שנקרע כדג מגבי כ״א א׳.
או שהותז ראשו או שנחלק לשד מלקים ב נ ט ד כיק דכוא מסמא כ ח )ג( ר או ה ו מפרפר כאן ט׳ .כ״ ה בירו׳ כאן והובא נ מ אי ד סו ט ה
הוא כמת ומורפק סליו כן מ ס ק בם׳ דבר אברהם סי׳ ה׳ ופ״ש דן מ״ו וכן המל״מ ה פ ת קו והרמב׳׳ם לא הפיזיק כ״ז
דאפי׳ יחי׳ ע״פ נם צמך ע״ פ ו ה הו ר ד חייב מימה וכ״ש מת גמור יאילי ס׳׳ל מ׳׳ ז לפ׳׳ד הירד דחייש לממשה נסים ג ד -ס אבל למאי
שמי אלחב בנם וכנ״ל ס ק׳׳ ט ליוי״ל כרנ ק דלא חיישי׳ למעשה נסים וכאן גזה׳׳כ הוא דמפרפר
) 0ו א ם מצאוהו טרפה .שודאי לא ימי׳ נסתפק נז ה נדבר אברכם אק טורפק פלט א״כ אם בשמת מציאה כי׳ מפרפר אע״פ שאח״כ
סי׳ כ׳ ע״ש באורך ולפמש״כ לפיל נראה דלא מבעיא לדסת מצאוכו מת במקום כשני שוב א ק פלמ חיוב הבאת פ״ס דכבר
הירד דתלי טע מא במעשה נסים פשיטא דאק עורפק מל הטרפה נמצא מקודם ושוב אק סליו שם מציאה אבל יותר נראה דנם כרמב׳׳ם
אלא אפי׳ לגס׳ די ק דלית לי׳ טפמא דמפשה נסי ם מ״ס נראה מידס בזה דמ״מ אח״כ כשמצאוכו יתחייבו נ ע׳׳פ משום המציאה
ד מיי ח נמפרפר דודאי ימות דבהא לא פליג פל כירושלמי באתה כשני׳ ו מ ה שלא הביאו כרמב׳׳ם משום שדבר פשוט הוא ד מ׳^ לא
מפרפר מיי ח אלא דלגנד די ק גזכ״כ הוא ולא משום דחיישי׳ למעוסא ססרכ תורה אלא כשהוא מפרפר ולא כשמצאומ אח״כ מת וצע״ק.
איתן סי׳ ג על איזה חלל עורסמ נחל לד
ח .נא( נמצא סמוך לים או למדבר אץ עורפץ נב( ואפשר דאפי׳ אם יש עיר קרובה ממנה כל שמצד אחד ים או מדבר
אץ עורפץ > aונראה דדוקא ימים אבל נהרות לא נד( והרמב״ם השמיט דץ זה.
לא כיו פרים אחרים שם )וע׳׳ל סי׳ כ׳ ס׳׳ח( וכ ספ ם משום דרק דחיי ,ועוד נראה להוכיח דע״כ אץ עורפק פל הטרפה דהרי כ תג
ים ומדבר שהוא דבר מסוים מקרי שיש דגר אחר סביבות החלל המאירי דאם אדם הי׳ טרפה מקודם ואח״כ מצאוהו מת עורפץ
ולא פרים אבל אם אץ כלום רק פיר א׳ נקרא שיש פרים סביבות מליו)וכנ׳׳ל ס״ א( ואם נימא דפורפץ אם עשאוהו טרפה א״כ יתכן
החלל דכשטח הריק לא חשיב וכמאן דליתי׳ דמי ולכן לא אמרו שיערפו עליו ב׳ פטמים פטם א׳ כשטשאוהו טרפה ופטם ב׳ כשמצאוהו
אלא פל שפת הי ם והמדבר ולא אמרו שצרץ דווקא שיקיף פרים את*כ מת ח ה ודאי לא יתכן כלל וע״כ שאץ טל פורפץ כלל פד
ממש סביבות כחלל ומה׳׳ט נראה ג״כ דדוקא ימים אבל נכרות לא שימות .וגנזיר מ׳׳ג מבואר דלר׳ יוחנן אץ נקרא סלל עד שפה
חשיבי ומקרי שעיירות מקיפות אות ה כמו שיתבאר בסמוך ג פ״ ה. שיטמא וכיץ דטרפה אי ט מטמא אינו נקרא חלל ואפק לד׳ל דפליג
התם כבר ני א רט דהכא מחלל יתירא שמפי׳ דבפי פד שימות ממש
)ג( ונראה דדוקא ימים אבל נהרות לא .וראי׳ מדברי כחזקוני
וכנ׳׳ל סק׳׳א.
שכתב בס׳׳פ שופטים דהטפם דממפטיק צף פ״פ כ מי ם
משום שאץ לכבחץ מאץ בא ואם נימא דאץ דץ של צף פ״פ כ מי ם
ח) .א( נמצא םמוך לים או למדבר .במדרש תנאים ס״פ שופטים
רק במי ט רו ת וחריצץ דאם סמוך לחלל נכר ג״כ אין פורפץ כלל
איתא אשר סביבות החלל לא טל ספר הי ם ולא פל
א׳ ^ ל׳׳ש טעמו כלל דבמי גורות ודאי יש להבחץ מאץ בא אפ׳־כ
ספר המדבר )ופי׳ בם׳ משברי ים ד׳ פ ט״ט שהעתיקו i׳ >( ולכאר
דגם בנהרות סמוכץ פורפץ ובנהרות שייך טעמו כמ׳׳ש בב״ב
מדיליף לה מקרא דאשר סביבות החלל משמע רק דאין מודדץ לים
כ׳׳ד א׳ גגי חבית שצפה בנהר )ו אפ׳ yדאכתי ל׳׳ש טעמו במי בורות
ולמדבר אבל מודדץ לעיר אחרת ואפ״ג דבלא׳׳ה לא היו מודדין
י׳׳ל דנקט טעמו של עיקר כפנ ץ ולא פלוג רחמנא בכל מים וכמש׳׳כ
לים ומדבר דלאו פיר נינהו י׳׳ל דהו׳׳א דמודדין לאיי הים ויושביהן
בם׳׳ה לבאר דבריו פ׳׳ש( מיהו אפשר דהחזקוני נית לי׳ כלל דץ זה
קמ׳׳ל שאץ מודדץ כלל לשם ואע׳^ שהן קרובץ יותר מעיירות שמצד
דממפטינן שפת הי ם וכמדבר וכמו שכרמב״ם השמיטו כדלק׳,
השני או דהו׳׳א דמודדץ מפגר לים ולמדבר קמ״ל שאץ פוברץ כלל
אבל נראה מסברא דדוקא ים ממפטיק ונא נהרות וכדאשכחן בקדושץ
את הי ם והמדבר אגל מצד השני מודדין וראי׳ לזה מדאיצטריך למעט
נ״ז ב׳ שדה שלא יעמוד ביפו ויזרקנה לים בגבת ותרקנה למדבר
צף טל פני המים מקרא אחרינא הא לא׳׳ה אפ״פ שהוא פ״פ המים
משמע דנכרות לא ממעטי׳ דאל׳׳ה הו׳׳ל לאשמפי׳ רבותא טפי דגם
מודדץ .אבל כ׳׳ז אי ט נכץ דא״כ הול׳׳ל לא לים ולא למדבר ומדקאמר
בשפת כנהר ממפטינן וגם מצינו דנהר בכלל כפיר לפנץ שבת פי׳
לא טל ספר הים ולא טל ספר המדבר משמט שאין פורפץ כלל
פירובץ כ׳׳ד ב׳ ובתד׳׳ה ליפבד וגאו״ח סי׳ שצ׳׳ח ס׳׳ט וגם דדוחק
והכי יליף מדכתיב ומדדו אל הפרים אשר סביבות החלל הסמוכים
להעמיד דץ דצף פ״פ כ מי ם דוקא בנורות לכן נראה דלא ממפטיק
לחלל משמע דוקא ג ^ שיש ערים סביבות החלל ולא בזמן שהיא
אלא ים דחשיב .והחילוק נ ץ ים לנכר שים אינו נובע כמש׳׳כ תום׳
סמוכה לים או למדבר שאז אין עורפין כלל והא דאיצטריו קרא
שנת ק׳׳ט א׳ ד׳׳ה ד׳י ונהר נובע כמ׳׳ש תום׳ נ׳׳ב פ״ד ב׳ ד׳ ה
לצף ע״פ המים מיירי במים של בורות שיחץ ומטרות או בנהרות
ארבעה )ופי׳ בחי׳ הרש׳׳ש ש׳׳ר פכ״ג סי׳ ט׳ נשם כ ג ד׳ א והיינו
לפ״מ שנכתוב להלן גע׳׳ ה דדוקא ימים ממפטינן ולא נהרות ,ואץ
בלישנא דקרא לפעמים ופי׳ רמנ׳׳ם פ׳׳ו מפרה ה׳׳י(.
לפרש דפטמא דממפטיק שפת הים והמדבר משום דאזלי׳ בתר רוב
)ד( והרמב׳ם השמיט דץ זה .ופי׳ בהגהות הרד׳׳ה במדרש תנאים עוברי אורח שבאים מהים והמדבר דא״כ לא צריך קרא להכי וגם
שכ׳ שלא מצא דץ זה בשום פוסק ,ואפשר דכרמנ׳׳ם אץ לפרש משום דהוי כסמוך לספר דהא סמוך לספר ה טעם מפני
ס״ל דכוא בכלל סמוך לספר דגם נ ס מוך לים ולמדבר י׳׳ל שנאו שהן מצויץ ע׳׳י הגויים כדא׳ בגמ׳ דידן ובירושלמי והכא ליכא גויים
גויס או גזלנים ממקומות אחרים והרגוהו כיון שאינו סמוך לישוב ועוד דמשכח׳׳ל סמוך לים בתוך א׳׳י או במדבר שגחוך א׳^ ואץ
דהא סמוך לספר ג״כ לא מיירי שהיו שם גויס בסמוך כ״כ דשכיח שם גויס )פי׳ ב׳׳ק ע׳׳ט ב׳ במדברות של א׳׳י ופי׳ פירוגץ פ״ז ב׳
שבאים דא״כ כרי הוא בכלל סמוך לעיר שיש בה גויס ו ניי ד ימה של מברי׳ שעיירות וקרפיפות מקיפות או ת ה( .ואין להקשות
קאמר סמוך לספר אני אומר סרקיים הרגוהו פי׳ שודדי כמדבר אמאי איצטריך קרא למענו ירושלים שאין מביאה פ״פ הרי ירושלים
והיינו דכיון דאינו סמוך לישוב תלינן נ כ כי )וע״ל סי׳ ד ס״ג( היתה סמוכה למדבר ■מצד א׳,כמש״כ הרמב״ם פ״ה מתענית הט״ז
וה׳^ סמוך לים ומדבר מפער מה׳׳ט רק אס מכינכו אכאי קרא )וגם נהר שילוח סמוך לה מיהו לקמן יתבאר דנכרות אינן כימים
וא׳> לא הוצרך הרסנ״ם להניאו שכבר הביא דין דסמוך לספר לזה( די״ל דנ״מ לנמצא החלל מצד אחר של העיר שאין המדבר סמוך
וצ׳׳נג ויותר נכון דהרמב״ם ס״ל דגמ׳ דידן לא ס׳׳ל כלל דץ זה לו ,ואץ להקשות אמאי איצטרין למעט סמוך לספר הא אמרי׳
מדלא ממעט ב מתד׳ אלא סמוך לספר או לעיר שיש בה גויים בב׳׳ב פ׳׳ד ב׳ ז׳ ימים וד׳ נהרות מקיפץ את א״י א״כ הו״ל סמוך
ולא מייתי ג״כ סמוך לים או למדבר ועוד דגם ירושלים הי ת ה לים )ולמה שנכתוב להלן דאץ נהרות בכלל לק״מ( דפשוט דאין
סמוכה למדבר וכנ״ל ומה שתירצנו לעיל ס״ל לדוחק גם בירד מפרש הכונה שמקיפץ את א״י מכל הצדדץ דהא בעירובץ כ״ב ג׳ אמרי׳
עעמא דסמוך .לספר משום דחזקה גויס הרגוהו והביאו כ רמנ״ ם דמקיף לה סולמא דצור מכך גיסא ומחתנא דגדר מהך גיסא אלא
ובגמ׳ די ק נפרש משים כי ימצא פרט למצוי משמע דלולי דרשות ה טנ ה שבסביבותי׳ נהרות ועוד דנ״מ אס יכבשו גוים חלק מא״י
אלו לא הוי ממעעינן אע״ג דסמוך מצד א׳ למקום שאין יכול להביא ופשוט. .. .
פ״ע ולא ממפטיק מאשר סביבות כחלל דצריך שיכו כל סביבותיי ) (3ו א פ ש ר דאפי׳ אם יש עיר קרובה ט׳ .לם״מ שביארנו דדריש
ראויין להניא פ״ע ועוד דנמצא סמוך לעיר שאין בה ב״ד או סמוך מדכתיב אל כערים אשר סביבות כחלל דצריך שיהא
לירושלים מניחץ אותה ומודדץ אחורי׳ אע״ג דאין כל סביבותיו ערים סביבות כחלל ולא ים ומדבר א״כ אפי׳ שאר כערים קרובים
ראוי לע׳׳ע )אך זה יש לדחות דכיון דהוא באמצע א׳^ חשבינן יותר כיץ שמצד א׳ היא סמוכה לים ומדבר א׳ > אץ פרים סביבות
לה כמאן דליתא וכשאר שסביב ראוי לפ״ע ופ׳׳ל סי׳ א׳ ס״ב סק״ב( כחלל ואץ ט ר פ ץ מיהו נראה דדוקא ים ומדבר ממפעינן אבל
וגם קרא דאשר סביבות כחלל לא מייתר דאיצטריך לכדדרשי׳ בספרי אם אץ ים ומדבר אפ״פ שאין גם מרים רק עיר א׳ שם פורפץ
שימדדו pכחלל אל כפרים ולא מן כפרים אל כחלל ולכן ס״ל דהא מבואר בב״ג כ׳׳ג ב׳ דבפיר היושבת בין כהרים ועוד אחה
דאינה לכלכה וצ׳׳נג ולכאד יש להביא ראי׳ דגם גמ׳ די ח אית פורפץ אפ׳׳ג שאץ שם'יותר ערים סביבותי׳ וגם כ תו ם׳ שם כתבי
לי׳ האי דרשא דהא נקדושץ נ״ז נ׳ אמרי׳ ושלח ע״פ כשדה ולא דאיצטריך קרא לירושלים בזמן חזקי׳ שהיו כל ישראל בירושלים וא׳ >
לה איתן סי׳ ג על אמה חלל עורסת נחל
ט•)א( נמצאו שני חללים בירושלמי איתא שאין עורפץ כלל אבל הרמב*ם נראה דלא פסק כן ויתבאר בסי׳ ד ס״ב בעז״ה.
י•)א( אם נמצא ראש לבד או אברים לבד נראה שאין עורפץ עליהן עד שימצא רוב ראשו ורוב גופו ) □ ואפשר דבעי
נמי חוטמו.
רק זה סמוך לזה ואץ זה שייך לכי ימצאו כנ׳׳ל ולפ׳׳ז לא משכח״ל נים ילא למדבר ומבואר דים ומדבר אינו נכלל שדה ומחד פדה
לדינא דירר כלל להלכה .ואפשר ג״כ לדפת רש׳׳י שכתב דמצי מבפי ממפטינן הרווייהו וא״כ כי כי ני דמממטינן גבי ע״מ בשדה ולא
לי׳ נמי אי מין במינו לא הוי ט מ ץ ולא צף ג״כ אץ סותר להיוד צף מ׳׳ס כ מי ם למה לא ממפטינן ג״כ נמצא במדבר ובשלמא לדרשא
דהירר מיירי בסמוכין לפיר א׳ וכנ׳׳ל ובזה באמת אץ פורפץ כלל דמדרש סנאים דממפטי׳ מאשר סביבוח החלל אפי׳ נמצא סמוך
משום כי ימצאו ואץ זה סותר למש׳׳כ כרמב׳׳ם דמביאץ פגלה א׳ למדני ) y fלא איצטריך למטט נמצא במדבר דנ״ש הוא אבל אם
בנמצאו כמה מתים דשם בזה בצד זה וכנ׳׳ל אך לפ׳׳ז יצא נ״מ לדינא לית לן כ אי דרשא כול״ל בגמ׳ ג״כ פרט לנמצא במדבר אם לא
אם רש׳׳י יפסוק כדפת הראב״ד לפיל בס״ג דהוי ספיקא מי נ א ינימא כמש׳> לפיל דמדבר חמיד הוא בכלל סמוך לספר וצ׳׳ט
אם מץ במינו כוי טמון וצף א״כ אם יהיו שניהן זה פ׳׳ג זה )יפי׳ בחזו״א נגפים סי׳ י״א סק״ ט מה נקרא שדה שם וצ״פ
סמוכץ לפיר א׳ אפשר דלא יפרפו כלל דהוי ס׳׳ם דשמא הוי ט מ ץ אם אפשר לדמות כל הפרטים לכאן פ׳׳ש(.
וצף ואת״ל לא הוי טמון ולא צף ג ״נ אין פורפץ כלל דהוי כי
ימצאו ורק אם הוי טמץ ולא צף או צף ולא טמון דאז חד מיטיכו ט *) א( נ מ צ א ו שני חללים .בירף פ׳ פ׳׳ט ה״ב רב נחת לסמן אתא
לא בר פ״פ הוא אז יפרפו וא׳ > י׳׳ל דהוי ס״ ם שלא לפרוף וצ״׳ט חד סב שאל לי׳ שני כרוגק זה ע׳׳ג זה סבר רב
בכ״ז גם צ״פ בדץ ס׳׳ם בפ״פ ופ׳׳ל סי׳ ז׳ ס׳׳ד כתבנו בזה בפ׳׳ה, שהן עורפץ א״ל אין פורפק א״ל למה א״ל התחתון משום טמון
ובדץ ב׳ חללים יתבאר סי׳ ז׳ ס׳׳ב בפ׳׳ה. והפליון משום צף כד סלק להכא אתא לקמי׳ דרבי א״ל יאות אמר
לו כי ימצא לא כי ימצאו פי׳ המפרשים יאות אמר לו ולאו
י) .א( א ם נמצא ראש וכר .בם׳ מנחה חרבה בסוטה מ׳׳ה ב׳ נסתפק מטעמי׳ רק משום דכתיב כי ימצא ולא כי ימצאו ומשמפ לכאף
אם נמצא ראש לבד או אברים לבד אם פורפץ פליו. דאסי׳ נמצאו זה שלא פ׳׳ג זה רק זה ס מוו לזה אק פורפק כלל
ואץ להביא ראי׳ מהא דתץ נמצא ראשו במקום א׳ וגופו במקום א׳ וכ״כ נ ק ק אורה .ולכאף זה נגד סוגיא דידן בסיטה מ׳׳ה א׳
דפליגי ר׳ א ו ד׳ ט מי מוליכץ אצל מי ומפ׳ בגמ׳ דפליגי לפנץ קבורתו דמבפיא אי מץ במינו הוי טמון או צף ולא ממפטינן מטפם נ׳
וכתב בפיהמ׳׳ש להרמב״ם ובמאירי דלפנץ פ״פ לא מבפיא לי׳ חללים אבל י׳׳ל דדווקא אם שניהם בני הבאת פ׳׳ט אז ממפטינן
דא״צ להוליך כלל זה אצל זה אלא מודדץ מראשו )ופ״ל סי׳ ס ס׳׳ט משום כי ימצא ולא כי ימצאו ורבי ס״ל דמק במיט לא הוי טמון
בזה( במקום שהוא אלמא דפל ראש לבד פורפץ דשא׳׳ה דנמצא ילא כוי צף ולכו מתמפט מבי ימצא ולא בי ימצאו אבל היכא דחד
כולו אלא שאינו במקום א׳ ובזה גזה׳׳כ דלפנץ פ ח פ ה מודדץ מחוטמו מינייכו הוי בר הבאת פ״ פ בזה לא מיירי קרא ובהכי א״ש מה
ואף דידפי׳ דנהרג במקום אחר הרי לפנץ פריפה תליא בתר שפת שהקשה רש׳׳י למה לא איבפי נמי אי מץ במינו לא הוי טמון ולא
מציאת החלל וכנ׳׳ל סי׳ ב׳ ס״ג ,ובאמת תימא די< Tאפשר לומר צף דלפ״ז א״כ אין פורפץ כלל וכבר מיבפי לי׳ שמא אק פורפק
שאם נמצא אברים לבד פורפץ פ לי ק דא״כ אם ימצא אבר סמוך נלל וע׳׳ל ס״ג סק״ד שהארכנו בזה בפ׳׳ה ושם כתבנו לבאר דגם
לפיר א׳ יפרפו פליו ואח׳> אם ימצא אבר אחר סמוך לפיר אסרת מסקנת הירו׳ דמין במינו כוי ט מק וצף דהירר ס״ל או דשניהן
ג״כ יפרפו פליו וכרי אמרי׳ קרובה ולא קרובות ואפי׳ למ׳׳ד אפי׳ הוי טמון וצף או דלא הוי לא טמון ולא צף והכריח כירף דפ׳׳ב
קרובות כיינו בשניהן קרוגץ ^:ל כחלל וכן אץ לומר דאץ פורפץ דהוי ט מ ק וצף דאם אינו לא ט מק לא צף א׳ > הפרשה מיירי גם
פד שימצא כל החלל כולו שלם ולא יחסר כלום כדאשכחן בנזיר מ׳׳ג נשני הרוגים ולמה כתיב כי ימצא דמשמט דלא מיירי בשנים פ׳׳ש
ב׳ דאץ מטמא לאביו חסר ח ה לא יתכן כלל דהא כל הרוג הוא חסר שהארכנו לבאר בס״ד ,והנה כרמב״ם כתב נפ׳׳ ט מרוצח 5׳ vנמצאו
דחסר דמו כמש׳׳כ תום׳ נזיר ס׳׳ ה א׳ ד׳ ה פרט וכ׳> כרמב׳׳ם מתים רבים זה בצד זה מודדק מחוטם של כל א׳ וא׳ והוא לכאף דלא
פ״ז מנזירות ה׳׳ג )ו הא דא׳ בנזיר מ׳׳ג ב׳ פסקו גנבי ט ׳ כיינו כהירו׳ לפמש׳׳כ כק״א דהירר מיירי גם בנמצאו זה בצד זה וא״כ
אפי׳ נמצא ראשו ג״כ אץ מטמא דכיץ שנהרג כר׳ל חסר וכ״כ בשמ׳׳ק אין פורפק כלל לפ״ד כירר אך י׳׳ל שיש חילוק בק אם נמצאו שני ק
נזיר דף ס׳׳ה מיהו בשטמ׳׳ק שם מ׳׳ד א׳ ד׳ ה ופוסקץ נראה שחולק סמוך לפיר א׳ או סמוך לשני פיירות ובזה אק הירר שייך כלל
פ׳׳ז דהרוג מקרי חסר פ׳׳ש( וא׳יכ איך פורפץ פל כ ח ג ה א כר׳ל לגמ׳ די ק דנמצאו ב׳ חללים דשם מיירי בנמצא כל א׳ סמוך לפיר
חסר ופ״כ דכאן א״צ שלם ממש .ונראה פשוט דכאן תלוי בראשו אחרת כדפירש׳׳י ואז ה ם ב׳ מפשים ואץ שיין א׳ לחברו ובזה
ורובו וכדאשכחן לפנץ מת מצוה קנ ה מקומו ביו׳׳ד סי׳ שס׳׳ג ס׳׳ג נודאי פורפץ ורק מיבפי לי׳ משום ט מץ וצף אבל הירף מיירי
והוא ממם׳ שמחות כמש׳׳כ כג ר׳ א שם וכן בירר נזיר ר*פ ככ״ג נאופן אחר שנמצאו סמוך לפיר א׳ )ואץ זה כלל פובדא דבגלי
לפנץ טומאת כה׳׳ג במת מצוה ומובא ביר׳ד סי׳ שפ׳׳ד ס׳׳ב וכן תדע דבבבלי בפי מאביי וכאן מרב( ולכך סבר רב שכן פורפין
לפנץ אבלות מבואר ביו׳׳ד סי׳ שפ׳׳ה ס׳׳ז דפד שימצא ראשו ורובו פכ׳׳ס פגלה א׳ כמש׳׳כ כרמב׳׳ם פ״ט מרוצח ה״י שאם נמצאו כ מ ה
ומסתבר דה׳׳ה כאן ,ואפ׳׳ג דגבי טומא ה נמי כתיב הנוגע בחלל חללים סמוכץ לפיר א׳ מביאין פגלה א׳ וא״ל דאין פורפין משום
ושמה מטמא אפי׳ כזית ק כ מ ת שא׳׳ה דאיכא ח ט י א ב ס פ ח להכי סמץ וצף ורבי א׳׳ל שאץ פורפץ משום כי ימצא ולא כי ימצאו אך
ואדרבה משם מוכח דחלל היי ט מלל שלם דתניא בס׳ חוקת ) סי׳ לס׳׳ז קשה דא״כ מסקנת כי ח׳ דבשניכן סמוכץ לטיר א׳ אץ פורפץ
קכ״ז( בחלל חרב או במת אף כ מ ס בכלל חלל ו כ ח ככתוב מוציאו ילל ולא מצינו בבבלי דחולק בזה ולמה פ סק כרמב״ם דמביאץ פגלה
מכללו לפשות את שפירש כי מ ט כ מוהו וסי׳ רבט כלל לפשות כזית א׳ ולכן נראה יותר כמש׳׳כ לעיל בס״ג סק״ד דלא כהק׳׳א רק
בשר כפורש ק .כ מ ת דמטמא כמת ה ח מ מ א ר דמדכתיב או בחלל דבנמצאו ז ה סמוך לזה אפי׳ סמוכץ לפיר א׳ כוי כשני מפשים
כוי משמפ מת שלם ואתא או במת לרטת כזית וא״כ כאן דכתיב יל״פ כלל למפט מכי ימצא ולא כי ימצאו ולא ממפטינן אלא בשניהן
חלל צ חן כולו דכייט ראשו ורובו וכמשר׳ת )וט־׳ט ב ס פ ח זוטא חקת זה מ׳׳ג ז ה וגם בזה י׳׳ל ד דו ק א בשניהן בט הבאת פ«פ ובזה אץ
^׳ד אדם לרבות ד׳ א שיטמא נ מ ת שלם השדרה והגלגלת נו׳ ( הי ח׳ סותר לגיי די ח וכנ׳׳ל וכיץ דכרמב׳׳ם פוסק דמץ במינו
וכן בנזיר ר׳ג ב׳ ר׳ד א׳ דמרביץ מדכתיב או במלל דקאי על אבר כיי סמון ולא צף א״כ רק הפליץ בר הבאת פ״ פ ולפ׳׳ז לא משכח׳׳ל
שנחלל כיי ט משום דשם כבר כתיב מת שלם ומייתר לדרשא ע׳׳ש כלל לדינא דכי ימצא ולא כי ימצאו ,ואפי׳ אם רוב כתחתץ יהי׳
בסוניא. מגולה באופן שאץ בו משום ט מ ץ בזה לא מקרי כלל זה פ׳׳ג זה
איתן סי׳ ג על אתה חלל עורפץ נחל לו
נד( וכתב יא) .א( נמצא בתוך העיר גב( דעת רוב המפרשים שאץ עורפץ כלל )ג( ויש מי שאומר שעורפין בלא
המנ׳ח דלדעה זו עורפץ אף אם יש עיר הגדולה מזו)ה( ונראה שאם נמצא בתוך עיבורה של עיר דינו כנמצא
בתוך העיר וכ*ש אם נמצא בשדות שבאמצע העיר ) 0ואם נמצא מקצתו בתוך העיר ומקצתו חוץ לעיר אפשר דאזלי׳
אחר מקום חוטמו ואפשר דבעינן נמי ראשו ורובו חוץ לעיר.
פ״פ פ״ז ובאמת משם אץ שום ראי׳ מלבד מה דמסיק הגמ׳ דבלא״ה ) aואפשר דבעי נמי סוטמו .לנאו׳ כיון ו מדידה מננכגת כמסי״ת
ל״ש שם כלל פ״ ע משום דנודע מי הכהו ולא אמרו אלא להרבות נ סי״ א נ ע״ ה ולא מציט מדידה אלא מחוטמו למאי דקי״ל
בבכי׳ ואפשר דהו״מ למיפרך נמי שכרי נמצא תוך כפיר ,אך עיקר נר״ע א׳׳כ אם אץ לו חוטם א״א לקיים מצוין מדידה ואץ טורפי],
הראי׳ אינו דגיהמ״ר! הי׳ ח ץ לעיר כמש״כ בשטמ׳׳ק ב״ק פ ״ג ד והנה בגרד די ץ סו ט ה מ*ה א׳ מט׳ טפמא דמודדץ מחוטמו משום
וכ״כ הריטג״א וכמאירי גמו״ר! כ״ו א׳ וכ״כ כר מג״ ם בפ״ה מ ת פ נ ^ דכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו אלמא פיקר חיוהא נ אפי׳
הס״ז ע׳׳ש )וכ״ה במשכנא דיחזקאל( אך ברש״י מו״ק שם משמע פירש*י הלכך פיקר חלל מקרי ומודדץ מיני׳ כדכחיג אל הפרים אשר
דלא ם״ל כן ,וביכמ״י( עצמו פשיטא שאינו פיר כמש׳> תום׳ ביומא ס בי ט ת החלל אבל גירו׳ איתא מחוטמו ממקום הכרת פנים ואתיא
שם ויתבאר בפ״ה ג סי׳ ר ם״א ,והא דקאמר פל מי להביא פל הפיר כיי דמר רב יהודא בשם רב הכרת פניהם פנתה ב ם.ז ה החוטם
או פל העזרות אינו אלא להרבות בבכי׳ דאם כי׳ חיוג פשיטא שפל וי׳׳ל מיי' י י ח לשיטתי׳ דס״ל ביבמות ק״כ א׳ דהכרת פנים הוא
כפיר להביא כמ״ש תום׳ ,ובספרי ם״פ מסעי כגירסא אחינו בואו המצח וכבר כ ת ט התום׳ שם ד׳ ה הכרת דחולק פל הירו׳ דם״נ
ונמדוד פל מי יש לנו להביא את הפנלה פל ההיכל או על העזרות דקאי אחוטם ולק מפ׳ ט מ׳ די ק כאן פפ מ א אחרינא ,וי׳׳ל דנ*מ
וכ״ה בתוספתא וירושלמי פ״ב דיומא וכ״ז צ״ל שאינו אלא להרבות ג ץ הספמים דלטפמא דנמ׳ די ק דפיקר חיוחא באפי׳ י׳׳ל דאפי׳
בבכי׳ שלא ההיכל ולא כפזרה מקרי דירה כמש״כ כ חו ם׳ ואף שהי׳ אם אץ לו החוטם פצמו י מ ד ח מכלי הנשימה שבפנים שמשם הרוח
לשכות ג בי כ מ׳ ק שהיו שומרים שם אינה אלא דירת פראי ופטורות יוצא ומקרי נשמת חיים באפיו אגל לטפס הירד דתלוי בהכרת
ממזוזה כמ״ש ביומא י׳ א׳ ,ו ב מ אי ד ביומא שם כתב ומה ש א מד פנים א״כ זה שיץ רק פל חלק החיצוני של החוטם ואם נחתך ל׳־ש
ג סוגיא ט ׳ שסשמק של ד ב ד ם שאילו נמצא ח ץ לעיר כיו מביאץ מ ד ד ה ,מיהו פיקר הדבר אינו גרור אם אץ חוסם אם זה מפכב
פ״ע אינה בדקדוק שירושלים אינה מביאה פ״ ע פכ״ל ומדכתג דאפשר דנהי דמצות מדידה מהחוטם ה״ מ היכא דאיכא חוטם אבל
שאלו נמצא ח ץ לעיר משמע לכאר דס״ל דגתוך הפיר אין עורפץ היכא דליכא חוסם אולי סודו דמודדץ ממקום אחר ואז יהי׳ מקרי
וכן הוכיח מדבריו בם׳ דבר אברכם סי׳ ר פ״ש אמנם יפ ה דמה עיקר החלל ממקום אחר וצ׳׳ס מיהו לפי גמ׳ די ץ מסתבר שאם חםר
ידידי הר״ר משה גרשנוגץ נ״י דאין כוונת ה מ אי ד כלל לזה רק כל כלי הנשימה הפנימיים א״כ חסר המקום שנפשה מ מ ט חלל ול׳׳ש
לפי שנראה מלשץ הג מ׳ דד׳צ הי׳ מסופק פל מי להביא פ״ ע פל מדידה והתור ה אמרה מדידה ממקום שנפשה חלל וראיתי להרמב׳׳ם
כפיר או פל ה עז ח ת כ תג דמזה משמע שאם הי׳ ח ץ לעיר ולא פ״ו מממרים ה׳׳ב שכתב שהזקן ממרא נחלק פ ם החכמים אם
כי׳ ספק פל מי להביא כיו נטרסץ ופ״ז כ תג שאיט כן שירושלים חייבץ להביא פ׳׳ע או אץ חייבץ וצ״פ דבסנהדרץ פ״ח מבואר
אץ מביאה ונכץ למפיץ גלשוט שם פ״ש ואפ״ג דלפי הא מת אץ שנחלקו בפלוגתא דר״א ור׳׳ע אם מודדץ מחוטמו או מטיבורו א״כ
בזה ספק כמש״כ התום׳ דפזרות לאו פיר נינהו מ״ מ כתב בן לפי אץ המחלוקת אם חייבץ פ״פ ואפשר דהרמב׳׳ם מפרש ד מיי ד בא׳׳א
הנראה מלשץ כנ ס׳ .ובדבר אברהם סי׳ ף וכן גי ד כלוי פל ם כ ״ מ למדוד מא׳ » Pננון שחסר חלק חוטמו או סלק סי בו ח ומדידה
להרמב״ם מ״פ קפ״א הגי או ראי׳ מהירי׳ בפ׳ ע״פ נמצא עומד פל מפכגת וא״כ אץ עורפץ כלל וא״כ המחלוקת אס חייגץ ע׳׳ט אם
מפתו וכ סכ ץ תקופה בלבו אץ פורפץ ומשמע דהטפם משום עומד לאו וצ״נב
או צף כמש״כ המפרשים ה א לא״ה פורסץ אפ״ג דהוי ח ץ לפיר
ובאמת לא ט ד ט היטב טפ ם הירד ובם׳ מ שבד ים משמע שרוצה י א) .א( נ מ צ א בתוך כפיר .בדץ זה נםחס pכאחרונים ז״ל ובקורק
לפרש ח ה באמת ספם הירד שאץ שרפץ משום שהוא תוך כפיר מנחה מצוה תק׳׳ל הביא גשם ם׳ יד דוד דדפת
אבל לשץ כי ח׳ לא משמע כן דא׳> למה צייר דווקא בככ״ג ולפ״ינ הרלב׳׳ג והאברבנאל דאם נמצא בתוך כעיר אץ פורפץ ו ד .בפל
שביארט לפיל ס״ד טפס הי ח׳ משום עומד ולפנץ תוך כפיר אץ מסנה יהודא דפורפץ והספרים אינם תח-י רק ם׳ אברגנאל ראיתי
ראי׳ מכאן דאפשר דמעתו עומדת בשדה והא דקאמר ג מ ט תו ולא וכתב ג ם״ פ שופטים ומאשר אמר כי ימצא חלל באדמה נופל בשדה
במפה ס תם משוס דמטתו בטלה לגבי׳ ואינו פושה אותו לצף כמש״כ ל מ ד שימצא נגלה פל ה א ת לא ס מ ץ ע ל ולא ג״כ תלוי באילן ולא
לפיל ם״ד משא״כ מטה אחרת י״ל דהוי צף ובלא״ה אץ פורפץ, צף ע״ פ ה מים ולא ב ת ץ הפיר פכ׳׳ל ומשמע שמצא דרשא זו לחז״ל
ובל״ז צ״ל כן למה שצידדנו לפיל ס״ג סק״ט שאם נמצא בתוך כבית דמדכתיב בשדה ממעטי׳ בתוך הפיר ו ק ראיתי בביאור מהרי׳׳פ
הו׳׳ל ט מ ץ א״כ ע״כ שמעתו עומדת ב חץ ופ״ש מש״כ ,וכנ ה בתום׳ לסכ׳׳מ לרס״ג פרשה מ׳ שהביא בשם רלב׳׳ג דמדכתיג בשדה ממעטי׳
ב״ק פ״ב ב׳ וג ״ג כ״ג ב׳ הקשו ל״ל קרא דאץ יחשלים מביאה ג ת ץ כפיר וראיתי מי או רו שם שתמה דאיך אפשר לדרוש למעט תיו
פ״ע תיפוק לי׳ דאזלי׳ בחר רוגא דפלמא שכל ישראל כיו באץ לה כפיר דכא איצטרין בשדה למעט צף ואם נימא דהוך כפיר יותר
וגם או״ ה ותירצו שהיו מקומות שלא היו באץ שם אלא בני ירושלים פשוט למעט א״כ מר׳ל צף ודבריו תמוכים דהא בסוטה דף מ״ ה
א׳? בימי חזקי׳ שכל ישראל כיו בירושלים ולכאר לפמש׳> כ מנ״ ס בעי למימר ד ס ש ק יהודא משום ר״ש ממעט גבי שכחה צף וסמץ
דלהסובדם דאם נמצא בתוך כפיר פורפץ צריכה כפיר להביא מדכתיב בשדה ור׳׳ש ק יכודא גופי׳ משום ר״ש דריש בתוספתא
אף אם יש פיר אחרת גדולה הי מנ ה דכאן נמצא וכאן כי׳ והוכיח דפאה בשדה ושכחת ולא בעיר כמ״ש הר״ש בפאה פ״ה מ״ז ופי׳
מ ד כרמב׳ץ בב״ב כ״ד א׳ גבי פרדיסא דפרלה דאם נמצא בתוכה ב״מ י׳׳א א׳ אלמא דתרווייכו מח מפ טץ שסיר ממשמנטתא דבשדה.
אזליק בתרה אף אם יש גדולה הי מנה )ויתבאר להלן בפ״ ה( וא״ב וגם בקד שץ נ״ז ב׳ אמרי׳ שדה שלא יעמוד ח ץ לפיר ותרקנה בתוך
מה הקשו כ תו ם׳ מה איצטריך קרא לירושלים ה א איצטחך לנמצא הפיר ואע״ג דרש״י סי׳ שם דילסא מדכתיב אל מ ח ץ .ל עי ר כיינו
תוך כפיר וראיתי ג ס׳ מח׳׳ר שהוכיח מכאן דלא כהמנ״ח אלא מה דצרץ־ לעמוד ח ץ לעיר דאי משדה אימא יעמוד בפיר וישלח
דאפי׳ נמצא בתוך העיר מודדץ לעיר גדולה ממנה ודבריו תמוהץ בשדה אבל עיקר כ פנ ץ שלא ישלח לעיר ממפטא משדה וכ״ה בהדיא
מאד ד ד בד כסנ״ח בודאי נכונים כמו שהביא מ ד כ ר מ ב ץ ואם יש בפי׳ הראב׳׳ד תו״כ פ׳ מצורע פ ״ ק וכאחרודם הביאו מסוגיא דיומא
הוכחה מד׳ התום׳ יש להוכיח דס״ל דנמצא תוך כעיר אץ עורפץ כלל כ״ג גנטבדא דר*צ דקאמר פל מי להביא ע״ פ פל הפיר או פל
)ואץ לומר דקושייתם א הא דתניא בתוספתא דסוטה שאם נמצא העזרות ושם כרי נמצא בביכמ״ק שהוא בתוך כעיר ומשמע שיש
לז איתן סי׳ ג על איזה חלל עורסמ נחל
משם וכנ׳׳ל( וי׳׳ל דנאמת חרווייהו חל טפמא נינהו ומהכא ילפי׳ שמיו לירושלים מניחח אותה ומודדץ לפיר הס מוכ ה ח ה לא יחנן
דמדידה מפכנת אך א״כ יהי׳ ראי׳ ל צ ^ נ ע׳ ע קרא לפכב ולק׳ יייזל נ תר רונא דפלמא דהתוס״ לא הני או כלל התוספתא ופוד
סי׳ ה׳ ס׳׳א הבאנו הרבה ראיות דפ״פ אץ דינה כקדשים וא״5 יזה לא יתיישב בתירוצם שהי׳ בירד חזקי׳( וגן הוכית נני או ר לסה״מ
בה קרא לפכב אך אס xו מדידה שאד ועיקר ה טפ ם כדי לנרר לרס׳׳ג פרשה ח׳ אבל נ א מ ת אץ זו ראי׳ כלל דמש׳׳כ המנ׳׳ח והוכיח
אתו פיר קרונה והר׳א דהיכי דא״צ לברר אץ מעכב והר׳ל כמבורר מי׳ הרמנ׳׳ן דננמצא תוך הפיר לא אזלי׳ נתר רונא דפלמא הוא
ונפ ץ זה כ ת ט התום׳ ישנים ביומא ^׳פ ב׳ ד׳ ה הנ מ ה דאפ׳׳ג יייקא אם ה ספק הו א אם בא מרונא דפלמא או מתוך הפיר
דביוה׳׳כ אינ א קרא לעכב כל מילי מ״מ הנחה כיץ שכנר מבור p אמרי׳ כאן נמצאו וכאן היו ובודאי מתוך הפיר נ א אבל אם בתוך
השפירים אץ סברא שתפכב פ״ש ,ולכך צריך כאן פסוק מיוחד פ׳׳ז הפיר פצמה נמצאץ רובא דפלמא מפיירוח אחרות מה שייך לומר
ש מפנ^ ופוד אפשר דאע׳׳ג דילסא מקרא דשדה אין ז ה מיקר כאן נמצאו וכאן היו דנא מ ת אמרי׳ כאן נמצאו ט ׳ וכאן פצמי
הטעם דקרא איצטריך למעט צך ו פ ק ר ה טעם משום דמדידה מעכבת היא רובא דפלמא וא״כ שפיר הקשו התום׳ דנירושלים פצמה היו
אך לפיל הוכ ח ד דשפיר ממעטי׳ מרודיהו מקרא דשדה .ובעיקר רונא דפלמא מפיירות אחרות וא״כ תלינן וההורג מינייהו הוא
הדץ אם מדידה מפכנת ראיתי נ ס׳ תורת האהל שכ׳ דאץ מדידה והם אינם תושבי ירושלים ולמה תני א ירושלים ח ה פשוס .ואדרבה
מעכבת והוכיח מהא דרוב ק רו ב הולכץ אחר הרוב ולפי מ ה יייזיייז התום׳ לכאר יש להוכיח דנמצא תוך הפיר פורפץ נ מו
שנבאר בפ׳׳ה בסי׳ ד ספי ך מ׳ דגם שם צ pמדידה אץ משם שהפירר ה ד׳ ר משה גרשנוביז ר׳י דמאי תירצו דמיירי בימי חזקי׳
ראי׳ ופי׳ נח ת״ ם בחידושיו לנ״ב כ״ג נ׳ שכ׳ ליישב דפת הרא*ס י ה א ני מי חזקי׳ היו ט לן םגו pבתוך החומ ה וא׳׳ג אם החלל
שכתג ונמצא בעליל לעיר א״צ מדידה דס׳׳ל ו מ ד ד ה אינה מסכנת ״ ץ לחומה בודאי גוים הרגוהו דלא גרפ מנמצא סמוך לספר
ע״ש טסמו וכ״מ נ ס׳ בי או ד מוהרא״ל ורצה לומר דהא דאמרי׳ דהרי ה ^ היתה במצור וסביבה גוים ו T׳ נ בנמצא תוך הפיר מיהו
ט מ׳ דנמצא בעליל מודדץ הו א למ׳׳ד בפיק קרא כדכתיב ) ד תנ א ר נס זה אינה ראי׳ דנראה דאץ כוונת התום׳ בימי חזקי׳ ממש אלא
נ סי׳ ה׳ סוך ס׳׳ז נ פ׳׳ ה( אבל לפ״ז הוא נגד הרמב״ס וכל הפוסקים כמץ ימי חזקי׳ וכמו שמציט שם שהיו כל ישראל בירושלים כך
שפסקו ונמצא בעליל לעיר צ pמדידה .ובעיקר דברי הרא״מ ע״ל יטל להיות בזמן אחר נ ה*ג גם אפשר דאחר מפלת סנחריב קצת
סי׳ ה׳ ס׳׳ז .ולכאר יש להוכיח ו מדידה אינה מעכבת דבםנהד p * Pהיו ג״כ כל ישראל בירושלים ואז כבר לא היו גויים שם
פ״ח א׳ אמרי׳ ד ס קן ממרא נחלק עם חכמים בעריפת העגלה אם יל׳׳ש למיזל נתר רונא דפלמא שסביב דירושלים הרים סביב לה
מ ו מ ץ מחוטמו או מ סיטסו ופירש״י שמדד זקן ממרא מטיבורו יהיי ביושבת בן ההרים .ו הנ ה בתוספתא פ׳׳ם ד סופ ה בנוסחאות
וב״ד מחוטמו והביאו אלו עגלה ואלו עגלה למר זו עגלה ואסורה הישנות אי׳ נמצא נחלל הפיר לא היו פורפץ שמצות פיסוק במדידה
ואץ מקדשץ בה ולמר איפכא וכ״כ המאירי שם סלק הזקן ^ מר י ק ה פ ת ק בם׳ תורת הקנאות ונ ם׳ משברי ים )ובתוה׳׳ק כתב
שמטינורו מוד pונמצאת במדידה זו פיר אמרת ק רונ ה לו ולא ®ל׳׳ל נמצא החלל בפיר וננ ץ( ולגי׳ זו מפורש שאם נמצא בפיר
אותה שהיחה קרובה אילו נמדד מחוטמו נו׳ עכ״ל ולכאף ^ ל אץ פורפץ לפי שמדידה מפכנ ת ובנוסחאות החדשות הגירסא
למימר שאילו ה ד מודדץ ממקום השני המז ה ק רונ ה לעיר אחרת ימצא בסליל לפיר לא ה ד פורפץ שמצות פ י ס ק במדידה וכתבו המס׳
נהי שבשניהם היתה קרובה לאותה הפיר מ״מ הא לא הוי מדידה כ p לברייתא זו מולקת אגמ* י י ת ואירו׳ דאמרי׳ נמצא במליל לפיר
ואץ העגלה נאסרת אלא ודאי דמדידה אינה מעכבת ויש לדחות היו מודדץ והתוספתא ס׳׳ל דאץ פורסץ כלל משום דל׳׳ש מדידה
דמ״מ הרי הב״ד השני מ מ מדידה נכונה א״נ נתקיים כאן מצות בככ׳׳ג ומדידה מפכבת ח ה ת מו ה דפלוגתא זו לא הובא כלל בגמ׳
מדידה כדץ וממילא העגלה נאסרת א א ״נ הביא העגלה לפד יי ח ולא ב Tף ונם דתלי ה טפ ם דמצות פיסוק במדידה וננ מ׳ מייתי
שהנ״ד ה שד מדדו ולכן ציירו באופן פשוט מתר ועוד אפ xדאם ממש מסם זה שהיו פורסץ ונם תמו ה למה לא הוזכר דץ נמצא
ח י « משהו מהמדידה מקרי מדידה כשרה ולכן אם לא התחילו ממש בתיך הסיר בשום מקום לכן נראה מתר הגי׳ הישנה ,ונדבר אברהם
מהמקום הנכץ כיץ שידוע שגם נלא׳׳ה כי׳ יוצא או ת ה המדידה סי׳ ו׳ ובמשברי ים כ ת ט דגם לגי׳ נפליל לפיר הכוונה נמצא בתוך
מקרי שהי׳ מדידה נ טנ ה תדע דאם לא הגי ע חבל ה מדידה עד הפיר ובכה׳׳ג אץ פורפץ כלל ואץ חולק אגמ׳ די ח ו מ ח החזו׳׳א
העיר pנשאר משהו וכי מוכרחים למתוח החבל ממש עד החומ ה )שליס׳׳א( זצ״ל אמר דגי׳ זו נמצא נפליל לפיר לא ה מ פורפץ יש
)אך יש לחלק בץ חחלת מדידה לסוך מדידה( וצ״ע נז ה ופ׳׳ל סי׳ ה׳ לפרש לא היו פורפץ תי ^pבלא מדידה שנגר ידופ הפיר רק היו
^ ויש להוכיח ס״ ה סק״ו ופמשכ״ל ס״י ס ק ״ ב׳ ב ד הרמב״ם ®יללק תחלה שמצוה לפסוק במדידה ולפ׳׳ז הוא ממש הברייתא
דמדידה מעכבת ממה ש הנ אד לפיל ס״ח דממעטיק מדכתיג אל שמובא נגרר לידן ו בי ח׳ וכן מצאתי ביאור זה בדבר אברהם סוף
הערים אשר סביבות החלל ולא סל ספר הים והמדבר והוכחנו שם ®י׳ י׳ ולפי׳ זה אץ שום ראי׳ משם לנ׳׳ד .ונפיקר הדבר אם מדידה
דפ״נ הכונה שאם נמצא על ספר הי ם והמדבר א ץ עוי פ ץ כלל מפכנת יתבאר בסמוך בפז׳׳ה.
ק ש ה דהא קרא גני מדידה כתיב וא״כ דילמא ממדידה ממפטיק לה )ב( ד ע ת רוב המפרשים שאץ פורפץ כלל .כבר נתבאר שנ׳׳ד הרלנ״ג
אבל מפרך פורפץ אפ״כ דמדידה מעכבת ועוד יש להוכיח ממ׳׳ש והאברננאל כמ׳׳ש נ ק ו ק מנחה שנסוך ם׳ מנ׳׳ח מצוה
בסוטה מ׳׳ה ב׳ אץ מודדץ אלא לעיר שיש בה נ ״ ד פשיטא כ ק ייק׳׳ל בשם יד דוד וכן הכריע בם׳ יד דוד שם ונפרוך השלחן חו״מ
דתנא לעיר שאץ בה ב״ד אנא ידפנא דאץ מודדץ אלא לעיר שיש סי׳ תכ׳׳ה סקפ׳׳ו משום דנופל בשדה כתיב ולא בפיר ופוד מדאמרו
בה ב״ד הא קמ׳׳ל כדתניא מנץ שאם נמצא סמוך לעיר שאץ בה ינ®' דאפי׳ נמצא נ סמו ך לפיר היו מודדץ ולא קאמר אפי׳ גפיר
ב״ד שמניחץ אות ה ומודדץ לעיר שיש בה נ״ד ת״ל ולקחו זקני הפיר ש׳ מ דבפיר אץ מני א ץ פכ׳׳ל וזה אץ מוכרח דנפי לאשמפי׳ דהיו
ההיא מ״מ פירש״י ואי לא הדר תניא הו״א א ץ מודדץ כלל יייללץ ובתוך הפיר אץ מודדץ כדלק׳ אך קצת משמע pדהול״ל
ומשמע דאם אץ מודדץ אץ פורפץ דכא כייל לה במתני׳ בהדי סמוך גס ה אי רבותא .ופי׳ בביאור לס׳ המצות לרס׳׳ג חלק א ח ^ פרשה
לספר או לעיר xזנ ה טי ם ועוד דהא מ מעסיק לה מדכתיב ז קד יל לכ׳׳ה דפת רס׳׳ג ע׳׳ש )וראייתו ממש׳׳כ לכפר דמי נודדים ואיני
הפיר והאי קרא גבי ^ י פ ה כתיב אלמא מדידה מעכבת וגם מלשץ יידס אם זה מכריח( .וכן משמע ברבנו בחיי ם״פ שופטים שכתב
כמשנה יש לכוכיח ^ bpוrר נמצא סמוך לספר ט׳ לא כיו מודדץ י׳׳ נ מ ח ת לפיר בשדה כו׳ מ׳׳ש בדברמ .והנה הרלנ׳׳ג ואברבנאל
) pגי׳ רש״י ט י ׳ כנ׳׳ ח שם וכ״ה גי׳ כרפ׳׳ב ובמשנה שבירושלמי( יייריו השלק כ ת ט ה פ פ ם משום דכתיב בשדה ולא בפיר ובאברננאל
ושם אץ פורפץ כלל ק ת ני במתני׳ אץ נעדדץ אלמא דלשון אץ משמס דמצא דרשא זו בחז׳׳ל (5מנם בתוספתא דסוטה הר׳ל לפי
מו ת ץ משמע דאץ עורפץ ו pבפיר שאץ בה ב״ד הו צ ע לסיים ®פירוש דמיירי בנמצא תוך הפיר מפורש ה טפ ם דאץ פורפץ משום
דמ״מ מודדץ לעיר א ^ ת ,ונ ם למה שנוכיח לק׳ סי׳ ה׳ ס״ א בע״ה למדידה מפכבת וכאן א ץ שייך לפשות מדידה וכ״כ נ ם׳ מורת
יבע״ע כל ככתוב בה מעכב בה מסתבר דגם מדידה מעכבת ) אך ?!נאו ת )אך לסי פי׳ מרן החזר׳א לפיל לגי׳ נמצא נפליל אץ ראי׳
איתן סי׳ ג על איזה חלל עורסץ נחל לח
קוברו לאלתר. נ□ בכל מקום שאץ נוהג ע׳ע נא( יב.
הפיר בטלק לפנק זה וכן לפנק הא דקדושק ר׳ז נ׳ וצ׳׳פ ,ונראה שכתבנו לפיל סנ רא לחלק( יאק להקשות נהי דמדידר מ עננ ת נמדוד
דאפי׳ אם נמצא תוך פינורה של פיר ג״כ אין פורפין לפי מה גם בנמצא בתוך הפיר לשאר פרים ונקיים מצות מדידה כדאשכח]
דקי״ל דטתנק פינור לפיר א׳ )פ׳׳ל סי׳ ר ס׳׳א וס״ב( דהא בנדרים לי״לא י״ליל ל״יי לי״א ל מ י י ח גם לשאר פרים כדלק׳ סי׳ ה׳
נ״ו נ׳ ילפי׳ דפיבורא דמתא כמתא דמי לכל מילי ומסתבר דה׳׳ה ס״ז דל׳׳ד דשם נהי דגלוי בלי מדידה חו הקרונה מ״מ גם המדידה
נפנק זה ויתר דיני פינור כפי ר יתבאר נ פ׳׳ ה בסי׳ ף ס״א נ׳, מבררת אתו הקרובה משא׳׳נ כאן ופוד דנאן לאיזה צד שמודדין
מיהו אם נמצא משהו ח ץ לעיבורה של פיר כנר שייך מדידה ואפ׳׳ג פוגפין בפיר זו ול״ש כלל מדידה ומיד שמתחילק למדוד כנר נמצא
דאין חמשים אמה פד העיבור כמשי׳׳ת נ סי׳ ר ס׳׳ ה ף נ פ׳׳ ה ר מיי יאק התחלה להמדידה ופשוט.
) 0ו א ם נמצא מקצתו בתוך כפיר ומקצתו חון לעיר אפשר דאזלי׳ )ג( וי ש מי שאומר שעורפק בלא מדידה .הוא דפת .מהר׳׳י אשכנזי
אחר מקום חוטמו .לכאו׳ זה תלוי לפי כ טע מי ם דלפי נ ס׳ מחנה יהודא חו״מ סי׳ ר מ הני או נמנ׳׳ח שם ובביאור
הטעם שאין פורפק משום שנא׳ בשדה ולא בפיר אפשר דאזלי׳ אחר מהרי׳׳פ לסה״מ לרס״ג פרשה מ׳ הפתיק ראיותיו מהא דיומא נ ״ג
ראשו ורובו )ופ״ל סי׳ א׳ ס״ב( אבל לפ״ס שנתבאר דפיקר ה טכ ם דלא פרין דהא נמצא בתוך הפיר וגם נ תי ס׳ כתבו פשיפא דפצ
משום דמדידה מפכבת א״כ חליא בתר חוטמו שהוא מקום המדידה העיר להביא ולא כתבו דנמצא תוך הפיר ונבר כתבנו לעיל שאיק
מיהו אפשר דתרווייהו נ פי ק גם רובו וגם חוטמו ונז ה אפשר ליישב ראיות כלל דניהמ׳׳ק כי׳ חון לעיר ,וגה רוצה צישב בזה קושיית
דנפינן ב׳ הטע מי ם דאי מקרא דבשדה ולא בפיר הו״א דאם רובו כתום׳ בב״ב כ״ג ב׳ ל׳׳ל קרא דאק ירושלים מביאה פ׳׳ע תיפוק לי׳
בחץ אפ׳׳ג דחוטמו בשדה פורפק ואי מטעם כ תו ספ ת א דמדידה דאזלי׳ בתר רובא דפלמא ופ׳׳ז תי׳ דמיירי בנמצא תוך הפיר וכבר
מעכבת הו׳׳א דסגי שחוטמו נ חון אע׳׳ג דראשו ורובי בפנים לכך ביארנו לפיל דלא יתיישב כלום דגם בתוך כפיר עצמה איכא רובא
איצטריך חרווייהו וצ׳׳ע. דפלמא יותר מיושבי העיר כמש׳׳כ חום׳ שכל ישראל כיו פולק לה
לרגל וגם כל השנה פ׳׳ש ובביאור מהרי״פ שם מצדד ג״כ כדבריו
יב) .א( בכ״מ שאק נוהג פ״פ .כמו כל המבוארים נ סי׳ זה ונ סי׳ אמנם ראיותיו יש לדחות נ פי שיראה כ מ פי ק )וראייתו מירושנים
א׳ ופ׳׳ע דין נמצא סמוך לעיר א׳ בסי׳ ה׳ ס׳׳ ה ודין יש לדחות פפמש׳׳כ לעיל סי׳ א׳ ס׳׳ב סק״ב פ׳׳ש( ואק לכאריו
נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה גויס נ סי׳ ר ס׳׳ג ידק אס אין בזה וכפיקר נראה כדעת כ סונ רי ס שאק פורפק ,והנה לדמה זו
נ״ד בכל כעיירות שסביבות החלל בסי׳ ו׳ ס׳׳ ה ודק אם ראוהו דפירפק בלא מדידה י׳׳ל קושיית כ תו ם׳ במכות י׳ ב׳ דפליגי ה תם
ב״ד והניחוהו בלא לוי׳ ובלא מזונות נ סי׳ ט׳׳ו ס׳׳ב ופיד יש הרנה. בפיר שאק בה זקנים אם מביאה פ׳׳ע או לאו והקשו כ תו ם׳ דכא
)ב( קוברו לאלתר וא״צ כלל מדידה .פשוט וכ״כ כמאירי ר׳ פ פ״פ תנן אק מודדק אלא לפיר שיש בה נ״ ד ונדפה זו י״ל דפליגי בנמצא
ודק הקבורה נתבאר נ סי׳ נ׳ ם־׳א נפ׳׳ה ,וכתב במרכבת תוך כפיר שאז אק דק מדידה וכפיר כזו צריכה להביא ונז ה פליגי
המשנה ח״ב פ״א מה׳ סו ט ה כי״ח דכ״מ שאין חיינין נ פ ״ פ אסור אם זקני כפיר מפנב ובאמת מדלא תירצו כ תו ם׳ כן משמע דגם
לפרו qשהרי הנחל נאסר בזריעה ועבודה ואיכא משום הפסד א״י דפת כ תו ם׳ דנמצא תוך כפיר אק פורפק כלל .ופי׳ בביאור מהרי׳׳פ
ומשום גזל נפל הנחל ומשום צפר נפ׳׳ח אא״כ מצד הדין איכא פשה שם דבנמצא בבית גס הוא מודה שאין פורפק ולא ידעתי עפ מי
דפריפה פכ׳׳ל וכוונתו שאסור להחמיר במקום שא״צ דא״כ יחמיר ופ׳׳ל ם״ג צדדנו דבנמצא בבית כו״ל טמון.
לאסור הנחל שלא לצורך ומפסיד א״י וגוזל בפל הנתל וגם צפב״ח
שעורך העגלה שלא לצורך ונמש״כ דאיכא צפנ׳׳ח יש לדון שהרי )ד( וכתב כמנ׳׳ח .םו qמצוה תק״ל דנדפתו פורפק א qאם יש
פיר גדולה ממנו פפ״ד הרמב״ן בב״ב כ״ד דכאן נמצאו
סיך נ ה מ ה לשחיטה־כמ׳׳ש בברכות י״ז ובמה שסופה להצטער לא
וכאן כיו וכ״כ מהרי׳׳פ בביאור לסה״מ לרס״ג פרשה ח׳ )ופי׳ במ״ב
תשיב צער כמ׳׳ש בכתובות ל׳׳ט וכ״ס בחולין ז׳ נ׳ פקרנא לכו אינ א
בבה׳׳ל סי׳ שכ׳׳ה ס״ ס ד׳׳ה שני שכ׳ ג׳׳כ כפין זה נשם אחרונים(
צפב״ח קעילנא להו איכא בל תשחית משמע דבקטלא ליכא צפנ׳׳ח
ובם׳ מח׳׳ר חולק פ׳׳ז והביא ראי׳ וכבר כתבנו נ ס ק״ א דדבריי
משים דסיפה למיתה וכ״נ בתים׳ ב״ב כ׳ א׳ ד׳׳ה כיון דנכריגת
י תמוכים.
הבהמה ל״ש צעב״ח )ופ״ש נשטמ׳׳ק דל״מ כן וצ״ע( וכן נ-־צאתי
בנו״ב ח׳׳א סי׳ פ״ג והביא ראי׳ מד׳ חו ס׳ נסנהדרין פ׳ ומסוגיא )רא ו נ ר א ה שאם נמצא בתוך עיבורה של פיר דינו כנמצא בתין
דחולק הנ״ל ובשד״ח כללים אות ד כלל נ׳ הביא כן בשם כמה כפיר וכ״ש אס נמצא בשדות שבאמצע כפיר ,הנ ה
אחרונים ואולי ס״ל דבעריפה איכא צפר טובא וצ׳׳ע מנ״ל הא, בביאיר רהרי׳׳פ שם כתב דאם נמצא בשדות שבתוך כפיר לכו״ע
גם מש״כ דאיכא גזל דבפל הנחל צ״ע דבודאי אך במקום דאיכא פורפק ולשיטתו אזיל דטפם דפופרק משים דכתיב בשדה ונא בפיר
ודאי חיובא דפ״ע אין פורפק בפ״כ של בעל הנחל רק מדעתו כמשי׳׳ח ולפ״ז בשדות שנפיר פורפק אבל לפמש״כ נפיל דהפפם משום דמדידה
בע״ה בסי׳ י״א ס״ג ומאי גזל איכא ואולי כוונתו כיון דבאמת הנה: מפנבת א״כ גס שם ל״ש מדידה דהא באמצע הפיר נינהו ובאמת
מותר בזריעה והוא חושב שאסיר הוי כפין גזל וצ״נג אפי׳ אי דרשי׳ מבשדה ולא בתוך כפיר ג״כ אפשר דהשדות שבאמצע
לט איתן נחל
סימוד .דיו נודע מי הכהו
»• )א( אץ ע״ע נוהגת אלא אם כן לא נודע מי הכהו ) 0אבל אם נודע אפי׳ אחד בסוף העולם ) aבץ «יש ובין אשה
) nאפי׳ עבד נה( או שפחה ) 0ואפי׳ גזלן דאורייתא אץ עורפץ (0ודעת המנ״ח דאםי׳ קטן מס וגוי שיודעים מי
הרוצח אץ עורפץ וצ״ע גם( ונראה דאץ גריכץ העדים דרישה וחקירה ס ועד מפי עד כשר)יא( דדיעה בלא ראי׳ נראה
דמהני)יב( ונוגע בעדות נראה דכשר )יס והנוטל שכר להע Tצ״ע אם כ שר)יס וקול נראה דמהני)טס וכל היודע
מחויב להע .T
י״ב נ׳ והא איכא סכדי באידית כיי ט שיצא כקול( ולפ״ז משמע א• ) א ( אץ ע״ע נוהגת אא״כ לא ט דע מי הכהו .כדכחינ לא נו־פ
דדוקא קול שיש א׳ בסוף כ של ם שראה את כהורג אבל קול שפלוט מי הכהו ונ סו ס ה מ״ז ב׳ ת״ר לא ט ד ע מי כנ הו
הרג לא מ ה ט ואפשר דכ״ש הוא דמכני ו ק נראה י ה א אמרי׳ הא ט ד ע מי כנ הו אפי׳ א׳ בםון< כגטלם לא כיו עורפי) ונירי׳
בסוטה מ״ז ב׳ משרט כרוצחנים בטלה ע״ע לפי שאינה באה אלא י״ס ע״ע לא ט דע מי הנ ה ו הא ט ד ע מי הכהו אפי׳ עבד אפי׳
על כ ס פ ק פירש״י ועכשיו טדעים את ההורגים מי ה ם pפירשיי שפחה לא ה ט נטרפין ובמדרש מנאים ס׳ ^ שופעים לא נודע הא
במתני׳ שהרי מכירק בהן מי כרגיל ב ק להרוג ושם לא כי׳ ביד אם מד ע אפי׳ מבד אפי׳ אשה אפי׳ פסול לעדות בעברה לא כ ט
ב״ד להורגם ואץ מקנלק פדים שלא בפני בע״ד ואפ״ה מקרי נודע ®ימק ונ״ ה לשץ כרמב״ם פ״ע מחצת כי״א לא ט ד ע מי כנ הו
מי הכהו אלמא דמכני קול שפלוני הרג .ש׳׳ל דאפי׳ א׳ בסוף ה שלם הא אם נודע לא כ ט עורפץ אפי׳ ראה כהורג עד א׳ אפי׳ עבד או
ככונה שהעד לא כי׳ שם נשעה שהרוצח הרגו י ק כי׳ בסוף כ ש ל ם אשה או פסול לעדות בעברה לא כיו עורפץ לפינך משרט הרצחנים
אנל נודע לו ע״י אומדנות והוכחות נ ח רו ת שפלוט הו א כיזצח נגלוי בעלה ע״ע ענ״ל ולנאורה משמע דמלשון נודע דריש דמשמע
אע׳^ שלא ראה ממש מעשה הרציחה כיק שנודע לו נ נ י ח ר כ ד ידיעה כל דהו ונ כ ״ג דריש בתו״ה ויקרא סובה רפ״ז כידע לו ולא
עד כמשי׳׳ח להלן דידיעה בלא ראי׳ מכני כאן ח הו הרבותא שנודע שאמרו לו אחרים כף י ט ל א ע׳ ^ שאינו מכחיש ת״ל או הודע ט ׳
בשעת מעשה לא׳ בסוף כ של ם ומ״ס מ ה ד אם נ א ענ שט לפניני יייץ אפי׳ אמר לו ע״א אפי׳ קרובים אפי׳ אמרה לו אשה או שפחה
להעיד ננ ״ ד שיודע מי כרוצח ו ש׳ ר״ה נ ״ נ ב׳ נ א א׳ בסוף כ של ם יז״ל או הודע ו כיי ט דגשץ הודע משמע כל ידיעה ויש לעי׳ דנבי
כף ,ועי׳ ירד פסחים פ״ז ה״ז כל שאק אדם זו כ ח ומש לומר שמא שור כ מועד כתיב ג״כ או נודע נ י שור נגח הוא ומבואר בב״ק
א׳ בסוף ה שלם יודע נ ס ,מיהו פשיטא שאם ב״ד לא י ד ש כלל י ׳ י א׳ דצרץ ב׳ עדים כשרים שיתרו נו ושמא משום דהתם כתיב
pכ ע ד חיינק בש׳ע כמבואר נכריתות כ״ג ב׳ שאם באו עדים והועד בבעליו ולשק עדות הוא בשני עדים כשרים ואו נודע אתי
אח״כ כיפרה ספקה וכלנ ה לה ונשארה באיסורה אלמא אע״ג לדרשא אחרינא.
שהיו פדים בשעת עריפה כיץ שב״ד לא יד ש מהם אסורה ול״ד )ב( אבל אם מדע אפי׳ אמד בסוף כעולם .כ״ה בגמ׳ שם פירש״י
לסוטה שאם יש לה עדים במד״ה אק כ מי ם נודקק אותה כ ש שביאר אפי׳ א׳ בסוף כנטלם הני ר נו ולנאף .צריך ביאור כ אי
ופה בחידושי רננו חיים ז״ל דשם ספק אם זינחה ולכך אם יש א׳ נ ס ו ן כעולם כ״ ד אם בא לפני נ ״ ד והעיד ואח׳> כלך לסוף
לה עדים הו״ל ודאי ולא ספק ואק כ מי ם בודקק אלא ספ ק ולא העולם פשיסא )ועי׳ חמורה כ״ב ב׳ וא׳ בסוף כעולם מכיר בה
ודאי אבל כאן כ ח אץ ספק כלל דודאי נהרג רק דגזכ״כ דנעי שלא ישם י״ל ע״ש( ועוד דלאשמעי׳ רבותא טפי דאפי׳ מת אח׳> אק
טודע לב״ד מי הכהו וכיץ שבשעת פריפה לא נודע שפיר פרפו מורפק כסשי״ח בסעיף ד׳ נ ע״ ה ואם לא נ א לפנינו מנא ידעי׳
ופשוט. שיש א׳ בסוף כעולם ואי בדאיכא הד סכד א דקמסכיד משמו מאי
)ג( בין איש ובץ אשה .מבואר במשנה סו ט ה מ״ז א׳ אשה אומרת איריא משום א׳ בסוף כגטלם חיפוק לי׳ משום סהדא בתרא דעד
ראיתי כר וכל כ סוגי א שם וכ״נ כרמב״ם מ״ ל מיהו יש מפי עד כשר בע״ע נדאמרי׳ בשבת קמ״ה ב׳ ובכורות ל״ו א׳ נ :
חילוק בץ עד כשר לעד פסול לענץ הכחשות כמשי׳׳ת בע״ה בס׳׳ח. עדות שכאשה נשרה לה עד מפי פ ד כשר בה )ויתבאר ב ס מוו
) (1אפי׳ עבד אפי׳ שפחה .כ״ה בירד ונ רמנ״ ם ננ״ל וע״ל סק״ח. נ ע ״ ה( .ולפ״ד כירח שיתבאר בס״ב דכעד צריך שיכיר את כהורג
)ה( או שפחה .עי׳ רמב״ן ם״פ שופטים. יאם אמר אם יבא לידי לא אכירנו אף שראה את ההורג פורפין י״ל
) (1ואפי׳ גזלן דאוחיתא .כן הוכיח נ ק ק אורה מלשץ כרמב״ם קצת דכא דעד מפי עד נשר כיינו דווקא אם אמר שפלוני אמר לי
שנתב פסול לעדות בעברה וגני סו ס ה ועדות אשה כתב שמת נעלה ו ה״ ה ככא אם כי׳ כעד כשני אומר שהעד כראשין
פסול לעדות בעברה מדבריכם וכ״ד כ טו ח אבן ב ^ :כ״ב א׳ לי שפלוני הרג בודאי כוי מכני משום עד מפי עד אבל אם
ונ״כ נערוך כשלחן חו״ס סי׳ תנ״ ה סקע׳׳ג ובמנ״ח וכל כאחרונים. כעד כשני אומר שכראשק א״ל שפלוני מניר את כהורג אבל כעד
וטעסא משום דגבי סו ט ה כתיב ועד אץ בה ו ק גבי עדות אשה כשני אק יודע מי הוא אק כאן דין של עד מפי עד דהא עד קמא
בעי דין עדות אבל כאן כתיב לא נודע ש הכהו ואפי׳ ש שאיט ימי אילו אחא ככא ויאמר שאק מכיר את כהורג לא הי׳ בעדותו
כלל נר עדית נמי נ א ק כ״נ כטורי אבן שם ,ומקור כרמב׳׳ם לא ממש ו כ ט עורפק ורק צריך לאכשורי משום כ ע ד כראשון ויס״ד
נתברר ובמדרש תנאים אי׳ כדברי כרמב״ם כנ״ל סק״א אבל קשה לצריו שינא לפנינו ק ^׳ ל דאפי׳ הוא בסוף כנטלם כיון שידוע לגי
לדעת אם זה מ קו ח דאפשר שבעל המדרש תנאים העתיק מדברי עתה שיש א׳ בסוף כעולם שיודע מי כהורג אק עורפין מיהו כ״ז
כ רמנ״ם כד ר ט בכמה מקו ש ת ,ואפשר דכרמב״ם מפרש כמשנה לפי הירף אבל לדעת כ ר מנ״ ם )שיתבאר נ ס ״ ג ( דס״ל שאם ראה
דמשרט כרצמנים בטלה ע״ע כפי׳ כתפא״י והערוך כשלק שהובא את כהורג אע״פ שאק מכירו אק עורפק א״כ כו״ל ממש עד מפי
בסי׳ א׳ ס״ ה משום שבודאי יש שיודעים ש כרוצח כיץ שכט חבורה ®י אע׳ ש שאק יודע^ מי כ הו רג דכיק שאומר שפלוני ראהו כו״ל
של רוצחים ואע״ג דמבואר בכריתות כ״ג ב׳ שאם לא ט ד ע לב״ד רמו שאומר שפלוני ראה שמת בעלה ו א״נ תיפו״ל משום עד בחרא
שיש עדים מייבץ בע״ע א ש׳ג דנאמת ים פדים דאמר שם דמשנערפה יא׳ בסוף כעולם כיכי משכחת לה ואולי ככונה א׳ בסוף כעונם
באו עדים אסורה בהנאה צ״ל דשא״ה דכנר ידוע לב״ד לפני העריפה ושולת עדותו בכתב לב״ד א ן לא משסע כן .ואולי סיירי שיש קול
שיש עדים ואע״ג שאץ ידוע מי ה ם ש ס מ ק ח נודע סי הכהו )ולשל שיש א׳ בסוף כ של ם שראה את כהורג )וכפק שט כ תו ם׳ בקדושק
איתן סי׳ ד דין נו ד ע מי ה כ הו נחל מ
ושוטה ופשיטא דאץ בדבריו כלום כמש׳׳כ בחזו׳׳א פרה סי׳ י׳׳א סי׳ א׳ ס״ ה דחינו זה אבל אינו מוכרח( ומזה למד כר מג״ם מ ס
סקי״א ופי׳ יבמות קכ׳׳א נ׳ אפי׳ שמט ק כ תי ט קו ת ט ׳ ואמרי׳ פסול לפדות מה״ח ראוי למדוח זו דהא דהתם היו חבורח רוצחים
בגמ׳ דבפי שיאמרו כך וכך רבנן ט ׳ וה׳׳ה ככא צריו שיהא ובודאי מסת מא היו פסולק לפדות )ואפי׳ הי׳ ספק פשיטא דלא
משמע מדבריכם שזה א מ ק ופי׳ ביר׳ד סי׳ קכ׳׳ז ברמ׳׳א ס׳׳ד מקרי נודפ מי הכהו דהרי לפולם יש ספק שמא יש יודפים ורק
ובביאור כגר׳׳א שם סקכ׳׳ח ל״ב ומבואר ד ק ק גרע מאשה וכן כאן משרבו הרצחנים שלפי ההשפרה יש ט ד אי יודפים אז אין
בתחומץ מציט דעבד ושפחה נאמנץ ולא ק ק עי׳ או׳׳ח ס׳׳ ס שצ׳׳ט פורפק וא׳ > פ״כ שיש כאן פדים ודאים( ומוכח דגם פסול מה׳׳ת
ואע׳׳ג דבעדות אשה כא מינוכו אפשר דשם כקילו משום עיגונא מקרי ט ד פ מי הכהו וכן משמפ קצת לשון הרמב״ם שכתב אפי׳ ראה
ומתוך חומר שהחמרת כר ח ה ל׳׳ש כאן ונהי דלענץ גזלן ד או די ת א ההורג פ״א אפי׳ פבד או אשה או פסול לפדות בפברה לא היו
קיל כאן מכ ת ם שם בר הגד ה הוא משא׳׳כ ק ק דלאו בר דעת אפשר פורפק לפיכך משרבו הרצחנים בגלוי בטלה פ״ פ ומשמפ דלפי
דגרע ואע׳׳ג דבשבוי׳ ק ק נ א ק י׳׳ל דבשבוי׳ כקילו ד איט אלא שהיו הורגק בגלוי א ^ היו בודאי רואק או מחבורתס או אחרים,
חששא דרבק וצ׳׳נג מיהו למה שנבאר להלן בע״ה דגם קול וי די & ולפ״ז יהי׳ מוכח שאם ב׳׳ד יודפין שיש יודפץ מי הרוצח אפ׳׳ג שאץ
בלא ראי׳ מהני כאן מסתבר לכאו׳ דגם עדות ק ק שהוא בר דעת יודפץ מי ה ם מקרי ט ד פ מי הכהו ולפ״ז יתיישב נמי הלשון בגרד
מהני כאן דלא גרע מאומדנא והשערה ברורה דכא מה מניק לי׳ אפי׳ א׳ בסוך הפולם שנתקשיט בזה לפיל סק״ב דלפ״ז יל״פ
בכמה דברים נ נ > דמיירי שידופ לנו שיש א׳ בסוך הפולם שהי׳ שם בשפת ההריגה
מז( ו גוי .ז׳׳ל כ מר׳ח לפי סברת כראשונים דגוי הוא ג״כ ט ד ר אפ״ג שלא בא כלל לפני ב׳׳ד רק שידופ לנו פ״פ השפרה ודאית
עדות רק דחיישיק למשקר א״כ כמו בגזלן דאורייתא שא׳ הי׳ שם כג ץ שידפט שהנרצח פמד שם פם פוד א׳ לפני שנהרג
כשר אף דחיישי׳ למשקר א״כ ס׳ ה גוי עכ׳׳ל ור׳ל אף .שאץ מסיח וכדומה והוא ראה את ההורג ודמיא לירו׳ פסחים פ׳׳ז ה״ז שמא
לפי תומו ,ולכאף צ׳׳ע דא״כ אמאי נקט בי ח׳ אפי׳ עבד אפי׳ שפחה א׳ בסוף הפולם יודפ )ואפ׳׳ג דדפת הרמב׳׳ם לק׳ ס׳׳ב דלא סגי
וכן לשץ כרמב׳׳ם אפי׳ עבד ולא נקט רבותא מפי אפי׳ נוי ובשלמא במה שראה את ההורג אלא צריך שידפ מי ההורג מסת מא כיץ
בעדות אשה א׳׳ש דנקט במשנה אפי׳ ע נ ו משום דעבד נ א ק אפי׳ שפמד שם יודפ מי ה הורג( .מיהו כ׳׳ז אץ מוכרח דשפיר יל׳׳פ שמתוך
אץ מסיח לפי תומו וגוי דו ק א במסיח' ל׳׳ת וכן בעדות שבוי׳ לדעת שהיו הורגץ בגלוי תליק דבודאי ראו ה רנ ה אנשים המפשה ומסתמא
כסוברים באה׳׳ע סי׳ ז׳ דגוי מסל׳׳ת נ א ק ה א דלא משיב לי׳ יש ביני ק ג״כ פדים כשרים ולכך א ץ פורפץ וצ״פ בזה ותו איכא
בכתובות כ׳׳ז בהדי עבד ושפחה משום דשם נ א ק אפי׳ בלא מסל׳׳ת ’ למידק אם נימא דסגי שב׳׳ד יודפין שיש א׳ בפולס שיודפ מי הרוצח
והרא׳׳ש באמת כתב להוכיח שם )מובא בב*י שם( דמדלא חשיב אפ״ג דלא נודע לב׳׳ד כלל א״כ לפולם ההורג יציל שהרי הוא יודע
גוי אלמא דאינו נ א ק וכ״כ בביאור כגר׳׳א שם וא״כ כ׳׳ש כאן אם מי הרוצח )פי׳ כריתות כ׳׳ו א׳ הורג מכיר( ודוחק לומר דבזה
נימא דגם אץ מסל׳׳ת נ א ק דודאי יש להוכיח מדלא משיב לי׳ גזה׳׳כ הוא דעורפץ דאל׳׳כ לא משכח׳׳ל ע״ פ ואץ לומר דדווקא
וגבי תחומץ שנינו בעירובץ נ׳׳ח ס אפי׳ עבד אפי׳ שפחה נאמנץ בראוי להפיד וכדמשני במכות ף א׳ כמקיימי דבר דגם כאן אם
ושם גוי אינו נ א ק כמפורש בכתובות כ׳׳ז ב׳ דאפי׳ לאחר שנתגייר החצח יבא ד א מ ר שוגג הייתי נ א ק וכמשי׳׳ת נ ס פי ף ד נפז׳׳ה
אץ נ א ק ,ומש׳> כמנ׳׳ח דהא גם גזלן נ א ק אנד׳ג דחשוד צ 1קר מיהו כיץ דאם הוא מזיד אי ט נ א ק י׳׳ל דלפולם לא מקרי שידוע
ע״ל סק׳׳ו שהוכחנו דגזלן אץ חשוד לשקר pבממץ ,ומשמע במנ׳׳ה לב׳׳ד שיש א׳ שראוי להעיד דדילמא מזיד הוא ולא אמרי׳ שמא
דלהסוברים דגוי הוא פסול פדות ממש גם כ ק לא מכני בודאי. ישקר ויאמר שוגג הייתי ח ה לא נקרא שיש פד ו אץ לומר דמ״מ
מיהו אם הוא מסיח לפי תומו יש לפי׳ דאע׳׳ג דמבואר בב׳׳ק קי׳׳ד 0 ליהוי ספק פ״ ע שמא שוגג הי׳ ח ״ א דכ׳׳ז דאץ ידוע ודאי הו א
דאץ מסל׳׳ת כשר בדאורייתא אלא לפדות אשה בלבד אפשר דכאן ולא ס פ ק דפל ספק ז ה חייב רחמנא ופוד נראה דאפי׳ ט מ א דסגי
דסגי בקול ובידיעה בלא ראי׳ א פ ^ דגם פדות גוי במסל׳׳ת לא שידוע לנ״ד שיש א׳ בסוף העולם יודע היינו דו ק א ביודעים מי
גרע מינה וצ׳׳נג מיהו לפ״ד הרא׳׳ש ד מ די ק מדקתני עבד ושפחה הוא ה א׳ בסוף העולם אבל אם אץ יודפין מי הוא אלא שידוע להן
ולא קתני גוי מכלל דלא מ הי ק אפי׳ מסל׳׳ח כ׳׳ ה כאן ואע״׳ג דגם שיש בן אדם שיודע זה ודאי לא נקרא נודע מי הכהו לכו׳׳ע ובהכי
בעדות אשה קתני במשנה יבמות קכ׳׳ב מפי עבד מפי שפחה ולא ניחא שההורג אץ יכול להציל ויש לפי׳ דכא בכל מקום חשדיק
ק ת ט טי מיהו במשנה שני׳ שם גבי פונדקית קתני דץ נוי אבל לגזלן דמשקר ואץ נ א ק לשום דבר וא״כ למה אץ פורפץ פל פיו
כאן דלא הוזכר כלל גוי משמע דלא מ כ י ק כמו בשטי׳ שם וצ׳׳ע וא״כ יהי׳ ראי׳ מכאן דספק ע״ ע פורפץ מספק )ודוחק לומר
בכ׳׳ז. דבאמת כוונת כרמב׳׳ם דהוי ספ ק ולא כתב שהוא נ א ק אלא שאם
)ם( ונראה דאץ העדים צריכץ דרישה וחקירה .דכא א׳ בסוף באמת ראה אץ פורפץ ואם מעיד בפנינו י׳׳ל דהוי ספק אם אומר
כעולם משמע דלא כוי דרישה וחק Tה ו ק משרבי אמת אם לאו ודיט כדץ ספ ק פ׳׳ע לק׳ סי׳ ז׳ ס׳׳ד דפורפץ בלי
הרצמנים בטלה ע״ע משום דנודע מי הכ הו אפ׳׳ג דלא כ ר מ ״ ח ברכה דמדכללו כרמב׳׳ם בהדי אשה ו ענד משמע ד נ א ק להעיד
כלל ,ואע׳׳ג דבפדות כראשונה שנמצא מלל ני א ר ט בסי׳ ג׳ ט׳ ב כמו בהני( אבל באמת אינה ראי׳ כלל !r >1בממונות חשדיק לגזלן
דבפי דו״ח שא׳׳ה דבפי קבלת פדות גמורה כשאר ע מ ו ק ולפ״ז במשקר אבל נאיסורץ גם גזלן ופסול לפדות נ א ק כמבואר ניו׳׳ד
מוכח דא״צ בפדות של נמצא ההורג פדות שאי א ת ה יכול לכזימה סי׳ קי׳׳ט ס״ז משום שא״צ שם דץ פדות )ו הא דבקידוש כחדש
ח הו טעם דו׳׳ח כדמוכח בסנכדרץ ,ולפ׳׳ז עד טרפה כשר להעיד אץ נ א ק כיינו משום דצריך שם דיר פדות ואפי׳ בפדות אשה
עי׳ סנכדרץ ע׳׳ח א׳ ו ב ט תורת כקנאות סו ט ה מ׳׳ז א׳ כתב דע׳׳א וסוטה צריך דיני פדו ת( ,ופי׳ ברמנ״ם רפ״ה מפדות בשני מקומות
המעיד בב׳׳ד שיודע מי כהורג לא יאמר מי הו א כהורג דכיץ דאץ כא מינ ה תורה ע״א בסוט ה שלא תשתה מי מרים ובפ׳׳ע שלא
נ א ק להענישו כוי לכ rומוציא ש׳׳ר כדמבואר בחו״ס ר׳׳ם כ׳׳ה תפרף וכמו שביארנו וכן מדבריכם בפדות אשה שיעיד לה שמת
ומבואר מדבריו ג״כ דא״צ דרישה וחקירה דאי צריך פשיטא דצריד בעלה וכ׳׳מ שפ׳׳א מועיל אשה ופסול כמו כן מעידים פכ׳׳ל וצ׳׳ל
לומר מי הוא. אפ׳׳ג דכרמב׳׳ם השוה אותן כאן מ״מ לא דמי פסול דפדות אשה
) Cו ע ד מפי פד כשר .כמ״ש בשבת קמ׳׳ה ב׳ ובבטרות ל׳׳ו א׳ וסוטה לפסול דפ״פ דכאן אפי׳ פסול מה׳׳ת ושם דוקא מדבריכם
כל עדות שהאשה כשרה לה עד מפי עד כשר בה ,וה׳׳ה נד ו ס ^ פל מה שביאר במקומו ופ״ע במנ׳׳ח מצוה ל׳׳ז ד׳ ה וכנ ה
מפי עד מפי עד אפי׳ מאה כמש׳^ בבה׳׳ט א כ ט׳ז סי׳ י׳׳ז סק׳׳ג ו כי מש״כ בדברי כנמ׳׳י בפ׳ זה בורר.
ב ט תורת כקנאות סו ט ה מ׳׳ז ב׳ ט ׳ ק ואם מת כ ע ד כראשץ ע* ) (Tו ד ע ת כמר׳ח .במצוה תק׳׳ל כתב וכאן דכל כפסולים נאמנים
ט׳ ד ,ואם בא כראשץ והכחישו וכן אם שנים העידו מפי א׳ אם חשי) אפ xאף ק ק נ א ק פכ׳׳ל ובעדות אשה מפורש בגמ׳
כשנים או כחד לפנץ הכחשות עי׳ ככל ב א ט׳ ע סי׳ י׳׳ז ובאחמנים. ד ק ק נ א ק וצ׳׳ל דמיירי ב ק ק בר דפת דבאיט בר דפת כוי כחרש
מ א איתן סי׳ ד דין נודע מי הכהו גחל
מ »( שני עדים או עד א׳ שבא ואמר ראיתי את ההורג >□ בשעה שהרגו ואם יבא לכאן אכירנו אע״ם שאץ mמי
ה ״ 4ן ? ר פ ץ 4אם אמר לא אכירנו עורפץ ) ״ אבל ב״ד שראו א׳ שהרג אע״פ שאץ מכירץ אותו כלל אץ עורפץ
ל״ו ב׳ להרוצה לישא כ שבד׳ אץ נאמן להפיל סלי׳ שמא פיגיו נתן
ייל׳ל ס ק׳׳נ שביארט לעד מפי פד 5א5ק אפי׳ אץ הפל השני יוו פ
בה וכן בפדות אשה אמרי לחמש נשים השונאוס אות ה א ץ נאמנץ
סי הרוצס מ ן ששמפ מכיא שץ שיולפ מי כרוצס ג׳׳נ אץ פורפץ
לחיישי׳ למשקרי וגם בפדות סו ס ה למהימגיק א:ו אמרי׳ פפ מא
ואפי׳ צפ״ל כרמב״© ל צי ץ שילפ כ פ ל מי כחצח ונ׳׳ש לפ׳׳ל הירד
משום שרגלים לדבר ומשמס דלולי זה לא היינו מכשי pהחשוד
זלפולס סני א ם כ פ ל ראה אח הרוצח אף שאץ מכירו מ׳׳ ^ ויש
לשקר מחמת נגיפה )ולכאו׳ ז ה קושיא פל כ ס ו נ ד ם לטגס כו א
לפי׳ אם כפלי ם מצאו כהרוג מפרפר וככרוג אמר לכם פ ט ט כרגגי
מפפם ק ח ב( ושמא א ץ כל כ ל ב ד ם שוץ להרי כ טפל שכר להפיל
ואס׳־כ מ ס נאופן לפורפץ אח«נ וננ׳׳ל סי׳ ג׳ ס׳-ז לללפח מ ג
יש מכשירץ בפדות אשה כדלק׳ סקי׳׳ג אפ׳׳ג לטגס הוא ,ולכאורכ
מאחרורם פורפץ ננ ה׳׳ ג אם כ פ ל י ט ל להפיל נשמו מי כרוצח
יש להביא ראי׳ מיומא כ׳׳ג א׳ גבי ט ב ל א לר׳צ לפרץ ו כ א ט ל ס מי
לנהי פני א ר ט לנן׳ ם״ל לאפי׳ מ ס הפל כראשץ יכול כשני להפיל
הכהו וקשה מ ד ל לגס׳ שהט שם אנשים זרים דל מא כ ט שם רק
גשמו וכמש׳׳כ ה פ״ ת נ א כ * פ סי׳ י«ו סקי׳׳ז כ»מ שכפל כראשת
בני הפיר והככנים יושבי הפזרה וכ ם ט ג ט ם בדבר כ ד ש ה פ ח
פעיל נ שעס ש הי׳ .חיוג פ״ פ אכל כאן שנשסה שכלאשץ כ פי ל צא
מפ׳׳ס וממילא אץ כאן נולס מי הכ הו ) ו ט ל לי׳׳א דכל מי שנמצא
פי׳ מליין סיוג שכרי כי׳ מפרפר פליק וכ חיוג מל רק אמר מיס ה
בשפת מציאת כחלל ב ט ר חייב בהבאת ט׳ ע וא״כ פ«נ ט ל ם
ואז כנר אץ כ פ ל הראשץ שמא ג ם כ שד אץ יכול להפיל נשמי
ט ג ט ם אן ל ץ סי׳ ז׳ ס׳׳א להיט לפה זו( א ט׳ כ ל ט ג ט ם כשרים
מיפו מס הנ רא למהני ללא גרס סקול דליפ ה כלא ראי׳ שי » א ר
ויש ללחות קצת משוס לר«צ משמע למספקא לי׳ פל ט להביא פל
ננ ט ה ל ס כ ט וגם מסנ רא >ראה Tמהני לכרי לפולם נ שפכ שהראשץ
ה ט ר או פל כפזרות ושם כיו מסתמא גם מ נ ט ה ט ר וגם מ כ פז ח ת
או מי לשד אץ ז ה פלוס שפופר מע״מ שפדיץ לא ט ל פ לנ׳׳ר ורק
וא*כ ממ״ג אתה מכ ם שחייב כ ד ל טלס ט כנ הו משום ב ט השני׳
שאינם נו ג ט ם אך הו א דוחק להא לפי כ א מ ת כפזרה לאו פיר פ פ מ ת כשני׳ ס כ ט א׳־כ ס ה לגו נ מ ה שהראשונה הי* ’®יי
והעלות כי א פשט׳ ולא הראשונה לק כילימה באה לו טכס כ ר א שו »
הוא נ ט׳ ש תום׳ שם וא״כ אם כי׳ שם הבאת ע׳׳ע פשיפא שפל כפיר
ונ סו שתמיד נ א ה לכפו כיליסב ,מכס שראה כ ה מ ג ה ואנד׳ג שאז
ה י ^;ביא לגם ככהני ם גסשבץ מ ב ט כ ט ר וא״כ טלן טגפ ץ ולא
עדיץ לא כי׳ מ מג פ*ע שכרי ראה נ שפת הריגה ולא אחר ככ ריג ה
ט ל ע ט כנ הו ומאי פ ר ץ ותסברא ט ׳ ומשמע קצת ל טג ע נשו
לפלות זו וצ׳׳נג וגס לא כיו אז נ׳ פלים >שהמ רק פ«א מפיל( ומציאת כחצ>
שסחיינת נד׳ס צרץ ללפת הירף מו ק א נ ב׳ פ ד ם ופ*נ ללפנץ מלות
) י ס ו ה נ ו ט ל שכר להסיר צ״פ אם כשר .ט ׳ פ׳׳ת באה׳׳ע סי׳ י׳׳ז
שיאה כהורג סגי ס ה ופשופ מיהו ז ה אץ להקשות לא׳׳כ א ץ י ת ק
ס קי׳ ס שהביא ל ט ת אם כ ט פ ל שכר כשר בפלוס אשה
ולפת כבית מאיר ללא גרע מפסולי פלוס לרביק לנשר ב ע ד ת אשה סי ע הרי לסולם ילע הנהרג נשמת ההריגה מי כ הו ר ג ) א א ״ כ כ ר ט
סאסוריו( ו אי ה יש יולע מי ככ הו ח ה לק״מ דכיץ ולא אמר צשום
וא*כ כ׳׳ש כאן ואפי׳ לפ׳׳ל כ נ ד ב לחולק שם אפשר לכאן דגם
אלם ונ שפת מציאת כמלל שאז סל כ חיוג כנ ר מת ואץ אלם יוי ע
פסול מה׳׳ת נשר לפלות ג*ז נשר ואפשר לתליא בלץ נוגע שכסבט
לטל סקי׳׳ב וצ׳׳נג פשיסא מ ה לא ט ל ע מי כ נ מ ונדל סק״ו.
ליא( ד ד י ע ה בלא ראי׳ נראה לסהט .נ פ ר ץ כשלחן מו׳׳ס סי׳ ^ • ה
) י ס ו ק ו ל נראה ל מכ ר .ט׳ ל ם ץ׳ צ שצללט ל ץ בסוף כ ט ל ם כ ט נ ה
ס קג דג כ תג ד לי פ ה בלא ראי׳ לא מ ה ט ולקלק מצשץ
שיש קול ט ס ץ בסוף כ ט ל ם שיודע ט כנ הו ואפי׳
הרמנ״ם שכתג שראה אס כהורג משמט לנפי ראי׳ ממש פ׳׳ש וצ׳׳ע
נפרש שם נפ«א נ ד מ מ ס תנ ר לקול מ כ ט דכא משרס כרצחטם
ופיז ק משרבו הרצחנים בפלה פ׳׳נג ופירש׳׳י שהרי מכירין בהן מי
בסלה ט׳ ס א ט׳ג ללא הי׳ קבלת פדות ממש ו ל ט א לץל ,ט ם אפשר
הרגיל בהן להרוג ו ס ה ברפ׳׳ב pפירש*י בגמ׳ שם שאץ נ ד ע
מוו ק א קול ט הרוצח מ ה ט אבל קול שיש מלס ט כ נ ה ו אץ משם
נ א ה אלא על כ ס פ ק ועכשיו יולפיס א ת ככורגים מי כ ם וכ*פ
ראי׳ ל מכר .ולץ בס׳׳ב יתבאר ב ט׳ ה ל כ טו ש ל ט ס׳׳ל באמת ד ץ ל
נסאירי שהי׳ כ פנ ץ ניכר להם שאותם כרגילים כ כן פשאוה ואץ
ד ד פ ה בלא ראי׳ לא מ כ ט כלל י ק ב ט קבלת עלות נ ט ר ה וההיא
זה ספק גמור אלמא אפ׳׳ג שאץ עלים רק מפורסם כדבר ופו׳׳צ
למשרבו כרצחנים בסלה ט׳ ע מפ׳ בי ח׳ פ פ ם אחר משום כי ימצא
ניליסה בלא ראי׳ מקרי ט ל ע מי ככפו ,מיהו למש׳׳כ לפיצ ס ק ^
ולא נ שפה שמצדים ולא כ ג ט לי ק משום ל ה ד ט ל ע ט הכ הו
^לד לאפשר דכרמב׳׳ם מפרש כפי׳ כתפא׳׳י ששם כ ס פ ם ®ו ם
נדש באווץ .ופי׳ נ ר נ ט בחיי נ ד פ שופעים שכ׳ שהיו כנ כני ם מנ ץ
שסלאי Pא׳ שיודע מי כהורג א ץ ראי׳ משם אבל רש׳׳י וכמאירי
את כ ט ל ה פל פרפה נ ד שתצא מהנחל ואם כיו pראל זכאץ כי ת ה
^ יכרנדב לא פירשו כן ומוכח מדבריכם ד לי פ ה בלא ראי׳
הולכת פל בית הרוצח והורגים אותו שם ואם לא כיו זכאץ ו ה ט ל ה
ואפשר דגם הרמב׳׳ם ס׳׳ל pו כ א לנקס ראי׳ י-ל לאורחא דמילתא
לא כי ת ה כולכת ט ר פ ץ אס ה ט ל ה משמס מ ל ב דו שאם ה ט ל ה כי ת ה
»{מ וכ־גזץ כמשנה ראיתי א ח ההורג וגם לפ׳׳מ שנבאר נס׳׳ב בנ ד ה
הולכת פל הרוצח לא היו צדכץ לסרפה ולנאר הרי א ץ כאן עלות
יללסח ה ל מ בי ס א ס כפל ראה את כהורג אנר׳ג שאץ מכיר מי
שהוא הרוצח ללא נ ש ט ם היא ולמה נפערת כ ט ל ה מטריפה ואם
הוא א ץ סורפץ י*ל דלק צקס ראה לבזה סגי אף אם אץ יודע
נאמר דקול מ כ ט י׳׳ל דלא גרע מקול ואומלנא ל מ נ ח אבל אם לא
סי כו א אבל בי ד פ ה בלא ראי׳ צרץ שילס מי כו א וצ׳׳ל מ ח ד י פ ו
מ כ ט ץ ל וצרץ עלות ממש צ״ס מאי מ כ ט כאן ושמא אומלנא ב ח י ה
גפקי סמשמעותא ללא ט ל ס מי הכ הו שאם ראה אפ׳׳ג שאץ יודע
כזו עליפא מקול ולא גרס מפלוס עבד ושפחה וצ׳׳ס ונדל סי׳ י׳׳ב
סי הו א ואם יולס אנ דג שלא ראה מקרי ט ל ס מי הכ הו ^׳ ל ם*נ•
• • סי׳׳ג בזה.
)י 0וניגע בפלוי Jנ ג ץ א׳ מבט כפיר שנוגע לו שלא יצפרך להשתתף
)סו( ו כ ל כיולע מחויב לה טל .נ ״ נ הרמנ׳׳ם נ מ ד ג ס׳׳ג פ״ מ
בלמי הפגלה ,נראה לנשר .ו כנ ה בסו׳׳מ ר«ס ל׳׳ו נחצקו
ו פ » ד כ בזה ל ץ ס׳׳ל ס ץ׳ו.
כאסרוטם בספם פסול טג ע א ם הו א מפע ם קרוג אי סהה®
לשקר ,ז ^ 0 :ו ב ד ם להוא מפפ ם קרוב לכאורה נראה לכאן נ שי
ב) .א( שני עלים כר .ב סופ ה ט ז ב׳ ת׳׳ר לא ט ל ע ט כנ הו כ א
למלות להא ג ם ב פ ה ח אשה ועלות סו פ ה נשר קרובים וכ״ש כחן
טלע ט הכהו אפי׳ ץ בסוף כעולם לא כיו ט ר פ ץ
לגם גזלן דאורייתא בשר פשיפא לגם קרובים כשרץ בץ קרוני
רפ׳׳א ט ץ לסנכה־ץ שראו ץ שהרג את כנפש ואץ מכירין אותו
פרוצס ובץ קרובי הנרצח ,אבל ל ה סובד ם לפסול מפפם ל מ ו ל
ט ץ שלא כ ד ט ר פ ץ ת׳׳ל ופיניט לא ראו ו כ ד ראו ו ני ח׳ ב ט ע*פ
לשקר pלנד׳ למגזלן דאורייתא אץ ראי׳ כמש׳׳כ לפיל סיף׳ו לאץ
ו נ ט ראוהו ד׳ ד גרסיק ולא לאת אסר אפי׳ פנ ל אפי׳ שפחה לא
״שוד לשקר רק ב מ מו טס ולא באיסורים וכנ ה בשטי׳ אמרי׳ מ ת ו מ ת
איתן סי׳ ד דין גודע מי הכהו נחל מב
> nונראה דדווקא ב״ד של העיר הקרובה נה( ואפי׳ אם א׳ מהב״ד ראהו או רוב מזקני ^עיר ראו נראה שאין עורפין ) 0
ואם ראוהו הב״ד ביום א'צ בלל קבלת עדות ואם ראוהו בלילה יעמוד אחד ביום ויעיד לפני חבריו ) (1ונראה דסגי
ששלשה יקבלו העדות)ח( כ״ז ע׳פ הירושלמי)ט( ויא שאין חילוק בין סנהדרין לכל אדם וצריך שאם יראהו יכירנו ואז
אץ עורפץ ס אבל הרמב״ם השמיט כל זה וס״ל דאף יחיד אם ראה את ההורג אע״פ שאין מכיר אותו אין עורפין)יא(
ונראה דלא ס׳ל נמי דבעי קבלת עדות אם ב׳ד בעצמן ראו את ההורג אפי׳ ראוהו בלילה.
דהרמב״ם ס״ל דהירד בהלכה א׳ לא קאי אמתג״ דראינו את ההורג היו עורפץ באותן שאמח אם רואין אנו אותו מכירץ אגו אותו
אלא אזיל בשיטת ד׳ ס ולד׳פ דדריש מפינינו לא ראו דבסנהדרק אבל באותן שאמרו אם מ אין אנו אותו אין אגו מכירין אותו היו
אפ״ ראו ואין מכירק אין נטרפק א׳ ^ פ״כ קרא דלא ט ד פ מי הכהו עורפק ב״ד שראו את ההורג אמרו אם רואין אנו אותו אין אגו
הכונה ידיפה ממש דאל׳׳ה א״צ קרא דפיניט לא ראו דכ״ש הוא מנירק אותו לא היו עורפין דכתיב ופינינו לא ראו והרי ראו מכל
מכל אדם אגל סתם מתג״ אתיא כרבנן ולרבנן לא דרשי כלל קרא מקום פנ״ל מבואר בירושלמי דהא דאמר בגנר וידן מנין לסנהדרין
דפינינו לא ראו דלדידהו קאי אגהרג ולא אהורג ולכן מפרשי קרא שראו כר דק זה דווקא בסנהדרץ אבל אם יחיד ראה צריך שיכירנו
דלא נודפ שלא ה ״ א פ״ רא״ בפלמא ואם ה ״ רא״ אין פורפין אם יבא לידו וכ״ה בתום׳ הרא׳׳ש בשמפתין שג׳ פד אומר ראיתי
ולכן ס ת מ ה מתג״ דאס פד אומר שראה ההורג אין פורפק ופדיק את ההורג פי׳ ראיתי והכרתיו דכתיב לא נודפ מי הכהו כלומר
צ״פ בזה ופ׳׳ל ס ״ ט״ו ס״ב. שאק מכירק את ההורג אגל סנהדרין שראו אפ״פ שאין מכירין
)ב( בשעה שהרגו .כ״כ בתפארת ישראל ולשיטתו אזיל דטפם דמשרבו פכ׳׳ל והוא כדברי הירף הנ״ל .והנה לכאר משמפ דרבנן לא פליגי
הרצחגים בפלה פ״פ משום דבודאי יש יודפ מי הכהו אדר״פ ומר אמר חדא ומר חדא וכ״כ כמה אחרונים וכ״נ מדברי
)פ״ל ס״א סק״ו( ולפ״ז ידיפה בלא רא״ לא מהני אבל לפמ׳׳ש הרא׳׳ש הנ״ל שביאר זה פל רבק משמפ דגם רבנן מודו לדד׳פ
ג ס״ א דידיפה בלא רא״ מהני א׳׳כ אס יודפ בבירור שהוא הרגו ולפ״ז קי״ל כר״פ וכהירושלמי דאזיל כר״פ וכ״מ גירד דלא מייתי
אך שלא ראה הרציחה ממש אין פורפין ופ״ל סק״ו דדפת הירר שום פלוגתא בהא אגל הרמב׳׳ם השמים דק זה ומשמפ דס״ל דאך
באמת דידיפה בלא רא״ לא מהני. יחיד אם ראה אך שאין מכיר מי הוא אין פורפק מדכתב סתמא
)ג( אבל ב״ד כס .ירו׳ שם וכר׳׳פ וכנ״ל וכ׳> ה רג ה אחרונים שראוי שראו ההורג וכ״כ בפרון השלחן חו״מ סי׳ תכ׳׳ה סקפ״ג ומשמפ
לפסוק כ ד׳ פ וכ׳׳ג מדברי הרא״ש וכנ״ל ו פ ״ פרוך השלחן דס״ל ד ד׳ פ פליג אדרבנן ולא קי״ל כ ר׳ פ מחבריו והירר כ ד׳ פ אזלא.
חו״מ ם ״ תכ׳׳ה סקפ״ג. ובמאירי כתב וצריך שתדפ שכל שאנו מפקיפין פריפת הפגלה בראי׳
)ל( ונראה דדווקא ג״ד של הפיר הקרובה ,או כשיש פיר גדולה פירושו אך כשאק הרואה אומר פלוני הי׳ שהרי מ״מ אין מתקיים
במקום שהגדולה מביאה כדלק׳ ם ״ ר ס׳׳ח ,שהרי בו ופינינו לא ראו ומ״ מ בתלמוד המפרב פרשוה דוקא גשאומרים
הם האומרים ידינו לא שפכה וגר ופינינו לא ראו .מיהו אם א׳ אם רואק אנו אותו מכירק אנו בו פכ״ל משמפ דמתחלה הפתיק
מהזקנים של הפיר ראהו ואין מכירו נראה דפורפק אפ׳׳ג דגם דפת הרמב׳׳ם דאפ״ בראי׳ בפלמא פגי ]אך מש״כ שאין מתקיים
הזקנים של הפיר אומרים ידינו וגו׳ ופינינו וגו׳ כמש׳׳כ הרמב״ם בו ופינינו לא ראו לא הבנתי דהא האי קרא גבי ב״ד כתיב וא׳ >
פ׳׳ט מרוצח ה״ג שהרי יתבאר לק׳ ם ״ ט״ו ס״ב שאם קצת מהזקנים הו״ל לפסוק כ ד׳ פ ולחלק ג ק סנהדרין לכל אדם ואולי ם״ל דלרגנן
אין יכולים להתודות אק מפכג את הוידוי מיהו אם רוב הזקנים האי קרא דפיניט לא ראו מגלה פל קרא דלא נודפ מי הכהו דבראי׳
ראוהו אפ״ג שאין מכירין אותו לכאו׳ אין פורפק כמו שיתבאר כל דהו סגי וצ״פ[ ודפת המאירי במסקנתו נראה כהירושלמי דצריך
שם בפז״ה דכה״ג מפכג. שיכירנו אך לא הביא הא ד ד׳ פ דסנהדרק ומשמפ דס״ל דבהא
)י!( ואם א׳ מהב״ד ראה או רוב מזקני הפיר ראו נראה שאין פליגי רבנן פלי׳ ד ד׳פ ולא דרשי כלל קרא דפינינו לא ראו להכי
פורפק .כמשי״ת בפ׳׳ה בם״ ט׳ץ ס״ב דגבי ב״ד א פ״ והירר דמסיק דבסנהדרק אפי׳ אין מכירק הוא כר״פ ולא קי׳׳ל כן.
א׳ מהן מפכב וגבי זקנים דוקא רובן .ובזה מדויק מ׳׳ש ר״פ מנק וטפם הרמב״ם נראה דמשמפ לי׳ מדגקט כולי מתני׳ ראיתי את
לסנהדרין כר ולא קאמר מנין לזקנים אפ״ג דגם הזקנים אומרים .ההורג וכר משמפ דראי׳ לחוד סגי דאל׳׳ה הול׳׳ל אני מכיר את
ופינינו לא ראו משום דהזקנים דווקא אם רובם ראו אק פורפק ההורג ולכן פ ס ק דלא כר״פ ופוד אפשר לומר דגירר פ׳ פ״פ ה׳ץ
וכנ״ל אבל בג״ד אס״ אם א׳ מהן ראה. מבואר דרבנן דהכא )פי׳ דא״י( פתרק קרא דידינו לא שפכה את
נ ס ואם ראוהו ביום כר .בירו׳ פ״ג דד׳ ה כ״ א ]וכן בירו׳ סנהדרק הדם ס ה ופיניט לא ראו בהורג שלא בא ההורג לידינו ופטרנוהו
פ״א ה״ב[ וב״ד ישראל ]צ״ל שראו וכ״ה בסנהדרק ובסוטה[ בלא דק ורבנן דהתם פתרק קרא בנהרג שלא בא לידינו ופטרנוהו
את ההורג אית תניי תני יפמדו שנים ויפידו לפניהם אית תניי תני בלא מזונות ובלא לו״ )ויתבאר בפ׳׳ה בסי׳ ט ^ ס״ב( ולכאורה דרשת
יפמדו כולן ויפידו במקום אחר ר׳ יודה בר פזי בשם ד׳ז כשם ד׳ פ הו א כרבנן דהכא דדרשי אהורג דאי קאי אנהרג ולא פטרנוהו
שהן חלוקק כאן כך חלוקין בקידוש החדש והאי ירר איתא נמי בלא מזק ולו״ א״כ לא קאי כלל פל שפת ההריגה רק פל קודם לכן
בס׳ T׳פ אך שם הגירסא שראו את ההרוג ומיירי לפנק פדות כדפירש׳׳י בסוטה ל״ח ב׳ ול׳׳ש למפט מיג״ שאם ראו את ההורג
הראשונה דבפי פדים שנמצא חלל ונתבאר בם״ ב׳ ס״ב ובש״ג גם א פ׳ ^ דאהורג קאי שלא ראוהו בשפת הריגה או אחרי כן ופטרנוהו
שם כ ג ״ שראו את ההורג כמו ב ד׳ ה וגסנהדרין .ולפנק הלכה בדק בלא דין ולכן שפיר מתמפט מיג״ כל רא״ אבל הרמב״ס פסק
אין פד נפשה דיין כבר בארנו בפ״ה ג ס ״ ב׳ ס״ב שיש ג׳ דינים כרבק דהכא בפ׳׳ט מרוצח ה״ג וכגמ׳ די ק דמפרש לה אנהרג שלא
דבד׳ג פד הרואה ג״כ אק נפשה דיין ו ב ד׳ מ דוקא פד המפיד פטרנוהו בלא מזק ולו״ ולכן לא מצי לפסוק כר״פ )שו״מ זה בס׳
אין נפשה דיק אבל פד הרואה נפשה דיין ואם ראו ביום א״צ דגל ראובן ח׳׳ג ם ״ ט׳ץ( אלא דמ״מ צריך יישוב מנ״ל דלרבנן סגי
לקבלת פדות שלא תהא שמיפה גדולה מרא״ ובדרבנן אך פד נפשה ברא״ א פ״ אם אין מכירו דלא כהירו׳ דהא בזה לא מצינו דחולק
דיין וקה״ח דינה כד״מ כדא״ ג ד׳ ה כ״ו א׳ ,והנה מדמדמה לה הבבלי פל הירו׳ וצ׳׳ל כמש׳׳כ לפיל דמשמט ל״ מלשון ראינו את
הירד כאן לפדות קה״ח מוכח דדינה כפדות קה״ח ולפ״ז אם ראו ההורג דכל רא״ בכלל ואפ׳׳ג דגם הירח הפתיק המשנה ראינו
ביום א״צ לקבל פדות וכנ״ל ואם ראו בלילה יושיבו מחבריכם ויפמוד ההורג ואפ׳׳ה מפרש דוקא ברא״ שיכירהו וכ׳׳ה פשט״ דקרא נודפ
א׳ ויפיד לפניהם ,ולכאר מדמדמה לה הירח לפדות קכ״ח מוכח מי הכהו שידפו מי המכה ]וזה דחקו להמאירי לומר דלרבנן ילפי
כדפת הסוברים ג ם ״ א׳ ס״ג דפ״פ אין דינה כד״נ וי״ל כמשכ״ל ג״כ מננינינו לא ראו אלא דילפי מינה לכל אדם אגל הוא דלא
סי ג׳ סק״׳ג דלפנק פד נפשה דיק ל״ש לאקושה לד׳נ דהא טפמא כהירו׳ כמו שהקשה בפצמו ולא מצינו דהבבלי פליג פ׳׳ז[ צ״ל
מג איתו סי׳ ד דין נודע מי הכהו נחל
ג•)א( אם הוזם העד ?די שנים נפסל לעדות נ ס וכן אם הוכחש ע״י שנים >ג( וצ״ע אם לוקה ונראה דלוקה ) C1ואם
הוזם ע״י עד א׳ נראה דאץ נפסל)ה( ואם שנים מכחישץ אותו ע״י עדות מיוחדת כגון שלא ראו זה את זה עורפין
) 0ונפסל לעדות)ז( ואם הע Tו שנים שראו את ההורג והוזם אחד מהם אף עדות השני בטלה ועורפץ )זז( ואם באו ב׳
עדים א׳ אומר שפלוני ההורג וא׳ אומר שפלוני ההורג לפ׳ד השדע אעיפ שמכחישץ זה את זה אץ עורפץ וצ״ע ולפיד
הגר״א והרבה אחרונים בטלה העדות ועורפין.
משמט דראי׳ לחודה מספקת אף שאץ מ כ ט ץ וכ״כ בפרוך כשלחן חף׳מ דנ ד׳ג אין מד נעשה דיין משוס דכתיג ושפטו העדה והצילו כמדה
סי׳ תכ״ה סקפ׳׳ג וכ״נ במאירי שכתב כן ודרכו לילך נדרך כלל נמ״ש ג ד׳ ה כ׳׳ו א׳ וכל דיני הצלה אץ נוהגץ בשוה׳׳נ אע׳׳ג דדינו
נפ קנו ת הרמב״ם וכבר ביארנו פפ ם כרמב׳׳ם לפיל סק״א ב T׳ה כד«נ נמ״ש נסנהדר ץ ס״ו א׳ דכתיג לא ח ט ה משפם אגיונך אנל
ופ׳׳ל ס״א סקי׳׳א ,ולכאר יש להוכיח דגם דפת ה תו ס׳ כהרמב״ם אחה מטה דינו של שור ואפשר דה״נ מממטינן מ״ם .ומי״ל דנאן
שהקשו ננ ״ ב כ״ג נ׳ אמאי איצטרין קרא דאין ירושלים מביאה אץ שייך כלל טטמא דאמרי׳ שם משום והצילו הטדה וכיון דחזו
פ״ע תיפוק לי׳ דאזלי׳ נ תר רובא דפלמא ולכאו׳ מאי קושיא דקסל חו לא חזו לי׳ זכוחא ח ה שייך pכיכא שאנו דנץ מל כאדם
דהא משכח״ל כגץ שראו שהרוצח יצא מירושלים וא׳ > הוא ודאי שעגר פגר ה או על כשור שנגח וכיו״ב אבל כאן שצריכין להעיד אם
מבני ירושלים ול״ש לילך אחר רונא דפלמא והו׳׳א דיחשלים תביא ראו הרוצח אם לאו מה שייך לא חזו לי׳ זכותא וכי איזה זכות
ע״ פ ואץ מכירץ מי הוא ד ה ד לא נודע מי הכהו אפ״כ דגם הם צריכץ לראות עליו וצ״נג ולכאו׳ יש להקשות לפ״מ שהוכחנו ג ס ״ א
נכה״ג מקרי נודע מי הכהו ואץ פורפץ ו כ ד כרמב״ם מיהו לפ״מ מהא דמשרנו הרצחנים בטלה מ״ע דידיעה בלא ראי׳ וקול מהני
שנבאר נ פ״ ה נ סי׳ ד ס״א ד כ פ ק ר כדעת החת״ס דאץ תלוי אם י ע ״ ע שלא יערפו א׳ > מאי מספקא לי׳ לכירר אם פד נעשה דיין
הי׳ באותו כיום בירושלים pאם דר נ ו ינ״ח או שקנה בה בית אי לא לא תהא גרוע מידיעה בלא ראי׳ וקול ונראה מזה דגאמת
דירה י׳׳ל דקושיית כתום׳ דרוג כנמצאים נ תון ירושלים עצמה ס׳׳ל להי מ׳ דידיעה בלא ראי׳ וקול לא מהני גע׳׳ע ובעי קבלת
ג״כ אינם מבני הפיר הדרים בתוכה pמרובא דפלמא )אא״כ פדות גמורה ובאמת בהא דמשרבו כרצחנים בטלה ע׳׳ע מפרש
יודעים שהרוצח קנה בה בית דירה ואץ יודעים מי הוא ח ה כנר יירו׳ טעם אחר משום דכתיג כי ימצא ולא בשעה שמצויים וכ״ה
דוחק לאוקמי קרא נ כ כי( וע״ע ס ה נ סי׳ ף ס׳׳ד. בספרי ולא כגמ׳ די ק משום דהוי נודע מי הכהו אבל לגמ׳ די ח
)יא( ונראה דלא ס״ל נמי דבפי קבלת פדות אם ב״ד ראו דלא דמצריך קרא דכי ימצא למעט נמצא סמוך לעיר שאץ בה גוים
גרע ^ ו ל וידיעה בלא ראי׳ ולא הביא כלל דינא )דבירר ממעט לה מטפמא אחרינא משום דגודאי גוים הרגוהו
דירושלמי דקנלת עדות וכבר נתבאר פעמו נ ס ק״ו נפז׳׳ה. מ׳׳ש( א״כ לא מצי למילף מינה דץ משרבו לרצחנים וילי qלה מקרא
דנודע מי הכהו א״כ מוכח דא״צ קבלת עדות וסגי בקול ובידיעה
ג) .א( אם ה ח ם כעד ע״י שנים נפסל לעדות .פשוט כמו בעדות בלא ראי׳ ונראה שזכו ג״כ טעם הרמב׳׳ם שהשמים לכל דץ זה
קה״ח נפסל לפדות אם כוזם כמבואר בשבועות מ׳׳ח של יעמדו שנים כו׳ המבואר בירושלמי והיינו משום דלגמ׳ די ח
א׳ וכ׳> מרן החזו״א בהגהותיו פל חידושי כגר״ח ולקמן ס ק ט א«צ כלל קבלת עדות וכר׳ל ופמש׳׳כ ג סי׳ ף ס׳׳ ה בעה׳׳י ,ואכתי איכא
נעתיק לשונו נ פ״ ה. למידק לפ״מ שביארנו בסק׳׳ה שאם א׳ מג׳׳ד ראה שוב אין פורפץ
)ב( ו בן אם הוכחש .פשוט דלענץ ליפסל לעדות אץ נ״מ נ ץ הכחשה א״כ למה מצרין כאן הי ח׳ שיעמדו שנים ויעידו בפניהם כיון שא׳
להזמה כיץ ששנים מעידץ שהוא פסול ובסמוך ותנאר מג׳׳ד אמר שראה אפי׳ אץ מ ק ^ ץ עדותו מ׳׳מ הוא אץ יכול לומר
נ ע״ ה איך משכח״ל הכחשה .ונראה שאם ב׳ פסולץ מכחישץ פסול יפיניט לא ראו כיץ שעומד וצווח שראה וא״כ חסר א׳ מב״ד וכבר
א׳ ]כגץ קרוב[ אף שכן נאמנץ משום רוב דעות כמשי״ת בפ״ה גיארט שאם חסר א׳ מב״ד מעכב וי״ל דלא מיירי בב״ד של כעיר
נ ס״ז מיהו אינו נפסל לשאר עדיות דאץ יכולץ לפוסלו אלא ב׳ הקרובה דלקבל פד שראה ההורג א״צ דווקא ג״ד של הפיר כקרובה
כשרים. וכל ב״ד יכול לקבלו וע׳׳ז אמר שאם א׳ מב״ד ראה צרץ שיפיד
)ג( ו צ ״ ע אם לוקה משום לא תפנה ואי כו ה אמרי׳ דנפי פדות גפני חבריו כדי לפטור הפיר כקרובה מ פ׳ ^ ומהירד פצמו הוא
שאתה יכול לכזימה פ״כ כי׳ לוקה דאל״ה לא כו״ל פדות מוכרח שא״צ דדוקא ב״ד של הפיר הקרובה יקבלו הפדות אם נמצא
שאי״ל אבל אי לוקה כו ה שפיר פדות שאי״ל כמש״כ תום׳ ריש ההורג דהא איכא למ״ד יעמדו כולם ויפידו לפני ב״ד אחר אע׳׳ג
מכות ,אבל נראה דלא בעי בפדות זו פדות שאי׳׳ל כי ץ שאף ידיעה דב׳׳ד אחר אץ פלט להביא ע״פ דדוחק לומר דמיירי שהיו ב׳ בתי
בלא ראי׳ ואף קול מספיק בה כמשנ״ת נ ס ״ א ,ושם כתבנו שא״צ דינים בעיר א׳ ופוד דאם היו ב׳ ג״ד בפיר א׳ מסתבר דכולן
דרישה וחקירה ובסנכדרץ מ״א ב׳ מבואר דבלי דו״ח הו׳׳ל עדות צריכץ לומר ידינו וגר ופינינו וגו׳ )פ׳׳ל סי׳ ז׳ ס׳׳א סוף ס ק ״ג(
שאאי״ל אלמא דל״צ כאן פדות שאי״^ ו הנ ה .זה ברור דשיין דין וא״כ אם קבלת פדות צריך גפני ב׳׳ד של כפיר הקרובה נחשגץ
הזמה נפדו ת זו דע״ע דהא מבואר בתוספתא דכריתות דפ״ע שניהם כב״ד אחד וא״כ כרי זה כמו ברישא יעמדו שנים ויעידו
שהוזמו פדי׳ מותרת בהנאה וכ׳ כרמנ״ם נ פ ״ ט מרוצח ה״ז דהוא לפני השאר ודר׳ק אפ״כ דכל ג״ ד יכול לקבל הפדות.
בכה״ג שא׳ אמר ראיתי ההורג וב׳ אמרו לא ראית והח מו )ומבואר (0ו נ ר א ה דצרין שלשה שיקבלו הפדות .ד אן שכ׳ כרמב״ם דב׳׳ד
לק׳ סי׳ י״ג ס״ו( ,ואף בפ״א נ פ ״ ע שייך הזמה ע״י שנים כמו של ע״פ אץ פחות מכ״ג מיהו לפנץ קבלת פדות סגי
בעד סו ט ה כמו שהוכיח ב ק ק אורה סו ט ה מ׳זז ב׳ ומבואר ברמנ״ם בג׳ דהא אמר בירר דיפמדו שנים ויעידו בפני השאר אלמא דא״צ
פכ״א מפדות ה״ה ,ולכאו׳ לוקה ואע׳׳ג דכחיב לא תפנ ה ברעך כולם וגם מדמה לה לפדות של קה״ח ושם סגי בג׳ וכבר ביארנו
פד שקר וכ״ס שנא׳ פ ד הרי כאן שנים הרי כאן האמינתו תורה בסק׳׳ו שא״צ דווקא ב״ד של כפיר כקרובה שיקבלו הפדות .ופי׳
כשנים וצ״ע ומצאתי נ מנ״ח מצוה ל״ז אות ב׳ שכ׳ דע״א שאמר ראיתי גקכלות יעקב סנכדרץ סי׳ כ׳ דבפדי נפשות גופא יש ראשונים
את כהורג ושיקר פ ו נ י בלאו דלא תפנה ופי׳ במנ׳׳ח מצוה ב׳ אות נ׳ דס׳׳ל דסגי בקבלת פדות בג׳.
אס פדי קה״ח כשהחמו לוקץ דכא ל״ש וכצדקו את כ צ ד ק כר )ד (1ב״ז ע״פ כירושלמי .וכ״נ דפת כרא׳׳ש בתוספותט כנ׳׳ל סק׳׳א.
ומשום לא תפנה עצמו אץ לוקץ דכו״ל לאו שאץ נ ו מעשה וכנ ה )ם( וי ״ א כר הוא דפת כמאירי דנראה דמסיק כדעת כירר כנ׳׳ל
מש״כ דכו״ל לאו שא״ב מעשה כ״ה ב פ ק דמכות אמנם התום׳ אבל לא כר׳׳נג
בשנת קנ״ד א׳ כ ת ט דוכצדקו מגלה מל לאו דלא הפנ ה דלוקה פלט ) Cאבל הרמג׳׳ם השמיט כר .ויתכן דס׳׳ל ד אן ב׳׳ד צריכץ שיכירו
אפ״ג שאץ בו מעשה אך לא ידעתי למה פשוט לו דלאו דלא תענ ה מי הוא אך טתר נראה דמדסתם כרמב׳׳ם וכתב שראו כהורג
איתו סי׳ ד דין נו ד ע מי ה כ הו נחל מד
ראית )ולפ׳׳ד הרמב״ם דהכחשה והזמה יחד הו׳׳ל הכחשה אפשר שיין בפדי קה״ת דכא לא תפגה ברעך כתיב ולא נלבגה ,ומכ״ש
שגם העד הי׳ שם באותה שעה( ומדברי כמרדכי שהובא בתוס׳ יש להסתפק גם כאן באומר ראיתי את ההורג דג׳> אינו מעיד
יעק׳׳א שם )והוא בהגהות מרדכי סנהדרק סי׳ ת שכיה( שהוכיח ברעך דע״א אק נאמן לגבי ח ב מ ועוד דכאן סגי אף אם אינו
ממשנה זו דאומר לא ראיתי כאומר לא ראית משמע דאומר שבמקום מ כי רו)ו ל ד הירד אם יראנו יכירט( וא׳> אק מעיד כלל על חברו
זה שאתה אומר שפלוני הרג לפלוני הייתי שם באותו מקום ולא רק על עריפת העגלה ומה שייך ברען .ויש להגיא ראי׳ דלוקה
כי׳ מעשה זה ולפ״ז אפשר שאומר שהעד לא הי׳ שם כלל Pשהוא בעדי קה״ח דכנה בב׳׳ק ע״ב ס מבואר דעד זומם פסול ■לעדות
מכחישו שבמקום זה לא הי׳ המעשה הזו ואין זו רק הכחשה וצ׳׳ע משום דכתיב אל משת רשע עד אמנם הרמב׳׳ם בפ׳׳י מעדות כ׳
בכ׳׳ז. כרשעים פסולק לעדות מה׳׳ת שנא׳ אל חשת י דן עם רשע ס ׳
)ה( ו א ם שנים מכחישק אותו ע׳ vעדות מיוחדת עורפק .מ ק א׳ אתכו רשע כל שעבר עברה שחייבק עלי׳ מלקות כו׳ ויש עוד שם
רואה אותו מחלק זה וא׳ רואה אותו מחלק זה .דכא רשעים ש ק פסולק לעדות אע׳׳ס שהן בני תשלומק ואיק בני מלקות
עדות מיוחדת כשר לכל מילי ו pלדיני נפשות פסול כ מ ט אר במכות הואיל ולוקחק ממון שאינו שלכם בחמס פסולק שנא׳ כי יקום
ר ג׳ ואף בדיני נפשות כונסק לכיפה כמ׳ pבסנהדרק פ׳׳א ב׳ וכ«כ עד ממס באיש כגק כגנבים והחמסנק א T׳פ שהתז Tכו׳ וכן עד
בחי׳ ר׳ ח ז״ל כדלקק .ואף לדעת כ חי טן ג סי׳ א׳ ס׳׳ג דפ׳׳ע דינה זומם אע״פ שהחם בעדות ממק ושלם ה׳׳ז פסול מכ׳׳ת לכל עדות
כ ד׳נ נראה דמדיליף לה במכות שם דפסול בד״נ משום דכתיב לא עכ׳׳ל ומבואר דעד זומם אק פסול מטעם רשע רק מטעם עד ח מס
יומת ע״פ פ׳׳א משמע דדווקא להמית אק יכולק פ״פ פדות מיוחדת ותמוה דהא בשבועות מ׳׳ס א׳ מבואר דעדי קה׳׳ח שהחמו נפסלק
אבל אם עדות מיוחדת באה להציל כשרה אף ב ד׳נ וכן שמעתי ליגיית י ״ ה שי 7שם עד ממם ונראה דמה שדחר\ להרמב׳׳ם לומר
מ מ ק כחזו׳׳א )שליט׳׳א( זצ׳> וכ«מ במכות ר ב׳ אלא מעתה ב ד׳נ p cב׳ דינים עד רשע ועד חמם הוא משום דהוי ק׳׳ל דהא גזלנק
תציל פ׳׳ש וצע׳׳ק. וחמסנק ו ק עד זומם איק בני מלקות רק בני תש^מין וא״כ אק
) (1ו נ פ ס ל לעדות .בחי׳ ד׳ ח ד׳ל משמע דאק נפסל דהנה כרסב׳׳ם זה רשע ולזה הו צ ע לומר דפסולק מטעם עד ממם אבל בעדי קה׳׳ח
פ״ט מרוצח כי׳׳ד כ תג באו שנים אמר שהעיד כ אחד דל׳׳ש תשלומק לוקק משום לא תענה ופסולק מטעם עד רשע כ מו
והכחישוהו ואמרו לו לא ראית הרי pכשתי עדיות המכחישות כל ע ל י שע בעברה שיש בה מלקות ולפ׳׳ז נמציט למדק דשיין מלקות
זו את זו ועורפק ולכאף צ׳׳ע למה לי׳ כ אי טעמא ת pוק לי׳ דאק דלא תענ ה גם בעדי קכ׳׳ח ואע׳׳ג דלא תענה ברעך כתיב דכל עדות
דבריו של א׳ במקום שנים ואף דכ״מ שהאמינה תורה פ׳׳א הרי שנוגע בסראל מקרי שעונה ברעך )ועי׳ בתשר רעק׳׳א סי׳ קע׳׳ו
הוא כשנים ה ״ מ לגבי מד ולא לגבי תרי והכי אי׳ בהדיא ביבמות וצ״ע( ,ולפ׳׳ז מסתבר דגם כאן בעדות ע״ע לוקה אע׳׳ג דביארנו דגם
קי׳׳ז ג׳ ותי׳ בחי׳ ר׳ ח ז״ל משום דכאי שנים שהכמישוכו מיירי קול מ כ ד כ ק וידיעה בלא ראי׳ מ״מ כשמעיד יש בזה דק עדות
אפי׳ אם כיו עדות מיוחדת דשם ל״ש אין דבריו של א׳ במקום שנים ופ*ל םק*ז שביארט דצריו שיתקבל כעדות בב׳׳ד דוקא ומסתבר
דהרי הוא מכחיש כל א׳ וא׳ וכמו בהלואה אמר כלואה אף דמצטרפק דעובר על לא תענה ולוקה וצ׳׳נג
מ״מ פ׳׳א יכול להכחיש כל א׳ שמספר ענק אחר ו מ״ מ מצטרפים ) DX1 (1כ ח ם ע׳׳י פ׳׳א נ׳ דאק נפס 3עי׳ קרן אורה סו ט ה מ׳׳ז
וע׳׳ז כתב הרמג׳׳ם משום דהוי תרי ותרי זכו מורף דבריו מי ש שק בזה אם שיין הזמה נ רי ע״א ומצדד דאק שיין
באריכות וכ׳ פ׳׳ז מ ק בעל מזו׳׳א )שליט׳׳א( זצ׳׳ל בהערותיו וד׳ל ס ס ה ,ונראה לכאורה שזה מוכרח דכא ט לי סוגיא דע׳׳א אומר
צ״פ דלא משכחת לה בלא ראית בב׳ דברים נפרדים אלא ה פ ד אסר ראיתי את ההורג וע״א אוסר לא ראית ע«כ הזמ ה היא ד כ אין
דראה בשעה פלונית במקום כז ה ושנים אומרים כיי ט ע מן במקום יודע אם פלוט ראה או לא אם לא שהי׳ עמו וכן פירש׳׳י בהדיא
ס ה בשעה זו ולא אירע דבר ולא משכחת לה עדות מיוחדת בלא בסוטה ^״א ב׳ גבי סו ט ה שאומר לא נטמאת שאומר ע מן הייתי
ראית אלא שהעדים לא ראו זה את זה ו ס ה ודאי השנים נאמנים ו ב פ דן לא נטמאת וא״כ כר׳ל ס מ ה ממש ואפ׳׳ה מבואר דבזה
וכאחד שאמר ראיתי את ההורג נפסל על ידם לעדות ]ואפ׳׳ג אמר ז ה אי ט נ א ק וגס ב ס א לא מטעם ס מ ה אסיק לה אע׳׳כ
דאק בעדותם ז ט ת וחובה לאדם מ״ מ pנפסלק לעדות וכמו מעיד דבע׳׳א ל*ש כלל הזמ ה מיהו מ סו ט ה גופא אק ראי׳ דשם כיק
עדות שקר בקכ׳׳ח דמבואר שבועות מ׳׳ח א׳ דנפסל לעדות וכרי שהי׳ שם בשעת סתירה הר׳ל הכחשה והזמה יחד והרי דעת
ג״כ מתעה את כב׳׳ד לפטור מע׳׳ע שלא כדק[ דעדוח מיוחדת כוי א כרמב׳׳ם דהכחשה והזמה יחד כ ר ל הכחשה ולא הזמה )ועי׳ ב ק ס׳י
עדות גמורה והרי כונסק לכיפה ע׳׳י עדות מיוחדת וכדאמר סנכדרק םנכד pסי׳ מ׳( ,אבל בע׳׳ע לא מיירי שהיו בשעה שנהרג שא״כ
פ׳׳א ;y vועיקר דברי כר*מ לא י ת ק לפרש בעדות מיוחדת ד כ ק ח pוק 4׳ שאק עוי פ ק לפי שהם ראו את כ הו רג אלא שהיו עם
דיש חילוק לדינא אי נקטיק לי׳ לספק או נקטיק לי׳ לודאי דאי נקטיק כעדים וא«כ הר*ל הזמ ה גרידא )וגם ל הג ר ס א דגרסי׳ לא ראיתי
מ ד אי לא ראה נפסל לעדות ואי כדבר ספ ק נשאר בככ שח ודאי עי׳ בתום׳ רעק׳׳א במשרות דג״כ הכוונה ע ק הייתי ולא הי׳ שם
על כ ר׳ מ למינקט לשק הנ הוג בסתם עדות ולא למינקט לשק הנ הוג מעשה כזה וא״כ לא ראית( מיהו איכא למידק בסיפא עד אומר
בעדות מיוחדת שזו מדת חכמים לתת לה שם לואי ולקרותה עדות ראיתי ושרם אומרים לא ראית כיו עורפק מאי קמ׳׳ל הא הזמ ה
מיוסדת וכלשק שבעדות מיוחדת שזה שאמר לא ראיתי לא הוכחש גמורה היא ע׳׳י נ׳ פדים ולמאי דמוקי לה בגס׳ בפסולי ע מ ת
ס ד אי אי ט אמת בעדות גמורה נמצא דשגק pכ א מ ת בסתם פ ד ו ק א׳יש ולמאי דס׳׳ד ג*כ לא איצטרין אלא למידק ה א מד ומד לא
ח ה לדברי כג א ק ז״ל אבל למש״כ גם בעדות מיוחדת ז ה שאסר היו פורפק פ׳׳ש בסוגיא א ן ^זק הרמב׳׳ם קשה בפ׳׳ט מרוצח הי׳׳ד
ראיתי עדותו בטלה בהחלט פכ׳׳ל ולכאף לפמש״כ לעיל סק׳׳ד דמיירי שכ׳ באו שנים אמר שהעיד ה א׳ והכחישוהו וא״ל לא ראית הרי הן
שזה אוסר כ כ ח ג כי׳ עמי בשעה זו ח ה אומר כ ה ח ג כי׳ ע מי כשתי עדיות המכחישות זו את זו ופורפק וקשה הא הר׳ל ס מ ה
)כדי ליישב קושיא דהזמה( pליישב דברי כג ר׳ ח דמשכס׳׳ל פדות ולא ב׳ כיתות המכחישות ולפ׳׳ד הג ר׳ ח ד׳ל )מובא ל ק ק סק׳׳ו(
מיוחדת בכה״ג אבל מ״ מ דחוק סובא לומר כן וכמש׳׳כ מ ק החזו״א דסיירי בפדות מיוחדת א״ש אבל לפ״ד המזו׳׳א ד׳ל שם ^ פ )ואק
זצ׳ל ובעייןר דברי כרמב׳׳ם בזה יתבאר נטד בס׳׳ו בפ*ה. לומר דהרמב׳׳ם סיירי בב׳׳א דל״׳ש הזמה אלא כשנגמר כ ד ק פל פיכ ם
) 0ו א ם כעידו שנים שראו כהורג וכ ח ם א׳ מכן אף פ מ ת כשני דז׳׳א ד דו ק א לענק פונשק אמרי׳ דרק משנגמר 0ו ץ נענשק אגל
בסלה .לכאר מסתבר דכאן דא״צ לצירוף לא תבטל פדות pהזמה הוא אפי׳ לא נגמר כ ד ק וגפסלק כ ע מ ם כמפורש ברמב-ס
השט וכמש״כ כ תו ס׳ מכות ף א׳ דלענק ש ט פ ה לא אסרי׳ פדות יפ*כ מ ע מ ת( ומה שכתבט ל מ ק קושיית כג ר׳ ח בסעיף ר סק״ב
שבטלה מקצתה בטלה ט ל ה משום דגם פ״א סגי בה ופוד אפי׳ לא יועיל כ ק דפכ׳׳פ כח׳ל ס מ ה וכר׳ל ופ׳׳כ צ׳׳ל דסשכמ׳׳ל הכחשה
אם נימא דנמצא א׳ מכן קרוב או פסול פדוחן בטלה כד׳ל כפסול בלא ס מ ה ע ק שאומר לו שבאותה שעה שאסרת שראית אח כ הו רג
וכרי כאן אף כל כפסולי! כשרק לכפיד ואפי׳ גזלן דאורייתא וכר׳ל באותה כשפה כי׳ אותו כהורג או אותו כ ה מ ג פ מ ט וממילא לא
מה איתן סי׳ ד דין נודע מי הכהו נחל
ז•)א( אם יודעים על אחד מעשרה שהרג ואין יודעים מי הוא נראה דאץ עורפץ .נב( אם אחד בא ואמר אני הרגתיו אם
אמר בשוגג הרגתע נאמן ואץ עורפץ נס ואם במזיד אין נאמן ועורפין n > .נמצא כתוב בשטר פלוני הרג את פלוני
נראה שאין עורפץ .נה( ואם העד מת אפשר דכיון שבשעת מציאת החלל הי׳ חי אץ עורפץ וצ״ע ) 0ואם בני העיר
משביעין עד שיעיד אם ראה ההורג ואומר שאץ יודע ונשבע ואחיב הודה ציע אם חייב קרבן שבועה.
ובספרי ובירר מפיק לה מקרא דני ימצא ולא בשפה שמצויים מכאן סי׳ א׳ .אמגם נחשו׳ רפק׳׳א ז״ל סי׳ קכ״ר הוכיח מדנרי הר״ן פ׳׳ק
א מ ח משרבו הרצחנים נטלה נר׳פ וע־ל ם״נ דניארנו דדפת הירר יגיטץ שאינו כך רק אפי׳ היכא דכל בפסולים כשרים וע״א כשר
ח ה לא מקרי נודפ מי הנ הו כיץ שלא נתקבל מדות בנ׳׳ד מי הרוצח מ״מ עדותן נעלה ,ועפמא צ׳׳ל משום דכאן עקרה תורה פדותו
אבל בגמ׳ די ץ מפיק קרא דכי ימצא לדרשא אחרינא ל מ עו ט ס ט ך לגמרי והוי כלא הפיד כלל וא״כ ה״נ נטלה פדותו לגמרי ,ומש״כ
לספר ומשרבו הרצחנים ממעט מטעם טדע מי הכהו אלמא דגם חוס׳ נ מנו ת ף דלפנין שנוטה לא נטלה פדותו נגמצא א׳ מהן ק ר ^
כה׳׳ג מקרי ט ד ע מי הכהו ,ונרש׳׳ש הקשה כיץ ד רט הרצחנים שמעתי מפי מ ץ חזו׳׳א )שליט׳׳א( זצ׳׳ל דהתום׳ מיי מ שם רק
א״כ תו הו״ל ספק ומה שתי׳ שם משום שנטלו ד׳נ ולא יוכלו לדוט אלינא ד ד מ סי דאמר נ ד׳ א נ ד״נ אנל נ ד׳ מ תתקיים הפדות נשאר
תמוה דהא בגגד אמר ספמא משום שאץ נ א ה אלא על ס פ ק משמע יע׳׳ז נ ת נו דטפמא משום דגני ד׳ מ ל״ש למילף שנים משלשה משוה
דהוי נודע ט הכהו ו כ ט' שפירש״י והרמנ׳׳ם אבל לפמש׳׳כ א׳׳ש. דגני שנים נמי אפשר דלא נ עלה לגמרי וחיינ שנועה אנל לרני דקי׳׳ל
וע״ל ס׳׳א סק״ו שצדדנו די׳׳ל דדפת הרמנ״ם נ פי׳ התפא׳׳י דמשרט טי תי׳ דס׳׳ל א׳ ד׳ מ וא׳ ד־נ ילפי׳ תו שנים משלשה מה שלשה
הרצחנים נטלה ט׳ ע לפי שבודאי יש א׳ שיודע ט ההורג ט׳ ש ולפ׳׳ז נטלה הפדות לגמרי א qשאץ השנים צריכץ לפדות השלישי ה״נ
אץ ראי׳ לנידץ די ח משם אבל רש׳׳י ורע״ב והמאירי אץ מפרשים נשנים נטלה פדות ה א׳ לגמרי אף לחיינ שנוטה ,ויש להניא ראי׳
כן אלא כמש׳׳נ דהוי טדע מי הכהו משום שידוע ט הרגילץ להרוג לדנרי ה pהנ״ל מירד ם׳ מי שקינא הונ א נ תו ס׳ סו ט ה ל׳׳א נ׳
וגם נ ד׳ הרמב׳׳ם אינו מוכרח ט׳ש ,ט ה ו כ׳׳ז דווקא ביודעים ט ילא אמרי׳ נפדות סו ט ה פדות שנטלה מקצתה נטלה כולה משום
מהאנשים חשודים אבל אם יודעים רק שמאותו מ ט ר הוא ט ד אי שרגלים לדנר משמע ד דו ק א נ פ ד סו ט ה משום שרגלים לדנר וכמש׳׳כ
ט ר פ ץ דהא לטלם חליק דמהפיר הק רונה יצא כמבואר בב׳׳ב כ״ג שם נירו׳ הונ א ג״נ נ חו ם׳ שם לפגץ אחר נפ׳׳ ט פורפץ ונ סו ט ה אץ
ב׳ ואפ״ה ט ר פ ץ )ואף שיש לחלק קצת אץ נראה( ,ונערוך השלחן שותה משום שרגלים לדנר משמפ ה א נ פ׳׳ ע ונשאר מקומות אמרי׳
חר׳מ סי׳ תכ׳׳ה סקפ׳׳ז נ ת ב דלנך ט ר הס מוכ ה לספר אץ ט ר ע ץ גם נז ה פדות שנטלה מקצתה נטלה כולה ,ו הנ ה נתשד רפק׳׳א שם
דמאחר דמצוי דגוים הרגוהו הוי כנודע ט הנ הו ח ה צ׳׳ע דהא נ סי׳ קכ׳׳ה הסכים ל ד החור׳ד ד ד ה pהוא דווקא נפדות שצריכה
הוי כפיר שלא נודע ט הנ הו דהא גוים נפישי בעלמא וכולם חשודים נ׳׳ד אנל נפדות אשה שא״צ מדוח ננ ״ ד ל׳׳ש פדות שנטלה מקצתה
על ש״ד והטעם פשוט שאץ ישראל צרינץ להניא כפרה פל רציחות נטלה כולה אמנם כאן נ פ׳׳ ע נראה דנטי פדות ננ׳׳ ד דאפ׳׳ג דניארנו
מגוים ו ט ד דאיכא קרא להני בסוט ה ט׳ ד ד כי ימצא פרט למצוי נס׳׳א דקול מהני ומד מפי עד מ ה ר מ״מ דו ק א ננתקנל הפדות
ומה הוצרך טעם אחר אמנם הרמנ״ן במכות ט א׳ הקשה למה ננ׳׳ ד שים קול וכה׳׳ג דכנר הוכחנו נס׳׳ א ם ק״נ מכריחות כ׳׳ג נ׳
דרשי׳ כאן נ י ימצא פרט למצוי ובסנהדרץ גבי גונב נפש מסקי׳ דלא זיכאן לא סגי ניש פדים נ מד׳׳ ה כ מו נ סו ט ה אלא צרין שנ׳׳ד ידעו
דרשי׳ פרט למצוי ו תי ח ד הנ א מענינא דקרא דנתיב לא ט ד ע ט מהעדים וכ״ש דלא דמי לפדות אשה שאם האמת שמת מוסרת לינשא
הכהו והרי כאן חזקה שגוים הכו הו ו אץ ט ד ד ץ א ט׳ פ שאץ ידוע אנל כאן שבודאי יש כאן הורג אלא שהתורה חייבה נר׳פ כ׳׳ז שלא
נודאי כעץ ידוע הוא וממעט מכי ימצא פכ׳׳ל דקדק לכתוב א פ׳ ^ טדע לנ״ד מי ההורג א״כ בודאי צריך שתתקבל הפדות נ נ ״ ד מי
שאץ ידוע בודאי כלומר דמלא מדע מי הנ הו לחודי׳ לא הוי מ מעטיק ההודג או עכ״פ שיש יודע מי ההורג )וכ׳׳ש לפ״ד הירו׳ שיש כאן
לח דמ״מ אץ זה ידוע בודאי וכר׳ל דפל עיר שלמה לא אמרי׳ דמקרי ייני קבלת פדות ממש בב׳׳ד ע׳׳ל ם׳ ( yוא״כ שייך בזה פדות שבטלה
נודע ט הכהו מ״מ מסתבר דכי ימצא מ מפט לי דקצת ד ט לנודע מקצתה בטלה ט ל ה כר׳ל.
ט הכהו ואולי גם כוונת הפרה׳׳ש כן .ומד׳ הרמב׳׳ן ג״כ יש לדקדק )ח( ו א ם נ או כ׳ פדים א׳ אומר שפלוני ההורג ט׳ .פי׳ באה׳׳נג
קצת שאם ט דע סל חבורת אנשים מקרי ג׳׳כ נודע דאם נימא דצריך סי׳ י׳׳ז ס׳׳ט נ נ׳ פדים א׳ אומר מת וא׳ אומר נהרג פסק
שידש ממש ט ההורג ואל׳׳ה אינו כלום א״כ אמאי ס ט ך לספר ד ט א יתנשא וע׳׳ש בביאור ה ג ד׳ א שחולק r vונפ׳׳ת שם האריך ו הני א
לנודע ט הנ הו הא לא ד ט א כלל כיון שלא מד ע שם ההורג א ט׳ כ מיי ה רנ ה אחרונים שחולקים טל השו׳׳ע ופי׳ יבמות קי׳׳ז ב׳ לפנץ
דנה׳׳ג מקרי ג ״נ נודע ובזה דמיא גם שם קצת לנודע ט הכהו וכנ׳׳ל צרות ונשו״ע שם סמ׳׳ז .ולכאר ה׳׳ ה נשנים אומרים ראונן ההורג
ו ט ע נ ד ה ר מג ץ ללן ס י ר 0״ pודץ אם יודפץ מאתה פ ט יצא ישנים אומרים שמעון ההורג ג״כ הד ץ כן כמו נ ח ד וחד דהא גם
הנרצח או הרוצח יתבאר נ ט ה בסי ף ס׳׳ד. חי נאמן כאן נשנים וע׳׳ש בפ׳׳ת ,ואולי יש לחלק נ ץ ה היא דפדות
)ב( אם א׳ נ א ט׳ .כ״כ המנ׳׳ח מצוה תק׳׳ל וט׳ל ס׳׳א סק׳׳ו. אשה להכא ישם ה טעם הואיל וזה ח ה מודים שאץ קיים הו״ל
לג( ואם במזיד אינו נ א ק .שאץ אדם משים ע צ ט רשע ואפח אם קצת דומה להכחשה בבדיקות ע׳׳ש במפרשים אנל כאן הרי צריך
נימא פלגיק דינורא הרי נהרג ולא ידע״ ט ו ט ר פ ץ כ׳׳כ שידט מי ההורג וכיץ שיש סתירה בנוף הפדות הו״ל ע׳׳א בהכחשה
המר׳ח שם )ובם׳ תורת הקנאות סו פ ה ט ז ב׳ גסתסק ס ה ט ש י ט י דהוי לא נודע כלל לנ׳׳ד מי ההורג דשונ הו׳׳ל ספק )וע׳׳ל ס־׳ד
וע׳׳ע בם׳ אבי עזרי בזה( ,וא׳׳ת ה״נ לימא פלגח דיטרא שיודע סק״א ויש לחלק( מיהו כ״ז לדעת הורושלמי שצריך שידט מי מהורג
ט ההורג אבל לא הוא שהרי בכלל דבריו נ ט שיודע ט ההורג ו״׳ל כנ״ל ס׳׳ב אבל לדעת הרמנ׳׳ם דא״צ שידעו מי ההורג רק שיאמרו
כמש׳׳כ התום׳ בכתובות ח׳ח ב׳ ד ב כ ט ג לא א מ רי פלגיק דיבורא י אי ט את ההורג אפשר דדמיא ממש להתם דשניהן ט די ם שראו אח
להוסיף דברים אחרים מה שלא אמרו בפירוש נכלל עדותן ,ואץ ההורג ומ׳׳ס צפ׳׳ק בזה.
לבקשות סמש׳׳כ התום׳ נב״ מ ג׳ ב׳ ד׳ ה מה דנ א ק לומר מזיד
הייתי גבי אכלתי חלב ול׳׳א אץ אדם משים ע צ ט רשע דדוקא י • ) א ( א ם יודעים פל א׳ מפשרה ט׳ .וראי׳ מדאמרי׳ בסוסה מ׳׳ז נ׳
לפסול פ צ ט אץ נ א ק אבל כאן ט ש ה תשונה ואץ רוצה להביא משרבו הרצחגים בגלוי בטלה ע״ מ ופירש׳׳י ועכשיו מדפים
חולץ לעזרה וא״כ גם כאן נימא שרוצה שלא יפרפו את העגלה על את הרוצחים מי הוא ומשמע אע׳׳ג שאץ יודעים נ ה די א מי הרוצח
מנם די«ל דעריפת עגלה אץ זה חולץ בעזרה ו ט ד דאץ ז ה עריפה שהרי היו חבורה של רוצחים ולא נכל פעם pדינאי פ צ ט הרג דהא
על חנם דכ״ז שלא מד ע לנ״ד חיינ ץ לפרוף א ט ג שיש עדים יו ד ט ם משרט הרצחנים חק ואפ״ה אץ ט ר פ ץ ומשמע דא״צ קרא לככי
כדמונח בכריתות כ׳׳ג נ׳ ,ואם נימא דטנע בעדותו פ ס ו ל ) ט ל ס׳־א( להיא בכלל ט ד ע מי הכהו וכ״כ הרמנ׳׳ם דהוא ט ד ע מי הכהו,
איתן סי׳ ד דין נודע מי הכהו נחל מו
ה .נא( עד אחד ) aכשר אומר ראיתי את ההורג נג( ובא כשר אחר ואמר עמך הייתי ולא ראית עורסץ .בד״א שבאו שניהם
בבת אחת אבל אם בתחלה בא אחד ואמר ראיתי ואחיב בא אחר ואמר לו לא ראית אץ השני נאמן ואין עורפין.
) nאתהו בביא ואתחו בזאח׳ז כל שהעיד השני בתוך כדי דבור של הראשון נר!( דהיינו בכדי אמירת שלום על Tרבי
ה*ז בבת אחת ואם העיד אחר כדי דבור ה״ז בזאח׳ז וי׳א דבל שעדיין לא קיבלו ב״ד עדותו ולא גמרו הדץ על פיו
ובא השני הוי בבת אחת ואם הורו ביד שפטורץ מעגלה ערופה ואחר כך בא השני הוי בזה אחר זה.
ה) .א( ע ׳ א כשר אומר כו׳ .הלנ ה זו )עד סוף ה ס י ק ( צריכה י״ל דנלא״ה אק יכול להעיד שמתיירא שאם יערפו אח כעגלה
בירור טונ א ,ומצינו אותה בשלשה מקומות לענץ עדות יצאו ממנה תולעים ויעשו נו גקמות כדלק׳ סי* י ״ נ ,םי ״ נ ע״ש
אשה ולענץ סו ט ה ולענין ע״ע .וכדי לברר הענץ נביא כאן נ ם ולכן רוצה להודות ואז לא יעשו לו כלום ע״פ הודאת עצמו אבל
הדינים הנוגעים שם וממילא רווחא שמעתתא ,ונתחלה יש להקדים א׳> מוכח שהוא או מי אמת דאל״ה אינו נוגע בדבר וממ׳׳ג כשר
קיצור כללא דהאי שמעתתא ואח׳׳נ נבאר בפרטות כל אחד עם לעדות דאם אינו אמת אינו נוגע ואם הוא אמת א׳ ^ הוא הרוצח
המקורות נעזה״י\,ב שלשה מקומות נאמן ע׳׳א כשנים ואלו כן וצ׳׳ע )די׳׳ל גם להיפך ודו׳׳ק( .ונראה שאם המעיד הוא מבני כעיר
בעדות אשה להעיד לה שמח בעלה להתירה להנשא לשוק כא מינוכו צריך גם הוא להשתתף בדמי המגלה דכיו! שאינו נאמן אמרי׳ שהוא
חכמים משום דאשה דיקא ו מנ סנ א ומתוך חומר שהחמרת מלי׳ איט כרוצח וצריך להשתתף כמו כולם מיהו אם הוא יודע הא מת
בסופה הקלת עלי׳ בתחלתה כדא׳ בריש האשה רבה ,ובעדות סו ט ה שהוא הרוצח אפשר שאע׳׳ג שבני כעיר אין מאמינים לו וכופק אותו
להעיד שנטמאת שלא ישקה אותה ויליף לה בסוטה ל׳׳א ב׳ מדכתיב לתת אבל אם הוא משתמע מזה אין בידו איסור שהרי כעגלה אין
ועד אץ בה תרי אלא חד ואמר רחמנא והיא לא נתפשה אסורה ע׳׳ש. מכפרת בלא״ה על הרוצח כדלק׳ סי׳ י׳׳ז ס״א וצ׳׳נג
ונע׳׳ע עד שמעיד ראיתי את ההורג נאנץ שלא יערפו כדיליף בשמעתץ ) 0נמצא כתוב בשער ט׳ .בירר פ׳ בתרא דיבמות ]מובא בתום׳
סוטה מ׳׳ז ב׳ מדכתיב לא נודע הא נודע אפי׳ ע׳׳י ע׳׳א אין טרפין, יבמות קכ״ב א׳[ פליגי אמוראי נמצא כתוב בשער פלוני
ונהני שלשה מדינא כי׳ צריך שני עדים אי לאו דגלי לן דסגי בחד, מת אם משיאק אשתו ופסק באה׳׳ע ס ״ י׳׳ז סי״א דמהני ]ואפי׳
בעדות מיתה ועדות סו ט ה משום דאץ דבר שנערוה פחות משנים בלא עדים ע׳׳ש בבכ׳׳ע[ וא׳ > כ״ש ככא דאף גזלן דאורייתא נשר
)עי׳ ר ש״ גיטץ ב׳ ס ( ובעדות ע׳׳ע נמי אי לאי קרא הו׳׳א ד נ ט ועוד דהתם איכא למיחש לצרה שנ תנה משא׳׳כ הנ א ,וע׳׳ש בשו׳׳ע
שנים לפטור מע׳׳ע משום דאץ ע׳׳א נאמן בכל מקום ,וגלי לן קרא מחלוקת הראשונים אם צריך שיהא כתוב נכתב ישראל או אפי׳ בכתב
דנ א ק חד ולכן אמרי׳ בהני תלת דהאמינה תורה אחד כשנים בסוטה גוים ,וכאן למש׳׳נ המנ׳׳ח )לעיל ס׳׳ א( דכאן אף גוי נאמן אץ ר׳מ
וע׳׳ע מה׳׳ת ובעדות מיתה מדרבנן חשיב חד כשנים אבל במקום אם בכתב ישראל או בנתב גוים אבל לעיל שם פקפקנו על דבריו.
שא״צ אלא אחד ט ו ן באיסורים דקי׳׳ל ע״א נאמן באיסורים כבר )ה( ואם העד מת נו׳ .הנ ה אם העד אמר מי ההורג ואח׳׳כ מת
כתב הריטב״א בשם הרא׳׳ה ]מובא בנ׳׳י יבמות[ דל״ש שם שהאמינה בודאי מהני דהא העד השני יכול להעיד ע ת ה דעד מפי
תורה נשנים ששם א״צ אלא אחד )ועי׳ ש״ך יו׳׳ד סי׳ קכ״ז סקי׳׳ד עד כשר אפי׳ העד כיא שץ מת עי׳ פ׳׳ת א ה״ע סי׳ י״ז סקי׳׳ז
שיש חולקץ( .וקי״ל בהני תלתא כעולא דכ״מ שהאמינה תורה ע׳׳א ובחזו׳׳א א ה״ע סי׳ כ׳׳ע סקי״ד וה׳׳ה כאן כר׳ל ס׳׳א אבל אם
הרי הוא כשנים ואץ אחר יכול להכחישו מיהו מבואר בגמ׳ דכ׳׳ז כעד כראשון לא אמר מי ההורג רק אמר שמכיר את ההורג )ולפ״ד
כשכבר נתקבלה עדותו והורו על פיו או עכ״פ שהעיד כשני לאחר הרמנ׳׳ם לעיל בס״ב אפי׳ אמר שראה את ההורג ואין מכירו כלל(
כדי דיבור של הראשון כמו שיתבאר בע׳׳ה להלן אבל אם באו שניהם ואח״כ מת בזה לכאר יש ■להסתפק כיון שעכשיו אץ מי שמכיר
בבת אחת שעדיץ לא נתקבלה כלל עדות הראשון נא pכשני להכחישו את כהורג שמא עורפץ ונראה דכיץ דבשעת מציאת כחלל כי׳ מי
והו״ל ספק השקול לדעת הרמב״ם ולדעת הרמב״ן וכרשב׳׳א ע׳׳א שמכיר את כהורג יכולין להעיד מפיו ״אמר שהכיר ומהני דהרי
בהכחשה לאו כלום הוא וכו׳׳ל תרווייהו כמאן דליתנכו וכאילו הכל תלוי בשעת מציאת כחלל וכנ״ל סי׳ ב׳ ס״ג מיהו אין זה
ליכא כלל פדים ויש ר׳מ בזה דאי כוי ספק כשקול אם נשאת לעד מוכרח דכיון דכאן צריך שיתקבל כעדות בב״ד כנ״ל סי׳ג סק״ז
זה ואומרת ברי לי שמת בעלי לא תצא ]וכדאמרי׳ בגמ־ גבי תרי ותרי[ י׳׳ל כיון שלא נתקבל ננ ״ ד עד שמת לא מהני ואפשר דכיון שעכשיו
ואי ע׳׳א בהכחשה לאו כלום הוא אוקי אחזקתה הראשונה ותצא נתברר שהי׳ מי שיודע בשעת מציאה הו״ל נתקבל בפני נ״ ד וצ׳׳ע
כמו שיתבאר להלן בעז׳׳ה .ובכל ההכחשות במקום שהראשון נאמן ואם מת העד קודם מציאת כחלל רק אמר לא׳ שיודע מי הרגו
]הראשון נקרא תמיד זה שאומר מת ונטמאת וראיתי את כ הו רג[ אפשר דנודאי אץ כשני י ט ל להעיד ננ ״ ד כיץ דנם בשעת מציאה
בעדות אשה תנשא לכתחלה ובסוטה אין שותה ובע׳׳ע אץ טרפין. כבר לא חי כעד ואפשר דמ״מ לא גרע מעד מפי עד וצ״ע וע-׳צ
ובמקום שהאחרון נ א ק בעדות מיתה תצא אפי׳ נשאת לא׳ מעדי׳ ס׳׳א סק׳׳י אם ההרוג עצמו אמר מי הרגו לפני שמת ושם עדיף
ואומרת ברי לי ובעדות סו ט ה שותה ובעדות ע״ע עורפץ .ובמקום שאמר מי הרגו אבל כאן אומר שיודפ מי ההורג אבל לא אמר
שהוא ספ ק כשקול למי להאמין בעדות אשה תצא אבל אם נשאת מי הוא וצ״ע נכ״ז.
לא׳ מעדי׳ ואומרת ברי לי לא תצא מאחר שהוא ספק ]ורק לדעת ) (1ו א ם בני העיר משביעץ כר .בעד סו ט ה מבואר בשבועות ל״ב נ׳
הרמב״ן דע״א בהכחשה לאו כלום לא מהני ברי לי משום דמסלקץ דחיינץ קרנן שבועה וכן פ סק הרמב״ם גבי עד מיתה ולכאף
את כעדים כמאן דליתא[ ובעדות סו ט ה שותה מספק דהא לטלם גם כאן כן שהרי מפסיד להן שצריכץ להביא ע׳׳ע וגובץ מבני העיר
ספק הוא ושותה וכן בעדות ע״ע עורפץ מספק דהא עריפה לטלם כדלק׳ סי׳ ז׳ .ואולי לפי שע׳׳ע יש בה קדושה קצת כדלק׳ סי׳ ו׳׳ג ס״ו
היא מספק .נמצא דבעדות אשה יש שלשה חלוקי דינים במקום )וי״א שמועלץ ב ה( כו׳׳ל כמו אין נשבעץ על ההקדשות )וכמו
שהראשון נ א ק תנשא לכתחלה ובמקום שהאחרון נ א ק תצא אפי׳ המשביע עדי קרקע( אך לכאורה במחייבו להניא קרבן א ץ שייך
בברי לי ובמקום ספק תצא אם לא בברי לי ובעדות סו ט ה וע״ע אין נשבעץ על ההקדשות שכרי לא נשבע על כקדש רק על חיוב
יש רק חלוקי דינים דספק דינה כבמקום שכאחרץ נ א ק ולפיכך הבעלים להקדיש וצ״ע נכ״ז ועי׳ רמב״ם במו׳׳נ ח׳׳ג פ״ מ שכתב
במקום שהראשץ נ א ק אין שותה ואין ט ר פ ץ ובמקום שהאחרץ שמי שיודע מי ההורג ולא העיד יש נז ה עזות גדולה כיון שהזכירו
נ א ק וכן במקום ספק שוחה וטרפץל ובב״א נקרא בץ שבאו שניהם שם כ׳ שלא ידעו משמע קצת דאץ נז ה איסור אם לא יגיד ולפ״ז
כאחד בץ שהשני כגון אותו שאמר לא מת בא תחלה ג״כ נקרא אץ כאן קרבן שבועה אבל אינו מוכרח בכונתו .ט ד בדיני עדות
בב״א שאותו שאומר לא מת לא כאמינתו תורה כשנים ,ובשלשה יש לכארץ הרבה ו מ ט א ר גבי עדות סו ט ה ועדות מיתה ועי׳ א ה ט׳ז
מקומות אלו נאמנץ נ׳ ^ כל הפסולץ ]ועדות ע״ע עדיפא קצת מינייכו סי׳ י׳׳ז וה״ה כאן ברוב כדברים.
מז איתן סי׳ ד דין נודע מי הכהו נחל
ס׳׳ל לעולא דאפי׳ בב׳׳א ע׳׳א נ א ק אבל בעדות מיתה שאינה אלא זה דנ א ק בה גם גזלן דאורייתא כמו שנתבאר נ עז״ ה נס מיף א׳
מדרבנן יש חילוק אם התירוה לינשא או לא ,ב׳ דעולא ו ד יצחק משא״כ במדות אשה ו סו ט ה[ .ודעת ה ר מנ״ ס דבפסולין לא אמרי׳
באמת לא מחלקים בק עדות סו ט ה וע׳׳ע לעדות מיתה וטעמא דמתני׳ כל מקום שהאמינה תורה מ״א הרי הוא כשנים ויכול פסול אחר
דיבמות דתק דווקא ניסת לא תצא דמשמע ה א לא ניסת ] או לא להכחישו אפי׳ בזאח״ז והו״ל כספק אבל דעת הראב״ד דגם בפסולין
התירוה לינשא[ לא חנשא היינו משום לזות שפתים וכדא׳ בכתובות איתא להאי דינא דכל מקום שהאמינה כו׳ ובזאח״ז אין יכולים
כ׳׳ב ב׳ אמימרא אחריתי ,ולפ״ז יתכן שא״צ להגי׳ התירוה לינשא להכחישו .עוד יש חילוק ג ק כשריס לפסולים דבכשרים תרי כמאה
אלא ניסת ממש דכל כמה דלא ניסת ממש שי ז לזוח שפתים וכדמשמע ומאה כתרי והו׳׳ל ספק השקול בק שבאו הרבים תחלה׳ בץ בסוq
שם בכתובות ,ג׳ דגם עולא מחלק בק בב׳׳א לבזאח׳׳ז אלא דמתני׳ ]ורק אם מזימץ נאמנק השניים מדק הז מ ה[ אבל בפסולק הולכין
דהכא מוקי לי׳ דמיירי בזאח׳׳ז וביאר בחזו׳׳א אה׳׳ע סי׳ כ׳׳ט סק׳׳י אחר רוב דעות לעולם ואפי׳ בזאח״ז אם רבו דעות על הראשון
דטעמא משום דמשמע לי׳ דמיירי דומיא דמציעתא אחד אומר נטמאת כשניים .באו כשר ופסול בב״א לדעת הרמב׳׳ם הכשר לעולם
ושנים אומרים לא נטמאת כי ת ה שוחה דסיירי אפי׳ בזאח׳׳ז כדמוכח מדי^ ולדעת כרמב״ן וכרשב׳׳א כי כדדי נינהו ,באו כשר ושני פסולים
בשמעתק דחרי יכולק להכחיש אפי׳ בזאח׳׳ז וא״כ ה ר ט ת א נז ה לעולם שקולים ה ם כי כדדי ]אך בבאו הפסולים תחלה לדעת כרמב״ם
דאפי׳ בזאח״ז שותה ולכך ניחא לי׳ לאוקמי רישא נמי ס אמ׳׳ז ולכך דאק בפסולים דץ ה׳׳ה כשנים כי הדדי נינהו ולדעת הרמב״ן ורש׳׳י
מגי׳ חני לא היח ה שותה וצ׳׳ל דאפי׳ למאי דמוקי לה במסקנא לתרתי ’ אמית הראשונים דגם בפסולים איכא דינא דה׳׳ה כשנים וכנ׳׳ל[,
בתרייחא בפסולי עדות אפ׳׳ה מציעתא מיירי בזאח׳׳ז דהא אזלי׳ בתר זה הוא כללא דשמעתא ומעתה נתחיל לבאר כל א׳ בפרטות בעז׳׳ה,
רוב דעות אפי׳ בזאח׳׳ז כדמוכח בגס׳ ולכך ניחא לי׳ לאוקמי רישא ייש מ ה ס׳׳ט חילוקי דינים ]ועוד י׳׳ד חילוקי דינים י ח ב א ח בסוף
נמי בזאח׳׳ז ואע׳׳ג דלא דמיא ממש למציעתא דמציעתא מיירי בק ה ס י ק [ ונבאר בע״ה כל א׳ דיט לענק עדות מיתה ולענץ עדות
מאח׳׳ז בק נב׳׳א ורישא אי נרסי׳ לא כי ת ה שותה מיירי Pס א ח׳׳ז סוט ה ולענק עדות ע׳׳ע ויה׳׳ר שלא נכשל בדבר הלכה.
דבב׳׳א היח ה שותה וא׳ > מצי למיגרם הי ת ה שותה ולאוקמי נב״׳א ח לו ק ה K׳) .כשר וכשר( □ ) .ע׳׳א כשר אומר כו׳ .ת ק בסוטה
והוי נמי בחד צד דמיא למציעתא לא דמי דחידושא דמציעתא הוא מ׳׳ז א׳ עד אומר ראיתי את ההורג ועד אומר לא ראית
בזאח׳׳ז וא״כ עיקר דינא בעי לאשמעי׳ בזאח׳׳ז ולא מסתברא לי׳ אשה אומרת ראיתי ואשה אומרת לא ראית כיו עורפק ופריך נג מ׳
דרישא מיירי דווקא בב׳׳א ומציעתא אפי׳ בזאח׳׳ז דא״כ הר*ל למיתני כשתא דאמרת ע׳׳א מ הי ק אידך חד היכי מצי מכחיש לי׳ וכאמר
חידוש זה בכדיא דאפי׳ בזאח׳׳ז אבל אי רישא מיירי נזאח׳׳ז א׳׳ש מולא כל מקום שהאמינה חורה עד א׳ כרי כאן שנים אמר לך עולא
ולא בעי לפרושי במציעתא בזאח׳׳ז כיק דגם ברישא מיירי בזאח׳׳ז חני לא כיו עורפק וכן א rיצחק תני לא כ מ עורפק ור׳ חייא
ואע׳׳ג דסיפא דקתני שנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת אמר תני כיו עורפק ולר חייא קשיא דעולא ל״ק כאן בב׳׳א כאן
לא הי ח ה שוחה ר מ ח א דידה דאפי׳ בב׳׳א לא הי ת ה שותה וא״כ בזאח׳׳ז וסוגיא זו איתא נמי לענק עדות סו ט ה בסוטה ל׳׳א ב׳
לא דמיא למציעתא דרבותא דידה בזאח׳׳ז וא״כ ע״כ אק הבבות יקי׳׳ל כ ד חייא כמו שהוכיח בחזו׳׳א אה׳׳ע סי׳ כ׳׳ם סק׳׳י וכן
דומות ל׳׳ק דמ״מ דומה סיפא זו לסציעתא דשניהם מיירי בק בזאח׳׳ז מנואר ביבמות קי׳׳ז נ׳ דתנן עד אומר מת ונשאת ובא א׳ ואמר
בק בב׳׳א אלא דבמציעתא עיקר חדושא דאפי׳ בזאח׳׳ז שותה וסיפא לא מת כ׳׳ז לא תצא ופריך בגמ׳ טע מא דנשאת הא לא נשאת לא
עיקר חדושא דאפי׳ בב׳׳א אק שותה אבל אי רישא מיירי דו ק א תנשא וכאמר עולא כ״מ שהאמינה תורה ע׳׳א הרי כאן שנים
בב״א ומציעחא אפי׳ בזאח׳׳ז הו׳׳ל לפרושי אע״כ דרישא בזאח׳׳ז דווקא ואק דבריו של א׳ במיץם שנים כ׳׳ק ע׳׳א אומר מת והתירוה לינשא
ומציעתא נמי בזאח׳׳ז וכ״ש בב׳׳א וסיפא נמי בחרווייכו כמו שנתבאר. יגא א׳ ואמר לא מת לא תצא מכתירה הראשק הרי מבואר דבב׳׳א
]וכ׳׳ה ג״כ דעת הרז׳׳ה בשם רבו הנדפס בסוף מולק ובש׳׳ס חדשים היכי שעדיק לא התירוה לינשא ע׳׳א בהכחשה לאו כלום הוא ובזאח׳׳ז
דוילנא נדפס בסוך קדושין ברי׳׳ך כתירון נ׳[ ,ודעת כרמב׳׳ם נראה כיק שנתקבל עדותו של כראשק כבר אין כשני יכול להכחישו כיון
דלא מצי סבר כתי׳ ג׳ דעולא נמי מחלק בק בב׳׳א לבזאח׳׳ז אלא דמשמע דכבר אחשביני׳ לקמא כשנים אין דבריו של במקום שנים וכ״פ כרמב״ם
לי׳ דמתני׳ מיירי בזאח״ז כמש׳> דכא דעת כרמב׳׳ם דבפסולים בפי׳׳ב מגירושק כי׳׳ח בא ע׳׳א והעיד שמת בעלה והתירוה לינשא
לא אמרי׳ כ״מ שהאמינה תורה ע׳׳א ה׳׳ ה כשנים כמש׳׳כ בפ׳׳ס מרוצח על פיו ואח׳׳כ בא אחר והכחיש אח כראשק ואמר לא מת ה׳׳ז לא
כי׳׳ד וא״כ במתני׳ דקתני ע׳׳א אומר נטמאת וע׳׳א אומר לא נטמאת תצא מכתירה ותנשא שע׳׳א נאמן בעדות אשה כשני עדים בשאר
אשה אומרת נטמאת ואשה אומרת לא נטמאת כ׳׳ז שותה ועולא עדויות ואק דבריו של א׳ במקום שנים ,באו שניהם כא׳ זה אומר
מגי׳ לא היתה שותה משום דמיירי בזאח״ז א״כ מוכח דאף באשה מת וזה אומר לא מת אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת כ״ז
שייך בזאח׳׳ז מדלא שותה אע״כ דכרמב״ם ס״ל כתי׳ קמאי דחוס׳ לא חנשא ואם נשאת תצא מפני שהוא ספק ואם נשאת לעד שהעיד
דעולא ס׳׳ל דבק בב׳׳א נ ק בזאח׳׳ז זהו שאמר נטמאת נ א ק ולכך לס והיא אומרת ברי לי שמת כ׳׳ז לא תצא ,וכ״כ הרמב׳׳ם בפ״א
גם אשה נאמנת משום שאומרת נטמאת אבל לר חייא דבעי דק מסוטה כט״ז בא ע׳׳א כשר )ומה שמדייק כשר משום דדטת כרמב״ם
קבלת עדות ושיהי׳ ה תי מ ה והורו נד׳פ עדותו זה ל׳׳ש בפסולק ועוד דבפסול לא אמרי׳ כ״מ שהאמינה תורה ע׳׳א ה׳׳ה כשנים כמ״ש
יתבאר בזה להלן בעז׳׳ה ,ואחר שזכינו דדעת הרמב׳׳ם דעולא אי« כפ׳׳ט מרוצח כי״ד( ואמר נטמאת ה״ז אינה שותה כמו שביארנו,
מחלק בק בב״א ובזאח״ז יש ללמוד מכאן מקור למש׳׳כ כרמב׳׳ם י א ע׳׳א והכחישו ואסר לא נטמאת אק שוממק לו שמ׳׳א בטומאת
דכשר ופסול לעולם הכשר עדיך והקשו עליו הראשונים מירושלמי סו ט ה כשנים ואק דבריו של אחרק דוחק דברי הראשון שהוא כשנים
]ויתבאר להלן בע׳׳ה בחלוקה ס׳[ ולפמש׳׳כ יש לדק זה ראי׳ מהגמרא י או שניהן כאחד זה אומר נטמאת וזה אומר לא נטמאת או שאמר
דהא ללישנא קמא ד ד נחמי׳ דעשו ב׳ נשים באיש א׳ מוקי תרתי א׳ נטמאת ובאו שנים אחרים ואמרו לא נטמאת ה׳׳ז שותה וכ״כ
בבי בת מיתא בכשר וב׳ פסולק ומציעתא מיי ד בכשר אומר נטמאת גפ׳׳ט מרוצח כי׳׳ג ע׳׳א אומר ראיתי את ההורג וע׳׳א הכחישו ואמר
וב׳ פסולק אומרים לא נטמאת כי ת ה שותה משום שהשנים נאמנק לו לא ראית היו עורפק בד״א כשבאו שניהם כאחת אבל אם אמר
וסיפא מיירי בב׳ פסולק אומרים נטמאת וכשר אומר לא נטמאת אחד אני ראיתי את ההורג כ״ז נ א ק כשנים לענק זה ואם בא
לא כי ת ה שוחה ולעולא מיירי בק בב׳׳א בק בזאח׳׳ז דכא לא מחלק אח״כ ע׳׳א והכחישו וא׳׳ל לא ראית אק משגיחק על דברי האחרון
ביניכם ומשמע מסיפא דכא חד וחד פסול וכשר כי ת ה שותה ואק עורפק עכ׳׳ל .ועולא דאמר תני לא היו עורפק משמע דלא
]דאל׳׳ה ליתני בסיפא רבותא טפי דאפי׳ פסול א׳ אומר נטמאת מחלק בק בב׳׳א לבזאח׳׳ז והקשו כ תו ם׳ דבסוגיא דיבמות קי׳׳ז ב׳
וכשר א׳ אומר לא נטמאת לא כי ת ה שותה[ ואמאי אי כשר ופסול מבואר דלעולא נמי צ״ל חילוק בק בב׳׳א לבזאח״ז ,ומבואר בדבריכם
כי כדדי נינהו ה א ס״ל לעולא דלעולם זכו שאומר נטמאת נ א ק ]בסוסה ל׳׳א .ב׳ וביבמות קי׳׳ז ב׳[ ג׳ תירוצים .א׳ דעולא מחלק
בק בב׳׳א בק בזאח׳׳ז ואק שוחה ואמאי ככא שותה אע״כ דכשר ג ק דאורייתא לדרבק דבעדות סו ס ה וע׳׳ע דסדאורייתא ע׳׳א מ כי ק
איתן סי׳ ד דין נודע מי הכהו נחל מח
אלא מטעם שוויא אנפשה חתיכה ואיסורא וכיון שאומרת ג ח ש ה מויף מפשיל וכית וללישגא קמא הכי הוא כ״ש לאיכא ואמרי ומעדיף
אני הא לא שויא אגפשה חתיכה ואיסורא ,י׳׳ל ונ הי ולא שויא טפי כס ככשר מלישנא קמא יכית ולעילא כשר מויף כ׳׳ ה ל ד חייא
נפשה חתיכה שהיא א׳׳א עכשיו מ״מ שויא נפשה חתיכה של וב הא לא מצמי ופליני י עיו יתבאר בזה בחלוקה ט׳ נפז׳׳ה .ילכל
חזקת א׳׳א וכיון ועל מה שאומרת גרושה אני אין לה נאמנות מפני התירוצים בחוש׳ קי״ל להלכה כר׳ חייא ומחלק בין בב״א לבזאח״ז
שאץ לה מיגו ממילא מוקמינן לה בחזקת א׳׳א שהוחזקה ע׳ ^ עצמה[ כמו שביאר בחזי׳׳א אכ״ע שי׳ כ״ט שק״י וכ״פ בשו״ע אה״ע שי״
וכיון וב א׳ אומר נתגרשה כו׳ אינה נאסרת להרמבץ ז׳׳ל אלא י׳׳ז של״ז.
ע״פ עצמה ואץ זה חזקת א׳׳א גמורה שהרי אץ סוקלץ ע״פ ד ע ת כרמב׳׳ם ובכשר וכשר שבאו בב׳׳א אע׳׳ג ואשורה לינשא
עצמה סובר הג ד׳ א וכשהיא ובעלה אומרים ברי שנתגרשה א׳׳א מיהו אם נשאת לא׳ מ עוי׳ ואומרת ברי לי לא תצא וטעמו
למחות ביו ם כיץ שאינה בחזקת א׳׳א גמורה אלא ע״פ עצמה, כתב כ מ״ מ משום וביבמות קי׳׳ח א׳ תנן פ ו אומר מת י ע ו אומר
ומ״מ נראה פשוט ודע ת הרמב׳ץ ז׳׳ל ונ הי ואין סוקלץ ע׳׳ס מה לא מת כ׳׳ז לא תנשא ומיירי בב׳׳א כמש׳׳כ כתוש׳ שם בשוגיא ומשמע
שהחזיקה עצמה א׳׳א מ״מ בנוגע לגבי איסור הו״ל לגבי עצמה לא תנשא אבל אם נשאת לא מצא וע״כ באומרת ברי לי ]ועוד יש
בחזקת איסור גמור ולא מהני ברי לי אפי׳ נשאת לא׳ מעדי׳ ול׳׳ד לו ראי׳ מיי ד ויתבאר להלן בעז׳׳ה[ ,יבגמ׳ לא מציני דמהני ברי לי
לחו וחד בעדות מיתה ו הוי pספק להרמב״ם ד׳ל עכ׳׳ו .ובעיקר רר! בתרי ותרי בכתובות כ׳׳ב ב׳ וביבמות פ״ח ב׳ .וכרמב׳ץ וכרשב׳׳א
מחלוקת הרמב׳׳ס והרמב׳ץ עמש׳> אאמר׳ר שליט׳׳א בקה׳׳י כ תו ט ת ]מובא במ*מ פי׳׳ב מגירושק הי׳׳ט[ חולקים עליו בזה וש״ל ופ׳׳ א
סי׳ י׳׳ט .ודעת כ תו ם׳ רי׳׳ד נראה וס׳׳ל כהרמב׳׳ם בהא ובחד וחד בהכחשה לאו כלום הוא והו׳׳ל כמאן ולא באו כלל עוי ם וקיימא
מהגי ברי לי ,ובתום׳ רי׳׳ד יבמות קי׳׳ז ב׳ כתב ר׳ג אומר כ״מ בחזקת א׳׳א ולא מהני נישת לא׳ מ פוי׳ ואומרת ברי לי ]ולא מהני
שהאמינה תורה כף אבל שתי נשים ואיש א׳ פלגא ופלגא הוא ג״נ ייי ק כאשה שאמרה מת בעלי נאמנת כמו שיתבאר להלן בע׳׳ה[
ואם נשאת לא תצא עכ׳׳ל)ו הנ קודות נדפסו שם בטעות( ,וע״כ מיירי והביא הרמבץ ראי׳ משוגיא וכתובות כ״ב ב׳ ומבואר שם דע״א
בנשאת לא׳ מעדי׳ ואומרת ברי לי ו ה א הוי פלגא ופלגא ואמאי אומר מת וע׳׳א אומר לא מת ה׳׳ז לא תנשא ואם נישת לא תצא ע׳׳א
לא תצא וא״כ מוכח ו א ף בחד וחד ס׳׳ל ו מהני ברי לי דכא ב׳ פסולץ אומר נתגרשה וע״א אומר לא נתגרשה כ״ז לא תנשא ואם נישת מצא
וכשר הוי כחד וחד כמבואר בנמ׳ וכתב ו א ם נשאת לא תצא ד היי ט ומוקי אביי ומיירי ס אח׳׳ז ולפיכן T׳א אומר מת וע׳׳א אומר לא
ו מהני ברי לי ,ואץ לומר וס׳׳ל כדעת כ ר א ב׳׳ו) שי ת ב א ר להלן בעז׳׳ה מת כ׳׳ז לא אנשא ואם נישת לא מצא משום וכ״ מ שהאמינה מורה
בחלוקה י׳׳ג( דבב׳ פסולץ וכשר נאמנץ הב׳ פסולין משום .רוב ע׳׳א כ׳׳ה כשנים ואק וברמ של א׳ במקום שנים ע׳׳א אומר נתגרשה
ונטת ולא אמרו שהכשר עדיף אלא כשבא בתחלה ע׳׳ש ולכן אם וע׳׳א אומר לא נתגרשה תרווייהו בא״א ק מ ס ה וי ) פי׳ שניהם מעידים
נשאת לא מצא והא דלכתחלה לא מנשא הוא משום לזות שפתים שכיתה א׳׳א( והאי דקאמר נתגרשה הו׳׳ל ח ו ואץ דבריו של א׳
וכדעת כ תו ם׳ שיתבאר להלן בס׳׳ו ,ו ה א טעם כראב׳׳ד ]יתבאר במקום שנים וקפרין א׳׳ה אמאי במת לא תנשא לכתחלה ומשני
להלן[ משום וס׳׳ל ו ה א ואמרי׳ בגמ׳ כי פלגא ופלגא ו מי זהו משום כ ס ר ממך עקשות פ ה ולזות שפתים וגו׳ והקשה הרמב׳׳ן
בבא הכשר תחלה ואח׳׳כ הב׳ פסולץ בזאח׳׳ז אבל בבאו כא׳ אזליק לדעת כרמב׳׳ם אמאי כוצרן לדחוק כ ן ה א מצי ל ת ת ומיירי בב׳׳א
בתר רוב דעות אבל כ תו ם׳ רי׳׳ד ב הוי א מייתי הא ו א ם נשאת לא ולפיכך לא תנשא והאי ו א ם נשאת לא מצא מיירי ונשאת לא׳ מעדי׳
תצא א כ א דכפלגא ופלגא דמי אע״כ כמש׳׳כ וס׳׳ל ובפלגא ופלגא ואומרת ברי לי אע״כ ובחד ו חו לא מכני ברי לי ובביאור כג ר׳ א
מהני ברי לי ומש׳׳כ אם נשאת לא מצא היי ט בנשאת לא׳ מעדי׳ ואומרת אה׳׳ע סי׳ י׳׳ז ס׳׳ק קכ׳׳א כתב על כרמב׳׳ן ודבריו אינם מובנים
ברי לי ,וכ״פ הטור באה׳׳ע סי׳ י״ז כדעת כרמב׳׳ם וע׳׳ש בב״י שכ׳׳ה ד כ אין יכול לאוקמי ובככ׳׳ג ]ו היי ט בנשאת לא׳ מעדי׳ ואומרת
ו ע ת רבנו ירוחם ,וכ׳׳ה ו ע ת כראב״ד כמשי׳׳ת בע׳׳ה ב חל ק ה י*^ ברי לי[ ו א״ כ בנתגרשה נמי עכ׳׳ל ובחזר׳א אה׳׳ע סי׳ כ׳׳ט סק״ז
אבל ו ע ת כרא׳׳ש בתשובה כהרמב׳׳ן והרשב׳׳א הובא בב׳׳י שם ,ובשר׳ע כתב ותמוה מ או ומבואר מדברי רבנו ולדעת הרמב״ם בא׳ אומר
אה׳׳ע סי׳ י״ז סל״ז הובאו שני הדעות וע׳׳ש בביאור כג ר׳ א שתלה נתגרשה וא׳ אומר לא נתגרשה אם נשאת לעו לא תצא ]ו היינו
רמזלוקתם בענץ אחר ע׳׳ש. בברי לי[ ו אין י ת ק זה הלא ול ע׳׳א וא מר לא נתגרשה אשה המוחזקת
מ בו א ר בכתובות כ׳׳ב ב׳ דבבאו כשר וכשר בזאח׳׳ז אף והראשץ בא׳׳א ואמרה נתנרשתי אינה נאמנת ואם ע׳׳א מעידה שנתגרשה
נאמן אפ׳׳ה לכתחלה לא מנשא משום ורב א סי וא מר כ ס ר ג״כ אינו נאמן וכבא עלי׳ בחנק ו אין נימא לא תצא ע כ׳ > וצריך
מ מן עקשות פ ה ולזות שפתים הרחק מ pוהקשו כ תו ם׳ וביבמות לבאר וברי מ ק ו אע׳׳ג ומיירי כאן שלא כי ת ה בחזקת א׳׳א וכמש׳׳כ
קי׳׳ז ב׳ מנן עד אומר מת ועד אומר לא מת כ׳׳ז לא מנשא ו א ם כל הראשונים ]וכומוכח לשון הג מ׳ תרווייכו בא׳׳א ק מ ס כוי[ מ*מ
ניסת לא מצא ק פ רין בגמ׳ טע מא וני ס ת הא לא ט ס ת לא תנשא כיץ דשניהם מחזיקין אותה בא׳׳א כרי מתחזקת ע״פ שנים ושוב
והאמר עולא כ״מ שהאמינה מורה ע׳׳א הרי הוא כשנים כר ומאי אץ ה א׳ שאומר נתגרשה נאמן נגד כחזקה ומש׳׳כ ול ע׳׳א וא מר
קושיא ודאי לכתחלה לא תנשא משום לזות שפתים וכוא מר ככ א לא נתגרשה כונתו ול עוו תו שאמר לא נתגרשה אלא כי׳ אומר
ותירצו דה׳׳ק טע מא וני ס ת ה א אם לא נשאת לא מנשא ואם ט ס ת סתמא שכיתה א׳׳א ואץ יודע אם נתגרשה אם לאו ג״כ לא כי׳
תצא ו ה כי משמע מתני׳ ואי משום לזות שפתים אמאי מצא ,אבל כע׳׳א כשני נאמן להוציאה מחזקת א׳׳א שנתחזקה ע׳׳י שניהם,
הרמב׳׳ם משום קושיא זו ס׳׳ל ח ה ו pלדברי אביי אבל לאוקימתא ושמעתי מאאמו׳׳ר שליט׳׳א וקושיית כ ג ד׳ א ז׳׳ל קיים ע כ׳ ^ להרמבץ
ורבא ורב א סי שם בכתובות לית להו משום לזות שפתים וסבירא ד׳ל לשיטתו ,וכרמב״ן ז׳׳ל בשטמ׳׳ק כתובות שם הקשה ולשץ כג מ׳
להו ותנשא לכמחלה וע״כ לא הביא כלל וינ א ולזות שפתים כן ואמרי׳ ת מויי כו בא׳׳א ק מ ס הוי משמע שלא ידוע לנו שהיא א׳׳א
ביאר כגר׳׳א באה״ע סי׳ י׳׳ז םל*ז ,ודעת כ P׳׳ש ו ה א ולא מנשא אלא על פיהם ו אין אפשר להחזיקה א׳׳א על פיהם כלא א׳ מכ ם
משום לזות שפתים אי ט אלא מו ת חסידות אבל מוינא שריא להנשא משקר בודאי ופסול הוא ועי׳ תום׳ ו הד׳ן ז״ל מה שתירצו בזה.
וכ״פ בשר׳ע אכ׳׳ע סי׳ י׳׳ז סל׳׳ח .ואפי׳ לדעת כ תו ס׳ ומשום לזות וכרמבץ ז׳׳ל תי׳ שם ו א ה׳׳נ שא׳׳א להחזיקה א׳׳א ע״פ כעדים
שפמים איכא איסורא לכנשא לכתחלה מיהו בשנים אומרים מת אלא היא מתחזקת א׳׳א ע״פ עצמה שאומרת א׳׳א הייתי אלא
וא׳ אומר לא מת אפי׳ באו בט׳א ט ו א י שריא להנשא לכתחלה וליכא וכל אשה כאומרת א׳׳א היי תי וגרושה אני נאמנת מטעם מיגו
לזות שפתים כו ת ק ביבמות קי׳׳ז ב׳ שנים אומרים מת וא׳ אומר ו אי בעיא אמרה פנוי׳ הייתי אבל ככא ותרווייכו בא׳׳א ק מ ס הוי
לא מת ה׳׳ז מנשא אע״פ שלא ניסת .ואפי׳ ב ט פסולץ ופסול א׳ נכי שא׳ מכ ם פסול מ*מ מיגו אץ לה ו אינ ה מעיזה להכחיש עכ״פ
נמי ואזליק בתר רוב ונטת נמי תנשא לכתחלה ו ה א מוקי כ ת ם שנים וממילא נאסרת ע״פ עצמה שהחזיקה עצמה א׳׳א ,ומה שאומרת
האי מיזני׳ בפסולי עוו ת .ורק בכשר וכשר ו ב ט׳ א לא מנשא ו p גרושה אני אינה נאמנת כיץ שאץ לה מיגו ע״ש בשטמ׳׳ק ]ו מ ה
משום ההיתר של כ״מ שהאמינה מורה ע׳׳א הרי הוא כשנים נאמן שהק׳ רעק׳׳א ד׳ל בחידושיו ולמה לי מיגו כרי כל איסורה אינו
מס איתן סי׳ ד דין גו ד ע מ י ה כו ע נ ח ל
ופד אוסר לא נטמאת ולא ראית ס אמ׳׳ז לא הי ת ה שותה ולא הראשון נז ה שייך לזות שפתים ובחלוקה ד פוד יחנאר גז ה ■:־־ר
ה ד פורפץ ואי כר׳ל ספק ה א בכל ספק שוחה ופורפץ .ואולי ינראה דה״ה בכשר וג׳ פסולץ דמנואר גננר דנפלגא ופלנא דמי
יתכן ד מיי ד ננ׳׳ א וס׳׳ל כדעת כרמב׳׳ם דבחד ומד ננ׳׳ א מ ה ט פייו לזות שפתים דהא הוו כע״א ופ״א דהא מאה פסולין כחד
נרי לי ומפרש סוגיא וכתובות נ׳׳ב ב׳ ו מיידי נב׳׳א וה׳׳ק מד כשר דמו ,ולדעת הרמב״ם דלא ס״ל משום לזות שפתים צ״ל דהא
אומר מת נ ר כימנוהו רנ ק כני מרי וכדעולא כר וד׳ל כיץ ד ג א ק דאמר נכ תונו ת נ ״ג א׳ שנים אומרים ראינוה שנתגרשה ושנים
כשנים ורק משום שבא הפד כשני ומכחישו לא ידעי׳ אמאן לסמוך אומרים לא ראינוה ה״ז לא תנשא ואם ניסת לא תצא משום דלא
מ הט נרי לי כמו תרי ותרי ] ח כ ו נמי טעם כר סנ׳׳ ם ובמד ז מד יאינו אינה ראי׳ וכ״פ הרמג׳׳ם פי״ב מנירושץ ה״ח אץ הע מם
מהני נרי לי אפ׳׳ג דבלא שום פדים אשה שאומרת נרי לי אילו ילא תגשא משום לזות שפתים כדפירש״י דהא לא ס״ל טעמא דלזות
הי׳ חי כי׳ נ א לא מכימנא וטפמא משום מ א ן כ ד כסו תרי ותרי[ שפתים אלא כיון דאינא תרי ותרי לא סמכי׳ אטממא דלא ראינוה
וקפרין א׳׳ה לכתחלה נמי ד׳ל כיץ דאומרת ברי לי אמאי לא ש ב ק ק אינה ראי׳ ]כיץ דדיירי בחצר אחת כדמוקי שם גננד[ רק נ די פנ ד
לה לכתחלה לאינסובי ומשט משום לזות שפתים ]ודעת הרמנ׳׳ם אנל לכתחלה לא מיהו הרמנ׳׳ם לא הני א דסיירי בחצר א׳ ואולי
פ״כ אינו pנז ה דהא לא פ ס ק טפ מא דלזות שפתים וכמש׳׳נ לזניל דבתרי מודה הרמב׳׳ם דשייך לזוח שפתים.
וא״כ אמאי בתרי ותרי לכתחלה לא מ ט א אפ״כ דס׳׳ל דכ א מ ת רי
ומרי לכתחלה לא תנשא מטפסא אמרינא דכיץ דסספקא ^ לא שנקיק י כי ב מ ו ת קי׳׳ז ב׳ מבואר דכל שהתירוה לינשא מקרי בזאח׳׳ז ואם
לה לכתחלה לאינסובי ורק אם ט ס ת לא תצא באומרת נרי לי אבל פדיץ לא התירוה לינשא מקרי ננ׳׳ א וכ׳׳ה דעת כל הראשודם
לדעת ההשלמה הא יבתרי ותרי לא תנשא לכתחלה נמי משום אע׳׳ג דלפנץ סו ט ה ופ״פ יש מחלוקת נז ה כמו שיתבאר להלן בע׳׳ה
לזות שפתים ,ועמש׳׳נ לפיל דאולי הרמב׳׳ם נ טו ה בתרי ותרי לטפמא מיהו לפנץ פדות מיתה הא מבואר ננ מ׳ דתליא נ ה תי מ ה לינשא,
דלזות שפתים[ ,וסוגיא דינמות קי׳׳ז 0דנפי התירוה לי ט א היי ט אבל דפת ריא׳׳ז מבואר נשה׳׳ג ס׳ ה א ט ה שלום שיש שלשה דינים
דנ ה מי מ ה לי ט א ליכא לזות שפתים אבל בלא ה תי מ ה לינשא יי נ אי נב׳׳א ממש לא תנשא ואם ניסת תצאי ואם באו בזאח׳׳ז קודם
מנשא לנתחלה ואם ט א ת לא מצא באומרת ברי לי ,וזה דלא כמש׳׳כ פ ה תי מ ה לינשא ה׳׳ז לא תנשא ואם ניסת לא תצא ואם באו בזאח׳׳ז
כתום׳ דמשמע הא לא ה תי מ ה לא מנשא ואם ט א ת תצא ,א״נ אחר ש ה תי מ ה לינשא ה׳׳ז חנשא לכתחלה וטפמו ביאר נחזר׳א אה׳׳ע
אפי׳ כדעת כ מו ם׳ וכ׳יק ה תי מ ה לי ט א לא חנשא לכתחלה משום ס ״ כ׳׳ט סק׳׳י דס׳׳ל דבב׳׳א מקרי נב׳׳א ממש תוך כוי ד מ ר וכדפת
לזות שפתים אבל אם נשאת לא מצא אפי׳ בלא נ מ לי אבל בלי י < י גבי פדות סו ס ה )בסוט ה ל׳׳א נ׳ ( ורק נב או ס א ח׳׳ז קודם
ה תי מ ה לי ט א לא ת ט א ואם ט א ת מצא אם לא באומרת נ מ לי פ ה תי ח ה לינשא שיץ־ לזות שפתים ,וסוניא וכתובות כ׳׳ב מיירי
ונשאת לא׳ מעדי׳ ,ור׳ ד ח ק דנתובות קמיל pלזות שפתים נמש׳׳כ יי א ו נזאח״ז קודם שה חי ח ה לינשא ואם באו אחר שהחירוה לינשא
כ מו ס׳. . שיין כלל לזות שפתים ותנשא לכתחלה והא דקפ p־ ביבמות קי׳׳ז
עו ד כתב בהשלמה שם פד אומר נתגרשכ .ועד אומר לא בתגרשה י׳ טפ מא דניסת ה א לא ניסח לא תנשא ולא משני שנאו קודם
מ ח די כו נא׳׳א ק מ ס כ די והאי pאמר נתגרשה הו*ל כר שהתיחה צ׳׳ל כפי׳ התום׳ ומ שמע לי׳ לא תנשא ואם ניסת תצא,
ואפי׳ ט א ת t t׳ מעדי׳ ואומדת ב מ לי תצא ו סיי מ נ ג ץ דלא קיימא ימחני׳ ויבמות קי׳׳נז א׳ פד אומר מת ופד אומר לא מת היז לא
בחזקת א׳׳א דאי כו ה קיימא בחזקת א׳׳א אפי׳ לא אתא פ״ א תנשא מיירי vsBנבאו נזאח״ז לפני שהחירוה ולפיז לא תנשא משום
דלא גתגרשה מצא דאץ פ׳׳א נ א ק מי מ ש ץ וכ׳׳ת מ׳׳ש ממיתה ״ו ת שפתים ואם ניסת לא תצא ,והתום׳ ביבמות קי׳׳ז נ׳ נ ת נ ו
]ד׳ל אמאי לא אמדי׳ מי מ ש ץ נמי ד ק א ו מינ סנ א[ מיתה אינה ימשנה זו מיירי ננ׳׳ א ואפי׳ ניסת תצא דהחום׳ מפרשים שם דכל
יכולה מכחשתו גימ שץ יכולה מכחשתו ]אפ׳׳ג דאץ אשה מעיזה היכא דקתני לא תנשא ס ל ואם ניסת תצא ולפמש׳־כ דגם להריא׳׳ז
פ ט׳ נ פ ט נעלה יד׳ מ כיכא דליכא ^ pמ סיי ע א :אבל היכא ^״ל כתי׳ התום׳ פ״כ יפרש נמי דמחני׳ זו מיירי בב׳׳א ממש
דאיכא ע׳׳א pא מסייע לה מעיזה ומעיזה כדאמרי׳ מ ס׳ לגני יאסי׳ ניסת תצא ,ופ״כ כן הוא דהא התום׳ הקשו שם מאי קמ׳׳ל
שטם נאוקימתא דרנא ומבואר מדבריו דגם נע׳׳א סקרי איכא י׳ יוסק נפ׳׳ב דכתובות מתני׳ היא ותירצו ד ק ^ ל pלזות שפתים
pא מ סייע לה ומפתה[ אלא ודאי בדלא קיימא בחזקת א׳׳א סיירי יא״כ ע ״נ דלא ק חני לה במתני׳ ,אבל לדעת הרמב׳׳ם מיירי מתני׳
וכ׳׳ת עי׳א דגתגרשה כי מ ט רנ ק כני ת מ ]ר*ל כ ק שאץ לה חזקת Kנב׳׳א וה׳׳ק היז לא חנשא ואם נשאת לא תצא בנשאת לא׳ מעדי׳
א׳׳א א׳׳נ הרי נ א ק העד שאומר נתגרשה כני ת מ ,ולכאף צ״ע יאוסרת נרי לי כמ׳׳ש ה מ״ מ כמש*כ לפיל ,ולדפת הרמב׳׳ם א״צ
הא דנ א ק הוא מ ט ם שאץ נאמן א ן לשוד׳ א״א דאץ דבר שנפלזה לפרש כפי׳ כ תו ם׳ דכל היכא דקתני לא ת ט א כיי ט אם ד סיז
פחות משנים ולא משום דנ א ק שנתגרשה ואולי כדנ תו דאסי׳ ^ נ י יוצא דלדפת הרמב׳׳ם ד ^ אביי ס״ל דץ דלזות שפתים ורבא ורב א סי
עצמו נ א ק ד ט ל לישאנה אף שאמר שהיא א׳׳א ושוי׳ אנסשי׳ חתיכה יא ס׳׳ל סרין שפיר ככ א לרנא ורב א סי כמש׳׳כ לפי 3ולאניי יתפרש
דאיסורא אס״ה ג א ק במה שמסיים שהיא ג ח ש ה[ אץ ה*נ אי מתני׳ מב מות קי״ז נ׳ עד אומר מת וניסת וא ח׳׳נ נ א אחר ואמר
לא אתא ע׳׳א דלא נתגרשה א bמאמר שבא ע׳׳א שלא נתגרשה לא מת ה׳׳ז לא תצא טפ מא וני ס ת ה א לא טסר! לא ס ט א אפי׳
ת ח די הו מוקמי לה בחזקת א׳׳א וע׳׳א דנתגרשה במקום חזקת יזאס׳׳ז משום לזות שפתים ו מח ט׳ דיבמוח קיי ח א׳ עד אומר מת
א׳׳א לא מ הי ק פכ«ל ר״ל דל׳׳ד לעד אומר מת ופד אומר ל א .מ ת מנד אומר לא מת כ׳׳ז לא תנשא משמע ה א אם נשאה^־לא תצא
ד מ הט נרי לי כר׳ל שכרי הפד כאוסר מת בכל מקום נ א ק כשנים היי ט ב מ א ת לא׳ מ פ ד׳ ואומרת ברי לי ומיירי בב׳׳א.
והוציאה מחזקת א׳׳א )וכה׳׳ג כ׳ רש*י ביבמות פ׳׳ח נ׳ ( ו י ק סכים כ ת ב בשפמ׳׳ק כתובות נ׳׳ב נ׳ ,כתוב בהשלמה פ׳׳א אומר מת
שאחר מ כ ח טו נב׳׳א א׳׳א לכאמיט א׳׳כ אץ ספק רק לאתה דם! הי מ ט הו רבק כבי תרי כדאמרי׳ בעלמא שכ״מ שהאמינה תורה
להאמץ ולכן ס ה ט נרי לי אבל ננתגרשה כ ק שהיא מוחזקת ע״י י ׳ א הרי כאן שנים ואי אתא ע׳׳א ואמר לא מת כר׳ל חד ואץ
מ י ם בא׳׳א אץ כח ביד א׳ להוציא מחזקה זו ו מ ה שי א ק כבריא י י י י ו של אחד במקום שנים ו ה לנן אם » א ת לא תצא אבל לנתחלה
פ׳׳א אף לגבי עצמו משום דליכא חזקיז א׳׳א ולא סקרי כ יא לא ת ט א משום וכתיב ולזות שפתים הרחק ממך ונראה לפרש
אנפשי׳ חתיכה דאיסורא כ ק שלא אסר ע*ע מעולם שהוא פלנ!ו יאומרת הוא והיא נרי לט שמת שאל׳׳כ קיימי נאשם תלוי נדפירשתי
אמר נתגרשה ]וכסברת רטק׳׳א כמובא לעיל[ ,סוד אפשר לומר למיל פכ׳׳ל ודברים אלו תמוהים מאד דע*כ מיירי נזאח׳׳ז דבנ׳׳א
דדפת כהשלמה כ כ ס ו ב ח דמ׳׳א נ א ק בדבר שבמרוכ כל שלא אם מ ס ת מצא ובזאמ׳׳ז כרי כראשץ נ א ק ו מ ה צריך נ רי לי ומשמע
אתחזק איסורא ונמצא שהי׳ נ א ק כע׳׳א שפיר על כג דז ש ץ כשטס יס*ל דסאח׳׳ז נמי ה ד ס פ ק וצריו ברי לי ותמוה א״כ מ ה מועיל
כ ק שלא הוחזקה לאיסור ,וסובר כהשלמה יכל כיכ א שא׳ נ ל ק יין של הרי הוא נשנים ועוד תינח גבי נטתה אבל ג ני סו ס ה
ואפי׳ באיםו pאסרי׳ כרי הוא כשטס וכשיטות כ ת ו ^ 1ץ על כרי : .׳א ייו״פ דקתט נ הדיא סו ס ה ל*א נ׳ מ״ז ב׳ סד אמר נטמאת וראיתי
איתן סי׳ ד דין נודע מי הכהו נחל
אחר רונ דעות ותצא אנל נמכחשתו לא תצא ומפרש רש׳׳י משום ד׳ל פהביא בש״ך יו״ד סי׳ קכ״ז סקי׳׳ד פ׳׳ש היכיג ולזה הפיר;'
שכיון שאומרת נרי לי אק עדים פסולק נאמנק להעיד על אדם א א מו׳ ד שליט׳׳א.
כשר אפי׳ הן אלך נ מקו ם שנרור לו אא״כ נ או שני עדים כשרים דעת הרמב״ם דכשר ופסול כשר פדיף ודעת הרמנ׳ץ דיזרודיהו
כיק שנרור לה שאק זה נעלה ]ולא מיירי לפירש׳׳י שנרור לה שמת רק כי הדדי וכתכ הרמנ״ן דננשאת ע״פ עצמה נראין ה מ רי ם
שיודעת שזה השני אינו נעלה וממילא הנ׳ פסולק שקרנים וסומכת כדעת הרמג׳׳ם דאם נ א ע״א והכחישה תצא וכתג הרשג״א דכן
אעד ק מ א[ ,וקשה לדעת כרמנ׳׳ן והרשנ׳׳א והרמנ׳׳ם שכתט דנאשה מוכס נהא שה רנ ה ונני או ר הג ד׳ א אה׳׳ע סי׳ י״ז ס״ק קכ׳׳ז ניאר
שנאה ואמרה מת נעלי ו א ח ^ נ א עד כשר תצא ואמאי הא אק דנריו דנינ מות ס״א נ׳ קאמר שמואל לא שנו אלא שאץ מכחשתו
פסולק ואחד נאמנק על אדם כשר ואפי׳ מאה א א״נ נ או נ׳ עדים אנל מכחשתו לא תצא וקפרין נ מ אי אילימא נתרי ]שנאו אתו
כשרים ע״כ מפרשים הראשונים דנמכחשתו היינו טפמא דלא תצא ואומרים זהו! כי מכחשתו מאי הוי אלא נ ח ד אפי׳ ׳לא מכמשתו
משום דמיירי שאומרת נרי לי וראיתי שמת ולכך מצטרפת לפסול גמי דהאמר פולא כ״מ שהאמינה כו׳ ואמאי לא מוקי שנשאת ע״פ
קמא וכר׳ל תרי ותרי ומיירי דניסת לאחד מעדי׳ וכיק שאומרת נרי עצמה ונחזו״א אה׳׳ע סי׳ כ׳׳ט סק׳׳ו כ תנ וצ׳׳ע דאם נשאת ע״פ
לי לא תצא כן מנואר נ הג הו ת הג ד׳ א נינ מו ת שם ונני או ר הג ד׳ א עצמה הרי כנר הכחישתו ואם כששותקת עכשיו כשאמר נפני׳
אה׳׳ע סי׳ י׳׳ז ס׳׳ק קכ״נ ,ולכאורה איך אפשר להאמק לה הא שהוא חי חשיש כהודאה ואסורה משום דשוי׳ נפשה חתיכה דאיסורא
טעמא דהיא נאמנת משום דאשה דייקא ו מנ סנ א והא כ תנ הריטנ׳׳א ל׳׳ל לשמואל לאשמעי׳ וגם לישנא דשמואל לא משמע לכונה זו,
דהיכא דאיכא דקא מסייעי לה לא דייקא והא ככא איכא ע׳׳א ועוד צ׳׳ע לדעת הג ר׳ א דהא לא שנו קאי אמתני׳ דמיירי דניסת
דקא מסייע לה וצ״ל דס״ל להרישנ״א דע׳׳א כ מ סיי ע לא מקרי מסיים י א ז הו ה מצי לאוקמי דמיירי דניסת ע״פ עצמה .ואולי ^
ודייקא ורק נאיכא נ׳ עדים ה מסייעי ם שם אמרי׳ דלא די ק א, טנ ת הרשנ׳׳א דמדמקשה אלא נ ח ד טעמא דמכחשתו הא לא מכחשתו
והדנר מוכרע מעצמו דהא כל מה שהאמיט פ׳׳א נפדו ת אשה סעמא ט׳ ולא פרין דאי נ ח ד מאי איריא דאתי חד קמא אפי׳ לא אתי
משום דדייקא ו מנ סנ א כדסתם גמ׳ נינ מו ת כ׳׳ה א׳ וא״כ מוכח ילל לא ח^א יי ת שהיא יודעת שמת נעלה דהא מכחשתו היינו
דהיכא דאיכא ע׳׳א נמי דייקא ו מנ סנא ,ולכאו׳ קשה מסוגיא זי ע״נ שיודעת שהוא מת ודלא כדעת רש׳ vדמפרש שאינה יודעת
לדעת הרמנ׳ץ והרשנ׳׳א ודעימי׳ שנתנאר לעיל דנחד ומד לא מכני רק שזה שנא אינו נעלה אנל לא שיודעת שמת דלדעת רש׳׳י ע״כ
נרי לי ואמאי כיק שהיא אומרת נ רי לי תצטרך עדותה נ ה די פד צמן־ לפרש שאין פסולץ וע׳׳א נאמנץ על עצמה היכא שנרי לה
שאומר כמותה והו״ל תרי וחד .וניאר נחזו״א אה׳׳ע סי׳ כ׳׳ם כמו שפירש׳׳י נתירוצא דהנ׳׳ע דאתו פסולין ולפ״ז א׳׳א לומר כדעת
סק׳׳ט דכיק דמנואר נרמנ׳׳ן ורשנ׳׳א דאשה שאמרה מת נעלי הרמנ׳׳ן דנניסת ע׳׳ם עצמה יועיל ע׳׳א להכחישה שהרי רק שנים
ונא ע׳׳א כשר ואמר לא מת יכול להכחישה ותצא א ״נ עד כשר נאמנק להכחישה ע״פ עצמה כמו שניאר נחזו׳׳א שם א T׳כ
עדיך ממנה א״כ כאן שעד כשר מכחישה מנטל לגמרי עדותה ואע׳׳ג דהראשונים מפרשים דהיא יודעת שמת ו ה א דמסיק נפסולי עדות
דאיכא כשר נ ה ד ה הוי חד וחד ולא דמי להתם דלא נ או רק נשים כ״ מ דנאמנת נמכמשתו משום דהו׳׳ל תרי ותרי כמש׳׳ה נ הג הו ת
והרי נמי איכא אשה נ ה ד ה הוי תרי נשים ותרי נשים ול׳׳ש לומר הגר׳ א נג מ׳ ינ מו ת שם אע״כ דאם ניסת פ׳ ^ עצמה יכול ע׳׳א
שהתרי נשים ינעלו עדותה וגם פדות השני׳ דמאי מזית הא איכא להכחישה ולכך צריך שינא ע׳׳א נתחלה כמש׳׳כ.
סרי ותרי אנל כאן גני כשר הכשר מנטל עדותה לגמרי ]ומש׳׳כ בכתובות כ״נ נ׳ מנו אר דנתרי ותרי אם ניסת לא תצא נני ס ת
הגרעק׳׳א נז ה יתנאר נ ע׳׳ ה נחלוקה כ׳׳ ה! .מיהו הריטנ׳׳א פ״כ לא׳ מעדי׳ ואומרת נרי לי ופירש״ נרי לי שאילו הי׳
לית לי׳ לכאי סנ ר א דכא ס׳׳ל דאפי׳ נתרי ותרי כוי מהני ה א סי הי׳ נ א ואק לני נ ק פי ונשטמ׳׳ק כ תנ הריטנ׳׳א והוצרך רננו
דאשה דייקא ו מנ סנ א ורק משום דאיכא דקא מסייעי לה לא דייקא לפרש כן משום דאי אומרת נרי לי ממש למה לה עדים הא כל
וכ׳׳ש נ ח ד וחד דהוה מהני דיוקא דידה וא״כ קשה א מ איי ל א שאומרת מת נעלי תנשא ]ועיקר הקושיא למה לי נשאת לא׳ מעדי׳
מ ה ד נ רי לי נ ח ד וחד הא חד לא מקרי מסייע נ מו שניארנו לעיל והא היא מהימנא כיק דאיכא תרי ותרי מזר ה ס פ ק למקומו
ו ע״נ צ״ל דהריטנ׳׳א ס״ל כדעת הרמנ״ ם דנחד וחד נ א מ ת מהני וסמכינן פלה משום דאשה דיקא ו מנ סנ א וכן מ ט א ר נ הדיא שם
נרי לי אנל לא מטעמי׳ רק משום שמצרך עדותה והו׳׳ל אוקי מד נלשק הרא׳׳ה שהונא אח״כ ע׳׳ש[ והקשו עליו דנהי דאק לנו
לגני חד ומהני נרי שלה שהרי מעידה שמתי וכ׳׳ש אי לא הו ה עקפו איסורא מיכא איכא ,וכרא׳׳ה כ תנ לא נהירא דכא ודאי
שום מד דהוה מ ה ד נרי שלה משום עדות האשה עצמה ,ו כ ר מנ ק לא משינה ידיעה לאפוקי נפשה מספיקא דתרי ותרי ע ״נ נראה
י ת ח על קושית הריטנ״א כתירון הרא׳׳ה משום דאיכא פדים דמיירי נאומרת נרי לי וראיתי שמת וא׳׳ת אמאי לא מהימנא
דמכחשי לה לא דייקא ח ה כמש׳> דחד מנטל לעדותה לגמרי ,ונתרי תיח הריטנ׳׳א דכי מכימנא משום דדייקא ו מנ סנ א כנ«מ דליכא
ותרי נוד אי ס׳׳ל להרמנ״ן דלא מ ה ד דיוקא דידה וטעמו י׳׳ל כמש׳׳כ עדים דקא מסייעי לה אנל כיכא דאיכא פדים דקא מסייפי לה
לעיל דדיוקא דידה לא מ ה ד טפי מעדים ותרי כמאה ,ודעת כרמנ׳׳ס סמכה אעדים ולא דייקא ו מנ סנ א וכ״כ ה ,pוהרא׳׳ה יזית )שם
ננ רי לי לא נתנאר אם מפרש כפירש׳׳י או כשאר הראשונים ונלח״מ נ שטרדק( דכי מהימנא ה״ מ היכא דליכא עדים דקמכחשי לה
פי״נ מגירושק ה׳ > הוכיח דהרמנ׳׳ם ס״ל כפירש׳׳י ופי׳ נחזו׳׳א אנל כיכא דאינא עדים דקא מכחשי לה אמירה דידה לית נ ה
אה״? 1סי׳ כ׳׳ט סק׳׳ט שפקפק קצת נז ה. ממשא ,מנואר מדנרי כריטנ׳׳א דאך נתרי ותרי הו ה שייך להאמק
כ ב ר נתנאר לעיל נע׳׳ ה דדעת כ ר מנ״ ם דנחד וחד מ ה ד נרי ל' לה משום דדייקא ו מנ סנ א דני ק דהוי ספק תו סמכינן אדיוקא
ודעת כרמנ׳׳ן דנחד וחד לא מ ה ד נרי לי וכתג הרמנ׳׳ן וז׳׳ל דידה כמו נכל מקום שנאה ואומרת מת נעלי נאמנת ,אי לאו
אנל מצאתי נירושלמי כדנרי ה רנ ז׳׳ל פד א׳ אומר מת ונשאת ונ א משום דכיק דקא מסייעי לה עדים לא דייקא ה א לא׳׳ה כיי
אחר כ׳׳ז לא תצא מפני שאמר משנשאת הא אם אמר עד שלא ס מכיק אדיוקא דידה אע׳׳ג דמה מועיל דיוקא דידה טפי מנ׳
נשאת ונשאת תצא א yיוחק זו דנרי ר מנחם נ ר יוסי אנל דנרי עדים והא אינ א ד פדים דאמרי טו ת ה אלא שג׳ פדים מכחישץ
חכמים נ ק שאמר משנשאת נ ק שאמר עד שלא נשאת לא תנשא אותם ותרי כמאה ו מ ה' מהני מ ה שהיא דייקא לא יהא אלא עד
ואם נשאת לא תצא ,ושמא עד שלא נשאת דקאמר כגק מ שהתיח ה שלישי שיודע נ ני מ ר שמת ה א תרי כמאה ,צ׳׳ל דס׳׳ל לכריטנ׳׳א
לינשא ולית לכו דעולא עכ*ל ועי׳ נ מז ר א אה׳׳ע סי׳ כ״מ סק־׳ח שאינו pי ק גי ק דתרי ותרי כוי ספיקא ס מכיק אדיוקא דידה
שהקשה אי לית להו דעולא א״כ למה לא תצא לרנק ,ואולי יתכן כמו נכל ספיקא דנאמנות מדק דייקא הוי הוכח ה צדדית שלא
^מר דמש׳׳כ ה ר מנ ץ עד שלא נשאת ט ׳ לא נ א ליישנ נז ה דעתו מדק פדות וזה מכריע אפי׳ נ מקו ם תרי ותרי ]ועי׳ תשר רעק׳׳א
רק נ א ליישנ את הירושלמי אך לפ׳׳ד כרמנ׳׳ ם דהא קשה מאי ז*ל סי׳ קל״ו[ .ונינ מו ת פ׳׳ח נ׳ מגואר דננ א ת אשה ואמרה מת
מסיים נ ק שאמר עד שלא ט א ת נ ק שאמר משנשאת כ׳׳ז לא תנשא וניסת ואח׳׳כ נ או נ׳ נשים ואמרו לא מת אם אינה מכמשתו הולכק
נא איתן סי׳ ד דין נודע מי הכד\ נחל
לה אפ״כ דלא אמרי׳ כמאן דליתי׳ דמי לגמרי רק לפנץ דלא מצי יסשנפאח מאי שייך לא תנשא ופ״ז נ ה ג דמנשאס ר׳ל רחירוה לינשא,
מפיק לה מחזקת א׳׳א וכמש׳׳ה ,ויש להסביר סוד דמש*כ הרמבץ ז׳׳ל ימש׳׳כ דליח להו דפולא נראה דהנה כ ג ד׳ א מפרש ריחשלמי דהאי
דכמאן דליתנהו דמי כיינו דס׳׳ל ע׳׳א בהכחשה א ץ לו תורת פדות יפאס דירי כיינו החירוה לינשא ולכחחלה לא חנשא משים לזוס
כלל אבל פכ׳׳ס אמירתו משוי לן ס פ ק א בגון׳ כמפשה דשמא כא מ ת שפתים ו כ א דאמר אם נשאח לא חצא כיינו בנשאס לא׳ מפרי׳
כמותו ורק כי ץ שאץ לו מורת פדות מוקמיק לה אחזקת א׳׳א. יאומרת גרי לי והקשה בחזו׳׳א שם דכא נשאת ובא אחר ואמר לא
ולא מהני ב ה שלה במקום חזקת א׳׳א כמש׳׳כ כ תו ס׳ בכתובות מת דרישא כיינו אפי׳ גנשאת לפלמא ונשאת דסיפא דו ק א לא׳
כ׳׳ב א׳ אבל לפנץ ספק טומא ה נרכ׳׳י ד ס פ קו ט מא הרי־ כ ת ם *"■י׳ ילשק י ק שאמר כר בק שאמר נ ר לא כר משמפ דנולהו
לא מהני חזקת טהרה שהרי בכל ספק ע ט ספק לא נג ע איכא י חי א גוונא ,פ״כ מפרש כרמב׳׳ן דכא דלא כפולא ולפ׳׳ז יתפרש
חזקת טהרה וכמש׳׳כ כ תו ם׳ ר ס נדה ואפ׳׳ה טימאתו הורה וכן רירושלמי כך לדפת כרמב׳׳ם גד׳א אומר מת ונשאת ]דהיינו התירוה
כל חיוב אשם תלוי הוא במקום דאיכא חזקת פטור מ ץ ס פ ק אכל ׳יישא[ ונ א אחר ואמר לא מת כ׳׳ז לא תצא וד׳ל אם ניסת לא׳
חלב ספק לא אכל דאיכא חזקת פטור ומ«מ חייבתו תורה אשס ממד״ ואומרת נרי לי דאף דלא ס״ל דפולא כר׳ל כחד וחד נני׳ א
תלוי ,ומש׳׳ה נ ם בחד נגד חד אע׳׳ס שאץ לכם תורת פדות מ׳׳ס ^®לא ומכני נרי לי ודוקא מפני שאמר משנשאת הא אם אמר
ספיקא מיהו כוי וחזקה לא מ כ ר התם לפטור כמשר׳ת ,וכשכרציחי ייי פלא נשאת ונשאת תצא דס׳׳ל לר׳ מנחם נר׳ יוסי דאם אמר
דברים אלו לפר אאמר׳ר שליט׳׳א אמר לי להסביר הא דנספק טומא ה מי שלא התירוה לינשא תצא משום לזות שפתים אבל מ שהתיחה
נרכ׳׳י ובחיוב אשם תלוי לא מוקמיק א חז ק ^ דנראה דכללא הו א ״י מא ל׳׳ש לזות שפתים ]וכ׳׳ה דפת כהשלמה וריא׳׳ז כמשנ׳׳ת לפיל[
דנל שנתנה תורה דץ מפורש פל כ ס פ ק לא מ ה ר חזקה דמ*מ ספיר,א ״נל לדברי חכמים נ ק שאמר משנשאת י ק שאמר פד שלא נשאת
מקרי ובשב שמפתתא ריש ש׳׳א ^ני א דברי כ פ ר׳ ח דקרא דספק יהיינו פד שלא התירוה לינשא לא תנשא דנ ת רודיכו איכא לזות
ממזר מותר אתי להתיר אפי׳ במקום חזקה ו ק הבת כ פ ד׳י והש׳׳ש שפתים ופוד שהרי איכא ספק ואם נשאת ד׳ ל לא׳ מפדי׳ ואומרת
הקשה ע׳׳ז מהא דרוג מ ה ר ובכנהת הר׳׳ב פרפנקיל ז׳׳ל על הש׳׳ש י י י לי לא תצא דמשום לזות שפתים אק מוציאק וא׳ > כל כירושלמי
מיישב דנאיכא רפותא לפנינו לא מ כ ר רוב וחזקה במקום שנתנה ינשאת לא׳ מפדי׳ מיירי ומ״מ מוכח שפיר כדפת הרמנ׳׳ם דלדפת
תורה דץ פל כ ס פ ק פ׳׳ש ונש׳׳ש פצרע מוכיח שם מכ א דספק סרלה לא מכני נ ח ד וחד ניסת לא׳ מפדי׳ ואומרת נרי לי ,אך
בחו״ל מותר הוא אפי׳ נגד חזקה לכסוברים דחזקה הפשוי׳ לכשתטת י מ׳׳ס משמפ שזה שכתב כרמנ׳׳ן ושמא כר הו א ליישב לפי דפתו
כוי חזקה ע׳׳ש וכפץ ^ ת ב השטמ׳׳ק נ ״ מ ד ן ר דכיץ דפשירי ®׳פ .ודפת רש׳׳י כהרמב׳׳ם דנחד ומד מהני נרי 4דהא רפ׳׳י
ספק פטור לא מ ה ר ח ב לחייט דמ״מ ס פ ק מקרי פ׳׳ש ו כ״ ה דלא »פרש ניבמות פ׳׳ח דאץ נאמנק פל אדם שנרי לו אלא נ ב׳ פדים
מהני חזקה ,ו מ ה אפשר ליישב דברי כרב כ מגיד ד׳ל פי׳׳ב מנירושץ כשרים אבל לא פ׳׳א וכבר נתנאר לפיל ולפ׳׳ז דפת רש׳׳י דמהני
ה׳״מ שכתב ח ה מוסכם דבאשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת נרי לי אנל לא מטפמי׳ דהרמב״ם משום דהו׳׳ל ספק.
שלא תצא מכתירה כראשץ והוא תמו ה מאד שהרי הרמנ׳׳ם ד׳ל
כתב נ ה ד א נפ׳׳ט מרוצח כי׳׳ד דנפסולים לא א מ רי הרי הו א כ מ ח ט ז אפרים ה׳ פדות סי׳ מ׳ הקשה לדפת כרמב׳׳) דבחד וחד
כשנים ופסול יכול להכחיש פסול אפי׳ נזאח׳׳ז וכן נ ע׳׳ א בסוטה לא מהני נרי לי משום דפ׳׳א בהכחשה לאו כלום הוא
כשכותב כד ץ דכל מקום שהאמינה תורה פ׳׳א הרי הוא כשנים ממתני׳ דספ׳׳ה דטהרות דקחני פ׳׳א אומר נטמא ופ׳׳א אומר לא
דייק וכתב זה בפד כשר דווקא ע׳׳ש וכבר ת מ ה נז ה כלח׳׳ס פי׳׳ב ’שמא נרכ׳׳י טמא וכן נ ר׳ פ אמרו לו תנן א״ל ע׳׳א אכלת חלנ
מגירושץ שם ,ונראה דנפיקר ה טפ ם שסובר כרמב׳׳ם ד׳ל מ פ סו ל ץ יהיא אומר לא אכל כ׳׳ז מני א אשם תלוי אלמא דפ׳׳א נככחשה
לא אמרי׳ כרי הוא כשנים ביאר בחידושי ר׳׳ח הלוי ד׳ל כ ל ט ת רוצח ®שייןא הו א וכדפת הרמב׳׳ם דאי פ׳׳א נהכחשה לאו כלום הוא
משום דבפסולץ גם במקום שנאמנץ אץ ז ה בתורת פדות אלא מ ח יכמאן דליתי׳ דמי אמאי ט מא ואמאי מביא אשם תלוי ,ונראה דמש׳׳כ
הוכחה ]וככ׳׳ג כ׳ בתשר רפק׳׳א ז׳׳ל סי׳ קפ׳׳ט דמה״ם פטור שי מי ח דפ׳׳א בהכחשה לאו כלום הוא אין ככונה דכמאן דליתי׳
מקרק שבופה נ מ שניע פד פסול נ ם במקום שנא pע׳׳ש[ רש ימי לגמרי אלא שאץ י ט ל להוציאה מחזקת א׳׳א דהא מטמא דאשה
להנץ דנכי דנפסולץ ליכא דץ כרי הוא כשנים ויכולים להכחישו, פצמה שבאה ואמרה נרי לי שאילו כי׳ חי כי׳ נ א לא מכימגיק לה
תינח כשהמכחיש ס דין כגץ רוב דפות או כשר ע ד פסול דפדיף יאינה מותרת משום שאץ כח להוציא מחזקת א׳׳א כ׳׳א ט׳׳י פדות
להרמנ׳׳ם ד > דכיץ דהשני מבטל את כראשץ לגמרי א״נ^ אבל ים*ל לכרמבץ דפ׳׳א נהכחשה נמי אץ בו כח להוציא מחזקת א׳׳א
כשהמכחיש אי ט פ דין מהראשץ מ ץ פסול ע ד פסול נ כי דכראשץ ינשארת נחזק תה כראשונה כיץ שמכחישץ אותו ולכן לא מכני נרי
איט כשנים מ״ מ יותר מספק אי ט נפשה ע׳׳י הכחשתו וממילא לי אכל גבי ספ ק טו מא ה נרה׳׳י מה שאץ ט מא כשאץ פדים כלל
ישאר בחזקתו שכבר נפסק כדץ מ״פ כראשץ דכא בכל ספק נשאר יהי ספני שודאי לא נטמא אנל כיכא שיש לנו ס פ ק כל דהו טמא
בחזקתו ו מ ה שכבר נפסק הדץ ע׳׳ם כ ע ד חשיב חזקה כמש׳׳כ רש׳׳י נדתק כל ספקות שאתה יכול להרנות ברה׳׳י טמא ורק בודאי לא
ז״ל בכתובות כ׳׳ו נ׳ גני א ק אחתיק ו א ק מ ס קי ק ]והראשונים ז׳׳ל ’ שמא אז טהור וכאן כיץ דאיכא פד ופד ושניכם מוכחשים כנ ר
לא הקשו עליו אלא מטפמי אחריני שהראשץ כנר הוכחש לגמרי ליכא ודאי שלא נטמא וטמא וכן ג ני אשם תלוי טל כל ספק קל
ופוד ע׳׳ש נשטמ׳׳ק[ ולפמש׳׳כ בתשר מיימוט הובא נש׳׳ש ריש ®לט נוקפו מביא אשם מלוי ואיכא למ׳׳ד מתנדב אדם אשם תלוי
שמפתא ר דנל דלדברי הפד לא כי ת ה כיתר מעולם אץ זו חזקה יכל יום ואפי׳ מאן דפליג מ״ מ נ ס פ ק קצת מודה וא״כ כל כיכא
א׳׳ש אבל לשיטת רש׳׳י ד׳ל קשה דנהי דפ׳׳י הכחשת ה שט נפשה יאית לן ספק מביא אשם תלוי ורק להוציא מחזקה אץ כח נ פ״ א
ספק מ״מ ישאר נ מו שהורו נ׳׳ ד ע״פ כראשץ מ טפס חז קי; ואפשר )שו״מ כפץ זה נש׳׳ך יו׳׳ד סי׳ קכ׳׳ז סקי׳׳ד פ׳׳ש שהביא מירושלמי(,
ל ת ח דהרי דברי כרמנ׳׳ם ד׳ל שפסול מכחיש פסול אפי׳ נזאח׳׳ז וכ׳׳ז אם כרמב׳ץ ס׳׳ל כדפת רש׳׳י דברי לי כיי ט אילו כי׳ חי הי׳
ה ם נ פ ״ פ וסוט ה והתם לא מוקמיק אחזקה לפטור סע׳׳ט ומכשקאה יא ,ואם ס׳׳ל כדפת שאר כראשונים דברי לי כיי ט מת ממש שראתה
כיץ שכל פיקר חיובם הוא פל כ ס פ ק ובמקום שנתנה תורה דץ אותו שמת יש הוכח ה לתירון זה שכתבנו ,דכנה ה א דלא מכימנא
פל כ ס פ ק לא מ כ ד חזקת פטור ו היינו בדאיכא רפותא לפניט[ מפטם דייקא ומנסבא יש ב׳ תירוצים תירוץ כריטנ׳׳א משום דאיכא
כמש׳׳ג ל פ > ולפ׳׳ז אץ דץ זה אלא נ פ ״ פ וסוט ה שעיקר מצותן פדים דקא מסייפי לה ותירץ הרא׳׳ה משום דפדים קמכחשי לה
פל ה ס פ ק אבל בפדות מיתה להתיר אשה כל שהמכחיש אי ט יכול ילשיל כוכ ח ט ב ט׳ ה דהרמב׳׳ן לא מצי סבר כתירוץ הריטב׳׳א מכח
לפשות אלא ס פ ק כגץ פסול ע ד פסול שפיר כתב כמ*מ דאץ השט סוגיא דיבמות ,ופ״כ דס׳׳ל כתי׳ כרא׳׳ה משום דפרים קמכחשי לה,
אוסרה פ״פ עדותו ו כיי ט משום דמוקמיק לה אחזקה ו כ ^ , יא״כ צ״פ מי מכחיש לה כרי הפד שאומר לא מת הוכחש פ׳׳י אמר
ובדברי כ ס׳׳ מ פוד נכתוב נפ׳׳ ה בחלוקה ה׳. יפ״א בהכחשה לאו כלום הוא וכמאן דליתי׳ דמי וא״כ מי מכחיש
איתן סי׳ ד ד י ן נ ו ד ע מ י ה מ ע נחל נב
ו .נא( שני עדים כשרים אומרים ראינו את ההורג ובאו שנים כשרים אחרים ואמרו לא ראיתם או ג׳ אומרים ראינו וג׳
אומרים לא ראיתם או nאומרים ראינו וד׳ אומרים לא ראיתם בץ שבאו בב״א בץ שבאו בזה אחר זה נ ץ שהכחישום
:ץ שהזימום לעולם עורפץ 0 ) .ע״א כשר אומר ראיתי ושנים כשרים אומרים לא ראית בץ בב״א בץ בזאח׳ז בץ בהכחשה
:.ץ בהזמה עורפץ a > .שני כשרים אומרים ראינו וא׳ כשר אומר לא ראיתם כץ בב״א בץ בזאח״ז אץ עורפץ.
ו .חלוקה ב׳ )ב׳ כ שח ם וב׳ כשרים() .א( שני עדים כשרים כר. די ני ם כפולים מכל הנ*ל דאם נ או 0פדים נשרים א׳ אומר מת
נתב הרמב׳׳ם ס׳׳ס מרוצח הי״ד באו שנים אחר וא׳ אומר לא מיז מ׳׳ א ה׳׳ז לא תנשא ואם נשאת דקת כר מג״ ם
שהעיד אחד והכחישוהו ואמרו לו לא ראית ה ח pכשתי עדיות ו ה ר אנ׳׳י ויש׳׳י ותום׳ והפור ו ר מו י ח מ ם וכחום׳ רי׳׳ד וההשלמה
המכחישות זו את זו ופורסץ וכבר כקשה כלח׳׳מ פי׳׳ב מגיח שץ וכריטב׳׳א .דאם ס א ת לא׳ מפדי׳ ואומרת ברי לי לא תצא ואם
הי׳׳ח למה כתב הרמנ״ ם כשתי ני חי פדים המכחישות זה את ז ה לאו תצא ודעת ה רמבץ והרשב׳׳א והרא׳׳ש דאפי׳ נשאת לא׳ מפרי׳
ה ח ביבמות קי׳׳ז ב׳ מבואר דחד במקום שנים אץ ד נ חו של א׳ ואומרת גרי לי מצא ]ומחלוקת זו נביא לקמן גשם מחלוקת הריפנ׳׳א
במקום שנים אפי׳ בזאח׳׳ז ו ל ץ חלוקה ג׳ יתבאר נ ע׳׳ ה דפת הרמב׳׳ם והרא״ש מפני הקיצור משום שהרמב״ם והרמבץ ושאר הראשונים
בזה ו מ ה ש הוצע כרמב׳׳ם לכתוב זה נראה דאנב אורחי׳ רצה מובאים ל ק ק בפוד כמה מחלוקות[ ואם באו בזאח׳׳ז אחר שהתירוה
להשמיענו דץ ב׳ כיתי פדים המכחישות זא׳׳ז דהו׳׳ל כספק הראשץ לינשא לדפת התום׳ לנתחלה לא תנשא משום לזות שפתים ולדפת
ופורפץ ,ודץ זה מוכח מחד וחד נב׳׳א דלדפת הרמב׳׳ם הו׳׳ל ס פ ק הרא׳׳ש אי ט אלא מדת חםידות ומיהו אם ניםת לכ״פ לא תצא
גמור ומהני נ ח לי כמשר׳ת ל ק ע ו נ ת ח ו ת ח אץ חילוק בץ נזאח׳׳ז )וי ק לר׳ מנחם נ ר יוםי ביחשלמי תצא( ולדפת הרמב׳׳ם מותרת
לנב׳׳א כמבואר מ ד ב ח הרמב׳׳ם ד מיי ח אפי׳ נזאח׳׳ז והוא סשוע ד ת ח לינשא לכתחלה ,ודפת הריא׳׳ז שיש נ׳ דינים דאם באו נב׳׳א ממש
כמאה ונ״כ בערוד השלחן חו»מ סי׳ תכ׳׳ה סקפ׳׳א ומה שיש להפיר כ׳יז לא ה ט א וא ם מ ם ת תצא ואם באו נזאח׳׳ז קודם ש הסיח ה לי ט א
בזה בפנץ כל ספ ק ע׳׳ע יתבאר נ פ׳׳ ה בסי׳ ז׳ ס׳׳ד .וכן לפנץ פדות ה׳׳ז לא מנשא משום לזות שפתים ואם ניםת לא תצא ואם באי אחר
סוט ה מ ח ו ת ח הר׳ל ס פ ק ושותה ככל ס פ ץ ולפנץ פדות מיתה שהתיח ה לינשא מנשא לכתחלה ,ובסוטה אץ לע נפקותא במחלוקות
תניא בכתובות נ׳׳ב ב׳ שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מס אלו ולנד׳ע אם באו שניכם נב׳׳א פד אומר נטמאת ופד אומר לא
ה׳׳ז לא תנשא ואם ניסת לא תצא וקפריך מכדי ת ח ותרי נינהו הבא נטמאת כ«ז ספק ושותה ואם באו נזאח׳׳ז כבר נתקבלה פ ה ת הראשץ
עלי׳ נאשם תלוי קאי א׳׳ר ששת שנשאת לא׳ מעדי׳ היא גופא ואץ דבריו של א׳ במקום שדם ואץ שותה וכן נפדות פ׳׳ע אם נב׳׳א
באשם תלוי קיימא באומרת נ ח לי וכן מבואר ביבמות ס׳׳ח ס באו ז ה אוסר ראיתי א ס כ ה ו ת ח ה אומר לא ראית עורפץ ככל
וכ׳׳ס הרמנ׳׳ם סי׳ ב מגירושץ הכ׳׳ג שר פדים אומרים מת ושנים ספ ק ואם נזאיד׳ז באו אץ פוי פ ץ ומהו בזאח׳׳ז יתבאר בםמוך נפז׳׳ה.
אומרים לא מת ה׳׳ז לא תנשא ואם נשאת תצא מפני שהוא ספק ודע שיש להפיר כאן דבחד וחד נב׳׳א פורפץ וכן מבואר נרמב׳׳ם
ואם נשאת לא׳ מפדי׳ והיא אומרת נ ח לי שמת ה׳׳ז לא תצא ולא דב תח ו ס ח פורפץ ]ויתבאר להלן מלוקה נ׳ [ וקשה מכאן להשיטות
קי׳׳ל ג ח מנחם נ ח יוסי שם דמחלק נ ץ באו פדים ואח»כ נשאת כ ס ו נ ח ס דנכל ספק פ׳׳ט אץ פורפץ ויש ליישב ואכ׳׳מ ולק׳ סי׳ ז׳
לנשאת ואח׳׳כ באו פדים וכ״פ נ א ה׳׳ ע סי׳ י׳׳ז סמ׳׳ב ,ונ ץ בב׳׳א ס-ד נא ר ץ נז ה נ ט׳׳ ה.
נ ץ נזאח׳׳ז נמ ש׳׳נ אחרונים שם ,וה׳׳ה ג׳ כ שחם וג׳ כ שחם או )ג( ו ב א כשר ואמר פ מ ך הייתי ולא ראית .במתני׳ ת ק פד או מי
ד כשרים ו ד כשחם דמה לי ת ח ו מ ה לי מאה ,ונראה דכ׳׳ז בהכחשה ראיתי א ת ההורג ופד אומר לא ר אי ^ ויש גירסא לא
אבל בהזמה פשיסא דתצא ש ה ח כתורה כ א מינ ה לאחרונים ו מ ה שלא ראיתי ועי׳ בתום׳ רענך׳א במשניות שמבאר שבץ באומר לא ראיתי
ביאר זה הרמנ״ ם משום שהוא פשוט וגם לא מיי ח רק באומר לא ובץ שאומר לא ראית כ׳׳ז כאומר פמן־ הייתי ולא ראית ו כ״נ נב׳׳י
מת דהיינו הכחשה ולפנץ פדות פ׳׳ע אפי׳ אם נימא ד מיי ח נ כז מ ה מד׳מ סי׳ כ׳׳ט מחו׳ ד נשם כמרדכי פ״ש ונד׳׳מ שם ס׳׳ם ל׳ .וכן
)נד׳ל סעיף ג׳( לא ביאר זה משום ששם אץ לנו מ קו ת א בץ גני לא נטמאת מס׳ רש׳׳י בסוטה ל׳׳א נ׳ עמך הייתי ולא נטמאת
הכחשה והזמה דגם נ ס פ ק פורפץ וכ׳׳ש נ הז מ ה שפורפץ ופשוט. ^ ולכאר משמע מכאן שאץ דץ הזמ ה כלל בע׳׳א שנא אח״כ
קיצור כדינים באו ב׳ פדים כשרים ואמרו מת וב׳ פדים כשחם אחרים וכבר כ א רנ ט בזה נ ע׳׳ ה בסעיף ג׳.
אמרו לא מת נ ץ ננ׳׳ א נ ץ בזאח׳׳ז ה׳׳ז לא תנשא וא ם ט א ת תצא )ל( א ת ה ו בב׳ א ואיזהו מאיד׳ז כר .ביבמות קי׳׳ז ב׳ מבואר דבב׳׳א
ואם נשאת לא׳ מפדי׳ ואומרת ב ח לי לא תצא ודיני נ ח לי נסנ אר מקרי שהתיח ה לי ט א אבל גבי סו ס ה כ׳ רש׳׳י סו ט ה ל׳׳א
לפיל בחלוקה א׳ בפ׳׳ה ,נ ד׳ א בהכחשה אבל נ הז מ ה אפי׳ ט א ת ב׳ דנל שהעיד כ שר לאחר נ די דבור של הראשץ מקרי ס אח׳׳ז
לא׳ מעדי׳ ואומרת ב ח לי תצא .ולפנץ סו ט ה נ ץ בהכחשה בץ ]וצ׳׳ע מש״נ שם רש׳׳י א ח״נ דסאח׳׳ז מקרי אם כפי ד פדותו ויצא
נ הז מ ה נ ץ ננ׳׳ א נ ץ בזאח׳׳ז לעולם שוחה וכן נ ט׳ ע לעולם פורסץ. וכן נרש׳׳י שם די ה וא׳׳ד נ ת ב רש׳׳י מתקנלה פדותו משמע קצת
כדעת כ תו ם׳ וצ׳׳ע[ וכתום׳ הקשו עליו מסוגיא דינמוס דנפי התירוה
חלוקה ג) /כשר וב׳ כשרים( Q ) .נד׳א כשר כו׳ .ת ק ב סופ ה מ׳׳ז לי ט א ע -כ נ ת ט כ תו ם׳ דגם כאן מיי ח א חי שכבר נתקבלה פדותו
א׳ ע׳׳א אומר ראיתי ושנים או מ ח ם לא ראיס ה ח ופסקו ר׳ ד כ ח פל פיו ודעת רש׳׳י ת י ת בש׳׳ן יו׳׳ד סי׳ קנ-׳ז
טורפץ ו מיי ח אפי׳ נזאח׳׳ז כדמוכח בגס׳ דלח חייא דקי׳׳ל כוותי׳ סוף סקי׳׳ד דמחלק נ ץ ז או חי ת א לדרנק דשם נ ד רנ ק נ פי כ תי ח ה
]כמשנ׳׳ת בחלוקה א׳[ מיי ח מתני׳ נזאח׳׳ז ולא מקשיק בגמ׳ לר׳ חייא לינשא אבל בסוטה ופ׳׳ע דהיא ד או חי תא מדסתם גמי ס ת ם בב׳׳א
אלא מדיוקא הא חד וחד לא היו פורפץ פ׳׳ש וכן לפנץ פדות סו ט ה משמע דכל שלא נ א נב׳׳א ממש מקרי נזאיד׳ז ,וכ״כ הנ׳׳ש אה״פ
בסוגיא דסוטה ל״׳א ב׳ וכן ביבמות קי׳׳ז ב׳ פד אומר מת ושנים סי׳ י״ז ס׳׳ק ק׳׳ט אלא שדנ חו שם ת מוכי ם פי׳ מזר׳א אה׳׳ע סי׳
אומרים לא מת אפ׳׳פ שנשאת תצא ו מיי ח אפי׳ בזאח*ז כדמוכח שם כ״ס סק׳׳י ,ונ מז ח א שם מבואר דדפת כטור וכרמב׳׳ם וריא׳׳ז
בגס׳ דמתני׳ מיי ח בהתירוה לינשא ונג ס׳ שם פשיטא דאץ ד בחו נרש׳׳י ע׳׳ש .וכן נ מ אי ח ס׳׳ס מי שקינא נ תב נרש׳׳י דתליא בחכ׳׳ד,
של א׳ במקום שנים משמע שאץ זה שום חידוש אפי׳ נזאח׳׳ז דאל׳׳ה ו ל ע ח פדות מיתה דפת ח א׳׳ז שיש ג׳ דינים כמשנ-ח לפיל נ ע׳׳ ה
לוקי בזאח׳׳ז ופשוט שם נ סוגי א ,וכ*כ הרמב״ם פי׳׳ב מגיח שץ כי׳׳ס ופמש׳׳נ בחלוקה כ׳ נ ם״ד.
באו שנים ואמרו לא מת אע׳׳ס שנשאת תצא ב ד׳ א כשהי׳ הפד אחד )ה( ד היי נ ו נ כ ח אמירת ש^ם עלץ• רני ,שזהו שיעור שאילת תלמיד
שנשאת פל פיו כמו כשנים שנאו והכחישו אותו כגון שנשאת פ״פ לרב פי׳ ב׳׳ק נד׳ג נ׳ ורמב׳׳ם פ ״נ מפדות כ׳׳ג ו שיפוח
איש ובאו שנים ואמרו לא מת כו׳ וכ׳׳ס בשר׳ע אה׳׳ע םי׳ י׳׳ז סל׳׳ז, ג׳ תיבות כמש׳׳נ המ׳׳ב נ סי׳ ר׳ו סקי׳׳ב ונ סי׳ חפ׳׳ז סק׳׳ד שכן
ונהל׳ סו ס ה פ׳׳א הי׳׳ז כתב הרמנ׳׳ם באו שנים כו׳ זה אומר נפמאת כ כ ח עו כאחרונים ד׳ל )וע׳׳ש נ םי׳ קנ׳׳ד םקל vוצע׳׳ק(.
נג איתן סי׳ ד דין rruמי הכהו נחל
ז• 00עד אתד נ ס פסול אומר ראיתי רע״א פסול אומר לא ראית דעת הרמרם דבץ בב״א בץ נזאזז״ז עורפץ ודעת
הראב״ד ורש״י ותום׳ ורמבץ ורשב״א וריטכ״א ורז״ה ונמוק״י וריא״ז דבב*א עורפץ ובזאזד « rין עורפץ 0 ) .שני
פסולים אומרים ראיס ושני פסולים אומרים לא ראיתם או aפסולים אומרים ראינו ו ד פסוליס אומרים לא ראיתם
בעצמו נ ת ב דלדפת הרמנ׳׳ן ת ע ד ופד אם נשאת תצא א׳׳א לפרס ס ה אומר לא נטמאת או שאמר א׳ גסמאה ונ או שנים אוזרים ואמרו
כפלגא ופלגא דמי אלא לפנק בזאמ׳׳ז ודלא נ ד פ ת הר״מ דגם בזאמ׳׳ז לא נטמאת כ׳׳ז שותה ונהל‘ רוצח פ*ט כי*ד נ ת ב באו שנים אסר
חשוב ספק אלא ס אמ׳׳ז תנשא לכתחלה לכל הפולם אבל לדמת הרי׳ס יש שהפיד האחד והכחישוהו ואמרו לו לא ראית הרי pכשתי מדיות
נפקותא בפלגא ופלגא דלא תצא ננשאת לא׳ מפדי׳ ואוסרת נ רי וקשה המכחישות זו את זו ומורפק ומי׳ בלסיס פי׳׳ב מגירושק הי*ח שהקשה
התינח נ סוגי א דינסות אנל סוגי א דסוטה אנ תי קשה וצפי׳ג פכ׳׳ד למה כ׳ הרמנ׳׳ם שהרי ק כשתי מדיות המכחישות זא׳׳ז הרי נינ מו ת
ולפמש׳׳כ מיושב זה ד בפט ת סו ט ה ופ׳׳ע שהראשק כשנים מדאורייתא קי׳׳ז ב׳ מקשה פשיטא דאץ דבריו של א׳ במקום שנים ופי׳ בחידושי
ט ד אי דסאח׳׳ז הראשון נ א ק ואק שותה ואק פורפק ולא נחלקו ר׳׳ס ז*ל מש״כ בזה ודבריו צ«פ כמש׳׳כ בם*ג בפ׳׳ה וממשיכ בחלוקה
אלא פל פדות מיתה.ק מ שר׳ת ובחלוקה י׳׳ג פוד יתבאר כזה נס׳׳ד. ב׳ .ונראה בזה דהנה התום׳ כתבו ביבמות קי׳׳ז ב׳ אהא דפריו פשיטא
מיהו פיקר דברי ה תו ס׳ צריך ביאור דאיך הו ה ס׳׳ד דגתרי ותרי א ק י א ק דבריו של א׳ במקום שדם ^׳צ בפסולי פדות והא דאמר בפ׳
שותה מספק ה א כל השתי׳ היא בספר^ ונראה דהו׳׳א דהוה כפק מי שקינא מ ק פ׳־א אומר נטמאת ושדם אומרים לא נטמאת הי ת ה
ס׳׳ס ורוב דנטמאת דהא תרי פדים מפידים שנטמאת ואפי׳ שר פותה הא חד וחד אינה שומה תמבתא דר חייא ולטפמיך אימא
המכחישים נמי אק אוסרים שלא נטמאת אלא נ שפה שאתם הייתם סיפא שנים אומרים נטמאת וא׳ אומר לא נטמאת כו׳ אלא בפסולי
לא נטמאת כדפירש׳׳י דאי אומרים לא נטמאת ממש א ״נ מ ה P פדות ואמאי לא מוקי רישא בפסולי מדום מטפם דפריו הכא
לה פוד לשתות וא״כ הו*א דהוי נ פ ק רובא דנטסאת ואק שותה פשיטא ^ ל דניחא לי׳ לאקשויי מסיפא כ ^ דמשכח לה א״נ דרישא
קמ׳׳ל ]וסוד משום דרגלים לדבר י׳׳ל דהוה מהימנינא ספי להני דאסרי דהמם כיק דמ׳׳א נא pמה׳׳ת הוי כתרי ומרי ואי מכסשי אהדדי לא
נטמאת וכמש׳׳כ תו ס׳ בסוטה ל׳׳א נ׳ ס ד׳ ה הא נשם ידז׳ פ׳׳ש[. כי ת ה שותה ]ר״ל ד ה ד ס׳׳ד דהוי כתרי ותרי ולא משתה קמ׳׳ל
מיהו קשה התינח בסוסה אבל נפ׳׳ ט מאי איכא למימר ,ונראה fנ פ׳׳ ע דשותה.והשתא א qבתרי ותרי שומה ,חזו׳׳א אה״פ סי׳ כ׳׳ט ס קי׳ א,
ספמא אחרינא־ איכא דהר׳א דהתורה לא חייבה פ׳׳ט אלא ט ד אי וב סמוו עוד נבאר בזה בס׳׳ד[ א ^ הכא תקנתא דרבק היא פכ׳׳ל
לא ט ד פ אבל נ ס פ ק אם ט ד ע או לא נודע הר׳ל נ ס פ ק פ׳׳ע־ואק פורפק ונראה דדעת הרמב׳׳ם כהאי תיחצא בתרא דבדאורייתא הר׳ל כתרי
]אשר נ א מ ת pסוברק pדבכל ספק פ׳׳ט אק פורפק מספק נמשי׳׳יד ותרי ממש שהראשון נ א ק כשנים ולכן לא פריך בסוטה פשיטא
נ סי׳ ד ס׳׳ד בפ׳׳ה[ ק ^׳ ל דפורפק ובאמת מכאן קשה להסונרים אכל בפדות מיתה שאק נא מטתו אלא מדרבק פשיטא דשנים שנאמנות!
דנספק אק פורפק דתבאר נ סי׳ ד ג ס׳׳ ד מיהו בסוס ה א׳׳א לומר מה׳׳ת מכחישק אותו ואק דברמ כלום ולכך פרין שפיר ביבמות פשיטא
pדשם כל השתי׳ הו א נ ס פ ק ופ*כ צ׳׳ל כ מ שכ > קיצור הדיר ם דאק דבריו של א׳ במקום שנים ]ולפנק הקושיא דהו״ל ס ס ז פ׳׳ל
נ א פ׳׳א ואמר מת ושנים אומרים לא מת בק בנ׳׳א בק נזאח׳׳ז ספק« ג׳ סק׳׳ד[ .וע״פ הר׳ל מתיישב קושיא גדולה בפ׳׳ה דביבמות
השנים נאמנק ולא תנשא ואם נשאת תצא אפי׳ אם נשאת לא׳ ספדי׳ וסוטה בסוגיות הנ׳׳ל מבואר דכשר ו ס פסולק כפלגא ופלגא דמי
ואומרת נרי לי ודק זה נ ק בהכחשה נ ק בהזמה השנים נאמנק ו ק ופירש׳׳י דאי אתא הכשר בתחלה אק כפסולק מכחישק אותו ו נ א ק
בסוסה לפולם שותה דאף אי הוי כתרי ותרי שותה וכן נע*פ הכשר ואם באו בב׳׳א הוי ספק כמו חד וחד וברמב׳׳ם פי׳׳ב מגירושק
לפולם פורסק דהא פ׳׳פ כולה פל ה ס פי4 ה״כ כתב אבל פד כשר אומר מת ונשים רבות אומרות לא מת או
פסולק אומרים לא מיז ה׳׳ז כמחצה מל מחצה ואם נשאס לא׳ ממדי׳
ח לו ק ה ד׳ ) .נ׳ כשרים וכשר() .ג( שני כשרים ט׳ .בסוס ה מ׳׳ז א׳
והיא אומרת ודאי מת ה׳׳ז לא תצא ו ה בי ד ה ר מג ץ והרשברא )סובא
תק שנים אומרים ראינו וא׳ אומר להם לא ראיתם לא י
במ׳׳מ שם( והנמוק׳׳י דמדסתם הרמב׳׳ם משמפ דלא מסלק בק בג׳׳א
היו פורפק וזהו אפי׳ נב*א כדמוכח ביבמות קי׳׳ז נ׳ דפרין פשיסא
לבזאס׳׳ז וע׳׳ש מה שמלקו מליו ופי׳ ב ל ^ מ שם שתמה כ אין אפשר
דאק דבריו של א׳ במקום שנים ואף דשם מי Tי שהאחד נ א תחלה
לפרש כן בדעת הרמב׳׳ם הא בהדיא כתב הרמב״ם בס״א מסוט ה הי׳׳ח
כמשכ׳׳ל כ׳׳ש כאן וה״נ ת ק בסוסה ל*א ב׳ וכן ביבמות קי׳׳ז נ׳
נ א ע׳׳א כשר ונשים רבות או פסולק רבים כא׳ ומד אומר נטמאת
שנים אומרים מת וא׳ אומר לא מיז אע״פ שלא נשאת תנשא ,ואפי׳
והנשים או ,הפסולים אומרים לא נטמאת ה׳׳ז שותה שפ׳׳א ופסולק
לפ׳׳ד ה תו ם׳ דנחד וחד לא תנשא לנתחלה משום לזויז שפתים הכא
מ י ם כמחצה פל מחצה ה ם הרי כתב הרמב׳׳ם בהדיא כאחד משמפ
ודאי תנשא לכתחלה כיק דשנים מעידק שמת וכ״מ בתום׳ שם דבפו
דווקא בג׳׳א .אגל בזאח׳׳ז הכשר הראשק נ א ק. ,ויותר מזה מבואר
לאוקמי מיזני׳ משום לזות שפתים אפ׳׳ג דקתר בסיפא ב׳ אומרים
נ ס״ ט מרוצח הט׳׳ו אבל אם אמר פ׳׳א ראיתי ההורג ושתי נשים או שני
מס וא׳ אומר לא מיז ה׳׳ז תנשא .וכ*פ הרמנ׳׳ם נ פ ״ ט מרוצח הי׳׳ד
פסילים אומרים לו לא ראית אק פורפק ופ״כ הלכה זו מיירי בזאמ׳׳ז
שנים אומרים ראינו וא׳ אמר ל ק לא ראיתם לא היו פורפק ו הייט
דבב׳׳א לא יהא אלא ספק הרי פורפק ]ו ל ק ק מלוקה י׳׳ג פוד
אפי׳ ב ס א נמש׳׳כ וכ״כ נפרוך השלק חו*מ סי׳ תכ׳׳ה סקפ׳׳ה,
יתבאר בזה בפז׳׳ה דכל ה ל ט ת הרמב׳׳ם שם מיירי גזאח׳׳ז( ו א״נ
וקצ״ע שלא כתב הרמב׳׳ם pז ה נהל׳ '.גירושק וכמה דינים P
הרי מבואר בהדיא דסאמ׳׳ז הוי הראשק נ א ק ואיך מפרשים הרמב׳׳ן
שכתב בזה ולא בזה ובזה ולא נז ה וצריך טפם .קיצור כדינים ב׳ כשרים
וכרשב׳׳א שהרמב׳׳ם אק מחלק בק בג׳׳א ■לבזאח״ז והיא פליאה
אומרים מת וכשר א׳ אומר לא מת בק ננ ״ א נ ק נז א חיז תנשא
גדולק אבל למש׳׳ב מבואר היטב דודאי בפדות סו ט ה וגי׳׳פ שהראשק
לכתחלה ובסוטה אק שותה ובפ׳׳ס אק פורפק.
>אק בה מה׳׳ת הר׳ל כשנים ותו אק אפי׳ מאה פסילק יכולת להכחישו
ז .חלוקה ה׳) ,פסול ופסול( .נא( ע«א פסול ט׳ .כתב הרמנ׳׳ם דנחד דמו נד א׳ מ מ׳ אי דאתי פד נשר מפיקרא■ דכר׳ט ל״ס דאפי׳
נפ׳׳ס מרוצח כי׳׳ד אשה אומרת ראיתי את כהורג מאה ס י ס כחד דמיא אבל בפדות מיתה שאק הכשר נ א ק בה
ואשה אחרת מכחשת אותה ואוסרת לא ראית כיו פורפק נ ק שבאו אלא מדבריהם ינולק ד פסולק להכחישו אפי׳ גזאח׳׳ז ,ו ס ה מיושב
שתיכן כאחת נ ק שבאו זו אחר זו וכראב׳׳ד נ ת ב א׳׳א נראה ק נסי מה שתמה ג מז ^ א אה״פ סי׳ כ׳׳ט סק׳׳ ה מסוניא דסוטה ל׳׳א ג׳
כגמרא שזה שיבוש הוא דנזאח׳׳ז כראשק פיקר ואפי׳ אשה ]ומש׳׳כ ס׳׳ז ב׳ אי דאתא פד כשר מפיקרא ה״נ הב״פ דאתאי אשה מפיקרא
נראה ק כגמרא יתבאר להלן בפז׳׳ה[ מבואר דדפת כרמט-ם פו׳ ולפ׳׳ד הרמבץ והרשב׳׳א ברמב׳׳ם איך יתפרש סוגיא זו דמה
דבפסול לא אמרי׳ הרי הוא כשנים ודפת הראב׳׳ד דבפסול נמי שייך נ ק אתאיפ׳׳א כשר מפיקרא לבק אתא אשה מפיקרא דהא אף בנדא
כרי הוא נשנים ואי אתו בזאח׳׳ז כראשק נ א ק ,מראה דמקור מעיקרא בדק הוא דשותה ופורפק כיק דחשיג ספק השקול והס׳׳מ
איתן סי׳ ד דין נודע מי הכהו נחל נד
או ד פסולים אומרים ראינו וד׳ פסולים אומרים לא ראיתם לדעת הרמב״ם בץ בב״א בץ בזאח׳ז עורפץ ולדעת הראב״ד
בב״א עורפץ ובזאח׳ז אץ עורפין נד( ואם בא פסול ואמר ראיתי ואחיב באו ג׳ פסולים בב׳א א׳ אומר ראיתי ושנים
אומרים להם לא ראיתם דינו כב׳א .נה( ע׳א פסול אומר ראיתי וב׳ פסולים אומרים לא ראית בץ בב״א בץ בזאחיז
עורפץ 0 ) .ב׳ פסולים אומרים ראינו וע״א פסול אומר לא ראיתם בין בביא בין בזאח״ז אץ עורפין.
כדמבואר גהדיא בגמ׳ ]כמשנ׳׳ת בחלוקה ג׳ ואין בזה כל מחלוקת[ הרמב״ס בינמות קי״ז נ׳ דהגן עד אומר מת משאח וגא א׳ ואמר
ואמאי כלל לה הרמב״ם בכדי גג׳׳ א אפ׳ > כוונת הרמב״ם לומר לא מת לא חצא מהתירה הראשון ואת׳׳נ גמשנה שני׳ קהני פד אומר
ח ה לעולם דינו כב׳׳א ואפי׳ בזאח״ז וכן כוונת כרמג״ם נמי בה׳ מת ופד אומר לא מת אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת ה״ז
גיח שק כה״ג ,ובלח״מ )פי״ב מגירושין הי ח( הקשה ממשי׳כ לא תנשא ומשנה זו מיירי גב׳׳א כמש׳׳כ התום׳ שה ) ד׳ ה ה א( ואמאי
הרמב״ם בהלכה י״ס באו שנים ואמרו לא מת אפ״פ שנשאת תצא לא קתני ברישא גבי נזאח״ז אשה אומרת כו׳ א״כ מוכח דנאשה ל״ש
בד״א נ שהי׳ הפ״ א שנשאת פל פיו כמו כשנים שגאו והכחישו גזאח״ז דבפסולץ ל׳׳א הרי הוא כשנים ולכך לא קתני לה ברישא
אותו כגון שנשאת ע׳׳פ איש ובאו שנים ואמרו לא מת או שנשאת ורק בסיפא גבי גב״א דגנשים לפולה הוא בב״א ודפת הראב״ד
פ״פ אשה או פ״פ עצמה ובאו שתי נשים או שני פסולין של דבריהן צ׳׳ל דתני בסיפא וה׳׳ה ברישא .וביאור דברי הרמב״ם פי׳ בחידושי
ואמרו לא מת והקשה אם ניסת ע״פ אשה למה לי שבאו ג׳ נשים ר׳׳ח דבפסולק ליכא דק קבלת פדות וצ׳׳ע התינח לדפת התום׳ ]נתבאר
אפי׳ באת אשה א׳ הא בפסולק לא אמרי׳ ה׳׳ ה כשנים וכו״ל חד בספיף ה׳ סק׳׳ד[ דגזאח׳׳ז היינו אחר קבלת פדות אבל כגר ביארני
וחד ותצא וקושייתו תמוהה הא חילוק גדיל יש דבחד וחד מדני לפיל שם דדפת הרמג״ם כרש׳^ דתליא באחר כדי דבור וא״כ אמאי
נשאת לא׳ מעדי׳ ואומרת ברי לי וכאן הרי מיירי כרמב״ם דתצא לא שיין בפסולק ואולי משום שאחר כדי דבור נגמר דיבו מ ועדותו
אפי׳ באומרת ברי לי ]דכל היכא דמהני ברי לי ט ת ג הרמג״ם בהדיא וזה ל׳׳ש בפסולק שאין לו דק פדות רק דק נאמנות וכפין זה כתב
וכל היכא דלא מהני כותב תצא כמבואר כל הלכות הרמב״ם שם[ שם ע׳׳ש .ועוד נראה מקור הרמב״ס דהא דעתו דכ״מ שהאמינה
ולכך כתב דווקא חד ותרי .פוד הקשה שם ממש״כ הרמג״ם בהלכה תורה פ״א הרי הוא כב׳ כשרים ממש ואי באו אח״כ ב׳ כשרים
כ׳ אשה אומרת מת או היא שאמרה מת בפלי ואח׳׳כ ג א פד כשר הוו תרי ותרי כמשנ׳׳ת בפ׳׳ה בחלוקה ג׳ וא״כ אם גם בפסולק
ואמר לא מת כ״ז לא תנשא ואם נשאת תצא משמפ דיוקא שבא פד שיץ הרי הוא כשנים אמאי אם באו אח״כ ב׳ פסולק אחר הפסול
כשר תצא הא פסול לא תצא ואמאי אי ליכא בפסולק דין ה׳׳ה כשנים הולכק אחר רוב דעות ואמאי הרי הפסול הוא כשני כשרים ושני
הו״ל כחד וחד בב׳׳א ותצא ,וג״ז תמו ה דודאי היכא דאתא כשר כשרים פדיפי מב׳ פסולק דאפי׳ מאה פסולק כחד דמיא אע״כ
כשר עדיף ולא מכני ברי לי אבל כיכא דפסול ופסול מכני גרי לי דבפסולק לא אמרי׳ הרי הוא כשנים וראי׳ זו כתב במרכבת המשנה
כמש׳׳כ הר מג״ם ג כ די א בהי׳׳ע. ח׳׳ב ה׳ סו פ ה מיהו דפת הראב׳׳ד יתבאר גע׳׳ ה בחלוקה י׳׳ג דנ׳׳ה
ת נן בסופה ל׳׳א ב׳ פד אומר נפמאת ופד אומר לא נפמאת אשד שהאמינה תורה ע׳׳א ה׳׳ה כשנים היינו כשני פסולק וב׳ פסולק באמת
אומרת נפמאת ואשה אומרת לא נפמאת כי ת ה שותה א׳ אומר לא פדיפי מיני׳ אלא גבאו בב׳׳א פ״ש .וצ״ע מנ״ל לפולא הא דכ״מ
נפמאת ושנים אומרים לא נפמאת הי ת ה שותה שנים אומרים נפמאת שהאמינה תורה פ״א הרי הוא כשנים אי מסברא ס״ל דכיק דהאמינתו
וא׳ אומר לא נפמאת לא כי ת ה שותה ,ואמרי׳ פלה בגמ׳ וכיק תורה במקום דבפי שנים אלמא הרי הוא כשנים הרי פסולק נמי
דמדאורייתא פ״א מ הי ק אידך היכי מצי מכחיש לי׳ והאמר פולא כ״מ האמינתו תורה אפ׳׳ג שאיט כשנים ושמא מקרא יליף לה או מדכתיג
שהאמינה תורה פ׳׳א ה׳׳ה כשנים ואין דבריו של א׳ במקום שנים אלא בסופה ופד אק בה וקרי לה לשון פדות ,א׳׳ג דס׳׳ל הא דבפסולק
אמר פולא תני לא היתה שותה וכן א״ר יצחק לא כי ת ה שוחה ור׳חייא לא אמרי׳ ה׳׳ה כשנים הוא משום דלפולם הו״ל כג״א דל״ש בהו
אמר היתה שותה ולד׳ח קשיא דפולא ל׳׳ק כאן בב״א כאן בזאח׳׳ז דין קבלת פדות כמשכ׳׳ל אבל בכשר דשייך דין קבלת פדות ה׳.׳ה
תק פד אומר נפמאת ושנים אומרים לא נפמאת כי ת ה שותה הא כשנים מיהו לפיל כתבנו דהא ליתא רק לדעת התום׳.
חד וחד לא כי ת ה שותה תיוגתא דר׳ח אמר לן ר״ח ולפפמיו אימא ובהלכות גירושין פי׳׳ב הי׳׳ח כתב הרמב׳׳ם בא פ׳׳א והפיד שמת
סיפא שנים אומרים נפמאת וא׳ אומר לא נפמאת לא כי ת ה שותה גמלה והתירוה להנשא פל פיו ואח׳׳כ בא אחר והכתיב
הא חד וחד הי ת ה שותה אלא כולה בפסולי פדות וו׳ נחמי׳ היא את הראשק ואמר צא מת ה׳׳ז לא תצא מהתירה ותנשא שפ׳׳א
דתניא ד נחמי׳ אומר כ״מ שהאמינה תורה פ׳׳א הלן אחר מ ב נ א ק בפדות אשה כשני פדים בשאר עדויות ואק דבריו של א׳
דעות ופשו שתי נשים באיש א׳ כשני אנשים באיש א׳ וא׳׳ד כל כיכא במקום שנים באו שניהם כאחד זה אומר מת וזה אומר לא מת אשה
דאתא פ׳׳א כשר מעיקרא אפי׳ מאה נשים כע׳׳א דמיין ו הג׳׳ ע כגון אומרת מת ואשה אומרת לא מת ה׳׳ז לא תנשא ואם נשאת תצא
דאתאי אשה מעיקרא ותרצה לדר׳ נחמי׳ הכי רר׳א כ״מ שהאמינה מפני שהוא ספ ק ואם נשאת לפד שהעיד לה והיא אומרת ברי לי
תורה פ׳׳א כלך אחר רוב דעות ועשו ב׳ נשים באשה א׳ כב׳ אנשים שמת כ״ז לא תצא פכ׳׳ל וגחזו׳׳א אה׳׳ננ סי׳ כ״ס סק״ב נקש דמדתני
באיש א׳ אבל ב׳ נשים באיש א׳ כי פלגא ופלגא דמי ותרתי בפסולי הרמג׳׳ם דק של אשה אומרת ט׳ בסיפא גבי בב״א מוכח דגגי אשה
פדות למה לי מ הו דתימא כי אזלי׳ בתר רוב דעות לחומרא אגל לקולא נמי בפיק בב׳׳א והוקשה לו הא דפת הרמב׳׳ס דבפסולק לא אמרי׳
לא אזלי׳ קמ׳׳ל פ׳ > סוגיית כג מ׳ וסוגיא זו כולה איתא נמי לפנק ה׳׳ה כשנים ,ולפנ׳׳ד נראה דמדלא נקע לה הרמב׳׳ם לאשה ברישא
פ׳׳ע שם מ׳׳ז ב׳ .ורש׳׳י מפרש כ סוגי א דכא דקא דייק בתחלה הא סד גבי גזאח׳׳ז רק בסיפא גבי בב״א מוכח דה׳׳ק אשה אומרת כי׳
וחד לא כי ת ה שותה הוא משום דהוא משגה יתירא מדייק לה בזה לעולם לא תנשא דלעולם דינה כב׳׳א דאק בה בזאח״ז ]וכמי
דלגופי׳ לא איצפרץ דפשיפא דתרי פדיפי ]וצ׳׳ל דאפי׳ בזאח״ז לשון מתני׳ דמינה קדייק הרמב׳׳ם כמשכ״ל[ וראי׳ ברורה לזה דגפ׳׳א
פשיפא דלא׳׳ה לוקי גזאח״ז ,וכדפרין ביבמות קי׳׳ז ב׳ פשיפא מ סופ ה הפ׳׳ז כתב הרמב׳׳ם נ א ע׳׳א כשר )גם כאן דקדק רבנו
דאק דבריו של א׳ במקים שנים ואפי׳ פל בזאח׳׳ז פריך שם מדלא לכתוב כשר דבפסול לא אמרי׳ ה׳׳ ה כשנים( ואמר נפמאת ה״ז
מוקי לה בזאח״ז ,ובזה מיושב קושיית כ תו ס׳ שם די ה לא צריכא אינה שותה כ מו שביארנו ג א ע׳׳א והכחישו ואמר לא נפמאת אק
דבאמת גם כאן מדייק מכח פשיפא ודו׳׳ק[ ופ״כ לדיוקא אתא, שומפק לו שפ׳׳א בפומאת סו פ ה כשנים ואק דבריו של אחרון דוחק
ולכאר צ״פ אמאי איצפרין לדיוקא הא לפוצא קתני בכדיא ברישא דברי הראשון שהוא כשנים באו שניהן כאחד זה אומר נפמאת וזד
דחד וחד אינה שוחה וצ״ל לדעת רש״י דבעי לאשמפיק דלא גפפ ה אומר לא נפמאת או שאמר א׳ נפמאח וגאו שנים אחרים ואמרו
להגי׳ ברישא ולמיתני כדתני ר״ח הי ת ה שותה ולכן נקפ בבא יתירא לא נפמאת ה׳׳ז שותה פכ׳׳ל הרי כלל הרמב׳׳ם בסיפא גבי דק בב׳׳א
לגלויי ארישא ,והא דלא מוקי לה למציפתא דמיירי גזאח׳׳ז ושפיר א׳ אומר נפמאת וב׳ אומרים לא גפמאת וע״כ דק זה אפי׳ גזאח״ז
נה איתן סי׳ ד דין נודע מי הכהו נחל
רוכ דעות ואפי׳ ככ׳׳א אינה שותה ה א מד וחד ככ׳׳א הי ת ה שותה, יוק מיגה אפי׳ לר*ח ה א חד וחד לא הי ס ה שוחה יזי׳ רש״י משום
פכ״פ כץ לפירש׳׳י כץ לפי׳ התום׳ מכומר כהדיא דכפסול נמי ימתני׳ משמע לי׳ דמיירי גב*א דקתני סד אומר כף ומד אומר כף
אמרי׳ ה׳׳ה כשנים וכדעת הראכ׳׳ד דאל׳׳ה מה הרויח דקא מוקי משמע בכ׳׳א ,ובמסקנא דמוקי כפסולי מדוח פירש״י דמיירי חרחי
מציעחא כפסולי עדות אכתי דוק מינה הא חד וחד לא היתה מ י כתרייחא כפסולי פדות כק כזאח״ז כין גנ ״ א ומציסחא דקחגי
שוחה ואמאי ,וזהו שכתכ הראכ׳׳ד נראה pהגנר שזה שיכוש, היתה שותה קמ׳׳ל אפי׳ כזאח״ז כפסול ו ס פסולק שותה הא חד
מיהו אכתי איכא למידק אף לדעת הראכ׳׳ד מאי קא מ ס ק ותרתי וחד פסול ופסול כזאח״ז לא הי ח ה שותה וסיפא דקחני כ׳ פסולץ
כפסולי עדות ל׳׳ל מה׳׳ד כי אזלי׳ כתר רוכ ד ט ת ^זומרא אכל יססול אינה שותה היינו אפי׳ ככ״א ודוק מיגה הא פסול ופסול
לקולא לא אזלי׳ קמ״ל סיפא דאפי׳ לקולא שאץ שוחה אזלי׳ כתר יי ״ א שותה ,ולכאף דכרי רש״י סותרק שכתחלה כתכ דד׳ח לא
רוכ דעות וקשה הא ג ם זה שמעי׳ ממציעתא מדאמרי׳ ע׳׳א אומר משמע לי׳ מתגי׳ רק ככ׳׳א ועכשיו מס׳ רש״י למתני׳ אף כזאח״ז
שנטמאת ושנים אומרים לא נטמאת הי ת ה שותה הא חד וחד לא א״כ מאי דוחקי׳ לאוקמי כפסולי פדות ,וכתכ כהגהוח הכ׳׳ח דטונ ת
היתה שותה וע״כ כזאח׳׳ז דככ׳׳א הרי שותה ,ואמאי כזאח׳׳ז אינה יש׳׳י ד ד׳ ח לא כעי לאוקמי מתני׳ דווקא כזאח׳׳ז משום דמשמע לי׳
שותה משום שהראשץ ככר נא pכשנים ואי ס׳׳ד דאף כשנים מ׳׳ א אכל לאוקמי כחרווייהו אינו חושש אף דעיקר רכותא דאפי׳
וחד לא אזלי׳ כתר רוכ דעות לקולא רק אמרי׳ לקולא דאלף פסולץ נזאח׳׳ז ודיוקא דהא חד וחד כר לא מחוקם אלא כזאח׳׳ז כיק
כחד והו״ל ספק השקול ושוחה וא״כ אמאי כזאח״ז אץ שותה כחד דמיירי נמי ככ׳׳א נקע מתני׳ לישנא דככ״א ,ולכאף דכריו תמוהים
וחד נהי שהוא כשנים מה ככך הא לא אזלי׳ כתר רוכ דעות וי׳׳ל דהרי נם למקשן הר׳מ לאוקמי מציעתא כק ככ׳׳א כק כזאח׳׳ז דהדק
דס׳׳ד דנד׳א שככר נחקכל עדותו הרי הוא כשני כשרים ופשיסא אמת דלעולם שותה ורק הדיוק דקא דייקת מינה הא חד וחד לא
דשני כשרים עדיפי מפסול אכל כ׳ פסולץ ופסול ס׳׳ד דכי הדדי היתה שוחה זהו דווקא כזאח״ז ח ה לא הרווחנו גם למסקנא דגם
נינהו לקולא ולא אזלי׳ כתר רוכ ד ט ת קנד׳ל סיפא .מיהו לפ״מ למסקנא ע*כ צ״ל כן דמציעתא מיירי כץ כזאח׳׳ז כץ ככ׳׳א והדיוק
שנכתוכ כנד-ה לק׳ כחלוקה י׳׳ג דלדעת הראכ׳׳ד הא דכ״מ שהאמינה יקא דייקת הא חד וחד לא הי ת ה שותה ע״כ לא מיירי רק כזאח׳׳ז
תורה נו׳א ה׳׳ה כשנים היינו כאמת כשני פסולים קשה א״כ שמעי׳ יא״כ הר׳מ לאוקמי תו ככשרים ,ונראה ד ה טוג ה דהמקשן דהוה ס׳׳ל
לה ממציעתא ,וי׳׳ל דהייט לכתר דגלי לן מתני׳ דאזלי׳ כתר רוכ ימציפתא ל״צ כלל לגופי׳ רק לדיוקא ע״כ לא מחוקם רק כמאי
דעות אפי׳ לקולא א״כ דיוקא דמציעתא נמי טעמא משום רוכ דמתוקם דיוקא וכיץ דדיוקא דווקא כזאח׳׳ז ע״כ מתני׳ נמי מיירי
דעות ו איט אלא ככ׳ פסולץ אכל אי לאו סיפא ממציעתא לחוד יייקא כזאח׳׳ז וזה לא משמע לי׳ לד׳ח אכל למסקנא דאיצעריך לגופי׳
הף׳א דהוי ככ׳ כשרים אכל כפסול וכ׳ פסולץ לקולא לא הוי לאשמעי׳ דכפסולי עדות הולכץ אחר רוכ דעות דלא ניסא דמאה
אזלי׳ כתר רוכ ד ט ת להכי איצטריך סיפא ,אכל לדעת הרמכ״ם פסילץ כחד פסול א״כ איצמריך לגופי׳ ומיירי כץ כזאח׳׳ז כין
ודאי קשה דיוקא דמציעחא כ מ שכ > ואולי דס׳׳ל להרמכ׳׳ם דמציעתא >נ״א רק דקמקשית למה נקט כמציעתא דווקא אחד ושנים הו״מ
דפסול וכ׳ פסולץ שותה לאו לדיוקא ה א פסול ופסול אינה שותה למנקס אחד ואחד ע״ז אמרי׳ דקמ״ל דכא׳ ושנים אפי׳ ס א ח׳׳ז הי ת ה
אלא לדיוקא הא כשר וכי פסולץ אינה שוחה ולהכי נקט כ׳ פסולץ שותה אכל כחד וחד לא הי ת ה שותה כזאח׳׳ז .נמצא פירוש ה סוגיא
דככשר וכ׳ פסולץ כפלגא ופלגא וכזאח׳׳ז אזלי׳ כתר כשר קמא לפירש׳׳י כך הוא דפשיסא לי׳ דככשר וכ׳ כשרים כץ שכאו תחלה
ואינה שותה כמשי׳׳ח כעז׳׳ה כחלוקה י׳׳ג ,וכן סיפא דכ׳ פסולץ י ץ כסוף כץ ככ׳׳א כץ כזאח׳׳ז לעולם השנים עדיפי וא״כ תרתי
ופסול אינה שותה אפי׳ ככ׳׳א ה א כ׳ פסולץ וכ xשותה ככ׳׳א מ י כתרייתא משנה שא״ 5ולא תני לי׳ רק לדיקא הא חד וחד דלא
דהוי ספק ואפי׳ כזאח״ז דהא דעת הרמכ׳׳ם דכפסולץ ל׳׳ש כזאח׳׳ז גססה כרישא וע״כ מדייק ממציעתא הא חד וחד לא הי ת ה שוחה
שאץ כהם דץ ה׳׳ה כשנים מיהו לפ׳׳ד הלח׳׳מ שנכתוכ להלן דככ׳ ”יופייך לר׳׳ח ולא כפי לשנויי כזאח׳׳ז דא״כ מיירי דו ק א כזאח׳׳ז
פסולץ מודה הרמכ׳׳ם דאמרי׳ ה׳׳ ה כשנים פ״כ לא אתי pלמידק דרא לא איצטריך אלא לדיוקא ולא משמע לי׳ וקפרין ולטעמיך כף
מ׳׳ א וכלא׳׳ה דיוקא דסיפא א״ש כפשוטו הא פסול ופסול כץ אלא ט ל ה כפסולי פדות ומציעתא פסול וכ׳ פסולץ שותה אפי׳
ככ׳׳א כץ כזאמ׳׳ז שותה דכפסולץ ליכא סאמ׳׳ז. יזאמ׳׳ז הא פסול ופסול כזאח׳׳ז א ץ שותה וסיפא דכ׳ פסולץ ופסול
תז א דשלא תני לא היתה שותה מכואר כתוס׳ כיכמות וכסוסה אץ שותה אפי׳ ככ״א ה א פסול ופסול ככ״א שותה .מיהו לפי׳
ג׳ תיחצים אמאי לא כעי לאוקמי ככ״א וליתני הי ת ה שותה התוס׳ גד׳כ א׳׳א לפרש כן דהדיוק אתי לאשמעי׳ דלא נטעה לגחם
דכיכמות קי׳׳ז כ׳ מכואר כמתני׳ שיש חילוק כץ ככ׳׳א לסאמ׳׳ז, ייי שא כאידך אמורא ,דהחום׳ תירצו על קושיית רש״י דאמאי לא
תי מן א׳ דעולא מחלק כץ דאורייתא לדרכק וכדאורייתא ס׳׳ל לעולא משני לד חייא דמציעחא מיירי כזאח׳׳ז תירצו דהר׳מ לשנרי הכי
דהראשץ נא pאף כהכחשה ככ״א וכדרכק מחלק כץ ככ׳׳א לכזאמ׳׳ז, אלא דאכתי הו ה קשה לי׳ אמאי איצטריך דיוקא דסיפא דכ׳ וא׳
כ׳ דנטלא ו ר׳י לא מחלקי'כלל כץ ככ׳׳א לכזאח׳׳ז ומתגי׳ דיכמות דכא חד וחד היתה שותה דהא לא איצטריך דר׳ח תני לה כהדיא
דלא הנשא הוא משום לזות שפתים ,ג׳ דנטלא ניחא לי׳ לאוקמי ירישא וע*כ צריך ל א ק מי' כפסולי עדות ואי ס׳׳ד דאיצטריך דיוקא
מתני׳ כזאח׳׳ז דומיא דמציעתא דמיירי כזאח׳׳ז וככר הארכט כזה לאפקי מגירסת אידך אמורא מאי ר^שיא הא שפיר איצטריך סיפא
כחלוקה א׳ כס״ד ,והרמכ׳׳ם ע״כ לא מצי סכר כתי׳ ג׳ דעולא לאפוקי מגירסת פולא כרישא לא הי ת ה שותה ,ונף> צריך לפרש
נמי מחלק כץ ככ״א לכזאח״ז רק דגיחא לי׳ לאוקמי מתני׳ כזאיו׳ז לפי׳ ה תו ס׳ ה סוגיא כך דמתחלה מקשה מדיוקא דאמאי לא תני
דא׳ש לעולא דמגי׳ וגרים תני לא היתה שותה הא ק ת ט נמי י ט ת א דחד ומד והא לא קשה לי׳ אמאי איצטריך עיקר מתני׳
כמתני׳ אשה אומרת נטמאת ואשה אומרת לא נטמאת ועלה מגי׳ כמש׳׳כ ה תו ס׳ כיכמות קי׳׳ח א׳ ) ד׳ ה ל״צ( ד ה ו רכוחא דהף׳א
עולא חני לא היתה שותה ו הייט כזאח׳׳ז וא״כ מוכח דנם כפסולץ דהוי כ ת ד ותרי רק קשה לי׳ דיוקא אמאי לא חני רכותא טפי
אמרי׳ ה׳׳ ה כשנים אע״כ דעולא לא מחלק כץ ככ׳׳א לכזאח׳׳ז כחד וחד אנס׳כ דחד וחד אי ט כן ולכך לא תני לי׳ והו׳׳מ לשנויי
ולכך ס׳׳ל דאפי׳ כפסולץ דכל מי שאומר מת ונטמאת וראיתי מציסחא כזאח׳׳ז ולכך לא תני חד וחד דכזאח׳׳ז אינה שותה אלא
הרי הוא כשנים לעולם מידי דהוה אפ׳׳א כהכחשה דלא גרע דכוה ק׳׳ל סיפא למאי איצטריך לא לגופי׳ דכ׳ וחד עדיפי דככר
מפסול אכל לר״ח דע׳׳א כהכחשה אינו כשנים גם פסול אי ט כשנים שמפי׳ ממציעתא דאפי׳ היכא שהראשץ נתקכל כפנים השנים עדיפי
ורד! ע׳׳א כשר ועמש׳׳כ כזה כחלוקה א׳ כס׳׳ד .ויש לפי׳ לתי׳ כ׳ של ו פ״נ לדיוקא אתי וקשה הא שמעי׳ לי׳ מרישא ]וככשרים לא כעי
התוס׳ דמתני׳ דיכמות משום לזות שפתים היכי מתוקמא לנטלא מתגי׳ לפלוגי כץ לחומרא לקולא[ ולכך מוקי כפסולי עדות ואיצטריך
דיכמות קי׳׳ח א׳ עד אומר מת ועד אומר לא מת ה׳׳ז לא תנשא מציפתא לאשמעי׳ דפסול וכ׳ פסולץ השנים עדיפי ואפי׳ כזאח׳׳ז
ואמאי איצטריך למהדר ומיתט ה א לדידי׳ אץ חילוק כץ ככ׳׳א לא מד וחד כזאח׳׳ז פסול קמא עדיף וסיפא איצטדך דאפי׳ לקולא
לכזאח׳׳ז וצ׳׳נג י׳ פסולץ עדיסי מחד ולא אמרי׳ חד פסול כאלף רק הולכץ אחר
איתן סי׳ ד דיז נודע מי הכהו נחל נו
בחנוקה א׳ בזה באורך[ ,ובזאח״ז לדעת כ ר מנ״ ם כו״ל כב״א שאק כתב הרמב״ס פ״נ 1מרוצח הי״ז שלש :שים או שנ:ה פסינק אומרים
בפסולק דק ה״ ה נשנים ול״ש בזאח״ז ותלוי במחלוקת כריפנ״א • ראינו ההורג וארבע נשים או ארנפה פסולץ אומרים לא
והרא״ש אי מכני ברי לי ולדעת הראס׳ד ורש״י ותום׳ והרז״ה וכרמס׳ן ראיחם פורפץ זה הכלל נפסולין הלך אחר רוב המנץ בכ״מ והקשה
והרשב״א וכריפב״א ונמוק״י וריא״ז כ״ז חנשא לכתחלה מיהו בחזו׳׳א א ה״ע סי׳ כ״ע סק״ב דלמה הוצרך כאן משום רוב דפוח
לדעת כ תו ם׳ לנתחלה לא תנשא משום לזות שפתים ואם ניסת לא הא הרמב׳׳ם ז״ל ס׳׳ל דבפסולץ לא אמרי׳ הרי הוא כשנים וא״כ
תצא אפי׳ לא ניסת לא׳ מעדי׳ ו אינה אומרת ברי לי ולדפת ריא״ז אפי׳ ג׳ וג׳ ואפי׳ בזאח׳׳ז נמי פורפץ מספק דבפסולץ ליכא בזאח״ז,
יש שלשה חילוקים דבב״א ממש לא תנשא ואם נשאת תצא ובזאח״ז ולכאף הי׳ מקום לומר דמש׳׳כ הרמב״ם דבפסולין לא אמרי׳ ה׳׳ה
קודם שהתירוה לא חנשא ואם ניסת לא תצא ואחר שהתירוה תנשא כשנים זהו דוקא בפסיל א׳ אבל בב׳ פסולץ אמרי׳ בהו שפיר ה׳׳ה
לכתחלה כמו שביארנו בחלוקה א׳ .ובסופ ה בב״א שותה ובזאח״ז כשנים ופפמא איכא דהא מבואר בגמ׳ דב׳ פסולץ וכשר שקולץ הן
להרמב״ם שותה ולהראב״ד ודפימי׳ אק שוחה ו ק נ ע״ ע נב״א לעולם וכפלגא ופלגא דמו וא״כ כמו דבכשר אמרי׳ ה״ ה כשנים ה׳׳ה
פורסק ובזאח״ז להרמב״ם פורפק ולהראב״ד ושאר הראשמים אק בב׳ פסולץ ,וכ״נ דפח הלח׳׳מ שהקשה בפי׳׳ב מגימ שץ הי׳׳ח פ:
; .פורפק. מש״כ הרמב׳׳ס בפ״ס מרוצח הט׳׳ז שחי נשים או שניי פסולים
) Qפ סו ל .כיינו אשה או קרוב או כל הפסולין כמנויק לפיל נ ס ״ א אומרים ראינו ההורג ופ׳׳א מכחישם ואומר לא ראיתם פורפין
וכשר אינו אלא הראוי להעיד בממון ובכל מקום .ויש והקשה דאי מיירי בזאח״ז אמאי פורפין ה א כראשון נ א ^ כשנים
חילוק דבפ׳׳ע נאמן אף גזלן דאורייתא ובסופ ה ופדות מיתה אין ולכאף דבריו תמוהים הא דפת הרמב״ם דבפסולין לא אמרי׳ ה״ ה
נאמן אלא גזלן דדבריהם כמשנ״ת נ ס׳׳ א .ופד מפי פד דינו כפד כשנים אפ״כ דדפתו כ מ ש ^ שיש חילוק בין פסול א׳ לס פסוצין,
פסול כ׳ ? כאחרונים וכן גוי מסיח לפי תומו .ובפ״פ אף שאין מיהו אם נאמר כן נצפרך לומר ע׳ > דהלכה פ״ז כנ״ל מיירי בב״ח
מסיח לפי תומו לדפת כ מנ״ח נמשנ״ת הכל בס״א בס״ד. כמש״כ בלח״מ שם והלכה d׳ vהקודמת ע״כ מיירי בזאח״ז כמו
ח לו ק ה ף ) .ס פסולים ו ס פסולים( 0 ) .שני פסולים נ ר .נ תב שיתבאר בפ׳׳ה בחלוקה י׳׳ג ח ה דוחק גדול כמש׳> בלח״מ שם
הרמב״ם פי״ב מגירושק ככ״ג שני פדים אומרים מת דמדסתם הרמב״ם וסמכן זל״ז לא משמע ח ה מיירי דווקא בזאח״ז
ושנים אומרים לא מת כ ״ז לא תנשא ואם ניסת תצא מפני שהוא וזה בס׳א דכל כה׳^ הו״ל להרמב״ם ז״ל לפרישי פ״כ נראה דגם
ספק ואם ניסת לא׳ מעדי׳ והיא אומרת נרי לי שמת ה״ז לא תצא, בס פסילץ איתא לכללא דכרמב״ס דאץ בפסוצץ דינא דהרי הוא
סתם כר מ ס׳ ם דק זה ומשמע נין בכשרים ובק בפסולים וכ״ה ודאי כשנים והלכה י׳׳ז הנ״ל מצוה ליישב.
לדעת כרמב״ם דבחד וחד מהני נרי לי ומאה פסולים כמד וחד דמי כתב כ מ״ מ פי״ב מגירושץ הי״ח וה״ה לאשה אומרת מת והתירוה
כדא׳ סו פ ה מ׳׳ז ס .מיהו לדעת כראשונים דס״ל דנחד וחד לא מהני לינשא פל פי׳ ואח״כ באה אשה א׳ ואמרה לא מת לא תצא
ברי לי לכאו׳ נראה דגם כאן כמאן דליתנהו דמי ולא מהני נרי לי מהתירה הראשק ח ה מוסכם ולכאף תמוה מאד אין כתב שזה
דל״ד ל ת ד ותרי דהא מאה נשים כחד דמיק ורק 0נשרים יש מוסכם דברמב״ס כ׳ רוצח מפורש ג כ די א לכיפן דבפסולץ לא
בנחם להוציא מחזקה ] מי הו אם אומרת ברי לי שמת לפ״מ שפסק אמרי׳ ה׳׳ ה כשנים וכמה אחרונים העתיקו דברי כ מ״ מ לכלכה
הרמ״א באה״נג סי׳ י״ז סל״ז מצפרפת פ ם העדים שאומרים מת וכבר תמ ה בזה כלח״מ שם ,ואולי יש ליישב קצת דפת כ מ״ מ דס״ל
כיון שכולם פסולים והוי רוב דפות דמת ותנשא וכנ״ל בחלוקה דיש חילוק בק סו פ ה וע״נג לפדות מיתה דבסופה ופ׳׳ע דלא תליא
כקוד מ ת[ .ודק זה נ ק ננ ״ א בק בזאח״ז לדפת כרמב״ם דנפסולק בהתירוה רק בכדי דיבור כמשנ״ת בחלוקה א׳ אמרי׳ דבפסול ל״ש
ל״ש נזאח״ז דלא אמרי׳ בהו הרי הו א כשנים ולכך ס ת מ ה הרמב״ם קבלת פדות כמש״כ בחי׳ ר״ח כמשכ״ל אבל בפדות מיתה דתליא
ולדפת הלמ״מ דבשר פסולק מודה הר מ ס׳ ם דאמרי׳ בהו כ׳ ה בהתירוה לינשא זה שייך ג ם בפסולק מאחר שהתירוה לינשא סל
כשנים צ״ל פ׳ ? דהלכה זו לא מיירי הרמב״ם רק בכשרים דבפסולק סיכם וצ״ע ופי׳ לפיל פו ך חלוקה א׳ שכתבנו קצת בדרך אחר ליישב
הו״ל לפלוגי בק בב״א לבזאח״ז מיהו בלא״ה ד׳׳ז צ״פ כמש׳? בחלוקה דברי ה מ״ מ ופמש״כ בחלוקה מ״ז ,ודעת כרמב׳ץ וכרשב״א והתום׳
ה׳ ,ולדפת הראב״ד ושאר הראשונים דגם בפסולק א ? א דינא של והריפב״א וכנמוק״י והריא״ז ככראב״ד כמש׳? בחזו״א א ה ״ ע' סי׳
ה״ה כשנים א׳ ? כ״נ בזאמ׳׳ז בודאי נאמנק כראשונים ותנשא לכתחלה כ״פ ס קי׳ ? ודק די ק תליא ג״כ בדק הנ׳׳ל ע׳׳ש וכ״ה דפת רש׳^
כמו בפסול ונראה דלדפת כ חו ם׳ דבחד וחד לא תנשא לכתמלה משום כמשנ׳׳ת ,ואף כפור ושר׳ע ש פ ס ^ שם כהרמס׳ם אק ראי׳ לנ״ד
לזוח שפתים ג ם כאן שייך זה דכא מאה פסולק כחד דמיק .קיצור דשם ה׳׳ס משום דכשר עדיף מפסול אפי׳ כשהתירו פ״פ כפסול
כדינים ס פסולק אומרים מת ו ס פסולק אומדים לא מת אם באו אבל בפסול ופסול אפשר דאמרי׳ ה׳׳ה כשנים.
בב״א כ״ז ספק ואפי׳ ניסת תצא ואם ניסת לא׳ מפדי׳ ואומרת בתום׳ סו פ ה ל״א ס ד׳׳ה הא הביאו ירושלמי פ״א אומר נפמאת
ברי לי תליא במחלוקת כריפב״א וכרא״ש אם מכני ברי לי בחד וחד ופ׳׳א אומר לא נפמאת שמעון ב״ר אבא בש״ר יוחק כאן
]ואם אומרת ברי לי שמת מצפרפת והוי רוב דפות דמת ותנשא כנ״ל[ לא כי ת ה שותה ובפ׳׳פ היו פורפק ופפמא מפני שכאן רגלים לדבר
ואם באו בזאח״ז לדפח הרמב״ם דאק נפסולק דק ה״ ה כשנים כוי ופי׳ בחזר׳א אה׳׳ע סי׳ כ״פ סק״י דמיירי בב״א וס״ל כר׳ח דמחלק
כס׳א ואפי׳ ניסת תצא ואם ניסת לא׳ מפדי׳ ואומרת ברי לי מחלוקת בק בב״א לבזאח״ז ולכך בפ׳׳ע תני כר׳׳ח כיו פורפק ומיירי בב״א
הריפב״א והרא״ש ]וא ם אוסרת ברי לי שמת דיט כנ״ל[ ולדפת ורק ב סופ ה ס״ל כעולא דלא מחלק בק בב״א לבזאח״ז ולעולם נ א ק
הראב״ד ודפימי׳ דגם בפסולק שייך ה׳׳ה כשנים ]וכן לפמש׳? כלח״מ זה שאומר נפ מאת מפגי שרגלים לדבר וצ״ע איך יתפרש לדידי׳
ד נ ס פסולק גם כרמב״ם מודה[ א׳ ? כ״נ תנשא לכתחלה אך לדפת סיפא דמתני׳ ס פסולק ופסול לא כי ת ה שוחה הא חד וחד היתה
התום׳ לונתחלכ ■לא חנשא משום לזות שפתים ואם ניסת לא תצא שותה ואיך משכחת לה וכן קשה לפולא לתי׳ ג׳ של כ תו ם׳ שהבאנו
ואפי׳ אק אומרת ברי לי ולדפת ריא״ז אם באו בב״א ממש ה״ז לעיל ובחזו״א שם תי pדלפולא תני סיפא אגב מציפתא וכ״ ה דכו״מ
תצא אפי׳ נשאת ואם באו נזאח״ז קודם שהתירוה לא תנשא ואם למיתני בה חד וחד וצ׳׳ע להאי ירו׳ דהרי מתני׳ דפ״ע חני סיפא
ניסת לא תצא אפי׳ בלא ברי לי ואם באו בזאח״ז אחר שהתירוה לגופא ,ואולי אגב דתני מתני׳ דיבמוח ודפ״ע תני נמי ככא.
תנשא לכתחלה .ובסופ ה אם באו בב״א שותה ואם בזאח״ז לדפת דינים כפולים מכל כנ׳׳ל דבפסול אומר מת ופסול אומר לא מת
הרמב״ם שותה ולדפח הראב״ד ודפימי׳ אק שותה וכן ב פ׳ ? לדפת בב״א ה ^ ל ככשר וכשר דתליא במחלוקת הריפס׳א וכרא״ש
הרמב״ם בק בב״א בק בזאח״ז פורפק ולדעת הראב״ד בב״א פורפק ודפימייהו שנתבאר בחלוקה א׳ אי מכני נשאת לא׳ מעדי׳ ואומרת
ובזאח״ז אק פורפק. ברי לי ואם לא נשאת לא׳ מסדי׳ לכו״ע תצא ] מיהו אם אומרת
)ד( ו א ם כר .חזו״א אכ״ ע סי׳ כ״ס סק״ ס וטפמא משום דפד קמא נרי לי שמת י׳׳א דמצפרסת לפד קמא ו א׳ ? הו״ל תרי ע ד מד כיק
בסל פ״י שנים וכוי כבאו כולם בב״א ע״ש ופמש״כ בחלוקה ל״ג. דהם נמי פסולק וכ״פ הרמ׳׳א ב אכ״ע סי׳ י׳׳ז סל״ז ופי׳ לפ*נ
נז איתן סי׳ ד דין נודע מי הכזע נחל
ת•)א( ע״א כשר אומר ראיתי וע*א פסול אומר לא ראית דעת הרמב׳ם דבץ בביא בץ בזאח׳ז אץ עורסץ ח־עתהרמב״ן
והרשב״א והראב״ד והר״ן ונמוק״י דבב׳׳א עורפץ ובזאח״ז אץ עורפץ .נ ס ע*א פסול אומר ראיתי וע*א כשר אומר
לא ראית לדעת הרמכ״ם בץ ב^א כץ בזאח״ז עורפץ ולדעת הראב״ד אליבא דהרמב״ם לעולם עורפץ ואליבא דהרמבץ
גכ״א עורפץ בזאת״ז אץ עורפץ a ) .ב׳ כשרים אומרים ראינו וב׳ פסולים אומרים לא ראיתם או ג׳ כשרים אומרים
ראיט וג׳ פסולים אומרים לא ראיתם או ד׳ כשרים אומרים ראינו וד׳ פסולים אומרים לא ראיתם כץ בב״א בץ בזאת״ז
אץ עורפץ n ) .ב׳ פסולים אומרים ראינו וב׳ כשרים אומרים לא ראיתם או ג׳ פסולים אומרים ראינו וג׳ כשרים אומרים
לא ראיתם או ד׳ פסולים אומרים ראינו וד׳ כשרים אומרים לא ראיתם בץ נביא כץ בזאח״ז עורפץ.
מת ה-ז לא תנשא ואם ניס ת תצא.מגואר דסיל דכשר ופסול כשר חל^ה ד) .פסול וב׳ פסולין() .ה( ע״א פסול כו׳ .נ סו ס ה מ*ז נ׳
פדץ< ולא מ כ ד אפי׳ ג ד לי וא״כ ה׳׳ה כשבא ככשר ואמר מת מוקמיק מ חג״ דא׳ אומר ראיתי ושנים אומרים לא ראיח
והפסול אמר לא מת אפי׳ בגי א ככשר נ א ^ ותנשא לכתחלה והרמבץ ’ יי ®ימת כג ץ שכולם היו פסולי מדות וע״כ pזה אפי׳ בזאת״( דהא
והרשב׳׳א מלקו פליו )הובא ג מ״ מ שם( והביאו מידשלמי pתני י י קי ע מינה ה א מד וחד פסול ופסול לא כיו פורפק ולא משכחת
האיש מכחיש את האשה והאשה מכחשת את האיש אלמא דכי לה י ק בזאמ׳׳ז ואפי׳ לדמת כרמב׳׳ס שא׳׳א ל די ק כן דכא ס״ל
ה ו ד דנ הו וכתב כ מ׳׳ מ דדפת כרמב׳׳ם דהירושלמי אתי כלישנא דכחד וחד פסול ופסול לפולס כוי כנ׳׳א שאץ בפסולץ Pה׳׳ ה
קמא בסוסה מ׳׳ז ב׳ אגל ללישנא בחרא כשר פדיף מפסול מדחזיק כשנים ודיוקא דמתני׳ כבר נתבאר בחלוקה כ׳ נס׳׳ד ,מיהו פ״כ
דכשר וג׳ פסולץ כי כדדי דנ הו ופי׳ ביש׳׳ש פ׳ כאשה שלום שתמה י ץ ז ה אפי׳ בזאח׳׳ז דכא לדפת הרמב׳׳ם ליכא בפסולץ דץ ה׳׳ה
ובירושלמי מפורש שם כלישנא גתרא ו ד ל הירו׳ בפ׳ ע׳׳ע ה׳׳ז נשנים ול״ש סאח׳׳ז .וכ״כ כרמב׳׳ם פי׳׳ב מגירושץ כ״כ באו שנים
גידול בר בנימץ בם רב כ*מ שהכשיד פ ח ת כאשה כאיש כאיש יאמרו לא מת אפ״פ שנשאת תצא ב ד׳ א בשהי׳ הפד אחד שנשאת
מכחיש את כאשה וכאשה מכחשת את כאיש ]ו ק פ ד ך[ ד ת ד סד מל פיו כמו השנים שבאו והכחישו אותו מ ץ שנשאת פ״ם איש
אוסר ראית את ההורג אשה אמרה לא ראית אשה אמרה ראיתי ינאי שדם ואמרו לא מת או שנשאת פ׳׳פ אשה או ע״פ פצמה ובאו
ופד אומר לא ראיתי ]ומשני[ ת ד דבית רבי כן ]פי׳ בג די ת א דבי שתי נשים או שד פסולץ של דבריכם ואמרו לא מי^ וכ״כ בפ״פ
רבי באמת שניט כן[ ,ח ד ב ש ^ נחמי׳ הולכץ אחר רוב דפות כ י ו מרוצח כי*ד א׳ אומר ראיתי ושנים אומרים לא ראית כיו פורפץ
פבידא שתים נשים ואיש א׳ פשו אותן כשני פדים ופד א׳ כד א דאת >ד״א כשהיו שלשתן כשרים או פסולים וכ*ם באה׳׳פ סי׳ י׳׳ז םל»^
אמר באשה ונשים אבל אם כיו מ א ה נשים ופד א׳ כפד בפד א י ^ קיצור כדינים פ ד פסול אומר מת וב׳ פסולים אומרים לא מת אפ-פ
פכ*ל כירו׳ הרי מסיק ב ה ד א כלישנא בחרא ו א ץ כתב ה מ״ מ דהוא שנשאת תצא ולא מ ה ד ברי לי אפי׳ נשאת לא׳ מ פ ד׳ והוא פשוס
כלישנא קמא .ונראה ו הנ ה דברי הי ד׳ צרץ ביאור דבתחלה אמר ינ׳׳ס ב ר מ ר ם ] מיהו אם אומרת ב ד לי שמת לפ״מ שפסק כרמ׳׳א
ג ה ח א שתים נשים ואיש א׳ פשו אותן כ שד פ ח ם ופד א׳ ואח׳׳כ נאה׳׳ס סי׳ י*ז סל׳׳ז מצפרפת לפד ק מא ודיט כ ת ד ו ת ד פסולץ[
מ ס ק אגל אם כ מ מאה נשים ופד א׳ כפד בפד א י ^ ו ט׳ כ צ׳׳ל ינ ץ גב״א pס א מ׳׳ז לפולם כולכץ אמר רוב ד פו ^ pב סופ ה
דזה מסיק אמורא אחר או שהוא כפין איכא דאמרי והירף קיצר לפולם שותה בץ בב׳׳א בץ בזאמ*ז וכן בפ׳׳פ לפולם פורפץ.
ומציט גירו׳ כפץ זה וט«כ מ פ ק ר א אזיל כלישנא קמא דב׳ פסולץ חלוקה ח׳) .ב׳ פסולץ ופסול( 0 ) .ב׳ פסולץ כר .ת ק בסוסה
פדיפי מכשר ולבסוף דמסיק כלישנא גתרא י׳׳ל דכדר בי׳ נמי ממאי מ*ז ס שנים אומרים ח (י ד וא׳ אומר לא ^ י ת ם לא
דאמר מפיקרא דכאיש מכחיש את כא שה וכאשה מכחשת א ס היו פ ו מ ץ ומוקי לה ע ס׳ בשש^זתן פסולי פדות ו היי ד אפי׳ בב׳׳א
האיש ושפיר כתב כ מ׳׳ מ דהירושלמי אזיל כלישנא קמא ,ואף ד גי ד׳ הולכץ אמר רוב דפות דלןא דיייןיק מינה הא חד וחד כיו פורסץ
יבמות ונ ס׳ מי שקינא גרסי׳ גם בד שא שתי נשים ואשה א׳ פי׳ והיינו מ׳׳ א ואפי׳ לדפת הרמב׳׳ם דבמד ומד אפי׳ ס א מ ״ז פורפץ
במרדכי ]הובא בפ*מ נ ס׳ כא שה שלום[ ד ג ד ם גם שם נ י ד׳ וכ׳׳ה בהדיא ברמב״ם ס״הו ד נ א י ו ז ג דפות פשוס דאפי׳
כגירסא דס׳ ט׳׳ע וי׳׳ל דגם כרמב׳׳ם וכמי׳מ גרסי ק , תי׳׳ב מגירושין ככ׳׳ב אשה אומרת לא מת ושתי נשים אומרות מת
ת ע ת כרמב-ן והרשב׳׳א דכשר ופסול כי ה ד ד דנ כו וכ׳׳ה ג׳*כ ה״ז חנשל^ הקדים כאשה כאומרת לא מת ו אגד ה תנשא וכ׳׳ז
דפת כר׳׳ן והנמוק׳׳י כמש׳׳כ מהרש׳׳ל נ מ׳׳ ש בפ׳ כאשה שלום » ״ א שאץ באשה כאומרת לא מס שום נ*מ בץ באות קודם לב׳׳א,
וכ׳׳ה דפת כראב׳׳ד כמשי׳׳ת נ פ׳׳ ה בחלוקה י׳׳ג וכ׳׳ה דפת התום׳ וכ״כ ב פי ס מרוצח כי׳׳ד שנים אומרים ר איד וא׳ אומר לכם לא
ו הדסב׳׳ א ו ה ד א׳׳ז נמש׳׳ב נחזר׳א א כ״פ סי׳ כ׳׳ס סקי׳׳ב אבל כסור י אי ת ם אץ פורפץ ט ׳ בדיא כשכט שלשתן כשרים או פסולץ,
ו שדפ פסקו כהרמב׳׳ם ,ונראה דמקור הרמנ׳׳ם דכנה בסוגיא דסוסה וכ״פ ב א כי ס סי׳ ייז סליז ו ס י י ; ואפי׳ לדפח כ תו ם׳ אץ בזה
ל׳׳א נ׳ מ׳׳ז ב׳ דפולא ור׳׳ח ש הנ אט לפיל בחלוקה ס יש ג׳ ^ ו צ י ם משום לזות שפתים ו כי ס בתום׳ דבפו לאוקמי מ ת ד׳ דיבמות קייז ט
בתום׳ אמאי לא נ פי פולא ל א ק מי מתני׳ בב׳׳א כר*מ תי׳ א׳ דפולא עד אומר מת ופד אומר לא מת כי ז לא סנשא משום לזוח שפתים
ס׳׳ל דנדאורייתא אץ חילוק נ ץ סאחייז לבד׳א ולפולם כאומר א עיג דסיפא מתוקמא בפסולי פ ח ת ו ק ת ד שנים אומרים מת
נסמאת וראיתי נ א ק כשנים תי׳ ב׳ דפולא בכ״מ לא מחלק נ ץ יעד אוסר לא ס ס אפ*פ שלא נשאת תנשא אלמא א ץ ס ו משום
נב׳׳א לנזאמ׳׳ז סי׳ ג׳ דדחא לי׳ לפולא ל א ק מי מתני׳ ס א מ׳׳ז דהכי ליות שפתים וספמא דאץ דץ ^ו ת שפתים אלא כיכ א דשוץ וי ק
משמפ לי׳ וכבר כארכט ל פיג וכבר כתבט לפיל דהרמב׳׳ם ע״כ מאמינים אותו משום שכבר נתקבל פדותו שייך לזות שפתים אבל
ס׳׳ל דפולא לא מחלק בץ נב׳׳א לבזאח׳׳ז דאי פולא גמי מחלק הינ א שנ א ס ^ מחמת ד ב דעות כ ד כב׳ כ שד ם וכשר דליש לזות
ו מן מוקי ס אח׳׳ז כתי׳ ג׳ הא קתני כ ת ם במתני׳ פ ד אוסר נסמאת שפתים כסש׳׳כ בחלוקה ד .כללא דמילתא כל ;מרא שץ נאמן בץ
ופד אומר לא נסמאת אשה אומרת נסמאת ואשה אומרה לא נסמאת יי ״ א בץ ס א מ׳׳ז ליש לזות שפתים וכל היכא שאיד נ א ק אלא
כ׳׳ז שוחה ופולא מני׳ ת ד לא כי ת ה שותה ק א י ג״כ אאשה ו מיי ד יי אחיז שיץ לזוח שפמים ,קיצור כדינים ב׳ פסולץ אוסרים מת
דו ק א ס א ח׳׳ז ואמאי הא דפת הרמב׳׳ם דנפסולץ ל׳׳ש סאנד׳ז יפסול אומר לא מס בץ בביא בץ ס א ח׳׳ז חנשא לכתחלה ובסוסה
דלא אמרי׳ נ ה ו כ*מ שהאמינה תורה נ ד א כ ד הו א כשדם א ט׳ כ לפולם אץ שוחה ובפ׳׳פ לפולם אץ פורפץ.
דהרמנ׳׳ם ס׳׳ל דפולא לא מחלק בץ בב׳׳א לסאח״ז ולעולם נ א ק חי חלוקה ם׳) .כשר ופסול() .א( ע׳׳א כשר כר .כתב כרמבים
אותו שאומר נסמאת וראיתי ולכך גם כפסול נ א ק אבל ^ ח בפי׳׳ב מגיד ש ץ כ כי א )לפנץ פסול וכשר( אשה
pי׳׳ל כוותי׳ דמחלק נ ץ בב׳׳א לסאח׳׳ז א«כ בפסולץ ל״ש סאנד׳ז אימות מת או הי א שאמרה מת בפלי ו אחיכ ג א פ ד כשר ואמר לא
איתן סי׳ ד דין נודע מי הכהו נחל נח
ט) .א( ע*א כשר אופר ראיתי וב׳ פסולים אומרים לא ראית לדעת רעדי והרמב׳׳ם והרמב׳ן והרשב-א בב׳׳א עורפץ
ובזאח״ז אץ עורפץ ולדעת הראב״ד בץ בב״א בץ בזאח״ז עורפץ וי״א דאף להראב״ד בזאח״ז אץ עורפץ) 0ויש מי
שכתב דלהרמנדם כץ בב*א בץ בזאח״ז אץ עורפץ .נג( ע״א פסול אומר ראיתי וב׳ כשרים אומרים לא ראית בץ בב*א
אק pבזאח׳׳ז אבל אי הו ה ס״ל בהא כהראב׳׳ד דגם בפסול איכא שאץ בו קבלת פדוח נמם״כ בחלוקה ה׳ ,ו מפהה ים להוכיח דינו
דינא דבזאח׳׳ז הו ה מודה ד כנ שי אק בכחו להכחיש הפסול שכבר של כרמב׳׳ם דכשר ופסול כשר עדי qדהא ללישגא קמא מיידי סרחי
האמינוהו כשנים א׳׳ד אף בהא הו ה פליג הרמב׳׳ם דהכשר פדיף בבי ב ח די ת א דמתני׳ ב כ ^ וב׳ פסולק וקחני בסיפא דב׳ פסולין
וקצת נראה מדברי הראשונים דאף בהא פליג דאל׳׳ה הי׳ לו להרמבץ ונ שי אק שומה דהולכק א חי רוב דפות משמפ הא חד וחד פסול
להשיג פל הרמב׳׳ם ח ץ מראייתו מהירושלמי גם מהא דהא הרמבץ וכשר אינה שומה דכפק זה דייקיק בגרר ופוד דאל׳׳כ ליחני רבותא
פצמו ס׳׳ל דאף בפסולין שיין ה׳׳ ה כשנים כמו שביארנו בחלוקה ה׳. פפי דאפי׳ מד ומד שותה אפ״כ דאינה שומה ואמאי ה א לפולא
ושאר הפרטים והראיות הכל ביארנו בפ׳׳ה בחלוקה ט׳ ,ו ב ^ פ סי׳ מד וחד זהו שאומר נסמאם נאמן לפולם כשנים יאק שותה אע״כ
י׳׳ז סל׳׳ח הובא ב׳ הדפות .קיצור הדינים פסול אומד מם וכשר אומר דכשר פ דין מפסול ולכך שותה ,וא«כ כ׳׳ש ללישנא בתרא דמפדקז
לא מת אם באו בב׳׳א לדפת הרמב׳׳ם הכשר פדיף ותצא אפי׳ נשאת ספי כח הכשר מלישנא קמא כ׳׳ש דכשר פדיף ,ואפ׳׳ג דנתבאר לפ*ל
לא׳ מפדי׳ ואומרת ברי לי ]ובזה לכאר אפי* אומרת ברי לי שמת דהירו׳ ס״ל כלישנא קמא וקתני דכשר ופסול כי הדדי פ״כ צ״ל
אין מצטרפת להפסול למיהוי ב׳ פסולק נגד כשר דהא הכשר ודאי דבזה מחולק הימ< פ ס הבבלי והירד לא מוקי למתני׳ בפסולי פדות.
פדיף מינה לט׳׳ע[ ולדפת הרמב׳׳ם והרשב׳׳א והראב״ד והתום׳ p w ופל הרמבץ והרשב*א ל״ק דאינהו ס׳׳ל כתי׳ ה חו ם׳ דפולא נמי
ונמוק׳׳י והריא״ז הו׳׳ל כחד וחד ואפי׳ ניסת תצא ואם ניס ת לא׳ מחלק בק בב׳׳א לבזאח׳׳ז וכ׳׳ה ג״כ דפת ה ח׳׳ ה בשם רבו שנדפס
מפדי׳ ואומרת ברי לי תליא במחלוקת הריטב׳׳א והרא׳׳ש .ואם ברי״ף בסוף קדושק פ׳׳ש ובלא׳׳ה כתבנו למיל דדפת הרמב׳׳ן והרשב׳^
באו בזאח״ז לדפת כרמב׳׳ם דבפסולין ל״ש בזאח״ז כר׳ל דיט ככל דבפסולק נמי אמרי׳ ה׳׳ ה כשנים וכ׳׳ה דפת ה ח׳׳ ה פ׳׳כ כיון דסבר
כב׳׳א כמש׳׳כ ולדפח כראב׳׳ד דשייך בזאח״ז אם נאמר כדפת כתי׳ ז ה כמשכ׳׳ל דלהרמב׳׳ם פ׳ > לא מצי סבר כתי׳ זה ,ולכך שפיר
כרמב״ם דכשר פדיף גם כאן כשר פדיף ותצא אפי׳ בברי לי דוק מסיפא הא מד וחד פסול וכשר בב׳׳א שוחה משום דהו״ל
כמשכ״ל דאף בזאח״ז פליג כרמב׳׳ם ולדפת הרמב׳׳ן ודפימי׳ כאן ספיקא וכל ספיקא שותה וסיפא פ׳ > מתוקמא אף לפולא בנ״א
נ א ק הראשון ותנשא לכתחלה מיהו לדפת כתום׳ לכתחלה לא מנשא כמו שביארנו בפ׳׳ה הכל בחלוקה ה׳ .ועוד ראי׳■ לדברי הר מנ״ה
משום לזות שפתים אבל אם ד ס ת לא תצא אפי׳ בלא ברי לי דכשר עדיף מפסול דהא קי׳׳ל דכשר וב׳ פסולק כי הדדי נינהו ופסול
ולדסת ריא״ז אם באו בב׳׳א ממש אפי׳ ניסח תצא ואם בזאח׳׳ז וב׳ פסולק הולכין אחר רוב דפות אלמא דכשי פדיף מפסול ודפת
קודם שהחירוה לא תנשא ואם ניסת לא תצא ואחר שכתירוה מנשא הרמבץ והרשב׳׳א צ׳׳ל דפסול א׳ ומאה פסולין כי הדדי נינהי
לכתחלה ,ובסוטה אם באו בב״א לכו׳׳ע שותה דאפי׳ א ם כי הדדי לפו 5ם שאק חילוק בק פסול א׳ למאה פסולין לגבי כשר אבל פסולי;
נינכו הא בכל ספק שותה ואם באו בזאח״ז לדפת הרמב׳׳ם דל״ש לגבי נפשייהו הולכק אחר רוב דפות ופוד נהי דכשר פדיף קצת
בפסולק בזאח׳׳ז שותה ולדפת הראב״ד אם כדפת הרמב׳׳ם שותה מיהו אק ט כח להכריס נגד פסול.
ואם כדפת הרמב״ן אין שותה וכן בפ׳׳ט בב׳׳א פורפק ובזאח״ז די ני ם הפולים בא פ׳׳א כשר ואמר מת ופסול אומר לא מת בב׳׳א
לכרמב׳׳ם פורפק ולכראב״ד אליבא דהרמב״ם פורפק ואליבא דרמבץ לדפת הרמב׳׳ם והפור ושו׳׳ס הכשר נאמן ותנשא לכתחלה
אק פורפין. ואפי׳ לדפת ה סו ם׳ א ץ בזו משום לזות שפתים כמש׳׳כ לפיל בחלוקה
ח לו ק ה י״ א) .ב׳ כשרים וב׳ פסולים(> .ג( שני פדים כשרים ט׳. מ׳ דכל שאק הנאמנות משום שבאו בזאח׳׳ז ל״ש לזות שפתים,
נראה דבזה אף לדפת כרמב״ן דבב׳׳א כשר ופסול כי כדדי ולדפת הרמבץ והרשב׳׳א והראב״ד והתום׳ ו הד׳ן והנמוק״י וריא׳יז
נינהו הכא כשרים פדיפי דכא כשר וב׳ פסולין כי הדדי נינהו וכשר הרי ה ם ספק ולא חנשח ואם ניסת מצא ואם ניסת לא׳ מפדי׳
וב׳ כשרים ב׳ כשרים פדיפי אלמא דב׳ כשרים לפולם פדיפי .והדינים ואומרת ברי לי תליא במחלוקת הריטב׳׳א והרא׳׳ש אי מהני ברי
באו ב׳ כשרים ואמרו מת ושני פסולים אומרים לא מר ,בין בב׳׳א לי בחד וחד ]מיהו אם אומרת ברי לי שמת מצטרפת פ ם הפד הכשר
בק בזאח״ז תנשא לכתחלה ואפי׳ לדפת ה ת ו ט אין בזו משוס לזות ותנשא לכתחלה וכנ׳׳ל כמה פ טמי ם[ ,ואם באו בזאח״ז בודאי גכו״ט
שפתים כמשר׳ת בפ׳׳ה בחלוקה מ׳ ובסוטה לטלם אץ שותה ובפ׳׳ט הכשר הראשק נאמן דאפי בכשר וכשר נאמן הראשון אנא דלדפת
לטלם אץ פורפין. ה חום׳ דלכתחלה לא מנשא יש נפקותא דלדפת הרמב׳׳ם דהכשר
ח לו ק ה י׳ב) .ב׳ פסולים וב׳ כשרים( (7 ) .שגי עדים פסולים ט׳. לפולם פדיף כאן מנשא לכתחלה כמשכ׳׳ל ולדפת הרמבץ ושאר
לפ״מ שנתבאר דכשרים פדיפי גם כאן אפי׳ בזאח״ז■ הראשונים ה ו ^ כחד וחד כשרים דלכחחלה לא תנשא משום לזות
ב׳ כשרים פדיפי דהא מאה פסולץ כחד כשר וב׳ כשרים מכחישים שפתים ]אך אם אומרת ברי לי שמת כיק דהוי רוב נגד הפסוג
מד כשר אפי׳ בזאח״ז כמשנ׳׳ת בחלוקה ג׳ .והדינים באו ב׳ פסולץ מנשא לכתחלה[ ולדפת הריא״ז יש ג׳ דינים כמשכ׳׳ל כ״פ דבב׳׳א
ואמרו מת וב׳ כשרים אומרים לא מת בץ בב׳׳א בץ בזאח״ז תצא ממש אפי׳ נשאת מצא ובזאח״ז קודם שהתירוה לא תנשא ואם
אפי׳ ניסת לא׳ מעדי׳ ואומרת ברי לי ובסוטה לטלם שוחה ובפ׳׳פ ניסת לא תצא ואחר שהתירוה תנשא לכתחלה ,ובסוטה ופ׳׳ט אם
לטלם ט רפין. באו בב׳׳א לדפת הרמב׳׳ם דהכשר פדיף אק שותה ולדפת הרמב״ן
ודפימי׳ שותה מספק ובזאח׳׳ז לכו׳׳ט אק שוחה וכן בפ׳׳ט בב׳׳ר,
ט .ח לו ק ה י*ג) ,כשר וב׳ פסולץ() .א( פ״א כשר כר .בגמ׳ יבמות
להרמב׳׳ם אק פורפץ ולהרמב׳ץ פורפק ובזאח׳׳ז לכו׳׳ט אין פורפק.
פ״ח ב׳ קי׳׳ז ב׳ סו ט ה ל׳׳א ב׳ מ׳׳ז ס מבואר דב׳
פסולץ וכשר כפלגא ופלגא דמי ופירש׳׳י ביבמות פ׳׳ח ס כל כיכא ח לו ק ה י׳) .פסול וכשד( .נ ס פ׳׳א פסול כו׳ .כר.ב הרמב׳׳ם פי׳׳ב
דאתא פ׳׳א כשר מעיקרא דאמר מת אפי׳ ק׳ נשים אתיץ אחר מגירושק הכ׳׳א אשה אומרת מת או היא שאמרה מת
שנשאת ואמרי לא מת כפ׳׳א דמיץ וכו׳׳ל כפד מכחיש פד ואחרץ בפלי ואח׳׳כ בא פד כשר ואמר לא מת ה״ז לא תנשא ואם נשאת
אץ כלום כדפולא ולא נפקא וכן פירש׳ vבסוטה ל׳׳א ב׳ ,וכתב תצא ,דס״ל דכשר פדיף והרמבץ והרשב׳׳א חולקין פליו וס״ל דשיק
הרמב״ם בפי׳׳ב מגירושץ כ״כ אבל פד כשר אומר מת ונשים pאבל מודים בהיא פצמה שכשר י ט ל להכחישה אף בזאח״ז וכבר
רבות אומרות לא מת או פסולץ אומרים לא מת כ׳׳ז כמחצה פל נתבאר ב ט׳ ה ב א ו ^ ראיותיו בחלוקה א׳ .מיהו הא אק לנו הכרפה
מחצה ואם נשאת לא׳ מפדי׳ והיא אומרת ודאי מת ה׳׳ז לא תצא אם מש״כ הרמב׳׳ם דכשר פדיף מפסול זהו דוקא משום שבפסול
נט איתן סי׳ ד דין נודע מי הכד% נחל
pבזאח״ז עורפץ .נ ס ב׳ כשרים אומרים ראינו ואחד פסול אומר לא ראיתם בץ בב״א בץ בזאח״ז אין עורפץ) .ה( ב׳
פסולים אומרים ראינו וא׳ כשר אומר לא ראיתם דעת הרמב״ם דבץ בב״א בץ בזאח״ז עורפץ ודעת הראב״ד דבץ בב״א
כץ בזאח״ז אץ עורפץ.
או שני פסולים אומרים לא ראית אץ עורפץ וע״כ הרמב׳׳ם מיירי ו הי מ ב ץ וכרשב״א ) מונ א נ מ ״ מ שם( וכנמוק״י חפ סו ודע ת
כאן בזאח׳׳ז כמש׳׳כ נ הדיא בה׳ סו ס ה דדוקא בב׳׳א כ ד פלגא ופלגא כרמב׳׳ם דבץ ננ׳׳ א נ ץ בזאח״ז הו״ל נמחצה פל מחצה ופ״ש שהם
וכן בה׳ גיח שץ כ׳ בהדיא דהוי ספק ו ע״נ שם מיירי נב׳׳א וכאן חולקים מליו בזה וס׳׳ל כדעת רש»י דבזאח״ז קמא נאמן ,וחמה
בזאח״ז נמשכ״ל והראב״ד כתב בהלכה זו א״א גם זה שיבוש ולכאף נלח*מ ד אין אפשר לומר דהרמנ״ם לא מחלק נ ץ בנ׳׳א לנזאח׳יז
טנ תו להשיג שיש חילוק בץ בב״א לסאח׳׳ז וכ״כ נמזו״א שם ומאי רא נ ה די א כתב הרמב״ם נפ׳׳ א מ סו ט ה הי״ח נ א ע״א כשר
קושיא הא ע׳ > גם הרמב״ם ס״ל ק נמש׳יכ וצ״ל דהראב״ד משיג ונשים רבוס או פסולץ רבים כאחד העד אומר גטמאח והנשים
על מ ה שסתם כאן הרמב׳׳ם ולא ביאר ח ה דוחק ד ה ר א ב ^ משי; או הפסולץ אומרים לא נטמאת ה״ז שוחה שע״א ופסולץ רבים
סתם שזה שיבוש ]ו כנ ״ מ כאן הי׳ לו נוסחא צטעעת בהשגות כמחצה מל מחצה דמי הרי דקדק הרמב״ם לכתוב דוקא נ אחד
הראב״ד כמש״כ כאחרונים[ .ע״כ נראה לענ״ד בזה דהראב״ד ס״ל משרמנ אבל בזאח״ז הכשר הראשון נאמן ויותר מזה מפורש נ פ ״ ט
דכאי דנ«מ שהאמינה תורה ע׳׳א ה״ ה נשנים פ״כ אץ הכונה מרוצח ה ט״ו אבל אם אמר פ״א ראיתי את ההורג ושתי נשים
דכוא כשנים כשרים דא׳> אמאי אם באו אח״כ ב׳ כשרים יכולים או שני פסולים אוסרים לו לא ראית אץ עורפץ ופ׳> מיירי מאח׳׳ז
להכחישו הא בכשרים ליכא דץ של מ ב ד ט ת ]וכר מנ׳׳ ם באמת ד ב ס א הרי נ ת ב הרמב״ם נ הדיא בה׳ גירושץ דהר פלגא ופלנא
ס״ל מה״ט דהוי כתרי ותרי ומחלק בץ עדות דרבנן לעדות דאורייתא א״כ מפורש דבזאח׳׳ז הראשון נאמן וכדעת רש״י ובחזר׳א אה*פ
נ מו שביארנו נ ע״ ה בחלוקה ג׳[ כדאמר להדיא ביבמות קי׳׳ז ב׳ סי׳ כ׳׳ט סק׳׳ה הקשה :״ sלדעה זו איך יתפרש הגמ׳ בסוטה ל״א
פשיטא דאץ דבריו של א׳ במקום שנים ,ע״כ מפרש כראב״ד דכא נ׳ מ׳׳ז ב׳ אי דאתא ע׳׳א כשר מעיקרא ה״נ הנ׳׳ ע דאתאי אשה
דנ״ מ שהאמינה חורה ע׳׳א כרי הו א כשנים כיינו כשני פסוליה, מעיקרא ולדעה זו מה נין אתא ע״א נשר מעיקרא ונ ץ אתאי
ולפ״ז ס׳׳ל כ מו שמפרשים הרמבץ והרשנ״א' בדעת הרמב״ם בה׳ אשה מעיקרא הא לסולם שותה נ ץ אתא ע״א כשר מעיקרא ואח״כ
גירושץ כמשכ״ל דאפי׳ נזאח״ז הוי פלגא ופלגא וס׳׳ל לכראב״ד דבבא נ או ב׳ פסולץ דהר׳ל ספ ק ונ ץ באת אשה מעיקרא ואח׳׳כ ב׳ נשים
ככשר תחלה ואח״כ באו ב׳ הפסולץ הרי הכשר כבר כי מנו הו כב׳ שותה לעולם ונשלמא לדעת רש׳׳י בנא ע׳׳א כשר מעיקרא ואח׳׳כ
כפסולץ ולכך כוי השתא כפלגא ופלגא אבל נבאו בנ״א אץ שים נ או ב׳ פסולץ א ץ שותה ע״ש .ולעיל בחלוקה נ׳ ביארט בע׳׳ה
עדיפותא לנשר על הפסול וכדעת כרמב״ן והרשב״א בחלוקה מ׳ דהרמב׳׳ם מחלק בץ עדות מיתה לעדות סו ט ה וע׳׳ע ודברי הרמבץ
מדברי כירושלמי דכשר ופסול כי כדדי נינהו והא דקאמר פלגא ופלגא והרשב׳׳א רק בעדות מיתה אבל בעדות סו ט ה וע׳׳ע פשיטא דהראשץ
לא משכחת לה רק נבא הכשר תחלה ] מי הו ביאור זה דכשנים כיינו נ א ק ונז ה מיושב כל הנ״ל וכבר הארכנו נז ה לעיל והבאנו ראיות
כשני פסולים לא נוכל לומר לדעת כרמב׳ץ והרשב״א בדעת כרמב״ם לזה ע״ש .וביאור דעה זו לפ׳׳ד הרמנ׳ץ והרשב״א יתבאר להלן
דהא לדידהו מיירי הרמנ״ ם נ ץ בב״א בץ בזאח״ז ואמאי בב״א נע׳׳ה ,והרמבץ והרשב״א ע צ ק חולקץ על הרמב׳׳ם וס׳׳ל כדעת
כוי פלגא ופלגא כרי עדיין לא נתקבל הכשר נב׳ פסולין ,וצ״ל דאינהו רש׳׳י דאם בא הכשר תחלה נ א ק ככשר ,ודעת ה מ״ מ דגם הרמנ׳׳ם
ס״ל בדעת כרמב׳׳ם דב׳ פסולץ עדיפי קצת מכשר שיטלץ להכחישו ס׳׳ל כרש׳׳י ומש׳׳כ כ רמנ״ ם בה׳ גירושץ הר׳ל מיירי רק נבאו נב״א
אפי׳ נזאח״ז ובאמת זהו שתמהו פליי אין יתכן ז ה[ ,מיהו הא וכן ה סכי ם מהרש״ל ביש״ש בפ׳ כאשה שלום.
מודה הראב״ד דבבא הפסול תחלה אף דכבר הימנוהו כשנים דהא כתב כרמב״ם נפ״ ם מרוצח כ ט״ז שתי נשים או שר פסולים אומרים
דעת הראנ״ד דאף נפסולץ אמרי׳ ה״ ה כשנים מיהו אם באו ב׳ ראיט כהורג וע״א מכחישם ואומר לא ראיתם עורפץ שאפי׳
פסולים אח׳ > נאמנץ השנים דבפסול ופסולץ למולם הולכץ אחר סאה נשים או מאה פסולים וע׳׳א מכחיש את כולן כרי א ט כאיש
רוב ד ט ת ולפ״ז יתפרשו כל דברי כראב״ד היטב דבכט״ו שכתב א׳ ועד א׳ ,והלכה זו מיירי ]לדעת הרמב״ם דס׳״ל דגפסולץ ל״ש
הרמב״ם שכשר וב׳ פסולץ אץ ט ר פ ץ וכיי ט בזאח״ז נמש״כ נ כ די א כרי כן כשנים[ בץ בב״א בץ בזאח״ז דל״ש בפסולץ בזאח״ז ]ובכל
בה׳ סו ט ה נמשכ״ל משיג הראב׳׳ד שזה שיבוש דהראב״ד ס״ל דגזאמ׳׳ז כ׳ רוצח ברמב״ם אץ שום הלכה דמיירי דוקא בב׳׳א רק או בזאח״ז
איכא דינא דפלגא ופלגא והוי ס פ ק ושרפין ובהלכה ט״ז שכתב דוקא או נתרווייכו דנהי׳׳ד אשם אומרת כר שנים אומרים נו׳
הרמב״ם דב׳ פסולץ ונשר ט ר פ ץ דהוי פלגא ופלגא משיג כראב׳׳ד אחד אומר ט ׳ מיירי נ ץ ננ ״ א בץ בזאח׳׳ז וכפ׳׳ו ע׳׳א כף מיירי
שזה שימש שלא אמרו מ נ ד דהוי כפלגא ופלגא אלא בדאתא ע׳׳א ד ק א סאח׳׳ז והלכה ס׳׳ז י״ז מיירי בץ בב׳׳א נ ץ בזאח״ז ודו׳׳ק[,
כשר מעיקרא אבל אתא לבסוף כולנץ אחר רוב ד ט ת ומש״כ כראב״ד ובהשגות כראב׳׳ד כתב א״א גם זה שיבוש שלא אמרו אלא נדאתא
באתא פסול לבסוף ולא כתב נבאו בב״א כיינו משום דכרמב׳׳ם מיירי ע׳׳א כשר מעיקרא אבל אתא לבסוף הולכץ אחר רוב דעות ואפי׳
נבאו לבסוף וכן צ״ל לדעת החזו״א .מיהו לפ״ז תחזור קושיית כחזף׳א נע׳׳א מ כ חי ק עכ״ל ודברי הראב״ד בה לכאף אץ מובנים דאם
בסק״ה שהקשה לדעת כ ר מ ^ והרשב״א מאי קאמר אי דאתא ע״א רצוט להשיג דבזאח״ז הראשון נ א ק כר׳ל להשיג בקיצור דהראב״ד
כשר מ ע ק ר א ה״נ כב״ע דאתי אשה מעיקרא ומה בץ נד׳א לאשה לשיטתו בהלכה י׳׳ד דגם נססולץ אמרי׳ ה״ ה כשנים א׳ > נב או
הא בתרווייכו שותה נ ץ דהו״ל ספק נ ץ שהאחרונים נאמנץ ונבר בזאח׳׳ז ג׳׳נ הראשץ נ א ק .ובחזו״א אכ׳׳ע סי׳ כ״ט סק׳׳א ב׳
כתבנו לעיל דכרמבץ והרשב״א לא כתבו זה רק בעדות מיתה ביאר דדעת הראב״ד דבבא ככשר תחלה נ א ק הכשר וכדעת רש״י
ושם איכא נפקותא לדעת כרמב״ם בברי לי אבל בסוטה וע״ע מודו ונבאו בב׳׳א אץ כלל עדיפות לנשר על כפסול וכולכץ אחר רוב
כמש׳> בהדיא ברמב״ם אבל על כראב׳׳ד תחזור כקושיא לפמש״כ דעות וכדעת כ רמ בץ והרשנ״א בחלוקה ם׳ ח הו כוונת כראב״ד
דכא כתב לה בהדיא ב ע׳׳ ק ונראה דכראב״ד ס״ל כדעת כרמב״ם דבבאו בנ״א כולכץ אחר רוב דעות T׳ש ,וקצ׳׳ע דא׳> פלגא ופלגא
והריטנ״א דבחד וחד כשרים מכני ברי לי וכ״נ שלא השיג כלום כיכי משכחת לה אי נזאח׳׳ז הא נ א ק כראשץ ואי בב״א הא הולכץ
ע׳׳ז בה׳ גיח שץ ולפ״ז אע׳׳ג דכאן גבי סו ט ה וע״ע אץ לט נפקותא אחר רוב ד ש ק וצ״ל דהא קרי פלגא ופלגא דהוא נ ד ץ פלגא ופלגא
כלום כיץ דר׳ נחמי׳ אסר למילתי׳ כ״ס שהאמינה תורה כר דכיי ט דבזאח׳׳ז כראשץ נ א ק ולעולם קאי אבזאח׳׳ז ,וגם צ׳׳ע מש״נ כראב׳׳ד
אפי׳ בעדות מיתה ]וכדמייתי לה ביבמות פ״ח נ׳ קי׳׳ז ס לענץ שלא אמרו נ ר ואמאי קאי האי שלא אמרו ואולי קאי גמי אפלגא ופלנא
עדות מי ת ה[ לכך קאמר אי דאתא ע״א נשר מעיקרא כ׳־נ דכו״ל שאמרו נג ס׳ וס״ל דכא קרי פלגא ופלגא ו כ מ ש ^ עוד ;•׳ס לפ״ז
פלגא ופלנא ואם ניסת לא׳ מ ע מ׳ ואומרת נרי לי לא מצא וכב׳׳ע דנהט׳׳ו כ׳ כרמב״ם אבל אם אמר ע׳׳א ראיתי ההורג ופתי סי ם
איתו סי׳ ד דין נו ד ע מ י ה כ הו נח ל
י .נא( ב׳ כשרים אומרים ראינו וג׳ כשרים אומרים לא ראיתם או ג׳ כשרים אומרים ראינו וד׳ כשרים אומרים לא ראיתם
או ד׳ כשרים אומרים ראינו וה׳ כשרים אומרים לא ראיתם בץ בב״א בץ בזאח״ז עורפץ a ) .ג׳ כשרים אומרים ראינו
וב׳ כשרים אומרים לא ראיתם או ד׳ כשרים אומרים ראינו וג׳ כשרים אומרים לא ראיתם או ה׳ כשרים אומרים ראינו
וד׳ כשרים אומרים לא ראיתם בץ נביא בין בזאח״ז עורפין שבכשרים שנים כמאה ומאה כשנים a ) .ב׳ פסולים אומרים
ראינו וג׳ פסולים אומרים לא ראיתם או ג׳ פסולים אומרים ראינו וד׳ פסולים אומרים לא ראיתם או ד׳ פסולים אומרים
]ולפמש״כ כלח״מ נתבאר בחלוקה ה׳ דבב׳ פסולץ כרמג׳׳ם רטדה דאתא אשה מעיקרא וכולכק אחר רוב דעות ותצא אפי׳ באומרת
דהרי כן כשנים ע״כ הלכה זו מיירי בב׳׳א ועמש׳׳כ בחלוקה ה׳ ברי לי ובלא׳׳ה יש ליישב גם בסוטה וע״ע אי דאתא ע׳׳א כשר
גז ה[ ,והראב״ד השיג כאן וכבר ביארנו גע׳׳ ה דעתו בחלוקה י׳׳ג דס״ל מעיקרא ה׳׳ג דהר׳ל כפלגא וסלגא ולא צריך לדינא דרוב דעות דבלא״ה
דבג׳׳א הולכץ אחר רוב דעות ובזאח׳׳ז ס׳׳ל דהוי פלגא ופלגא עי׳ עורפק ושותה משום פלגא ופלנא והב״ע דאתא אשה מעיקרא דשם
לעיל באורן. צריך לדינא דרוב דעות ונ״ מ בזה אץ לנו רק בעדות אשה כמש׳׳כ.
כ ת ב הרמב׳׳ם פי״ב מגירושץ הכ׳׳א אשה אומרת מת או היא
דינים כעולים בא T׳א כשר ואמר מת ושני פסולים אומרים לא מת
שאמרה מת בעלי ואח׳׳כ בא עד כשר ואמר לא מת ה׳׳ז לא
אם באו בב׳׳א דעת כרמב״ם דהוי פלנא ופלגא ולא תנשא
חנשא ואם ניסת תצא ]דכשר עדיף[ וכתב כ מ״ מ ונראה דאף
ואם ניסת תצא ואם ניסת לא׳ מעדי׳ ואומרת ברי לי תליא במחלוקת
רגינו מודה בב׳ אומרות מת והתירוה סל פ י ק שאם בא ע׳׳א
הריעב׳׳א והרא״ש ]ואם היא אומרת ברי לי שמח דינו ככשר ופסול
אח״כ שלא תצא מהתירה הראשץ דאל׳׳כ לישמעיק רבנו בב׳ נשים
ע ד ב׳ פסולץ ל ק ק חלוקה ל׳׳ג[ ודעת הראב׳׳ד דהולכץ אחר רוב
ואפי׳ לפי מה שסברו הרמב׳׳ן וכרשב׳׳א ז׳׳ל למעלה גדע ת רבט
דעות וכאחרונים נאמנץ ולא מ ה ד ברי לי לכו״ע ו א ך אם אומרת
]ר׳׳ל דבכשר ו ד פסולץ אפי׳ בזאח״ז כפלגא ופלגא כמשנ׳׳ח בחלוקה
ברי לי שמת מצטרפת וכנ׳׳ל[ ,ואם באו מ א ח״ז נפמש״כ הרמב״ן
י׳׳ג ג ס׳׳ ד[ אפשר שהוא כן ]ד׳ל משום ד ד פסולץ עדיפי קצת מכשר
וכרשב׳׳א והנמוק׳׳י בדעת הרמב׳׳ם הוי פלגא ופלנא ותליא במחלוקת
כמש׳׳כ לדעתם בחלוקה י׳׳ג[ עכ׳׳ל וצ״ע הא דעת הרמג׳׳ם דבפסולץ
הריטב׳׳א וכרא׳׳ש אם מהני ברי לי וכ»נ דעת הראב׳׳ד כמשפ״ל
ל״ש הרי הוא כשנים והרמ״א העתיק דברי כ מ״ מ כנ׳׳ל ג א כ׳׳ ע
]ואם מצטרפת דינו כנ«ל[ ,ודעת הרמבץ והרשב׳׳א ורש׳׳י וכ״פ
סי׳ י׳׳ז סל׳׳ח ,ואולי דס׳׳ל ככלח׳׳מ ד ב ד פסולץ מודה כרמג׳׳ם
בשו׳׳ע אכ׳׳ע סי׳ י״ז סל׳׳ז דקמא נ א ק ותנשא לכתחלה ולדעת
אך שם בהלכה י׳ ח כ תג כ מ״ מ דאף באשה ואשה בזאח׳׳ז תנשא
המ«מ ר ה גם דעת הרמב״ם ולפמש״כ במזו-א גם דעת הראס׳ד
לכר׳ע וזה ודאי תמוה וע׳׳ל בחלוקה ה׳ יישבנו קצת דעת כ מ ״ מ
כן הוא ,מיהו לדעת ה תו ם׳ לא חנשא לכתחלה משום לזות שפתים
דס׳׳ל שיש חילוק ג ץ עדות מיתה לעדות סו ט ה וע׳׳ע דבמיחה
אבל אם ט ס ת לא תצא אפי׳ בלא ברי לי ולדעת ריא׳׳ז אם קאו
דתליא גהתירוה לינשא זה שיין אף גפסולץ אבל בסוטה וע׳׳ע דתליא
בב׳׳א ממש תצא ואם 0אח*ז קודם שהחירוה לא תנשא ואם ט ס ת
בקבלת עדות זה ל׳׳ש בפסולץ ע׳׳ש ואף אי פסקו ב׳׳ד הדץ בסוסה
לא תצא ואחר שהחירוה תנשא לכתחלה ,ובסוטה אם באו בב״א
וע׳׳ע כיץ דלא ג הכי תליא מילתא ועי׳ גחזו״א אה׳׳ע סי׳ כ׳׳ט
לט׳׳ע שותה דאן« אי הוי פלגא ופלגא שותה ואם באו בזאח׳׳ז
סק׳׳י שנוטה לומר דגסוט ה וע״ע ל׳׳ש כלל פ סק ב״ד ע׳׳ש ועמש׳׳כ
לדעת הרמב׳׳ם ) אפי׳ לכרמבץ והרשב׳׳א והנמוק׳׳י כמש׳׳כ לנטל
סעיף ה׳ סק׳׳ד .קיצור הדינים ד פסולץ אומרים מת וכשר אומר
דבסוטה ופ«ע מודים כמש׳> בהדיא ברמב׳׳ם( וכרמבץ והרשב׳׳א
לא מת ב ב ^ לדעת הרמג׳׳ם הו׳׳ל ספק ואפי׳ ניסת תצא ואם
ורש׳׳י וכ״פ בשר׳ע אץ שותה ולדעת כראב׳׳ד שותה ולפמש׳׳כ בחזו׳׳א
ניסת לא׳ מעדי׳ ואומרת גרי לי תליא במחלוקת כריטב׳׳א והרא׳׳ש. אף דעת הראב׳׳ד דאץ שוחה וכן בע״ע בב׳׳א לנו׳׳ע נטרפץ ובזאח״ז
ולדעת הראב׳׳ד הולכץ אחר רוב דנטת ותנשא לכתחלה ונראה דאץ להרמב׳׳ם וכרמב׳ץ ורש׳׳י אץ עורפץ ולהראב׳׳ד עורפץ ולפמש׳׳כ
גז ה אפי׳ משום לזות שפתים אף לדעת כ חו ם׳ כרט שביארנו בעז׳׳ה בחזו׳׳א אף להראביד אץ עודפץ.
בחלוקה מ׳ דכל שאין הנאמנות משום בזאח׳׳ז לא שיין לזות שפתים. )ב( ויש מי שכתב ט׳ .כ״כ בחי׳ ר׳׳ח בה׳ רוצח וחילק בץ סו ט ה
ואם באו בזאח׳׳ז לדעת כרמג׳׳ם דץ בזאח׳׳ז דינו ככל כג׳׳א ,ולדעת ועדות מיתה לע׳׳ע ובע׳׳ע לעולם אץ נטרפץ דל׳׳ש בזה
הראב׳׳ד דאף בפסולץ שיין בזאח׳׳ז כאן תנשא לכתחלה לכו׳׳ע בזאמ׳׳ז משום דהוי תרי גווני הגדות ע׳׳ש והדברים צ׳׳ב ,ולא העתקתי
דהפסולץ קמאי כבר נתקבלו כשנים מיהו אם נסגור בזה כדעת דץ זה בכל חלוקה משום שכל האחרונים לא תפסו כן.
הרמב׳׳ם דגב׳׳א כר׳ל ספ ק ורר! משום גזאח׳׳ז נתיר א״כ לדעת
כ חו ם׳ לא תנשא לכתחלה משום לטת שפתים ולדעת ריא׳׳ז יש נ׳ חלוקה י ״ ד) .פסול וב׳ כשרים( a ) .ע״א פסול כר .בזה פשיטא
דינים כמו שביארנו כ״פ ואם נסבור גם בזה כהראב׳׳ד א״כ אץ דככשרים נ א מ ק בץ גב׳׳א בץ ס אח׳׳ז דאפי׳ בכשר .
בזה משום לזות שפתים דאפי׳ בג׳׳א הולכץ אחר רוב ד עו ק ובסוטה וג׳ כשרים ככשרים נאמנץ כדביארנו בחלוקה ג׳ ,הלכך פסול אומר
בב׳׳א להרמב׳׳ם שותה דהו׳׳ל ספק ולהראב׳׳ד אץ שותה משום מת וב׳ כשרים אומרים לא מת בץ בב׳׳א בץ בזאח׳׳ז אפי׳ ניסת
רוב דנטת ,וכן בזאח׳׳ז להרמג״ם שותה משום דאץ בפסולץ דץ תצא ואפי׳ ט ס ת לא׳ מעדי׳ ואומרת ברי לי וכן בסוסה לנטלם שותה
בזאח׳׳ז הו*ל כג׳׳א ולהראב׳׳ד אץ שותה משום בזאח׳׳ז ומשום ובננ׳׳ע לעולם נטרפץ.
רוב דגטח ,וכן בע׳׳ע להרמג׳׳ם ג ץ בב׳׳א בץ בזאח׳׳ז נטספץ ולכראד׳ד חלוקה ט״ו) .ב׳ כשרים ופסול( n ) .שט עדים כשרים כר .גם
בץ בג׳׳א בץ בזאח׳׳ז אץ עורפץ. בזה פשיסא דככשרים עדיפי בץ בב׳׳א בץ בזאח׳׳ז .
הלכן־ ב׳ כשרים אומרים מת ופסול אומר לא מת תנשא לכתחלה
י .ח לו ק ה י״ז ) .ד כשרים וג׳ כשרים() .א( שני עדים כשרים וכו׳. בץ בב׳׳א בץ בזאח-ז ואץ בזה אפי׳ משום לזות שפתים כ ק שביארנו
בתוספתא דיבמות )מובא בביאור כג ר׳ א אה׳׳ע סי׳ בחלוקה מ׳ ,וצםוסה לעולם אץ שותה בץ בב׳׳א בץ בזאח׳׳ז וכן
י׳׳ז ס׳׳ק קל׳׳ב( שנים אומרים מת ומאה אומרים לא מת כרי מ א ה בגט׳ע לנטלם אץ נטרפץ.
כשני עדים ,מבואר דבכשרים ל׳׳ש רוב דעות ותרי כמאה ומאה ח ל ו ק ה ט*ז) .ב׳ פסולים וכשר( ) .ה( שני עדים פסולים כר .כתב
כתרי וכ״כ ה ר מ ס ם בפי׳ב מגיח שץ הכ׳׳ב שאץ אומרים שנים ה רמביס בפ״ט מרוצח כט׳׳ז שתי נשים או שני פסולים .
כמאה אלא בעדים כשרים וכ׳׳ה באכ׳׳ע סי׳ י׳׳ז ם״ מ ודינו הכל אומרים ראיט כהורג וע׳׳א מכחישם ואומר לא ראיתם עורפץ
כתרי ותרי .קיצור הדינים שני כשרים אומרים מת וג׳ כשרים אומרים שאפי׳ מאה נשים או מאה פסולץ וע׳׳א מכחיש את כולן כרי
לא מת ג ץ בב׳׳א בץ בזאח׳׳ז ה״ז לא תנשא ואם נשאת תצא ואם אלו כאיש א׳ ועד א׳ ודברי כרמב״ם כאן בץ בב׳׳א ג ץ בזאח׳׳ז
ניסת לא׳ מעדי׳ ואומרת ברי לי כ׳׳ז לא תצא בד*א בהכחשה אגל דהרי דעת כרמב׳׳ם דבפסולץ ל״ש ה׳׳ה כשנים ואץ ג ק בזאמ׳׳ז
סא איתן סי׳ ד דין נו ד ע מ י ה כ הו נחל
ראיט וה׳ פסולים אומרים לא ראיתם בץ בב״א נ ץ בזאח״ז עורפין .נד( ג׳ פסולים אומרים ראינו וב׳ פסולים אומרים
לא ראיתם או nפסולים אומרים ראינו וג׳ פסולים אומרים לא ראיתם או ה׳ פסולים אומרים ראינו וד׳ פסולים אומרים
לא ראיתם בץ בב״א בץ בזאח״ז אץ עורפץ שבפסולץ הולכץ אחר רוב דעות .נה( ב׳ כשרים אומרים ראינו וג׳ פסולים
אומרים לא ראיתם או ג׳ כשרים אומרים ראינו וד׳ פסולים אומרים לא ראיתם או ד כשרים אומרים ראינו וה׳ פסולים
אומרים לא ראיתם בץ בב״א בץ בזאת״ז אץ עורפץ ש ב׳ פסולים אומרים ראינו וג׳ כשרים אומרים לא ראיתם או ג׳
פסולים אומרים ראינו וד׳ כשרים אומרים לא ראיתם או ד׳ פסולים אומרים ראינו וה׳ מסרים אומרים לא ראיתם בץ
בב״א כץ בזאח׳ז עורפץ .ש ג׳ כשרים אומרים ראינו וב׳ פסולים אומרים לא ראיתם או ד׳ כשרים אומרים ראינו וג׳
פסולים אומרים לא ראיתם או ה׳ כשרים אומרים ראינו וד׳ פסולים אומרים לא ראיתם כץ בב״א כץ בזאת״ז אץ עורפץ.
מס ג׳ פסולים אומרים ראינו וב׳ כשרים אומרים לא ראיתם או ד ססולים אומרים ראינו וג׳ כשרים אומרים לא ראיתם
או ה׳ פסולים אומרים ראינו וד׳ כשרים אומרים לא ראיתם כץ בב״א כץ בזאודז עורפץ.
ליג)א( כשר ופסול אומרים ראינו וכשר אופר לא ראיתם לדעת הרמב״ם בב״א עורפץ ובזאח״ז אץ עורפץ ולדעת
הרמב״ן והרשב״א והראב״ד והר״ן והנמוק׳׳י ג ץ בב״א כץ בזאח״ז אץ עורפץ 0 ) .כשר ופסול אומרים ראיט
ופסול אומר לא ראיתם כץ בב״א כץ בזאודז אץ עורפץ 0 ) .כשר אומר ראיתי וכשר ופסול אומרים לא ראית למס״י
והרמב״ם והרמב״ן והמסב״א בב״א עורפץ בזאת׳ rאץ עורפץ ולהראב״ד כץ בב״א כץ בזאודז עורפץ ד״א דגם להראב׳ T
פשיסא לשיטתו דנפסולץ ל׳׳ש נזאח׳׳ז[ ,וגם לדעת הראנ׳׳ד הוא נ כז מ כ כאחרונים נאמנץ וחצא אפי׳ גנ רי לי ככל נרע פנ תנ א ר
אפי׳ ננ ״ א כמו שניארט נמלוקה ח׳ .קיצור הדינים ג׳ פסולץ אומרים נחלו קכ .0ו נ ס ו ס כ נ ץ ננ ״ א נ ץ נזאס*ז נ ץ נ כנ מ ש כ ג ץ נ כז מ ה
מת וג׳ פסולץ אומרים לא מת נ ץ ננ׳׳ א נ ץ נזאח׳׳ז תנשא לכתחלה לעולם שוחכ וכן נע׳׳ע לעולם פורפץ נ ץ ננ ״ א נ ץ נזאמיז.
ואפי׳ לדעת ה תום׳ אץ ס ו משום לזות שפתים נ מו שניארנו נחלוקה חלוקה י״ח) .נ׳ נשרים וג׳ נ שרים( a ) .שלשם עדים כשרים כר.
מ׳ ונ סו ס ה לעולם אץ שותה ו ק נע׳׳ ע לעולם אץ עורפץ. תרי כ מ א כ ו מ א כ נ ח רי ו 7ימ ככל ככ קוד ם ,כ ל כן ג׳
ח ל ו ק ה כ״א ) .נ׳ כשרים וג׳ פ סולי ם( ) .ה( שט עדים כשרים נ ר. כשרים אומרים מח ונ׳ כ xים אומרים לא מ ח.נ ץ ננ ״ א נ ץ נזאח׳׳ז
נראה דאך לדעת הרמ pוהרשנ׳׳א דכשר ופסול כי כ*ז לא חנשא ואם ני ס ח חצא ואם ני ס ה לא׳ ממדי׳ ואומרח נ רי
כדדי נינהו מיהו נ נ ׳ כשרים ש ק נ׳ עדים מודו דעדיפי כמו שניארט לי לא חצא ננ׳׳ א נככ ח ש ס אנל נ כ ז מ כ חצא ו נ סו ט כ לעולם שוחכ
נחלוקה י׳׳א נ ד כשרים ו ד פסולים ד ד כשרים עדיפי לכו׳׳ע ומעתה ונע*ע לעולם עורסץ.
כ *כ מאה פסולים ד טלכו כחד משיני .והדינים ד כשרים אוסרים חלוקה ^ ט ) .נ׳ פסולים וג׳ פ סו לי ם() .ג( שני עדים פסולים כר,
מת וג׳ פסולים אומרים לא מת נ ץ נ ד׳ א נ ץ נזאח״ז מנשא לכתחלה סו פ ם ל׳׳א 0מ*ז ב׳ ינ מו ח פ׳׳ח ס קי׳׳ז נ׳ נפסול ץ
ואץ נז ה משום לזות שפתים כמשנית נ חלוק ה מ׳ ונ סו ס ה לסולם אץ כלך אחר רוג דעוח ונ״כ כ ר מנ ״ ם נפ׳׳ א מ סו פ ס הי״ס שחי נשים
שוחה ונע׳׳ע לעולם אץ עורפץ. אומרוח נפ מ א ח ושלם אומרוח לא נפ מ א ח כ״ז שוחס וכ״כ נפ׳׳ט
ח ל ו ק ה כ״ב ) .ד פסולים וג׳ כשרים( a ) .שני עדים פסולים נ ר. מרוצח כי׳׳ז שלש נשים או שלשכ פסולץ אומרים ראיט כ כו רג ו ארנע
פשיסא דנשרים עדיפי דאפי׳ אילו כ ע פסולים כיו נשים או א רנ עכ פסולים אומרים לא ראיחם עורפץ ז כ ככלל
עדיפי משום רוג דעות כמשנ׳׳ת נ חלוק ה י׳׳ט .ו מעתה ד פסולים נפסולץ כלך אחר ח ג כ מ ח נכל מקום ו ח ז כ ע״כ מיירי נ ץ
אומרים מת וג׳ נשרים אומרים לא מת נ ץ ננ * א נ ץ נזאח׳׳ז נ ס א נ ץ נזאח׳׳ז דכרי לדעח כרמכ׳׳ם ל״ש נפסול ץ סאח׳׳ז וכראנ׳׳ד
תצא אפי׳ ניס ת לא׳ מעדי׳ ואומרת נ רי לי ו נ סו פ ה לעולם שותה כ חג א״א אפי׳ נזאח׳׳ז ה ר א כ פשוט ח כ כו צ ^ כר אנ׳׳ד לכחוג
. ונע׳׳ע לעולם עורפץ. לשיפחו שחולק נ כ ל כ ס י׳׳ד על כר מנ׳׳ ם וס׳׳ל מ ם נפסול ץ שיץ
ח ל ו ק ה כ״ג) .ג׳ כשרים ו ד פ סו לי ם( ( 0 .שלשה סדים כשרים כו׳. כזאח׳׳ז .ולכן כוצרך לכשמיענו כאן דאפי׳ נזאח״ז אנל לדעח
פשיטא דכשרים עדיפי דאפי׳ כיו פסולים כיו עדיפי כר מנ׳׳ ם פשיפא דלא מ מ ח ח לכ נזאח׳׳ז ,ונחזר׳א אכ״ע ס י כ׳׳ט
משום רונ דעות כמשר׳ת נחלוקה ד .הלכך ג׳ כשרים אומרים מת ס ק ״נ כקשה למה לי׳ לכרמנ׳׳ם כאן משום רונ דעות חיפוק לי׳
ו ד פסולים אומרים לא מ ס תנשא לנתמלה ואץ נזו משום לזות דאפי׳ נמחצה על מחצה הר׳ל ס פ ק ועורפץ דכ א לא משכחת לה
שפתים נ ץ ננ׳׳ א נ ץ נזאמ׳׳ז ו נ סו ס ה לעולם אץ שותה נ ץ ננ׳׳ א נזאח׳׳ז להרמנ׳׳ם דנפסולץ ל׳׳ש כ״מ שהאמינה כר ועמש׳׳כ נחלוקה
נ ץ בזאח׳׳ז ונע׳׳ע לשלם אץ עורפץ. ה׳ דלדפת כלח׳׳מ דננ׳ פסולץ מודה כר מנ׳׳ ם א׳׳ש ועמש״׳כ שם.
חלוקה כ*ד) .ג׳ פסולים ו ד נ שרים( .מ ס שלשה עדים פסולים קיצור כדינים נ׳ פסולץ אומרים מת מ׳ ’ פסולץ אומרים לא מת
כף .נשרים עדיפי כמשנ״ח נ חלוק ה כ׳׳א ואפי׳ כולנ ץ אחר רוג דעות ונ ץ ננ׳׳ א נ ץ נזאמ׳׳ז תצא אפי׳ ניס ת
נזאח׳׳ז כמשר׳ת נחלוק ה י«נ .מ עת ה ג׳ פסולים אומרים מת ו ד לא׳ מעדי׳ ואומרת נ רי לי ו מי הו א ם אומרת נ רי לי שמת מצטרפת
כשרים אומרים לא מת תצא אפי׳ ניס ת לא׳ מעדו׳ ואומרת נ רי לי עם כאומרים מת והו׳׳ל נפלג א ופלגא ודיט כנ׳׳ל חלוקה ר[ ונ סו ט ה
נ ץ ננ׳׳ א נ ץ נזאח׳׳ז ונ סו ט ה לשלם שותה ונ ש׳ ע לשלם עורפץ. לעולם שוחה ונע׳׳ע לעולם עורפץ.
חלוקה כ׳) .ג׳ פסולץ וג׳ פ סול ץ( n ) .שלשה עדים פסולים נו׳.
י א .ח ל ו ק ה כ ״ ה) .כשר ופסול נגד נ שר( ) .א( נשר ופסול נ ר. סו ט ה ל׳׳א נ׳ מ׳׳ז נ׳ ינ מו ת פ׳׳ח ד קי׳׳ז נ׳ נפסול ץ
נדץ זה נ ס ת פ ק כנרעק׳׳א ד׳ל נ הג כו תיו נ אה׳׳ ע כלך אחר ה ג דעות וכ״כ כר מנ׳׳ ם נפי׳׳ג נגירושץ כ כ׳׳נ וכן אם
סי׳ י״ז סל״ז ופשיט לה מכ א דנחלקו הר מנ׳׳ם ו כ ר מנ ץ ]שהוא ג׳יכ ■ אמרו עשר נשים לא מת וי׳׳א אומרות מת ה׳׳ז תנשא שאץ אומרים
מחלוקת כ רי ס ד׳ א וכרא׳׳ש[ אי מ ה ד נ רי לי נ ח ד ומד אלמא דלא■ שנים כ מא ה אלא נעדי ם נשרים אנל נפסול ץ כלך אחר הרוג
מצרפיק אותה ,ש הו לפמש׳׳נ נלח׳׳מ דכרמנ׳׳ם מפרש נ רי 4 נ ץ להקל נ ץ להחמיר וכ״כ נפ׳׳ א מ סו ס ה כי׳׳ס כיו כולן פסולץ
כפירש׳׳י אילו כי׳ חי הי׳ נ א כונ א לשל אץ ראי׳ מכאן ,ונמזו׳׳א כלך אחר הרוג כיצד שתי נשים אומרות נטמאת ושלש אומרות
אכ׳׳ע סי׳ ד׳ ט סקי׳׳נ ני אר דלדעת כ ר מ ^ וכרשד׳א כחלוקה ם׳ לא נטמאת כ*ז שותה tiizאומרות לא נטמאת ו ארנ ע ה אומרות
דכשר ופסול כי כדדי נינכו ודאי דכפסול מכריע וי ק נ כי א עצמה נטמאת אינה שותה וכ״פ נ אה׳׳ע סי׳ י׳׳ז ס׳׳רג ו מ ה שהקדים כר מנ׳׳ ם
מ תי ם כמש׳׳נ שם ואץ ראי׳ מנרי לי דשירי נ הי א ע צ מ ק ולדעת כאו מרות לא מת לאשמעי׳ דדץ ז ה הוא אפי׳ ננ׳׳ א ] א « דכוא
איתן סי׳ ד דין נודע מי הכהו נחל סב
בזאח״ז אץ עורפץ .נ ס פסול אומר ראיתי ופסול וכשר אומרים לא ראית בין נבי א בץ בזאח׳ז עורפין .נה( כשר
ופסול אומרים ראינו וכשר ופסול אומרים לא ראיתם בביא עורפץ בזאח׳ז אץ עורפץ .נס ב׳ כשרים אומרים ראינו
וכשר ופסול אומרים לא ראיתם כץ בב״א ביו בזאח״ז אץ עורפץ (n .ב׳ פסולים אומרים ראינו וכשר ופסול אומרים
לא ראיתם בביא עורפץ ובזאח״ז להרמב״ם עורפץ ולהרמב״ן אליבא דהרמב״ם עורפץ ואליבא דהראב״ד אץ עורפץ.
מס כשר ופסול אומרים ראינו וב׳ כשרים אומרים לא ראיתם בץ בב״א בין בזאח״ז עורפץ .ננס כשר ופסול אומרים ראינו
וב׳ פסולים אומרים לא ראיתם לדעת הרמב״ם בץ בב׳א בץבזאח״ז אין עורפין ולדעת הרמבין בב״א עורפין ובזאח״ז
אץ עורפין .ס ג׳ כשרים אומרים ראינו וכשר ופסול אומרים לא ראיתם בץ בב׳׳א בץ בזאח״ז אץ עורפץ) .יא( ג׳ פסולים
אומרים ראינו וכשר ופסול אומרים לא ראיתם להרמבים בין בב׳א בץ בזאח״ז עורפץ ולהראב״ד בין בב׳א בץ בזאודז
אץ עורפץ) .יב( כשר ופסול אומרים ראינו וג׳ כשרים אומרים לא ראיתם בץ בב״א בץ בזאח׳ז עורפץ) .יג( כשר ופסול
אומרים ראינו וג׳ פסולים אומרים לא ראיתם להרמב״ם ורש״י והרמב״ן והרשב״א בב״א עורפץ בזאח rאץ עורפין
ולהראב׳ד בץ בב׳א בץ בזאח׳ז עורפץ ד׳׳א דגם להראב״ד בזאת״ז אץ עורפץ.
בחזו׳׳א נ׳׳ ה ג״כ לכראב״ד דאם התירוה פ״פ כשר לא מהני ב׳ פסולץ הרמנ״ם שם ודאי דפסול לא מעלה ולא מוריד כיץ שכשר מנחישי
להכחיש גם כאן כרי ככשר נעצמו אץ יכול להכחיש וכן הפסול ולא כמאן דליתי׳ דמי ונשאר רק כשר ונשר ופ״ז אנו מי ם ,ויש לכפיר
מצינן לעשותו נ ב׳ כשרים דהרי ב׳ פסולים לא מצו להכחיש פ״כ כאן דליכוי פדות הנשר נ טל ה מדץ פד כשר מאחר שנצטרף ע ם
הראשון נאמן ותנשא לכתחלה מיהו לדעת ה ת ו פ לא תנשא לכתחלה פסול כוי כנמצא א׳ מהן קרוב או פסול דפדותן בטלה דשייו ג ם
משוס לזות שפתים ואם ניס ת לא תצא אפי׳ בלא ברי לי ולדעת כאן כמשר׳ת בסעיף ג׳ בהוזם א׳ מהן ,ונהי שנאן גם כל כפ סולי ם
ריא׳׳ז אם באו בב׳׳א תצא ו א ם נזאח׳׳ז קודם שהתירוה לא תנשא כשרים מיהו לענק זה תבטל פדותו דלא ליהוי כפד כשר רק כפד
ואם ניסת לא תצא אפי׳ בלא ברי לי ואם באו אחר שהתירוה תנשא פסול ,ו מסתבר א דכאן ל׳׳ש זה שהרי ג ם כ פ סו ל כשר כאן ול״ד
לכתחלה ,ובסו ט ה בב׳׳א לד׳ה שותה דאפי׳ ב ס פ ק שותה ו ס א ח״ז להוזם א׳ מהן דפדותו בטלה וצ״פ ואם נאמר דגם כאן שייך זה
לדעת הראנ׳׳ד נראה דשותה ולדעת רש׳׳י והרמבץ והרשב״א והרמנ׳׳ ם א״כ כל הדינים שנכתוב כאן מיירי רק באופן שלא באו ונצטרפי
)ל ט׳׳ע( ולחזו׳׳א נ ם הראב׳׳ד אץ שותה וכן בפ׳׳ע בב״א לט׳׳ע עורפץ יחד רק בא זה לבדו וזה לבדו ו א ם באו ונצטרפו יחד יהא ג ם
ובזאח׳׳ז לכראב״ד פורפץ ולרש׳׳י והרמב׳׳ם וכ ר מב ץ והרשב׳׳א הכשר דינו נ פ סו ל .ו מפ ת ה כשר ופסול אומרים מת וכשר אומר לא
ולחזר׳א ג ם להראב״ד אץ ט ר פ ץ. מת אם באו בב״א לדעת כ ר מב ץ וכרשב׳׳א וכראב״ד ו הר׳ן והנמוק׳׳י
חלוקה כיח ) .פ סול ע ד נשר ופ סו ל( .נ ד( פסול אימר נו׳ .בזה ו ה תוס׳ וריא״ז )נתבארו בחלוקה ט׳( תנשא לכתחלה ואק נז ה
פשיטא דהאחרונים נאמנץ נ ץ בנ״א בץ נזאח״ז אפי׳ משום לזות שפתים כמשנ׳׳ת בחלוקה ח׳ ולדפת הר מנ׳׳ ם והטור
דאפי׳ היו שניהם פסולץ כוי אזלי׳ בתר רוב ד ט ת ,ולפ׳׳ז פסול כר׳ל ככשר וכשר נב׳׳א ולא תנשא ואם ניס ת תצא ואם ני ס ת לא׳
אומר מת וכשר ופסול אומרים לא מת בץ נב׳׳א בץ נזאח׳׳ז תצא מעדי׳ ואומרת ב מ לי תליא במחלוקת כריטב׳׳א וכרא׳׳ש ו א ם באו
אפי׳ ניס ת לא׳ מעדי׳ ואומרת ברי לי ובסו ט ה לעולם שותה בץ בזאח׳׳ז לדפת כ ר מב ץ וכרשב״א והראב׳׳ד p wוכנמוק׳׳י ותום׳
בנ״א נ ץ נזאח׳׳ז ובע׳׳ע לעולם עורפץ. וריא׳׳ז תנשא לכתחלה יאק בזו משום לזות שפתים כמשנ׳׳ת בב׳׳א
ח ל ו ק ה כ׳ ש) .נשר ופסול נגד כשר ופ סול( ) .ה( נשר ופסול ט׳. ולדעת כרמב׳׳ם והטור תנשא לכתחלה כמו ב כ ^ וכשר מיהו לדעת
נז ה אוקי פסול להדי פסול וכר׳ל ככשר וכשר לחודייכו, ״ ה תו ם׳ לנתחלה לא תנשא משום לזות שפתים ואם ניס ת לא תצא אפי׳
הלכך כשר ופסול אומרים מת וכשר ופסול אומרים לא מ ת אם בלא נ רי לי ולדעת ריא׳׳ז באו בב׳׳א ממש תצא ואם בזאמ׳׳ז קודם
ב ב ^ באו אפי׳ ני ס ת תצא ואם ניס ת לא׳ מעדי׳ ואומרת ברי לי שכתירוה לא תנשא ואם ניס ת לא תצא אפי׳ בלא ברי לי ו א ם נ א
תליא במחלוקת כריטנ״ א והרא״ש ואם בזאח׳׳ז תנשא לנתחלה אחר שהתירוה תנשא לכתחלה ובסו ט ה א ם נב׳׳א באו לדעת הרמב״ן
ולדעת ה ת ו ט לא תנשא משום לזות שפתים ואם ניס ת לא תצא אפי׳ ודעימי׳ אץ שותה ולדעת הרמב׳׳ם שותה ואם באו בזאח׳׳ז לד׳ה א ק
בלא ברי לי ולדעת ריא׳׳ז אם באו בב׳׳א תצא ובזאח״ז קוד ם שהתירוה שותה וכן נ פ ״ ע בב׳׳א להרמב׳׳ן ודפימי׳ אץ פורפץ ולהרמב׳׳ם פורפץ
לא תנשא ואם ניס ת לא תצא אפי׳ בלא ברי לי ונזאח׳׳ז אחר שהתירוה ונזאח׳׳ז לכו׳׳פ אץ פורפץ.
תנשא לכתחלה ,ובסו ט ה נב׳׳א שותה ובזאח׳׳ז אץ שותה וכן נ ע״ ע חלוקה כ״ו) .נשר ופסול נגד פ סו ל( .נ ב( נשר ופסול נו׳ .בזה
בב׳׳א שרפץ ובזאח׳׳ז אץ ט ר פין. לט׳׳ע קמאי נאמנץ דלא גרפ אילו כוו קמאי תרווייכו
חלוקה ל׳) .ב׳ כשרים ע ד נשר ופ סו ל( 0 ) .שני נשרים ט׳ .בזה פסולץ דהוי אזליק בתר רוב דעות כמשר׳ת בחלוקה ח׳ .ו מפת ה
ודאי ככשרים עדיפי ל שלם דכא ב׳ כשרים טדיפי נשר ופסול אומרים מת ופסול אומר לא מת בץ בנ׳׳א בץ בזאח׳׳ז
מכשר ועדיפי מ ס פסולץ ,הלכך ב׳ נשרים אומרים מת וכשר .ופסול תנשא לכתחלה ואץ בזה משום לזות שפתים ובסוטה לעולם אין שותה
אומרים לא מת בץ נב׳׳א בץ בזאח׳׳ז תנשא לכתחלה ואץ בזה משום נ ץ בב׳׳א נ ץ בזאח׳׳ז וכן נ T׳פ לעולם אץ עורפץ.
לזות שפתים כמשס׳ת ■בחלוקה מ׳ ,ובסו ט ה לשלם אץ שותה ונ ש׳ע חלוקה כ״ז) .כשר ע ד כשר ו פ סו ל() .ג( כשר אומר כו׳ .כשר
לשלם אץ שרפ ץ. אומר מת וכשר ופסול אומרים לא מת אם באו בב׳׳א
חלוקה ל״א ) .ס פסולץ ע ד נשר ו פ סו ל() .ז( שני פסולץ ט ׳. לדעת הר מ pוהרשב׳׳א והראב׳׳ד וה תום׳ וה pוהנמוק׳׳י וכריא״ז
שט פסולים אומרים מת ונשר ופסול אומרים לא מת כאחרונים נאמנים ותצא אפי׳ באומרת ברי לי ולדעת הר מנ׳׳ ם והמיר
אם ע׳׳ א באו לדעת כרמב׳׳ם בחלוקה ש דכשר עדיף ג ם כאן כשר כר׳ל כחד וחד ואפי׳ ניס ת תצא ואם ניס ת לא׳ מעדי׳ ואומרת נ רי
עדיף ואף ד ס פסולץ ונשר כפלגא ופלנא ד ש כ כ א שאט דהט נ ס לי תלוי במחלוקת כרי טנ׳׳א וכרא׳׳ש .ואם באו בזאח׳׳ז לפי מה
פסולץ ו ס פסולץ והכשר מכריע ותצא אפי׳ ניס ת לא׳ מעדי׳ יאומרת שמפרשים כ ר מב ץ והרשב׳׳א והנמוק׳׳י בדעת כרמב׳׳ם )בחלוקה י׳׳ג(
ברי לי ולדעת כ ר מב ץ והרשב׳׳א וכראב׳׳ד וה תום׳ p wונמוק׳׳י וכ-ג דפ ת כראב׳׳ד כמש׳׳כ שם דב׳ פסולץ אפי׳ ע ד א׳ כשר בזאח׳׳ז
וריא׳׳ז כו׳׳ל ס פ ק ותצא ואם ט ס ת לא׳ סעדי׳ ואומרת נ רי לי תליא הו״ל נפלג א ופלגא ג ם כאן לא ג רפ מאילו באו ב׳ פסולים אח״כ
במחלוקת הרי טס׳א וכרא״ש ]וכאן אץ היא יכולה להצטרף אפי׳ והד׳ל פלגא ופלגא ואפי׳ ד ס ת תצא ואם ניס ת לא׳ מפדי׳ ואומרת
אומרת נ רי לי שמת ני ץ שנשר מכחישה כללו ש׳׳ד נ׳׳ מ שכשר כ ע ד ה ברי לי תליא במחלוקת כרי טנ׳׳א וכרא׳׳ש ,ולדעת רש׳׳י והרמב׳׳ן
אץ מצטרפת כלל כמש׳׳נ נחזו׳׳א נסל חלוקה א׳[ ,ואם באו בזאח׳׳ז וכרשב׳׳א והשר׳פ ולדעת כ מ׳׳ ס כ׳׳ה ג ם לדפת כר מנ׳׳ ם ולפמש ־כ
סג איתן סי׳ ד דין גוחג מי הכהו נחל
י ג) א( ב׳ כשרים ופסול אומרים ראינו וכשר אומר לא ראיתם בץ נביא בץ בזאח׳ז אץ עורפץ) .ב( ב׳ כשרים ופסול
אומרים ראינו ופסול אומר לא ראיתם בץ בב׳א בץ בזאח׳ז אץ עורפץ 0 ) .ב׳ כשרים ופסול אומרים ראינו וב׳ כשרים
אומרים לא ראיתם בץ בב״א בץ בזאח״ז עורפץ 0 ) .ב׳ כשרים ופסול אומרים ראינו וב׳ פסולץ אומרים לא ראיתם כץ
כב״א בץ בזאח״ז אץ עורפץ .נה( ב׳ כשרים ופסול אומרים ראינו וג׳ כשרים אומרים לא ראיתם בץ בב׳א בץ בזאח״ז
עורפץ (1) .ב׳ כשרים ופסול אומרים ראינו וג׳ פסולים אומרים לא ראיתם בץ בב״א בץ בזאתיז אץ עורפץ (0 .ב׳ כשרים
חלוקה ל״ה) .ג׳ פסולץ נגד כשר ו פ סו ל() .יא( שלשה פסולץ ט׳. >דפת כרמב״ם כחלוקה ט׳ דנשר מדין ואפי׳ נ א נזאח״ז כמשג״י!
שלשה פסולץ אומרים מת ונשר ופסול אומרים לא נחלוקה י׳ ודאי דתצא אפי׳ ני ס ת לא׳ מפדי׳ ואומרת ברי לי ולדפת
מת אם באו בב׳׳א לדפת הרמנ׳׳ם הוי פלגא ופלגא כמו ב מאה פסולץ הרמב״ן ודפימי׳ חליא א ם נסבור כ כ ר מנ ״ ס דבפסולץ ל׳׳ש בזאח״ז
ונשר והפסול אץ יכול כאן להופיל כלום דאפי׳ אם תוקמי׳ ל ה ד הו׳׳ל כנ״ א ותצא ואם ניס ת לא׳ מפדי׳ ואומרת ברי לי תליא במחלוקת
פסול קמא אכתי איכא כשר וב׳ פסולץ ו ה ד פלגא ופלגא ולפ׳׳ז הריפנ׳׳א והרא׳׳ש ואם נסבור כהראב׳׳ד דאף בפסולץ שייך נזאח״ז
תצא אפי׳ ניסת ואם ניס ת לא׳ מסדי׳ ואומרת נ ד לי תליא במחלוקת ]וכ׳׳ה דפת רש״י ותום׳ ו ח ״ ה ורמב׳׳ן ורשב״א וריטנ״א ונמוק׳׳י
הריטב״א והרא׳׳ש ,ולדפת הראב׳׳ד )נתבאר בחלוקה י׳׳ג( הולכץ יריא׳׳ז כמשנ׳׳ת בחלוקה כ׳ [ כ״ז תנשא לנתחלה ולדפת תום׳ לא
נז ה אחר רוב דפות ותנשא לנתחלה ואץ בזה משום לזות שפתים, תגפא לכתחלה משום לזות שפתים ואם ניס ת לא תצא אפי׳ בלא
ואם באו נזאח״ז ,לדפת הר מנ״ ם דאץ נפסול ץ בזאח׳׳ז דיט הכל י י י לי ולדפת ריא״ז ננ ״ א תצא ובזאח׳׳ז קודם שהתירוה לא תנשא
כנ״א ,ולדפת הראב׳׳ד ודפימי׳ ]בחלוקה ה׳[ דאיכא נפ סול ץ בזאח״ז יאס ניס ת לא תצא ואחר שהתירוה תנשא לכתחלה ,ובסוטה נב״א
אץ הכשר והפסול שנאו אח״נ ינולץ להנחישן ש ה ד הכשר בפצמו לד״ה שותה ובזאח״ז להרמב״ם שותה ולהרמב׳ץ ודפימי׳ אם נסבור
אץ יכול להכחישו כשבא א ח ״נ והפסול אץ יכול לפזור כאן כמש׳׳נ כהרמב״ם דחלוקה ה׳ דבפסולק ל״ש כ׳׳ ה כשנים שותה ולהראנ״ד
ותנשא לכתחלה מיהו לדסת ה תו ם׳ לכתחלה לא תנשא משום לזות ילמימי׳ שם אץ שותה ו ק נ פ ״ פ בנ״ א לנו״פ פורפ ק ונזאח״ז
שפתים ואם ניסת לא תצא אפי׳ בלא ב ד לי ולדפת ד א׳׳ז ים נ׳ להרמב׳׳ם עורפק ולהרמב׳׳ן ודפימי׳ להרמב׳׳ם דחלוקה כ׳ פורפץ
דינים .ובסוטה בב׳׳א להרמנ״ם שותה ולהראב׳׳ד אץ שומה משום ילהראב׳׳ד ודפימי׳ אץ פורפק ]ולדפת הלח׳׳מ דגם הר מנ״ ם מידה
רוב דפות ובזאח׳׳ז להרמנ׳׳ם דינו כב׳׳א ולהראב׳׳ד ודפימי׳ אץ נב׳ פסולץ א״כ ג ם להרמב״ם אץ פורפ ץ[.
שותה כאן לד׳ה וכן נ פ «פ בב׳׳א להרמב׳׳ם סורפץ ולהראב׳׳ד אץ חלוקה ל׳ב) .כשר ופסול נגד ב׳ כשרים() .ח( כשר ופסול D׳.
פורפץ ונזאח״ז להרמב׳׳ם דינו כנ׳׳א ולהראב׳׳ד ודפימי׳ אץ פורפץ בזה פשיטא דכשרים פדיפי כמשנ׳׳ת בחלוקה ל׳ ואפי׳
בזה לד׳ה ]ולפמש״כ הלח׳׳מ דנב׳ פסולץ ג ם הרמב׳׳ם מודה ד א מ ד׳ נזאח״ז כמשנ׳׳ת בחלוקה י׳׳ב וגם כאן אץ הכשר הראשץ מופיל
ה״ה נשנים א״כ ג ם להרמנ׳׳ם נזאח׳׳ז אץ פו ר פ ץ[. לכא ב׳ כשרים מכחישץ אותו ,הלכך כשר ופסול אומרים מת וב
הלוקה ל״ו) .כשר ופסול נגד ג׳ כ ש ד ם( ) .י □ כשר ופסול ט׳. כשרים אומרים לא מת בץ נב׳׳א בץ נזאח״ז תצא אפי׳ ניס ת לא׳
פשיטא דהנשרים טדיפי דאפי׳ ב׳ כשרים הוו פדיפי ״מלי׳.ואו מרת ברי לי וב סו ט ה לפולם שותה^וכן בפ׳׳ט בץ בנ׳׳א
כמשנ׳׳ת בחלוקה ל״ב ,ופ״כ נשר ופסול אומרים מת וג׳ כ שד ם בץ בזאח״ז לפולם פו ר פ ץ
אומרים לא מת נ ץ בב׳׳א בץ נזאח׳׳ז תצא אפי׳ ניס ת לא׳ ממדי׳ חלוקה ל׳ג) .כשר ופסול נגל ב׳ פ סולי ם() .ט( כשר ופסול כר.
ואומרת נ ד לי ובסוטה לפולם שותה ובפ״ט נ ץ בב״א נ ץ בזאח׳׳ז כשר ופסול אומרים מת וב׳ פסולים אומרים לא מת
לפולם ט ר פ ץ. אם נ או נב״ א לדפת הרמב״ם דכשר פלי qתנשא לכתחלה ואץ בזה
חלוקה ל״ז) .כשר ופסול נגד ג׳ פ סולי ם() .יג( כ xופסול כד. משום 6ות שפתים ולהרמב״ן ודפימי׳ הו״ל ס פ ק ותצא ואם ניס ת
נשר ופסול אומרים מת וג׳ פסולים אומרים לא מת לא׳ מפדי׳ ואומרת ברי לי חליא במחלוקת הריטנ״א והרא״ש ]ו א ם
אם באו בב׳׳א לדפת הרמנ׳׳ם הוויץ פלגא ופלגא כמשנ׳׳ת בחלוקה אומרת נ רי לי שמת מצטרפת לקמא והו״ל מ ב דפות שמת[ .ואם
ל׳׳ה ותצא ואם ניס ת לא׳ מפדי׳ ואומרת ב ד לי תליא נמחלוק ת י או בזאח׳׳ז נראה להראשונים נאמנץ ואף לפ״ל הראב״ד ולפמש״כ
ה ד טנ׳׳ א והרא׳׳ש ] מיהו אם אומרת ב ד לי שמת מצטרפת לקמאי הרמג׳׳ן והרשב״א בלפת הר מנ״ ם לב׳ פסולץ מכחישץ את הכשר
ודיט כדלק׳ חלוקה ד׳ז[ ולדפת הראב׳׳ד תצא אפי׳ בניס ת לא׳ אפי׳ נ ב או אחריו בזאח״ז הכא גרפ דהא גם בהדי בשר איכא
ממדי׳ ואומרת נ ד לי משום י י ג י מיי ^ ואם באו נזאח׳׳ז לפ״מ ״סול ואץ בכח הפסול ץ יותר מהראשונים ו מפת ה חוזר דינא דכיץ
שמפרשים הרמב״ן והרשנ׳׳א והנמוק׳׳י נ ד פ ת הר מנ׳׳ם ו ט׳נ דמת להתירוה פ״פ הנשר נאמנץ הראשונים לכו״פ ואף לפמש״כ בחלוקה
הראב׳׳ד דב׳ פסולץ מכחישץ הכשר אפי׳ בזאח׳׳ז והויא פלגא ופלגא י ׳ ) ס י ׳ ז׳ ס ק״ד( נשם החזו׳׳א לאם נ א פסול ואמר לא מת ואח״כ
תצא ואם ניס ת לא׳ ממדי׳ ואומרת ב ד לי תליא במחלוקת הריטב׳־א י או ג׳ פסולץ א׳ אומר מת וב׳ אומרים לא מת הו״ל כס-א ני ץ
והרא׳׳ש ]ו א ם אומרת ב ד לי שמת מצטרפת לקמאי ודינה כדלק׳ פהפסול הראשץ בטל פ״י השנים ורק הפ סול השני מכחישו הר-׳ל
חלוקה נ׳׳ז ננ׳׳ל[ ולדפת רש׳׳י והרמ pוהרשב״א ולפ׳׳ד המ״מ כ׳׳ה י ^׳ א יש לחלק דהכא אץ הראשונים בטלים כלל דהאיכא פסול
ג״כ דפת הרמניםיולפמ ש׳׳נ בחזו׳׳א נ ם להראב׳׳ד שכיץ שכבר נתקבל יכלי׳ ודו״ק .ולפ״ז לדפת הרמב׳׳ם לכשר פדיף תנשא לכתחלה
ה כ ^ אץ מאה פסולץ מנחישץ אותו תנשא לכתחלה אך לדפת יאץ בזה משום לזות שפתים אבל לדפת הרמב״ן ודפימי׳ דפסול
ה תוס׳ לא ת ט א משום לזות שפתים ואם ר ס ת לא תצא ולריא״ז ככשר ו ^ משום שהכשר נ א תחלה מהימניק לי׳ א״כ לדפת ה תוס׳
יש ג׳ דינים ,ובסוטה נב״א לנד׳פ שותה ובזאח׳׳ז לרש׳׳י והרמבים לכתחלה לא תנשא משום לזות שפתים ואם ניס ת לא תצא אפי׳
ו הר מנ ץ והרשנ׳׳א אץ שותה ולהראב׳׳ד שותה ולחזד א גם להראב־׳ד ילא ברי לי ולדפת ריא״ז יש ג׳ לינים נמש׳׳כ כ׳׳פ ,ובסו ט ה בב״א
אץ שותה וכן נ T׳פ נ נ ׳ א לד׳ה טורפץ ובזאח׳׳ז להרמ pוהרשב-א להרמב׳׳ם אץ שותה ולהרמבץ ודפימי׳ שותה ובזאח׳׳ז לד׳ה אץ
ורש׳׳י והרמב׳׳ם אץ מורפץ ולהראב׳׳ד ט ר פ ץ ולחזו׳׳א ג ם להראנ׳׳ד שותה וכן נפ׳׳ט בב״א להרמב׳׳ם אץ פורפץ ולהר מנ ץ ודפימי׳
אץ ט ר פ ץ. עורפץ ובזאח׳׳ז לכר׳ס אץ פורפץ.
יב .חלוקה ל״ח) .ב׳ כשרים ופסול נגד כשר( ) .א( 0כ שד ם חלוקה ל״ד) .ג׳ נשרים נגד כשר ופ סו ל( .ס שלשה כשרים כו׳.
ופסול ט ׳ .פשיטא דב׳ כשרים פ ד פ י כ מ שד ת בזה ודאי דהנשרים פדיפי דאפי׳ ב׳ נשרים פדיפי
בחלוקה ד .הלכך ב׳ כ שד ם ופסול אומרים מת ו כ ^ אומר לא מת י מ ד -כ בחלוקה ל׳ .ולפ׳׳ז שלשה כ שד ם אומרים מת וכשר ופסול
נ ץ ננ ״ א בץ בזאח׳׳ז תנשא לנתחלה ואץ בזו משום לזות שפתי^ אומרים לא מת נ ץ נב׳׳א נ ץ בזאח׳׳ז תנשא לכתחלה ואץ נז ה
ובסוטה למולם אץ שוחה ונמ׳׳פ ל טלם אץ ט ר פ ץ. משוס לזות שפתים ובסו ט ה לפולם אץ שותה D -r rלפולם אץ פורפץ.
איתן סי׳ ד דין נודע מי הכהו נחל סד
ופסול אומרים ראיט וכשר ופםול אומתם לא ראיתם בץ בב׳א כץ בזאח׳ז *ץ עורפץ .נזה כשר אומר ראיתי וב׳ כ שתם
ופסול אומרים לא ראית בץ ב ת א בץ בזאחיז עורפץ) .נס פסול אומר ראיתי וב׳ כ שתם ופסול אומרים לא ראית בין
ב ת א בץ בזאודז עורפץ .ס ב׳ כ שתם אומרים ראינו ו ס כשרים ופסול אומרים לא ראיתם בץ בב״א בץ בזאת״ז
עורפץ .דא( ת פסולים אומרים ראינו וב׳ כשרים ופסול אומתם לא ראיתם בץ ב ת א כץ בזאח״ז עורפץ ר ס ג׳ כ שתם
אומרים ראינו וב׳ כ שתם ופסול אומרים לא ראיתם בץ ב ת א בץ בזאודז עורפץ ר ס ג׳ פסולים או מתם ראינו ו ת כ שתם
ופסול אומרים לא ראיתם בץ ב ת א בץ בזאת״ז עו ר פ ץ)י ח כשר ופסול אומרים ראינו ו ת כ שתם ופסול אומתם לא
ראיתם בץ ב ת א בץ בזאח״ז עורפץ) .טו( ב׳ פסולץ וכשר אומתם ראינו וכשר אומר לא ראיתם ל ה ר מ ת ם ב ת א עורפץ
ובזאח״ז אץ עורפץ ולהר אתד בץ ב ת א בץ בזאח׳ז אץ עורפץ .גסס ת פסולץ וכשר אומתם ראינו ופסול אומר
לא ראיתם בץ ב ת א בץ בזאודז אץ עורפץ (d .ב׳ פסולץ וכשר אומרים ראינו ו ת כשרים אומתם לא ראיתם בץ
ב ת א בץבזאת״זעורפץ>.יח( ת פסולץ וכשר אומתם ראינו ו ת פסולים אומתם לא ראיתם בץ ב ת א בץ במח״ז אץ
עורפץ) .ינס ת פסולץ וכשר אומרים ראינו וג׳ כשרים אומרים לא ראיתם בץ ב ת א בץ בזאח״ז עורפין 0 ) .ת
פסולץ וכשר אומרים ראינו וג׳ פסולים אומרים לא ראיתם לדעת הר מ ת ם בץ בב׳א בץ בזאודז אץ עורפץ ולדעת
הר מ תן ב ת א עורפץ בזאח׳ז אץ עורפץ .גכא( ת פסולץ וכשר אומתם ראינו וכשר ופסול אומתם לא ראיתם לדעת
הר מ תם ב ת א עורפץ בזאת״ז אץ עורפץ ולדעת הר א תד בץ ב ת א בץ בזאודז אץ עורפץ ) .ב ס כשר אומר ראיתי
ו ת פסולץ וכשר אומתם לא ראית לרש״י והר מתם והר מתן והר שתא ב ת א עורפץ בזאח״ז אץ עורפץ ולהראתד בץ
ב ת א בץ בזאת״ז עורפץ ד״א דאף ל הר א תד בזאח״ז אץ עורפץ .נכס פסול אומר ראיתי ו ת פסולץ וכשר או מ ת ם לא
ראית בץ ב ת א בץ מאח״ז עורפץ .ג נ ס ב׳ כשרים אומרים ראינו יות פסולץ וכשר אומתם לא ראיתם בץ ב ת א בץ
בזאת״ז אץ עורפץ .נכה( ת פסולץ אומרים ראינו וב׳ פסולץ וכשר אומתם לא ראיתם בץ ב ת א בץ בזאח״ז עורסץ.
)? aג׳ כשרים אומרים ראינו ו ת פסולץ וכשר אומרים לא ראיתם בץ ב ת א בץ בזאח״ז אץ עורפץ .נכס ג׳ פסולים
אומרים ראינו ו ת פסולים וכשר אומתם לא ראיתם ב ת א עורפץ ובזאח״ז ל הר מ ת ם עורפץ ולהר אתד אליבא ד הר מ ת ם
עורפץ ואליבא ד הרמתן אץ עורפץ .גכח( כשר ופסול אומרים ראינו ו ת פסולים וכשר אומתם לא ראיתם ל ת ת י
והרמתם והרמב׳ץ והר שתא ב ת א עורפץ בזאח״ז אץ עורפין ולהראתד בץ ב ת א בץ בזאח״ז עורפץ ד״א דגם להראת׳ד
מאח״ז אץ עורפץ) .כנס ת כשרים ופסול אומתם ראינו ו ת כשרים ופסול אומתם לא ראיתם בץ ב ת א בץ בזאת״ז
עורפץ .נ ס ת פסולים וכשר אומתם ראינו ו ת פסולים וכשר אומרים לא ראיתם ב ת א עורפץ ומאח״ז אץ עורסץ.
)לא( ת כ שתם ופסול אומרים ראינו ו ת פסולים וכשר אומרים לא ראיתם בץ ב ת א בץ בזאת״ז אץ עורסץ ) .ל ס ת
פסולים וכשר אומתם ראיט ו ת כשרים ופסול אומתם לא ראיתם בץ ב ת א בץ בזאח״ז עורפץ.
ואץ כאן לזות שפתים ונ סו ט ה לעולם אץ שותה ונע׳׳ע לעולם חלוקה ל׳ט) .ב׳ נשרים ופסול ע ד פ סו ל() .ב( ס ע ר י ם ופסול כו׳.
אץ עורפץ. פשימא דכשרים פדיפי מכ״ש מהקודם ,הלכך ב׳ ע ר י ם
חלוקה מ״ד) .כ׳ כשרים ופסול ע ד כשר ו פ סו ל( .מ( נ׳ ע ר י ם ופסול אומרים מיו ופסול אומר לא מיז נ ץ ננ׳׳ א נ ץ בזאח״ז חגשא
ופסול כף .ע ר י ם ע מ פי כרטנ״ת כחלוקה ד .הלכך לכתחלה ואץ נזו משום לזות שפתים ,ונ סו ט ה לעולם אץ שותה
נ׳ כשרים ופסול אומרים מת ו ע ר ופסול אומרים לא מת נ ץ ננ * א ונפ *פ לעולם אץ פורפץ.
נ ץ נזאח׳׳ז תנשא לכתחלה ואץ נז ה משום לזות שפתים ונ סו ט ה חלוקה מ׳) .נ׳ כשרים ופסול ע ד נ׳ כשרים() .ג( כ׳ כשרים ופסול
לעולם אץ שותה ונע׳׳ע לעולם אץ עורפץ■ . כף .הר׳ל כתרי ותרי והפסול לא מפלה ולא מוריד
חלוקה פדה) .נשר ע ד נ׳ ע ר י ם ופ סול( ) (17ע ר אומר כף. כלכן ס ע ר י ס ופסול אומרים מת ונ׳ כשרים אומרים לא מת נ ץ
כשרים עדיפי כמשנ׳׳ח כחלוקה ג׳ הלכך ע ר אומר ננ׳׳ א נ ץ נזאח׳׳ז תצא ו א ם ני ס ת לא׳ מפדי׳ ואומרת נ רי לי לא
מת ונ׳ כשרים ופסול אומרים לא מת נ ץ ננ׳׳ א נ ץ ס אוד׳ז תצא תצא נ ד׳ א נ הנ ח ש ה אנל נ הז מ ה תצא כמש׳> נחלוקה ה׳ .ונ סו ט ה
אפי׳ ניס ת לא׳ מעדי׳ ואומרת נ רי לי ו כ סו פ ה לעולם שותה וננ ד ע לעולם שותה ו נ T׳פ לעולם פורפץ.
■ לעולם עורפץ. חלוקה מ ׳ א ) ,נ׳ כשרים ופסול ע ד נ׳ פ סולי ם() .ד( נ׳ כ שדם
ח ל ו ק ה פ ״ו) .פ סול ע ד נ׳ ע ר י ם ו פ סו ל( ) .ם( פסול אומר נ ר . ופסול נ ר .פשיטא ד ע רי ם עדיפי כמשנ״ת נחלוקה
פשיטא דכשרים עדיפי ק׳׳ו מהקודם ,הלכך פ סול י״א ,הלכן נ׳ כשרים ופסול אומריס מת ונ׳ פסולים אומרים לא
אומר מת ונ׳ ע ר י ם ופסול אומרים לא מת נ ץ ננ ״ א נ ץ ס א ת ״ז מת ינץ ננ׳׳ א נ ץ נזאמ׳׳ז תנשא לכתחלה ואץ ס ו משום לזות שפתים
תצא אפי׳ נני ס ת לא׳ מעדי׳ ואומרת נ רי לי ונ סו ט ה לעולם שוחה ונ סו ט ה לעולם אץ שותה ונ ע -ע לעולם אץ עורפץ.
ונע׳׳ע לעולם עורפץ. ח ל ו ק ה מ ׳ ב ) .נ׳ כ שד ם ופסול ע ד ג׳ כשרים( ) .ה( נ׳ כשרים
ח ל ו ק ה פ דז ) .נ׳ ע ר י ם ע ד נ׳ נשרים ו פ סו ל( .ס נ ׳ ע ר י ם ופסול כף .הו״ל כתרי ותרי דתרי כמאה הלכך נ׳
אומרים כף .תרי כ מא ה והר׳ל כתרי ותרי ,הלכך נ ׳ כשרים ופסול אומרים מת וג׳ ע ר י ם אומרים לא מת כץ ננ׳׳ א
ע ר י ם אומרים מת ו ס כשרים ופסול אומרים לא מ ם ,נ ץ ננ׳י א נ ץ ס אוד׳ז תצא ואם ניס ת לא׳ מעדי׳ ואומרת נ רי לי לא תצא
נ ץ נזאח׳׳ז ה׳׳ז תצא ואם ני ס ת לא׳ מעדי׳ ואומרת נ רי לי לא תצא נ ד׳ א כהכחשה אנל נ ס מ ה תצא ונ סו ט ה לעולם שותה ונע׳־פ
נ ד׳ א כהכחשה אכל נ הז מ ה תצא ו כ סו פ ה לעולם שותה ונע«ע למולם לעולם עורפץ.
עורפץ. חלוקה מ ״ ג )כ׳ ע ר י ס ופסול ע ד נ׳ פ סולי ם( 0 ) .נ׳ כשרים
חלוקה פדח) .כ׳ פסולץ ע ד נ ׳ נשרים ופ סול() .י א( >׳ ססולים ופסול כף .ס ה פשיטא דהנשרים פדיפי אפי׳ ממאה
אומרים כף .פשיסא דכשרים עדיפי נמ שר׳ת נ מ 4ק ה פסולים כמשנ״׳ת כחלוקה נ׳׳א ,הלכך נ׳ כשרים ופסול אומרים מת
י״נ הלכך נ׳ פסולץ אומרים מת וכ׳ ע ר י ם ופסול אומרים לא מ ס וג׳ פסולים אומרים לא מת נ ץ כנ׳׳א נ ץ נזאח״ז תגשא לכתחלה
סד• איתן סי׳ ד דיז גודע מי דגהו נחל
ח ל ו ק ה נ*ז3 ) .׳ פסולץ וכשר ע ד נ׳ פ סול ץ() .כ( נ׳ פסולץ וכשר נזאמ״ז ה״ז תצא אפי׳ ניס ת לא׳ ממדי׳ ואומרת נ רי יין גב*א
כר .נ ׳ פסולץ וכשר אומרים מת וג׳ פסולץ אומרים לי ונ סו ש ה למולם שותה ובנד מ למולם עורפץ.
לא מת אם נ נ ק נ או לדעת הר מנ׳׳ ם דנשר פ ד 9מפסול ג ם כאן ח ל ^ ה נ ד ם ) .ג׳ כשרים ע ד נ׳ כשרים ופ סול() .י ב( ג׳ כשרים
הנשר יכריע כמשר׳ת נ ח ל ק ה ל״ג ותנשא לכתחלה ואץ נז ה משום אומרים ט׳ .תרי כ מא ה וכר׳ל תרי ותרי הלכך ג׳
לזות שפתים ולהר מנ ץ ודמימי׳ הד׳ל ס פ ק ותצא ואם ניס ת לא׳ מ ר י ס אומרים מת ו ד כשרים ופסול אומרים לא מת נ ץ בב׳׳א
ממדי׳ ואומרת נ רי לי תליא כמחלוקת הרישנ׳׳א והרא׳׳ש ]ו א ם גץ נז א חיז מצא ואם ני ס ת לא׳ ממדי׳ ואומרת נ רי לי לא תצא נ ד׳ א
אומרת נ רי לי שמס מצשרפס והו״ל רונ דמות שמת[ ,ו א ם נ אי נהכמשה אנ ל נ הז מ ה תצא ונ סו מ ה למולם שומה ונמ׳׳מ למולם
נזאח״ז לד׳ה קמאי נאמנץ שככר נ ח קנל ה מדותן ואך לדעת הרמכ׳׳ם מורפץ.
דנשר פדי qג ם ננ׳׳ א אץ נז ה משום לזות שפתים ותנשא לכסחלה ח ל ו ק ה נ׳) .ג׳ פסולים ע ד 3׳ כשרים ופ סול() .יג( ג׳ פסולים
ולדסח הרמכ ץ ודפימי׳ pנז ה להתום׳ משום לזות שפתים ולא אומרים כו׳ .פשיטא דכשרים מדיפי כמשנ׳׳ת נחלוקה
מנשא לכתחלה ואם ניס ת לא תצא אפי׳ נלא נ רי לי ]ו א ם אומרת נ׳׳ד .ה לנן ג׳ פסולים אומרים מת ו3׳ נשרים ופסול אומרים לא מת
נרי לי שמת מצשרפת וכר׳ל[ ולדסת ריא׳׳ז יש נ׳ דני ם כמשנ״ת י ץ ננ׳׳ א נ ץ נזאמ׳׳ז תצא אפי׳ ד ס ת לא׳ ממדי׳ ואומרת נ רי לי
נ ח ל ק ה ל»ג .ונסו ש ה ננ׳׳ א להרמנ״׳ם אץ שוחה ולהרסנ׳׳ן ודעימי׳ ונסו שה למולם שותה ו T3׳מ למולם מורפץ.
שותה ונזא מיז לד׳ה אץ שותה ונפ׳׳ס ג «נ להרמנ׳׳ם ל טל ם אץ ח ל ו ק ה נ ״ א) .כשר ופסול ע ד נ׳ כשרים ו פ סו ל() .י ד( x 3ופסול
ט ר פ ץ ול הר מנ ץ נ ס א סורפץ ונזאח׳׳ז אץ פורפץ. כר .ג ם נז ה כשרים מדיפי כמשנ׳׳ת נ ח ל ק ה ל״נ הלכך
ח ל ו ק ה נ * ה ) .נ׳ פסולץ וכשר ע ד כשר ופ סול( ) .כ א( נ ׳ ססולץ מ י מ ס ו ל אומרים מת ו 3׳ נשרים ופסול אומרים לא מת נ ץ ננ׳׳ א
ונשר כף .ז ה דומה לחלוקה נ ״נ והפסול מאח p י ץ ס את׳׳ז מצא אפי׳ ניס ת לא׳ ממדי׳ ואומרת נ רי לי ונסו שה
לא מפלה ולא מוריד שנשל נ ר ו נ דמות הלכן נ ׳ פסולץ וכשר אומרים למולם שומה ונש׳׳מ למולם מורפץ.
מת וכשר ופסול אומרים לא מ ס לדעת הר מנ׳׳ם הר׳ל כפלגא ופלגא ח ל ^ ה ג ״ ב3 ) .׳ פסולים ונשר ע ד כשר( ) .סו( נ ׳ פסולים וכשר
ותצא קם ני ס ת לא׳ ממדי׳ ואומרת נ רי לי סליא נ מ ח ל ק ת הרישכ׳׳א ט׳ .נ ה א אינ א ל אי ס ת פ קי מי אמרי׳ ני ץ מ ׳ פסולץ
והרא׳׳ש .ולדעת הראכ*ד מנשא לכתחלה משום רונ ד מו ת ק ץ יגשר הו«ל נ פ לנ א ופלגא וכשר ו כ ^ נ מי הר׳ל כפלגא ופלגא השתא
כזו משום לזות שפתים ,ואם נ או נזאחי׳ז לכ׳׳ע תגשא לכסחלה זאיכ א ח מויי הו יכרימו את הכשר א׳׳ד כיץ ד3׳ פסולץ אץ נכחן
אך לדעת הראנ׳׳ד אץ נזו משום לזות שפתים דגם ננ׳׳ א תנשא לככריס א ח הנ שר וכשר נ מי אץ נ כ חו להכרימ את הנשר כשני
ולדעת הרמני׳ם pנז ה להתוס׳ משום לזות שפתים ולא הנשא מ ת א הר׳ל נמי נפלג א ופלגא וכן שממתי מפי מ ק נ מל מזו׳יא
לנתחלה ואם ניס ת לא מצא אפי׳ נל א נ רי לי ולדפת ריא׳׳ז יש )שליס׳׳א( זצי׳ל דהוי כפלנא ופלגא .ולפ׳׳ז נ׳ פסולץ וכשר אומרים
ג׳ ד ד ם ,ונסו שה ננ׳׳ א להרמנ׳׳ם שוחה ולהראנ׳׳ד אץ שותה ס ת וכשר אומר לא מת א ם נ או ננ * א לדמת ה ר מ ס ם הר׳ל פלגא
ונזאח׳׳ז לנ׳׳ע אץ שותה וכן נ ע -ע להראכ׳׳ד ל טל ם אץ פוספץ ימלגא ותצא ק ם ני ס ת לא׳ מעדי׳ ואומרת נ רי לי חליא כמחלוקת
ולהרמנ׳׳ם ננ׳׳ א שורפץ ונזאח׳׳ז אץ מורפץ. סיי ס ל׳ א והרא׳׳ש ,ולדעת הראנ׳׳ד )נ תנ א ר נחאיקה י׳׳ג( הולנץ
חלוקה נ ׳ ם ) .נ ^ ע ד נ׳ פסולץ ונ שר( ) .כ ב ( כשר אומר ט׳. אסר ח > דמות ותנשא לכתחלה ק ץ נז ה משום 6ות שפתים .ו א ם
כשר אומר מ ת וג׳ פסולץ « xאומרים לא מ ס ג או ס א נ ד ז כנ ר נ ת קנ ל הכשר נשנים ולט׳׳ש תנשא לכחחלה א ן
אם נ נ ׳ ק נ או הרי ה ם כפלגא ופלגא נמשנ״ת נ ח ל ק ה ל׳׳ג ה^נן• ליפ ת כר אנ׳׳ד אץ נז ה משום לזות שפתים נ ק ד אן נ נ ק הית ה
תצא ואם ניס ת לא׳ מ מ ד׳ ואומרת נ רי לי תליא נ מ ח ל ק ת הרישנ׳׳א ישאת מפו ם רונ-דמות אנל לדעת הרמנ׳׳ם א״כ להתוספות לא תנשא
והרא׳׳ג^ זהו לדמת הרמנ׳׳ם ,ולדפת הראכ׳׳ד הולכץ אמר מ נ לכססלה משום לזות שפתים ק ם ני ס ת לא תצא אפי׳ נלא נ רי לי
ד ט ת ותצא לט׳׳ע אפי׳ נ נ רי לי ,ואם נ או נזאוד׳ז לדסת ה ר מנ ץ ילדמת ייא׳׳ז יש ג׳ דינים .ונסו ש ה נכ׳׳א להרמנ׳׳ם שותה ו ל ה ר אנ׳ד
והרשנ׳׳א נשישת הרמנ׳׳ם וכ״נ דפת הראנ׳׳ד דכ׳ פסולץ מכמ pץ אץ שותה ונזאח׳׳ז לט׳׳ש אץ שותה וכן נע׳׳מ להרמנ״ם נ נ ק
הכשר אפי׳ ס א ח׳׳ז הו-ל כ נ ק ודיש הכל כמש״כ נ נ י א .ולדעת נעדפץ ונזאס׳׳ז אץ עורפץ ולהראנ׳׳ד לעולם אץ ט ר פ ץ.
רש׳׳י והרמנ׳׳ן ו ה ר שנ ק ולדעת המ״מ ג ם להרמכ׳׳ם ולפמש׳׳כ נחזו׳^א ח ל ^ ן ) J i ' lכ׳ פסולץ וכשר ע ד פ סו ל() .נ ח( 3׳ פסולץ וכשי־
גם להראנ׳׳ד דאחר שכנר נ תקנל ה פדותו אץ ססולץ מכמ pץ אותו ט׳ .נז ה פשישא דקמאי מהימני משום רונ דעות
ה׳׳ג ני ץ ש ה נ ^ נעצמו אץ יכול להכחישו והפסולץ נעצמן אץ יטלץ נ׳ ססולץ ונשר אומרים מת ופסול אומר לא מת נ ץ ננ׳׳ א
להכחישו גם שניהם יחד אץ יטל ץ להכחישו כמשר׳ת נ ח ^ ק ה ר׳ ^ י ץ נז א מיז ח מ א ^ ת ח ל ה ואץ נזו לזות שפתים ונסו ש ה למולם
הלכך מנשא לכתחלה לט׳׳ס אך להראנ׳׳ד ל׳׳ש לזות שפסים ולהרמנ׳׳ם אץ שותה ונמ׳׳ע ל טל ם אץ מורפץ. ,י'
: 4תחלה לא הנשא להתום׳ משום לזות שפתים ו א ם ד ס ת לא תצא ח ל מ ן ה ג״ד ) .נ ׳ פסולים ע ד נ׳ כשרים( ( D .נ׳ פסולץ וכשר
אפי׳ כלא נ רי לי ולדעת ריא׳׳ז יש ג׳ דידם .ו כ סו פ ה ננ׳׳ א לכ׳׳נג נ ר .פשישא דנשרים עדיפי שמכריעץ נ ץ את הכשר
שותה ונזאח׳׳ז להראנ״ד שותה ולרש׳׳י והרמנ׳׳ם ו ה ר מנ ץ והרשד׳א ונ ץ מ א ה פסולץ כמשר׳ת כ״פ הלכך ס פסולץ ונשר אומרים מת
ולפמש׳׳כ נ מז ד א ג ם להראנ׳׳ד אץ שותה וכן נע׳׳ ע ננ׳׳ א לד׳ ה מ ׳ כשרים אומרים לא מת נ ץ נ נ ק נ ץ מאח׳׳ז תצא אפי׳ ד ס ת
®רפץ ונזאמ׳׳ז לרש׳׳י ו ה ר מ ס ם ו ה ר מ ^ ו ה ר שנ ק אץ פורפץ לא; ן1עדי׳ ואומרת נ רי לי ונ סו ש ה לעולם שותה נ ץ נ נ ק נ ץ
ולהראב*ד ט ר פ ץ ולפמשיכ נ חז ד א ג ם לראניד אץ פורפץ. נזאח׳׳ז וכן נמ׳׳ע לעולם פורפץ.
חלוקה ס׳) .פ סול ע ד נ׳ פסולץ ונ שר( ) .כ ג ( פסול אוסר כ ר. חלוקה נ״ר ) -נ׳ פסולץ וכשר ע ד ס פ סול ץ( o r ) .נ ׳ פסולץ
נז ה פשוש דהפסול נשל משום ח נ דנשת הלכך פסול וכשר ט׳ .ק מ אי מדיפי דאפי׳ הוו ג׳ פסולץ הוו מדיפי
אומרים לא מת נ ץ ננ׳׳ א נ ץ נז אנ דז אומר מת וג׳ פסולץ י ס ו ם ר ת דפוס נמשר*ת כחלוקה נ ׳ ■p bנ׳ פסולץ וכשר אומרים
תצא ואפי׳ ר ס ח לא׳ מ מ ד׳ ואומרת נ רי לי ונ סו ש ה ל טל ם שותה r oוג׳ פסולץ אומרים לא מת נ ץ נ נ ק נ ץ כזאח׳׳ז חשזא לנתחלה
נ ץ ננ׳׳ א נ ץ סאמ׳׳ז ו ק כע׳׳ע למולם פורפץ. ק י ן גזו משום לזות שסמים ונסו ש ה לסולם אץ שויזה ו ק נע׳׳ע
ח ל ו ק ה ס י א) .כ׳ כשרים ע ד 3׳ פסולים ק ש ר( ) .כ ד ( 3׳ נשרים ל טל ם אץ מורפץ. .
ט׳ .נ׳ כשרים ס ד קי מהכל הואיל pמנ ד עי ם את חלוקה נ״ו ) .ס פסולץ ע ד ג׳ כשרים() .י ט( נ ׳ פסולץ ונשר ט׳.
ככשר ואת אלף פסולץ ק נ ר נ תנ א ר כ׳׳פ ,הלכך 3׳ נשרים אומרים פשישא וכשרים מדיפי כמשר׳ת כחלוקה ר׳ד דאפי׳
מת ו ס פסולץ ק שר אומרים לא מת נ ץ ננ ״ א נ ץ נזאמ*ז כ׳׳ז נ ׳ pיי ס עדיפי הלכך נ׳ פסולים ונ ב ר אומרים מת וג׳ כשרים
תנשא לכתחלה ואץ 0כ משום לזות שפתים .ונסו שה ל טל ם אץ או סיי ס לא מ ת נ ץ נכ׳׳א נ ץ נזאח׳׳ז תצא אפי׳ ני ס ח לא׳ מ פ ד׳
שותה ו ק 3ע׳׳פ למולם אץ פורפץ. קו מ ד ח נ רי לי ונסו ש ה למולם שותה ונע׳׳ ס ל טלם פורפץ.
איתו סי׳ ד דין נודע מי הכהו נחל סו
שוחה ובזאח׳׳ז לרש׳׳י והרמב׳׳ם והרמב׳׳ן והרשב׳׳א אץ שוחה חלוקה ס׳ב) .ב׳ פסולים ע ד נ׳ פסולים וכשר( ) .כ ה ( ב׳ פסולים
ולהראב״ד שוחה ולפמש׳׳כ בחזד׳א ג ם להראב׳׳ד אינה שוחה וכן כד .כולכק אמר רוב דפות דאפי< כיו מ פסולק נ אחרונ ם
בע׳׳ע ב ב ק עורפץ וסאח׳׳ז להרמב׳׳ם ורשיי והרמב׳׳ן וכרשב׳׳א אץ הו ה אזלי* בחרייהו כמשגיח ב ח ל ק ה י׳׳נ Jהלכך ב׳ פסולק אומרים
עורסץ ולהראב׳׳ד עורפץ ולפמש׳׳כ בחזויא ג ם לכראב׳׳ד אץ עורפץ מס וב׳ פסולק וכשר אומרים לא מ ס בין בב״א ב ק בזאחיז ר«ז
כמשנ׳׳ח בחלוקה ״׳ J סצא א פ ״ ני ס ח לא׳ מעד״ ואומרח ברי לי ]וכאן לא מכני אפ״
חלוקה ם״ו) .ב׳ כשרים ק ס ו ל ע ד ב׳ כשרים ק סו ל ( ) כ ם ( נ׳ אומרס ברי לי שמס ואין יכולה לכצטרן להראשונים כי ק שכשר
כשרים ק ס ו ל כד .הד׳ל חרי וחרי הלכך ב׳ כשרים מכחישה ע׳׳ל ס ^ ק ה א׳[ וב סו ט ה לעולם שוחה בץ בב׳׳א ב ק בזאח״ז
ופסול אומרים מח וב׳ כשרים ק ס ו ל אומרים לא מח בץ בב׳׳א ובע׳׳ע לעולם עורפין.
בץ בזאח׳׳ז חצא ו א ם ני ס ח לא׳ מעד״ ואומרח ברי לי לא חצא )ג׳ כשרים ע ד ב׳ פסולים וכשר( ) .כו( נ׳ כשרים חלוקה
ובסוטה לעולם שוחה בץ ב ב ק בץ בזאח׳׳ז ובע׳׳ע לעולם עורפץ. כד .פשיטא דהכשרים נאמנים כ לכן נ׳ כשרים אומרים
חלוקה ס״ז) .ב׳ פסולים וכשר ע ד ב׳ פסולים וכשר() .ל( ב׳ פסולים מס וב׳ פסולים אומרים לא מ ס בין בב״א בץ בזאמ׳׳ז כ״ז חנשא
וכשר כד .ב׳ פסולים וכשר אומרים מח וב׳ פסולים וכשר לכחחלה ואץ בזו משום לזוח שפסים וב סו ט ה לעול® א ק שוחה
אומרים לא מח אוקי ב׳ פסולים לכדי ב׳ פסולים ,והכשרים אם וכן בע׳׳ע לעולם אץ עורפין.
ב ב ק באו הד׳ל ס פ ק וחצא ואם ני ס ח לא׳ מעדי׳ ואומרח ברי לי חלוקה ס״ד) .ג׳ פסולים ע ד ב׳ פסולים וכשר( ) .כז( ג׳ פסולים
חליא במחלוקח ה רי ט ב ק וכרא׳׳ש ו א ם בזאח׳׳ז באו חנשא לכחחלה כד .ג׳ פסולים אומרים מ ס וב׳ פסולים וכשר אומרים
אך לדעח ה חו ם׳ לא חנשא לכחחלה משום לזוח שפחים ואם ני ס ח לא מ ס בב׳׳א לדעס כ ר מ בי ס דכשר עדץ 0מפסול חצא אפ״ ני ס ח
לא סצא אפ״ בלא ברי לי ולדעח ריא׳׳ז ס ג׳ דינים .וב סו ט ה בב׳׳א לא׳ מעד״ ואומרס ברי לי ולדעס כרמב׳׳ן ודעימי׳ דכי כ ד די נינהי
שוחה ובזאח״ז אץ שוחה וכן בע׳׳ע בב׳׳א עורפץ ובזאח׳׳ז אץ עורפץ. כר׳ל ס פ ק וחצא ק ם ני ס ח לא׳ מעד״ ואומרס ברי לי סליא במחלוקח
חלוקה ס״ח) .ב׳ כשרים ופסול נגד ב׳ פסולים וכשר( ) .ל א ( ב׳ כריטב״א והרא׳׳ש ואם באו בזאח׳׳ז לדעח כרמב׳׳ם דאץ בפסולץ
כשרים ופסול כד .כשרים עדיפי כמש׳׳כ בחלוקה ס ק בזאמ׳׳ז דיס ככל כב׳׳א ,ולדעח כראב׳׳ד ודעימ״ ]ולדעח כלח״ה
וכ׳׳ש כאן .הלכן ב׳ כשרים ופסול אומרים מח וב׳ פ סולי ם וכשר ג ם כרמב׳׳ם מודה בב׳ פ סול ץ[ מ ם בפסולץ שייך בזאח״ז חליא
אומרים לא מח בץ ב ב ק בץ בזאח׳׳ז כ׳׳ז חנשא לכחחלה ואץ ס ו אם נ סבור ככרמב׳׳ם דכשר עדיף אף בזאח׳׳ז כשר עדיף כמשנ׳׳ח
משום לזוח שפחים ובסו ט ה לעולם אץ שוחה וכן בע׳׳ע לעולם אץ בחלוקה ״ וחצא א פ ״ ני ס ח לא׳ מעד״ קו מ ר ס ברי לי ואם נסבור
עורפץ. כ ה מ מ׳ ץ תעי מי׳ דכי כדדי נינכו נאמנין הכ א כראשונים שכבר
ח ל ו ק ה ס ״ ט) .ב׳ פסולים וכשר ע ד ב׳ כשרים ו פ סו ל( ) .ל □ ב׳ נחקבלה עדוחן זחנשא לכחחלה ולדעח כ חו ס׳ לכחחלה לא חנשא
פסולים וכשר כד .בזה ג״כ כשרים עדיפי כמשר׳ח משום לזוח שפחים ו א ם ניס ח לא חצא אפ״ בלא ברי לי ולדעח ריא׳׳ז
בחלוקה ר׳ד .כ לכן ב׳ פסולים וכשר אומרים מח וב׳ כשרים ופסול יש ג׳ דינים ובסו ט ה ב ב ק שוחה לכד׳ע ובזאח׳׳ז לכרמב׳׳ם שוחה
אומרים לא מח בץ ב ב ק בץ בזאח׳׳ז חצא א פ״ ני ס ח לא׳ מ ע ד׳ ולהראב׳׳ד א ם נסבור ככרמב׳׳ם דכשר עדיף שוחה ואם כהרמב״ן
ואומרח ברי לי וב סו ט ה לעולם שוחה וכן בע׳׳ע לעולם עורפץ. אץ שוחה וכן בע׳׳ע בב*א לעולם עורפץ ובזאח׳׳ז להרמב׳׳ם עורפץ
עוד יש ״׳ב אופנים שלא נחבארו כאן משום דשמעי׳ לה מכ׳׳ש דאחריס ולכראב׳׳ד אליבא דרמב׳׳ם עורפץ ואליבא דכר מבץ ודעימי׳ אץ
ואלו כן ,כשר וג׳ כשרים שמעיק מכשר וב׳ כשרים חלוקה ג׳. עורפץ.
כשר וג׳ פסולים שמע״ מכ xוב׳ פסולים חלוקה ״׳ג דסאה פסולץ חלוקה ס״ה) .כשר ופסול ע ד ב׳ פסולץ וכשר( ) .כ ח ( כשר ופסול
לגבי כשר כחרי פסולים .פסול וג׳ כשרים שמע״ מפסול וב׳ כשרים כד .כשר ופסול אומרים מח וב׳ פסולים וכשר אומרים'
מלוקה י׳׳ד .פסול וג׳ פסולים שמע״ מפסול וב׳ פסולים חלוקה ד. לא מ ח א ם בב׳׳א באו לדעח הרמב׳׳ם כד׳ל כפלגא ופלגא כמשנ״ה
ג׳ כ שדם וכשר שמע״ מ ד כ שד ם וכשר מלוקה ד .ג׳ כשרים מ ס ו ל בחלוקה ר׳ח וחצא ואם ני ס ח לא׳ מעד״ ואומרס ברי לי חליא
שמע״ מ ד כשרים ופסול חלוקה ט׳׳ו .ג׳ כשרים וג׳ כ שד ם שמעינן בממלוקח כ ר י ט ב ק וכרא״ש ,ולדעח כראב׳׳ד כולכץ אחר רוב
מ ד כשרים ו ד כשרים חלוקה ד .ג׳ כשרים וג׳ פסולים שמעי׳ מ ד דעוס וחצא אפ״ בברי לי ,ואם בזאח׳׳ז באו לפמש׳׳כ כרמב׳ץ וכרשב׳׳א
כשרים ו ד פסולים חלוקה ״׳א .ג׳ פסולים וכשר שמע״ מ ד פסולים בדעח כרמב׳׳ם וכ״נ דעח הראב׳׳ד דב׳ פסולץ מכחישץ אח ככשר אפ״
וכשר מלוקה ט׳׳ז .ג׳ פסולים ק ס ו ל שמעי׳ מ ד פסולים ק ס ו ל חלוקה סאמ׳׳ז די ס כ סו ב ב ק ,ולפ׳׳ד רש׳׳י והרמבץ וכרשב׳׳א ולכמ׳׳מ ג ם
מ׳ .ג׳ פסולים וג׳ כ שד ם שמע״ מ ד פסולים ו ד כ שד ם מלוקה ״׳ב. להרסב׳׳ם ולפמש׳׳כ בחזו׳׳א ג ם להראב׳׳ד כבר נחקבל ככשר הראשץ
נ׳ פסולים וג׳ פסולים שמעי׳ מ ד פסולים ו ד פסולים חלוקה ר. וחנשא לכחחלה א ן לדעח ה חו ם׳ לא חנשא לכחחלה משום לזוח שפחים
ס ל ק א קונטרס ההכחשוח בס׳׳ד. ק ם ני ס ח לא חצא ולדעח ריא׳׳ז יש ג׳ דינים .ובסו ט ה בב׳׳א לכו׳׳ע
מפתח למצוא הדינים בקצרה
)כטעיי ה ו ז ה ט י י« יכ(
חלוקה ״ ע ד כשר. י( פסול הלוקה א׳ א( כשר ע ד כשר.
זזלוקה ה׳ ע ד פסול. יא( פסול הלוקה ט׳ ב( כשר ע ד פסול.
חלוקר ,י׳׳ד ע ד נ׳ כ ש ד ע יב( פסול הלוקה ג׳ ג( כשר ע ד ד כ שריע
הלוקד ,ד ע ד ד פסוליע יג( פסול הלוקה י*ג ד( כשר ע ד ג׳ פסוליע
כפו חלוקה ״ T ע ד ג׳ כ ש ד ע (Tפסול כפו הלוקד ,ג׳ ה( כשר ע ד aכ שדנ J
כפו הלוקה ד ע ד ג׳ פסוליע טו( פסול כפו הלוקח ״׳ג ו( כשר ע ד ג׳ פסולה^
הלוקה כ*ח ע ד כשר ופסול. סז( פסול חלוקה כ״ז ז( כשר ע ד כשר ופסול.
הלוקה פיו ע ד ד כ שדם ופסול. (rפסול חלוקה פ״ד ח( כשר ע ד ד כ שדם ופסול.
הלוקה ס׳. ע ד ד כ שדם וכשר. יה( פסול חלוקה נ׳׳ס ם( כשר ע ד ד פסולים וכשר.
סז איתן סי׳ ד דין נודע מי הכהו נחל
כנע חליפח ד IU) 1ר )01יל<(JT^O B '1 1U 0 חלוקה ד׳ ב׳ כשרים נגד כשר. ים(
חלוקה ל״ח נב( ג׳ ססוליס גגד כשר ו»םול. חלוקה ר ו ב׳ כשרים נגד פסול. כ(
חלוקת נ׳ נג( ג׳ פםולים נגד ב׳ כשדים 1םםרל. חלוקה ב׳ ב׳ כשרים נגד ב׳ כשרי* כה(
חלוקת סיד נד( ג׳ פסולים נגד ב׳ #פוליס וכשר. חלוקה יי ה ב׳ כשרים נגד כ׳ פסולי* כב(
חלוקה י״׳ז aכשרים נגד גי כשרי* נג(
חלוקה כ׳׳ת נה( כשר ופסול מ ד כשר. חלוקר .כ־פ ב׳ כשרים ע ד ג׳ פסולי* כד(
חלוקה ל ץ נו( כשר ופסול מ ד פסול. חלוקר .ל׳ ב׳ כשרים ע ד כשר ופסול. כה(
חלוקה ל׳ ב נז( כשר ופסול מ ד ב׳ כשרימ חלוקה ר ז כ׳ כשרים ע ד בי כשרים ופסול. כי(
חלוקד .ל״ג נח( כשר ופסול מד בי פoול•Jt חלוקי .ר ה ב׳ כשרים ע ד ב׳ פסולים וכשר. כז<
חלוקה ל׳יו נס( כשר ופסול מ ד ג׳ כשרמנ
חלוקה ל*ז ס( כשר ופסול מ ד ג׳ פסולים חלוקה ר ז כח( כ׳ פסולים ע ד כשר.
חלוקה ריס (xoכשר ופסול מר כשר ופסול. חלוקה ח׳ כס( ב׳ פסולים ע ד פסול.
חלוקה x 'l סב( כשר ופסול מ ד ב׳ כ שו׳ם ופסול. חלוקה י׳יב ל( ב׳ פסולים ע ד כ׳ כשרי*
חלוקה rro סג( כשר ופסול מר כ׳ פסולים וכשר. חאקר .ר לה( בי פסולים ע ד ב׳ פסולי*
חלוקה ר ב לב( aפסולים ע ד ג׳ כשרי*
הלוקה איה סד( ב׳ כשרים ופסול מ ד כשר. חלוקה י׳ ס לג( ב׳ פסולים ע ד ג׳ פסולי*
חלוקה איס סח( ב׳ כשרים ופסול מד פסול. חלוקה ל׳׳ה לד( כ׳ פסולים ע ד כשר ופסול.
חלגקה סי סו( ג׳ כשרים ופסול מ ד ב׳ כשריע חלוקר .ר ה לה( ב׳ פסולים ע ד ב׳ כשרים ופסול.
זלוקה נדי! סז( ב׳ כשרים ופסול מ ד ב׳ פסוליננ חלוקה ס-ב לי( aפסולים ע ד ב׳ פסולים וכשר.
חלוקה ם*ב סח( ב׳ כשרים ופסול מ ד ג׳ כשרים
כנע חלוקה ד ע ד כשר. ג׳ כשרים לז(
חלוקה נ דג סק( ב׳ כשרים ופסול מ ד ג׳ פסולי*
כמו חלוקה ר ו ע ד פסול. ג׳ כשרים לח(
חלוקה גדיד »( ב׳ כשרים ופסול מ ד כשר ופסול.
חלוקה יייח ע ד ב׳ כשרי* ג׳ כשרים לס(
חלוקה r o » (xב׳ כשרים ופסול מ ד בי כשרים ופסול.
חלוקה ר ג ע ד ב׳ פסולי* ג׳ כשרים ם(
חלוקה ריח »ב( בי כשרים ופסול מ ד ב׳ פסולים וכשר.
כמו חלוקה ב׳ ע ד ג׳ מו רי * ג׳ כשרים פה(
כמו חלוקה יי ה ע ד ג׳ פסולי* ג׳ כשרים סב(
חלוקה ני ב ענ( בי פסולים וכשר מ ד כשר.
חלוקה ל׳יד ע ד כשר ופסול. ג׳ כשרים פג(
חלוקה נ״ג ער( ב׳ פסולים וכשר מ ד פסול.
חלוקהרס ע ד ב׳ כשרים ופסול. ג׳ כשרים מד(
הלוקה נ״ד ער (.ב׳ פסולים וכשר מ ד ב׳ כשרי*
חלוקה סיג ע ד ב׳ פסולים וכשר. ג׳ כשרים מה(
חלוקה נש! עו( ב׳ פסולים וכשר מ ד ב׳ פסולי*
חלוקה נ ש עז( ב׳ פסולים וכשר נגד ג׳ כשרי* כמו חלוקה ר ז פו( ג׳ פסולים ע ד כשר.
חלוקו•.ניז עח( ב׳ פסולים וכשר מ ד ג׳ פסולי* כמו חלוקה ח׳ פז( ג׳ פסולים ע ד פסול.
חלוקה ג*ח עס( בי פסולים וכשר מד כשר ופסול. חלוקה ר ד פה( ג׳ פסולים ע ד ב׳ כ שר *
חלוקה ריז פ( בי פסולים וכשר מ ד ב׳ כשרים ופסול. חלוקה כ׳ פס( aפסולים ע ד ב׳ פסולי*
חלוקה סי ס פע( בי פסולים וכשר מ ר ב׳ פסולים וכשר. כמו חלוקה י׳יב נ( ג׳ פסולים ע ד ג׳ כשרי*
סימן ה .מצות המדידה
א) .א( ב״ד שקבלו את העדות >ב( שילחץ אחר >ג( ב*ד הגדול ) (7שבלשכת הגזית שעאו למדוד )ר 6וב״ד הגדול מעיינץ
בדץ נו( ואם ח ב הביד מכריעץ שגריך למדוד נז( שולחץ חמשה מהדיינץ ש( הגדולים שבהם)נס ד״א שלשה ) Cד״א
שכל הדיינים והמלר והכה״ג יוצאים למדוד)יא( ונראה דסגילדעה זו ברוב ב״ד הגדול מיהו מצוה ב מ ל ם ) י ס וכהן גדול
מרובה בגדים נראה ד כ שר)י ס וכהן גדול שעבר צ״ע)י ח אבל מלך שעבר נראה דלא מהני)מו( ו pמשוח מלחמה
נראה דלא מ הני) ש( ואם w rדיינים פחות ממה שצר Tומדדו יש מי שכתב דכשר בדיעבד ואץ נראה (Dואץ
כ״ד הגדול יכולים לעשות שליח על המדמה o dדש מי שכתב דדוקא לצאת צר Tב״ד הגדול אבל המדידה יכולים
לעשות זדי שליח )יש והראשונים לא כתבו .p
שנמצא נופל ל א ץ ולא נודק מי הכהו מניחץ אותו במקומו ח צ א ץ א ) .א( ב ״ ד קנלו א ח הקדיח .דכיינו כ סדו ח שגמצא חלל כמשנ״יז
חמשה זקגים מב׳׳ד הגדול שניחשלים פ ר ל ר ת ק דאף לדפת כ ר מ ר ם נע״ ה נ סי׳ ב׳ סייג ני ד דצריך שיבואו פדים שנמצא
ישלחו ב״ד נ תחל ה לראות אם יש ממש בדבריו ואולי,אץ חיינץ ^:אמץ חלל וכבר ביארנו שם ב ספיף ב׳ ב ר ה שבאים כפדי ם אל כ פי ר
לפ״א שנמצא מלל רק א ם שנים אומרים שנמצא חלל ו מ ה ש כ ר מני ס ה ק מ נ ה וב-ד של כ פי ר כקרוב ה מקבלים א ח מדוחם ואם באו לפיר
לא הביא זה משום שהוא פשוט ] ו א ר ג דבדבר שאפשר לנרד קייל אחרח וקבלו פדוחן אץ בכך כלום וב״ד של כ פי ר ההיא שילחץ אחר
שצרץ לני ד אולי אץ ר׳ ד חיינץ נז ה וצ-ק( מיקי דץ קבלא מדוח נ*ד כנ דו > וכבר נחבאר שם בםפץ< כ׳ בפ״ה ד מנ ח כרמב״ם שא*5
שנימשלמי ר כ לית לי׳ לכר מנ״ ם מדלא הני או וכמשנ״ת נ או רך שם קבלח פדוח ולדפחו כל מי שמצא חלל שולח להודיק לנייד הגדול
נ ס פ י ן ה׳ נ ר׳ ד . ינייד הגדול יוצאץ למדוד ו ר ה לשין הר מב-ם ר סי ס מרוצח הרוג
איתן סי׳ ה מ צו ת ה מ די ח • נחל סח
ו כד ל ק ק עכ״פ בחומש משמע דלא פי׳ אליבא דראב״י[ .ויש לתרז ) ב( שו ל ח ץ אחר ב״ד הגדול .חו ספ ח א ג סו ע ה פ״ט שלוחי ב״ד
דברי רש״י בע׳׳א דהנה דברי הגמ׳ צריך ביאור דקאמר ו ר׳י מזקני יוצאק פו׳ וקוברץ אותו ומציינין את מקומו מד שיבואו
זקניך ואיך הו״מ למכתב זקני ה א זקני תיבה ס מוכ ה היא ול״ש לב״ד שבלשכת הגזית וימודו )נ״א ומודדץ( ומה שהרמב״ם לא
לכתוב בלי תיבה א ח רי׳) עי׳ ב׳׳ב קש״ו א׳ ת ד׳ ה לפי( ובערוך כ שלק הביאו כבר ביארנו בשי׳ ב׳ ס׳׳ה דהתוספתא והירד ס״ל דק קבלת
חו״מ סי׳ תכ׳׳ה שקש״ד כתב דכו״מ למכתב זקנים וקשה דא׳׳כ פדות אבל הרמב״ס לשיטתו דלא פשק כהתו שפתא והירר בזה וגם
למה לא דריש כה׳׳ג משופטיך דהו׳׳מ למכתב שופטים .ובחר כ p פשק םאי 1יזיני ק אותו מד אחר המדידה ]ו טעמו ביארט שם[
סנהדר ק י׳׳ד א׳ כתב וז׳׳ל וא׳׳ת לד׳ש דדריש זקני ז קניו אמאי לא ולכך לא המתיק ג ס תו שפתא זו.
דריש שפטי שפטיך ] מ ה שהקשה לד׳ש משום דרוצה להקשות אמאי )ג( ב ״ ד הגדול .כן מבואר במתני׳ שוטה מ״ד ב׳ שלשה מב״ד הגדול
לא דריש ר׳ש ג״כ משפטי שופטיך עוד ב׳ ולימא ג״כ כ׳ כ ר׳י וה״ה שבירושלים היו יוצאק ובגמ׳ יליף לה מדכתיב ויצאו זקניך
דהר׳מ להקשות לר׳׳י לימא ז׳[ ליתא דשפיר הו״מ למכתב זקני שופטיו ושופטיך דרשי׳ המיוחדים שבשופטיך פ״ש בשוגיא .ורש״י בחומש
דזקני הו ה ס מוך אבל שופטי בלא כך א׳׳א ל ט תבו כי שופטי tno פי׳ ויצאו זקניך מיוחדים שבזקניך אלו שנהדרי גדולה וכבר ת מהו
מלה ס מוכ ה לדבר אחר עכ׳׳ל ומבואר מדבריו דמ׳׳ש מ מ׳ לכתוב רבים מל רש׳׳י שהוא דלא כסוגיית הגמ׳ דיליך לה משופטיך ולא
זקני הכונ ה זקני שופטיך ולכאר תמוה דהרי הנ מ׳ אזלא אי לא מזקניך וז׳׳ל הגמ׳ בשוטה מ׳׳ד ב׳ ]וכן בשנהד pי׳׳ד א׳[ ת׳־ר
כתיב שופטיך דהא קאמר דא״צ שופטיך למיוחדים שבשופטיך ח ה ויצאו זקניך ושופטיך זקניך שנים ושופטיך שנים יאק ב׳׳ד שקיל
ידעי׳ שפיר מזקני זקניך וע״כ שופטיך למנינא וא״כ מיירי אי לא מושיפץ ס לי ק עוד א׳ ד׳ר יהודא רש׳׳א זקניך שנים מושיפק מליהן
כתיב ושופטיך אבל באמת דבריו נכונים דנהי דאי לא כתיב שופטיו עוד א׳ הרי כאן שלשה וד׳ש נמי ה א כתיב ושופטיך ה הו א מבפיא
לא מצי למכתב זקני מיהו השתא דכתיב שופטיך לדרשא תו מייתר לי׳ למיוחדק שבשופטיך )שנהדרי גדולה( ור׳׳י מזקני זקניך נפקא
כך ח קניך דמצי למכתב זקני שופטיך ]ו א ק לומר דאי כתיב זקני ור׳ש אי כתב רחמנא זקניך הו״א אפ« שנהדרי ק טנ ה כתב רחמנא
שופטיך א״כ לא הו ה מייתר שופטיך לדרשא ליתא דשפיר הו ה ושופטיך למיוחדק שבשופטיך וד׳י גמר זקני זקני מזקט המדה
מייתר דלכתיב ז ק ד ך ודר׳ק[ וא״כ ע״כ כך ח קניך לדרשא שלישיח )דגבי ס מיכ ת סר הע׳׳ד של צבור( מ ה להלן מיוחדק שבמדה אך
אתיא ור׳ש השיב ע׳׳ז דשפיר איצטריך כל הג׳ פשוקים דאי כתיב כאן ריי מי ת שבעדה אי גמר ליגמרה לכולי מילתא מ ה ת ם זקניך
זקניך לחוד הו״א זקני השוק ולכן כתיב שופטיך ואי כתיב זקני ושופטיך ל׳׳ל אלא ו מ ושופטיך למנינא )א״צ לפרש דהויו מרבה
שופטיך הר׳א שנהדרי קטנ ה לכן כתיב כך ח קניך לשנהדרי גדולה שנים דומיא ח קניך דמרבה שנים אלא דהויו מרבה אחד דהייני
]דה א ע״כ הכך ח קני ך נדרש לדרשא השלישית דכ״ז שלא נכתב ארבעה דתלתא ידעי׳ בלא ויו ומדאין ב״ד שקול מושיפין עוד א׳
שופטיך אק הכך מיותר וכנ׳׳ל[ ,והא pאמר בגמ׳ ואי כת 5ז קניו דהייט חמשה( ור׳׳ש ו ט לא משמע לי׳ אלא מעתה ויצאו שנים ו מ ד ח
הו׳׳א סנהדרי ק טנ ה ולפי הנ׳׳ל הול׳׳ל אי כתב שופטיו י׳׳ל דלפי שטם לר׳׳י הרי כאן תשעה לר׳׳ש הרי כאן שבעה ה הו א מיבעי לי׳
האמ ת שיש ג׳ פ סו קי ם סידר הגמ׳ הדרשות על ס ד ר ה פ סו קי ם לכדתניא דצאו pולא שלוחיהן ומדדו שאפי׳ נמצא בעליל לנטר מצוה
אבל ט ק ר הדרשא האחרונה מכך ח קניך וכה׳׳ג מצינו בכמה מקומות לעסוק במדידה מתני׳ דלא כראב׳׳י דתניא ראב׳׳י אומר זקניך זו
עי׳ תום׳ יומא ס׳׳ד א׳ ד׳׳ה ואידך ובתו״י שם ו ס ב חי ם ע׳׳ז ב׳ סנ ה ד רין)ו ^ הירד זה ב׳׳ד כגדול( שופטיך זה מלך וכה׳׳ג כ ד איבנטא
ד׳ ה ה א והדברים מוכרחים לכאר לפמש׳׳כ ה pו מסקנ ת הג ס׳ להו ר אס׳י במלך וככ׳׳ג הוא דפליג אבל בשנכדרי אי כר*י אי כר״ש
דנם ד׳י ס׳׳ל כן וא״כ דברי v - nנכונים דלכר׳ט דרשינן סז ק ד ך ס׳׳ל א״ד בשנהדרי נמי פליג פ ד דאיכא ט ל ה סנ הדרי ומשיק
המיוחדים שבזקניך ו כ נ > ובפי׳ המשניות להרמבי׳ם פ ^ דםנהד p דבסנהדרי נמי פליג וצרץ כולה סנ כ ד pע׳׳כ סוגיית כג מ׳ כרי
כתב נאמר בע*פ ו ס מ כו ז ק ד העד ה ר׳י אומר ו ס מ ט א ק פ חו ת מבואר בהדיא בסוגיית הגמ׳ דבק לרי׳י ב ק לר׳׳ש דריש משופטיך■
משנים זקני א ק פחות משנים כר ור׳׳ש סב ר זקני א ק פ חו ת משנים כמיוחדים שבשופטיך ולא מזקניך .אמנ ם יל׳׳ע לראב׳׳י דדריש משופטיך
כר וכ׳ > הרע׳׳ב במשניות והוא תמוה מאד דבע׳׳ע לא כתיב כלל דאתי למלך וככ׳׳ג מנ׳׳ל דבנט סנכדרי גדולה דאי מזקניך דילמא
ו ש מט זקני העדה pבשמיכת פר הע׳׳ד וכבר ממ ה יבזה בתור׳ט זקט כשוק או סנ כדרי קטנ ה וכתב מהרש׳׳א בשנכדרק דדריש
שם ו א ק ל » ר נאמר בס מיכ ה דהרי הרמב׳׳ם מפרש שם ס מיכ ה חרוטיכו משופטיך דשקילץ הן ויבואו שני ק וצ׳׳ט דא״כ נדרוש
על מס מך סבי ולא על פר הע׳׳ד ]ו אך דנראה דגם הרמב׳׳ם ס׳׳ל לטלהו משופטיך וזקניך ל׳׳ל דשתמא שופטיך משמע ט ל הו סנהדרי
כמ׳׳ש הרס׳׳ב דגם ס מיכ ת פר הע׳׳ד בכלל מתג״ וכמש׳׳כ בעצמו ואק לומר דכר׳א pשנים דכא ג ס מזקניך לא ידעי׳ pטוד שנים
במנחות פי׳ תוי״ט שהביאו מיהו פכ״פ כאן לא הביא כלל דק ס מיכ ת וכדאמרי׳ ר*י ור׳׳ש וע״כ דלראב׳׳י משמע לי׳ דשתמא קאי א ט ל כי
פר הע׳׳ד[ ונראה דצריך להגר נאמר בע׳׳ט זקניך ונאמר בפר הע׳׳ד מדלא כתיב מזקניך או משופטיך וא״כ זקניך מיותר ועוד דבכדיא
וס מכו ז ק ר ט ׳ ) ו ע י ׳ בלשק הרפ׳׳ב( ואע׳׳ג דבסוגיא די ח ב מ ס קנ א אמר גי רד זקניך ז ה ב׳׳ד הגדול אלמא דמזקניך נפקא שנהדרי גדולה
לא ילפי זקני זקני לא לר׳׳י ולא לריש עי׳ ביד רמ׳׳ה בםנהד pר׳ד א׳ ולא משופטיו לכן נראה ד Pב׳׳י דריש ™ T ’Pכ מ י ו ח ח שבזקניך
שהביא נושחא ישנה דלנוסחא זו למסקנא יליך ר׳י זקני זקני מסמיכ ה וכדפירשיי בחומש ומשמע לי׳ ט ל כו כנ׳׳ל מיהו אכתי קשה איך
ולשיטתו אזיל בסמיכ ה דחמשה צ י ז ור׳׳ש לא יליך ד׳׳ל דגם רבנו כו׳׳מ למימר דראג׳׳י ס׳׳ל או כ ר׳י או כר׳׳ש ואיך דריש לג׳ או לה׳
כ ר לו מ ס ח א זו ומש׳׳כ ור׳׳ש סב ר ז ק ד ט ׳ זה אי ט מג׳׳ש מסמיכ ה דכ א שופטיך מיבעי לי׳ למלך וככ׳׳ג וצ׳׳ל דלמאי דס׳׳ד דס׳׳ל כר׳׳י
דהרי ר׳ש לא יליך מג׳׳ש ג ם לגר זו pכ תנ תו דר׳׳ש דייש ׳זקדך או כר׳׳ש דריב ז ק ט ז ק ט מס מיכ ת פר כפ״ ד ]וכן משמע קצת מ מי
שנים או דכוונתו דנבי ס מיכ ה דריש ר׳ש ז ק ט שטם ולא ק אי אע׳׳ט דג׳׳ש זו נתקבלה לפנק א ת ה דברים דאל׳׳ה כיכי בפי למימר דר׳י
אבל ר*י יליך ע׳׳ט מסמיכ ה ולכן פ ס ק הרמב׳׳ם שם כר׳׳י בתרווייהו יליך ז ק ר ז ק ט כ א א ק אדם pג׳׳ש מפצמו[ ו מ ספק א לי׳ לגמ׳ אי
דהא בהא תליא מיהו ב חיבו מ ע״כ מזר מזה שהרי פ ס ק כר׳׳ש ס׳׳ל בשמיכה כר׳׳י או כר׳׳ש וכ׳׳ה כ ק ]ו ה א דכתיב ז קניו ולא
בסמיכה וכח׳י בעריפה ]ו הו א ע׳׳פ הירושלמי כמש׳׳כ בתר׳ט רפ׳׳ס זקני 5״ל מרי ש לי׳ לדרשא אמרינא וצ׳ט[ אבל למאי דמשיר! דראב׳׳י
ד פו ס ה ויתבאר להלן[ וא״כ פ׳׳כ לאו ה א בהא תליא וע׳׳כ דכשכסב ט לי סנהדרין בפי א׳׳א לומר דיליף משמיכה דא״כ לא ליבעי אלא
חי טרו כ ר ט ר ם כגיר ס ת ט דלאו ה א בהא תליא pאזלא שיטת ג׳ או ה׳ כ סו ה מ ם אלא ^ ל דיליף מזקניך נטוחדק שסקניך ו כ נ >
הירושלמי .דדידי הרר׳׳ד וינ ס תיב שליסי׳א א מר דלפי מ ה שיתבאר ו כנ ה א ם נאמר דרש׳׳י ס׳׳ל כראב׳׳י > ^ ל סק׳׳י מ׳׳ א pי׳׳ל כראב^י
ל ק ק סר ר׳ב ס׳׳ב דהרמב׳׳ם מפרש מ ס ט׳ דריש םנ ה ד pטריפת G '
עגלה בשלשה דסיירי ב » ד י » ממש ולא במדידה )ומי׳ש שהבאט . . .
dv Pלזה[ והא דסייחי הנ ס׳ בסנהדר ק סוגי א דמדידה 5״ל ^ נ ב כק שה ע׳׳ז דכ א רש׳׳י גבי וכופטק■ לא כתב זה מלך וכה׳׳ג משמע
דאיירי בדיט טריפת'העגל ה מייתי לה אבל מסגר לא מיירי בהכי דלא אתי כ Pב׳׳י פ׳׳ש ]ו אך דאפשר דרש׳׳י ס׳׳ל דהלכה כראב׳׳י
סט איתן סי׳ ה מו ת המדידה נחל
פ׳׳ס ב׳׳ד כ ג ח ל דילפי מכל הדבר כ ג ס ל א ק מפכב א ם לא פש;ווס י ק בפריסה ממש ו א׳׳נ מנ*ל לר׳־י יר*ש בפריסה נ ה׳ או ע ׳ הרי
פ׳׳ס ב׳׳ד כ ג מ ל תדפ ק ח שי ב נמי ה ת ם א ק מ פ מ י ק כ ה ״נ אלא שם לא מ י ב זקניך ושוססיו pזקני הפיר ופ «נ דילסי׳ זקני זקגי
פ׳׳ס ב*ד של פ׳׳א והביאו הרמב׳׳ם גפ׳׳ד סכה׳׳ס ו היי ה כ טי) מסמיכה ]ושמא מצא הרמב׳׳ם דרשא זו בשום מקום או מדבפא
בבית שני כיו פ׳׳ס כמלך כדאמרי׳ בגס׳ קטיר קחזינא הכי דתיקבא למימר מרד לפנק מדידה דילסי׳ זקני ז ק ד מכלל דנחקבלה גיש זו
דמנרי טיל א לי׳ 0׳ ) מ מ א י*ח א׳ יבמות ס׳׳א א׳( והרי לא הומרמז בשום מקו ם דהא א ק א ד ם pג׳׳ש מפצמו[ ולכן הביא דרשא זי
פ״פ ב׳׳ד הגדול ואס׳׳ה הי׳ להם כל דיני כה׳׳ג אלמא דאיט מ פ כג בסיהמ׳׳ש ו ס ס ק בשניהם כר׳׳י דהא בהא חליא אבל ב חי בו ח פ״כ
ק ״ נ דכוותה ]ופי׳ יומא י׳׳ב ב׳ ה ד׳ ה כ הן[. חזר מזה דהא ס ס ק כר׳׳ש בסמיכ ה וכר*י בפריסה אלמא דלא חליא
) 0ואם מ ב כב׳׳ד מכריפק שצריך למדוד p .נראה דסגי ס ה ברוג ל א בהא כנ״ל וצ״ל דיש מפ מים אחרים לממלקוחם וצ״פ .ובאבן פזרא
הב׳׳ד כמו בכל הדינים ואפ׳׳ג דבתוספתא דסנכדר ק שם ס׳ ס שוסטים כיזב ז ק טן זקני הפרי ם הקרובוח וכ״כ אח״כ וכל
כלל לה ב ה ד א ק ט ש ק pממרא אלא פ׳׳ס ב«ד של פ«א ] ק ק י קד הפיר זהו ויצאו זקניך וכבר ח מ ה בם׳ משברי ים שזה מ ד הנרד
הכונה פל מיתת כזקן ממרא דבזה ,סגי בב״ד של כ״ג כמבואר י י ק ^ הוא ב׳׳ד הגדול וכן ראיסי במזקוני ס״ס שוספים שכחב
בםנהד pט״ז א׳ pפל המר א תו[ ושם צריך שימרה פל כל הג״ד יכל זקני הפיר pה ם שנאמר למפלה ויצאו זקניך ושופטיך והוא
ולא סגי פל ר ו ט כמו שהוכיחו הראשונים מסו ט ה מ״ה א׳ דילמא תמוה ואולי ה ם סד שו לסי סשוטו של מקרא שזקני הפרי ם הקרובוח
הני דאיכא גוואי טו חי׳ ס״ל ]פי׳ מאירי שם[ מ״מ הו א דק מיוחד ייצאק לראוח אח החלל ושולחק אחר ב״ד הגדול וזה אמה כמשנ׳׳ת
ב ק ן ממרא ולא בשאר דברים ובפרס לפי מה שנבאר ל ק ק בפ״ה דגם בסי׳ ב׳ ס׳׳ג אבל סירזש ה ס ס מן זקניך ושופטיך ודאי הו א פל ב׳׳ד
ב ק ן ממרא פצמו הא דלא סגי ברוב כיינו ד ק א א ם לא היו כל הגדול וכדאי׳ מ ר ד ופ׳׳ל סי׳ ו׳ סי׳׳ג נכחוב יישוב יוחר נכ ק פ׳׳ד
כב״ד בשפת כ מר א ה אבל א ם ה ט ט ל ם אך דהמיפוט אמרו כמותי החזקוני בפ׳׳ה.
בטלק ברוב ו כוי pממרא ל כ ס מ א״כ כ ״נ דכווח׳] .וראיתי כס ת ) 0שבלשכת הגזיח .כ׳׳ה ב חו ספח א ,ובמשנה אי׳ ס ד הגדול
בדבר שאול פל סו ט ה שנסתפק אם ב״ד י טל ק למנות ה׳ ק נ י ם פל כל שבירושלים וכתב המנ׳׳ח מצוה חק׳׳ל שלשק ה תו ס ס ח א .
החללים שימצאו או דצרק־ פל כל חלל מינוי מחדש ו אי ד מבק מה ל״ד דה׳׳ה א ם לא ישט בלשכת הגזית אבל דפת החינוך דדק פ״פ
השאלה דכא סשיסא שב׳׳ד כ ג מ ל צריכק להמליט כל ס פ ם שצריך לצאת כד*נ ובפי דווקא כשב׳׳ד ב מ קו ק וכבר נתבאר באורך בסי׳ א׳ ס ■ג
למדוד ואם החליטו ו הסכימו שילט א״כ כ מ ה ם ממנק א ו ק ו א ם לא בפ׳׳ה.
הסכימו שילט הרי א ק הולכק פ׳׳ס ב״ד כ ג מ ל [. )ה( ו ב ״ ד הגדול מפיינק בדק וכר .ב תו ספ ת א דםנהד pס׳׳ג א ק
מ( שו ל ח ץ ממשה מ כ מי מ ם .סו ט ה מ׳׳ד ד ת ק ויצאו קנ י ך ושופסיך שורסק את הסרה ו א ק פורסק את הפגלה ואק פושק .
שלשה מב׳׳ד הג מ ל שבירושלים כיו עצאק ר״י אומר זקן ממרא פ׳׳ס ב׳׳ד ו א ק מביאק סר הפ׳׳ד של צבור ואק מפמידק לא
חמשה שנא׳ pיך שנים ושופטיך שנים ואק ב׳׳ד שקול מו סי פ ק מ^ן־ ולא כה׳׳ג אלא בב׳׳ד של שבפים ואחד פכ׳׳ל והיינו שב׳׳ד צריכק
פ לי ק ט ד א׳ ו ב ג ט יליך ט פ ט י ה ו מקראי וכבר נתבאר ל טל בס״ד להכריס ו ל פ ס ק שצריך לילך ולמדוד ולפרוך ואז שולחק ב׳׳ד שלשה
וה״נ ח ק בריש סנ הד > p׳ א׳ ס מיכ ת ק נ י ם ופריפת ט ל ה בשלשה אי חמשה למר כדאית 4׳ ולמר כדאית לי׳ ולמדוד אבל א ק יוצאק
דר״ש ^ ׳ א בחמשה ו בי ב ט ת ק״א ס גרסי׳ ר יוסי ב ^ ו ם s n אלא פ׳׳ס הוראת ב׳׳ד של נד׳א ,וכ״כ הרמב׳׳ם ס׳׳ה מ ס נ ה ד ^ ה׳׳א
ובירס ט ט״ס כ״א וכן ב מז׳ ס״א דםנהד pגרסי׳ אמר רבי ט א ק אק מפמידק מלך אלא נד׳ס ב׳׳ד של נד׳א ט ׳ א ק פושק זקן ממרא
דברי ר׳ש ב ס ט כ ה ו ד ט י ר״י בפריסה נראק דברי ר״ש ב ס ט כ ה ילא פיר הנדחת ט ׳ ולא מוציאק למלחמת הרשות ולמדידת המלל
דלא דריש וס מכו ]כלומר מ ס מ ט איצט pלגופי׳ ולא נשאר P אלא פ׳׳ס ב׳׳ד הגדול שנא׳ כל הדבר הגדול יביאו אליך ובלח׳׳מ שם
ק נ י למנינא דכיימ ג׳ דאק ב״ד שקול[ א ק תימר ט א ק דברי ר״י תמה מנ׳׳ל לרבנו דק ז ה וגם ד מנ ד ילסא מקרא אחרינא וסשוט
ב ס ט כ ה ]כ״נ דצ״ל ול״ג בפריסה[ כ ט מ דרש ו ס מכו ידרוש ויצאו דמתוספתא זו למדה רבנו וג ם ה א דילק< מ ר ד מקראי אמריני הוא
]ר״ל א ם נימא כ ט ר״י בסמיכ ה א״כ כ ט דדרש שם וס מכו אך שהדיינים המודדים צריכק להיות מב׳׳ד הגדול אבל זהו דק אחר
שאינו ט ו ת ר כך ידחש כאן נ ט ויצאו ו א״כ[ אשכמת תימר דצאו שאק מוציסק כ׳׳א פי׳ס הוראת ב׳׳ד הגדול ובזה ס׳׳ל להרמב׳׳ם
שנים T Pשנים ושופטיך שנים אק ב׳׳ד שקול ט ס י פ ק פ לי ק ט ד דמדכללה בהדי כל הני דכולהו ילסי מהדבר הגדול שצריך רשות
א׳ הרי כאן ז׳ פכ״ל ר״ל ולכך לא ניחא לי׳ לומר ב ס מיכ ה כר״י כ״נ מנ׳׳ד הגדול ,ו מ ה שהק׳ הלנד׳מ דהו׳׳ל להרמב׳׳ם להביא קרא דכל
פי׳ כירו שלט ופי׳ כ מ ס׳ אק ט ק ואפי׳ א ם לא עי׳ וגרסי׳ בפריסה הדבר הקשה דמיני׳ ילסי׳ ולא סכל הדבר הגדול דקאי אכה׳׳ג כמבואר
י ת ק ק א י אדלק ט׳ וכ״ ק בפריסה ד ש וסמכו-גור ש ויצאו סי׳ א״כ כסנ מד pט׳׳ז א׳ ,י׳׳ל דמה שסיים הרמב׳׳ם שנא׳ כל הדבר הגדול
גבי פריפה ויצאו י י ' ® ”יי® י ®*''• י ”יי®® ט׳ ק אי פל כל ההלכה ש הזכד בה ג״כ כה׳׳ג ומשום כה׳ע הביא
ט׳ .ואך דרבי ככריפ כדברי ר״י בפריסה מ״מ ס ת ם במתני׳ ר״ס קרא דהדבר הגדול שהוא מוקדם ב פ סו ק ומיני׳ הוי ילס״ נמי דבר
ע״ע כר״ש בלשק רבים ושמא חבריו כ כ ר י ט דלא כר״י ו כ ד א ^ ק גדול ממש אי לאו קרא דכל הדבר הקשה דבתרי׳ פי׳ מנ ד ,וברדב״ז
בכ״ד מתני׳ דלא כרבי ) ט ׳ ב ק י׳ א׳( ו ס ת ^ ט ז נ ה אינה שהרי ל׳ שם מ ר י ם ת מו הי ם ויתבאר להלן בפ׳׳ה .ונראה מ די פ ב ד אם
אח״כ מחלוקת היא ו pכוי כרבים לגבי יחיד ו פי׳ הי״ס ס׳ פ ״ ק יצאו כ׳ דיינים שלא פ׳׳ס הוראת פ׳׳א ומדדו ה ד נד׳פ ו אסור ה בהנאה
והרמב״ם פ״ט טו צ ח כ״ א כתב ויוצאק חמשה מב״ד כגדול שבירושלים שאינו מפכב בדיפבד וראי׳ דבםנהד pפ׳־ת א׳ דבפי לאשטחי ח קן
שנא׳ ויצאו ק נ י ך ו שוס טז כרי פ ס ק כר״י וכ״ס בפ״ה מ סנ כו ד ק ממרא נמלק פ ם חכמים בפריסת פגלה בדבר שזדוט ט ת ומפרש
כ״ ה פריסת ט ל ה בחמשה )ודברי כרדב״ז שם ת ט ה י ס כ ד ל ק ק(, שנחלקו א ם המדידה מחוטמו או מ טי מ ט ופירש׳׳י ואם מדד זקן
ו ל פ ק ס ט כ ה פ ס ק כר״ש וכתב כמאירי ט פ ט משום דבירושלמי ממרא מטיבורו וב׳׳ד מחוטמו והביאו אלו פגלה ואלו פגלה למר
קאמר רבי נראק דברי ר״ש ב ס ט כ ה ודברי ר״י בפריסה ]ולא זו א סור ה ואק מקדשק ב ה ח ה אינה פגלה ולמר ה ד איפכא אפ׳׳ג
משום מכריפ דהו״ל הכרפת תלמיד[ ט כ ו בפיהמ״ש בסנ ה ד ק פ ס ק שהזקן ממרא לא מדד פ׳׳ס ב״ד הגדול של פ׳׳א שהרי נמלק פ לי ק
בשניכם כר״י וכבר נתבאר לפיל ט פ ט .וכ״ד כ ס מ ״ג מ״פ ע״לז ואמאי נ אסר ת הפגלה לפי דבריו ונהי שאפשר שחמשה דיינים מב׳׳ד
דר!י״ל כר״י ב ט י פ ה דבפי חמשה וכ״ד כ מ א טי והחינוך מצוה חק״^ כגדול פשו רצוט ומדדו לו כמשי׳׳ת להלן מיהו לא פ׳׳ס ב׳׳ד הגדול
ו ק איתא ב תר ט ם יונתן ס״ס שופטים ייצאי זקנ Tו שופ טך מז ר ג ם פשו זה אפ״כ דאק מפכב ואאמו׳׳ר שליט׳׳א דחה זה די׳׳ל כי ק
ויפקק ת pק חכימיך ותלח Pי י י נ י ז ו מ ה שלא סט ש איפכא שב׳׳ד פ ס קו שצריכק ל מ סד מקרי שנפשה פ׳׳ס ב׳׳ד הגדול המדידה
חלת מ ח כי ט ך מזי ת Pיייי 7כיינו משום י ז ק י ל מרבה שחים אפ׳׳ג שלא נשתוה פ ם ב׳׳ד הגדול מהיכן להתחיל למדוד פכ׳׳ס פ ק ר
ושופטיך שתים ק ק ב״ד ^ ו ל ט ס י פ ק ט ד א׳ וא״כ ב סוך ה פ סו ק המדידה נפשה פ׳׳ס ב׳׳ד כגדול) ,וג ס לפ״מ שנכתוב ל ק ק ב ס ק טיז
צ ת לכוסיך שלא ישאר ב״ד שקול ,ו ב ט רוב ק מ״ו ב׳ א מ ט׳ ר״י אק ראי׳ כלל( ,מיהו נראה דכל כני דברים דחשיב שם שצ pלפשות
איתן סי׳ ה מצות הנלדידה נחל
לגני עריפת הפגלה סגי נחמשה המיוחדק שנהם פכ׳׳ל משמע שמפרש וד׳ ם הלכה כד־י ,ובמרוך השלח! חר׳מ סי׳ תכ״ה ס ק ס״ד כתב דטעם
דנמדידה נ עי כל סנהדרי גדולה ונעריפ ה נ פי חמשה מסנהדרי גדולה דסםק הר מג״ ם כ ד׳י משום דמסקיק דר*ש לא דריש ויו וקי-ל
ודבריו תמוהים מאד חדא דפלוגתא דר׳׳י ור׳ש וראנ׳׳י כולה במדידה דדרשיק ויו והו א תמוה ד»״כ אף ר״ש דריש ויו ולא קאמר אלא
תניא בהדיא בר״פ ע׳׳ע וגם קראי ויצאו זקניך ושופטיך במדידה דלא דריש להאי דרשא כמו שהוכיחו ה חום׳ נסג הדר ץ י׳׳ד א׳.
כתיבי ועוד דבהדיא ח ק ב סו ט ה מ׳׳ה ב׳ נפטרו זקני ירושלים ו ה ל ט מ ס הגדולים שבהם .כ ״נ הרדב׳׳ז פ׳׳ה מסנהדרק ה״ה ויוצאח
להן זקני אותה הפיר מני אק עגלת נ ק ר כ ר הרי מבואר להדיא הסיוחדץ שנסנהדרי גדולה וצ״מ מנ״ל;
דהפריפה אין שייך כלל לנ״ד הגדול pלזקני אותה הפיר ועוד )נ ס ד ״ א 6לשה .במאירי סנהדרץ י״ד א׳ כתב ויש פוסקין כד׳ש
דא׳׳א לומר כלל דהרמנ׳׳ם פ ס ק כראב׳׳י דהא נרפ׳׳ט מרוצח כ תב ונ״כ במאירי יבמוח ק׳׳א ב׳ וטמם הפו ס קי ם נר׳׳ש נראה
ויוצאק חמשה זקנים מנ׳׳ד הגדול שבירושלים שנא׳ ויצאו זקניך משום ד ס ת ם לן חנא דמחני׳ בר״פ ע״פ בלשון רבים ,ולמגק ס מיכ ה
ושופטיך ומודדק כף אחר שמודדק כ ר וחחרק זקני ירושלים ל מ קו ק איכא נמי ס ת ם ברייחא בסנהדרץ י׳׳ג ב׳ ס מיכ ה וסמיכה זקנים
וב׳׳ד של אותה העיר מביאק עגלת בקר כ ף ועורפק אותה שם כף בשלשה ,ולגירסא דגרסי׳ ביבמות ק׳׳א ב׳ ד יוסי במקום ר׳ש
הרי להדיא דמדידה בחמשה מב׳׳ד הגדול ופריפה בב״ד של אותה א»כ הדריק לכללק בפירובק מ׳׳ו ב׳ דר׳ יוסי ו ד יהודא הלכה כר׳
העיר ודנריו צפ׳׳ג .ובעיקר דברי הרמב׳׳ם מש״כ בה׳ סנהדרין בה׳׳א יוסי ,ואף ובילו׳ אמר רבי נראק דברי ר׳׳י בפריפה אק סומכין
כנר כתבנו למיל נשם ה תו ספ ת א דצריך ע״פ הוראת כל ב׳׳ד הגדול פי׳ז שהרי ס ת ם לן במתני׳ כר׳׳ש ועי׳ חוי׳׳ט בפ׳׳א דסנהדרק ובפ׳
וכ׳׳ד הלח׳׳מ ,אמנ ם מש׳כ בה׳׳ה דעריפת עגלה בחמשה נז ה יתכן מ״נג
כדברי הרדב׳׳ז ז׳׳ל דמיירי בעריפה ממש ובזקני כ פי ר חדא דלעיל Dו י ׳ א שכל הדיינים יוצאק למדוד והמלך והכה׳׳ג ,סו ט ה מ״ה א׳
כתב הרמב׳׳ם ולמדידת החלל ושינה מלשון ה תו ס פ ת א דקתני ולעריפת םנ הד pי׳׳ד א׳ מתני׳ דלא נראב׳׳י דתניא ראבי׳׳א זקניך
העגלה וכאן כתב עריפת העגלה ו ט ד שכתבו כאן נ ק מכות ו פי ט ר זו סנהדרין שופטיך זה מלך וכה׳׳ג מלך דכתיב מלך במשפט
השנה וסיי ם בכולן שצריכק ס מו כ ק משמע בהדיא דלא מיירי בב׳׳ד יעמיד ארן כה׳׳ג דכתיב ובאת אל הכ הני ם הלוים ואל השופט אשר
כגדול רק חמשה מזקני אותה העיר ]והלח׳׳מ לא כתב כן[ ונראה יהי׳ בימים ה ה ם וכתב בתום׳ הרא׳׳ש דכתיב ובאת אל הכ הני ם
דמפרש למתני׳ דריש סנהדרין עריפת עגלה בג׳ דר׳ש רי׳׳א בה׳ ואל השופט אשר יהי׳ בימים ה ה ם משמע לי׳ שופט הממונה על
הייט עריפה ממש ולא כמש׳׳כ ת ו ט ב סנכ ד ר ק י׳׳ד א׳ דהיינו מדידה הכהנים ו הייע כה׳׳ג עכ׳׳ל וצ׳׳ע דהא ה אי קרא בזקן ממרא כתיב
ולשק עריפה לאו דו ק א והא דמייחי בגמ׳ ברייתא דמדידה היינו ולא מציע שצ pשיהא אז הכה׳׳ג ב סנ ה ד pואף דיליף מינה בספרי
משום דמינה ילפא נמי עריפה ור׳׳י לטעמי׳ ופמש׳׳כ לעיל סק׳׳ג דמצוה שיהיו כהנים בםנהד . pא ב ל לא אשכחן דכה׳׳ג צריך שיהא
ועוד יתבאר בזה בסי׳ י׳׳ב ס׳׳ב בעז׳׳ה .וראיתי במח׳׳ר סו ט ה מ׳׳ה בםנהד pובסנ הד pנ׳׳ח ב׳ יליף מינה בזמן שיש כ ק יש משפט
שט דלראנ׳׳י א ק המלך מעכב והביא ראי׳ ד הת ק משבא בן דינאי דהייט כהן משמש ע׳׳ג המזבח כמש׳׳כ הראשונים אבל לא מיידי
בטלה ע׳׳ע משמע דעד זמנו נ הג והרי לא ה י מלך כדק ויש לדחות בכה׳׳ג ושמא דוקא כאן גבי ע׳׳ע מ צ י ז כה׳׳ג משום דמקיש כהן
דהא בס״פ אלו נאמרק משמע דאגריפם כי׳ לו מלך לפנק הקהל למלך ומשמע לי׳ הגדול שבכהנים כמו המלך הגדול שבעם ואולי
ו ט ד דבלא׳׳ה משנתנו דלא כראנ׳׳י. זו ט מ ת כרא׳׳ש וצ׳׳נג והדר סיבעיא לן בגמ׳ אי ראב׳׳י כולה סנהדר ק
)יא( ונראה דסגי ברוב ב״ד הגדול מיהו מצוה ב טל ם .יתבאר בפי או בםגהד pכר*י או בר׳׳ש כ^ל ולא פליג אלא במלך וכה׳׳ג
י להלן בעז׳׳ה. ובעי למפשט מדתניא מצאן זקן ממרא לסנהדרק אבית פאגי והמרה
) י ס ו כ ה ״ ג מרובה בגדים נראה דכשר .דסתמ א ת ק במגילה ס׳ ט עליהן ט ׳ דגפקי למאי לאו למדידת עגלה ודמי לא להוסיף על העיר
הוריות י׳׳א ט א ק בק כ ק משוח למרובה בגדים אלא ועל ה פזיז ת ו מ סיק תניא כוותי׳ דרב יוסף מצאן אבית פאגי כגק■
פר הנ א על כל המצות ו מס תמא אין חולק בזה ]ו ד׳ מ מיקל שם שיצאו למדידת עגלה או ■להוסיף על הפיר ועל העזרות ט ׳ ומשמע
יותר ע׳׳ש[ .ו ט ד דמסתמא לא פליג ראב׳׳י אה א דתק ב סו ט ה דמסיק דראב׳׳י ט ל ה סנ הד pבעי אמנ ם ברבע חננאל שם יש
מ׳׳ז א׳ משרט הרצחנים בטלה ע׳׳ע משבא אליעזר בן דינאי והו א גירסא אחרת וז׳׳ל ודמיק לא נפקי אלא להוסיף על העיר ופל
הי׳ בזמן בית שני אלמא דעד אז נ הג גד׳ע ובבית שט לא הי׳ רי( העזרות ט ׳ דתניא בהדיא מצאן אבית פאגי כג ק שיצאו להוסיף
מרובה בגדים ,ועוד דהא ראט׳י יליף דבעי כה׳׳ג מדכתיב גבי על העיר ופל העזרות והמרה עליהן יכול וכף ולגידסתו מסי ק הגמ׳
זקן ממרא ואל ה כ ק אשר י ה י וגף וזקן ממרא ודאי נ הג בבית שט בבעיא ולא ידעי׳ אי בעי ט ל ה םנ הד pלראב׳׳י או ג׳ או ה׳ .ובם׳
כדמוכח בםנהד pפ׳׳ח א׳ מפני מ ה לא הרגו את עקביא בן מכללאל דינא דמיי על ה ס מ׳׳ ג) מ ב ע ל כנ ה׳׳ג( מ׳׳ע ע׳׳ס הביא דדעת כ מ ה
כף אך ראף אחרונה זו יש לדחות לפמשכ׳׳ל סק׳׳י דנזקן ממרא ראשונים דקי׳׳ל כראב׳׳י בכל מקו ם ב ק במשנס י ק בברייתא ואפי׳
א״צ כלל שיהא כה׳> ו pכאן שהוקש למלך צ pכה׳׳ג א״כ א ק נגד רבים ונ ם כאן הלכה כראב׳׳י ורוצה לומר שנם דעת רש׳׳י כן
ראי׳ משם ,אך גם בלא ראי׳ פשוט בכל דוכתא דמרובה בגדים יש צהבאט דבריו לעיל ובאמת רש׳׳י ביבמות מ׳׳ט ב׳ כתב דהלכה כראב׳״
לו כל דיני כה׳׳ג ח ק מהיכא דכתיב בהדיא משיחה. בכל מ קו ם בק במשנה ב ק בברייתא ובקדושק ס׳׳ב ב׳ רש׳׳י ד׳ ה
)יג( וכה״ג שעבר צ׳׳נג דאף דתק במגילה ט׳ ט א ק ב ק כ ק כמאן מוכח דדעת רש׳׳י דגם ע ד רבים ס׳׳ל דהלכה כראב׳׳י מיהי
משמש ל כ ק שעבר אלא פר כב א על כל המצות הא כאן בחומש לא הזכיר רש״י דעת ראב׳׳י ואולי ע ד ס ת ם משנה לא
לכל ד ב רי ק שוק ולא משמע דלפלוג עלי׳ ראב׳׳י אך י׳׳ל לפמשכ׳׳ל קי׳ל כר אב׳י ומש׳׳כ רש׳׳י בק בברייתא היינו בפלוגתא דבנרייתא
סק׳׳י בשם הרא״ש דיליף הכהן ה ממונ ה על כל מכ הנים ]וביארנו אבל לא היכא דבמתני׳ ח ק להיפך .והרמב׳׳ם פ׳׳ה מ סנ הד pה׳׳א כתב
דהיינו דומיא דמלך[ אפשר דכיק שעבר שוב אי ט ממונה על כל ולא מוציאק למלחמת הרשות ולמדידת החלל אלא ע״פ ב״ד הגדול
הכהני ם והכהן העובד גדול מ מט ]ואפי׳ אם מת הכהן המשמש שנא׳ כל הדבר הגדול וגר וכתב הרדב׳׳ז שם ולמדידת החלל פ ס
ועדיק לא מיט אחר ג״כ י׳׳ל דהכהן שעבר אק נחשנ הגדול שבכהנים פלוגתא דתנאי ו פ ס ק כראב׳׳י דאמר כולי סנהדרי בפיק ותניא
כיק שענר וצ׳׳ע[ מיהו אפשר דכיק שיש לו כל דיני כה׳׳ג חון ממה טו תי׳ דרב יוסף מצאן אבית פגי והמרה עליהן ע ק שיצאו למדידת
שנתמעט בהדיא מס תמ א ה״ה לענק זה יש לו דק כה׳׳ג וצ׳׳כג ■ נף׳נג ולהוסיף על העיר וננל העזרות יכול שתהא המראתו המראה
)יד( אבל מלך שעבר נראה דלא מהני .דהא אק לו שים דיט מלך ת״ל ק מ ת ועלית אל ה מקו ם מלמד שהמקום גורם עכ׳׳ל ובה׳׳ה שם
כמבואר נהוריות ם׳ ט ו pלענק ק ר ק מולה ויורד פטור כתב הרמב׳׳ם עריפת עגלה בחמשה ו ט הרדב׳׳ז שם במשגה פלוגתא
משום דגזא דידי׳ קיימת ו א ק נ א לידי עניות ועשירות כדא׳ שם דתגאי ו פ ס ק כ ר׳י דאמר בחמשה ויליף מדכתיב ויצאו זקניך ושופטיך
ט׳ א׳ ועי׳ בפ״ד דרך המלך סו ף דרוש י׳׳ב שהאריך להוכיח דמלך זקניך שנים ושופטיך שנים אין ב״ד שקול מוסיפין עליהן עוד א׳
שפנר אק דינו כמלך כלל ,ואק חילוק נ ק מלכי ישראל למלכי ני ת הרי כאן חמשה ואע*ג דלגני מדידת החלל נ פי כל סנהדרי גדולה
עא איתן סי׳ ה מ צו ת ה מ די ד ה נחל
מכריעק בראיות פד שהב׳׳ד כיו מודק לכם אבל אם הי ח ה ישיבת דוד כמ״ש בהוריות י׳׳א ס דגם מלכי ישראל מני א ק שפיר נשיא
נ״ד ובטלו כ מיפו ט ברוב בודאי כר׳ל זקן ממרא וכ״כ נב א ר שבפ לפצק ובירר שם קאמר ובלבד פד יהוא בן נמשי ובניו )שמלכו פ׳׳ש
סוטה מ׳׳ה א׳ ,ונראה שאם לא ישנו ביחד אפי׳ אם ידפי׳ בודאי ה׳( מכאן ואילך בליספיא היו נוטלק אותה ופי׳ נ סנ ה ד ר ק נ׳ ב׳
דהאיפוט לא ס״ל כוותי׳ ט ו ן שאמת לו מ״מ לא הוי זקן ממרא תד׳׳ה מלך דאחאב לא הי׳ לו דק מלך וצ״פ דשם מ׳׳ח נ׳ נ סוגי א
דאפשר שאם כיו מתווכחים נולן יחד ומפלפלים נ פנ ק זה כיו משנק דנכסיהן למלך מבואר דהי׳ לו דק מלך וי׳׳ל קצת פ״ש.
דפאן והא דקאמר בגמ׳ דילמא כני דאיכא גוואי כוותי׳ ס׳׳ל הכוונה )ט ( 1ו כ ן משוח מלחמה נראה דלא מהני .דהא א ק לו שום דיני
שמא אם כיו דנים פ ם אלו שנשארו כי׳ ה פנ ק משתנה( ד»׳׳מ כיון כה׳׳ג לשום דבר רק לה׳ וברים האמורים בפרשה שנתרבה
שאין המיפוט ט ש ק כפי הוראת הב׳׳ד הגדול אין ה ם נחשבק דיני ם פ׳׳ז בהוריות י׳׳א ב׳.
מנ״ד הגדול לפנק זה ואפ׳׳ג שהוכחנו לפיל בסק׳׳ה דאק מפכב )טז( ו א ם יצאו דיינים פחות ממה שצריך ומדדו יש מי שכתב דכשר
שיצאו פ׳׳פ ב׳׳ד הגדול מ״מ בודאי מסתברא שצייך שלא יעשו ע ד נדיפנד וצ׳׳נכ נ ס ׳ מנחה חרבה כתב דכשר נדיפבד והביא
הוראת ב׳׳ד הגדול דאל׳׳ה מה בכך שהם ממנק של ב׳׳ד כ ג מ ל פכ׳׳ע כן גם מם׳ שר׳ת ברית יפ ק ^ ו הני או נ׳ ראיית פ״ז ,ראי׳ א׳ הני א
נ פנ ק זה אינם ט ש ק כב׳׳ד הגדול ו ^ להיפך מה ם ו א ק זה זקניך מקנהדרק פ׳׳ח א׳ דנפי לאשכוחי שהזקן ממרא נחלק פ ם חכמים
ושושפיך שאמרה תורה כנלפנ״ד פשוט וצט׳ק וא׳> ט ׳ נ ט כ ת בדבר שזדונו כרת נפ ריפ ת פגלה וקאמר דנחלקו בפלוגתא דר׳א
שאק מ פנ ב אם מדדו אנשים אחרים שלא מנ׳׳ד כגדו^ ואפ׳׳צ דדרשי׳ וי״פ א ם מודדין מחוטמו או מפיבורו והביאו ב׳ פגלות ולמר זי
נגמ׳ ויצאו pולא שלוחיכן י׳׳ל דהיינו למצוה ולא לפינובא ו א ט׳ג אסורה בהנאה ואם קידשו בה אשה אינה מקודשת ולמר איפכא
דבלא׳׳ה איכא מצוה בו יותר מבשלוחו י׳׳ל דמצוה מ יותר מבשלוחו ואמאי לא מייתי פלוגתא הקודמת במשנתינו שנחלקו אם צריך
אינו אלא מדרבק ואפי׳ אם נימא דהוא מה׳׳ת )פי׳ בשד׳א ^כביא ללאת למדידה ה׳ דיינים או ג׳ ואמר הזקן ממרא שצריך לצאת ה׳
ד ט ת אחרונים בזה( כיי ט לכחחלה אבל א ס פשה ט׳י שליח ג״כ ואס יצאו ג׳ אינה מדידה ואם פרפו מומרת בהנא ה ויכול לקד:
קיים המצוה וט׳ז קמ׳׳ל קרא דכאן במדידה אם פשו פ*י שליח בה אפ׳ > דבדיפבד הכל מודים שאם יצאו רק שלשה ג׳׳כ פני ופ׳׳ב
לא קיימו הב׳׳ד כלל מצות מדידה אבל מ״מ אפשר דאק מ פ כג ג ם אק שום ר׳מ בדק זה לפנק כרת ולכך הוצרך להניא פלוגתא אחרת
אס אחרים מדדו ונהי דהנ׳׳ד לא קיימו המצוה מ״מ המדידה נתקיימה והנה מלבד שאק זה דיוק דנכל הני דמייתי ה ת ם בסוגיא לא חש
)ולזה ה ט רני א א ט ^ שליט׳׳א( .אמנם ג ם ראי׳ זו יש לדחות די׳׳ל להביא מהמשנה הראשונה כג ק גני לקט הו״מ לאתויי מדק תוך
דבאמת הב״ד כגדול מדדו כהוראתן ולא כהוראת הז״מ והביאו ט׳ ע היד ותוך המגל שהיא משנה בפ״ד דפאה וההי א דמייתי בפ׳ v
אבל 0״מ שידפ שאם י מד מ כהוראתו יצא המדידה סמוך לפיר אחרת וכן בסהר ת מצורנג הו״מ לאתויי מפלוגתא דפי׳׳ד מ׳׳ח בנגפים
פ ס ק שביק שלא מדדו כדק אק כפ׳׳ ע נאסרת והמקדש ב ה מקודשת אי צריך טבילה ומייתי ממ׳׳ט שם ופ״כ דהגנד לא חש בזה ורדיתי
ואם נ א אחר וקידשה אח״כ מקודשת לראשון ולא לשני וכראשק אמת מהן .ופוד יש ליתן טפ ם שלא הביא פלוגתא זו שרוצה להניא
ס מך פל הוראתו ונשאה נמצא שהז׳׳מ פשה כהוראתו אך לשק רש׳־י מחלוקת שהזקן ממרא י ט ל לסבור ב ה בק כמר ונ ק כ מר דאל׳׳ה
שהזכיר שם׳׳מ מדד מטינורו והביאו אלו ט ל ה ואלו פגלה משמע תפשיט דהלכה כמר )וכן מבואר נ סוגי א שם נ תו ס׳ ד׳ ה ורשנ״ל(
שהז׳׳מ מדד ממש .וי׳׳ל באופן אחר לפ״מ שצדדט לפיל בסי׳ ג׳ סי׳׳א ואי הוי מייתי להך פלוגתא דכמה דיינים פ׳ ^ הזקן ממרא צריך
סק״ב דאם ח סר משהו מהמדידה ג״כ מקרי מדידה כשרה א״כ י׳׳ל לסבור דה׳ דיינים צריכק לצאת ונ״ד יצאו שלש דאי איפכא א״כ
שכיק שהנ״ד מדדו כהוראתן פולה המדידה ג ם לדפת מ ״ ס שהרי א ק להזקן ממרא בודאי מ ה ר דכ״ש א ם יצאו חמשה דמהני והא לא
חסר אלא דבר מופט אכן ז׳׳א ח ה דווקא אם שתי המדידות יפלו לפיר מסתברא דב׳׳ד הגדול אמרו דבפי ה׳ ויצאו רק שלש ואמרו הנ״ד
א׳ משא׳^ אם ימדדו כדבר ט פ ט יפלה לפיר אחרת פשיטא דאק שאינה ט״פ והקדושק קדושק והזקן ממרא אמר שאינם קדושק דכיין
המדידה ההיא ט ל ה לכן דהרי המדידה לא ביררה נכונה ,א ט ם י׳׳ל דב׳׳ד פ ס קו שצריך כ׳ למה יצאו רק שלש )וג ס הלא צריכק לצאת פ׳׳ם
דטירי דמדידה שהתחילו מ חו ט ט פנ ר ה גם פל ט י ט ת או שהתחילו הוראת כל הב׳׳ד הגדול וכנ׳׳ל ס ק׳׳ ה( וע״כ צריך לומר איפכא
מטיבורו ופברה ג ם פל ח ו ט ט וא״כ הי׳ ג ם מדידה ד מ כ ד לדפת יא״כ למ׳׳ד שצריך חמש איך יתיישב כאן ו ^ Tהוצרך להביא פלוגתא
הז״מ דמדידה זו פלתה לשניהם וראו שמטינוח יצא ס מוך ל ^ א׳ אחרת )שוב הראוני בם׳ חורת האהל פ׳׳ק דסנהדרין שכתב כן(•
ומחוטמו ס מוך לפיר אחרת ופ ת ה נחלק ם ״ מ פ ם ה ח כ ט ם א ת ה אמנם באמת יש להוכיח לכאף משמפתק דאפי׳ לא מדדו כלל מב״ד
פיר צריכה להביא כ ט׳ ע ומש׳׳כ רש׳׳י שכז׳׳מ מדד מטיבורו כ ט נ ה הגדול רק אנשים אחרים ג׳׳ה מהני דהא קאמר שהזקן ממרא נחלק
שהוא סבר שהמדידה שמדדו מ טינו ח היא המדידה כנ טנ ה .ט ד פ ם החכמים אם מודדק מחוטמו או מטיבורו והא קי׳׳ל נסנהדרי;
הני א ראי׳ בשם ס׳ ברית יפקב מכ א דאמרי׳ ב סו ט ה מ׳׳ה א׳ ד ט ב פי א ס״ס ב׳ ה קן ממרא א ק חייב פד שיורה לאחרים ויפשו כהוראתו
לן אי ראנ״י כולה סנהדרק נ פי או ס׳׳ל כ ס י או כר׳׳ש ואתי למפשס )ו ס׳ ה בספרי שופטים סי׳ ק׳׳ה אשר יפשה פל מפשה הוא חייב
מהא דתניא מצאן זקן ממרא לסנכדרק אבית פאגי והמרה פ ל י ק ואיט חייב פל הוראה ופי׳ רבנו הלל דאי הורה ולא פשה )ד׳ל אי
יכול תה א המראתו כ מר א ה ת׳׳ל וקמת ופלית וג ר דנפוק כ מ ה הוא או אחר( לא מחייב ופי׳ תום׳ שנת ט׳׳ו א׳ ד׳ ה אלא וצ׳ם
אילימא דנפוק מקצתן דילמא הנך דאיכא גוואי כוותי׳ ס׳׳ל אלא פל הרמב׳׳ם שלא ה פ ת ק שצריך שיפשו בהוראתו רק טהורה לפשות
פשיטא דנפיר! ט ל כו ולמאי אי לדבר כרשות ט מצי נפקי וכ תני א דאפ׳׳ג דנ תו ס פ ת א דסנהדרק פי״ד אי׳ הורה פ׳׳מ לפשות אפ״פ
אל יחסר המזג שאם נ שאת שם כ׳׳ג יוצא ואם לאו אי ע יוצא אפ׳־כ שלא פשה חייב וכ׳׳ה בירר שם י׳׳ל דהכונה שלא פשה נפצמו אבל
דנפקי לדבר מצוה לאו למדידת ט ל ה וש״מ ט ל ה סנכ ד ד ק ב ט כו׳ אמרים פשו פ׳׳ם הוראתו כדמפורש בגמ׳ די ק וצ״פ( וא*כ כאן
ט׳ש והקשה מאי קושיא דילמא ל טל ם דנפקי מקצתן ונשארו כ״ג שהוא ממרה נגד נ׳׳ד הגדול איך משכחת לה שפשו כהוראתו ואין
נפני ם והא דמקשי דילמא כנ ך דאיכא גוואי כוותי׳ ס׳׳ל משכחת לומר שכמה דיינים מנ׳׳ד הגדול פשו לו רצונו ו מ ד ח לו אפ׳׳ם שאין
לה שנחל^ מ ה גופא שהז׳׳מ אמר שצריך לצאת כל ה םנ ה ד p סוברים ק ח ה אק נקרא שפושק ט׳ ם הוראתו כיק שהם א ק סוברק כן
והסנהדרק אמרו נ ס גי בה׳ או בג׳ וא״כ א״א לומר דדילמא כנ ך רק פושק רצונו ומודדק כרי א ק סו מכק כלל פל הוראתו ואפי׳ נימא
דאיכא גוואי טו תי׳ ס״ל דבפי לצאת ט ל ם דא׳ה אמאי לא יצאו ט ה ו דב«ד כגדול כיו נחלקק ורובם ס ביו דלא כהז׳׳ס ומיפוטן ס ב ח במומו
אק ז ה קושיא דכא בפי שהז״מ יורה ויפשו כהוראתו וכאן כ רי ובטלה דפתן והוכרע ככרוב מ*מ מיפוס הדיינים ס מכו פל הוראתו
לא עשו כהוראתו מיהו אכתי משכח׳׳ל שכב״ד הביאו פ״ פ וכז׳׳מ ומדדו כ מו תו)ו א ע׳׳ג דבגמ׳ אמרי׳ אי דנפוק מקצתן דילמא הנך דאיכא
אמר שכיק שלא יצאו כל הסנהדר ק אק זו ט׳ פ ו ט ת ר ת בהנא ה גוואי כוותי׳ ס׳׳ל דאלמא דבפי שטלן יאמרו שלא כמותו ולא סגי ברובן
ויטל לקדש בה והב״ד א מ ח שאינם קדושק אפ״כ דאן< א ם צריך בנ ר כתב ני ד רמ׳׳ה נ סנ ה ד ר ק י׳׳ד א׳ דהנ׳׳מ שלא ישבו ט ל ם ביחד
כל ה םנ כ ד pאינו ל ט ט ב א ואם יצאו פחות ג״כ מ כ ד בדיעבד בב׳׳ד ס ה אמרי׳ דילמא כנ ך דאיכא נוואי כוותי׳ ס״ל דאפשר שהיו
איתן סי׳ ה מצות המדידה נחל עב
ט״ו ןכיץ דשנים חול אע״ג דכשלישי קודש שפיר ילפי׳ לט׳׳ע אבל וא״נ ג ם 0״מ מודה דהוי ס״פ וא״נ א ק גפק״רג אבל נראה דלק״מ
אם ג ם ע״ע הו א קודש א״כ שני כמלמדים קודש ואיך אפשר ללמוד דנראה דגם לראב״י דבמי כל ה סנ ה די ץ מיהו נרובן נמי סגי דהא
למ״ד בתר מלמד אזלי׳ א מנ ם ממרן כחזו״א )שליט״א( זצ״ל שמעתי אפי׳ בהוראת ב׳׳ד הגדיל למנץ פר המ״ד דנתיב בהדיא כל זקני
דכא דכפרה כתיב בה כקדשים אץ זה היקש אלא כמאן דכתיב בגופא מ ס קי ק בהוריות ג׳ ב׳ דסגי ברובם כ״ש כאן דכתיב זקניך ודווקא
אבל ברש״י קדושץ נ״ז א׳ ד״ה כקדשים כתב שהוא היקש )ואף גבי רמיצת ידים בע«פ דשני קרא וכתב כל זקני אמרי׳ דצריך כולם
שהמהרש״א שם מוחק זה מרש״י בתום׳ רי״ד שם הע תיק זה ע״ש( ואפי׳ מאה כדאי׳ בספרי ]וכבר העיר הבאר שבע בהוריות ג׳ ב׳
מיהו לדעת רש״י בזבחים נ״א א׳ ד״ה כ ״ג דס״ל דאפי׳ א׳ מהן למה שם סגי ברובם אע׳׳ג דכתיב כל זקני ד תג א ר בע׳׳ה בסי׳ י״ד[
קודש ג״כ תליא בפלוגתא אם בתר למד אזלי׳ או בתר מלמד צ״ל אבל כאן דכתיב זקניך ודאי דסגי ברובם כמו בכל דוכתא דרובם
ע״כ דסוגיות הנ״ל דפ״ז ודקדושץ ודבכורות לא אתיא אלא למ״ד ככולם ולכך הוצרך לכתוב ברחיצה כל זקני ופשונ; וא״כ לק״מ דממ״נ
בתר •למד אזלי׳ ומ״ד בתר מלמד אזלי׳ יליף מקראי אחריני ,וכן יש אם יצאו רובם א׳^ אפשר דהנך דאיכא גוואי כוותי׳ ס״ל והא
להוכיח מכתובות ל״ז ב׳ וסגכדרץ כ״ב ב׳ דילפא דשופכי דמים דלא נפקי משום דסגי ברובם והיו מרודים ולא יכלו לצאת לכך
נכרגץ בצואר מדהוקשו לע״ע וע״ע ילפא ב סו ט ה מ״ו ב׳ עריפה לא משו לצאת דהא סגי ברובם ואי דלא נפקי רובם א״כ הרי לא
עריפה מחטאת כעוף והא למ״ד בתר מלמד אזלי׳ לא אפשיט בזבחים בא לפני ב׳׳ד הגדול ו ה ד כאילו לא בא כלל לפני ב״ד הגדול רק
ר א׳ א ם דבר הלמד בג״ש מוזר ומלמד ב ה ק ש וע״כ דע״ע אץ דינה הורה בפירו שלא כהוראת ב״ד מגדול דפשיטא דלא הוי ד׳מ כ׳׳ז
כקדשים ) אך לדעת רש״י כנ״ל ע״כ ג ם סוגיו ת אלו כמ׳׳ד בתר למד שלא דן ע מ כ ם דגהדיא כתיב וקמת ועלית וגו׳ ] מיהו מהא דמצאן
אזלי׳ וצ״ע( .מיהו בפי׳ רבנו כלל בספרי שט גבי ה א דיליף פט״ח אבית פאגי אין להביא ראי׳ דשם שאני דהוראתן לא כ י בלשכת
מע״ע דעורפו בקופ ץ מאחורי׳ אע״ג דלא בגופ ה דע״ע כתיב אלא הגזית ו די׳ ק[ ,ומכ׳׳ם נמי יש ליישב עיקר קושייתו די׳׳ל דהזקן ממרא
גמר לה מחטאת כעו ף גמר פט״ח מינה דדבר הלמד בג״ש חחר ומלמד צריך לבא לפני כל כב׳׳ד ולא סגי שיבא לפני רובן ואפי׳ א ם יש לנו
בג״ש משמע דדינה כקדשים אך י״ל דדבריו למ״ד בתר מלמד ראשץ הוכחה דכנך דאיכא גוואי לא ס׳׳ל כוותי׳ אץ חייב כיק שנא בא
אזלי׳ ואץ לומר דע״ט דינה כקדשי בדה״ב דלמדץ ב ה למד מן הלמד לפני כל הב״ד ושמא אם הי׳ pע ם כ מי עו ע הנשאר כיו מודים לי
כמש״כ כ תו ם׳ בזבחים ק״ה ט ד״ה מה לענץ פרה אדומה אבל ו כ ד מחזירים נמי את כרוב וכמש׳> כרמ״ה שאם לא ישבו במישב
לענץ שנה לעכב י״ל דגם בקדשי בדה״ב בעי שנה לעכב וכמו בבכורים א׳ ה ח ב עם כמיעוט לא בטלי המיעוט ו כ פ ע ם דשמא א ם כיו דנים
דמבואר במכות י״ח ט דבעי שנה לעכב ד ל ק ה סי׳ י״ג ס״י הוכחנו יחד כ ד כרוב מודים לכ ם וכר׳ל י׳׳ל נ ם כאן כן ומ׳׳ש בגמ׳ דילמא
דכפרה כתיב בה כקדשים הוא כקדשי מזבח ולא כקדשי בדה״ב ע״ש כנך דאיכא גוואי כוותי׳ ס׳׳ל ככוונ ה ג״כ דפ׳׳י שהי׳ מתווכח ע מהם
באורך .מיהו אף אם טכיח דע״ע אץ דינה כקדשים לענץ למד מן כי׳ מודים נו וצ׳׳ע עוד בזכ .מיכו למצוכ נראכ דודאי לראב׳׳י צריכץ
הלמד אכתי אץ מוכרח דאץ דינה כקדשים לענץ שנה לעכב ואף לצאת כולם ולא רובם דכ א מ ס קי ק שיצאו למדידת כ עגלכ וע״כ
דלהגאץ בעל אתוץ דאורייתא כלל י״ב פשיטא לי׳ דהא בהא תליא מיירי שיצאו כולם דאי pרובם דילמא כנ ך דאיכא גוואי כוותי׳
לענ״ד צ״ע בזה טובא חדא מקדשי בדה״ב שהבאט דלמדץ מהלמד ס׳׳ל וכדפריך כג מ׳ ואם א״צ לצאת כולן אפי׳ לכתחלכ רי( סגי
ובעי שנה לעכב כמו שהבאנו מביטרים ) מיהו אפשר דביטרים הוקשו ברובם כי׳ א סור לכם לצאת כולם דכא צריך לישאר כ״ג משום אל
לקדשי מזבח עי׳ ירר פ״ק דייכורים כ ״ ב( ועוד בזבחים י׳׳א א־ יחסר כ מזג אע״כ דלמצוכ צריכץ לצאת כולן ) ו ק כד ץ בכל כדברים
תד״ה בא נ ס תפ קו אם לוג ש ק של מצורע חשיב קודש לענץ למד דאמרי׳ רו ט ככולו צריך לכתחלס כולו כמו בשחיטכ עי׳ רמב״ם
מהלמד ובמנחות ן׳ א׳ ומה ב מקום ט ׳ משמע דלא בעי בי׳ שינה פ״א משחיטה כ״ ט ועי׳ מ״ב סי׳ תע״ב סק״ל לענק רוב כו ס (,
עליו לעכב )ויש לדמות משום דכתיב תהי׳ במצורע כדא׳ מנחות י״ט ואחר שנדחו ראיותיכם דבדיעבד כשר אם יצאו פחות דיינים נראה■
א׳ ועמש״כ ל ק ק בענץ צפורי מצורע( ועוד בזבחים נ׳ ט מד״ה אלא דודאי מעכב אף בדיעבד ,ובתחלה יש לבאר אם ע״ע דינה כקדש־ם
כתבו דקידוש ידים ורגלים לא מקרי קדשים לענץ למד מהלמד ]וכ״ה דבפי שנה עליו הכתוב לעכב או ל או)כ מ ש״כ כ תו ם׳ במנחות ל״ח א׳
כוונת כ תו ם׳ ביומא ל״ג א׳ ט׳ ה מה ואינו ענץ למה שנסתפקו שם ד״ה ואם ונ ס ס הי ס י״א א׳ ד״ה קוצרץ ]וכ״נ בתום׳ זבחים ד ב׳
כ״ג ט ד״ה ילבש אם בגדי כהוגה הוי כקדשים ובשבועות י׳ א׳ ד״ה אי מא[ דדוקא בקדשים בעיק שגה עליו הכתוב לעכב אבל
ד״ה ואיתקש פשיטא להו דהוי קדשים ורר! צץ דהוי תכשיט לא בככ״ת כל כמה דלא אשכחן דאץ מעכב הוא לעיכובא וכ״כ תום׳
כוי קדשים עיי״ש[ ונזבחים י״ט א׳ מבואר דבעי בכו שנה עליו ככ תוב טי ט ץ ג׳ ב׳ ד׳ ה וכי דנדאורייתא אץ חילוק בץ לכתחלה לדיעבד
לעכב וכן מוכח מקושיית כ א תו ץ דאורייתא שם דכ תו ס׳ נ ס ת פ קי והא דאשכחן בכתובות מ״ד ב׳ לא נאמר פתח בית אבי׳ אלא למצוה
ביומא כ״ג ט ד״ה ולב שם .אס בגדי כהונ ה כוי קדשים ובזבמיס יליף לה מקרא בספרי תצא סי׳ רל״ט וכן בגמ׳ שם מ׳׳ה ב׳ מרבה שערי
י״א א׳ מבואר דבעי שנה מליו לעכב ומכ״ז מבואר דלאו ה א בהא כעיר ע״ש ומה שהביא ביד מלאכי סי׳ תרי״ח מנמוק״י פ׳ כשואל
תליא אלו שני הדינים ,וצריך להוכיח אם בע״ע בעי שנה עליו לעכב. שכתב לפנץ הפרה ולענץ שאלה בבעלים דבעי שנה עליו ככ תוב
וכנ ה ב סו ט ה מ״ה ט אמרי׳ חלל ׳ולא חנוק חלל ולא מפרפר באדמה לעכב שם כ ט ע ם משום דבכה״ת שלוחו של אדם כמותו לכך צריך
ולא טמץ בגל נופל ולא תלוי באילן בשדה ולא צף מל פני כ מי ם שם קרא יתירא דנא מהני שליחות ע״ש ועי׳ בחזו״א נגעים םי< י«כ
ר״א אומר בכולן אם כי׳ חלל מורפץ תניא א״ר יו סי ב ט יכודא םק״כ וצ״ע( ,והנה מצינו עוד דין דווקא בקדשים שאץ למדץ בה
אמרו לו לר״א אי א ת ה מודה שאם כי׳ חנוק ומוטל באשפה שאין למד ק הלמד כמבואר בזבחים מ״ט ס ולכאו׳ יש להוכיח דע׳׳ע אץ
מורפץ אלמא חלל ולא חנוק כ״נ באדמה ולא טמון בגל נופל ולא דינה כקדשים ונמדץ ב ה למד מן הלמד דאמרי׳ בע׳׳ז כ״ט ג׳ דיי׳׳נ
תלוי באילן בשדה ולא צף מ׳׳פ כ מי ם ור״א חלל יתירא כתיב ולכאורה אסור בהנאה יליף מדאיתקש לזבחי תקרובת פ׳׳ז ותקרובת ע׳-ז
ר דפליגי א ם בעי בע״פ שנה עליו לעכב דלר״א צריך חלל ית Tא מדאיתקש למת ומת יליף בג״ש שם שם מע״ס וע׳׳ע גופא מדכתיב
דליהוי שנה לעכב ולרבץ א״צ אבל באמת א״א לומר כן כלל דבכ״מ כפרה כתיב בה כקדשים וכן בקדושץ ט׳ז ילפא צפורי מצורע דאסורץ
דאמרי׳ דלא בעינן שנה למכב אמרי׳ ד הפסו ק כתב למצוה בעלמא בהנאה קיחה קיחה מע׳׳ע וע״ע מדכתיב ב ה כפרה כקדשים וכן
אבל כאן א ם אץ מעכב למאי כתבי׳ רחמנא דל״ש כאן כלל למצוה בבטרו ת י׳ ב׳ פט״ח דאסור בהנא ה עריפה עריפה מע׳׳ע ופ׳׳ע ה א
ויותר נראה דפליגי בפלונתא אי בעיק קרא כדכתיב אם לאו וכ״נ ילפא מכפרה כקדשים ולכאר קשה למ׳׳ד בתר מלמד אזלי׳ וכיץ
מלשון רש״י שכתב ומוטל באשפה כו׳ אלמא קרא כדכתיב במית דמלמד כראשון כו א קדשים איך אפשר ללמוד ו כ א דבר כלמד
ח ה ג ם נכץ ל ^ כ ה דקי״ל נקטע ה יד העדים פמיר דבעיק קרא בהיקש אץ מוזר ומלמד בג״ש בקדשים כמבואר בזבחים שם ואפי׳
כדכתיב וגם כ ק קי״ל דלא כר״א ,אמנ ם לפי מ ה שנבאר בע״ה אם כ א ח ^ מול גמור כמבואר בזבחים ס׳ ב׳ ובשלמא א ם נימא
נ סי׳ ו׳ ס״ז דפליגתא דבעיק קרא כדכתיב איני אצא אם צרץ דע״ע דינה כחולץ י״ל כמש״כ כשפמ״ק בזבחים ר׳א א׳ אות א׳ ואות
עג איתן סי׳ ה מצות המדידה נחל
אי׳ בספרי ההלכה נמצא סמוך כד ואץ ד ע ה ספרי להביא הלכות שיהא ראוי לכך כמו נקטעה יד המדים או אץ לה רחוג בסיה״נ
בלי לדורשם מקרא לכן הגי׳ זה כאן ומחקו שם ע׳׳ש( ולכאד מוכח אנל אם יש למדים יד אפי׳ א ם לא הרגוהו המדים או יש רחוב
מגי׳ הגד׳ א דבעי שנה לעכב בע׳׳ע ואץ לומר משום שיש דברים למיה״ג אפי׳ אם לא שרפו כרחוב לט״ע אץ מסכ 3וע״ש שהנאנו
דמסתבר דאץ מעכבץ גם בכל התורה כמש׳׳כ תום׳ במנחות ל*ח א׳ יאיוה לזה א״כ לכאו׳ כאן אץ שייך ג״כ לפלוגתא דנ מיק קרא
ד׳׳ה אם דעל כ ס ד ר לא מס תבר דהתורה תקפיד אפי׳ בכה״ת ולא כדכהיב ח ה רק שייך במצוה שההורה מצווה נחלקו אם אץ ראוי
רק בקדשים וכ״כ בתו׳׳י יומא ל׳׳ט ב׳ ד׳ ה הנח ה דלא מס תבר דכתורה לכך אם מכ״פ שייך שאר הדינים של הפרשה או דכל הפרשה לא
תקפיד על הנח ה אע״ג דכתיב חוקה לעכב כיץ שכבר מבורדץ שייכא אבל כאן אץ שייך זה ל ק נראה יותר דפליגי אם נופל וגר
השעירים ע׳׳ש דלכאד כאן מס תבר דהמצוה דזקני כ עיר הוא מעיקר אורהא דקרא הוא או דבדווקא כתבי׳ רחמנא דנ״א ס׳׳ל דכל הני
כמצוה שכב״ד יעשו העריפה ובל כמצוה ואפ׳׳ה בעי קרא לעכב אורחא דמילתא ולא אתי לממוטי שום דבר ורק בחלל דשנה הכהוב
אלמא דדינה כקדשים אבל ע״כ א׳׳א לומר pדהא בספרי עצמו כמה פעמים משמע דבדוקא כתבי׳ ורבנן סברי דכולהו בדווקא
שם מיד אח״כ מצרך קרא להכשיר אע׳׳ס שאץ איתן ו pגורם כתבינהו .עוד תנן ב סו ט ה מ׳׳ה ב׳ ומורידץ אותה לנחל איתן איתן
שם כג ד׳ א עצמו מיד אמ״כ ע׳׳ש א״כ מוכח דאץ דיט כקדשים נמשמטו קשה אע״ס שאיט איתן כשר פירש׳׳י דלא כתיב בי׳ עי טב א
)ודוחק לומר דאיתן הוא מ ע ק ר כמצוה טפי מזקני כ עי ר ומסברא ילא נאמר אלא למצוה ולכאו׳ מוכח בהדיא דע׳׳ע דינה כקדשים
הוי מעכבא גם אם ע׳׳ע דינה כקדשים( ,ונראה משום דמציט דכל ובטי שנה סליו הכתוב לעכב וכ״כ אתה אחרונים אמנם קשה ד ב ה ד א
המצות של צרכי העיר ושל הוראה מוטל על ק נ י העיד נ מו p 3 דריש להלן בספרי וערפו שם מ״מ אע׳׳ס שאינו איתן כשר ו א ^ מוכח
סירר ומורה ונערי מקלט )פי׳ מכות י׳ ב׳( וכן גבי מוציא שם רע להיפך דע׳׳ע אינה כקדשים וא״ 5שנה לסכב ורק משום דאיכא
ואץ זה מעכב שיכול לדוט לפני ב׳׳ד שבעיר אמרת ג ״נ ואורחא דמילחא יינוי הכא מכשריק וכן מוכח בי ח׳ ס׳ ע״ט ה׳׳ה אע׳׳ס שאץ איתן
כתב רחמנא אל ק נ י כעיר משום דנל מילי דמתא עלייהו רמיא כשר ודכוותה אע״פ שאץ הנחל כשר תני רשב׳׳י הורידו ו הו רי ד
ולכך נ פי ק ככ א שנה לעכב תדע דבאמת הלקיחה מס תבר דאץ אע׳׳ס שאץ נחל ובשלמא אם נימא דמקרא מרביק דאע׳׳ס שאץ
מעכב דוקא שזקני כ עי ר ק ח ו אע׳׳ג דכתיב ולקחו ק נ י ה ע ד )נ ד ל איתן כשר שפיר שאל אם ג ם נרבה אע׳׳ס שאץ נחל וע״ז מביא
סי׳ ד ס׳׳א ס ק״ב( p iההורדה אפשר דלא מעכב א ם אסר כו מ ד ה יבאמת רשב׳׳י מרבה מקרא אע׳^ שאץ נחל אבל א ם נימא דא׳־צ
)ע׳׳ל סי׳ י׳ ס׳׳ב סק׳׳א( ועיקר לא ילפי׳ מינה אלא דעיר שאין קי א ע׳׳ז אנא מדלא שנה לעכב מוכח דאץ מעכב א׳> הביא מרשב׳׳י
בה נ׳׳ד אץ מביאה ע׳׳ע ו pהעריפה אפשר דמעכב ב ב ״ ד)וי ת ב א ר סתירה דהא רשב׳׳י מקרא מייתי לה דכשר מכלל דבלא קרא הו ה
בע׳׳ה נ סי׳ י׳׳ב ס׳׳ב( וע׳׳ז מהני דשנה סלע לעכב .וסי׳ עוד ביומא מעכב וא״כ קשה למה כאן אץ מעכב וזה יש לדחות דשאל אם ג ם
ס׳׳ב ד צפרים מיעוט צפרים שנים מת׳׳ל שתי שיכת ש תי ק שוות בנחל צריך קרא לעכב או דנימא דנחל הו א מעיקר המצוה ועיז
ומנץ שאע׳׳ס שאיק שוות כשרות ת׳׳ל צפור צפור ריבה טעמא דרבי א״צ קרא לעכב כמש׳׳כ תום׳ במנחות י׳׳ט ב׳ ד*ה ושמואל דיש דברים
רחמנא ה א לא רבי רחמנא פסולות פי ט ב א מר׳ל ס ד׳ א תהי׳ כתיב דא״צ בהו קרא לעכב ג ם בקדשים והיינו דברים שהם מעיקר המצוה
ומבואר דבצ׳׳ס בעי שנה עלת לעכב וכן מבואר ברש׳׳י סו ט ה ט׳׳ז ב׳ יכה׳׳ג אמרי׳ בזבחים ל׳׳ז ב׳ כפרה 3כ מ לא אשכחן ופשיט מרשב׳׳י
ד׳ ה הקדים דנעי בצ*מ שנה לעכב ותמוה למה צ״מ דיק כקדשים דבאמת צרך קרא שאץ מעכב אלמא דבלא קרא הוי מטכב ודוחים
ונשלמא אם ד מ א דפ׳׳ט דינה כקדשים א׳׳ש דצ״מ ילפי׳ דאסור בהנא ה עכ״ס בספרי מפורש להדיא דמקרא מרביק לה להכשיר וצריך לדחוק
מע׳׳ע כמבואר בחולץ ק״מ א׳ נאמר מכ שד ו מכפר בחון ט ׳ אבל דכוונת רש׳׳י דלא כתיב בי׳ עי טב א היינו משום דנאמר ופרסו שם
אם ע׳׳ע אץ דינה כקדשים למה יהא צ׳׳יל דינה כקדשים דנינסי דמשמע דלא מעכב ולא נאמר אלא למצוה וכן מצאתי ב ס׳ תורת
קרא לעכב ואולי יש לדחות דאחרי דמזיק גבי שעירי עכ׳׳כ שאץ הקנאות .עוד מצינו במכות י׳ ב׳ סיר שאץ בה זקנים ר אמי ור׳ א סי
מעכב וגני כנשי מצורע שאץ מעכב מסתבר דגם נצ״מ אץ מעכב ח׳׳א מביאה פ׳׳ע וח״א אינה מביאה פ׳׳ע לרדד אינה מביאה ע׳׳ע
אי לאו תהי׳ ) מיהו מכבשי מצורע אץ להביא דכא ג ם שם כתיב י סי ק זקני הפיר ההיא וליכא למ׳׳ד מביאה ע׳׳ע מצוה בעלמא
תהי׳ ואפ׳׳ה אץ מעכב ע׳׳ש נ סוגי א( אך דברי רש׳׳י ב סו ט ה אכתי ילכאו׳ פליגי אי בעיק שנה לעכב גבי ע׳׳ע א ק א«א לומר כן
לא יתיישב בזה אך י׳׳ל דשם מיירי בסדר וע׳׳ז צ ר ך קרא בככ׳׳ת דהא סליגי נמי שם ב ק סורר ומורה ובערי מקלס דודאי אץ דיץ
לעכב כמו שהבאנו מתום׳ מנחות ל׳׳ח א׳ דהסדר מס תבר שאץ כקדשים ולמה צרך בהו שנה על^ לעכב ובריטב׳׳א שם כתב דפליגי
מעכב נשום מקום .והנ ה אע׳׳ג שכתבט לדחות כל כראיות מי׳ס בפלוגתא אי בעינן קרא כדכתיב אי לאו ויתבאר בע׳׳ה בסי׳ ר ס״ ה,
כ ע ק ר נלענ׳׳ד דע׳׳ט אץ דינה כקדשים וא״ 5שנה לעכב וכפשטות יעי׳ עוד במולץ כ׳׳ד א׳ ותהא עגלה כשרה בשחיטה מק׳׳ו ומה פר ה
כ ^ י דצרך קרא להכשיר א ם אץ איתן וכן פשטות הג ס׳ דתולץ שלא הוכשרה בעריפה כשרה בשחיטה עגלה שכשרה בעריפה אינו
ש » א ט לעיל ועוד דהלכה רווחת דפלה פלי׳ פול פסולה ולא מציגו דץ דהוכשרה בשחיטה א׳׳ק וערפו העגלה בעריפה אץ בשחיטה לא
דשנה עליו לעכב ובשלמא בפרה כתיב ח ק ה כדאמרי׳ במנחות ט׳ז א׳ פירש׳׳י וערפו העגלה שנה פלי׳ הכתוב לעכב ולכאר משמע משום
אבל נע׳׳ע מ ד ל ואץ לומר דילפי פול פול מפרה דתיקשי למאן דאיכא ק׳׳ו בעי שנה עליו לעכב ה א לא״ה לא הי׳ צרך קרא דאל׳׳כ
דלא י ל ך נ סו ת ה רדו א׳ ואץ לומר ח ה מעיקר כמצוה דא׳׳ל קרא ל׳׳ל ק׳׳ו ה א ג ם בלא׳׳ה Pלשאול מ ד ל דפסול כל כ מ ה דלא אשכחן
לעכב דאטו מי ע ד ך מנע׳׳מ ורובע ונרבע וכר דבפי נ ט ל ה ו קרא קרא לעכב דש לדחות קצת דכיץ דאית לי׳ ק׳׳ו קאמר ק׳׳ו לרווחא
לעכב בקדשים כמבואר ב ת ד כ ריש ו ק ר א פרשה ג׳ כי׳׳ב ) ד׳ ש דמילתא ועוד י׳׳ל דעריפה הוא מעיקר המצוה ד ק ה מעכב ג ם
בראב׳׳ד ור׳׳ש מ שק( ו pמ ס ק ב ס׳ תורת כ א הל בפ׳׳ק דסנהדרין כקדשים אפי׳ בלא שינד לעכב כ ד ^ ועי׳ בכריתות כ׳׳ד א׳ דרבא
דנדע אץ ד נ ה כקדשים ] א ך מש-כ דמדידה אץ מעכבת והביא ס ל דלר׳׳ש עגלה בשחיטה כשרה וע״כ אץ ה פ ע ם משום דלא מציני
ראי׳ כנ ר ביארט בנ ד ה בסי׳ ג׳ סי׳׳א לדמות הראי׳ וכוכ א ט דמדידה לשנה פלד לעכב דהא ד׳ש מצרך קרא דאץ נחל מעכב בירו׳ ה ד ל
מעכבת נד׳ש[ ו pשמעתי ספי מרן מזר׳א )שלימ׳׳א( ז ל > וסי׳ משמע דבלא קרא מעכב וכ׳׳ש עריפה דהוא עיקר המצוה טפי
ב ת ר אברהם סי׳ ד אות ד שכ׳ דמשפה שנאסרה דמה ^ ד שי ם וע«כ סעמא משום ק׳׳ו דחולץ ולית לי׳ העיכובא וא״כ מס תבר
פ׳׳ש בכל דבריו דש לפלפל נ ה ם .ומי׳ עוד נ עני מ ם אלו לק׳ סי׳ ו׳ דבחולץ נמי הקי׳ו בדוקא נקט לה ולא לרווחא דמילחא ,ופי׳ בספרי
ס׳׳ה וסי׳ י׳ ס׳׳ב וסי׳ י׳׳ג ס׳׳י מ ה שנכתוב נ פ ד ה ]ועוד אפי׳ ס׳׳ס שופטים והורידו זקני העיר ה הי א מצוה בז קר העיר ההיא
נימא דכעריפה דינה כקדשים משום דכפרה כתיב ב ה כקדשים וגי׳ הג ד׳ א שיכול מצוה בז ק ד העיר ההיא ח׳׳ל שוב זקני העיר
מ*מ י׳׳ל דהסדידה מצוה נפ׳׳ ע הי א ואינה שייכם כלל לקדשים ההיא שינה הכ תוב לעכב מכאן אסרו נמצא ס מוך לספר או לעיר
ופשיטא דדינה ככה׳׳ת דא״צ ב ה קרא לעכב ועי׳ נ כ ג כו ת ד׳ ן חיות שרובה גויס או לעיר שאץ ב ה נ*ד לא היו מודדים ואץ מודדים אלא
סו ס ה מ׳׳ה ב׳ מיהו כעיקר נראה דגם העריפה אץ דינה כקדשים לעיר שים ב ה ב׳׳ד )ו טעמו של הנ ר׳ א שהני׳ pמשום דלעיל בסי׳ ר*ה
^יתו סי׳ ה מצות המדידה נחל עד
תשחס ושהדם י תכ ס ה וכן בנר חנוכה ונר שבת שפיקר הרצק שיהא וכר׳ל[ .ונד׳גג אפי׳ א ס נחלים דע״פ כל הכתוב נ ה מ5גכ 5ואי:ה
דלוק רק שצריך המפשה פ׳׳י בר חיובא נז ה סי ץ שליחות ונראה כקדשים אכחי א ק מבורר לנידון די ח אם יצאו דיינים סחוס מהראוי
דכל מצוה שהוא T׳י מקרה כמו שילוח הקן וכיסוי ה ד ם ו מפק ה ומדדו א ם מעכב מאחר שביארנו שיש דברים ג ם בשאר מצות שאץ
או שאינו חיוב פל איש זה כג ק במדידה שהרי לא ק נ פ ה תורה מפכב כמש׳׳כ תו׳׳י לנגנק הנח ה וכנ״ל וגם למה שיהבאר בעז׳׳ה
אתה דיין יצא למדוד pג׳ או ה׳ מנ׳׳ד הגדול וכיק שאיט חיוב בסי׳ ף ס״ז דאפי׳ למ*ד בפי ק קרא כדכחיב אינו אלא דבפיק ראוי
דוקא פל ד ק זה א׳׳א לומר שרצק התורה שגופו יפשה מפשה המדידה לכך אבל אם הו א ראוי א ק מפכב א ם א ק נפשה כך אצמא דיש
רר! הכוונה שהמדידה תיפשה פ׳׳י דיני ם מב״ד הגדול ופיקר ה מכו ק דברים ג ם בשאר ה הור ה שאק מפכב וצריך לברר הגדרים מ ה מפכב
הוא שיתברר פ׳׳י המדידה ]ואפי׳ נמצא נפליל לא מ ה ט דדצק ומה א ק מפכב וצ׳׳גג ויש להביא ראי׳ דכאן מפכג מדפריך ב סו פ ה
התורה דווקא שיתברר פ׳׳י מדידה[ ואפי׳ אם נימא דרצק ה תורה נ ד ה א׳ אלא מפ ת ה ויצאו שנים ומדדי שנים לד׳י הרי כאן חשפה
הוא מפשה המדידה פצמה ולא רר! ה בי מ ר פ׳׳י מדידה נד׳מ א ק לר׳׳ש כ ד כאן שבפה ומאי קושיא ולוקי לקרא דאתי לשנות פליו
פיקר ה טונ ה שגוך ה ד ק ימדוד רק שייפשה כאן מפשה מדידה לפכב דבזבחים ד ב׳ תדי ה ואימא מבואר דבתחלה א ק לן לאוקמי
פ׳׳י הדיינים וכנ׳׳ל ופ׳׳ז ל׳׳ש כלל מצוה שבגופו ומצאתי נ פ ד ה סברא לפכב מלאוקמי למילתא אחריתי וכן קשה לד׳י דדריש חמשה מדכתיב
זו בתשר ה ד׳ ח או׳׳ז סי׳ קכ׳׳ח ח׳׳ל ושמא שחיטה והפרשת מלה ת ד קראי ונימא דאתי לשנה לפכב שלשה אפ״כ דא״צ בזה קרא
אק מצותן אלא שתתקן ה פי ס ה מדכתיב גבי תרומה נ ם א ת ם דשנה ל פ כ ג ולכן נראה דנם כאן אם יצאו דיינים פ חו ת ממה שצריך
אשמפי׳ שפיקר מצותה pלתקן ה פי ס ה וליתן חלה ל כ ק וכן שישחט וכן לראביי א ם יצאו פ חו ת מ רו ק וכן א ם לא בא המלך וכה״ג
הנשחט וכן בקדושק פי קר המצוה שתהא לו א פ ה מקודשת וכן מפכב וצדך למזור ולמדוד ו א ם לא מ ד ח פ פ ם שני׳ אק פורפ ק
בגירושק ונהפרשת תרומה ושחיטת קדשים וב קניפ ת מזחה ופשיית כמשנ״ת בסי׳ ג׳ סי׳׳א דמדידה מפכבת מיהו אם יצאו רוב ה סנ הדר ק
מפק ה אבל בחפילק וציצית ואכילת מצה ו סוכ ה ולולב א ק שייך סגי בדיפבד לראב׳׳י כמשנ׳׳ת לפיל בס׳׳ד ,ואפ׳׳ג שביארט לפיל
שליחות פכ׳׳ל )ומוב א ג*כ נ קו ב! שינטרים כתובות סי׳ רר׳ג פ׳׳ש ב ס ק׳ ה שאם לא יצאו פ׳׳ס כל ב׳׳ד הגדול אק מפכב שא״ה שאק
מש״כ נז ה(ולפ״ז פשוט דכאן ל׳׳ש כלל מצוה ש מו ט .ו הנ ה נ פי׳ זה מדק של פ*פ אלא מדק של כל הדבר הגדול שצריך להיות פ״פ ב״ד
ריב׳׳א פה׳׳ת פ׳ בא בט׳ ושחטו אותו כל קהל וג ר כ תב הקשה ר׳ ת הגדול וזה א ק מפכב כ מ שד ת שם אבל כל דיני הפרשה של פ״פ
)פל מ ה שדרשו שם מכאן ששלוחו של א ד ם כ מו תו( סיפו ק לי׳ מפכבק.
מדאיצטריך קרא גבי פ׳׳פ למפס שלוחו דדרשי׳ ז קנ ץ הן ולא שלוק )יז( ו א ץ ב*ד הגדול י טלי ם לפשות שליח פל המדידה .סו ט ה מ׳׳ה א׳
)צ׳׳ט ד מ מ׳ דרשו מלשק ויצאו ואולי צ׳׳ל ויצאו ז קנ ץ ( מכלל שבשאר ויצאו הן ולא שלוחיהן ולפי מ ה שביארט דפ״פ כל הכתוב
דברים שלומו של אדם כ מותו צ*פ פכ׳׳ל וכן הקשו מ מום׳ ביבמות בה מפכב א״כ ג ם כאן א ם פשו נ ד י שליח כאילו לא קיימו המצוה
ק׳׳א ב׳ ובפרכק ב׳ א׳ ותירצו ד הוה מוק מיק קרא לדרשא אמרינא כלל ו א ק כאן מדידה ו א ק נטרפק וכן לראב׳׳י• א ק יכולק לפשות
פ׳׳ש ולכאף יש ל ת ק דכאן לולי קרא הר׳א דמש׳׳כ זקניך הוא מדק שליח לא הב׳׳ד ולא המלך והכה׳׳ג דפל כל המודדק קאי ויצאו הן
כל הדבר הגדול שמוסל סל הנ׳׳ד ל ה ת פ ס ק p 3וכמו שצריך להוציא ולא שלוחיהן ,ובירו׳ ס׳ בן סורר דד ש להאי ויצאו לדרשא אחרינא
למדידה פ׳־פ ב״ד הגדול כר׳ל סק׳׳ה ופשיסא דמהט שליחות בזה דצאו סר ס ל חג ד ם ואמרו פרס לאלמים ידינו לא שפכה פר ס לגדמים
ואפ׳׳ג ח ה ידפי׳ בלא׳׳ה מדכתיב כל מדבר הגדול כנ*ל מ*מ אי ופינינו לא ראו פר ס לסומק מגיד הכ תוב כשם שזקני ב״ד שלמק
לאו יתורא דויצאו אלא הו ה כתיב ומדדו ז קנ ץ הו׳׳א דכיק דהמדידה בצדק כ ך ה ם צדכ ק להיות שלימק ב א י ב ד ק ונראה דהתם לאו
צריך להיות ט׳ ס ב׳׳ד כגדול אורחא דקרא לכתוב ו מ ד ד זקניך לפי מיחורא קדד ש להו דהא כל ה ט קראי לאו מיי ת ד נינהו אלא
שמוטל פ לי ק אבל כ׳׳ ה דמכני שליחוק אבל צ״פ כי ק דלפי׳ מזקניך מפשסי׳ דקרא דריש לי׳ דמשמפ מ׳׳ ד אינם בפלי מומק ובגס׳ דידן
ושופטץ ד ב ט למר חמשה ולמר שלשה איך אפשר לומר ד מ כ ט קדושק נ דו ב׳ דד ש לה מקראי אחריט פ׳׳ש ופ׳׳ס ל ק ק סי׳ י׳
שליחות דהא בשליחות ל׳׳ש שלשה וממשה דכ א א׳ יכול להיות שליח ס״ג ס קי ח ה ארכט בזה ]ונדיפבד א ם הי׳ א׳ מב׳׳ד הגדול חגר
פנו ר שלשתם וכרי בלא׳׳ה צריד שיצא פ״פ ב׳׳ד ה ג ד ל נ ד ל די׳ל או פסול אינם ב׳׳ד כלל כד תק ב הו דו ת ז׳ ס הי׳ א׳ מהן גר או
דהר׳א דהא דפ״פ כל נ׳׳ד כגדול ה א אינו מפכב בדיפבד כנ״ל סק׳׳ה ממזר כף פטו pו בי ד׳ שם פלוגתא אם דוקא כשהי׳ תוך פ׳ או
אבל פ״פ שלשה או ממשה מפכב שאם לא שלחוהו שלשה או ממשה אפי׳ ח ץ לס׳ פ׳׳ש וה׳׳ה כאן ופ״ל סי׳ י׳׳ב ס׳׳ב[ ,ו הנ ה נ ם׳ מנחה
פסולה המדידה אף ד פ ב ד וי׳׳ל ד ^ ך כתיב כאן ז קנ ץ ו שופס ץ מרבה הקשה ל״ל קרא למפס שליחות כיק דאמרי׳ שאפי׳ נמצא
אבל מ*מ איט אלא שצדך להיות פל פי כ ם אלא דאם לא כי׳ פ׳׳ס נפליל לפיר מצוה לפסוק במדידה b׳> הוא מצוה שבגופו ול״ש
ג׳ או ה׳ הקפידה תורה אף נ די פנ ד אבל אם שלחו שלוחם הוי שליחות וי*ל פפ״ מ שביאר בקצה׳׳ח ריש ה׳ שלומק דהא דלא מהני
כאילו פשו נ פ צ ק להבי איצטריך למפט שלוחן ול׳׳ש למילף מינה שליחות נמצוה ש מופו הו א משום ששליחות יכול להופיל רק שהמפשה
נ כ כ ״ ת כיכ א שאק בזה דק הוראה דבזה ג ם מסברא כר׳ א דלא שהשליח פשה ה׳׳ז כאילו המשלח פשה אבל מ״מ פשה המפשה
מהני שליחות ודף׳ק .ו הנ ה כר מנ׳׳ ם לא הביא כלל דק של ק ולא בגופו של השליח ולהכי מצוה שמוטל פל גופו נהי שפשה המפשר
שלומיכן וכתבו כאחרונים שסמך פל מש״כ יוצאק ממשה זקנים מיהו לא פל ט פו הניח תפילק ולא גופו ישב ב סוכ ה נר׳ש ולפ׳׳ז י׳׳ל
מב׳׳ד כגדול דמשמט דדוקא כן ב פ צ ק יוצאק וכן נראה פשוט וראיתי גם כאן דנהי דלמצוה שבטפו לא מהני שליחות ולא קיימו הדיינים
ב ס׳ מקורות לפסקי כר מנ׳׳ ם שהניא ט ס ח ת כת׳׳י דגרים מ מ ׳ כן מצות מדידה שמוטלת פליהן מ״מ הרי הי ח ה מדידה נד׳י הדיינים
וכל שלוחיק ונ ת ב דהרמב׳׳ם גריס כן וס׳׳ל דמכני שליחות ולכן דהא נחשב כאילו ה ם מדדו אך לא בגופן ולא קיימו המצוה אבל
השמיט זה ואק נ Pה כלל ד אדרנה פשטות הר מנ׳׳ ם נ Pכ דלא הר׳א דמ״מ הוי מדידה ומגיאין פ״ פ קמ׳׳ל דלא הוי מדידה כלל
מ כ ר שלימות וכמש׳> כ א ח חני ם ו א ם מ ה ר שליחות הר׳ל לכרמב׳׳ם ופפ״ז אפשר ליישב קושית ה תו ם׳ ביבמות ק׳׳א ב׳ ונ פ ר כ ק ב׳ א׳
להשמיט זה ו ט ד דל׳׳ש שלשה וחמשה דא׳ י ט ל להיות שליח וכר׳ל דלילך מהכא בכל דוכתא דאק שלומו של אדם כ מותו ולפ׳׳ז י*ל
ואי משום שצרץ פ״פ שלשה וממשה הר׳ל להרמב׳׳ם לכתוב pוג ם דמכאן א׳׳א ללמוד דהכא אשמפי׳ קרא דפנק מדידה תליא במצות
כלשק וכל שלוחיק א ק לו ט ק ופשוט דהוא ס׳׳ם וצ׳׳ל ולא שלמיהן מדידה וכיק דלא קיימו המצוה לא הו ה מדידה כלל אבל בכל דוכחא
וכנוסחתיט ,וכ״כ כ מ אי ד וכל כרא שורם דל«מ שלימות ופ׳׳ס ל ק ק דל׳׳ש מצוה ש מופו ליכא למילן< .ופוד נראה לפנ׳׳ד דל׳׳ש כלל במדידה
סקי׳׳ס. מצוה שמופו דיש סילוק נ ק מצות שכוונת ה תורה נ ה ם מפשה
) o rד ש מי שכתב דדור!א לצאת צריך נ׳׳ד כ ג ד ל אבל המדידה המצוה ובק מצות שכוונת ה תור ה נ ה ם שחיפשה המצוה דהיינו
יכולק לפשות פ׳׳י שליח ,כ״כ כ מ ר׳ ח מצוה תין׳ל וספמו התכלית כמו שחיסה וכיסוי הדם וכה׳׳ג דאפ׳׳ג דגם בהו נ פי
משום דאמרי׳ בסוגיא אלא מפ ת ה דצאי שנים ומדדו שנים כ ר שיהא נפשה פ״י גברא נ ר חיונא מ״מ פיקר רצק התורה שהבהמה
עה איתן סי׳ ה מצות המדידה נחל
ב) .א( ארבע מצות ישנן בע״ע נ ס מצות מד Tה > aמצות עריפה ס־{ מצות רח rת Tים נה( מצות אמירת הפרשה
) 0מ ר 7לברך על כל אחד ואחד נז( אבל על הקבורה של העגלה נראה דא׳צ לברך )זס וברכת שהחיינו נראה
דא״צ לברך.
לעני והשבת העבוט אפי׳ לקחו מיד ב״ד או מיד כלו ה ק רי ע ה על ומשט כ הו א מיבמי לי׳ ויצאו pולא שלוחיכן ומדדו פ א ם נמצא
כ מ ת ותנחומי אבלים וביקור חולים ואיפ xעזיבת לקט שכחה נמליל לעיר כ ר אי ה מומדדו דרשי׳ דרשא אחריתי ורק על כיציאה
ופאה כיוצא ב כ ם וכן עשיית הדק לבעלי דינק מפני שיש נגזל ועלוב מ מעסיק שלומיק ,ולסי דבריו מ דו ק ה א דח ק נ מ תני׳ ג׳ מב׳׳ד
והרבה מה ם נכנ ס ק תחת ה טע ם הז ה וכן לא מברכיק על ד מיתות כגדול כיז יוצאק ש ^ כיציאה צריך ג׳ מב״ד אבל למדוד יכול אחר,
ב״ד ולא על מלקות דקב׳׳ה ח ם על בריותיו כדדרשי׳ )סנ ה ד ד ק מ׳׳ו וגם מיושב קו׳ המח׳׳ר ל״ל קרא למעס שלוחיה! תיסוק לי׳ דכו״ל
א׳( בכי קללת אלקים מלוי א׳׳ר מאיר מאי כלשק mאומרת מצוה שבגופו כנ׳׳ל ולס״ז א׳׳ש דהיציאה לא כר׳ל מצוה שבגופי
קלד מראשי וכדדרשי׳ )מגילה י׳ ב׳( בלא קרב זה אל זה וכר םליינק רק להשגיח שהמדידה יהא כראוי והו׳׳א שאפשר לעשות
וכדאמרי׳ )ערכק י׳ ב׳( שאק אומרים כלל ב ר׳ ה מ ס ד שהוא זה ע׳׳י שלוחק ג*כ והמדידה א״צ כלל ב׳׳ד כגדו^
שפת הדק וכדאמרי׳ נמי )מגילה ל׳׳א ב׳( א ק מפסיקק בקללות ) י ש והראשונים לא כתבו כן .כבר הביא במח׳׳ר דבמאירי מפורש
מפני שאק אומרים ברכה על כפורענות וה׳׳ה שאק מברכק על דלא כדבריו וז׳׳ל כמאירי סו ט ה ואץ אותם שנתמנו
השקאת סו ט ה אבל על עריפת עגלה מברכק וכן על הקרבת כקרבנו ת לבא לשם יכולק לעשות שליח במקו pלמדידה אלא ה ם עצ מ מודדק
)ר׳ל חטאת ואשם אף שבאק ע׳׳י קלקול ח טא( ועל סמיכ ה ח ר ק ה פל כדרך שביארנו וכ״כ ב סנכדר ק י״ד א׳ ואץ ב״ד כגדול יכולק
והקטר אימורק ושאר מע שיק וכ׳׳ה ליציקת ש ק על תנוך אז! לעשות שליח במקו pלמדידה זו אלא pעצ pיוצאק עכ׳׳ל כרי
מצורע ועל בה! ידו ומאי דדמי לכו וכל מעשה מנחות ) ד ל אף מפולש דכמדידה בעצ pוכ״ה לשק כרמב׳׳ם רפ״ט מרוצח ויוצאץ
מנחת חוטא( דהוו מברכק עלייהו עכ״ל כ אבודרכ ם .והנה לכאי׳ חמשה זקנים מב׳׳ד כגדול שביחשלים ומודדק וכ״מ ל׳ רש׳׳י סו ט ה
דבריו צריכק ביאור שלא ביאר מה בק ק מ ע ה על המת ובק עריפת נ ד ד ב׳ ד״ה היו יוצאק ובאק שם ומודדק pהחלל כר ,ובתום׳
העגלה ומה בק תנחומי אבלים ו ב קו ר חולים לבק הקרבת חטאת ערכק ב׳ א׳ ד׳ ה קרבנו העתיקו ומדדו ולא שלוחם ו א ק לומר
ואשם ,ונראה טנ תו ך׳ל דעריפת עגלה וכן הקרבת קרבד ת ה ם דהתוס׳ גרסי כ ן בשמעתק דהא בהדיא מבואר בגמ׳ דומדדו אתי
באק לכפרה על כקלקול והחמא וע׳׳ז שייך לברך שסיר שאק נראה לדרשא אמריני רק ויצאו אתי למעט שלוחק אלא דהתום׳ ה ע ת ק ו
כמודה על כקלקול דאדרבה כרי בא לכפר על כקלקול וסודה שיטל כ ענ ק דהרי על המדידה ממעטיק שליחות כנ׳׳ע וא׳> מוכח מכל כני
לתקנו אבל צדקה לעני ק ד ע ה למת ותנחומי אבלים ו ב קו ר חולים ראשונים שא״א לעשות שליח על המדידה ומה שדייק המנ״ח דהא
ועשיית דק וכל אלו ש ה ב ק אינם כפרה על הקלקול pמשום קרא ביציאה כתיב ליק דיציאה בעצמה אינה כלום וכיציאה היא
כקלקול יש צו ע למצוה ט ק לתת צדקה או ל ק ח ע על כ מ ת ולכך למדוד והוא דבר א׳ ,מיהו בעצם מעשה המדידה יתכן דאק כל
לא שייך לברך שנראה כמודה על כקלקול וכוי בכלל א ק אומרים כ ד יני ם צריכק ממש להשתתף אלא דסגי שא׳ מ כ ם י מ ח ד דכיק
ברכה על כפורענות אבל ה ד דאתו לכפרה שי 7שפיר לברך עלייהו ד טלם עומדים שם וא׳ עושה עבור ט ל ם כוי כאילו עושים כולם
שמכפרים על כ ח ט א וכנ״ל ובזה מבואר היטב מ ה שהאריך אצל ד׳ בידיכם ועדיף משליחות רתב אר בסעיף ד בע״ה ושם כתבנו דאפשר
מיתות ב״ד ומלקות וכתב לפי שהקב׳׳ה ח ם על בריותיו כדדרשי׳ ד טלם צריכק ממש להשתתף ע״ש ,ועוד נלענ״ד דלכאף א״א לומר
וכר והרי כבר כתב דכל דבר שיש בו קלקול א ק מברכק מ פ ד שנראה כ ד ה מ ד ח ג ם מצד כ ס ב ר א דבשלמא אם נימא דכמצוה על כדיינים
כמודה על הקלקול אלא דק״ל ה א במיתה ומלקות איכא נמי כפרה ג ע צ ק למדוד שפיר צריך קרא דלא יוכלו למנות שליח דכוי׳א כמו
וע״ז הוצרך להוסיף שכקב״ה ח ם על בריותיו ולכך לא שייך ל ב ד במצות א ח מ ת מ ק מזח ה ומעקה וככ״ג יכולק למנות שליח כ״נ
על כפרה כזו שמצער נפש .ומה שפשוט לו באמת שמברכק על עריפת כא! )וכבר ביארנו לעיל שאק זה כמצוה דגופו( אבל אם נימא
כ ט ל ה ועל הקרבת חטאת ואשם נראה שלמד זה ממ״ש ב תו ספ ת א שאק על כב״ד למדוד ורק לצאת ולהשגיח על המודדק ולעמוד
דברכות פ׳׳ה ככ׳׳ג )ע׳׳ש בגי׳ אור כ גנ ח ( כי׳ מקריב זבחים אומר ס״ד דמכני שליחות הרי כ תור ה בשעת מדידת! שימדדו כראיי
שהחיינו כו׳ כשהוא מקריבם אומר אקב׳׳ו להקריב זבחים כשהוא רוצה שהד׳ד כגדול יעמדו וישגיחו על המדידה וכרי כשליח אי ר
אוכלם אומר אקב׳ץ לאכל זבחים כי׳ מקריב מנחות אומר שהחיינו מב׳׳ד הגדול וסשיטא דל׳׳ש שליחות ועל ע ק ר כ ענ ק שצריך למדוד
כר כשהוא מקריבם אומר אקב rלהקריב מנחות כשהוא אוכלם בלא״ה כבר הורו כל כב״ד כגדול כנ״ל רק שכתורה מקפידה שיצאו
אומר כמוציא לחם pכ א ת ]ו ה א דלא קחני גבי זבחים כשהוא מעמדו בשעת מדידה לראות שהמדידה תה א כדק ול״ש כלל ע״ז
אוכלם מ י ד שהכל משום שאק בזה חידוש אבל גבי מנחות יש שליחות .ונראה דלפמש״ה דהמצוה שהדיינים ע צ ק י מ ד ח אי לאו קרא
בזה חידוש כמבואר בברכות ל״ז ב׳ ו ט ד מז ב חי ם מסתמא אוכלם ד^( מ ה ד שלימות לא הייתי מצריך לצאת רק ד לד׳י ו ס לר׳׳ש ולא
בהדי פ ת דפרסאי אכלי טבהקי בלא נכ מ א כמ׳׳ש בעירובק כ׳׳ט ב׳ הייתי אומר א ק ב״ד שקול דאי הו ה מ ה ד שליחות ע״כ אק כא!
וברכת כ ס ת פוטרת! ולהכי לא תני גבי׳ והא דלא ת ד גבי מנחות דק הוראה רק שצריכק הדיינים להשתתף במעשה המדידה עצמה
דמברך לאכל מנחות משום דמדשא שמעי׳ לה ועי׳ ברמב׳׳ם ריש ו מ ה ד ג ם שלוחם כ מותם א״כ אק ז ה מדק הוראה ומה שייך אק
ה׳ ביכורים דעל כל אכילת מתנות כ הונ ה צריך ל ב ע ויתכן שלמדה ב*ד שקול אבל לפי כ א מ ת דלא מ ה ד שליחות א׳׳כ מוכח דהחורה
מתוספת א זו[ ומדלא מפליג משמע דבכל כקרבנו ת אפי׳ בחטאות רוצה ד דו ק א כדיינים ע צ ק ימדדו משום שמא יארע שום ס פ ק
ואשמות או במנחת חוטא מברכק ומזה למד ג״כ לעריפת כ ט ל ה יוכלו להכריע כמש׳׳כ רש׳׳י ב סו ט ה מ״ד ב׳ א״כ יש לכ ם דק ב״ד
] ו ט ד קצת ראי׳ מ סו ט ה ל׳׳ח ב׳ מפני מה לא חלק ככ תוב מ קו ם כא! ו א ק ב״ד שקול.
בק חטאת ל טל ה כדי שלא לבייש עוברי עברה ואם א ק מברכק על ב) .א( ארבע מצות כר .ב תו ספ ת א ס׳ בתרא דברכות כל העושה
הקרבת חטאת כ ד ניכר ויש לדחות זה ע״ש בסוגי א[ וכ׳׳ז אי ד מצוה צריך לברך לפני׳ וכן בירר פ׳ כרו א ה ו ד׳פ
ענק כלל למש׳׳כ שם שאק מברכק על כשבת הגזלה משום מצות כיצד מברכק כל כמצות עעונות ברכה וכתב כ אבודרהם בשער ג׳
כ ב א ה בעברה דכא! כ ט ש ה כמצוה לא עשה כ עב ר ה כלל ופשוט בשם כראב׳׳ד )בתוך תשובת הר׳׳י ב! פלאט( וז״ל אמר אברכם
]דלא כמחבר א׳ שכ׳ שאק מברכק על אכילת חטאת ואשם משום א ד מברר ז ה כ ט ע ם כל מצוה שיש ב ה קלקול אחרים א ק מברכק
מצוה כ ב א ה בעברה וזה ע ד ד כרמב״ם כד׳ל דעל כל אכילת עלי׳ מפני שנראה כמודה על אותו קלקול ומכא! יצאו אלו שהוא
מתנות כהונ ה שיש בהם קדושה מברכק[ .וכן מוכח מ ד ג ד כרמב׳׳ן מזכיר ]נראה כונתו על יבום וגירושק שהזכיר למעלה[ ויצאה מתנה
איתן סי׳ ה מצות הנלדידדי נחל עו
ג) .א( כ ^ ד מברכים על המד Tה > aלדעת רוב הראשונים מברכים אקב׳ו למדוד ) aאל הערים אשר סביבות החלל
מ־( ד*א שצריך לברך אקב״ו על המד Tה )ה( וי״א שיכול לברך כמו שירצה.
הרחיצה לא יברכו שוב על כאמירה וצ״ע[ וגם בעבודה א כבר נםכ״מ שרש •״ב פכהב פמנרכק מל כל ט״ו עבודות כהונה וכרי
כתבנו שדעת כר מב ץ וראב״ד וכ״ג דעת רש׳׳י שיברן על כל א עריפה א׳ מהן מיהו בזה מולק על כאבודרכם שכ׳ שאין מברכץ
וגם בדעת הרמב״ם אץ לנו ראי׳ כמש״כ כמל״מ ו כ ^ ל כלב שמח על השקאת סוטה דהא גם השקאת סוטה א׳ מפ״ו ענודות כהונה
ימידאה בזה .וראיתי בריש ה׳׳ג שמונה ג׳ מצות נע׳׳ע לא יעבד ולא אם לא נאמר ד*4ד נקם כל ט״ו העבודות וא״כ גם על עריסת
חרע ,לערוף העגלה ,פרשת ע״ע וצ״ע פירושו ואולי העריפה מונה , כעגלה אץ ראי׳ מד כרמב׳ץ וצ״נג
נפ״ ע ושאר כפרשה מ ק מדידה ורחיצה ואמירת כזקני ם ו הככני ם )ב( מצות מדידה .דכתיב ומדדו ומוטל על ב׳׳ד הגדול ומתבאר
מונה נפ״ ע ונ״מ לענץ ברכה וצ״נג נסי׳ זה ,ועי׳ בברית משה על כסמ׳׳ג מ׳׳ע T׳ Dאם
) 0א ב ל על ה ק ט ר ה של כעגלה נראה דא״צ לברך .אף לכ סונ רי ם העריסה והמדידה ב׳ מצות או מצוה א ומש׳׳כ שם דהסני׳ג רצה
)לק׳ סי׳ י׳׳ג ס י׳׳ ס ד כ קנור ה הוא מצוה דאורייתא לקוברה לרמז מעריסה יש ג*כ מצות מדידה צ׳׳ע א״כ אמאי לא חשיב נמי
במקום עריסתה נראה שאץ לברך עלי׳ שאינה אלא גמר מצות העריפה .מצות רחיצה ואמאה וע׳׳ש ועי׳ לק׳ סוף סק׳׳ו.
כמו שאץ מברכץ על טגוב ידים שהוא גמר הנטילה וברכת הנטילה ) 0מצות עריפה .דכתיב וערפו ויתבאר נסי׳ י*ב נס׳׳ד ושם
פוטרתה עי׳ חו ס׳ פ ס חי ם ד ד ונאבודרה ם שער ג׳ .וכ״ג ט מ׳ יתבאר ג׳׳כ דמצות עריפה על ב׳׳ד שבעיר כקרובה T׳.5
דקרי לה דבר שנעשית מצותה אלמא דכקבורה אינה אלא גמר מצות ) aמצות רחיצת ידים .דכתיב ירחצו וגר ומצותה על זקני העיר
העריפה ועוד יתבאר בע׳׳ה נ סי׳ י״ב סי׳׳ד .ו ק על ירידתה לנחל ההיא וב׳׳ד של כעיר ויתבאר בסי׳ י׳׳ד נס׳׳ד.
איתן נראה שאץ מברכץ שאינה אלא הכנ ה למצוה וע׳׳ל סי׳ י׳ )ה( מצות אמירת כפרשה .יתבאר בסי׳ ט׳׳ו בס׳׳ד .ויש בה ב׳
. ס״ג סק״י. • ברכות הכהנים יברכו אשר קדשנו בקדושתו של אהח
סז( וברכת שהחייט נראה שא״צ לברך .כמש״כ כ תו ס׳ נ ס ע ה וצונו כר והזקנים יברכו אקב rכר ,ונוסח ברכת כל א וא יתבאר
מ״ו א׳ ד״ה כעושה שלא ת ק ט שהחיינו אלא על מצוה במקומו בס׳׳ד. •
שיש בה שמחה וכ״כ כרז׳׳ה p wסו ף פ ס חי ם וכ״כ כ אנו ד ר ה ם ) 0וצריך לברך על כל א וא .ז״ל כמל׳׳מ נפ׳׳א ממעה׳׳ק כתב
שער ג׳ ח״ל והטעם כנ כ ק בעיני הו א מש״כ נתשו׳ כנ או ר ם שאץ הרמבץ בהשגותיו לםה״מ בעיקר כי׳׳ב שכל העבודות
מנרכץ אלא על דבר שיש בו שמחה והנא ה לגוף והכי אמרי׳ ב תו ס פ ת א כגק כיצקות ובלילות פתיתות ומליקות ודכוותייהו כשעושה א
דברכות ההולך להפריש תרומות מ נ ע שהחייט נראה מפני שהוא מאלה עושה מצוה ומנח־ עלי׳ והחכם נעל לב שמח כתב שם דרבינו
שמח ונ הנ ה ב אסיפ ת סירותיו וכן מנרכ ץ שהחייט על מקרא מגילה מולק בזה וס״ל שלא ינ ע כ״א על כעבודה כגדולה לבדה וכל שאר
ונ״ח שהם לשמחה דחס רחמנא עלן ופרוקיק וכן נטילת לולב יש ט כעבודות כקטנות שבה נפטרות עמה כד ומסיים וכתב ותה•׳
שמחה וכנ א ה לגוף שמריח ריח טוב )צ״ע ה א א סו ר להריח ט כברכה אחת על מעשה כסדר כולו כאחת ע״כ ואץ דבריו מוכרחים
שהוקצה למצותו ו^׳ל p wשם ד טעם אחר על לולב( וכן תקיעת דאפשר שגם רביט מודה נזה גם לא ידעתי איזו היא ענודה גדולה
שופר יש ט שמחה לפי שבתקיעת שופר יעלה זכרוניט לפניו לטונה, או קטנה גם מה שסיים שתכי׳ במה א על כסדר כולו זה יתכן
)כדאמרי׳ ב ד׳ ה ט״ז א׳( וכן על פדיק הבן יש ט שמחה שיצא בנו אם כל כסדר נעשה בכהן א אך אם כל כהן וכק יעשה עבודה א
מכלל נפל אבל בדיקת חמן אץ ט שמחה וכנ א ה לגוף אבל מצטער למה לא יברך על העבודה שפושה עכ״ל כמל״נג ונראה דגם בסל.
הוא באיבוד חמצו הנשאר לו ובשרפתו וספיר ת הנטמר ג״כ אץ ב ה לב שמח מודה דהיכא דנעשה בד כהנים שכ״א צריך לברך דאיך
שמחה וכנ א ה לגוף ס ה ״ז וגם מזה כ ט ע ם אץ מברכץ שהחיינו יפטר זה בברכתו של זה אם אץ מכוץ להוציאו תדע דכא בתוספתא
על המילה משום דאיכא צערא דיטקא עכ״ל ויש לנט׳ דכ א בברכות דברכות תניא דכמקריב זבחים אומר להקריב זבחים ומקריב הייני
ל״ח ד מ ט א ר דכמקריב מנחה מ ב ע שהחייט ומאי הנ א ת הגוף כהקמרה של אימורים דומיא דמקריב מנחה דהתם דהייט ההקטרה
איכא ולפמש״כ כרמב״ם נפ״ז מ תו ענ דמיירי נ מנ מ ה כראשונה ]דשם בודאי כעיקר הוא ההקטרה שהוא במקום זריקה[ והרי
מהחדש י״ל משום דמתרת חדש אן ב תו ספ ת א דברכות פ״ה איתא נמי בזבחים כעיקר הוא מדקה שהיא מכפרת ומסתמא היא נחשבת
גבי המקריב זבחים ד מ נ ע שהחייט ושמא דוקא בזבחים ומנחות העבודה כגדולה וככקטרכ אינה מעכבת ולמה מברכץ עלי׳ וע״כ
כנאכלץ ומשום דמצוה על כמקריב לאכל מ מ ט כמש״כ תו ם׳ ביבמות דמיירי שהמקטיר הוא כ ק אחר ולכן צריך לבע ו ^ בכק א
מ׳ א׳ א״נ כמש״כ רש״י במנחות דמייט בפעם ראשונה שמקריב והו א עושה ככל נו׳ל דמברן על המצוה כעיקרית ופוטר את ככל ואץ
שמחה שנתחנן לעבודה כמש״כ תו ס׳ בברכות ל״ז ד ד״ה הי׳ להקשות אץ־ יפטור כעבודות שעשה לפני כעבודה כגדולה על סמך
)אבל תו ם׳ שם חולקים עליו( ועי׳ רמב״ם נפי׳׳א מברכות כ״ ט הברכה שיעשה אא׳כ דמציט דוגמתו בסוכה שמנהגט שאץ מברכץ
דמשמע דלא ס״ל טעם דהנאת כגו ף וצ״ע לברר לדעת כרמב״ם לישב נסוכה רק על האכילה חה פוטר גם הישיבה שלפני כן כי׳
מתי אץ מברכץ ואכמ׳׳ל בזה .ונראה דכאן בע״ע דאתיא על פורע ט ת מ״ב סי* תרל״ם סקמ׳׳ו וכ״כ כרא״ש נפ״ק דפסחים דשהחייט שעושה
ל״ש ל ג ע שהחייט ואפי׳ להחולקים שם על ט ע ם הנ א ת כגו ף נ מו נפסח בשעת קידוש פוטר גם את ניעור חמן שהי׳ קודם ואץ להקשות
שאץ מברנץ שהחייט על מגילת איכה אף שמברכץ על שאר המגילות מתפילץ של יד ושל ראש דמברכץ על כל א דשא״ה שהן מצות
משום שהוא על פורענות טש לעי׳ א ם ה א ד כ ע מ ב ע שהחייט נפרדות ואץ מעכבות כלל זו את זו וכן על השמיטה ועל כיסוי
על הקרבת זבחים ומנחות אם נ ם על ה ק רנ ת חטאת ואשם ומנחת הדם ,ובאנודרכם נשם כראנ״ד כתב נהדא כדעת כרמב״ן דמנרכץ
חוטא מ ב ע ולמש״כ לעיל נ ס ק ״ א דמדסתם בב טי ת א משמע דעל על כל עבודה כנ״ל סק״א וכ״ג ברש׳׳י עירובץ נ׳ א שד דמברכץ
ט ל ם מברכץ א ״נ מונ ח דגם שהחייט מ נ ע על ט ל ם דש לחלק על הסמיכה ועל כתטפה אע״ג דמסתמא כשחיטה כיתה ג״כ בבעלים
דשא״ה ד כ נ ק מ נ ע על כעבודה ואץ לו נ״מ א ם זה ח טאת ואשם שכ׳׳ה עיקר המצוה כמבואר בפסחים ף ד וכבר ביוץ־ על כשחיטה
או מנחת חוטא או זבח ומנחה אחרת משא״נ כאן דכברכה מיוחדת ורדמ מחר ומברן על כתטפה והסמיכה והוא כדעת־ כרמבץ
דווקא על פורענות אך לפ״ז שוב א׳׳א ללמוד נ ם לענץ ברכה נ ע ״ ע וכראב׳׳ד ,ולפ׳׳ז בנ״י שהממדה מוטלת על נ״ד כגדול והעריסה
מזבחים ומנחות וכנ׳׳ל וצ״נג על ד׳י שנעמי והרחיצה על הזקדם והאמירה על הככנים ודאי
ג ) א( כ ע ד מברכץ .כנ ה בענ ק כברכו ת על א ת ה מברכץ בעל שצריך לב^ bא וא׳ אף לדעת כלב שמח ]ורק כנ״ד שיברכו פג
ועל את ה בל׳ כתבתי נעזכ״י קונ טרס זה זמן רב בביאור העריפה לא ערכו שוב על הרחיצה לדעתו והזקנים שברכו על
עז איתן סי׳ ה מ צי ת הנלדידה נחל
בה ידי ק״ש( על הדלקת נר שנת ) ל ד כריטב״א פ׳ ק דפס חיס( י׳ שיפות שיש גז ה ואפסיקנו הג ה בקיצור קצה בס״ד .אלו המציה
על מצות עירוב )ירושלמי מובא נאו׳׳ז ת׳׳ב סי׳ שמ׳׳ז ונכגמ׳׳י פ׳׳ו שמצינו שמנרכץ פליהן ,מה ם לכו׳׳פ ו מהם יש דעות נז ה .תלמוד תורה
מיר׳ס וכ׳׳ד רמנ׳׳ם פ׳׳א מעירונץ ופ׳׳ו מיו״פ( פל ני עו ר חנץ )בר ט ת י׳׳א א׳( ציצית ,תפילין ,גפילת ידים )ברכות ס׳ ב׳( נר
)למסקנת כג מ׳ פ ס חי ם ד ד ( או על מצות בי ט ר חי ק )ירד פ׳ חנוכה )שבת כ״ג א׳( מילה )שבת קל״ז נ׳ ( סוכ ה ,לולב ,שחיפה,
כל שעה( על ניפול חיץ )עור או׳׳ח סי׳ תל׳׳ו( על אכילת מצה פנילה ,שופר ,ניעור חמן )פ ס חי ם ז׳ ב׳( מצה ,מרור )פ ס חי ס
ועל אכילת מרור ) פ ס חי ם קפ׳׳ו וכ״פ רמב״ם פ׳׳ח מחו׳׳מ( על קמ״י א׳( אכילת פ ס ח וזבח )פ ס חי ם קכ״א א׳( פדיק הבן )שם נ׳ (
אכילת פ ס חי ם ועל אכילת זבחים )לגי׳ רש׳׳י פ ס חי ם קכ׳׳א א׳( מגילה )מגילה כ״א א׳( קדושין )כתובו ת ז׳ ב׳ ופי׳ ירר פ׳ הרואה
או על אכילת כ פ ס ח ועל אכילת הזנ ח )רמנ׳׳ ם פ׳׳ח מחו׳׳מ( על ה׳׳ג( ברכת כהנים ) סו פ ה ל״ס א׳( קריאת נ תוני ם )סופרים פי׳׳ד(
ספירת כ ט מ ר )רמב׳׳ם ספ׳׳ז מתמידץ( על ספיר ת שני כ שמיפה הקרבת זבחים ומנחות ) תו ס פ ת א פ׳׳ה דברנו ת( ני סוי כ ד ם
או על ספירת שני היובל )ראב״ד תו״כ פ׳ בהר פרשה ב׳( על )תוספת א פ׳׳ו דברנו ת( קריאת המועדים ותיקק מדות ומשקלות
תקיעת שופר ) ל ד כרא׳׳ש פ׳׳ד דד׳ה סי׳ י׳ בשם ר׳ ת וכ׳׳ה ב ס פ ר )ירו׳ ברכות רפ rלי*מ וכ״כ באבודרהם שפר ג׳ בשם ר*י בן פלע
כישר( על נפילת לולב ) סו כ ה מ״ו א( או על מצות לולב ) פ סי ק ת א ל נ ע מל קביעת כ מו עדי ם( מזוזה )ירד פ׳׳ס דברנות כ׳׳ג( פדיח
רבתי פ׳׳ג ב׳ וכ׳׳ה נ ב מ דנ rפי׳׳ד( על מצות הדלקת נר חנוכה ייע״ש )ירו׳ ספ׳׳ק דדמאי( כפרשת תרומה ומעש״ר ותרד׳נל ומע״ש
או על מצות זקנים ) ל ד הירד פ׳ לולב הגזול וכן פ ס ק ב ס׳ תניא וחלה )ירד דמאי פ׳׳ה ה׳׳ב וע׳׳ש דכשטללן כאמת י׳׳א דמנרכק
מובא בחי׳ אנשי שם פ׳׳ק דפסחים( על מקרא מגילה ) מ ס׳ סו פ ד ם ברכה א׳( וכן מפשר עני )ד׳ש מע״ש פ׳׳ה מי״א( תרומת הלשכה
פי׳׳ד( או מל מצות ק ד א ת מגילת א ס ת ר ) פ ם rפי׳׳ג א׳( או מל )ירד פ״ג דשקלים( חינו פ ערבה )ירר סו כ ה פ״ד כ׳׳ג לחד מ״ד(
מקרא כתובים )מרדכי פ׳׳ד דמגילה והגהות מנהגים כ׳ פ ו ד ם ( הדלקת נר שבת ויו*פ ) י ח׳ מובא נ אר׳ז סי׳ שס״א( עירונק )ירר
על כשחיטה )פ ס חי ם ז׳ ב׳( על כיסוי הד ם ) תו ס פ ת א פ׳׳ו דנרכות מובא נאו״ז ח״ב סי׳ שמ״ז וכ׳ הר מנ׳׳ ם שמברכץ נ ץ על עירובי
וירד פ׳׳ט דברכות ה׳׳ג( על קידוש כשם ) ד ק נ פי מובא בק׳׳ג פ׳׳ק חצרות ושתופי מבואות ועיחבי החומץ ועירוני תבשילץ( מים
דפסחים( על הטבילה )פ ס חי ם ז׳ ב׳( על פנילת כלי או כלים )מרדכי אחרונים )זר׳ח רות מ״ז א׳ לגירסא א ח ת( מעקה )שאלתות עקב
םו qע׳׳ז נשם רשנ׳׳ם פור יר׳ד סי׳ ק״כ( או על הטבלת כלים ) ם׳ סי׳ קמ׳׳ה ונאד׳ז ח׳׳א סי׳ רכ׳׳ה הביא כן בשם ירושלמי( פדיץ
הפרדס לרש׳׳י ה׳ פ ס ח סי׳ קכ׳׳ו( או על טבילת כלי מ ת ט ת ) הג הו ת נפע רבעי )שאלתות קדושים סי׳ >ף( כלל ) ס ד ר רב עמרם גאץ
כרא״ש םו qע־׳ז( על קביעת מזוזה ) ל ד p nק׳׳ג פ ס חי ם ז׳ ב׳ ורמב׳׳ם ספ׳׳ג מחנוכה( קידוש ידים ורגלים במקדש ) סד ר רב עמרם
וכ׳׳כ ר מנ״ ם פי׳׳א מברכות( או על מצות מזוזה ) י ד׳ פ״ פ דברכות נאץ בהגדה ש״פ( ספירת העומר )תשוכ״ג שע״ת סי׳ רמ״ד ורי׳*׳
ה׳׳ג( על קביעת מעקה ) ל ד ד׳ ת ,ק״נ פ ס חי ם ד נ׳ ( או על ה מ עק ה גיאות נ שם כג אוני ם ורמב׳׳ם ספ״ז מתמידץ( ינו ם )עיפור שער
)בה׳׳ג ריש כ׳ מזחה ושאלתות עקב סי׳ קמ׳׳ה( או על עשיית מעקה כתונ ת יבמץ בשם ד י אברצלוני ומובא ג״כ נ סו ר אה״ע סי׳ קס׳׳י(
)רמב׳׳ם פי׳׳א מברכות( על המילה )שבת קל״ז ב׳ ויש מחלקים סמיכה ותנופה )רש׳׳י פירובץ ר א׳ ובתמים דפים סי׳ קע״ם כ׳
נץ אבי הנן לאחר( על פדיץ ה ב ן ) פ ס חי ם קכ״א ב׳( על פדיץ פ פ ר שאץ מברכץ על ס מיכ ה והגשה וצ׳׳ע( פבילת כלים ) ס׳ כ פ ר ד ס לרשי׳י
חמור ) תו ס׳ בכורות י׳׳א א׳( על פדיץ מעשר שני ועל חילול מע׳׳ש ה׳ פ ס ח סי׳ קכ״ו ו תו ס׳ פ״ז פ׳׳ה ב׳ ד׳ ה אי( פדיץ פ פ ר סמור ,
)ירד ספ׳׳ק דדמאי( על פדיץ נטע ר נ ט )רמב׳׳ם פי׳׳א מ מ אד׳ א ) תו ס׳ ב נ ו ח ת י׳׳א א׳ ורא׳׳ש שם( ספירת שמיפה ויובל ) תו ס׳
הי׳׳ז( או על פדיץ ככר ם )שאלתות קדושים סי׳ ק׳( או על חילול כתובות ע״ב א׳ וראב׳׳ד ור״ש משגן בתו״כ בהר פ׳׳ב( שלוח הקן
ככר ם )תלמידי כר״י ר׳ פ כיצד מנרכ ץ( או על פדיץ ר ג עי) ש ד׳ ע )ראב׳׳ד בתמים דפים סי׳ קע׳׳ע ורוקח סי׳ שס׳ץ ותשר הרשב״א
יו׳׳ד רצ״ד( על כפרשת תרומות ומעשרות ) ל ד כרא״ש פ׳׳ק דפ ס חי ה( ח׳׳ג סי׳ רפ״ג ופי׳ שד׳ס מערכת ברכות אות פ״ז( הדלקת מנורה
וטל מרומה בעצמה על הפרשת מ ח מ ה )רמב׳׳ם פי׳׳א מברכות( )ראב׳׳ד פי׳׳א מברכות( ה ק רנ ת קרבנות וזריקה וכקמר ה ושאר
או על התרומה ) ל ד כשאלתות ר׳ פ צו( על כ ע דו ת )כתובו ת ד ב׳( מפשי pועריפת עגלה ויציקת ש ע על תנוך אזן מצורע ועל בכן
על בעילת ]וברמ״א בי את[ יבמה או על כניסת יבמה ) פו ר אה׳׳ע ידו ומעשה מנחות )ראב״ד מובא באבודרהם שער ג׳( אכילת תרומה
סי׳ ק ס ״ו( על קביעת כמועדים ) אנו ד רכ ם שער נ׳ בשם ד׳י ק ו ק כל מתנות כהונ ה שיש בהן קדושה )רמב״ם סו ף כ׳ תרומות
פלט( על כמצות )לחד מ׳׳ד סו כ ה מ׳׳ו א׳(. וריש ה׳ נ י ט ד ם ( ק׳׳ש )לדעה א׳ ,רא׳׳ש ריש ברכות( ראשית הגז
ו א ל ו כברכות שנוסחתן בל׳ )מהן לכו׳׳ע ומכן במחלוקת שנוי׳( ומתנות כהונה וקידוש אפר מפא ת ו ס א ה )רוקח סי׳ שס״ו(
להתעט qבציצית )ברכות ם׳ ב׳( או להתלבש בציצית )על קימ ה מפני pונתינת צדקה וכלואה ל ע נ י ) ל ד רבנו אליהו נ פ ס קיו
ט״ק ,ב״י או׳׳ח סי׳ מ׳ נשם י״א( להניח תפילץ )על תש׳׳י ,נ ר ט ת לזרעים! והובא ג«כ בפי׳ חרדים בירר ר ^ כיצד מברכין( על פ״י
ס׳ ס מנחות ל ח א׳( לעשות ציצית לעשות מפ^ ץ לעשות סו כ ה עבודות כ הונ ה )רמנ״ן נ ם ה ״ מ שרש י׳׳ב( קידוש השם )ריקנפי
לעשות לולב לעשות מזוזה ) ל ד הירד פ׳ כ ח א ה ה׳׳ג( לעסוק ב ד ב ד מובא נ ק ״נ פ ס חי ם ז׳ וכ״כ כ מ א י ד מובא ב ד׳ ת יו׳׳ד סי׳ קנ״ז
תורה וברכות י׳׳א א׳( ל ב ^ את עמו ישראל באהבה )על ב ד׳ ^ ' ,ס ק כ׳ ׳ נ ( עקירת פ״ז )מהרש׳׳א ברכות נ״ז נ׳ (.
סו ט ה ל״ת א׳( להטביל א ת כידים )תר״י ם׳ א׳׳ד( ^:דליק נר של כ ל םדכות אלו יש מהן שנוסח כברכ ה ב ת בעל ויש מכן שנוסח
שבת ויו׳׳ע )או׳׳ז סי׳ שס״א בשם ירד ותום׳ ורא׳׳ש שבת ס׳ ה ב׳ כברכ ה בל׳ ויש מכן שיש דעות בזה ויש מהן שלא הוזכר
בשם רב ע מרם( לקרות בכתבי כקודש )הקורא בכתובים מם׳ ס ו פ ד ס כלל מ ס ח כברכ ה שלהן .ואלו שנוסח כברכ ה שלהן בעל )מהן
פי״ד ונראה דהיינו כשהיו מפפירץ בכתובים כדא׳ שנת קע׳׳ז ב׳( לט׳׳ע ומכן במחלוקת שנוי׳( .על נפילת ידים )ברכות ס׳ ב׳( אי
להניח עירוב ) ל ד י״א מובא ברמב״ן פ ס חי ם ד ב׳( לגמור את ככלל על פניל ת ידים או על שפיפת ידים )מרדכי tא׳׳ד ועור או״ח
)כגמ׳׳י שם וחום׳ סו כ ה שם( לנער חנ ק )לחד מ׳׳ד פ ס חי ם ז׳ ב׳( ס׳׳ ס ק ר׳ פ( או על נקיות ידים )רא״ש ברכות ס׳ ב׳-ואר׳ח סי׳ ד
לאכל מצה ) ל ד כראנ״ד פי׳׳א מברכות ורא׳׳ש פ״ק דפסחים( סכ׳׳ב( על רחיצת ידים )על מים אחרונים ל ד הראב׳׳ד פ׳׳ו מברכות
לאכל מרור )עי׳ פס חי ם קי׳׳ד ב׳ ונ ר׳ן שם ובראנ׳׳ד פי׳׳א מברכות( ונזכר ג״כ בזו׳׳ת רות ד qמ׳׳ז א׳ לגירסא א׳ ע׳׳ש( על רחיצת ידים
לאכל כ פ ס ח ולאכל הזנ ח ) תו ס פ ת א סו qפ ס חי ם וכ״כ רש׳׳י בזנ חיס )על קידוש r vבמקדש ,סדור רב עמרם גאץ בהגדה ש״פ( על
ל׳׳ז א׳ ובברכות מ׳׳ח ב׳ ובש׳׳א מ׳ י״ג )ולא כמ׳׳ש ב פ ס חי ם( ו ט׳כ מצות ציצית )על מ ׳ ^ נמוק׳׳י ס ציצית בשם כריפב׳׳א( על מצות
רשב׳׳ם בפסחים קכ׳׳א א׳( לשמוע קול שופר ) י ד׳ מובא ברא׳׳ש תפילץ )על מש rנ ר ט ת ם׳ ב׳ מנחות ל׳׳ו א׳ ולד רינ׳׳א יש לברך
פ׳׳ד ד ד ה ( או לתקוע בשופר )שאלתות םו qברכה( לישב נ סו כ ה במצות תפילץ כמ׳׳ש כרא׳׳ש פ׳׳ק דפסחים( על ד נ ד תורה ) פור
)פ ס חי ם ד ב׳( ליפול לולב )רמב׳׳ם פי׳׳א מברכות ב מ ב ע ל פ ד אר׳ת סי׳ מ׳׳ז וכגי׳ כרי׳׳ןז נפ׳׳ ק ד ב ר ט ת( מל קריאת שמע )על
נפילה( לכ ד ל ק נר של חנוכה )לגני די ת שנת כ׳ ג א׳( למקור ע׳׳ז ידש שפל כ מ פ ה ,ל ד רב עמרם מובא נ ^׳׳ ש ד ש ברכות כשיוצא
איתן סי׳ ה מצות המדידה נחל עח
צריך שיעור שידלוק כל הלילה[ לקח א את ההלל ]משום שמפסיקק מארצנו)מהר ש׳׳א בוז״א נ ר ט ה ר׳ז ב׳ ו מונ א בהגהוח רפק״א אוי ח
לענות ראשי פרקים נחשנת מצוה נמשכת לא כ ט ט י ל ה כ״כ הרא׳׳ש סי׳ רכ״ד( לקנוע מזוזה )שאלתות פ ק ג סי׳ קמ׳׳ח ונה׳׳ג ה׳ מזוזה
)ונז ה מיישנ מה שהק׳ ר׳י נ ט ד כ י ז ר מנ ץ ואו׳׳ז ושאר כראשונים( ורי״ף ה׳ מזוזה וכ׳׳ה ט י ר ס ת הד׳ש סירליאו כירר ג ר ט ת ס״פ כ׳׳ג(
וע׳׳ש ט ד טע ם על הלל ויתנ אר לק׳ כלל ג׳[ לנרך את ע ט ישראל לדור נכ מז שיש גו מזוזה ) ל ד מג״א סיי י*נ ( 1לעשוה מפק ה )ר מנ״ ם
נ א הנ ה ]נרא ה דמקרי ג״כ נמשכת מה׳׳ט שמתחלקת לג׳ נ ר ט ח פי׳׳א מ נ ר ט ח ( לקום מפני שינה ולהדר פני זקן ) ל ד רננו אליהו
ו ט נ ק אנק אחר כל א׳[ לשמוע קול שופר ]שנמשך על סדר הנ ר ט ת נ פ ס קיו לזרעים( למול אח הנן ) נ א ני הנן ל ד הרמנ׳׳ם פי״א
אח״כ כ״כ הר א׳ ^ ונראה שכתנ כן ליישנ דעת ד׳ ת לכ מנרכק מנרכות( למול את הגרים ולמול את ה מנדי ם )שנת קל׳׳ז נ׳ (
לשמוע קול שופר אנל ד׳ ת ע צ ט ס׳׳ל לנרך על תקיעת שופר כמפורש להכניסו ננ רי תו של א׳׳א )שם( לפדות את ה נ ט ר )נפודה .עצמו,
נ ט הישר וכ״כ כרא״ש ע צ ט נ ש ט נפ״ד ד ד׳ ה וצ״ל דס׳׳ל ח ה רמנ׳׳ם פי׳׳א מני ט רי ם( להפריש תרומות ומעשרות ) תו ס פ ת א פ׳׳י
לא מקרי נמשך כיק שאותן התקיעות שעל סדר כנ ר כו ת א«צ כנ ר כ ה דנרכות וירד פ׳ ה ח א ה ( להפריש חלה )ירד מונ א נאו׳׳ז סי׳ רצ׳׳ה
דנרכת כ תפל ה פוס תזן כמש׳׳כ ה מ אי ח [ לקנוע מזוזה לעשות מעקה וכ׳׳ה ננ ה ״ג ה׳ חלה( או להפריש חלה ק ה עי ס ה )ר׳ש חצה
]כ׳ > הק״נ נ ד ע ת ר׳ ת ) pנ מ פ ק ה כ תג על וצ׳׳ע( אנל ה מ אי ח פ ״נ מ״ג וסור יו׳׳ד סי שכ״ח( להפריש תרומת שקלים )מלאכת
כ תג דלפ׳׳ד ר׳ ת מנרכ ק על קני ע ת נחוזה ועל עשיית מעקה וצ׳׳ע שלמה פי׳׳ג דשקלים נשם הר אנ״ד( לאכל ת ח מ ה )ר מנ׳׳ם סו ף ה׳
למה לא נקרא מצוה נמשכת משום שקיום כמצוה נמשך כ ט ציצית תרומות( לקדש את האשה )לדעת י׳׳א ,מ אי ח פ׳־ק דפסחים(
ותפילק ו ^ל דס׳׳ל דל׳׳ד לציצית ותפילק שלטש על גופו וכל רגע לנ ט ל ינ מ ה )לדעה א׳ ,עי׳ נ׳׳ח אה׳׳ע סי׳ ק ס ״ו( לשחום כל
נידו להוציאו ולכן מ ק ח שמעשה כמצוה נמשך אנל נ מזוזה פ סחו וקדשיו )ר מנ׳׳ס פי׳׳א מנ רנו ת( להקריג זנ חי ם ולהקרינ
ומעקה שהן קנו ע ק נ נ י ת נהי שקיום כמצוה נמשך אנל מעשה מנחות ולאכל זנחי ם ) תו ס פ ת א פ׳׳ה דנרכו ת( להדליק את המנורה
כמצוה א ק נמשך ) תדע דנציצית ותפילק ו סוכ ה אם לא ני רך ט י )ראנ״ד פי׳׳א מנרכו ת( לשמור חוקיו )לנני מערנא נ ר ט ת מ״ד נ׳
מנרך אח׳׳כ כמש׳׳כ הר מנ׳׳ ם פי׳׳א מנרכות ט׳ ה אנל נ מזוזה ו מעק ה ועי׳ נ אה׳׳ ע ס ״ ס ק ס ״ ט(.
מ ס תנ ר דאק מנרך אמ״כ שאק ט ש ה כלום ומצאתי נ פ ק ח כ ד׳ ט והטעם למה חילקו חכמים נו ס ח הנרכו ת מ כ ם נעל ו מה ם נל׳
ט מזהה סי׳ ט שנחלקו נז ה כאחרונים ועי׳ נ מ *נ סי׳ תרע״ו ס ק״ד כ א ח ט ס ה ה רנ ה הראשונים ז״ל כל א׳ לפי דרכו ו ע ק ר
נשם תשר רעק׳׳א דאחר שהדלק נ׳׳ס א ק יכול לנרך ו מ ע ט שכנר דנריכ ם ס ו נ ג כולך על ה סוגי א דפסחים ד ס ו מטצא דנ ח ה ם למדנו
נגמר כמעשה וע׳׳ע נ ס י רס״ג נ ט ׳ ג סקכ׳׳א וננ כ׳׳ ל שם( ונר מנוכה נז ה י׳ שיטות וה ם דעת ר׳׳ת ודעת חנ ״ א ה ט נ א נרא״ש פ״ק דפסחים
ג ט אף שאק ט ש ה מעשה כי ק ש ט מד לכנות ו א ק מ כנ ה מקרי ודעת כ ר מ ^ ו ה ^ ו ה ח טנ׳׳ א ]ונקרא נ מ אי ח נשם ח כ ט ה דו ח ת[
נמשך וצ׳׳ע ו ט ׳ נ ט ן אנו ת שהקשה על ר׳ ת מ טוז ה ומעקה וצ׳׳ע[ ודעת נעל כהשלמה ] ט נ א נ מ אי ח נשם גדולי כ דו ח ת ו נ ט מגן
לקרות נ כ ת ני כקודש ] מ ט ס ו פ ח ם פי׳׳ד נראה משום שמצות אנו ת[ ודעת כ מ אי ח ע צ ט ודעת כ ר מנ ״ ס )לפ״ד כ מ אי ח ולפ״ד
קריאת כ הפ ט ר ה הוא משום ת׳׳ת ומצות ת׳׳ת מצוה נמשכת ול׳׳י כ כ׳ מ ( ודעת ה ט ד ל ט ז ודעת הראנ״ד ודעת שלטי כגנו רי ם נשם
לקריאת כמגילה שהיא משום פ ר ט ט ני ס א[ לעשות מזוזה תפילין ריא׳׳ז נ שם ט כ מ כ ח ע מנעל ת ו ט ח׳׳ד ] סי׳ ס׳׳א[ ו ט נ א ג׳׳ג
ציצית סו כ ה לולנ ]לדעת הירד ט כרו א ה ואף דלא קי׳׳ל כן ט׳ מ נ מ אי ח נשם י׳ א ודעת רנ ט פ ח ) נ ת ו ט הר״פ( ,ו כ ת ט הראשודם
נ ט ס ס כנ ר כ ה א ק סולק נראה דהסעם משום דהעשי׳ הוא ההתחלה ) ט ׳ שלטי ה ג נ ו ח ם ( שעל כל השיטות נשאר קושיות ומה שעלתה
של כמצוה וכמצוה נ א ה אחרי׳ ו ל ק מקרי נמשכת ו א ט׳ג שעל לולג נידי ט נ כ תונ נס׳׳ד וננ א ר ח ג כ נ ר ט ת אצל כל א׳ מהשיטות וכשאר
ע צ ט מנרכ ק על[ להקריב זנ חי ם להקריג מ חו ת ]כדאי׳ נ תו ס פ ת א ישמע מכם ויוסף ל ק ^ ו כ תג כ מ אי ח ז״ל כל ככללים ד ק א ננ ר כ ת
דנרכות י׳׳ל דמקרי נ ט נמשכת שההקמרה נמשכת כל כלילה ט ׳ כמצות אנל ננ ר כ ס כנ כנין וכ שנח איק לא נ ע ל ולא נל׳ ו ט ד
ת ו ט יומא כ ״נ א׳ ד׳׳ה נרא שונה[ לקדש את כאשה ]לדעת י׳׳א כ תג כל הכללים אינם אלא נ מ טנ ע קצר אנל נ מ סנ ע ארוך כגק
שהניא כ מ אי ח י׳׳ל דאתי ג ם לר-ת דחלות כקדושק נמשכק ול׳׳ד קיח ש היום וכנדלה ונ ר כ ת אשר גאלנו אי ק לא נעל ולא נלט־ד
ל ט ח נ דאק מל אלא נ רג ע נ ק השמשות ושונ א*צ לו אך לפמש׳׳כ ומעתה נתחיל לנאר כל השיטות נ ס *ד.
לעיל גני מעק ה ומזוזה לדעת כ מ אי ח צ״ע ג ם כ אן[ .נ ( ומצוה
הנעשית ט ד מנרכ ק על .על נ י ט ר ח ח ] ו נ ט כ מ כ ח ע הקשה דהא ]א[ דעת ר׳׳ת ז > ]ו הו א נ ס פ ר הישר סי׳ רל׳־ס )ונ ד פו סי ם חדשים
נמשך שכל כ פ ס ח צחך להיות מ מ ע ר ואם מצא ח ח צחך לשרפו סי׳ ש״רו( ו ט ע ת ק נ ת ט ם דעים סי׳ ק ט׳ ט ו נ ט כ מ כ ח ע
ו ט ד הקשו דהא כנ ר כ ה נמשכת ג ם על השרפה דלמחר ו כ תנ נ ק ״נ סי׳ ט׳ א ]וכן הוא דעת כר אנ׳׳ד נ שם כרמב׳׳י ט נ א נ ר מ נ ץ [ ,ו ט נ א
דנאמת ניעור ס מן מ ק ח מצוה נמשכת אלא דתקנו נ ה פל נ י ט ר ג״כ נכל כראשונים נ סוני א זו נרא׳׳ש ו ר מ ^ ומרדכי ו מ אי ח ו נ ת ו ט
להודיע חידוש ננ רכו תיו וכמש׳׳כ כרא׳׳ש לפני זה וצ׳׳ע דא״כ ט ש ר׳ש משק ו ת ו ט רננו פ ק ו ט המכת ם ו ק ט נ א נ א ט ד ר כ ם שער נ׳
נ נ י ט ר ממן דתקנוה ולא נשאר המצות ומש׳׳ב כ ר א ^ מתחלה ונמגן א ט ת לכ מ אי ח ענ ק ט ונאר׳ז סי׳ קל׳׳ט ונארחות סיים סו ף
ל מ ט ע נ ו חידוש נ נ ר ט ת ד ט א למאן דלית לי׳ כ ד כללי ו ק משסע ט נ י ט ת [ pנ ה ט כללים .א( מצות שנמשכת מנרכ ק לפשות כג ק
לשק כראשונים ו ט א ה דד׳ ת ט׳ ל דמצות נ י ט ר ממן הוא כנ די ק ה לענצק נ ד נ ח תורה ]שנמשך זמן ת׳׳ת ו נ ח ס לפסוק ולא כגי׳ הרי׳׳ף
שעי׳׳ז מנערו מ כני ת ועל מצות השרפה דלמחר לא תקנו נ ר כ ה על ד׳ ת ו טו שנ קושית כ מכריע[ להתעטף נציצית ]שנמשך כזמן
והא דאם מצא ח מן ננ י ת ו נ פ ס ח צריך לנערו הוא מצוה אחרת שהוא מעוטף[ ל כ ד ח תפילק ]שנמשך ט מ ן ש טנ מים[ לישנ נ סו כ ה
ואפשר דאז צריך לכרך פע ם אחרת על כ נ י ט ר וכדעת כ סונ רי ם ]שנמשך זמן כי שינה[ להכניסו ננ רי תו של א׳׳א ] כ ״נ ד׳ ת נ ט
כן ט ׳ ט׳ ב סו ף סי׳ חל׳׳ה[ על כ ט ל ה ] ככ ר כ תננו לעיל מ ה הישר ו ט ל ה עצמה חשינ שם נ ק המצות שאק נמ שטת ונראה
שמחלק נ ק נ ר כ ס על המילה לנרכת להכניסו[ על כשחיטה ] א ט׳ ג דדעתו דנרכ ת ל הכד סו הוא על היותו מהול וזה נמשך כל י ט
דכהיתר נמשך ג ם אמ*כ ט׳ מ מעשה כמצוה כודאי נ ג ט ה ט ד [ חייו אנל נ ר כ ת על כ ט ל ה כו א על מעשה כ ט ל ה עצמו וזה איני
על כי ס ד כ ד ם ,על תקיעת שופר ] כ ^ נ ה ד ק נ ט כישר וכ״כ נמשך ^ ן מנרך נ ע ל אנ ל הרא׳׳ש כ תג פ ע ם אחר על נרכ ת להכניסו
ה ר א ק כ ש ט נ ט׳ ה פ״ד סי׳ י׳ והרא׳׳ש נ שס עתק יישנ לשיטתו ג ם משום שהוא נרכ ת כ שנח ו ט א ה דלא ניחא לי׳ חילוק ר׳ ת ס ה [
לכ מנרכק לתקוע ט ׳ לפיל[ על פדיק כנ ן .על ה טניל ה על טנילת ^:דלק ט של חנוכה ]משוס שצחך שיטר להשים ני שמן כמדת
כלים ] א ט ג דככי תר נמשך כניל גני שחיטה[ על נטילת ידים, חצי שעה )וצ׳׳ע דנ כג ט׳׳י פ׳׳ד מחנוכה אות נ ׳ הני א נשם ר׳ ת
על מקרא מגילה ] ט׳ ל כחילוק נ ק זה לכלל[ על אכילת מצה ,על דקי*ל שא״צ שיעור( ועי׳ נ ר א ^ [ ונראה ד ט׳ ה להדליק נר בל
אכילת מרור ]כ״כ נ הדי א נ ט כי xודלא כ ה סוכ רי ם לאכל מצה שנת ד ח ס ]שנם ט צריך שיעור עד כ ס ט ד ה עי׳ או״ח סי׳ רס״ג
ומרור[ על כפרשת חלה ,על כפרשת תרומה ומעשר] ,וכן גי׳ ט ׳ ס ו טו שנ קו ט ת כ א ט ד ר כ ם [ וכן להדליק המנורה ]שגם נ ו
עט איתו סי׳ ה מצות המדידה נחל
אמנם אית דל״ג שם ברכת פל כמילה ופי׳ בראשונים ם׳׳פ מ׳א כפאלחוח ר״ש צו ומיושג קושיית אנודרה ם ויואירי וכ׳׳ה בהדיא
דמילה וברא׳׳ש שם ,ויש לומר שזהו נ״כ ס פ ם נ ר מפרבא דמברכי י ס׳ כישר לר״ת[ פל קני פ ת מזוזה ופל קני פ ת ממקה ] כ ״נ המאירי
נ ת ר דמסלקי תפילייהו לשמור חו ק ד א ט׳ג דסילוק כתפילץ אינה לדפחו ופ״ל מש״כ נ ז ה [ סל נפילת לול>; פל ספירת הפומר ]ו ר
מצוה נמשכת משום שכיא גרכ ת כשבח וכר׳ל וצ׳׳נג וברכת פל כ פ מו ת לכ׳׳ה פל ספירת שני היובל לד הר אביד בתו׳׳נ פ׳ בהר ח מי א
צ׳׳ל שאינה ב ת ת כשבח pנ ת ת המצות כדפת כמה ראשומם )פי׳ לספירת הפומר דאפ״ג דכל יום יש מצוה אץ זה מצוה נמשכת דנל
רא׳׳ש פ pדנ תונו ת( .ויל׳׳ס א״כ למה מ נ ע שאסר לפ ולא פל יום מצוה נ פ » ס דהא מנרכ ץ כל יום ואפי׳ להסוברים דהכל מצוה
מצות קידושץ ופי׳ כ תו ט ת ד נ׳ מאן דחתים מידי ד כו ה א ב ת ת א׳ מ״מ כיץ שמגרכץ כל יום א״כ אץ הברכה רק להספירה דהאידנא[
פי מ ת ו א ב ת ת מצות ט ׳ ולמאן דחתים א׳׳ש ת נ ר כ ת ב פ לפיל בשם סל מצות פירוב ]שהקנץ יד! ברגס של ביה״ש וכן יברכו פל פ ד ץ
ה מ אי ד דבמסבס א מ ך אץ כללים אלו אבל מאן דלא ח תים צ״פ ייס׳׳ש ור׳ר .פל סדיץ ספ ר חמור .פל אכילת ה פ ס ח ו מ ב ס ] ע י ׳
נז ה ואולי הוא ם*ל דהוא ב ת ת כמצות ו כ חו ת ם ס׳׳ל דכוא ב ת ת רש׳׳י נ פ ס סי ם קכ׳׳א א׳ והרמב״ם בפ׳׳ח מחר׳מ ומיושב קושית
כ שנח והוא מטבע א מ ך וצ״פ שר׳ר בראשונים בכתובות ז׳ נ׳ שנתר ^יייי ץ והמא Tי[ ,וכן יברכו פל ה ח מ ת הלשכה ,ופל קדושץ ,ומל
טפמים למה פ ס ח ה ב ת ה כך פ׳׳ש .כ ( ובב׳ ב ת ו ת פל מצוה א׳ קי־יאת מופדים ו ת ק ץ מדות ומשקלות ] אמ״נ דהתקץ נמשך אבל
אך שאץ שיכד מ נ ת ץ פל גמר המצוה פל ,ו כ ס פ ם שלא רצו ל ת ק כ ב ד ק ה והסידור מ מר ת וצ״פ[ ופל רחיצת ידים ]פל מים אחרונים
פל ת ר א׳ ב׳ ב ת ו ת נני ס ח א׳ .ח כו ס פ ם ש מב ת ץ פל של ראש יקידוש יד׳ר במקדש[ ופל חיבופ פרבה ,ופל ס מיכ ה ו ח פ פ ה וזריקה
פל מצות תפילץ ]ופי׳ ב P׳׳ש שם שי׳׳א ל נ ע במצות תפילץ א ^ יהקפרה ופל ק׳׳ש וננל ביפול ח ק ופל ראשית הגז ומתנות כהונ ה
ר׳ ת לא ט-ל pו ל ק נת! טפ ם פ׳׳ז[ ,ולכאר כי׳ יכול לתת ס פ ם יקידוש אפר פר ה והזאה וקימה מפני זקן ונתינא צדקה והלואה
זה ג״כ פל ב ת ת להכניסו ו ב ת ת למול את כ ג מ ם דאחר שמתחלה לפני ל הסונרי ם •לנרך בכל אלו .ג ( ומצוה שאץ חובה תמיד לא
ב ת ו ב ת ת פל כמילה א׳׳א לתקן כ שר׳ נלשץ ל׳ שלא להיות ב ת ו ת ®י? בי׳ isזה כתב הרא׳׳ש ליישב כקושיא מהלל ח׳׳ל ומה שאץ
שוות ולמה הו צ תו טפמים אחרים ד׳׳ל ד כ ת ם כיץ שהן בב׳ אנשים מנרכץ פל קריאת כלל ו א פ מברכץ פל מקרא מגילה היי ד פפ מ א
ל״ש טפ ם זה ורק נתפילץ ששניכם באיש א׳ שייך זה ופי׳יל דדוקא לסי שקוראים את כ מגילה בלא כ פ ס ק אבל בקריאת כהלל מ פ ס ק ץ
נמצוה נמשכת דשיץ־ ב ה ג״כ פל תקנו כשני׳ נ פ ל כדי לשפת אבל והצבור פונץ ראשי ה פ ס ק י ם ופוד דאמרי׳ נ פ ס חי א דפיקר קריאת
באינה נמשכת דל׳׳ש בה כלל לפשות כמ׳׳ש הרא׳׳ש לא אמר דכשר׳ כלל ת ק פ נביאים כראשונים לקרותו סל כל צרה שלא תנ א פל כצבור
בלפ שוק ואולי נז ה י׳׳ל ס פ ם ג״כ ה מ נ ת ץ פל ס׳׳ק פל מצות ציצית לכשינאלו גומרץ את הלל הלכך שיץ בי׳ כ אי לישנא לקרות את
דאחר שנ ת ק פל טלית ג ח ל לכתפסף שוב לא רצו ל ת ק פל כס׳׳ק הכלל דכל מצוה שאינה חובה תמיד לא שייך ני׳ פל מכ״ל ונראה
נ פ ס ח זה אמנם לא דמי דכאן אץ כמצות ת ט פו ת כמו נתפילץ דהט ב׳ פפ מי ם אינם ב׳ חימצים שחולקים אהדדי מדלא כתב א״נ
שמוכרח להיות ת ט פו ת ונראה דר׳ת באמת ס׳׳ל ל נ ע להתלבש י ק ס ל להרא׳׳ש דשניהם אמת וסברתו דפל דבר שאינו חובה תמיד
בציצית מל ס׳׳ק כמו שהביא בב׳׳י סי׳ מ׳ בשם י׳׳א ומי׳ תשנ״ז לא שייך לומר צופ פל ז ה דמשמפ שאנו מצווין שיהא כן ונפשה
ח׳׳ב סי׳ מ׳ .ו נ ת ת שפשה נ סי ם שאחר ני׳ח הוא ב ת ת כשבח ולא המצוה ו איפ p pא ם קר ה מקרה רק אומר צופ לקרוא היינו
ב ת ת כמצות ותקנוה בשביל כ מ א ה שאיר מדליק וכן ב ת ת אשר שאם קרה סי ב ה זו אנו חייבץ פ ת ה לקרוא ככלל ואפ׳׳ג שאפ
בחר נ פ ש מנ ת ץ אחר לפסוק נ ד׳ ת הוא ב ת ת כשבח .פ״כ שיפת קיראץ ככלל בכל כ מופדי ם אץ ז ה מפיקר ה ת קנ ה דפיקר ה ת קנ ה
ר׳ ת ז > ולפנץ ב ת ת פ״פ לפי מה שביארנו בכלל ג׳ ת ל מצוה מתחלה כי ת ה ל ק מ ת לכשנגאלץ מצרתן ואח׳׳כ ת ק פ ג׳׳כ סל המופדים
שאינה חוב תמיד ואינו נ הוו ה במנהג כסולם מ נ ת ץ בל׳ א׳׳כ בודאי ילכו נשאר נו ס ח כברכ ה כמו שהי׳ קודם ,אבל לכאר הוא ת מו ה
כאן י ב ת ו ב׳׳ד כגדול כשבאץ למדוד א ק ב ח למדוד וכן נ פ מ פ ה דכא כ מ ה ברכות אי ק חובה תמיד ומברכץ פ לי ק בפל כמו נ פיי
י ב ת ו ל ס מ ך ואפ׳׳ג ד כ תנ ר בכלל כ׳ דכשיש ב׳ ב ת ו ת פל מצוה א׳ ישחיסה וכסוי כ ד ם וסבילה וטבילת כלים וסירוב ופדכ׳׳ב ומילה
מ נ ת ץ פל כ שר׳ בפל כבר הוכחנו שם דדוקא כשנפשץ באדם א׳ יחילול מפ׳׳ש ור׳ר והפרשת תי ד׳ מ ואכילת זבחים ומזוזה ו מפק ה אמנם
וא״כ כאן אפי׳ נחשוב ככל למצוה א׳ כ מ המדידה נב׳׳ד כגדול יפה אמר ידידי ה ר׳ ד וינטרוב ר׳י דס׳־ל להרא׳׳ש דכל מצוה שבד^
והפריסה בב׳׳ד של אותה כ פי ר ]ונד׳ל סי׳ י׳׳ב ס׳׳ ה[ וכן ברחיצה כרגיל הוא דרנו לכפ ת ז ה נקרא חובה תמיד שכרגיל אדם אוכל וצמך
י ב תו לרחוץ ]נד׳ל סי׳ י׳׳ד ס׳׳ב[ ו ק באמירת כפרשה י ב ר ט בץ ליטול ידס ובשבת צרץ־ לסרב וכשצמך נשר שוחט ו מכ ס ה כ ד ם
כ כ כני ם ובץ ישראל ל ק מ ת כפרשה ]פ׳׳ל סי׳ ס ח ס׳׳א ג׳[ אך ינשתולש פי מ ת ת מפ שת וממלל ר׳ר ומפ׳׳ש ו ס ת ם אדם נושא אשה
יל״פ דכב׳׳ד שפרפו ו ה ם צריכץ ג״כ לרחוץ הי מ ם כדלק׳ סי׳ י׳׳ד א״כ ומוליד וצמך מילה ופדכ׳׳ב וכן ט ל ם מ ק מ חובה תדיר ולא בא אלא
כר׳ל ב׳ ב ת ו ת פל מצוה א׳ ויצטתו לומר נ פ ל אך אפשר כיץ דהזקניס לכוציא נ כ ״ג שאיפ אלא פל צרה שלא תבא שאץ בדרך כסולם צורך
מ נ ת ץ בל׳ אץ לשנות כ ב ת ה נ ץ הנ׳׳ד להזקנים אך לס׳׳ז כזקנים שתנא מ׳׳ו pבמקרה ופ׳׳ז ל׳׳ש לומר > ונראה דלפ׳׳ז ג ם פל שלוח
שרחצו קו ר ץ אמ״כ כפרשה יצסרט ל ב ע פל מקרא אמנ ם נ Pר כקן ופל י צק ת שמן פל כמצורפ ופל קידוש כשם ופל פקירת נ דז ואולי
דכאן שכם פ רני ם נ פ ר ח ם ל׳׳ש כלל ב׳ ב ת ו ת שוות ד דו ק א נתפילץ גם פל עו ם ] ל כ סונ רי ם ש צ ^ לברך פ׳׳ז[ יברכו פל ט ל ם בל׳
ששתיק הברכה פל כחפילץ והי׳ כ פ ס ח שוה לג מ מ ל ק היו צמכץ שכל אלו אינם רגילץ בדרך כ ט ל ם ואולי בזכ יתיישב ג ״נ ברכת
לשנות אבל כאן שזה פל כפריפ ה ח ה פל הרחיצה ח ה פל כאמירה לרניל א ת ה ג מ ם ו כ פנ די ם שנתקשו כראשונים בזה ]פ׳׳ל כלל ד [
שאץ כ פ ס ח שום כלל אס״ אם נימא שהכל מצוה אחת פשיטא דג׳׳ז אי פ דבר התדיר בדרך הסולם ]אבל הרא׳׳ש כתב ס פ ם אמר
שאץ שייך ז ה כלל ח ה ברור בפזכ׳׳י ,וכ׳׳ז לפי ביאור כרא׳׳ש בשי׳ לזה וכן ר׳ ת כ ד ל ק ק משמס דס׳׳ל ח ה מקרי רגיל ד ד ע לקפ ת פנ די ם
ר*ת ו ט׳ ה נ א ב ו ד ת ם אבל בחום׳ ר׳׳ש משנן ובארחות חיים הפ תיקו וג ם גרים דלא הגלה כקב׳׳ ה את ישראל בץ כ או מו ת אלא כ ט
בשיטת ר׳ ת דכלל היא מצוה הנמשכת ומשמס דס׳׳ל pכהתי׳ שיתוספו פ לי ק גרים ) פ ס חי ם פ׳׳ז ב׳( דש לפי׳ בברכת נתינת צדקה
כראשץ של הרא׳׳ש דמשום ש מ פ ס ק בה באמירת ראשי פ pים מ ק מ • וכלואה לפר לדפת רבנו אליהו א ם זה מ ק מ תדיר מונ ה כיץ דכתיב
נמשכת ולית לכו כ תי׳ כ שר ולפ׳׳ז במדידה שאץ בה כ פ ס ק לא כי לא יחדל אביק מקרב כ א ק וצ״פ ובפנץ ברכת פ״ט יתבאר ל ק ק
מקרי נמשכת וכמו קריאת כמגילה וצמך ל ב ע פל המדידה וכן ג פ ד ה .ד( וברכה שלא נתקנ ה ביחוד טל מצוה זו pלשבח אץ
בשאר כמצות שנע׳׳נג וכתב כק״נ ב פ ק דפסחים דפלמא נהוג כשיטת מברכץ isזה כתב כרא׳׳ש ליישב כקושיא מלהכניסו ב ב מ תו של א׳׳א
ד׳ ת ז > וכבר כתבנו לפיל בכלל א׳ ד מ ת פצמו כתב ט פ ם אחר פ׳׳ז אך
]ב[ דעת ה מ ב -א ז « ל) מו ב א ברא׳׳ש ס ק דפסחים ונמרדל להרא׳׳ש לא מחא לי׳ ס פ ם ר׳׳ת ע׳׳ש ,ובזה יש ל ת ק ג״כ ברכת למול
. ר*ש משאק ו תוס׳ ר ב פ פ ע שם ונאר׳ז סי׳ קל׳׳ס . את ה ג מ ם שהיא כנגד ברכת להכניסו דכ א מפיק Pמברך פל כמילה
כ׳ ב ת ו ת ו ב ט כ מ כ מ ס סי׳ ס׳׳ א( וכפי כ מ ט א ר ברא׳׳ש )שמיישב ואמ״נ למול את כ ג מ ם לנ ד ס תנו וכ״כ כ מ ט ב׳׳ א בהדיא נשם ר*ת,
איתן סי׳ ה מצות המדידה נחל
כריקנטי המובא בק״נ[ לשמור ח ק ט ]כשמסלק כ תפילק[ ועל ק׳׳ש כל מה שהקשו הראשונים על שיטה זי( יש בה ס כללים .א( מנוס
שעל כ מ ט ה כשרוצה לצאת ידי ק׳׳ש א ם ס״ל דצריך לברך יברך לקרות שא׳׳א למשיחה פ״י שליח מברכת למשוח .כג ק להניח הפילק ]ובתסילץ
]ולא כמ׳׳ש כרא״ש ריש ברכות בשם רב ע מ ר ם( .ב ( מצוה שאפשר של יד ם״ל לברך ג״כ במצות תסילץ כסש׳׳כ הרא״ש[ להתעטף בציצית
נעשות ע׳׳י שליח מברך ע 3על כמילה ]ו ה א דמברכק להכניסו בבריתי ]ומל ט׳׳ק נראה דלא ס״ל ברכת מל מצות ציצית רק להתלבש בציצית
)וכבר הקשה צן בם׳ המכריע טל שיטת ריב׳׳א( ר משום דעיקרה כמ״ש הב״י בסי׳ מ׳[ .לאכל מצה ,לאכל מרור ,ל מ ס ק בד׳ ת ] נ ג Tםחני
נתקנ ה בשביל כ א ב ואף שכאב יכול לעשות שליח נ ם על מצותו עי׳ יו׳׳ד ולא כגי׳ הרי״ף[ לקרוא את ההלל ]משום שצריך לפנות ראשי פרקים
סי׳ רס׳׳ה ס׳׳ט אבל כ ב ת ה ל ככ ט סו צריך לעשות בעצמו וג ם כדרך ול״ד למגילה כמ״ש הרא׳׳ש[ לשמוע קול שיפר ]משום שהברכה מל
ל ב ת ה בעצמו מפני חביבות כמצוה וכמש׳׳כ לק׳ כלל ה׳ ולכך תקנו ה השמימה והשמיעה א״א למשות פ״י אחר כ׳ > הרא״ש אבל בתום׳
בל׳ ואפשר דס׳׳ל שאם א ק כ א ב שם א ק אחר י ט ל ל ב ע ב ת ה זו מ•׳ הר״פ כתב משמו לברך מל משום שיכול לשמוע מאחר וצ״פיושמא
רמ׳׳א ר*ם רס׳׳ה ,ומה ש מ ב ת ק למול את ה ג ט ם מבואר עפמש׳׳י משחתו מל תקיפ ת שופר כדעת ר׳ ת כמ׳׳ש הרא׳׳ש בפ״ד דר׳׳ה[ לישב
לטל שכל מצוה שמוטל על כל ישראל ל׳׳ש שליחות בזה שכל א׳ מצתה בסוכה ,לאכל הפ ס ח והזבח ]כני׳ רש*י והרמב״ם[ לברך את פ מו
ע׳׳ז וכל כ ט ש ה ט ש ה המצוה שהתורה חייבתו ולכן מ ב ת ק לעשות ישראל באהבה ]ומכאן ראי׳ דא׳׳א לצאת בר״כ ע׳׳י שומע כעונה דלא
ו ט׳ בראשונים ס״ ס ר׳ א ד ט ל ה ט ד ט מ ט ם [ על בי ט ר p D כ הגיר בצלאל ב ס׳ ראשית ביכורים סו ף סי׳ ד [ לסמוך ]שא׳׳א ע*י
]ולכסוברים לברך ג״כ על ב ט ל מ ק תלוי ב ד ט ת כ ט ב א במ׳׳ב סי׳ שליח כמבואר במנחות צ׳׳ג ב׳[ לקום מפני שיבה ולהדר פני זקן ]לדפת
תל׳׳ד ס קפ׳׳ו א ם אפשר לבטל ט׳י שליח( טל מקרא מגילה ] ש כ ב ת ה ר 3מ אליהו( ומל מים אחרונים א ם ס״ל לברך כדעת הראב׳׳ד יברכו
על כ מקר א והקריאה אפשר ל שטע מאחר ט ׳ רא׳׳ש וק»נ[ על טבילת לרחו! ולא מל רחיצה ,להקריב זבחים להקריב מנחות ]כ׳׳ה ב תו ספ ת א
כלים ,על ספיר ת כ ט מ ר ]שכש״ז טציא ונראה ד ט׳ ה על ספירת שני דברכוה וצ׳׳ע ה א בב׳׳ק ק׳׳י א׳ מ ט א ר דהכהן יכול לפשות כ ח אחר
ש ט ט ה ויובל שהב׳׳ד מ ב ת ץ ד א ט ג דל׳׳ש שליחות בזה שמועל טל שליח מל המבודה וא״כ צריך לברך מל הקרבת )יא ק לומר דמחמת
כב׳׳ד כר׳ל מ׳׳ס א׳ מהב׳׳ד מ ב ע ו טצי א א ם ט ל ם וצט׳ק[ טל חביבות העבודה היו רגילת לעשות בעצק וכמש׳׳כ הרא״ש למנת ר׳ח
השמיטה ,על כיסוי כ ד ם ,טל קביעת מזוזה ,מל עשיית מעק ה ,טל ונר שבת כדלק׳ כלל ה׳ דבגמ׳ משמע שכמה מה ם לא רצו לעבוד מי׳
פדיק כ ק ] ו ט כ ח שאפשר ט׳י שליח ועי׳ יו׳׳ד סי׳ ש׳׳ה ס׳׳י ברמ׳׳א רפ״ב דיומא וביבמות ק״א א׳ ובפסחים פ״ב א׳ ורק בקטורת היי
■ובאמרוגים שם ועי׳ ב ט ח ת ר א׳ ת א ט שדר לי׳ לרב אחא ט ׳ ייל! י^ק לעשות מפני שמעשרת( וי«ל דכ א דהכהן יכול לעשות
בפדיד׳ב משמע ג*כ דמהני שליחות( על כפרשת ת ח׳׳י ק על סדיין שליח הוא דווקא על קרבטתיו שמצוה להקריב בעצמו ע״ז יכול
מע׳׳ש ונ׳׳ר ,על פדית פט׳׳ח ,על מצות ט ר ו ק על אכילת ת ח מ ק לעשות שליח אבל כ ק שחל בית אב שלו והוא צריך להקריב כיו ם
ואם ס׳׳ל ברכה קלישק יברכו על כקדושץ ולא לקדש וכן מ ב ת ץ קרבמת של ישראלים א ק יכול לעשות שליח אחר במקומו לעשות
על כעריות ,על נתינת צדקיק על כלואה לעני ,על שלוח כ ] pדאסשר שגם כ כ ק אחר מצווה כמותו ואפי׳ יתן לכהן שאינו ממשמר של כיו ם
ע״י שליח וצט׳ק( סל קריאת כ ט ע די ם ]בז ה צ׳׳ט דאפשר דכל כנ׳׳ ד )וכמ׳׳ש כרמב׳׳ן סברא זו לענק מילת גרים כ ד ל ק ק( דאע׳׳ג שנתחלקו
שנכנ ט לזה צמכץ לומר ואם ס גי ב מק צ ק אפשר שאץ ט צי א ק א ם לבתי אבות ומשמרות מ״מ אם מקריב בודאי שיש לו מצוה וממילא
השאר בזה ול׳׳ש שלימות ועי׳ בח ש סנכדר ץ ט ב ו ר כ שנה כ ר וצ׳׳ע[ ל״ם שליחות ע׳׳ז כלל ו א ק לומר דעכ״פ א ם כקרבן שלו האי שייך
על תיקון מדות ומשקלות ]ז ה בודאי ב׳׳ד יכולץ לעשות ע*י שליח( b שליחות ואז יברך על הקרבת ולא להקריב כי ק שיטל לעשות שליח
עקירת ט׳ז ,טל ה תנופ ה ] ד מכני שלימות דכא מ מ א ר ב תו ס פ ת א וא״כ ל טל ם י ב ר ט על הקרבה כמש׳׳כ כרא״ש לענק סבילה דכיץ
ד מנ ט ת ט׳י כשולח קרב ט ביד אחר כ ק מניף על ידו משמע דהוא דאיכא טבילת כלים שאפשר ע׳׳י שליח שוב לא חילקו בברכה ו ת ק ט
מדץ שליחות אלא דצחך דווקא ככן וכן הביא ראי׳ נמץ כמזו׳׳א לעולם על הטבילה T7׳א דגם ב כ ק שמקריב קרבט מברך להקריב'
)שליט׳א( זצ׳׳ל מ הי ח ש ל ט שהביאו ה תו ם׳ ב סו ס ה י׳׳ס א׳ ד׳ ה ו כ ת דנהי דיטל לעשות שליח על כמצוה המיוחדת שעל כבעלים להקריב
ד ט ס ה גידמת ב׳ כ הני ם מניפץ על ידה והא דקאמר שם בי ח׳ מביא מ*מ כמצוה הכללית שעל כל כהן : 4קריב קרבטת ע*ז א ק שייך
מפה כר ולא קאמר ע*י שליח משום דמצוה ט יותר מבשלומו ועי׳ רש׳׳י שלימות וכשמקריב בעצמו כקרבן יש לו מלבד כמצוה שעליו להקריב
מנחות ס׳׳א ב׳ ד«ה שכתטפה מבואר ג״כ שאפשר לעשות שליח קרבנו ג ם כמצוה של כל ככן זעל מצוה זו א ק יכול לעשות שליח
כהן( על ראשית הגז ומתר׳כ וקידוש אפר חטאת והזאה .ג ( א ם וממילא צריך לברך להקריב ואק להקשות כרי הריב׳׳א למד סברא זו של
משכחת לה ל פ ע ט ם ט׳י שליח מברך על ,כג ץ על הטבילה ]משים שליחות מ הסוגיא דפסחים ז׳ ב׳ דקאמר לא סגי דלא עביד כמש״כ
דאיכא טבילת כלים ט ׳ רא׳׳ש[ והא דקאמר בגמ׳ דבפסחו וקדשיו כראשונים וכרי שם א מ ח פ ס חו וקדשיו מאי איכא למימר ומשני
מ ב ע לשמוט ובאבי כבן ל ט ל ולא משני כיץ ד ל פ פ ט ם איכא ע״י ה״נ ומשמע דסת ם כ ק שמקריב מברך על משום שיטל לעשות ע׳׳י
שליח מ ב ע ל טל ם על ט׳ ל דלמסקנא דמסיר! על בי ט ר כ ד ר בי׳ ט ׳ אמר די״ל דכריב׳׳א רק ס מ ך על עיקר כ סבר א אבל לא על כל
ברא׳׳ש ו מ אי ח .וייל ח כ ו טע ם מ׳׳ד דס׳׳ל ב סוכ ה מ׳׳ו א׳ דכיו כפרטים שמבואר שם וכמש״כ כרא׳׳ש חו היא קצת סבר ת כ ש״ס ט ׳
לפניו מצות כרב ה מ ב ע טל כמצות דכיץ ט ש מכן ט׳י שליח נא ע׳׳ש שכרי למסקנא א״צ ל ס ב ח ת אלו מדע דע״כ לא ס מך על סוגיא
חילקו ובכל גווני שיש כרב ה מצות ת ק ט בלשץ על .ד( אם ל פ ע ט ם זו דהא כ סוגי א מחלקת ב ק מילת ב ט לאחר ואילו הריב״א כתב
מ ב ע אחר המצוה מ ב ע על ע ץ על נטילת ידים ,מל נטילת לולב דאם ב מקום אחד מברכק בעל כבר תיקנו בכל כ מקו מו ת בעל כדי
]דמדאגבי׳ נפק בי׳[ על הסבילה ]משום טבילת גרים ט ׳ רא׳׳ש[ שלא לחלק ו כ נ > ולפי מה שביארנו ה״ה בכל מצות ככ הני ם כמו
על כעריות ] ש מ ב ע אחר כ אי ח ס ץ ועוד שהוא ברכת כשבח כמש׳׳כ תרומת הלשכה והדלקת כמנורה וט״ו עבודות כהונ ה ויציקת שמן על
כרא׳׳ש בפ׳׳ק דכתובות( והא דמברכץ לישב ב סוכ ה כבר יישבה המצורע בכולם י ב ר ט לעשות וכ׳׳ש על קידוש ידים ורגלים במקדש
הר׳ן ודעת הרמב׳׳ם ל ב ע קוד ם שישק וברכת להכניסו צ׳׳ל דס׳׳ל שאם רוצה לעבוד מחוייב בזה ]ו מ ס ת מ א מברך שש עובר לעשייתן לא
כדעת רשב׳׳ם בפס חי ם ד א׳ בתום׳ דמברכץ קודם כ ט ל ה .כ ( א ם כמו בנט״י ל ס ט ד ה שגזרו משום יוצא מביכ׳׳כ שאק ידיו נקיות
אורחא ד טל ת א מחמת חביבות כמצוה לעשות ב עצ ט מברכץ לעשות כמש׳׳כ כ תו ם׳ [ ,ואולי יש 4ישב בזה ג״כ ברכת למול את הגרים
ע ץ להדליק נר של מנוכה ]משום ח בי ט ת כ נ ם [ ,לכדלירן נר של שכרי כל ישראל מצווק ע*ז ולא שייך לעשות שליח שהשליח מצווה
שבת ]משום ח בי ט ת כ מצוה( ונראה דכוונתו דאפי׳ אם ט ש ה מעצמו ו ל ק מברך למול ולא דמי למילת בנו דשייך לעשות שליח שהשליח
ט׳י שליח לא פלוג רבץ וכשליח ג״כ מ ב ע לכדליר ,דכא כ ר י ט א אק מצווה שו״מ בעז׳׳ה סברא זו ברמב ץ ם״פ ד׳ א דמילה וז׳׳ל
אץ מחלק בנוס ח כברכות בץ כבעלים לאחר ]ולפ׳׳ז לא י ת ק מה ואפשר דמילת גר חובה גמורה על מל ובעי לב חכי למול דכא לא
בק״נ דלדעתו אבי כ ק י ב ע ל ט ל[ וצ׳׳ל דבקדושץ ופדכ׳׳ב שרצה מתעבדא ע״י שליח אלא כל דמהיל מצוה דנפשי׳ עביד עכ׳׳ל[ לכנוס
לא שייך דמחמת חביבות כמצוה ט ש ה ב עצ ט אולי משום שפדכ׳׳י היבמה ]לכסוברים לברך ע״ז[ לקדש השם ]כדעת השל׳׳ה ולא כדעת
פא איתו סי׳ ה מ צו ת ה מ די ד ה נחל
ראשי פרקים ל׳׳ד למגילה כ״כ כ ח ט ב׳׳ א[ ל ע ס ק נ ד׳ ת ]ו אבודרכם יעשה ג״כ ע׳׳י ה נ pל׳׳ש ב ה כ״כ חביבות המצוה וכמץ זה כתב
תי׳ ג״כ טעם כמברכץ על ח׳ת משום שא׳ יכול להוציא הרבים יד״ת כמאירי ואולי נ ם בקדושק מפני שתלוי ג ״נ באחר וצ״פ מ׳׳ש בירושלמי
ועי׳ ריטט׳א[ לקרות בכתבי כקודש ]אולי מפני שקריאת כ ה פ ט ר ה פ׳ הרואה ד מ נינ ק לעשות ציצית תפילץ מזוזה סוכ ה לולב והרי
הוא נכלל ת׳׳ת וכנ׳׳ל ולפ׳׳ד כ אבודרהם כר׳ל צ׳׳ע[ ל נ ע את עמו אפשר נריי שליח ואץ לומר דמחמת חביבות המצוה עושה ג ם המשי׳
ישראל באהבה ,ל ה ק טב זבחים להקריב מנחות ]כ׳׳ ה בתוספת א יעצמו דהא על מזוזה נו ס ה כ תב הק״נ דליפת ריב׳׳א מברן של
דברנות ואע׳׳ג שאם אחר יעשה כמצוה שוב לא י צ ט ע הוא לעשות משיית וכ׳׳ה ג היי א במרדכי גבי מעק ה דליפת הריב׳׳א מברך על
נראה ד כ ק דכמצוה מוסל על ט ל ם וכל כ ע שיעשה פושה כמצוה עשיית .מעקה ואע׳׳ג 1לא קי׳׳ל כהירזשלמי בזה מ*מ בנוס ח הברכה לא
ל״ש ט ה שנעשה ע׳׳י אחר וכ״כ כר מבין נ ם ״ פ ד׳ א דמילה לענץ פליגי ו כי ה נ ם בגמ׳ י י ח מנחות מ׳׳ב א׳ ואילו לעשות סו כ ה לא מ ב ע
ברכת למול את ה ג ט ס ולפ״ז כ׳׳ ה כל כמצות המוטלות על ככ הני ם ישם לעשות ציצית משמע למאן ד מ ב ע מ ב ע לפשות וי׳׳ל יכיץ יאמרו
ט ץ ת ט מ ת הלשכה והדלקת המנורה ויצקת ש ק על המצורע שם בי מי העושה מזוזה לעצמו אומר לעשות כו׳ משמע י ו ק א לעצמו
ואכילת תרומה חריקה .וכל טיו עבודות כהונ ה כלן יברכו בל׳ איל כשעושה לאחר אץ לו מצות העשי׳ שמצוה זו מוטלת דו ק א
וכ׳׳ש קידוש ידים ורגלים ול׳׳ד לשמיטה וכל כני שחשב כר מ ט׳ן ל ק ק פל עצמו )עי׳ בה׳׳ל סי׳ ,תרר׳ו ד׳ ה אפי׳( וע״ז אץ שיין שליחות
נכלל ג׳ שכל אלו מוטל על הבעלים ומ«מ א ם אחר יעשה שוב אץ ילק מ ג ע לעשות ומ״ש גירו׳ שם העושה לאחרים מ ב ע לעשות לו
האפלים צריך משא׳׳כ אלו שמוטל על ט ל ם נ שוה וכל כעושה אותן סיכה לשמו עי׳ ברא*ש פ׳׳ד י סו כ ה ס ׳ ג דנרים על עשיית סו כ ה וכ׳׳ה
עושה סצותו ואולי ג ם קידוש אפר פר ה והזאה ונ ת מ ת צדקה וכלואה יכל בו ה׳ ברכות גגי ציצית ופדיץ'צ״>ג ע׳׳כ שיטת הרינ׳׳א ז׳׳^
לעני ועקירת ע*ז ו ת ק ץ מידות ומשקלות כיץ שאינו מוטל על אדם ילפנץ ט׳׳ע לדעה זו לפי מה שביאמו בכלל א׳ יכל המצות המוטלות
מסוים יותר מ ח ב ט יברכו ב ט ^ בל׳ וצ׳׳ע[ לנטל ח ק ]להסוברים פל ה כ הני ס א ן שסני שא׳ מ ע יעשה מקרי שא׳׳א לעשות ע׳׳י שליח
ל ב ע ולא דמי לביעור מ ק שכאן אץ אחר יכול לנטל שלא מדעת א״נ ג ם כאן במדידה שמוטל על בי ד הגדול א ן שיק ג׳ או ה׳ מב׳׳ד
הנעלים[ לק ט א כמועדים ] כ ק שמוטל על כ ט ד ואץ אחר יכול כג מ ל יוצאץ מקרי 6א״א לעשות ע׳׳י שליח ]וע׳׳י שליח אחר ב ה ד א
לפשותן[ לסמוך ,ל ה דן ]דאפי׳ א ם מ ה ד שליח בתנופה עכ׳׳ס בלא מיפט מ נ ד pולא שלוחיק[ א״כ צריך ל נ ע למדוד ,ולענץ טריפה
דעתו מס תבר שא׳׳א לעשות א ם לא מצד זני׳ אולי אפשר וצ׳׳ע[ גסתפקנו ל ק ע סי׳ י*ב ס׳׳ב א ם ב׳׳י של העיר יכולץ לעשות שליח
לקד 6אשה ] ל כ סונ ט ם ל ב ע דכא א״א רק ע׳׳י שליחות[ לקום יגיה תלוי נ״כ מ ס א הברכה ]וע׳׳ל סי׳ י׳׳ב ס * ה[ וברחיצת ידים
מעד זקן ,לקדש כשם ,לשמור חו ק ע ]כשמסלק תפיליו[ ליבם ]אע״ג פיון שא׳׳א לעשות שליח דהא המצוה על ז ק ר העיר יברכו לרחון
שאא אחר יכול ליבם ג ם עליו כמצוה נ מו על כשני וכר׳ל ואע״ג יל׳׳י לנט׳׳י דכאן א׳׳} ניגוב כדלק׳ סי׳ י׳׳ד ס׳׳ד וגם ל׳׳ש לעשות כאן
דהמצוה בגדול אי ד אלא דץ קדימה לכתחלה וצע׳׳ק[ לתת ראשיה כמו בנט״י משום לא פלוג כמש׳׳ב הרא׳׳ש שכאן אץ נו ס ח הברכה
הגז ומתנ׳׳כ ] ל ה סו ב ט ם לברן ע׳׳ז[ לעשות ציצית תפילץ מזוז: שוה שזה על רחיצה א ה על נטילה ויתבאר לק׳ סי׳ י׳׳ד y vועוד דכ א
ס ונ ה ולולב ]לדעת כי רר אע׳׳ג שאם אחר יעשה עשוי כבר ביאר פל מים אחרונים ועל קידוש ידים ורגלים במקדש מברכץ לרחוץ לדעה
לעיל בדעת ריב׳׳א דרד׳ס מצות עשי׳ לא תתקיים כשאחר יעשה זו נ ר > ו ק על מקרא כפרשה יברכו לקרות דל׳׳ש כלל שליחות וע׳׳ל
כשהכעלים יעשו ועדין מקביעת מזחה בעצמה דאפשר לה להה־, סי׳ ס״ו ס׳׳א ג׳ .ובתום׳ רבנו פרץ הביא דעת ר׳ פ ד מ צ ע ב׳ השיטות
ע*י אחר[ לקרות ק׳׳ש ]על ק׳׳ש שעל כ מ ס ה לכמצטכים ל נ ע כשי של ר׳ ת ושל רינ׳׳א ד ד ק א נמצוה שיש שיהוי וג ם לא אפשר ע׳׳י שליח
לצאת י ט רףש נ ז ה [ .ב( וכן כל מ ה שצטן לכשתתן נ מ מו ד מב-, אז מ ב ע לעשות אבל אם ח ס ר חד מ כ ם מ ב ע על ו מ ה מיישב ממצה
לעשות .ע ץ להדליק נר של מנוכה אבל בנר שנת ס כ ט ס ב׳׳ א לברך ו מ ח י ור׳ס וציצית ע*ש ו ל ע ^ ע׳׳ע יל׳׳ע מ ה א ם לא ס׳׳ל כלל ג׳ של
על הדלקת נראה דס-ל דא״צ לכ שתתן שם ב מ מוד ועי׳ אר׳ח סי׳ י״ת דמצוות של ע׳׳ע לכאר אץ נ pשיהוי דגם המדידה היא בלא
רס׳׳ג ס׳׳ז וצ׳׳ע ודעת ם׳ תניא מובא נ חי׳ אנשי שם ס׳׳ק דפסחים כ פ ס ק ולפי שלא נתברר כל כפר טי ם בשיטתו לא נוכל להאריך מ ה.
ל ב ע על מצות הדלקת נ׳׳ח כדעת כ י ח׳ ואע׳׳ג דנ עי ח ב ס רמנ״ן
על מצות ונמש׳׳כ טטב׳׳א שיטל 6ט ת שלא ק ע ת ו בשבילי ד ע ת כ ר מ ^ )בפ׳׳ק דפסחים וכ׳׳ה דעת כ ^ וכריטב-א שם ]ג[
עי חב ח כו ת הוא לו אנד׳ג דאם מזכה לו ממילא הוא מ מו ד צ״ל ו ק בחידושי ^ * ן ובנמוק׳׳י ובאבודרכם שער ג׳ וכן מובא
דנאן נ ר׳ ח א׳׳א לזטת לו שלא מדעתו שמא חצה ל כ ד ל ק בעצמו שיטה זו במאירי בשם חכמי כ דו ח ת ובמגן אבות בשם כ ר מ ב ץ(.
וצ׳׳ע ו ה מ אי ט כקשה דהא ג ם שחיטת פ ס חו קד שיו צריך להיות Pב ה ר כללים .א( כל מצוה שהיא חובה על עצמו ו א ן שאחר
שלו וי׳׳ל דמשום שחיטה דעלמא תקנו ג ם כאן על כשמיטה דהא י טל לעשותה במינוי שליחות ומדעתו מ נ ע ב .6כגץ להתעטן בציצית
כר מ pס׳׳ל דלא חילקו בץ מילת ב ד למילת אחר .ועוד כתב ]יעל ס׳׳ק *5ל דס׳׳ל ג״כ להתלבש בציצית כמ׳׳ש ננ׳׳י סי׳ ס׳ אך
כ ר מ טן טעם אחר על ר׳ח משום ש כ ח א ה מ ב ע ח ה א״א j״ v ל׳׳ע דהנמוק׳׳י וכן כריטנ׳׳א ה ם מכ סוברי ם כשיטת כ ר מב ץ כנ״ל
אחר ]וצ׳׳ע דכ א כ ח א ה אץ מ נ ע כלל נ ת ת ל כ ד ל ק[ ולפ״ז בנר וכנמוק׳׳י עצמו כתב בה׳ ציצית בשם כריטב׳׳א ל ב ע על מצות ציצית
שבת בודאי י נ ר ט על הדלקה כמנד׳כ כ ט פ ב׳׳ א .ג ( מצוה שאחר יאפשר ומצות ציצית ק ר א ת מצות רשות דמנרכץ עלי׳ על כ ד ל ק ע
יכול לעשותה בלא מידי שליחות מ ב ע על .נ מו על ני עו ר ח ק פלל ד דכ א קי׳׳ל חובת נברא ואם אץ מ ת ע טן בטלית אץ חייב א ן
]אבל נני עו ל מ ק י ב ת ו לנפל כר׳ל[ על כשחיטה ]אפי׳ בפס חי מ׳׳מ לפי שמצוה ל כ ת ע טן בציצית בשעת תפלה כמ׳׳ש רמב׳׳ם ס ו ן כ׳
קד שיו כ ק ד ס ת ם שחיטה אפשר נ די אמר[ טל המילה ] אפי׳ ציצית ואמר שנתעטן pעליו חיוב לעשות ציצית ונ ם אמרו בעידן
במילת נ ד כ ד ל ומה ש מב ת ץ להכניסו נ ת ב כ ט ט ב ״ א משום שהיא ח ת מ א טנשיק דמיא למונה ו מנרכ ץ ל כ ת ע טן אבל ט׳׳ק שאינו אלא
נ ת ת השבח וכן למול את ה ג ט ם ש כ ק ג״כ אמר כמילה והיא שלא ה כ ח המצות דמיא לרשות ו מ נ ע מל מצות וצ״ע[ להניח תפילץ
נ ת ת כ שנח אבל כ ר ת נ ק ב ס צ ק נ ס׳׳ ס ד׳ א דמילה גתן ט ע ם אחר ]על תש״י ו מ ה ש מב ת ץ טל תש׳׳ר על מצות ע׳׳ל כלל ד [ ל ה ב נ סו כ ה
בלמול את כ ג ט ם משום שהגר ממציא עצמו מ ק ט שא׳׳א לפשות נ די ]ולא מקרי שכנר הותחל כמצוה כמ׳׳ש [ p oלשמוע קול שופר ]משום
אחר ועוד שכל ישראל מ צו ק למולו פ״ש משום שכרמ pאזיל שהברכה נת קנ ה על כשמיעה וזה א׳׳א ע׳׳י אחר עי׳ [ Pלאכל
שם בשיטת כ ט ״ ן שאץ ד ב ת ו ת במילת ג ט ם ו ע ב ד ם רק ברכת הפ ס ח ו כז ב! /לאכל מצ^ לאטל מרור ,להפריש תרר׳מ וחלה ]משום
למול לפד כעשי׳ ק פ ש ר ד ב ב ת ת ל כ כ ד סו מודה לטעם כריסב״א שא׳׳א אלא ע׳׳י שלוחו שהוא כמותו ומשמע מזה דמה ח כו ת היא לו
א״נ נ ת ת להכניסו כ ק שנתקנה בעיקרה בשביל כ א ב ל״ש ע׳׳ז שאחר לא מכני נז ה דכ א ג ט עירוב כ ת ט ד מ נ ע על משום שאחר יכול לערב
יפשה ו כ ד ל בשיטת ה טנ׳׳ א [ על מצות סירוב ]משום שאחר יכול שלא מדעתו משום ח כו ת הו א לו וכבר נחלקו בזה הראשונים ונד׳
להניח עירוב שלא מדעתו ח כו ת הוא לו כ״כ כ ט ס ב ״ א ועמשכ״ל[ ירא שודם ברפ׳׳ב דט׳מ נ סוגי א דכלן אצל יפות וביה׳ד סי׳ פכ׳׳ח
על מקרא מגילה ]שיוצא פ׳׳י שמיעה בלי ק ט א ה ונוסח הברכה על ס׳׳א נררד א ואחרונים וצ׳׳ע[ לקרוא א ת כהלל ]משום שצריך לענות
איתן סי׳ ה מ צו ת ה מ ד י ח ז נחל פב
ח ק כדי שלא יהא בבית ח ק בפ ס ח ג״כ קיים רצץ ה׳ ומצות כ תור ה מקרא ול״ד לשופר ששם ט ה ח כברכ ה על כשמיעה ח ה א׳׳א ע-י
ול ק א ם לא נשתמש בו ח ק אץ לו צו ע לנער ולכן א׳׳א לומר אחר ו פ י [ Pפל פיי ת כנ ן ]משום שאתר יכול לפדות שלא מדעה
שצוט לנער שהתורה לא צותה לנער )ומיושב ק ר כ מ א י ח ( רק כ אב כ״כ כריפנ׳׳ א יכ׳׳ג בד׳ן ופי׳ יו״ד סי׳ ש״ה ם׳״ ובאחרונים
על ני עו ר משא׳׳כ כאן שכמצוה על כל מי שיש לו בית להדליק וכן שם ופי׳ ברינ׳׳ש סי׳ קל״א טעמים אחרים[ על כיסוי כ ד ם ] נ ״ נ
מזחה ומעמה וציצית בכל אלו אף שאם אץ לו אץ חייב כ ח אץ הריענ׳׳א אבל א ט ד ר ה ם כקשה דכיסוי א׳׳א ע׳׳י אמר )כנראה
לו כמצוה ולא פשה רצץ כ׳ ולכך אם יש לו דש לו כמצוה יש ל נ ע כוונתו משום שהמצוה מי ששפו יכס ה ו א ם אמר יכ ס ה ביעל כמצוה
לפשות ודו׳׳ק[ למול ]במילת בנו ו פ נ ח שחייב אבל במילת א ח מ ם של לכתחלה וצ׳׳ט( ותי׳ דנמר מצות שחיטה היא וכו׳׳ל כ ב ר ט ת כנפשץ
מ נ ע פל המילה[ למול את הגרים ]שהוא חונ ה פל הכל[ להניח אחר כמצוה כדלקרק כלל ד [ פל הדלקת נר שבת ויד׳ס ]כ״כ הריטב״א
תפילץ ]פל חש׳׳י ו מ ה שמברך פל של ראש פל מצות פ׳׳ל כלל ב׳[ אבל כאבודרה ם כ תב דכיון שכל א׳ רגיל להדליק מפני' ח בי בו ת
להתעטף בציצית ]כיץ שאם מתעטף בבגד חייב בציצית כנ׳׳ל ופל כמצוס מברך להדליק[ פל קביפת מזוזה סל קביפת מטקה ] כ׳ >
ט׳׳ק נראה דס׳׳ל ג״כ ל ב ע להתלבש בציצית[ לישב ב סוכ ה ,לאכל כריטב׳׳א ומיושב קושיית כ מאירי[ פל טבילת כלים ,פל שלוח כקן
מצה ,לאכל מרור ,לאכל פ ס ח ,לאכל זנ ח ]פל החגיגה אף שאם ושאם אחר ישלח ג״כ יתקיים כמצוה אך צפ׳׳ק דאחר כיון שאק
הית ה חבורה מרובה א״צ לחגיגה מ״מ עכשיו כשיש חבורה מועטת לוקח כבני ם אץ פליו מצוה כלל ושמא כית שא׳ לקח כבני ם יש
חיינץ ויש נז ה מצות חגיגה ומ״מ צ חן קצת ביאור לס״מ שביארט מצוכ סל כל ישראל לשלח כ א ם ואפשר שבאמת מברן לשלח[ פל
לעיל גבי ביעור מ ק ויש לחלק קצת וצ״פ[ להקריב זבחים להקריב פ ד ק פט׳׳ח ]שאם אמר פד ה שלא מדפתו פדיוט פדוי כמ׳׳ש בבכורות
מנחות ]שהיא חובה פל כל הנ הני ם וכר׳ל גבי מילת גרים[ ו ק י׳׳א א׳ ו פ׳ >כ ל ל ו׳ [ .ד( מצוה שנפשה כנ ר כ כ א ח-כ מברך ) S
כל מצות ככ הני ם כגץ להדליק כ מנור ה לתרום הלשכה ליצוק שמן כסו פל נטילת לולב ]דמדאגבי׳ נפק בי׳ ולכך לא חילקו אפי׳ באופן
פל המצורע לאכל מרומה לרחץ כידי ם ]פל קידוש יר׳ר[ וכן b שפדיץ לא יצא[ על נטילת ידים ,פל הטבילה ,פל מצות תפילץ ]פל
מצות המוטלות פל כנ׳׳ד כנ ץ לקבופ כ מופדי ם לתקן מדות ומשקלות תש׳׳י משום שכבר הותמלה כמצוה בתש׳׳י כ״כ כריטב׳׳א ואבודרכם[
לספור שמיטץ ויובלות וכן כל המצות ה ק ס לו ת טל כל א׳ נ ג ץ להלוות ו א טדרה ם הוסיף ג״כ פל כיסוי הד ם משום שהותחלה המצוה
לפני ליתן צדקה לפקור ע׳׳ז ]דכל אלו p nלמילת גרים שמוטל בשחיטה ופמש׳׳כ לפיל ,ואפשר דה׳׳ה ברכת פל כפריו ת משום שהיא
על הכל כר׳ל[ ל ב ע את פ מו ישראל ,לפסוק נ ד׳ ת ]ובכלל זה אחר כ אירוסץ כמש׳׳כ חו ס׳ בפס חי ם ז׳ א׳ .וברכת לישב ב סו כ ה לא
לקרות בכתבי הקודש פל הפטרת כתובים[ ל ק ט ע מזוזה ,לפשות סקרי שכבר הותחל עי׳ . pה ( מצוה שמנינה פל שם שפבר מ ב ע
מעקה ]אפ׳׳ג שבימ שלא להשתמש בגג מ״מ פ ת ה כשמשתמש חייב > כגץ ספיר ת העומר דהו׳׳ל כמצוה שכבר עברה פי׳ pולפ׳׳ז
וכר׳ל גבי נ״ח וציצית[ להפריש תרומות ומעשרות ומלה ]שהוא מצוה בספירת שמיטת דובלות שמנינה ע׳׳ש להבא יברכו לספור ,והריטנ׳׳א
אף א ם איט רוצה לאכל כפירו ת כמש׳׳כ הט׳׳ז יר׳ד סי׳ א׳ סקי׳׳ז ואף כתב פוד ט פ ס בספירת העומר נשם כראב׳׳ד לפי שאץ ב ה מעשה
דרש׳׳י נגי ט ץ מ״ז ב׳ ד׳ ה מדאורייתא כתב שאץ מצות תרר׳ס א א״נ וכן י*ל במקרא מגילה ופדיץ מפ׳׳ש )ושמא כ ת ם שחל כפדיץ מקרי
רוצה לאכל או לפשות כנ א ה של כילד כבר הכריע מ ק במזו׳׳א מעשה( אך קשה מכלל ובר׳כ ולפסוק בד׳׳ת ונראה דהראב׳׳ד צירף שני
דמאי סי׳ ד׳ סק׳׳ב דכפיקר כ כ סונ רי ם דמצות כפרשה היא מצוה כ ט פ סי ם יחד וכן משמע לשונו פ׳׳ש .ו ( מצוה שהיא רשות ואינה
חיובית אף א ם אינו רוצה לאכל פ׳׳ש וכן מונ ח מ ד כמאירי כמשי״ת מצוה כלל סברכץ נ ע ^ דכייט טל פדיץ וחילול מפ׳׳ש כיץ שהיא
ל ק ק בדעתו וכ״מ בדעת הרמב׳׳ם ו ל ד רש׳׳י נ א מ ת יברכו כאן פל רשות לגמרי ול׳׳ד להפרשת ת ח ״ מ שהיא מצום אף אם אץ ח צ ה לאכלם
כפרשת חרד׳ מ וחלה לדפה זו וכ׳׳ז במפריש לעצמו אבל במפריש )שיש ראשוטם ס ו נ ח ם כן כדלקמן בדעת כהשלמה( ול״ד לפדיץ
בשליחות לחב מ לט׳׳ע יברכו פל כפרשה לדעה זו כדלק׳ כלל ב׳[ פט׳׳ח שהוא ג״כ מצוה שמצות פדי׳ קודמת למצות פריפה ונראה
לקרוא א ת ההלל ]וצ׳׳ע מ׳׳ש ממקרא מגילה ואולי משום שמצוה דגם סדיץ כרם רבעי י ב ע פל פדיץ דדינה כמפ׳׳ש וצ״ננ למה לא
לפנות ראשי פרקים כמש׳׳נ הראשונים[ לכנוס יבמה ]ו ר דהוא אמרו ט פ ם זה פל פי ח ב ושמא גם פי ח ב מצוה היא פי׳ אר׳ח סי׳
באופן שא״א לחלון אבל א ם י ט ל למלון כיץ שבזה׳׳ז מצות מליצה ש ס ח םי«ג ויל׳׳ע למה לא אמר טפ ם זה פל נט׳׳י ושמא משום ד בז ע
קודמת י נ ע פל כני ס ת יבמה א ם רוצה ליבם שהרי אץ חייב בזה[ כבי ת הי׳ חיוב לסהר נרגל וכן פל הטבילה ומה שלא אמר ט פ ם
לפדות פ טר חמור ]כיץ שמצות פדי׳ קודמת למצות פריפה אן יותר זה טל שחיטה משום שחיטת פ ס חו וקדשיו שכן חובה .וכריטב׳׳א
נראה שמברכץ פל פדיץ פט׳׳ח דומיא דפל פדיץ כבן ופי׳ לק׳ כלל הוסיף פוד כלל אחר דברכת כ שנח מ ב ע בל׳ והוא ברכת להכניסו
ב׳ כ ט ע ם וע״ש מש״כ פוד בזה[ לסמוך ולהניף ]ודוקא כשמניף ופ״ל א ם גם כ ר מ pס׳׳ל כלל זה .פ׳ > שיטת כר מנ״ן ז״צ ולפנץ
בעצמו אבל אם מניף פ׳׳י כ ק שליח מ נ ע כשליח פל ה תנו פ ה[ ע«ע במדידה יברכו למדוד לפמש׳׳כ לפיל דמצוה כמוטלת פל כל
לקדש האשה ]לכסוברי ם ל ב ע פ׳׳ז ואפ״ג דמצות ט׳׳ ר י ט ל לקיים כב׳׳ד אף שכ׳׳א י ט ל לעשותו מ ק ח חובה דומיא דהקרבת קרבנות
ע*י פלגש להרבה ראשונים פי׳ רא׳׳ש פ׳׳ק דכתובות סי׳ י׳׳ב מ״מ וכן בטריפה אפי׳ נימא ד מ כ ט שליחות פכ׳׳ס בלא שליחות אפשר
נראה כיץ דמדרבק מצוה לקדש מ ב ע לקדש לדעה זו וצ׳׳ע[ לחנוט דלא מהני א ם אחר יערוף וצ׳׳ע בזה ]ופ׳׳ל סי׳ י׳׳ב ס׳׳ ה[ וברחיצת
ערבה ] ל ד הירר[ לרחץ מים א ח מני ם ] ל ד כראב׳׳ד ואפשר כיץ ידים וקריאת הפרשה פשיטא דא׳׳א פ׳׳י אחרים ומנרכץ לרחון
שאם אץ מלח סדו מית ונזהר בזה א״צ לרחץ הו״ל ברכת רשות ולקרוא ]וט׳׳ל סי׳ י״ד ס״ב וסי׳ ס׳׳ו ס׳׳א ג׳[.
ו מ ב ע פל רחיצת ידים פ׳׳ל כלל ב׳[ להדליק נר של שבת ד ר׳ ם
]אפ׳׳ג דאם יש כנ ר נר א״ 5לכדליר! היי ט שנתקיים כמצוה פ׳׳י ]ד[ דעת כהשלמה ז״ל )מובא ב מ אי ח פ ס חי ם ז׳ ב׳ בשם גדולי
כנר כ הו א ואם לא הודלק לשם שבת באמת צריך לכבותו ולמזור ה דו ח ת ובמגן אבות פנץ מ׳ בשם רנ ט משולם בדרשי
ולכדל ק כמש׳׳כ הרמ׳׳א בסי׳ רס״ג ס׳׳ד[ לקדש כ׳ ,לקום מזקן ואביו ר׳ משה נ rיכודא ז׳׳ל( pב ה ד כללים .א( כל מצוה
] ל ד רבט אליהו[ לשמור חוקיו ]כי ץ שחייב לסלקם בלילה מדרבנן שהיא חובה מ ב ע לפשות .כגץ לשמוט קול שופר ]שהברכה פל
כד׳ל חונ ה ופכ׳׳פ בשנת ויר׳ס צריך לסלקם מכ׳׳ת וצ׳׳ע דלכאר כשמיטה ול״ד למגילה מי׳ ל ק ק [ להדליק נ׳׳ח ]במדליק לעצמו אבל
ליכא איסור מכ״ ת רק מדרבנן משום מוקצה אן י׳׳א שיש ס ה בל בשליח כמדליק ל חב ח מ ב ע פל הדלקת נ״ח ,ואץ להקשות דנ׳׳ח
תוסיף כשמכוץ למצוה וצ׳׳ע[ לקרוס ק״ש ] ל כ סונ רי ם ל ב ע פל ק׳׳ש[ מקרי מצות רשות כיון שאם אץ לו בית סטור מנ׳׳ח כמש׳׳כ חום׳
לפשות ציצית תפילץ כ ר ] ל ד כי ר ר[ .נ ( כל מצות רשות מ ב ע ב פ 3 בסוכה מ׳׳ו א׳ ד׳ ה הרואה ו נ ^ ו ת כרשות דעתו ל נ ע פל וכמש׳׳פ
ט ץ פל מצות עירוב ]ו אפ׳׳ג דבשדע סי׳ שס׳׳ו סי׳׳ג מבואר דמצוה לפנץ ביעור מ ק ש מנ ע נפ ל לפי שמי שלא הכני ס חמן לביתו א״צ .
לחזור אחר פ׳׳ח וכ״מ בסי׳ תקכ׳׳ז ס״ז גני פרובי תנשילץ י׳׳ל כיץ לבפר כוי כברכת הרשות דלא דמי דניפור ח ק עיקר מצוה ורצץ
דנפירובי ת ח ו ^ אץ מצוה לא חילקו בנוסח הברכה ואפ׳׳ג דאץ החורה שלא יהא לו חיץ ולא דוקא לנער ואה לא אכל כל השנה
פג איתן סי׳ ה מ צו ת הכלדידה נחל
מ ב ע לשחוט[ פל הטבילה ]שאם רצה עומד בטומאתו וצ״ל דאע׳׳ג כפיריב בעצמו מצוה וצפ״ק ” ” י י ק פ׳׳ה אלא לדבר מצוה מ״מ
דמבואר גיר׳ד סי׳ קצ׳׳ז ס׳׳ב דמצוה לסבול א ק זה חיוב גמור[ פל יעיד שאינר חובר ג ם בפ׳׳ח ומרובי חבשילק ואינו רק ז רי מ ה מצור
מצות פי מ ב ]אע׳׳ג דמגואר באו״ח סי׳ שס״ו סי*ג וסי׳ תקכ׳׳ז ס״ז ®לא ישנחי ייטלטלו אי יבשלו באיסור[ על ר שחיסר ]בשחיכיה חולין
דמצוה לפרב מ״מ אינו חיוב גמור וגם בעירובי תחומין נהי דאק אנל בפ סחו וקדשיו מנרך לשחוט[ טל ר מילר ]במילה בן חברו
מערגק אלא לדבר מצוה אק העירוב עצמו מצוה וחיוב[ פל נטילת יעבד ח ב ת ומיהו האב מ ב ע לרכניסו כיק שרוא מצוור ור דלדטר
ידים ]דאי בפי לא אכיל ופ׳׳ל כלל ג׳ שיש פוד ס פ ם בנט׳׳י ונראה יי אם א ק אב לא יברך אחר להכניסו ואולי ס״ל דהוא ברכה השבח
דדוקא כל אלו שבשעה שששה הברכה א ק עליו חיוב וי ט ל לבטל וכמש״כ ראשונים אחרים[ על ביעור מרק ]שאם יודע שלא נשחמשי
המצוה אבל מצוה כזו שבשפה שששה המצוה כבר יש עליו חיוב א״צ לבער ועמש׳׳כ לפיל בכלל א׳ לבאר ז ה ונפ״ז ל ה סו ב מ ם ל ב ע
אע״ג שהי׳ בידו שלא ליכנם לחיוג מיקרי מצוה חיובית ע ק מזוזה מי טו ל ח ק יברכו ג״כ על ביטול מטעם ז ה[ על מקרא מגילה ]שאק
אש׳ג שהי׳ יכול שלא לדור בבית מ״מ כ׳ המא Tי בהדיא ש מ כ ע חובה לקרות אלא לשמוט ול״ש לומר וצוט טל מקרא ומה שתקנו באמה
לעשות וכן ש כ ח ממה שהק׳ על ההשלמה שכ׳ שבישר ח ע הוא ט ס ח פל מקרא עי׳ בראשונים ובסברא זו יש לבאר הגנר בשבת כ*ג א׳
רשות דאי ב ש אינו מכניס ח ע והקשה עליו דמ״מ אחר שהכניס מדקא מברכינן להדליק נ׳׳ח ש״מ הדלקה פושה מצוה דעיקר הראי׳
ה ח ע שוב המצוה חובה עליו[ על פדיק מש׳ש ונ ,rעל טבילת כלים, מדמברכי׳ להדליק ולא פל הדלקה ש״מ דפיקר המצוה ההדלקה
על שילוח הקן ]לפ׳׳ד החזו׳׳א ביר׳ד סי׳ קש׳ב סק׳׳ב שאץ חייב יכנ׳׳ל ולפ׳׳ז לא י ת ק מש״כ ג ס׳ תניא להגי׳ בנמ׳ פל הדלקה כמו
אא׳ > נוטל הבנים וכיק שאסור לזטת בבצים כ׳׳ז שהאם מבצת נירושלמי ודו׳׳ק ובברכת לישב ב סוכ ה צ״ל כמש׳׳כ הר׳׳ן דלישב כולל
עליהן נמצא שבשפת ברכה פדיק בידו להפקיע המצוה שלא יטול לכל וברכת להתעטף בציצית משוס שפיקר המצוה הפיטוף פי׳ תו ס׳
הגני ם וא״כ הוי רשות ו מ ב ע על שלוח אבל לפ״ד הסוברים ד ה ט א ה יבמות 5׳ 3׳ ,וברכת לפסוק גד״ת משום שפיקר המצוה ה פ ס ק פי׳
קן חייב מה׳׳ת לתקק לו מ ב ע לשלח[ פל קידוש אפר חטאת והזאה. יש׳׳י ד׳ פ בחקתי[ פל מצות תפילק ]פל תש yכיק שאם לא ס ח
ב( אם אינה נפשית ש׳י ש שאותו חיוב ש פ ל עליו בפרס אלא לא הי׳ צמך ל ב ע נמצא שהתורה לא צוותו פ׳׳ז דאדרגה יותר סוב
פ״י אחר הן בשליחות הן מאליו מ ב ע פל ,ר״ל כשיש אחר שאותו ®לא י סיח[ פל פדיון הבן ]כבר הקשה ה מ אי מ מזה וי׳׳ל דס״ל
חיוב מוטל פליז בפרס וכמש׳׳כ בפדה׳׳ב שפיקד המצוה נעשית פ״י כיק שפל ה כ ק א ק חוב והוא פושה נדקר המצוה הוי כרשות וכפין
כ ע והמצוה מוטל על הבעלים וכן כל כה״ג .על המילה ]ב של ת ק זה כ׳ ה מ אי מ בשיטתו ולפ״ז ה״ה בפדיון פט״ח י ב ע על פדיק ופי׳׳ל
ח ב ט[ על הפרשת ת ח ״ מ וחלה ]במפריש לחברו[ על הדלקת נ״ח דס״ל כדעת הרמג׳׳ם דמחלק ב ק אב הפוד ה לבץ גדול הפיד ה
]במדליק ל חג ט[ על קביעת מזוזה ]ג ש ש ה לחב ח וכן ב מ ע קה[ עצמו ד פ ק ר המצוה פל הפוד ה ולפ׳׳ז בפדיק פט״ח שהמצוה בודאי
על מקרא מגילה ]משום בני הכפרים שבן ש ר קירא להם ואינו מחויב, פל הבטלים י ב ע לפדות[ פל כיסוי הד ם ]אולי משום שלא הי׳ חייג
וגם בני העיר כ״פ קורא להם ש שבגר יצא ש׳ש[ על פדיץ הבן לשחוט אן צ״פ דמ״מ אחר ששחט חייב בזה דומיא דמזוזה ו מפק ה
]כיון שע קר המצוה נעשית פ׳׳י ה כ ק ואץ פניו חיוג ר׳ל שאץ ונ׳׳ח וציצית וכנ״ל בכלל א׳ ושמא שחיטה וכיסוי הד ם נחשבץ כדבר
על ה כ ק שום חיוג ומצוה לקבל המעות אלא שאם נועל מ םי'פ א׳ וצ׳׳ט[ טל פדיק מפ׳׳ש ונ׳ ד ]אפי׳ פידה של עצמו שאינו חובה[
להישראל ■לקיים המצוה ופי׳ בתשר הרשב׳׳א סי׳ י׳׳ח שכ׳ שגפדה׳׳ב פל טבילת כלים ,על קידוש אפר חטאת והזאה ]שאינה חוג ה אלא
פ ק ר המצוה ש׳י הבעלים ואפשר שאק חולק פל סברת ה מ אי ט אם ח צ ה לטהר[ על שילוח הקן ]לפ״ד החזו׳׳א ביר׳ד סי׳ קע׳׳ה
דאש׳ג דבודאי ש קר המצוה ש׳י הבעלים ש׳מ כיק שא׳׳א בלא סק״ב שאק מצות שלוח הקן אא״כ רוצה ליקח את הבנים אבל
קבלת ה כ ע מ ק ט שיש ^ חלק ג״כ בעיקר המצוה ולפ״ז נראה דה״ה לפ׳׳ד ה סו ג מ ם דהמוצא קן מצוה להזדקק לו ולשלח צריך ל ב ע לשלח[
שיברכו על פדיק פפ״ח ועל נתינת ראשית הגז ומתנ׳׳כ ועל הלואה פל המצות ]לר׳׳י ב סוכ ה מ״ו א׳ אולי משום שכולל הרבה מצות
לשי ונתינת צדקה ואולי גם על קדושי אשה )להמחייבים ברכה פ״ז( ישות לא חילקו הנו ס ח[ .ב( מצוה שכגר נעשית קידם הברכה מ ב ע
דכל אלו נעשק ג״כ פ׳ vאדם אחר ואותו אדם אינו חייג בזה פל .טל נטילת לולב ]דמדאגבי׳ נפק בי׳ ואולי אם עדיק לא יצא
ונראה דה׳׳ה על יציקת שמן פל המצורע שהט המצורע א ק חייב י כ ע ליטול או אפשר דלא חילקו בז ה[ על הטבילה ]צ׳׳ע למה לי׳
ליטהר )א ש׳ג שכל הכהני ם מחויבים בזה( אך י*א שגם המצורע כ אי טעמא תיפוק לי׳ שהוא רשות דאי בעי עומד בטומאתו )דה א
חייב לבא ו ש׳ ר מבק ט׳פ מצורפ מיהו שם יש ש ד פ ע ם לפי שכבר לא קי׳׳ל טבילה בזמנה מצוה( ואולי משוס שמצוה טל האשה לטבול
הותחל בהקרבה כדלק׳ כלל ג׳[ על העריות ]משום שהברכה נעשית פי׳ יו׳׳ד סי׳ קצ״ז ס״ב אבל א ק לומר משום טבילת כה׳׳ג ביו׳׳כ
ש׳י אחר כמש׳׳כ תו ס׳ פ ס חי ם ד א׳[ .ג ( אם הותחלה המצוה קודם שהוא חוב לא חילקו דהא ההשלמה ס״ל בספירת העומר מ ב ע
הברכה מברך פל .כגק על נפילת לולב ]דמדאגבי׳ נפק בי׳[ על פל ו בז ע הבית לספור כדלקמן וכן במילה מחלק בק אבי הבן לאחר[
נטילת ידים ]שמברך אחר נטילה וש׳ל כלל א׳ ש ד ס פ ם גנ ט״י[ פל העריות ] ר משום שהברכה אחר האירוסק פי׳ תו ס׳ פ ס חי ם
פל אכילת מרור ] א ם כבר אכל ממנו בטיבול.ראשץ ש׳ במאירי[ ז׳ א׳[ .ד( מצוה שהיא לזכר בפלמא מ ב ע פל כג ק על ספיר ת
פל הטבילה ]בטבילת הגר שמברך אח״כ ויל׳׳ע ת י פ ק לי׳ שאינה העומר ]שאינה בזה׳׳ז רק זכר לז ע הבי ת ולפ׳׳ז ב ז ע הבית יברכו
חובה עליו שאי ב ש לא מנייר ושמא אחר שכבר מל שוב הטבילה לספור וכ״ש ספירת שמיטק ויובלות וצ׳׳ע דהא ג ם אכילת מרור
חובה וצ״ע[ על ספיר ת ה ש מר ]שכבר הותחל המצוה בקצירת ה ש מ ר בזה׳׳ז אינו אלא זכר למקדש וכתב ל ב ע לאכל מרור ואולי ד ע א
ובספירת יובל ושמיטה דל״ש זה יברכו לספור[ על כי ס ר הדם ]שכבר כספירת העומר כתב זה משוס שהמנק מהכומר ואק לנו עומר
הותחל המצוה בשחיטה ולפ״ז גם ב ס ש כ ה ותנופה ע ר כו טל שכבר בזה״ז א״כ מוכח מנוסח הברכה שאינו אלא זכר לז ע המקדש וצנד׳ק[.
הותחל בשחיטה ויש לחלק דשם הוא אדם אחר אבל כאן שניהן פ״כ שיטת ההשלמה ד׳ל ,ולפ״ז בע׳׳ט יברכו למדוד לפמש׳׳כ לעיל
באדם א׳ ד ש ששפך ע ס ה אך בז ט ק ה והקטרה וכל שאר העבודות דכל המצות המוטלות על הב׳׳ד מ ק ח חובה דומיא דמילת גר ,וגם
כשנטשה ב כ ק א׳ יברכו טל שכבר הותחל בשחיטה וכן פל יציקת כאן ה ח מצות מדידה חובה אפי׳ נמצא בפליל לעיר וכן פל הטריפה
ש ק במצורע שכבר הותחל בהקרבה ואולי דוקא בכסוי הדם שהמצוה יברכו לערוף ופל הרחיצה לרחץ ופל האמירה לקרות ]ע׳׳ל סי׳ י״3
דוקא על השוחט אבל בעבודות כהונ ה י ט ל כל כ ק לפשות פ ט ד ה ס״ה וסי׳ י׳׳ד ס״ב וסי׳ ט׳׳ו ס״ א ג׳[.
אחרת ואדרבה עדיף טפי ש׳ מנחות ד א׳ ס׳׳ב א׳ ופ ס חי ם ס״ד 3׳
וש׳מ יל״ע דכא ספירת העומר וקצירתה ג״כ בב׳ אנשים ושמא ]ה[ ד ע ת המאירי ז«ל )בחידושיו לפסחים ד ב׳ ו ב ס פ ח מגן אבות
משום דהתם מוטל מצות ספיר ה גם על הקוצרים ו שד דכת ם הקוצרים פגק השמיני( .יש בה ה׳ כללים .א( אם אותה מעשה
קצט עבור כל ישראל ו כ ט ל כאילו ט ל ם פשו וצ״ע בכ״ז[ פל מצות שהברכה באה עליו אינו מצווה עכ״פ אלא שהוא נפקע ממנה א ם
תפילץ ]על תש׳׳ר משום שכגר הותחל נשל יד[ ונראה לכאר דה״ה ירצה מ ב ע בפל ,כגק פל השחיטה ]בשחיטת חולק אבל בפסחו וקדשיו
איתן סי׳ ה מצות המדידה נ ח ל פד
מקנו לברך קוו ם הנטילה שמא לא תו מן לן נטילתו אלא שאם מל ניטול ממץ )להמצריכץ ברכה( משום שהותחל ב ב ד ק ה אגל הוא
אירע שבירך קוו ם הנפילה יברך לטול אבל ל׳ הרמב׳׳ם ה׳׳ז אץ טעות דטיקר ברכת טל ניטול הוא א ם לא נ ד ק כמבואר ג טור סי׳
לך מצוה שסברכץ אחר עשייתה אלא טבילת כג ר בלבו משמם חל״ו ולפ׳־ז ■p 5לנרן לנט^ ומה שמברכק לישב ב סוכ ה אט׳׳ג שכנר
שגם בלולב יש לברך לכתחלה לפט שנטלה[ לקבוע מזוזה ] ב קונ ח הותחל משנכנס אפשר דס׳׳ל כדעת הרמנ׳׳ם ועיקר כמצוה הישינה
לעצמו[ לעשות מעקה ]נ ט ש ה לעצמו[ להעחש ת ח מ ה ומעשי ו מ ב ע קוו ם שישנ או שמברך קוו ם שיכנס ועי׳ ד׳ן פ׳׳ק ו פ ס חי ם
וחלה ]במפריש לעצמו[ ל הו ל ק ר׳ח ] ב מ ^י ק לעצמו[ ל הו ל ק מ וברכת להכניסו בבריתו צ׳׳ל וס״ל שמנרכק קוו ם המילה פי׳ תוס׳
שבת ויר׳ט ]במוליר! לעצמו[ לפוו ת הבכור ] בג מ ל ה פוו ה עצמו פ ס חי ם ז׳ א׳ .ו ( א ם המצוה נמשכת פ ו לאחר זמן מ ב ע פ 3כג ק
כ״נ נפ׳׳ח מביכורים כ׳׳ ה[ לפוו ת פס*ח ]כ״נ לועתו ול׳׳ו ל פ ד ץ על ביעור חמץ ונראה שאק כוונתו מצוה נמשכת )להיפך מו מ ת ר׳ ת (
בנו וס׳׳ל ו כ א ב כ פ וו ה מ ק ח שפווה עבור בנו ח ה ל״ש נ פוי ץ ותיקשי מתפילק וציצית וסוכ ה ומזוזה אלא כוונתו ונו ס ח הברכה
פט׳׳ח ואץ לומר שזו מצות הרשות ואפשר בעריפה ו ה א מצות פדי׳ על הביעור ועיקר הביעור א ק נעשה עת ה כלל רק למחר ובזה ל״ש
קוו מ ת[ להתעטף בציצית ]ו ר ו ה׳׳ ה על נד׳ק להתלבש בציצית וע*ל לומר לעשות ח ה איט רר! בניעור חמן .ה ( וחון מהני מ ב ע כולן
כלל ה׳ מש״כ שם[ להניח מפילץ ]ו מ ה שמנרכץ על מ ש ^ על מצות בל׳ .כג ק למול ]במילת נ ט ו ע בוו[ לשחוט ] נ פ ס ח ו וקושיו[ להפריש
תפילץ ע׳׳ל כלל ה׳[ לישב ב סוכ ה ]ו א ץ זה נקרא שי.נר כו תחלה תרי׳ מ וחלה ]במפריש לעצמו ומוכח מזה וא׳׳א להשאימ בטבלן
כמצוה ו ה א ו ע ת כרמב׳׳ם פ׳׳ו מ סוכ ה הי׳׳ב ו מ ב ^ קוו ם שישב אך א ם א ק ח צ ה לאכל ולא כ ד רש׳׳י ע י פ ק מ׳׳ז ב׳ ועמש׳׳כ לעיל
וס׳׳ל ו ט ק ר כמצוה כישיבה ועי׳ pפ׳׳ק ו פ ס חי ם אכן באמת בו ע ת ההשלמה[ ל הו ל ק ר׳ח ]במוליר! לעצרט[ להוליק נר שבת
גם אחר שישב א ם לא בירך מברך לישב ב סוכ ה על הישיבה שאח׳׳ג ויר׳ט ]במוליק לעצמו[ לקבוע מזוזה ] ב קונ ע לעצמו[ לעשות מעקה
כמפורש נ הוי א ברמב׳׳ם פי׳׳א מברכות כ׳׳ ה ויתבאר לק׳ בכלל ג׳[ ]בעושה לעצמו[ למול א ת ה נ ח ם ]משום שמוטל על מכל ועת פ ו ו
לקרוא את ככלל ]ואע׳׳ג ויכול לצאת ג די אחר ל׳׳ו למקרא מגילם מעמיס ס ס במאירי ס״פ ר׳ א ומילה[ לישב ב סוכ ה ,לשמוע קול
וכאן מצוה לעשות ראשי פרקים וכמש׳׳כ הראשונים[ לאכל מרומה שופר ,להניח תפילק ]על תש׳׳י ומה שמברכק על תש׳׳ר על מצות ע׳׳ל
]כ׳׳ה ב כוי א נ ר מנ׳׳ ם סו ף כ׳ מ ח ט ת ו א ט׳ג ולק׳ נכלל ה׳ מ ט א ר כלל ג׳[ להתעטך בציצית ]ונראה ו ג ם על ט׳׳ק מנרכ ק להתלבש
ומצוה שכבר הותחלה מברך על כ ט בספיר ת כ ט מ ר שכבר הותחלה בציצית ו ה א כשלונשו חייב בציצית יו מי לנדג שכ׳׳ז שאק לובשו אק
ט׳י הקצירה וגם הכ א הותחל פ׳׳י ההפרשה שא׳׳ה דב׳ נ ר׳ א חייב ומ*מ נקרא ברכת חיוב כר׳ל ואץ לומר והמצוה כנ ר הותחלה
פשו אות ה ז ה ההפרשה ח ה האכילה ח ה לא מקרי הומחלה לגני בנד׳ג וכר׳ל כלל ג׳ י א ק שייך זה לזה וכל ב ג ו חייב בפ׳׳ע ופשוט[
האי גברא אבל בקצירה ה ח הקוצר קצר בשביל כל ישראל וסקרי לאכל מצה ,לאכל מרור ,לאכל פ ס ח ,לאכל ז בו /לקרוא ההלל ,להכניסו
אצל כ׳׳א שכבר הותחל ו ל ק בספיר ה מברך על וגם בלא׳׳ה י״ל בנ ח ת ו ]אע״ג שכנר הותחל במילה כיץ ו ה אי על ה אב והאי על
והאכילה אץ שייכת כלל להכפר שה[ ל ט ל את ה ג ח ם ]משום שטטל המוהל מ ק ח ב׳ ו נ ח ם וכנ׳׳ל בכלל ג׳ ונ׳ ו אפי׳ א ם ה אב עצמו
על הכל ו ט שטשה אות ה ט ש ה מיונו ומצומו ו ט ׳ בראשוטם נ ד ם כמוהל ל׳׳ס רנ ק ו מ ב ע ל הכניסו[ לעשות ציצית סו כ ה תפילץ לולב
ח׳ א ו ט ל ה [ ל ב ע א ת ס ט ישראל ,להקריב זבחים ומנחות ]כ׳׳ה מזוזה מעקה ]לפ׳׳ו כי ח׳ ,ומצות כעשי׳ מוסל על הנעלי ם לכי ח׳
בתוספת א וברכות פ׳׳ה ו ה ע ת קו כרמב״ם בתשובה וכברכ ה על כמש׳׳נ בנה׳׳ל סי׳ תרנ׳׳ו[ לעסוק בד׳ ת ,ל ק ח ת בכתבי ה קו ה ^
ה הקטר ה ואץ לומר שכברהותמלה בשמיטה שמצות שחיטה על הבמלים ל ב ע א ת עמו ישראל ,להקריב זבחים ,ל ה ק חב מנחוי^ לקבוע
וגם ז ר ק ה והקטרה בב׳ כ כ ט ם משום ב ח ב ע ם ) ט ׳ מ חו ת ס׳׳ב א׳( כ מו עוו ת ,לתקן ה מוו ת והמשקלות ,ל ת ח ם הלשכה ,לחבוט ערבה,
וצט׳ק[ ל ת ח ם הלשכה ,ל הו ל ק ה טו ר ה ] ש ט טל על כל ה כ ה ט ם[ לרמת ]על מים אחרוטם ועל קיווש יוי ם ורגלים[ לכטם היבר ע
לקבוע ה ט ע ד ם ,ל ת ק מוו ת ומשקלות ,לספור ש ט ס ץ טובלות ]ב מ קו ם שמצות יבום קוו מ ת ו ה א ג ם על היבמה מצוה ל ה תינ ם
] ו ל׳ ו לספירת ה ט מ ר כולק׳ כלל ה׳[ לעקור ט׳ז ,לרחוץ היוי ם ועי׳ כ מונו ת ס׳׳ו א׳ לא מיפ קו ת ו ב ה נ ה ו ן י׳׳ס ב׳ רש׳׳י ד׳ ה ולא
]על קיווש יוי ם ורגלים ,ועל ט ם אחרוטם ל ד י א ב׳׳ו אבל הרמב׳׳ם סולצץ וצ׳׳ע[ לסמוך ל הדך ]במניך לעצמו[ להוליק ה מנוי ה יוכל
כ׳ נ ה ו ק פיי א מברכות ה׳׳ו שאץ מנרכ ץ ט׳ז ,ולראב׳׳ו לא מקרי ט״ו ענווו ת כהונ ה ,לקום מפני זקן ,לאכל ת ח מ ה ]שהוא מצוה
שכבר הותחלה בנ ט ל ה ראשונה שאץ שייך א׳ ל חב ח ואפי׳ א ם לא על כל הכ הני ם[ לקוש השם ]אע«ג שהוא ע׳׳י אחר פשיטא שאץ
נטל כלל נ תחל ה צריך ליטול ט ם א ח ח ט ם [ לכ מס את היבמ ה ]ולא האחר נקרא משתתף בהמצוה[ לספור שט שמיטה רובל ]ול׳׳ו
מקרי רשות מ ׳ הר מנ׳׳ ם ומצות ינו ם קוו מ ת ג ם נזה׳׳ז[ נקו ש לספירת כ » מ ר ו כ ח ל[ לשמור חוקיו ]צ׳׳ע ה א כנ ר כוממלה בלבישת
האשה ו ל ד ה סו ב ח ם ק [ לקוש ה׳ ,לקרוס ידש ]על יף׳ש שעל המפילץ ושמא כיץ שאץ מזכיר בהברכה ב ה ח א ענץ תפילץ ^׳׳ש
ה ס ט ה ל ד רב ע ט ם כשרוצה לצאת יוי ק׳׳ש[ למנוס ערבה ] ל ד זה וצ׳׳ע[ ו מ ה שמברכץ על כמצות לחו מ׳׳ו ב סוכ ה מ׳׳ו א׳ כבר
הירד[ לעשות ציצית מפילץ מזוזה סו כ ה לולב ] ל ד הי ח׳ כ ק כ תב ט משום שהיא ברכה טללת עשאוה נ ע ל ו ט ס ח על שייך נ ט ^
שכמצוה ט ט ל ת על הבעלים נ ט ש ה לעצט והא ו ק א ט שם ל א טי ם משא׳׳כ נו ס ח לעשות .ונק׳׳ש שעל כ מ ס ה לוע ת כ מצחכ ץ ברכה
א ו ט לעשות לו ט ׳ ט ׳ נרא׳׳ש פ׳׳ו ו סו כ ה סי׳ ף ו ג ח ם על עשיית יברכו לקרות ]ול׳׳ש לומר שכבר כו מחלה ביףש ראשונה ו ה א ה ם
סוכ ה וכ׳׳ה בכל מ ה׳ ברכות ואץ להקשות א״כ למה מנרכ ץ אמי׳כ מיירי באופן שלא יצא בק׳׳ש רא שונה[ ,ע*כ שיטת כמאירי ז >
להתעטף בציצית : 4ניח מפילץ כ ד הרי ג ב ר הותחלה נעשי׳ ובאמת ולענץ ע״ע ב מויו ה יברכו ל מ ח ו שמוטל על ה ב׳׳ו ו ק בעריפה
בירד שם ה ע ת ק על מצות מזוזה על מצות מפילץ על נ ט ל ת לולב יברכו לערוף אעי׳ג שכבר הותחל נ מ ו י ו ה כיץ שהוא ע״י ב׳ בנ׳׳א
ורק ב סוכ ה כתב לישב נ סו כ ה ובציצית ) נ פי ש ה פ ת ק ב ע ח ך ט ן וכר׳ל וברחיצה כשהזקטם חחצץ וו אי יברכו לרחוץ אבל כשב׳׳ו
צץ ג׳ וכ׳׳ה בגי׳ כד׳ ש ס ט לי או( כתב להתעטף בציצית ובאמת ט ח ׳ חמצץ צ*ע כיץ שכבר הותחל מצוותן בעריפה ואולי לא חילקו ס ה
^יך ביאור מה בץ מפילץ ומזוזה ולולב לציצית ו סו כ ה ואולי P כ ק שכולן חחצץ י מו ו*5ע וכן בקריאת כפרשה ה כ ה ט ם וו אי
לו שיפה א ט ס ס ה ) ו ט ׳ ב סו ף השיטות מ ה שכמבט ס ה ( ואי יברכו לקרוא אך ס ק ט ם שכבר הותחל מצוותן ברחיצה יברכו על
הו ה גרסי׳ ג ם בציצית על מצות ציצית וב סוכ ה על מצות סו כ ה ס ה מ קי א לכאד וציע ]וע׳׳ל ם י ׳ י ׳ ׳ ב ם ׳ ׳ כ ו ם י ׳ י ׳ ׳ ו ם ׳ ׳ נ ו ס י ׳ פ ׳ ׳ ז ם ׳ ׳ א
א׳׳ש טפי וכשיטת הירו שלט בכל המצות ל ו ט על מצות נו אי׳ כאן ג׳[•
גני מזוזה ל נ ק סל מצות מזוזה ועל מצות ספילץ )ומשמע א ט׳ ]ו[ ד ע ת כרמב׳׳ם ז > )נ פי -א מה׳ ברכות והביאוהו ג״כ כ מ אי ח
במש׳׳י ו ט ה נ ה ד א ל טל נפ׳׳ב הי׳ג( ובירו׳ ס ס מי ם ס «נ *0נ על ו ם׳ ה מכ ת ם ו א טו ר ה ם והקשו עליו ובכ׳׳מ תי׳ קצת
מצות ביעור חמץ ובפסיקת א רבתי ) ש ה ק א גו ת ירד( פ׳׳ג סי׳ נ ׳ מהקו שיות( p .ב ה ה׳ כללים .א ( מצוה שנטשה לעצמו מברך לעשות
על מצות לולב ושם פי-ג סי׳ א׳ על מצות ט י ל ת א ס ת ר ו נ י ח׳ ט נ א כגץ לסול ] ב אני ה ק או כ או ץ ב ע ב דו[ לשחוט ] נ פ ס מ ו וקושיי[
נ אד׳ז נ ד ב סי׳ שמ׳׳ז על מצות ט ח ב ו בי ח׳ ס ונ ה פ׳׳ג הי׳ו על ליטול לולב ] א ם מברך לפט הנטילה והמאירי כתב ולכתחלה לא
פה איתן סי׳ ה נמוזז המדידה נחל
ני ץ שאץ כחיוב pעל כ ט ס ל כ ב ד ם ו א״נ יברכו לשלח .ה ( ואם מצות הדלקה גר ח ט פ ה או על מצוס ז ה ד ם מי ם מ א מ ה הנו ס ח t e
כנ ר התחיל כסצוה מ נ ע נעל ,נ מו על נטילת לולב ] ש מ נ ע אמ״נ מצוה ציציה שהובא ננ מ מ ךי ה׳ ציציה נ שם ה רי פגי א לא ט ד ע ד
ואם מ ב ע קודם באמת מ נ ע ליסו> וברכת על נס׳׳י ס״ל להרמנ׳׳ם ייקויז ושמא גר סי כ ן נייד׳ וגהגו מ t eמ״ק ג די לשטהו סע׳׳ג
ש מנ ע ^■דם הנטילה נ מ שיכ ב פיו מברכות ה׳־ו ובפ׳׳ח סמו׳׳ס כ י ו ^ פ [ ליהן צדקה להלווה לפ ט לקום מפני שינה ]לדמה רב ט אליהו[
)וכ ״נ בנ כי ל סי׳ קנ׳׳ח סיי א די ה מ ב ע ( ו ל ק הו צ ע נ ו ט ע ם לפטור חוקיו ]נ ד ל כלל ה׳ [ .נ ( לאחרים מ ב ע i iעל המילה ]נ מ ל
אחר שהוא נרכש הרשות ננ״ל[ על ני עור מט! ]שמשעה שנתן *:ו pחברו משום שעיקר המצוה מוסל מל ה אב ונראה ד^פי׳ א ק לו
לנער כותחלה כמצוה וג׳ כוונתו שכנר ביטל בלבו ,ולפ׳׳ז לכ סונ רי ם .אב מ נ ע מל המילה דל*ד למילה גרים שהיא למולם חובה מל הכל
ל נ ע על ניטול p nגי כ יברכו על ,שסשסה שנ ק דעתו נ ב ר ביט^ מפא*כ כאן דפיקר המצוה מל ה אב המיד הדם דאל«כ ג ם כשאק
בלט ,ולפיז יהי׳ מוכס דסגי בניטל בלב בלי דינור ועי׳ נה׳׳ל סי׳ כ אב נ ק י למול המצוה מל הכל ד בדכו למול דש לחלק קצה וצ׳׳ע
תל-ז די ה ב ל ט[ על מצות חפילץ ]על תש׳׳ר משום שהותחל כמצוה וברכה להכניסו כ׳ הרמב׳׳ם נהשו׳ שכיץ שאץ נ ה וצוט לפבוה
נשל יד כ ״נ הנ * מ[ על ספיר ת העומר ]משום שהותחל הדצוה אץ קסידא אין אוסרים ונ א מ ה יש נ ה ולוט ונראה כוונתו שפיקרה
בקצירת העומר נ׳׳כ הכ*מ ונראה משום ד pצ Tכ הו א ג*כ בשביל לא הו קנ פ ה מל המצוה pברכה השבח וכעץ שכ׳ הראשוטם נשימת
נף׳ע ו ^ ר י שגם כ סו פ ר התחיל כמצוה אבל מצוה כנעשית ב ד ר״ת[ מל השחיטה ]ב שוחס פ ס ח וקדשי חברו[ מל קביעה מזוזה
נר׳ א לא מקרי שהותחלה משום שאדם אמר עשה כמצוה כדסוכס ]בעושה ל חנ ת [ מל משיית מעק ה ]בעושה ל מנ ח [ על הפרשת ת מ * מ
סה א ד מ נ ע כ ^ ס י ר להקריב זבחים ומנחות וכנ״ל אנד׳ג שנבר וחלה ]במפריש ל ח ב מ[ מל הדלקה ר ח ועל הדלקת נר שבת ויו*פ
הותחל בשחיטה ו מ כי ס מ נ ע כ אב ג *נ להכניסו בבריתו מיהו בזה ] ב ס ד ל ק לחברו[ מל פדיץ ה ק ]בפוד ה לנ ט דכיץ דלכשיגדיל הסצוה
אפי׳ כ א ב עצמו מוהל ג ״נ מ ב ע להכניסו נ ס שיכ כרמב׳׳ם בתשר הר מבי ם בפי׳׳א מביכורים מל עצמו מקרי שהאב פוד ה לאחרים
שהיא ברכת כשבח ו כ ר > וכן מברכץ לאכל ח מ מ ה אע׳׳ג דהותמל
יפי׳ בתשד הריב״ש סי׳ קל׳׳א שהקשה נ דז וכתב טעמים אחרים[
בהפרשה ננ״ל[ על ד׳ ת ]שחייב תמיד ו כ ד נ הות חל קוד ם כ״כ
על פדיץ פנ ד ח ]במודה פנ ד ח של חברו[ על העריוה ]משום ש מ נ ע
ככ*מ עי ש[ ונראה ח כ ו ג*כ ט ע ם על אכילת ה פ ס ח ועל אכילת
אחל והו א אץ מחויב עי׳ חו סי פ ס חי ם ז׳ א׳ וג ם בברכה א מ נ ה
ם ב ח ועל אכילת מצה ועל אכילת מרור נמש״כ כ ר מ ד׳ ם נ פ י ח מחו׳׳מ
אץ הכללים הללו כמש״כ בהקדמה נ שם המאירי ד ל [ .ג ( לו ולאמר־ם
דכל אלו כנ ר הותחל כמצוה בשחיטת כ פ ס ח דגם מצה ומרור מצוה אם מצוה חונ ה מ ב ע לעשת^ כמו לשמוע קול שופר ,ואולי ג ם להדליק
לאכל ע ם ה פ ס ח ואע׳׳ג שיש עוד מצוה מיוחדת של אכילס מצה מכ״ ת ד ח מקרי לו ולאחרים שהרי פוטר נז ה ג ם נ׳׳ב וכן להדליק נר של
שנוהג ג ם ס ה י ז מ*מ כו קנ ע כנו ס ח לכלול ג ם כמצוה של אכילתו שבת כשהאשה מדלקת פוטרת א ת בעלה וכל ב׳׳^ לקרות בכחני■
עם כ פ ס ח וגם נ ז כ י ז שאץ לנו פ ס ח לא נשתנה ה ט ס ח ו ס ה מיושב כקודש ]נ׳׳ ה במס׳ סופרי ם על קריאת ההפטר ה בכתובים וצ*כ
מה שהקשו כל הראשונים על ה ר מ ד׳ ם מברכת מצה ומרור ,ולפיז ממ׳׳ש ממקרא מגילה דסקרי רשות משום שאץ חייב בקריאה יי(
יברכו ג ם על ה ס מיכ ה ועל ה תנופ ה שכבר הותחלה בשמיטת ס ב ת בשמיעה כדלק׳ כלל ד ואץ לומר דמקרא נ תוני ם בכלל ת״ת הי א
ו ק על יציקת ש ק על המצורע שכנר הותחלה ב ה ק רנ ת כקרבן. דכ א ד הרמב״ם ג ם נ ת׳׳ ת ל נ ע על ד*ת נדלקרק ושמא משום
ובטבילה ^ ל לכר מד׳ם ד מ נ ע לפני שטובל כמש״כ נ ה די א נ כ י ז שפל כעולה לתורה כ חיוב עליו לקרוא ולא לשמוע לכן מ ב ע לקרות[•
מון מטבילת כנ ר ומה ש מנ ע על הטבילה יש בזה ס ע ם אחר ד( ואם מצות רשות מ נ ע בע^ כמו על מצות עירו^ וכתב כ ר מני ם
כ ד ל ^ ל ד .ו הנ ה כר א בי ד השיג על כרמב״ם ^ פי דבריו א י נ נ כ ס׳׳ו אבל נס׳׳י ושחיטה הואיל ונ ד ב מ הרשות pאפי׳ שחס
בציצית וחפילץ ו סוכ ה א ם שכח ולא נ י ע קודם י ב ע על )וכנראה לעצמו מ ב ע על כ שחיפה ופל כיסוי הד ם ופל ננ די ו ד ב מ הרמב׳׳ם
דמשמע לי׳ כן מלשץ הרמב״ם דמדמה זה לברכת לישב ב סו כ ה וג ם תמוהים דכא הקדים נכי׳׳ א דהנטשה מצוה לעצמו בץ שהיא מונ ה
סיי ם מכאן אתה למד כו׳( ואינו ק שעדץ כמצוה לפניו משא*כ עליו נ ץ שאינה מונ ה סלד מ נ ע לעשות ז ע בעושה לו ול א חמ ם
בניעור מי ק ובנסילת לולב שכנר נגמר עיקר כמצוה והכ׳׳ס כ תב יש חילוק בץ מצות חובה לאינה חונ ה ל ק פי׳ כ כ״ מ שיש ג׳ מי^קים
שהרמב׳׳ם חולק ע׳׳ז והוא ת מו ה מאד שנהדיא ד כרמב׳׳ם לעיל דמצוה שהיא חובה גנטרה בזה לעולם מ ב ע לפשות ומצוה שאינה
בהלכה כ׳ כ ד כ ר א ט ד וכבר כ׳ ק ה מג ד׳ ע וסימא על כ כ״ ט שדחהו חובה אבל ג ם אינה רשות רר! מצוה כמו עירוב דקי׳׳ל דמצוה לערב
]ומצאתי שכנר ת מ ה במרכה״מ על ככ״ מ וכתב שדברי כ מג ד׳ ע )נמ׳׳ש נשר׳ע סי׳ שס׳׳ו סי*ג וסי׳ תקכ׳׳ז ס״ז וגם בעירוני תחומץ
נכונים[ ולפ״ז צי 7ליישב למה בספירת העומר ^ ר י שכבר הותחל אץ מערבץ אלא לדבר מצוה( נז ה יש חילוק אם עושה לעצמו או
בקצירה אע״ג שעדיץ מצות ספיר ה לפניו וכן בת׳׳ת כי ק שכבר למד גם לאחרים ,אבל נמצוה שהיא רשות גמור כמו שחיפה וני סוי כ ד ם
קודם דכ א מ׳׳מ עדיץ המצוה לפניו ומ׳׳ש מציצית ותפילץ ו סו כ ה )ס׳׳ל שנגרר אחר כ שחיטה( ונט׳׳י נז ה אף לעצמו מ נ ע על .ונז ה
)ובשלמא ה ד׳ מ לשיטתו שרבט מולק נ ם בציצית ותפילץ ו סוכ ה ״׳ל ג*כ טעם ברכת על פדיק מע׳׳ש ונ״׳ר ועל הטבילה ועל טבילת
א׳׳ש אבל לפמש׳׳כ קשה( ובספירת העומר י׳׳ל דעיקר כ ^ ו ה הוא כלים ועל שלוח כקן לפ׳׳ד כ מזוי א שאץ חיוב א א ״נ רוצה ליפול
הקצירה שהרי כ ספיר ה ג״כ אי ט אלא מהקצירה אבל ב סוכ ה ו כני כבני ם ועל מקרא מגילה משום שהחיוב על כשמיעה ולא על כקריא ה
שניהן שוץ אצל מת״ת קשה ואולי ת״ת כיץ שאץ לה כ פ ס ק כלל ו אט מנרכץ על הקריאה כר׳ל כברכת הרשות כמש׳׳כ כמאירי וצ׳^
אף פעם עדיף וצ״ע ואץ לומר דס״ל דנרכה א׳ היא ע ם והערב נא דהפרשת ח ר ד מ לא מקרי רשות שהוא מצוה אע׳ ^ שאץ רוצה נאכל
ו ה ד ל ברכה ארוכה ובברכה ארוכה אץ כללים אלו כ ד ל בהקדמה דלא כדעת רש׳׳י מי ט ץ מ׳׳ז ב׳ pכדעת כמאירי כנ״ל בשיטה
דכא נפ״ז מתפלה כי״א חשיב להו בג׳ ברכות .ו מ ה מיושב נ״כ כמאירי ע״ש ,אבל כ מ א די השמיט תנאי זה נ ד כר מנ׳׳ ם ולא
מה שהוצע כרמב״ם לומר טע ם בכיסוי כ ד ם משום שהיא ישות כזכ Tחילוק בץ רשות גמורה לנץ רשות שאינה חובה ונראה שהמאירי
ולא קאמר משום שהותחלה בשחיטה ) דכ א ע״כ ס״ל דהותמלה ז׳׳ל מפרש בדעת כרמב״ם שכל מצוה שראוי׳ לעשות ג ם לאחרים
בשחיטה דאל״ה איט ברכת רשות( ואץ לומר ד אי צ ס ^ א ם עושה אנ דג שעושה אות ה לעצמו מקרי נ מ ו לו ולאחרים תדע דהא לא
אחר ככי סוי ולא כשוחט דכא כיץ דהמצוה מוטלת על השוחט מציגו בתוקע שופר לעצמו שמשנה נו ס ח כברכ ה ואומר לתקוע וס׳׳ל
אף אם אחר נטשה כ ד ל כעושה לאחרים )ו pאם כבעלים אץ מצה דננדי ושחיטה ע ד ג׳יכ לאחרים שכרי עי׳׳ז מכ שיר,כבהמה .ל כ ד ע
לכסות אז כמצוה על אחרים נט׳ נ ג מ׳ ( ,אבל לפמש״כ א״ש דכיסוי ל א כ ל)ו כי סוי כ ד ם נ ח ר שמיפה גרירא( pננ די מסהר ידיו ל כ ד ע
אינה ®קר מצוה ספי מהשחיטה משא״ב בקצירת העומר דהנטקר שלא יסמא תרומה ולכן כיון שהיא מצות כרשות מ ב ע על ד׳׳ל
הוא הקצירה ולפ׳׳ז צ״ל דאכילת מצה ומרור ו פ ס ח וחגיגה בכל אלו דגם סבילה כיץ שנטהר גופו לכר׳ע כר׳ל כברכת כ מ ו ת וכ׳׳ש
כ ® קר שחיטת ה פ ס ח לפמש״נ ל®^ pצ׳׳ל בברכת תש׳׳י ותש״ר טבילת כלים שראד לכריע ו ק מגילה מקרי ג ם לאחרים שמוציא
p 5לג מ ר דכיץ ^ מ רי׳ שלא יפ סי ק ניני ה ם ומשהתחיל להיייי מקרי כלל לאחרים כרבי ם והו א כרשות כ ד ל אבל שלוח הקן לכאו׳
איתן סי׳ ה מ צו ת ה מ די ד ה נחל פו
סופרים לברן לקרות בכתבי כקודש פל הפטרה הא מדרבנן היא בש״ר מקרי שהותחלה פיקר המצוה בש״י וצע״ק בזה ,ואפשר דגם
ושמא משום דסיקר מצות ת״ת הוא מכ״ ת וכשקורא מקיים ג ם בכיסוי הונדל ה אי טפמא וחד מתרי טפמי נקט .ויל׳׳פ לבני מפרבא
מצות ת״ת דאורייתא )ואפ״ג שכבר בירן פל ת״ת בבקר( ובחיבוט דמברכי בתר דמסלקי תסילייהו לשמור חוקיו והא נב ר הותחלה
פ רנ ה למ״ד בירד דמברכק יברכו פל חיבוט דהוא מנהג נביאים, המצוה בלבישת התפילץ והול״ל פל שמירת חוקיו ואולי כיון שהיא
פ ״נ דפת כראב״ד ,ולפנק פ ״פ אין נ״מ בזה ודפתו הכל כדפת ברכה מיוחדת דוקא פל הגמר ל״ש לומר שכבר הותחלה שהגמר
כרמב״ם. לא הותחל ) ו ה פ ד לזה הד׳ד וינטרויב נ״י( וצ״פ .פ ״נ שיטת
]ח[ דעת מגדל פוז )פי״א מ ט ברכות( ככל נ ד פ ת כרמב״ם אלא הרמב׳׳ם ז > ולפנק ברכת פ״פ במדידה יברכו למדוד שהוא חובה
שהוסיף כלל א׳ שמצוה שמצותה ברבים אף שהיא חונ ה פל הב*ד וכנ״ל לפנק מילת גרים והקרבת קרבנות ,יכן לפנק פריפה
מברן פל ) אף כי לשון כרמב״ם אין משמס כלל כדבריו וכבר תמה יברכו לפרוף ואפ׳׳ג שכבר הותחלה במדידה כיון שהן בב׳ בנ׳׳א
מליו כנ ״ מ ( ,ובזה מיישב טל אכילת מצה פל אכילת מרור פל מקרא מברכק לפשות כמו שהוכחנו מהקרבת קרבנות ואק זה נקרא שמודד
מגילה וכן פל אכילת כ פ ס ח פל אכילת כזבח וקשה מלקרוא את בשביל בני הפיר כמו בקצירת הפומר שהמדידה אק שייכא אלא
ככלל ואולי ס״ל דא״צ לאומרה נצבור ויכול לאומרה ביחידות וצ״פ לב״ד הגדול משא׳׳כ קצירת הפומר שמוטל פל כל ישראל וברחיצת
ופוד קשה מברכת לברן את פ מו ישראל באהבה דצרין פשרה ,וכן הידים הזקנים שרוחצים מברנ ק לרחק אבל הב״ד י׳׳ל שכבר הותחלה
לקרות בכתבי כקודש ,וכן לשמוס קול שופר שהרמב״ם טצמו כתב המצוה אצלם בפריפה ויברכו פל רחיצת הידים ואפשר דלא פלוג
שהיא גם לאחרים )וזו בכלל קו׳ כנ ״ מ ( וכן למול את הבן ומצות הואיל ומברכק יחד )וכפ ק זה צ״ל בברכת פל כמצות דס״ל למ׳׳ד
מילה בפשרה כמ״ש ביו״ד סי׳ ר ם״כ סי׳׳ב והוא מתשוה״ג וכן ב סונ ה נ דו דלא פלוג בק כמצות( ובמקרא הפרשה לכאו׳ כזקני ם
להקריב זבחים ומנחות שהיו כ רב ה כהנים בכל בית אב וצ״פ גכ״ז. יברכו פל מקרא וככ הני ם יברכו לקרות שאצלם פדיק לא הותחל
פ״כ שיטת כ מ״נג ולפנק פ״ פ נראה דבמדידה יברכו לדפה זו פל המצוה וצפ׳׳ק ]ו T׳ל סי׳ י׳׳ב ס׳׳ה וסי׳ י׳׳ד ס״ב וסי׳ נ ד ו ס׳׳א ג׳[.
המדידה כיון שמצוותה ברבים כמשי״ת נ פ ״ ה בספיף ד וכן נ פ רי פ ה
יברכו פל כפריפ ה שמצוותה ברבים כדלק׳ סי׳ י״ב ס״ג וכן.ברחיצה ] pדעת כראב׳׳ד )בהשגות פי׳׳א מברכות ונראה שזה כתב רק
ובמקרא כפרשה שכולן נפשק ברבים ]ופ״ל סי׳ י״ב ס״ ה ו ס ר י׳׳ד לפ׳׳ד הרמב׳׳ם שהרי כ ר מ ב ק הביא בשמו בשם רבו רמב״י
ס״ב וסי׳ ט׳׳ו ס״א ג׳[. שס׳׳ל כשיטת ר׳ ת ( .הוא מודה לשיטת הרמב׳׳ם ורק דס׳׳ל דמצוה
נמשכת אם לא בירך בתחלה יברך אח״כ ג״כ לפשות ורק אם
]ט[ ד ע ת ה ת ו ט רי׳׳ד ) ב ט המכריס סי׳ ס׳׳א ומובא ג״כ נ שכ״ג
כבר נגמרה פיקר כמצוה מברך פל פ שי׳)ולפיל כתבנו דגם הרמב׳׳ם
פ״ק דפסחים בשם ריא״ז נ שם זקנו כ ת ו ט רי״ד ובמאירי
ס׳׳ל כן( ,ו א פ ^ דס׳׳ל בברככ׳׳ת לברן לפסוק ב ד׳ ת ולא פל ד׳ ת.
נשם י׳׳א( .יש ב ה ט כללים .א ( שיברן כל ברכה כמו שהוא רוצה
אלא שהוסיף פוד נ׳ כללים .א ( מצוה דרבנן מברך פל ,נ ג ק פל
ולא תקנו ב ה נו ס ח בשום ברכה .ב( זולתי א ם הוא שליח יברן פ ה
מקרא מגילה ,סל רחיצת ידים כדפת כראב״ד פ׳ץ מבר ט ת ,פל
ולפ״ז נ פ ״ פ דל״ש שליחות במדידה כנ״ל נ ט ׳ א בודאי י ט ל לברן
נטילת ידים ,פל טבילת כלים ,פל מצות פירוב )ואולי ג ם פל ביפור
כמו שירצה .ונפריפ ה פ׳׳ל סי׳ י״ב ס״א שנסתפקנו אם מהני שליחות
ח ^ דמדאורייתא בביטול סגי אן מנהגינו לבטר קודם כביטול ו א״נ
ולפ״ז אם יפשו שליח יבר ט פל כטריפה ואם לאו יברכו כמו שירצה
הוא מכ׳׳ת אך אפשר כמ׳׳ש כרמב׳׳ם דמשגמר בלבו הו׳׳ל כביסל
וברחיצה ובקריאה בודאי ל״ש שליחות ויברך כמו שירצה ]ופ׳׳ל סי׳
וצ«פ( ובנר שבת א פ ^ דס׳׳ל לברן פל הדלקת נר שבת נ ד כריטב׳׳א
י׳׳ד ס״ב וסי׳ ס״ו ט׳ א ג׳[.
פ׳׳ק דפסחים .ולפנק ברכת הלל פי׳ ל ק ק .ב( זולת א ם לשון כז ה
ק י צ ו ר י׳ שיטות ] .א [ דפת ר״ת ודפמי׳ ,א( מצוה שנמשכת מברכק כבר נתקן פל מצוה דאורייתא מברך בל׳ ,כג ק לכדליר! נר של חנוכה
לפשות .ב ( ומצוה הנפשית מיד מברכק פל .ג ( ומצוה שאק ]משום נרות דמקדש כמש*כ כראב״ד[ וכן י׳׳ל בברכת להדליק נר
חובה תמיד ל״ש ני׳ פ ל ) פ ״ ל ביאורו( .ד( וברכה שלא נתקנ ה ביחוד של שבת וכן י׳׳ל בלכפריש תרז׳׳מ וחלה בזכ׳׳ז דהוא דרבק משום
פל מצוה זו רק לשבח א ק מברכק פל .כ ( ו נ ד ברכות פל מצוה א׳ שנתקן כשהי׳ דאורייתא ו ק בלאכל מרור ]דס׳׳ל לראב׳׳ד לברן לאכל
אף שאק שיהוי מברכק פל גמר כמצוה פל ] .ב [ שיטת הריב״א. פל מצה ומרור כמש׳׳נ בהשגות ואפי׳ ס ה׳׳ז משום שנתקן ס ק כ בי ת
א( מצוה שא״א למשותה פ׳׳י שליח מנ רכ ק לפשות .נ ( מצוה שאפשר שהי׳ מכ׳׳ת ולא ס׳׳ל סבר ת הרמב׳׳ם דבתר פ ס ח גרירי ול׳׳ד לספירה
לפשות פ״י שליח מברן פל .ג( אם משכחת לה לפפמים מ״י שליח כמומר מ ת ר קצירה גרירא נר׳ל ]ויל׳׳מ למה נ ת ב כראב׳׳ד ג חר׳כ בכ ר
מברן פ 3ד( א ם לפפמיס מברן אחר כמצוה מברן פ ^ כ ( א ם סי ב ל ב ע פל ספירת שט יובל ושמיטה ולא לספור ושמא ג ם זה בתר
אורחא דמילתא מחמת חביבות כמצוה לפשות נפצמו מברן לפשות. שמיטה רובל שפב ח גרירי וצ״פ א ן כראב׳׳ד פצמו ס״ל נ ד׳ ה ו נ ד ל [
] ג [ דפת כרמב׳ק ודפימי׳ .א( כל מצוה שהיא חובה פל פצמו ואף וקשה אמאי מביכ ק פל רחיצת ידים סל מים אחרוטם ה א p t iזה תוקן
שאחר יכול למשותה במינוי שליחות מברן לפשות .ב( וכן מה שצריך ברחיצת ידים של פ״פ שהוא מכ׳׳ת וצרין ל ב ע לרחו! ושמא כרחיצה
להשתתף בממונו מברן לפשות .ג ( מצוה שאחר י ט ל לפשותה בלא בתר כ סריפ ה גרירי אבל קשה דהא נ ת ק פל קידוש יר׳ר במקדש
מינוי שליחות מ בון פ 3ד( מצוה שנפשית כברכ ה א ט ^ מברן פל. ד מג רנ ק לרחון ונראה דהראב׳׳ד לא קאמר לה אלא ב ד ח דפיקרה
ה ( מצוה שמנינה פ״ש שסבר מ ב ע פל .ו( מצוה שהיא רשות ואינה נתקן בשביל כנ ם של נרות כמקדש ולכן פשאוה כפ ק נרות כמקדש
מצוה כלל מ ב ע פ ^ ו ד [ דפת כהשלמה ודפימי׳ .א( כל מצות סוב ה אבל בשאר מקומות אף שמציט ברכה דומה לזה לא גרירי בתרה
מ ב ע לפשות .ב ( כל מצות רשות מ ב ע פ 3ג ( כל מצוה שכנר ולפ״ז בברכת נר של שבת י ב ר ט מל הדלקה ולא לכדלירן ובזה מיושב
נפשית קודם כברכ ה מ נ ע פל ,ויש בה ד פרטים נכללים נכלל ד . ג״כ מל מקרא מגילה אף דב T׳פ י ב ר ט לקרות את כפרשה .ג( וכן
א( מצוה שאק כחיוב רק מחמת חשש ] כ בי ט ר ח ק [ מ ב ע פל. מצוה שאק לה קצבה מברן בל׳ אף שהיא דרבק .נ ג ק להדליק ד ח
ב( ברכה שאק נ א ה רק מחמת פשיפתו ]כברכת פל מצות תפילק שאק לה קצבה ש ה מ ה ד ^ מו סיפ ק ו כ מ ה ד ח ק כ מ הדר ק מו סיפק
כשסח[ מ נ ע פ ^ ג ( מצוה שאינה רק זכר לדאורייתא ]כ ס פיר ת פוד ו ס פ ם זה י«ל ג״כ בלכדליק נר של שבת דמצוה לאפושי שרגא
כ ט מ ר [ מ ב ע פ 3ד( מצוה שנוסח כב רכ ה אינה פל פיקר כמצוה כדא׳ שנת כ״ג ב׳ pי*ל ל הפרי ש תרו׳׳מ וחלה ) אף ס כ׳׳ז שהוא
]כמקרא מגילה[ מ ב ע פל ] .כ [ דפת כמאירי .א( אם אותה ממשה דרבק( משום שפין יפה א׳ ממ׳ והבינונית מנ׳ והרפ ה מם׳ וכן בחלה
שהברכה בא ה מליו אינו מצווה פכ״פ אלא שהוא נפקט ממנה א ם שפיסת בפכ׳׳ב א׳ מכ׳׳ד וכנ ח תו ם א׳ ממ׳׳ח ומה׳׳ת נ ט לן חטה א׳
ירצה מ נ ע פל .נ ( אם אינה נפשית פ״י מי שאותו חיוב מוטל פוטרת ואפשר ג ם בלקרוא את כהלל משום שבר״ח מדלגק ) ו ד
מליו בפרס אלא פ׳׳י אחר pבשליחותו כן מאיליו מ ב ע פל .ג( אם כראב״ד בהשגה שם הט׳׳ז דמנרכק ג ם בהלל דר״ח( .ויל״ט למה
כותחלה פ ק ר כמצוה קודם כברכ ה מ נ ע פ ^ ד( אם כמצוה נמשכת אק מברכק פל קה״ח ואולי בה״ת פיטרת .ויל״פ למה אמרו ב מ ט
פז איתן סי׳ ה מ צו ת ה מ די ד ה נחל
א׳ ולפ״ז ה״ה במפריש ת מ ״ מ לחברו מ נ ע פל הפרשת תרד׳מ( ,וה״ט פד לאתר ז ק מברך פל .כ ( וחיז מסגי מנרך ס ל הו לפשות ]ו [ דמס
דברכת פל כמילה דמיירי שמל פ״י אחר כדמסיק אבי כבן אומר כרמג״ם ,א( מצום שפשוה לפצמו מברך לפשות .ב( לאחרים מברך פל.
להכניסו אלמא דהמל לאו כיינו אבי כבן .ד( ומצוה שנפשה בפד נ ( לו ולאחרים אם מצות חובה מברך לפשות .ד( מצות רשות מ ב ^ פל.
אחרים ג״כ וטי״ז נפטרים ג״כ אחרים מהמצוה מברך טל .כגון מזוזה ה( ואם נב ר התחיל המצוה מברך פל .והכ״מ הוסיך פוד כלל א׳ שאם
שהחובה טל כל הדרים בני ת ג ם אשתו ונ״ב ]ואפ״ג שאץ הבית ריא רשות גמורה ואינה מצוה כלל אפי׳ אם פושה אותה לפצמו מברך
שלהם ג״כ דפת רש״י ננ ״ מ ק״א ב׳ ובכ״ד דחיינין מה״ח ואפי׳ מל] .ז[ דפת הראב״ד נ ד פ ת הרמב״ם אלא שהוסיף ג׳ כללים .א( מצוה
להסוברים שאינם מה״ת פכ״פ מדרבנן חייבים[ וכן הדלקת נ״ח דרבק מברך פל .נ ( זולת אם לשון כז ה כנ ר נ ת ק פל מצוה דאורייתא
שהחיוב על כל ב״ב אלא שא׳ מדליק ופוטר את כולם )זולת המהד ( p מברך לפשות )פי׳ ביאורו בפני ם( .ג( וכן מצוה שאין לה קצבה
וכדאמרי׳ נר איש וביתו ואם הוא לא ידליק יצנורכו ק להדליק מ ב ע לפשות אף שהיא דרנ ק ] .ח [ דפת נפל מגדל ,roכ ד הרמב׳׳ם
ולכן מברך פל כיץ שאץ המצוה דווקא עליו בפרטות אלא ג ם על אלא שהוסיף כלל א׳ שמצוה שמצוותה ברבים מברך פל אף שהיא
אחרים אבל בתקיפת שופר אפ׳׳ג דמוציא הרבים בתקיעתו כיץ חובה ] .פ [ דפת נ פ ל תו ס׳ רי׳׳ד ודפימי׳ .א( שיב ע כמו שירצה.
שהברכה לשמוע קול שופר והרי כל א׳ מה ם שומט בעצמו לא מקרי נ ( רק אם הוא שליח מ ב ע טל] .י[ ויש פוד דפת רבט פ ק )הבאנו
שפושה טבורם ולכן מ ב ע לתקוע וכן בהדלקת נר שבת אץ כחיוב בסוף שיטת ריב״א( שאק מ ב ע לפשות אלא נמצוה שיש בה שיהוי
רק פל האשה )ו א פי אם האיש רוצה לא י דל ק כמ״ש נ מ״ב( ואפ״ג וגם לא אפשר פ׳׳י שליח ואם ח סר א׳ מפרסים אלו מ ב ע פל פ״ש
שאם אץ אשה צריך האיש להדליק מ״מ במקום שיש אשה אץ החיוב מש״נ בזה.
אלא פלי׳ משא״כ בנ׳׳ח שאץ החיוב דוקא פל נ פ ה ״ב אלא א׳ מבני והנה כל מש״כ הראשונים ז׳׳ל הו א לברר ט פ ם הבבלי ומנהגינו
כבי ת מ ד ל ק בעד כולם וגם האשה יכולה להדליק בפד כולן פי׳ מ״ב בברכות אלו ,אבל שיטת כירושלמי נז ה צריכה רבה ,ו הנ ה
סי׳ תרע׳׳ה סק״ט )זולת לדעת כר מנ״ ם משמע דהמצוה פל בפה״ב( כברכות שמצאתי בירד )ובפסיקת א רבתי שהיא ג ״נ אגדת ירד(
ולכן מ ב ע להדליק .כ ( וחון מאלו מ נ ע כולן לפשות .פוד צריך מהם בל׳ ,ו כ ם לישב ב סו כ כ )נירו׳ פ׳׳ט דברכות כ׳׳ג( להתפטף
טפם לדעת הירד דנאלו כברכות שמברכץ בפל כולן פל מצות לדפת בציצית )שם לגי׳ הד׳ש סירליאו וכ׳׳ה בפרוך פ ע צץ ג׳ ולפנינו
הירד ח ץ משחיטה וכיסוי הדם ומילה במל בן ח נ ח ופדיץ מפ׳׳ש להפריש חלה ח ס ר( להפריש תרו׳׳מ )שם ובמפריש לפצמו(
שאץ אומרים פל מצות פדיץ מע״ש או פל מצות מילה וכן כל כפו שה ) ה פ ת ק באו׳׳ז סי׳ רצ׳׳ה נשם ירד( להכניסו בבריתו של א׳׳א )ירד
מצוה בשביל אחר שאץ אומר על מצות עשיית מזוזה וכה״ג וצריך שם( לעשות סו כ ה לולב ציצית תפילק מזוזה )ירד שם ונאו׳׳ז סי׳
טעם מ״ש אלו ונראה פפ״ד הרמנ״ם פי׳׳א מברכות כפי מה שביאר רנ׳׳ה גרים ג ״נ מפק ה וכ׳׳ז בעושה לפצמו( להדליק נר של שבת
ככ״מ דפירוב הוא ברכת מצוה ולא חונ ה משום שמצוה לערב משא״כ ויד׳ט )אד׳ז סי׳ ש ^ א נשם ירד( לשמוע קול שופר )רא׳׳ש פ׳׳ד
שחיטה )וכיסוי כ ד ם שנגרר ג״כ אחר שחיטה( שאץ זה חיוב כלל דר״ה בשם ירד וכ׳׳ה בראבי׳׳ה ונאו׳׳ז( לשמור חוקיו )ירו׳ ברכות
אלא רשות גמור )וביארט לפיל ב ד כרמב״ם( ולפ״ז א״ש דננ ר כו ת ה״ב כ׳׳ג( ,ו מכ ם בפל ו ה ם פל פשיית סו כ ה לולב ציצית תפילק
רשות לגמרי אץ שייך לומר פל מצות שאין עליו מצוה כלל ולכן בשחיטה מזוזכ )ולגי׳ או*ז ג״כ מ פ ק כ( בעושם לאחרים )ירד ברכות פ׳׳ט
וכסוי כ ד ם ופדיץ מע״ש שהוא רשות גמור וכן במצוה שפושה סבור כ ״ג( טל נטילת לולב )שם אך נ פ ס ׳ ד פ׳׳ג ב׳ כגיר ס א פל מצות
חברו כמו מילה ושאר משיות טנור חברו ש ק רשות גמור אץ אומרים לולב וכ׳׳ה נב מדב rפי׳׳ד( טל מצות מזוזה )שם אך ר״ש סירליאו
פל מצות אבל בשאר bכברכות כ מו כפרשת תו״מ שהוא מצוה גרים לקבוע מזוזה( פל מצות תפילץ )שם ומשמע בץ פל ש׳׳י נ ץ
אף אם אץ רוצה ל אכל)לפ״ד כ רנ ה ראשונים כנ״ל בשיטת כהשלמה( פל ש rאך נירו׳ שם פ׳׳ב כ׳׳ג אי׳ כשנותן ש׳׳י אומר פל מצות תפילץ
לול^ מזוזה ,חפילק .מירו^ נינטר ח ק ,הדלקת נ ״ ק מקרא מגילה כשנותן ש״ר אומר פל מצות הנח ת חפילץ כשחולצן אומר לשמור
כל אלו pברכות חוב ו מ ב ע פל מצות אם פושה אותן בפד סצמו, ח ק י ו ופי׳ רמב״ן נדם נ״א גי׳ אחרת בירד ודבריו שם צ״ב( פל
וכ״ז לשיטת הירד אבל לגמ׳ דיץ אץ אומרים בשום מצוה פל מצות כשחיטה ,פל כיסוי כ ד ם ,פל כמילה )כ״ז שם( פל פדיק מפ׳׳ש
שהרי בפס חי ם ז׳ ב׳ אמרו סל ניטור ח ק ולא סל מצות וכן במגילה או פל חילול מפ׳׳ש )ירד דמאי ס פ ״ ק( מל מצות הדלקת נ״ח או
כ״א נ׳ מברך מנ״ח כתבו כל כראשונים פל מקרא מגילה וכ״ה פל מצום זקנים )ירו׳ פ״ג ד סו כ ה( פל מצות ביעור מ ק )ירו׳ פ ס חי ם
במס׳ סופרים פי״ד וכן בפס חי ם ד נ׳ פל נטילת לולב ולא פל מצות פ״ב( פל מצות קריאת מגילת א ס תר ) פ ס rרפי׳׳ג( פל מצות פי ח ב י
ולא נשאר לדיץ פל מצות אלא בג׳ מצות פל מצות תפילץ פל תש r )ירו׳ מובא באד׳ז ח׳׳ב סי׳ שמ׳׳ז ובכגמי״י פ״ו מיו״ט( ,ונראה
ופל מצות ציצית פל ט׳ ק ופל מצות עירוב וצרץ ט פ ם למה ד ק א לימר בדעת הירושלמי כ׳ כללים .א( כל מצוה שהיא רשות מ ב ע
באלו ג׳ ולא אמרו פל מצות מילה ופל מצות מזוזה וכן כולם והנה > כגץ שחיטה ,כי סוי כ ד ם )שנגרר אחר כשחיטה כמש״נ כרמב׳׳ם(
בציצית ותפילץ י׳׳ל משום שכבר תקנו פל תש״י להניח תפילץ ורצו פדיץ מע׳׳ש ,עירוב ,ביעור ח ק )כמ״ש כהשלמה דכית שאם לא
לשנות כנו ס ח כמש׳> כרא״ש ולכן לא ת ק ט ג״כ פל הנח ת תפילץ הי׳ לו מ ק א״צ לבער כו״ל כרשות ושם כ תב ט לבאר דעתו ע׳׳ש(
כ ד הירד מפני שלשון הנח ה כבר תיקנו ו ק בציצית משום שכבר מגילה )כמ׳׳ש כמאירי ועוד ראשונים דכיץ שמברכץ פל כקריא ה
תקנו פל ט׳׳ג להתעטף ורצו לשנות ב ט׳ ק ולא רצו לתקן ג״כ פל ואץ חייבץ אלא בשמיעה הו״ל כברכת כר שות( .נ ( מצוה שנפשה
עטיפת ציצית כ ד לשטת ועוד ד ב ס ק אץ בו עטיפה ולכן תקנו פל ה ב ת ה אחר המצוה מברך > מ ו ן לולב )דמדאגני׳ נפיק בי׳ כדא׳
מצות )ופי׳ בד״ס או״ס סי׳ ת׳ סק״ח פוד ס פ ם בז ה( ,אבל בעירוב בגמ׳ דידן( ותפילץ )כד מ סיק בירד ב ת ו ת פ״ ס כ ״ג דבתפילץ אץ
צריך טעם למה לא תקנו פל הנחת כעירוב ובאמת כי׳ אפשר לומר דכ א מ ב ע פד אחר שנותן כתפילץ דפד שלא נתן הו״ל עובר דפובר
מקור ברכת עירוב הוא מכירד כמש״כ האו״ז וכירו׳ לשיטתו דס״ל פ״ש בירד ובמפרשים ורק נחליצתן מ נ ע קודם שיחלץ ולכן בחליצה
בכל כמצות ל ב ע ,פ ל מצות אבל לדיק נ א מ ת צריך ל ב ע פל הנח ת באמ ת מ נ ע לשמור חוקיו ולא פל שמירת חוקיו ,ו ד הירד שם צריך
כעירוב )ופי׳ ברמבץ פ׳ ק דפסחים שי״א ל נ ע לכטח פירוב( אבל לא קצת ביאור במ ה שמחלק נ ץ ש״י לש״ר אבל כפי כנר א ה פיקר
יתכן דכ א כר מנ״ ם פ״א מפירונץ כט״ז ופ״ו מיו״ס כ׳׳ ס ה פ ת ק החילוק בץ לבישתן לחליצתן פ״ש ואולי צריך להפוך שם ש״י לש״ר(
כנו ס ח פל מצות פי מ ב ו ע כל כ פו ס קי ם אפ״פ שלא פ ס קו ככיר ף ואע״ג דבירו׳ שם קאמר דגם שופר מברך אחר כפשי׳ י׳׳ל דכירד
בשאר כברכות )וצ״ע פל ס׳ כ תניא שפוסק ככירו׳ פל מצות הדלקת שהביא כרא״ש ל ב ע לתקוע בשופר ס״ל כדמסיק בגמ׳ דידן פ ס חי ם
נ״ח מובא בחי׳ אנשי שם פ ק דפסחים ומ״ש מכל המצוה( ואפשר ז׳ ס ס מי מכאן שופר דא״ה מילה נמי פ״ש וצפ״ק .ג( מצוה שנפשה
משום דברכת עירוב כולל כרב ה מיני פירובץ כמו עירוני מצרות פ״י אמר מ נ ע פל ,וכדא׳ בהדיא בירד שם דהפושה מזוזה וציצית
ושתופי מבואות ופ Tוני תחומץ ועירוני תבשילץ לכך תקנו פל מצות ותפילץ וכד לאחרים מ ב ע פל עשיית ) מ י׳ הרא״ש פ״ד דסוכה ה״י
« ה כולל כל כמצות שבפירוב )ועי׳ מ׳׳ב סי׳ שס׳׳ו ס ק פ ״ ט( וצפ״ק והכל בו בה׳ ברכות ולגי׳ זו הס כי ם הגר״א בהגהותיו נ סו כ ה מ׳־ו
איתן סי׳ ה מ צו ת ה מ די ד ה נחל פח
ד .נא( בט*ו באדר נפנץ ב״ד לראות אם ג י 7לצאת למדוד) 0ואם היתה שנה מעוברת באדר השני נ ס ולדעת הרמב׳ם
מיד כשמצאו חלל צריכץ לצאת נד( ולד״ה מצוה למהר ולמדוד לאלתר >ה( ומאפסים שם רוב עם כדי שיהא נעשה
בפירסום ) 0ונראה דהמדיחז בשרה בלילה מ( ומותר למדוד בחוהימ מס ובפורים ננס אבל בשבת וירט נראה דאץ מודדץ.
נכלל שישתו מ ה ם ני מו ת כ ח מ ה והכוונה נ י כל מה שהי׳ מאלה שו*מ ב מזכיי נ אבודרכ ם ה׳ סירובק שכחב ולא מצינו םו 0ב רנ ה
הדברים תלוי ו מסוגר ולא נ תפ ס קו בו שמזרזץ וממהרץ להשלימו שיאמר ב ה פל מצמז ס א זאח וחש׳׳ר שמברך סל מצוס חפילץ ו ה טפ ם
ולכגיפו לתכליתו מחצי חדש אדר פ כ׳ ל וז׳׳ל כ מ אי ח שם ופושץ בפי חב מ פ ד שאיט יכול לב pהסומין אלא לדבר מצוה הקנו •לומר כן
כל צרכי הרבים פרשו בתלמוד ה מפרב אלו הן צרכי כרבי ם דנץ בשאר עירזבץ ,וחש׳׳ר מפרי שכבר ב י ^ פל ש״י להגייז חפילץ רו צ ^
ד׳ מ וד׳ג ודיני מכות כלומר שמתוך שהוא קרוב ■לסוך כשנה היו לשנות בתש׳׳ר ולומר פל מצות לפי שקרוב הי׳ ליפסר בברכה ראשונה
נ׳׳ד מפיינץ ומחפשץ נדברים אלו לזרז ולמהר בהשלמתם שתכלה פכ׳׳ל( .ו מ ה שיש ברכות שתקט בהן בה׳ פל השחיטה פל הטבילה,
שנה פ ם פונשי׳ וכן פודץ פרכץ >ט׳ וכן משקץ מי סו ס ה ורוצפץ סל המילה ,פל הפריות ,פל המצות ) סו כ ה מ׳׳ו א׳( פל ה מפק ה
פ״פ ו מ ט ה ח את כמצורט כלומר שמזרזץ בכל אלו לפשוסן סט׳׳ו )שאלתות פקק סי׳ ק מ ״ ה( פל התרומה )שאלתות ד׳ פ צו( ובשאר
באדר ומפרקץ את כ מנפול מפ׳׳ג כ מי ם כלומר שהבורות שנתמלאו המצות לא תקנו בה׳ כג ק פל נפ׳׳י פל ספירת הפומר פל נטילת לולב
מים שהיו מוחץ שלא להיות אדם שואב מ pומחסרן ני מו ת הגשמים פל מקרא מגילה וכן כו^ פשוט דבמקום שיש תיבה א׳ שייך ה׳
מיום זה ואילך מפקירץ אות ם לשתות מ ה ם כל ימות כ ח מ ה )והוא אבל ב מקוס שיש מ תר מתיבה א׳ ל׳׳ש ה׳ חד ס דבמפקה גופה ד׳
נפי׳ כרמב׳׳ם הנ׳׳ל( ט ׳ וצריך שתדט שסוך משנה זו ר*ל וטושץ הרמב׳׳ם ל ב ע פל פשיית מפק ה ולא פל הפשי׳ של מפק ה וכן בהפרשת
כל צרכי רבים ט ׳ משמשת ] ג ם[ לפנץ אחר והוא שבחוש׳׳מ מותר ת מ * מ פל הפרשת תרומה ולא פל ההפרשה של ת ח מ ה ופשוט.
לפשות כל צרכי רבים כ ר ויש גורסץ פ׳׳ז ומפרקץ את כ מנ ט ל מט׳׳: פ״כ קונטרס הברכות ,וכבר ביארנו בפז׳׳ה נוסח ברכת T׳פ לכל
האימום והו א הדפו ס שבתוכו כלומר שמותר לפשות כן נחוש׳׳מ הדפות.
וזכו שאמרו א ^ לא מ חזי ^ פכ״ל ונ׳׳ה גי׳ הגר׳ א בירר ד ג ח ם )ב( לדעת ח ב הראשונים מנרכ ץ אקב׳׳ו למדוד .כבר נתבאר בפז׳׳ה
תמן תניק )פי׳ ב תו ספ ת א דמו׳׳ק גבי חוכ׳׳מ( וטשץ כל צרכי דלכל הראשונים Pל ב ^ למדוד זולת לדסת ה מ״פ ולדפת .
כרבים אלו pצרכי 0׳ והיינו דהי׳ קשה לכגר׳ א מ ה שייך כאן ר׳ ת לפי מה דמשמס בתוס׳ משנן וא׳׳ת אבל להרא״ש ואבודרהם נ ם
נ ג דו נ אדר מפרקץ את כ מנפל מפ׳׳ג האימום ולא ניחא לי׳ כפי׳ לד׳ ר׳ ת p r i pלמדוד.
הרמנ׳׳ם שהוא דוחק ו שד דנהדיא גרסי׳ לה ב תו ספ ת א פ׳׳ב דמו׳׳ק נג( א ל כפרי ם אשר ס בי ט ת החלל .כ״נ שצחך לומר אפ׳׳ג דאק
ה ם הגי׳ ומפרקץ את ה מנפל מפ׳׳ג ה אי מום ובלבד שלא ימזיד מזכיחן פרסים בברכות כמש׳׳כ כט׳׳ז ביו״ד סי׳ כ׳׳ת ס׳׳ב
וגם בירר פ׳׳ק דמר׳ק איתי׳ ושם לא יסכן לפרש מפ׳׳ג כ מי ם רק וסי׳ שכ׳׳ח ס׳׳א כאן נראה דל׳׳ש לומר למדוד ס ת מ א ואינו אומר
מש׳ג ה אי מום ולכן הגי׳ ת ^ תני ק ט דקאי ככל פל מוה׳׳מ מל מה נ מו שאק מברכק להפריש ס ת מ א ולהדליק ס ת מ א ,ולב p
ונראה דגם הג ד׳ א מודה דגם כ כ א נכלל צרכי רבים הוא כל אלו למדוד אל כפרי ם ס ת מ א נמי אינו נראה שאינו אומר איזה פרים
ולככי מייתי לי׳ הירף כאן למימר דגם כאן ס ק ח כל אלו צרכי רבים )דש ג ם מדידת פרים בפרי כלוי ם( ולכן כתבתי לישנא דקרא אל
כמו כ ת ם ורק מפת־וץ כ מנפל ט ׳ ל׳׳ש כאן רק שם )וכ״פ כ ק ״ פ( כפרי ם אשר סביבות החלל וכמו דמפרטים להדליק נר של חנוכה
מיהו י׳׳ל דלכגר״א ל׳׳ש כלל כל אלו כ ד ב ח ם כאן ו כי ח׳ מייסי לה ולהדליק נר של שבת ויו׳׳ס וצ׳׳נג
כאן רק משום דב ש למפרך אמתני׳ דככ א ממתני׳ דמו׳׳ק ומציינץ )ד( ד ״ א שצחן לב pפל המדידה .כבר נתבאר שהוא לדפת ר״יז
את ה ק ב ח ת ולא כנ ר ציינו מאדר וכן ויוצאץ פל הכלאים ולא כנ ר )לפי כ סו ס׳ ר׳ש pvoוארחות חיים( והמגדל פוז.
יצאו מאדר )וכ״כ הת׳׳ח( אבל אץ נראה דא״כ לא הוי לי׳ לאתויי )ה( ע ל המדידה .כבר ביארט דלפי נ י י י י ח אק אומרים פל מצות
רק מתני׳ דש׳׳ק ולא ה נ ח י ת א דאלו pצרכי כר דל׳׳ש כאן ) אך מדידה שאק אומרים פל מצות רק מ ׳ ברכות ו ה בהן ט פ ם
י׳׳ל דסוגיא זו הו פ ס ק ה ממו׳׳ק כד pהי ח׳ ושם בתחלה מפרש ו כ נ > ואפשר דא״צ לומר פל מדידה אל הפרי ם אשר סביבות כחלל
המשגה דהתם ואח׳׳נ פריך פלה ממתני׳ דשקלים ודוחק קצת דכר׳ל נ מו שאק אומרים פל כיסוי כ ד ם בפפר )לפ׳׳ד כט׳׳ז ויש חולקץ
להגר׳א ל ש חקה כאן( לכן נראה יותר דגם להגר׳א ששץ כל ד ב ח ם שם( ואמ׳׳ג דבנוסח למדוד כתבנו לפרס דבנוסח פל תמיד מקצרים
אלו נ ס ״ו באדר .וכ״כ הרמב׳׳ם ברפ׳׳ח מפרכץ בט׳׳ו באדר ב׳׳ד יומר כמו פל כמילה ואץ אומרים פל מילת כבן ובלמול אומרים
גפנץ לחפש ולבדוק פל צרכי צבור ופל פניני ההקדשות ובודקץ פלי p למול א ס כ ג ח ם ואס כפבדי ם )ויש לדחות קצת( וממילא כ שאומחם
ודורשץ וחוקרץ ופודים את ההקדשות ואת החרמץ וגונ ץ את הפרכין סיב ה א׳ צריך לומר פל המדידה בה׳ וכמו שהוכחנו לפיל וצ״פ בכ׳׳ז.
ואת ה ד ש ם מכל כחייב בהן ט ׳ וכ״כ ברפ׳׳ד מ סו ט ה בס׳׳ו באדר שיכול לב pכמו שירצה .כבר נתבאר שזו דפת בפל תו ם׳ )0
נפנץ ב״ד לצרכי כרבים ובודקץ פל הראוי׳ לפתות להשקותה ופל ח׳׳ד ז«צ ׳
כראוי׳ לקנא לה ולהוציאה בלא כתובה )כונתו כדתק ב סו ט ה כ׳׳ד
א׳ ואלו שב׳׳ד מקנץ להן( ובכל ז ק משקץ את כ סו סו ת וכתב ככ״ מ נ א( ב נ ד ו נ אדר ט׳ .מ ק בריש שקלים ב ט ח נ אדר קורץ את ד.
בריש שקלים נו׳ ומשקץ את כ סו ט ה ומשמט לי׳ לרבנו דהייט לומר כמגילה נכרכץ נו׳ ופושץ כל צרכי כרבים וקאמר פלה
דבודקץ טל כראוי׳ לשתות וכר דאילו להשקותה לא כיו מ א ח ח ם גי pדנץ דיני ממונוה ודיט נפשות דיני מכוס ופודץ פרנ ץ חרמים
אותה פד ט*ו באדר אלא בכל יום היו משקץ אותה ח כו שכתב והקדשות ומשקץ את כ סו ס ה ושורפץ את כ פ ר ה ופורפין פ״ פ
ובכל ז pמשקץ את כ סו טו ת פכ״ל ומשמט שמפרש שכונת כר מנ׳׳ ם )וברע*נ השמיט T׳פ וכן ב מ אי ח וראיתי ב ד׳ ם דאית דל׳׳ג לה וכן
שאם כבר יוד שם שצריך להשקותה אץ מאחרץ כלל אלא צריך ש ד בידו׳ שקלים שנדפס פ ם פי׳ רב ט משולם ותלמיד הר*ש לימא אכן
להשקותה מתי שמתרמי ח הו שכתב ובכל ז pמשקץ את כ סו סו ת כר מנ׳׳ם ג ח ם לה( ורוצפץ פבד פ נ ח ומטהרץ את כמצורט ומפרקץ
אבל אם אכתי אץ יודפיס וצריך לבדוק ולחפש אם יש כצריכה לשתות אס כ מנפל מע*ג כ מי ם )ר׳ א ה אי מו ם( ואץ מ חזי ח ם אותו ח׳׳להרי׳מ
אז ממתינץ פ ד ט׳׳ו באדר וצ״פ דהא ק תני נ ש כ ת ם ורוצפץ פבד בפיכמ׳׳ש שם ו אסר ם צרכי כרבי ם ביארם נ י ח׳ ואמרו אלו כן צרכי
פ ב ח ו ה ח ה א ש ר ה של לא אצא חפשי צריך להיות בפני ב׳׳ד נ ס ו ך כרבים ד pדיני ממונות דמי נפשות ודיני מכות ופודץ פרכץ וחרמים
שש כדאמרי׳ נקדושץ כ״ד א׳ או בתחלת שבס כדא׳ בירר שם וא״כ והקדשות ומשקץ מי סו ט ה ושורפין את כ פ ר ה ורוצפץ פ׳׳ט ומטהרין
כבר נתברר לב״ד שצריך לרצפו ולמה מניחץ הרציפה פד ט׳׳ו באדר את כמצורפ ופורפץ ט׳ פ ופורקץ את המנפול מפ״ג ה מיס ואץ
)שהרציפה א״צ להיות סמיך לכאמירה כמו שהוכחני בפז׳׳ה בם׳ מחזי pאותו ר׳׳ל שמפקירץ את הגבים שהמים מכונסין בהן לבנ״ח
פט איתן סי׳ ה מצות המדידה נחל
שם להלן דפ pלמה ת ר גט׳׳ו קורק כמגילה בכרכק ולא קחני ני׳׳ד P Pפי ח ת על מס׳ עבדים סי׳ כ׳׳ג מ״ם( וגדוחק י׳׳ל דאח כ כונ ר
בפרזים ומשני דבעי לאשמעי׳ כמו ד ק ח א ת המגילה באדר שר בשנה רציעה ממש רק שב״ד מעייגק אז על מי שהגיע זמגו קרוב לרציעה
מעוברת כמו כן כל כני באדר שר ע׳׳ש גפי׳ הת׳׳ח ונראה דאפי׳ ומזהירק אוהו כיצד יעשה כשיגיע זמנו וכעק שב׳ הרמב׳׳ם גבי סי ט ה
למ׳׳ד במגילה ר ב׳ דמקרא מגילה באדר ראשק מודה בכני דבאדר ב׳ אגל אינו נראה ועוד דהא קחני נמי ומטהרץ את המצורעים ובזה א״צ
כמש׳׳כ הטעם ובהכי ניחא דלא חני במתני׳ דאק בק אדר ראשון לאדר לחפש אחר המצורעים דמצורע שנטהר בא לכהן מיד כדאי׳ בחו״כ וכן
שני אלא מקרא מגילה כו׳ ולא תני שימוע שקלים וכלאים וצרכי הרבים ®ייק ההקדשות )ובדוחק pלדחות כ׳׳ז( לכן נראה דכוונת הרמב׳׳ם
כדא׳ בירר משום דאק בכן חידוש אבל במגילה ומתנות לאביונים ג״כ ההשקאה ומה שסיים ובכל ז ^ משקק את הסוטו ת ר׳ל שמדינא
יש חידוש דכא פליגי כ ת ם תנאי בזה. מותר להשקות ה סו ט ה בכל ז ^ א ם רוצים ]ובא לרבות בזה חוה׳׳נו
)ג( ולדעת הרמב׳׳ם כר .כגר ביארט דלדעת הרמב׳׳ם שאק קוברק כדאי׳ בירר ריש מו׳׳ק[ רק שחכמים קבעו ז ק לכל הדברים שלא
עד אחר המדידה בודאי א׳׳א להשהות כחלל עד ס׳׳ו ®יייי מדיק שיסדרום עכ״פ בט׳׳ו באדר ואילך ,ו הנ ה לפ״ד הכ״מ
באדר והא דקתני עורפק את כעגלה היינו עריפה ממש וע׳׳ל סי׳ הא דקאמר ועורפין ע׳׳ע הכונה נמי שצריך לעיק אם צריך למדוד
י׳ ס׳׳א. אבל אחר שכבר הכריעו שצריך למדוד צריכץ מיד למדוד וכ׳׳ש אחר
)ד( ולד׳ה מצוה למהר ולמדוד לאלתר .כמו כל המצות שמצוה לעשות שכבר מדדו וביררו מי חייב בע׳׳ע חייבק לערוף מיד והא דקתניעורפץ
לאלתר וכ״כ המנ׳׳ח מצוה תק׳׳ל לענק עריפה והא דתק יי״״ א ק הכונ ה עריפה ממש רק מדידה כדאשכחן בםנהד pי׳׳ד א׳
בט׳׳ו באדר הוא כמש״כ כרמב׳׳ם שכל מה שהי׳ תלוי ולא נ ח ע ס קו בו עריפת העגלה בשלשה וכתבו ה תו ס׳ דד׳ל המדידה אבל לא יתכן
מזרזק וממהרק להשלימו וכנ״ל ועי׳ תוי׳׳ט פ״ק דשקלים. כלל דהא דעת הרמב״ם שאק קוברק את הנהרג עד אחר המדידה
)ה( ומאספים שם ח ב עם כר .כ תג כחינוך מצוה תק׳׳ל משרשי )כנ׳׳ל סי׳ י ס ״ ה( יא Tיתכן שיהא החלל מוטל בבזיון בלי קבורה
כמצוה כדי שיתנטרר לב כל כ ע ם בראותם כמעשה עד ט׳׳ו באדר שיפט ב׳׳ד לברר א ם צריך למדוד וע״כ דהמדידה
הגדול הז ה א סיפ ת זקגי כ ע ם וגמליה ם ויקחו פר ה שהיא ב ה מ ה לאלתר וכוונת הירד על העריפה ממש וא״כ מוכח דגם אחר שנתברר
גדולה וילט ב אסיפה ובכ מ ק גדול שככל מפצים לראות ענ עי ם אלה אל החיוב כמו הכא שכבר מדדו אם א ק להן פנאי מניחק עד ט׳ץ באדר
מ ח ק לעיר ולקול עריפתה י ח ר ח כל השומעים וי ת עור ח רעיונם וכמש׳׳כ וכ׳׳ז לפ״ד הרמב׳׳ם אבל לכמאירי וכחולקים על הדמב׳׳ם
על הענ ק וכל כיודע בדבר מיד יהמה לבבו ותמיר מחשבתו להגיד שם וס״ל דהקבורה קודם המדידה ]ו הו א באמת שיטת היחשלמי
מה שהוא יודע לפני כז קני ם ומתוך כך י ב ע ח כרעים והרוצחים ו התוספת א כמשנ׳׳ת שם[ מס תבר דגם המדידה מניחק ב״ד
מקרבם ומלבד כידיעה יש תועלת רב במעשה כגדול כז ה להראות למ׳׳ו באדר אם אין להן פנאי )ואין לומר דבמילי דב׳׳ד כגדול
ולפרסם ב ה מ ק פר סו ם גדול כי חפז כזקני ם ואנשי כדע ת יהי׳ למצוא לא נאמר דק נפנץ בט׳ץ באדר דהא השקאת סו ט ה דחשיב שם
,כרוצח לנקום ממנו נקמת הנרצח וכן מצאתי לרמב׳׳ם ז׳׳ל עכ׳׳ל ג״כ מאיימק עלי׳ בב׳׳ד כגדול כמ׳׳ש ב סו ט ה ז׳( ואדרבה מס תבד
ועד׳ז כ׳ הר מב ץ בם״פ שופטים וכן בפי׳ כרא״ש עה׳׳ת ולסברא דאחר המדידה א ק לדמות העריפה וצריך לעשותה מ י ד)ו כ׳ > כמנ״ח
זו יש לאסוף ה מ ק רב בק במדידה ב ק ב ע ח פ ה דבשניכם שייך ט ע ם מצוה תק׳׳ל וע׳׳ל סי׳ י׳ ס׳׳ א( וכונת כ י ח׳ רק על המדידה וקרי לה
זה אבל בדעת זקנים מבעלי ה תו ם׳ ס״ פ שופטים כתבו אמר כ ר ב עריפה כ נ > ו כנ ה מצאט פי׳ שלישי בהא די ח׳ כנ׳׳ל ומפרקק את
בכור שור דכ׳׳ז צוה כקב׳׳ה לעשות כדי שיצא קול לנרצח ומתוך כך כמנעל ט ׳ והו א גפי׳ רבט משולם בירר שם דמפרש כולי סוגיא
יבואו עדים ויעידו שהוא מת ולא תשב אשתו עגונה ט ׳ ע׳׳ש וכ״כ דקאי אנד׳ו באדר דהוא פו ח ם בכרכים כדקתני קו pאת המגילה
בפי׳ הריב׳׳א ובחזקוני וגפענח ח א ולטעם זה לכאר ל׳׳ש pבמדידה בכרכים ו ט׳ז קתני בירר ונטשק כל צרכי כרבים וא ☆ הן כר ר׳ל
שעמק לא ^ ג ר כחלל וס׳׳ל כדעת כרמב׳׳ם בסי׳ ב׳ ס׳׳ה שאק אע׳׳ג ד פו ח ם א סור במלאכה אפ׳׳ה צרכי הרבים מותר וכן מפ ^ p
קוברק עד לאחר המדידה אבל בעריפה שכבר נקבר ל׳׳ש זה מיהו את כמנעל מע׳׳ג האימום דלאו מלאכה היא אבל א ק ממזירק אותו
נראה דגם בעריפה שייך זה דע׳׳י כל זה מ תפרס ם כ ענ ק שפלוני שהוא מעשה א ו ק ומלאכה והא ד מסקי ק במגילה ה׳ ב׳ ד פו ח ם מותר
נהרג ועי׳׳ז תוכל אשתו להתודע מזה ולכן מס תבר שלטלם ראוי במלאכה כתב דהוא דווקא צורך כיו ם או צרכי מצוה אבל בלא׳׳ה
לאסוף כ מ ק רב 3ק במדידה ג ק בעריפה מיהו אם הנ הרג הי׳ אסור שלא יהא כיום חול ואתי לאמנועי משמחה ומשתה וגם יבא
ק ק דל׳׳ש לומר שנשא אשה או שאשתו כבר יודעת וידוע שלא כי׳ להתענות בו ולפ׳׳ז מצאט יסוד מדינא למש׳׳כ כרמ׳׳א ג סי׳ תרצ׳׳א
iאשה אחרת א ק ענק לאסוף כ מ ק רב אבל לטעם כראשק ג ם ס׳׳א ע׳׳ש .ונראה דגם לדעה זו א ק כ כונ ה דכירו׳ בא לומר P
גזה ראוי לאסוף כ מ ק רב דכא כ ט ע ם כדי להעניש החצ ח ,ואפי׳ היתר דמותר לעשות כל צרכי הרבים ב פו ח ם ולא לומר שחכמים
אם כנ כ רג טרפה שאק כרוצח נהרג עכ״פ שנש מיהא צחך ליתן קבעו זמנו גט׳׳ו באדר דא״כ אמאי ק ת ר לה הכא כר׳ל למיתר במם׳
לו ועי׳ רמב׳׳ם פ׳׳ב מרוצח כ׳׳ד כ׳ ,ובאמת כראשונים לא כ ת ט מגילה אלא ת אי מפרש ג״כ כשאר הראשונים ח ק כל צרכי רבים
שצרק לאסוף כ מ ק רב אלא שנתנו טעם שדרך ד ב ח ם אלו שהרבה ה ק ב ע בנ דו באדר אלא דאגב שמעי׳ מינה דמותר לעשות מלאכה
אנשים ב א ק לראות וממילא י תפרס ם כדבר אגל מס תבר כי ק שזכו בפורים וע׳׳ז מפרש הי ח׳ דדוקא בצרכי רבים כה׳׳ג התירו אבל
טעם כ תור ה ראוי לעשותה בפ ר סו ם מה׳׳ע. להחזיר כ מנעל ע׳׳ג האימום לא כ ת י ח שאיט צרכי רבים ורק להוחדו
) (1ונראה דהמדידה כשרה גלילה .אע׳׳ג דכעדיפה פסלית בלילה שזה איט מלאכה מותר וע׳׳ל סק׳׳ח.
במגילה כ׳׳א א׳ משום דכפרה כתיב ב ה כקדשים מ«מ ) 0ואם הית ה שנה מעוברת באדר כשני .כן מבואר בירר שקלים
המדידה נראה דאינה שייכת כלל להפריפה וש׳ז לא נאמר כ פ מ שם שכל כדבחם דתק כ ת ם ג מ ת ני כיי ט באדר כשני
כקדשים וכיק דליכא קרא לפסול גלילה בודאי כשר )וכבר כ תב ט P ואמרי׳ שם ת ק תניק א ק ג ק אדר כראשון לאדר שר אלא מקרא
בס׳׳א סו ף סקט׳׳ז ע׳׳ש( תדע דכל הדרשות דדרשי׳ מכפרה כתיב מגילה ומתנות לאביונים ד סי מ ק בשם ריב׳׳ל אף שימוע שקלים
בה כקדשים ט ק לפסול טרפה גחולק י׳׳א א׳ ולענק מחוסר ת אגר וכלאים ב י ר ק ומפ׳ טעמא כלום א מ ח משמיעק על כשקלים לא
בי ח׳ פ׳ ע׳׳ע ולענק דאסורה בהנא ה בק מ שק ר׳ז א׳ וע׳׳ז כ״ט ב׳ כדי שיביאו ישראל א ת שקליכן בעונתן אם אומר את באדר ראשק
ולפנק ד ע ח פ ת ה מטהרתה מי מ נבלה בזבחים פ׳ ב׳ כל אלו לא עד כדק אית גשתא שיתק יומין כלום אמרו יוצאק על הכלאים לא
שייכי כלל במדידה pבעריפה .ואפ׳׳ג שהוכחט לק׳ סי׳ י״׳ד ס « ן כדי שיהו כצמחק ניכ pא ם אומר את באדר ראשק עד כדק אינק
דווקא ביום וסי׳ ט ח ם״ז דרחיצת הידים ק רי א ת כפרשה ד ק ק ק ואי׳כ כ׳׳ ה בכל כני דעושק כל צרכי כרבים שהטעם כמש׳׳כ
כיי ט דו ק א ברחיצה ק ח א ה שהן חלק מכפריפ ה וגמר מצוותה כמאירי שהוא סו ף כ שנ ה'כדי שתכלה השנה עם כל עונשי׳ וא״כ
וכפרה קאי ג ם עלייכו כמו שכוכחט שם בס׳׳ד משא׳׳כ מדידה שאינה זה שי p 7באדר שני ואפי׳ לכמפרשים כ ט ע ם משום שהוא סו ף
שייכת כלל להעריפה ואק להקשות ממ״ש ב סו ט ה מ׳׳ח א׳ מצאן P החורף נ״כ שייך זה באדר שני ולא באדר א׳ וכן מבואר בכדיא ב ת ר
איתן סי׳ ה מ צו ת ה מ די ד ה נחל
השבדק וערכק וחרמים והקדשות ומשקק א ת ה סו ט ה ושורפק א ת ממרא אגי ת סאגי והמרה מ לי ח יכיל ת ה א המראתו כ מר א ה כר
כפר ה ועורפק ע״ע ורוצעק עבד עברי ומסה pאת המצורע וכ״פ מ&קי למאי אי לדבר הרשות מי מצי » ק י והא נ תי ב אל יחסר
הרמב״ם בפ׳׳ז מיר׳ס הי׳׳א עושק כל צרכי כרבי ם במועד כ ר ועורפק המזג ואי משום המדידה ימשו בלילה דאז א״ 5לישב שם כדאמרי׳
את כעגל ה .והנ ה לעיל גי א רר דגגי ט׳׳ו באדר לדעת כרמב׳׳ם כשרה בלילה כיני מצי נפקי והא אסור להם לצאת משום אל יחסר
פירושו עורפק את העגלה עריפה ממש ולדעת כמאירי ת עי מי׳ דס׳׳ל המזג ואי משום המדידה ימשו בלילה דאז א״צ לישב שם כדאמרי׳
דקוברק לפני המדידה פירושו על המדידה pיתפרש הנ א דהא בסנהדרק פ׳׳ח ב׳ ח ה אינו דאין כוונת כגרר דמותרק לצאת
ברייתא אמת היא .ונראה דלדעת כ ר מ ג -ם דפירושו עריפה ממש משום שמוכרחק ליטיייי יאק לכן פצה אחרת תדע דכא יכולק
מדידה לא איצטרין למיתני מ שי ט א וני י ר ח ההרוג מונח עד אחר לעשות אחר תמיד של בק כפרבי ם שאז א״צ לישב בב״ד כמש״כ
כמועד מיהו א ם נ ב ר ק ב מ ההרוג ורוצק למדוד אי ד כ )דבדיעבד תום׳ ב סנכדרק י״ד ב׳ ד״ה אילימא ואם לא יספיקו ביום א׳ ימשו
מודה כרמב׳׳ם נמש׳׳נ בסי׳ ב׳ ס׳׳ה ס ק׳׳ג( ,מסתבר א ח ה ג״כ בכמה ימים רק כוונת כגנ ד דאסור לכם לצאת שלא לצו^ אבל אם
מותר בחוה׳׳מ אף לדעת הרמב׳׳ם ו א ק לומר דמילי דב׳׳ד הגדול התורה צותה להם לצאת פשיטא דמותרק לצאת ואע׳^ שיטלק לפשות*
אוושא מילתא טפי דכא משקק את כ סו ט ה נמי בב״ד כגדול הוא בלילה דע׳׳ז א ק איסור לצאת ) מיהו מכ א דמשני שיצאו להוסיף
כדתק ב סו ט ה ז׳ א׳ ואע׳׳ג דהשקאה גופ ה לא הי׳ בב׳׳ד הגדול על כ פי ר ופל העזרות א ק להביא ראי׳ ד כ ת ם באמת פסול בלילה
כמש׳׳כ שם ע׳׳ב תד*כ מה מיהו מס תבר דככל עושק ביחד ,ועוד כדאי׳ בירד סנהדר ק פ׳׳א ה״ג ,אלא דשם לא קאמר רק על העזרות
ח קן ממרא מיתתו בב׳׳ד כגדול וממיתק אומו ברגל כד תק ב םנ כ ד p ולא על העיר ואפשר דדוקא עזרות אק מקדשק בלילה כמו שאק בנק
פ׳׳ט א׳ ) א ן י״ל דשם מצותו בכך( ,ו כנ ה כ תו ם׳ בריש מר׳ק נ ת בו ביכמ׳׳ק בלילה אבל בעיר א ק קפיד א( .ואק להביא ראי׳ מהא דלא
ומציינק דלינא פירחא משמע דאי איכא טירחא א סור אע׳׳ג שהוא חשיב לה למדידה במגילה כ׳ ב׳ במתני׳ בהדי כני שפסולין בלילה
צרכי רבים וצ׳׳ע דבגמ׳ מבואר דבצרכי רבים שצרינק ל ק מותר אפי׳ די׳׳ל דבכלל עריפת כעגל ה הוא דחשיב כ ת ם ועוד דבלא׳׳ה תני
סירחא וכ״כ כ חו ם׳ לק׳ כ׳ א׳ ד׳׳ה וכי׳ דמותר לחפור וכ׳׳ה במ״ב ושייר שם סובא )נ מו שהגאט בפז׳׳ה ג ם׳ קנק פירות על מם׳ עבדים
.סי׳ תקמ׳׳ד סק׳׳א ע״ש ונראה דהחום׳ מפרשים דמציינק את הקברות סי׳ נ׳׳ ה ואפתיקנו כאן בשביל אח ה דברים שנתוספו ו תוקנו( דשייר
לא מיירי בצרכי רבים דא״כ הו׳׳ל למיתר׳ ברישא גגי מ תקנק א ת אק סקדשק את כחדש בלילה ברכות ל׳ ב׳ ואק תקיעת יובל בלילה
קלקולי נו׳ אלא סיירי ביחיד המציק ק ג ח בשדהו נ די שלא ינשל שבת קל״ב ג׳ ואק מניחק תפילק בלילה עירובק צ׳ץ ב׳ ואק שורפק
ולככי בעי דוקא דליכא טירחא .ונראה דאע׳׳ג דמבואר באר׳ח סי׳ קדשים גלילה פ ס חי ם ג׳ א׳ ואין סידור שני גזרי עצים בלילה יומא
תקמ׳׳ד ס׳׳ב דבצרכי רבים אם א ק רבים צרינק ל ק א סור טירמא כ׳׳ז ב׳ ]ו א ק גאולה גלילה מגילה ד א׳ תד׳׳ה פ ס ק[ וסעודת פורים
ומעשה א ו ק מ״מ מותר למדוד בחוה״מ דמקרי רבים צריכק ל ק נ ק שאכלה בלילה לא יצא יד׳ ח מגילה ז׳ ב׳ ואק מראק דם בלילה מגילה
שצריכק כפרה ]וג ם אפשר דמדידה לא מקריא מעשה א ו ק [ דאל׳׳ה י׳׳ד ג׳ ו א ק רואק את כנג עי ם בלילה מו׳׳ק ח׳ ב׳ ואין מ ט טלק נר
הוי חני בברייתא עורפק אבל לא מודדק וכ״ש לדעת כרמב׳׳ם דאק בלילה יבמות מ״ו ב׳ ואין חולצק גלילה יבמות ק׳׳ד א׳ ומגילת סו ט ה
קוברק עד אחר המדידה פשיטא דא״א להשהות כחלל כ נ > שכתבה בלילה פסולה סו ט ה י׳׳ז ג׳ ואין נשאלין לנדרים גלילה לחד
נח( ו ב פ ו ר י ם .כבר בי ארר דרבנו משולם מפרש ה א דיי ד ריש מ׳׳ד נדרים T׳ז א׳ ושכיר אינו עובד בלילה וכן ע׳׳ע קדושק ט׳׳ו א׳
שקלים עורפק ע׳׳ע ועושק כל צרכי כרבי ם דקאי על ו א ק מקדשין אשה גלילה לי׳׳א בה״ט אכ׳׳ע סי׳ כ״ו סק״ד ]וע׳׳ש
ט׳׳ו באדר בכרכים שהוא פורים וקמ״׳ל דצרכי רבים מותר לעשות בפ*יז דהוא דוקא בקדושי שטר[ וגזל הגר שהחזירו בלילה t tיצא
בפורים והא ד מ ס ק במגילה כ׳ ב׳ דיויט ואיסור מלאכה לא יד׳׳ח ג׳׳ק ק׳׳י א׳ ואק מחלקק תמחוי בלילה ב״ב ט׳ א׳ חד׳׳ה א ק
קבילו עלייהו היינו דו ק א בצורך היו ם וצורך מצוה אבל בלא׳׳ה ואק מפילק נחלות בלילה ב״ב קי׳׳ג ג׳ ו א ק מעב pאת השנה בלילה
לכו׳׳ע א סור שלא יבטל ממשתה ושמחה וג ם לא יבא להתענות ע׳׳ש סגכד pי׳׳א ב׳ ואק דנק דיני נפשות בלילה סנ ה ד pל״ב א׳ וכן
ולפ״ז ה א דמסיק שם דבסקים שנהגו לאסור אסור כיי ט נד׳ב אף אק מקיימק שפרות גלילה רמב׳׳ם פ׳׳ו מעדות כ׳׳א ואין אשה
צו ק מצוה )אבל צו ק כיו ם א ק לומר דאסור דכא מסיק שם דנטיעה מיזגרשת בלילה לדעת האר׳ז מובא גנו״ג מהדו׳׳יז סי׳ רי״ד ]ועי׳
של שמחה מותר וכ׳׳ש צורן כיו ם כמש׳׳כ כ תכ׳׳ ד סי׳ קי*ב( ה ה םנהד pמ׳׳ד א׳ תד׳׳ה חיישינן וברש׳׳ש שם[ ואין פולק לעיבור
דלא כמש״כ כרמ׳׳א באו״ח סי׳ תרצ rס״א ד צו ק מצוה מותר אף השנה גלילה סנהדרק ע׳ ב׳ ואק בנין גיהמ׳׳ק גלילה שבועות ט״ז ג׳
במקום שנהנו לאיסור ,והא דלא ניחא לי׳ לומר דכירו׳ אזיל למאן ולילה לאו זמן ציצית מנחות מ״ו א׳ ואק שוחטק בלילה לכתחלה חולק
דאסר במלאכה בפורים דהא בירר דמגילה פ׳׳א כ׳׳א פלוגתא י׳׳ג ב׳ ואק שירה בלילה פ רנ ק י׳׳א א׳ וכל מעשה פרה ביום פרה
דאמוראי היא אי פורים מותר בעשיית מלאכה אי לאו משום דס׳׳ל ספ׳׳ד וביומא מ׳׳ג א׳ ותגלחת המצורע ביום תוספת א פ׳׳ח דנגעים
דלמ׳׳ד דפורים אסור במלאכה מדינא ג ם צרכי רבים כי׳ אסור דכ א ]ואולי הוא בכלל פ הר ת המצורע דקתני[ ובירר פ׳׳ג דביכורים ה״ג
קבילו עלייהו יו׳׳ט ודינו כיו׳׳ט אגל קשה דא*כ תיקשי ממתני׳ דמש מיבעי אי הנח ת ביכורים כשר בלילה ובירר יומא פ׳׳ו ה׳׳ה מ סופ ק
שקלים למאן דאסר במלאכה בפורים ובירר מגילה פ׳׳ב כ׳׳ב בפי אם שריפת פרים הנשרפים כשי בלילה ואק נשיאת כפים בלילה
להוכיח ממתני׳ אם פורים מותר במלאכה ודחי לה ותיפשוט ממתני׳ ירר רפ״ד דתענית ואק מקדשק את העזרות בלילה ירר סנהדר ק פ׳׳א
דהכא דמותר אלא משמע דאף אי אסור ב סל אנ ה מ״מ אי ט כיו״ט ה״ג ואק מושחק נ הני ם גדולים אלא ביום חר׳כ צו פרשה נ׳ ואק
ממש pכחוה״מ .אבל באמת דבריו מוכרחים דכ א בירר פ׳׳ב כר׳ל תגלחת הנזיר בלילה ספרי זוטא נשא ר פ׳ ]ובספרי איתא שם דאפי׳
י.עי להוכיח ממתני׳ דהי׳ כותבה דפורים מותר במלאכה ואם נימא בלילה כשר[ ואק רוצפק בלילה ספרי נשא סי׳ ק״כ ואין נבואה
דדינה כחוכ׳׳מ מאי קושיא ה א בחוכ׳׳מ מותר לכתוב ס פ ר לצוק אלא ביום ויק׳׳ר פ״א י׳׳ג ועי׳ תו׳ > צו ספי׳׳ח ואק נפילת אפים
המוסד כמבואר באו׳׳ח סי׳ תקמ׳׳ח ס״ב וה׳׳ה מגילה בפורים אע«כ בלילה אר׳ח סי׳ קל׳׳א ס׳׳ג ואק אומרים צידוק כ ד ק וקדיש בלילה
דאם עשאוהו כיו׳׳ט הו׳׳ל כיר׳ט גמור ולא כחוכ״ מ ולפ׳׳ז כ ר׳ מ רמ׳׳א אר׳ח סי׳ ת״כ ס״ב ואק שואלק באו׳׳ת גלילה בפה״ט תצוה
למפשט ממתני׳ דפורים מותר במלאכה מדמתי pצרכי רבים וצ׳׳ל כ״ח פ׳׳ו ואק עושק חרם בלילה ס׳׳ח סי׳ קמ״ג ואף שבכמה מהם
דס״ל דמתני׳ דשקלים רבי היא דמתיר במלאכה בפורים שם גירו׳ יש ליישב כמובן אך ברובן צ׳׳ל תני ושייר ועי׳ יומא כ׳ ג׳ ת ד׳ ה
פ״א כ׳׳א ,אבל קשה מכ א דפרין בגס׳ די ק דרבי נטע נטיעה בפורים אלא שהקשו אמאי לא השיב במגילה כל כלילה כשר להרמה וצ״ט
ש׳׳יל דמותר במלאכה ואיך יתכן זה דהא מלאכה שאינה לצוק כיו ם דע״כ ת ר ושייר כל כני וגם בלילה שייר כ מ ה דברים.
או צו ק מצוה ורבים א סו ר לט׳׳ע ושמא כר -מ למידתי דרגי לצורך ) 0ו מ ו ת ר למדוד בחול המועד .ת ק בריש מו׳׳ק משקק בית כשלחק
רבים נטע אבל אכתי קשה מאי פ רין כ ת ם מרב דמזי׳ לכהוא נברא במועד כר ועושק כל צרכי הרבים וקאמר בירר שם ) ה׳׳ג(
דזרע כיתנא בפורים ולטיי׳ ולא צמח אלמא דאסור במלאכה וווה אלו הן צרכי הרבים דנק דיני ממונות וד״נ ודיני מכות ופודק את
צא איתן סי׳ ה מצות המדידה נחל
ה• נא( כ rד מודדץ .נוטלץ חבל של פשתן ) □ של המשים אמה >ג( והגדול שבדיינץ מברך נ ס מעומד ומוציא את כולם
נה( ומתחילץ למדוד ) 0מחוטמו של חלל ) 0ונראה שמודדץ מראש חוטמו לדעת הרמב״ם מס ולדעת המאירי
ממקום ראש חוטמו נם( ואם נמצא חלל בלא חוטם אם כלי הנשימה הפנימיים נמצאים נראה דמודדץ מהם ואם גם
זה חסר אץ עורפץ כלל ס ואם נמצא חלל של שני ראשים צ״ע מהיכן מודדץ mר״א שלעולם מודדץ מצואת )י ס
ואם נהרג שלא מצואת אץ עורפץ כלל ניג( ואם התחילו למדוד מן הערים אל החלל נראה דהמדידה פטולה )CT
ויש מכשירץ אף לכתחילה.
המדה ואם ימדדו בשניהם בב חל נ״כ נדע אתו ה ^ כק רוב ה כמו יאי׳ נימא דהתם משום דלא הוי צורך רני ם ונא לצורך כיו ם דלט׳׳פ
אם נמדוד בשניכם בחבלים שבחגלים שמתכוץ ה ד בשניהן י ת ט ץ אסור וצ״נג
ובבחל בשניכם יהי׳ מדה קצת יותר ג ח ל ה ומה ר׳מ בז ^ מיהו ) (0אבל נשבת ויו׳׳ט מסתברא דאץ מודד ץ אמ״ג דשדיק מדידה
לפ״י ה ק ח אורה )שיתבאר בס׳׳ו( דידש אץ מקד pבע׳׳ט דווקא ■ דמצוה בשנת קנ״ו ב׳ וכ׳׳ה באו״ח ם ״ ש״ו ס״ז הנ א
לפנץ קידור אמרו אגל דץ כבלפה ואומד ז ה נוהג ג ם ב T׳פ יש נראה דאסור ואפי׳ ניו״ ס שאק איסור משום טלכיול כחבל בכרמליס
ר׳מ גז ה ט ו ן שמכחלל פד כ פי ר שמימינו ,יש ק׳ א מ ה ומחצית מ ה ם ונרכ״ר משום דאוושא מילהא טפי .וכן משמם קצש דכא לדפש
ה ד ם שצרץ לאמדם ו ה ם ר אמה ומחצית מה ם ר אמה בשלשלת כמאירי ביארנו דהא דטורפק בחוכ״מ כיינו ג ם המדידה ומשמט
של ב ח ל ונניח לדוגמא שחבל מ חכו ץ א מ ה בכל ר אמ ה יותר מש^לת דווקא בהוכ׳׳ס אבל לא ביר׳ט ואף שאץ ז ה מוכרח די״ל דמשום
של ב ח ל נמצא שפד כ פי ר שמימינו יש צ״ט א מ ה ג מ ד ה בחבל ,ומכחלל כטריפה פצמה נקט חוכ״ מ מס חבר דאםור כ נ >
פד כ פי ר שמשמאלו אק כ ד ם כלל ושם א ם ימדדו בשלשלת של ב ח ל
יהי׳ ק׳ אמה ומשהו נמצא א ם ימדדו ב״פ בחבל של נ׳ אמה י ת ט ץ יי • ) א ( כ י צ ד ייייי ץ יוטלץ חבל של פשתן .בפירובץ ר׳ח א׳ חניא
ב׳ אמות וישאר צ׳׳ס ומשהו כ ד שהעיר שמימינו היא הפיר כ ק ד ב ה א rיהושט בן חגניא אץ לך שיפה למדידה יושר
פ׳׳י מדה בחבל שיש ב ה צ״ט א מ ה אבל ג מ ד ה של שלשלאות הפיר משלשלאוש של ב ח ל )וכשב בהגכוש ריסב״ן דהיינו בריחי ב ח ל
משמאלו היא הקרובה שיש ב ה ץ ומשהו והעיר מימינו יש Pק׳ ס פוי ק ארוכץ וח׳ל דאי שלשלאות ממש יכול נ״כ להכוץ מעט
בצמצום נמצא שיש נ״מ בזה .אך כ׳׳ז לפ׳׳ד ה ק ץ אורה אבל לפ׳׳ס או להמשח ואק זו מדה נכונה( אבל מ ה נפשה שהרי אמרה שורה
שום ד נ י הב 14ה שנבאר בפז׳׳ה בס׳׳ו דלא ככק׳׳א רק דב ^ננ ובידו חבל מדה ו מ ס ק שני רב יוסף ג׳ חבלים ה ם של פשתן למדידה
וקידור רק מודדץ כל כשיפופץ מדידה יפה א״כ שוב אץ ר׳ מ בזה. וכ״ם באו׳׳ח סי׳ שצ״ט ס״א ,ו כנ ה כמאירי כתב שי״א דקרא אשי
אכן נראה דגמדה בחבל ג״כ אץ מ ת ט ץ בכל מקו ם בשוה שיש להקל להכשיר ג״כ חבל של פשתן אפ״פ שאינה מדה מדויקת לא
חבלים שמתכווצים יוסר דש פחות ויש ד ץ בפל כח שיטל למתוח הטריחה שורה יושר )וג ם בא לממט של גמי ושל נצרים( אבל כ׳׳ש
החבל ביותר ויש בפחות ו ה ד צריך למתוח בכל כחו כדל ץ ס׳׳ו וכי׳ז אם רוצה למדוד בשלשלאות של ב ח ל שתהא מדה מדויקת יותר דסדיף
בכלל מה שהתורה אמרה שמודדץ בחבל של פשתן ולא אמרה שצריך טפי והביא שיש חולקים בזה ובאמת כך מוכח ברמב״ם ושר׳ט וכה״פ
דווקא באותו כחבל ובאותו בן אדם )ואפי׳ באותו ד ץ לפעמים דלא ס״ל כן שכתבו בהדיא אק מודדק אלא בחבל של פשתן וכ״ה
הוא יותר בכחו ולפעמים הוא כבר עייף ומותחו בפחו ת וכ״כ הר*ש במבוה״ק לרשב׳׳א והיינו דהתורה רוצה בדווקא שתהי׳ מדה כזו
ג ^י ם פי׳׳ד מ׳׳ג פ״ש( ופ״כ דכתור ה לא חייבה ס פי pל מ ד ד של פשתן אף שאינה מ דו ק ת שהחבל משכוץ ממט או מתמתח ממט
בחבל של פשתן וכמו שיצא המדידה זהו רצון כ תו ר ה וא״כ יש נ׳׳ס ואם ימדוד בשלשלאות של ב חל אין זה כ מד ה שהתורה אמרה )ואפשר
בזה דאם כיו מודדץ בשלשלאות של ב חל כי׳ תמיד יוצא מדה מדויקת דאפי׳ בדיפבד לא יצא ידי מדידה וצריך לחזור ולמדוד ואם אק לו
והתורה רוצה דווקא שיצא מדה כזו שיוצא נ די חבלים ו ס ה י ת ץ חבל של פשתן לא יערפו כלל דמדידה של שלשלאות כוי כנמצא בטליל
שהפיר השני׳ תצא כ פי ר ה ק ד ג ה ט ץ ששם נמתחו החבלים יותר לעיר שמדע שלא ע׳׳י מדידה דלא מכני כי ק שכתורה כתב ה בפירוש
וכנ׳ > ואץ להקשות ממ׳׳ש בבכורות י׳׳ח א׳ נמצא מכוץ בץ ב׳ ד ^ בחבל נקרא מדידה וצ׳׳ט( .ו הנ ה pזה דצריך מדידה בחבל
עיירות לא כיו פורפץ או יביאו ט ל ה א׳ בשותפות ויתט משום של פשתן אינו דווקא בתחומץ דאטו תחומק כתיב בקרא וכ״ה
שא״א לצמצם פ׳׳ש ובשלמא א ם נאמר שצדן מדה מדדיקת אתו קרובה בהדיא ברבנו יונתן של פשתן למדידה למדידת תחומץ ופרי מקלט
שפיר אמרי׳ א׳׳א לצמצם אבל כיץ שמדה מ ד ק ת אץ לנו אלא ופגלה פרופ ה פכ״ל וכ״נ מלשק של פשתן למדידה ולא קאמר לאתה
בשלשלאות של ב ח ל pשכתורה רוצה במדידה של מבלים אף מדידה כדאמר של מגג לפרה של נצרים לסוטה משמע דלכל מילי
שלא יצא מדה מדויקת א״כ מה שיץ א׳׳א לצמצם כ ד כ תו ר ה קאמר וכן שם ע׳׳ב קאמר אק מקדרץ בפ׳׳ע משמט דלכל מילי שוה
רוצה מדה זו אף אינו מצומצם ולק׳׳מ דנהי שהתורה ד צ ה שנמדוד פ׳׳ע לתחומק ופ״ל ס׳ץ ,ובמאירי כ תג של פשתן למדידת תחומין
בחבלים ולא בשלשלת מיהו בחבלים כ תו ר ה רוצה מדה מצומצמת ואפשר דלשיטתו אזיל דקולא היא שהקילו דמותר למדוד בשל פשתן
וצריך למתחו בכל כחו כ מ ה שאפשר ופ׳׳ז אמרו א׳׳א לצמצם דשמא וס״ל דלא כקילו אלא בתחומין דרגק אבל יותר נראה דגם כמאירי
לא מתחו בכל כחן או שלא דחקו לסמוך חבל זה ממש ב ^ ו ם שכלה ס״ל דבכל מילי רשאי למדוד בפשתן דכא קרא לא מיי ד בתחומץ
חבל כראשץ ואכ׳׳נ אם כי׳ ב ח ר לנו שפשו ככל כדץ זה ק ר א ורק משום דהכא מיי ד בתחומק כתב חחומק וכ״ש לשאר כראשונים
מצומצם אף שאינו מדה מ ד ק ת כמו שבשלשלאות של ב חל ופשוט. דצריך דוקא מדידה של פשתן דכ׳׳ה בכל כדברים .אך לכאף יל׳׳ט
דבפ״ט ל״ש כלל דק זה שצריך למדוד דווקא בפשתן דבשלמא בתחומין
)ב( ש ל חמשים אמה .ה ק ב פי דג ץ נ׳׳ז ב׳ א,ץ מודדץ אלא בחבל שצריך לידע שיפור אלפים אמה או בפרי כלוים שצריך למדוד אלף
של ר א מ ה לא פחות ולא יותר ואמרי׳ בגיד מה״מ א rדא׳׳ר, אמה מגרש ואלפים שדות וכרמים שפיר ילפי׳ דכתורה רוצה דווקא
אורך כחצר מאה א מ ה ורוחב חמשים בחמשים אמרה תורה בחבל מדה זו של חבל שמתכוץ מפט או מתמתח מפט ולא לתת ממש
של נ׳ אמה מדוד כ אי מיגפי לי׳ ליטול נ׳ ולסבב נ׳ א״כ לימא קרא אלפים א מ ה של שלשלאות של ב ח ל רק פחות מפט או יותר מפט
כר .ו כנ ה דרשא זו דרשא גמורה היא ולא אסמכתא מדפריך וה א כמו שיוצא ע׳״ מגל של פשתן )ולד׳ כ מ אי ד הוא קולא דלא
מיבעי לי׳ כ ר וכ״כ כ תו ס׳ לפיל כ״ג ב׳ ד׳ ה פשטי׳ ד מ ד פ ^ כ כ א חייבה תורה לדקדק במדה של ב ח ל אלא דסגי שיתן אמות של חבל
והא מיבפי לי׳ כ ר אלמא דדרשא גמורה היא ]ו מ ה שהקשו שם ו ק בתחומק א ם מדד בשל פשתן ונתכוץ מ ק ד מדידה ואסרו לצאת
ממ״ש בסוגיא שם פשטי׳ דקרא במאי כתיב ^ל דאפ״ג דדרשא יותר( אבל בפ׳׳ע שא״צ אלא לברר אתו פיר כ ק ד ב ה מה נ״מ א ם
גמורה היא צדכץ לידע פשטי׳ ק ר א דאץ מקרא יוצא מידי פשוטו ימדדו בשל פשתן או בשל בחל הפיקר שימדח בשני הפרים באותה
איתן סי׳ ה מ צו ת ה מ די ד ה נחל צב
באופן שישאר אמצעיתו פל מקו ם שהשלים וידע שמדד עוד כ״ה אמה ודוגמתו מציגו נקדושק פ׳ ב׳ גני יחוד דדריש מקרא ופריך פשט״
במתיחת חבל של ר א מ ה מיהו אם ממקום שקידר או שאמד פ ד דקרא במאי נ תיב ואפ״ה פ ס קו רוב כ פו ס קי ם דיחוד דאורייתא מהאי
סוף כ ת חו ם לא נשאר ר אמה שאץ יכול לחזור לאחוריו אץ לו ת קנ ה קרא ונמ״ש בפ׳׳ז ל rב׳ ומ*מ בעי פשט״ דקרא במאי דאץ מקרא יוצא
אא׳׳י יצא ח ץ לתחום מיהו א ם יכול לילך למקום אחר מהצדדץ למדוד מידי פשוטו[ ולכאר תמוה איך יתכן שהיא דרשא גמורה דהא כולה
שם יעשה כן כמבואר נ שמפתץ אבל אם אץ י ט ל שגם שם הו א סוגיא אזלא שם נמ׳׳ד תחומין דרבגן כדא׳ אק מקד pבפ»פ ופרי
חץ לתחום בזה לכאו׳ אץ לו שום פצה ושמא שם נ א מ ת ימדדו בחבל מקלס מפני שהן של תורה וצ׳׳ל דכווגתם שהיא דרשא גמורה לטנק
של ד אמות ונדא׳ בירד דהקילו בזה ,וכ״ז נ ת ח ו ^ אבל בפ״ע ובפרי שאר מדידות נ ג ק פרי הלוים דבזה ילפ״ מהאי קי א י א ק מודדן
הלוים שאץ בזה משש שמא יאמרו מדת ת ח ו ^ נ א ה לכאן ימתח אלא בחבל של ר אמה והוא מדידה ד אודי ת א ]ו א פ ״ נימא דאסמכתא
החבל פ ד סו פו ואח״כ יחזור ויקפלנו ויחלקנו נ ר > מיהו א ם יש היא ג״כ ה׳׳ה צ 1אר מדידות דאטו שבח כתיב ב ק ר א[ ,ואץ לומר
ב׳ כרי ם וביניהן אץ ר א מ ה נז ה לכאף אץ לו ת קנ ה ג ם נ פ ״ ע שכרי מוו ק א ב פ ד הלוים ובתחומין שיין למדוד בחבל של ר אמה דשם
אץ יכול למתוח החבל פל ההרים שהרי שם כולך בשיפוע ואץ כחבל המדידה היא אלפים א מ ה שזה נגמר ב ארנפי ם מבלים של נ׳ א מ ה
נמתח )וג ם קולא של ד אמות ל״ש נ ע ״ ע כיץ שהיא מה״ת וכ תו ר ה ]ו ה א דאמר ד׳ש ב פי ד ב ץ נ״ד ב׳ שאץ המשוחות ממצץ את המדות
אמרה נחבל של י א מ ה( וי״ל שיעשה ע״י כלונסאות ארוכים שיניח ומשאי pסיו אמה היי ט לפ״ ב׳ של רש׳׳י משום שאץ מושבץ מקו ם
פל ב׳ כ כ רי ם מזה ומזה פד תו ם ר א מ ה וימתח החבל ואח״כ יחלק ה אחתה ולפ״ א׳ של רש*י צ״ל שאחר שהיו מודדץ מ׳ חבלים מוזרץ
כחבל למחצה ולשליש ולרביע כפי כצורך נ מ ה שה״ נגד הבק ע ה לאמוריק נ דו אמות באומד דהא נ הדי א אמר נ י ד ׳ פ״ה דעירונץ
שביניהם )שהרי כ ה ר אץ נמדד נ מ ד ה זו שהיא ישרה pמ ו מ כל ה׳׳ג שהיו מודדץ ארבפים חבלים[ אבל בפ«פ שאפשר שפד הפיר
השיפוע נדלק׳ ( wוידע כ מ ה מהחבל שלקח וידע נ מ ה אמות הו א יש פ חו ת מר אמ ה או שישאר פ חו ת מג׳ א מ ה ויצטרכו לקחת חבל
זה ונמצא שמדד נחבל של ר א מ ה וצ״ע וע״ע לק׳ ס״ו דיני הבלעה אמר שם אץ דץ של ר אמה ח׳׳ א דגם בתחומין אם יש שם הרים
ואומד בפ׳׳גג שצ pלקדר או לאומדם נ ד כ היו מדלגץ ה רנ ה ומתחילץ אח״כ
ואפשר שלא נשאר אח׳׳כ ר אמה ו פ ״נ דלא חייש״ בהכי .ונ׳׳ת
נג( וולגדול שבדייטם מברך .ב תו ספ ת א פ״ו דברכות )מוב א נרא״ש
ה ד צריך למדוד דווקא נ חבל של ר אמה כדאמר בגמ׳ לא פחות
פ״ק דפס מים( פשרה שהיו ששץ פשר מצות כל א׳ וא׳
מפני שמרבה ולא יותר מפני שממפס פ׳׳ז יש פצה כמ׳׳ש נירו׳ פ״ ה
מברך לעצמו היו פושץ נולן מצוה א׳ אחד מ ב ^ לטלן ו כיי ט שמצוה
דפידב ץ ה׳׳ג ]ומוב א נרא״ש בשמפתץ[ שאם ה ״ נחל ו ה״ ממנו
שא׳ יברך ויוציא טלן משום ברוב פ ם הדרת מלך כמ״ש בברכות
ולהלן נ ד ה אמה ח pאמורץ ה״א מודד בחבל של ר אמה וחוזר
נ״ז א׳ ונ״ ה במ״ב ס׳ מ׳ סקי״ג לפנץ כל ברכת כמצות ע״ש ,ומציט
ל אחודו כ״ה א מ ה וחרנה אמר מודד נחבל של ר א מ ה והשאד
בבר ט ת מ״ו א׳ דגדול מברך להוציא את טלן לפנץ ברהמ״ז וכן
מודד נחבל של ד אמות וכתב הטור או׳׳ח ם ״ שצ״ס דמסתברא
לפנץ המוציא כמש״נ תום׳ שם מ׳׳ו א׳ ד״ה לא ונ ״ ה באר׳ח ם ״
כרדד שמחר ל אחודו וכ*פ בשר׳פ שם וספמו כמש״כ שם בהגה ת
קס״ז סי״ד ו מ ס תנר א דה״ה בכל הברכות במקום שמוציא אם הרבים
מהרל׳׳ח דלא מציט מ מ ׳ מדידה רר! של ר אמה כדיליף בשמפתץ
צריך לכבד את הגדול בזה וע״ סנהדר ץ מ״ב א׳ גדול שבדיינץ אומד
ו צ דן דווקא התטוצו ת חבל של ר א מ ה וכתב בפד שה שם דכ׳׳ז
כר שאט מילתא דב״ד דאגדול רמיא ע׳׳ש ,ואץ לברך עד שיהא
מיירי שאץ ידוע בודאי רק לפי אומד הדפ ת דאי יודפ ממש א«צ
החבל מזונץ בידו למדוד כמש״כ תום׳ ב סוכ ה ל״ס א׳ לענץ לולב
למדוד כלל גבי תחומץ ]וכן א ם יודע פ׳׳י שלשלאות של ברזל לא
והטע ם כמש״כ הראשונים ד נ ט ט נ ר לעשייתן ולא עובר דפובר
מכני ד ה ד התורה הקפידה פל מדידת מבלים שמתכווצים[ ולכאו׳
וכ״ה נמ׳׳ב ס ״ ח׳ ס ק ״ ט ו מ ס ח כברכ ה נ ב ר נתבאר נ ס ״ ג נעזה״י.
צ*פ א ם אץ י ח פ בדיוק איך ידע כ מ ה לחזור ל אחודו ו א ם ימדוד
) (7מעומד .נאו״ח ם ״ מ׳ ס״א יתעטף בציצית ויב pמעומד וכתב נ מ ה למזור הרי לא ימדוד בחבל של ר אמה וכ תורה הקפידה דוקא
במ״ב ר״ל הע טיפ ה והברכה ש ת ^ ב פ ט ד ה ה ע טיפ ה פל התכווצות חבל של ר א מ ה וי*ל שילך עד הנ הר ומשם יתחיל
משום דנתיב לכם וילפ״ ג״ש מ ט מ ר דכתיב ג ״נ לכם ו ב ט מ ר נ תי ב ממתח כחבל לאחוריו פד שיגמר ואח״כ יראה נ מ ה הגיע עד מקו ם
מהחל חרמש נ ק מ ה ודרש״ כקומ ה )דרשא זו נמצאת נ פ ס ק ת א זוטרתי שמדד מקודם ויחלק החבל פד אותו מקו ם ואם הוא מחצית החבל
פ׳ א ט ר ובמדרש תנאים ראה פ״ז ס׳ ומובא ברא״ש סו ף פ ס חי ם ידע שיש נ׳׳ ה א מ ה במתיחת חבל של ר אמה ואם י ה״ ממשיח כחבל
בשם ח ( rוהברכה משום דכל ברכת כמצות צריך להיות ב פ ט ד ה ידע שנשאר פוד ״ אמות וכן כי ח ב ככל ונמצא מדד בהתכווצות
לנתחלה עכ״ד ומבואר דתרי פני ט טנ כו דהמצוה צ׳׳ל בעמידה הו א חבל של ר א מ ה כדץ ויודע נ מ ה נשאר ,וכן כאן בפ׳׳ע א ם נשאר
דווקא במצות דכתיב בהו לכם ו כ ט שהניא נ א רכ״ ח נ שם כ מ ה פחות מ ר אמ ה יתחיל מהעיר ויחזור לאחוריו פד חו ם כחבל ו אח״נ
ראשונים דשש מצות צ״ל מ ט מ ד ספיר ת כ ט מ ר ברכת לבנה ציצית יחלוק כחבל ויראה כ מ ה מ א ר ממנו שלא נמדד ו T׳ל .r oוכ׳׳ז כשיש
שופר )ו א ט׳ג דאמרי׳ בר״ה ט״ז א׳ ד ת ו ק ^ כשהן משבץ י״ל ד ט ק ר נמל אבל א ם כ ״ באמצע קידור ואומד ואמ׳׳נ לא נשאר לו למדוד
התקיעות שפל סדר כ ברכו ת( לולב מילה דנ כני כתיב לכם ושאר מבלים של ר שלמות ט ץ שנשאר לו ע׳׳ה אמה בזה א״א לפשות
מצות א״צ מ ט מ ד אבל ברכת המצות כולן צ״ל מעומד נ ט שהביא • כמש׳׳נ שכרי אץ יודע מהיכן להתחיל שאץ ידוע היכן נגמר תחומו
כב״י וכב״ח שם ט ח ש ל ט דכל ברכת כמצות ב פ ט ד ה וכג אוני ם ובשלמא בע״ע יתחיל מהעיר וימתח לאחוריו ויחלקנו ע״ד שכתבנו
אסמכיה אקרא ויעמוד דוד ו י ב ע כמ״ש בשיו״ט ומצאתי נ אבו ד רכ ם לפיל )ונ חל ס ק י ה ( או שימתחנו פ ד תוך הפיר פד חו ם ר אמ ה
ה׳ ציצית שט וד׳ל שש מצות ק שברכתן מעומד סימן להם פל״ז של״ם ואנחכ יחזור רקפלנו עד תחלת כ פי ר וימלקט ע׳׳ד הנ׳׳ל וכן בפרי
ט מ ר לבנה בחידושה ציצית שופר לולב מילה נ י באלו הוא כתוב כלוים אף שאץ יודע משלום האלפים אמה ואץ יכול להתחיל למותחו
לכם נו׳ ו א ט למדץ חמשתן נג״ש מלכם הכתוב גבי ט מ ר ט ׳ דש משם לאחוריו י מ ת ח ט פ ד סו ף כחבל ואח״כ יקפלנו ויחזור לאחוריי
מצות אחרות שמברנץ פ לי ק מפו מד למצוה pכ ט ב ח ר ו א ם לא ט ע נ מנ ץ אמות שמדד וכנ״ל אבל בתחום שבת א״א לפשות כן שהר•
מפו מי אץ לחוש נ ט ן הלל ומקרא מגילה ו סו כ ה ו״׳א כלל לזה נ י א סור לצאת מוץ לתחום שמא יאמרו מדת תחומץ באה לכאן וכדאמר
כל מצוה שאץ ב ה הגאה מברכים פל״ מעומד עכ״ל ומש״נ שאץ בשמפתץ ולהתחיל מ סו ף כ ת חו ם ולמותחו לאחוריו אץ יכול שכרי
בה כצאה נראה כוונתו כמש״כ כמג״ א ליישב הקושיא מחלה משום אץ יודע ה י ק סו ף כ ת חו ם נ חבל של ר אמה ו״׳ל שיחלק כחבל
דחלה הוא pלהתיר פירותט ולפ״ז ה׳׳ה שחיטה ועירוב ו ס ד ק שמדד כחמשים כ א מרו ט ם לחצי ויתחיל ממקום תום מצי כחבל למפרע
מפ״ש ונ״ר א״צ מ עו מ ד)ו פי׳ בהגר״א שהשיג פל כ מג״ א ופי׳ ב ט י ז ד ס ת מ ט עד סו פו להלן וידע שהוסיף פוד נ ״ ה אמה א״נ יכפול
יו״ד ם״ שכ״ח סק״ב ש״׳א שכולן צרינץ מעומד( ואפשר שכוונתו כחבל לשנים משים מקום כנ פ ל כנגד כ מ קו ם שהשלים למדוד ואח״כ
מצוה שאץ ב ה כנ א ה היינו שאץ ב ה גם ברכת כנ הנ ץ כ ט אכילת חרוק החבל מחציתו לאחור למקום שכבר מדד ומחציתו לפנים וימתחנו
צג איתן סי׳ ה מ צו ת ה מ די ד ה בחל
כלל דץ זה ויכול להתחיל מ את ה צד שירצה וז׳׳^ ופפ״ז יש ליישב ומרור ואכילת תרומה וקדפים ולפ׳׳ז אץ ראי׳ מכאן להמגיא
לשץ כירושלמי נ ט מ א פ״ב כ״ א נ ט נ ד א ד ר צדוק מאיכן ל ט למוד ולפ׳׳ז לדעה ראשונה אץ צריך סנגומד בברכת כמצות רק גאלו ף
pכהיכל pכעזדוס דמשמס שמסחילץ למדוד מכפרי ם ו^מש״ב שגס כסצוה צריכה ממומר ולרמה שד׳ ושלישית יש מצוה רץ כמובחר
א״ש דשם כרי לא כי׳ ר א מ ה דכ א נהרג ב פ ט ם ו ס ה אץ נ״מ מהיכן בכל כברכות שאץ במצוה תומלת למצמו לממור וכ״נ מרברי הא׳׳ח
שמסחילץ למדוד .ו נ י ח׳ נ פ׳ ע״ע ה ג ד ס א נ מ ת ט׳ אץ מודדץ אלא )שהביא גב׳׳י( בה׳ ציצית סי׳ כ׳׳ז שכ׳ ירושלמי כל כברכות ממומר
מפיר שיש ב ה נ״ד והו א ט׳׳ס וצ״ל לעיר כ מו בבבלי וכ״ה ט ס ח TP ימל ברכת מצות קא מר ולא סל ברכת כנ הנ ץ ומצאתי p oלרבי
בירושלמי ,א ק בתוספת א דנגעים פ״ו גני ירושלים איתא ג״כ אץ מ ת י ג מסמור שלמה ויג רן וכן נסי מציד בלוים רכתיב לסמור לשרת
סודדץ הימנה ולחלל וצ״ל דלאו דטקא מ מ א כל כ ט סל עי נ א מ ת על ^ ן אמרו שאץ שימת אלא ממומר וכשירות שלט בסשותיד כמצות
ה ספרי ונ ד ל דמותר למדוד ג״כ מהפרים אל החלל ואולי לכן לא א׳יכ מ ג ע מסומר מכ׳׳ל ו כנ ה מ כ ס סו ק כראשץ שהביא משמס רמיימ
הני או כר מב״ם בפירוש וצ״^ ולפ״ד כ ס פ רי נרא ה דאם מדדו Pבברכה אבל מה מסוק ה שד רקאמר והשירות שלט בסשותיט המצות
מכפרים אל המלל לא כ ט מדידה וצריך למזור ולמדוד לפמש׳׳כ לפיל סשמפ רהסיקר קמירא מל כמצוה אבל נראה מ ם בזה כ טנתו סל
בסעיף א׳ דע״ע אץ ד נ ה כקדשים וא״צ שנה לעכב וא״כ לא קיים הברכה ולא סל כמצוה כר מסיי ם א״כ מ ב ע ממומר ,ולס׳׳ז אמי׳
כלל מצות מדידה ואע״ג דידוס המדידה לא מ ה ט דלא עדיף מנסצא כמצות שמבואר בהריא ט מ ׳ שסותרץ גמיושב אמ׳׳ה ברכתן ג מסו מר
בסליל לפיד שצריך למדוד ]ואפי׳ ל ה סונ ר לק׳ ס״ז דנמצא בסליל לעיר נ סו מקרא מגילה וכ׳׳ה בנ ד ב ר ׳ ס תר׳צ גשם הג׳׳א ו מ ה שאד
א״צ למדוד כיי ט משום ד כ ת ם לא מל כלל דץ מדידה נ כ ה ״ג אבל ^ נ ץ לישג בברכת מצה ומרור ו סו כ ה )עי׳ רמ׳׳א סי׳ ת רנ דג ס׳׳ג(
כאן שנתחייב נ מ ד ד ה ומדידה זו אינה כלום צריך למזור ולסדוד מ משום קביסות ס עור ה וקביסות קירוש שצנע מיוש^ ו כנ ה
וסוד דשאט כ ת ם שמדע לכל אבל כאן שלא ט ד ס אלא להמודדים כו״ל ממש׳׳כ לא מצאט שום רמה רכל כמצות צו ע להטת מ ט מ ר ח ץ סו׳
נ ט ד ע לאדם א׳ נטמחה שמכיר בטביעות פ ץ שנטר זו קרזבה מד אי ייליח א לו )ו ר ק בברכת כמצות י׳׳א רכולן ממומר כ ד ל ( ואחר שסציט
צריך מדידה ופ שוט( .ו הנ ה לפניט בספרי איתא ומדדו אל הפרי ם י היי א ט ס ׳ בכ ס ה מצות שסותר להיות מיושב ט ץ ת״ת )מגילה כ״א
א ^ מ י ס ת כמלל pכחלל אל הפרים ולא pכ פ רי ם אל כמלל א׳( מגילה ) שם( ננ ד׳י) ט מ א ל׳ א׳( וכן אכילת תרומה וקרשים ) א ו
נמצא ראשו ב מקום א׳ ו ט פו במקום אחר מוליכים את כראש אצל כמ״ש טי פין מ׳ נאכילה י״ל משום ראסור לאכל מעומר משום
כגו ף דר״א ורע״א כגו ף אצל כראש וכתב רנ ט כלל ז״ל בפירושו א׳ וגם כתיב למשסה כ ר ע כמלכים כמש״כ ה סו ם׳ ו ל פ י » ר ת הסג״ א
ס ב ד א לי דמשבשסא היא דמאי שומפט דכסיב ומדדו אל כ פ רי ם מ ״ ל אץ ראי׳ ג ס מנס׳׳י( וכן גקירוש ירים ורגלים פרין בזבחים י״ט
א ^ מ י ט ת המלל ד ע כמלל נ ר )כוונתו להקשות מאי משמע מקרא ל וליחיג מיתב אפ׳׳ג שהיא מצוה ומגרכץ פלי׳ על רחיצת ירים
ה א ע ״נ הו צ ע לכתוב בך ולעיל כ תב ט יישוב ע״ז( ותו מאי שמפי׳ נסש״כ בסידור רב עמרם גאץ )ב סרר הגר ה ש׳־פ( וכן מבואר
מכ א נמצא ראשו נ ס ק״ א ט ׳ ) נ ר א ה ד ג ד ם מכאן אמרו נמצא ראשו נ תו ס׳ טמ א ל״א א׳ ר״ה עץ דמוסר לסבול מיושב ומגילת הכה״ג
נמק״א נ ר וכ״ה בכדיא הגירסא במדרש תנ אי ם שם ימ״ז הקשה נ ט ״כ ט ד אי מצוה ו ח טב הו א ,וכן שחיסת קדשים כ׳ מו ס׳ בזבחים
איך ילפי׳ מינה ה ק דנסצא ראשו ט ׳ ו מ ה זה שייך לרישא( ו » י ר א י״ה 0י ״ ה גובה ה שהי׳ מיו שב)ו א ע׳׳ג דאץ ס י ב ה בעזרה לצוע
לי דהכי סיבפי לי׳ נמיתני ו מ ד ד וג ר » י ב ו ת החלל דהייט סביבות כקרבן מותר כמש׳׳כ מום׳ בטמא כ׳׳ה א׳ ד׳ ה אץ לפנץ אכילס
דכי׳ חלל ונהרג שם ולא מ י נ ו ת שנהרג ולא הי׳ שם מלל מכאן אסרו קדשים( וכן בהדלקת נ״ס משמע גרש״י שבס כ״ג ג׳ ד״ה וממד דיכיל
נמצא ראשו וכו׳ מכ״ל וצ״ע היכי דד ש לה מהאי קרא ה א ט ס ׳ להדליק מטשב שוב אץ להחמיר רק באלו שמנו )וכ״ז דלא כדמשסע
מ ס קי ק דכאי פלוגתא דנמצא ראשו נ מ ק״ א ט ׳ אי ט מ ״ מ כלל בסתכיש וארכ״ח ר׳ ס ס׳ שבכל כמצות ר א ד להחמיר ולעמוד ע״ש(
ל פ ע מדידה רק לפנץ מת מצוה קנ ה מקומו ]וג דל ס ״ ט[ ו מ ה ילס״ז המדידה פצמה מוסר לעשות מטשב ו ב פ ח כפריפ ה ע״ל סי׳
שייך לכאן ו מיי ה יי pמ ס מצוה קנ ה מקומו אי ט אלא תקנ ת ממומר ו כנ׳ > ואם מותר לסמוך מל י״נ ס ״ ג מיהו הברכות
יהושע ואיך דד ש לה מקרא וצ״ל ד ט ל ה .א ס מ כ ת א בעלמא היא, דבר שאם יסלוהו יפול פי׳ גכ׳׳ל ב סו ף סי׳ מכ״ט
פכ״פ לדעת רנ ט כלל ל״ג לה להאי דינא מ ט ל ל מ מ ד א ם ירצה )ה( ו מ ת ז זי ל ץ למדוד ט ׳ .בספרי ם״פ שופעים ו מ ד מ אל כמרים
מכפרי ם אל כ מל צ א xס ג י ט ס כחלל ק כמלל אל כערי ם ולא P
) 0מחוטמו של כמל^ ס ק ב סו ס ה נ ד ה ב׳ מאץ ה ט סודדץ רא״א הסרים אל כחלל פי׳ שלא יתחיל pכפרי ם ד מדוד אל החלל וכ״כ
מ סי טרו רע״א מחוטמו ראני׳׳א ממקום שנפשה מצל בהגהות וביאורים שבסוף כ ס פ רי וכ״ה לשץ כרמב״ם פ״ ס מרוצח
מצוארו וקאמר ט מ ׳ במאי קמיסלגי מר » ר מיקר מטחא באפי׳ ומ״ס ה״א ומודדץ מ מ ט אל כפרי ם שסביטת כמלל )ומ״מ צפ׳׳ק שלא
ע ק ר סיותא בטיבורי׳ )פירש׳׳י עיקר מטתא ט ׳ הלכך מיקר מלל הגיא ג ה ד א שלא יתחיל מכמרים אל כחלל( וכ״כ רש״י בחומש מודדץ
סיקרי ומודדץ מיט׳ כדכחיב אל כ ערי ם icbמ י נ ו ח החלל( לימא כ* ס מקיס שהחלל שוכב ,ויל״פ היפי משמע מקרא למעוטי מהמרים אל
כני מנאי מ כי ק הולד טצר מראשו וככ״א ממנט אמי אתה טזי ואוסר כחלל דכא ע״כ הו צ ע לכתוב ו מ ר ח אל כפרי ם וגר )וזו קושיית
גזי נזרך והשליכי וגו׳ אנ א שאול אומר מ טי ט רו ומשלח שרשו אילך ר ג ד כלל כדלק ^ ( pל ראם צריך למדוד מכפרי ם אל כחלל כר׳ל
ואילו אפי׳ סימ א אבא שאול )כר״ע > 0רש״י( ע״כ ל״ק אבא לכתוב ומדדו מכפרי ם אל כחלל ואם שני ק כ ש ח בץ מהחלל אל
שאול אלא לפנץ יצירה דכי מיתצר ולד ממציפתי׳ מיתצר אבל לענץ כפרי ם בץ מכפרי ם אל כמלל כר׳ל למכתב ומדדו בץ כפרי ם והחלל
מיותא ד ט״ ע באפי׳ הוא דכתיב כל א xס מ ס רוח חיים ב אפ ט וגו׳, ליי שלא נ ס ע ה אע״כ דלפיכונא כ תני׳ כ״פ אאמר׳ר שליע׳׳א ,ואץ
ראבי״א ממקום שנפשה חלל מצואח מ׳׳ס דראב״י ) ד א P xכצואד להקשות פל מש״כ למיל בסק״ב שאם נשאר לו pהמדידה פד כנחל
הוא קרוי חל^ רש״י( נדכתיב לתת אותך אל צוארי חללי רשפים פחות מר׳ א מ ה שצריך לחזור לאחוריו ואיט יודע בצמצום כ מ ה
)והלכך מ מ ט מודדץ כדכתיב אל כחל^ רש״י( פ״כ סוגיית כג מ׳ לחזור מתחיל מהנחל ומושך כחבל לאחורט פד תומו וכנ׳׳ל ואמאי
והנה ספ מ א דר״ס דא xמחוטמו כדיליף מקרא כל אשר נשמת מ ס כרי מתחיל מכפרי ם אל כחלל ומודד לאחוריו ח ה לק״מ שאץ מנץ
סיים ב אפ ט ומסמא דראב״י נמי מקרא אבל ספ מ א יר*א לא איתפרש המדידה אלא מתיחת כחבל ו מ ה שעושה לפט כן איט כלום ובשפת
מכיכא יליף לה דמטימרו ,ולכאר לתי׳ כנ ס׳ ד ד ק א לפנץ יצירה כי׳ מתיחת כחבל כרי מושך חבל ישר מהחלל אל כפרי ם ומה שהתחיל
אבל לפנץ חיותא ט ׳ א״כ ר׳׳א נמי מצי סב ר כמ״ד שכולד טצר לפשוע כחבל מכפרי ם אל כחלל אין זה מדידה ולא נ א רק לאפוקי
xאשו וזה דו ק א לפנץ יצירה אבל לפנץ חיותא מ סי ט ר א אבל א -כ פלא יתחיל מכפרי ם טמדוד חבל של ר אמה ואח״כ ימדוד פוד חבל
אמאי ק א %אפי׳ סימא אבא שאול ^ ל ל ת ת ל ט״ ע שאץ לי ר ה של נ׳ א מ ה עד שיגיע אל כחלל אבל בכל חבל עצמו יכול להתחיל
שייכת כלל לפנץ חטתא ע״כ נראה דד״א ודאי ס״ל כמ״ד שהולד מהיכן שרוצה דפיקר המדידה בשפת מתיחת כחבל ואז שטהן שוץ
טצר מ סי ט רו ולככי לא מ ת ת אפי׳ חימא רבק כר״א דע*כ רי ק יל׳׳ש כלל דץ ז ה ,ולפ״ז א ם אץ מהחלל פ ד כפרי ם מ ן ר א מ ה ל׳׳ש
איתן סי׳ ה מצות המדידה נחל צד
ואסורה ו א ק מקדשק בה ולמר איפכא פכ״ל אפשר דכוונתו נ א מ ת כאבא שאול חהו טעמו פל ר־א דאמר מטינירו ,וכ״ה נ הדי א נירר
ששניהן יצאו לפיר אחת אבל המאירי כתב בהדיא לפיר אחרת, דפירקק כ ״ג רא׳׳א מטינורו ממקום פרולד נוצר )אך סל ד׳ ט איחא
ואפשר דכאן באמת לא יפכב כיון שלא השאיר אלא דבר מוסט פ ם ט פ ס אחר ממקום הכרת הפנים וניארנוהו נפ׳׳ ה לפיל סי׳ ג׳ ס״י
מהקרקס שלא מדד דהיינו מחוטמו פד טי גו ח ולשניהם הי׳ יוצא פ״פ( ,וסוגיא דיומא פ׳׳ה א׳ ח׳׳ר פד היכן הוא גודק )לטנין לפקח
נ או ת ה הפיר הו״ל כלא צימצמו שהרי לסולם במדידה א״צ לצמצם הגל נ פ נ ת ( פד חוטמו וי״א פד לגו נימא הני תנאי כי הני תנאי
ממש כמ׳׳ש בבכורות י׳׳ח א׳ ואפ׳׳ה הו׳׳ל מדידה ולכך א ם השאיר ■דחניא מהיכן הולד נוצר מראשו וכר אפי׳ חימא אבא .פאול פ׳ ^
משהו אינו מפכב המדידה ) אף שיש לחלק דמה שא״א לצמצם הרי ל׳׳ק אג א פאול ה ת ם אלא לפנין יצירה דכל מידי ממציפתי׳ מיתצר
נז ה התורה רוצה כדא׳ שם י׳׳ז נ׳ רחמנא אמר פביד ובכל היכי דמצית אבל לפנק פיקוח נפש אפי׳ אג א פאול מודה דפיקר חיותא באפי׳
למפבד ניחא לי׳ מ״מ י״ל מסברא דדנר מוסט שחסר נקרא שמדדו( הוא דכתיג כל אפר נשמת רוח חיים באפיו ומפמס דלמאי דס״ד סג ר
תדס דאם נשאר משהו כדי אצנס פד הפיר לא מסתבר שיצטרך להחזיר דמ׳׳ד פד לבו ס״ל דפיקר חיותא בטיבורו ולכן אפ׳׳ג דל״ש לבדוק
החבל לאחוריו נ׳ אמה כדי להשלים מדידת המשהו שהרי לא קיים בסיבורו בודקק בלבי דסמוך לטיבורו אבל לא בחוטמו ומפני דיש
מצות מדידה וצ׳׳ס. חילוק בק יצירה לפיקר חיותא ולפ״ז לד׳א דס״ל דפיקר חיותא
( 0ו נ ר א ה שמודדק מראש חוטמו .אפ׳׳ג דילפי׳ לה מנשמת רוח חיים מסיבורו צריך לבדוק בלבו אמנם י׳׳ל דדוקא לפנק מדידה ס״ל לר׳׳א
באפיו משמט מנחיריו היכא שהרוח חיים )ושם נו ד ק ק דתלוי בפיקר חיותי׳ אבל לפנק הבחנה מהיכן הוא חי י׳׳ל דגם
אותו ביומא פ״ה א׳ והגמ׳ משוה לה לפנינינו( נראה דגם מראש הוא מודה לדרשא דכל אפר נשמת רוח חיים באפיו וג הכי א״ש ה א
חוטמו מתחיל הנחירים שהוא בין ב׳ הנחירים ופוד דאי נחירים ממש ד מ ס ק פ ם מחלוקת מלמטה למפלה אגל מלמפלה למטה כיון דבדק
הרי א ק מקום מ סוי ם אם מנחיר ימק או שמאל ופ״כ יש מקום לי׳ פד חוטמו שוב אינו צריך דכתיב כל אפר וגר דאתי נמי כד׳ א,
קנו ט מצומצם מהיכן למדוד דהא תלינן בבכורות י׳׳ח א׳ נמצא מכוק פלה בידינו דר״א אזיל בתר מקום שהולד נוצר וס״ל ח הו סי קר
נ ק ב׳ פיירות נאפשר לצמצם משמס שהוא מקום מצומצם ממש ושניהן חיותא ואזלי׳ בתרי׳ לפנק מדידה שמשם הוא נקרא חלל )ד׳ ל שס׳^
שוק ,ופוד דנירר אמר טטמא דד׳ט דמודדק מחוטמו משום דשם הוא שהנשמה יצאה משם נפשה חלל( ו ר׳ ס ם״ל כיק דפיקר חיותא באפי׳
מקום הכרת הפני ם ופשוט דמקום הכרת הפני ם הוא בחוטמו ולא כדכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו לכך נקרא חלל משם ומודדין
בנחירים ואפ׳׳ג דבבנלי אמר טפמא אחרינא לר״פ )כמשג׳׳ת נ סי׳ נ׳ מחוטמו יראב״י ס׳׳ל מצוארו ואק לפרש דראב׳׳י ס״ל דלפולם מאתה
0׳ vדגמ׳ די ק לא מצי למימר טפמא דהכרת פנים דס״ל דגם נמצחי מקום שנהרג תמיד מודדק מצוארו שמשם נקרא חלל וכמו דס״ל
יש הכרת פנים כמ׳׳ש ביבמות ק״כ א׳ ולכן הוצרך ל טפס אחר( ^ א ור*פ דא״כ לא הי׳ לו להזכיר ממקום שנטשה חלל מצוארו
פכ״פ בדינא מהיכן למדוד לא מצינו פלוגתא בזה ,וכ׳׳ז לדפת הרמב׳׳ם דהא נ ם טפמא דד׳א וד׳ ט הוא משום שנפשה חלל למר מחוטמו
דס״ל לפיל סי׳ ב׳ ס״ ה שאין קונ pפד לאחר המדידה. ולמר מטיבורו כדפירש׳׳י ופ׳> דטפמא דראג׳׳י משום שסתם חלל נהרג
)ח( ר ל ד ע ת המאירי .לפיל סי׳ ב׳ דפס ק כ ה חו ס פ ת א והירושלמי מצוארו כדפירש״י וכן פירש״י ג סנ ה ד ר ק פ׳׳ח א׳ ממקום שנפשה חלל
שקוברק לפני המדודה א ״נ מודדק ממקום שהי׳ מונח דהיינו מצוארו דסת ם חלל pהצואר כדמפרש ה ת ם כר ,וככר הוכ ח ט
ראש חוטמו ,ורש׳ vבחומש נ ת ב מודדק ממקום שהחלל שוכב וכתב לפיל סי׳ ג׳ ס׳׳ב בפז״ה דלראב׳׳י א ס לא נהרג מצואח אק פורפי;
בם׳ גור ארי׳ למהר׳ל מפראג ז״ל דכוונתו שאק מודדק ק החלל כלל שאין זה נכלל חלל האמור בתורה ולר״א ו ד׳ פ פורפ ק בכל מקום.
ממש כ״א ממקום ששוכב משמט דרש״י ז״ל ס״ל כ ה תו ס פ ת א שקונרק ולפנק מלכה פ ס ק הרמב״ם נפ׳׳ ס מרוצח ה״ס מהיכן מודדק מחוטמו
לפני המדידה ואפשר דאף אי ס״ל כדפת הרמב״ם מ״מ ס״ל דאק הרי פ ס ק כר׳ ט וכ״כ נפיהמ״ש וטפמו משום דקי׳׳ל הלכה כר׳׳ס
מודדק מהחלל ממש כ״א ממקום שהוא שוכב וסברתו שהרי א ק מחברו )ואפ׳׳ג דפליגי תרי אר״ט כיק דפליגי מתרי טפמי נקרא מחבח.
יכול לצמצם כל ה ז ^ להחזיק החבל ממש באותו הגוב ה שהי׳ חוטמו כרדש מלח׳׳מ פ׳׳ח מתו״ננ מט׳׳ו( והאי כללא פדיף מכללא דמשנת
של החלל ואם יוריד מפ ט או יגבי׳ מפ ט כנ ר אינו מדה נכונה ראב״י קב ונקי משום דראב׳׳י תלמיד ד׳ פ כדא׳ ביבמות צ׳׳ג א׳ ופי׳
ומצינו בתחומק שקנסו חכמים כנגד לבו ולכן ס״ל דגם נז ה מודדק בזה נתוי׳׳ט ובאר שנס )ופי׳ נ ס ד ר הדורות אצל ראב׳׳י מ ה שהשיג בזה
כנגד לבו או פ״ג ק pפ ממש כמשי״ת בפז״ה בס״ו ,אבל הרמב״ם פל הנ׳׳ש( ובשאר אחרונים ,וכ׳׳פ המאירי גשמפתק ובסנהד pפ׳׳ח א׳
לא ס״ל כן דלשונו משמס דמודדק מהחלל ממש וגם פיקר ראיית וכ״פ החינוך מצוה תק׳׳ל וכ״פ הרפ׳׳ב וכ״ד בפל הטורים בחומש שכתב
הרמב״ם שפסק דלא כ ה תו ספ ת א משום דמלשון המשנה מודדק מודדק מראשו פ״ש .ואם מדדו מטיבורו לכאר ה״ל מדידה פסול ה
מחוטמו משמע מחוטמו ממש כמש״כ האחרונים פ׳׳ל סי׳ נ ׳ ס ״ ה דמפכב כמשנ׳׳ת לפיל ונ ס פי ף א׳ דכל הכתוב נ פ׳׳ ס מפכב וצריך לחזיר
וא׳> פ׳ > חוטמו ממש ,והא דאמרי׳ בב׳ חללים זה פ׳׳ג זה אי ולמדוד ואם לא חזרו ומדדו והביאו פ״פ אינה נאסרת בהנאה כיון
מודדק מפליק או מת חתק לפירש״י הוא נמי ממקומו ו נ ג ק שהי׳ שהי׳ בלא מדידה דמדידה מ סכנ ת כנ׳׳ל סי׳ נ׳ סי׳׳א ואף שגם במדידת
הפליק משוך מ ה ת ח ת ק כדפירש״י נ ש מפתק אבל ל׳ הרמב״ס פ״ ס חוטמו הי׳ יוצא פיר זו הקרובה מ״מ כי ק שלא היתה מדידה כשרה
מרוצח ה״י שכתב מודדק מחוטמו של כאו״א מוכח דמחוטמו ממש, מו׳׳ל כלא נמדד ואף שידוס המדידה הר׳ל כנמצא בפליל לפיר ופדיפה
דותר מסתברא דרש״י ס״ל כ ה תו ספ ת א שקוברק מקודם ,אמנ ם לפיל מינה כנ״ל ס ק״ ה .אך יל׳׳ס דבסנהדרק פ׳׳ח א׳ אמרי׳ דהזקן ממרא
סי׳ ב׳ ס״ ה סק״ א כתבנו שיותר נכון דרש״י ג׳ > ס׳׳ל כהרמב״ם נחלק פ ם החכמים א ם מודדק מחוטמו או מ טינו מ וכתב המאירי
פ״ש וכן פיקר. שם חלק ס ק ן לומר שמטינורו מודדק ונמצאת במדידה זו t oאחרת
)ט( ו א ם נמצא חלל בלא חוטם אם כלי הנשימה הפנימיים נמצאים קרונ ה לו ולא אותה שהיתה קרובה אלו נמדד מחוטמו נמצא לדפתו
מודדק מהן ו א ם גם זה ח ס ר א ק פורפ ק כלל .ביארנו שזו מביאה פגלה והמקדש בה לא קידש וכמו ששנינו המקדש בפ׳׳ט
בפז״ה כ״ז נ סי׳ ג׳ ס״י. לא קידש ולדפתינו אינה פנל ה והמקדש בה קידש פכ׳׳ל ולכאו׳ למה
)י( ו א ם נמצא חלל של שני ראשים צ״פ מהיכן מודדק .ואפ׳׳ג דלדפת הי׳ צריך לצייר גכה״ג שלכל א׳ יצא המדידה לפיר אחרת אפי׳ אם
רש״י ו תוס׳ במנחות ל״ז הוא טרפה כבר ביארנו בסי׳ ג׳ ס״א, לשניק יצא לפיר א׳ כיק שלא הית ה מדידה נכונה אק הפגלה נאסרת
דנם פל טרפה פורפק ,ו הנ ה במנחות ל״ז בפי מיני׳ פייימו מרבי )אך אם שניהן מדדו ואח׳׳כ הני או הפגלות בזה י׳׳ל דנהי דהמדידה
מי שיש לו שני ראשים באתה מניח תפילק ולפ״ד רש״י ותום׳ למסקגא שלו לא הית ה נכונה מ״מ המדידה השני׳ הית ה נכונה וא׳^ הפגלה
הוא פרפ ה ואק יכול כלל להניח תפילק אבל לפ״מ שביאר מרן בחזו״א הראשונה נאסרת לכו׳׳ס משום המדידה השני׳ אבל אם הביא הפגלה
מנחות סי׳ מ׳ yסק״ד אינו טרפה ולמסקנא פשיט דצריך להניח לפני שהאחרים מדדו יש ר׳מ ג ם בקרובים שניהן לפיר א׳( ובאמת
פל ב׳ הראשים כמו דבפדה׳^ צריך ליתן י׳ סלפים ל כ הן)ו ה א ד מ ס ק ברש׳׳י לא נזכר שלכל א׳ יצא פיר אחרת שרש״י כתב שמדד זקן ממרא
דבגולגולת תלי רחמנא הוא pטפ ם למה חייב בפדה״ב ולא פטרינן מטיבו ח וב׳׳ד מחוטמו והביאו אלו פגלה ואלו פגלה למר זו סגלה
צה איתן סי׳ ה מצות הכלדידה נחל
י•)א( ואחד מן הדיינים מחזיק בראש השני של החבל ג ס כנגד גובה חוטמו של החלל לדעת הרמבים גג( ולדעת
,המאירי ע״ג קרקע ) nו צי ד למותחו בכל כוחו גה( ואוד-ב מודדץ להלן ) 0אל כל הערים אשר סביבות החלל מ( ואם
הי׳ מן החלל עד נהר עיה אמה מודד נ׳ אמה וחוזר לאחורר כ״ה אמה וחוזר ומודד נ׳ אמה עד הנהר נח( ואם היו הרים
וגאיות באמצע מודד כל השיפוע )נס ונראה שאם הי׳ הר או גיא שחוט המשקולת יורד כמדו פחות מד׳ אמות אם
הי׳ רחבו עד נ׳ אמה מבל^ו ע״י כלונסאות ואם הי׳ יותר מנ׳ אמה הולך מצדדיו במקום שיכול להבליעו ומבליעו
0וכן הדץ בנהר אם הוא פחות מנ׳ אמה מבליעו ואם לאו הולך למקום שיכול להבליעו ומבליעו וצופה וחוזר למדתו
)יא( ואפי׳ אם הי׳ מתעקם סביב העיר הרבה נראה דגיכ צ י ז לצמצם ולמודדו) .י□ ונראה שמצוה שכל הדיינים
ישתתפו במד Tה ואפי׳ יצאו יותר מחמשה אפשר דמצוה על כולן למדוד ניג( ואם לא נשתתפו כולן רק שנים מהן כיון
שהש כולן במעמד rאו המצחז ניד( מיהו אם אץ צורך רק לשני דיינים כגון שלא הי׳ רק חבל אחד של נ׳ אמה סגי
אפי׳ לכתחלה שב׳ דיינים ימדדו במעמד כולן)טס וצ*ע אם אחד שלא מהדיינץ יכול להשתתף בהמד Tה )סז( ואחר
הפד rה קוברץ אותו cnב״ד של העיר הקרובה לאלתר לדעת הרמב״ם דל.
מדידה שוה ואע׳׳ג דאחר שגמר חבל א׳ ומתחילק החבל השני יכולק לי׳ משום דכ״א מהראשים גפ״ע הוא טרפה אנל בחפילק שגם
שניהן להרים כחבל כנגד לבן מס תבר שכל המדידה צתכה להיות מי ס ה חייג 5ר ץ להגיח מל 0הראשים ע׳׳ש( ויל״ט מאי ק מינ עי לי׳
באופן ץ כדי שלא יבא לידי קלקול כמו שם בתחומק. י ל אתה מניח תפילץ ומהיכי חיתי שיניח פל זה יותר מפל זה ו ה ד ל
) Uולדעת כמאירי .שמודדק אחר הקבורה ומחחילק למדוד ממקום למינעי א ם מניח פל שני ק או פל א׳ נ ^ אתה שירצה וי״ל דיש
שהחלל כי׳ שוכב י׳׳ל דמודדק כל המדידה פ׳׳ג קרקט ואפ׳׳ג מ י א שידם פל ראש של ימץ וימין פדיף נכל מקום ד ם סברא
דבתחומק אמרי׳ פירובק שם דמודדק כנגד לבו כבר כ תב כריטב׳׳א ז׳׳ל שיניח פל ראש של שמאל נ מ ו נשל יד מניח פל של שמאל וקפשיט
שם דאם בא למ מד נקר ק ט ממש פדיף טפי והיא המדידה כ נ ס נ ה אבל לי׳ דיניח פל שני ק ,ו הנ ה נפנינינו למאי דפסק שלמה המלך דדינו
מי שמודד נחבל שהוא גבוה מן הקרקם שאיט רוצה לטרוח למדוד נאיש א׳ כדאי׳ נמדרש ומובא נשטמ״ק שם יש להסתפק מאתה
בקרקט נ ת ט חכמים מקום מסויים שלא יחן המודד כחבל אלא כנגד מודדץ ופי׳ נ שנת קל׳׳ה 3׳ מי שיש לו נ׳ פרלות אץ מילתו דוחה
ל ט כדי שלא יהא כ א חד מודד כנגד ראשו והאחד כנגד מרגלותיו את כ שנ ת פירש׳׳י נלשון א׳ שיש לו 0נידק וכ״פ המאירי ונ תנ ה טפ ם
ונמצא ממפט בתחומק פכ״ל והביאו נבה׳׳ל בסי׳ שצ׳׳ט ומש׳׳נ שנמג ייי*ץ ידופ אתו פיקר בריתו ונראה דה״ה כאן ה ד ס פ ק אתה פיקר
קרקפ היא מדה נכונה ביותר טפמו משום שאק כל גונ ה בר׳א ודיט כדק נמצא מכוק נ ק 3׳ פיירות לץ סי׳ ז׳ דק נ׳ אך יש לחלק
שוק שיש גבוהק ויש נ מונ ק רק שחכמים לא מששו בנ ך אבל פ׳׳ג קצת דנאן דתלוי בחיותא בשניכם כ ד חיוחא וצ״פ ואם נימא
קרקפ ■לפולם שוה ולפ׳׳ז כאן שהוא מה׳׳ת ננ ק יותר למדוד פ׳׳ג דמודדק משניהם נראה דתלוי בפלוגתא כמובא ל ץ סי׳ ד ם״נ
קרקפ אמנ ם כבר כ פ י ת שבפיהמ׳׳ש להרמב׳׳ם שכתב לא פליו ולא ל*י קי׳׳ל ק רונ ה ואפי׳ ק ח בו ת או קרובה ולא ק רונו ת ני ק דשניהם
תחתת משמפ שחולק פ׳׳ז וכן ב מ אי ת כתב והסכימו להיות כ מ ד ה פל מלל א׳ ודו״ק.
שומה כנגד הלב מפני שהפין מצוי׳ לכוק ב ה יותר ביושר משיתנוהו )י א( ד ״ א שלפולם מודדק מצוארו .בסמ״ג פשק פ׳׳ח ה פ ת ק דברי
כנגד הראש וכנגד הרגלים ו ק שהמדידה באה להם בנקל ב כן ^ ל ר*פ ודברי ראב׳׳י וכ׳ נ ם׳ דינא דחיי מנפל כנה״ג
]אפשר כוונתו שאם יצטרט להתכופף ולמדוד בטורח לא יוכלו למתחו דנסתפק א ם הלכה כר״פ או כראב׳׳י דהייט א ם כללא דהלכה כ ד׳ פ
כהוגן[ וכן בפ ס קי ריא״ז כתב » נ ג ד רגליו תת מפ ט כ מ ד ה מפני מחברו פדק< או כללא דמשנת ראב*י קב ונקי פדקז פ׳׳ש ובלקח טוב
גבשושית שבקרקט ולפ׳׳ז כאן צריך למדוד דוקא כ ע ד ל ט ואפ׳׳ג נרים לדברי ראב׳׳י בלשק וחכ׳׳א ולפ׳׳ז צרין לפסוק כן ופ׳׳ל סי׳ ; ׳
דגם כ ע ד לבו אינה מדה מדויקת אפשר דקים להו למז׳׳ל דכך דלץ ס׳׳ב סי ד א שהוכחנו מדברי רש׳׳י בחולק קכ׳׳א א׳ ד׳ ה וכנ שר
מדידה ופ׳^ כן רצתה כ תור ה אמנ ם לדפת כריטב׳׳א דפ׳׳ג ק ר קפ ותום׳ שם ל׳׳ה ב׳ ד׳ ה חד דס׳׳ל דכלכה כראב׳׳י פ׳׳ש.
הוא מדה נכונה יותר ורק בתחומק כקילו כדי שלא לכ ט ת חו מס תבר ) ’ Pו א ם נהרג שלא מצואת א ק פורפ ק כלל .כן הוכחנו נפ׳׳ ה נ סי׳
דכאן צרץ מדה מדויקת כיק שהמדידה מה׳׳ת וצרץ למדוד פ*ג ג׳ ס׳׳ב סק׳׳א פ׳׳ש שהבאנו ראיות לזה ונד׳ל סק׳׳ו ,ואם
קרקט ואפ׳׳ג דגם פ׳׳ג קרקע יש גבשושיות י׳׳ל דנז ה א ק לחוש מ ק ר מצוארו וכדומה נראה דמתחילק למדוד מה מקום שבו נהרג
ד ה ת ג ם הרוצח כלך פ׳׳ג הגבשושיוו^ ומכ״ט אפשר דכאן ט ״ פ ובאגודה ג ת ם בהדיא מ מקום שנפשה חלל בצואת )ולא מצוארי
מו ח דמודדק פ׳׳ג קרקפ ו ק נראה פיקר דכא קי׳׳ל א ק מקדרק טי ר ס תנו( ואולי ס׳׳ם שם.
נפ׳׳פ אלא מודדק כל כשיפופ ואם שיפופ ממש מודדק בפ״פ כ׳׳ש )יג( ו א ם התחילו למדוד ק כפרי ם אל כחלל נראה דהמדידה פסולה.
שאק מתחשבק טנשושיות בקרקע ואדרבה אם לא י מ ד ח פ׳׳ג קרקפ ,כמשר׳ת לפיל סק׳׳ה וצרץ לחזור ולמדוד ואם לא מדדו
יורד כגבשישית ואק זה מדה נכונ ה כאן אן לפמש־כ לפיל בדעת והביאו פגלה אינה נ א ס תז דמדידה מ פ כנ ת פי׳ לפיצ
ה מ אי ת די׳׳ל דפ׳׳ג קרקפ לא יוכלו למתחו כראוי ולא יצא המדידה ) (Tויש מכשירים .הוא דפת רבנו הלל דל׳׳ג לה ב ס פ ת כמשנ׳׳ת
נ טנ ה אולי ג ם כאן כן וצ׳׳נג לפיל סק׳׳ה בפז׳׳ה.
)ד( ו צ ר י ך למותחו בכל כחו .תו ס פ ת א ד פי תנ ק פ׳׳ד לפנק ת ח ו ^
י• ) א( ו א ח ד מן כ ד יני ם מחזיק בראש השט של החב^ דהייני
והביאו רש׳׳י במתני׳ פירובק נ«ח ט וכ״פ בשו«פ או*מ
בסוף חמשים א מ ה שכבר נתבאר בס׳׳א שאק הדיינים
סי׳ שצ׳׳ס וה׳׳ה כאן ואפ׳׳ג שיש בפלי כח שמותחק ביותר ויש מלשים
י ט ל ק לפשור .שליח פל המדידה אלא צתכק בפ צ ק למדוד ופ׳׳ל סקי׳׳ב
וכן כ ח ק לפפמים הוא נ כ חו ולפפמים הוא פייף כ תו ר ה לא מיינ ה
י c .כל ה ד י ח צתכק להשתתף נכ מדיד ה.
יותר אלא לפי כוחם והא דאמרי׳ בבכורות י׳׳ח א׳ א״א לצמצם
) ב( כ * גונ ה חוטמו של כחלל לדפת כר מנ׳׳ ם .שהמדידה מחוטמו
הייט שמא לא מתחו בכל ט ח ם או שלא צמצנט להתחיל החבל השני
ממש כר׳ל בס׳׳ה ופ*כ אינם יכולים להוריד את כחבל
במקום שנגמר הראשק כמשנ׳׳ת בפ׳׳ה בס׳׳ה סק׳׳א.
ייהי ־י.ן ולא להרימו יותר גבוה כ ד שלא תת מפט כ מ ד ה נ א לכ ס ק
נה( ו א ^ ב מודדק להלן .דהייט שנתהלה מודדק פד פיר א׳ ו אי דכ יע*י גל ה מ ד ד ה ת ה א כנגד גובה חוטמו של כחלל וכמ׳׳ש ב פ י תנ ק
מתחילק ט ד פ פ ם מחוטמו של החלל ומודדק פ ד פיר י׳ז כ׳ ג ט תחומק שאק מודד אלא כנגד לבו נ ד שלא יתן זה
שני׳ ו ק פ ד שימדדו אל כל הפרים ופשוט שמודדק פ ד קצה הפיר כנגד לבו וזה כנגד רגליו ו תת מפט המדידה ה״נ כאן צרץ להיות
איתן סי׳ ה מ צו ת ה מ די ד ה נחל צר
משום דכל כ טדר ת ע״ד בעלה נודרת מ״מ לא חילקה כ תו ר ה ואפי׳ מקום כיותר קרוב להחלל וע*ל סי׳ ר ם*א שכתבנו לצדד שאץ מודלק
אומרת בפירוש שאינה טדרת ע״ד נ ע ל ה יכול לכפר ע״ש וכן בכ״ד אלא עד עיבורה של מיד ע׳׳ש.
ולפיכך ג ם כאן אילו כי׳ מה״ת נקרא שם מדידה ע״י קידור כ ת ) 0א ל כל כערי ם אשר ס בי ט ת כחל 3נרדש ו מ ד ח אל כערי ם אשר
גם כאן מקדרץ אע׳׳ג דל״ש כ ט ע ם דכיץ שהתורה אמרה ו מ ד מ וזה ס בי ט ת כחלל ובתרגום יונתן דמשתץ מארבע ערינונץ )פי׳
נקרא מדידה ע״כ זו מצות ה מורה ו ל ק הו צ ע לומר שזה לא נקרא רוחות( י ס קי חי א די בחזרנות קעילא ,וכן פירש׳׳י אל ה ע ד ם
מדידה רק נ ד רנ ק כקילו ולא נדאורייתא )וע׳׳ע לין ס׳׳ט ם ק ״נ אשר סביבות כחלל לכל צד לידע אתו ק רונ ה וג ם׳ גור ארי׳ למהר׳ל
ראי׳ ברורה לזה( ,ו ^ ל דאץ כ ט ע ם משום שמהעיר ה ק רונ ה יכול מפראג ד׳ל כתב דא״צ למדוד לכל כערי ם כ׳׳א עד שידעו'אתו כקרוב ה
הרוצח לבא יותר מכר מאשר מהעיר הרחוק ה ולכן תליק שבא מהעיר אבל כשיודעים כנ ר מ פ ס קי ם המדידה ע׳׳ש ולדבריו צ׳׳ל דמ׳׳ש גת״י
הקרובה רק שנ ד ע כרגיל בנ״א מצויים במקומו ת כקרובי ם להם שצריך למ מד מכל ארבע רוחות כיינו כשלא נודע עד שימדדו מכל
ואע׳׳פ שיש כאן כ ר או בקעה ו ד ע כהליכ ה הוא יותר ז ק מאשר ד׳ הרוחות ולכאר קשה דכ א תניא נמצא בעליל לעיר כיו מודדץ
מהעיר הרחוק ה מ״מ מצויים כאן יותר בני כ עיר ה ק רונ ה הואיל שסצוה לעסוק במדידה ונראה שהוא מפרש דכא דמצוה לעסוק
והיא ס מוכ ה להם יותר דרכן להשתמש שם קצת ולטייל שם ו ק במדידה אץ פימשו שכמצוה שע׳׳י המדידה יתברר לנו א תו ק רונ ה
מצויץ שם אע״פ שיש בזה סורח ולא בני כ עי ר הרחוקה יוסר אע״פ ומה שאנו רואים בעליל איט כלום דא״כ בודאי שהיו צריכץ למדוד
שיכולה לבא נ פ חו ת זמן דמ*מ כיץ דאץ ס מוכ ה לה אץ רגילץ ב ה לכל כערי ם אך פירושו שיש מצוה של מדידה וצרץ■ לקיים מצוה זו
כ״כ כמו בני כ עי ר ה ק רונ ה יותר ,ו כנ ה בקרן אורה נ טירונ ץ כתב ולפיכך אם מדד לעיר א׳ שכנר קיים מצוה זו א״צ למדוד יותר
י״ל ד דו ק א בקידור ש מו מ אלא ד מ ק ל במדידה זה לא אמרי׳ נשל ד ט ל לסמוך על נמצא בעליל אך צ׳׳ע מר׳ל ה א דלכאר מצוה לעסוק
תורה אבל הבלעה היכא דינול להבליעו או כיכ א דדינו באומד במדידה כיי ט שמצוה שע׳׳י המדידה יתברר לט כעיר כקרוב ה ומלשץ
בעלמא כ כ א דאמרי׳ לעיל אפי׳ נשל מורה עבדיק כן עכ״ל ולכאורה יש׳׳י שכתב לידע אתו ק רונ ה אץ שום ראי׳ די׳׳ל דכוונתו לכיפך
נראה כדבריו דכ א קתני בזו א״ר דוסתאי כ ר גבי קי דוי והאי בזו שע׳׳י המדידה י תביד לנו א ת ה קרובה וצ״פ וע׳׳ל כדז בענץ נמצא
אתי למעט ע׳׳ע וערי מקלט כדפירש״י ומדקת ט א :בסיפ א ג ני בעליל )ושם סק׳׳ז כתבנו ראי׳ דלא כגור ארי׳ ע׳׳ש( ,מיהו לעיר
קידור ולא קתני כ נ י גני הבלעה ברישא אלמא דכבלעה ט הג ג״כ ר ח ק ה כ״כ שאץ ד ע אנשים לבא משם לכאן ודאי א״צ למדוד אן<
נע׳׳ע וערי מקלט אמנ ם מדברי כ תו ם׳ נשמעתץ נראה שאיט ק שהיא סביב כמלל דדמיא ליושנת נ ץ כ הרי ם כמשי׳׳ת נ ם׳׳ח בע׳׳ה.
שכתבו נד״ ה אבל ור״ת מפרש ט ׳ שאץ בחוט המשקולת ,שיוכל ח( ואם יש מן כנ הר כר .דץ ז ה מ ט א ר בירר פ׳ כיצד מעברץ
אדם לרדת נ ו ולעלות לא כקילו להבליעו אלא מודדו מדידה יפה לענץ תחומץ וכ״פ בשו»ע אר׳ח סי׳ שצ׳׳ע וכ׳׳ה כאן
לגמרי כי ההיא ד ל ק ק ד ק הדץ הי׳ בכל מקום למדוד כל השיפוע וכבר ביארנוהו בע׳׳ה בס׳׳ה סק׳׳ב וע׳׳ש כיצד ימדדו ,ו ד ק א בנהר
כדאמרי׳ ל ק ק אץ מקדרץ לא בערי מקלט ט ׳ אלא שבמחומץ רחב כ׳׳ה אמ ה כמש׳׳כ כאחרוני ם שם דאל׳׳ה מבליעו א ם הוא
כקילו להבליט כשאץ מוס כמשקולת יורד כ ע דו עכ״ל הרי מבואר ממש ב סו ף ע׳׳ה אמ ה.
נ הדי א מדבריכם דאך דץ הבלעה אץ נו הג נ ע״ ע וערי מקלס וכ״ה )ח( ו א ם היו כרי ם וגאיות באמצע מודד כל כשיפונב עירובץ ל׳׳ה
לשץ כרא״ש ב תוספו תיו ו ק כ ^ יש לט לחשוב השיפוע ו כ ס ו ת ב׳ נ׳׳ח ט אד׳ג אמר רבה נ ר א ט ה ר־ןטיק אץ סקדרץ
והעלי׳ בכל מ קו ם )נצ״ל( כדאמרי׳ ל ק ק אץ מקדרץ לא נ ערי לא נ ט׳ ע ולא נ ע רי מקלס מפני שכן של תורה )ובירו׳ הגיר ס א לא
מקלס ולא בע׳׳ע מפני ש ק של מורה ובמחומץ דרנ ק הקילו הלכך בערי כלוים ולא במקום ע׳׳ע( פירש״י מפני שמדידתן מה׳׳ת הלכך
ט׳ עכ״ל וכן משמע לשץ רש״י שנתב מפני שמדידתן מכ״ ת כ ל ע לא משעריק )גי׳ כב׳׳ח משניק וכ׳׳ה ברש׳׳י שברי׳׳ך ונפי׳ כ ד׳ י
לא משניק בהו מידי משמע בכל כדברים ובפי׳ ר״י pחכמון כנדמ׳׳ח pסכמ ץ( בהו מידי אלא מודדץ כרי ם וגאיות כקרקע חלקה וכ״כ
על עירונץ כתב אץ מקד pבמדידתו לערים לידע כ עיר ה ק רונ ה כר מ ט׳ ם נפ׳׳ ט מרוצח כ׳׳ד כשמודדץ ק כחלל מדקדקץ במדה ואץ
מ כ ם כ ט שנתבאר בסון< סו ס ה מ פ ד ש ק של הורה פי׳ מ פ ט שמצות מקד pבה .ולכאורה איכא למידק ל״ל נע׳׳ע כ ט ע ם משום שהן
המדידה מה׳׳ת היא שאפי׳ נמצא בצד עיר זו שהדבר ידוע ט ד אי של מורה תיפוין לי׳ דכא כל כ פ ע ם דכעיר ה ק רונ ה מביאה כעגלה
שהיא ק רונ ה לו מצוה למדוד )נ ר א ה ד טונ תו להניא ראי׳ דמזה הוא משום דאומדנא הוא דהרוצח יצא משם כ מ ט אר בנ׳׳ב כ׳׳ג ט
מזיק דכמורה רוצה ל ב ת כ קו רנ ה דוקא ע׳׳י מדידה ולא ע׳׳י דבר וא*כ אם יש כרי ם וגאיות שנמשך זמן לעלות ולירד ע׳׳ג כ כ רי ם
אחר וממילא ל״ש ל ב ת ע׳׳י קידור או הבלעה שזה איט מדידה ס׳׳ד דנקדר והגאיות א״כ אומדנא דהרוצח בא מהעיר כשיי׳
אלא אומדנא וכאן לא מהני אומדנא( לפיכך אץ משנץ בהן דבר נ כ רי ם )ומה׳׳ם יש להקשות ג״כ על נכר שיתבאר ל ק ק שמבליעץ
אלא ט ד ד ץ כ כ רי ם והגאיות כק pע מלקה עכ״ל משמע ג״כ שאץ ואמאי כרי הרוצח אץ י ט ל לילך בתוך כ מי ם ואי משום שהלך ב ספינ ה
שום מדידה pנ ק pע מלקה ככל וג ם מסברא הוא כן דכינן מציט א*כ צריך ^זפר ז ק הילוך ב ספינ ה ולא העיר כקרוב ה נ שטה(
בתורה דץ הבלעה ואומד ודילוג השיפוע כ רי מדידה אמרה תורה אמנ ם לק׳׳מ דאע׳׳ג דעיקר כ ט ע ם משום שאומדנא דכרוצח בא משם
וכן כל כשישרים כמבו אר בסוגיא שם נ מ תל ק ס י׳ מתוך ד וכי׳ מי׳מ אחר שכתורה קבעה הדץ שמודדץ לעיר כ ק ח ב ה לא חילקה
כ״ז איט אלא קולות שהקילו חכמים על ה ט ד ד ב מקום טירחא קשה כ תור ה ואפי׳ באופן שאץ אומדנא זו לא פלוג רחמנא וכעץ זה
כמבואר נ סוגי א ובראשונים וכ״ז לא שייך במדידה דאורייתא ,והא כ ת ט כאחרונים )מובא לין סי׳ ף ס׳׳ה סק׳׳ג( ל ת ק קושיית כ תו ם׳
דקתני בזו אמרו גבי קידור ולא גני הבלעה י׳׳ל דרבותא קאמר בב״ב כ״ג ט למה נמצא ס מו ך לעיר שאץ ב ה ב׳׳ד מניחץ אות ה
דלא מי ב ט כיכ א שאיט חושב כלל השיפוע דלא מכני בע׳׳ע אלא אפי׳ ומודדץ לעיר שיש ב ה ט׳ד אע״פ שהיא רחוקה יותר וכן נמצא
קי מר שמחשב קצת אפ״ה אץ מקדרץ נ ע׳׳נג ו כנ ה נ ע ק סמומין כפי קרוב לירושלים מניחץ אותה ומודדץ אחורי׳ לעיר אחרת ואמאי
כ מ מ א ר בעירונץ נ״ח ובשו״ע סי׳ שצ׳׳ס יש ה׳ מיני מ די דו ק קידור, והא מתוך כ קו רנ ה מוכח שהרוצח בא מ כ ק ותירצו דכיץ שהתורה
הבלעה ,אומד ,דילוג ,מדידה יפה ,ודץ קי מ ר נ ה ר וגיא המתלקטים גילתה דאץ מודדץ לעיר שאץ בה נ״ד ולירושלים ח שניק לה כמאן
י׳ מתוך כ׳ ואץ י ט ל להבליעם נתבאר בגמ׳ שזה אץ ט כ ג נ ע ״ ק דליתא וע״ש שביארט כדברים יפה ,ומ״מ שפיר ילפי׳ מינה דאזלי׳
ודץ הבלעה בגיא לעולם שאץ רחבו אלא ר ובהר כשאץ חו ס נ ת ר קרוב כיץ ד ע ק ר טע ם כ מור ה משום קרוב הוא וכ״כ כ מו ס׳
המשקולת יורד כנגדו ד׳ א ט ת ומתלקס י׳ מחוך ה׳ כבר ביארנו בב״ק י׳׳א ט ד״ה בכור דשפיר ילפי׳ מפדה״ב דכל ששהה באדם
דמדנרי ה תום׳ והראשונים ט נ ח שאץ נוהג נ ע׳׳ ק ו pאומד איט נפל אע״ג דלא פלוג רחמנא אפי׳ כיכ א דידוע שהוא חי ע״ש
בכר המתלקט י׳ מתוך ד מס תבר ג״כ שאץ נו הג בע״ע שהרי וכ״כ בזבחים צ״ו א׳ ד״ה אלא דשפיר ילפי׳ משבירת כ״ח דכ״ח אין
ביותר מר מקד pג ם שם כמבואר נשו״ע ורק ב ר שיש דץ הבלעה יוצא מידי דופיו ואס׳׳ג דלא פלוג רחמנא אפי׳ בבישול בלא בלוט
כקילו באומד כמבואר ברא״ש וכיץ דנע׳׳ע אץ דץ קי דו ד ולא ע״ש וכ״כ כרי סנ״ א בגיטץ פ״ג ט דאפ״ג דטפמא דכפרת כבעל
צז איתו סי׳ ה מ צו ת ה מ די ד ה נחל
דילפי׳ נמי מדכתיב וס מכו שנים ק נ י שנים צריכץ כל כשלשה דיינים כנלעה פשוס שלריך נ ם כאן מדידה יפה ואפי׳ לדמיז הרפב״א פ הני א
או כחמשה לסמוך כמש׳׳כ הרמב׳׳ם בפ׳׳ג מ מ ע ה ק כ׳׳י ולא מ ה ד בנר״ל דלמולם אומדין מס חבר דל׳׳ש בע׳׳ס כיח שעכ״פ ראוי להלוך
שא׳ יסמוך במעמד ט ל ם משום דבסמיכה ל״ש שליחות כמ׳׳ש במנחות יי ק חום המשקולת יורד כנגדו י חנ אר גםמון־ בפז״ה ,ודין דילוג
צ׳׳ג ולכאר ה׳׳ה כאן דלא מ ה ד נ״כ שליחות דילפי׳ ויצאו Pולא גשיפוס שחום המשקולת יורד כנגדו מ ס תנר א דודאי אץ נוהג נמ׳׳ם
שלוחן )וקאי על המדידה ולא על כיציאה כמ שדת בסז׳׳ה ב סוף דמהיכי תיתי ידלגו ואינו אלא קולא נ ת חו מ ץ מיהו ה א מ ס תנר א
סעיף א׳( ג״כ צריכץ כולן להשתתף במעשה המדידה ,אמנ ם מציד שנ״כ אץ מודדץ כל השיפום שהרי אץ ראוי כלל להילון כמבואר
בחליצה ביבמות ק׳׳א ב׳ דילפי׳ ג״כ מוקראו לו pולא שלוחן ) ק א י י סיגי א ואםו א ם יהי׳ כותל fקו qימדדו כל השיפום הלא הרוצח
על ודברו אליו שמשיאץ לו עצה ההוגנת לו דהג׳׳ד ע צ ק צריכץ לדבר *יייאי לא ת שם ולכן נראה שאם יכול להבליעו פ׳׳י כלונסאות
עמו ולא שלוחן ולא על כקריא ה עצמה כמו שהוכיח שם בערוך לנר יג ה שאץ רחבו יותר מנ׳ מבליעו ואם לאו הולך למקום שיכול
וכ׳׳ה בכדיא במאירי ביבמות שם( ולא מצינו בשום דוכתא שכל להבליעו וחוזר כמבואר בסוגיא )וכאן יכול לצאת אפי׳ חון לתחום
כחמשה דיינים צריכץ לדבר עמו אע׳׳ג דשם ילפא מזקני ק ד ם יל׳׳ש גזרת הנ מ׳ שמא יאמרו מדת תתומץ בא ה לכאן( ואם הי׳
דצריך שלשה או ממשה כמבואר ב ר׳ פ מצות חליצה ו א ם טלן צריכץ מחעקס שאינו יכול לילן שצרין להיות צופה כ מ ה פעמים כמש״כ
דץ ק ונד׳כ כיץ לדבר ולא סגי בא׳ כיו כ פו ס קי ם צריכץ להביא התום׳ בשמפתץ גבי גיא מעוקם אפשר דסגי באומד ח הו מדידתה
שם וא׳ מדבר עבור כולן הוי כאילו ט ^ עפו דכולן עומדץ אגל יותר נראה שג׳׳ז רק קולא בתחומץ מפני הםורח וחשש שמא
]וסי׳ אה׳׳ע סי׳ ק ס׳׳ ס בסדר החליצה ס׳׳ו ויש לחלק[ וכן מציד יםעה אבל כאן ע״כ ילך למקום שיכול למדוד וימדוד שם ואע׳׳פ
בםנהד pיי׳ ה א׳ אחד pהעדים דוחפו ו א ם מת יצא ו א ם לאו שיצםע להיות צופה כ״פ ע״כ ת הר שלא י םפ ה דלא מציר מדידה
כ עד כשני נוסל כ א ק ט ׳ וכבר כ עיר שם בערוך לנר למה א׳ P נע׳׳ם אלא ע׳׳י מבלים ואץ ■להקשות הרי הרוצח לא עבר על הכותל
כעדים דוחפו הרי כ תור ה אמרה יד כ ע די ם תכי׳ בו היי ד שני יין הלך מסביב וא״כ למה לא ימדדו כל מהלך הדרן■ מסביב דכבר
העדים ושמא ימות בדחיפה ראשונה נמצא שהעד כשני לא י ך ס כ תנ ט לעיל ככ׳׳ג ליישב בב׳ אופנים או דלא פלוג רחמנא או דד pב ר
מצוותו ומסתבר דשם לא מ ה ד שליחות במצות יד כ עדי ם ת כי׳ בו ה עיי להיות מצויים במקומות כקרובי ם אע׳׳ם שדרכם רתוקה מיהו
דהוי מצוה שבגופו והול׳׳ל ששניכם ידחפוהו וע״כ צ*ל דכיץ ששניכם אם כי ת ה מחיצה גדולה וגדרים שבודאי לא בא הרוצח משם בזה
עומדים שם וא׳ מהן ט ש ה הוי כאילו שני pעשאוהו ועדיף משלימות י ח ק שאץ מודדץ כלל לעיר זו כיץ שידוע בודאי שהרוצח לא בא
וצריך ס ע ם ני׳ש מסמיכה ונראה דכל כיכ א דכתורה אמרה שכמה ממנה דומיא דיושבת בץ כ הרי ם שאץ מודדץ לאחורי כ כ רי ם ועי׳
אנשים יעשו המצוה ולא מ ה ד שלימות ה טונ ה שצריכץ לעשות מה גז ה ל ק ק סי׳ ף ס׳׳ד .ולפ׳׳ד כ ק ק אורה יהא כדינים ,הגיע לכר
ש צ ^ ואם סגי בא׳ יעשה א׳ עבור ט ל ם ואם יצסרט ט ד יעשה שחום כמשקולת יורד כ נ נ מ ד אמות מדלג השיפוע ומודד המישור
ג ם כשני אבל כ׳׳ז שלא צריכץ ואץ שום נפקותא א ם א׳ יעשה או ]ו א ם אץ מישור מדלגו ט לו[ ואם מתלקם י׳ מ תון ה׳ עד נ׳ מבליעו
ב׳ סגי בא׳ עבור כולן במעמד כולן ולכן בחליצה שאץ שום נ״מ ואם יותר מחמשים מודד מדידה יפ ה ואם מתלקס י׳ מתוך ף מודד
אם א׳ ידבר או שנים סגי שא׳ ידבר ואפשר שאם לא סגי ב מ ו ר לעולם מדידה יפ ה )בכ׳׳ל בשם רשב׳׳א( ואם מתלקם י׳ מתוך ד׳
של א׳ מצוה ג ם מל ה שד לדבר ולהסב Tלו וכן בסקילה ד סגי שא׳ עי ממשים א מ ה או מ מ ויותר מממשים לדעת כרא׳׳ש מודד מדידה
ידחפנו ואץ שום ר׳מ א ם א׳ דוחף או נ ׳ ט ד אי סגי שא׳ דוחף יפה ולדעת רש׳׳י וכרשב׳׳א אומדו לעולם ,הניע ;6יא א ם חוע
במעמד ט לן ו א ם י צ ס ^ לזרוק ט ד א ק תיו ק כשני כדי שגם כמשקולת יורד כנג מ מבליעו ואם יותר מנ׳ אומדו ]וכ׳ הרמב׳׳ם
הוא ק יי ם כמצוה אבל כ״ז שאץ צו ע ■לזה א*א לומר ד טונ ת כ תו ר ה •יני י׳ אלפים ולפמש׳׳ב המ*מ בשם כרשב׳׳א שלמד זה מדץ עיר
ששניק ידחפוהו אבל בסמיכ ה שהיא מצוה על ה ס ו ^ מ ד אי מס תבר העשוי׳ כקשת ל׳׳ש זה אלא בתמומץ אבל לפי כ מ -מ שם צ׳׳ע אך
שרצץ כ תור ה ששניכם יסמכו שכל א׳ מקיים מצותו שהרי אץ הכוונ ה ילא׳׳ה לא פ ס קי ק כהרמב׳׳ם ד׳ל בז ה[ ואם אץ חו ס כמשרץלת
שהקרק יהא ס ט ך pשהמקריב יסמוך ול׳׳ד לשם שעיקר כתכלי ת יז יי כנ ג מ פ ד ממשים מבליעו יותר מחמשים מודדו מדידה יפה
שהמילז ישסע כדברים או שהחייב סקילה יהרג ו דו׳ ק ולפ׳׳ז כ ^ ונראה י ה א דמבליעו בחמשים אץ חילוק בץ עמוק אלפים ליותר
במדידה כ*ז שאץ צורך pלשתי דייד ם אץ שום פנ ץ שכל כ דיי מ ם מאלפיס י ה א פ ע ם כחילוק כ׳ הריסב׳׳א ושאר כראשונים שיותר
י חז קו בחבל שאץ ב ק שום תועלת pשד דיידם יחזיקו אבל אם צריך משיעור תחומין לא רצו ,להקל ח ה ל׳׳ש כאן אך באמת ג ם מזה
למדוד הרבה מבלים או להרבה טי רו ת מס תבר שמצוה שכל כדיינים יאי׳ יכב ל ס ה רק,קולא בתחומין ולא ב מקום אחר ילא כהקנץ אורה
ישתתפו ובכל מגל יחזיקו ב׳ דיינים אחרים ג » שם גבי ס קי : 6 וכן פשוס בכל כ סוני א כ ר׳ ל ויתר הפרסי ם סי׳ בה׳ תחומץ.
ו ק לראב׳׳י ד צ ^ כל כ ט׳ א סנהדרץ וכ מלך וככה״ג להשתתף ■ )ם( ו נ ר א ה שאם ט׳ .כבר נתגאה ככל בעז׳׳ה.
בכמדידה כיינו נמי שכולן יעמדו שם דשתתפו כל כצריכץ להשתתף p i 0כ ד ץ בנכר .שכרי פשוס שאץ מויי ץ בתץ־ כנ ה ר י מיא
ואם יצסרכו לטלן מצוה שישתתט טלן אך א ם לא נ פ ת ת ט ט ^ כ ^ ן ימלי י מי כדא׳ בשבת ק׳ ב׳ ו טי ס ץ ח׳ א׳ י מי א
ומדדו pשד דיינים הכל ג*כ ק י י ט הסצוה כיץ שהי׳ גמע מד יי אלפ א ס מיכתא י מי ונ ם פשיסא שתחת כ מי ם לא נץ כרוצח
טלן ,אמנ ם אכתי צריך ליישב דברי רש*י ב ט אמור גבי מגדף שכתב יאע״ג י ג ם ע*ג כ מי ם לא יכול לרון רק ב ספינ ה וא״כ יותר פשוס
ו ר ג ט אותו כל כ ע ד ה אלו כעדי ם במעמד כל העדה מכאן ששלומו שגא מעיר אחרת ה ס מוכ ה גיבשה אע׳׳ג שרחוקה משהו יותר זה
של אדם כ ט ת ו והוא מתר׳כ שם אך בתר׳ב לא צזסיים שם מכאן ל׳ק מ ב ר ביארנו בע׳׳ה בסק׳׳ח ירחמנא לא סלוג בקרובה אם
ששלוחו של אדם כ ט ת ו pרש׳׳י הו סי ף ק ולולי דברי רש׳׳י ח׳ל יכול לבא כמו כר חוק ה או לאו כיץ ייש לו אפשרות לבא ו פ ו י
pשיא לי׳ לתר׳כ דהרי בכל חייבי .מיתות קי׳׳ל דיד כ ע די ם ה כי׳ מ ע השתמשות אנשים במקומות כ ס מו כי ם לכם אף א ם קשה
ט בראשונה ואמ׳׳כ יד כל כ ע ם א ם לא מת וס׳׳ש כאן דכתיג כל לגא שם כמשר׳ת ככל לעיל )אבל תחת כ מי ם אץ אפ שחת כלל
העדה וע׳׳ז תי׳ דנ ם כ ^ סצוה על העדים ורק שבמגדף חידשה לנ א( ,ואץ לומר מ י ץ י מ פ סי ק נהרא לא מקרי כלל קרובה י ה ד
תורה דץ ש צ ^ שיכי׳ במעמד כל העדה ואז כר׳ל כאילו כל ה עד ה ה פ ס ק י ה א בר*ה ל׳ א׳ אמרי׳ קרובה סרס ליושבת ח ץ לתחום
חג מ ץ אותו וכר׳ל )וצ׳׳ע על,כר מב׳׳ם שלא הביא דין זה מ מ ג ד ף ייטלה לבא פר ס ל מ פ ס ק לה נכר א אלמא י מקרוב ה לא ממעפ א
צריך במעמד כל כ עד ה ואולי ס׳׳ל ו הורא ה שעה כי ת ה ( אבל רש׳׳י מ פ ס ק ;:iנהרא.
שהוסיף מכאן ששלומו של אדם כ ט ת ו צ׳׳ע דלפ׳׳ח שנתבאר ג ם )יא( ו א פי׳ א ם הי׳ מתעקם ט׳ .כמו גיא מעוקם עירובץ ר׳ח א׳
בדברים דלא מ ה ד שליחות כ ק שהוא במעמד ט לן ועושה ט שצריך וכבר נתבאר לעיל בעז׳׳ה ס קי ח.
לעשות ואץ צורך ליותר אנשים כר׳ל כאילו טלן עשו ואיך אפשר ) ’ Qו נ ר א ה מ ל כדיינים מצוה שישתתפו במדייה ואפי׳ יצאו יותר
לטלף ט נ ה שלימות ועוד א ם ה ק מדין שליחות מה צוק■ שיהא מחמשה אפשר דמצוה על כולן למדוד ,כנ ה בסמיכ ה
איתן סי׳ ה מצות המדידה נחל צח
ז .נא( נמצא החלל בעליל לעיר ) aאף ש rוע לכל שזו העיר הקחבה מ״ם מצוה למדוד..וכעד מודדץ נחלקו
האחרונים ) 0י״א שצי 7למדוד לכל הערים אשר סביבות החלל ) nויש מי שאומר שא״צ למדוד אלא לאותה
העיר בלבד)וס ד״א שדווקא להערים הסביבות מודדץ ולא לאותה העיר ) (1וי״א שמודדץ לאותה העיר ולעוד עיר
מ( דש מי שכתב דדוקא שנראה כך אבל לא נודע לכל אבל אם נודע לכל א״צ מד Tה נוס דש שאמרו דנמצא בעליל
• א*צ כלל מד Tה.
אק כ ענ ק pלידפ אתו כ פי ר כקרוב ה א״כ ל׳׳ש דיני מדידה ו מ ה כמעמד כל העדה ו פוי איו אפשר שיהל• נ א! pשליחות כרי העדים
לנו מהיכן ימדדו ובמה ימדדו כעיר,ר שידט וע״כ שיש מצות מדידה חיינ ק מצד ע צ ק מצד כמצוה המוטלת עליהן ואיך יטל ץ ליעשות
מיהו אכתי צ*ע דכא חלל י ^ א איצטרין לכדדרשי׳ סו ט ה מ׳׳ה נ׳ שליח לכל ישראל ונראה דאץ כוונת רש״י כאן לדק שליחות שב^
ומאשר סביבות החלל ילפא דת נמצא גופו במר,״א וראשו במק׳׳א כ תור ה ח ה כבר ילפי׳ נ ר׳ פ כאיש מקדש ובספרי זוטא ר׳ ס שלח
לגירסת רננו הלל שהבאנו לטל נ ס׳׳ ה וניד רמ׳׳ה סנ ה ד pמצאתי מכמה פ סו קי ם ואק צורן ללמוד מכאן וגם לא מציט בשום מקום
שכתב דהר׳מ למכתב ויצאו וראו את העיר כר,רובה ולכאף בגמ׳ דמכאן ילפי׳ שליחות ורש״י לא בא לדרוש דרשות מעצמו אלא כוונתו
נראה דות דומדדו דריש וכן מו ת דויצאו דכתיב בלשק רבים דריש למש׳׳כ דכה׳׳ג שעושה במעמד טלן מקרי שכולן עושק ממש ועל
שא׳׳א לעשות שליח דהא מר,שה אלא מפ ת ה ויצאו שנים ומדדו שנים שליחות ככ׳׳ג מכוק רש׳׳י ח ה ילפי׳ דהוי כעושה בעצמו ועדיף
ט׳ נ ט ׳ ומשני ההו א מיבעי לי׳ לכתניא ויצאו pולא שלוחן ומדדו משאר שליחות וזה שפיר ילפי׳ מכאן דגם כאן כי ק שהתורה אמרה
שאפי׳ נמצא בעליל לעיר כי׳ וי׳׳ל דהו׳׳מ למכתב ויצא זיןנין ושופטיד ורגמו כל כ עד ה ל״ש שיעשו שליח ד כ ד כל א׳ מחויב מחמת עצמו
למדוד אל כערי ם דגם על רבים שייך לשון ויצא כמ״ש במכות כ׳׳ג ב׳ וע*כ דככ״ג שעושק במעמד כולן כו״ל ככולן עושק ממש וא״כ
טל הו ישראל קרי לכו בלשת יחידי ט׳ נ ט ל הו שופטיך קרי בלשת מוכח דשליח ככ׳׳ג כר׳ל כמותו ממש ומסביר בזה דברי התו״כ
יחיד זכ׳׳ה בנ ^ן נ׳׳ד א׳ ונפל טובא משמע פירש׳׳י כמו .ופשה בצלאל כ״נ לענ״ד וצ״נג )וצ״ע בלשק הרמב״ם פ׳׳ט מ מ ע הי ק כט׳׳ו האחד
ואהליאב ובא האו ת והמופ ת ובא כארי ואת כדוב וכן מצינו ויאמר מניף ברשות ח ב ח ומשמע דהיינו בשליחות וצ״ע מה שייך שליחות
בגי גד ובני ראובן ]ור,צ״ע למה הוצרך במכות ל ת ק משום דכולהי כ ד הוא חייב בשביל עצמו כמש*כ הר מב ץ בם״פ ר״א דמילה גבי
ישראל קרי בלשק יחיד[ ומדכתב לשון רבים דמיותר דריש להו מילת ג ד ם דל״ש שליחות מה׳׳ט ונראה דגם שס ככוונ ה במעמד
להני דרשות .ודק נמצא בעליל לעיר מבואר ג״כ בירר בפירר,ק ט׳ ב מ ב ד ואז כו״ל כאילו טלן מניפק ממש וכן מה דמסיים ואפי׳ הן
נמצא בעליל כיו ט ר פ ק כדי לר,יים בו מצות פיסור ,מדידה וכתבו מ א ה ,א׳ מניף על ידי ט לן ואע׳׳ג דשם מועיל שליחות ג׳׳כ מ״מ
.המפרשים דצ׳׳ל היו ט ד ד ק וכ״פ הרמב׳׳ם פ׳׳ט מרוצח ט׳ א אפי׳ עדיף שיהא במעמד דהו׳׳ל כ ט ש ה ממש( .ולפ״ז עלה בידינו שאם
נמצא בצד עיר זו שהדבר ידוע בודאי שהיא הר,רובה מצוה למדוד אק צו ע כג ק שאק pמדידה א׳ של חבל א׳ של ר אמה סגי
ובתוספת א פ׳׳ט דסוטה תניא נמצא בעליל לעיר לא כיו ט ר פ ק שמצות שב׳ דיידם ימדדו במעמד טלן ואם יש יותר לכתחלה ימדדו כאחרים
עיסוק במדידה וכ תב במנחת ביכוריס דתוספתא זו פליגא א ג ט כ ד שכולן ישתתפו במצוה ו א ם לא מדדו רר! כשנים הראשונים כיון
די ק ואירושלט ו ב ט דבר אברהם ו ט משברי ים טי שבים לה שהי׳ במעמד טלן יצאו .ו א ם יצאו דיני ם יותר מחמשה אפשר דסגי
ד טירי בנמצא בתוך כעיר ממש ויש שם גירסא נמצא נחלל כ ט ר אף לכתחלה שחמשה י מ ד ד כל המדידות והשאר כמאן דליתנכו
ו ב ט תורת כר,נאות כתב שצ׳׳ל נמצא החלל נעיר ,ומרן הג א ק חזר׳א ואפשר כיק שיצאו מצוה שכולן ישתתפו אם יש צורך בכן וצ׳׳נג
)שליט׳א( זצ׳׳ל אמר שיש לפרש ד ה ^ נמצא בעליל ל ט ר לא כיו )יג( ואם לא נ שת ת ט טלן Pשנים כיון שהיו טצן במעמד יצאי
ט ר פ ק פי׳ לאלתר על ס מך זה בלי מדידה שמצוה לפסור ,במדידה המצוה .כבר נתבאר נע׳׳ה ,ולא שייך שימדדו עוד פעם
וצריך בתחלה למדוד )וכן ביאר ב ט דבר אברכ ם סו ף סי׳ ף( ולפ׳׳ז שכנר יצאו כמצוה.
צריך להגי׳ ג׳ > בירושלמי לא כיו עורפק וא״צ לגרום מודדק כמש׳> )יד( מיהו אם א ק צו ד רד ,לשני דיינים ט ק שלא כי׳ רק חבל א׳
המפרשים וכבר ביארנו הכל באורך בסי׳ ג׳ סי׳׳א נעז׳׳ה .ו כנ ה של ר אמה למדוד סגי אפי׳ לכתחלה שס דיינים ימדדו
רש׳^ ד׳ל נ ת ב בפי׳ החומש אל כפ רי ם אשר סביבות כחלל בכל צד במעמד כולן כמו שנתבאר כ נ >
לידע אתו קרובה ]וכן פי׳ רש׳׳י ב סו ט ה מ״ד ב׳ ) ד׳׳ ה כיו( ו ט ד ד ק ) (10וצ*ע א ם אחד שלא מהדיינים י טל להשתתף .דכיק דלא אפשר
pכחלל לצד ה טי רו ת שסביבותיו לידע איזו ק רונ ה[ ונ תב רננו לעשות שליח א״כ אם אחר מסייע להן ועושה קצת מן
אליהו מזרחי ז״ל לא שהיא חובה למדוד pהחלל עד כל עיר ועיר המדידה הרי הוא כאילו עשו שליח על זה והכי מסתברא וצ״נ^
אשר סביבותת אלא כדי ]לידע[ כ פי ר היותר ק רונ ה אליו לפיכך ) (raואחר המדידה קוב pאותו לאלתר לדעת הרמב׳׳ם ז׳׳ל שאק
אם כי׳ כחלל מוטל סמוך לעיר שאק ס פ ק שהיא כיותר קרובה קוברק עד אחר המדידה כנ׳׳ל סי׳ ב׳ ס׳׳ה .ודק הקבורה
א״צ שם מדידה ענ״ל ותמהו עליו ט ל ם שהוא נגד כ ג ט ונאמרו בזה כבר נתבאר היטב בסי׳ ב׳ נעז׳׳ה.
תירוצים רבים ויבוארו כולם לפנינו נ ס ״ ד מיהו לכל התירוצים אק )יז( ב״ד של כעיר כר,רונה .כ״כ ב ט יד הלוי על םה״ מ להרמב׳׳ס
הכרח מלשק רש׳׳י דאפשר כוונת רש׳׳י להיפך שט׳י המדידה צריך מ׳׳ע קפ׳׳א והיינו כנ ״ ד שקראו את כדיינים כנ״ל בסי׳ ב׳,
שיתברר איזו עיר כר,רובה. והכי מסתברא שעליכם מוטל זה ו א ק על ב׳׳ד כגדול אלא למדוד
)ב( א ף שידוע לכל שזו הפיר הקרובה .כ״כ בהדיא ני ד רמ׳׳ה וכל מילי דמתא רמיא על כב׳׳ד של כ פי ר כקרוב ה.
סנכדר ק י׳׳ד ב׳ ש טפ ר ס ם לכל וברור לפי מראית ה פ ק
שפיר זו קרובה אל החלל יתר מחברותי׳ וכ״מ לשק רש״י שכתב ז) .א( נמצא כחלל בעליל לעיר .סו ט ה מ׳׳ה א׳ ומדדו שאפי׳ נמצא
בעליל לעיר במגולה ופשוט שאק פיר קרובה כזו וכ״כ בכדיא ב םנ כ ד p בעליל לעיר כיו מודדק שמצוה לעסוק במדידה וכ׳׳ה
י׳׳ד ב׳ בעליל ב מפורס ם לכל שר,רוב הוא לעיר זו יותר מלכל ט י ט ת בםנהד pי׳׳ד ב׳ ופירש׳׳י בעליל לעיר במגולה ופשוט שאין פיר
וכ״מ ברמב׳׳ם פ׳׳ט מרוצח ה׳׳א אפי׳ נמצא בצד עיר זו שכדבר קרובה כזו וכתב ב ק ח אורה ד ד ר ס מ ד כ ר סגי למכתב ויצאו ז קניו
ידוע בודאי שהיא כר,רונה מצוה למדוד וכן ב ס ט׳ ג מ׳׳ע ע״ח .וכ״כ והי׳ העיר כר,רובה אל החלל כר וממילא שמעי׳ דצ pלמדוד ולראות
כ מ אי ט ב סו ט ה וז׳׳ל נמצא כ כ רוג במר,ום שידוע ו מפורס ם לכל כעיר כר ,חב ה ולככי כתיב ומדדו שמצוה לעסוק במדידה ,ואע׳׳ג
שפיר פלונית ס ט נ ה לה יותר מכל ה טי רו ת וא״צ בזה למדידה דאיצס pקרא לכמה דרשות ד ק החלל אל כפ רי ם ולא מן כפרי ם
מצד בירור כ ענ ק שהדבר מבורר ו מפורסם הוא אפפ׳׳כ מצוה למדוד אל כחלל ושצ pמדידה של חבל וכיר׳ב כ רנ ה דברים כנ ר תי׳ יפה
כך למדנו אפי׳ נמצא בעליל לעיר היו ט ד ד ק שמצוה לפסוק במדידה ב ט תורת הר,נאות דמכל הני שמפי׳ שמצוה לפסור ,במדידה דאם
צט איתן סי׳ ה מצות המדידה נחל
ח•)א( עיר היושבת בץ ההרים ואץ שם אלא אותה העיר אפ*ה מודדץ לה ) aונראה דה״ה עיד המקפת את החלל
) 0ומודדץ לה אע״ם שיש עיר אהדת הגדולה ממנה.
חנרד ולא ע׳׳י ב י ח ד ם אחרים לאל׳׳ה לא כי׳ צריך למדוד לכולם יכ״כ נ סנ כ ד ר ק י׳׳ד ח׳׳ל ואפי׳ נמצא בעליל ד׳ל נ מ קי ם כ מ פו ר ס ם
וכר׳ל וא׳׳כ לכאר סו תר כל התירוצים כנ׳׳ל pכדעת כב א ר שנע ®פיר זו קרובה לחלל יוחר מודלק שמצוה למסוק נמדידה שמא מתוך
דלנטלם צריך למלול לכל כ xים הסביבות. כפיית ם יבא לכ ם אי זו אמתלא או אי זה עלות על שיגיעו לאמיתות
)ח( ד ש מי שאמח לנמצא בעליל לעיר א״צ כלל מלילה .כ״כ כענק » ״ ל וכ״ז ללא כהפנים יפות )מוב א לכלס 3PSCלהא
כ ח ת ם סופר בחידושיו לב׳׳ב כ״ג ג׳ ליישב לעת כרא׳׳ם ממצא בעליל לעיר כיו מוללק לווקא שלא נולע לכל אבל נולע לכל
ללמסקנא נמצא בעליל א״צ כלל מלילה ע׳׳ש שסלפל בזה ותלה זה אק מוללק והו א ללא ככל כראשונים כר׳ל ופי׳ נ ס מיו.
בפלוגתא לר׳׳ח ור׳ז לרוב ק ר ו ב ונ פ ק זה כ׳ נ ס ׳ ביאורי מוהרא׳׳ל ) Wי״ א שצרץ למלול לכל הפרי ם אשר סביבות החלל .כ״כ הבאר שבע
לדעת כרא״ם לסוגיק ללא בהילכתא ותליא נפלונת א נ מ ס׳ נגעים ב סו ס ה מ׳׳ה א׳ והאריך להוכיח כן וכתב להרא׳׳מ אישתמיסתי׳
פ׳׳ש לפי ל ר ט ומביאק ע׳׳ע בלא מלילה אך צ״פ להא מ ח ל ה מעכבת סיגיא לשמפתק .וכדבריו נראה ברמנ׳׳ם וכל הראשונים שסתמו
כמשר׳ת לעיל נ׳ סי׳׳א וע׳׳כ להם לא ס׳׳ל לסלידה מעכבים ק ם משימי ללק מלילה זו ככל המלילות ופ׳׳ל סק׳׳ז שכ״נ עיקר לכאר.
כלנריה ם הוא ללא כדעת כרמב׳׳ם וכל הראשונים ד׳ל שפסקו לצריך )ל( ד ש מי שאומר שא״ 5למלול אלא לאותה כעיר בלבל .כ ״נ
■ .. מלילה■ . ■ כמשנה למלך רפ׳׳ס מרוצח ליישב לעת הרא׳׳ם כנ«צ
ח) .א( ע י ר היושבת ב ק כ הרי ם כר .ל ק ק סי׳ ר ס׳׳ח פ׳ יתבאר ונראה לדעתו כהגור ארי׳ שהבאט לעיל בס׳׳ו שאין ענ ק כ מליל ה
נפז׳׳ה שאין מודלק למקומות שאק ל ץ הטצח לבא י ק לצאת י ד המצוה וכיק שמלל לאותה כעיר שמביאה א״צ יותר
משם ולפיכך עיר היושבת בק כ ה רי ם א ק שייך למדוד אלא לה ומסתמוח לברי כרא שודם שהעתקנו לעיל לא נראה כן .ופמש״כ
וזה מ ט א ר בנ״ב כ״ג ב׳ .אמנ ם בם׳ לבר אברכ ם סו ף סי׳ ד נ ס ת פ ק בזה נ סי׳ ג׳ סי׳׳א.
אם שייך מלילה לעיר אחת ונראה שיש להוכיח מדברי כ תו ס׳ בב״ב )ה( ד״א שלוק א להערים הסביבו ת מודלק ולא אותה כפיר .כ״כ
כ״ג ב׳ ו ב ק פ״ב נ׳ למלילה לעיר א׳ נמי ק ר א ת מלילה שהתוס׳ נ ס׳ תועפות ראם הספרדי )ביאור על הרא׳׳ם( והביא
הקשו שם ל״ל קרא לאק ירושלים מביאה ני*פ למאי מ י ץ נב״ב לך נ שם כ מ ה גלולים וכן מ ס ק בם׳ עפר יעקב ס׳׳ס שופטים וטעמם
שם לר״ח ל א ^ רוב ק רו ב כ לן אחר הרוב א״כ אמאי א xרחמנא משום לאותה העיר כרי היא כנ ר כמלולה כי ק שכנר מלט שהיא
העיר ה ק רונ ה מביאה תיפוק לי׳ לאיכא לנפישי מינה ומשני ביושבת הקרונ ה ,וצ״ל ג״כ לס׳׳ל כהגור ארי׳ שאק כ מליל ה צריכה לנ רי
נ ק ככ רי ם וא״כ ירושלים שהיו נ א ק לה מכל כעולם נתל נ ת ר רונ א ועמש׳׳כ נז ה בסי׳ ג׳ סי״׳א.
לעלמא ותירצו בתי׳ אחל למיירי ני מי חזקי׳ שאז כיו כל ישראל ד״א ש « ל ל ק לאותה כעיר ולעול עיר .כן שמעתי מ מ ץ נ ע ל
ניחשלים ]ופ׳׳ל סי׳ ג׳ סי׳׳א שביארנו ללאו לוקא בימי חזקי׳ שאז חזר׳א )שליט׳׳א( זצ׳׳ל לאק שייך מלילה בפחות מב׳ ערים
כי ת ה יחשלים במצור ואם נמצא ח ץ לעיר מס תמ א נוי ם ה ר ט כו אנל יותר מזה אפשר שא״צ בנמצא נ ע ל > ואפשר שזו כוונת כרא׳׳ם
אלא כ ע ק ימי חזקי׳ ע״ש[ .הרי מבואר מדבריכם לאפי׳ לעיר א׳ ^ יאק להקשות לסי מה שיתבאר בעז׳׳ה בס׳׳ח לשיץ מלילה
שייך מלילה לס״מ שביארנו נ סי׳ ג׳ סי״א למלילה מעכבת וא״כ אן< נ עי ר א׳ היכא שהעיר מקפ ת את כחלל מכל ד כצללים לשאני
מלאיצטרץ קרא למעט ירושלים ש״מ לשיץ מלילה בככ׳׳ג .ו ב תו ט הת ם שהעיר כזו מוקפת מכל הרוחות נמצא שמוללק באמת לכל
רי׳׳ל ב״ב כ״ג ב׳ כתב שאק לפרש בלליכא ר״ל לליכא כלל עיי הרוחות pמוצאק מכל כ ח חו ת אותה כעיר אבל בלאיכא ערים
אחרת pזו היושבת בק ההרים לא״כ אמאי א %רחמנא ו מ ל ח אחרות צרץ למלול לפחות לב׳ סרים ופול יבואר בזה נ ס׳׳ ח נעז׳׳ה,
משמע לכאף ללפתו ז״ל לבפ Tאחת ל״ש מלילה ]ו סי רו סי ם אק יג״ז י ת ק לדעת הגור ארי׳ ה נ > ויש לפרש נז ה תו ספ ת א בנגעים פ ״
להקשות ע״ז לאמאי איצטרץ קרא לאק יחשלים מביאה ע׳׳ע תיפוק אק מיללק ליחשלים ואק יחשלים מביאה ע׳׳ע לקשה כי ק שאינה
לי׳ לירושלים כרי ם סביב לה וליכא pעיר יחילית ול״ש מלילה ייגיאה פשיטא שאק מודלק לה ולפמש׳׳כ א׳׳ש למשבחת לה שהח״
לזה ל ק לכנר כתבו ה תו ס׳ שהיו בא ק לה מכל כ ט ל ם אך שיושבת נמצא ס מוך לעיר אחרת וצריך עכ׳׳ס למדוד לפול פיר כלי שתהא'
בק כ ה רי ם[ אבל נ א מ ת א ק מדברי כ ת ו ט רי׳׳ל ראי׳ ל טנ תו אמאי מ ד ד ה וכר׳א למוללק לירושלים קמ׳׳ל למניחק אותה ומוללק לפיר
אמר רחמנא ו מ ל ח אל כ xים אשר סביבות כחלל משמט לאיכא שמאחורי׳ כמשי׳׳ת נע׳׳ ה בסי׳ ו׳ סי׳׳א וכן יל״פ לדעת כב אר שבע
^ י ם סובא ו ט ל לעיקר מצות מלילה א xה תורה כלי לנ רי כמבואר שהבאט לפי^ אמנ ם נגמי סו ט ה מ׳׳ה ב׳ פריך כה׳׳ג גבי עיר שאק
בב״ב כ״ג ב׳ ולכך כבר נתנה לק מלילה אך כיכ א לא״צ לברד אבל בה ב׳׳ד ומשני שינויא אחרינא ומשמע ללא ניחא לי׳ ל ח ץ הכי
אם לא משכח״ל כל לק ט׳ ע אלא נ עיר א׳ א״כ אמאי צותה תורה יכתיחק כג מ׳ אס xלפרש ג״כ גבי ירושלים וע׳׳ע נז ה לק׳ סי׳ ר
כל ע ק ר לק מלילה וגם מלשק כ פ סו ק ו מ ל ח וגף וכי ת ה כ ט ר סי׳ א ,ו ה א לאיתא בתרגום יונתן שצריך למרוד לכל ד רוחות
כקרובה וגף משמע לפ׳׳י המלילה נתברר כ ט ר כ ק ח ב ה ופ שו ק כיינו בלא נמצא בעליל לשום עיר כמש״כ לעיל ס׳׳ו בעז׳׳ה.
עכ״פ מדברי כ ת ו ט מבואר לגם לעיר א׳ שייך מלילה וכ״כ כרשב׳׳א ) 0ד ש מי שכתב ללוקא שנראה כך אבל לא נודע לכל כף .כ״כ
בשטמ״ק ב״ב כדברי ה תוס׳ ,ואק להקשות לסמש״כ לעיל בס״ז גב• נ ם׳ פנים יפות להגאק בעל כפלאה ד׳ל ס׳׳ס שופטים ליישב
נמצא בעליל לעיר בשם מרן החזו״א )שליס״א( זצ׳׳ל למלילה לא י פ ת הרא׳׳ם ונ ב ר ת מ ה עליו במנחה חרבה מדברי כמאירי והרמ׳׳ה
שייכא לעיר א׳ וצריך למדוד פכ״ס לב׳ ט י ח ת חש לחלק לשם פ ה פ ת ק ט לפיל נ כ לי א ללא כלנר מ ,וג ם לשק נראה בעליל משמע
שיש ט י ח ת טונ א סביב החלל pשנמצא בעליל לעיר א׳ י״ל לכ תור ה נ מ פו ר ס ם לכל כמו ב ד׳ ה כ׳׳א ב׳ נראה בעליל כ ר s״ fiוהיותר
אינה סו מכ ת על נמצא בעליל וצריך עכ״פ לברי ע״י כ מליל ה אתו תמוה שהרי כל לנרי כרא׳׳ם לפרש לברי רש׳׳י קאתי וכרי רש׳־י
ה קרונ ה ואם נ מ ח ל pלעיר א׳ נמצא לכסליל ה לא ביררה כלום עצמו נ סנ כ ל ר ק י׳׳ל א׳ כ תב נ ה לי א שמפורסם לכל שקרוב הוא
אתו קרונ ה ו ע ח ק סו מכק על מה שנמצא בעליל ולכך צריך פכ״ט לפיר זו כנ׳׳ל סק׳׳ב .ו כנ ה כל חימצים אלו אזלי בשיטת כגו ר א ר׳
לב׳ ט י ח ת וא״כ ב מ ר ה כ מליל ה ב ק עיר זו לזו וכשאר י״ל לסו מכק שא״צ ש ה מדל ה תברר pמצוה לפשות מלילה לאל׳׳כ ל׳׳ש כל
על מה שנראה אבל כאן שאק pע ר א׳ שפר כ מליל ה מבררת החילוקים כאלו ולכאף כיון לילפי׳ מקרא ו מ ל ח אל כ פ ד ם אשר
שזו כ ק ח ב ה ו א ק עיר אחרת קרובה יותר ואק לו xלכאן א ק כ מליל ה סביבות כחלל pרא י ה י ^ הו א כנ׳׳ל סק׳׳א למצוה לפסוק בסלילה
מבררת כלום לגם בלי כ מ ח ל ה י ח פ שאק כאן אלא ע ר א׳ ז ה א״כ כרי כחוב נ ה לי א אל כערי ם א xסביבות החלל דהיינו שצריך
איט לנילאי אילו לא כי ת ה גם ט ר זו כאן נ ק כ ה רי ם מ״כ היי ט למלול לכל כפרי ם שסביב א״כ מוכח שהתורה רוצה ללוקא המלילה
איתן סי׳ ה מצות המדידה נחל
ט .נא( נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחד ) aמודדץ מחוטמו במקום שנמצא ואח*כ מוליכץ לקוברו כדץ
שנתבאר בטי׳ ב׳ ט״א.
ענץ לסיפא דאפי׳ ד׳ א דאמר ברישא מוליכץ הראש אצל ה ט ף שפיי אומרים שהרוצס 5א ממוץ לערים והי׳ צריך למדוד למק לערים
מצי ס ב ר ב סיפ א דאח׳ינ כשהביאו הראש אצל ה ט ף מודדץ מראשו ועכשיו שהמדידה ניררה לי שעיר זו היא ה ק רונ ה ועיר זו אנו
ו ק ד׳ ע דאמר ברישא מוליכץ הגוף אצל הראש הו ה מצי סב ר מדעים שהיא נ ץ ההרים ממילא אץ לנו ערים אחרים ■למדוד אבל
בסיפ א דמודדץ מ טינו מ אחר שהביאו הגוף לכאן ועוד דנימ שלסי לולי המדידה אולי ג ם עיר זו הי א רחוקה כ ״נ שאץ דרך רוצחים
מבואר דאם הי׳ הראש במקום גבוה מהגוף הכל מודים שמוליכץ לבא מ מנ ה וא׳׳כ אץ חילוק נ ץ עיר זו להערים שחץ להרים ומ״מ
ה ט ף אצל הראש ו א ם הי׳ הגוף ב מ קו ם גבוה מהראש הכל מודים צ׳׳ע דלפ׳׳ז אץ המדידה מבררת אתו העיר הקרובה רק מבררח
שסוליכץ הראש אצל הגוף כנ״ל סי׳ ב׳ ס׳׳א וא״כ איצסריך פלוגתא שהיא קרובה כ״כ ש ד ע רוצחים לבא משם ואולי פגי נז ה וצע^ר^
שני׳ דמאץ ה ט מודדץ לומר שאפי׳ ב מקום דלט׳׳ע מוליכץ הראש והא דכהיב נקר א ומדדו אל הערים דמשמע מיעוט ערים שנים
אצל הגוף או הגוף אצל הראש אפ׳׳ה נחלקו מאץ למדוד )ונירז׳ הייט בדאיכא וא׳׳א לדחש דרשות מקרא מעצמיט שלא הוזכרו
ג*כ קאמר דפלוגתא דנמצא ראשו כ ר לענץ קבורה הי א( .ונטד מאי נחז׳׳ל ,וה״ה אם אץ נ״ד בכל העיירות אלא באחת דיט כאילו
קאסר אילימא לענץ מדידה ואיך אפשר לומר דמחלקותם לענץ מדידה אץ אלא עיר אחת.
והרי ר׳ א דאמר מוליכץ הגוף אצל הראש ס׳׳ל דמודדץ מ סי ט רו ו א ״נ ) 0ו נ ר א ה דה׳יה עיר ה מקס ת א ת החל^ דלא דמי לנמצא בתוך
לאתה צו ע יש להילץ הראש לשם לענץ מדידה וכן ר*ע דאמד העיר שביארט נ סי׳ ג׳ סי׳׳א שאץ עורסץ דלא מנעי א
מוליכץ הגוף אצל הראש ה א ס׳׳ל ד מו ד ^ מחוטמו וא׳׳כ מ ה צריך להפעם דכתיב בשדה ולא בעיר סשיסא דכאן מקריא בשדה כיץ
להוליך הגוף אצל הראש כיץ שאץ מודדץ כלל ממנו ,ג ם לשץ הגמ׳ שמרוחק מהעיר מתר מע׳ אמ ה ושיריים אלא אפי׳ לטעמא דמדידה
צ׳׳ב דהול׳׳ל נקצרה ל׳׳ל לאיפלוגי תרתי זימני ,ונראה דכך קושיית מעכבת הרי כבר ני א ר ט דמדידה דחדא נמי שמה מדידה כיץ דליכא
הגמ׳ אילימא לענץ מדידה פליגי והא מי ק ת מ סי פ א כ ר סי׳ נשלמא אחרינא וכאן עדיף ספי שאפשר למדוד לכל צד ממש ולראות שמכל
אי בסיפא ה ט סנ רי איפכא דר׳ א הו ה סבר למדוד מראשו וד׳׳ע מגופו צד הי א העיר ה ק רונ ה אך מתר נראה שא׳׳צ למדוד רק לצד א׳
שפיר קאמר ר׳ א הכ א להוליך הראש אצל הגוף נ די למדוד א ס ״נ וכיץ שימע שהיא עיר אחת שוב אץ שייך למדוד לשאר הצדדים.
מראשו ו ק ר׳ ס קאמר להוליך הגוף כדי למדוד מ מ ט אבל ני ץ דר«א אך למש׳׳כ קודם לישב דעת החזו׳׳א דעכ׳׳פ מברר שהיא ה ע T
ס׳׳ל בסיפא ד מו ד ח מגופו א ״נ לאתה צורך קא מר ברישא להולץ ה ס מוכ ה ביותר שדרך רוצחים לבא ממנה יותר מאותן שחץ לערים
הגוף אצל הראש כיץ שאץ מודדץ מראשו וכן ר׳ ע למה אמר להוליך אולי כאן אץ שיץ ז ה דהא כאן בשום צד אץ רק עיר זו אבל י*ל
ה ט ף אצל הראש כיץ שאץ מודדץ מ ט פו ו ע ״נ ברישא פלוגתא דגם כאן שיץ זה דחשביק ידיעתט ג מ אן דליתא כ׳׳ז שלא מדדו
אחריתי היא לענץ קבורה לאן להוליך וכן כוונת רש׳׳י שכתב אילימא וכיץ שמדדו ונתברר שהיא הקרובה ונתברר שהיא עיר א׳ מכל צד
לענץ מדידה קאמר יני או הראש אצל הגוף דממקום שנמצא הנו ף שוב המדידה ^ ר ה לט ולא דמי להיכא שים עוד פרים מהצדדים
שם צרץ למדוד ויניאו הראש לכאן ר׳ל למדוד מראשו וננ׳׳ז פריך דכ׳׳ז שלא מדדו להם אכתי המדידה לא ביררה לט ודר׳ק.
ה א ר*א ס׳׳ל ד מו ד ח מגופו ,וכן מוכח מדברי המאירי וז׳׳ל ) aו פ ו ד ד ץ לה אע*פ שיש גדולה ממנה .כמש׳׳כ המנ׳׳ח לענץ
נחלקו בזו לענץ המדידה שכבר נחלקו מר כדאית לי׳ ומר כדאית לי׳ נמצא נתץ־ העיר כר׳ל סי׳ ג׳ סי׳׳א דאפי׳ היכא
ימדדו ממקום מדידה ומה צורך להניא זה לזה אלא מאחר שכבר דנפישא מינה היא מביאה דהר׳ל ת ב ומצוי כמשנ׳׳ת שם ואץ להקשות
דברנו מענץ המדידה זו לענץ אמר נאמרה והוא לעמן מ ת מצוה למה לא תי׳ ה תו ם׳ נב׳׳ ק גבי ירושלים דמשכח׳׳ל כ ס ג שהיתה
שקונה את מקומו ליקבר ט ט ׳ פכ׳׳ל ולנאף דברט ת מו הי ם דא״כ ירושלים מקיפתה היי ט משום שידוע שאץ ירושלים הולכת נ ענ ץ
מאי קס׳׳ד אילימא ל ע ^ מדידה א׳׳נ מה צריך להביא זה לזה וע«נ זה בעגולה ופשוט וע״ל ס י ג׳ םי׳׳א ולק׳ סי׳ ף ס׳׳ח מ׳ י׳ ,ו p
שהוא פי׳ ג ״נ הסוגי א כמש׳׳ט נמצא בתוך העיר נתבאר בסי׳ נ׳ סי׳׳א ודץ נמצא ס מוך לים או
) 0מו דז ־ ץ מחוטמו במקום שנמצא .לנאו׳ יש ל הסתפ ק נמ׳׳ש נירו׳ • למדבר נתבאר שם נ ס׳׳ ח בעזה׳׳י.
)ונתבאר בסי׳ ד ס׳׳ א( דננמצא הראש ב מ קו ם נ ט ה
מהנוף לכו׳׳ע מוליכץ הגוף אצל הראש ו א ם הנו ף ב מ קו ם ג ט ה x i u 0 0ראשו במק׳׳א ט׳ .ת ק ב סו ס ה מ״׳ה ב׳ נמצא ראשו ט.
מהראש לט׳׳ע מוליכץ הראש אצל הגוף איך ה ח שם לעמן מדידה במקום א׳ וגופו במקום אחר מוליכץ הראש אצל
ולנאר מסוגיית הג ס׳ דמסיר! דפלוגתא לענץ מת מצוה וכן בירושלמי הגוף דברי ר׳ א רע׳׳א הגוף אצל הראש מאץ היו מודדץ רא׳׳א
משמע דלענץ מדידה אץ שוס ר׳ מ ו ק מ ט א ר בהדיא ב ד המאירי מ סי ט רו רע׳׳א מחוטמו ראבי׳׳א ממקום שנעשה מלל מצוארו וקאמר
שהעתקט לעיל שכ׳ ימדדו ממקום מדידה ומה צו ע להביא זה אל זה נג מ׳ נמצא ראשו נמק׳׳א ט ׳ במאי קמיפלגי אילימא לענץ מדידה
וכן מבואר בפיהרד׳ש להרמב׳׳ם שנתב שמחלוקת זו אץ ר׳ ס ל ע ח ק מיפ ^י )פירש׳׳י אילימא לענץ מדידה קא מר יני או הראש אצל
מדידה כלל ו כי ה בקרן אורה ובדבר אברהם סי׳ ה׳ ובמנחה חרבה, הגוף דממקום שנמצא ה ט ף שם צריך למדוד מביאו הראש לכאן(
]ובמנ*ח כ ת ב ואם נמצא הראש במק׳׳א ו ה ט ף במק׳יא אע״ס דבגס׳ ה א מ ד ק ת ד סיפ א מאץ ה ט מודדץ מכלל דרישא לאו במדידה ע ס קי ק
אמרי׳ דלענץ מדידה לא סי טי רק היכן נקבר וכן מ ט א ר בר*מ מ*מ איר יצחק במת מצוה קנ ה מקומו קמיפלגי ט׳ .ובתפארת ישראל
ני ץ דקי׳׳ל דמוליכץ ה ט ף אצל הראש ד טפ א רהיט ט ׳ א״כ מו ד דן כתב דנמצא ט סו לענץ קבור ה מיירי דליכא למימר דלענץ מדידה
מהראש דשם נהרג ומודדץ מחוטמו ו ט פ א רהיט עכ׳׳ל נראה מדבריו סיירי דהרי ג ם א ם יטלטלו הגוף אצל הראש אץ מ טר ד לאתה צד
דלמ׳׳ד ראשו רהיט אץ מודדין מראשו רק מ ט סו והוא ח מו ם ת ג מ׳ יטחי ס ט ט ולמ׳׳ד מחוטמו ג ם א ס יטלטלו הראש להגוף אץ מנורר
מונ ח דלענץ מ ד ד ה אץ ר׳ מ וכנ׳׳ל[ ,ונ ם מסברא נראה Pדהא לאתה צד ימח חוטמו עכ«ל ובם׳ ממ׳׳ר קלסי׳ לדבריו אבל דבריו
ל ע ח מדידה אזליק לעולם בתר שעת מציאת כחלל אט׳׳ג ד ד עי׳ תמוהים ד אינ היכי בעי הגמ׳ למימר אילימא לענץ מדידה ט ׳
דנשעת מיתה כי׳ ב מקום אחר כמו שנתבאר נ סי׳ ס ס׳׳ג וזה ואיך אפשר לומר לענץ מדידה אבל נ א מ ת ל קיס דשפיר יכולץ להניח
מבואר בי ת׳ ס׳ ע׳׳ע ראוהו ס ס רנ ם כאן ונ א ומצאו מס ב מקום אחר ראשו »ל יד ט סו כדרך שהי׳ מונח אילו הי׳ מי ו ק גופו על T
ס ו מ ץ ממקום השט ואץ להקשות דכ א כל כ ס פ ם שהעיר הקרובה ראשו כדרך שראשו מונחת ופשונ Jו ^ א ף סוגיא זו צריך ביאור מדא
מביאה משום שהרוצח בא משם כ מ ט א ר בב׳׳ב כ׳׳ג נ׳ וא״כ כאן דמאי קפריך אילימא לענץ מדידה קמיסלגי וה א מדקתני סיפ א
דתליק שנהרג בראש ה כ ר ונתגלגל אמ«נ כר׳ל למדוד מראש כ ה ר ט׳ ומאי קושיא דשפיר אפשר לומר דלענץ מדידה קמיפלגי ואץ זה
קא איתן סי׳ nמצות irrron נחל
ומכאן ג״כ ראי׳ ברורה לזה ,וכ׳׳ז דוקא שהי׳ מרוחק כ«כ שהי׳ יגאמת קושיא זו קשה נ ס מל הירמלרד דמפרכס דכ א ס נ י פ גהרג
יכול לרק אבל אם הי׳ רחוק כ״כ שלא הי׳ יכיל לייז ב׳ מ תים ה ם נ ס קו ם הראשק ולמה מודדק כ פי ר ה ק רונ ה מה מקום כשני וע״כ■
כדאי בירר ונתבאר נ סי׳ ב׳ ס׳׳א ודינו כנמצא ראש לבד או אברים י כ חור ה לא סילקה בזה ואף ב מקום דלא שייך ה ט ע ם lymלעולם
^ ד שנתבאר נ סי׳ ג׳ ם״י ,ו א ם נמצא גופו נא׳׳י וראשו בחר׳ל נתבאר מודדק מ מקום מציאת כחלל פ׳׳פ סדים ששם סל כחיוב דלא פלוג
בסי׳ א׳ ס׳׳ב ,ופ״פ בפנינים אלו בסי׳ א׳ ס׳׳ב וסי׳ ב׳ ס׳׳א ג׳ יחמנא ומ*מ שפיר איכא למילף מינה דטפם המיר ה ק רונ ה משום
וסי׳ ג׳ *0י משי׳כ בפזה׳׳י. שהרוצח בא משם כמו שכ ארנ ט בעז«ה להוכיח לפיל ספיף ר ס קי ח
סימור .לאיזה עיר מורדיו
*• )א( אץ מודדץ אלא לעיר > 0ואמהו עיר כל שיש לה שלשה חצרות ובכל אחד שני בתים ) 0של pKאו של
נסרים נד( ודרים בו אנשים ונשים וטף נה( וגוים צ*ע ) 0והבתים לא יהיו רהוקים זה מזה יותר מקמ״א אמה ושליש
) 0ואם הץ רק צריפים ואהלים אינה עיר מס ואפי׳ הץ מוקפים מח rה.
דצריך דירה של י׳׳ב חדש[ ועוד שהרי פיר א׳ היא פ ם ירושלים )א( א ץ מ ו מ ק אלא לעיר .תניא ביומא כ׳׳ל א׳ ת״ר מפשה
שאפי׳ אם נאמר דהפיר הי ת ה מרוחקת מכ ר הני ח קמ׳׳א א מ ה בב׳ כהנים שהיו שניהם שית ויצק ופולין בכבש קד ם א׳
ושליש שלא כיו שם דיורים מ״מ כ רי חומת כ פי ר הי ת ה ס ק פ ת ® Pל ת ץ ד׳ א של ח ב ת נפל ס כ ק ו ת ק ע לו בלבו פ מד ר*צ פל
הניכ מ׳׳ק וכל הפיר ]שאל׳׳כ כיו קק׳׳ל נפםלק ביוצא[ והחומ ה מפלות כאולם ואמר אחינו בית ישראל שמפו הרי הו א אומר כי
מחבר את הפיר ט ל ה אפי׳ א ם יש ב ה באמצע ה פ ס ק מ תר מקמ׳׳א ימצא סלל באדמה ויצאו ז ק ר ן ו שופסץ אנו פל מי להניא פ *פ
אמה ושליש כמבואר במ׳׳ב סי׳ שצ״ח סקנ׳׳ ה ובתוספת א ובימשלמי מל כ פי ר או פל כפזרו ת גפו כל כ פ ם נבכי׳ כר ק פ ר ץ ויחשלים
דיומא גרפי׳ פל מי להניא פל ההיכל או פל העזרות וכ*ה ב תו ס פ ת א בת אתויי פ״פ היא והתניא י׳ דברים נאמרו ני ר ס לי ם וזו א׳ מהן
פ׳׳ק דשבוטת ובספרי ם«פ מס עי ופשיסא דכהיכל לאו פיר הו א אינה מביאה פ״ פ ופוד לא נודפ מי הכהו כתיב והא טדע מי הכהו
שלא כי׳ נכנ ם רק כ מ להקטיר קטורת ולהיטיב את כנ רו ת רק אלא כדי להרבות נבכי׳ וכ תבו ה תו ם׳ דרושלים אינה מביאה פ׳׳פ
כוונת כמאירי דמדברי ר« 5משמע דמספקא לי׳ פל מי להביא ומשמע כו׳ תימא לי מאי פריך לימא דכד׳י ס׳׳ל דאמר לפיל בפ׳׳ק מרושלים
דאילולי כ ס פ ק ה מ מני א ק וזה איט אבל נ א מ ת כל עיקר כ ס פ ק יחחלקה לשבטים ואפי׳ פזרות איכא למיד כ ת ם דנתחלקו לשבטים
ג״כ אינו אלא לאפושי צפרא ו א ק כאן ס פ ק כלל ולא נמית כמאירי יי׳׳ל דבלא׳׳ה צריו ^נויי כ ד להרבות בבכי׳ דהא ל׳׳ש פ«פ אלא
נ ה כי ופשוט .ובב״ק פ׳׳ב נ׳ כ ת ט ה תו ם׳ ימשלים אינה מביאה היכא דלא נודע מי ה כ הו וכ ב א כ רי נודע ופוד דקאמר פל כ פי ר
פ״ע וא׳׳ת מאי איריא משום דלא נתחלקה חיפוק לי׳ משום דאית אי פל כפזר ה פשיטא דפל כעזר ה לא מייתיק דהא הפיר ה ק רונ ה
לן למתל נ ת ר רובא דפלמא כדא׳ בפ׳ לא יחפור ואפ׳׳ג דאמר כ ת ם כתיב ופזרה לאו פיר הוא אלא לאפושי צפרא הוא דקאמר הכי
דביושבת נ ק הכרי ם לא אזלי׳ בתר רובא וירושלים הרים סביב לה מכ״ל ומבואר מדברי כ תו ם׳ ד׳ל שאק חיוב הבאת פ׳׳ע אלא על
מ׳׳מ כיו ישראל נכנ ס ק ויוצאק לה לפלות לרגל ובשאר ימות כשנה מיי אבל פל בית יחידי לא אפ״פ שיש בו ה רנ ה דיורים .ובמאירי
נמי לשלם נדרים ונדבות ונ ם אוי ה ה מ ב א ק לה לסמורה שקרזי׳ י״ל כתב ירושלים אינה מביאה ע״פ כר וא״כ זה שאמרו בסוגיא
רוכלת עמים ד׳׳ל דמ״מ כ מ שם מקומות שלא כ מ מצויים כ׳׳א זי פל זה שנתקע ם כ ק בלבו נ פז ר ה ופמד ד׳צ פל מפלות כאולם
משני ירושלים לבדם א״נ בימי חזקי׳ שכל ישראל היו בירושלים ולא ודרש אחי ט נ ר׳י שמננו הה׳׳א כי ימצא מלל וכן׳ אנו פל מי נביא
כ מ בא ק לסחורה פכ״ל ומש׳׳כ שהמ שם מקומות שלא כ מ מצויים פ״מ פל בני הפיר או פל בני העזרה שמשמען של דברים שאילו
ט׳א משבי ירושלים א ק כוונתם דבני ה מ קו ם ה הו א מני א ק פ״ פ דהרי נמצא ח ץ לפיר בני הפיר ה מ מני א ק אותה לא פל דרך כדקדוק
כל ירושלים פיר א׳ רק כוונתם דכמן דנ מקו ם כ הו א לא כ מ שם אמרה שכרי מץשלים אינה מביאה פ״ פ ועוד שהרי כתיב לא נודע
רק ב ט ירושלים א״כ א ם נמצא חלל סמוך לשם ליכא למתלי נ רונ א סי הכהו ובזו כרי טדע כו׳ פכ׳׳ל וכבר ביארט נפז׳׳ה נ סי׳ ג׳ סי״א
דפלמא וצריכק להביא בני כ פי ר כולה אפי׳ הרחוקים ביותר מה מקום שמש׳׳כ שמשמען של דברים שאילו נמצא ח ץ לעיר כף א ק כוונתו
ההוא כיק שדרים בפיר ס א ת אע׳׳ג דודאי לא באו לכאן דלא פליג לאפיקי משום שנאן נמצא החלל תוך כ ^ ובתוך כ פי ר אק מני א ק
רחמנא ואפי׳ פיר גדולה כאנטוכיא צרינק כל ב ט כ פי ר להשתתף ע״מ אלא כוונתו ז׳׳ל משום *xצ אמר פל מי להביא ע״פ משמע
בדמי כעגלה .וכנ ה נ ג ט ר ח ארי ממא כ״ג ב׳ כקשה פל דברי כ תו ם׳ דמספקא לי׳ פל מי מופל להביא כפ׳׳ע פל נ ר כ פי ר או פל בני
בב״ק כנ״ל דלתי׳ ב׳ דאיצטריך קרא ני מי ח קי׳ הו״ל למפרך ביומא העזרה דהיינו ככ הני ם שומרי כפזר ה כדפירש״י ופ״ז כתב דמשמע
שם דעדיפא דכו״ל למתל נ ת ר רובא דפלמא דהא ני מי ר״ 5כיו מדברי ד׳צ דאילו כי׳ נמצא ח ץ לעיר דלא הי׳ ס פ ק פל מי להניא
ישראל מפחרים בכל א״י ול״ל להקשות מהא די׳ דברים נאמרו בירושלים ילאי כיו בני הפיר מני א ק פ״ פ חי א דכ א ירושלים א ק מביאה
דם״פ מרובה דהוי טפמ א משום דכתיב לרשתה ו ק סב ר ירושלים ינ״ע כר וכן משמע לשוט ,ולכאף נראה מדבריו דר״צ כו ה מ ספק א
לא נחחלקה לשבטים כדמפ׳ כג מ׳ ה ת ם והא ודאי פדיפא ד ט״ ע לי׳ דשמא ב ר העזרות צריכק להביא אלמא דשייך לכ 3יא פ׳׳ע אפ׳׳ג
אית לכו ה א דר״ח ואי משום לרשתה ה א איכא למ׳׳ד בפ״ק ירושלים ללאו פיר נינכו ודלא כדברי ה תום׳ אמנ ם באמת זה לא י ת ק כלל דהא
נתחלקה לשבטים מיהו לתי׳ ראשק של תו ם׳ ניחא פכ׳׳ל ולא הבנתי פיר כתיב ואפי׳ נאמר דבר פז מ ת נמי מקרי פיר שהיו שם דו רי ם
מ יי ד דאמאי ניחא לי׳ לחי׳ ראשון של כ תו ם׳ הרי נהרג בביכמ״ק הרבה וכיו דרים שם וישנים מב ח ץ כד ת ק פ׳׳ק דתמיד ]ואפ׳׳ג
ובניכ מ״ ק כ מ כל ישראל באים וא״כ לא הי׳ ק ה מקו מו ת שלא באו דהוי דירה נע׳׳כ דאמר יומא י׳ ב׳ דלא שמה דירה כנ* מ נבי ככ״׳ג
]ומש״כ בשטמ״ק נב״ק פ״ב ד דמרוח צפק של ירושלים לא כ מ שאיט יכול לצאת משם כלל כמש׳׳כ שם תו׳׳י ד׳ ה ור׳׳י לפנק סו כ ה[
באים אנשים מדלא מ ק במם׳ מדות גבי שפר צפוט של נ י כ י ד ק שה״ מ׳׳מ הרי לא ד ח שם ל׳ יום שהרי כל שבוע היו המשמרות מיוחלפק
משמש כני ס ה ויציאה כיי ט שאם נמצא החלל מרוח צפוטת של כנ ד ר ונס כל יום הנ חי אנו ח ואורח ליום לא מקרי דירה ]נר׳ל סי׳ ז׳ ס׳׳א
איתן סי׳ ו לאמה עיר מודדיז נחל קב
בספרי שופעים סי׳ ק״פ דדריש שלש פרים ונא כרכים ולא כפרים פשיסא דמבני ירושלים כי׳ כ הורג שלא כי׳ שם ישוב לנא ממק׳׳א
אכן בספרי ד׳ פ מסעי דריש ערים שומע אני אפי׳ כרכים ח״ל ערי )ובשר׳ס פמ׳׳יו משמע שהי׳ בדרום ע״ש( אבל בתוך ביהמ׳׳ק סשיגיא
אי פרי שומע אני אפי׳ כפרים ת״ל ערים ומשמע דלולי תרי קראי שכמ הילכת בכולו[ וא״כ גם לתי׳ קמא לא ניחא ,גם מש׳׳ב דכו״ע
לא כוי מ מעסי ק כרך וכפר ,ומצינו שיעור שלישי בפירובק כ׳׳ו א׳ אית לכו דד׳ס כנ ה בתום׳ ב׳׳ב נ ״ג ב׳ מבואר דר׳ זירא לית לי׳
גבי קרפך דילי qמקרא ויהי ישעיהו וגף מ׳׳ם עיירות בינוניות דר*מ ופ׳׳ל ס׳׳ס דיש פוסקי ם דלא כר׳ ח ו א׳ כ דעדיסא פ י ז מברייתא
כויק בית כור ומ׳׳ם מ׳ ס א ה הויק ,ושיעור ד מציט גבי מגילה■ ועמש״כ בזה עוד להלן סי׳׳א בפזכ״י ,ובעיקר קושיית כ תו ם׳ אמאי
במגילה דך ס איזו היא פיר גדולה כל שיש בה פשרה בעלנק לא דמי דר*צ ס׳׳ל דירושלים נתחלקה לשבעים י׳׳ל משום דאשכחן לר׳א
פחות מכאן כ״ז כפר וצריך ליישב כל שיעורים אלו והנה מכ א בר*צ ביומא י׳׳ב א׳ ובמגילה כ׳ vב׳ דס׳׳ל ירושלים לא נתחלקה
דקרפך פשוט דאינו שייך לכל אלו דשם מיירי בקרפך של יחיד לשבעים ו מס תמא לא פליג אדאבוה וכה׳׳ג אמר הגמ׳ בשבת ק׳׳ח ב׳
מחי יוצא מתורת חצר ונראה כפיר וע״ז מייתי ראי׳ מחצר המלך■ ובמו׳׳ק כ׳׳ד א׳ וכ״כ כ תו ם׳ בב׳׳ק כ׳ א׳ ד׳ ה דאי ובכ׳׳ד ,ובסי׳
שעדיק נקרא חצר פד שיעור ל׳ ס א ה או מ׳ ס א ה ואק זה שייך ז׳ ס׳׳א יתבאר עוד בסוגיא זו בעז׳׳ה. .
לעיר של רבים .ו מכ א דמגילה ג׳ > נראה שזה דק מיוחד דוקא ) 0ו א מ ה ו wכל שיש בה ג׳ סצח ת כו׳ .כנ ה כ מ ה נקרא עיר
במנילה ונראה פשוט דגבי מגילה ג״כ צריך שיהא ג׳ חצרות של מצינו בזה כמה שיעורים בגמ׳ ,דגבי בתי ערי מומה
ט בתים ואל׳׳ה לא מיקרי עיר )וכן מצאתי בפז׳׳ה בחזו׳׳א או׳׳יז תק בערנק ל׳׳ב א׳ אלו כן בתי ערי מומה שלש חצרות של שני ב ת׳ ם
סי׳ קנ׳׳ד סק׳׳ג לפנק כרך דפשיעא לי׳ דבעי ף בתים ורק ק שם פירש׳׳י ג׳ מצחת שבכל א׳ וא׳ שני בתים מקריא עיר ושם ל״ג ב׳
אס נחרבו אח׳ > ע׳׳ש( ורק שבמגילה הו סיפו עוד תנאי שצר T ילי qלה מדכתיב גבי בתי כמצרים אשר אק להם חומה אע׳׳ס שיש
ג״כ י׳ בטלנים מ אחה מעם שהי׳ להם )ואולי ה ס ע ם משום שפיר לכם מומה כסי שאק לכם חומה וכמה בתים שנים הצרות שנים כ ף
שיש ב ה י׳ ת׳׳ח א״צ להספיק מים ומזק לעיר אחרת ואדרבה עיר ע׳׳ש ומבואר דילי qמקרא דלא מקריא עיר עד שיכו בה לפחות ג׳
אחרת צריכה להספיק לה שזהו ה ט ע ם שהכפרים מקדימק ליום סצרות של ב׳ בתים וכן מציט ג עי רונ ק ר׳ע א׳ עיר של רבים כ ף אין
הכניס ה ועי׳ שבת קי׳׳ד א׳ א ח הו ת׳׳ח שבני עירו מצווק לעשות לו » מ ת א ח כולה אא״כ עשה מוצה לו כעיר חדשה שביהודא שיש ב ה
מלאכתו כל שמניח חפצו ו עו ס ק בחפצי שמים וה״מ למיערח בריפתי׳( י דיורים ד ס י רש׳׳א ג׳ חצרות של ב׳ בתים ועעם ד׳ש ח ה נחשב
ולא נשאר ליישב אלא שני השינטרים של ג׳ חצרות ו ט בתים ושל עיר כדפ Tש'י בד qנ׳׳ה ב׳ ) ד׳ ה ג׳ מצרות( ובגמ׳ א׳^ ממא בר
פיר וכפר שהוא מק׳ ופד רובו של שבע ונראה דכחילוק בזה אם גוריא אמר רב הלכה כר׳׳ש ר׳ יצחק אמר אפי׳ בית א׳ בחצר א׳
אנו דנים פל בתי העיר או על יושבי הפיר דלפנק בתי פרי וקי״ל כר׳ יצחק וכבר ביאר בנו׳׳ב מכדו׳׳ת סי׳ נ׳׳ב דר׳^ נא אתי
חומה שהנידק פל בתי כ פי ר אם ה ם נחשבק שכם בפיר בזה ילפי׳ לאפלוגי אפיסק א דרב ממא דבציר מהכא לא מיקרי פיר אלא דס׳׳ל
מקרא דשיפוח ג׳ מצרות של ט בתים ולא תליא במספר האנשים דכאן לא בעי דץ עיר כלל והביא ראי׳ דלעיל נ׳׳ה ב׳ גבי יושבי
שבעיר וכן לפנק שיור בעיר שמפרבק דצריך לשייר בתי כ פי ר צריפים אסר א ם יש ג׳ חצרות של שני בתים הוקבעו ו פ ס ק כן בשף׳ע
שיהא כיכר שאק מוציאק מהן וכן לענק ח חו ^ן שאם יש ג׳ מצרות סי׳ שצ׳׳יו ס׳׳י אלמא כיכ א דבעי עיר כוי ג׳ מצחת של ב׳ ב תי ם
כוקבעו ומודדק כ ת חו ם מ סוך בתי כ עיר וכן לענק ליתן קרפך ו פ ס ק הנו ״נ Pלענק ליתן קרפ qדלא מקריא עיר בציר מג׳ חצרות
לעיר מסוך כב תי ם בכל אלו כני ד ק על בסי כ עי ר ולכן שיפומ ג׳ של ב׳ בתים וכ״כ במ׳׳ב סי׳ ש^ס סקל׳׳ה .ומכל כני מ ט א ר דשיעור
חצרות של ף בתים וכן לענק מגילה דהס עם משום דכחומה מגניא סיר הוא ג׳ חצרות של ב׳ ב׳ בתים בכל א׳ ולא נזכר כ מ ה אנשים
וסכסיא וילפי׳ סבתי פרי מומה כדאי׳ בגס׳ ג״כ כשיעור כן ,אבל ידורו בפיר ,ומציט שיעור אחר ב סנכדר ק ע׳׳ו ב׳ גבי עיר כנדמ ת
לפנק עיכ׳׳נ שאק לט פנ ק בבתי כ פי ר אלא ביושבי כ עיר כמ׳׳ש דתניא עד כ מ ה עושק עיכ״ג מי׳ ופד ק׳ ד״ר יאשי׳ ר יונתן אומר
ככ ה תכ ה את יושבי כפיר וממילא כל נכסיהן נ א ס ת שם ל״ש מק׳ ועד רו ט של שבע פירש׳׳י בציר מעשרה לא מקרי פיר וטפי
לשפר בבתים וחצרות רק ביושבי כ פי ר כ מ ה שכן נחשבק לעיר וכן ממאס נפקי מתורת עיר וכו׳׳ל ציבור ותום׳ כתבו דכא דלמר חש־ב
לענק מלחמה שהמלחמה ס ס יושבי כ עי ר ולא עם בתי העיר בזה פיר בק׳ ולמר בעשרה נראה דפליגי בקרא דעמום כ׳ דכתיב כעיר
ממעסיק כפר ו כ ע ולענק ערי מקלס יש ל הסתפק קצת א ם כ עיר היוצאת אל qתשאיר מאה והיוצאת מאה השאיר פשרה ובירף פ׳
גורמת דהיינו בתי כעיר או יושבי העיר גורמק כמ׳׳ש עיר שרובה סלק כ׳ץ אמרי׳ פיר ולא כפר פיר ולא כרך והוא שתהא מחמשה ופד
רוצחים אינה קולעת שנא׳ ודבר באזני זקני כ עיר וי׳׳ל דדעת כ ס פ רי פשרה דר*ס רי*א ממאה ועד רובו של שבט וכ׳> כרמב׳׳ם פ״ד מע״ז
שופעים דבני כעיר גורמק ולכן יליך ג״כ מעיר ולא כרך ולא כפר כ׳׳ב ויהיו כ מודח ק ממאס ופד רו ט של שבס אבל א ם הודה רובו
ודעת ה ס פ ד מס עי דבתי כעיר גורמק דהייט כ מ קו ם כמ׳׳ש ושמתי של שבע דנק אות ם כיחידים שנא׳ יושבי כעיר ולא כפר קכק ונא
לך מקום ו ל ק צריך קרא ע׳׳ז יתירא דערי ערים וי׳׳ל דנם בספרי מ ץ גדול וכל פ חו ת ממאה כפר קטן ו רו ט של שבע כרך גדול
שופעים ס מך אקרא דפרי ערים אלא שקיצר בזה ,ומעתה לענק ) פ ס ק » ׳ יונחן( ו מ ט א ר דמפיר מ מפעיק כפר וכרן דכייט לר׳
ע׳׳ע שהתורה אמרה למדוד עד כערי ם דהיינו פד בתי כערי ם א ק יונתן פ חו ת מק׳ ויותר מרוב שבס ולא הוזכר כאן כלל דק חצרות
לנו נפקותא ביושבי כערים ואע׳׳ג דכ ס ע ם כדי שיושבי כ ע ד יני או ובתים ו ק מציט בספרי שופעים סי׳ קצ׳׳ע כי תקרב אל עיר להלחם
העגלה מ«מ המדידה כרי נמדדת לכבתים ולכן נראה דשיעורה וקראת לשלום אל עיר ולא לכרך ולא לכפר )ושם ל׳׳ש רובו של שבס
כמו בבתי ערי חומה דהיינו ג׳ חצרות של ף בתים ,ועי׳ בשונה ה ל ט ת ונראה דממפטיק כ״כ כ רב ה אנשים כפין מ ב שבס( וכן שם סי׳ ד׳ ג
סי׳ שצ׳׳ח דק א׳ כמה שיעור כב תי ם וכ ח צ ח ת ובסי׳ שס־׳ג דק ט כי הצור אל פיר ו ט׳ לא תשחית וגו׳ ולא ל כ ^ ולא לכפר )ובאמת ד
כ׳׳א ,אך צטך ג״כ שיהא בה ק״כ אנשים דאל׳׳ה אק ראוי להיות הספרי שם צריך ביאור וכבר תמהו שם ברבנו הלל והראב״ד וע•׳
בה ב״ד כדתק ריש סנכ ד ר ק וגבי פ׳׳ע א ק מודדק אלא לעיר שיש בזי״י שרוצה לומר דבכפר ו כ ^ א״צ לקרוא לשלום ומותר להשחית
בה ב׳׳ד אך אולי אם עשו ט׳ד מהני ,ועי׳ בזה לק׳ ס׳׳ה סק׳׳ב. את פצה ובהגהות וביאורים שבםו qהספרי מפרש שא״צ לקרוא
נג( ש ל אבן או של נסרים .בעירונק ר׳ ה ט אר״ה יושבי צריפק לשלום ג׳ ימים רק בכפר סגי בפחות ובכרן צריך יותר וכן צענק
אק מודדק להן אלא מפתח נ ת י ק א׳׳ר אשי אם יש שם שאק צ pעל עיירות של טיי ם ג׳ ימים קודם שבת דדריש כ ת ם
שלש חצרות של שני בתים כוקבעו פירש׳׳י צריפק דירה של כוצק פ׳׳ש ובפי׳ הג א ק הנצי׳׳ג ז׳׳ל ולכל הפירושים צ׳׳ע למה לא הביאו
וערבה ואיט קב ע הלכך אפי׳ יש שם ה רנ ה במקום א׳ כשינטר הפוס קי ם דינים אלו ולענ״ד י׳׳ל דהוא עצה עובה כיון דמיירי במלחמת
מהלך מאה אמה א ק חשונק עיר להיות כ ד׳ א וכ״א מודד מפתח הרשות כדא׳ שם בספרי קאמר דעל כרך א ק ראוי להלחם שלא
ביתו אלפים לכל רוח אם נ א לצא! /ג׳ חצרות של ט בתים ק בופ ק לצורך גדול רשים כ ס כנ ה ועל כפר א״צ צהוציא את ה ע ם נ ס ,ח מכ
של אבן או של נ ק נ כ כי חשיבי עיר וקובעת את כולן וכדחנן לק׳ י־רל לכבשה ולכן השמיעיכו הפי ס קי ם( ומצינו ג׳ כ גבי פרי מקלע
קג איתן סי׳ ו לאתה עיר מוח־ין נחל
גנ״א כך הוא ע׳׳ש[ ופי׳ כ ר׳ ן )ר׳ו א׳( לעיבורה תוך שבטם יש״א ג׳ חצרות של ב׳ ב׳ בתים ונ׳׳ס הר מנ״ס פנ״ ח משבת ה״י
אמה ושיחים ס מוך לעיר וכ״פ הרא׳׳ש שם והחטב׳׳א ונמוק׳׳י יי׳׳ל הפו״ס סי׳ שצ׳׳ח ס׳׳י יושבי צריפין דהיינו שיושבץ באהלים
בחידושיהם אבל רש״י פי׳ לעיבורה כיינו פגו ם נכנ ם פגו ם יוצא שסושץ מהוצץ ופרבה אץ להם דץ פיר ולפיכך אץ מודלק להם
של אותה כעיר וכ״כ הרמב׳׳ם בפיכמ׳׳ש וכ״כ כ מ אי ח בחידושיו אלפים אמה אלא מפתח בתיהם אם אץ להם כמץ היקך מחיצה י׳
והרע׳׳ב במשניות וכ״נ מדב ח הרא׳׳מ בשטמ׳ק >n׳ fiת ב ח כ ם חליא ייייז י׳ סביב בתיה ם ואם יש שם ג׳ חצרות של נ׳ ב׳ בתים
גפלוגתא דעירובץ נ«ז א׳ דלר׳׳מ ט תנ ץ קרפף אף ל ט ר א׳ ולרבק קבועים של אבן או של נסרי ם אלו פושים את ס ל ם ק ב פ ויש להם
אץ טתנץ קרפף אלא ג ץ ד ט י ח ת ונחלקו כ ט ס ק י ם להלכה יץ סיר ומרבעים אותה ונותנים לה אלפים אמה כשאר העיירות
דכרמנ׳׳ם פ ס ק כ ח כ ט ם וכ׳׳ד כ חו ם׳ ג סוגי א שם והחטב׳׳א בחידושיו וכתב המ׳׳ג שיושבץ באהלים שאץ קבופץ במקום א׳ אלא יושבץ
וכסמ׳׳ג והרע׳׳ב במשניות וכ״פ כב׳׳י בשר׳ע סי׳ שצ׳׳ח ס׳׳ה אגל כאן ז ק מ ה ואח׳׳כ כשכלה המרעה הולכים למקום אחר ואם
הרא׳׳ש בשם מ הר׳ ם מרוטננרג פ ס ק כר׳׳מ וכ׳׳ד כרשב׳׳א בעגוכ׳׳ק ק ס עי ם במקום א׳ הוי כעיר ועי׳ נפמ׳׳ג שמסתפק בכמה ז ק נקרא
)מובא בבה׳׳ל( והמרדכי והטור וכ״פ כרמ׳׳א שם ו ט׳כ ב מ אי ח בשם קנו ס עכ׳׳ל ונראה לכאורה דכל דתלוי במרעה לא מקרי קבוע וע״ל
רוב הפו ס קי ם וב מ אי ח וכן ב חידו ט הריץ ו ב ח ט בי א הקשו מסוגיא ס״ד ועי׳ בחזף׳א או״ח סי׳ ק׳׳י סקכ׳׳ב שאם אץ הצריפץ שמורים
זו דנד ח ם ד טירי ב ט ר א׳ ]ורמז לזה ג״כ כרא׳׳ש בסוגיא דעירוגץ[ מגנבים י׳׳ל דלא מהני למדוד מהן אפי׳ יש שם ג׳ חצרות של ף בתים
ותי׳ דלדידכו צריך לפרש שיש טרגנ ץ במוך ט א מ ה ושיחים דבזה ■ ונראה דה׳׳ה לענץ ע״ע בכל הפרסים.
לט׳׳ע מצטרסי ב ה ד ט ר כד תק ר׳ ס כיצד מעברץ ולכן סי׳ P
) 0ודרים בו אנשים ו טי ם וק« .יו ד ס׳ כיצד מפב pכ׳׳ ה )לענץ
כרמב׳׳ם והרע׳׳ב לשיטתם שפסקו שם כ ח כ ט ם וכן כמאירי אף
שיור( אפי׳ אנשים נשים וטף ואאמר׳ר שליע׳׳א אמר
דדעתו כ כ פו ס קי ם כר*מ אפ׳׳ה פי׳ בנדרים כדעת כרמב׳׳ם )ו ב ט ח ב ץ
דסדנקס בירו׳ אפי׳ אנשים דהוא פשיטא משמע דהכונה אפי׳
כ תג בעצמו על פי׳ זה שהוא דוחק( כדרכו לפרש ב ט׳ מ כדעת
א שים ונשים ועף כלומר שבץ ט ל ם יש ף דיורים מצסרפים אבל
הרמב׳׳ם'כמש׳׳כ בסי׳ ב׳ ס׳׳ה אבל כרא׳׳ש לשיטתו שססק כרבו
נשים וטף למוד אפשר דלא הוי עיר וצ״ק ואם בכל כג׳ חצרות דר
מכר׳׳ם מ ח טנ ברג כר*מ ו ט׳ כ ס ת ם ג״כ אגל על כ ח ט ב׳׳ א צ׳׳ע
אדם א׳ אע׳׳ג שיש לו כרב ה ב ט בית )דאל״ה אץ כעיר ראוי׳
דבעירובץ משסע דדעתו לפסוק כ ח כ ט ם וא״כ הי׳ לו לפרש כאן
לסנכד pכד תק ריש סנהדרץ דעיר פ חות ה מק״כ אנשים אץ
ד ט י ח בבורגנץ ואולי לא רצה כאן ליכנס לפלונתא » ו ל ק ס ת ם
סושץ ב ה ב׳׳ד וגבי ע׳׳נג בעי עיר שיש בה ב׳׳ד( לא מקרי עיר כדאמרי׳
דבריו )ד* א דכפי׳ לנדרים אינו מכ ח ט ב׳׳ א( ,וכרש׳׳ש גנ ד ח ם שם
גסירובץ ע׳׳ג ב׳ לענץ מבוי הניתר בלחי וקורה דבעי בתים וחצרות
כ תג דלענץ נדרים לכר׳ע בעיק בורגנץ דכא ט אמה יליף לה ג ט ח ג ץ
פתוחץ ל תו ט ובעי שיהא של אנשים נפרדים ע״ש ועי׳ שונה ה ל ס ת
מ*ז א׳ מדכתיג וחוצה תן מוצה אלמא י ח ק לעיר מ ק ח ול׳׳ג ק מ ד ב ח
סי׳ שס׳׳ג דץ ס.
כ מ אי ח וחידושי כ ^ ו ח ט ט׳ א ב ט רוב ץ שהבאט וקושייחו אי ט
מוכרח דחוצה הוא מלשץ חוצות פי׳ תן לה ט ד רחוב ע*י קיר )ה( וגרים צ׳׳גג להסוברים לק׳ 0׳ yדאפי׳ גוי א׳ בעיר אץ עורפץ
כעיר ולא דמי לתחומה דכתיג בכדיא מחיז ופשוט .דל׳׳ע ^׳ל אץ כאן מקו ם ס פ ק אבל להסוברים דדוקא עיר שרובה
קרא ג ט רו ג ץ תן חוצה ואמ׳׳כ מדוד חיפוק לי׳ מקרא דנ ד ח ם דלכל גויס אץ עורפץ צ׳׳ע אם כגוי ם מצטרפץ להשלים דיורץ של ר בתים,
מילי עיבורא דמתא כמתא דמיא וי׳׳ל דעיקר קרא ב ט למדידת והרץ פ׳׳ק דמגילה כ תב לענץ בתי ערי חומה דבא״י אץ ישיבת
ע ח כלוים דהר׳א נ כי דכמחא ד ט ט ה ו שם דאלפים א מ ה הו א ק חי שיב ה אבל בחד׳ל לענץ מגילה מקריא ישיבה ,ולענץ
למגרש לנוי כ ט ר כ ח א ליצטרף נ ט כ אי ט אמה ש כ ח ג ם ה ם מיוי בעירוב הביא כמג׳׳א בסי׳ שצ״ב מתשר כ pסי׳ ר דגוי ג״כ
טי כ ע ט קמ״ל א׳׳ג כ ת ם דכתיג מ ק ט כ ע ט כר׳ א מקיר ממש הוי שיור והקשו עליו מירד פ׳׳ה דעירובץ כ׳׳ה דאי׳ לכדיא א סי
דהייט ק המומה ק ט׳ ל חוצה )ולכאף נראה דקיר כ ט ר אי ט מומה אומר ובלבד ישראל )עי׳ בש״נן ובמ׳׳ב בשער כציץ( וי״ל דבירד
שם אמרי׳ ר בא בר ממל שמעץ בר חיי׳ בשם רב בפתוחץ לתוכה ופי׳
ממש דהא ערי הלוים אץ עושץ אותן ט ק פו ת מומה כדאי׳ ב סו ף
ערכץ אלא מחיצה בעלמא וא״כ ט כ ח דנותנץ ח ץ למחיצה ג״כ גגליץ כש׳׳ם דס״ל דבעי שיהא י טל לערב ולכך בעי פתוחץ לתוכה
עיבור ועמש׳׳כ בשונה הלכות סי׳ שצי׳ח דץ ג׳ בשם המזו׳׳א וציע והא דא׳׳ר מנא מכיון שהן פתוחץ ל תו ט נעשה כולו רשות א׳
ושמא כק כיו כב תי ם ס ט כ ץ למחיצה ואפשר ד ק ט ה ע ט כיי ט לפרושי אתא דלכך ג עי פתוחץ לתוכו כדי שיהו יטלץ לערב )ולא
כפי׳ כפ״ מ דאתי לאפלוגי דל״מ כן( א״כ הירד ם׳׳ל דבעי שיהי
קירות הג תי ם שבסוף כ פי ר( ואץ להקשות לכיפך כשתא ד כ ט ב
קרא דחוצה ל׳׳ל קרא דנדרים תיפוק לי׳ מ כ ת ם י*ל דמכת ם לא יטלץ לערב ולכן גוי לא מהני אבל למאי ד מ ס ק ט מ׳ מ ק עירובץ
ס׳ א׳ גבי בני קקונאי דא״צ שיהו יטלץ לערב ג ם גוי מהני ולפ״ז
ילפי׳ דהר׳א טעמא לאו משום דכסתא ד ט אלא ד כ ט שאמרה
לאן מכני דירת גוי אף לדעת הירד דכא כאן אץ ענץ שיהא צריך
תורה להניח מגרש כך אמרה תורה להניח נ ט חוצה משום טי
ל מ י ג אך ^ל באופן אחר דהירד אזיל בשיטת ר׳׳י ור״ש דאמרי׳
כפיר ]ו ת מו טן מג׳׳ש יליף מ כ ת ם טי״ ף הגי א גבי תחוסץ סוגי א
נ מ ת ט׳ דגעי שם עיר ולכן לא מכני דירת גוי אבל למאי דמסיק
דנדרים וצ׳׳ע ד בג ט משמע דילפא מערי האיים ולמש*כ ל ק ק א״ש(
קמ״ל קרא דיהושע דכטעם משום דכמתא ד ט ,ובככי מחא נ ט דיליף גגמ׳ די ח דסגי בחצר א׳ וא״צ שם עיר לכן פ ס ק כ ר ץ דגם גוי
מהני ולפ׳׳ז כאן דבעי שם עיר לא מכני גוי ומציט ג״כ בר״ס כדר
מקרא דיכושע א ט׳ג דד״ת מ ד ב ח קבלה לא ילפי׳ דאים אלא גילוי
חצח של ג ד כרי הוא כדיר של בכ מ ה וכן לענץ בתים וחצרות
ט ל ת א דטעם ד ט ח ק מוצה משום דכמתא ד ט וגילוי ט ל ת א שפ ט
ילפי׳ מ ד ג ח קבלה כדא׳ בריש ב״ק .עכ׳׳ס מ ט א ר מכאן דלכל ט לי פתוחץ למבוי לא מכני דירת ג ד כמבואר בעירובץ ע׳׳ד ב׳ אך י׳׳ל
ילפנץ עירוב כיץ דל׳׳ש ט ד אינו ק המנץ ומציט לענץ החומץ
עיטר א דמתא כמתא ד ט )ואץ להקשות למש׳׳כ הב׳׳י באר׳ח סי׳
תרפ׳׳ח גפי׳ א׳ דכא ד ס ט ך דד ץ ככרך הוא דוקא תוך ט ט ר כ ש ל ט ר דבורגנץ של ג ד ג״כ מצטרף כמבואר בעירובץ נ״ה ט בית ע״ז שיש
בה דירה לכומרים כד וכ״ה בשו׳׳ע ועי׳ תשנ״ן ח׳׳ב סי׳ ל׳׳ה וצ״נג
וא״כ ל״ל קרא ד ס ט ך נידץ כ ^ ך תיפוק לי׳ דבלא׳׳ה עי ט ר א דמתא
כמתא די׳׳ל דשם שאני דהטעם משום דחומה מגץ והו א ד ק א תוך ) 0והבתים לא יהיו מרוחקים זה מזה יותר מקמ׳׳א א;,כ ושליש.
כ חו מ ה ממש וכן בבתי ע ח מומה פשיטא דדוקא בתון־ ה מו מ ה( וכן ה ק בנ ד ח ם נ׳׳ו ב׳ הנודר ק העיר מותר ליכנם לתחומה
לענץ עיכ״> נראה דגם מה שבתוך ט בו ר ה בכלל עיכ׳׳ג והא ד ת ק של פיר ואסור ליכנם לעיבורה וקאמר ט מ ׳ מנלן דעיבורא דמתא
ג סנכדר ץ קי׳׳א ד כי ת ה רחובה חוצה טנ ס ץ אותה לתוכה ופי׳ רב ט כמתא דמי אר*י דא״ק ויהי בהיות יהושע ביריחו ונ ד מאי ביריחו
יונתן א ם כי׳ רחובה חון לעיר בסמוך לחומה אץ ראי׳ דאפי׳ נפרש אילימא ביריחו ממש והכתיב ויריחו סוגר ת ומסוגרת אלא ש״מ
דכוא בתוך ט בו ר ה של פיר ונפרש דנותנץ עיבור אף ח ק ל ט מ ה )עי׳ נ עי ט ר ה אימא אפי׳ בתחומה הכתיב בתחומה ומדוחם מחוז לעיר
שונה כ ל ט ת סי׳ שצ׳׳ח דין ג׳( שא״ה דיליף מקרא אל תוך ד ב ט ]ובירר פריך הדי בנדרים כלך אחר לשץ בנ׳׳א ומסיק דגם לשץ
איתן סי׳ ו לאתה עיר מוח־מ נחל קד
ב .נא( נראה שאץ מרבעץ את העיר נב( אלא אם היתו^ עיר מוקפת חומה מודדץ עד חומתה נס וחוצה לו ד אמה
ושיריים נ ח ואם אינה מוקפת חומה מודדץ עד הבית הראשון הסמוך להחלל וחוצה לו ע׳ אמה ושיריים נה( ואם הץ
הרבה בתים יוצאין מן העיר אם אץ אחד מרוחק מחברו תתר מע׳ אמה ושיריים הרי הן בכלל העיר ומודדץ מן האחתן
שבהם נס אבל אץ נותנץ חוצה להם ד אמה ושיריים נס וי״א שנותגץ מס וי*א שאץ נותנץ כלל ע׳ אמה לעיר אזדכ
בץ aעיירות או שהת שם בורגנץ ננס והבתים שאמרנו דווקא בתי דירה של ד׳ על ד׳ .ס עיר שהיתה קרובה ונתרחקה
או רחוקה ונתקרבה הכל הולך אחר שעת מציאת החלל ניא( דש מי שאומר דלא מקרי קרובה אלא בתוך מיל והוא תמוז-
ולפ׳׳ז ה״ה כאן נע׳׳ע דסודדץ אל הפיר נ״כ צרץ לרבע את כ פי ר שיהא ממש בתוכה ולא ג ם מוך לה נמש׳׳כ הרמ״ה שם ונ׳׳ה בספרי
אמנם מדהוזכר נג מ׳ כזה יהו כל שובתי שבת ולא קאמר כז ה יהי פ׳ ראה .אבל החומץ של פיר אינם פמיר ואפ״ג מ חו ל ץ י ךי ב׳
כל המדידות משמע דדוקא בשבת ילפי׳ מ ה ת ם ונא בשאר דברים תדע משמפ דבתוך התחו ם בסל לגבי כפיר כ נ י ג׳ המהרש״ל שם ביש״ש
דנכלאיס דמודדץ ד׳ א מהכרס ושאר כשיעורים תנן נ כ די א נ פ -ה דהייט דווקא לפנץ מנהג כפיר ונ ה ״ג ב סל לגבי כפיר והא דמשמפ
דכלאים מ׳׳ה דמודדץ עגולות ולא מרובעות וכן בפרי כלוים גופא מד׳ כש״ך יר׳ד סי׳ רי״ז ס כ״ ס דלכ 5מילי ת חו ם כ סי ר כסיר נ ב ר
מניאר נ עירונ ץ נ׳׳ו נ׳ דרק התחומץ מרנעץ אבל המגרש חושבץ פי׳ דבריו בפצי לבונה שם דר״ל מדרבק נ ד סו כ ח בנדרים דיליף לה
העיר בפיגול ונותנץ גם כמגרש בפיגול ומבואר דרק לפניני שנת מקרא ו ק ה א דמכות י׳׳א ב׳ דתחום הפיר קולם יליף לה במכילתא
קים להו לחז׳׳ל ל מי לן .מ ה ת ם לרבע ולא לשאר מדידות ואץ לומר משפסים מדכתיב ושמתי לך מקום T׳ש אלמא דבלא קרא אי ט
דג״ש דמקום מקו ם אע׳׳ג דלפנץ החומץ אסמכתא היא אבל לס p בכלל כפיר .ונראה דגם כאן דינו נ מ ו בתחומץ ולפ״ז לפמש׳׳כ
פאות דרשא גמורה היא דא״כ ל׳׳ל קרא דכזה יהיו כל שובתי שבת הרמ׳׳א דטתנץ קרפף לסיר א׳ אץ מודדץ אלא עד פיבורה שנ
ושמא קרא דכזה יהיו מגלה לן דהג׳׳ש קאי אפיאות ונקר א דכזה עיר ולא מתר ואע׳׳ג דהרוצח לא בא מעיבורה רק מתוך כעיר אין
יהיו לחוד לא סגי דהוי דרשי׳ כ ר׳ ח בן אנסיגנוס זה ולא שנת ו ל ק בזה ר׳מ נ מו שביארנו בסי׳ ה׳ ס ת םק״ח ו א ם נמצא חלל ב תון
צרץ תרודיהו וצ׳׳ע ,עכ״ס מבואר ד pבמדידת שנת מרבעץ אבל עיבורה של עיר דיט כנמצא ב תון העיר שנתבאר בסי׳ ג׳ סי׳׳א,
לשאר דברים אץ מרנפ ץ) ,ו ה א דמשמע בפיהמ׳׳ש לכרמב׳׳ם פ׳׳ז ואם כב תי ם מרוחקים זה מזה פחות מקמ׳׳א אמה ושליש אץ מצסרפין
מנדרים דלפנין נדרים מרבפץ את כ עי ר ר׳ל דלשץ בנ׳׳א הו א ואם לאו כרי כן עיר א׳ ,ובץ עיר לבית א ץ טתנץ כ׳׳א פ׳ א מ ה
כמדידח כ ת חו מ ץ( ,וער נחזו׳׳א או׳׳ס סי׳ קנ׳׳ג סק׳׳ג שכתב לצרפם עד שיכו שם ג׳ חצרות וכן דץ נחל ודץ בורגנץ מבואר ככל
לפנץ םמוך ונראה במגילה שאץ מרבעץ את כ עיר אלא צריך להיות באר׳ח סי׳ שצ״ח ולכאר כ ״ ה כאן)וצ׳׳ע אם אפשר לדמות כל הפרסי ם
סמוך לבתים ממש ונראה דכ׳׳ה כאן ) א ן שיש לחלק מ״מ כן נראה לכאן( ולכאורה נראה דלדעת החזו׳׳א שהבאתי בשונה כ ל ט ת סי׳
וכר׳ל( ומש׳׳כ כראשונים בפירובץ נ׳׳ז דלהפוסקים שאץ נותנץ ק ר פן שצ׳׳ח דץ ל״ב שבתים שנבנו פל פמודים א ץ עושץ פיר ה״ה כאן
אצא נ ץ ב׳ עיירות צ׳׳ל דהא דמבואר בנדרים נ rב׳ דפינורא דמתא א ן אפשר נ כי דתחתיהן אץ פושץ פיר מ״מ למפלה נחשב עיר
כמתא היינו ע׳׳י בורגנץ )עי׳ ריטב׳׳א ומאירי וחי׳ ה ר׳ן נ פי רונ ץ וימדדו לצד כב תי ם למפלה והכי מסתברא וצ׳׳גג
שם( וביארנו לפיל בס״א דכ׳׳ה בס״ע כיינו ג״כ שאם יוצאץ נורננ ץ מ( ואם כ מ רד! צריפים ואהלים אינו פיר .פירובץ ר׳ ה ב׳ וכבר
בתוך ע׳ אמה מודדץ מהחלל פד הב תים ה ה ם אבל לא שירנפו את נתבאר בסק׳׳ג.
כפיר כנג ק ,וגם מס תבר ג ״נ כן שהרי כרוצח לא נ א רר ,ממקומויז )ח( יאפי׳ כ מ מוקפות מחיצה .א ן דלפנץ תחומץ טלו כד׳ א כמ׳׳ש
המיושנים ולא מריבוע הפיר מיהו סברא זו אץ מוכרחת פפ״מ בשו׳׳ע כיינו משום דהתם גם א ם שבת בחצר כולו כד״א
שהוכחנו לפיל סי׳ כ׳ ם״ו סק׳׳ח דאם מקריא נ ה כי מדידה לא כמבואר בסי׳ שצ״ו אבל מ״מ לא מקרי עיר וכ׳׳ה בהדיא בשה׳׳צ
איכפת לן מה שאץ כרוצח יכול לבא משם ע׳׳ש אבל כעיקר שאץ שם דאץ נותנץ לה פיבור משום שאינה פיר ופי׳ בשונה כ ל ט ת
מרבפץ כאן כ ר׳ ג סי׳ שצ׳׳ח דץ ב׳.
) 0א ל א א ם כי ת ה עיר מוקפת חומה מודדץ עד חומתה .ואפי׳
החומה רחוקה כ רנ ה מהבתים כמבואר נאו׳׳ח סי׳ שצ׳׳ח ב ) .א( נראה שאין מרבפץ את הפיר .כנ ה דץ ריבוע כתחומץ גבי
סי״א ונמ״ב שם ס קנ״ ה אך יש חילוק נ ץ הוק פ ה ול ב סון ישנה שבת ילפא בפירובץ ר׳א א׳ גבי ערי כלוים מדכתיב
לישנה ול ב סון הוקפ ה ופי׳ שונה ה ל ט ת סי׳ שצ׳׳ח דץ ג׳ כפר טי ם פא ת ו מינה ילפי׳ נמי לרבע את הפיר עגולה כמש׳> רש״י שם נ״ה
בזה ופי׳ במאירי פירובץ ר׳ז. א׳ ד׳ ה עגולה ומבואר בגנד שם דילפי׳ מינה ג ״נ לעמוד ב ד׳ ה
) 0וחוצה לה ע׳ אמה ושיריים .כבר ביארנו לפיל ס׳׳א 0קמ שאיט רה׳׳י א א ״נ הוא מרובע וכן לפנץ כמעביר ד׳ א בר ה׳ד דבסי
דפיבורא דמתא כמתא ,וה״ה אם נמצא כחלל תו ן העיבור כן ואלכסוק דדרשי׳ כזה יהו כל שובתי שבת וד׳ ח בן אנסיגנום
דיט כנמצא תו ן הפיר בסי׳ ג׳ סי׳׳א. דפליג כ ת ם בתחומץ דריש לזה אתה נותן פיאות ולא לשובתי שבת
) ( 1ואם אינה מוקפת ט׳ .כנ״ל סק׳׳א שאץ מרבפץ. ואמרי׳ בירר שם פ״ד ה״ו דמודה ר׳ ח בפיבורי עיירות דמרבפץ
)ה( ואם כיו כ רנ ה בתים ט׳ .פירונין כ״א א׳ וכנ״ל ס׳׳א סק׳׳ו. ונראה דגם ר׳ ח ב׳׳א דריש כזה יהו כל שובתי שבת אלא דס׳׳ל ח ה
) ( 1אבל אץ נותנץ כר .נה״ל בסי׳ שצ״ח ם״ ה ד״ה ו ק נשם רוב מ מפס ג ״נ דבר א׳ משבת דהיינו החומץ ,ומבואר שם בסוגיא דילפי׳
הראשונים. שבת מג׳׳ש מקו ם מקו ם מפרי כלוים ודרשא זו אסמכתא הוא דלרוב
(Tוי׳א שנותנץ .כן דפת כ פו ר והרמ׳׳א שם וכ״פ נחזו׳׳א כמש״כ ) כ פו ס קי ם אפי׳ תחומין די״ב מיל דרבק וכ״נ כריסב״א וכ״כ רש״י בשבת
בשונה הלכות סי׳ שצ״ח דץ ס״ז. ל-ד א׳ ובסוכה נ ״ ה א׳ ונ ״ נ כרמב׳־ן בחידושיו ספ״ ק דפירובץ ולהני
מז( וי׳א שאין נותנץ כלל .הוא דפת כנ ״י בסי׳ שצ״ח שפסק ציץ לרבק כזה יכו כל שובתי שבת ולא סגי להו בג״ש דמקום מקום
כ כ פו ס קי ם כחכמים שאץ נותנץ ק ר פן אלא בץ ב׳ עיירות, משום דאסמכתא הוא אבל דרשא דכזה י כו כל שובתי שבת דרשא
ואפ״ג שאץ נז ה נ״מ לפנץ פ״ פ שאם י ת ט ק ר פן לעיר זו י ת ט גמורה היא דכא ילפא מינה לפנץ דאורייתא דפמוד גבוה י׳ איני
ג״כ לעיר השני׳ ואם לא יתנו לשניהן לא ית ט מ״מ ג״מ למצות רכ׳׳י פד שיהו ט דע״ד מרובפץ וכן לפנץ מעביר ד׳׳א ברה׳^,
מדידה אם חייבץ למדוד שם ,פוד נ״מ אם נמצא שם החלל אם דל׳׳ע כיץ דג״ש דמקום מקום אס מכת א בעלמא הוא נמש׳> כראשוני׳
כוי כנמצא ת ץ כ פי ר שאץ פורפץ. א״כ מנ״ל למילן מינה דוקא לשנת דאטו שבת כתיב נ ק ר א ולא
)ט( ו ה ב ת י ם שאמרנו כו׳ .מבואר נ פי רונ ץ נ״ה נ׳ ובסוכ ה ד א׳ מצינו בשום מקום דפיר כנדחת מרבפץ איתה ונ אסר בהנאה ג ס
ופי׳ כל כפרטים נשו״ע או׳׳ח סי׳ שצ״ח ם״ו איזה בתים מה שבזויות ואפשר דרק לפנץ מדידה ילפי׳ מפרי כלוים דשם מיידי
מצסרפים ו אתה לאו ומסתבר דה״ה כאן ו T׳ל ם״א. במדידה דכתיב את פאת ונ ר ומינה דכל המדידות יהיו מרובעות
קה איתו סי׳ ו לאמה עיר מודדיז נחל
ג•)א( נמצא >□ סמוך > aלספר ) aאו לעיר שרובה גוים )ה( אץ עורפץ כלל mאבל מתעה גדם ומחעה ישראל ןנורפץ
) 0כ״ד כמה ראשונים מס ודעת התום׳ רי״ד דאם היו רוב העיירות של ישראל מודדץ לערי ישראל נם( אבל דעת
הרמב״ם והמאירי והריטב״א דאם סמוכה לעיר שיש בה מקום ממשב מגדם אפי׳ אם הם מיעוט העיר אץ עורפץ
י’( יאע״ג שערי ישראל קרובים יותר ממנה )יא( דש מי שכתב שאפי׳ אם יש גד אחד בעיר אץ עורפץ והוא תמוה
)’ Oונראה דסמץ־ לספר אם יושבת בץ ההרים עיר של ישראל ונמצא שם חלל עורפץ.
ולא למסתם דלפולס מ ו ד ח מאחורי׳ אע׳׳כ שאץ חיל ^ נז ה ,ועוד ) Cע י ר שהיתה ק רונ ה ונתרחקה נו׳ .נ ב ר גי א ר ס למיל בעז׳׳ה
יש להוכיח דקרונ ה בתורה אינה דוקא נ ת ץ מיל ממ׳׳ש נ ם׳ ר ד א נ סי׳ נ׳ ס׳׳ג נשם האחרונים ס הוני סו דהנל תלוי נ ס ר
ויהי כהוציאם אותם החוצה מאמר המלט וגו׳ ויאמר לוט וגו׳ הנ ה שמת מציאת החלל שאז חל החיוב .ולא מנ מי א א ם המיר נשתנית
נא העיר הזאת קרונ ה ומבואר נ פ ס מי ם צ׳׳ג ב׳ דמסדום לצועד ״ חי שמצאוהו דפשיטא דאזלי׳ נ ת ר שמת מציאה דהרי מבואר נ נ׳׳ נ
מ׳ מילץ וקרי לי׳ קרובה כדמסמע נ פ סו ק דמיד שהוציאוהו מ ס ח ם נ ״נ נ׳ דממם המדידה בדי לידמ מהיבן יצא הרוצח א ״נ צרץ לדמת
אמר להם ) pואע׳׳ג ד מ מ׳ שבס י׳ דרשו שפונותי׳ מופטין מי׳מ מה כי׳ ק רונ ה נשמת ההריגה ולא א ח ״נ .אלא אפי׳ א ם ניבר
אץ מקרא יוצא מידי פשוטו שהיתה קרובה כמ׳׳ש בתרגום וג ם שהחלל נהרג נ ב ר מנ מ ה ימים וידוע לנו שבאותו יום שנמצא החלל
לא משום קושיא זו דרשוהו ז׳ ש נ סו גי א( ,פוד מציע נ ד׳ ם נשלח מ תני ס כ פי ר לפני מציאתו דהשתא הרוצח יצא לפני שינוי העיר
ולא גחם אלקים דרך א ץ פלשתים כי קרוב הו א ובמכילתא איתא חש״ה גזה׳׳כ דהכל תליא נ ת ר שמס מציאת החלל כמו שהונחט
שהוא ד ע ג׳ ימים והוא ל׳ פרס אות לפי חשבץ מהלך אדם י׳ שם מכ א דירר נמצא מ פ רנ ס כאן ונ או ומצאוהו אח״נ מת נ מ קו ם
פרסאות ביום ו פ ״נ שאץ לחלק נז ה כלל. ״ ” י ®י י ץ ממקום כשני ,וע׳׳ל סי׳ ה׳ ס׳׳ם שהוכחנו מהראשונים
דגם א ם נמצא הגוף בראש ה הר למפלה והראש למטה שמדאי נהרג
)א( נ מ צ א ס מוך לספר .ת ק ב סו ט ה מ׳׳ד ב׳ נמצא ס מוך לספר ג. למפלה ונתגלגל למטה כדאי׳ נ י ו ד לפנק קבורה אפ׳׳ה לפנק מדידה
או לעיר שרובה בוים או לעיר שאץ ב ה ני׳ד לא ® יי ק מהראש במקום שנמצא דהכל תלוי כאן נשמת מציאת ה חלג.
היו פורפץ ואמרי׳ נג מ׳ מי ה נ׳ נמצא ס מוך לספר או לעיר שרובה )יא( ד ש מי שאומר כר .נמרוך לנר מנו ת י׳ נ׳ רוצה לחדש דלא
גוים דנתיב כי ימצא פרט למצוי פירש׳׳י פרט למצד חדיר נ ג ץ מקרי קרובה אלא דוקא כשהיא קרובה בתוך מיל דהיינו
ספ ר או פיר שרובה טי ם ,ובמכות מ׳ א׳ ת ק ראבי׳׳א אם משיצתה תחום שבת וכן אץ פיר גדולה מביאה אלא כשהוא תון תחום שנת
האבן מי מ הוציא הלה את ראשו וקיבלה ה׳׳ז פטור ]הזורק מגלות[ להחלל ואל׳׳ה אץ פורפץ כלל וכל דבריו תמוהים מלבד מה שהרגיש
וקאמר מ מ׳ ח ^ כי ימצא פרס לממציא אח עצמו מכאן אמר ראב׳׳י שם נעצמו שחידוש כזה לא נמצא נ ג נ י בשום מקום ולא בא׳ מהראשוני׳
אם משיצתה כ ר למימרא דמצד מעיקרא משמע ורמינהו ומצא פרט וכאחרונים והו א פ ק ר גדול נ ה מדיד ה ו אין לא הזכירוהו וג ם מה
למצוי שלא ימכור ברחוק דגאול בקרוב ברעה ויגאול ביפה אמר רבא שהניא מר״ה דף ^ לפנץ תקיפת שופר ומגילה דף ד לפנץ קריאת
הכא מפניד׳ דקרא ו ה ס ם מפניני׳ דקרא ה ת ם מפניני׳ דקרא ומצא המגילה ת מו ה דשם ת קנ ה דרנ ק ולא תקנו רק ננ ה׳׳ג אבל נדאורייתא
דומיא דוהשיגה ידו מה השיגה י מ מהשתא אף מצא נמי מכשתא הי ק מציגו כזה )ועוד דהתם קתני ק רונ ה לירושלים או לכרך וזה
הכא מפניני׳ דקרא ומצא דומיא דיפר מה יפר מי ד דאיתי׳ מעיקרא יייןא במיל אבל כאן קתני א תו ה ק רונ ה יותר ופשיטא ח ה שיין בכל
אף ומצא נמי מ י ד דאיתי׳ מ פ ק ר א וסוגיא זו ג ״נ בפרכץ ל׳ ד . נייני וזה הפיר הר׳׳י פוזן נ׳׳י ונ כ ק( וכל קושיותיו שהקשה שם
ובסנהדרץ פ ^ א׳ אמרי׳ הגונב נ ט ד׳י בנו של ריב׳׳ב מחייב וחכמים מיושבים בדברינו בפז׳׳ה דמה שהקשה פל דברי ה תום׳ במכות שם
פוטרץ מ״ס ד רנ ק אמר אניי א׳׳ק כי ימצא פרט למצוי א״ל ר׳ ס דמה שיפור הוא בסמוך שאץ פיר קרובה שאץ ב ה ב׳׳ד יתבאר
לאביי אלא מפ ת ה נ י ימצא איש שוכב פ ם אשה בעולת בפל ה״נ נע״ה בסעיף ה׳ ד ה טנ ה במקומות שסביב החלל שרואים את החלל
כי ימצא פרס למצוי כגץ של בית פלוני דשכיחן גבייהו ה״נ דפסירי או במקומות שיכולים לבא רוצחים משם פ׳׳ש וכן מה שתמה בסוגיית
א׳׳ל אנא מונמצא בידו קאמינא פירש׳׳י ונמצא קרא יתירא הוא הגיי ס ב כ׳׳ג ב׳ ולתיל בתר רובא דפלמא א״כ למולם לא מביא
דאי ללמד שימצא בעדים מכי ימצא נפקא ו כ ח ט ה תום׳ מונמצא בידו י ק הפיר הגדולה נ פול ם יתבאר היטב ל ק מ נ ס׳׳ ח בפז׳׳ה דלא
קאמינא תימא דבסוס ה פ׳ ע׳׳ע דרשי׳ נ י ימצא חלל פרס למצוי ופסריק חליא רק בעיירות שיטלים לבא משם ושרוב הנ אי ם משם ע׳׳ש בראיות
פיר שרובה טי ם ד׳׳ל דהתם נ תיב באדמה ו ה ד נ מו ב י ד ד הנ א ואכתי י י י ח ת נ ס׳׳ ד ומה שרצה ס ה ליישב קושיית ה תו ם׳ נב׳׳ב כ׳׳ג ב׳
קשה דדרשי׳ נ פ׳ נ ת ר א דפרכץ גני בתי פרי חומה ומצא פרס למצוי דשם מוכח דמחמת דתליק דהרוצח נ א מהעיר הקרובה פורפץ
שלא ימכור ברחוק דגאל בקרוב וי׳׳ל כדפירש בקונטרס דהכא יאמאי כשאץ בה ב׳׳ד מניחץ אות ה ומודדץ לאחרת איני מנ ץ
מרימיא דקרא פי׳ מהרש׳׳ל דנונת ם דגם כאן יש שום ד נ ד גבי ילל א ץ מתונץ בדבריו הקושיא ע׳׳ש וע׳׳ל ס׳׳ה סק׳׳ג הבאנו ד
בתי פרי חומה ,ובתי״ס מכות פ״ב מ״ב הפיר למה לא הקשו סדוצים נז ה נשם האחרונים ז > ועוד יש להוכיח דלא כדבריו
ה תום׳ מהא דכי ימצא פרט לממציא את עצמו דגני גלות ונראה יחייא ב תו ספ ת א ד סו ס ה דנמצא ס מו ן לירושלים מניחץ אות ה
דס׳׳ל להתום׳ דמהא לק״מ דודאי דרשא דני ימצא פרס לממציא א׳׳ע ומודדץ אמורי׳ וכ״פ הרמב׳׳ם ו א ץ יתכן דירושלים אינה מחזקת
דרשי׳ בכל דוכתא דשיץ למידרשי׳ ו הנ א לא מ ס קי ק אלא דדרשא דני אלפים אמה והרי הר הבית עצמו הי׳ ה׳ מאות א מ ה ונב׳׳ב פ׳׳ה ב׳
ימצא פרס למצוי לא דרשי׳ והא דהקשו נגרד מהא דפרס לממציא א ה א אמרי׳ דירושלים תלתא פר סי ה ד ]ול׳׳ש כלל לומר כאן כל העיד
דנתי פרי חומה פרט למצד לא מקשה אלא היני דרשי׳ מלשץ מציאה י י ׳ א כמשי׳׳ת בסי׳׳א בפ״ ה[ ואף שיש לדמות בדוחק מ ץ שיצאה
תרתי ד ס ת ד דהכא משמע ^ לשץ מציאה מעיקרא והכא משמע לן יצועה מיתשלים ע ד פיר אחרת כזה או שנמצא נגד צד מירושלים
ומצא השתא ומה שהביא נ ת יי ס נ ס׳ ע״פ דהרמנ׳׳ם בפיהמ׳׳ש גרים כיה או נז ה מ״מ כ׳׳ז דוחק והו״ל לפרש דמיירי דווקא נ כ ה ״:
גבי ע׳׳ע נ י ימצא פרס לממציא א׳׳ע נ א מ ת pב׳ גירסאות חלוקות
ולגירסא פרט לממציא את עצמו ליכא כלל לאקשדי מ ה ץ סוג ד ת וכמו Iעיי ^ xי מ| ן -------------
שיתבאר לה^ בפז׳׳ה וה תום׳ נ ס נ ה ד ח שהקשו מסוגיא דע׳׳ע משום
דגרסי פרט למצד .ובהגהות הנ׳׳ח בסנפדר ץ שם כ ת ג פל קושיית .ירועוליס י צז ע ה {
ה תום׳ מבתי פרי חומה וצ׳׳ע דהרי נ פ רנ ץ איתא ל ה ד א משום ד הנ א
וזלל
מפנינא דקרא ו ל ק דרשי׳ אע׳׳ג דלא כתיב נ י ד ונראה דהתוס׳ נד׳ל
דמ׳׳ש הכא מפנינא דקרא לאו קרא יתירא הוא כלל אלא דפר ץ ה ת ם
איתן סי׳ ו לאמה עיר מודדין נחל קו
הוא ולא מפשטי׳ אבל כ ת ם כתיב כי ימצא מלל פרם לנמצא מלל אמאי וריש הנ א ומצא כשתא ו ה ס ם ומצא מנניקרא וע׳׳ז משני דככא
כל כיו ם ט ץ עיר ה ס מוכ ה לספר ועוד ד כ ת ם מ ע די ד׳ דקרא שיין טפי למדרש מעיקרא כדמיירי מנינא דקרא ו כ ת ם שייו מפי
מפורש הוא דכתיב לא נודע מי הכהו והרי כאן חזקה שגוים ה כ הו לדרוש השתא דבר הלמד מענינו אבל כ כ א גשממתין מבואר דלא
ואץ מודדץ אע״פ שאץ ידוע בודאי כעין ידוע הוא וממעם מכי דרשי׳ כלל כי ימצא פרט למצוי ומה לנו לענינו של קרא וכן מ ל דונ תי
ימצא עכ׳׳ל ומבואר מדבריו דכא דסנכדרץ לא שייך כלל להא דע׳׳ע דאמרי׳ הכא מענינא דקרא איט משום דקרא מיותר אלא נלמד
ויותר מתבאר כדברים בחידושי כ ר׳ן סנהדרץ פ׳׳ו א׳ וז׳׳ל אנא מעניט כיצד לדרוש אם יש לנו לדרוש ובחידושי הרמב״ן מ ט ת מ׳ א׳
מונמצא בידו קאמינא משמע לכאף דכי ימצא לא משמע פרס למצוי ת י ח באמת דשאני כ כ א דאיכא ענינא דקרא א ^ גבי גונב נפש
אלא ונמצא בידו וקשה דהא במם׳ סו ט ה דרשי׳ כי ימצא חלל פרם וגבי א׳׳ל! לית לנו ענינא דקרא כלל לכך לא דרשי׳ משמננ דס׳׳ל
למצוי וי׳׳ל דאה׳׳נ דכי ימצא משמע נמי פרט למצוי הלכך כי כתיב דענינא דקרא כעץ לימוד כו א למדרש מיני׳ וכדעת רב׳׳ח ז׳׳ל אבל
קרא כי ימצא איש גונב אי דרשי׳ פר ס למצוי הי׳ בדץ למעט הגנב כ תו ם׳ לא ס״ל הכי ,ויש לדקדק מה תירצו ר תו ם׳ דה״נ כתיב
ולומר פרט לגנב מצוי והא לא אפשר דאק בעיק למעוטי דאם הנגנב באדמה כרי באדמה לאו יתירא הוא דאיצטריך לכדדרשי׳ סו ט ה
מצוי אצל כגנ ב דפטור אבל כ ח ם כי כתיב כי ימצא מלל ראוי לדרוש מ׳׳ד ב׳ באדמה ולא 'טמץ בגל ועוד מש״כ ב סו ף דבריכם וי׳׳ל
פרס למצוי כלומר אם כחלל מצוי והיינו דקאמר בגמ׳ אנא מונמצא כדפי׳ הקונטרס כ ר צריך ביאור דהא גם מעיקרא אזלי בשיטת
בידו קאמינא כלומר שכוונתו למעט הנגנב א ם כי׳ מצוי בידו קוד ם כ קונ טרס משום דקרא יחירא הוא וע׳׳ז כתבו דגם גבי ע׳׳ע איכא
כגנב ה דככי משמע לישנא דקרא ונמצא עכשיו בידו ולא מתחלה קרל< יתירא באדמה ואם כוונת ם p r iדנם שם יש שום ריבוי
עכ׳׳ל ומדבריכם ז״ל מבואר דבהא דרשא דע׳׳ע כי ימצא פרס למצוי וכסשכ׳׳ל א״כ עיקר תירוצם ח סר ק כ ס פ ר ,ונראה דמעיקרא סברו
דפשטי׳ דקרא אחלל קאי כי ימצא חלל שפיר מ מ עסיק פרס שהחלל כ תו ס׳ דלאו דונמצא בידו קרא יתירא הוא כדפירש׳׳י אלא הכי
כי׳ כבר מצוי מעיקרא ובדרשא כה׳׳ג כו׳׳ע מודו דדרשי׳ וה״נ כ ת ם קמשני לי׳ כיכ א דכתיב כי ימצא גרידא באמת לא דרשי׳ פרט למצוי
גבי כי ימצא גונב וכי ימצא שוכב אי כו ה שייך למעט פר ס למקום אבל כיכ א דסמיך כי ימצא ס מוך לבידי דרשי׳ לי׳ וע׳׳ז הקשו מע״ע
שמצוי בו חדיר גנבות בודאי ד כו ה דרשי׳ לי׳ דהא קרא אגנבות ותירצו דכת ם נמי סמיך לבאדמה ושייך שפיר למדרש פרט למצוי
קאי אבל כיץ דבעית למידרשי׳ פרס למקום שהגנב והנגנב מצויץ ואס׳׳כ הוקשה לכם מבתי ערי חומה וחזרו בה ם ותירצו כדפי׳
אכ א מ ס קי ק דלא דרשי׳ דכ א קרא לא בגנב ונגנב משתעי אלא כ קונ טר ס ר׳ל דלאו מכי ימצא נפקא לן אלא משום דאיכא קרא
במעשה כגנב ה ו ק גבי כי ימצא איש שוכב אמעשה עברה ק אי יתירא ונמצא בידו דמיותר הוא ודרשי׳ לי׳ פרס למצוי ואפי׳ לא
ואהא משני אנא מונמצא בידו^קאמינא דכאי קרא אנגנב ק אי כו ה כתיב נידו רק ונמצא לחוד ובהכי א״ש ג״כ גבי בתי ערי
ושפיר שייך למידרשי׳ פרס שהנגנב כי׳ מצוי בידו ודמיא ממש להא חומה דקרא יחירא הוא ומצא כדי גאולתו דהא כתיב כבר או
דכי ימצא חלל ,מיהו בכ הו א דמכות וערכץ לכאר דמיא להכיא דע׳׳ע השיגה ידו ושפיר דרשי׳ לי׳ וכן גבי ע׳׳ע קרא יתירא הוא דכא
דכא כתיב או השיגה י מ ומצא כדי גאולתו ושפיר משתמע ו ק ר א ש׳׳ם דילן לא ס׳׳ל למדרש סיני׳ דבעי עדים בשעת מציאה כמשנ״ת
קאי אכ סך שימצא כדי גאולתו ושייך שפיר למדרש פרס למצוי בי ח ננז׳ ה נ סי׳ ב׳ ס׳׳ה ]ומכאן יש לדקדק דגם שיטת כ תו ם׳ כדעת
מעיקרא ודמיא ממש להא דע׳׳ע דקאי מציאה אמלל אך מ מ ד הרמנ׳׳ם דלא נ עי עדים דאל׳׳ה לאו קרא יתירא הו א[ ושפיר
כרמב׳׳ן ז״ל שהעתקנו לעיל נראה דס״ל דהתם דמיא לכהיא ד ס נ כ ד ^ דרשי׳ לי׳ פרט למצוי ,חו נראה >-1כונת כמכרש״ל ז״ל ע׳׳ש
שכתב דכי כתיב כי ימצא אשוכב כתיב וכבר אמרי׳ בשמעתץ דלא בדבריו ,כעולה מזה דלמסקנת כ תו ם׳ צ״ל כיכ א דליכא קרא יתירא
דרשי׳ הך דרשא אא״כ הוא מענייני׳ דקרא משמע מ ד ב דו דכ*נ לא דרשי׳ כלל ט ו ן גבי א׳׳א לא דרשי׳ פרט למצוי וכיכ א דאיכא
דמיא לכ ת ם ולככי בעי מענייני׳ דקרא ]דדעת כרמב׳׳ן ד׳ל דמענינא קרא יתירא דרשי׳ פרט למצוי ומה״ס דרשי׳ גבי ע׳׳ע וגבי' בתי
דקרא הוא כעץ לימוד וכמשכ׳׳ל[ ולא זכיתי להבץ ד ב דו ז׳׳ל דלכאי ערי חו ס ה וגבי גונב נפש וכיכא דעניני׳ דקרא מוכח למדרש מעיקרא
דמיא ממש להא דע׳׳ע וכמש״כ ,ובחידושי כריטב׳׳א ד׳ל מ ט ס מ׳ א׳ ט ץ גבי גלות דרשי׳ פרס לממציא א׳׳נב ואץ לדקדק אמאי לא דרשי׳
מבואר דיש בזה ג׳ ענינים וז׳׳ל וכי מעיינת ב ה נמי משכחת• לה גבי גונב נפש וגבי ע׳׳ע פר ס לממציא א׳׳ע די׳׳ל או דס׳׳ל להתום׳
דפרס כ א מור בזה ובזה אינו בענץ אחד אלא שהלשץ א׳ ופירושו כמש׳׳כ כר מב ץ והריסב׳׳א ב מ ט ס מ׳ א׳ דכ״נ איכא ענינא דקרא
מתחלן< דאילו בההיא דע׳׳ע בעינן למימר דפרס שבעל עברה מצוי למדרש פרט למצוי או דם״ל דהיכא דליכא ענינא דקרא כלל דרשי׳
במקום כ הו א ובאידך דגונב ובעולת בעל בעית למימר שהנגנב פרס למצוי או משום דהכא ל׳׳ש כלל נסדרש פר ס לממציא א׳׳ע
והנבעלת שבהן געשית כעבר ה מצוי אצל כעובר עברה לומר שהעברה וע״כ דרשי׳ לי׳ לפרס למצוי הואיל וקרא יתירא הוא או דם״ל
מצוי׳ לעשות ומש״ה לא כוצרט להקשות ו ל ת ת מאחד לחב ח ובשמעתץ כ רנ ק דפליגי׳ עלי׳ דראנ׳׳י במכות מ׳ א׳ ולא דרשי כלל בשום
בעיק למימר שהנהרג או הפדיץ כ הו א כי׳ מצוי ב מקום כ הו א ולאדם דוכ ת א'פר ס לממציא א׳׳ע ] אך לפ״ז ראב׳׳י פליג אכ א דככא ולא
0כ מקודם לכן ו ה ד אלו נ׳ ענינים חלוקים בלשץ אחד והשיטא מ ס ת בר א[ .עוד ת י ח בחידושי כרמב״ן ז׳׳ל נ מ ט ת שם על כקושיא
מילתא דליכא ל מי פ ק מכני דככא להנהו דהתם כלל ואפי׳ כיו מכ א דע׳׳ע להא דסנכדרץ דלא דרשי׳ פרס למצוי וז׳׳ל ומצא פרט
בענץ א׳ משום דומצא לחוד וכי ימצא לחוד עכ׳׳ל ולא זכיתי להבץ למצוי איכא דקשיא לי׳ דככא אסיקנ א ומצא פר ס למצוי ובפ׳ ואלו
ג״כ אמאי מני לכו בג׳ ענינים וכי מה בץ ה א ד מ ט ת להא דע׳׳ע pכנחנ ק ץ קס׳׳ד למיסד כי ימצא איש פר ס למצוי ואיפ pכ ת ם
ומה לט אם הכ א קאי אפדיץ ו התם אאדם דכמו דכאן דקאי אלמא לא דרשי׳ פרם למצוי ואיכא דבעי למימר שאני כי ימצא
אאדם ממעטי׳ מיני׳ אדם מצוי כן שם דומצא קאי אפדיץ ו אנכרג מומצא ולאו מילתא כי א אלא שמעתץ ליכא לאקשויי דכא לא דריש
ממעטינן פר ס שהם מצויים וצע׳׳ג וביותר ד ב ד כ ר מב ץ ז׳׳ל שכתב ומצא אלא משום והשיגה ידו דהוא ענייני׳ דקרא ומיהו היכא דענייני׳
דככא דמיא להא דסנהדרץ .עוד ת י ת הר מב ץ ז״ל מכ א דע׳׳ע דקרא לא משתמע בי׳ כלום ליכא מיני׳ ראי׳ אי דרשי׳ אי לא ,ה א
להא דמכות דכ״נ מעניני׳ דקרא הוא למעט מצוי וכבר הו ע ס ק קשיא דאמרי׳ בפ׳ ע׳׳ע כי ת ה עיר ה ס מוכ ה לספר לא כיו מגדדץ
לעיל לשוט וביותר מבואר בחי׳ הריטב׳׳א שם וז׳׳ל וי׳׳ל כי כ כ א מ׳׳ם דכתיב כי ימצא מלל פר ס למצוי למה דרשי׳ הכי ואיכא למימר
דכל חד וחד מעניינא דקרא דודאי כי ימצא לא משמע פרס למצוי ככ א כתיב כי ימצא ובעית למידרש פר ס למצוי בי ח ט ץ דרדקי
אלא דגבי ע׳׳ע מוכחא מילתא דכיץ דתלי רחמנא במדידה למתל דבי רב ולא דרשי׳ כי כ ך דרשא דהא כי כתיב כי ימצא לאו אבידו
בתר קורבא דכ״׳ש כיכ א דמוכחא ס פי דתליק בי׳ וכל דאיכא טי ם קאי אלא אגונב וכן נמי בכי ימצא איש שוכב עם אשה ליכא למימר
או מקום ס מוך לספר ה א איכא למיתלי ולישנא דכי ימצא חלל פרס לנמצא עומד ומתייחד ע מ ק ט ץ של בית פלוני דכי כתיב כי
טי ם או ס פ ר לאו הכי משמע שימצא בחידוש וכל שהוא מקום ימצא אשוכב כתיב וכבר אמרי׳ בשמעתץ דלא דרשי׳ pדרשא
)נ׳ דצ׳׳ל דגנבה( חידוש הו א מה שאץ לומר כן ב אי ^ דגוונא אא״כ הוא מעייני׳ דקרא ואי לא׳׳ה לא ו התם לאו מענייד׳ דקרא
קז איתן סי׳ ו ל איז ה עי ר מו ד דין נחל
עצמו למיתה כיץ שידוע שהוא מקום סכנ ה ,ובירר נ פ׳ ע״ע איתא ונפולת נ פ ל פכ׳׳ל ומ ש ^ הרמג״ן ד׳ל אע׳׳ס שאין ידוע בודאי כמץ
נמצא ס מוך לספר אני אומר סרקיים הרגוהו )פי׳ ישמעאלים שודדי יייע היא נראה דהוה קשיא לי׳ דאם הוא ידוע ה א כנ ר נ ח מפם
המדבר כמש׳׳כ בערוך ערך סר ק אורחת ישמעאלים תרגום ירושלמי מדכתינ לא נודע מי הכהו וכאן >ודפ ולכן כ תנ שאין זה ידוע
סיעת דסרקיין( לעיר שיש בה טי ם אני אומר גוים ה ר ט הו ולנאר ממש ולא מתמפט מלא נודע רק מכי ימצא מיהו לכאף צ״ע דמה
הירושלמי יליף לה מסברא וא״צ קרא להני ודלא נ הבנ לי אמנם Pזה ליק ה א דתק משרבו הרצחנים נ טל ה פ״ע לפי שאינה נ א ה
הר מנ״ ם נפ׳׳ט מרוצח ה״ה כתב נמצא ס מוך לספר או לעיר שיש ״לא על ה ס פ ק ופירש׳ vועכשיו יודעים מי ה ם הרוצחים משמע
בה ג ד ם אין מודדץ כל עיקר שהרי זה בחזקת שהרגוהו טי ם וכ״כ ימלא נודע מי הכהו נפקא ונראה דמכאן ראי׳ למש׳> בסי׳ ד ס״ד
ה מ אי ד ולכאורה צריך ביאור למה ה ע ת ק טעם כירושלמי ולא של ייי ק א נודע על אנשים מיוחדים אפי׳ הן כ׳ או ל׳ שא׳ מהן הרג
הבנלי )ועי׳ תוי״ם בפירקץ( ד״ל דס״ל דלא פליגי ואע׳׳ג דאיכא אנל נודע ב ס ת ם על אנשי עיר א׳ וכדומה שא׳ מהן הרג לא מקרי
סברא צריך קרא כמש״כ כ תו ם׳ בשבועות כ״ד ב׳ ד׳׳ה איבעית דפעמים טי ע מי הכהו שאק זה רק נודע על עיירות אחרות שלא הכוהו
שאין כ סבר א פשוטה כ ״נ וצריך פ סו ק לגלות כ סב ר א ו כנ ה דץ !יישק סילוק זה בשבועות ל׳׳ה א׳[ ולהכי איצטריך הכא קרא
סמוך לספר או לעיר שיש בה גוים אינה דווקא אם כ עיר הקרובה מיוחד ]ונ פ ר ס למה שנכתוב להלן בע׳׳ה די׳׳ל דסמוך לספר מ ספק א
הוא של כגוי ם או כ ס פ ר דבזה י׳׳ל דבאמת א״צ קרא דבודאי גויה Pשישראל לסטים הרגוהו ואפ׳׳ה לא הו ה ממעטא מלא נודע מי
הרגוהו ונפרט להגירסא עיר שרובה גוים דפשיטא דאזלי׳ בתר הכ הו[ ,מיהו בספרי ובירושלמי ובפסיקתא ילפא ג״כ להא דמשרבו
רובא אבל קרא איצטריך הינ א דהעיר ה ק רונ ה היא של ישראל רק הרצחנים בטלה ע״ע מהא דכי ימצא פרט למצוי ונ ה כי א׳׳ש טפי
מצו אחר יש ספ ר או עיר של טי ם ואינה הקרובה ואפ׳׳ה אץ אנל גני די ח פליגא ע׳׳ז כמשנ״ת בע׳׳ה נ סי׳ א׳ ס״ ה ועוד יתבאר
ט ר פ ץ כמבואר במאירי וז״ל ואמר ג׳׳כ שאס נמצא ס מור לספר להלן בעז״ה .עוד ת י ת הריטנ׳׳א י׳ל דיש לחלק נ ק ומצא לני ימצא
והוא כ מ קו ם שהגוים שכנים לנו מאותו צד שאץ עיר של ישראל והרמנ׳ץ ז״ל דחה זה וכתב ולאו מילתא היא וצריך ביאור סברת
מפסק ת ק כחלל לספר או לעיר שיש בה טי ם אע״פ שהיא בתחום כריטנ״א ז״ל וי׳׳ל דס׳׳ל להריטב׳׳א ז׳׳ל דבשלמא הנ א דכתיב כי
א׳׳י אץ מזקיקץ ע צ ק למדוד כלל אע״פ שיש בשאר כצדדץ עיירות ימצא משמע שפיר למעט פרט שהחלל הי׳ מצוי אבל ה ת ם דכתיב
של ישראל שחזקה גוים הרגוהו עכ׳׳ל משמע מדבריו דאפי׳ אינה ימצא את רעהו ני ער פירושו שהחן ימצא את רעהו ובודאי שרעהו
היא כעיר ה קרונ ה אפ׳׳ה אץ עורפץ ונ׳ > נכ די א בחי׳ חתם ס ו פי לא הי׳ מעיקרא במקום החן רק ה ח ן חיפשו עד שמצאו ושפיר משתמע
ב״ב כ״ג נ׳ דאפי׳ אינה כעיר הקרובה אץ ט ר פ ץ כמי שיתבאר למעוטי פרט לממציא א״ע שלא ה חן מצא אותו אלא הוא מצא את
להלן נ ע׳ ^ וע״ז צריך פ סו ק ו מסבר א כו״א כיץ שתמיד יש חשש הח! ודו״ק .וכ׳׳ז שנתבאר הוא לגירסתנו דגרסי׳ נ ג נ י נ י ימצא פרס
רחוק שבא טי מאיזה מקום והרגו ואפ״ה אמרה תורה דאזלי׳ למצוי ונ׳׳ ה גי׳ רש׳׳י נשמעתק וה תום׳ והד׳ן ב סנ ה די ק והרמב״ן
אחר כעיר כקרובה ותלינן שממנה בא הרוצח ולא ממק״א כ ״נ והריטב״א במכות וכנ׳׳ל אבל גי׳ הר מנ׳׳ם בפיהמ״ש נ י ימצא פרט
נימא כן והעיר ה ק רונ ה תביא ע״ע קמ׳׳ל קרא ני ץ דסוף סו ף לממציא את עצמו וכ׳׳ה גי׳ הרע׳׳ב ונ׳׳ ה במדרש תנאים ופי׳ דנשהלן
מצד א׳ היא ס מוכ ה לעיר של גויס או לספר אמרי׳ דחזקה גויס יחידי ס מוך לספר או לערי הגוים הרי הוא כאילו המציא א׳׳ע
הרגוהו ואין עורפץ ותליק דמסתמא כגוי ם הרגוהו ואץ ישראל למיתה ולגירסא זו אץ להקשות אמאי לא פריך מינה ה גני אהא
צריכץ כפרה על הריגות כגוי ם ונראה דנחיבורו הכריע כרמב״ם דדרשי׳ גבי בתי ערי חומה פר ס למצוי נ י היני דפריך מההיא דגלות
דהעיקר כהגירסא פרט למצוי ולא עי ר ס תו בפיכמ׳׳ש פרט לממציא דדייש ומצא פרם לממציא א׳׳ע די׳׳ל דלא דמי כלל דגני גלות דדריש
א״ע דלגי׳ פרט לממציא א״ע משמע לכאף דאפי׳ אם כ א מ ת שי xאל איע לממציא א׳׳ע דריש ומצא את רעהו דהיינו שהמן ה מתבקע
הרגו כיון שפכ״פ הוא המציא א״ע למקום סכנ ה לא מקרי כי ימצא ימצא את רעהו שכבר עמד שם מקודם ויהרגנו ולא שרעהו נ א
וא׳> אץ כ ט ע ם משום שחזקה גויס הרגוהו ,אבל א פ ^ לומר דגם עתה אחר שיצא ה ^ וא״כ משמע לי׳ ומצא שיהי׳ שם מעיקרא ולהכי
להטעם דפרט לממציא א״ע הוא ג״כ דוקא אם נ א מ ת יש לתלות פריך מינה אהא דאמרת ה ת ם ומצא השתא משמע אבל הנ א דריש
שנהרג ע׳׳י גוי מ מעסיק מפרט לממציא א״ע ואע״ג דל טלם יש מנץ אחר והכי דריש כי ימצא מלל דמשמע דאדם זה שלא הי׳ ראוי
משש רחוק שטי נ א והרגו אפ״ה כיץ שלא המציא א״ע לזה אמרה עתה להיות סלל נמצא חלל וממעט ממציא א׳׳ע דהייט שהוא בעצמו
תורה להביא ע״ע מ ספ ק אבל כאן שהמציא א״ע לזה הפקיעה גרם לו להיות חלל אין זה נקרא כי ימצא שהוא הי׳ ראוי שיהי׳ סלל
תורה אבל כ״ז אם באמת נהרג במיתה זו שהמציא א״ע לזה אבל שהמציא א״ע ואין זה ענץ לא למעיקרא ולא להשתא ואדרבה מפי
אם ידוע שסופו נהרג ע״י י שר אל)כג ץ שעדים ראוהו וי ד ט בבי תר דמיא להשתא דכי ימצא משמע דהשתא נמצא בחידוש ולא שהמציא
שהרוצח ישראל הוא אבל אץ מכירץ מי הוא דבככ״ג אץ בזה עצמו מעיקרא להיות חלל ודו׳׳ק ובהכי א״ש נמי לרבק דפליגי עלי׳
משום נודע מי כ נ ה ו כדאי׳ בי ת׳ וכנ״ל סי׳ ד ס׳׳ב וע״ל ס״ד( דיאכ׳׳י ולא דרשי ה ת ם פרס לממציא א׳׳ע דמ״מ הכא מצו שפיר
א״כ לא המציא א״ע למיתה זו שנהרג ב ה נז ה לא ממעטי׳ וצע׳׳ק דרשי .ופשיסא שאץ להקשות נמי אהא דסנהדרץ דמסיק דני ימצא
וא״כ אפשר דגם א ם כגירס א פרט לממציא א״ע ג«כ כ ט ע ם רק פרס למצוי לא דרשי׳ ו הנ א דריש לי׳ דהא דרשא אחרת היא פרט
משום דחזקה גויס הרגוהו ולזה המציא א״ע מיהו אי לאו קרא לממציא א׳׳ע ודרשא זו אפשר דדרשי׳ לי׳ כל היכא דשייך למידרשי׳
כו״א דכיון דהעיר כקרובה היא של ישראל לא א מ ת׳ כלל דחזקה וכמש׳׳כ לעיל נ ס ״ ד.
טי ם הרגוהו וממילא לא מקריא ממציא א״ע ולזה צתך קרא ודוחק )ב( ס מ ו ך לכזפר .ת ק ב סו ט ה מ׳׳ד ב׳ נמצא ס מוך לספר או לע־ר
ויותר נראה דהרמב״ם ב חינו ת ה ס כי ם להגירסא פרס למצוי וקמ״ל שרובה גוים )וגי׳ הירושלמי לעיר שיש ב ה גוי ם( ט ׳
קרא ח ה ג״כ מ ק ת מצוי וכנ׳׳ל ,ועוד י׳׳ל דלולי קרא כו׳׳א דנכי לא היו פורפץ ונג מ׳ אמרי׳ דכתיב כי ימצא פרט למצוי פירש׳׳י
דאפשר לתלות דגוים הרגוהו מ״מ צתכץ ישראל שנעיר כפרה סל פרס למצד תדיר כגץ ספר או פיר שרובה גויס וגי׳ הרמב׳׳ם נפיהמ׳׳ש
שאירע תקלה זו נ ש טנ ת ם ו ככ כי א ד מ ט ת י׳׳א א׳ דככו א דאכלי׳ והרע״ב פרט לממציא א ת עצמו ופי׳ הרמנ׳׳ם נאמר בתורה כי ימצא
א ת׳ ברחוק ג׳ פרסי מדריב״ל ולא אישתעי אליהו בכדי׳ ועוד על וכשהי׳ קרוב לעיירות ה טי ם השכנים לט ו ה ם נקראות ס פ ר הרי
שהניחוהו בלא מזץ ובלא לוי׳ עי׳ סו ט ה ל״ז ב׳ אץ ע״ע בא ה אלא הוא כאילו המציא עצמו למיתה וכ״כ הר T׳ב ואע׳׳פ שהם הזכירו
על צת כ ע ץ וברש״י שם )וע׳׳ל סי׳ ס״ו ס״ב סקי׳׳ג( וכו״א דאפי׳ טעם זה על ס מוך לספר אבל במדרש תנאים איתא כי ימצא פרם
אם טי ם הרגוהו יביאו ע״ע קמ״ל קרא כיץ דמלוי או שהמציא א״ע לממציא א׳׳ע מכאן אמרו נמצא ס מוך לספר או לעיר שיש ב ה גוים
פטורין מיהו לפ״ז א ם לא הי׳ מצוי ולא המציא א״ע יצטרכו להניא כו׳ משמע דהטעם קאי אתרודיהו והייט משום דגם פיר שיש ב ה
ע״ע אף אם נ ת ביד שגד ה ר ט ולא מס תבר כלל דהא ע׳׳ע מנ פ ר טי ס אץ הכונ ה שיש ב ה גוי א׳ כמו שיתבאר להלן בעז׳׳ה רק ה ט נ ה
נמי על עץ רציחה שכל ה ר א ל אחראץ לזה כ מ ט א ר נזנ חי ם פ״וז שיש ב ה מ קו ם מיושב מג ד ם וא״כ ההולך ב ה יחידי ה ד כממציא
איתן סי׳ ו ל א מ ה עי ר מו ד דין נחל קח
עו ב ד דרכים שם אבל בעיר של גוים ב ט דווקא שיהו רגילים לבא ב׳ ונפרכ ח ס״ז א׳ )פ׳׳ל ס ״ י׳׳ז( וכא! א״צ לכפר פ״ז מיהי
שם דאל׳׳ה כו׳׳ל כיושבת ב ק ה ה ד ם דלא חיישי׳ שבאו שם כמבואר אפ xדנהי דאם בודאי גוי הרגו א״צ כפרה אנל נ ס פ ק כיון
בב״ב כ״ג נ׳ .ט׳׳ל דאיצסריך ל ט תני ס ט ך לספר דאי מעיר שיש שפשפו ג״כ קצה הרי פ״ז חייבה תורה פ״פ במקום ספ קו ה קמ״ל
בו טי ס כו״א דווקא כ ת ם דה טיים ק בו ט ם שם ואפי׳ לגי׳ הרמב׳׳ם קרא ודוחק ,ופוד אפשר דס׳׳ל להרמב׳׳ם דקרא דכי ימצא אס מכה א
שאק רובן טי ם מ״מ כל קבוע כמחצה על מחצה ו א ט ג דפירשו כי ק בפלמא הוא דבירו׳ דרשי׳ מיני< כ מ ה דרשוה אחרוה ופיקר ה ס פ ם
שנשאר קביעות הראשון ב מ קו ט כו״ל קצת כקבוע פי׳ או״ח סי׳ שכיס הוא משום דחזקה גוים הרגוהו אמנ ם לולי דברי הרמב״ם י״ל
ס״ב אבל בספר דאפשר דרוב העוברים שם ה ם ישראל ופרי כגוי ם דהידושלמי לשיסחו דדריש כי ימצא ולא בשפה שמצויק פרס למשרבו
רחוקים משם שאק דרך לבא מה ם ואק לחוש רק ל עובד דרכים שפירשו הרצחנים ובגמ׳ די ק ילין< לה משום דהוי נודפ מי הכהו פי׳ סו ס ה
ונתל בתר רובא קמ״ל ואפי׳ להגירסא שרוק גויס מ״מ בסמוך לספר מ״ז ב׳ וברשיי ופוד דריש בירר כי ימצא בפדים וגנד די ק ליה לי<
אזלי׳ בתר רובא דעלמא וצ״ע בזה .עוד אפשר דסמוך לספר אפי׳ א ק ו ל ק השמיסה הרמב״ם פ׳׳ל סי׳ ד ס׳׳ה פוד דריש כי ימצא ולא
שם טי ם חיישי׳ ללסטים ישראל דשם מצוי לסטים כמן שכן ח ץ לגבול שההא פומד ומצוהה פליו והרמב״ם השמיסה משמפ דס׳׳ל דגרד די ק
ומ׳׳ש בירושלט אני אומר סרקיים הרגוהו אפשר דנם סרקיים ישראל ליה לי׳ או דפשיסא היא וא״צ קרא ]פ״ל סי׳ א* ס ״ ה[ וא״כ לגרר
בכלל דעיקר תיבת סרקיים כ כוונ ה טי ר א כדאי׳ בירר דמאי פ״ב כ״ א דידן נשאר קרא יהירא למפס םמוך לספר ולפיר של גוים אבל
סורקיא שהיחה מ ס ת פ ק ת יום א׳ pכ אי סו ר ט ׳ ושם פ״ג כ׳׳ד להירד׳ דאיצטריך לכל הגי דרשוה לכן אמר כאן פ פ ם מסברא וא״צ
מה בינה ולסירקי ט ׳ ו בי ד׳ שביעית פ״ה כ״ד ראו אותו לויןח » קרא להכי ) א ן יל׳׳ע להירושלמי גופא אין דריש כל הגי דרשוה
כ סיי קי ושם פ״ו ה״א יורדק כיי ט לסירקייא של אשקלק אלא שהושאנ מכי ימצא( מיהי כ׳׳ז להג Tם א פרט לממציא א״פ אבל להגירסא פרס
על הישמעאלים שדרכן לילך ב טירו ת ואפשר שמתפרש גם על לסטים למצוי אפשר דמדרש ג ם דרשא דמשרבו הרצחנים וגם דרשא ד ס מון
ישראל ומקרי מצוי כ ט משרבו כרצחנים בסלה כ״ע ו א ט׳ג דשם לם»־ ד שניק פנ ק א׳ וכן גרים הגד -א בהדיא בספרי ס׳ ^ שופטים
בטלה מכל א״י כ כ א דלא ר ט אלא במקום זה א ק בסל מכאן וכנ״ל כי ימצא פרס לנמצא ס מוך לספר או לפיר שרובה גויס מכאן אמרו
סי׳ א׳ ס ״ ה אבל הרמב״ם כ תג ב ה ד א ג ם על ס ט ך לספר דחזקה משרבו הרצחנים בטלה פ״פ ולפ״ז לאו דוקא משום שיחקה נוים
טי ם הרגוהו וכן ג מ אי ד. הר טהו דה״ה אם הי׳ ס מו ך למקום שיש בו לסטים ישראל ג״כ
) ד( או ל ט ר שרובה טי ם .כ״ה גירסא די ק ב מח ט׳ סו ס ה נ ד ד ג׳ ממפטי׳ מיני׳ מה׳׳ג^ פי׳׳ל דהרמב״ם מפרש פרט למצוי היי ט
מ׳׳ה ג׳ וכ״ה גי׳ רש״י סו ט ה מ׳׳ה ב׳ ד״ה סרט וכ״ג תוש׳ שמצוי הריגוה פ׳׳י גוים ח הו ממש ט פ ם הירושלמי דחזקה נוי ם
בסנהד pפ״ו א׳ ד״ה ונמצא וכ״כ כחינוך מצוה חק׳׳ל אבל במשנה הרגוהו אלא דלפי׳ לה מקרא דבמקום שחזקה שגוים הרגוהו א ק
שגירו׳ ג ד ס ט ר שיש ב ה טי ס וכ״ה בנוסחאו ת ישנות במשטות ס ו מ ק ואפ׳׳ג דפשסי׳ דקרא דכי ימצא אחלל קאי י׳׳ל דדרשי׳ לי׳
וכ״ג כרמב״ם בפ״ג מרוצח כ * כ וכ״כ כ מ אי ד בפירקק וכתב המר׳ח הכי דומיא דדרשי׳ ב ס נ ה ד מ ס׳׳ו א׳ פרס למצוי ואפ׳׳ג דמסקי׳
ח ה ט כ ס ג״כ ממה שא מד גירו שלט חזקה גויס הרגוהו ואי ב מ ג ה שם דלא דרשי׳ ככ׳׳ג י׳׳ל דהרמב׳׳ם ס׳׳ל כחי׳ ה הו ס׳ דשא׳׳ה דקרא
טי ם תיפוק לי׳ דאזלי׳ בתר מ ב א ]ול ה ט ר סי ם ט ו ב ה טי ם ייל כמשכיל יהירא הוא או משום דסמכי׳ לבאדמה ו כ נ > פי׳׳ל דאיצטריך ס פ ם
בשם ה מ אי ד דאפי׳ אינה הקרובה במ חר אל כחלל מ*מ מ מ עסיק כירו׳ דחזקה טי ם הרגוהו דאל׳׳ה רק מדיליף מקרא פרס למצוי
משום דחזקה שטים הרגוהו ונראה דגם כ ר מ בי ם ט ד ה .לדק ז ה הר׳א דמניחק או ה ה ומודדק א חו ד׳ כמו בפיר שאק ב ה ב״ד או
כ ד ט כ ח במאירי דס״ל ט י ׳ כרמב״ם ואפ״ה כתב דאפי׳ אינה הי שובה בירושלים דממפסא ג*כ מקרא דמ׳׳ס אמרי׳ גהי דהיא נ ח מפ ס ה
וכניל[ וכתב כ ט׳׳ ח ד מדסחם כרמב״ם וכתב שיש בה ע ט י ם משמע מ׳׳מ חשביק לה כמאן דליהא ומודדק א חו ד׳ ולא א מ ד׳ דאק ע ו מ ק
אפי׳ טי א׳ ב ט ר ו ט ע ט דאעיג דרובא ישראל נ י ק דישראל אינם כלל ה״ה כאן ולהכי איצמריד ס פ ם הירד דכיק ד הספ ם משום דחזקה
דצחים בודאי ה טי כ ר ט ודוגמתו מצינו ב תו ס פ ת א ס פי ק ד מ כ ט ס טי ם ה ר מ הו א«כ א ק פורפ ק כל פיקר )ומ׳׳מ צ׳׳ל כד׳ל דאי לאו
)ו ט ב א בריש שם פ״ב מיז( א ם כי ת ה שם טי׳ אחת חשודה קרא לא הייהי פוטרו מסע ם חזקה טי ם הרגוהו מהטעמים שנחב אד
להשליך ,ו כנ ה לכמנ״ח כי׳ דפוסים כחדשים של כ ר מ בי ם שכתוב לעיל אבל בחר קרא אמרי׳ ח כ ו כוונה ה הו ר ה( ולכן הביא הרמב׳׳ם
שם ) עיי הצנזור( עיר שיש בה ע ט י ם וסבר דריל טי אבל ראיתי ג״כ טעם הידשלמי ובז ה מדויר! לשון הרמב׳׳ם שכחב נמצא ק ד ב
בדפוסים הישנים כגיר ס א ט ר יש ב ה גוים ו כי ה בכדיא מ י׳ כירו שלט ליחשלים או לעיר שאק ב ה ב׳׳ד מגיחק או ת ה ומודדק אל שאר
וכי ה במאירי שיש ב ה טי ס ו ט כ ח ד טי א׳ א ק מפקיע מ עי ע ד אלינ כ פיי ה ה ה ס מו כו ת לו נמצא סמוך לספר או לעיר שיש בה גוים
מל״ל שיש בה גוי וכן מצאתי ב ד טג ״ א מכות מ׳ א׳ שכתב פרט א ק מודדק כל עיקר ש הד זה בחזקת שטים הרגוהו ה ד שכרמב׳׳ם
למצוי שאם הי׳ מקום טי ם כ ר וכל כיכ א דאיכא טי ס או מקו ם לא הביא הדרשות כמו שלא הביא כדרשא ברישא גבי עיר שאק
ס ט ך לספר ה א איכא למיתלי כר וכל שהוא מ קו ם טי ס או ס פ ר בה ב׳׳ד וגבי ירושלים ורק בסיפ א הביא הטעם כ ד לחלק בק זה
לאו חידוש ט א ט׳ ,ו מ ד כ ע ח ק כי ס מקום טי ם משמע ד ג ד ס ט י ׳ לכרישא וזה נראה נכ ק בעזה״י .ובערוך השלחן חר׳מ סי׳ תכ׳׳ה ס׳׳ק
כר מבי ם שיש בה גויס דאליכ כול׳ל שרובם טי ם ומשמע דדווקא ם*ז כתב דלכך פיר ה ס מוכ ה לספר אק פ ו מ ק דמאחר דמצוי דטי ם
שיש שם מ קו ם טו שב מ טי ם ולא טי א׳ ג ט ר ,ו כי ה מסברא ב ק ה ט ה ו כוי כ טד ע מי הכהו ו ד ב דו תמוהים דבגמ׳ ילק« מקרא
ל הג ט ס א סרס למצוי ובק ל כג ט ס א סרס לממציא את ע צ ט לא אחרינא ונדל סק״ א שביארט ח ה לא מקרי מדס מי הכהו ופ׳׳ל
מסתבר שאם יש ט י א׳ ב ט ר מקרי מצוי רציחות שהרי ה טי מתיירא סי׳ ד ס׳׳ד ומש׳׳כ הרמג׳׳ן דהוי כ טדע נתבאר לעיל בפז׳׳ה.
מהישראלים ) ט ׳ רי ס כ ד ר( וכן לא מסתבר א כלל שאם א׳ כלך )ג( לספר .איכא למידק היי ט ס מוך לספר היי ט לעיר שיש בה
ס ט ך לעיר שיש בה גוי א׳ מקרי שהמציא פ צ ט ל ט ת ה וכבר גי אר ט גויס ולמה 4למיתר תרתי וכ׳׳ש הוא דכ א ס מוך לספר
בסק״ב שהירר דקאמר כ ט ע ם דחזקה טי ם כ ר ט כו לא סליג א טע ם ט לו טי ם ו א ק לומר דסמוך לספר לא בעי דווקא שיהא כ ס פ ר יותר
כ ג ט מ ד ש לה מקרא אלא ודאי כמשיכ הרי טביא דדווקא כשיש קרוב משאר כ ערי ם אבל לעיר שיש בה טי ס בעי דווקא שהיא תהי׳
ב ט ר שכונה ומקו ם טו שב מ כ טי ם שאז א ק כ טי ם מתייראים כיק כ קרזב ה דמלשק כ מ א י ד שכבאט בסק׳׳ב מבואר ד ב ת מ די כו א ט׳פ
שזה מקומם ואז מקרי מצוי או ממציא אי ע )ודרשא דסרס למצוי שאיק כקרוב ה ביותר כיון שמצד א׳ ס מוכ ה לכן א ק ט מ ק ואיכא
או לממציא אי ע קאי ג ם סל ט ר שיש ב ה ט י ס דאעיג דברמבין למימר רלא זו א qזו ק ת ט לא מ ב ט א ס מוך לספר שכולו טי ס
מכות ט א׳ ובחי׳ הרין םנ כ ד pסיו ב׳ העתיקו כדרשא על ס ט ך וסוד שאק מתייראק כלל ש ה ד pס מוכ ק למדינתן אלא אפי׳ לנדר
לססר אגל ג ת ו ט סנ הדר ק סיו א׳ ובריטביא מכוח העתיקו ג ם to ישרא^ת שרובו טי ס או לגי׳ רמב׳׳ם שיש ט טי ס ג״כ א ק ט מ ק .
ט ר של טי ס ו כי ה כ ג ט ס א ט ט ד ד ן סו ס ה מי ה ב׳ שהביאו כדרשא ועיי׳ל ד ב ט ר כ ס ט כ ה לם»• אפי׳ היא ר ח ק ה כרב ה שאק ד ^ לבא
פל ש ר כ ס( ,וראיתי בבעל כ ס ו ד ם רי ס תצא שכ׳ למה כתיב סרשת אנשים מ ט י מ ת כ טי ם מ״מ חיישיק ל עובד דרכים גויס כי ק דמצוי
קט איתן סי׳ ו לאמה עיד מודדין נחל
וזה צ״פ דנכי דאית לן רובא להביא פ״ע מיהו אח״כ כשהולכים למדוד Pפ תי מליזמוח הקדים לה מלממה שאם יאמר כשונא אהרוג
אתו הקרובה ופ״ז א ק לט שום רובא אתו כ ק ח ב ה כמו שביאר רבט ז׳׳ל יי פ ת מלחמה הי א ויאמרו כאויבים הרגוהו במלחמה טנ׳׳ל וצ״פ
ומצאנו שהפיר של טי ם היא כקרוב ה א״צ להביא פ״ פ לא מטעם o wיש לתלות שגוים ה ר ט הי א ק מורפץ כלל דהו׳׳ל כםמוך לספר
ח ב א אלא מ טפם קורבא ופ׳׳ז אק לט ח ב א שמתנגד וכנ״ל וצ״ל ^ ר דה״ק ד טד אי מצאוהו במקום שא׳׳א לתלות בגוים אלא
דרבט ס״ל דפיר זו של טי ם כי ק שיש ח ב א ע ד ה כמאן דליתא כלל » רו צ ח הי׳ ס בו ר שלא ימצאוהו כלל ו מ תון שלא ידמו ה י ק גמלם
דמי כי ק שאם נאמר שממנה יצא החצח א ק פורפק כלל ופ״ז יש ייזמיו שכלן במלחמה ונהרג שם וכונתו ש ס מ ט למלחמה שאז מצוי
לט ח ב א שמתנגד ולככי חשביק פיר זו כמאן דליתא כלל ו מ ו ד ח י י י * Pויש לפיק אם בעיר שיש ב ה הרבה חיות רפות אם ג״כ
לעיר כקרוב ה מלבד זו ו ד ו ק .והא דתק נמצא ט מון לעיר של טי ם ייק סורפק די׳׳ל דהחיות ה ר ט כו דומיא דפיר שיש ב ה גוים ופי׳
אק פורפ ק פ״כ מיירי בטשבק ב ק ההרים וליכא אלא פיר זו ופיר ״פנית כ׳׳ב א׳ וימב׳׳ ם פ׳׳ב מתפנית כ׳׳ח דמקריא ממציא א״פ מיהו
שני׳ של ישראל וכדמוקי בגמ׳ בלא״ה ביושבת ב ק כ ה ח ם ואק זה א ס ניכר שנסקז ע׳׳י חי׳ בודאי א ק פורפ ק ע׳׳ל סי׳ ג׳ ס׳׳א.
תימא דלדפת כמה ראשונים ז״ל כל דק פ׳׳נג לא משכחת לה כ ק )יה « ץ פורפ ק כל^ כ׳׳ה גי׳ די ק בגמ׳ וכ״מ בירושלמי מדתלי ספ מ א
בככ׳׳ג כשאק כ ק ב׳ פרים שוות יושבות בק כ הרי ם כמשי׳׳ת בפ״ה שחזקה טי ם כ ר ט הו אבל יש גירסא אין מודדק ובתוספת א
בס׳׳ח ט׳ ]ובס״ ח נבאר בפ׳׳ה דא״צ ממש יושבת בק כ כ ח ם P ה״פ ד סו ס ה איתא שמניחק אות ה ומודדק לפיר אחרת ח ה ת מו ה
שלא י כ ט כ פו ב ח ם והשבים מרובים פל בני העיירות פ׳׳ש[ ,וב דב ח י מפי א ^ 1פ ם היי ד דחזקה טי ם הרגוהו ואפי׳ לגנד די ק דכגיפם
רבנו ז״ל יש ליישב ד ב ח כ תו ס פ ת א שהבאט לפיל דקתני נמצא ס מו ן משום ני ימצא פרס למצוי אי סרס לממציא א״פ נמי משמע דלגמרי
לעיר שיש ב ה טי ס מניחק אותה ומודדק א חו ח׳ ותמהנו דבגמ׳ ממעסיק לי׳ דומיא דמשרט הרצחנים בטלה ע״פ דילפא בירושלמי
מוכח שאק פורפ ק כלל אבל לדבח רבט ז׳׳ל י״ל ד התוספת א מיי ח י מי ימצא סר ס למצוי ואמרי׳ דבסלה ל;מרי ופוד דלפיל ביארט
בדאיכא ח ב עיירות ישראל ולכן מודדק ל פיי ח ס ישראל ו ט רי די ק ^יי י י ח אית לי׳ ה טפ ם דחזקה טי ם הרגוהו ,ו ק מוכס בגמ׳
מיי ח בדליכא אלא שטח ו מתוספתא זו ראי׳ לדבח רב ט מיהו ה א י י ח מדקתט א ק מודדק אלא לסיר שיש ב ה ט ד וקאמר בגס׳ דקמ׳׳ל
דכייל לה בתוספת א בכדי פיר שאק ב ה ב״ד ע״כ צ״ל דלצדדק ק ת ט דשם ז א ם נמצא ס מו ך לסיר שאק ב ה ט ד שמניחק אותה ומודדק נפיר
לעולם מודדק לפייחת אחרות כ מ ט א ר ט רי .אמנ ם לדעת הריצב״א בה ט ד ומדלא ק ת ט הכי גבי ס מו ן לספר או לפיר שיש.בה טי ם
שיתבאר בפ״ה בס״ה דהא דפיר שאק ב ה ב״ד מניחק אותה ומודדק מלמא דכ ת ם א ק עורפק כלל ,וג ם לכג DTא א ק מודדק ג״כ אק
אחורי׳ ג״כ איט אלא בדאיכא ח ב א נגד הפיר שאק ב ה ב״ד וביארט ®י פ ק כלל ומשום דכייל לה בהדי עיר שאק בה ב׳׳ד נ ק ס א ק מודדק
שם בפז׳׳ה דס״ל ג״כ כדעת כ תו ס׳ ח ״ ד פ״ש ולפ״ז ד ב ח ה תו ס פ ת א יפסש״כ להלן ספקס ה׳ בפ׳׳ה ,ונ׳׳ ה לשק הרמב׳׳ם א ק מודדק כנ
מכוונים מאד ו א ק שום חילוק בק פיר שאק ב ה ב״ד לעיר שרובה פ ק ר ,ולהלן נכתוב ישוב לגי׳ ה תו ס פ ת א שלפניט בפז׳׳ה.
ג ט ם דבשניכם כיכ א שאק רובא ע ד ם אק פורסק כלל והיכא דאיכא אנל ממצה טי ם ומחצה ישראל פורפק .ט כ כ מר׳ ח מצוה תק׳׳ל
רובא ע ד ה מודדק א מו ח׳ ו א ק ג״כ ה א דכייל לה במתני׳ לפיר לדעה זו מדנקס רובה וסשוס .ולכאר מוכח מכאן דספ ק
ה ס מוכ ה לספר ופיר שאק ב ה ב״ד ב ה ד הדדי והא דכדר תני במתני׳ פ׳׳פ פוי ס ק דהרי כאן ס פ ק השוה ולא פוד אלא דאיכא סברא יותר
אק מודדק אלא לעיר שיש בה ב״ד ואמרי׳ ט ר י דקמ׳׳ל דמניחק אותה שהטים ה ר ט הו ואפ׳׳ה פורס ק ואולי משום דכל פ״ע כרי יש ס פ ק
ומודדק א חו ח׳ ולא מני הכי גבי ס מו ן לספר ופיר שרובה טי ס ייייק שמא ט י בא ו כ ר ט ואפ׳׳ה חייבה תורה פ״ע א״כ כ׳׳ז שאץ
משום דקרא כתיב גגי פיר שאק ב ה ב׳׳ד וכמו דלא תני לה גבי יי ג טי ם שאק לט חזקה גמורה שטים הרגוהו כר׳ל כמו כל ס פ ק
ירושלים אע׳׳ג דמודדק א חו ח׳ כמש״כ הרמב״ם ,ולדעת כריצב״א אי שהתורה חייבה ע״פ ופי׳ ט כ ט א יומא כ׳׳ב א׳ ועוד יתבאר גז ה
גרסי׳ בחשא אק מודדק א״ש ק א י אהיכא דאיכא ח ב א ע ד ם ו מ ו ד ק בפ׳׳ה בסי׳ ז׳ ס׳׳ד.
לאמרות ואי גרסי׳ א ק נטרפק קאי ג״כ אתרוטיהו והיכא דליכא ח ב א ( 0כ ״ ד כ מ ה ראשונים .רש׳׳י ו ת ו ט ו ה סי טן ו כ נ >
ע ד ם ושאר שיטות כראשונים ככל יתבאר גפז׳׳ה ג ס ״ ה ס* ני ,ולדעת )זז( ו ד ע ת ה ת ו ט רי׳׳ד שאם רוב העיירות של ישראל מודדק לפרי
כ תו ם׳ ח ״ ד ז׳׳ל צ״ל דהא דבפי קרא למעט ה ס מוכ ה לגוים ע״כ ישרא^ ז״ל כ ת ו ט רי״ד בב״ב כ״ג ב׳ אלו ה ט ס׳ עיירות
p aקרובה הימנה דאל״ה פשיטא א״נ אפי׳ בשאק קרובה הימנה » ישראל ואמת של טי ם ולא ידפט מהיכן בא כרוצח כיי ט אומרים
וכמשכ״ל דכו״א דישראל שבתוכה צחכק כפרה פל שהניחוהו בלא לט׳, זיל בתר רובא ומס׳ של ישראל בא ואפ׳׳ס שהיא קרובה יוסר וכיי ט
אבל כרמב״ם ו כ מ אי ח פשיטא דלא ס״ל כדעת כ תו ם׳ ח ״ ד דהא ס׳׳ל מצריכק מדידה לאותן ט׳ של ישראל ו כ ק ח ב ה יומר כי ת ה מביאה
ד א פי מינטס טי ס בפיר א ק פורסק ועוד יתבאר ג פ׳ ה דעתם בענק ®כ׳׳ל וכנ ה כל דברי ה תו ם׳ רי״ד שם נ ע ת ק בפז״ה לקמן בס״ה ו ס״ ס
רוב וקרוב בס״ח נ י .וכן בס מוכ ה לספר לדעת כ תו ם׳ ח׳׳ ד א ם יש >*נל תורף דבריו שם שהקשה אכ א דמשני שם דלהכי לא אזלי׳ בתר
ח ג ע ד ה מגי א ק פיי ח ת אחרות. יינ א דמיימ דליכא דנפישא מינה והקשה מ״מ הא איכא מ ב א שלא
)ט( א ב ל דפת הרמב״ם וכמאירי וכריטב״א שאם ס מוכ ה לעיר PC מאותה כ פי ר בא המצח דליצטרפו מ ב כעיירות ה ס מו ט ת להוכיח
בה מקום מיושב מגוים אפי׳ כ ס מינטס כ פי ר א ק פורפק. שלא מהקרובה בא ותינק דכה״ג לא מקרי ח ב שאק אנו מסופקי ם
נתבאר לפיג בפז״ה ואע״ג שחבה ישראל כ ק שישראל אינם חצחים מאתה פיר לא בא pמאתה פיר בא ופ׳׳ז אק לנו שום רוב מתנגד
ודאי טי ם הרגוהו. • ואינם יכולים לכצסרן יחד מאחר שאק ח ב מ את ה בא ו ה ם סותרי ם
ס ו א ע ״ ג שפרי ישראל קרובק יותר ממנה .כ״כ כ ח ת ם סופר בחידושיו זה את זה ובשלמא כ ת ם שיש ס׳ חטיו ת מוכרות שחוטה וא׳ נבלה
ב״ב כ״ג ב׳ וכ״נ מ ד ב ח כ מ אי ח ז״ל ו כ פ ת קנו ד ב חו לפיל ז א ט מסופקי ם פל כבשר כנמצא א ם הוא כשר או נבלה יש לנו
ב סק ״ ^ והא דתק נמצא ס מו ן לספר לאו ס מו ן שאק ס מו ן הימנה ח ב שהבשר כשר ו ק כאן אלו כי׳ ט׳ פיי ח ת של ישראל וא׳ של
אלא ס מו ן מצד א׳ .וכן מוכרח למאן דגרסי במתני׳ ס מו ן לספר או גויס וכיי ט מ סופ קי ם אם להביא פ״ע או לא להביא שכוא מכפיר
לעיר טי ם א ק מודדק וכ״ג רוב כראשונים ז״ל ואמאי א ק מודדק של טי ס ע״ז שיין לומר למתל בתר ח ב א ד מפייחת של ישראל הוא
נמדוד לידע א ם היא קרובה או לא אע״כ דאפי׳ אינה קרובה א ק יציין להביא אבל נ שכו^ של ישראל ואנו מסופקי ם מאתה להביא
פורפק ופמשכ״ל בדעת ה תו ם׳ ח״ ד. פ׳יז אק לט שום ח ב משום פיר ואזלי׳ בתר קרוב אלו ד ב חו ז׳׳ל
)יא( דש מי שכתב דאפי׳ אם יש טי א׳ בפיר א ק נטרפק והוא ובס׳ דג rמ״ג סי׳ ל״ב בהפרה ת מ ה שזה נגד משנה מפורשת נמצא
תמוה .כבר נתבאר בסק״ד שהמנ״ח ד ק pמלשק הרמב״ם ה מין לעיר שרובה טי ם לא כ ט פורפ ק ובאמת ל״ק אן בתחלה יש לבאר
ו כ חג ט מה שיש לתמוה פלט. מ ר י רבט ז״ל דבשלמא אי לא כוי מיי ח דעיר של טי ס היא ה ס מוכ ה
)י ס ונראה ד ס מון לספר אם טשבת בק כ כ ח ם פורסק .ש ה ח ייי תי א״ש סברתו זיל אבל כי ק שרבנו כתב בכדיא דאפ״ג דפיר של
ודאי לא באו ק כ ס פ ר וראי׳ ממש״כ כ תו ם׳ בב״ב כ״ג טי ם היא הקרובה אפ״ה שאר פיי ח ת של ישראל מביאות ומודדין לכם
איתן סי׳ ו ל א ח ה עי ר מו ד דיז נ חV לוי
ד) .א( אם יודעים)ב( אקה מקום דירת הרוצח ) 0שדר בה י׳ב חדש או שנכנס להשתקע אף שלא דר בה י״ב חדש
אפשר שאותה העיר מביאה ואפי׳ היא רחוקה ) nומודדין לה וצ׳ע נה( ויש מי שאומרים דבזה אין מביאים אבל אם
יודעים מאתה עיר ^א הנהרג באותו יום שנהרג אותה העיר מביאה ואפי׳ היא רחוקה והראשונים לא כתבו כן (1) .אם
העיר הקרובה מוקפת גנות ופרדסים באופן שיש דרך רחוקה להגיע ממנה אל מקום החלל יותר מאשר מהעיר הרחוקה
אפ׳ה היא נחשבת העיר הקרובה נז( אבל אם א׳א כלל להג^ ממנה כגון שמוקפת חומה ושומרים עלי׳ אינה מן
המנץ ומודדץ חוץ ממנה.
ביום שהרג י״׳ל קצת דדוחק להעמיד קרא שראוהו דר בה י׳׳ב חדש ב׳ וג׳׳ק ס ״נ נ׳ דהא דאילסריך קרא דאק ירושלים מניא ה פ׳׳ע
ויצא והרג ואץ מכירץ אותו אם יבא ולכן תירצו תירוצים אחרים מיירי בימי סזקי׳ שכל ישראל כיו בירושלים ואמ״ג שאז כי ס ה ס מוכ ה
אף דמשכח״ל שראוהו שקנה בית דירה דהר׳ל לאלתר כדר בה ומיד לספר מכל צדדי׳ אפ״כ דכה״ג פורסק ולא דמי למיעוט גוים במיר
יצא ועכשיו א ם יבא לא י כי מכו ,אבל אץ לומר דס׳׳ל כדעת כ תו ם׳ שאין פורפין דכאן אין מצוי כלל שיבואו מיהו דוקא באופן שאין
רי״ד וכרמ׳׳ה דלין ס׳׳ח שאם אץ ה פ ד הקרובה מביאה אץ כלל מצוי כלל כמו כ ת ם ולא דמי ליושבח בק כ כ רי ם דב׳׳ב כ׳׳ג ב׳ דשם
דץ פ״ע ח׳׳ א דמשכח׳׳ל אכתי דירושליס כי ת ה באמת כ עיר כקרוב ה הכונס שאק כעוברים והשבים מרובים סל בני הסיר כמשי״ת בפ׳׳ה
ורר! משום כקושיא דלתיל בתר רובא דפלמא פ״ז י*ל דידוע שה•׳ בש׳׳נז אבל כאן כה״ג ודאי אץ עורפין ופמש״כ בסי׳ נ׳ סי׳׳א וסי׳
מירושלים וממילא אץ משש לרובא דפלמא ושפיר תביא ירושלים כ׳ ס׳׳ם בפז״ה.
מצד רובא דסלמא ולככי איצטריך קרא אפ״כ כר׳צ ובאמת מסוגית
ה ג ד יש ג״כ להוכיח קצת דלא ככיחשלמי דמאי פרין ולתיל בתר ד) .א( א ם יודעים מאתה פיר כר .בב״ב כ״ג ב׳ א״ר חנינא רוי
רובא דפלמא ונוקי דמיירי שידוע שהוא מפיר זו אבל אץ מכירץ וקרוב הולכק אחר כרוב ואפ״ג דרובא דאורייתא
אותו אע״כ דבכה׳׳ג אץ פורפץ כלל מיהו י׳׳ל מדאמרה תורה ו מ ד ח •קורבא דאורייתא אפ׳׳ה רובא עדיף מתיב ר׳ז וכית ה כפיר כקרובה
משמע דלא נודס מאתה סיר הוא ואף אם נימא דגם בזה שייך מדידה אל כחלל ואע׳׳ג דאיכא א ^י תי דנפישא מינה בדניכא וניזי; בתר
כ ד ל ק ק מיהו עיקר דץ מדידה כ רי נ תנ ה תורה לברר מ את ה פיר רובא דעלמא ביושבת בק כ הרי ם פירש׳׳י שאין דרך רוצחים נבא
הוא ודו׳׳ק. ממקומות אחרים לכאן ומתבאר מסוגיא זו דכ טפ ם שהתורה א ^ ה
)ב( מקום דירת כרוצח .יש ל הסתפ ק אם זה תלוי במקום שממנו שהקרובה תביא הוא משום דתליק שהרוצח בא טמנה ואי איכא
יצא כרוצח בפפ ם כ אחרונ ה להרוג או ב מקום שבה דר אחריתא דנפישה מינה דאיכא למיתני שהרוצח בא ממנה כי א
כרוצח ו כנ ה בם׳ מח׳׳ר סו ט ה מ״ד ב׳ דעתו ח ה תלוי ממקום שט מביאה וכ״פ כרמב׳׳ם פ׳׳ט מרוצח ה״ז ] אך יש ראשונים דס״ל
יצא כרוצח בפעם כ אחרונ ה אפ׳׳פ שאיט דר בה כלל וכן לפנץ שבאופן זה אק א׳ מ ק מביאה ויתבאר בפ״ה ל ק ק ס ״ ח[ וא״כ
השתתפות בדמי כעגלה צריכץ להשתתף כל אלו שנמצאו בעיר כז א ת כ״ש אם מדע בבירור על פיר אחת שהרוצח יצא משם לכאורה בודאי
בפת שנמצא כחלל אף אורחים ושיירא כעוברת ד טלם בכלל כ ס פ ק שהיא מביא ] ח ה מתבאר מדברי רש״י ותוס׳ ורבע גרשום ותוס׳ רי׳׳ד
שמא הרגו ,אבל בחידושי חת ם סו פ ר לב׳׳ב כ״ג ב׳ נראה מדבריי ומאירי וכרשב״א ורבט ישעי׳ וכריטב״א דתליא מאתה פיר יצא
דתליא ב מקום שהרוצח דר שם ופל אותה כ פי ר מוטל להביא ע״ע כרוצח כמשי׳׳ת להלן בפ׳׳ ה[ .אכן לדעת כראשונים הסוברי ם לין
ולא סל הפיר שכחצח עבר דרך עלי׳ שכתב שם ל ת ק על מה שהרמב״ם ס׳׳ח דאם ים פיר גדולה אין א׳ מהן מביאה דכתורה לא יזייבה
כשמים אוקימתא דיושבת בץ ההרי ם ]ופי׳ בזה לין ס׳׳ת ט׳[ בפ״ע רק א ת כ פי ר כקרובה ואם יש ראי׳ שהרוצח בא מהעיר שאינה
ו תי ק דכ תום׳ הקשו דמשמפתץ מוכח דכבאת כעגלה משום דתליק קרובה ליץ כלל pע׳׳ע א״כ ג ם כאן א ם אינה כ פי ר כקרוב ה לא
שהרוצח יצא משם וא״כ אמאי נ ק א ס מוך לעיר שאץ בה ב״ד יביאו כלל פ«נג מיהו לכאר pזה לא משכח״ל כלל שיודעים מאתה
מניחץ אותה ומודדץ לעיר שיש ב ה ב״ד ואמאי ה א מוכח שהרוצח פיר יצא כרוצח דכא קי״ל שאם נודע מי הכהו אק פורפין כלל
יצא מפיר שאץ ב ה ב״ד וכתב דיןושיית כ תו ם׳ אינה מן על כקושיא אן לשיטת הירו׳ שנתבאר לפיל סי׳ ד ס״ב שאם העדים ראו את
השני׳ ולתיל בתר רובא דפלסא ופנץ שמודדץ לסיר שיש בה ב״ד כ הורג ואין מ כ י ח מי הוא וכשיבא לא יכירוהו לא מקרי מדע
משום שעל הב״ד מוטל להשגיח אם בא לידם הנרצח שלא יפטרוהו מי הכהו ועורפץ ש פ ד משכח׳׳ל שיודעים שהוא מאותה כ פי ר אבל
בלא מזץ ובלא לוי׳ ולזה הקשו א״כ מאי פ ר ץ הגרר ולתיל בתר מ ב א אין מכירץ אותו מ ו ן שראוהו יוצא מפיר זו והרגו אבל לדעת הרמב״ם
דעלמא ה א מ״מ הנרצח עבר ד ק עליהם כשהלך מרובא דעלמא ד׳ל שנתבאר שם דלפולם א ם ראוהו אץ פורפין ]ול׳׳ד אם ראוהו
וא״כ פליכם כי׳ מופל ללוותו במזץ ולוי׳ אבל קושיית הגיר הראשונה בשטת רציחה דאפי׳ ראוהו ב ס מון מיד ויודעים שהוא הרג אץ
שפיר מקשה דשמא יצא מ סיי מ ת הגדולות ולא מבר כלל ד ק פליכ ם פורפץ כמשר׳ת שם[ וא״כ לכאו׳ לא משכח׳׳ל כלל לכאי דינא.
והא ד טנ ר באמת פ מ ך ג״כ ולתיל בתר מ ב א דפלמא כיי ט משום ונראה דיש להוכיח דדפת ה תו ם׳ וכרשב״א ורבט ישסי׳ ז״ל וכריטב״א
דסוגיא זו ס״ל דלא תליא כלל בנרצח ]וכדע ת רבק דהכא בימשלמי וכ תום׳ רי״ד ככר מב״ם דאץ עורפין בככ׳׳ג דמקרי טדע מי הכהו
דפינינו לא ראו קאי אהורג[ וא״כ לא חיישיק רק לעיקר מקו ם שהתום׳ בב״ב כ׳׳ג ב׳ ובב׳׳ק פ׳׳ב ב׳ הקשו אמאי איצטריו קרא
כ הורג ושפיר פ ר ץ ולתיל בתר מ ב א דעלמא אבל כרמב״ם פ ס ק דאץ ירושלים מביאה פ׳׳ט תיפוק לי׳ דאזלי׳ בתר רובא דפלמא
כסוגיא דסוטה בגיס די ח דידינו לא שפכה ופינינו לא ראו ק אי וכרשב׳׳א ורבנו ישעי׳ בשטמ׳׳ק ב׳׳ק וב׳׳ב כתבו ג״כ תירוצים לקושיא
אנכרג שלא בא לידינו ופטרנוהו ולכן כשמים אוקימתא דיושבת בץ זו וכן כריטב׳׳א ו כ תו ם׳ רי׳׳ד בב׳׳ב ולכאר מאי קו ש ק ה א שפיר
כ הרי ם ולא הביא רק אוקימתא קמא בדליכא זה תו״ד בתום׳ ביאור איצטרץ קרא לכיכא דנודט שהרוצח בא מירושלים והו׳׳א דמייתא
מעם כ מ מתבאר מתוך דבריו דבכורג לא חיישיק כלל ד ק א ת ה ואפ׳׳ג דאיכא רובא דפלמא אע״כ דס״ל כדעת כרמב׳׳ם דככ׳׳ג
סיר יצא באחרונה רק מעיקר מקום דירתו ]שבה דר י״ב חדש כמשי״ת כר׳ל טדט מי הכהו ואץ טורפץ כלל ואע׳׳ג דגם לדעת כרמב״ס
להלן בע״ה[ וסיר זו צריכה להביא ע׳׳נג ו כנ ה לברר שאלה זו יש סשכח״ל מ ץ שהסייף שהרגו ב ה כי׳ ידוע פ׳׳י סי מני ם מובהקים
לבאר בתחלה דכנ ה כרמב״ם כתב בפ״ט מרוצח כ״ב דמביאץ עגלת וטב״ט שהי׳ לפני ז ק מועט בירושלים שפ״כ כרוצח לא הי׳ מספיק
בקר משל אנשי אותה הפיר דהייט שגובץ מפו ת מכל ב ט כ עי ר ליכנם לסיר אחרת פ ם סייף זו ו א׳ > מוכרח שיצא מירושלים מיהו
ובמדרש תנאים דריש לה מדכתיב ולקחו ז ק ט כ פי ר ההיא שתהא דוחק גדול לאוקמי קרא בככי אבל לפי כירו׳ הא משכח׳׳ל בפשיטות
לקיחתה משל אנשי אותה כ פי ר ]ואפשר דמלשון ההיא דריש או מכ״א . אע*כ דס׳׳ל דלא קי״ל בהא ככירושלמי ,מיהו למה שנכתוב בסמוך
ד ה ^ דפיקרו צריך לדרשא אחרת כמש״כ רש״י סו ט ה מ״ה ר ד״ה בשם כח ת׳׳ ם דתליא באתה מקום דירת הרוצח ולא באיזה פיר כ־׳
קיא איתן מו ד דין tv סי׳ ו ל א ת ה נחל
)ג( ש ד ר ב ה י׳׳ב חדש .בב׳ע ד א׳ כ מ ה יהא בסיר ד כ א כאנשי ת׳׳ל[ ויתבאר במ׳׳ה להלן סי׳ ז׳ ס׳׳א ויש ל הסתפק למה סי ע ה חורה
כפיר י׳׳ב חדש ואם קנ ה בה בית דירה כ רי הוא באנשי את בני המיר שהרוצח יצא מתוכה להביא נד׳ס אם .משום שמל נל
כפיר מיד ואמרי׳ נג ס׳ ח׳ א׳ ורמינכי כ ח סר ת והגמלת המוברח יא׳ מססקי ק שמא הוא הרוצח ]ולפ״ז ודאי דתליא במי שהי׳
ממקום למקום והודחה פ מ ה ם ק בסקילה וממונם פלט ו א ם נשתהו י אותה המיר באותו יום של הרציחה דמה לנו במקום דירתו כיון
שם שלשים יום הן בסייף וממונם אבד אמר רבא ליק כ א לבט מתא שביום הרציחה הי׳ כאן שמא הו א הרג[ או שהוא מנק כפרה
הא ליתובי מתא כדחניא כמודד כנ א ה מאנשי כ פי ר כל שנשתכא ״יי ק שבסירם נמצא רוצח חייבה תורה מל כל בני הסיר כפרה
שם יג׳׳ח א סור ליהנות מ מט פחות מכאן מותר מיושבי המיר כל שטלן אחראין לממשיו ויש בזה נ מ ה נפק״מ כגון חולה וקיטס שבודאי
שנשתהא שם שלשים יום א סור ליהנות ממנו פחות מכאן נטתר ליהנות לא הרג וכדומה או שיש פדים שבאותו יום לא יצא מפתח ביתו והיו
ממנו ופ׳׳ש ברבט גרשום שנתב משום שהכתוב מיירי בלשץ יושבי ®מי ו אי משום דמספק׳׳ל שמא הוא הרג ה א כאן ל״ש זה וא׳׳צ
כדכתיב ה כ ה תכ ה את יושבי וגר אבל למקרייא מבט מתא להיותן להשתתף ואי משום כפרה צריכץ כולן להשתתף וסוד כמה נ״מ.
כאנשי כפיר כו׳ נראה דלכל מילי הוי שיפורא ביב׳׳ח ו ^ בפיה׳׳ג והנה החינוך כתב ונוהגת מצוה זו ]של פ״פ[ fc3׳ vכר וחיובה סל
דכתיב יושבי כ פ ע כ ד ל׳ יום וא״כ כ״ ה כאן דינו בינ׳׳ח ונטד ®זכריס ויותר מל ישראל המיר ] ר דצ״ל מל זקני הפיר[ וכפנ ק שכתוב
דכא ילפי׳ במדרש תנאים שתהא לקיחתה משל אנשי או ת ה כנטר ייקחי זקני המיר ההיא מנ״ל משמט דכוונתו דכל הזכרים צרעק
ו הנ א אמרי׳ דלשץ אנשי כ פי ר משמס יב׳׳ח דאל״ה הול׳׳ל שתהא להשתתף בדמי המגלה ומצות ההשתדלות מל זקני המיר ]ויתבאר
לקיחתה משל יושבי אותה כ פי ר ] אך ברי׳׳ף ורא׳׳ש הגי׳ כ ט ד ר מבני נע׳׳ה נ סי׳ ז׳ ס׳׳ א[ ,ו כנ ה הא דנשים פטורות מהשתתפות בדמי
הפיר ע׳׳ ה ב םנכד pקי׳׳ב א׳[ ונטד מצאתי בחידושי ה pםנ כ ד p אץ לומר משום שאין ל ק ממון דהא איכא פנויות ואלמטת
קי׳ע א׳ שכתב שם דדווקא לפנץ כנדחץ א ע א ריבויא מושבי כנטר וגרושות אלא נראה שלמד ז ה ממחצית כשקל דנשים פטורות כדתק
דסגי בל׳ יום אבל לפנץ המדיחץ דלא מציט קרא צ pיב-ח ככל יש״ק דשקלים מ׳׳ר ובשלמא א ם נאמר דהתורה חייבה זה משום נ פ ר ה
מילי כרי מבואר ב כ מ א דפשיטא לי׳ ל ה ^ דלכל מילי מ ט ביב׳׳ח שפיר נלמד זה ממחצית כשקל דנשים פטורות אס״ג דגם ק מתכפרות
ולאו דוקא לפנץ צדקה pלמנץ פיכ׳׳נ דאיכא קרא מיוחד סגי בל׳ יקרבנות צבור נ מו שהוכיח נ ם׳ זרס אברכ ם סי׳ ד אוח כ׳ מכ א
יום ]ו ה א דיש דברים בפניני צדקה דסגי סחוס רטב׳׳ח בב׳׳ב מ׳ א׳ צנ ו עו ת ז׳ א׳ ואימא יולדת ובחילק קל׳׳א ד ע פ ר אלו כפבדי ם
כיי ט לפי צורך כצדקה פ״ש[ ודפת כננטק׳׳י ב׳׳ב ז׳ ב׳ דאץ נפק*מ ®אץ שוקלץ כד תק נשקלים שם וכ ט ס ם דפיקא כפרה חייבה
אם דפתו להשתקט או אץ דפתו לכשתקס דלפולם צריך יב-ח אבל תורה י ק מל כאנשים שכם אחראים יותר לממשה נ ט כ פי ר ומהא
במרדכי שם כני א בשם ם׳ החכמ ה דאם דפתו לכשתקס כו׳׳ל כקנה למד כחינוך ג״כ לכאן שרק מל כזכרים חיוב ככ פ ר ה אבל א ם טמ א
בה בית מ ר ה וכו״ל לאלתר מבני כפי ר וכ׳׳ס במשנה ברורה סי׳ דחיוב ההבא ה הוא רק משום דמספק״ל מל כל א׳ וא׳ שמא הוא
תכ׳׳ט לפנץ מפו ת חיטץ. כרוצח א*כ מה זה שייך לכפרה ולמה לא יניאו כנשים כמו כאנשים
נ ח ונר או ? שמודדץ לה וצ״נג דהא המדידה מפכבת כטיל סי׳ ה׳ ייי א׳ א שאשה כרגתו כמו איש א פ ״נ דפשיטא לי׳ דהחיוב כו א
ס׳׳א ]ואפי׳ להסוברים בסמוך ס׳׳ה שאץ המדידה פנץ י מו ס כ פי ה ו כ א דפשיטא לי׳ נ א מ ת דכחיוב'מ שום כפרה י׳׳ל מדלא
לההבאה כאן מו ח כמו בעיר גדולה שצ pלמדוד כ ד ל ק ק ס׳׳ח חילקה תורה וחייבה לכל בני כ פי ר להניא משמס אפי׳ מי שידות
ופוד דלמאי דקי׳׳ל פיר שאץ ב ה זקנים אץ מביאה ע׳׳פ במכות » א הרג חייב להביא ומוד ד סנר א הוא דאץ כ ט פ ם משום דמספק״ל
י׳ ב׳ מו ח דהמדידה וההבאה פנץ א׳ כמ׳׳ש כב׳׳ש ב כ מ א ו ל ק ק ®ל כל א׳ שמא כו א כ מ צ ס דכא כ ע׳׳פ א ק מכפרת כלל מל כרוצח
יתבאר בע׳׳ה דפיקר דבריכם ת מוכי ם ולנטלם המדידה וההבאה י ק מל ב ט הסיר כמשי׳׳ת בפז׳׳ה בסי׳ י׳׳ז ס׳׳א ]ואפשר ש; :י שיודס
פנץ א׳[ מיהו ע׳ ע צריך ל מ חר למוד פיר א׳ לפחות לפמש׳׳כ בסי׳ ה׳ נפצמו שהוא כרוצח א״צ להשתתף כלל בדמי המגלה אפ׳׳ג שהוא
ס׳׳ז בשם מ ק בפל חזו׳׳א )שליט׳׳א( זצ״ל דאץ מדידה פחו ס מב׳ מ ט כ פ ע דבלא׳׳ה לא ע פ ר מליו[ וע״ס ל ק ק פוד ראי׳ לזה נפז׳׳ה
פרים וג ם כל כדנטת שהבאט שם שיעים ג״כ כ אן ע״ש .אכן יש י י ק ק נ ס׳׳י ס ק״ ה כ ב א ט פוד ראי׳ נכונה לזה ,ואחר שנתברר דחיוב
^דסתפק בזה מפס ם אחר דכנ ה פנ ץ כ מדידה הוא שכתורה רוצה הנ א ת בני כ פי ר הוא משום כפרה כי ק שהרוצח מסירם ממתה
שיתברר כדבר פ׳׳י המדידה א ת ה כ פי ר כקרובה ואפי׳ נמצא בסליל ’ י ^ ת כדברים כהח׳׳ם ד׳ל דלא מס תבר דנני כ פי ר צרעץ כפרה
לעיר שכדבר ידוע בלא׳׳ה שהפיר הזו הקרובה אבל כ תו ר ה הקפידה מל סונ ר אורח שטבר לרגע דרך פירם דמנא לכו להכיר נמפשיו
שיתברר דוקא ע׳׳י מדידה )נמ שר׳ת בסי׳ כ׳ ס״ז( ומה שהפיר ומסתבר דכחיוב מל בני כ פי ר שהרוצח דר אצלם מליכם חייבה
הגדולה מביאה אפ׳׳ג דל״ש שם מ ח ד ה כבר כתב כמאירי הואיל תורה להביא כפרה מל גידולק שגידלו ולפ״ז צריכץ להשתתף בדמי
והיא כקרוב ה משום אחרת שמגינה כמוה ]ויתבאר בס׳׳ח בע׳׳ה[ הפגלה ג ״נ רק תושבי הפיר שדח בה י׳׳ב חדש לפחות אבל אורחים
ומבואר דגם שם שייך מדידה ל ב ק שהיא הקרובה ביותר מכג יפיירא כפובר ת אץ מס תבר שצריכץ להביא כפרה פל מפשה בני
כ א ח ח ת שמנינה כ ק ה ואנר׳ג שאץ מודדץ אלא לעיירות שסביבות ®®יי ו מוי יתבאר נמ׳׳ה בסי׳ ז׳ ס׳׳א .ונראה שיש להביא פוד ראי׳
כחלל ולא לפייחח הרחוקות שאץ ד ק רוצחים לבא משם וב פיי ח ת לדפת כ מ ת׳׳ס ז׳׳ל מדפריך כג מ׳ ולחיל בתר רובא דסלמא ומשני
אלו ידוע שהיא כגדולה ביותר ג ם בלא מדידה מ״מ כ רי אילו לא ייושנת בץ ההרים ולמה לי׳ לאוקמי ביושבת בץ כ הרי ם לוקי ביושבת
כי׳ שם כל כעיירות סביב כחלל כיו ע*כ מודדץ לנדירות הרחוקות נ ץ כ פיי ת ת ואין דרך לסבור כ׳׳א דרך אותן כפ רי ם וא״נ פ״כ
יותר ושם כיו נמצאץ ג*כ פיי ח ת כמנץ כ פי ר כזו נמצא שהמדידה כרוצח כשהלך להרוג פכר דרך אותן הסיירות ולכך צריכץ ק להביא
ביררה לי שהיא העיר כקרוב ה יותר משאר כ עיי ח ת שמנינם כ מו ה ®׳׳מ ואץ לומר שזה דוחק דא׳׳א שלא יהא ד ק נ ץ פיר לנדר דפ״כ
]ומ״ מ אפשר שא״צ למדוד להערים הרחוקות יותר דעכשיו שמצאנו פיץ שאץ שם ד ק כמלך מהלך בר׳א לא חיישי׳ להולכי ד ק שם
שפיר זו קרובה ממילא כ ט אץ ד ק מצחים לבא משם כלל ואינם עד מוכ ח מתירון הגמ׳ ביושבת בץ הכרי ם שאץ ד ק לילך לשם
מכמנץ וצ״פ[ וכ׳׳ז שייך ח ק א שם אבל כאן שיחע שהמצח משם ייוב כ פיי ח ת שננטלם כך הוא שסוברים ד ק סיירות אמרום והדרכים
לכאף ל׳׳ש כלל מ ח ד ה דהרי אץ לך שום פיר שתסתפק בה ח ץ מפיר מפיר למיר ובפרט לפ״ד כ תו ם׳ רי׳׳ד שיתבאר נ ס׳׳ ה בס״ח אפ״כ
זו ופ«כ ני ץ שאץ המדידה מבררת כלום ל׳׳ש כאן כלל מדידה וכיץ דאץ תלד כלל במקום שסבר להרוג רק במקום שדר בו הרוצח ואפשר
דמדידה מעכבת א׳׳א להביא פ״פ וצ׳׳נג אך לפ׳׳ד כגו ר ארי׳ שהבאט ש מ אן ג״כ למד כחינוך שאץ כ ס פ ם משום שחוששץ פל כל א׳ וא׳
בסי׳ כ׳ ס׳׳ז שאץ פנץ המדידה לברר רד ,מצוה בפלמא זה שייך ג ם שמא הוא כרוצח דא״נ הי׳ תלד ממקום שהרוצח יצא לאחרונה ,וסוד
כ ק אך שם תמהנו פליו פ׳׳ש. יש קצת ראי׳ ס כ א דיומא ס ג א׳ סל מי להניא פ״מ פל כ פי ר או
)ה( ר ש מי שאומרים כר .בהגהות כג״ר יפב׳׳ז בב׳ ע כ״ג ב׳ חצ ה ®ל הנחרות וכרי ה נ ק כי׳ במזרה בשפה שהרג ופשיטא דפל כפזר ה
לפרש כל כ סוגי א דקאי אנכרג ו מ ס פ קי ק מ את ה פיר יצא להניא אך יי׳ל דבלא״ה ®י Tשם שפיר וכלא נודס מי־ הכהו וגם
הנהרג ופטרוהו בלא מזון ובלא לוי׳ ו ד ב רו סנ ט כי ם דא״נ פשיטא הפזרה אינה פיר פ׳׳ל ס׳׳א.
איתן סי׳ ו לאמה עיר מודדין נחל ל,יב
ד״ נא( נמצא סמוך לעיר שאין בה ביד ) Qשל כ״ג סמוכץנס מניחץ אותה ומודדץ לעיר אחרת שיש בה ב״ד והיא
מביאה ע״ע נד( וייא דדוקא אם העיר שיש בה ב״ד גדולה כמו העיר שאץ בה ב״ד)ה( וי״א אע״ם שהעיר שאץ בה ב״ד
גדולה יותר וכן עיקר נו( ואם״ בדיעבד אם הביאה העיר שאץ בה ב״ד אינו כלום וצריכה העיר שיש בה ב״ד לחזור
ולהביא נז( ויש להסתפק אם אץ בה ב״ך קבוע אלא שהב״ד בא לה ממקום אחר אם מקרי שיש לה ביד נח( ודעת הריצב״א
דהא דהעיר שיש בה ב״ד מביאה דווקא כשהערים שיש בהן ב״ד מרובים על הערים שאץ בהם ב״ד אבל אם אינם
מרובים והעיר שאץ בה ביד היא הקרובה אין עורפץ כלל נט( ואם אץ ב״ד בכל סביבות החלל י״א שאץ עורפץ כלל
ס וי״א שמודדץ לאחוריהם עד שמגיעץ לעיר שיש בה ב״ד גיא( ואם ידוע בודאי שהרוצח ע א מהעיר שאץ בה
ב״ד מסתבר שאץ עורפץ כלל ני□ ואם נמצא בתוך העיר שאץ בה ב״ד צ*ע.
לספר או לפיר שרובה נוי ם או לגטר שאץ ב ה ב״ד לא כיו ט ר פ ץ דתליא נ או תו יום שיצא ולא 3פיקר דירתו ו א״נ אמאי איצטריו לשגויי
ואיכא למידק היכי כייל הני תלתא בהדי הדדי ולא דמו דסמוך לספר ניו שנת נ ץ ההרים הר׳ל לשנויי אפי׳ ניו שנת ב ק כעיירות רק שצרין
או לעיר שרובה גוים אץ עורפץ כלל כנ״ל ם״ג ואפי׳ עיר של טי ם לעבור ד ע אותן כעיירות וא״כ ס לי ק להניא הע״ע שיצא מכן
רחוקה כנ״ל שם וגבי עיר שאץ בה נ״ד מניחץ אותה ומודדץ לעיר באחרונה ול״ק ולתיל בתר רונ א דעלמא ונ כ ״ג הקשינו לעיל סק״ב
שיש בה נ״ד כר חוק ה וי״ל דלהכי באמת כ ד ר תנא אץ מודדץ ע״ש .ומלבד זה הו א נגד כל הראשונים שפירשו כ סוגי א על כרוצח
אלא לעיר שיש ב ה נ״ד כדי שלא ת ע ס ה דהאי נ מי דמיא להנך ו כיי ט כמש׳׳נ רש׳׳י בהדיא שאץ ד ע רוצחים ט ׳ וכ׳׳כ כ תו ם׳ ב ד׳ ה בדלינא
נמי דקאמר בגני פשיעא כ ד קמ׳׳ל כדתניא כ ף היי ט דהכא מודדץ שמשם בא כ הו רג וכ׳׳כ רבט גרשום שם וכ״כ ה תום׳ רי׳׳ד שם
נ א מ ת ולמאן דגרים במתני׳ אץ מודדץ הו״א דאץ מודדץ וממילא ]הבאנו דבריו לעיל ם׳׳ג[ וכ׳׳ה במאירי שם ונראה דכן מוכח ג*נ
אץ פורפץ כלל כדפירש״י .ומכאן ראי׳ דמדידה מפכבת וכמש״ה מדברי כ תו ם׳ והרשב׳׳א ורבנו ישעי׳ והריעב׳׳א שהבאנו בסק״א שטרחו
ב ם״ ג׳ סי״א וכיץ דתט אץ מודדץ ממילא ידענא דאץ עורפץ. ליישב הקושיא ל׳׳ל קרא דאץ ירושלים מביאה ע״ע תיפוק לי׳ דאזני׳
ובספרי ם״פ שופעים תניא ו הו רי ח זקני כ עיר ההיא מצוה בזקני בתר רונ א דעלמא ולדעה זו ה א שפיר איצעריך קרא כשידוע שהנהרג
ה פ Tה הי א משמע מצוה ולא לעכב והרמב״ם ושאר הראשונים ה ״ מירושלים וע״כ דלא ם״ל הכי ,מיהו בתשר משכנות יעקב ם ו ן
מפרשים לה סל מצות ההורדה לנחל איתן כמשי״ת בעז״ה נ ם ״ ״ מו*מ וכן בחידושי חת׳׳ם ב״ב כ׳׳ג ב׳ כ ת ט נ״כ כך ליישב דעת
ם״ג ]ושם יתבאר למה איט מעכב[ אבל כגר״א נרים בספרי והורידו הרמב׳׳ם שהשמיע אוקימתא דיושנת בץ כ הרי ם דם״ל דםוגיא זו
זקני כ פי ר ה הי א שיכול מצוה בזקני העיר ההיא ת״ל שוב זקני הנדר כנדד דעינינו לא ראו קאי אכורג אבל כרמב׳׳ם פ ם ק דקאי אנהרג
ההיא שינה לעכב מכאן א מ ת נמצא ס מוך לספר או לעיר שרובה וקושיא ראשונה שפיר מקשה אף למ׳׳ד דקאי אנכרג וכבר הבאנו דבריי
טי ם או לסיר שאץ בה נ״ד לא היו מודדים ואץ מודדים אלא לפיר לעיל בםק״ב ולפ׳׳ד נמצא שאם ידוע מאתה עיר יצא הנהרג אותה
שיש ב ה ב״ד וכבר ביארנו בע״ה נ ם ״ כ׳ ם״א שאץ דעת הגר״א כעיר מביאה ואפי׳ רחוקה ח ה תימא ולא הוזכר נשום מקו ם ורוב
דע״ע דינה כקדשים ובפי בהו קרא לעכב דכ א הגר׳ א עצמו ג ת ם הפעמים מכירץ את הנהרג ע מ ש ^ םי׳ ג׳ ס׳׳א ו א פ ^ לדעת מהיכן
שם ב ס מון אל נחל איתן כמשמעו קשה ומנץ שאע׳׳פ שאינו איתן יצא באחרונה וכבר תמה בזה ב ט דבר אנציכם םי׳ ד אות כ׳ ]ושאר
כשר ח״ל בנחל אע״פ שאיט איתן כשר אלמא דלולי קרא ה ״ מפכב ג ם תמיהותיו שם מיושבות ע ם מש״כ כ ח ת״ ם ב״ב שם[ וכן ב ט באורי
בלא שנה פלט והא דמצתך כגר״א גבי ז ק ט הסיר קרא לעכב הייני מוהרא״ל ת מ ה סל כמשכנ״י.
משום דהו״א ח קני כ פי ר אורחא דקרא דכל צרכי כ פי ר נפשץ פ״י נו( א ם המיר ה קרונ ה מוקפת ט׳ .ע׳׳ל סי׳ ס ם rםק״ח שהוכחנו
הזקנים וכמו שכתוב גבי מוציא שם רע ובבן סורר ומורה ובכמה ד אט׳ג דמהעיר כר חוק ה יש פחות זמן להגיע לכאן מאשר
מקומות ולכן צריך כאן קרא לעכב ]ושם כ תב ט ע ע ם כגר״א שהגיה מהעיר כקרוב ה אפ״ה כעיר כקרוב ה מביאה וכתבנו ב׳ עס מי ם
כן[ ואפשר דגמ׳ דיץ נמי ס מ כ ה על מה דכתיג ת ת זימט זקני כ ט ד ע״ז או דלא פלוג רחמנא או משום ד ד ע בני הכיר כקרוב ה להיות
כמו ב ס פ ת ,ובירר נפירקץ א״ או לעיר שאץ בה ב״ד לא כ ט מודדץ מצוים במקומות כם מוכ ץ ל ק אפי׳ אם יש להן ד ע ארוכה להגיע
אלא מפיר ]צ״ל לעיר וכ״ה בנ״י[ שיש ב ה ב״ד דכתיב ידינו לא שפכה שם יותר מאשר בגי כ פי ר כר חוק ה ע״ש ושט כ ע ע מי ם שייכים ג ם
את כ ד ם כז ה וג ר ו ה פ״ כנכון הוא כמש״כ בהגהו ת אמרי ב ת ך באן.
דלקמן בירר ה״ו אמר״ ר נ ק דככא פ ת pקריא בהורג שלא בא ) 0א ב ל אם א״א כלל כף .דהא מבואר בב״ב כ׳׳ג ב׳ דכעע ם דהפיר
על ידיט ופטרנוהו ולא הרגנוהו ו כנ ח ט הו ועמעמט על דיט ורבץ כקרובה מביאה משום שתליק דממנה בא החצח א״כ אם
דת pפתרץ קריא בנהרג לא בא על ידיט ופטרנוהו בלא לו״ ולא ידעי׳ בודאי שלא נ א ממנה בודאי מםתברא שאינה ק המנץ ומודדץ
ראינוהו ו הנ חנו הו.בל א פרנ ס ה והירושלמי כאן אזיל בשיטת רבק ח ץ ממנה דלא גרע מדאיכא רובא נגדה.
דהכא ] דכו א רבק דא״י[ דקרא בהורג מיי ת שלא פ ע ר ט כו בלא דץ
וא״כ מוכח דבפיה״ד שטכלו לדונו וטכלו לומר ידינו לא שפכה וג ר ו ג ט ה ) .א( נ מ צ א םמוך לעיר שאץ ב ה ב״ד .ת ק ב סו ט ה מ׳׳ד נ׳ נמצא
די ק דמייתי קרא אחרינא אזלא לשיטת״ דקאי על הנהרג ח ה יכולים סמוך לעיר שאץ ב ה נ״ד לא כיו עורפץ ]ויש גורסץ
לומר נ ם בלא ב״ד ולכן הוכרח להביא קרא אחרינא ח ק ט כעיר, מודדץ וכ״ה ג״ רש״י ל ק ק מ׳׳ה ב׳[ אץ מודדץ אלא לעיר שיש
כנ״ל ח ק ט כנטר אפשר והא דלא נ פי למילף בירר מזקני כ פי ר בה ב״ד ובגרד מ״ה ב׳ או לעיר שאין ב ה ב״ד דבעיק ז ק ט כעיר
דאורחא דקרא הוא ואע׳׳ג דכתיב קרא אחרינא זקני כ עיר ״׳ל וליכא אץ מודדץ אלא לעיר ט ׳ פשיעא כיץ דתנא לעיר שאץ בה
דאיצערץ לומר דמניחץ אות ה ומודדץ אחור״ ו ג ט די ח ילפא לה ב״ד אנא ידפנא דאץ מודדץ אלא לעיר שיש בה ב״ד ה א קמ׳׳ל כדתניא
מתיבת כעיר כדפירש״י .ובמדרש תנאים ם״פ שופעים איתא ולקחו מנץ שאם נמצא םמוך לסיר שאץ ב ה נ״ד שמניחץ אותה ומודדץ
זקני כנדר ההיא מכאן אמרו נטר שאץ בה זקנים אינה מביאה ע״ע לסיר שיש ב ה ב״ד ת״ל ולקחו זקני כ פי ר ה הי א מ״מ פירש״י קמ״ל
״ ל דדתש ג״כ מדכתיב ט ד כ פ ע ם ולקחו זק ט ה ט ר דכבר כתיב כדתרא כ ר וה״ק נמצא ט מון לעיר שאץ בה ב״ד אץ מודדץ לה
ו כו ת דו זקני העיר ש״מ לעכב וכגירסת הגר״א א״נ ס״ל דלא בעי אלא לעיר שיש בה ב׳׳ד מודדץ אתו היא עיר שיש בה ב״ד קרובה
קרא לעכב ,ובמכות ״ ב׳ גר ם״ עיר שאץ ב ה זקנים ד א ט ו ד א ט לו ואי לא הדר תניא הו״א אץ מודדץ כלל ,ת״ל ולקחו זקט הפיר
מד אמר מביאה ע״ע וח״א אינה מביאה ע״פ לט׳ד אינה מביאה מ״מ דהאי ה ^ קרא יתירא הוא דמצי למיכתב והיתה הפיר הקרובה
ט׳ ע נ פי ק זקני כפיר ההיא וליכא למ״ד מביאה ט׳ ע מצוה בעלמא אל החלל ולקחו זקני׳ עגלת בקר פ כ > והנה במתני׳ ת ק נמצא סמיך
קיג איתן סי׳ ו ל איז ה עי ר מו ד דין נחל
שאחוח סביבותיו אבל בהא שמודדץ לפיר שיש ב ה ג׳׳ד היינו אפי׳ יית> כריטנ״א שם דפלעי בפלוגתא דהנאי בםנהד pמ׳׳ה ג׳ אי
לאחורי סביבותיו כדאיתא לכדיא ב תו ספ ת א ד תג א ר בסמוך בנ ר ה ’®יק קרא כדכתיג ו נ ג ר ח מ סו כ חו ם׳ שם כי ני פליג מל משנחינו
א׳׳ש דאי לאו דיש ב ה ב׳׳ד לא היו נטדדץ אחורי׳ כ י > אבל לפ׳׳י ’®יי שאץ נ ה נ ״ י אץ מודדץ לה ויחגאר להלן נפז״ ה ודמה כר מנ״ ם
כ תום׳ במכות י׳ ב׳ שאם אץ ג׳׳י בכל סביבותיו איכא למ׳׳י שאץ יהמאירי דסוגיא ו ה ח ם לא מיירי גנ ״ ד רק בזקגים ממש ויבואר
נטרפץ כלל ולאידך מ׳׳ד מביאה כ פי ר שאץ ב ה ב׳׳ד א״כ פ׳׳כ ה א ’®*ה לכלן ס׳׳ז א מ 5ם לחי׳ כ חו ם׳ דמיירי שאץ ג״ד בכל סנינו הי׳
דמודדץ לפיר שיש ב ה ג׳׳ד מיי ח ג*כ ב פיי ח ת ש סגי ט תיו ודלא ׳ ׳ ילא ס״ל למ״ד שאץ מפ כג כדרשח הירר דס׳׳ל דקרא קאי אהורג
כ כ תו ספ ת א וא״כ קשה סיפוק לי׳ משום רובא ובתפארת ישראל ת י ת יס״כ ל׳׳ש לומר ידינו לא שפכה וגר אלא כסברה כבבלי דקאי אנהרג
דהא דפיר שאץ בה ק״כ אינה ראוי׳ ל ס נ ה י ח היי ט דוקא ק*כ א ט י ם ״״י ס׳׳ל כיץ דאמירח כפרשה אץ מפכב ככפ ר ה כמשייה בסי׳ מ׳׳י
ראוץ לפדות כדמשמפ ספ׳׳ק ד ס נ כ ד ח ד כ ס פ ם כ ח שיהו ראוץ ס״ז ננד׳ה ג ם אם אץ ראוי לומר אץ מפכב ואפ״ג דכל שאץ ראוי
לזוממץ וזוממי זוממץ אבל כאן לפנץ ח ג וקרוב כל כר אוי להרוג ינילה בילה מעכבח לאו בכל כדברים אמרי׳ pכמש׳׳כ חום׳ מולץ
נכלל ואפי׳ ט י ם ופבדים וקטנים וגזלנים וכל פסולי פדו ת וסברתו ®*נ 3׳ ד׳ה אץ מיהי כ י ח׳ ג ד כ ס׳׳ל דאם אץ ראוי מעכב וכאידן מ״ד
נכונה אפ*ג שלא הוזכר ז ה נשום מקום שאלו כ ק ״כ צריכץ להיות י ק מוכח בי ח׳ ם׳ pסורר כ׳׳ה דיליף מינה דב׳׳ד צריכץ להיות מנוקץ
כ שחם לפדות מ*מ מ ח ו גראץ ,ובם׳ מח׳׳ר תמץ דמשכח׳׳ל ב פנ ר ®יל מוס אלמא ד ^ ו י בפי ק ע׳׳ש ולכלכה פ ס ק הרמב׳׳ם בכל דוכתא
הי ר ק שטכג ב ה דץ מ״פ כדאי׳ ב ס פ ח ם״פ שופטים וב תו ספ ת א ”®יק קרא כדכתיב כמו שהביא בדבר אברכ ם סי׳ ד ובארכ׳׳ח סי׳
דסוטה ולסנץ להושיב ב׳׳ד דיט כחו׳׳ל שאץ מושינץ בכל פיר ופיר ®״י נאר׳׳י םק״א כל כ מקו מו ח ומה שהשמים הדץ לפנץ פ ״פ ולפנץ
כ״א בכל פלך ופלך כדא׳ מכות שם דלא אשכ pני׳ ח גוי א ואי ט pסורר יחבאר ככל בס׳׳ז בפז׳׳ה.
נראה דלכל ה כ ל ט ת פכ׳׳י דינו כא״י כמו שהוכיח כת שנ״ן כ ב א ט ) 0ש ל פשרים ושלשה ס מוכ ץ .כתב כרמב׳׳ם פ״פ מרוצח כ׳׳ד
באורך נ סי׳ א׳ ס״ א ופוד דמכאי קרא י מרבי ק נ ע ״ פ פה״י יכ תיב ואץ מודדץ אלא לפיר שיש בה ב׳׳ד של פ ש ח ם ושלשה
אשר כ׳ אלקיך טתן לך לרבות פכ״י כדא׳ נ ס פ ח לשק זה ממש כתיב יכ״כ ה מ א די בפירקץ וכתב כמגי׳׳מ ב ק ח ח ס פ ר דספמו משום דס׳׳ל
ג״כ בח׳פ שופטים נ א ת אשר כ׳ אלקיך טתן לך ואי משום דאיצסריך י י ׳ ע דינה כד׳ג ובפי ב׳׳ד של כ׳׳ג וכ״כ בבאר שבפ ב סו ס ה מ-ד ב׳.
למפוטי חו״ל כמ״ש במדרש סנ אים שם ג ם גני ע״פ איצטחך למטוסי יייאה דדב ח כרמב׳׳ם מ ט ארי ם ב כ מ א בי ח׳ ס׳ פ״ פ ה׳׳ה דדבק
חו״ל כדא׳ בי ח׳ ר״פ פ׳׳ט אשר וגו׳ טתן לך פרט לחו״ל ואפ׳׳ה י מ א פ ת ח קרא דפיניט לא ראו בהורג שלא בא ללדיט ופסר ט הו
מרביק פה״י .ו ת יש להוכיח מדב ח כ תו ם׳ נסנ הדר ץ ט׳׳ז ס דאמרי׳ " 6לץ ונשמסתץ בירר ילץ< דסיר שאץ ב ה ב׳׳ד אץ מודדץ לה
שם מנץ שמפמידץ ט ׳ שופטים לכל שנס ושבט ס ׳ שופטים לכל פיר ®לאינם יכולים לומר ידיט לא שפכה וגו׳ שאץ יכולים לפשות דץ
ופיר כו׳ וכתבו כ תו ם׳ שופטים לכל שבט מ ב ט א ם יש בפיר א׳ מג׳ יייצח וכנ׳׳ל סק׳׳א ו א ׳ נ מבואר בכדיא דבפי ב׳׳ד של כ׳׳ג שבידם
שבסים פושץ נ׳ סנכדר או ת וכיי ט דקשה לכו כיץ שפושץ לכל פיר דץ ברוצח )שר׳מ זה ב כ פ מ ק דבר ם״פ שופסים( ואף ד^:לככ
ופיר א״כ ל״ל לכל שבט ושבט ופ״ז תירצו דאיצסחך היכא דיש ? • כרבק p mדפיניט לא ראו ק אי אנרצח כמש׳׳פ הרמב׳׳ם שם
ג׳ שבטים בפיר א׳ pכרמב׳׳ן ר-פ שופטים כ א ח ך 0כ וכתב כ מ ח ^ ג וכגיד די ח מיהו בהא לא מצינו דפליגי רבק דהכא ורבק ד ח ת
כ תו ם׳ pבחי׳ ה ר ץ ו רג ט יונה בסנהדרין שם דט בקושיא זו מ א ה ב׳׳ל מיי ח ו pמוכח בי ח׳ פ׳ pסורר ה׳׳ה דיליף מויצאו
וקשה למה נדחקו ל ת ת pדכ א פלוגתא היא ב ס נ כ ד ח קי -א נ׳ ®י® ל חג ח ם ואסרו פרס לאלמים ידינו לא שפכה פר ם לגדמים
אם חולקץ פיר א׳ לב׳ שבסים ולמה לא תירצו בפשיטות דנ׳׳ס נ פ ה ״' ’®יליט לא ראו פרס לסומץ מכאן שב׳׳ד צריכץ להיות שלמץ ב א ב רי ק
א ם דינה כחו״ל שא״צ להושיב ב ה בכל פיר ופיר ומ׳׳ס צריך ל כו ב ע יי® ליקא בד״נ דבד׳ מ א״צ לכ׳׳ז כמש׳׳כ רמב׳׳ם פ׳׳ב מ ס נ כ ד ח כ׳׳ז
בכל שבס ושבט דכ א לשבטיך ס ת מ א כתיב וק אי פל כל כשבט ר יהיא מבואר בנדה ר א׳ אלמא דכל כפרשה מיי ח בב׳׳ד של כ׳׳ג
ופ״כ שאץ חילוק בזה נ ץ פה׳׳י לא״י .ופוד נראה pמצאתי בתפא׳ יהא דפשיטא להו באמ ת לרבק p mדהב׳׳ד דהכא כיי ט ב״ד של
ישראל דמשכח״ל בפיר שאץ ב ה שנים לדבר וא׳ לשמוט פ׳ לט , ®״ל בשלמא לרבק דככא זה מוכח מדכתיב פיניט לא ראו אבל
שאץ מושיגץ ב ה סנכדר ץ כדא׳ בסנהדרץ י״ז ב׳ ו פ ס ק pכרמב׳ ב י יי ק דת pדקאי אנכרג אימא ב׳׳ד של ג׳ כדאמרי׳ ביבמות ק׳׳א א׳
בפ״א מ ס נ כ ד ח ה׳׳ה ) ר ק כרמב״ם מס׳ לה פל יודע להורות בככ״ת לסת® זקט הפיר כיינו ב׳׳ד של נ׳ י*ל דמדסיים ב סו ף הפרשה ו את ה
פ׳׳ש והו א כפי׳ רש״ג כנטב א ביד רמ״ה שם( .פוד משכמ׳׳ל מ ט ת ® ’®י כ ד ם הנ קי משמפ דמלבר להב׳׳ל שפרפו את כפגל ה שאם
שמיט ב ה ס נ כ ד ח כיו ק ״נ ואח״כ נתמעט דלא מס תבר מ פ ל דץ ’®צא ההורג יהרגוהו א״כ מיי ח בב׳׳ד שבידם לבפר )וכ״כ כרש׳׳ש
סנהדרין כיץ שכבר הקימו וצ׳׳ט pמצאתי נ כ ג כו ת תפארת יעקב י סי ס ה מ׳׳ז ב׳ ופמש׳׳כ בד ב חו בסי׳ א׳ ס׳׳ג סקי׳א( מיהו אי לאו
במשניות .ג ם לא ידפתי א ם יש ס ה איסור להקים ג״ד בפיר שאץ י 1י א ח ק ט כ פי ר לא הוי שמפי׳ מ ה ת ם דצחן ב׳׳ד דהר׳א לכל א׳
בה ק״כ דאפשר כ ט נ ה pשאץ חיינץ להעמיד שם נ׳׳ד אבל אם קאמר קרא להביאו לב׳׳ד לבפרו וכמו ובפרת כ ר פ מקרבך דמצוה
חצים מותר וצ׳׳נג ו הנ ה פשוט דלפמש׳׳כ כרסב״ ם דבפי ג״ד של כ״ג ®צ נ אר׳ א להביא לב׳׳ד כ מ ט א ר בחולץ קל׳׳ס א׳ אבל בתר דידפי׳
ו כ ס פ ם טיכו יטלץ לדון ד״ג כמשנ״ס א״כ מכ״ ס בפי ק ג*כ שיכו ?®י׳ל קסיירי א»כ קאי קרא דתבפר ג*כ פל כב*ד .ופי׳׳ל דפשיסא
סגנוכץ ו ל ק ת סי׳ י׳׳ב ס׳׳ג יתבאר גז ה גפז׳׳ה. ל" לגס׳ מסברא דפ״פ דינה כ ד׳נ וממילא צריך ג׳׳ד של כ׳׳ג וכדפ ת
) 0מ נ ת ז ץ אות ה וסודדץ לפיר אחרת שיש ב ה נ׳׳ד והיא מביאה ®יייטך שכבאט בסי׳ א׳ ס׳׳ג )ומכאן קשה פל כחולקים שם ופ׳׳ש
ע״נג סו ס ה מ׳׳ה ג׳ מנץ שאם נמצא ס מוך לפיר שאץ ®כארכט להוכיח כדפת כ חי ט ך( ,ופוד pלהוכיח דגפי ב׳׳ד של
נ ו ג״ד שסניחץ אתזה ומודדץ לפיד שיש ב ה נ״ד מ״ל ולקחו זקני ך ל » ה א mק או לפיר שאץ ב ה ב׳׳ד ואי ב׳׳ד של שלשה ה א אץ
הפיר ה הי א מ״ס ובתוספת א סו פ ה פ״ס א ם כי׳ עיר גוים ננ תי ם ® rיי שאץ ב ה ב׳׳ד של ג׳ דאף פיר שאץ ב ה ק״כ א ט י ם צריך •
)ז ה פ ״ ם כמש״כ הספרשים ולעיל נ ס ״ ג כ תב ט קצת ליישב גירס א להממיד ב ה ב׳׳ד של ג׳ כמש׳׳כ ה ר מ ד׳ ס בפ׳׳א מ ס נ כ ד ח ה׳׳ד וראי׳
זו לדפת ה תו ס׳ ח ״ ד פ׳׳ש זהגר״א ג ח ם פיר שאץ ב ה נ׳׳ד בנ סי ם( י® ל ה ג ב ס׳ מנחת קנ או ת )וס׳׳ע ב ם׳ אבי פזרי ה׳ מ צ ח( ,ו כנ ה
או ס מוכ ה לירושלים מניחץ אות ה ומודדץ חוצה לה ואץ מו מ ץ י ”^י שבפ כק שה באמ ת אץ־ p mפיר שאץ ב ה ב׳׳ד כ ח מצוה
־אלא לפיר שיש ב ה ב״ד אלא מטחץ אותה ומודדץ תוצה לה )כ״ג ’®ישיג ב׳׳ד בכל פיר כס׳׳ש במכות י א׳ ו ת ח דמיירי בפיר שאץ
כ״י והגר׳׳א גרים לה מעיקרא כר׳ל וג ט ס ח סי ט משובש כ ר ב ה(, י® ק״כ א טי ם שאץ מושיבץ ב ה ס נ כ י ח כמ׳׳ש בח ש ס נ כ ד ח והקשו
וכ״פ כרמב״ם בפ״ס מרוצח ה״ד נמצא קרוב ליחשלים או לפיר מי ח רו ט ס דא״כ הפיר שיש ב ה ב׳׳ד מ*כ ט ב ה ק׳׳כ א טי ם וא׳׳כ
שאץ ב ה נ ״ ד מטחץ אותה וסודדץ אל שאר הפיירוס ה ס מו כו ת לו, ילא׳׳ה ס י פ ק לי׳ דמודדץ לה ש ה א כ פי ר הג מ ל ה ורוב וקרוב כולכץ
ולכאר נשלסא בפיר שאץ ב ה נ ״ ד איכא קרא ית Tא דנעדדץ א חו ח׳ אחר ה ח ב ולפ׳׳י כמאירי שיתבאר להלן שסובר י ה א דהולכץ א סר
אבל ביחשלים מנ״ל וצ״ל דילפא מפיר שאץ ב ה ב״ד מ ל כינ א ל יו ג ה א דוקא ב פיי ח ת ה ס מוכו ת לחלל ס ב עו חיו אבל לא באלו
איתן סי׳ ו ל א מ ה עי ר מו ד דין נחל קיד
ח ה נראה דפת ה תום׳ בנ״ב דאפ׳׳ג שנשאת נתי מ א למה כן מ״מ דכחורה דחחה אותה כ פי ר מודדק אחורי׳ ולפ״ז ה״ה נטרי מקלט
צ׳׳ל דגזה׳׳כ הוא דהכא לא חיישי׳ בפיר זו רק ב פיי ת ח שחוץ ממנה פ״ל ס״׳ב ורק נעיר שיש ג ה גויס דאינא סגר א דחזקה גויס הרגוהו
וכן בירושלים חשנינן כמאן דליתא כלל ,ובאמת יש קצת סבר א נז ה אק פורסק כלל ונ״כ בדבר אברהם סי׳ ד׳ וא׳׳ש מה שהוצרך הירושלמי
ג״כ ד כ ת כדאזלי׳ בתר קרוב ג״כ א ק ודאי שהרוצח בא משם לטפמא דמזקה גויס הרגוהו מלבד טפמא דקראי כמו שביארנו גפז״ה
רק אומדנא דמסתמא בא משם אבל אפשר נ״כ שהוא ממקום א חי בס׳׳ג ושם כחבנו ד ס ה מדויק מאד לשק כרמב״ם ז׳;׳ל פ׳׳ש .ואיכא
ויותר מזה שאפי׳ כי ת ה כ פי ר כ ק ת ב ה גדולה כאנטוכיא ויש פיר למידק אמאי גחר׳ל דממפטא נמי מהאי קרא דממפטא ירושלים אשר
קטנ ה של ב׳ חצרות שרחוקה קצת מתחלת הפיר הגדולה פשיטא דכל ה* אלקק־ טחן לן פרס לחר׳ל כדאי׳ בירר פ׳ ט״פ לא מציגו
בני כ פי ר הגדולה מני א ק והעיר כ ק טנ ה פטורה מכלום ואפ׳׳ג דבקצה נשום מקו ם דצריך למדוד לפרי א׳׳י ולק׳ סי׳׳א גכתוב בפ׳׳ה ישוב
כקרוב של כ פי ר הגדולה ד ת ם אנשים חולים ובפ׳׳מ שבודאי לא הרגו לזה ושם יתבאר פוד מפנק זה ,ופ״ל סי׳ ז׳ ס׳׳ג גבאר בפ׳׳ה למה
ובני כ ק טנ ה כרב ה קרובים לחלל יותר מ נ ר הגדולה כר אוי ם להרוג לא אמרי׳ גבי נמצא מ ט ק בק ב׳ פיירות שמניחק אותן ומודדק
פשוט דלא חילקה כ תור ה והגדולה מביאה )אפי׳ למ׳׳ד רוב וקרוב אחוריהם .והגה כ תו ם׳ בב׳׳ב כ׳׳ג ב׳ ד׳׳ה בדליכא כתבו דהכא
אין כולכק אחר הרוב( וה״נ כשיש פיר שאק ב ה ב׳׳ד או ירושלים משמע דטפמא דכפיר כקרוב ה מביאה פ״פ משום שמתוך הקורבה
באמצע אמרה תורה שאק מתחשבק ב ה ותלינן כ ס פ ק מלבד פרים מוכח שמשם בא הרוצח ובסוטה תניא מנק שאם גמצא ס מוך לפיר
אלו והצד היותר קרוב שהרוצח בא משם היא כ פי ר ה ס מוכ ה וקצת שאק בה ב׳׳ד שמניחק אות ה שאק ב ה ב׳׳ד וכולכק לפיר אחרת
מסברא זו ט ג״כ נ ס׳ ד׳ א ותירוץ זה נראה עיקר לכשיטות שאק שיש ב ה ב׳׳ד ואמאי וכלא מתוך הקורבה נראה שמאותה שאק בה
סוברים כדעת הריצב׳׳א ד׳ל. ב׳׳ד כי׳ פכ׳׳ל ובישוב קושית כ תו ם׳ ראיתי בזה ד תירוצים .תירון
נד( וי״ א דדוקא א ם כ עי ר שיש בה ב׳׳ד גדולה כמו הפיר שאק א׳ ^ צ ו כ רנ ה אחרונים ]פי׳ חת׳׳ם ב״ב כ״ג נ ׳ ונמח׳׳ר סו ס ה
בה ב׳׳ד .כ״כ כמנ׳׳ח מצוה תק׳׳ל לפנק ירושלים דדוקא מ׳׳ה ב׳ ובפרק־ כשלחן חו׳׳ס סי׳ תכ״ה ס׳׳ק ס׳׳ז ובהגהו ת ר אלי׳
אם הפיר השגי׳ גדולה כמו ירושלים אבל אם ירושלים גדולה יותר גוסמאכר ז*ל פל משניות וב ס׳ יד כלוי פל םה״ מ להרמב׳׳ם מ׳׳ס קפ׳׳ט
תיפוק לי׳ דנלא׳׳ה אינה מביאה דרוב וקרוב הולכק אחר כרוב, וגטד כרב ה אחרונים בשיטיים כל א׳ לפי דרכו[ דהפיר שיש בה
וטעמו אסברה נ פ דבר אברכ ם שם דגהי דגלי לן קרא שאק משגיחק נ׳׳ד פוטרת כל כערי ם שהבינותי׳ שאק בה ם ב׳׳ד שפלי׳ מוטל להשגיח
פל הקורבא כיכ א דהקרובה היא פיר שאק בה נ״ ד והפיר השני׳ פל כל הפרי ם שסביטתי׳ כי ק שכב׳׳ד בתוכה ]ו מ״ מ ה ם מודים שאק
מביאה מיהו במקום רובא דפדיף מקורנ א לא אשכחן דגלי קרא הפיירות שאק נ ה ם נ׳׳ד צריכק לכשתת qבדמי כפגל ה ח ה לא
ואזלי׳ בתר רובא ואין פורפ ק כלצ מציט בשום מקום וצ׳׳ל דכפיר שיש בה ב׳׳ד פוטרת ט ל ם [ ותי׳ זה
)ה( וי ״ א אפ׳׳ס שכפיר שאק ב ה ב״ד גדולה יותר וכן ס ק ר .ב ט ת מוה דכ א ב תו ספ ת א איתא נמי לפנק ירושלים שמניחק אותה
דבר אברכ ם סי׳ ד האריך בזה ותמצית דבריו דכיכא ומודדק לאחרת שאחורי׳ וכ״פ הר מנ׳׳ם כנ׳׳ל ושם א ק כלל סברא
שיעקר לגמרי דק פ׳׳ע לא אזלי׳ לא נ ת ר רונ א ולא בתר ^ ר נ א זו דמה טנק אחרת שאחרי׳ להשגיח פל ירושלים שיש בה ב׳׳ד כגדול
דילפי׳ מדכתיב זקני כ פי ר ההיא מ״מ דלפולם אק מנטלין דק פ״פ ול׳׳ש כלל,לומר דירושלים טפלה לפיר שאחורי׳ ]ומש׳׳כ נפרוך כשלחן
לגמרי ופיר א׳ מוכרחת להביא והא דפריך בנ״ב כ״ג ב׳ ולתיל נ ת ר ל ת ק זה ^ק מובן כלל פ׳׳ש[ ,ואף למה שנכתוב ב T׳ה בסי׳׳א דנראה
רובא דפלמא כיינו אי לאו קרא דולקחו זקני כ פי ר ההיא מ״מ דדפיז כ תו ם׳ דלא קי׳׳ל כהאי תו ספ ת א אלא ס מוך לירושלים א ק
והקושיא ל״ל כ אי קרא ולכך השמיט כרמב׳׳ם אוקימתא דיושנת פורפק כלל כיינו משום דבגמ׳ דידן יליף מקרא אחרינא כמשי׳׳ת
בק כ כ רי ם פ״ש באורך ונהי דביאורו בסוגי א דנ״ב לפנ״ד דחוק שם נע׳׳ ה אבל לתוספתא דילפא מקרא ח קני כ פי ר כ רי• מבואר
] ר תנ א ר נ פ ״ ה היטב בס״ח ט׳[ מיהו עיקר דינו דהפיר שיש בה דמניחק אות ה ומודדק אחורי׳ וא״כ הדרה קושיא לדוכתה הא
ב׳׳ד תביא אפ״פ שהפיר כשני׳ גדולה יותר נכון מאד פפ״ מ שביארנו מוכח מתוך כקורבה דהרוצח לא בא מכפיר שמניאק ממנה הפגלה
לפיל דגזה״כ דכנטר שאק בה ב״ד כמאן דליתא דמיא וחושבק את ] .ועי׳ ב ס׳ דבר שאול שהקשה פוד קושיא נכונה פל תי׳ ז ה [ .תירון ב׳
כ ס פ ק נלפדי׳ וממילא אק לנו נ״מ אם היא גדולה או ק טנ ה דבלא״ה ת י ח בם׳ לקוסי כ ל ט ת לכח׳׳ח ז׳׳ל בפ׳ פ״פ דכמדידה ו ה הנ א ה
מסתבר דממנה בא הרוצח אלא דחשביק לה כמאן דליתא ומש״כ ב׳ דברים ה ם וכ׳׳ה דפת כב אר שבע סו ס ה מ׳׳ה ב׳ ונכי דמודדק
דלא מציגו דגלי קרא רק נ קו רנ א ולא ברונ א ת י ת שם נעצמו דקורנא לעיר שיש בה נ׳׳ד מיהו כעגלה צריכה להביא כ פי ר שאק בה ב׳׳ד
ג׳ > פג ק רובא הוא ד ת ב הנ אי ם הוא ק כקרוב וכיק דבפיר שאין משום שהרוצח נ א ממנה ולק׳ סק״י יתבאר בפ״ה שזה ת מו ה מאד,
בה ב״ד לא חיישיק לרובא מה לו רונ א מרובה מ ה לי ת ב א מועט ומלבד זה לא יתכן תירוץ זה דקשה נ״כ מירושלים דמפורש נ הדי א
ודבריו מ ס ת ב ת ם מאד )וכ״ד אני עזרי כ׳ רוצח( ,אמנ ם לפ״ד במתני׳ דסו ט ה דאק ירושלים מביאה פ״פ ולא רק שאק מודדק
כריצב״א דבפי רובא ע ד כעיר שאק בה ב״ד פשיטא דכאן א ק ט ר פ ק לה ובתוספת א דנגפים שניט בהדיא אק מודדק לירושלים ואק יחשלים
ויתבאר נ ס מו ך מיהו גם לדעת הריצב״א משכחת לה ד ט ר פ ק כג ק מביאה פ״ט וכ׳׳מ ביומא כ׳׳ב א׳ ובכ׳׳ד ומ״מ מודדק לעיר שאחורי׳
ב ט ר שאין בה ב״ד והיא הגדולה אבל ב׳ הסיירות כאחרו ת שיש בהן ומזה קשה ג -כ פל כב׳׳ש כמשי׳׳ת בסק״י בפז׳׳ה .תירוץ ג׳ הו א
נ״ד ביחד מרובות פל הפיר שאין בה ב״ד ואז יפרפו ונ ס מו ך י ת נ א ח תימץ הריצב׳׳א בהגהו ת מיימוני פ׳׳ס מרוצח דמיירי שיש רוב נגד
כדברים בס״ה ,ונ ם מצד כ סבר א נראה דינו של כד״א ד כ ת יחשלים הפיר שאק ב ה נ׳׳ד וזה יתכן ג״כ בירושלים ולהלן סק׳׳ח יתבאר
מסתמא היתה גדולה מכל כ פיי ת ת שסביבותי׳ ואפ״ה מודדק לאחות׳. בפ׳׳ה היטב דפת כריצנ׳׳א ,ומתבאר שם דהתוס׳ לא ס׳׳ל כתי׳
ו ט ד יש ראי׳ מ ד ב ת ה ת ו ט מכות י׳ ב׳ שהקשו אמ״ד כ ת ם דעיר שאק הריצב״א,ולדפת כ ר׳י מיגש לא י ת ק כלל תירוצו .תירץ ד מש״כ
בה ק נ י ם מביאה ע״פ מהא דתק נמצא ס מוך לעיר שאק ב ה נ״ד נ ס ׳ דבר אברכ ם סי׳ ד דצ״ל דגזה׳> הוא דכפיר שאק בה נ׳׳ד
מניחק אותה ומודדק לעיר שיש ב ה ב״ד ולא תירצו דככ א מיי ת אינה מן כ מג ק ונחשבת כמאן דליתא כלל וחשביגן כ ס פ ק אילו לא
דהפיר שאין ב ה ב״ד גדולה יותר ש״מ דבכה״ג נמי מודדק לטר הי ח ה מאתה פיר נ א כרוצח ומ״מ שפיר ילפי׳ מינה לדינא דרוב
שיש ב ה ב׳׳ד. וקרוב כי ק דחזיק דהתורה הקפידה פל קו רנ א מ ס ת מ א כ ט ע ם
) ( 1ו א פי׳ בדיעבד אם כבי א ה כ פי ר שאק ב ה נ״ד כו׳ .נ מ רכנ ח משום שמשם יצא כרוצח ואם יש לט רוב דפדיף אזלי׳ בתרי׳ וכפ ק
כמשנה ח״ג בפ״ט ממצח כתב דכרמב״ם מפרש סוגיל זה כ ת ט ה תו ס׳ נב׳׳ ק י׳׳א ב׳ לפנק כל ששהה ל׳ יום באדם אינו
דמכות י׳ ב׳ פיר שאק בה ק נ י ם מביאה פ״ע או אינה מביאה כייס נפל ובבהמה ח׳ ימים דילפי׳ מבכור וממחוסר ז ק אפ׳׳ג דאפי׳ קים
אם הני א ה בדיעבד אם יצתה ואק הפיר שיש בה ב״ד צריכה לכניל לן בגוי׳ שכלו iחדשיו אק פודק אותו לפני ל׳ יום ו א ק מ קרינ ק
והרמנ״ ם פ ס ק דלא יצאה ואף שפירושו צפ׳ק דאיך אפשר לו » לפט מ׳ ימים מ״מ ילפי׳ מיני׳ שפיר אף שאינו מסכי ם לפרטים דלא
דיצאה אם הביאה הפיר שאין בה ב״ד כיון שאינה חייבת כלל וגג פלוג רחמנא )ולעיל סי׳ כ׳ ס׳׳ו סק״ח הבאנו כ מ ה ראיות לזה פ׳׳ש(
קטר איתן סי׳ ו לאמה עיר מודדין נחל
נשאר רק אחת ומביאה וג׳׳ז קשה ל׳׳ל קרא להכי פשיטא ] א ך זה אק כעגלה יכולה למלוה מבור המיר שיש נ ה ב׳׳ד כיק שלא הקנו
י׳׳ל בדוחק דהא גופא קמ׳׳ל קרא דכיק דא׳ א ק ב ה ב׳׳ד ופ טור ה שתהא משל אנשי או ה ה ה מ ד נדלק׳ סי׳ ז׳ ס״א ]וז ה לה
לא מיקרי קרונו ת וממילא כשני׳ חייבת[ ועוד דהא לשק כ נ ד י ח א ®שימא דממנב כמבואר נ סנ ה ד ר ק ס״ח א׳[ מ״מ להלכה ד נ ו אמת
מנק שאם נמצא ס מוך לעיר שאק ב ה נ׳׳ד שמדחק אותה ומודדק לנו״פ שאם הני א ה המיר שאק ב ה ב׳׳ד אינו כלום וצריכה המיר
לעיר שיש ב ה נ׳׳ד משמע דכשתא היא קרובה לעיר שיש ב ה נ׳׳ד שיש בה נ*ד לחזור ולהניא ,ומלבד ז ה כבר ביארט בע׳׳ה נ סי׳ ה׳
יותר ואי לאו גזה׳׳כ לא כיו מודדק כלל לעיר שיש ב ה נ׳׳ד ונ פ ר ס ס׳׳א דנע״ע כל הכתוב ב ה ממכב בה.
ללשק כ תו ס פ ת א דקתני בהדיא שמודדק מוצה לה אלמא שאיק שוות, )י( ויש ל הסתפ ק א ם א ק בה ב׳׳ד קבוע אלא שהב׳׳ד בא לה ממקום
ו נ ק ק אורה סו ט ה מ׳׳ד ס פירש ח״ל דמיירי דאיכא ס נ די ד ת אסר א ם מקרי שיש לה ב׳׳ד .נ ג ק שיש ב׳׳ד נ מיר אתרה
שיש נ ה ם נ״ד דאיכא רונ א ע ד כ ע ד שאק ב ה ומש׳׳ה לא אזלי׳ שיןניע לבא בסיר זו בכל יו ם או בשני וחמישי א ס מקרי נ ה נ י
בתר קו רנ ת ה אבל אי ליכא אלא ס עיי ח ת וא׳ א ק בה נ׳׳ד אזלי׳ יקני הפיר ההיא כיק שהם נ׳׳ד של הסיר הזאת או דנעי שיהו
נ ת ר קורנ א ולא כיו נטרפק כלל עכ״ל וג ם דבריו ז״ל צ׳׳ע דמדכתב ייתישבי העיר ,ואם נאמר דמהט א״כ כשיגבו מדמי המגלה א ק
דאיכא רונא ע ד ה ע״כ ס״ל כשיטת ה ד׳י מיגש )יבואר בס׳׳ס נ ע׳׳ ה( לרינק להשתתף בדמי העגלה שהרי א״צ להשתתף אלא תושבי
ד ס עיירות מצטרפות ע ד א׳ לשווי׳ רוב שהרוצח לא יצא ממנה וא״כ כעיר נמשי׳׳ה נ סי׳ ז׳ ס׳׳א והב׳׳ד אינם מתושבי העיר וזה לא
כל א׳ לא תביא כלל ע׳׳ע שהרי ע ד כל א׳ איכא ד ב שכדצח לא מסתבר לכאו׳ וצ׳׳ע ,ואם נאמר דנה״ג מהני י׳׳ל מה שהקשו האחרונים
יצא ממנה ש ה ד שיטת כ ד׳י מיגש דלא משכח׳׳ל ע׳׳ע אלא כשאק יאי עיר פ א ק ב ה ב׳׳ד היי ט עיר שאק ב ה ק ״נ א » י ם תיסוי־ן לי׳
י ק 0עיי ח ת שוות דליכא רוב נגד כל א׳ כמשי׳׳ת להלן נ ס׳׳ ד ובקרן יילא׳׳ה ה ע ד שיש ב ה ב«ד מביאה משום רוב שהרי יש ב ה קי כ
אורה נעצמו סיי ם שלא נתברר לו כוונת כריצב׳׳א ז > ונלענ׳׳ד דאק אנשים ולפ׳׳ז י׳׳ל ד ה ע ד שיש ב ה נ׳׳ד נמי א ק ב ה ין׳כ ואק לה
ד ב ד כריצב״א מתפרשים אלא עפ״ד ה תו ם׳ ד ״ ד ב״ב כ״ג ס ח׳׳ל יאמ ת נ׳׳ד קבוע אלא שבא לה ממק׳׳א דמסתבר דבזה לא בעי ק ״נ
ואי קשיא אע׳׳ג דכולן שוות אכתי למיפשס מינה דרוב ו ק ד ב כלך לקבוע ב ה ע ד עצמה צריך ק ״ ^ ואם נימא דמהט לנאף יש
אחר קרוב ולא עבדיק כט׳ חניות דאזלי׳ בתר ד נ א ואע״ג דחנות מי ש ס ה סוגי א דמכות י׳ ב׳ ד ע ד שאק בה זקנים א ס מביאה
דננלה קרובה ו א ק זה קושיא כלום שאק אלו ס׳ עיירות דומות לס׳ יי׳׳ע שאק ז ה סו תר לממני׳ דסוע ה ד ע ד שאק ב ה ב׳׳ד א ק מביאה
חנויות p oמבטלות כ א מ ת של נבלה ד כ ת ם טלד ס פ ק בנשר שלא דשם סיי ד שאק ב ה ב׳׳ד כלל בזה ילפי׳ בספרי מדכתיב תרי זימני
ידעט א ם שחוטה א ם נבלה ו ל כ ת ד כבשר באכילה יש ט׳ ני או ת יקני כ ע ד לעכב וכאן מיי ד שיש ב ה ב״ד שבא ממק׳׳א ופליגי א ם
המתירות אות ה וביאה אחת ה אוסר ת אותו הלכך אזלי׳ בתר ד נ א זקני כעיר בדוקא שידוד שם או למצוה בעלמא ומדלא תירצו הראשוני׳
ודכוותה גני ע׳׳ע אלו כי׳ מ׳ מי דו ת של ישראל וא׳ של גוים ולא Pמשמע דככ׳׳ג בודאי לא מ ה ד ושמא דוחק לאוקמי בהכי וצ׳׳ע,
ידענו מהיכן בא המצח כיי ט אומרים זיל בתר רובא ומס׳ של ישראל יאם כב׳׳ד כב אי ם להם ה ם נ״ד ג ם על עיר אחרת י״ל דגרס כדאי׳
נ א ולא מאחת של גויס ואע׳׳ט שהיא ק רונ ה יותר וכיי ט מצדכק כספרי זקט העיר ההיא ולא זקני ימשלים ופי׳ במשך מכמה משום
מדידה לאותן ט׳ של ישראל והקרובה יותר כי ת ה מביאה )כבר שאינם מיוחדים לידשלים ש כ ד ה ם של כלל ישראל מיהו א ם ה ם
נתבאר בע״ה לעיל בס״ג שאק זה סו ת ר למשנה דנמצא ס מוך לעיר קגועים בעיר אף שדנים ג ״נ בני פיר אחרת מס תבר דלא גרע
של טי ם דאק עורפק( אבל הכא ט ל הו ישראל נינכו וכל עיר ועיר יי ת שהעיקר ה ם של בני עיר זו וליד לירושלים דעיק ח לכל
עומדת בפני עצמה ו א ק לומר שבא כרוצח אלא מעיר אחת ומאותה ^*יאל וסיקר ד ב ד כ ס פ רי יתבאר בסי׳׳א בע״ה .עוד נ ס תפ ק תי
הפיר שנא צדכ ה להביא ע׳׳ע ולכל ע ד ו ע ד יש ביאה א׳ או מזו אם כב׳׳ד יושבק מ ח ק לעיר מ ק מש״כ ומשה ק ח לו את כ א הל
בא או מזו בא ואק ביאת ע ד זו מסייעת ל vוהלכך שכל אמת ואחת ינעכ לו מ מ ק למחנה אם מקרי ב׳׳ד של אותה כסיר ש כ ד מרוסקים
עומדת נ פ ״ ס ואק באחת מהן רוב שטלן כיו שוות דק הוא שנלך מהעיר ע׳ אמה ומסתבר ח ה מקרי שיש לה נ״ד.
אחר ה ק רונ ה וליכא מאן דפליג בהא ודכוותה נמי גבי ס טיו ת אלו 0ז( ודעת כריצב׳׳א י ה א דהעיר כף .כ תב ב הג הו ת מיימוט פ׳׳ס
כי׳ כדבר שהיינו צדכים להשיב אנ ד ה ולא ידענו מהיכן יצא זה מרוצח כ׳׳ח ריצב׳׳א פירש ד איי ד שיש שלש פיי ח ת
כבשר א ם הי׳ כולן שוות היינו מחזירק אותו לחטת כקרוב יותר מכולן מימדות כחצובה בשתים יש ב כ ם נ״ד ובאחת א ק בה נ׳׳ד כ ד א מ ד׳
ומקשה ולתיל בתר רובא דעלמא פי׳ אע״פ שכולן שוות נאמר שאחת ®יק לא יחפור עכ׳׳ל וכנ ה מדנ תב כדאמרי׳ פ׳ לא יחפור נראה
מ ד גדולה שהיא רחוקה כ רנ ה משם יצא כרוצח ולא מזו שהיא נז ה לכוונתו ליישב קושיית כ תו ם׳ שם דאמאי עיר שיש ב ה ב״ד
קרובה ואמאי מביאה הקרובה כף עכ״ל ומתבאר מ ד ב דו דל׳׳ש מניאה כ ד מוכח מתוך הקורנ א ד כ ע ד שאק בה נ״ד ממנה יצא
למיזל בתר רונ א דעלמא כיכ א שאנו דנק מאתה יצא כ ח צ ח שאק כרוצח אבל ד ב דו ס תו מ ק ואק מונן איך מתיישב בזה ,ונ חי׳ ח ת״ס
כרוב של א׳ מסייע לשני׳ אדרבה כל א׳ וא׳ סו תרת לשני׳ והו״ל ס פ ק י״> כ׳׳ג ב׳ פירש דבריו וז׳׳ל פי׳ שלשתן שוה ממש להנרצח וא׳ מ כ ם
כשקול אבל כשאנו דנק אם להניא מ״ע או לא להביא ע ו ן שאמת אק ב ה נ׳׳ד אז מני א ק כשנים שיש נ ק ב׳׳ד עגלה בשותפות
מהן עיר גויס ע״ז שייך למיזל בתר רוב שבזה כרוב מסייע פ ד א׳ יכשלישית שאק בה נ׳׳ד אינה משתתפת עמהן אבל כשהיא קרובה
לשני׳ להביא נד׳ע וכבר כתבנו בזה לפיל ס״ג ועוד יתבאר בע׳׳ה ייתר אה״נ דאק מני א ק כלל פכ״ל ו כנ ה מדכתב דמביאין עגלה א׳
נ ס ״ ט .ונר׳ע דבריו מתבאר היסב ד ב ד הדצב״א וכוותו לת p כשותפות משמע דרצה לפרש דבריו לפי כהלכ ה דקי׳׳ל כרבק ב ב כו ד ת
קושיית ה תום׳ בב״ב כמש״כ ד ה ד מתוך כ קו רנ א מוכח דהרוצח יצא י״ח א׳ דא׳׳א לצמצם ו מני א ק עגלה א׳ בשותפות מ ספ ק ואק מונן
משם וע׳׳ז תי pדודאי כיכ א דאיכא ס עיירות באחת יש ב ה ב״ד יא״כ ס פ ק א הוא ואמאי צריך קרא לרבות ד ה ע ד שיש בה נ״ד
ובאחת א ק ב ה חו שאק בה קרובה פשיטא דאק עורפק כלל ד ה ד מכיאה דלמה לא תביא ה א ס פ ק שמא היא כקרוב ה ואם נאמר
מוכח מתוך הקורבא דהרוצח יצא מתוך זו שאק בה ב״ד אבל כאן י נ ד א אחיא דאמר כ ת ם אפשר לצמצם וקרובה ואפי׳ קרובות ג״כ
מיי ד שיש ג׳ עיירות והשתא שאט דנק אם להביא ע״ע או לא קשה דפשיעא ד ה ס ד כשני׳ תביא ו מ ה בכך שזו אינה צדכה להביא
להביא כ ד יש רונ א ע ד ה להביא ע״ע ואפ״פ שהיא קרובה כ ד י א ? נפ קע כחיוב מ כ פ ד השני׳ וכ׳׳ש למ׳׳ד קרונ ה ולא קרובות
רוב וקרוב ד ב עדיף והוא ממש כמ׳׳ש כ תו ם׳ רי׳׳ד בפיר א׳ של י ט ל ם פטורים לגמרי נ ק יש נ ה ם נ״ד נ ק א ק ב ה ם ומיקר כדבר
גויס וט׳ עיירות של ישראל אבל א ח׳ כ כשאנו דנק איזה עיר מהשנים תימא דמתני׳ דהכא אזלא נפלוגח א דלהלן דנמצא מכוק דבזה לא
הנשארים תביא צדך למדוד אתה מהן כקרוב ה יותר ]ולא מיי ד מייד רר! במשנה כשני׳ לק׳ מ״ה ב׳ ועוד קב ה למה הוצרך לאוקמי
כלל שכולן שוות בקורבא[ ואתו ב ק רונ ה מ תר היא תביא ע׳׳ע ®ג׳ עיירות כחצובה דהומ׳׳ל ב ס עיירות אחת יש בה ב״ד וא׳ א ק
וכמדומה שזה נכ ק נ ם״ד .מלה בידינו דלדעת הריצנ״א אק נו הג דק כה ס׳ ד ואדרבה כו ה א׳׳ש טפי לאוקמה כמ׳׳ד אפשר לצמצם וקרובה
שמודדק לכפיר שיש בה נ״ד אלא כביש רוב כ ע ד הפיר שאק בה ילא קרונו ת ולא היו מני א ק כלל ורק מתה שאץ באחת נ״ד לא
איתן סי׳ ו לאיזה עיר מודדין נחל קטז
יכיאו העגלה אם יש זר,נים אכל אם אץ זקנים יכיאו שאר כר כעיי ב׳׳ד ואז מודדק להעיייות האמרות שיש p3ב׳׳ד .והדק כזה יהא
דלא כעיק קרא כדכתיכ וכמו כערי מקלס וככן סורה ומורה שאם אסי׳ אם העיר שאץ 3ה 3״ד גמלה יוסר מהמיירוה שיש p3ג״ד
אץ זקנים כעיר זו אץ מעככ קמ׳׳ל שצריך לחזר אחר עיר שיש כה כיץ שכל העיירוה יחד שיש p3 3״ד גדולוח יוסר ממגה אזלי׳
כ׳׳ד אכל אם אץ ט׳ד ככל כעיירות שיטל רוצח לכא אז תכיא כפיר 3הרייהו דלענץ זה הם מצטרשוח לה3יא נדע ואח׳כ ימדדו אמו
כר,רו3ה אף שאץ כה כ״ד דלא כעיק קרא כדכמיכ ומ׳׳ד דכעיק קרא מ pהקת3ה או הגמלה יותר והעיר שאץ 3ה 3״ד נמאן דליחא
כדכתיכ ס׳׳ל דאי לאו ולר,חו זקר העיר מ״מ הו׳׳א שאם אץ זקנים דמי וכ3ר כח3נו 3זה לעיל 3ע״ה .והדץ הזה יהא ג״כ 3ירושלים
כעיר כקרוכה אץ עורפץ כלל דכעיק קרא כדכתיכ קמ׳׳ל דמכדייק לדעת כריצס׳א דהא דמודדץ אחורי׳ דוקא כשיש ח3א 3עיירות
כתר עיר אמרת שס כה זקנים אם אפשר ,וכאמת י׳׳ל דגם דעת האחרות וכן 3ערי מקלס וית3אר 3ע״ה 3םעץ< י*א י״ .3ועי׳ לעיל
הרמכ׳׳ם כמי׳ כתום׳ ולק׳׳ס על שהשמיט הלכה זו כמו שתמה המל׳׳מ ס׳׳ג ש3יארמ כע״ה דלדעת הריצ3״א כ׳׳ה ג״כ >3מצא םמוך לספר
דלא הוצע לככיאו כיץ שכתכ כה׳׳ד שאץ מודדץ אלא לעיר שים דאם יש רו 3עדה מודדץ להעיירות האחרות ועפ״ז יישכנו התוספתא
כה כ׳׳ד ממילא מוק שאם אץ עיר שיש כה כ׳׳ד שאץ סודדץ כלל דאיתא כסמוך לספר מודדץ חוצה לה ^ וע׳׳ל ס-ח >3אר 3ע״ה
דל׳׳ש למדוד לעיירות כרחור,ות שהרוצח טדאי לא כא מכם ]אלא מראה קצת דהרנדה והתוס׳ רי׳׳ד ס״ל >״כ כהריצכ״א ,ו3סמוך
שנם זה איט מחוור שהרי הרמכ׳׳ם השמיט אוקימתא דיושכת כץ נכאר y r3דהתוס׳ כמכות חולקים על הריצכ׳׳א וכ׳׳ג מד3רי הרמ3״ם
כהרים ועוד יחכאר כזה כע׳׳ה כס׳׳ח ולמש׳׳כ שם י׳׳ל[ ומ*מ ושאר הראשונים דלא מזכירו דכעי רו.3
כפירושא דסוגיא דמכות נראץ דכרי כקק אורה דכרמט׳ם מפרש )ם( ואם אץ כ׳׳ד ככל סכיכות החלל י*א שאץ עורפץ כלל .מכות
לה 3זר,נים ממש כמשי׳׳ת כע׳׳ה כס׳׳ז .וכ׳׳ה לדעת כתום׳ כירושלים י׳ ס עיר שאץ כה זקנים ר אמי ור׳ אסי מ׳׳א מכיאה
וכפרי מקלס שמודדץ אחורי׳ כייר דווקא לטימת שדע רוצחים ע«פ ומ׳׳א אינה מכיאה ע׳׳ע וכתכו התום׳ תימא דהא תץ ט*ע
לכא משם ואע׳׳ג שכיארנו לעיל 3םר,׳*ג דטר זו כמאן דליתא כלל אץ מודדץ אלא מעיר )צ׳׳ל לעיר( שיש כה כ׳׳ד וי*ל דהתם מיירי
דמי ואץ התורה מתחשכת עמה כלל אף שהיא גדולה ה׳׳מ משום כגץ דאיכא עיימת סוכא וכמדא ממיהו יש כ׳׳ד כיץ דמצי לאוקומי
דאיכא מיעוט שכא גם מעיר המועטת אכל כיכא דיושכת כץ ככרים קרא דמקיימי לי׳ אכל הכא מיירי כגץ שאץ שם כ״ד ככל העיירות
דאץ דרך כלל לכא ממקומות אחרים הו׳׳ל כעין מיטסא דמעוטא ול׳׳ם הסמוכות הלכך אמרי׳ דמ«מ מודדץ מינייהו עכ׳׳ל ולכאורה כוונתם
מדידה למקומות כיחור,ים כיותר ונהי דאם כאמת לא היתה עיר ז׳׳ל דתלר כמערים שסכיטת מחלל ולא כהערים שמאחורי סכיכותיהם
זו היינו מודדת לרחור,ים כייר משום דאז ע׳׳כ כרוצח כא כאמת וכ*כ כערוך השל pמו׳׳מ סי׳ תכ׳׳ה ס׳׳ק ס׳׳ס וכס׳ מרומי שדה
מהרחור,ים אכל כאן ל׳׳ש למדוד לכרחויןים דר,רוכ לודאי שלא כא סוטה מ׳׳ד כ׳ וכן נראה שהכץ ככאר שכע סוטה מ׳׳ה א׳ כדכריהם
משם כנלענ״ד .וכנה מדכרי כתוס׳ כמכות כר׳ל מטאר דלא ס׳׳ל )אלא שחלק עציהם ע׳׳ש( וכחנם תמהו אמה אחרונים על דכרי
כשיטת הריצכיא דכט דוור,א ח 3עד הערים שאץ כהם כ׳׳ד מדכתט התום׳ ]ומה שהקשה כארצות מחיים סי׳ כ׳׳ז כאר״י סק*א דמרישא
שאץ כ׳׳ד ככל הטירות הסמוכות ולא כתט כח 3הטירות הסמוכות שמעי׳ לה נמצא סמוך לעיר שאץ כה כ׳׳ד אץ עורפץ והייט שאץ
או אפי׳ כמחצה רר ,דליכא רוכ כעק וזה דלא כמש׳׳כ כקרן אורה כ׳׳ד כלל תמוה דהא רש׳׳י פירש כדך מ׳׳ה כ׳ דסיפא פרושי קמפרש
דכתוס׳ דככא קייט כשיטת הריצכ׳׳א ועמשכ׳׳ל לע> והנה לשיטת לרישא וגרס אץ מודדץ ואפי׳ גרסי׳ אץ עורפץ אץ ראי׳ מקט
התום׳ יש לייש 3גירסתנו כמתני׳ או לטר שיש כה כ׳׳ד אץ טרפץ לה משום ספר ועיר של טים כנ׳׳ל סק׳׳א[ וי׳ אמי וד אסי סליני
והגיהו דצ׳׳ל אץ »דדץ ולדעת כתום׳ י׳׳ל דה׳׳ק אם אץ כ*ד ככל שם נמי כעיר שאץ כה זקנים לענץ ערי מקלס וכן סורר ומורה
סכיטת כמלל אץ טרפץ כלל ואם יש כא׳ מהן כ׳׳ד טדדץ לטר והרמכ׳׳ם פסק לעח ערי מקלס דעיר שאץ כה זקנים אינה'קולטת
שיש כה כ׳׳ד אך מדלא מכיא מס׳ מכאן ראי׳ למ׳׳ד כמכות דאץ ולפ׳׳ז גם כאן אץ מכיאה ע׳׳ע ]ומה שהשמיטה הרמכ׳׳ם כאן ונכי
מכיאה כלל ט ע ככה׳׳ג שאץ כ׳׳ד ככל כערים מוכח דכגי׳ כנכונה pסורר ומורה יתכאר כT׳ה כסעיך ד[ ולכאו׳ יש לתמוה לדעת
אץ p3roוכ׳׳ה גי׳ רש׳׳י ט ד ט וכן כגירסא כירושלט א׳׳ג דאגכ התום׳ איך יתפרש התוספתא דקתני מניחץ אותה ומודדץ חוצה
סטך לספר וטר שאץ כה כ׳׳ד נר,ס אץ טרפץ וכר׳ל וע׳׳ל סק׳׳א. לה משמע אפי׳ אחורי סכיכות כחלל ואול הי׳ להם גירסא אחרת
כתוספתא או דס׳׳ל דכיץ ד3גמ׳ ליק הזכיר עיר אחרת ולא כ ז «
Dד״א שמודדץ לאחוריהם עד שמג^ץ לעיר טש כה ט׳ד .טכ סוצה לה ש׳׳ס דגנד דיק פליג אתוספתא ודוחק ועוד צ׳׳ע מה
כמאירי כט ט ע וז׳׳ל שאם כיתה טר אמת מצד א׳ קרוכה סכיא היא זו דלא תליא אלא כעיירות אשר סכיכות כחלל והרי
לו אלא שאץ כ׳׳ד ר׳ל של עשרים ושלשה ו ט ס שמא אתה סכור כרוצח יכול לכא גם מאחורי סכיטתי׳ ואי משום שהי׳ מוכרח לעכור
שתהא זו כמכרותי׳ שכל שיש לה מצד א׳ טר קרוכה לה ואץ כה דרך כפרים כאלו הא ככר כיארנו כסעיף ד כעז׳׳ה דאץ זה כלום
כ׳׳ד יהא דץ ט ע ]צ׳׳ל לא יהא pט ע[ איר כן והוא שמזר לוסר ולא תליא רק כמקום עיקר דירתו .אק אם דעת כתום׳ כהריטכ׳׳א
כזו שאץ מודדץ אלא לטי־ שיש כה טד כלומר ומרחץ אותה כטר ^ כס-ח דלענץ מ 3וקרוכ נמי אץ משגיחץ מן כעיירות שסכיכות
וטדדץ לאחרת שאחרי׳ עד שיגיט לטי־ שיש כה טד של טג •כחלל ולא כעייחת שאחורי סכיטתי׳ י׳׳ל דהטעם משום דהתורה
שכרי כתו 3זר,ר כטר ואץ זר,נים אלא טד וכן ככל הצמץ וכן אמרה ומדדז אל כערים אשר סכיכות כחלל דאץ שייך מדידה רד,
הלכה עכ׳׳ל הרי מטאר דמודדץ אחורי׳ ול׳׳ד להערים שסכיטת להערים שסכיכות כחלל אכל שאר כעיירות אץ כאץ כלל כחשכץ
כחלל ודלא כדעת התוט וכ׳׳ה כהדיא כתוספתא ס׳׳ס דסוסה דטדדץ מדידה ולק גם כאן אם אץ כ״ד ככל כערים שםכי 3החלל אץ
חוצה לה וכנ > וזהו לשיטת כערוך כשלע כדכרי התום׳ דאץ שייך למדוד כלאה ]אך למש׳׳כ להלן כס׳׳ח אפשר דגם טונת כריטכ׳׳א
מודדץ אלא כטירות שסכיכ כחלל אכל למש׳׳כ לטל כדכרי כתום׳ אינו לזה דתליא דוקא כעיירות שסכיטת כחלל ע׳׳ש[ אכל יותר
דכונחם למעוטי רר ,מר,וטת שאץ הרוצח כא משם לכ^ לזה אפשר גראה דכוונת כתום׳ לאו דווקא כעיירות שם3יכ כמלל רק כערים
דאץ כמאירי מולק כלל ונם הוא מודה דאץ מדידה אלא כטידות בםמוכות שדע אנשים לכא משם כזה תליא ולאפוקי עיירות רחוקות
שכחצח כא משם וכן משסע גם לשץ הרמטם שכת 3מוח־ץ יזמי שאץ דרך אנשים לכא משם שאץ שייך למדוד לכם וכו׳׳ל לגט
לשאר הטירות הסמוכות לו שמיכות הסמוכות לו מתמר דהרי תטד כר כיושכת כץ הכרים דמטאר ככ״כ כ׳׳ג ט דכיץ דאץ דע רוצחים
טדדץ לסמוכות ואפשר דכק כזה דדור,א כסמוכות מליא ולא כרתוקות 6נא משם אץ סודדין לכם ולק אם אץ כ׳׳ד ככל כעיירות שדע
אכל זה תליא כטעם כרמטם שכשטס אויןיממא דתשכת כץ כהרים רוצחים לכא משם אץ מכיאץ כלל ע׳׳נג ולאיע מ׳׳ד מכיאה כעיר
ויתכאר כטה כס׳׳ח ט ,אמנם יש מקום לומר דלדעתם מודח אפי׳ שאץ כה ט׳ד והא מלפא טמ׳ מדכתיכ זקני כעיר מ׳׳מ היינו שאם
לטיתח שאץ דרך רוצחים לכא משם דכיץ דנזכ׳׳כ דחשכיק טי pט׳ד 3א׳ מכפרים תכיא היא דלא תימא דלעולם תכיא כעיר
זו כמאן דליתא א״כ חשכיק אי^ לא כי׳ כעיר הזו דאז טכ הרוצח כקתכה והא דכתיכ זקני העיר הוא רק למצוה כעלמא שזקני כעיר
קיז איתן סי׳ ו לאתה עיד מוח־יז נחל
י• נא( אם לא הי׳ ב״ד נ□ בשעה שנמצא החלל ואודב נתמנה בה ב׳ד ) 0י*א.דכבר גססרה אותה העיר ומביאה האחרת
שיש כה כ״ד וכן נראה עיקר roוי*א שהיא מביאה )וס ונראה שצריך לחזור ולמדוד לה לדעה זו נס תוקא קודם
כ ב א ה והבא ה בלא מ מ ד ה ואם א ס פו ס ט ל כו אמעוס ולפיל נץ׳ ג׳ י א ממקומות אמרות ומודדק לכ ם ]דמ*מ י סנן במקרה ררווק ג ס
סי׳׳א ביארט דמדידה מפכבת ,ולכחולקים על הריצב׳׳א יל״פ אץ מנשיו שהרוצח בא ממקומות ר חוקים[ ו ק משמע בבאר שבע סו ס ה
מ ו ד ^ הימנה ולחלל לידע א ם היא ק ת ב ה יותר או פיד אחרת ^ א׳ של׳ מודדק עד סו ף א׳׳י ,ואם יפגעו בעיר של גויס באמצע
דאץ לט ט מ ס ה דיהשלים נ מ אן דליתא דמיא כלל ולק׳ סי׳׳א נ״מ אם י פ ס ק ו א ת המדידה ויתבאר ס ה ב סי ס ב עי ה .מיהו »
נכתוב ב א ו ע בע״ה .ואפי׳ א ם דבריהם נכו ט ם דמדידה והבא ה ס תשימ דא^ דמדלגץ א ת הע״ר שאק ב ה ב׳׳ד מ*מ טודדק את
דברים נינהו מיהו כאן ב עיי שאץ ב ה ב׳׳ד לכאר זה לא יתכן מקומה כאילו כי ת ה קרקע מלקה דל׳׳ש כאן כלל לומר כל הפיר נ ד׳ א
מכל כ ט ראיות שהבאט .ופי׳ ס׳ יד הלוי פל 0ה*מ לכרמב״ם נ ר ע ייי ל סי׳׳א לענק ירושלים ,ו א ם נאמר כניל דמודדק ג ם לעיירות רחוקות
קפ״ס. ״ Tליישב סוגי א דמכות י׳ ב׳ וכבר יש לכרמב׳׳ם דרך אחרת בסוגיא
)י א( » ם ידוע ט ד אי שכריצח יצא מ כ עיי שאץ ב ה ב ״י ב ט ת ב ר * יתבאר גס׳׳ז בע׳׳ ^ ובלקועי הלכות ס׳ ע״ע כ תב לישב סוגי א
שאץ פורפץ כלל .דכא ל׳׳ש מדידה שכדי ידוע מאיזה דמכות דכמדידה ו ההבאה ב׳ פנינים ה ם ]וכ״כ בבאר שבע סו פ ה
פיר בא ] ^ ׳ ל ס׳׳ד איך משכח״ל שלא יהא בזה משום ט ד ע ס י יי״י י׳ [ ונהי דממפמיק דאק מודדק אלא לעיר שיש ב ה בי ד מיהו
הנ הו [ ובאמת בככי מתיישבת יפה סוגיא דמכות י׳ ג׳ ד סיייי המגלה צריכה להביא כ פי ר שאק ב ה ב-ד כ ק דחידוש הו א ובלקוסי
בכ ה-ג דאץ שיץ למדוד להעיר לעיר שיש ב ה ב״ד שהי׳ ידוע שהוא הלכות כ תב ד ס ה ס תייז קושיית כ תו ס׳ בב״ב כ׳׳ג ג׳ איך מביאה
מהעיר שאץ ב ה ב׳׳ד ומדלא מוקמי כ מו ס׳ ב מ ט ת ככ׳׳ג יש לדקדק המיר שיש ב ה ב-ד וכלא מתוך כקורב ה מונ ח שהרוצח יצא סכ עיר
לכאף ד^׳ל כשיטת הרמב״ם דלדידי׳ לא משכח״ל דכדיל ט ד ע ס י שאק בה ב׳׳ד ולפ׳׳ז א׳׳ש ד ככ ב א ה באמת מביאה כ עיר שאין ב ה
הכהו נמשנ״ת לפיל ס״ד וכבר כתבנו שם לדקדק מדברי כ תו ס׳ בסק׳׳א נ׳׳ד ולפנ*ד הדברים תמוהים חדא דעימר קרא דולקמו ק ד כ פי ר
דס״ל כדעת כ ר מ ב -ם ואולי נראה לכו דוחק לאוקמי בככ׳׳ג אבל לא כ תוב כלל ב מ ד ד ה רק בהבא ה ומנ׳׳ל לרבות מדידה ולמפע כ ב א ה
לדעת הירושלמי שם שפיר י״ל דבככי מיירי סוגי א דמכות ולד״נא אימא איפכא ועוד איך יתפרש סוגי א דמכות לפי דבריהם דמ״ד
נ ם כ תו ם׳ מודים ח ה מלוי בפלוגתא ד ד אמי ור׳ א סי שם קי׳׳ ל אינה מביאה והא דכתיב ק ט כ פי ר למצוה בעלמא הול״ל כי כתיב
דאץ נטרפץ כלל ח ה פשוט בסוגיא דב׳׳ב כ״ג נ ׳ ו א ץ שיץ מדידה ק ט כעיר במדידה ולא בהבא ת העגלה ] ח ה י׳׳ל קצת[ ועוד דהא
אלא במקום ש ס לחשוש שהרוצח יצא משם ועמשכ״ל ס״ד. י קי א מוכח דמדידה והבא ה מדא מילתא היא דנתיב ומדדו אל
) י ס מ ם נמצא בתץ־ כ פי ר שאץ ב ה ב״ד צ״נג אף דקי׳׳ל דכל הערים אשר סביבות כחלל וכי ת ה כ פי ר כקרוב ה אל כחלל ולקחו
חלל שנמצא ב חון העיר אץ פורפץ כר׳ל סי׳ ג׳ סי ״ א ק ט כ פי ר ההיא וגף ועוד דכא ירושלים נמי מ מעסיק ונימא נמי
מיהו כאן אפשר דכיץ דגזה׳׳כ דעיר שאץ ב ה ב״ד כמאן דלימא כי אימעוס ממדידה אבל מהבאה לא אימעוס ]ובירושלים כתיב
דמיא מוד pלעיר אחרת ו כנ ה למש״כ לעיל בדעת כ תו ם׳ דב מקוס כסיעוע במדידה פ פי סב הב א ה[ וכרי בכדיא שייני א ק ירושלים
מפוטא דמפוטא אץ מודדץ לפיר אחרת אפשר דכ״נ כיץ דנסצא מכיאה ע*ע וביותר קשה מש׳׳כ כמ׳׳ח ז׳׳ל דמיושב בזה קושית כ תו ם׳
ב תון כ פי ר כו״ל רוב ומצוי כמש״כ כ מנ״ח הובא בסי׳ ג׳ סי׳׳א גב״ב דמ*מ תשאר קושית כ תו ם׳ בב״ב פל ירושלים דבהדיא שניט
וממילא כו״ל כפ ץ מפוסא דמפוטא ואץ נ טיפץ כלל אבל למש׳־נ יאינה מביאה נס-ע ואפ״ה מניחק אותה ומודדק אחורי׳ כדאי׳
לפיל לצדד דדעת שאר כראשונים דלעולם מודדץ לעיר אמרת פ ד כתוספתא ואמאי כרי מתוך כקורבא מוכח דמיחשלים בא כרוצח
שמגיעץ לעיר שיש בה ב״ד ואפי׳ בסוף א״י ואפ״ג דלא מצד כלל וכבר נ ת ב ט בזה לפיל בסק׳׳ג בפ׳׳ה ,ועוד דבתוספתא כייל פיר
דהרוצח נ א משם א ״נ ג ם כאן י׳׳ל דמשביק לעיר ץ נ מאן דליתא ש^ק ב ה ב«ד וירושלים בכדי הדדי וקאמר דבשניכם מודדק אחורי׳
ומודדץ לעיר אחרת ,וכן יש ל הסתפ ק בנמצא נ תו ך כ פי ר נ תו ר יהדי ביחשלים שניט בכדיא דאק ירושלים מביאה ע״ע אלמא דמודדק
ירושלים א ם מניחץ אותה ומודדץ לעיר אחרת דכמאן דליתא דמיא אחורי׳ כיי ט דכפיר כ א חר ת מביאה ע״ע ועוד דבירף ילי qדפיר
ולפ״ז צ׳׳ל דכא דסרין בגמ׳ ביומא נ ״ג א׳ ררושלים מי מייתא ע״ע שליק ב ה ב״ד מביאה ע״ע משום שאינה יכולה לומר ידיט לא שסכה
לא פ רין אלא אהא דקאמר על מי להביא על כ עיר או מל העזרזת יגי׳ א״כ מוכח בהדיא דאינה מביאה ע״ע וממילא ג״כ אץ מודדק
דמשמע דירושלים עצמה מביאה אבל אכ״נ דכי׳ צרץ להניחה ולמדוד ילק דבריכם צע״ג לפנ״ד ]ולכלכה ג ם ה ם מודים דק^ל כמ״ד
לעיר אמרת ועוד ד כ ת ם דנודע דהמצח מירושלים ל״ש כלל למדוד כמכות שם דאינה מביאה ע״ע ולדידי׳ נראה פשוס דגם לדבריהם
לנדר אחרת כמשכ״ל ,ואפשר דזו כוונת כ תו ס פ ת א דנגפים שהבאנו כנטר שיש ב ה ב״ד תבי א[ .אך לכאר יש להביא ראי׳ לדבריכם
לפיל דירושלים אץ מודדץ כי מ ט ולחלל ואץ מביאה ע׳ ץ היי ט מתוספתא ד ע פי ם פ״ו דק תט גבי ירושלים אץ מודדק ממנה ולחלל
דלא רק שאץ מביאה מ״ע אלא יאפי׳ בנמצא בתוך ירושטם אץ יאינה מביאה פ״ פ ול״ל למיתני ב׳ כדברים אי לאו דתרי מילי נינהו
מודדץ הימנה pכחלל לעיר אחרת שכפיר כ אחרת תני א אנא ייימנץ דאיתא להא וליתא להא אמנ ם גם לדבריכם צ״ע דכ א לא
אץ נטרפץ כלל שאץ מודדץ הי מנ ה אבל לשץ הימנה ולחלל קצת מציט רק פ סו ק א׳ גבי ירושלים ומנ״ל למפט תרוטיכו ]ושמא י״ל
לא משמע ק ,וכבר פמד נ מ מ rפל ס פ ק זה אמנ ם מה שרצה ס ה דמקרא דספרי ק נ י כ פי ר ההיא ולא ק ט ירושלים ממפטינן כ ב א ה
ל ת ח קושיית ככרו״ס פל כב״ש דתיפוק ל" י ״ י י ®י® י ה ג״נ מיחשלים[ ולכן נראה דודאי א״א זה בלא זה ומ״מ יש בזה
רובא )ונתבאר לפיל סק״ב( כנ ה למה ד מסקי ק נ סי׳ נ׳ סי״א מנ מצ א כ׳ חידושים דאי תנא אץ מודדץ לירושלים כו״ א דמ״מ אם ירושלים
בתוך כ פי ר אץ עורפץ כלל זה לא יתכן ,וכנ ה למ״ד שהבאט שם היא כ ^ כגדולה נ כי שאינה מביאה מחמת מדידה דקורבה מ״מ
דעורפץ בנמצא תוך כ פי ר יל״פ נז ה סוגיא דמכות ״ 3׳ דמיירי תכיא מחמת גדלה או א ם נודע בודאי שהרוצח בא מירושלים כגץ
שנמצא נ תו ן כפיר ,ולק׳ סי״א גבי ירושלים עוד יתבאר בזה קצת יטי פדים ]ע״ל ס״ד[ או אם נמצא בתוך כ פי ר להשיסות כ סוג רי ם
בעזה׳׳י. ינמצא בתוך כ פי ר עורפץ ]פ״ל סי׳ ג׳ סי״ א[ כו״ א דירושלים תביא
יטע קמ״ל דאץ ירושלים מביאה כלל ע״ע ואי תנא אץ ירושלים
ו) .א( DXלא הי׳ ט ד כר .כתב ה מ ט ח מצוה תק״ל ת״ל וזה ברור מכיאה ע״ע כו״א דמ״מ מודדץ לה מ ץ אם נמצא בעליל לפיר
אצלי בדץ ד מ ט אר שאץ מודדץ לעיר שאץ ב ה ט ד זה ’ אחרת דמ״ם צריך למדוד לפוד פיר שני׳ או לכל כפרי ם הסביבו ת
תלוי בשפת מציאת כחלל שחל חובת המדידה ואם אץ ט ד לא נ ט ל סי׳ כ׳ ס״ז וכו״א דירושלים תשלים המדידה קמ״ל דאץ מודדץ
מל כלל ואף שנץ מציאת כחלל היי ט לאחר מציאותו נתיי שט שם לה כלל וכ״ז נפקא מחד קרא דס״ל לגמ׳ דאץ שייך מדידה בלא
איתן סי׳ ו לאמה עיר מודדיז נחל קיח
שנערפה העגלה אבל אם כבר נערפה העגלה ע׳י עיר אחרת בודאי היא פטורה >ז( ואם בשעת מציאה הי׳ ב״ד ואח״כ בטל
הב׳ד אין מביאה נח( ונראה דמביאה עיר אחרת שיש בה ביד ננס ואם שוב נתמנה בה ב״ד לפני שערפו מביאה היא.
כשלא היו שם זקנים ואח׳> נח מנה נ ה נ״ ד נודאי קולטח וא׳> ב״ד אץ מודדץ כי לא גחחיינה העיר כנג וטי׳ לעיצ שהנאגו נשם
מ ס חנ ר דגם גני ע״ע דכווחה ד ^ נשעה שאק זקנים א״א להניא ה תו ספ ת א ולאחר ק ניי ת החלל מוודין דפישין סי מני ם א׳׳כ יכול
מחמח אונם אנל לא פ ק ע מהן החיוג כלל ולפ״ז ל״ש כאן כלל דיחוי להיות שלאחר כמה שנים ימדדו ח ה אק סנ ר א כלל אם לא הי׳
וכמש׳ה הרא״ש גני שמועה ק רונ ה נרגל ]וכן מוכח נ שנת י״נ נ׳ נ״ד נשפת מציאה ואחר נ מ ה שנים נתיישנו נ״ד ימדדו ויניאו
ד ד vקרא ו ה ט ה ו כ חנ על פנ ק סו דלכשיננה ניה מ״ק יניא חטאח והעיקר אם נשפת מציאת החלל לא נתחיינו למדוד כלל לא חזר
שמנה אע״ג דנזה״ז א״א להניא מחמח אונם שאין ניה מ״ק לא ה חיונ וזה פשוט אצלי ופי׳ נ ס׳ מרומי שדה סו ט ה מ׳׳ד נ׳ מ׳׳ה נ׳
מקרי כלל דחוי[ וא׳> לכאף ג ם כאן אם נח מנה נ״ד אח״כ יצטרכו שק ג״כ נשאלה זו .ונ ס׳ מנחת קנאות הני א ראי׳ מירושלמי פ׳
להניא ואין לומר דשאני הכא שכנר חל החיוג על כעיר כשני׳ פ׳׳ט ה׳׳א דכל י׳׳ד שנה שננשו וחלקו מציינין היו ופי׳ הק׳׳נג שהיו
דלפמש׳ה אין הכונ ה שעיר זו נפטרה רק שהיא א ט ס ה מלהניא מציינץ פל מקום ה קנ ר ולאחר כינוש וחילוק הני או ס״ע אלמא
והו׳׳ל כדק קדימה נגאולת ק רוני ם שאם א ק ה ק רוג ניו ח ר רוצה דאץ נדחה דק ע״פ וה׳׳ה כאן א qשמתחלה היו פטורי! צריכין
או שאק לו ממון ה חיוג על השני ו א ם א ח׳ ה חדמן לו ממק פשיטא להניא אח״כ )ופ׳׳ל ס ק מ שלאחר שנערפה העגלה נודאי א׳׳א
שחחר כ חיוג על הראשק וה׳^ דכווחה ) א א׳ ה כנ ר נחערפה כעגלה ל הניא( וראייתו רק לפי׳ הק׳׳ע ופ׳׳ל סי׳ א׳ ס״ד שניארנו דפי׳
שאז כנ ר נחכפרו כדלקנק( ולפ״ז אפשר דגם נזה״ז אם ח׳ץ נמצא הק׳׳ע ת מו ה ועיקר הגירסא שם מצויי! היו ע׳׳ש נאורך ולפ״ז אק
חלל נ מ קו ם שישראל דרים צריך לציין מקומו ולכשיננה ני כ מ ״ ק יני או ראי׳ משם כלל ,ונ ס׳ מח׳׳ר נ ת נ דשאלה זו תלוי ננ עי א אם יש
פ״ע וע״ל סי׳ א׳ ס״ג וכן משמע קצח נכו ריו ח ר א׳ ראוי׳ כפרה דיחוי אצל מצות וכיק דקי׳׳ל נ סו כ ה ל״ג דדחוי מעיקרא אינו דחוי
זו שחכפר טל יוצאי מצרים ופי׳ נ חו ם׳ שאם נמצא חלל ניני ה ם ולא אצל מצות אנל נראה ונדחה יש דחוי לפ״ז אין ראי׳ מהירושלמי
הני או פ״ע חכפר עגלה זו ]דאפשר להניא עגלה א׳ על נ מ ה מי׳׳ד שכנשו וחלקו דשם הוא דחוי מעיקרא אנל כא! שהי׳ חיונ
חללים כדלק׳ סי׳ ז׳ ס ״נ ע״ש[ ולמה נ א מ ח לא הני או אעו נרשיעי על נני העיר הרחוקה הו׳׳ל נראה ונדחה ושונ א ק חוזר ונראה וכל
ע ס קי ק ו מס חמ א כשניל שלא הי׳ שם נ״ ד ונה״ג )כג ק שלא הי׳ דנריו תמוהים דאצל זו הפיר הו״ל דיחוי מעיקרא ואצל עיר אחרת
נ״ד ננ ל הני נו ח החלל שאק שום עיר מני א ה( ואפ״ה צריכה עכשיו לא נדחה כלל וגם עצם הדק אין נ טן דמנואר נ סו כ ה ל״ג א׳ דלחומרא
להניא אלמא דלא נדחיח אך י״ל דשא״ה דמינו דמכפרה אחיונ אף נראה ונדחה לא הוי דחוי פ׳׳ש נ תו ם׳ וראשונים וכ״פ נשו׳׳נג סי׳
דהשחא מכפר נמי אההיא כד מסיק כ ח ם ו T׳ל סק״ ט ולק׳ סי׳ ז׳ תרמ׳׳ו וע׳׳ש נאחרונים ונמ׳׳ב ,ועוד דכאן אק הדחוי על העגלה רק
ם ״נ י תנ אר נאורך נע״ ה .ואמנם יפה כ עיר נני אי״ש שיחי׳ דמטפם על הגנ ר א ]ו א ק לומר שהחלל נדחה שהרי העיר האחרת מני א ה
אחר דנרי כמג״ח נכונים דהרי כנ ״ ד צרינק לומר ידינו לא שפכה ועוד דנחלל ל״ש כלל דיחוי שאק עושק נ ו מצוה ואינו אלא גורם
אח הדם כז ה ועינינו לא ראו והיינו שלא נ א הנהרג לידינו ופטרנוהו ה חיוג[ ח ה תליא נמש׳> הרא״ש נ מר׳ ק פ״ג סי׳ צ^ נשם מ ה ד׳ ם
נלא מזון ונלא לוי׳ ח ה ל״ש כצל אלא ננ ״ ד שהיו נשפח מציאח החלל מרועננרג דקטן שהגדיל נ תו ך ימי אנלות חייג להתאנל דאק דחוי
מ שא ^ נ״ד שנחמנה אח״כ ונשפה שהנהרג כי׳ שם לא כיו כלל אצל מצות ו הני א ראי׳ משמע שמועה קרונ ה נרגל שמתאנל אחר
נ״ד ל״ש כלל לומר כן ונשלמא לשיטח ר נ ק דהכא נירושלמי דהאי הרגל ואק נדחה והרא׳׳ש השיג עליו דנגנר א לא אמרי׳ א ק דיחוי
ידינו וגר ועינינו לא ראו קאי אהורג אפשר דגם נ״ ד שנחמנו אצל מצות וכיק שהי׳ פטור מתחלה א ק חל חיוג עליו א ח ^ ומשמועה
אח״כ יכולק לומר שלא הגיע כ הו רג לידם ולא פטרוהו נצא דק של רגל א ק ראי׳ דשם הי׳ נ ר חיוג אלא שהי׳ אונ ם ולא יכול לקיים
)וגם נז ה לא י חי ת הגמ׳ דהוריוח שכנאנו שמכפר על יוצאי מצרים ולכן חיינ להתאנל אח״כ אנל כאן שהי׳ פעור כנ ר נדחה ,ו הנ ה
דשם כנ ״ ד דכשתא לא יכלו לדק כלל כ הו רג שהי׳ לפני כ מ ה דורות צריך לנרד כאן נע׳׳ע א ם הדק שהעיר שאק נ ה נ״ד פטורה מע׳׳ע
אם לא כמשכ״ל דמיגו דמכפרא אהשתא מכפרא נמי אדמעיקרא הוא מצד פטור או מצד אנו ס ה שאק יכולה לקיים כיק שאק נ ה
אך אפ xדשם שאני דנ״ד דכשתא נ מ קו ם נ״ ד דאז קאי כי ק נ״ד ונ עי ק זקני העיר אנל נעצם יש עלי׳ חיוג וא׳ ^ ל״ש נ ה דיחוי
דגם אז כי׳ נ״ ד כדלקמן ס ק״ ט( אנל לגמ׳ די ק דפס ק כ ר מנ ״ ם גם לדעת הרא״ש כ מו נשמע שמועה קרונ ה נרגל .ולכאף ממה
כוותי׳ דקאי אנכרג לכאר כנ ״ ד צרינק להתוודות שסד מ לוי׳ לאורחים שאמרה מורה שעיר אחרת שיש נ ה נ״ד תני א משמע שהיא פטורה
נמש׳> כ ר מנ ״ ם פי״ד מה׳ אנל כ״ג נ״ד היו מ חקנק שלוחק ללוות לגמרי ולא רק שהיא אנו ס ה שא״נ איך חל חיוג על העיר השני׳ אנל
אדם כ עונ ר ממקום למקום ואם נתעצלו נ דנ ר זה מעלה עליהם כאילו אק זה ראי׳ כלל דמצינו דוגמתו גני גאולת קרוני ם דקרונ ק ח נ
שפכו דמים ומקורו משמעתי! כמש״כ כ כ״ מ ופ׳׳ז כנ ״ ד מחוודק שעשו קודם ואם א ק לקרוג ממק אז השני חייג לגאול אע׳׳ג דפשוע
מה שעליהן וכיק שלא כיו אז נ״ ד כלל אפי׳ א ם היו אלו שנתמנו פ ת ה שאק על הראשק פעור pשהוא אנו ס שאק לו ממון ו א ם ס ד ק
לנ״ד אז מנני העיר עכ״פ א ק יכולק להתוודות נ תור ת נ״ד שפשו לו אח״כ ממון פשיעא שיהי׳ החיוג עליו ול״ש כלל דיחוי )וי׳׳א
מה שמוטל על כנ ״ ד ואם אין ראוי להתוודות א״א להניא פ״ע דאפי׳ יש לו ממון רק אין רוצה לפדות חל החיוג על ה קרונ השני
דאע״ג דכוידוי עצמו אק מעכג כמו שהוכחנו נ ע״ ה לק׳ סי׳ ע״ו ונודאי שיטל לחזור נ ו ( וכן מצינו מצוה נגדול ליינם מה׳׳ת ואם
ס״ז אנל ראוי לוידוי נפינן כדמוכח נירו׳ פ׳ נן סורר ה״ה דיליף איט כאן שהויי מצוה לא משהינן ו מיינ ם אחר וה״נ כאן אם אק
דאק א׳ מנ״ד יכול להיות נע״ מ דכתינ ידינו לא שפכה פר ס לגדמיס להן נ״ד א ק אומרים נ מ ח ק עד שיעשו נ ה נ״ד אלא כעיר כ אחרת
ועינינו לא ראו פרס לסומק ומשמע שם ני ר ר שאק עורפק נ כ כ׳ ^ מני א ה,ו הנ ה נ מ כו ת י׳ נ׳ דמייתי גמ׳ פלוגתא דר׳ אמי ור׳ אסי
דומיא ד pסורר ומורה ע״ש וכן נשמעתק יליף נירו׳ דעיר שאק נעיר פ א ק נ ה זקנים אם קולעת ו א ם נפשה נ ה נן סורר ומורה
נ ה כ״ד אק מני א ה ע״ע משום דכתיג ועינינו לא ראו ונ פי נ״ד שיכו ואם מני א ה פ״ע אם נ עי ק קרא כדכחינ או לאו ופ׳׳ש נ חו ם׳
ראוק לקרות כפרשה אלמא דאם א ק ראוק מעכג וכן נג מ׳ די ק דמיירי שאק נ״ד נכל סני נו ח החלל )וג ם להרמנ״ם דמפרש לה
סו ס ה מ״ז כ׳ אר״ס מנק לסנהדרק שראו נ א׳ שהרג את כנפש ואק נזקני ם ממש כ ד ל ק ק ס״ז עכ׳^ נפקא נמי מזקני הפיר כמו לפנק
מכירק אותו שאק עורפק ת״ל ועינינו לא ראו אלמא דאם אק נ״ד( משמע דכמו נ נ ן סורר ומורה נידאי שאק הנן סורר נפטר
ראוק לומר ופינינו לא ראו א״א לערוף ואף דלא קי״ל שם כר״ס נ מ ה שאק שם נ״ד ואם יחמנה אח״כ נ״ד ניד אי ידינוהו דהא
כיינו משום דלגמ׳ דידן לא קאי לרנק דר״ע האי קרא כל ההורג רי אפשר לקיים קרא כדכחינ ול״ש נז ה דיחוי כלל ורק נשפה שאין
סל אנהדג כמשנ״ת נ פי׳ ד׳ ם ״נ אנל עכ״פ חזינן דאם אין ראוי נ״ד א״א לדונו וכן גני ערי מקלט פשיעא שאם הרוצח נר ח שם
קיט איתן סי׳ ו לאמה עיר מודדיז נחל
בשפת כ ב א ה בטל הב״ד ופליגי אם ג ם ההבא ה צריכה ב׳׳ד לעכב למקרא כפרשה א״א לננרו qובאמת כן מוכח ממאי דקי׳׳ל נמינן
או למצוה וקי׳׳ל כמ״ד לעכב וכעק זה בם׳ מרומי שדה סו ט ה מ״ד קרא כדכתיב ויתבאר נ ס ״ז נ פ ״ ה דהכונה דצריך שיהא ראוי להתקיים
ב׳ ,ולענ״ד כ״ז צ״ע דכא עיקר קרא ולקחו זקני כ עיר בהבאה כתיב קרא כדכתיב ואל״כ ממכב ו א ^ נ ם כאן א״א לפרו qואע׳׳ג דהרמב״ה
וכבר הרגיש בזה המנ״ח בעצמו וכתב כיק דחנן אין מודדק אלא כתב בפ״ט מרוצח כ״ו שנם שאר כזקני ם שבמיר היו אומרים ידינו
לעיר שיש ב ה נ״ד אלמא דחז״ל קיבלו דקרא ה קני כ עיר לא קאי לא שפכה ונ ר וזה אינו בתורת ב״ד פ כ׳ ^ כרי נ ם כב״ד צריך לומר
אלא אשפת מציאה אמנם למש׳> בס״ה בע״ה דהמדידה והבאה גתורת ב״ד ולא בתורת זקנים כמו שהוכחנו לקמן ם ״ ט״ו ם״נ סק״ב
חדא מילתא היא במבואר בכמ ה מקומות ע״כ מקרא ילפי׳ מדידה ימנואר מכל כני מקומות כנ״ל שאם אין כב״ד ראוי בתורת ב״ד
והבאה דמדידה אינו אלא לידע אתו עיר תביא והא דנקט מתני׳ אק דק פ״מ )ול״ד לזקנים שא qאם ח סר א' מהזקנים אינו מפכב
אין מודדין אלא לעיר שיש בה ב״ד פשוט משום דאתא ל די ק כדא׳ כמשי״ת בסז״ה בסי׳ ט״ו ס״ב משא״כ אם ח סר א׳ מכב״ד מפכב
בגנר דמניחק אותה ומודדק לעיר שיש בה ב״ד ואי תנ א אינה כמשי״ת שם( ולפ״ז נראה מיקר כדסת כמנ״ח שאם לא כי׳ ב״ד בשמת
מביאה אלא עיר שיש בה ב״ד הו״א כי ק דכקרובה אינה מביאה מציאת החלל א״א לפרו qומביאה המיר כ אחרת שיש ב ה ב״ד ואס
תו ליכא דק מדידה כלל או דצריך למדוד גם להעיר שאק ב ה ב״ד לא כי׳ ב״ד בכל המיירות שסביבותי׳ אק פורפין כלל לדמת כ תו ם׳
קמ״^ ולפמש״כ לעיל סק״ א הדק פשוט דאם א ק ב״ד ע ת ה כיק ולא מכני מ ה שיקבמ בה ב״ד אח״^
שא״א לומר ידינו לא שפכה וגר בודאי א״א להביא ע״ע ודמיא בשעה שנמצא כחל^ ולא תליא כלל במדידה דלא מצינו בשום
ממש לנקטעה יד ה ע ד ם דפטור דבעיק קרא כדכתיב שיהא ראוי מקום דתליא במדידה רק בשמת מציאת כחלל וכנ״ל
להתקיים ואע׳׳ג דבתחלה הי׳ ראוי כיק דנקטעה נפטר וה״נ דכוותה י סי׳ ד ם״נ דהכל תליא בתר שטת מציאת החלל שאז חל כחיוב
ו ק מצאתי בם׳ מחול ככ ר ם סו ט ה מ׳׳ז ב׳ ונם כ״ה כ סבר א לפמש״כ שהב״ד יוכל לומר ידינו לא שפכה ונ ר
)ח( ונראה דמביאה עיר אחרת שיש בה ב״ד .לפי מה שביארט מיכו אם כחלל ניכר שכבר כ מ ה ימים נ כ רנ וכב״ד נתמנה י ק באותו
בסק״א דכא דכעיר כקרוב ה אינה נדמית כיי ט משום יום אפ״נ דבזה ל״ש לומר ידינו לא שפכה ונ ר שלא בא לידיט ופטרנוהו
שגם אז כי ת ה חייבת בע״ע רק שהיתה אנו ס ה ולא יכלה להביא ונו׳ שכרי י אז לא היו ממונק לב״ד כנ״ל מ״מ מס תבר ח ה מקרי
ובזה ל״ש דמוי ולפ״ז לכאר יש לעי׳ כאן דהרי כאן לא חל כחיוב פכי׳ נ״ד דלא פלונ רחמנא ואין כ תור ה מתחשבת כלל בשפת ההרינ ה
בשעת מציאת כמלל על העיר ההיא שכרי כי׳ נ״ ד נ כ עי ר כקרוב ה יק כשפת מציאת החלל וכדמוכח בירר פ׳ מ״ס דאם ראוהו מפרכס
וא׳> נימא שכבר נדחית ושוב א ק חל החיוב עלי׳ אמ״כ שכרי בגברי כאן ובאו ומצאוהו אח״כ מת במקום אחר מודדק ממקום כשני
אמרי׳ דיחר אצל מצות לדעת הרא״ש ]ומצאתי בם׳ ממול הכרם )ונתבאר בסי׳ נ׳ ס״ז( אפ״נ דבודאי נהרנ במקום כראשק ול״ש
סו ט ה רד׳ז ב׳ שנסתפק בז ה[ ,אמנם יותר נראה דכאן א ק שייך נלל למדוד כאן מ״מ כיק שבמפרכם א ק דק פ״ס אין חושבק המציאה
כלל דיחוי כיק שהי׳ חיוב ע״ע על עיר אחרת ול״ד כלל לאבלות יק במקום כשני וב״ד של כעיר הקרובה השני׳ יאמרו כפרשה דחשבינן
דאמרי׳ ד כ ק ק כבר נדחה מאבלות אע״ג דכי׳ חיוב אבלות טל שאר יכרוצח יצא ממקום כשני ה״נ כאן לא פלונ רחמנא ומ״מ צט״ק בזה.
הקרובים דשא״ה דמיוב אבלות הוא על כל א׳ מ ה ק מ בי ם וכיק
)ג( י ׳ א דכבר נפטרה אותה המיר בו׳ .כבר ביארנו בפ׳׳ה דכסיקר
שעל כ מ ק לא חל אז אבלות נדחה מאבלות משא״כ מיו 3פ׳׳ס שאיט
אלא על עיר אחת וכיק שפיר א׳ כי ת ה מחויבת נע׳׳ע א״כ לא כדעת כמנ״ח דס׳׳ל כן וביארט דאפי׳ אם לא כי׳ ב״ד
נכל סביבותי׳ נ״כ לא יטרפו ודלא כדפת כמח״ר דמחלק בזה.
נדחה כלל כחיוב ע׳׳ע ועכשיו שהעיר ההיא אינה יכולה ^;ביא
) Hוי״א שהיא מביאה .הוא דפת כ מנח ת קנ אות כ נ >
עובר כחיוב על העיר כשני׳ כנלענ״ד ]ומ״ מ אינו ברור כ״כ[.
וצריך לחזור ולמדוד כנ״ל סק״ ה. )ה( ונראה שצריך לחזור ולמדוד .שכרי ביארנו בכ״ד ]פ׳׳ל ס״ה
)ט( ואם שוב נתמנה בה ב״ד מביאה היא .כ״כ כ מנ״ח והוא סשוע ובסי׳ כ׳ ס״ז[ דצרין למדוד להמיר שמביאה כ ע״פ
למש׳> דאק שייך כאן דיחוי ,ונראה שאק ר׳מ א ם נת מנ ה יראן אפי׳ מדדו להעיר כזו לאו כלום הי׳ שסרי לא כי׳ ב ה נ״ד
בה אותו כב״ד או ב״ד אחר אע׳׳ג דביארט לעיל סק״ א שאם לא י ^ז אי 7לה מדידה שאק מודדין אלא לפיר שיש ב ה ב״ד וכיק
כי׳ ב״ד בשעת מציאת כמלל ל״ש שב׳׳ד אחר יביאו שאק י ט ל ק דמדידה ממכבת צריך לחזור ולמדוד.
לומר ידינו לא שפכה וגו׳ שכם לא כיו ב״ד אז וא״כ ג ם כאן הרי )י( ודוקא קודם שנערפה כ ענ ל ה כר .דהא ת ק בכריתות כ«נ א׳
כב״ד כז ה א ק יכול לומר ידיט וגו׳ אפ״ה נראה דכאן שהי׳ אז שאם נמצא כ הו רנ אחר שנערפה כ ענל ה א סור ה בהנאה
ב״ד חשביק לכאי ב״ד ככרעי׳ דראשק והוי כאילו עומדק ב מ קו ק שכיפרה ס פ ק ה והלכה לה ולא מפליג ב ק נמצא כ הו רנ מפיר זו
וי טל ק לומר ידינו לא שפכה וגו׳ במקום כב״ד הראשק ,ואע׳׳ג אי מעיר אמרת אלמא דכיק דכיו מחוייבק אז לערוך וערפו כדק
דאמרי׳ בהוריות ר א׳ גבי פר כע״ד של צבור מת א׳ ק כצכיר כיפרה ס פ ק ה ו מס תמא כיפרה נמי על כעיר כ אחרת דהרי כרוצח
מייבק שאק כצבור מתים מת א׳ מב״ד פטו pשא״ה שכב״ד צריכק כי׳ ממנה ועיר זו לפי כ א מ ת לא כי ת ה צריכה כפרה רק כי ק שפשו
כפרה על הוראתן ול״ש שב״ד אחר יביאו כפרה על מ ה שלא מטאו למצותן שתורה ציותה הבטיחה כ מור ה ונכפר להם הד ם ולפ״ז בודאי
משא״כ כאן שבני כ ע ד צריכק ככפר ה רק שכב״ד מתודק שהם פשו אק שייך להביא עוד פ ע ם ע׳׳ע וג ם הי׳ צריך לאשמעי׳ בגמ׳ דצריך
מה שמוטל עליכן י׳׳ל דגם כב״ד כשני יכולק לכתודות במקום כב״ד להביא עוד פע ם ע׳׳ע אם נמצא שהוא מפיר אחרת לכן נראה פשוט
כראשק שאם לא נאמר pא״כ אפי׳ לא בטל כלל כב׳׳ד pשמת י א ^ אך א ם ע ד ק לא נערפה ו אח״נ נתמנה ב״ד בכעיר כקרובה
א׳ מכב״ד ומיט אחר במקומו שוב לא יוכלו להביא ע׳׳ע שהרי אע׳׳ג שכבר הופרשה כעגלה כו״ל כנמצא ההורג דתצא ותרעה
אם א׳ מהב״ד מסר מעכב כמשי׳׳ת בע״ה בסי׳ ט׳׳ו ס״ב וקצת כעדר .ולכסוברים לקנק בסי׳ י״ג ס ״ג ס ו׳ דאחר ירידתה לנחל
ראי׳ לזה מכ א דכוריות ר א׳ ראוי׳ כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים איתן כבר נאסר ה בהנאה ושוב אינה ניתרת וכדמוקי בכריתות כ״ה
א׳ משנראית לעריפה אפשר דגם כאן אם כבר הורידוה לנחל איתן
ופי׳ בתום׳ כרא״ש שאם נמצא בזמנם חלל ולא הני או ע״ע הכפד
עגלה זו וע״כ מיירי שהי׳ אז ב״ד בעיר זו שאם לא הי׳ ב״ד בשעת שיג א ק חל כחיוב על אחרת ואע״ג דאמרי׳ בכריתות שם דעדיק
מציאת כמלל א״א להביא ע״ע כנ״ל סק״א וא״כ מוכס שב״ד זה לא כיפרה ס פ ק ה וצ״ע בזה וכ״ז לדעת כ מנח ת קנאות אבל כבר
י טל לכתודות במקום ב״ד כראשון ואפ׳׳ג דמסיק שם בסוגי א כיארט שהעיר,ר כדעת כמנ׳׳ח אך נ״מ בזה למש״ב ל ק ק סק״ח.
דמיט דמכפרה אחלל דכשתא מכפר נמי מקופיא אחלל דמעיקרא לז( ו א ם בשפת מציאה כי׳ ג״ד ואח״כ בגול כב״ד אק מביאה.
יש ראי׳ ממאי דס״ד כ ת ם דמכפרא ממש על כ מ תי ם בלא סעמ א במנ״ח מצוה תק״ל האריך בזה ודפתו דככל תליא בתר
דמיט משום שאק כ צ טר מתים ואפשר ג ם דלמסקנא דאק כ צ ט ר שעת מציאת כחלל ופירש בזה פלוגתא דמכות י׳ ב׳ אם עיר שאק
מתים לא אמרי׳ כלל מי ט ואע׳׳ג דהב׳׳ד א ק קיימק ומוכח דב״ד כה זקנים מביאה פ״פ דשם מיירי דבשפת מציאה כי׳ ב״ד ואח״כ
איתן סי׳ ו לאמה עיר מודדין נחל קכ
ז ao .נפעא סמוך לעיר שאץ ב ה) 0שני אנשים זקנים ) 0בני ששים שנה ומעלה) 0פניחין אותה ומודדץ לעיר ש^י
בה זקנים )ה( וכל הדינים כמו בעיר שאץ בה ב״ד ) ir ^ 0שא״ע שיהו בה זקנינ4
)ב( שני אנשים קנים .נדמשמע מלשץ הגמ׳ סיר שאץ נה קטם אמיץ גמקום 3״ד יאשק קאי וכאן א׳׳ל למזור ולמדוד דכבר יצאו
ומיעות קנים שנים וכדא׳ נריש פTקץ ונינמות ק׳׳א א׳ מצות מדידה ואץ שיץ דימוי גזה כר׳^ מיהו כ׳׳ז כשנתמנה כנ׳׳ד
ק ט שנים וכאן אץ דץ של אץ נ׳׳ד שקול וסגי נשנים ,רש לפי׳ לפני שהשני׳ הניאה המגלה אגל אם כנר נפרפה הפגלה כיפרה
מדל לגמ׳ דנפי שנים נשלמא ננסו׳׳מ ונקליפה דסרניץ קנים . ספקה וכולן פסורץ כר׳ל סק׳ץ.
מדכתינ ק ט הפיר שיץ לומר מיפוט קנים שנים אנל נפ׳׳ע חקגי
הפיר הייט הנ׳׳ד ורק מוכל מרניץ דגם שאר הזקטם הנמצאים ז) .א( נמגא סמוך לפיר ט׳ .מכות י׳ א׳ איחמר פיר שאץ נה
נמיר ג״נ צריכץ לרחוץ פס הנ״ד אימא דסגי שיש Pא׳ יותר זקנים ר׳ אמי ור׳ אסי מד אמר קולפת ומ״א אינה
פל הנ*ד תזה כנר מתקיים קרא דוכל ק ט והול׳׳ל נטר שאץ נה קן קולפת למ*ד אינה קולפת נפיץ זקד הפיר וליכא למ׳׳ד קולפת
אץ מניאה נדע ושמא אייד דגני קליפה ונםו*מ נקס ק ט ם נקם מצוה נפלמא ופיר שאץ נה זקנים ר׳ אמי ור׳ אסי מיא נפשה נה
גם כאן קנים א״נ דילפי׳ כאן משם דניט לא פמות מג׳ קטם pסורר ומורה ומ׳׳א אץ נפשה נה נסר׳ס למ׳׳ד אץ נפשה נה
א«נ מנר דוכל מרנה דומיא חקט דהיינו שטם )ונפץ זה כתב נסר׳ס נפיץ זקני הפיר וליכא,למ׳׳ד נפשה נה נסו׳׳מ מצוה נמלמא
רש׳׳י נמגילה נ׳ א׳ ד״ה זמניהם( ונראה דאפי׳ לריהי׳ג דאמר ועיר שאץ נה זקנים ר אמי ו ד אסי מ׳׳א מניאה פ״פ ומ*א
נקדושץ ל*נ נ׳ אץ pאלא מנם הוא חקא התם כדמוכיא אינה מניאה פ׳׳ע לנד׳ד אינה מניאה פ׳׳ס נפיץ זקני הפיר ההיא
שם מקראי מדפלגינהו כף אנל ננל דוכתי דכחינ קן מודה דהוא וליכא למיד מניאה פ״פ מצוה נפלמא וכתג הריפנ׳׳א שם דפליגי
pממש מדס דהרמנ׳׳ם כתג ד?ל הנ׳׳ד פם כל ק ט הנטר רוחצץ נפלוגתא דתנאי נסנהד pמ*ה א׳ אי נפיץ.קרא כדכתינ או לא
ולא כתג דנפי חכמים אן יל׳׳ע דכא גם לת*ק התם נפיץ שגם ופסק הרמנ׳׳ם נפ׳׳ז מרוצת ה״ו דפיר שאץ נה זקנים אינה קולפת
כזקן יהי׳ חכם ולא pנפלמא וא״נ גם כאן טנסי pושמא וק פוסק הרמנ׳׳ם נכל מקום דנפיץ קרא כדכחינ [פי׳ נארה׳׳ח
דקא לפק קימה דרשיץ pוצ׳׳נג ואפשר דגם אשה pכ סני ד׳ם כ׳׳ו ונדנר אנרהם סי׳ ד שהניאו כל המקומות] וכאן נה׳
ונמש׳׳נ נס״מ סי׳ חקנדח דצמן לפמוד מפט קנ ה דגם היא פי׳ע ונה׳ ממרים גני נםו*מ השמית להאי דינא וכנר תמה נזה
נכלל pושמא דור!א כתם דילקא משינה )מיהו יש חולקץ שם ^ המל׳׳יג ונתוס׳ תמהו אנדד מניאה פ׳׳ע הא מתני׳ היא אץ
נידד נאחמנים( ופ׳׳ל נסי׳ י״ד סק׳׳ג שצימט דשים אינם נכלל מודדץ אלא לפיר שיש נה נ׳׳ד ותירצו מה שתירצו וכנר הנאנו
קטם לפנץ פ*פ וכנאנו קצת ראיות לזה. דנריהם לפיל םפץ< כ׳ באיע• ינקיץ אורה סופה ידה נ׳ כתג
) aבני ששים ומפלה .כדתץ ספ״ה דאנות pששים לקנה והא דהרמנ׳׳ס מפרש דפיר שאץ נה זקנים לאו היינו נ׳׳ד אלא אנשים
דגני קימה נפי pפ׳ כמש׳׳כ הרא׳׳ש נפ׳׳ק מ־ןימשץ זקרם ממש ולכן הפתיין גני פרי מקלת פיר שאץ נה זקנים ולא
כייט משום תתיג שינה ותץ כתם pע׳ לשינה וכן לכל מילי כתג שאץ נה נ׳׳ד ואף שאץ זה מוכרס דהרמנדם הרי הפתק לשץ
תתיג קן שיפורו pט פי׳ שמח מפרכת ז׳ כלל י׳׳ז)וצ׳׳ע דנסנהדת הגמ׳ מיהו ת מו נראץ וכן מוכת נמאירי מכות שם וז׳׳ל אם
י׳׳ז א׳ אמרי׳ דסנהדרץ צריכץ להיות נפלי קנה וכרמנ׳׳ם פ״נ לא היו זקנים אינה קולפת לפיכך משתדלץ להפמיד נה זקנים
מסנכדרץ ט׳ו הפתיר! נפלי שינה( ומסתמא נפי Pט רום א׳ וכן פיר שאץ נה זקנים אינה מניאה ע׳׳פ ולא נפשה נה נסו׳׳ס
כמו pי׳׳ג למצות דמשיג נאמת שם דננט נן י״ג רום א׳ וכן שמרי נאמר נ ק ק ד הפיר והרי מ*מ נשני אלו לנ׳׳ד הם צמכים
נטלהו ולק׳ סי׳ י׳׳ד כדג הארכנו מה נפז׳׳ה. נמו שיתנאר כמקומו פכ׳׳ל מרי מסאר נדנמו חקנים אלו לאו
) (7מניחץ אותה ומוחץ לנטר tnנה קנים .מ׳׳ס כמו נפיר הייט נ׳׳ד אלא שכתג דמלנד הזקנים צרץ■ ג״כ נ׳׳ד נע«פ וננסו׳׳מ
שאץ נה נ׳׳ד דהא תחריהו מקני כנטר נפקא ונראה ותרווייהו לפיכונא ולפ׳׳ז כל פיר שאץ נה אנשים זקנים אינה מניאה
דאף אם ש קן שצמן למלאות לו שניו אץ ממתי pלו פד שתקץ fi-0ומיהו דפת מרמנ*ם אכתי לא נתיישנה נזה דמ׳׳מ הר׳ל לאתויי
המרי מצוה לא משהיץ.כדאמרי׳ נינמות ל״פ א׳ אלא מודדץ להאי דינא דנפי אנשים זקנים נפיר ומש׳׳כ כקרן אורה אץ מונן
מיד לפיר שיש נה קנים מיהו אם כקץ לפני כפריפה נראה שחוזרץ ויתנאר להלן נפז׳׳ה .ומדנמ המאירי הר׳ל נראה דקי׳׳ל גינ דפיר
למדוד לטיח והיא מניאה הפ׳׳ע ואפי׳ לפסש׳׳נ לפיל ט*ו גני פיר שאץ נה זקרם אינה מניאה ע״פ וכ״נ מדנמ רנט מננאל נמכות
שאץ נה נ׳׳ד דאם לא כי׳ נ׳׳ד נשפת מציאת כמלל שונ אץ יכולה שם .ויש לפי׳ מדל לגמ׳ דמיימ מקנים ממש המ נכל דונתא דנתינ
לערוף משום שאץ כנ׳׳ד יכול לומר ידינו לא שפכה וגו׳ ק דוור,א זקני הפיר הכוונה נ׳׳ד נמו נרוצת וכמליצה וכמוציא שם רפ ופוד
גני נ׳׳ד שהם צריכים לומר נתורת נ׳׳ד ואז לא היד כלל נ׳׳ד אנל מקומות ומ׳׳ש דלא פליגי רק נהני תלת )וכנר מפיר מה נפרץ• לנר
כזקנים b eא׳ אומר פל פצמו שהוא לא ראוהו ופפרו נלא מי? נמנות שם( .ונראה דמדאי ק ט הפיר נכו^דו הייט נ׳׳ד אלא
מה נכך שאז לא כי׳ קן מ״מ כי׳ אז מנט כפיר ופתה הוא קן דנהני אינא מנוי דמיימ נם נקנים ממש דנפ׳׳ע אמרי׳ נספמ
ויכול לכתודות ולומר שלא פפרו נלא מזון ולוי׳ וצפ׳׳ק נזה. וכל קני הפיר ההיא אפי׳ הן מאה ופייט דמתינת כל מרניץ כל
)ר!( וכל כדינים כמו כפיר שאץ נה נ׳׳ד .כנ׳׳ל נסעיף ה י׳ שאר הזקטם וכ״כ הרמנ׳׳ם פ״פ מרוצח ה״ג ונ׳׳ד של אותה הפיר
דתחריכו מקני כפיר נפקא מוץ ממש׳׳כ נסק׳׳ד. פם bקני׳ אפי׳ הם מאה טלן רומצץ נר והיינו חקט ה ^ הוא
) (1וי׳ א שא״צ שיהו שם קנים .כרמנ׳׳ם השמיע דץ זה דצריו הנ׳׳ד וכל סרנה גם הזקנים ,וגני נ 0דמ כתיג והוציאו אותו אל
קטם וכתג נקק אורה דכיץ דנגמ׳ דיק נסופה מטאר ק ט פיוז ואל שפר מקומו ומתרנמיץ דפקץ יתי׳ לקדם סני קרתי׳
חקני כפיר הייט נ״ד פ״כ דפליגא אסוגיא דמכות ולכן כשמיעה ולתרע־נית דץ אתמ׳ והייט דשפר מקומו הוא הנ׳׳ד וזקני פימ
ודנריו תמוהים דא״כ ד אמי וד אסי שהן אמוראים מוצקים פל נא לרנות קנים וגני קליפה כתיג נמי ניהושפ )נקרא דמייתי
כמשנה דסופה וגם כרמנ׳׳ם נפצמו הניא לגני רחיצה דצריו כל נגמ׳ שם( ופמד פתח שפר הפיר ודנר נאזני קני הסיר ההיא
כזקנים ומש׳׳כ נקרן אורה חה למצוה נפלמא תמוה דכא תרוריכו ושפר הפיר הוא הכ׳׳ד וזקט הפיר נא לרנות קנים ממש ולכן
מזקני כפיר נפקא ומ׳׳ש דנ״ד למכג חקניס למצוה )וזה י׳׳ל קצת נהט תלת אסרי׳ דנפיץ קרא כתתינ וצמך קנים ממש אנל נשאר
נט׳ לקק( .ונפחך כשלחן מדס סי׳ תכ׳׳ה ס׳׳ין ס׳׳ע כתג דכרמנ*ם המקומות ת ת ע רק ק ט הפיר גמדא פשיפא דלא מיירי כלל
ט׳ל דהכוא אמורא דאמר פיר שאץ נה קנים מניאה נדע דקט מקנים רק נכ״ד )והא דלא פליגי נשאר הדנמם אם נ׳׳ד מפכב
כפיר למצוה נפלמא סכר דמסד דסופה כמ׳׳ד נפיץ קרא כתתיב נדל סק׳׳ו(
הכא איתן סי׳ ו לאמה »יר>ןודדיז נחל
לק׳ סי׳ י׳ ס׳׳ג( וכן נגםו*מ אס דטהו ב׳׳ד של עיר אחים אין יהיא ס׳׳ל נרד׳ד לא נמיק קרא נדנהיב ומריו נטגים דסחם מחני׳
בכך כלום רק שלכתחלה כמצוה שידטמו ב׳׳ד של אותה ספיד אלינא דר«פ דס׳׳ל נסנכדרי! מ׳׳ה ב׳ מפיק קרא נדכתיג וגלא״ה
וזהו דקתני בספרי מצוה גזקד עירו וכן מצאתי בפז׳׳ה גתשו׳ מויח סתם משנה בסנכדרק קי׳׳א 0גבי אין לה רחוב נמ׳׳ו מפיק קרא
יאיר סי׳ קס׳׳ז גסוך כחשובה דהא דבעיק קרא כדכתיב כייט ראוי נמתיב מי׳ בסוגיא מ׳׳ה ב׳ וצריך ^:וםין פל דבריו דנאמת זקני
וכ״נ קצת בחוס׳ חולץ פ׳׳ג ג׳ ד׳ה אץ ]ודברי כתוס׳ בסוטה מ נ׳ העיר כייט ס׳ד כמו בכל דוכחא ורק מךכחיב כל זקר מרביק דגם
ד׳ה דכתיג לא זכיתי להגץ כלל דאחר שכתט דהא דאלמת אץ כל כזקנים צריכק לבא פם כב׳׳ד ושניכם בכלל זקר ואם אק זקנים
שותה הוא אפי׳ למ׳׳ד לא געיק קרא כדכתיב משום שאץ ראוי ג״כ מחקיים קרא כדכהיב דכב׳׳ד כם כל זקני כפיר כנמצאים ומן
לגילה א״כ מאי קשיא לכו כתם מגידמח שאץ ראוי׳ לחנופה התם יייניק שאם יש פוד זקנים גם הם צריכק לבא ולפ׳׳ז כא דפליגי
נמי שייך כל שאץ ראוי כף וצע״ג[ ומה שלא הביא כרמב׳׳ם הא אמוראי במטח היינו כשאק לא זקנים ולא ב׳׳ד דמ׳׳ד בפיק קרא
דספרי דמצוה בזקני עירו כייט משום דס׳׳ל שאץ זה דץ מיומד כדכתיב סבר דמפכב וכמשנכ דסופה מיהו בזקנים לבד בלא ב׳׳ד
דווקא גגסו׳׳מ אלא מצוה על כל ב׳׳ד לדץ את בד עירו ומגמתו לא סגי דזקני כפיר פיקרו הוא כב׳׳ד כמו .בכל דוכתא ונם מדכתיב
בספרי גגי חליצה וקראו לו זקני עירו מצוה בזקני עירו וכייט משום יאחה תבפר ט׳ משמפ דמיירי בב׳׳ד שבידם לבפר ולד הירו׳ מוכח ג*כ
דכל מילי דמתא פלייהו רמיא וסמך על מה שהביא גפ׳׳א מסנכזדץ מיכתיב ידינו לא שפכה וגר שלא בא לידינו ופטרנוהו בלא דק אלמא
ה׳׳א שצריך להושיב דינים לכל עיר והם דנץ כף )וע׳׳ע לק׳ סי׳ י׳ דבג׳׳ד מיירי ורק מרביק דאם יש זקנים גם כם בכלל אבל לא דבזקנים
ס׳׳ג סק׳׳ז( ובזה יש ליישב ג״כ קושיית כערוך לנר למה לא פליג לבד מקיימא ר ^ כדכחיב דפיקר קרא אב׳׳ד כחיב וכר׳ל אבל בב׳׳ד
ג״כ בחליצה ובמוציא ש rאם אץ זקנים דנם בהו כתיב זקד פיוז לגד אם אק יוחר זקנים מקיימא קרא כדכחיב דהם כל זקר הפיר
ונהי שכתבנו לעיל דשם ככונה ב׳׳ד ולא זקנים עכ׳׳ס כו^ל דפיר הנמצאים ומ״ד לא בפיק קרא כדכתיב ס׳׳ל דלא קי׳׳ל כמחני׳ דסוטה
שאץ בה ב׳׳ד אץ' טהג בה ח חליצה ומוציא ש rדבעיק קרא יאתיא כנדד בפיק קרא כדכתיג וסגי אפי׳ אק ב׳׳ד ולא זקנים
כדכתיב ולפמש׳׳כ א«ש דשם שאץ ח של זקנים רק של ב*ד פשיסא ילפ׳׳ז כיון שכרמב׳׳ם הגיא שפיר שאק בה ג׳׳ד אק פורפק שוב
שאץ זה מדיני כמצוה רק מדץ bמילי דמתא רמיא אג׳׳ד ואץ שייך לא הוצרך להביא סוגיא זו ואולי זו ג״כ כוונת כמאירי שכתב ומ*מ
בזה כלל בפיק קרא כדכתיב שהוא דץ כללי בכל כמצות שעל מנ׳׳ו *אני אלו לג׳׳ד הם צריכים הייט דגהא לא סגי בזקנים לחוד אם
מוטל ווק בהני תלת שגילתה תורה דבפיק זקנים ממש אלמא שהוא לא יבא ג״כ ג׳׳ד מיהו לפ׳׳ז אק נכק מה שכרמג׳׳ם הביא גגי
דץ מיוחד במצות אלו בזה שייך לומר דבפיק קרא כדכתי^ ופכ׳׳פ קליעה עיר פאק בה זקנים ד^׳ל להביא שאק בה ב׳׳ד וזקנים
לא נתיישב פדיץ למה השמיע כרמב׳׳ם דץ פיר שאץ בה זקנים יהא פיקר חרא אב׳׳ד קאי דשפר העיר קאי אב׳׳ד וכר> ]אק
אץ נפשה בה בסר׳מ דכיץ שאץ ראוי לזקני פית הא בפיק קרא גמאTי הנ׳׳ל נראה דשם א״צ כלל ב׳׳ד רק זקנים[ pi ,לא
כדכתיג .ואפשר דכרמב׳׳ם מפרש דאפ״ג דפליגי ר אמי וד אסי יתיישב מה שהשמיט גבי בסר׳מ דק פיר שאק בה זקנים ולא הגיא
בכל הג׳ דברים אפ-ה תת פלוגתי דנכו )וכנמ׳ צירפה כאן משום לא ב״ד ולא זקנים ומש׳׳כ בקרן אורה דממ׳ דיק בסנהדח מוכח
דגשלשתן חולקים בפנץ א׳( דלפנץ קליטה בזה אץ צוע לרד ייקניס הייט סנהדרין אק מספיק כלל דמ״מ כו׳׳ל להביא דצריך
כלל )וכמש׳׳כ כמאית כנ׳׳ל( לא פליגי אלא בפלונתא דבפיק קרא איהו ב׳׳ד בפית ואם לאו אק נפשה גסו׳׳מ דגפיק קרא כדכחי^
כדכתיב דמה דכתיב ודבר באזני זקני הפיר את דבריו שיאמר ^ם יאק לו^ משום דבספרי ר׳פ חצא אמר מצוה בזקני פירו משמע
חצח אני פליגי אי צתך להיות ראוי להתקיים כדכתיב ואם אץ לסצוה ולא לעכב אע״ג דהספרי ס׳׳ל בכ-ד דבפיק קרא כדכתיב
שם זקנים אץ קולטת או לאו וכיץ דקי׳׳ל בכל דוכתא דגפיק קרא ייש׳ פיכ׳׳נ סתם כר׳׳ע בםגכד pגגי אק לה רחוב דמעכג וכן
כדכחיב פסק גם כרמב״ם pוגם משום דת אלעזר אמר כאן מנד יש׳ מוציא ש׳׳י מצריך קרא דאק לה פתח בים האג אק מעכב
דאינה קולטת פסק כן ,אבל בע׳׳פ ובבסו׳׳מ פליני בפלוגתא אחרת אלסא דלולי קרא בפיק קרא כדכתיב ]ואע׳׳ג דסתם ספרי ר׳׳ש
דכנה באלו שתים צתך לרד כממאר במשנה בסוטה דרד מעכב יר׳׳ש ס׳׳ל בסנכדרק מ׳׳ה ב׳ דלא בפיק קרא כדכחיג הא אמרי׳
)ויליך לה בספת לפי גי׳ כגת׳א משום דשנה עליו לעכב וכבר א® שיו א׳ טלכו אליבא דר׳ע ומע ס׳׳ל שם מ׳׳ה ב׳ דבפיק קרא
כתבנו לפיל להוכיח דפ״כ דברד מיית קרא בע׳׳ע( ובבסר׳מ פשיסא נדכתיב[ ועי־כ שכאן בבסר׳מ הר׳ל שום דרשא שאק מעכב ולק
דגעי ג׳׳ד שיוכלו למט וזה פשיעא לגמ׳ דמה שכתבה תורה ר ד השמיעו כרמג׳׳ם 0כ איט דאכחי כד׳ל לאתויי דגעי עכ״פ למטה
שבפיה אץ זה משום דץ פ״ע ובסף׳מ רק משום דכל מצות העיד אידוט בב׳׳ד של טית ולמה השמיט זה ועוד נראה דהאי ספרי
גזקד פית וכן גבי בסר׳מ והוציאו אותו אל זקני פית מצוה בזקני לא שייך כלל לפלוגתא דמטם אי געיק קרא כדכחיב דנראה דכל
פית ומשמע למצוה ולא לעכב ואיט אלא משום דמצוה רמיא עלי׳ אמילוקח אי געיק קרא כדכתיב אינו אלא אם צריך להיות ראוי
דרד שבפיח וכנ׳׳ל וע*ז אץ חולק דר אמי ות אסי שק אמוראים להתקיים כקרא כדכתיב אבל לכר׳ע אם הוא ראוי לא בעיק שיתקיים
לא יחלקו פל ברייתא דספת דמשמפ למצוה ולא לעכב וגם בסוטה ססש הפסוק וכמו בעיר שאק בה זקנים דאינה קולטת אבל אם
ילפי׳ מקרא שאם אץ ר ד בפית מוד pלרד אחר וכן בבסו*מ ®יי בה זקנים טדאי קולטת אפי׳ אם לא אמר באזני זקר כעיר
פשיעא שאם אץ ר ד בפית כולכץ לב׳׳ד אחר למט ואץ זה שייך ריצת אד ועי׳ מטת י׳׳ג שאם עלה על כאילן תו לא מצי קטיל לי׳
לקרא כדכתיג כיץ שאץ זה משום דץ כמצוה רק משום מצות כב׳׳ד ילא קתט דוקא שהיו שם הזקנים ואמר בפניכם וק מוכח בכמה
שבעיר וכנ״ל )וזה כבר מטאר ברמרם ריש כ׳ םנכד pכר׳ל( יולתי וכן גבי נקטעה יד כעדים לא פליגי אלא גנקטעה אגל
]ומ׳׳ש גאדרנ פל׳׳ה גגי עשרה דגתם נאמת בדושלים ר נתן ילא נקטעה אך אם כרט אחר ולא כעדים נתקיים כמצוה וכן גני
אומר אך אץ בה גסר׳מ שנא׳ אל זקני פית ואל שער מקומו ואץ עיה״נ דפליגי באק לה רחוב אבל אם הי׳ לה רחוב אפי׳ לא שרפו
זה פית ומקומו וכ׳׳ה בתוספתא דעפים פ׳׳ו משמפ דפית ומקומי ית Tהרחוב נתקיים המצוה ונאסרת בהנאה אלא שחיסר מצוה
במוקא הוא דוקא לר*נ אבל לרבק דפליגי פלי׳ י׳׳ל דס׳׳ל דאיט Pגבסו׳׳מ דאמרי׳ ותפסו מ ולא קטעים אגל אם אינם קטפים
אלא משום מצות ר ד שבפיר ולא קי׳׳ל כר׳נ דכא דגס׳׳ם מרובה נהרג אך שלא תפסו ט ושם משמע דאך למצוה א״צ שיתפסו ט
לא חשיב לה וק כרמרם לא הביאו[ ולא נחלקו אלא לפנץ זקנים ]וזה מוכח בכדא בסנהד^ מ׳׳ה ט דאמרי׳ טלי קרא יתירא
דכיץ דבהני חרתי גלי רחמנא דבעי ג״כ זקנים בזה פליגי דמ׳׳ד ®יא ואם צריך שיתפסו ט לכתחלה הא לאו קרא יתירא הוא[
מפכב כתל דגמצות אלו כתורה גילתה שיש ^ ך ג׳־נ לזקנים וממילא יק גגי ע״פ לא פליגי אלא בפיר שאק בה זקנים אבל אם יש בה
בפיק קרא כדכחיב ומעכב שא׳׳א לעתך געיר זו Pא׳׳א לדץ זקנים אך שלא הורידו כזקנים כפגלה רק אנשים אחרים פשיעא
כבסר׳מ בפיר זו אם אץ זקנים וילט ל ^ אחרת וכן גגסר׳ס ייצאו ונאסרת רק חסרו מצום וכייט דקתד בספרי שם וכוריט
ילט למט ברד אמר שיש שם זקדם ולא אמר אלא שאץ נעשה גה זקד הפיר מצוה בזקני כעיר משמע מצוה ולא לעכב )ופי׳ סה
איתן סי׳ ו ל א מ ה עי ר מו ד דין נחל קכב
ח) .א( אימתי מביאה העיר הקרובה בזמן שאץ עיר גדולה ממנה ) □ בכל הערים אשר סביבות החלל או שדרך רמחים
לבא משם נג( אכל אם יש גדולה ממנה י׳א שאץ עורפץ כלל וי״א שמביאה העיר הגדולה נ ס ומודדץ לה ולכל הערים
הגדולים כמוה.
רוב דרוב כמצויץ כאן ה ם מבני כ פי ר ה ק רונ ה )וכ׳ > בדבר אב ר כ ם( נ סו׳׳ מ אנא בפיר אחרת ידינוהו ומ״ד אץ מעכב ס״ל דמה שאמרה
וא״כ היכי מיירי אם ידפי׳ שמצוי כאן אנשים יותר מבני כ פי ר מורה זקני הפיר למצוה בפלמא שבכל ב״ד מצוה שיהיו בו זקנים
כקרובה מאשר מ ב ר כר חוק ה א״כ מה שייך לילך אחר כרוב כ ד כמש״נ הרמב׳׳ם ס״ב מסנהדרץ ה׳׳ו )ו הו א מסנהדרץ ^׳ז א׳ בפלי
במקום זה כרוב הוא מהפיר כקרוב ה ו כ ד בכל מקו ם אזלי׳ נ ת ר זקנה( אבל אץ זה דץ מיוחד במצוה זו שצריך זקנים וממילא ל״ש
מקום זה כדאמרי׳ נ שמפתץ דרונא דשפוכאי ישראל וכן בפ״ב כאן כלל קרא כדכתיב ואם אץ בפיר זו זקנים בב״ד ג״כ יכולים
דמכשירץ כלך אחר רוב אוכלי בשר מבושל ובפ׳ בתרא דפ״ז ע׳ א׳ להביא פ״ע ולדון את הבסו״ מ והרמב׳׳ם פ ס ק בזה כמ׳׳ד למצוה
רוב גנבי ישראל ופי׳ כ תו ם׳ נב״ב נ״ה ב׳ )ד״ה ר״א( ד הייר בפלמא ולכן לא הוצרך להביא שאץ זה דץ במצוה זו והדץ שצריך
נפו מנדית א ]וכן כוונת כ תו ם׳ נ שמפתץ ד״ה ואצנופי דבמקום למצוה זקנים בכל ב״ד כנ ר הני א בפ״ב מסנהדרץ ומה שפסק באמת
כ הו א כי׳ כן[ אפ״ג דנכל כפול ם בודאי רו ק טי ם וכ״כ הרשב״א כמ״ד למצוה נפלמא אולי משום דמשמפ לי׳ ס ת מ א דמתני׳ אץ
בתורת כבי ת בית ה׳ סו ף ש״ד ]ומוב א נשו״ע יו״ד סי׳ קכ״ש סי״ א[ מודדץ אלא לפיר שיש ב ה ב״ד ולא קחני נמי שיש בה זקנים וכן
לפנץ בשר כנמצא בפיר שרובה גויס דאם רוב שכונה זו ישראל נבי נ םו * מ במתני׳ ק תני נידץ נכ ״ג ולא קתני דנפי ג״כ בפני
כבשר מותר והביא כמה ראיות לזה מ״ש וביותר במשמרת כבי ת זקנים משמפ לי׳ כמ״ד מצוה בפלמא או מסוגיא דסנהדרץ מ׳׳ה א׳
שם שהוכיח מסוגיא דידן גופא מדמוקי בשביל של כרמים ותו לא דקאמר דטלי קרא יתירא הוא משמפ דאין כאן דץ מיוחד של
חיישי׳ ל פ ו נ ד דרכים משום דלא• שכיחי הכ א ]ולמש״כ כ תו ם׳ זקני פירז דא״כ הוצרך לכותבו או אולי הי׳ לו ראי׳ אחרת לזה
נשמפתץ ד״ה ודאי יש לדחות ראי׳ זו[ ואפי׳ כרא״ה דפליג פלי׳ פכ״פ נז ה פ ס ק כמ״ד מצוה בפלמא ,הפולה בידינו דלדפת הרמב״ם
לא פליג אלא נ או ת ה כ פי ר משום שאץ מחלקץ הפיר למבואות ]וג ם אץ צורך כלל שיהי׳ זקנים בפיר לפנץ פ״ פ אלא דבכל נ״ד מצוה
בזה צרץ להנ ץ סבר תו ע״ש[ אבל בפיר א׳ פשיטא דלא חיישי׳ לכתחלה שיהיו נ ו זקנים ו א ם אץ זקנים אין בכך כלום ופורפץ
לעיר אחרת ] א ך נז ה איכא ג ם סבר ת הרמב״ן בשמפתץ גני חצבא וכ״ה לדפת ה תו ם׳ נ מ ט ת דהסוגיא מיירי נב״ד ולא בזקנים כלל
דחמרא דכאן נמצאו וכאן כ יו [ ואי מיי ד שבני כ פי ר כגדולה א״כ אץ צורך שיכו שם זקנים ]ו פ ״פ לקמן סי׳ ז׳ ס׳׳א סו ף סקכ׳׳א
מצויץ שם יותר מבני הקרובה איזו סברא היא ללכת אחר כ ק רו ב ה דלפמש׳׳כ שם מוכח בתמורה ם ^ נ ׳ דקי׳׳ל כמ״ד פיר שאץ ב ה
דכא ג ם בני כגדולה קרובים ש הד ה ם מצויים שם יותר מבני כ פי ר זקנים מביאה פ״ פ וכדפ ת כרמב״ם ז׳׳ל[ ,דץ פיר שאץ ב ה כ כני ם
ופ״כ צ״ל דמיירי במקום שאץ לט הכרעה אם בני כגדולה מצויץ יתבאר נ סי׳ ט׳׳ו ס״ג בפ׳׳ה.
יותר או בני ה קרונ ה ופ״ז נחלקו ד׳ ח ור״ז בשיקול הדפ ת א ם
יש לתלות יומר נ ב ט כגדולה ואמרי׳ שהן מצויץ יותר או בב ט ח ) .א( א י מ ת י מביאה כ פי ר כקרובה כר .גרסי׳ בב״ב כ״ג ב׳
ה קרונ ה וכ״כ כרשב״א נ הדי א במשמרת כבי ת שם פ״ש וא״כ ה א א״ר חנינא רוב וקרוב כולכין אחר כרוב ואפ״ג
דפריך כג מ׳ ולתיל בתר ח ב א דפלמא מיי ד פ׳ ^ ג ״נ בכה״ג שמצד דרובא דאורייתא וקורבה דאורייתא אפ״ה רובא פ די ף) כ ת ב הריפב״א
כרבה עוברים ושנים שם שי״ל שהם מרובים על בני הנדר כגץ אפשר דגמרא גמיר לה( מתיב ר׳ זירא וכי ת ה כ פי ר כקרוב ה אל
שעובר ביניכ ם דרך כמלך שההולכים שם בכל יום יתכן שהן מרובים כחלל ואפ״ג דאיכא אחריתי דנפישא מינה נדליכא ולחיל בתר
,פל בני כ פי ר דאל״ה אץ שום מקו ם לילך אחר כ ע ו ב ד ס ושבים רובא דפלמא ביושבת נ ץ כ הרי ם פירש״י ואפ״ג דאיכא אחריתי
כנ״ל והא דמשני ביושבת נ ץ כ הרי ם כיינו לאפוקי פיר שיש ס מו ך שרחוקה ממנו שגדולה ממנה ברוב פ ה ,בדליכא רחוקה מזו שגדולה
.לה דרך המלך ונקם יושבת נ ץ כ כ רי ם דסתמא אץ לה ד ע כמלך ממנה אלא טלן שווי^ בץ כ הרי ם שאץ ד ע רוצחים לבא ממקומות
כזו ש הפובד ם יהיו מרובים פל בני כפי ר אבל כ ״ ה סיר אחרת כל אחרים לכאן פכ״ל וכדר פריך מניפול דאזלי׳ בתר קרוב אפ״ג
שאץ כ ש ב ד דרכים יכולץ להיות מרובים על בני כ פי ר ואפי׳ אם דאיכא דנפיש ומוקי נדליכא וליזיל נ ת ר ח ב א דפלמא ומוקי בשביל
יש לה ד ע כמלך אם כרוצח לא נמצא ס מוך לדרך ב מקום דאיכא של כרמים פי״ש ט לי סוגי א וקי״ל כר׳ חנינא כמש״כ כל כ פו ס קי ם
למיתלי ב ש ב ד דרכים אלא מצד אחר שאץ כ ש ב ד דרכים מדןנים מדאמר רבא בכ הי א שמפתא ש״מ רוב וקרוב כולכץ אמר כרוב
על בני העיר פשיטא דאזלי׳ נ ת ר בני כעיר וזה מתבאר ג״כ מ ד ב ד ולפ״ז צריך לפסוק ככל כני אוקימתא ואץ פ״ פ אלא ביושבת בין
כ תום׳ נ ״ב כ״ג ב׳ ד״ה ביושבת וב״ק פ״ב ב׳ שכתבו ל״ל קרא כ כ רי ם ו ק פ ס ק כר מ״ ה ננ ״ ב שם וכ״נ מדברי כרשב״א בתורת כבי ת
דאץ ירושלים מביאה ש׳ע מיפוק לי׳ דאיכא רוב ש ב ד דרכים בית כ׳ סו ף שפר ד שכתב לפנץ חצנא דפרלה דאשתכח דדוקא
ותירצו שיש צד א׳ שאץ מצוי שם רק ב ט ירושלים וכן תירצו שאר ביושבת בץ כ כ רי ם דליכא למימלי ברובא דפלמא וכ״פ ביו״ד סי׳
כראשונים ופ״כ אץ כוונתם שאץ באפשרות כלל שלא יצא א׳ משלי קכ״ם סי״» /אבל כר מב״ם ז״ל כתב נ פ ״ ס מרוצח כ״ו ד ח״ל אץ
רגלים לשם אלא שאין שם ש ב ד דרכים מרובים על בני העיר, כ פי ר כקרוב ה מביאה אלא ב ז ק שמנץ כרוב שנה )צ״ל כ פ ם
וכן ש נ ח מדברי כשאלתות ויקרא סי׳ ס״ח שכתב ח״ל דתט ר חנינא שנה וכ״ה בדפוסים ישנים וב ס מ״ג( כמו מנץ כ פי ר כרחוק ה ממנה
רוב וקרוב כלך אחר כ ד ב ואש׳ג דרובא דאורייתא וקורבה ד או די ת א אבל א ם כ ר אלו שברחוקה מרונץ פל אנשי ה ק רונ ה ממנה כולכץ
סברא הוא דרונא שכיח יותר מקרוב וכי כתיב וכי ת ה כ פי ר כקרוב ה אמר כרוב וכ מרונ ץ מביאץ כעגל ה אפ״פ שהולכץ אחר הרוב P
אל כחלל כששתיהן שוות אבל כיכ א דחדא רובא היא א ש׳ג דכך התורה וכולכץ אחר כ ק ח ב כרוב פדיף פכ״ל וכשמיש אוקימתא
ק רונ ה בתר רובא אזלי׳ וכ״ת א״ה כששתיהן שוות נ ש לחיל בתר דיושנת בץ הכרי ם וכן בס מ״ג ובמאירי פ׳ פ״פ )ומש״כ במאירי
רונ א דפלמא ונימא חד מפלמא קטלי׳ ולא לחייט לא כני ולא הני נב ״ב יתבאר נ ס ״ ס בפ״ה( וכבר ממ ה בזה ככ״ מ ומש״כ נז ה ל ת ק
אי אשתכח נדוכת א דשכיחו דאזלי ואתו בני רכ״ר כ ״נ דלא לחייבי׳ תמוה מאד שכרמב״ם דחה סוגיית הגנו׳ מסברא וכבר ת מהו פליו כל
קרובה אלא ט ץ דאשתכח אגיס א בדוכתא דלא שכיחי דאזלי ו א תו האחרונים מלבד מ ה שהקשו עליו עוד קושיות וכן גבי ניפול השמיש
אלא כני בני שירות וכן הילכתא עכ״ל כ ד לא הביא כלל ביושבת אוקימתא דשביל של כרמים ובבר נאמרו בזה כ רב ה תירוצים
בץ ההרי ם רק דאשתכח אגיס א כ ר כ ד מבואר בהדיא נ ד ל ד שקר מהאחרונים ז*ל ו ל ק ק ספיף ם׳ נפ תיק בקצרה קצת מה ם נ ס״ד.
כתירון לאפוקי כיכ א ד ה ש ב ד ם ושבים יכולים להיות י ת ד ם על וכנלפנ״ד בזה דנ א מ ת צריך להנץ כל פיקר פלוגתא דרוב וקרוב
בני כ עיר וכ״ה לשץ הר ש׳ה ביושבת בץ כ הרי ם שאין ד ע כ ת י ם אם כולכץ אחר כרוב או אחר כקרוב דלכאו׳ קרוב הוא ג״כ מפפ ם
?ןכג איתן סי׳ ו לאמה עיר מודדין נחל
בץ ההרי ם )וג ם לפיל סק׳׳א הארכני להוכיח דבכל ^ ו ם כולכץ עוברת שם וכן מצאתי בהדיא במאירי נ״ב ח״ל שיושרה בץ כ הרי ם
אחר ה ח ב שבאותו ^ ו ם ( ולכן נראה דכוונתו ג״כ שאם ים ש ר יכיי״י שאץ אומרים ברוב וקרוב לילך בו אחר כרוב אלא כשהדבר
גדולה אך שרחוקה י ו ש מ ה ם מ״מ יתכן ש ה שב ח ורכים שבאים מלוי להיות דבר זה יוצא pהרוב כמן כקרוב כמו שנרמז בדק
משם ירבו פל היוצאים מ ה שי מ ת הקרובות ואזלי׳ ב ת מי הי יחליק יוב טבחי ישראל האמור ב מקום אחר מכ״ל הרי להדיא כנ״ל ]ו ה א
שבא מהפיר ה הי א אבל אם פשיטא לן שלא י ת ק כלל שמב כאנשים י פ ייו בירר פ׳׳ק דדמאי סו ף ה״א ולחיל בתר רובא דפלמא כיינו
שהיו כאן באותו יום ב ^ ו ם שנמצא כחלל י כ ח מ ה שי הגדולה גמי משום שמרוב הפולם היו מביאים פי מ ת לעיר זו כמש״כ הנ ר׳ א
בודאי דל׳׳ש כלל לילך א שי׳ ו נ ע ה שגם הריטב׳׳א שכתב שאץ שם[ וכ*ז נראה פשוט וכ״כ כ מ ה אחרונים ]וים אחרונים שלא
בכל סביבותי׳ אץ כוונתו דו ק א כ ש י ח ת שרואץ או ש כחלל כמש׳׳כ כתבו כן וצ*פ[ .ו מפ ת ה נראה שהרמב״ם לא כשמים כלל לאוקימתא
כריפב״ן וכ תו ם׳ מ׳׳ד בהתחלתו חיל בתר טפמא אלא פ ק ר כ שונ ה ייושבת בין כ הרי ם שהרי מתוך מה שכתב שאם פיר א׳ גדולה היא
נאפוקי פיי מ ת רחוקות שאץ ישל להיות שחב כאנשים יהיו משם מניאה מפצמו מובן דכ״ה אם יש דרך גדולה שהפוברי דרכים
ו ק משמפ קצת לשץ ש מ ב׳׳ ם ו ה ס ש׳ג שכתבו כ ש מנץ כ ש ר 'יילק להיות מרובים פל אנשי כ פי ר דאזלי׳ בתרייהו ולא יוכלו
כ ר ש ק ה ממנה משמפ שלא מסתכלץ פל כל כ של ם pפל ש ש ק ה לפרוך וכרי לכך חזר ו סיי ם דאפ״ג דרוב דאורייתא קו ר ב ה דאורייתא
מ ש ה קצת וכן מצאתי בכדיא ב מ אי ח ב׳׳ב שכתב א ם כי ת ה רחוקה רוב פדיך לומר דכל כיכ א דאיכא מ ב אזלי׳ בתרי׳ ואמו כי מכל א
הימנה ב או ש מחוז שו ב ה באוכלוסץ ומבואר ל ה ד א שאץ מסתכלץ לחשוב שאם יש פיר גדולה אזלי׳ בתרה ואם יש ד ע גדולה אזלי׳
אלא פל אותו ש ח ש ד ע לבא שם מ ב אנשים ) א ך די׳ל ו שנ תו בתרה ו סי פ ה גדולה ®ברת באותו יום אזלי׳ בתרה וה׳׳ז בכלל דאזלי׳
pלאפוקי מ קו ש ת ה ר ח קי ם ביותר שאץ ד ע כלל לבא משם אבל בתר רובא ח כו ג״כ ט פ ס הרמב״ם שהשמיט נ״כ גבי ניפול אוקימתא
א״כ לא כול״ל באותו מחח דוקא דגם מ מ שז א ש באץ אנשים(. דשביל של כרמים דגם שם א ק הכונ ה pלאפוקי במקום דיוני דפלמא
ו שד ראי׳ להנ׳׳ל ד שונח התום׳ מ׳׳ד דו ק א באופן שיתק שיהי׳ מ ב גפישי ובזה יש פוד לפי׳ קצת אבל בפנינינו לכאר הדבר פשוט
מ ה ש ב ח דרכים שהח כ חו ם׳ מ ״ ד כתב שם דהא דאזלי׳ בתר כ ש ר כ מ ש ^ ולפ׳׳ז אק מחלוקת בין כרמב׳׳ם והר שמא ולד׳ ה אם ה » ב רי
כגדולה אץ ככוונ ה שמחבה במנץ אנשים אלא צריך שיהי׳ ח ב דרכים יכולים להיות יתרים פל בני כ פי ר א ק מביאץ פ״ פ כלל
כנרא ה לפינים )ויתבאר בס׳׳י ב ש׳ה( ו ט פ ש נראה פשוט דאם מ ח ב ץ ואם לאו מביאים מיהו א ם יש -פיר גדולה יותר אך שהיא ר ח ק ה
pפל בני כ ק ח ב ה בא׳ או שנים בודאי מס תבר ד שו ב ש א מבני יותר א ק כ פי ר הקרובה מביאה אך אם ה « ר כגדולה מביאה בזה
ה ק ח ב ה ד ה ח פנץ קרוב ש א ג״כ משום ח ב ד ח ב כמצויץ שם נ אנו למחלוקת הרמב׳׳ם ו כ תו ס׳ רי״ד שיתבאר להלן בפ׳׳ה ,ופשוט
ק בני הקרובה כנ׳׳ל סק׳׳א ורק דאם יש רוב נגדה תליק דבא מכרוב לפמש׳׳כ שאם כ פי ר כגדולה ר ח ק ה כ״כ שאק דרך מאנשי׳ לבא
וזה דו ק א ברוב שו ב ה כ״כ שיש ל ו ש דש׳׳ז ח ב כב אי ם ה ם מכפי ר לכאן ובני כ פי ר הקרובה מצויץ יותר מ ק דבני כ פי ר כקרוב ה
ה שו ב ה אבל בא׳ או שנים פשיטא דאכתי הרוב ה ם מכפיר כק רוב ה מביאץ זהו הנלפנ״ד בזה ופוד יתבאר בזה בסמוך בפ׳׳ה ופ׳׳ל
ושפיר מביא כפיר כקרובה וא״כ מבואר דגם דפת ה חו ם׳ ח׳׳ ד דב ש ס״י סק׳׳א.
שיהא רוב הבאים יותר מרובים מבני כקרוב ה ו כ נ >
) Dב כ ל כפרי ם כו׳ .כנ ה א׳׳א לומר דתניא בכל כפיירו ת שב»לם
) 0א ב ל אם יש גדולה מ ש ה י״א שאץ שרפ ץ כלל ד׳׳א שמביאה
דא״כ לשלם לא תביא pכ פי ר הגדולה שבשלם או
כ ^ הגדולה .דפת כ תו ם׳ ח׳׳ד בב״ב כ״ג ב׳ שאץ שרפ ץ
שבא׳׳י כמש׳׳כ א ח ה אחרונים וזה תימא גדול דא״כ לשלם לא יפרפו
כלל דהפיר כקרוב ה א ש ר ח שא ו א ם אץ כ פי ר כקרוב ה יכולה להביא ד מב ה של ם גוים וגם פרי חר׳ל אץ שרפץ כנ׳׳ל סי׳ א׳ ס׳׳ב וגם
אץ pפ״פ בלל ופי׳ במר׳ח מצוה תק״ל שהאריך להסביר זה.
לפ״ד כ תו ם׳ רי״ד )לק׳ ס׳׳ ט( דאץ ב׳ פיירות מצטרפות לשווי׳
וכן נראה מדב ח רבט יצחק ש ה פ ת ק שם בתום׳ ח׳׳ ד ח״ל תימא רוג א׳׳א לפרוך אלא כשבא׳׳י כי׳ כ פי ר הגדולה שבשלם ח ה ה ש ה
לי א ם אץ ש׳פ נו הג ת אלא ביושבת בץ ה הרי ם כ ר משמפ דגדולה מאד אפ״כ דאץ תלוי pבפרים שסביבות כחלל וכ״כ כריטב״א
אץ מ נ ק ה כלל ) אך יש לדחוק דכוונתו דששת פ״פ דכייט מה שאץ בהל סביבותי׳ דנפישא שנ ה וכ״כ בהגהו ת ריפב׳׳ן בב״ב
ש א ש ה מורה כ ש ר הקרובה אינו אלא ביושבת בץ ה ש י ם ( וכ״נ )אלא ש א ח ^ ולחיל בתר מ ב א דפלמא מפרש ג ם מאחורי סביבוחי׳
דפת כ ח ד׳ ה בב״ב שם שכתב ושמפינא מינה ל ט פ ש ד ד חנינא ע׳׳ש( ובתום׳ רי״ד בתחלה כתב ולחול בתר רובא דפלמא אינו נכץ
דלא מתיא פ״פ אלא ביושבת בץ ה ש י ם וליכא כ ת ם ש ר א ש ת בפיני לפרש שאם יש פיר גדולה ממנה ב שלם לחול בתרה אלא
דנפישא שנ ה ואי איכא ה ת ם א ח חנ א דנפישא שנ ה אזלי׳ ב ש ח ב א כאותן פיירות שסביבותי׳ ק א ש כף אבל אח״כ חזר מזה )משום
ואי לא יתבא בץ כ כ רי ם אפ״ג דליכא א ח חנ א דנפיש שנ ה לא שביאר שם ב א ו ע שאץ ב׳ פיירות מצטרפות לשווי׳ מ ב כדלק׳ ס״ ט(
אתיא פ*פ דאזלי׳ בתר רובא דפלמא פכ״ל הרי מבואר ס ד ב חו וכתב ומקשה ולחול בתר מ ב א דפלמא פי׳ אפ״פ שכל א ^ הפשר
דאץ פ ״ פ כלל אלא בדליכא דנפישא שנ ה ,אמנ ם ש מ ב ״ ם כתב שוות נ א ש שאחת פיר גדולה שהיא ר ח ק ה הרבה משם יצא כרוצח
בפ״ט מחצח כ״ו שה שובץ מביאן ה ש ל ה וכ״כ הס מ״ג פשץ פ״ס ולא שו שהיא קרובה ואמאי מביאה כקרוב ה אלא לאו ש׳׳ס רוב
ח״ל גרש״ בב״ב א׳ ד זירא ) ר דצ״ל א ש חנינא( ח ב ק ח ב כלך וקרוב כולכץ אחר כרוב ו מ ת ק כ ב״פ ביושבת בץ הכרי ם פי׳ מ ה
אמר ה ח ב ואפ״ג דרובא ד אוחית א קו ר ב א ד אוחית א רובא פדיך ש א ש ה מורה שהקרובה מביאה ש ל ה כגון שיושבת בץ ככ רי ם שאץ
ומה שאמרה תורה והית ה ה ש ר כ ק ח ב ה אץ כדברים א ש ח ם אלא שם ד ע להולכי דרכים כ׳׳א לה ולפיימת שסביבומי׳ ה ש מדות שם
ב ז ק ש שץ כ פ ם שבה כמנץ כפיר כ ר ש ק ה ממנה אבל א ם היו בץ ההרים אבל אם כי ת ה ש מד ת כ פי ר כקרוב ה פל א ם כדרך
הרחוקים ח ב כ מ ח ב ץ מביאץ כ ש ל ה פכ״ל וכ״כ כ מ אי ח ב ש פ״ פ לא כי ת ה מביאה שיש לו ש אחר פבר כאן מפיר גדולה כרחוק ה מאד
גבי נמצא מכוץ בץ ב׳ שירות ח״ל ומ״מ דווקא כשמנץ בנ׳׳א שבשתי והרגו פכ״ל ולכאורה משמפ מלשונו דאף שאץ יבול להיות רוב
כ שירו ת שוה שאלו כ א ח ת שו ב ה מחברתה אך כ שכיתה ר ש ק ה ה שברים ושבים מאותו ה פ Tכר חוק ה אפ׳׳ה כיץ שהיא כ פי ר
pה א ש ת הואיל והיא כקרוב ה לחלל יותר משום א ש ת ש שינה כגדולה חיישי׳ שמא באו אנשים ממנה והרגו אבל לכאר הוא ת ש ה
מרובה כ ש ה אפ״פ שיש קרובות יותר ב שי ח ם שאץ שם כ״כ מאד ש הד הוא פצ ש כ תב דיושנת בץ ההרים כיינו שאץ שם
מ ״ א הי א מביאה את כ ש ל ה ו כ ש ש א שו ח ב ק ר ו ב כ ל ו אחר דרך להולכי דרכים ולא ש שקפת מחיצות של ב ח ל שא׳׳א בשום
הרוב וכן הלכה פכ״ל וב מ אי ח ב״ב כתב ו מ פ ת ה אתה דן שלא אופן להולכי דרכים לבא שם אלמא דאם אץ ד ע לבא שם אש׳ג
נ א ש בתורה לפנץ ש ל ה ל שד ל ק חב ה אלא ב ש ה ר חק ה שוה לה דבסקרה באים שם מ״מ אזלי׳ בתר בני ה שי מ ת הסביבו ת והיינו
ברבוי אוכלוסץ אבל א ם כי ת ה רחוקה הי מנ ה באותו מחח ש ו ב ה משום שהן כרוב וא׳> מה ש ש ל שיש פיר גדולה יותר מ כ ם ויש
באוכלוסץ יותר pכקרובה כולכץ א שי׳ ו ה ם ה ם שמביאים ש ל ה ד ע לבא כיץ שידופ שאץ באץ משם אלא ש ש ט ומבני כ שירו ת
לא הקרובה )ויסר ד ב ח כ מ אי ח שם יתבאר ב ס ״ ס בפז׳׳ה( ,ולכאורה הקרובות באץ רוב למה לא נלך אחר הרוב דהכא וש׳ש שושבת
איתן סי׳ ו לאיזה עיד מודדיז נחל קכד
)א( וכתבו הרבה אחרונים דדעת הרמב״ם דדווקא כשיש עיר גדולה אבל אם יש דרך גדולה סמוך להעיר הקרובה ט.
מרוב ני ץ שא״א להיות נ ענ ץ אחר וע׳׳ל ס ״ ט[ ,ונראה דמזה מוכרח סימא א ם נאמר דהמרוגים מני&ים b׳> למה כ הנ ה ה תורה ו הי ס ה
דדעת כר מ״ ה ו כ תו ס׳ רי׳׳ד כשיטת כריצניא שהבאנו נ ס׳׳ ה דכא הפיר הקרובה אל החלל ולקסו זקני העיר היא וגף ח ו מילתא
דמניחץ פיר שאץ ב ה ב׳׳ד ומודדץ א חו ח׳ וכן בירושלים היי ט דוקא דלא שכיסא כלל שיהא ממש מנץ האנשים שבעיר זו.מצומצם נ מנ ץ
כשיש רוב נגדה שיש הוכחה שהרוצח לא בא ממנה אבל כשאין האנשים שבעיר אחרת ועסי הו*מ למכתב דהעיר הגדולה מביאה
ח ב נגדה שיש הוכחה שהרוצח בא ממנה נ א מ ת אץ עורפץ כלל ס ה ו מצוי ברוב העיירות שאחת גדולה ממברסה א ם לא ביוצא רץ
מיהו כשיש ב׳ ערים קטנו ת אשר ביחד הן גדולות מהעיר כגדולה הכלל שממש מצומצמץ ואף אם התורה רוצה לאשמעי׳ ז ץ מדידה
תו נחיל נ ת ר כערים ה קרונו ת וכעיר ה ק רונ ה משתיהן חני א ]וז ה ] ח ה שיין אף כשיש עיר גדולה כמשי׳׳ס בםמוך בעז״ה[ מ״מ ה ״
מוכרח נלא׳׳ה לדעת כ תו ס׳ רי׳׳ד להלן סעיף ע׳ ד ה ח העיר הגדולה צרין להשמיענו גם בזה שהגדולה מביאה ואף שכנראה המאירי כיץ
ה ד ל כעיירות של גוים שיש ח ב נגדם ל ע ח ף[ .ואע׳׳ג דלמה שצמט קושיא vוכתב הואיל והיא הקרובה לחלל יותר מעיר אחרת
ל ק ק סי׳׳א דלדעת כ תו ס׳ לא ק ^ל כהאי תו ס פ ת א דנייושלים שמניינה כמוה וכונתו דמ״מ צריך לדץ קרובה לעומת עיר אחרת
מודדץ אחורי׳ אלא שאץ עורפץ כלל ורק נ עיר שאץ ב ה ב׳׳ד שיש שמנמה כמוה )ונרל סק׳׳ד( מ*מ אכתי תימא דאץ מצוי כלל
קרא ימירא מודדץ אחורי׳ ולפ״ז אץ מוכרח דס׳׳ל כדעת כחצב׳׳א שיהיו ג׳ עיירות שוות במנץ האנשים ובסרע ד הססו ק מיירי דאץ
מ׳׳מ כיץ שאץ הכרח ב טנ ת כ תו ם׳ עמש׳׳כ שם וגם קשה לדמות להבמץ כ״כ אתו הקרובה רק ע׳׳י מדידה דעל נמצא בעליל לעיר
ד נ ח כ תו ס פ ת א ]והרמב׳׳ם כ בי א ה[ לכן נכץ יותר כמש׳׳כ דדעת איצסרץ• קרא מיוחד ח ה אץ מצוי כלל דתדמנו ב׳ ערים ס מוכו ת
כרמ׳׳ה וה תום׳ ח׳׳ד כהריצנ׳׳א ונלא׳׳ה ביארנו לעיל דאץ מ ח ושוות ממש במנץ אנשים ומחמת קושיא זו באמת ס׳׳ל להני ראשונים
כריצב׳׳א מתפרשים אלא כדעת כ תו ם׳ ח ״ ד להלן ס׳׳ט דאץ נ׳ דאץ המרובים מביאים דרק כשיש קרובה גזה״כ שמביאה ]ועי׳
עיירות מצטרפות לשווי׳ רוב לפטור מע׳׳ע רק כשיש עיירות פ טו ח ת מני ח מצוה תק׳׳ל שהלך קצת בדרך אחרת[ אבל לדעת הרמב׳׳ם
כמו שביארנו שם ו ל ק ק ס׳׳ס ני א ר ט דגם כרמ׳׳ה ס׳׳ל נ כ תו ס׳ ח ״ ד ודעימי׳ קשה ,אבל לפמשנ׳׳ת לעיל בע׳׳ה בסק׳׳א דעת הרמב״ה
ע׳׳ש. יש ליישב ז ה דאץ ה מ חני ם מני אים אלא כשבמקום שנמצא יטלים
) Hומודדץ לה ולכל הערים הגדולים כמוה .לכאורה לא שייכא להיות מרובים האנשים מהעיר הגדולה יותר מהקרובה אז אזלי׳
מדידה כאן ש ה ח אינה מביאה מח מס קו רנ א ולא נ מ ר המרובה אבל אם ידוע נ ב Tור שהאנשים שבקרובה מצויים שם
דמי לנמצא בעליל לעיי שצ ■pלמדוד דעכ«פ מביאה מח מס קורבה יותר תו לא שיין למתל בתר רובא ח ה מצוי ב ח ב העיירות שבדרץ
אך זה לא י ת ק לפ״מ שביארט נ סי׳ ג׳ סי׳׳א דמדידה מעכבת ו א ם כלל מצויץ אנשי הקרובה יותר א ם הגדולה רחוקה קצת מהלו ניכר
אץ מדידה א׳׳א להביא ע׳׳ע ונר׳כ צחך למדוד לה ,מיהו לכאף לא וע*פ רוב אץ כגדולה ס מוכ ה כ*כ נמצא דברוב הפע מי ם אזלי׳
מ הט שימדדו לה דהרי רצון כ תו ר ה שהמדידה תברר אחו כ עיר נ ת ר ק רונ ה ולכן כתבה כ תו ר ה דהקרובה מביאה ומיהו א ם אתרמי
כקרובה שצריכה להביא ואפי׳ בנמצא בעליל לעיר ענ״פ נ ם המדידה ד ח ב וקרוב סומרץ ז ה את זה בהא ס׳׳ל ל ד חנינא מסברא )או
מבררת אחו כעיר כ ק ח נ ה אבל כאן שהעיר כקרוב ה אין מביאה מקבלה כמש*כ הריטב-א( דאזלי׳ נ ח ר רוב ,ומלשץ כשאלתות
א״כ אץ המדידה מבררת כלום לענץ הבא ת העגלה ולא דמי למ׳׳ש שהעתקנו לעיל משמע נמי דס׳׳ל כדעת כר מנ׳׳ ם דהמרונים מביאץ
בב טרו ת י׳׳ח בנמצא מ ט ץ בץ ב׳ עיי ח ת יביאו עגלה בשותפות מדכתב בתר ח ב א אזלי׳ וכ׳׳ת כף נתיל בתר רובא דעלמא כף ולא
אע׳׳ג דכמדידה לא ביררה אחו כק רוב ה דשם ענ«פ ביררה לגבי לחייט לא כ ט ולא כ ט משמע דהקושיא כראשונה כי ת ה דהסרובים
כעיירות האחרות שאינן ק רו ט ת וג ם באלו כשתים ביררה ששתיכן יני או ,וכחי טך מצוה תק׳׳ל כתב אבל יש בה ח ט י אנשים יותר
שוות לפי המדידה אבל כאן שהמדידה לא ביררה כלל ל*ש מדידה, נץ ה ק רונ ה כולכץ אחר כר חוק ה שיש ב ה רוב וכתב ה מ ד ח דמדלא
וכנראה שלכמאיח כי׳ קשה לץשיא זו וכתב הואיל והיא כק רוב ה סיי ם ד ה מ חבי ם מביאים משמע דס׳׳ל כדעת הראשונים דאץ עורפץ
משום אמרת שמנינה כ מו ה עכ״ל וכונתו דעכ׳׳פ המדידה ביררה כלל ולער׳ד אץ זה מוכרח ואדרבה מלשוט משמע דהמרובים מביאים
לגבי עיירות אחרות שגדולות כמוה שהיא ה ק רונ ה ביותר מיהו ואם דעתו לחלוק על כר מנ׳׳ ם כר׳ל לפרש .ולכאורה יש להניא ראי׳
אם יש עיר א׳ גדולה ופאר כעיירות רחוקות ממנה נ « נ שאץ דקי לדעת כרמב׳׳ם ז׳׳ל דכמרובים מני אים דכנ ה בעיר שאץ בה נ׳׳ד
רוצחים לבא משם לנאף ל״ש כלל למדוד שהרי כ ערי ם ה כ ם אץ ילפי׳ נג מ׳ מקרא דמניחץ אותה ומודדץ א חו ח׳ וביחשלים נמי
באץ כלל בחשבון וי׳׳ל דגם בזה שיין למדוד דניץ דלולי עיר זו איתא ב תו ספ ת א דאם נמצא סמוך לה מניחץ אותה ומודדץ א חו ח׳
שהיא כאן קרובה ע׳> היו כרוצחים נ אי ם ממקומות א ח ח ם נמצא ואץ פ סו ק על יחשלים רק דילפי׳ לה מעיר שאץ בה ב׳׳ד כמש״כ
דס*י שביררט שהיא ה ק רונ ה ממילא שוב אץ שיין למדוד לכ ס ואע׳׳ג כ א חרו ט ם דכל כיכ א דהתורה מיעטה מגל׳ע אץ כ ט נ ה ד תי ב ^
ח ה ידוע נלא׳׳ה הויא כנמצא בעליל לעיר דמ*מ כ תו ר ה ח צ ה שנדי לגמרי דץ ע*פ רר! שאותה כ עי ר לא תביא אבל פיר אחרת תביא
המדידה יתברר כקורבא אך אפשר דבזה א״צ למדוד רק לעיר כזו ]ור ק בנמצא ס מו ך לספר או לעדי טי ם איכא מיעוט מפורש דאץ
)דמדידה דחדא נמי נחשבת מדידה כ ד ל סי׳ ה׳ ס׳׳ח( דאחר שמדדט עורפץ כלל משום דחזקה גויס כ ר ט כו כמשנית בס׳׳ה בע׳׳ה[ וכבר
לזו וראינו שהיא הקרובה שוב אץ שיין כלל ל מ חד לכרמוקות דהרי הקשו כ תו ם׳ ננ׳׳ ב כי ג ב׳ אמאי מביאה פיר אחרת כ רי מתוך
אץ ד ע רוצחים לבא לשם א ן יותר מס תבר דנם זה צ חנ ה המדידה כקורב ה נראה שכחצח יצא מהעיר שאץ ב ה נ׳׳ד וכבר כ תנ ט בס׳׳ה
לברר שהשני׳ רחוקה כרב ה יותר וכמש׳׳נ בסי׳ כ׳ ס״ז בשם מרן ב עי ה ש ה תיית כ נ ט ] ]זולת שיפת ה ח צנ׳׳ א[ ואשר כן נראה מ ד ב ח
כחזו׳׳א שאץ שייך מדידה בפחות משנים )כיכ א דאפשר( וצ*ע בזה כ חו ם׳ הוא מש-כ אחרוטם דגזה׳׳כ דעיר זו כמאן דליתא וחשביק
מיהו א ם העיר כשני׳ בחו״ל או שאץ עיר כזו שמנינה כ מו ה 0כ כ ס פ ק נ ל ע ח כ עי ר וא׳׳כ אמאי לא טמ א כ׳׳נ א T׳ג שיש לנו הוכחה
מסתבר דשיין מדידה נ ם לאחד וצ׳׳ע בכ׳׳ז וע׳׳ל ם*ד סק׳׳ד. שכחצח יצא מהנמר כגדולה כיץ דהעיר כגדולה אינה י ט ל ה להביא
ד ק ח ב ה אמר רחמנא א«כ נחשוב כ עי ר כגדולה כמאן דליתא וכעיר
ט ) .א( וכתבו הרבה אחרונים כף .כרמב׳׳ם השמיט אוקימחא ה ק טנ ה מביא וכסו כ ת ם אבל לדעת כ ר מ ס׳ ם דכעיר הגדולה מביאה
דיושבת נ ץ כ כ רי ם וכבר נ ת ב ט בס׳׳ח סק*א מ ה טחא ]ו א ץ להקשות אף לדעת הר מבי ם דמאי פרין ולחיל בתר
שנראה נז ה נ ע״ ה דגם כרמב׳׳ם ס״ל הכי ולא כשמיטה כלל פ׳׳ש אבל רונ א דעלמא ובשלמא לדעת ה תו ם׳ ח׳׳ד לק׳ ס״ ט דפריד שהעיר
דעת כ רנ ה א ח חני ם דהרמב׳׳ם באמת השמיט לכאי אוקימתא ו ה א חנו כגדולה הרחוק ה משם תני א או לדעת כ מ אי ח שכל ה סרי ס יני או
הרבה לי ס ב ד ב חו ונעתיר! קצת מתירוציהם נעז׳׳ה .הכרתי והפלתי בשותפות איש אבל לדעת כ ד׳ י מיגש ד פ ח ך שלא יערפו כלל ה א
נ י ד ד סי׳ ס׳׳ז ת י ק דהרמנ׳׳ם לא פ ס ק נר׳׳ח רק בקורבא דלא מוכח זה לא י ת ק נ ד ל די׳׳ל דהכי פרץ־ דא״כ נילף מהכא ד ק ח ב עדיף
קכה איתן סי׳ ו לאמה עיזר מודדיז נחל
*ע״ס שעוברי הדרכים מחבים על אנשי העיר אס״ה מביאה העיר הקרובה ) 0אבל דעת שאר הראשונים שאם
העוברי דרכים מרובים ) uב ח ב הימים על בני העיר אץ עורסץ > nודעת הר״י מיגש שאין ע״ע אלא ב rשבת בץ
ההחם ואץ שם יותר מב׳ ד י ח ת שוות ואז הקרובה מביאה)ה( אבל שאר הראשונים חולקים > rוס״ל דאסילו יש הרבה
די ח ת כל שאץ עיר גדולה ממנה או דרך גדולה ממנה מביאה הקרובה ) 0דיא שאם שאר העיירות מחבץ ממנה
פביאין כולן יוזז־ עגלה בשותפות mונראה דדעת רש״י דלעולם מביאה הקרוכה ולא אזלי pכתר גדולה כלל.
דגלי ^ קרא דמ׳׳ס מקשה לילף מהנא דקיוב עדיף מדובא דהרי ילא יקומא דמוכח ונמנה ר׳ז פסו שסי׳ כחום׳ וקושיא הראשונה
מזיק דהחורה תלתה דאזלי׳ בתר קורבה והרי לעולם מבא מתנגד לנס׳ הוא בקותה דלא מוכח ולק ספקה המננ׳׳ם אבל קושיא ולחיל
לה^רנא דאכתי לא מסיק אדעתי׳ דאיכא חשבת בק ככרים וא״כ יאר רונא דמלמא הוא קורבה דמוכח ולק לא הניאה הרמניש
מוכס דקורבא עחף ול׳׳ש לומר כאן דגזה׳׳כ דכקרובה מביאה דגדס ניינד׳׳ז כחב נס׳ המגמן שאלה מקרא סי׳ ס׳׳ס וק הניא נפ׳׳ה יו׳׳ד
נילף מהאי וקרוב עדיף ולא דמי לעיר שאק בה נ׳׳ד מרושלים דשם סי׳ מ׳׳ח םקי׳׳ד נשם זנרק יוסף שמזלקו נזה הרמנ׳׳ם והשו׳׳פ
במקום מקרה אסרה תויזה דעיר זו כמאן.דליתא אבל נ ^ דלעולם ימענ׳׳ם לא ססק פר׳׳ח אלא ניץרנא רלא מוכחא והשו׳׳ע ססק
איכא מב נגדה וכמורה תלתה בקרוב ש׳׳ס קרוב עחף ומשני יכל »ין עי׳ש[ וכנר חמה עליי נחשו׳ עמודי אש נחשו׳ הנקרא
איכא יושבת בק הכרים דשם אק הרוב מתעד מקרוב ולכך ציותה ימסה מקם מסוגיא לניצה י׳ נ׳ ללא הניא הרמנ׳׳ם הימצא לנוף
מורה לילך נתר קרוב וממילא אף כשאק יושבת בק הכרים דהרוב אלמא ללגמרי ססק נר׳׳ח אף נקורנא למונח ונתב ללהכר׳ס נזדמנה
מתעד שפיר ילסי׳ מעיי שאק בה נ׳׳ד דמבא נמאן דליתא הינא לי טססא סוספח נר־ס שם פ״ש ]ויש מיישבים זה[ .ונחשו׳
שתב^ עי״ז לגמרי מצות ע*ע ונזה מיושב יפה הריג׳׳ם ]וחמה >נסידי אש הנ׳׳ל האריך הרבה נלעח הרמג׳׳ם וחוק חירוצו ממקום
קצת לסי׳ האור שסח[ אסגם לפי האמת נראה דנאמת היכא דאינא למצוי מסייע להמב נכא פליגי רב ושמואל גבי חניה של יין שצפה
מבא דעלמא לא יערפו כלל ולא דמי לעיר שאק בה נ׳׳ד ממשלים ננהר ננ״נ נ׳׳ד א׳ רב אזיל נחר קורנא ושמואל אזיל נחר מנא
דמנימק אותה ומומק אמורי׳ דכחם איכא מיעוט מקרא ואסרי׳ ]וחרייייהו אליבא לר׳ס נדמסק מנד[ קי׳׳ל נרג וקושייה כגמ׳
דגזכ׳׳כ דעיר זו כמאן דליתא דמי כלל וחושבק כספק מבלעדי פיר יליזיל נתר מנא לעלמא הוא אליבא לשמואל ולנן כשמיעה הרמנ׳׳ם
ט אבל פאן בדאינא מבא דעלסא הרי לא מציט כלל מינטס מקרא י׳ש נאורך גמצ הימן המשנעח יעקב נחננו בסעיף ד ושם כתבנו
דלא אזלי׳ בתר מבא דאי משום דכחיב והיתה כעיר כקרובה הא ® 5פקשה עלח .ונחי׳ התם סופר נ׳׳ב שם חיח מחץ פלפולו
איכא לאוקמה ביושבת בק ההרים אלא משום דלא p pלנטזל נתר יקישיית הגס׳ ולחיל נתר מנא דעלמא ס׳׳ל למעופא כ ^ן לליחא
מבא דעלמא שהרי אץ ידוע כנטברי דרכים מי הם ומאחה עיר יסי ]והביא נזה מחלוקת כראשונים ע׳׳ש[ מיהו אק ק^ל נמאן
המרובה ואץ שיץ להביא נד׳ע ומה אק שיץ לומר נמאן דליתא לאיתי׳ לסי נלמונח מכא לקק א׳ pהמנויק לחוק ולהני כשמיעה
דמי ודר׳י^ וע׳׳ע תימצים על כרמב׳׳ם בס׳ יד הלמ לכממ׳׳ם מ׳׳ע הרסב׳׳ם ועיש עוד בכל דבריו וקמב לזה חי׳ בעמך לנר סכות י׳ ס
קפ׳׳א ובם׳ אבי עזמ כ׳ מצח ונס׳ דגל ראוק מ׳׳א סי׳ י׳׳ס ועוד פיש בזה מחלוקת הסוגיות ע׳׳^ ועול תימן של החת׳׳ם העתקנו
כרנה אחמטם ומסד האריכות לא העתקתי דנריכם ,ופכ׳׳ס לדמת לי*יל סעיף ד׳ .ונאור שמס ה׳ מצח חי׳ לקושיית הגנר ולחיל נחר
כאממנים כנ׳׳ל לדעת הרמנ׳׳ם אף אם יש דע גחלה אק נ ע ילנא ל^סא היינו לא׳׳נ מונס לאק העעם משום שהרוצח נא
כלום וכעיר הקמנה מביאה ונבר כתבנו בס׳׳ח סק׳׳א הניאה מה משם להרי יש הוכחה שאים ק ומשני ביושבת נץ ההרים מתקיים
דכר׳׳מ סודה מה לדעת שאר הראשונים דלנטלם אזלי׳ בתר מבא, כהוכחה להרוצח משם וממילא כנר גזה*כ דנכל מקום מביאה העיר
וכנה מש*נ בפנים אבל חץ גחלה ט׳ זה לא לכל התירוצים כנ״ל סקחנה ללא פצוג רחמנא כ״נ מנתו בשינוי מעע וע׳׳ש עול אמאי
דלהרנה תימצים נ ד ע ג ח ע מודה כרמב׳׳ם ]וכ״כ נמה אחמנים מיא הרמנ׳׳ם לאומיסחא קמייתא נדלינא ]משום דבמקום שיש
נכחא[ ורק לחוש סתם למנא דאתי מעלמא דילמא אסא מד מיר אחרת שיכולה להביא אק לומר גזכ׳׳כ ע׳׳ש[ ,ובערוך השלק
מעלמא וקעלי׳ זה לא חיישי׳ אבל לדעת כאור שמח ודבר אברכם חו״ס סי׳ תכ׳׳ה סקם׳׳ח כתב להרמב׳׳ם גריס כיושנח בק ההרים
בכל גווני לא מיישי׳ רק לעיר. אי למפרש דעשאוה כיושנת נק ההרים משום שהעיירות מקיפות
) 0אבל דעת שאר כראשורם ט׳ .אף לדעת כאחרומם הנ-ל שאר מסביב ואק דע לבא מרחוק והנה בעיקר דבריו נראה וכוונתו
כראשונים חולקים על הרמב׳׳ם ]מלבד כסמ׳יג שהעתק לספ׳׳כ לעיל נס׳׳ח אמנם מש״נ להגי׳ כיושבת או דמסרש עשאוה
לשק כרסנ׳׳ם ודעת כמאTי יתבאר בסקח נע׳׳ה[ הלא כסה ניושנת זה חמק גדול דלא מצינו כעץ זה נשום מקום .ואאמר׳ר
הרשנ׳׳א בתורת כביס ]ניצזיכ נס׳׳ח[ וכתוט מ׳׳ד והרמ׳׳ה וכר׳׳י שלימ׳׳א נקהלות יעקב נ׳׳ב סי׳ מ׳ מתע דלמש׳׳כ■ כרמב׳׳ן לק׳
מיגש בב׳׳ב ונעתק להלן מריכם ושאר הראשונים כפשעי׳ דגס׳ נשסעתק גבי כהוא חצנא דאשחכח בפרדיסא דערלה דכיכא דאיכא
דדקא ביושבת נק ההרים הא לא׳׳ה אזלי׳ בתר מבא דפלמא ]וכ״נ לאן נמצאו וכאן כיו לנר׳ע אזליק נתר קורבא א״כ לק׳׳ס קושיית
בחידושי הרמ pנ׳׳ב שם ע׳׳ש[ ואץ טופץ כלל ולמש׳׳נ לעיל נם הגיד ולחיל בתר רובא דעלמא דאיכא לנגח כאן נמצאו וכאן כיו
דעת כרמב׳׳ם כן ,מיהו אם מצסרפץ שאר כנטימס לשומ׳ מב עד יצ״ל דפרץ למאן דלית לי׳ בס׳ המדיר כאן נמצאו וכאן כיו אבל
כל עיר יתבאר נסמוך בע׳׳ה מחלוקת כר׳׳י מיגש ושאר כראשודם. אק קי׳׳ל כ״נ וכ׳׳ה ולכך כשמיעה כרמב׳׳ם ]ועי׳ מח״ם בשמעתק
) 0ברוב כיסים .כ«נ פשוס דאם אץ יחע אץ הי׳ באותו יום שכתב דכא דכמדיר דוקא לענק ממון וכאן כר׳ע מוח[ ,ונדבר
הולכים אחר מב הימים ורק אם יחע טדאי שבאותו יום אברהם מ׳׳א סי׳ ד מאריך כרבה ותוכן תיחצו דהרי בסועה
שנמצא כחלל כיו בד כעיר הקרונה מרובים על הנטבמ דרכים ילסי׳ דאם אק ב׳׳ד מניחק אותה ומודדק אמורי׳ ובתוספתא איתא
אזי מניאים ע״ע עי׳ נדה דח ב׳ ועי׳ לנטל סעיף ד׳. לה׳׳ה בנמצא סמוך לTושלים וT׳נ דילפי׳ דבכל מקום דכתורה מיסעה
ס־{ ודעת הר״י מיגש שאץ ע״ע ט׳ .ז״ל הר׳׳י ודגש בשעמ״ק איט אלא שהיא לא מביא אבל מודדק לאחרת וא»נ מאי פריך ולחיל
נ״ב כ״ג ב׳ ביושבת בץ ככמם פי׳ שאין שם דרך יתר רונא דעלמא א״כ לא יביאו כלל ותו ילפי׳ מפיר שאץ בה ב׳׳ד
לעיירות דפלמא אלא לט ה ^ כאחרת בלבד שהיא חשבת עסס דהרובא נמאן דליתא והקרובה מביאה וכמו כתם וע׳׳ב דקושיית
בץ כהרים שהיא נינוד כמותה והיא רחוקה pכחלל יותר ממנה הגיד לולי קרא גבי עיר שאק בה ב׳׳ד דקשה ל׳׳ל קרא כתם לילף מהכא
עכ״ל מבואר דס״ל דאילו כד יותר מב׳ טימת טון ג׳ טימת לא אכל לסי כאמת לק׳׳מ ואף שדבריו נכונים אבל ביאורו בסוגיא דחוק
כימה שום עיר מביאה דעד כל א׳ איכא מב דלא סמנה יצא המצח למקשה ל׳׳ל קרא כתם דכל סד׳ג הו׳׳ל לפרש אמנם יש לקיים תירוט
והר״י מיגש חל יחידאה הוא מה 1כל שאר כראשודם חולקים ע״ז מאמת קושיית כגגד ולחיל בתר רונא לעלמא שפיר מקשה אף בתר
איתן סי׳ ו לאתה עיר מודדין נחל קכו
יושבת בק כהרים משום דמסתמא אין כבאים מהעיר כגדולה מרובים נמשי״ת וס״ל דאין שתי עיירות מצשרפות לשווי׳ רוב ובדגר אגרכם
וע׳׳ד שנתבט לעיל בס״ח ועי׳ מה שהארנט עוד נ ד כתום׳ רי׳׳ד סי׳ ג׳ כתב דלמסקנא גם הד׳י מיגש מודה חהו לשיטתו דלמסקגא
בס״ג ובס׳׳ה .וכן נראה דעת השאלתות שפי׳ ביושבת בק כהרים בטל התירוץ דיושבת בין ההרים ונבר הבאגו דבריו לטיל אמנם מה
כיינו דאשתנח אגיסא מקום דלא שכיחי דאזלי ואתו אלא בני הני שתמה מהא דתנן משבא בן דיגאי בטלה ע״ט והרי לדעת הר׳׳י מיגש
עיירות ]והעתקנו לשונו בס׳׳ח[ ומבואר דלא אתי לאטקי שאק זה נמעט לא יתכן ומה שייך לומר בטלה זה ל׳׳ק דמלבד דאסשר
עיורות אחרות רק שאק עוברים ושבים מרובים והוא כדעת התום׳ דפעם א׳ אירע והניאו פ׳׳ע ואח׳׳כ כבר לא הביאו וזה נקרא בטלה
רי׳׳ד אך יל׳׳ע שהרי כשאלתות כתב דאי אזלי׳ בחר רובא דסלמא והרי רבו רציחות נימי בן דינאי ואפשר דמתחלה הרג סמוך לפיר
לא לחייט לא כני ולא הני ולדעת התום׳ רי״ד כרי בככ׳׳ג ליצטרפו כזו והניאו ע׳׳ע ואח׳׳נ כשנודעו מעשיו וראו שרבו הרציחות שוב
רוב כל העיירות להביא ע׳׳ע דכא הוא כמו ם׳ עיירות של ישראל לא הביאו כשהרג שני׳ ,וגם מלבד זה אין זה כ״כ מילתא דלא שכיחא
וא׳ של גוים גדולה וצ׳׳ל דקושיית הגמ׳ במקום דאף אחר כצירוף לפמש׳׳נ לעיל בס׳׳ח דלאו דוקא יושבת בץ ההרים אלא כל שאין
לא יהיו הערים יותר מהטברים ושבים ולכן פריך וליזיל בתר רובא עוברי הדרנים יכולים להיות מצויין יותר מבני העיירות וזה שכיח
דעלמא ולא יערפו כלל דדרך השברים והשבים שכם מרובים יותר הרבה ואף שבתשו׳ עמודי אש מפקפק בזה דבריו צ׳׳ט נמו שביארנו
מכל בני כעיירות ]והתוט רי׳׳ד דלא ניחא לי׳ לאוקמי בהני כתב לעיל ,ואינא לאקשויי לשיטת הד׳י מיגש ז׳׳ל דבתרגום יונתן איתא
דמיירי שיש עיר גדולה שהבאים משם מרובים כנ׳׳ל[ ,וכ׳׳ה דעת ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל וימשחק מארבע טריגונק )פי׳
הרמ׳׳ה שכתב בב׳׳ב וז׳׳ל ושמעי׳ מינה לטעמי׳ דר׳ חנינא דלא מארבע רוחות( ית קירויא די בחזרנות קטילא א׳> מוכח דמודדק
מתיא ש׳ע אלא ביושבת נק כהרים וליכא כחם עיר אחרת דנפישא את הערים שמארבע הרוחות ולשי׳ הר״י מיגש הרי לא יתכן רק
מינה עכ׳׳ל מטאר מדבריו דלא קפדינן אלא דלינא עיר אחרת כשיש נ׳ ערים ולא ארבע דכשיש יותר מב׳ אין עורפק כלל ויש
דנפישא מינה אבל כרנה עיירות שוות לית לן בה וכ׳׳ה דעת כריצנ׳׳א לדחוק דכונתו דמודדק מארבע רוחות היינו שבכל רוח מהארבע
נהתום׳ רי׳׳ד במו שניארט בע׳׳ה נ או ע נס׳׳ה וכ׳׳ג דעת כרשנ׳׳א רוחות שנמצא העיר מוייץ לה ויותר נראה דהאי תרגום יונתן לא
שט בשטמ״ר! ב׳׳ב נסוגיא דניפול ח׳׳ל כ׳׳ס ליזיל בתר רונא דשונכים ס״ל נ ר חנינא רק כר׳ז דהולכץ אחר הקרוב לעולם ]וכבר כתבו שאין
: דעלמא דקס״ד שיש כאן שוננים אחרים תוך נ׳ אמה ונפישי מהני זה מיונתן בן עחיאל רק מהאמוראים והראשונים קוראק לו תרגום
תרי דנמצא בק שניכם עכ״ל ולמה לי׳ לנדמר דנפישי אפי׳ הם יחשלמי[ ,ועי׳ באורך במחלוקת הר׳י מיגש והתום׳ רי״ד בם׳ אפיקי
' שוים כיק דאיכא שד שובכים א״כ נגד כל א׳ יש רוב שלא ממנו ים ום׳ דבר אברהם ום׳ דגל ראוק.
I פרח כנפול וע׳^ דכל כה׳׳ג לא מקרי רובא וכ״נ מדברי עליות דרבט )ה( אבל שאר הראשונים חולקים ע׳׳ז כו׳ .נ׳׳ה דעת התום׳ רי׳׳ד
יונה שהביא בשטמ׳׳ק שם שכתב ג״כ וז׳׳ל ולחיל בתר רונא דעלמא והשאלתות והרמ׳׳ה והריצב׳׳א והרשב׳׳א ורננו יונה והריטנ״א
פי׳ לחיל אחר שאר שונכים שכם בתוך ל׳ ריס דנפישי משובטס כללו במו שיתבאר ,והאריך בזה ביותר התום׳ רי׳׳ד ד׳ל בב׳׳ב נ״ג ב׳ וז׳׳ל
הרי פי׳ ג״כ דווקא דנפישי שייך למחל בתר רונא דעלמא )אבל ואי קשיא אע׳׳ג דטלן שוות אכתי איכא למיפשט מינה דרוב וקרוב
זה אק מוכרח נ״נ דאולי כוונתו דביחד נפישי( וכ״נ מדברי הריטב׳׳א כלך אמר קרוב ולא פבדיק נס׳ מנויות דאזלי׳ בתר רובא אפ׳׳ג
שנתב ופרקינן בדלינא פי׳ שאק בכל סביבותי׳ דנפישא מינה ולא לחנות דנבלה קרובה ואק זה קושיא כלום שאק אלו ט׳ עיירות
נעיר א׳ ולא נטלם ופרכיק ולחיל בתר רובא דעלמא ששברק בכאן דומות לס׳ מנויות שהן מבטלות האחת של נבלה דהתם טלד הספק
ופרקי׳ ביושבת נק כהרים שאק ו ר ך לכאן אלא לשירות אלו עכ׳׳ל בדבר שלא ידענו אם שחוטה אם נבלה ולהתיר הב^ באכילה יש
ומבואר דהקושיא מהשברי דרכים ולא מכל כשירות שסביב שיצטרפו מ׳ ביאות המתירות אותו וביאה א׳ האוסרת אותו הלכך אזלי׳ בסר
וכ׳׳ז כהתוס׳ רי׳׳ד .וכ׳׳נ לכאורה דעת רש׳ vד׳ל שכתב בחומש אל יובא ודכוותה גבי ע׳׳ע אלו הי׳ ע׳ עיירות של הראל וא׳ של גוים
כערים אשר סביטת החלל לכל צד ונ״כ בסוטה מ׳׳ד נ׳ ד׳ה היו )נתבאר דבריו בזה בם«ג( ולא ידעט מהיכן בא כרוצח כיינו
; יוצאים אל כל כערים שסביטתיו ולדעת הר׳׳י שגש הא לא משכחת אומרים זיל בתר רובא ומט׳ של ישראל בא ולא מאחת של גוים
לה מי! נ ט ערים ול׳׳ש לומר אל כל הערים שסביבותיו לכל צד מיהו ואע׳׳ס שהיא קרובה יותר והיינו מצריכק מדידה לאותן ט׳ של
למה שנכתוב נסמוך דנראה דרש׳׳י ס׳׳ל דלא קי׳׳ל כלל כשח אק ישראל והקרובה יותר הימה מביאה אבל ככא דטלהו ישראל נינכו
ראי׳ מרש׳׳י .ונ״ש דכרמב׳׳ם והסמ׳׳ג לא ס׳׳ל כדעת כר׳׳י מיגש וכל עיר ועיר טמדת בפני עצמה יאק לומר שבא הרוצח אלא מעיר
שהד כששש לגמרי אוקימתא דיושבת נק ככרים ואף למ 5דנ א׳ ומאותה כעיר שבא ציינה להניא ע׳׳ע ולכל עיי ועיר יש ביאה
נס׳׳ח דלא כששטוכו מ*מ אם איסא כדעת כר׳י שגש דלא יתק א׳ או מזו בא או מזו נא ואק ביאת עיי זו מסייעת לזו והלכך
רק בט עייחת פשיסא דהד׳ל להביא להאי דינא ,ע״נ כר׳׳י שגש שכל א׳ וא׳ עומדת בפר׳ע ואק באחת מכן יוב שטלן כיו שוות
; ז׳׳ל יחידאה הוא בסברא זו ולא מצאתי לענ׳׳ד ש שסוגר כשתו דק הוא שנלך אחר הקרובה ולינא מאן דפליג בהא ודכוותה גבי
. בזה. הטיות אלו כי׳ כדבר שהיינו צייכק להשיב אבדה ולא ידעט מהיק
) (1וי׳א שאם שאר השירות מרובק כר .ז״ל כמאירי בט׳ב ואפי׳ יצא זה כדבי אם כע טלן שוות כייט מחזיח אותה לחמת הקרוב
לא כיתה רחוקה כישה מרובה נאוכלוסק אם כי׳ מקום יותר מכו^ ומקשה ולחיל נתר יובא Tפלמא פי׳ אע״פ שטלן שוות
שנמצא ט כחלל פרשת דרכים מניאק נק טלם כולכק אמר רוב נאמר שעיר א׳ גדולה שהיא רחוקה הרבה משם יצא הרוצח ולא
שבק טלם ולא נאמר לשד לזו לבדה אלא בדרך שאק הדבר מצוי מזו שהיא קרובה ואמאי מביאה כקרובה ט׳ עכ׳׳ל וכ״כ שם גבי
לבא לה דצחים ממקום אחר ט ק שיושבת נק ההרים וכיוצא נזה היונים ע׳׳ש ומתבאר מדבריו ז׳׳ל דאק ב׳ עיירות מצטרפות לשווי׳
שאק אומרים ברוב וקרוב לילך ט אחר כמב אלא כשהדבר מצוי רוב עד א׳ שממנה לא יצא כרוצח ומה שסיים נאמר שעיר א׳ גדולה
להיות דבר זה יוצא מן החב כמן כקרוב כש שנרמז בדק מב שהיא רחוקה כרבה ט׳ הוצרך לזה לשיטתו שאק ב׳ עיימת מצטרפות
טבחי י xאל כאשר במקום אמר פכ׳׳ל נראה מדבדו דס׳׳ל כשיטת לשוויי׳ רוב וכבר ביארט בס׳׳ח טונתו דוקא באופן שיטל להיות
כד׳י מיגש דכיק דכשבד דרכים הם שוב השיחה טצטרפק חב שרוב כבאים הם רמעיר סאת דאל׳׳ה ל׳׳ש כלל לחוש לעיר רחוקה
כשיחת לשודי׳ חב עד שר זו אבל לא שלא יביאו כלל שזה א׳׳א ע׳׳ש שהארכט בזה ,ולפ׳׳ז לשיטתו לסולם תביא כעיר כגדולה שנא׳׳י
כדילפי׳ מעיר שאק בה נ*ד שאק שמלק כלל דק ש׳ע לגמד אלא אם יש מקום להסתפק שחב כעוברי דרכים שמצויק כאן הם ממנה
דכיק דלא ידעי׳ מאחה מכן כד־ טלן שוק ויניאו נק טלן שכולכק ואם pלהסתפק נעיר גדולה יוסר שבחו״ל או נ ^ של גוים שחב
אמר החב שנק טלן ולא כש בנמצא מטק בק ט שיחת שמניאק כעוברי דרכים נאים ממנה לא יערפו כלל אם לא שיש חב עדם
על תנאי דשם ספק אש הקרונה אבל כאן אק ספק דכל העיירות משאר כעיירות וכמשנ״י^ ואם הרמנ״ם ס״ל כשיטתו ג״כ לא כשמים
ביחד pכמחנה שצריכה להביא ולכן יניאו טלן יחד )ונם העיר כלום שהרי כתב שאם יש עיר גדולה היא מביאה ומה שלא הביא
קכז איתו סי׳ ו לאתה עיד מודדין נחל
י•)א( איזהו עיר גדולה ייא דדוקא אם יש בה רוב הנראה לעינים ) □ אבל רוב הראשונים כתבו דכל שמנץ האגשים
שבה מרובים על מנץ האנשים שבשני׳ מקרי מרובה נג( ונשים וקטנים כולם מצטרפים)ח ח ח מקטנים ביותר שבודאי
לא הרגו)רס ואורחים ושיירא העוברת נראה שאץ מצטרפים אא*כ דרו בעיר י״ב חדש ) 0ובני העיר שנמצאים במקומות
אחרים כל שלא נמצאו ביום מציאת החלל נראה דאץ מצטרפין ג*כ ) 0ואץ מונץ בני העיר לגולגלותם רק ע״י חרסים
. וכיו״ב.
לי׳ דצריך שיהא גם הרוב מוכיח דאל׳׳ה ל׳׳ש לנטזל בתר רובא כקרובכ בכלל( וזכו שנתב מניאץ בין כולן כולכץ אסר כרוב
וננ׳׳ל. . ם>י 1טלן )ולא כמש׳> כמגי׳ שם( אבל צ״פ איך שייך מדידכ שם
)□ אבל דפת שאר הראשונים כר .כ״נ רש׳׳י בב״ב כ׳׳ג ב׳ שגדולה יי׳׳ל שימדדו ביניכם ונץ כפרים כיותר רחוקות מק שגדולק כמו
ממנה ברוב פם ונ״כ רבנו גרשום שם דנפישא מינה יילז וצ׳׳ל לדידי׳ דקי״ל קרובכ ואפי׳ קרונות ומניאץ כולן יסד
דאיכא רובא דאינשי ונ״ה לשון הרמב״ם בפ׳׳ס מרוצח ה׳׳ו אק יאע׳׳ג דבבכורות י׳׳ח א׳ מבואר דאי קרונכ ואפי׳ קרובות מניאק
הפיר הקרונה מביאה אלא בזק שמנק כפם שנה )כצ׳׳ל וכ׳׳ה נ׳ מגלות כייר כתם דכל א׳ חייבת בפ״פ אבל כאן שאק כחיוב
בדפוסים ישנים ובסמ׳׳ג וגירסתט שמנק כרוב שבה ס״ם( כמו אלא בצירוף כולן יחד נחשנק כולן כפיר א׳ ומביאק פגלכ ביחד ומ׳־מ
מנק הפיר כרחוקה ממנה וכ״נ הסמ׳׳ג וכ״נ החינון מצוה תק׳׳ל גראס דדוקא כשיש ב׳׳ד בכל א׳ וא׳ ונראכ שאתכ ב׳׳ד שירצכ
אבל יש בה רנוי אנשים יותר ק הרחוקה כולכק אחר כרחוק יוכל לפרוף כפגלכ וצ״פ ולא מצאתי לו חבר בזכ.
וכ״כ כמאימ בסוטה מ׳׳ה ב׳ דדווקא כשמנק נט אדם שבשתי
הסיירות שוה ונ״כ ננ״ב נ״ג 0דדוקא נשכרחוקה שוה לה נרטי )ז( ונראה דדפת רש׳׳י דלפולם מניאכ כקרונכ .ולא קי״ל נד׳ח
אונלסין וכ״כ כרמנ״ם שם ה׳׳ח ואנשי זו כאנשי זו בשוה וכ״ה דרוב וקרוב כלך אחר כרוב דכא נביצכ כ״ה א׳ נרש׳׳י
נמאיד שם פ״ש ומכל אלו משמס דמונק את האנשים ואם יש בא׳ י״ה ומצא כתב דמתרציק לכ בפ״ק שכיו ב׳ קינק וכא מוקמינן לכ
יותר מקמ מרובה ופמשכ׳׳ל דאפשר דהם מודו לכתום׳ מ׳׳ד במקום בניצה י״א א׳ למאן דלא ס׳׳ל כר*ח וכבר ממד נזכ רפק״א ננליק
שכקורבא אק מונחת. הש״ס פ״ש ופפמו אפשר משום דאביי ורבא בביצכ י׳ ב׳ י׳׳א א׳
)ג( ונשים וקטנים טלם מצטרפים .כ״כ ככמ׳׳פ ס׳׳ם ס׳׳ג וז״פ מוקמי דלא נר״ח ומפפם זכ כביא כמאירי בביצס י׳ ב׳ שיש שפסקו
דפל טלם אינא לאסתפקי שמא הם כרגו ואם יש ילא כד׳ס ואפ׳׳ג דרבא גופי׳ קאמר בב׳׳ב נ׳׳ד א׳ ש״מ כר״ח ש״מ
גט בפיר )לכסובמם דגט א׳ בפיר אק פוטר כפיר מננ״ס פ״ל ם<^( קאמי ולי׳ לא ס״ל א״נ דמפרש כדר בי׳ מככיא כיינו מככיא
יש לפי׳ אס כוא ק כמנק כיק שאם הוא הרג אק פורפק כלל דש״מ תלת וק נב״ב כ׳׳ד א׳ מתמכ כגמ׳ לימא כר׳ס ס״ל שאני
איך יצטרף להשלים המנק לחייב בני כפיר בפ״ס ומסתבר דאפ״ה החס דאי מיגנב ט׳ משמפ דלא קי״ל כר״ח כמו שכפירו כראשונים
מצטרף דמ״מ איכא רובא דמפיר זו הרוצח ונפד זו טפא אזלי׳ שם וצ׳׳נג )וראיתי דבר תימא בשיטת רינ״ב נניצס י׳ ב׳ שנתב
נחר רונא ואמרי׳ שלא כטי הרג )ונט׳ נפק זה קצת בבכ׳׳ל סי׳ במתני׳ בחוד כקן ט׳ ואוקמכ׳אביי בנמ׳ נדף כר ניק דאיכא
תרמ׳׳ו ס׳׳ה ד״ה ולפינונא(. • ייב וקרוב ט׳ פ׳׳ש ותימא דכא מוקמיק נדף למאן דאית לי׳ כלו
)ד( חוץ מקטנים ביותר שטדאי לא כרט .פשוט חיל נתר טפמא אחר קרוב ואיך כתב להיסך ,ושמא כו׳׳ל גירסא אחרת שם(.
וה׳׳ה מולה וכיר׳ב שברור לט שלא כרג באותו כיום
)ול׳׳ד לגט שצדדנו שמצטרף דשא׳׳ה שהוא גם נכלל כספק אלא ’• )א( אתהו פיר גדולס י׳׳א כר .בתורת חיים ב״ב כ״ג ב׳ כתב
שפליו פטורק מפ״ס משא״כ כאן( מיהו לפנק להשתתף נדנט הפגלה ונראכ דכי היכי דשאני > fנק קורבא לקורבא דאס
יש מטם אחרים ויתבאר בפ׳׳ה נסי׳ ז׳ ס׳׳א. היא קרוב מאד פוס קורבא דמוכח ואם אינו קרוב כ״נ כוס
)ה( ואורחים ושיירא כטנרים ה דאק מצטרפק אא«כ דת בפיר קומא שאיט מוכח ה״נ שאני לן בין רובא לרובא שאם אק ברוב
ינ׳׳ח .זה נתבאר היטב בפז׳׳ה נספיף ד׳ דכפיקר יותר סל כמיטם מן אחד או שנים כוס חנא שאיט מונח אבל אם
כדפת כחת״ס דתלוי באתה מקום דירת כרוצח ולא כדפת כמס׳׳ר הרוב יותר פל כמיטט פרבכ מאד ט ק שאק נמיטס אלא אחד
דאורחים ושיירא כטברת באותו יום טלן מצטרפק כיון שהיו באותו או שנים וכרוב יתר פליו אלף או מאם כוס רובא דמוכח ור׳׳ח
יום שאיט כן דאק בני כ ^ אחראים פל ממשי כאורחים שאק בשיק איירי שאם יש רוב וקרוב שניכם מוכחק או שניכם אינם מוכחק
קנופים שם ורק בט כפיר שמשם יצאו יביאו סליהם פ״פ אם ס׳׳ל דרובא פדיף אבל כיכא דאינא קורבא דמונח » ק שכוא קרוב
יתחייט מיהו אם כאורחים מרובים פל נט כפיר אם כולם מגניר מאד או כוכחכ אחריתי ורובא שאינו מוכח שאק ברוב יתר פל כמיפום
אחת מביאה כפיר ככיא ואם לאו באנו למחלוקת כתום׳ רי׳׳ד י׳׳א אחד או שנים וכ׳׳ש איפנא דאיכא רובא דמוכח וקרוב שאינו
וה^י מיגש לפיל ספיף ס׳ ולפ׳׳ד כתום׳ רי׳׳ד אק מצטרפים והנטר מוכח אזלי׳ בתר מילתא דמזכח מכ״ל וכדבריו מצאתי בתום׳ רי״ד
כקרובה תניא ,וכבר נתבאר לפיל ג״כ דשיפור קביפות הוא י׳׳ב שס שכתב בדליכא פי׳ שכל כפשרכ פיירות כיו שוות במראיתן ואק
חדש ואם קנה בה בית דירה או נכנם לכשחקס קבס לאלתר ככל שס רוב כנראס לפינים פכ׳׳ל ומבואר דצריך דווקא רוב כנראכ
כמשנ׳׳ת שם ,ולכאורה יש להניא טד ראי׳ לדפת החת׳׳ם דת^י למינים וטפמו יש לבאר פפ״מ שביארט נס״ח סק״א דאק כמרובכ
במקום דירת הרוצח ולא במקום כמצאו באותו יום ממה שהקשו מביאכ אא׳> י״ל דכבאים משם כם יותר מבני כקרובכ אבל אם
התום׳ וכל הראשונים ל׳׳ל קרא דאק יחשלים מביאה פ״פ סיפוק פשיטא לן שאינם יותר מבני כקרובכ טדאי בני כקרובכ מניאק
לי׳ שכל ישראל כיו טלק לרגל וגם כל השנה להביא נדרים ונדבות וא״כ בודאי מסתבר שT׳י א׳ או שנים אכתי אק בני כמרובכ
וגם כגוים היו נאים שקרט׳ רוכלת כפמים ותיפוק לי׳ .דאזלי׳ מרובים כאן אלא בט כקחבס ורק רוב כנראכ לפינים דכייט מב
בתר רובא דפלמא וכנה לפ«מ שביארט בס׳׳ח דלא אזלי׳ בתר רובא כזה שיתק פל ידו שבט כמרובה יכיו כאן יותר מבני כקרובה
דפלמא אא״כ כטברים ושבים יטלק להיות מרונק טל נט כטר בזה תליק במרובה מיהו אם גם הקורנא הוא רק משכו סה יתכן
לכאף לא מסתבר כלל דאלו שחץ לפיבורה של טר מרובים פל בט דהתוט רי״ד מודה לשאר הראשונים דאזלי׳ נתר מנק אנשים ואם
כטר ונפרס ברגל שכל הראל כט בתץ ירושלים וצריכק לינה שם יש שם בא׳ יותר תו אזלי׳ בתר מבא וכמש״כ כתר׳ח שאם שטק
וא״כ מאי קושיא אט׳כ דגם אלו שנמצאים בתץ כפיר כיץ שאינם לא מונחי אזלי׳ בתר רובא ולפ״ז אפשר דכל כראשונים שנביא לקק
מתושבי כטר מצטרפק לרוב שמחץ לטר וכו״ל רובא דפלמא שכתט דכולכק אחר מנק האנשים לא פליני פל כתוט רי׳׳ד דכם
וכנ״צ מיירי באופן דאק כקורנא מוכחת אבל אם הקורבא מוכחת מודו
איתן סי׳ ו לאיוה עיד מודדין נחל קכח
יומא שם כתב דכא דמותר למנות ע׳׳י פלאים ובזק הוא דוקא לדבר ) 0ובני כעיר שנמצאים גמיןוסוס איורים כל שלא נמצאו 0VS
מצוה אבל שלא לצורך מצוה ג׳׳ז אסור שאל׳׳כ למה לא מנה דוד מציאה החלל נראה שאין מצסיסץ .אע״ג דלעיל בסעיף ד
ויואב ע׳׳י תר אחר ומבואר דגם הוא לא מחלק בק מנין תל ביארנו דנחשנת מגני כעיר מיהו כאן לסשביק מאיזה עיר יצא
סראל למנק מקצתם דאל׳׳כ מאי קשיא לי׳ מדוד הא התם מנה הרוצח א״א לצרף בד כעיר שנמצאק בסקוסוה אחרים לא לענק כעיר
טלן חה אסור בלא טפר ולפי דבדז יש ט חילוקים דלמטת בלי d irtx oולא לענק כעיר כקרובה כיון שטדאי לא באו מכאן וא״כ
תר אחר אסור אפי׳ לתר מצוה ולמנות ע׳׳י ד׳א מוסר לדבר pסברא :4יפך שמכעיר כשני׳ בא כרוצח ונכי שקי צריכק כפרה
מצוה ואסור לתר הרשות ולמטת ע׳׳י טפר מותר אפי׳ לדבר אבל כאן א״א לצרפם כלל וזיל בחר סעמא ומ*מ אינו ברור ו*5נג
הרשות כדמוכח בברכות שאם דוד כי׳ לוקח טפר לא הי׳ נענש ) 0ואץ pwבר כעיר לגולגולהם pע׳׳י חרסים וכיר׳^ ביומא
ולפ״ז אק סתירה גק כמדרש כר׳ל תוד נענש שמנה שלא לצורך כ*ב א׳ גבי כככרם שמוציאק אצבעותיהם פרץ ונימנמכו
ובק כגמ׳ תרכות שנענש משום דלא שקל טפר דבאמח מנה עיי לדידהו מסייע לי׳ לר׳ יצחק יאר*י אסור למנות את ישראל אפי׳
תר אמר ואילו הי׳ לציין לא כי׳ נענש pכיק שהי׳ שלא לצורך לתר סצוה שנא׳ דפקדם בבזק רפקדם בסלאים א rאלעזר כל
נענש על שלא לקח טפר וכרד׳ק בשמואל כתב דאם נמנה שלא המונה את ישראל עובר בלאו שנא׳ והי׳ מספר בר׳י כחול כים
לציח אפי׳ לוקח טפר נענש ומד באמת לקח טפר ואפ׳׳ה נענש אשר לא ימד )ורש׳׳י גש׳׳א ס׳׳ו ד העתק שנא׳ לא יספר מרוב(
כיק שהי׳ שלא לצורך והגיא כמדרש כר׳ל ולפ׳׳ז כמדרש הר׳ל רנבי׳׳א סובר בשני לאת שנא׳ לא ימד ולא יספר וכ״פ כרמב*ם
חולק על כגמ׳ דברכות שנענש על שלא לקח טפר וכן פי׳ כרמבץ גפ׳׳ד מתמידק ומוספק כי׳ד שאסור למנות ישראל אלא ע*י דגר
בט במדבר בפי׳ א׳ שמד לקח טפר ונענש שהי׳ שלא לציח והביא אחר שנא׳ ויפקדם בסלאים )וכ׳׳ס כמאירי( והביאו ג״כ כמג׳׳א
ג״כ כמדרש כר׳ל ובפי׳ ט פי׳ שדוד לקח טפר ונענש משום שמנה בסי׳ קר׳ו ,ועי׳ סכרש״א ביומא שהקשה למה לא מייתי מקרא תתיב
גם פחותק מבר ט שזה אסור אפי׳ ע׳׳י טפר ובסי׳ ג׳ סי׳ ע״פ בתורה ט תשא את ראש מ׳׳י לפקודכם ונחר איש כופר נפשו
כאגדה שדוד לא לקח טפר )כנראה טנתו לגמ׳ דגרכות כנ*ל( לה׳ ולא יהי׳ בכם נגף בפקוד אותם ותי׳ דהו׳׳א דהתם לכפר על
וסעותו כי׳ שסבר שאינה מצוה הנוהגת לדורות וכ״פ בד׳פ תשא נפשותיכם הוא על מעשה העגל והוא תמוה תגרכות ס׳׳ב ב׳ אמר
כפי׳ הג׳ וכזית רעק ט גילקוס ד^׳ יונתן הר׳ל ס׳׳ל דאפי׳ שלא גט דוד הרי אני מכשילן בתר שאפי׳ תשג׳׳ר יודעים אותו תתיב
לציח אם טתח שקלים אק בהן עף והוא כפשטות גמ׳ דיח כי תשא אס ראש בר׳י לפקודיהם ונתר אס טפר נפשו וגו׳ מיד
בברכות ומולק על ר׳א גשם ד יוסי pזירטא אבל צ׳׳ע דגם טמ׳ דעמוד שמן על סראל וכתיב רסת את מד בהם לאמר לך מנה את
בברכות ר׳א קאמר לה ומחק לומר הא דיד׳ הא דרבי׳ ובתנחומל( סראל וכיון דמנינהו לא סקל מימיהו טפר תתיב ויתן כ׳ דבר
תשא סי׳ ס׳ משמע דאק פלוגחא בק ר«א לר׳ יונתן ותתוייכו מדא וגו׳ הרי מבואר שהיא מצוה רהגת לדורזת וכבר כק׳ pבעיון יעקב
מילתא היא ע*ש כ ^ס א ,וע׳׳ד כתום׳ רי׳׳ד ס להקשות דבפסחים וי 3שתי׳ שם דמקא בתר כרשות צרץ טפר תמוה דכא רש׳׳י
ס׳׳ד ט גבי אנריפם משמע דע*י הפסחים כי׳ מותר למנות גם ט׳ בפרשת תשא דגם כשנמנו אס״כ בחומש הפקומם הוצרכו מחצית
לדבר כרשות וי׳׳ל דשם לא הי׳ מנק שלא ידע pבערך שהרי לא כשקל ומפ׳ pגידז׳ ריש שקלים וכ*כ רמב׳׳ן בטש במדבר ומפ׳
ידע כמה נמט על כל פסח .והגה מ׳׳י פי׳ בט תשא שהיו » p pהפסוק תפקמ נמש ושם הי׳ מצוה למנותם ואפ׳׳ה הוצרכו כופר,
את כשקלים ולא את האנשים וט׳ג ברמ^ ריש במדבר אמנם )ואפשר דגם טנס מסרש׳׳א איר אלא דמשם איכא לדחדי ולכך
בילקוס ר*פ תשא אי׳ כל כטבר על כפ^מם בימה של pהיתה הגיא קרא דספורש ספי אגל לא p r p b s iהוא( וכתירץ כנטן
נתונה בעזרה לא כי׳ שבר לפטם הימנה אלא מבן ט ומעלה הוא מס׳׳כ כרא׳׳מ בפ׳ משא שהקשה'למה כשמד מנה כחיילות
משמע שהיו proאותן לגולגלתם שאל»כ מה צורך שיענמ וכן למלחמת אבשלום לא כי׳ בכם נגף ותינק דמש׳׳כ ולא יהי׳ בהם
פספי׳ pרא כי תשא את ראש וכן בט במתר כתיב לנולטלתם נגף וצריך טפר הוא דוור,א כשמונה כל סראל אבל כשמונה מקצתן
)וראיתי שכבר הקשו על רש׳׳י ממש׳׳כ בט כל כשבר שמעגירק את בזה לא נאמר דק טפר ]ולאו חקא כל סראל דכא משה לא מנה
הנמנק זאח׳׳ז כר משמע שהט ש pאותן ממש ש׳ בפרד׳׳י( ולפ׳׳ז pמגן ט וגם מד במעשה דהסתה לא מנה שבס לוי ובנימין
י*ל דאסור למנות את סראל לטלגולתם אפי׳ ט׳י טפר ואפי׳ לדבר כמש׳׳כ בד׳ה וגם משאר כסבסים מסיו כ ת ה כדאי׳ במדרש ומפורש
מצוה וזה נלמד מקרא דשאול דאק עצה למטת pט׳י דבר אמר בפסוק דכ״א ט׳ז ט׳ד וגם אק לומר תוקא רוב סראל דכא פחותק
וכששנה ט׳י ד׳׳א א״צ טפר ורק כאן שכיתה מצוה שומדת למטת מבר ט כיו מרובק יותר מגר ט ומעלה כדאי׳ בתרגוס יונתן
לגולגולתם צוה כקט׳ה לmן טפר לכפרה ומה י״ל שאק סתייה בפסוק וחמושים עלו בנ׳׳י אלא ר׳ל שמונה מנק כללי ע ק כל בר
בק כמדרש להגט ודוד טעה בחרתי שמנה אותן שלא לצוע לגלגלוחם ט של כל סראל או של pnגם pmדשבס א׳ נמי נקרא ר^^
וזה אסור אפי׳ לדבר מצוה כ׳׳א ש׳י בזק וטלאים כדשכח בשבדא לענק זה[ וכתב בס׳ סועוס מלט ועוד אחרונים )מובא בפתס
מאול ועוד שעכ׳׳פ כי׳ לו לקחת טפר כש ביש משה והוא tt יוסף ד׳פ תשא( תזה מתוח ג*כ קושיית כמהרש׳׳א דלזה הוצרכו
לקח ]ואולי סבר דשלא לצוע א״צ טפר[ ולפיכך כי׳ עף ובזה ללמוד מקרא דרפקדם בסלאים דגם כשמונה מקצתן אע׳׳ג שאק
שושב מה שלא הביאו כשסקים ושני כמצות דק שצריך לקח בזה נגף ואיסור חורה מ*מ אסור למנות שלא ע׳׳י דבר אחר כמו
כופר כששגק שאק בזה ר׳מ לדורות כיק שבלא׳׳ה אסור לריטת גככדם ובשאול שלא מנו pמקצת והוצרכו למטת ע׳׳י דבר אחר,
לגולגולתם אפר ט׳י טפר pכיכא שהי׳ מצוה שוחדת ט׳ז חה אמנם בתוס׳ הטי הלק על יומא מצאתי שהקשה ג״כ קושיית
לא הי׳ pביש משה ,ו^:או׳ קשה לדעת רש׳׳י והרמגץ דגם כשהי׳ המהיש-א כר׳ל וחמק כחי׳ העיק יעקב תוקא לדבר הרשות אבל
מצוה ונם נתנו טפר אסור למנותם לגולטלחם pלשות את כטפר לתר מצוה אק איסור תורה והוא דלא כרש׳׳י ורמבץ כנ׳׳ל וס׳׳ל
א״כ איך שו את הלוים דאפי׳ למ״ד בשחות כ׳׳א ט דגם לוים תאמת במנק מ ר לא לקחו מנייכו טפר א״נ לקחו טפר משום
חייבק במחצית השקל עט׳פ אק חייבק אלא מק ט ומעלה כמפורש איסורא דדברי קבלה ולא משום פרשת כי תשא דנגף ,והוא תמוה
בפ^ן וכלוים נמט מבן חדש ומעלה ובהדיא איתא בגמדט׳ר פ׳׳ג תפסקתא )מובא גילקוס ר׳פ תשא( אי׳ רבי אליעזר )הוא ר אלפזר
סי׳ ט דש׳ר שאל להקט׳ה האץ אני יכול לשוס כל חיטק בתץ תגלי שהי׳ תלמיד ר יוסי pזימרא ואומר תמיד גשמו( גש׳׳ר יוסי
בשו וא׳׳ל כקט׳ה לך על פתח אכליכם והשכינה אושת לו כך pזימרא אומר כ*ז שנמנו סראל לצוח לא חסרו שלא לצוח
וכן תיטקים בבית כזה ומבואר סמנאום ממש דאי ט׳י שקלים חסרו ואתה זמן נמט לצוח בימי משה ושלא לצוח בימי דוד
מה הוצע ליכנס לאכליכם )ונם כתיטקות ששאם ט׳פ השכינה רשט׳נ גש׳׳ר יונתן ונחט איש טפר נפשו בימי משה ולא יהי׳
יתכן שנקרא מנק לגולגולתם וכ״ש כגדולים יותר שמנאם ממש( בהם עף בימי דוד ומבואר דבימי משה נמנו לציח ושמא ס׳׳ל
וט׳כ צ׳׳ל דנם לדעת רש׳׳י ורמנץ אק עף אלא כשמונה כלל סראל נכי שהי׳ מנק לצוע מיהו לא כי׳ מצוה למטתן .ובתום׳ רי׳׳ד
קכט איתן סי׳ ו לאתה זדר מודדין נחל
לירושלים > nמניחץ אותה >ה( ומודדץ אחוריה מ( ודוקא לעיר שדרך רמחים לב* ייי•)א( נמצא )□ סמוך
0 )
משם ) 0ואם נמצא בתוך ירושלים אפשר שאין עורפץ כלל מ״ע)זס וי*א דדוקא כשהעיר ההיא ג חלה כמו ירושלים
)נה יי״א אע״פ שאינה גדולה כמוה וכן עיקר ס ולדעת הריצב״א דוקא כשיש רוב בהערים הנשארים aנד יחשלים
ייא( ואם מוע בודאי שהרמת מירושלים אץ עורפץ כללגיס ונראה דדעת התום׳ דאין מודדץ אחורי׳ ואם נמצא ממוך
לירושלים אץ עורפץ כלל )יס וי׳א שיתשלים הרי היא ככל העיירות ומביאה ע״ע.
טילה כ׳׳ו א׳ ירושלים נתחלקה לשבעים מביאה ®׳ע וכ״כ התום׳ וכדעת הרא״מ אבל לא במונה יחידים ]ושנס א׳ מקרי יחידים ולא
ביומא כ״ג א׳ כמשי׳׳ת נ ם «ו בט׳ה .וביומא כ״ג א׳ גבי ט ב ^ נמש׳׳כ לעיל[ וזה רק אסור מקרא דדברי קבלה דיומא כר׳ל ונא!
דר׳צ שעמד על מפלות האולם וא® אחיט בית ישראל סל ® להביא שרי׳ מצוה למטתן כך לא הי׳ בזה איסור ,והנה בתשר כתב סופר
®׳ע מל הפיר או על העזרות פריך המשלים בת אתדי ®׳ע היא יו׳׳ד סי׳ קת הניא נשם אביו החת״ס ראי׳ לאסור למנות אפי׳
והתניא עשרה דבמם נאמרו בימשלים וזו א׳ מהן אינה מביאה Pהכתב אפי׳ אץ מוציא בפיו דאל״כ הי׳ לו ליואב ולמד למנות
®׳פ )קצת צ״ע דלא טיתי המשנה דסופה( ומסק דלא אמרה Pהכתב והרי באמת מנה יואב מן הכתב כדא״ במדרש מובא
אלא ^:רנות בבכי׳ והקשו התוס׳ לוקמה כ^ד ירושלים נתחלקה גיש׳׳י ש׳׳ב כ׳׳ד ס׳ וכ׳׳ה בפס״ר פי״א ג׳ שהי׳ שואל לכ׳׳א כמה בנים
לשבסים וצ׳׳ע דהא החלל נמצא נעזרה ומקום המקדש לט׳׳ע לא יש לך ומה שהי׳ אומד הי׳ טתב פ׳׳ש ולא הי׳ לו שום צורך להוציא
נתחלק כמטאר נטמא י׳׳ב א׳ אני לא שמעתי אלא מקום מקה ימיי וע״כ דגם נכה׳׳ג אסור והיא ראי׳ ברורה ומה שהביא נם׳
קן< אם נתחלק חזרו קנוהו עטר כל ישראל כמש׳׳כ ב®״’ שם תרדס יוסך מרלב׳׳ג שכתב דלכך לא נתט שקלים במנץ שני במומם
ובב׳׳ק פ׳׳ב ד תד׳ה ואץ מפמא ומה שהוסיפו התוס׳ ואך העזרות הפקודים )דלא כרש׳׳י ורמנץ( משום שהי׳ ק הכתב הוא ספות
איבא )®׳ד נתחלקו צ׳׳ע דט׳מ אץ ספמא בנגטם כמטאר שם דשם טנתו שכתבו השמות ואח׳׳כ ספת את השמות כמש׳׳כ שם
ואץ לומר דט׳מ כיץ דהפזמח איט ®ר ]®׳ל סעיף א׳[ והעיר נכדיא מדכתיב במספר שמות ונזה דעתו דהוי כמו מנק ע׳׳י ד׳א
הקרונה היא ירושלים דדושלים נתחלקה צמכה ימשלים להניא איל אם כותב המנץ פשיסא דכתיבה הוי מנץ מפליא וכנ >
דהא מהאי קרא ילפי׳ נ® חר׳ל דאץ מביאה וכבר הוכחנו לטל ונראה שמה שהרמב׳׳ם לא הביא כלל האיסור דאורייתא למנות
ם״ א׳ ס׳׳ב דאם המלל נמר׳ל והטר הקרונה נא׳׳י אץ טרפץ ילי טפר שהוא נוהג !•נ לדוחת כדמוכח מהא דברכות הר׳ל
דעכ׳׳ס הח4ל נמצא באדמה שלא ניתנה לרשתה וא״כ ה*נ בנמצא גט דוד משום דס׳׳ל דבתורה לנ 1כתיב בזה איסור רק שיש סטה
נעזרות ואולי התום׳ מפרשים כפי׳ שדמו שם נתר׳י דהפעם דאץ גזה והתורה יעצה לתת טפר לכפר על הסכנה ורק מקרא דדנרי
מפמאץ ננגטם משום קדושה אבל באמת נתמלקה לשנפים א״נ קנלה ילפי׳ איסורא ומהא דויפקדם בבזק ופלאים ילפי׳ דמותר
ס׳׳ל דלמסקנא דאני לא שמעתי אלא מקום מקודש דגם ביהט׳נ פ״י כל דבר ולא רק פ׳׳י כופר ולכן הניא רק גמ< דיומא )ואפשר
אץ מפמא א״כ גם הא דמקמ אץ מפמא הוא מפעם ביהנ׳׳נ יס׳׳ל ג*כ ממדבר מנו לנולגולתם ממש וכמל וזה אסור למרות
שא׳׳א לטכת אבל נתחלק לשבעים וכפשפות הברייתא דמה הי׳ ־ אפי׳ ע׳׳י טפר יק עי׳י ד׳א ולק הביא רק גמ׳ דיומא ופ*ד
בחלקו של יהודא כר ונ ט ע דלא כתיב אשר לו הבית נם טהמי׳ק שכתבנו לעיל( .הטלה מכל המל דלדפת יש׳׳י ורמב׳׳ן והרא׳׳ם
חייג וביתשל® ® ט ע ה׳׳א איתא לרשתה פרע לירושלים שהיא אסור למנות את כל ישראל מה*ח רק ע׳׳י טפר ולמנות הטפר
לכל השנטם וכי׳ ישמעאל די׳ ישמעאל אמר כל ביאוס »אמרו ויש נזה חשש סכנה וליד כל הראל ממש או מבן אלא כשטנה
בתורה לאחר י׳׳ד שנה נאמרו ז׳ שכבשו וז׳ שחלקו א׳׳י פנחס נ״ר את הכלל זהו האיסור ,אבל כשטנה רק קצת אנשים ואפי׳ שבס א׳
בץ כל אותן י׳׳ד שנה מצויץ הט )כ׳׳ה טקר הנירסא כמשנ׳׳ה כ® הכהטם או שטנה את אורחיו או ש»ח למנץ תפלה שאץ הטנה
נסי׳ א׳ ט ד( דש לפרש לכאורה קפרין לי׳ ישמעאל הא איצפרין כלל למטת את הכלל אץ בזה חשש »נ ה רק איסור מדבמ קבלה
קרא למפע י׳׳ד שכב® ומלקו ומשט דמצויץ הט וכבר ילפי׳ זה ®לא לטות pפ״י דבר אחר ,ולדעת התום׳ מ׳׳ד אץ סילוק נץ
מכי ירנצא סרס למצוי אבל לא יתק דהא גט מלך מבואר נקטשץ ®נה טלן לטנה מקצתן ^ pל דלמטת בלי דבר אחר אסור
^ז יממעפיק י״ד שכב® וחלקו מדכתיב דרשתה ואטה ממעסיק אפי׳ למר מצוה ,ולמטת ע*י ד׳א מתר לדבר מצוה ואסור לדבי
ג״כ חר׳ל כמבואר בתוספתא דסנהדרץ ספ׳׳ד אץ ספמידין מלו הישוי^ ולמטת ע׳׳י טער ®תר אפי׳ לדבר הרשות ,ולדעת ר׳י הלק
ישראל בט׳׳ל וק בכל המצות התלוטת באץ דממעס ר ישמעאל ג״כ אץ סילוק בץ טלן למקצתן pלמטת לדבר רשות אסור מה׳׳ת
י*ד שכיב® וחילקו )חץ מאלו שיש ב ק רבוי טל סי׳ א׳ ס״ד( דש חשש סכנה pמ׳׳י טפר ,ולמטת לדבר מצוה אסור מקרא
ואטה ממעס נ® חר׳ל לק נכץ טתר מה שפדשט נסי׳ א׳ סי׳ד יינרי קבלה ופ״י ד׳א ®תר ,ולדעת הרמב׳׳ם נראה קצת דע׳׳י
שהוא לשץ שאלה אם י׳ ישמעאל ימעס גם כאן יי׳ד שכב® וסלקו מי אסר ®תר בכל גוונא ,ולכל הדעות האלו אץ שום חילוק נץ
)ולא קאי אדלטל( ומשט דכאן מפעם אמר אץ טרפץ לט״ס ®נה בפיו או ®נה עי* הכתב כיץ שטנה המספר אץ זה נקרא
שמצויץ הט .וכ*פ הרמב׳׳ם בס׳׳ס ממצח ט י ואץ ®דדץ לירושלים ®״י ד׳א וגם ני® מד מט מהכתב וכמל וע׳׳ע בלקו® תשר חת״ם
®משלים אץ מביאה ט ע לפי שלא נתחלקה לשבטם ונאמר באדמה סי* ז׳ ונראה דלק־ ט הרמנ׳׳ם נס׳׳ז מפסח היו כיצד סשערץ אוק
א® ה׳ אלקץ טחן לך לושתה עכ׳׳ל וכ״ס הרמט׳ם בכל מקום ט׳ משערץ בכל הנכנסץ ט׳ וטה נירו׳ piiמשערץ משום דלמטח
כטד ימשלים לא נתמלקה לשבטם וכ׳יס החינוך מצוה סק׳> אסור pע׳׳י ד׳א וזה פורח גמל וגם פ׳׳י האצנטת אץ להתיר
ונספמ ט ס שופטם שדט ולק® ק ד העיר ההיא ולא זקני לדעת הרמב׳׳ם פ׳׳ד מתטדץ אא׳׳כ ®נה האצבטת אפי׳ כמה
ימשלים קי׳ רנט הלל ח׳׳ל ק ד הטר ההיא ולא קני ירושלים של א׳ כ® שביאר יפה בלקו® ח׳׳ם הי׳ל ולק גקס משמרין ואפשר
^ טג חקד ירושלים הט ®מץ כדפושן לעיל ושופפיך מטסדם דנם כאן נע׳׳ע משערין באומד וכמש׳׳כ המאימ דמשערץ בגודל
שבשופטך לא סביאץ ט ע אלא ק ד הטר ההיא ולא ר ד שבאלים העיר ומב הטאה לטטם וכר׳ל סקי׳א.
שהט ®דדץ עכ׳׳ל ולטז לא טי ט כלל בנמצא סמך לירושלים אמם
הגר׳א נהגהותט שהכדם כאן טנא דאץ ימשלים מביאה ט ע יא•)א( נמצא סטך לימשלים .תק בסופה ®׳ה נ׳ ואץ ירושלים
טש משמע דמפרש לה דאתי למעופי דאץ ימשלים מביאה אם מביאה ®׳פ וא® בג® דא׳׳ק לרשתה וקסבר ירושלים
נמצא המלל סטך לה ולמך ביאור אץ ממפסא מהכא ירושלים לא נתמלקה לשב®ם ובב׳׳ק פ׳׳ב ט עשרה דבמם נאמרו נימשלים
ופי׳ נמשך מכמה משום דכתיב ולקחו ק ד .העיר ה טי ההיא ט׳ ואינה מביאה ®׳ע דכתיב כי ימצא חלל באדמה וגו׳ לרשתה
משמע שמטחטם להטר ההיא אבל ק ד ימשלים אינם מטנזדים ויחשלים לא נתחלקה לשנפים ומשמע דלר״י ד^ל נטמא י׳׳ב א׳
איתו סי׳ ו לאמה עיד מח־דיז נחל קל.
שהוא לדמם( וצ׳׳ט דנתנחומא קדושים סי׳ י׳ אמרי׳ דביכמ׳׳ק הי׳ לימשלים pלכל הראל וצ׳׳ל דאחיא בד יכודא דס׳׳ל ירושלים
באמצט ימשלים ושמא כאן במקדש ראשץ כאן נ מקה שט הי׳ נהיולקה לשנסים] ,וכן משסס סיזמא דססרי נס׳ נרבה נס׳ ונץ
בקצה הפיר ולנדל מבואר בסוף יחזקאל .שביכמ׳׳ק יהי׳ לצפק ירושלים כהסיו שכן כידד .ימשלים נסחלקה לשנסים פ׳׳ש[ ולא מצי ילץ<
^ ובתום׳ מ׳׳ד בב״ב כתב דרושלים דממפסא מלרשתה ■אפ׳ס מקרא דלישהה ולהכי איצסריו כאי קרא ]ואמ״ג ממדרש הנאים
שלא נמצא הנרצח בץ כדרכים שהוא מפבר לכל פולי רגלים אלא המתק נ׳ הדרשות י*ל דכניא כדישא אלינא דר*י ואלינא דרנק[
נץ ככרים מקום שאיט מפבר אלא לימשלים ולפיירוס סביבותי׳ ולס׳׳ז גם לר׳׳י אץ ירושלים מביאה פ׳׳ס ומיושנ נזה קושיה כסוס׳
אפ׳פ שהיא קמבה פתר מכולם מיפסה ככתוב ואינה מביאה ביומא כ*ג א׳ שהקשו לוקמה כמ׳׳ד ירושלים מביאה .ע«ע דלס״ז
פכ > »ד תייצו התום׳ א״נ בימי חזקי׳ שכל ישראל הט בימשלים לנו׳׳ס אץ מביאה ]ולגניל ס׳׳א כהננו prtדלא ניחא לי׳ ^מר
ולא כט באץ לסחורה פכ״ל )ונט׳ בזה לקמן סקי׳׳ב( ובשטרדק דרי׳א בד צמק דאמר ביומא י׳׳ב א׳ לא נתחלקה סליג אדאבוה[
ב׳׳ב כ׳׳ג 0בשם כרשנ׳׳א כתב ומסתברא דאיצסריך אפי׳ בזק והא דאסר בסק ס׳׳ב ב׳ קסבר ירושלים לא נהחלקה כייט משום
שלא הי׳ שם ניהמ׳׳ק פדיץ וא״נ אי איתרמי דלא סלקי לה אפ׳׳ה מלא׳יה מוכס משאר מילי דהשיב ההם דקסבר ירושלים לא נחחלקה
מדינא לא מייתי דרחמנא סמרה פכ״ל והנה מש״כ דאיצסמך נז ק לשנסים א״כ גם הכא כספם pוהא דמוקי בסוטה מ׳׳ה נ׳ ספמא
שלא כי׳ שם ביהידק פדיץ מבואר דס׳׳ל דגם פד שלא נבנה ניהמ׳׳ק דסחד׳ דאץ ירושלים מביאה ע*פ משום דקסבר ירושלים לא נהמלקה
לא נתחלקה ירושלים ^זנסים וכ״כ התום׳ בבק פ׳^ נ׳ ד׳ה ואץ לשבטים כיינו ג׳«כ משום תלא׳׳ה איכא סתם משנה בסי׳׳ג דנגפים
צכ״כ רש׳׳י במגילה כט א׳ לא נפלה בגורל לא ליכודה ולא לבנימין ממשלים אץ מסמא בנגפים והוא כרדד לא נתחלקה וכפין זה
וצ^׳ל אנדג דכתיב ניהושט נהדיא ימשלים נץ פרי בנימץ צ׳׳ל כתב בגבורה ארי יזטא י*נ א׳ ומל ק-ל דנס׳׳ס דפרכץ דף ל׳׳ג
סרטדכא כדמשט בסכות י׳ א׳ ואפ׳׳ג דפדיץ לא ידפו ששם יבנה שכבה חשיב לימשלים בהוד פיימה המוקפות ,חומה מימי
ביהמ׳׳ק צ׳׳ל שהי׳ סיבה ק כשמים שלא נפלה מורל ,ומש׳׳כ פוד הלוס ב ק וסרין וירושלים מי מחלים בה וכתניא י׳ דברים נאמת
הרשב׳׳א דאי איתרמי דלא סלקי א״צ 4פרש דלא סלקי כלל אלא בירושלים אץ הביס חלוט בה ולוקי לכהיא כר׳׳י דס״ל ירושלים
שלא כט כאורחים ממנים טל בני כנדר באותו יום שנמצא כמלל נתחלקה לשנפים וכן ק׳׳ל נס׳׳ס חלק דף קי׳׳ב דקתט כתבי כקדש
וכנ׳׳ל נם׳׳ח וכלשץ כתום׳ מ׳׳ד כדל שלא נמצא נץ כדרכים ומיהו יגנזו ס׳ וסרין■ אילימא בירושלים ט׳ מי הוי פיה׳׳נ וכתניא י׳ דבדם
לכסובמם דאפי׳ גוי א׳ בפיר אץ פורסץ לפיל ס׳׳ג צ׳׳ל דאומות כר ומאי קושיא ולוקמה כד׳י דאמר נתחלקה וי»ל משום דנסייג
כנטלם לא סלקי כלל לשם ,ומנורת אח יומא כ׳׳ג א׳ הקשה מסוניא דעפים סתם ^ תנא .כרנק דר*י דתק התם ירושלים וחו׳׳ל איק
שם פל דנד התום׳ דמאי פמך מימשלים לא נתמלקה דאיכא למ׳׳ד מסמאץ בעפים וכ׳׳נ תק בס׳ מלק )ליתא לפניט( ממשלים אינה
נתחלקה וכרי דפדיפא כו׳׳ל למפק דכא נימי ד צדק היו באים נפשית פיכ״נ ובטיב כייט טפמא דכמל לא נחלקה צזבטים ומש׳׳ה
מכל א׳^ והדל למסע מדד׳ח דרוב וקחב כלך אחר המב דליכא דסק נמי בספיט דפרכץ ולא מוקי מתני׳ כר״י דלא תיקשי סתמא
מאן דפליג מיהו לתי׳ קמא של כתום׳ ניחא וכבר כתנט נס׳׳א אסיזמא סכיל וצ״ל דלרננן איצטרין קרא חקט כפיר ההיא לכדדרשי׳
דדבמו תמוכים דגם לתי׳ א׳ לא ניחא דכא נביהרדק שנהרג כיו בסוטס מיה ב׳ גבי פיר שאץ בה ביד .אמנם מדבמ כתום׳ ביומא
ככל באים וגם מש״כ דליכא מאן דפליג אדר׳ח בתום׳ בנ׳׳ב מבואר כיג א׳ מבואר דלריי באמת מביאה ירושלים פיט וצ״ל דמסרשי
דר׳ז פליג)ואולי דפתו ככראשונים שם דר׳׳ז לא פליג Pשאל פ׳׳ש( הספרי כסי׳ רנט כלל.דלא מיירי כלל בנמצא סמור לירושלים
ופ׳׳ל ס׳׳ס שיש שפסקו דלא כד׳ח ונם פיקר קושייתו תמוה דהא כאן ובמשך מכמה כתב דהא דאיצסרין ממ׳ דיק קרא אחרמא ,משום
שידוט מי המצח ל׳׳ש כלל למתל נתר רונא דפלמא ופמש״כ שם. דאתי כמיד במכות י׳ ב׳ חקט כפיר אץ מפכב וזה «5פ 'דדבדז
)ג( ל !nTזלים .ואפי׳ בזק שפדיץ לא נבנה ביכמ׳׳ק ניחשלים אתו לסיד כתום׳ במכות י׳ ב׳ דמיימ נביד ולסיז הא קייל כמיד
וכנ> ואם דושלים הגדולה פי׳ בסמוך ,והא אינה מביאה פ״פ זבפיק קרא כדכתיב פיל סיז.וא״כ סוגיא
דאמר בסוסה ידה א׳ מצאן אבית פגי ט׳ שיצאו למדידת כפנלה דסוטה דלא כסילכתא ,ולכאורה דרשא דספרי לא אתיא אלא
מייח שהלט דע שם למדוד לפיר אחרת דכא ירושלים אץ מביאה כד נתן באדר׳׳נ סליה גבי פשרה דנמם נאמרו בירושלים ד נתן
פ׳׳ט ופשוס אומר אף אץ בה ק סורר ומורה שנא׳ אל זקני פימ ואל שפר
)ד( מניחץ אותה ומודדץ אחוח׳ .תטא בתוספתא דסוסה ס׳׳ס מקומו ואץ זה פירו ומקומו וכיה בתוספתא דנגפים פיו משמט
סמוכה לירושלים לא כט מודדץ אלא מניחץ אותה ד^נק דפלפי,פלי׳ כר׳ל חה נקרא זקט פיח ומקומו כיץ שפיקח
ומודדץ חוצה לה וכ׳׳ס הרמנ״ם בפ׳׳ס מרוצח כ״ה נמצא קחב כיו דנץ את בט ירושלים ופוד שהיו• ג׳ בתי דינץ בהר הבית כדאי׳
לימשלים או לפיר שאץ בה בה ב׳׳ד מנימץ אותה ומודדץ אל בסנהדרין פיח ב׳ ובכתובות ק׳׳ה א׳ אי׳ שהיו שציד בתי דינץ
שאר כפי rות כסמוטת לו פכ׳׳ל וכ׳^ כסמ׳׳ג מ״פ פ׳׳ח וכמאיח ניחשלים ]ולד נתן צ׳׳ל שכוא כיו מיוחדץ לכל ישראל[ וכיץ דלא
בס׳ פ׳׳נג ואפשר שזו כוונת כתוספתא ננגפים פ״ו ירושלים אץ קי׳ל שם כד נתן דבמרונה סיב ס לא הובא גבי פשרה דבחם
מודדץ לה ואץ מביאה מ׳׳ט )כ׳׳ה הגירסא כישנה ופי׳ בהגהות שבירושלים :וגם הרמביס לא פסק כן להכי איצטריך בנמ׳ מ ק
כגר׳א( והיינו כדתק במתני׳ גבי פיר שאץ בה ב׳׳ד בבא יתירא להביא דרשא אמרת ופיס בזה לק׳ סקי׳׳ב ולפיל ספיף ה׳.
אץ מודדץ אלא לפיר שיש בה ב׳׳ד ומס׳ בגמ׳ דכייט למימר דלה ) 0סמוך לידושלים .הקשו כתום׳ בניי( פ״ב ב׳ כ״ג ב׳ וזיל וא״ת
אץ מודדץ אבל מודדץ אחוח׳ ,טד יש לפרש דכונת התוספתא מאי איחא משום דלא נמחלקו תיפק לי׳ משום דאית
דאפי׳ נמצא סמוך לפיר אחרת מיהו כרי מצוה למדוד לכל כפרים ^ למיזל בתר מבא דפלמא כדאמר בלא יחפור ואפ׳׳ג דאמר התם
הסביבות כדי לברר ואפ׳׳ה אץ מודדץ לירושלים נץ כפרים ופ׳׳ל דביושבח בץ כהרים לא אזלי׳ בתר מבא וירושלים כמם סביב לה
סי׳ ה׳ ם״ז סק״ו מש״כ בזה ואולי זו כוונת כרמב׳׳ם ג״כ שדקדק מ*מ היו ימיאל נכנסץ ויוצאין לה לפלות לרגל ובשאר ימות כשנה
בלשונו ואץ מודדץ לימשלים שימשלים אץ מביאה פ׳׳ט דכייט נמי לשלם נדמם ונדבות וגם אומות כפולם כיו באץ לה בםחורה
כיץ שאץ מביאה אץ שייך למדוד לה כלל אפי׳ אינה כפיר כקרובה, שקמי׳ חכלת פמים וי«ל דמ״מ כיו שם מקומות שלא כיו מצוים
טד יש לפרש אץ מודדץ הימנה ולהלל אם נמצא סמוך לירושלים כ״א יושבי■ ירושלים לבדם וכ״כ כריטנ׳׳א בנ״ב ובשטמ׳׳ק ב״ק
אלא מודדץ אחוח׳ ,ואץ מביאה פ״פ אם נמצא חוך ירושלים בזה נשם רבט ישפי׳ הוסיף ונראה שלצד צפץ ירושלים כי׳ שירושלים
אץ מביאה כלל פ״פ דנזה אץ שייך למדוד אחוח׳ כדלק׳ ,א״נ אם ידוט כיתה לדרום כר כבית וכיתה קרונה לצד מזרח ומגנרב ורחוקה
נפדים שהרוצח מירושלים ]ובאופן שאץ בו משום נודט מי הכהו ק הצפק ופל כל השפרים קתני במדות שהיו משמשץ כניסה ויציאה
כדלפיל ס׳׳ד פ׳׳ש[ אץ ימשלים מביאה כלל ואולי לזה צריך תרי חץ משפר סדי נצסץ דלא קחני משמשת כניסה ויציאה פכ׳׳ל ולפי
קראי קרא דגמ׳ דיק וקרא דספרי פי׳ לפיל סק׳׳א ,והסכם שמודדץ דבמו לצד צפץ ביכמ׳׳ק כי׳ חון לירושלים )ונשו׳׳ס פמ׳׳ח משמפ
קלא איתו מודדין סי׳ ו לאמה נחל
)ח( וי*א דדוקא כשהעיר ההיא גדולה כמו Tושלים .כ״כ המנ׳׳ת אמירי׳ נתב בדבר אנרכם סי׳ ד דילפא מפיר שאק נה ב״ד דמרביק
מצוה תק׳׳ל דאל׳׳ה אזלי׳ בתר רובא ואץ נטרפץ כלל. בסיעה מ׳׳ה ב׳ מקרא דאץ מנפלין דין פ״פ לגמרי אלא מודדק
)נס וי׳א אע״פ שאינה גדולה וכן עיקר .כ״כ נס׳ דבר אברהם סי׳ ד לעיר אחרת ימינה ילפא לנל כני דממפטי שאק מביאק פ׳׳ע דמ״מ
פ׳׳ש שהאריך וכבר ביארנו בע׳׳ה נס׳׳ה דהפיקר כדבריו ®ייק אחוריהן חין מסמונה לספר דאיכא טפמא דחזקה גויס
וגם סתמא דמילתא כך היא שירושלים גדולה מכל סביבותי׳ והכל כרגיכי שאק מודדק כלל כנ״ל ס״ה ,זאיכא למידק דהא גם חו״ל
נתבאר שם נפ״ה לפנץ פיר שאץ בה ב׳׳ד ,ושמעתי דלפ׳׳ז תתיישב סמפטא מהאי קרא אשר כ׳ אלקין נותן לך לרשתה פרס לחר׳ל נדאמר
קושיית התום׳ בב׳׳ב כ׳׳ג ב׳ דירושלים אץ מביאה חיפק לי׳ דרוב בירי׳ ר׳׳ס ע׳׳ע והתם אץ עורפק נלל ולמה בירושלים דממפטא גמי
וקחב כלך אחר הרוב ולפ׳׳ז איצטריך קרא דירושלים נמאן דליתא מהאי קרא מודדץ אחורי׳ ,ואפשר לומר דאם כחלל נמצא בחו׳׳ל
ומביאה כפיר כקטנה אך זה טעות דהרי קושיית כתוס׳ משום א״כ כרי כחלל לא נמצא באדמה אשר ה׳ אלקיך נותן לך לרשתה
כעוברים והשבים שכם מרובים .על בני ירושלים ולא משום בני ילק אץ עורפץ כלל וה׳׳ה אם כי׳ נמצא בירושלים פצמה כיח שלא
ירושלים עצמה ופשוט. גמצא באדמה שניתנה לרשתה נאמת לא יפרפו כלל ולא ימדדו
)י( ולדעת כריצנ׳׳א דוקא כשיש רוב בכפרים הנשארים נגד ירושלים. אחורי׳ אבל כאן שנמצא חץ לירושלים א״כ הרי החלל נמצא באדמה
נתבאר נס׳׳ה נע׳׳ה היסב בדעת הריצב׳׳א לפנץ עיר שניתנה לרשתה ונהי דירושלים פצמה אץ יכולה להביא דכל כפרשה
שאץ בה נ׳׳ד וה׳׳ה הכא דתחוייהו חד ספמא הוא ליישב קושיית צריכה להתקיים באדמה שניתנה לרשתה גם ההבאה אבל מ׳׳מ ימדדו
החום׳ בב׳׳ב כ׳׳ג נ׳ איך מודדץ אחורי׳ כלא מתוך כקורבא מוכת לעיר אחרת שהיא מהאדמה שניתנה לרשתה וילפי׳ מפיר שאץ בה
שיצא מכאן ושם מבואר ככל נפ״כ. ב׳׳ד דחשניץ לירושלים כמאן דליתא וה׳׳ה בנמצא כחלל בא״י וכפיר
)יא( ואם ידוע בודאי שהרוצח מירושלים אץ פורפץ כלל .כ״נ פשוט כקרובה נחו״ל נהי שאץ מודדץ לחו׳׳ל מ«מ ימדמ לא״י לכפיר
וכבר כתבנו סה לפ> וכן כדץ בערי מקלט לק׳ סי׳׳ג כקחבה שבא״י וכמו כאן בירושלים ]ובלבד באופן שאץ נזה משום
)יב( ונראה דדעת כתום׳ דאץ מודדץ אחורי׳ ואם נמצא סמוך סמיך לספר[ ואץ לומר דכיץ דאץ כל הצדדץ ראוץ להביא ע׳׳ע
לירושלים אץ עורפץ כלל .כנה כתוס׳ ננ׳׳ק פ׳׳ב ב׳ אץ עורסץ כלל אבל בירושלים אי חשביק לה כמאן דליתא כרי כל
הקשו ל״ל קרא דאץ ירושלים מביאה ע׳׳ע תיפוק לי׳ דאיתא רוב סביבות כהלל ראוי לע׳׳ע דהא בסמון לספר אי לאו קרא כיו
דפלמא ותירצו שהי׳ צד א׳ שלא כיו שם כ״א בני ירושלים א״נ עורפץ אT׳ג דמצד א׳ סמוך לחר׳ל ובנר נתבאר זה נע״ה בסי׳ א׳
בימי חזקי׳ שכל ישראל כיו בירושלים ,וקשה דמ*מ איך יתיישב ס״ב ע׳׳ש .מיהו לפי מה דאיתא במדרש תנאים )מובא לפיל סי׳ ג׳
התוספתא דמנימץ אותה ומודדץ אחורי׳ לא מבפיא לתירץ בחרא ס׳׳ח( דאם נמצא סמוך לים או למדבר אץ עורפץ כלל כיץ שאץ
דמיירי בימי חזקי׳ דל״ש כלל למדוד אחורי׳ שהרי טלן כיו בירושלים כל סביבותי׳ ראוי למדידה אפשר דגם נסמוך לספר א״צ קרא וממפסא
וגם לתי׳ קמא קשה כיץ דבאותו צד לא כיו רק נט ירושלים ל״ש בככי ולפ״ז י׳׳ל דבאמת חולק גם פל הא דירושלים מודדץ אחורי׳
כלל למדוד אחורי׳ דהו״ל יושבת בץ ככרים דירושלים כרים סביב וס׳׳ל דיק בעיר שאץ בה ב׳׳ד דרביי׳ קרא מודדץ אחורי׳ אבל בשאר
לה וכמש׳׳נ כתום׳ בתחלת דבריהם ]ואף שיש לדחוק דכוונתם שהת כדברים כיץ שאץ סביבותיו ראוי למדידה אץ עורפץ כלל ואפשר
שם קצת עוברי דרכים אבל לא כת מרובים על נט ירושלים אך ובירושלים מודה דילפי׳ מפיר שאץ בה נ׳׳ד כיץ שאם תחשבנה כמאן
בשטמ׳׳ק בשם רנט ישעי׳ משמע נהדיא שנא כיו הולכים שם כלל דליתא כוי כל סבינותת ראוי למדידה אבל נחר׳ל כיץ שצד א׳ אץ
והפתקנו לעיל[ והגם די׳׳ל קצת דניץ דגזכ״כ כושלים כמאן דליתא ראוי 0כ אץ מודדץ וכס׳ל חה נראה יותר וצ״ע נכ׳׳ז.
אף שיושבת בץ ככרים פ׳כ כרוצח בא ממקום רחוק ומודדץ לשם )ה( ומודדץ אחורי׳ וכפיר הקרונה מביאה .ח״פ דאף דירושלים
אך זה דוחק וגם כתבנו לעיל בשם כתום׳ דמנוח ]לפנץ עיר שאץ כמאן דליתא דמי מיהו מודדין כל שסח כפיר כקרקע
בה נ׳׳ד וכ״ה כאן[ דהיכא דאץ דרך רוצחים לבא משקו אץ אומרים חלקה ול״ש לפנץ זה כלל לומר כל כפיר כד׳א שהרי סברא כיא
כמאן דליתא ואץ עורפץ כלל וביותר קשה לתי׳ שגי .ולעט׳ד י׳׳ג שצריך לידע מהיכן יצא כרוצח ונהי דלפנץ ירושלים גופא גזכ״כ
דכתום׳ ס״ל דכתוספתא אתי כדרשא דפפרי דממפסיק ירושלים דכ^ן דליתא דמי מיהו לפגץ שאר כעיירות מביאה כפיר הקרונה
מדכתיב זקט הפיר ההיא ולא זקני ירושלים וא״נ נמו דפיר שאץ ל(ו הגדולה משום דיותר קרוב שממנה יצא החצח ופ׳׳ל ס׳׳ה מש׳׳כ,
בה נ״ד דממפטיק נמי מכאי קרא מרביק מסיפא דקרא זקט כעיר והא •דמוד pאחורי׳ דוקא דליכא רובא דפלמא בגץ בימי חזקי׳
ההיא מ״מ דמודדץ אחורי׳ כ״נ בירושלים דמחד קרא אתו ומד וכדומה כמש״כ כראשונים בב׳׳ק פ״ב ב׳ ובב׳׳ב כ׳׳ג נ׳.
רבוי לתרווייהו ולהני בייל לה נמי כתוספתא נכדי עיר שאץ בה ) 0ודוקא ערים שדע חצחים לבא משם .בסעיף ה׳ ביארנו בפ׳׳ה
נ״ד דמחד קרא אתו ואתי כתוספתא נמ׳׳ד ירושלים נתחלקה לשבטים דדפת כתום׳ במכות דלא תליא רק בפרים שדרך רוצחים
ולא מצי למילף מלרשתה אבל לגמ׳ דיק דילפא לה מלרשתה וכמ׳׳ד לבא משם ועי׳ בס׳׳ח ביארנו נע״ה דכ׳׳ה דפת כרמב׳׳ם ז׳׳ל וכל
לא נחחלקה לשבטים ל״ש כלל למדוד אחורי׳ וכמו דממפסי׳ סו״ל כראשונים וכן מבואר בסוגיא דב׳׳ב כ׳׳ג ב׳.
נמי מהאי קרא ולא אשכחן דמודדץ אחורי׳)ע״ל סק״ד( .והרמב׳׳ם (0ואם נמצא בתוך ירושלים אפשר שאץ פורפץ כלל וצ׳׳נג לכאו׳
ז״ל יתת על קושיית התום׳ כתי׳ הרשנ״א דאיצטריך קרא אם אירע אף אי ס׳׳ל דנמצא בתוך כפיר בכל מקום אץ פורפץ כנ׳׳ל
שלא היו כעוברים והשבים מרובים על בני ירושלים וכר> ובביאור סי׳ ג׳ סי׳׳א מיהו כאן הרי גזה׳׳כ דירושלים כמאן דליתא ואף שיש
לםה״מ לרס״ג ח״ג פ״ח כתב דבחינוך משמע דחולק על כרמב׳׳ם לט כמה הוכחות שהוא מבני כפיר אינו כלום והרי הוא כנמצא
וס״ל דסמוך לירושלים אץ מודדץ כלל וראייתו כנראה ממה שסמכי ע״ס כשדה אך אפשר דכיץ דכתב הרמנ״ן בב״ב כ״ד א׳ דכאן נמצאו
לספר וכתב וכמו pנמצא סמוך לספר כו׳ ואץ זה מוכרח ]ובפרס כאן כיו עדיף מרוב אפ xדהר׳ל כודאי נא החצח מירושלים דבזה
לשיטת כריצב״א דניארנו לפיל נס״ח נע׳׳ה דבשניכם מודדץ אחורי׳ ל״ש כלל למדוד לפרים אחרות כדלקמן ועוד לפמש׳׳כ לפיל סק׳׳ד אם
ע׳׳ש[ ,אך למש׳> בדעת התוס׳ י״ל דגם דעתו .pולכל כשיטות נמצא בתוך ירושלים דמי לנמצא נחו׳׳ל כיון שנמצא באדמה שלא ניתנה
צריך עפם למה הפסיק במחט׳ בנמצא מכוץ בץ נ׳ עיירות בץ לרשתה ל׳׳ש ^ל להביא פ׳׳ע והכי מסתבר וT׳ל די׳׳ל חו כונת
ירושלים לעיר שאץ בה ב״ד וסמוך לספר וכני דלעיל וכבר כעיר כתוספתא דנגפים דאץ מודדץ לירושלים ואינה מביאה ע״פ הייני
בזה בם׳ ממ״ר ושמא משום דילפא מקרא אחרינא דלרשתה ולא אם נמצא תוך הפיר ,מיהו מסוגיא דיומא כ״ג א׳ דפריך וירושלים
מקרא דכל הני ונהכי א״ש גמי דקאמר בגמ׳ וקסבר ירושלים לא מי מייתא ע׳׳ע אץ להוכיח כלום דאף אם נימא דכמאן דליתא דמי
נתחלקה ולא מייתי קרא דספרי וצ״ע בזה. ומודדץ אחורי׳ פריך התם שפיר דהא קאמר פל מי להביא פל הפיר
)יג( ד״א כושלים כרי היא ככל כעיירות ומביאה ע׳׳נג במאירי או פל העזרות ופ״ז פריך דאלו אין צריכין להגיא ,ופיד דהתס דידוע
מגילה כ rא׳ הניא דיש פוסקים דיחשלים נתחלקה לשנפים דהריצח הירישלים פשיפא דפיר אחרת לא תביא וכנ״ל.
איתן סי׳ ו לאתה עיר מודד׳ז נחל קלב
יג) א( נמצא סמוך לערי מקלם > aאם ספון■ להשש ערים מניחץ אותן)ג( תינן כמו ירושלים ) nואם םמוך להנדב
ערים מביאץ ע״ע כמו כל הערים )ה( וי״א דאף הששה ערים מביאץ.
תק כגר מביא ואיט קורא שאיט יכול לומר אשר טבע ס לאטחיט ומסמאה בנגעים ולפ׳׳ז למש׳׳כ הסוס׳ ביומא כ׳׳ג ^׳ מביאה ג*כ
לתת לט ובירו׳ איתא ר יכודא אומר גר עצמו מביא וקורא שנא׳ ע*פ ופי׳ לפיל שצידדנו לאפשר דאף ס׳׳ד נסחלקה מודה דאק מביאה
כי אב כמק גדם גתתק־ ופסק בירד נ ר יהודא ובתוספתא אי׳ מירשא דספרי ,וא qדמשמע שם דגם דפס המאירי pמיהו בב׳׳ק
דר׳י אומר כל כגרם מניאק ואק p pובט קיט מותן משה מטאק ובסוטה ובכ׳׳ד פסק המאירי נמ׳׳ד יהשלים לא נסח6ר!ה לשבטים.
קורק שנא׳ לכה אתט והסבגו לך ודעת התוס׳ נט׳ג פ׳׳א א׳ והרא׳׳ש
בפיחשו בניכורם דנידושלמי נמי סייר ר יכודא נבט קיט סומן יב) .א( נמצא ססוו לפרי מקלס .גרסי׳ בירר ס׳ ע*פ ה״ב פרי
משה והטעם מגר pט חסרוטח א׳ שאיט יכול לומר אשר טבע נקלס מה הן אק הימר למיזלוקה מסט ]פי׳
ס לאטחיט ,ט שאינו יכול לומר לחח לט שאק לו מלק בארן ופל שיש בק pחלוקה והוא חלק ה^ים[ מביאוה ע״ע אע הימר
כחשש הראשק איר יכודא שיכול לומר לאטחיט משום אב המון לביה דירה ניהט ]פי׳ אק ללוים כ׳׳א זכוה לדור שם ולא שהקרקע
גדם אבל פל כחשש כט שאק לו מלק בארן נדז צרק• שיהא מבט שלהם[ איק מביאוה ע״ע ]דמהמפט מהיכא דמחמפם יחשלים
קיט חותן נ 3מ שהבטיחו :4ם לכה אתט וכסבט לן רטלק לוסר מלישהה שלא נהחלקו לשבטים[ פ׳׳נ ופיקרא דפלוגהא זו בימשלמי
לחח לט אבל כרמבים פסק נפיד סביכורם כיג דנל גר יכול להביא שילהי מע׳׳ש דהק ההם ישראל ומנמרים מתייק אבל לא גרים ולא
ולקרח מר׳כ דסיל דתר חנאי אליבא דר״י דתנא דמוספתא נדל פגדים משוחררים שאק ,להם סלק באח רמ׳׳א א qלא נהנים ולוים
דר׳יי לא פליג pאכא שיכול לומר לאטחיט משום אב כמון טים שלא נטלו מלק בארן ד יוסי אומר pלהם פרי מגרש ואמרי׳ בירר
אבל מ*מ אק ^ל לומר לחח לט ועיז צרין שיהא מבט קיט מומן שם חט למחיקה מחט דת־ יהודא רמ״א לביח דירה טתט אחיא
משה ואיע תנא אליבא דריי סיל דנל גר קורא דלא קפיד לא דר יהודא כר׳ יוסי ודר׳מ נדפחי׳ דחניק ח ח ]גבי רוצח שגלה
אאטמיט ולא אלחת לט דסיל דלתת לט על כל pראל קאי )ואעי׳ג למיד מקלם[ מעלוה היו שכר ללוים ר ד יהודא רמ׳׳א לא היו מפלוה
מלק דבאשה מודה שאינה קוראה הייט משום דמק טים לא להם שנר ]כ״ג הגר׳א וכל המפישים[ ע*נ וסוגיא זו איחא נמי
באח( וכן משמע באמת במד דחנאי טנכו עיש ורנק ייל דפליגי בידז׳ ספ״ב דמטח וממ׳ דיק מכוח י׳׳ג א׳ גרסי׳ אמר רב נהנא
אר יכודא בט כדברם א׳ דסיל שאיט יכול לומר לאטתיט וט דסיל מחלוקה בשש ]פרי מקלט[ דנדם לכם לקליטה ומ׳׳ס לכל צרכיכם
שאיט יכול לומר לתת לט והא דהוצח נסחט׳ ספמא משום פאיט אבל בארבעים סחים ד׳ה היו מפלק להם שכר א׳׳ל רבא הא ודאי
יכול לומר לאטתיט כיינו משום בט קיני שבכם אק קפידא משום לכם לכל צרנינם משמע אלא אמר רבא מחלוקת בארבעים ושתים
לחת לט pמשום לאטתיט וכן מוכס נהדיא בירושלמי עיש אבל -דמ״ם ועליהם חתט כי הנן לקליטה מי׳ס ועליהם חתט ני הנך
קייל כר יכודא כדפסק ביר׳ וגר מביא קורא ]והא דפליגי ר מה כנך לכל צרכיכם א qהט נמי לכל צרניכם אבל בשש ד־ה לא
יהודא ורבק בספיר! מינורים אם ארסק ומכירק מניאק קורק כיו ספלים להם שכר וכים הרמנ׳׳ם בפ׳׳ח סרוצח ה׳׳י דבשש מרי
איט ע ק לכאן דשם סיל לריי דהוי כדידי׳ דכול לומר כאדמה אשר מקלס לא כיו מפלים להם שכר ובמ׳׳ב סרים כיו מפלים דפסק כר׳
נתת לי ומייר נחכירי בתי אנוח כדא׳ ביר׳ opלא קייל כריי יהודא ונמסקנא דרבא ולפי סוגית כימ׳ משמפ דפסק דשש פרי מקלס
ועיש בירד[ ובמשנה למלך פיד מביכורים הקשה דנםו qס מעיש לא נחחלקו ומ״ב מרים נחמלקו ובס נרע השמיט לנמרי להא מילתא
פסק הרמבים כסתם מתני׳ דשילכי מעיש דגר אק מתודה ונדם דפרי מקלס משמע דפסק דנולם נתמלזו וכולם מביאים נדנב
דלא אמרי׳ החם גיכ כי אב כמון טים ועי׳ במרכבת כמשנה שם נטד קשה דבפ׳׳ב מס פ*ז כ*ד כתב כרמסם אק א׳ מפרי מקלט
נמה מירצים והמסדר שנהם « א טה שחיח דגגי דדוי כתיב נפשית פיס׳נ שנא׳ באחד פריד )נצ׳׳ל כמד׳כ המט׳( וכראב׳׳ד
כאדמה אשר נתת לנו כאשר טבעת לאטמיט משמע דאדמה ע השיגו לא ידעתי מאק לו זה כי׳ ע׳׳ש וכבר כתבו אחרונים מספרי
pלו מכס מה ששבע לאנותיט וזה אק גר יכול לומר שאק צו זוטא 0פ מסעי איחא חכיינה אל יפשו עיר נדחת אבל הרמב׳׳ם
מכח כשטפה כלום אבל גבי ביטרים נתיב בטרי אדמתך כאדמה הביא פסוק אמר ולכאר מ ר כרמב״ם נכונים דבב״ק פ״ב ב׳ אמרי׳
אשר נתת לי וזה יכול לומר אך אם קנה קרקע ]בזמן שאק הדבל אק ירושלים ייטייי *יי׳י פיא* יא״י מייד ויןסבר ירושלים לא
נוהג או נדנל ראשק עי׳ בסו׳נהימ[ שהרי כקרקע שלו קי משום נחמלקה לשבטים ובירו׳ גבי ע״ע הא מבואר דמאן דס׳׳ל פדי מקלס
דכתיב באתי אל האדמה א»־ שנע ס לאטתיט לתת לט זה יכול לא נחחלקו לשבטים מצי לממס מרי מקלס מקרא דממפטי׳ ירושלים
לומר דר!אי על כלל שראל לריי כמשכיל וגם לאנותיט יטל לומר וס׳׳ל לכרמב׳׳ם דספרי זוטא אמי כמ׳׳ד נתמלקה אבל למ׳׳ד לא נחמלקה
לריי .ומעתה נבאר כתוספתא פלוגתא דרים ור מסי נככטם דכנה ילפא מפדיך נדנטנס בשמפתק ולע הביא קרא דפריו ,וא׳־נ מוכס
נקרא כתיב נכדיא נסיע ניטרים שממת בכל כטוב וגו׳ אתה והלוי דכרמג׳׳ם פוסק כמ׳׳ו פרי מקלס לא נחחלקו לשבטים ואמאי השמיט
והגר אשר נ pנך TPשיי אתה וכלוי אך כלוי חייב בניכורם אם נסעו גט ע׳׳ח וגבי.דמי מפשר פסק ג«נ כרמב׳׳ם בםו qס מע*ש
בתוך עדיהם ואיב כרי מבואר נכדיא בפסוק דלוי טנ ק קורא וצק דככטם ולוים סחודים וכייט נ ר יוסי דיש לכם פרי מגרש וא״נ
ריס גיה נדדה בה ] קפיג דכחיב גיכ גר ו כ ק איט ^ א לרבת ם*ל דפרי מקלס למסלקה טתט ]ומה שהקשו כתוס׳ בברכוח ט ס
הייט משום דנתיב נ pנד למעוטי גר מקריאה עי׳ בספרי ונהגהוח מהטס ולוים לא יוכלו לבח ביכמ׳׳ז שלא נטלו סלק באח לא
כגריא וביל pס חית רעק חו טונת היר׳ נפיק דניכורים כיד הקשו אלא לר*מ א qדלא קי*ל הכי וכן מפורש בתוס׳ הרא׳׳ש שם[.
שהגר כרי אסור בפרשה כדפי׳ הגריא דכנונה לכאי קרא דסונח ומתמלה נבאר פוד פגק בפ׳׳ה דבתוספתא פ׳׳א מיכורים חטא
דגי מבק נינורים עיש[ חכו טעמו של ריס דמודה נלוים אבל ר יוסי אומר כי׳ רמ׳׳א ככנים מביאק ולא p pמפט שלא נטלו
עדיק צריך ביאור דאין נאמת pרא לוי לריס כיק דסיל דעיי מלק נ א ח ואני אומר כשם שנטלו לוים כן נטלו כהנים בק מדבר
מקלס לא טתט למחלוקת ק ק לו שום זנות נר ^ע רק לנש דרה מרובה בין ממר מועט והקשה בחוס׳ ר׳י כחסיד בברכוח ט ט
ואק יכול להשכיר כבתים ואמאי קמק וכתק בפיק מיטרים כטסע דרדש דגבי דמי מעפר קאמר 0מ דבק כהנים בק לוים אק מתודים
נ^ך שלו והבריך לשל אחר וכאריסק וכחכירק וכסקריקק וכגזלן שלא נטלו סלק בארן ולפנק ביטרם משמע דבלוים מודה ורק בככטם
אק מניאק שנא׳ אדמתך עד שיהו כל הגידולק מאדמתך ,ונראה פליג נדמהדר לי׳ לר יוסי כשם שנסלו לוים כך נטלו ככטם ועוד
דבביב כיו ט אמר עולא אילן הסמוך למיצר בתוך נדז אמה גזלן הקשה מ׳׳ס דר׳ס הא בכדיא כתיב בס׳ יהושע שנתט לנהטם י״ג
ה ק ק ק מנקק ממט ביכורים ומסקק ר יוחק אסר א׳ אילן פריס מפרי כלוים ונדש לוים מכהנים ,ונראה דבביכירם פ׳׳א נדד
קלג איתן סי׳ ו לאיזה עיר מודדץ נחל
דד׳מ לא חשיב לי׳ מפום שהוא דבר מועט והרמב׳׳ם פסק בפ״ד הסמוך כר מניא וקורא שע׳׳מ pהנחיל יהושע לישראל את כאת
מביטדם כ׳׳ג יכהדם ולוים מביאק קורק ק ק צדך לומר משום וכתבו כתום׳ )בד-ה גזלן( דגם פולא נדל ומותר לסמוך אצל שדה
דד׳ס וד יוסי הלכה נר׳ יוסי דנלא׳׳ה הרמב׳׳ם לשיטתו שפוסק חבח אלא דמ״מ אק מגיאק ממנו ביכורים דבפיק אשר תניא
כד יהודא דלא חיישיק כלל אלתת לט דאנל ישראל קאי ננ > כעולה מארצך וד יוחנן אמר ע״מ pהנחיל יהושע שיהא חשוב כמו
בידט דד*מ ס׳׳ל דערי מקלט לא ניתנו למחלוקת חן לבית דירה מארצך ויטל לומר האדמה אשר נתת לי וצריך ביאור מה מועיל
ומ*מ שפיר אפשר להביא ממט ביטדם יק כהטם אק מביאק משום תנאי יהושע כאן כיק שאק iשום זכות בקרקע רק שיכול לסמוך
שלא גט^ רק דבר מועם ואק לכם מלק באת אבל לענק ויחי אק חה יכול גם בלא תנאי יהושע ואיך נעשה ע׳׳י תנאי יהושע אדמתך
מתודק בק ככנים נק לוים שאק להם נחלה י א ת ור׳ יכודא ור׳ יותר מלפני פן ועוד קשה דקאמר בסיס השולח גני קגק פירות
יוסי ^ל למחבקת טתט ויש להם מלק נ את וסתודק קי׳׳ל טותייכו. דלמ׳׳ד קנץ פירות לאו כקנק כגוף דמי לא משכח׳׳ל דמייתי ביכורים
ומעתה נחזור לענינט וכנה כגטרת אד כקשה בספ׳׳ב דסטת כיכי אלא חד בר מד עד ינ׳׳ן וא*כ היכי עדיף ככא כזכות שיש לו לסמוך
קאמר ד נ מחלוקת בשש אבל נמ׳׳ב ד ה מעלק היו להן שכר א«כ ייקית פירות דמ״מ לחברו יש קנק הגוף בקרקע ואע׳׳ג די׳׳ל דד יוחק
מ׳׳ב לדה למחלוקת טתט לפי סוגית כיח׳ וא׳׳נ אמאי קאמר ד ט לפיעתו דס׳׳ל כחם קנץ פירות כקנץ כגוף דמי מ״מ קשה להלכה
כהנים ולוים אק מתודק הרי יש לכם נדב ערים שניתט למחלוקת דהרסב׳׳ם פסק כאן כד יוחק וקי״ל קנק פיחת לאו כקח הגוף
לדה ,ונראה דהרמדם ד׳ל ס׳׳ל דגט׳ דילן לא אזלא כלל בשיטת דמי ,ונראה דענץ ניטרים דצריך שיהא לו בכקרקע שזורע בה
כירושלמי מאמת קשה אי נדד דדמ ס׳׳ל דערי מקלט לא טתט P הזרעים זכות גמור עולמי לענק זריעת זרעים אצו ובהכי מיקד
לבית חרה א״נ אמאי צריך קרא לכם לכל צרנינם הרי כמו שאק אדמתך ואע׳׳ג דבירר דש ניטרים אמרי׳ אם הבריך לתוך שדה
משנירק בתים ביחשלים בלא קרא משום שלא נתחלקו לשבטים כ״נ חבח ברשות קורא ד יוסי אומר והוא שנתן לו רשות לעולם הא
כאן ואק לומר דמכאי קרא באמת ילפי׳ דערי מקלט לא נתחלקו יהא לשעה לא ד יונה אסר אפי׳ לשפה ופסק כרמב׳׳ם כד יונה צ׳׳ל
קרא לא נתיב רק ברוצח שכתורה נתנה לו זנות לישב שם וע״נ ס׳׳ל דעכ׳׳פ לענק זרעים אלו נתן לו רשות לעולם רק לזרעים אחדם
להרמבים ד^מ׳ ד ק אק שום שייטת לפלוגתא זו דנאן לפלוגתא
לא נתן לו רשות )מיהו קצת צדך ליישב שם כסוגיא ע״ש( דאל׳׳ה
זעתם אי למחלוקת טתט תאמת אף אי לביס דירה טתט צריך
תקשי מכא דפ׳ כשולת דקנק פיחת לא מהני אף שיש לו רשות
להעלות לק שכר דלא דנט כלל ליחשלים דשם אק לשום אדם זכות
מד׳כ כר׳ל דלזרעים אלו יש לו רשות עולמית אבל גבי יובל כשיגיע
לבית חרה ואק נס לשום אדם להמזק בקרקע ובתים וכל כרוצה
יינל יצסרך להחזיר כקרקע עם כזרמים שנה א׳׳כ אק לו זכות גמור
נכנם וזד אבל כאן הרי כתורה זיכתה ללוים לבית דירה ונכי שאק
®למי בכקרקע לזרעים אלו ונהכי א׳׳ש ג״כ דמקמי דהתנה יהושע
לו זכות בקרקע מיהו בית חרה יש לו ונשכרוצח חצה לדור בחרות
אן< שהי׳ מותר לסמוך רד׳מ לא הי׳ לו שום זכות בקרקע חבח ויק
הלוי פשיטא דצרקי להעלות לו שכר אי לאו דגזכ׳׳נ דלכם לכל צרכיכם
שמותר לסמוך אף שממילא יוצאק כשרשים לקרר,ע מברז ויונקים
]כייט דגם להחצח נתנה תורה זנות בית חיה נמו לק לוי[ נמצא
דלד׳מ אף דסבר כתם בבדיתא דנל פרי מקלס לא טתגה למתלוקת משם אק לו לחוש לזה מהושע התנה שיהי׳ לו זכות בקרקס מנח
לפנק הסמיכה כעק קרקע לפירותיו וכן כאריסק וכחכירין אף שיש
רק לניס חרה נד׳מ כי׳ צריך להעלות שנר ללוים ורק משום יכתיב
לכס רשות זריעה אק לכם שום זכות בהקרקע רק מקבלק חלק
לכל צרכינם גזכ׳׳כ יאק חצח צדך להעלות לו שכר אבל סתם
ישראל שירצה לדור שם פשיטא דצדך להעלות שנר וס׳׳ל לר«נ מהזרעים וכשיוצאק צדכק להשאיר לנעלים כקרקע עם סרפים
דנמ׳׳ב ערים דלינא גזכ«כ דלנם צריך אף חצח להעלות שכר אף שבה או שיעלו הזרעים אבל אק לכם זכות להשאיר הזרעים שסה.
שלא טתט לק לבית דירה ורנא ס׳׳ל דגם בנדב ערים קאי ר^( ושיהיו שלכם ]וי׳׳ל חהו פעם ד יהודא דאדסי בתי אטת מביא
דלנם דא״צ ^עלות שכר ולד יוסי אף דס׳׳ל שם דלמחלוקת טתט קירא .דכיק שנא יצטרך להחזיר כקקע ס׳׳ל דרשות זרימה סגי
אבל כאן גזכ*כ גבי חצח דלנם לכל צרניכם דא״צ להעלות שכר אן< שאינו שלו ואק לו זנות בהקרקע רק נהזרעים דפכ׳׳פ בכזרעים
יש לו זכות נעוק מחונדן פי׳ פאה פ׳׳ד מ׳׳ה ובר׳ש[ ובהכי מטאר
ולפ׳׳ז אץ לפלוגתא זו שום שייטת לפלוגתא דכתם דתד פלוגתא
>מי הא דלוים דנהי יד׳מ ס״ל יאק לכם קנק נהקרקע דלא ניתנו
טנכו ושם פציגי בכל ערי מקלס ואץ שום ט׳ס בץ ו׳ ערים למ׳׳ב
אלא לבית דירה מיהו כ ד מותר להם לזרוע מש להם זכות בהקרקע
ערים דלר׳מ בבולכו ניתנו לבית דירה ולא למחלוקת וליי יוסי
לפנק הזרעים וינולק לעולם לזרוע שם ]ולא גרע מנתן לו רשות
טלכו טתט למחלוקת ובהעלאת שכר פלונתא אחריתא טנהו מקראי
נמש״כ והיחשלמי לא דדש כלל לקראי ולא מפליג כלל בץ ו׳ סרים ל«לם דמביא קורא ^ו׳׳ע[ שכד נתנה לכם תורה בית דירה
למ׳׳ב סרים וס׳׳ל דפלוגחא דמתני׳ חליא בפלוגתא אי למחלוקת טתט ושפיר יכולק לומר כאדמה א xנתת לי ,ובהכי א״ש נמי מה שפירש״י
צריך להעלות שנר ואי לבית דירה טתט ולא למחלוקת אץ זה שלהם בפ׳ משפעים בפסוק ראשית בטרי אדמתך תביא שאף השביעית
וא״צ להעלות לו שנר ואע״ג חטת בית דירה יש לכם צ׳׳ל דס׳׳ל חייבת בביטרים ]וכיבדו מבואר בכדא בירר פ׳׳ז דפאה כ׳׳ד
דמ׳׳ס כ ק שיש גם לרוצחים זכות בית דירה צרינץ לתת להם מקום. יקאסר דנ״ש ילפי ר׳ר ממע׳׳ש כמה דאק מע׳׳ש בשביעית כך מ;
ומעתה קי׳׳ל כר׳ יוסי דנל כעדם טתט למחלוקת והא דפסק אק לו חומש וניעור בשביעית ופריך מעתה אל יהי לו קדושה נ-צ
כרמב׳׳ם דבר ערים צדך להעלות שכר הייט כשיטת גס׳ דידן דשם בשביעת ומשני דלענק קדושה יליף מביכורים דנוהג בשביעית עיש[
גזה׳׳כ דלכם לכל צרכיכם דבע׳׳כ צדכץ לתת להם דירה אף דלנדזלוקת והיינו אף דבשביעית אק הזרעים שלו דהפקירא נינהו מיהו כי׳ לו
זכות גמור נהקרקע לענק זרעים וגם jppסקרקע אק יוצא מרשותו
ניתט ודלא ככיחשלמי אבל לכל מילי ניתנו למחלוקת כל עד המקלט
ומעתה א׳׳ש מה שהשמיט כרמב׳׳ם גבי ע׳׳ע דערי מקלס אץ מביאץ כמטאר ננדדם מ׳׳ב ב׳ דהקרקע אינו הפקר רק הזרעים וא״נ קרא
דלרד׳ד למחלוקת טתט כל ערי מקלט מניאץ .ונשאר עדיץ לבאר שנשאר לו זכות נהקרקע לגבי הזרעים רק מצוה להפקיח וכתורה
מה שפסק כרמב׳׳ם גבי עיה׳׳נ דאץ עד מקלס נעשץ פיכ׳׳ג משום נתנה רשות לכל אדם ליפלן אבל בזה לא פקע זכותו מהקרקע
דממעטיק מאחד עריך וכייט אי ס׳׳ל לבית דירה ניתט וסמעסיק לזרפיס ולכן חייב נניכודם ,ומה שנחלקו ד׳ננ וד יוסי בתוספתא
לפנק כהניס פלוגתא אחדתי היא דכא נבר נתבאר דרבק דפליני
לה מקרא דממעסי׳ יחשלים כדא׳ ב׳׳ק פ׳׳ב ב׳ אבל למ*ד למחלוקת
אד יכודא נגר קפדי אלתת לנו וס׳׳ל דאק קורא מי שלא נפל חלק
טתט איכא קרא אחרינא דתכיינה וכד׳ל אלסא דהרמב׳׳ם פוסק
חרה טתט ונראה דכנה הא דממעטיק ירושלים לנד׳ד לא יאת שאק יכול לומר לתת לנו וס׳׳ל לר׳׳ינ דכהנים כיק שלא הי
י לכם יק י׳׳ג ערים לא מקרי חלק באת שאינו אלא דבר מועט ו-א
נתחלקה פיהדי בב׳׳ק דמשמע עריך שתדע למי היא נטוחדת ולפ׳׳ז
מקרי סלק אלא מקום ישיבה בעלמא סשא׳׳נ לוים שנפלו הרבה
דאף אי ערי ה^ים טתט למחלוקת מיהו כיץ שכרוצת יכול פרים והדל חלק חשוב וכן מוכח מתיך השובת ר מסי שהשיב כשם
לבא ולחני כאן בכל סר\ם שירצה וא*צ להעלות שנר נחלפי׳ מלכם שנפלו לוים כך נפלו ככנים בק מדבר מרובה בק מדבר מועם משמע
איתן סי׳ ו לאמה עיר מודדין נחל הלד
יג .נא( אחר שמדדו נפטרו זקני ירושלים והלכו להן גב( וחוזרין לעירם)ג( ויש מי שכתב שצריכץ לעמוד בשעת עריפה
וכל הראשונים לא כתבו כן.
למחלקת ולמ׳׳ב ערים עורפק דקי״ל כד יהודא וד יוסי ונדעת לא מקרי שידוע למי היא מתיחדח ומתמפטא מדכהיג מריו והא
כרמב״ם ז׳׳ל בכולם עורפק והשי׳׳ת יאיר עיניט במאור תורתו. דדרשי׳ לה בספרי זוטא מדכתיב תהיינה היינו למ״ד צריך להעלוה
) 0אם סמוך להשש ערים מניחק אותן .כ״כ כמראה כפנים בירר שכר אף בר עריס ואף דרבא קאמר דלכו״ע בר ערים א״צ להעלות
דקי׳׳ל שיש חילוק בק כר ערים לכמ׳׳ב ערים וכ״פ בערוך י»ל דס״ל דהאי ברייתא לא מתניא בי ד חייא ור׳ אושיעא ור׳>
כשלחן חו״מ סי׳ תכ׳׳ה ס ק ע׳מ וטעמם מפום סוגיא דמכות י׳׳ג א׳ ס״ל כהאי ברייתא אבל אק דקי״ל כרבא דר ערים א״צ להעלות
וכבר נתבאר הכל בע׳׳ה. שכר מתמעטא שפיר מדכתיב עריך ואע״ג דניתנו למחלוקת וכ׳yל
) 0ודינן כמו ירושלים .כ׳׳ה פשוס דככל דיק כמו בירושלים שנתבאר לשק הרמב״ם שכתב אק אחת מערי מקלט נעשית עיה׳׳נ שנא׳
בסעיף י׳׳א דהא תרווייכו מחד קרא נפקי משום דלא באחד עריך ואק ירושלים נעשית עיה״ג שלא נתחלקה לשבטים משמע
נתחלקו. דערי מקלע שפיר נתחלקו אלא דממעטא מעריך וזהו כמש^
) aואם סמוך לכמ׳׳ב ערים כר .כבר נתבאר וכמ׳׳ב ערים וכר וכראב׳׳ד ד׳ל לא ס׳׳ל כאי סברא וס״ל דכיק שניתנו למחלוקת הרי
ערים טלן מטיק ביהושע סי׳ נ״א. pככל כעייתת ונעשות עיכ״נ ודרשא דספרי זוטא לא שמיע לי׳,
^׳ל דמש־כ כרמב׳׳ם דערי מקלס אק נעשק עיה׳׳נ הוא דוקא בר
)ה( וי״א דאף הששה ערים מביאים .הרמב׳׳ם השמיט לכאי דינא
ערים אבל מ׳׳ב ערים נעשק עיה׳׳נ ובלא׳׳ה צ׳׳ל כן דמ׳׳ב ערים
וכתב כמנ׳׳ח בשם כיסל׳׳מ דדפתו דטלם מבקים ואק
הא נתחלקו לכו׳׳ע וצריך להעלות שכר וגם דרשא דספ׳׳ז דתהיינה
כספר תח׳׳י לראות פעמו)וכ״ד מו׳׳ר בס׳ אבי מזרי כ׳ רוצח ע׳׳ש(
גבי ר ערים כתיב ]וג״ס כתיב תהיינה ודריש להו לכולהו בספ׳׳ז
וכבר נתבאר לעיל כנראה בדעת כרמב׳׳ם בעזכ׳׳י.
שם וכולהו כתיבי בפ׳ ר פרי מקלס ע״ש( ומה שסתם כרמד׳ם ל׳יק
דמש׳׳כ ג«כ בה׳ רוצח פ׳׳ח דערי מקלס אק מפשילק בתוכן חבלים כר
י) ^1א( אחר שמדדו כר .סופה מ*ה ב׳ נפכיח קני ירושלים והלכו ככל רק בו׳ ערים כדאי׳ בהדיא בתוספתא דמכות ]וכמדומה שכבר
להן קני כעיר הקרובה מביאק עגלת בקר ט׳ פירש׳׳י העירו בזה[ והרמב׳׳ם סתם לה ומש׳׳כ בפ׳׳ח מרוצח כ׳׳י רק ב׳
נפסח ק ט Tושלים ט׳ שאק עליכם אלא למדוד כדכתיב ויצאו קניך חילוקים בק ר ערים למ׳׳ב כייס משום דכני מפורשים בגנד ופשוס.
ושופסיך ומדדו ע״כ ובספרי דרשי׳ ולקחו קני כעיר ההיא ולא קני וכ׳׳ז כתבט ליישב דעת הרמב׳׳ם ד׳ל אבל באמת י׳׳ל דהבבלי והירר
ירושלים ופי׳ רבט כלל דקט ירושלים נפטרק והולכק ועמש׳׳כ בזה לא פליגי כלל וס׳׳ל לגמ׳ דאי דרשי׳ לכם לכל צרכיכם ע״כ ס׳׳ל דערי
לעיל סי״א ובתרגום יונתן איתא ויהא קרתא קריבא לקסילא מקלס לביס דירה גיתנו דאי למחלוקת ניתנו לא מסתבר כלל דיהא
מתחשדא )פי׳ היא נחשדת שהרוצח יצא ממנה( נסבי בי דינא רבא נזכ׳> דצריך להכניס כמצמים בע״כ לתוך בתיכם בלא שכר אבל
מפס ) pפי׳ טטלק רשות ב׳׳ד הגדול ונפטרק( ויסבון סבי חכימי אי ס׳׳ל לבית דיה ממט אכתי אק מוכרח שא״צ להעלות לכם שכר
קרתא ההיא עגלת בת p wט׳ .וכ״כ כרמב׳׳ם פ׳׳ס מרוצח כ׳׳ב זכות בית דירה צריך להעלות לכם שכר דייל דמ*מ כיק דס
אחר שמודדק ונודעה כעיר כקרובה קובת את הנהרג במקומו ולא דמי כלל ליחשלים כמשכ׳׳ל ולככי איצסריך קרא דלכם לכל צרכיכם
)כשיסתו שאק קוברק פד אחר המדידה( וחוזרק קני ירושלים ]ויש להסביר עוד דלמ׳׳ד למחלוקת ניתט גם כלוים בימהם מלקו
למקוק )משמיע שצריכק להמתק עד אחר הקבורה וזכו משום כבוד לפי כמגיע לכל א׳ פ״ס כטרל אבל למ׳־ד לבית דירה אף כלוים
כמת כיק שנמצאק שם ימתיט לקבורתו ומ״מ צ׳׳ע מנ׳׳ל הא( וכ״כ בימכם ל׳׳ש כלל pמלוקה אלא כל א׳ תפס וישב כמה שרצה ונהי
כסמ׳׳ג מ׳׳ע ע׳׳ח וחוזרק קני ירושלים למקומן וב׳׳ו של אותה כנדד דישראל אמר אק יכול לתפוס ג״כ שאין לו שייכות שם אבל מצח
ט׳ וכ״כ כמאירי בס׳ ע׳׳ע וקני ירושלים מוזרק למקומן והוא שאמר שכתורה נמנה לו זכות דירה שם יכול לתפוס כרצוט כמו בירושלים
נפסח קני ירושלים והלכו לכם קח״כ באק ק ט כעיר ההיא כר, חהו לכם לכל צרכיכם אבל אי למחלוקת מתט ל׳׳ש כלל למדרש לכל
והנה בסוסה ד ס גבי סוטה גרסי׳ כתיב ככא ט׳ מה להלן בע׳׳א צרכיכם ומ*מ אף אי לבית דירה צריך קרא דלכם דכר׳א שאק לו
אף כאן בע״א כתט כתוס׳ תימא אמאי לא תני לכו לסוטה וזקן שם זטת רק לקליפה ,ואס כייט יכולים לומר דגמ׳ דיק ם«ל דבק
ממרא בסק דםנהד pבכדי כט דהט בב׳׳ד של ע׳׳א ר׳׳ל משום■ ■i׳ יכודא בק לר*מ לבית דירה מתט ורק פליגי בדרשא דלכם לכל
דגמר של סוסה וקן ממרא לא כי׳ בב׳׳ד של ע׳׳א עט׳ל קשה הא צרכיכם וכייט דפריך לי׳ רבא בפשיפות הא ודאי לכם לכל צרכיכם
קחשיב כתם טריפת עגלה ואק גמר מצותה בב״ד כגדול נ״א בב׳׳ד כלומר כיק שכתורה נתנה זכות להרוצח לדור שם פשיפא שיש לו
של אותה העיר וי״ל דס״ל להתוס׳ דמדידה מצוה לחוד וטריפה זכות כמו כל כלוים וא״צ להעלות שכר כוה א׳׳ש מפי אבל לא יתק
מצוה לחוד דכי׳ מכאן ראי׳ למש״כ בסי׳ ה׳ ס׳׳ב שמברכק על כל דגמ׳ דידן פליג אברייתא דמיימי בירושלמי דבכדיא איר יהודא
א׳ וא׳ אך קשה דא״כ כו״ל למיתני במתני׳ מדידת עגלה ומדקט למחלוקת דתנה עי׳כ נראה כמש׳׳כ[ ובככי א״ש ככל ולא קשה קושית
עריפת עגלה משמע דקרי לטלהו חדא מצוה ]ועי׳ תוס׳ סנכד p כגבורת ארי דר״כ ס״ל נכי ד^׳מ לבית דירה טתט ולהכי אק
י״ד א׳ ד״ה עריפת■ ומ״מ שפיר מברכק על כאו״א נמשנ״ת שם[ מתודים מיהו במ׳׳ג פרים דליכא קרא צריך להעלות שכר שכרי P
ע״כ נראה דהא דחשיב עריפת עגלה בשלשה בפק דסנהדרק גבי ^וים בית דירה כמש׳׳כ ואף בו׳ ערים כי׳ צריך אי לאו משום
מילי דשלשה משבינכו ולא משום דבעי ב״ד כגמל תדע דהא לא קרא ור׳ מסי דם״ל דטלם ניתט למחלקת לא דריש לכל צרכיכם
נחית לפרש אי בעי מב״ד כגדול או לא אבל להלן גבי מילתא דב״ד כלל ורבא כ׳׳ל דכולהו דרשי לכם לכל צרכיכם בר ערים וממילא
כגדול לא חשיב pכט דגמר מצותן בב״ד כגדול ובאמת בתוספתא ע׳׳כ ר מרים נתט לבית דירה לכו׳׳ע ולא נחלקו אלא במ׳׳ב ערים
פ״ג דסנכדרק תניא אק עורפק את כעגלה ואק עושק קן ממרא דר«מ ס׳׳ל לכם וא״צ להעלות שכר וי׳ מסי ס׳׳ל לממנוקת ניתנה
ע״פ ב׳׳ד אלא בב׳׳ד של שבעים ואחד דשם מייח אפי׳ במילי שאק ולא דריש לכם ומעתה ככל כשיסת הירושלמי דלפעמייהו אזלי והא
גמרן בב״ד כגדול כדחשיב pממרא )אבל צ׳׳ע אמאי לא משיב דמצריך קרא בספרי זוטא תהיינה שאק נעשק עיכ׳׳נ הייט כר״כ
שם סופה ג״כ קולי משום שאיט מעכב וכמש״כ כתוס׳ שם בסוסה ינא כרבא כמשכ׳׳ל א״נ אם איט ענק לו׳ ערים מנהו ענק למ׳׳ב
ד״ה מה( ,אך יל״ע אמאי לא חשיב במתט׳ עריפת עגלה בכ״ג ־:יים ]וגם א׳ מהכיסיקים כתיב סתמא יי׳׳ל דקאי אכי-־דו[ מיהו
דכייט ב״ד של אותה כעיר ולדעת כרמב״ם דגם העריפה עצמה בג׳ ? ז יל ( יהרמג״ה דאי כ הו׳׳ל לאתויי קרא דתהי-ינה דהא ,״מ למ׳׳ב
ומפרש pכמשנה שם א״ש דתנאר בע׳׳ה בסי׳ י׳׳ב ם״נ. ■ד .יל^ ז יירא לרלנה דלר פייה אין כו־פק שריי לא ניתנו
קלה איתן סי׳ ו לאיזה עיר מודדין נחל
הפסוקים ע״ש ותימא שהוא נגד כמשנה נפטרו זקני ירושלים והלכו ) Pוחוזרק לפירם .כ״ה לשק כרדנ״ם וכח 1:3 3שושנים לדוד
להן ונדוחק י׳׳ל דהוא נרים כגי׳ כתום׳ נסנכדרץ י׳׳ד א׳ )ד׳ה שאין רשאק לשכות שם יוחר שאין רשאין לשהוח חון
פריפת( נפטמ זקני ירושלים והלכו לכן זקני אותה המיר ומניאק מלשכת הגזית אלא לד3ר מצוה והוא תמוה חה לא יתכן אלא לדעת
ע׳׳ש ומפרש נפטח זקר ירושלים ממצותן אנל מצוה שיפמדו נשפת כפוסקים כראב״י שכל הםנהד pהיו יוצאץ אנל כרמב׳׳ם שפסק
עריפה לראות אבל מפשה אק לכם למשות יותר אבל הוא דוחק שרי! חמשה כיו יוצאין פשיטא דרשאץ לשכות אפי׳ לד3ר הרשות
גדול דנפטח משמע דגפטרק והולכק וצ״ט וגם כל כראשונים לא י״ז שנשארו כ״ג יושנץ כמ׳׳ש כרמנ״ם פ׳׳ג מסנהדרק ה״ב א3ל
נתנו כן רש׳׳י וכרמב׳׳ם וכםמ׳׳ג ומאירי והרע׳׳ב במשניות כסל יראה דכונת כרמנ״ם דמתסלה יש להתשסק 3ככוד ג״ד כגדול
םק״א וגם בתרגום יונתן לא יתפרש פירוש זה .וברדב׳׳ז פ«כ מסנכדס ילליותן ולשלחן ואח׳> כולכין למצות הננריפה ומדייק כן מלשון
כ׳׳ה מבואר דס׳׳ל דב׳׳ד כגדול כיו עורפץ והוא תמוה מאד עמש׳׳כ כמשנה דתק נפסח זקני ירושלים והלכו שהוא לשון מיותר וכ״ג
נסי׳ ה׳ ס׳׳א ,ובחזקוני ם״פ שופטים כתב וננשו ככהנים וכל זקני מלשק כמאירי שכ׳ חוזרק למקומן כר ואח׳> נאק זקני אותה כפיר
כפיר כן כם שנאמר למפלה ויצאו זקניך ושופטיך כי כככנים שופטי כו׳ דקדק לכתוב ואח״כ וכטפם שאק להטריחן ולפכבן יותר ומצות
ישראל המה עכ׳׳ל והוא ג״כ תמוה דכא נ״י מייל אץ עורפץ מי ק חל קודם ופוד דכבוד כתורה קודם למצוה שאפשר לפשותה
ונראה דאק כוונתו שהם אותו כנ׳׳ד אלא כונתו דכלפי שאמרה תורה אח״כ כמנואר נפ״ק דמגילה.
לעיל ויצאו יקיז ושופטיך אמרה כה׳׳ג כאן גבי זקני כעיר ההיא
והכהנים הם כשופפים של כעיר ההיא וכן משמע לשונו וכבר כתבט לג( ויש מי שכתב כר .באנרננאל ם״פ שופטים כתב ד»3ד כגדול
0כ נסי׳ ה׳ ס״א נפזה׳׳י. צריכץ לפמוד נשפת פריפה והאריך לכוכיח Pמלשת
סימן ז .דיו הבאת העגלה
)א( אחר שנודע העיר שצריכץ להביא ) aשולחץ ב״ד שבה ) 0וגובץ מכל בני העיר נ ח בשרה ממץ לקנות העגלה
)ה( 1צר 7כל אחד ליתן פרוטה לכל הפחות ) 0וכל הדר בעיר י״ב חדש בשעת מציאת החלל או שדעתו להשתקע
נעיר אע*פ שלא דר י״ב חדש חייב להשתתף בדמי העגלה נס ובחינוך משמע שרק הזכרים צריכץ להשתתף מס ולפ״ז
כל זכר מבן י״ג שנה ד״א מבן כ׳ חייב להשתתף לנס ואפי׳ לא הי׳ אותו היום בע Tכיון שהוא מבני העיר חייב להשתתף)י(
יכל הדרים בתוך ע׳ אמה ושיריים לעיר צריכץ להשתתף)יא( ואם יש שני ערים אם אץ ביניהם יותר מקמ״א אמה ושליש
נחשבים לעיר אחת)י □ ואם יחיד תצה ליתן העגלה צריך למוסרו לציבור )ינס וברכנו גרשום משמע שא״צ למוסח
לצבור mואם הי׳ להצבור עגלה אף שלא קנוה לשם ע״ע יכולץ לקחתה לשם ע״ע נמו( ואם מתו קצת מהצבור אחר
מי א ת החלל נראה דגובץ מהיורשים ננח( ואפי׳ עבר יוה״ב צריכץ להבמ ע*ע ) crמריך למהר ולהביא לאלתר אחר
המדידה)יח( מיהו אפי׳ נתאחרו הרבה אץ עוברין בבל תאחר)ינס ואם אין תצץ להביא כופץ אותן ומביאץ ) 0דש
מסקפקץ)כא( ואם מתו ח ב הקהל והב״ד נראה מדברי הרמב״ם דבני העיר חייבץ להביא אבל מדברי המאירי נראה
דיוקא בנשאר רובם חייבץ ל הב א אבל אם מתו רובם אץ מבאץ אבל אם מביאץ ע״ע בשביל עצמן מתכפרץ גם
בשביל החלל ההוא.
נעיר דכייט היתרים מבט ט שנה צייכץ לרחץ ידיכם ולקרות )א( אחר שנודע כעיר שצריכץ להביא .ע׳׳י המדידה כגץ כעיר
כפרשה ובבאר שבע הומות ג׳ ג׳) די ה כ״נ{ מצה להוכיח דסתני׳ הקרונה או כגדולה נמשר׳ח בסי׳ ר בע׳׳ה וגם אחר
דידן פליגא אכאי דינא מדתק זקט אותה כעיר רוחצץ ידיכם נר ששערו זקני ירושלים וכלט לק נמשנ׳׳ח נסי׳ ר סייג שכבודם
משמע דלא בעיק טלם רק סגי ברובם דומיא דמשא זקני אותה קודם ללווסם ^ r׳ yעד שילט ואח׳׳כ הולכץ למצוס כעגלה.
כפיר מגיאץ עגלת בקר דשס ודאי לא בעיק טלם pרובם דכא CWשולחץ נ׳׳ד שבה .מצוח כבאח כעגלה מוסל כחיוב על נ׳׳ד
לא נתיב בהם כל פכ׳׳ד ובאמת לפיד כרמג׳׳ם קשה מאד דבמתד׳ שבעיר כדכתיב ולקחו זקני העיר ההיא ותק במתני׳
תק נתחייכו זקר אותה כפיר ורישא מפרש דמיירי בסד וסיפא סיעה ידה נ׳ זקר אותה כעיר מביאץ עגלת בקר וכ«נ כרמנ׳׳ם
מפרש דמיירי בזקנים ממש וכל נה׳׳ג כו׳׳ל למתני׳ לפוש ומשי׳ה י ^ע מרוצח כ׳׳ב וב׳׳ד של אותה העיר מביאץ עגלת נקר וכ׳׳נ
נאמת p pהרמב׳׳ם לכתוב בפ׳׳ס מרוצח ה׳׳ג וב׳׳ד של אותה כפיר המאייי בפירקק באץ זקד כעיר ר׳ל ב׳׳ד שבה ומביאץ עגלה משל
עם כל זקני׳ אפי׳ ק מאה כולן רוחצץ ט׳ והייט דמפרש מ א דתק אישי אותה כעיר וכיה בתרטם יונק ויסבון מכימי סבי קרתא
בממד׳ זקר אומה העיר מיימ באמת בנ׳׳ד נמו משא אלא מספרי ההיא וכייט נדאסרי׳ נקדושץ pשקנה חכמה ובחינוך מצוה תקיל
מוסיף דמדכתיב כל מרביק דמלבד כב׳׳ד דהייט זקר ה ^ P כתג וחמבה על כזכרים חתר על ישראל )ר דצ׳׳ל ראשי( כעיר
שקנה חכמה צמך ג״כ כל סקנים שבעיר אפי׳ מאה ומתר׳ לא מיTי ילנגק שכתוב ולקחו זקד כפיר ההיא פכ*ל והנה מש״נ חיובה
כלל בזה ומאי דשייר במתני׳ פדש נבמימא ובאמת צ*מ שמתני׳ מל כזכרים יתבאר להלן סקיז נע׳׳ה ומה דמסיק וביותר סל ראשי
כשמיטה כלל pזה ויתבאר בטז׳׳ה בסי׳ י׳׳ד ס^ ובאמת •ש ראיות העיר כייט שחובת כהשתדלות יטסל מל זקט כביר דהייט הב׳׳ד
ברירות לדעת כרמב׳׳ם ד׳ל דסצות רחיצת ידים יאמיית הפרשה מוטלת ®^ייהץ לשלוח ולגבות הממון ולהתעסק עד שיתקיים כמצוה .וכנה
נ*כ על כב״ד שבעיר מלבד הזמנים חדא מדאמרי׳ בסופה מ״ה ב׳ גני רחיצת הימם ואמירת כפרשה נתיב וכל זקני כעיר ההיא
וכי על דעתנו עלתה שזמר נ״ד פיפכי דמים >ובוף מ׳׳ו ב׳ גרסי׳ הקרובים אל כחלל ירחצו את ידיכם וגו׳ ותניא בספרי וכל זקני
שב׳׳ד שיפכי דר.יס( אלמס דב״ד ריי•! כהישד דאל׳׳ה מה ענ־ן כעיר ההיא וארי׳ ק מאה וכתב כרמב׳׳ם דהי־ט כל כזקנים הנמצאים
איתן סי׳ ז דין הבאת העגלה נחל קלו
ואפי׳ כן מאה דבשלמא כתם גבי הוראה נהי שכב׳׳ד תמיד של ב«ד לכאן ועוד מירר פ׳ בן סורי ה׳׳ה ילי qדנ״י צריכק להיות
מאה מ״מ כיום שבאו רק פ׳׳א והוט כרי הם היום ביד כגדול מגוקת מכל מום מדכתיב ידינו לא שפכה פרע לגידמים ועידנו
אבל באן גבי כרחיצה כרי אק כ^ שום קביעות ביד עיי כרחיצה לא לאי פרש צסומין אנמא דבנ׳׳ד מיירי ועוד דבירו׳ פ׳ פ״ע ה׳׳א
שהרי אק כאן שום הוראה וע״כ טנת כתורה שכתבה זקד כפיי יליף דעיר שאק בה ב׳׳ד אינה מביאה פ״ע מדכתיב ידינו לא שפכה
כיינו כביד כקבוע בפיר שהיו כאן אתמול וכל יום וא״כ כאן אק ו^ל דקאי ארוצס דהייט שלא ראיטהו והנחנוהו גלא ח אלמא
שיק־ כלל לומר שיבואו מקצתם ואפי׳ רובם שאק זה כביד שהמ דצריך ב׳׳ד שיוכלו לומר ידיט לא שפכה )וע׳׳ל סי׳ ו׳ ס׳׳ה שהארכנו
כל praואק שיין לומר רוט ככולו רק כיכא שישבו טלם וכוח בזה( מרי מבואר ג״כ דמיירי בב-ד ופ״ל סי׳ י*ד ס״ג פכ״פ הרמב׳׳ם
מקצתם דאז כמיטס בסלים להטב ומקט שיצאה ההוראה מכל כביד מפרש דמתני׳ דזקט אותה מפיר רוחצק לא מיירי כלל בזקנים רק
אבל פשיפא שאם לא יבואו bכפ׳׳א רק רובם ל״ש לומר שההוראה בב׳׳ד כמו רישא אלא דספרי מוסיף דגם כל סקנים צריכק לבא
יצאה מכולן דטבן כטלן שהט כמיטת ישבו בבתיהן ולא באו כלל וא״כ מאי ק׳׳ל להב׳׳ש אמתני׳ ונראה דהב׳׳ש מפרש הא דספרי אפי׳
דדוקא כשכולם באו ורובם הורו שיין רובן כטלן וכן הא דכל גזרה pמאה דלא כהרמב׳׳ם אלא דשם מיירי ג״כ בב׳׳ד אלא דקאמר
שרוב הצטר יטלק לעמוד בה דמייתי כתם בהוטות כיינו נמי כית דאפי׳ הב׳׳ד הוא של מאה טלן צריכק לרחק וכי ההיא דהוריות
שרוב ישראל נמצאים ורובם קבלו כגזרה מקרי שטלן קבלו משא«כ שם מאה שישבו להורות ומש׳׳ה דיק מרישא דכמו דברישא לא
באופן שלא באו כלל כל כביד מה שייך רובן כטלן דאתה צירוף יש בפיק טלן דלא כתיב כל ה״נ בסיפא אבל לפ׳׳ד מרמב׳׳ם דרישא
לכן וא*כ ככא בע׳׳ע אם מקצת מכביד ישט בבתי pאו אפי׳ באו וטיט( מיירי בב׳׳ד ודק של כל הזקנים לא הוזכר כאן כלל ל ק ^
ולא רחצו ליש כלל לומר ט ק כטלן כק שאק כאן הוראה שתצרפם מיהו גב׳׳ד פצק אם צריכק לבא טלם או דסגי ברובן לכאורה
וממילא אם לא ירחצו כטל כישט בבתי pשאק שייך לומר שכביד נראה דכמו דמסקיק בהוריות שם דהא דכתיב bלמימר דאי
של הפד היו כאן ואיכ אפי׳ הי׳ ביד של מאה פד עכשיו פ״כ איכא מאה צריך שישט טלן להוחת ואפ׳׳ג דלא הורו טלו סני
צריכק שיטאו טלן דהט כל יום ההוראות יוצאות מפי ביד של מיהו בפיק שיהיו טלן משמע הא אי לאו כל לא מי׳ צריו שיהיו
מאה ואם יבואו עתה פחות ממאה לא מקט כלל שהביד בא טל| אלא כיק שיש שם כ*נ סגי או מבם וא״כ ה״נ דלא כתיב כל
שהט אק כאן בטר ביד של פ׳ או צ׳ רק של ק׳ והיום אק שיק־ ]ואפי׳ גבי רחיצה הא איצסריך כל למילתא אחריתי לאתויי זקניה[
לומר שיעשו עכשיו ביד שאק כאן עכשיו דבר שיצרפם לביד כיון וממילא א«צ כל הב׳׳ד יק רובם מיהו גבי רחיצה טדאי צריך שיבואו
שאק כאן הוראה וטנת כמורה עיכ על כביד שהי׳ אתמול ושיהי׳ שיבואו טלם דכא גם ב׳׳ד בכלל כל כב*ד דלא גרפי מזקנים
למחר בהוראות ואיכ גם בלא קרא צרק־ שכל כמאה יטאו דאליה זקנים ונהי דמדק ב׳׳ד א״צ שימאו טלם וסגי ברובם מיהו מדק
אק כאן ביד של כפע־ וא״צ פסוק לזה ופיכ דכא דאמרה חורה כל זקנים צריך שיטאו כל כג׳׳ד ,וממד׳ א׳׳ש דכא מתני׳ לא מיירי
זקני היית זקנים ממ xהטלה בידינו דבאמת אי לאו כל גיכ היינו מדק זקנים דכא לא הביא כלל pזקנים ולככי לא הד כל זקני
יודעים דכל כניד צטכק לבא ואפי׳ pמאה וקרא אתי לרבויי ד«ק ב*ד א*צ טלם וכמו ברישא ומה שצרין טלם הוא מדק זקנים
שאר זקדם שבטר וזה דלא נמשיה לפיל דמדק ניד איצ לילו כל יסד בספרי)וע׳׳ל סי׳ יי׳ד ס׳׳ג שצידדט דלמתני׳ באמת אק הזקנים
כביד יק מדק זקנים ומימ ליק מה שהקשה הביש הא דלא מני צריכק לבא והרמב׳׳ם פסק דלא כמתד׳ פ׳׳ש( ,מיהו אכמי יש לפי׳
במתני׳ כל זקני כיק דמתני׳ לא מייט בזקנים ממש רר! בביד איצ מי׳ל לספרי למדרש דצריך שיטאו כאן זקדם דילמא קרא דכל אתי
למיתני כל זקני דפשיפא דכל הביד צריכק לצאת ואק זה חידוש למימי דכל כב׳׳ד שבפיר צריכק שיטאו ואפי׳ pמאה וכדאמרי׳
וכמשיב מיהו אכתי איכא לאקשויי נכי דבספרי מרבה דכל כזקנים בהוריות לפנק הוראה דנהי דא״צ שיורו ט^ מיהו צריו שיטאו
ממש גיכ צרינק לבא מיהו מניל דטלם אימא רובם וכדמסקיק טלן ואפי׳ pמאה וכ׳׳נ דכוותה ולא מיTי בזקנים ממש .מיהו
בהוטות דטבן כטלם דתור אק כאן דהא איצפטך כל למימר דצטן , מכא דהוריות ^׳ק דרש׳׳י מפרש שם דאי איכא לטלה םנכד p
פכיפ לזקנים דאליה הטא דרק ניד יטאו וכטל וכאן אק שיין־ כייט של ט׳א אבל אם כי׳ ב׳׳ד של מאה א«צ באמת שיטאו טנן
לתת כניל דכיק דאק נאים אק שייך לומר טבם נטלם דמי יצרפם דסגי שיטאו פ׳׳א חה מוכח במתד׳ שם י׳ ב׳ או שנא כי׳ מופלא של
דכאן כטר מצרפמם וכמו נהכיא דכגד טלו וכנר נתקשה • 0כ ב׳׳י שם ופירש׳׳י שכט ע*א זולתו ומשמע דוקא נטפלא אבל אם חסר
הביש בהוריות שם ומה שתמק דחוק עיש .אך נתחלה יש לנאר אמר אק בכו כלום כיקשיש ע׳׳א ועי׳ ביט׳ש® יצייו ניאור א 7הו׳׳א
דכנה pלהסתפק אמר שגילתה תורה דנל כזקנים צטכק לנא ואפי׳ אק פ*א כוי הוראה כ ט אק כאן ב׳׳ד כגדול ^ל כ^
נהי שגס כביד צריכק לבא כדמוכח מהראיות שהבאט לטל מימ דלפגק הוראה של סייבי כריתות א״צ פ׳׳א דסגי בב׳׳י של ג׳ אלא
יליע אם כביד צטנק לבא מדק ניד או שאק כביד נאק רק דכאן יש דק דצריו שמצא כהודאה מב׳׳י כגדול שבלשכת הגזית
מדק זקטם דנט שזקנים טלל זקנים ממש כך טלל זקן שקנה וכר׳א דמקצת מב״ד כגדול כ ק דלגבי כאי הוראה סגי כר׳ל הוראה
מכמה שהט נלא קרא הייתי אומר דלא קאי זקני רק על ניד מ^זכת .הגזית כיק שלא י ישט יומר פכשט ולככי איצם^ קרא
ופכשח כללה תורה כל סקנים נכלל מיהו פנשמ כניד נאק מדק דצריו שישט טלם וזה שייו דוקא כתם אבל כאן בפ׳׳ע כיק דפ׳׳ע
זקנים כשאר כזקנים שנטר ואק כאן דק ניד )ונהי דסתם תיח דנה כדיד נפשות כמשי׳ה בע׳׳ה בסי׳ א ס׳׳ג ובסי׳ ר ס׳׳ה
שנטר לא אשכ^ דצריכק לבא כייט משום דסתם זקני כטר הוא א׳כ א״צ קרא דצטו שיבואו כל כב׳׳י של כ״ג שאם אק באק טלן
הביד כקטע בפיר ונם כזקנים ממש( וכנה טטשלט מוכח בכדיא אק כאן ב׳׳ד של ד׳נ ואק ראוי לרחיצה ואמירה ולהכי פ״כ אתי
דכניד באק כאן מדק ניד ולא כ ט שאר זקנים דכא יליף דפיר קרא לאתויי זקנים מיהו אכמי קשה דמנ׳׳ל דאתי קרא לזקדם דילמא
שאק בה ביד אק מביאה ט ע מדאק יטליר לומר ידיט לא שפנה אמי קרא לומר דביד של אותה כ ^ אפי׳ pמאה צריכק שיטאו
דכייע שלא הניחו כרוצח בלא דק אלמא דצטך ניד שבידם לדק ט^ ולא סגי שיטאו כ׳׳ג מכן וכדבפי למימר ר׳ יונתן שם בהוריות
ואינ ט כ אומרים זה מדק ביד ואגבם אומרים זה נם שאר כזקנים דציין שמט טלן ואפ׳׳ג דר׳ מנתן איתומב כתם הייד דמפשפי׳
שלא נא לידם ולא הביאוהו לידי ניד אנל לשיפת הבנלי דידינו לקרא כל לא משמע טלם יאשכ pדטבם ככולם וקרא דכתם לא
לא שפכה אנרצח קאי שלא בא לידט ופפרנוהו בלא גחק ולוי׳ והא מייתר דאיצפריו לכדמכץק במסקנא דאי איכא לטלה סנכד^ וכנ״ל
דפיר שאק בה ביד אק מביאה ט ע מקרא אחרינא ילפא לנאף אבל כ^ יקרא מייתר אתי למימר דצריו שיטאו טלן אפי׳ כן
אק ראי׳ דכניד נאק מדק ביד אנל נאמת גם לכנבלי זה מוכח מאה אבל לא מיידי כלל רק נב׳׳ד ולא גזקדם ממש דכא מזיק
מדתק במתני׳ זקני אותה הטי־ חחצק ט׳ והייט טד כמשנית כתם לפי כאמת דא״צ שי^זו טלן וסגי שימאו נד׳א מכן וא^
לטל ואם איתא שאק כאן דק טוחד של ניד רק הם בכלל שאר כל כמאה וא״כ כ״ג כר׳א הכי ואיצפטו קרא דצטו שיטאו טלן
זקני כטר לא שייך לטתד כ^ כניד מאחר שאק נאק נפניע מכביד מ׳יל דלהא נמי א״צ קרא דפשיפא דצטך שיבואו טלן כאן
קלז איתן סי׳ ז דין הבאת העגלה נחל
בה זקטם אק מביאה ע׳׳ע בעיק זקט העיר וליכא וכתבט לעיל Pהם כמו כל כזקנים והול׳׳ל כל מקנים שבנדר חחצק כף בשלמא
סי׳ ף ס׳׳ז שי״מ זקנים ממש צ׳׳ל pרא תנינא דריש דכתיב כל אס יט יק של ניד מלבד מקנים קסה מתני׳ והגיד חהצץ דומיא
זקט כעיר וכתם הטנה זקנים ממש אבל קרא קמא מיידי בב״ד ירישא ולא נחת כאן לסרש דק מקנים דמחניא במסרי)כיק דחליא
וצ״ל לכאי אמורא דכק דבקרא תטנא כתיב toדמרנק נמי זקטם נסלונחא כמשייח גסי׳ י*ד ס״ג ננדיה( אגל אם אק דק Pסל
ממש צריך להתקיים קרא כדכתיב וצריך זקנים ממש ולא סגי מה כזקנים ל*ש למיהני כלל נ׳׳ד כאן .ואפי׳ למה שצידדמ לק׳ מי׳ י׳׳ד ם״»
שיש שם ב״ד כיק דכל מרבה זקנים ממש אע״ג דכשתא שאק זקטם דמיזני׳ באמת לא סגרה דמקנים צריכק לבא יק כביד לבד והרמג׳׳ם
כרי כב״ד הם כל זקט כפיר שהרי גם ב״ד בכלל זקנים מיהו כיק פסק כהספרי מם מקנים צריכק לבא יש להוכיח מספרי עצמו דהב׳׳ד
דב״ד בלאו כל נמי ידעי׳ אק מתקיים קרא כדכתיב והא דדרשי׳ יאק בהוהז ב׳׳ד דגספרי אי׳ שם ג*כ ידיט לא שפכה וכי עלתה
בסוטה דעיר שאק בה ב׳׳ד אק מביאה ע״ע בעיק זקט העיד וליכא מל לגט שזקני ב׳׳ד שופכי דמים הם אלא שלא בא לידיט ופסרטכו
זה יתכן למדרש מקרא קמא דמיירי בהבאת כעגלה דשם מיידי בב׳׳ד ילא לוי׳ כר ואם נימא דהג׳׳ד אק באק בתורה ב׳׳ד pבתורה
דאי מקרא תטנא כדל למדה נמי זקטם ממש ומה דתתם זקנים א»כ נכי דב׳׳ד אינם שופכי דמים כיק דבמקנים יכול להיות
יונתן בהאי קרא דכבאה וכל חכימי סבי קרתא אק טמזו זקנים ש׳׳ד שפיר חייגה הורה את כל כזקנים להתודות ולא הוציאה את
ממש אלא pשקנה חכמה וכדאמר חכימי ובקרא תטנא והורידו כנ׳׳ד מהכלל כיק שגם הם בכלל מקנים וכמו שאק להקשות שיוציאו
זקט תרגם חכימי קרתא ובאמת גם גבי רחיצה תרגם חכימי קרשא את כת״ח מהכלל שמסתמא לא הרגו אלא בודאי כג׳׳ד מתודק מדק
וכמו דבמשנתיט לא נקטה pכב׳׳ד ולא נקם כאן דרשא דכל ג׳׳ד וא״כ נתנה כאן כתורה דק מיוחד מל כב׳׳ד להתודות ושפיר
דמרבה זקנים וע״ל סי׳ י״ד ס׳׳ג כטעם וע״ע בזה בסי׳ י׳ 0׳׳ j פיק־ למה נתנה תורה דק כזה הרי ודאי ב׳׳ד אינם שופכי דמים
וראיתי במח״ר סוטה ח׳ א׳ בסוף סוגיא דאץ טשץ מצות חבילות אלא לא בא כר ,ויליס מנ׳׳ל לכגבלי והספרי באמת שיש כאן דק
כתב דטר שיש בה שט ב״ד טון עיר של שט שבטים א״צ לצאת של ב׳׳ד בשלמא לכירר זה מוכח מקרא דידינו לא שפכה שזה ל׳׳ש
אלא א׳ מהם וכל דבריו תמוכים שם וכדברו פשוט דשטכם צריכץ אלא גבי ב״ד אבל להבבלי מר׳ל באמת שק גאק מדק ב׳׳ד דילמא
לצאת ולרחון ואפי׳ יש שם מאה בתי דיטם דלא גרע מכל זקט אינם אלא כשאר זקנים וצ׳׳ל דס׳׳ל לגרד דמהא דאמרי שלא בא לידיט
כעת־ אפי׳ pמאה ופשוט. . ופמרטהו בלא מזק ובלא לוי׳ נמי מוכח דמדק ב«ד אתיק לה דגאמת
)ג( וגובץ מכל אנשי כעיר .במדרש תנאים ס״פ שופטים איתא קשה כיק דכתורה הקפידה דכל גט כעיר צריכק כפרה שכרי טלן
ולקחו זקט כעיר ההיא שתהא לקיצזתה משל אנשי אותה לייכק להשתתף בדמי העגלה כדלקק א»כ מה מהט מה שמקנים
כעיר וכ״כ כרמב״ם בפ״ט מרוצח ה׳׳ב וב״ד של אותה כעיר מביאץ אומרים שהם לא פטרוהו בלא מזק ובלא לוי׳ ובשלמא אם נ׳׳ד
טלת בקר משל אנשי אותה כעיר וכ״כ כמאירי )וע׳׳ל סקי׳׳ב( אומרים א׳׳ש שעל הב׳׳ד מוטל כל צרכי העיר וכל עט שבא לעיר
וק מטאר בבטרות י״ח א׳ גבי נמצא מכוק בין ב׳ עיירות דאמרי׳ מוסל על כב׳׳ד להשתדל שלא ישאר בלא מזק ובלא לוי׳ כמש׳׳כ
יביאו טלה א׳ בשותפות דחט סירש׳׳י דתט דאמוז בט כאחת כרמב״ס בסי׳׳ד מה׳ אבל כ׳׳ג וא״כ אם כב׳׳ד אומרים לא כנחנוכו.
אם אתם קרובים ממט יהא חלקנו מחול לכםי ותכפר עליכם ואם א״כ אומרים שכל בני כעיר לא הניחוהו שהת עליכם להתעסק
אנחט קרובים מכם חלקכם יהא שלט ותכפר עלינו וכ״כ הרמב״ם עטי כל בט העיר )וגם מקמי דידעי׳ דכטנה שלא בא לידינו
פ״ס מרוצח כ׳׳ח טחט דאמרו אם זו היא כקרובה הרי היא שלק וסטרטהו pסד׳׳א דככונה כפשוטו שלא כרגטכו ג«כ שי 7שב׳׳ד
ואלו יחנו להם חלקם מתנה ואם אלו הם כקרובים כרי הוא שלכן אומרים בעד "*p r s sנדס קשה כלשק ידיט וגף וזכו pסקשה
ואלו יחט לכם חלקם מתנה »״ל כרי מבואר דצרין שיהא שלהם בספרי כר׳ל( אבל אם אק כב׳׳ד אומדים באן מדק ב׳׳ד pמדק
אף שאק זה מוכרח ממ׳ הפשר לפרש מתט כמו שסי׳ רבט גרשום זקטם א״כ כל א׳ וא׳ אומר על עצמו שהוא לא הטחו בלא מזק
שם אם אני הקרובה תבא הטלה עלי ואם חברתי כקרובה תבא ילוי׳)דל׳׳ש שאומר על כעיר שאק מקנים אמראק על מעשה כעיר
פלי׳ דמסתבר שאם לא רצו pבשביל עיר אחת אץ השט׳ יוצאה pכל א׳ אומר על עצמו pכתורה לא חייבה כל בט הנדר לומר
אע״פ שהשתתפו בדמים דדמיא לקרבן שכקריטכו שלא לשם בעלט pמקנים שק כחשובים( א״כ אק כאן כפרה על שאר בני כנדר
ונד׳ בזה לק׳ סי׳ י״ב סי״ב וכ״ש כאן שגם מחצה המפות איט וע״נ שק אומרים מדק ב׳׳ד ]ולפ׳׳ז א״צ לומר דכירושלמי דיליף
שלק א״כ חצי כטלה אינה שלק כלל וגם לא נערפה טורם וטדאי מהאי קרא דעיר שאק בה ב׳׳ד אק מביאה ע׳׳ע אזיל בשיטת רבנן
דלא מכט ומה שצריכים להשתתף בדמים כייט שאם לא ישתתפו דככא דמפרשי קרא ארוצח וכמש׳׳כ בסי׳ ף ס׳׳ה דאפשר ג״כ לדעת
לא ירצו בט כעיר השט׳ להתנות בעטרם דלמה הם צריכץ לתם רבק דבבל דמפרשי קרא אנכרג ג״כ יש ראי׳ שצרץ ב׳׳ד וכמש׳׳כ[.
יותר מא^ ולכך נקט אורחא דמילתא יביאו בשותפות אבל אכ״נ יאמר שביארט שהב׳׳ד באק מדק ב׳׳ד ולא מדק זקטם חה מוכח
שאם ה הביאו בשותפות וחבריהם כתט שתכפר עליכם אף שלא מהפסוקים צרק־ להבק למה כתבה תורה וכל זקט כעיר ירחצו דמזה
הקט ^;ם במחנה אפשר דמכני מ״מ רש״י וכרמב״ם מפרשי שצריך משמע שהב*ד א״צ כלל לבא שהרי צ1ק זה טלל כל מקנים ומשמע
לתם חלקם במחנה וכ״פ כמאירי בס׳ ע״ע וכן מוכס מדברי רש״י שגם הב׳׳ד בכלל מקנים וא׳׳ק אם נאמר חבם כטלם א״כ יבואו
ביומא כ״ג א׳ גבי טבדא דר צדוק pאסר על מי להביא ע״ע הרגה זקנים וכב׳׳ד לא יטאו ונאמר רובם כטלם שהרי הב׳׳ד הם
על כעיר או על כעזרוח פירש״י משל מי הלקח ק כיושבים בעמ כ״ג זקטם וא״כ אם גאו יותר מכ׳׳ג זקנים כרי גאו טבם וא״כ בהאי
אן ק כככנים שומרי כעזרה וכ״פ כמאירי שם ומבואר דצריו יויא אק מבואר כלל שהב׳׳ד צריכק לבא חה לא יתק מחמת קרא
משלכק ומכק מוכח ג״כ לפי׳ זה שעל יושבי העיר להביא לא פל דידיט לא שפכה כנ״ל וא״כ ע״נ שכאן טנת התורה »ולם ממש
כב״ד שכרי כב״ד של ירושלים היו יושבים ג״כ בעזרה וב״ד א׳ יטאו ולא רובם וממילא גם כב״ד צריכק לבא ומק Pדידינו לא
לטלם )מיהו בכתובות ק״ה א׳ מבואר שהיו שצ״ד ב״ד בירושלים(, שפכה מטאר שהם באים לא בתורת סתם זקנים אלא בתורת ב״ד
ונראה דכתוס׳ שם לא ס״ל בפירש״י דהרי לרש״י מתפרש על מי וממילא מוכח נ״כ דכל מקנים צריכק ^א אפי׳ ק מאה שהרי
להביא על מי מוסל כחיוב ליתן המעות לקניית הטלה פל בט כעיר כאן כטנה טלם ממש ולא טבם .ומעתה נחזור לנידק דיק חקט
או על בט העזרות והתום׳ שם )בד״ה וירושלים( כתבי בזהי׳ל כעיר צריכק להתעסק בהבאת העגלה 0כ פשיטא דאק שייך רובם
ועוד דקאמר על כעיר או על העזרות פשיסא דעל העזרות לא כטלם אלא טלם צריכק להשתדל ואם סני שמיטט ישתדלו ג״כ
מייתיק כף ואם כפירש״י כול״ל פשיסא דהפזרה לא מייתא או סוב דהרי כעיקר שעליכם לראות שהמצוה תתקיים ובודאי שיטלים
פשיטא דעל כעזרה ליכא לאתויי ומדכתגו לא מייחיק משמע לעשות ע״י שלוחים ודק כתורה הטילה עליכם לראות שהמצוה
דמפרשים על סי תכפר כטלה על בני כעיר או על בני כעזחח תתקיים וכאן שאק כתוב כל זקט pזקני הייט כב״ד וכמו בככ״ת
אבל בענץ גביית כממץ לא מיירי ככא ]אע׳׳ג דאפשר דכא בהא כיכא דכתיב זקני משמע ב״ד .והא דאמרי׳ במכות י׳ ב׳ פיר שאק
איתן סי׳ ז דין הבאת העגלה נחל קלח
להשתקע ביארנו הכל בע״ה בסי׳ ו׳ ס״ד ,ומש״כ בשעת מציאת תליא[ ובירושלמי דיומא כגירסא מאיכן לנו למדוד ק כהיכל או
כחלל נתבאר בסי׳ ב׳ ס״ג. מן כפזחת וכפין זה בהוספחא דיומא פ׳׳א פל מי לנו להביא
) 0ובחינוך משמע שרק הזכרים צריכין להשתתף .במצוה תק׳׳ל פגלה פל כהיכל או פל כפזרוח ולשח זה משמפ כפי׳ התום׳ .והנה
כתב וחיובה פל הזכרים )והפתקנו לפיל לשונו( ולכאף גבי פר הפלם ושפירי פ״ז פליגי בהוריות ג׳ ב׳ אם גוביז להם
טנתו שרק כזכרים צריכק להשתתף בדמי כעגלה ולא נשים וצ׳׳ע בתחלה או באק מתרומת הלשכה וקי״ל כתם דגובץ במחלה כמש׳׳פ
מנ״ל והד׳ד וינטרוב נ׳׳י אמר דאפשר דטעמו דכיק שטריפה דוקא כרמב׳׳ם פ״ד משקלים וכאן נראה דלד׳ה גובץ מתחלה דל׳׳ש להביא
ביום כדא׳ במגילה ס א׳ הר׳ל מ״ע שהז״ג דנשיס פטורות ולא מתרומת הלשכה שאק זה קרח ול׳׳ד לפרה אדומה דהוא כפק קרבן
יתכן דא״כ ל״ל קרא גבי מחצית כשקל ונתנו איש טפר נפשו איש וק בשעיר המשתלח אבל כאן אינו כלל קרבן אפ׳׳ג דכתיב בי׳
ולא אשה )כמש׳׳כ הרע׳׳ב .שקלים פ״א מ״ג וכ׳׳ה בפי׳ הרא׳׳ש שם כפרה כקדשים ופ׳׳ל סי׳ י׳׳ג 0׳ vופוד דכאן שהוא של פיר א׳
ובפי׳ תלמיד רבנו שמואל ב׳׳ר שניאור( תיפוק לי׳ דכל כקרבנות ל״ש כלל להביא מתרומת הלשכה שהיא של כל ישראל ול״ד לפר
נקרבים ביום והו׳׳ל מ״ע שכז״ג ]אלא דפיקר דברי כרא״ש והרפ״ב כפ׳׳ד דאפי׳ למ״ד שבס א׳ שחפא מביא מ״מ צריך הוראת ב׳׳ד
ל׳׳י מנ׳׳ל דרשא זו[ ודוחק לומר דאיצטריך משום קרבנות ככשרים כגדול ואפי׳ לר׳׳י דאמר בהוריות ה׳ דב״ד א׳ של כשבטים שהורה
בלילה כגק מנחת נסכים ועוד שהרי כתב הרמנ״ם פ״א מגיה״ב נמי מביא סר מ״מ ל׳׳ד לכאן דשבס א׳ נמי איקרי קהל כדא׳ בגרי
הי׳׳ב דנשים מייטת לסייע בבנק ביהמ׳׳ק ]כנראה שלמד זה ממשכן שם ושיין שיטול מתרומת הלשכה משא״כ כאן שאינו אלא פיר א׳
שגם כנשים התנדבו כדמשמע מלשונו ובציוני מהר״נ הביא ראי׳ לזה ופשוט ולהלכה בלא׳׳ה קי״ל גם כתם דמגבין מהם ,ופמש״כ בזה
מב׳׳ב ד א׳ שאני פבדא דאיחייב במצות משמע קצת דפבד חייב בסי׳ ר ם״ד סק״ב.
במצוה זו ואשה כעבד[ אפ׳׳ג דאק בנין ביהמ״ק בלילה כדא׳ )ד( נשוה ממק לקנות כעגלה .לכאי כיק שפג כולם כספק שוה
בשבועות r vב׳ )וכן מטאר שם דאין הקמת המשכן בלילה( אע״כ שמא הוא הרוצח ואפי׳ אינו כרוצח כיק שנמצא החלל
דכאן אק שייך כלל מ׳׳ע שהז׳׳ג כיון שזו מצוה בפ״ע מצות מחצית סמון לעירו הטילה התורה חיוב כפרה על כל בני הפיר פל שאירע
כשקל וכן כאן מצוה להביא עגלה והטריפה אח״כ מצוה בפנ׳׳ע וכן תקלה זו בשטנתם הר׳ל כצרכי נפשות דקי״ל בב׳ק קט״ז ב׳ דגובין
גבי ביכמ׳׳ק מצוה להתנדב לצרכי ביהמ׳׳ק כרט שהי׳ במשכן ואח״כ לפי נפשות וכמו שאמרה חורה במחצית כשקל הפשיר לא ירבה
מצית הבני׳ מצוה בפר׳ע ]ושם קצת קבה וכבר דברו אחרונים מזה[ והדל לא ימעיט כדי שיהא לכולם חנק שיה בקרבנות צבור ה״נ
ומצוה vשל הבאת העגלה אינה זמן גרמא )שו״מ בעזה״י במאירי צרין כן שיהא לטלן חנק שוה בכפרה ופי׳ נהלן בםמוך.
פ׳׳ק דשקלים שט כטעם דנשים פטורות משקלים משום שהוא מ׳׳ע
שהז׳׳ג והוא כנ׳׳ל אבל להרא׳׳ש והרע״ב זה נא יתכן( ,אבל העיקר נה( מ רי ך כל א׳ שיתן פרוטה לכה״ס .כמש׳׳כ רבט גרשום במנחות
נראה כמש״כ בסי׳ ף ס״ד דהחיטך נמד זה ממחצית השקל דאזלא ר׳ב א׳ )ופי׳ מה שהאריך בזה בזרע אברהם סי׳ ד
לצורך קרבנות צבור דנשים פטורות כדחנן בפ׳׳ק דשקלים אע׳׳ג שגם אות כ׳׳ב( והטעם דפחות מפרוטה אינו ממק )ופי׳ רש׳׳י סוכה
הם מתכפרים בו כמו שהוכיח בס׳ זרע אברהם משבועות ה׳ א׳ כ׳׳ז ב׳ ד׳ה כל( ואם יותיר צ׳׳ע מה יהא במותר ואפשר שהמותר
ואימא יולדת והיינו משום שחיוב ההבאה הטינה תורה על הזכרים חולק דהא לפני ירידתה לנחל איתן אין נאסרת וכ״ש המעות ומ״מ
וכן בפר כפלם שמגבק להם מסתברא דנשים פטורות ודינו כננו ים לכולן כפרה מאחר שכולן נתנו המפות והשתתפו ומדמי כולן
במחצית כשקל וכ׳׳ה כאן ,ובזרע אברכם סי׳ ד סק׳> הביא ראי׳ קנו וכמו בקרבנות צבור שנשאר ג״כ שירי הלשכה וצ״פ מיהו בודאי
מספרי שלח סי׳ קי׳׳א דבפר כפ׳׳ד של צבור צריכק אף נשים להשתתף שהמפות אין חוזרק לכנותן שהרי הוא ג״כ כשתתך בכפרת העגלה
מדאמרי׳ כתם ונסלח אין לי אלא אנשים נשים מנין ת׳׳ל ונסלח וכתב אלא כרי הוא של כל בני הפיר בשותפות .ואם א׳ לא השתתך אפשר
דהכונה שצריטת להשתתף דאל׳׳ה מאי קמ׳׳ל פ״ש וגם לפי דבריו דאק לו כפרה פי׳ מ׳׳ב סי׳ תרנ׳׳ח םקל«מ אך אפשר דכאן מביאק
יש להוכיח דדוקא כתם צריך קרא לככי הא לא״ה לא כט צריכות העגלה גס פל העתיד לגבות כמו בתרומת הלשכה וצ״נג
להשתתף וא^ בע׳׳ע דליכא קרא א״צ להשתתף ]ויש לדחות דכתם ) 0וכל הדר בפיר בשפת מציאת כחלל כו׳ .הלכה זו נתבארה
משום דקרבן הוא כוה מדמיק ני׳ לכל קרבנות צבור שאין נשים יפה בפ׳׳ה בסי׳ ר ס״ד ושם הבאנו דנס׳ מח׳׳ר כתב דהכנ
משתתפות משא׳׳כ בפ״פ[ אבל אין פירושו נראה דלא כו״ל לרבויי תלוי בתר שעת מציאת החלל ואפי׳ אורח ושיירא כטברת באותו
מונסלח אלא נראה להיפך דמשום שחק משתתפות כר׳א שאק להם יום צריכק להשתתף ודפת החת״ם דאק הנוי רק בבט העיר הדרים
כפרה ול״ד לקרבנות צבור דשם איכא רבוי דמתכפרות כמו שהביא שם וכבאט שם כמה ראיות לדפת החת״ס ז׳׳ל ועיקר השאלה אם
בז׳׳א שם מחולק קנ׳׳א ב׳ אבל הכא אק מתכפרות ולככי מרבה מה שכל בני הפיר צריכק להשתתף הפעם הוא משום שעל כל א׳
מונסלח אבל הא דאין משתתפות ידעי׳ בלא קרא דלא עדיף משקלים יש חשש שמא הוא הרוצח ולכן כל מי שהי׳ באותו יום יש להסתפק
וא״כ מכאן ראי׳ להחינוך דה׳׳ה בפ׳׳ע שא״צ להשתתף ,והענק כמו עליו וצריך להשתתף או'משום שפל פיר זו חייבה חורה כפרה אף
שביארנו לפיל בס״ד שאק חיוב ההבאה משום דמספקא לן על כל פל מי שאק להסתפק פליו שמא הוא כרוצח וממילא אק עוברי אורח
א׳ שמא הוא כרוצח דא״כ אק זה שייך כנל לקרבנות צבור ובודאי צריכק להשתתף בכפרת כפיר שאין עליכן חיוב זה וכן הוכחנו שם
נם נשים חייבות אלא כחיוב על בני כפיר משום שאירע תקלה זו בס׳׳ד וממילא אף חגרק וקטפק וחולים שבודאי לא הרט צריכק
בעירם שיצא מכם רוצח חייבה כתורה כפרה וכמו כל קרבנות צבור להשתתף אם הם מבני כפיר הזאת ובאמת זה פשוט מסברא ג״כ
כחיוב רק על כזכרים וממילא יהי׳ כאן כל דיט מחצית כשקל ולא שאם נאמר שהחיוב פל כל א׳ להשתתף שמא הוא כרוצח א״כ כנ
יתחייבו רק זכרים מבן י״ג שנה או מבן ט שנה כמו במחכ׳׳ש א׳ שיודע בפצמו שאינו כרוצח יטל להשתמט מליתן ואף שב׳׳ד לא
]עי׳ מ׳׳ב סי׳ מרצ״ד סק״ה[ וצ׳׳ע אם שייך כאן הדק דתנן בפ׳׳ק יאמינוכו מ«מ כיק שהוא יודע בעצמו כאמת אין עליו חיוב ליתן
דשקלים כל ק ק שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק וכרמב״ם גם ב״ד בעצמם כיון שיודעים שלא הרגו אק חייבק ליתן וזה לא
מפרש שם דכוא משום נדר ע״ש בתוי׳׳ט וי״ל דנכי דהו׳׳ל כנדר יתכן כלל וגם מלבד זה לא יתכן לומר שחיוב ההבאה הוא שמא הוא
לגבי מחה״ש לגבי ע׳׳ע מיהו לא קיבל ואפשר דכיק דקיבל פלט כרוצח כיק שהעגלה אק מכפרת כלל פל כרוצח כמש׳׳כ y 'Oבערכק
נתת הכל כמו גדולים כל ככפרות בכלל וצ׳׳ע ולדעת כרע׳׳ב שם ט״ז א׳ ד״ה קשיא ]ויתבאר בפ״ה בסי׳ י״ז ס׳׳א[ ורק על שאר
נראה שהוא תקנה במחכ׳׳ש ולפ׳׳ז מסתבר דלא תיקנו רק על מחה׳׳ש בני הפיר ואיך יתכן לחייב הרוצח ולכן ר פשוט שהחיוב פל בני
ולא על פ״ע שבזה לא התחיל וגם הוא מילתא דלא שכיחא דלא כפיר פל שנמצא בעירם רוצח וממילא כל מי שאיט מבט הפיר רק
גזרו .מיהו עיקר דברי החינוך אינם מוכרחים די׳׳ל דכא דמגבק אורח אק עליו חיוב ליתן ורק מי שדר בעיר י׳׳ב חדש ביום מציאת
מבני כפיר וכן הא דמגבק גני פר הט׳ד אינו מדק כפרה כמו מחנית ההלל נקרא ייכני הכייר וחייב ליתן ודק י״ב חדש וגם דק הרוצה
קלט איתן סי׳ ז דין הבאת העגלה נחל
חייבה pאת הפיר שיש בה ב׳׳ד ושם כתבנו לתמוה פל דבריכם השקל אלא הוא מחובת בני כסיר כמו שגובץ לבגץ ביככ׳׳נ ולקנוח
• ע׳׳ש. ס׳׳ת ולכל צרכי הסיר ה״ה כאן כיק שהסיר נתחייבה גובק ע׳׳ז
)יב( ואם יחיד רוצה לתת המגלה צריך למוסרה לצבור .זה פשוט ולפ״ז עבו לפי ממון או לפי נפשות ואפי׳ נשים שיש להם ממון
שיחיד יכול לחת דלא מדיף מכל קרבנות צבור ואמרי׳ ופחותים מבן כ׳ יתחייבו וכן משמס קצת במאירי בהוריות שכתב
בד׳ה ד א׳ שיחיד יכול ליתן ובלבד שימסרנו יפה יפה וכ׳^ כרמב׳׳ם. שגובק פד כס״ד לפי בסלי בתים משמס דדינו כמסים שגובי) לפי
מיהו יל׳׳ס אם צריך כאן ג׳> למוסרו לצבור או דסגי שיהא שלו נע׳׳ב סי׳ פ״ת חו״מ סי׳ קס״ג סק״ז וצ״ס אבל דסת כחינוך אינו
ורר! שיתכפח בו כצבור וכנה רש׳׳י כתב בבכורות י׳׳ז ב׳ גבי Pאלא הוא גבי׳ מיק כפרה כסו מחכ׳׳ש בשאר קרבנות וכד׳ד
נמצא מכוק בק ב׳ סיירות יביאו מגלה א׳ בשותפות ויתנו דהייט וינסרוב ר׳י כקשה מהא דפריך בהוריות ד א׳ כיכי משכחת לה
שאם אתם חייבק אנו טחנק לכם חלקנו במתנה ואם אנחנו חייבים שב׳׳ד חזרו בכן והוא לא ידס הא כיון דד׳ש סבר דפר המ״ד גובק
חלקכם נתון לנו וכ״כ כרמב׳׳ם והמאירי כנ׳׳ל סק״ג וא״כ מוכח א״כ נודס לו ודחיק לשנויי שגבו סתם או דנא הוי במתא ולישני
דצריך לתת חלקם ממש במחנה שיהא שלכם וזכו משום דדרשי׳ ולקחו ינק שהוא מהפטורים ממחכ׳׳ש כגון אשה או סבד או פחות מבן
זקני הפיר ההיא שתהא לקיחתה משל אנשי כפיר ההיא אבל רבט כ׳ אסי׳כ דהוא דק גבי׳ מדק צרכי המיר וככל חייבק .ואין בזה
גרשום כתב שם שיתנו שאם אנו חייבק תכפר פליט ואם אתם לדחות דברי כחינוך די״ל דגם זה שיטיא דחיקא ושפיר משני ]דגם
חייבק תכפר עליכם משמע שא״צ ליתן במתנה ואף שאק זה מוכמז אם הוא מדק צרכי כפיר י׳׳ל דמיירי כגון אשת איש או שאר אדם שאק
די׳׳ל דכוונתו ג׳> פ׳׳י נתינה במתנה מ״מ פשטות לשונו משמט לו ממק אפ״כ דבלא״ה משני שפיר[ סוד דקדק מכא דסשני כתם שגבו
שא׳־צ ליתן במתנה ושאלה זו תלוי לכאף אם דק שתהא לקיחתה סתם ואם הגביה מדק קרבנות צבור שחייב אמאי לא כודיפוכו הא
משל אנשי אותה הפיר מעכב או איט מעכב ופ׳׳ל סי׳ ה׳ ס׳׳א ^’’ Tלידס שיהא כקרבן מדפת וג׳׳ז ל״ק דאם צריך דפת א״כ גם אם
שהארכנו בפ״ה להוכיח דבפ״ס כל ככתוב בה מעכב וצ׳׳ע ואק כגבי׳ מדק צרכי הפיר סכ׳׳פ הי׳ צריכק לכודיס לכולם בשמת הקרבה
בכךמ׳׳ול לומר דכיק שיש להם שותפות בחצי המגלה סני דמה יעוד דכא חטאת צריך ידיפה שחטא ואל״כ א״א להקריב אפ״כ
כרי מצי המגלה לא באה משל אנשי אותה כפיר אם איחא דמפכב, דבקרבנות צבור ליכא כ׳׳ז וא״צ דפת ואפי׳ למ״ד שבט א׳ מביא כיינו
ופ׳׳ק לדעת ד׳ג נכי דלקיחתה משל אנשי אותה כפ Tאיט מעכב נ״כ משום דשבס א׳ מקרי קהל והו-ל קרבן צבור ,וגבי ס׳׳ע אפשר
מיהו מצוה הא איכא שתהא משל אנשי כפירכזאת וא״כ יחנו דבאמת צריך דפת או אפשר כיק שאינו קרק א״צ דפת כלל וגם אפשר
במתנה משום מצוה ואפשר דרבט גרשום לא ס׳׳ל כלל דצר Tשתהא דהוי כפק קרבן צטר כיק דכל בני הפיר משחתפק בו וצ׳׳ס ,ויש להביא
משל אנשי הפיר ההיא והא דמדרש תנאים לא שמיס לי׳ א׳׳ג שמיס ראי׳ לדפת החינוך ז׳׳ל מדאיצטריך קרא ולקחו זקני הפיר ההיא
לי׳ וס׳׳ל דמה שצריך להביא משל אנשי כפיר ההיא הוא מדק צרכי שתהא לקיחתה משל אנשי אותה כפיר ההיא ואי ס״ד שמה שגובין
כפיר וכמו בנק ביככ׳׳ג וס׳׳ת )פ״ל סק״ח שצדדנו דגם דפת כמאירי הוא מדק צרכי כפיר ל׳׳ל קרא לככי פשיטא דכל בני הפיר צריכין
דהוא מדק צרכי כפיר ומ׳׳ס כמאירי דעתו כאן כדעת כרמב״ם להשתתף כמו כל צרכי כפיר אפ״כ דקרא מגלה לן שיש חיוב פל כל
דצריך להקנות חלקם במתנה כנ״ל סק״ג( ומה שצריך קרא להכי א׳ להשתתף משום חיוב כפרה שאל׳׳כ לא יהא לו כפרה ויש לדחות
היינו דלא תימא שהחיוב רק פל זקני הפיר דהיינו הב״ד וכנ׳׳ל דאי לאו קרא הר׳א דהחיוב רק פל זקני כפיר וכדמשמע פשטי׳
מיהו אם אחד רוצה לתת בעצמו בודאי דמהני וא״צ כלל למוסרו דקרא דרק ב׳׳ד צריכק להשתתף קמ״ל דכל בני כפיר חייבק ונראה
לצבור אלא שתכפר פל בני כעיר מיהו אפשר דבני הסיר צריכק דמתיבת ההיא יתירא קדריש לה אפ״ג דבסוטה מ׳׳ה ב׳ דריש
להסכים דאל׳׳ה אפשר שאין יטל לכפר עליכן בפ״כ דאינכו ניחא לה לדרשא אחרינא גבי פיר שאק בה ב״ד י״ל דטובא זקני כפיר ההיא
להו למעבד מצוה בממונם וצ״ס ופ״ל סקי׳׳ט .ויש להביא ראי׳ כתובק בפרשה ,ויתק עוד דכונת כחינוך משום דאורחא דמינתא
דלקיחתה משל אנשי אותה הפיר אינו מעכב דתק בקדושק נ׳ץ ב׳ דנשים אק להם ממק דמה שקנתה אשה קנה בטלה נקט חיובה
כמקדש בפ״פ אינה מקודשת והייט משום שאסורה בהנאה כדמס׳ פל הזכרים אבל ה״ה אם יש אשה פנוי׳ או אלמנה שיש לה מסק
בגס׳ שם וקבה ל׳׳ל טפמא דאסורה בהנאה תיפוק לי׳ שאק מי חייבת להשתתף אבל אק נראה כלל כן שכרי כחינוך בא לפרש
שיקדש שכרי אינו שלו pשל בני כפיר ואק לומר כיון שיש לו כאן דיט כמצוה וחיובה וכמו בכל מצוה לכן נראה כמש״כ.
בה חלק ש״פ יכול לקדשו בחלקו דמ׳׳ס אין לו זכות בזה לקדש שהרי
)ח( ולפ״ז כל זכר כף .כמו במחצית השקל וכמשנ׳׳ת.
קנוה למצותה ואק לו זכות בה ליקח חלקו דהרי היא של כל בני
הפיר לפשות בה מה שנקנית בפבורו ] ור שזהו כטפם שאמרו )ט 0ואפי׳ לא כי׳ אותו היום בפיר כר .וכר׳ל דכיק שהוא מבני
בירף נדרים פ׳׳ה ה״ח דהמל־ןדש בס׳׳ת אינה מקודשת וT׳ש ברידב״ז כפיר חייב בכפרה שהרי אק כטפם שמא הוא כרוצח
מיהו אם נאמר דגם נשים צריכין נהשתהף בדמי המגלה אולי יכול מר׳ל סק׳׳ו ,מיהו יל״ס אם הב״ד לא כיו באותו יום בפיר איך
להקנות לה פרוטה מחלקו שיהא נם לה חלק בפ״פ וצ״ס[ ואק יאמת ידינו לא שסכה שלא בא לידינו ופטרנוהו כרי לא כיו אז
לומר דכאן מיירי אחר שכבר נטרפה וקברוה ואז כבר נתייאשו בפיר ף״ל דמ״מ כו׳׳ל להעמיד ממונים אחרים להשגיח בשפה שהולכק
הימנה בד כפיר וכפקירוה ואם אח״כ הוציאה מקברה וקידש מהעיר ואם באמת לא פשו כן יתבאר בסי׳ ט׳ץ סקי״ד אם מעכב
בה כו׳׳א דקדושיו קדושק אי לאו משום דאסורה בהנאה שזה לא פ׳׳ש.
יתכן דבגס׳ שם מפרש מ׳׳ט כפרה כתיב בה כקדשים וכתבו כתום׳ ) Cיכל כדרים בתוך פ׳ אמה כר .כמו לפנק סירוב כמשנ׳׳ת בסי׳ ף
שם דקרא זה איירי מחיים דאילו לאחר פריפה ^רא אחרינא נפקא ס״א דכ״ז מקרי פיר א׳ וכן אם בית בתוך פ׳ אמה ובית
ופרפו שם שם תהא קבורתה אלמא דכאן מיירי מחיים ונהי דליכא אחר סמוך לו ככל דינו כמו בסירוב.
לאקשויי מכאן למאן דלית לי׳ ירידתה לנחל איתן אוסרתה די׳׳ל )יא( ואם יש שני פרים כף .ג״ז נתבאר שם בפ׳׳ה וכמו בסירוב
דאיכו מוקי לה לאחר פריפה מיהו חזיק דסוגיית הגס׳ מוקי לה וי׳׳א אף בית ופיר כמשנ׳׳ת ככל בסי׳ ף ס׳׳א ב׳ וכל
קודם פריפה וא״כ קשה סי יקדש בה כרי אינה שלו אפ״כ שיחיד כדינים שייך גם כאן ע״ש ,מיהו כפרים פאק בכן ב׳׳ד א״צ להשתתף
יכול להתנדב וא״צ כלל למוסרו לצבור וא״כ היא שלו ויכול לקדש אפי׳ נמצא כחלל סמוך לק אף שכסה אחרונים ]הבאט באורך
בה והשיב לי מרן החזק איש )שליפ׳׳א( זצ״ל דמשכחת לה שז׳ טובי בסי׳ ף ס״ה סק״ג[ תירצו פל קושיית כתום׳ בב׳׳ב כ׳׳ג ב׳ למה
כעיר או שכל בני הפיר הסכימו לתת לו את העגלה או לתת לה נמצא סמוך לסיר שאק בה ב׳׳ד מניחק אותה ומודדק אחורי׳ והרי
במנוח מדק פרב ופרפו עגלה אחרת )כגון שמצאו אחרת נאה הימנה מתוך כקורבא מוכח שהרוצח יצא מכפיר שיש בה ב׳׳ד ותירצו דכפיר
פ׳׳ל סי׳ י׳ ס׳׳ד וע״ל סי׳ מ׳ ריש סק׳׳א רה שהבאנו בשם מק שיש בה ב׳׳ד פוטרת כל כפרים שסביבותי׳ שפלי׳ מוטל להשגיח פל
וצ׳׳ס ופ״ס נסי׳ י׳׳ג ס״ג( ,ויש להביא פור ראי׳ נדטת ר״נ ז״ל כולם מיהו פשוט דא״צ הס להשתתף בדמי המגלה שהתורה לא
איתן סי׳ ז דין הבאת העגלה נחל קמ
חל בשפה שב״ד חזח או פכ״פ בשפה שרובם מטאו ולמה נתב דבמולק ק״מ א׳ אמרי׳ גבי צ״מ סהורוה פרם לסיפוס ופריך מדתגא
משפת הוראה( ומ״מ יראה לי שאק זה נאמר אלא דרך משא ומתן דר׳י נפקא דיליף מכשיר ממכפר פי׳ צ״מ מפ״פ )כ״פ כר׳׳ש בנגמים
ודחי׳ בעלמא שכקרבטת עיקר כפרתם בחשובה וודת כמו שביארט פי׳׳ד מ׳׳ה ונ״פ כרמב׳׳ם נמשי׳׳ת נע׳׳ה גסי׳ ס׳ ס׳׳ג דלא נרש׳׳י(
בילדותינו בחיבור כחשובה ואם מת לו בחשובה אק כאן צוע בקרח אלא ארנב׳׳י למעוסי צפרי מיה׳^ ומבואר דמגלס פיה׳׳ג כשרה גע״ע
]טנתו ג״כ כמש״כ רש׳״ רפ״ג דמפילה משום דמיחתו כיפרה דאל*כ דאל׳׳ה הדר היקשי נילן« מכשיר ממכפר ול׳׳ל קרא דסכורו^ ואיו
אפי׳ מחיים נמי לפטר ובחנם כעיר בזה המגי׳[ ואם שלא בתשובה יהכן דפגלה פיה*) כשרה הא אק זכי׳ במיה*) ולאו דידהו גינהו
אק כפרת קרבן טלה לו טד ואחר שכן אק גוביינת פר כפלם עבית אפ״נ דלקיאתה משל אנשי אותה הפיר איט מעכב ויש לדמות דהא
אלא ק החיים וכן עיקר פכ*ל ויש להביא ראי׳ לדעתו ז*ל שאק כפרה דלא משכמ״ל נפ*ע עגלת פיה*) לא שייך למילף מכשיד ממכפר
למת אפי׳ כשמכפר גט אמיים מדאמרי׳ בירר פ״ב דשקלים כ*ו כיון שאץ זה פסול בפ׳׳ע אלא דלא משכא״ל שיזכו בה ופשומ )ובעיקר
הפריש שקלו ומת יפלו לנדנה ופסק כן כרמב׳׳ם ז*ל ואם נאמר דק פגלת פיה*נ יתבאר בפ״ה בסי׳ ת׳ ס*ה(.
דאית לי׳ כפרה אמאי לא יתן שקלו כ ט טלם ומכפר עליו טגו )יג( וברכנו גרשום משמע כו׳ .כבר נתבאר בס׳׳ד ובהכי ניחא הא
דמכפרה אחיים ונפ״ב דתטרה ט׳׳ו ט משני אקושיא דשטר ר*ח דDנכד pפ*ס א׳ שהזקן ממרא הביא ע״פ פל כפיר
לגי׳ כשטמ׳׳ק ורבט גרשום ודילמא שאני שטר דר*ס דקאיתי׳ ^־וב שיצא לו במדידתו דדומק קצת לומר שגבה מכל בט כפיי כיק
צבור וגם סוגייתט דהוחות י׳׳ל דלמסקנא דטגו דמכפר טושב נרי שב*ד כגדול לא כורה pואם זיכה לכם צ*מ אם מכט כיק שזיכה
הא דר׳ס וא״כ אמאי יפלו לנדנה אטינ דבאמת אפי׳ ט ט אק מכפי לכם רק פ*מ לפרוף ופ*פ דק אק לו לערוך שהרי ב*ד כגדול לא
אמתים ודחויא בעלמא הוא דקמדסי לי׳ ולהכי לא יכול ליתט לשקלים פסקו pוצ״ע אך אפשר שהסכימו לו בני כפיר לזכות אגל לדעת
ולפ*ז א*צ לגנות ממתים לפר כע*ד ופשוט שגם מחה׳׳ש לא יגט ר*ג א*ש בפשיפות וכן ניחא ההיא דקדושק וההיא דחולק כנ״ל
טורשים אע*ג שכנר נתחייב אביכם שהרי לא נתחייב לנדנה אלא בסקי׳׳ב.
לשקלים וזה אק שייך שיתן פחה שהח אפי׳ יתן לא יהא לו כפרה. ) CTואם כי׳ לצבור עגלה אף שלא קטה לשם עגלה פרופה יטלק
אבל דבח כמאיח תטהים דכא דרשי׳ מקרא דכפר לעמך ישראל לקחתה לשם ע׳׳נג בתוספתא סוף חולק שנינו כמוצא
דיוצאי מצרים צמכק כפרה ור*ל נאי סאיז שדח נ טר זו ונמצא קן לא יסהר מ את המצורע שנא׳ ולקח משמע דילפי׳ מולקח דצרין
הרוג בטרם ולא הביאו אז ע*ע מתכפרים פתה נמש*כ הרא*ש שיקנה אותו לשם צ*מ אבל אם מצא קן כיק שלא קנהו לא מהט
נכוחות כאן ויש*י בכריתות כ*ו א׳ ויתבאר נע*ה להלן סעיף נ׳ אמנם כרמב׳׳ם השמיטו בה׳ מצורע ונראה משום דהוא עד המשנה
וא״נ מבואר שצחכק כפרה ולא אמרי׳ טתתן כיפרה ובכריתות בחולק לא קח אדם אם על כבנים אפי׳ לטהר את המצורע משמע
כ*ו א׳ פשיט טנה שחייבי ט׳ע שעבר פלי pתכ״כ חייבק להביא אחר דכמוצא pכשר לטהר את המצורע ולא בפיק ולקח שיקנה לשם
תה*כ מדנשאר סתב איוצאי מצרים וא״כ טכרת שנשאר חיוב ונראה צ*מ )דמשמנג שם שהמצורע עצמו מצאו דאמיי׳ ליתי עשה ולדחי
דודאי נע״ע טדה כמאיח שנשאר חיוב דכח כתורה גילתה כאן ע*ש( א*כ כ*ש גע׳׳ט דמשמע גקדושק נ׳׳ז א׳ דבצ*מ הלקיחה מצוה
שאק טתה ולא שום דבר מכפר פד שיביאו טלה ונכחתוס שם כמש*נ שם תד*ה מי ולא גפ״ע אך י*ל דגם בע׳׳ע הלקיחה מצוה
דנפי לטמר דוכ*נ מכפר משני רבא א״ק ולאת לא יכופר וגר כדכתיב ולקחו אלא דאית לי׳ גבול אחרינא שהוא ירידתה לנ״א
פירש*י אץ לך טם כפרה אלא זו וכר עכ*פ הכא גלי קרא שאק אבל צ*מ אין לו גטל אמרינא פ׳׳ש בגמ׳ ופי׳ רמב*ם ריש כ׳ פרה
שום דבר מכפר יק הבאת כטלה וכאן נאמת נשאר החיוב גם אדומה שכתב ואק לוקחק עגלה ומגדלק אותה שנא׳ ויקחו אליך
פל כמתים וא׳׳ח א״כ איך מדמה כגט מפ*פ לכאן דאץ כצבור פרה ולא עגלה לא מצאו אלא פגלה פוסקק עלי׳ דמים ותהי׳ אצל
מתים הא שם גזכ*כ דגם המתים צריכץ כפרה י׳׳ל דשפיר מדמה בעלי׳ עד שתגדל ותפשה פרה ולוקחק אותה מתחמת הלשכה משמע
דנכי דהתורה אמרה דגם כמתים צריכץ כפרה ט ט אט טיטת דהלקימה מצוה אבל נראה דכוא דוקא בפרה אדומה דאיכא קרא
יש להדרים היום בטר זו עם אותן שהיו דחם בטר זו לפד כרנה יתירא ויקחו פרה ולא עגלה אבל בשאר לקיחות לא דרשי׳ הכי כדמוכח
שנים שיכפח עליהם ונשלמא אם נאמר שאץ הצטר מתים א*ש מההיא דצ*מ דלא קי׳׳ל כהאי תוספתא וע*ע סה לקמן סי׳ י׳
דמ*מ שם הצבור נשאר על בני הטר מאז ועד עתה ונקרא גם ם*ג באוע ושם הבאט מתוס׳ הרא״ש בקדושק דגם בצ*מ אק
פתה שנמצא צבור של הטר ההיא ולככי יטלץ לכפר גם toכמלל כטנה לקיחה ממש ע״ש.
ההוא אבל אם הצניי מתי® אז יטלץ לכפר על הצטר ההוא ) (10ואם מתו קצת סכצנור כר .גרסי׳ בהוריות ר א׳ כבאים מהשבי
וזה ראיית ר״פ ]וזהו עקר חידושו של ר*פ דאט׳ג דמסו טלם כר הקריט עולות פחם י׳׳ב ואמר ר*י על ע*ז שפשו
סקרי עדיץ שהצבור נסקוט טסד ובזה מיושב נע*כ כל מה שנתקשה נימי צדקיכו וסחך והא מייתי להו כנהו דחטאו אר*ם אק מיתה
נב*ש כאן ובלא ר*פ כייט אוסרים דחטאת צבור אץ ממה הייט בצמר מנ*ל לנ״פ הא ט׳ משנדר דר*ח דאמר רחמנא מייתי מתחמת
משום שאץ מצוי שחב כצבור יטתו בחיי נהמה זו וכמש׳׳כ כמאירי כ ^ ה והא ידיתי לכו מישראל והנהו דפיישי היכי מייתו אלא
קס-ל ר*פ דאפי׳ ידט׳ שמתו מייבץ כצטר השד להביא דסקרי ש*ס סטאת שמתו בעלי׳ בצבור קרבה מי דמי שפיר ר*ח דילמא
שהצבור קיים( והגט חחה דשאד התם ט ט דמכפיה אסיים לא מייתא מצטר אבל הכא ודאי ידיתו אלא טפמא דר*פ מהכא
כלומר אף שאץ זה אוט כצטר ואם לא נמצא סלל בידהם באמת כסר לעמך pראל אשר פדת ס ראוי׳ כפרה זו שתכפר על יוצאי
אץ יטלץ להניא פטר יוצאי מצחם אפי׳ יודטם בבירור שנמצא מצחם מדכתיב אשר סדת מי דמי המם טלכו איתינק מיט דמכפרה
אז חלל שלא הביאו עליו פ*ע מ*מ כ ק שחיינים בשביל פצסם אסיים מכפרה ניד אממים אלא הכא מי הוו חיים אה*נ דכתיב
א ט רחמנא דסכפר פל כל המיונים שהי׳ בטר זו דל»ץ זה מכד וי מס מכככנים וכלוים וראשי כאמת וגו׳ ודלמא מועטק הוו
קצת שם צטר שעל בד טר זו ואפשר שזה נשאר לפי כאמת ג*כ ולא רטם כת כנתיב ולא הכירו בקול תחפת כשמחה לקול בכי
ומש*כ כמאירי שזה ח טי בעלמא טינו מה דמדמה לה לסר כט׳ד כפם ס*נ סוגיית הגיר וכתב כמאיח שם יראה מפשוטה של סוניא
ומסק צ*נ רבים כוו וזה חחוי דשם נאמת לא מכפר כלל אמתים צבור לאתב קרבטתיכם ומס לו שאף הוא מתכפר זו שכל שהוא
אבל כאן נפ*ע גזכ*כ דמכפר ואפשר ג*כ דג*ז איט לפי האמת בקרם זה אף לאחר סיתתו נכלל כצמר וכמו שאמרו נפר לפמך
דלט כאמת הלכה כר*פ דאץ כצטר מתים כלל ו6ןסן יתבאר נזה ישראל אשר פדס שאק ה*ל ונכפר :4ם ומה ס*ל ונכפר לכם ראוי׳
בפ*כ .עכ*פ נפ״ע מטאר חש כפרה גם למתים וממילא לפ׳׳י כסיה » שמכפר toתצאי מצרים ופרשו בה ידט דמכפר לכני
כמאיח טבץ כמטן ג*כ מכמתים מאט שהיו נשפת מציאת כחלל דאינון סיי מכפר נמי לכד דאי^ מתי ומכאן הייתי דן בפר כפלם
וכבר נתטיט נזה דש לכם כפרה ואפי׳ לפ׳׳ד כחינוך חלפי׳ ממחה׳׳ש מר של צמר שהוא ענה בתחלה נסו שביארנו שאף הוא עבה
ובמחה׳׳ש אץ טבץ מהמתים אע*פ שנתחייט כמשכ׳׳ל טכו לפדן מממון כסתיס שמתו משפת כהוראה ואילך )צ׳׳ע דלכאד כחיוב
קמא איתן סי׳ ז דין הבאת העגלה נחל
שאץ מכירץ את כרוצח חייבה תורה על כל בני כעיר כפרה ולהכי כא ע*כ לא שיין לדמויי למיוכ׳׳ש דשם אק שייך לגבוה שאין לו נפרה
פריך שפיר דחטא שאץ מכיר ט אלא כמקום הוא ומשט דמ״מ משא׳׳כ כאן שגלחה חורה שיש לו כפרה ואפי׳ למשכ״ל בדמה רבנו
הורג מכיר מי כאנשים המכירים אותו שבכחם כי׳ למונעו מכרצימה נרשום דהגוביינא של סר הנדד הוא מדץ צרכי המיר כמו בנק ביהכ׳׳נ
וצ״ל דתירון זה כרנק דהכא דקאי אכורג דאי כרנק דתק הרי מ*מ דץ המאירי נכון דה׳׳מ שיש לו צוע בזה אבל במה שאץ מתכפר
ההורג אץ יודע מי ראה כנכרנ וספח בלא מזץ ו ^׳ ואץ לומר שייך לגנות ממט ובמ׳׳ע שמתכפר בודאי גובץ ממנו ,ומג
דלרנק דתמ proנהרג מכיר דהרי הנהרג מכיץ דאץ חי פתה להלן שצדדט מוד נדמה המאירי ד׳ל.
לא מקרי מכיר כסשכ״ל וכ״ז דוחק והר״ד וינפרויב נ״י אמר דח׳ל )נח( ואפי׳ מנר יזה׳׳נ צרינץ להניא מ״נג שנינו בתוספתא דכריתות
משום שאץ ברור דמפיר זו יצא כרוצח pדכתורה אמרה לילך פ׳׳ד ה׳׳ב חייבי פ*פ שסבר מלית יוה״כ חיינץ להבגא
אחר קורבא דמסתמא מכאן יצא הרוצח ופכ״ס מכלל ספק לא נפקא לאחר יוה*נ וכ׳׳ס הרמב״ם בס׳׳י מרוצח ה׳׳י ומביאץ ואפי׳ לאחר
ופ״ז קאמר דחפא שאץ מכד בו אלא כמקום הוא מאתה פיר יצא כסה שנים שחייבי מ׳׳מ שסבר סלי׳ יוה״כ חייבץ ^:ביא אחר יוה״כ
כרוצח ומשני הורג מכד מאתה פיר יצא ]ופ״ל ס״ד כתנט ג״כ ובמאירי סוסה מ׳׳ז כ׳ נתב אפי׳ לאחר שתי שנים ואץ מובן ואולי
סברא כזו[ וצ״נג ורנא משני א״ק ולאת לא יטפר לדם אשר שופך כוגתו לסי שמגלה נח שנחה והמגלה הזקינה לאחר נ׳ שנים וצרץ־
בה נ״א נדם שופט פירש״י אץ לך שום נפרה אלא זו פ״פ פל להביא אחרת ויותר נראה שהוא מ׳׳ם וצ׳׳ל כלשץ הרמב׳׳ם ,ובכריתות
הספק והריגת כהורג על הודאי וקשה ע״ע מאן דכר שמה הא י״י א׳ אמרי׳ חייבי אשמות תלויץ שסבר סליהן יוה״כ PTO0דא׳׳ק
כ״א בדם שופט כתיב ודוחק לומד דס״ל אם אינו ענץ לודאי סכל חפאתיכם וגר מפא שאץ מכיר בו אלא המקום יוה׳׳כ מכפר
דא״צ למעט תנהו פנץ לספק ט״ל דססיך אכא דדרשי׳ בכתוטת ופריו התם פונא מספק נזיר ומצורפ ויולדת וסופה תכפר יוה״כ
ל״ז ב׳ ולאת לא יכופר וגף מכאן שאם נמצא ההורג אחר שנפרסה ומשני לכולהו והדר פריך אלא מפתה ע׳׳פ שסבר פלי׳ יוה״נ וכף
כמגלה שכורגץ אותו ומשמע לי׳ דקרא מיירי אחר שנסרפה מדנתיב אמר אניי הורג מכד פי׳ וא״נ איט מפא שאץ מכיר נו אלא
כ״א בדם שופט משמע ולא נדם כמגלה מכלל דנפרפה כמגלה המקום ואינא למידק תינח היכא דההורג קיים אבל הינא דמת
ולהכי מ ד ק הכי אלמא שאץ כפרה אחרת אלא עריפת עגלה על ההורג הכפר יוה׳׳נ ואץ לומר דג׳׳ז מקרי מכיר כיון דבשפת מברה
הספק והריגת כהורג על כודאי דאל״ה אמאי ממעט נ״א בדס הכיר אנד׳ג דהשתא מת דהתק אשתו ואחותו בנית שגג בא׳ מהן
שופט ולא בדם כעגלה כו״ל למטפי נמי יוה״כ דהרי גם הוא יאץ יודע באיזה מביא אשם תלוי ופ״כ צ׳׳ל שהיא מתה או שכחה
מכפר אלמא שאץ נפרה אלא בדם )ואולי זו גם טנת כרש״ש אח״כ דאל׳׳כ הרי אפשר לשואלה ואכולהו א׳׳ת קחני במתני׳ שאם מבר
שם אלא שלא כבק הא דנתוטת ע״ש( ובהני מיושב מה שהקשה יו״כ פפור משממ גם אהאי דטדס בשפת ממשה ואח״כ שכח }ואף
בבאר שבע דכא איצפריך כאי קרא להא דכתוטת דאדרבה אכא דאפשר לאוקמי בדוחק שהיו שם הוא וגיסו וספק נתחלפו גשותיק
דנחונות סמיך .דנ ט גרשום נסב רנא אמר מש״ה לא מכפר עלי׳ כפפות ולא ידמו לא הבפלים ולא הנשים או שהיתה ישנה ונה״ג אבל
יוכ״כ דפגלה לא מכפרה פל הורג יא״ק יל^ת לא יכופר נ״א פשפוה המשנה לא משמע בהכי ונם קשה לומר דבכה׳׳ג דמתה או
נדם שופכו ואץ מונן דמה בכך דלא מכפרא על הורג מ״מ על שכחה לא יכפר יר׳כ[ אע׳׳כ כיץ דבשפת הבאת הקרבן אץ מניר בו
כצבור מכפרא וע״ז תכפר יוכ״כ ונראה דרבט גרשום ז״ל מפרש יף׳כ מכפר ד׳׳ל דכאן נפ*פ לא משנח׳׳ל דהא אץ פ״פ אא׳׳נ לא טדס
דס״ד דע״ע מכפרה נמי אהורג ואע״ג דתק בסופה נמצא כהורג סי הכהו ולפולם מיישי׳ שמא ההורג קייס וצריכץ להביא ע׳׳ס אלא
את״כ נהרג אפשר דס״ד דכ״ז שלא נמצא כעגלה חולה סליו ולכני דלפ״ז אם פדים ראו ההורג ואץ מכי pאותו דמבואר בירף דפורפץ
פריך בפשיטות דחפא שאץ מכד ט אלא כמקום מי ההורג ]ומיושב כנ״ל סי׳ ד ס׳׳ב אם ראו שמת הרוצח לא יפרסו לאחר יו״כ וצ״ס,
מה שנתקשיט בזה הרבה לפיל[ ומשי יניס יא״ק ילאת לא יטפר וראיתי בשפת אמת שהקשה כיץ דפ׳׳ס אץ מכפר פל ההורג Pפל
ודרשי׳ בכתובות דכורגץ אותו אלמא דאץ מכפר כלל אכורג ועל בני הפיר א׳׳נ מאי משני הורג מכיר דמ״מ בני הפיר אץ סכי p
בגי כפיר לא שייך לאקשויי מפא שאץ מכיר כף דחפא של בט כפיר ואץ מוק דמה בכך שאץ מכפר אהורג מ״מ כיץ שההורג מכיר
ככל מכירץ משום שאירע התקלה בעירם וכנ״ל ולפיחשו ג״נ ל״ק לא מקרי חפא שאץ מניר בו אלא המקום ואולי טנתו להקשות
קף כב״ש דאיצפדך להא דכתובות דג״כ ם״? אהא דכתוטת ולס- ניץ דבני העיר א״צ כפרה על שהרגו שכרי הם לא הרט אלא פל
זה משמע דאביי ור^ דמשט שנויי אחריט ס״ל דבאמת תולה ומכפר שנמצא תקלה זו בשכנותם וא״כ חפא זה אץ מכיר בו אלא כמקום
על כהדג ג״כ נ״ז שלא נמצא כרוצח ולק׳ סי׳ י״ז ס״א סק״ה יתבאר דמה שכחצח מכיר הוא חפא אחר דכייט חפא כרציחה שע׳׳ז אץ
נזה נפז״ה .ובשפת אמת מפמ פי׳ אחר דכיק מסיג ילאת לא באה כלל הנדע אמנם באמת צריך ביאור עיקר קושיית הנס׳ מננ׳׳ס
יכופר כף א״נ אמרה תורה דבש״ד צריכה האת כפרה וע״ז לא דלא דמי לכל כט דפריך מספק יולדת וסופה וכף דכל כני ספק
מציט דיוכ׳> מכפר טל האת אלא פל כצטר וקשה דכא כיכא שאץ נינכו וכוי אץ מכיר בו אלא המקום אבל בנד׳ע אץ שום ספק
חיוב פ״ע יו״נ מכפר גם פל ש״ד כמו פל כל עברות שבתורה וא״כ דהרי ידעי׳ שנהרג קרוב לסיר זו וחייבה תורה בט כפיר נפרה
ע״כ הא דאמרה תורה ולאת לא יכופר וגף כייט במזיד ונודע פל שנמצא כחלל בשכונתם וא״כ מה שייך חפא שאץ מכיר בו כף
מי כרוצח וא״כ מה מייתי לככא לחייבי ע״ע שלא טדע מי הכהו דהרי אץ כאן ספק כלל וככל יודעים כחפא אך כנה בב״ב כ׳׳ג ב׳
דבהני לא מייד קרא .ורב פפא משני א ק כפר לעמך ישראל וגף מבואר דמה שכפיר כקרובה מביאה ע״ע משום שהרוצח יצא מהם
ראוי׳ נפרה זו שחכפר פל יוצאי מצרים סירש״י על יוצאי מצרים ובסופה ל״ח ב׳ אמדי׳ אץ ע״ע באה אלא בשביל צרי כפץ כף שפטרוהו
דכתיב אשר פדית והרי כמה יו״כ פבד עליכן ופדיץ pצריכץ בלא מזק ובלא לוי׳ כדפירש״י)ואפ׳׳ג דכזקנים מתודים שלא פפרוכו
לכפרה זו אם נמצא מלל ביניכם וצ״ל דיוצאי מצדם לאו דוקא דבחו״ל כף חיישי׳ שמא א׳ מבט הגדר ספרו בלא מזץ ולוי׳ כמ׳׳ש מכרש״א
אץ נוהג דץ ע״ע כנ״ל סי׳ א׳ ס״א ומבואר ביד׳ ר״פ ע״ע ואפי׳ שם( ובאמת דבר wמלוי נפלוגתא בירד פ׳ ע״ע דרבק דכנא ס״ל
ז׳ שכבשו וז׳ שחלקו מיבעי לי׳ שם אלא י׳׳ל נאי האת קרי לי׳ דידיט לא שפכה ופיניט לא ראו קאי ארוצח שלא ראוהו ופטחהו
יוצאי מצדם משום שהיו בהם כרבה מיוצאי מצרים פי׳ נ״ב קכ״א ב׳ בלא pורבק דתמן ס״ל דקאי אנכרג שלא פטרוהו בלא מזק ולוי׳
וכייט אותם שהיו דדם בפיר זו מתבאר נע״ה להלן נס״ב ורבט וסוגיא דסופה נרבק דתמן ולכך קאמר דפ״ע באה פל צרי כפץ
גרשום כתב ר״פ אמר מככא מצית יליף דלא 'מכפר יוכ״נ במקום ולרבק דכנא חיישי׳ שאתה מבט כעיר חיפו על הרוצח ולא מסרוהו
עגלה דכתיב כפר לפת ישראל וגף מאי אשר פדית כלומר ראט׳ ל pאו שלא כוכיחוהו כראוי ונט״ז יצא לחרטת רמה וכבר כתבט
זו כפרה של עגלה שתכפר על יוצאי מצדם על כל ספק שפיטת דמים ק בסי׳ ר ס״ד נשם כחת״ס עכ״פ איך שיכי׳ אץ כקפידא סל כל
שגעשו משיצאו ישראל ממצרים ומדקאמר שמכפר על יוצאי מצרים בט כעיר אלא חיישי׳ שאתה מכם פשעו או ברוצח או בנרצח וכיץ
מכלל דנל יוכ״כ שהיו בנתיים לא כיפר במקום עגלה עכ״ל ואע״ג דלא ידפי׳ הי סיטיכו דגם הם עצק אץ יודעץ עתה מי פשע כיח
איתן סי׳ ז דין הבאת העגלה נ ח ל קמב
הר״ד וינערוב נ״י הפיר דאסשר כיק דלפנק כג מיני מרבינן מכפרה פהזכיר פג כ; ספק ש״ד 5״ל דכוגתו דוקא ע :מחוייבי פג5ה
נתיב בה כקדשים אפשר דגם לענק בל תאחר מרבינן מינה דכא וכדמסיים דהא פל פאר ש״ד באמת מכפר ייה׳> וכמו פל כל
דעת המנ״ח עצמו דלכל מילי ילפי׳ מכפרה כר,דשים כדלק׳ סי׳ ח׳ פברות אם פשה חשובה ועוד דמהאי קרא לא פמפי׳ אלא מחויבי
ס׳ה מיהו גם בקדשים פצק בקרבנות מצרכינן קרא לחטאות ואשמות T׳פ ופ׳> כונתו כמש׳׳^ וראיתי בב״ש הוריות ף א׳ שנתב דמדקאמר
ונדרים ונדבות פ׳׳ש .ונראה שיש להוכיח שאי! בפ׳׳ע בל תאחר דאם לשק זה ראוי׳ כפרה זו שתכפר ולא קאמר כפרה זו מכפרת אלמא
איחא דהוה בה ב׳׳ת הוי מחייב פלה לאלתר כמו בצדקה משום דר,יימי דבאמת אק מכפרת דמתים א׳׳ל כפרה דמיתתן כיפרה פליהן אלא
.ניים וכ׳ה כתוס׳ בפ׳׳ר ,דד׳ה גבי תרו׳׳מ דכא לא שיין נביכמ׳׳ק דראוי׳ ככפרה שתכפר ול׳׳ל דמפרש סוגיא דהוריות ומדייק מינה
ומה שיין בה ג׳ רגלים וא׳> אמאי אמרי׳ בפ׳׳ק דשר,לים דבט״ו באדר דאק כצבור מתים דנכי דכמתים א״צ כפרה מ״מ בני כפיי שנשארו
עורפי! את העגלה הא קפבר בבל תאחר פד ע׳מ באדר ואפי׳ חחתי pפליהן תכפר הפגלה שהם פכשיו בני תיובא דאק הצבור
להסוברים דבכל מילי איכא בל תאחר בג׳ רגלים אפי׳ דברים דנא מתים ופ׳׳ד שכתבנו לפיל בדפת כמאירי והא ומדייק בשמפחק
שייכי בביכמ״ר ,ג״כ יש קצת ראי׳ דאין קבעו ב״ד prע׳מ באדר בכריתות דחייבי ע״פ שפבר פליהן יוה׳> חייבק שפיר מדייק דנכי
חימני! דפברו בבל תאחר כגק שכבר עברו ג׳ רגלים ואי! גומר דכל ומיתת! כיפרה פליכן בלא׳׳ה ובני כפיר שמביאק אין מביאי! אלא
הזמנים כללו קבעו שב״ד צריכק לפנות ולבקש אולי יש חיוב של הבאת בשביל שה! כיום פומדק תחתיה! מ״מ אם יוכ׳׳כ כיפר כבר נפערו
פ״ע דבזה לא שיין מאחר שזה לא יחכן שאק כדברים אמורים פל מפ״פ ול״ש לחייב בני כפיר כשתא ומ״מ קשה דכא בהוריות אמר
ב״ד כגדול שבירושלים אלא פל כל ב״ד שבכל פיר כדמוכח מכני בהדיא מינו דמכפרה אחיים׳ מכפרה נמי אמתים אלמא דמתים צריכק
דחשיב החם דנק דיני ממונות ומתקנק את כדרכים וכר והם מדפיס כפרה ואפשר דדפתו כדפת כמאירי שכתבנו לפיל דדיחויא בפלמא
אם צריכק להביא אם לאו וכ״ש לדעת כרמב״ם שכבר המזה המדידה הוא ואפשר דגם דפת כמאירי כ! ובזה א״צ לדחוק מפכ״ל דבפ׳׳פ
כמשכ״ל שא״א להשהות כחלל פד ע׳ץ באדר בלא קבורה א״כ ידוה מודה כמאיד ומ״מ קשה מאד לפרש כ! דא^ מה פנק יוצאי מצרים
להם שחייבק להביא וא׳ע פוברק פל בל תאחר אע״כ שאק בפ׳ע םא*צ כלל כפרה עכשיו ועוד אם לשק ראוי׳ משמע שא״צ באמת
כלל בל תאחר מיהו אפ xלומר דהרמב״ם שהשמיע באמת כאי כפרה היכי ס״ד בהוריות דמכפר פלייהו ופכ״ס דכת שאר כראשונים
דינא דבע״ו באדר ב״ד נפנק לפריפת כעגלה אפ׳׳ג שהביאו לענק אינו •pובספרי ם״פ שופעים שנינו אשר פדית כ׳ מלמד שכפרה
שאר דברים ברפ״ח מה׳ פרכק ורפ״ד מה׳ סופה ס״ל דהירף לשיטתי זו מכפרת פל יוצאי מצרים כסר לעמן אלו כחיים אשר פדית אלו
אזיל דס״ל דכקבורה קודם המדידה וממילא קבפו זק להמדידה כמתים מלמד שהמתים צריכים כפרה נמצינו למדים ששופך דמים
בע׳׳ו נאדר אבל לפי מה שפסי ,שהר,בורה אחר המדידה וא*כ כיק חוסא וגי׳ כגד׳א ששופך דמים חועא פד יציאת מצרים וכ׳ה במדרש
שהמדידה כיתה מיד שא״א להשהות כחלל ממילא חיינק מיד נפריפה תנאים וק הוגה נילר,וע וכן העתיר ,בשבלי כלקס מובא בב׳ vאו״ח
משום בל תאחר ולשי׳ כירף שהמדידה נט״ו נאדר י״ל שלא נפנו סי׳ רפ׳׳ד פ׳׳ש ונראה דב׳ דרשות pבספרי דדרשא ראשונה מלמד
ב״ד הגדול לחפש אולי יש באתה פיר חיוב מדידה ופכשמ נפנק לזה כף הוא דרשא דגס׳ דכיימ אם נמצא מלל ביניכם ואח׳׳כ מתחיל
שכרי אק ידוע להם אבל אחר שכבר נודע נאמת איכא בל תאחר דרשא אחרת כפר כף כמו דבר אחר והייט שפ׳׳י כחעא צריכק
וגם נלא״כ י״ל דפל כמדידכ שפל ב״ד כגדול לא שיין כלל bתאחר גם כמהים כפרה פל שיצא מחלציכם pכזה ופל זה מכפרת העגלה
שאק זכ חיוב כפרה וממילא גם פל בט כפיר אק בל .תאחר שלפני גם פל כמתים ואק לזה טנק עם הא דנאמר בגמי ייח ולגי׳ כגר׳׳א
שמדח ב״ד כגדול פדיק אק עליכם חיוב אבל אחר שכבר מדדו בספרי שם שהשמיע דרשא ראשונה אק כא! בספרי כלל דרשא דגמ׳
וחל חיוב ככפרכ פלייכו ממילא איכא בל תאמר ולכן כשמיעו מיכו דידן מדע דהא ד׳ס קאמר לה ולא קאמר תניא וגם פליגי פלי׳ שאר
אק זה מוכרח כלל שהרמב״ם השמיטו די״ל שכרמב״ם סמן פל אמוראי ומה שהקשה הב׳׳ש בהוריות ף א׳ מאי קאמר מנ׳׳ל לר״פ
מש״כ שם שפושק כל צרכי כרבים וכמו שלא הביא ג״כ שורפק וסייתי הא דרשא דר*פ גופי׳ קאמר לה ולכן כתב דהיינו הא ברייתא ■
פרכ אדומה ופוד מילי דחשיב כחם ,וכעיקר נראה כמש״כ כמנ״ח דספרי לא הבנתי מאי קשיא דמשום דר׳ס משמע לי׳ למדרש קרא
דל״ש כא! בל תאחר שהרי כוכחט בע׳׳ה בסי׳ כ׳ ס״א דע׳׳ע אק הכי מדיק מיד׳ דאק כצבור מחים ופשוע.
דינה כקדשים לפנק למד pכלמד ולפנק שנה עליו ככתוב לעכב )יס מ רי ך למהר ולהביא לאלתר לאחר המדידה .כ״כ כמנ׳׳ח מצוה
אלמא דלאו לכל מילי ילפי׳ מכפרה כתיב בה כקדשים וכפנק דלא ■ הק׳׳ל וכמו כל המצות ובפ׳׳ק דשר,לים הק בע׳׳ו באדר פושק
מצינו דרשא דכפרה כתיב בה כקדשים רק נדברים כמפכבים את כל צרכי כרבים ואמרי׳ בגמ׳ אלו כ! צרכי כרבים כף ופורפק נר׳ע
ככפרה מק ערפה דפסולה נס״ק דחולק י׳׳א א׳ ומחוסרת אבר וכבר כתבנו בס׳׳ד לפיל סי׳ כ׳ סיד דלהפוסקים כהתוספתא והירף
בירף פ׳ פ״ע כ״ו ולפנק ביום במגילה כ״א ב׳ או לפנק דברים דר,בורת כחלל כיתה קודם המדידה מסתבר דהאי פורפק פ*פ
שהכפרה גורסת מק לאוסרה בהנאה בר,חשק נ״ז א׳ ובפ׳׳ז כ״ע כייט המדידה דמ׳׳ש המדידה מהפריסה וקרי לי׳ למדידה פריסה
ב׳ ולפנק לטהרה מידי נבלה בזבחים פ׳ ב׳ דכ״ז דברים שהכפרה משום דמדידה צורן פריפה היא וכמש׳׳כ כתוס׳ בסנהדרק י׳׳ד א׳
גורמת שכרי נוכגק בקדשים משום קדושת! ]וגס בכור ומפשר ופסח אבל לדעת כרמב׳׳ם שאק קוברק הנהרג פד אחר המדידה א״כ
מר,מ נמי נט כפרה ויש ראיות לזה פי׳ ם״פ התערובות רפ׳׳א כל דמים ע׳׳כ לא יתק לומר דכמדידה בגדו באדר דאעו יהא כמת מועל בלא
שנכנסו לכפר בהיכל פסולק ובודאי גם בכור ומפשר ופסח בכלל וכל קבורה עד ע׳ץ באדר ופ״כ דכמדידה צריך לפשות לאלתר והא דקארר
זריר,ת דם מר,רי כפרה כדמוכח בכמה חכתי ופי׳ נ״ב מ׳׳ח א׳ תד״ה דפורפק נע׳ץ באדר כייט הפריסה ממש ומ״מ מסתבר דגם גביית
יר,ריב ואק שיין לכאן[ ופי׳ נפ״ק דמנחות ה׳ נ׳ שק קדושתה הממק לצורך הבאת כעגלה נמי נפנק לזה ב׳׳ד בע׳׳ו באדר דס״ש
אוסרתה וכן לפנק לטהר מידי נבלה כקדושה והכפרה מעהרתה גביית כממק מפריסת כעגלה והא דקרי לה פריפה משום דכ׳׳ז צורן
כמו מליר,כ וכל שנפסלה פסול שאם פלה Tד אק מפכרתה אבל פריפה היא ואפשר לומר דכיק דגביית הממו! אריכא מילתא אפשר
לענק בל תאחר שאיט משום הר,דושה והכפרה שכרי נוהג בכל דבר שצריך לגטת לאלתר ולקטת העגלה מיהו פריפתה שוהק פד ע׳׳י
גם בצדקה ולקט שכחה ופאה תרומות ומעשרות אק זה שיין לכפרה באדר אם אק זמן וא׳׳ש מתר לשק עורפק את הפגנה וצ׳׳ע ובס־׳
ול״ש למילן מיני׳ וק דינים של שנה לעכב או שנ צמד pהלמד י׳ נד׳א ייזבאר פוד בזה בפ׳׳ה ,וכ׳׳ז שאמרו בע׳׳ו באדר כיינו כשאק
שאינו משוס הכפרה חקא דנם בקדשים פסולים שיין דברים אלו לב״ד פנאי דמ״מ משחדנק ב״ד לסדר כל הדברים בע׳מ באדר כמש־ כ
ל׳ש למילף ובסי׳ ח׳ ס״ה פוד נבאר בזה נפזה״י ופמש״כ בסי׳ י״ג כרמב׳׳ם בפיכמ׳׳ש שם הבאנו בסי׳ כ׳ ס״ד אבל אם אפשר נפשית
ס׳> 1נשם ס׳ יראים ושם סעיף א׳ סק״ה דשם כתום׳ רי״ד ואי! קודם בודאי דמצוה להקדים וק בכל כדברים כשנייים שם ח׳-פ.
לומר דכל דבר שחייב להניא או לית! שיין נו בל תאחר דכא לא ) (TTפיהו אפי׳ נתאחרו כרבה אק פיב pבבל תאחר .כ׳ כ כמנ ׳ת
רצינו גשום מקום דשיין בל תאתר גבי זרוע נחייה ור,ינה וגני מצוה תק״ל דהא לא אשכח! בה ריבוי -.פ ׳ק דד׳ה אך
קמג איתן סי׳ ז דין הבאת העגלה נחל
נפלי׳ וקא קרבה וכתב נשטמ׳׳ק אית ד׳ אע״ג ובמתני׳ מביאד יאשית כגז וסדיון סכי״ח וע״כ דרק כני דמרנינן שם מקראי םיין
וכו״פ מווו ומתו נפלי׳ ליכא בצבור ס״ו והיינו ויקא במתו מקצה ירי גל תאחר ותו לא .וגחזו״א םו qנגפים ראיתי שכתב ומצות
נפלי׳ אבל מתו כל נפלי׳ ]או רובם נומשמפי נכמיו[ ס״ו ולמ״ו גלא קנל עליו אלא כתורכ חייבתו אין נכו ב״ת וצ״ע דכא חטאות
נכיפרו מתה ה׳׳ה במתו והכא ס״ו ומתו כל נעלי׳ ]וכן נוצ״ל יאשמות ג״כ כתורכ חייבתו וכן נכור ושמא כונתו נשאר מצות
נתו׳׳ה קא וונריכם תמוכים פ״ש[ ומשני ר״פ אפי׳ למ׳׳ו חטאת יזיז מקרננות ומ״מ 5״פ מלקט ושכחכ שכתורכ חייבתו וכן נתרו״מ
צבור שנפח נפלי׳ מתה חטאת צבור שמתו נעלי׳ אינה מתה לפי שאץ ובירר רס״ג ושקלים כמשככ טנצו פובר בנ׳׳ת וצ׳׳ע.
כצבור מתים והקשו כתום׳ )בו׳׳ה והא( מה פנץ זה לחטאת שמתו )יט( ואם אק רוצים לכביא כושץ אותם ומניאץ .כתב כרמנ״ם בפ״י
נפלי׳ והא הכא לא הפרישו כלל החטאות ומה שייך למיתה אזלא מרוצח כ״י אנשי פיר קרונכ שנתאחרו ולא כניאו פ״ע
ותירצו וה׳׳ק וכיץ וחזינן הנא ומצו להקריבם אלמא ואיכא כפרה אותן ומניאץ וכמנ״ח מצוכ תק״ל תמכ נזכ מנ״ל וכיפין
למתים משום שהם צבור וא״כ נם חטאת צבור נא אזנא למיתה הא קי״ל נפרכין והייני חטאות ואשמות אץ טפין אותן וניץ
וקשה א׳ע אמאי פריך ווקא למ״ו חטאת צבור למיתה אזלא הא ילכפרכ קאתו לא פשטי ופסק כן כרמב׳׳ם וא״כ כ׳־נ לכפרכ אתי
אפי׳ למ׳׳ו לאו למיתה אזלא נמי תקשה כל כמה ולא יוסי׳ תירוצא ימי׳ חוס׳ פ״ק ור׳׳ם ואחר שטבר בב״ת כופץ ולא קוום וכאן אץ שייך
ור״פ דאץ כצבור מתים ונהי וס׳׳ל חטאת שמתו נפלי׳ ראוי׳ להקרבה יל תאחר ואפשר נטועים וסברי שיוכ׳׳כ מכפר פי׳ חום׳ ב״מ וף כ׳
מיהו כיץ שלא הפרישו מה שייך שהצביר הנמצא עכשיו יניא קרבן או לא משמט כן וצ׳׳ע טכי׳ו ונראכ וטפם כרמב׳׳ם ונב׳׳ק מ׳ א׳
בשבילם ומה פנינם להצבור כהוא שחטאו להביא בשבילם ]והא מספקא לן אי חייבי כופר ממשכנץ אותן או לאו מי אמרי׳ כיץ וכפרכ
ס׳׳ד כשתא דכל כצבור מתו[ וצ׳׳ל וס״ל לגמ׳ ונהי ווואי אץ לחייב היא לא נפי משכוני מיוי וכוכ אחטאת ואשם א׳׳ו כיץ וכוא לח
כצבור כנמצא פכשיו להניא בשבילם מיהו אם רוצים יכולים להביא חטא וממוני׳ אזיק לא חמיר פלי׳ איכא ואמרי כיץ ולחברי׳ בפי
בשבילם כיץ והמתים בני כפרה נינהו ויהי׳ ראי׳ מכאן ואפ׳׳ג למיתב ולא לגבוכ לא אמיר פלי׳ ולא נטי משכוני׳ וכרמנ׳׳ם פ׳׳י
דנפר כפ׳׳ד ושפיח פ׳׳ז מגבץ להם מיהו אם לא הגנו להם והניאו מי׳מ פסק וסמשכנץ וט׳׳ש בלח׳׳מ שכתב וספמו משום וספק כפרכ
בשבילם נמי מכד דכח ככא לא הגנו מכם ואץ לומר ומסרו והקנו לחומרא וא״כ כ״> לטפמא ולאו לגנוכ נראם וככא מקרי לגבוכ
לכם דהרי אץ קנץ למתים אפ*כ ומכני ומינה שמפי׳ נמי נס׳׳מ שאם אע׳׳ג דע׳׳ם אינכ קושים )וע׳׳ל סי׳ י*ג ס״י( ימכי אינו לחברי׳
לא מסרו לצבור נמי מהד וכופת רננו גרשום וכמשכ׳׳ל אמנם זה ילא רץל,פלי׳ כממונא אבל לטפמא כיץ וכוא לא־חטא־ כ׳׳נ כרי
לא יתק כלל דמ׳־ש פר כע׳׳ד ושפיח פ׳׳ז מכל קרננות צבור דבפי ־היא לא חטא רק וכתורה איינכ כפרה על שאירע תקלכ זו נסביבחם
למוסרם לצבור וע׳׳כ צ״ל דאפ׳׳ג ומתים לאו נ ד קנץ דנהו כיץ נ׳׳ש דלא אמיר פלי׳ ]מיכו לכסוברים לק׳ ס׳׳ו וספק ע׳׳ט לקולא
שמוסרים להתכפר נהם כמתים מהד ויהי׳ מוכח והא דמוסרם אץ ראי׳ מכופר דשם קי״ל ספק לאומרא אך ביארט שם בע״כ
לצבור א״צ נ ק ק רק באמירה בעלמא ומוסרם מכני וא׳׳ש טפי דהמיקר ככסוברים ספקא לאומרא[ ועוד נראכ נזכ וכנס נשקלים
הא ואיישי׳ שמא לא ימסרם יפה יפה ואי הוה געי ק ת לא שייו יו״ל דממשכנץ נותק פ׳׳ק ושקלים אפ׳׳ג וקרנמת צבור מנפ ח
למיאש להני ,מיהו כרמי׳א נחו״׳מ סוף סי׳ ח׳י כתב והמקנה ובר ימו שפירי רגלים ושפירי ר״א ויוכ׳׳נ וכטעם נראכ וכל ונר שאץ
למת לצורכו קנה ואפשר וגם כאן אפשר להקנות להם ממש דהוי מוטל פל יאיד נפרס פל חטאו רק פל כצבור לא אמיר פלי׳ ובפי
לצרכם וצ׳׳נג ואמרי׳ בגמ׳ שם מנ׳׳ל לר׳פ כא ואץ כצבור מתים משטני׳ ]אך יש לואות דשם כספם משום שאץ באץ פל אטא
וקאמר משפדי רגלים ור׳א ואמר רחמנא אייתינהו מתחמת הלשכה יזוע וכל א׳ אושב שכוא לא אטא[ .וכנס מלשץ כרמב׳׳ם משמט
וחלמא מתו מרייכו והד זוזי אלא ש״מ אץ כצבור מחים ואב׳׳א שיל כפיר לא כניאו והיינו כב׳׳ד שבכ ומסתמא ב׳׳ד כגוול כופץ
כי אקרבינהו לכד ממאות בימי עזרא אחיי אקרבינהו ווילמא מופפץ אותן ואפ׳׳ג ופל כב׳׳ד מוסל בפרטות ככנאכ כמבואר לעיל מ״מ
הוו לא ס׳׳ד וכתיב ורבים מהנהנים וכר כ׳׳ה גירסתנו בגמ׳ ולגירסא ייץ שצריכץ לגטת מכל בני כפיר לא אמיר פלייהו וזה פשוט ואם
זו מטאר ולר׳פ ס׳׳ל אץ כצבור מתים אפי׳ מתו כל כצבור ומוכח >ני כ ^ אץ רוצים להביא ב׳׳ו שנפירם טפץ אותם )אך צ׳׳ט
לה משטיח ר«א אלא דגמ׳ דאי דמהא דשעיח פזרא אץ ראי׳ דאפשר אס צריכץ לומר מצים אנחנו ואפשר וכיץ ואיט קרבן ל״ש זה
דכחם כת חב כקהל קיימץ והנה אע-ג דתירוצו של חס לא יאפשר כיון וכפרה כוא צרין שיכא לרצונו פי׳ כריתוה ד א׳ ובירר
איצפחך אלא למ׳׳ד חטאת צבור שכיפרו בטלי׳ מאה ואק קיי׳ל כמ׳׳ד סי^ יומא ,וק יל*פ אם רוב כפיר מומרים אם מביאץ פליק T׳פ
אינה מתה כמש׳׳ס הרמב׳׳ם ברפ׳׳ד מפסוה׳׳מ ולדדי׳ לא קשה אם שייך בפ׳׳פ זבא רשפים תופבה ושמא יביא בשביל המיפוט ככשרים
מידי מכא דפזרא מיהו תירוצו של ר*פ ד׳מ גם לדידן אם הצנור וצ׳׳ס( ואפשר חכו נמי טנת כרמנ׳׳ם ומש׳׳כ אנשי כפיר ר׳׳ל בני
הנשאר אייבץ להניא דאפ׳׳ג דאפשר להביא בשביל כצבור שמתו הפיר שצריכץ לגטת ממץ מהם ,ולמש׳׳כ לפיל ועיקר ככפרה צריכץ
מיהו אץ חייבץ דמה פנינם לכצבור כהוא אלא אם חצים יכוליס איתן כסמונץ לכרוצא שלא כשגיאו פליו או הסמוכץ להנרצח שלא
להביא כככוא דפזרא אבל לר׳׳ס דאמר אץ הצביר מתים א״כ כצבור לווהו ופרנסוכו י«ל דכל א׳ חושב שאינו מכם ולא אמיר פלי׳ ופוד
קיים ואייבץ להניא אן שמתו טלם וגירסא אחרת איכא שם בשסמ״ק דגם בפר כפ׳׳ד ושפירי פ׳׳ז אמרי׳ בהוריות ג׳ ב׳ דמגנץ להם ולשץ
ורננו גרשום דאהא דמייתי ראי׳ משעיח רגלים ושפיח ר׳א דמי מגנץ משמפ בכפי׳ נמו כל גוביינא כבכל כש׳׳ם ופ׳׳כ ניץ שאינו
ודלמא שאד שפיר ר׳א דקא איתי׳ לחב צבור ומשד בימי פזרא מל יסיד רק פל כצבור לא אמיר פלי׳ ובעי משכוד׳ ופ*ד כמבואר
נמי הכי כת מתיב ורבים מהככניס וגר ווילמא מיעופא כת לא בב׳׳ב נ׳׳ד ב׳ קיורא ובי שותפי.
ס׳׳ד דכתיב ולא הכיח ונר ולגתסא זו משסע דד׳פ נסי מייח חקא ) 0דש מפקפקץ .נמנ׳׳א כד׳ל וכתב ואפשר ומיירי נטופים וכ׳׳ל
כיכי דחב צבור קיימץ אבל זה נא יתכן נמו שהוכיחו כחוס׳ חה וכבר ביארט שובד כרמב׳׳ם ד׳ל פיקר )ופמש׳׳כ גיסי זצ׳׳ל
מונח ממתד׳ שם דבמיפוט כצבור אץ מתה ופיקר חידושו של ר׳ס בם׳ זכרון שאול מם׳ סוטה(,
בכל כצבור או ברובו וצ׳׳ל דנמ׳ דאי לפי מאי דפרכת דילמא כתם )כא( ואם מתו חב הקהל וכב׳׳ד ט׳ .תק בפ׳׳ד וחמורה ס׳׳ו א׳
חבם קיימץ ר׳ל דה*נ גבי פזרא נמי חנם קיירץ יחי לא קשה חטאת כיחיד שכפרו נפלי׳ מתה ושל צבור אינה מתה
אבל ר׳ס אמר דאפי׳ טלן מתו נמי אץ כצבור מתים ונהי דאידסייא י״י אוסר ממות רש׳׳א מה מציט מלד חטאת ובתמורת חטאת
ראי׳ דר׳׳ס מיהו איהו לא כדר ני׳ וכעץ סוגיא זו איתא בדוחות ינאטאת שמתו נפלי׳ דברים אמורים ביחיד ולא נצטר א^ שניפח
ר א׳ דפחך התם נמי אכא דשפדי פזרא והא מייתי לכו כנהו בעלי׳ ופיברה שנתה ביחיד דבחם אמוחם ולא נצבור וקפרץ־ בגמ׳
דחטאו וצ׳׳ל דקושיית כגמ׳ דוקא למ׳׳ד התם בתמורה דחסאת כצבור מדנתיב בעזרא כבאים מהשבי וגו׳ כקחבו חטאות פל פ׳׳ז שפשו
מתה דלמ׳׳ד אינה מתה לק״מ כדמיכא בתמורה כ ^׳ ל ושני in בימי צדקיכו קס׳׳ד למאן דאית לי׳ חטאת צבור שנתכסח נפלי׳
אץ כצבור מתים וקאמר מנ׳׳ל לר׳׳ס אי משפיח ח׳א מי דמי כתם התה איח לי׳ נמי חטאת צבור שמתו נפלי׳ מתה וכא ככא דמתו
איתן סי׳ ז דין הבאת העגלה נחל קמד
ס)א( נמצאו שני חללים) 0זה סמוך לזה ) uמודדץ מחוטמו או מצואת של כל אחד ואחד ) 0ואפי׳ מדדו מאחד מהם
ונודע אתו עיר הקרובה מצוה למדוד נמי מן השני עוד פעם)ה( ואם מותר למדוד שני המד rות כאחד תלד במחלוקיז
הרמב״ם והתום׳ נו( ואם זו קרובה לעיר אחת וזו קרובה לאחרת מביאות שתי עגלות ) (1ואם שניהם קרובים לעיר
אחת מביאץ עגלה אחת נח( ואפי׳ על מאה חללים נט( ואפי׳ אחד נמצא במזרח העיר ואחד במערב העיר ני( וכן עיר
שלא הביאה ע״ע וקבח את החלל ואח״כ הביאו על חלל אחר נפטרו גם על הראשון ניא( ב ת א כשמצאו קודם המדידה
אבל אם נמצא אחר גמר המדתה מביאץ שתי עגלות ני□ דש מי שכתב שאם נמצא אחד סמוך לעיר שאץ בה ב״ד
ואחד סמוך לעיר שיש בה ב״ד מביאה העיר שיש בה ב״ד שתי עגלות ואינו נראה.
בעבור עצמם מביאים עגלה א׳ ומכפר מל שתיכם כמשי״ת נע״ה דילמא לא מתו הכא ודאי מתו אלא מכא דכסיב גבי ע״מ כפר
בס׳׳ב אבל מדבד כמאירי נהודות נראה דפסק דדוקא כשחב לענק־ ישראל ראוי׳ כפרה זו שתכפר על יוצאי מצדם אלמא אמ׳׳ג דמתי
הקהל נשאר קיים משמע דפסק כדימד הגד דדוקא ברוב הקהל אץ מיתה נצבור ופרץ מי דמי התם מיגו דמכפרה אתיים מכפרה
קיים מקרו הצבור קיים אבל כשאץ דב כצבור אץ חיוב להניא אמתים אלא הנא מי הוו סיים ומשני אה׳׳ג דכתיב ורבים מהכהנים
דלא קי*ל נר״פ דאץ כצמר ממים ונראה דאסי׳ אם דצים אץ יכולץ וגו׳ ודלמא מועפץ הוו לא ם*ד וכתיב ולא הכירו וגר ופירש׳׳י
להביא עמרם ודוקא אם נמחיינו נלא׳׳ה יטלץ להתכפר ג״נ אבל ודלמא מופפץ הוו והדל ספאת שמתו רוב בפלי׳ ולא קרבה וכן
אם לא נתמיימ אץ יטלץ להביא עבורם ואע׳׳ג דבההיא דתמורה נראה במאירי שכתב אי אתה יטל לומר חמאת שמתו נפלי׳ נצנור
כיו יטלץ להביא עמרם כשעירי חטאות ככא לא שיין שיביאו עבול־ם שאץ מב צבור מתים בחיי נהמה זו משמע נמי דאם מב צבור מתו
ע*ע דניץ דאץ כצמר קיים נשמתו דבם אץ מי שיערוף העגלה למיתה אזלא אבל בתום׳ הרא׳׳ש הקשה פ׳׳ז בשם הרמ׳׳ה דמר׳ל
דכא כב״ד צדכץ לערוף נדלקק סי׳ י׳׳ב ס׳׳ב ואפי׳ נימא שאץ למלק בץ מתו דב הבעלים למתו מיפוס ]והד בתסאת השותפץ
מעכב מ׳׳ס כ ד כב׳׳ד והזקנים צריכץ לרחון ידיכם ולומר ידיט אפי׳ מת א׳ מהשותפץ לא קרנה כמבואר בהודות שם אף שיש
לא שפכה וגר שלא נא לידט ופטרטהו וגו׳ ול׳׳ש כלל שיאמרו כיח לחלק בץ שותפץ לצבור[ וסוד הקשה מאי קמשני ולא הכירו וגו׳
שאץ כצבור והנ׳׳ד ההוא קיים אט׳ג דכוידוי אץ מעכב מ*מ נהי דהמיים הוו מרובים מהנולדים מיהו תב הקהל שחפאו שמא
ראוי לוידוי בטיק כדמוכח בירר פ׳ ע״ע דעיר שאץ בה ב׳׳ד אץ מתו להו ולק פירש דהכי פרץ והא מופפץ נינהו ומרונץ ונתמעטו
מביאה ע״ע משום שאץ יטלץ לומר ידיט לא שפכה וגו׳ וע׳׳ל סי* לג״ש אץ מביאץ סר הע״ד וכ׳׳נ בפי׳ ר׳ת שם שכתב ואקשיק ומדל
ט׳׳ו ס״ב סקט׳׳ז אבל לדעת כרמב׳׳ם דלטלם כצמר נשאר קיים דרונא הוו אותן הפושץ דילמא מיפוטא הוו והנן דלא פבד לאו
אף אם מתו טלם שסיר יטלץ כד׳ד של כיום להניא ולהתודויז בני פר מנהו משמט דמפרש נמי כסי׳ הרמ׳׳ה ופכ׳׳פ לפי׳ הרמ״ה
דבמקום כב׳׳ד ההיא קיימי ובמקוק אמרי ידיט לא שפכה וגו׳ והרא׳׳ש שהסכים לפידשו וכר׳׳ס אץ חילוק לכלבה נץ מרובים
אף שכם לא כיו כלל בזמן כחלל כהוא שליחותי׳ וקמאי קעניד למופטים ואם נשאד מיעוט מהקהל שחטאו יכולים להביא הקרבן אבל
וכמו שביארט בסי׳ ו׳ ס׳׳ו סק׳׳ט ע׳׳ש מיהו אפ xדכזקנים לא אם כל כקהל מתו דל׳׳ש מיגו דמכפרה אחיים אץ יכולים להביא ורק
יצטרכו לרמץ ולהתודות לפ״מ שביארנו לעיל סק׳׳ב שכזקטם 6ומריה אם נתחייבו כחיים בעצמם כככיא דפ׳׳ע מיגו דמניאים בשביל עצמם
כל א׳ על עצמו וזה ל׳׳ש כאן רק הב׳׳ד שאומדם עבור כעיר יחודו מכפרי נמי אמתים מיהו אם רוצים יכולים להביא אף אם מתו טלם
וקי׳׳ל עיר שאץ בה זקנים ג״כ מביאה ע׳׳ע לדעת הרמב׳׳ם. כדמוכח נככיא דתמורה כיץ דמ*מ שיין כפרה למתים ]וכבר ביארט
לעיל סקי׳׳ד דמש״כ כמאיד דלפי כאמת אץ כפרה למתים זכו חקא
ב) .א( נמצאו שני חללים .כתב כרמנ׳׳ם פ*ס מרוצח ה׳׳י נמצאו בקרבנות אבל בט׳ע גם לסי האמת יש כפרה למתים כדמוכח מקרא
מתים רבים זה בצד זה מודדץ מחוטמו של כל א׳ וכארכט לפיל בפ׳׳ה מיהו לקק יתבאר דבפ״ט ל׳׳ש כלל להביא אם אץ
וא׳ מק ואם כיתה עיר אחת קרובה לטלם מביאה עגלה אחת חיינץ[ אבל לדעת רש׳׳י וכמאיד אם מתו מיטט כקהל ונשאד דבם
על נולן ח׳׳ל כמאיד בס׳ ע״ע שט חללים או כמה שנמצאו זה בצי חייבים להביא אבל אם רובם מתו אץ חייבץ להביא מיהו יטלים
זה כל אמד מכם בדץ מדידה ומודדץ מחוטמו )כ׳׳נ דצ׳׳ל( של כל להביא כקרק אם רוצים כדמוכח ההיא דתמורה וכנה גם בסוגיא זו
א׳ מהם ואם כיתה עיר אחת קרובה לטלם מביאה עגלה אחת אף דסשסע פשטות כסוגיא דאלינא דד׳ס מסק מיגו דמכפרה אחיים
על טלם עכ׳׳ל ובסמוך יתבאר בפ׳׳ה. כר לא יתק לומר ק נמו שהוכיחו כתום׳ בתמורה חה מוכס
)□ זה סמוך לזה .כ״נ כרמב׳׳ם דאי זה על גב זה יש לו דינים ממתני׳ דכתם ולא חידש ר׳פ כלום בזה וע״כ דד׳פ קא^ דאף אם
אחרים נתבאר לעיל סי׳ ג׳ ס׳׳ג וס׳׳ה נפ׳׳ה. מתו כל כבעלים אץ כחטאת מתם משום שאץ כצטר מיזים והגמ׳
) 0מודדץ מחוטמו או מצואת של כאדא .ע׳׳ל סי׳ ה׳ ס׳׳ה הבאנו לק דמי כאן דאף אם תדחה כראי׳ מע׳׳ע מ״מ אכא דפזרא לא
מחלוקת כראשונים אם קי״׳ל דמודדץ מחוטמו או מצואת. תיקשי לך דכתם נמי כני כוי אבל ד׳פ לא כדר בי׳ ולדידי׳ לעולם
) 0ואפי׳ מדח מאחד וטדע ט׳ .כן נראה דלא עדיף מנמצא אץ כצמר מתים ומקרי כצבור קיים אף אם מתו טלם וחיינץ
בעליל לעיר שצדך למדוד אמ׳׳ג דידוע בביתר שזו כפיר להניא ,ולפנץ הלכה כרמנ*ם זיל פסק ברפ׳׳ד מפםוכ״מ דלא
הקרובה נמשדת בסי׳ כ׳ סיז ואע״ג דכאן מביאה עגלה א׳ על משכמת לה חטאת שמתו בעלי׳ נצבור ולא מילק נץ מועטץ למרובץ
שתיק אם שתיק סמוכץ לעיר א׳ כמשי׳׳ת נסמוך נפ׳׳ה מ*מ ומשמע אפי׳ מתו טלם אץ מתה ומוכח דפסק כר*פ אע״ג דגמ׳
המדידה צדכה לברר שזו הקרונה שאם כאחרת כקרובה הד צריך דמי לה לא מציט מאן דפליג פלי׳ ונ״נ מדבד כתום׳ במעילה ס׳ ב׳
ב׳ עגלות ומה שנתברר גדי ראי׳ אץ בזה כלום דמדידה מעכבת דיה בקרבטת שפירשו נדיתא דכתם כר״פ וכן ביומא ז׳ א׳ תו׳׳י
ננ׳׳ל סי׳ ג׳ סי׳׳א וכן משמע קצת לשץ כמאית כנ״ל שנתב כל א׳ ד׳ה ור*ש נד׳ש וק משמע פשטות כבדיתא ואי אתה יכול לומר
מהם בדץ מדידה. מתו נעלי׳ בצמר משמע דלא משכרד׳ל נשום מקום ואT׳נ שיש
)ה( ואם מותר למדוד ב׳ המדידות כאחד ט׳ .יתבאר בע׳׳ה נסי׳ לדחוק נסש׳־כ כמאירי דלא שכיח שרוב כצמר ימותו בחיי בכמה
י׳׳ב ס׳׳ז שנחלקו בדץ אץ טשץ מצות חבילות חבילות זו נד׳מ פשטות כדבדם משמע דלא משכמיל בשום מקום ואפשר
אם כאיסור באדם א׳ או בב׳ בט׳א כאחד והגה כ ק באדם א׳ דמזה באמת למד ר«פ אלא לפי שאץ זה מוכרח רוצה כגמ׳ להביא
לכאו׳ לא משכח״ל שימדוד ב׳ המדידות כאחד רק בב׳ בנ׳׳א וא״נ ראיות אחרות ודחי להו ולפ-ז כ׳׳ה בע׳׳ע אפי׳ מתו כל כקהל
לדעת כתום׳ מותר בנה״ג ולדעת כרמב׳׳ם אסור T׳ש באורך. וכב׳׳ד מיינץ להביא כצבור כנמצא נעיר vע׳׳ע ואם נתחייבו
קמה איתן סי׳ ז דין הבאת העגלה נחל
נפטח ובהורדת מוכיח מינה שאץ הצבור מתים ויש ליישב בדוחק לי( ואם זו קרונה לעיר א׳ חו קרונה לאהרת מביאות נ׳ פגלות.
גדול וצ״ע[ .ולכאורה יש להביא ראי׳ לדעת כרמבים מכא דמבפיא כ׳׳נ הרסנ״ם והמאירי כדלעיל ונ״כ רש׳ vנסוטה מ׳׳ה א׳
לי׳ בסוטה מ׳׳ה א׳ שני חללים זה פ׳׳ג זה מהיכן הוא מודד כף ד״ה ולא וה׳׳ה דמנפיא לי׳ נמי או דילמא מק במינו לא הוי טמון
ולמה לח למיבעי מהיכן הוא מודד דכייט בככ׳׳ג שא׳ נמצא סמוך מין נמיט לא כוי q5ומפניהם מודד פכ״ל ונירו׳ סוסה ס׳ פ״ט
לעיר א׳ ואחד סמוך לעיר אמרת כדפירשיי שם שהוא גוונא דחיקא ה״ב רב נחס p riאתא חד סב פאל לי׳ פני הרונק זה ע״ג זה
כו״ל למיבפי בפשיטות אי מביאץ עגלה א׳'או נ׳ עגלות או אץ סבר רב שהן פורסץ א׳׳ל אץ פורפץ א׳׳ל למה א׳׳ל כחחתק מפום
מביאץ כלל משום סמץ וצף אפ״נ כדפת כרמבים דבלאיה אץ טמץ והעליון מפום q5נד סלק להנא אשא לקמי׳ דרבי א׳׳ל יאות
מביאץ אלא עגלה א׳ אם שניכם סמוכץ לט^ א׳ ויש לדחות דמשום אמר לך )סי׳ ולאו מטעמי׳( כי ימצא ולא כי ימצאו וכנה לנאף
צף ולא טמץ ואיכוה בעי דרצה למיבעי אי כוי טמץ ולא צף או
געיייז הירד הוא כמו בגמ׳ דית סוטה מ״ה א׳ דמיירי שהאחד
נזה ד׳מ אי הוהטמץ ולא להניא עגלה א׳ או ד עגלות אץפשיט קרוב לעיר א׳ וכאחד קרוב לעיר אחרת וכדפירפ׳׳י שם ואפ׳׳ה אם
צף או צף ולא סמץ דבכל אופן מניאץ עגלה א׳ ולהכי נקט אי ®אץ עורפץ כלל משום כי ימצא ולא כי ימצאו ובבבלי לא מציט
אי הוה טמון אוצף ופ׳׳ל מעליץ או מתחתץ מודדץ דבזה ר׳מ
סחירה ע׳׳ז דבבבלי כרי מיירי שאץ מודדץ pמאחד או משום
ס״ ג׳ ס׳׳ט שכתבנו פוד קצת p״ לדעת כרמב׳׳ם מדברי כד^ סמץ או משום צף אבל הירושלמי נראה דס׳׳ל דלא כסבא אלא
סוטה ס׳׳ט כ׳׳ב כר׳ל סבר רב שק פורפץ משמע עגלה א׳ דבלא׳׳ה ימץ במינו לא כד סמץ ולא צף וא״כ חרווייהו נ ד חיוב ע׳׳פ
הר׳ל לפרושו ב׳ פגלו^ וט״ בתוספתא דעפים ס׳׳א אץ פורפץ דנכו ומש׳׳ה אץ עורפץ כלל שנא׳ כי ימצא ולא כי ימצאו והוא
נ׳ עגלות כאחת ר״׳א אומר אם כיתה מדה מכוונת בץ שת^ מביאות ילא נהראשודם כר׳ל ונג׳׳ל סי׳ ג׳ ס׳׳ט כארנט גזה גפ׳׳ה ושם
שתי פג^ת ולכאף אם מיירי נאן י ח אץ פושץ מצות חבילות בתבט די׳׳ל דהירו׳ מיירי בשניכם קרובים לעיר א׳ דוקא אך ג׳׳ז
מה משיב ר׳א אם כיתה מדה מנוונת כו׳ מה פנץ זה לזה ומי ילא נכרמב-ס נמשי׳׳ת נסמון ובאמת י׳׳ל מרשא זו תליא אי דרשי׳
אומר שיפרפו שניהם כא׳ ופלוגתא זו של ר׳׳א הוא בסוטה מ׳׳ה נ׳ קרובה ולא קרובות או קרונה ואפי׳ קרונות דכ״נ דכוותה אי כי
ובבכורות ח׳ח א׳ ולא מיירי כלל נכני ויש לפרש דת^ אמר דלא ימלא ולא ני ימצאו או אפי׳ כי ימצאו ויתבאר בס׳׳ג נפ׳׳ה שיש גם
משכ^׳ל שיביאו נ׳ עגלות כאחת דאי נמצאו ב׳ מתים סמוך לפיני גזה מחלוקת׳ אין ססקיק ע׳׳ש .פי׳׳ל nTWמיTי דוקא ננמצאו
א׳ אץ מביאץ אלא עגלה א׳ וכמש׳׳נ הרמנ׳׳ם ואתי ד׳א לאשמעח זס ע׳׳ג זה דאז מקרי כי ימצאו אבל זה סמוך לזה בץ ננמצאו
דפפמים משכח׳׳ל כגץ שנמצא מכוץ נץ ב׳ פייחת שאז מביאץ לעיר א׳ בץ לב׳ עיירות לא מקרי כי ימצאו דמה מנץ זה
נ׳ עגלות וזה מקור הרמב׳׳ם אמנם פי זה איט נראה דכא ברייתא לזה וגם דוקא בשניכם בד חיוב ע׳׳ע ואז אץ עורפץ כלל והא
שם מיירי בכל דיני אץ פושץ מצות חבילות ומה פ ח דץ זה לכאן ינגמ׳ דיק אמרי׳ דנטרפץ כיינו משום דקי׳׳ל דחד מנייהו לאו בר
והיא כברייתא המובא בסוטה ס׳ א׳ דמיירי באץ פושץ מצות סבילות הנאת ע*ע או מפום סמץ או משום צף אבל אי הוו תמייכו בד
לק נראה דפיקר כס״ דר׳א אתי לאשמפי׳ דככ׳׳ג לית בה משוס סדנא לא כד פורסץ כלל ודלא כפירש׳׳י ולככי לא מנפיא לי׳ צד
אץ פושץ מצות סבילות נדן ששניהם באץ פל מלל א׳ מותר לפרוף זה בגמ׳ דכא כנר איבעיא לי׳ שמא אץ עורפץ כלל משום דכד
שניכם יחד ולק׳ ם״ ח׳ב ס׳׳ז יתבאר נזה נע׳׳ה ועיקר מקור כרמב׳׳ם סמון וצף וכ׳׳ה אי לא כד סמץ ולא צף וכבר הארכנו בזה נסי׳ ג׳
הוא סוגיא דכריתות כנ > ס״ט ונד״ל בפשיטות דס״ל דדרשא זי בץ בבד חיוב ע׳׳ע נץ בלאו
מס ואפי׳ פל מאה חללים .זה פשוט וכ*כ כמאדי אפח פל כמה נט חיוב ונדן דבגמ׳ דידן לא ס׳׳ל הכי שהרי דט אי כד טמון
כנ > או צף להכי לא פסקו ככדי׳ הזה. .
)ם( ואפי׳ א׳ נמצא במזרח כו׳ .ג׳׳ז פשוט מכא דכריסוס שהבאנו ) 0ואם שניהם קרובים לעיר א׳'מביאים עגלה א׳ .כ״כ כרמב׳׳ם
שאץ ר׳מ נזה. כדלעיל ונמנ׳׳ח מצוה סק״ל חמה מנ׳׳ל וגם תמה אמאי
) 0ו ח פיר שלא כביאה פי׳ע ט׳ .ג׳׳ז מבואר מהא דכריתות שהבאנו לא משיב לה נפ*נ דכריתות דף ם׳ גני חמשה מביאץ קרק א׳ פל
ודלא כפכי׳ש חד׳מ סח תנ׳׳ה סקפ׳׳א מכ׳׳ג מביאץ ב׳ עברות כרבה וזה ל׳׳ק דלא חשיב כתם pקרנטת וזה איט קרבן
עגלות וכבר נתבאר לפיל נפ׳׳ה. ונראה דמקור הרמנ׳׳ם מסוגיא דכריתות כיו א׳ אלא מפתה ע׳׳ע
)יא( בד״א כשנמצא ^דם המדידה נר .כמנ׳׳ח מצוה תק׳׳ל כקשה שפבר פלי׳ דכינ לא סייחי דכא כפר פלי׳ דכ«נ נו׳ ר׳ש אמר
מכא דסוטה מ׳ א׳ אץ .פורפץ נ׳ עגלות נאמת שאץ א״ק נסר לעמן ישראל ראוי׳ נפרה זו שתכפר פל דצאי מצרים
נטשץ מצות סבילות חבילות והקשה איו משכמת לה 0פג6ית נאמה סירש׳׳י דנתיב אשר פדית והרי כמה דכ*נ פנ ח פליהן ופדיץ
לדעת כרמב׳׳ם שאם נמצאו נ׳ חללים אץ מניאץ אלא עגלה א׳ P .צריכץ לכפרה זו אם נמצא חלל ניניהם וכן מבואר בהוריות ו׳ א׳
ונר׳נ הוכיח נסה שאם נמצא אחר המדידה שכבר סל החיוב מביאץ דמייהי מינה ראי׳ דיש כפרה למתים וכתב בתום׳ כראיש אם נמצא
נ׳ p t oוכנה לק׳ סח ח׳ב ס׳׳ב נסתפקט אם ב׳׳ד ינולץ לעשות סלל ולא הביאו פ*פ מתנפ pבזו ופינ ציל שהחלל נמצא נפיד
שליח פל העריפה ואם נאמר שב״ד יכולץ לפשות שליח א׳׳כ ליו׳מ זו דאי בפיר אחרת סשיטא שאץ יכולץ להתכפר נפגלה זו דהרי
דמשכמ׳׳ל ששד כנ׳׳ד פשו שליח א׳ שעורף שניכם ורק אם נאמר נמצא מכוץ בץ נ׳ פייחת מביאות ב׳ פגלות לדברי ריא ואפי׳ חכמים
שאץ נ׳׳ד פושץ שליח וצ^ שא׳ מב׳׳ד יערוף אז יש pח ,ופי׳ לק׳ לא פליגי אלא משום שהוא חלל א׳ אבל ב׳ חללים פשיטא דמניאים נ׳
סי ח׳ב ס׳׳ז שביארט בשם המג׳׳א ס׳׳ם קמ׳׳ז דלדפת התום׳ כאיסור עגלות ונתבאר לפיל נס׳׳א בפיה ועיכ מיירי בפיר זו ודצאי מצרים
של מצות• סבילות הוא דוקא כשאדם א׳ פורף שניכם ננ׳׳א ולדעת ציל דריל נאי כאת שאז נתחייס בפיפ כמשנית בס׳׳א סקסיז וריל
כרמב׳׳ם אסור אס״ להעמיד שניכם כאחד אס״ אם נ׳ אנשים אחר שחל המדב ולא הביאו מתכפ pפתה נפגלה זו ,אלמא דב׳ חללים
יפרפו והנה לדעת הרמב׳׳ס קושייתו לק״מ דבאמת מיירי בב׳ בתי סתכפרץ נפגלה א׳ ,ולפיז מוכח גיכ דמשיכ הרמבים נמצא זה בצד זה
דידם pשיעמידו שניכם נאחד בנחל א׳ לפרוף ורק לדעת התוס׳ לאו דוקא דהיה נמצא נזה אחר זה ודלא כמו שרצה לומר בפרון כשלחן
דדוקא אדם א׳ אסור אז יש ראי ]והרי׳ד דנטרויב ר׳י כפיר דלפמש׳׳כ חויס סי׳ תכיה סקפיא דדוקא בנמצא יחד נפם pנפיע אמת .וכיד
לק׳ ס׳׳ג סוף סקי-ד דבנמצא ב׳ חללים בץ ב׳ עיירות לניט מביאות המניח דאפי׳ בזאמיז אם נמצא כחלל כיז שלא פשו המדידה נפטרץ
שתיק ב׳ עגלות משנמ׳׳ל שפיר אבל נראה דליתא דאדם א׳ אץ פושה בעגלה א׳ כ^כלן ]ובשבלי כלקט שהביא הביי נאויח סי׳ רס׳׳ד
כאן נ׳ מצות דאם החיוב פל פיר א׳ אץ כאן אלא עגלה א׳ והשנח נראה שמפרש סוגיא דכריתוס ראוי׳ כפרה נו׳ שאץ ריל שכה
פטור ודק מספק פושה פל שניהן א״כ אץ כאן אלא מצוה אחת ודר׳ק[ נתסייס בפיע אלא שהם נתחיינו עבור ערבות עבור בד בניכם
וע׳׳ל סח ח׳ב ם*ז סקיב שכתבנו פוד אופנים ליישב קושייתו ,אמנם שאירע תקלה נהם ופיז מכפרת העגלה פיש ותמוה לפי׳ זה א״כ
אפי אם דישב רץשייסי נ^ץ תרד דדוקא לפט שחל כחיוב אבל כיכי מוכח מינה בכריתות דחייבי פיע שעבר על^ דכיכ אינם
איתן סי׳ ז דץ הבאת העגלה נחל קמו
ג) .א( נמצא מכוץ בץ ב׳ עיירות )ב( ואנשי עיר זו כאנשי זו בשוה ) aלדעת הרמב״ם והר״ש מינבילא)ל( יביאו עגלה
אחת בשותפות מדמי שתיהם נה( ויתוו ותאמר כל אחת אם אתם הקרובה חלקנו נתון לכם במתנה ואם אנו הקרובה
חלקכם נתץ לנו במתנה נס וי׳א שא״צ לתת במתנה אלא אומרים אם אנו הקרובים יהא בעבורנו ואם אתם הקרובים
יהא בעבורכם ) 0והזקנים וב״ד של שני העריה ירחצו ידיהם בלא ברכה נזס ויחזיקו אחד מכל ב״ד בקום^ ויערפו יחד
בלא ברכה ננס ואמירת הכהנים יאמרו בברכה )י( ואמירת הב״ד והזקנים יאמרו של שני הערים בלא ברכה )יא( וכ״ז
לשיטת הרמב״ם אבל לשיטת שאר הראשונים ז״ל )יב( י״א שאץ עורפץ כלל)יג( וייא שמביאין שתי עגלות וכן נראה
■ עיקר )יד( וכל אחת תערוף בברכה.
בהא קמיפלגי דת״ק סבר א״א לצמצם )פירש״י הלכך לא היו נטרפק אחר שחל החיוב דהייט אחר המדידה כבר חל חיוב וא״א לכפער
דכל אחת אומרת אני איני קרובה( וד׳א סבר אפשר לצמצם ותסברא בעגלה א׳ וכמו שהביא מהא דנריתות ד qט׳ גבי ה׳ מביאין קרבן
אי קסבר ת״ק א״א לצמצם אמאי לא היו עורפים יביאו עגלה א׳ א׳ על עברוס הרבה והגה בגזיר מציגו בגמ׳ שס דאם יצא לשעה
בשותפות ויתנו אלא להני תנאי דט״ע אפשר לצמצם והכא בקרונה הראוי׳ להביא בה קרבן חייב קרבן על כל א׳ וא׳ וכן גבי יולדה
ילא קרובות קמיפלגי דת״ק סבר קרובה ולא קרובות ור״א סני אמרי׳ ההם דעל הלידה של אחר מלאת מביאה קרבן אחר והייגי
קרובה ואפי׳ קרובות מאי כוי עלה א״ר חייא בר אבין א״ר עמרם משום שכבר גתחייבו וכן גבי מצורע פסק הרמב״ס בס׳׳ה ממחו׳׳כ
תנא נמצא מכוק בק שתי עיירות רא״א שתיהן מביאות שתי עגלוא ה״ח שאם הביא צפרים ואח׳׳כ גתגגע מביא קרבן אחר והוא
וחכ״א יביאו עגלה א׳ בשותפות ויתנו מאי קסברי רבק אי קסבד מהוספתא דכריחוה פ׳׳א ה״ז כמש׳׳כ אחרוגים והייגו ג׳> משום
רבנן דאפשר לצמצם וקרובה ואפי׳ קרובות לייתי תרתי ואי קרונה שאז חל כחיוב והייגו משום שאק לומר דקרא אתי למימר דמיד
ולא קרובות אפי׳ חדא לא לייתי אלא לאו ש״מ קסנרי רנק א׳^ אחר שסהר pהגגע אם גחגגע הו״ל גגע אחר דא״כ הא דמביא
סוגיית הגמ׳ ומתבאר בזה דפליגי לצמצם ואפי׳ בידי אדם ש״מ קרק א׳ הייט כשנתגגע בעודו מגוגע ולהא לא צריך קרא דעומאה
בה ג׳ תנאי דר״א ס״ל אפשר לצמצם וקרובה ואפי׳ קרובות ולהני אריכתא היא וגבי גזיר באמת ליכא קרא מה׳׳ע כמש׳^ בשטמ׳׳ק
מביאק ב׳ עגלות ורבנן דברייתא קמייתא ס״ל אפשר לצמצם וקרובה כריתות ס׳ ב׳ אגמ> דכה׳׳ג גמי מביא קרבן א׳ ועוד דכ׳׳ז שלא
ולא קרובות ולהכי אק פורפק כלל וחכמים דברייתא בתדיתא ס׳׳ל הביא צפרים מקרי שלא חל החיוב קרבן ומ״מ אחר שהביא צפרים
א״א לצמצם ולהכי יביאו עגלה א׳ בשותפות ויתנו )ובדק קמנה אק מביא קרבן א׳ על שגיהם ואפשר דילפי׳ כולכו מיולדת דאשכחן
ולא קרובות כיכי ס״ל אין מפורש כאן ולק׳ יתבאר בזה בע״ה(• בה קרא דאחר מלאת מביאה קרבן אחר כדאמרי׳ שם ממ׳ וגבי
ובסוטה במשנה שבירושלמי וכן בספרי ס״פ שופטים הגירסא וחכ״א שפחה חחפה פסק הרמב״ם פ״ט משגגות ה׳׳ו דהפרשות מחלקות
פיר אחת מביאה ט״ע ואק שתי עיירות מביאות שתי עגלות ולכאי או ידיעות שאחר הפרשית ע״ש ומבואר בשבת ד qע׳׳ב והייגו משוה
מלשק זה משמע קצת דחכמים ס״ל דשתי עגלות אק מביאות אבל דהתם א׳׳א לומר דחלות החיוב יחלק דא״כ לא משכח׳׳ל דמביאק
עגלה א׳ מביאק וזהו כרבנן בתרייתא דא״א לצמצם אבל בירו׳ קרבן א׳ דמיד חל כחיוב במזיד וT׳כ דדוקא כפרשה מחלקת וכן
שם קאמר מ״ט דרבק דכתיב וכיתה העיר כקרובה אל כחלל ]פי׳ גבי סוטה גראה ג״כ דהפרשת כמגחה מחלקת אע׳׳ג דכרמב״ם
העיר לשק יחיד[ מ״ט דר״א דכתיב ומדדו אל כפרים אשר סביבום מסתם לה בפ״ד מסוטה הט״ז דמ׳׳ש משפחה חרופה וא׳^ ■כ״ג
החלל פי׳ ערים לשון רבים ומשמע מזה דחכמים כיינו רבנן דברייתא גבי ע׳׳ע מסתבר כדבריו דהמדידה מחלקת דאז חל החיוב וכמו
קמייתא דס״ל אפשר לצמצם וקרובה ולא קרובות אלא דהבבלי במצורע דע״י הבאת הצפרים מקרי חל החיוב קרק ה״ג ע׳׳י המדידה
דרש מלשון קרובה והירושלמי דרש לה מלשק עיר וערים ולפ״ז חל החייב עריפה ואע׳׳ג דליכא קרא במצורע אמרי׳ לה מסברא
הא דקתני במתני׳ אק ב׳ עיירות מביאות ב׳ מגלות היינו שאק דחיוב מחלק ואפשר דילפי׳ לה מיולדת כג״ל וא״כ כ״ג דכוותה.
מביאין כלל כיק שאק יכולין להביא ב׳ עגלות דקרובה ולא קרובום ובערוך השלחן חו״מ סי׳ תכ״ה סקע״א רצר לתץ קושיית המג״ח
]או עיר ולא פרים[ .ואפשר נמי דהא דנקט במתני׳ ואין ב׳ עיירות וכתב דמשכח״ל שנמצא סמיו לעיי נאק בה ב״ד ומדדו לעיר שיש
מביאות ב׳ עגלות לאשמעי׳ דדוקא כשב׳ כעיירות בני חיובא נע״פ בה ב״ד וגם גמצא עיד חנל סמין להעיר £יש בה ג״ד ואז אק
שהיו צריכק להביא ב׳ עגלות אז ממעטיק לכו אבל אם אחת אינה גפטרים בעגלה א׳ כיון שא׳ עבור העיר שאין בה ב״ד וא׳ עבור
בת חיובא יכולה כשני׳ להביא T׳ע אע״ג דכחלל סמון לס פרים הפיר שיש בה ב״ד ולענ״ד איגו גראה כיק שהתורה העילה חיוב
כיון שאינה בת חיובא כמאן דליתא דמי וזה 0פשוט עפ״מ שכתבני ההבאה על הפיר שיש בה ב״ד והעיר שאין בה ב״ד גחשבת כמאן
בסי׳ ר ס״ה סק״ג בשם כאחרונים על קושיית התום׳ בב״ב כ״ג נ׳ דליתא שהרי אינה משתתפת בדמי כעגלה כמו שביארנו בסי׳ ף
ע״ש ונראה דלהירושלמי תרוייכו דרשי מקרא יתירא ולא ממשמעוחי■ ס״ה פ״ש פשוט דב׳ החיובים רק על העיר שיש בה ב״ד ונפטרת
דקרא כמו בנבלי דנקרא ליכא שום משמעות דהא מוכרח לכתוב בעגלה א׳ ודבמ המנ״ח נראין .ימש״כ אחר גמר המדידה פשוט
ומדדו אל כערים והיתה כעיר דהא מודדק לכל הערים אלא מיתורא דאז הל החיוב אחר שנגמרה כל המדידה.
דקרא דריש דרבנן ס״ל דכו״מ למכתב וכיתה כקרובה אל כחלל )יב( ויש מי שכתב כר .כבר ביארנו שהוא דעת כעה״ש וביארנו
ור׳א דריש מדהו״מ למכתב ומדדו אל אשר סביבות כחלל ואנא מה שיש לתמוה ע״ז ושהעיקר נראה כדעת כמנ״ח.
ידפנא דבעיר מייד דכא מסיים וכיתה כעיר וגו׳ ופ״כ לדרשא
אתיא אבל בבבלי במשמפותא פליגי כמש׳^ רש׳״ סוטה מ״ה נ־ ג) .א( נמצא מכיק בין ב׳ עיירות .תגן בסוטיה מ״ה ב׳ נמצא מכוק
ד״ה וקסבר ,ויש לעי׳ למ״ד אפשר לצמצם וקרובה ולא קרומא בק שתי פיירית שתיהן מביאות שתי עגלות דר״א
דס״ל אק טורפק כלל למה לא אמד׳ מניחק אותן ומודדק אחודכם ואמרי׳ בגמ׳ מ״ט דר״א קסבר אפשר לצמצם וקרובה ואפי׳ קרובות
וכדאמרי׳ גבי עיר שאק בה ב״ד וגבי ירושלים כמ״ש בגמ׳ ותוספתא ובבכורות י״ז ב' איבעיא להי לרבנן דאמרי בידי שמים א״א גצמצס
פ״ל סי׳ ר ס״ה וכתבנו שם בשם אחרונים דילפי׳ מפיר שאק בה בידי אדם מהו ת״ש נמצא מכוק בין שתי עיירות שתיהן מביאות שתי
ב״ד דכל היכא דהתורה פטרה נחשבת כעיר כזו כמאן דליתא עגלות דר״א מ״ט לאי משים דקסבר בידי אדם אפשר לצמצם וקרובה
ומודדק אחוד׳ א״כ ה״נ נימא כיק שב׳ העיירות אין יכולות להביא ואפי׳ קרובית לא ר״א סי־ לה כריה״ג דאמר אפשר לצמצם בידי
והתירה רפקיעתן א״כ יניחו אותן וימדדו הפיר הקרובה אחוריח שמיס וכ״ש בידי אדם נ־מא כזנא־ נמצא מפיק בין שתי עיירות
יזה נא מצינו ורשמע שאק מורפק כלל וי״ל דכאן אין שייך כצל לא היי עידפק '״א יי י ש י י • ייביאית שתי עגלית מאי נאי
קמז איתו סי׳ ז דין הבאת העגלה נחל
בשותפות יצאו ממ׳׳ג אבל אם כיו מקשים לא יביאו כלל ל״ש לתק יימי גמגיחק אותה ומודדק מאחורי׳ דמאחה טמם תניא אותה
שאס יביאו בשותפות יצאו ממ״נ מאתר שאץ פליכם חיוב להניא שאחורי׳ משוס שהיא המיר הקחנה מלבד אלו ומה חופנת י:
אלמא דפשיפא לכו דחכמים ס׳׳ל קרובה ואפי׳ קרובות וכמש״כ בכדא ייה הרי כנר יש ד קרובות ואס נאמר שגם היא נקראת קרונה
נדנריכם וצ׳׳ס מהיכא פשיסא לכו באמת כך דילמא ס׳׳ל קרובה ^יי יש נ׳ קרונות ואץ יכולות להניא ’כנל אנל שם נמיר שאק
ולא קרובות וכפשפא דלא פליגי נכא אחכמים קמייתא והשיב גה ג״ד או ירושלים הרי הפיר שאחורי׳ יש נה נ׳׳ד ואינה ירושליס
אאיטד שליפ׳׳א דבאמח מכא גופא פשיפא להו דחכמים ס׳׳ל ישכיר שייך נמדוד לה .ואאמר׳ר שליפ׳׳א השיב דכאן אץ שיין
קרובה ואפי׳ קרובות דאי קרובה ולא קרובות לא כט צריכץ ללמוד מפד שאץ נה נ׳׳ד דכאן אץ הפנץ שהתורה ספרה ב׳ הפיירות
להניא כלל וט׳׳ז לא יוסיל תיחץ כחום׳ וכמש׳׳כ ולככי פשיסא להו יק אדרבה שניהם מהוינים וממילא אץ כל א׳ יכול להניא מאחר
דס״ל קרובה ואפי׳ קרוטת אלא שהקשו דאי קרובה ואפי׳ קרובות שיש ב׳ חיובים ונא דמי לפיר שאץ בה ב׳׳ד וירושנים ששם התורה
לחייבינהו ב׳ מחמת ס״ס ותירצו דבזה יצאו ממ*נ כשיביאו אחת שמרק ולכך נחשבת כמאן דליתא ודר׳ק .ואץ נהקשות לד׳א אמאי
בשותפות ולפ׳׳ז ^ל דהא דפשיפא לכו הכי כיינו חקא לדפת כר׳ש ’ייאו נ׳ מגלות כיץ שהרוצח בודאי לא יצא כ׳׳א מפיר א׳ יניאו
מינבילא דס׳׳ל חה הוי ס״ס אבל לדפת כתום׳ פצק דכל כני סוגיות פנלה א׳ ויתנו חו אינה קושיא דאחר שהתורה חייבה מגלה אד׳ג
ס׳׳ל אפשר לצמצם י׳׳ל דס׳׳ל דלא כוי ס׳׳ם כנל דדבר מצומצם יכפמס משום שהרוצח יצא ממנה מ״מ כיץ שפל כל א׳ יש ספק
מילתא דלא שכיחא היא כלל למ׳׳ד א׳׳א לצמצם ול׳׳ש לפשות מזה יש חיוב מל כל א׳ ואץ יכולות לצאת גשל תנאי במגלה אחת .ולפנץ
ספק וכ׳־כ נהדיא כריסניא בפ׳׳ק דפירונץ שם נסוגיא ]וזה דלא הלכה פסק הרמב׳׳ם פ״ס מרוצח ה׳׳ס נמצא הנהרג מכוץ נץ שתי
כדמשמנג במהרש׳׳א סוכה מ׳׳ו ב׳ דגם כתום׳ אית לכו האי ס״ס ®יירות ואנשי זו כאנשי זו נשוה יניאו מגלה א׳ בשותפות דתט
ובזה מיושב קושייתו שם פ׳׳ש[ ולפ׳׳ז אץ לנו ראי׳ אם רנק נתראי ייאמרו אם זו היא הקרובה הרי היא שלק ואלו יחנו להם חלקם
ס׳׳ל קחנה ולא קרוטת או קרונה ואפי׳ קרונות אמנם בתום׳ מקנה ואם אלו הם כקרובים כרי הוא שלק ואלו יחנו לק חלקם
הרא׳׳ש פ׳ ע״פ ראיתי שכתב וז׳׳ל ומס׳ התם דבהכי פליני חכמים מקנה לסי שא׳׳א לצמצם ואפי׳ בידי אדם פכ׳׳ל מבואר דפסק כחכמים
דברייתא קמייתא סברי אפשר לצמצם וקרובה ולא קרובות וחכמים יקראי דאפי׳ בידי אדם א׳׳א לצמצם וכ׳׳ד כריש מינבילא מובא
דנרייתא נתרייתא סנרי דקרובה ואפי׳ קרובות וא׳׳א לצמצם ואפי׳ יחים׳ בכורות שם י׳׳ז וחולץ כ׳׳ח נ׳ וסוכה פ׳׳ו ב׳ ופירונץ ה׳ ב׳
בידי אדם הלכך מניאץ א׳ בשותפות בתנאי פכ*ל ומטאר דאפי׳ יקי״ל א׳׳א לצמצם ואפי׳ בידי אדם ומיישב ראיות כתום׳ שם ,אבל
בלא שיפת הד׳ש מינבילא ס׳׳ל דחכמים נתרייתא ס׳׳ל קרובה ®קיס׳ מסקי בכל כמקומות כנ״ל דקי׳׳ג בידי אדם אפשר לצמצם
ואפי׳ קרוטת שהרי פדיץ לא הניא שיפת כר׳׳ש מינבילא ואח׳׳כ ייייי שמים א׳׳א לצמצם והביאו כמה ראיות לזה ודחו פי׳ הר׳׳ש
מביא אותו ודוחה פירושו ומםיק כשיטת כתום׳ ואפ׳׳ה כתב בתחנה יייננילא וכן פסק כרא׳׳ש בבכורות שם בססקיו ]ובתוספותיו פ׳׳ק
דחכמים נתרייתא ס׳׳ל קרונה ואפי׳ קרונות ואפשר דלא כוה לסוכה הביא כ׳ הדמות אבל בתוספותיו פ׳ פ׳׳פ מסיק כדפת כתום׳[
ניחא להו לראשונים ד׳ל לאפלוגי ר׳א וחכמים בברייתא נתרייתס יכ״ס כרשב״א נפירובץ כ׳ נ׳ וכן נריפב׳׳א שם ומסק מל פי׳ הר״ש
בחרתי פלוגחא נאפשר לצמצם ובקרובה ואפי׳ קחטת דלמעופי. מיננילא שהדברים רחוקים וק משמע בחיחשי ה pחולץ כ׳׳ס ני
נפלוגחא פדיף וכיץ דר׳׳א ם״ל קרונה ואפי׳ קרוטת מםתמא גם לדמתו כן ובמאירי נס׳ פ״פ הניא כדברי כרמב׳׳ם שא׳׳א לצמצם
רנק דיד׳ הכי ^׳ל דכא לא אשב^ דפליגי בהא ברייתא דלא פליגי ״כל נפירובץ כ׳ ב׳ מסיק כדפת כחום׳ ונראה דפיקר דמתו כדפת
אלא דס״ל א״א לצמצם ]וביפ׳׳פ בכורות י׳׳ז ב׳ כתב דרבק בתרייתא ®חוס׳ אלא דבסומה המתיק דברי כרמב׳׳ם כמנהט בהרבה מקומות
ם״ל קרובה ואפי׳ קרוטת ונם׳ משברי ים כשיט דמר׳ל הא ולא להפתק ד הרמב׳׳ם אפ׳׳ג דלא ס׳׳ל כידופ למפיץ בדבריו ולק׳
ראה שהם דברי כתום׳ וכרא״ש ז״ל[ .פכ״פ זה מטאר מדברי ®יל יתבאר בזה נפ׳׳ה .ונאו״ז פ׳׳ק דפירובץ ד qפ׳׳ו נשמפתא
הראשודם ד׳ל דמכמים דנרייתא נתרייתא ם״ל קרונה ואפי׳ קרובות כפומד הארין נזה סובא ומסק דקי׳־ל דאפי׳ בידי שמים
ולפ״ז פליגי כט תרי ברייתות אליבא דרבק דנרייתא קמייתא ם״ג אפשר לצמצם כריהע מ׳׳ק וכנה לדפת כתוס׳ וכל הראשונים הר׳ל
דרבק כו׳ל קרובה ולא קרובות ואץ פורפץ כלל ולברייתא בתרייתא לקי׳׳ל אפשר לצמצם צריך לברר אי קי׳׳ל קרובה ואפי׳ קמנות ומניאץ
ם«ל לרבק דאם נאמר אפשר לצמצם מביאץ ט מגלות וכר׳׳א דקרונה ג׳ מגלות או קרובה ולא קרובות ואץ פורפץ כלל ובתחלה יש לברנ
ואפי׳ קרונות ומפתה לפנץ הלכה צ״ס אם לפסוק כברייתא קמייתא די חכמים דנרייתא בתרייתא ס״ל קרונה ולא קרובות או קרובה
או כברייתא בתדיתא ולכאר נראה כיץ דר״א ס״ל בט כברייתות יאפי׳ קרובות ולכאר כיץ דאשכק בברייתא קמייתא דחכמים ס״ל
דקרובה ואפי׳ קרונות ובדברי רבק איכא פלוגתא ה rי ם״ל לכאף קרובה ולא קרונות מסתמא כ׳׳ה רבץ בתראי הכי ס׳׳ל אלא דאץ
יש לפסוק כר׳׳א דמביאץ ט פגלות ואפשר ג״כ שזכו הספם דבמתני׳ יהקוקא לדידהו דס״ל א׳׳א לצמצם דלמה לנו לפשות פלוגתא חדשה
בנבלי סוטה מ׳׳ה ט לא הוזכר אלא דברי ר־׳א לבדם ולא דברי יץ כני חכמים להני חכמים .אמנם כתום׳ נפ׳׳ק דפירובץ ונחולץ
חכמים משום דקי׳׳ל הכי וצ״פ ואם לא נכריפ מה כיצד לפסוק נ״ח כ׳ שהוכיחו מפלוגתא דסריז כפימד ומפלוגתא גני שחיפה
תלוי דץ זה בסלוגתא כמבואר לק׳ ספי qד בכל ספק ננ״פ אם פורפץ דמחצה מל מחצה כרוב דס׳׳ל אפשר לצמצם וכד׳ש מיננינא דחה
או לא פורפץ ,ובמנ״ח מצוה תק׳׳ל כתב בפשיטות דלדפת כפוסקים ללפולם א״א לצמצם ופממא דמאן דמכשיר הוא משום ם״ם שמא
דפסקו אפשר לצמצם קי׳׳ל קרובה ולא קרובות ואץ פורפץ כלל הכשר ממבה ואפי׳ מחצה מל מחצה נמי מותר וכן ספם הפוסל
וטפמו לסי כנראה משום דחכמים קמאי ס׳׳ל הכי מסתמא גם רבק מפמם ס׳׳ם שמא כפסול מרובה ואפי׳ מחצה סל מחנה נמי
נתרייתא לא סליגי פלייכו בהא וכנ״ל אמנם הוא דלא כדברי התום׳ ®היל והקשו כתום׳ מל פירושו וז׳׳ל וא׳׳ת דנפ״ב דבכורות אמר
והרא״ש דחכמים נתרייתא ם״ל קרונה ואפי׳ קחטת ופכ״ס מידי ימלא מכוץ בץ שתי פיירוח לרבץ יביאו נצלה א׳ ויתנו והשתא
ססיקא לא נפקא. ®ל אחת הביא מגלה א׳ לפצמה דשהא קרובה היא ואפי׳ מצומצמת
כתבו התום׳ דמכא דפליגי אמוראי בפרוץ כפומד אי מותר או הא אמר כקרובה אפי׳ קתנות וי׳׳ל דממ׳׳נ סגי באחת אם רחוקה
אסור וכן מכא דסליגי גני שחיפה נחולץ כ׳׳ח ט אי מחצה פל היא פפורה ואם קרונה היא יוצאה בשל תנאי מאי אמרת דילמא
מחצה כרוב או איט כרוב מוכח דם״ל אפשר לצמצם דאי א״א לצמצם מצומצמות היא זה איט מצוי פכ*צ ומבואר מדבריכם ד׳ל דפשימא
ממ״נ אסור שמא לא גדר ולא שחט רובא ותי׳ כר׳׳ש מינבילא דאינה להו דחכמים דנרייתא בתרייתא ס״ל קרובה ואפי׳ קרובות דאי
ראי׳ דלפולם ס״ל א׳׳א לצמצם וסליגי כשדומה לט שהוא מצומצם ®״ל קרובה ולא קרונות כר׳ל להקשות איפכא לא תביא כלל מכח
דמאן דמכשיר הוא מסמם ס׳׳ם שמא רוב בהכשר ואפי׳ מחצה פל ס״ס דשמא כל א׳ רחוקה ואפי׳ היא קרובה הא אמר קרונה ולא
מחצה נמי מותר ומאן דפוסל נמי מטפס ם״ס שמא רוב נפסול קרוכות ופ׳׳ז לא יופיל תירוצם דלמה נהייניגהו להביא שתים כיח
ואפי׳ מחצה פל מחצה נמי פסול ופי׳ בלח״מ רפ״ה מה׳ בכורות 5פפורית מכח ס״ס דבשלמא כשההשו יניאו שנים תירצו דאם יביאו
איתן סי׳ ז דין הבאת העגלה נחל קמח
דאמרי׳ א׳׳א לצמצם כמדומה ומתפרשים כן ואפי׳ אם נאמר דביד שכתג שגם דמת כרמג״ם כשימח כר׳ש מיגנילא שהרי פסק נה׳
שמים לא שכיח באמת שיהא מצומצם היינו כמש׳׳כ התום׳ בבכוחת רוצח דאפי׳ נידי אדם א״א לצמצם וא״נ כיני משכח״ל פלוגתא
י׳׳ז ב׳ משום שאין פנאי לברר אבל בידי אדם שפיר י׳׳ל ומחצה כטולם דפריז כמומד ודשחיפה שפסק ג״כ וע״נ כהי׳ הד׳ש מינבילא.
מצמצמים ובזה מיושב שיטת הר׳׳ש מיננילא והרמב׳׳ם ז״ל ועי׳ לק׳ והקשו כתום׳ דאמר גפירונק כ׳ ב׳ אר״ה לחי הבולט מדפנו של
םעיך ד עוד נזה נס״ד ,ואגב בענץ זה ראיתי לכרמנ׳׳ם ז׳׳ל שכתב מגוי פחות מד׳ אמוח נידון משום לחי וא״צ לחי אחר להתירו ד׳א נידון
בפי׳׳ז משבת כנ״ב לחי הבולט מדפנו של מבוי נשר לחי שהי׳ רחב משום מגוי וצריך לחי אחר להתירו אר׳׳ה ברי׳ דר״י לא אמק אלא
הרנה נץ שהי׳ רחבו פחות מחצי רוחב כמנוי נץ שהי׳ רחבו כחצי במבוי שמונה אגל במבוי שבפה ניתר בפומד מרובה סל כפרו! רב אשי
רוחב המנוי כשר ונידון משום לחי אבל אם הי׳ יתר על חצי רוחב אמר אפי׳ חימא במבוי מ׳ לא צריך לחי ממ״נ אי סומד נפיש ניחר
כמבוי דדץ משום עומד מרובה על כפרץ ובמ׳׳מ שם חמה דהא בעומד מרובה סל כפרץ ואי פרון נפיש נידון משום לחי מאי אמרת
נגמ׳ מבואר דאם הי׳ מנוי תשע או יותר בודאי לא כוי לחי אם דשוו תרוייהו ני כדדי כו׳׳ל ספק דבריהן וספק דבריהן להקל משמע
הוא רחב מד״א ולמה הכשיר כרמב׳׳ם בכל גווני ונשאר בקושיא דאי כוי ספק דאורייתא הוו מחמירק אכ״ג דאינא ס״ם להתיר
ע׳׳ש ויתכן דהרמב׳׳ם ם״ל דכא דאמר לא אמת אלא במנד שמונה דגץ עומד מרובה וגץ פרץ מרובה מותר ורק אם הוא מצומצם
הוא דוקא במבוי שמונה ולא כפירש׳׳י דה׳׳ה יותר דם״ל להרמב׳׳ם אסור ואפ׳׳ה גספיקא דאורייתא כוו מחמירץ וגבי שחיטה שריק
דאם פרץ מרובה לא נפיק לעולם מתורת לחי דניכר שהוא לשם למ׳׳ד מחצה על מחצה נרוב מנח ס׳׳ס לפי׳ כסש מינבילא ותי׳
למי ורק אם אץ הפרץ מרובה וגם יש נו ד׳׳א אז נפיק מתורת כתום׳ געירובץ וגחולץ ח׳׳ל וי׳׳ל דכא דשרי הנא אי פרץ נפיש
לחי ולפ׳׳ז לא משכח׳׳ל דינא דר׳ה אלא במנוי ח׳ או ט׳ והוא מצומצם כייט גת׳ אמות מצומצמות אבל שמא יש מעט יותר ואפי׳ אי פרון
מחצה על מחצה ולפ״ז למאי דקי׳׳ל כרב אשי דמחצה על מחצה נפיש איכא ד אמות ולכך לא שרי אלא בספק דבריכם ענ׳׳ל ולא
מותר משום ספק דבריהם וגם קי׳׳ל נמ׳׳ד פרץ כטמד מותי זכיתי לכבץ תירוצם דהא נמו דאיכא לאיסתפוקי שמא לא צמצמו
)וסוגיא .זו נד׳ה נר׳י דר׳י דאםר כמש׳׳כ התום׳( תו לא משכח׳׳ל כח׳ אמות ואינא מעט יותר כ״נ איכא לספוקי איפנא שמא לא
דינא דר׳ה כלל ושפיר פםק הרמנ׳׳ם ז׳׳ל. צמצמו הח׳ אמות ואינא פחות מעט ואז מותר בנל אופן בץ אם
)ב( אנשי זו כאנשי זו נשוה .כ׳׳ה לשץ הרמנ׳׳ם וטעמו משום עומד מרובם נץ פרץ מרובם נין מצומצם וא״כ אכתי איכא כאן
דאי חדא מנייכו נפישא נמנץ אנשים הא קי׳׳ל דאזלי׳ כרבה יותר צדדים להתיר מלאיסור שהרי יש כאן נ׳ אופנים שמא
בתר רובא כמשנ׳׳ת בסי׳ ר ם׳׳מ בע׳׳ה ע׳׳ש וז׳׳ל המאירי נפ׳ ע׳׳ע כוא פחות מח׳ אמות ושמא כוא מצומצם ושמא הוא יותר מח׳ אמות
•נמצא אותו חלל מכוץ נץ שתי עיירות כלומר שמצאו שתיק במדידתם ובכל א׳ מהם יש ג׳ צדדים שמא פרץ מרובה שמא עומד מרובה
קרובות נשוה מביאץ שתי עגלות ר׳ל כל אחת ק העיירות אחת ושמא ממצה על מחצה נמצא שיש כאן ט׳ ספקות וכנה אם הח׳ אמות
מפני שלדעתו אפשר לצמצם ושיחטץ המדה בצמצום וכן שהוא םונר אינם מצומצמות והוא מעט פחות כוי כל כג׳ צדדץ לכחירא דנץ
הקרונה ואפי׳ קרובות ומ״מ נבר ניארט במקום אחר שא׳׳א לצמצם עומד מחנה בץ פרץ מרובה נץ מצומצם מותר )ח׳׳ס דאץ להסתפק
מכל וכל וא׳׳א שלא תהא האחת קרובה יותר מחברתה ומתוך כך רק על משהו שמא לא צמצמו( ואם נאמר שהוא מכוץ מ׳ אמות
מביאות שתיהן עגלה א׳ בשיתוף ומתנים ביניהם אם זו קרונה איכא ב׳ צדדים להיתר וא׳ לאיסור דאי עומד מרובה מותר ואי
הרי היא שלה והאחרת מתנת לה חלקה נמתנה וכן מזו לזו ומ׳׳ם פרץ מרובה מותר ואי מחצה על מחצה אסור ואם ים מעט יותר
דווקא נשמנץ בנ׳׳א שבשתי כעיירות שוה שאלו כאחת מרובה מח׳ אמית איכא ג׳ צדדים לאיסור וא׳ להיתר דאי פרץ מרובה
מחברתה אף כשהיחה רחוקה ק כאמרת הואיל והיא הקמנה אסור ואי מחצה על מחצה אסור ואי עומד מרובה מותר משום
לחלל יותר משום אחרת שמניינה מרובה כמוה אע״פ שיש קרוטח עומד מרובה נמצא שיש כאן ו׳ צדדים להיתר וג׳ לאיסור ומה הרויחו
יותר בעיירות שאץ שם כ׳׳כ בר׳א היא מביאה את כעגלה ובמו כתום׳ בתיחצם וח׳׳א אמר דאולי ס׳׳ל להתום׳ דא׳׳א לצמצם כיינו
שאמרו רוב וקמב כלך אחר הרוב וכן הלכה .עכ׳׳ל ומדבמו למדד שאפשר שיש משכו יותר אבל משהו פחות זה א׳׳א דמתוך שמשתדלץ
שהוא אינו מפרש כמו שכתבנו לעיל לדעת כר׳ש מינבילא והרמב׳׳ם לצמצם אץ עושץ פחות אלא יותר ודוחק ודברי התום׳ צ׳׳נג' ולענ׳׳ד
זי׳ל דא׳׳א לצמצם כיינו שהוא םפק אם צמצמו אם לאו שהרי כתב יתק לתת קושיית התום׳ בע׳׳א דיש לפרש דכא דאמרי׳ א׳א גמצם
נהדיא שא׳׳א שלא תהא אחת קרונה יותר מחברתה ומשמע דם״ל אץ כטנה דקרוב לודאי שלא צמצמו ורק מיעוטא דמיעוטא הוא
כמש׳׳נ המטנ״א נפ׳׳ק דעירובץ כ׳ ב׳ חה אץ נכנם כלל בכלל ם»ן שמצמצמים ונמש׳׳נ כתום׳ ננטמת י׳׳ז נ׳ אלא דכר*ש מיננילא
שמא הוא מצומצם דמילחא דלא שכיחא היא כלל ולפ׳׳ז קשה אץ וכרמב״׳ם יפרשו דכטנה לומר שאפ xשלא צמצמו והוא ספק כשקול
יפרש םוגיא דעירובץ כר׳ל ספק דבמהם וגם איך יפרש פלוגתא נגץ דמחצה העולם מצמצמץ ומחצה אץ מצמצמץ והוא לאפוקי ממ׳׳ד
דפרץ כעומד ושחיטה מאחר דלא ם״ל תימן כר׳׳ש מיננילא ובמאירי אפ^ לצמצם דהיינו שאפשר לסמון על מה שצמצמו דודאי ניוד לאמת
עירובץ כ׳ ב׳ כתב באמת וז׳׳ל יראה מכאן שאפשר לצמצם כל שביד אבל מ׳׳ד א׳׳א לצמצם כיינו שאץ לסמוך ע׳׳ז דיתק שלא צמצמו
אדם כגץ זו וכך יראה במם׳ חולץ שאמרו מחצה על מחצה טוב אבל הוא רק ספק וכן מתפרשת טלי סוניא דבטמת י־׳ז ב׳ דפשיט
וא׳׳נ מה שאמרו בסם׳ גיסץ )ע׳׳ח א׳( בענץ מחצה על ממצה ממדות כמזבח דלא חיישי׳ שמא לא צמצמו ומשני שאד התם כף
מגורשת ואינה מגורשת שהקשו והא א׳׳א לצמצם בזו אץ כ ע ק ופשיס מנמצא מכוץ דמגיאץ ב׳ עגלות ואי א׳׳א לצמצם יביאו א׳
במדידתו אלא בידי שמים ר׳ל שבא דרך הזדמנות ולא שאדם מכוץ בשותפות שמא לא צמצמו וספק ע׳׳ע להקל דכל א׳ תאמר שמא
ט למחצה על מחצה וכן אמרו ביבמות פרק ארגעה אמץ לא םתם אד יוצאת בשל תנאי וכדפירש׳׳י שם להלן )ויהי׳ מכאן ראי׳ דספק
לן תנא כר׳ יוםי דא %אפ xלצמצם כמו שהתבאר בבכורות פרק עי׳ס להקל ולק׳ ם*ד יתבאר בע׳׳ה דגם להסוברים ספק ע׳׳ע להחמיר
פםק כמ׳׳ד אפשר הלוקח עכ׳׳ל ו^׳כ מזכה שטרא לבי תרי א׳׳ש ע׳׳ש באוע( וק מתפרשת שם טלי סוגיא ע׳׳ש ולפ׳׳ז מיושב
לצמצם בידי אדם ובע׳ ע׳׳ע פםק שא׳׳א לצמצם אפי׳ בידי שמים וכתב היטב קושיית כחום׳ ושפיר הוצרך כגמ׳ בעירובץ לומר משום דספק
נ״כ שכבר ביאר כן במקום א ט ,ואפשר דם״ל לכמאירי ד׳ל דלמםקנא דבריכם דאי כד דאורייתא הוו מחמירץ בזה דאץ כאן ס״ם אלא
דפשיע מנמצא מכוץ דא׳׳א לצמצם אץ לד ראי׳ אלא נכה׳׳ג שהנפילה ספק השקול שמא צמצמו ואםור ושמא לא צמצמו ואז מותר בץ אי
כיתה ניט שמים וכיץ שנפל בידי שמים ואץ דע לצמצם בידי עומד מרובה בץ פרץ מרובה דכא דלא צמצמו כד רק מחצה שאינם
שמים חיי xדהמדידה אינה נטנה אבל בידי אדם דכייד שהולכים מצמצמים ,ובאמת אפי׳ בידי שמים למ׳׳ד א׳׳א לצמצם כמדומה דיתכן
לצמצם לכתחלה אפ xשיהא מכוץ וכה׳׳ג הקשו כתום׳ על רש׳׳י לפרש pשאיד אלא ספק כשקול שמא לא צמצמו והא דפטרי רבנן
בבכורות י׳׳ז ט בתחלת כסוגיא ע׳׳ש אבל צ׳׳ע דא״כ כי פשים סליתן לכת בבטרות י׳׳ז א׳ כייד מספק דהמנד׳ה והא דפרץ טיטץ
ממדות כמזבח הר׳ל לדמות שאני כתם דתחלת כצמצום הי׳ בידי אדם ע׳׳ח א׳ והא א׳׳א לצמצם עי׳ מום׳ שם ד׳ה והא ובכל כמקוידת
קמט איתן סי׳ ז דין הבאת העגלה נחל
י• )א( כל ספק עגלה ערופה ) 0י״א שמביאים מספק ) 0אבל לא יברכו ) p i aנראה עיקר )יס וי״א שאץ מביאץ
) 0ואם יש ספק ספיקא נראה שאץ מביאץ לכו״ע.
נסחפקט אם הנ׳׳ד יטלץ לפשות שליח פג העריפה ואס דסא אדם וצ׳׳ל דמבפיא לי גם מכ׳׳ג דתיולח כצמצום כי גידי פדה
שנ׳׳ד יטלץ לפשות שליח ימשו שד כב׳׳ד שלית א׳ והוא יערוף אגל נמסקנא לא פשים אלא בככ׳׳ג דחסלה הנפילה גידי שמים
נברכה ממ*נ ויותר טוב שא׳ מנ׳׳ד א׳ יערוף וכב׳׳ד השד ימ 9כ ידוחק וגם מסגרא קשה לומר pדאם החלת הנפילה גידי שמיס
אוחו לשליח דוכל לגון ממ*נ ויטץ שאם כפיר שלו חייבת הרי הוא לא יסמכו מל המדידה ויותר נכון כמשכ״ל דכמאיר׳■ גסומה העסק
טרף בשביל ט ט ואם לאו כרי הוא טרף בשליחות הפיר כשד׳ כרמנ״ם אע*ג שכחג שנגר גיארט גמקום אחר שמא הגיא
חה יותר טב משיפשו שדהן שליח אחר דשמא איתרסי שהוא החייב גמקום אחר ב׳ כדעות אנל דעתו כמשיכ גפירוגין ו*5נג
ומצוה ט יותר מנשלומו אבל אם נאמר דלא מכני שלימות מ«כ צרץ ) Wלדעת הד׳ש מינגילא והרמב׳׳ם .כגר נתגאר נס״ד וכ״כ כמאירי
לפשות כר׳ל ופ״כ שאם אמר מתתף ממכם שלא ממי כפיר ג׳׳כ גפי מ«מ ופי לפיל נדפתו.
כשר ופי׳ מה שנכתוב שם בנדה. )ל( יביאו פגלה א׳ כשותפות מדמי שמיכם .כ״ה מרד גשותפות
)נס ואמירת ככהנים יאסרו נברכה .ממ*נ דכא לא בט נכדם והייט מדמי שמק כמשר׳ת גע״ה גס׳׳א שהמגלה צריכה
מאותה הטר כמשי׳׳ת בט׳ה נסי׳ ט׳׳ו ס׳׳ז. להיות מדמי אותה כפיר וכיה אם פיר אחת תרצה ל»יא ותסכים
)י( ואמירת כב׳׳ד כר .כר׳ל שאץ מנרכץ מספר^ לתת המגלה גמתנה לכשני אם כשני סייגת וע״ל ספיף א׳ סקי׳ב
)יא( וכ״ז לשיטת כרמב׳׳ם והר׳׳ש טננילא אבל לשיטת שאר שגיארט דמכט ככ׳׳ג וגלבד שימסרום יפה יפה והא דאמר ככא
כראשונים ז׳> שפסנץ דנימ אדם אפשר לצמצם כלא יגיאו גשומפות אורחא דסילתא שסא לא מרצה להגיא סלה ,ואם
כמה כתום׳ והרא׳׳ש והרשנ׳׳א וכריטנ׳׳א והרץ וכמאירי נפ׳׳ק א׳ מכם אץ רוצה להניא ואץ יכולים לכופם מלוי נפלוגתא שיתגאר
דפירובץ וכ׳׳ש לשיטת כאדז שפסק דאפי׳ ני ד שטם אפשר לצחצם נספיף ד אם ספק פ«פ פורסץ או לאו ,וק אם אחת סכן אינה
כר׳ל סק׳׳א. חיינת כגץ שהיא בח^ל הויל ספי 4ואם א׳ מק אץ נה נ*ד
)י□ י״א שאץ טרפץ כל 3נ«נ המנ׳׳ח מצוה תק׳׳ל וכברייתא אי שהיא ירושלים כשני סייגת מס׳׳נ דכא אפי היא הקרונה
קטיחא נבטרות י׳׳ח א׳ דקרונה ולא קחטת וכבר נימאר ממחץ אותה ומודדץ לשני וכ*ז לדמה זו ,ונדמה כשני יתנאר
לטל נט׳ה. לק׳ ננד׳ה.
)יג( ד*א שמביאץ שחי מגלות וכן נראה טקר .וכבדיחא נתמיתא )ה( ד תנו ותאמר כל אמת ס׳ .כ״כ רש״י ננסרות י׳ז נ׳ וכ׳־פ
שם והוא כר׳׳א וככל נתבאר לטל בס׳׳ד. כרמנ׳׳ם וכמאירי פ׳ פ״פ שצרץ לתת נמתנה והארכט
)יד( וכל אחת תפרוף נברכה .נ ק דקי׳׳ל קרובה ואפי׳ קרוטס נזה נס׳׳א סק׳׳ג וסקי׳ב ע׳׳ש ואולי פגי שז׳ סוני כפיר מסכימים
אץ כאן ספק וכל אמת יכולה לנע .ופ*ל ם״נ סק׳׳ז וא״צ הסכמת כל גט כפיר פי או*מ סי קנ*ג.
שביארט דכאן טתר לפרוף שניכם נאמד כיץ שנאץ פל סלל א׳ ) 0וי״א שא׳׳צ למת נמתנה ס׳ .כן משמע נרנט גרשום נטרות
אץ בזה משום אץ טשץ מצות חבילות חבילות וכוכחט מתוספתא י*מ א׳ והארכט בזה נס׳׳א פ׳׳ש.
פ׳׳ק דעטם ט׳ש וט׳ לק׳ סי׳ י׳׳ב ס׳׳ז .ואם אחת אינה טיבם ) (Tוהזקנים וב״ד של שני כפרים ירחצו ידיכם בלא נרכה .דקי׳ל
כגץ שהיא נמר׳ל וככ׳׳ג השני׳ פכ״פ חייבת לדמה זו ואפי׳ לדעת דכל ספק מצוה אץ מנרכץ כמש*כ ננדב ר׳ס ס׳׳ז
כמנ׳׳ח דפסק קרובה ולא קרובות ואץ טרפץ כלל כאן כשד׳ יאפשר שא׳ יכול לכרו ולהוציא טלם פל תנאי אם הוא מהמחוינים
חייבת דאץ כ ק קרובות אבל לדטז כרמב׳׳ם פטורה כר׳ל סק׳׳ד היא מברך פטר פצמו וגם מנור נ ד פירו ואם איט מכמחויבים
אבל אם א׳ מכן אץ בה ב׳׳ד או שהיא יחשלים לנר׳פ כשני׳ חייבת הרי הוא מנרך להוציא נ ד כפיר האחרת מדץ פרטת וצ״פ אם
כר׳ל שם ,ואם נמצאו ב׳ חללים בץ ב׳ טיחת ואינם סטכים זל״ז סקרי מחויב בדבר כיץ שאם כי נמצא מנל בפירו כי הוא נר חיוג
רק רחוקים א׳ מהשני ובשניהם יצא המדידה מטץ בץ ב׳ כטירזת אפשר שיכול.להוציא ולא דמי להא דאמרי בירר דמגילה דבן פיר
יש לט׳ סה לדעת כר׳׳ש מיננילא דלכאר אץ כאן ס׳׳ם לפסח איט מוציא pכרך דשאד התם שכיום אינו בר חיוב כלל משא׳׳כ
נטלה א׳ וא״כ אם קרובץ בץ לזו ובץ לזו יסלץ להביא טלה א׳ נא! שאם כי נמצא מלל בפירו כי גם הוא בר חיוב כיום וראיתי
פל תנאי מ״מ שמא מכוונים שניהם באמצע וצריכץ ב׳ טלות דקרובה נ ט שמוש חכמים סי י׳ז שק נשאנה כזו והביא ראי מדברי כרא״ש
ואפי׳ קרובות ושמא א׳ קרוב לעיר זו וא׳ לעיר זו ואז צריכץ נ״כ שהביא נטור או״ח סי רי׳׳ס דננרכת הגומל אץ יכולים להוציא
ט טלות וא״נ יש כאן ר צדדץ לחייב ט טאת ור צדק לפטור מדץ מרבות כיץ שאינם מחויבים בדבר ורק נפנה אק כיץ שגם
בטלה א׳ פל תנאי וא״כ לפמש׳׳כ לק׳ בס׳׳ד דספק פ״פ לכמטר ברכתם כוי שבח יוצא ט׳ פ״ש ומוכח דס״ל דזה מקרי איט מחויב
יצטרכו כאן להניא ב׳ טלות מספק בלא ברכה אבל י׳׳ל דאפשר בדבר כיץ שפתה לא אירע לו דבר שיצסע לברך הגומל וע״ש שהקשה
לטוף בברכה דיש כאן ג׳ צדדים לחיוב וב׳ לפטור ,דאם שניהן מדברי הרא׳׳ש פ׳׳ג דנרכות שכתב דמכ״ת יכול להוציא חברו בברהמ״ז
מצומצמים צריך נ׳ טלוי^ ואם א׳ מצומצם וא׳ אץ מצומצם נ״כ אפ״פ שלא אכל מסמם מרבות אלמא אע׳^ דכוא לאו בר חיובא
צרץ ס טלות משום המצומצם ,ואם שדק אץ מצומצמץ אם א׳ מוציא כיץ דאם אירע נו כזה הוי נר חיוב והפיקר נראה כמו
סמוך לטר זו וא׳ נפד זו ג״כ צריך ב׳ טלות ורק אם שניכם שתי שם דשאני ברהמ״ז דבידו נהכניס פצמו כל שמה לכלל חיוב
סטכץ לעיר א׳ נפטרץ נא׳ וא״כ יש כאן ס׳׳ס לחיוב ואפשר לבע ומש׳׳ה מקרי בר חיובא אבל בברכת הגומל שאץ בידו שינצל מסכנה
וצ״ע )ופי׳ מ׳׳ב סי׳ רס׳׳ו סק״כ בכם כאמרודם( .ולדעת המניס מקרי לאו נר חיובא ונפ״ז ה״ה בפנינינו אץ יטל לברך דמקרי לאו
דפוסק דקרובה ונא קרובות ואפשר לצמצם אץ כאן ספק דפסורות, נר מיובא וא״כ ירחצו ידיהם בלא ברכה וינ׳׳ע בבה״ל סי שס׳ץ
ולכפוסקים דאפשר לצמצם וקרובה ואפי׳ קרובות ג״נ אץ ספק סי*ד ד״ה פל מש״כ דאחר יכול לברן פל פירוב של בד כפיר אי לאו
שינאו ב׳ טלות בברכה ויוצאץ פל ב׳ כחללים .דץ מלל שיש לו נ׳ משום דלא פביד מפשה ומביא ראי ממזוזה ויש נחלק קצת וצ*נג
ראשים ביארט נסי׳ כ׳ ס׳׳ה בפ«כ. ) (T1דחזיקו א׳ מכל ב״ד כר .העריפה נב״ד כמש״׳ת בסי י׳ב
ס״ב ושם ביארנו דסגי שא׳ מהב״ד טרף ובסי י׳ב
ד) .א( כל ספק ט׳נג ט ץ ספק נפל ט׳ל סי׳ ג׳ ס׳׳א או ספק סי׳א ביארט דשנים אוחזץ בקופץ ופורסץ מהד נפ״פ לדעת
אם כי׳ סמץ או צף או כל ספק ט נסמוך. הרמנ״ם ולפ״ז יש כאן פצה שיפרפו שניהם יחד דלכאר אף אס
)ב( י׳א שמביאים מספק .כמנ׳׳ח מצוה חק׳׳ל כתב דמניאים מספק נימא דב׳׳ד צריכץ נפרוף בפצק מ״מ אם נשתתף פמהן אחר ופרף
וכ״כ בהגהות טם חיים מבעל פר׳ח פל כרמב׳׳ם ה׳ רוצח נ״כ אץ פוסל דפכ׳׳פ גם הב״ד פרף וצ׳׳ע נזה ,ולק׳ סי י׳ב ס״ג
איתן סי׳ ז דץ הבאת העגלה נחל קב
אע״ג דהתורה אמרה דאזלי׳ בתר קרוב מ׳׳ס אינו ודאי אלא ספק וכ״כ 3ס' הניגוח 6ליהו כרמכ״ס ס רוכח רכ״כ מהרי״ע 6ננזי
כדאמרי׳ ר״ם גתרא דכריתות כיפרה ספקה והלכה לה ולעיל כתבנו בבכורות י״ז ב׳ ולקק יתבאר נע׳׳ה שמפורש pגזברי התום׳,
בשם הריטב״א ז״ל דכל ספק חלל שחייבה עליו חורה ע״ע הוא אגל המרכבת המשנה ה״א ה׳ רוצת כתג שאין מביאין מספק,
ספק מת מעצמו ספק נהרג אלא דהכי חייב רחמנא אבל כיכא ולפמש״כ לעיל בפ׳׳ה גס״ג ברפת הרמג״ס והר״ש מינגילא להא
דאיכא עוד ספק הר׳ל כעק ס״ס ואהא לא חייב רחמנא אע־־ג דא״א לצמצם אץ הכונה שודאי לא צמצמו והוא ספק רחוק לומר
דאיכא למימר דאחר שחייבה חורה על כספק להביא הו״ל השתא שצמצמו וכדעת התום׳ אלא ס״ל והוא ספק השקול ואפשר שצמצמו
רק ספק א׳ אם חייב או אינו חייב מ״מ יש סברא לומר דנה' ואפשר שלא צמצמו לפ״ז מוכרת דס״ל דכל ספק פ׳׳ע אין פורפין
דחייגה חורה על ספק א׳ אבל על ב׳ ספקות לא חייגה ופי׳ מספק דמייתי ראי׳ בבכורות י״ז ג׳ מהא דאמר ד׳א נמצא מכוק
כריתות י׳׳ז ב׳ תד״ה מדסיפא דמביאין על ס״ס אשם תלוי אנל בק ב׳ עיירות מניאק ב׳ מגלות אלמא אפשר לצמצם דאי א׳׳א לצמצם
ברש״י שם ע״א ד׳ה ואפי׳ משמע דס״ל דאין מביאק על ס״ס יביאו עגלה א׳ בשותפות ויתנו ואי ס״ד דספק ע׳׳ע לחומרא א״כ
כמש״כ שם הרש״ש אבל משם אק ראי׳ לענינינו דשם אם פטור אפי׳ א״א לצמצם כיק שהוא ספק שמא צמצמו צריכק להביא ב׳
אק יכול להביא משום חולק בעזרה ול״ש דנתיל בספק לחומרא וגה עגלות מספק שמא צמצמו דהא ס״ל קרובה ואפי׳ קרובות ומה
לדעת התום׳ דשם חייב אק ראי׳ לכאן דכתם חייבה תורה על כל ראיית הגמ׳ אע״כ דספק ע״ע לקולא ולכך שפיר מוכיח דאי א״א
לבו נוקפו דהא איכא למ״ד דמתנדב אדם אשם תלוי ואיכא למ״ד דנא לצמצם לא כיו צריכים אלא להביא בשותפות ויתנו ולמה שנכתוב
אף על חייבי לאוק ע״ש בסוגיא וא׳> כל נדנוד ספק יטל להביא )וטי' להלן גע״ה אק זה מוכרח .והנה בסוטה רדד א׳ איגעיא לן מק
ירר יבמות פ״י כ״ג גגי מח ותרי א״ל ר׳י לא תדמינה לחלבק שק במיט כוי ט^ן או לא הוי עמק כוי צף או לא כוי צן< ונשאר
אפי׳ אמר לט טקרני מגיא אשם תלוי( אבל כאן יש מקום לומי בגעיא ולא איפשיטא והרמב״ם ז״ל פסק דמק במינו כוי טמון
דעל ס״ס אק חיוב להביא ע״ע ומצינו גבי סוטה שכל חיובה ג״נ ואק עורפק על כתחתק אגל לא כוי צף ומורפק על כעליק והמנ״ח
מספק ואפ״ה אם ספק אם יצחה ידי השתי׳ אק חוזר ומשקה מספק ומ״ח כתט דספק ע״ע לחומרא ליישב מה דפשק הרמב״ם דמק
כמש״כ ככ״מ פ״ד מסוטה כי״א ע״ש )אך יש לחלק דשם א״א במינו לא כוי צף והמרכבת כמשנה שכתב דספק ע״ע לקולא הוא
לחייב אותה לשתות מספק( ועי׳ להלן גטד יתבאר גע״ה .וכנה ליישב מה שפסק הרמג״ם דמק במינו הוי טמק ובאמת אק ראי׳ לא
בתום׳ בטחת י״ז ב׳ ד״ה אפשר הקשו דלפי מה דמשמע בעיחגק למר ולא למר דכבר ביארט בע״ה גסי׳ ג׳ ם״ג בשם כאחרונים
כ׳ ט דדוקא משום דספק דבחכם להקל מקיליק שמא איט מצומצם דמה דפסק במק במיט כוי טמון כוא משים דמסקיק דט״ע מק
אבל אם הי׳ חששא דאוחיתא כיינו מחמירק אע״ג דאיכא רוב צדדק במיט הוי עמק וכן מה שפסק דלא כד צף ביארנו בסי׳ ג׳ ס״ה
להתיר )וכארכט בדבריכם לעיל ס״ג נע׳׳ה( והקשו א׳> היכי דייק דכוא משום דאמרי׳ בסוגיא גבי שכהה טעמא משום שזכה בו
מנמצא מכוק בק שתי עיירות )ר״ל מדבח ר״א דמביאק ב׳ עגלות אלמא לית לן טעמא דצף ונטי כתגט שם בשם כאחרונים ראי׳
אלמא אפשר לצמצם דאם א״א לצמצם יבאו אחת בשותפות ויחנו( מסוגיא ד ^ ם״ד א׳ דקי׳׳ל לא הד צף ע׳׳ש עכ״ס מכאן אק להוכיח
כתם נמי אע״ג דא״א לכוק ולצמצם מודו רבק )ר׳ל רבק דדכ״ג מיד .והריטב״א כתב ביומא כ״ג א׳ כדי להרבות בבכי׳ כלומר שהי׳
דס״ל בידי שמים א״א לצמצם ע״ש בסוגיא ח״פ ופלא שנדחק בזה מרבה בכי׳ כשאומר דברים אלו דכיק שעל ספק חלל כנמצא בחוק
בערוך לנר סוכה ס״ו ב׳( דמביאות שתי עגלות משום חששא הקפידה תורה כ״כ כ״ש על ודאי מלל ובחון כמקדש עכ״ל ומבואר
דאורייתא דשמא הם שוים עכ״ל ואם נאמר דספק ע״ע להקל מדבריו ז״ל דעורפק אפי׳ אק ידוע בודאי שהוא חלל אלא שהוא
מאי קשה להו נהי דנפ״מ חששא דאורייתא לחומרא מיהו גני ספק מלל ספק מת מעצמו ועמש״כ בזה בסי׳ ג׳ ס״ו עכ״ס מבואר
ע׳׳ע הא אזלי׳ לקולא וא״כ למה מביאק ב׳ עגלות שמא לא צמצמו דעל ספק נדע עורפק אבל אק ראי׳ מזה כלל דהרי לדעתו בהכי
אע״כ דס״ל דכל ספק ע״ע כו״ל ככל ספקא דאורייתא ולחומרא חייג רחמנא וזה עיקר מצות ע״ע על ספק כזה ואק מזה ראי׳
וכן הוכיח שם מדבריכם נרי״ע אלגזי ע׳׳ש ]אבל לדעת כתום׳ עצמם על ספק אחר ועי׳ להלן .והנה כמנ״ח כתב דספק כפרה לחומרא
א״ש קושיא זו דהא ס״ל דדבר מצומצם הוא מטמא דמנטטא ולא והגיא ראי׳ מכא דאגעיא לן בב״ק מ׳ א׳ גבי כופר אם שור של
חיישי׳ לי׳ כמש׳> בריש כדבור ורק לשיטת כר״ש מיננילא דמצרף ג׳ שותפק שנגח מייבק בכופר ואם חייבי כיפר ממשכנק אותו
זה לספק הקשו pע״ש וע״ל ס״ג באורן[ וק מוכח מדבריהם וכרמב״ם גפ״י מנ״מ פסק בשניכם לחומרא דמייבק ב׳ טפרק
בריש כדבור שכתבו שם ופשיע לי׳ מנמצא מטק בק שתי עיימת וגם ממשכנק אותן וכ׳ כמ״מ שם ה׳׳ה ובלח״מ שם ה״ד והטעם
דאי אמרת א״א לברר אם הוא מצומצם אע״ג דפרישית חימנק כיק דקי׳׳ל טפרא כפרה ספק כפרה לחומרא עוד כתב במהד״ט
דמקרי שהוא מצומצם כיק דא״א להבחק לא יניאו שתי העגלות אלגזי ראי׳ מדגד כתום׳ כתובות ל׳ ב׳ דספק בן ם׳ לראשק P
מספק דמילתא דלא שכיחא היא ואק לט לתלות מספק שאירע P ז לאחרק וא׳ מכן כהן ואכל תרומה חייג להפדש תשלומי תחמה
עכ״ל מבואר מדבריכם ג״כ דדוקא משום דמילתא דלא שכיחא משום דהוי כפרה אלמא דספק כפרה צחומרא והנה מכא דקי״ל
היא ואק לט לחוש מספק לזה הא אי כוה ספק שקול כיו טרפק דחטאת כעוף גאה על כספק וכן בפ׳ שני נזירים גבי ספק נזיר
מספק וע׳׳ל סי׳ ד ס״ו סק״ב שכוכחט שם ג״כ מדברי כתום׳ ספק מצורע וצדן להביא כל קרבטתיו מספק וכן בכמה דוכתי
בסוטה דספק ע״ע לחומרא אבל למה שיתבאר להלן בע״ה אק אק ראי׳ כלל לנ״ד דכתם כטעם משום שרוצה לאכל בקדשים ולשתות
משם ראי׳ .וכנה ממה שפסק כרמב״ם גבי נמצא מכוון נק ט יק ולכך מוכרח להביא קרגנותיו ולא משום כפרה וכן אק להביא
טיטת דא״א לצמצם ומביאק טלה א׳ בשותפות ויחט אק ראי׳ ראי׳ לכיפן מהא דאמר בירר פסחים פ׳ כאשה כ״ב שהביא קרבני
דספיקא לחומרא דאי ספיקא לקולא לא יביאו כלל מ״ל דקי״ל ספק מרק ביום ספק בלילה ספק כפרה כיפר דכתם אסור לו
נ ט קרונה ואפי׳ קרובות ]וכמש״כ כתום׳ והרא״ש דהכי ס״ל להביא מספק דהוי חולק בעזרה ועי׳ הורדת ד׳ א׳ שהביא כפרתו
לברייתא בתרייתא בטרות י״ח ט כמשנ״ת בס״ג באורך בע׳׳ה[ ביכשמ׳׳ש ט׳ ועי׳ תוספתא כריתות פ״ב ה״ז וכן הא דתק ספ״ק
וממילא איכא ס״ס לחייב ע׳׳ע על כל א׳ שמא היא הקרונה ואפי׳ דכדתות אק השאר עלי׳ חובה כיינו שאסורה להביא כשאר כמש״כ
מצומצמת חייבת וכמש׳^ בס״ג לדעת כר״ש מינבילא והרמב״ם שס בתפא״י דהוי חולק בעזרה ואף האחת בדוחק התירו משוס
אלא דיוצאק בשל שותפית ממ״נ כמש״כ תום׳ בעירובק ף א׳ לאשחרויי בקדשים כדפירש״י שם ועי׳ רמב״ם פי״א משגגות כ״ב
וכן מהא דמחייב ר׳א ט טלות אק ראי׳ כלל דלר׳א אק כאן ספק עכ״פ מקרבנות אק ראי׳ כלל אבל מה שהביא מכופר ומתשלומי
כלל דס״ל אפ^ לצמצם וחייב משום דקרובה ואפי׳ קטטת ,אכן מחמה כיא ראי׳ נטנה .ונראה דכאן בע״ע יש מקום לפטור ספק
באמת דברי הגמ׳ בבכורות י״ח א׳ קשה מאד וז״ל הגמ׳ טמא אע״ג דקי׳׳ל בכל דוכתא ספק כפרה לחומרא דהנה כל עיקר ע״ע
כתנאי ]אם אפשר לצמצם בידי אדם או א״א לצמצם[ נמצא מכוון בין כתורה חייבה על הספק דהח אינו ברור שהריצח יצא מעיר זו
קנא איתן סי׳ ז דין הבאת העגלה נחל
לכ״ט דמה״ת הו״ל לפטור כיון שמוציאץ ממון ממנו פי׳ ברי״ט שתי מיירות לא היו עורפא רא״א שתיהן מביאות שתי מגנות מאי
אלגזי בכורות י״ז ב׳ וכאן אץ שיין להחמיר מדרבק כנ״ל[ ופדיץ לאי בהא קמיפלגי דת־ק סבר א׳׳א לצמצם פירש׳׳י הלכך לא היו
צ״נג בסברא זו .ולכאר יש להביא ראי׳ דספק פ״ע לחומרא ממש״כ פירפץ דנל אחת אומרת אני איני קרובה וד׳א סבר אפשר לצמצם
הרמב״ם פ״ם מרוצח הי״ד דשתי כיתי פדים המכחישות זו את זו יתסברא אי קסבר ת׳׳ק א״א לצמצם אמאי לא היו פורפין יביאו
אחת אומרת ראינו את ההורג ואחת אומרת לא ראיתם פורפץ אלמא פגלה א׳ בשותפות ויתנו אלא כר והנה אין ס״ל לסוגיא זו
דספיקא לחומרא דהא תמ ותרי ספיקא הויא ויש לדחות דשאני אי ס״ל דכל ספק פ״ע לחומרא היפי פשים מרבנן דלא היו מורפץ
התם דאוקי תמ להדי תמ והוי כמאן דליתנהו לתרווייהו ואוקי דס״ל א״א לצמצם נהי דא״א לצמצם מ״ס תתחייב כל א׳ מספק שמא
מילתא כדמפיקרא דהוי ספק וחייבה תורה לפרו qואפי׳ למ״ד היא הקרובה ואפי׳ לא הי׳ הפצה של אחת בשותפות ויתנו כדפריו
תרי ותרי ספיר,א דאומיתא ה״מ דלא מוקמיק אחזקה אבל מ״מ הגט׳ מ״מ היו חייבות להביא כל א׳ פגלה מספק שמא כל א׳
נשאר הספק הראשץ ומה״ס נדחה מה שרצינו להוכיח נסי׳ ד הקרובה ואי ס״ל ^מ׳ דספק פ״פ לקולא מאי קאמר ולפפמיו
סמ סק״ב מדבמ התוס׳ בסוטה דספק פ״ע לחומרא פ״ש .ובסוטה יביאו פגלה אחת בשותפות ויתנו אמאי חייבין להביא בשותפות
מ״ז א׳ תק פ״א אומר ראיתי ושנים אומרים לא ראית היו פורפץ ולהתנות כיק דספק לקולא כל אחת פטורה וכדקי״ל גבי פדיון
שנים אומרים ראינו וא׳ אומר לק לא ראיתם לא ה־ז פורפץ הבן בבכורות מ״ח ב׳ שתי נשים שילמ שני זכרים ומת א׳ שניהם
ומקמינן בגמ׳ טלה בפסולי פדות דאזלי׳ בתר מב דפות ותרתי פטורים ולא אמרי׳ יביאו בשותפות ויתנו כיון דמספק כל א׳ פטור
פסולי פדות ל״ל מה״ד כי אזלי׳ בתר מב דעות לחומרא אבל דהמפ״ה וה״ג דכוותה ,ונלפנ״ד דיש ליישב דלפולם ס״ל דספק
לקולא לא קמ״ל ומפ׳ רש״י )בפ׳ מי שקינא גבי סוטה( דאי מרישא■ ע׳׳ע לחומרא אמנם כ״ז שייך בכל ספק כגק ספק נפל וכה״ג
א׳ אומר ראיתי ושנים אומרים לא ראית דאזלי׳ בתר רוב דעות אבל כאן גבי גמצא מכוק בק ב׳ פיירות אם נאמר א״א לצמצם
הו״א משום דלחומרא לפרוף לא אזלי׳ בתר רוב דטת אבל בסיפא פטורה כל א׳ אפי׳ אם האמת שהיא הקרובה משום דכיק דהמדידה
גבי ב׳ אומרים ראיט וא׳ אומר לא ראיתם דאי נחיל בתר מב דעות לא ביררה איזו פיר כקרובה שהרי נשאר בספקו נמצא דלא הי׳
הוי קולא ולא נפרוף ס״ד דלא נסמוך פל רוב דפות אלא נחוש כאן מדידה כלל שכרי לא נתברר פ׳׳י המדידה כלל דא״א לצמצם וכבר
לדפת היחיד ונפרוף קמ״ל דסמכיק גם בזה ארוב דטת ולכאף ביארנו בפ״ה בסי׳ ג׳ סי׳׳א דמדידה מפכבת ואם לא היתה מדידה
’ מוכח מכאן דספק פ״פ לחומרא דהרי אמרי׳ דלקולא הו״א דלא אץ יכולץ להביא פ״פ וכאן ליכא מדידה ולכן פטו pשניהם אם
נסמוך ארוב דפות שאץ פורפץ אפ״ג דמידי ספקא לא נפקא אלמא א״א לצמצם אלא דהגמ׳ פרין כיץ דאיכא פצה של יביאו בשותפות
דספיקא לחומרא ויש לדחות גם זה דשאני התם דאי לא סמכיק ויתט נמצא דלגבי הכי ביררה המדידה דשניהם חייבץ מספק ולהתנות
ארוב דנטת אלא אמרי׳ דבפסולי פדות חד כמאה ומאה כחד דהוי דספיקא לחומרא וכיץ שיש כאן חיוב כפגלה ויקיימו כמצוה כתיקונה
פלגא ופלגא הוו טלהו כמאן דליתנהו דמי ונשאר ספק כדמפיקרא נמצא שהמדידה ביררה אתה תתכפר פם כפגלה אפ״ג שאץ אני
וכמשכ״ל ולכן הו״א דפורפץ קמ״ל דסומכץ ארוב דפות ואץ כאן יודעים ודו״ק ויש לפלפל בזה הרבה ולפי ביאור זה אץ הכרח לומר
ספק כלל ובזה מטאר היטב הא דהו״א דחיישיק לחומרא ארוב דלמש׳׳כ בדפת הרמב״ם והר׳׳ש מינבילא דא״א לצמצם היינו שהוא
דטת היינו משום דאפי׳ אי לא חיישי׳ להו מ״מ מידי ספיקא לא ספק אם צמצמו אם לא צמצמו מוכרח לומר דס״ל ספיקא לקולא
נפקא והו״ל ספק כדמפקרא ופורפץ ומ״מ קצת חידוש יש בזה דאי ספיקא לחומרא אמאי פשיט בתחלת הסוגיא מר׳׳א דנמצא מכוץ
דלא נימא דהראשץ כיץ שהאמינתו תורה הו״ל כשנים ואץ פסולי יץ ב׳ פייחת מביאץ ב׳ עגלות דאפשר לצמצם דאם א״א לצמצם
פדות יטלץ להכחישו כלל קמ״ל דמ״מ חיישיק להו פכ״פ לשודי׳ יביאו אחת ויתנו ואמאי דילמא מביאץ ב׳ עגלות מספיקא דילמא
ספק כדמפיקרא ויפרפו אבל לקולא הייט דנסמון אחב דטת צמצמו וס״ל קרובה ואפי׳ קרובות אע״כ דס״ל ספיקא לקולא וכמשכ״ל
לגמרי ולא יפרפו ס״ד דלא אמרי׳ קמ״ל ופ״ל בסי׳ ד ס״ז הארכט אבל למש״כ פתה אץ זה ראי׳ דבאמת כל ספיקא לחומרא אלא
הרבה בפנינים אלו נפ״ה ושם נתבאר ג״כ אמאי לא אמרי׳ באמת דכאן אי ס״ד א״א לצמצם פ״כ הוה אזלי׳ לקולא שהרי אין כאן
כ״מ שהאמינה מורה כר פ״ש .וטד יש להביא ראי׳ מדברי הרמב״ם מדידה וא״א להביא ע״יב אמנם מדברי רש״י מבואר דלא ס״ל
ז״ל שכתב פ״ס מרוצח הי״א דאפי׳ הפסול לפדות בפברה מעיד הכי דהרי כתב הטעם דאץ פורפץ אם א״א לצמצם משום דכל
שראה את ההורג לא היו שרפץ ודקדקו האחרונים ז״ל מלשץ זה אחת אומרת אני איני קרובה ולמש״כ הול״ל דאפי׳ היא הקרובה
דאפ״ גזלן דאורייתא כשר בפדות זו כ^ל סי׳ ד ס״א אלמא אפ״ג פטורה משום שחסר מדידה וצריך לדחוק לרש״י דבאמת הו״מ
דבכל דוכמא אפי׳ בפדות סוטה ופדות אשה פסול גזלן דאורייתא הגמ׳ למפרן יביאו ב׳ עגלות מספק דספיקא לחומרא אלא דכאמת
דחשדיק לר דמשקר אפ״ה כאן נאק ולמה לא ניחוש כאן נמי דמשקר פרין כיץ דסגי באחת בשותפות וכדמוכח בבדיתא בתרייתא .אמנם
ובשלמא אם כל ספק ע״פ לקולא ניחא דלא יהא אלא ספק אבל כ״ז לא יתיישב לדטת המרככ״מ דס״ל ספקא לקולא דנכי דאם
אם ספק לחומרא יפרפו גם כאן מספק שמא משקר ויש לדחות אפשר להביא בשותפות ולהתנות אץ כאן החסרון של מדידה מ״מ
דכיץ דאץ לו הנאה לא חיישי׳ דמשקר כמבואר ביו״ד סי׳ קי״ס למה סייבץ להביא בשותפות ולהתנות ומ״ש זה מספק פדכ״ב
ס״ז דבאיםו pלא חיישי׳ דמשקר ונאק גם גזלן והא דלא חיישי׳ שכבאט לפיל ונראה שיש ליישב גם שיסה זו למש״כ לפיל דספם
שמא א׳ מבני הפיר שכרוהו שלא יצטרט להשתתף בדמי הפגלה הפוטרים בספק פ״פ הוא משום דהוי ס״ס וס״ס לא חייב רחמנא
דא״כ גם נאיסורין ניחוש לכה״ג ופ״כ כיץ דלא שכיחא לא חיישי׳. א״כ אפ xדאפי׳ אם יביאו בדיעבד לא תכפר פלייהו כלל ואם
שד יש להוכיח מהא דחק בסוטה מ״ד ב׳ נמצא סמוך לספר או אס״כ יתברר ספק א׳ יצטרכו להביא פוד הפעם פ״פ דומיא דאם
לעיר שחבה טים לא היו שרפץ ומשמע נחה דדוקא רובה גויס הביאו ע״פ פיר רחוקה שאינה חייבת להביא דודאי לא הכפר
אבל מחצה מיס ומחצה יש^ל שרפץ וכ״כ האחמנים ז״ל כנ״ל טלייהו הע״ע אפי׳ אם האמת שהמצח יצא ממנה כיץ שאינה חייבת
סי׳ ר ס״ג אפ״ג דהוי ספק שמא מים הרגוהו אלמא דספקא כלל )ומש״כ בסי׳ ר ס״ד הייט בידוע( א׳> ה״נ גבי ס״ס כיץ
לחומרא ויש לדחות דבאמת קשה דבגמ׳ יליף לה מקרא כי ימצא דאינה חייבת מדינא לא תכפר פלייכו כלל שהתורה לא חייבתה
פרט למצוי ול״ל קרא תיפוק לי׳ משום דאזלי׳ בתר חב דבודאי ואץ זה פ״ע ולככי קאמר הגנר דאם א״א לצמצם א״צ להביא כלל
מים הרמהו וכדאמר גיח׳ וי״ל פפמש״כ שם בע״ה דבאמת אפי׳ וזהו הטעם דכל ספק ע״פ לקולא ול״ש להחמיר ולהביא דכיץ
אם מים הרגוהו י״ל דישראל שבאותה הפיר צריכץ כפרה שפסחהו דבס׳׳ם לא חייבה תורה לא תכפר פלייהו כלל וכנ״ל ולהכי פר 7
בלא מזץ ובלא לוי׳ ופל שאירע תקלה זו בעירם ולכן צחן גזה״כ הגמ׳ דהא איכא פצה של יביאו ויתט וממילא לא חכפר אלא פל
מי ימצא פרט למצוי ולפ״ז י״ל דאץ מצוי רציחות אלא היכא שחב פיר שיש ספק א׳ וכיון דאיכא פצה צמכה להביא כדי שתתכפר
השר מים שאץ מתייראים כלל מיש^ל או ס שן לספר שאץ כיץ שהעגלה תכפר פלי׳ ]ואפשר דספק כפרה לחומרא הוא מדרבק
איתן סי׳ ז דין הכאת העגלה נחל ?ןנב
) 0ואם יש ס׳׳ם נראה שאת מייאת לנו׳׳נג כ״נ כסו בכל ס״ם מתייראים שם מישראל אבל אם כי׳ מחצה טל מוזצס מחייראים
דאזלי׳ לקולא וכל ספק פ׳׳פ לא מקמ ס׳׳ם שמא הרוצח מישראל נט כפיר וממילא את מצוי רציחות ולככי צריכת בט כעיר
אינו מנטר זו כיק דאינא קורבא או רונא שהוא מפיר זו ואך למש> נפרכ אן< אם גטם כיגוכו כית שפשרוכו בלא מית ולוי׳ ו5דמ
הריפב׳׳א )מובא לעיל( דנל מלל הוא ספק מס מפצמו ^ל דשאי נראכ דאם ידוט טדאי וגוי כרגי א)< שאת ידוט מי כוא א*צ
כתם דאכאי ספק חייב רחמנא וכוי כשתא ודאי חיוב ואם לכניא מ*פ וצ*פ פוד 0כ ופ׳׳ל סי׳ ר ס׳׳ג שכנאט דנמכ ראשונים
אירפ פכשיו ספק כר׳ל ככל ספקא דאומיתא ולחוסוא אבל היכא ס׳׳ל ואפי׳ מיפוס גוים בפיר את פורפת דמצוי רציחות.ע״י כגוים
דאיכא ס׳׳ם גמור אזלי׳ לרךלא נמו ננה׳׳ת ]ואק לומר דנית דהתורה כאלו פ׳׳ ^5פוד יש לכוכיח דנחולת י״א א׳ מביא ראי׳ דאזלי׳ בתר
חייבה פל הספק א״כ אפי׳ pהרנה ספקות חייבה תורה )ודוגמתו מבא מפ״פ דקובס אותכ שלמכ ודילמא טרפכ כיא אלא ש*מ
במ׳׳ב סי׳ תל׳׳ס סק׳׳ב גני בדקת ח ק( דהא גבי אשם תלט דפח דאזלי׳ בתר מבא ואם טמא ספק פ״פ לקולא מאי ראי׳ דילמא
רש׳׳י לאק מניאק פל ס׳׳ס אף דחיוט פל כספק נט׳ל סק׳׳ב וגם מספק יצא דספק פ׳׳פ לקולא ט׳׳ל דמ׳׳מ מייתי ראי׳ מדאמיע תורע
לדפת כתוס׳ דמניאק הוא משום דפל כל לבו נוקפו מביאין וכי׳ל לכתחלם לקוברם שלמם ואם לא אזלי׳ בתר רובא כיתכ כתורם
וגם גבי סופה דמיינה מורה פל כספק אפ׳׳ה אם יש ספק אמי מצרינם לכתחלם לבודקם נדי לצאת מן כספק וגד׳ם בזם לק׳ סי׳ מ׳
אק משקק ונמל ויק גבי ספק פומאה נרכ*י כל׳׳מ הוא דאפי׳ ס׳ג סקמ .ובתום׳ בכורות ס׳ ב׳ ד׳׳ם לאפקופי כתט גבי פפ׳׳ח
כמה ספקות פמא[ ,וראי׳ לזה ממש»נ התום׳ נבטמת י׳׳ז נ׳ דמספק א״צ לפורפו אבל משם אק ראי׳ לכאן דשם כפריפם כוא
ונפימנק ר א׳ גני נמצא מכוק נק נ׳ פיירות מניאק פנלה א׳ במקום כפדי׳ וכדאממ׳ שם כוא כפסיד ממוט של כ ת לפיכך
בשותפות דתנו ודפת כתום׳ דכל ספק פ*פ לחומרא כמשכ׳׳ל וקשה יופסד ממוט ול pנתט כתוס׳ דנמו שא״צ ליתט לנק מספק
א״כ אמאי מצאק נפגלה א׳ בשותפות נהי שא׳׳א לצמצם מ״מ הד נמו Pאק פורפו מספק אבל כאן דכפמפם כוא לכפרם ^ל דספק
אפשר שצמצמו וס׳׳ל דקרובה ואפי׳ קרונות )ולפיל בס״ג ביארנו כפרם לחומרא.
נפ״ה מר׳ל להתום׳ דכאי במיסא נסמיתא ם*ל קרונה ואפי׳ ) 0אבל לא יברכו .כדקי׳׳ל בכל ספק מצוכ כמש׳׳נ במ׳׳ב ר׳׳ס ס׳׳ז
קרוטס פ׳׳ש( וא״כ יצפרכו להביא נ׳ פגלות שמא צמצמו וכ׳׳ש וכ׳׳נ רש׳׳י בעירונק ג׳ א׳ ד״כ וכמ ופי׳ שבת דן« נ׳׳ג
לשיפת כר׳ש מינבילא דמצרף בכל מקום ספק זה לס״ס שמא )ד( וכ״נ פיקר .ננלפר׳ד מרוב פראיות שהבאנו דכפקר נכסוברים
צמצמו וא*נ ה«נ ניחוש שמא צמצמו ותירצו דכיק דבק אם זו הקרובה דספק פ*פ לחומרא ומ״מ אק » סתייע למש׳׳כ דדפת
ובק אם זו כקרובה יוצאק בפגלה א׳ בשותפות רק אם הוא מצומצם פרמב׳׳ם וכר׳ש מינבילא דא״א לצמצם פייט שפוא ספק כמשנ׳׳ל
אק יוצאק נשל תנאי וצריכק שתי פגלות כד׳ל מילתא דלא שנימא בפ*כ דשם כטפם דפפריק מתמ פנלות משום שחסר מדידה f r o
ולא מיישי׳ לי׳ ולכך א״צ להביא ב׳ פגלות כרי מבואר מדבריכם ומ״מ יל״פ אם הנמל נאסר בזמפה ופבודה מספק דאפשר דאקי
דגם לשיפת כד׳ש מינבילא דס׳׳ל שיש בכל דבר ג׳ ספקות שית נמל אmקתו ואולי נית דכל פ«פ ספק הוא וכתורה חייבה א׳ע גם
שמא זו קרובה ושמא זו קחנה ושמא מצומצם אפ׳׳ה ניק דתד כאן כיק דמספק חייב נאסר בתורת ודאי)אם טמא דספק דאומיתא
מנייהי לקולא לא חיישי׳ לכשלישי ונ׳׳ש לדפת התום׳ דלא חיישי׳ מכ׳׳ח לחומרא( ומקושיית ככמתות )מובא לק׳ סי׳ נדז ס׳׳ז(
■ לספק זה שמא צמצמו וא״נ כ׳׳ה כאן נס׳׳ם כיון דאיכא שני צדדים שהקשה ליתסר כל כפולם סריפה דכנחל איתן קבופ וכל קבוט
לפפור פפד׳ לי׳ אפי׳ אי כל ספיקא לחומרא ,ופי׳ רמב׳׳ם פי׳׳נ נמחצה פל מחצה מוכח דס׳׳ל ספקא למומרא ולא מוקמיק לנחל
מניטרים ככ»א דנספק פפ׳׳ח ^יך להפריש פלה ונס׳׳ם א*צ אחזקתו ופי׳ נזה נסי׳ פ׳׳ז ס׳׳ז.
להפדש פ*ש. ’ )ה( ד״א שאת מניאים .הוא דפת המרככ׳׳מ ח״א כ׳ מצח וכבר
־ נת^ר בפ׳ע לפיג
סימוח .דיני העגלה
א) .א( העגלה )ב( א״ע להקדישה גג( אבל עריכה הזמנה לפני ירידתה לנחל איתן ) ciואפשר דהלקיחה y r tלהיות
לשם ע״ע)ה( ומשעת לקיחה אסורה באכילה כדץ הוקצה למצוותה ) 0וי״א שאץ בה הוקצה למצוותה נס וכתב במנ׳ח
דקודם ירידתה לנחל איתן יכול ליקח אחרת אף לכתחלה.
דס״ל דר יוחק פליג כאן אליבא דר ינאי וס׳׳ל דילפי׳ מפ״פ לכיפך א) .א( העגלה .בקדושק ר׳ז א׳ איתמר ציפורי מצורפ מאימתי
דמשפת לקימה לא מתסרא ופ׳׳ל סי׳ י׳ ס׳׳ב סק׳׳ב שהארכנו בזה[. אסורים ר׳ יוחק אמר משפת שחיפה ר׳ל אמר
ובחזר׳א בהפרות לקדושק )אכ»פ סי׳ קמ׳׳ח ( כתב ח׳׳ל יש לפי׳ משפח לקיחה מפ«פ נפקא מה פ״פ מחיים אף צ״מ מחיים וע״פ גופא
למה לא נאסרו צ״מ מדק הוקצה למצוותו כדק נד סוכה כר ואתרוג מאימתי א׳׳ר ינאי גבול שמפתי בה ושכחתי ונסבק חבדיא למימר
כר ואפשר דאה׳׳נ והנא נשניתק ממצוותו אחר לקיחה איירי כנק ירידתה לנחל איתן היא אוסרתה אי מה פ״פ משפת לקימה לא
שנטרף או שנטהר המצורע באחר וכיר׳ב ופ״׳ל דמחמת מצוה אק מיתסרא אף צ״מ נמי משעת לקיחה לא מתסרא הכי כשתא התם
אסור אלא באכילה כר כדאמר שם ל׳׳ז א׳ אתרוג של מצוה מותר איס לי׳ גבול אחרינא ככא מי אית לי׳ גבול אחרינא ומסק דר׳ל
להריח נו וטד משום איסור מצוה פדיק ממונו הוא דטל למוכרו דאמר כתנא דבי ר׳י דיליף מכשיר ממכפר דהיינו צ״ס מע׳׳ע
לאחר וחבח זכה ט כמו באתרוג שנותט למנח כר אבל ככא לר״ל דמתסרא מחיים ,וכתט כראשונים )בתום׳ רי׳׳ד ונתוס׳ כרא׳׳ש
משפת לקיחה חשיב כהקדש פכ״ל )משמפ דאחר שנאסר אק שיץ ושיפה לא נודע למי( דר*י נמי יליף מע׳׳ע אלא דאזיל לשיפתי׳ דס׳׳ל
נתינה ואפי׳ א״צ לו ולעיל סי׳ ז׳ ס״א סקי׳׳ב הבאנו בשם מדן במולק פ״ב א׳ ר ^ ס לא מתסרא מחיים אלא לאחר פריפה ]ולדפת
דז׳ סובי הטר יכולק לתתו וצ׳׳ע( ומשמע מדבריו דמקשה אמאי הרמב׳׳ם זה לא יתכן שפסק כאן נר׳׳י דשחיסה אוסרת וגבי פ״פ פסק
פליגי ר*י ור׳ל אי נאסר משפת לקיחה ולמה לא יאמר מספת דירידתה לר׳א אוסרתה כר ינאי וכתב בחזו׳׳א נגפים סי׳ י׳׳א סק״ד
קנג איתן סי׳ ח דיני העגלה נחל
המצוה ]אבל לא מתסרא בהנאה אלא באכילה או למה שהוקצה לקיהה מסעם כוקצה למצוותו וכינ מדבריו בנגפים סי׳ י׳׳א סק*ס.
כמו שביאר »ץ ד׳ל[ וכן בצ*מ משפת לקיחה שגס הלקיחה סצוה ולכאורה דבריו תמוכים דנסנהדית מ׳׳ז ב׳ פליגי אניי ורבא דאניי
כמש׳׳כ תום׳ שם א״כ שפיר הקשה מרן דכבר נפשה בה מפשה אמר הזמנה מילחא היא יילין< מפ׳׳ס דירידתה לר׳א אוסרתה
המצוה והר׳ל ליאסר משום הוקצה למצותו ואפשר דגם עי׳פ משפת ירכא אמר הזמנה לאו מילתא היא ולא ילסי׳ מע״ע דשאני כתם
לקיחה כר׳ל הוקצה למצותה דגם גבי פ״פ הלקיחה היא מצוה דכיא גופא קדושה אבל משמשץ אין נ אסח בהנאה וקי׳׳ל באר׳ח
כמו בצ״מ דהרי גם כאן כתיב ולקחו זקני כפיר והיא מצוה כר׳ל סי׳ מ׳׳ב נרבא דממנה לאו מילתא ומ*מ פסק שם הרמ׳׳א בסוף
סי׳ ז׳ ס׳׳א ונכי דלפנץ כקדושה של איסור הנאה אץ אוסרץ כסי׳ דכזמנה לגוף כמצוה מילתא היא ואוסרת חה ילפי׳ שפיר
אלא משפת ידדתה לנ»א דהתם כאיסור משפת סמנה )לככי אץ מע׳׳ע דכיא גופה קדושה וכתב המג׳׳א שם סק׳׳ו דכ׳׳ז בהזמנה
אוסרץ בקודם דר,ודם כדאמרי׳ בםנהד pשם מ׳׳ח א׳ טווי לאדג מי לקדושה נגק פור שפיבדו לתפילק אבל בהזמנה למצוה לא נאסר
איכא למ׳׳ד וכמש׳׳כ בתום׳ רי׳׳ד בקדצשץ ח׳׳ל דכיץ דגמרי׳ דפ׳׳ט אפי׳ לגוף המצוה כמש׳׳פ כשר׳ע סי׳ תרל׳׳ח ס׳׳א גבי סופה דלא
נאסרה מחיים ואית לה תרי גבולי קיחה וירידה לנ׳׳א אית לן נאסר מד שישבו בה בסוכות וכן באתרוג בסי׳ תרנ׳׳ג ס׳׳ב וכ״נ
לאור,מי איסורא בבציר דיכליק מסתמא דתפשת מופס תפשת פכ״ל כ ^ והשתא מאי קשיא לי׳ למרן ז׳׳ל אי ס׳׳ל דצפורי מצורפ
אבל כאן לפנץ שכור,צה למצותו מכיץ שהתחילה כמצוה משפת נמי כוי גוף כקדושה כמו פ״פ דכפרה כתיב בה כקדשים וק צ״מ
לר,יחה שפיר נאסרה מיד באכילה ול׳׳ד לפיטד לשם תפילץ שאץ דילפי׳ מכשיר ממכפר מפ*פ וקפרין דתתסר בהנאה בהזמנה כמו
אוסר לדפת הרמבץ משום שאץ מצוה לפבד לשם תפילץ אלא שאץ פ׳׳ע דגופה קדושה כלא זכו נידק הגנד מחלוקת דר׳׳י ור׳׳ל אם
כשר לכתוב תסילץ אלא פל כפור כמפובד לשמה אבל כאן שהליןיחה דמיא לנ^פ או לא )ובפרס למש*כ כראשונים דגם ר׳׳י יליף מפ״מ
מצוה נמצא שהתחילה כמצוה ושפיר נאסר כמו פצי סוכה ואתרוג יאזיל לשיסתו דגם מ״פ אק נאסרת מחיים כרי לדידי׳ ל׳׳ש כלל
וומ׳׳מ קושיית מק בנגפים מלקיחתן כאחת פדיץ לא נתיישבה לפי לאסור בהנאה מחיים ואפי׳ לדפת הרמב׳׳ם צ׳׳ל דס׳׳ל דילפי׳ מפ״פ
דברינו ואולי יש לחלק בץ פימד לשמה לבץ מצות לרןיחתן כאחת לכיפך דלקיחה אינה אוסרת כר׳ל או מטפס אחר( אלא ודאי דקשיא
וצ״פן ופ״פ לקת סין׳ג .ומש׳׳כ פוד מק ד׳ל דנ«מ בץ הור,צכ לי׳ תיתסר לאו משום קדושה אלא משום מצוה כמו סוכה ואתחג
•ימצותו ובץ איסור כנאה אם ניחק ממצותו אחר לקיחה מץ כמי שהביא וזה תמוה הא קי׳׳ל הזמנה לאו מילתא ואק סוכה
שנטרפה או שנטהר באחר דמשום כור,צכ למצותו מותר ומשום ואתרוג נאסרין פד מצוותן כמש׳׳כ לפיל ואק לומר דלאביי כקשה
איסור כנאה אסור כנה מציט בסוכה שגם אחר שנפסלה אסורה דס׳׳ל הזמנה מילתא היא יקשיא לי* א״אי אק סי אוסר פד שפת
כמבואר באר׳ח סי׳ תרל׳׳ח ס׳׳א דאסו^ כל ז׳ אבל אחר ז׳ מותרת שחיסה תתסר משפת לקיחה משום הזמנה דהא פ״כ ד יוחק נא
וכ| באתרוג שנפסל אסור כל ד כמבואר בסי תרס׳׳ה ם׳^ וכספם מצי סבר כאביי כמש׳׳כ תום׳ בםנכד pשם דכא ספמי׳ דאביי
משום דמפיר,רא לא אר,צינהו אלא לי ימים אבל אם מסל בתוך ז׳ ייליף מפ״פ דירידתה אוסרתה ור יוחק ס״ל בחולק פ׳׳ב א׳ דפריפתה
או נפלה כסוכה ניץ דלא אסיק אדפתי׳ שמסל אר,צינכו לכל י אוסרתה וגם אק זה קושיא אם ר׳י ס׳׳ל כרבא כהלכה ואק לומר
מ 1בנר חסכה שמבואר בסי׳ תרפ׳׳ז ס׳׳ד מותר כשק שבמז שורפו דס׳׳ל דירידתה לר׳א כר׳ל התחלת כמצוה ופדיף מהזמנה דא״כ
י י «נו כ״פ ופי׳ ב«י ומג-א ומ״ב[ דאם ככנים בסתמא כרבה היכי יליף מינה בסנהדח pהזמנה ]מיהו כו״מ להקשות ל״ל
שנץ כר,צכ כ1כשמן למצוותו ונאסר כולו וצריו שרמ!ה אחר חנו» קרא למילף מכשיר ממכפר לאסור לאחר שחיטה לד יוחנן תיפוק
1וגם כחולר,ים אץ חולרןים אלא משום דס׳ל דלא ארק׳ סתמא לי׳ משום הוקצה למצותה למש׳׳כ בתום׳ רי׳׳ד בקדושק דגם ר*י
כי׳ דפתו לכר,צות כל כשמן פי׳ מ׳׳ב סי׳ תרנר׳ז סק׳׳ז[ אלמא דנם אית לי׳ דרשא דמכשיר ממכפר )וצ׳׳ט בכדתות כ׳׳ה א׳( וג׳׳ז י׳׳ל
אחר כחנוכה נאסר ואץ כספם משום שפ׳׳י שיש כרבה שמן בנר דאיצסריך דלא נימא אק לך דבר שנפשית מצותה ומופלק בה
מאיר כנר יותר טוב כמש־כ מום׳ בביצה כ׳׳ב א׳ דא״כ הי׳ מותר או דפיקר קרא אתי לאסור המשולחת פי׳ תום׳ קדושק ר׳ז א׳
אחר חנוכה שהרי לא הר,צהו שידלר p ,שישמש להמצוה בזת כמצוה ופוד דאחר שפשו מצותו אץ שייך לאסור משום הוקצה למצוה
וא«כ אחר שפבר כמצוה הר׳ל כסוכה ואתרוג אמר סוכות אפ׳׳כ דכו״ל כאתרוג אחר סוכות וכמ׳׳ש p oז׳׳ל( .פוד כתב ^ן בחזר׳א
משום שדפתו כי׳ שישרף טלו ״ ת מצותו ]וגם לא ידט אתה עפים סי׳ י׳׳א סק׳׳ח אכא דתק ולקיחתן כאחת יש לפי׳ לר׳י
מס ישרף וכר,צכו[ וא-כ כקצהו לגמרי וכ״כ בם׳ לבוש מרדכי דאמר קדושין ר׳ז א׳ דשחיסה אוסרתן א״כ אץ סמנתן כלום ומאי
זבחים סי׳ י״ג ופשוט וגבי ציצמ מצינו בסי׳ כ״א ס׳׳א שאחר שנפסלו מצות לקיחה כאחת שייך כאן ונראה מכאן דמודה ד׳י דמשפת
מותר להשתמש בס ולא אמרי׳ דהור,צה למצותו וצ״ל דציצית אדם סמנה pמוקצץ למצוותן כמו פצי סוכה כר ,ולכאר יש ניישב
מדט שסופו ליפסק ולמסל שהרי איט קיים לפולמים וא״כ מתחלה גם ראי׳ זו דאפ׳׳ג דלא מתסרא מידי בהוקצה למצותו דהזמנה לאו
לא כר,צהו אלא פד שיפסל וכו״ל כמו סוכה אחר כחג דמותרת מילתא היא מ״מ pמצוה ליקח כאחד תדט דכא לשיטת כרמבץ
אבל בנ״ח לא פלה בדפתו שישאר שת ]וגם פל כל מי־ןצת י״ל כמובא במג׳׳א סי׳ מ׳׳ב סק׳׳ו pלף כמפובד לשם ס״ת מותר
שחשב שזהו שישרף[ וק מש״כ כרמב״ן בד׳פ בי הפיר ]מובא ליסלו לצוקי חול דסמגה לאו מילתא היא ואפי׳ לגוף כקדושה
בבכ׳׳ל סי׳ קנ״ג ם״פ[ דה׳׳ס דביהכ״ג אחר שמכרוהו ד סובי הפיר ט׳׳ש ואפ״ה קי׳׳ל דתפילץ בפי פקוד לשק אפ*נ דלא הוקצה
מותר בכל השתמשות משום דהו״ל כתשמישי מצוה אחר שפברה בככי למצותה ואץ נאסר מ״מ אץ כשר לכתוב תפילץ אלא פל קלף
מצות ^ל דגם ביככ״נ אורחא דמילתא הוא דכ״פ מחליפץ אותו שנתפבד בתחלתו לשמו וכ״ה ככא אץ ליטול צ״מ אלא אותן שנלקחו
באחר או שנחרב וכה״ג ומתחלה לא כי׳ דפתן לכיןצותו Pפד כאחת לשם מצורע ונראה לפרש דפת מרן ד׳ל )וקצת כפירני לזה
שירצו זפ״ה למוכח וכמו בציצית אבל בנ׳׳ח ובסוכה ואתחג מון כר׳׳ד דנסחב די( דבאמת pבפ׳׳ט ב׳ דברים א׳ כקדושה שבה
החג כית שלא פלה בדפתן שהסל כר,צוכו לגמרי ,ומפתה צ ת ספם דילפי׳ מכפרה כתיב בה כקדשים וב׳ דהר׳ל מצוה כמו סוכה ואחרוג
מנ״ל למרן ד׳ל דצ״מ שנפסלו הו׳׳ל כאחר מצותן דלכאף גם כאן וככ׳׳ג והנה לפנץ כקדושה כר׳ל הירידה לנחל איתן וכ^ הלקיחה
לא מסקו אדפתייהו דל pםלו וכי׳ צר 7לכיוא אסור גם אחר שנפסלו סמנה בפלמא דפיקר כקדושה הוא בשפת פרמה דילפ״ כפרה
חמיא דר׳ח וכן בסוכה ולולב שנפסלו תו! כחג ואץ לומר דמרן כתיב בה כקדשים ונהי דמתסרא מחיים משום דכפרה כתיב בה
למדה ממ׳׳ש בסוגיא דקדושץ שחטה ונמצאת טרפה ט׳ שחסה שלא כקדשים זהו משום דגבי קדשים ג״כ הזמנתן אוסרתן דכייט כהקדש
בפן ארז ושלא באזוב כו׳ דלמ׳׳ד דלא נאסרה מחיים מותרת ואפי׳ אבל מ׳׳מ אינה אלא סמנה ולק ילפי׳ מינה בםנכד pדץ הזמנה
כאוסר אץ אוסר אלא משום דשחיסה שאץ ראוי׳ שמה שמיטה בכל מקום אבל לפנץ מצוה כיץ שגם הידדה לנ׳׳א היא מלוה
ואמאי אץ אסורה משום כור,צה למצותה אפ״כ דאחר שנפסל אץ כמנויכ כתום׳ בקדושץ ר׳ז א׳ ]ויתבאר בפ״ה בסי׳ י׳ ס׳׳א[ א״כ
בה משום הוקצה למצוה ח׳׳א דשם הנידץ אם אסורה בהנאה מתסרא משפת ירידה ואץ זה הזמנה שכבר נפשה בה מפשה של
איתן סי׳ ח דיני העגלה נחל הנד
ב) .א( עגלה מבת שמונה ימים ) 0עד בת שתי שנים ויום אחד כשרה ) uוכיש בת שנתה ) nוי״א דדוקא בת שתים
)ה( דהיינו מבת שנה ול׳ יום ויום א״ עד ב׳ שנים ויום אחד ) 0היתה בת שתי שנים ויום אחד פסולה מ( ובתום׳
מסופק להכשיר עד ל׳ יום בשנה שלישית נדס וייא שהולכץ אחר שעות ננס כ rד הרי שנולדה בר״ח אייר בחגי היום
והגיע ר״ח אייר אחר ב׳ שנים יש פוסלץ בתחלת הלילה של ר״ח ס דש מכשירץ עד שיגיע חגי היום גיא( דש מכשירץ
עד שיגיע סוף הדם ד □ ד*א דעגלה דוקא בת שנתה ד ס דהיינו מבת ח׳ ימים עד י״ב חדש דום א׳.
הא אק סמנה אוסרת וכמו בביהכ׳׳נ שאק אסור עד שיתפללו בו אבל באכילה אפשר דאה״) דאסורה משום הוקצה למצוחה .אמנם
כמבואר באר׳ח סי׳ קר׳ג ס׳׳ח .ואפשר דלפ׳׳ז אם גט מפות לצויז דברי מק ז׳׳ל מוכרחים מסוגיא דחולק פ״ב א׳ דאמרי׳ דאם ע״ע
ם״פ אק לשנותם כמו בבהכ׳׳נ פי׳ מ׳׳ב סי׳ קנ׳׳ג םקי*ח. אינה נאסרת מחיים הי״ל שמיטת ע״פ שחיטה הראוי׳ ואם נארר
) (1ד״א שאין בה הוקצה למצותה .כ״ה נשפת אמת כריתות כ׳׳ה א׳ דמ*מ אסורה באכילה משום דהוקצה למצותה אע״ג דנפסלת פ״י
משום דקי׳׳ל סמנה לאו מילתא וכבר נתבאר מה שיש לדק השחיטה א״כ שחיטה שאין ראוי׳ היא דהא אין ממרת באכילה אט״כ
סה. דאם נתכפר באחר או שנפסל ממצותה תו פקט ממנה דק הוקצה
מ( וכתב נמנ׳׳ח דקודם ירידתה ט׳ .במצוה תק׳׳ל חה אפי׳ אם למצותה וצ״ל דהא נמי מילתא דשכיחא היא שמצוי פסולים או
נאמר דהוקצה למצותה דלא מצינו דדבר שהקצה למצותו שימצאו אחרת נאה הימנה ומתכפרים באחר ולכתחלה לא הקצוה
שלא יוכלו לקח אחר וכ׳׳ש אם מצא אחרת נאה הימנה אבל אחר אלא כ׳׳ז שיצטרט לה משא׳׳כ בר׳ח וסוכה ולולב תוך החג ליכא
ירידתה לנ׳׳א משמע מדבריו שאק ליטול אחרת כיק שכבר מל פלי׳ דמסיק אדמתי׳ דתפסל וצ*נג כ״ז נראה בדמת מק Wאבל לכאף
שם קדושה פי׳ סנהדח מ׳׳ח א׳ ופי׳ לקק סי׳ י׳׳ג ס׳׳י ואולי טעמו אק מוכרח מש״כ לפיל דמשפת לקיחה או ירידה לנ׳׳א מקרי שהותחלה
משום הפסד קדשים ויתבאר נ אוע בסי׳ י׳ ס׳׳ד בפזכ׳׳י. המצוה לפנק הוקצה למצוותה די׳׳ל דכמו דלפנק קדושתה ליאסר
בהנאה מקד שפדיק לא נפשה בה נוף המצוה ה׳׳ה לפנק הוקצה
ב) .א( עגלה מבת שמונה ימים .ואם היא מחוסרת ז ק יתבאר למצותה אפ׳׳ג דגם הלקיחה והירידה לנ׳׳א מצוה מ״מ כיק שעיקר
בסעיף ה׳ ומ״מ אפשר דאפי׳ להמכשירים מחוסר המצוה לא נפשה בה פדק לא נאסרה והו׳׳ל הזמנה בפלמא והזמנה
זק מ״מ אק להניאה לכתחלה לפני מ׳ ימים שהיא ספק נפל כדאמרי׳ אינה אוסרת ובהכי א׳׳ש סוגיא דחולק פ׳׳ב א׳ דהו״ל שחיטה ראוי׳
בשבת קל׳ץ א׳ דאפי׳ באכילה אסורה וכ׳׳ש הכא וצ׳׳ע אך אם טדנג משוס שלא נאסרה כלל משפת הזמנה ולקיחה ומצאתי בשפת אמת
בודאי שכלו לו חדשיו אז תליא נפלוגתא דמחוסר ז ק .ונראה דאע׳׳ג כריתות ר׳ה א׳ שכתב נאמת דקודם העריפה לא הוי אלא ממנה
דקרבנות חובה אק מניאק לכתחלה לפני ל׳ יום כדתק רפ׳׳ד דפרה בעלמא נראה דס׳׳ל חה לא מקרי פדיק שהתחיל מעשה המצוה
מ׳׳ד מיהו כאן דלא שכיחא וגם אינו קרבן לא מציט דתקט חכמים ופ׳׳ע לקמן בשם האחרונים ז׳׳ל נזה.
בזה ולא עדיף מנדרים ונדבות דנשר מיד. )ב( א״ג להקדישה .זה פשוט דאם הי׳ צריך להקדישה ל״ש לדון
)ב( עד בת שתי שנים ויום א׳ כשרה .תק בריש מס׳ סרה ר׳א אומר משום סמנה בסנהדרק מ׳׳ז נ׳ דהד הקדשה אוסרתה
עגלה בת שנתה ופרה בת שתים וחנ׳׳א מגלה בת שתים ופ׳׳ל סי׳ י׳׳ג ס״י אם פ״ע דינה כקדשי מזבח או כקדשי בדה׳׳ב
ופרה בת שלש או בת ארבע רמ׳׳א אף בת ממש כשרה ופסק כרמנ׳׳ם וכ״ז משפת ירידתה לנ׳׳א שאז נאסרת דכתיב בה כפרה כקדשים
פ׳׳י מרוצח ה׳׳ב כחכמים ח׳׳ל בת שתי שנים או פחות אבל אם אבל לפד כן אינו אלא משום הוקצה למצותה כנ >
היתה בת שתי שנים ויום א׳ פסולה וכ׳׳ס הסמ׳׳ג מ*פ ע»ס ונ״פ ) 0אבל צדכה סמנה לפני ירידתה לנ׳׳א .כ«כ בם׳ הורת הקנאצת
המאירי בט׳ פ׳׳נג סוטה מ׳׳ז א׳ וכ״כ במזו׳׳א עפים סי׳ יי׳ג סק׳׳ח וכתב
)ג( וכיש בת שנתה .כ״כ הר׳׳ש ריש פרה וז׳׳ל ומכ׳׳א עגלה בת שם שאם היסה עגלה בנחל והקדישה שם מוציאה ומורידה לשם
שמים ולאו למעוטי בת שנתה דכ׳׳ש היא דילדה טפי מצות פ״ע שהרי ירידתה לנ׳׳א מצוה עי׳ תוס׳ קדושק נ׳׳ז ואפ׳׳ג
אלא משום דד׳א פסל בת שתים קאמרי רבק דאפי׳ בת שתים דגם הלקיחה מצוה אפשר דהלקיחה היא הסמנה שא״צ לקיחה
כשרה דפגלה היא ופרה בת שלש או ד׳ והא דמשמט בסוטה ס׳ ממש כמשר׳ת בסי׳ ד ס׳׳א סקי׳׳ד ול 9נסי׳ י׳ ס׳׳ב באו^ פ׳׳ש
פ׳׳ט דשנים פוסלות במגלה ולא בפרה הייט כרנק א״נ אפי׳ כר*א וכ׳׳ה בתוס׳ הרא״ש בקדושק נ׳׳ז א׳ דלקיחה היינו ההפרשה ובפ״ע
והתם מדאורייתא דא׳׳א שיפסול ר״א מדאורייתא ימירה משתים היינו מה שמוסרה לצבור כמו שצדדנו לפיל סי׳ ד ס׳׳א חה לפיכובא
דאשכחן לקק נפירקק גני פרים דקאמרי רבק אף בט שלש דהיינו שתהא משל אנשי אותה הפיר ,ופי׳ נחזו׳׳א שם שנסתפק לפנק צ״מ
כר׳׳א דהא דאמרי רבק הכא בת שלש פ״כ לאו אף בת שלש קאמרי דאפשר דהלקיחה והשחיטה יכולק להיות ביחד וא׳> ה׳׳ה כאן יכול
דמדפגלה בת שתים ש׳׳מ פרה לאו בת ב׳ דפרה קשישא מינה קצת להיות הירידה והסמנה דהיינו מסירה לצבור ביחד מיהו אם צרד
תימה היכי אמרי רנק בת שתים הא כתיב גבי מילואים ועגל להקנות להם נקנק מוכרח לפשות זה קודם וע׳׳ל סי׳ ד ס׳׳א כתבנו
וכבש בני שנה משמע דבן שנה איקרי פגל אבל pשתים פר אקרי בזה ,ויתבאר בפ״ה בסי׳ י׳ ס״.3
וטד תניא פ״ר! דד׳ה שהי׳ רמ*א נ״מ שנא׳ פגל בתורה סתם )ד( ואפשר דהלקיחה צריך להיות לשם פ״ע .שהרי יש מצוה בלקיחה
בן שנה pנקר pשתים פר pג׳ ולא אשכחן המם תנא דפליג מלי׳ מיהו לפמש״כ מח שם דלקיחה לאו דוקא דאפשר לפשות
בהכי והייט בעגלה כר׳׳א ובפרה כרנק ושמא שאט ע׳׳ע דכתיב אח״כ ההזמנה וכנ׳׳ל חה נקרא הלקיחה וא׳> א״צ הלקיחה לשם
בה עגלת בקר ולא כתיב עגלה סתם פכ׳׳ל ובמזר׳א פרה סי׳ א׳ ע׳׳נג וגם נסתפק שם דאפשר דיכול לפשות הלקיחה והידדה יסד
סק׳׳ט הקשה וצ׳׳ע מנ׳׳ל דכיק דכתיב עגלת בקר ומיני׳ ילפי׳ וכנ״ל אך אולי לכתחלה אם לוקחו ים לקחתו לשם פ״ע וצ״נג
להכשיר בת שתים שפיר י׳׳ל דדוקא בת שתים ובפחות מזה לא )ה( ומשעת לקיחה אסורה באכילה כדק הוקצה למצותי .אפי׳
מקרי עגלת בקר וכן משמע הא דאמר ר׳ה י׳ א׳ בן בקר בן שתים להסובדם שאק נאסר בהנאה פד ירידתה לנ׳׳א או
דנא למעט pשנה וצ״ע פכ׳׳ל וכן הקשה בבאר שבט סוסה מ׳׳ו א׳ פריפתה לקק סי׳ י׳׳ג ס׳׳ב וכבר נתבאר נפ׳׳ה ,ונ״כ בלבוש מרדני
ד׳ה ומה ע׳׳ש באורך ולפנ׳׳ד אק מוכרח בדברי הר׳ש דדפתו דגם זבחים סי׳ י׳׳ג דהוקצה למצותה אף לפני ירידתה לנ״א וכ״כ נס׳
פחות מב׳ שנים כשר דמש׳> הר׳׳ש בתחלה ולאו למטוסי בת שנתה צפנת פענח בחלק ההשמטות דף י׳׳ד שיש בה קדושה קצת כפק
דכ׳׳ש הא דילדה ספי זהו מקמי דכתב תירק דילפי׳ מעגלת נקר קדושת ביהכ׳׳ג פי׳ מגילה כ׳׳ו וברמב׳׳ן פכ׳׳ד וטנתו דהרמנ׳ץ שם
והוה ס׳׳ל מסברא דעגלה היא גם פד ט שנים א׳׳כ ע׳׳ב פחות ביאר דקדושת ביהכ׳׳ג הוא מדק הוקצה למצותו וצ׳׳ל דס׳׳ל ג״כ
מב׳ שנים נמי מקרי עגלה אבל אח׳׳כ כדמסיק דילפא מעגלת בקר כמש׳׳כ לפיל בדפת מק ז״ל דהלקיחה או ההומה מצוה דאל׳׳ה
קנה איתו סי׳ ח דתי העגלה נחל
לפ׳׳ע א״ש הא דלא קאמר בםנהד pפ״ח א׳ גבי פלוגתא חקן ממרא ובאמת דוקא בה שחים אבל נרא״ש מבואר מדיא דאע״:
וחכמים גבי ע׳׳ע דפליגי בהא אי נעלה בת שגתה או בת שתים וכתב דרשא דפנלח בקר מ׳׳ס כתב דכ״ש פחות וכ״נ הרנד׳ב במשניות,
דלא בעי לאשטחי יק מה דלמר פסול כאי ולמר פסול כאי אבל והרמב״ם בפיהמ׳׳ש כתב וסכ״א אם תה״ נעלת בקר יחסה אג
הנא בת שנתה כשר לט׳׳ם ,מיהו לאו קישיא היא ואפשר וחד הבקר ותה״ בת שנחים משמע מלשונו דווקא בת שנתיס אבל בס״י
מתרי נקט. מרוצח ה׳׳ב כתב בת שתי שנים או פחות וכ״כ הםמ״נ והמאירי בש׳
)ד( ד״א דווקא בת שתים .כבר נתבאר ומדברי כראב״ו משמע ע״ע משמפ ואפ״ בת שנתה כשרה ופ״ בבאר שבפשם שהאריך להקשות
pו pנוטה לומר נס׳ ב״ש סוטה מ׳׳ו א׳ ע׳׳ש ומ״מ ע׳׳ז ומ׳׳מ מסיק שאק לזוז מדברי הראשונים ,ויתכן שלמדו זה מספרי
מסיק שאץ לזח מדברי כראשונים וכן כקשה בחזו״א ומסק נצ״ע ס״פ שופטים רא׳׳א נעלה בת שנתה כר ד׳א נעלת בקר שיהא בה
וכנ״ל ולפמשנ״ל אץ מדברי כר״ש רא״ דפחות מנת ב׳ שנים נשרה. שתי ורכים הא כיצד בשתים נעלת בקר וזו הג״ משובשת והג״ הנטנה
במורש תנאים ם״פ שופטים נעלת בקר שיהא בה שחי ורכים הא
נר!( דהיינו מבת שנה ו^ יום כר .וכמש״כ הרמט׳ם גט אילים
נפ״א ממפה׳׳ק כ״׳ד .ודץ אם מונץ שפית יתבאר כיצד בת שתים וקרוב לזה נ״ הגי״א והזית רפק ויתכן שהראשונים
בסמוך בע׳׳ה. ז׳׳ל פירשו בת שתי ורכים היינו דב׳ שנים כשחת בה בת פנה ובת
שתים א״כ הרי מבואר וגם בת שנה כשרה וכ״ת מר׳ל באמת למדרש
) 0היתה בת שתי שטם דום א׳ פסולה .כ״נ כרמב״ם פ״י מרוצח
הכי וילמא ווקא בת שתים וכמו עגל בן בקר בי״ה ״ א׳ דווקא
כ ^ וכ״כ כסמ׳׳ג וכמאTי כר׳ל דאפ״ לרבק בת ט שנים
פרה היא ולא נעלה .ויל״ע לפמש״כ נחזו״א דאחר 5׳ מפלות מירושלים גן שתים ו״׳ל מולא כתיב פגלה בת בקר כמו בכל ווכתא עגל בן
בקר וכתיב נעלת בקר משמע ל״ למדרש וגם עגלה כשרה וגם
משתנה כיום )פ״ שונה כלטת ם״ שד׳מ דץ ״׳ח( מה כדץ אם
פבמ פל״ יב״ח ויום א׳ ועברה את קו כתא^')שהרי עריפה בת בקר ואפשר חהו ג«כ טעמי של ר״א וס״ל עלגה בת שנתה
אפ״ג ולא מצינו ופליג אורשא ור״ה ״ א׳ ועגל pבקר הוא בן
נעלה כשרה נם נחו״ל מ״ל ס״ ״׳א ס״ג לכמה שיטות( ונמצא
ג׳ שנים אלא משום ושאני הכא וכתיב נעלת בקר ולא כתיב עגלה
שפדיץ לא עברה שנתה מי אמרי׳ שכבר נדחית וכנה אם עדיץ נא
ירדה לנ״א ונ״ש אם לא הוקדשה כלל פשיטא דל״ש דיחוי נמו בענני גת בקר ואפשר חהו ג«כ טעמו של ר*א וס״ל עגלה בת שנתה
כדם נפט יו״ם אבל אם כנר ירדה לנ׳׳א אפשר חה תטי בוץ דיחוי שם בספרי ורשא אחרת לרחיצה בזקנים ואמירה בכהנים ע׳׳ש או
אצל מצות ואפ^ ולהסוברים )לק׳ ם״ י״ג וץ ״( וע׳׳ע הוי קדושת למעט כלאים כוא״ בתרגום יונתן .והראב״ו בתו״כ ויקרא ובורא
כגוף י״ל ולכר׳ע שייך בה ויחד אך צ״ע אם זה נקרא ויחד ופוו וחובה פרק נ׳ כתב אהא ותניא התם כ*מ שנא׳ בתורה עגל P
ונידו להפנירה את קו כתאריך וכל שביח לאו דיחוי הוא ופי׳ בקר בן ד שנים ח׳׳ל ואיפשר ומשום פ׳׳ע נמי קא נשיב לה וכתיב
תום׳ סוכה ל״ג א׳ ו״ה נקטם ולא בכל ניח אמר״ pוצ״ע בכ״ז. עגלת בקר וקאמר ובפיק נמי שתהא בת שתי שנים נדא״ בריש
מס׳ פרה פכ״ל משמפ מדבריו ובעינן ווקא בת ב׳ שנים וגם מפרש
) 0ובתום׳ מסופק להכשיר פו ל׳ יום יום נשנה שלישית .בתוס׳ pברייתא דד׳ה ״ א׳ ונעל בן בקר וס׳׳ל ואץ חילוק גץ עגלת
ר״ה ״ א׳ ד׳ה בן כתבו סתם פר בן שלש כר וכל אותי בקר לבץ pבקר והא ואמר בספרי בת שתי ורכים צ׳׳ל ומפרש
ל׳ יום )נצ״ל חזו״א וכ״ה בתום׳ הרא״ש( אץ ויט לא כנן נקר הייט בת ב׳ שנים שכבר פבמ פל״ ב׳ שנים .וליתר הראשונים וס׳׳ל
ולא בפר כר ושמא כתם שאני מדקתט נפ״ק ופרה ובן ״׳ג חוש ופ׳׳ע כשרה גם פחות מבת ב׳ שנה צלל ליישב קושיית הראב׳׳ד
אינו כשר לא לאיל ולא לכבש ולא קתני הכי גבי פר וביאר בחזו״א אהא וקאמר התם בר״ה כ״מ שנא׳ פגל בתורה סתם כו׳ בן בקר
פרה ם״ א׳ סק׳׳ה וכונתם מדלא קתני בפ״ק גבי עגלה ובת כ״ה סתם כר ולא מצינו בתורה בשום מקום פגל סתם ולא נעל בן
חדש אינה כשרה לא לעגלה ולא לפרה ש״מ וכשר פו שיכנס ל׳ בקר בר מקראי ומילואים ומייתי התם ושמא ס״ל והוא לפרושי
יום נשנה ג׳ דפדיץ נחשבת נח שנה הקודמת. קראי ושאר מקומות כגץ הא וכתיב גבי אברהם קחה לי עגלה
)ח( וי׳א שהולנץ אחר שפות .לשץ כרמב״ם כיתה בת nשטם משולשת ]וראיתי בתרגום יונתן עגנה משולשת בת תלתא שנץ וחימא
ויום א׳ פסולה וכתב המל״מ לא יופתי מקור דץ זה ובת שלש אץ זה עגלה וע״ רמב׳׳ן שם וצפ׳׳ג וגבי ע׳׳ע איתא בתרגום
והא קי״ל ושפות פוסלות בקדשים כר וע׳׳כ לומר ושאני ע׳׳ע יונתן בת שנה[ ובן בקר אפשר ואץ מפרשים כפ״ החים׳ בד׳ה
ואינה מקושי מזבח ומצינו קולות אחרות נע׳׳ע ואפשר וגם זו והייט עגל בן בקר אצא בן בקר סתם ולפרושי קרא וכתיב גבי
מכם ודוקא יום א׳ נשנה משוב שנה אבל שטת לא פסלי בה עכ״ל אברכם ויקח pבקר pוטוב )דגם אי אתי לפרשת מילואים ג״כ
וכתב כמנ׳׳ח מצוה הק״ל ודבריו תטכים דאדרבה פ״ בדבריו פ״ב אץ ר׳מ לדורות אלא לפרושי קראי וע״ ירד ריש שביעית( והתום׳
מה׳ אישות ובנ״מ שם דמבואר בדברד דיום א׳ תיכף בלילה בפה שפ״ בד׳ה וכן רש׳׳י והיינו פגל בן בקר אפשר ובאמת ס״ל כהראב׳׳ד
כניסת כלילה נשלם praכגץ שנולד בד׳ה קודם הערב נשלם ופ׳׳ע ווקא בת ב׳ שנים ואתי קרא לע״ע א״נ ומפרשי פגל בן בקר
שנתו תיכף בכניסת ליל ד׳ה וכיכא ובעינן מפל״ע לשטח לא נשלם pב׳ שנים כיינו אף בן ב׳ שנים וכ׳׳ש בת שנתה אן לא משמע
שנתו פד ד׳ה קודם הטב ובקדשים וקי״ל מפל״ע לשטת היא קולא שם pפ׳׳ש .מיהו אם נפרש ועגל םתם בן שנה קאי לפרש קרא ונעלה
ט׳ ט׳ש שהאדן וכדבריו כתב ג״כ בם׳ משגה אחרונה פ״ק ופרה משו^זת וגבי אברהם וכר׳ל צ״פ ובב׳ד שם וכן בתוספתא פ׳׳ק
מ״ג דטנץ לשטת הוא קולא דכשר פד שיבא כמפל״ע ואי לאו ופרה קאמר והאי עגלה משולשת היינו כנגד ג׳ קרבנות ע״פ ופר
וינא וסונץ לשטח כו״ל כ ט גני גולות דיום שנולד נמנה ליום יוכ׳׳כ ופר כפ׳׳ו של צבור ואם נאמר ונם פ״פ ווקא בת ב׳ שנים
ובחזו״א פרה ם״ א׳ סק״י טישב ונרי כמל״מ וכתב וכשנגמר א״כ למה צווהו ליקח עגלה בת שנתה ובשלמא לר׳׳א ופ׳׳ע בת
כ״ו חדש לשטת יצא מכלל טל ומ״מ לא נכנם פויץ לכלל פר אפ״ שנתה י״ל ואגב ע׳׳ע צוהו ליקח בת שנתה ונם פרים עברה עליכם
לר״מ ויום א׳ נשנה משוב שנה פו שיגיע תחלת כלילה דבאמצע שנתם ויש בכלל מאתים מנה אבל אם גם פ״ע גדולה למה צווהו
כיום לא אמר״ מקצת כיום כטלו וזכו הקולא וגבי טלה מכשריק ליקח בת שנתה ושמא ד יוסי ווריש הכי בתוספתא ופרה ס״ל
ל״ פדיץ לטלה פו הלילה שאחר כמפל״ע של כ״ו חדש ע״ש ג״כ כד׳א דגם פ״ע בת שנתה ולפ״ז יה״ רא״ לשיטת רש״י שיתבאר
בדבריו ולכאורה צ״פ מה נתיישב ממה שהקשו וגבי כל כתורה להלן בע׳׳ה והלנה כר״א ונעלה בת שנתה והא ר׳ יוסי קאי כוות״
דמונץ שנים נחשב יום הלידה ליום ורק גני קדשים גזה׳׳כ דטנץ ונימוקו עמו וגם בלא קושיית כראב״ו צ״ל כן שכרי כלל גדול שנמו
לשטח ]דלפ״ לה מקרא כמש״כ תום׳ בפרכץ י״ח ט ובזבחים כ״מ שנא׳ עגל בן שנה וא׳> כאי עגלה משולשת כיינו בת שנתה
כ״ה ט פ׳׳ש[ וא״ב אס גבי ט׳ע אץ וץ של שטת אסאי לא נמנה ואמרי׳ שהיא כנגד ע״ע וא״כ מוכח דע״ע בת שנתה ,ובדברי קבלה
יום הלידה ליום .ואפשי ודמת ייח ז״ל דכיץ דבכל כתורה נקרא נמצא בשמואל )א׳ כ״ח( ולאשה עגל מרבק בבית ובירמי׳ )ל״ד(
טלה פד בת ט שנים של מפל׳׳ע לא ית pשכאן לא יהא נקרא הטברים בץ בתרי הפג} ולשיטות כסוברים דנם בת ב׳ שנה כשרה
איתן 6י׳ ח דיני העגלה נחל קנו
ג .נא( עגלה דווקא נקבה) 0אבל טומנוום ואנדרוגינוס פסול משום ספק זכר ) 0וכ*ש זכר נד( ואץ המום פוסל בה)ה( דש
מי שכתב שהוא פסול ) 0והוא תמוה מ( אבל טרפה פסולה מס ואפי׳ ספק טרפה לא יטלו נרס ואם נשמטה הגרגרת יש
פוסלץ דש מכשירץ ס ומחוסרת אבר או יתרת אבר פסולה)יא( היתה רגלה קלוטה כשל חמור מסופק בירושלמי אם
דומה לבעל מום או למחוסרת אבר)יב( ומספק פסולה)יס ויש מכשירץ אף מחוסרת אבר.
מע׳׳ע ואק p wואולי ט נ תו דעגלה ב ס שנתה ופרה בת שתים עגלה וחפסל מתחלת היום וע״כ דאם אק כאן דין שעות הנשר
וציע ,ו א ק לומר ד ה טנ ה דפרה אדומה הוא מוקה בלי פ ע ם )דבהכי ע י היו ם השט דהייט כשתכנס לכ^ סרה רכ״ז שאינה סרה הרי
איי ד שם לעיל( אבל לא ע״ע דנתנמומא משספים ס י ס ז׳ קאמר היא עגלה ועמש״כ להלן .ו מסיק שם נתזו״א והדבר קשה דנראה
דגם עי ע הו א חוקה בלי פ ע ם עיש וכיג רי ח ביומא ס י ז ב׳ וכ״כ דגם בנודר כבש מיגק שעות ט ׳ ו ק נ ט ד ר עגלת נ ק ר וא qלענק
כ ר מבי ם בסוף כ׳ מעילה. מקס וממכר מונץ שכנות כיק דשם כנש במעל״ע של שעות מונץ
)יג( ד ה י י ט מנ ת מ׳ ימים כט .כמשנית לעיל ולענץ שעות ולענץ וא״כ לא שיץ כאן קולא וחומרא וכל שעבמ סלי׳ ב׳ שנים כבר יצאה
ל׳ מ ם אחר ייב חדש הכל ד ט כמשנית לפיל לענץ משם עגלה ו אפ xלפרש לשון כר״ מ ויום א׳ כיינו שנכנס המעל״ע
נ׳ שנים לרבק. שאתר נ׳ שנים וכן צ׳׳ל בה א דתק ק י׳׳ג שנה ויום א׳ כ׳׳ז איל
כו׳ עכ׳׳ל ע׳׳ש ולענ׳׳ד ד ב דו מוכרמים ד ה ד גבי ע״ע לא כתיב
) Jא( עגלה דוקא נקבה .פשוע דכתיב עגלת נ ק ר וכמו לענץ שנותי׳ נ ק ר א אלא דילפי׳ לה מכללא דאמר בר״ה י׳ א׳ כ״מ שנא׳
פרה דפסול זכר כדאי׳ נ ס פ ד זוטא מובא בריש פרה בתורה עגל pשנה pנ ק ר pשתים ]והראב׳׳ד נ ת ר׳ כ כתב דעיקר
פי ב מי א ,ונראה דלהכי נ ק ע בזבחים ע׳ נ ׳ ערף עז מהו ולא נק ם כללא לא אתי pלע׳׳ע כנ׳׳ל[ וילק« לה מקרא דמילואים כמש׳׳נ
גדי׳ נ קנ ה דומיא דעגלה ר ט ת א ק מיל א עיג דאיכא תרתי שינטי ^ "י י ^׳ג ל<ץ י ת ק דנע״ס יהי׳ שיעור אחר מקדשים כי ק דכל
חדא דלא עגלה אלא עז ט ד דלאו נ קנ ה אלא זכר א פי ה מ פ כ ר תו שינטד׳ ילפי׳ מקדשים וע«כ דכונת הרמב׳׳ם ויום א׳ כיי ט ^ 1עות
מידי נבלה לר»מ עיש. ומש׳׳כ במשנה אחרונה שם להניא ראי׳ מלשק המשנה שם וכולן
) aא ב ל טומטום ואגדרוגיטם פסול משום ס פ ק זכר ,כי ג פשוט מיום ליום וכתב אמאי לא ת ט מעל׳׳ע וע״כ דקאי נמי אע״ע
ואף לדעת המכ שידם לק׳ ס ״ ה גבי עי ע כל כ פ סולי ם דנ ה לא בעי מעל׳׳ע ח ה מקור כר מנ׳׳ ם ע׳׳ש ולענ׳׳ד אין מזה
נראה פשוט ד מ כ ט מו ח דאק להביאם ד כ ט ס פ ק זכר וכדאמרי׳ שום ראי׳ דכ א נ ערכ ק ל׳׳א נ׳ תניא מונק ״׳נ חדש מיום ליום אע*ג
נמולץ יי א א׳ דאץ להביא ס פ ק טרפה ובדיעבד א ם ערפו ט מ טו ם דבעיק כ ת ם מעל׳׳ע כדאמרי שם ע׳׳א וע״כ דלשק מיום למם מתפרש
ואנדרוגיטם א ם נ א ס ר בהנא ה מ ספ ק א ס ^ דמליא נס מלוק ת נמי מעל׳׳נג
כאחרוני ם הניל א ם כל הפסולי ם פוסלץ ב עי ט דאם טלן פוסלץ מ ד הרי שטלדה ט ׳ יש פוסל ק מתחלת כלילה .הוא דעת ) ט(
גם כאן פ סול ולא נ א סר ואם טלן כשרים נהי לכאן א סו ר להביאם ה מני ח ומשנה אחרונה ו » >
לכתחלה משום ס פ ק זכר מ״מ א ם ערפו אפשר דהו״ל ס פ ק ד או די ח א ) 0ד ש מכשייק עד שיגיע חצי היו ם .הו א דעת כ חזוי א ולעיל כ ב א ט
ו נ א « בהנאה מספיר,א ו א ס ^ דאנדרוגיטס פסול ל טי ט דכויל ראי׳ לוה.
כיתרת אבר דפסול ]כסשי׳׳ת להלן ב עי ה ו מ ה שדט בנ ט רו ת מי א א׳ )יא( ד ש מכשירק ט׳ .מלי ס וכ*כ ב ערוו כשלחן חוי מ סי תכ׳׳ה
אם הוא מום משום מרץ כיי ט כיכ א דצרץ זכר אבל כיכ א דצריו ס ק עיז נשמו וכבר נתבאר ב עי ה.
נקבה ייל מד אי הויל יתר אבר[ אך ביבמות פיג ט וב ב ט רו ת מי ב ) י ס ד ״ א דעגלה ד ק א >ת שנתה• דיש פ י ה ראיא עגלה ב ת שנתה
א׳ ס׳׳ל לריא ד אנד חגי ט ם כשר נ עו ף אלמא לא מקרי יתר אבר ובתרגום יונתן ס י ס שופמים ברת שתא ו ב סו פ ה מ׳ץ א׳
ושמא אץ פוסל יתר אבר נ עו ף וציע איג ננ ט פו ת הואיל וזכרותו עגלה שהשנים פוסלות ב ה פירשיי עגלה בת שנתה היא ואם סברה
מנפני ם כמ׳׳ש נ ב ט ח ת מ׳ א׳ י׳ל דמקרי מחוסר אבר מבפנים שאץ שנתה פ סול ה ד כי ס שנאסר בתורה עגל ס ת ם גן שנה הוא דיליף
ט ס ל עי׳ נ ט רו ת ל׳׳ס א׳ ועוד דבעוף דגם זכר כשר י״ל דלא מקרי מעגל וכבש בן שנה ושם בסוגי א א rיוחק pשאול מפני מ ה אמרה
ממוסר אבר ,ואם נ ט העיר צריכץ להביא עגלה אחרת לכאף תליא תורה הביא עגלה בנחל אמר ה ק בי ה יבא דגר שלא פשה פי מ ת
בפלוגתא דכל ס פ ק עי ע לעיל סי׳ ז׳ ס י ד עיש אך ב ר מני ם סי ג פירשיי עגלה ג ת שגמה לא ילדה והקשה ג מלי מ ריש ה׳ פר ה למה
מ אי סוי מ כ י ג משמע דטויא הוא מץ אחר לא זכר וצא נ קנ ה ועיש כ תב רשיי כריא ולא כרבק ]ו ה א דר׳ יוחק pשאול נמי מצי אתי
בכי מ ולחימ ושם בהלכה י׳ ו איכ לכאר ג ם כאן פסול לגמרי וציע נ כיז. כרבק ד ס ר ה .פ חו ת ה מבת ג׳ אינה טלדת כדאמרי׳ ג עיז כי ד ב׳
)ג( וכיש זכר .כ מ שינ ונ בר נתבאר בסי׳ ס ס״ א ס ק עיז דנ עי ע ועמשיכ לק׳ ס י ד ב ענ ק עגלה ה מעוברת[ וכתב די ת ק דרשיי ס״ל
כל הכ תוב ב ה מעכב וכיש דבר שהוא מ ע ק ר המצוה דגם דכלכה ^ א מדת ק ב פי ק הזרה מיד דריכיג וחכמים ור״מ ט ל הו
בקדשים איצ שישנה הכתוב לעכב כדמשמנג ב תום׳ מנחות יי ס ט סי ל דפר pב׳ שנים והיינו כר׳׳א כמש׳> כריש שם מי א אלמא
ס די ה ושמואל ועוד כ מ ה פע מים שנה נפרשה עגלה. דכלכה כרי א וב אמ ת מדברי רשיי משמע דבדית א דריה י׳ א׳ דכי מ
מי( ואץ כ מו ס ט ס ל ב ה .משגה ב סו ס ה מי ה ט ואץ כ מו ם ט ס ל שנא׳ עגל הוא pשנה אתי כרי א ולא ס׳׳ל דהכא דכתיג עגלת בקר
ב ה ובגמ׳ שם מיו א׳ ט ה א ט ם ט ס ל בעגלה ט קיו ו מ ה כוי ל כאילו כתיב pבקר אלא דכויל כעגל למוד והא דמסיים הגס׳
פרה שאץ כשנים פוסלות ב ה ט ס פוסל ב ה עגלה ששנים ט ס ^ ת ב סו פ ה שם דפרה א ק השנים פוסלות ב ה אתי נמי כרי א דס^ז
ב ה אי ט דץ שיהא ט ם ט ס ל ב ה שאיה ד א ק אשר אץ ב ה ט ם ב ה א ק ט ס ל בפרה אלא מדרבק כמשיכ הריש ריש פרה ,ועי׳ בשננמיק
ט ם פוסל ואץ ט ם ט ס ל נעלג ה ו ק בי מ׳ ט ע״ע כ י ה פ ר ץ לילף בי מ דף ל׳ נ שם תלמיד ה רי ס שכתב ולפי׳ כ קונ פ ר ם טמא דסיירי
ט ל ט ל מ פי ה ד ט ם פוסל בה ]ו כיג מ ס ק ב ג ט דידן עיש[ ו מסיק ג עי ע ועגלה נש שנתה ואי ט רוצה ל כ ט ד ח ה ט ׳ משמע ג״כ דלרשיי
תיל א ^ אץ ב ה ט ם כ ט מ ץ ט ס ל ץ נ פ ר ה אץ ה ט מ ץ ט ס ל ץ קייל דעגלה ב ת שנתה ,ו פי ל סו ף ס ק י ג כ תנ ט ראי׳ לדעת רשיי זיל
נ ט ל ה ובספרי ט מק ת אמר ד כו ה יל ץ עי ע קי ו מטקד ש ץ שאץ הקייל כריא ועי׳ נ סי׳ הג׳ מלבייס ס׳ טקר א סי׳ רי ח .ועי׳ תו ם׳ חולץ
מלאכה פוסל ת ב ה ט ם ט ס ל נ ה ם ט ל ה שמלאכה פוסל ת ב ה אי ט יי א א׳ די ה אחיא שכתט גי כ דסרה ב ת שתים ו כיי ט כרי א טיל
דץ שיהא ט ם ט ס ל ב ה תי ל א ^ אץ בה ט ס הא יש ט ם נ ט ^ : דלרוומא דמילחא כ ת ט ק דאפי׳ לריא היקשי עיש מיהו ציע למה לא
היז נשרה ו נ י ס כ ר ס בי ם פיי טו צ ח כ י ב ואץ ה ט מ ץ ט ס ל ץ .דש כ ק ד מ ו ל »ן ט ת ג ט עגלה לרנ ק וגם שם ליש מימצם דכעמד עמא על
ל ט׳ היכי ס י ד לטלף ספר ה או מטקד ש ץ לפסול ט ם אי כ ליל חזקתו כט משסע דסיל כרי א וי׳ל משום דאיכא לדחויי דסוגיא אתיא
נ פ ר ה נ תי ב ב ה כ ק ד ט ם לטלף מינה נחולץ יי א א׳ דטריפה פסולה כ ^ א .ועי׳ שויע פי ס סי׳ ט זאת חק ת התורה מהו זאת זאת משונה
קנז איתן סי׳ ח דמי העגלה נחל
כתב יהר׳ש ס׳׳ל דמכפר מלל פ»פ וגם שפיר המשתלח וכדפדש׳׳י יע׳׳ע סיפוק לי׳ מילפוחא דפרס או סוקדשין וי׳׳ל דאכיג וכפרס
בחולת שם ובכריתות כ׳׳ה א׳ וקושיית הרי׳ש דמלך משפיד המשתלח כחי> גס כקדשים איצפריך דאק מורפץ אלא כיום נדא׳ כמגילה
לפסול כל מוסק פ׳׳ש באורך ודבריו'דחוקים לפנ׳׳ד אך שממאר נ״א א׳ או דממהרהה מידי נבלה כדא׳ בזבחים פ׳ ג׳ או דאסורס
כן ברסב׳ין וריפב׳׳א ומי׳ הר׳׳ן מולק ק״מ א׳ מ״מ בר׳׳ש קשה לומר כהנאה כדא׳ בקדושין ר׳ז א׳ אבל בחר מדפי׳ דאק מומץ פוסלין
pדהר״ש לא מכיר כאן שפיר המשתלב ובס׳ נר למאור כתב דמש׳׳כ ילז מכפיה כקדשים נמי הא דפרפה פוסל^ עיי יל׳׳פ אז ס׳׳ד
הר׳׳ש ומכהיא דרשא כר נמשך פל פ״פ ור׳׳ל דמככיא דרשא דכפרה לי^יל qק״ו מפרה שאק השנים פוסלות בה מלאכה פוסלת בה גיסא
כתיב בה כקדשים ליכא לסי^ דסיפסל ממוסר אבר בפ׳׳ע וממילא כני תנה יוכיחו שהשנים פוסלות בה ואץ המומין פוסלק בה דאק
מלך נמי לצינז ול׳׳ל חיות ומשט א״כ כל יפסק נמי וא״כ מלך נמי תמות חכמת כפופות וי׳׳ל דגם כפופות אק שנים פוסלות אלא
דבצ׳׳מ יפסול כל מומק וזה לא יתק וכ׳׳ה דכר׳מ לתק דאיכא תחלס הציהוב כדא׳ בפ׳׳ק דחולק א״נ מה לפופות שהוכשיז נקבות
קרא התם דבפ׳׳ע אק מומק פוסלק פכ׳׳ד בתוספת קצת ולפ׳׳ז יבא כזכרים תאמר בפ*פ שלא הוכשרה אלא נקבה א׳׳נ מה לפופוס
מוכח דהר׳׳ש ס׳׳ל דגמ׳ דיק מכשיר מחוסר אבר בפ״פ ודלא יונה שכן ל1ק המום פוסל בהם בשום מקום א״נ מה
פכירושלמי שיתבאר להלן .ובירושלמי פסחים פ׳׳פ ה׳׳ה איתא מ*ד קדשי מזבח ,פוד יל״פ ל*ל למימר בגמ׳ דאי לאו קרא הוה ילפא
אק דוקק ותבלולק פוסלק בו ]פי׳ בפסח מצרים[ מה מקיים שה ק׳ו מפרה לימא דאי לאו קרא הוה פסיל בה מומין משום דכפרה
תמים אפי׳ בקרבטס במ נח אינו ]ד׳ל דליכא למיסר דקרא למפט כתיב בה כקדשים כי היכי דפסלי׳ מרפה ולמה שצידדט לקק סי׳
x t oאבר דאפו מי גרע מקרבנוס בני נח[ לא Pא׳׳ר יסא פשט י׳׳ב ס׳׳א דכפרה כתיב בה כקדשים הוקש לפק< ולא לבהמה א׳׳ש
ר׳ל לחברייא סכל המי מכל בשר שיהו שלמין באבריהן תק יש מהן פי׳׳ל דק׳׳ו לרווחא דמילתא נקפה דאפי׳ ק׳׳ו איכא מיהו קשה
למזבח ברם ככא אק מהם למזבח ד מונה בש׳׳ר ירסי׳ סכיק דנסע דהא קת פריכא הוא דמה לפרה שכן כל פול פוסל בה תאמר בפגלה
בה כפרה כקדשים ]פי׳ גבי פ*פ[ כמי שיש מכם למזבח וכתב ביפה םי*ץ פוסל פד שתמשוך כדא׳ שם בסוגיא וצ׳׳ל דהי-מ לשנויי הכי
עימם פ׳׳ז כ*פ ב׳ דשיפת הינד דמום פוסל בפ׳׳ט ולפ׳׳ד א׳׳ש דברי אלא אמסקנא סייד ייליף ג״ש פול פול מפרה ופריך א׳׳ה סיתי
רבט גרשום וכר׳׳ש ט׳פ הינד אבל פיידשו תמוה מאד שיחלוק כידו׳ נמי פגלה לפסול בה מומק ומשד הא מיפת רחמנא מ .פוד יל״פ
פל סתם משנה ופוד לדבריו מה פנק פ*פ לכאן וכדבר במר דהאי ל׳׳ל קרא יאק המומין פוסלק בפגלה תיפוק 4׳ מדאיצפריך למכתב
מכיק שכתוב בה כפרה כר ערר מסוגיא דסופה פ׳ ע*פ דאיתא אשר לא פובד בה למפפ דאק פבודה פוסלת בקדשים דלא נילף
שם ממש האי סוגיא ויובא בסמוך בפ׳׳ה וכנ 3דכ כק׳׳ע והפ׳׳ס ק׳׳ו מפגלה שאק המום פוסל בה כדא׳ בשמפתק מכלל דאק המום
ד׳ל וכדע הימשלסי בהרבה מקומות לרו^ וראיתי ג״כ בהגהות פוסל בפגלה דאל׳׳ה ליכא קיו ול״ל קרא למפופי מ*ל דגם אם
מהר׳׳ן מתת בסוך סופה שכתב ג״כ דמכפרה כתיב בה כקדשים אק המומין פוסלק בפגלה איכא ק׳׳ו ומה פגלה שאינה קדשים
ילפי׳ פרסה ומו^ן והוא שיפפא דלישנא דמומק כשרק אם לא פבויה פוסלת בה ק׳׳ו לקדשים .פוד יל«פ אי ילפי׳ מפרה וממוקדשק
לעונתו ג״כ פל מחו^ אבר. דפוסל מום אמאי איצ^ך עגלת בקר למפפ כלאים כדאי׳ בתרגום
) 0והוא תמוה .כבר נתבאר בפ׳׳ה מה שיש לימב דגמכם ז > יונתן סיפוק לי׳ נמי רמאי ק׳׳ו וי*ל דבאמת הוה דרשי׳ לחרא לדרשא
מ( אבל פרפה פסולה .במולק י׳׳א א׳ רב ששת בד׳ דרב איד אמרינא אבל השתא יקים לן דאק המום פוסל דרשי׳ לי׳ להכי למפפ
אסי אתיא ]הא דאזלי׳ בתר יובא[ מפ׳׳ע דאסד רחמנא כלאים וסה pליישב ג*כ כמה מהקושיות שהקשיט לפיצ
הפרוסה כשהיא שלמה סיהוי וליחוש דלמא פרפה היא אלא לאו )ה( דש מי שכתב שהוא פסוצ כחולק י*א א׳ דאמרי׳ דפרפה פוסל
משום דאמרי׳ זיל בסר מבא וכ׳׳ת מאי נ*מ הא אמרי דבי ד ינאי כפיא משום דכפרה כתיב בה כקדשים וכתב רבט גראום
כפרה כתיב בה כקדשים וכן איתא בימ׳ פ׳ פ״פ ה״ה פמפה מהי וז׳׳ל וכ׳׳ס מאי נפקא א מינה דלא איכפת לן בק פרפה ובק כשרה
שתיפסל בה מכיק דאת אמר Pמק למזבח ]ר׳ל כדאמר התם הא אמרי דבי ר ינאי כפרה כתיב בה כקדשים דכחיב כפר לפמך
כפרה כתיב בה כקדשים כסי שיש מכן למזבח[ פריפה פוסלת בה ישראל וגר וצריך שלא יהא בו מום בקדשים )צ׳׳ל כקדשים( פכ׳׳ל
וכ«פ כרמב׳׳ם פ׳׳י ממצח ה׳׳ב ואק כמומק פוסלק ואפפ׳׳כ אם ותמוה מאד דכא תק אק המומק פוסלק בה ומצאתי שכבר המה
כיתה פמפה פסולה כפרה נאסר בה כקדשים וכ״פ המאיד בחולק בזה בס׳ זרפ אברהם סי׳ כ׳ סקל׳׳א ואק לומר דס׳׳ל לרבט גרשום
שם .דש לדקדק להסובמם לפיל סי׳ ז׳ סיד דספק ע״פ להקל א״כ דכאי סוגיא דפסלה פרפה פליגא אמתני׳ דס׳ בתרא דסופה וס״ל
מאי סייתי ראי׳ מכאן דאזלי׳ בתר מבא שמא פמפה היא דילמא דמומק סוסלק בה דלא יתק לומר כן דסתמא דסוגית הש׳׳ס יחלוק
משום דספק לקולא ונתכפרו מספק דיל דמיס לכתחלה בודאי פל סתם משנה ופוד דבירו׳ פ׳ פ״פ כ׳׳ה מבואר בהדיא דמומק
שאק להביא דבר שהוא ספק כנ״ל סק׳׳ב אינ דייק מסה שאמרה אק פוסלק וטרפה פוסל בה וגם אק לומר דס׳׳ל דלמצוה בפי שלא
תורה לקוברה שלמה ולא כצמכה לבודקה כד לצאת ק כספק יהא מ מום דמנ״ל הא דכא מכפרה כקדשים ילפא לפסול בדיפנד
ש״מ דאזלי׳ בתר מבא ,וא״ס אכתי מה ראי׳ מפ׳׳ע לפלמא דילמא כמו פרסה כדילפא בשדפתק ואפשר דצרק־ להגי׳ צריך שלא יהא
שאני פ״פ דכל חיובה הוא מספק שמא הרוצח לא יצא מפד זו פרפה לדג כמו שהפירני א׳ דאפשר דר׳ל מום של מחוסר אבר
להכי סגי גם כפרתה מספק ]דהשתא הד׳ל סיס[ דיל כיק שאמרה דפוסל בירו׳ כמשי׳׳ת להלן בפ׳׳ה .ובנגפים פי״ד מ׳׳ה תק דציפורי
תורה זיל בתר קורבא א״כ כויל ודאי יצא הרוצח מפיר זו מיהו מצורפ פרפות פסולות וכתב כר׳׳ש בתר׳כ דריש חיות ולא שחופות
לפמש׳׳כ הריפב^( ביומא כיג דכל פ*פ מניאק פל ספק נהרג פכורות ולא פמאות פכורות ולא פרפות אבל בפי שילוח כ ק דריש
ספק מת מפצמו קשה דיל דלא ס׳׳ל לגס׳ לחלק בככי דכיק דהצמכה חיות שחיק ראשי אברים שלק ופרפוס ממפט מדתט דבי ר*י דמה
תורה כפרה פל הספק צמך כפרה ודאית כמו אשם תלד וחטאת מכשיר ומכפר כאמור בפנים פשה מכשיר כמכפר דהייט אשם מצורפ
הפוך כבא פל כספק ומנחת קנאו^ ואם הורידוה לגמל איתן והיתה כחפאח אך מכשיר ומכפר האמור בחוץ פשה מכש Tכמכפר צפורי
פרפה פשיפא דאינה נאסרת ואם הורידוה ואמיכ נפרסה לכאף מצורפ כפגלה פרופה ומרפות פוסל בפ«פ כדאמדי׳ בפ*ק דחולק
חליא בפלוגתא דנמצא ההורג אחר שכומדוה דתבאר נסי׳ י׳׳ג דכפרה כתיב בה כקדשים ומההיא דרשא לא שייך למנטפי מחוסר
ס׳׳ה בעיה ופי׳ קידושק ניז א׳ גני צינג אבר דא״כ אפי׳ כל מופק נמי וקי׳ל דאק מומק פוסלק אפי׳ בחפאת
) 01ואפי׳ ספק פרפה אק נוטלק p .מבואר בחולק שם דאליב הפוך ועולת הפוך פכ״ל ומבואר מדבריו דמהאי דרשא דסכשיר
מאי מייתי ראי׳ דאזלי׳ בתר מבא דילמא ספק פרפה כסכ»־ הוה ילפי׳ לפסול כל נטמק ותמוה דהא אק מומק פוסלק
הוא וכבר נתבאר נפ׳׳ה. בט׳פ ואיך טלך לפסול בצ״מ וכבר תמכו בזה רבים במרכבת כמשנה
) 03ואם סמטה הגרגרת יש פוסלק דש מכשירק .נאחיפזר יו*ד סי׳ מ׳׳א כ׳ רוצח ובבאר יצחק מיו*ד סי׳ ב׳ ובבית כלוי מ*א סי׳ מ׳׳ג
ס׳ אות ה׳ כתב ממופה לדפת כבה׳׳ג דנדל ממופה אינה ובנר למאור סי׳ ר ובמזר׳א עפים סי׳ י׳׳א סק׳׳ז ,ובבאר יצחק
איתן סי׳ ח דיני העגלה נחל קנח
דמכשיר אפשר דפליג אמתני׳ דמגילה ומכשיר גם פריפה בצינה טרפה אלא שאק בחיטה מופלת בה כאן גני מריפה כברה א3ל
דרב תנא ופליג ומיהו יותר נראה דאפי׳ למאן דפסיל לילה בבמה לדפס החולר,ים דס׳׳ל שהיא טרפה א״כ פסולה כאן ופי׳ חולין כ׳ נ׳
קטנה מודה בקרבנות ב״נ דכשר לילה ]דמצינו הרבה דברים דקרבנוי• דאק פי^ר סימנים במליקה ופירש׳׳י כיון דדרסה וחלדה לא פסלי
ב״נ קילי מבמה קטנה כמש״כ חופ בחולק כ״ב ב׳ ד״ה והביא[ פיקור נמי לא פסיל וכ״פ הרמנ׳׳ם וא״כ אפשר דה׳׳ה נפריפה כיק
דהיכן מציט שנצטוו ב״נ להקריב דוקא ביום ]ופוד אם קרבנות ב״נ ודרסה לא פסלה כמשי׳׳ת בפ׳׳ה נסי׳ י״ב ס״ו פיקור נמי לא פסיל
פסולק בלילה א׳> השוחט לפ״ז בלילה יהא פטור כמו דפטרי׳ השוחט ופ׳׳ש נחום׳ ,ונירו׳ פ׳ פ״פ ה״ה נמי מדמי פריפה למליקה פ׳׳ש
בהמה מחוסרת אבר לפ״ז בפ״ז ר׳א א׳ משום דלא מזיא לקרבן ב*נ ופוד יתבאר בזה נסי׳ י׳׳ב ס׳׳ו בטז׳׳ה .י
וזה לא אשכחן מיהו יש לחלק בזה דכיון דחזיא ביום חייב ופי׳ )י( ומחוסרת אבר או יתרת אבר פכץלה .ירד סוטה פ׳ נד׳פ מחוסרי
זבחים ק״ח א׳ שחיטת לילה א״ב[ וכן מצאתי בפדד׳א פכ״א דקק והבל אברים מהו שיפסלו בה אפי׳ בקרבנות בני,נח אינם
הקריבו בליל יו״ט של פסת ]ובדוחק י״ל דהתם מיירי לפני שקיפח לא כן א׳׳ר יסא פשט ר׳ לפזר לחברייא ומכל החי מכל בשר שלימק
כחמה שהוא זמן הקרבת הפסח וכ״כ הזי״ר בילקוט פ״ש[ וא״נ נאבריהן )וא״כ הכא לא גרט מקרבנות ב׳׳נ ,ודחי( תמן יש מהן
קשה אמאי פסלי׳ פריפה בלילה ואפשר דהירר יליף הא דאק פורפק למזבח ברם,הכא אק מק למזבח ר׳ חונה בש׳ד ירמי׳ מכיון דאת
בלילה מקרא אחדנא ולא מכפרה כקדשים ובירר ספ״ב דמגילה לא אמר כפרה כתיב בה כקדשים כמי שיש מהן למזבח פכ׳׳ל ומשמפ
הביא דרשא זו וצ״נג ופוד יל״פ דגם הירד ס״ל דמכפרה כתיב בה דמסיק דמחוסרת אבר פסולה דלא גרפ מקרננות נ׳׳ק ופי׳ מנ׳׳ח
כקדשים מדמינן לה לקרבנות ישראל לכל מילי אלא דלפנק מומץ מלוה רפ׳׳ו דדוקא מחוסר אבר מבחוז פוסל נקרבנות נ׳׳ג ולא
דאיכא קרא להכשיר קאמר דמ״מ לפנק מחוסר אבר וטרפה מסתברא מחוסר אבר מבפנים .וכן יתר אבר פסול לקרבנות ב״נ כדאי׳
דלא גרט מקרבנות ב״נ ואפ׳׳ג דאק מק למזבח כיק דכתיב בה פל׳׳ב סי׳ ס׳ פרט לסרוחק ולמחוסרי אברים שפסולק לקרבנות נ״נ
כפרה כקדשים לא גרט פכ״ט מקרבנוס ב״נ לפנק זה אבל אי הוה פירש׳׳י מרוחק מיותרי אבר והיינו משום דקי׳׳ל כל יתר כנטול דמי.
כשר גם בקרבנות ב״נ כוי מכשרינן גם כאן משום דדמי למומק ובילקוט גריס שם סרוסק ומשמט דסרים פסול לקרבנות ב״נ וא״כ
אבל לשאר מילי דלא שייך למומק שפיר ילפי׳ מכפרה כתיב בה ה״ה כאן אבל התום׳ בפ׳׳ז ה׳ ב׳ ד׳ה מנק כתבו דסרים כשר לקרבן
כקדשים דדמיא לקרבן ישראל וכן משמפ לשון כירר .ופי״ל דלכל ב״נ וצ״ל דגרסי בב״ר מרוחק ולא מרוסק ]ופ״ט לק׳ סי׳ מ׳ ס״א
מילי מודה הירר דמכפרה כקדשים מדמיק לה לקרבנוס ישראל ורק סק״א בטנק מסורסת לפ״ט[ .ומשמט דשיטת הירר דמכפרה כתיב
לפנק פסולי קדשים ס׳׳ל לכירו׳ דכיק דגילתה תורה דמומק כשריס בה כקדשים לא ילפי׳ לפסול אלא דברים הפוסלים בקרבנות ב״נ
פ״כ דדמיא בהא לקרבנות ב״כ כמו מחוסר אבר וטרפה דפוסלק בקרבנות ב״נ כדא׳ זבחים קט״ז
א׳ וקשה אמאי ילפי׳ בזבחים ע׳ ב׳ דפ׳׳ט טריפתה מטהרתה
התום׳ בזבחים קט״ז א׳ ד״ה ודילמא הקשו אהא דמבואר שם גבי מידי נבלה מכפרה כתיב בה כקדשים דלכאו׳ בקרבנות ב״נ אס
קרבנות ב״נ דצריך תרי קראי מד למפוטי מחוסר אבר וחד גוי שוחט אק שחיטתה מטהרתה מידי נבלה דאל״כ מצינו שחיטה
למעוטי טרפה ואילו בט׳ שלוח כקן ממפט מחד קרא טרפה ומחו״א לגוי ואמאי אמרי׳ גוי לאו בר זביחה הוא וצ״ט וי״ל דהא דאק
גבי צ״מ ]למ״ד טרפה אינה חי׳ו ותירצו וי׳׳ל דשאני צ״מ שהוא מסהרתה הייט משום דגוי שוחט אבל השחיטה פצמה מטהרת
כפין קרבן ושניהן שוק לפנק פסול אבל גבי נח דשאר מומק כשרק . מידי נבלה דאם ישראל ישחט קרק של ב״נ לצוק־ הגוי מטהרתה
כו״ל לאוקמי׳ למפוטי טרפה דוקא פכ״ל ולכאר צ״פ הא גם גבי אלא דשחיטת גוי גלי רחמנא דהוא נבלה אבל גבי פריפה
פופות שאר מומק כשרק ואפ״ה ממפטיק מחו״א וטרפה מחד קרא די^אל פורף מטהרתה מיד גבלה ,ופוד קשה היכי יליף בקדושק
וצ״ל דשאני גבי פופות שאק המומק פוסלק בשום מקום אפי׳ גבי נ״ז א׳ ובפ׳׳ז כ״ס ב׳ דפ׳׳ט אסורה בהנאה משום דכפרה כתיב בה
חטאת כפוף ופולת כפוף רק מחו״א וממילא ממפטא שפיר מחו״א כקדשים ואמאי הא בקרבטת ב״נ מותרק בהנאה מדאורייתא צר׳׳ש
וטרפה מחד קרא כמו גבי קרבנות אבל גבי קרבנות ב״נ דגבי שאר בזבחים מ״ה ב׳ ואק לומר דהני סוגיות כס יוסי דאמר שם דאסורק
קרבנות בהמה פסלי מומק והכא לא פסלי א״כ א״א לדמותם לשאר בהנאה וקי״ל כמתי אבל לר״ש באמת פ״פ מותרת בהנאה מחיים
קרבנות ולכך בפי תרי קראי חד למחו״א וחד לטרפה ולכאף קשה ורק לאחר פריפה נאסרת מקרא דשם תהא קבורתה בכריתות ף א׳
פ׳׳ז מימ׳ דיק דגבי פ״פ ממפטינן טרפה ומחו״א מחד קרא מכפרה דההוא קרא אתי לאחר פריפה כמש״כ תום׳ בקדושק נ״ז א׳ דא״כ
כתיב בה כקדשים אפ״ג דבהמה היא ובכל בהמה פסלי מומק והנא אמאי ^ק־ בחולק פ״ב א׳ אדס ינאי דאמר דפ״מ מקרי שחיטה
לא פסלי וא׳> ליבפי תרי קראי וי׳׳ל דבתר דידפי׳ מחו״א בקרבטת ראוי׳ וחייב פלי׳ לר׳׳ש משום אוא׳׳ב מהא דא״ר ינאי ירידתה לנ״א
ב״נ שפיר איכא לדמויי פ״פ לקרבנות ב״נ ולפסול טרפה ומחו״א אוסרתה ומאי קושיא הא לר׳׳ש פ״כ ידדתה אק אוסרתה דאיהו
מחד קרא אבל כתם דבפי למילף דק קרבנות ב״נ כל כמה דלא ס׳׳ל דאק נאסרת מחיים וא״כ שפיר א״ר ינאי פ״ע אינה משנה
אשכחן ככ׳׳ג בפי סרי קראי ופשוט. ד^׳ש נמי הו״ל שחיפה ראוי׳ ואק־ לומר דהירו׳ לא ס״ל הכי דהא
)יא( היתה רגלה קלוטה כשל חמור כו׳ .ירו׳ סוטה פ׳ פ״ע ה״ה בירר פ׳ פ׳׳ט ה״ו נמי אמר ידדתה לנ״א אוסרתה לפוטרה משום
כיתה רגלה קלוטה כשל חמור מה את פבד לה כמחוסרת אותו ואס בט כר״ש )כגי׳ כק״פ וכן משמט שם בסוגיא פ״ש(
אבר או כבפלת מום אק תפבדינה כמחוסרת אגר פסולה אק תפבדינה א״כ מוכח דגם ד׳ש ם^ דאסורה מחיים וי׳׳ל דהירו׳ לשיטתו בפ״ז
כבפלת מום כשרה ,וצריו ביאור למה pלדמותו למחוסר אבר. פ״ה הי״ב דע״פ נאסרת מחיים לא ילפא מקרא דכפרה כקדשים
וכנה בב״ר פל״ב סי׳ ח׳ איתא פרס לסרוחק שפסולק לקרבטת ב״ג רק שם שם ממת )וצ״ל דמת ילפא מפ״ז דכתיב ויאכלו זבחי מתים
פירש׳׳י סרוחק יתר אבר והיינו משום דכל יתר כנטול דמי ובקדושק ופ׳׳ל סי׳ י״ג ס״א שהארכט בזה( ובתום׳ רי׳׳ד קדושק ר׳ז א׳ הביא
כ״ד ג׳ אי׳ יבשה גפה נשברה רגלה נחטטה פינה פסולה בפופוש גירסא כזו גם בגמ׳ דיק בזבחים פ״ש ולפנינו ליתא אבל להבבלי
דהר׳ל מחו״א וכתב כרשב״א יבשה גפה כתב הראג״ד אפ״ס שפדיק באמת ס״ל דמכפרה כתיב בה ילפי׳ כקרבנות ישראל ולא כקרבנות
מחובר בגופו מחו״א מקרי כיק שכל כוחו של פוף בכנפיו פכ״ל ב״ג וק מטאר לדפת הרמב״ס דמכשיר מחוסר אבר כמשי״ת להלן
ומשמפ דדוקא מפה פוסל יבשה ומשמס ג״כ דא״צ שתהא יבשה בפ״ה ,ופוד קשה אמאי פסליק פריפה בלילה במגילה כ׳ ב׳ ואמרי׳ שם
פד שתהא נפרכת אלא כל שאק ראוי׳ לתשמישה ומבואר דל״ד מחו״א כ״א א׳ דילפי׳ לה מדכתיב בה כפרה כקדשים ואמאי הא בזבחים
אלא ה״ה אם אק לו ההשתמשות כראוי או שיחר אבר פסול וכרמב-ם ק״כ א׳ פליגי רב ושמואל אי לילה כשר בבמה אי ^ו וגי׳ רש׳ י
רפ״ג מאיסר׳מ כתב אק המומק פוסלק בטוף כר בד״א במומק דרב מכשיר ושמואל פוסל וקי׳׳ל כרב באיסורי וא״כ כשר בבמה
קטנים אבל עוף שיבש גפו או נסמית פיט )צ״ל דר׳׳ל נחסטה בלילה וכ״ש בקרבנות ב״נ ד״ל דהירו׳ לשיטתו בפ״ק דמגילה הי׳׳ב
פינה דבקדושק שם מבואר דדוקא נחטטה פסלה אפ״ג שהיתה סמוי׳ דס יוחק וס אלפזר פסלי לילה בבמה וא״כ הילכתא כוותייהו ורב
קנט איתן סי׳ ה דעי העגלה נחל
ס״ג מע״ז דשוחס נהמה מחוסרח אנר לפ״ז פטור ונע׳׳ז נ״א א׳ אלמא דממיקרא כשהיתה סמוי׳ לא גפסלה טריז ונ״כ כתיס׳ נזנחים
מנואר כטעם משום דפסול לקרננות נ ע כת להדיא פסק ] Pשו׳׳ר ס׳ץז נ׳ דנסמית דחנן החם הייט נחטטה וכן הגי׳ הגד׳א נחו״נ
שכנר עמד נזה יקח אורה[ .ונקק אורה סוטה מ׳׳ו כחנ דהרמנ״ם ייקרא נדנה פרשה ס׳( או נקטסה רגלו אסור לגני מזנח שאץ
למד כן מדאמרי׳ נסוטה מ׳׳ו דיהו מומץ פוסלץ נפגלה מק״ו דפרה מקרינץ חסר כלל טכ״ל משמט דמומץ גדולים אוסרץ אוחה שהן
ולא ילפי׳ משום דנפרה כחינ נה כקדשים אלמא לא מדריש כפרה ניכרים ניוחר ]ואץ לחלק נץ מחו׳׳א דטופות לנץ מחו׳׳א לנ״ג
לגני הכי אלא לגני טרפה ולא כננחי מה נץ טרפה למחוסרח אנר ימקישייח החום׳ נקדושץ שם וכן שאר הראשונים דמי איכא מידי
שניכם פסולים לקרננוח נ ע וגמ׳ דנקט ק״ו לרווחא דסילחא נקטה דלנ׳׳נ אסור ולישראל שרי מוכח דהיינו הך[ ולפ״ז י׳׳ל חהו ספק
דאפי׳ קע נמי איכא וכמש״כ לפיל נס״ד .ונמרכנת כמשנה ח״א כירו׳ אם רגלה קלוטה מקרי מום גדול וניכר ואוסרה או לאו א״נ
ה׳ רוצח וננאר יצחק חיו״ד סי׳ ב׳ ונניח הלוי ח״א סי׳ מ״ג וננר ״ל כיון דרגלה קלוטה הרי חסר לה אצנטוח והר׳ל מחו׳׳א א״ד כיץ
למאור סי׳ ף טלם לדנר א׳ נחטט דהרמנ׳׳ם למד מסוגיא דחולץ שישנם אלא שהם נדנקים לא מקרי מחר׳א מיהו צ׳׳ט אם חסר אצנט
ק״ס א׳ דמחוסר אנר כ xנפ״ט דאי׳ כתם שתי צפרים חיות מקרי מחו׳׳א דנגמ׳ תניא נשנרה ר^ו משמט דוקא רגלו אנל אצנטו
לאו שחיות נפין כר לא מאי חיות שחיץ ראשי אנרים שלהן ח״ש לא ]ונזנחים ס׳׳ח נ׳ נקטפה רגלה ופי׳ חום׳ שם ט׳׳ז נ׳ ד׳ה הכא
מסיפא טכותת מכלל דאיכא טמאות לא מכלל דאיכא טרפות ט׳ שכחט ג״כ נשכרה גפה[ כיץ דנטי מומץ גדולים כמש׳׳כ הרמכ׳׳ם
מדתנא דני ר ישמעאל נפקא דתדתי נאמר מכשיר ומכפר נחץ אפשר דקטוט אצנט לא מקרי מום גדול לגני הכי ]וכמו נכחונוח
ונאמר מכשיר ומכפר נפנים מה מכשיר ומכפר האמור נפנים פשה מ״ז א׳ מומץ הגדולים מץ נשנרה רגלו כר ומסחנר דנקטט אצנטי
ט מכשיר נו מכשיר נמכפר אף מכשיר ומכפר כאמור נחון אינו נכלל פ״ש[ והא דאמר ננ yפל״נ סי׳ מ׳ כל צפור פרם לקיטפייא
כמכפר ורש״י מפרש דמכשיר ממכפר כיינו דיליף צ״מ משעיר המשתלח אפשר דהיינו קטוע רגלה וכה׳׳ג ולא קטוע אצנט ונחום׳ מסילה ח׳
ונ ע מדנרי כתום׳ שם וכן פירש״י נכתתות נ״ה א׳ אנל כר׳׳ש >׳ ד׳׳ה אמר כחנו א״נ כגץ שיצא טלו וחחך מה שיצא שאץ זה
ננגפים פי״ד מ״ה מפרש סוגיא זז דילפא צ״מ מפ״ע וכ״פ רש״י פסיל נפופות אא״כ מחו׳׳א ואח׳׳כ מלקה פכ״ל משמט מלשונם
נקדושץ נ״ז א׳ ונ״ס כרמנ״ם נפיכמ׳׳ש נקדושץ שם ולפ״ז קשה דכה׳׳ג אץ זה מחו׳׳א מיהו אפ^ דמיירי שם שיצא חצי פרק של
אמאי לא פריך נמי פל מחוסר אנר מדתנא דר״י נפקא אע״כ אציע ]וצ׳׳ט אם גם זה מקרי מחו׳׳א או דנפי אנר שלם ומנשנרה
דמחו״א כשר נע״פ ולנך לא מצי יליף צ״מ מע״ט ולכני איצטריד מלה או גפה אץ ראי׳ דשמא זה מנכר טסי וצ״ס[ ועוד דנשטמ׳׳ק
חיות וכע מדנת כר״ש נטפים סי׳׳ד מ׳׳ד לפי מה שפירשו נם׳ מגי׳ שם שחחך הנשר ולא העצם ט״ש ונע׳׳ז י׳׳ג כ׳ משמט דגם
נר למאור הונא לפיל סק״ה ,ונאמת קושיא זו הקשו התום׳ שם קטוט אצנט פסול דחנן כחם קוטט אח אצנטו ומוכת לו לפי שאץ
נד״ה שלא ]לשיטתם דילפא משעיר המשתלח[ א״כ נילף נמי מחו״א מקרינץ חסר לט׳׳ז ואמרי׳ שם ה׳ נ׳ שאץ סוסלץ לע׳׳ז אלא מה
משעיר המשתלח וחירצו דנאמת למסקנא לא צריך קרא לכני אלא שפוסלץ לקרנטח נ״נ דהייט מחו״א ט׳׳ש ונרש׳׳י ד׳ה דאסור
לשיטיי אחרינא דהתם ע׳׳ש והרמנ״ן ותטנ״א ור״ן נחידושיכם שם משמט דקוטט אצנסו פסול להקרנה ואפי׳ נעופות דכא נטופוח
דחו תיתן זה ותירצו דלא מצי יליף משעיר המשתלח לפסול מחו״א סיית שם ט׳׳ש ולפ׳׳ז צ׳׳ל דגם זה מום גדול והא דחק נשנרה רגלו
נצ*מ ניץ דאץ מומץ סוסלץ נפופות ננל מקום לא כוי דומיא ל׳׳ד דה׳׳ה נקטפה אצנטו א״נ נשנר ולא נטלו אץ פוסל אלא ננשנרה
דשפיר המשתלח נהני וכנה לתי׳ כחום׳ פשיטא דאץ ראי׳ מסוגיא יגלי ולא נאצנסו אנל ננקטט וניטל פסול גם נאצנע וכן משמע
זו ]ואע״ג דהרמנ״ם פסק נה׳ טו״צ ככל שינויי דהחם אץ זה משום קצת נחום׳ מפילה שם ]וככ׳׳ג מחלקיק לסנץ טרפוח נחולץ ט׳׳ז א׳[
תי׳ כתום׳ אלא משום דס׳׳ל דכל כני משתמפי מסכורות ולא פליגי יאפשר שגם ניכשה צתך כולו אכל ננקטע סגי נאצנט ואפשר דהיינו
אמוראי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא[ אנל לתי׳ שאר כראשונים דמרכיק ננ׳׳ר כנ׳׳ל כל צפור פרם לקיטעייא דהייט קטוע אצנט
כניחא אי ילפא משעיר המשתלח אנל אי נפרש דילפא מע׳׳ע א״כ יממילא גם לישראל נאסר דליכא מידי דלישראל שת ולגוי אסור
לא ייזכן תיתצם דהא פ״ע נמי אץ כמומץ פוסלץ ט pמחו״א ]אך נחום׳ קדושץ כ׳׳ד נ׳ ל׳׳מ כן[ וכן מסחנר דלא גרע מנמרטו
וא״כ טלף שפיר צ״מ מפ׳׳ט אע״כ דנם נע״ט מחו״א כשר ,וצ״ל לשיטת כנפי׳ דפסלי׳ לקרננוח >״נ נירר מגילה פ׳׳א כי׳׳א וננ ^ שם
כננלי דכיץ דנילתה תורה דמומץ נש pבע״ט א״נ ליכא למילף מדכחע כל כנף אך אפשר דהחם ניכר ספי ,וטוד שמפחי מאאמו׳׳ר
לגני הא מילתא מכפרה כתיג נה כקדשים תו לא שיין למילף לטנץ פלינד׳א שיש לפרש דמינעיא להירד כיץ דרגלה קלוטה כשל ממור
מחו״א מקרנטת נ ע שאץ זה קרק מיהו טרפה איט טנץ למו^ רי״ל כאי אנר כאנר של חמור והו׳׳ל מחו׳׳א א׳׳ד כיץ דלא חסר
וילסי׳ שפיר מכפרה כחינ נה כקדשים ,וליתר כראשונים שפירשו האנר כשר מיהו אי מכשתק נדמה משמט דלא חיישי׳ לככי ויחנאר
סוגיא זו נשעיר המשתלח אץ כל ראי׳ מסוגיא זו ונאמת אץ הכרח נס״ה נע׳׳ה.
לפרש הא דמנשיר ומכפר נע״ע דסוגיא דקדושץ נ״ז א׳ אט׳׳ג דרש״י )’ Qומספק פסולה .דספיקא דאותיחא לחומרא וק מוכח נחולץ
ושאר כראשונים פירשו שם דמע״ע ילפא אץ זה מוכרח נסוגיא י״׳א א׳ דספק טרפה פסולה אי לאו משום דאזלי׳ נחר
שם ושפיר יל״פ שם דמשפיר המשתלח נפקא והא דאמר שם ר״ל אמר יייא ולאו טרפה הוא וכנר ניארט נסק׳׳ז דאפי׳ להמכשיתם ספק
משפת לקיחה מט״ע נפקא כמה ראשונים גרסי שם קימה קימה ע״פ הכא גרע פ׳׳ש .והרמכ׳׳ם כשמים לגמרי נעיא דית׳ וזהו
סנג״ט נפקא פי׳ תום׳ ת״ד ותום׳ ה^״ש וכן גי׳ כנ״ח שם ולא לשיטחו שהשמיט מחר׳א וס׳׳ל דכשר כמשי׳׳ה נסמוך נפ׳׳ה.
קאי אדרשא דמכשיר ומכפר זק םוגיא דנריתות כ״ה א׳ מתפרשת )יג( דש מכשי pאף מחוסרח אנר .הרמנ׳׳ם כשמים האי ירו׳
שפיר משעיר המשתלח וכדפירש״י שם ונ^ה דמה שדחקו לרש״י ד׳ל דמחוסר אנר פסול וככר חמה הכ*מ למה השמיטו וכחנ
לפרש נקדושץ נ״ז דמע׳׳ט ילפא הייט משום דאי משעיר המשתלח ילפא המנ׳׳ח מצוה חק׳׳ל דכסעם שהשמיטו דהוא נמו שאר פסולי קדשים
ל״ל לגמ׳ למימר שם דר׳ל יליף קימה קיחה מע׳׳ע לימא דמשעיר דטלם פסולים נפ׳׳ט ולא הוציא מן ככלל אלא מומץ וזהו לשיטחו דכל
המשתלח נפקא דנאםר מחיים אך יש ליישנ זה דמשפיר המשתלח לא פסילי קדשים פסולץ נט׳ע ולק׳ ס׳׳ה יחנאר נט׳ה דרכים חולקים
שיין למילף זה דהתם הו״ל כקדש ומשפת הקדשו נאסר אנל הנא דלא ע׳׳ז וגם לשיטחו איט מיושנ דמ׳מ כו׳׳ל לכרמנ׳׳ם לאשמטי׳ דלא
כוי כקדש ל״ש ^סור לפני כמצוה אן נכריתות כ״ה א׳ ילפא ע״ע טמא דהוא נכלל שאר מומץ וכמו דכשמיפט pטרפה וכ׳׳ש זה
משעיר המשתלח לפירש״י וא״נ כ״נ לילף ולכן דחקו לרש״י לפרש ועוד דכד׳ל לכרמנ׳׳ם להניא נסיא דירו׳ שם דכיחה רגלה קלוטה
כאן נע״ע אן לכגירסא קימה קיחה נפקא משמט דהן דמכשד כשל חמור ,ונמכ׳׳ס נית׳ כחג דהרמנ׳׳ם לא פסק ג*כ דמחו׳׳א
כמכפר לאו מפ׳׳ע נפקא וכנר נתקשו הראשונים הנ״ל בזה ותירצו אסור לכ׳׳נ ולכך השמיט גם כאן ודנתו חמוכים חדא דלא מציט
במחק ולפ״ז י״ל דנאמיז משעיר המשתלח נפקא אלא דמשעיר לא ייילק ע׳׳ז ונננלי מייחי לה נכ׳׳ד וכרמנ׳׳ם קיצר ננל דיני קרננוח
מצי למילף לאסור מחיים דאיצס pלאסור אח״כ אנל קימה קיחה נ׳׳ג פי׳ סוף כ׳ מעכ׳׳ק ונמל׳׳מ שם ועוד דנהדיא כחנ כרמנ׳ם
איתן סי׳ ח דעי העגלה נחל קם
ד) .א( אץ לוקחץ עגלה מן הגר דחוששץ שמא עשה בה מלאכה )□ ועגלה המעוברת אפשר דכשרה מ״ע ) 0רש
פוסלץ כל עלה עלי׳ זכר רתבאר בסי׳ ם׳ ס״ג בע*ה ) nובן פקועה נראה דפסול)ה( ולדעת רש״י אפשר דכשר
) 0וכלאים פסולה.
בתורה דפסול ופ״נ צ׳׳ל דלכא באמת לא חיישי׳ כדאי׳ בפסיקתא יתירא אחי לאסיר מחיים וד יוחק נית ני׳ קיחה קיחה א״נ נמ”5כ
שהי׳ ’להם םי pבשתי שטרח ורק לשאר פבודות דל׳׳ש םי pזה כראשונים ואזיל לשיטתו נחילק ס״נ א׳ דגם נריג אץ נאסרח מחיים
איכא למיחש ופ׳׳ז משני דמשום ניחא פורתא לא מססע סובא אבל בכריתות מיקר כלימוד אתי לאסור מחיים דאי לאחר פריסה
וכדפירש׳׳י דמשום הנאה קלה להקל משאו לא יפסיד דמי ה» מ מופרסו שם נסקא כמש׳׳ג כחום׳ בקדושק שם ד*כ כפרכ ]ימיד
אבל פל עול ל׳׳ש חירץ זה דבפול אעא הנאה מרובה של חרישה נראכ ודחקו לרש״׳י בקדושק ולמאי ומסיק תנאי כיא משמם דר׳׳ל
וניחא לי׳ לענם בספק שמא צא יבחינו ]וכ׳׳ה לשק ר«ח שם דלא אמר ככאי תנא ור׳׳ל כא יליף מT׳פ וא״כ צ״ל דגם כאי תנא
חיישי׳ לפודה של שקק דמשום ניחא פורתא כר[ אבל פל עול ים יני qמפ״פ אבל רש׳׳י בכריתות מפרש סוגיא דקדושק דכי כיני דגמר
תירץ אחר שמבחינק נמ׳י כשפרות וזו כינת כגר׳א שכתב בהדיא צ״מ משפע כמשתלח כ׳׳ש דנילף מכפר ממכפר ט״פ משפיר כמשתלח
דל׳׳ח לפול שהי׳ להם םי pכר וזכו טפס על עול דל׳׳ש תעיז פ׳׳ש[ ,אך צריך לכבק כיק דרש׳׳י מפרש סוגיא דקדושק דמע׳ט
הגמ׳ אבל פל שאר פבודות אעא תירץ כגס׳ דמשום מחא כו׳ נפקא מכ דחקו לפרש סוגיא דחולק דילפא משמיר כמשתלח ובשנמא
)ונדע לק pסי׳ ט׳ ס׳׳ד סקי׳׳א( ,כעולה מדברנו דאיכא ג׳ חששות סוגיא וכריתות כ״כ א׳ דחקו לפרש pדמיירי גם בשפיר כמשחנח
משום פול ומשום מלאכה ועל עול יש םי pשל ס שערות ופצ דאל׳׳כ מנ׳׳ל בק בצ׳׳ס ובק בע*פ ונאסר מחיים ולא ניחא לי׳
מלאכה אמר׳ משום ניחא פורתא לא מפסיד סובא .והנה לפנק כפי׳ כתום׳ שם פ׳׳ש אבל סוגיא דחולק כ ר שפיר מתפרש בפ׳׳פ
נדפ לפול ליכא למיחש דאפשר נמי לברר ע׳׳י השטרות כמו בפרה וכפי׳ כר׳ש בנגפים ולמכ פירשכ בשפיר כמשתלח ואק לומר דס׳׳ל
]ומשי׳כ בחזו׳׳א שם דאפשר דדוקא באותו יום הי׳ ניכר אינו מוכרח נרש׳׳י דא׳׳א למילף מפ״פ משום דע«פ גופכ מכפרכ כקדשים ינפא
ולא משמט כן לשק הפסיקתא כ׳׳ז שלא פנה פלי׳ פול ט׳ ומרן ד׳ל ודבר כלמד בכיקש ס׳׳ל לר׳ עמי׳ זבחים נ׳ א׳ ואץ חוזר ומנמד
לא הי׳ לפניו לשק הפסקתא נ׳׳א מה שהפתק כגר׳א בקצרה כדמוכח בבנק אב ]וככ׳׳ג כתב בם׳ ע למאור סי׳ ף[ חכ נא יתק וכבר
בדברו מש״כ לפנק פול כמשכ״ל[ אבל משום מלאכה יש *ני׳ סה כוכחנו בסי׳ ס ס׳׳א סקס׳׳ז דע״מ אק דינכ כקדשים ולמדק בכ
מובא דבגמ׳ אמרי׳ דמשום ניחא פורתא לא מפסיד סובא ופעש׳׳י למד pכלמד ,וי׳׳ל דרש׳׳י אזיל בשיטת כיר׳ דמחו׳׳א פסול בT׳פ
פרה דמי׳ קרים ולפ״ז עגלה שאק דמי׳ קרים אפשר שהניס עלי׳ וא״כ לא מצי לפרש כסוגיא בפ׳׳ט משום קושיא זו דלמה באמת
בגד להנאתו אך אפשר דבפגלה דבפי פד שתמשוך לא חיישי׳ להכי לא ילפי׳ בצ״מ גם דינא דמחר׳א ספ«פ ולכך פירשכ בשפע כמשחנח
ומ״מ לא מסתבר דהא משיכת פול טפח כדא׳ סוטה מי׳ו א׳ תבר ואכא ל׳׳ק לי׳ נילף מחוי׳א נמי מכתם כמו שתי׳ כרמבץ ושאר
מוטס הוא ורד׳ס לא ניחוש לי׳ ומלבד זה אם לא ידט משפה שנולדה כראשונים דלפנק כא ל״ש למיל qמשפע כמשתלח כיק דבשפיר
שהיו צרכק לקנותה פשיטא דמיישי׳ למלאכה אן בפרה דמק לו סוסלק כל מומק וכאן מומק כשרק אבל אי מפ״פ ילפא כא בפ״פ
שיפסיד סובא כמש׳׳כ מרן בחזו׳׳א פרה סי׳ ג׳ סקט׳׳ז ושם בפרה מיירי לא פסלי שאר מומק רק מחר׳א ושפע מצי למילף מינכ מחו׳׳א
דהפבעו לפני׳ טס אדום כשנתפברה סמנה אמה דדע שיצטרכו לו ופ״כ דסוגיק סברכ דמפ*פ לא ילפי׳ כלל.
כדאמר בגס׳ וא״כ בפגלה דל׳׳ש זה פשיסא דחיישי׳ אלא אפי׳ אם אעע
שידע ט ק שהזמינוה אצלו לפני שנולדה ואמרו לו שתהר שלא יפשה בה ד) .א( אץ לוקחק פגלה ק כנוי כר .בע״ז כ׳׳ג א׳ פליגי ר א
פבודה אפ׳׳ה עאה דחיישי׳ כיק שאק דמי׳ קרים נדמשמע בגמ׳ ורבנן אם לוקחק פר־כ אדומכ pכפכד׳ם דד׳א אמר
]אן אק זה מוכרח דאפשר דגס׳ דבעי למיסר דלר׳׳א סיישי׳ למלאכה אק לוקחק דחוששק לרביפה עבק ס׳׳ל ולא חיישי׳ ופסק כרמב׳׳ם
דמי דאפי׳ לר׳׳א ל״ש למיחש דמשום ניחא פורתא כר אבל נרבק ס׳׳א מפרכ כ׳׳ז כרבק דלקחק ופ״כ גבי פ״פ אפי׳ לדבר כפוסלק
בלא׳׳ה לא חיישי׳ לזה[ ובתוספתא דפרה מובא בר*ש פרה פ׳׳ב נרבפיו לק׳ ם״כ מ׳׳מ לוקחק pכפכר-ם דלא חיישיק לרביפה אבג
רדא ר׳א אומר אינה קחת pכפט׳׳ם א׳׳ל מעשה ולקחו pהפכרם מ״מ נראכ דאק לוקחק pמפכר׳ם מטפם אחר דחיישי׳ נמלאככ
ט׳ ר יהודא אומר משמרם אותה שלא לפטד בה כל עבודה א׳׳ל דבפ׳׳ז שם פרין ממאי דילמא דכו׳׳פ לא חיישי׳ לרביפכ וככא כיינו
א״כ אק לדבר סוף )פי׳ הגד׳א שא׳׳א שלא יעלים ישראל מיניו טפמא דד׳א כדרב יכודא אמר רב דאר׳׳י א׳׳ר כניח פלי׳ פודה של
רגע א׳ ושמא פשה בה עבודה( אלא הרי היא בחקת כשרה משמפ שקק פסלה ובפגלה פד שתמשוך בה מ׳׳ם חיישי׳ ומ׳׳ס לא חיישי׳
לכאף דא״צ למיחש כלל לעבודה אבל י׳׳ל דגם כאן מפמא כדא׳ לא ס׳׳ד משום ניחא פורתא לא מפסיד סובא פירש*י דמשום כנאה
בגס׳ דמשום מחא פורתא לא מפסיד טובא תדע דכא משמט דאמר פורתא להקל מפליו משוי מפס לא מפסיד סובא דמים יקרים של
שלקחו צרץ לש^ה בסודה ביד פט׳׳ם וע׳׳ז קאמר דלא סיישי׳ והיינו פרה אדומה אלא ודאי ספמא משום רביפה הוא והגר*א באליהו
שהגר מתיירא מפני הפסד ממונו ]ופמש׳׳כ בחזר׳א פרה סי׳ ג׳ רבה פרה ס׳׳ב מ׳׳א כתב דהיינו ספמא דלא חיישי׳ לפול שכי׳ להם
סקי׳׳ג בתוספתא זו[ ולפ׳׳ז בפגלה דל׳׳ש הפסד מובא לא מהני סי pבשתי שפרות שפל צואר כבהמה שפד שנא פלה פלי׳ פול
אא״כ שמרה הראל משפה שנולדה וברור לו שלא הפלים עינע כם פוסחת כו׳ כדאי׳ בפסיקתא ובחזו׳׳א פרה סי׳ ג׳ סקט״ז
רגט א׳ והגר לא פשה שום מלאכה ואז כשר אפי׳ לר׳׳א דדרש גבי כקשה פליו דכא ממ׳ מבואר פפמא אחרינא דמשום ניחא פורתא לא
פרה )בפ״ז שם( בני ישראל קחו ולא פכו׳׳ם גבי נרט מודה דלא מפסיד סובא אלמא דא׳׳א להבחק פ*י כשפרות ופוד דכא דפסיקתא
מציט האי קרא רק גבי פרה ופשיטא דלאו לכל מילי ילפי׳ פרה דוקא בפול ולא בשאר פבודות ]וכן מבואר באמת לשק הפסיקתא
מעגלה שמציע כמה חילוקים ביניהם רק לגבי טל למאן חלין ריס פרה וזה כוא סימנה של פרה שלא פלה פלי׳ פול שתי שפרות
בסוסה מ׳׳ו א׳ .ומישראל פשיטא שלוקמק אס אומר שיודע שנא Pבצוארה במקום שפול נתק וכ*ז שלא פלה פלי׳ פול שתי שפרות
משה בה שום מלאכה דפ׳׳א נאק באיסוף ומיהו אם לא עע זקופות הם מתן פלי׳ פול מיד שתי השפרות נכפפים ופוד סי pאחר
שיצטרכו לי :אפשר דמילתא דלא רמיא פלי׳ דאינש לאו אדעתי׳ יש בה פד שלא ^י׳ פול פיד׳ שוחות ]ט׳[ והיא מתחלפת פוזלת
וצפ׳׳ץ ומסתכלת בפול פכ׳׳ל הר מבואר בהדיא דהםי pרק פל פול[
) 0ועגלה המעוברת אפשר דכשרה .לכאר שאלה זו לא משכח׳׳ל וא*כ מאי מהני לשאר פבודות וכה״ג נתקשה בתפארת ישראל ולפנ׳׳ד
כלל דהתק רפ׳׳ג דגטחת דפרה פד שהיא בת ג׳ שנים יש ליישב דבר הגר׳א דהנה יש לדקדק בנס׳ ל׳׳ל לאתרי דד׳י א׳׳ר
אינה יולדת וא״כ פגלה אפי׳ להפוסקים כרבק )לטל ס׳׳ב( כשרה בפודה של שקק הו׳׳ל למפרך בפשיטות שמא פלה פלי׳ פול דמפורש
קסא איתו סי׳ ח דיני העגלה נחל
דודאי לא ניחא לה בזכר כדא׳ בנכודת ח׳ ב׳ כ״כ נמזדא פרם עד בת ב׳ שנים וא״א שתתעבר אמנם החום׳ בע״ז נ׳׳ד ב׳ כתבו
סי׳ ב׳ סק׳׳ח[ ולפ׳׳ז בט׳ע פשיטא דל׳׳ש למנט חדא דבע׳׳ע כל דבזמנינו »תנו העבעים וסרה יולדת גם פחותה מבת ג׳ ובחום׳
שאלתיד לכסובדם עלה עלי׳ זכר איט טסל וכר׳ל ועוד אפי׳ ינט אלסק שם נתב בהדיא דבזמנינו יולדת בתוך שתי שנים ללידתן
להפוסלים נם נע׳׳ע עלה עלי׳ זכר הד בזמן כגט לא כיתה ט^: יא*נ לכפוסקים דעגלה כשרה בת ב׳ שנים יחנן שתהא מעוברת
יכולה כלל להתעבר ולהוליד וכר׳ל ופשיטא דלא גזרו בה .העולה יייכי יש אומרים דכל סלה עלי׳ זכר פםולה כדלק׳ םי׳ נד ס״ג
מזה דלכל כטעטם ל׳׳ש לטט נטלה המעוברת וכ׳׳כ בחזדא פרה אנל להמכשירק שם משכס׳׳ל שאלה זו ובמאירי סולק פ«א ב׳ במתני׳
סי׳ ב׳ סקי׳׳ב וז׳׳ל ונטלה לכדע עלה עלי׳ זכר כשרה ]טנתו דכא דכשוחש ע׳׳ע אותו ואת בנו בחב דצריך לפרש דהבת היתה ע״ע
בט שתמשוך ועי׳ מש״כ בזה נסי׳ ט ם״ג נס׳׳ד[ ואף מעוברת יאק לפרש דהאם היתה ע׳׳ע דמשעלה עלי׳ זכר נפסלה וזה לשיטתו
אפשר דכשרה אי משכחת לה מעוברת תוך ב׳ שנה ענ׳׳ל ומש׳׳ב דפוסל עלה עלי׳ זכר כמשי׳׳ת בע״ה בסי׳ ט׳ ס׳׳ג ]ובאמת נם
אפשר יתק דמספקא לי׳ לכפירוש דמשום משוי שנושאת את כטבר להפוסלים עלה עלי׳ זכר יש אופנים דכשר כמשי׳׳ת שם נT׳ה אך
דלפ׳׳ז אפשר דגם בטלה פטל כמשכ׳> והנה בטסה מ׳׳ו א׳ א׳׳ר כגדאה נראה iדוחק להמאירי לאוקמה בהכי[ ומשמע דלולי החסרון
יוחק בן שאול מפני מה אמרה תורה הניא טלה בנחל אמר כקב׳׳ה טל עלה עלי׳ זכר משכחת לה שתלד וקשה דהא בזמן הגמ׳ לא
יבא דבר שלא עשה פיחת ויערף נו׳ פירש׳׳י שאינו טשה פיחת טלה משכס׳׳ל שתלו כלל אך באמת לק״מ דמשכח׳׳ל שכבר נאסרה בנחל
בת שנתה לא ילדה משמע לכאף דאם ילדה פסולה טכו רש׳׳י פי׳ איתן ואמ׳׳כ לא ערפוה ונשארה באיסורה והולידה אח׳׳כ ומה
שם לשיטת ד א דטלה בת שנתה ואפשר דמש׳׳ה דחקו באמת לפרש שכמאירי כתב דנפסלה משום עלה עלי׳ זכר היינו משום שהעלייה
pדלרנק למה לא יהא כשר מטברת אן זה סטת דכא בזמן זכי ס׳׳כ הי׳ לפני ירידתה לנ׳׳א דאל׳׳ה גם הולד נאסר ויתבאר
כגמ׳ לא כיתה יכולה להוליד בת נ׳ שנים ג״כ וא״כ מצי לפרש ג״נ גע׳׳ה נסי׳ י׳׳ג ס׳׳ד ע׳׳ש אן באמת ג׳׳ז לא יתק דאם נתעברה
כרבק וע״נ משום דרש׳׳י ס׳׳ל דכלנה כדא פירש pונמשנ׳׳ח לסט ירידתה לנ׳׳א ע״נ היתה פחותה מנת ב׳ אז ועיבור פרה ס׳
לטל נט׳ב נט׳ה אן מ«מ משמע דסט׳ז חכולה להוליד ג״נ פסול חדשים נני׳ש בבכורות ח׳ א׳ וא׳׳כ הולידה לפני שהיתה בת ג׳
מעוברת דאל׳׳ה אק סעט של ר יוחק pשאול ננק וצ׳׳ע מר׳ל הגמ׳ ושמא שייך גם בנהמה אישתהויי אשתהי וזה לא יתק
דמטברת פטל ]ונה׳׳ג מקשה שם כגמ׳ אלא מעתה אזקן ואסרים כמי׳ש ביבמות פ׳ ד ]ועיטר יכול להיות לפני ג׳ שנים כדמשמע
כר[ וצ׳׳ל דר׳׳י בן שאול ס׳׳ל כרי׳א ולדידי׳ באמת טלה בת שנתה במשנה יס׳׳ג דבכוחת אי^ טלד בלבד נו׳ הד אמרו ט׳[ וצ׳׳ע
אק יטלה להוליד נשום פעם אבל לכטסקים כרבק דד׳׳א נאמת נכ׳׳ז וע׳׳ע בסי׳ י׳׳ג ס׳׳ד שדבד המאירי תמוהים .והנה נפרה רפ׳׳ב
כשרה וצ׳׳ע ואפי׳ אם נלטד מכאן לפטל אחר שילדה ס׳׳ס נטדה סק יא׳׳א פרת חטאת המעוברת כשרה וחכמים פוסלק ופסק
מעוברת לא מציד דאכתי לא עשתה פירוי^ ואפשר משום דבזמן הרמב׳׳ם נרבק ויש סה ס שיטות למה פסול לרבק דהר׳ש כתב
שנהג ט׳ע לא כימה יכולה להוליד קאמר כ ט וצ*^ טד p pמריש הטעם משום דס׳׳ל עובר לאו ירך אמו והולד חולק גמוח ולהכי
מלשק טלה שאינה טלידה ]כט דדרשי׳ נד׳ס pסורר Pולא פסול וברא׳׳ש הוסיך דהוי כשוחט ב׳ פרות וטנתו דבחולק ל׳׳ב א׳
הראד לקרותו אב[ ואט׳ג דטלה מליא בשדם מ׳׳ס אפשר דגם לידה מבואר דאם שוחט בהמת חולק עם מפרה אדומה פסולה דנת־נ
מציאתו מכלל טלה ]דוגמתו מציד גני שדת גדלות דננים כרי אותה ולא אותה וחברתה וה׳׳ג ניק שהולד ניחר בשחיטת אמו
הוא כסימנים וט׳ תוט סנהד^ ס׳־ט א׳[ ולפ׳׳ז אפשר דמשפת הי׳׳ל משחט ב׳ פחת ]וכ״פ נמזו׳׳א פרה סי׳ ב׳ סק׳׳ד לחד פי׳[
הטנור יצתה מכלל טלה דתנן שזכו שנסתפק מק ד׳ל וכתב אפשר והנה אי קי״׳ל טבר ירן אמו או לאו יש נזה סתירות רטת וכבר
כף אן קשה לדחש דרשות מעצטד שלא נזכר ננס׳ ,ואם ילדה קנצם גם׳ כסף נבחר ורובם מסכימים דדעת הרמב׳׳ם דטבר ירך
קודם שנערפה א ט ירידתה לנ׳׳א אם נ א ט גם כולד במאה יתבאר א» אבל נחזו׳׳א כאן סק׳׳ח כתב דהרמב׳׳ם פסק ]לענק קדשים[
נט׳ה נ ט יי׳ג ס׳׳א. מזגי לאו ירן אמו וע׳׳ש שמצדד דהכא גבי פרה אפשר דלכו׳׳ע
)ג( דש פוסלק כל עלה עלי׳ זכר כר .נ ט ט ט׳ג יתבאר נ ^ יין אמו ונפרה פוסל משום עלה עלי׳ טל ע׳׳ש ולענק ע׳׳ע אק
עלי׳ זכר ונם לכטסלים משכח׳׳ל באופנים שאק טסל י׳ס נזה כיק דהכא לינא קרא אותה לפסול אם ערן< בהמת מולק
משום מלאכה כסשי׳׳ת שם נט׳ה. יאק אסור לערוף נ׳ עגלות אלא משום אק פושק מצות חבילות
) p i 0פקועה טאה דפט^ נחולק ט׳ד נ׳ אבטא להו מכו חנילות כמבואר בסוטה מ׳ א׳ א״כ אק שיין לפסול מעוברת דל׳׳ש
לפדות נ ק פקועה אליבא דד׳ס לא חינט לן מיק דאט לאן סבילות חבילות .טד פי׳ נמזדא שם דנד הר׳׳ש דפסול משום
פטן שחיטה שה מעליא הוא כי תיבט לן אליבא דדבק דאמד ^ון שהטבר לאו ירן אט והו׳׳ל חולק א״נ מתטב עם אפר
שחיטת אט מסכרתו מאי כיון דאטי שחיטת אט מסהרתו כנישרא כפרה אסר מולק וא׳׳א להוציא אח הטבר כמבואר בחולק י׳׳א א׳
בחקולא הוא א׳׳ד כיק דרהיט ואזיל רכים ואתי שה קדנא ני׳ דאסור לחתוך ולכן פסול ונם טעם זה ל׳׳ש כלל בע׳׳ט טד פי׳
ט זוסיא אמי אק פי ח ורב אט א ט פו ח ל^׳ל רב אט למר הר׳׳ש פי׳ אמר דפרה מעונרת פסולה דהר כנעשה בה מלאכה
זוטא מאי דעתן דגטת שה שה מפסחים נר ונחלקו כפוסקים והייט משום שנושאת את הטבר ולפ׳׳ז גם נט׳ע צדן להיות פסול
אי קי׳׳ל כ ט זוטא או כרב אט ט יר׳ד סי׳ שכ׳׳א ס׳׳ד ,וסמזחי טהו כ׳יז אם טבר לאו טן אט וכבר כתבנו דרונם מסכיטם דטבר
ופסח פסול pפקועה דקייל בקדשים ני יולד ט ט ליוצא דופן יין אט ונם בחזו׳׳א שכתב דהרמב׳׳ם פוסק דעובר לאי טן אט
אלא נפסח טססיל וכתום׳ הקשו על רש׳׳י דא״כ לר׳׳ס אמאי מצדד דכאן אפשר דלכדע י ^ אמו ]וט׳ש בסק׳׳ה שמצדד דל׳׳ש
משום דבט שחיטה והאי הוי כסימנק נשטסק וא׳׳א לקיים נו כלל לפלוגתא דטבר טן אט בשאר חכתי[ ואם טנר טן אט
מצות שחיטה ) ט מהרש׳׳ל מכרש׳׳א מכר׳ם שפי׳ pכונת המום׳( מסתבר דלא הוי משוי כ ט דלא טצן לטק טבילה דהדל כא׳ מאבד׳
וכרמנ׳׳ן והישב׳׳א כסכיט להדי וכמט דבודאי מפםיל משום יוצא יא׳׳א כאן לפסוק נרבק סכ׳׳ט .טד הביא כדש פי׳ בשם ר׳י
חפן וקוטת התום׳ תירצו מאמת למאי דקאט דליף שה שה מסיססונס דלא פליגי לעדן כאם אלא לטק כולד משום דלא
מפסח ספסיל נס לר׳׳ס ט׳ש וכר׳ק נחיחטו טישב טסת כתום׳ קט פרה אלא טלה ומעסיק לה בספד זוטא מקרא ופשיטא דכא
ט׳ש ולכאף יל׳׳ע למה לא פTש׳׳י טפם כתום׳ ג״כ משום דחשיב לא שייכא כלל לטק נו׳נג ונראב׳׳ד פ׳׳א מפרה ה׳׳ז מפרש טעם
כשטס נכי דם«ל חה חשיב• יוצא ד1פן ט׳מ גם טעם זה אמת אסר וחל אומר אד שר׳׳א שמכשיר במעונרת כף ט׳ש ותוכן טנתו
דהד׳ל כשחוט וכר׳ל לרש׳׳י לפרש מ׳׳ס ב׳ כטעמים .ונראה דרט׳י דפרה שתובעת זכר לא מפסלא בעלה עלי׳ זכר דלא הד׳ל טל לגנה
ותום׳ אזלי לשיטתייהו דשם בדף ע׳׳ה נ׳ א׳׳ר משרשיא למרי כ או ט ובככי טירי הא דפרה מעוברת מק שתבעה זכר וטעמא דרבק
חוששק לזרע כאב pפקועה הנא על נהמה מעלייחא כולד אק דפסלי נפרה משום גזרה אט עלה עלי׳ שלא ברצונה וכשעלה עלי׳
לו תקנה פיהדי שכח הוא נ ט פאק לו אלא טמן א׳ מצד אט שלא לרצונה פסולה משום מלאכה ]או » ק שהיתם נבר מעוברת
איתן סי׳ ח דיני העגלה נחל ?סב
למעוטי רובעו וחורש בו כייט ג׳׳נ משום דלפ>ת רובעו וחורש ני כו׳ וליה לי׳ לרב משרשיא כא דאמח למיל ד׳ סימנץ אכשר ני׳
מרביק נס׳׳פ כפרה כל בכמה חי׳ ועוף וא״צ דוקא מת מיוחד רחמנא )גבי השוסט אח הטרהה ומצא בה גן ט׳ סי דשחיטת אמו
ולכך חייב ג״כ בבן פר,ועה אבל כיכא דצריך »ת מיוחד זה ל׳׳ם לא כחירחו יכול לשססו אח״כ( וכחום׳ נהנו ואפי׳ מ׳׳ד לטיל ד
בנן פקועה ולפ׳׳ז בע׳׳ע לא מכני בבן פקועה לדעת כרשב״א )מלבד סימנק אכשר ני׳ רחמנא מודה הנא דכחם שחיטה טרפה לא כויא
כטעם שכתבנו למעלה דהר׳ל כשחוט( דלא מר,רי מגלה כית דכו׳׳ל שחיטה אבל כאן כוי כאילו נשחט חציו ומבואר מזה דשיטה רש׳׳י
מק מיוחד אבל אם נפרש דעת הרשנ׳׳א כפשוטו דדור,א בשור וכשב ד׳ל דאם ד סימנק אכשר ני׳ רחמנא אפי׳ כוי שחיטה •כשרה מצי
ועז דמצינו בהו קרא כי יולד אבל בשאר מינים דלא מציט קרא אנדב לחזור ולשוחטו ויש לו pשחיטה ]ומ״מ גם רש׳׳י מודה דדקא
מר,רי שפיר אף קודם לידה אפשר דשפיר מקרי עגל כמו דמר,רי כשהשחיטה כשני׳ מועילה כגח ככא שצריך לכך מחמה ששני סימניו
שור .ובתום׳ רי׳׳ד נקדמת ר׳ו נ׳ כתב דנן פקועה שנגח אין נאסר מדיין לא נשחטו אבל כינא שא״צ כלל משנה שלמה היא T׳ד א׳
בהנאה דכנישרא בדיקולא דמיא וא״צ לסוקלו אלא משום ובערפ שאק בו משום אוחו ואח בנו לרב pולפ׳׳ז א״צ לומר דהא דר,אמר
כרע מקרבך ע״ש וכ׳׳ד רנט ישעי׳ נשטמ׳׳ק נ״ר ,מ׳׳א א׳ )ואפשר נב״ק ק׳׳ו נ׳ נ ק פקומה מיירי דוקא כשנחרו[ וכתום׳ ס׳׳ל דכיכא
דהוא נעל תום׳ רי׳׳ד אלא דליתא לפניט בב׳׳ק( ונראה דם״ל לכתום״ דהשחיטה כראשונה התירה ל״ש לחזור ולשחוט דאץ שחיטה נשחוט
רי׳׳ד כשיטת כתום׳ דהא דפסול נפסח הוא משום דכשחוט דמי והא דד׳ סימנק כיינו כשלא התירה ולפ״ז לא הי׳ יכול רש׳׳י לפרש
וס׳׳ל דהלכה כמר זוטרא דגם לפית פדיק פט׳׳ח פסול משום בשממחק גני ר,דשים משום כשחוט דמי דנית דצריך שחיטה משום
דכנישרא בדיקולא דמיא מיהו קשה דכא נגמ׳ מבואר דגם למר ר,דשים ]דאפי׳ בזמן שהי׳ מותר נפר נחירה כיו ר,דשים צריכץ שחיטה
זוטרא דפסול כיינו משום דיליף שה שה מפפח משמע הא לא׳׳ה כדא׳ בחילת י׳׳ז א׳ ומש״כ תום׳ זנחים י׳׳ד א׳ ד׳ה כג׳׳ה נשם
כוה כשר לפדיק פט׳׳ח אלמא לא אמרי׳ דכנישרא בדיקולא דמיא כר׳ ימקב דאורליינש צריך ליישב[ מכני מכשיו שחיטתו דד׳ סימנת
וכמו שדקדר ,בתום׳ כא>ז וכנ״ל ואפשר דם״נ דמשה שה דפסח אנשר בי׳ ולכך הי׳ מוכרח לפרש משום יוצא דופן אבל כתום׳ לשיטתם
ילפי׳ מיני׳ לכל מילי דכנישרא בדיר,ולא דמיא ולפ״ז א״צ לומר דדור,א בשחיטה שאינה מחרת אמרי׳ ד׳ סימ>ת אנשר ני׳ שפיר
דלמםר,נא ליתא לטעמא דכבישרא בדיקולא דמיא כמו שדקדר,ו כתבו דהנא דאיכא שחוטה המחרת א״א לחזור ולשוחעו נשם פסח
כראשונים שם )עי׳ רמנץ ושאר הראשונים( והא דאמרי׳ התם דהר׳ל כשחוט ואע׳׳ג שהרמב׳׳ן והרשנ״א הסכימו לטעם רש׳׳י משום
למטטי רובעו וחורש בו אפשר דמפרש כפי׳ רבנו גרשום שם יוצא דופן וכאן הסכימו לשיטת כתום׳ דדוקא בטרפה אמרי׳ ד׳
דרונעו וחורש בו פטור )כמו שהעיר נם׳ פינים למשפט בקדושת( סימנת א!נשר ני׳ ולא בשחיטה כמתרת ל׳׳ר ,דס״ל דשני כטממים
דלא מר,רי נהמה ושור ושה ונראה דגם דעת רננו גרשום כן ולדידכו אמת ופסח פסול נאמת מחמת שני טעמי רשום יוצא דופן ומשום
פשיטא דלפית ע״ע פסול דנא מר,רי שור כלל .הטלה מזה דלדפת דהו׳׳ל כשחוט .ומעתה במנינינו גבי מ׳׳ע דנמי נמי עריפת נ׳ סימנת
כל הראשונים פסול בן פקועה גבי ע״ע אי משום דכשחוט דמי אי כדאי׳ נירו׳ ]ויתבאר נסי׳ י״ב ס׳ץ בע׳׳ה[ כנה לשי׳ כתום׳ דהו״ל
משום דלא מקרי שור ורק לדעת רש׳׳י דמכשיר אפי׳ גבי קדשים כשחוט נראה פשוט דל״ש כאן עריפת כסימנת דהו׳׳ל כשחוטת
רר ,משום יוצא דופן תליא בדק יוצא דופן שיתבאר נס״ה נע׳׳ה. וכרמבץ והרשב׳׳א p wהסכימו ג״כ לשי׳ כתום׳ דהכא לא אמרי׳
)ה( ולדעת רש׳׳י אפשר דכשר .כבר ביארנו דנדעת רש״י דיט כיוצא ד׳ סימנת אכשר ני׳ כית דהוי שחיטה כמתרת אבל לדעת רש׳׳י
דופן ויתבאר נס׳׳ה בט׳ה. דס׳׳ל דמ׳׳ד ב׳ סימנת אכשר בי׳ ]ויןי׳׳ל הכי[ ס״ל כן גם בשחיטה
) (1וכלאים פסולה .בתרגום יונתן ם״פ שופטים נפסוק עגלת בקר המתרת לכאף גם כאן כוה שייך בי׳ עריפה ורר ,משום יוצא דופן
מתרגם דלא עירונין )פי׳ פרט נכנאים( וכן ברוב איכא למפסלי׳ ותלוי נמחלור,ת כאחרונים לק׳ ס״ה אם יוצא דופן
כמקוטת שכתוב בתורה פר בן נקר מתרגם דנא פיריכת ולפ׳׳ז כשר בע׳׳נג וכנה בב׳׳ר ,מ״א א׳ נחלר,ו הראשונים ז״ל אם בבן פר,ועה
אפי׳ להסוברים לק׳ ס״ה דכל פסולי קרבן כשרים לע׳׳ע כלאים נוהג דת שור כנםר,ל דמדברי התום׳ שם )ד׳ה אינו( נראה דנוכג
פסילה דמעטי׳ קרא נכדיא ואע״ג דאיצטריך קרא עגלת נקר דת שוכ׳׳נ בנן פר,ופה וכן בתום׳ שאנן המובא בשפמ״ר ,שם כתב
לכדדרשי׳ בספרי עגלה בת ב׳ שנים )וכר׳ג ס״ב( אפשר דתרתי וא׳׳ת לבן פקועה איצטריך דלא בעי שחיטה וכ׳׳ת דלא מקרי שור
ש״מ או דאיכא שום יתור ,וכרמב״ם השמיטו ולדעת הסוברים דכל כיק דהוי כשחוט והא לענק פדיון פט״ח מר,רי שה נפ׳׳ר ,דנכורות
שאר פסולי קדשים פוסלין בט׳ע א״ש שהשמיטו שהוא בכלל נ: ובפ׳ בכמה כמר,שה ואפי׳ למ׳׳ז את סידק צא נאמר אלא משום
פסולי קדשים שפסול אבל לדעת המכפיית קשה ,ויתכן נומר דבאמת דגמר שה שה מפסח כף ומתת כתי׳ התום׳ הרי מבואר דמקרי
קשה ל״ל קרא למעט כלאים מכיכי תיתי שיהא כשר הא את זה שוכ׳׳ג ונ׳> כריטב׳׳א בר,דושת נ׳׳ו ב׳ ע״ש פעמו וכ״כ עוד ראשינים
עגלה דמחציתו מין אחר ואפי׳ למאן דס״ל שה ואפי׳ מקצת שה איט והרשנ׳׳א כתב שם נ׳׳ל משום דלא איר,רי שוד אלא כשנולד וכשב
אלא חצי שה כדאמר בהדיא נייילת קל׳׳ב א׳ וחייב בחצי מתנות ועז כדכתיב שור או כשג או עז כי יולד אבל שה אפי׳ כל דהו איקרי
אלא דשם )לענין מתנות ואוא׳׳ב וכיסוי הדם( סגי בחצי שה אבנ שה ענ״ל וכבר כחנחי נע׳׳ה בביאור מכיכר על מם׳ כותים סי׳ ד
לפית ע״ע פשיטא דנעי עגלה שלמה ולא חצי עגנה )אף די׳׳ל חה דאת טנת כרשב״א דגן פקועה אין חייב סקילה דנהי דלא כוי נכלל
אק נר,רא מחוסר אבר כית דנא מחסר מ״מ פשוט שאק זה עגלה( שור מ״מ בכלל שה ונכלל שאר בפ׳׳ח הוי וגבי נזקין הרי כל נהמה
לכן נראה דהת״י ם״ל יאת חוששת לזרע האב והו״ל עגלה שלמה חי׳ ועוף חייב אלא כונתו דהכא דכתיב בר,רא סקול ישקל כשור
אלא דר,רא ממעט כלאים דפסול כמו גבי קדשים אבל למאי דקי׳׳ל בעי לאוקמי קרא במאי דאיר,רי שור ולכך לא ניחא לי׳ לאוקמי בבן
מםפיר,א דחוששין לזרע כאב )וי״א דהרמב״ם פסק בודאי דחוששת םר,ועה דלא אתי אלא מריגויא דמרניק כל נהמה נכלל שור וביאור
לזרע כאב פי׳ ש״ך יו״ד סי׳ ט״ז סקי״ז( א׳> נא הוצרך להביא דברי כרשב׳׳א ז״ל דגני שור כשב ועז דכתיב בהו כי יולד ודרשי׳
דק זה דפשיטא דפסול .ואאמו rשליט״א אמר דיתכן דלא משכחת מינה בב״ק ס״ה נ׳ שור בן יומו קרוי שור משמע דוקא משעת
לה כלל כלאים גני עגלה למאי דאמר בבכורות ז׳ א׳ לטלם את כלידה ולא קודם לכן אבל גבי שה דלא אשכחן קרא אפי׳ במעי
מתעברת לא טמאה pהטהור ולא טהורה ק כטמא ולא גסה אמו קרוי ג״כ שה ואפשר ג״כ משום דשה אינו שם נהמה אנא
pכדקה ולא דקה pהגסה א״כ אק לנו נהמה שתתעבר ממנו שם כמין וטלל כבשים ועזים כדתק בבכורות ם׳ א׳ תפדה נשה P
כפרה שריי אק בבהמה גסה טהורה רק פרה והא דבת״י ממעט הכבשים ו ק העזים כר וכן גני פשח ]ומש׳^ היש״ש נב׳׳ק דתשלומי
כלאים כאן ובכ״מ שכתוב פר בן בר,ר צ״ל כדמשני כגמ׳ נבטחת ד׳ אק נוהג אלא נכבשים ולא בעזים משום דכחיב שה תמוה מאד
שם דאיעבר מקלוט ואליבא דר״ש אבל למאי דר,י״ל דלא כר׳׳ש ונהדיא אמרי׳ בכתובות ל״ד ב׳ כי׳ גדי גנוב לו וטבחו כר פ׳׳ש[
א״כ לא משכח״ל כלאים ושפיר עביד כרמנ״ם ז״ל שהשמיטה אך ולהכי כולל נם במעי אמו אבל נמק מיוחד ל׳׳ש אלא משיולד ואע׳׳ג
אפשר שתתעבר מחי׳ טהורה למאי דקי׳׳ל דחי׳ ובהמה מתעברים דאמרי׳ בחילת ע׳׳ד ב׳ דלא הילכו נו אלא על מסקי אכילה בלבד
קסג איתו סי׳ ח דיני העגלה נחל
ה•)א( כל שאר פסולי קדשים )ב( כגון רובע ונרבע ונוגה שהרג את הנפש ) 0מוקצה ונעבד ) aאתנן ומהיר)ה( דוצא
דופן ויתום ) 0ונדמה ) 0ומתוסר זמן וזז( יש פוסלין בכולן)נס ויש מכשירץ בכולן ס ובמרכבת המשנה כתב דכולם
כשרים רק נרבע ונעבד ומוקצה פסולץ משום מלאכה ודבריו תמוהים ניא( ובבית הלוי כתב דרובע ונרבע מוקצה ונעבד
אתנן ומהיר ונוגה כשר ושאר הפסולים פסול )י□ והעיקר נראה כדעת המכשירים כולם )יג( עגלה שהתליפה בע״ז
ועגלת עיר הנדתת נראה דכשר לכו״ע וצ׳ע )יד( וכן תולה ומזוהם )טס ומתוסר אבר מבפנים נראה דכשרים לכו״ע
)נת( ועגלה של פסולי המוקדשץ שנפדו צ״ע (Dונראה שאץ ליקה עגלה הלקוהה מדמי שביעיות
דכתום׳ מפרשים סוגיא זו כרש׳ vדמיימ דוקא בשפיר המשתלח ולא זה מזה אם זמן פינוריכם שוק פי׳ בכורות ח׳ א׳ ואולי אין חי׳
בפ׳׳ס ופ׳׳ל ס״ג הארכנו בזה בנר׳ה וכתבנו מה שהכריחם לזה פ׳׳ש[ שפיבורה שוה לבהמה טהורה גסה )ורק בדקה יש לבי וגדי׳(
ולפ׳׳ז גם לדפת כירר דמחוסר אבר פסול כל הני כשרים דדינם יצ׳׳גג ולכאף ממאי דאיצטריר קרא בח׳׳י למפס כלאים מוכח דכל
כמום ,וכנה כמנ׳׳ח הביא ג׳ ראיות לשיטתו דכל כפסולק פוסלק שאר פסולי קדשים כשר בפ׳׳ט דאל׳׳ה ל׳׳ל הכא קרא ואפשר דכד׳ל
בפ׳׳ק א׳ מהא לשנינו בתוספתא פ׳׳ק דפרה ]ומובא ג*כ בר׳׳ש יקרא אסמכתא בפלמא דהא איצטרץ לדרשא דספרי וצ׳׳ט ובס׳׳ה
ריש סרה[ מומר במוקלשק שאק בפגלה שהמוקלשק אק נ פ ח אלא יבואר בפזה׳׳י.
פל בפ״מ קבוס ואק יוצאק לחולק ליגזז וליפבל והגוזז והטובל בהם
לוקה אח כארבפים משא׳׳כ בפגלה חוסר בפרה שאק בפגלה שהפרה ה) .א( כל שאר פסולי קדשים .בדק זה נחלקו כאחרונים ז׳׳ל המנ׳׳ח
אינה כשרה אלא אדומה ומומין פוסלק בה ושפשה פמה מלאכה במצוה תק׳׳ל כתב דטלם פסולים דילפי׳ מכפרה כתיב
פסולה משא׳׳כ בפגלה ואם איתא דכל פסולי מזבח כשח בפ׳׳ס הף׳מ בה כקדשים ורק מום לבדו איתרבי דכשר והביא כרבה ראיות לזה
למיתני מובא מומר דבפרה ומוקדשק פוסלק כל כפסולק משא׳׳כ ילקק נביאם בפזה׳׳י)ובמצוה תקפ׳׳א מזר מזה והביא ראי׳ לככשT
בפגלה וראי׳ זו יש לדחות לכיק דכל כמסולק ילפי׳ לכשח מדהכשיר ויתבאר להלן בפז׳׳ה( ומהא דאמר בסוטה מ׳׳ו א׳ ויהו מוסק
רחמנא מומק א*כ כבר תנא מומר שהמומק פוסלק משא׳׳כ בפגלה פוסלק בפגלה ק׳׳ו מפרה ולא פרכיק מה לפרה שכן כל פסולי קדשים
וב& זה כל כמסולק ,ומלבד זה תנא ושייר סובא בהך ברייתא דכר׳מ פוסלק בה ליכא למידק מידי דאפשר דבתר דילפי׳ דמומק אק פוסלק
למיתני חומר במוקדשק וסרה שמופלק בק משא׳׳כ בפגלה ]פ«ל בפגלה ילפי׳ מינה כל כפסולק ובלאו קרא הייתי פוסל בכל כפסולק
סי׳ י׳׳ג ס׳׳ח דלרוב כראשונים אק מופלק בפגלה[ ובפרה כל פול מק׳׳ו כסו בפרה ואק להקשות דלפי כמסקנא למאן דילקז פרה
פוסל ובפגלה פד שתמשוך כדא׳ סוסה מ״ו א׳ וסוד קדשים ופרה ופגלה מהדדי בנ׳׳ש דפול פול ניל qלכל מילי דפ״כ בתר דמיפט
נפסלק במחו׳־כ ]למ׳׳ד[ ולינה ויש בקדשים נוחר וטמא משא׳׳כ רחמנא בה ולא בפגלה גלי לן דהג״ש לא ניחנה אלא לפנק מלאכה
בפגלה וסוד סובא ופ׳׳כ תנא ושייר סובא וא״כ אק מכאן להוכיח ילא לכל מילי כדמוכח בתוספתא פ׳׳ק דפרה חומר בפרה שאק
מידי .פוד הביא ראי׳ מכא דילפי׳ בכריתות כ׳׳ה א׳ מכשיר ממכפר גפגלה שאק כשרה אלא אדומה כף והמתפסק שפשה בה מלאכה
כף ופירש׳׳י שם לילפי׳ פ׳׳ס משפיר כמשת^ז לנאסר בהנאה מחיים נפסל משא׳׳כ בפגלה אלמא דלאו לכל מילי ילפי׳ סגלה מפרה ולק׳
פ׳׳ש וא״כ ה׳׳ה לילפי׳ מש^ המשתלח לפנק כל כפסולים דפסלי סי׳ ט׳ ס׳׳א סוד יתבאר בזה בפ׳׳ה .אבל כקק אורה סוטה מ׳׳ו
בשפיר דססלי נמי בפ׳׳ס לככ׳׳ג אמרי׳ בחולק ק״מ א׳ גבי צ״מ כתב דכל פסולי קדשים כשרים בפ״ט ורק טרפה לבד נתמפט מכפרה
דילפי׳ מכשיר ממכפר לפסלי בה טרסות כסו בשפיר המשתלח וכ׳׳ה כתיב בה כקדשים וכ״כ במרכבת המשנה ח׳׳א כ׳ רוצח דכל הפסולק
הכא וגם זו אינה ראי׳ דפ״כ א׳׳א ללמוד כל מידי משפיר המשתלח כש pבפ׳׳ס אלא שכתב דנרבט ומוקצה ונפבד פסולים מטפם מלאכה
דא*כ ל׳׳ל לסילף בחולק י׳׳א א׳ דטרפה פוסלת בה מדכתיב בה כפרה והיא תמוה דהא בפגלה בפי סד שתמשוך ויבואר לקק אי׳׳ה
כקדשים לילף מכשיר ממכפר משפיר המשתלח ]וגם בתרגום יונתן ובבית כלד מ׳׳א סי׳ מ׳׳ג מחלק דמוקצה ונפבד אתק וממיר ונרבס
דיליף דכלאים פסול מדכתיב פגלת בקר לילף מכשיר ממכסר[ אנד׳כ כשרים בע״פ והביא ראי׳ לזה מבכורות ר׳ז א׳ גבי מפשר בכמה
דכיון דגלי קרא למומק כשרק תו ליכא למילף סשפיר המשתלח לאמרי׳ כל שהמום פוסל בו דבר פרוה ופ׳׳ז פוסלק בו ובמפשר
לפנק פסולי קרבן כלל ח לפנק איסור כנאה והא דיליף בחולק בכמה שאק כמום פוסל בו אק כל כני פוסלק ונוגח נמי איתקש
ק״מ א׳ גבי צ״מ דטרפות פוסל מכשיר ממכפר אפ׳׳ג דגם גבי צ״מ לייכע וס׳ה בפ״ס שאק המום פוסל אק כל כני פוסלק אבל
לא פסלי מומק שאני כתם דגבי סוסות אק מומק פוסלק כלל גם גבי כלאים טרפה מחוסר ז ק ויתום פוסלק כמו במפשר בהמה אלא
חטאת כפוף ופולח הפוף ולהכי ילפי׳ דכל מילי דפסלי בקדשים בפופות לכ׳ שם דכ׳׳ז לדפת כרמב׳׳ם שהשמיט הא דירר דמחוסר אבר
פסלי נמי בצ״מ מכשיר ממכפר אבל גבי נד׳ט דלא מצי לדמויי לקרבטת פסול בט׳ע ]דמוכח לה מסוגיא דחולק ק״מ א׳ כסש^ בס״ג[
מדהכשירה תורה בנר׳ס י׳׳ל דה׳׳ה כל פסולי קדשים לא פסלי ]ואולי אבל ללפת כייף למחוסר אבר פסול כולם פסלי בפ׳׳ס להא דאמרי׳
כיק לזה נ׳׳כ שכ׳ שם שיש לדחות ראי׳ זו[ ,פוד הביא ראי׳ מכא גל שהמום פוסל בו היינו מחוסר אבר ]לבמפשר בהמה אך מחף׳א
דאמר בירו׳ דמחוסר אבר פסול בנד׳ס וע״כ דלא איתרבי להכשיר נכנס לליר כלמוכח מד כתוס׳ בכורות שם שכ׳ לנשברה רגלה
חן מומק ולא שאר מסולק ולא ראה את כירו׳ ]שלא כי׳ לפניי ק הארכובה ולמפלה חייב במפשר בהמה אף להוי מחר׳א[ והביא
כמש׳׳כ בפצמו[ דמבואר בהדיא דססלי כמו בקרבטת בני נח ואדרבה ^י׳ סהא לחולק כ׳׳ג א׳ לאמרי׳ דגבי סופות פסלי נרבס ונסבל
מכאן ראי׳ להיפך דמדמדמה לה כירו׳ לקרבנות ב״נ אלמא ד ח אפ׳׳ג למומק־אק פוסלק בהם אלא מחר׳א אלמא לבמחר׳א חליא
דברים כפוסלק בקרבנות ב׳׳נ מסולק דהייט סחו״א ומרפה אבל ולפנ׳׳ד אינה ראי׳ דשאני גבי פופות דגלי קרא בכדיא דפסול דכא
כל כני מסולק ורובס ונרבט כף דלא אשכחן דססולק לקרבטת ב״נ אמי כתם דאי לאו קרא לא כייט פוסלק נרבס ונפבד משום דדרשי׳
כשר ]מיהו בזבחים קס׳׳ז א׳ משמס לחרוצא דר״ש בר נחמד דאותן גל שהמום פוסל ט ובמסקנא לא מציט להדר בי׳ מהאי אלא דדריש
שנפבדה בק פגרה ססולק לקרבגות ב׳׳נ פ״ש וצ׳׳ס[ ואפי׳ להרמב׳׳ם מקרא לפסיל ככא אבל בשאר מקומות אתי כאי לרשא כל שהמום
דלא פסק כהירף ומכשיר מחר׳א א״כ מיקל יותר דאפי׳ דברים פוסל מ כר למום ממש ]ופי׳ תום׳ שם ד׳ה כי איצטריך שכתבו ג״כ
כסוסלק בקרבנות ב״נ כשרים בפ׳׳ס אבל פכ׳׳ס לא ממירי סקרבנות לכאי לרשא איצטריך למפשר בכמה וגם לפרה איצטרק־ בפ׳׳ז כ׳׳ג
ב״נ מיהו זה יש לדחות דמחו׳׳א בכלל בפ-ס הוא ומאחר שהכשירה ג׳ ^ ומה שהוקשה לו שם מדברי התום׳ חולק ק״מ א׳ שדקדקו
תורה מומק א׳> ס׳׳ל לגיי ייח ]שכרמב׳׳ם הוכיח מזה להכשי* דבכמה שהחליפה בפ׳׳ז ובהמת פיכ׳׳נ כשרה לקרק מדלא יליף
כמשנ׳׳ח בס׳׳ג[ דנם מחף׳א בכלל אבל מהירף דמדמה לה לקרבטת מכשיר ממכפר לפנק הא ואמאי דילמא משום דבפ׳׳ס כשרה ^ל
איתן סי׳ ח דיני העגלה נחל קסד
ולמה יתחייב משום אוא׳׳ב ואע׳׳ג דאם נפטרט משום אוא׳׳ג שוב נ״נ ראי׳ דנל כדנרים שאץ סוסלק בקרבגות נ״נ אק פוסלץ נפ״ע
הו׳׳ל עריפה כשרה מ*מ א׳׳א להכשיר העריפה דאם נכשיר ונימא אן למה שצידדנו לעיל גס׳׳ג דנם כירר אק מדמה לה לגמרי לקרבנות
טריפתה זו היא שחיטתה א״כ הו״ל מחוסר.זק ואץ זו עחפה כלל ב׳׳ג אלא לפנץ מחו׳׳א קאמר דאמ״ג דהכשירה חורה מומץ מ״מ
וממילא אין כאן חיוג אע״כ דס׳׳ל דמחחז אץ פוסל העריפה וא״כ לענק מחו׳׳א לא גרע מקרבנות ב״י אבל לסגץ שאר דברים דמיא
ממ״נ הו״ל העריפה כשרה ושפיר מקשה טמא עריפתה זו היא לקרנניס יסיאל לא״ז אץ ראי׳ מדברי הירושלמי .ומה שרצה המנ׳׳ח
שחיטתה ויתחייב משום אוא׳׳^ ובאמת גם מסוגיא דבכורוח חז א׳ ליישב בזה קושית הכ״מ למה השמים הרמב׳׳ם הירר דממר׳א פסול
דאמח׳ כל שאץ המום פוסל נו אץ פוסלץ בו רובע ונרבע מוקצה וכסב דהוא כמו כל פסולי קדשים דפסול שהרמב׳׳ם לא הוציא מכללם
ונעבד אתק ומחיר ג״כ קשה להמחח שפוסל נפסולים אלו כמו אלא מומץ כבר כחבנו לעיל ס׳׳ג שלא הרוחנו בזה דמ״מ הו״ל
שדקדק בבית הלוי ואץ לומר דהאי קרא לא אתי אלא למעשר נהמה לאשמעי׳ דלא >ימא דהוא בכלל כל מומץ וכדבעי למימר בירו׳
כדמשמע בתוס׳ חולץ כ״ג א׳ ד׳ה כי איצטחך דהא גם גבי פרה ועוד דאמאי לא הביא נעיא דירו׳ דהיסה רגלה קלוטה כשל חמור
מייתי לה בע״ז כ״ג ב׳ אלמא דכללא כייל ועמשכ״ל אך לדעת היח׳ וע*כ כמש״כ האחרוטם ז״ל דהרמב׳׳ם מכשיר מחר׳א ולמדה מסוניא
דמחו״א פסול בע״ע אץ ראי׳ מזה דהאי כללא י״ל דוקא נמחחא דמולץ ק׳׳מ א׳ כמשכ> ואמר שנדחו ראיוחיו נלער׳ד שיש להביא
כמו שנתבאר לעיל והמחח אזיל בשיטת הירף כמבואר נדברט ראיוח לדעת המכשTים כל הפסולץ בע׳׳נג ראי׳ א׳ כבר עמד מלי׳
וס׳׳ל דגם הרמב״ם סובר כן וע׳׳ל סקס׳׳ו עוד ראי׳ לדעת המכשיחם, בבית הלוי לדעח הרמב׳׳ם דמפרש בחולץ ק״מ א׳ מכשיר ממכפר
ומכל כט ראיות נלענ״ד דהעיקר כדעת כסונחם דכל כפסולים היינו צ*מ סע׳׳ם והוכיח מסוגיא זו דמחו׳׳א כשר בע׳׳ע כר׳ל ס׳׳ג
כשחם נע׳׳ט ולפ״ז צריך טעם מה נשתנה טרפה מכל הפסולים א״כ קשה מאי קאמר החם בעץ< שהרג את הנפש חיפוק לי׳ דהא
דמרניק לה לאיסורא מכפרה כתיב בה כקדשים ונרמב׳׳ם פ״ב פסול נמי נע׳׳ע משום נוגח דאפי׳ קודם גמר דץ נאסר להקרבה
מאיסו׳׳ס נתב דטרפה פסולה לקרבן משום כקחנכו נא לפחסך דלא גרע מהמיח פ*פ ננ׳׳א או ע״פ הבעלים דל״ש בי׳ גמר P
וא״כ אדרבה מסתנרא דבנר׳ע שאיט קרק ל׳׳ש זה ,ונשלמא לשיטיז אפיה פסול להקרבה ומצי למילן מכשיר ממכפר ול׳׳ל קרא דסהוחח
כיח׳ דפסליק דוקא דנחם הפוסלים נקרננוח ב׳׳ג א״ש דחקא להכי אע״כ דטגח כשר נע׳׳ע ]וכבר עמד על ראי׳ זו ג״כ במרכבת
פרפה ומחוסר אבר פסליק אבל להרמג״ם דס׳׳ל דגמ׳ ח ק מכשיר המשגה באופן אמר קצת ע׳׳ש[ .עוד ראי׳ מהא דאיתא בתרגום יונתן
נמי מחחא וא״נ אמאי טרפה פסול ויתק דנם גני יית ס״ל עגלת בקר פרם לכלאים ואי ס׳׳ד כל פסולי קדשים פוסלץ בע*ע
סברא זו דלא נרע מקרנטת ב״ג ורק לענץ מחחא ס׳׳ל דכק דאנשי ל׳׳ל קרא למעוטי כלאים ואע״ג דהרמב׳׳ם השמיעה כבר כתבם
רחמנא מומץ כל מומץ נכלל וממילא מסתבר דגם יתר כפסולץ לפיל בסעיף ד בע׳׳ה טעם שהשמיטה אי משום דס״ל דלמאן דס־ל
אץ פוסלץ בה אבל דברים הפוסלים נקרננות ב״נ דלא אשכחן חוששץ ^ ע האג פשיטא דפסולה אי משום דלא משכמ׳׳ל כלאים
דככשיר רק מחו״א מסתבר לרנטי מכפרה כתיב בה כקדשים וח)«4 אלא לר׳׳ש דמכשיר בקלוט ע׳׳ש הא פכ«פ מזיק מדברי הת׳׳י דלמאי
א״נ ס״ל לגס׳ דמנפרה נתיב בה כקדשים לא מרניק אלא פסול דס׳׳ל צרץ־ קרא למעט כלאים אלמא דכל שאר פסולי קדשים כשרץ
כנוהג בץ נחולץ נץ נמוקדשץ אך קשה דא״כ חנע ונרבע דאסור ובהא לא סציט מאן דפליג פלי׳ וחמק גחל לומר דגאמת קרא אסמכתא
גם להדיוט ליפסול נע׳׳ע ונבטחת חז א׳ משמע דנל שאץ המום בעלמא דאיצטריו לשאר דרשות כדאי׳ בספרי ולא צריך קרא להכי
פוסל מ אץ חנע ונרבע פוסלץ ט כמשכ״ל ט׳׳ל דלא מרבית וע׳׳ל ס׳׳ד מש׳׳כ סה חה קושיא גם לדעת כבית ה^י דהא סי׳ל
אלא פסול כטהג בכל הקדשים גם במעשר בכמה וגם נחולץ )ואע׳׳ג דשאר פסו 4כגץ יוצא חפן ומחוסר ז ק ויתום פסולץ בפ׳׳ע
דנם במעשר בכמה אץ קרב מ*מ קחש( וכנה במעשר נהמה אץ וא״כ ה״ה כלאים ול-ל קרא לפסול כלאים .עוד ראי׳ הגיא במנ׳׳יז
טכג אנא נלאים וטרפה ומחוסר ז ק טוצא חפן טחום כדתק מצוה תקע׳׳א מדתק בתמורה ל׳ א׳ שהי׳ ב ח מה אם המוקדשץ
בנכוחת חז א׳ טוצא דופן ומחוסר ז ק טתום אץ אסור לכדמט שהמום פוסל ב ק אץ אחק ומחיר מל פליק פוף שאץ המום פוסל
)ובכלאים כבר נתבאר בסעיף ד ^יכא קרא בהדיא למעוטי( בו איט pשלא יהא אתק וממיר מל עליו י*1ל 6נל נדר להביא
ולא נשאר אלא טרפה ולהט ממעטיק טרפה ועחץ צ׳׳ע סה. את העוף וא״כ בע*ע דליכא קרא לרבות שפיר נילף מק׳׳ו ממוקדשץ
) 0כגץ חבע ונרבע מוגח שהרג אס כנפש .פסולים בקדשים דאץ אתק וממיר פוסל וראי׳ זו יש לדחות דבתר חדטי׳ בעופות דפוסל
כמבואר נרמנ״ם פ״ג מאיסחמ ויש לעי׳ דאפי׳ אם אחק וממיר תו ליכא ק׳׳ו דעופות יוכימ .עוד ראי׳ מצאתי בעזהי׳י
נכשיר כל פסולי קדשים מ״מ רובע ונרבע דאסירי בהנאה ליססרי בספר הישר לר״ת■ סי׳ תרל׳׳ב מה שמשיב שם על קושיית כ׳׳ר משה
מפעם אחר דכא נ ט שתהא אזיחתה משל אנשי אותה העיר נמשחת מפונסיתא )סובא בסוס׳ יומא ס״ד א׳( אמאי לא אמרי׳ גגי ע׳׳ע
נסי׳ ז׳ ס״א והנא מכק שאסור בהנאה כרי אינה שלכם דאץ זני׳ טריפתה זו היא שחיטתה לענץ אותי ואת בט והאריך שם דלא
נאיסוכ׳׳נ ובשלמא בנרבע ע«פ ע״א או ע״פ הנעלים א׳׳ש דאץ אמרי׳ עריפתה זו היא שסיטתה כיון שאינה קדשים וגם אינה
נאסר לכדטע אלא לגבוה נמסאר נר״פ כל האםו pאלא חבט מתירתה באכילה ע׳׳ש וכתב אמ״כ וחל ונטד דרבי קרא מחוסר
ונרבע ע״פ ב׳ עדים דמתסר בהנאה ליפסול לנר׳ע ואץ לומר דאה׳׳נ זמן לשעיר המשתין ולא ילפי׳ מיט׳ עריפה עכ׳׳ל ]והמשך הלשץ
דפסול מכ׳׳ט דנחולץ ק״מ א׳ אמר לא נצרכה אלא לצפורי טה׳׳נ שם משובש וצריך חיקץ דתבאר בע׳׳ה בסי׳ י*ב ס״י[ הרי מבואר
וצפחם שהחליפם נע׳׳ז וצפרים שהרט את כנפש ועמר חנם ע״ש בדבריו דמחחז כשר בע׳׳ע דגם בשעיר המשתלח צריך חבוי לפסול
וקשה הא כל כט מתסרי בהנאה וא״נ לילפינהו מכשיר מכפר מע״ע ממחז כדא׳ יומא ס׳׳ג ג׳ אבל לעריפה ליכא חבט והא דלא ילפי׳
דאסוחם לשי׳ הרמב״ם )לעיל ס׳׳ג( דמכשיר ממכפר דהתם הייט באמת נטע משנדר המשחלס כדילפי׳ בכחתות כ׳׳ה א׳ לענץ איסור
מע׳׳ע ובאמיז גם לשי׳ כמום׳ שם צ׳׳ע שכתט דכל כני כשחם הנאה י*ל כמשכ׳׳ל דאחר שגילתה תורה דמומץ כשרץ בT׳ע סו
לקרק וקשה כ ח איט שלו אך זה י׳׳ל דנקרבן א״צ שיהא שלו רק ליכא למילף שום פסול קרבן להכשיר בע׳׳ע חו גם סתירה לדעת
שיתכפר ט ]טש לכאחך בזה( אבל נע״ע דבט שתהא לקיחתה הבית הלוי דלדידי׳ ממוסר ז ק פסול בע*גג אק לפי מה שביארט
משל אנשי אומה כטר קשה ואפי׳ להסונחם דבאיסוכ׳׳נ אץ פקע בסי׳ י׳׳ג ס*י דבח ר*מ שם אץ כ«כ ראי׳ לחד די׳׳ל דטנתו דניכא
ממוט מ״מ קשה מעגלת עיכ׳׳נ דמבואר טס׳ דהוא כפקר אץ־ קרא יתירא לפסול וממילא י׳׳ל דלא אמרי׳ טריפתה זו היא שחיטתה
אפשר לזכות בה הא אסירא בהנאה ט״ל כמשכ׳׳ל נסי׳ ז׳ ס׳׳א סקי׳׳ב וא״כ אץ שייך בזה כלל מחו׳׳ז באוא׳׳ב ודו׳׳ק אך באמת מכל הראשונים
דממה שא׳׳א להביאה לע׳׳ע משום שא״א לזנות בה ל״ש ללמוד שדט בקושיית ה׳׳ר משה מפונטיתא דנימא טריפתה זו היא שחיטתה
מכשיר ממכפר דכא ננר׳ע אץ פסולה מחמת עצמה אלא משום מוכח לכאף דממוסר ז ק כשר בעי׳ע דאם פסול א״כ קושייתו מפייןרא
שאץ מציאות שתנו בה וא״נ בצ״מ שא״צ שתט בה שפיר אפשר ליתא דהרי הסוגיא בחולץ ס׳׳ל השתא דע׳׳ע אץ נא xת מחיים
להכשיר ואץ ללמוד מננ׳׳ע אלא דבר שהתורה פסלה ,וק״ז לא רק העריפה איסרתה א״כ פשיעא דעריפה פסולה לא מקחא עריפה
קסה איתן סי׳ ה דיני העגלה נחל
)יס והעיקר נראה כדעת כמכשדין כו^ .כבר נתבאר נע׳׳ה כמה גסכיו״ל להכשיר נ ^ ע רובע ונרבע וטגח אלא פ״ס ע׳׳א &ו פ׳׳ס
ראיות לזה. מפלים אמנם לדמח רבט גרשום דא״צ שההא משל אנשי אוחה כפיר
)יג( עגלה שהחליפה בע״ז ועגלת עיה׳׳כ נחולץ ק״מ א׳ קאמר )מ״ל ם״ ז׳ ^ א( שפיר כולן נשרים ומשום נכנה מאיסוכ״נ אץ
דפהורות דכחיב גבי צ׳׳ס למעופי פרפות ופדך פרפות כאן דמצוח לאו ליהמת ניתט ופ׳׳ל סקי״^
מדתנא דר׳י נפקא דליך מכשיר ממכפר )פירש׳׳י צ״מ משעיר ) 0מוקצה ונפבד .מבואר מ־מב׳׳ם פ׳׳ג מאיסו״מ דססולץ בקדשים,
המשתלח והר׳ש וכרמב׳׳ם מפ׳ צ*מ מעי׳ע וכבר נתבאר נם׳׳נ באוע ובמרכסמ כ׳ דנאן בפ*פ פסול מפפם מלאכה ויתבאר
בע״ה( אלא למטעי צפורי עיה׳׳ג כו׳ למעופי צפדם שהחליפם נעיז לקקן בע׳׳ה.
הד מבואר לכאו׳ דבנד׳ע כשרים דאל׳׳ה לילן< הא נסי מכשיר ממכפר )ד( אתנן ומחיר .רמסם שם ,ולרפת ר*א דם*ל בפ״ב דפרה דאחנן
לדעת כרמב׳׳ם דסע׳׳ע ילפא וככ׳׳ג דקדקו כתום׳ שם דגני קדשים ומחיר כשרים בפרה משום דכתיב לא תניא בית וגר
כשר דאל׳׳ה ליל qמשטר המשתלח ]לשי׳ רש׳׳י דמשעיר המשתלח מרה אץ באה ^מו איה סש דנפ*פ נשרה מכ׳׳ם ,אך לא קי׳׳ל
ילפא[ וכתט אט׳ג דאסורה לכדוע א״כ תתסר משום ממשקה שם כר׳׳א.
ישראל אך כ ק דכיתה לכם שעת ככושר לא ממעטק ממשקה מראל )ה( ויוצא דופן רשום .רמב׳׳ם שם ,וכנה בחולץ ל׳׳ח ב׳ אמד׳
וט> סרנה ראשונים כאן ]ולכאר דבדכם סותדם למש׳׳כ במנחות כאי ייזום כי׳ד אי דמתה אימי׳ וכדר ילידתי׳ מכי יולד
ף א׳ ד׳ה שקמצן דמסקיק דאץ לחלק וכבר עמד בזה כגרעק׳׳א שם[ ^!א זפדש׳׳י דכייט יזצא דופן אלא זה פירש למיתה וזה פירש
ובמרכנת המשנה כתב דלהרמב׳׳ם דמפרש הסוגיא נט׳ע לדכ לחיים ו*5פ פל כרמב׳׳ם שסתם בסיג מאי׳׳מ כ׳׳ד וכתב פרם ליתום
בקדשים נאמת פסולים משום ממשקה הראל ורק נט׳ע כש^ שנולד אחר שנשחסה אמו ובאמת הוא לפץ כמשנה בבכורות נ׳׳ז א׳
אך למה שצידדט לטל דכא דמספפיק פרפה פפי משאר פסולי יאפשר דכרמנ״ם ספיש ד^א כפירש׳׳י דהוי יוצא דפן דכיץ דלא נולד
קדטם משום דפרפה טכג בץ בחולץ בץ בקדשים ט׳כ צ״ל דנם כלל מחיים ^*ם יוצא דופן)ועי׳ חולץ ע׳׳ד נ׳ תרה דגמר( אלא דס׳׳ל
כרמנ״ם סודה לשיפת כתוט דהד בקדשים כשדם דאל׳׳ה כו׳׳ל לגס׳ דגם זה אפשר ל ^ סכי ■rtvשאץ זה לידה אבל אחר דאיצפדן
למעפינכו כמו פרפה דכא אסוח בץ בחולץ נץ בקדשים ואץ לומד מחת אסו למנגם זה סילש לסיחה חה פירש לחיים כלל זה גם נכלל
דמעשר נהמה נוהג נהו דכא איסיר׳׳י יייהי יאיי® סלי יא 7מכוג יתימ ופי׳ לפיל 9םפיף דגיזנ ט נפנץ pפקועה אם כשר ולדעת רש׳׳י
נהם מעשר נהמה ,וגם לדעת כסר׳ח צ׳׳ל דטדה בהט דכשר דאם י׳׳ל דיט כיוצא מפן f nופגלה שנבראת פ׳׳י ספר יצירה נהכיא
נפרש סוגיא זו כרש׳׳י ותוט א״כ גם נקדטם כשר וכ׳׳ש נט׳ע ואם דססכדרץ סי׳ה >׳ אם כשרה לפי׳ע ,הנה להפוסלים יוצא דופן ויתום
נפרשה בט׳ע איע מוכח עס׳ס מסוגיא xדבטע כשר ]ונמחוסר מיפא דגם ככא פסול שכד לא נולד וגם איט תמת אמו אבל
אבר צריך ליישב וע׳׳ל ס׳׳ג מה שיש ליישב נזה[ ומהרג את הנפש להסכשירין יל*פ אם גקראס פנלה ובמנחות ס׳׳ס נ׳ מבואר דחיסץ
דמני התם באמת קשה להמנ׳׳ח כסשכ> אמנם כ׳׳ז לשיפת רבנו שידזז בפגים ידס נם )^1י׳ התום׳ שם( נשרים למנחות אלמא
גרשום לעיל סי׳ ד ס׳׳א דא״צ שתהא משל אנשי אותה הטר אבל יסקיי חיסץ וא׳׳כ כ״ג קראת עגלה אך אפשר דכאן דכתיב עגלת
לדעת כראשונים דט׳ע צדך שתהא משל אנשי אותה כטר ולטכובא יקר יממסטי׳ מינה הלאים משום ^א נולדה מנקר כ*נ לא טלדה
הוא כמשדת שם א׳׳א להכשיר נהמת טס׳ג או שהחליפה נ טז גמקר ופסולה וצ׳׳נג
דאיסוה׳׳ג איט שלו ומהסוגיא דחולץ ל׳׳ק כר׳ל סק׳׳ב מ ק שמצד ) 0וגדמזס רסג״ם שם .ואין להקשות מכא דמבפיא לן נירו׳
עצמה אץ בה פסול אלא דלא סשכח׳׳ל שתהא שלכם ל׳׳ש לטלן( לעק ןונתבאר בסייג[ רגלה קלופה כשל ממור כמחוסר
זה מכשיר ממכפר .מיהו י׳׳ל דכא דאיסוכ-נ אץ ט זכי׳ והוי הפקר אבר דמיא או כגעזמ דמיא ותיפוק ט׳ דפסול מפעם נדמה לדפח
כייט משום דלא מד לטד ומטלא פקע סטנם אבל אם היא טמדת הפוסלים כל כפסומן ח׳׳א דאץ נדמה אא״כ טלו אץ דומה לאמו
לדבר המותר לעשות בה לא פקע מטנם)תדע דט׳ע אמר שירדה לנ«א אי לכסס מנו אבל אם יש ט מקצת סימנים דומה לאמו אץ זה
נאסרת בהנאה ופשיפא דאסור לאחר לגוזלה מבט הטר( ולפ׳׳ז נדמה כמבואר בבטרות ה׳ נ׳ ורק בקדשים פסול משום נפ*מ כדאמר
אפשר דאם בט כטר כי׳ להם עלה שכחליפוה בט׳ז והם צדכים שם ג׳ ב׳ מום קבוע הוי אבל נפ*פ דכשר מומץ אץ לפוסלו משום
לה ורוצים לקחתה לטע אם טמא משרה לע*ע לא פקע ממונם נדמה ופשום.
מזה כיץ שראוי׳ להם ושפיר מקרי של בט כטר וק בטכי> שנמצא ) 0ומחוסר ז ק .כייט לפני מ׳ ימים או לכסובמם ]נסי׳ י׳׳ב ם״י1
מלל סמוך לה ואט׳כ עשאוה לטה״נ וכצדקים שבתוכה מצים להביא פריפתה זו היא שחיפתה אם שחם אמה או בתה בו
כפרה עליכם על החלל שנמצא )דאף שכטר נחרבה עתה הם כבר ביום ופסול בקדשים כמבואר נרמנ׳׳ם שם,־ ולעיל כתנט נשם ס׳
נתמייבו בכפרה ומה שנהרט חב בט כטר אץ בכך כלום כר׳ל היפי לד׳ת דמכשיר נכדיא מחוסר ז ק לפ׳׳נג מיהו פשוש דדוקא
סי׳ ד ם*א( וכיץ דכעלה מזיא לכם לט׳ע אף שגם נכסי הצדקים כידוע שכלו לו חדשיו דאל״ה פסול לפט ח׳ ימים מפום ספק נפ5
נאסק ט ס יוכ^ ליפלו לט׳ע ומקרי שלכם כר׳ל וא״כ שפיר מוכח וכבר ניארט זה בם*נ סק׳׳א בT׳ה ט׳ש.
מסוגיא xדכשרה לט׳ע דאל׳׳ה לילף מכשיר ממכפר .אעם יש לט׳ )ח( יש פוסלץ בכולן .כבר ביארט שהוא דעת כמנ׳׳ח נ קו ה תק״ל
מפעם אחר דאפ xדבתר דילפי׳ מקרא דצ״מ פסול בצפורי טכ*נ ובמצוה הקנדיא פקפק נד׳ז כר׳ל.
ושהחליפוה בטז תו ילפי׳ ט׳ע טנה מכפר ממכשיר וכ ^ שכ׳ )ט( דש מכשי pנטלן .בקרן אורה סופה רדיו ע׳׳ש.
התום׳ נקדושץ דז א׳ ד׳ה תנאי דילפי׳ גם ט׳ע מצ״מ אך אס x )י( ובמרכבת כמשנה ט׳ .בת׳׳א ה׳ רוצח הביא דבד כרמנ׳׳ס
דלאו כל עלי טיך לטלף מצ״מ וצ׳׳ע בכ«ז. פ׳׳ד מאי׳׳מ ה׳׳ו דמוקצה היינו שינזזו אותה או
)יד( וכן חולה ומזוהם .ממעסיק להו מהקרבה בנטרות מיא א׳ יעבדו בה לשם ע*ז וכתב דלפ׳׳ז בנו׳ע פסולה משום מלאכה וכן
ונראה דלא עדיפי מעמץ לכר׳ע כדמשמע לשץ כרמב׳׳ם גנרבע כ ק שפלה עלי׳ זכר פסולה מפום מלאכה כמו בפרה ודנדי
פ*ז מני׳ס הי׳׳ב שעאן נכדי מוען וצ׳׳ע וט׳ מל״מ פ׳׳א מפרה שרצה חסוהים מאד דהא קי״ל דנענלה אץ פוסל עד שימשוך פפח כדא׳
לו^ דבפרה כשק ,ינקת אורה סופה ע׳ו כתב דלאו לכל עלי כסופה מ׳׳ו א׳ ומה משיכה היא שגזזו או שפלה פלי׳ זכר ואפי׳
ילפי׳ נפרה מחסאת קד׳ רחמנא אלא לדבר ערוה וט׳ז ודבדו נאמר דס׳׳ל כיש מי שאומר דנשאר ענודות לא בעי שתמשוך . P
תמוכים דהא פסליק יוצא דופן משום דחפאת קד׳ רחעא ט׳ כינול ]כמשי׳׳ת בנד׳ה בסי׳ פ׳ ס׳׳ב ועי׳ש[ נד׳מ קשה דגזתה אינה
טז כ׳׳ג ט וכן כל פסולי קדשים כמש״כ כרמב׳׳ם פ׳׳א מפרה כ׳׳ז. אום מלאכה בכפרה וכן כאכילה כרשיט נד׳ז כדא׳ נגמ׳ וגם
)סס ומחוסר אבר מנפטם ט׳ .ט׳ מר׳ח מצוה רפ״ו שהביא בשם יעלה סלי׳ זכר יש לפעמים דלא פסול אפי׳ בפרה טץ דלא ניחא
כרתי ופלחי סי׳ ע ד דדעתו דמחד׳א מבפנים פסול לי׳ כמש׳׳כ הראשונים ד׳ל נב׳׳מ ל׳ א׳ ויתבאר ננד׳ה בסי׳ פ׳ ס׳׳ג.
בעע אבל הוא חלק ט׳ז והוכיח שמחדא מבפטם אץ טסל בטף )יא( ובבית הלד כו׳ .ח׳׳א סי׳ מ׳׳ג וכבר נתבאר נעד׳ה.
איתו סי׳ ח דיני העגלה נחל קסו
לצבי ואיל כמו דפסליק גי׳ מפדיון פפ׳׳ח דאכיו פדיץ פפ׳׳ח כתיב ובקרבנות בני נה פ״ש שהניא לזה ראיות נכונות והכי מס חגר א
בקרא וצ״פ. ולפ״ז נראה דאע׳^ דנ׳ הרמב״ם פ״ב מאי״יו הי״א דמחו״א מבפניה
(Dונראה שאץ ליקח כר .בבכורות ט״ז ב׳ בהמת שביפית פפורה אינו נ פ ״ מ אלא ב א ק מקריבי! ח ס ר מ״מ לפני! ע״פ נראה דלא
מן הבכורה לאכלה אמר רחמנא ונא לשרפה ולפ״ז נראה פדיף ממו»מ ואפי׳ להירר דפוסל בפ״פ מחו״א מנ תון ה א נא פסיל
פשוט שמה׳׳ם ג״נ אץ ללקחה לפ״פ דלאנלה אמר רחמנא ובדיפבד אלא משום דדמי לקרננות ב״נ וכיון דמחו״א בפנים כשר נקרבנו ת
אם פרפה אפשר דאץ לפוסלה אפ׳׳ג דפביד איסורא .וממפות מפ״נ נ״נ ג ם כאן נשר הוא דאל״ה אינו כקרבנות 3״נ ונראה דגם מזה
פשיטא שאץ ליקח פגלה מלבד הטפם דלאנלה ולא לשרפה )וגם קצת ראי׳ להמכשירים כל פסולי קדשים.
אפי׳ היא בפ״מ שא״צ לקנותה לזבחי שלמים וכשרה לפ״פ( דהא ) (raועגלה של פםוה״ מ שנפדו 5״פ .בבכורות י״ב א׳ מהו לפדות
קי״ל מפ׳׳ש ממון גבוה ובפ׳׳ע צריך שתהא לקיחתה משל אנשי אותה בפסולי המוקדשץ ו מ סיק כצבי ואיל מ ה צבי ואיל אין
הפיר וזה א׳׳א בממץ גבוה ואפי׳ נדיפבד לא מהני מה׳׳ט להסונרים פודץ בו אף פסוה׳׳ מ אץ פודק בו ובדף פ׳׳ז פפרי ק להו ממתנות
דלקיחתה משל אנשי הפיר הוא לפיכונא כנ׳׳ל סי׳ ד ס׳׳א. משום דאיתקש לצבי ואיל ויש לפי׳ אם גם פסול לפ״פ מה׳׳ם דאיחקש
סימן ט .דיו עול ומלאכה
נא( משבה בעול נ ס אפי׳ העול פחות מטפח > aאו שעבד בה שאר עבודות פסולה > aאבל אם העורף את העגלה א.
עשה מלאכה בשעת עריפה אץ פוסל אותה כמו שפוסל בפרה אדומה.
אך משנה זו שהניא החזקוני שאץ פרה וחזירה יוצאה ט׳ סברה א) .א( משכה בפוצ סיפה רדה ב׳ זקני אותה העיר מביאץ פגלת
דניטל כאם אץ טרפה כמפורש שם .ומ״מ מה ששלח לו עגלה המושכת נקר אשר לא משכה נפול ויש לפי׳ כיץ דכל המלאכות
בקרץ אפ״ג דפסולה לפ״פ משום מלאכה לא חש .ופי׳׳ל דס׳׳ל כמ׳׳ד פוסלות בה כמבואר בסוגיא ונקרא כתיב בהדיא אשר לא פובד בה
בתוספתא פ׳׳ד דמכות דכמסרם את כנקבות חייב וק נח מצווה פל אשר לא משכה בפול למה לא הזכירה המשנה רק משיכת פול ונא
הסיחס פי׳ סנכדרץ nב׳ ולא רצה לגרום שב״נ יסרסו פל ידו שאר המלאטת ובשלמא להסוברים דנם נשאר עבודות בפי שתמשיו
מפום לפני פור .ופי׳ בדעת זקנים מבטלי התום׳ ס׳ ויגש שהביאו י׳׳ל משום דפיקר משיכה גבי פול כתיב ומינה ילפא נמי שאר מלאטת
ג״כ פירוש זה'אלא שקיצמ כרבה וכונתם כדברי כחזקוני. אבל להסונרים לק׳ ס׳׳ב דבשאר מלאטת לא נפי להני נקט
נב( אפי׳ כפול פחות מטפח .בסוטה מ׳׳ו א׳ משיכת פול לרחבי עד שתמשוך רק בפול א׳׳כ תרי מילי נינהו לגמרי ואמאי לא הזכירה
טפח ולימא טפח הא קמ׳׳ל שיפורא דפול טפח הוי למאי מתני׳ ובמשנה שבירר נאמת הגירסא במתני׳ עגלת בקר א ^ נא
ר׳ס למקח וממכר וכתב בחזר׳א פרה סי׳ ב׳ סקי׳׳ד יש לפי׳ לימא עונד בה אשר לא משכה בפול וק ראיתי בשינר נוסחאות שבמשניות
נ״מ לפנץ פרה ועגלה שאם נתן פליע פול פחות מספח אץ פוסל שמביאץ גי׳ זו בכסה משדות ונראה שגי׳ זו עיקר .וראיתי בפי׳
משום פול אלא משום שאר דברים ואיץ פוסלי! אלא נשפת פגודה הרא׳׳ש פה׳׳ת פ׳ ויגש נפ׳ וירא את העגלות שכתב כי נפ׳ עגלה
ומשמע דפול פחות מטפח נמי פוסל משום פול וכן נראה דאי פול פרופה יש משנה אחת פגלה המושכת בקרץ פסולה פכ״ל וכן בחזקוני
דכתיב בקרא טפח כר׳ל למחשב נדה ט׳ו א׳ פכ׳׳ל ר׳ל דשם מנה שם מ׳׳ח כ׳׳ז כתב כמו ששנינו עגלה המושכת נקרץ פסולה לפ׳׳ע
ה׳ שיפיח טפח ולחשוב נמי הא ולכאר קשה מה הרויח בזה אכתי ולא ידפתי היכן נמצא ברייתא זו ואולי כיון לגרד סוטה מ׳׳ו א׳
ניחשב בנדה שיפור משיכה נטפח וזה ח׳ל דלא חשיב אצא שיפור ובפגלה פד שתמשוך אבל לא הוזכר שם קרץ והחזקוד יוצא להניא
טפח של אתה חפן )וצ׳׳ע בסי׳ הרמ^ שם שהקשה לחשיב נמי ראי׳ משם דד^ פגלה למשוך נקרץ פ׳׳ש )והי׳ יכול להביא סב׳׳ק
הא דתק בפי׳׳ס דכלים גדד נ׳ כרעים פסח פל טפס אי שמפננן י׳׳ז א׳ פגלה מושכת בקרץ( ואם איתא להא ברייתא בשום מקום
מטפח ויש ליישב בדוחק( אך מ״מ קשה למשוב נמי טפס למקח יהי׳ ראי׳ מכאן דגם נשאר מלאטת בפי שתמשוך דאל׳׳ה ל׳׳ל משכה
וממכר חכו שיפור של חפן ולמסקנא דמסיר! שם דלא סשיב אצא מכי קשר בה את הקרץ כר׳ל משיכה ופ׳׳ל בס״ב סה אך לדפת
דכתינץ ולא מפרש שיפורייכו א׳׳ש קושיא זו'חו נראה טנת »ח הרמב׳׳ם לק׳ סעיף ד דכשמכוץ לעבודה אץ פוסל פד שיתחיל בעבודה
במש׳׳כ דאי טל דכחיב נקרא ט׳ ]ואץ לומר דלא משיב לי׳ משום שחפן בה כ״נ צריך דוקא שתמשוך ,ופוד צ״פ ל׳׳ל קרץ אפי׳ הניח
דכל הני דמשיב כתם כוי טפח שוחק לחומרא וכאן כוי טפח פצב 1לי׳ פודה של שקץ פסולה אם משכה כדאמרי בגנד ולדעת הרמנים
לחומרא כדא׳ עירובי! ג׳ נ׳ דאזלי׳ לחומרא בכל דוכתא דהא משיב *ל דהיא גופה קמ׳׳ל דכשדפתו שתמשץ אץ פוסל רק פד שתתחיל
כתם נמי שליא דהוי טפח פצב לחומרא ,אמנם כמה ראשונים כתט משץ אבל במשיכת החבלים שפלי׳ לפר שקשרו פלי׳ את הקרון אץ
דכל כני הוא טפח שוחק פי׳ בה׳׳ל סי׳ הקפ״ו ס׳׳ט וצ׳׳ל דשליא !וסל ופ׳׳ל ס׳׳ה מש׳׳נ בהא דפודה של שקץ .ובגוף ד החזקוני מש״כ
נמי הוא לחומרא ליתן לו ימי טוהר א״נ לשרוף עליו תרומה וקדשים ם דלכך הוצע לשלוח פגלות פ״פ פרפה משום שרצה לשלוח עגלה
וצ׳׳ע[ אך נראה דבלא״ה לק״ס דהנה נם׳ אומר כשכחה לכגר׳י פיק זשכת בקרץ שיהא סימן לאביו שפירש ממנו בפרשת פ״פ וקי־׳ל
ז׳׳ל כקשה למה השמיט כרמב״ם וכל כפוסקים לכאי דינא דשיטרא ץ פרה וחזירה יוצאה מאלכסנדריא של מצרים שאץ חותכין האה
דפול טפח לט״מ אבל נאמת נמצא נש׳׳ם ט׳׳ז פעמים ר׳מ למו׳׳מ לה שלא תלד ולכך הוצע רשות מפרעה שיוכל להוציא שלמים
והרמב׳׳ם לא הביא א׳ מכם בשנת כ׳׳א א׳ פטרנא פסולתא דזיפתא נ״ד וקשה מה הי׳ איכפת לי׳ שיחתכו האם שלה שלא תנד וי׳׳ל
שפוה פסולתא דדובשא למאי ר׳יו למו׳׳מ ושם ל׳׳ו א׳ כד חלת •צה לשלוח לו סיע לפ׳׳ע ואילו הי׳ מסרם לה היהה פסולה לפ״פ
מילי אישתני שמייהו כר פתורא פתורתא פתורחא פתורה למאי דא בירר פ׳ פ״ע מבואר דכל הפסו :לקרננות נ״נ פסיל ל'Tפ
נ״ס למו״ס וכ׳׳ה בסוכה ל״ד א׳ ,ובפסחים ר׳ג א׳ סי׳ להרים מילץ ינקוט פ׳ נח ח׳תא דסרים פסול לקרבנות 3״נ )ופי' בזה לפיל
סי׳ לפסקים דקלים סי׳ לנחלים קנים ט סי׳ לשפלה שקמה ר׳מ למו׳׳מ ב׳ דדטלה האם ׳ ה׳ ס׳ג סק״י( ולשי׳ ר ח נחוש׳ חילץ
השתא דאתית להכי כולהו נמי למר׳מ ובביצה ר ב׳ פם יציאתה •כה א״ש כפי דערפה ודאי פסולה לט״פ כדא׳ בחולץ י׳׳א א׳
קסז איתו סי׳ ט דין עול ומלאכה נ ח ל
טאה שיהא זה תלוי במנהג המקוטת .ובפ״ז כ״ג א׳ הניס פלי׳ נגמרה ומגדלת אפרוחים במעי אמה איגה מגדלת אפרוחים למאי
טדה של שקץ פסולה ובטלה פד שתמשוך סי׳ בפי׳ ר״ח פי׳ טדה למאי נ״ס למו׳׳מ ובנדרים נ״ה א׳ קמ׳׳ל דקורת בית הבד גבו
חבק )מל׳ קלקלי וחבק שבת ס״ד א׳(מצוייר של עדיים שאוגדץ אותה ’׳׳ני לסו׳־מ ובשמפתח )סוטה מ׳ץ א׳( פיעורא דפול טפח הוי למאי
בבהמה ודומה לטל שפוסל את כפרה וכן בפחך פרך פד ד האריך נ׳׳מ למי״י; ובב׳ק כ״ז א׳ היינו כד היינו חבית למאי נ״מ למו״מ
בזה ומסיים שאפי׳ בזה קחי פול)וע׳׳ל ס״ב אם גס כרמב׳׳ם מפרש ונב ׳מ מ״ד ב׳ איסר א׳ מכ״ד בדינר של כסף למאי נ״מ למו״מ ושם
כן( מבואר שהוא טל לפי׳ זה ומשמע שאץ בו רוחב טפח שהוא ע״ס ב׳ ש״מ ביניתא אכרסה תקלה למאי ר׳מ למו׳׳מ ושם פ׳ ב׳
כמץ חבק שהוא חבל אלא שאץ זה טכרו /ולפנ״ד אפשר לדחות ש״מ סתם הפינות בת תלתא כורק למאי 0׳מ למו׳׳מ ובב״ב י׳׳ז ב
ראיית מרן ז״ל מדלא חשיב לה בנדה דהא מסיק שם בנדה בפלוגתא הא קיי׳ל דכותל בור ג׳ טפחים למאי ר׳מ למו״מ ושם כ׳ ב׳ ם״מ
לא קטיח ובהא טלתא נ ט איכא פלונתא בירר דפירקץ דובא נליא דתנור טפח ר*מ למו*מ ובחולק ם׳ א׳ שור כרסתן ופרסתן רב
בס״ב בט״ה. לישי׳ ורב גנובתי׳ וחילופי׳ בחמרא למאי ר׳מ למר׳מ ובנדה ח׳ ב׳
)ג( או שפשה בה שאר עבודות פסולה .סוטה מ״ו א׳ טל אץ לי בתולת קרקט כ׳׳ז שלא נפבדה ר׳מ לנחל איתן א״נ למו׳׳מ בתולת
אלא טל שאר עבודות מנץ ת״ל אשר לא טבד בה מ״מ שקמה כ״ז שלא נקצצה ר׳מ למו׳׳מ )ובהגהות ר׳מ שטראשק בב׳׳ב
]ובלקח טוב מצאתי אשר לא עבד בה חסר וי״ו מלמד » ל עבודה י״ז ב׳ רשמים ג׳ מהם ע׳׳ש( ולא נמצא ברמב״ם זולת א׳ מהם הזכיר
פוסלת בה וצ״ע טנתו[ וכ״פ כרמב״ם ז״ל פ״י מרוצח .כ״ג כל בססי״ז ממכירה וז״ל כאומר לחבימ פריבה של פן אני מוכר לו
כעבודות פוסלות את כטלה כ ט שפוסלץ בפרה אדומה שנא׳ או קורת בית הבד אני מוכר לך איט טמן לו pשראוי לחפור ■A
אשר לא טבד בה ומש״כ כדרך שפוסלות בפרה אדומה אפ״ג שיש מריבה או קורה שראוי לקחת בית כבד אלא פריבה בצורתה או
חילוק ביניכם דבפרה לא בט שימשוך ובטלה בט שימשוך יבואר קירות בית כבד בצורתם שכל כרואה אומר זו פריבה או זו קורה
בס״ב בפ״ה ומש״כ כדרך שפוסלות ,בפרה לאו משום דעגלה ילפי׳ בית הבד וכן כל היוצא בזה פכ״ל והוא מגמ׳ בנדחם כ״ה כני׳ל
מפרה דאדרבה איכא לט׳ד בגט דפרה ילפא מעגלה ואפי׳ מאן דלא ילא הביא שצ pי להיות גבו טחף וכטפם פשוט משום שכל אלו
^יך מעגלה פכ״פ טלה לא צחכה לטל qמפרה אלא משום דהלסת הדבחם תלוי במנהג כמקומות ובזמנם שהי׳ המנהג לקרות pכוצרכי
פרה כבר ביאר לטל בה׳ פ״א וכאן רצה לקצר בזה כתב דכט שנתבאר לאשמפי׳ דאם התנה בלשק זה צריןי ליתן כזה אבל במקומות שקורק
בדיר פרה אדומה ה״ה כאן ולק׳ יתבאר בע״ה אם כרמנ״ם פסק באופן אסר ל׳׳ש דינים אלו ]וכ׳׳ה בהדיא בם׳ המקח צרב כאי גאק
כמאן דיליך פרה מעגלה או טופס דפר^ ובספח ס״פ שופטים אשר שמי מ׳׳ה[ ולכך כללם הרמב׳׳ם טלם במה שסיים וק כל כיוצא
tiiטבד בה כל עבודה ומנץ בטל ]גי׳ כגר״א שאיר של פגודה[ ס״ל בזה ובפט׳׳ו ממכירה ה׳׳ה כתב כל שהסכימו פליו בני המדינה
אשר לא משכה בטל והייר דמרבה בטל אפי׳ שלא בשפת מלאכה כדא׳ שהוא מום שמחזיר ט מקח זה מחזירק ט׳ .ולפ׳׳ז לק׳׳ס למה לא השיב
בבבלי וכ״ס רבט הל^ ובסוטה מ״ו א׳ ואימא אשר לא טבד בה כלל בנדה שיעור טפח למו׳׳מ מאחר שאינו שיפור קבום רק בזמניהם
טל פרס כלל ופרט אץ בכלל אלא מה שבפרט טל אץ טדי אחחנא לא הי׳ המנהג כן אבל אם ישתנה ויהי׳ טל יותר מטפח או פחות ישתנה
אשר חבויא הוא וקושיא זו איתא נ ט גירף וז׳׳ל היח׳ ט ע״ט ר בץ היץ )ואץ לתטה שנתן 0ימ כמלא טל לרהבו טפח בדבר שאיט
בר סייא בפא קוט ר זפירא אשר לא טבד בה כלל אשר לא משכה קטע רק ממניכם וגדולה מזו מציט בפי׳׳ז דכלים כמלא אגמף
בטל פרט אץ בכלל אלא מה שבפרס א״ל אילו הוה כתיב אשר זהו אגחפו של בן בטח וק כמאכל pדחסאי( ולפ׳׳ז מה שה^
לא טבדה ואשר לא משכה יאות לית כתיב אלא אשר לא טבד בה התוט בנדה כ׳׳ו לחשוב נ ט ההיא דכמוכר את הספינה קנה של
אץ כאן כלל ופרט אלא חבויץ פכ״ל הירר משמפ דמתיגת בה מאזנים ספח צ׳׳ל דהתם אץ כשיטר תלוי במנהג המקוטת רק
דכתיב גבי טבד דחש חבויא ולא כהבבלי דמפק מאשר וכ״פ הק״ע הספם משום אונאה שלא יוכלו לרטת תדע דבאמת הביאו הרמב׳׳ם
וקשה הא בה איצטחך למעט קדשים דלא פסלה בהו עבודה כדא׳ בפ׳׳ח טנבה ה׳׳י וא׳׳ש מה שלא הקשו מכא דב׳׳ב ט ב׳ תליא דתטר
גשמפתץ וכן מסיד! שם בירר בהדיא ואפשר דמ״מ כ pדאץ הכלל טפח חה באמת שיעור שאינו קבו^ ולפ״ז מאי דמספקא לי׳ למדן
והפרט שרץ דכתיג בלשון אחר .לא פבדיק ט ט כלל ופרס אלא י״ל אי טל פחות מטפח פסול איט משום דלמר׳מ אץ פול פחות
חבויץ ודוחק ומחר נראה דה״ק כיץ דכתיב אשר לא טבד בה מטפח דא״כ אץ זה קבוע ואם ישתנה מכג כמדינה ויעשו טל פחות
א״כ קאי פל כאדם שהאדם לא סגד בה ואשר לא משכה בטל מטפח יפסול גם טל פחות מטפח וא״כ מה ראי׳ טיתי מדלא משיב
קאי על הבהמה שהבהמה לא משכה בטל אפי׳ מעצמה בלא אדם לי׳ בנדה כ׳׳ו הא כט דלא חשיב ט״מ משום שאינו קבוע וכר׳ל
)וכ״נ אמר שם בירר לעיל אשר לא טבד בה לדפת אשר לא משכה ה׳׳ה זה ומ«כ דמספקא לי׳ דשמא כי׳ הלכה דשיטר טל ספח וכט
בטל אפי שלא לדעת( א״כ אץ שייך בזה כלל ופרט דטלתא אחריתי שהי׳ הלכה דשיטר משיכה ספח דשם בודאי לא ישתנה לפי מנהג
היא ולכך מידחש בחבויץ ולא סבה דחש דאילו הוה כתיב אשר המקום דאל׳׳כ מאי פריך ולימא ספח הא איצסריך לאשמנני׳ כמלא
לא טבד גט הוה דרשי׳ הכי מדלא כתיב אשר לא טבדה א״כ ינול לרחבו לכוחה .דאם ישתנה שיטר כטל ישתנה שיטר כמשיכה
קאי פל כאדם )וכמדומה שזו טנת הפ״מ ז״ל ג״כ( וכן הא לדחש יע׳׳כ דשיפור משיכה טפח שיפור קבוע הוא והוא הלכה כ ט כל
שם ביח׳ אשר לא טבד בה לדעת אשר לא משכה בטל בץ לדעת הפיטרים או הוא סברא של מז״ל דאץ חשוב שיטר משיכה בפחות
גץ שלא לדפת טאה דהיינו נ ט מפשסי׳ דקרא דגגי מבודה סלה מספח ואץ זה תלוי כלל גשיטר טל והא דקאמר כמלא טל לרחבי
באדם וגבי טל בבהמה אלסא דאפי שלא לדעת ודלא ככבבלי דיליq טפח איני אלא סימנא גפלמא שהי׳ ידוע שיפור טל בזמניהם לטפח
טתטא בעלמא דהא גבי פרה נ ט דחש הכי אבל היח׳ ילי qגבי יאגי אורחא קט׳ל דשיטרא דטל טפח לט״מ וע׳׳ז מספקא לי*
פרה ג״ש מעגלה ולק׳ יתבאר בזה בע׳׳ה .דש לעי לתייח הבבלי למק דילמא כי׳ ג״כ הלכה דשיפור טל טפח ופחות מזה לא נחשב
דאשר ריבויא הניחא אשר לא טבד בה אלא אשר לא משכה ל״ל יניל ליפסל ומ׳׳ל לגט לטמר ר׳ס לט*מ לימא דלכך אשמפי׳ פפה
ואין לומר דחד אשר איצטריך למכתב דקאי על טלת בקר אשר לא ראשמפי׳ אגב אורחי׳ דאץ טל פחות מטפח פוסל אע״כ דפשיטא
טבד בה וגר אבל השני טותר דהו״מ למכתב ולא משכה בטל לי׳ לגט דגם טל פחות מטפס פוסל מיהו אכתי ארזר לומר דבמקום
דהא אמר נ ט הכי גבי פרה בשמעתץ והתם לא כתיב אנא סד שמנהג המקום שאץ טל פחות מטפח שם באמת לא יפסול פיל פחות
זימגא אשר וע״כ דהו״מ למכתב שלא פצה או ונא פלה ואפשר מספח והא דלא קאמר ר׳מ לפנץ הא משום חהו בכלל נ״מ למר׳מ
דאיידי זכתיב אשר קמא כתג אשר בתרא א״נ לשום דישא איצסחך. ייץ דגם זה אינו אלא תלוי במנהג כמקום אכן גס בזה י״ל דכיח
) (7אבל אם כטר qכר .נת־כפתא ס״ק דפר־ טבא בד״ש פ״א ראיכא נפקותא בגו qט׳ע הר׳ל לגט לחשמפי׳ רבותא טפי דגבי
דפרה ט׳א חומר נפרה שאץ גפגלה וגפגלה שאץ בפרה ץט גופא אץ פיסל פול פחות מטפח אפ״כ דגני פ -ע אין תלוי
שהסרה אינה כשרה אנא הדימה ומומי! פולין בה ושכשה פמה בלל בטפח ותמיד פוסל אפי׳ פול פחות מטפח וגם מסברא אץ
איתן סי׳ ס דין עול ומלאכה נחל קסח
ב) .א( אחד עול ואחד שאר עבודות אין פוסלות עד שתמשוך נ□ טפח נס וי*א דבשאר עבודות א״צ שתמשוך רק בעול
) nד״א דאם הי׳ לדעתו א״צ שתמשוך נה( וי״א דא״צ שתמשוך אלא במשאוי אבל בשאר עבודות דלא שייך משיכה
אפי׳ לא משכה פוסל.
ממעטא דאתיא מגיש( ע״כ סוגיית הנמ׳ ואיכא למידק כיון דסוף מלאכה פסולה משא״נ נעגלה חומר גפגנה שהעגלה ככנים פוסצות
סוף הוצרך לתק דבה דאשר לא עובד איצטריך לדרשא אחרינא למעוטי בה משא׳׳כ בפרה פי׳ ושעשה עמה מלאכה פסולה נדחק לקק פ״ד
קדשים א׳> מה הוצרך לתת שאני פרה דילפא של עול מעגלה הא וגפ״ב דחולק מייתי לה עכ׳׳ל כד׳ש וטנתו כדאמר בחולק ל״ב א׳
בזה לא חית כלום והויל לתת דשאני האי בה דאיצטריך לדרשא דכל מלאכה שעשה בשעה שחיטה כפרה פוסל אוהה וכטעס פירש׳׳י
אחרינא למעוטי קדשים אגל בה דאשר אק בה שם לא איצטריך משום כיסח כדעה דילי)< ביומא מ׳׳ב א׳ מ״ג א׳ והיסח כדעה
לדרשא אחרינא רק למעט שלה ולעולם ילפא שסיר מק״י ונמאי פוסל בשחיטתה ורש׳׳י שם כ׳׳ט ב׳ והד׳ש ספ׳׳ד דפרה הביאי ברייהא
הוצת להביא הגיש דעול עול וי׳׳ל דהגש כי׳ שכרח להביא כג׳׳ש דספרי דיליף מאותה דמלאכה פוסלת אבל ביומא שם משמע דילפא
דשל של דבאמת א״א לשלן< פרה משלה מקמ )אע׳׳ג שרש״י הזכיר מלפניו וכן משמע בחולץ ל״ב א׳ דאותה אתי למעוטי שלא ישחוע
דאיכא קיו( דהא איכא למפרך מה לשלה שכן שנים פיסנק בה ב׳ פרות וכ״מ בתום׳ שם ל׳׳ב א׳ ד׳ה פחטה דלאו מחד קרא ילפא
תאמר בפרה כדאמר בהדיא לק׳ בשמעתק ולכן כי׳ מוכרח להביא וצ*ל דגם טנת כספרי ללמוד מלפניו ,וגבי ע״ע אפי׳ עק« ב׳ עגלות
הגיש ולכך כתב רש״י נש דכג״ש מופנה כדי שלא נשיג עלי׳ כמשכיל כשר כדמוכח בסופר ״׳ א* יאק מייסת ב׳ עגלות כאחת משום דאק
גשם כחזו׳׳א .תו איכא לשדק דכא אליבא דרב קיישנן כדשיתי מושץ מצות חבילות חבילות אלמא הא לא׳׳ה שרי וכייט משום דלא
מינתי׳ דרב דעודה של שקק ורב לית לי׳ גיש דעוצ של אנא יליף כתיב בה אותה וגם אק פוסל בה מלאכה והיסח כדעת ]אך
שאר פטדות שופה דפרה כדמסיק לקמן בסוגיק וכיכי מסיק ככא לכסוברים לק׳ סי׳ י׳׳ב ס׳׳ז דמיימ לענק להעמיד ב׳ עגלות בנחל
ג״ש דשל של אמילתא דרב וי׳׳ל דמינתא דרג לא שיתי הכא אלא אק משם ראי׳[ ,ואיכא למידק למאן דיליך בסופה מ׳׳ו א׳ פרה
להביא ראי׳ דשאר שודות פוסלות בפרה דבהא ליכא מאן דפליג עול עול מעגלה לילף נמי עגלה מפרה לענק שיפסול כמתעסק במלאכה
על רב ולא רצה הגש להביא כאן דרשא דרב דיליך לקנק שאר עבודות ושלא תהא עגלה אלא אדומה דהא פריך שם בגמ׳ עגלה נמי מיתי
מטפה דפרה משוס דכגש רצה לתת גם לבמיתא דינפא לקמן גיש עול עול מפרה שמום יהא פוסל בה ומשני מיעט רחמנא גבי פרה
דשל של דלרב ליכא תו למפרך שלה נש תיתי של של ט׳ דהא אשר אק בה מום בה מום פוסל ואק מוס פוסל בפרה משמע הא
רב לא יליף כלל של של והגש רצה לתת שיהא ניחא גם נמאן לא׳׳ה כוי ילפי׳ עגלה מפרה לכל מילי וי׳׳ל דהאי בה גלי לן דלא
דיליף של של ולכך הביא ג״ש ומילתא דרב לא הביא רק להביא דתנה כג׳׳ש אלא לענק מלאכה ולא לשאר דברים ואע׳׳ג דהא
ראי׳ לעיקר שלתא דעבודות פוסלות .והקשה בחזו״א )שם סקי״א( דכמתעסק עשה מלאכה נמי ענק מלאכה הוא מ״מ איט ענק
כיכי בש לשלף גתחלת כסוגיא בקיו שלה מפרה והא איכא למפרך מלאכה מון< כפרה אלא משום כיסח כדעת כמש׳׳כ א״נ דבה גלי
טוגא מה לפרה שן אק כשרה אלא אדומה וכמתעסק שעשה עמה לן דכג׳׳ש לא ניתנה אלא למיל qפרה מעגלה ולא עגלה מפרה ועי׳
מלאכה נפסלה ותית דשקר סמיך הגש אגיש דשל עול והקשה רש׳׳י פסחים כמ ב׳ דילפי׳ מהאי ג׳׳ש נמי דבעי ניחא לי׳ בפרה.
א״כ ^־ב דלית לי׳ גיש דשל של למה לי׳ באמת בה למעוטי דאק
מום פוסל בשלה הא מ״ש ליכא לשלף עיש וגם עקר התירון מ )א( א׳ עול וא׳ שאר עבודות ט׳ .גרסי׳ בסוסה נד*ו א׳ דכא
לכאו׳ דחק דהגש לא הזכיר הגיש רק אח״כ ומשמע דכמקשן לא מום פוסל בעגלה מק׳׳י ומה פרה שאק כשמם
ידע מזה ומצאתי בתום׳ כראיש ש פיע שכ׳ וזיל ומה פדה ט׳ פוסלות בה מום פוסל בה עגלה ששנים פוסלות בה איט דק שיהא
קשיא לי דסא מה לפרה שכן ב׳ שערות שחורות פוסלות בה דיל מום פוסל בה שאד כתם דאמר קרא אשר אק בה מום בה מום
קדשים יוכיחו עכיל ותימן זה יש לתת גיכ על כמתעסק עשה פוסל ואק מום פוסל בעגלה אלא מעתה לא יכו שאר עטרות פוסלות
עמה מלאכה פסולה אך אכתי קשה מה לפרה שן נפסלת בלא בה )פירש׳׳י אלא מעתה דכל כיכא דכתב בה מיעוכיא הוא ולא
משיכה תאמר בשלה דעד שתמשוך דהא אכתי לא ידע גיש דעול גמרי׳ מיני׳ בק׳׳ו לא יהו שאר עבודות פוסלות בסרה דכא עול בלבד
של ועוד מה לפרה קדשים שצמכק הזאה ,ונלעניד דגאמת המקשן כתיב בה אלא דגמר לה בק׳׳ו מעגלה דכתיב אשר לא פובד בה
כוה ק״ל גיכ דלילף מפרה לכל מילי ובאמת נם שלה לא תתכשר כל עבודות במשמע ואי בה מיעוטא לא נגמר מיני׳( אלמה א׳׳ר
אלא אדומה ותהא נפסלת כשכמתעסק יעשה מלאכה ולא תהא יכודא אמר רב הדח פלי׳ עודה של שקק פסונה ובעגלה עד שתמשוך
צמכה משיכה ותהא טעונה סאה )יאק לומר מה לפרה וקדשים )פירש׳׳י הניח על פרה עודה של שקק אגודה של שקק פסולה ואT׳ג
שכן בשחיטה מאמר בשלה שהיא בעריפה שאק זה קולא וחומרא דלאו עול הוא ובעליי׳ לחודי׳ מיפסלא כדכתיב בפרה במלאכת עול
ופי׳ חולק כ״ג ב׳ ויש לחלק( אך בתר דמשני דאיכא ששש דאק האמורה בה אשר לא פלה בעליי׳ לחודה ואפי׳ לא משכה ובעגלה
שם פוסל תו ליכא לשלף שום דבר מפרה דאיכא למפרך מה לפרה עד שתמשך כמשא מעט דבעגלה כתיב אשר נא משכה ולקמן פריך
שכן מום פוסל בה תדע דהא בלא״ה נש ציל כך למאן דיליף ג״ש כיק דשאר עבוחת בפרה לא כתיבי ומעגלה ילפי׳ אמאי מיפסל
של של מעגלה אמאי לא יליף באמת לכל מילי שלה מפרה ופרה בעליי׳ לחודה דשאר משאוי שאינו עול ממש מ״מ ש״מ דנמר פרה
מעגלה דאק גיש למחצה וע״כ צ׳׳ל כמשיל ם׳^ דבאמת אי לאו מעגלה בקיו בשאר עבודות ואפ׳׳ג דכהיב בה מיעוגיא עכ׳׳ל רש׳׳י
שעועא דבה כוה ילפי׳ לכל שלי אבל כשתא דאיכא שעוטא גלי ומשיכ מננגלה בקיו טנתו ומה עגלה שאק כמוס פוסל בה שאר
לן דכג״ש לא ניתנה רק לענק מלאכה ולא לשאר דבמם ,ומה שפירשיי עבודות פוסלות כיש פרה שהמום פוסל בה( שאני פרה דילפי׳ עול
דג״ש מופנה הוא אפשר דכונתו מופנה מצד א׳ דגגי שלה הוא עול מעגלה )פירשיי וכיק דגיש מופנה היא הו״ל כמאן דכתיב
שפנה אבל גבי פרה הא ליש למכתב אשר לא עלה עלי׳ ולא לכתוב בגופה ומיעוסא דבה דריש לי׳ לדרשא אחרינא כדלקק עכיל ומה
מה וכש׳ד שפנה מצד א׳ נש אק משיבק אך יותר נראה דנם שהוצ^ רשיי לומר שהיא ג״ש מופנה ביאר בחזו״א פרה סי׳ ב׳
גבי פרה שפנה דהו״ל למכתב אשר לא שבד בה כש גבי שלה סקי׳׳ב דבאינה מופנה קייל למדק ומשינק וכאן איכא כמה פירכור.
ולמה הזכיר כלל של ש׳כ לג״ש אתי ועי׳ מה שכתבנו להלן בפ״ה. על כק׳׳ו כגון מה לעגלה שכן שנים פוסנק בה ולכך הוצרך לומר
תו גרסי׳ בגש אר״י אש הניח עלי׳ שדה של שקק פסולה ובשלה דגיש מופנה הוא( עגלה נמי תיהי עול פול מפרה )פירש״י נמים(
עד שתמשוך שתיגי עול אק לי אלא של שאר פגודות מנק אמרת הא מיעט רחמנא בה בעגלה נמי כתיב בה ההוא מיבעי לי׳ למעוטי
ק״ו ומה שלה שאק שם פיסל בה שאר ענידוה פיסלית בה פרה קדשים דלא פסלה בהו עבודה )פירש״י מהקרבה אגל פרה לא
קסט איתן סי׳ ט דין עול ומלאכה נחל
משינה ולפ׳׳ז יש חילוק ג״כ בסרה מעגלה לענץ עול דעגלה בט משיכה שמום פיסל בה אינו pששאר עבודות סוסלח בה ואם נפשך לומר
ופרה לא בט משיכה אבל נשאר עמדות נתרדיהו בסי משיכה וכולם נאמר כאן פול ונאמר להלן פול מה להלן שאר עבודות פוסלות בה
אץ פוסלים אלא בשעת עבודה דניץ דלינא קרא להכי מסתבר דבט אן< כאן שאר עבודות פוסלות מאי אם נפשך לומר וכ׳׳ת אינא
בשעת ענודה .ולרב ובריותא דס׳׳ל כוותי׳ ולא ילסו כלל פרה מעגלה למםע מה לעגלה שכן שנים פוסלות בה א״נ קדשים יוכיחו שמום
רק בגופה דפרה כתיבי שאר עבודות לפ׳׳ז בעגלה נסי משיכה בץ נעול פוסל בהן ואק עבודה פוסלת בהן נאמר כאן עול ונאמר להלן סול
נץ נשאר מנודות ובטל בץ בשעת עמדה בץ שלא בשעת עמדה מה להלן שאר עבודות אף כאן שאר עבודות )פדש*י נאמר כאן
ובשאר ענודות דוקא בשעת עבודה ובפרה לא נפי משיכה כלל לא נטל ט״ והאי עול יתירא הוא דהא בכלל שאר עבודות הוא עכ׳׳ל וכונתו
ולא נשאר עמדות ונץ נפרה בץ נטלה פוסל פול אפי׳ שלא בשעת ג׳׳כ כדלעיל דאי לאו יתירא הוא הא קי׳׳ל למדק ומשיבץ( וממקום
ענודה ושאר ענודות אץ פוסלץ אלא בשעת עבודה ,והנה הרמב׳׳ם שנאת מה להלן פד שתמשוך אף כאן עד שתמשוך תנאי היא דאיכא
נפ״א מפרה ה״ז כתב יתירה פרה על הקדשים שהעבודה פוסלת דמייתי לה מעגלה ואיכא דמייתי לה מגופה דפרה דחניא עול אץ
בה בנא׳ אשר לא עלה עלי טל ובט׳ע הוא אומר אשר לא טבד יי אלא פול שאר עבודות מנץ ת׳׳ל אשר לא עלה עלי׳ עול מ׳׳ס
בה אשר לא משכה נטל מה טל האטר בעגלה עשה שאר עבודות )פירש׳׳י דריש לי׳ בלא פול מדלא כתיב אשר לא עלה פול עלי׳
כטל אף עול האמור בפרה יפסול בה שאר עבודות כטל אלא וחי הדר כתיב עול לדרשא כדדרשינא ואזיל( א״כ מה ת׳׳ל עול
שהעול פוסל נץ בשעת ענודה נץ שלא בשעת עבודה ושאר ענודות פול פוסל בה נץ בשעת ענודה נץ שלא בשעת עמדה )פירש׳׳י
אץ פוסלות אלא בשפת ענודה ט׳ נתן עלו׳ כסות של שקץ פסולה יאפי׳ הניח עלי׳ להקל משאו ולא למשוך( שאר ענודות אץ פוסלות
עכ׳׳ל ונבר תמה מרן ד׳ל נחזו׳׳א פרה סי׳ נ׳ סקי׳׳ג היכי מזכה אלא בשעת ענודה ש׳ ותניא נמי גבי עגלה כה׳׳ג עול אץ לי
שסרא לני תרי דהביא ג׳׳ש דטל טל אלמא דלא ס׳׳ל טב אלא אלא עול פאר עבודות מנץ ת׳׳ל אשר לא עובד בה מ*מ א״כ מה
דילפא ג׳׳ש וא״כ בט משיכה והיכי פסק כרג שהניח עלי׳ טדה יי׳ל עול עול פוסל נץ נשפת עבודה נץ שלא בשעת עבודה שאר
של שקץ פסולה אפי׳ בלא משיכה וחי׳ שם דהא דנקע ג׳׳ש דעונ ענודות אץ פוסלות אלא בשפת ענודה ע״כ סוגיית הגמ׳ ונחזו׳׳א
נקט דרשא פשוטה ולטלם פסק כרב והוא דחוק ומתר קשה היכי פרה סי׳ נ׳ סקי׳׳ב כקשה על מש׳> רש״י כאן ולעיל נשמננתץ דג׳׳ש
מסיק אלא שהטל פוסל לעבודה ושלא לעבודה הא מאן דדריש מופנה הוא דהא מסקיק דאיצעריך למימר לעול פוסל אפי׳ פלא
מג׳׳ש דעול טל לא מייתר לי׳ קרא להכי וא״כ לאו סיפא רישא נשפת ענודה א״נ לאו מופנה הוא ולענ׳׳ד נראה מלשץ רש-י דס׳׳ל
ונאו רישא סיפא )וט׳ב צ-ל כדפירש׳׳י דג׳׳ש מופנה הוא דאל׳׳ה דלמאן דאית לי׳ ג׳׳ש דפול פול נאמת לית לי׳ דרשא דעול פיסל
הא איכא למפרך כדא׳ התם טמ׳ ואם נפשך לומר כר( ויתק לוסר אפי׳ שלא בשעת עבודה דהא איצסריכא לג׳׳ש וברייתא דלק pדדריש
לכאף דנאמת פירכת הגמ׳ וממקום שבאת י מ להלן עד שתמשוך יפיל פוסל שלא בשעת עבודה משום דס״ל דילפא מגופא דפרה
ט׳ אונו אלא למאן דס״ל דץ טנה וטנה דלמאן דס״ל דץ טנה ונשאר קרא דעול מיותר להאי דרשא וא׳׳ש שהי׳ מוכרח כש׳׳ס
ואוקי באתרה לק׳׳מ דהא גבי טל דפרה פשיטא דלא בט משיכה להניא ותטא נמי גבי עגלה נה׳׳ג נר דלמאי דמסק ודב לית לי׳
כמשר׳ח לטל וא״כ כשתא דילפי׳ שאר עמדות בפרה אוקי באתרה ג״ם יעיל עול א*כ קשה למאי אתי עול דעגלה ולכך הביא ברייתא
כטל דפרה דאפי׳ בלא משיכה וכנה בברכת הזבח מנחות ק׳׳ז א׳ ייישי׳ לי׳ אבל למאן דיליף מג׳׳ש איצפריך תמוייהו דליהוי מופנה
הוכיח דכרמנ-ם פסק בכל מקום נג*ש דץ טנה ואוקי באתרה ללמוד שאר עבודות בסרה ולא מצי למדרש דסול פוסל פלא בשעת
ודנרמ נטנים )ומה שהקשה נ^ק שם מסוגיא דנדה מ׳׳ג נ• חטה עבודה לא בפרה וצא בעגלה .והר׳ש נס׳׳ב דפרה מ-ג אתוספתא
מאד דטנת הגט שם דקאמר דפליגי תנאי בעלמא אי pטנה יהתס דסבואר דבעי ניחא לי׳ נפרה נתב דילפא עול עול מעגלה
וטנה לפלוגתא דרבי טבק דפליגי במנחות שם ונזבחים צ׳׳ו ס ואפי׳ מאן דלית צי׳ האי גיש סברא הוא דדינה כמו בעגלה עכ׳׳ל
בהיקש ושם נאמת קי״ל דץ טנה וטנה אך מה שהביא הברה׳׳ז והו׳׳מ להוכיח מנוף הברייתא דע״כ לא ס׳׳ל ג׳׳ש דעול עול לפירש׳׳י
מסוגיא דטחות ס׳׳ב א׳ אץ ראי׳ משם דשם מסיק רבינא דהוא יהא מסיים שם בברייתא דעול פוסל לעבודה ושלא לעבודה חהו
נתרא דכו׳׳ע דץ מינה ואוקי באתרה טש( ולפ׳׳ז א׳׳ש דלטד דץ ע*כ למאן דלא ס׳׳ל גיש דעול עול דמאן דאית לי׳ נ׳׳ש לא מייסר
טנה ואוקי באתרה מצי רב סבר נאמת כמאן דיליף ג״ש טל עול לו עול להכי כמש׳׳ש ואיכא למי pמנ״ל לרב דבשאר עבודות בעי
מעגלה ואפ׳׳ה לא נ ט בפרה משיכה דאוקי באתרה כ ט טל דפרה נמי משיכה הא קרא בפול כתיב אשר לא משכה ודלמא שאר ענוחת
דלא בט משינה אך אכחי כקושיא כשני׳ לא תתיישב דט׳מ אי לא נפי משיכה ועוד קשה מנ״ל לנמ׳ דעול איצסריך לומר דפול פוסל
דרשי׳ ג׳׳ש דעול טל כיכי מצי למטש דטל פוסל אפי׳ שלא בשעת אפי׳ שלא בשעת עבודה דילמא איצעריך עול למימר דפול בעי
עבודה הא איצשריך טל לג״ש ויחק דכרמב׳׳ם ס׳׳ל דאטג דאינה יוקא משיכה ושאר עבודות אפי׳ בנא משיכה ולעולם בעי נעול
ג׳׳ש טפנה אפ׳׳ה למדץ הימנה ואץ משיבץ דהא דאמר בט המפלח נמי בשעת עבודה וי״ל דכדל לגמ׳ דלא מסתבר להקל בעול יותר
דג׳׳ש שאינה טפנה למדץ ומשיבץ היינו היכא דאפשר לקיומי הגיש משאר ענודות דבעול ניבעי דוקא משינה ונשאר עמדות אפי׳
לטלף ממקום אחר כי היכי דטירי שם הסוגיא ט׳ש א^ היכא נלא משינה אע״כ דגם בשאר עבודות בעי משיכה וא״כ למה פרע
דאץ לנו לטלף ממקום אחר כיץ דאץ אדם דן ג׳׳ש מעצט ונתקבלה ככתוב עול לומר דעול אפי׳ שלא בשעת עבודה ואץ להקשות לפי
הג׳׳ש למילף תימס אלו ט כ צריך לטלף טנייהו אט׳ג דאיכא ^י ב כאמת דעול פוסל אפי׳ שלא נשפת ענודה דילמא להכי כחיב
וצ׳׳ע נזה ולטז הא דמסיק טל פוסל בשעת עבודה ושלא בשעת ני׳ משיכה דשלא בשעת ענודה בעי משינה אבל עול בשעת עבודה
ענודה הוא לט*ע אף לברייתא קטיתא דילפא ג׳׳ש טל טל ולק אי שאר עבודות בשעת עמדה באמת לא ניבעי משיכה )ונדס*ל
פסקה הרמב׳׳ם וליכא לאקשדי להיפך כיץ דאיצסריך לג׳׳ש דפול נאמת להירו׳ pנמשיית להלן נע׳׳ה( ואמאי אמר רב דגם נשאר
טל מנ׳׳ל דטל פוסל לעבודה ושלא לעבודה ד׳׳ל דשפיר שמעי׳ לה עבודות שאץ פוסלות אלא בשפת עבודה בעי דוקא משיכה וי׳׳ל
מדפרטה התורה טל ולא כתבה הג׳׳ש בתיבות אחוזת ש״מ דטל דס*ל לרב דכיץ דעול סתמא כתיב ני׳ משינה משמע דפול נפי
שאני משאר עבודות )וטל ס׳׳ד סק׳׳א שהוכחנו שגם הר׳׳ש ס׳׳ל לעולם משינה אפי׳ בשעת ענודה )וכדא׳ כה׳׳ג נמי במץ׳ דנפקר
כדעת הרמב*ם נזה( ולקה טד יתבאר בטה בדעת הרמטם ז > מכללי והרי הוא בחידושו עי׳ לקק( וא״נ לא מסתבר דשאר עמדות
ונירושלט שיטה אמרת בזה ט׳ל הימ׳ « ט ע ה׳׳ה אשר לא יהיו ממורים מעול ולכך גם נפי בשאר עבודות עד שתמשוך.
עובד בה לדעת א ^ לא משכה נטל נץ לדעת נץ שלא לדעת כפולה מהסוגיא לפ*ז דלהברייתא דילפא פרה עול עול מעגלה
)לטד הר׳ש והרא׳׳ש שיתבאר לק׳ ם־׳ד נט׳׳ה דמפרשים לעבודה ס׳׳ל דאץ חילוק נץ עול לשאר סבוחת ולעולם נסי בשעת עבודה
ושלא לעבודה הייט דנימא לי׳ ולא ניחא לי׳ א״כ זהו ממש דרשת נץ בסרה בץ בעגלה ובפי נטלהו עד שתמשוך אפי׳ נפרה נשאר
הבבלי ולשאר המפרשים זהו דרשא אמרת דס׳׳ל לכמז׳ דלככי נאמר ענודות לנד מעול לגבי פרה דניץ דא״צ למילסא מעגלה א״צ גבה
איתן סי׳ ס דין עול ומלאכה נחל קע
דכתינ אשר לא עונד דמשמע לדעת אלא דמג׳׳ש דפול פול נפקא פול( ד יונה סחר מתניחא אשר לא פונד נה לדמה אשר לא משכה
דאפי׳ שלא לדעת דגני פרה כתינ אשר לא פלה פלי׳ פול דמשמע נפיל נק לימת נץ שלא לדעת והוא שימשוך )ר״ל דגבי פול חידשה
אפי׳ שלא לדעת וכדמסיק היד׳ להלן מה פול כאמור נפרה כו׳ תורה דבפי משינה pשהעול לדפת נץ שלא לדעת אנל שאר
דהנונה אשלא לדעת כמשכ׳׳ל ולהכי קאמר דחידוש זה דילפא מפרה מנודות לא נפי משיכה( וד יוסי סתר מתניתא לדפת אפי׳ לא
אפי׳ שלא לדעת אהא חוקים לד עסי דדוקא משכה ומ״מ לא מצי משך ושלא לדפח והוא שימשוך )דס׳׳ל דפול לדעת לא גרע משאר
למימר דעול אתי להאי מילחא ולא לג׳׳ש דאי לאו דילסא מג׳׳ש מנודות דא״צ משיכה ומה שנתנה תורה גני פול משיכה הוא
לא כוי אמרי׳ כלל דעול פוסל שלא לדעת וממילא אמאי נינפי משיכה דוקא נהחידוש שיש נפול דהיינו שלא לדפת( ואתיא דר יונה כד
מי גרע משאר ענודות אך לד יונה צ׳׳ע דלדידי׳ נאמת יש חידוש נעול ישמעאל ודד יוסי כרננן דר יונה נ ד ישמעאל דד ישמעאל אומר
דנעי משיכה אך לדעת וא״כ מר׳ל למדרש ג׳׳ש דילמא אתי לגופי׳ כל דנר שהי׳ נכלל ויצא pהכלל ללמד נעקר מכללו יהרי הוא
דנעי דוקא משיכה נעול וצ׳׳ל דמ״מ דפרה מופנה דמצי למכתנ נחידושו לסוס כך צריך מימר אשר לא עונד נה לדעת אשר לא
אשר לא עלה עלי׳ ומשמע כל מילי או אשר לא עונד נה וס*ל משכה נעול נץ לדעת נץ שלא לדעת והוא שימשוך )ד׳ל ד 0נ
דמופנה מצד א׳ למדץ ואץ משינץ והרמנ׳׳ם פ׳׳י מרוצח ה׳׳ג כתנ עול הי׳ נכלל שאר ענודות ויצא pהכלל הרי הוא נחידושו דדוקא
כל כענודות פוסלות אח כעגלה כמו שפוסלץ נפרה אדומה שנא׳ משיכה( ודד יוסי כרנץ דרנץ אמרץ הד הוא נכללו והרי הוא
אשר לא עונד נה ולמה נאמר עול אחר שנאמר אשר לא עונד נה נחידושו לסוס כך צריך מימר לדעת אסי׳ לא משך ושלא לדעת והוא
שהוא כולל הפול עם שאר הפנודות שהעול פוסל נץ נשעת מלאכה שימשוך )דל דלדעת הד הוא נכלל שאר ענודות דא״צ משיכה(
נץ שלא נשפת מלאכה כיץ שמשנה נעול ספח נפסלה אע׳׳ס שלא ט׳ עול פול לג׳׳ש מה עול האמור נפגלה פשה נה שאר כל הפנודות
חרש נה ולא עשה נה מלאכה ושאר ענודות אץ פוסלץ אלא עי כעול אך עול האמור נפרה נעשה נה שאר כל הפנודות כעול מה
שפת מלאכה פכ׳׳ל והנה פשטות לשוט מנואר דלא נעי משינה פול האמור נפגלה ענודה ]נ׳ דדל פול[ פוסלת נה נץ לדעת
אלא נעול ולא נשאר ענודות דלא הזכיר כלל נהן משיכה ונעול הזכיר נץ שלא לדעת אך עול האמור נפרה ענודה פוסלת נה נץ לדעת
משיכה נץ נשעת מלאכה ונץ שלא נשעת מלאכה ולא הניא כלל נץ שלא לדעת מה עול כאמור נפרה כעול פוסל נה אך פול
מימרא דרנ נעודה של שקץ דנעי שתמשוך וכן ממש׳׳כ נה׳׳ד דסינס האמור נעגלה העול פוסל נה )פי׳ כק״ע מה נפרה העול פסול
טליתו עלי׳ פסולה כמו שניארנו נה׳ פרה אדומה ושם מנואר אפי׳ דיענד דנתינ נה חוקה אך נעגלה מעכנ וזה לא יחכז למה
דא״צ משיכה כמי שדקדק כ׳׳ז נמזו׳׳א שם סקי׳׳ג והנה לפי גמ׳ שניארנו נסי׳ ה׳ ס׳׳א סקמ׳׳ז דנע׳׳ע א״ 5קרא לעכנ וכל הכתונ
ייח הוא תמוה מאד דליכא למ׳׳ד דנעגלה לא נעי משיכה אך נה מפכנ נה והפ׳׳מ פי׳ מה נפרה פוסל העול אפי׳ שלא נשפת
נשאר ענודות ורק נפרה פליגי תד נחיתות ועוד שהדי נתנ פנודה וקשה דכא מגופה דעגלה ילפי׳ לה ומה צריך למילך מפרה
נכדיא כמו שפוסלץ נפרה ונפרה ניאר דלאנפי משיכה נמשנ׳׳ל ויתק לפרש מה נפרה פוסל העול לדעת אפי׳ לא משכה דהא לא
וכן מנואר נדנדו נה׳׳ד דהניח טליתו פלי׳ נפסלה אפ׳׳ס שלא נתינ נה משיכה אך נעגלה אם כעול כי׳ לדעת פוסל אפי׳ לא
משנה ננ׳׳ל וכנר חמה נזה נחזו׳׳א פרה סי׳ נ׳ סק״ג אנל לפי שיטת משכה ואתיא כר׳ יוסי דלעיל אך דמצי אתי אפי׳ כד ישמעאל
הירו׳ א׳׳ש שפסק נר׳ יונה דס׳׳ל דפול עדיך משאר מנודות ונעיל ושאני הכא דגלי קרא דילפא מפרה דאפי׳ לא משכה אם כי׳ לדעת
פוסל נץ נשפת ענודה ונץ שלא נשפת ענודה ודוקא משיכה ונשאר פוסל( אי מה עול כאמור נפרה כמומץ פוסלץ נה אך פול כאמור
מנודות פוסל אפי׳ נלא משיכה ודוקא נשפת פנודה )אלא דניח׳ נקש נעגלה כמומץ פוסלץ כה ת״ל אשר אץ נה מום המומץ פוסלץ
לדעת ושלא לדפת והרמנ׳׳ס נקם נזה ממ׳ דיק נשפת מנודה נפרה אץ המומץ פוסלץ נעגלה ]ופר [ 7ואמר אשר לא עונד
ושלא נשעת ענודה ועוד יתנאר נזה נסעיך ד נע״ה( ומיושג נה נה ענודה פוסלת אץ פנודה פוסלת נפרה ]ומשני[ ככא אשר
ג״כ דנדו נפ׳׳א ספרה שכנאנו לפיל שהניא ג״ש דפול עול ופסק לא עונד נה נה ענודה פוסלת אץ ענודה פוסלת נמוקדשץ אית
ג״כ דלא נפי משיכה ולפי נני־ ייח הוא חרתי דסתד כמשכ׳׳ל לך מימר ת pאשר אץ נה מום נה כמומץ פוסלץ אץ כמומץ
אנל לשיטת כירו׳ א״ש דהא גם נעגלה לא נעי משיכה נשאר ענודות פוסלץ נמוקדשץ ע״כ סוגיית הירר כ ד מנואר דשיעת הירד דנשאר
ושפיר מצי למילך פרה מינה ונדא׳ נהדיא נירו׳ נמשנ׳׳ח לפיל ענודות פשיטא דא״צ משינה ונעול שלא לדעת צריך משיכה ולדעת
נע׳׳ה ,אלאשיש לתמוה שהניח סוגיא דיק ופסק נכירושלמינזה, פליגי ד יונה וד יוסי■ דלד יונה צריך נעול לעולם משיכה ולד
ונראה דהנה נפסחים כ״ו נ׳ וננ״מ ל׳ א׳ אמר על נדיתא דככניסה יוסי לדעת א״צ משיכה דלא גרע משאר פנודות ורק שלא לדעת
לפרה לרנקה ודשה פסולה ופלה פלי׳ זכר פסולה דילפא מדכתיג צריך משיכה ולד יונה צ׳׳ל דגזה׳׳כ דעול גרע משאר ענודות ונפרה
ענד וקריק עונד נפיק פנד דומיא דפונד והוא דניחא לי׳ ופירש״ שפיר ילפא מעגלה לשאר ענודות וא״צ משינה דכא גם נעגלה א״צ
צ״ל אע׳׳ג דנפגלה נתינ הא ילפא פרה פול פול מעגלה משיכה נשאר מנודות לכר׳ע ופול א״צ למילך נפרה מעגלה דכא
כן דכא נשמפתץ נסוטה מוכח דמאן דלית לי׳ פול פול לא יליך נגופה כתינ פול ואדרנה עגלה הוא דילפא מפרה דא״צ משיכה
פרה מעגלה כלל ואפ׳׳ג דהד׳ש נפ״נ דפרה מ׳׳ג וכתום׳ ננ״מ נמול לדעת לפי מה שפירשנו ,וענ׳׳ס מנואר מדנרי כירו׳ דאפי׳
דך ^ כתנו דאפי׳ מאן דלית לי׳ ג׳׳ש דעול פול ס׳׳ל דגילוי מילתא מאן דיליך דעול פוסל נץ נשפת פנודה כו׳ ס״ל לג׳׳ש דפול עול
נפלמא הוא לפנץ ניחא לי׳ לא ניחא לי׳ להרסנ׳׳ם כהני וננ׳׳כ דסוגיות וקשה לשיטת !?,׳ vדאם אץ הג׳׳ש מופנה א׳׳א למילך ג״ש ונהי
אלו אתו כמ׳׳ד דיליך פול עול וקשה דהא נשמפתץ מנואר דמאן דכירר מולק לפירש׳׳י פל עצם כדרשא דלהננלי ילפי׳ דפול פוסל
דאית לי׳ ג״ש דעול פול נפי נשאר מנודות נפרה פד שתמשוך אפי׳ שלא נשפת מנודה ולהירר ילפי׳ מינה דעול פוסל אפי׳ שלא
וא׳־כ עלה פלי׳ זכר אמאי פסולה הא לא משכה )וכנר כקשה כן לדפת פכ״פ לא מופנה הוא והיכי מצי למדרש מיני׳ הג׳׳ש ואפשר
נחזד׳א פרה סקי׳׳נ י׳׳ד ע״ש ועי׳ מה שנכתונ נע׳׳ה נס״ג נשיטת לומר נדוחק דס״ל )m׳ vדהא דמסיק הירר עול עול לג׳׳ש נדיתא
שאר הראשונים נזה( ולכן ס׳׳ל לכרמנ״ם דע׳> סוגיות אלו ס״ל אחריתי היא ופליגא אהא דלפיל אנל דוחק הוא ופשטות היד׳ משמע
כשיטת כירר דכשאר ענודות לא נעי משיכה וא״כ פסק שפיר כסוגיות כדעת הרמנ׳׳ם ז״ל שכתנט לפיל ועוד איך יתיישנ לרש׳׳י הא דמסיק
אלו וא״ש ג״נ מה שפסק ג׳׳ש דעול פול דהא כסוגיות אלו מוכח מה פול כאמור נפרה עול פוסל כו׳ דלא יתכן לפרש נמשכ׳׳ל
דאית לן כאי ג׳׳ש כר׳ל ]פוד יש לדקדק קצת משיטתי׳ דד יוחק דכא כאי נדיתא ליס לי׳ כלל חילוק נץ פול לשאר מנודות וגם
דקאמר משיכת עול נכמה כמלא פול ואמאי לא קאמר סתמא משינת פי׳ כפ״מ לא יתק כלל מטעם זה ופי׳ כק׳׳ע כנר נחנט דלא יתק,
ע׳׳ע ולמה חקא פול משמע דאזיל ג׳׳כ כשיטת הירו׳ דרק נעול נעי ואפשר לדעת רש׳׳י דכא דקאמר כיח׳ דפול פוסל נץ לדעת נץ
משיכה אלא שאץ זה מוכרח ופ׳׳ל םק״נ[ ,וככ׳׳ג כ׳ ניפה פיטם שלא לדעת לאו מדמפרס רחמנא פול י^׳א דנאמת האי פול מופנה
פסחים כ׳׳ו ב׳ כאופן אחר קצת פ׳׳ש דונא לק׳ נT׳ה )אלא שלא הוא לג׳׳ש ומשמע מקרא דנעי לדעת נץ נפול נץ נשאר מנודות
ישעא אי תו סי׳ ם דין עול ומלאכה ח ל נ
אלא דנתן סי׳ כדי שלא תשכח דשיפות טפח יהא לך סימן דמשינת כחי פל מרי ררמב׳׳ם רק מל הסום׳ שם ע״ש( אל 6שד »םוף
פול כדי פול וד יפקב >קס תרריהו לאשמפי׳ אגב אורחי׳ ושיעור דנריו דגם הבנלי במסקנא דסוסה דמייחי גרייחא דעול פוסל נק
פול למו״מ טפח אנל פשיטא והשיפור תליא נטפח ופמש״כ נזה נשמס פבודה ט׳ ס׳׳ל נמש׳׳כ נירו׳ דשאר פנודוח לא נפי משינה
נם״א נפ׳׳ה .ובירר סוטה פ׳ ע׳׳ט ה׳׳ב נמה ימשוך רני אומר חה חמוה מאד דהא לא מייחי הנרייהא רק ליישב מילחי׳ דרב
כמלואו )פי׳ הק״פ והפ״מ כמלא פול לארכו( ד יוסי ני ר יודה יינ גופי׳ ס׳׳ל דבשאר פנודוח נפי משיכה נדא׳ הניו4פלי׳ פודה של
אומר שלש אצנפות ד סימון נשם ד יוסי pנהוראי מלא כפול לרחנו שקץ נו׳ ובפגלה פד שהמשוך ואץ לומר דפודה של שקץ פול הוא
והנה לפ״ד המפרשים דשלש מחלוקות נדבר צ׳׳ל דהי׳ ידוע להם וכדמשמפ קצה נפי׳ ר«ח ע׳׳ז נ׳׳ג א׳ ונפרון פרך פד החשיפי
נמי שיפור הפול לארכו לפי משכ״ל דפשיטא דא״א לומר דכשיפור שכתבי שהוא נפץ פול )הבאנו לפיל נס׳׳א( דלא יסכן כלל לומר
פל דנר שאינו קנוט אלא דכשיפור קנוט והוא נתן סיק לזכור pדהא נהדיא אמר נשמפתץ אלא מפתה לא יהו שאר פמדות
נמלא הפול וכ״נ קצת נגמ׳ דיק דנפי לארכו או לרחבי ופ׳־כ צ״ל פוסלות מ אלמה ארי׳י א vהניח פלי׳ פודה נו׳ הרי להדיא דפודה
דהי׳ ידוע ג׳> שיפור ארכו דאל״כ פ׳> השיפור לדחבו שהרי לא של שקץ משאר פנודות הוא וצ׳׳ל דנונת ר״ח והפרון דכפץ פול
יתכן לקנוט נדבר שאינו קבוע כנ׳׳ל והד׳ש בכלאים פ״נ מ׳׳ו כתב היא אבל אץ דינו כפול רק כשאר פנודות ופ״כ צ׳׳ל כמש׳׳כ דהוא
דמלא הפול כשרוני הוא ב׳ אמות ואם סתם פול ג״כ קרוב לזה סוגיות חלוקות וראיתי נפיהמ׳־ש להרמב׳׳ם בפ׳׳ב דפרה משנה ג׳ ד
א״נ מחלוקת גדולה ניניהם אך לא ידפתי מי דחקם לומר כן שהניא ג״כ ג׳׳ש דפול פול לפנץ פונד דומיא דפנד חה רא•׳ למש׳׳כ
דשפד י״ל דד יוסי נן נהוראי מפרש מילתי׳ דרבי דכא דקאמר נדפתו .אבל המאירי פסק נפ״ז כ״ג א׳ דגם נשאר פנודות נפי
כמלואו כיינו לרחנו וכמו נגה׳ ייק דמפ׳ ד יפקב למימרא דד משיכה פפח ח״ל פלה פלי׳ פול או משום משוי אפי׳ כמכת השקים
אבהי כה׳׳ג והאי ד סימץ אמורא הוא דלא מצינו ד סימץ תנא פסילה ינפ׳׳פ איני פוסל פד שתמשוך ותלך באותו משוי טפח
ומפרש לה לנדיתא נשם ד יוסי בן נכוראי .ולהלכה קי׳׳ל ממ׳ ממקום למקום שנא׳ אשר לא משנה נפול פכ״ל וצ״ל לדידי׳ דס״ל
ייח דשיפורו טפח וכ״ס הרמנ״ם פ״י מרוצח ה״ג ניץ שמשכה נמנ1׳נ הר״ש פ״ב דפרה דגילוי מילתא נפלמא הוא ואפי׳ מאן
נפול טפח נפסלה ונ״פ המאידי נס׳ ע״פ ונפ״ז כ״ג א׳ מובא לפי^ ילא ילי qפול פול יליך להא מילתא ולפ״ז לא פליגי סוגיות דב״מ
ופי׳ לפיל שדקדקט מדקאמר משיכת פול נמלא פול משמט דקא ופסחים אסוגיא דסוטה וקי׳׳ל כרב ודלא כירו׳ אלא דנפ׳ פ״פ
נפול נפי משינה ולא נשאר מנודות וכדפת הרמנ״ם אבל נאמת הביא ג״ש דפול פול וכתב דנפי משיכה ספח נשאר משוי ח״ל
אינה ראי׳ די״ל איידי דנפי ליתן סיק נמלא פול נקט משיכת פול שם ויתירה פרה טל שאר כקדשים שהפבודה פוסלת נה משא״נ
כדי לזכור אבל מר׳ אנהו יש ראי׳ דנפי מר׳ יוחק משינת פול נקדשים ולא סוך דנר שפבד נה ממש אלא אפי׳ פלה פלי׳ מול
בכמה ולמה לא נפי סתמא משיכת ע״פ בכמה אך ג״ז אין מוכרח אי שום משאוי אפי׳ כריכת השקים פסולה ונפ״ט אינה פסולה
די״ל כיץ דפיקר קרא נפול כתיב נקט הכי. פד שתמשוך נאוחו משאוי טפח ממקום למקום שנא׳ אשר לא
) 0וי״א דנשאר מנודות א״צ שתמשוך נר .כנר ביארנו דכן נראה משכה נפול ואפ׳׳פ שנפרה לא כוזכח נה שאר פבודות נאמר נפגלה
דפת הרמב״ם וכשיטת הירר פ׳ פ״פ כ״ה וכ״כ נס׳ בני אשר לא פובד נה ופרה למדה הימנה בג״ש של פול פול ליפסל בכל
דוד ס״א מסרה ה״ז דכן דפת הרמנ״ם אבל נחזו׳׳א פרה סי׳ נ׳ כפנודות נפול פכ״ל וקשה היני ארנבה אתרי ריכשי דפסק כרב
סקי״ג דפתו דגם דפת הרמנ״ם דגם נשאר מנודות נפי משיכה והביא ג״ש דפול פול דרב לית לי׳ כאי ג״ש ולא יתכן לומר כמש^
במגלה וסמך מל מש׳ה נפול דנפי משיכה ספח וכ״ש בשאר מנודות לדפת הרמנ״ם שפסק כהירו׳ דהא פסק דבשאר מנודות נמי בפי
וביפה פינים פסחים כ״ו ב׳ רצה להסכים ג״כ שיטת הבבלי בסוסה נפגלה משינה דלא כהירר ולפי משכ״ל דםוניץ אתיא כמ״ד דץ
להירר דנשאר מנודות א״צ משיכה וכבר כתבנו נסק״א שהוא תמוה. מינה ומינה וקי״ל כמ״ד דץ מינה ואוקי באתרה א״ש דנמו.
ופי׳ תוספתא חולץ פ״א כ״ט כשר נפרה פסול במגלה כשר במגלה )ב( טפח .סוטה מ״ו א׳ א׳ד אבהו נפי מיני׳ מר׳ יוחנן משיכת
פסול נפרה מנודה פוסלת בזה ונזה משמט לכאר שהן שוץ נפנודה פול בכמה א׳׳ל כמלא פול אינפיא להו לארכו אי לרחנו
וזה ראי׳ קצת שא״צ משיכה נשאר מנודות אבל אינו מוכרח. א״ל ההוא מרבק וד יפקב שמי׳ לדידי מפרשא לי מיני׳ דד יוחנן
) ח וי״א דאם הי׳ לדטתו א״צ שתמשוך .נירו׳ ס׳ פ״פ ה״ה פליגי משיכת פול לרחבו ספח ולימא טפח הא קמ׳׳ל שיפורא דפול טפח
משינה בפול אף לדפת בה ד יונה וד מסי לד יונה כוי למאי נ״מ למקח וממכר פ״נ ופמש״כ לפיל נס״א נסוגיא זו
ורק נשאר מנודות לדפת א״צ משיכה ולד יוסי אף נפול א״צ יאיכא למידק דלר אנהו דקאמר משיכת פול כמלא פול ונא קאמר
משיבה אם הי׳ לדפת ורק בפול אם הי׳ שלא לדפת צריך משיכה שיפורו משסט דס״ל דהשיפור תלוי לפי הפול ואם ישתנה מנהג
והבאנו לפיל באורך אבל נראה דהננלי חולק פ״ז )מלבד מה שחולק כעול לפחות מטפח או ליותר מטפח ישתנה דץ כמשיכה דאל״כ
פל טצם הדץ דגם נשאר מנודות מצריך משיכה( וס״ל דאפי׳ ל״ל למימר כמלא פול כול״ל טפח שזהו פיקר השיפור ואץ לומר
לדפת בפי משיכה נץ נפול נץ נשאר מנודות דהא אמר רב הניח דאגב אורחי׳ קמ׳׳ל דשיפור הפול טפח וכדמסיק אד יפקב שהרי
פלי׳ פודה של שקין פסילה ונפנלה פד שתמשוך )ונשאר מנודות כיא לא הזכיר כלל טפח אפ״נ דס״ל דהשיפיר באמת תלו• בכמלא
אייד כדמונח להדיא נגמ׳ ונמשכ״ל( ואץ לומר דהאי עודה של ®ל יא׳> קשה מנ׳׳ל לגמ׳ דד יפקב פליג וס״ל דפיקר השיפור
שקץ מיירי ג״נ שלא לדפת ולהכי בפי משיכה חדא דלישנא דהניח תלוי נטפח דילמא לדידי׳ נמי פיקר השיפור תלוי נפול ואם ישתנה
לא משמט pופוד דנהדיא אמר ננר׳ז כ״ג א׳ טפמא דד׳א כדד׳י שיפור כפול ישתנה השיפור והא דקאמר טפח מילתא אגב אורחי׳
א״ר הניח פלי׳ פודה נו׳ מ״ס חיישי׳ ומ״ס לא חיישי׳ לא ס״ד קמ׳׳ל דשיפור כפול בזמניהם טפת למו״ס ואין לומר דאה״נ וזהו
דמשום ניחא פורתא לא מפסיד סובא פירש״י משום הנאה פורתא נאמת כונת הגמ׳ דפיקר השיפור תלוי נפול דא׳> לא הו״ל למפרך
להקל פלי׳ משוי מפט אלמא דמיירי דהניח פלי׳ נכונה ]ואץ לומר ולימא טפח שהרי אץ השיפור תלוי נטפח אנא הו״ל למפרך ולי^
נהי דההינוח הי׳ לדפת אבל המשיכה הי׳ שלא לדפת דהא לדידי׳ משיכת פול לרחבו Wלמימר טפח ולישני דאגב אורחי׳ קמ״ל
א״צ כלל משינה אם הי׳ ההינוח לדעת[ ופוד דמגופה ש״מ דהרי דשיפור כפול טפח אע״כ דפשיטא לי׳ לגמ׳ דלדידי׳ פיקר השיפור
שאר מנודות אץ פוסלות אלא נשפת מנודה וסי׳ הר״ש והרא״ש תלי נטפח ולהכי פריך ואימא ספח וא׳> קשה מנ״ל לאפלוגי אדד
דדוקא דניחא לי׳ ואפ״ה מצריך משינה וגם לרש׳׳י דמפרש שיענוד אנכו בהא וי׳׳ל וס׳׳ל לגמ׳ דלא שייך כלל לקנוט שיפור נפול דאתה
וכן להרמנ״ם )יתבאר נפ״ה להלן ס״ד( לכולם משמט דפכ״ס הניח סברא היא אלא פקר השיפור ספח והוא כל״מ כמו כל השיפורים
בטנה ומשמע דלא קי׳׳ל נהירף נזה ולכן השמיטוהו הפוסקים .אך או סברת חז׳׳ל דלא מחשיב משיכה בבציר מככי וד אנכו נמי
צזיסת הרמב״ם שנתבאר לפיל דקי״ל כהירר בהא דנשאר ממדות כני ס׳׳ל והא דקאמר שיפורו כמלא פול משום דהוי פשיטא לכו
לא נפי משיכה ודלא כרב יתק לפסוק כהירו׳ נמי בהא דנפול שיפור פול בזמניהם ולא הי׳ שום חידוש לאשמפי׳ דשיפור פול טפח
איתן סי׳ ט דין עול ומלאכה נחל קעב
ג .גא( עלה עלי׳ זכר כשרה >ב( ואם ידע והי׳ ניוזא לי׳ בזה פוסל ) 0ויש מכשירץ > nולדעת הראב״ד דוקא אם אינה
תובעת זכר הדל מלאכה )ה( ודץ עגלה המעוברת והנרבעת נתבאר בסי׳ ח׳.
התוס׳ כתבו זה בלשץ ואם נאמר כו׳ פ׳׳ש ומשמע דלא פסיקא גמי אס כי׳ לרמת א׳׳צ משיכה אך הרמנ״ם פסק כר׳ יוגה נירו׳
להו הא מילתא וזהו משום קושיית הדש ברפ׳׳ב ופרה .אמנם ונפול לפולם בפי משיכה נץ לדפח בין שלא לזפת כמשג׳׳יו לפיל
מובד כתום׳ נע׳׳ז כ׳׳ו א׳ )ד׳ה וניחוש( נראה לכאו׳ נשיפת בע׳׳ה ומה שהכריחו להרמנ״ם לפסוק כד יונה ולא כד יוסי פשוש
כדש שהד הוכיחו שם ואם פלה פול פל אמה של סרה אץ פוסל משום דכיץ דנגיי ייח אמרי׳ ופול אהי למימר ונץ בשפח פנודה
ואל׳׳ה לא מציט פרה כשרה והתנן פלה פלי׳ זכר פסולה ומאי ונץ שלא בשפת פנודה א״כ לא דרשי׳ כהירר ופול פוסל אפי׳
קושיא טמא ולא יוע פו אחר כפלי׳ אע״נ וס׳׳ל כופת כדש וגם אם שלא לופת וורשי׳ נכולכו פנו וומיא ופונו וניחא לי׳ )ולאו חרא
יוע אח״כ פוסל לרנק אש יש לוחות ראי׳ זו והא גם לופיז כדש מילתא היא פס שלא בשפת פבווה לופת הרמנ״ם כמשי״ת נפ׳׳ה
קשה הא משכחת לה כשאמר בהויא ולא ניחא לי׳ ועוד דאם ידע נסעיו י׳( אץ אץ שים חילוק בפול נין לופת נץ שלא לופת
בשפה שהיא מעוברת הו׳׳ל כידע נשפת מעשה והא מה שכיא אך מ״מ הר׳ל לפלוני חילוק זה נץ שפת פבווה לשלא נשפת פנווה
נושאת את העובר חשיב נ״כ מלאכה כמש׳׳כ הדש רס׳׳ב ופרה ולד יוסי בשפת ענווה פוסל פול אפי׳ לא משכה ושלא בשפת
)אך לפיל סי׳ ח׳ ס׳׳ד כתבנו חה ווקא למ׳׳ו פונר לאו •רך אמו( פטוה צדן משיכה אך מאחר ולא מציני מאן וס״ל כני וגם ננבלי
ואנדג ומשנח׳׳ל כשאמר נהויא ולא ניחא לי׳ פכ׳׳ס דוחק לאוקמי לא הוזכר חילוק נזה ונמתני׳ וסוגיה ס ת ^ תק אשר נא משכה
קרא נהני .והנה כראשוטם ז׳׳ל הקשו אהא ותק רפ׳׳ב וסרה פרת נעול ונם ד יוחנן ואמר משיכת פול כמלא פול לא הזכיר וכ׳׳ז
חפאת המעוברת ד א מכשיר וחכמים פוסלץ ואמאי לא מססלא דוקא שלא נשפי! פטוה ]אף שכ״ז אץ מוכרח[ לא פסק כן ולק׳
משום פלה פלי׳ זכר ותי׳ הדש דס׳׳ל לדא וחכמים נ די דפלה סעיף ד עוו יתבאר בזה נפזה׳׳י.
מעצמו כשרה וכן תי׳ הרמנ׳׳ן לפי שיטתו דס׳׳ל כדי ,דש לפי׳ )ר!( וי״א וא״צ שתמשיך נר .כן משמע נמאיד פסחים כ׳׳ו נ׳
אמאי לא תירצו דמייד ואמר בכויא ולא ניחא לי׳ דלנר׳פ נשר נמשי׳׳ת נע׳׳ה נאוק■ בס״ג ושם הוכחנו וכן ס׳׳ל ג״נ
וצ׳׳ל ודחק לאוקמי בהני א״נ ובר ולט׳׳ע ניחא לכו אפשר ולא ג׳׳כ לכרמנץ וכרשנ׳׳א והר׳ן ותלמיו כר״פ ע׳׳ש.
מהיק לומר ולא ניחא לי׳ וצ׳׳ע )והא ולא ניחא משום דפי׳׳נ
יפסל כפרה אינה טענה כמש׳־כ הדש פ׳׳ג ופרה מ׳׳ד וכתום׳ ג) .א( עלה סלי׳ זכר כשרה .תנן בפ׳׳ב ופרה מ׳׳ו )גבי פרה(
ננ׳׳מ ל׳ א׳ ד״ה אף( ,ולפ׳׳ז אפשר וקיי׳ל כדי מאמי וד א ורנק פלה פצי׳ זכר פסולה ד יהווה אומר אם העלהו
ס׳׳ל גד׳י אך הוא סתם ואח׳׳כ מחלוקת ואץ הלכה כסתם ונ*נ פסולה ואם רפצמו כשרה וסי׳ כר*ש' שם )במ׳׳א( דרנק פסלי
מלשץ כרמב׳׳ם נפ׳׳א מפיה כ׳׳ז שכתב פלה פלי׳ זכר פסולה ואצי׳ל אפי׳ לא יופו הנפלים כלל בשפת פלי׳ וניופ להם אח״כ וניחא
שהמעוברת פסולה משמע וס׳׳ל ג״נ ומתני׳ ופליגי במפוברת■ כדי להו ור׳ יכווא ס׳׳ל דווקא אם יופ נשפת מפשה אבל אם לא
ומכשיר פלה פלי׳ זכר אבל לויק דקי׳׳ל פנה פלי׳ זכר פסולה יוע כלל בשפת מפשה רק אח*נ כשרה ואם יופ נשפת מפשה וניחא
נ׳׳ש שמעוברת פסולה שיש בה ג״נ פסולים אחרים דפסלי רבק לי׳ מודה ר*י ופסולה דד׳י נמי אית לי׳ ורשא ועונו וומיא דפבד
במתני׳ )פ׳׳ל סי׳ מ׳ ס׳׳ד שהבאט נשם כראשוטם ה׳ שיטות למה וטמא לי׳ פוסל והביא ראי׳ מתוספתא ותני ד יהווה אומר פלה
סוסלץ רבק מעוברת( ונזה מיושב מה שהקשה שם כנ׳׳מ ע׳׳^ פלי׳ זכר שלא לופת הנפלים כשרה משמע שלא לופת שלא יופו
כפולה מדברינו דלופת כד ם וכרפ׳׳ב פבודה פוסלת בפרה ועגלה אבל w rאפי׳ פלה מעצמו כהעלוכו ומי וכן סי׳ הריע מברפנורה.
אפ׳׳ג שלא ידע נשפת מעשה אנא אח״כ וניחא לי׳ ולדעת הרמב׳׳ן אבל כרמב׳׳ן בנ״מ ל׳ א׳ פי׳ ו ד יהווא לית לי׳ כלל עונד וומיא
וכגדא אץ פוסל אא״כ ידע בשפת מעשה וניחא לי׳ אבל אם ועבד וס׳׳ל ונפי שיעשה ממש ולא שיהא ניחא לי׳ וכ״ס הגד׳א
לא ידע פד לאחר המפשה אפ״ג דנימא לי׳ אינו פוסל ונ״נ דפת באליהו רנא וכוסץ< וד׳י לפעמי׳ וס׳׳ל הכי במם׳ מכשי pפ׳׳ג
כתום׳ אלא שנסתפק קצת בזה .והנה בב׳׳מ ל׳ א׳ דאינפיא להו גני ככשר דווקא אם פשה בידים אבל אס שמח איט פוסל שא׳א
לצורכו ולצורכה מאי ובעי למפשפ מכא דתטא ככטסה לרבקה ודשה שלא לשמוח )ונבר כקשה משם התי״׳ס פל כד׳ש( והתוספתא שהניא
כשרה בשביל שתינק ותדוש פ זולה פירש׳׳י ור׳׳ח דגני פ׳׳ע קאי הר׳ש ז׳׳ל ^ל שהם מפרשים ואם יופי הנפלים הייט הנפלים
ומשט שאני כתם דא׳׳ק אשר נא פונו בה מ׳׳מ א׳׳ה אפי׳ דשא הכניסוה לדיר נ מ שיעלה פלי׳ סכר חה כט כפושה ניוים כוא׳
נמי הא לא דמיא אנא להא ותק שק פלי׳ פוף כשרה פלה פלי׳ ס׳׳ג דמכשירין מי׳ה ואם פמו הו׳׳ל כעושה בידים .והנה לופת
זכר פסולה מ׳׳ס נו ד ע כר וטהא לי׳ וכתב הרמבק בחיוושט דככיא הר׳ש לכאר צ׳׳ל שיש חילוק נץ הכשר לפרה ונץ לד׳י ונץ לרנק
ופלה פלי׳ זכר פ״כ בפרה אדמה קאי ואילו נפ׳׳ע ליכא לאוקמה הבשר גרע ולרבק בפרה אפ׳׳ג ולא יוע כלל נשפת מפשה רק
ועגלה לר׳׳א בת שנתה היא וא״נ בת שתי שנים לרבק לא מקבלה אח*כ טוע •6ומחא לי׳ -פםול ונככשר אמרי׳ נהויא ד פ אלו
זכר כואמרי׳ בבכורות ובמס׳ פ׳׳ז ולא ניחא לי׳ למרה פכ׳׳ל וכ״נ מציאות דווקא פודהו הפל עליהן ושמח הד הן בכי יותן אבל ענו
בחידושי הרשב׳׳א שם ובחי׳ כ דן ובשפמ׳׳ק נשם תלמיד הדפ ז«ל אפ«פ ששמח איט נכי יותן ולד יהווא נמי נחית דרגא ונפרה אם
ויש לתמוה פל כל כני רבותינו הראשונים ד׳ל ל׳׳ל כאי פפמא סיפוק יוע נשפת מעשה וטחא לי׳ פוסל ונהכשר אפ׳׳ג וידע בשפת מעשה
להו דבפ׳׳ע אץ פוסל שום מלאכה פד שתמשוך טפח כוא׳ בסוטה איט פוסל פד שיעשה בידם ,ולופת הרמנץ נץ נפרה נץ בהכשר חו
מ׳׳ו א׳ פ׳׳ז כ׳׳ג א׳ ונפלה פלי׳ זכר ל׳׳ש כלל משיכה ,וכ״נ נאמת דינא להו דלרבק בפיק שידע דוקא בשפת מעשה ויהא טמא לי׳ ולד
נחזו׳׳א פרה סי׳ ב׳ סקי׳׳ב דבפגלה ודאי כשרה פלה פלי׳ זכר משום יהודה לא מהט פד שיעשה בידים או שיכטחגו לשם כן דהדל כפושה
שלא משכה וכ^ ניפ׳׳ע פסחים כ׳׳ו ב׳ ולכאר תימא פל כראשוטם בידם .אמנם לין סעיף ד סק׳׳י הוכחנו דנם לופת הדש אץ
שלא כתבו כן ולפמש׳׳כ לנטל בס׳׳ו נופת כרמנ׳׳ם דפוסק כהירושלמי חילוק נץ כנשר לפרה פ׳׳ש שנתבארו הדברים יפה בפ״ה .ונראה
ונשאר עבודות א״צ משיכה א׳׳ש אך דחק גדל לומר דכל רסתיט וגם דפת כתום׳ כהרמב׳׳ן שהד הקשו בנ׳׳מ ל׳ א׳ מהא ותק
ס׳׳ל והלכה כהירר נזה ומ״מ כו׳׳ל להביא כגמ׳ ולוץ נזה .ונמאTי רפיב דפרה סרה המעוברת ד א מכשיר וחכמים סוסלץ ואמאי
נ״מ ל׳ א׳ ראיתי שכתב פרה אדמה שפלה פלי׳ זכר פסולה P ליפסל מפעם פלה פלי׳ זכר מזירט ולא מיפסלא אלא כשידע נשפת
הוץ נא^ לע׳׳ע שכל פנץ שבפטות כבהמה שוה הוא נשתיק עלייתו א*נ סבר כר׳ יהווא ואמר דווקא הפלה פלי׳ זכר הבל פלה
אפ׳׳ס שחלוקות בהרבה פנינים כמו שיתבאר במקומו פדל ומשמע מאיליו כשרה משמע דלתי׳ ראשץ לא אתיא נ די אלמא וגם לרבק
וגם פלה פלי׳ זכר פסול נפ׳׳ע וכ׳׳ה נהויא נמאיד חולץ פ׳׳א א׳ אם לא ידע נשפת עלייתו אינו פוסל וזהו כשיפת הרמב״ן אך
קעג איתן סי׳ ם דין עול ומלאכה נחל
י•)א( מה בץ עול לשאר עבודות) 0יש בזה ג׳ שיטות ) 0דעת רעדי דעול פוסל אס״ הגיהו להקל משאו ומשכה טפח
ושאר עבודות אץ פוסלות אזרב הניחו לעבודה ) nודעת הרמב״ם דעול פוסל אם הניחו ע״מ לחתש אזדפ שלא חרש
אם משכה טפח ושאר עבודות אץ פוסלות אא*כ תתחיל לעשות בעבודה שחפץ )ה( ונראה דאם הניח העול עלי׳
והרמב״ם ע״כ פסק כהירושלמי דנשאר ענודות א״צ שתמשוך כלל שכתג גני כשוחט ע״פ אוא״ג דהייט דהגס כיסה נד-ע ואין לומר
.אפי׳ נשאר משאות שכרי כרמב״ם כתב בפ״י מרוצח דפTם טליתו שהאם היהה ע׳׳ע דלא משכח׳׳ל שפ׳׳ע חוליד נח שהרי נפסלה משעה
פלי׳ לנושאה פסולה כמו שביארנו בס׳ פרה אדומה ושם אפי׳ שמלה פלי׳ זכר )וניאור דנריו שם יחנאר נT׳ה נסי׳ ״ג ס׳׳ד(
בלא משיכה פסול וכמש״כ נחזו״א שם סקי״ג ועוד שלא הזכיר היי להדיא דפלה פלי׳ זכר פוסל נפ״פ וצ׳׳ל דסחמא מיירי נדידע
הא דכניח עודה של שקץ שצריך שתמשוך ומשמע שסמך על מה יייחא לי׳ ילא תקשי לי׳ טענת כראשונים כנ׳׳ל דודאי לא ניחא לי׳
שביאר בה׳ פרה כמש»כ כל כעבודות הפוסלות נפרה ט׳ ושם ייוחק לאוקמי נדאמר דלא ניחא לי׳ )וע״ל סי׳ ח׳ ס׳׳ד ניארנו
מבואר דאפי׳ בלא משיכה ופ״כ צ׳׳ל כמו שביארט שיטת כרמב״ם אץ יחכן שתוליד וסחפנר ע״ש( והרמנ׳׳ם שכ׳ פי״נ משחיטה ה r
בם״^ אבל שיטת הרמבץ ויתר הראשונים שפיר י״ל דס״ג ג״כ שהאם כיחה פ״ע ע׳׳כ צ׳׳ל דמיירי נדאמר דלא ניחא לי׳ או דסתמא
דא״צ משיכה אלא נמשאוי ולא נשאר עבודות ולכן כיו מוכרחים ׳א ניחא לי׳ כמש״כ הרמבץ )דע״כ מיירי שנתעברה בעודה ראר׳
לומר טעם אחר בעלה עלי׳ זכר דלא מיפסלי מטעם דודאי לא לפ׳׳פ כמשי״ת בסי׳ י״ג ס״ד( ואץ לומר דלא פסיל עלה פלי׳ זכר
דחא לי׳ ,וכרמנ״ם ע׳> לא ס״ל סברא זו דבשאר עבודות ל״ס משום שלא משכה דהא כרסב״ם אץ מצריך משיכה בשאר פבומח
משיכה לכ״ע לפמש״כ נס״ב דהוכחת כרמב״ם מסוגיא דנ״מ דלסנרא ננ׳׳ל אנל לדעת כמאירי קשה דכא דעתו בסוטה בכדיא דגם
זו אץ משם שום ראי׳ פ״ש ודי׳׳י^ ובסעיף ד עוד יתבאר בע״ה >שאר פבודות בפי משיכה כנ״ל ס״ב ואיך פוסל פלה עלי׳ זכר,
בדעת כמאירי ז״צ והנלפנ״ד למדתי תיייז לזה מדברי כמאירי ז״ל בפסחים כ״ו ב׳
) 0ואם ידע והי׳ ניחא לי׳ בזה פום 3כנר כתנט דנמאירי חולץ ח׳׳ל כל הפבודות פוסלות נפ״ע שנא׳ אשר לא עובד נה אשר לא
כתב נכדיא דעלה פלי׳ זכר פסולה ומיירי באופן דידע משכה נעול ומ״מ חמורה משיכת כעול ר״ל סשאוי שעלי׳ משאר
וניחא לי׳ או דאפשר דס״ל דסתמא ניחא לי׳ דלא כהרמבץ הנ״ל פנודות ומש״כ ר״ל משאר שעלי׳ אץ טנתו לומר נזה דכל משאוי
וכבר כתבט דאע״ג דנעי משיכה ס״ל חה לא שייך אלא נמשאוי ייני כפול לזה חה לא יתכן כלל לפרש בסוגיא דסוטה מ״ו א׳
ולא בשאר עבודות ולדעת כרמנ״ס א״צ כלל משיכה בשאר עבודות דמייתי לה אההיא דרב דעודה של שקץ פ״ש ודו״ק אלא כונתו
ולדעת הרמבץ ושאר הראשונים סתמא לא דחא לי׳ אא״כ ידע משום שרצה לסיים אפ״ס שלא פשתה שום מלאכה נפסלה לכך
ואמר דניחא לי׳ אז פוסל וכנ״ל ואפשר דגם כמאירי סבר Pאלא הקדים דכפסול הוא משום משיכת הפול דכייט כמשאוי( שכפול
דדוחק לי׳ להעמיד בעלה עלי׳ זכר שלא מדעת כבעלים .וכ״נ קצת כל שמשכה מ אע״פ שלא מנשה ולא עשתה בו שום מלאכה פסולה
בילקוט שהביא גבי ע׳׳ע ברייתא דעלה סלי׳ זכר פסולה ואע״ג האי ענודות איק פסולות אלא בשעת מלאכה )דעתו כדעת כרמנ״ם
שאינה ראי׳ די״ל משום דרשא דקראי דענד ועובד דכחיב ככא ^*ל יתבאר בסעיף ד נע״ה( ומפתה ככניסה לרבקה כר ומ*מ
מייתי לה כדרכו מ״מ נראה קצת מדבריו דמפרש לה גם על פ״ע יניל או כל משאוי הפוסל בעגלה אינו פוסל עד שתמשוך נו ספח
ע״ש .ובמרכנת כמשנה ח״א ה׳ רוצח ס דפ״ע כנרבעת פסולה י״ל שהלכה באותו משאוי טפח ממקום למקום ובפרה אדומה
משום עלה פלי׳ זכר והוא תמוה דהא בע״ע בעי עד שתמשוך הפול פוסל בה משעת עלי׳ ואע״פ שלא משכה בו שנא׳ אשר לא
ואפי׳ טמא כסברת כמאירי הנ״ל דא״צ משיכה אלא בעבודה של ®לה עלי׳ עול עכ״ל משמע מדבריו דכא דנעי משיכה איט אלא
משאוי או כדעת כרסנ״ם דבשאר עבודות א״צ משיכה עכ״ס כו״ל ייקא בפול ושאר משאוי אבל שאר עבודות דלא שיץ בהי משיכה
להכשיר מטעם כרמנץ ושאר כראשונים כנ״ל דודאי לא ניחא לי׳ א״צ משיכה ולכן בהכניסה לרבקה ודשה א״צ משיכה וסברא נכונה
ואץ לומר דמיירי בידע וניחא לי׳ דהרי כתב דלא משכח״ל דינא היא דמלאכה שאץ שייך בה משיכה חשובה היא כיץ שעשה הפעולה
דנרבט ע״ש אך אם נימא דדפת כמאירי דסתמא ניחא לי׳ כנ״ל שרוצה אבל במשיכת משאוי לא חשיב פד שימשוך בה טפח וכ״נ
יש ליישב דבריו ועמש״כ בסי׳ ח׳ ס״ה סק״י. מדבריו בסוטה מ״ו שסכיר עול או שום משאוי אפי׳ כריכת כשקים
) 0דש מכשיח• כ״כ בחזו״א ויפה פינים דנעי דוקא משיכה ימי שתמשוך ע״ש וכ*נ מדבריו נע״ז כ״ג ב׳ ובזה מרווחנא כרבה
ונתבאר לעיל. קושיות דלמ״ד בסוסה מ״ו א׳ דגם נפרה בעי נשאר עבודות עד
)ד( ולדעת כראב״ד ט׳ .בפ״א מה׳ פרה ה״ז כתב Pלתת שתמשץ א״כ לא אתי כוותי׳ סתם מתני׳ דפרה דתק עלה עלי׳ זכר
הקושיא מפרה המעוברת דנא פסליק מסעם כלה עני׳ סםולה וכבר עמד נזה נחזו״א וניפ״ע כנ״ל עוד תק פ״ב דפרה
זכר וכתבנו בזה בע״ה נסי׳ ס׳ ס״ד ומצאתי בפי׳ ר״ח הנדפס מ׳׳ג נשק פלי׳ פסולה וקשה הא לא משכה וכן שאר כדברים דחשיב
נב״מ דף ל׳ דגרים דהגרד מייתי ראי׳ מעלה פלי׳ זכר על כבעיא כתם נתלה בזנבה נתן טליתו עלי׳ כר לא הזכיר נטלן דנעי משיכה
דלצרכי ולציכה ע״ש אלמא דמיירי בתובעת זכר ומ״מ פסול דהוי יצ׳׳ל דכולהו דלא כהאי תנא עוד שניט בתוספתא דפרה כל עבודה
ג״כ לצרט ומבואר בהדיא דלא כהראב״ד דלהראב״ד אם תובעת שחיינץ עלי׳ במוקדשץ פוסלץ נפרה וג״ז אתיא דלא כמ״ד דמצרץ
זכר אץ זה כלל מלאכה ואמאי יפסול ולדעת הראב״ד י״ל כיץ דעיקר בפרה משיכה לפ״ז ]אך לשי׳ רש״י בלא״ה כאי תוספתא לא אתיא
כוונתו לצרכה אע״ג דממילא נהנה איט פוסל וע״ל ס״ו מה שנכתוב ככאי מ״ד דכא מסיק עול פוסל לעבודה ושלא לעבודה ולשיטת
בזה בע׳׳ה. רש״י זה אינו אלא לתנא דלא ס״ל ג״ש דעול עול כמשנ״ת בס׳׳ב
)ה( ודץ עגלה המעוברת .נתבאר בסי׳ מ׳ ס״ד ודץ נרבפת שם >ע״כ[ ולפ״ז בסוטה מ״ו דפריך אדרב דלא בעי משיכה נפרה
ס״ה ועמש׳> פס בעז׳׳ה. הי׳׳ל לשנויי הוא דאמר ככל הני מתני׳ עוד כקשה נחזו״א פרה
סי׳ נ׳ סקי״ד מכא דב״מ ל׳ א׳ פסחים כ״ו ב׳ הכניסה לרנקה
ד) .א( מה נץ עול לשאר עבודות .סוטה מ״ו א׳ דתניא )גבי ודשה פסולה פירש׳׳י ור״ח דנע״ע מיירי וקשה הא לא משכה
פרה( עול אץ לי אלא עול שאר עבודות מנין ת״נ דכא דישה כייט שמכלכת פ״ג כתבואה אבל לא משכה כלום
אשר לא עלה עלי׳ עול מ״ס א׳> מה ח׳׳ל עיל עול פוסל בץ ונדחק לתת דמיירי בכלי דישה עלי׳ או מה שהולכת ודשה טפח
בשעת עבודה נץ שנא בשעת עבודה שאר עבודות אץ פוסלות מקרי משיכה ע״ש אבל לפ״ד כמאירי כנ״ל הכל מיושב דא״צ משיכה
אלא נשמת עבודה כר ותניא נמי גבי עגלה ככ״ג פול אץ לי אלא בעבודת משאוי אבל נשאר מלאכות דל״ש משיכה כיץ שעשתה
אלא פול שאר מנודות מנץ ת״ל אבר לא עובד בה מ*מ א״כ מה המלאכה הייט המשיכה .אמנם דברי כרמנ״ם לא יתיישבו בזה
איתן סי׳ ט דין עול ומלאכה נחל קעד
שלא לחרוש אלא לשם משאוי דינו כשאר משא כיץ שאץ בדעתו עתה לחרישה ) 0ודעת הר״ש מ( והרא״ש מס וגליון
תוספות )נ ס דעול פוסל בץ דניחא לי׳ ובץ דלא ניחא לי׳ ושאר עבודות אץ פוסלות אלא בדניחא לי׳ ושאר הראשונים
ס״ל דגם בעול בעי דווקא ניחא לי׳ ס והאי ניחא לי׳ י״א דבעינן דוקא ש Tע בשעת מעשה ויהא ניחא לי׳ אבל אם
נודע לו לאחר המעשה אע״ג דניחא לי׳ לא מהני וי״א דאפי׳ אם נודע לו אח״ב וניחא לי׳ ג״כ פוסל)יא( וא״צ שיהא ניחא
לי׳ דוקא להבעלים אלא שיהא ניחא לעושה המלאכה וי״א דצריך דוקא שיהא ניחא להבעלים )יב( ד*א דאץ תלוי לא
בבעלים ולא בעושה המלאכה אלא ברוב העולם אם הוה ניחא להו במלאכה כזו נפסלת )יג( ואם כשיהי׳ כשר יהי׳
ניחא לי׳ אע״ג דהשתא לא ניחא לי׳ משום שתפסל בזה מקרי ניחא לי׳ ופוסל ויש חולקים בזה.
מנודה שאר מנודות אץ פוסלות אלא נשפת מנודה כלומר כשעושה ת׳׳ל עול פול פוסל בץ בשמת מבודה בין שלא בשמח מבודה שאר
לשם פטדה וככא מאי לשם מנודה אינא ד׳׳ל דבשפת מנודה עבודות אין פוסלות אלא בשפת מבודה ע׳׳כ ונאמרו בזה ג׳ שימות
כייט שצריך לאותה מבודה בלומר דניחא לי׳ והכא ניץ דחשוב בביאור נשפת מבודה ושלא בשמת מבודה ,רש׳׳י פי׳ ח׳׳ל שלא
ניחא לי׳ נדפרישית כיינו שפת מבודה ולפי׳ זה פסול בה טל בשפת מבודה ואפי׳ הניחו פלי׳ להקל משאו מידו ולא למשץ,
אנדג דלא ניחא לי׳ וטנד דומיא דפנד מתוקם בשאר עבודות אלא נשפת מבודה כלומר שמנודה זו לצורך היא אבל אקראי בעלמא
וכן טכח כתם נכדיא דדריש גבי טלה כה׳׳ג פכ׳׳ל הרי נתב שהניס שק פלי׳ ולא להוליט אלא אקרי ואותיב לא פסלה מכ״ל
בהדא דלפירושא קמא נשפת מבודה כלומר בשטשה לשם פטדה ונתב מץ נחזו-א פרה סי׳ ב׳ סקי׳׳א ח*ל מלשק רש׳׳י מסוגיק
ובודאי כיק לדברי רש׳׳י בסוטה אלא דלא ניחא לי׳ לומר תירוץ נראה דגם במול בפיק ניחותא דבמלים אלא דסגי בהנית פלי׳
כתום׳ חה שהזכר משמש מחשיב לי׳ לשפת מלאכה ולכך המץ להקל משא מידו ולא הקפיד להניח דוקא מלי׳ ולא אכפת לי׳ אם
כשיטתו במם׳ פרה דבשפת פטדה הייט דניחא לי׳ ומש«נ וכן יניח מל כאת וסה הנחת כטל מלי׳ אינה בשם מבודה ומ״מ בטל
מכח התם נהדיא דדריש גני טלה ככ׳׳ג נראה דרוצה להניא פסול אבל נשאר מנודות בפיק שיניח לשם שימוש שרצוני דוקא
ראי׳ לפירושו דהא גבי טלה פרופה קי׳׳ל דבפי פד שימשוך וס׳׳ל שיכי׳ פלי׳ ובטלה שיכוק למשינתה ונטל אם הניח להקל משאו
דנט שתהא גם כמשיכה ניחא לי׳ דאל׳׳ה אינו פוסל וא׳׳נ מ׳׳כ נשפה שהיא מה^:ת כוי טיחותא במשיכתה אף דלא חשב לשם
טירי דהוה ניחא לי׳ המשיכה א״נ היינו בשפת פטדה שרצה מבודה כיק שלא נתן אלא להקל משאו פכ׳׳ל ומפ׳׳ז כקשה שם
שתמשוך ואיך יתק שלא נשפת מנודה דפוסל גני טל ]ובאמת )בסקייג( מל מרי כחוט בפסחים כ׳׳ו ב׳ )ד׳ה מלה( גבי הא
רש׳׳י דקדק וכתב ולא למשוך והיינו משום דאם רוצה למשוך אץ דאמרי׳ שם )גבי פרה( פלה מלי׳ זכר פסולה כתבו התוט והא
לך שפת פטדה גדולה מזו[ וא״כ אמאי פוסל אפ״כ דהפי׳ נשפת דאסרי׳ בפ׳ ט׳פ טל פוסל נק בשמת מבודה ובק שלא בשמת
פטדה כיינו דניחא לי׳ ושלא בשפת פטדה כייט דלא טמא לי׳ עבורה שאר דברים איק פוסלק אלא נשפת מבודה מה שכזכר
ופול פוסל אפ׳׳ג דלא ניחא לי׳ כלל בהא וליישב דפת רש׳׳י ד׳ל משמש בה משיב מבודה ותמה מרן מאי קשיא להו הא רש״י
י׳׳ל דס׳׳ל לרש׳׳י דא״צ שהמשיכה תהא ניחא לי׳ אלא ניץ דככנמה מפרש דניחא לי׳ נהך פטדה לשם מבודה וא״כ ככא דניחא לי׳
הוה ניחא לי׳ אפי׳ משכה מטלא אח״כ פוסל והא דילפי׳ טנד אמאי לא תהא פטדה ואי כפי׳ כר׳ש )יבואר לקמי׳ נע׳׳ה(
חטא דפבד איט אלא פל מיקר כמלאכה ולא פל כמשיכה ולק דמפרש בשפת מבודה כיינו דמחא לי׳ א״כ כרי ניחא לי׳ לכן
פוסל בטל אפי׳ לא רצה שתמשוך ואפשר דגם נשאר מנודות א*צ פי׳ מק שם דהתוט מפרשים כפי׳ הרמנ׳׳ם בשפת מבודה כיינו
שתהא ניחא לי׳ כמשיכה אלא כיץ דהוה ניחא לי׳ תחלת כמלאכה שפשה מנודה שחפן וס׳׳ל לכתוט דמה שפלה הרי פדיק לא
סגי ובלבד שתהא נשפת מלאכה דהייט שירצה לילך לפשות בה משה כמלאכה והשיטש מצט לא משיב מלאכה ומטלא לא תפסל
כמלאכה לשם מלאכה ונסשר׳ת לטל .וטה נעמוד נ״נ פ׳׳ד כרא״ש ולכך תירצו דכשיטש חשיב מלאכה ואפי׳ אק שיטש מלאכה מ«מ
בתוספותט נפ׳ ט׳ע שנשתבש הרנה בדפוס ח״ל שאר פטדות כפלי׳ נשפת שיטש מקרי פלי׳ בשפת מבודה מ׳׳ש ,ולפר׳ד דוחק
]איק פוסלות[ אלא נשפת מנודה ותימא הא דתק במם׳ פרה גדול לומר דהתוט הקשו נסתמא ולא כתבו דלפדש׳׳י לק״מ וטד
וטיתי לה בט אלו מציאות פלה ]פלי׳[ זכר פסולה כתם מאי מתום׳ כרא-ש נפ׳ נדע כקשה ג״כ כן )ולק׳ נפתק נע׳׳ה לשוט
שפת טודה איכא וי׳׳ל בשפת מבודה דקאמר כייט שצרץ לאותה ולכן מסיק כפי׳ כד׳ש ולא משמע כלל דממיקרא הוה מפרש נפי׳
מלאכה כלומר דניחא לי׳ ופלה פלי׳ זכר דמשיב ניחא לי׳ כיץ כרמב׳׳ם ולא הזכיר מפירש׳׳י כלום ודלדידי׳ לק״מ ולא הוצת לחדש
דבשאר פרות הוה טחא לי׳ ]נככי[ ואט׳ג דלא ניחא לי׳ בפרה כפי׳ כר׳׳ש וגם כפי׳ דכתוט אזלי כפי׳ כרמב״ם לא הבנתי היטב
משום דמפסיל בככי וטד אי לא מפסלא הוה ניחא לי׳ ומפסלא דממ׳׳נ אם כשיטש לא מקרי מלאכה כ׳׳ש דההכנה לכשיטש לא
ופ״נ כ״ג גבי ט׳ע ]דקאמר נץ בשפת מנודה כר ודרשי׳[ טבד מקרי הכנה למלאכה ולמה לכו להתוס׳ להקשות מכא דשאר מנודות
חטא דפבד מה פבד טחא לי׳ אף עובד דטחא וטל פוסל דאט׳ג אץ פוסלות אלא בשפת מנודה הו׳׳ל להקשות דעדיפא דכאן אץ
דלא ניחא לי׳ והכי איתא נירו׳ אשר לא טבד בה לדפת אשר לא פטדה כלל לק נלט׳׳ד דהתום׳ והראשונים פירשו כפירש׳׳י דנשמת
משכה נטל בין לדפת נץ שלא לדפת כדאמרי׳ פכ״ל בתיקונים פטדה ’פירושו כפשוטו נשפה שהוא טסק בעבודה והולך למשות
קצת ]וכסת נדפס מחדש תום׳ כרא״ש פל סוטה מכת״י וראיתי בה שום מלאכה ושלא בשפת מנודה כנונה שאץ רוצה למשות בה
מתוקן שם הרבה מהתיקונים[ והנה כונתו טאה ככל כדברי הר׳׳ש פתה פטדה לשם פטדה רק במקרה מדמנה לפניו כפרה והניח
משנן הנ״ל ומה שהביא וט׳כ ה״נ גבי פ״פ כר טנתו להביא ראית פלי׳ ואפ׳׳ג דדחא לי׳ כפת להניח עלח נדוקא ונונתו להניח מלי׳
הר״ש דגני פ״ס ט׳כ הפירוש בשפת טודה דניחא לי׳ וכמשכ״ל כיץ שאץ רצונו שיהא ^1ם מבודה שכרי לא כלך פתה לפשות
^) Vי yודרשי׳ מונד חטא דפנד ט׳ מסר כאן דהייט דוקא נשאר פטדה מקרי שלא בשמת מנודה דהיינו שלא לשם מבודה ולכך
מנודות ולא נטל והנה מהאי ירר דהביא כרא״ש אץ סחירה קשיא לכו לכתום׳ מעלה פלי׳ זכר מהי דניחא לי׳ ט׳מ לא מדיף
לפידש״י ז״ל דשפיר מצי רש״י לפרש דנם כונת הירד דמרל פוסל משלא נשמת עבודה שכרי לא רצה לפשות בה פטדה אלא שראה
אפי׳ פלא לדעת כיינו שלא כיון לשם מנידה ולא היתה הנהמה שפלה פלי׳ זכר והי׳ מרוצה מזה וט׳ז תירצו דכיץ שהזנר משמש
עומדת מנשיו למנודה אלא הניח להקל מדאי ושאר מנודות נ ט זה נקרא ג״כ נשמת פטדה ומצאתי בפז׳׳ה כמפט מפורש כדברינו
דוקא לדפת הייט שיכוץ נשם מבודה וכמפכ״ל אבל אץ לומר בשטמ׳׳ק ט׳מ ל׳ א׳ בשם תום׳ שאגן וז״ל וא׳׳ת דבפ׳ נתרא דכוטה
דבאמת הירד דרפא אחריתא היא וכפי׳ הרא״ש דטל פוסל אפי׳ אסרי׳ מה ת׳׳ל מול טל פוסל בין בשפת מבודה ביי שלא בשעת
קעה איתן סי׳ ס דין עול ומלאכה נחל
וכמשכ״ל דפול פוסל דוקא נשפת ענודה היינו בשפה שפוסקת ^ ייחי* לי׳ ובגיי יידן מיירי נמילחא אחריהא וכדפירש״י ושני
בעבודה ושנפלוה לעבודה ולפ״ז אין לנו הכרח דנפינן טחא לי׳ החילוקים אמה לשיסח רש׳׳י חס לא יסכן דע״כ ס׳׳ל לרש*י דפול
דאפשר דנשפת ענודה פוסל אפי׳ כי׳ שלא לרצץ הנפלים או ג״כ נפי דניחא לי׳ מדכחב דגפול פוסל אשי׳ הניח לסקל משאו
כמש׳> החום׳ בפסחים כ׳׳ו ב׳ דמה שהזכר משמש עמה חשיב ילא קאמר רבותא פפי דאפי׳ נפל פליו פול מאליו או הונח בלא
נשפת עבודה ואפשר לומר חה פוסל אפי׳ שלא לרצץ ולהכי איצטריו טנה ג״כ פוסל ופ׳> דס׳׳ל דגם בפול בפי דניחא לי׳ ]אלא והמשיכה
שפיר למילף מעגלה וזה ראי׳ ג״כ למה שפירשנו לפיל בדפת רש׳׳י א״צ שתהא ניחא לי׳ נמשכ׳׳ל ובזה אק חילוק בק פול לשאר כבודות[
ז׳> אך בשפמ׳ק מצאתי שם בשם גליץ תום׳ ח׳׳ל וא׳׳ת למאן ״ו אפשר דבאמת הירו׳ מתפרש גם לרש״י כפי׳ הר׳ש והרא״ש
דלא יליף התם נם׳ נתרא דסופה ג״ש ויליף שאר עבודת נפרה אלא דס״ל כיון דהבבלי לא מייתי כך דרשא ש״מ דלא ס״ל ולא
מאשר פלה מ״מ מנ׳׳ל דנפיק ניחא לי׳ וי׳׳ל דמסתמא לא רינה יז״׳ל pאבל אק לומר דהירו׳ מיירי מדץ כמשיכה דבפול נכי
הכתוב שאר עבודת אלא בדניחא לי׳ דומיא דאשכ^ בנצלה אבל ינפי דליהוי ניחא לי׳ מיהו המשיכה א״צ שתהא ניחא )י׳ אבל
עול פוסל אפי׳ לא טחא לי׳ כדאמרי׳ התם א״כ למה נאמר עול שאר מלאכות נפי שגם כמשיכה תהא ניחא לי׳ דכא נתר הכי
לומר לך דפול פוסל נץ נשפת ענודה בץ שלא נשפת עבודה עכ׳׳ל ייליני אמוראי אי נפי כלל משיכה בלדפת ופוד דכא מסיק בירף
הרי מבואר נהדיא דמם׳ כהר׳׳ש דפי׳ שפת ענודה היינו דטחא לי׳ גם בפרה pובפרה א«צ כלל משיכה ופ״כ כסש׳׳כ ופי׳ מה שנכתוב
ואפפ׳׳כ הקשה מנ׳׳ל דנפיק דחא לי׳ ד׳׳ל נפ׳׳א דבאמת אי לאו להלן בדפת כמאירי בפ׳׳ה .שיפה ב׳ היא שיפת כר׳׳ש נפ״ב דפרה
קרא דפובד דומיא דפבד לא הוה ידפנא היכי למדרש קראי דפול מ׳׳ג שכ׳ פל דברי כתוספתא שם הפול פוסל לפנודה ושלא לפנודה
ושאר עטדת דמר׳ל לומר דמהני כה׳׳ג היכי שלא פשה מלאכה כדדרשי׳ בם׳ נתרא דסופה א״כ מה ח׳׳ל פול פול פוסל נק נשפת
אלא דכשתא דכחיג נטנד משמע מיני׳ למדרש דבשאר עבודת מתיב מבודה יק שלא נשפת פבודה שאר פבודוס אק פוסלות אלא נשפת
עובד משמע לרצוט ונפול דכתיב משכה משמע אפי׳ שלא לרצוט עבודה כלומר כשעושה לשם פבודה וכייט היכא דניחא לי׳ כדאשכ^
ו pמשמע נהדיא בירר דמדשינתה התורה לכתוב גבי פול משכה נעלה עלי׳ זכר ]ר׳׳ל דר׳׳י קאמר דוקא כפלכו ואפי׳ רבק לא
וגבי מלאכה עונד דרשי׳ פול פוסל לדעת ושלא לדעת נו׳ וא״כ פליגי אלא משום דמסתמא מחא לי׳ וכמפורש ננ׳׳מ ל׳ א׳[ אבל
שפיר הקשו הראשונים דגני פרה דלא כתיב הט קראי מי׳ל למדרש ייל פסול אT׳ג דלא דמא לי׳ ועובד דומיא דפבד מתוקם נשאר
הכי וע׳׳ז תירצו דגילוי מילתא בעלמא הוא ,ואיכא למידק אץ■ ענודות דלאו פול וכ׳׳כ שם נמ׳׳ד גבי פלה פלי׳ זכר והא דקאמר
כתב הר״ש דלפי׳ שאר ענודות נג׳׳ש דפול עול הא האי תוספתא בסופה דשאר פבודות אץ פוסלות אלא נשפת פנודה לא קשיא
שמניא הר׳׳ש ט׳כ לית לי׳ ג׳׳ש דפול פול דכא קתני בה מס־ל מידי כדפרשי׳ לפיל דשעת עבודה הייט דניחא לי׳ וכוונתו כמו
פוסל לפטדה ושלא לעבודה ובסופה מ׳׳ו א׳ מבואר נסוגיא לפירש״י שכבאט לפיל בשם תוס׳ שאת והרא׳׳ש ד׳ל והביא ג״כ ראי׳ מכירו׳
דמאן דאית לי׳ כאי דרשא דפול פוסל נשפת ענודה ושלא בשפת ימול פוסל לדפת ושלא לדפת שאי פטדוח אץ פוסלות אלא לדפת
עבודה ליה לי׳ ג׳׳ש דנטל נטל ]והארכט בזה נס׳׳ב בע׳׳ה[ וא 7 יס׳׳ל דהיינו דרשא דנבלי וכתב פוד שם כר׳ש בשביל שתינק ותחם
כ׳ הר״ש דהאי ברייתא אית לי׳ ג׳׳ש וצ׳׳ל ע״נ דהד׳ש לא מפרש פסולה נפ׳ אלו מציאות מפ׳ משום דכתיב אשר לא פובד בה מ׳׳מ
נסוגיא שם כדפירשי׳י אלא ס׳׳ל דגם מאן דאית לי׳ ג׳׳ש שפיר יאע׳׳ג דהך ברייתא מיתטיא גבי פרה וההוא קרא גבי פ־׳ע כתיב
מצי סבר דרשא דפול פוסל שלא בשפת עבודה ואפ׳׳ג דלאו .ג׳׳ש הא ילפי מהדדי נג׳׳ש דפול פול בם׳ בתרא דסופה ואפי׳ למאן
מופנה היא כמו שהארכט לפיל נס׳׳ב ליישב לדעת כרמב׳׳ם ז׳׳ל ילית לי׳ ג׳׳ש דלץ 0התם שאד הפבודות שפוסלות בפרה מגופה
דט׳ל ג״כ הכי 1״ש א״נ הר׳ש רוצה ליישב רישא דברייתא דע״מ דפרה דכתיב אשר לא פלה פלי׳ עול מ׳׳מ סברא היא דלא אתי
שתינוק וחידש אליבא דכו״נג שיסה ג׳ היא שיפת כרמב׳׳ם ד׳ל קרא לרבדי שאר ענודות אלא בדטחא לי׳ כדאשב^ נפגלה פכ׳׳ל
ח׳׳ל נפ׳׳א מפרה אדמה ה׳׳ו יתירה פרה על הקדשים שכפבודה והקשה נחזר׳א שם סקי׳׳א וז׳׳ל ויש לפי׳ נמש״כ ר׳ם שם דמאן דלא
פוסלת בה שנא אשר לא פלה פלי׳ נטל ונפ׳׳ע אומר אשר לא ילץ< ג׳׳ש יליף פרה מעגלה מסברא דבפיק דחותא והא בפרה
נטבד בה אשר לא משכה בנטל מה פיל כאמור בנצלה פשה שאר גופי׳ דרש כאי תנא א״כ למה נאמר פול פול פוסל בץ בשפת
עטדות כנטל אף עול כאמור בפרה יפסול בה שאר ענודות כעול ענודה כר א׳׳נ מבואר דשאר עבודות בפיק ניחוסא ולפירש׳׳י
אלא שהנטל פוסל נץ בשפת ענודה בץ שלא בשפת עבודה ושאר ג״נ מוכח דבפיק ניחותא פכ׳׳ל ולכאף איכא למפרך פפי אמאי
עבודות אץ פוסלות אלא נשפת פטדה כיצד קשר פלי׳ כפיל אע״פ איצפרין כלל עובד ממיא דפנד הא ילפי׳ לה מדכתיב עול למדרש
שלא חרש בה פסולה הכניסה לדוש אינה נפסלת עד שידוש בה דעול פוסל אפי׳ איט מכוץ ושאר ענודות פד שיכוין וי׳׳ל דאיצפריר
piכל כיוצא סה עכ׳׳ל ובפ׳׳י מרוצח ה׳׳ג כ׳ וז׳׳ל כל כעבודות למדרש דאפי׳ לא פשה נעצמו אלא דמחא לי׳ ג׳׳כ מהט דאל׳׳ה
פוסלות את כעגלה נמו שפוסלץ בפרה אדומה שנא׳ אשר לא כר׳א דשאר עבודות בפי מד שיעשה נעצמו ולהכי איצפריו
נטבד בה ולמה נאמר נטל אחר שנא׳ אשר לא עובד בה שהוא למדרש מעובד דומיא דפבד דאי לא ניחא לי׳ ג״כ מהני וסה
טלל הפול עם שאר פטדת שהעול פוסל בץ בשפת מלאכה בץ מיושב קושיתו ג״כ דנג׳׳ז כי׳ קשה להר״ש מנ׳׳ל גבי פרה דסגי
שלא נשפת מלאכה ניץ שמשכה בטל פפח נפסלה אפ״פ שלא נטמא לי׳ אימא דבפי דקא שיעשה ממש בידם ונד׳ז כ׳ דילפי׳
מרש בה ולא עשה בה מלאכה ושאר ענודות אץ פוסלץ פד שפת מגיש דפול פול א״נ גילוי מילתא בעלמא הוא דטמא לי׳ מקרי
מלאכה עכ׳׳ל וכ׳ במזו׳׳א שם סקי״ג וז׳׳ל ובפירוש שפת פטדה ושלא שעושה נעצמו וכן מדויק לשץ הר״ש שד דלא אתי קרא לרבמי
נשפת פטדה אץ רבט מפרש כפי׳ ר׳׳ש דכתב נכדיא דפלה כטל שאר עבודות אלא נדדחא לי׳ ג״כ מקרי שפשה מלאכה וכן
מפצט לא לרצוט איט פוסל וגם אינו מפרש כפירש׳׳י אלא מפרש משמע מריש מריו שהתחיל בפ׳ אלו מציאות מפ׳ ט׳ ע׳׳ש
דאם הפלה טל ט׳מ לחרוש ואץ לו חפן בנשיאתה את הטל אלא יסה טחא ג»כ דלא אמרי׳ בענץ משיכה גילוי מילתא בעלמא
בשביל כחרישה נטל נפסלה טד ונשאר פטדת כה׳׳ג אינה נפסלת היא רניל qפרה מעגלה וכן לפנץ שאר עבודת איצפריך קרא לכל
אלא במלאכה טץ נתן פלי׳ כלים בשביל להוליכם אינה נפסלת פד מי ולא ילפי׳ חד מחברי׳ וטמא דגילוי מילתא הוא אבל לפ׳׳ז א׳׳ש
שתמשך נתן פלי׳ כלים שינוחו פלי׳ נפסלת טד ואם קשר עלי׳ כלים ירק כאן כיץ דפצם הדנים כתובים בהם ודק לפנץ ללמוד מה
המשמשים לדש וכיר׳ב אינה נפסלת אפי׳ במשיכה פד שיתחיל לדוש החילוק נץ פול לשאר עבודת נזה ש ^ ילפי׳ בגילוי מילתא דמה
וזה נראה טנת רנט נמש׳׳כ ככניסה לדוש אינה נפסלת עד שידש גני עגלה א״צ נשאר ענודות אלא דניחא לי׳ אף נפרה סגי נניחא
בה וכייט בנתן פלי׳ מקלות לדוש דאל׳׳כ מה פנץ זה לפבודה אץ לי׳ בשאר עבודות אבל התום׳ בנ״מ ל׳ א׳ הקשו נאמת מנ׳׳ל
כאן pמחשבה לעבוד פכ׳׳ל ומה שתמה שם טד ע׳׳ד כרמב׳׳ם דנפיק דניחא לי׳ גבי פרה למאן דלא ילץ< שאר עבודת בפרה
בה׳ רוצח ע׳׳ל סיב שיישבט נט׳ה דהרמב׳׳ם פוסק דנט׳ע לא בט מעגלה משום דכתום׳ לא אזלי נשיפת הד׳ש רק נשיפת רש׳׳י
איתן סי׳ ט דין עול ומלאכה נחל קעו
בכל עבודות אלא דהרמג׳׳ם לא פסק כרב pנשאר עטדות א׳׳ל מטינה מואר עבודות pנעיל ע״ש כטעם באורך .וצ״ע לדעת
כלל משיכה .וקשה שהרמנ׳׳ס כתב בה*י פירש מליחו פלי׳ לטשאה הרמב״ם אין יתפרש כירו׳ בפ׳ ^פ פול פוסל נדפת ושנא לדפח
פסולה וסשמפ דפסולה מיד ואמאי מ׳׳ם מכטח פלי׳ ^ דישה שאר פבודות אץ פוסלות אלא לדפת וי׳׳ל דהרמב״ם ס״ל דבאמת
דאץ טסל עד שתמש משום שאץ לו תומלת מהמלאכה פד שתתסיל הירד פליג פל הבבלי ודריש דרשא אחריתי אך מדלא מייתי לה
גהמלאכה זה״נ כרי אץ לו חוסלת עד שתתחיל ללכת ד׳׳ל דנאמם בבבלי לא קי*ל נן ,א׳׳ג יפרש הירו׳ נשיפתי דה״ק פול פוסל לדפת
ר׳ל שכתחילה ללכת משהו א*נ לנסאה אץ כטנה שתוליכט ממקום ושלא לדפת היינו בץ שנפשה דפתי שרצה דהיינו שחרשה בו ובץ
למקום אלא לנושאה ד׳ל שיהא מונח פלי׳ נמצא דלאלתר נכנה שפדיץ לא נפשה דפתו דהיינו שלא חרשה פדיץ ושאר פבודות
א״נ pלחלק דכיץ שהסוע^ היא מה שיהא טנח עלי׳ אפ*ג אץ פוסלות אא״נ נפשה דפתו מיהו פלוגתא דר׳ יונה וד יוסי
דרצוט שתפנירט ממקום למקום 5ר׳מ כנר התטל כמעשה במה דפליגי בתר הני אם בפי משינה בלדפת pלקיים בדוחק■ לפי פי׳
שטנח פלי׳ אבל כשהדם ^׳ כלי דשה עדיץ לא פשה כלום מהססולה זה דאיך משנחת לה שחרשה ולא משנה ושמא לא משנה טפח
שרוצה שתפשה אלא שזו מרס שיקל פלי׳ המעשה אידכ לפשות אבל קאמר וצ״פ ולנן יותר ננץ דהירו׳ פליג בזה ולא קי׳׳ל נוותי׳ נכא.
הוא חילוק דטק ויזמר נכון מה שכתבנו ^דם ,ובמאיד ס׳ מ׳־פ ונראה ראי׳ לפי׳ כרמנ׳׳ם ז׳׳ל מלשץ כספרי ם״פ שופטים וז׳׳ל
כתב ודל מד׳מ נשתנה הסול משאר ענודות שהטל טסל מ אשר לא פובד בה נל פבודה ומנץ בפול ת׳׳ל אשר לא משנה נפול
בשעת ענודה נץ שלא בשפת עבודה ר*ל שאם קשר עליק פול נ׳׳ה הגירסא לפנינו ולשיטת שאר הראשונים צ׳׳ל שיש נאן חיסור
אנד׳פ שלא חרש פשוא :נפרה סיד ובעגלה במשיכת מפח ולשץ לשץ ור׳׳ל מנץ לרבות פול דאפי׳ שלא בשפת פנודה פוסל תיל
תלמוד המערב סו טל טסל ^ pעת pשלא לדעת ר*ל שלא נו׳ ונ״פ רנט כלל שם אבל לדפת כרמנ׳׳ם ד׳צ יתפרש נפשוטו מנץ
כיק לחרוש אלא שבאקראי הניחה לשם כנץ שהי׳ טשאה נ מז שנם פול פוסל אפ״פ שפול לבדו אינו מלאכה אלא כננה למלאכה
ומניחה שם לסקל משאו ושאר ענחזת דוקא נשפת פבודה ר׳ל דכהיג אץ פוסל בשאר פבודות תיל אשר לא משכה נפו^ אלא
שאם הכניסה למש איק טסלות פד שיתחילו במלאכה Pבכל שיש לפי׳ לדפת הרמב״ם איך יתפרש הירד דפול כי׳ בכלל ויצא
העבודות ולשץ תלמוד המערב סו ושאר כעטדות לדעת אץ שלא ק ככלל לחידושו ואין הי׳ פול בכלל וכלא פול לבדו איט מלאכה
לדמם לא עכ׳׳ל ולנאו׳ דבריז סמוכים שפתס בפי׳ כרמב׳־ם וסיים ומהיכי חיתי דפול יאסור אם לא נכתב נפימש וי״ל דהTף ^זיטתו
בפי׳ יש׳׳י ולפי כנראה בדבריו w 1בנס׳ דיק כפי׳ החמ׳׳ס דהסילוק דלית לי׳ דרשת הבנלי דפול פוסל שלא בשפת מנאנה כמשכיל וסיל
אם פסח במלאכה שרוצה או לא אבל בירו׳ מפרש כפירש׳׳י דלשץ דבאמת גם פול אץ פוסל פד שיתחיל בו מעשה כחרישה אי שיהא
היידשלט שלא לדעת לא משסע לי׳ כט׳ הרמב׳׳ם )ולא דחא לי׳ ניחא לי׳ בהנחת מפשה כפול פצמו כנץ■ שתתרגל בפול וכדומה
מש׳׳כ לפיל ליישב( ולכך פירשה ספמזדיי וס«ל דשניהם אפס לדינא )פי׳ שבת גיד ב׳ רשיי דיה נר נירא( וא״כ זה בכלל שאר פגודות
וכ*נ מדבריו נפסמים כ״ו tteכפסיק אלא פי׳ כרמב׳׳ם ע־׳ש ופ״כ נא יצא ק ככלל אלא לומר דפול פיסל אך שנא ל ד ^ פייל
מיהי יל** ליז אפשר להזש ס כמשוש מימור טל ושמא סרווייהו דהימ׳ גיכ מודה דהנחת כעול לבד פוסלת אנא דסיל דלא צריך
משממותא ז ^ א ויוסר נכון דאין כונש המאירי לפסוק כב׳ כפימשים קרא להכי דפשיפא דכהנחה גופה סשיבא פבודה כיץ דגיחא לי׳
ובאמת ס״ל דהבנלי והייו׳ פ 4גי 0כ ולא הניא כירו׳ אנא לפרשו בה והיה בכל פנודה נגץ הניח הכלי דישה פלי׳ כיץ דרצוט נזה
אבל להלכה קי״ל כהבנלי ולכן מזימשיו לפסחים לא הביא אלא פוסלה וא״צ קרא להכי ולק אוקי קרא לאשמפי׳ ד^( נפי לדפת
פי׳ הרמב׳׳ם דכוא כהמלי למדי׳ .עלה בידיט מכל כר׳ל דשיפת נפול וסיל דאיצטרין קרא לפסול פוג אפיג שאיט אנא הכנה
רש׳׳י ותוס׳ כט הנראה דהמילוק נץ טל לשאר עבודות טסל לעבודה ונשאר עבודות ככיג באמת איט פוס^ ובתוספתא דפרה
אט׳ כנים להקל משאו ]ופיוזשו או כדפס כחזף׳א ד׳ל או כמש׳׳נ איתא כפול פוסל לעבודה ושלא לעבודה ויש ליישב לשץ זה לכל
לטל ט׳ש[ pאר מנודות מקא אם מכוץ להניח פלי׳ בשפת עבודה. כפירושים דלדפת רשיי הטנה שלא לעבודה שהניח להקל משאו
תפת הר׳׳ש וכרא״ש וגליון טס׳ דטל טסל אפי׳ לא מב^ ושאר ולדעת כריש שלא בטנה ולדעת כרמביס שלא לעבודה כיינו שפדיץ
מלאטס עד טתטץ ,ודעת הרמנ׳׳ם והמאירי דטל פוסל אפי׳ לא נעשתה כעבודה שחפן בה ,ויתק לדעת כרמבים דהא דטל
לא פתח בחרישה ושאר ענודות דוקא אם התחיל כמלאכה שרצוט טסל מדץ טל איט אלא כשנותט פצי׳ נדי נחרוש בה אבג אם
שיעשה ולדעת כחזו׳׳א גם התוס׳ ס׳׳ל כן. נותנו פלי׳ משום שרוצה להיל 7את כפול ממקום למקום אפשר
)ב( יש סה ג׳ שיטט מבוארים טלן נחזו׳׳א פרה סי׳ ב׳ ונתבאר שאץ נזה דץ פול אלא דץ שאר עבודות דלאו משום טל פסני׳
לטל נט׳ה. לי׳ אלא נשאר משאוי בעלמא ונ״מ לפימ שביארנו בסיב דלדפת
)ג( דעת רש׳׳י כר .בסוטה מ״ו א׳ וכבר נתבאר נט׳ה וכתנט הרמבים א״צ משיכה אלא בטל ולא בשאר עבודות אינ אס נתן
שגם דפס כתום׳ כרש׳׳י. פלי׳ כטל לשם משאוי יפסול אפי׳ בלא משיכה טפח אלא מיד
) (7ודעת כרמב׳׳ם כר תתחיל לפשות בעבודה שחפץ .כייט שתמשוו דלא גרע משאר פטדות ולא שייכא הא לפלוגתא דר׳ יונה ור׳ יוסי
ספח למאן דאית לי׳ דבט משיכה ט׳ל ס-ק וד כרמנ׳׳ם ניחשלמי דהם פליגי אם נתן פלי׳ כפול לשם חרישה אלא שהי׳
הם נפ׳׳א מפרה כ׳׳ז ונפ״י מרוצח כ׳׳ג וכבר ביארט נט׳ה וכתבט שלא מדעת או מדעת בזה ייל דנזה״נ דטל אץ פוסל אלא במשיכה
דגם דפת המאירי ק ,ודעת החזו-א דגם דפת כתום׳ ק ונתבאר אבל נשנוחט בתורת משאוי אץ עליו pט^ ומ״מ ייל חה תטי
ככל נט׳ה .ונמדמ תנאים ם״פ שופטים אי׳ כלשץ כרמב׳׳ם אך בפלוגתא דד יונה ור יוסי אבל אץ לנו הכרח איך פסק כרמב׳׳ם
כידוע הפתק כמסדר הרבה דברים מהרמב׳׳ם ,ונמאטי פסחים בזה דמש״נ כרמנים דנט משינה זהו כשנותנו בתורת פול לחרישה
כ׳׳ו ב׳ כתב ח׳׳ל ומ*מ מטרה משיכת טל ר׳ל משאוי שפל•׳ משאר אבל כשנתנו בתורת משאוי בזה לא דבר הימב״ס ואפשר דאיצ
פנוחס שהטל כל שמשכה נו אע*פ שלא מרשה בו ולא עשתה מ משיכה ,ולדעת כרמבץ ויתר כראשונים שביארנו בסיג דס׳׳ל דדץ
שום מלאכה פסולה ושאר עבודות איק פסולות אלא בשפת מלאכה משיכה לא שיין אלא במשאוי ולא בשאר עבודות יהי׳ כדץ להיפן
פכ׳׳ל והגה מש״כ משיכת טל ר׳ל משאוי שפלי׳ משמע לכאף דס׳׳ל דכשטשאו בתורת משאוי אז צריך משיכה מפח אבל אם חרש בה
דכל משאוי דנה כטל סה ולא אתי למעוט אלא שאר פנומת אז יפסול מיד לא משום הטל pמשום כחרישה דפוסל נמשהי
שאינם משאוי אבל לא יתק כלל לפרש ק בסוגיית הגט סוסה מ׳׳ו וצייע נזה ולפ׳׳ז מוכרח דפ׳׳כ הרמב׳׳ם לא ס״ג סברת הראשונים
א׳ דמבואר להדיא דפודה של שקץ דהייט משאוי הוא נ כ ע שאר כנ׳׳ל דאל׳׳כ למה כתב דאפי׳ חרשה )חה קורא נשפת עבודה(
עבודות ולא נכלל טל ומטלא סה אץ פוסל אלא נשפת מלאכה אץ פוסל פד שתמשוך טפח תיפוק לי׳ דהחרישה בעצמה פוסלת
ט׳ נסוגיא וע״כ דכונתו נמש*כ משיכת טל ר׳׳ל משאד שפלי׳ במשהו אט׳כ דלא סי׳ל סברא זו אנא פול נ ט לטלם משיכה ספח
הייט שהטל הוא המשאוי שפלי׳ אט׳ג דעדיץ לא חרשה ט ואץ וה׳׳ה שאר ענודות לרב דאית לי׳ בנמ׳ דגם בהו צדן משיכה הוא
קעז איתן סי׳ ס דין ערל ומלאכה נחל
שייך פל להבא ור יהודא ס׳׳ל דנונה פל הפנר לטלם לא מכני ®יסל אלא יטוס כמשאוי ספלי׳ מיהו לעיל כחגנו לדפת כרמב׳׳ם
אס לא יכוק גם להבא חכו דקאמר ר׳׳י א״א שלא לשמוח נלומר אם משים כפיל לשם חרישה אבל אם משים לשם משאוי
מהשמחה ששמח בכל פפם על מה שפבר אץ ראי׳ שרצונו סה להבא ״ישא את כפול דט כשאר פגודות דאין פוסל פד שתתחיל למשיו
והנונה פל מה שפבר לא מהד אלא אם פשה מפשה זה מוכיח י״ל דגם כמאירי כונתו שניתן לחרוש אלא דמ״מ פתה אין בזה
שיש לו כונה גם פל להבא וכ׳׳ה אם בהדיא מחשב פליק פל לכנא ״לא משיכת משאוי אנדג שלא כי pנזכ .ובפרוך כשלחן חו״מ סי׳
דג״כ מכגי אלא דשמחה לחודה אינה ראי׳ בלי מפשה ומנטלא הכ״ה סקנדח כ׳ דגם דפת הרמב*ם כדפת הדי ונדחין לפרש
פשיסא דלא מכני הכונה אלא אם פודהו הסל פליק דאז מהני ייייייי א Tיתפרש לפי מריו מרי כרמנ״ם פ*א מפ׳
ככונה פנ״פ פל להבא )והוי כסופו לרצץ פי׳ ריש מכשירץ( אבל סי־כ שכנאט לפיל ע׳׳ש וגם לא ירדתי לסוף דפתו שם ע״ש.
אם נגבו דלא שיין ככונה פל להבא ופל לשעבר לא מהד מיד )ר!( ונראה דאם כניח כר .ולדפת כרמג׳׳ם שפסק דבשאר פגודות
ולכן אץ מכשיר ]ומה שכגמ׳ נב״מ כפחק הלשק טדהו כסל א׳׳ל משיכה פפח כמשר*ת נס׳׳ב יפסול סיד ולדפת
פליק ושמח ככונה ג״נ כיץ וחשב נהדא וכדאי׳ כלשץ בתוספתא[ כסינריס דנעי משיכס פפח כשאר פגודות כ״ג יצטע משיככ
ובזה מיושב נמי סוניא דנ״מ נ-ב דמייתי ראי׳ מדד׳י דמדרנק פפח וכבר נתבאר ככל גסק״א גפזה״י.
לא מצי לאתדי ראי׳ דאינהו פשיפא דס׳׳ל דהשמחה פל מה שפנר wודעת כר׳׳ש .גפ״ק דפרה ובתום׳ שאנן נשפנדק נ-ס 4א׳.
נ׳׳נ מכד דדרשי ני יתן דומיא דכי יותן אן סל לשעבר אבל מדר׳׳י מ יהרא״ש• גתוספותיז ס׳ פ«פ מובא לפיל.
בפיר מייחי ראי׳ דנהי דס׳׳ל דמחשבה אלשפבר לא מכני מ׳׳מ אי ^ וגליין תום׳ .נשסמי׳ק ב״מ ל׳ א׳.
יאוש שלא מדעת כוי יאוש סיכוי כמחשבה דלנתחלה דאיגלאי מילחא ל״( דעול פוסל כר .נתבאר לפיל אבל שאר כראשונים ס׳׳ל דגם
למפרע דמפיקרא נמי הד ניחא לי׳ ומשני שאני ככא דר׳׳י נמי דריש כי נפיל נפי דיקא מחא לי׳ כ׳׳כ הרמנים נהדיא גני פרה
יחן דומיא דני יותן וס׳׳ל דני יתן גלי דכנא נפי מחשבה ממש לפני יש״א מפרה כ׳׳ז שפלה פלי׳ נטל מאיליו אם לרצונו פסולה נר
כמעשה ולא מהד גילוי דאח׳׳נ ורנק ס׳׳ל דדרשי׳ ני יתן דמיא כמאירי נפסחיס נ׳ץ א׳ פלה פלי׳ נטל מאליו אם לרצוט
דני יותן דמכני אפי׳ גילוי דעת דאח׳׳נ דגיחא לי׳ ולא ממפס מסילה ואם שלא לרצוט נשרה וכ׳׳ג מדנרי רש׳׳י נסופכ מי׳ו א׳
רק כיכא דא כי׳ לרצץ כלל אבל רצון דאח׳־נ אפי׳ ע ט מהד ולכן דנפי דוקא לרצונו אלא דס׳׳ל דלהקל משאו נסי מהט.
השמיטו כרמנ׳׳ם דפסק טנ ק ,וכ׳׳ז כתנט ליישב דפת הר׳׳ש והאי מחא לי׳ י׳׳א נר .נדל נם*ג הנאט דדפת הר׳ש נרפ׳׳נ
והרמנ׳׳ם אבל לדעת הרס^ והגר׳א לא ידעתי ליישב אם לא כסש׳׳נ דפרה דלר׳ יכודא אם הי׳ דחא לי׳ נשפת מפשה מהד
מרן כחזדא זצ׳׳ל להגי׳ התוספתא וגם אץ זה כנדיתא דב״מ פ׳׳ש ל׳ל יאם לא טדפ לו פד אחר כמפשה לא.מכד ולרנק אן< אם טדע
נדנדו .הטלה נידיט דלדפת הר׳׳ש וכרע׳׳ב והרמב׳׳ם מהד אי ״ אס״נ מכני ולכרמנ׳ין וכנר׳׳א לר יהודא לא מכר דחא לי׳
כוה ניחא לי׳ אפי׳ אחר שכנר נפשה המלאכה ולדעת כרמ pוכגר׳א ״שי׳ נשפת מפשכ דלא דריש יותן דומיא דיתן ופונד דומיא דפנד
לא מהד אא״נ כד ניחא לי׳ נשפת מפשה והחוט מספקא להו ילייק אם כוה ניחא לי׳ נשפת מפשה מכד אנל אמ״נ לא מהד
נזה כמשר׳ת נס׳׳ג בפז׳׳ה. שם דהר׳׳ש מודה לפדן הנשר דלר׳י לא מהד אפי׳ הד
)יא( וא•! שיהא דחא לי׳ דוקא להנסלים ט .כתט כחוט ננ׳׳מ יי״א לי׳ נשפת מעשה אא׳׳כ פשה נידים נדמשמע נפ״נ דמנשיח
ל׳ א׳ ) ד ה אן( וא׳׳ת כטשה מלאכה נ ט ת חמאת יי® ״יליק pפרה לככשר לדדי׳ ע׳׳ש אנל נטנ ראיתי נר׳׳ש סכשיריז
דאמר ם׳ הטנם דחייב בדיד שמים אמאי מיפסלא כא ודאי לא ל*״י יי׳א שהניא תוספתא וז׳׳ל המפלה פירותט לגג נפל ונגשמים
ניחא להו לכנפלים ח״ל טץ שהי׳ שותן א׳׳) לא נ ט ק דחותא ה׳׳ז מי יותן העלן ספני ככניסה מרד פליהן פל וגשמים אם שמס נכי
דבפלים רק דחותא דטשה מלאכה פכ׳׳ל וכתוט טיפין דג א׳ יייע י׳ יהודא אומר ל^׳א שלא צמוח אלא פודכו כפל עלית חושנ
נחט כחי׳ נתרא ונ׳׳ד כדש נפ׳׳ז דכלאים מ׳׳ד כתי׳ אחנק וז׳׳ל ״ליק כרי pנכי מתן ואם לאו איק נכי דתן פכ׳׳ל כרי מנואר
וגט סרה תלה הכתוב בדחוסא דטשה מלאכה דכתיב גבי פ׳׳ס לכליא גם לפדן ככשר כדעת הר׳׳ש גני פרה דאפי׳ לר׳י מהני
פנד וקריק טנד מה ענד דניחא לי׳ בדש אלו מציאות ופרה ילפא סחשנה נפוד כטל פליהן ורק לאחר שעט פליגי ר«י ורנק וגם
מעגלה ומאן דלא דריש דש נמי כחם ]דל בסופה מ*ו א׳ פרה ״״ירש דנרייהא מ׳׳גנ כ״נ דפודהו כפל פל ^ שהניא כר׳ש רפ׳׳נ
מעגלה[ ככא טדה מסתמא כזו pזו דילמד סתום ק כמטרש י״סם אתי נר* יהודא וכסי הנראה גם דפת הרמנ׳׳ס pשכרי
פכ׳׳ל וכ*נ נתוט שאת נשפמ׳׳ק ט׳מ דן ל׳ וכאדו נזה וכ׳ וכן לא הניא כלל חילוק נק פודכו כסל עלי pלאק נטדהו עי׳ נפי׳׳ד
ני יותן דומיא דכי יתן לא בטא דחוחא דנסלים חהו טהק לומר ״״י׳׳א ה״נ וה׳׳ד .מיהו סימא דנהדיא משמע נמשנה פ״נ דמכשירין
דטשה מלאכה בפרת חסאת איירי טץ שותן נה או דקא מלאכה דלר״י אפי׳ נשפת מפשה לא מכד דכא אמר א׳׳א שלא לשמוח
דהפלאת טל שפוסל אע׳׳ג דלא דחא לי׳ נדפרישית )זהו לשיטתו דפול אלא אם פמד ומנואר דנונה לחודה נשפת מעשה לא מכני וס שם
פוסל אפי׳ שלא מדעתו נסשכ׳׳ל( ,אבל הרמט׳ם כתב סדפי׳׳ב מפו׳׳א ז* ונשלמא לדעת כרמנ׳׳ן והגד׳א י׳׳ל דתוספתא פליגא נאמת
לפנץ כנשר והוא שינתן עליהם מרצץ הנפלים ומסתמא ה׳׳ה לטץ אמתי׳ ונככי ניחא ג״נ כתוספתא דפרה שהניא הר׳׳ש רפ״נ דסרה
סרה ועגלה )ול׳׳ע פל כסרככ׳׳מ מ׳׳א ה׳ מצח שכ׳ דנם דעת הרמט׳ם זמכר לר״י מהשנה דכתוספתא לשיפתה דלר׳יי מכד טנה נשפה
נ ה ט ט מ ט דחותא דטשה מלאכה ולא דחותא דנעלים( וס׳׳ש ממשה אנל מתד׳ לא ס׳׳ל כני )ופ׳׳ל ס׳׳ג שתירצט ננדא( אנל
נכ׳׳ס שכושדא מולק וס׳׳ל דלא נ ט ק רצץ כבעלים ודעת כמאירי למי׳ כר״ש קשה .פוד יל״פ מאי קפדן ננ*מ כ״נ א׳ לרנא מהאי
ססמים כ״ו נראה ג׳׳כ דנט מקא ניחותא דנפלים שכ׳ וז*ל ד*מ ייייתא דעט איק נכי יותן אלמא יאוש שלא מדעת לא כד יאוש
פלה פלי׳ זכר באדם ולרכיבה ואץ כדברים נראץ שא»נ לא כי׳ יהא כאי נרייתא ר׳י קאמר לה ורנק פליני עלי׳ ואדפרק■ לי׳ מר*י
טציאו בלשון זכר וטד שעליית אדם לרכוב עלי׳ ק הסתם אץ למיייני׳ סרנק דכר׳ל נאמת דמהד אלפא הד יאוש ועוד דמשסע
זה לרצוע פכ׳׳ל כרי מבואר דאט׳ג דנימא לי׳ לטשה מלאכה לא יתי׳ כגמ׳ דדרשא דיתן דומיא דותן ס׳׳ל רק לר׳׳י חה לא יתק
מכד כיץ דלא דחא לי׳ להנפלים וכ׳׳כ כמאירי נחולץ ל׳׳א ט ^ Pלדפת כר׳׳ש pלדעת כרמט׳ן ואדרנה לופת הרמט׳ן לא
לפנץ ככשר דדוקא נפלים וכן במניגה י׳ס א׳ .ולדעה זו צ׳ל דהא ®״ל נלל לר׳׳י כאי דרשא )וראיתי לסרן כחט׳׳א זצ׳׳ל מש״כ נזה
דכטשה מלאכה נ ט ספאת ובפרת מפאת חייב טירי דוקא נשוחן ימכשי pסי׳ ר סק׳׳ו ולא נתיישנ לפר׳ד נפרט דדנד הרמנ״ם
)ואץ זה נ״כ דוחק דכק דפרה באה מתרומת הלשכה כרי כל לא ימיישט נזה( ,וראיתי נפיהמ׳׳ש לכרסנ׳׳ם דל נפ׳׳ג דמכשייק
ישראל שותפץ בה( וטד יתק לומר דטיד דפשה בה מלאכה ®״י שכ׳ ח׳׳ל ופיקר דפת ר יהווא כי כשמחה נדנר נלי טנה
דדמא לי׳ לנפלים טוה אי לאו משום דכוה מפסלה והא דלא איט נסקום כוונה פד שיהי׳ שם מעשה לרצק עוזר כשמחה פכ׳׳ל
ניחא לי׳ משום דמפסלה בה אץ זה חסרון בגימותא נמש*כ כתום׳ יייאה טנתו דשסחה לטלם שיין׳ פל דנר כפנר וכונה וסחשנה
איתן סי׳ ט דין עול ומלאכה נ ח ל קעח
ה .נא( כל מלאכה שהיא לצרכה > aכגון פירש טליתו עלי׳ מפני הזבובים גג( או שקשרה במוסרה אינו פוסלה)ל( וכל
שהוא שלא לצרכה כגון שפירש טליתו עלי׳ לנושאה )ש או רכב עלי׳ ) (1או שקפל עלי׳ את המוסרה אף שהמוסרה
עצמה לצרכה גז( או שהניח עלי׳ עודה של שקין ) mומשכה פסולה )נס ואפי׳ לצרכו ולצרכה פסולה.
מנהג הפולם תליא ולא ניחא לאינש שישכון פלי׳ פוף וכן נמי ננ״מ דף ל׳ כיון דאי מכברת לי׳ ניחא לי׳ וממילא א״א להכשיר,
כמכניס פרה לפטם החם קשה לי׳ כשדשה אבל פלה זכר אפ״ג ומאאמו׳׳ר שליס״א שמפתי דיחכן דגם כרמב׳׳ם ס״ל דתליא בניחותא
דלא ניחא לי׳ להאי המפסיד )טומאה( ]טובא[ כיק דניחותא דפושה מלאכה ולא כתב דתלוי בנמלים רק לפנין ככשר כיכא
דאינשי הוא בשאר פרות ה״נ פסול פכ״נ הרי מבואר בדבריו דנפלו משקץ ממילא פל האוכל דשם פשיפא דלא תלוי' בניחותא
דהפיקר תלוי במנהג הפולם וכפי הנראה כתב כן ליישב קושיית דאחרים רק בניחותא דנפלים אבל אם אדם פשה נידם מודה
התוס׳ דהא פלה פלי׳ זכר דודאי לא ניחא לי׳ להפסיד טובא משום דתליא בניחותא דפושה מלאכה ונזה מיושב קושיית הרשב״א שהקשה
כאי ניחותא ולכן תי׳ כיק דנמנהג הפולם הוה ניחא לי׳ נשאר פל הרמב״ם מהא דחולין ל״א ב׳ פשט מי שידיו טמאות דמשמפ
פרות מקרי ניחותא ופוסל ,ובשיטתו מיושב ג׳> הקושיא מהפושה אפי׳ אחר מ׳׳ש נכ״מ ולמש״כ א׳׳ש דהיכא דאחר משה כמלאכה
מלאכה בפרת חטאת אפ״ג דלאו איהו במלים מ״מ כיק דרוב ודאי פוסל ]ומ״מ צ״פ מגיטק נ״ג א׳ הפושה מלאכה בפרת חטאת
כפולם הוה ניחא להו במלאכה כזו פוסל ,ומ״מ נראה דמודה שהכניסה לרנקה פ״מ שתינוק ותדוש ומאי מהני מחשבתו הא
ר״ת דאי הוה ניחא להו להבפלים אפ״ג דלרוב הפולם לא הוה אינו הנפלים אם לא נפמיד בשותף וכנ״ל[ אך במאירי שהבאנו
ניחא להו מ״מ פוסל כיק דהשתא מיהא הנפלים רוצה נזה ובהכי מבואר דגם כה׳׳ג דוקא שהי׳ הנפלים אבל אחר אינו פום! Jואיכא
ניחא הא דאמרי׳ בגיטין נ״ג א׳ הכניסה לרבקה ע״מ שתנוק ותדוש למידק מדתניא בתוספתא מובא בר׳׳ש פרה פ״ב מ״א רא׳׳א אינה
פסולה אפ״ג דסתם לרבקה כיינו לפטמה ולא ניחא להו לסתם ^קחת pכפכו״ם א״ל ממשה ולקחו ק כפט׳׳ם בציד! ודומה
בנ״א נהכי כדמשמנג לשון ר״ת וכדכתבו כראשונים בב״מ דף ל׳ היתה נקראת ר׳ יהודה אומר משמרים אותה שלא לפנוד בה
אפ״ה אם ניחא לי׳ פוסל ויתבאר בזה בס׳ץ בפז״ה. כל מנודה א״ל א״כ אין לדבר סוף אנא הרי היא בחזקת כשרה
)יג( ואם כשיהי׳ כשר כף .בתום׳ ב״מ דף ל׳ הקשו וא״ת ופלה ]היינו כדמפ׳ בכ״ז כ״ג א׳ דמשום ניחא פורתא לא מפסיד טונא[
פלי׳ זכר אמאו פסולה הא ודאי לא ניחא לי׳ להפסיל וקשה הא v׳ yכינת ר יהודא שהיו משמרק אותה משסה שנולדה
פרה שדמי׳ יקרים בשביל דבר מופט מ״ל דאם היתה כשרה הוה דאל״ה מאי מהני שמא כנר פשה בה מלאכה אט״כ שכבי קנאוה
ניחא לי׳ ולכך אין להכשיר וכ״כ בפסחים כ״ו ב׳ וכ״כ הרמנ״ן משפה שנולדה וא״כ מאי איכא למיחש למלאכה הא אפשר לקנותה
בחידושי ב״מ וכ״נ בחום׳ רי״ד שם ,והר׳׳ש בפ״ב דפרה מ״ד כתב נקנין pהפכו״ם וממילא יהי׳ שלהן ולא יהא הגוי פוסלה במלאכה
אפ״ג דלא ניחא לף משום דדמי׳ יקרק ומפסיד טונא מ״מ חשיב שהרי אינה שלו ואפי׳ לדפת הר״ש דס״ל דפול פוסל אפי׳ לא ניחא
ניחא לי׳ כיון דבשאר פרות כוה ניחא לי׳ ]כנראה שזכו כשיטת לי׳ להנטלים היינו דוקא פול אבל לא שאר מלאכות ומטול הי׳
ר״ת שכתבנו לטיל דאזלי׳ בזה נתר רוב הפילם נככ״ג[ ופוד דאם יכולים לשמור ולמה אין לדבר סוף וגס הי׳ להם סימן להכיר אס
באת להכשיר הוה ניחא לי׳ )זהו כתי׳ התום׳( וכן בתום׳ כרא״ש פלה פול פ״י ב׳ שפרות כדאי׳ בפסיקתא מובא בא״ר שם ]'הארכנו
ב״מ הניא ב׳ התירוצים ובשטמ״ק בשם הריטב״א הביא פוד תימן בזה בסי׳ מ׳ ס״ד פ״ש[ וכ״ש לדפת שאר הראשונים דגם נפול בפי
יז״ל י׳יח כריב״א דכיון שהי׳ לפניו ולא הקפיד לסלקו מפלי׳ אנן דוקא ניחא לי׳ וא״כ מה יש לחוש אט״כ דתלוי בניחותא דפושה מלאכה
סהדי דניחא לי׳ וכשר מקוצי תית כף כתי׳ התום׳ ובשם הר״ן ולכן גס כגוי פיסל וי״ל דא״א לפשות כן דהא אי׳ בספרי זוטא
כתב וז״ל וי״ל דכיון דהמפשה מצד פצמו ניחא לי׳ אין לנו להכשירה מובא בר״ש שם ויקחו אליך פרה שלא יקחו מגלה ויגדילו וכ״פ
מצד פסולה שא״כ יהא פסילה סיבת הכשרה וא״א ופוד שאם כרמנ״ם פ״א מפרה אדומה כ״א א״כ א״א לקנות מהגיי בקנץ
הכשירה ודאי ניחא לי׳ פ״כ וצ״נו מה נק שני התירוצים וי״ל דנאמת בפודה קטנה כא״כ לקחו פגלה והגדילו ופ״כ צריך להיות שנ
חדא מילחא היא אלא דהתי׳ כראשון מתחיל pהפסול שהרי א״א הגוי פד שתגדיל וממילא הגיי פוסנה במלאכה וכן מוכח נהדיא
להכשירה אא״כ תפסלנה קידם דהא משום שנפסלת לא ניחא לי׳ בספרי זוטא וד׳ל ויקתו פרה שנח יקחו פגלה ויגדלו אמרו ממשה
וממילא פ״כ מוכרחים לפוסלה וכתי׳ השני מתחיל pכהכשר דאם ונקחו פרה פיברה אדימה מן הגיים והיו משמרין אתה פד שהיתה
חכשירנה אז יהי׳ ניחא לי׳ ולכן א״א להכשירה וצ״^ פכ״פ נמצינו יונדת אם הי׳ ונדה ]נקנהן כשר נפרה יהיו משמרין אותה פד
למדין דלדטת כל רבותינו ז״ל א״א להכשיר היכא דלא ניחא לף שהיחה בת שלש שנים וחוזרין ולוקתין אותה מתרומת הלשכה לקיים
רק משום כפסול שבה דגם ד׳ת ס״ל דאזלי׳ נתר שאר פרות ואי מה שנא׳ ויקחו אליך פרה שלא יקתו פגלה ויגדלוה פכ״ל הרי
הוה ניחא לי׳ בהו הוה פסול ורק לדפת כריב״א דמתח תירון רנוחר בהדיא z m׳ > מיהו אכתי יצ״פ שהיו יכולין להקנותי לישראנ
אחר דמיירי שהי׳ לפניו ולא הקפיד פ׳> דלא ס״ל כאי סברא ויל״ט א׳ ואח״כ יקחוה נ״ד ממנו מתרומת הלשכה אחר שתהי׳ בת ג׳
מאי סברי׳ דהריב״א ואיך אפשר נאמת להכשירו מאחר דא״כ יהא שנים והר׳^ דב וינפרוב שליפ״א השיב דיתכן שלא היו מצין ליתן
ניחא לי׳ וי״ל דס״ל להיפך מאחר שאם תפסלנו בודאי לא ניחא לו מטות קודם שמא תמות או תשחיר ודמי׳ מרובין ובלא נתינת
לי׳ א״כ א״א לפוסלו דאנן סהדי דההפסד מרובה לו פל כריוח כל המטות לא כיו קונין כ״ז דעייל ונפיק אזוזי כדאי׳ נב״מ למ״ד
ובודאי אין רצונו משום ריוח כזה לפסול הפרה ואפ״ג דלאחר מפות בגוי קונות ]ובזה יש ליישב ג״נ דברי כגר״א נא rרפ״ב
שתכשירנו יהא ניחא לי׳ מ״מ א״א לפוסלו שאם באת לפוסלו לא דפרה שכ׳ דנהכי נא חיישי׳ למלאכה משים שהי׳ להם םי pבב׳
ניחא לי׳ נזה ופוד דאפי׳ ליכנס בספקות של פסול ג״כ לא ניחא שפרות כדאי׳ בפסיקתא ובחזו״א פרה סי׳ ג׳ סקכי״ז תמה דהא
לי׳ וצ״נג האי סי pלא מהני רק לפול ולא לשאר מלאכות ולפי הנ״נ י״ל
דלשאר מלאכות הי׳ להם פצה להקנות לישראל אחר וממינא שיב
ה) .א( כל מלאכה שהיא לצרכה .רמב״ם פ״י מרוצח כ״י כל מלאכה אין כגוי פוסלה במלאכה אך לפול הרי דפת הר׳ש דגם שנא ברצק
שהיא לצרכה כגק פירש טליתו פלי׳ מפני הזבובים אינו פוסל ולזה כיו מוכרחים לסי׳ שפרות אך לפיל סי׳ מ׳ ס״ד כתנט
פוסלה וכל שהיא שלא לצרכה כגק שפירש טליתו טלי׳ לנושאה אופן אחר ליישב דפת הגר״א והוא נכון יותר פ״ש[,
פסולה וכן כל כיו״ב כמו שביארנו בה׳ פרה אדומה פכ״ל )וכ״כ )י ס וי״א דאין תלוי כי׳ .נספר הושר לר״ת דף פ׳ ]מדפוס וויק
כמאירי( ולמד זה מדתנן גני פרה נמס׳ פרה פ״ב מ״ג רכב שלפני[ כ׳ וז״ל ואשר שאלת מ״ט מייתי באלו מציאות
פלי׳ נשק פלי׳ נתלה בזנבה טנר בה את הנהר קיפל פלי׳ את הא לא דמיא אלא להא שכן פלי׳ נשרה מסים דמינה שמפי׳ דבדפת
קעט איתו סי׳ ס דץ עול ומלאכה נחל
אפ׳׳ג ואץ לו בזה תופלת אלא לרבו אפ*כ הד מלטש וצ׳׳ס למה ’ Pסלייזו פלי׳ פסולה &בל קשרה במוסרה פשה לה סנדל
לא נקרא משד שהוא צורן רט ,וכנה רש׳׳י כתב נר«פ נמה בהמה מייל שלא הסליק פרם פליהו פלי׳ ק סבונים כשרה זה הכלל
מיד י מנ ^ו בי׳ נהמה הוי תכשיס ואורחא ולא כד משד ומיד ׳׳ שהיא לצרכה כשרה לצוע אסר פסולה והרי ל(ינא למ*ד בסופה
דלא מינטוא בי׳ הד משד ולפ׳׳ז כ״ש תכשיט גמור מותר וקשה יי״י א׳ האר פנויות ילפי בפרה מפגלה )והרמב׳׳ם פסק Pבפ׳׳א
יהא אמרי׳ בנס׳ שם ולנוי ד׳ה אסור ולא נחלקו אלא לשמר אם ^ ופמגד׳כ בזה נפ*ב בפ׳׳ה( ואפ*ה מכשריק כל מלאכה
אסור נטירוסא יתירתא או מותי ' Tftית pי^מר מותר מטפם ״היא לצרכה אלמא מם בפגלה דינה pחה לא סקרי מלאכה
נד וטי טפא אסור וברדב סי׳ ש׳׳ה סקי״ב הניא יליטת רש״י Pפסק הרמנ׳׳ם נפ״א מפרה ה״ז לפנק פרה והשיב כל הר
ו pיוקא טי ורצופה שנץ קמי׳ אסור ואץ ירן כל אום לפשות יי^מ ה ל׳ מבואר ולצרכו ולצרכה פםו 3וצרין לבאר
pאבל טי דודן כל אום בנן מותר ולופת החוט ורבנו ידחם ®» 5קיא לצרכה ומה נקרא לצרכו ,והנה נפסחיס ם*ו א׳ אמרי׳
כל נד אסור וכפי הנראה נחלקו נזה ג«כ הרמב׳׳ם וכראנ׳׳י י שפסמי פלה הוסב לו בצמרו גדי הוסב צו בק קרדו והא קא
בפ״כ משנת הי׳׳ב יכ׳ הרמב׳׳ם ויוצאץ נמטלניות המרוקמות שמיפץ מיי פנויה בקהים ומשד כהלל כר מביאה כשהיא חולץ לפזרה
אותן נ ק ]ומס׳ כן לטנץ יבמתט׳ כמש*כ המי׳מ[ והראטי כ׳ יסקיישה וכתבו התוס׳ בירר מפרש בעיא יכל פנויה של צויז
אץ זה נכץ יהא אמרי׳ בץ לטי נץ לשמר אסור ונראה יהרסב״ם ט ממילה דלץ< מפרה כי היכי ילא משיב פנויה מידי ^ייק
ם*ל כהנ״ן מוקא לנד של רצופה אסרו ולא כל טי .־ Pהביא ^י ט לפסלה ה»נ לא משיב פנויה להתחייב במסילה וסייתי הא
המ*מ שם בהי׳׳ג והראב״י ם*ל יכל טי אסור ,וצדן להנץ ליפת יתק במס' פרה רכב פלי׳ ט׳ זה הכלל כל שהוא לצרכה כשידה
התוט והראטי יכל טי אסור למה לשמר מותר .ונראה יפיקר הפנץ מ״ל ומסיק נירו׳ יה׳׳ה גבי סרה שאם חלה בה סכץ לשמפה
ומותר מלטש גבי אום הטפם משום שאץ נקרא שהאדם טשא
יייי ייח ילא ס^ האי שידיא משמס יס׳׳ל חה לא מקרי
המלבוש ואורנה המלבוש ספל לגבי האום )ודוגמתו בחולץ קכ׳׳ה נ׳ "ייה יאץ לומר יס׳׳ל דגני קדשים אפי׳ מלאכה ולצרכה אסורה
מת בכסותו מבטל לי׳( ואץ נקרא כ ק אלא שהולך אום ולס סקרי ^זר א בתוספתא יפרה )מובא בנ״ש פרה פ׳׳ב מ׳׳ג( כל פטדה
שאים טשא משא אלא בנהמה יל׳׳ש גבה נוי א״נ כשנושאת טי ^יי ק פליק נמוקדשץ פוסלץ בסרה וז׳׳ל המאירי בפסחים בתלמוד
נקרא פל כבהמה שם שהבהמה טשאת כנד ] p wסובר וטי ’ ® מ ראיתי שכל שהוא לשם הקיש אינה פטדה ואף בסרה חלה
ינו׳׳פ פבד לה נמי בטל אגבה ואץ נקרא שנושאת הנד[ אבל יה סכיז לשחפה כשרה וכמו שנאמר שכל לצרכה כשרה כמו שביארר
מיד ימנטרא ט כיץ ואץ ירן בר׳א להוליכה כל כשנה בלא זה י®’ של נר׳ז ונראץ הדברים ומ׳׳מ בסוגיא זו חירצוה שלא היו
אץ נקרא שהבהמה טשאת כחבל ואורנה כר׳ל כמלטש לגבי אום מקיישץ אותה ט׳ ולופת זה נראה שנפרה אם תלה בה סכץ
יטפל אגנה ואץ נקרא אלא שהבהמה כו^ת וזכו טנת רש״י שכ׳ פסילה אא״כ אתה נא פלי׳ מפפם שכל לצרכה כשרה ושתהא
והדל אורחא ולא הוי משוי ומש׳׳כ רש׳׳י יהד כתכשיט אפ׳׳ג ירש״ Wמר זה לצרכה אפ״ס שיש לחלוק נמ׳׳ל והביאור יגמ׳ ייק
^יפתו יס׳׳ל כה pותכשיט ואורחי׳ מותר מ*מ זה ננץ גס r oולצרכה לא מקד אלא מה שהוא תופלת להנהמה אבל מה
לשיטת כתוט וגבי בכסה כייט תכשיט ויוה והר׳ל כתכשיט לגבי ^יא לרין לשספה זהו צורן ^:בפלים לקיים מצוחו אבל אץ זה
אום וזכו כסברא נמי בחותם של פני כיץ י ו ק פבוים לשאת תיפלת להבהמה ולכך מקד מלאכה ו ^ ל ואם אם דסא רזה
כן וזהו מלבושם נטל אגט ,ומפתה ה׳׳ה לפנידנו יכל מיד יכוה תיפלת להבהמה כיץ שמצותה בכך מ*ס הרי בשפת הנמא אץ לה
נפTותא לכפרה לא הוי מלאכה בהפרה יאירבה כן י ק לכוליז פופלת יסה ולא ימי לסירס פליתו פלי׳ מפני הזבובים או פשה
פתת שיוכלו לאוחזם לשמרם חכו תכשיט שלהם ובטל אגנם ואץ לה סייל שלא תחליק ובשמת הליכה יש לה סופלח מזה משא׳׳כ
פל זה שם שהבהמה משאת משא יק שהבהמה הולכת ורק אי נטירותא מ א ימיא להניח סלי׳ ששדם שתאכלם אח״כ יאפ״ס שרם לצרכה
יתירתא הר׳ל משוי לפנץ שבת גם לפנץ פרה הד׳ל משד ולטז י׳ל דהוי משאוי לשיפת גס׳ ויק כיץ ובשעת הרסא אץ לה
לק-מ מה שהקשה במשנה אחרונה יהר׳ל לצרכו ולצרכה בהרי גם כלום מזה אבל לשיטת הירו׳ מוכח דגם זה מקד לצרכה ,ובשבת
להבפלים יש תופלת בזה ואורנה כל כתכשיט של כבהמה הוא י״י א׳ אמרי׳ פליגי בה רב ושמואל )לפנץ הוצאת שבח בבהמה(
זה שכבפלים יטלים לאחזו וכן ירן בהמות בהכי ולכן נקרא תכשיט ®י אמר נץ לטי בץ לשמר אסור ומ׳׳א לנוי אסור לשמר מותר ט׳
שלה ונטל אגנה ולא ימי כלל להכניסה נדמ שתיק ותדוש ישם ?’’®ייי קשרה נפלי׳ במוסרה נשרה ואי ס׳׳י משאוי הוא אשר
כיץ יכונתו ג״כ שתירש פשיטא והדישה נקרא מלאכה .אן יל׳׳ט לא פלה פלי׳ פול אמר רחמנא אמר אביי נמוליכה מעיר לפיר
אם פירם טליתו סלי׳ מפני הזבובים ותק במתני׳ יהד לצרכה )פילש״י וסתם פרה סונה למקום מרק שלה וצריך לאומזה כשמוליכה
ואינה מלאכה אם יהי׳ כונתו נ״כ שתוליך לו הטלית אם יהי׳ זה ״יי אמרח ולא נטירותא יתירתא הוא אלא אורחא היא( רנא
כמו לצרט ולצרכה או לאו וי׳׳ל כיון ומפני הזבובים כר׳ל מלבוש אמר שאני פרה וימי׳ יקרץ )פירש׳׳י ובפי נטירותא יתירתא
דיה לא איכפת לנו מה שמכוץ ג״כ למשא יהד׳ל כמו קשרה ®שטליה( רבינא אמר במורות פ״כ הד מבואר נסוגיא זו ואם
במוסרה אן י׳׳ל דש חילוק ביניכם וסתם טלית הר׳ל משד פל ’אמי ילענץ שבת הוי כמלבוש ולא כמשוי ה׳׳ה גבי פרה לא מפסלא
הבהמה רק אם מכוץ בהייא מפני הזבובים אז הו׳׳ל מלבוש אבל יהוי לצרכה )יהא במשנה יפרה מייתי לה פל יץ לצרכה( ואם
אם מכוץ ג״כ למשא אץ פ״ז שם מלבוש וכו׳׳ל כמו לצרכו ולצרכה ’®י 1שבת הוי משוי מקד שלא לצרכה וסלוגתא י^זמר אסור או
ואסור אבל מוסרה כיץ י ו ק כל הבהמות כך א״כ סתמא כו׳׳ל ®יתי פירש׳׳י ו מק ואסר ס׳׳ל יפרה מינטרא בלא אתיזה אלא
מלטש ולכן אפי׳ אם יטץ בהייא שתשא ג״כ את כמוסרה לא ®יליכה לפנט וקסבר נסירותא יתירתא משוי הוא הד מבואר ואם
מגרט נזה ]ומיהו אם מכוץ רק לשם משא ולא לשם שמירה כלל ן® לו צו^ לשמירה לכר׳פ לאו משד הוא וצריך ביאור נהי שיש לו
אפשר ימגרט בזה ופוסל[ ואץ להקשות פל מש׳> כר״ש רפ׳׳ב ייין בזה מ*ס לצרט הוא שלא תברח הבהמה ולא לצרכה דאירנה
יפרה המעוברת פסולה משום מלאכה שנושאת את כטבר ואמאי ילץ כבהמה הוא שתפנה למקום מרק שלה וכיפירש׳׳י ואמאי
לאיאמרי׳ יבטל אגנה ואץ פ׳׳ז שם משא ילפנץ שנת פשיטא ומותר ®ץ פוסל וכבר עמי טה נם׳ משנה אחרונה פ׳׳ב יפרה וגם הקשה
^׳ל יאט׳^ ילפנץ שבת מותר כיץ שא״א לילן בסנץ אמר ואפי׳ ’יפי יאפי׳ אם נאמר ומקרי נ״כ צורן הבהמה הא מ׳־מ צורן
למ׳׳י לאו ירן אמו אץ פ׳׳ז שם משא מ״ס לפנץ פרה כיון שאץ ®אום יש מה ג״כ והא ק^ל בב״מ דף ל׳ ולצרכו ולצרכה פוסל,
לכפרה שום צוק נזה וגם להבפלים אץ בזה צוק כפרה כמו לי Tלהנץ גם גבי שבת אמאי מקד מלבוש כיץ שאץ זה
מוסרה שהוא שמירת הפרה אלא משד ירסיא פלה ב^ טמה ״יין כלובש כמו כל מלבושי אום רק צורן הבפלים שיוכל לאוחזה
מקד פשתה מלאכה למ׳׳י טבר לאו י ק אמו ואץ זה רק לתירק ®לא תברח ואמאי לא כוי משד ובאמת מציד דוגמתו גם גני
א׳ יר׳ש T׳ש ואיכא לסייק אהא ותק פשה לה סנדל שלא תחליק ®ים יסבו מותר לצאת בחותם שפשה לו רבו )פי׳ שבת ר׳ח(
איתן סי׳ ט דין עול ומלאכה נחל קם
מיד וכ״נ בחזד׳א פרה סי׳ ב׳ סקי׳׳ד ולדעת הראשומם המבואר כשרה דהו״״ לצרכה וגני שנת אמרי׳ שנת נ׳׳ג א׳ לא תצא גהמר
נם״ב דגם שאר ענודות בעי משיכה ספח ה״נ אץ פוסל בכל נסנדל שנרגלי׳ פירש״י פעישק לה סנדל של מתכת שלא תיקוה
גווני פד שתמשוך ספח אך לדעת המאיד שניארט נם«ג רא׳־צ האננים והרי נשממתץ מדמה פרה לשנת ויתכן ג״כ דסריסת טלית
משיכה טפח אלא במשאוי ולא שאר ענודות א״כ י׳׳ל אם כ ק טלי׳ מפני הזנונים אסורה לצאת נשנת ואפשר דאינה אלא מדרננן
שיהא מונח עלי׳ ולא להוליך יפסול מיד אך אפשר חה ג«כ מקרי כיון דאין דרך רונ ננ״א לעשות כן מחזי כמשוי .מוד,יתכן דנאמת
משד והכי מסתבר ,ובערוך השלק חד׳מ סי׳ הכ׳׳ה סקע׳׳ח כתג יש חילוק נץ שנת לפרה דגני פרה דכתיב אשר לא פונד נה כל
שאץ פוסל עד שתוליכנו למקום שהוא רוצה ולא הבנתי דבדו. ענודה שהיא צורך שלה לא מקרי עונד נה אנל גני שנת דכתינ
ובחזו׳׳א שם הק׳ מאי קמ׳׳ל מתד׳ בהא דנתן עלי׳ טליתו פוסלה למק ינוח וגו׳ אע״ג דהוי צורך שלה כל היכא דאין.רונ ננ׳׳א
וי״ל דקמ׳׳ל דאT׳ג דאמרי׳ הניח טליתו פלי׳ מפני הזנונים אץ עושץ כן לא נטיל אגנה ולא מקרי מנוחה והגר׳ דמדמה לה גני
פוסלה וס״ד משום דהוי מלנוש הבהמה קורחא בהכי וא׳> אע׳׳ג מוסרה היינו משום דנמושרה נאמת אץ זה צורן הפרה אלא צורך
דאיכו ינוץ לנושאה לא יפסול וכמשכ״ל כמו לענץ שנת דמותי הנעלים והטעם דכשר גני פרה משום דכיץ דכל הפרות דרכן נכך
להערים ללבוש מלבושים הרבה כדי להוצקם כדתק ס׳ כל כתני נטל אגנה דתכשיט שלה הוי ולהכי שפיר מדמה לה לשנת דא׳>
ללבוש לבהמה ואץ קידל דככא פוסל משום דסתם טלית אץ מוכח דנטל אגנה וא״כ גם לענץ שנת יהא מותר מה״ם ולפ״ז
מותר אלא שמכק בהדיא מפני הזבובים וכמשכ> אע״ג דמתני׳ נפרה כייל לה לקשרה נמוסרה נהדי מילי דלצרכה
)ה( או רכב עלי׳ .ג״כ משנה פ״ב דפרה וצריך משיכה ספח לדעת מ׳׳ס נזה אץ הטעם משום דלצרכה אלא משום דנטל אגנה וי״ל
הראשונים ולדעת הרמב׳׳ם א > וכתב בחזו״א שם דקמ׳׳ל כיץ דנטל אגנה ממילא הו״ל כלצרכה ולהכי כייל להו מחני׳ נהדדי
דאע״ג דמכוץ לעבור בה מ׳׳ס ניחא לי׳ ג״נ הרכינה בעצמה וממילא והיינו טעמא דמעונרת מקרי משא משום שאינו לצרכה .כלל אין
פוסל מיד גני פרה אע׳׳ג דלא משכה כלל ]וכדעת הרמב״ם דנני מותר אע׳׳ג דנטל לענין שנת וכמשכ״ל .העולה מדנרינו דע־.ץ צרכה
פרה א״צ משיכה אלא שיהא בשעת עטדה דהיינו שתעשה העבודה דגני פרה תרי גווני אית להו חדא דהיא צרכה גמורה ונזה אע׳^
שחק בה[ ,ד״ל סוד דקמי׳ל אע׳׳ג דרכב עלי׳ לצרכה כדי להוליכה דלענץ שנת אסור מ״מ גני פרה לא מקרי עי״ז שעונד נה וחדא
ממקום למקום מ*מ כ ק שזה הועלת הבעלים נ*כ הו«ל לצרני שהוא צורן הנעלים אלא שדרך שמירת כל הפרות נכך וממילא
ולצרכה ופוסל אך קשה דא״כ הו׳׳ל נב״ס לאתויי ממחני׳ דככא כיץ שהוא צוע שמירת הפרה ונטל אגנה מקרי ג׳> צרכה ואינו
ראי׳ דלצרכו ולצרכה פסול ועוד דלדעת הירו׳ יחק דנאמת לא יפסול פוסלה ונזה דינו כמו נשנת ומה שנטל נשנת לגני פרה נטל נמי
נזה דהד׳ל כהולין עלי׳ סכץ לשחטה וי׳׳ל דאפי׳ לדעת הירד הכא כאן ומותר ומ״מ דוקא כשהוא צורן הפרה אנל אם אינו צורך
פסול משום לצרכו ולצרכה והא דלא מייתי מינה ננ׳׳מ משום שאינו הפרה אע׳׳ג דנטל אגנה ונשנת מותר הוי מלאכה נפרה כמו
מפורש בהדיא ומצי לדמויי דלאו בהכי מיירי להט סייתי ברייתא מעונרת .וכ״ז להננלי אנל להירו׳ דמתיר לשאת עלי׳ סכץ לשוחטה
דמפרשא בהדיא. לדידי׳ אץ שייך כלל פרה לשנת וס״ל דהעיקריתלוי אם יש להנעלים
) 0או שקפל עלי׳ כר .משנה שם קפל עלי׳ אח המוסרה פסולה אתה צוק־ נזה הנוגע ^ להפרה לא מקרי עונד נה אע״ג דנשנת
וט בחזו׳׳א שם אשמפי׳ אע״ג דעקר כמוסרה לצרכה ולא ודאי חייג נכה״ג ואם אץ לו צורן נזה פום^ והראנ״ד כ׳ נפ״א
חשוב משוי כדתק בסיפא מ*מ קיפול המוסרה עלי׳ חשובה עבודה ספרה דפרה התונעת זכר לא מקרי עול דהו״ל לצרכה וצריך להנץ
עכ״ל ושאלתי ממרן)שלימ׳׳א( ]זצ׳׳ל[ א״כ אם קשרה במוסרה ארוכה סנרת הראשונים שחולקים עליו נזה וי״ל כיץ שיש לו תועלת נזה
שרק חציו לצרכה או שהניח עלי׳ בגד גדול מסד הזבובים שרק הר׳ל כלצרכו ולצרכה ואסור )וכ״ה נהדיא נפי׳ הר-ח נ״מ דן< ל׳
חציו יהא צורן לה יפסול כשאר והשיב לי דהתם אורחא נהכי והכל כמשכ״ל ס״ג ע״ש( והראנ״ד ס״ל כיץ דהשתא עיקר כונתו לצרכה
נקרא צרכה אבל קיפול כ ק דלאו אורמא נככי כר׳ל כצד כמר\פל אץ פוסג
כמשאד ונראה ראי׳ לדבריו מכא והיוצא בטלית מקופלת בשבת ) 0כג ץ פירש טליתו עלי׳ מפני הזנונים .משנה פ״ב דפרה וכנר
חייב משום משד )שבת קמי׳ו א׳( אע״ג דהיוצא בטלית ארון יותר כתננו דמסחנר דאם כוונתו נ״כ פתילין את הטלית הר׳ל
ממדתו בודאי איט חייב כמ׳׳ש בשבת קמ׳׳א ט אבל יוצא מא לצרכו ולצרכה ופוס 3
נחלוק גדול ,נטד יל״פ דסיירי שא״צ עכשיו כמוסרה רק שתצסרו ) 0או שקשרה נמוסרה אינו פוסלה .משנה פ״נ דפרה וכנר נחנאר
לו אידכ וקנדל כיץ דכשתא מיכא לאו קשורה היא ט הו׳׳ל משוי ונשנת נ״נ א׳ פרין למ׳׳ד נטירותא יהירתא הר׳ל משאוי
אן לפ״ז קשה לשיטת הירו׳ דהדח עלי׳ סכץ לשוחטה לא כד מהנא ומשני אניי נמוליכה מעיר לעיר ורנא משני שאדי פרה
משד כיץ שתצם^ לו אס׳׳^ עוד יל׳־פ למש׳׳כ ^1יל דמוסרה ואורמא דדמי׳ קרים ורנינא משני נמורדת והנה לרנא נעגלה ל״ש P
נככי אט׳ג דמכק לישאנה לא מפסל כסו לענץ מלבוש בשבת חהו וא«נ תפסל למאי דפסקו הפוסקים דנסירותא יתירא הד משאוי
דקמ׳׳ל דמ״מ בקיפלה דמינכר דעושה לשם משד נפסלת כסו בשנת וכן לאניי דוקא נמוליכה מכיר לעיר אך הרמנ״ם פ״א מפרה פסק
דהד משד ,ו ^ ה משיכה לדעת הרמטם כל שהוא וליתר כראשודם כרנינא דהוא נתרא דדקא נמורדת וס״ל דפליגי כני אמוראי
טפח כדלעיל ,עוד חשיב שם במשנה דפרה נשען עלי׳ וגבי ע«ע זה ואם אינה מורדת אפי׳ מוליכה מעיר לעיר ואע״ג דדמ•׳ קרים
תלוי דלהראשודם תעי משיכה לא יפסול כאן ולדעת כמאיט שניארט א״צ מוסירה והו״ל נטירותא יתירתא ופוסל ונמאירי שם נסתפק
נם״נ דאץ שיין משיכה אלא במשד ולא נשאר עמחת כ״נ יפסול בזה דאפשר דלא פליגי אניי ורנינא ושניכם אמת דגם נמוליכה
וק נתלה בזנבה וסבר את כנהר דתק כתם ובחזו״א נתקשה שם מעיר לעיר צריכה שמירה פ׳׳ש ]ושם משונש קצת[ והנה כ״ז
מאי קמ״ל ד׳׳ל דקרדל אע־פ שהוא גם לצרכה להעבירה וע״ד בפרה אנל נעגלה ככר פסק נשו״ע או״ח סי׳ ש״ה סי״ז דעגלים
שכתנט לעי^ דיק כמורדת משום שמורדץ נקל ולמד זה מהא דעגלי דבי ד׳ה בשבת
) 0או שהניס פלי׳ עודה של שקץ .סוסה מ*ו א׳ ע׳׳ז כ״ג א׳ כניס ר׳ב א׳ ולפ״ז בעגלה לפולס לא הו״ל נסירותא יחירתא ושרה לט-ע
עלי׳ עודה של שקץ פסולה ובעגלה עד שתמשוך פירש״י אגודה ואע׳׳ג שהרמב״ם כתב כאן נמו שביארנו בה׳ פרה אדומה צ״ל
של שקץ ובע׳׳ז כתב שקץ הרבה רקנץ קשו pביחד ל*א ק שטווץ דהייט לענץ עצם כדץ דלצרכה כשרה אבל לא לענץ הפרכיים דכא
מ שקץ ובפי׳ ר׳׳ס שם פי׳ עודה חנק מצדיר של עדיים שאוגח כדאיתא והא כדאיתא ,וכבר ביארנו לעיל בע״ה דץ אם מכוץ
אותה בנהמה ודומה לעול שפוסל את כפרה ובערוך פרן עד ג״כ להוצאת המוסרה ע״ש.
כתשיט כתב פי׳ בתשוטת מאמר שמנימץ אוכף על הפרה אוגדץ ) 0וכל שהוא שלא לצרכה כגץ שפירש טליתו עלי׳ לנושאה .משנה שם
אותה נאגד שלה ושמו בל׳ ערבי מזאם ומניחץ שקץ של משאד וע״ל ס״ד דלדעח הרמב״ם אם רצונו שתוליכנו ממקום למקום
עלי׳ מניאץ כמות חתק א׳ וארון הרבה ואוגדץ השקץ עם הפרה אץ פו ^ עד שתתחיל לילך בה ואם רצונו ש־הא מונח פצי׳ פוסל
קפא איתו סי׳ ם דין עול ומלאכה נחל
י•)א( הכניסה ע( לרבקה בשביל שתינק ותדוש פסולה אבל הכניסה לרבקה ודשה כשרה ) Uוי־א דדוקא הכניסה לפטמה
דלא ניחא לי׳ בדישה גח ף״א דדוקא כשיש הרבה בהמות שגם בלעדי׳ היתה התבואה נדושת >ה( אבל סתמא פסולה
)י( יי״א דגם סתמא כשרה נס ובחזו״א נסתפק אם הא דדישה פוסלת הוא דוקא ככלי דישה עלי׳ שמשכה או דדישה גופה
חשיבה משיכה.
ונקס לישנא דנרייתא דגני עגלה( בשביל שתינק ותדוש פסולה מי למה קורין אותה פודה של מד,ק מ׳׳ש מפוח מגויס
)צרך לפרש לפי׳ התוס׳ דס׳׳ד דמדרנק פסול נזרה שמא אחר ״י יחמי׳ הניח על פרה אדומה פודה של שקץ פסולה ואיר קורא
שתינק יכוץ לשם דישה בלבד( והא הכא דצצרכו ולצרכה וקתד לא פלה פלי׳ פול שאפי׳ כזה קרוי פול פכ»ל וכסי הנראה
פסולה שאני כתם דא׳׳ק אשר לא עובד בה מ״מ א״ה אפי׳ רשא איז שד׳׳ח קורא לה חמן כמו קלקלי וחבק בשנת ^
נמי )ומשני( הא לא דמיא אלא להא דחק שכן פלי׳ עוף כשרה שהיא חגורה רמגה שתחזיק את השקץ ואפ׳׳ג שעכשיו הניס
עלה פלי׳ זכר פסולה מ׳׳ש כדר׳ס דאר׳ס אי כתיב עובד וקרק ״ ״ >לי השקץ מ*ס פוסלה וזהו כונת הרמגיס שכ׳ נס*א מפרה
עונד הו׳׳א אפי׳ ממילא ואי כתיב עבד וקרק עבד הר׳א פד דפנד בה סלי׳ כסות של שקץ חהו כפי׳ זה ומרן זצ׳׳ל בחזויא שם
איהו כשתא דכתיב ענד וקריק עובד בעיק עובד דומיא דעגד מה עבד ^י״י נתקשה בזה דש לעי׳ כיץ שאץ בזה תועלת בלי השקץ
דניחא לר אף עובד דניחא לי׳ ע״כ סוגיית הגס׳ והקשו התוס׳ וא׳׳ת ייאי מלאכה היא וצ׳׳ל לדעת הרממם שלא רצה שתמשוך יק שיהא
ככניסה לרנקה חשה אמאי כשרה מי׳ש מפלה עלי׳ זכי דפסולה ®ייי סלי׳ דאי רצה שתמשוך הא אץ פוסל נס בפרה עד שתמשיד
^ל דהתם לא ניחא לי׳ ברשתה שאיד מרויח בה כ״כ דבלא׳׳ה ’ ®fיקמ״ל אע׳׳ג דאץ לו בזה תועלת אפיה כיון שרוצה בכך פוסנ
גדושת התמאה והר׳ש נפ׳׳ב דפרה מ*ג ביאר יותר ח׳׳ל ד׳׳ל ימייש״י נמי קמ׳׳ל אע׳׳ג דהשקץ ריקרם שאץ לו עדיץ תועלת
דכיון שס שם בהמות הרנה דבלאו איהי כיתה תטאה מדושת בהנמתס מ*מ כיץ שמכוץ להרזז פלי׳ פוסל ובעגלה עד שתמשוך
אע׳׳ס שאץ מתטץ להנאתה ולא ככדסה אלא לשמרה לא ניחא אע׳׳ג שהם שקים ייקרס דש לסי׳ לדפת הרמב׳׳ם דהרת פני׳
לי׳ קרינא ני׳ ופסק רשי׳ לא כוי דאפשי שלא תדוש בהילוכה הלי דישה אץ פוסל אפי׳ משכה הרגה עד שיזחחיל לדוש כמשנ׳׳ת
]משמע מדברו דאם הי׳ פסיק רישי׳ הוי כאילו מכוץ בהדיא טץ יא״י ניץ שאץ רצונו במשיכת הכ^ דישה ורק בפול נזה׳־כ דפוסל
דסוף סוף נכנה מדישתה אע׳׳ג דגם בלא-ה כיתה נידושת[ ונתוט אנדג מנשיכת העול עצמו אץ לו צורך בה פד שמתחיל לחחש א״כ
פסחים כ׳׳ו הביאו טי תימן נשם כ׳׳ר יהודא דסתם פרה בחורה מ״ש הנא שמנית פלי׳ הפודה בלי השקץ ואץ לו תועלת פד שיונחו
היא ומסתמא אץ אדם רוצה לכפרחה ]וכ׳׳ש לפירש׳׳י דטיר אמאי פוסל הא אינו פול אלא ^ ר עבודות ]אפ׳׳ג שהזכירו
נפ׳׳ע שהיא בת שנתה ואץ אדם רוצה להפרחה כ״כ בשעמ׳׳ק ^מ והפרון דהד כפין עול ע*כ דינו כשאר פגודות כמפורש בסוסה
ב׳׳מ בשם תלטי הר״פ[ טד כ׳ כר׳ש בפרה שם ויש מפרש )הוא ^ א׳[ יאץ לומר דבאמת רצה מתה הנחת כפודה כלי השקת
פי׳ ר׳ח ור׳׳ת כמבואר בראשונים נשפמ׳׳ק ב״מ שם( דלרנקה שאד יא׳׳כ מה חידס pבעודה של שקץ מפי משאר דברים וכרי מש»
דהיינו לפפמה מלשץ טלי מרבק דלא ניחא לי׳ שתתכחש בדישה ^ייו שיש סה רבותא דאע׳׳ג שהרחם ^א השקץ אפ״ה פוסל
ונתטץ שתאכל ולא שתדוש ולא יתכן דאי לא מכשריק בדישה )צ׳׳ל יאפשר דגאמת מיירי דרחא לי׳ ההנחה בעצמה וקמ*ל דלא אמרי׳
ברשא( אלא משום דאיכא תרתי לפיבותא )ר׳׳ל מדא שלא נתכוץ ינסלה דעתו אצל כל אדם דאץ דדך משד בכך וצ«ע .ובפפנח חא
לכך ועוד שזה מזיק לפטמה שהכניסה( א״כ בסיפא לאשמט׳ ר*פ חוקת מצאתי הגירסא הדח פלי׳ פור של סכץ ואם אינו נד׳ם
רבותא דאפי׳ שתינק ודשה פטלה )ר׳ל כיץ דבסיפא לא טירי י׳ל לסי כיח׳ דהרח פלי׳ סכץ לשחסה לא סקרי משוי קמ«ל דמ׳׳ס
לרנקה דהיינו לפטמה רק שחידש א׳> אפי׳ לא כיץ בכדיא שתדוש אם הניח פלי* כעור של כנזכץ הוי משרי )ואע*ג דעורפץ אותה
רק סתמא שתינק ג״כ פסולה לפי' זה( ודוחק לפרש דנרמ שתינק יקופץ נם קופץ נקרא » ץ כדפירשי׳י סכץ גדול( ומ*ס נראה דאם
ותרש כיינו ט מ שתינק או תדוש )ד׳ל ט מ שתינק אפי׳ דשה הרח הסכץ עם העור שעלי׳ שמשמרה אפשר דהכל נקרא צרכה והכא
מעצמה או ט ס שתדוש אפי׳ ככניסה לרבקה דהייע לפפמה אם ®יירי שכמת כסכץ בס׳׳פ והעור בפ«פ ואפ׳׳ג דהעור צורך כסנץ
כיץ נהדיא ג״כ ט׳מ שחמש אטג דמזיק לפטמה כית שכיץ אח׳־כ אפ׳׳ה פוסלה וצ׳׳גג
לזה פוסלה אבל לפירש׳׳י ניחא דברשא רבותא קטל דלא נתטץ■ )ח( ומשכה פסולה .לדעת הרמב׳׳ס אפי׳ כל שהוא ולשאר הראשונים
להנאת הפרה אלא לשטרה בעלמא כשרה כיץ שלא נתכוץ שתדוש דוקא דמשכה פפח ונתבאר נס״ב בע׳ה.
אלא דשה מעצמה וסיפא רבותא קטל ט׳מ שתינק ותדוש פסולה ואפי׳ לצרכו ולצרכה פסולה .ג״מ ל׳ א׳ אנעיא להו לצרכו
אטס שנחכוץ להנאתה כיק דנתטץ נ ט שתדוש פסולה כ׳׳ב כרא׳׳ש ולצרכה מאי ט׳ ת׳׳ש הכרסה לרבקה ודשה כשרה בשביל
בתוספותיו נב״מ שם( ועוד דנפ׳ כל שעה טיחי לה אכא דלא שתינק ותידוש פסילה והא ככא דלצרכו ולצרכה וקתר פסונה כי
אפשר וקא טכוץ משמע דאי לא טכוץ כשרה עכ״ל ובשפטק יקי״ל דלצרכי ולצרכה פסולה והביאו הרמבי׳ם פ-א מה׳ סרה דתבאי
ב״ס ל׳ כתב לתת קושיית כרש הראשונה על פי׳ הר׳ח נשם בסמוך ס׳׳ו בפז׳׳ה.
החב׳׳ז ז׳׳ל וז׳׳ל ולענ׳׳ד אץ זו קושי כלל דלא משכחת לה שיכניס
אותה לפפמה ולא תתקלקל נדישא ולא משכחת לא )צ״ל לה( יונקת לא( הכניסה לרבקה בשביל כו׳ .ב״ס ל׳ א׳ אגעיא להז לצ^
שלא תתקלקל )ר דצ״ל שתתקלקל( נדיבה הלכך לאו תרתי נינהו ולצרכה מאי)גגי אבדה קאי וסי׳ התוס׳ ד^פקא
אצא חדא ולא מצי לפלוני בסיפא בחדא דטמ לרבקה או ט ס ך אי אסח חכמים גזרה שמא אחר ששפחה לצרכה ישהה אוחי
שתינק ודשה אינה נפסלת בכך דודאי לא ניחא לי׳ לפי שהיא מתקלקלת ״יכי יותר ממה שצריך וחתקלקל( כר ת׳׳ש הכדסה לרבקה )פירש׳׳י
ומש׳׳ה קחני בשביל שתינק ותדוש דמשמע דניחא לי׳ בדישה דהוי רבקה קופל׳׳ה בלעז שמדבקים שלש בהמות או ארבעה בנואריהן
לצרכו ולצרכה ותו לא טדי פכ״ל ותוכן כוונתו דלרבקה הוי לטלם אצל זו ודשים הדישה מד׳ל והוא הכניסה שם לשם שמירה(
לא ניחא לי׳ ולא יתכן לרנקה דיהא ניחא לי׳ ושתינק הוי לטלם ידשה כשרה )סירש׳׳י ור׳ח תעי׳ע קאי והתוס׳ פירשו חפרה
ניחא לי׳ וא׳> שפיר תני ברישא ובסיפא דבר והיפוכו אבל לא מצי אדומה קאי ולדינא הכל שוץ דבץ בסרה ונץ בע»ע ה p pומה
לטתני בסיפא ככניסה לרבקה ושתדוש פסולה דלרבקה לטלם ׳*י״ק לרש׳׳י ור׳׳ח לפרש תפגלה קאי פי׳ בראשודם בב*מ שם דתכן
לא יתכן שירצה שתדוש וכן לא מצי לטתד בסיפא שתינק סתמא ^״נ משוס דלרבק סתם פרה בת נ׳ וא«צ לידקה ומשמע דעתה
דשתינק הוי לעולם כאילו כיץ נהדיא ג״כ שתדוש דודאי ניחא ®יא פרה ואע׳׳ג דבניעץ ר׳ב א׳ מייתי לה לגני פרה לפעמים משכחת
לי׳ זהו כוונתו ד׳ל ודבריו צט׳ג דנהדיא אמרי׳ בגיטץ נ׳׳ג א׳ הטשה פי׳ כתובית ם׳ א׳ וגם אפשר שהכניסה בעוד שהיהה עגלה
איתן סי׳ ס דין עול ומלאכה נחל קפב
שאני פרה דכפרה כתיב בה כקדשים ומשום חומרא דקדשים כחמיח מלאכה בפרה חטאת ע ק שהכניסה לרנקה ע״מ שחינק והדוש
משא׳׳כ גבי ממונא ולכך הוצרך לפרש דמיירי בע׳׳ע שאינה קדשים אלמא דמשכחת לה לרבקה וגם כיוון שתדוש וגאמת מסוגיא זו
ושפיר פשיט מינה לממונא והנה מש׳> דגני פרה כפרה נתיב בה תימא סל סיקר פי׳ ר׳׳ח דאי לרבקה היינו לפטומה למה נקט ע״מ
כקדשים פשוט שהוא ט׳׳ס חה גני ע׳׳ע כתיב וצ׳׳ל דחסאת קריי* שתנוק הו״ל למימני הכניסה לרנקה ושתדוש ונשלמא לפירש״•
רחמנא וד׳ל נדאמרי׳ בגמ׳ דפרה קדשי בדק כבית ולכן גזרו בה דלרבקה כיינו למקום הבהמות ניחא שפיר אך זה י׳ץ 1דאגב דנקט
לצרכו ולצרכה כמש׳׳כ כתום׳ דכאי לצרכו ולצרכה הנפיא אם גזרי לה בב״מ ופסחים נקט לישנא דברייתא אבל לפי׳ כרדב״ז ודאי
בה רבנן שמא ישהה יותר מכדי צרכה א bע׳׳ע חולץ הוא ונדיי תימא ,וגם על מה שרצה כד׳ש לפרש בכדי שתינק ותדוש או או
צ׳׳ע דגם ע׳׳ע כפרה כתיב בה כקדשים וכקש בכמה דברים לקדשים קאמר כיינו כדי שתינק ודשה או שהכניסה לרבקה ס״מ שתדוש
וגם יש בה מעילה להרבה ראשונים )ע׳׳ל סי׳ י״ג ס׳׳ח( וגם עיקרי ג״כ קשה מסוגיא דגיטק דא׳*כ הו׳׳ל למימר ככניסה לרבקה ע״מ
דיני מלאכה למדץ זה מזה ואפי׳ למאן דלית לי׳ ג׳׳ש כמבואר שתדוש ותינוק ושמא ^ל גם בזה דתפס לישנא דנרייתא דב״מ
בראשונים ושמא לשיטתי׳ אזיל דס׳׳ל לחלק בץ פרה לעגלה ונבר ופסחים וצ׳׳נס ויתכן ליישב בדוחק שיטת הד׳ח דגם כר׳׳ח ס״ל
כתבט שזה תמוה .וכנה כתוס׳ נב״מ ל׳ א׳ הקשו מפרה מעובריז כשיטת ה׳׳ר יהודא דפרה בחורה לא ניחא לי׳ בדישתה ונפרם
אמאי נשרה לפסיל מטעם עלה סלי׳ זכר וכתבו ואם באמר ילא בעודה יונקת ולשון לרנקה שיין ג׳> אם הכניסה להניק דלרבקה
מפסלא אלא כשידע בשעת עלייתו א׳׳ש ע׳׳ש )ועי׳ בלשץ הרמנ״ן כייט להאכילה ולהשקותה ונהכי ניחא דברישא נקט לרבקה אורחא
בחידושיו שם( ומש׳׳כ בלשון אם נאמר משום דקשה להו קר הר״ם דמילמא דבזה אין שום אדם רוצה שתדוש ובסיפא נקש שתינוק
רפ׳׳ב דפרה ע׳׳ל ס׳׳ג שהארכט בזה .וכתב מכר׳׳ם שיף דנזם ותדוש דבזה אע״ג דסתמא לא ניחא לי׳ מ״מ אם כיון בפירוש
מיושב נמי קושייתם הראשונה אמאי ככניסה לרבקה ודשה כשרה מהני ולא רצה למנקם בזה ע״מ לרבקה ותדוש דאק דרך ננ׳׳א
הא לא ניחא לי׳ דמיירי דלא הוה ידע בשעת דישה וצ׳׳ע דא״נ לעשות כן ובזה ניחא נמי סוגיא דגיטק לרנקה ע״מ שתינוק דגם
אמאי קמפליג בסיפא נץ שתינק ותדוש כר׳ל לאפלוגי נדידה נץ זה בכלל לרבקה ומ״מ אם כיק בהדיא שתדוש מהני וזה קרוב
ידע בשעת דישה ללא ידע ודוחק לומר דהיינו הכניסה נדי שתיני! לסי׳ הרדב׳׳ז ומיושב ג״כ מה שהקשה הר״ש דנפ׳ כל שעה מבואר
ותדוש ]וכעץ קר כד׳ש והראשונים על פי׳ כר׳׳ח[ וע״נ דמייד דהוא לא אפשר וקא מטק אלמא דמיירי דקא מכוק דבאמת מיירי
בידע בשעת מעשה ולכן הוכרחו הראשונים לתת תירוצים אחרים> דקא מכוין דסתם יונקת לא ניחא לי אלא דלא רצה לפרש כפי׳
ומ״מ הדץ אמת לדעת כרמנץ שפסק דאם לא ידע בשעת מעשה ה׳׳ר יהודא דמיירי דוקא בבחורה דסתמא קתני ומשמע בכל עגלה
אע׳׳ג דטדע לו אח״כ אץ פוסל ]כמבואר לעיל נס׳׳ה[ כ*נ יהא דכא עגלה נשרה אף בת שתים לרבק דריש פרה ולכך פי׳ לפטמה,
כן דדקא בידע בשעת דישה יפסוצ העולה בידיט דיש בזה ג׳ דעוי^ ובאמת קף הר׳׳ש זו מפסחים לנאף יש ליישב גם לפי פי׳ הר״ש
לדעת כתום׳ והד׳ש והרא׳׳ש בתוספותיו אץ כשר אלא כשיש כרבם דקתני שתינק או תידוש דכא טעמא דפסלינן נהכי כיינו משום
פרות שנלא׳׳ה כיתה כתבואה נדושת ואץ לו ריוח נזה ולדעה דאמרי׳ דניחא לי׳ בהכי וכוי כמנוץ וא״נ שפיר קא פשיט מינה
כד׳ס ור׳ת נשרה אא״כ ככניסה לפטמה דודאי לא ניחא לי׳ בפסחים לפנק לא אפשר וקא מטין דאלמא דנונתו אוסרת אפי׳
ולדעת כ״ר יכודא וכתוס׳ רי׳׳ד ותלמיד הר׳פ )בשטמ׳׳ר! נ*מ( כיכא דלא אפשר בנה׳׳ג ואדרבה מכח כ׳׳ש מייתי ראי׳ דמה ככא
כשרה בכל גווני דע״ע בת שנתה או בת שחים וטדאי לא ניחא לי דאק כאן טגה גמורה אלא דסתמא ניחא לי׳ אפ׳׳ה אוסר כ׳׳ש כיכא
שתדוש ואם לא ידע בשעת דישה ונודע לו אח׳> כשרה לכל כשיטוה דמטק בכדיא וגם לשי׳ כר׳׳ש צ׳׳ל כן דכא ניחא לי׳ בודאי פוסל לט׳׳נג
לדעת כרמב׳׳ן שביארט בס׳׳ה דלא מכני טחא לי׳ אא״כ ידע בשעת ובתום׳ רי׳׳ד בב״מ דף 4כתב מה שכקשיתי במכדודא קמא ני
מעשה אך ביארנו שם דרבים חולקים עליו ע׳׳ש .ולענ׳׳ד אולי יתכן הכניסה לרבקה ודשה אמאי כשרה והא ניחא לי׳ כדישה ומ׳׳ש מעלה
ליישב קושית כראשונים ז״ל באופן אחר דהנה בפסחים כ׳׳ו נ׳ עלי׳ זכר דפסולה ותירצתי דלא עובד ע׳׳י אדם במשמע איט כלום דהא
פשיט מיטה לא אפשר קמטץ אסור ודחי שאני כתם דגזכ׳׳כ ני יותן אפי׳ בלא מעשה אדם כ׳׳א לרצק בעלמא אם שמח בטד
ונראה דכל היכא דלא אפ^ בעי דוקא שיטץ בכדיא אבל מם הסל עליק כוי בכי יותן אלא כך ים לתח כשהכניסה לרבקה
דניחא לי׳ לא סגי נכא ניץ שעיקר הצות בשביל דבר אחר ולא ודשה י׳׳ל דלא ניחא לי׳ מפני שהיא רכה שתדוש בעמרים ולא ניחא
דמי לעלה עלי׳ זכר דלא עשה כלום ולכן ככניסה לרבקה אץ פוסל לי׳ עד שיחשב שתדוש אבל עלה עלי׳ זכר בודאי דניחא לי׳ שתתעבר
אא׳> ניץ נכדיא )ולרבקה כייט שתיטק כפי׳ כריסב׳׳א גט׳ נסמון פרתו אם לא כיתה נפסלת בכן עכ׳׳ל וכנה תירוצו הוא כתי׳
וגם לפירש׳׳י י״ל כן וגם לפי׳ כר׳ח י׳׳ל כן אלא דהד׳ח עצמו כ׳׳ר יכודא דפרה בחורה ולא ניחא לי׳ להטריחה אך מש״כ בשם
לא ס׳׳ל כך כדבסמון( וראי׳ לזה מפי׳ כראנ׳׳ד שכ׳ נפ״א מפרם מכדורא קמא שלו דלא עובד ע׳׳י אדם משמע אץ מובן נלל דכא
דפרה כמנטברת אץ בה פסול דעלה עלי׳ זכר דמיירי בתובעת זכר עלה עלי׳ זכר אינו ע׳׳י אדם )ואץ לומר דמפרש כפי׳ כמובא
קשה הא מ״מ ניחא לי׳ גם לצרכו ומסקיק בגמ׳ דלצרכו ולצרכה במאירי פסחים כ׳׳ו דעלה עלי׳ זכר באדם מיירי דלא נשמע כן
פסול אע״כ כמש׳> דניץ דעיקר טנתו בשביל צרכה אע׳׳ג דניחא כלל מדבריו שכ׳ דניחא לי׳ שתתעבר עי׳ בכורות ח׳ א( ויתק
לי׳ אץ פוסל )וכבר כתבנו נזה נס׳׳ה ע׳׳ש( אן נפי׳ כר׳ח בב״מ שהי׳ מחלק בץ מ׳׳ע לפרה וכמ׳׳ד בסוטה מ׳׳ו א׳ דלא ילפי׳ מהדדי
מצאתי דגרים דבאמת מייתי כגמ׳ ראי׳ מעלה עלי׳ זכר דלצרט אלא מרטיא דא^ לא עלה מרבה שאר עבודות בפרה ולהני א״צ
ולצרכה פסול אלמא דלא ס׳׳ל סברא זו ואינו מוטח די׳׳ל דמיירי ע׳׳י אדם אבל בע׳׳ע דנתיב לא נטבד משמע ע׳׳י אדם וס׳׳ל כפירש׳׳י
באינה תובעת זכר אע׳׳ג דנכנית מזה וצ׳׳ע ונמכר׳׳ם שיף רוצה דהכניסה לרבקה גבי ע׳׳ע תניא ולא גבי פרה ולכן כשר אלא
להעמיס ג״כ בדברי התוט דעלה עלי׳ זכר מקרי לצרכו ולצרכה שהקשה דגם גבי כנשר כתיב לשץ זה כי יותן ולא אמרי׳ דדוקא
ע׳׳ש ואיט-מוכרח למעיץ. vrאדם ,וראיתי כעץ זה בשטמ׳׳ק ב״מ דף ^ בסוף כסוגיא בשם
)ב( לרבקה .רש׳׳י מפרש שמחבריםשלש בהמות או ארבעה בצואריק כרדב׳׳ז שרוצה לחלק נץ פרה לעגלה דדוקא בע׳׳ע בעיק דגיחא
זו אצל זו והר׳ח ור׳׳ת מפרשים לרבקה כייט לפטמה לי׳ אבל נפרה אפי׳ לא דחא לי׳ פוסל ע׳ש שמדמיר! לפרש
)ונתבאר לעיל באוע( ובריטב׳׳א ב״מ דף ל׳ מפרש בשם רבו ובשם הסוגיא דב״מ שם וכ׳׳ז תמוה מסוגיא דגיסץ נ׳׳ג א׳ דאמרי׳
כ׳׳ר ברון וכד׳י דלרבקה הייט לאמה והיינו דקט בסיפא בשביל דהטשה מלאכה בפרת חטאת פטור מדיני אדם משום דהחיוב
שתינק אך מה שהביא ראי׳ מרפ׳׳ב דעירובץ נמלא שתי רבקות על מחשבתו שהכניסה לרבקה שתטק ותדוש כר ע׳ש כרי להדיא
צ*ע אין יפרש שם וגם לפי׳ ר*ח צ׳׳נג אין יפרש שם ושמא שתי נווט דאץ החיוב בפרה אלא דוקא בדניחא לי׳ ,וראיתי עוד בשטמ׳׳ק
רבקות איכא וכ״נ קצת נשטרדק אן לפי׳ כריטב׳׳א שהביא ראי׳ שם בשם הרדב׳׳ז דלכן כתב רש״י דברייתא דהכניסה לרביזה גבי
משם צ׳׳ע ואולי יש בזה איזה ט׳׳ס. ע׳׳ע קאי משום דאי נפרה קאי היכי סשיט מינה לממונא דילמא
קפג איתן סי׳ ם דין עול ומלאכה נחל
ש ובחזו״א נסחסק כר .בחזר׳א סרה סח ב׳ סקח׳ד וז׳׳ל וקשה י״א זדקא הכניסה ט׳ .כוא סי׳ כר׳׳ס ור״ין כר׳ל.
דהא בע׳׳ע אינה נססלת אף בשאר סגודוח אלא
נמשיכה כמבואר בסוגיא סוטה נד*ו א׳ א״כ בדשה ברגלח ולא נחן פלח יי( יי״א דדייןא כשיש הרבה כר .הוא סי׳ החום׳ והר׳ש והרא״ס
שום משא נדץ הוא שלא יססול בפ*פ וצ׳׳ל דאיירי בכלי דישה פלח כנ״ל.
ואולי משכה לדוש משיבא משיכה פכ > וע׳׳ל ס״ג שהבאנו בשם יי•( אבל סתמא ססולה .מיסא לח דלא גרע מפלס פלח זכר או
המאירי דשאר מלאכוח סוסלוח אפח בלא משיכה ורק במשא בפי לדעת הרמב״ן דקא אם ידע נשמח דישה ולא אח״כ וכמשנ׳׳ח.
משיכה ולס׳׳ז סשיטא דדישה פצמה סוסל וגם דפח הרמב׳׳ם נחנאר יי( יי״א דגם סחמא כשרה .היא שיעח ההוס׳ נשם כ > יהודא
בס׳׳ב דא״צ משיכה אלא נפול אך להראשונים שחולקים פליהם והחום׳ רי״ד וחלמיד הד׳ס דבסרה בחורה מיירי א״כ
)שנחנאר שם( יש להסחסק• יליעא ייח ז׳׳ל נראה דמ*מ צריו דלעולם בחורה היא דהא עגלה בח שנחה או בח ב׳ כמשנ״ת
שחדוש טסס אפח אם נאמר דא«צ משיכה .דץ הפושה מלאכה יס״ ח׳ ס״א ומסחמא אץ אדם רוצה להעריחה אא׳> כ ק בהדיא
בפ״פ אם צריך לשלם יחבאר בסח ח׳ג ם״ג בפזה׳׳י.
דניחא לח כמשנ״ח נס׳׳ד.
סימן י .ירידתה לנחל איתן
*> )א( בט״ו מ ד ר היו ב״ד נפנץ לכל ערכי הע Tנ ס ולעריפת העגלה > aואם היתה שגה מעוברת מ ד ר השני
" י" ’ " י ■ “ ש ־ ־ י י ' ® = •»
לא עשו pהעריפה פסולה ) nואם היתה פחותה משטתי׳ בשעת הירמה נראה דה רמה פסולה מריר להמיאה
ולהכניסה בזמנה ) ה( ונראה שמותר להורידה בליל״ י״ י=ו *יו ’ י י י
אם הורידוה ויצתה או התיאוה אם צרץ• לחזור ולהורידה או דסגי שתרד מעצמה ונראה דא״ע לחזור ולהורידה.
כמש״כ כראשונים שזה ספם כמצוה שפי״ז יחסרסם כפנץ ומחוך )א( בט״ו באדר כיו ב*ד נפנץ לכל צרכי הפיר .תק רפ׳׳ק דשקלים
כן יחגלה כרוצח וגם יחסרסם מי הנהרג ולא חשאר אששי פגונה
בא׳ באדר משמיפץ פל כסקלים כף נט*ו מ P P
פ»ש באורן ושם ביארט אם זה קאי פל המדידה או על הפריסה את כמגילה כף ופושץ כל צרכי כרבים ואמרי׳ פלה בירף אלו הן
ומסחבר דגם ההורדה לר׳א צריך להיוח בפרסום וכדמשסע מלשץ ״כי הרבים דנץ דיט ממוטת ודיני נפשות דיני מכות ופודץ פרכץ
החיגוך שיאספו מם ויקחו פגלה וילט באסיפה ובכמץ יק בשאר וחרמים והקדשות ומשקץ את כסוטה ושורפץ את כפרה ופורפץ
הראשונים שס׳ז מפרסם הפנץ לפיכך נחנה חורה גם מצוה להודדה ]הרע׳׳ב והמאירי השמיטו ע״פ דאינא דל׳׳ג לה כנ״ל סח כ׳
ספי«ז ג״כ יחפרסם הפנץ וכג׳׳ל .וכל פרטי דיני נחל איתן יחבאר ®״י אבל כרמב״ם גריס לה[ ורוצפץ פנד עברי ומטהרץ את המצורע
בסח ח׳ב בפזכ׳׳י.
ימה pץ את המנטל מפ׳׳ג המים )נ׳׳א האימום( ואץ מחזי p
ב) .א( ההורדה לנחל איתן מצוה .בספרי ם״פ שופטים והודמ אותו וכבר הארכט בזה לפיל 3סח כ׳ ס״ד פ׳׳ש.
זקני הפיר ההיא מצוה בזקני כפיר ההיא ופשטוח )ב( ולעריפת העגלה .נבר ביארנו ננף׳ה נסח כ׳ ס׳׳ב דלדפת
כדברים נראה שמצוה שהב׳׳ד יורידוה לנמל איתן ו ק מבואר בקדושץ כראשונים דקוב pלפני המדידה מסתבר דכאי פריסת
ר׳ז א׳ שההורדה מצוה כדלקק אמנם כגד׳א מגח שם בספרי דלמד פגלה דככא הוא המדידה )וכמש״כ כחוט נסנהד^ ח׳ד א׳ ד%יפת
מכאן לפכב דפיר שאץ בה ב״ד אץ מביאה פ׳׳ט ושפם כגר״א שהגיה הפגלה קמ למדידה( אבל אחר שכבר מדדו צריך לפרוף מיד לפ׳׳ד
לאו משום דליס לח דההורדה מצוה חה מוכח בסוגיא דקדושץ הכ״מ שכתב גבי השקאת סוטה דדוקא לחפש אם יש סוטה כראוח
וא״כ כמצוה מוטלת פל זקני הפיר אלא משום דלפיל בספרי סי׳ ימקותה דומץ אותה לט״ו באדר אבל אם כנר טדט שצריך להשקותה
ר׳ה מובא כמשנה דנמצא סמוך לפיר שאץ בה נ״ד לא הד מודדין אותה מיד וא״נ ה״נ דטותח אכן למש׳׳כ שם לצדד דגם
כף ואץ דרך כספרי להניא כמשנה בלי דיליף לה מקרא ולק ההשקאה אם אץ פנאי לעשותה מיד דומץ אותה לנד׳ו באדר א״נ
ממר\ שם והגיהו כאן )ופ׳׳ל ם״ כ׳ ס׳׳א ביארט למה ^■ץ־ קרא כאן גם הפריסה אם אץ זמן מניחץ אותה עד ט״ו באדר
לפכב לפ׳׳ד כגר׳א דכא בלא׳׳ה נפ״פ כל הכתוב בה מפכב בה )יכל תאחר אץ בזה כנ׳׳ל סח ז׳ ם»א( וכ״ז לדעת כרמטם אבל
ע״ש( .ובאמת גם פשטות כמשנה בסוטה מ״ה ב׳ משמע דמצות מראשודם שאץ קוב pפד אחר המדידה פשימא דפל המדידה
ההורדה בזקט כטר דחק זקני כפיר מביאץ פגלת נקר ט' ומורידץ י״ש כלל לדחותו לט׳׳ו באדר שהרי לא ישהו את כמת אלא טל
אוחה לנחל איחן משמע דכמצוה דנ׳׳ד יורידוה וכ׳׳ה לשץ כרמבים הפריסה קאמר דדוחץ אותה אם אץ פנאי לט׳׳ו נאדר וכן גביית
פ״ם מרוצח כ׳׳ב וב׳׳ד של אותה הפיך מביאץ פגלת בקר משל אנשי ®מיק לצוע כעגלה וכ׳׳ז אם אץ פנאי אבל לכתחלה אם אס^
אוחה כפיר ומורידים אוחה אל נחל איתן .ומלשץ כספרי משמע יידאי מצוה להזדח לפשות המצוה תיכף וכ״נ כמנ׳׳ח במצוה חידל
דרק מצוה בניד אבל איט לפיכובא ופ׳׳ל סח ח׳ב ס׳׳ב נסתפקט דמצוה למכר להביא לאלתר כנ»ל סח ד ט׳א םקח*ז ע״ש.
לפנץ הפריסה אם הוא לפיטנא בב׳׳ד או לאו ואם נימא דאינה י^( ואם כיתה שנה מפונתז באדר כשני .מבואר בירף דש שקלים
לטטבא יש לפרש דטנח כספרי פל הפריסה ולא פל כירידה מיהו ונתבאר בסח ט ס״ד נפזיה.
אחר שנתבאר בקחשץ דכירידה מצוה א«כ טדאי טנח כספרי )ד( ומורידץ אותה אל נמל איתן .לק׳ בס״ב יתבאר נפ׳׳ה שההורדה
גם פל כ ^ ע ^ ל ס׳׳ג שצז»ט דאם לא הורידוה כב׳׳ד רק אמרים מצוה כמ׳׳ש וכורימ אותה אל נחל איתן .וע*ל סי׳
מדאי דמכני ואפח אם טמא דבפריפה לא סכני j y v י״נ ט׳ג שמצוה לאסוף שם חב פם כדי שתהא נפשית בפרסום
איתן סי׳ י rT־ nnלנחל איתן נחל קפד
דפ׳׳ע אץ נאסרת מחיים ס׳׳ל דמכפרה כתיב בה כקדשים נא ) 0ולפיכך אם כיסה עגלה גדול כד .גרסי׳ נקדושץ נ•( א׳
ילפי׳ אלא משפת כפרה דהיינו הפריסה ולא קודם לכן והאריך איתמר ציפורי מצורפ מאימתי אסורים ר׳׳י אמר מפפת
נזה פ״ש ומ׳׳מ לפנץ מה שהקשינו לא הרויח כלום דהא קי׳׳ל כד שחיטה ור׳׳ל אמר משפת לקיחה רי׳׳א משפת שחיטה שחיטה הוא
ינאי דמשפת ירידתה לנ׳׳א נאסרת אלמא דכפרה כתיב בה מדרש ואסרה לה ר׳ל אמר משפת לקיחה מפ״ט נפקא מה פ״ע מחיים
נ״כ קודם כפרה וא״כ אמאי לא נאסר משפת הזמנה כמו בקדשים, אף צ״מ מחיים ופ״פ גופא מאימתי א״ר ינאי גביל שמפתי בה
וראיתי בתום׳ רי׳׳ד בקדושץ שכ׳ גבי הא דיליף איסוה׳׳נ ננד׳פ ושכחתי ונ» ץ מבריא למימי ירידתה לנחל איתן היא אוסרתה
מכפרה כתיב בה כקדשים וא׳׳ת אמאי לא פרכיק ככא דא״כ יהא אי מה ע׳׳פ משפת לקיחה לא מתסרא אף צ״מ נמי משפת לקיחה
תופס דמים כקדשים י׳׳ל דלא פרכיק הכי אלא כיכי דקריי׳ קרא לא מיתסרי הכי השתא התם אית לי׳ גנול אחרינא הכא מי אית
קדש אבל ככא לא דמיא אלא לכפרה בלחוד פכ׳׳ל וכן בשיטה לא לי׳ גנול אחרינא וכתנו התוס׳ דאק לומר הנאת צפורים כמו הורדת
נודע למי שם הקשה ג״כ כן וכתב י׳׳ל הא לא כתיבה קודש דנימא ע׳׳ע דהא הורדת ע״פ כתיב נפרשה והורידו זקני הפיר את העגלה
דתיהוי כקודש לכל דברי׳ ומשום דדמו לחדא מילתא היא דכתיב אבל הנאת צפרים לא כתיב אבל לקיחה כתיבה דכתינ ולקח למטהר
בה כפרה כקדשים לאשמפי׳ דמחיים קדישא דלאו לאתויי בה כל פכ׳׳ל וכתב פ״ז בחזו״א אה״ע בהפרות לקדושק נראה דסל דהורדה
דינא דקדשים פכ״ל ולכאף דבדו תמוהים שכ׳ ד^ לחדא מילתא מצוה וצריך שתהי׳ מזומנת למצוה בשפת הורדה ואם הורידה ולא
כתיב בה כפרה כקדשים דהא במגילה כ״א יליף מינה דאין פדפה סמינה צריך שתמינה ויוציאנה לחזור להורידה אבל אץ הנאת
בלילה ובזנחים דף ע׳ יליף מינה דפריפתה מטהרתה מידי נבלה צפורים מצוה אלא מצוה בלקיחה הייד שצריך שחמץ קודם שיפשה
ובחולץ י׳׳א א׳ יליף מינה דטרפה פסולה ובירר פ׳ ע׳׳ע יניף מינה הזמנה אלא שאיק נאסרץ בהנאה בהזמנה מצותן וג® לי׳י
דמחוסרת אבר פסולה ]ואפ׳׳ג דהרסנ״ם לא פסק כהירר הזה זו pכדץ פצי סוכה וכמש׳׳כ לק׳ נסמוך ובשחיטה נאסרץ בהנאה
זהו משום דבגמ׳ דיק מוכח דגם זה נכלל מומץ דאכשר רחמנא אם to pכמצותן ונע׳׳פ נמי צריך הזמנה קודם הורדה והורדה
נהדיא כמשנ׳׳ת נסי׳ מ׳ ס״ג[ .אבל בתום׳ ד׳׳ד הפץ מתוקן אוסרה בהנאה פכ׳׳ל וכ׳׳כ נמזר׳א נגפיס סי׳ י׳׳א סק־׳ח והאריך
יותר שכתב דלא דמיא אלא לכפרה בלחוד וג׳׳ז צריך ביאור וכונתו סה פ״ש וכתב ואפשר דלר׳׳ל לקיחה מפכנת דכמו בפ״פ בשפת
נראה דכל מה שנוגע בכפרת העגלה עצמה כגץ שתפסל טרפה פריפה כנר היא קדושה ואסורה ה״נ בפיק השחיטה נצפור המקודשת
ומחוסרת אבר ובלילה או שתאסר בהנאה ושתטהר מיד נבנה ,כיז והיינו דאמר קדושץ שם כתם אית לי׳ גבול אחרינא כו׳ דהמקשן
שייך למילף מכפרה אבל לפנץ תפיסת דמים שאץ זה נוגע בהפגנה הקשה כמו בפ״פ א״צ שבשפת ירידה לר׳א תהא כנר קדושה אפ״ג
עצמה אלא בדבר אחר פ׳׳ז אץ שייך למילף מכפרה שאץ זה נוגפ דTידתה מצוה ואם היתה פגלה בנחל והקדישה שם מוציאה ומורידה
לכפרת העגלה חו נראה ג׳^ טנת השיטה .והנה הא דקדשים לשם מצות ע״פ אלמא דקדושתה ומצותה באץ כאחת כ״נ נצ׳׳מ
נאסרץ בהנאה משפת הקדש נראה דאץ זה משום שהוקדשי קדושת ושקידשו בשפת שחיטה שזו מצוה ראשונה שלהן ומשני דפיקר
הגוף ופומדץ לכפרה דהא בקדשי נדה׳׳ב וקדושת דמים ג״כ P כקפידא היא בטריפה שתהא כבר מקודשת וכ״נ ילפי׳ שתהא כשחיטה
בהם מעילה ואסוח בהנאה אלא הוא משום שהוא ממץ של הקדם נמקודשת וע״כ לקיחה מקדשה אלא בפ׳׳ע כיץ שיש בה מצות
אבל אחר שהסכץ מקדש קדושת הגוף או מנחות משקידשו נכלי ירידה קדם פריפה אמרי׳ דירידחה מקדשתה פכ׳׳ל ופ׳׳ש שהאריך
אז י״ל שיש פ׳׳ז >'3איסור הנאה מצד קדושת הגוף שבה שהרי דגם לד׳י מצוה בלקיחה שיזהא מזומנת למצותה קדם שחיטה שתהא
יש בזה ג״כ איסור שא׳׳א לשנותו לקדושה אחרת חהו משום שהוקבע השחיטה במזומנץ אלא דאפשר דאץ מפכב לר׳׳י אלא שחיסר מצות
לכפרה זו ולא״ז א״ש נפזה״י דפ*פ דילפי׳ מכפרה כתיב בה כקדשים לקיחה .והנה בסוגיא זו כבר ביאר מרן ז׳׳ל נמזו׳׳א נגפים וקדושץ
הייט דוקא גמה ששייך להכפרה כמש׳׳כ התום׳ רי״ד ולפ׳׳ז אץ שייך שם וכבר כתבנו סה קצת בע׳׳ה בסי׳ ח׳ ס-א ,ותוכן כסוגיא
לאסור משפת הזמנה דומיא דהקדש דשם אץ נאסר מצד כפרה דכנה ננדע יש ג׳ מצות בתורה מצות לקיחה מצות הורדה מצות
שבה אלא משום ממון הקדש וזה אץ לומדץ לפ׳׳ע אבל אחר ירידתה פריפה ובצ״מ יש רק נ׳ מצות מצות לקיחה ומצות שחיטה ]ולקיחה
לנ׳׳א שנפשה בה מעשה המצוה הוי כמו שחיטה בקדשים שנפשה כיינו הזמנה כמש׳> מרן נחזו׳׳א קדושץ שם ונגעים שם סק׳׳ח
בה מעשה קד1שת הגוף ואז נאסרת מטעם כפרה וזה ילפי׳ מקדשים, דאטו אם הי׳ לו משלו לא קיים מצות לקיחה וכ״ה נהדיא נתוס׳
וטד יבואר נזה בפזה׳׳י נסי׳ י׳׳ג ס׳׳א סק״ז פ״ש וצריך להנץ כרא׳׳ש קדושץ שם וז׳׳ל מי אית להו גבול אחרינא דאץ שייך למימר
א״כ היכי ילס^׳ צ״מ מפ׳׳ע דנאסר משפת לקיחה דהא לקיחה אינה הבאת צפרים כנגד הורדת כעגלה ]דהורדת העגלה[ כתיב בקרא
אלא הזמנה ובע׳׳ע אץ ההזמנה אוסרת כמשנ׳׳ת דל׳׳ש למילף מקדשים והורידו זקני הפיר את כעגלה ויש בה מצות הורדה אבל מצות
ועוד אמאי הוצרך התום׳ רי׳׳ד לתח משום דתפסיז מועט תפסת הנאת צפרים לא כתיבא ומי )כצ׳׳ל( גא פסקיק שהם כבר אצלו
ד׳׳ל דשאני גבי צ״מ דהלקיחה מצוה וא״כ הד כמו מעשה המצוה ולקיחה דכתיב נקרא ולקח למטהר כיינו כפרשה כדאמרי׳ אץ
של ירידתה לר׳א נפ׳׳ע ואפ׳׳ג דבפ׳׳ע גופה אץ הלקיחה אוסרת דנהי כקינץ מתפרשץ אלא בלקיחת בעלים או בעשיית ככן פכ׳׳ל וכ׳׳ה
דמקדשים ליכא למילף דההקדש יאסר כמו התם כמשנ׳׳ת מ״מ הרי לענץ ע׳׳ע אלא דשם צריך להקנותו לכל הצבור ומיהו אם כי׳ להצבור
גם בפ׳׳ע יש מצות לקיחה וא׳> תאסר הלקיחה משום מצותה כמו עגלה ששייכת לכל כקהל אפשר להזמינה לשם פ״ע ומקיים נזה
ירידתה לנ׳׳א שהיא התחלת המצוה פ׳׳ז תי׳ התום׳ רי׳׳ד דכיץ מצות לקיחה פ׳׳ל סי׳ ד ס׳׳א סקי׳׳ד[ .והנה ככל שוץ דבפ״ע אץ
דאית לה תרי גבולי אמרי׳ תפסת מועט תפסת ואץ אוסר אלא נאסרת משפת-לקיחה א׳סור כנאה רק כמו פצי סוכה דכוקצה למצותה
המצוה האחרונה שלפני העריפה אבל בצ״מ שאץ בו אלא מצוה כמשד׳ת בסי׳ מ׳ ס״א וכטעם שאץ נאסרת משפת לקיחה כ׳ בתום׳ רי׳׳ד
אחת א״כ זו המצוה אוסרת לר׳׳ל. בקדושץ משום דכיץ דמקרא לא ילפי׳ אלא דנאסרת מחיים ]דילפא
והנה פליגי ד׳י וד׳ל נצ״מ דר׳׳י ס״ל דצ״מ אץ נאם pפד שפת מכפרה כתיב בה כקדשים כדפירש״ ותום׳ נקדושץ שהוכיחו דר!רא
שחיפה והטעם י׳׳ל או כמש״כ כמה ראשונים )תוס׳ רי׳׳ד דכפרה לא איצטריך למיסר לאחר פריפה אלא מחיים או כמש׳׳כ כתוס׳
ותוט הרא׳׳ש מיטה לא נודע( דר׳׳י לשיטתי׳ אזיל דפליג נחולץ בסוף הסוגיא דילפי׳ לה מצ״מ דהמשולחת נאסרה מחיים[ ואית לה
פ׳׳ב א׳ אדי׳ ינאי וס׳׳ל דפ׳׳ע לא מתסרא מחיים ומצי למילף נמי תרי גבולי תפשת מועט תפשת ואץ נאסרת אלא במצותה כשני׳ ויש לפי׳
מפ׳׳ע )ומש׳׳כ מהרש״א בקדושץ שם דר׳י לא פליג אדר׳ ינאי התינח למאן דיליף מצ׳׳ד י״ל דמה התם לא נאסרה אלא מזמנה כאחרץ
רבי׳ תמוה מאד( או כדעת הרמנ׳׳ם דפסק כר .ינאי דירידתה אבל למאן דיליף מקדשים הא בקדשים נאסרה לעולם משפת הקדשה
אוםרתה וגני צ״מ פסק דמשפת שחיטה כר׳י משום דס״ל דר׳י ועוד גם בקדשים יש נ׳ זמנים דהא הזריקה מכפרת ]כמו הכא
אזיל הכא אפי׳ לשיטת ר ינאי דס״ל ירידחה אוסרתה מ״מ לא העריפה[ וא״כ איכא הקדש ושחיטה קודם לזריקה וראיתי בם׳
מצי למילף מפ׳׳ע משום דאדרנה יליף מפ״פ מה התם מכפת לקיחה דבר אברהם ח׳׳א סי׳ ד׳ שהאריך בזה וכתב דלרנא דס״ל בכריתות
קפה איתן סי׳ י PT־ nnלנחל איתן נחל
זהו המצוה פצמה וכמו שיש מצות פדפה כך יש מצות ירידה ומצותה לא מתשרא ה׳׳ג מ5מת לקיחה לא מהסרא וכדשריך לד׳ל ולא ם״נ
הראשונה אוסרתה בהנאה ובצ׳׳מ שמצותה הראשונה היא השחיטה תי׳ הגר׳ וכן ניאר נחזו׳׳א נגטים סי׳ י״א סק״ד ולפנ״ד יש הכרח
אץ נאסרת פד השחיטה )וזהו באמת טפמו של ד יוחנן( ומשני לדפת הרמנ״ם ז׳׳ל דאם נאמר כדמת הראשונים דפלוגחא זו דצ״מ
ד׳ל מי דמי התם נר ד׳ל והדר בי׳ דאץ הידדה מצוה בפנ׳׳פ חליא בפלוגחא דמ״פ אס נאסרת מחיים או לא וכף׳פ ילפי צ״מ
אלא הירידה היא הזמנה כזו שצותה תורה והיא אוסרתה בהנאה יימ״מ א״כ למאי דמסיק גשמפתין דפריך ר״י לר״ל מנרייחא דשחטה
א׳> מצינו שהתורה קבפה דלפני פיקר מצותה של פריפה יש מצוה כלא נכן אח כי׳ ר׳ ימקג אומר הואיל והוקצה למצותה אסורה
של הזמנה שאוסרתה א״כ בצ״מ שהזמנתה הקודמת שצותה מורה יי״ש אומד הואיל ונשחטה שלא כמצותה מותרת ע״כ ל*פ אלא
הוא הלקיחה א׳> זהו האוסרתה )ומה שאץ אוסר בפ׳יפ משפת דמ״ס שחיטה שא׳׳ר שמה שחיטה ומ׳׳ס לא שמה שחיטה דכו׳׳מ
לקיחה שהיא ג״נ מצוה הוא כמש׳^ התום׳ רי׳׳ד שתפסת מופט מחיים לא מתסרא ומשני תנאי היא דחדר׳׳י נאמר מכשיר ומכפר
תפסת ואץ לאסור אלא ממצותה האחחנה שלפני העריפה ופי׳ נפנים כו׳ עכ״פ הרי מבואר דר׳ יפקג וד׳ש ע״כ ס״ל דצ״ס אץ
לפיל שביארנו( זהו ביאור דברי מרן ז״ל שם .ולתירח הגמ׳ י׳׳ל יאסרץ מחיים ואס נאמר דה׳׳ה נע׳׳ט דהא בהא תליא א״כ ט״כ
דבאמת גם בפ׳׳ע אץ הלקיחה לפינובא ואם היתה עגלה בנחל א״צ ר״ש ס׳׳ל דע״ע לא מתסרא מחיים לכ״פ וא״כ קשה אמאי קאמר
להוציאה שאץ זה אלא הכנה להמצוה אבל לא יתכן דמ״מ צריך נכריתות כ׳׳ה א׳ מנא אמינא לה דמ׳׳ט נאסרת מחיים דתק השוחט
להוציאה משום המצוה לכתחלה להורידה לשם עגלה וגם הלקיחה ע״ע אותו ואת בנו ד׳ש פוטר וחכמים מחיינץ ואי אמרת לאחר
בצ״מ נתב מרן שם דמפכבת לד׳ל וכ״ש בע״פ ואפי׳ הלקיחה בפ״פ פריפה אמאי סטר ר׳ש שחיטה ראוי׳ היא והא נשמפתץ סבר
בודאי לנתחלה צריך שתהא מזומנת לפני Tידתה לשם פ׳׳ע ולא ר׳׳ש ולאחר פריפה נאסר ולא מחיים וגם נחולץ פ׳׳ב א׳ פריו
שיקדישנה בשפת ירידה גופה אן אפשר די׳׳ל שיבואו כאחת ■ונבר אמאי דבפי למימר לר׳ ינאי דע״פ אינה משנה דלא נאסי מחיים
נסתפק בזה מרן שם בנגעים סק׳׳ח ובפרס למאי דפסק הרמד׳ס והא Tינאי ירידתה לנ״א אוסרתה ומאי קושיא הא לד׳ש פ״כ
נ ד יוחק ודי ס״ל כקושיית הגמי דידדה פצמה מצוה היא ולא הזמנה אץ נאסר מחיים ושפיר קאמר דאינה משנה דשחיטה ראיי׳ היא
למצוה ,והתום׳ כתבו דאץ לומר דהבאת צפרים במקום ירידתה לנ׳׳א וגם נשמפתץ קשה מאי פרין ר יוחנן לד׳ל מד׳ש הא לר״ל דס״ל
דידדתה לנ׳׳א כתיב בקרא אבל ההבאה לא כתיב נקרא רק הלקיחה לר* ינאי דTידחה אוסרתה ם׳^ נחולץ פ״ב א׳ דפ׳׳ס משנה וא׳>
וביאר מרן טנתם דניון דהירידה מצוה אמרה תורה בשעת המצוה מפורש במשנה דלד׳ש מתסרא מחיים וא״כ ע״נ גם גצ״מ כן ואץ
צריכה שתהא מזומנת לשם מצוה והמצוה אוסרתה בהנאה אבל לומר דהיא גופא מייתי דגם נפ״ע לית לי׳ לד׳ש ירידתה אוסרתה
הבאה בצפורים שאינה מצוה אץ שיין שתאסור אלא התורה אמרה וא״כ ע״כ ההיא וחולץ אינה משנה וכדא׳׳ר יוחץ בחולץ שם
שצדן לקיחה דהיינו סמנה למצותה לפני מצותה והזמנה זו אוסרתה כא ליתא דא״כ מאי דחי תנאי היא דתדד׳י הא גם ר*י איה לי׳
ואפ״ג דגם גבי ע״פ איכא לקיחה דהיינו סמנה לפני ירידתה ואץ דתדר׳׳י כמש׳׳כ הראשונים )בשיטה לא נודט ובתום׳ הרא״ש( אלא
אוסרתה בהנאה אלא דהוקצה למצותה כעצי סונה היינו משום ומפרש לה אלאחר פריפה ולפנץ איסור הנאה אע״כ דכל הסוגיא
דשם לא מצינו קרא דאוסרתה בהנאה אבל כאן דמצינו קרא דנאסרת סשיפא להו נT׳פ נר׳ ינאי דירידתה אוסרתה ואליבא דר׳ ינאי
בהנאה מחיים פ״כ סמנתה אוסרתה ובפ׳׳פ סמנתה השד׳ אוסרתה סליגי דר׳ יוחק ס״ל דאפי׳ לד ינאי לא ילפי׳ מפ׳׳ס משום דאית
דהיינו ירידתה ,ואפשר דזהו דקאמר ד ינאי גבול שמעתי בה ושכחתי לי׳ גבול אחרינא ור׳׳ל ס׳׳ל דילפי׳ מע׳׳מ ולמי סיז שס^ מר׳׳ם
ונסבץ חבריא למימי־ ידדתה כר דהוה מספקא לי׳ שמא הלקיחה לס׳׳ל דבצ׳׳מ לא נאסר מחיים וא׳׳ש נמי סוגיא וכריתות וחולץ
היא האוסרת כמו בצ״מ ועוד יתבאר נפנץ זה בסי׳ י׳׳ג ט׳ב נע׳׳ה. ואפשר דגם לר׳׳ש נר׳ע נאסרת מחיים אלא דד׳י מצמו ס״ל דלר׳׳ש
וכ״כ נדבר אברהם ח׳׳ב סי׳ מ׳ דאם הוריהה שלא לשם מצוה לא סתסר מחיים ולהכי קאמר אינה משנה וזה הכריחו להרמב׳׳ם ז׳׳ל
צריך להוציאה ולמזור ולהודדה ]ואינו כפת תח׳׳י[ וכ׳׳ב בתשר לפרש כן וממילא פסק כד ינאי דרבי׳ דר יוחנן הוי וגם משום
מפרשי הים הנזכר בסמוך. דאביי ורבא ס״ל הכי בסנהדרץ מ׳׳ז ב׳ אבל בצ״מ פסק כר״י נגד
)ג( ואם לא פשו pהעריפה פסולה .בחשו׳ מפרשי הים שבסון ר׳׳ל ]ולכאו׳ הי׳ אפשר לומר דד יוחק פצמו ג״נ ס׳׳ל דגם פ׳׳מ
ס׳ ים התלמוד ]בתשו׳ אל הגר׳׳ן הפליר[ כתוב תפ״פ נאסרת מחיים אלא דקבלה הי׳ בידו דאניבא דד׳ש לא מתסר מחיים
אם הי׳ נערפה שלא פ׳׳ס הירידה לר׳א הי׳ פסולה וכ׳׳ה לפ׳׳ד מרן יכמ׳׳ש תום׳ בחולץ ס׳׳ב א׳ ד׳ה פגלה אלא דא״נ תיקש* אמאי
החזו׳׳א למאי דקי*ל כר׳ יוחק גבי צ׳׳מ ולד יוחק הירידה היא לא ניחא לי׳ להגמ׳ בחולץ שם דד ינאי ור׳ל אמרו אינה משנה
מגון המצוה אן צ״פ דנםנהד pמ׳׳ז ב׳ מבואר גבי ס^גתא דאביי משום ואשכחן דאית להו דמתסרא מחיים ודילמא אליבא דר׳ש
ומא דהידדה אינה אלא הזמנה למצוה ]ולפמש׳׳כ נסי׳ מ׳ ס׳׳א קיבלו כך אלא משמם וכיון וקאמר אינה משנה מסתמא משום דס׳׳ל
סק׳׳א מיושב זה פ׳׳ש[ וי׳׳ל דמ״מ סמנה זו כתורה מיינה אותה מי ונבר הפיר בזה מק בקצרה בחזו׳׳א בנגפים שם סק״ד ,ובאמת
לפשות ולכן היא אוסרת משא׳׳כ גבי לקיחה של צ*מ ושג ע״פ לפי וברי הראשונים ^׳ל ו סי מפרש הא ותדד׳י אלאחר פריפה
נהי דכסירה חייבה למשותה אץ בה מעשה מצוה כיצד להזמינה מיושב קושית התום׳ בחולץ שם ד׳ה פגלה אמאי דחק לומר אינה
אלא סמנה בעלמא וס׳׳ל דסמנה כזאת אינה אוסרחה ולדל מצמ משנה הא מ״נ תנאי היא דבאמת לד יוחק לא מצינו שום תנא
נחזר׳א דגם לקיחה מעכבת וביארנו לפיל ,וגם נלא׳׳ה למה שביארנו זאית לי׳ דמחיים מתסר דמפרש להא דתדר׳י אלאחר פריסה והא
נפז׳׳ה בסי׳ כ׳ ס׳׳א דבפ׳׳ע כל ככתוב בה מפכב א״כ אם חסר דסייתי בקדושץ ובכריתות ראי׳ מיני׳ דמחיים מתסר זה אינו אליבא
מצות ההורדה לא נאסרה בהנאה ואינה T׳פ וממילא הפריסה ור׳ יוחק[ ,ובאמת צדן ליישב שימת שאר הראשונים מהקושיות
פסולה ,אן אם קני הפיר מפכב בהותתה אז לאו יתבאר נפזי׳ה שכתבס ויתבאר בפז״ה בסי׳ י׳׳ג ס׳׳ב פ׳׳ש .ור׳ל ס׳׳ל דילפי׳ צ״מ
נס׳׳ג. מע״מ דמתסרא מחיים יפריך אי מה ע״פ משפת לקיחה לא מתסרא
)ד( ואם כיתה פחותה משנותי׳ ט׳ .כגץ פחותה מבת 0שנים אן צ׳׳מ נמי משפת לקיחה לא מיתסרא הכי השתא התם אית
להסוברים בסי׳ ח׳ ס׳׳ב דפגלה דקא בת שתים ]ונם לי׳ גבול אחרינא הנא מי אית לי׳ גבול אחדנא וצדן להבץ קושיית
להסוברים דפגלה בת שנתה משנח׳׳ל פחותה מבת ח׳ ימים אם הגס׳ אי מה מ״פ דכיץ דילפי׳ מנד׳פ שלפני מצוחה ליז להיות
טמא דמחוסר ז ק פסול נע׳׳ע פ׳׳ל סי׳ ח׳ ס׳׳ה[ נראה פשוט דכTידה סמנה האוסרתה באכילה ה׳׳ג בצ׳׳מ א״כ מה שייך למפרך אי מה
פסולה דכא טפם דפסליק פחותה מבת ב׳ שנים לשיטה זו הוא התם דהד הכא לינא ירידתה לנ׳׳א וביאר בחזר׳א )שהעתקט
משום דכתיב עגלת נקר והכא אע׳׳ג דכתיב וכוריח קני כעיר למיל לשונו( דס׳׳ד דכיון דידדתה לנ׳׳א מצוה ואם היתה עגלה
ההיא את העגלה מסתבר דאפגלה דלעיל קאי וכמו ופרסו שם בנחל שהורידוה שלא לשם פגלה צריך להוציאה ולחזור ולהורידה לשם
את העגלה דאפנלה דלעיל קאי ואפשר דנם נשפת לקימה צריך עגלה א״כ לא מצינו הזמנה האוסרת בהנאה לפני מצותה דידדתה
איתן סי׳ י ידידתה לנתל איתן נחל קפו
ג) .א( כיצד מורידץ אותה > aב״ד ) uשל העיר הקרובה נד( נומלץ אותה >ה( וי*א דסגי שרוב הב״ד ילכו ) (1ד״א
דסגי ששלשה מן הב״ד ילכו להור rה וכ״נ עיקר ) (1ואם לא עאו שלשה או שלא יצאו הב״ד כלל אלא אחרים הורידוה
לשם ע״ע נראה דמהני ג״כ וצ״ע מז( ואפשר שגם לכתחלה יכולים ב״ד לשלוח ע״י אחר mומורידץ אותה אל נחל איתן
ס ונראה שאץ מברכץ על ההורדה.
אע׳׳ג שלא ערפה וצריך להביא אחרת ולעחך ואפ״ה נשארת הראשונה שתהק בת ב׳ שנים דהכתיב ולקחו זקני העיר מגלח בקר )ובפרה
באיסורה וכן מבואר נזנחים ע׳ נ׳ שאם מתה כע״ע נשארת באיסורה וישי׳ כה״ג וקחו אלץ סרה שלא יקחו עגלה ויגדילו( או למש׳׳ב
בהנאה וק מוכח מדתק נע״ז פ״ד א׳ דע׳׳ע שנתערבה נאמרות בחזד׳א דלקיחה היינו ההזמנה ]וכ׳׳ה בתוס׳ הרא״ש כמו שהעתקנו
אוסרם בכל שהוא ופי׳ כמה ראשונים דמיירי שנתערבה בחיי׳ )פ״ל לעיל[ והסמנה יכולה להיות כשתכי׳ בת ב׳ שנים וגם מצדד בחזו״א
סי׳ י׳׳ב ס״ז בזה( ולא אמרי׳ שיוציאוה מהנחל ויותר כאיסור וההזמנה והירידה יכולק להיות כאחת א״כ אק ר׳מ בזה מק
אלמא דלא מהני כלל להוציאה .ולפ״ז מסתברא מיק דכבר נאסרה בשעת ירידה נד׳כ צריכה להיות בת ב׳ שנים ,וכ׳׳ז לההוברים דעגלה
אלמא כנר נתקיימה מצות כירידה וא״כ א״ 5להורידה עוד פעם בת ב׳ אבל לכסוברים דעגלה בת שנתה ונימא דמחוסר זק פסול
אם יצתה אלא סגי שתרד מסצמה דכיק דע״כ כנר נתקיים בה צ״ע אם אפשר להורידה בעודה מחו״ז לפני ח׳ ימים ובקדשים
מצות ירידה דאל״כ לא כיתה נאסרת בזה למה צריך להורידה פעם מצינו קרא דאסור להקדיש מחד׳ז אבל כאן צ״ע כ ק דשם עגלה
שני׳ ריתק דמותר ג״כ להוציאה לכתחלה לפני העריפה דכבר נתקיים עלה.
מצות כירידה וע׳׳ל סעיך ד )ואאמו״ר שליט׳׳א העיר דאפשר שזה )ה( ונראה שמותר להורידה בלילה .הנה העריפה אמרי׳ במגילה
תלוי נפלוגתא דכא צרץ לאמטויי נזנחים ס׳׳ו א׳ ועי׳ רמג״ם כ״א ס דפסולה בלילה משום דכפרה כתיב בה כקדשים
פ״א מססוכ׳׳מ ככ״ז משמע דפסק דהוי הולכה( .ולכאו׳ יש להביא וצרץ לברר אם ירידתה לנ״א ג״כ בכלל כפרה או לאו ,ולכאף יש
ראי׳ ממש״כ רבט בחיי ס״ס שופטים )ומבואר לק׳ סי׳ י׳׳ב סי׳׳ג( להביא ראי׳ מהא דאמר בקדושק נ״ז א׳ דירידתה לנ״א אוסרתה
דככהנים כיו מנים העגלה על ערפה נדי שתצא מהנחל ואם כיו משום דכפרה כתיב בה כקדשים )כמו שפירש״י ותום׳ שם דאמחיים
ישראל שבאותו כדור זכאק כיתה כעגלה הולכת פד בית כרוצח קאי קרא לאסור( א«כ מוכח דמשעח ירידתה לנ״א כוי כקדשים
והמלך או נ״ד או גואל הדם הורגק אותו ולכאף אק נפם pפי״ז ואק לומר דירידתה מדמיק לה להקדש קדשים ופשיטא דמותר להקדיש
מע׳׳ע כיק שלא נתנרד בעדים )או נע״א עכ׳׳ס( שהוא הרג ולא קדשים בלילה )עי׳ זבחים י״ב א׳ לילה לקדושה( דהרי ביארנו לעיל
בשמים היא ואע״ג שיש רשום לב״ד להרוג ע״פ אומדנא או מ״ם דלא שיץ כלל לדמויי ירידתה להקדש דא״כ תתסר משעת לקיחה
הודאת עצמו למגדר מילתא אבל לא מצינו שנפטת עי״ז מע״ע או לקידוש מנחה בכלי שרת וביארנו דירידתה דומה לשחיטת
)ופ׳׳ל סי׳ ד׳ ס״ד נשם כמנ׳׳ח דאם א׳ נא ואמר אט הרגתיו אק דמקדשה לה קדושת כגץ ולפ״ז אפשר דפסולה בלילה כמו ההם
נאק לפטור מנד׳ע משום דאק אדם משים עצמו רשע אא״נ אמר כשחיטה וכן כקידוש מנחה בכלי ג״כ בכלל כמצוה ופסול בלילה ומ״מ
אט הרגתע בשוגג( וא״כ מוכח דמוציאק את העגלה מהנחל אמר לא יתק לומר דדמיא בכל מילי לשחיטת סנק וקדושת כלי דא״כ תצטע
ידדתה אע׳׳ג דצריך לעורפה אח״כ )ואפי׳ נאמר דנפט pפי״ז להיות כירידה והטריפה באותו יום דוקא כמו שם דאל״ה נפסלת
מע׳׳ע מ״מ שמא תצא ע״י ההכאה ולא תלך לבית הרוצח ואץ בלינה וא״כ לר״ל דיליף לקיחה בצ״מ מירידתה לנ׳׳א בע׳׳ע א״כ
מותר להוציאה אא״כ שאץ נזה משש( אך לפמש״כ נסי׳ ד ס״א גם הלקיחה ב5״מ תצטרך להיות דקא בו ביום ואל״ה ,נפסלת
לצדד דקול מהט לפטור מעריסה אפשר דכאן לא גרע מקול וכן ואמאי תק בפי בחרא דנגעים לקח אחת המם ואחת למהר כשרה
משמע מק רבט בחיי שסיים ואם לא היו ישראל זכאק ואינה ויש לדחות דכשלא לקח שניהם כאחת לא מקרי לקיחה לאוסרה
הולכת נטרפק אותה משמע שאם הלכה אל כרוצח אק פורפק אותה עד שיקח גם השני׳ שו vבחזו״א עעים סי׳ י״א סקט״ז שנסתפק
וצ״ע ופ״ל סי׳ י״ב סי״ג. בזה .ויש להביא עוד ראי׳ ממה ששנינו בתוספתא דנגעים מובא
בר׳׳ש פי״ד מ״ד שחיטת צפריו והזאתו ותגלחתו במם ושאר כל
ג .נא( כיצד מורידק אותה .כבר נתבאר נע״ה בס״ב דהכורדה מעשיו בק ביום בק בלילה )וכ״פ הרמב״ם פי״א מטו״צ כ״ה(
מצוה דאורייתא. ופי׳ הר״ש שם כגק לקיחת צס^ ושילוח צפרין וכיבוס בגדים
)ב( ב״ד .הנה מצות ההורדה מוטלת על כב״ד כדכתיב וכומח וטבילה וכן מפורש בתו״כ שהביא שם הר״ש יטל אן« לקיחת צפריו
זקני העיר ההיא את• העגלה וכ״מ שכתוב זקני כיינו כר ביום ח״ל מורת המצורע תורם המצורע ביום כרי להדיא דלקיחת
כב״ד ורק גבי רחיצה מרביק בספרי גם סקנים מדכתיב כל זקני צפרים אינה כמו שחיטת צפרים וכשרה בלילה באין זה תורת המצורע
וגם שם יש pב״ד כמשנ״ת בסי׳ ד ם״א אלא דגם כזקנים צריכק ואי ס״ד בע׳׳ע ידדתה דוקא ביום הוי ילפי׳ לר״ל נמי לקיחת צפרים
לרמץ עם הב״ד אבל כאן הוא כמו בהנאת כעגלה דמוטל על כב״ד דמעכב ביום אע׳> דגם ירידתה לנ״א כשרה בלילה ,ופי׳ ראב״ד
כמבואר בסוטה מ׳׳ו נ׳ מנק שאם נמצא סמוך לעיר שאק בה ב׳־ד בתו״כ שם הטעם דלקיחת צפרים כשרה בלילה משום דיכול אכתי
כו׳ שנא׳ ולקחו זקט כעיר כרי מבואר חקני העיר הייט נ״ד ובמתני׳ להחליפם באחרים וא״כ גם בע״ע הרי יכול להחליפה באמרת
תק נחדא בבא זקני אותה העיר מניאק עגלת בקר כו׳ ומורידק כמשי״ת בסמיך ד׳ בע״ה ,וצ״ל דהא דילפא דנאסרת משעת ירידה
אותה כר היינו אותם הזקנים ]ואע׳׳ג דגם גבי רחיצה תק לשק בהנאה משום דכפרה כתיב בה כקדשים כיינו דמדמיק לה לקדשים
זה זקני אותה כעיר רוחצק כר גם שם ככונה לנ״ד ומה שהמשנה דנאסרת קודם מצותה ומוקמיק להאיסור משפת מצוה אחת שקבעה
לא הזכירה דק רחיצת כזקנים יתבאר בסי׳ י׳׳ד ס׳׳ג[ וכ״ה בתרגום התורה אבל אין כירידה חלק מכפרה.
יונתן וימתק מכימי קרתא ההיא ית עגלתא ]ואע׳׳ג דגם גבי רחיצה >ו( וכן א״צ להורידה מקא ביום העריפה .עפ*מ שנתבאר בע״ה
מתרגם חכימי קרתא כטעם כר׳ל[ וכ״ה בספרי מצוה בזקט כעיר וע״ל סי׳ ט״ו ס״ז סק״ג.
ההיא וכ״ה בפסיקתא זוטרתא וכ״ה לשק הרמב״ם פ״ט מרוצח ) (1דש להסתפק אם הורידוה ויצפה כר .הנה זה ברור דלמ׳׳ד
כ״ב ונ״ד של אותה כעיר מניאק עגלת בקר כו׳ ומורידק אותה Tידתכ לנ״א אוסרתה אסורה אט״ג דלא נפרסה לנסוך
אל נחל ט׳ .ובבאר שנע סוטה מ״ה ב׳ ד׳׳ה וזקני כקשה על כדמוכח בכדיא בכריתות כ״ה א< דאמרי׳ דאם נמצא הה*רג לפני
הרמב״ם שפסק כהספרי דגני רחיצה צריכק לרחון בל כזקנים עריפה למ״ד ירידתה לנ״א אוסרתה נשארת באסורה אלמא אכדג
דמדלא תני לה במתני׳ אלמא דא״צ כולם אלא רובם ככולם וכדאמר דלא נפרסה ומוציאץ אותה מהנחל נשארת באיסורה וכן אמרי׳ שם
בהוריות ג׳ ב׳ דכל היכא דכתיב כל רובם ככולם וכמו גני הנאה דאם שהטה הוי שחיפה כאינה ראוי׳ למ״ד ירידתה לג״א איסרתה
קפז איתן סי׳ י יחז־תח לגחל איתן ג ח ל
זקני פירו הו א ג׳ ו כנ ה גבי נ י ד של מדידה בסי ג׳ מב״י הגדול ^ ’ ״י ק אפי׳ לדפח הרמב׳׳ם כל כז קני ם pרובם ע׳׳ש ומדבריו
דשם ילפף מקראי דנפי מ ני ד הג מ ל ומ*מ כיץ שאץ כאן הורא ה ^ _ י ״ י מ דנונ ה כר מב״ם pפל כ ב׳׳י ולא מל כזקני ם והוא ה מי ם
אלא מפשה סגי מ ׳ וכן גבי ס מיכ ת זק טם ,וגבי חליצה דליכא ^ א פיקר קושייתו כבר כתבנו ליישב בסי׳ ד ס׳׳א סין׳ב ב א ו ^ ופ׳׳ל
א״צ כלל בי ד של דיג אלא כ ט ג׳ ה ם כ בי ד ]וכן גבי מוציא פ r ם ק׳ ה• ו״
לר״!מ ד ש סנכדר ץ כיכ א דליכא דיג pדיני מ מו ט ת ג ח ^ [ ש ל כ ^ ר כקרוב ס .או כ פי ר כגדולכ כשכיא מביאכ כ פג לכ
וגבי ז ק ד כ פי ר בפריפה דכתב ה ר מני ם מ פ י בי ד של כיג כבר ^ כר׳ל סי׳ ו׳ ס׳׳ס.
כ תנ ט נ ס י ר ס י ה בשם כ מ ביי ס דסיל להרמנ״ם ד פי ס דינה ג יי נ ו ס ל ץ או תכ .ילימ אם ביד צריכק ל כ תז ק ב כ או פכ*פ
כדינ ו הב א ט שם כ מ ה Pיות לזה דכאי זקני כ פי ר דככ א הו א לכוליככ פיי קול כשמורידץ או ת כ כדמשמפ לישנא
נ י ד של כי ג פיש אך הואיל ואץ שם הוראה אלא מפשה ]שהרי ^ .י יי י י אי דסגי שכולכת מפ 5מ כ ו מ ס שהביד כולכץ פ מ כ ואק
ביד כ ג מ ל כבר ככריפו שצדך פריפה[ וכתיב ס ת מ א זקני כ סי ד "יייית אותם אם תרצכ לילך למקום אחר מקרי גי כ שמורידק אות ם
מםתב Pדכו א ג׳ וכניל בכל ה ד ב ד ם שהוא מפשה ומה שהביא צייזץ לכגיא ראי׳ מ מ ס דדריש בירר פ׳ pסורר כ י ס ידינו סר ס
הביש ראי׳ מריש הו דו ת דבפי ח ב בי ד אינה ראי׳ לפיז ד הת ם ויא דריש מדכתיב וכורידו פרס לגדמים דכו א .כתיב קודם
בודאי צריך להורות וגז כי כ דההוראה צדכ ה להיות מפי בי ד הג מ ל יייא דאיצ לכוריד בידיכם דבלאיס pלכקשות אמאי לא דריש
פשיטא דפכיס בפי ח ב כ בי ד שיורז או ט ל ם וכדשקיל ו ס ד שם ^ ד ו פרס לגדמים דכת ם צריך בידיכם כדממפסי׳ כ ם ולא שלוחיכם
בסוגיא אבל כאן שאץ יוצאץ לצו ע הוראה pלמפשה אלא דצדך )״״ל סי׳ כ׳ ס י א ( וצ״ל משום ד מ כ ד לא שמפי׳ דבפיק ב׳ ידים
לצאת מכב״ד כ ק נ ו פ בפיר לדץ דינ לכאף דמיא ממש למדידה ספשר ד סני ב י ד א׳ ולכך כוצרן קרא ד דינו ופיל סי׳ יי ד ס י ג [
דסגי שג׳ מהן יוצאץ דדרשי׳ מיפוס זקני ב׳ ואץ נ י ד שקול ה ד ג׳ מ נ ה גני ב סוי מ נ תיב ותפשו בו אביו ואמו וכוציאו אותו אל
והא דגני מדידה ת ק במתני׳ ג׳ מני ד כיו יוצאץ וגבי Tידה ת ק. פי ח ואמרי׳ ב סנ כד pמ״כ ב׳ ד ט ל ס קרא יתירא כו א למדרש
ס ת מ א זקני כ פי ר מביאץ כר ו מו ד ד ץ ט ׳ ולא ת ק ג׳ ייל משום יח ם אניו ואמו גדמק או p : 0נ ר א ק נפשה ב סוי מ ולכאו׳ קשכ
דגני מדידה בפי לאפלוגי ריש ורבק אבל כאן דלכויפ בשלשה ס ת ם קי א יתירא כו א כ א איצסריך לגופי׳ דצרין לתפוס בו ולכביאו
ו ת ט זקני כ פי ר וסוד משום דמצות כ ה נ א ה וההשתדלות מוסל פל יני ד ]וכבר כ ק׳ כן רפק״א ב^ שיותמ כנ ד פ ס ב סו qכ מ אי ח
כל כ בי ד א ם צדך לכך כניל סי׳ ז׳ סי א ולכך ס ת ם ו ת ט נ ט ל הו מנ כ ד ר ץ[ וצ׳׳ל דסיל לגמ׳ ח ה פשיטא שאץ מצוה לתפוס בו אלא
זקני כ פ Tוכייל בהו נחד א ,ונראה דאפי׳ לראניי דס״ל גבי מדידה ׳יי׳׳י ידימהו ולכן קרא י ת י ^ כו א ו א״נ כ ״ ה כ כ א א״צ כו רד ס
דכל ה נ י ד בפי )ויש פו ס קי ם כן כנ״ל סי׳ כ׳ ס ״ א( ולא דריש ״״ש א ן Pלחלק דשם א״צ כלל לתפוס בו ואם כי׳ בביד מקודם
מיפוס זקניך שנים כאן מודה סגי בג׳ וא״צ כל כ בי ד דכא לא אשכחן ג״כ מכני אבל כאן שיש מצום להורידס ואם כי ת ה שם מקודם לא■
דפליג גבי ס מיכ ת זקנים pלשץ זקניך משמפ לי׳ ט ל כי זקנים מהט כגיל ס י ב אסשג דלא מ ק ד הורדה א א״נ מו רי ד בידים
אבל זקני בכל מקום מודה דהוא ג׳] .ולפמשנית נראה דהא דאמר ]ו ה ד שי ם דבפי הולכה ביד אץ Pי׳ דשם ההולכה פבודה ולכך
במכות ף ט דפיר שאץ ב ה זקנים אינה קולטת לדפת המפרשים נ פי יד וימץ אבל כאן אינו פבודה אלא מצוה[ ומסתבר דאיצ
דלאו בזקנים ממש ק מיי ד אלא ב ב ״ ד ) פי ל סי׳ ר סיז נ ז ה ( מס תבר הורדה ביד דכי מ שמוזכר בתורה הורדה גבי בפי ח אץ הכונ ה
דסגי בני ד של ג׳ ד כ ד שם אץ זה דינ וסגי ב ני ד של ג׳ כמו גבי ה ו מ ה ממש כמו הורידוהו אלי ואשימה פיני פליו והורדתם את
מליצה ולפ״ז לא דמיא לפיר שאץ ב ה בי ד אץ מביאה מ״פ ואץ אני הנ ה ו ה ו מ ת ם אותו אל גיחץ וכמשיב רשיי בס׳ מ קן בפ סו ק
נפשה בה נ ס ו י מ דצריך ביד של כיג ושמא ג ם זה דמיא לדיג וצ״פ[. וכס qמשנה קחו בידכם ואת בנימץ שאץ לקיחת כ כ ס ף ולקיחת
אך לדפת כב״ש שרוב כ בי ד צריכץ לצאת מס תבר דלכתחלה צריכץ האדם שוה פ״ש וגם בלשון גנד המוריד ב המ ה לשתות ) ס פ י ג
לצאת כל ה ני ד כמו דלראניי דס״ל דביד כ ג ח ל יוצאץ למדידה וסגי דסכשירץ( כוריד נ ה מ תו לתוכה וקירטמתה )ירד כלאים פ״ב כ ״ג(.
ברובן מ״מ לכתחלה צדכץ לצאת כולן כמו שהוכחנו ב פי ה בסי׳ ה׳ יי׳( וי״א דסגי שרוב כב״ד ילכו .מ ד ב ד כב״ש שהבאנו לפיל מבואר
ס״א אך ה פ ק ר נראה דסגי בג׳ כניל■ . דס״ל דרוב כ בי ד צרינץ לילך .להורידה ו רו ט כ ט לו וכדא׳
)ו( וי״ א דסגי ששלשה כר .כבר כתבנו שכיד כג א ץ מלבי׳׳ם זיל בהוריות ג׳ נ ׳ אך הרב מלניי ם ז״ל בם״פ שופטים נ ת ב דסגי שג׳
ס״פ שופטים וכן נראה פיקר ופ״ל סי׳ ייב ס״ב כ מ ה Pכ בי ד יו רי ד ה וטטמו משום דכתיב זקני כ פי ר ומיפוט זקני ד
ד ט ת לפנץ פריפה ואולי כ ״ ה כאן. יאץ ביד שקול מוסיפץ פליכן פוד א׳ )ואפ״ג שאץ כולנ ץ אלא
(0ואם לא יצאו שלשה ט׳ .לפי מה שביארנו נ סי׳ כ׳ ס״א דבפ׳׳פ להורידה מ״מ אפשר שיהי׳ מחלוקת בדץ ההורדה וצריך ככ ר פ ה ושייך
כל ככ תוב ב ה מפכב לכאד כ ״ ה כאן כוי כלא ה ו ד ח ה יי׳ אץ ביד שקול ופוד אפי׳ א״צ ככ ר פ ה כלל כ״מ שאמרה תורה
כלל דמעכב כנ״ל ס״ב והפריסה פסולה אמנ ם בספרי איתא והורידו לץ ביד קייל דאץ ביד שקול ,ושני כצדדים מבואר בתום׳ יבמות
זקני כ פי ר מצוה בזקני הפיר ההיא משמפ למצוה ולא לפכט ונראה ?^א א׳ די ה ואין ופי׳ להלן בזה( ונדאמר כה״ג ב ד׳ פ פ״פ ור״פ
דדטת כ ס פ רי דהא דכתיב כ כ א והורידו זקני כ סי ר אינו משום דץ מצות חליצה גבי חליצה ונראה דמחליצה אץ ראי׳ לכאן דכת ם זקני
פ״פ שצרץ דוקא ב״ד אלא הוא משום דכל דבר שהוא צורך אותו הפיר פירו דכתיב נקר א כיינו ב״ד של שלשה משא״כ כאן ח קני כ פי ר
מוטל פל ב״ד שבפיר וכמו דכתיב גני רוצח וגבי מוש״ר וגיי מליצה כיינו ביד של כ״ג דמכאי קרא ילפא בגמ׳ דפיר שאין בה ב״ד אץ
וגבי בסו״מ זקני כ פי ר ואץ ט נ ת כ תו ר ה pשמצוה פ לי ק לדוק פורפץ וכיי ט ב״ד של כ״ג כמש״נ כרמב״ם )ופ״ל סי׳ ף ס ״ ה
וכמ״ש בסנהדרץ ט״ז ט מצוה בב״ד של שבט לדץ את שכסו ת ד ס ח ה מוכח בגמ׳( וא״כ אפשר דצריך שכל הב״ד יורידו אך מהא דר״פ
דגם גבי חליצה איתא ג״כ ב ס פ ד וקראו לו זקני פ י ח מצוה בזקני פ״פ ראי׳ לכאר ,ו כנ ה יש לברר נתחל ה למה לפטמים אמרי׳ דזקני
פירו ו כ ת ם ודאי אינו לפיכובא אלא דהמצוה מוטלת טל הב״ד הפיר כיינו ג׳ כ מו במדידת הפגלה ובסמיכת זקנים ובחליצה ונפטמים
שנפירו וכן גבי ב סוי מ איתא ב ס פ ח מצוה בזקני פ י ח והר מבי ם כתוב זקני כ פי ר ונ פי כ״ג כמו גבי בםו״מ שנא׳ והוציאו אותו אל
השמיטו משום שאץ בזה חידוש מיוחד גבי נ ס ו י מ Pהוא דץ זקט פירו וגבי מוציא ש״ר כתיב והוציאו וגף אל זקני כ פי ר וגר
כללי בכל כמשפטים שמוטל סל ביד של הפיר וכבר כללו הר מבי ם ולקחו זקני כ פי ר וגר וגבי רוצח נ ס׳ שופטים ושלחו זקני פירו
נפ״ א מ ס נ ה ד ח כ״א שצריך להושיב דיינים בכל פיר וה ם דנץ כ ר ולקחו וגו׳ ו כ ס פ ם נראה פשוט דכל כיכא שצריך לדוט כבר למדנו
)ומ״ש ב מ ט ת י׳ ט דפיר שאין בה זקנים פליגי אי נפשה ב ה ב סוי מ נ ח ש םנ כ ד pמ הפ סו קי ם דכל דיני נפשות בכ״ג וא״כ פ׳ כ זקני
ואי מביאה פ״פ ואי קולטת ביארנו בפ״ה בסי׳ ר ס״ז דדפת כ ר מ בי ם ״י ח כיי ט נ י ד של כ״ג אבל כיכ א שאץ פנץ של הוראה ודץ
דבהני תלת יש דץ של זקנים ממש מלבד כב״ד ו ס ה פליגי אם הו א אלא של מננשה )אפ״ג שיכול להיות איזה שאלה בתוך המפשה דמטפם
מדץ המצוה והו א לפכב פ״ש באורך( ורק במדידה שהוא דץ פל זה צריך שלא יהא שקול כנ״ל( או שאץ שייך לד״נ נז ה אמרי׳ דסת ם
איתן סי׳ י ירידתה לנחל איתן נחל קפח
יי״י יי^אי ״" T’lשנים ושופטיך שנים אק נ״ד שקול מוסיפ׳ן פליק נ״ד הגדול ולא פל כ״ד שגטיר ע״כ הוא מדיני ע״ע ופשיטא דמעכב
עוד א׳ כרי כאן ה׳ אמר רני נראק דברי ר״ש בסמיכה ודברי ר״י וכן ברחיצת הידים שרינחה תורה כל הזקנים הוא מפנב כדלק׳
בעריפה נראק דברי ר״ש בסמיכה דלא דש וסמט )סח דדריש שם ומה שסתם הרמב׳׳ם וכתב וג״ד של אותה העיר סי׳ י״ד
וסמכו זקני שנים ואין נ״ד שקול מוסיפק טד א׳ אבל ר״י דריש מביאק עגלת בקר ומורידים אותה כר ומורפץ אותה כר וב׳׳ד
שם וסמכו ב׳ זקני נ׳ ואק נ״ד שקול ט׳ ולכך קאמר נראק דברי של אותה העיר עם כל זקני׳ אפי׳ הם מאה טלן רוחצק נו׳ אק
ר״ש דלא דריש וסמכו למניגא דאיצטריך לגופח( ודברי ר״י בעריפה ראי׳ שזה לעיכובא הכל דהרי גם בחליצה סתם בפ״ד מיבום ה׳׳א
ייי׳• יי^^י )®י׳ ייייש יק V’pfושופטיך( אק תימר נראק מצות חליצה היבמה הולכת אחר היבם במקום שהוא דר שם כר
דברי ר״י נע״ע דרש וסמכו ודש ויצאו)פ״ אם כדברי ר״י בסמיכה )והוא מסנהדח ל׳׳א ב׳( אע״ג שאינו לעיכובא אלא סדר המצוה
דדריש וסמכו כ״ג נע״ע ידרוש ויצאו( אשכחת את אמר ויצאו שנים לכתחלה קחשיב ואע׳׳ג דכאן כללה בהדי רחיצה דהוא מעכב אינה
זקניו שנים ושופטיך שנים אק ב״ד שקול שסיפק עליכן שד א׳ ראי׳ דכיק דאק מפורש בגמ׳ העתיק לשק המשנה כדרט ולא נכנם
כרי כאן שבעה )פ״ אם נדרוש כאי דלגופ״ נש למנינא א״כ כרי כאן לפרסים אחה לעכב ואיזה למצוה .ולפ״ז אק ב׳׳ד מעכב לא
כאן שבעה אע׳׳כ דלא דרשי האי דלגופ״ למנינא( הרי מבואר בהורדה ולא בעריפה ובזה א׳׳ש סוגיא דסנהדרק פ׳׳ח א׳ דהזקן
מהירושלמי דמוכיח דלא דש״ תחלות מדלא דרש״ נש ויצאו אבל מסרא ערף את העגלה וא״צ לדחוק ולומר דהב״ד שבעיר הקרובה
נאמת לא יתכן כלל לפש כן בגש שלנו דא״כ מאי משני דאיצטריך שמעו גם לו וגם לב׳׳ד הגדול וערפו ב׳ עגלות אלא דסגי בדיעבד
לכדתניא מ״מ נדרוש תחלות אש׳ג דלא שיתר כש נכ״מ דמדכנך שהוא ערף ונאסרת ואע׳׳ג דרחיצת הידים בזקנים מעכב כנ>ג<ק
למנינא הגי גש למנינא וע״כ צריך לפש באופן אחר דהמקשה ס״ל הטנה דאק העגלה נאסרת דירידתה לנ׳׳א אוסרתה אפי׳ לא ערפוה
דנאמת הני קראי שותש דס״ד דאק מצוה שהב״ד עצש יצאו לבסוף כלל אלא דמעכב שלא נתקיים מצות רחיצה אגל העגלה כבר
אלא שישתדלו בצרכי המדידה ואפשר ע״י שלוחיכן ג״כ מה;י ]ונזה נאסרה כמבואר בחולק פ׳׳ב א׳ ובכ׳׳ד כנ׳׳ל ס״ב סק׳׳ז וממילא
מיושב ג״כ קושיית המח^ שהבאנו נס״ ה׳ ס״א סקי״ז ל״ל קרא גם ע׳׳י הורדת סקן ממרא נאסרה לפי שיטהו .ונראה דנם לגי׳
למעט שלוחיהן תיפוק ל״ דהו״ל מצוה שבגופו ולפ״ז א״ש דבאמת הגר׳׳א בספרי דמוחק הא דמצוה בזקני עיח ומפרש דקרא אתי
אי לאו קרא לא כוה ידענא כלל דהוי מצוה שבגופו אלא דמצות לעיר שאק בה ב״ד אק מביאה ע״ע מ״מ מודה דהמצוה של ירידה
כהשתדלות הטילה תורה על נ״ד כגדול נ ש בהנאת השלה דהטילה לכתחלה מוטל על ג׳ מב״ד שבעיר דאק מקרא יוצא מידי פשוטו
תורה על ב״ד שבעיר ולזה אשמע״ קרא יתירא שהיא מצוה שטופי מיהו אינו pמדק כל צרכי העיר וכנ״ל ואינו מעכב ולכן קרא
על נ״ד הגדול מיהו שם ביארנו דל״ש נזה כלל מצוה שמופו ע״ש ן יתירא הוא דהא קים לן בכל מקום דצרכי העיר מוטל על הב״ד
וא״נ מיותר קרא דויצאו דהו״מ למכתב ומדדו זקניך ושופטיך אל ואתי לעכב בעיר שאק בה ב״ד שאק מביאה ע״גג אך לפ״מ
כערים וגר ומשני דקרא אשמע״ דכיציאה מצוה וא״א לעשות פ״י שביארנו גסי׳ י״ב ט׳ב דהרמב״ם מפרש מתני׳ דריש סנהדרק
שליח וניק דאיצטש לגופ״ ל״ש למידרש״ למנינא וכן הא דפריו עריפת העגלה בחמשה דקאי על העריפה ממש וילפי׳ זה ממדידה
שמדדו ס״ד דאין מצוה כלל במדידה והמדידה אינה אלא לברר דצרק־ חמשה יש לעי׳ אם גם ההורדה בחמשה כיק דחד קרא הוא
איזה עיר הקרונה ומשלא צריך למדוד וא״כ האי ומדדו שותר והורידו זקני העיר וגר וערפו שם ולפ״ז אפשר דהוא גם לעכובא
דמצי לשכתב ויצאו זקניך ושופטיך אל כערים אשר סביבות כחלל כיק שהוא מדק ע״ע ולא מדין צרכי הפיר וצ״גג
וכיתה כעיר כקרובה וגר וממילא ידענא דצריך לברר ע״י מדידה )ח( ואפשר שנם לכחחלה יכולין ב״ד לשלוח פ״י אחר .הנה במדידה
וא״כ קרא יתירא הוא ואתי למנינא ומשני דאיצטריך לגופ״ שיש אמרי׳ ממ׳ ר^ ע״ע ויצאו pולא שלוחיה; ומשמע
מצות מדידה ולא משוס לברר בעלמא דאפ״ נמצא בעליל לשר דאי לאו קרא יתירא הו״א דמהני שליחות אע״ג דמדידה מעכבת
שכבר מבורר יש מצות מדידה וא״כ איצטריך קרא לגופ״ ולא שיתר והמצוה דוקא בב״ד הגדול כנ״ל סי׳ ה׳ ס״א והיינו משום דמצינו
ול״ש למידרש״ למנינא מיהו אכתי צריך ליישב קושיית כמקשן לר״י בכה״ת דשלוחו כמותו והוי כאילו הן מיי-ש יצאו אלא דאיכא שה
כרי כאן תשעה לר״ש כרי כאן שבעה דכא מ״מ אק שד הפסוקים קרא יתירא למעט וא״כ הכא דליכא קרא יתירא בודאי מסתברא
מיותרים דהא חדא שגייהו הוצרך לכתוב וא״כ ל״ש למדרש Pד דמהט שליחות וכ״ש לפמשנ״ת דכאן א״צ ב״ד משום דק ב״ד אלא
לר״י וה׳ לר״ש וצ״ל דס״ל להמקש דתרדיהו מיותרק דהו*מ למכתב משום דכל צרכי כעיר מוטל עליכן בודאי דמהני שליחות ורק לכתחלה
כי ימצא חלל באדמה זקניך ושופטיך אל כערים וגר וכה״ג אמדי׳ מצוה ט יותר מבשלומו כמו בכה״ת טלה ,אלא דכרמב״ם השמיט
נסגהדרק י״ג ב׳ דלינחוב זקני כעדה ידיהם על ראש כפר ולא שם לדינא דויצאו כן ולא שלוחיהן וכתבנו לעיל שם בשם האחרונים
לכתוב וסמכו ]וגם משם שנח נהדיא דלא בעי למדש תחלום ז״ל דכלל לה במה שסתם וכתב יוצאק חמשה זקנים מב״ד כגדול
מדקאמר שם והכתיב וסמכו ההוא מיבש ל״ לגופ״ ט׳ פ׳׳ש וגם ומדלא כתב דמכני שליחות מכלל דלא מהני וא״נ יש לדייק ג׳>
נשמעתק דקאמר שבעי ל״ לשוחדק שבשופטיך[ וכ״ז שיטת הבבלי כאן כן מדכתב ב״ד של אותה כעיר מגיאין ט׳ ומורידק כי׳ אלמא
אבל הירח ס״ל דאיצטריך טלכו לגופ״ וכדמסיק בגש דיח אלא דלא מהני שליחות אן למשכ״ל דעיקר דינא דהורדה שצריו ב״ד
דשקיל וטרי נזה אי דרש״ תחלות או לאו וכנ״ל .נמצינו למדק איס משום מצות ע״ע pכמו כל צרכי כסיר שכמצוה מוטלת
לפירוש זה דבאמת לאו משום דקרא יתירא הוא דרש״ למעט עלי pוהרסב״ם סתם בזה משום שהעתיק לשון המשגה בסתמא
שלוחיק אלא משום שנתנה תורה מצוה של יציאה א׳> אק יכולק לפ״ז אק לדייק כ״כ מזה .והנה •גר״פ ע״ע ת״ר ויצאו זקניך ושופטיו
לעשות שליח וא״כ מנ״ל לספרי שאק מצות הורדה נב״ד אלא זקניך שנים ושופטיו שנים ואין ב״ד שקול מיסיפק עליכן עוד א׳
מדק צרכי כעיר השטל על כב״ד של העיר .ונראה שיש לחלק הרי כאן ממשה דברי ר״י רש״א זקניך שנים ואין ב״ד שקול מוסיפק
דבשלמא גבי יציאה אם אק מצוה לצאת נדוקא על כב״ד לא עליק עוד א׳ הרי כאן שלשה ור״ש נמי הא כתיב ושופטיך כהוא
שייך כלל לכתוב בתורה שק יציאה אלא ומדדו זקניך וגו׳ דהרי מיבעי לי׳ למיוחדק שבשופטיך ט״ אלא מעתה ויצאו שנים ומדדו
אק שייך לומר שיה״ מצוה על אחרים לצאת וכשדדים סשיטא שנים לר״י הרי כאן תשפה לר״ש הרי כאן שבעה כהוא מיבפי לי׳
שצריכק לצאת וע״כ מדכתנה תורה דק יציאה לומד שיש מצום לכדתניא ויצאו כן ולא שלוחיהן ומדדו שאפי׳ נמצא בעליל נעיר כיו
מיוחדת על כב״ד כגדול לצאת וממילא אין יטק לעשות שליח מודדק שמצוה לעסוק במדידה ולכאו׳ קשה מאי פריך אלא מעתה
אגל גבי הורדה שפשיטא שיש מצוה של הורדה שכרי הותתה ויצאו שנים ומדדו שנים ט׳ הא כני איק מיותרים דצריכק נגופייכו
אוסרתה ואם ירדה מעצמה לתוך כנחל או שהורידה שלא לשם והיכי גדרשי׳ למנינא ולכאף נראה דפריך למ״ד בריש סנהד־ק דורשין
מצוה צריך להוציאה ולחזור ולהורידה לשם מצוה כנ״ל ס״ב א״כ תחלום דאפי׳ כני קראי שאינם מיותרק דרשי׳ למנינא דמדכני למגינא
איצטריך קרא למכתב מצות הורדה לגוס״ דמצוה להורידה אבל הני נמי למנינא וכן מיכח נירו׳ פ׳ ע״ע דאמרי׳ התם וגע״ע טפמא
קפט איתו סי׳ י ידדתה לנחל איתן נחל
י•)א( קודם יר Tתה יכול ליקה אחרת אף לכתחלה אף אם הפרישה אבל אחר ירידתה אץ יכול לשנות כ״כ המנ״ח
נ ס ונראה דאם מגא אחרת נאה הימנה יכול לקחתה אפי׳ אחר ירידתה לנחל איתן ) uדר Tתה לנחל איתן אוסרתה
כהנאה.
שם משום דמתחלה אינו pכמובחר יי׳׳ ל דאק מצד שימצא מונ מ ר מ שהזכירה בזה אורה זקני כפיר ס׳׳ל לספרי שאינה אלא משום
מהם וממילא לא קיי מי ס ת מא לפדי׳ ולא מקרי ט מ ד לפדות כ-פ מטה ציני כפיר כמופלת פל הב׳׳ד וממילא מסתברא בודאי דמהני
אאמר׳ר שליפ׳׳א אבל וד אי אם מצא נאה מכ ם נ ם במנחות מצוה בזה שליחוה כמו בכה׳׳ת כולה ,ומ״מ דברי כרמב״ם אכהי צריו
להניא אמרים וכמו בהרבנות מנחות ס׳׳ ד א׳[ וכן בכל כמצות וא״כ ישוב שסתם בזה ביותר וצ׳׳גב .
גם נ T׳ננ וד אי מצוה לפדותה ]ונ ם׳ נר למאור סי׳ כ׳ נ ת ב דנ פ׳׳ פ >נ 0ומ״ם מצוה בהם יותר מנשלוחם .כמו בכה׳׳ת נדאמרי׳ בקדושץ
ודאי אק מצוה לפח ת ה כשמצא נ א ה הי מנ ה ולא ידפ תי למה ונפ שוס מ׳׳א א׳ .ודץ אם אשה כשרה לשליחות זו יתבאר בסי׳
נראה שאיט pו מ ה שהניא ר אי מבכו חח ס׳ ל י מ׳׳ ע אק מט מאה י׳׳ב ס׳׳ב לפנץ פריפה בפז׳׳ה.
טומאת אוכלח ופרה אדומ ה מט מאה משום.דמצוה לפדותה שמפתי 0ימורידץ אותה אל נחל איתן .ומהו נחל איתן ודיניו יתבאר
מאאמו׳׳ר שליס׳׳א דלפמש׳׳כ ל ץ׳ מ דנם שם אק שכיח שימצא נ א ה בסי׳ י*ב בפ׳׳ה■ .
יותר דמסחמא נו חר לכתחלה המובחרת למצוה ) פי׳ שבת קל׳׳ג ב׳ )יא( ונראה דאק מברכץ פל ההורדה .אף למה שביארט לפיל ס״ב
וברמנ-ם סוף כ׳ איסורי מזבח( ולא מקרי ט מ ד ת ל פ ד׳ אבל פרה דההורדה היא מצוה בפ״פ ואינה כמו הקדש של •
שאץ ני דו לבחור א ת ה ש Tצה מצד שימצא אמ׳׳כ נ א ה יו תר ובזה הנהמה בלבד כמו כלקוחה רק היא מצוה ממש נרמ נראה כיח
מיושב ג *נ ראייתו כ פני מחולק פ׳׳ב א׳ דאמרי׳ דשחיפת פרה שחיפה מסנהד pמ׳׳ז ב׳ מבואר חה מקרי הזמנה למצוה אלמא דאק
ראוי׳ הי א משום דפרה נפדית אבל פ׳׳ פ אינ ה שחיטה ראוי׳ ודקדק מ״ה יי אלא הכנה למצות פריפה ולכן מסתבר שאח לברן פלי׳ ואף
מזה משום שאק מצוה לפדותה כשמצא נ א ה הי מנ ה ולפמ ש׳׳נ אק ) מ שביארנו בסי׳ ח׳ ס״א דהא דקרי לי׳ הזמנה הוא לפנץ כקדושה
ראי׳ משם אלא שאק מצוי שיפדנה ולהכי לא מקרי שחיטה ראוי׳ ״ ’ל למיח כמצוה הוא מצוה נפ״פ מ*מ נראה דלא דמי למדידה
כמו במנחות מי הו אנ תי ת ק שי ד כ ק ששחטה ונפסלה למה לא שהיא סצוה בפ״פ וכן מש״כ כרמב׳׳ן דבקרבנות מברכץ ננל כשחיפה
יהא מצוה לפדותה ולפי מ ה שנבאר נ פ׳׳ ה נ סי׳ י׳׳ג ם״ ט דאחר יהקבלה■ וההולכה והזריקה ופל כיציקות והבלילות )כנ׳׳ל סי׳ ה׳
מי תה לכר׳פ אק לה פ ד ק א׳׳ש הכל ושם יתבאר נ פ׳׳ ה[ דש להוסיף ס״י( הוא דכל אלו כל א׳ מצוה בפ״פ היא אבל כאן דמיא לפשיית
פד שליש בדמי׳ להחליפה נ מו בכל המצות ב נ ק ס׳ נ׳ ,אלא א פי׳ ’*^ייח ומזוזה וסוכה וציצית דאף דגם פשייתן מצוה קי*ל כרב
לכסוברים דאק לפ״פ פ ד ק ג״כ נראה דראוי להניחה ולהב״א כנ א ה דמנחות מ״ב א׳ דכל שאץ פשייתה גמר מצוה אץ מברכח פלי׳ אף
מתר כדאמרי׳ במנחות סי ד א׳ דאם שחט ססאת צבור ב שנת ונמצאת
*׳* לחלק קצת ואף שכתב הרוקח נסי׳ שס״ו שמכרנק פל קידוש
כחושה אומרים לו הנ א שמנה לכתחלה ושמוט אלמא דלא סיי שיק ״מר חטאת ופל הזאתה התם הקידוש מצוה נפ״פ אפי׳ לא יצפת־
כלל להפסד קדשים נ די להניא המובחרת במתר ו א פ׳׳ג שכבר נשחמה ^ל לשאה וק פל תרומת הלשכה דאמרי׳ בירו׳ פ׳׳ג דשקלים דמברכץ
ואק לה פדיק ותצא לבית השרפה ו פי׳ חמורה כ״ג א׳ ת ד׳ ה דרבי ®לי* משום דהתרומה בפצמה מצוה אבל כאן אינה אלא התחלה
שנ׳ ג ״נ כפץ ז ה ולמה כאן בפ״פ לא יני א המובחרת יותר ו אי של כפריפה ואח להקשות מהא דמברכץ bכבדיקה טל ביפור
משום שזו תשאר באיסורה מה בנך ופ״ל סי׳ י׳׳ג ס״ א סק״ב שהנ אט וכתבו כראשונים משום דהוא אתחלתא של כביפור דלמחר
דנפיהמ״ ש ^:רמב״ם משמפ דאם פ״ פ נ ח פ רנ ה באלף מגלות יש ישאני כמס דהנדקה היא ממש מחלת כביפור שהרי מוציאו מהבית
לפרוף ט ל ם ולנאר למה לא ק ח א׳ מהן ויאמר א ם הי א ה פ״ פ ימכל כמקומות אבל כאן מרי מילי נינהו וחדא הכנה לחברתה וח׳׳א
מוסב ואם לאו אני מחליפה פל זו ושם יתבאר בפז׳׳ה .ו מ׳׳ ס א ם יאי׳ מיאק מברכק פל שימור כמצות אפ׳׳ג שגם הוא נר׳ט
לא מצא אחרת נאה הי מנ ה יתכן שראד לפשות כדבריו שלא להמליפה מסרתם את כמצות דש לדחות דשם איט אלא אזהרה שתהר מהל׳׳ת
משום משש מקלה שמא י כנו בראשונה מאחר שאק מצוה נהמליפה של מימי! אלא שהתורה הזכירה שיכוק לזה בכדיא וכן יש להביא
וצ״פ א ם שיין בזה הפ סד קדשים ני ק שפ״פ אינ ה קודש ו פי׳ נ סי׳ ראי׳ מכיסוי הדם שאח מברכח פל כפפר שנותן למטה אפ׳׳ג שגם
י׳׳ג ס״י שיש נז ה ד ט ת אם דינ ה כקודש ושם יתבאר נ פז׳׳ ה .ו פי׳ הוא מצוה וצ^ק.
ס׳׳ב סי׳ ס׳׳ו ס ק״ג שמותר להסיר הציצית נ די לתת יותר נאים
במקו pמשמט הא לא״ה אסור ד כ ד בתוי מצוה ואפשר דשם שמוציא )א( קודם ירידתה ט׳ .כתב כמר׳ח סוף מצוה תק׳׳ל ונראה
מהבגד גרפ יותר ,ו פי׳ בתו״כ ר״פ מצורפ כ״ג בפי׳ הראב״ד שכתב דקודס ירידתה לנחל דלא חל פלה שוס דבר אף
דהא דלקיחח צפרים כשרים בלילה משום שאכתי י ט ל להחליפם אס הפרישה אם רוצים מפרישים אחמז כי לא מל פלה פוד שום
באחרים ומשמפ א פי׳ לא מצא מובחרים מהם אפ״ג דנאסרין והרי שם קדשים וכוי מולק גמורים פכ״ל משמפ מדבריו דאחר ירידתה
4דןימת צפרים ילפי׳ מ פ״ע בקדושק נ״ז א׳ )ו פ ״ פ חו ם׳ יו מ א ס׳׳ד ב׳ לי׳א דכבר נאסרה חי אח לשנות וליקח אחרת תחתי׳ והנה מש״כ
ד״ה ו א ם(. ילסני ירידתה לא חל פלה שום שם קדשים והוי מולח גמורים כגר
)ב( ונ ר א ה דאם מצא אחרת נ ר .כבר נתבאר בפז״ה ,ונראה פשוט ייאמו גסי׳ מ׳ ס׳׳א דחל פלי׳ דק הוקצה למצותה ואסורה באכילה
דגם לדפת כ מנ׳׳ ח שאץ לשנותה מי הו אם הרג ה את וס״מ דבר פשוס שיטל ליקח אחרת אף לכתחלה דנא מציני גשום
כנפש פשיטא דמיתתה בסקילה ולא נפ ריפ ה ולא דמי להא ד נ ט מקום שאם כקצה אתרוג למצותו ואפי׳ בירך פליו והקצכו נז׳ ימים
בירר פ״ב דפסחים גבי פ ט׳׳ח שהרג את הנפש נ מ ה הי א מיתתו שלא יוכל ליפול למחר אחר אך מה דמשמפ מדבריו דאחר ירידתה
בפריפה או בסקילה דשא״ה דיכול שקח אחרת לפ״פ אך אם אץ ^י״א אק יכול לשנות לא ידפתי מר׳ל ולפר׳ד דאם מצא אחרת נאה
מוצא אחרת י׳׳ל דתליא בבפיא זו דירר ויתבאר מ ה ב סי׳ י״ב ס״י הימנה בודאי יכול להחליפה לא מיגפי להסובדם לק׳ סי׳ י״ב ס״ס
נ פז״ ה ימ׳׳נג Pלה פדק פשיטא דמצוה לפדותה וקחו בדמי׳ אחרת
)ג( ד רי ד ת ה לנ״א אוסרתה בהנאה .קדושץ נ׳׳ז א׳ ודץ ז ה י חנ או יכדאמרי׳ גני פרה במנחות ק״נ נ׳ )אף דנם פרה אינה קרנן אלא
יפ ה בפז״ה ב סי׳ י׳׳ג ס״ב ושם יתבאר ג״כ מ תי נקרל קדשי בדכ״ב( וכטפם משום זה אלי ואנוכו וכדאמרי׳ גני שבת
ירידתה לנ״א וגם אם אפשר להורידה פל תנ אי ואם מהני בר בביצה ס׳׳ז א׳ מצא אחרת נאה הימנה מניח את כראשונה ]והא
שאלה וכל כפרטים יתבאר שם בפזה״י. יאמר במנחות שם דמנחות אק מצוה לפחתן זהו כמש׳׳כ רבנו גרשום
איתו נחל קצ
סימן יא .דין נחל איתן
א) .א( אמהו נחל איתן)ב( יש בזה כמה שיטות ) 0דעת רוב הראשונים דנחל איתן ג ס הוא בקעה גרס קשה וחזקה )ו(
שאינה ראו״ לזריעה כ״א ע״י הדחק ) 0ובדיעבד כשר אע״פ שאינה קשה >ח( ודעת הרמבים שהוא נהר ששוטף
מים בחזקה ננס אע*פ שאינו גדול)י( וי״א שהוא נהר הנובע בימות הגשמים ופוסק בימות החמה)יא( ובפסיקתא זוטרתי
איתא שעורפין בימות החמה כשהוא יבש)יב( ובמאירי מבואר דלכתחלה מצוה בנהר ששוטף מים בחזקה ואם אץ נחל מים
. - • כשר גם כל קרקע קשה )יג( וי״א שהוא שדה דשן ושמן.
י״ל ד היי ט דפליגי דת״ר! לית לי׳ הא וס״ל כשאר הראשונים שהוא א ) .א( א ת הו נחל אי תן .חנן נ סו ט ה מ׳׳ ה 3׳ ומורידק )(וחה לנחל
שדה בור ו ד נתן אי ת לי׳ קשה ו א׳ > משנתינו דתנן אי תן כמשמעו איתן איתן כמשמעו קשה אפ״פ שאינו איתן כשר
קשה א תיא כ ד נ תן ולבך פ ס ק כוו תי׳ ובהכי מיושב נ מי ה א דנדה פירש״י ו אע׳׳פ שאינו אי תן כשר דלא כ תי 3ביי פי כונ א ולא נאמר
ח׳ א׳ דמשמע מיני׳ שהוא בור כדעת שאר הראשונים דאתיא כת*ק אלא למצוה עכ׳׳ל ומשמע מד 3רמ דא״צ קרא להכשיר דכל כמה
ד ד נתן ולכך ה שמיט הרמב״ם ה א דנדה דקי׳׳ל כס תם מ חני׳ דליכא קרא לעכב אינו מעכב ולכאר מוכח מזה דע׳׳ע דינה כקדשים
דפירקץ שהוא נחל קשה מי הו ג ם לדעת הרמב׳׳ם צריך להבץ איו דצרין בה קרא לעכב אמנם ב סי׳ כ׳ ס״ א ס ק פ״ז הבאנו הרבה
משמע מקרא דוהאיחנים שהוא ביר ומקרא דאיתן מושבך וגוי אי תן ראיות דע׳׳ע אין דינה כקדשים וא״צ קרא לעכב ועוד דבהדיא אי׳
שהוא נחל ששוטך בחזקה )הנקרא כאן קשה( ועוד קשה דבשמעתץ בספרי ם״פ שופטים בנחל אע״ם שאינו איתן )וגי׳ הג ר׳ א אל
מיי תי קרא דוהאי תני ם לראי׳ שהוא קשה וקרא דגוי אי תן הו א לראי׳ נחל אי תן כמשמעו קשה ו מנין אע״פ שאינו אי תן ת״ל בנחל אפ״פ
שהוא ישן ובמדרש תנאים מייחי .איפכא מקרא דוהאיחנים ראי׳ שאיט אי תן כשר( הרי להדיא דצריך קרא להכשיר אם אינו אי תן
שהוא בור ומקרא דגוי אי תן ראי׳ שהוא קשה ו הנ ה בר״ה י׳׳ א א׳ ולולי קרא הו׳׳ א דמעכב וצריך לדחוק דגם כונת רש׳׳י ז״ל כן דכיק
אמרי׳ בירח האי תני ם בחג בירח שנולדו בו אי תני טולם מ אי משמע דהתורה ס תמ ה בסוך הפרשה וערפו בנחל ולא כתיב בנחל אי תן
דהאי איתן לישנא דתקיפי הו א כדכתיב איתן מושבך ואומר שמפו א״כ מוכח דלא נאמר לעיכובא ברישא רק למצוה וכ״כ ב ס׳ תורת
הרים וגו׳ והאי תנים מו סיי א ח ח הו כג מ׳ דידן בסוטה ד מ ה ד הקנאות אבל אק לומר דהא דספרי אזלא כמ׳׳ד דבעינן קרא כדכתיב
תרי קראי ילפי׳ דאיתן הו א לשון קשה וחקיך ובמדרש תהלים פ״׳ ס ולהכי איצטרץ קרא לרבות דכשר אע״פ שאין איתן אבל רש״י כאן
אז איחם אלו תוקפי עברות כענץ שנא׳ אל נחל אי תן ולא מיי תי אזיל כמ״ד דלא בעיק קרא כדכתיב ולכך כתב דאין ז ה אנא למצוה
בכל הני דוכתי קרא ד טי אי תן הו א משום דשם מתפרש מל פ ן ו אע׳׳ג דנד׳ע אץ דינ ה כקדשים מ״ס יש דברים דקים להי לחז׳׳ל
כאחרים אך בתרגום יונ תן על קרא דגוי איתן הו א מתרגם גוי שאץ מעכבץ כמו כל הני דלא בפיק קרא כדכתיב משום שאיק
תקיף הו א וכן פירש״י שם וז הו כמדרש תנאי ם אך אפשר דס׳׳ל בעיקר המצוה ח ה לא יתכן חדא דסתם ספרי ד׳ ש כדא׳ בסנהדרץ
דמכמים פליגי על אמרים וס״ל דגם קרא דגוי אי תן הו א מתפרש פ*ו א׳ ור׳ ש ס׳׳ל בסנהדרץ מ״ה א׳ דלא בפיק קרא כדכתיב ועוד
מקיף או כגי׳ רבנו הלל דאחרים לא פליגי כלל וס׳׳ל ג״כ דהוא דד׳ ש גו פי׳ מצריך קרא בי מ׳ דפירקץ דאם אץ נחל כ שי משמע
קשה רק מיי מי מהאי קרא ונראה דבור היינו קרקע שאץ ראוי דלולי קרא הו ה מעכב )ולק׳ יתבאר ב ע׳׳ ה( ו עוד דסתם משנה אליבא
כלל לזריעה וס׳׳ל דקרא דלא יעבד ולא תרע לשעבר משמע היי ט דר׳נג ור׳׳ע ס׳׳ל p 3 w 0 3מ׳׳ ה ב׳ דבעינן קרא כדכתיב וג ם ס ת ם
שאץ ראוי לעבוד ט ולזרוע כ ד יא שי׳ ולית לי׳ דרבא ד ד יא שי׳ משנה בסנהדרץ קי׳׳ ח ב׳ גבי אץ לה רחוב כ מ׳׳ד דבעיק קרא
נמי מודה דלהבא משמע דל״ש לאסור כלל להבא כיון שאץ ראוי כדכתיב ועוד למ ש^ הריטב״א במכות י׳ ב׳ דעיר שאץ בה זקנים
לזרוע וע׳׳ל ס׳׳ב שיש ראשונים שפסקו דלא כרבא והא דנא סגי אם מביאה ע*ע תליא בפלוגתא אי בעינן קרא כדכתיב א״כ משנתינו
במאי דכתיב אשר לא יעבד ולא תרע משום דהו׳׳ א כ ד יונ תן או דעיר שאץ בה ב׳׳ד אץ מודדץ לה אתיא ע״כ כמ׳׳ד בעינן קרא
כרבא דלהבא נ מי משסע ומיירי בראוי׳ ע׳׳י הדחק ובקרא דנמל כדכתיב אך ה תו ם׳ במכות שם .תירצו שאץ זו סתירה ע׳׳ש וע׳׳ל
איתן לחוד ג מי לא סגי דהר׳א כ ד נתן דראוי׳ פ׳׳י הד חק להכי . סי׳ כ׳ ס׳׳ א ס ק ט׳׳ז.
מפרש קרא דלא יעבד ולא תרע כלל זו דעת ת׳׳ק אבל ד נתן ס׳׳ל ו ב ג מ ר א סו ט ה מ׳׳ו א׳ ת rמנץ לאיתן שהוא קשה שנא׳ אי תן
דראוי פ׳׳י הדחק ולהכי קאמר קשה אבל מ״ מ בדוחק ראוי ומצי מושבך ושים בסלע קנך )פירש׳׳י אלמא אי תן הו א סלע(
למסבר כ ד יונ תן או כרבא אליבא ד ד יא שי׳ ולהכי מיי תי ת׳׳ ק ואומר שמפו הרים את ריב ס ו האי תני ם מו סדי א ח )פירש׳׳י מוסדי
קרא דוהאי תני ם שהם חזקים גמורים כדאסרי׳ אי תני עולם א » א ח כ ם כרי ם וכל הר של אבנים הו א( אחרים אומרים מנץ לאיתן
ד נתן מיי תי קרא דאיתן מושבך שהוא קשה וכן גוי אי תן אבל לא שהוא ישן )פיר ש׳״ ולא שהובא קרקעיתו מחדש מקרקע אחריתי(
שאץ ראוי לכובשו כלל דמ״מ ע׳׳י הדחק ראוי לכובשו ודומיא דהכי שנא׳ גוי אי תן הו א גוי מנטלם הו א )פירש׳׳י גוי מנטלם הו א היי ט
הוא קרקע קשה לזריעה אבל ע׳ ״ הדחק שפיר ראוי לזריעה ולדעת ישן( ובפי׳ רבנו הלל בספרי בם״פ שופטים מצאתי שהעתיק וגרסי׳
הרמב״ם ת׳׳ק v vס״ל דהוא בור ]כדע ת שאר הרא שונים[ ולהכי התם ) ב סו ט ה( אי תן שהוא קשה שנא׳ איתן מושבך ואומר ו האי תני ם
מיי תי קרא דוהאי תני ם מוסדי א ח אבל ד נתן ס׳׳ל שהוא לשץ מוסדי א ח אחרים אומרים מגוי אי תן הוא גוי מעולם הו א ומוכח
קשה וחזק וא״כ מתפרש שפיר על נחל ששוטף בחזקה ו מיי תי קרא מגירסתו ) א ם אץ כאן ט״ ם( דאחרים לא פליגי כלל רר! מיי תו
דאיתן מושבך דלא מיירי בקרקע בור אלא מושבך בחוזק וכן גוי קרא אחרינא ובמדרש תנאי ם ם״פ שופטים אי תא אץ אי תן אלא .
איתן הו א מזק וכ׳׳ז למדרש תנאים אבל לגמ׳ די ח ת׳׳ק ס׳׳ל דגם בור שנא׳ שמעו הרים את ריב ה׳ ו האי תני ם מו סדי א ח ר נ תן
והאי תנים הו א לשץ קשה ומתפרש שפיר טל נחל ששוטף בחזקה אומר א ץ אי תן אלא קשה שנא׳ אי תן מושבך ואו מר גוי אי תן הוא
ואחרים מפרשי לשץ ישן ויליף לה מגוי אי תן דמפרש לה לשץ חוזק וזה דלא מ מ׳ די ק וס׳׳ל דקרא דגוי אי תן הו א ג״כ משמע לשץ
וכתרגום יונ תן ואפשר דאחרים נ״ כ מודו לזה אלא דמו סיפץ ג*כ קשה אבל קשה דת׳׳ק דקאמר אץ אי תן אלא בור א ץ יליף לה
דצריך ישן מדכתיב ג״כ בהאי קרא גוי מעולם הו א ו ת׳׳ק לית מוהאי תני ם מוסדי איץ ונ ם צריך ל הנ ץ מה החילוק בץ בור ובץ
לי׳ ה אי הקישא ולשאר הראשונים ג״כ צ״ל דס״ל לנמ׳ די ק דח״ק קשה ובשלמא להרמב״ם דמפרש קשה היינו נחל ששופך בחזקה
קצא איתו סי׳ יא דין גחל איתן נחל
במתני׳ אי תן קשה אפ״פ שאינו אי תן כשר ד׳ ל אפ״פ שאיט ג מ ל זילי <1נמי מקרא דוה אייז טס נ ד מ מודה דראד לזרימה פ׳׳י הדחק
אפ׳׳ג דנ מקו מות אחרים מתפרש אי תן גדול כמו גוי אי תן כו א ולא מיי הי ראי׳ אלא שהוא לשק מוזק.
דהיינו גוי גדול ®׳מ כאן סגי שהוא קשה ]ולכך כ שמיט ה ר מנ׳׳ ס י ש נז ה כ מ ה שיטות .כתרגום אונקלום מהרגם נסל גיי ר וכן
דץ א ®׳פ שאץ איתן נשר דכיץ דלא נ ת ב שצריך גדול מ®לא נשמפ נ תרנו ם יונ תן מקל ניי ר סי׳ שדה גו ר כמם«כ מהרי׳׳ק נת שר
שא״צ נ מ ש׳׳נ כ חי׳׳ ם[ ו מ ה שסיים וכבר פירשו אי ק הוא קדמץ ס ״ קי׳י וכן נמדרש תנאים ל 1ק אי תן אלא גו ר כנ׳ל ונ׳׳ ד רש׳׳י
ד ל דאחרים פירשו בג ® דאיתן הו א קדמץ ו היינו אי תן דכתיב גבי מ שכ׳ נחומ ש אל נמל אי תן קשה שלא נ סנ ד וג סו ס ה נ דו א׳ נ׳
גוי איתן הו א ו ק רי ך נ מי גבי ®׳פ שיהא ישן אבל לא קי״ל P יייי אימן סלע קשה וב מגיגה י״ ס א׳ ) ד׳ ה ג מ מיו ת( נחל שפולי
אלא כת׳׳ק ות״ק מפרש קרא דגוי אי תן הו א היינו ג מ ל ולא יליף הריס כר וכן נחל אית) וג פ ס מי ס כ׳׳ב א׳ ) ד ״ ה ויוצאין( לנחל ק ד מן
מיני׳ להצדך גבי ®׳פ גדול כ״פ ה תוי׳׳ ט ]ביתר ביאור קצת[ ויש יייי לנחל אי תן ממק וכ״ד הרשכ״ם נ נ׳׳ ג נ׳׳ ה א׳ ד׳ ה הנחל כנחל
לפי׳ לפי׳ ז ה למה לת׳׳ק דמסרש דגוי איתן היינו ג מ ל לא יליף ®נ״ ״' ח! א שי לא י פנ ד גו ולא תרפ קרקס קשה מלא צתרות ואבנים
^®׳פ ולא ק ד ך ככ א גדול אלא קשה ולאחרים דפירשו גוי אי תן ״ אח ראוי לזרימה פכ׳׳ל וכ״ד הד׳ ש והרא״ש נ ר פ׳׳ג דפאה שכתבו
כיי מ י ק ילפי׳ ®נ״ כאן ו ק ר ני י ק וי׳׳ל דבץ רבץ ובץ אחרים
כיי ]והביא ם הגרפק״א ב תוספו תיו נמ שניות כ אן[ וכ״נ
אית להו דרשא ד ס פ ד דסדנ תיב בסיפא דקרא בנחל מרביץ א ®׳פ דפת הרמבץ בחומש ש הפ ת ק לשון רש׳] vונ ם׳ משגרי ים כתב
שאין אי תן ו ח רודיכו מודו דיש מקומות דאיתן מתפרש גדול ו ה א שק דפת ה ר א ס׳ פ והס פו רט והרד״ק ו אני לא ראיתי נ ר אב׳׳פ וספורט
ממפטיץ לי׳ מרבויא דגחל אלא דת׳׳ק דלית לי׳ דאיתן בשום מקו ם שום הכרח ו® רד׳׳ק אינו בידי ובשושנים לדוד פל משניות כתב שדפת
משמטותו י ק א״צ למפט ישן אלא גדול אבל א ח ד ם ד «׳ ל דאיתן ^ ד ״ ק כהרמב׳׳ם ע׳׳ש וכ״ ה נ ה די א נ ® השרשים להרד׳׳ק שורש
מ שמט תי׳ ג ״נ ישן וכיץ דלית לן קרא למפט י ק רק חד קרא
יייל[ וכ׳׳כ רבט בחיי ם״פ שופטים נמל איתן קשה שממולם לא
לא מ מפ טיץ ®נ״ רק גדול ולא ישן דיליף ג׳׳ש מגוי אי תן הו א
’ ®יי ילא נזרע ]ו הביא שם ויש שפירש נחל אי תן מקום דשן ו ש ק
]וז הו אם ט מ א דאחרים ג״כ מודו לדרשא דקשה אבל אי א ח ד ם
״ ®י לא יעבד בו ולא תרט מכאן ואילך וכן דרשו רז״׳ל אשר לא
לית להו כלל דאיתן משמפותו קשה pישן א״ש ספי ד ®׳כ קרא
ל ״יי י י ילא תרפ להבא פכ׳׳ל וכונ תו לדפת ר יונ תן ד®׳ל בג®
לא ממפס אלא גדול ולא י ק דהוא מ שמפות״ דקרא[ וכ׳׳ ה במדרש
״ ®י לא יעבד נו ולא 0רפ להבא אבל קשה מנ׳׳ל דלר יונ תן הו א
הגדול שוטף בחזקה וכ״פ ה ר ד ק נשרשים שורש נחל וכן נ ® מחברת
»קוס דשן ו שק דלא כ ד יאשי׳ וכתנא דמתני׳ ואק לומר דקשה לי׳
פרוך לר׳׳ש פרחץ דף ® א׳ ד ה נחל כתב כי נחל אי תן אמרו
דאס הו א מקו ם שאץ ראוי לזרימה מה שייך לאסור לזרופ ט
רבותינו שים בו ®ם פ כ > ובחזקוני ®׳פ שופטים נ ת ב אל נמל
י א״ כ ג ם לד יאשי׳ תיקשי דהא אמר רנא דלהנא ט ״ ס ^׳פ דאסור
אי תן אל נהר איתן כ ® כובשת נכרו ת אי תן וראי׳ לדבר ורחצו ידיכ ם
יע״כ כמש׳׳כ הראשונים דראד לזרימה פי׳י הדחק ו א פ׳׳ג דיש פו ס קי ם
) ד ל שרוחצץ מ ® הנחל ®׳ל סי׳ י׳׳ ד ס״ג( א xלא יפבד שלא
י׳ א כרגא כמ שי׳׳ת ב ט׳ ב נ פ ״ ה פכ״פ רנ א הרי אמר דלהבא אסור
כיו ט גבים להשקות קרקע כ ס « ך לו ולא תרע א ץ זורפץ קרקס
’ל" קסיא לי׳ איך אפשר לזרופ וגם תנא דמ ת ט׳ מפרש אי תן קשה
כסמץ־ לו פכ׳׳ל ולכאר משמט דאץ מפרש אי תן ששוטף בחזקה
מ ס״ ה תנא מקומ ה אסור מלז מפ ומלפבוד וצ«פ אבל אץ להקשות
ד א״נ למה אץ בו גני ם להשקות אבל לא יתכן לומר Pונ ד כ ®ליי דא״כ א מאי קאמר מנ ד ד ד מנ תן ליס לי׳ ד ד יאשי׳ דמי
צ״ל דא ®׳ג ששוטף בחזקה ®׳מ אץ נו גני ם להשקות ומפרש כר׳
®יייי אשר לא נ פנ ד ולא קאמר משום ד ד יונ תן מפרש אי תן P
יאשי׳ אשר לא יפבד ט ולא תרע הכל לשעבר ודלא כרבא ו כ ק
’® Pוא״כ א׳׳א לפרש לשפנר ח ה לק״מ דהכי פ ד ך מ׳׳ ס נ א מ ת
שיש ראשונים שפסקו pנמ שי׳׳ס ב ט׳ ב ב ®׳ה .ובמאירי סו ט ה כתב י מי ש ד יונ תן ק ו אץ מפרש כ ד יא שי׳ מקום קשה ו פוד ד אפי׳
ח׳׳ל ונחל אי תן פירושו או נחל ®לש שיכי׳ שוטף בחזקה נ ® שיראה נערש מקום 7שן ו ש ק יש לפרש שלא נ פנ ד בו ממולם ו אנ דג דראוי
מפסחים פרק מנ הג ו כיו ®רפץ בם ®] לו שמן ה ס ת ם הו א מקו ם ?’ *יי הי ואפשר ד ס׳^ לרבט בחיי דאי הו ה ®׳ל לד מנ תן ממל
קשה שאץ ראוי לזריפה כ׳׳כ ) הו א פי׳ הרמב׳׳ם ד׳ל ולמדט מדבריו איתן כיינו קשה ט פי הו ה מסתבר למדרש כר׳ יאשי׳ דאלשפבר
שהוא מפרש דגם כרמב׳׳ם ®׳ל דקשה כיינו מקום שאץ ראוי לזריפה חאי י ק א ח ד דמשמט לי׳ לר׳ יונ תן דאיתן הו א מקום דשן ו ש ק
וצ׳׳ל ד תרדיכו שמפי׳ מתיבת אי תן דפשטי׳ דקרא הו א ששוטף בחזקה ^ נ י ניחא לי׳ למדרש ט פי כ מ תי׳ א״נ נ שום מדרש ק א כן וע׳׳כ
ומדרשא דכאי תני ם וגר ילפי׳ ג ״נ ד ק ^ פ כסמץ■ לו הו א קשה י י׳ מנתן א תיא וכן מיקר[ וכ׳׳ד ה חינוך שכתב נ ק ו ה חקל׳׳א ואם
וצ®׳ק ו פי׳ יו מ א ®׳ז נ׳ שאני נחל דרדיפי ®א משמט ד » ח ל • מן ש ה נ ט פ ם הז כ כי כנחל לא מקום זרימה ) ד׳ ל למה אסרה תורה
למודי׳ יד ®׳ ששוטף בחזקה אבל מלשץ כ מ אי ד כאן ל״מ ( Pאו ״יי ס כ א נל א׳׳ ה אץ ראוי לזריפה( נשיב שראוי הו א לכך אמר
שאינו נחל ממש אלא כברת א ת חלקה ושהיא קשה כ רנ ה כסלט שתמגפנו התורה מלזרופ בו ד׳ ל מדאסרה תורה א׳ > מוכח דפכ׳׳ס ראוי
) הו א נפיר ש״י ושאר הרא שוטם ז׳׳ל( ואמר אחר pשא ®פ שכתוב קצת לז ד פ ה פכ״פ מבואר דמפרש קשה שאץ ראוי לזרימה דאל׳׳ה
ב ת ^ ה אי תן א פי׳ לא הי׳ אי תן נשר שלא נ א ® אי תן לפיכוב אלא צק״מ קו שייתו ונ ״נ דפת כ ד ט ב׳׳ א נ מנו ת כ׳׳ג א׳ ]וכ׳׳ג לנאף
למצוה )מ שמט דגם לדעת הרמב׳׳ם כתב כן ת ה דלא כדפת הרמב׳׳ם כג ד׳ א ד ל דג ד ס בתוספתא פ״ ה דמ T׳ש דאיתא שם נמל
פצ® נפיכרד ש וכן ב חי טדז וכנ׳׳ל( וכן אמרו בתל ®ד כמפרב א ®׳פ ^י ק מציינץ או תו בחגורה של אבנים ו מגי׳ הג ר׳ א במגורה של
שאץ שם נחל כשר כלו ® שאץ נחל שנא ® דוקא פל נכר כ ® שביארנו אבנים ח ה שייך רק אם הו א מפרש שהוא שדה בור אבל אם כ ד
)מדבריו אלה ה א מ ח ט ם נראה ד®׳ל דסתם נחל הו א נהר כמש׳׳כ כ ר מנ׳׳ ם וצדך לציץ פל שפתו שלא תרפו שם א״כ יותר נכץ הגירסא
®מב״ם ^ ®׳ל ד אפי׳ אי ט נהר pשדה בורה כשר ולא מצינו בחטרה של אבנים פי׳ מחיצה של אבנים סביב הנחל אבל מגורה
® שפירש כן וג ם צ׳׳ע דבידר מ ס ק פלה דד ש הי א ולא ס » י׳ פלי׳ משמע נאמצפ הנחל אך ל 9סי׳ נד׳ז ס׳׳ א סק׳׳ד יתבאר שאץ מ דנ ד
ומשמט דמפרש דגם מ ס ט׳ ד׳ ש הי א ולא ס » י׳ פלי׳ ד ל מ ץ הו א ^^י״א שום ראי׳[ ו ק כ מ י ם מהרי׳׳ק בשורש קנ׳׳ז ובאר שבפ נ ם׳
ל «נו ב א ו ®׳ל ד ^ ל א ק א ® הכי נ ש׳׳ס דילן משמט דלא ®׳ל ה כי ®׳נג אמנם כ ר מנ׳׳ ם נ ת ב נפ״׳ט מרוצח ה׳׳ב ומורידץ או תה אל
p pי׳׳ל כס ת ם מ תני׳ מ ש ר ו א ״נ כ׳׳ ה א ע׳ ס שאץ נחל כשר נחל שוסף בחזקה ונ ת ב ככ׳׳ננ דמשמט לשוט דקשה כי מו ששוטף
ואולי ®׳ל ח הו טפ ם הרמב׳׳ם שהש®פ ב חיטרו אנ ד ס שאץ אי מן י חז ק ה ו פ ס ק כת״ק דאמרים דאתי כ ס ת ם מ תני׳ ובפיהמ׳׳ ש כתב
כשר משום דפסק ככירד ד מ תני׳ ר שט׳י הי א ולית הילנ ת א נ מ תי׳ הרמב׳׳ם מנץ אי מן גדול כמו שאמר גוי אי מן הו א ואמר אם כי׳
אבל ה מ אי ד פצ® ס׳׳ל דהילכתא כס תם מת ® וצ׳׳ט( ובפסחי ם ״זק הכ מ שנ ה ו אפי׳ שלא כי׳ גדול כשינטר כשר וכבר פ Tשו אי תן
נ״ג א׳ נ ס ב כמ אירי נמל אי תן האמ ® לפנץ ®׳פ פירושו לסי סוגי א הי א קדמון פכ׳׳ל וכנראה דלהרמב׳׳ם לא ניחא לי׳ פירש׳ vדלא
זו נהר שדג ® נשטפים בחוזק ולפי מה שנתבאר נ ס קו ® שהוא היל׳׳ל בהאי לישנא נחל אי תן קשה אפ״פ שאץ אי תן כשר אלא
מקום קשה ®אה שהיו ®רסץ ם « ך לשס® שמן ה ס ת ם הו א מקום היל׳׳ל ואם פרסו שלא באיתן כשר ול ק פירש הרמב׳׳ם כ א דקאמר
איתן סי׳ יא דין גחל איתן נחל קצב
לנחל קדרץ משמע שאינו נכר דאל׳׳ה איך נמכרים לזבל ]ו כ ני קשה ושאיט ראוי לזרימה כ״כ ומליו אמרו סי מן לנחלים קני ם ר״ל
המירו נז ה חחרונים[ וא״כ לק״מ דקרא דעמום בודאי נלמד מננניט ש^ ה ס ת ם קני ם גדלים מל שפחו מכ״ל ומבואר ג׳׳ה להדיא דגם
ד מיי ד ברחל של מים ואי תן היינו חזר! ו ק בתרגום יונ תן שם מתרגם הרמב״ם מפרש דקשה היי ט בור שאק ראוי לזרימה אלא דקא׳
נחל מגבר ולא כדמתרגמיק גבי ע׳׳ ע נחל ניי ר או מקל ניי ר אנצ מל שפסו ו כג > ובנדה ס׳ ב׳ כתב נחל איחן האמור בהורה למנק
כאן נמלקו כראשונים דס׳׳ל לרש׳׳י ושאר הראשונים י כיון דכתיב נ ר ע אמ׳׳ם שלפי סוגי א זו יראה בפירושו מקום קשה וקרקמ בתולה
אשר לא יעבד נו ולא תרע )נ ץ א ם נפרש להבא או לשעבר( ע״כ לענק פ ס ק אמרו באחרון של סו ט ה שאמ״ע ש אינו' אי תן כשר ולא
נא מיי ד ננחל ע ם מים דל׳׳ש לאשור זריעה )ו מ ה שתירצו על יעבד ולא הרע להנא קאמר )פ ס ק נ ד יונ הן( ואף מפרשי המקראוס
הרמב׳׳ם ס׳׳ל לדוחק גדול( ולכך הוצרך הג מ׳ להביא פ סו קי ם פירשוה מקום חשוג )אולי כונ תו לפי׳ שהביא רבט בחיי מקום דשן
דמפרש איתן קשה או ישן ולא מצי להביא כלל מ ה אי קרא דעמום ושמן וכנ׳׳ל( ולא ימבד ולא הרע להבא )משמע מדבריי דמ תני׳
דהאי קרא אדרבה מתפרש להיפוך בנהר ולדעת ה ר מנ׳׳ ם ג״כ אץ דסומה דקתני אע״פ שאינו איתן כשר לא א תיא אנא כ ד יונ הן
להקשות א מאי לא מיי תי קרא דעמום דערבך ערנא צריך דמנ׳׳ל אבל לר׳ יאשי׳ דמפרש לא יעבד ולא הרע גם לשמבר נ ר כ ממכב
התם דאיתן הו א קשה ולהכי צריך להביא פסוקי ם אחרים לראי׳ הוא ו סוגי א דגדה דמשמע דממנב א תיא כר׳ יא שי׳( וגדולי ה מ ח בד ם
דאיתן הו א קשה וכ״ש לדעת ה מ אי ד דאיתן כולל שני הדברים פירשו נחל ממש ושהוא שוטף בחזקה ו איני מבק מה מקום לאסור
וכנ׳׳ל דצריך הביא ע׳׳ז ראי׳ ממקראות א ח ד ם )ו מ ה שתמה מ ה דן עבודה וזרימה בנמל ושמא נאמר כן מל שפת הנהר במקום שמורפק
חיות למה לא מביא כג מ׳ כ אי קרא אץ מונן כלל( ונז ה נדמה אותה מכ׳׳ל רודבדו אלה נראה שמסכים לשיטת רש׳׳י ז״ל ופירוש
נמי מש״כ ב ם׳ נפש חי׳ או*מ סי׳ שצ׳׳ח ס׳׳ ט דרש׳׳י ורמב׳׳ם דפליגי הרמב׳׳ם אצלו דחוק אבל מדבריו ב סו ט ה נראה שנוטה יותר לדעת
התם גבי תחומץ בנחל לשיטתייהו אזלי כאן דלפמש״כ אץ לזה שייכית הרמב״ם ז״ל אלא דס׳׳ל שנם שדה בור נפיר ש״י ז״ל ג״כ נשר וז הו
כלל. אנרפ שאץ נחל נשר ח ה דלא כמ ש״נ כאן בנדה כלל וכן בפסחים
והנה בפסחים ר׳ג א׳ תניא רשב׳׳ג אומר סי׳ ל הד ם מילץ סי׳ הני א ראי׳ לדעת הרמב״ם ז > ו הנ ה מג קושייתו שהקשה מל הרמב״ם
לעמקים כר סי ק לנחלים קנים נ״ מ לנחל איתן סי מן לשפלה אפשר לזרוע בתוך הנחל תי ס דמיירי מל שפתו וכ׳׳ ה בחזקוני
שקמה נ׳׳ מ למו׳׳מ כשתא דאתית להכי כולהו נ מי למו׳׳מ פירש׳׳י אשר לא יעבד בו ולא הרע בקרקע הס מיך לו )אלא דהחזקוני מפרש
לנחל אי תן לע׳׳ע צריך שיכו קנים נדלים נו ו אי לא לא מקרי נחל לה לשעבר ו כ ד יאש״ כנ׳׳ל( אמנם כמה אחרונים ז״ל ] ב פי׳ הג און
וכתב ה מ אי ד בסוטה ובפסחים דמסוגיא זו ראי׳ לדעת הרמנ׳׳ ש מלבי׳׳ס ז׳׳ל ס׳׳ פ שופעים ונערוך השלחן חו״ מ סי׳ תכ״ה ס ק ס׳׳ ה
ז׳׳ל וכ״כ ב תו ם׳ רעק״א למשניות וכן בתשר סכם צבי סי׳ ל׳׳ב האריך ובהגהות מ ה ד׳ן חיו ת ובתורה ת מי מ הן כתבו דנחל היינו נהר שפוסק
בזה דמסוגיא זו מוכח כדעת כרמב״ם ז׳׳ל דדרך קנים לגדול על ני מו ת ה ח מ ה והולך בימות הגשמים והביאו ראיות מכמה פ ס קי ם
הנהר כדאמרי׳ בתענית כ׳ א׳ מה קנ ה ז ה עומד במקום מים ) עי׳ בפי׳ כ״ר מלבי*ם ז׳׳ל( ולהכי שפיר מתפרש איסור הזריעה
ונקרא כתיב כאשר ינוד ה קנ ה במים ) מ׳׳ א יד( וכן והאזניחו נהרות בשעת היובש ונ״ ה בהדיא בפסיקתא זוטרתי ס״פ שופטים נחל איתן
יגס קנ ה וסוף קמלו )י שעי׳ י ט( פירש׳׳י כשיבשו הנכרו ת עמדו נחל נדובש מקום שמימיו עונד ץ ענהרה וכלץ ולפ״ז העריפה ג״כ
הקנים מלגדל נטד וה ם מתייבשים ונופלים הרי מבואר דקנים גדני ם בז ק שהנחל יבש )וצ״ע דהעריפה בט״ו נאדר כד אי׳ בירד פ״ק
על ה מי ם ו אי כפירש׳׳י ושאר הראשונים שהיא קרקע קשה ושדה דשקלים ה׳׳ א ואז כל הנחלים מנ חי ם( אבל מלשץ הרמב״ם נחל
בור איך יכול לגדל שם קני ם שצריכים מים מרובים .ולענ״ד יש שמימיו שוטפץ בחזקה לא משמע כלל כן אך אפשר דאיסור ס רי ע ה
ליישב קושיא זו בפשיטות דהנה נחל ואיתן תלי מיני נינ הו דנחל היינו בשעה שהנהר מתייבש וג׳׳ז לא י ח ק ני ^ ץ כ מזקוני שלא
פירש׳׳י בפסחים כ׳׳ב א׳ עמק ואי תן הו א קשה שלא נעבד כייכי הזכיר נחל רק נהר ששוטף בחזקה ועי׳ בילקוט בלק רמז ת שנדא
דעמק לחוד לא סגי אלא דבעי קשה■ שאץ ראוי לזריעה אלא פ׳׳י מבואר דכל נחל הוא הפו ס ק בימות ה חמ ה ונהר הוא שאיט פו ס ק ע״ש
הדחק ]ודבר ברור דנחל לחוד אץ משמעותו שאץ ראוי לזריעה ומדכתב ה חז קוני נהר משמע שאיט פו ס ק ק ע ״ג מ ק ר א כתיב נחל י׳׳ל
אפי׳ אם נפרש נחל עמק ולא נהר כד אי׳ בהדיא בע״ז מ״ד א׳ דנחל דכיץ דכתיב אל נחל אי תן מונ ח דהאי נחל נהר הו א .ו הנ ה מתרגום
קדרץ יש נו מקומות שאץ מגדל צמחים ויש בו מקומות שמגדל אונקלוס ו תרטם יונ תן שפירשו חקל בייר אץ להקשות על הרמב׳׳ם
צמחים[ ואיתן למוד לא סגי כגץ כר אי תן דבעי דוקא נחל ד כיי ט דנבר ביארנו לעיל ד ת׳ ק במדרש תנאים ס״ל להדיא דהוא בור
עמק ויש נחל שיש בו מים כרבה ונהרות )כמ׳׳ש ואשד כנ מלי ם( ^ ל דאינהו נ מי ס״ל כ ה אי תנא והלכה כתנא דמתני׳ דאמר קשה
וכאן כצריכה תורה דוקא נחל ו ד ק א אי תן ]וז הו דקאמר בירר דמפרש הרמב׳׳ם דהיינו שוטף בחזקה .ו הנ ה האחרונים ז׳׳ל ] עי׳
דפירקץ דאליבא דר׳ש ס׳׳ל דכמו דאיתן לא מעכב ג ם נחל לא בשאילת י ע ק ח׳׳א סי׳ כ׳׳ד ובציץ ירושלים על הירושלמי בפירקץ
מננכב ואם ערף בהר נ״כ כשר ולרבק נ הי דאיתן לא מעכב מרנוי א ובמה׳׳ס שם וכבר קדמם ה רד׳ ק בשרשיו שורש נחל[ הביאו ראי׳
דקרא נחל מיכ א מעכב[ וע׳׳ז קאמר בפסחים סי מ לנחלים קני ם לדעת ה ר מנ׳׳ ם ז*ל מקרא דעמום ה׳ כ׳׳ד דכתיב ויגל כמים משפט
כיינו שזה סי מן שזה נחל ]ו א ע׳׳ג דנחל הו א עמק וקאמר כ ח ם סי מן וצדקה כנחל אי תן הרי מבואר דמיירי בנהר ששוטף דומיא דרישא
לעמקים דקלים צ׳׳ל דכמה מיני עמקי ם יש יש עמק שנקרא נמל דקרא ויגל כמים משפט דאי בשדה בור אין מונן כלל להפסוק
ויש שנקרא עמק ויש שנקרא שפלה כדא׳ כ ת ם סי מן לשפלה שקמה אמנם נראה פשוט דגה רש׳׳י ושאר הראשונים מודו דבכמה מקומות
ובלא׳׳ה ג״כ צ׳׳ל כן[ ור׳ מ לנחל אי תן שאם רואים שמקום ז ה יש מתפרש נחל נהר ובכמה מקומות מתפרש שדה בור וכ״כ בהדיא
כו קני ם סי ק שכל שטח ז ה נקרא נחל ונ כי דבמקום הקני ם יש הד׳ ש והרא׳׳ש רפ׳׳ב דפאה ונ׳׳ ה בהדיא בברכות ט׳׳ז א׳ מה נחלים
מים יכול לערוף במקום אחר קצת רחוק משם מקום שהוא קרקע מעלץ א/ז האדם מטו מאה לטהרה דהיינו מים וכן מנחל ב ד ע
קשה והקנים הו א רק ראי׳ ששטח ז ה נקרא נחל ]וג ם נ״ מ בדיעבד ישתה וכנחל שוטף כבוד גוי ם מו ד די כנחל דמעה ו תונו מים ונחלים
דגחל מעכב ואיתן אץ מעכב[ ומאחר שנתברר ע׳׳י הקני ם שנקעה זו ישטופו נמל קישון גרפם כל כנחלים הולכים אל כי ם וכן ביחזקאל
נקרא נחל כשר כל נ ק ע ה זו לעריפה אלא שצדך ג״כ איתן ויבחר נחל אשר לא עזורל לעבור כי ג או ה מי ם וגר וביומא ע״ז ב׳ שאני
לו שם מקום שאץ בו מים ו הו א קשה ח ה נראה ברור בעז׳׳ה ]אך נחל דרדיפי מיא )ינ שק אי תן ג״כ פשיטא דשייך ג ם אנהר כמ׳׳ש
ד הרא״ש רפ׳׳ב דפאה צ׳׳ע לפ״ז ושמא ס׳׳ל דע״כ כ ת ם בנחל איתן אתה הובשת נהרות אי תן( •לפעמים נד׳כ מתפרש נ ק ע ה ולא נכר
מיירי דאי בנחל כמגדל צמחים א מאי מפסיק ע׳׳ש[ ואץ נכקשות וגם כרמב׳׳ם מודה לזה כ מי בזבחים קי׳׳ח ב׳ עו מד בתוך כנחל
להיפך לדעת כ ר מנ״ ם ז׳׳ל דנחל כו ס נהר מה צריך סי מן לנהר כרי דלא י ת ק לפרש בתוך הנהר וכ ,ב ד׳ ה ל׳ א׳ פרט לעיר היושבת ננחל
ה מיס עצמן ה ס סי ק דכבר תי ח נת שו׳ ח״צ הנ״ל שיש כמה מיני וכן במגילה ג׳ ב׳ וכן נ פ׳ דבריב והעיר אשר בנחל וכן הנחל ההוא
נהרות כנץ פלג ויובל ונחל וכדומה ומהקנים ראי׳ שזה גחל ולא ימלא מים )מ׳׳ב ג׳( ע״כ נחל כיי ט בקעה וכן אלו ואלו יוצאין
קצג איתן סי׳ יא דין גחל איתן נחל
שאץ בה רשישים ואץ עפר שחתיו נ ^ יכניע למים כ״ז בתולה ®אי מי מיי .אבל קשה א״כ למה נא הביא כרמב״ם דין זס דצריו
כרי מבואר דבמקום מים אץ מיששץ כלל שמא חפרו שם יע״כ כמד י ק א במקום קני ם כדי לידע מ ה ז ה נסל וג ם בסזקוני >תנ גהר
מהד שירוצי אם לא דנאמר כמי שרצו אשה מפרשים לומר דס יאשי׳ ״ מי מיי שוטפים משמע דנל הגהרוח נשרים א ם מי מיה ם שוטפים
וס יונשן פליגי ג״נ אם כפירש״י או נהרמב״ם דס יאשי׳ ס״ל דהיא לחזקה יבשלמא אם נאמר דבאמת כל הנהריס כשרים ו ה אי קנים
שדה בור נפירש״י יס יונשן ס״ל דהיא גהר כהרמב״ם וסוגיא ״ייי אלא סי ע מה זה אישן א״ש דנס הו צ ע הרמב-ם להביא סי ק
דנדה כר׳ יאשי׳ אזלא אבל לר׳ יינתן באמת העריפה שיך כנחל ®יין שכבר כשב דצרין נחל ששוטף בסזקה אבל לד הש״צ דנריו
עי׳ נמכ׳׳פ נירו׳ שהאריך עד״ז יעי׳ שיי׳׳ט פ״ט דסיטה יזה החק ^קא נחל ע ם קנים א״ל הו א לעיכובא שאל*נ אק שמי נשל ולמה
גדול דנהכי פליגי ס יאשי׳ וס יינתן דבגמ׳ לא נרמז זה כלל P נא הני או הרמב״ם כלל ימ ש״נ הידצ עוד דבמסקנא דמסיק נול הו
מבואר שפליגי אם לשעבר משמע או להבא מלבד כמה דקדוקים י מי למו״מ אידחי ה אי דינא צ״ע דלא משמע שנדחה אצא דל״צ
שיש לדקדק עוד על פי׳ זה והעיקר נמש״כ דלדעש הרמב׳׳ם כולכו מי ק מי להכי יעוד א פי׳ >ימא דנדסה דא״צ קנים מ«מ נחל הא
ס״ל דהוא נכר אלא דמיירי על שפש הנכר או בנכר שדרכו ליבש ״ Tשזה מפורש בשורה ולמה לא ביאר כרמב׳׳ם מה זה נחל לכן
בימות החמה וכנ״ל וגם שי׳ המפרשים דנחל הוא פוסק צ״ע דשק נלמנ׳׳ד דהרמס׳ם מפרש דהאי בריישא לא אשיא כלל ל או מיי הלכה
באהלות פט״ז מ׳׳ה כי׳ בודק הגיע לנחל או שלילית מפסיק ושמא Pנ א לפרש המלה שלא נ ט ע ה ו לנו קאמר שאם לא שדע מה ז ה נחל
בשכונת קבריה כקילו מפי ולא הצריכו לבדוק אחר רשושים ננחל ׳זי ע שמקום שיש בו קני ם ק ר א נחל ו הו א שפח הנהר וממילא הרמב׳׳ם
כדאמרי׳ בנזיר ס״ה נ׳ עילה מצאי וטיהרו א״י ]ולפ״ז גם מתוספתא שנשנ נחל א״צ לבאר יושר שלא בא לפרש פי׳ המלה רק הדינים
כנ״ל אץ ראי׳ דגם שם מיירי בא״י[ ועוד דאץ דע לקטר שם ׳׳ Pכל כני מבאר הבריישא מה נקרא בשורה בשם שפנה מקום
ניץ שאמ״כ יטאי כמים יקלקלו הקבר .כעולה מכל כנ״ל שיש שיש שם שקמים וכן עמקי ם מקום שיש דקלים וכן כרי ם מקום
0כ ה׳ שיטות דעש רש״י ז״ל ורוב כראשונים שהיא נקעה ועמק ®ילק וכן מסשבר ג״כ דאטו לא יד עי׳ מה ז ה הרים דצריך
קשה שאץ ראוי לזריעה אלא ע׳׳י הדחק ודעה כרמנ״ם שהוא ׳שימן ע׳׳ז וע״כ שאץ בא אלא לבאר פי׳ כמלה והא דמסיר! נ״ מ
נכר ששוטף נחקה אך יש ב׳ דעות בדעת הרמנ׳׳ם ודעת המאיי״ ׳ מי׳׳ ס הוא ג״כ כעץ ז ה כי הא דם״פ במה מדליקק פשורה פשורשא
ועוד מפרשים דהעריפה על שפשו ודעת כרב מלני׳׳ם ז״ל וכ׳׳ה שתיישא פשירה ר׳ מ למי׳׳מ דכוא נמי פי׳ כמלה שלא נ טע ה וכן
נפסיקשא דהוא נכר כפוסק נימיה כחמה והולך נימות הנשמים נכל כמקומו ש שאמרו בגמ׳ נ״ מ ■למו׳׳מ הי א בכה׳׳ג •לפ״ז אץ כלל
אלא דלכפסיקשא העריפה דקא בעש שהיא יבש ולשאר המפרשים כנכ ה שצריך שיכו קני ם שם שאיט אלא פי׳ כמלר דמקום שדרו
דקיימי בשיטה vי״ל דכעריפה בשוך המים אלא דאיסיר מריעה ללמיח שם קני ם הוא נחל אבל וד אי דאפי׳ אץ שה שום קנ ה הו א
נשעה יבושש כמים ]יע׳׳ל סי׳ י׳׳ב ס״ג שדחיט זה[ ונחקוני פירש ג״כ נחל מאחר דכבר ידעי׳ פי׳ כמלה ו ל כ ח קוני הו א כל נכר ואפשר
שאץ ט גבים להשקות כשדות שסבינושמ וכנ> ושיטה ד היא ינ ס הרמב׳׳ם ס׳׳ל כן ]אבל לפירש׳׳י ז׳׳ל אפשר דצריך ד ק א שיהיו
שימש כמאירי שנראה מדבריו בפסחים דשניהם כשרים אלא דצכשחלה שם קני ם יאל״ה אץ שם נחל ע«ז כדמשמע לשון רש־״ וישבחר בע׳׳ה
צריך נהר שוטף נמזקה ובדיעבד כשר בשדה בור ומפרש כן בירר י ס ״נ ( ו ה א דקאמר הג מ׳ נ׳׳ מ לנחל אישן ני׳ היינו דמפרש דמה
אע״פ שאץ נחל כשר ויש סשיחש בדנמו כנ׳׳ל ונד׳ל םקי׳׳ג .ושיטה כ׳ ׳יי לידע פי׳ כר^ה ק א מ ר כדי שנדע פי׳ נחל אישן בע״ע אי כדמסיק
היא הי״מ שהניא רבט בחיי דס׳׳ל לדעש ס יונתן שהיא שדה דשן למו׳׳מ ו ד ד ק.
ישמן אלא דכשורה אסרה לזרוע בו להבא ומשמע דס״ל.דק׳׳ל כס גיזנ ה בנדה מ׳ ב׳ שנא ג׳ בשילוש כן בתולש קרקע נ׳׳ז שלא נעבדה
יונתן ידלא כמשני׳ דשק איתן קשה. ר׳ מ לנחל אישן א״נ למו׳׳דנ כי׳ ש״ר א שוכי בשילש קרקע ■
נג( ד ע ת רוב כרא שונים ט׳ .כבר נתבאר שהוא דעת רש״י ז׳׳ל ®ל שמעלה רשושץ ואין עפרה שיחוח )פירש׳׳י רשושץ אבנים דקץ
וכרשב׳׳ם והר״ש וכרא״ש וה ר מ ב ץ וכריטב״א ורבט בחיי ל״א רגבי אדמה קשץ שאץ ע פ ץ משפזר( נמצא ב ה מרם בידוע
והחיטך וכן ה סכי מו מכרי׳׳ק ז׳׳ל והבאר שבע וכ״ ה בתרגום אונקלום שנעבדה )פירש׳׳י מכישש חרשים בידוע שנעבדה דאי לא נעבדה
ושרטם יונ תן ומדרש תנאי ם ]וכבר כשבט לפיל שאץ מכ ת ר ט ם ו מ״ ה ייי ם ז ה מאץ בא לשוכה( צונמא )סלע( כ׳׳ז בחולם קרקע ופשוט
קושיא על כרסב״ם ז״ ל[. י סיגי א זי אץ שייכא כלל נ סוגי א דפפחי ם ד סוגיא דפסחים בא
) 0הוא נקעה .לשץ רש״י ז״ל בחגיגה י׳׳ם א׳ נחל שפולי כרים לגאר מה ז ה נחל ו סוגי א זי בא לבאר מה ז ה אישן ו כנ ה במאירי
ובפסחים כ׳׳ב א׳ כשב נחל עמק ולכאר משמע דצריך כ תנ דסוגיא זי מוכח כפירש׳׳י דנחל אישן הו א מקו ם קשה שלא
להיות דוקא בץ ר הרים דאל״ה לא מקרי נחל וצ״ל ^״ז דמה • נעבד ונ ם בשאילש יעבן סי׳ נ׳׳ ד האריך בזה וכשב דנעלם מכרמב׳׳ם
שהקשה בסיף ס׳ ככרישוש )ע״ל סי׳ ט׳׳ז ס״ז( דשישסר כל א״י ׳שיגיא זו ולער׳ד ח rלומר כן ולא כבנ שי כלל כקו שיא ]מלבד מ ה
מריעה שמא כי׳ שם נחל אישן וכל קבוע כמחצה על מחצה טנשו שנחבט לעיל דאיכא שנא במד׳ ש דס׳׳ל דהוא בור כפירש׳׳י ומצי
דקא על כבקגטת כנמצאות בץ הכרים ]דאע׳׳ג דאיכא למי׳ד דגם ל^תי ה אי בריישא כוו שי׳[ הא נ ם ב סוגי א דסוטה מבואר להדיא
בלא נחל כשר בדיעבד בודאי א״צ לסיחש לככי שעשו שלא כמצוה[ זי ״ יאשי׳ ס׳׳ל אשר לא יעבד בו לשפנר ונ ץ אם נפרש כפי׳ כמ אירי
וגם צ׳׳ל דדוקא במקומות קשים שאץ ראוי לזריעה כ׳׳א ע׳׳י הדחק יעוד מפרשים דהיינו על שפש כנחל ונ ץ אם נפרש נ פי׳ המפרשים
כדץ נחל איתן דלמה ניחוש שעשו שלא כמצוה וערפו במקום שאץ לכיי ט לשישייבש כנחל או שוך כנחל ממש איך שיכי׳ ענ׳׳ פ יש
ראוי לכשחלה וגם אץ לומר דניחוש שמא משחלה הי׳ שם נחל אישן הלכה לר׳ יאשי׳ דבעי דוקא קרקע שלא נ ענד ה מעולם ושפיר קאמר
ונאסר ואמ׳׳כ מזר ונעשה כמקום ראוי לזריעה .דלמה ניחוש P כבריישא סי ק איך לידע שהקרקע צא נעבדה מעוצם ו מ ה שהרמב׳׳ם
ונחזיק רעושא וע״כ טנשו דכל נשל אישן שבנטלם לישסר בעטדה השמיע דץ ז ה כיינו משום דברייחח זו כ ס יאשי׳ אשיא ולא ק ^
וצ׳׳ע מנ״ל באמש שאיט pאולי בככ״ג צריך למימש וצ״ל דמדלא ®י׳ יאשי׳ רק נ ס יוגשן דבמשני׳ לא קשגי דץ ז ה שלא נעבד מעולם
הגיאו שום א׳ סכפוסקים דץ זה וגם לא איששמיט בגמ׳ לאשסעי׳ Pשלא יעבד להבא וכ׳׳ע כרמב׳׳ם נ ה די א ח״פ אמנם נראה דמוכח
דץ זה בשום מקום שאם נאבד הצק נאסרו כל נמלי אישן שבא׳׳י ®כאן דכעריפה הו א או על שפש כנחל או ננחל שיבש לפעמים
משמע דפשיטא להו דאץ מוששץ. ני ע ת כמ ה מפרשים וכר׳ל דאם נימא דנחל הו א נכר שאיט פו סיו
)ה( קשה ומזקה או מלא צרורות ואבנים .סוסה מ׳׳ה ב׳ נמל אישן לעולם יכעריפ ה שוך כ מי ם ממש צ׳׳ע דשוך נהר לא חיי שי׳ כלל
קשה פירש״י סלע קשה ולשץ ישב׳׳ם ב״ב נ׳׳ה א׳ קרקע שנעבד לפעמים וא״צ סי ק ע׳׳ז ועדיף טפי מקרקע בחולה נד שנן פי׳׳ח
קשה מלא צרוטש ואבטם שאץ ראוי לזריעה והא דאמרי׳ בטה לאכלוש מ׳׳ו כמהלך ב א ח הע מי ם בהרים ובסלעים טמא ) א ע׳׳ג שאץ
מ׳ 3׳ אשהו קרקע בחולה כל שמעלה רשושץ ואץ עפיה שימוח י אוי לקבורה לא פלוג רבנן( בים ונשוניש מ הוו דכיץ דל״ש לחפור
נראה דאץ מכאן ראי׳ לרשב״ם דנחל אישן הוא מלא צרודזש ואבנים שם לא נזרו ועי׳ שוספשא דאכלוח פט״ז כ״ג וא תו הי א בחולה כל
איתן סי׳ י א דין נ ח ל אי תן נחל קצד
ובזה יש ליישב קושית הכריתות שהקשה לתסר כל כעולם ס רי ע ה דההם בתוך ה אדמה מיירי שאם רוצים לידע אם לא נעבד נ ה
משום שנמל אי תן קבוע ולפ׳׳ז י׳ ל ד מי יי מר ש הי עריפה במקום מפולס ח ^ ץ באדמה ו א ם מוצאץ שם רשופין דהיינו א מי ם דקות
הראוי לזריעה דנ הי דודאי כיו מקרים של ע׳׳ ע כדמוכח ס׳ בתרא בידוע שלא נפבדה מעולם דומיא דקאמר נמצא בה חרס היי ט
דסוט ה ד תק משרבו כרצמנים נ טל ה ע׳׳ ע מכלל דמעיקרא כו ה מ*מ בתוך ה אדמה אבל רשב׳׳ם מיירי למפלה ע״ג הקרקע אק ראוי
מנ״ל שערפו ננחל כראוי דילמא ננחל שאק ראוי לזריעה וא״כ אק כאן לזריעה משום שיש עלי׳ הרבה צרורות ואבנים ח ה נקרא קשה
ודאי אי סיי יאק T ’Cלאסור משום קבוע אמנם מקושית ם׳ הכריתות שהוא קשה 6ריפה ו ע׳׳ז אק ראי׳ משם דיל״ס דלמפלה הו א קרקע
משמע דלא ס׳^! כן ואולי מדאמרה תורה א ^ לא יעבד בו גלי קשה נ פ ק סלע קשה שקשה לחפור בו אבל לא משום שהוא מלא
קרא מ עי נחל אי תן שיהא ראוי לזריעה ע׳׳י הדחק ]ובפרס לפי צמרות ואבטם אבל א ק להקשות על הי שב׳׳ם כי ק ,דהוא מלא
הטעם שכ׳ כראשונים שע׳׳י איסור הזריעה והעבודה יתפרסם כדבר[ עוי פ ץ שם הא הוי חציצה בין הפגלה להנמל צ ח מ ח ואבני®
ו הו א דבר הלמד מ סופו ד מיי ח בראוי לזריעה ואם אץ ראוי לזריעה דזה לק״מ חדא דכיק ח ה נקרא נחל איתן ה א מצותה בכך וצריו
בשום אופן אפשר דפסול לנחל אי תן ו א ע׳׳ג דאמר בנדה מ׳ ב׳ צונמא דוקא שיהיו שם אבנים וצרורות ועוד דאבנים ו צ מ מ ת הו א מין
ה׳׳ז בתולת קרקע מיי ח נ מי נצונמא שאפשר לחורשו ע׳׳ס הדחק ב מיט ו אי ט חוצן אע׳׳ג דרש׳׳י בסוטה מ׳׳ ה א׳ ד׳ ה לטפמיך כתב
ולזרוע נו ]ונל א׳׳ ה צריך לחפור שם לקבור את העגלה[ דש להביא ד א ק הוי מציצה שא׳׳ה ד אנן יחידי ת גדולה אק דרכה בכך ו א ק
ראי׳ לזה דאם נימא דכשר אף נחל שאץ ראוי לזריעה מסתבר שהיי בטל לגבי ארפא משא׳׳כ כרבה אבנים ק ס ד ם ו צ מ ח ת )ו ^׳ ל סי׳
משתדלים לבחור נחל כזה כדי שלא להכשיל את בר׳א ו א-כ למה ג׳ ס׳׳ ה ס ק׳׳ ב( וכשקוב pאו ת ה מפנק כאבני ם והצרורות
הוצרט לתקן דנחל אי תן מציינץ בחגורה של אבנים משמע ד ה ד או תה אמנם שאר כרא שונים שלא הזכירו ז ה משמע דא״צ אלא
דבר שכיח ודוחק לומר משום דלפעמים כיו עורפץ בנמל שראד קרקע קשה וא״צ מלא צרורות ואבנים ויותר נראה שגם כרשב׳׳ם
לזריעה ע״פ הדחק תקנו לציץ תמיד ולא פלוג רבנן וצ׳׳ע נ כ׳׳ז. לדוגמא ולרבותא נ קפ ה שגם ז ה נקרא קרקע קשה כיק שקשה לזרוע
) 0ובדחנבד כשר ואע׳׳פ שאינה קשה .סו ס ה רדה נ׳ ואע*פ שאינו שם א ע׳׳ג שמצד פצמה ראוי׳ לזריעה כיק שפ׳׳י הצמרות וכאבני ם
איתן ס ר ובספרי יליף לה מקרא וערפו שם מ״ מ וכבר אק רלך לז מע שם אבל קרקע קשה מצד עצמה כ״ש ד מ ק ח אי תן
הארכנו מ ה לעיל בע׳׳ ה ובירר סו ט ה פי ס כ׳׳ ה אי תן כשמומו וכ»נ מדקאמר בנדה מ׳ ב׳ צונמא ה״ז בתולת קרקע וצונמא הוי סלע
קשה אי תן מושבך ושים בסלע ק ^ ו אע׳׳פ שאץ אי תן ס ר ]ופריך[ ד כיי ט קררןפ קשה מאד ואפשר דקשיתי׳ להרשב׳׳ם קושיית הראשונים
ודכוותה אע״פ שאץ הנחל כשר ] ר׳ ל א״כ נחל ג״כ לאו לעי טב א[ שאם אק ראוי לזריעה למה אסרה תורה לזרוע שם ולכך נדחק
תט רשב׳׳י הורידו ו הו רי מ אנ ד ס שאץ נחל ] ר׳ ל דכר׳ מ למכתב לאוקמי במלא צרורות ואבנים שראוי 6ריפכ כ שיפט הצמרות וכאבני ם
הורידו וכתב והורידו לאתויי דאע׳׳ס שאץ נ » ג״כ כשר ב מ ע בד[ ולכך אסרה תורה אבל כ׳׳ש דצונמא ממש כשר הו א ו ה א והוצרכה
דכדא די שביי ק אילץ דהכא ח מן ד א ^ יו ח ק כל אילץ דרשב׳׳י התורה לאסור זריעה הו א משום מלאה צרורות ואבנים ]ולא ניחא
pאילץ דהכן אכן יחידץ אינ ץ ולא ס מכץ עליכץ ] ר׳ ל כל אלו לי׳ חי מז הראשונים דראוי לזרוע פ׳׳י הדחק דבכ׳׳מ בג מ׳ צונמא
ה מי מ ח ת שאומרים בשם ר שנ׳׳י אינו אלא שהי׳ מצדד שאפשר לומר אק ראוי לזריעה כלל פי׳ גי ט ק כ׳׳ב א׳ ב׳׳ב י׳׳ח א׳ כ׳׳ ט ב׳ ק׳׳ג ב׳[
ק ולא הכריע וג ם אץ ז ה אלא משמי׳ דיחיד ו אץ סו מכ ץ ע לי ק וסמך לפי׳ רשב׳׳ם ד׳ל בש״א י׳׳ז חמשה חלוקי אבנים מן כנחל
וככ״ג שם נ כ״ ב ובירר תרומות פ״ח ה׳׳ג וע׳׳ז פ״ב כ ״ג[ דש ובי שפי׳ נ«ז בחלקי נמל חלקך אלמא דרך נמל להיות בו אבנים
לפי׳ מאי קושית כירר אם ידע דרשת כ ספ רי דמרבה מוערפו שם עי«ל דקשיתי׳ לרשב״ם קושיית כר׳ ש י פ׳׳ ב דפאה דהיינו בור לכן
דאץ אי תן מעכב b׳> מאי פריך ודכוו ת ה אע״ס שאץ נחל כשר הוכרח לפרש דנחל דהתם כיי ט שראוי לז מ פ ה מחמת עצמו רר,
מנ״ל הא ליכא אלא חד רינוי א ו מ ס תיי׳ דמרביק אע״פ שאץ אי תן מחמת שהוא מלא צ ח מ ת ואבנים קשה לזרוע שם אבל בור אק ראוי
אגל מנ״ל לרבויי אם אץ נחל ]ו עו ד דברינויא ט פי׳ נמל כ תיב[ לזרוע מחמת עצמו ו מז ה למד דגם נחל אי תן הו א מחמת צ מ מ ת
וכדמזיק דבאמת רשב״י מצריך קרא מיוחד לזה ו א ם הירד לא ידע ואבנים אק ראוי לזרימה.
רבויא דספרי רר! ס״ל דמסברא מכשריק אע״פ שאץ אי תן משום נו( שאינה ראוי׳ לזריעה כ״א ע*י הדחק .כ׳ ב מ טב׳׳ א מכות כ׳׳ב א׳
דלא בעיק קרא כדכתיב ולכך פריך דא״כ צריך להכשיר ג״ כ אע״פ וא׳׳ת והלא נחל אי תן אק ראוי לז מפ ה ולעבודה וכדמתרגמי׳
שאין נחל א׳ > מה משיב תני י שב״י הורידו והורידו כר ו מ ה צריך נחל בייר ^׳ ל דנכי דהוי בייל־ השתא יש לו ח ק ק ע׳׳י טורח עבודה
קרא לככי כיץ דלא בעיק קרא כדכתיב ואם יש סברא לחלק משום ואס רי׳ רחמנא וכ«נ מד ב ח כרמב׳׳ם ז׳׳ל בה׳ מצח פ׳׳ש ]כצ׳׳ל[
דדנרים שהן עיקר המצוה בודאי מעכב ל ט״ ע וס״ל דנחל הו א פכ׳׳ל ומש״כ שכ״נ מד ב ח כרמב׳׳ם ז׳׳ל לא זכי תי לכבק כונ תו חדא
עיקר המצוה טפי מאיתן או משום דשנה עליו הכתוב לעכב גבי שלא ראי תי שום משמעות ב דג ח ה ר מג׳׳ ם יותר מ ד כג מ׳ שכתב
נחל א״כ מה פריך נתחלה ודכוו ת ה אע״פ שאץ נמל כ ^ הא יש כנחל שנערפה •0העגלה אסור בזריעה ועבודה לעולם כף ועוד
חילוק נ ץ נחל לאיתן וי׳׳ל דהירר לא ידע פ ע ם ד מ תני׳ אם הו א הרי כרמב׳׳ם מפרש נכר ששוטף בחזקה וא״כ צ׳׳ל ע״כ כפי׳ כ מ אי ח
משום ריבויא או מסברא ולהכי פריך נ ד ע שאלה ]ולא נ ד ע קו שיא[ ד מיי ד איסור הזריעה על שפתו או ד מיי ח לכשייבש הנחל כמש׳>
אם כ כ״ג נאמר ג״כ דאע״פ שאץ נחל כשר או דוקא באיתן מכשריק כמה מפרשים ו א״כ שניכם ראוק לזריעה ו מ ה ראי׳ יש לו מ ד
והשיב לו דבאמח איכא תנא דמכשיר א ט׳ פ שאץ נחל pמקרא כ ר מ ד׳ ם ד ל מי הו במא Tי סו ט ה רכל־ שגם על שפתו אק ראוי
יליף לה וא״כ לרבק דלית להו כ אי דרשא א״א להכשיר רר! באיתן לזריעה כ«כ אבל ז ה צ׳׳ע דכיק דהרמב׳׳ם מפרש קשה כיינו ששוטף
מדרשא דספרי ואח״כ מ ס ק דהאי דרשב״י לאו הלכה הי א אלא בחזקה מד׳ל דעל שפחו אק ראוי לז מפ ה ופמשכ׳׳ל ואולי כי׳ לו
כמתני׳ דדוקא אע״פ שאץ אי תן כשר אבל לא אע׳׳ס שאץ נחל ולפ״ז גי׳ אמרת ב ד כרמב׳׳ם ד׳ל וצע׳׳ג ]ובדפו סי ם נדפס מד׳ כ ר מב ץ
לא יתכן כלל מה שרצו כמ ה מפרשים ל ת ע דמש״ה ה שמיט הרמב״ם ז׳׳ל ח ה ודאי ט׳׳ ס דברמב״ן אק כ׳ רוצח[ וכ״כ כ חינוו מצוה חקל׳׳א
דינא דמתני׳ דאע״פ שאץ אי תן כשר משום ד מסיק דמתנ•׳ רשב״י וא ם תקשה בפעם ז ה כי כנחל לא מקום ז מ ע ה נשיב שראוי הוא
ולא ס מ כי׳ עלי׳ ו א ^ אץ הלכה כ מ תני׳ דאתיא ט שנ ״י דא״א לומר לכך אמר שתמלעט כ תור ה מלזרוע בו עכ׳׳ל ו אע׳׳ג דרש׳׳י פי׳ סלע
כן כלל דהא ספמא דרשג״י מקרא ד הו רי ה ו הו רי ה דמרבה אע״ס Hדראוי לרכט ע׳׳י מחרישה גדולה ו 6רוע מ ע»פ הדחק ו מ״ מ
שאץ נחל ונ אי תן איכא קרא אחרינא וע״כ כמש״כ וטע מו של הרמב׳׳ם נראה דגם נחל קשה שאק ראוי כלל לזריעה ג״כ כשר דג*ז נכלל
ז״ל כמ״ש בפיכמ׳׳ ש דהוא מפרש פי׳ אחר במ תני׳ דאע״פ שאיט נחל אי תן דהרי כ׳ כרא׳׳ש רפ׳׳ב דפאה דנסל א ץן א ץ ראוי כלל
גדול או ישן כשר וכמש״כ תוי״ ט והעיקר שיהא אי תן ד היי ט שוטף לזריעה והא דהוציכה התורה לאסור היי ט בנחל שראוי לז מע ה
בחזקה וז ה נ א מ ת מעכב לשיטתו ויש לסי׳ לפי׳ הרמב״ם ז״ל אין־ ע«י הדחק וכן מה שאמרו בתוספתא דמע״ש פ׳׳ ה דנחל איתן מציינץ
יפרש כל סוגיי ת הירר ואפשר דהרמב״ם מפרש דה״ק כ מו דאמרי׳ אותו בחגורה של אבנים שלא יבואו לז מע מ היי ט נ מי בראוי לזריעה
קצה איתו סי׳ יא דיו נתל איתן נחל
Jנא( נחל איתן צריך שיהיו קנים גדלים על שפתו ואם לאו פסול ג□ וצ״ע כמה קנים יהיו בו)ג( ונראה דדוקא
שהקנים עלו מאליהם ולא שזרעו בו קנים נ ס ויש מכשירים גם אם אץ בו קנים)ה( וי*א דצריך שיהא ישן ולא שהובא
שם קרקע מחדש ממקום אחר ) 0וצ״ע כמה מקרי ישן ס( ד״א שא״צ שיהא ישן onוצריך שתהא קרקע שלא נעבדה
סעולם נס( ואמהו קרקע בתולה שלא נעבדה מעולם כל שמעלה רשושין ואץ עפרה תיחוח נמצא בה חרם ב Tוע
שנעבדה צונמא ה״ז בתולת קרקע ס ובדיעבד אם ערפו בקרקע שנעבדה צ״ע אם rאו מצות ע״ע ואם נאסר הנחל
בעבודה )יא( וי״א שמותר לערוף בנחל שנעבד בו.
ואולי רשב׳׳י ני ח׳ ד טי תי מקרא מרבה דאפי׳ חדא ט די כו לא נ ט י א ע״ג דמשממוה אי תן הו א גיי ל אי הן א פי ה אסרי׳ מ ר טי א
ו ט׳ז מ ס ק דלית הלכתא כוו תי׳ אבל מ חני׳ לא מכ שט אלא מדא ^ י י דא״צ שיהא גדול או pאלא שיהא קשה דהיינו שוטף בלוזקה
מניי הו וצ׳׳נג ״״כ נרג ה נ סי דאע׳׳פ פ אץ נחל אלא נהר או פלג וכ ה׳׳ג ג*כ כשר
)יג( ד * א שהוא שדה דשן ושמן .כבר כתבנו שהוא ד רננו בחיי ]דנחל היינו ה הי לו נ ץ ההרים וכר׳ל[ ו מ סיק דר שרי באמת ס רנ ה
בפי׳ א׳ וביארט לטל ,ונ סי׳ י*ב יתבאר נ פז׳׳ ה לכל ה שיטות ״ סי׳ נ כ ה״ג ולא קי*ל pולכך הגי א הרמב׳׳ם נחל ששוטף ולא נהר
היכן טי פ ץ pיתבאר נ סי׳ ט*ז ב ט׳ ה לכל כ שיטות כ ^ איסור ילד׳ הי ח קוני דכל נהר שוטף כשר י״ל דס״ל דמ חני׳ כרשב׳׳י והלכה
זריעה ו מנוד ה .ומצאתי רשום אצלי דבס׳ ט ני תרגימא ל הג ר׳י פ ק 1Pי א ע׳׳ג ד מ ס ק בירד דאץ הלכה כר שביי ס׳׳ל כיק רבגמ* י י ח
זצ׳׳ל על כתרגום ם״פ שופטים האריך סובא נ פנ ץ נחל אי תן וג ם ל״ קאמר pקי׳ ל כ פ ח ם מ חני׳ וא«כ מכשריק נ מי א טיס פ א ק
נ ס׳ ככ תב והקבלה ס״ פ שו פ ט ם ו אינ ם כסת תח׳׳י ל ט ץ בהם. יחל אכל ז ה צ״ט כמשכ׳׳ל דרשב׳׳י לא מרבה אלא מהורידו והורידו
יא״כ מר׳ל דרגק מ רנו ה כי ושמא ס״ל להירר דאם מ רני ק מנחל
ב ) .א( נ ח ל אי תן צריך שיכט קני ם ט׳ .פס חי ם ר׳ג א׳ תניא י שנג׳׳ א ®״י ליץ־ לרכוס מהורידו והורידו וצ׳׳ט ו א ם נאמר דהחזקו מ לא
סי מן להרים מילץ סי מן לפמקים דקלים סי ק לנחלים ססק כרשכ׳׳י א״כ קשה דאם מפרש הירד כמש׳׳כ א׳׳נ כי׳ ■צריו
קנים סי מן לשפלה שקמה כר סי ק לנחלים קני ם ר׳ מ לנחל אי תן לפסוק דכעי דוקא נחל ולא נ ה ר ואפשר עוד לפרש דהירו׳ ליה לי׳
)פירש׳׳י לע״ט צריך שיהו קני ם גדלים בו ו אי לא לא מקרי נחל( לישא דספרי ו ס׳׳ד הירד ד טנ ס המ שנה להכשיר די פג ד אפ״פ
סי׳ לשפלה שקמה ר׳ מ למקח וממכר כשתא דאתית לככי ט ל הו איס! ו פ ר ץ א״כ דלא נ סי ק קרא כדכ חיג צריך להכשיד ג«כ
נמי ל ט * מ וברייתא זו אי תא נ ט בתוספתא ד שניפית פ׳׳ז כ״ ט אע׳׳ס שאץ נחל ו מ ס ק דאץ הלכה כר שנ״י דמכשיר אפ«פ שאץ נחל
והרמב׳׳ם לא הני או בה׳ רוצח רק בפרוך .כשלחן חר׳ס סי׳ ת ט׳ ה .י אפי׳ רשכ״י לא מכשיר אלא מקרא ה א לא״ה לא מכש Tוא «נ נשאר
ס ק ס״ ה ב ה׳ ע״ע הביאו להלכה דצרץ שיכו נו קני ם .ו ניי ד שביעית קשה המ שנה מ׳׳ס מכשריק אע״פ שאץ אי ק ונד*כ דפי׳ ד מסני׳ הי א
פ״ס כ׳׳ ב מני רשב׳׳ג אומר סי׳ להרים ט׳ איח ד נ ט ט מ ר למדת נ ס ש׳׳נ כ ר מנ׳׳ ם בפיהמ׳׳ ש דאיחן באמס מסכב מן דא׳׳צ גדול וישן
כדץ איתמר ו פי׳ כ מ פ׳ למקח וממכר ו ה חו ט בפסחים נ״ב נ׳ ד״ה ^ 0כ א״ 5גם לכחחלה וי׳׳ל ג״כ ד טנ ה כ ספ רי ,דהא ד מרניק אט׳׳פ
סד כ פ ת קו ל טד ק כד א איתמר פי׳ לפנץ שלש ארצות נאמר או תו ׳י אץ אי חן כיינו נ מי שא״צ גדול ו pדק קבה וחזק וכ׳׳ז דוחק וצ׳׳נג
סי ק עכ״ל ו ד׳ ל לפנץ שניסי ת[ ואית ד ב ט ט מ ר לע״ע איתמר ) (Hודעת כרמב׳׳ם .בפ׳׳ט מרוצח כ״ ב שהוא נחל ששוטף בחזקה
ולגי׳ כ חו ט צ״ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דפנץ וכ׳׳ד כ ר ד׳ ק ובחזקוני כהב נ כ ר ששוטף בחזקה וכ׳׳ ה
שניסית ל״ש אלא נ ה ר ושפלה ועמק 'ולפנץ ע״ ע ל״ש אלא בנחל במדרש הגדול וכבר ב ק ר ט נ ט״ ה לטיל וכתבנו דנ חז קוני ש ט׳ נכר
אבל לגירסתנו לישנא ק מא קאמר כולכו נ מי ל ט״ מ ולישנח בתרא ששוטף נ ח ק ה משמט כל נכר ו א׳צ ד ק א נחל אך אפשר דגם ה ח קוני
קאמר דגחל נ״ מ ל ט׳ ע ו הו א כ ט בג ט די ק ולכאר ט א ה דלדינא סודה דצריך דוקא נמל אלא דנ א לפרש פי׳ כמלה דנחל הו א •מץ
לא פליגי וג ם למסקנא דקאמר מ ט דידן נ״ ס ט ל הו ל ט״ מ כיינו .• . נהר שנקרא נמל וצ׳׳נג
דא״צ למצוא בכל א׳ דץ אחר אלא כולכו נשנו •לסנץ ט ״ מ אבל י )לי( אע״פ שאינו גדו 3כ ר׳ מ נפיכ מ׳׳ ש בסוטה ו כנ >
ודאי דנ ם ל פנ ץ .ע״ ע דצריך נחל צריך דוקא שיש ט קנים וז ה דלא Dד ״ א שהוא נכ ר כנו ב ט ט׳ .כבר כתבנו שהוא דטס הר׳ מלני׳׳ ם
כמ״ש המ״צ בתשר סי׳ ל״ב דלכך כ ש ט טו כרמב״ם משום דלמסקנא ז׳׳ל ונסרוך כשלחן ו מ כ ר׳׳ן חיו ת ו תורה ת ט ס ה■ .
בטל pז ה וכבר כ תנ ט נז ה נ ס״ א תדס דכא דץ דקלים שבהרים )י א( ובפסיקתא זוטרתי כר .ס״ פ שופטים )וט׳׳ל מה שקשה ט״ז(
ו פי ח ת שנפמקים לא נ ט ל לפי ה מסקנא וכ״נ■ דכוו תי׳ ו ט ט ט של אבל כמ אירי ו ט ד כתבו שטרפץ טל שפתו ומשמט
כרמב״ס שה שטטו כבר ביארנו בס״א דס״ל שאץ ז ה הלכה דצריך מזה דאינו פו ס ק כלל ולשץ הרמב׳׳ם ג״כ משמט נ ט ד כ מי ם שוטפץ
דוקא קני ם ואל״ה פ ט ל אלא הו א ביאור כמלה נמל דנחל פ ק ח וכבר נתבאר לטיל.
מקום שצרץ לגדל שם קנים ו אינו אלא סי ק בעלמא אבל א פי׳ אם י)י ב( ובמאירי מבואר ט׳ .כבר הבאנו לשץ כמ אירי בסוטה וני א ר ט
אץ בו קני ם ג״ כ כשר ו כ״נ מלשון כמ אירי שס סי׳ לנמלים קני ם הסחירות שיש בדבריו והוא מפרש ח כו מ ה דקאמר
ר״ל ש ק כ ס ת ם קני ם גדלים על שפתו וכיון שהרמב״ם כתב נמל א *׳ פ שאיט אי תן כשר כיינו דבדימבד כשר כל קרקס קשה ]ודלא
כבר ט כ ח דדוקא בנחל ו ט׳ המלה לא בא כ ר מנ״ ם לפרש כאן כ מו מ י׳ הרמב׳׳ם ז״ל[ ולדבריו גם בנכר כ ס פ ם הו א שפל שפתו הו א
שלא פי׳ בשפלה דהוא מקום שדרך לגדל בו שקט ם וכן בהר ופ מק מקום קשה שאץ ראוי לזריפה וצ׳׳ט איך אפשר לפרש מתיבת קשה
ד מ ט הוצרך לומר מפני ה סוטי ם אבל ודאי אחר די ד ט׳ פי׳ כ מל ה ג׳■ דברים דאם טנ ת הג ס׳ קשה כיינו ששוטף בחזקה מר׳ל שפל
א פי׳ לא צמחו ט קני ם ג״כ כשר אבל מלשץ רש״י ט א ה דאם לא ססיזו אץ ראוי לזרימה ואם ה טנ ה קשה שאץ ראוי לזרימה מנ״ל
צמחו בו קני ם פסול שאץ מ ק ח נמל אלא או תו שקנים צומחים ששוטף בחזקה ונראה שהוא ד׳ל מפרש ד תינ ת נחל במצמו משמפותו
עליו ט ט א ם כיו ט קני ם ונקצצו מסתברא דכשר לטריפה ג ם י הי ש טסף בחזקה א פי׳ אי לא כוי כתיב אי תן כ ט ונמלי בליטל
לשיטת רש״י ז״ל דמ״ מ כבר כי׳ סליו שם נחל אבל אם מעולם לא יג ע תו ד )תכלים י ח( וכן פ ק נחל ממם גר )איוב כח( נמלה
צמחו משמט דלא מקרי נחל ל ד רש״י ז״ל אע״ג ד הו א כשאר נמלים סבר טל נפ שיט ה ט ם סי דוני ם )תהלים קכד( ומסיבת אי תן ילפי׳
וראוי לצטח ט וכן לסנץ מו״ מ מסתבר ג״כ שאם כ י ו' ט קני ם קשה ד כיי ט שאץ ראוי לזריפה ס׳ א ס׳׳י הדחק וז הו מס ת מא טל
ונקצצו מ״ מ אץ ז ה אונ אה דשם נחל סליו כדא׳ בב״מ ק״ד א׳ שפתו וא״כ אמרי׳ דנחל אץ ממכב כדמרבה רשב׳׳י בירד הורידו
ב״ב ז׳ א׳ שמא זבץ לי׳ אבל א ם מעולם לא כ ט ט קני ם כ״ז מקח והורידו וג ם אי תן אץ ממכב נ די פנ ד דאמ׳׳פ שאץ קרקע קשה
ט ט ת שאץ שם נמל סליו ו pפירש״י גני ש ק ט ם דאם אץ בה ש ק ט ם כשר ו ט׳ מ נראה דטכ״פ חדא טניי כו נ ט או נהר דהיינו נחל
לא תהא קרוי׳ שפלה ור-שמס אע״ג דראוי׳ לגדל שקט ם וקצת ס ^ איתן ד היי ט קרקס קשה אבל אם אץ א חו מכ ם פסול לכר׳ס
איתן סי׳ י א דין נ ח ל אי תן נחל קצו
מפרשים פשטי׳ דקרא דגוי אי תן הו א וק ש׳ל כמ שנה דלא כן הוא לדעת כרמב׳׳ם דמדלא pnבמתני׳ דסושה דצריך דוקא שיכו בו
דא״צ שיהא אימן גדול אלא קשה ו ה א דכתיב גוי אי תן הו א ]דשם קנים משמע דאץ ז ה אלא 0י מ בפלמא ולא לפיכובא ו אץ לומר
משמע דל׳׳ש לפרש קשה וכן משמע בג ש די ק דשם א׳׳ א להתפרש דדוקא רשב״ג קאמר לה ו מ תני׳ דלא נרשב״ג ]וב הכי א״ש נ מי
קשה מדלא שי תי רבנן כ אי קרא אבל בתרגום יונ תן מתרגם שם שהשמיטו הרמב׳׳ם פיק דסתם מ תנ״ דלא כוו תי׳[ דכא בשמפתץ
ג״כ ע ם תקיף הו א וכן פירש׳^ שם וצ׳׳ע ושמא הא דלא שי מו רנ ק דפסחים משמע דלינא מאן דסליג עלי׳ ואם מ תני׳ חולקת סליו א״כ
כ אי קרא משום שאינו מוכרח דאסשר לפרשו כאחרים[ כבר פירשו לית כילנ תא כן אן pלדחות דלמתני׳ כו׳׳ל דבר משוס דבלא קנים
חז״ל ד כיי ט קד מק וג ם ב ש׳ע צריך קדמק אבל גדול א״צ וכית אק שם נחל סליו ולא הוצרן לבארו .וכבר ביארנו בס׳׳א בס׳׳ה
דלא מציט בפסוק דקרי לגדול אי תן ממילא מסתבר מקרא דספרי דלדפת רש׳׳י ז׳׳ל א״צ שהקנים י היו במקום שעורפץ א ת העגלה
למעט גדול ולא למעט קשה וישן ובזה נתיישב מ ה שנתקשה בתשר אלא סגי אם במקום א׳ מפמק ז ה גדל קני ם ת ה ראי׳ סל כל
ח״צ סי׳ ל׳׳ב מנ׳׳ל באמת למעט גדול ולרבות מזק ולפ׳׳ז קי׳׳ל העמק ששם נחל עליו וימצאו בתוכו מ קו ם שהוא קשה ושם יפרסו
כאחרים דב ש pאבל כרמב׳׳ם בחיבורו משמע שחזר מזה וס״ל אבל מקום הקני ם ס ת מ א הו א על ה מי ס ו אי ט קשה לזריעה ואק
דרבק פליגי אאחרים וצ״ל דרבק מפרשי ג״כ קרא דגוי אי תן הוא ראוי לפריסה אבל לד הרמב׳׳ם שהוא נהר ששוטף בחוקה א״כ
כיינו תקיף וקשה ו כ ש בתרגום יונ תן ו כ׳׳ ה בהדיא במדרש תנאי ם מקום הקני ם הו א על שסתו ושם דרך לנדל קני ם ו כנ ה ב סו ט ה
ד נתן אומר אק אי תן אלא קשה שנא׳ אי תן מו שבן ואומר גוי איתן מ״ו א׳ אמרי׳ יבא דבר שאק עושה סירות ויערף במקום שאת מושה
הוא גוי מעולם הו א ומבואר לכדיא דמפרשי לשק קשה ולכך לא סירות ו ל ד רש׳׳י א׳׳ש דבמקום העריפה אינו ראוי לגדל כלל ו ל ד
פ ס ק כאחרים ]ומצאתי רשום אצלי שיש אחרונים שכתבו דרבק ל*פ הרמב׳׳ם צ״ל דפירות דוקא קאמר אבל קנים ראוי לגדל וקנים אק
אאחרים וכילכתא כוו תייכו וכעת לא מצאתי ש ה ם כאחרונים ראוי לאכילה כלל כדמוכח בירד דמאי פ׳׳ו כ׳׳ ב ולד רבט בחיי
pפיהמ״ ש כר׳ל לפי מה שביארנו[ ש׳׳ל דהרמב׳׳ם בפיהמ׳׳ ש ג״כ שכתבנו בס׳׳א שהוא מקום pושמן צ׳׳ל ד ד יו חק בן שאול כר׳
מודה דחכ שם פליגי אאחרים ואק הלכה כאחרים אלא דס׳׳ל דרבק יאשי׳ ס׳׳ל דאשר לא יעבד בו לשעבר אבל רבנו בחיי ס׳׳ל דקי׳׳ל
ל״פ אאחרים אלא ב ש׳ע אבל בפשט כ פ סו ק גוי אי תן הו א ש דו כ ד יונ תן וכמשכ׳׳ל. ׳
לאחרים דאיתן דכ ת ם היינו קד מק אלא דס׳׳ל דלא ילפי׳ ע׳׳ ט ש ד׳ ) 0מ״ע כמה קני ם י היו בו .די׳׳ל מיעו ט קני ם שנים לכה׳׳ס
ולכך קאמר ד ^ ר א דגוי אי תן לא תיקשי א מ אי לא מרביק ג ח ל .ואפשר כיון ד אי ט אלא סי מן בעלמא סגי בקנה א׳
דכבר פירשו דהתם קדמק הו א אבל קשה לפ׳׳ז ק ד הח״צ ד א׳׳ג דכעיקר שהוא ראי׳ שהוא מקום קנים וכן יש לכםתפק לענק מו*מ
א מאי לא מצרכי׳ באמת pולמה מ מעסי ק pס פי מחזק וא ם ולפנק שקמים אשר בשפלה ו ספ ק ז ה הו א pלדעת רש׳׳י ז׳׳ל
Pסברא דלא נילף מקרא דג ר אי תן הו א א״כ מצי ל שמר pרא די1נים הוא לעיכובא.
דגר אי תן לרבת הו א גדול ו א פ׳׳ ה לא ילפי׳ מיני׳ הלכך נראה יותר )ג( ונראה דדוקא שהקנים טלו בו מאלי pולא שזרעו בו קני ם.
מה שפירשט לעיל ו ש׳ ב ס מון םק . r דהא ג ם בשדה אפשר לזרוע בו קני ם כדמוכח בירד
) 0ו צ׳ ע כמה מקרי . pבכתובות כ׳ ב׳ וא תו הי א ישנה ששים דמאי פ׳׳ו כ׳׳ ב ]ו עי׳ ירד שביעית ס׳׳א ה׳׳ ה שדה קני ם כד ובערכק
שנה דר*מ ר י כוד א אומר כל שאק אדם זוכרה ]וקי׳׳ל ד׳ד א׳[ ו א״כ מה ראי׳ שהוא נחל וגם ל ד כרמב״ם מה שזרע בו
כר׳׳י[ ש כו אק ז ה שייך לכאן דכ ת ם תלוי בזכירה ע ד כמ ה אדם לכאד אין ז ה כלל סי ק לנ חג
זו כי ] Pאק שייך לכאן כלל הו א דב׳׳ב צ״ח א׳ pמשל אשתקד ) (1ד ש מכשי pגם א ם אק בו קני ם .כבר כ תבט דמדברי כרמב״ס
ש pמשל ג׳ שדם דכ ת ם בלשק בג״א גבי י ק חליא של תא[ אבל ו כ מ אי ד נראה שאין ז ה אלא סי׳ כמלה לחודה שזה נקרא
ככ א אפשר דצריך דוקא מששת י ש בראשית שמעולם לא הובא שם נחל אבל אם ידו ע שזה נחל א פי׳ אק ס קנים כשר ולכך ה שמיטו
קרקע אחריתי וכן משמע קרא טי מ שלם הו א היינו Pאלמא
הרמב׳׳ם ז׳׳ל וכבר כתבט דדפת הח״צ דלמסקנא נדחה לגמרי דק ז ה.
דצרין מעולם ש כו ג ם .כ ת ם אק הנ ר מששת י ש בראשית אלא
ש ש אברכם דאכשדים ק אי ]ו פי׳ רש׳׳י שם ביר ש׳ שפירש ש ש ) (0ד ״ א דצריך שיהא ישן כ ד הי ע ה מ׳׳ו א׳ אחרים אומרים מנק
דור הפלגה ואמרידה ק אי ש׳ש ובאמת נראה לכאד שהיו ש ד לאיתן שהוא י מ שנא׳ גוי איתן הו א גוי מנטלם הוא
כשדים לפד בני נחור כש׳ש גבי אברהם אשר הוצא תיו מאור כ שדם סירש׳׳י שהוא pולא שהובא קרקעיתו שם מחדש מק pע א ח ד תי
אבל בא׳׳ע ס׳׳ פ נח לא כ*כ ש׳ ש[ אך י׳׳ל דשא׳׳ה ד שו ם שהי׳ לגוי גוי מ שלם הו א כיינו pוכ ר מנ״ ם ב ה׳ רוצח השמיט דק ז ה משמע
לא נשתנה ולא נתערב מ ע ש ם אמרים וא׳־כ ג ם כ כ א צ דן ד שו ם דס״ל דרבק פליגי אאחרים ואק הלכה כאחרים אבל בפיהמ׳׳ ש
שהי׳ לק pע ד היי ט מששת י ש בראשית לא נשתנה ] אך בס תמא כתב פנ ק אי תן גדול כ מו שאמר גוי אימן הוא ואומר אם כי׳ חזק
מסתבר דא״צ לחוש שמא גשתגה כש׳ש בשה׳׳צ סי׳ רכ-ס או ת ס׳ כהמ שכה ו אפי׳ שלא הי׳ גדול כ שי שר כשר וכבר פירשו אי תן הו א
בשם כ פ ש׳ג ש׳ש ושמא יש לחלק בק י ש ם ונכרו ת שאק דרכן להשתטת קדמק פכ׳׳ל ומשמע ממה שםיים וכבר פירשו אי תן הו א קדמק
לבק שדות[ ש כו יותר מסתבר לכאד דא״ 5מששת י ש בראשים דקי״ל כאחרים ד צ דן שיהא ישן ומס תמא ה טע ם דגם רבנן ל׳׳ס עלי׳
אלא מזמן מ ד ב ה מאד וכן ג ר מעולם הו א פיח שו מזמן מרובה אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי והקשה כ תוי״ ט דא״כ
ביותר ואפשר דאם אק אדם זוכר רוד ע שהובא שם קרקע אחר אמאי לא פ ס ק כרמב׳׳ם ב הי בו ח דצריך שיהא ישן ח ה אק שכרח
סגי ש הו pל ש׳ מה פליגי א ח ד ם ורבק ] או אם ד מ א דלא פליגי כ״כ דכ״ס מציט דחזר בו בחיבורו מפיכמ׳׳ ש ו א ס ^ דכשכתב פיהמ׳׳ ש
מאי ביניי כו[ דכא רבק נ ש מפרשי דב ש קריןע שלא נעבדה ששלם ס׳׳ל דרבק ^ א א ח ד ם והלכתא כוו תיי הו אבל קשה מש׳׳כ ד » ק
כדא׳ נדה ש ב׳ שהוא צונמא ושלא י ה א עפרה תיחוח ולא מרש איתן גדול מדכתיב גוי אי תן הוא ח הו דלא כאחרים דדרשי מגוי
וא״כ מה מחדשים אמרים ר׳׳ל דר׳ מ א ם העלו ש׳ג ק pע טפל איתן הו א שהוא pוא״כ אין מ סיי ם לבסוף דאיתן הו א קדמון
ממר!ום אחר ]אולי בגובה של ג׳ ספ חי ם ש׳ אהלות פי׳׳ ח ש׳ ה ד כיי ט כאחרים ובתי״ט פירש דכונת כרמב״ם דגם זה מ מע סי ק
ושבת צ׳׳ז א׳ שא״א לרכ׳׳ר כר וב ש שה רבה פ*י סי׳ ז׳ משמע בהא ד תק במ תני׳ אע״;! שאק אי תן כשר היינו דלא נפרש דצרין
דעד א מ ה ב ש מ ק נקרא עפר כארץ ו פי׳ ב׳׳ר פל*א סי׳ ז׳ ו פי׳ גדול וכדם*ל לרבק פייו ש דקרא דגוי אי תן הו א וג ש דלא נפרש
בזה לק׳ סי׳ ש׳ז ס׳׳ו סק»ד[ דלת׳׳י־( ני ק ד שקר הקרד 1ע קשה כ ש שפירשו אמרים דאיתן קדמק הו א ומפרשי לקרא דגוי אי תן
כשר אבל ל אחד ם כיק שהובא שם ר ^ ע מחדש לא מ כ ד מי הו לא ד היי ט pוג ם ע׳׳ז י א מ ר כמ שנה דא״צ עני ט איתן אחרים אלא
מסתבר דש׳ש לרבק דמקרי שהוא קרלןע קשה וכחול שלמעלה אי ט קשה בלבד ד היי ט נהר ששוטף בחזקה לדעת כ ר מ ב׳ ם ז׳׳ל אולם
חוצץ א״כ ג ם ל אחד ם מכ׳׳ ם י ה א כשר שלמטה הו א ר ^ ע P לשק כרמב״ם בפיכמ״ ש דחוק טונ א לסי׳ ז ה ויותר נ רתבר לפר׳ד
ו שד דכא הרשב״ם כ׳ בב׳׳ב ד׳ ח א׳ pרקע קשה לזריעה הו א מלא לפרשו דהרמב״ס ס״ל מהחלה דפכטות דאיתן הוא ג ■.נ וכן היינו
ל!צז איתן סי׳ י א ד ק נ ח ל אי תן נחל
לא פליג על דץ ז ה אלא דלדידי׳ ל״צ קרא להכי דיליף כל מלאט ת שפי״ז
יי מ ת ואבנים ימדצרורוח ואבנים שלמעלה מכשירץ הקרקע ^-'uu
במה מציט מזריעה שהן בגופ ה של קרקע וו^ך לא צדך קרא דאשר הקרקע אק ראוי לזריעה נ״ ש שאם ישים למעלה מול שראוי
רנויא הו א וכן מוכח בירד סו ט ה פ׳׳ ס ה׳׳ ה וברבנו בחיי ולקמן סי׳ ״יי ע ה שיפסול את הקרקע ג ם לרבנן עד שיסירם ואולי דלהיק
ט״ז ס״ג םק״ח נאריך ס ה נ ע׳׳ ה ושם ביארנו שהעיקר כד׳ ה תוי׳׳ ס מ י אם כובא שם קרקע מחדש ובלבד שיהא קרקע קשה שאין
ע׳׳ש .ובנדה מ׳ ב׳ בתולת קרקע נ׳׳ז שלא נ ענד ה נ׳׳ מ לנחל אי תן אוי לזרימה ]ולא זרעו בו מעולם לד יא שי׳[ ו ה א דמצריך בנדה
לנאף פשוט דסוגיא זו ב ד יא שי׳ אזלא דבעי קרקע שלא נ ענ ד ה ”י י״ שלא י ה א חיחוס היינו דוקא באץ ידוע דסתמא אם עפרה
מעולם ו כ״נ שם נ חי׳ ה ר מנ׳׳ן ונ חי׳ ה ד׳ן ולפ״ז בתוספתא פ׳׳ ה מחדש אמרי׳ דנעבד בה אבל בידוע שלא נעבד מעולם כגון שלקחוה
דשביעית ובירר נדה פ׳׳ א ה״ג דקתני עלה רשבג׳׳א כל שאץ בה חקיקע צונמא אחרת נשר ]ו מ ה שהעבירוה לכאן ז ה לא מקרי
מרם מוכח דגם ר שנ׳׳ג ס׳׳ל כ ד יאשי׳ אך יש לדמות דבגמ׳ שם שנעבדה[ אבל לאחרים פסול כה״ג ואפשר ג״כ דדעה הרמב״ם
מסיק עלה א״נ למר׳מ וי׳׳ל די שב״ג איירי למו׳׳מ ולא לנחל אי תן, נפיהמ׳׳ ש דרבנן ואחרים לא פליגי כלל ו שניהם אמרו דבר א׳ וישן
ורש׳׳י בחומש נראה דס׳׳ל דהלכה נ ד יאשי׳ שתפס נ ד יאשי׳ ו ק ק שה היינו הך והעיקר שיהא קרקע שלא נעבדה אלא מעולם
רבנו בחיי כר׳ל וכן החזקוני כמשיי׳ת הכל לק׳ ס קי׳׳ א .ונראה פשוט היא מונחת כאן ולכך הני א בפיהמ״ ש וכבר פירשו שהוא קדמון
שאם נעבד בו יכול להרחיק ר אמ ה ולערוך שם דהרי מקום תפי ס ת ה י הייגי קרא דגוי אי תן הו א וגם רבק מפרשי הכי ואץ ניניי הו שיה
אינו יותר מר אמה עכ״פ ע׳׳ל סי׳ ט׳׳ז ס׳׳ב. ’ ' א Pפי׳ המלה ו תרווייהו נ שפת הנהר שהוא מקום קשה לזריעה
)ם( ו א ח הו קרקע בתולה נ ר .נדה מ׳ ב׳ תנא ג׳ בתולות Pנ ר י תיייי הו נ י' יא שי׳ דבעי שלא נעבד מעולם וא׳׳ש ג״כ דבמדרש
בתולת קרקע כ׳׳ז שלא נעבדה ר׳ מ לנחל איתן א׳׳נ למר׳מ תנאים מתחלפים הדרשות ו הפ סו קי ם דחד אמר בור וח״א קשה
כר ת׳׳ר א תו הי בתולת קרקע כל שמעלה רשושץ ) פיי ש׳׳י אבנים '^י״ל ס״א ולפ״ז הכל דבר א׳ לדינא ואין ניניי הו אלא משמעות המלה
דקץ ^׳ א רגבי אד מה קשץ שאץ עפרם מתפזר( ו אץ ספרה תיחוח מורגומה א״נ ת״ר! לא ^ ל ד ד יאשי׳ ד צ דן שלא נ ענ ד ה מעולם
נמצא בה חרס בידוע שנעבדה )פירש״י מרם מכיתת חרשים בידוע ״לא ה ע ק ר שתהא קשה לזריעה אבל א ח ד ם דקאמרי ישן צריו
שנעבדה דאי לא נעבדה חרס זה מאץ בא לתוכה( צונמא )פיר ש׳״ ®לא נעבדה מעולם ו כ ד יאשי׳ וכ סוגי א דנדה ח׳ ג׳ וכ׳׳ז רק לדעת
סלע( ה׳׳ז בתולת קרקע ובירר נד ה פ׳׳א ה׳׳ג תני שלש בתולות אבל לדעת רש*י אחרים ק א מ ד מילתא אחריתי וכדמשמע
pכ ר בתולת הא pכל שלא נחרץ בה מי מי׳ רשבג׳׳א כל שאץ ״׳ ״ייי• ועי׳׳ל דאחרים לאקולי א תו דא״צ שתהא קרקע קשה ו סגי
בה חרץ ונ חי ת א זו איתא נ מי בתוספתא דשביעית פ״ג ס׳ ח ושם שתהא pולא חדש ואז כשרה אפי׳ הי א רנ ה.
הגירסא בתולת אדמ ה כל שלא נ ענ ד ה מי מי׳ רשבג׳׳א כל שאץ בה
י ״ א שא״צ שיהא ישן .הרמב״ם בה׳ חצח ה שמיט שצריך שיהא
מרס וכ״נ דצ׳׳ל בי ח׳ רשבג׳׳א כל שאץ בה חרס ובתוספתא דאהלות ישן ומוכח דס״ל דאהרים פליגי על ת׳׳ק ולא קי׳׳ל כ א ח ד ם
פס׳׳ז ה׳׳ג בודק עד שמגיע לסלע או לבתולה וא תו הי א בתולה מבר ביארנו במאי פליגי ולפי מ ה שצידדנו לפיל דלדעת ה רמנ״ ם
כל שאין בה רשישים ואץ עפרה תחתיו )ל׳׳א כל שאץ בה רושם ^ י ם ו ת״ ק לא פליגי לדינא אלא משמעות דורשץ איכא ביניי הו
ואץ עפרה תיחוח ונ׳׳ ה ג״כ נ ד׳ ש( בדק ו הגי ע למים ה׳׳ז בתולה גם לאחרים אץ לחוש א ם הובא שם קרקע מחדש אלא דס״ל
בדק ומצא שם מרס ה׳׳ז כבתולה ולבאר סותר לגמ׳ די ק שאמרו יאשי׳ והרמב׳׳ם פ ס ק נ ר׳ יונ תן דהא לא הני א הדץ שצריו שלא
כל שמעלה רשושץ ה״ז בתולה וכאן אמרו א תו בתולה כל שאץ
נעבדה מננולם ויתבאר להלן נ ע׳׳ ה.
בה רשושץ לכן יותר מסתבר כ הגי׳ כל שאץ בה רושם ד׳ ל שמכי p
י י ר Tשתהא קרקע שלא נעבדה מעולם .סו ס ה מ׳׳ו ב׳ ת״ר
רושם שנעבד כאן או שצדן להגי׳ כל שיש בה רשישים וכן מצאתי אשר לא יעבד בו ולא יזרע לשעבר ד״ר יאשי׳ ד יונתן
בהגהו ת הג ד׳ א כל שמעלה רשישים ויל׳׳ע א מאי לא אמר בנדה אומר להבא רנ א אומר ] גי׳ הילקוט אמר רנ א[ להגא דכר׳ע לא
ר׳מ לענין נ ד ק ה דאהלות ושמא בעי לאשטחי נ״ מ נ מילי ד או חי ת א ״ליגי דכתיב ולא ת מג כי פליגי לשעבר ד יאשי׳ סבר מי כתיב ולא
או משום דשם ל״צ דוקא בתולה אלא לראי׳ שלא נקבר שם אבל יעובד ו ד יונ תן מי נ תי ב אשר לא נעבד ו ד יאשי׳ אשר לשעבר משמע
לא מצד עצמו .וע״ל ס׳׳ א שכתבנו דכאן לא מיי ד למעלה ע׳׳ג הקרקע יי' יינתן אשר ר טי א הו א ו הנ ה מ מ תני׳ דתנן נחל איתן קשה לנ או׳
רק נ תון הקרקע כשהופרין מוצאץ תחתיו רשושץ דומיא דחרם
״ Pראי׳ כלל דמ תני׳ כ ד יאשי׳ דמתני׳ לא דנה כלל אם נעבד
מיהו מ ^ 1ץ ה תו ספ תא ואין עפר תחתיו משמע קצת דמיירי למעלה • י״ ק ר ק ע או לאו דמפרש דאיתן הו א קשה לזריעה ומ״ מ אפשר
אבל אינו מוכרח ,ו הנ ה הא דקאמר רשב״ג בירר ו תו ספ תא כל שאץ יה״ל כ ד יונ תן דאע׳׳פ שנעבד בו כשר כיץ דעכ*פ הו א קרקע
בה חרם לאו משום דרבק פליגי עלי׳ דהא בג מ׳ די ח וב תוספ תא ®קשה לזריעה וג ם ד יא שי׳ אץ מוכרח ד סונ ר נ מ תני׳ דאיתן הו א
דאהלות קתני לה ס ת מא אלא דרשב׳׳ג פירשה דת׳׳ק קאמר סתמא קשה דאפשר שפיר דסבר כאחרים דאיתן הו א ישן ו מ״ מ בעי שלא
כל שלא נ ח ת בה ולא מפרש אין נדע זה ו ע׳׳ז קאמר רשב׳׳ג כנ נעבד ני מעולם א ע׳׳ג דהוא ראוי לעבודה דזה נלמד מקרא דאשר
שאץ בה חרם ואפשר ג״כ דפליגי ד בדי ת א דנדה קאמר נמצא בה לא יעבד בו ו אץ ז ה שיין לדץ אי תן וכן מ ה שאמרו בג מ׳ שם נ ד א
מרם בידוע שנעבדה אבל אם אץ מוצאץ אץ ידוע כלום א ^ רשב״ג י ס קו ם שאץ עושה פירות י״ל דאץ זה שייך לפלוגתא ד ד יאשי׳
ס״ל דאם אץ מוצאץ בה חרס בידוע שלא נ ענ ד ה שאיט נ ענד ה יר׳ יונ תן ו הו א הדץ של המ שנה דבעי מקום קשה שאץ דרך נזרוע שם
ודאי הי׳ בה חרס מי הו לא מסתבר לומר דאם אץ בה חרם הו א יקשה לגדל ול הני ק ד לי׳ מקום שאץ עושה פירות וגם אפשר
ראי׳ מוכרחת שלא נעבדה דאסו כל קרקע שנעבדה מוכרח להיות י ס׳׳ל כ ד יא שי׳ וקאמר מקום שאץ פושה פי ח ת היינו שלא עבדו
בה חרם לכן מסתבר דגם רשב׳׳ג ה׳׳ ק כל שאין בה חרס יש לומר גי מפולס א ע׳׳ג דאפשר דאץ מצדך קשס אלא pכאחרים ,ורש״י
שלא נעבדה לאפוקי אם יש בה חרם ט ד אי שנעבדה וגדולה מזו ״י׳ בפי׳ החומש אל נחל אי תן קשה שלא נעבד נראה ד ת ד מילי
כתבו ה תו ם׳ בנדה ס״ד ב׳ ) ד׳׳ ה ע׳׳ג( שמה שאמרו בידוע שחיתה קאמר דאיתן הוא קשה וג ם יש דץ דצריך שלא נעבד וזה למד
המכה היינו בידוע שיש לתלות שמיתה ה מכ ה ע״ש. מסיפא דקרא דאשר לא יעבד נו כר׳ יאשי׳ וכ*נ דעת תרגום אונקלום
)י( ובדיעבד אם ערפו בקרקע שנעבדה צ׳׳ע אם נאסר הנחל ״י' יאשי׳ דמתרגם די לא אתפלח בי׳ )ל׳ לשעבר( ולא תדרע )ל׳
ואם יצאו מצות ע׳׳נג נ ט נר מצוה על ס ה׳׳ מ להרמב׳׳ס ^®יא( ]אבל בתרגום יונ תן שניהם לשץ ל » א אבל אץ מוכרח
ל׳׳ס ש׳׳ס הקשה על מה דפריך במכות כ״ב א׳ וליחשב נ מי סו ר ע ’®יא כר׳ יונ תן דאפשר דכלישנא דקרא תרגם[ ו ה תוי׳׳ס כתב דמ תני׳
בנחל אי תן והא התם במתני׳ מיירי שהוא בית הקברות וא״כ כבר אתיא כר׳ יונ תן ולא כר׳ יאשי׳ דבמתני׳ ת ק דמקומה אסור מלעבוד
נעבדה הקרקע )עמ ש׳> ב סי' ט׳׳ז ס״ד נ עז״ ה אם ז ה נקרא עבודה( ימלזרוע ולר׳ ^ שי׳ אץ אסור מלעבוד אלא מלזרוע דהא לא דד ש
ואיך הי א ראוי׳ לנחל אי תן ו א ם נאמר דבדיעבד נא סר הנמל א פי׳ ^®גא אלא לא תרע )ובל׳ ה תי׳׳ ס כנראה יש ס*ם שב׳ דלד יאשי׳
ערפו ננחל שכנר נעבד לק״מ ו כן ,תיי ץ שם בעצמו אולם עיקר לא אסרה תורה לזרוע וצ״ל להיפך( אבל לנאף נראה ד ד יאשי׳
איתן סי׳ יא דין נחל איתן נחל קצח
ג .נא( כתב החינוך שנחל איתן הוא מחוץ לעיר ) aועכיפ נראה שאינו מעכב ) qויש ראשונים שמשמע מדבריהם
שצי 7לערוף במקום שנמצא החלל ונראה דהיינו אם המקום ראוי לעריפה ומשום אץ מעבירץ על המצות ) aמיהו
אם ערפו שלא בנחל מעכב נה( וצריך שיהא הנחל דוקא בא״י ויש מכשירץ אפי׳ בחו״ל נס ואם לא מצאו נחל רק
של r mצריך לקנות ממנו אך אם לא קנו ממנו וערפו שם נאסר בעבודה נס ונראה דמותר לערוף בנחל שכבר ערפו
בו וצ״ע נח( אבל הזורע שם אץ לוקה אלא אחת.
ה של ה ]וע״ ש בפי׳ הרב מלבי׳׳ם ז׳׳ל[ ומשמע שאפשר לערוך בתוך קושייתו ל׳׳ק מכמה טממי סדא דמנ״ל שקבח בו,רץדם שנפרפה
העיר ש ה ד בתוך העיר בא ויש לדחות שבא להקטת להם את העגלה דילמא לאחר שנטרפה ו א פי׳ נאמר דאסור לקבור שם אפשר
כ של ה ש הד צרץ שיהא משל אנשי או ת ה כעיר ונ ם בא לאסוך דעבח ו ק ב ת ועוד דילמא סוגי א דהתם כר׳ יונ תן דא״ל שלא נעבד
כל זקני ה ש ר לרחיצת כי די ם ולפי שששאל כי׳ אז ב״ד כגדול יאמרו למפרע רק להבא דבלא׳׳ה כ ת ט הרבה מפרשים דמשנתינו ב סו ט ה
שהוא מדד pהחלל ומצא שהם העיר הקרובה ולכך הביא להם כי׳ יונ תן ולכך פ ס ק הרמב׳׳ם כן וכנ״ל ועוד נחל אי תן אץ נאסר
של ה ש קיי ש מצות עריפה ו ש׳ בפי׳ ה ד מלבי׳׳ם שם פ סו ק ד בזריעה אלא ר א מ ה או ר אמו ת במקום העריפה כדלקמן סי׳ ט׳׳ז
וכן שכרח לפמש׳׳כ שם הרלב׳׳ג שמצות עריפה במקום שנמצא החלל ס״ב וא״כ אפשר שסמוך לזה הי׳ קברים ו הו א מרש סמוך לזה
וכבר ביארנו ב סי׳ ג׳ סי׳׳ א דאם נמצא בתוך העיר אץ עורפץ ונטמא מהקבר וג ם אפשר שהי׳ שם אהל הממשיך את ה טו מ א ה,
והרלב׳׳ג עצ ש ס׳׳ל pכ ש שנתבאר שם .ושמא החינוך אורחא ובעיקר כשאלה אם ערפו במקום שנעבד א ם נאסר ל ד יא שי׳ כנ ה
ד שלתא נקם דמסתמא בעיר ליכא מקום מרב ש כ ד ש מד לבנץ אך דתנן אע״פ שאק אי תן כשר מ״ מ אפשר דבעי שלא נעבדה
ובנינים אפשר לבנות בכל מקום אבל ח ץ לשר ששם שדות וכר ש ם מעולם וכבר ביארנו בס״א דתרי מילי נינ הו ואפשר שפיר ד ד יא שי׳
שכיח למצוא מקו ם קשה שא״א לזרוע שם וג ם שם ידוע יותר א ת ה ס׳׳ל דאיתן אץ מעכב וכדמרבה לה בספרי מקרא דנחל אע״פ שאץ
•־־יים אץ ראוי לזריעה כי ץ ששם מקו ם ס רי ע ה עי׳ סו ט ה כ׳׳ז 0 איתן ו מ״ מ דינא דאשר לא יעבד ט לשעבר א פ ^ דמעכב לדיד
וצ׳׳ע ח ה לא נלמד מאיתן ולא מליט קרא בזה להכשיר ו ה כי מסתבר
) □ ו ע ג א נראה שאינו מ ש ב .ש ש ק ד לא ידענו מנ׳׳ל וכג׳׳ל לפ״מ שביארנו ב סי׳ ד ס׳׳ א דע׳׳ע כל הכתוב בה מעכב בה.
וכ׳׳ג מספר כ כ ד תו ת שהקשה ליתסר כל כעולם בזריעה )י א( ו י׳ א שמותר לערוך בנחל שנעבד בו .הנ ה כרמב׳׳ם ה שמיט
שמא הו א נחל אי מן ו מ אי קושיא כ ד כל ה מ קו ש ת שהיו שו שבים טל ה סוגי א דגדה ו כ ת ט כאחרונים משום דס׳׳ל ד סוגיא
בערים אץ ראוץ לנחל אי מן ו ש׳כ דכשר בכ״מ ויותר נראה דבעל זו כ ד יאשי׳ ו הו א פ ס ק כר׳ יונ תן משום דמשמע ד מיזני׳ דסוט ה
כ כ ד תו ת לים לי׳ כלל דצדך מ ח ץ לשר דאי לכתחלה צדך מ ח ץ הכי ס׳׳ל וכ״כ כ מ אי ד בנדה ד סוגיא זו כ ד יא שי׳ ולא קי׳׳ל כן
לעיר מנלן לחוש שעשו שלא כמצותן וערפו בתוך כ ש ר ו מס ת מ א pכר׳ יונ תן וכע ת קנו דבריו בס׳׳א וכ״כ בהדיא ב סו ט ה מ״ו ב׳
כ ח עשו א ם לא נאמר דמש״כ כל כ של ם הו א לאו דוקא ו ד׳ ל שאץ למוש א ם נעבד בנחל וכ״נ דעת כ ס מ׳׳ג מל׳׳ת ק ס״ו שכתב
מ קו ש ת שלא נוד ע אם כי׳ כאן עיר בזמן כבי ת או לאו ו ש ד דאשר לא יעבד ולא תרע שניכם להבא ו היי ט כר׳ יונ תן ו ק ב ס׳
א פי׳ כי׳ שם שר שצדך לידע שהי׳ שו שב כל הז ק מז׳ שכבשו יראים מלוה שפ׳׳ג ו ק בחינוך מלוה תקל״א )ו ב ס ה׳׳ ס לכרמב׳׳ם
ו מ ל ^ עד סו ך י ש כבי ם שני ו ש׳כ pהו א דבמקום שאיט נמל ל-ת ש׳׳ט( טלן כתבו דלכבא ק אי והוא דלא כר׳ יא שי׳ וכן דעת
כלל למה נאסור ונחוש שמא כי׳ שם נחל בץ א ם נסב ש שנחל הו א ה בכ׳׳ג שמנה הלאו דלא יעבד ולא תרע ]וי״ א שמנה ז ה לס לאוץ
נהר ובץ כ הו א מקום קשה לא מסתבר לחוש שנשתנה ו ש׳כ דכל ע׳׳ל סי׳ ט׳׳ז .ס ״ ג [ אמנם רש׳׳י בחומש ס״ פ שופטים פי׳ אי תן
כ של ם ל״ד. קשה שלא נעבד ומשמע דס׳׳ל דכלכה כ ד יאשי׳ וכן הביא רבנו בחיי
)ג( וי ש ראשונים שמשמע מדבריכם ט׳ .ז״ל רבנו בחיי ם״פ שופטים פי׳ דקאי אלשעבר ו היי ט כר׳ יא שי׳ כמו שהבאנו לעיל ]אבל הו א
ולפי פי׳ ז ה )שהביא שם בתחלה בשם כרמב׳׳ם ז׳׳ל( כל עלמו משמע דפסק כ ד יונתן כנ׳׳ל[ וכ׳׳ד כ חז קו ט דקאי אלשעבר
א׳ ו א׳ ירבה בששרת הדרכים שלא ת ד ק מכשול רציחה בשום ו כ ד יא שי׳ ו עי׳ בביאור כרי׳׳פ ל סכ׳׳ מ לרס׳׳ג ל״ת ס׳׳ ט שכ׳ דרס׳׳ג
אחוזה ש ה ד יודעי ם שיפסידו אחוזתם לגמרי ו ת הי׳ אסורה לשלם ב ס כ׳׳ מ על י׳ הדברות וד׳ ש בן גבירול בלא מ ט כלל כלאו דלא
בגו ש של ק ^ ע ש׳׳ ל ומבואר מ ד ב דו שהטריפה צריכה להיות יעבד ולא תרע ס׳׳ל דסתמא דגרד דלא כרבא אצא דלד יא שי׳ דור,א
במקום שנמצא כ ה ד ג וכ״נ קצת מלשץ כרמב׳׳ם ב ש״נ מ׳׳ג פ״ מ לשעבר ולא להבא ]ולהבא אץ אסור אלא מדרבק[ ופ ס קו כן ] מי הו
שכתב שבעל כ א ץ יעשה כל תחבולה ויחקור עד שיודע כ הו רג כ׳ שם שרס׳׳ג במנץ כמצות שלו מזר מזה ע׳׳ ש[ ואך שדבדו קשים
כ ד שלא מערך ולא מאסר ארצו לשלם ש״ ל ומשמע ד טנ תו על מאד דמשמע מ מ׳ דרבא לפרושי א תי ] א פי׳ אם נגרום רבא אמר[
כבעל כ א ץ שנמצא כ ה רוג בו שאל״כ א ת ה בעל כ א ץ יד אג ש׳ז וכן מ ה שהביא מירר דפירר 1ץ דחוק דב Tר קושיא הי א דמקשו
כ ד כ חוב על בני כ ש ר למצוא גמל ואם לא נמצא אלא אצל יחיד מ בד א ו ד יו סי משני לכו ומשמע דקבלו לתירוצו ו pמש״כ דפשטא
בודאי א׳׳א ל שו ך בשדהו ב ש > ולאסור עליו קרק ש וצריך לקטת דמתני׳ משמע כן דקתני אסור ולא ק תני לוקה תמוה מאד מ״ מ
מ מט בד ש ם וכ״כ כ מנ׳׳ ח מצוה תקל״א וא״כ מה איכפת לו וג ם מאחר דגם בחזקוני נראה דמפרש כולה לשעבר אפשר שהי׳ נ ה ם
לא מסתבר שקורא בעל כ א ץ משעה שהחלי ש לערוך בשדהו עד גי׳ כזו בג מ׳ וצ׳׳ע וכבר כ תבט לעיל דגם מתרגום אונקלוס נראה
שיערפו ואז יחקור על כרוצח וז ה דוחק גדול ופשוט ד טנ תו על דדעתו כר׳ יא שי׳ וכרבא ו ש ד יתבאר בזה ב סי׳ ט׳׳ז ס״ג ס ק״ ט
מקום שנמצא כ ה רוג וכמש׳׳כ רבנו בחיי לדעתו וכ״כ כרלב׳׳ג בש׳׳א בעזה״י-
ט״ז ס בשם ד שלמה הנשיא כי כ ש ל ה ת ש ך באתה מקום ימצא
ט כחלל באדמה עכ׳׳ל ]ובז ה מבאר מה כששאל לקח בי ח של ת ) Jtא( כתב החינוך כר .ד׳ל ה חינוך מצוה תק׳׳ל וילכו באסיפה
בקר וכנ׳׳ל[ אבל קשה מנ״ל ה א שלא נמצא ז ה בשום מקום ונראה ו בה שן שהכל מפצים לראות עניני ם אלה אל מ ח ץ
פשוט ד טנ ת ם אם כ מ קו ם כ הו א ראוי ל שי פ ה ומשום אץ מעבי p לעיר עכ׳׳ל וצ״נג מג״ל ה א ו אטו מי פ סיק א לי׳ דבעיר ליכא נחל
על כמצות ו כ ד א שי׳ כ כ״ג במנחות ס״ד ס גבי ש ש ] מי הו א ם איתן )בץ אם נפרש מקום קשה ובץ אם נפרש נהר ו ד החינוך
נמצא נחל שאינו איתן א ש׳ג שבדיעבד כשר כי ץ דלכתחלה צריך כפירש׳׳י שהוא שדה קשה כנ״ל ס״ א( וגם בלשץ הרמב״ן בחומש
נחל אי תן פשיטא דל״ש אץ מעבירץ על כמצות וצריך לבקש עד כתב יוציאו או תו אל נחל איתן אבל נא הזכיר בהדיא למחוץ לעיר
שימצאו נמל אי תן[ וא״כ אפשר שאם נמצא כחלל במקום ש אוי ולשין המשנה ו שרידץ או תה אל נחל איתן ו מי׳ ברלב״ג ש״א ט״ז
ל עד פ ה א״צ ליקת מבעל השדה בדמים דכ ש דמת מצוה קנ ה ס שכתב של ת בקר תקח בידך כדי שיאמרו שבא נערוך שם א ת
קצט איתן סי׳ י א דין נ ח ל אי תן נחל
בנחל אי תן נו הג הו א לפי הדו מ ה לפולם אלו ידפנו בקבלה אמי תי ת ’”יי ”י יהיגית את הנהרג שם כך נם מצות פריפה חלה שם והו6
שיש שם בארצנו נחל שפרסו ט פגלה בזמן שהיתה ה א ח בישוב חייג ליתן את הנחל לפריפה ולכן כתבו שהוא ישתדל למצוא את
כף וא״כ pלנו לכתבה פ ם המצות הנו הגו ת היו ם בארצנו פכ׳׳ל כרוצח שלא יאסור הנחל פליו פולמית בזריפה ]וא qשאת ראוי
הרי מבואר בהדיא שמצוה זו שיין pבא׳׳י ו היי ט שאק הנחל לזריפה ידמ פ״י הדחק ראוי וכנ״ל או פל שפת הנחל לדפת הרמב״ם
כשר pב א׳׳י ותימא פל ה מר׳ ח שלא הפיר מדברי ה מינון אלה יגם יאוי לשאר פבודות שהן בנופה של קרקפ[ ובזה א״ש ג״כ
וכן מבואר ב תו ס׳ פס חי ם ריב ט ד׳ ה פד שכתט דחילוק הר כר מה דהמשנה נקשה בפ׳ פ״פ דק נמצא ראשו במקיא וגופו במיףא
אבל ביכורים ונחל אי תן שייכים בכל א׳׳י הרי מבואר דנמל איתו לענק מת מצוה קנה מקומו כדאמרי׳ בגרר דלפ״ז >«מ ג׳׳כ לפנק
דוקא ב א׳׳י ]ובדוחק יש לדחות דאגב ביכורים נ ק סי לי׳[ ו ט׳ ה פריפה אם ראוי שם לפריפה .ולכאר מוכח מכאן שהקרקפ שנקבר
בתום׳ הרשב׳׳א משנן שם דמשום ד ה ט ייני נחל אי תן וביכורים יי אק נפסל לפריפה ולא מקרי פובד בה שהדי קוברק את הנהרג
שייכי בבל א׳׳י פכ׳׳ל ומש׳׳כ במנ׳׳ח ד pבמצות הבאס הפגלה במקום שנמצא ויש לדחות ויתבאר בפז״ה בסי׳ ס״ז ס»ד סק״י.
מציט מיפוס למפס חר׳ל אבל בנחל איתן לא מציט מיפו ס ו ^ ל מכ״פ אם א׳׳א לפרוף במקום שנמצא ההרוג לפי שיסה זו צריו
דמיפסל בחר׳ל אק ז ה מוכרח די׳׳ל דהמיפוס באדמה ק אי פל כל להשתדל לפרוף במקום הקרוב משום שאין מפבירק פל המצות אך
הפרשה דאינה נו הג ת אלא בא׳׳י ופ׳׳ל סי׳ א׳ סי א שהבאנו ראי׳ בזה פשיסא שא׳׳א לאסור קדקפו של אדם שלא מדפתו וצריכק
דאם החלל נמצא בא׳׳י והפיר הקרובה בחד׳ל ג״כ אק פורסק א פ׳׳ג ילי כפיי .לקנות ממנו בדמים ואם אק רוצה למכור נראה דל״ש
דבקרא כתיב כי ימצא סלל באדמה וגף ולא כתיב פל הפיר הקרובה גזה אק מפבירק פל המצות וילכו לנחל רחוק יותר ואפי׳ לחד׳ל
שצריכה להיות ב איי ופ״כ משום דילפי׳ מזה דפל כל הפרשה ק אי להרבה פוסקים כמשי׳׳ת בפ׳׳ה. ■
ובאמת ג ם בדפת הכריתות אק מוכרח דכונתו ג ם פל מויל דבלאיה ) 0מיהו אם פרפו שלא בנחל מפכ^ ירף סוסה פ׳׳ס ה׳׳ם אפ״פ
מש״כ מאסר כל הפולם לאו דוקא מ מ קו ם שאיט נחל למה נ אסור שאק איתן כשר ודכוותה אפ׳׳פ שאק הנחל כשר תני
וכבר כאבנו בזה לפיל ומ*מ פשסוס לשונו משמס דס׳׳ל מ ם במף«ל ישי״י הורידו והוריח אפ״ס שאק נחל דהדא רשב׳׳י מן אילק
יכולים לפרוף ו פוד אפשר דאיסור זריפה ו פ ט ד ה בנ״א סקרי מצוה להק המן )צ׳׳ל ק אילק דהק הכן( דא׳׳ר יוחק כל אילק דרשב׳׳י
החליי׳ י א ח ו אינ ה נו הג ת אלא ב א ח ובספרי קרי לה סובח קרקס Pאילק דהק אק וד׳ל ק תלמידים שאק ראוי לסמוך פליהן
מיש וממילא מוכח דכל דק נחל אי סן ל<ת פייך אלא ב איי וציס י״כ׳דאפשר דרשב׳׳י לא אמרה רק בתורת ספק ולא שהחליס כן
בזה ו פי׳ במהרי׳׳ק שו ה קנ״ז שכ׳ למה בחרה תורה בנמל אי מן ונה״ג ביח׳ בכ״ד[ יחידק אינק ולא סמכק פליהק ומבואר במסקנת
מפני שהתורה מ ס ה סל אדמת קדש שלא תשם דלא רצתה שיאסרו הייו׳ שאק לסמוך פל מימרא זו ונחל ודאי מפכב ולא דרשי׳ מוהורידו
בזריפה ופבודה שדה שיהי׳ ראוי׳ לכך אלא דוקא ש מ שבלא ז ה אי ט ל^תויי אפ׳׳ס שאק נחל כמו דדרשי׳ בספרי מנמל לרטת אפ׳׳ס
ראוי לזריפה ופבודה מתוך קשט ^׳ ל ומשמס ג*כ דנסל אי תן ד ק א איתן והנה הרמב׳׳ם לא הביא דק דמתני׳ אפ״פ שאק איתן
ב איי דאליה הרי יכולק לפרוף במויל ולא תאסר אדמת ה קו ה ]וקצת ישי ויש מאחרונים שרצו לומר דלפי מסקנת הינד נדמה גם מתני׳
pלדחוק דאורחא דמילתא ד הגוי ם לא י ח ט קרקע לפרוף שם ודו ח ק[, דאמ׳׳פ שאק אימן כשר דא״כ צריך להכשיר גם אפ׳׳ס שאק גמל
ויל׳׳ס אזימו ת הסוברים דנמל אי תן דוקא ב איי משום ד ה מיפו ס וא״כ כדמסק הירו׳ דלא סמכי׳ ארשב׳׳י גם המשנה נדמית דגם
באדמה אשר וג ף ק אי ג ם פל נחל אי תן א ם ביח שלים כשר לפרוף כמשנה אזלא אליבא דרשב׳׳י ולכך השמיסה הרמב׳׳ם וס׳׳ל דגם
דהא ג ם ירושלים ג מ מפס מהבאת הפגלה מ האי קרא מדכתיב ה אדמה איתן מפכב והוא תמוה דמה תלוי זה בזה דאסו משום דדרשי׳
וגף לרשתה וירושלים לא נתחלקה לשבסים וא״כ ג ם לענק נמל אי תן נחל לרטיי צריך לדרוש נמי והורידו לרברי ובירר אק זה לשק
נמעס שלא יוכלו לפרוף בירושלים אם נמצא שם נחל ]ולשיסת ה מי טן יוישיא אלא לשון שאלה אם גם נמל מפכב ופשיס דלרשב׳׳י באמת
שהובא לפיל דנמל אי תן הו א ד ק א מ pלפיר אק ר׳ ס בז ה[ P אק מפכב ולא קי׳׳ל pאבל כמתני׳ ודאי קי״ל ופשסות הירז׳ משמנג
צפנק פרי מקלס להסוברים ב סי׳ ף סי׳׳ב דנממפסו מהבסת ע*פ Pומה שהרמב׳׳ם השמיס דק דמתני׳ משום שיש לו סי׳ אחר במתני׳
ומלשק ה תו ס׳ בפסחים הר׳ל ו ה ס ש שכתט דנמל אי תן שייכים כרו׳ש בפיהמ׳׳ש ונתבאר בס׳׳א סק׳׳ו בפ׳׳ה .וכיק דהירר מסיק
בכל א״י משמע קצת גם בירושלים ופרי מקלס אבל אק ז ה מוכרח בהדיא דאק הלכה כרשב׳׳י פשוש דקי׳׳ל כן ואם פרסו שלא בנמל
ד כ ח ט ז ה לאפוקי סהר ושפלה כף דשייך רק ביהודא כ מ ט א ר שם, אק פריפתם כלום ואק המקום נאסר וצריך למזור ולפרוף בנמל בברכה
ולמש׳׳כ לפיל לצדד ח ה מקרי מצוה החלוי״ י א ח ול ק מ מפ סי׳ סויל ופ״כ שאלת הירר אפ׳׳ס שאק נחל היינו בדיפבד אם פרסו שלא
פשיסא דל׳׳ש למפס ירושלים ופרי מקלס. ינחל אם הפריסה כשרה דאק לומר דלכתחלה מיבפי לי׳ אם אין
) 0ואם לא מצאו נמל וכף .כתב ה מנ׳׳ ס מצוה חקל׳׳א ו הנ ה ט ד אי מוצאק נמל אם מומר לפרוף שלא בנמל דאין יתק שאק מוצאק
אם אק הב׳׳ד מוצאק נחל אי תן Pשל איזה יחיד ו אינו נמל בכל א׳׳י ולכמה דפוס אפי׳ בחר׳ל כמשי׳׳ת בפ״ה ודוחק גדול
הפקר צריכים לקטת מא תו כי איך יכולים לאסור ב T׳כ של מבירו ליסר שאק בידם לילך שם פם כל הזקנים שבפיר מפני הטיס
אך אם סברו ופרפו בודאי נאסר כ ק pפ ולא שיין א ק אדם אוסר והסירמא ופ׳׳כ לפנק דיפבד קאמר ופוד דלסמש״כ בסי׳ ה׳ ס״א
ט׳ כי אי ט מלוי במחשבה כ ף ח׳׳ס נ מ׳׳ל ו כנ ה בילקוס ראובט דנפ׳׳ע כל הכתוב בה מפכב פשיסא דאי ליכא קרא להכשד דגם
ס׳׳ס שופסיס בשם ציוני מבואר דהוא של יחיד ח«ל וכן שלא לפבוד בדיעבד פסו^ ולכאר לרשב׳׳י דמרבה מוהורידו אפ׳׳ס שאק נחל
ושלא לזרוע ג ם הו א סב ה שבסל כ ר ^ פ יחזיר בכל כצדדים ויערים ישי לא דריש הנחל לרטס אפ׳׳ס שאק איתן דכ״ש הוא ואפ״ג
להודיע ה הו רג שלא משם אדמ תו פכ׳׳ל וכן משמע לשק הרמב״ם דסתם ספרי ר׳ש צ׳׳ל דהא דלא כר׳׳ש ויש לדחות דאי לאו דאיכא
ב מו׳׳נ ) שהפתקט ב ס ק׳׳ג וכבר הבאנו שם דמדברי הרמב׳׳ם ורבט קרא להכשיר אם אינו איתן לא הוי דרשי׳ מוהודמ אלא להכשיר
בחיי והרלב׳׳ג מבואר שיש לפרוף במקום שנמצא כחלל( אמנם י׳׳ל שאק איתן אבל שאק נחל לא הייתי מכשיר אבל השתא דאיכא
דמיירי שיחיד המנדב מדפתו נ די לקיים המצוה ומס תמא Pהו א תרי קראי מרביק נמי להכשיר אפ״ס שאין גחל ופ״פ במאירי סוסה
שבמקום שנמצא החלל יתן הגפלים כ ר ^ פ כדי לקיים המצוה אך שיש לו פי׳ אמר בדברי הירו׳ הזה והבאט דבריו לפיל ס״א סק׳׳ב
נ די שלא תאסר לטלם ישתדל שימצא ההורג כדי שתותר הקרקס פ׳׳ש מש׳> בזה.
שכרי בנחל אי תן לא מציט שצריך שתהא משל צינור נ מו בפגלה ו ט ד אי )ר!( וצריך שיהא הנחל דוקא בא״י ט׳ .בסוף ספר הכריתות הקשה
שיחיד יכול להתנדב אבל אם אק יחיד רוצה להתנדב בודאי מסתבר דליססר כל הפולם בזריפה משום נחל איתן שהוא קבופ
כמ׳׳ש כ מנ׳׳ ח שבט כעיר צריכים לקנות מ מ ט בדמים ולא לאסור במקומו וכל קטפ כמחצה פל מחצה דמי והוכיח מזה במנ׳׳ח מצוה
קרקסו פליו ,ומ ש״נ שאם פג רו ופרפו שלא מדעתו נאסר ל ט שאק סקל׳׳א דם*ל דנמל איתן כשר ג״כ במו׳׳ל מדהקשה פל כ> הסולם
זה תלוי במח שנסו טנ תו לדברי כ תו ם׳ ביבמות פ׳׳ג ר ד׳ ה א ק אדם משמפ ג״כ פל מו׳׳ל ממנם בחינק■ שם כתב בהדא איסור מבודה
איתן סי׳ י א דין נ ת ל אי תן נחל
למש׳׳כ לעיל דמשמע בראשונים שאם מוצאין נחל איתן ב ס מוו למקום אוסר דבדבר שאין תלוי במחשבה לא אמרי׳ אץ אדם אי סד דבר שאינו
כ רדוג אין לילך למקום אחר רחוק יותר משום שאץ מעבירין על שלו מי הו יש להעיר דלכאו׳ י׳׳ל ח ה מקרי מ״י מחבבה דל״ד לנבלה
:מצות אין מכאן ראי׳ כל^ אבל אין לומר שאי; לערוף נ׳ פעמים •כשר בחלב שנתערבו דאפי׳ אם גחפרבו מפל ת אסורץ אבל כאן
ביחל א׳ משום שאץ איסור חל על איסור וכיץ שכבר נאסר כגמל אם נערפה כעגלה מעצמה אינ ה נאסרת דבעי עריפה לשם מצוה
בעבודה מחמת כ T׳ע הראשונה תו אין יכול לחול כ אי סור כשני ופ״י ב׳׳ד וכהני ם כדין )ו א פי׳ אם אין ב״ד וכהנים מעכב עכ״פ
ולכן אין לערוף שם דאטו העריפה באיסור תל א תרי מצות נינ כי אס נערפה מעצמה בודאי דלא מ הני( אפשר ' ח ה מקרי איסור
ואם הנחל כנ ר נאסר מה בכך שלא י תוסף ע ת ה איסור חדש עניו התלוי במחשבה ו א׳׳ א לאסור שאינו שלו מי הו י ל כיון דהעגלה
תדע שהרי במכות כ״ב א׳ מבואר דאפשר לערוף בני ת הקברות מסתמא ת הא כשרה בץ אם הנחל יאסר או לא יאסר א׳׳כ תו
אפ״ג שכבר נאסר כ שדה בהנא ה מחמת הקברים מי הו למשכ׳׳ל מקרי דאץ חצוי במחשבה דכיון דהיא ע״ע ע״כ הנחל נאסר ו הכי
דאפשר דמיירי נ ס מו ך למקום הקברים אץ מכחן ראי׳ ועוד דאיסור מסתבר לפנ׳׳ד ולדעת רד׳ ש נכלאי ם פ״ז מ׳׳ד דדוקא נכלאים וע׳׳ז
כנ א ה בבית הקברות ] א ם אינו מהקבר ממש[ אינו אלא מדרבנן ופרה אמרי׳ אין אדם אוסר :,ר שא׳׳ש משום דאיכא קראי פשיטא
ועוד דאיסור עבודה ננ׳׳ א אסור א פי׳ אץ נ כנ ה מזה כלל כגון דכאן ל״ש זה ו ע׳׳ ע בזה בסי ע״ז ס״ז ס ק״ג כ׳ ,ועיקר ד כציוני
חופר שלא לצורך ובזה אץ איסור בני ת הקברות ואם נאמר דגם הג״ל לא זכיתי לכנ ץ דאפי ימצא כ הו רג א מ׳ ^ ג׳ > צא תותר
קבורה אסור ננ״ א .פשיטא דמתוס^ השתא איסור קבורה אבל השדה בזריעה דכבר כיפרה ספ ק ה והלכה לה וכמו שהעגלה אין
גם בלי ראי׳ מסתבר דאץ שייך כ אי סו ר נמצות נד׳ע וי ט ל לערוף ניתרת בהנאה ונשלמא בלשון כ ר מנ״ ם ורבנו בחיי מיירי קודם שנערפה
אף בנחל שאין נאסר וע״ל ס׳׳ א ס ק׳׳ ה שנסתפקנו אם אפשר לערוף כעגלה אבל ל׳ הציוני קשה מ א ד) א ם לא גדחוק טונ א שגם כונ חו כן(
ננחל שאין ראוי כלל לזריעה ו א פי׳ אם נאמר דשם פסול היינו משום וכ׳׳ ה בהדיא בריקנטי ס״ פ שופטים דאם נמצא כ הורג ,הנחל נשאר
דצריך שיהא ראוי להתקיים כדין שלא יעבד בו ]ובפרט למה שהסבירו באיסורו ויתבאר בע׳׳ ה ב סי׳ י׳׳ג ס׳׳ ה ו ב סי׳ ט״ז ס׳ > ס ק׳׳ ה ע״ש.
כראשונים שעי״ז ישתדלו לבקש אחר ה הו רג[ ונ ע ץ כל כראוי לבילה מ( ונראה דמותר לערוף בנחל שכבר ערפו נו וצ״נש וכ״כ נ ס׳
כו׳ אבל מה שנאסר מצד עצמו שכבר ערפו נו פ׳׳א אין ז ה חסרון חורת הקנאו ת סו ט ה מ׳׳ז ב׳ )ו כ׳ ג״כ שא״צ שיהא כנ׳׳ א
דמ״מ הנחל נאסר. ט מון נעיר שנמצא כחלל ע״ש וע׳׳ל ס ק״ג( ויש להביא ראי׳ מסוט ה ה׳
)ח( א ב ל כזורע שם אין לוקה אלא א׳ .דככ״ג אמרי׳ בקדושין ע׳׳ז א׳ א׳ אין עורפץ נ׳ עגלות כאחת ו פי׳ כ חו ם׳ דהיינו נכע מיד שתיכן בנחל
אלמנה אלמנה אלמנה אין חייב אלא א׳ ומפרש שבא על א׳ בנ׳׳ א אע״פ שהטריפה בזה אחר זה ו עי׳ מג׳׳א סוף סי׳ קמ׳׳ז בזה
אלמנת ראובן שהיתה אלמנת שמעון שכיתה אלמנת לוי ו א ע׳׳ג דשמות )ויתבאר בפ״ה ב סי׳ י׳׳ב ס״ז( עכ״פ מבואר דמותר לערוף ב׳
מוחלקין כיון דאין גופ ץ מוחלקין אין חייב אלא א׳ וכ״פ הרמב׳׳ם פעמים ננחל א׳ ,ו א פי׳ לכפוסקים כר׳ יאשי׳ דבטי דוקא נחל שלא
פי׳׳ב מאי׳׳ב כי״ א וע׳׳ש בם׳ כ מ קנ ה דאפי׳ אם כי׳ איסור כולל נעבד בו מעולם וכאן כרי נקבר כעגלה שהרי מצוה לקוברה שם
או איסור נ״ א ג״כ אין חייב אלא א׳ וגם כאן אפי׳ א ם ערפו ב׳ ]אם נאמר דקבורה ג״כ מקרי עבודה ע׳׳ל סי׳ ט״ז ס״ד[ י׳׳ל
העגלות בב׳׳א ]שיש מתירין כדלק׳ סי׳ י׳׳ב ס״ז[ או שהוא איסור דכיץ דמצותו בכך לא מקרי ענו ד ה מי הו יש לדחות שבאמת לא
כולל כגון שערפו כ שני׳ קצת רחוק pכרא שונה שנמשך כ ד אמו ת יקבור את כרא שונה עד שיערוף גם א ה השני׳ כדי שיוכל לקיים
שלה יותר מהראשונה )לכ סונ רי ם דנאסר רק עד ד׳׳ א( מ״ מ על כמצוה ועוד שאפשר להרחיק נ׳ אמ ה או ד אמות ולערוף שם וז ה
כ מקו ם שנאסר מהראשונה אץ חייב אלא א׳ שאין כ טע ם משום י׳׳ל דנא מקרי נעבד בה כמש׳׳כ לצדד נ סי׳ ט״ז ס״ד ע״ש ונ פ״ז
אין איסור חל על איסור משום שאין כאן גופ ץ מוחלקין ואפשר אפשר דנ תוך ד אמות באמת א״א לערוף עוד עגלה ועוד אחר
דכאן א פי׳ שמות מוחלקץ ג״כ לא מקרי דל״ד לשם דנקראת אלמנת שהמקום נאסר בזריעה ועבודה תו לא יוכל לקבור שם העגלה
ראובן ואלמנת שמעון וכן נ פ׳ או תו ואת בנו דף פ׳׳ב למאי דנ עי השני׳ א ם נאמר דקבורה הוא עבודה דבזה אינו מצוחו ננ ך דאפשר
למימר ל סו סנו ס דמקרי גופ ץ מוחלקין וכן לרינ׳׳נ בכריתות ט׳ץ א׳ לערוף ננחל אחר ולכאו׳ הכי מסתבר קצת דאל״כ כיו מייחדים נחל א׳
דטלהו עכ״פ כשם בשביל ב׳ נ ה מו ת וב׳ נשים אבל ככא נחל אי תן בכל א׳׳י לכל העגלות כערופו ת כדי שלא נ אסור כרבה מקומות
אין ה איסור משום שנערפה עגלה זו או זו אלא שהוא נחל שנערפה בא׳׳י ולפ׳׳ז י ה א נ טנ מש״כ כראשונים שבענ כשדה ישתדל למצוא
בו עגלה ו א׳ > הוא ממש חד שם וצ״ע ועי׳ מה שנכתוב עוד בזה את ה הו רג כדי שלא לאסור את ארצו ועוד ממה שכצריט לציין
בסי׳ ט״ז ס״ז בעזה׳׳י. מקום שערפו העגלה משמע שהיו כרב? נחני אי תן שנאסרו מי הו
רא איתן נחל
סימן יב .מצות העריפה וקבורתה
יא( אין עורפין את העגלה אלא ביום)ב( וכל היום כשר לעריפה מעמוד השחר עד גאת הכוכבים ) 0פיהו יש
להזדח לעשות בבקר ) aוצ״עאם מותרלכתחלה לעשות קודם הנץ החמה פיהו בדמבד בודאי מהני מעלות השחר
יה< ואם ערפוה בלילה פסולה גס ומטמאה כנבלה ) 0ומותר לערוף בחול המועד גוס ובפורים.
ואכתי איכא למידק ל״ל למילף דעריפת עגלה כיו ם מכפרה כתיכ יא^ * Tעירסץ את כעגלה אלא ניו ם .מגילה כ׳ ס כל כיו ם
כה כקדשים סיפוק לי׳ ממכשיר כמכפר לפמש״כ תו ם׳ כקדושץ נ״ז א׳ כשר כר ולעריפת כעגלה ובגרד פ ס נ«א א׳ ולעריפת
ד׳ ה תנאי וככריתות כ״ ה א׳ ד׳ ה תנ אי דילפי׳ ג״כ ע׳׳ ע מצ״מ כעגלר אמרי דכי י׳ ינ אי כפרה כתיב כ ה כקדשים וכ׳׳כ כרמג*ם
וכדמוכח שם כ סוגי א וא״כ כי ץ דידעי׳ דצ״מ צריך כיום טלף מינ ה מ״י מרוצת ה״ ה אק עורפק את כעגלה אלא כיו ם לפי שנאמר בה
ע׳׳ע כמו דילסי׳ שם לענץ איסור כנ א ה מחיים וי״ל דאה״נ דכ ר׳ מ מ י ה כקדשים וכל כיו ם כשר לעריפתה .ויל״ע ל״ל קרא דפכרת
שפיר למילף מהתם וכפרה כחיכ כ ה כקדשים לא א תי להכי P ®ירע כיום דילין כמגילה כ״א א׳ מדכתיב כיום עהרתו סי פו ק
לענץ פרפה דאסורה כדא׳ כחולץ י״א א׳ ולענץ מחוסרת אכר כדא׳ יי׳ סדאיתקש מכשיר למכפר דילפי׳ מינה כחולץ ק«מ א׳ צ״מ מע*ע
בירר פ׳ ע׳׳ ע ולענץ דאסורה כהנא ה כדא׳ כקדושץ נ״ז א׳ וכע׳׳ז דפרפה פסולה וכקדושץ נ״ז א׳ דנאסרץ כהנא ה כע׳׳ע כ*נ לילף
כ״ע ג׳ ולענץ דעריפתה מפהרתה מי ד נכלה כדא׳ כזכחים « כ׳ מינה דמצות שחיפת כצפרים כיו ס וי«ל דאיצפרין קרא להזאתו על
אך כי ץ דאיכא קרא דכפרה שפיר יד עי׳ מיני׳ ג״כ דצריך כיו ם המצורע דצרץ כיום דנהי דשחיפת כצפרים כפי כיו ם מ׳׳ מ לענץ
דאץ היקש למחצה ו תו לא איצפרין למילף מצ״מ ולכך מיי תי כג מ׳ הזאה מל המצורע לא מציט דילפא מכשיר ממכפר ]וצ״ע איך כד ץ
כ אי קרא ו אע׳׳ג דכ תו ם׳ כע״ז כ״ פ כ׳ )ד״ ה כפרה( כתכו דעיקר י א מ ת אם ישחוע כצפרים כיו ם ו תה על המצורע למחר ו עי׳ כמאירי
קרא דכפרה איצפרין דאינה אלא כיו ם ולענץ פרפה צ׳׳ל כיו ם מגילה כ׳ כ׳ שכתכ כל שנשחפה ככ ה מ ה נפסלו כלינה ו ק כפהרת
לאו דוקא ועיקר קרא לטרפה א תי וכקדושין נ״ז א׳ ד״ה כפרה לא מצויע כל שנשחפו כצפרים וצ׳׳ע[ ו אפי׳ אם ני מא דההזאה דמיא
הכיאו רק הא דפרפה ו ה״ ה דכו״ ס לככיא ה א חכ מי ם דמפהרתה יזיי ק ה וג ס זה אפשר למילף מכשיר ממכפר מ*מ איצפרין לתגלסתו
מידי נכלה .עי׳׳ל דמילפותא דמכשיר כמכפר לא ילפי׳ אלא לענץ להיות כיו ם כדתניא כ תוספ תא פ׳׳ח ונג עי ם שחיפת צפריו
גוף ה ק ר ק שיהא המכשיר כמכפר כמו לענץ ששניכם אסורץ כהנ א ה י^זאתי ותגלחתו כיו ם ושאר כל מעשיו כץ כיום כץ כלילה וכד׳ ש
או לענץ טרפות ו ק שאר פסולץ כגץ געכד שכ׳ כ תו ם׳ כחולץ ק״ מ ע מי ס פי׳׳ד מ׳׳ד ככי א מתו־כ זאת תורת המצורע כיו ם פכר תו
דיליף מכשיר ממכפר אכל לענץ סדר העבוד ה לא ילסי׳ הא מ כ ס מלמד שפהרתו ופו מ א תו כיו ם משמע מזה דמה שהכהן אומר לו
דכא ודאי אץ שוץ שזה עופו ת ח ה כ המ ה ז ה כ שחיפה וז ה כעריפה ®ייא או פכו ר זה י הי׳ כיום ונ פ׳׳ז אפשר לפרש מ תני׳ דמגילה לפהרס
ולא דמי לכפרה כתיב כה כקדשים דילפי׳ מינ ה ג ם לפנץ כיו ס המצורע כיי ט נ מי אמירת ה כ מ אכל ה די סי׳ כמגילה כ׳׳א לפכרס
דכתם כיץ דקריא רחמנא לעריפה כפרה א״כ העריפה מכפרת יילייע כצפרים ו ^ ארז ואזוכ ושט תולעת וכאמת ג ם ז ה מרכה
וכמו דמציט בזריקת כד ם המכפרים שאץ מכפר אא״כ נזרק ביום שם כ תו׳׳כ כ סיפא אץ לי אלא פו מ א תו ופהר תו כיו ם מנץ שחיפת
ה״ ה כפרה זו אץ מכפר אלא כיו ס אכל היקש מכשיר למכפר נא ' אייו והזא תו ותגלחתו כיום ת״ל תורת המצורע כיו ם יכול אף
הוקש לענץ אופן ככפר ה רק דככה מות י היו דומץ ו א ע׳׳ג דמכשיר גקיחת צפריו ושלוח צפריו וכיכוס כגדיו ורחיצתו כיו ם מ׳׳ל תורת
ומכפר שבפנים דומץ ג ם נענ ץ אופן הכפרה א״כ מכ שד ומכפר המצורע תורת המצורע כיום ,וי׳׳ל דדחקו לרש׳׳י לשץ לפכרס מצורע
שכחוץ י הו דומץ ג ם כזה מ״ מ כיץ דמצינו שהם חלוקץ כלא״ה ילא ק ס לפומאס ופהרת מצורע משמע דמיירי כפהרתו פ*י כצפרים
ע״כ ל״ש לדמות לזה אבל כפרה כתיב כקדשים ק אי ג ם על אופן איל לכאר אי ט מוכרח די׳׳ל דנקפ לפכרת המצורע משוס דקרא כתיכ
ככפרה כמש״כ אכל אץ לומר דשם הו א מ ה מציט ל ק אץ למדץ כיום מכר תו ו מיני׳ ילפי׳ נ מי פו מ א ה ו אע׳׳ג דכלא׳׳ה אץ רואץ את
דאיכא למפק־ פוכא משא״כ כפרה כתיב דהוא כ ק ש א ץ משיכץ ה ע עי ס כלילה דכתיכ לכל מראה פיני כ כ ק כד תק כפ״כ דנגעים
ד א״נ ג ם לענץ איסור מחיי ם ולענץ פרסות לא נלמד דאיכא למפרך יי*נ וכמו׳׳ק מ׳ א׳ מ׳׳ס הו׳׳ א שיראהו כ כ ק כיו ם ויפ מ או או
וע״כ דלא משכינן לי׳ פירכא לענץ שיכו שוץ .ויל׳׳ע הא דכפרה כתיב ימהרו כלילה מי הו כ מו׳׳ ק ז׳ כ׳ מכואר פלוגתא דר«מ ור׳ יו סי
כה כקדשים א ס הוקשה לשחיטת קדשים או לזריקת כד ם דגם שחיטת אם ה כ ק אחר שראהו מותר נו ג! תו ק עד אחר כרגל או חייב
דכעריפה כ ק ש ה קדשים פסולה כלילה כדתנן כמגילה שם וא״כ ״ מי לו מיד ו ל ד יו סי דקי״ל כוו תי׳ אץ כ כ ק רשאי לשתוק אלא
לשחיטת קדשים דפריפה דמיא לשחיטה או דנימא כי ץ דכפרה לא מוכרח לומר מיד ו א״כ ע״כ ג ם הוראת » pא׳׳א להיות כלילה
כתיב כ שחיפה גכי קדשים אלא כז ר ק ה כמ׳׳ש בזכחים ר א׳ והלא יא״ל למילף מפהרה ולמה נ קפ כמ שנה דוקא לטהרת מצורע וע״כ
אץ כפרה אלא כדם ושם ס׳ א׳ ז ר ק ה מנלן ד א ק וכפר כו׳ א״כ למירש׳׳י אך אפשר שיראהו ככ pסמוך לשקכ׳׳ח ויאמר צו אמר
כ ק ש ה עריפת העגלה לזד ק ת כד ם ולכאר לפי מ ה שיסכאר ל ק ק פקה׳׳ח וראיתי כקרכן א ה ק וכפי׳ כ ח׳׳ח ז׳׳ל כתר׳כ ר׳ פ מצורע
כס״ב דלרוב כראשונים העריפה ככ״ד ולא כככני ם קשה כיץ ד ה ק ש ה שכתכו דפומא תו נ קע אגכ פכר תו דככר ילפי׳ פו מא תו מלכל מראה
לזריקת כד ם טלף >מי דהעריפה כככני ם דומיא ח ר ק ה וע׳׳כ דלא עי ט כ כ הן ולפמש׳׳כ תרי מילי נינ הו דשם ינפא ראיית כ נ pוכאן
הוקשה pלשחיטה ו שחיטה כשרה כזרים ואדרכה מצותה בבעלים ילמא לענץ אמירתו פ מ א או פהור ,ורש׳׳י כחומש ד׳ ס מצורע לא
כמ׳׳ש בפסחים ז׳ כ׳ וא״כ ג ם ככ א מצותה ככ״ד של או ת ה כעיר ^יי א מ ה אי קרא pלענץ פהרת המצורע ו היי ט דרש׳׳י לשיפתו
שהן הכפלים אך יש לדחות דלשיפה זו ק אי קרא דוערפו שם א קני דפימאת מצורע ידעי׳ מכיו ם כראו ת בו ולא ס׳׳ל לחנק מש׳׳כ כץ
העיר דכתיב כרישי׳ ולקחו ק ני העיר וגו׳ וערפו וא״כ גז כ״ כ י איי תו לכץ אמירתו ו כ תו׳׳ כ דנקפ פו מא תו הוא אגב פהרתו כמש׳>
ככא דככ׳׳ד יערפו ול״ש למילף מזריקת קדשים אכל לשאר דכרים הק׳׳א ,ואפשר דכאמת א ץ דץ שהכ pאסור לו לומר כלילה רר!
י׳׳ל דכאמת דמיא לזרק ה מי הו לכסוכרים דפריסה כעי כ הן נראה משוס כ ר אי׳ לחוד וכככי א״ש מה דלא נקע כ מ תני׳ דמגילה פו מ א ת
ז ס״ל דכפרה כיי ט זריקה ו ה ק ש לזריקה ו ל ע צרין כ ק ו עי׳ המצורע pפהרתו משום שזה אץ תלוי כלילה דגם כיום אם חשן
יומא ם rב׳ גכי שעיר המשתלח דאמרי׳ איש להכשיר א ת ס ר פ שיפא אץ יו א ץ אן ככר כ תכט כ סי׳ כ׳ ס׳׳ד דכלא״ה תני ושייר הרכה.
איתן סי׳ יב מצות העריפה וקבורתה נח ל רב
ק ח צפונית מפרבית כו׳ כדי שיהי׳ כנגד כשמש וצריך לדחוק דכוא מהו דחימא נפר ה כתיבא בי׳ ומבואר דכל כיכ א דכ חיג כפרה
כמקו ם שכשהשמש תצא תהא מכוונת נגד ז ה וצ״ט[ .ו הנ ה ז ה ודאי ילפי׳ דבפי כהן א״כ מוכח דכפרה היינו זריקה דהא שחיטה א״צ
שא״א לומר דכדץ שמצותו לכתחלה ג הנ ה״ ח לא נאמר pבהני כ ק לכן נראה פיקר דהכא לכו׳׳פ הוקש לזריקה ו א פ׳׳ג דמטשה
דמשנה ראשונה דמגילה אבל בהני דמכנה שני׳ לא גזרו ומותר הטריפה דמיא טפי לשחיטה מ״מ כיק וכ אן הפריפה פצמה מכפרת
לכתחלה בטכ״ש ולכך פליג להו מ תני׳ בתרתי שאין שום סברא לחלק ואין כאן זריקה דמיא לזריקת הדם שמכפרת דומיא ושילוח השפיר
ביניהן ועוד שהרי כראשונים הקשו למה פליג להו מ תני׳ בתרתי ודחייתו לציק דדמיא לזריקת הדם שמכפרת והא דילפי׳ מינה בזבחים
) פי׳ במאירי( ותירצו תירוצים אחרים ועוד שהרי קריאת המגילה ע׳ ב׳ דפריפתה מטהרתה מידי נבלה כמו בקדשים אט׳׳ג ובקד שים
נשנית כאן וכאן ועוד שהרי בהדיא מבואר בטור ושו״ט ר״ם תקפ״ח ה שחיטה מטהרת ולא הזריקה מ״מ ילפי׳ מינ ה כמו דבקדשיס
גבי תקיפת שופר דצריך לכתחלה בהנה״ח ולא בפה״ש וכן מבואר המכפרים ה ם טהורים מידי נבלה ה״נ פ״פ ?שמכפרת דהיינו
בשו״ט ר״ם תרנ״ב גבי נטילת לולב ,אבל לכאר י״ל טפם אחר להא כשנפרפה טהורה מידי נבלה.
דמ תני׳ פליג להו בתרתי משום דכל הני דמ תני׳ כ שני׳ ל״ש למיתני ) Qו כ ל היו ם כשר לטריפה .במגילה כ״א ב׳ כל היו ם כשר כו׳
דמצותה לכתחלה פ ס כנ כ״ ח דיש מהן במצותה אחר הנן ויש מכן ולפריפת הפגלה פירש״י ו אפ״ג דקי״ל זרתין מקדימי;
שמצותן קודם ה ת ויש מהן דל״ש למיתני בהו שאם פשאן משעלה למצות דכתיב וישכם אברהם בבקר ) ד׳ ל דילפי׳ מיני׳ בפסחים
פה״ש יצא ,כגון קריאת הלל ו תקיפ ת שופר דמצותן אחר תפלת ד א׳ כל היו ם כולו כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצות שנא׳
שחרית כדתנן בר״ה ל״ב ב׳ א״כ אין מצותה לכתחלה מיד בהנה״ח וישכם אברהם בבקר( אפ״ ה כשר כל היו ם וכונ תי דהוה ק״ל מאי
שהרי ש״פ של שחרית ז מנ ה בהנה״ח וכן נטילת לולב מצותה אחר קמ׳׳ל כל היו ם כשר דאי בפי לאשמפי׳ דמצות כל הני דוקא ביום
תפלת שחרית בשפת הלל פי׳ סוכ ה ל״ז ב׳ ובאו״ח סי׳ תרמ״ד וכן ולא בלילה הו״ל למיתני אין טורפין את הפגלה וכו׳ אלא ביום
מוספין ותפלת מוספין מצותן בשש כמ״ש רש״י בפסחים נ״ח א׳ כי הי כי דתני במשנה הקודמת אץ קורץ את המגילה ולא מלין
וכן וידוי מפשר מצותה במנחה של יו״ ט כדתנן פ״ ה דמפ״ש וכן כר פד שתנץ כ ח מ ה ולכך פי׳ דקמ״ל דמצותו בבקר מ״מ אם לא
שחיטה וכל הני דקדבים מצותן אחר תמיד של שחר ולא מצי למיתני פשה בבקר כשר כל היו ם ,ומשמט לפ״ז דכל הני דחשיב במתני׳
בהו אם פשאן משעלה פה״ש יצא דלפני התמיד פסולץ )ו פי׳ מנחות דככא מצותן בבקר משום זרתץ מקדימין למצות ויל״ט הא חשיב
מ״ט ב׳ בתום׳ אם הו א מד או טי ת א או מדרבנן( וז הו טפ ם נמי כ תם מו ספץ ורש״י פי׳ בפסחים נ״ח א׳ ) ד׳ ה ר ישמטאל( ח מן
לוידוי הפרים ווידוי יו ה׳ > וכן השקאת סו ט ה צריך להקריב מנחתה מוספין אורחייכו בשש דכתיב בהו יום ולא כתיב בהו בקר וקי״ל
וא״א להקריב קודם ת מיד .של שחר ושחיטת ה ת מיד גו פו כרי אין ביומא דבקר הוי הקדמה ויו ם משמט איחור וכן תפלת המוספ־ן
מצותו בהנה״ח רק קודם לכן וכן טכרת מצורע ה ט מצותו מיד י׳׳א דיותר טוב לאחר פי׳ לבושי שרד ובה״ל או״ח ר׳׳ם רפ״ו וי״ל
שהכהן מטהרו כדתניא ב תו׳ ^ ד׳ ם מצורע שלא ישהה וא״א להככן דמ״מ יותר מפד סוף ז־ שפות אין לאחרו כדאמרי׳ בברכות כ״ח א׳
לראות את כנג עי ם אפי׳ לטהרו פד שפה רביעית ביום כמ״ש הרמב״ס כל כמתפלל תפלה של מוסף לאחר ז׳ שפות פליו ככ תוב אומר כו׳
פ״ט מטו״צ ה״ו וא״כ אין מצותן מיד בכנכ״ ח ]ו ה א ד אי׳ בירר ק מ׳׳ ל ככ א דמ״מ בדיפבד זמנו כל כיו ם .ואם פרפו בץ השמשות
ריש שקלים דמטהרין את המצורע בט״ו באדר היינו אם אץ פנאי נראה דהוי ספיקא דדינא ,ופ״ל סי׳ ד ס״ד.
קודם כמשנ״ת ב סי׳ י׳ ס״ א[ ומגילה כבר קדם דינה במשנה כ קוד מ ת )ג( מיהו יש להזדרז כר .רש״י במנילה כ״א ב׳ וכבר נתבאר בפז״ה.
ולא נשאר רק עריפת העגלה ואם נאמר כמש״כ כפה״ ש דפריפת ) nוצ״ע אם מותר לכתחלה כר .בטורי אבן מגילה כ׳ א׳ )ד״ ה
כעגלה כיון שמסורה לב״ד לא גזרו ומותר לעשותו לכתחלה בפה״ש פד שתנן( כתב משמט ודאי כל הני דחשיב במתני׳ ל ק ק .
א״ש ג״כ עריפת כעגלה וצ״ע ולכאף מדברי כמ אירי שהקשה בשם כלל שופר ולולב כו׳ צרין לכתחלה להמתין פד שתנץ החמה דילמא
כראשונים למה חילקם בתרתי מבואר דס״ל דגם עריפת כעגלה אתי למיטפי דמ״ש מהני דככא פכ״ל ומשמע דאכולהו דמ תני׳
אין לפשות לכתחלה בפה״ש מי הו נראה דלאו אכולכו פריך דהא קאמר ה ט אבל בפרוך השלחן חו״ מ סי׳ תכ״ה ס קפ״ ט כתב דכל
מו ס פי; ודאי לא מצי למיתני במשנה ראשונה דמצותה בנה״ח דכא היו ם כשר לטריפה מפה״ש פד צה״כ ונ״ל דמ״מ לכתחלה לא יפשי
לכתחלה מצותה בשש וצ״ל דקושייתו א הני דשייך למיתני וא״כ אץ קודם נה״ס כבשאט מצות היו ם שמכשירץ מפכ״ ש וצריך לכתחלה
ראי׳ מכאן פל עריפת ה עננ ה ובעיקר קושיית האחרונים כנ״ל למה לעשותן אחר ה נן אמנם אפשר לומר דבשם ה ט פ ה שמא י טפ ה בין
באמת בשחיטת כ ת מיד התירו בפה״ש נראה דכיון שהעמידו מ מונה יו ם ללילה ובמצות כמסורו ת לב״ד לא חייבי׳ וכרי כ ת מיד שחטוהי
פ״ז לראות אם האיר פני כל כמזרח תו ל״ש למגזר .שמא י טעו קודם הנן רפ״ג דיומא פכ״ל ו אפי׳ אם נאמר דכפריפה בכהנים
ואפשר דאז כשטטו באמת גזרו פל שאר כמצות שלא יעשו פד כנ כ״ ח מ״ מ כרי הבאת כעגלה מוגילת פל הב״ד וגם צריכין הב״ד לרחון
ופל ה ת מיד גזרו שיעמידו מ מונה לראות,. כידי ם כדלקק וא״כ כוי בכלל מצות כמסורו ת לב״ד, .ומש׳> כ פ ה״ב
)ה( ואם פרפה בלילה פסולה .כ״כ המנ״ח מצוה תק״ל .וכבר משום דמצות המסורות לב״ד לא חיישי׳ צ״פ דשחיטת ה ת מיד אינו
ביארנו בפ״ה ב סי׳ כ׳ ס״א דפ״ע אין דינה כקדשים וא״צ מסור לב״ד רק לכהנים ואולי כונתו כל המצות המוטלות פל הצבור
בה שנה עליו הכתוב לעכב וכ״ש כאן דילפי׳ מכפרה כתיב בה ו פי׳ רש״ש מגילה כ׳ א׳ שרצה לומר כ טע ם בתמיד משום דכהניס
כקדשים א״כ כמו דבקדשים מעכב בלילה גם כאן מעכב דכ״ז זרתץ כן ולפ״ז אפשר דבפריפת כעגלה שהיא בב״ד ל״ש ז ה וכרמב״ן
בכלל כלימוד ו א פ״ג דאיכא למ״ד בקדשים דשחיטת לילה אס במלחמות פ״ק דברכות כתב כ טע ם דמקדימין כ ת מיד לפני פה״ש
עלתה לא תרד מ״מ הרי אין כקרבן כשר וכ״ש שלא פלה לשם משום דתמיד מצוה להקדימו ]אפשר כונתו משום דכתיב בו בבקר
חובה א״כ ג ם כאן לא יצאו ידי מצות פריפה וצריכין להביא עגלה או משום שצריך להקריב קרבנות אחריו[ וכן בק״ש שמצוה להקדימו
אחרת. . אמרו לפני הנ ה״ח אבל בשאר דברים כ אין מצוה ל ה קדי ק ]א ם לא
) 0ומטמאה כנבלה .כ׳ ט המנ״ח שם דכיון דפסולה אץ עריפתה משום זרתות[ אסרו חכמים לפני פה״ש שלא יטעו פ״ש ונפ״ז
מטהרתה מידי נבלה ופ״ש שהפיר מהירר )שיתבאר פשוט דגם בפ״ט• צריך לעפות אחר כנ ה״ ח ] אגב קשה לי בהאי
לק׳ ס״ ח( שמסופק אם עריפת הטרפה מטכר תה מידי נבלה ולק׳ פנינא דביומא ס״ב ב׳ אמרי׳ שנים ליום כנגד היו ם פירש״י כנגד
ס״ח יתבאר בפ״ה דלפי גנד די ק אין טריפתה מטהרת טרפה זריחת השמש ואמרי׳ שם דתמיד השחר הי׳ נשחט פל ק ח מערבית
מטומאתה כמו במליקה דקי״ל כ ד יו סי בזבחים ס״ ט ב׳ דמליקה צפונית פל טבעת שני׳ ופ״ש ברש״י שצמצם כחשבון שיהא כני.ד
אץ מטהרת ובעיית הירד אליבא ד ד׳ מ כמבואר בהדיא בירר שם כשמש וצ״ס כרי שחטו לפר נה״ח ולא כי׳ כשמש כלל וכן ברמב״ם
וא״כ ה״ ה כאן אץ מטהרת ,ו הנ ה בזבחים ס״ ח א׳ מנן כל כפסולין פ״א מ תו ״ מ ,ה״נ כתב של בקר שוחטץ או תו קודם שתעלה כ ח מ ה
שמלקו אץ מטמאץ בבית הבליעה מלק בשמאל או בלילה כר אינן משיאור פני .כל המזרח ושם בהי״א ט תמיד של שחר כי׳ נשחט פל
רג איתו סי׳ יב מצות העריסה וקבורתה נחל
ו תי׳ בפ׳׳א פ׳׳ ש( וא״כ אי מ ר דהוקשה לקדשים לכל מיצי ודץ מינ ה מטמאות גני ה״ ב פירש׳״ לפי שנפסל בקדש ו אהני מליקתן שאם
ו מינ ה דנל שפסולו בקדש מטהר מידי נבלה ולמה לא תטהר טרפה כיח סלו לא ירדו כלכך נ מי לא כוי ננ ל כ וכ״כ כ תו ם׳ דכא דילפי׳
דילפי׳ כפרה כקדשים והרי ג ם מ ל ק ה לר״מ מטהרת טרפתה א׳ > מ מ׳ שם ס׳׳ ם א׳ יצא מליקכ שכיא לפנים כואיל ו כי א מתרת
נ׳׳ ש פריפה דהוקש ובשלמא מ מ׳ די ח זבחים ע׳ ב׳ דבעי פרף עז את כ אי סו ר אץ מטמא בגדים בגי כ׳׳ ב כיינו דאם מלו לא ירדו
א׳׳ש דעז לאו מינ ה דפגלה נדמפר ש כ ח ם אבל בירר דבפי לפנץ ו כ״נ בשטמ׳׳ק שם ס׳׳ ט א׳ וכ״כ כראב״ד וכר׳׳ש בתו״כ ס׳ אחרי
טרפה קשה ועוד ג ם ל ד יכוד א ור׳ יו סי תיבפי כיץ דפ׳׳ס פדיפא פי׳׳ב דכ טפ ם דאץ מטמאץ כו א משום דאם עלו לא ירדו וכתבו כ תו ם׳
ממליקה דהוקשה לקדשים ממש ו א׳ > למה ה שמיט כ ר מנ׳׳ ם דץ ז ה ס׳׳ח א׳ דלפ׳׳ז כ א דתנן דמליקת לילכ אין מטמא כיי ט כד׳ ש
מיהו י׳׳ל דכפרה כתיב בה כקדשים לא ידעי׳ אם הוקשה לבהמה דס׳׳ל לא Tד א״נ אפי׳ ר׳׳י מודכ בסוף דלא ירד ע׳׳ש אמנם כרמב׳׳ם
או לעוף ו א׳ ^ לד׳י ו ד יו סי לא מצי למיבפי מידי דדילמא הוקשה רפ׳׳ז מ פ סוכ״ מ פסק דמלק בלילס אץ מטמא בביכ׳׳ב א ט׳׳ג דפסק
למליקת עוף דג״נ מכפרת ואץ מטהרת טרפתה מטו מא תה ורק בפ׳׳ג שם כ׳׳ו כר׳׳י דנשחטכ בלילכ אם מלתכ תרד וכתבו כרבה
לר״מ בעי אבל לענץ לילה דגם במליקה קי׳׳ל לפ׳׳ד כרמב׳׳ם דמטהרת אחרונים ז׳׳ל ) פי׳ בברכ״ז ובחק נתן ובכר כ מו רי׳ ובלקוטי כלכו ת(
א״כ אפשר דגם בעריפה ילפי׳ מכיק שא דמטהר כל שפסולו נקד ש דדפתו כ תי׳ ב׳ של כ תו ם׳ דבמו qמוד כ ד׳י ודקדקו כן מל׳ כרמב״ם
וכן לתי׳ שני של תו ם׳ אפשר דילפי׳ מכקישא אע״ג דכאן ל׳׳ש אם פ׳׳ג כ׳׳ו שכ׳ וכן בכמת קדשים שנשחטכ בלילכ כר ו כיינו למפט
עלו לא ילדו אבל לתי׳ ראשון של תו ס׳ דגם נ מ ל ק ה ק״׳ל דאץ מטהר פוף ולפנ׳׳ד מס תימ ת כרמב״ם לא משמננ כן כלל שכרי כזכיר שם
לד י הוד ה ודאי ג ם בעריפה לא תטהר ,ולשץ כ ר מנ׳׳ ם פ׳׳ג מ א ה׳׳ ט , בכט rג ם פוף שאם פלכ לא ירד ולא כזכיר בכל כפרק שום
הי׳׳ג ע׳׳ ע שנטרפת כהלכתה טהורה נ פ ר ה כתיב בה כקדשים משמע חילוק בין ב כ מ כ לטוף ודוחק גדול שסמך פל מש״כ כאן ב כ מ כ
דוקא נערפה כהלכתה לג מד שלא כי׳ בה שום פסול ) א ע׳׳ג ]וכן מצאתי בשפת אמת שכ׳ דמסתימ ת כרמב׳׳ם ל״מ כן[ ו מ כ
דנונ ת הרמב׳׳ם לאפוקי פרפה ולאפוקי ערף עז דלד׳מ מטהר מ״מ שכזכיר כאן בכמת קדשים כוכרח לכזכיר כן משום דמיירי לפני כן
לשץ הרמנ״ ם כהלכתה משמע שלא כי׳ בה שום פסול( וצ׳׳ל דדעת מקמיצת מנ חכ וכוכרח לסיים וכן בכמת קדשים ]וג ם לא מצי
כרמב״ם דלא הוקש כפרה כקדשים אלא בעגלה כשרה ולא בעגלה למימר פוף דבפוף אץ שחיטכ רק מליקכ וכרמב׳׳ם כזכיר שנשחטכ
פסולה דל״ש כאן פסולו נקדש )ו פי׳ סברא כעין זו בד׳ ש פרה בלילכ כלשון כג מ׳[ ויותר נ׳ מש״כ כלח״מ דכרמב״ם מפרש שמתרת
פ״ב מ׳׳ג לענץ פרה דחעאת ק ד׳ רחמנא( r w ,שמש׳׳כ לעיל את כ אי סו ר כיינו שבסלמא מליקכ מתרח את כ אי סור וא״כ סברא
דנפרה כתיב בה כקדשים כיינו נ עו ף יש לדון ע״ז דבירף פ׳ ע׳׳ ע כו א דכאן כל שפסולו בקדש מטכר תכ מידי נבלכ ונראכ דקרא
כ״ ה אמרי׳ מחוסרי אברים מ הו שיפסלו בה וקאמר אפי׳ בקרננות יתירא כו א כמש״כ כראב״ד וכר׳ ש ב תו׳ > דכא דקאמר יכול ת כ א
בני נח אינם )ב ת מי׳ וני אץ לע׳׳ע דין קרבנות ב״נ( ו מיי תי דמחו׳׳א מליקכ מ ט מ אכ בביכ׳׳ב כיינו מליקכ פ סולכ דמליקכ כשרכ פשיטא
פסול לקרבנות נ״נ ודחי ת ק יש מכן למזבח ברם ככ א אץ מהן דלא ס׳׳ ד ד מט מאכ בביכ״ב וא״כ קרא יתירא א תי למליקכ פסולכ
למזבח ר חונה בש׳^ ירמי׳ מכיץ דאת אמר כפרה כתיב בה כקדשים ומסתבר לכו לחז״ל דפסולו בקדש א תי לרבויי אבל לא משום דאם
כמי שיש מהן למזבח ואם נימא דכפרה כתיב בה כקדשים הוקשו -פלה לא ירד דלא תליא כ א בכא כלל ובריש מפילכ ג׳ א׳ דפריך
.לעוף ולא לנהמה כול׳׳ל כי ץ דכתיב כפרה פסול מחו׳׳א נ מו בעוף חדא מגו חדא לא פ רין אלא מלשון פסולו בקדש דמתני ככ א והכא
אבל באמת מג מ׳ די ק משמע קצת דכפרה כתיב בה כקדשים כוק ש אליבא ד ס ש וא״כ ראי׳ ח ה מקרי פסולו בקדש וא״כ נר״ש לא
לפוף ולא לנהמה מדפריך בסוטה מ׳׳ו א׳ וי ה א מום פוסל בעגלה ירד )ד סוגי א דכתם לר׳׳ש כמבואר שם( אבל לא דתליא כ א בכא
ק״ו קפרה ולא פריך משום דנפרה כתיב בה כקדשים משמע דמכפרה ׳ ואדרבה מ סוגיא דהתם ראי׳ דנא הא בהא תניא דאל׳׳ה אין ז ה
יש להקיש לעוף שאין מום פוסל בו ופ׳׳ל סי׳ מ׳ ס״ג כתבנו נז ה חדא מגו חדא דככ א דאין מטמא בני ת כבליפה לחודה סגי להוכיח
תירוצים אחרים ועי״ל דמההיא דירו׳ אץ ראי׳ דלפנץ מומץ הא דאם פלה לא ירד דאל׳׳ה אמאי אין מטמא נבי ה״ב אע״כ דלא
דאין פוסלין בעוף היינו משום שאין ניכר בה כ״כ מומץ משא״כ :כ א בכא תליא )ולזה כפירני א א מו׳ ד .שניט״א( ובאמת בדין אם
בבהמה וא״כ ע׳׳ע דבהמה הי א מסתבר לדמויי לנהמה לזה ולא פלה לא ירד ג״כ כיינו מרבים כל שפסונו נקדש ג ם לר׳י אי לאו
לעוף אבל לשאר דברים י׳׳ל דהוקש לעוף ,וב תוס׳ נדה נ׳׳ ה א׳ •משום דאית לי׳ ג׳ מיעוטי שם אבל כאן למנץ טו מא ה בניכ״ ב
ד׳׳ה שמא מוכח דע׳׳ע הוקשה לנהמה ולא לפוף שהרי כתבו דפור ליכא מיעו טי ,ו מע תה לענץ עריפת פגלה בניצה כ רי מבואר נפ״ד
ע״פ מותר בהנאה כמו פור קדשים ובפוף אץ הפור מותר ושמא כל הראשונים שכתבנו דלוצי קרא לא הו״א במליקה דמטכרת שום
יש לדחות דשאני פוף שעורה רך ולהכי לענץ ז ה פ״כ דינה כבהמה פסול מידי נבלה ורק משום קרא יתירא מטהרינן גם מליקה פ סונ ה
פי׳ שבת ק״ח א׳ וצ׳׳ע נכ״ז■ . שהי׳ פסולה נקד ש וא״כ בעריפה דלא מצינו שום קרא לעריפה פסולה
(0ו מו ת ר לערוף נ חו כ״ מ .בתוספתא ד מו׳ ק פ׳׳ב דנץ דיני ממונו ת מכיכא תי תי דמטהר מידי נבנה ואין לומד דכיון דילפי׳ מכפרה
נ ר ועורפין את העגלה וכן בירר פ״ק ד מו׳ ק כ״ב אמתני׳ כתיב בה כקדשים צריך להיות ממש כקדשים וכמו ששם שחיטה
ועושץ כל צרכי הרבים אלו pצרכי כרבים כר ועורפץ עגלה ערופה מטהרת א פי׳ פסולה שפסולה בקדש כ״נ כאן דהא ג ם נמליקת
)וכן בירר ריש שקלים מפ׳ הג ר׳ א דקאי אחו ה׳׳ט פ׳׳ ש( ונ ״נ עוף כתיב בה כפרה ו היא קדשים ממש אפ״ה צריך קרא יתירא
כרמב״ם נ פ ״ז מיו״ט הי״א ועורפץ את העגלה )ולא ק אי שם לטהר מליקה פסילה אצמא דצא ינ פי׳ לענץ פסול מהקישא דכפרה
אשנוחי ב״ד דנפיל ע״ש( ו אע״ג דעריפת העגלה בט׳׳ו באדר כמש׳׳כ מיהו יש •לדחות דשא׳׳ה• דלאו קרא יתירא הוא דאיצטריך לגופי׳
כ רמנ״ ם נפיכ מ׳׳ ש ריש שקלים כבר ביארנו לפיל סי׳ י׳ ס׳׳ א דאם דמכפר ולא מצינו דהוקש מליקה נ שחיעה רק נ מ ה מ דנו כמ״ש
יש פנאי מצוה למהר לעשות מיד אך אם אין פנאי קבפו ז ק שאץ בזבחים נ׳ ב׳ אלמא דלאו היקש הו א )אך צ׳׳ע דנזנ חי ם ס׳׳ ט ב׳
מאחרץ יומר מט׳ץ באדר ,ויל׳׳ע איזה מלאכה הי א שהוצרכו להתירו מיי תי היקש דעוף נב ה מ ה( אבל כ כ א קרא יתירא הוא דכבר כתיב
משוס צרכי רבים וכרי לא מצינו שאסור לשחוט נ ה מ ה ב חוכ׳׳ מ כפר לעמך ישראל ולמה חזר לכתוב ונכפר להם כד ם ע״כ להקיש
ו אפי׳ אינ ה לצורך כ מועד ומ׳׳ש עריפה )ו מי הו במ׳׳ב סי׳ תקל׳׳ג לקדשים וכ״כ ביראים כארוך סי׳ קי׳׳ב דכפרה כקדשים ילפי׳ מדכתיב
ס ק״נ משמע שאם אץ מצערץ או תו אין להרוג בע׳׳ח נ חו כ״ מ( ונכפר לכם כד ם אבל רש״י ו תו ס׳ בקדושין נ״ז א׳ נ תבו דילפא מקרא
וי״ל כיץ דעריפה נעשה בפרסום וברוב עם כמשי׳׳ת לק׳ ב ס׳׳ג אי דכפר לעמך וגר ונ׳ > כמ אירי שם ו כ״נ כערוך ערך נשר וכ׳׳ב
לאו משום צרכי רבים לא כ ע מתירץ או תה ב חוכ׳׳ מ משום דאוושח רבנו גרשום בחולץ י׳׳ א א׳ וי׳׳ל לכיפך דכיון דכתיב בסוף הפרשה
מילתא ואיכא זילותא דמועד דומיא דטכרת מצורע דחשיב כ ת ם ונכפר להם כד ם מה צריך לכתוב כפר לעמך וגו׳ ו א פ׳׳ג דאיצטריך
ורציעת ע׳׳ ע דג׳ > לא מצינו שהיא מלאכה כ א סור ה בחוה׳׳מ ו אפ״ ה לסדר אמירת ככ הני ם מ״ מ מדאפקי׳ בלשון נפר ה דרוש בי׳ גמי
משמע דאי לאו משום צרכי רבים לא כוו שד לה משום דאוושא הא וצ׳׳ע )שו rנ ק ת אורה זבחים כ׳ ב׳ בסוף כפרק שעמד נז ה
איתן מ צו ת ה ע רי ס ה ו ק בו ר ת ה סי׳ יב נחל רד
ב) .א( מצות העריפה בב״ד של אותה העיר )ב( וצריכץ להיות סמוכץ ) 0ומגוקץ מכל מום כדץ כל ב״ד של דיני
נפשות ) nונראה מדברי הרמב׳ם דצריכץ לצאת חמשה מהב״ד נה( והרמיה כתב דכולן זריכץ לצאת וכן נראה
מדברי הר״ן דש מי שכתב דחבן יוצאץ ויש מי שכתב דשלשה יוצאץ ויש מי שכתב דשנים יוצאץ ) (1ואחד מהן
עורף ש וצ״ע אם יכולץ הביד לעשות שליח מס ואפשר דאפי׳ לכתחלה יכולץ לומר לאחר לעחף וכ״ש בדיעבד אפי׳ ערפו
שלא מדעתם אפשר דכשר אך צ״ע אם אפשר לאשה לערוף )נס והעריפה צריכה להיות בפני הכהנים ש דש מי שכתב
שהעריפה בכהנים והוא תמוה )יא( וצ״ע אם צר 7לעשות העריפה מעומד )יס ואם צי 7לעשותה בימץ.
הרש״ש ג סו ט ה מי ה וכ״כ גת שף גי ח יצחק אוי ח םי׳ לי ה דריש מילתא ופי׳׳ל משום וצריך לקוברה אחר העריפה שם מיד כ מי שיתבאר
לשיטתו דםיל ב מנ ט ת שם דיציקה ובלילה בכהן דדריש מקרא נדרש בסי׳׳ד ואמרי׳ במו׳׳ק ח׳ ס אק מופרק ט כ ק וקברים אלא לצורך
לפניו ולאחריו או ט י י ו טםק< על ענ ק ראשק עי ש ו אי כ ג ם כאן המועד וכאן אינו לצורך ה מועד ולזה הוצרכו להתיר מפני צרכי
ידרוש ונגשו כ כ כני ם דקאי ג ם אדלעיל דגם העריפה בכהני ם אבל • כרבים.
לרבק דאמרי התם דמקמיצה ואילך מצות כ הונ ה ולא קודם דלא נ ח( ובפורים .כי ה בפי׳ רבנו משולם בירו׳ ריש שקלים ומפרש
כתיב התם כהן הי ה כאן ב טי פ ה ולכך כ ר מגי ם לא פ ס ק ב טי פ ה ח הו הרבותא שם דבט׳׳ו באדר עורפק את כעגלה .
ד ב ט כ ק וכן ה סכי ם לדבריהם ג ס׳ מנחה חרבה )וג ם לדבריהם ונתבאר ב סי׳ ה׳ ס׳׳ד כ ק׳׳ ח בעזה״י
להלכה לא קיי ל כן רק ט ג נן ( ו הנ ה לפמשיכ דהרמבים מפרש
משנה ד סנ ה ד ^ ד טי רי ב טי פ ה ממש אי כ הרי ג הדי א ק א ט ריש ב .נ א( מ צו ת העריפה בב׳׳ד של או תה כעיר .במשנה סו ע ה מ׳׳ ה ב
ע צ ט דהוא ג ג׳ מב״ד דו ט א דחמשה ד ד יהודא )ו ט ד אי ג כ הני ם זקני או תה הסיר מביאק עגלת בקר כו׳ ו מו ד ד ק
ליש כלל לטלך מ מדיד ה( וג ם כ תו ם׳ והרא״ש ו ה ר ק ו ה ר מי ה שכתבו או תה אל נחל אי תן ט׳ ועורפק או תה כו׳ ומבואר פשטות לשון
דלא טי רי ב טי פ ה לא הוכיחו מ מאי דריש ם״ל ד טי פ ה ג כ כני ס המשנה דהב׳׳ד ט ר פ ק וכן משמע פשטות המ שנה ולקחו ז ק ד העיר
רק ראיות אחרות אי כ ט כ ח דגם לריש כ טי פ ה בגי ד וג ס קשה ה הי א עגלת בקר וג ף ופרפו שם וגף ואח׳׳כ כתיב ונגשו הכהנים
לדרוש מ ס צ ט ט מה שלא הוזכר כלל בג ט פלוגחא בזה דריש ו רג ק וגף משמע דעד כשתא ק אי על זקני העיר ה הי א וכ״כ בכדיא
והפ שוט ד טי פ ת כ ע ל ה לאו דוקא )וכמ שיכ הראשונים ג סנ הד ר ק( כ מ אי ד בסוטה מ׳׳ ה וב׳׳ד שבאותה כעיר עורפק אותה שם בקפץ
אלא ריל המצוה ש ב טי פ ה דהיינו א ט ר ח הכ הני ס כפר ו כיג מדברי כ ף ו ק מבואר בהדיא בתום׳ סנכדרק י׳׳ד א׳ די ה ועריפת דהא
רשיי ד טי תי פלה קרא דונגשו ככ הני ם וגף ו אי ריש דריש לה דתק כ ת ם דעריפת עגלה בג׳ דר׳ש רי׳׳א בחמשה פריפה לאו דוקא
אל ק ט׳ א טי פ ה ה ^! לרשיי לבאר ז ה ולא לסתום ו מ ה שהקשה ד מ ד ד ה הוא דכוי א בג׳ כדתק בס׳ ע*ע ג׳ מב״ד כגדול שבירושלים
כרשיש ד א ט ר ה לא מ ק ד עבודה ת ט ה דהא חשיב כ ת ם ג י נ נשיאת כיו יוצאק וכו׳ והדל ק תני נ פ ט ת זקני ירושלים ו ה ל ט זקני או תה
כפים במקדש ו ט ט ל ק ד כ ד גי כ א ט ר ה ו א פי ה חשיבא פ ט ד ה העיר ומביאק ע׳׳ ע וה תם לא ק תני ג׳ וקראי נ מי דמיי תי בג מ׳
ו הי ה אמירה זו שמכפרת ,וכן צדך לפרש גי כ בספרי זו טא קרח ב מ ד ד ה כתיבי עכ׳׳ל וכ׳׳ ה ב תו ם׳ כרא׳׳ש שם ה ד מבואר לכדיא
יי ח ט דתניא כ ת ם לגדולה כל שניתן לך לגדולה נכרת לך ברית ^ ת ט ח קני או תה כ פיי עיי מ ק אלא כא״צ ג׳ ולא כ ת ט שכעריפה
מלי׳ זו שדס ת פרה ו טי ס ת ה ע ל ה ותקיע ת החצוצרות כר כ טנ ה ג כ כני ם וכ׳׳ ה בחידושי כ pשם ח׳׳ל עריפת עגלה לאו עריפת
ג״כ טי פ ת ה ע ל ה היינו המצוה ש ב טי פ ה ד כיי ד א ט ר ת ה כ ה ד ם ממש דקרא כתיב וכל זקני כעיר ה הי א כקרובים אל כחלל ירחצו
כפר ו מ ה שהביאו ה א ח ד ד ם הני ל ממי ש ג ס פ ד סי ס שו פ ט ם את ידיכ ם ) ר טנ תו דמסתמא ה׳׳ ה העריפה בזקני כעיר ה הי א
כרחיצה בזקנים והכפרה בכהנים פשיט שאק כ טנ ה ל כ טי פ ה רק• ומפרש דמצות רחיצה ג״כ בב׳׳ד ולא בזקנים ממש וע׳׳ל סי׳ י׳׳ד
ככפרה כיינו מה שככהנים אומרים כפר לעמך ישראל ו א עיג דכא ס׳׳ג( אלא למדידת הפרים שסביט ת כחלל עכ׳׳ל וכן ביד רמ׳׳ה
דכפרה כתיב בה כקדשים ק אי על ה ע ד פ ה כדמוכח ב עי ל ה כי א שם כתב דאק לפרש דכעריפה בג׳ מזקני כפי ר דא״כ טל הו זקני
ד מ הי ט פסליק טי פ ה בלילה טי נו מ סיפא דקרא דכ תיג ו נ כ ט כעיר בעי ק דכתיב וכל ז ק ד וג ף וכ״נ מ ד ב ד כרמב׳׳ם פ׳׳ ס ממצח
להם כד ם כמש׳׳כ ב ט אי ם ו א פי׳ לדעת הראשונים ) ה ב א ד ב סי א( כ׳־ב ג׳ וב׳׳ד של או תה כעיר מביאק עגלת בקר ט׳ ו ט ר פ ץ או תה
ד טי ש א דקרא ילפא כיי ד משום דמה שהככד ם או טי ם כ ט וג ף שם ב קו פ ץ כ ף ולא הזכיר כהגיס עד אר״כ גבי אמירה ומבואר
זהו ע׳׳י כ טי פ ה שהיתה א״נ מדאפקי׳ ב^ כפרה דריש על כל דכב״ד ט ר פ ק )ו ק מ םיק בם׳ כתר כמלך שכ׳׳ה דעת הרמב׳׳ם(
ה ט ש ה ל א קו ט לקדשים א מ ם יל׳׳ע ממ׳׳ש בממא ס׳׳ו ב׳ ד כ ד א וברמבים פי ה מםנכדרין ה׳׳ ה כתב עריפת העגלה בחמשה ונראה
דשילוח כשעיר פסול בזר משום דכפרה כתיב בי׳ אלמא כל כי כ א מדשינה כר מבי ם לשונו דלטל הי א כ תג ולא רוציאק למלחמת כרשות
דכתיב כפרה פסליק זר וי׳׳ל דשא״ה דגלי קרא מדכתיב ונגשו הככני ם ולמדידת כמלל אלא פי ס ביד כר ושינה לשק ה תומפ תא פיג דםנכדרק
וגף מכלל דעד כשתא לאו בכהנים ו הנ ה ב ס פ ד ס״פ שו פ ט ם אי׳ )שמשם מ קו ד( אק עושק עגלה פרופה ע״פ ב״ד ט׳ והרמב״ם
ונ ג ט כ כ כני ם וגף אק לי אלא ת ט מ ק בעלי מומק מנק וג ף וכתב דקדק לכתוב למדידת כחלל וכאן כתב עריפת ה ע ל ה ולא כתב למדידה
ב ט רבנו כלל מי ת רפק ב ט׳ מ מנין שכשרים ל טי פ ת כ ע ל ה נכן מדהכניסו כר מבי ם כאן בק מכוח ו עי ט ר כחדש ו ט בו ר כשנה
שם כתב אק לי אלא ת ט ט ם ב טי פ ת כ ע ל ה [ ו פי׳ במח׳׳ר שדקדק דכל ה ד אי ק בביד של פי א רק בשאר בי ד ס מוכק ו כ ט שמםיים
מזה שדעתו ד טי פ ת ה ע ל ה בכהנים ולענ׳׳ד אק ז ה ט כ ר ח כלל כרמבי ם כאן ב כיז וכל אלו ם ט כ ק נראה לכדיא דכרמבי ם מפרש
וכונתו כמצוה שבעריפה ד היינו כ א ט ר ה ונקם לשק כ ג ט ב מ חו ת למתני׳ דד ש םנכדרק בעריפה ממש ודלא כ תום׳ ו ה רין כגי ל ו א עיג
טי פ ת כ ע ל ה .ובתשף בית יצחק הר׳ל הביא ט ד ראי׳ ד טי פ ת דקראי דמיי תי בג מ׳ במדידה כתיב ם״ל לכרמבים דילפי׳ עריפה
כ ע ל ה בב״ד ולא בכהן מתוספתא םפ*ב דפרה ח ו ט בפרה שאק ממדידה ל » ק מנק כדיינ ק וכבר כ תבט 0כ לעיל םי׳ כ׳ ם״א
בעגלה ו ב ע ל ה שאק בפרה ולא חשיב ד טי פ ת ה ע ל ה ב כ ק וסרה ם קיג ו מ ט א ר בהדיא לפיז דעריפת כ ע ל ה ב ביד .ו הנ ה במנחות
קי׳׳ל דשחיטתה כשרה בזר ו אי משום הא לא איריא דכא ביומא יי ח נ׳ ובחולק קליג א׳ ובתוםפתא פ״ב דדמאי ת ד א ריש אומר
ט׳ ב ב׳ איכא ברייתא דסברה שחיטת פרה ס ר פ סולה ואפשר כל כהן שאיט ט ד ה ב עו ד ה א ק לו מלק בכהונ ה שנא׳ ט׳ ע ק
דתוספתא זו ג״כ ס״ל הכי ועוד דבלא״ה ת ט ו טי ר סובא ה ת ם לרטת טיו עבודות ע ק היציקות כף ועריפת ע ל ה כר ת״ל סבני
דבפרה הניח עלי׳ עוד ה של שקק פוסלתה ו ב ע ל ה ט שתמשץ ועוד אהרן פ ט ד ה ה א ט ר ה לבד א ה ץ וכל כהן שאיט ט ד ה בה אק
סובא ג ס מה שכ טר טו מ א ט׳ ב ד ק א ט ט די דהוה א ט או ת נג ט ס לו חלק בכהונה פ Tש*י בחולק טי פ ת ה ע ל ה בכהנים הי א כדכתיב
דלאו עבודה הי א ובעיא כ הונ ה ולא ק א ט ט ד דהוה א טי פ ת ונגשו ה כ הד ם ג ד לוי ומשמע לכאף דפריפת ה ע ל ה בכהן וכתב
רה איתו סי׳ י ב מ צו ת ה ע רי פ ה ו ק בו ר ת ה נחל
כנ ״ ד פ״ש נ סו ף דנריו ולפ״מ שניארט דפת כ ר מנ״ ם העריפה עגלה אינ ה ראי' ד ר׳׳ ה הו מ׳׳ל מידי דכו ה אהשקאה סו ס ה וסהרח
הוא נחמ שה אנל לפ״ד ה תו ם׳ והרא״ש יש להסתפק נז ה ואולי מצורע).ואולי הו א נכלל מראות נג פי ם( ונשיאות כפים אלא חדא
לשונם משמע קצת דשם צריך כל הנ ״ ד וכדפת כר מ׳׳ ה והר״ן וצ׳׳נג מיניי הו נקט וג ם אספר דאם שחיטה פגו ד ה ג ם פריסת הפגלה
)ה( והרפ״ה כ תג כד .נ פ ח ד סנ ה ד ח י״ד וננ ר נ תנ א ר נ פ״ ה כ כ 3 נסשגת כ מו פגו ד ה אגל הפיקר נ מו שגיארט לפיל דפריפת הפגלה
) 0ואחד מהן פורף .כנ ה נראה פשוט דאף לדפת ה ר מנ״ ם דחמשה לכו׳׳פ גג׳׳ ד ולא ג כ הני ם ו פי׳ ג ם׳ משגרי י ם ש מ ס ק ג״כ כן ודחה
מנ״ד יוצאץ לכפריפה או לדפת הרמ״ה וכר״ן מ ל ככ״ד ראיות הר ש׳׳^ ונ פי׳ ה רד ס׳ז פ׳׳ ה מ ה׳ םגכד pה׳׳ג כ תג שהפריפה
צרינץ לצאת מי הו מפשה העריפה ט ד אי א״צ לפשות רק א׳ מ כנ״ ד גנ׳׳ ד הג מ ל ו הו א תימא גדול כמ ש׳׳נ נ םי׳ ה׳ ס׳׳ א פ׳׳ש .ואם יש שני
וני ץ שכולן יצאו ונפשה פל פי הן מקרי שטלן פרפו כדא שכק נ תי דיני ם נ פי ר מס תגר דהפריפה נ שניהם דמוטל המצוה פל שניהם
נסנהד רץ מ׳׳ ה א׳ אחד pהמדים דוחפו כד וא ם מת נ ה יצא כמ ש׳׳נ נ סי׳ ז׳ ס׳׳ א סוף םין״נ ואם שניהם צרינין לפרו qממש
אפ״ג מ תיג ,יד העדי ם )ופ׳׳ל סי׳ כ׳ wס קי״ג( ד אפי׳ א ם פ׳׳ל ס ק׳׳ז.
נאמר דשנים כ ש ח לפריסה )פ״ל סי״ א( מ״ מ לא מ ס תנ ר כלל
) 0ו צ רי כ ץ להיות ס מוכ ץ .כ ״נ ה ר מנ׳׳ ם פ׳׳ ה מ סנ הד pמכות
דכתורה ת חייג את ט ל ם ני ח ד לפסוק נמפ שה הפריסה וג ם נחולץ
נשלשה כף פריסת הפגלה נחמ שה פיגו ר החדש נשלשה
נ ״ג ט נשר נפר ה פסול נפגל ה כד לא אסרי׳ דפריפת העגלה ד ק א
פי ט ר ה שנה נ שנ פ ה וכל אלו ס מוכץ כמו שניארט פכ׳׳ל וכנר
נשנים ושחיטת כפרה דוקא נ א׳ כדאמרי׳ שם כ״ס ט דשנים ששחטו
גי א ר ט לפיל דנראה שהרמנ׳׳ם מפרש פריסת הפגלה פריפה ממש
פסול נ פ ר ה אדומה וכן נ תו ס פ ת א ם פ״נ דפרה חומר נ פ ר ה שאץ
ו מ ה שהצריך ס מוכ ץ הו א פ׳׳ס דנריו נ פ׳׳ ט מרוצח ה׳׳ ד שאק מודדין
נפגלה ונ פגל ה שאץ נ פ ר ה לא ח כינ לה מי הו לפי מה שפסק ה ר מנ״ ם
אלא לפיר שיש נ ה נ׳׳ ד של כ״ג ו כנ ר ני א ר ט נ סי׳ ף סי ה נ פז׳׳ ה
פ ח מ פ סוכ״ מ כ רנ ק נמולץ ל׳ א׳ דנם נקד שים שנים שוחסץ זנ ח
דה ר מנ׳׳ ם למד ז ה מירר נ ס׳ פ״ פ ה׳׳ ה דרנ ק דהכא ס ת ת קרא
א׳ ו כ״ ה נפר ה אץ ראי׳ ממקומות אלו ו מ״ מ קצת ראי׳ יש דכו״ מ
ז פיני ט לא ראו נ הו רג שלא נ א לי מ ט ופטרט הו נלא pו ה א דאת
למחשנ דנ אן מצותו נ שנים ושם א״צ שנים .ונראה דהגדול שנדיינים
מודדץ לפיר שאץ נ ה ד׳ ד יליף ג Tף שם מדאין ינולץ לומר ידי ט
שרף אם הוא י ט ל כדאמרי׳ נ ס נ כ ד ח מ״נ א׳ מילתא דני דינא
לא שפכה וג ר וא״כ מוכח דנ פי נ ״ ד של נ׳׳ ג שנידם לפשות דץ נ מ צ ח
אג מל רמיא ומשמע שהוא קודם לאחרים ו פי׳ מכות כ״ג א׳.
ו א״נ מ ה׳׳ ט נ פי ג *נ ס מוכץ שיהו ר א ת לדץ ד«נ ואף לדפת
) aת״ע אם י טל ץ כנ ״ ד לפשות שליח .דגני מדידה מציט נ סו ט ה
ה תו ם׳ והר׳׳ן דמפרשי מ תני׳ דריש סנ ה ד ח דמיירי נ מדי ד ה ולא
מ״ה א׳ דצאו pולא שלוחי pמשמע אי לאו קרא הו״ מ
נ פ רי פ ה מ*מ נ׳׳ ד של או ת ה הפי ר שפורפץ צרינץ להיות ס מוכץ
לפשות שליח וא״כ נפ ריפה .דלא מצינו קרא אפשר דיטל ץ לפשות
דנז ה לא נחלקו פל ה ר מנ״ ם דצריך נ ״ ד של כ״ג שיהו ראוץ לד׳נ
שליח וננ ר הארכנו ס ה נ סי׳ י׳ ס״ג ל שץ כ כו ת ה ,ואם נימא דגם
ופ״ל סי׳ ף ס״ ה שהנאנו נ פ׳׳ ה נטד ראיות ל ד ה ר מנ״ ם דנ פי
נ מדיד ה לאו קרא יתירא הו א אלא מדאמרה תורה ומדדו שכ ח
נ ״ ד של כ״ג.
דהוא מצוה שנגופו ומ שלא א״א לפשות שליח )פי״ל סי׳ י׳ ס״ג
מה שהנ אט נ שם כ מנ״ ח וממ rומש״כ שם( א״כ ה״ ה כאן א ח >ג( ומנוקץ מכל מום נ ח כל נ ״ ד של ד״נ .הכי קי״ל נכל נ ״ ד
לפשות פ״י שליח אמנם לפ״מ שניארט נ סי׳ י׳ ס״ג סק״ז דנרי של ד״נ נמ ש״כ ה ר מנ״ ם פ״ג מ סנ ה ד ת ה׳׳ו וגי רד
כ ספרי והורידו זקני כפי ר מצוה נז קני כפי ר ד כ טנ ה דדץ ז ק ט סנהדרץ פ׳ גן סורר ה׳׳ ה יליף לה מפרשה די ק ויצאו פרס לחיגרים
הפיר הו א כאן מדץ כל צרכי כפי ר כמוסלץ פל הנ״ ד )ו כ ש דאי׳ ו א מ מ פרס לאילמים ידי ט לא שפכה סרס לגידמים ו פיני ט לא ראו
^!ץ ז ה נ ס פ ח גני מליצה מצוה נז קני ש ח ( אנל אץ הנ״ ד פ צ ק סרס לסומץ מגיד הנ תוג כשם שזקט נ ״ ד שלימץ נ צ ח כך ה ם
צריכץ לפרוף לפ״ז גם לכתחלה י ט ל ץ לומר לאחר לפרוף ואפשר צריכץ להיות שלימץ נ אינ רי ח ומכאן ג ״נ מוכח דנ פי נז ה נ ״ ד
דאפי׳ אם אי ט מאנשי או תה ה שר וכ״ש נ די פנ ד אם פרף אחר של ד״נ דהא ננ ״ ד של שלשה א״צ להיות מ טקץ ממום כמ ש״נ ה רמנ״ ם
אפי׳ שלא פ״פ נ ״ ד דמהני ונז ה מיו שג מש״כ רש״י נ ס נ ה ד ח פ״ח א׳ שם ה״ז ]ו הו א מוכח ננ ד ה נ׳ א׳ ופ״ ש נ ר מג״ ם ה״ ס[ ואם פגרו
)ד״ ה ממקו ם( שהזקן ממרא מרף של ה וא״צ לד חק ולוש־ ד שי ח ו מינו הו מנו אר גי רד הוריו ת פ״א ה״ד דלא מ ה ט א פי׳ די פנד
שהנ״ד שנ שר שמ ש לכזקן מ ש א ופרפו אלא דנדי פנ ד מהני ג ם דהא מו קי מ תני׳ דהתם ש פנ ח ו בנו הו וקאמר מה להל; ראוץ
אם פרפו שלא פ״ס נ ״ ד ונ ה כי ניחא נ ש הא דנמצא מלל נ ץ ט להוראה אלמא דלא מ ה ט מה שפנרו ו מינו הו ושם איירי נ פ ח גר
שירות דשניהם מני א ץ של ה א׳ וי תנו כדאמרי׳ ננ כו רו ת י״ ח א׳ וממזר ונו׳ ו ה״ ה לפנץ נ פ ״ מ וכ״ש כאן נ פ ״ פ דנ פי ק קרא כדכ תיג.
דא״צ ששניהם יפרפו יחד ופמש״כ נז ה נ סי׳ ז׳ ם״נ וכן שכ ח קצת >ד( ונ ר א ה מד׳ ה ר מנ״ ם כף .פ״ס מה שניארט דנרי ה רמנ״ ם
מהא דהוריות ר א׳ ראוי׳ כפרה זו שתכפר פל יוצאי מצחם ו פי׳ ס״ה מסנהדרץ פריסת פגלה נחמ שה היי ט הפריסה
הרא״ש שם אם נ ת חיינו נ ע ״ פ ) פי׳ שר זו( ולא הני או תכפר ממש א״כ מ ט א ר דצריך להיות ממשה מנ״ ד של או תה הפיר ו ה תו ם׳
של ה זי עליהן אלמא אפ״ג ד הנ״ד שנ תחייט לא פי הו ח נ״ ד נ סנ הד רין י״ד א׳ כ ת ט דהתם לא ק ת ט ג׳ וכ״ ה נ תו ם׳ הרא״ש
א ש מהני ודוחק לו ש דנ״ ד דהאידנא ש מד נ מ קו ם כנ ״ ד ה הו א שם ו א ץ מנו אר נ ה די א טנ ת ם אם ר״ל דשם צרינץ לצאת כל הנ״ ד
דמ״מ ל״ש כלל שיאמח ידי ט לא שפכה וגף שלא נ א לידינו ופסרטהו ונ מו נרמיצה דאמרי׳ נ ס פ רי וכל זקני ה פי ר ירחצו א פי׳ Pמאה
כף מאחר שלא הי׳ כלל נז מנ ס ו ש > דאץ ז ה לעיכונא )ו אינו שכרח( או להיפך דדוקא כרחיצה דגלי קרא כל ז ק ט אגל הנ א סגי אפי׳
ש הו למאי דדמי שם נג ש ד שגו דמכפרה אמיי ם ש פ ר ה נ ש אמ תים נ א ח ד מנ״ ד שיצא ונחידו שי הר״ן שם מנו אר דס״ל דכל הנ ״ ד
אץ ראי׳ משם ,אך לפ״ד הגר״א דל״ג נ ס פ ח מצוה נז קני פי ח ח א • צריכץ לצאת שכתג לא פריפה ממש דקרא כ תיג וכל זקני הפיר
אהל• ח ק אי אסיר שאץ נ ה נ״ ד שאץ שרפץ פ״ש לפ״ז אץ ראי׳ וג ד ירחצו פכ״ל וכונ תו דה״ה נ פ רי פ ה צריכץ להיות כל הזקנים
מ כ ס פ ח הנ״ל )ולפיל סי׳ י׳ ס״ג כ תננו דגם הג ר׳ א ש ד ה דאינו ו כ״ ה נ ה די א נ חי׳ הרמ״ה שם כנ״ל וכתפארת ישראל נ פ״ ק דסנהדרץ
אלא ש ץ צרכי הפיר אך לדסת הרמנ״ ם ד מ צ ^ חמשה י״ל דהוא ראיתי שם ד סגי נ שנים מנ״ ד ולא ידפ תי מנ״ל ושמא מלישנא ח ר א
חיוג פל הנ ״ ד ממש דהא ילפא ממדידה וצ״פ(. ז קני הפיר דייק ד מיפוס זקני שנים וכפץ דאמרי׳ ג ט מדידה ז ק ט
)ח( ואפשר דאפי׳ לכתחנה כף .כנ ר נ תנ אר אך אם ני מא דהמצוה שנים ונ א מ ת אי מזקני יליף הרי א ץ נ ״ ד שקול וג ם נ פ רי פ ה יתכן
ד ק א פל נ״ ד וניסא דמהני שליחות מדלא מציט ש פו ט שיצטרכו הכרפת נ״ ד נ מו נ מדי ד ה ו פי׳ נ פי׳ הר׳ מלני״ם ז״ל ם״פ
כאן כ ש נ שי ד ה יש להסתפק אם אשה כשרה להיות שליח לפ חף שופטים סי׳ ק מ׳ vשב׳ נ א מ ת לפנץ הורדה ש צ ת שלשה מנ״ ד
ח פ ש ר כי ץ דמצות שי פ ה אינ ה ט הג ת אלא ניו ם הו״ל כמ״ע שהז p ונמ שך חכמה ם׳ פ שופטים כ תג דדור,א ארמיצה ק פיד קרא מ ל
גרמא ש מי ם פטורות ונז ה יש להסתפק ג ם אם נימא דדפת ה ס פ ח כז קני ם ירחצו אייי׳ pמ א ה אנל הפריסה א״צ להיות נ ט לן וכן
שאץ כלל pפל כנ ״ ד רק שכנ״ד ישתדלו שי שפו יל״ע אם אשה נ ר מנ״ ם פכ״ל וקצת משמפ שם נ מ ריו אמ״כ דמ*מ נ פי רונ
איתן סי׳ י ב מ צו ת ה ע רי ס ה ו ק בו ר ת ה נחל רו
ג )א( כ עד סדר העריפה ) 0מאספים שם רוב עם כדי שתהא נעשית בפרסום )« ומור rים אותה אל אמצע הנחל
נד( ולדעת הרמב׳ם עורפץ על שפת הנחל נה( באמצע שפתו ) 0במקום שאץ ראוי לזריעה כ״א בדוחק נס ויש מי
שאומר דהעריפה באמצע הנחל ממש בתוך המים והוא תמוה מס וייא שהיו עושץ לה כעץ גת ושם עורפץ אותה.
ובחזקוני ונ פ ענ ח רזא ולטעם זה ל׳& רק במדידה שעדיין לא נקבר כשרה לכעריסה ו הנ ה מציגו ניו מ א מ״ג א׳ גני ס א ה ד ר יכוד א
כחלל וס״ל כדעת ה ר מנ״ ם נ סי׳ ט ס׳׳ ה שאץ קונ ר ץ פד לאחר מכשיר באשה אע״ג ד ס א ה ביום כדתק במגילה כ׳ א׳ ואפשר דהזאה
המדידה אבל בעריפה ל-ש זה מי הו י״ל דגם בעריפה שייך לפרסם אינ ה נחשבה מצוה שאיגה אלא טהרה ו א פי׳ א ם לא קיי ם המצוה
קצת דשמא יוודעו ע׳׳י הפרסו ם וכן א ם ידוע מי החלל ואשתו יודעת מ״מ מ ס א ה מטהרה ובהנחומא פ׳ תזרימ משמע דאשה כשרה לראות
כבר א״צ לפרסם שכבר ידעו להתיר אשתו אך מסתבר דאין חילוק את הנגפי ם )והארכתי נז ה נ מ ק׳׳ א נ פז׳׳ ה( אע״ג דאק רואין
כמשכ״ל ב סי׳ כ׳ ס״ד ומשום פעם א׳ שיכול לקרות עדו ת לאשתו את ה ע פי ם בלילה ושחיטת קדשים כשרה בנשים כד תנן.רפ״ג דזבחים
יש לפרסם בכל פע ם ולאםו qכ רנ ה א «י ם ועוד שמא קידש עוד אנד׳ג דהוא דוקא ביום כדא׳ במגילה כ -ב׳ ו פי׳ קדושין ל rא
אשה במקום אחר שעדיץ לא ידעה ועוד שהרי כ תור ה נ חנ ה דין ת ר ה הקבלות דמשמפ שם דבלי קרא אין פוסלין בדיפנד אם אכה
פ׳-ע א פי׳ אם הנהרג הו א ק ^ שאץ יכול לישא אשה וכחכ דהתורה פשתה א פי׳ אם נימא שאינה מצוה נר׳ז נו׳ ש וצ״פ בכ״ז.
לא חילקה בזה ובכל גווני נ תנ ה כמצוה וג ס לפי טעם כ ר מנ״ן והחינוך )נ ס מי הו צריך להיות בפני הכהגים .כ״כ האנרבנאל ם״פ שופטים
יל׳׳ע דהא עורפץ אפי׳ על טרפה לפ׳׳ד כמ אירי לעיל סי׳ ג׳ ס״ א ולמדה מדכתיב וע שו הנ הני ם וגר משמט שפמדו שם
אע׳> דההורגו אץ נהרג עליו וע״כ שאינו רק טעם לעיקר י סוד גם נ שפת פריפה וכן מצאתי באדרת אליהו מ הג ר׳ א ם״פ שופטים
כמצוה אבל התורה לא חילקה בזה ו כ כ׳׳ג נמצא בריב הטע מי ם ונגשו הנ הני ם מלמד שכל המפ שים נפשים דוקא בפני נ הני ם ,ו איני
שנתנו הראשונים לכמצות ]אך י״ל דהורג טרפה נ כי שאין נהרג אבל יודע אם הוא לפיטבא ,ופ׳׳ל סי׳ ט׳׳ו ס׳׳ב םק״א שהבאנו בשם
נד׳מ יעני שוהו[ ורי׳ מ דץ ז ה שיש לאסוף רוב עם אי ט מבואר ס׳ כנפי נשרים דרק רחיצה ואמירת ס קני ם צריך להיות בפני הנ הני ם
ט מ׳ ונחז״ל אלא שהראשונים אמרוה מסברא בשביל טעמם א״כ נפ שטי׳ דקרא ולא העריפה ופ מ ש׳׳נ שם סק״ד.
י׳׳ל דכיכא דאץ שי ץ כ טע ם א*צ לאספם אבל באמת ג ם כרא שונים )י( וי ש סי שכתב ט׳ .ס׳ כ בס -מ ח׳׳י בשם זית רפק ס״ס שופטים
לא כ חנו שיש לאסוף אלא שכתבו שהדרך שלדבר כזה ככל כונ כ ץ ונבר ני א ר ט דלפנ׳׳ד אץ טנ ת הז״׳ר לזה ,והרש׳׳ש ובית יצחק
לראות וכלשץ כ חינוך שהכל חפצים לראות פניני ם אלה וממילא כ ת ט pל פיד ד׳ ש ולא קי״׳ל כן וכבר ביארט נ ס ק׳׳ א שכל דבריהם
אם כ תור ה נ תנ ה מצוה כזו מס ת מא מטרת התורה הו א שעי-ז תמוהי ם וכל מראשונים נ ת ט שהפריפה בב׳׳ד ,ונר׳ל סי״׳ג סק׳׳א
י תאספו כ ע ם ויתבררו כדברים וז ה שייך בכל פ׳׳ ע אף שאץ שייך מש״כ נ ד פ ת רבט בחיי.
כ טע ם אך יש מקום לומר דבמקום ששייך כ טע מי ם ראוי לב׳׳ד להדר )י א( ו צ ״ ע אם צרץ לפשות העריפה מעומד .נד׳ל סי׳ ה׳ ס״ ה שהבאנו
לפרסם כדבר כרבה כדי שיתאספו שזו מטרת כ תור ה משא׳׳כ כי כי בשם הראשונים דשש מצות צריכץ מ ט מ ד שכתוב נ ה ם
שלא שיץ ה טע ם אבל מסתבר שאץ לחלק בזה ו עי׳ נ תנ חו מ א משפטים לכם אבל שאר כמצות א״צ עמידה )ורק הברכה י׳׳ א שצרץ מעו מד
סוף סי׳ ז׳ דע״ע הו א מהחוקים שלא ט ד ע טעמם. נו׳ ש( ונ א ט ד ר ה ם כ׳ ציצית הביא י׳׳ א דכג כמצות שאץ מהם הנ א ה
)ג( ו מו ר Tי ם או ת ה אל אמצע כנ ח ג בתרגום יונ תן ס״ם שופעים הוא מעו מד ושם כ תנ ט ביאורו פ׳׳ש .אך סטפם אחר אפשר ד צ רן
וינקפץ ס מן ית עגלתא ב קופ ץ מבתרהא במצע כאן מעומד דכיץ ר ל פי׳ כפרה כתיב בה כקדשים וביארנו נ ס״ א
חקלא עכ׳׳ל ונראה דדרש ז ה מלשון בנחל דכתיב נ פ ת ח תחת כבי ת ד היי ט דהוקש ^ ק ה א״כ צריך מעומד כסו פ ט ד ה בקדשים אך אפשר
ולא כתיב בנמל נ שוא או משום ד טל ה ננחל קרא יתירא הו א דהא דאץ להקיש רק למה שאמרו בג ס׳ ולא לכל הדברים וצ״נג
קאי אנחל אי תן ולכך דריש לה כאילו כתיב בתוך כנחל דהיינו ) י ס ואם ^ י ן לעשותה ני מין .כיץ דילפי׳ כפרה כקדטים צרץ
באמצעייזו וכ׳׳ ה בתרגום יונ תן בכמה מקומות דכתיב בתוך מתרגם ימץ ועוד דכל כמצות צריך לכתחלה ני ס ץ ואם הוא איטר
במציעתא כ מו בפסוק י הי רקיע בתיך כ מי ם בתוך כגן בתוך מן יש דפוס בזה כמש״כ בקונטרס איש אפר בהקדמה או ת ר אך אפשר
כנן כפ ע מוני ם בתוך כרמונים מחנה הלוים בתוך כ מחנו ת מ פ ה דנ״ד צריכץ שלא י הו איטרים שכרי איפר הו א ננר׳ מ כדתק ננ ט רו ת
א ה ץ בתוך מטותם •מעלתם בי בתוך בני ישראל בכולהו תרגם ס פיז ו בי ד צריכץ להיות מנוקץ מכל מום כנ״ל ]ויל׳׳ע אם ג ם
במציעתא ובפ׳ ע ד הנדחת אנ תוך רחובה באמצע פצטיתא והרמב׳-ם כ מו מ ץ שפוסלץ בככני ם משום שאץ שוה נזרעו של א כ ח צריך
השמיט ולא הבי א •שצריך לערוף דוקא באמצע כנחל וי׳׳ל משום שלא י ה א בני ד[ אך א ם אפשר לפשות שניח כניל תלוי ב ד ע ת ה נ >
דזה תלוי בפלוגתא דר׳ש ורבנן בעירונץ ל׳׳ז ד כאו מר תרומת ככרי
0כ ב חו ט רש״א קרא שם דנ תו ט משמע באמצעיתו ואיכא סני ביו ג) .א( כ ע ד סדר העריפה .כמ׳׳ש וערפו שם.
דשרו וחכ׳׳א עד שיאמר נצפוט או בדרומו דלא חשיב מ סוי ם בתוכו )ב( מאספים שם רוב עם ט׳ .כן מבואר מדברי כראשונים ז״נ
כמש׳׳כ כנ״ ש בפ״ג דתרומות וח ר ט ם יונ תן א תי כר׳׳ש וכיץ דקי׳׳ל פי׳ נ חינו ך מצוה תק״ל שכ׳ משרש כמצוה כדי שיתטרר
כרבק שם לכן ה שמיטו הרמב״ם אמנם כרא״ם כתב בפ׳ בראשית בלב כל כ פ ם בראותם המעשה כגדול 0כ אסיפ ת זקני הע ם וגדוגיכ ם
נ פ׳ בתוך כגן דפירש״י באמצעיתו דככא כר׳ע מודו דקרא יתירא מקמו פרה שהיא בכ מ ה גדולה וי ל ט באסיפה ובהמון שכל חפצים
הוא וא״כ ה״נ קרא יתירא הוא בנחל לפמש׳׳כ ו עי׳ בזה בגליץ כ ש׳׳ס לראות ענייני ם אלה אל מ ח ץ לעיר ולקול עריפתה יחרדו כל ה שומעים
בירר תרומות פ״ג כ״ ה ונ פ״ ת א ה׳׳ ע סי׳ קמ׳׳ד ס ק״ג בשם תשו- ויתעורר רעיונם על כ ענ ץ וכל כיו ד ע נדבר מיד י ה מ ה לנ ט ותעיר
מכרי״ס ח״ב סי׳ ח׳ ובספרי איכא דרשא אחרינא על כ אי בנחל מחשבתו להגיד מה שהוא יודע לפני כז קני ם ומתוך כך יבערו הרעים
שאע״פ שאינו איתן כשר ומננהל תנינא דריש שתהא אמירתן ועניי תן והרוצחים מקרבם ומלבד כידי ע ה pמועלת רב במעשה כגדול 0כ
בנחל אבל רש״י פי׳ בסוטה נד׳ה ב׳ דהאי אע״פ שאינו אי תן כשר להראות ולפרסם בהמון פרסום גדול כי הפן כזקני ם ואנשי כדע ת
ידעי׳ מסברא שהרי לא שנה עליו ככ תוב לעכב ו עי׳ בזה לעיל סי׳ י הי׳ למצוא הרוצח ולנקום מ מ ט נקמת הנרצח ו ק מצאתי לרסב״ס
י׳׳א ס״ א ,ו הנ ה כ ר מנ״ן כ׳ בפ׳ בתוך כגן ת׳׳א במניפו ת גינ תא ז׳׳ל עכ״ל כ חינוך וכ״כ כ ר מג״ן ז׳׳ל בם״פ שופטים ע ד׳ז וכן בפי׳
והנה לדבריו pכ חיי ם ו ^ כדע ת שניהם כיו באמצע כו׳ וי הי׳ כרא-ש ע כ׳׳ ת ולסברא זו pלאסוך כ מון רב נ ץ במדידה נ ץ בעריפה
האמצע 0כ אמצעי רהב כי אמצע הדק כבר אמרו שאץ יוד ע ט אבל בדעת זקנים מנ ע כ׳׳ ת ס״ פ שופטים כתבו אמר כרב ב ט ר שור
אמתת כנ קוד ה בלתי כשם נ ב ח ו עי׳ נגלי ץ כש׳-ם ני רו׳ תרומות דכ״ז צוה ר ^ ה לעשות כדי שיצא קול לנרצח ומתוך כך יבואו עדים
כר׳ל שט נר׳ז לא זכיתי להנץ דשם באמת ה ק ט׳ ה נ ע ע ושוב הו ה וי פי ח שהוא מת ולא משב אשתו עגונ ה ט׳ וכ״כ בפי׳ כריב׳׳א
רז איתן סי׳ י ב מ צו ת ה ע רי ס ה ו ק בו ר ת ה נחל
צריך לפרש באמצע שפחו אך לעיל צידדט דהרמב״ם לא ס״ל כלל אמצע הדק ממש של הגן פכ״ל ודנריו ח מו הי ם דהרי כרמב׳׳ן הוכיח
האי דינא מדלא הביאו. יכא! א״א להיוה באמצע ממש שהרי היו שם ב׳ אילנוס ואין י טלין
) (1במקום באק ראוי לזריעה כ״א בדוחק .לשק ה מ אי ד ונתבאר לפיל להיוח שניהן באמצע ומ׳׳ז כתב דהכונה כאן אמצע רחב כמו דמצינו
ומ״ש בדוחק נתבאר ב סי׳ י״א ס״ א נ שם הראשונים ז״ל. בשאר מקומוח אמצע בנ מ׳ ושם ע׳ > ה טנ ה אמצע רחב שאמצע
( 0ד ש מי שאומר ט׳ .ב ס׳ שושנים לדוד הביא כן בשם ס׳ בית דוד י ק א״א לצמצם אלמא דהיבח אמצע מספרשח על אמצע רחב א״כ
ותמה עליו וכן בם׳ מ שבד ים הביא סוברים כן ו מ ס ק שאיט ה״ כ כאן ולפ״ז י״ל בסלוגהא דר״ש ורבק דלכר׳ע תון משמע
כן וכ״נ בהגהו ת מהר״ן חיות סו ט ה מ״ ה ב׳ שפי׳ pרק X׳ שאיסור לאפוקי מקצוות כמו שהוכיח מהרי״ט בחשובה הג״ל אבל אק
הז ד פ ה הו א לכשינש הנחל ולדעה זו אם ה מי ם מרובים באיה ה טנ ה באמצע ממש ור״ש ס״ל ד סגי בהכי כיק וניכר שאינה בקצוות
בספינות אל תוך ה מי ם ועורפק שם יל״® א ז אפשר לערוף ב ספינ ה הרי איכא שיריו ניכרים אף דלא נודע מקומו באמצע דאק הכונ ה
דהא ננחל כתיב ומשמע בנחל ממש ו ה ס פינ ה הוי חציצה וג ם קי״ל באמצע ממש ורבנן ס״ל דכיק ד ב תו ט נא נתברר מקומו מקרי שאיט
שם תהא קבורתה ואיך אפשר לקבור נ מי ם מי הו מה שהק׳ שם מקום מ סוי ם )ו מ ה יתיישב קר הר״ש בפ״ג דחרומות מ״ ה מהירושלמי
בשם ם׳ בית דוד דהא בעי לרחון במרץם עריפת העגלה והרי ה מי ם ע״ ש( וא״כ כ״נ בנחל אי חן אק ה טנ ה באמצעיתו ממש רק לאפוקי
שוספק הדם לא הבנ תי דחסו צדך לרחץ על הדם מרי העיקר בשפחמ ו א״נ אק חולק בזה ולמה ה שמיעו הרמב״ם ר״ל דהרמב״ם
על מקום העריפה ואם העריפה בתוך ה ס פינ ה ייייז שם ואם ערף סובר דה ת״י אזיל לשיטתו דתרגם נחל בייר ד היי ט שדה בורה אבל
ע״ג ה מי ם ט מן ג״כ ע״ג ה מי ם באו תו מקום ו מ ה בכך אם הדם הרמב״ם דפסק דהוא נהר ששוטף בחזקה )וכבר ביארט ב סי׳ י״א
נשטף אך מה שהערט מחציצה צ״ע דאפי׳ אם ט מ א שיוציאו ידם ס״ א בעז״ה דהוא פלונתא ד תנ אי( א ״נ צ״ש כלל לערוף ב חו ט
ויפרפו ע״ג ה מי ם מ*מ הרי ג ם ה ם צדכק לעמוד ננחל כמ״ש נ ס פ ד Pעל שפתו וכמש״כ המאירי בע׳ ע״ ע כמשי״ת ב ס מון בע״ה ול״ש
בנמל שתהא אמירתן ו ע די תן בנחל )ו ע״ ע מש״כ ב סי׳ י״ א ס״ א לדרוש כן וע״כ קרא א תי לדרשא אחריתי ולכן ה שמיטו מרמב״ם
מענק חציצה( אך י״ל דכיק דא״א בע״א דסתם נחל שמימיו שוספק )ולדרוש באמצע שפתו לא משמע לי׳( אמנם להסוברים דגם לדעת
נ ח ק ה מי מ ט מרובק וא״א לעמוד ב חו ט א״כ ע ״נ טנ ה התורה הרמב״ס עורפק בתוך ה מי ם כדלקק קשה אם לא דנימא דהרמב״ם
לענטד ב ספינ ה ואק זה חציצה ו איסור זריעה ועבודה י תקיי ם אם ס״ל דהספרי דדריש לה לדרשא אחרינא פליג על התרגום יונ תן ולכך
יתייבש הנחל אך כ״ז דוחק גדול והא מ ת הו א כמ ש״נ הרא שוטם ה שמיטו וכמשכ״ל ו עי׳ חז קו ט בפ׳ בשנח בפ׳ בתוך הי ם שכ׳ דבכ״מחור
ו ה א ח חני ם הנ״ל דלפ״ד הרמב״ם ז״ל ג״כ עורפק על שפתו ושם פיח שו באמצע ו עי׳ מגילה ל׳ א׳ גהיו ת בתוכה ו אפי׳ בע׳׳ש ו עי׳
הוא ה איסור זריעה ו פ ט ד ה .וע״ל סי׳ י״א ס״ א שהבאט נ שם י ש״י נ פ׳ קרח בפ׳ ו מ ס ה אהרן ב תון מסותם דפירש״י באמצע
כ מ ה אחרונים שמפרשים דנחל איתן הו א נהר הפו ס ק במט ת ה חמ ה וצ״ע גדעת ה ת״י ובפי׳ הרע׳׳ב שם דב תון דריש מצשק בתווך
ואז פורפק אבל דעת הרמב״ם אי ט pכמשנ״ת שם בע״ה. אם מעכב דיסבד אם ערפו ענ שפתו דבע׳׳ע כג הכתוב בה מעכב
מס ד״א שהט עושק כר .בתוספתא פ״ס דסוסה מקום גיתה כמו שביארנו ב סי׳ ה׳ ס׳׳ א מ״ מ יש דברים דמסתבר דאיק אלא
ותפיסתה ה״ז אסורה ופי׳ במנחת ביכורים מקום גיתה למצוה כמש״כ שם וג ם דק ז ה לא הוזכר כלל בג מ׳.
נמו שרף פרה חון מגיחה והייט מקום מיוחד לעריפה וביד׳ גרסי׳ ) 0ו ל ד ע ת הרמב״ם נטרפק על שפת הנ ח ^ 0המאירי בנדה מ׳ ג׳
גיסתה והוא לשק גיסתרא שנטרפק אחה סכ״ל ואק טנתו ■a i וגדולי המחברים ) הו א הרמב״ם( פירשו נחל ממש ושהוא
שהט פורפק פ״ג קרקע דהא כבר א %אח״כ תפיסתה עד ארבעים שוטף בחזקה ו איני מבק מ ה מקום לאסור טבודה חריעה בנחל
או חמשים אמה נאסר ומה זה מקום גיחה אלא כוונתו כסו גבי ושמא נאמר pעל שפת הנחל במקום שעורפק עכ״ל ובפסחים נ״ג
פרה טבחים קי״ב א׳ חץ מגיחה ואמרי׳ בגס׳ מרץם כבמק לה א׳ כתב נחל אי תן האמור לענק ע״ע פירושו לפי סוגי א זו נהר
ופירש״י ותום׳ כלו %מקום עמוק מלשק גת שהי׳ מיוחד לשוחטה שמימיו נשטפים בחוזק ולפי מ ה שהתבאר במקומו שהוא מקום
ולשורפם שם והרמב׳׳ם והרע״ב רפי״ד דזבמים פירשו עצים מסודדם קשה נראה שהיו עורפק םמוך לשפתו שמן הס ת ם הו א מקום קשה
כמק גת ועי׳ תי״ס פ״ג דפרה מ״י והוא המערכה שהיתה עולה ושאינו ראוי לזריעה כ״כ ושעליו אמרו סי מן לנחלים ק ד ם ר״ל
עליו כדתק פ״ג דפיה מ׳׳ס )וצ״ע דנתוספתא שהניא הר״ש שם שמן ה ס ת ם קני ם נדלים על שפתו עכ״ל ובסו ט ה ס׳ ע״ע כ׳ ונחל
מבואר דגיתה לחוד ומערכתה לחוד( וא״נ גם בע״ע הט עושק איתן פי מ שו או נחל ממש שיהי׳ שוטף בחזקה כמו שיראה מפסחי ם
כן לפי׳ מזה וכ״פ הפ״מ בירר פ״ס דסוסה ה׳׳ו כפי׳ המנחת ביכורים פ׳ מנ הג ו ה ט עורפק בסמוך לו שמן ה ס ת ם הו א מקום קשה שאק
אבל הק״ע פי׳ שם מקום גיסתה ותפיסתה מקום שהיא טססת ראוי לזריעה כ*כ ע כ ״ ל ) ^ ל סי׳ « א ס״ א הארכט בשיטת המאירי
שם לאחר סעריפה והמקום שהיא מונחת שם לאחר מיסה אסורין ע״ ש( ובחזקוט ס״ פ שופטים כתב אל נחל אי תן אל נהר איתן
טריפה ובעטדה ועי׳ טה לק׳ סי׳ ס״ז ס׳׳ב )ובדפוס רלנא בטסח כמו הובשת נהרוס אי תן וראי׳ לדבר ורחצו ידיה ם אשר לא יעבד
כ״י אי׳ מקום גתתה חה ודאי ט״ם( ולכאר לפי׳ הרמב״ם שהט שלא ה ט ט גבים להשקות קרקע ה סמו ך לו ולא תרע חק זורעק
עושק כמין מערכה ועולה על^ צ״ע דמשמע דהעריפה צדכה להטת קי ק ע ה ס מו ך לו עכ״ל ומשמע נ מי דהעריפה בקרקע ה ס מוך לו
בנחל ממש נמש״נ וערפו שם את העגלה ננחל ונשלמא בפרה שאק שהרי איסור הזריעה והעבודה הו א במקום העריפה כד אי׳ בתוספתא
דק הי pלשוחטה ולשרפה pהעיקר שתהא נגד הפתח של ניהמ׳׳ק ובטזר כמשי״ת בע״ה ב סי׳ ט״ז ס״ב ו כ״נ ב ם׳ שושנים לדוד ובתפארת
שפיר הט עושק לה מערכה כדי לרבות את האפר אבל נע״ע משמע ישראל ו ב ס׳ יד הלוי על ם ה״ מ להרמב״ם ]אלא שדעתו שם ששפתו
שצריך עריפה בנחל ממש וגם אק מוק לאתה צורך יעשו לה מערכה צריך להטת מקום סלעים כ ד להשוות דעת רש״י והרמב״ם ז״ל
לעלות עלט ונראה דנם הרמנ״ם מודה דתיבת מגיתה מתפרש ממקום ע״ל סי׳ י״ א[ וכן מ ס ק בם׳ משברי י ם דלדעת הרמב״ם העריפה
מבדוק לה נדמע׳ ברפי״ד חבחים אך כיק דהאמת דבפרה הט סושק על שפתו ולא כ מי שרצה לומר שבאים בספינו ת אל תוך הי ם ו עי׳
לה מערכה לכך מפרש הרמב״ם דמקומה הייט המערכה אבל נע״ט לקמן וצ״ל לפ״ז ה א דכתיב והורידו וגו׳ אל נמל אי תן אע״ג ששפת
אק צורך למערכה א״כ הטנה למקום המיוחד שהכיט לה ובפרס הנהר גבו ה מהנהר מ״ מ הו א נמוך משאר ה מקו מות כ ד ע שפת
אם נימא דצדך באמצע ממש א״כ הט מתחלה משערק וסטונק הנהר שמשפע וטרד לצד הנ הר ואפשר ד היי ט עד כמלא כ תפי ע ד
מקומה ואולי הט מציינק אותו ג״כ ולזה נקרא גיחה וע״ל סי׳ ט״ז מהנהר כדא׳ בב״מ ק״ז ב׳ שאק דרך לנסוע ולזרוע שם מי הו טתר
ס״ב דהרמנ״ם השמים לגמרי התוספתא והירו׳ הנ״ל וס״ל דנל נכק שאק תלוי נז ה אלא דהמקום שדרך מ מי ם לשטוף שם לפעמים
הנמל נאסר טריפה ועבודה ומ״מ אפשר שזה שהיו עושק לה גת ואק דרך לזרוע שם רק ב מ ח ק כ״ז מקרי שפת הנהר וכלשק ה מ אי ד
אק הרמב״ם חולק ע״ז והא דלא הניאו משום שאק מפורש שהוא ש^
חטב אלא שהט טהגק כך. ) ה( ג א פ שנ ע שפתו .וכמשכ״ל נ שם התרגום טנ תן ולדעת ה ר מנ״ ם
איתן סי׳ יב מצות העריסה וקבורתה נחל רח
ד) .א( ונוטל את r s p nנב( והוא כמץ סכין גדול)ג( רחבו כארכו ועב הוז» ויש בו כובד נד( והקצבים חותכץ בו בשר
)ר& ד״א־שיש לו עוקץ חד.
מידי לקדשים פשיטא לי׳ ללרן פריפה בקופץ וילפי׳ פ״ פ סיני׳ ולפ׳׳ז ד) .א( ונוטל את כ קו פ ק .סו פ ה מ׳׳ ה י יעויפק או ס ה נ קו סין
אפשר למפכב ללוקא קוצן ויורד אבל בהולכה ו הנ א ה לא מקריא מאחורי׳ ו כ״נ כרמנ*ם פ׳׳ש מרוצת כ׳׳ג ו עו ר פי
פריפה ויתבאר בזה לק׳ ב ס׳׳ו בפז׳׳ה ,ו הג ה בכתובות ל׳׳ז ב׳ מבואר או תה שם בקופץ ו מ מ׳ מ׳׳ו א׳ ופורפץ או ח ה בקופץ מאחורי׳
לנ סיי ף א׳׳א.לפ שות פריפה מ ה׳׳ ח לקאמר אי מה להלן בקופץ ט׳ י ד ט נ מר פריפה פריפה מחטאת ה פו qפירש׳׳י וכ תיב בה ממיל
אף כאן בקופ ץ כ ד א׳׳ק ואהבת כף ומבואר לסייף פסול לטריפה פרפו אבל לא מפרש טפ ס מנ״ל דבקופץ להא גבי חטאת הפוף
וצ״פ ה טפ ם להא בסייף ג״כ אפשר לקצץ שנא כלרן הולכה ו הנ א ה הי׳ מולקה בידו וגבי שחיטה שוחט בסכין ו הנ ה גבי פטר חמור
ו אפו קו פ ץ כתיב בקרא וצ׳׳ל משוס לסייף אינו קשה כ״כ וא׳׳א שנינו ג״כ בתוספתא פ׳׳ ק לבכורות פורפו בקופץ מאחוריו וכו׳
לקצץ בו ראש של בהמה בפטם א׳ א״נ קציצה שלא בדרן הולכה ו הנ א ה )ובמשניות הגירסא כן במשנה ג״כ פ׳׳ ש( לא י מי ת ט לא במקל ולא
קרי קו פ ץ משום לבקוסץ לרן לפשות כן. בקנה ולא ינפול דלת בפניו בשביל שימות ואם פשה כן כ׳׳ז יצא
)ב( ו הו א כמין סכץ גלול .רש״י ב סו ט ה מ׳׳ ה נ׳ פי׳ בקופץ כמין ובספרי ם״פ שופטים שניט ומרפי שם נאמר כאן פריפה ונאמר להלן
סכין גלול והמאירי כתב שם ו הו א כמץ סכץ גלול שהקצניה )בפטר חמור ,רבנו הלל( פריפה מה פריפה האמורה להלן טורפי
חותכין נו הנ שר ול׳ רש׳׳י בניצה ל׳׳א סכץ של קצבים לומה לקרלומות בקופץ מאחריו ואסור בהנאה וקוברו אף טריפה האמורה כאן
שלנו וכ״פ שם כ׳׳ח א׳ סכץ גלול שקוצבץ בו בשר ו פי׳ בטרו ת נטרפה בקופץ מאמרי׳ וקוברה ואסורה בהנאה משמט לנפ ט׳׳ ה
כ׳׳ל נ׳ תל׳׳ה השוחט. פשיטא לן י פ׳׳ ט ילפי׳ מפפ׳׳ח אבל במכילתא לרשב׳׳י ם״פ בא גבי
)ג( ר ח בו כארכו וטב הוא ויש ני כובד .הו א נשץ הרמ׳׳ה מובא פט׳׳ח אי׳ להיפך ופרפתו נאמר כאן פריפה ונאמר להלן פריפה
נ ש ט מ׳ ק כתובות ל״ז ב׳ הפ תקנו לעיל וצ״פ לנני צ ה ל-א נ׳ מה פריפה האמור להלן פריפה בקמיצה ) פי׳ לקמן פירושו( בקופץ
מביאר שראשו חל כמץ זכרות פ״ש ברש׳׳י וראיתי ב ה׳׳ג ה׳ ב ט רו ת מאחוריו וקוברי ו אסור בהנאה אף פריפה האמור כאן פריפה
כתב גבי פט׳׳ח ו אי לא פריק לי׳ באימרא מחייב למיקסלי׳ ננרגא בקמיצה ובקופץ מאחוריו וקוברו ואסור בהנאה וכפק זה במכינתא
ומיקברי׳ פכ׳׳ל ונרגא הו א ג חן כלפירש׳׳י בסוכה י׳׳ב א׳ וכ״פ לרשב׳׳י פ׳ השא ומזה משמט להיפך לבע׳׳כ פשיטא לי׳ ופט״ח ילפי׳
נ ט רון .וראיתי פול נ ר מ׳׳ ה נסנ הל ר ץ נ״ב ב׳ שכ׳ והכא לקרי לו׳ מפ׳׳ט ו הנ ה לין איסור הנ א ה מבואר בהליא בבכורות י׳ ב׳ ובירו׳ פ״ב
ניויל מה פט ם לפי שפי ה קו פ ץ פב ואינו חל כ סייף וכשהוא חו תן לקלושק ה׳׳ח לילפא פט׳׳ת מט׳׳נג ולפ״ז י״ל שאין כאן ס תירה ללין
אינו חו תן בלבל אלא משבר את הבשר ה ס מוך למקום ח תן מכאן קו ב ח ואסור בהנאה ילפי׳ פט׳׳ת מפ׳׳ ט לבפ׳׳ט איכא קראי לאיסוה״נ
ומכאן ואין לן מי תה מנוולת מזו אבל סיי ף אינו כן לפי שפיו לק ולקבורה כליליף בג מ׳ אבל לדין טורפו בקופץ ילפי׳ פ׳׳ ט מפט׳׳ח
וחל יותר מדאי וחותך כל רט ו הונן טכ״ל וכ׳׳ז צ׳׳ט מהא לניצה והברייתא נקטה בב׳ ה מקו מו ת כל הלברים אגב אורחא משוה
הנ״ל לקרי לי׳ זכרות ושמא משום לבביצה שם מבואר שיש שט שץ ובכל הני שוים ה מ ה אך צריך ביאור מנץ פשיטא לי׳ בפט״ח טפ•
קי פיז מצד א׳ חל ומצל א׳ רחב וקרי ני׳ בג ס׳ שם קו פ ץ וקרדום מע*פ לפורפו בקופץ ו הנ ה בפסחים פ׳ א׳ פירש׳׳י קו פ ץ סכין
וס״ל למיירי כאן מצל הרחב אבל צ׳׳ט לאם נ פ׳׳ ט פורפץ מצל הרחב גלול הו א ורובן אי ק לשחיטה אלא לחי תון בשר ונשבירת פצמות
א״כ טפי הו׳׳ל למנקכי קרדום. ו ק מבואר שם בג מ׳ ובביצה ל׳׳א א׳ פירש׳׳י ס ת ם קו פ ץ הוא סכץ
)ד( והקצבים חותכץ בה נשר .רש׳׳י ומאירי ושטמ׳׳ק הנ׳׳ל ובפסחים של קצבים לומה לקרלומות שלנו שאיק כלי או ק ומבואר בגה׳ שה
פ׳ נ׳ מבואר שהוא לחתוך ט פצמוח ולשברם^ . לקופץ הו א מל וראשו קצר שמנקפץ בו פצים כלפירש׳׳י שם פ׳׳ש
)ר!( וי׳ א שיש לו פו קן חל .מבואר בביצה ל׳׳א ב׳ ברש׳׳י ע׳׳ש ו בפרון ובשטמ׳׳ק כתובי ת ל׳׳ז ב׳ כתב בשם הרמ׳׳ה סנהלרין נ״ב בקופ ץ
פ רן קפן מצאתי קו פ ץ כמו סכץ גלול ורחב וחילולו בולט הו א כפין סכץ גלול רחבו כארכו ופב הו א דש בו כובל ומחתכץ
מאמצפיתו ו ה פ רון הביא שם בכשיל מ תרגמיק ב קופ ץ וצ״פ לרש׳׳י בו פצמות ובשר ופפמי ם שמנקפץ בו פצים כדתנן גני י׳׳ ע א ץ
בתהלים פ״ל כתב ונקרלומור ,תרגום יונתן בכילשיא ו א׳ > קרדום מנ קפ ץ לא בקרלוס ולא במגרה אלא בקופ ץ לפי שהוא לבר הניניג
זהו קי פ ץ והרי בביצה ל׳׳א ב׳ שנינו אץ מבקפץ בקרדום אלא בקופץ ביר׳ט לקצב נו נשר ולפי כבלו הו א חותך את הראש בבת אחת
אצמא לקרלום לאו היינו קו פ ץ וכן בבכורות י׳ ב׳ לא י מי ת ט לא כלתנן גבי פ׳׳ ט ופט׳׳ח טורפו בקופץ ומאחריו פכ״ל ומבואר מדבריו
בקנה ולא במגל ולא בקרדום ונ א במגירה אלא ב קו פ ץ אן לפמשנ-ל דלפי שמצות פריסה לחתוך את הראש בנ׳׳ א בני הולכה והבאה
שיש קרדום ו קו פ ץ יחל יש ניישב קצת ,ו הנ ה בתוספתא לנ ט רו ת ]ואפסר לילפי׳ זה רחטאת הפוף לשם קוצן ויורד בלי הולכה והבאה
פ׳׳ק שנינו לא י מי תנו לא במקל ולא בקנה ולא ינ ט ל דלת בפניו כלאמרי׳ נהולץ כ׳ א׳ ו ה׳׳ ה כאן אצא לצ׳׳ט לשם מסקינן לכ״ש
בשביל שימות ואם פשה כן ה׳׳ז יצא ומשמפ לנ לי פנ ל גם בזה נתקיים בהולכה ו הנ א ה כשר ואולי הלכה הי א לטריפה מקריא לוקא קציצה
מצות פריפה ו א׳׳כ אפשר ל ה׳׳ ה בט׳׳ט אבל אינו נראה כלל ל אין בפטם א׳ ונז ה יש לבאר המכילתא לרשב׳׳י הנ׳־ל מה להלן פריפה
יתכן שבמה שנפל דלת בפניו קיי ם מצות פריפה ו ט ל הרי נחולץ בקמיצה ו אינו מובן ואולי צ׳׳ל בקריצה )מל׳ קרצו בפ״ג ליו מא( אי
כ׳ ב׳ מפורש לשהיגיה פסולה גני ט׳ ט ו ט > לה׳׳ק ואם פשה כן בקציצה דהיינו שקוצן בפפם א׳ מפרפו לנשץ פריפה הכי משמט[
ה׳׳ז יצא היינו שא״צ לפדותו ללא גרפ ממת הפ ט׳׳ח שא״צ לפדותו ובסכץ קשה לקצון בפטם א׳ ולכן מצות טריפה נ קו פין שהוא כני
כלאמרי׳ שם לפיל בתוספתא אבל מצות פריפה פשיטא ללא קיי ס פב וכבל ודרכו לקצץ בפטם א׳ את הראש כ מי בפסחים פ׳׳ ה ב׳
)והלשון ה׳׳ז יצא לחוק קצת וצ׳׳ט( ו מ ה׳׳ ט ה שמיטו הרמב׳׳ם בפי׳׳ב ובמוקלשץ קוצן בקופץ לתיבת וטרפתו פי׳ הכא ה כלמתרגמינן
מנ ט רו ת ה׳׳ז שזה לבר פשוט שאם מת ל׳׳ש פלי׳ ולא פריפה וא״כ וחנקפץ ובסו ט ה מ׳׳ח א׳ מאי נוקפים ט׳ שהיו חובטץ או תו במקליה
גס נ קנ ה ומקל וקרדום ומגירה נ ט לא קיי ם מצית פריפה להא וכן בגיטץ נ״ט ב׳ פני המנקף בראש הזי ת ומבואר להוא לשד הכאה
תני לכו בכלי כללי ובט׳׳פ לא כיפר כלל וצריך לחזור ולערוף ט ל ה וכ״פ נ פ רון פ רן נקף )ו פי׳ רש״י הו שפ י׳ נ׳ ככ׳ לשץ שבירה וכן פי׳
אחרת ולפ״ז יש להוכיח למצות פריפה לוקא בקופץ והוא מפכב ני שפי׳ י׳ ל׳׳ל ושם י׳׳ז ף כ׳׳ ש( והכא ה שייכא נדרך קציצה בב׳׳א ונא
ומ״ מ צט׳ק לאטו קו פ ץ כתיב נ תי ר ה וכרי כ ט ק ר שיהא קוצן בדרך הולכה והבאה )ואולי נ כן ס״ל נחולץ כ׳ א׳ לגם נחטיאת הטיף
ויורד כל רן פריפה לכ״נ לאורחא למילתא נקט לבכני כלים אץ לוקא קוצן מורל להא פ״ פ וחטאת ה פוף ילסי׳ מ הללי( ואפשר ללכך
לרן להכות כ ל רן פריפה כג ץ במגל ו טי ר ה אלא מוליך ומביא או פשיטא לי׳ ספי נ ס ט׳׳ ח מפ׳׳ט לבפ׳׳פ כיון דילפי׳ כפרה נ תי ב בה
במקל וקנ ה אץ זה פריפת הראש אלא הכאו ת כד שמתה מחמת כקדשים ס׳׳ל דיפשו בה בסכץ כלרן קדשים אבל נ פ פ׳׳ ח ללא שיין
רט איתן סי׳ יב מצות העריסה וקבורתה נח ל
ה) .א( כ ע ד מברכץ על העריפה )ב( מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו ) 0על עריפת > nהעגלה >ה( irnלעחף
עגלה ) 0וי״א שיברך כמו שרעה.
י• ) א( וחותכץ בה בכח מאחורי׳ ) aממול ערפה )ג( נגד הסימנים ) nועד מקום שהצואר כשר לשחיטה כנגדו העורף
כשר לעריפה נרס ואם הגרים פסול ואפשר דלדעת הרמב״ם כשר ט( ע י 7להתת את כל הראש ) 0בלא הולכה והבאה
מז( ואם הול Tוהביא נראה דפסול גט( ובדיעבד י״א דדי ברוב שנים ס ד*א דדי ברוב אחד )יא( ואפשר דלדעת
הרמב״ם צריך שנים שלמים)י□ דכול לשבור מפרקת ורוב בשר ק עם שיחתוך הסימנים)יס ואם שהה באמצע העריפה
או החלע אין פוסל ע״ע)יד( ואם נשמטו הסימנץ ממקומם לדעת הבה״ג בשרה ולהחולקים עליו פסולה ע״ע)סס ואם
החזיר סימנץ לאחורי העורף וערף בשר)נח( ואם ערף pהצדדץ נראה דלא ע א ) (Tוכ״ש אם ערף מצד הצואר)יח( או
ששחטה או המיתה במיתה אחרת שלא עא.
בממונו א״כ יש לברך לפרוף כ ט בנר מטכה .לדפת כהשלמה מברכק הכאבים אבל א ה׳׳ג אם ילה או ת ה במגל או במגירה ויקצון כראש
לפרוף דכל מצות ה ט פ לו ת bהב׳׳ד מקרי חובה וכן לדפח כמ אירי בב׳׳א בודאי ו מ כני אבל מ״ מ fה מוכח מכאן להולכה והבאה פסול
מברן לפרוף א ט׳ג שכבר הותחל במדידה כיק שהוא נ די ב׳ ב ד א גע*מ דאי כשר א״כ נ ם במגל ומניר ה מקיי ם מצות פריסה אלא ע«כ
כמ שדת שם .וכן לדפת כרמב׳׳ם מברכק ל טו ף מסעם ז ה וכן לדפת דפיקר לשק פריסה אינו אלא קציצה וכמשכ׳׳ל מתבאר פוד בש׳׳ו
כראב׳׳ד .ולדעת כ ט ד ל ט ז מברכק bה טי ס ה ש bו תכ ברבים, ב פזכ׳׳י
לדפת ה חו ם׳ ד ״ ד א ם ט מ א ד מ כ ט שלימות ופשו שליח יברכוb .
ה טי ס ה ואם לאו יברכו כ ט שירצה וכל ט סי כ שי ט ת נתבאר ה •) א( ב ע ד מברכק פל הפריסה .כבר הבאנו בפ׳־ה ב סי׳ ה׳ ס״ב
. שם ג עז׳׳ ה. מש״כ כאבודרכ ם בשפר ג׳ בשם כראב׳׳ד דמברכק פל
)ד( ה ע ג ל ה ,כ״נ ד או ט כ ט ל ה בה׳׳א שכן toי ט בכל ט ס ח כברכות פריסת כפגל ה וכן מתבאר מדברי הרמב״ן בסה«מ שרש י׳׳ב שכתב
פל ססירת כ ט ט פל שמיתת כזב ח וכן ה רג ה ואף דסגרכק פל כל נ דו פגו דו ת כ הונ ה ו כ ד פריסת כפגל ה א׳ מ ס׳׳ו
טסח שגם׳ אבודרכם כתב bטי ס ת ט ל ה ה ת ם לא ג א פבודות כמבואר במנחות י׳׳ ח ס חולק קל׳׳ג א׳ אמנם למה שביאמו
כברכה pשמברכק פל טי פ ס ט ל ה כ מ ט א ר למפיק ש ^ ו א ק לפיל ס׳׳ג אק טנ ת כנ מ׳ שם פריסת כפגל ה ממש ש הפדס ה אינ ה
או טי ם פל מצות כ ט שגיארט ג סי׳ כ׳ כלל בככנים אלא ג ב׳׳ד אלא כ טנ ה אמירת כפרשה של ככ הני ם
) ה( ד ״ א ל טו ף ט ל ה .כבר נתבאר כ ש י ^ ונראה שטסח כברכה יא״כ נ ם טנ ת כרמב׳׳ן פל אמירת כפרשה שככהנים מגרכק פ׳׳ז
ל טו ף ט ל ה ולא ל טו ף את כ ט ל ה כ ט שאק או טי ם פי כו כ׳׳ש שפל הפריסה צריך לברך והרמב׳ץ לשיטתו שם דמגרכק
ל ג ט את ה ח ^ן pל ב ט מ מן כמבואר בססחיס ז׳ א׳ וכן לאכל פל כל פ ט ד ה בפ״פ וכ׳׳ש כאן שכל מצוה נפשית באדם אחר כמשנ״ח
מצה לאכל ט ו ר וכן ה רג ה ו אפ׳׳ג דמציט ג״כ להרוא את כהלל נ פ׳׳ ה שם ושם ביארנו דאסי׳ לס׳׳ד כלב שמח שכתב גדפ ת הרמב׳׳ם
לטל את מ ד ם ואת כ פג די ם לקדש א ת כא שה ) כ ד ל ק אס כ מ ט ר ה שאק מברכק אלא פל ה פגו ד ה כגדולה ד היי ט הפיקריס מ*מ b
ויש בלא את אבל בה׳׳א ט ק לאכל כ ס ס ח לאכל כזבח לפדות כג כו ר הפריסה ^ ׳ פ יברכו פלי׳ שהיא ה פגו ד ה כפיקר מז ונראה שהדיק
אבל מ ק אי ק pכ ט שהבאנו כל כברכות לפיל סי׳ כ׳ ס׳׳ג ע׳׳ש כפורף הו א י ב ע ה ב ת ה ואם נאמר שאפשר לפרוף פ׳׳י אחר )פ׳׳ל
וצ׳׳נג ס׳׳ג( אז יברך כ ט ר ף כדק כל מצוה שפ׳׳י שליח שכתט כ א חוז ד ם
) 0ד ״ א שיברן כ ט ש Tצכ .הו א דפת ה ט ס׳ ,ד ״ ד מי ל ו ה ק א שהשליח י ב רן ) ט׳ מ׳׳ב סי׳ תל׳׳ב ס ק׳׳י ו סי׳ רס׳׳ג ס ק כ׳׳ א( וכ׳׳ש אם
אם אק ט ש ה שליח אבל אם ט ש ה שליח ) א ם ט מ א ד מ כ ד( א״צ שלימות כלל כ ד ל ס׳׳ב ואם אחד שלא מבני כ ט ר יכול לברד גדל
נ ם לדעתו פל טי ס ת כ ט ל ה כ ד 3 סי׳ ד ס׳׳ג םק«ז ואם מ מ א שיכול ל ג ע נראה דאף א ם ט ש ה שלא
מדסת בני כ ט ר ) א ם ני מא ד מכני נדל ס׳׳ ב( ג״כ יכול לברך כדמשמפ
ו ) .א( ו חו ת כ ץ ב ה בכח מאחורי׳ .לשק כ מ א Tי ג ס׳ ט ע וג׳׳ ד גג ה׳׳ ל סי׳ תקכ׳׳ז נ דז ד׳ ה ומצוה דכ מפ רג בשביל אמרים שלא
שבאותה כפי ר ט ר פ ק או ת ה שם ג ק ס ק ו הו א נ מ ק מדעתם אף שכבר ט ר ב לפצט יכול לברן )ורק חושש שם שמא
סכק גדול שהקצבים חותכק בו כשבר וחו תכי ם ב ה בכח מ א ט רי׳ אק צריכק לכך ט ש ( ולס׳׳ז כ קוג פ מזוזה גבי ת מ ב ד שלא מדפתו
ר׳ל מ ט ל ט ס ה פי שיכט סי מי׳ נח תכים או רו ק ו ק התבאר ג״כ יכול ל ג ע ובפרס במקום ח כו ת הו א לו.
ג ת ל ט ד כ מ פ רג ד׳ ל שצריך ל טו ף בה רוב שמם פכ׳׳ל ו הנ ה מלשק CUמברך א ק ב מ .ו ל כ סו ב ד ם דהפריפה בכ pאומר אשר קדשנו
ט ת כ ק ב ה משמס קצת כ ד ע ח תיכה דהיינו בהולכה ו כנ א ה אבל בקדושתו של א ה ת וצוט כר כמו בכל מצות כ הן כמש׳׳כ
לסי מ ה שניארט לעיל בסעיף ף נ פ׳׳ ה ט ק ר toות טי ס ה דוקא כרפב -ם סו ף ה׳ תרומות ולמדה מ סו ט ה ל*ס א׳ ,אך כגר ביארנו
נ ד ע כנ א ה ודרסה בלא הולכה ו כנ א ה ]ו כ׳׳ ה .ל טן ה שו״ע י ד׳ד בנד ב דדפה זו דפריסה ב כ ס ת מו הה.
סי׳ שכ׳׳א נ די גני סנ ד ח ט ה ו נ קו ס ק נ ט פ ו ט שי ט ת[ ואם ) 0ע ל פריסת ה ט ל ה .כנ ה בנוסח כברכה גי א ר ט בנ ד ה ג סי׳ כ׳
יעשה בהולכה ו כנ א ה לא יצא מצות טי ס ה דכא א ט ננ ט רו ס י* ב׳ ס׳׳ג י׳ שי ט ת ונכתוב כאן בקיצור ה שיין לכאן .לדפת ר׳ ת
ל ט ק סנ ד ח לא י ט ת ט נ טי ר ה וקשה א סו קו ס ק כתיב באורייתא כסי דפת הרא׳׳ש יש לברך לפרוף כיק שהיא מצוה שאינה חוב ת ט ד
סכר בשום טי ס ה כתיב ואק לו ט ש צדן סכ ק בלא טי מ ה שזה ו אי ט ב הווה ב מנהג ה ט ל ם ו אנ דג דכתב שם דכשיש ב׳ ברכות
מקום אע׳׳כ משום ד טי ר ה חותך ו א ק ז ה מ ן טי ס ה Pד ע פל מצוה א׳ מברכק פל כ שני׳ ג bכגר ביארט שם דהוא דוקא כשנפשין
חתיכה ו א פ ט שיש נז ה ט י ט ת p isמונקק ו נ טי ס ה צריך שימתון באדם א׳ משא׳׳כ כאן דכ מדיד ה בב«ד כג ח ל והפריסה בב״ד של
מ ק א בבס אמת ו א -כ כ׳׳ש נ » ק דלא מ ה ט ד ע מסיכה וני א ר ט כ ט ר ,ולפ׳׳ד כר׳׳ש מ שק וארחוה חיי ם בדפת ר׳ ת יש לברן b
שם דמה ש א טו נ טי ל ת א דר שניי מצות טי ס ה מ ק א בקמיצה פיי ס ת כעגל ה כיון שאינה מצוה נמשכת .לדפת ה ריג׳׳ א תלוי במה
דצ״ל בקציצה ד ביי ט שמכה פל כ ט ר ף נ ס׳ א ו ט סן י רן דרסה וכי׳כ שנסתסקט לטל בם*ב א ם ג׳׳ ד של כ ט ר הקרובה יכולק לפשות
נ ה די א ט מ י ה נ סנ כד ר ק ד ב )ו הבי או ג׳׳ נ נ ש ס ט ק כ תו ט ס לייז ב׳( שליח פל הפריסה דאם מ כ ט שליחות מברכק פל פריסת העגלה ואם
יי קי פ ק וכו׳ ולפי כבדו הו א מו תן א ת כראש נ בי א נ ד ס ק גני ט ל ה לא מ הני שליטת יש ל בנן לפרוף ט ל ה .לד טז כר מבק והרא שודם
וסס׳׳ח ט ר פו נ קו פ ק ו מ א טיו עכ׳׳ל ושם כ ב א ט ט ד ראיות לזה ד ט ט׳ תליא במש-כ ג ס׳׳ ב דאם א ס ^ לפשות נ ם בלי שלימות מברכק
ט׳ ש וצ׳׳ל דגם כ מ ת כ מ אי ד כאן pומש׳׳כ שחותכק הכונ ה ט ח כ ק פל וא ם נאמר שא׳׳א בלא שלימות או שצדן א׳ מבט כפי ר שהשתתף
איתן סי׳ י ב מ צו ת ה ע רי ס ה ו ק בו ר ת ה נחל
לכנפיא ואפשר דמיי תי דרב י הוד א למימר דלשק ממול פרפו משמע בב׳׳א וכלכין הרמ״ה ואכ תי יש לדקדק למה לא נקס כברייתא מ כו רו ת
נגד ה סי מני ס וממילא כיק דגם כאן ילפי׳ מהתם דבפי ממול פרפו הנ׳׳ל לא י מי ת ד בסכין וי״ל משים דבסנין מצי למעבד ג״כ כ״י
כדאיחא בנבלי א״כ נ פי נ מי נול ה מילתא כמליקה ודוחק ,ו הנ ה דרסה בב׳׳א משא׳> מ״י מנירה קשה לעש,ת בלא הולכה והבאה
הרמב״ם השמיט לגמרי ה אי ירו׳ דנ פי לפרוף רוב שנים וכבר וכן קרדום דנקע התם הכונה פ׳׳י דרך הכאה פד שתמות מתמת
עמד פ״ז נ ש״ק ו פי׳ באהיפזר ח״ג סי׳ נ״א דדפתו דבאמת ג מ׳ הכאבים ולא קציצת הראש דאי קיצן בקרדום היינו עריפה ממש
די ק פליגא אירר וס״ל דילפי׳ מחטאת הפוף א׳ > סני ברוב א׳ מ״מ מצוהה בקוסין ולא בסכין שבזה דרך לפשות קציצה בפעם א׳
וקשה דמ״מ הו׳׳ל להרמב״ם .להביא דנ פי רוב א׳ ונ ם אם נימא כמו שביאר הרמ״ה ונז ה יתיישב מה שהקשה באהיעזר ח״ג סי׳ נ״א
דהירר לית לי׳ הג״ש דפריפה מחכיאת העוף א ״נ מאי מיי תי ממליקה על מה שאמרו נ כ ד תו ת כ״ ה א׳ )ו כן בחולין כ״ג נ׳( דפגלה נ שחיעה
]וג ם בם׳ נ ת ר כמלך מסיק כדברי האחיפזר ו אינו כפת תח״י מי הי פסולה ואמאי הא משכחת לה שיחזיר ה סי מנין אחורי העורף וישחיע
נראה דאפי׳ לפי דבריהם אין כאן איסור להבדיל כמו בחטאת כ פו ף והו״ל שחיפה כשרה ע״ש ולפמש״כ א״ש דעריפה מוכרח להיות
שזה איסור מיוחד בחטאת הפוף ולא מסתבר כלל למילף זה משם נדרס ה ואם לאו אין זו פריפה וא״כ פסול משום שחיפה יאין יכ־ל
וגם לא הוזכר בשום מקום שלא יבדיל ואדרבה ני רו׳ סנהדרק להיות עגלה בשחיפה.
ובמכילתא אי׳ שמחיז את הראש כמו שיתבאר להלן ב ע׳׳ ה[ ואפשר ) Qמ מו ל פרפה .כתובית ל״ז ב׳ אי מה להלן נ קו סין ו ממונ עירף
לומר דהרמב״ם מפרש דזה פשיפא לי׳ להירר דפיקר מצות פריפה וכתבו ה תו ס׳ וא״ת ממול פורף מגלן הא ופרפי כתיב
הוא התזת הראש או פכ״פ ריבו ונ״ ה ני רו׳ סנהדרק פ״ז ה״ג דמשמע פורף ממש וי״ל דבפ׳ פ׳׳ ע גמר פריפה פריסה מחפאת הפוף
דיליף חייבי מיתות מפ״ע מה להלן התזת הראש אף כאן התזת פכ׳׳ל ו ב סו פ ה מ׳׳ו ב׳ אמרי׳ ופורפין אותה נ קו סין מאחורי׳ מ״פ
הראש )ופ״ש דאי׳ ג ״נ מה להלן ממול פורף אף כאן ממול פורף גמר עריפה פריפה מחפאת הפוף פירש״י דכתיב בה ממול פרסו
וזה דלא כג מ׳ די ק סנהדרין נ״ב ג׳ וכתובות ל״ז ב׳ ושמא התם ובסגהדרק ג״ב ב׳ פירש״י ממול פורף מאחרי הפני ם דכתיב ופרפי
לד יהודא אתי דכמו דקאמר בקופין ה״נ ממול פורף וצ״פ( וכ״ה לשק עורף מול הרואה את הפירף דהיינו אחורי הצואר שרואין את
במכילתא משפטים פ״ד סי׳ ד ה הקיש שופכי •דמים לפ״ע מה פ״ע העורף ועורף הוא קפרי״ל שכנגד הפנים דכתיב ויפנו אלי פורף
■בהתזת הראש אף כל ש״ד בהתזת הראש ומבואר דפיקר פריפה ולא פגים אלמא פורף להדי פני ם פכ״ל משמע מדבריו דמפורף
משמעותו התזת הראש או פכ״פ רובו ^ hי> אם פורף כנגד ה סי מני ם ידעי׳ דהוא מול פרפו ודבריו ז״ל צ׳׳ע דנחוצק י״ פ נ׳ אמרי׳ מאי פורף
בודאי צדך עכ״פ לפרוף רונן אלא ד מינפי א לי׳ דאפשר שא״צ אילימא פורף ממש כו׳ ממול פרפו אמר רחמנא ולא פרפו כו׳ דת״ר
לפרוף כלל כנגד ה סי מני ם אלא שיכול לפרוף בהגרמה דהיינו קצת ממיל פרפו מול הרואה א ת העודף וכה״א ו הו א יושב ממולי ואומר
למפלה או קצת למטה ממקום ה סי מני ם דאפשר שגם ז ה נקרא פורף ני פנו אלי עורף ולא פני ם כי׳ פ״ש ומבואר דמלשון פרפו לא ידעי׳
וממילא י לא יחתוך את כ סי מני ם וז הו דמיבפי לי׳ א ם צריך לפרוף ממול פורף רק פורף ממש וכמש״כ ה תו ם׳ וצ״ל דרש״י קיצר נז ה
שנים או רונו או פא״צ כלל לפרוף את ה סי מני ם שיכול לפרוף שלא ו ם ^ אג״ש דפריפה פריפה מחפאת הפוף וכמ ש׳^ כ תו ם׳ וראיתי
כנג ק וע״ז פשיט שפיר ממליקה דמול פרפו לא נקרא אלא כנגד בשטמ׳׳ק כתובות ל״ז ב׳ שכתב וקשיא נ פ״ ס ממול פורף מנא לן
ה סי מגי ס וממילא ג ם כאן פשיטא שצריך נפרוף פכ״פ רובן וז הו והא ופרפו כתיב אפ״כ כ״ ק אי מה להלן אפ״ג דכתיב וטרפו איכא
דמסיק וכא את אמר הנ ק ב תמי׳ פי׳ ואיך את רוצה לומר שלא למימר דהיינו ממול פורף אי לאו דכתיב בהדיא בעורף דאשכחן
יחתוך ה סי מנ ק דכיק דצריך נ נ ג ק סשיטא שצריך לפרפן טלן או מליקה ממול פורף פנ״ל משמע מדבריו דפריפה הוא מפרפו ממש
רובן פנ״ ס ולפ״ז כרמב״ם לא הוצרך להניא דין ז ה דני ק שכתב אבל אח״כ נ ת ב נעצמו שם דפריפה ממול פרפו דילפי׳ פריפה פריפה
דפורפין או תה מאחורי׳ דמשמע כל כראש או פנ״ פ רונו וממילא מחטאת הפוף פ״ש וכמדומה שנתחלה פ״ ם וצ״ל להיפך אינ א למימר
חותך נ ם ה סי מני ם ואפשר פוד דהרמב״ם ם״צ דמירו׳ סנהדרין י דהיינו פרפו אי לאו דכתיב ג ה די א ממול מרפי משוס דאשכחן מליקה
ומכילתא הנ״ל משמע שצריך לפרוף כל הראש ולא סגי ברובו ולכך . ממול פרפו וצ״ע.
סתם ופורסין או ת ה ט׳ משמע כילה ) אף דגם במ תני׳ ת ק לשון )ג( נגד כ סי מני ם .כן מבואר בתום׳ כתובית הנ״ל דמקום ה ע ד פ ה
זה ו אפ״ ה מינ פי א לי׳ ני ד׳ ( ומ״ מ קשה שהשמיט דמקום ה ע ד פ ה כמקום מליקה ויתבאר פוד בסמוך בפ״ה.
הוא דוקא כנגד מקום ה סי מני ם ולא נ הנ ר מ ה שבזה לא מציט נד( ועד מקום שהצואר כו׳ .ני רו׳ ס׳ פ״ע ה״ ה וצריך לפרוף בה
חולק וצ״ע .ולפי פי׳ זה יתיישב מה שהקשה נ ק ח אורה ג ס׳ פ״ע שנים או רוב שנים ני שמפינה ק הדא דאר״ז רב יהודא
פל הירו׳ ממ״ש נחולק נ׳ ב׳ למ׳׳ד נשברה מפרקת ורוב בשר פ מ ה נשם שמואל פד מקום שהצואר כשר לשחיטה כנגדו העורף נשר
נבלה וכי מתה עומד ומולק ומשני חותך שדרה ומפרקת בלא רוב למליקה 1כן )כ מו וכאן( הו א אמר אכן ו פי׳ ה ק״ע והפ״ מ דמיבפיא
בשר ו א׳ > בפ״ע שלא מצינו שחותך שדרה ומפרקת בלא רוב נשר לי׳ אם צריך לפרוף שנים או ד סגי ברוב שנים וקפשיט דכמו דבמליקה
)וג ם א״א לפשות כן למש״כ לפיל ס״ד נ שם הרמ״ה שכקופין רחב( סגי ברוב שנים וגם פ״ פ ילפי׳ פריפה פריפה מחטאת כ פו ף א״כ
א׳ > תיקשי מה שייך לחתוך כ סי מני ם וכי מתה עומד ועורף והול״ל גם כאן סגי ברוב שנים )ומ ש׳^ הק״פ דצריך שנים אין מובן ואולי
בלא יחתוך רוב בשר פד שיפרוף את כ סי מני ה ולפמש״כ א״ש הו א ט״ ם וכן נ ש״ק( וכ״נ שפי׳ כ מ אירי שכתב בס׳ ע״ פ וחותכין
ד פ ק ר מצות פ ד פ ה הוא קציצת הראש וא׳ > מה שצריך לחתוך בה בכח מאחורי׳ ס ל ממול פרפה פד שיהיו סי מני׳ נחתכים או
כ סי מני ם הו א לא כדי להוציא חיו תה בזה רק כדי שיקליז הראש רונן וכן התבאר בתלמוד המערב ד׳ ל שצריך לפרוף בה רוב שנים
פי״ז שיתקיים מצות פריפה ודו מיא דמה שאמר בחולק שם כדי פכ״ל ו פי׳ בנועם ירושלמי שתמה דהא בחטאת כ פו ף קי׳׳ל ד סגי
לקיים מצות הבדלה דכ״ז שהסימנים מחוברים פדי ק לא מקרי ברוב א׳ דכתיב לא יבדיל וזה י״ל דהא פשיטא לי׳ להירר דבבהמה
פריסה ורק א ם חתך רובם הו״ל כאילו פרף ט לו )כ מו דאמרי׳ לא סגי ברוב א׳ דעוף חו ט רא חיו תא נפקא נ שמתה ברוב א׳ כמש״כ
בם גבי עולת ה פוף דהפור לא מעכב( ו פי׳ נ ם׳ תורת הקנאו ת שט רש״י בהולק כ׳ ב׳ ד״ה וכי מתה וב׳ סי מני ם בבהמה דמיא נסי מן
>>3כפין ז ה מי הו אם כי׳ יכול לפרוף שלא במקום כ סי מני ם כי׳ א׳ נ עו ף אלא ד מינעי א לי׳ א ם צריך שנים שלמים או ד סגי ברונן
סני שקילז שם רובו אפ׳׳ס ששם אק סי מני ם מאחר שקצן כראש וקפשיט ממליקה דהא גמרינן פריפה מהתם וכמו כ ת ם סגי ברוב
אבל כיק דפשיט דנ ?י העריפה במקום ה סי מני ם לא מ ק ד קציצה הסי מני ם שצריך גם כאן בבהמה סגי ברוב ה סי מני ם שצריך ,מיהו
פד שיפרוף פכ״פ רוב כ סי מני ם .ואפשר שגם כ מ אי ד מפרש כירף עיקר פירושם צ״פ מאי מיי תי מהא דפד מקום שהצואר כשר לשחיטה
כפי׳ כז ה ו א פ״ פ פ א ק בזה חידוש הביא הי ת דלר Tשיקצק ד ב ט׳ כרי לא ז ה הי׳ כשאלה וג ם כאן לא מבואר דבמליקה סגי ברוב
כ סי מני ם שמבואר בירר כדי להשמיענו דלא ני מא דבחתיכת רוב ואי סשיטא לי׳ דבמליקה סגי ברוב הול״ל ה א ילפי׳ פריפה ממליקה
®י “ ?:שדרה וכמפרק ת סגי ומקרי שפרף רובו ו א פ׳׳ג דלא א״נ דינ ה כמליקה ולמה .לי׳ לאתויי דרב יהודא שזה לא שייך כלל
ריא איתו סי׳ י ב מ צו ת ה ע רי פ ה ו ק בו ר ת ה נחל
)י ב( ד כ ו ל לשבור מפ pת ט׳ .כ״כ נ א חיפזר מ׳׳ג סי׳ נ׳׳ א וכנ ר ז כי כג מי א ביו ד י ד » כית ו שממי׳ ז ה מהירר הגי א ^ ומ*מ צ«פ
נתבאר לפי 3 ו כי׳ ל להניא מיקר ה חיוי ש של כי ח׳ ו מ קו ם הפריפה הו א כ ע ד
)י ס ו א ם שהה נא מצפ כפריפ ה או ה מליו אק פוסל ו צ״ ע נ ״ כ מקום כ שסימה וז ה צ׳׳ע ג ם פל הרמב׳׳ס » > וראיתי שהרמב׳׳ם ד׳ל
באחיפזר שם ולא מציט שכיה פוסל נ פ רי ע ה ו כ ק P כ שטימ ג ם ג ני מ ל ק ה ר פיו מ מפה׳׳ק ה א וסולק כ׳ א׳ כל כנ שר
הלכה בשחיטה ,ולכאף ה ח נ מ ל ק ה פוסל שהי׳ כמבואר נזנ חי ם נ שסיפה כ ע ח נפורף כשר נ מליק ה ו מוק מיק למפוסי כג ח ם וה ר מנ״ ם
ס׳׳ ה נ׳ ורק נ סי ק שד נ פו ה׳׳ פ נמלקו שם פ׳׳ש והרי פריפה ל מו ט כ שמימו pה פ ת ק כלשק כמ שנה שם כל כפוח« כשר למלקה
מ מל ק ה אך למש״כ לפיל נו פ ת ה ר מנ׳׳ ם ו כ פי ק ר של ה פ ח פ ה הו א ומשטפ א פי׳ כג ח ם וכנראה ו ס ^ פל מ ה ו א מ רי׳ שם כ׳ נ׳ ה א
קציצת כראש ו מ ה שצחך לקצון ג ם כ סי מני ם הו א pמו ק קציצת ^ מ י י׳ א ק פיקור סי מני ם נ פו ף לא אמוק אלא נ מ ל ק ה אנל
כראש א״כ פשיטא ול׳׳ש שהי׳ נז ה אך לפ״ו ה מ א Tי וכא מרוני ם נ שמיסה ק פ קו ר וכ א׳׳ר ירמי׳ אמר שמואל כל ככשר נ שסימה
וצחך לחתוך שני סי מני ם מו ק פריפה צ״פ אם שהי׳ פוסלת ו א פ׳׳ג ננ ג מ נפו רף נשר נ מ ל ק ה ה א פסול פסול ומשני כ הו א פליגא
ו א ק הפריסה מ תי מו באכילה כ ח מצינו נחולק קכ׳׳א נ• ו שהי׳ ומאסר פ ה ר מנ׳׳ ם פ ס ק ונ מ ל ק ה אק פ קו ר הי מני ם ונ שסיסה ים
פוסלת אף בשחיטה שאינה אלא לסהר מיוי נבלה וגם הפריסה כ ח פיקוד א״כ גו ס ה הא ושמואל ו ^׳ ל וג ם לפנק כג ר מ ה נו ס ה
מטהרת מיוי נבלה ו פוו ה ח נ פ ר ה כתיב בה נ קו שי ם אך בירר הא ושמואל ו אל׳׳ ה לישני הג מי ושמואל מיי ח לפנק הגרמה ל סוו
גני מהו לפרוף שנים או ח ב שנים משמט ו מכפרה כתיב נ ה נ ר1ו שים יפ׳׳כ ו ס״ל לגמ׳ ו ה א נ כ א תליא וו ק א׳ להם ו ל ק ס ת ם ככמ שנה
לא כ ד יו פי׳ פריסת כ סי מני ם ו היינו משום וכפרה כתיב נ ה לא מ ל הפורף כשר למלקה ו א פי׳ נ כג ר מ ה וא״כ ה א ירד ו מיי תי
נאמר לפנק אופן כטריפ ה שהח ז ה שחיטה וז ה פריפה ול״ש ^ קי ש ראי׳ מושמואל לפנק פריסה נ מי נו ס ה מהלכה וכשר אפי׳ נ הג ר מ ה
לפנק ז ה וצ״ס ו ק לפנק מלוה יש להסתפק בזה ואק להביא ראי׳ ־וא׳׳צ כלל כ ע ו כ סי מנ ק ולכן ה שמיטו כ ר מנ׳׳ ם ז׳׳ל וס ת ם ופורסק
ממ׳׳ש במולק ט נ׳ ו מ ל ק ה כ ק מלוה לח׳ה וא«כ ג ם פריפה או תה ו כיי ט נכל כפתקז אנל כמ אירי שהניא כי ח׳ ו נ פי פריפת
היא מלוה )לפי׳ כ תו ט שם( ו מ ה שייך שתפסול נ ה ט ו מלו ה ו כ ת ם נ׳ סי מג ק לשיטתי׳ אזיל שנסולק כ׳ א׳ פ ס ק ונ מ ל ק ה כג ר מ ה פסול
לפנק שחיטה קאמר ולאו שחיטה הי א משום ו לגני שחיטה מקריא אפ*ג שלא פ ס ק כוו תי׳ ושמואל שם לפנק פיקור סי מנ ק pכה ר מנ׳׳ ם
חלוה )וג ם שם סליג רנ א פ׳׳ש ו הו א נ ת ^ ( אבל כשהיא לפצמה יעיקור נ שסיטה פסול ונ מליק ה כשר וכנראה ו ס׳׳ל ולאו ה א נ ה א
אפשר ו נ פי מ ל ק ה מפורטת וישרה ולא חנו ה ו כ׳׳ ה בפריפה ולא חליא ומ *מ לפנק כג ר מ ה לא נו ה ה מילתי׳ ושמואל ו ל ק פ ס ק ג ם
מצאתי בפירוש ו ק מלוה נ מ ל ק ה אך ברש״י חולק שם ד׳ ה לא נא! כ מ אי ח ככיח שלמי יליק• נ׳ סי מנ ק ויותר ננ ק שהמא Tי פי׳
א מ ק מבואר ו ח לו ה אק פוסל במליקה אך אפשר ו לו ב ח ח׳ ה כסי׳ המפרשים ו כנ פי א הי א אם צ חן שנים או ח נ שדם ו אל׳׳ ה
כתב כן ו א פי׳ א ם נפסול נ מ ל ק ה י׳׳ל ובפריסה נ שר וכנ׳׳ל נ שהי׳ הי׳ ל ל כ מ אי ח להניא ו ק כג רמ ה נ פ ״ פ אלא ו מ ס׳ ו כי ח׳ לא ח
וצ״נג כאן נז ה pא ם צ חן שנים או ח נ שנים ק פ שי ט מסמאת כ פ קז
)י ד( ו א ם נשמטו ה סי מנ ק נ ר .כ״נ נ א חיפזר יו׳׳ו סי׳ מ׳ או ת ה׳ ו סגי נ ח נ שנים וכר׳ל אנל כ ר מנ׳׳ ם ז״ל כנ Pכ מפרש כ מו שניארט
ו לו פ ת הנ ה׳׳ג ו שמוטה לא כוי טרפה אלא שאק שחיטה ' ■' נ פ׳׳ ה ח ס מיקר.
מופלת נ ה א״נ כאן שא״צ שחיטה אלא פריפה נשר אנל ל ה סונ ח ם )ה( ואם כג ח ם פסול ואפשר ו לו פ ת ה ר מנ׳׳ ם נשר .כנ ר נ תנ אר
ו כוי טרפה פסול נ פ׳׳ ט ו ה א טרפה פוסל בה נמ״ ש נחולק י׳׳ א א׳ נ פי׳ ^ ו ו ק א פ ו ראשו אנל נראשו וו אי פסול כו א מ רי׳
פ ט׳ו ו פי׳ רש׳׳י מולק ט ט שכתב ו א ק פ קו ר סי מני ם במליקה כיק נסולק כ׳ א׳ ממול פרפו אמר רסמנא ולא ראשו.
וו ר ס ה וחלדה לא פסלי פיקור סי מני ם נ מי לא פסלי א פ׳׳ג וו פ ר,
) 0י * ר 7לכתת את כל כראש .כנ ר כ תננו שק מ ט א ר ני רו׳
רש״י ו פ קו ר הי א טרפה וטרפה פוסל ג ם נ ט ף וצ׳׳ל ני ק וב שפת
םנ הו pפ״ז ה׳׳ג ונ מכינ ה א משפטים סי׳ נ׳׳ ה שצריך ^
מליקה פקר לה מ ק ח גם זה מליקה ו א״נ לכאר כ״ש בטריפה וי כ שי ח
לכתת את כראש וכ״כ נ הוי א כר מ׳׳ ה נ סנ כו ר ק נ ״נ נ׳ )ו כונ א
בככ׳׳ג א ם בשפת פ ח פ ה פקר ה סי ק ואילי פריפה גרע ונז ה לא גם נ שטרדק נ תונו ת ל׳׳ז נ׳ ( שמותך את כראש ננ ״ א וכנ׳׳ל ו ה א
מקרי פריפה וצ״פ בכ״ז ג ם מש״כ ו לו פ ת כנ ה ״ג כשר ז כו לשיטתו
ו נ פי ני רו׳ א ם סגי נ שנים או נ ח נ שנים כ׳ כ פ״ מ שם ו נ די פ נו
וג ם שהיי נשר אבל למה שנסתפקנו נז ה לפיל א״כ ג ם ב ט קו ר מינ פי א לי׳ ונ מ אי ח שהפתקט לפיל משמפ קצת וג ם לנתמלה סגי
יש להסתפק. נ ח נ שנים ונ Pה ולמאי קי׳׳ ל ני ר׳ו ר״ם כ״א ולכתמלה צחך
) טו( ו א ם כחזיר סי מנ ק נו׳ .נ ״ נ באמיפזר ח״ג סי׳ נ״א וג ם במליקה לשמוט כל כ שנים כ״ש כאן וצריך לנתתלה פ כ׳ ^ כל כ שנים וג ם
מכשריק pנחולק ט׳ מולק י״ ס ט. למאי ופר שיק לפיל נ טיי ת כירף לפ״ו כ ר מנ״ ם פנ״ ס נכתמנה יש
)נ ח( ו א ם פרף ק כ צוו ק נראה ולא יצא .נ ט נמציקה מולק י׳׳ ס ט לכתת אס כראש אך אפשר ו כ פו ר או מיעו ט נשר ששם אוני אק
וכ״כ כרמב״ם סס״ו מ מ פ כ ק ו ה ח פריפה ילפי׳ ממליקה. למוש לכתמלה וז ה מ ק ח התזת כראש.
(Dו כ׳ ש אם פרף מצו כצואר .ח ה וו אי אינו בכלל פריסה ו כנ >
ב ל א הולכה ו כנ א ה .כנ ר ני א רנו ומצות פריפה קוצן ויו רו )ז(
)י ח( או ששחטה כף .נחולק כ״ג ט ע ל ה בפריסה כשרה בשחיטה
נלא הולכה ו הנ א ה pורך ו ר מ ה.
פסילה ויליף שם מונ תי ב ו ע פ ו כ ע ל ה בטריפה אק
בשחיטה לא וכן מבואר שם פ״ב א׳ ונ כ ח תו ת נ ״ ה א׳ ו א ט׳ג ו רנ א )ו 0ו א ם הוליך ו כני א ר ו פ םו 3כמשנ״ת ח הו נכלל מגירה שאמרו
קאמר בכריתות שם ולר׳ ש ע״ פ כשרה נ שחיסה פשיטא ולא קי׳׳ל ’ ננ ט רו ת י׳ ס שלא קיים נז ה מצות פריפה ואפ״ס שמותך
כן א פי׳ לפ״ו כ פו ס קי ם כרבא )פ״ל סי׳ י״ג ס״ב( ו ה א ס ת ם וכ״ש נ » ק א ם הוליך ו כני א אמנם נא מיפזר ח״ג סי׳ נ״א נראה
מ תני׳ בחולק כ״ג ט ולא כוו תי׳ וכוא מר בכריתות שם וכ״כ במאירי מו נ חו וכשר ו הנ ל פנ׳׳ו כ תנ תי מי הו ג ם לונ ריו פשיטא וג ם נללן
חולק נ ״ ו ו א ף בוי פ בו פסול בשחיטה ומ״ש בתוספתא פ ק ו ב ט ח ת הולכה ו הנ א ה כשר נ מו שהבאנו ל פ >
גבי פ ט׳׳ ח לא י מי תנו לא במקל ולא נ קנ ה ולא ינ ט ל ולת בפניו >ט( ובדיעבד י׳׳א ו ו י נ ח ב שנים .כ״נ כ מ אי ח ננ ״ 3
כוי שימות ואם פשה כן כ״ז יצא נ ב ר ביארנו בסעיף ו׳ ו כ טנ ה Dד ״ א ו ו י נ ח נ א מו .כ״כ נא מיפזר ונ ס׳ נ ת ר המגך נו פ ת
וא״צ לפוו תו אבל לא ו קיי ס מצות פריפה. כ ר מנ״ ם מ >
ג ר סי׳ בחולק נ ״ג ט ותהא פרה כשרה ב פ ח פ ה מק׳ץ ו מ ה ע ל ה )י א( ו א פ ש ר ו לו פ ת ה ר מנ״ ם צריך שנים שלמים .נ תנ אר ל פיג
שלא הוכשרה בשחיטה הוכשרה ב טי פ ה פרה שהוכשרה ונ ק׳׳ ט כ תנ כן נבי אור הירד אנל ונ ר ת ת מוכי ם
בשחיטה אינו ו ק שתוכשר בפריסה ו מ ס ק מיפ ס רחמנא גבי ע ל ה מ או שכנראה ק ט ויל פי׳ מפולת כ פו ף ולא מחטאת כ פי ^ ונ מ׳׳ו
ה פ ח פ ה זאת ב טי פ ה ו א ק אחרת ב טי פ ה וכתבו כ תו ש׳ ) נו ״ ה י ו נ פי נ׳ סי מ מ ם שלימים והוא תמוה ונ פו ל ת כ פו ף לא כ תינ ממול
פרה( אק ל ל טו נ פנ ק ז ה מק״ו שתהא פרה כשרה נ מ ל ק ה מ ק ח פרפו ונ ם נו ב חו יש ס׳׳ ס פ׳׳ ^
איתו סי׳ יב מצות העריסה וקבורתה נחל ריב
ז) .א( אץ מעמ ^Tשתי עגלות בנחל אחד לעריפה ואפי׳ רוצים לערפם בזה אחר זה)ב( וי״א דדוקא בב״ד אחד אסור
אבל ב׳ בתי דינים אפי׳ עורפץ יחד בנחל אחד מותר נ ס ד״א דדוקא אם אדם אחד עורף ב׳ העגלות אז אסור אף
ל ה ע ^ ם כאחד אף אם עורפם בזה אחר זה > nוי׳א שאץ איסור כלל להעמידם יחד ואץ אסור אלא לערוף שתיהן יחד
ואפי׳ שתי בתי דינים וכל אחד עורף עגלה שלו אסור לעורפן יחד בנחל אחד גה( ובדיעבד הכל כשר.
ובתוספתא פ ק דנגעים שנינו אץ משקץ שתי סוטו ת כאחת כו׳ מעוף שלא הוכשר בשחיפה הוכשר במליקה דהא לקוק בריש כשוחש
אץ שורפץ שתי פרות ב ב ק כר ואץ עורפץ שתי עגלות כאחת יר שיע ראשו של ז ה ממול עורף ולא ראשו של אחר ו אץ ללמוד
ו ר׳ א אומר א ם הי מ ה מדה מכוונת בץ ש תי ק שתיהן מביאות שתי בעוף שיוכשר בשחימה r p oדבהמה שלא הוכשר במליקה דלמאן
עגלות ו סי׳ הג ד׳ א דר׳׳א סבר כשמדה מ טונ ת שתיהן מביאות וסבר דיליף רוב שנים מהלכה אץ דנץ ק״ו ובנץ אב מהלכה כדחנן
נ מי דמביאץ כא׳ עכ׳׳ל ו היינו כדאמרי׳ בבכורות י׳׳ ח א׳ דר׳׳א סבר בנזיד בע׳ כ ה׳׳ג ו עי׳ במהרש״א שביאר דבריהם דאס נלמד שחיפה
אפשר לצמצם וקרובה ו אפי׳ קרובות ונראה דטעם דר׳׳א דכיון דשתי בעוף מבהמה א«כ יצסנץ רוב שנים כבהמה דצרץ רוב שנים ובבהמה
בתי דינים מביאים אע״ג שטרפץ או ת ם בנחל א׳ ל״ש בזה אץ ידעי׳ ז ה מהלכה ואץ ד pמהלכה ולכאו׳ צ״ע נ הי דאץ דנץ ק״ו
ט שץ מצות חבילות כדמסיק ב סו ט ה ס׳ א׳ דדוקא בב״ד א׳ שייך מהלכה וא׳׳א ללמוד דץ רוב שנים מ׳׳ מ נלמוד דשחיטה pהצואר
חבילות וקמ׳׳ל אע׳׳ג דשניהן באץ סל חלל א׳ כיון שהן בשתי ב׳׳ד כשר י ח ממליקה ק העורף דכשרה וצ׳׳ל כיץ דעיקר מצוה שחיטה
לא מקרי חבילות ולפ׳׳ז אפשר דנם ת ק מודה לזה אלא דלדידי׳ לא נתפרשה בתורה איך האופן שחיטה ולולי ההלכה היי תי אומר
לא משכחת לה דס׳׳ל א׳׳א לצמצם או קרובה ולא קרובות כדא׳ בבכורות דגם מ ל ק ה נקרא שחיטה א״כ ע״כ אנו צריכץ להלכה ואץ דנץ
שם ואם ב׳ ב״ד מביאים על ב׳ חללים לא איצסריך לאשמעי׳ דמותר ק*ו מהלכה אך לשץ ה תו ם׳ לא משמע כן וג ם א׳׳כ היכי יליף
דפשיטא דל׳׳ש בזה חבילות .אך לפמש׳> ה מג׳׳ א ב ס׳׳ ס קמ׳׳ז בדעת בג מ׳ עריפה משחיטה הרי לולי ההלכה היי תי אומר דגם פריפה
הרמב׳׳ם דאסור לערוף ב׳ עגלות בב׳׳א א פי׳ בב׳ ב׳׳ד)ו מ פ ר ש סוגיי ת מקרי שחיטה אם לא נאמר דעריפה פשיטא דלא מקרי שחיטה
הג מ׳ להיפך ע׳׳ש ו עי׳ ל ק ק( לפ״ז צ׳׳ל דד׳ א ס׳׳ל דכיץ דשניהם ורק ב מל ק ה pלטעות וצ׳׳ע ובהג הו ת מלא הרומים ראיתי שהקשה
באין על חלל א׳ אע״ג דב׳ ב׳׳ד נתחייבו בזה מ״ מ מקרי מצוה א׳ יוכשר עוף בעריפה )וי ש שם ט׳׳ ם( מק׳ץ מעגלה שאינה כשרה
ולא ב׳ מצות ולכך מותר לעשותם יחד וג ס בזה אפשר דרבנן לא במליקה ו תי ץ כי ץ דפתיב הערופה זאת בעריפה ואץ אחרת
הוו פליגי עלי׳ אם הוי אפשר לדידהו למיהד כן )וסמ ש׳׳כ בע׳׳ ה בעריפה מ מעטיק >מי עוף ודבריו ד׳ל צ׳׳ע דאם מ ה ע רו » מ מעטי ק
בם׳ קנץ סירות סי׳ ל׳׳ז להוכיח שאם שניהם מצוה א׳ ל׳׳ש בזה ששום דבר אינו בעריפה אלא ע׳׳ ע קשה דהא ג ם פ ט׳׳ח מצותו
חבילות( .ו הנ ה במדרש תנאי ם ס״ פ שופטים שנינו וערפו שם א ת בעריסה וע״כ דלא בא למעט אלא דבר א׳ כגץ פרה דדמיא לע״ע
העגלה א ץ ט ר פ ץ שתי עגלות כאחת וכנראה דמלשץ העגלה דשניהם ב ח ץ וד מו אהדדי כמש׳׳כ ה תו ם׳ בד׳׳ה ו תהא א׳׳כ עופו ת
קדריש דבא למעוטי דרק עגלה א׳ שרפין ולא שמים ויל׳׳ע ל׳׳ל קדשים מר׳ל למעט ועיקר קושייתו לכאו׳ ל ק למה שאמר בירד
קרא תיפוק לי׳ דאץ עושץ מצות חבילות כדפריך ב סו ט ה ח׳ א׳ דגם בעריפה צריך לערוף רוב שנים א״כ תירץ ה תו ם׳ י הי׳ ג ם
גבי סו ט ה ובשלמא ל ד ה תו ם׳ ב סו ט ה מ׳ א׳ דאץ ט ש ץ מצות ע׳׳ז דאץ דנץ ק׳׳ו מהלכה ]ו א ץ להקשות ע׳׳ד ה תו ם׳ נילף בעולת
חבילות הו א מדרבנן ניחא דאיצטדך קרא לאסור כאן מ ד או די מ א העוף דיוכשר שחיטה ושם הרי מליקה בב׳ סי מני ם ח ה ל ק חדא
אבל לפ״מ שנראה ב תו ם׳ מו ק ח׳ ב׳ דהוא דאורייתא )כמ׳׳ ש דשם הו א כ ד לקיים מצות הבדלה ואץ ז ה מה שחימה כדאמרי׳ שם
אחרונים ז׳׳ל עי׳ מ ח׳ ( 7וכ מו שנראה נ מי מ סוגי א דסוט ה ח׳ א׳ כ׳ ב׳ ועוד דהרי ילפי׳ חטאת העוף ועולת העוף מהדדי עי׳ ב סוגיא
קשה ואפשר דבא לומר ד אפי׳ בב׳ ב״ד נ מי אסור להע מי ץ בנחל א׳ שם כ׳׳ א ב׳ ובזבמים ס׳׳ ה א׳ נאמר כאן ומלק ונאמר להלן ומלק
וכדמשני בסוטה מ׳ א׳ גבי סו ט ה וכן משמע קצת דכל הני דחשיב כו׳ן אך ל ה סובד ם דקי׳׳ל דגם עריפה ב פי ק א׳ צריך ליישב קושייתו
בתוספתא דננעי ם שם אץ ה טע ם משום שאין עושץ מצות חבילות דנילף דעריפה כשרה בעוף מק״ו מעגלה אבל באמת מדברי ה תו ם׳
דהא ב סו ט ה קאמר ה טע ם משום בלא יהא לבה נ ם בה או משום ד׳ ה ו תהא שכתבו ו ה׳׳ ה דהר׳מ ל מ פ ע אכל חולץ וקדשים אבל
או תה ו היי ט א פי׳ בב׳ ב״ד כד מסיק ב סו ט ה וכן הא דאץ שורפץ ק ט פרה ועגלה ששניהם ענץ א׳ ט׳ משמע קצת כדבריו דבתר
ב׳ פרות כא׳ ובחולץ ל׳׳ב א׳ וכן בספרי חוקת יליף דאץ שוחסץ דמשניק זאת בעריפה ואץ אחרת בעריפה ה׳׳ ה דממעטינן כל חולץ
ב׳ פרות כ א׳ מדכתיב או תה ואולי שריפה יג פי׳ מינ ה ובפרס למש׳׳כ קד שי ם דאל׳׳ה ישאר הקושיא על כל חולץ קד שים ו אץ לומר דשאר
ה מג׳׳א ב ד הרמב״ם דדוקא לעשות ממש ביחד אסור וא״כ כאן חולץ קד שי ם א ק כלל למילף מע׳׳ע רר! פרה דדמיא לה דלשץ
דקמגי דאץ מותר עד שתעשה אפר משמע שאץ ה טע ם משום סבילות כ תו ם׳ לא י ט מ ע כן דהול״ל דלא מצי למפרך מכל חולץ וקדשים
וא״כ ג ם עריפה אץ ה טע ם משום חבילות אלא מקרא ו אסור א ס״ רק מפרה ועגלה דדמו ומדכתבו ה׳׳ ה ד הו׳׳ מ למפרך כ•.׳ משמע
בב׳ ב׳׳ד ויל׳׳ע למאי ד מ ס ק ב סו ט ה דאפי׳ בב׳ ב׳׳ד אסור להשקות דרר ,ניחא לי׳ לגמ׳ למפרן מ הני דדמו אבל אי לא הד׳ל הני דדמי
ב׳ סו טו ת משום דכתיב או תה א״כ למה הוצרכה הברייתא לומר הו ה פריך מכל חולץ וקדשים ולשנרי מאי דמשני וא״כ קשה איו
דאץ משקץ ב׳ סו סו ת משום דאץ ט ש ץ מצות חבילות וי׳׳ל דנ*מ אפ %למפרק דזאת בעריסה א תי למעוטי כל מילי ה א איכא פנד׳ח
לד׳ש דס׳׳ל דרותתת משקץ מ״ מ אסור בכהן א׳ משום חבילות ושמא שאני פ ט׳׳ח דכתיב בהדיא בעריפה אבל כל שאר מילי דלא
אך בע״ע צ״ע לפ״ז כיץ דאיכא קרא ל״ל טעמא משום סבילות מפורש בהדיא מ מע פי ק מזאת בעריפה ,ואץ להקשות ל׳׳ל זא ת
ושמא אגב אחרינא נ ק טי׳ וכן הא דתניא בספרי זוטא נשא ה׳ י״ ס ב ע ד פ ה לימא דע״ע וסט׳׳ח הו״ל שני כתובים הבאים כ א׳ ואין
והשביע או תה ככ הן אץ משביעין ב׳ סו טו ת כאחת ולא שורפץ מ ל מ ק דאם כל מילי בעריפה ל״ל למכתב בהו בעריפה וי׳׳ל דכל
שתי פרות כאחת ולא ט ר פ ץ שתי עגלות כאחת ולא הורגץ שני מילי כשרים גם' בעריפה וג ם בשחיטה או מליקה אבל ע׳׳ ע ופט׳׳ח
אנשים כאחת ולא מסגירץ שנים כאחת ולא מחליטץ שנים כ א׳ ד ק א בעריפה ולהכי איצטרין למיכתבינהו ועוד דפט״ח הוכרח לכתוב
ומשמע דכולהו משוס חבילות ומה ת ם ילפא דץ שאץ ט ש ץ מצות דמצותו דוקא אם לא רצה לפדותו וכן ע ק הוכרח לכתוב משום
חבילות )וז הו כ ד כ תו ם׳ במו״ק דהוא דאורייתא( צ״ל דאגב אחריני שאר הפרסים שצרץ העריפ ה בתוך הנחל אי תן וא״כ אינו מיותר.
נקט פריפה תדע דהא נקט נמי אץ כורגץ שנים כא׳ ובספרי תצא
סי׳ רכ״א ילפא מקרא ותלית או תו שאץ דנץ שנים ביום א׳ )אך ז ) .א( א ץ מעמידץ שתי עגלות כר .בסוטה מ׳ א׳ אץ משקץ פ תי
זה י״ל דאיצטריך לאסור כל היו ם( וכן בספרי שם סי׳ רכ״ו יכנו סוסו ת כאחת ו אץ מטהרץ כני מצורסץ כאחת ואין
אץ מלקץ שנים כא׳ וכן הא דאץ מסגירץ ואץ מחליטץ שנים כ א׳ עורפץ שתי עגלות כאחת לפי שאץ עושץ מצות חבילות חבילות
ריג איתן סי׳ יב מצות העריסה וקבורתה נחל
נ כ פ מ ד ה או ת ם ביחד א פי׳ א ם לא יפשה כמפ שה יסד ו ^ כ ר מנ׳׳ ם יליף נ תו ״נ מקרא נמ״ ש ר׳ ש ורסב״ם נ פ ״ג דנגפים מ״א וכן כ&
בסוסה יתפרש אץ משקץ הייני ה כ פ מ ד ה להשקות וכן בכל הני י א ק שירפק שתי סרוח נ א׳ כמ ש״נ לפיל ) ו » ט ״ נ בזה בק׳׳פ ס ״
ו כנ ה ברציעה ובפריפה שהוא פ״פ ב*ד לא הוצרך להביא כחילוק ל״ז( מי הו כרמב׳׳ם נ ס׳׳י מרוצת כ״ ה כ תג ואין פורסין שחי פגלוס
נ ץ ד׳ ד א׳ ל ד נ׳׳ ד דכיץ ונ ת ב אץ רוצפץ כ א׳ ו אץ פורפץ נ א׳ י א ח ת שאת פושץ מצות חבילות חבילות ומבואר דאק ה טפ ם רק
ע״נ כ טנ ה ב ד׳ ד א׳ דאל״ה אץ ז ה כאחד וג ם נ מ הר ת מצורע משום חבילות ולא מקרא ולפ׳׳ז בשני ב׳׳ד י ה א מותר לס׳׳ד ה תו ם׳
לא הו צ ע לפרש דדוקא נ כ ק א׳ דרק ב סו ס ה שמניאץ או תה בעזרה וצ״ל דס׳׳ל דגמ׳ די ח ב סו ס ה מ׳ א׳ פליגא פל המדרש תנאים וס׳׳ל
כי׳ אפשר לומר דגם א ם ד כ כני ם משקץ אסור ל הע מיק בעזרה דרק משום חבילות א סריק א״נ הא ומדרש תנאים אסמכתא הי א
יחד אבל מהרת מצורע שהוא ב חון פשיעא שאם ד כהגים מ םה p
ופיקר ה טפ ם משום חבילות.
ד מצורפים מ ה שייך א׳ לחבח ו מ היני תי תי שיהא 0כ איסור ב סו ט ה נד Jא׳ אין משקק שתי סו טו ת כאמת ונראה לכאף שאק
וא״כ ס ת מו כפירושו דמיירי נ כ ק א׳ כנלענ׳׳ד )וראי תי בקיץ אורה הנ הן צריך ^ :שקותה ממש בידו את ה מי ם אלא אם הי א
נדרים פ׳׳ג שחולק ג״כ פל ה מג׳׳ א בדפת כרמב׳׳ם אלא שהלך בדרך נוטלת בפצמה ושותה פל פיו מקרי שהוא משקה או תה וא״כ הא
אחרת( .ו הנ ה ה מנ׳׳ ח מצוה תק׳׳ל הקשה איך משכחת לה דב*ד א׳ דקאמר אץ משקץ ב׳ סו טו ת כאחת היינו שישתו בב׳׳א י.דפ כהן
יפרפו ד פגלות יחד כרי נ ת ב כרמב״ם ד ד חללים שנמצאו סמוך א׳ משום מצות חבילות )וכ אן בסוטה אסור אפי׳ פ׳׳ס ב׳ כהני ם
לפיר א׳ אץ מני א ץ אלא פגלה א׳ כר׳ל סי׳ ז׳ ס״ב ו כנ ה קו שייתו כד ס סי ק( וכן אץ רוצפץ נ׳ פבדים היינו פ״פ ב׳׳ד א׳ וכל אדץ
אינ ה לפ*מ שביאר כ מג׳׳ א דעת כרמב׳׳ם דאפי׳ ד אנשים אסור רוצע פבדו )שהרי הרציפה א׳׳א רק פ׳׳י האדון נמ׳׳ ש מהרש׳׳א
להם לפרוף פגלה א׳ בנ׳׳ א ד א״נ שפיר משכחת לה ד ד ב׳׳ד של
י ש מפ חץ( אמנם בטהרת המצורפ שזה בכהן פצמו שם הו א כפשוטו
ד פיירות פרפו יחד ננחל אי תן א׳ ורק קושייתו לפ׳׳ד כ תו ם׳ דדוקא
שלא ישחוס שתי כצפרים בסכץ א׳ וכן שאר הטהרה וכן סריפח ה פג ,ה
בנ״ד א׳ אסור וכפריפ ה בנ׳׳ ד ננ׳׳ ל ס׳׳ב וא״כ ד׳ ד א׳ פורף ד
שהיא בב׳׳ד אסור שב׳׳ד ז ה יפרו qב׳ פגלות פל ב׳ חללים )וכבר
פגלות ואיך משכמ׳׳ל ו תי׳ דמשנח׳׳ל א ם מצאו כחלל אמר ה מדיד ה
הקשו איך יתכן נ׳ פגלות בב״ד א׳ ופ״ל סי׳ ד ס׳׳ב ו פי׳ לקיץ(
והוכיח מז ה דבככ׳׳ג צריך ד עגלות ובערוך השלחן חר׳מ סי׳ תכ*כ
י אפי׳ לפמשב׳׳ל ס״ב לצדד דב״ד יכילץ לומר לאחר לפרוף י א פי׳ בלא
סקפ׳׳א תי ת דמיירי שא׳ נמצא סמוך לעיר שאץ ב ה ב׳׳ד ו א׳ נמצא
י ץ שליחות א״כ נ ם כאן אסור שפ״פ ב׳׳ד א׳ פורפץ ב׳ פגלות
סמוך לעיר שיש בה נ׳׳ ד דעל שני ח צריכה להביא כ עי ר שיש בה
מ * א .ו כ תו ם׳ בשמעתץ כתבו דאסור א פי׳ לכפמיד שתיהן בפזרה
ד׳ ד ונ כ ה׳׳ג אץ נ פ ט ס בעגלה א׳ וכבר ביארנו לעיל סי׳ ז׳ ס׳׳ב
מ׳׳ א אף שאץ שותות כאחת ונראה שהכריחו ז ה דהא כ ט פ ם
דלפנ׳׳ד לא נראה כן לדינא אמנם דינא של כ מנ׳׳ ח אף דמסחברא
משום שלא י ה א לבה ג ם בחברתה א׳ > אץ זה דוקא בשפת כ שתי׳
pאבל מכאן אץ ראי׳ לא מנ פי א אם נאמר דהב׳׳ד יכולץ לעשות
ואדרבה נ שפת השתי׳ כבר אין בידה לכודות ופ׳׳ל י׳׳ ס ב׳ אלא
שליח שלא מאנשי כעיר )ע*ל ס׳׳ ב( דפשיטא דאדם א׳ יכול לערוף
הכינ ה ה ה פ מד ה וא״כ נ ם ר׳י דגמר מאו ת ה כקפידא פל כ כ פ מד ה
עבור ד ערים ]וז ה פשוס דנ אן דהאיסור על נ׳׳ ד א׳ שלא יערפו
)וכ״ש לפי המפרשים דדריש מוהפ מיד או תה פי׳ גליץ כ ש׳׳ם(
ד עגלות יחד על פי ה ם כמשנ׳׳ת לעיל כ״ש דאסור שאדם א׳ יעשה
י א״כ ג ם ה א ד פרין מאץ פושץ מצות חבילות ה כינ ה א הפמד ה
ד כמע שים יחד אף שעושה עבור ד ערים דפשיטא שעושה מצות
דאל׳׳ה לק״מ דדילמא לא מיירי בהשקאה והביאו פוד ראי׳ מזו ס פ ת א
חבילות[ ו אפי׳ אם צריכץ דוקא שא׳ מאנשי כפי ר יערוף משכמ׳׳ל
דפרה דקתני דוקא משנפשית אפר מותר להביא אחרת אבל לפד כן
שא׳ כי׳ מבני כעיר נ שעה שנמצא שם מלל ו א ח׳׳נ עקר דירתו לעיר
אסור אף שלא נשרפו כאחת ומפרשים ה תו ם׳ כ ט פ ם משום שאץ
אחרת ו א ח׳׳נ נמצא בפיר כ שני׳ חלל דאז כאיש הז ה יכול לפרוף
פישץ מצות חבילות' )וכן משמפ בספרי זו״ א נשא כ׳ ^ ט כנ׳׳ל(
פ ט ר ד כפרי ם דפשיטא דנתמייב בשניכם כיון שהי׳ שם בשעת
אלמא ד אפי׳ אץ נפשץ בב״א כ״ז שפוסק באחת אסור ,ו לפרבב
מציאת כחלל נמ שנ׳׳ח לפיל סי׳ ז׳ ס׳׳ א ו א פי׳ א ם נאמר דהב׳׳ד
מציה אחרת ו ה טפ ם כמש״כ תו ם׳ במו״ק מ׳ נ׳ נ די שיהא לנו פנוי
בעצמן צריכץ לפרוף ג״כ משכח׳׳ל בכה׳׳ג שאחר שנמצא כחלל
למצוה אמת ו הנ ה כ מג׳׳ א ס׳׳ ם קמ״ז נ ת ב דהרמב׳׳ם חונק פ״ז
פקרו כב׳׳ד מקומן ונ תמנו לב״ד נ עי ר אחרת ונמצא שם ג׳׳ כ מלל
וס״ל דדוקא לפשות בב׳׳א מר,ש אסור ו אפי׳ א ם נ׳ בנ׳׳א עושים
ואז ב״ד צריכץ לפרוף ד עגלות פוד אפשר דאפי׳ נ עי ר א׳ משכח׳׳ל
זה אבל בזה אחר זה מותר א פי׳ באדם א׳ ו א פ׳׳ג שמפמיד שתמץ
אם נתחלפו כתו שבים ולא נתחלפו כב׳׳ד ו עי׳ הוריות ף א׳ ראוי׳
יחד וצריך ליישב א׳ > מ אי פריך כאן ורותחת מי משקי ו ה א אץ
כפרה כר ויש לחלק קצת וצ׳׳ע נז ה.
פושץ מצות חבילות ו מ אי קושיא הא דרותחת מותר כיינו כשאינו
נ ס וי ״ א דדוקא בב׳׳ד אחד כר .כבר נתבאר דכ תו ם׳ בסוטה ה׳ א׳
משקה בנ״ א דאץ נז ה משום הבילות ונ אינ ה רותתת ג׳׳ז אסור
כתבו דאפי׳ להעמיד שניהם יחד בנחל א׳ אסור א פי׳ נא
משום שלא לבה ג ס בה וצ׳׳ל דס״ל להרמב׳׳ם דנם טעם שלא יהא
יפרפו שניהם יחד ו כנ ה ב סו ס ה שם מסקינן דל׳׳ש איסור דאץ
לבה ג ם בחברתה ל״ש אלא בשפת השקאה שאז פיקר כפ חד ואז
פושץ מצות חבילות אלא אם כהן א׳ פושה ו כ׳׳ ה גני ע״ פ נ ב׳׳ ד א׳
עלולה להודות ומחוך שתראה שחברתה שותה ו אינ ה מודה גם הי א
כמש׳> רש׳׳י ו תו ם׳ שם וכ״כ כמ אירי שם אץ עושץ שתי עגלות
לא תוד ה ולפ׳׳ז צ״ל ד סוגיא זו א חיא כ ר׳ ע דס״ל לקמן ו׳׳ ס נ״
ערופות נ א חד ד׳ ל נ ב׳׳ד אחד עכ׳׳ל וככונ ה כסו שניארמ לעי;
דאף משנמחקה מגילה יכולה לחזור בה אבל למה שפסק כר מג״ ם
א ע׳׳ג שעורפץ אנשים אחרים כגץ א׳ מהב״ד פורף עגלה זו ו א׳
פ׳׳ד מ סו ס ה ה״ד דאחר שנמחקה מגילה אץ יכולה ׳.חזור בה ל״ש
מהב״ד פורף עגלה אחרת ) או כמשכ״ל שגם אנשים אחרים יכולי;
כלל כ אי טפמא ו א פ׳׳ג ד ה תו ס׳ שם כ חנו בשם ירר דמשהתמילה
לערוף( כיון ש ה ^ ע״פ ב׳׳ד א׳ מקרי כמו כ הן א׳ ו כוי חבילות
לשתות נ ם ר״פ מודה שאץ יכולה לחזור בה מי הו סמוך להשקאה
וכנ ה רש׳׳י נ ת ב גני רציעה דבעי שיהא בב׳׳ד א׳ ובאדץ א׳ ואז
יכולה פדי ץ לחזור בה אבל קשה דהא בשמפתץ ר יהודא הו א
אסור ומשמע מדבריו דדוקא בד אינ א תרווייהו אסור והקשו כ תו ס׳
דקאמר לה ו הו א פליג בכדיא פל ר׳ ע שם וס׳׳ל דאחר שנמחקה
דכא סהרת ד מצורפים דמיא לשתי עבדים של שתי אדונים וכונ ת ה
מגילה שוב אץ יכולה לחזור בה וא׳ > פ״כ כ אי סו ר דאץ משקץ 2
נ סו שביאר כרש׳׳ש דנכי דהאדץ רוצע מ״ מ כיץ שע״פ ב״ד א׳ נעשה
סוטו ת כאחת כיינו לכפמידה כאחת שאז ני ד ה לחזור בה דהא
יש לאסור א פי׳ של שני אנשים כמו ב ד מצורעים שנעשה פ״ פ כהן
כג מ׳ פריך מאי איכא נ ץ ר׳י לת״ק אלמא דנ שניהם כדין שוה
א׳ וליישב דעת רש׳ vי׳׳ל דס״ל לרש׳׳י שאץ אסור אנא כשעושה דמנ״ל להגמ׳ לומר דת״ק הו א ר׳ ע דפליג פל ר׳׳י כדי להקשות
אדם א׳ שגי כמע שים ובמעמד א׳ ונ הי דא״צ שיעשה ממם ב ד׳ א מאי ביניי כו ,ו הנ ה מה שדקדק כ מג׳׳ א מדלא הביא כ ר מנ׳׳ ם כחילוק
אלא ג ם להעמיד כא׳ אסור כדמוכח מ סו ט ה מ״ מ אץ אסור אלא בץ כהן א׳ לב׳ כהני ם הנ ה ב סו ט ה לק״מ כמש׳׳כ כמחכ׳׳ ש דכא
כשאדם א׳ פושה ד כמע שים ולכן בהשקאת סו ט ה ובטכרת מצורע פסק כ ר יכוד א שהביא קרא דאותה א׳ > אץ חילוק בזה ורק דיוקו
שכק א׳ פושה שני כמע שים אסור להעמידם יחד ובעריפת פגלה משאר כדברים ולנאף אפשר לומר דגם כרמב״ם ס׳׳ל כ תום׳ דכ איסור
איתן סי׳ י ב מ צו ת ה ע רי ס ה ו ק בו ר ת ה נחל ריד
ח .נא( עריפתה מטהרתה מ Tי נבלה ) aודוקא אם נערפה כהלכתה נג( אבל אם היתה טרפה נ ס וכן אם נפסלה כגון
שעלה עלי׳ עול וכה״ג אץ מטהרתה מידי נבלה נה( וכ״ש אם ערף עז שאץ מטהרתה מ rי נבלה ) (1ואם שחטה אפי׳
אחר יר rתה לנחל איתן טהורה מ Tי נבלה ) 0אבל אם מתה מאליה אחר ירידתה לנחל איתן דינה ככל נבלה שהיא
טמאה וחלבה טהור.
ומטהרתה מידי נבלה אבל למ׳׳ד אץ אסורה מחיים א״כ י ט ל לשחטה ג״כ כיון שהנ״ד פורסין ואז אם אדם א׳ יפרו qשניהם אסור להורידם
ולאכלה וכיון שיש לה הי תר בשחיטה ל״ש לומר עריסתה זו הי א יחד לנחל אבל נרציפה צריך שיהא אדון א׳ כדי שיהא אדם א׳
שחיטתה ובזה תירצו קו שיית ה ר׳ ר משה שבתום׳ חולץ פ׳׳ב א׳ שעושה ב׳ הפעולות וגם גב״ד א׳ דאל״ה אק זה־ במממד א׳ אלא
למה לא תירצה הג מ׳ שם דעריפתה זו הי א שחיטתה ע׳׳ש דכא עושה 3׳ מצות בזאח״ז ודו׳׳ק .ו הנ ה הרמב״ם ל^ חילק נ ץ ג״ ד
שם מיירי אם אץ נאסרת מחיי ם ע׳׳ש ולכאו׳ יש קצת ראי׳ לדבריכם א׳ לב׳ ב״ד גגי פריסה וכן ג גי כל הני ו כ תנ ה מג״א נ ס״ ם ק מ ׳ז
ד ס ינ אי דאמר ט מ׳ דירידתה לנ׳׳א אוסר תה קאמר ג״כ בירר דדעת הרמב״ם דגם בג׳ ב״ד ו ק בג׳ כהגים אסור אם עושץ יחד
דעריפתה זו הי א שמיטתה ו אע׳׳ג דר׳׳ל סליג שם בירו׳ ו ס׳׳ל דלא ממש אגל בהעמדה כדי אין איסור א פי׳ בב״ד אחד אם לא יפרסו
אמרי׳ עריסתה זו הי א שחיטתה ואין חייב על או תו ואת בנו על ביחד ממש אלא נז א ח״ז אפי׳ או תו האיש מותר וכבר כתבנו לעיל
פריפה וריש לקיש בבבלי פ״ב א׳ ס״ל ג״כ דמחיים אסורה עי׳ הנלענ׳׳ד דגם דפת הרמב״ם כדעת ה תו ס׳ ואפשר דדעתו כ מי
בבבלי שהקשה■ ז ה ולפ״ד הירד י׳׳ל דמ״מ אין חיוב או תו ואת שהסברנו דעת רש״י ז״ל דצריך ג״כ שהמעשים יפשה אדם א׳ ואז
בנו רק על שחיטה ולא על פריפה א פ׳׳ג דמטהרתה מידי נבלה אסור אפי׳ בזאח״ז .וע״ל מה שכתבנו ליישב מ תוספ תא פ׳׳ק דנגעיס
אבל עיקר הסברא שט בעל כתב סופר ז׳׳ל צ׳׳ע דכא בג מ׳ אמר י לכל א׳ מה שיטות. ■
טעם משום דכפרה כתיב בה כקדשים וא״כ מאי ר׳ מ אם נאסרת )ג( וי׳א דדוקא אם אדם א׳ כר .כבר ביארנו דהנלפנ״ד ח ה
מחיים או לאו ועל דרשא זו אץ חולק כדמוכח במגילה כ׳׳א א׳ דפת רש״י ז״ל ואולי ג ם דפת ה רמנ״ ם ז ״ ג
חולץ י״א א׳ קדושץ ר׳ז א׳ ע״ז כ׳׳ ט ב׳ ו מ ה שהביא בתשר אהל ) ח וי׳׳א שאין איסור כלל כו׳ .הו א דעת ה מג״ א בדעת הרמב׳׳ם
משה ראי׳ מ סוגי א חב חי ם ע׳ ט לא זכי תי להבץ דהא בכריתות - . ז׳׳ל כמשנ׳׳ת. ;
כ׳׳ה א׳ מ סי ק דפלוגחא דתנאי הי א אם נאסרת מחיי ם אם לאו )ה( ובדיעבד ככל כשר .כ״כ כמ אירי ב סופ ה מ׳ א׳ דגדיפבד טנן
א״כ שפיר מצי סברה ברייתא זו כתנא דאסר מחיים ,ולענ״ד מגוף כשרות ו הנ ה א ס איסור דאין עושץ מצות חבילות ■
כ סוגי א חב חי ם מוכח דלא כסברתם ז׳׳ל רק דאפי׳ למ׳׳ד ע׳׳ ע הוא דרבנן פשיסא דדיעבד כשרות ו א פי׳ א ם נאמר דהוא דאורייתא
אץ נאסרת מחיים ג״כ מטהרת מידי נבלה מדפריך לבתר דמשני אץ זה אלא איסור גברא אבל פשוט שאץ זה מעכב לכמצוה אבל
שמתה מאלי׳ מכלל דע׳׳ע נאסרת מחיי ם וכר ו אי כדבריכם ז׳׳ל צ׳׳ע שכמאירי כ תג ז ה ג ם על סו ט ה ושם יש פ סו ק או תה לגדה
b׳ > בתחלת כ סוגי א דקאמר עריסתה מטהרתה כבר מוכח דנאסרת ומנ׳׳ל דלא מעכב ו אפי׳ לר׳׳ש דדריש טע מא דקרא מ״ מ מנ״ל שלא
מחיים דאל׳׳ה ל׳׳ש לומר עריסתה זו הי א שחיטתה אע״כ דלא יהא ז ה לעיטבא ונראה דדקדק ז ה מדפרין הג מ׳ שם ורותתת מי
תליא כלל הא בהא ו א פי׳ למ״ד אץ נאסרת מחיי ם מ״ מ מטכר תה משקץ ו ה א אץ עושץ מצות חבילות חבילות ולא משני דר׳מ לענץ
מידי נבלה מכפרה כתיב בה כקדשים ,ולפ״ז א פי׳ לדעת הפו ס קי ם דיפבד דמשום אץ ט ש ץ מצות חבילות אץ מעכב ומשום או תה
לקמן סי׳ י׳׳ג ס׳׳ב ד ט׳ ע אץ נאסרת עד העריפה מ׳׳ס מטהרתה מעכב אפ״כ דפשיטא לי׳ לגמ' דגם משום או ת ה אץ מעכב די פגד
מידי נבלה. ו אע׳׳ג ד סו ס ה אץ דינה כקדשים וא׳׳צ בה קרא לעכב צ׳׳ל דיש
)ב( ת ו ק א א ם נערפה כהלכתה .כ״כ הרמב׳׳ם בפ׳׳ג מ א ה׳׳ ט הי׳׳ג דברים דמסתבר להו לחז׳׳ל דאיק מעכבץ כדמציט למ׳׳ד דצא בעיק
כנ > ובזבחים ס׳׳ ט ב׳ פליגי תלתא סנ אי לענץ עוף קרא נ לנ תי ב ו א פי׳ למ׳׳ד דבעיק קרא כדכתיב א״ 5אלא שיהא
טרסה א ם מטהרתה מידי נבלה דר״מ ס׳׳ל דגם מ ל ק ת טרפה ראוי לכן כמש״כ ג סי׳ ר ס׳׳ז וכעץ ז ה כ ת ט כ ת ר׳י ביומא ל״ט ב׳
מטהרחה מי ד נבלה ו ר י הוד א ס׳׳ל דגם שחיטת טרסה אץ מסכר ד*ה הנ ח ה דלא מסתבר דהנחה מעכב וכבר כתבנו בזה ב סי׳ כ׳
ב ט ף דרק בבהמה מטהרת ה שחיטה בטרפה ולא ב ט ף ור׳ יו סי ס׳׳ א בעזכ׳׳י.
ס׳׳ל דגם ב ט פו ת שחיטתה מטהרתה ולא מליקתה ו פ ס ק כרמב׳׳ם
כ ד יו סי ,ו ט מ׳ שם ט ב׳ פליגי ר יו ח ק ור׳ אלעזר אליבא ד ד׳ מ ח ) .א( עריפתה מטהרתה מידי נגלה .בזגחי ם ע׳ ב׳ א׳׳ל אניי
ד ד יו ח ק ס׳׳ל דלא טיהר ר׳ מ אלא בתמימץ ולא בבע׳׳מ ) ר דהיינו מכלל דע׳׳ט טהור ה הי א א״ל אץ אמרי דבי ר׳ .
מחוסר אבר דהא מו מץ אץ פוסלץ בעוף( ו ר׳ א ס׳׳ל א פי׳ בבע׳׳מ ינאי כפרה כתיב בה כקדשים וכ״כ כרמב׳׳ם בפ״ג מ אכ׳׳ ט כי״׳ג
ו אפי׳ אווזין ותרנגולץ ב ט ד ירמי׳ פרף עז מ הו) פי ר ש׳׳י ערף עז עגלה פרוסה שנערפת כהלכתה טהורה כפרה כתיב ב ה כקדשים
על כחלל במקום ע׳׳ ע מ הו לר׳ מ( אווזץ ותרנגוליו טעמא מאי דמינא וכן אם נשחטה אחר ירידתה לנחל איתן שאסורה בהנאה הצילה
דעופות מנ הו אבל עז לאו מינא ד ט ל ה נינ הו א״ד מינא דבכמה אותה שמיטתה מידי נבלה עכ״ל וראיתי בתשר אהל משה לכגרא׳׳מ
הוא ו הנ ה כל כ בעי א לד-מ אבל למאי דקי׳׳ל כ ד יו סי דמליקה הו רנ ץ זצ׳ול סי׳ ל׳ שכתב דהא דפריפתה מטכרתה מידי נבנם
כלל לא מטהר טרפה ה׳׳ ה עריפה לא מטהר טרפה אפי׳ עגלה הוא דוקא למ׳׳ד ירידתה לנ׳׳א אוסר תה אבל למ״ד שאין נאסרת
וכ׳׳ש עז דהא כג מ׳ מדמה לה וז ה כוונ ת הר מ ט׳ ם שכ׳ ד ד ק א אלא בעריסתה אץ עריסתה מטהרתה והביא ראי׳ לזה ממה שהקשו
שנעראה כהלכתה ,וכתב ב שטמ׳ק שם ו אפי׳ או ח ץ ותרנגולץ מי מא שם בזבחים מכא דתניא מלב ע׳׳ ע שאסורה בהנאה מנץ דטהור
הא ר׳ מ לא אמר רק בעוף קדשים וי*מ דה״נ איי ד כשהוקדשו ואי ס׳׳ ד ע׳׳ ע טהורה הי א טהורה ומלבה טמא ומשני שמחה מאלי׳
וקשה דהא לא חזו למזבח ולא חיילא עלייהו קדושת הגו ף אלא ו פ רין מכלל דמחיים אסורה )מדק תני שאסורה בהנ א ה( ומשני אץ
קדושת דמים לכן נראה דאף בחולץ אמר ר׳ מ דמטהרת מליקה ירידתה לנ׳׳א אוסרתה מכלל דלמ״ד שחיטה אוסרתה א׳׳א לכפמיד
כר ע׳׳ש ש ה א דן בזה והביא כן ג״כ בשם רש׳׳י דלר׳׳מ אף במוצץ הברייתא שמיזה רק ע״כ שנערפה ו א״כ מוכח דאץ טריפתה מטכר תה
מטהר וכ״ ה ברש״י כ ת׳׳י שנדפס שם על הגליץ אבל ברש״י שלפנינו וכן ראיתי שכ׳ בחי׳ כתב סופר על מוצץ פ״ב א׳ והסביר ז ה דכא
כ תג ו אפי׳ ב אוחי ם דלאו בני מזבח נינ הו ובלבד שיהו קדשים בפנים דעריפתה זו הי א שחיטתה ל׳׳ש אלא כשאץ לה תקנה אחרת וכמו
ועי׳ בחזר׳א או׳׳ח קמא סי׳ ל׳׳ד סק׳׳ב שתמה ע׳׳ז דמה שיין קדשים בשעיר המשתלח שהוא הקדש ו אץ לו הי תר אלא בדחייתו לצוק
בזה וכקר ה שטמ׳׳ק ועוד דהא ב ט אח״כ ערף עז מ הו ושם ל׳׳ש אמרי׳ דחייתו לצוק זו הי א שחיטתו וצכן למ׳׳ד ע׳׳ ע נ א ^ ה מ חייס
כלל קדושה וכן הקשה ג ק ח אורה ע״ש שהארץ־ בזה וכן בשפת אמת א׳׳כ אץ לה תקנ ה אלא בעריפה ולכן אמרי׳ פריפתה זו הי א שחיטתה
רטו איתן סי׳ י ב מ צו ת ה ע רי ס ה ו ק בו ר ת ה נחל
פריפה אק מטהר טרפה ולכך פ ס ק ה ר מנ׳׳ ם דדוקא א ם נערפה ודפת כ סזי״ א שם דלא נ פי שיהא קדשים רק נ עי שיהא נ פני ם לר״ר,
כהלכתה ו פי׳ נ מר א ה כפני ם ני רי שכ׳י דנג מ׳ דידן זנ חי ם דף פ׳ ונ א מ ת יש ליי שג,קו שייח ם פל רש׳׳י דמשכחה לה שהוא קדשים
פשיטא לי׳ דמטהר ונ שפת אמת תמ ה פליו דנגנד די ח לא מיירי קדושת הגו qמ ון שהוקדשו נ שפת היהר הנ מו ח ודפת רש׳ vכדפה
נטרפ ה וג׳ פשוט דכונתו ד מ ל ד די ק לא נ פי לר׳מ אלא נפרף הי״ מ נ תו ס׳ מולק נ ״ נ נ׳ )ד״ ה ו הני א( דננ מ ה אפשר להקרינ
פז דלאו מינא דפגלה נינ כו אנל נ פגל דמינא דפגלה נינ הו מטהר ״ הי׳ איוז ק ותרנגולק )ונ א ס ת לא זכיתי להנק מם שהקשו ה תו ם׳
וכ׳׳ש נפגל ה טרפה דפשיטא לי׳ לר׳מ דמפהר כמו נ מ ל ק ה דכא שם דאיכא למ״ד דאק שום פוף קרנ ננ מ ה דהא ה ם קיי מק למ׳׳ד
נג ס׳ שם מדמה לה למליקה ] מי הו אפשר ח הו ד ק א א ם נטרפה י פי ף קרג ננ מ ה ולדידי׳ ה׳׳ ה אווזק ותרעולין דכל פוף הטהור
אחר שכנר ירדה לנ׳׳א שכנר חל פלה שם פ״ פ אנ ל א ם קודם כשר נ ם צ״פ שהניאו הי ח׳ דמגילה ולא הני או גרד די ק זננזי ם
שירדה הי ת ה טרפה לא חל פלה שם פ״ פ כלל וכו׳׳ל כפרף פז קש״ו נ׳ ושמא משום דנגנד די ח קהני תמימין ונעלי מומין א״כ
אנל כיק דנגנד די ק תלי טפמא דלאו מינה דפגלה א״כ מוכח פ״כ מיירי נ נ ני נח דהא נישראל פסול נ פ״ מ ננ מ ה כדא׳ שם
דנ מינא דפגלה וכגק פגל ושור וכ״ש פגלה אפי׳ הי ח ה טרפה מתחלה ק״נ א׳ אנל ני רר ק תני ה מי מ ק אנל לא נ פ״ מ ולכן ם״ל דמיירי
מטהרתה לר״מ ו פי׳ מה שניארנו לפיל נד פ ת רש׳׳י ז׳׳ל[ ,ונ׳ דדפת כישראל נ ז ק הי תר הנ מו ת ולפי תירוצם צ״ל דנ ע׳׳ מ דהתם נ מנזוסר
הר מנ׳׳ ם ד׳ל ,דנכי דלפנק הא דשחיטה שאינה ראוי׳ שמה שחיטה א ני קמיירי וצ׳׳ע( ולפ׳׳ז אם הקדיש אווזין ותרנגולק נ שפת היתר
קי״ל כ ד׳ מ לפנק או א״נ כדא׳ חולק פ׳׳ ה א׳ מי הו לפנק הא דא r הנ מו ת קדשי קדושת הגו ף ואח׳׳כ נננ ה ני ת הנ חי ר ה ומלקו שם
ינאי דלר׳׳מ אפי׳ פרפה חיינ לא קי׳׳ל כוו תי׳ רק כריש לקיש דגם נ פני ם ) או שהכניסו לנמה גדולה ומלקו שם וצ״פ( וג ם מה שהק׳
לד׳ מ פרפה פטור ולא אמרי׳ טריפתה זו הי א שחיטתה מאחר מפרף פז דפ״כ שם אי ט קדוש י״ל דשם דגם ע״ ע פצמה אינה
דנירו׳ קאמר ומן כד א ד ר ינאי א תק מגינ ק לי משמט דלית כילכתא קדושה א״צ ג״כ שהפז שפרף ת הי׳ קדושה ו סגי שתהא ננ סנ איתן
הכי ואין זו סתירה למה דקי׳׳ל דפריפתה סטהרתה מידי ננל ה וימדה לשם כך ]ופ״ל סי׳ י׳׳ג ס׳׳י שגם נ פ ״ פ יש קצת קדושה[
ח ה ילפא מכפרה כ תינ נ ה כקדשים אנל לא דפריפתה שמה שחיטה אנל גני מ ל ק ה דלא מצינו רק נקד שים צריך שיהא גם כאן קדשים,
לכל מילי )ו א פ׳׳ג דנשפיר המשתלח אמרי׳ דחייתו לצק זו הי א לפנ׳׳ד נראה' דא״צ לזה דהנה נ שפת אמת ראיתי שהקשה ג״כ
שחיטתו כנר כ ת ט ראשונים ז״ל.לחלק נז ה וי תנ א ר נ פ׳׳ ה נ ס׳׳י ( אפנלה פרופה מה מ כני שככניס כ פז ל חון כנחל אטו מוכרח
ונז ה מדויק לשק כ ר מנ׳׳ ם נ פי׳׳נ משחיטה כ*ו שחיטה שאינה יי ק א לפרוף ננחל זה ונלפנ״ד פשוט דדפת רש״י ז״צ דל״ש לומר
ראוי׳ לאכילה שמה שחיטה לפיכך הראשק ששחט 0׳ ופגל ה פרופה נלל שיטהר אם יקח פז ויפרוף או תה נ תון ני תו ונא כי׳ כלל חלל
ט׳ ונ א כאחרק ושחט את השני לוקה וכן אם שחס כראשק את כ א חד נפול ם דא״כ כל טריפה וכל מליקה שנפונם תטהר מידי ננלה
,ונ א כאחרק ושחט את כשני וכרי הו א כו׳ או פגלה פרופה כר יז ה פשיטא דל׳׳ש רק א ם פרף כדק פריפה ולשם פ״ ט נ מו שפירש׳׳י
כרי ז ה לוקה ולא הזכיר כלל שאם פרף חיינ ונ מנ׳׳ ח מצוה קס״ א שפרף פל כחלל כלומר שהי׳ חלל ו הו א פרף נ שנילו ופל הנחל ויסד ה
המה פ׳׳ז ולפמש׳׳כ א״ש דפסק כריש לקיש דלא אמרי׳ טריפתה לשם כך ואז מטיכר מידי ננל ה ד הוי דומיא דפ׳׳נג ו ה׳׳ ה נ או ח ק
זו הי א שחיטתה לפנק או א׳׳נ ופוד ינו א ר נז ה לק׳ ס׳׳י נ פז ה׳׳י. וחרעולק אם מלקם ס ת ם ל׳׳ש כלל לומר שתטהר ורק אם הקדישם
ונ א מ ת יש מקום לפרש הירד דנ פי אלינא דכו״ע אף לר מ סי •ופרסם נ פני ם דאז הוי נמולק נקד שים ונ כי דלא חל כהקד ש פלייכו
ו ד יהודא דפליגי גני מליקה דאפשר דדוקא פוף מנ כ מ ה לא ילפי אנל מ״מ הו א מולקם נ תור ת קדשים )נ שוגג או נ מזי ד( ואז שייר
נ ה מ ה מנ כ מ ה ילפי לטהר טרפתה ו ה א דמיי תי ני ר ר ראי׳ מר״ס הכי לומר שתטסר מ שא׳׳נ אם לא הקדישם כלל שאז אק מולקו כצל
מיי חי ד פ״נ לא פליג ר׳ש פלי׳ ד ד׳ מ אלא משום דס״ל דשחיטה שאק נתורת קדשים פשיטא דל״ש לומר שתטהר דלא אמרו שכל מל ק ה
מתרח נאכילה ל״ש שחיטה לפנק או א׳׳נ ה א לא׳׳ה כי׳ ג ם הו א מודה שנפולם תטהר ת ה נראה נרור נ פז ה׳׳י■ .
לר״מ דפריפתה כוי שחיטה ו א״נ לפנק לטהר מידי ננ ^ :ד ס ה )ג( א ב ל אם כי ת ה טרפה .ני ר ר פ׳ פ׳׳ט כ׳׳ ח מד סנ שאל צרננין
לכר׳ע א״צ שחיטה ראוי׳ דכא שחיטת טרפה מטכר תה ה׳׳ ה פריפה דקיסרק טריפתה מ כו שתטהר טריפתה מטומא תה אמרק
ולפ״ז כנ פי א אזלא לכר׳ג; ואפ xשזה הי׳ דפת כ מנ׳׳ ח שהקשה פל לי׳ ולאו מתניתא הי א כ שוחט ונמצא טרפה ) ד׳ ל כמו וכו׳ דתנן
ה ר מנ׳׳ ם שהשמיטו אנל נגנ ד די ק מוכח שאיט כן דא׳׳כ א מ אי נ פי נחילק שם כ שוחט ע׳׳ ט או תו ואח ננו ד׳ מ מ חיינ דשחיטה שאינה
פרף עז לר׳׳מ מהו )ד כ א ק אי שם א ד ד׳ מ פ׳׳ ש( כ ר׳ מ ל מינפי ג ם י אוי׳ שמה שחיטה וד׳ ש פוטר אלמא דנר״מ טריפתה זו הי א שחיטתה
לרננן א ם נימא דנ כ מ ה עדיפא מפוף ונז ה ג ם רנ ק ילפי משחיטה וכ *כ דמטהר מידי ננל ה א פי׳ נ ט ר פ ה כמו שחיטה ג מורה( א׳׳ל
א״כ לינ פי אם ג ם נטרף פז י הי׳ כן ופ״כ דפשיטא לי׳ לגנד דלרנק מה א ק נ פי ק פריפה ) כ׳׳ג המפר שים( וא תק מיי תי לי׳ שחיטה
ל״ש כלל ללמוד משחיטה לפנק טרסה ופסולה ורק לר׳מ שייך ל מינפי ) סי׳ הרי שם לא מיירי אלא ששחט ע״פ ולא מיירי שטרפה ומנ״ל
א״נ ג ם ני רר צריך לפרש כן ד ^ לר«מ מינ פי ול ק שפיר פסק לעריפתה זו הי א שחיטתה( אמרק לי׳ לא כן א׳׳ר ינאי דנרי ר״מ
כ ר מנ׳׳ ם דדוקא נפרסה כהלכתה .ו כנ ה נ ק ק אורה זנ חי ם פ׳ נ׳ אפי׳ פרפה חיינ )כצ״ל כמ׳׳ש המ ס׳ וכ׳׳ ה לק׳ כ׳׳ו ור׳ל דצר׳מ
ונת שר אכל משה ח״נ סי׳ ^ רוצים ל מ ח ק מהירושלמי תינ ת טרפתה אפי׳ כ שני׳ כי׳ פ״ פ ופרפה חיינ משום או א׳׳נ וא׳ > מוכח
ומפרשים ד כי ת׳ נ פי פל פ ק ר הד ק אם טריפתה מטהרתה מי ד דפריפתה נח שנת שחיטה ג מור ה( ואמר לק ו ק כדא ד ר ינאי
ננלה או לאו משום דקשיא לכו מאי מיי תי הירו׳ ראי׳ מ או א׳׳נ א תק מגינ ק לי פי׳ נ ח מי׳ כרי ריש לקיש חולק ע׳׳ז לקרק נ ה׳׳י
הא שם לא מיירי כלל מטרפה רק נ פ רי פ ה כשרה ואם נימא דפריפה וס״ל ד ר׳ מ לא מ חיינ אלא נ שוחט כ פ׳׳ ס אגל לא נפ רפ ה דלא
כשרה פשיטא דמפכר נגרד די ק א״כ אינ ה ראי׳ דשם נ א מ ת אמרי׳ טריפתה זו הי א שחיטתה לענק או א׳׳נ ו א׳ נ אפשר דגם
דכפריפה כשרה לכן אמרי׳ פריפתה זו הי א שחיטתה ו חיינ אנל לפנק לטהר טרפה מטו מא תה לא נימא דהוי כשחיטה גמורה ולפ״ז
כאן דהוא טרפה מ ח ל דסטהר ]ונ א מ ת גם כאן אי ט נ ח ר דכפריסה מסקנ ת ה Tף דלריש לקיש לא נפשטה כנ טי א אם טריפתה מטהר
כשרה פ״ל סי׳ ס׳ ס״ ה שהנאנו סונ רי ם דמחוסר ז ק פסול נו ח ע טרפה מטו מא ה ולר ינ אי נפשט דמטהר והמל׳׳מ הני א הירד כז ה
אך שיש לומר דכאן ה א נ ה א תליא דאם נאמר שאק נ פ רי פ ה משום ג פ׳׳ ה מא ה׳׳ט ו פי׳ נ מנ״ ח מצוה קס׳׳ א שתמה למה השמיט כ ר מנ׳׳ ם
או א״נ משום שהטריפה פסולה משום מחו׳׳ז א״כ שונ אק ז ה הירו׳ כז ה ונראה פשוט דהר מנ׳׳ ם כלל ז ה נ מ ה שכתנ שנטרפה
מחר׳ז שאינו שחיטה ו א׳ > יוכשר ו א ם מכשר שונ י הי׳ פריפה כהלכתה לאפוקי כל פסיל שנה ולנאר כדנ ר פשוט דכל נ טיי ת
נשרה ויפסל משום מחו׳׳ז ודר׳ו^ ולפיל שם צידדנו כדפת כמכ שירק כי רי׳ הו א רק לר׳׳מ דס״ל ד מל ק ה מטהר טרפה מידי ננל ה וכפק
מחוסר ז ק פ׳׳ ש[ ולפנ׳׳ד קשה לומר כן דא״כ צ׳׳ל ד הי ח׳ לא ידע דנ פי נג ס׳ די ק נטרף פז לר׳׳מ ולכך מיי תי הירר ג ״נ ראי׳ מדנרי
הא ד ר ינ אי מנ לי דיליף מכפרה כ חינ נ ה כקדשים דעריסתה ר׳ מ אנל לדפת ר יו סי דקי׳׳ל כוו תי׳ דגם מ ל ק ה אק מסהר סו פ ה
מ ס ה מז ה מדמכדר להניא ראיות מ ד ר ינ אי דאותו ו א ת ב ס ולנדל מטומא תה דדי׳ כנ ה מ ה שרק שחיטה מטהר טרפה פשיסא דגם
איתן סי׳ י ב מ צו ת ה ע רי ס ה ו ק בו ר ת ה נחל רטז
דקי׳׳ל כר׳ יו סי ) א פי׳ אם נאמר דלר׳׳מ מטהר כמש׳׳ב לפיל בשם גי רד נ סוני א מיי חי כ א דכסרה כ סיג נ ה כקדשים נ פ; ץ מחוסרי ,
ה שטמ׳׳ק( וא״כ ה׳׳ ה כאן פשיטא דאין טריפתה מ ט ה מז ה למאי אבר ]וג ם י ק ז ה פצמו דפדפה פסולה בפ״ע יצפי׳ מכפרה כד אי׳
דקי׳׳ל כ ר יו סי. בחולין י״׳א א׳[ וצריך לדחוק דהירר ס״ל לחלק בק מחוסר אבר
)ה( ו כ׳ ש אם פרף פז כר .דלא קי׳׳ל כ ד מאיר זבחים פ׳ ב׳ וכבר וטרפה לנץ לסהר מידי נבלה ו אפ״ג דר׳ ינ אי פצמו אינו מחלק
נתבאר בפזה׳׳י. בזה צ*ל ^ א שמיס לי׳ ]ואפשר ג׳׳כ ד ר ינאי לא אמרה בהדיא
) 0ו א ם שחטה א פי׳ אחר ירידתה לנ׳׳א טהורה מידי נבלה .כ״כ פל הא דמפהר מידי נבלה אלא דהבבלי מדמה לה ו מיי הי כמו
הרמב״ם פ׳ ^ מא ה׳׳ט כי׳׳ג ו ק אם נשחטה אחר ירידתה ד ר ינ אי אמרה לפנין איסור הנ א ה בקדושק ר׳ז א׳ ולשאר מילי
ננ״א שאסורה בהנאה הצילה או תה שחיטתה מידי נבלה ו הו א מבואר ה׳׳ ה לפנק ז ה והירו׳ לא ס׳׳ל כן[ ולפמש״כ לפיל א״ש וא״צ להגי׳ ׳
בזבחים פ׳ ב׳ דפריך מכ א דתניא מלב שור הנסקל ו פ׳׳ ע שאסור ולמחוק טרפתה דהירר פשיסא לי׳ דפ״פ כ שרה-פריפתה מטהרתה
בהנאה מנק שטהור ת״ל כל מלב ו אי ס״ד פ״ פ טהורה הי א טהורה מכפרה כתיב כקדשים כמו בבבלי ורק בטרפה מיבפי לי׳ אם אמרי׳
וחלבה טמא ומ שד כיכ א דפרף מיפרף לא איצטריכא לי׳ כי איצטריכא פריפחה זו הי א שחיטתה לכל מילי וילפי׳ מ ה אי דכפרה כתיב בה
היכא דשחטה מישחט )מ שנאסרה בהנא ה דהיינו אחר ירידתה דפריפה כשחיטה ממש וא״כ כמו דבשחיטה מטהר טרפה ה׳׳ ה
לנ׳׳א .רש׳׳י( ופריך ו תי הני לי׳ שחיטה לטהרה מידי נבלה ופירש׳׳י פריפה או דרק לפנק לטהר מידי נבלה הוקשה לקדשים ולא לכל
אע״פ שאינה מתירתה לא באכילה ולא בהנא ה תטהרנה מלטמא דאק מילי ד תיהוי כשחיטה ממש לכל דבר דלפנק לטהר טרפה א ק ז ה
לך שחיטה בבהמה טהורה שמטמאה וכן פירש׳׳י במנחות ק׳׳ א ריש שייך כלל לקדשים דהיא פסולי המוקדשק ו הו א מטהר רק כמו
פ׳׳ב דשור הנסקל ששחטו מאחר שנגמר דינו מטהרתו מידי נבלה שחיטת חולק מטהר טרפה ]אבל הא דכשרה טהורה הוא ג ם
וראיתי בפרוך לנר סנהדרק קי׳׳ב א׳ שהקשה פל רש׳׳י ממ׳׳ש בסנכדרק מדק קדשים דהא ג ם במליקה מטהר[ ופ׳׳ז פשים שפיר מאוא׳׳ב
שם בפי ד׳ ח בהמת פי ה׳׳נ מ הו ד תיהני בה שחיטה לטהרה מידי דא׳׳ר ינ אי דלר׳מ פרפה חייב א פ׳׳ג דשם לא מצינו קרא דפריפה
נבלה לפי חרב אמר רחמנא ל׳׳ש שחטה משחט ל״ש קטלא מקטל כשחיטה אלמא דפשיטא לי׳ לר׳ ינ אי דילפי׳ מכפרה דפריפתה
א׳׳ד ני ק דשחטה מהניא לה שחיטה מאי תיקו כרי מבואר דיכול כשחיטתה לכל דבר וא״כ ה׳׳ ה דפריפה מטהר טרפה מטומא תה
להיות שחיטה שלא תטהר מידי נבלה ו א׳ > מנ׳׳ל כאן דשמיטה כיק שהיא כשחיטה לכל דבר ו מ״ מ ז ה דוקא לר״מ אבל לרבנן כמו
מטהרתה ונלפנ״ד פשוט דלק״מ דשאני ה ת ם דלפי חרב אמר רחמנא דלא ילפי׳ מליקה משחיטה א פ׳׳ג דבודאי מליקה כ שחיטה מ״מ
וא״כ גם ה שחיטה הוא בכלל סיי ף ואין פ׳׳ז שם שמיטה רק שם בפסולק לא ילפי׳ ה׳׳ ה בפריפה לא ינ פי׳ בפסולק וכנ״ל .ו הנ ה
הריגה ולכן ל״ש שתטהר מידי נבלה וז הו שאלת כג מ׳ שם אבל ה תו ם׳ במנחות ק׳׳א ב׳ גבי ה א דאמרי׳ שם דפ׳׳ט מט מאה טומא ת
בכ״מ שאק מי ת תה בסייף יש ע׳׳ז שם שחיטה וכל שחיטה מטהרת אוכלק ורש׳׳א אק מטמאק משום דאסור בהנאה כתבו לאו כשנסרפה
מידי נבלה וכן מוכח לשון כג מ׳ שם דלא מיבפי לי׳ pמשום דא״כ תיפוק לי׳ משום נבלה אלא בששחטה וקסבר ירידתה לנ׳׳א
דלפי חרב אמר רחמנא כף וסברא כזו ג״כ בב׳׳ק מ׳׳א ב׳ היכא אוסרתה ולמ׳׳ד כף א׳׳נ משפרפה ועריפתה מטהרתה מידי נבלה
דבדק צור ושחט בי׳ כף פ׳׳ש .ואין להקשות דלימא כ ת ם גבי מי כ׳׳נ כדמוכח בסוף חטאת הפוף פכ׳׳ל וצ״פ אחר שמפורש בג מ׳ חב חי ם
הריגתה זו הי א שחיטתה ותטהר מידי נבלה דכבר כק שה כן כרש׳׳ש דפריפתה מטהרתה א״כ קו שייתם מפיקרא ליתא ולמה הוצרכו
בפסחים כ׳׳ב א׳ אהא דאמרי׳ שם גבי שור הנסקל איני יודט שהיא לתירוצים אחרים ואולי מפרשים הירף הנ״צ דמיבפי לי׳ אי טריפתה
נבלה ונבלה אסורה באכילה והקשה לימא סקילתה זו הי א שחיטתה מטהרתה וכמ׳׳ש ק ק אורה הנ״ל ורוצים ניישב אף אם אק מטהרתה
ותתירנה באכילה ושמפתי מ מ ק חזו׳׳א זצ׳׳ל דלק׳׳מ דל׳׳ש לומר זו דכא בירד לא פשיט מכאן אבל יומר נראה דכתבו כן משום
היא שחיטתו רק גבי דחייתו לצוק דשפיר המשתלח או גבי פ׳׳ ט סוגי א חב חי ם כדמתמה אם טריפתה מטהרתה ו מיי תי מדר׳ ינ אי
דכתורה רוצה שיכי׳ מצוה זו ואם השפיר המשתלח י מו ת מפצמו ולא מיי מי מברייתא דככא וג ם המקשן שם צ״נ דלא ידס ברייתא
קודם דחייתו יצטרכו להביא שפיר אחר ולדחותו לצוק וכן בפ׳׳ט דככא ולכך כתבו תירוצים אחרים שאין מכאן ראי׳ וכן משמט
אם חמות יצטרכו להביא פגלה אחרת ולטרוף פ׳׳ז שייך לומר דמצותו ממש׳׳כ שם ולמ׳׳ד טריפתה אוסרתה נ מי מציק למימר ■דקא סבר
זו היא שחיטתו והכשרו בכך אבל גבי שוכ׳׳נ דאדרבה התורה רוצה ד׳ ש פגלה בשחיטה כשרה כדאמרי׳ בפ״ב דכריתות וכונתם דנרבא
לבפרו pהפולם ואם ימות ספצמו בודאי טוב רר! אופן בי פו ת דס׳׳ל בכריתות כ׳׳ ה ב׳ דפריפתה אוסרתה הא מוקי התם דר׳׳ש
pכפולם צותה כ תור ה נר׳י סקילה פ״ז אק שייך כלל לומר סבר מגלה בשחיטה כשרה אבל קשה איך אמר רב ה מנונ א שם
סקילתו זו הי א שחיטתו כיק שאין כ תור ה מצווה שיהא שוכ׳׳נ לא מי שתמיט תנא כ ף כרי הכא מי שתמיט תנא דלימא כן ונפמ ש׳׳כ
ויסקלוהו ודו׳׳ ק )ו פי׳ סנכדרק נ׳׳ב א׳ ב ת ד׳ ה כנך סברא כזו( א״ש שהם כ ת ט רק דמכאן אק ראי׳ ולא מצי למפשט מכאן בזבחים
וכ״נ גבי פי כ״נ ג׳ > שאופן ביפורו pכפולם הו א ע״י סיי ף ל׳׳ש דמטהרתה דמצי נדחות דסבר דפגלה בשחיטה כשרה אבנ לפי
כלל לומר זו הי א שחיטתו. כא מ ת דפריפתה מטכר תה פשיטא דאק מכאן שום ראי׳ ושפיר
) 0א ב ל אם מתה מאלי׳ כף .בזבחים ע׳ ב׳ דפריך מדתניא ואכל קאמר שם דלא מי שתמיט תנא דלימא פגלה בשחיטה כשרה ,ו פי׳
לא תאכלוכו אק לי אלא חלב שאסור באכילה ומותר בהנא ה באחיפזר חיף׳ד סי׳ ח׳ או ת ה׳ שנסתפק נפי מה שכירף ר״נ
חלב של שוכ׳ yו פ׳׳ ט מנק שטהור ח״ל בל חלב ו אי ס״ד פ״ננ טהורה דפריפתה מטהר טרפתה מטו מא תה לד׳ מ איך כדין בנקוג ת הישט
היא היא טהורה וחלבה ט מא ה ו מוקי לה שמתה מאלי׳ מכלל דמחיים פ׳׳ש.
אסורה אק דא׳׳ר ינאי ירידתה לנ״א אוסר תה ומבואר שאס מתה ) (7ו כן אם נפסלה כגון שפלה פלי׳ פיג כף .כ״כ בשפת אמת
מאלי׳ אחר ירידתה לנ״א דינה כפאר נבלה שהיא ט מ א ה וחלבה זבחים פ׳ ב׳ ובאמת אין ז ה ברור דאפשר וז ה דמי נ פ סונו
טהור ונראה פשוט דכ׳׳ ה אם כ מי ת ה במיתה אחרת שלא בפריפה בקדש דמטכר מידי נבלה ותלוי במה שהארכנו צסינ בס׳׳א לפנק
)וג ם לא ב שחיטה( כגק שחתך ראשה בסכק מפרפה או במגירה פרפה בלילה אם מטהרתה מידי נבלה ומנשק כרמב״ם משמפ
וכ ה׳׳ג דביארט לפיל ס׳׳ו דלא קיים בזה מצוה פריפה ממילא דדוקא א ם נטרפת כהלכתה לגמרי אך מסתברא דכ״ז אם נפסלה
מטמאה כנבלה וכן מוכח לשון קרמב׳׳ם שכתב דדוקא אם נפרסה אחר שירדה לנחל אי תן אבל אם •נפסלה לפני ירידתה לא חל פלי׳
כהלכתה או נשחטה וכר׳ל. כלל דק פ׳׳נג ו כוי כחולק דאק מל ק ת ה מטהרתה כלל לר׳ יו סי
ריז איתן סי׳ יב מצות העריפה וקבורתח נחל
ט•)א( עגלה ערופה מטמאה טומאת אוכלץ >ב( בץ שנשחטה בץ שנערפה נג( ומשמע שא*צ מחשבה מ״ע) 0ודמה מקבל
טומאה גה( ומכשיר.
ו הו א ממש כ שחף ולהכי ס ח ך שפיר ו כי ץ וכ ש חף ו מי אץ זה ) •0א( ע ג ל ה פרופה פשחטה מטמאה טומאת אוכלץ .במנחות
אוכל כלל רק אפר וא מאי מטמא ומשני ו חיב ת הקוו ש מהני וג ם ק׳׳א א׳ ובבטרות ט׳ 0תניא הפרלה וכלאי הכרם ושור
אפר מטמא אבל רנ ק לא ס׳׳ל ונחשב כאפר pו בו ב ר וצח ך שיעור הנסקל ועגלה ערופה וצסורי מצויט וסטר חמור וגשר בחלב כולם
אין לזה חשיבוא השיעור להצטרף וע׳׳ז אץ שייך p r tחיבת כקוו ש מסמאץ טו מא ת אוכלץ רש׳׳א ט ק אץ מטמאץ דכל אוכל שאי
מכשרתן ו מ״ מ אץ כאן שיעור לטמא ולכן הקשו כ תו ם׳ וני מ א אתה י ט ל להאכילו לאחרים ) פי׳ לנוים כגץ הני ו א סי רי בהנאה
כתותי מכתת שיפו ח׳ )וג ם קושייתם על כלאי הכרם ול״ש כלל י ע ץ א מ׳׳ה בחולץ קכ״ט ב׳ ו א סו ר נ ם לג״נ( אינו קרוי אוכל
גבי׳ חיבת הקוו ש( וליישב קו שייתם ד׳ל אולי אפשר לומר ו^׳ ש וכ תיב מכל כאוכל אשר יאכל וכתב רש׳׳י בבכורות אם ע ע בהו
נז ה כתותי מכתת שיעורי׳ כי ץ שא״צ שיהא ממש ובר א׳ כמש׳׳כ טומאה ו א ע׳׳ג ו אינ הו ט פיי הו א סירי מ הניא להו להכי שאם נ ג ט
הרמנ״ם שם ו א פי׳ וברים שאץ מ ח נ ח את כאוכלין להיות נחשב נאוכלץ אחרים מטמאץ אותן והוקשה לרש״י במנחות ובבכורות
כונ ר א׳ שאם א׳ נטמא י ט מ א'נ ם השני כגץ מי פי ח ת וכ ה׳׳ג מ׳׳ ס ו שוה׳׳נ ו ע׳׳ ע ופט׳׳ח תיפוק לי׳ ונבלות נינ הו ו תי׳ ב׳ לשונות
לענץ כניצה לטמאות אחרים סגי בכל וי בו ק שהוא א״כ מוכח . לשק א׳ ונ״ מ א ם מצטר qפחות מכזית ממנה להשלים לכגיצה אוכלץ
וכ אן א׳׳צ כשיעור לעשותו ובר א׳ אלא וצרין וי בו ק וכמו ו לו פ ת אחרים ולשק אחר ו מיי רי בשוה״נ וע״ע ששח^ אחר שנאסרו
ה ר אנ׳׳ו צריך גגיע ה pלופת כרמב׳׳ם צריך וי בו ק וא״כ כג ם ו שחיטתן מטהרתן מיוי נבלה ] כו א׳ ג הוי א בזבחים ע׳ ב■ גבי
וכ שחף ו מי מ*מ וי בו ק מיהא איכא א ע׳׳ג שאץ מ ח ב ח לא׳ ממש ט׳׳ע[ ופ ט׳׳ח מיירי שחטה לגוי צעווה מפרכסת שאץ לו עויין
ו ח « ץ של כ תו תי מכתת שיעורא היינו שאץ יכול לעשותו כ א חו טומאת נבלות רק טומא ת אוכלץ ו ה תו ט כתבו במנחות וע־׳ט לאו
משא׳׳כ כאן ולא צרץ■ לזה וצ׳׳ע נז ה .ו כנ ה נ חזר׳ א עוקצץ סי׳ כ׳ כשנערפה ו א״ כ תיפוק לי׳ משום נבלה אלא גששחטה וקא סבר
סקי׳׳ב הוכיח מ סוגיא ובכורות י׳ נ׳ ו מו קי לנ חי ת א )לעגץ פ ט׳׳ ח( יריו תה לנ״א אוסר תה ול מ׳׳ו טריפתה אוסרתה ) היי ט רבא בכריתות
שלא חשב עלי׳ pשחטה להתלמו ופליני אם זה מקרי מחשבה כ״ה א׳ ו ר יוחנן בחולץ פ׳׳ב א׳(' צ מי מציק צמימר ו ק א סבר ר״ש
וא׳ > משמע ו ט ל ה נ חי ח א מיי ח נ שנא משב עלי׳ ומוכח ו שוכ׳׳נ עגלה בשחיטה כשרה כו א מ רי׳ בפ״ל וכריתו ת ) טנ ת ם ורבא קאמר
וע׳׳ע א״צ מה שנה כשאר נבלת נ ה מ ה טהורה ול ק תמ ה על כרמב׳׳ם התם הכי ע׳׳ ש( א״נ משערפה לעריסתה מטהרתה מיוי נבלה
שכתב נ פ׳׳ג מא ה׳׳ט ונ שר סרה אוו מ ה ושעירים הנשרפים צרין כו מוכח בסוף חטאת ה ט ף פכ׳׳ל וכבר ביארנו לעיל בסעיף ת׳
מחשבה גטו׳׳א והביא ג״כ ו מ ס תי מ ת כ ר מנ״ ם נ ס פ׳׳ א מטו׳׳א בע׳׳ה ו מ ה שתירצו ה תו ט נ תחלה תירוצים אחרים וכן רש״י כתב
משמע ג״כ וא״צ מחשבה וז ה אץ מוכרח לכאס ו ה א חשב שם ולא מיירי גשנערפה אע״ג שהאמת שעריפתה מטהרתה כו א׳ בזבחים
ג״כ פט׳׳ח ו נוו אי צריך מחשבה כמו כל נבלת נ ה מ ה ט מא ה )כמ׳׳ ש כיי ט ליישב אהא ו מ ת מ ה שם בזבחים מכלל ו ע׳׳ ע טהורה ולא
שם נ פ ״ג כ ״ג( ללא קי״ל איסורו חישובו כו מ סי ק בבכורות י׳ א׳ פשט לי׳ מהא ו ה כ א רק מו ר׳ ינאי משום וכ אן איכא למימר כששחטה,
ולכאף יש סברא לומר וכל איסורי כנ א ה צריכץ מחשבה ו ה א ו כ׳׳ו כרמב״ם שכתב ב פ׳ ^ מטל״א הכ״ ה כערלה ו כ ל אי ,ה ט ם
טעם ונבלת נ ה מ ה טהורה א״צ מחשבה כ ת ט רש״י ו תו ם׳ בבכורות ושוה׳׳ג שנשחט וע״ע בץ שנשחטה ג ץ שנערפה וציפורי מצורע ופט״ח
י׳ א׳ משום ו ב עי לזבונינהו לגוים וא״כ אי סוכ״ג שאסור למוכרן יכשר בחלב ובשר פרה אולמה והפיגול והנותר אע״ס שכל אלו
לגוים לכאף צרינין מחשבה ו מ ה שהוכיח מ ק מ סוגי א ו ב ט ח ת אסורץ בהנא ה טלן מתטמאץ טו״א ו היי ט ו פ ס ק כרבנן וד׳ ש
באמת אפשר וכל כני מיירי ג״כ מיי ח ב שח^ לכתלמו וע״ ע שנערפה ומש׳׳כ ג ע׳׳ ע בץ שנשחטה נ ץ שנצרפה הו א כוברי ה תו ס׳ ]וכ״כ
שב׳ רננו ו ק שאר אי סו ה״ג כ מו ערלה וכלאי הכרם אפשר ו מיי ח המאירי גחולץ פ׳׳ב א׳[ וו ברי הרמצ״ם ע״ פ ה סוגי א חב חי ם ע׳ נ׳
נ א מ ת וחישב עלייכו וצ״ע נז ה. וי ר ע בץ שנשחטה נ ץ שנערפה טהורה מיוי נבלה כמשנ״ת בע״ה
) Qבץ שנשחטה בץ שנערפה ,כ״כ הרמב״ם כנ׳׳ל וכ״כ ה מ אי ח ג ס׳׳ ס ו מ ה שהביא הכ״ מ שם סוגי א וחולץ פ״ב א׳ לא הבנתי למה
נחולץ פ״ב א׳ וכן מבואר ב תו ס׳ מנחות ק״א ד כמשנ׳׳ת הביאה וג ם הרמב״ם הא לא פסק כ ד יו חק שם רק כר׳ ינ אי וי ריו ת ה
- בע״ה • ־ לנ״א אוסר תה ,וב תום׳ סו ט ה כ׳׳ ה ג׳ ד׳ ה לאו כתבו וצ״ע כלאי
)ג( ומשמע שא״צ מחשבה .כבר נתבאר לעיל נ שם החזו״א ומש״כ ככרם )ו ה״ ה כל הני ו א סי רי בהנ א ה( א מאי מטמאץ טומאת אוכלץ
ע״ז בע״ה ולא אמר כתותי מכתת שיעורי׳ וכונתם ע פ ״ו רש׳׳י נ ט רו ת ולענץ
' ) nודמה מקבל טו מ אה .בירר פ׳ ע׳׳ ע כ׳׳ ה ו מ ה מ הו שיכשיר מן טומאת ע צ ק אץ נ״ מ ונ ל א׳׳ ה אסירי בהנא ה רק לענץ טומאת
מכ ו תני ד חיי ה ו מ ה טמא ו מ ה מכשיר ו פי׳ כ ק״ ע אמרים ולטמאות אחרים כרי צריך כציצה וא״כ נימא כתותי מכתת
אם ו ם ע׳׳ ע מכשיר כיון וכפרה כתיב בה כקו שים וו ם קו שים שיעורי׳ ו הג ה נ פ׳ ץ מטר׳א כי׳׳ז נחלקו כרמב׳׳ם והראב׳׳ך אם אוכל
אינו מכשיר כו א׳ בפסחים ט׳׳ז א׳ וקפשיט ו כי ץ ו תני ר״ח וו מ ה פ חו מצטרף ע׳׳י מג ע לשווי׳ כביצה וו ע ת ה ר אנ ״ו ומצטרף וו ע ת
מטמא כו ם נבלה אלמא ו ק א משוי לי׳ ו ם חללים ו אי ט כו ס קו שים ה ר מנ׳׳ ם שאץ מצטרף אא״כ ו ט קין ז ה בזה ) עי׳ בחזי׳׳א על
י שאינו מטמא ה״ ה ומכשיר ונונ תו נראה ו היי ט ל מ״ו במנחות כרמב׳׳ם שם מבואר מחלקותם באורן*( ו כנ ה לועת כ ר א ב״ו פשיטא
ק ״ו tוו ם נבלות טמא אבל צ׳׳ע ורש״י ו חו ס׳ מפרשים שם וו ם יל׳׳ש כ תו תי מכתת שיעורא ולא גרע מכיסוי כו ם בעפר פי כ׳׳נ
נבלות ט מא לויול׳ משום ומשיב כנשר וא״כ מ ה ז ה ענ ץ להכשר ו א מר נחולץ פ׳׳ ט ב׳ ול׳׳ש כ תו תי מכתת שיעורא ו כ מ ה ומכ ת ת
ונ הוי א מ ט א ר צלח׳ שקלים פ״ג כ״ א ו אי ט מכשיר ואפשר ואזיל מעלי וכ״כ ה תו ם׳ בעירונין פ׳ נ׳ גבי לחי ול״ש כתותי מכתת שיעורי׳
בשיטת כ ר מנ״ ם 1פםק בפ״א מאה״ט כ ״ו וו ם נבלות ט מא טומאת שאם יו ב ק הכ תי חי ם ג״כ הוי לחי ו ה׳׳נ ו כוו תי׳ )וכ״כ בהגהו ת
משקץ אבל נש״י( כק שה כיץ ו ע״ ע עצמה טהור ה מי ד נבלה מצפה איתן ,ב סו ט ה שם( רק וו ע ק ה תו ם׳ כו פ ת .ה ר מ ב״ ם ו ב פי
איך ו מ ה ט מא ומשמע ומפרש ו ט מ א ממש כנבלה ו אי טו מא ת שיהא מחובר ולכך הקשו וני מ א כאו תי מכתת שיעורי׳ ו כנ ה כעין
משקץ מאי קשיא לי׳ וז ה ת מו ה וליכא למי׳ו הכי ]וג ם על עצם קושיא זו כק שה הג מ׳ במנחות ק׳׳ב ב׳ לר׳׳ש וא מר כל ה עו מו
ו ב ח הרמב״ם מ מ ה נ חזו״ א מכשי pסי׳ ט׳ סק״ א ו א״ א לפ p לשחף כ שמף ו מי ט תר ופרה א ^ 1י מטמאץ טו׳׳א עפרא בעלמא
pה סוגי א וי ח׳ שקלים פ״ג כ״ א ע״ ש[ ו כ פ״ מ סי׳ ג ״נ ו מי ב עי א הוא ומשני חיבת כקוו ש מכשרתן והרי ג ם ו ץ כתותי מכתת שיפו ח׳
לי׳ א ם מכשיר או ו כ ד כו ם קו שים ו אי ט מכ שד וקפשיט מו תני הו א מו ץ כל כ עו מו לשרוף כשרוף כופיר ש׳׳י ב ר׳ ה כ״ח א׳ אלא
.ר״ח ו מ ה טמא ולא כוי כו ם קו שים pי׳׳ל משקי ני מ טנ מי א ו בז ה נ ם רנ ק מווו והחילוק הו א ור׳׳ש ס׳׳ל אף בובר שא״צ שיעור
איתן סי׳ יב מצות העריפה וקבורתה נח ל ריח
י) .א( השוחט עגלה ערופה אחר יר pתה לנחל איתן וחזר ושחט בו ביום אמה או בתה או ששחט אמה או בתה וחזר
.ושחט עגלה ערופה בו ביום לוקה משום אותו ואת בנו נ ס ערף עגלה ערופה לא ישחוט באותו יום אמה או בתה
וכן אם שחט אמה או בתה לא יערוף באותו יום אותה ) 0וכן אם שניהם ע״ע לא יערוף שניהם ביום א׳ ואם עשה כן
לוקה דעריפתה זו היא שחיטתה > nובדיעבד אם ערף אם כשר ע״ל ס״ ח׳ ס׳ה)ה( וי״א דאץ בעריפה משום אותו ואת
בנו .מ( עגלה ערופה שהרגה את הנפש אחר שירדה לנחל איתן ונגמר דינה ליסקל אפשר שאם אץ מוצאץ עגלה אחרת
עורפץ אותה ואץ םוקלץ אותה וצ״ע.
כחכמים כדא׳ שם פ״ ה א׳ דלפנץ אוא״ב קי״ל דשחיטה שאינה דנן דלא גזרו ע׳׳ז טו מ א ה אלמא דלא דמיא לכל מילי לקדשים
ראוי׳ שמה שחיטה וכ׳ > הרמב״ם פי״ב משחיטה ה״ו שחיטה שאינה א״כ ה״ ה דמכשיר ו אינו כקדשים ו טי׳ ננו מ ם ירושלמי שהקשה דהא
ראוי׳ לאכילה שמה שחיטה לפיכך הראשץ ששחט בעזרה או טרפה קי״ל דמשקי קדשים שיצאו ל חץ מטמאץ כדא׳ ני ל ף חגיג ה פ׳׳ג ה״א
או שוה״נ ו ע׳׳ ע ופרה אדומ ה או ששחט לע״ז ונ א ה א חי ת ושחט וא*כ בע׳׳ט כרי הוא נ חון ולמה לא יהא טמא ולע׳׳ד זה ל׳׳ק דפ״ט
את כשני לוקה וכן אם שחט הראשון את כ אחד ובא האחרץ ושחט כיק דמצותה שם והוק שה לקדשים הו״ל הנחל אי תן כמו בפנים
את כשני והרי הו א חולץ בעזרה או שוה״ג או ע״ע ופרה אדומה ו כי׳ צרץ להיות טהור אם אי חא דדינה כקדשים לכל מילי אבל
כ״ז לוקה ומש״כ בץ שהראשץ ע״ט נ ץ שהשני ע״ ע למד ז ה מ מ ה צ״ט עצם פירושם דהא מטמא דדם קדשים אינו מכשיר הו א משום
שאמרו בג מ׳ שם ארשנ״ל ל״ש אלא ששחט ראשץ לפ״ז ו שד לשלחנו דאיט נשפך כ מים אלא נזרק טל המזבח כדא׳ בפשחים ט״ז וז ה
אבל ראשון לשלחנו ושני לע״ז פטור דקלנדר׳ מ כר ט״ש ומבואר ל׳׳ש כלל בט״ע ו א״נ א פי׳ כוקש לקדשים למה לא יכשיר ומוד מאי
דדוקא לענץ ע״ז שייך לחלק בץ ראשץ לע״ז ובץ שני אבל נשאך מביא ראי׳ מטו מאה דהוא גזרה דרבק ואפשר דלא כקילו חכמים
מילי אין נ״ מ בין אם הראשון שחיטה שאינה ראוי׳ ובץ אם כ שני אלא בטזרה גו פי׳ שלא להרבות טו מא ה במקדש ולא בשאר דברים
ופשוט וכתב במאירי שם כ שוחט ונמצאת טרפה כר וכן ע*פ ר״ל אבל ככשר כ רי מדאורייתא אינו מכשיר ,ובנו׳׳י מפרש ע״פ ה תו ם׳
פגלה שהוזמנה לטריפה שהיא אסורה בהנאה משירדה לנחל אי תן חולק ל׳׳ה ב׳ דדם נבלות אינו מכשיר דל״ש בבהמה דם חללים
אע״פ שלא נערפה ונ ם זו את צריך לפרשה בבת )ר״ל שכע״ע הי ת ה ורק דם שמיטה מכשיר ו ה״ ה דאינו מטמא דכל שאץ מכשיר אץ
כנ ת ולא ה א ם( אבל לא נ א ם שכרי משעלה מלי׳ זכר נפסלה פכ״ל מטמא כמבואר במשנה מכשירץ פ״ו מ׳׳ ה דרק דם ה ש ת מטמא
ונראה כונ תו דבסתמא ניחא לי׳ ואז פוסל פלה עלי׳ זכר אבל א ם ואינו מכשיר )משום דנידץ כבשרו( ואץ לגו כיוצא בו ולכן מיבטיא
באמת לא ניחא לי׳ משכרת לה ג׳ > בנ ת ה עי׳ מ ה שהארכט בזה לי׳ כאן בירר אם אמרי׳ טריפתה זו הי א שחיטתה וממילא דמה
בסי׳ פ׳ ס״ג ]אך אפשר דמעוברת פסולה ונתבאר ב סי׳ ח׳ ס״ד[ מכשיר כמו דם שחיטה או דלא כוי אלא כדם נבלות דטלמא וקפשיט
ושם ביארנו דלכמה ראשונים אץ פוסל כלל פלה עלי׳ זכר בע׳׳ע מדדמה ט מא אלמא א ^י׳ טריפתה ז ו' הי א שחיטתה והו׳׳ל דם
דהא בע״ט בעי עד שתמשוך ו מ ה שלא כתב כמ אירי דלא משכח׳׳ל שחיטה ו א״נ ה״ ה דמכשיר נ מו דם שחיטה ו פי׳ זה לא יתכן לדטת
בת כלל בע״ע משום שפ״ע בת כנ ת ה ואץ י טל ה להוליד כיינו כרמב״ם דפסק דגם דם נבלות טמא טומאת משקץ אבל אינו מכשיר
משום דכאן מיירי ששחטה אחר ירידתה לנ״א וא״כ אפשר שהמתץ כד אי׳ ני רו׳ שקלים פ״ג כ״ א וא״כ מאי ראי׳ מדמטמא דכוא מכשיר
כמה שנים אחר ירידתה לנ״א ואח״כ הולידה בת ושחטן דכיץ שירדה וצ״ל דהרמב״ם מפרש ד סוגיא זו כ ד יהו שט בן נ תירא דס״ל נשקלים
לנ״א ונאסרה בהנאה שוב אינ ה ניתרת א פי׳ אחר נ מ ה שנים אע״ג שם דדם נבלות טהור לגמרי ואין מטמא א פי׳ טומאת משקין
שנפסלה מע״ע ונ ם להסונרים דעגלה בת שתים משכחת לה שתתעבר ומדמטמאיק כאן ש״מ משום דטריפה זו הי א שחיטה גמורה ו א׳ ^
בזכ״ז כ מ ש ^ תו ס׳ נ פ״ז כ״ד ב׳ ד׳ ה פרה ועמ ש׳^ בזה ב סי׳ מ׳ מכשיר ג״כ ובזה א״ש מה שהשמיט הרמנ״ ם הא דדמה טמא דכיץ
ס״ד אך לפ״ז לכאו׳ ת מו ה דא׳ > מאי קשיא לי׳ דעלה עלי׳ זכר דפסק דגם דם נבלות טמא טומא ת משקץ א״כ אץ כאן חידוש דטמא
נפסלה נ כי דנפסלה אחר ירידתה לנ״א הא לא כו תר ה בהנא ה ובלא״ה דנ ץ א ם טריפתה זו הי א שחיטתה ונין לאו טמא ,ו מ״ מ צ״ס למה
נפסלה משום שאינה בת שנתה וע״ל סי׳ י״ג ס״ד ישבנו בפז״ה• השמיט דדמה מכשיר דכא בהא ליכא מאן דפליג ד מ ד ד יהו שע בן
דבריו היטב .ו הנ ה נחולץ פ״ד א׳ מבואר דלר׳ ינ אי ור״ל דס״ל בתירא נשמע לרבק דדמה מכשיר לכו״ט .ובאמת צ״ט דבבכויות י׳ ב׳
ירידתה לנ״א אוסר תה שפיר מנן במתני׳ השוחט ע״ע אבל לר׳ יוחנן מבואר דבץ לנימוס בץ לר״א כ שוחט את כעורב להתלמד דיד מכשיר
דס״ל שאינה נאסרת עד העריפה )וכן ס״ל לרבא בכריתות נ ״ ה א׳( לעלמא ולא פליגי אלא אם הוא עצמו בעי מחשבה או לאו וא״כ אטו מי
אמר דע״ע אינ ה' משנה דכיץ דאינה נאסרת אם שחטה א״כ כ ^ ל גרע הטריפ ה משוחט להתלמד בנ ה מ ה ט מאה דמ״מ יש לו תועלת בזה
שחיטה ראוי׳ ולמה ר״ש פוטר ובכריתות נ ״ ה א׳ משני רבא דר׳ש ובאמת הרמב״ם השמיט דץ ז ה ואדרבה ס ת ם בפ״י מטו״א ה״ג דדם
ס״ל דע״ע בשחיטה נשרה והרמב״ם שהביא כאן דע׳׳ט הו״ל פחיס ה שחיטה בבהמה ונ חי׳ ובעופות הט מ אי ם אינו מכשיר ומשמע א פי׳
שאינה ראוי׳ אע״ג דס״ל דפ״ע אץ כשרה בשחיטה רק בעריפה שחטו לאתה צורך וצ״ל דס״ל דמ תני׳ דפ׳ץ דמכשירץ מ״ז דדם שחיטה
משוס דאזיל לשיטתי׳ בפ״י מרוצח ה״ו דירידתה לנ״א אוסר תה בטמאץ אינו מכשיר א תיא דלא כני מוס ו ד׳ א וס״ל דלא מהני
וכ״כ כ מ״ מ )אך מ ש׳^ שם דכ״ז אליבא דר׳ש אבל אליבא דרבנן להתלמד ומ״ מ קשה מה שהשמיט בענינינו דדם ע״ע מכשיר דעריפתה
פשיטא דחייב א ץ כונ תו ליישב בזה דברי הרמב״ם שהרי כרמב״ם זו הי א שחיטתה )ו טי׳ מל״מ פ״י מטו״א כ״ג שהביא הירד די ח(
כתב דהוי שחיטה שאינה ראוי׳ וע׳ > משום דפסק כר׳ ינ אי ע״ ש( ובאמת לא מצאתי ברמנ״ם מפורש דדם נבלות אינו מכשיר אך כן
וכ״נ כונת כלח״מ שם ולשונו שם צפ״ק ע״ש ולפ״ז לדעת ה פו ס קי ם משמע קצת מלשונו שם פ״ג מאה״ט כ״י מדכתב דם שחיטה ואף
דע״ט אץ נאסרת פד שחיפה כמשי״ת בע״ה ב סי׳ י״ג ס ״ג אץ שהביא שם כמ שנה דדם השרן כבשרו מטמא ואינו מכשיר ואץ
כאן שחיטה שאינה ראוי׳ כלל אם שחטה ופשיטא דחייב דפשיטא דלא לנו כיוצא נו כנ ר פ ר ץ לה בירר דשקלים שם ומשני דאץ ננו כיוצא
קי״ל כר״ש דעגלה בשחיטה כשר דסתם מ תני׳ דחולץ כ״ג ב׳ דלא■ בו לסנץ שיפור טומא תו דשיטורו כנשר כעדשה ומ״ מ נ ר מנ״ ם ס תום
כוו תי׳ כדאמר כריתות כ״ ה א׳. יותר מדי וצ״ט.
) aע ר ף ע״ ע כר .בירר סו ט ה פ״ס ה״ו א rמ אי דברי ר״מ נר!( ו מ כ שי ר .ירו׳ שם וכבר נתבאר נ פז ה״י
אפי׳ ערפה חייב ) פי׳ דלר׳׳מ דשחיסה שאינה ראוי׳ שמה
שחיפה אפי׳ פרף הראשונה או השני׳ חייב משום או א״ג דפריפתה י .נ א( ה שו ח ט ע״ע כו׳ .חולץ פ״א ב׳ השוחט ונמצא טרפה כ שוחט
זו הי א שחיטתה( ר׳ יסקב בר אחא ר׳ א מי בשם רשב״ל א פי׳ דברי לפ״ז והשוחט פרת חטאת ו שוכ״נ וע״ט ר״ש פוטר
ר״מ ערפה פטור )דס״ל דלא אמרי׳ עריפתה זו הי א שחיטתה )דס״ל שחיפה שאינו ראוי׳ ל״ש שחיפה( וחכמים מהייבץ וקי׳׳ל
ריט איתן סי׳ יב מנות העריסה וקבורתה נחל
ועד שלא נפרפה תצא ותרעה נ פד ר ) ר כונ תו מדקפרין נחולץ שם א»*נ דמודה דמטכר מידי נבלה כ ה ם משום דנסרה נ חי ב >ה
וע׳׳ט לאו שחיטה ראוי׳ הי א ו כ ת ק נמצא כ הו רג נ ו׳ ו ע׳׳ז משט פ״ ע כקדשים נמ שנ״ס נ ס ״ פ אגל לא ד ^ ל מי מ הוי פריפה כ שחיפה
אינ ה משנה משמט פשטות הג ס׳ דכמ שנה משנשתא דאם אי ט אלא וכן מוכח בי ח׳ לפיל ר׳׳ ה שרוצה להניא ראי׳ מ ד ר ינ אי דטריסחס
מתקן כלשץ מ ״ ל לפרש דהא כסק שן מפרש המ שנה כפשטה מדקפריו מטהר טרפ תה מטו מא ת ה דפריפה כ שחיטה לכל מילי ודמי ו מן
מנמצא כ הו רג כף ואם החרצן מחר מז ה כו׳׳ל להגנד לפרש ננלפנ׳׳ד הדא דר׳ מ אי א ת ק מנינ ק לי נ ת מי׳ די ל ה א ריש לקיש פליג וס׳׳ל
טנ תו ואולי טנ תו לסוגיא דנרי תו ת נ׳׳ ה א׳ דמשמס שם דב׳ המ שניות ילא אסרי׳ טריפתה זו הי א שחיטתה לכל מילי( א׳׳ר ינ אי שמטתי
סותרות זו א ח זו ו תנאי הי א פ׳׳ש ולא משט דשחס ד מ תני׳ היי ט wגנו ל מאי מ תי הי א נאסרת ו הו רי ת משפת הורדה א׳׳ר אילא
ט ר ף( ואם נ א *זלק נ ץ הפחד,ים )כלשץ צריך קצת תיקץ ו כ טנ ה לסימרי משום או תו ואת ג ט כד׳ ש ) כ׳׳ ה בשינוי נוס חאו ת ו הי א
לו הא משכמת לה נ ט ר ף דפריפתה זו הי א שחיטתו שמה שהי׳ ה ^ ס א הנ טנ ה ור׳׳ל דהא דירידתה לנ׳׳א אוסר תה ר׳ ס ג״כ דאחר
כ ט דדחייתו לצוק זו הי א שחיטתו יש לחלק ביני כ ם( לתת מי ^ ק נ ץ ירידתה לי׳ א א ם שחטה פטור משום אוא׳׳ב ל ס ם דס׳׳ל שמיטה
דחיות צוק שהוא ככשר מצוה לפריפת ע ל ה שהיא לכפרת ח טא . אא׳׳ר ל״ם שחיפה וכד א׳ נ מי בבבלי חולץ פ״ב א׳( ו הנ ה מדברי
שאע״פ שפריפחה מטהרתה מידי נבלה ו אפ׳׳ ה פריפתה שהיא מצוה הי מ׳ נראה לכאו׳..דהפיקר להלכה כרשב׳׳ל דלא אמרי׳ טריפתה
כבא ה פל כ מ ס א אי ט דומה לדחיות צוק מ חיו ת צוק הוי כשחיטת זי כי א שמיפתה דהא פ רין בהלכה ה׳ ו ^ הדא די׳ ינ אי אתץ
ט ל ת קדשים דאסורה באכילה ובמליקת ט ף ד ט ת ר באכילה ) ר מגינ ץ לי משמע דאץ הלכה כר׳ ינ אי וכנ׳׳ל אך מדברי ה ד ר שם
דצ״ל וכמליר,ת ט ל ח ה ט ף דאסור באכילה ו כ ד מ ס ק( לכן חשיב בה״ה ד מ ס ק דדמה ט מא ומכשיר משמע דפסק דפריפתה זו הי א
דחיות דצוק שחיטה דאם שחס )כצ׳׳ל( כ ט כ ר את א ט אסור לדחות שחיטתה לפמש׳׳כ לפיל נ ס׳׳ ט נשם כנ ר׳י דכא דם חללים א ץ ט מא
לצוק דכו ה הכשרו )כצ״ל( כמליקת ט ל ת כ סו ף ו ט ד דרבי קרא יאץ מכשיר בבהמה אך אפשר דלפנץ זה ילפי׳ מכפרה כ תיב בה
מחוסר ז ט לשפיר המשתלח ולא ילפי׳ ט ני׳ פריפ ה ולא )נצ״ל( כקדשים כמו דילפי׳ לפנץ לטהר מידי נבלה אבל לא לכל מילי.
מסתברא לרבא ל או ק ט׳ קרא נ כו מ ם וחיללו )כצ׳׳ל ור׳׳ל כדמ שט וה תום׳ בחולץ פ׳׳ב א׳ וביומא ס׳׳ ד א׳ ובכריתות כ׳׳ ה א׳ הני או
שם רבינא ביו מ א( אלא נתמלת היןדש )ר״ל ו א״נ גלי Pקרא קיכיי ת כר׳׳ר משה מפונ טי תא א מאי קאמר נחולץ ע״ פ אינ ה משנה
ית Tא בשפיר המשתלח דדמייתו לצוק נחשב שחיטה משא״כ בעריפה משום דאץ נאסרת מחיים לישד דהשוחט פ׳׳ ט היי ט ה פו רן ופריפתה
דלא מציט קרא( פכ״ל ומבואר דר״ת השיב ב׳ תשובות למה לא זי הי א שחיטתה כי כי כי דאמרי׳ ביומא שם דחייתו לצוק זו הי א
שיין בעריפה לומר טריפתה זו הי א שחיטתה נ ט בשפיר המשתלח שחיטתו ו אסור במחוסר זמן פ״ש ו חי׳ נ שם ד׳ ת דא״כ לא הר׳ל
מדא משום דשפיר הכשרו הו א אפ״ג דאסור באכילה !r wנ ט למיתני השוחט אלא ה עו קז ונ תו׳׳י דיומא שם תירצו דא״כ פשיסא
שחיטת ומליר,ת ט ל ה ונראה כונ תו משום דשסיר המשתלח הו א היא נתש ומשמפ דלדינא נ ט ח להר׳ר משה דמריפתה זו הי א שחיטתה
הקדש ו א״נ מסתבר דכוא מץ שחיטה נ ט מליר,ה משא״כ בע׳׳ט וחייב משום אוא׳׳ב ונטד תי׳ ב תו׳׳י ביומא שם דמ׳׳ד ע״ פ אץ נאסרת
שאינה קדשים כלל אלא מצוה )ו ט׳ ב ס׳ עבודת לוי סי׳ כ״ב שכתב מחיים לא כדל נ א מ ת עריפתו זו הי א שחיטתו ונראה טנ ת ם דלא
ג ״נ סברא כפץ זו וני ץ לדברי ר׳׳ת נז ה( ועוד משום מ ד מי׳ לצוק דמי לדחייתו לצוק דשם הו א קדשים כנ ר ונא סר מחיים אבל נ ע׳׳ ט
אינ א קרא לככי מ שא״נ בעריפה ונראה חו ג״כ דפת ה ר מנ׳׳ ם ני ץ שאינה נאסרת סדיץ פד פכשיו לא אמרי׳ פריפ תה זו הי א
שלא הביא דסריפה חייב משום אוא״ב והכריחו לכן קושיית כר׳׳ר שחיטתה )ו מי׳ בנ תב סופר חולץ פ״ב א׳ סברא כפץ זו ופמש׳׳ה
דמשמע דמסיק כר׳׳ל דלא אמרי׳ טריפתה משה וג ם מסקנת בדבריו לפיל ס״ א( וג ם לפי תירון ז ה לפי מה דפסק כרמב׳׳ם
זו הי א שחיטתה ל ט ץ אוא״ב וכנ״ל יג ק ח אורה בפירקץ וכן במר׳ח דירידתה לר׳א אוסר תה א״כ פריפתה זו הי א שחיטתה וחייב משום
מצוה תק״ל כתבו בפשיטות דנפריפה חייב משום אוא״ב ח הו כדעת אוא׳׳ב ו פי׳ נ מ ר׳ ח מצוה רנ׳׳ד שתמה פל הרמב״ם שלא כתב נ פי׳׳ ב
הר״ר משה ו נ ד ה תו ם׳ נהולץ ויו מא וכריתות וראיתי בריסב״א משחיטה « רק כ שוחט ע׳׳נג ולא נ ת ב רבותא ספי הפורף פ״ פ
יומא ס״ד א׳ שכ׳ דחייתו לצוק זו הי א שחיטתו פי׳ דככי ג ט רי וכמו שפסק ב ה׳ פיו כ׳׳ כ דדחייתו לצוק זו הי א שחיטתו .ומצאתי
לכו ואולי טנ תו ג״כ דכלכה הי א דוקא בשפיר המשתלח ולא בעריפה נ ספ ר כישר לר*ח דדפתו דנא אמרי׳ כנל פריפתה זו הי א שחיטתה
ו מד׳ ד׳ ת נראה ד מהאי קרא דפסיל מחו״ז ב שטר המשתלח ילפי׳ ולפי שדבריו משובשים שם ביותר אפ היק דבריו ואתקנם ואפרשם
לה דדמייתו זו שחיטתו דליכא לאור,ט לקרא ב ט לי אחרינא ו כנ > בפז׳׳ה וז׳׳ל ב סי׳ תרכ״ט מה ששאל הר׳ משה מפונטי תא מר׳׳יז
דרשו משמו של רבנו )כצ״ל( שיחי׳ דהא דאמרי׳ y b iיוחנן נ פ׳
)ג( ו כן אם שניכם ט׳ פ כר .כ״נ פשוט דמה לי מד ו מ ה לי מרי
אוא׳׳ב פ׳׳ ע אינ ה משנה לאו דווקא קאמר ) ד׳ ל דאץ כ טנ ה שצרץ־
] א ם משכח״ל שבאותו יו ם כבר י הי׳ לה בת וי היו שניכם
למחוק כמ שנה לגמרי אלא כד מסיק לקמן( ד פ׳ ^ אם פר^ את
כשרים לפריפה פי׳ לפיל[,
העגלה ואח׳׳כ שחט את אמה או שחט כר ) ר׳ל או שחט אמה
) (1ובדיעבד אם פרף ט׳ ל סי׳ ט ס׳׳ ה .אם מחוסר ז ק פסול
ואח׳׳כ פרן< את העגלה וני פשוט ד ה׳׳ ה אם שניהם פ״ פ ופרפן
בדיסבד נ פ״ ס ונידדנו שם נהכשיר ט׳ ש ובאמת מדברי
נו ביו ם( עובר משום או תו ואת בנו דהא אר^ רבא בפ׳ שני שפירי
הראשונים כאן ר א״ להכשיר דאם נימא דמחר׳ז פסול בע״פ א ״נ
יו כ׳ > מ ץ שהי׳ לו חולה ב חון ביתו כר דדחייתו לצוק זו הי א
קושיית כר״ר משה מ פ ק ר א ניתא דכיץ דסוגיא ס״ל כשתא דע״פ
שחיטתו ו ה׳׳ ה בעריפת עגלה זו שחיטתו דפריפתה מטהרת מידי
אץ נאסרת מחיים רר ,העריפה אוסרתה א״כ פשיטא ד טי פ ה פסולה
נבלה כדאמרי׳ נ שילהי חטאת הפוף )כצ׳׳ג( והא דא״ר יו ח ק אינ ה
נא מקריא פריפה ולמה יתחייב משום אוא״ב ו א ט׳ג דאם נפטרט
משנה ה׳׳ ק אינ ה משנה דנימא ני קתני פ׳׳ ע א שחיטתה ק אי אלא
מאוא״ב שוב כו׳׳ל טי פ ה כשרה ט׳ מ א״א להכשיר כ טי פ ה דאם
מתני׳ לצדדץ ק תני כ שוחט ונמצאת פרפה )נצ״ל ותיבת פ״ ע מיותר(
נכשיר וני מ א פריפתה זו הי א שחיטתה א״כ כו״ל מחוסר ז ק ואץ
והשוחט לפ׳׳ז פרת חטאת והשוחט שוכ״נ והעורף )כצ״נ( פ״ע
זו פריפה כלל וממילא אץ כאן חיוב ודר׳ק א ט > דס״ל דמחו״ז
י׳׳ ש פוטר וחכמים מחייבץ וכי כ אי קבלתי מ רנ ט שיחי׳ ב מ ם׳ שנת
אץ פוסל כסריפה וא״כ מ ט נ כו״ל העריפה כשרה ושפיר מר,שה
דקחשיב מאן ני הו י׳׳ח דברים נ ד ת ק כאוכל אוכל ראשון ט׳ וקא
נימא טי פ ת ה זו הי א שחיטתה ויתחייב משום אוא״ב.
פ רין תלמודא טבו״י דאורייתא הי א ומשני ס מי מכאן טבר׳י אחושבנא
)ה( וי ״ א דאץ בעריפה משום אוא׳׳ב .כבר נתבאר ד ק משמע קאי )וכ״כ ה תו ם׳ שם י׳׳ד ב׳ ד׳ ה ס מי( אף א ט )כצ׳׳ל( נאמר
מסקנת הירד וזו דעת ר׳ ת וכ״נ דעת כ ר מנ״ ם ז״ל. הן מילתא דפ״ע שהרי קשה לומר פל מ שנתיט דלא כהלכתא דבנל
ונראה דבפט״ח ל ט״ ט לא אמרי׳ עריפתה זו הי א שחיטתה כי ץ כספרים ג רסיק עגלה פרופה ו ע׳׳ז השיב ד׳ ת שם נ ם•׳ תרל׳׳ב
שפריפתה אץ מטהרתה מידי נבלה ופ׳׳ד שהבאנו לטל ס׳׳ ח סר,״ו פל או תה שאמרת פ״ע אינ ה משנה שפירשתי )כצ״ל( אפשר להיות
בשם מ ק החזו׳׳א זצ״ל דהיכא דרצץ כ תור ה לנערו ל״ש ז ה וג ם אנל אי ט )כצ׳׳ל( זוכר וגם אי ט נראה )כצ׳׳ל( מדקפרין נמצא ההורג
איתן סי׳ יב מצות העריפה וקבורתה נחל ריח
י ,נא( השוחט עגלה ערופה אחר ירידתה לנחל איתן וחזר ושחט בו ביום אמה או בתה או ששחט אמה או בתה וחזר
.ושחט עגלה ערופה בו ביום לוקה משום אותו ואת בנו ) aערף עגלה ערופה לא ישחוט באותו יום אמה או בתה
ו pאם שחט אמה או בתה לא יערוף באותו יום אותה ) 0וכן אם שניהם ע״ע לא יערוף שניהם ביום א׳ ואם עשה כן
לוקה דעריפתה זו היא שחיטתה > nובד rבד אם ערף אם כשר ע״ל סי׳ ח׳ ס״ה)ה( וי*א דאץ בעריפה משום אותו ואת
בנו 0 ) .עגלה ערופה שהרגה את הנפש אחר שירדה לנחל איתן ונגמר דינה ליסקל אפשר שאם אץ מוצאץ עגלה אחרת
עורפץ אותה ואין סוקלץ אותה מ״ע.
כחכמים כדא׳ שם פ׳׳ ה א׳ דלפנק אוא׳׳ב קי׳׳ל דשחיטה שאינה דכן דלא גזרו ע׳׳ז מור א ה אלמא דלא דמיא לכל מילי לקדשים
ראוי׳ שמה שחיטה וכ׳ > ה ר מנ׳׳ ם פי׳׳ב משחיטה ה״ו שחיטה שאינה א׳ > ה׳׳ ה דמכשיר ו אי ט כקדשים ו פי׳ בנועם ירושלמי שהקשה דהא
ראוי׳ לאכילה שמה שחיטה לפיכך הראשק ששחט נ עז ר ה או פרפה קי׳׳ל דמשקי קדשים שיצאו לחץ מטמאץ כדא׳ נילף .מגיג ה פ״ג ה״ א
או שוה׳׳נ ו פ׳׳ ע ופרה אדומ ה או ששחט לע״ז ובא האחרק ושחט ו א״נ בע״ע כרי הו א ג ה ץ ולמה לא יהא ס מא ולע׳׳ד זה ל׳׳ק דמ״ע
את השני לוקה ו ק אם שחט הראשק את האחד ובא האחרון ושחט כיץ דמצוסה שם והוק שה לקדשים הר׳ל הנחל אי תן כמו נ פני ם
את השני והרי הו א חולק בעזרה או שוה״נ או ע״ ע ופרה אדו מ ה ו כי׳ צרץ להיות טהור א ם אי ח א דדינה כקדשים לכל מילי אבל
ה״ז לוקה ומש״כ בק שהראשק ע״ע בק שהשני ע״ע למד ז ה ממה צ״פ פצם פירושם דכא טפמא דדם קדשים אינו מכשיר הו א משום
שאמת בג מ׳ שם ארשב״ל ל״ש אלא ששחט ראשק לע״ז ושני צ ל חנו דאיט נשפך כמים אלא נזרק פל המזבח כדא׳ נ פ ם חי ם ט״ז וזה
אבל ראשק צ ל חנו ושני לע׳׳ז פטור דקלבדר״מ כו׳ ע״ש ומבואר ל״ש כלל נפ׳־ע וא״כ א פי׳ כוק ש לקדשים למה לא יכשיר ו פוד מאי
דדוקא לענק ע׳׳ז שייך לחלק בק ראשק לע״ז ובק שני אבל בשאך מביא ראי׳ מטומאה דכו א נזרה דרבנן ואפשר דלא כקילו חכמים
מילי אק נ״ מ נ ק אם הראשק שחיטה שאינה ראוי׳ ונ ק א ם השני אלא נ פז ר ה גו פי׳ שלא להרבות טו מאה במקדש ולא בשאר דברים
ופשוט וכתב ב מ אי ת שם השוחט ונמצאת טרפה כר וכן ע״ ע ר״ל אבל הכשר כ ד מדאורייתא אינו מכשיר ,ובנו׳׳י מפרש ע׳ ^ כ תו ם׳
פגלה שהתמנה לטריפה שהיא אסורה בהנאה משירדה לנחל אי תן חולק ל׳׳ה ב׳ דדם נבלות אינו מכשיר דל״ש בנ ה מ ה דם חללים
אפ״פ שלא נערפה ונ ם זו את צרץ לפרשה בבת )ר״ל שהע׳׳ע הי ת ה ורק דם שמיפה מכשיר ו ה״ ה דאינו מטמא דכל שאק מכשיר אק
הבת ולא ה א ם( אבל לא נ א ם שהת משעלה פלי׳ זכר נפסלה פכ״ל מטמא כמבואר במשנה מכשירין פ׳ץ מ׳׳ ה דרק דם ה ש ק מטמא
ונראה טנ תו דבסתמא ניחא לי׳ ואז פוסל עלה פלי׳ זכר אבל אם ואינו מכשיר )משום דנידק כבשרו( ואק לנו כיוצא נו ולכן מיבפיא
באמת לא ניחא לי׳ משכחת לה ג״כ בנ ת ה עי׳ מ ה שהארכט בזה לי׳ כאן בירר אם א מ ד׳ פריפתה זו הי א שחיגיתה וממילא דמה
נ סי׳ פ׳ ס״ג ]אך אפשר דמעוברת פסולה ונתבאר נ סי׳ מ׳ ס״ ד[ מכשיר כמו דם שחיטה או דלא כוי אלא כדם נבלות דפלמא וקפשיט
ושם ביארנו דלכמה ראשוניס אק פוסל כלל עלה עלי׳ זכר בע׳׳ע מדדמה טמא אלמא אמרי׳ פריפתה זו' הי א שחיטתה והו׳׳ל דם
דהא בע״ע בעי עד שתמשוך ו מ ה שלא כתב כ מ אי ת דלא משכח״ל שחיטה וא׳׳ה ה׳׳ ה דמכשיר כמו דם שחיטה ו פי׳ זה לא יתכן לדפת
בת כלל נ פ ״ ע משום שפ״ט בת שנתה ואין י ט ל ה להוליד כיינו הרמב׳׳ם דפסק דגם דם נבלות טמא טומאת משקק אבל אינו מכשיר
משום דכאן מיי ת ששחטה אחר ירידתה לנ״א וא״כ אפשר שכמתק כד אי׳ נ Tף שקלים פ׳׳ג כ׳׳ א ו א׳ > מאי ראי׳ מדמטמא דכוא מכשיר
נ מ ה שנים אחר ירידתה לנ״א ואח״כ הולידה בת ו ש ח ק דכיק שירדה וצ׳׳ל דכ ר מנ׳׳ ם מפרש ד סוגיא זו כר׳ יהושט בן נ תירא דס׳׳ל בשקלים
לנ״א ונאסרה בהנאה שוב אינ ה ניתרת אפי׳ אחר כמה שנים אע״ג שם דדם נבלות טהור לג מ ד ואין מטמא א פי׳ טומאת משקין
שנפסלה מע״ע ונ ס להסוברים דענלה בת שתיס משכחת לה שתתפנר ומדמטמאיק כאן פ*מ משום דפריפה זו הי א שחיפה גמורה ו א ^
בזה״ז כמש״כ תו ס׳ בפ״ז כ״ד ב׳ ד׳ ה פר ה ופמ ש׳^ בזה ב סי׳ ח׳ מכשיר ג״כ ובזה א׳׳ש מה שהשמיט כרמב׳׳ם הא דדמה ט מא דכיק
ס״ד אך לפ״ז לכאת ת מו ה דא׳ > מאי קשיא לי׳ דעלה עלי׳ זכר דפסק דגם דם נבלות טמא טו מא ת משקק א׳׳כ אק כאן חןדוש דפמא
נפסלה נ הי דנפסלה אחר ירידתה לנ״א ה א לא כו תר ה בהנא ה ובלא״ה דבק אם פריפחה זו הי א שחיטתה ונ ק לאו טמא ,ו מ״ מ צ״פ למה
נפסלה משום שאינה בת שנתה וע״ל סי׳ י״ג ס״ד ישבני בעז׳׳ה■ השמיט דדמה מכשיר דכא בהא ליכא מאן דפליג ד מד ד יכו שט בן
דבריו היטב .ו הנ ה נחולק פ״ד א׳ מבואר דלת ינ אי ור״ל דס״ל בתירא נשמפ לרבק דדמה מכשיר לכו׳׳פ .ובאמת צ״פ דבבטרות י׳ ב׳
די ד ת ה לנ״א אוסר תה שפיר תנן במתני׳ כ שוחט ע״ ע אבל צ׳ יו ח ק מבואר דבק לנימוס בק לד׳א כ שיחט את כעורב להתלמד דמי מכשיר
דס״ל שאינה נאסרת עד הטריפה )וכן ס״ל צ ב א בכ ת תו ת כ״ ה א׳( אטו מי לפלמא ולא פליגי אלא אם הו א פצמו בפי מחשבה או לאו
אמר דע״ע אינ ה משנה דני ק דאינה נאסרת א ם שחטה א״כ כ ת ל גרט הטריפה משוחט להתלמד בנ ה מ ה ט מא ה דמ״מ יש לו תופלת נז ה
שחיטה ראוי׳ ולמה ר״ש פוטר ובכריתות כ״ ה א׳ משני רבא דד׳ ש ובאמת הרמב׳׳ם השמים דק זה ואדרבה ס ת ם נ פ׳׳י מכיו׳׳א ה׳׳ג דדם
ס״ל דע׳׳ע בשחיטה כשרה והרמב״ם שהביא כאן דע״ע ה תל שחיטה שחיטה בנ ה מ ה ונ חי׳ ובעופות הט מאי ם אינו מכשיר ומשמט אפי׳
שאינה ראוי׳ אע״ג דס״ל דפ״ע אק כשרה בשחיטה רק ב ע ת פ ה שחטו לאתה צורך וצ״ל דס׳׳ל דמתני׳ דפ׳ץ דמכשירק מ׳׳ז דדם שחיטה
משוס דאזיל לשיטתי׳ בפ״י מרוצח ה״ו די תד ת ה לנ״א אוסר תה בטמאק אינו מכשיר א תיא דלא כני מוס ור׳׳א וס״ל דלא מהני
וכ״כ כ מ״ מ )אך מש׳> שם דנ״ז אליבא דר״ש אבל אליבא דרבק להתלמד ומ״ מ קשה מה שהשמיט נ פנינינו דדם פ״ פ מכשיר דפריפתה
פשיטא דחייב א ק כונ תו ליישב בזה ד ב ת הרמב״ס שהרי כרמב״ם מטו׳׳ א ה׳׳ג שהביא הירף די ק( זו הי א שחיטתה )ו עי׳ מל״מ
כתב דהוי שחיטה שאינה ראוי׳ ו ע״נ משום דפסק כ ת ינ אי פ״ ש( ובאמת לא מצאתי ברמב״ם מפורש דדם נבלות אינו מכשיר אך כן
וכ*נ טנ ת כלח״מ שם ולשונו שם צפ׳׳ק ע״ש ולפ״ז לדעת ה פו ס קי ם משמע קצת מלשונו שם פ״ג מא ה׳׳ט ה׳׳י מדכתב דם שחיטה ואף
דפ״ע אק נאסרת כד שחיפה כמשי׳׳ת בע״ה נ סי׳ י״ג ס״ב אק שהביא שם ה מ פנ ה דדם ה ש ץ כבשרו מטמא ואינו מכשיר ואק
כאן שחיטה שאינה ראוי׳ כלל אם שחטה ופשיטא דחייב דפשיפא דלא לנו כיוצא בו כבר פ ר ץ לה בירר דשקלים שם ומשר דאק ננו כיוצא
קי״ל כר״ש דעגלה בשחיטה כשר דסתם מ תני׳ דחולק כ״ג ב׳ דלא■ בו לפנק שיפור טומא תו דשיפורו כנשר כעדשה ומ״ מ ברמב׳׳ס ס תום
טו תי׳ כדאמר כריתות כ״ה א׳. יותר מדי וצ׳׳ע.
)ב( ע ר ף ע״ ע ט׳ .בירר סו ט ה פ״ ט כ״ו א ד מ אי דברי ר״מ ) ה( ומכשיר .יחי׳ שם ונ ב ר נתבאר נ פז ה׳׳י
אפי׳ ערפה חייב ) פי׳ ד צ ״ מ דשחיטה שאינה ראוי׳ שמה
שחיפה א פי׳ פרף כרא שונה או כ שני׳ חייב משום אוא״ב דעריפתה י .נ א( ה שו ח ט ע«פ ט׳ .חולק פ׳׳א נ׳ כ שוחט ונמצא פרפה כ שוחט
זו היא שחיטתה( ת יעקב בר אחא ת א מי נ שם ישב״ל א פי׳ דברי לע׳׳ז והשוחט פרת חטאת ו שוה׳׳נ ונד׳ע ר״ש פוטר
ר״מ ערפה ספור )דס״ל דלא אמרי׳ פריפ תה זו הי א שחיטתה )דס׳׳ל שחיפה שאינו ראוי׳ ל׳׳ש שחיפה( וחכמים מחייבק וקי׳׳ל
ריט איתן סי׳ יב מצות ומרי8ה וקבודתח נו ז ל
ופד שלא נפרפה תצא ותרפה נפדר )ר טנחו מדקפרין נמולץ שס אע״ג ומודה דמסהר מידי מלה כחם מפום דכסרה נסיב >ה
ופ*פ לאו שחיפה ראד היא והתק נמצא כהורג ט׳ ופ׳׳ז משני פ״פ נקדשיה נמשר׳ת בס׳׳פ אגל לא ד*:ל מיד כוי פריפה כשחיפה
אינה משנה משמפ פשפות הגמ׳ דהמשנה משנשתא דאם איש אלא יק מונח נירו׳ למיל ה׳׳ה שרוצה להניא ראי׳ מדר* ינאי דעריסתס
מתקן כלשץ כדל לפרש דכא כמקשן מפרש כמשנה נפשפה מזקסריו ימהר שרפתה מפוסאהה דפריפה כשחיפה לכל מילי ודחי P
מנמצא ההורג נד ואם החרצן סחר מזה כדל להגני לפוש כנלפדד כדא דד מאי אתק מגינק לי נחמי׳ ר*ל הא ריש לקיש פליג וס*ל
טנתו ואולי טנתו לסוגיא דנריתוח נ׳׳ה א׳ דמשמפ שם דג׳ המשנמח ילא אסרי׳ פריפתה זי היא שחיפחה לכל מילי( א yמאי שמפחי
סותרות זו את זו ותנאי היא פ׳׳ש ולא משני דשחס דמתש׳ כייש לה גנול מאימתי היא נאסרת והורימ משפת הורדה א׳׳ר אילא
טרף( ואם נא לחלק נץ הפרקים )הלשץ צרץ־ קצת תיקץ והפונה לסופת משום אותו ואת נ ד כנ״ש )כ*כ נשמוי נוסחאות והיא
שמה שהי׳ קשה לו הא משכחת לה נפורף דפריפתה זו היא שחיפתו כגירסא כנטנה ור*ל דכא דירידתה לנ׳׳א אוסרתה ד מ ג״כ דאמר
כמו דדחייחו לצוק זו היא שח^תו pלחלק ניניהם( לחת חילוק נץ Tידתה לנ׳׳א אם שחפה פפור משום אוא״ג לד׳ש דס׳׳ל שמיפה
דממת צוק שהוא ככשר מצוה לפריפת פגלה שהיא לכפרת מפא . פא׳׳י ל״ש שמיפה וכדא׳ נמי נננלי חולץ פ*נ א׳( וכנה סדנרי
שאפ׳׳פ שפריסתה מפכרתה מית ננלה ואפ׳׳ה פריפתה שהיא מצוה הית׳ נראה לכאר,.דהפיקר להלכה' כרשנ׳׳ל דלא אמרי׳ פרישתה
כנאה פל החמא איש דומה לדממת צוק מחמת צוק הוי כשמיפח זו היא שחיפתה דהא פתו נכלכה ה׳ ויק הדא דד מאי אתק
טלת קדשים דאסורה נאכילה ונמליי־ןת פוף דמותר נאכילה )ר ®יייק לי משמפ דאץ הלכה כר׳ ינאי וכנ׳׳ל אך מדנת היוד שם
דצ׳׳ל ונמלקח טלת כטף דאסור נאנילה וכדמסיר!( לנך משיג נכ׳׳ה דמסיק דדמה פמא ומכשיר משמפ דפסק דפריפתה זו היא
דממת דצוק שחיפה דאם שחש )כצ׳׳ל( כטנר את אט אסור לדחות שחיפתה לפמש׳׳כ לפיל נם״פ נשם כנדי דכא דם חללים אץ פמא
לצוק דהוה הכשרו )כצ׳׳ל( כמלקת טלח כפוף ופוד דרני קרא ואץ מכשיר ננכמה אך אפשר דלפנץ זה ילפי׳ מכפרה כתיג נה
ממוסר pלשפיר המשתלח ולא ילפי׳ טני׳ פריפה ולא )כצ׳׳ל( כקדשים כמו דילפי׳ לפנץ לסכר מידי ננלה אנל לא לכל מילי.
מסתנרא לרנא לאוקט׳ קרא נכומם וחיללו )כצ׳׳ל ור׳׳ל נדמשני וכתום׳ נמולץ פ״נ א׳ וניומא ס׳׳ד א׳ ונכתתות כ׳׳ה א׳ הניאו
שם רנינא נממא( אלא נתחלת כקדש )ד׳ל וא״כ גלי לן קרא קושיית כר׳׳ר משה מפונפיתא אמאי קאמר נחולץ פ״פ אמה משנה
יתדא נשפיר המשתלח דדמייתו לצק נחשנ שחיפה משא׳׳נ נפריפה משום דאץ נאסרת מחיים לישני דהשוחס פ״פ הייד הפורן ופרישתה
דלא מציט קרא( פכ׳׳ל ומנואר דד׳ת השיג נ׳ תשונות למה לא זי היא שחיפתה ני היכי דאמרי׳ ניומא שם דחייתו לצוק זו היא
שיץ־ נפריפה לומר פריפתה זו היא שחיסתה כ ט נשפיר המשתלח שחיפתו ואסור נמחוסר זמן פ״ש ותי׳ נשם ד׳ת דאינ לא כדל
חדא משום דשפיר הכשרו הוא אפ׳׳ג דאסור נאכילה כו׳^ 1נ ט למיתני כשוחס אלא הפורף ונתו׳׳י דיומא שם תירצו דא״כ פשיפא
שחיפת ומלקת טלה ונראה טנתו משום דשפיר המשתלח הוא היא פ׳׳ש ומשמפ דלדינא מודו להר׳ר משה דפריפתה זו היא שחיפחה
כקדש וא״נ מסתנר דהוא מץ שחיפה כט מלקה משא׳׳כ נפ״פ וחייג משום אוא׳׳נ ופוד תי׳ נתדי ניומא שם דמ׳׳ד פ״פ אץ נאסרת
שאינה קדשים כלל אלא מצוה )וט׳ נם׳ פנודת לוי סי׳ כ״נ » תנ מחיים לא ס׳׳ל נאמת פרישתו זו היא שחיסתו ונראה טנתם דלא
ג-נ סנרא כפץ זו וכיץ לדנרי ד*ת נזה( ופוד משום מדמי׳ לצוק דמי לדחייתו לצוק דשם הוא קדשים כנר ונאסר מחיים אנל נפ׳׳פ
איכא קרא לככי משא׳׳כ נפריסה ונראה חו ג״נ דפת כרמנ׳׳ם ניץ שאמה נאסרת פדיץ פד פכשיו לא אמרי׳ פריפתה זו היא
שלא הנ ק דפריפה חייג משום אוא׳׳ג והכריחו לכן קושיית כר׳׳ר שחיפתה )ופי׳ נכתג סופר חולץ פ״נ א׳ סנרא כפץ זו ופמש׳׳כ
משה וגם מסקנת הירו׳ דמשמפ דמסק כר״ל דלא אמרי׳ פריפתה נדנדז לפיל ס׳׳א( וגם לפי תיתן זה לפי מה דפסק כרמנ׳׳ם
זו היא שחיפתה לפנץ אוא׳׳ג וכנ׳׳ל ונקח אורה נפירקץ וכן נמדח דיתדתה לדא אוסרתה א״נ פריפתה זו היא שחיפתה וחייג משום
מצוה תק׳׳ל כתט נפביפות דנעריפה חייג משום אוא׳׳נ חהו כדפת אוא׳׳ג ופי׳ נמר׳ח מצוה רצ׳׳ד שתמה פל הרמנ״ם שלא כחג נפי׳׳נ
הד׳ר משה וכד החום׳ נחולץ ויומא וכריתות וראיתי נריפנ׳׳א משחימה ה׳׳ו רק כשוחפ פ*פ ולא כתג רנותא מפי הפורן פ״פ
ממא ס׳׳ד א׳ שט דחייתו לצוק זו היא שחיסתו פי׳ דהכי ג ט ד וכמו שפסק נה׳ פיוה׳׳כ דדחייסו לצוק זו היא שחיפתו .ומצאתי
לכו ואולי טנתו ג״כ דהלכה היא דוקא נששד המשתלח ולא נפריפה נספר כישר לר*ת דדפתו דנא אמרי׳ כנל פריפתה זו היא שמיפחה
ומד׳ ד׳ת נראה דמהאי קרא דפסיל מחדז נשטר המשתלח ילפי׳ ולפי שדנריו משונשים שם ניותר אפתיק דנריו ואתקנם ואפרשם
לה דדחייתו זו שחיסתו דליכא לאוקט לקרא נטלי אמרינא וכנ> נפז׳׳ה ^׳ל נסי׳ תרכ׳־פ מה ששאל הד משה מפונפיתא מר׳׳ת
דרשו משמו של רננו )כצ׳׳ל( שימי׳ דהא דאמרי׳ דא^ יוחק נפ׳
) aוכן אם שניהם פ׳׳ע כר .כ״נ פשוש דמה לי חד ומה לי תד
אוא״נ פ״פ אינה משנה לאו דווקא קאמר )ד׳ל דאץ הטנה שצריד
]אם משכח׳׳ל שנאותו יום כנר יהי׳ לה נת ויהיו שניכם
למחוק המשנה לגמרי אלא כדמסיק לק (pדפ׳> אם פרן< את
כשרים לפריסה ט׳ לטל[. הפנלה ואח׳׳כ שחש את אמה או שחם נר )ד׳ל או שחש אמה
) 0ובדיעבד אם מרף ט׳ל סי׳ מ׳ ס׳׳ה .אם מחוסר ptפסול
ואח׳׳כ פרף את הפגלה ור פשוס דה״ה אם שניכם פ״פ ופרפן
נדיפנד נט׳נג ונידדנו שם נהכשיר ט׳ש ונאמת סדנד נו ניוס( פונר משום אותו ואת ננו דכא אמר רנא נפ׳ שני שפירי
כרמשודם כאן ראי׳ להכשיר דאם נימא דמחדז פסול נט׳פ א׳׳:
יוה׳׳כ מ ץ שהי׳ לו חולה נתוך ניתו כר דדחייתו לצוק זו היא
קושיית הר׳׳ר משה מפקרא ניתא דכיץ דסוגיא ס׳׳ל כשתא דט׳פ
שחיפתו וה״ה נפריפת פגלה זו שחיסתו דפריפתה ממהרת מידי
אץ נאסרת מחיים רק העריפה אוסרתה א״כ פשיפא דפריסה פסולה ננלה כדאמרי׳ נשילהי חשאת כפוף )נצ״ג( והא דא^ מחק אינה
נא מקדא פריסה ולמה יתחייג משוס אוא׳׳נ ואט׳ג דאם נפסרט משנה כ׳׳ק אינה משנה דנימא כי קתני פ״פ אשחיפתה קאי אלא
מאוא׳׳ג שוג כדל עריסה כשרה ט׳מ א״א להכשיר העריסה דאם מתני׳ לצדדץ קתני כשוחש ונמצאת פרפה )כצ״ל ותינת פ״פ מיותר(
נכשיר ונימא עריסתה זו היא שחיפתה א״כ כו׳׳ל מחוסר ז ק ואץ וכשוחש לT׳ז פרת חמאת והשוחש שוה׳׳נ והפורף )כצ״נ( פ-פ
זו פריפה כלל וממילא אץ כאן חיוג ודדק אט> דס׳׳ל דממדז ר*ש פושר וחכמים ממיינץ וכי האי קנלתי מרננו שיחי׳ נמס׳ שנת
אץ פוסל העריפה וא^ מט׳ג כו׳׳ל העריסה כשרה ושפיר מקשה דקחשיג מאן ניכו י׳׳ח דנתם כדתק כאוכל אוכל ראשץ ט׳ וקא
נימא טיפתה זו היא שהיסתה ויתחייג משום אוא׳׳ג פרין חלמודא פט׳׳י דאותיתא היא ומשני סמי מכאן מנדי אחושננא
דאץ נעריסה משום אוא׳׳ט ככר נתנאר דק משמע )ה( קאי )וכ״נ כתום׳ שם י׳׳ד נ׳ ד׳ה סמי( אף אש )כצ׳׳ל( נאמר
מסקנת הירר חו דעת ד׳ת וט׳ג דעת הרמנ׳׳ם ז׳׳ל. כך מילתא דפ״פ שהרי קשה לומר פל משנתינו דלא כהלכתא דנכל
ונראה דנפפ׳׳ח לכדע לא אמרי׳ טיפתה זו היא שחיפתה כיץ כספרים גרסיק פגלה פתפה ופ״ז השיג ר׳ת שם נם•׳ תרל׳׳ג
שעריפתה אץ מסכרתה מידי ננלה וע׳׳ד שהנאט לטל ס׳׳ח סקי׳ו פל אותה שאמרח פ״פ אינה משנה שפירשתי )כצ׳׳ל( אפשר להיות
נשם מק כחזו׳׳א זצ׳׳ל דכיכא דרצץ כתורה לנערו ל־׳ש זה וגם אנל איש )כצ׳׳ל( זוכר וגם איש נראה )כצ׳׳ל( סדקפתן נמצא כהורג
איתן סי׳ יב מצות העריסה וקבורתה נחל רב
יא) .א( שנים שאחזו בקופת וערפו לדעת הרמב׳ם דבקדשים מותר גם כאן כשרה ולדעת האוסרים או פוסלץ בקדשים
צ״ע כאן.
מפסק הרמב״ם והוא תמוה נתרתי חדא שפסל בדיעבד דשנים כאן אמרו סהוא קנס הו& הפסיד ממונו סל כהן לפיכך יופסד
שוחסץ והוא דלא כהתום׳ דאפי׳ להאוסר איט אלא לכמחלה וזה ממוט בטחת י׳ ב׳.
י״ל דחולק על התוס׳ והוכיח מקושייה הגמ< גבי פרה דגם בדיעבד ) 0ע״ע שהרגה את הנפש ט׳ .בירר פסחים פ״ד ה׳׳א ר ירמי׳
פסול כמו שהקשו התום׳ ולכן חילק נץ הא דשוחט נ׳ ראשים דכשר בפי פנד׳ח שהמית במה היא מיתתו בעריפה או בסקילה
דיעבד כדמוכח שם כ״ט א׳ והא דב׳ שוחטץ פסול דיענד אבל תימא ר בנימק בר לוי שאל חלות תודה )פי׳ בערב פסח שיש בהן ( pn
שהכשיר ב׳ ראשים אפי׳ לכתחלה ור שיש כאן ט״ס )וכן מוכח שנעשו נותר נימא אס נעשו נותר עד שלא הגיע prביעוק את
מלשונו שהתחיל מותר לשחוט וסיים בדיעבד כשרים( וצ״ל מותר מבערן בשריפה )כ׳׳ג ק׳׳ע( משהגיע זק ניעיח את מבעח בכל
לשחוט שני ראשים כאחד בחולץ ובקדשים לא ישחוט pואם שחט דבר ומשמע דה׳׳ה בשאלה הראשונה כיון שחיוב עריפה כבר חל
בדיעבד כשרים והוא כד הרמב״ם בזה אך בהא דב׳ שוחטים פסק עליו מקודם טרפץ אותו ואין סוקלק איתו אע׳׳ג שאפשר לפדותו
כר״א נד׳ש דפסול וכ״נ מדברי הר׳׳ן בקדושץ מ׳׳ב א׳ דכתב בהא אם את ®יית אותו מצותו בעחפה ולכאף ה׳׳ה בשאלה ייח לא
דארינק וכי כל הקהל טלן שוחטץ הייט משום דאץ שנים שוחטץ משכחת לה שהרגה את הנפש ונגמר דינה ואח׳׳כ הקדישוה לע״ע
זבח א׳ ומשמע דהכי קי׳׳ל דהא המ׳׳ך שם הביא דרשא זו ועי׳ דהא משנגמר דינה היא הפקר כדאמרי׳ בכריתות כ״ד א׳ וא״כ א״א
נרבט גרשום בשמעתין שכ׳ דפלוגחא דד׳א בר׳׳ש ורבנן תליא בפלונתא להביאה לע׳׳ע דהא בעי שיהא משל אנשי אותה העיר כנ״ל סי׳ ז׳
דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוך או אינה לשחיטה אלא נסוך ולפ״ז ס״א אבל להיפך משכחת לה דמעקרא הורידוה לנחל איתן ונאסרה
לבה״ג דפסק דאינה לשחיטה אלא נסוך )עי׳ במאירי וחידושי ה p ואח׳׳כ הרגה את הנפש ונגמר דינה ומ״מ אכתי כשרה לעי׳ע לפי
שהביאוהו( קי״ל כר׳׳א נר׳ש דאץ שנים שוחטץ זבח א׳ והרמנ״ם מה שצידדט לעיל סי׳ מ׳ ס׳׳ה דעגלה,שהרגה את הנפש כשרה לע׳׳ע
נשיטתי׳ שפסק דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוך לכן פסק גם כאן ואק לומר כיק דנגמר דינה עתה הו׳׳ל הפקר ואינה משל אנשי אותה
כרנק )אך עיקר ד רננו גרשום תמוהים כמו שתמה הרב המגי׳ העיר דכיק דאכתי ראוי׳ לנדע אק מפקירק אותה בני העיר ואק
שם וגם הסוגיא קשה לפרש לפי דבריו ע׳׳ש( ,והנה לענץ ע״ע להקשות למה ב*ד גמרו דינה הח מבואר בחולק ק״מ א׳ בציפורים
אם שנים יטלץ לערוך כא׳ או נזה אחר זה לדעת הרמנ״ם דפסק שהרט את הנפש אם עדיק לא נגמר דינם אין בזה אנא מצות
דגם גבי קדשים מותר פשיטא דגם כאן מותר גם לכתחלה אך ובערת הרע מקרבך וא״צ להביאו לב׳׳ד לדונו ולחייט סקילה אלא
לדעת הפוסקים דבקדשים אסור ולדעת המאירי גם בדיעבד פסול יטל להביאו לשחועה של המצורנג ומקיים בי׳ ובערת הרע מקרבך
בקדשים יש לעי׳ כאן .והנה בפרה אדומה מבואר שם נסוגיא דדיט ורק אמר שנגמר דיט אז אק יכול לשוחטו דמחויב לסוקלו ע׳׳ש
כקדשים דאם בקדשים אסור גם בפרה אסור והיינו משום דחטאת ברש׳׳י וא״כ ה׳׳ג למה הוצרכו ב׳׳ד לדונו הח טמד לעריפה ויתקיים
קריי׳ רחמנא ולכאר אפשר דגם נע״ע כן דהא כפרה כתיב בה בו ובערת הרע מקרבך ד׳א דא״כ תיקשי ג״כ הירף דפט׳׳ח שהרג
כקדשים ,ולכאד יש להביא ראי׳ מהא דמבואר בבכורות י׳׳ז נ׳ את הנפש במה היא מייזתו ומאי בעי הח ב׳׳ד לא יגמח דינו
דנמצא מטץ נץ ב׳ עיירות יביאו עגלה א׳ בשותפות ויתט והרי רוצה לפדותו )וכאן מסתמא לא יפדט כיק דלעריפה קאי אם
העריפה צריכה להיות נב״ד כנ״ל ס״ב וא״כ ע״כ יערפו א׳ מכל שיהי׳ אסור אח״כ( דתקיים בו ובערת הרע מקרבך וע״כ הה
ב״ד ויערפו שניהם יחד אלמא דכשר נכה״ג מיהו לפי מה שכתנט אץ שייך רק על היחיד כאץ מחויב להביאו לב׳׳ד ויטל לבערו בכל
לטל שם דאפשר דיטלץ לעשות שליח או לערוך ע״י אחר אפי׳ מה שיוכל אבל בב״ד אם הובא לפניהם מחויבים לדוט ולחייבו
איט מבני העיר אץ ראי׳ משם אבל זה תלוי אם יטלץ לערוף ע״י ואח׳׳כ קוב הדץ ביניהם באתה מיתה להמיתו וא״כ ה׳׳ה כאן
אחד שלא מאנשי העיר כמשנ״ת שם ואם נימא שאץ יטל ע״כ בנהע יהא תלוי בשאלת הירו׳ באתה מיתה להמיתו ולפ׳׳ז למה
ששניהם יערפו יחד ]וצ״ל חה ודאי אץ פוסל נמה שנשתתך עמו דמשמע ביח׳ גבי חלות תודה שנעשו טתר דאזלי׳ בתר מיתה הראשונה
בהעריפה א׳ שלא מבני המיר וצ״ע וע״ל סי׳ ז׳ ס״ג[ ובאמת אם שנתחייבה א״כ גם כאן כיץ שכבר נתחייב בעריפה קודם שנתחייב
נימא דמותר לשנים לערוך צריך טעם למה נאמת לא ילפי׳ מכפרה סקילה מיתתו בעריפה )ולא שייך כאן מי שנתחייב ב׳ מיתות נידץ
כתיב בה כקדשים כט דילפי׳ כל טלי וכמו בפרה דאסרי׳ לשחוט בחמורה חה לא אמרי׳ רק גבי אדם' שלא יהא חוטא נשכר )עי׳
שנים כא׳ משום דחטאת קרי׳ רחמנא ומקשיק לי׳ לקרבטת ויש ליתן סנהדרין פ״א א׳( כדמוכח מהא דלחמי תודה וטד דאפשר דעריפה
טעם בדבר דהכא דילפי׳ לי׳ מתזבחהו אץ זה אלא דץ בזניחה מפר׳פו אולי קשה מסקילה או שוה לה עי׳ כתובות ל׳׳ז ב׳( מיהו
דצורת שחיטה היא רק באופן זה ואע״ג דבחולץ כשר שחיטה כה״ג מסתבר שאם אפשר ליקח עגלה אחרת לעריפה יקחו אחרת וקיימו
טהו בקדשים אמרה תורה שהשחיטה דוקא נכה״ג כמו דבקדשים סו מצות סקילה שהרי אפשר להחליפה באחרת אפי׳ אחר ירידתה
צריך לשחוט את הורידים משא״כ נחולץ כמבואר נחולץ כ״ט א׳ לר׳א כמשנ״ת בסי׳ י׳ ס׳׳ד אך אם א״א למצוא אחרת נראה לכאף
וכט דבטק שחיטה ע״ג קרקע ולא באויר שזה דץ דקא בשחיטה דמצותה בעריפה וכנ״ל וצ״נג וע״ל סי׳ י׳׳ג ס״ג אם בני הפיר הייבץ
של קדשים ולא נקבלה ושאר ענודות וגם כאן לא מציט דשנים לשלם כופר ושלשים של עבד.
פסולץ בקבלה ואפשר דאך במליקה נשר ורק בשחיטה גילתה תורה
דדוקא בכה״ג שוחטץ וא״כ נפרה דנשחיטה שפיר ילפי׳ דנעיק יא) .א( שנים שאחזו בקופץ וערפו .בחולץ כ״ט ב׳ תני רב יוסך
שחיטה כט בקדשים אבל בעגלה דנעריפה ל׳׳ש למילך כלל משמיטה תזבח שלא יהו שנים שוחטץ זבח א׳ תזבחהו שלא
דלא מצינו דילפי׳ פרטי העריפה משחיטה יק נכללות הדברים יהא א׳ שוחט שני זבחים ט׳ זו דבח ר״א בר״ש סתימתאה אבל
הנאמרים בקדשים ילפי׳ ג*כ בע״ע כט ביום ודאסורה בהנאה חכמים אומרים ב׳ שוחטים זבח א׳ וכתבו התום׳ שם ד״ה תרי דאפי׳
ולענץ פרפה ומחוסר אבר ודטהורה מידי נבלה דכל אלו לאו דוקא לר׳׳א בר״ש הוא דוקא לכתחלה אבל בדיעבד מודה דכשר והרמב״ם
השחיטה טשה רק דנכללות כל הקדשים יש נהם דינים אלו אבל. פסק בא״א מפסוה״מ ה״ה כרבנן דשנים שוחטץ זבח א׳ )אע״ג
פרטי השחיטה פשיפא דהעריפה משונה ממנה ואפי׳ אם טמא דלענץ שלא יהא א׳ שוחט ב׳ זבחים פסק כברייתא דרג יוסך משום
דעריפתה זו היא שחיטתה לענץ אוא״ב ולענץ דמה מכשיר וטמא סוגיא דחולץ כ״ט א׳ ע׳׳ש( אמנם במאירי שם ראיתי שכתב מותר
ולטהרה טדי נבלה ג״כ אץ הטנה דעריפה היא שחיטה ממש אלא לשחוט שצי ראשים נאחד ואם שחט בדיעבד נשרים לטלם לא יהו
דכל דבר המכשירה למצותה יכול להוטל כט שחיטה אבל לא שיהי׳ שנים שואטץ נהמה אחת כאחד ואם עשו כן נפסלה והוא להיפך
רכא איתן סי׳ יב מצות העריסה וקבורתה נחל
’ ) Jא( ערפה שלא לשמה נראה דפסולה וצ״ע נב( ואם ערפה כמתעסק בודאי פסולה ) 0ואם ערפה לשם עיר *חרת 3rr
CDואם ערפה לשם חלל אחר אפשר דכשרה.
והכא שחיטה טש לדחות משום דלא אשכחן במשנה או בברייתא לה דיני שחיטה ואק להקשות מתוספתא דפרה ס״ב דחפיג חומר
דץ זה דט׳׳ט פסולה שלא לשמה לק לא בעי למסע מינה דדילמא בפרה מנפנלה אמאי לא חשיב מפרה אץ שנים שוסטץ משא*נ
באמת ד׳ש לא ס׳׳ל כן ,ועי׳ בחולץ כ׳׳ג נ׳ דיליף פרה וטנלה מהדדי בעגלה די*ל חהו בכלל שזו מצותה בשחיטה חו בטריפה ונמו
בק׳ץ ולא »״ז־ מה לפרה שפסולה שלא לשמה אך לססש׳׳כ תום׳ שביאמו שזקו פרס בסדר כשחיטה ולכך ל׳׳ש למנותו כמו שלא
שם דמשחיטה וטריפה יליף אץ משם רא״ .וע״ בתוספתא פ׳׳ב מנה חוסרא שהיא בשחיטה ולא בטריפה משום שבזה אץ זה חמור
דפרה דחשיב מומר בפרה מנעגלה ולא חשיב דפרה פסולה שלא מזה שסה מצותו בנך ובהני ניחא נ״נ בחולץ כ*ג ב׳ דילין פרה
לשמה ו״׳ל דשם נלא׳׳ה חגי ושייר סובא )וגם לפמש׳׳נ דבעגלה יפגלה מהדדי ולא פרין מה לפרה שכן פסולה בשנים .הטולה מדברינו
כט לאו מינה ל׳׳ש למיחשב״ דבעגלה אץ מציאות של שלא לשמה(. דלדפת כרמב״ם דגם בקדשים נעתר לשחוט שנים פשיסא דגם כאן
אמנם לטנ״ד דמסעם אחר פסול כאן שלא לשמה דבשלמא בקדשים מותר ולדעת כסוסקים דנקדשים אסור לכתחלה או פסול אס״ דימבד
שכבר חל סל״ קדושה אלא שמחליף עולה נשלמים וככ״ג שיין צ׳׳ע אם גם כאן כן או לאו ]ולמה שצידדנו לעיל בס״א סק״ו דכסרה
שסיר להכשיר אבל בע׳׳ע שאץ בה קדושה )ע׳׳ל ס״ ״׳ג ם»י *ynz כתיב בה כקדשים היינו שהוקשה לעופות א-כ אם טמא ממליקה
שיש בה קדושה אבל מ״מ אץ זה שייכות לקרבן( ואינה אלא מצוה כשר לכו׳׳ע וכנ״ל פשיטא דגם כאן נשר אבל נבר כתבט שם דמדברי
א״כ אם אץ פורסה לשם מצוה ל׳׳ש כלל לומר שתכפר דדמי לא׳ מבני כתום׳ מוכח דכוקש לבהמה ולא לעוף[.
העיר שהלן לנחל איתן וראה שם עגלה וערפה במקרה להאכילה
לכלבים ולא כיץ כלל על כחלל דפשוס דאיט מכפר כלל דכא ק״׳ל יב) .א( ערפה שלא לשמה נראה דפסולה וצ׳׳יג ברפ״ד דפרה חק
מצות צריטת טנה ואס״ למ׳׳ד א״צ טנה כיכא דמכוץ לכיפן לכט׳ט פרת חטאת ששחטה שלא לשמה וכן אם קיבל וכזה
לא יצא ואס״ אם ידע שזאת כעגלה נתייחדה לע״ע והורידוה לנחל שלא לשמה פסולה ובספרי איתא חטאת היא מניד שאם נשחטה שלא
איתן שאץ זה מתעסק דבקדשים מכשריק כה׳׳ג מ״מ כאן כיק לשמה פסולה וס״ כר׳ש וכרמב׳׳ם דמדקריא רחמנא חטאת איתקש
שלא טשה לשם מצוה מסתנרא שאץ זה מועיל ולא דמי לפרה לחטאת ופסולה שלא לשמה כמותה וכן פירש׳׳י במנחות נ׳׳ז א׳)ע״ש
דאיצסרין בה קרא לפסול שלא לשמה דפרה נעץ קרק היא ואס״ בשסרד׳ק אות יי׳ז( וכתב הר׳׳ש דאץ לפרש דילסא מדצתיב היא דהיא
למ׳׳ד פרה קדשי בדה׳׳ב מ״מ הוא כעץ הקרנה בקבלה וזריקה לא כתיב בשחיטה והזאה אבל בשטמ״ק במנחות שם כקשה דכא
ונם אץ זו מצוה חמנית אלא ככשר שתהא ראו״ להזות ול׳׳ש בה סבחים איצסריד קרא לכל כחטאות ולא גמר חד מחברי׳ לכן פ״
לומר מצות צריטת טנה משא׳׳כ כאן דרק הוקשה דכפרתה מכפרת דמדכתיב היא ילפי׳ ולכאר יש להוכיח כדעת רש׳׳י דמדאיתקש לחטאת
כמו קדשים אבל לא שהיא שייכת לקרק כלל שאינה אלא מפצא של יליף דהא בריש מחים ג׳ א׳ מבואר דחטאת ששחטה לשם חולץ כשרה
מצוה וילס״ מינה נסנכדרץ מ׳׳ז אם מכני הזמנה לדבר מצוה ל׳׳ש משום דמינה מחריב בה דלא מינה לא מחריב בה וא״נ למ׳׳ד
בזה כלל להכשיר שלא לשמה דמצות צריכות טונה וכר׳ל ודט׳ק פרה קדשי בדה׳׳ב איך יתכן שלא לשמה בפרה הא אם יחשוב
ואפשר דמכ׳׳ט גם בצפורי מצורע אם שחטה כלא לשמה לא מכני לשם קרק לאו מינא הוא כלל שהיא קדשי בדה׳׳ב וכוי כמו קדשים
אן אפשר דהתם אץ זה נמו מצוה רק ככשר וצ׳׳ע אבל כאן מסתנרא לשם חולץ ובשלמא אם ילסא מדקריא רחמנא חטאת אפשר לומר
דלא מכני. דכתורה סשאחה מינה של הפאת אבל אם מחטאת א׳׳א למילף
)ב( ואם ערפה כמתעסק ט׳ .כבר נתבאר בע׳׳ה רק מכיא א״כ קדשים לאו מינה הוא כלל ואץ■ יכול לפוסלה שלא
)ג( ואם ערפה לשם עיר אסרת צ״נג כנה זה נקרא בקדשים שינוי לשמה ואולי יש לדחות דכיץ דלשאר מילי ילפ״ מדקרי״ רחמנא חטאת
נעלים חה לכאד תלוי בשאלה אם פוסל שלא לשמה ננט׳ט ויק כאן לענץ שלא לשמה לא הייתי למד מזה א״כ אתי היא גלי לן
ואץ זה שיין למה שביארנו דשם פסול משום דמצות צריכות טנה דנם לענץ שלא לשמה הרי היא כחטאת וממילא נחשבת מינה וצ׳׳ט.
דכאן הרי כיץ לשם מצוה רק חשב לשם עיר אחרת וזה אפשר דקרא וכנה בע׳׳ע יש לעי׳ בה סובא אם שייך בה עריפה שלא לשמה משוס
כונה למצוה וצע׳ק .ואץ להביא רא״ מבכורות ״׳ח א׳ יביאו עגלה דכסרכ כחיב בה כקדשים והנה לכאף אס״ אם טמא דשייך בה
אחת בשותפות ויתנו וס״ רבנו גרשום שיתנו שאם אנו כעד מחשבה הא לא איתקש לחטאת רק לשאר קדשים וכל הקדשים
הקרובה תכפר ענינו ואם אתם העד כקרובה תכפר עליכם אלמא שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה וא״נ
דצרין לכפר לשמה אע״ג שנשתתפו בדמי כעגלה ]או דם־׳ל לרבני נם כאן צרץ■ להיות כן אבל נאמת כאן ל׳׳ש כן ואם לא עלתה
גרשום שא״צ משל אנשי אותה כעיר נר-ו שהארכט בזה בם״ ז׳ לשם חובה כרי היא פסולה לגמרי כדאמרי׳ בריש זבחים אם כמה
ס״א[ דהתם ע״נ לאו משום שינוי נעלים אתיק לה דהא ק״׳ל שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו יהא נדנה ואף דנאשם ל״ש נדבה
בזבחים דף ז׳ דשינוי בעלים אץ פוסל אא״כ מחויב כפרה כמותו נדאמרי׳ במנחות צ׳ א׳ אשם נדבה מי אינא מ״ס מץ קרבן שייך
וכאן אץ בט כעד כשנ״ חייבץ כלל כפרה וע׳> שם כטעם משום נדבה אבל בע׳׳ע 6׳ש כלל נדבה ואם לא עלתה לשם מונה א׳׳כ
דנכתחלה בעי שידע כעורף על מה הוא מכפר ואפשר שזה ג״כ פסולה היא דכו׳׳ל כהריגה נטלמא והו׳׳ל נבלה ]והא דמשמע
בכלל מצות צריכות טנה שאם יטץ בשביל עיר שא״צ כלל ע׳יע הר׳ל בסרה דדקא משום דהוקשה לחטאת פסולה שלא לשמה משמע
כמתעסק או כמכס בהדיא שלא לשם מצוה ואע׳׳ג דנקדשים ק״׳ל דאי הוי הוקשה לשאר קדשים כוי כשרה היינו משום דשם ל׳׳ש
דסתמא נשר אפשר דגם כאן סתם כפר אחר שכבר ה״ ההורדה לא עלו לשם חובה שאץ זה חובה ועוד דהאמת נקטו דאיתקש
לנחל לשם עיר זו אבל כאן שיש ספק הוצרכו להזכיר כדי שלא יטץ לחטאת[ ,אמנם לפמש׳׳כ לעיל ״׳ל דנT׳ע ל״ש כלל מחשבת שלא
בפירוש לשם עיר אחת ,ונפרט אם רבנו גרשום ס״ל שא״צ שתכח לשמה דהוי לאו מינה אך אפשר דכיץ דכפרה כתיב בה כקדשים
משל אנשי אותה הפיר אפשר דס״ל לר״ג דכורדה לבד לנ״א לשס עשאה מינה דקדשים וכעין שכתבנו גבי פרה אך כאן הוא חולץ
עיר זו אץ טשה אותה כלל לפ״ע עבור פיר זו או דכונתו דבשעת נמוח )וע״ל ס״ י«ג סי׳י ש״׳א שיש בה קדושה( וצ׳׳ע ]ועי׳ תר׳י
הדדה יתט שאם זה שלנו יכפר עלינו ואם זה שלכם יכפר עליכם יומא רד׳ב ב׳ ד׳ה מנץ דנם לענץ פרה אדומה דמטאת קרי״ רחמנא
דאל׳׳ה ודאי דלא מהר אפ״ג דטרפץ נם א׳ מב׳׳ד של פיר זו כיץ לאו לכל מילי גמריק כן[ ולכאי יש רא״ דנריש מנחות דפריך
שטשץ אותה לשם עד אחרת ,וע״ ביומא כ״ג א׳ על מי להביא אדר*ש דמחשנה דמנכרא לא פסל רחמנא מכמה דברים ולא פרץ•
על כפיר או על העזרות ובתום׳ שם פשיטא דעל העזרות לא מצי אלא מעיזה נע׳׳ע לא תפסל שלא לשמה משום דמנכרא דהכא עריפה
איתן סי׳ יב מצות העריפה וקבורתה נחל רכב
יג> .א( י״א שהכהנים היו מנץ את העגלה,על ערפה לפני העריפה כדי שתצא נ □ ואם היו ישראל שבאותו הדור צדיקים
גמורים היתה יוצאה מהנחל והולכת לבית הרוצח ואז היו ביד נוטלץ אותו נס ועונשין אותו > nאו הורגץ אותו אם
הי׳ צורך שעה נה( או המלך או גואל הדם היו הורגי ן אותו ) (1ואם לא הי׳ כת בידם להרגם או לא הי׳ כ׳׳כ צורך שעה
לא היו הורגין אותו כ״ז שלא באו עדים אלא שעי״ז שכולם v tשהוא הרוצח הי׳ מתבייש בדתר ) 0ואם לא היו ישראל
זכאץ כ״כ לא היתה העגלה יוצאת מהנחל ואז היו עורפץ אותה מס ואחר שגמרו כל מצותה היו יוצאין מטבורה נחיל
של תולעים והולכין עד בית הרוצח)ש וי״א שהיתה נדבקת בבגדו ועייז היו יודעים שהוא הרוצח ומביאין אותו לביד
ועונשין אותו כנ׳ל ס וי״א שהתולעים בעצמן היו הורגין אותו וכ״ז אם היו ישראל זכאין)יא( ונראה שאם הרג בשוגג
• לא היו הולכץ התולעים.
שלא נפשה בה מלאכה והנחל שלא נפבד ולא נזרע כדי שלא תזמר מייתי כר משמע ג״כ דצריך לידע מל איזה פיר מגיאין אך י׳׳ל
העגלה אותו ושלא יהי׳ שם דרך סוללה )הוא כמ׳׳ד לא יעבד ולא דשם משום שצרינין לידפ מי ירחצו הידים ויקראו הפרשה.
יזרע לשפבר( ולא תרצה לצאת pהנחל והיו כככנים מכץ אותה )ד( ואם פרפה לשם חלל אחר אפשר דכשרה .ובהוריות ף א׳
על פרפה )צ׳׳ע למה דוקא הנהנים ואולי דעתו דפריפה בככנים אמרי׳ ראוי׳ כפרה זו שתכפר פל יוצאי מצרים ופי׳ הרא״ש
וזו תחלת העריפה אך לעיל ס״ב הוכחנו דפריפה בב׳׳ד ואם מצא כן שאם נמצא מלל ניניהם תכפר עגלה זו פליהס אלמא אפ׳׳ג דלא
באיזה מדרש אולי דריש זה מדסמך ונגשו ככהנים וגו׳ להפריפה כיונו כלל פל מלל זה מכפר ויש לדחות דהתה מיגר דמכפר פל
וצע״ר!( כדי שתצא pכנחל ז״ש ופרפו את כעגלה ננחל )כנראה חלל דהשתא מכפר נמי פל החלל ההוא דהא נמצאו כמה חללים
נונתו כדמסיק לק pכדי שתלך אל כרוצח וידעו מי הוא וצ׳׳ל חה נפטיק בפגלה אמת כנ״ל סי׳ ז׳ ס״ב ואT׳ג דבקדשים אף באלו
לא נחשב מלאכה מה שמכץ אותה טל פרפה כדי שתצא ואם נימא דקי*ל דמביאק קרבן א׳ פל סברות הרנה מ״מ בעי ידיעה בתחלה
דס״ל דהעריפה בככנים «ל חו התחלת כפריפה וכר׳ל( ומתחלה פי׳ שבת פ״ב א׳ מ״מ נפ׳׳ע י׳׳ל דלא דמי לקדשים בזה ומכפר גם
היו זקני כפיר רוחצץ ידיהן טל כפגלה ואומרים ידינו toשפכה בלא ידיפה ומכאן ראי׳ דפ׳׳ע אק דינה כקדשים לכל מילי מיהו
וכיו הנהנים אומרים כפר לעמך ישראל ונפר לשק גנה הוא שיגלה למ׳׳ד שם דאשם א״צ ידיעה אין ראי׳ מכאן דהא ע״פ לא הוקשה
להם הרוצח )משמט מזה דאחר כרחיצה והאמירה פדיץ כיתה לחמאת ואפשר דדמיא לאשם ולכן מכפר גם כאן אפי׳ בלא ידיעה
העגלה חי׳ והיו רוצץ שתצא מהנחל וכדמסיק ולנאו׳ הוא תמוה ואפי׳ אם נאמר דפ״ע שפרפה שלא לשם חלל זה פסולה מיהו כאן
מאד דבהדיא כתיב ירחצו את ידיהם על כעגלה הערופה דהיינו אחד דמכפרה פל חלל זה מכפרה נם פל כשני )וכפק זה אשכחן בפסחים
העריפה ונ׳׳ה במשנה ונרמנ׳׳ם ופ׳׳ל סי׳ י׳׳ד ס׳׳א סק׳׳ב כתבנו דמקצת ערלה לא פסלה( אך למאי דס״ד בהוריות שם לא ס׳׳ל כאי
קצת לבאר דבריו( אם כיו ישראל שבאותו הדור זכאין כיתה כעגלה סברא ואפ׳׳ה ס״ל דמכפר ,אך באמת כשאלה לא משכחת לה כלל
הולכת פד בית הרוצח והורגים אותו שם זהו ונכפר לכם כדם דהא אם נמצאו ב׳ חללים נסיר זו נפטרק לעולם בעגלה אחת אמנם
כלומר מתגלה להם כרוצח ואם לא כיו זכאק והעגלה לא כיתה למש׳׳כ כמר׳ח שאם נמצא אחר המדידה צריכק 3׳ עגלות כנ׳׳ל סי׳
הולכת מכץ אותה בקופץ ממול פרפה ועורפץ אותה שם והנהנים ז׳ ס׳׳ב משכחת לה שפיר אבל אץ לומר כגק שמעה וסבר פל א׳ שהוא
אומרים כפר לשק נפרה )כאן משמע שכככנים היו חוזרים ואומרים חלל ופרף עליו בטעות חה י׳׳ל דהו׳׳ל ב^ל שלא כיון לשם מצוה
כפר אחר העריפה וע״ל סי׳ י׳׳ד ס׳׳א סק׳׳ב שביארט דבריו( ואז וכנ״ל לשם פיר אחרת וצ״ע בכ״ז.
כקנ׳׳ה מכפר זהו ונכפר להם כדם ט׳ ושמעתי כי בנבלת טף כעגלה
נעשה תולעת נדרן כטבס שהולך והורג הרוצח נאשר הוא שם יג) .א( י׳ א שכככנים כיו מכץ כו׳ .בתרגום יונתן ס״פ שופטיה
עכ״ל ובס׳ פיר מקלס פ׳ שופטים בשם מאירת פינים )לתלמיד ככניא ייסרק כפר לפמן־ ישראל וט׳ ו ק יד >פקץ נחיל
כרמבץ ,ומובא במפרש על פענח רזא( ששסע מפי איש נא pומקובל דסורנץ )נחיל של תולעים( מגו פרתא דפגלתא )מטבור כעגלה
הנם כגדול כנפשה בע׳׳ע שאחר כמה ימים שנערפה יצא ממנה שררן אגן הסהר מתרגמיק פרחא וכ״כ כמפרש( ננדץ ואזלץ
תולעת גדולה ואותו תולעת הולכת אמר כרוצח ונתדנק בבגדו ואץ )נמשכץ והולכץ( פד אתרא דקטולא תמן וסלקץ פלוי ואחדץ
ברי׳ יכולה לעקרו מבגדו עד שיתמהו כאנשים וכדבר מתגלגל ובא בי דינא יתי׳ ודיינץ יתי׳ פכ׳׳ל ובריקנמי ס״פ שופטים הפתק pti
לפני חכמים יודעים כסוד ומכירים שהוא כרוצח ותמסים אותו כתרגום ומיד נפקץ נחיל דרמותא פו׳ ושמעתי רמז לדבר ואתה
ומוסרים אותו לב׳׳ד עכ׳׳ל ופי׳ במגי׳ על פענח רזא )שהוא pn תבער הדם הנקי סופי תיבות רימכ.והשל׳׳ה בפ׳ שופטים כתב
כמכר׳ל מפראג( שרוצה לתת כסתירה שהקשה נפענח חא שבירו׳ בשם כר מנחם וכאשר הי׳ הדור זכאי כיו יוצאים ק כפרה )ד
איתא שהתולעים יוצאים מכנכרג ובשכל טוב כתב שיוצאץ מהעגלה דצ״ל pכעגלה או דצ׳׳ל ק כפרש ומפרש מגו פרתא pהפרש(
ותית שאם פושץ עגלה יוצאץ מהעגלה ואם אץ פושץ עגלה יוצאץ תולעים והולכים לבית הרוצח אצלו ואע׳׳פ שלא היו דנץ אותו אלא
מהנכרג ודעת כפענח רזא שפלוגתא היא וברבט בחיי מבואר פ״פ פדים מ״מ כי׳ מתבייש שידעו ישראל שהוא כרוצח כשפרפו
שבתחלה כעגלה יוצאה אל כרוצח אם כיו ישראל זכאץ ואם לא שם את כעגלה בנחל פכ׳׳ל ובפסיקתא זוטרתא הנקרא לקח סוב
כיו זכאץ כיו עורפץ אומה ואז יוצאץ מגופה תולעים ובאים אל ם׳׳פ שופטים כתב וכן אמר שהעגלה הימה מתלעת והולכץ כתולפיה
כחצח וננ׳׳ל ופי׳ בם׳ תורת חיים על רבט בחיי שעמד ג״נ על אל הרוצח בכל מקום שהוא ומכם כיתה באה נקמה טל הרוצח
הסתירות נזה ,ועוד ים בזה סתירה דנתרגום יונתן אי׳ שכתולעיס ובהדר זקנים מבטלי כתום׳ ם״פ שופעים כתבו נמל איתן פי׳ כר׳ר
כיו באים עד בית החצח ועי׳׳ז כיו ב׳׳ד מכירץ אותו ופונשץ אכשילג־ד שהי׳ דיט קשה שמשם כיו יוצאים תולעים ואוכלים כרוצח
אומו וכ׳׳ה בריקנסי ושל׳׳ה וכ״מ ברבר בחיי ונעיר מקלס מנואר בכל מקום שהוא וכן משמעות איתן מזק וקשה וכ״כ בפפנח רזא
שהתולעת כי׳ נדבק נבגח ופי׳׳ז הובא לב׳׳ד אבל נפסקתא זוסרמי ם״פ שופטים אל נחל איתן שהוא קשה לרמוז על דבר קשה דכייני
ובהדר זקנים ובפענח רזא מטאר שהתולעים בעצ pכיו כורגץ אותו שאם לא ימצא כהורג תולעים יוצאים pכנכרג ונכגסים בגופו
ואפשר שאם לא כיו מביאץ אותו לב׳׳ד או שב׳׳ד לא כיו יטלץ של הורג וממיתים אותו כדאימא בירושלמי )כנראה כונמו לתרגום
להרט )פי׳ לק pאם ב׳׳ד יטלץ להרט( אז כתולעת כיתה הורגת ירושלמי( וכרמז מ׳׳ש ואתה מבפר כדם הנקי ס׳׳ת רימה בפירבוב
אותו וכן מבואר נרבט בחיי )אלא שהוא כתב כן סל כעגלה( . ונם׳ שכל טוב אוסר שמכפגלה תולעים נאים על כרוצח ורבט בחיי
עוד יש נזה סתירה שברבט בחיי איתא שב׳׳ד כיו כורגץ אותו ם״פ שופטים כתב דורשי חמומת אמרו נכן הצריכה מורה פגלה
רכג איתו סי׳ יב מצות העריפה וקבורתה נחל
יד•)א( אחר העריפה אסור לחתוך בה כלל וצריך לקוברה שלמה נ□ וציע אם מותר להפשיט את עורה ) uויש מתירץ
אפ״ לנתחה ) 0וקוברין אותה >ה( לאלתר ) 0במקום שנערפה ) 0ומכסה באדמה נוס וקבורתה מצוה מן התורה
)ט( ונראה שאץ מברכץ עלי׳)י( וי׳א שהקבורה אחר גמר הרח rה והאמירה)יא( וי״א שאץ קבורתה מצוה ובראשונים
לא משמע כן)יב( וצריכה להשאר שם קבורה לעולם.
לא היחה כעגלה יוצאה כיו עורפק אותה משמע שאם כיתה יוצאה ונחרגום יונהן וריקנסי ופיר מקלט אי׳ שב׳׳ד היו מין אוחו אבל
לא היו פורפק אותה והכי מסתברא ומ״מ אק להוכיח מכאן דקול בשל׳׳ה בשם רבנו מנחם כחב שב׳׳ד לא היו מק אוחו אלא שמי׳׳ז
פוטר מפריפה דאפ xדהכא גרפ דהוי כפץ ראי׳ ברורה אע׳׳ג כי׳ מתבייש הרוצח ובאמת חמוה איך ב״ד יטלק להרגו עיי אוממא
דלא בשמים היא מ״מ לגבי פ׳׳ע דסגי אפי׳ בפבד ושפחה סגי זי דלא בשמים היא ופי׳ בס׳ פרדס qovבשלח פמוד ק׳׳ל שהביא
בראי׳ כזו ופ״ל סי׳ ד׳ ס״ד אם טרפק פ״פ הודאת עצמו שהוא דנ׳׳ד היו כונסק אותו לכיפה ופי׳ בנלי חמדה ם״פ שופטים שהאריך
כרוצח וי׳׳ל דכאן גרע וכנ׳׳ל וצ״פ נכ׳׳ז. ג׳׳כ דאק ב׳׳ד ינולין להרגו פ״ש גם י׳׳ל שהמלך או גוה׳׳ד יכולק
להרגו כמש׳׳כ הרמב׳׳ם ספ״ג ממלכים כל ההורג נפשות שלא בראי׳
יד) .א( אחר העריפה אסור לחתוך בה כף.חולץ י׳׳א א׳ מנא ברורה או בלא התראה אפי׳ בפד א׳ או שונא שהרג בשגגה P
הא מילתא דאמור רבק זיל נתר רובא כף ר׳ש ברף למלך רשות להרגו ולתקן הפולם כפי מה שהשפה צריכה וכ״כ
דרב איד אמר אתיא מפ׳׳ע דאמר רחמנא הערופה כשהיא שלמה הרמב׳׳ן בם״פ שופטים נשם הרמב״ם במו׳׳ג שצותה תורה פ״פ
תיהוי )פירש׳׳י אפי׳ לאחר פריפה עולמית אלמא לא מציט למיתבר כיי שיתפרסם הדבר וכל השומפ שמך דבר נפנק יבוא ויגיד ויתפרסם
גרמי ולמבדק אי טרפה היא דניתי אחריתי( וליחוש דילמא טרפה הדבר ויהרג או ע׳׳י ב׳׳ד או כמלך או גואל כדם כף ונ״כ הראבץ
היא אלא לאו משום דאמרי׳ זיל בתר רובא והתום׳ כתבו תימא במאמר כשכל במצות פ״פ שהמלך כי׳ הורגו שיכול להרוג ע״פ אומד
דלא דחי גבי פרה ועגלה כיץ דלייף לית לן בה וי׳׳ל דמשמע דבשפת או נואל כדם פכ׳׳ל ובאמת גם ב״ד יכולין להרוג ע׳׳פ אומד אם
שריפה ולאחר פריפה תהי׳ שלימה כמו בשפת שפיטה ועריפה פכ׳׳ל ים צורך שעה כמש׳׳נ כרמב״ם פכ״ד מסנהדרק ^ פוד יש בזה
והיינו דאסור לחתוך בה כלל ואפי׳ ישאירו מחובר אלא שצרץ סתירה דנרבנו בחיי מבואר שאם כיו ישראל זנאין היתה כעגלה
לקוברה שלימה וכתב המנ׳׳ח מצוה תק׳׳ל ומבואר נחולץ כף שלשלם הולכת אל הרוצח ואם לא היו זכאין כיו התולפים הולכק אחר
לאחר טריפה אסור למתנר בה גרמי ולנתחה לאינרק ט׳ ולא ראיתי העריפה ובשל׳׳ה בשם רבט מנחם אף שגם החולפים לא היו הולכים
בר*מ שיביא דבר זה והוא איסור תורה וצע׳׳ג שהשמיט זה פכ״ל אא״כ כי׳ כדור זכאי ובאמת מוכח בגמ׳ דכ״ז לא הי׳ אלא אם
ובם׳ מח׳׳ר פ׳ פ׳׳ע כתב דהרמנ׳׳ם ס״ל דהסוגיות בחולץ כ׳׳ד א׳ היו ישראל זכאק בהרי מבואר במתני׳ סוטה מ׳׳ז א׳ שאם נמצא
קי׳׳ז ב׳ דדרשו מהפרופה דרשות אחרות פליגי אסוגיות דיץ )ולא כהורג אחר שנערפה כעגלה יהרג וקשה דנימא מדלא הלכו כתולפים
ס׳׳ל תי׳ התום׳ נשמפתץ( והרמב״ם פסק כסוגיות כנ׳׳ל והוא מליו אק זה כהורג ]ואק לומר שנמצא מיד שפדיק לא הספיקו
דוחק גדול כמובן .וכנה בגס׳ שם אי׳ ילפותא כזו גם לפנק פרה החולפים לבא דכא בתרגום יונתן אף שמיד כיו יוצאק ופ״ל סק׳׳ח!
שאסור לחתוך בה והרמב״ם פ״ד מפרה הי׳׳ב כתב הפשיטה ונתחה ובנר כקפה ק נם׳ כלי חמדה ודוחק לומר דהכונה דנף vהחולפים
ואח״כ שקס כולה כשירה )והוא ממתני׳ פ׳׳ד דפרה( וכתב המל׳׳מ נתברר הרוצח ובאו פדים וצ׳׳ל דגם זה דוקא אם היו זנאק אבל
דלכך כתב כרמב׳׳ם לשון דיפנד דלכתחלה אסור לנתחה מסוגיא לא צדיקים גמורים נ״כ אבל אם איק זכאק כלל לא היו הולכק
דחולין הנ׳׳ל ותמה פל הד׳ש דמשמט מדבריו דמותר לכחחלה גם התולטם.
ודבריו צ׳׳ט לכאף דלמה השמיט כרמנ׳׳ם הגמ׳ דחולק דלכתחלה )ב( ואם היו כף .כר׳ל ליישב הקושיא מהגמ׳ שנמצא כהורג.
אסור לחתוך וסמך פל דיוק משמעות לשק דיפבד ובחזו׳׳א פרה )ג( יעונשץ אותו .כר׳ל
סי׳ מ׳ סקי׳׳ט כתב במל׳׳ס הקשה מכא דאמר חולק י׳׳א א׳ ושחכ )ד( או הורנק .רבנו בחיי כנ׳׳ל
ושרף מה שחיטתה כשהיא שלמה אף שרפתה כשהיא שלמה ונר*ש )ה( או המלך או גוה׳׳ד .רמנ׳׳ם וראבץ כנ׳׳ל
משמע דלכתחלה מותר לנתחה ואף אם נפרש דוקא דיעבד קשה ) 0ואם לא הי׳ כף .של׳׳ה בשם כר׳ מנחם אלא שכתבה אח״נ וכנ»..
מנ׳׳ל דכשר דיפבד כלא כל ששינה מהכתוב נפרשה פסול משום )ז( ואם לא היו כף .רבנו בחיי כר׳ל
חקה ואפשר דכא דאמר נחולק שם אינו דרשא דליכא יתור אלא )ח( ואחר שגמרו כף .כ״ה בתרגום יונתן •שאחר אסירת הכהנים
דרהיטת הכתוב הכי משמע דשחט ושרף ולא פשה נינתים כלום יצאו התולעים ושם אי׳ שמיד את״כ יצאו והיינו מיד אחר
ואם הי׳ הדק דשרף שלימה פסול לא נתאמת לשק התירה ושחגי הקבורה אבל נלשק רבנו בחיי אי׳ שבדרך הטבע נפשה חולפת כף
ושרף אלא ש״מ דנם שלימה כשרה וה״נ יל״פ בפ׳׳ע שם דאמר הערופה משמע שלא הי׳ מיד וי׳׳ל יבמאירת פינים אי׳ שאחר כמה ימים
כשהיא שלימה היינו דבכתוב לא אימפט שלמה ולא יתכן הלשק אס שנערפה יצא ממנו תולעת וכנ>
שלמה פסולה פכ״ל ובזה מיושב מה שהשמיט כרמב׳׳ם דק זה )ט( וי״א שהיתה נדבקת כף .פיר מקלט בכם מאירת עיניה כנ״נ
גבי פרה וגבי עגלה וכ׳׳ה בס׳ הליכות אליהו בחידושיו פל הרמב׳׳ס ומובא גי> בס׳ חורת חיים פל רבנו בחיי.
אבל בדפת רש׳׳י לא יתכן לומר כן דהרי רש׳׳י כתב נהדיא דלא ) Cד״א שהתולפים כף .פסיקתא זוסרתי והדר זקנים ופפנח חח
מציט למיתבר גרמי ולמיבק משמע דיש איסור נזה שהרי לא וכבר כתנט לפיל ליישב דאפשר דלא פליגי רק אם לא
כתב דאק חייבק לשבור וע״כ דרש׳׳י מפרש דיש איסור בזה ולפ׳׳ז היי ב׳׳ד פונשק אותו היו התולעים נפצק ממיתק אותו ונעיר
צרץ ליישב המשנה דפרה למה הפשיטה ונתחה כשרה ולא אמרי׳ מקלט אי׳ תולעת אחת וכן ברנט בחיי אבל בתרגום יונתן ובשאר
דחוקה מעכב וכמו שהקשה בחזר׳א ואפשר דדרשי׳ זה מדכתיב כמקומות אי׳ נחיל של תולעים וכר׳^
את טרה זאת נשרה דמשמע אם רוצה מפשיט וכמ׳׳ש הד׳ש וה׳׳ה )יא( ונראה שאם הרג נכיגג לא כיו התולעים הולכים .דאל׳׳ה
דמנתח ולפ׳׳ז יהי׳ מוכח דלכתחלה אסור גם להפשיט דאל׳׳כ אק איך כיו ב׳׳ד פונשק אותו הא יכול לומר שוגג הייתי
ראי׳ מהפשט לניתוח ולכאף ה׳׳ה בט׳ט ובחי׳ חת׳׳ס למס׳ ע״ז ופי׳ ירף יומא רפ׳׳ז דע׳׳ע מכפרת בק על שוגג נק על מזיד וע״ל
בריש כמם׳ נסתפק בזה אם מותר להפשיט העור ועוד יתבאר סי׳ י״ז .ופ״ל סי׳ ף סקז ס״ב שנסתפקנו אם העגלה הלכה אל
בזה להלן נט׳ה והנה לדעת רב׳׳י דאסור לחתוך בה משמע דגם כרוצח וב׳׳ד דטהו ע״פ אומדנא זו או פ״פ הודאת פצמו אם נפס p
אמי שקבחה אסור להוציאה מקברה ולבודקה וכמש״כ רש*י אפי׳ עי׳׳ז מהנאת כעגלה דלא גרע מיצא קול סי כרוצח דצידדט לפיל
לאחר פריפה טלטת דאל״ה אכתי תקשה יוציאוה אחר הקבורה סי׳ ד ס׳׳א דנפטרק מפריפה וכן משמגנ לשק רבנו בחיי שאם
איתן סי׳ יב מצות העריפה וקמרתה נחל רכד
מכיכי תיתי ל ה ^ הטר ,עכ״ס זה מוכח מדברי כתום׳ דסותר ויבדקוה וק משמת נרפ-י כריתות ר א׳ שכתב שם חהא קגורחה
להפשיט כטר קודם הקבורה וכמ׳׳ש החת״ם דאם נימא דאסור לעולם דהיינו שצריכה לישאר שם לעולם ואסור )הוציאה מקברה
להפשיט כטר אפי׳ אם נימא דהוא pלכחחלה פכ״ס כיץ דמצותו )דהא דרשי׳ שם מינה שאסור ליהנות ממנה לעולם גס אסר קטרתה
לקוברו עם כשר א״נ קרא דשם תהא קבורתה קאי גם על השר ע״ש( .וראיתי במאירי יייילק י״א שכתב ע׳׳ע כשהיא שלמה עורסק
וא״כ אץ מקום לכת Tכשר בהנאה שהשרה אסיתה נהדיא אותה שנא״ הערופה כשהיא שלמה ולכאו׳ הוא ע״ס וצ״ל קוברק
אחר העריפה וע״כ דשתר להפשיטה אמנם לעיל סק׳׳א כתנט אותה דעל העריסה פשיעא דעורפי; אותה שלמה דהא מחיים א׳׳א
להוכיח מדברי רש׳׳י דאסור להפשיט כעור דאל׳׳ה מנ״ל להכשיר לבודקה בכל השרפות וכל מליח הוא pלבודקה לאחר עריפה
בדיעבד גבי סרה אם ניתח נהי דבקרא משמע דשתר לכסשיט וא״כ גם דעתו כדעת רש׳׳י ז׳׳ל דאסור לחתוך בה ולכאר יש להביא
כשר כרי זה לא נאסר כלל משא׳׳כ ניתוח אע*נ דהפשט וניתוח ראי׳ לדעת כרמב׳׳ס )לפי מה שפירשו כאחרונים הנ״ל( לאץ הטנה
שוץ וא״כ אם ממא דגם דעת כתום׳ כרש׳׳י דיש בזה איסור לנתח דאסור לחותכה רי! שאץ חיוב לחותכה דלכאר קשה ל״ל לרב ששת גרי׳
א״כ גם כפשט צריך להיות אסור ,ואפשר דדעת התום׳ בנדה נאמת דרב אידי להוכיח מדכתיב הערופה כשהיא שלמה וק בפרה תיפוק
כד׳ הרמנ׳׳ם שביאמו לשל דסוגיית הגס׳ בחולץ אינו משום איסור לי׳ דאפי׳ אם מותר לחותכה מ*מ כרי במקום העריפה אפ xשכי׳
pדכתורה לא חייבה לנתח אבל אם רוצה יכול לנתח וכ׳׳ה להפשיט מעקב הסימנים ובאמת זו היא ראיית רב אשי לקמן אתיא משחיטה
וא׳> א׳׳ש דברי התוט בפשיטות דהשר לא נאסר דכיץ דיכול עצמה שמא במקום נקב קשחיס וע׳׳נ דם*ל כדיחויא דרב כהנא
להפשיש אץ נאסר כש בקדשים ומשלא גם לא קאי עלי׳ קרא שם דילמא כיכא דלא אפשר לא אס^ וא״כ בשלמא לד הרמב׳׳ם
דשם תהא קבורתה ואפי׳ אם קונט עם כעוד אץ נאסר ולפ׳׳ז לס״ד דגם כאן אפשר לבדוק אלא מדלא כצריכה כתורה לבדוק מוכח
רש׳׳י וכמאיט שכתבנו לשל דס׳׳ל דאסור לנתח כ׳׳ה ג*כ דאסור דאזלי׳ בתר רובא שפיך מגיאץ ראי׳ מכאן דמדלא צותה כתורה
להפשיט אמנם יתכן דאץ שכרח מש״כ בדעת רש׳׳י דש׳כ כסשט לבדוק אלמא דסמכה ארובא אבל לפ״ד רש׳׳י דגם כאן א׳׳א נבדוק
כניתוח דאפשר ליישב כקושיא דהא דאץ מעכב בסרה אם כפשט דכתורה רצתה שיקברוה דוקא שלמה א«כ גם כאן א׳׳א באופן
וניתח משום דיש דברים דקים לכו למז׳׳ל דמסתבר דאץ מעכב אמר וא״כ מאי אולמא ראי׳ זו מראי׳ דילמא במקום נקב הוא
וכמש׳׳כ כתר׳י ביומא ל׳׳ט נ׳ ד״ה הנחה ]וש׳ל סי׳ ה׳ ס׳׳א כתבנו עורף ואמאי כוצרט לומר משום שאסור לחתוך אחר העריפה
ג״כ להוכיח כן מהא דמצינו כמה דבטם שאץ מעכנץ ואף נשאר והשחיטה ואולי יש לדחות דס׳׳ל מילמא במקום נקב קשחיט הוא
דבטם שאינם קדשים ולא נ ש שנה לעכב וגם מציט ביומא כ׳ משש רחוק ביותר וכוי כמו מעוטא דמעוטא אגל שיכי׳ בו א׳ מי׳׳ה
דאש׳ג דנשלואים כתיב עיטנא ש׳מ י׳׳א דדנר שאץ מעכב לדורות טרפות זה איט אנא מעוטא ולכך הוכיחו מזה וצ׳׳נג
אץ מעכב כאן[ ולכן דץ זה אם הפשט שתר נש׳ע אכתי צ׳׳ע נב( וצ׳ ע אם מותר להפשיט את עורה .עי׳ בחידושי מתם סופר
וש׳ע נזה לק׳ סי׳ י׳׳ג ס׳׳א סק׳׳ח. בתחלת סידושמ לע׳׳ז )שנדפס בסוף שר׳ת חת׳׳ס מ׳׳ו(
)ג( ויש מתיח אפי׳ לנתחה .כנר נתבאר נשם כחזר׳א והליטת שכתב דלפ׳׳ד התום׳ נדה ר׳ה א׳ דעור ע׳׳ע מותר בהנאה ע״כ
אליהו ומח׳׳ר ליישב דעת כרמב׳׳ם שהשמיט זה. דס׳׳ל דמותר להפשיט את כטר דאל׳׳ה פשיטא דנאסרת טלק
f n P pאותה .בתמורה ל׳׳ג ב׳ אלו הן כנקב pשלה ערופה מקרא דשם תהא קבורתה מיהו דברי כתנס׳ דוקא למ׳׳ד מחיים)ד(
ובכריתות ף א׳ אץ לך דבר שנעשה מצותו ושעלץ ט נאסרת דיליף מקדשים י׳׳ל כמו דעור קדשים מותר כך גם בע׳׳ע
כר משום דהוי תרומת כדשן וש׳ע שני כתונץ כנאץ כאחד ט׳ אבל למ׳׳ד דלא מחסר מחיים עד אחר העריפה מקרא דשם תהא
ש׳ע מאי היא דתניא וערפו שם את השלה בנחל מלמד שטעץ קבורתה פשיטא דגם כעור נאסר בהנאה אבל כרמג׳׳ם פסק דנאסר
גניזה כ״ה הגירסא שלפנינו וכ״ה גי׳ תום׳ הרא״ש בקדושץ נ״ז א׳ מחיים ואפ׳׳ה פסק דטר כמת אסור מה׳׳ת וטר הסת ילסא מע״ע
אבל גי׳ רש״י בכריתות שם ובחולץ קי״ז א׳ ובפסחים כ״ו א׳ וביומא ע״כ לס׳׳ל דאסור להפשיט את כטר דהוא בכלל הערופה כשהיא
ם׳ א׳ ובזנחים מ״ו א׳ וערפו שם שם תהא קבורתה ופי׳ דדטש שלמה ט׳כ תוכן דבריו ולכאר מש״כ דכרמב׳׳ם יליף דכעור אסור
מדכתיב שם את השלה שם תהא קבורתה לשלם וכן גי׳ כתום׳ מקרא דכערופה צ׳׳ע דכא כרמב׳׳ם לא הביא כלל דינא דאסור
בקדושץ נ״ז א׳ ונש׳ז כ״ט ב׳ ובחולין פ״ב א׳ ובתו״י יומא ס׳ א׳ נחתוך בה וכבר כתבנו לעיל בשם כאחרונים ז׳׳ל דכרמב׳׳ם מפרש
)ש׳ש שהניאו גם הגירסא שלפנינו וצ״ע שם( והרמנ״ם כתב נפ״י דמכאי קרא לא ילפי׳ איסורא אלא דא״צ לחתוך בה ומ״מ אם רוצה
מרוצח כ״ו ש׳ע אסורה בהנאה ונקברת במקום שיפתה ומבואר יכול לחתוך וכ׳׳ה להפשיט את כטר וניהנות ממנה וא״כ מנ׳׳ל
דמצוה לקוברה במקום עריסתה וכ״כ כמאירי נחולץ פ״ב א׳ ע״ע דכטר אסור וע׳׳ל סי׳ י׳׳ג ס׳׳א שיש מפקסקין ע׳׳ד כתום׳ וס׳׳ל
אסורה בהנאה נ ש שביארנו ונקברת במקום שיפתה ונמנ״ח מצוה דלמ׳׳ד בקדשים דאם נפסל לאחר זריקה קודם הפשט גס כעור
תק״ל הביא הסוגיא והרמנ״ם וכתב נראה חה מצוה מה״ת שצריכץ נשרף וכ״פ כרמב׳׳ם פ׳׳ה ממעכ״ק כי׳כ וא״כ גם גע׳׳ע באין
לקברה שם ועי׳ בתשרה דף ל״ג ש׳ב בתד״ה הנשרפץ ט׳ מנואר הפשט בודאי לפני העריפה גם כטר נאסר דילסא מקדשים וזה
שם בשם כרהש׳ר דנשרפין צוה הכתוב לשרפן וט׳ אבל כנקב p י׳ל טעמו של כרמב׳׳ם ושם יתבאר בעזכ׳׳י .גם מש׳> דלדעת התוט
דלק כטעץ ככתוב ונר משוך איסורייכו לעולם מבואר דנקנרץ איני למ׳׳ד דאץ נאסר עד לאחר עריפה מקרא דשם תהא קבורתה גם
סצוה מכ״ת לקבר pנקנרין דלא ליתי לידי תקלה ובאמת נחשב כעור נאסר צ׳׳ע דכא גם מ״ד דמחיים נאסר מודה דלאחר עריסה
שם ש׳ע ומצותה מה״ת בקבורה א«כ צ״ע על הרכמ״ר שם וזה אץ נאסר אלא מקרא דשם תהא קבורתה כמש׳׳כ כתום׳ בקדובץ
ודאי דקבורה בע״ע מה״ת כדפירש״י וכן הר״מ דנקברת ב^ום נ«ו א׳ ובכ״ד וא״כ לנר-ע יאסר כטר וכבר הקשו pאחרונים ז״נ
עריקה וכל הנקברץ מאי נ״מ באתה מקום א״כ הוא מכ״ת וצ״נג על כתום׳ נדה נ׳׳ה ולרף סי׳ י״ג ס׳׳א יתבאר בט׳ה וכנראה דכתוס׳
אמנם במצוה קמ״ו כתב ]אחר שכק׳ שם ג״כ קר vמתום׳ סוף בנדה ס׳׳ל דלא ילפי׳ רר ,מקרא דכפרה כקדשים ומהתם אסרי׳ נם
תשרה[ נ׳׳ל דאץ מצוה כלל לקבור ע״ע pכנש נקט שם חהא לאחר פריפה וע*ל סי* י*ג ס״א שצידדמ דקרא דשם תהא קבורתה
קבורתה כייט לאחר שחקנו רנק לקבור איכ״נ וכעיקר ילפי׳ שמרפי מגלה והאיסור דכסרה כתיב בה כקדשים נמשך נם לאחר עריפה
שם היינו שיהי׳ שם ולא יהנה ובכריתות הגי׳ שטעונין גנתה קך ולפ״ז א״ש דברי כתום׳ אמנם גם גלא׳׳ה דבריו נכונים שאם מותר
לכאו׳ כיק דילפי׳ דמת אשור בהנאה מג״ש שם שם מע״ע א״כ הדד לכסשיק את כטר א״כ אץ זה נכלל שם תהא קבורתה ומהיכי
נילף ע״ע ש״ש זו ממת דיהי׳ משן קבורה כש מת שמבואר >ש״9 תיתי שתהא אסורה ובאמת גם למ״ד אץ נאסר מחיים כי׳ אפשר
דקבורה מכ׳׳ת ענ״ד וכנה מה שהק׳ מכתום׳ סוף תשרה לכאד׳ לומר דץטר אץ נאסר דכיק דמותר להפשיטה לא קאי פני׳ בס
ל״ין דנכי דחשיב לה לש׳ע נ״כ בץ הנקבת שם דאסת אסור אבל תהא קבורתה אך אז לא יהי׳ ראיית כתום׳ דכיץ דמקדשים ינפי׳
אץ זה מסעם שלא נעשית מצותה דאדרנה גש קט לה נעשייז וטד קדשים מותר דכא כאי מ׳׳ד לא יליף כלל מקדשים וא״כ
רכה איתן סי׳ יב מצות העריפה וקבורתה נחל
לא יליף מפ׳׳ס כמו דילפי׳ איסוכ׳׳נ נמת מע״ט ושמא כיון דלא מציתה רק משום דכחיב שם חהא קנורחה למולם נדםTש׳ vא«5
שייך כאן במקום סריפתה כמו שם לא ילפי׳ ,ופ״ל סק״ו מוד ראי׳ מצוה שתהא קבורה שם לסולם וא״א ליהנות ממנה וגם מדהצריכה
דקנורתה מצוה מכ״ת .ופ״ל סי׳ י׳׳ג ס״ז סק״ח כתבנו אם סני שקובר תירה מצוה vא״כ אנתי יש סלי׳ מצוה למולם שתשאר שם קבורה
רובו או כל חתיכה שנפל ממנה חייב לקבור. וכמי בתרומת הדשן שאמרה תורה ושמו שלא ישזר ילסי׳ מינה
)ה( לאלתר .בתשו׳ לבוש מרדני סי׳ ל״ד כתב דקוב pאותה אחר דנשאר מלה איסור כנאה .אמנם בתשר לבוש מרדכי סי׳ ל״ד כתב
הרחיצה והאמירה של הב״ד ונהנים ואמ״ג דצ^ לרחק ג״כ כדברי המנ׳׳ח שאק מציה לקוברה והפסוק לא בא אלא לאוסרה
הידים מל מקום סריפתה של המגלה צ״ל דמזיזק אותה ממקומה בהנאה והביא ראי׳ שאם יש מצוה לקוברה מנ״ל דאסורה בהנאה
ורוחצק שם ידיהם ואח«כ קונ ת אותה במקום המריפה אך בתורה רא איצסריך קרא לגופי׳ למצות קבורה וכן שממתי מפי מרן בסל
תמימה ראיתי שט שקונת אותה מיד במקום שנסרפה ומכסק מזו׳׳א )שליט׳׳א( (צ״ל והגיא ראי׳ דאל׳׳כ איך אמרי׳ דהוי ד כתובים
באדמה ופל קברה רוחצק ידיק וזה מקום סריפחה וכ״נ בפי׳ כרב הגאים כא׳ דאסורה ס״ס בהנאה אף אמר שנסשית מצותה ואם יש
מלני״ם ז״ל ם״פ שופטים וכן נראה לפנ״ד סיקר ואפי׳ למה שצידדנו מצות קבורה א״כ אכתי לא נמשית מצוחה אמנם באמת מלשק
למיל דהקנורה אינה סדיני כפריפה רק מדק איסוכ׳׳נ מ*מ נראה כל הראשונים הר׳ל מבואר דמצוה לקוברה במקומה ]וכן מבואר
דכקבורה קידמת חדא מלשק אדר׳׳נ שהבאנו למיל שלא תזוז ממקומה גכדיא ביומא ס׳ ג׳ תו*י ד׳ה וסגלה ס׳׳ש[ וסוד נלסג׳׳ד להביא
ולפ״ד כלנו״מ כי׳ צריך להזיזה ממקומה )והוא אזיל לשיטתי׳ שאק כלל יאי׳ ממתני׳ כריתות כ״ג ב׳ משנסרפה תקבר במקומה וגבי אשם
מצות קבורה וכדלפיל( וסוד וכנה יש לדקדק מכיק למדו חז״ל שם וק גבי חטאת הסוף הבא מל הספק במשנה שם כ״ה א׳ קתני
דצריך לקוברה דבקרא לא כתיב דצת קבורה רק ומרפו שם שתשאר סתם יקבר והנא דקדקה המשנה לכתוב תקבר במקומה אלמא
שם וכמו נתרומת כדק שמניחק אותו שם כ״נ שתשאר מונחת שם דמצוה לקוברה דקא במקומה וק דקדק במנ״ח ובם׳ דבר אברהם
ונראה שלמדו זה מדילפי׳ בסוטה מ״ו ב׳ יראצו את ידיהם מל יי״א סי׳ ד בהסרה מלשון הרמב״ם פ״י מרוצח ה rאסורה בהנאה
המגלה הטרופה ננחל שאק ת״ל הטרופה ולוה ת״ל הטרופה ונקברת במקום סריפתה ט׳ ואם מתה או נשחטה אחר ירידתה
מל מקום סריפתה של מגלה והיינו ולא סל כמגלה ממש רוחצק כ״ז אסורה בהנאה ותקבר הרי דקדק לכתוב גני ס״ס כשרה נקברת
אלא מל מקום טריפתה דאי מל המגלה ממש לכתוב מל כמגלה במקום סריפתה וגני פסולה סתם תקבר שאץ לחוש באתה מקום
וסגי ואנא ידסנא דכיא הטרופה ומ*נ לומר דלא פל המגלה רומצק )ועי׳ בזה לק׳ סט׳׳ו( ומה שהקשה בלבוש מרדכי דא״נ מנ״ל
רק מל מקומה וכיק דילפי׳ מתיבת שם שהמגלה תהא מונחת שם דאסורה בהנאה דילמא איצטרין קרא למצות קבורה נאמת P
למולם ולא תזוז ממקומה א״נ ע״כ דלת לקוברה צפל מקום הקבורה נתנו כתו״י ביומא ם׳ א׳ ותום׳ כרא״ש נקדושק דז א׳ דנכך
ירחצו ידהם ומכאן למה חז״ל דצריך קבורה וא״פ מבואר והקבורה איצטריך נע״ס ג״כ קרא דנפרה כתיב בה כקדשים דמככא איכא
קודם הרחיצה כה שירחצו על מקום הסריפה דהייט על קברה לדחויי דנהי דאיכא מצוה לקוברה מיהו אינה אסורה בהנאה
ועוד נראה דאפי׳ לא הי׳ כאן קם דק pכקנולה הוא כה שלא )ומדבריהם ג״ב ראי׳ ברורה דס״ל דקנורתה מצוה מה״ח( ואפי׳
יכשלו בה באיסוכ׳׳נ ג״נ צריך לקוברה מיד דומיא שמציט גני צפור לס״ד כתוס׳ דמכאן ילפי׳ ג״נ דאסורה בהנאה ג״נ י׳׳ל דמדאמרה
מצורס ננגמים רפי״נ חפר קוברה בפניו ואח׳׳נ נטל Pארז וכף תורה דסדיק יש סלי׳ מצוה שפיר שממי׳ דאסורה בהנאה נמו גני
ומבואר דמיד אחר ששחטה קוברה לפר גמר הר1צוה ואמ״כ טמר תרומת כדשן דילפי׳ מדאמרה תורה ושמו שלא יפזר אלמא יש
המצוה והתם אק כלל מצוה סל קנויה ת׳ מדרבנן קונ ת אותה מצוה ממילא אסורה בהנאה אמ״ג דאיצסרין לגופי׳ שלא יפזר וכן
כדע שאר איקה״נ ואפ״ה כיתה הקטרה מיי וא״נ נ״ש כאן מה שהקשה מח )שליט״א( זצ״ל היכי אמרי׳ דנסםינ< מצותה הא
, שכקנורה מה״ת. אכתי יש מצוה לקוברה לכאף קושיא זו שיינא גם גגי תחמת כדשן
) (1במקום שנערפה .לכאר הוא במקום העריפה ממש ואולי גם סא יש מצוה שלא יפזר ושיהא מונח כל הזק וס׳׳כ דמ״מ טק
מוך ד״א מקרי מקום העריפה )פ״ל סי׳ ס*צ ם*נ( דעיקר מצותה נפשית נבר ומצוה זו אינה אלא סדר גנתת^ שפיר שייך
מיהו לכסונר דלהרמב׳׳ם היו פורפק תוך כמים ע״כ א״א לקטר שם לומר בזה שאחר שנפשית מצותה מציט איסור וסוד דהא נפ׳׳ס ילפי׳
וע«כ הכונה מקום העריפה כיינו מל שפת כנהר אבל כנר נתנני משם שצריכה לישאר שם קטרה למולם כדפירש״י דאי למצות קבורה
למיל ס״ג דדסה זו תמוהה ^י • ייל״ע י^יך מותר לקוברה שם הרי בלחוד לא כוי צריך לכתוב בלשון שם רק נלשק אחר ולשון שם
אסור לחפור בנחל איתן שאקר בסבודה כמ׳׳ש כרנ)נ׳׳ם פ״י מרוצח משמס למולם א״נ משמס דלפילם אסורה בהנאה דאל״ה לא כיתה
כ״ט שאם חפר שם לוקה ואפשר דדוקא חקרה שהיא לטובת כקרקע התורה מקפידה שתשאר שם קבורה למולם ואסור להצציאה משם
אסור אבל חפTת קבר קתר ויתבאר זה נע״ה נסי׳ ט״ז ס«ך ועי׳ באטת דר״נ פל״ו מה שם כאמור נפ״פ שתמות ולא תזא
יאי׳ ת לפ״ד כמנ״ח שמצות ^ ת ה כאן הוא מיהי ייגא! ממקומה מבואר ג״נ דקפידא לקוברה דוקא במקום מריפתה ובמדרא
pמדרנק אבל לפמש״נ שהוא מה׳׳ת אק ראי׳ דשא^׳ה דמצותו בכך הנאים ס״ם שופטים מקום פריפתה שם תהא קבורתה מג^ד שאסורה
ואע״ג שביארט שאק זה מדיט ע״ס pמדק קבורי! איסוכ׳׳ג אבל בהנאה .וסוד נראה נזה למנ״ד דהרמנ״ם לא כתב דק 1ה דקנורה
סכ״פ כרי כתורה הקפידה קקנרוה דוקא בנחל wושירחצו ידיכם נס״ס נסדר הפריפה רק בפ״י בדק איסור כנאה וק נפי״א מפסוה״ט
מל מקום זה א״כ מצותה בכך ,ובאמת לפי מה שכוצחט נסי׳ גדז הי״א גבי כנקברק ומבואר מזה דאק זה מדיני כמריפא רק מדק
ס״ד דנל חפירת קבר אסור קפי׳ איט לטובת כי ת ע ע״ש אינ תי׳ איה״נ של הפגלה החמירה תורה לקוברה דוקא במקום כטריפה
ברורה דלא נכמנ׳׳ח pדקבורתה מצוה מכ״ת לאם איט אלא מדרבק ונמו 1החמירכ תורה בכמה איכ״נ שצריך דוקא שרפה כן• החמירה
לא כת חכמים מתקנים לספות איסור דאורייתא pהיו קולת נאן שצטך דוקא קבורה ולטלם ודוקא במקום כמריפה וצמו דמצינו
אותו במקום אחר .וע״ל ס״א שביארט דמה שהוצרכו להס Tטריפת נשרפת קדשים פסולים דכחמירה תורה דשרפתם דוקא נקדש ונזה
כעגלה נחוה״מ י״ל דהוא משום הקבורה ע׳׳ש .ו^׳ בתיס׳ נד׳ז מיושנ היטב הא דילפי׳ מינה דנם אחר שנפשית מצואה אסורה
ס״ל nד״ה ולקברינהו שכק׳ למה מייני קטרה k oשוכ״ג ומ׳׳ס דכאיסור הוא דוקא אחר שנפשית מצותה ונפק זה י״ל ג׳> גבי
כף א״צ לקבור בנית הקברות ור דמ״ס אגב אחרינס קמי׳ והא תרומת כדק ובזה מיושב ככל נפזכ״י ומ*מ ל״ק מה שהק׳ כמדא
כאן גזכ׳׳כ דל ת לקברה דקא במקום סריפתה. דא״כ כוי כנשרפק וצריך להיות אפרה מיתר דשא״ה דכתיב למולם
)ז( ומכסה באדמה .נמשנ״ת כדי שירחצו כזקנים ידיכס פל מקום וכדפTם״י וכמש״כ למיל נפ״ה ולפ״ז יצא נם חומרא 15אם הוא‘
זה. מצוה של פ״ננ אפשר דסגי שקבר ראשה ורונה אבל אם נפל ממנה
)ח( וקבורתה מצוה מכ״ת .כבר נתבאר בגדה שכן משמט לשק חתיכה א״צ לקוברה אבל אם הוא מצד ניסור איסוכ׳׳נ צר<ך לקבור
כראשונים ז״ל וכנאט ראיות לזה. הכל ,ויל״ס נסנכדרק מ״ו ב׳ דנפי קבורה נמת מה״ת מנק למה
איתן סי׳ יב מצות העריפה וקבורתה נחל רכו
טו) .א( עגלה 7רופה שנפסלה או שמתה מאליה או נשחטה אחר יר Tתה לנחל איתן נקברת בכל• מקום נ□ ד*א דצר 7
לקוברה בנחל איתן.
קושיא דכיפרה ספקה דא״כ אחר ירידתה לנ״א אם נמצא הרוצח תקבר )ם( ונראה פאק מנינק פלי׳ .שאינה אלא נמר מצות פריפה ונפרט
במקומה קשה למה תקבר במקומה דהא הוי נמו נפסלה קודם לפי מה שצידדט שאין זה אלא מדק איבוד איסוה׳׳) הרי
פריפה מאחר שאק צורך לפרפה וא״צ לקברה אלא כדק שאר איסוה׳׳נ לא מציט דמברכק פל שרפת פרלה וכלאי הכרם וכן פל שרפת קדשים
ולמה צריך דוקא ברקומה ותי׳ דאה״נ דהו״מ למפע הכי אלא )ועי׳ באנודרהם לפנק שרפת טתר וצ״פ(.
דעדיפא פריך ודוחק ומצאתי במאירי נחולק פ״ב א׳ שנתב פ״ע Dד״א שהקבורה כר .כ״כ בלבוש מרדכי וכבר כתבנו שהפקר :׳
אסורה בהנאה נמו שביארנו ונקברת במקום פריפתה ומשתרד י שאיט ק.
לנחל איתן נאסרה בהנאה אע״פ שלא נערפה עד שאם מתה או )יא( ד״א שאק קבורתה מצוה כר .כבר נתבאר נפז״ה.
נשחטה אמר ירידתה תקבר במקומה עכ״ל הרי מבואר נהדיא שנם )י□ וצריכה להשאר שם קבורה לעולם .כ״כ רש׳ץ בכריתות ף א
אם מתה או שחטה קברת דוקא במקומה וכנראה למד זה באמת שם תהא קבורתה לנטלם וכן מוכת במולין י״א א׳
מסוניא דכריתום הנ״ל והטעם צ״ל פפ״מ שבקרנו לעיל בסי״ד דטפם מדמייתי ראי׳ מינה דאזלי׳ נתר חבא ואם אחר שקברוה מותר
הקבורה בע״ע אינה מדיני העריפה אלא הוא דין של איסוה״נ של להוציאה קברוה ויוציאוה דבדקוה וע«כ דמצותה שתהא קבורה
ע״ע ונמו שבקדשים פסולק יש דק של שרפה בקדש כך בע״ע אמרה שם לעולם וה׳׳ה דאסור לחתור בה לעולם וכן מוכח בכריתות שם
תורה לאבדה ולנונזה ע״י קבורה בנמל איתן וא״כ אפי׳ נפסלה דאם נאמר דאחר הקבורה מותר להוציאה מקברה א״כ פ״כ דהקבורה
כיק שכבר ירדה לנ״א ונאסרה מדק ע״ע צריך לקוברה במקומה הוא נמר מצות העריפה א״כ לא ננמר מצותה פד אחר הקבורה
ואמנם הרמב״ם נראה דס״ל דהא דצריך לקוברה במקומה הוא ואק אמרי׳ דהר׳ל דבר שנעשית מצותו ואסור בהנאה הרי באמת
כד שירחצו את ידיהם על מקום העריפה ונהי דדק הקבורה הוא אמר נמר מצותה מותרת בהנאה חה הכריחו לרש׳׳י דצריכה שתהא
מדק איבוד איסוה״נ אבל כדק של במקומה הוא לצורך הרחיצה קבורה שם עולמית ולשק האדד-ג פל rתמות ולא תזוז ממקומה
וכמשנ״ל סי״ד פ״ש וא״כ זה ל״ש אלא בכשרה ולא בפסולה שאק משמע נ״כ לנטלם דהא יליף מינה דדור המדבר אץ להם מלק
שם רחיצה כלל ובדברי כנמ׳ צדך לדחוק לדידי׳ כמ״ש כד״א דעדיפא לנטה׳׳ב מ׳׳ש דשם שם מפ׳׳ע פ״ש ומ״מ אפשר דאהר שנרקב הנשר
מיני׳ פריך ונם דלפק משנערפה אף אם המנה משנראית לעייפה מותר לפנותה משם דלא מציגו דק רקב בבהמה וצ״נ^
מ״מ הא כולל נמי משנערפה ממש ואפשר דלכך נקט תקבר במקומה
מפום אחר העריפה ממש שאז צריך לקוברה במקומה ואנב הכי סו) .א( ע״ע שנפסלה כו׳ .כ״כ המנ׳׳ח מצוה תק״ל והביא ראי׳
נקט כלשק תקבר במקומה ואק לחוש שיטעו לומר פנם אם נמצא מלשק הרמנ״ם פ״י מרוצח ה״ו ע״ע אסורה בהנאה
קודם שנערפה צדך ליקבר דוקא במקומה שאז אק שייך כלל מקומה ונקברת במקום עריפתה כו׳ ואם מתה או נשחטה אחר ירידתה
פהד לא נערפה כלל ונם לא שייך תקבר שעדיק חי׳ היא אלא הכונה ה׳׳ז אסורה ותקבר הרי דקדק לכתוב ברישא נקברת במקום פריפתה
שאז אסורה בהנאה ותקבר במקומה.ל״ש רק כינא דנערפה כנר, ובסיפא שנפסלה כתב תקבר סתם ולא כתב בנחל איתן והיינו
ופשוט שמש״כ המאיד שצריך לקברה במקומה בנשחטה או מתה משום דפסולה א״ 5לקבור במקומה אמנם נם׳ דבר אברהם מ״א
מאלי׳ לשיטתי׳ אזיל דפסק כדעת הרמנ״ם דירידתה לנ״א אוסרתה סי׳ ד בהערה הקשה מסוניא דכריתות כ״ה א׳ דפליני רב המנונא
אבל להפוסקים דאק נאסרת עד שפת שחיטה כדלקרק סי׳ י״ג ס״ב ורנא דר׳ה ס״ל דע׳׳ע נאסרת מחיים ורנא אמר משעת עריפה
א״צ קבורה כלל דמותרת בהנאה ונם באכילה מותרת אם נשחטה. ואמר רבא מנא אמינא לה מדתק ע״ע אינה כן עד שלא נערפה
)ב( ד*א דצדך לקוברה במקום פדפתה .כנר ביארט שזו דעה תצא ותרעה בעדר ואי אמרם מחיים אמאי תצא ותרפה בעדר הא
כמאיד נחולק פ״ב א׳ וכמפנ״ת טעמו בעז״ה .מיהי איתסרא לה מחיים תני עד שלא נראית לעריפה )דהיינו לפני ירידתה
מסתבר דנם לדידי׳ א״צ לקוברה דוקא במקום שמתה חה לא לג״א( אימא סיפא משנערפה תקבר במקומה תני משנראית לעריפה
מצינו רק בעדפה ולא במתה או נשחטה אלא שצדך לקוברה בנחל א״נ אימא סיפא שפל הספק באה מתחלה כיפרה ספקה והלכה לה
איתן במקום שהודדוה שמה וצ״נג ואי מחיים עדיק לא כיפרה ספקתה תנאי היא כו׳ קשה איו הוי
מחא לי׳ לפרש סיפא משנראית לפריפה תקבר במקומה אי לאו
רכז איתן גחל
סימן יג .איסור הנאה בעגלה ערופה
*• )א( עגלה ערופה נב( אסורה בהנאה ) 0ואפ״ ג T״ ועגמות״ קרב״ וטלפ״ > nואפ״ אם שרפה אפרה אסור)ה( אבל
פירשה נראה דמותר ) 0ד״א שהנהנה בה בשוה פחמה לוקה את הארבעים ד״א שאינו לוקה אלא מכת מרדות
)ז( אבל הגוזז והעובד בה בלי הנאה אינו לוקה לכדע מס אבל עור ע*ע י״א דמותר בהנאה )ט( ואפ״ עור הראש
Dאבל דעת רוב הראשונים דגם העור אסור בהנאה )יא(והשעחת יש דעות בזה אם מו תר)י ס וליהנות ממנה שלא
גירד הנאתה אסור מדרבנן ובמקום חולי אפ״ אץ בו סכנה מותר )יס ואם ילדה ולד אחר שנאסרה גם הולד אסור
בהנאה ודוקא אם היתה מעוברת בו בשעת ירידתה לנחל איתן)יס וספק ע״ע אסור בהנאה מספק דש מפקסקץ בזה
)טס ובכל מקום שמותר בהנאה ) 00ה׳ה דמותר באכילה.
לבאר למה לן כל כני דרשות ,והנה כתום׳ בקדושץ נ׳׳ז א׳ הקשי *• )א( ע*ע אסורה נכנאה .חנן נקדושץ רץ ב׳ המקוש נננ״פ
למה לי דרשא דכפרה כתיב בה כקדשים ודרשא דכריתות דשם אינה מקודשח ואמרי׳ בגרי שם ר׳ז א׳ ע׳׳מ מנלן
תהא קבורתה ]ודוחק לומר דפליגי כ*כ בתום׳ הרא׳׳ש[ ותירצו )יאסורה בהנאה( אמרי דבי ד ינאי כפרה כחיב בה כקדשים פירפ״י
דתחדיהו צריכי דאי משוס כפרה כר׳א דקא מחיים אסורה בהנאה קדשים אסו pבהנאה שהרי מומלץ בק .והנה הא דע״ע אסורה
כמו קדשים אבל לאחר פריפה מותרת כיץ שנפשית מצוחה לככי בהנאה מצינו ה׳ דרשות ע׳׳ז ]א[ דכאן ילפא מהא דכפרה כחיב
איצטרץ ופרפו שם )וכה׳׳ג אמרו שם בגמ׳ גבי צפורי מצ!דפ( ואי בה כקדשים וק בע׳׳ז כ׳׳ט ב׳ ,וב[ בכריחוח ף א׳ T׳פ מאי היא
מופרפו שם לחוד כר׳א דקא לאחר פריפה אסורה בהנאה אבל מחיים דתניא ומרפו שם אח המגלה בנחל מלמד שטפונץ גנתה כ׳׳ה גירסתנו
לא להכי איצטריך כפרה א״נ ״׳ל דהא דקאמר הכא כפרה כתיב בה יכן נרים בתום׳ הרא״ש בקדושץ ובתום׳ רבנו אלחץ במ׳׳ז כ׳׳ם נ׳
לא פיקר דרשא הוא דהא איצטריך לדרשא אחריתי כדאמרי׳ בפק ופ״ מדממונץ גנחה אלמא דאםו pבהנאה אבל גי׳ רש׳׳י שם
דחולץ דילמא טרפה היא וכ״ת מאי נפקא לן מינה כפרה כתיב יפרפו שם את המגלה שם תהא קבורתה ופי׳ מדכתיג שם דריש
בה כקדשים אלמא פיקר דרשא דהכא כוי מופרפו שם פכ׳׳ל וכ״כ שם תהא קבורתה למולם והיינו דאסורה בהנאה )ומי׳ מה שהארכנו
התום׳ בפ׳׳ז כ׳׳ס ב׳ ובזבחים מ״ו א׳ וכנה לתי׳ הראשץ לא אתי בזה בסי׳ ״׳ב סי׳׳ד במז׳׳ה( וכן הביא רש׳׳י הגירסא בחולץ קי׳׳( א׳
דרשא דר ינאי דכפרה כתיב בה כקדשים אלא לשיטתי׳ דס״ל ^׳ ובפסחים כ׳׳ו א׳ וביומא ם׳ א׳ ונזבחים מ״ו א׳ וכן גי׳ כתום׳
ינאי בקדושץ שם ונכ״ד דירידתה לנחל איתן אוסרתה אבל לד יוחנן נקדושץ ר׳ז א׳ ובמ׳׳ז כ׳׳ס ב׳ ובחולץ פ׳׳ב א׳ ובתר׳י יומא ם׳ א׳
בחולץ פ״ב א׳ ולרבא בכריתות כ׳׳ה א׳ דס׳׳ל דאץ נאסרת פד )ע״ש שהביאו גם הג״ שלפניט וצ״פ שם( וכ״ה במדרש תנאים
לאחר פריפה לא דריש דרשא דכפרה לפנץ איסור כנאה וכ״כ התוס׳ ®״פ שופמים ופרפו שם שאץ ת׳׳ל שם אלא מקום מריפתה שם
בהדיא בחולץ פ׳׳ב א׳ ד׳ה א rינאי וכ״כ בשיטה לא טדט למי תהא קבורתה מלמד שהיא אסורה בהנאה] ,ג[ בכריתות כ׳׳ה א׳
בקדושץ נ׳׳ז א׳ באורן פ׳׳ש וכ״כ כרשב׳׳א בפ׳׳ז כ׳׳ט ב׳ דמ״ד לא מבואר דמ׳׳ד מ״ס נאסרת מחיים ס״ל כהאי תנא דיניף מכשיר
מיתסר מחיים איצטריך כפרה כתיב בה כקדשים לפנץ פריפה ממכפר ופירש׳׳י דלמד מ׳׳ס משמיר המשתלח מה שפיר אסור מחיים
דאינה אלא ביום ולפנץ דמטכרחה מידי נבלה ,אבל בתום׳ הרא״ש כשאר קדשים אף פ״פ שהוא מכפר כמותו אסור מחיים ותום׳ שם
בקדושץ כתב דנם למ׳׳ד מחיים לא מת xא לא ידפי׳ לי׳ משם פ״ דיליף ע׳׳מ מצפורי מצורפ דנאסרץ מחיים וכ״פ כתום׳ בקדושץ
לחודי׳ דאסירא דנהי דבפי גנתה בהנאה מיהא לא מיתסרא ואפ׳׳ג נ*ז א׳] .ד[ בירושלמי פ׳׳ז פ״ה כי׳׳ב יליף דפ״פ אסורה בהנאה
דאיסוס׳נ בבגד> לא ילפי׳ אלא משום דכתיב בה שם מלמד שטפונים שם שם מה שם כאמור להלן אסור בכניי׳ אף שם כאמור כאן אסור
גנתה היינו משום דכהוא שם לא איצסריך אלא לאיסוכ׳׳נ שכרי נהגיי׳ ופי׳ כפ״מ דיליף ממת )ובגמ׳ דיק בפ׳׳ז כ׳׳ס ב׳ יליף לכיםך
לא כי׳ פושט ממש בפזרה וגונזן בפזרה והא דמשמפ בפ׳ בתרא מיז מע׳׳ז( זנתוס׳ רי׳׳ד קדושץ רו ב׳ כתב כפרה כתיב כה כקדשים
דפ׳׳ז דפן שנחלה פלט וסודר שנחנק בו אסורים בהנאה ולא שמפיק ובמס׳ זבחים מייתי לה מדגמרינן שם שם ממרים מה מת אסור
אלא משום דנצרכינהו קרא גנחה כדאמרי׳ בפ׳ נגמר כדץ מכי קבור בהנאה אף מ״פ אסורה בהנאה ואפשר דפליגי אכא דככא א״נ
תקברנו כייט משום דאיתקש למת שנקברם פמו והא דדרשיק •n דהא לאיתסורי מחיים וההיא לאיתסורי לאחר פריפה דלא אתיא
בתרא דפ״ז )צ׳׳ל בפ״ד דפ׳׳ז( דפ׳׳ז של ישראל אינה בטילה פולמית פריפה ומכשרי לה דומיא דשחיפה בקדשים כדאמרי׳ בסמוך
משום דכתיב ושם בסתר שמפונים גנתה הייט משום דפ׳׳ז אסורה וזו ונמס׳ מ׳׳ז ובדוכתי אחריני )סגכדרץ מ׳׳ז ב׳( אמרי׳ איפכא
הטפינה גניזה לאוקמה באיסורא בא כפסוק פכ״ל כרא׳׳ש וכפץ ממיי׳ למת שאסור בהנאה■ מפ״פ בג׳׳ש דשם שם חה ק כסוגיות
זה תי׳ בתוס׳ רבנו אלחנן גפ״ז כ״ט ב׳ ,ובתו׳׳י טמא ם׳ א׳ )דגרים המתחלפות בתלמוד מכ׳׳ל ולפניט במס׳ זבחים ליתא זה אנל
הגירסא שם תהא קבורתה( תירצו דמשם לא כוי שמפיק אלא כנראה כחום׳ רי׳׳ד הי׳ לו גירסא זו בזבחים )כנראה בדף מ׳׳ו ר(
דבפי קבורה אבל לא דאסורה בהנאה )והוא כפץ תי׳ כרא׳׳ש כנ״ל כמו בירו׳ ע׳׳ז כנ״ל ומצאתי בפי׳ השני משני פירושים קדמונים
וכפץ זה משמפ ברבנו כלל בספרי שכ׳ אסורה דכפרה כתיב בה שנדפסו פל מם׳ מפילה בדף י׳׳א ב׳ שהביא נ״כ דרשא זו ומוכח
כקדשים וקונרהו דכתיב ופרפו שם שם תהא קבורתה פכ׳׳ל( ובתום׳ דגרסי כך בגמ׳] .ה[ בספרי ם״פ שופטים ופרפו שם נאמר כאן
הרבב׳׳א משנן פסחים כ׳׳ו א׳ תיח דקרא דכפרה איצטריך לאשמפי׳ פריפה ונאמר להלן פריפה )בפטר חמור ,רבנו ה;נ( מה פריפה
דמופלין בה )חה יתבאר בפ׳׳ה בס׳׳ח( ,פור כתט בתר׳י ביומא שם האמורה להלן נטרפו בקופין מאחריו ואסור בהנאה אף פריפה
דמאן דאית לי׳ פ״פ אץ אסורה מחיים ס׳׳ל דמכפרה כקדשים שמפי׳ האמורה כאן מורפה בקופץ מאחרי׳ וקוברה ואסורה בהנאה ומבואר
איסור לאחר פריפה ולא דרש ופרפו שם ופוד תירצו דמכפרה כקדשים דפ״פ ילפא מפט׳׳ח לאיסור הנאה אבל בגני דיח בכורות י׳ ב׳
לא שמפי׳ אלא לאחר פריפה אבל לא לאחר קבורה ולככי איצטרץ ובית׳ קדושץ פ׳׳ב ה׳׳ח וT׳ז פ׳׳ה הי׳׳ב ובמכילתא ם״פ בא ובמכילתא
שם ופ׳׳ש שהאריכו ,וכנה מש׳> ^א׳׳ש דמשם תהא קבורתה לא דרשב׳׳י פ׳ תשא ובתנחומא בא סי׳ י״ב בכולן אי׳ לכיפך דילפא
הט שמפי׳ דאסורה בהנאה צריך ביאור דהא בסוגיא דכריתות פנדס מפ׳׳פ )ופמש׳׳כ בזה בסי׳ י׳׳ב ס׳׳ד בפז׳׳ה( ומפתה צריך
איתן סי׳ יג איסור הנאה בעגלה עחסה נחל רכח
הקישא שלא תהא כקדשים עכ׳׳ל התום׳ רי׳׳ד הרי הקשה כקושיית יליף מינה ואסורה בהנאה וקבה לומר דבזה נחלקו כאמוראים אי
מהרש׳׳ל וצריך להנק דעת רש׳׳י ז״ל עוד צ׳׳ע מש*כ רש׳׳י אק שמעי׳ מכנא או לא ונראה כונחו דאי לא הוי שמפי׳ איסוה״נ
משינק על ההקש הא גם בכלאי הכרם הוא היקש דקריי׳ רחמנא מכפרה כתיב בה כקדשים לא הוי שמפי׳ לי׳ משם לחורי׳ דהו׳׳א
קודש לאקושינהו לקדשים ומה ג״מ אם ההיקש מקודש או מכפרה דאתי למצות קבורה אבל בתר דשמפי׳ איסוה׳׳נ מכפרה כתיב בה
ושם לא אסרי׳ אק משינק על ההיקש ,ועוד לא הבנתי לענ״ד כל כקדשים שפיר אתי גם כאי קרא דשם להאריך האיסור גם אחר
עיקר קושיית הראשונים ד׳ל דנימא אי מה קודש תופס את דמיו קבורתה לעולם וכעק. ,פכ׳ כרא׳׳ש לפנין ע׳׳ז דבתר דשמפי׳ דפ׳׳ז
ט׳ דבשלמא לעיל גני כה״כ דכתיב קודש י׳׳ל דאיתקש לקדשי אסורה בהנאה ילפי׳ ממה דהעעינה גניזה דהאיסור נשאר ואק
בדה׳׳ג או לקדושת דמים דיש לק פדיק ותופס דמיו אבל כאן יורד ע׳׳י ניפול ובזה מתוק ג״כ הא ^א סגי בכפרה לחודה
דכתיב כפרה ע״כ לא הקש אלא לקדושת הגוף דמכפר )^ל ס׳׳י ולא איצפרין שם דשם איצפריך לומר דנמשך כאיסור גם אחר
די׳׳א דהוקשו לקדשי נדה׳׳ב ותמהנו עליו שם( קדושת כגוף הא הקבורה וזה נפק התי׳ כאחרון של כתו״י ובאמת זה מוכרח דשם
אץ לו פדיק אא״כ כוממו חה ל׳׳ש נע׳׳ע שאץ פוסל בה מום תהא קבורתה אתי לגלות דהאיסור של כפרה כקדשים נמשך גם
וערפה דפוסל בה הרי אין נפדית גם בקדשים פאת מויק אס אחר פריפה דאם נימא דכוא איסור אחר איך שיק־ למילך מינה
כקדשים להאכילן לכלבים וכן שאר כפסולץ כגק מבע ונרבע כו׳ דדבר שנעשית מצותה מופלק בה הרי כאיסור הראשון פקע והשתא
אפי׳ אם נימא דפסול נע׳׳ע )ע׳׳ל סי׳ מ׳ ם״ד( הרי אק נפדץ פ»ז יש איסור אחר אע״נ שהאיםור כראשק נמשך גם אחר שנעשית
כמש׳׳כ הרמב׳׳ם פ׳׳ג מאי׳׳מ ה׳׳י ולא משכחת לה אלא במחוסר אבר מצותו וע׳׳ל ס׳׳ח עוד נזה .והנה התום׳ בקדושק נ׳׳ז א׳ ד׳ה תנאי
לשיפת הירר וכרמב׳׳ם לא פסק כן ע׳׳ל סי׳ מ׳ ס״ג ]ועוד כ ק כתט דמהיקש דמכשיר למכפר ידעי׳ דע׳׳ע נאסרת מחיים וכתב
שאינו מדק מום pמידי דהוה אקרבנות ב׳׳נ כדאי׳ נירו׳ י«ל ג״כ מכרש׳׳ל שזה סותר לדבריהם דלעיל שכתבו דמכפרה כתיב בה כקדשים
דל׳׳ש ט פדיק וצ׳׳ע[ וא״כ מה שייך להקשות דאק תופס אס דמיו שמפי׳ לה ומהרש׳׳א תינק דדרשא דמכשיר כמכפר לא אתי אלא לר׳׳ל
דלא משכח׳׳ל כלל שיתפוס את דמיו )וע׳׳ל ס׳׳ס הארכנו געזה״י דס׳׳ל ד*5מ נאסרק מחיים אבל לר׳׳י דס׳׳ל דאק נאסח מחיים א״א
בענק פמק בע׳׳ע תמימה ע׳׳ש( ע״כ נלפער׳ד דאק כונת רש׳׳י ז׳׳ל למילך משם לע׳׳ע ולק צריך כפרה כקדשים ותמוה מאד דכא ר יוחק
כלל להקשות שנר׳ע תתפוס את דמי׳ דל׳׳ש בה כלל אלא רפ׳׳י ס׳׳ל בהדיא בחולק פ׳׳ב א׳ דע׳׳ע אק נאסרת כלל מחיים וכתום׳
מקשה בתורת פירכא יאק אפשר ללמוד מקודש הרי בקודש יש כחנו שם דנאמת לית לי׳ דרשא דכפרה כתיב בה כקדשים וכר׳ל
חומרא שאם הוממו תופסק את דמיהן ונע׳׳ע זה ל׳׳ש כלל וא״פ וכ׳׳ג ברש׳׳י קדושק נ׳׳ז א׳ ד׳ה מעגלה דאי ילפי׳ מקדשים צריו
א״א ללמוד מקודש ונקע רש׳׳י לשק הגמ׳ לעיל אי מה קודש כו׳ לאסור מחיים )שוימ בפניי שכנר תמה על כמהרש׳׳א ולפמש׳׳כ בסי׳
וכונתו דכאן הרי א״א לומר pוא״כ ל״ש למילף וע*ז תירן דאק י׳ סיב סק׳׳ב נשם החזויא בדעת הרמנים יתק דברי המהרשיא
משינק פירכא פל ההקש.משא״כ לעיל גט כה״כ דהגס׳ הקשה עיש( ועי׳ בתום׳ רייד ובתום׳ הראיש ונשיפה לא מדע למי בקדושק
דיתפוס דמיו ממש כסו בקדשי נדה״ב ל״ש כלל לומר אק משינק ניז א׳ שכתבו כולן דגם ר יוחק אית לי׳ דרשא דמכשיר כמכפר אלא
על ההקש דאק זה פירכא ובזה מיושב הכל בעזה״י ומזה מוכח דדעת דאזיל לפעמי׳ ד^ל בחולק שם דעיע אק נאסרת מחיים ויליף מינה
רש״י כהסוברים דע״ע אק לה פדק דתבאר נס״ס בפז״ה )שי״מ דכיה לר־מ דאק נאסר מחיים ור-ל לפעמי׳ דם*ל בחולק שם כר׳ ינאי
בעצמות יוסף שפי׳ דברי רש״י כעק מה שכתבנו ועי׳ נפנ׳׳י שם דירידחה לניא אוסרתה ולככי יליף מינה נמי *5מ דמיתסרי מחיים
באופן אחר( .ומעתה י״ל דגם להתוס׳ כי׳ קשה קושיא זו יל״ש ]וציל לדבריהם אעיג דבכריתות כיה מייתי מינה ראי׳ למיד דנאסר
ללמוד מכפרה כתיב בה כקדשים כיק דא״א ללמוד ממש כקדשים מחיים היינו לפי סברתו סייתי ראי׳ •מינה אבל ריי ס׳׳ל דליש
דנם תתפוס את דמיו ולק כתבו דעיקר סמכה הגמ׳ כאן על הדושא לכקס עיע למשולחת רק צימ ילפי׳ מעיע ואפשר דס״ל דשעח שחיפה
דוערפו שם אלא לבתר דדרשי׳ מוערפו שם דאסורה בהנאה שפד של כשחופה דמיא גם לגבי המשולחת כמו אחר עריפה בעיע[
אמרי׳ דגם זה נכלל בכלל כפרה כקדשים שהרי שוה גם בזה לקדשים ולפיז קשה קושיית מכרשיל על התום׳ דקדושק דליל לר׳׳ל ולר׳ ינאי
דאסויה בהנאה וניחא לי׳ להניא הדרשא הרגילה ממ< כמש״כ למילף מכפרה כתיב בה כקדשים תיפוק לי׳ ממכשיר כמכפר וכנה
התום׳ בכמה דוכתי אבל מכפרה למוד לא הוי שמעי׳ לה ,ועפ״ז המהרשיל כתב דהתום׳ לקת סמכו על התירו! השני דבתוס׳ דכפרה
יש ליישב כל מג׳ דרשות דגמ׳ דיק דכד׳ד נאסר מחיים ס׳׳ל דמכפוה כתיב כקושים לאו עיקר דרשא הוא דאיצסריך למילי אמרינא וציע
כתיב בה כקדשים ילפי׳ באמת דנאסר מחיים אך כ״ז לבתר דגלי לן נהי נמי דאיצפריך למילי אחרינא מיהו למה לא ניל qמינה גם הא
למילף מכשיר ממכפר דאי לא ילפותא זו לא הייתי למד מכפרה דאסירא בהנאה דאק הקש למחצה ואמאי איצפריך שאר קראי,
כקדשים לענק איסוה״ג כיק דא״א למילף לעק תופס דמיו אבל ואפ xלומר לעניד דכנה רשיי בשמעתק כתב כפרה כתיב בה כפר
בתר דאיכא לימוד מכשיר ממכפר ילפי׳ שפיר ג״ז מכפרה כקדשים לעמך ישראל כקדשים קדשים אסוח בהנאה שהרי מועלק נ ק
וקרא דשם תהא קבורתה איצפריך לאחר עריפה ולמ״ד אק נאסר ולא פרכיק אי מה קודש כו׳ )ריל כי היכי דפרכי׳ לעיל גבי כלאי
מחיים לא איצפריך לדיד׳ דרכא דמכשיר כמכפר לענק ע״ע P הכרם דגעי למילן< מדכתיב פן תקדש פן יהי׳ קודש ופריו אי מה
לענק צ״מ למילף דלא נאסר מחיים כמש״כ הראשוטם מנ״ל ולדשא קדש תופס את דמיו ויוצא לחולק אף כה״כ סופם את דמיו ויוצא
דשם תהא קבורתה איצפריך לאסור אחר עריפה ובתר דגלי לן האי לחולק אלמה חק מכרן קידש בדמיהן מקודשת והדר בי׳ מדרשא
קרא אמרי׳ דג״ז נכלל כפרה כקדשים אבל מכפרה למוד לא ידענא זו( דאק משיבק על ההקש עכ׳׳ל וכבר תמה מהיע׳׳ל מה שייו
כיק דא״א ללמוד לענק תפיסת דמים וכנ״ל ואפ^ דלט״ע אתי כאן אק משינק על ההקש אדרבה הא בעיק לאקושי לי׳ לכל מילי
כפרה נק אממיים ובק אלאמר עריפה אך כ״ז לבתר דגלי ^ קראי ואק הקש למחצה ונדחק נזה פונא ומכרש׳׳א כתב שדבריו דחקים
דאסור לאחר עריפה ולמר אף מחיים ,וכ׳׳ז למי׳ האחרק של התום׳ ולכן מחק כל דברי רש׳׳י אלו ואמנם בתום׳ רי׳׳ד נראה דהוה גרים
ולדעת כסונרים דע״ע אק לה פמון וכנ״ל לדעת רש״י אמנם ק ברש׳* ומקשה עליו כקושיית מהרש׳׳ל וז׳׳ל וא׳׳ת אמאי לא
להסוברים דע״ע יש לה פדיק לא יתק כ״ז דשפיר ידעי׳ מכמע פרכיק הכא דא«כ יהא תופס דמיו כקדשים י׳׳ל דלא פרכיק
ולפי תי׳ א׳ של כתום׳ מ׳׳ל י״ל דשפיר איצפריך ג׳ קראי למ״ד הכי אלא היכא דקריי׳ קרא רץדש אבל הגא לא דמיא אלא לכפרה
ע״ע אסורה מחיים דמכשיר כמכפר אתי לאסור מחיים עד עריסה בלחוד )וכעק זה כתב נשיפה לא נודע למי וז׳׳ל י׳׳ל דהא לא כחיבא
וכפרה כקדשים אתי לאסור מעריסה עד קבורה ושם תהא קבורתה קודש דנימא דתיהוי כקודש לכל דברי׳ ומשום דדמו למדא מילתא
אתי לאסור אף לאחר קטרה וצ״ל דאי לאו כפרה כקדשים לא היי הק דכתיב בה כפרה כקדשים לאשמעי׳ דמחיים קדישא ולאו
מוקמיק שם תהא קבורתה לעולם רר! לאסור עד הקנורה ולאשמעי־ א(תויי בה כל דמא דקדשים עכ׳׳ל( ויש מתרצים דהאי הקש היא
מצות קבורה אבל בתר דשמעי׳ מכפרה עד הקבורה )דומיא דקדשיד ואק משיבק על ההקש קיגו נכק דמשום האי פיי׳נא לא מיפע
רכט איתן סי׳ י ג אי סו ר הנ א ה ב ע ג ל ה ע ת ס ה נחל
דלא ככמנ׳׳ח רק יכול להחליפה באחרת אם רוצה אך אפשר דמש׳׳כ לאסירי פד שיוחך כבפר( מוקמיק האי קרא דשס אחר כ קנו ר ה
כרמב׳׳ם כאן יהרגו טלן אק כ ט נ ה לפרו qטלן על כחלל דבאמת דמסרש כ סוגי א דכריחוח לא לעולם ולהי׳ הראשון של ה חו ם׳
אק ט ר פ ק אלא א׳ מהן אלא •דהשאר י י ץ להרוג משום תקלה כדברי כ תו ם׳ דלקק )דדבר-יהס שם אליבא ז הי׳ כשני וכאן כמש*כ
שלא יכנו מ ק ועי׳ בתום׳ רפ׳׳ח חג סי ם א״נ אכ״נ אם ירצה מהרש׳׳ל( אלא דאץ כונה כג מ׳ כלל דילפי׳ ע״פ מצ״מ אלא דהגמ׳
להקנות •טלן לכל בני כעיר נלערו qא׳ מכן על תנאי שאס זו מייחא ראי׳ מדילפא 5״ מ מפ׳׳ע מכלל דפשיפא לי׳ לסנא דמ״פ
כ ע״ ע שירדה לנ׳׳א ולקחוה משל בני כעיר כרי טוב ואם לאו מקנים נאסרח מחיים )מדרשא דכפרה כתיב בה כקדשים( דאי לא׳׳ה
אח כשני׳ לבד כעיר נ א מ ת לא יצטרכו לערו qטלן ו סני בא׳ מכן א׳׳א למיל qכלל צ״מ מפ׳׳ע דהא המשולחת א׳׳א לאסור רק מחיים
אבל לא מיירי נ ה ני אלא בסתמא צריך לפרו qנ ו א על כמלל ואח ה י״ייליף לשתי כצפרים כדתנן במתני׳ המקדש בצפירי מצורמ אינה
שבאמת הע׳׳ע יצא ס ה ידי כמצוה א״נ מיירי ששאר העגלות אק מקודשת וכמש׳׳כ כתום׳ בשמפתץ בד׳׳ה משפת אלמא דילפא דשתיהן
ידוע אם נעשה בכן מלאכה ולכן מוכרח לסרו qכו לן) מי הו לכסוברים א סיי ק יא״כ ע׳ ^ כיינו מחיים וא׳> גם פ״ס ם״ל דנאסר מחיים
דע״פ ים לה פדיק י ט ל לפדותה( וצ׳׳ל שיקבת את כולן בבור א׳ לינל לא דמהאי קרא ילפא לפ׳׳ע וכ׳׳ז מייתי ראי׳ רב כמנונא
שהרי צריך לרחק כידים על מקום העריפה ולק׳ בס׳׳ז נבאר » ד לשיטתי׳ אבל מאן דס׳׳ל דפ׳׳ע אץ נאסרת מחיים ג״כ ל׳׳ק לדידי׳
0כ נטזה׳׳י. הן ברייתא דשפיר י״ל כמש׳׳כ הראשונים הנ׳׳ל וילי qדמשעת שחיטת
ו א פי׳ גידי׳ ופצמותי׳ קרד׳ וטלפי׳ .מכילתא דרשנ׳׳י משפטים )ג( כשחוטה נאסרת המשילחת מד שמת השילוח כמש׳׳כ כ תו ם׳ בשממתץ
נפ סו ק ולא יאכל את נשרו אק לי אנא בשרו מנק לרבות יאע׳׳ג דלא דמיא ממש למ׳׳ט דאץ נאסרת כלל מחיים ס״ל ח ה
גידק ועצמות קרנים וטלפיס כיוצא בבשר דק הוא הואיל וזה נקרא דמיא ורב המנונא לית לי׳ סברא זו .ולענץ דרשת הידר פס
אסור בהנאה וע׳׳ע אסורה בהנאה מה מצינו נ ע׳׳ ע פשה בה שם ממת פ״כ דגמ׳ דידן פליגא טלי׳ דגמ׳ די ק ילפא איפכא מת
גידים ועצמות קרדם וטלפים כיוצא נבשר א qנז ה נפשה ט רפ״ע ולסברת כירח )והתום׳ רי׳׳ד גרים כן גם בנמ׳ די ק בזבחים
גידים ועצמות קרנים וטלפים כיוצא בבשר לא אם אמרת בפ«פ יכר׳ל( צ׳׳ל דמת ילפא מע׳׳ז מדכתיב ויאכלו זבחי מתים )ודלא
שהיא נ א ה לכפר תאמר ס ו שאינה נ א ה לכפר סולק נעזרה עכימו כגמ׳ די ק דילפא ע׳׳ז מ מת( והדר ילפא ע׳׳ע מינה ,ואפשר דהירו׳
שאינו בא לכפר ועשה נ ו גידים ועצמות קרנים וטלפים כיוצא אית לי׳ נמי דרשא דכפרה כתיב כקדשים לפנק מחיים דכא ג ס
בבשר לא אם אמרת בשומם מולק נעזרה שפשה ט אם שאינו הי מ׳ מייתי לה בפ׳ ע׳׳ע כ׳׳ ה למנץ מחוסר אבר אלא דלאחר מיתה
מ ת ט ק כ מ ת ט ק תאמר ס ה שלא עשה ט את שאינו מ ת ט ק לית לי׳ דרשא דשם תהא קבורתה א״נ אית לי׳ ואיצטריך קרא מטריפה
כ מ ת ט ק )ר*ל דמולק בעזרה אפי׳ אם שמטה שלא ב טנ ה אסור פד הקבורה וכנ׳׳ל בשם התו״י ולית לי׳ דרשא דמכשיר כמכפר או
,בהנאה אבל שוה׳׳ג אק נסקל אא״כ נגס ב טנ ה( ת׳׳ל סקל יסקל דס׳׳ל דלאו לימוד הוא לע׳׳ע ו כ נ > ודרשא דספרי דילפא מפט׳׳ח
השור ולא יאכל את נשרו ודאי כשהוא אוסר את נשרו זו היא מ ר בי א תו בנ ד ה בסי׳ י׳׳ב ס״ד דאק ככונ ה ללמוד לפנק איסוה׳׳ג
שאמרנו לפשות גידים ועצמות קרנים וטלפים כיוצא בנשר ע״כ אלא דחשיב שם כל כ ד מילי דשוק ונקט לה אגב אחרינא ע׳׳ם ובזה
הברייתא והא דפשיטא לי׳ גני ע׳׳ע וגבי מולק בעזרה דככל נאסר מיושב ככל בפזה׳׳י ,ובילקוט משפטים רמז של׳׳ס איתא ]והוא
טפי משוה׳׳נ כיינו משום דבשוה׳׳ג כתיב את נשרו אבל בהני לא סמנילתא שם פרשה י׳[ ו מ ה אם ע׳׳ע שהיא מכפרת על שפיכות
כתיב בשח ואיסורם ילפי׳ מקדשים כדאמרי׳ בקדושק וקדשים דאיכא דמים אסורה בהנאה כו׳ או מילו qכו׳ ע׳׳ע שהיא מכפרת על ש״ד
מפילה הכל אסור וגם אחר זריקה אסור נ ש ל ה כדתנן בזבחים פ׳׳ה נ׳ א׳׳ד שתהא מותרת בהנאה ת׳׳ל ופרפו שם את כמגלה וכ׳ בזית רעק
העצמות והגידק והקרנים וכטלפים בזמן שהן מחוברים יפלו וע׳׳ש וילי qפריפה עריפה מפט׳׳ח כדאי׳ לפיל ם״פ בא ודבריו תמוכים
נג מ׳ ונ רמנ״ ם פ׳׳ב ממפילה כ״׳ב העצמות והגידים וכקרנים וכטלפים מאד דאדרבה לפיל ם״פ בא ילי qפט׳׳ח מע״פ ]א מנ ם בספרי ם׳׳פ
שפירשו מקדשי קדשים לפני זריקת דמים מועלק בכן פירשו לאחר ז ר ק ת שופטים אי׳ דרשא זו אבל המכילתא ודאי לא ס׳׳ל כן ולפמש׳׳כ
דמים אק מופלק בכם עצמות כפולה שפירשו לפני זריקה אק מופלק לפיל ג ס כ^פרי אק כונתו לזה[ ופשוט דכונת כמכילתא כאן
בהן לאחר זריקה שהזריקה מתרח אותם ואם פירשו לאחר זריקה לדרשא דכריתות שם תהא קבורתה ולפי דמיירי כאן לאתר עריפה
מועלק בהן וכאן דמי לפצטת ה ט ל ה שכרי ט ל ה נאסרת ואק כאן דומיא דשוכ׳׳ג מייתי דרשא דשם תהא קבורתה דמיירי לאחר
זריקה שתתיר ולכן בודאי אסורה בכל גוו ד ונראה דאפי׳ פירשי פריפה כמש׳׳כ התום׳ ,ופי׳ ביראים כארוך סי׳ קי׳׳ב שכתב יש
מחיים אמר ירידתה לנ״א אסירה דשם תלוי בצורך הק רנ ה או אכילה לשאול אמאי לא נפקא לן איסור הנ א ה מטריפה עריפה מחטאה
משא׳׳כ כאן דכולה ראוי׳ למצותה וכבר נאסרה ט ל ה וצ׳׳ע ,וכ׳׳ש הפוך כדאמרי׳ לעיל גבי פט׳׳ח דהא בסוטה פ׳ אחרק גמרי׳ ג׳׳ש
למש׳׳כ כ תו ם׳ דלאחר פריפה לא ילפי׳ מכפ חר כתיב בה כקדשים >ע״ע פריפה מחטאת כ פו qוע׳׳ש במצוה ק׳׳ל שפי׳ גבי פט׳׳ח
רק משם תהא קבורתה פשיטא ד טל ה נאסרת דהא צריך לקוברה ג״כ דילפי׳ מחטאת כ פו qוע׳׳ש בתועפות ראם שדבריו תמוכים
כולה שלימה כדילי qנחולק י״א א׳ ומש׳׳כ כ תו ם׳ בנדה ד׳ ה א׳ דכא חטאת כעו qמותרת בהנאה ואולי מחיים מקשה וצ׳׳ע וע׳׳ל
דפור ט׳ ע מותר משום דילפי׳ מקדשים וגם פו ק ט ת ר שם אזלי י ס׳׳ח סק׳׳א מ ה שהבאנו בשם היראים.
החום׳ דגם לאחר פריפה ילפי׳ מכפרה כתיב בה כקדשים ולכן ס׳׳ל )ב( אסורה בהנאה .כתב כרמב׳׳ם 6 j׳ vמרוצח כ׳׳ו ע׳׳ע אסורה
דלא ממיר מקדשים דאחר זריקה כפור ט ת ר אבל ע צ ט ת וגידק בהנאה וכתב ככ״ מ משנה בפ׳ בחרא דע׳׳ז וכונתו
וקרנים וטלפים כרי אסורק גם אחר זריקה בקדשים שאק נאכלין להמשנה שם פ׳׳ד א׳ ואלו אסורק ואוסרק בכל שהוא יי״נ כף
ובסמוך פוד יתבאר בזה נ פנ ק פור נ ט ה . ועגלה פרופה ואמרי׳ בגמ׳ שם כ אי תנא חרתי אית לי׳ דבר
)ד( ו א פי׳ אם שרפה אפרה אסור .כדחק שילכי ת מ ט ה כל כנקנרק שבמנק ואיסורי כנ א ה והיינו שנתערבו מחיים דהר דבר שבמנק
א פ ק אשור וכ״פ נפ׳׳ת יו״ד ד׳ ס פ׳׳ז לענק בב׳׳ח ו ט׳ ע כמו שביאר הר׳׳ש בפ׳׳ג דערלה אליבא דגמ׳ די ח ע׳׳ש )ויבואר
לקמן ס״ב סק׳׳ח נזה. בס׳׳ז בע׳׳ה( וראיתי בפיכמ׳׳ש להרמב׳׳ם שם שכ׳ ופט׳׳ח בחמורים
)ה( א ב ל פירשה נראה דמותר .נ ט׳ז ל״ד ב׳ המקדש נפרש שוה׳׳: הרבה כר ו מ1וה*נ ובע״ע ופט״ח יכרג ככל עכ״ל ובשוה׳׳נ כונתו
מקודשת נפרש שלי ט׳ז אינה מקודשת ול׳׳ד שוה׳׳נ דכ״ה פשוט לכאף לקיים מצות סקילה סוקלק ככל וכן פ ס ק בכדיא
כל איסוה׳׳נ ח ק מע׳׳ז כדמוכח שם ד טי תי ראי׳ מעולה ומסיק בסי׳׳א מנזקי ממק כ׳׳י והוא מבואר בסנהדרין ס׳ א׳ ולפ׳׳ז כ׳׳ ה
מכלל דאיסוכ׳׳נ שמ פרשייכו וכן מבואר ברמב׳׳ס פ׳׳ה מאישות בפע״ת עורפק טלן לקיים מצות עריפה ולפ׳׳ז נ ם בפ׳׳ע כונתו
ה׳׳ב ע׳׳ש. דעורפק נולן על החלל כדי לקיים מצות עריפה ס ו שירדה לנחל
) 0וי*א שהנהנה בה נש״פ לוקה ט׳ .כנ ה בזה נחלקו כרמנ׳׳ם איתן וכבר נאסרה וצ׳׳ע אטו אסור להחליפה באחרת וע״כ דמיירי
ו ה ר מנ ץ אם כנ הנ ה באיסו׳׳נ לוקה או לאו שהרמב׳׳ם בטלן ראויק לעריפה דאל׳׳ה אין נתערבה וע׳׳ל סי׳ י׳ ס׳׳ד שצידדט
איתן סי׳ יג איסור הנאה בעגלה ערופה נחל רל
כנ״ל ]ודוחק לומר דהחוספתא קאי דוקא היכא דנפדית וארישא כחב נס-יו ממאכ״א הט׳׳ז כל מאכל שהוא אסור בהנאה אם נהנה
קאי דכא כבר תני לי׳ ואק יוצאק לחולק ליגזז וליעבד ועוד דא׳ע ולא אכל כגק שמכר או נתן לגוים או לכלבים אינו לוקה ומכת אוהו
משמע שאם לא נפדה אסור בגתה ועבודה חה לא יתכן דכא גם מכת מרדות והדמים מותרים ומשמס דסל שום הנאה אק לוקה
גבי פרה קתני לשון זה ושם מותר אך בעודה תמימה כמבואר כמ׳׳ש המ«מ משום דס״ל שאק זה דרך הנאתן וכן בפי״ס מסגהדרץ
בבכורות כ״ה א׳[ ויל״ע אמאי לא ילפי׳ ג״ז כפרה מקדשים דהגחז במנק הלוקק לא מנה הנהנה מע׳׳נג אבל הרמב״ן כתב בםון< השגותיו
והעובד בו ילקה כמו דילפי׳ לענק איסור הנאה ואק לומר דדמיא לס׳ המצות סי׳ ר אבל הנכון כו׳ אבל פ״פ שכתב בה כפרה כקדשים
לקדשי בדה״ב דאין הגוזז וכעובד בק לוקה מה׳׳ת כדאמרי׳ בחולק תהי׳ מנימה כמותם )ד׳ל כמוקדשים( ופט״ח הנלמד בנ״ש )מע״ט
קל״ה א׳ הא ליתא דהא כפרה לא כתיבא בקדשי בדה״ב אלא כמש׳׳כ שם לעיל( יהי׳ ג״כ מניעה נמנית לעצמה כמו שנמנה ערל
בקדשי מזבח )ע״ל ס״י בזה( ועוד דהא ילפי׳ במגילה נ״א דעריפה שאכל תרומה מן המניעות והיא נמנית מצות ל׳׳ת אחת ולוקה
ביום מכפרה כקדשים ובזבחים ע׳ ב׳ דעריפתה מטכרתה מידי כר ומבואר מדבריו שלוקין על הנאת ע״ע כמו הזיד במעילה דקי״ל
נבלה ובחולין י״א דטרפות פוסל בה ובירו׳ פ׳ ע״ע ה״ה דמחוסר דלוקה ]ומסתמא שיעורו בשוה פרוטה כמו קדשים וכ״כ בפ״ת
אבר פסול בה וכ״ז ל״ש בקדשי בדה״ב רק בקדשי מזבח ולהסוברים יו״ד סי׳ פ׳׳ז סק׳׳ב בשם תשר רעק״א ואפי׳ לדעת הצל״ח שהביא
לק׳ d׳ vדע״ע דמיא לקדושת דמים ולא לקדושת הגוף י״ל כיק שם דשיעורו בכזית כאן דהוקש לקדשים נראה דלכו״ע שיעורו
דבקדושת דמים אק איסור בגתה ועבודה רק מדרבק כמבואר בבכורות בש״פ וע״ל ס״ח לענין שיעור מעילה[ ועי׳ תוס׳ מכות כ׳׳א ב׳
י׳׳ד א׳ ולהכי אק לוקה ואפשר דגם רבק לא גזרו בע״ע דלא שכיחא ד׳׳ה החורש שכתבו דהנהנה מפט׳׳יואק לוקה משמע דס״ל כדעת
כדאמרי׳ גבי פרה אדומה בבכורות כ״ה א׳ ע״ש ]והא דמבואר הרמב״ם ז״ל ועי׳ במאירי בפסחים כ״ו א׳ שכתב ע״ע אסורה
בתמורה י״א ב׳ הקדיש חד אבר כו׳ שיש איסור גתה ועבודה הייט בהנאה כר והנהנה בה עבר אבל קרבן מעילה אין כאן )ויתבאר
משום דשם עכ״פ חל על אבר זה קדוכ״ג שכרי נקרב לשם כמקדש בס׳׳ח בע׳׳ה( משמע קצת מדבריו דמלקות מיהא איכא והוא כדעת
הראשון כדפירש״י בתמורה שם ד״ה מחוסרת והא דאמר בבטרוה הרמנץ ז״ל ועי׳ במל״מ פ״ה מיסה״ת ה״ח שהאריך במחלוקת
כ״ה א׳ שאני פרה דקדשי בדה״ב היינו משום דאי כוי כקדשי זו ועי׳ במעק החכמה ס״פ שופטים ועי׳ בפ״ת יר׳ד ד׳ס פ״ז
מזבח כוי קדוה״ג[ אגל לכסוברים דהר כקדושת כגוף ]ולק׳ ס״י שהביא ג״כ מחלוקת זו לענק בב״ח ושם כ׳ שדעת שאר הפוסקים
יתבאר גע״ה שכן עיקר[ קשה והנה גם בפרה אדומה אמרו בתוספתא כהרמב׳ץ וע׳׳ש בענק חצי שיעור .ומה ששנינו בתוספתא דפרה
שם שאק כגוזז והטבד בכן לוקה ומבואר בבכורות שם משום והד פ״ב חומר במקדשק שכגוזז והעובד בהן כרי הוא לוקה את כארבעים
קדשי בדה״ב וקשה מ״מ למה לא ילפי׳ מחטאת קריי׳ רחמנא נמו משא״כ בעגלה צ״ל לדעת כרמבץ שככונה כגוזז והעובד בכן בלא
דילפי׳ לענק כמה דברים אפי׳ למ׳׳ד קדשי בדה״ג היא כמש״נ כנאה וגם בקדשים הא דגוזז ועובד לוקה )עי׳ רמב״ם פ״א ממעילה(
התום׳ בכ״ד ואולי י״ל עפ״ד כתום׳ רי״ד בקדושין נ״ז א׳ שהקשה כייט בלא הנאה דאי נהגה ג״כ בש״ם לוקה שתים .ויל״ע לפ״ד
אמאי לא ילפי׳ נמי גבי ע״ע מכפרה כקדשים דתופם דמיו ותית הרמבץ דלוקה משום שהוקש לקדשים אם זה דוקא מחיים או כ״ה
דהכא לא קריא רחמנא קודש ולא דמיא אלא לענק כפרה בלחוד ולא לאחר עריפה לפמש״כ כתוס׳ דאחר עריפה לא ילפא מכפרה כקדשים
לכל מילי )ועי׳ נעק זה ג׳> בשיטה לא נודע למי שם( וכונתו נראה רק משם תהא קבורתה י״ל דהוי רק עשה אן למש״כ כתום׳ דילפא
דרק לענק דברים שהכפרה טרמת לו ילפי׳ כפרה כקדשים כגק מצפורי מצורע מכשיר ממכפר י״ל דהוי ג״כ מה מציט וכמו בצ״מ
לענק טרפה ומחוסר אגר דפסול והיינו משום שאק ראוי לכפרה לוקה כמש״כ שם כרמב׳׳ן בכדיא אלאו חה אשר לא תאכלו מהן
וכן לענק ביום משום שבלילה אק ראוי לכפרה וק לענק דמטכרתה כ״ה אע״ע דילפא מינה )עי׳ בכללי הגמ׳ לבעל כנכ״ג שנדפס
מידי נבלה הוא ג״נ משום שמכפר שהרי קדשי בדה׳׳ב וקדושת דמים בסוך ש״ס וילנא בברכות שהביא מחלוקת כראשונים אם עונשק
לא יטהר ורק כאן משום ככפרה א״א שתטמא אך לענק כנאה צריו מל מה מציגו דלד כתוס׳ אק עוגשק ולד כרמב״ם עונשק ע׳׳ש(
ביאור דכא מעילה אינה דוקא משום הכפרה רק משום קדושה אמנם י״ל דאפי׳ למאי דילפי׳ משם תהא קבורתה אק זה איסור
דכא גם קדשי בדכ״ב וקדושת דמים יש גו מעילה והנה רש״• חדש אלא קרא דשם תהא קבורתה מגלה שאק יורד כאיסור כקודם
פי׳ בקדושין נ״ז א׳ כפרה כתיב בה כקדשים וקדשים אסורק בהנאה גם אחר עריפה וכעק שכ׳ כתום׳ בביצה י״ב א׳ ד׳ה כשוחט ובכ״ד
שהרי מועלק בכן ונראה דרש״י לשיטתי׳ אזיל שט במעילה י״א ב׳ דאכדרי׳ לאיסורא קמא וכ״נ מגלה לן דלא טמא כמו בקדשים
גבי כתיב ככא הערופה וכתיב התם ושמו לומר לן הני הוא חריקה מתרתן קמ״ל דכאן נשאר כאיסור עולמית אבל הלאו הוא
דמועלק בכן כו׳ משמע מדבריו דס״ל דגע״ע יש מעילה ממם ויש כמו בקדשים וכ״ש למאי דיליך מכשיר ממכפר די״ל כן וכן מוכח
קרבן מעילה בשוגג וכ״ד כמה ראשונים כמו שיתבאר בע״ה בס״ס מהא דקאמר בכריתות ד א׳ דע״ע הו״ל דבר שנעשית מצותו
אגל לפ״ד רוב כראשונים דס״ל שאק בע״ע קרבן מעילה ורק איסורא ומועלק בו משמע שהאיסור כראשק נמשך גם אחר שנעשית מצותו
בעלמא איכא כמשי״ת שם בע״ה א״א לפרש דילפי׳ מקדשים מאיסור ואק זה איסור חדש ובזה יתיישב הרבה קושיות כמשי׳׳ת להלן בעז״ה.
מעילה דא׳> הי׳ צריך להיות גם כאן מעילה ממש כמו שם ונלענ״ד אמנם יל״ע למ״ד דאק ע״ע נאסרת מחיים כלל רק אחר עריפה
דלכל הני ראשונים לא ילפי׳ כלל מאיסוה״נ דמעילה רק ילפי׳ מלאו )ויש פוסקים כן כדלק׳ ס״ב( ולפמש״כ כתוס׳ בחולק פ״ב א׳
דכליל תהי׳ לא תאכל שהוא לאו כטלל כל דבר הנקרב לגבי כמזבח דלית לי׳ כלל כפרה כקדשים לענק איסוכ״נ רק יליך לאחר עריפה
כמש״כ כרמב״ם פי״א ממעה״ק ה״ג)והוא כולל ג״כ איסור כנאה משם תהא קבורתה )ולהרבה ראשונים יליך מכשיר ממכפר כמשכ״ל
דהא כתיב לא תאכל בצירי וזה כולל איסוה״נ לט״ע פי׳ רפ«, 3 בע״ה( ובזה י״ל שפיר דאק מלקות כלל רק עשה דשם תהא קבורתה
דפסחים וכ׳^ הלח״מ שם ועי׳ מל״מ ריש כ׳ מעילה וגם בלאו דמעילה ]ולדעת הירר דילפא שם שם ממת ומת מע״ז כמשכ״ל שפיר י׳׳ל
כתיב אכילה בק להרמב״ם בין להראב״ד בריש כ׳ רעילה ע״ש( להרמב׳ץ דלקי כמו בנהנה מע״ז דלוקה כמש״כ כרמב״ם פי״ט
ומלאו זה ילפי׳ איסור כנאה ג״כ בע״ע ולאו זה הוא באמת דוקא מסנכדרק[ ולפ״ז לדעת הרמב״ן י״ל שיש עוד פלוגתא בק מ״ד
בקרבנות המכפרים א׳> ככפרה גורמת האיסור ולכך שפיר ילפי׳ דנאסר מחיים למ״ד לאחר עריפה אם לוקה על ההנאה של אחר
מינה ע״ננ אבל מלאו דמעילה ל״ש כלל למילף שזה אק ש׳ין כלל עריפה או לא וצ״נג
לכפרה וכמש׳> התוס׳ רי״ד כנ״ל ולככי אק קרבן מעילה באמת. ) 0אבל כגוזז וכעובד בה בלי הנאה אינו לוקה לכו״ע .תוספתא
משא״כ הא דתופס את דמיו שזה אק שייך כלל לכפרה דכא גם פרה פ״ב ומובא ג״כ בד׳ש ריש פרה חומר בעגלה שאין
בקדשי בדכ״ב ובקדושת דמים ובפסוכ״מ שיל ענק זה לא שיל במוקדשק ובמוקדשק שאק בעגלה כו׳ חוסר במוקדשק שכמוקדשק
למילף כלל מכפרה זו נראה כונת כתוס׳ רי׳׳ד בס״ד )וכבר כתבט אק נפדק ט׳ והגוזז וכנטבד בהם כ״ז לוקה את כארבעים משא״כ
גזה קצת בסי׳ י׳ ס״ב סק״ב ע״ש( ובזה מיושב נמי הא דלא ילפי׳ בעגלה והייט בלא כנאה דבהנאה הוא מחלוקת הרמב״ן והרמב״ם
רלא איתן סי׳ יג איסור הנאה בעגלה עחסה נחל
דתנן בקדושץ נ׳׳ו ב׳ המקדש בפ׳׳ע אינה מקודשת ואם כפור מותר למנץ איסור גחה ועבודה בע׳׳ס מכפרה כקדשים חה אץ פייר
למה אינה מקודשת בשביל כפור ובט משברי ים תי׳ בשם ט דגל גלל לכפרה דהא נוהג גם בפםוה״מ אחר שנפדו וכמש«כ הסום׳
התורה חה חלד בפלוגתא דרבי ור״א בר׳ש בזבחים ק׳׳ד א׳ בביצה י*ב א׳ דאץ זה איסור חדש אלא המשך האיסור הקודם
אם כקרבן נפסל לאחר זריקה קודם כפשט אם כטר מותר בהנאה א״ג אץ זה חלוי בכפרה כלל ול׳׳ש למילף .אמנם לרש׳׳י דס״ל דילפי׳
דרבי אוסר וד״א ב״ש מתיר והרמבים פסק כתי ודברי התוט מאיסור מפילה וס״ל דבאמת איכא מפילה בפ״ע ע״כ לא ס׳׳ל
בנדה הם רק לר״א ב׳׳ש דהרי כאן אץ כפשט אבל מתני׳ דקדטץ כתי׳ התוס׳ רי״ד דילפי׳ רק מידי דשייכא לכפרה ובאמת רפ״י
לרבי דלדיד׳ גם הפור אסור ולכן אינה מקודשת ולפר׳ד איט יקדושץ נ׳׳ז א׳ כתב תי׳ אחר פל קושיית החום׳ רי׳׳ד אמאי לא
נראה דא״כ לרבא בזבחים שם ק׳׳ג ב׳ דמוקי סתמא דמתני׳ כר׳א ילסי׳ אי מה קודש תופס את דמיו אלמא לא ס׳׳ל כלל תי׳ התום׳ רי׳׳ד
בר׳ש א״כ זה סוחר לסתמא דקדושץ ועוד לא ידעתי מה שייך דילפי׳ דוקא מילי דכפרה )ופ׳׳ל םק״א ביארנו בע׳^ דפת רש׳׳י ז׳׳ל
זה לזה דהרי כאן לא נפסלה רק כשרה היא ונהי דהפגלה נאסרת שם( א״כ לדידי׳ צריך ליישב למה לא ילפי׳ ג״כ מקדשים לפנץ
לא גרע מעולה שכולה אסור בהנאה והפור מותר .ובתשר דובב איסור גיזה ועבודה כי היכי דילפי׳ לפנץ איסוה׳׳ג )ובסי׳ י׳׳ב
מישרים ח׳׳ב סי׳ י׳׳ב תי׳ פ«פ כירטלמי מפ׳׳ש פ׳׳א ט׳א דתק ם״א צידדט דאפשר דפ׳׳ע הוקשה לעופות ולא לבהמה וא״כ א׳׳ש
החם מפשר בהמה אץ מוכח אותו חי ושחוט ואץ מקדשץ מ ינפופות לא מציט איסור גיזה ועבודה ]שו׳׳ר במנ׳׳ח מצוה חפ״ג
את האשה ואמרי׳ בגמ׳ מפשר בהמה לא חילקה כתורה בץ חי שכ׳ דגם בעופות נוהג איסור גיזה ופבודה וצT׳ג[ אבל שם הבאנו
בץ שחום בץ בפ*מ )משמע דלא ט׳ל כגמי דיק בטחת ל׳׳א נ׳ דמדברי התום׳ מוכח דהוקש לבהמה( ואפשר דרש׳׳י ד׳ל ס׳׳ל
דאחר שחיטה אינו אלא דרבק ושיטת כירו׳ דהוא דאורייתא( דפ׳׳ע דמיא לקדושת דמים ולא לקדושת הגוף וכשיפת מאור שמח
אץ מקדשץ מ את כאשה אבל מקדשץ בגידיו ובפצמיו ובקרטו שיתבאר בס׳׳י ולכן אץ איסור גתה ועבודה 3ע*פ ואפ׳׳ג דכל
ובטלפיו מפני שכתוב ט בתה ר׳ יוח בפי אמר לאשה משכי לי לאיית כאו׳׳ש דפ׳׳ע הוא כקדושת דמים הוא משום דנפדית והרי
מפשר,בהמה זו שתתקדשי לי ט לאחר שחיטה מאמר שיש בידו יש״י פ״כ ס׳׳ל דלא נפדית כהרי הקשה נימא דתופס דמיו אלמא
לשחום מקודשת מכבר או אחר שחיטה וסי׳ כרידב׳יז שמקדש בפצמיו יאץ תופס דמיו )וגם לפי מה שביארט דברי רש׳׳י לפיל סק׳׳א
ובקרנט ובטלפיו שיקח ממט לאחר שחיטה כרי מבואר דא׳׳א לקדש מכ׳׳ס מוכח דל׳׳ש פדיץ בפ״פ לרש׳׳י( י«ל דרש׳׳י ס׳׳ל Pבלא ראי׳
מחיים במעשר נהמה אף דלאחר שחיטה יהא נטתר עצמותיו וגידז דנדע דמיא לקדושת דמים ולא חמירא טלי כאי כקדושת כגוף
מ«מ מחיים א׳׳א לקדש נטלו דכתק אץ מקדשץ ט וכל בפיית ייץ דאץ נקרבת בביכמ׳׳ק ופל כמזבח מיהו לק׳ סיי נבאר ב^׳ה
כדר הוא רק באומר שתתקדשי לאחר שחיטה וכ׳׳ה כאן בעיט הא דכפקר ככסוברים דהוא כקדושת מזבח ואפ^ דס׳׳ל לרש׳׳י דל׳׳ש
דתק אץ מקודשת מיירי מחיים ואפ׳׳ג דלאחר פריפה יהא כטר איסור גתה ועבודה אלא בדבר כנקרב ואע׳׳ג דגם בפסוכ״׳מ שיין
מותר מ-מ מחיים אץ מקדשץ ט פט׳ד בתוספת ביאור ולפנ׳׳ד איסור גתה ופטדה כייט משום שכבר היו ראוץ להקריבה וגילתה
נראה כוונת כיח׳ פפ׳׳ד כתוט נקדושץ ר׳ו ב׳ ד*ה כמקדש תורה שאץ כאיסור יורד ממנה )ואפ׳׳ג דגם בבכור ומפשר שקדם
שהקשו אמאי כמקדש נאיםוה*נ אינה מקודשת הא שח ליכטת יייק יש איסור גתה ופטדה י׳׳ל דלא פלוג רחמנא בשום קרבן(
ממנו שלא כדרך הנאתו ותירצו)במד תיחצא( כיץ שכאשה סבורה אבל דבר שאץ ראוי כלל להקרבה ל״ש איסור זה תדע דאפי׳ לנד׳ד
שיש לה ליכטת דרך הנאתו ואיט pלא סמכה דעתה וכוי מקא יש מעילה בקונמות לא מציט שיהא לאו של גתה ועבודה בקונמות
טעות וה*נ גם כאן אם איט אומר נכחא שמקדש לאחר שחיטה יאפשר דמה׳׳ס גם בפרה אדומה לא ילפי׳ לאו דגתה ועבודה
ובעצמות וגידץ ט׳ הח סבורה שמקדשה נטלה וא״כ אץ כקדושץ סיזסאת קייי׳ רחמנא מיהו בבטרות כ׳׳ה א׳ משמע דאי פרה קדשי
חלץ ול׳׳ד למה שאמרז נבטחח י׳ נ׳ גבי סט-ח דמקדשה p 3דביני מזבח יש בה לאו זה והייט משום דנזרקת דמה כקרבן ממש ואפשר
ביני דשא׳׳ה דידפה שהוא פט׳׳ח ומסכימה להתקדש נ pדניט ניד נטד דרש׳׳י מפרש דהתוספחא מיירי לפט ירידתה לנ׳׳א כמו שביאר
משא׳׳כ כאן שאינה יודפת שאסור למטר מפשר בכמה וסבורה בסזו׳׳א ]יבואר לק׳ ס׳׳ס[ וקאי סיפא דהגוזז כר ארישא כיכא
שמתחדשת ט )שכח באמת מותר באכילה( ודאי כט קדושי ספות ייצאה לחולץ לפני ירידתה לנ׳׳א אבל אחר שנאסרה באמת נטבר
]ונר׳ל ס׳׳ז שנבאר נע*ה דדפת כפוסקים דלא קי׳׳ל ככא דבטרות גם בלאו דגתה ועבודה אן לפיל הוכחנו שלא יחק לפרש כן .ונו*.
דמקדשה בכן דניט ניני וגס שם נאמת אינה מקודשת[ ולפ׳׳ז כ׳׳ה ס׳׳ח אם העובד בה צריך לשלם שהרי פסלה במלאכה.
בפ*פ אפ׳׳ג דכפור ראט כיץ שסטרה להתקדש בגוף כפגלה כט מז( אבל פור ע׳׳נג י׳׳א דמותר בהנאה .בנדה ר׳ה א׳ אמר עולא
קדושי טטת ועוד נראה דאפי׳ לתי׳ ראשץ של כתום׳ שם שת^Tו ד*ת נטר אדם טהור ומ׳׳ס אמרו טמא גזירה שמא ינטה
דמייח נשאץ מ ש׳׳ס נשלא כדע הנאתן ]ופי׳ נשאר הראשוטם אדם עורות אביו ואמו שטיחץ לחמור וכתבו התום׳ וא״ת מלא
שתירצו עוד תירוצים[ כייט משום דדחוק לכו למימר דמייח שהאשה מת אסור בהנאה דגמרי׳ שם שם מפ׳׳ע וי׳׳ל דטומאה חמירא להו
אץ יודפת שהוא איסוכ׳׳נ דא״כ אץ הפעם משום איסתד׳ג P ספי ועוד נראה דפור אינו בכל בשר ליאסר בהנאה דהא פ׳׳ע נמי
משום דהד קדושי טעות ועוד מאי פרין בבטרות תקדש ב pתיט לא נפקא אלא מדכתיב בה כפרה כקדשים ועור קדשים מותרץ
ניט תיפק לי׳ דכט קדושי ספות ולע תירצו באופן אמר אבל בהנאה לאחר זריקה שהוא זמן כפרה וניחא כשתא דאיצפרין בשוה׳׳:
במסשר נהמה מסתמא מייח טדאי שאץ כאשה יודעת שאסור לא יאכל להנאת פורז דלא אתי מבשרו פכ׳׳ל ]וכ׳׳ה נפי׳ ריב׳׳א
למטר מפשר נהמה ]וגם אץ מכדה מל בדיעבד כמ׳׳ש הרמב״ם פה״ת פ׳ משפטים בפרשת בור בשם רבנו אפרים[ ומצאתי ג׳׳כ
רפח מבטחת והוא מוכח ג״כ בירד פ ק דמע״ש כ״א דאסח׳ דד*מ במאירי םנהד pקי״ב א׳ שדעתו דפור ע׳׳ע נטחר בהנאה ע״ש
דאמר המקדש בחלקו אינה מקודשת משום דלמד כל כקדשים ממעשר )יפי׳ לקמן שיש סתירה בזה בדבריו( .ופין בהגהות ד׳ב רגשבורג
נהמה אלמא דאפי׳ בדיעבד אינה מקודשת[ וא״כ טדאי דעתה שם שהקשה יהא כתבו התום׳ בפ׳׳ז כ׳׳ט בל ובקדושץ ר׳ז א׳ ובכ-ד
להתקדש בטלה ופשיסא דאינה מקודשת אם אץ יכולה להתקדש נטלה דאחר פריפה לא ילפי׳ מכפרה כקדשים רק משם תהא קבורתה
דלא גרע מקידשה במנה ונמצא מסר מנר ולכן הוכרח הידז׳ לומר יא׳׳ג אמאי כפור מותר וכן הקשי כמה אחרונים ולפמש׳׳כ לפיל)ולק׳
שפירש לה נראט ליפול לאחר שחיטה אבל כאן בע״ע דמסתמא סייח ס״ס ע׳׳ש( די׳׳ל דקרא דשם תהא קבורתה מגלה דהאיסור של
שיודעת שהוא ע״ע למה לא תתקדש נעורה וצ״ל כסו שתי׳ כתום׳ כפרה כקדשים נמשך גם אחר העריפה א׳׳ש דבריכם דלא חמור
דמייח דליכא באפרה ש״פ וה״נ מיירי דליכא נעור ש״פ ואם טמא יותר מקדשים גם אחר העריפה .ומדברי התום׳ מוכח לכאף דרטתר
דנאמת אסור להפשיט את כפור משום דדרשי׳ הערופה כשהיא להפשיט הפור בע׳׳ע ואץ זה בכלל הא דאמרי׳ בחולץ י׳׳א א׳
שלמה נחולץ י״א א׳ אלא דאם הפשיט את כעור מותר ליהנות שצריך לקברה שלימה ופ׳׳ל סי׳ י׳׳ג סי׳׳ד כארכט בזה בע׳׳ה .עוד
סמנה א״ש דכק דאסור להפשיט א״כ לאו מיד יכיב לה ומה הקשו האחרונים ז׳׳ל פ׳׳ד החום׳ דפור פ׳׳ט מותר בהנאה מכא
איתן סי׳ יג איסור הנאה בעגלה ערופה נחל רלב
שהם ג׳> מכפרק ומ״מ עיח מותר ולכך הוכרח ללמוד מקרבנות שדקדקנו לעיל סי׳ י״נ סי׳׳ד דאם אסור לכחחלה גהפשיש את המור
גופייכו דמ״מ במיתתן אסור ט ח ע״ש ודו׳ק ]אבל אק לחח א׳*נ הוא בכלל שם תהא קבורתה י״ל דאינו מוכרח דודאי אם לא
דכיון דכתיב בשוכ״נ בשרו הו״א למעט מורי וכדא׳ כעק זה בפסחים הפשיט חל על מל pע׳׳ע וצריך לקבור כולו וכמו בפסולי המוקדשק
כ״ב ב׳ ולכן לא מצי למילף מט׳ע דא״כ גס מחטאות כמתות א״א נשרך גם העור עמו וכנ״ל אבל אס הפשיטו העור לא מצינו דעל
ללמוד מה״ט[ ,ומה שהוכיחו התום׳ נסנהדרק מ״ח א׳ דטר המת העור בפ׳׳ע יהא מצות קבורה רק על עיקר העגלה וצ׳׳ע וע׳׳ע
אסור דלא גרע מתכריכין כנר תי׳ בתשר חת״ם כנ״ל דגם נתכריכק בזה לקמן ס״ג ובס״ז סק״ח והנה הרמב״ם פי׳׳ד מאבל הכ׳׳א
אם אין דעתו לקברו בהן טתר וכ״נ בדעתו להפשיט הטר טתר כתב המת אסור בהנאה טלו חון משערו שהוא מותר בהנאה
]ולפ״ז אם לא כי׳ דעתו להפשיט ואח״כ נמלך להפשיט אפשר דאסור משום שאינו גופו ומבואר דגם עורו אסור בהנאה ומשמע דהוא
גם כאן בע״ע וצ״ע[ .ומה שהקשה הרשב״א בתשר שם דכא גם איסור דאורייתא דהא לא מצינו איסור דרבנן ע׳׳ז א״כ ע׳> ס״ל
שמר אסור בהנאה י״ל דהתום׳ ס״ל כהרמב״ם וכסמ״ג דשער המת להרמב״ם דגם עור ע׳׳ע אסור בהנאה דהא מת ילפי׳ מע״ע ומשמע
מותר בהנאה מ״מ דעת רוב כראשונים לאסור .ועי׳ בערוך השלחן נחה דהשער של ע״ע מותר בהנאה כמו במת ועי׳ בכ״מ ולח״מ
חו״מ סי׳ חכ״ה סקפ״א שכ׳ דבהוזט כעדים מותר כטר ומשמע מה שהקשו על הרמב״ם מסוגיא דערכק ועי׳ ביו״ד סי׳ שמ׳׳ט ס״ב
דנקט נמי כדעת הפוסקים דבע״ע אסור הטר. שפסק דגם שערו אסור וע׳׳ש באחרונים עכ״פ לענין העור מבואר
)ט( ואפי׳ פור כראש .דקי״ל דגם טר כראש של טל כרך בן שנתו לכאו׳ ברמב״ם דאסור בע׳׳ע .ודלא כשיטת התום׳ וכ״כ החת׳׳ס
אין מטמא כדמסיק בחולין קכ״ב ב׳ וכ״פ כרמנ״ם פ״ד בחחלת חידושיו לע׳׳ז )שנדפס בסוף שו׳׳ת חת״ס ח״ו( וע׳׳ש שביאר
ממאכ״א ככ״א פ״ש נמ״מ. המחלוקת לפי דרכו ז׳׳ל וכבר תמהנו על דבריו לעיל סי׳ י״ב סי״ד
)י( אבל דעת רוב הראשונים דגם כעור אסיר בהנאה .כנר נתבאר סק״ב ע״ש ,ועי׳ בתכו׳ הרשב״א ח״א סי׳ שס׳׳ח שנסתפק אם
בע״ה ומצאתי כעת בפז״ה ג״כ בפי׳ קדמון על מס׳ מעילה עור ע׳׳ע ועור מת מותרק בהנאה ובסוף מסיק דאסור דלא גרע עור
)נפי׳ השני שנדפס מחדש ב׳ פירושים קדמונים על מעילה( שכתב המת משערו ומבואר בערכק דאםור והנה התום׳ בזבחים ע׳׳א ב׳
בדף י״א ב׳ שהק׳ ל״ל קרא דכפרה כתיב בה כקדשים וקרא דוערפו ד׳ה בטרפה כתבו ג״כ דעור המת שרי בהנאה )וע׳׳ש בברה׳׳ז
שם ותי׳ ודאי מכפרה הו״א דטרה שרי כקדשים לככי איצטריך ג״ש וצ׳׳ק וחק נתן שהאריט בזה.והרבה מהערותיהם כבר נתבאר לע'ל
דשם שם ע״כ כרי בהדיא דעתו דאסור. . בע׳׳ה( אמנם התום׳ בב׳׳ק י׳ א׳ ד׳׳ה שהשור ובםנהורק מ׳׳ח א׳
)יא( והשערות יש דטת נזה כר .מבואר ניו״ד סי׳ שע״ם לפנק ד׳ה משמשק ובחולין קכ׳׳ב א׳ ד׳׳ה עורות ס׳׳ל דעור המת אסור
מת וכ״ה כאן וכבר נתבאר נע״ה. מה׳׳ח וכ׳׳ה לתי׳ קמא בתום׳ נדה נ׳׳ה א׳ ]וכ״נ מדברי התום׳
)יב< וליהנות ממנה כר .מבואר ניו״ד סי׳ קנ״ה ס״ג ובש״ך שם די׳׳ל דנהי דאםהפשיטו ערכק ד א׳ ד׳ה נפשות אבל אינו מוכרח
בכל איסוה״ג וט׳ש בפ״ת מה נקרא שלא כדרך מותר בהנאה אבל ודאי אסור להפשיט המת משוס ניוול[ וכ׳׳ד
הנאתו ועי׳ תום׳ קדושין נ״י ב׳ שהקשו למה כמקדש בע״ע אינה הרמבץ p wבחידושיהם לחולין קכ׳׳ב א׳ וכ׳׳ד הרשב׳׳א והריטב׳׳א
מקודשת כרי יכולה ליהנות ממנו שלא כדע הנאתו ותי׳ דמיירי והרא׳׳ש בתוספותיו בנדה ר׳ה א׳ וכ׳׳ה במאיד שם ]אך המאירי
דליכא ש״פ שלא כדרך הנאתה וטד תי׳ דהוי קדושי טעות דאק סותר א׳׳ע דבסנהדרק קי׳׳ב א׳ דעתו דעור ע׳׳ע מותר בהנאה וכנ״ל[
דעתה לכך והרמב״ן תי׳ כיון דאסור מדרבנן אף שלא כדרך הנאתו וכל הני ראשונים נראה דס״ל ג׳> דעור ע״ע אסור בהנאה וכמש׳׳כ
אינה מקודשת מידי דהוי אחיטי קורדנייתא וכ״כ הרשב״א והחטב״א הרשב״א בהדיא בתשר כנ״ל ולפ״ז דעת רוב הראשונים לאסור,
והוסיף כריטב״א דאפי׳ לחולה אסורה למכרו ]וכ״כ בשיטה לא ולענ״ד יש להביא ראי׳ לדעת התום׳ דעור ע״ע מותר בהנאה דתניא
נודע למי[ והוסיף דאם היא עצמה חולה באמת מקודשת ועי׳ במכילתא משפטים פ״י סי׳ ק׳ ולא יאכל את בשח אין לי אלא
נתיס׳ הרא״ש שתי׳ דכל דבר שאין כמכירה מלה א״א לקדש בו באכילה מנק שאף בהנאה אסור אמרת ק׳ץ ומה ע״ע שהיא מכפרת
ואולי טנתו ג׳> כדברי הריטב״א הנ״ל ועי׳ תום׳ ע״ז ס״ב א׳ ד״ה על ש״ד הח היא אסורה בהנאה שוה״נ שהוא שופך דמים איני
בדטהן שכתבו ג׳^ כעק זה ועוד יתבאר בזה נס״ג בעזה״י. דק שיהא אסור בהנאה או חילוף ט׳ ת״ל וערפו שם,את העגלה
ויג( ואם ילדה ולד אחר שנאסרה כו׳ .ט׳ל סי׳ ח׳ ס״ד דמשכחת בנחל ט׳ אק לי אלא בשרו עורו מנין ויליף מחטאות המתות ע״ש
לה שע״ע תלד ולד אף קודם שנאסרה וכ״ש אחר שנאסרה )כ״ה לפי גי׳ הגד׳א ולפי גירסתנו בם ג״כ צ״ל דקאי אדרשא
שאפשר שלא ערפוה ונשארה כמה שנים ,כתב כרמב״ם פי״א מנ״מ דע״ע דאי אפרים הנשרפים הא שם טרם אסור כדכתיב ושרפו
כי״א י״ב פרה מעוברת שהמיתה את כאדם וכן כל בהמה שנעבדה באש וגר ואת עורם ט׳ש במכילתא( ואם נימא דגם בט׳ע טרה
בה עבירה הח טברה כמוה היא ועוברה נגחה היא ועוברה נרבעה אסור א״כ לילף גם זה מע״ע ואמאי קאמר אין לי אלא בשרו עורו
נגחה והמיתה ואח״כ נתעברה אם עד שלא נגמר דינה נתעברה מנץ והוצרך למילף מחטאות המתות ונלער׳ד חו כונת התוס׳ בנדה
וילדה קודם גמר דק ולדה מותר ואם ילדה אמר גמר דק ולדה שם שסיימו בסוף דבריהם וניחא השתא דאיצטריך בשוה״נ לא יאכל
אסור שהעובר י ח אמו הוא ואם נתערב ולד זה באחרים כונסק להנאת ט ח דלא אתי מבשח ועי׳ בערוך לנר שתמה הרבה על דבריכם
את טלן בכיפה עד שימותו שם וכ״ז מבואר נסנכדרק דף פ׳ פ״ש דמה ענק שוכ״נ לכאן דהרי כתבו דבט׳ע טעמא משום דילפי׳
כרי מבואר דבכמה שנאסרה אס נתעברה קודם שנאסרה ואח״כ מקדשים ובקדשים הטר מותר ולאו משוס דאין הטר בכלל כבשר
נאסרה כשהולד במעי׳ נם כולד אסור ד״בר י ח א ט לענק זה וגם כקשה דמה ענק שור אצל אדם דשם דכתיב בשרו אין העור
ולכאף כ״ה כאן בע״ע שאם ילדה אחר שנאסרה )דהייט לכרמב״ם כנשר שהרי אינו נאכל אבל באדם שעורותיהן כבשת מנ״ל שאין
אחר ירידתה לנ״א ,ולהסוברים לק׳ ס״ב דאק נאסרת עד העריפה הטד בכלל נשר ט׳ש שנשאר בקושיא ור דהתום׳ סמכו על המכיצחא
לא משכחת לה אא״כ נערפה מטברת ואז ידאי הולד אסור( ודאי דילפי׳ שוכ״ג מע״ע וס״מ צריך לעור קרא אחרינא ,וט׳ז כתבי
גם הולד נאסר שחל על שניהם בם ט׳ע מטעם טנר י ח אמו, דהשתא א״ש דבט׳ע אק כטד בכלל בשר וא׳> לא מצינו למיסר
ומסתבר שאם ילדה נקבה אפשר להביא גם את הולד לפ״ע אם נשוה״ג רק מקרא אחרינא ודו״ק וצ׳׳ע ,ואע״ג דעעם כתום׳ משום
נתאחר עד שיכי׳ בן ב׳ שנים להסיברים דטלה צריך להיות מקא דכפרה כתיב בה כקדשים והמכילתא לא הביא כלל דרשא דכפרה
בה שתים ועי׳ בחזו״א פרה סי׳ ב׳ סק״ד לענק פרה ו:4א.י׳ אק רק דרשא דשם תהא קבורתה כנר ביארנו לעיל דדרשא דשם תהא
זה שייך לכאן ודו״ק .אמנם כ״ז בהיתה מעוברת עם כולד בשעת קבורתה מגלה לן דכאיסור של כפרה כקדשים אין יורד גם לאחר
יחדתה לנ״א שאז מל עלת ג״כ כאיסור דטבר ירך אט אבל אם מחפה ולפי דטיח כאן לאחר פריפה דומיא דשוכ״ג לכן מייתי
נתעברה אח״כ מבואר בסנהדרק שם דלמ״ד זה חה גורם טתר קרא דשם תהא קבורתה .וליישב דעת שאר כראשונים י׳׳ל דלענק
כולד טתר והכי קי״ל וכ״כ נהדיא כמאיח בם לענק שוה״נ אך טר אינו יכול ללמוד מע״ע דאסיר דאדרבה נימא קרננות יוכיחו
רלג איתן סי׳ יג איסור הנאה בעגלה עחפה נחל
כ• )א( מאימתי נאסרת בהנאה >ב( דעת רוב הראשונים דירידתה לנחל איתן אוסרתה ) 0ונראה דהיינו משתכנם ח ב
ראשה ורוב גופה לתוך הנחל ) nולדעת הרמב*ם אל שפת הנחל מקום הקשה לזחעה)ה( ואם נכנסה דרך אחוחה
אפשר שאץ נאסרת ) 0ונראה שיכול להור Tה על תנאי כגץ שאם ימצא אחרת נאה הימנה לא תאמר זו בהנאה
)י( וי״א שאינה נאסרת עד אחר העריפה מס ולכו״ע אסורה בהנאה אף אחר קבורה לעולם mולא מהני בה שאלה,
הנתרא ונאמת לפי הנירסא רנא מסתכי פאץ זה רג המנונא יתוס׳ סנהדרץ שם ד׳ה אלא כחנו בחד חירוצא דהוא דוקא למ״ד
חנרו של רנה אלא רנ כמנונא האח^ שהי׳ חנרם של אניי ורנא ייי'“סק לזרפ כאב וקי״ל דהוא ספק אם חוששק פ«ש וע׳׳מ לקמן
כמנואר כנזיר סי׳ו נ׳ אמר רנ כמנונא כף מתינ רנא כף א*ל ס״ד סק׳׳א.
מווינא לך כף א׳׳ל אף אנא מווינא לך כף אי׳ל אכיי כף וכתמורה )’ Oוספק פ״ע נר .נחוס׳ קדושק ר׳ז א׳ דיה שחטה מנואר
כ׳יח 0מתקיף לה רנא כף אייל רנ כמנונא כף ונמכוח ב׳ נ׳ סנר לפנק צ״מ שנמצאו טרפה ואק ידום אם נטרפה מקודם
רנ כמנונא למימר כף אייל רנא כף ונינמות מייא א׳ אמר רנא כף אי אח״כ ואסורה מספק אן נחזר׳א אידיפ נהפרוחיו .פל קדושץ
מתינ רנ כמנונא כף אישתיק לנתר ונפק אמר אמאי לא אמרת ליי ימקסק שם מטפס דאוקמה אחזקח היחר פ״ש ולפאר הייה כאן.
כוי ונשנת י׳ אי רנא חזיי׳ לרנ המנונא וקא מ א ^ נצלותי׳ ^ל )טי( ובכ״ם שמותר נהנאה .נמשיייח נטייה לץ נסי׳ זה.
מניחץ מיי פולם ופוסקץ נחיי שפה )כמו שהניא כייז נסי תולדת )טז( ה״ה ומותר נאכילה .כייכ נפרוך השלחן מויימ סי׳ חנייה
תנאים ואמוראים( ולפי׳ז לא הי׳ רנא מתר נתרא מרנ המטנא סקפייא לפנק הוזמו פוי׳ >ולקמ סי׳ו( וניינ נס׳ מנחת
ושניק חנדם כיו .ופלונתא זו ורנא ורנ המנונא פליני נמי ד ממק שלמה פל התוספתא וכריתות פייו ופשוט והייר נאופן אם נשחטה
ור ינאי וריש לקיש כחולק פיינ אי נני מתר׳ ותק כשוחט פ״פ כהלכתה שאם נטרפה וואי ואסורה ונם מטמאה נננלה כיק שאינה
אותו ואח נט ד׳ש פוטר ושחיטה שאינה ראוי׳ לייש שחיטה וחכמים פ׳׳נג
מחיינק וקאמר ר יוחנן פי׳ט אינה משנה וס׳׳ל כרנא ועייע אק
נאסרת מחיים וכו׳׳ל שחיטה ראוי׳ ור׳ ינאי ור׳׳ל אמדי ופייט נ׳ )א( מאימתי נאסרת נהנאה .ננריתות כ-ו ני איתמר פייט
נאסרת מחיים וממילא סייל והוא משנה וכרב המנונא ונכריתות אימתי נאסרת רנ המנונא אמר מחיים רנא אמר
שם מייתי דיה ראי׳ למילתי׳ ממשנה זו ורנא רצה לוחות שם ונמסקנא לאחר מיתה .ונהנהות הנייח הני׳ רנה וכייה נרננו נרשום שם נסוגיא
נשאר כראי׳ ורנא פייכ אמר כד יוחק וטייפ אינה משנה .עוו יכייה נתוסי הראייש קוושק נ׳׳ז א׳ ונ*נ נתוסי רננו אלחק פייז
מניא שם רנא נכריתות ראי׳ למילתי׳ ואין נאסרת פו פריפה מותק נ״פ נ׳ ופ׳׳כ רנה נרסיי והא נסנהורץ מ׳יז נ׳ ילין« אניי וסמנה
שם פו שלא נטרפה כפנלה תצא ותרפה נטור ואי אמרת מחיים מילתא היא מפייט ומיחסרא משפת ירידתה לנחל איתן וס 'pורנא
נאסרה הא איתסרא לה ואק לומר משנראית לטריפה והא קתר ^ פ לא יליף מפי׳פ ומאי קושיא הא רנא סייל ונם נפייט לא מתסרא
סיפא כיפרה ספקה כף ומסק ורנ כמנונא ואמר כתנא וני ד׳י נהזמנה פו שפת פריפה אפי׳כ ושם נרסיי רנה אמנם התום׳ שם
וגמר מכשיר ומכפר זה מזה וגמרי׳ מצ״מ או משפיר המשתלח ופ׳יע פירשו והייק ורנא נדם לא יליף מפייפ לשיטתיי ולא מח xנהזמנה
נאסרה מחיים ע׳׳ש נרשי׳י ותוסי ונמולק פ״> א׳ מניא נמי משנה יייו והתם לא מחסר מחיים אך החום׳ הוכיחו זה מהא ורנא
וכריתות להוכיח ועי׳ט אק נאסרת מחיים קאמר ו^י׳ ינאי דאמד פסק נפי החולן כר׳ יוחק לנכי ר׳ל ור׳ יוחק סי׳ל נחולץ פייג א׳
ונאסרת מחיים מייד קודם ירידה לנ׳׳א ומשמע ו ד ינאי לא חש ונדע אק נאסרת מחיים פו לאחר פריפה ומזה מונח ונם כחום׳
לקושיית כגמ׳ נכריתות וקחני שם נכדתות כיפרה ספקה וכנר גרסי נכריתות רנה ואי נרסי׳ רנא לא היו צריכק להוכיח מהחולז
תמהו נזה כתום׳ שם וT׳כ סוגיא וכריתות לא ס״ל כן ואל׳׳כ ונהויא אמר רנא ננריתות ואק נאסרת פו שפת פריפה וטייל
לא הוצרו לשטיי תנאי היא והוא ואמר כתנא וני ר׳י אמנם ניד׳ שהוכחנו שק נייכ ני׳ הרמנץ והרזייה והריטנייא p wוהנמוק׳׳י,
פ׳ פ״פ כ׳׳ו מייתי ראי׳ להיפך ממשנה וכריתות לר׳ עאי ונאסרת וכתשו׳ חתם סופר יוייו סוף סי׳ קליינ נשאל נזה למה לא הוכיחו
מחיים ומוקתני תצא משמט תצא מקדושתה אלמא דכנר נאסרה כתום׳ מהא וכריתות ורצה נ״כ לחץ והתום׳ נרסי רנה אנל וחה זה
רק עכשיו ואיגלאי מילתא וספות הוא תצא מקדשתה וכסנרת וא״נ אמאי מקוים רנ המנונא לרנה הרי התום׳ הוכיחו נפי׳ק
התום׳ כחולק שם ד׳ה והחק ונכריתות ד׳ה הא ולא ס׳׳ל תי׳ וםנהו pורנ המנונא תלמיד רנ חסוא ולא הננחי קושיא זו חדא
התום׳ שם והוא רק לפי גמ׳ ויון .והנה נקוושק נ״ז א׳ פליגי שהרי כתנו התוסי שם שהיי פוו רנ המנונא חלמיח ורנ וכדאי׳
ד יוחק ור׳׳ל נצ״מ מאימתי נאם pר׳י אמר משפת שחיטה ^*ל נהויא ננייק קי׳ו א׳ מכד רג המנונא תלמידי׳ ורנ הוה וניינ
אמר משפת לקיחה וילפי׳ מפ׳׳ט ^יו ת ה לנ׳׳א אוסרתה ופריך כתוס׳ נפירונק ם׳׳נ אי דיה רנ כמנונא ועוד נם רנ כמנונא כשני
אד׳ל מנדיתא ו ד יפקנ ור״ש ומוכח וס׳׳ל ואק נאסרק מסיים שהי׳ תלמיד מנר ור> חסוא נמטאר נפירונק ם״ג א׳ משמפ שהי׳
ומשני וד׳ל ואמר כתנא וני ר*י ויליף מכשד ממכפר ונאסר חכרו של רנה ונ סנ כו ח ם״א א׳ רנ המנונא אירנסו לי׳ תורי פנט
מחיים כמו פ״פ וכתנו כמה ראשונים )נתום׳ ד׳׳ו ונחום׳ כרא׳׳ש ני׳ רנה רמי לי׳ מתני׳ אהווי כר א״ל כו׳ משמט שהיו חנרים ורנ
ונשיפה לא נווט למי( וגם ר׳י אית לי׳ ורשא ומכשיר כמכפר מסוא הי׳ נוול קצת פי׳ ניימ ר א׳ שאי׳ל רנ הושיפא לרנה כי
אלא ואזיל לספמי׳ וס״ל נמולק וT׳ע ג«כ אק נאסרת מחיים אזלת לקמי׳ ורנ חסוא נכפרי נפי מיני׳ ומה שכקדם כאן רב
וצ׳׳ל הא ומייתי נכריתות ראי׳ מינה לרנ המנונא הייט לפי ופתו המנונא לרנה אפשר שהי׳ קצת קשיש ממנו או שהי׳ ממשפחה מיוחסת
וס׳׳ל וגם צ״מ נאסר מחיים אנל לפ׳׳ו ד׳י ורנה גם תנא יותר ולכך הקדימו ונמשיינ התום׳ ר׳ם שני דייני נזחת ,ופי׳ נחתי׳ם
וני ר׳י ס׳׳ל כוותי׳ ולפ׳׳ז פלוגתא ן^*מ אם נאסר מחיים ס^י שם מה שרצה ליישנ קושייתו פ׳׳ו פלפול אנל אחר שראינו כמה
נפלוגתא ופ״פ אמנם כרמנ׳׳ם פסק נצ׳׳מ כר יוסק ואק נאסר ראשונים ונרסי רנה אק םפק שנם ני׳ כתום׳ ק .ופי׳ ים של שלמה
מחיים ונע׳׳ט פסק כר׳ ינאי ויריותה לנ׳׳א אוסרתה וכתנ נחזו״א יקוושץ סי׳ כייז שכתנ לפסוק כרנא ננו רנ כמנונא משים שהוא
נגפים סי׳ י׳׳א סק׳׳ו וס׳׳ל ולא תליא פלוגתא הא נהא ואפ״ נתרא והנה לא מינפיא להנTםא רנה פשיטא ואינו נתרא טפי
לד ינאי וידותה לנ׳׳א אוסרתה גני ע״פ ס׳׳ל לף יוחק ומ״מ צ״מ מי־כ המנונא ושתי pחנרים המ ונם לא קי*ל כנתרא רק מאניי ורנא
אק נאסר מסיים משום דליף מע״ע לכיפן מה פ׳׳ע לא מתסרא יאילן אלא אפי׳ לה^סא רנא הוא תמוה והא מניאר נכדתות
משפת לקיחה אף צ׳׳ס לא מתסרא משפת לקימה ולא ס״ל כתמק שם דרג המנונא ורנא ונו נזה יחו ואסר ר׳ה מנא אמינא לה כר
ור׳ל שם נקוושק משום וכתם אית לי׳ גנול אסרמא ופ׳׳ל סי׳ ״ אישתק לנתר ונפק אמר מייט לא אמינא לי׳ כו׳ ומנואר שדנו יחו
ס״ב כתננו והכדחו לכרמנ׳׳ם זה והא נקחשק מנואר ו ר שמפון יאי׳כ ל׳׳ש כאן שהלכה כנתראי שהטפם משום שקמא לא ראה טפס
איתן סי׳ יג איסור הגאה בעגלה ערופה נחל רלד
זנחים סי׳ י׳׳ג וי׳׳ל דכתום׳ מפרשים סנרא איפכא דגץ« כקדושה ס-ל דצ«מ אץ גאסר מחיים ואם נימא דלס״ז כ ״ ה בע״ע א׳ >
אץ נה כח לחול נהזמנה דפלמא אלא נמפשה אנל משמשץ דקדושחן מאי פריך מ רי חו ת מד׳ש דאמר דע׳׳ננ הוי שחיפה שאינה ראוי׳
קל י׳׳ל דנהזמנה נפלמא חל עלייהו שם משמשץ שמוכנים לתשמיש, הא פ״כ לר׳ש אץ נאסר מחיים כמו ג 5״מ ולכו הכריחו דסלוגתא
אנל גס נמה שסיימו וכן אניי מ׳׳ט לא נמר מע׳׳ז פצמה לפפמי׳ דצ״מ אץ מכריח דגע״ע אץ נאסר מחיים ולכך מוכיח שפיר מדר׳ש
דנא« מיד כר׳ל לשנויי דהא ככא מייד נמשמשץ ואיך אפשר ללמוד וכן כחולץ אמאי קאמר ד ינאי וד׳ל דע״ע משנה היא הא ע׳׳כ
מפ׳׳ז הא נע״ז עצמה אץ כמשמשין נאסרץ וי׳׳ל דס׳׳ל להחוס׳ לר׳ש אץ נאסר מחיים וא״כ אמאי ד׳ש פופר הא שחיפה ראוי׳
דמדגמר אניי מע״פ דהוא גוך האיסור אלמא ס׳׳ל דתכריכי כמת היא ו ע׳ ? דלא תליא הא נ ה א כלל ונא מ ת היא קושיא גדולה לרפת
אינן נכלל משמשץ אלא גוף כאיסור דהא נמת ילפא איסוה׳׳נ שאר הראשונים ז׳׳ל וצריך לדחוק דלא כ הנו כן אלא ל ד יוחנן כמש״כ
מותקנר שם והיינו כל שנקנר שם וגם כתכריכץ נקנרץ ולהכי פריך נשיפה לא נודע למי דמדלא מקשינן לד יוחנן .מדתנא דני ר׳י דאייתי
א*נ נילפא מע׳׳ז עצמה דגוף האיסור מתסר מיד כהזמנה )והא לה נתחלת הסוגיא אלמא דגם ד יוחנן ידפ לה אלא דמפרש לה
דפור המת לא נאסר כמו תכריכץ כנר כתננו נס״א ליישנ נשם דגם פ׳׳ס אץ נאסר מחיים אנל לד׳ש ודאי מוכרח אם נימא דפ״פ
החתם סופר( וכ״ז לדעת התום׳ אמנם שאר כראשונים שפסקו משנה דלאו הא נ ה א תליא ולא יליך כלל מכשיר ממכפר דתנא הוא
דגוף הקדושה מחסר נהזמנה אפי׳ לרנא )פי׳ ננה׳׳ל סוף סי׳ מ״נ ופליג אתנא דני ד׳י אלא איסור צ״מ ילי qמוזה אשר לא תאכלו
שהוא דפת הרז׳׳ה והריפנ״א והנמוק׳׳י נשם רנו וכ׳׳ה נחדושי הד׳ן וס׳׳ל דמהא לחוד ידפי׳ איסור הנא ה )פי׳ תו ס׳ נקדושין( אנל
נסנכדרץ וכ״פ הרמ׳׳א שם וכאחרונים ואפי׳ לפ״ד הרמנ׳׳ן דחולק נפ׳׳ע ס״ל דנאסר מחיים משום כפרה כקדשים וכנ ה ה תו ם׳ נחולץ
הוא מטעם אחר דס״ל שם דגם קלף לתפילץ הוא נכלל משמשץ פ ״נ א׳ כ חנו ד ד ינאי דאמר ירידתה לנ׳׳א אוסרתה לפפמי׳ דאמר
כמונא שם נמג׳׳א אנל נפיקר כפנץ גם הוא מודה דלגוף כקדושה נ פ ״נ דקדושין כפרה כ תינ נ ה כקדשים ולכן מתסרא מחיים כשאר
הזמנה אוסרת נמו פ״ע( מוכח דאינם מפרשים נפי׳ התום׳ דפריך קדשים ומשמפ ד ד יוחנן דאית לי׳ פריפתה אוסרתה לית לי׳ דרשא
ליגמר מע׳׳ע לשיטתי׳ דא׳? מוכח דגם נגוף קדושה אין הזמנה דכפרה כ תינ נ ה כקדשים ולא יתכן לומר דכונתם ד ד יוחק לית
אוסרת נמו נפ׳׳ט וע״כ דמפרשים ליגמר מפ׳׳ע דלא מחסר נכזמנה לי׳ כלל דרשא זו דהא משנה היא נמגילה כ׳ נ׳ אץ פורפץ אלא
וכן מוכח נתום׳ כרא״ש נסנהדרץ שנתנ דלרווחא דמילתא נקט ניו ם וילפא מכפרה כקדשים כדאמר נג מ׳ שם ולא יתכן דר׳י
דמשמשץ ממשמשת גמר ,וא׳> קשה קושיית כתום׳ דכא רנא פסיק פליג פ׳׳ז וכן הא דפריפתה מטהרתה ילפא נזנ חי ם פ׳ נ׳ מכפרה
נ ד יוחנן נגד ר״ל ונפרס לפי הגירסא נכריחות דרנא עצמו ס׳׳ל וכן ה א דפרפה פסולה נחולץ י׳׳א א׳ ונירף פ׳ פ״פ יליף מינה
טריפתה אוסרתה ופ׳> דנל כראשונים הנ״ל גרסי ננריתות רנה דמחוסרת אנ ר פסולה נ פ׳׳ פ ולא יתכן כלל ד ד יוחנן ורנא ) או
ולא רנא וכמש׳׳כ נחום׳ רננו אלחנן נע׳׳ז נ׳׳ס נ׳ ומה שהקשו הא רנ ה( פליגי אכל הני אלא כונתם דנ פ״נ דקדושץ אמרי׳ נ פ ״ פ
רנא פסק נ ד יוחנן צ׳׳ל חהו דוקא נגד ר׳ל אנל כאן דגם ד ינאי מנלן א מ ד דני ד ינאי כפרה כ תינ נ ה כקדשים משמפ ד ד ינאי
פליג פל ד יוחק והוא כי׳ רנו של ד יוחק לא קי׳׳ל כוותי׳ וגדולה יליף איסור הנ א ה מכפרה כקדשים ופ׳׳ז כ חנו ד ד ינאי לשיפתי׳
נחו נתנו התום׳ ננכורות י׳׳ד א׳ ונכמה דוכתי דהיכא דר׳׳ל משמי׳ אנל ד יוחק לא יליך איסור כנ א ה מכפרה כקדשים רק משם תהא
דאחריני קאמר נהא שפיר קי׳׳ל כד׳ל ולמדנו ג״כ מכל הפוסקים כנ׳׳ל קנורתה לחודי׳ או ממכשיר כמכפר או משאר דרשות שכתננו לפיל
.דס״ל דהלכה נ ד ינאי דירידחה לנחל איתן אוסרתה וכפסק הרמנ׳׳ם נריש ס׳׳א אנל לשאר דנרים חין מאיסור הנא ה פשיפא דגם ד
נמו שיחנאר להלן נט״ה ,כפולה מכל הנ׳׳ל דד ינאי וריש לקיש יוחק אית לי׳ דרשא דכפרה כקדשים והא דנאמת לא יליף לאיסוה׳׳נ
ואניי ורנ המנונא ס״ל דירידתה לר׳א או^תה וכן ס׳׳ל נירר פ׳ ג״כ מכפרה כקדשים כשאר דנרים ו ת ת סי מחיים כקדשים י׳׳ל
נר׳ע ה׳ת לד יפקנ נר אחא וד אמי וד שמואל נר רנ יצחק ולרונ כמש״כ לפיל נ ס׳׳ א נשם כ תו ם׳ ד ״ ד דלא ילפא אלא ל דנ ד ם שהכפרה
הראשונים הנ׳׳ל ס״ל כן גם לרנא ,אנל ד יוחנן ורנה ]ולשיטת גורמת אנל איסוה׳׳נ שנוהגת גם נקדשים דלאו נני כפרה לא יליו
התוס׳ גם רנא[ ס״ל דפריפתה אוסרתה ונזנחים פ׳ נ׳ מייתי ולפיל כ חננו ליישנ סנ ר ח ד ינאי אנל ד יוחק לית לי׳ סנ ר א זי
ראי׳ דירידתה לנ׳׳א אוסרחה וכן מוכח מסתם מתני׳ נחולץ פ׳ נ׳ ולכן לא יליך פנץ איסוכ׳׳נ מכפרה• .
למאן דגרים פ׳׳ט נמחני׳ אנל מסתם מתני׳ דכריתות מוכח לסי ובסנהדרץ מ״ז נ׳ איתמר האורג נג ד למת אניי אמר אסור
סוגיית הגנר נכריתות ונחולץ דאץ נאסר פד שפת פריפה אנל ורנא אמר מותר אניי אמר אסור הזמנה מילתא היא
לפי סוגיית הירד נפ׳-פ״ע מוכח משם להיפך דנאסרת מחיים. ורנא אמר מותר הזמנה לאו מילתא היא מ״ס דאניי גמר שם שה
)□ דעת רונ כראשונים דירידתה לנ״א אוסרחה .כ״פ כרמנ״ם מע״גג מ ה פ״ ע נכז מנ ה מיתסרא )פירש׳^ דקי׳׳ל ירידתה לנ׳׳א
פ״י מרוצח ה״ו פ׳׳ע אסורה נהנאה ונקנרת נמקום אוסרתה נקדושץ ונכריתות( כ אי גמי נ הז מנ ה מיתסרא ורנא גמר
פריפתה ומשתרד לנחל היאסר נהנאה אע׳^ שעדיץ לא נפרפה שם שם מפ׳׳ז מה נר׳ז נ הז מנ ה לא מיתסרא )פירש׳׳י להדיופ דחניא
ואם מתה או נשחטה אחר ירידתה ה״ז אסורה נכנאה ותקנר נ מ ס׳ ע«ז האומר ני ת זה לע׳׳ז שור זה לפ״ז מותר כאץ הקדש
ונ״פ כסמ״ג פשץ פ׳׳ח )ורה שפסק הרמנ׳׳ם נמצא כהורג תצא לפ׳׳ז( כ׳׳ג נ ס מ נ ה לא מיחסרא ורנא מ״ס לא גמר מפ׳׳ס א״ל
ותרפה נעדר יתנאר נפ׳׳ה נס׳׳ה(! וכ׳׳ס המאיד נחולין פ״נ א׳ משמשץ ממשמשץ גמרי׳ לאפוקי פ״פ דהיא גופא קדושה )דקרא
ונקדושין נ׳׳ז א׳ ונסנהדרץ מ׳׳ז ^ וכ״נ רש״י נסנהדרץ מ׳׳ז נ׳ נמשמשי פ׳׳ז כ תינ כדפירש״י( ו אניי מ׳׳פ לא גמר מפ״ז א״ל מידי
דקי׳׳ל ירידתה לנ׳׳א אוסרחה ונ״כ נשטמ׳ק מנחות ק׳׳א נ׳ נשם דאורחי׳ ממידי דאורחי׳ גמרי׳ לאפוקי פ״ז דלאו אורחא וכתנו
רש״י דקי״ל ירידתה לנ״א אוסרתה וכנר ניארנו שכ״ד ח״ה והרמנץ ה תו ס׳ ורנא מ׳׳פ לא גמר מפ״פ תימא כי גמר נמי מפ״פ הא
והריטכ׳׳א והנמוק״י נשם רנו שכולן פסקו דנגוף הקדושה הזמנה אמר ד יוחק נ פ׳ או א״נ פריפתה אוסרתה ורנא פסיק כ ד יוחנן
אוסרת כמו נפ׳׳ט וכ״ד הד׳ן נחידושיו נם״פ נגמר הדץ והטעם נר משלש ופוד הקשה רינ׳׳א אמאי לא קאמר ורנא מ״פ לא אמר
שפסקו כן נראה משום דסתימת הסוגיא נסנהדרץ משמע דאניי כאניי דנ כ אי לישנא רגיל כש״ם נכל דוכחא ויש לפרש דכ׳׳ק מ״פ
ורנא ס״ל כן )ונכריתות גרסי׳ רנה כמשנ״ל( וכן הגנר מייתי דד לא גמר מפ״פ לפפמי׳ וכן אניי מ״פ לא גמר מפ״ז לפפמי׳ פי׳
ינאי נכל מקום נזנחים ע׳ כ׳ ונקדושץ נ׳׳ז א׳ ומשמע דהלכה P מפ׳׳ז פצמה שאסורה מיד מיהו פי׳ הקונפרם דפנדו שם לא מיירי
וכ״נ מסוגיית הגנד ננריחות ר א׳ דפ׳׳ע הוי דנר שנעשית מצותו נ עיז פכ׳׳ל וכנ ה מש״כ דפרין רנא מ״פ לא גמר מפ׳׳ע לפפמי׳
ומופלץ נו אלמא דנאסר מחיים וסוגיא זו נמצא פוד ממש פעמים דלא מחסר נ הז מנ ה כמו דס׳׳ל לרנא דלא מחסר מחיים תמו ה מאד
נפסחים כ״ו א׳ ונזנחים נדת א׳ ונחולץ קי׳׳ז א׳ וניומא ר׳ט ב׳ דא״כ מאי משני משמשץ ממשמשץ גמר לאפוקי פ״ פ דכיא גופה
ונמפילה י׳׳א נ׳ומונח מכולהו דנאסר מחיים וגם סתם המשנה קדושה הרי ק*ו הוא מה ע״ פ דהיא גופה קדושה מ״מ לא מתסרא
נחולץ כן ואף דד יוחק אמר דאינה משנה מ׳׳מ הגר׳ ננריתות מחיים כ״ש משמשץ שלא יאסרו וכנר תמה נז ה נ ם׳ לנוש מרדכי
רלה איתו סי׳ יג איסור הנאה בעגלה ערופה נחל
)ג( ונראה דהיינו משתננם כר .בנה בכל מקום מציט כניסה ”ייחי ראי׳ מינה רשמנו דלא קינלו דברי ר יוחנן ופוד דר ינאי
בראשו ]הייט רוב ראשו פי׳ גדה נ׳׳ח א׳[ ורובו נגץ רני׳ דר יוחנן ומהני׳ דכריתות נבר הירצו נירר )ולדעה הרשב״א
גבי סוכה צרך שיכנס ראשו ורובו וגבי בית המנוגע דתק נפי׳׳ג אינה להלנה כמשי״ח נס״ה בפזה״י( ולכן פסקו כן .אמנם ניש״ש
דנגפים דאץ טמא פד שיכנס ראשו ורובו ובתו׳׳נ מצורע דריש לה נקדושין ס״ב סי׳ כ״ז דקדק מדברי התום׳ שכחנו נקדושץ דממכשיר
מדכתינ והבא אל כבית כשיכנס ראשו ורובו וכתב הר-ש משוס כמכפר ילפי< דפ׳׳ע נאסרת מחיים כמבואר ננריהות וא״כ ר יוחנן
דנציר מככי לא מקרי ביאה ובפ׳׳ק דשבת כבא ראשו ורוט נמים ילא ס״ל נשמפתין דרשא דמכשיר נמכפר ה״ה דאין פ׳׳ע נאסרת
שאובץ וטהור שנפלו פל ראשו ורובו ג׳ לוגץ מים שאונץ ובפסחים מחיים ופוד דקי׳׳ל כרבא בכריתות דהוא נתראה והנה מש״כ
פ״ט א׳ הריני שוחט את הפסח פל מי שיעלה מכם ראשץ לירושלים דרנא נתראה נבר נתבאר לפיל דרוב הראשונים גרסי רבה וגם
ניץ שהכניס הראשון ראשו ורונו זוכה ומזכה אח אחיו פמו ולפנץ להגירסא רבא נראה שאין! רב המנונא קודם לו נמשנ׳׳ת לפיל ומה
הנכנס לבית פ׳׳ז טמא אמרי׳ בתוספתא סוף זבים דפד שיכנס שהוכיח מדבר התום׳ דר יוחנן לית לי׳ דרשא דמכשיר נמנפר
ראשו ורונו וכן גבי הנכנס לאח כעמים בתוספתא סוף אהלות צ״מ למה הוצרך לראי׳ זו דהא נהדיא מבואר נחולץ פ״ב א׳ דר יוחנן
ובירו׳ רפ׳׳ט דשנת ונפ״ג דע׳׳ז כ׳׳ו יליף לה נתיצה נתיצה מנית ס״ל דע״פ אק נאסרת פד שפת פריפה ומ״מ פסקו הראשונים
כמנוגע ואיכא דיליף מדכתיב צא תאמר לו אץ אומרים לו לאדם כר׳ ינאי דרבי׳ דר יוחנן הוא וגם סתימת הסוייא נסנהדרק ובפסחים
צא פד שיכניס ראשו ורובו ]ובמנחות 5ל׳ ב׳ טלית שמתכסה בה ראשי יכיומא ונזבחים ונחילק ובכריתות ונמפילה משמע כן וכמשנ׳׳ת
ורוט חייב בציצית[ ונזבחים כ׳׳ו א׳ ככנים ראשו ורובו לצפץ כאילו ומה שפסק הרמב״ם כר,יוחנן גני צ״מ כבר כתבט ליישב נשם
נכנם כולו ופירש׳׳י כדקי״ל בכה׳׳ת רובו ככולו ולא פי׳ מנ׳׳ל דנע* החזו״א .אמנם מדברי התום׳ ביומא נ׳׳ם ב׳ ד׳ה אין לך נראה
גם ראשו ושמא כלל״מ הוא או סברא של חז׳׳ל דלא מקרי כניסה קצת דס׳׳ל דקי׳׳ל פריפתה אוסרתה שכתבו וא׳׳ת אדרבה נו׳ דאין
פד שיכניס ראשו ורובווכמו שאמרו נירו׳ הר׳ל אץ אומרים צא לך דבר שלא נפשית מצותו דאין מופלין בו נר וי׳׳ל אינא פ״פ דקודם
דנגפים כ׳בשם 9׳א מ״ח שיכניס ראשו ורובוונתי׳׳ט פי׳׳ג
מצותה מותרת פכ״ל משמע דקודם הפריפה אין נאסרת וישפדלדחות
דדייק נתו׳׳כ גבי בית כמנוגע מדכתיב אל הבית ולא לביס אלמא דירידתה לנ׳׳א נמי מכלל; מצוחה הוא דההורדה מצוה כדכתיב
דבפי גם ראשו ובמשנה אחרונה שם כתב משום דלאו ביאה הוא נקרא והורידו וגר אך בסנהדרין הא יליף מינה דסמנה אוסרת
בבציר מראשו ורובו כמו דרך אחוריו נשטפות י׳׳ז ב׳ וצ׳׳ע דכא משמע חה אינו אלא מזמנה נפלמא אמנם לשון התר׳י שם וליכא
בכל הני נמי בפי ראשו ורובו אפ׳׳ג דלא כתיב בהו ביאה כמו למימר אדרבה אץ לך דבר שלא נפשית מצותו ואץ מופלק בו דהא
נסוכה ופשיטא שאם נכנם לסוכה י ח אחוריו דמקיים מצות סוכה איכא טונא מץ פ״פ שאין אסורה פד שתרד לנחל איתן ונ׳׳ה
נתוס׳ חולין קי׳׳ז א׳ ר׳ה אין לך ונזנחים מ׳׳ו א׳ ד״ה אץ לך .אפי׳ נכנם רק רוט ואפשר לדפת כתי׳׳ט דילפי׳ כילכו מנית כמנוגע
וגילוי מילתא בעלמא הוא דבהכי מקריא כניסה והא דגני שחיטה ונמפילה ^ א׳ ר׳ה אין לך וא׳> בודאי גם טנת התום׳ ביומא
בעזרה בפי כולו מקרא ילפי׳ לה בזבחים כ׳׳י א׳ וכן הא דבלידה כן הוא ואדרבה מכל הני מונח דדפת התום׳ דקי׳׳ל ירידתה לנ״א
סגי בראשו או רונו נמי יליף מקרא בבכורות מ׳׳ו ב׳ ויל׳׳ע דבפירובץ אוסרתה אמנם נאמת צ״ב כיון דנסנהדרץ מוכח דירידתה לנ׳׳א
ר׳ב ב׳ אמרי׳ רגלו א׳ תוך התחום ורגלו א׳ חי[ לתחום למקום שרוט אינה אלא הזמנה למצותה א׳^ הרי יש בה מפילה לפני שנפשית
הוא נזקר ולא הוזכר דתלוי גם בראשו נמו בכל מקום וחץ לומר מצותה וי׳׳ל דמ״מ היא הזמנה שהתורה ציותה לפשותה ואם היתה
משום דשם אפי׳ כלים קונים שביתה ובכלים פשיטא דאזלי׳ בתר מגלה ננחל צריך להוציאה ולחזור ולהכניסה כמשנ׳׳ח נסי׳ י׳ ס״ב
רונו וא״כ אדם ג״כ קונה גופו מדץ כלים ולא מדץ אדם דכא ילכן נאסרת אז אבל מ״מ מדאינה נאסרת משפת הקדישה ויסודה
גני ניס המנוגע ג״נ הדץ כן דנלים ברובו נדתניא בתוספתא פ״ז לשם ע׳׳נג כמו כל הקדשים אלמא דלאו כל דבר שלא נפשית מצותו
דנגפים ואפ׳׳ה אדם נפי ראשו ורובו וכן גבי פ׳׳ז כדאי׳ בתוספתא יש נו איסור והא דילפי׳ מינה נסנהדרץ דהזמנה מילתא היא
סוף זבים וכן גני את העמים בתוספתא סוף אהלות ונראה שיש אע׳׳ג דכאן ההזמנה היא מצוה שציותה תורה ס״ל לגמ׳ דסדגילחה
חילוק דבכל כמקומות כנ״ל דמיירי לפנץ כניסה אם נכנס בסוכה תורה כאן פנץ הזמנה אלמא דבכל דוכתא הזמנה אוסרת )ובאמת
.או בבית כמנוגע או בצפון כעזרה אי מייז מ״ז אי נאח כעמים דפת נמה ראשונים דצריך הזמנה פ׳׳י מעשה פי׳ במי׳ הר׳׳ן ובראשונים
או בא במים שאונץ או בירושלים וכל הני אמרי׳ דכ׳׳ז שלא נכנס שם( אבל לענץ שלא נעשית מצותה הא חזינן שאין נאסרת משפת
גם ראשו לא מקרי פדיץ שנכנס למקום ההוא אבל כאן דמיירי יחוד והקדישה ואנתי צ״ע בזה )ולפמש׳׳כ נסי׳ ח׳ ס״א בביאור
לפנץ יציאה חון לתחום אץ לנו נ׳׳מ אם נכנס חיץ לתחומו או לא דברי החזו״א יתיישב כאן היטב פ״ש( .ולא מצאתי,גהדיא נא׳
אלא כנידון אם נמצא פדיץ בתחומו או לא נזה אדרבה אמרי׳ כיץ מהראשונים שיפסוק כמ׳׳ד פריפתה אוסרחה ,וגם למש״כ התום׳
שיצא רונו הרי לא נמצא כנר בתחומו ראשו ורובו וממילא כבר נסנהדרץ מ׳׳ז ב׳ דהא דפריך ורנא מ׳׳ט לא גמר מע׳׳ט היינו לטעמי׳
אבד זנות תחומו לחזור ]ולפ׳׳ז כי׳ צריך להיות דאפי׳ יצא חציו דפריפתה אוסרתה מ״מ אע״ג דקי״ל נרנא דהזמנה לאו מילתא
או ראשו לבד כנר לא נמצא ראשו ורובו בתחומו אך י׳׳ל כיץ אץ מוכרח דקי׳׳ל כוותי׳ בהא דפריפתה אוסרחה דלא חלוא הא
דתחומין דרבנן לא גזרו בנה״ג[ ולכאו׳ ה״ה כאן בירידתה לנ׳׳א בהא אך אפשר דלפ״ד התום׳ כיון דרנא דהוא נתראה ס״ל כן
נפי שתכנס ראשה ורובה אך צ׳׳ע דלנאו׳ מכל אלו אץ ראי׳ דצריך דהא ס׳׳ל כר יוחק בכל דוכתא נמש׳׳כ התום׳ )ובכריתות גרסי
ראשו ורובו אלא גני אדם אבל גני בהמה אולי אץ בה דץ ראשו רבה כמשנ׳׳ת לפיל( וא״כ רב המנונא דהחם הוא חברו של רבה
ורובו דנבכורות מ׳ vט מבואר דשאני אדם דחשיב פרצוף פנים וא״נ רבא נתראה טפי אפשר דמי׳׳ל הכי אך מדברי התום׳ בזבחים
דידי׳ א״כ אץ ללמוד בהמה מאדם ]ורק שם גני לידה דאינא קרא וחולץ ומפילה ותו׳׳י ביומא הנ׳׳ל מבואר דנקטו בפשיטות דירידתה
אמרי׳ דגם גני נהמה יצא ראשו ורוט כוי כילוד[ והא דהוזנר לנ׳׳א אוסרתה וכנ׳׳ל וא״כ י׳׳ל דסתמא דש״ס פדיפא שהביא הא
בפירונץ כ׳ ט גני פסי ביראות שיכניס ראשה ורובה של פרה דר ינאי בקדושץ מ׳׳ז א׳ ונזנחים פ׳ ב׳ ומשמנג פשטות הגמ׳ דהכי
כתם משום דהחשש שמא ימשך אחר ככלי ]וזה כספם ג״נ במשנה קי׳׳^ וגם הרשב׳׳א שתמה פל הרמב׳׳ם שפסק דירידתה לנ׳׳א אוסרתה
דפירובץ צ״ס א׳ לא ישתה בשבת ברשות אמר פד שיכניס ראשו ופסק דנמצא ההורג תצא ותרפה בפדר דמזכה שטרא לבי תרי
ורובו וק בגת לפנץ מפשר[ ופשיטא דנפיק גם ראשו ]וכן הא נמשי׳׳ח נס׳׳ה י׳ל דס״ל לפיקר דצריך לפסוק דגם בנמצא ההורג
דמצריך ד׳ש בבטרות ר א׳ גבי ולד בכמה נדמה ראשו ורוט דומה אסורה ולא שנא למלוק פל מה שפסק ירידתה לנ׳׳א אוסרתה או
לאמו כייט משום דשם עיקר ככיכר תלי בראשו[ מיהו מכא שלא נא כלל להכריע ההלכה כאן רק לומר דדברי הרמנ״ם סותח•
דאמרי׳ בזבחים ק«ד ט גבי פרים הנשרפים דיצאו p nמטמאץ ופ׳׳ל ס׳׳ס יתבאר בפ״ה שי»א דמשפת ירידתה לנ׳׳א פד פריפתה
ולא כחכר ראשן אץ ראי׳ דשם מיירי בשחוסין ומנוסחץ כדאי׳ אפשר לפדוחר. •
איתן סי׳ יג איסור הנאה בעגלה ערוסה נחל רלו
וכתבו כתוט שם הטעם דנקברק אפח אסור ונשרפק אפק מותר ניומא ס״ח א׳ ישס פשימא דאין לראשו חשינוה דגס לענץ לידה
משום דנשרפק נעשית מצותן ע׳׳י השרפה ויורד האיסור אבל נקברק מבואר בגדה נ׳-ס א׳ דנמחוהך אץ לראשו חשיבוח ובחזו״א זנחיס
הרי אק הקבורה מצוה אלא שאםו pבהנאה וממילא לא נעשית סי׳ כ׳ )ב׳( סקי׳׳ד ראיתי שה׳ לפנץ כניסת הבהמה לצפץ דצרין
מצותן וצ׳׳ע דכא ע׳׳ע מצותה בקבורה כדיליף שם תהא קבורתה )וע׳׳ל שתכנם רובה ואיני יודע אם בדוקא נקם ולא ראשה או דנקם
סי׳ י׳׳ב סי׳׳ד( וא^ גם בקבורה הוי מצותה ואחר הקבורה נעשית לשק קצרה והטנה ראשה ורובה כמו גבי אדם בכל מקום וצ׳׳ע.
מצוחה ואמאי לא חשחח אח״כ וי׳׳ל דשא׳׳ה דהתורה אמרה שם ומצאתי בפזה׳׳י ראי׳ דגם בבהמה תליא בראשו ורובו בתוספתא
תהא קבורתה דמשמע שתהא נשארת שם קבורה לעולם א״כ לעולם דבטרות פ׳׳ז כ׳׳ז כי׳ מונה והוציא ראשו ורובו pה ^ וחזר כמנץ
אק געשית מצותה וע׳׳ל סי׳ י׳׳ב סי׳׳ד כתבנו בזה בעז׳׳ה. לכל דבר וכ״פ כרמב׳׳ם פ״ח מבכורות הי׳׳ב ומש״כ כתום׳ בתמורה
)ט( ולא מהני בה שאלה .במנ׳׳ח מצוה תק״ל כתב בירידה לנחל כ׳׳ו ב׳ ד׳ה אמר דלא חל פלי׳ קדושת מפשר .מד יציאת רובו לאו
דנאסרה וחל פלי׳ שם ע׳׳ע דכפרה כתיב בה והוי כקדשים דוקא וככונה ראשו ורובו וכתוספתא כנ׳׳ל ]ופי׳ בכורות ס׳ ב׳
אפשר דמהני בה שאלה ככל כקדשים ואפשר דלא מהני דבכל כקדשים ואפיק לרישי׳ וצ״פ[ ולפ׳׳ז כ׳׳ה כאן צריך שתכנס ראשה ורובה.
שחל עליהם קדושה בפיו מהד שאלה כמו שפירש׳׳י בכל מקום אבל ) 0ולדעת כרמב׳׳ם כף .כמשנ׳׳ת בפ׳׳ה בסי׳ י׳׳א ס׳׳א דלדפת
כאן דהוא ע׳׳י מעשה דיחדה לא אתי דיבור כף וכדבחם עתיקים כרמב׳׳ם דגחל איתן הוא נהר העריפה בשפתו פ׳׳ש
וצד זה נראה דלא מהני שאלה לחכם דלאו בדיבור לחוד חל עלי׳ באוע ובסי׳ י׳׳ב ם׳׳^
שם כקדש כ׳׳נ עכ׳׳ל ואע׳׳ג דבקדשים אפ1^ %אול לחכם גם אחר ) (Hואם נכנסה דרן אחורי׳ כר .בשבועות י׳׳ז ב׳ אמרי׳ כנכנס
שחיטה קודם זריקה כדמשמע בתוט כריתות י׳׳ג ט ד׳ה ארבע לביס כמנוגע דרך אחוריו ואפי׳ כולו חק מחוטמו טהור
]ו pאחר זריקה שכבר אק על מה לישאל א׳׳א לישאל ועי׳ מל״מ דכתיב והבא אל הבית ורן ביאה אסרה תורה ומביא ראי׳ מברייתא
פי׳׳א ממעה׳׳ק ה׳׳ד[ אע׳׳ג דהוי מעשה שא׳׳ה דכקדושה לא הי׳ דטמא שנכנס דרך גגק להיכל פטור שנא׳ לא תבא דרך ביאה אסרה
ע׳׳י מעשה pע׳׳י דיבור לחוד וכיק שעוקר דיבוח כראשק ממילא סורס ומשמע דאפי׳ נכנם דרך אחוריו למקדש פטור ואפי׳ נכנם
המעשה שנעשה אח״כ נעשה בחולק אבל במקום שהקדושה ע׳׳י טלו)אא״כ שכה עי׳ חזר׳א( דכא בנכנס דרך גגק אפי׳ טלו משמע
מעשה א׳׳א לישאל ולפי דבחו במעשר בהמה דהקדושה ע׳׳י מעשה דפטור ואע׳׳ג דבבית כמנוגע אמרי׳ דאם נכנם טלו טמא שא׳׳ה
ג׳׳כ א׳׳א לישאל וכן משמע קצת בבכורות ל׳׳א א׳ ורואה את דאמרי׳ דלא גרע מכלים שבבית ועי׳ תום׳ נזיר מ׳׳ג א׳ ד׳׳ה והוא
קדשיו דאי בעי מיתשיל עלייהו ומעשרותיו דאי בעי שדי בי׳ מומא שכתט דנזיר שנכנס לבית שיש בו מת דרך אחוריו פטור דכתיב על
משמע דבמעשר א״א לישאל אך יש לדחות דשם אם ישאל על מעשחתיו כל נפשות מת לא יבא אמנם גבי יציאה הוכיחו התום׳ בשבועות שם
יצטרך לעשר עוד פעם ולא Tדמ כלום ולכך קאמר דאי בעי שדי סכא דמולק י׳ ב׳ דגם ד ע אחוריו מקרי יציאה .והנה כאן כתיב
בי׳ מומא וגם אם נאמר דבמעשר בהמה אפשר לישאל י׳׳ל דשא׳׳ה והורידו ולכאר הורדה דומיא דביאה דדוקא ד ע הורדה אבל אם
דאם מגאן בלי העברה תחת כשבט וסיקרא ג״כ אק מעכב כדתק הכניסו העגלה דע אחורי׳ אפי׳ בטלה לא ממרי הורדה דבעי דע
בבכורות ר׳ח ט משא׳׳כ בט׳ע דיחדתה לר׳א מעכב כנ׳׳ל סי׳ י׳ הורדה מוקא גבי יציאה כתט התום׳ מ ע לצאת אחוריו כתלמיד
ס׳׳ב י׳׳ל דלא מהד שאלה ] « rבמנ׳׳ח מצוה ש׳׳ם כתב מטעם כנפטר מרט משא׳׳כ בהורדה ומ״מ צ׳׳נג
אחר דלא מכני שאלה במעשר בהמה משום דעשיח מאליו הוא
קדוש ועוד דאפי׳ בטטת חל כמו בקרא לתשיעי עשיח ע׳׳ש וחולק ) (Iונראה שיטל להורידה על תנאי כף .בט משפטי בני אדם מ׳׳ב
על הטף׳א שכתב דמהני שאלה ע׳׳ש[ ,ובקרבנות צבור אע׳׳ג דסכק דף צ׳׳ה נסתפק אם אפשר להוריד ע׳׳ע על תנאי ע ק
מושכתן למה שק מ״מ כקדושה יכולה להיות ע״י דיבור לבד אלא אם לא ימצאו אחרת נאה הימנה ואח׳׳כ מצאו ונתברר התנאי אם
דלב ט׳ד מתנה שלא יתקדשו pבשעת מעשה כסכק אבל אק בטל איסורה ע׳׳ש ולכאף אם נאמר דלא מהד שליחות לעריפה אולי
כקדושה ע׳׳י כסכק pע׳׳י הדיבור משא׳׳כ כאן .אמנם לפענ׳׳ד ה׳׳ה בירידתה לר׳א צריך דוקא עי׳י ב׳׳ד וא״כ מילתא דליתא בשליחות
ליתא בתנאי וע«ל סי׳ י׳ ס׳׳ב הבאנו לשק הספרי והוריח זקני הפיר
מטעם אחר ג׳ג ל^ p cשאלה על ירידתה לנ׳׳א דכנה הגמ׳
בםנהד pמ׳׳ז מדמה לה לסמנה דהוי כמו הוקצה למצותה כמו ההיא מצוה בזקני כעיר ההיא משמע דאינו מעכב והארכנו בזה
שביארד בע׳׳ה בסי׳ ח׳ ס׳׳א ולא מציד דכאורג בנד למת מהד וכן בסי׳ י׳׳ב ם״ב והנה בהקדש מציני לב ב׳׳ד מתנה ומשמע דמהני
מנאי וכן בהזמנה לגוף הקדושה דילפי׳ מע׳׳ע מהני תנאי כמבואר
שאלה לאביי או סמנה לגוף כקדושה לדיק עי׳ במ׳׳ב סי׳ מ״ב
גמי׳ב סי׳ מ׳׳ב סקכ׳׳ג ואם נאמר דשא׳׳ה דאק כהזמנה חיוב משא׳׳כ
סק׳׳י שפסק דאפי׳ בדבור עצמו נאסר ומי׳מ לא מציד בשום מקום
דמהד שאלה מה וכטעם נראה משום שענק סמנה הוא שנקרא הכא דהכזמנה מצוה א״כ כיכי ילפי׳ מיד׳ דהזמנה אוסרת כמו
שכבר התחיל בזה כמצוה ואק הענק מפד כדיבור לבד אלא דהדבור בגר׳ע משמע דשס הם וא״כ גם כאן מכד מנאי וע׳׳ל ס׳׳ה אות א׳
הבאד לזה ראי׳ בחרה בעז׳׳ה דמכני תנאי.
עושה שכבר הותחל כמצוה או המעשה )וע׳׳ש בבכ׳׳ל די׳׳א דנם
במחשבה לבד נאסר וי׳׳א דצריך דוקא מעשה וכ׳׳ז גדרים מתי נק P מ( ד״א שאינה נאסרת עד אחר העריפה .כבר נתבאר שכ׳^ מכרש׳׳ל
שהותחל כמצוה( ומ׳׳מ צר בי׳ ולא אזמד׳ ג״כ אק אוסרק דצר ביש׳׳ש קדושק פ׳׳ב סי׳ כ׳׳ז וכתב שכ׳׳ד כתוט וכבר הארכנו
■ כלל נתייחד למצוה אבל ע׳׳י יחוד הד כנעשה לפי שעה לא n p בזה בנדה .ועי׳ בכתב סופר מולק פ׳׳ב א׳ שט דלמ׳׳ד דע׳׳ע אק
בו המצוה ול׳׳ש בזה שאלה כלל דכד מעצמו תשמישי המצוה או נאסרת מחיים לא אמרי׳ טריפתה זו היא שחיטתה ונתבאר בע׳׳ה
בגד כמת וכה׳׳ג דמ״מ כוי תשמיש כדבר ואולי אפי׳ נתייחד בטעות בסי׳ יי׳ב ס׳׳י ,דל׳׳ע למ׳׳ד טריפתה אוסרתה אין שע פדיק בט׳ע
נ«כ נאסר )ול׳׳ד למש׳׳כ במ׳׳ב שם סקי׳׳ג דאק אדם אוסר מר דקודם עריפה אק איסור ואחר עריפה ל׳׳ש פדיק דנעשית מצותה
שאינו שלו דכתם כיק שאינו שלו כד pכיחוד לפי שעה וגרע כמשי*ת בס׳׳ט בע׳׳ה וצ׳׳ל דתוספתא זו דקתד דיש פדיק לע״ע
מיני׳ דכיק דהבעלים קחום מתחלה אק נחשב יחוד( וצ׳׳נג מיהו ע«כ אזלא כמ׳׳ד ע׳׳ע נאסרת מחיים וכדמסיר! בכריתות ובחולק
אק להביא ראי׳ דלא מהני שאלה מהא דע׳׳ז ע׳׳ג ט דע׳׳ע אק דתנאי היא.
•בטלה משום דהוי דבר שבמנק ואיסוה׳׳נ ולא אמרי׳ משום דכד׳ל )דס ולכו״ע אסורה בהנאה אף לאחר קבורה לעולם .כריתות
דבר שיש לו מתירק נדי שאלה ח׳׳א דלא מקרי דשיל׳׳מ אלא היכא ף א׳ אק לן דבר שנעשית מצותה ומועלק בה משום
דמצוה לאיתשולי עלי׳ כמבואר בנדרים ד׳ט וכאן אפי׳ נתערבה מ׳׳מ דכד ע׳׳ע ותחה׳׳ד שני כתובים הבאים כא׳ דכתיב בע׳׳ע וערפו
אק מצוה לישאל כמו בקדשים ופשוט ]שף׳ר במנחת קנאות סוטה שם שם תהא קבורתה ט׳ג רש׳׳י ופי׳ שם תהא קבורתה לעולם
מ«ז א׳ שט דלא מהני שאלה בע׳׳ע משום דהד כעל דעת רבים מתמורה ל*ג ט אלו pכנקב pע׳׳ע ואמרי׳ שם כל כנקב pלא
ע׳׳ש באורד ועי׳ בט ממול הכרם שם דמסק ג״כ דלא מהני שאלה[. ישרפו משום מקברק אפרן אסור ואם ישרפום יטעו שאפת מותר
רלז איתן סי׳ יג איסור הנאה בעגלה ערופה נחל
ג• נא( המקדש אשה בע״ע אינה מקודשת >□ מכרה וקידש בדמיה מקודשת ואם מכרה לישראל ולא y rשהיא אסורה
בהנאה ה״ז ספק מקודשת .נג( הגונב עיע וטבחה משלם ד וה׳ לבני העיר .נד( ע*ע שהזיקה נראה דבני העיר חייבין
לשלם נה( והמזיק את העיע באופן שנפסלה עי״ז מע*ע חייב לשלם לבני העיר אבל אם .עשה בה מום וכהיג דבר שאץ
פוסלה מעיע נראה דפטור .נס העושה מלאכה בעיע במזיד חייב ובשוגג פטור ואם הכניסה לרבקה כדי שתינוק ות Tוש
גם במז Tפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים זו דעת הרמב״ם אבל דעת הראביד והרמב״ן דלעולם במז Tפטור מדיני
אדם וחייב בדיני שמים .נז( השומר ע*ע חייב בה ככל דיני שומרים.
העגלה בב׳ פרוטות והקנה לה פתה פרוטה א׳ ממנה כדי שהיא יץ נפסלה כעגלה או מתה או גשחטה או פרפו אחרת אחר ירידחה
לא תצט pלהשתתף בדמי העלה וכפין דאמרי׳ בפסחים צ׳ א׳ לנ״א יתנאר נםפין< ד בעזכ״י.
בממנה זונה פל פסחו )ונימא דנשים צריכץ ג״כ להשתתף בדמי
דא״כלמה באמת אינה מקודשת[ .ויש כעלה פ׳׳ל סי׳ ז׳ ס״א(
>• )א( המקדש בע״פ אינה מקודשת .קדושץ נמ ב׳ המקוש
לדקדק פוד להסוברים דפ׳׳ע יש לה פדיץ כמשי׳׳ת בפ׳׳ה בס׳׳ט בפרלה בכלאי הכרם כר ובע״ע כר אינה מקודשת
אמאי אינה מקודשת האאפשר לפדותו וכדמקשי בבכורות י׳ ב׳ ובגמ׳ נ׳׳ז א׳ אמרי׳ נע״מ מנלן אמרי דני ר ינאי כפרה כתיב
דאפי׳ לר׳׳י דאמר פט״חאסור בהנאה מ״מ כיץ שראוי לפדותו בה כקדשים ולמש״כ כתום׳ שם ד׳ה כפרה דקרא מיירי מחיים
תקדש בהך דביני ביני שהרי יכול לפדותו פל שה כל דהו פ׳׳ש א״כ גם מתני׳ מיירי דמקדש בחיי׳ מיהו פשיפא דגם לאחר פריפה
בגס׳ וגם לפי מה שצידדנו לק׳ ס״ס דדוקא קודם עיפה מהני אינה מקודשת מקרא דשם תהא קבורתה ולמ׳׳ד אק ע״ע נאסרת
פדיון ולא אחר פריפה ג״כ קשה דהא לפ״ד כתום׳ מייד מתני׳ מחיים רק לאחר פריפה ע׳׳כ מתני׳ לא מיירי אלא לאחר פריפה
קודם פריפה וכנ׳׳ל וי׳׳ל כיץ דלכתחלה צרץ לפדות בשויה אף ומקדש בבשרה ולפ״ז סתימת הגמ׳ כמ׳׳ד דמחיים נאסרה וזה
דקי״ל שוה מנה שחיללו פל ש״פ מחולל כיון דאסור לפשות כן יאי׳ לדפת הפוסקים לפסוק כמ׳׳ד מחיים נאסרת אך לפיל ס״א
לכתחלה כמבואר בבכורות כ״ה א׳ אינה ^ודשת דהא לא מרויחה הבאנו דפת התום׳ ביומא ם׳ א׳ דמ׳׳ד אק נאסרת פד אחר פריפה
כלום דתצטרך לחלל בשויה וכן מוכח במתני׳ דקדושץ דה^דש ס׳׳ל ג׳׳כ דרשא דכפרה pס׳׳ל דקאי אלאחר פריפה פ״ש ולפ׳׳ז
במפ״ש לא קידש וכן בהקדש אפ׳׳ג דיוכל ג״כ לחלל שוה מנה פל ראי׳ מסוגיא זו והנה גבי פט׳׳ח דנה הגמ׳ שם ר׳ז א׳ אם
ש״פ בדיעבד ופ״כ כיץ דאסור לכתחלה אינה מקודשת ו pבפט׳׳ח מיירי קודם פריפה ואתיא כמ׳׳ד דגם קודם פריפה אסור בהנאה
דמותר לכתחלה לפדותו בשה כל דהו שם פריך דתתקדש בהך דביני או דמיירי דוקא אחר פריפה אבל קודם פריפה מותר ובT׳פ לא
וביד ופשוט ופ׳׳ל ס״ח שנבאר בפז׳׳ה דדפת הפוסקים דגם בפט׳׳ח דנה כגמ׳ סה והיינו משום דלאו פלוגתא דתנאי היא נהדיא אלא
לא קי״ל כהך קושיא דמי־ןדשה בהך דביני וביני פ״ש .ופי׳ בתום׳ פלוגתא ואמוראי )אפ׳׳ג דבכריחות כ׳׳ה א׳ מסיק דחנאי היא(
בקדושץ שהקשו אמאי אינה מקודשת באיסוה״נ כרי אפשר ליהנות ומ״מ משמט מסתימת הגמ׳ ופשטות כמשנה משמע קודם פריפה
מהן שלא כדרך הנאתן ותירצו דמיירי דליכא ש״פ בשלא כדע יס^ך שם נימא מחני׳ דלא כד׳ש ור״נ דחק לתץ לאחר פריפה
הנאתן ולפ״ז אם באמת יש ש״פ בשלא כדרך הנאתן מקודשת אבל וד׳׳ה ואם נפ״פ ע״כ מוכרחים לומר לאחר פריפה א״כ מאי קשיא
שאר הראשונים )פי׳ רמב״ן רשב״א ריטב״א (pתירצו דכיץ דאסור לי׳ מתחלה ולמה ס״ד ומתני׳ מיירי קודם פריפה ומשמע וסתימת
ליהנות ממנה מדרבק אף שלא כדרך הנאתן לא מקרי ממץ אפ׳׳ג הסוניא כמ׳׳ד דפ״ע אסורה מחיים וגם כל כסוגיא דצ״מ שם
דבחולה אף אם אץ בו סכנה מותר ליהנות אף מדרבק שלא כדרך אזלא ונדע אסורה מחיים ולא הוזכר כלל דפת הסובר דאק אסורה
הנאתן פי׳ בריטב״א שכתב דמ״מ אסור למכרה לו דאל״ה כל עד פריפה וע׳׳ל ם״נ הארכנו בזה נפ׳׳ה .ויש לדקדק איך אפשר
איסוה׳׳ג חזו אף כדרך הנאתן לחולה שיש בו סכנה אפ״כ דאסור לקדש נפ׳׳ע הרי העגלה שייכת לבני כפיר כמ׳׳ש כרמב״ם )ומבואר
למנח לו וכעץ זה כתב בתום׳ הרא״ש שם דכל דבר שאינו יכול למיל סי׳ ד ס״א( ולקיחתה משל אנשי אותה כפיר ]וביארנו שם
למכרה אינה יכולה להתקדש בה )ופי׳ בריטב״א שכתב שאם כיתה דדפת רוב הראשונים שזה מעכב גם בדיעבד[ ואפי׳ אם יגיע לכל א׳
חולה ואמר לה שמקדשה בההיא הנאה שממציא לה רפואה באמת פרוטה נסי אק יכול לקדש בחלקו דהא נקנית רד! לצורך פריפה
מייןודשת( וכ״נ מסתימת כרמב״ם והשו״ע שסתמו דבכל איסוכ״ג וכמ׳׳ש ניח׳ נדרים פ׳׳ה ה״ח והמקדש נס׳׳ת אינה מקודשת )ופ׳׳ש
אינה מקודשת ולא חילקו אם יש בו ש״פ בשלא כד pהנאתו או לא ברידב׳׳ז( ואץ לומר ד ^ י שהוציאה מקברה לאחר פריפה וקידש
והוא כשיטת הראשונים כנ״ל ועוד תירצו התוס׳ תירץ אמר משום בה בחלקו דהא לדעת התום׳ מיירי המשנה מחיים וכנ׳׳ל ועוד
שאין דעתה לזה דכא סבורה שתכנה ממנו כד^ הנאתה ולפ״ז דגם לאחר פריפה וקבורה כיץ שיש מצוה שתשאר שם קבורה
אם תדע באמת שהם איסוכ״נ וא״א לה ליהנות אלא בדע זה לעולם א״כ קנית pלכך ואץ לשום א׳ ממץ אחר בזה ופ׳׳ל סי׳
תתקדש וג״ז אינו נראה מסתימת כפוסקים אא״כ אמר לה בפירוש ז׳ ס׳׳א סקי׳׳ב כתבנו ליזח בשם מרן ז׳׳ל דמייד שז׳ טובי כפיר
בכהיא כנאה וכמש״כ כריטב״א ובאופן שהיא חולה וכנ״ל ופ״ע או שכל בני הפיר הסכימו לתת בפבוח מדץ פרב ואפי׳ בלא דץ
לק׳ ס״ז מש״כ בזה .ופ״ל ס״א סק״ח שהבאנו קושיית כאחרונים פרב י׳׳ל שכל בט הפיר הסכימו לתת ^ העגלה או למוכרה לו
ז״ל לפ״ד כתום׳ בנדה נ׳ א׳ דפור פ״פ מותר בהנאה למה לא והם יביאו עגלה אחרת ולהכי אי לאו דאסורה בהנאה הי׳ יכול
תתקדש בטורה וצידדנו שם דאפשר דלכתחלה אסור להפשיט את לקדש בה אבל מ״מ צ״פ להסוברים שיש בה קדושת דמים או
הער דצריך לקוברה שלימה אלא דבדיפבד אם הפשיט את הער קדושת הגוף ומופלץ בה כמשי׳׳ת בע׳׳ה בםפץ< ח׳ י׳ א״כ אינה
לפני הקבורה אץ הפור נאסר וכיץ דלכתחלה אסור להפשיט לכן שייכת לבני הפיר כלל שהוא כמו ממון גבוה וצ״ל דכ׳׳ז בתר
אינה מקודשת וכמש׳^ כראשונים כאן לפנץ שלא כדרך הנאתן דכיץ דידפי׳ דאסורה בהנאה אבל אם לא היתה אסורה בהנאה לא
דסדרבנן אסור לאו מידי יהיב לה וכ״ש כאן אם נימא דמכ׳׳ת מצוה הי׳ בה שום קדושה ולא מפילה ולפ׳׳ז לפי האמת אינה מקודשת
לקוברה כולה פס כפור אנא דאם הופשטה לא מצינו דאסורה ^א מלבד הטפם דאסורה בהנאה נם מצד שהוא ממץ גבוה ומ״מ
חמירא מי־ןדשים ועד יתכן לומר דאפי׳ אם נימא דמותר להפשיט אפשר אפ׳׳ג דקדושה מ״מ הוא מנען בעלים דהא גם קדשים קלים
את הער מ״מ כיץ דבעדו מחובר פם כבשר אסור גם הער איכא למ׳׳ד ממץ בעלים הוא מיהו אם נימא דמופלץ בה לכאף
בהנאה כע בקדשים דפד שלא הפשיטו אם יכנה בע ח בש״פ אינה ממץ בעלים כלל אמנם לק׳ ס׳׳ח נבאר בפז׳׳ה דגם למ׳׳ד
ג״נ מפל אלא דלאחר שהפשיטו כוי הער דבר בפ״ע ויורד ממגד שמופלץ בה מ-מ הוא ממץ בעלים וע׳׳ל ס*י שביארנו בפז׳׳ה
איסור ההנאה א״כ עשיו שמקדשה בכפ׳׳ע כ״ז שלא אסר לה דע׳׳ע מודים בזה ]אבל אץ p riדמיירי ע ץ שהוא נשתתף בדמי
איתן סי׳ יג איסור הנאה בעגלה ערופה נחל רלח
דהוי מקח מפות וצריך להחזיר המפות ונזלה הן בידו אץ המעות גפירוש שמקדשה נכהיא הגאה שאחר שתפשיט אח המור תוכל
יכולין ליתפם בקדושה וליאסר שהרי אץ המפות כלל שלו ושפיר ליהנות ממנה הרי לא נתן לה פלוס'ומקדשה בדבר שאץ לה גה
הוכיח שמקדשין בגזלה והראשונים דמוקמי מחני׳ בגוי או בהודיעו מתה כלום ול׳׳ד לפט״ח דכיץ דאפשר לפדותה אמרי׳ דתתקדש בהך
זה לא יהי׳ קאי על ע׳׳ע ופט׳׳ח ]אם יסברו כדעת הרמב״ם הנ״ל דביני ביני דשא׳׳ה דהוא איסור שניתן לפדיון ומצותו בכך א״כ
בפט׳׳ח ובע׳׳ע יסברו שיש לו פדיון[ Pעל שאר איסוה׳׳נ .אמנם יש נו שויות משא׳׳נ כאן דהוא איסור הנאה לגמרי ואם ישאר נמות
נאמת כ״ז טעות דנודאי אץ כונת הירד שלא הודיעו כלל שהוא שהוא אסור כולו אלא שיש מצה לשנותו ואז יהי׳ לו ממנו דבר
איסוה״נ ורימהו ולהני הוי מקח טעית דא״כ זה סותר לגמ׳ דיח המותר וזה לא מקרי שנתן לה ומי׳ בריטב״א שכתב נשם מורו מל
דיליף מינה בסוגיא נ״ח א׳ ובע׳׳ז ס״ב נ׳ דאיסוה׳׳ג אץ תופסץ הקושיא שהקשו למה המקדש במרלה וכה׳׳כ אינה מקודשת הרי
דמיהן ולפי הירד אץ מכאן ראי׳ כלל דשא״ה דהוי בטעות והרי הנשרסץ אפח מותר ותי׳ דהשתא לאו מידי יהיב לה וכי שריף
בראשונים משמע שאץ הירף סותר לגמ׳ דיק ועי׳ בר״ן ריש חולין לה זכיא באפח מהפקירא ולאו דידי׳ נינהו ושם מדיפא טסי ניץ
לכן נראה פשוט דבודאי ידע שהוא איסוכ״נ אלא שסבר שחלה המכירה דמצותן בשרפה מ״כ יהי׳ מהן אפר אבל כאן אץ שום מצוה להפשיט
וכיון שלפי כאמת אץ שייך מכירה כלל נאיסוה׳׳נ ולא קנה שום את הפור אלא שאם יפשיט ירד האיסור ממנו זה לא מקרי דיהיב
דבר במעותיו ממילא נשאח המעות שלו והוי גזל ניד המוכר לה ואכתי צ״ט בסברא זו .ולפ׳׳מ שנבאר בס״ז בפז׳׳ה דגם נפט׳׳ה
וממילא מוכח ג׳> שאץ תופסק דמיהן כיץ שאץ בזה מנירה כלל קי׳׳ל דאינה מקודשת אף שיכולה לפדותו כ׳׳ש דכאן א״ש ודו׳׳ק.
ולס״ז הדרא קושיא לדוכתא מפע׳׳ח שדמיו נתפסץ כמש׳׳כ הרמנ׳׳ם ) Qמכרה וקידש בדמי׳ כו׳ .משנה נקדושץ שם ומבואר באה׳׳פ
א״כ שיין בה מכירה אמנם י׳׳ל דהא דדמיו גחפסץ הוא דקא בידע סי׳ כ״ח סכ״ב פ׳׳ש הטפם .ומי׳ נחזו׳׳א פרה סי׳ נ׳
הדץ שלא שייך מכירה באיסוכ״נ ואעפ׳׳כ נתן מעות ואז נתפסין סק׳׳י שהקשה להסוברים דמ׳׳פ יש לה פדיון א״כ תופסין דמיהן
דמיו ומתני׳ דקדושץ לא מיירי נככי לפי הירד אן על ע׳׳ט לא ואמאי מכק וקידש בדמיהן מקודשת והמשנה מיירי קודם עריפה
יחות עדיץ דאם נימא דיש לה פדיץ למה לא שייך בה מכירה וכמשכ׳׳ל בשם התום׳ והביא ראי׳ מדברי החום׳ קדושץ נ״ו א׳
גמורה וממילא תצא לחולץ והדמים יתפסו אבל גלער׳ד דמש׳׳נ דסתם מכירה הוי פדיץ סד שיפרש נהדיא שאיט רוצה לשם סדיץ
התוס׳ בקדושין נ׳׳ו שהביא כחזו׳׳א דסתם מכירה כוי פדית הוא ולפסנ׳׳ד לכאר אינו דוחק לומר דהמשנה מיירי במפרש נהדיא
דוקא במע׳׳ש דשיין בו מכירה למ׳׳ד ממץ הדיוט הוא ופ׳׳ז אמרי׳ שאיט רוצה 6ם פדיץ יק שישאר הע׳׳ע באיסורה ביד הלוקח דהא
דסתס מכירה הוא פדיון והמעות נכנסין בקדושה אבל ע׳׳ע דאיסוה׳׳נ המשגה כוללת כאן כל איסוה׳׳ג ונאה לאשמפי׳ דאיסוה׳׳נ אץ תופסק
היא וכ״ז שלא פדה אותה אץ לו בה כח למכור דאסוכ׳׳נ אץ נ מנ ח דמיק ורק בפ״פ יש קושיא מצד אחר דמ«מ תיהני בתורת סדיץ
וכדאי׳ בירר כנ״ל ואץ כמכירה נתפסת רק כשיפדנה יוכל למכרה כפיר ^ל דמיירי באופן שאץ רוצה לשם פדיץ ואז אץ תופסץ דמיהן
נזה אץ שיין לומר דסתם מכירה כוי פדיץ דאדרבה נ*ז שלא ודר׳ק .אמנם כפץ קושיא זו הקשו מל הרמב״ם שם בפי׳׳ב מביכורים
פדאה אץ בו כת כלל למכור ואץ כמכירה נתפסת א״כ כ׳׳ז שלא ה׳׳ד שאם מכר פס׳׳ח קודם סדיץ דמיו אסוח והקשו האחרונים
אמר בכדיא שפודה אותה אץ המכירה חלה כלל וממילא אץ הדמים ממתגי׳ דהמקדש בפט׳׳ח כף מכק וקידש בדמיהן מקודשת אלמא
נתפסץ ודו׳׳ק וע״ע מש׳> אאמו׳׳ר שליט׳׳א בקה׳׳י בנורות סי׳ מ׳ דאץ תופסץ דמיק ובנוב׳׳י יר׳ד סי׳ פ״ד מי׳ דמתני׳ מיירי לאסר
ע׳׳ד כרמב׳׳ם כנ׳׳ל דפט׳׳ח ,ובענץ פדית נע׳׳ע עוד יבואר נזה פריפה דאז מודה הרמב׳׳ם דאץ חופסץ ימיהן והקשה בתשר
בס׳׳ט בעזה׳׳י. רפק׳׳א סי׳ ק״ם דהא נסוגיץ במי לאוקמה מתני׳ קודם עריפה
>ג( הגונב ע׳׳ע וטבחה נר .בתוספתא דב׳׳ק פ׳׳ז כ״ה כגונב פרה ותי׳ רפק׳׳א דדברי הרמב׳׳ם דוקא דמכר בפסות משויו אבל אם
אדומה וטבחה )וי*ג כגונב פרפה וטבחה וע׳׳ל שגי׳ מכר נשויו הא קי״ל דפט״ח נפדה בכל מידי בשויו והוא ופדיונו
זו עיקר( ומכרה שור הנסקל וטבחו עגלה ערופה וטבחה והטובח מות pרק צריך ליתנו לכהן וכל מנירה פדיץ היא וכנ׳׳ל ובודאי
לע׳׳ז משלם תשלומי ארבעה וממשה דברי ר«מ וחכ׳׳א עד שתהא דמיו מותרץ וא״כ מתני׳ דקדושץ מיירי שמנק כשורץ ע׳׳ש ולפי
זניחה מחרת באכילה ופשוט דפליני בפליגתא דשחיטה שאינה ראוי׳ דבריו מיירי מתני׳ ברוצה לפדותן וזה לא כתירוצנו הנ׳׳ל דדוחק גדול
ונדתק בב״ק ע׳ א׳ כשוחט ונמצאת טרסה כשוחט חולץ בעזרה לומר דבפע׳׳ח מיירי ברוצה לפדותן ובפ׳׳ס מיירי באץ רוצה לפחתן
משלם תשלומי דו״ה ד׳ש פוטר בשני/אלו וכיץ דקי׳׳ל לענץ דו׳׳ה אך לפמנ׳׳ד עיקר תירוצו ד׳ל דחוק קצת דהא מתני׳ בא לאשמעי׳
דשחיטה שא׳^ שמה שחיטה נמש׳^ הרמנ׳׳ם בפ׳׳ב מגנבה ה׳׳ח כאן דץ דאץ תופסץ דמיהן נמי בכל איסוה׳׳ג ולפי דבריו אדרבה
א״כ גם נע׳׳ע חייב )ומש״נ הרמב׳׳ם שם אע״פ שחולץ נעזרה פט״ס תופס דמיו ומן כאן מיירי בדפדהו וא״נ אץ זה כלל מפניץ
אםו pבהנאה הואיל ואישית מדבריהם כ׳׳ז חייב נונתו לד כגמ׳ האחרים ועוד לא הבנתי דגם לפי דבריו דמיירי בפדיץ כרי צריך
שם ע׳׳ב ב׳ דאי הוי דאורייתא מכי שחים בה פורתא אסרה אידן ליתנו לנק ואין יכול לקמ בו הרי הוא ממץ כהן ואם מיירי שהוא
לאו דמרה קטנח ע׳׳ש( ובנ׳׳ק ע׳׳א א׳ גנב וטבח לע׳׳ז גנב שוכ*נ עצמו כי׳ כח כרי כק פטור לגמרי,מפט׳׳ח כדחק פ׳׳ק דבנורות
וטבחו משלם דר׳ה דברי ר׳מ וחכמים פוטרץ וגבי ע׳׳ז מוקי כגמ׳ ודוחק גדול לאוקמי בישראל שנתן לכהן פט׳׳ח שהרי אסור לפשות
בטובח ע׳׳י אחר שאץ בו קלבדר׳מ ובאומר בגמר זניחה עובדה כן נדאמרי׳ בפ׳׳ק דבכורות ואף דמשכח״ל בנפ^ לו משל בית אבי
ובשוכ׳׳נ מוקי בגמ׳ שגנבו מבית שומר וכמ׳׳ד דבר כגורם לממץ אמו כל כה׳׳ג הר׳ל לפרושי ,ולפפנ׳׳ד יש ליישב לכאר ככל דהנה
כ מ ^ דמי ובזה לא קי׳׳ל כן אבל בע׳׳ז צ׳׳ע שהרמב׳׳ם השמיטו דלכאף בירר דקדושץ )מובא בכל הראשונים( אמרו ר מגי בש׳ד זמירא
קי׳׳ל כד׳מ בהא דהא טעמא דרנק משום שחיטה שא^ )ולענץ בשאץ דמיק א׳׳ר חנינא זאת אומרת שמקדשץ בגזילה ופי׳ הראשונים
שבת הביאו כרמב׳׳ם נפ׳׳ג ה (rוצ׳׳ל שהרקב׳׳ם סמך על מש״כ דמפרש ספמא דמתני׳ דמכרן וקידש בדמיהן מקודשת משום שאץ זה
בס^ לענץ טרפה ששמיטה שא׳ד שמה שחיטה ,ובתוספתא בהגהות דמיק שהרי א׳׳א למכור איסוה׳׳ג ולא מל כלל המכירה דהוי מקח
מצפה שמואל שם כתב וצ׳׳ע אם נאסרת מחיים א״כ כוי כקדשים טעות והמעות גזלה בידו ומביא ראי׳ מכאן דמקדשץ בגזלה וכתבי
ופטור מדר׳ה ואי טריפתה אוסרתה א״נ כוי שחיטה ראוי׳ ובשוכ״ג כרא׳׳ש ור׳ן ושאר ראשונים דלמאי דקי׳׳ל דאץ מקדשץ בגזלה צריו
הוכיחו כחוס׳ נסנהדרץ פ׳ א׳ ד׳ה בשיר מכאן דאץ נאסר מחיים לאוקמה מתני׳ שמנח לגוי או שמכרן לישראל והודיעו שהוא איסוכ׳׳ג
)הייט דאל׳׳ה תיקשי לר׳ל דס׳׳ל בב״ק ע״ז;ב׳ כל כיכא דליתא דהוי המעות מתנה ולכאף קשה מר׳ל באמת להירר להוכיח ממתני׳
במכירה ליתא בטביחה למה חייב בשוה׳׳ג הרי ליחא במכירה דמקדשץ בגזלה דילמא מיירי במנק לגוי או לישראל והודיעו וכמש״כ
דאיסוה׳׳נ גילהו( ומ״מ צ׳׳ע דהוי איסוה׳׳נ ופטור מדר׳ה,ועי׳ הראשונים וי׳׳ל חה באמת דחקו לכירר דהא ע׳׳ע ופט׳׳ח דמיק
כתובות ל׳׳ג ב׳ ד׳ה גנב )שם דחו התום׳ דמקרי איתא במכירה נחפסץ באיסור ואין אפשר נאמת לקדש בדמיק לכן פי׳ כירף
שיכול למוכרו לגוי ואץ תופס דמיו( וקדושץ ר׳ז ב׳ ד׳ה הרי הממם משום מקח טעות דמיירי שלא כודיסו דזה פשוט דכיץ
רלט איתן סי׳ יג איסור הנאה בעגלה ערופה נ ח ל
פרה סי׳ ב׳ סח׳׳י על מה דתק נחולץ פ׳׳א ב׳ דשחיטת פ״ע הר יגמכילתק מ״ה חד״ה מנור טנ״ל והנה מה שהקשה אס נאסרת
שחיטה שא׳׳ר נענץ אוא׳׳ב ואם איתי׳ בפדי׳ הוי שחיטה ראוי׳, מחיים כוי כקדשיס איני מבק כונתו הרי בקדשיס מממטינן מבית
ולמה שנבאר אי׳׳ה בס׳׳ט דבפיא הפמדל והערכה א׳׳ש דאחר לאיש ולא מבית הקדש כדא׳ בנ״ק ע״ו א׳ וזה אי! שיין נאן
שחיטה א׳׳א לפדות ומכאן מוכח ג״כ דפ׳׳ע אינה כקדושת דמים זה ממק הקדש רק ממון של בני הפיר דנהי וילפי׳ נפרה נתיב
דקדושת דמים א״צ הפמדה והערכה רק לתנא דבי ליי כמבואר יל כקדשים היינו לפנץ דתיאסר בהנאה אבל לא דליהוי ממון
בתמורה ל״ג ב׳ ולק׳ ס׳׳ס יבואר בזה בפז״ה .והנה בברייתא לקדש תדע דכא מת ילפי׳ מפ״פ וכן תקרובת ע׳׳ז ונן צפורי
זו קחשיב נמי הגונב פרה אדומה וטבחה וקשה הא בץ אם נסבור יילייע בקדושק נ״ז א׳ וכן פט״ח בבכורות י׳ ב׳ ופשיטא דלא הוו
דפרה קדשי בדה׳׳ב היא ובץ אם נסבור דפרה קדשי מזבח היא ”” Pלקדש )וט׳׳ל ס׳׳ט שיש לדחות קצת ראיות אלו( ואפי׳ להסוברים
מ״מ ממץ הקדש הוא ולמה חייב עליו דו׳׳ה ועוד מה דנקט מכרה שיש מעילה נע׳׳ע יתבאר לק׳ ס׳׳ח דמ״מ איט ממק הקדש וע״ל
קשה הא אץ יכול למכרה דמידן הקדש הוא ואץ לומר דמיירי ס׳׳י אם הוא דומה לקדושת דמים או לקדושת מזבח וג״ז אינו
בפרה אדומה שנתנוה לשומר ומשום דבר הגורם לממץ וכמו דסוקי »שום שלוא ממק הקדש כסו שנבאר שם בפז״ה ונבר כתבנו בזה
בגמ׳ בשוה׳׳נ דמה שייך שומר בפרה הא ממץ הקדש הוא כמבואר למיל בסק׳׳א דמוכח ממתני׳ דהמקדש בפ׳׳ע שאץ זה ממץ הקדש
ננ״מ נ׳׳ח א׳ דאץ דץ שמירה נפרה ועוד קשה דהא בחולץ פ׳׳א ב׳ י^ליל איך יכול לקדש בה אפי׳ אינה איסוה׳׳נ הא לאו דידי׳
מבואר דשחיטת פרה אדומה שחיטה ראוי׳ היא לר׳׳ש משום שנפדית מ׳׳ש אך מה שהקשה דאיסוה׳׳נ נינהו כנראה נונתו לד הגמ׳
לכן נראה יותר נכון הגירסא השני׳ הגונב טרפה וטבחה ומכרה. ליי שול׳׳נ וע״ז דאיסוה׳׳נ ניהו ולאו דמרי׳ קטבח ולכאף לא דמי
) nעיע שהזקה נו׳ .נבר נתבאר דסתוספתא מוכח דאפי׳ למ׳׳ד ילל דשם אם הוא אסור בהנאה הרי לא שוה כלום לבעליו והוי
ירידתה לנ׳׳א אוסרתה מ״מ הוא בכלל רעהו כיח שיש לפקד וכדאמרי׳ בכריתות כ׳׳ה שוה׳׳ג שהוזמו עדיו כל הקודם
לבני כפיר ממץ בה להתכפר ולפ׳׳ז אם כפ׳׳ע כזיקה חיינץ נ ד יי זכל וכן בשחט לע׳׳ז הרי אק בו לבעלים כלום אנל פ׳׳ע אפ׳׳ג
הפיר לשלם ששמירתה עליהן ואם כזיקה יקח תמה גונה מגופה יאסורה בהנאה הרי צריכה לבני מפיר להתכפר בה ואם טבחה
ואע׳׳ג דאסורה בהנאה מ״מ rול ליהנות ממנה שלא כדרך הנאתה ללביא פגלה אחרת א״כ פשיטא דדידהו היא ואפי׳ למ׳׳ד
עד שיערפוה או שיכנה מעורה לכסוברים דעור שתר לעיל ס׳׳א דבר לגורם לממון לאו כממק דמי הנא הר ממש דידהו והפסיד
אן אפשר דכיץ דאסורה בהנאה ואץ בה pזנות להתכפר לא ^ ® יימק והוא פשוט לפנ׳׳ד ואפ׳׳ג דבהקדש למי׳ד דבר הגורם
שיין גבי׳ מגופה כלל וכמשכ׳׳ל דא׳׳א לקדש בה אשה דכהנאה ליייק לאו כממץ דמי אינו חייב לשלם לו דר׳ה אפ״ג דמפסימ
דשלא נדרך הנאתה או מעורה הוא כנאה דממילא אח׳׳נ נמו מי ל ליינו משום דהוא ממץ של הקדש ולא שלו ואץ לו בה אלא
שהסברנו לעיל ומה׳׳ט ג״נ אץ יכולה להשתעבד לבע׳׳ח והכי מסתבר ייי לגורם לממץ )וליךש פצמו נתמפט מדנתיב וגונב מבית האיש
ונסועדת או בשן ורגל גובץ מנד כעיר מכפלי׳ ואם כמיתה אדם ילא מבית הקדש( אב; כאן שאינו ממון הקדש אלא מצד שהוא
חייבץ בד כפיר בטפר ושלשים של ענד וכן חייבת מיתה ואפי׳ איסול׳׳נ בעינן לאפקועי ממוני׳ טדאי כיץ שיש להם צורן בו
לר׳׳י דאמר נ ב ^ מ׳׳ד נ׳ דשור כהפקר פטור ממיסה וע׳׳ל סי׳ ללתנפר לא נפקע ממונם ממנו ]ומה ששנינו בתוספתא דב׳׳ק פ׳׳ז
י׳׳ב ס״י ניארד במה היא שחתה בעריפה או בסקילה פ״ש. ל׳׳ג גנב את איסורי הנאה פטור מלשלם צ״ל דהיינו לבר מפ׳׳ע מחיים
שיש להם בה ממון וכנ׳׳ל ואפ׳׳ג דמסיים בה חץ מפט*מ תני
)ה( pramאת כע׳׳ע נו׳ .כנה לפ״מ שנתבאר דע״ע בכלל משנו ישייר ופט׳׳ח איצטריכא לה דאT׳ג דהשתא לית בי׳ כלום כיץ
והגונב ע׳׳ע וטבחה חייב נדו״ה נראה דה׳׳ה המזיקה י ^■אוי לפדיץ חייב אבל פ׳׳ע לא צדכא לי׳ דהשתא נמי אית לי׳ ני׳
חייב לשלם לבד כשר מה שהפסיץ שהו נראה דדוקא אם פשאה לכפרה[ ומה׳׳ט נראה דבע׳׳ע לא יהי׳ הדץ שאם החמו עדי׳ מחיים כל
טרפה או הרגה באופן שאינה ראוי׳ יותר לע״ע אבל אם פשה לקודם בה זכה בה שנד העיר לא הפקירוה כלל שהרי צריכה להם
בה שם או דבר שאץ פוסלה מע׳׳ט אץ חייב לשלם כ^ם שכרי ללתכפר בה ול׳׳ד כלל לשוה׳׳ג ועה׳׳נ וצ׳׳ע .אמנם אינא למידק
לא הפסידם כלום ואץ נ ד כשר יכולץ לומר אק נשק מצוה ק לר׳׳ל דס׳׳ל דכל שאיד במכירה איד בטביחה תיקשי לי׳ הרי ליתא
כמובחר דודאי מצוה מן הש?חר שתהא שלמה ונאה נ ש כל במכירה ור׳׳ל עצמו ס*ל בחולץ פ׳׳ב א׳ ירידתה לר׳א אוסרתה
כמצות אבל לגני לחיינו בתשלומץ אץ זו טענה כדאמרי׳ נב׳׳ק שח ילפמש׳׳כ התום׳ בכתובות שיכול למוכרה לגר א׳׳ש ואם נאמר
נ׳ גנב שלתו של חברו ]לר׳׳ש דדבר הגורם לממץ כממץ דש P יל׳ע Pלה פדיץ ונאמר שיכול לפדותה שוה מנה על ש״פ כמש׳׳כ
פירש״י[ מצי פטר נפשי׳ בכבש או בש qלראב״ט ולא מצי לשמר יחזו׳׳א )כדלק׳ ס׳׳ט( י׳׳ל דאיתא במכירה נדי לפדותה להן דביני
לי׳ אנא מצוה ק כמובחר נשנא למעבד ולפ״ז אף אם הרג את גיגי וכדאי׳ בשר׳ע ר׳׳ד סי׳ שכ׳׳א ס׳׳ח נשם הרא׳׳ש גני פנד*ח
העגלה יטל להחזיר לכם עגלה אחרת אף אם שוה פחות כרנה מיהו מסתמא לכתחלה אץ לחללה בפחות משוי׳ כמו בהקדש בבכורות
דשם מהראשונה ובלבד שתהא כשרה לעריפה ושקנה אותה לכל י׳ ל א׳ אם לא שכבר א״צ לצבור כגץ שנתכפמ באחרים ,והנל
נד כעיר נדץ שע אבל לפמש״נ לשל לכאר יש לחלק דשא׳׳ה שאץ לתוספתא הנ׳׳ל ע״נ ס״ל דע״נג ירידתה לר׳א אוסרתה דהא מבואר
לו בה ממק pדבר כגורם לממץ וכיץ שמחזיר לו כנש או שף ■>חילץ פ״ב א׳ דלמ׳׳ד טריפתה אוסרתה אם נשחטה מותרה )ונם׳
שוב.אץ גורם לו לשום ממץ אבל ככא שלא פקע ממונם משה עידס למשפט בקדושץ נ׳׳ז א׳ רצה לומר בדעת הרמנ׳׳ם דעריפתה
א״נ יש לכם בה ממץ ממש וצרץ להחזיר שוי׳ אכן מהאחרונים אושרחה ולא ^דם ומ׳׳מ אס נשחטה אסורה כמש׳׳כ התום׳ לפנץ
שלמדו מכאן דגחל אתרוג מהודר מחבמ מחזיר לו אתרוג פשוכי שיל׳׳נ וזה נגד סוגיא דכריתוח כ׳׳ה א׳ דמבואר בהדיא דאם אץ
) ש בכ״ע ושש׳ת באו״ח סי׳ תרר׳ו( מוכח שאץ מחלקץ בזה אסורה קודם טריפתה גם אם נשחטה מותרה( והוי שחיטה ראוי׳
ואפי׳ כחולקים שם טעמם משום שיטל לשכרו ש׳ש בדבריכם ילד׳ יוחק דאמר שם נד׳ע אינה משנה גם כאן יאמר דאינה משנה
ולפ״ז כאן בשע שא״א לשכרה ל״ש זה ]ואפי׳ לשר אחרת אץ יכולץ אוי דאת^ כתנא דס״ל ירידתה אוסרתה וכדמסיק בכריתות כ״ה א׳
לשכרה שהרי אסורה להם בהנאה והמכירה היא כנאה ושי בזה דתנאי היא ,ויל׳׳ע להסונרים דפ׳׳ע בת פדי׳ היא אמאי הר שחיטה
לק׳ ס׳׳ד סק״ה[ .ובאמת בדברי הגש בב״ק צריך להנץ אתה שא rלד׳ש הרי אפשר לפחתה וכדאמרי׳ גני פרה דכיץ שנפדית
סברא הוא שהנגנב יוכל לומר אנא בפינא למעבד מצוה ק כשנחר ע׳׳ג מערכתה הוי שחיטה ראר׳ וכל העומד לפדות כפדר דמי
הרי אץ לו בזה ממץ pדבר כגורם לסמץ וכיץ שהנגב ממזש כמבואר בב׳׳ק ע׳׳ז ובחולץ פ׳׳א ב׳ ונם כאן ניץ שנשחטה הרי
כנש הרי לא גרם לו שום הפסד ולמה יצטרך לשלם יותר וצ׳׳ל אינה ראר׳ למצותה ועומדת לפדי׳ ואפי׳ אם נאמר דלאחר פריפה
דכיון דיש לו בה דבר הגורם לרשן הד כאילו יש לו בה זכות לא מהד פדיץ משום שנעשית מצוהה אבל כאן הרי לא נערפה
ו ש^ ת שלו וממילא כיץ שיש לו ספגה צריך לשלם לו טלה וצ״נג pנשחטה ולמה לא מהד פדיץ ובאמת קושיא כזו הק׳ בחזו׳׳א
איתן סי׳ יג איסור הנאה בעגלה ערופה נחל רמ
ד .נא( שחט ת העגלה אחר ירידתה לנחל איתן נב( או שמתה מאליה נג( או שערפה ונפסלה והביאו אחרת אף
הראשונו 1סורה נד( מיהו אם נמצאת טרפה או פסול אחר שידוע שהי׳ הפסול בשעת ירידתה לנחל איתן לא נאסרה
)ה( וי*א דו ס נאבדה או נפסלה והביאו אחרת תחתיה הראשונה מותרת בהנאה דכיון שלא הוצרכה עכשיו לא היא ולא
דמיה פקעה איסורה.
שירדה לנ׳׳א דאם אח״כ נתפברה א״כ גם הבת פ׳׳ט כמש״כ )ו .העושה מלאכה בע׳׳ע כר .מבואר ברמב״ם וראב״ד ומ״מ פ״ז
הרמב״ם פי׳׳ח מנ״מ הי׳׳ב גבי שוה״נ דאם נתפברה אחר שנאסרה מחובל ומזיק ה״ד ה׳ לפנק פרה אדומה וכ׳׳ה כאן
גם הולד נאסר דפובר ירן אמו וכמשר׳ת לפיל בס׳׳א וא׳ 7שניהם והטרם דפכיור משום דהחק שאינו ניכר קי״ל דלא שמי׳ היזק
פ״ט ופ׳׳כ כשנחפברה וילדה קודם שנאסרה דאז אק הולד נאסר ודפה הרמב״ס דמחייב במזיד במלאכה ממש משום קנם כן ביאר
כסש״כ הרמב״ם שם פ״ש וא״כ שפיר קאמר המאירי דכנר נאסרה המ׳׳ס שס פ״ש ופ״ש ב ^ ״ מ וזה חלוי בםוגיא דגיטין נ׳׳ג א׳ פ׳׳ש
משפה שפלה פלי׳ זכר ונפסלה וא״כ אין ירידתה לנ״א אוסרחה ופ״ל סי׳ ט׳ ם׳ץ דק הכניס ה לרנקה שחינוק וחמ ש ושם בםי׳ כנ״ל
שהרי אק ראוי׳ לפ׳׳ט ופשיטא שאם הורידו פגלה פסולה לנ׳׳א נתבארו כל דיני מלאכה הפוסליס נ פ ״ פ נפז׳׳ה ואפשר דלדטת
שאק נאסרת ואדרבה צרין ליישב דברי הרמג״ם שכתב בפי״ב הרמב״ם דמחייב במזיד משום קנם אפי -אם פשה בה מלאכה
משחיטה ה rהשיהט פ״ט בין שהראשונה היתה פ׳׳ט ובין שהשני“ קודם ירידתה לנחל איתן חייב דהא דכולהו שוורים לאו לגבי מזבח
היתה פ״ט לוקה ומשמט בק האם ובק הבת ולכאו׳ אם האם קיימי לא פביד לה אלא כהתק שאינו ניכר כמש׳׳כ התום׳ בגיטק
פ׳׳ט פ״כ נם הבת פ״ט שהרי לא משכח״ל שהאם תהי׳ פ׳׳ט ולא נ״ג א׳ ד׳ ה בדיני וכיק דלדפת הרמב״ם אפי׳ בהזיק שאינו ניכר
הבת וכר׳ל ואק לומר דהרמב׳׳ם ד׳ל יסבור דפלה פלי׳ זכר כשרה חייב משום קנס ה׳׳ה כאן וצ-נב
נפ׳׳ט משום דבפ׳׳ט בפי פד שתמשוך והמאירי לשיטתו שכ׳ בנ׳׳מ )ז( השומר פ״פ כו׳ .נ״ז פפ״מ שנתבאר דפ״פ נכלל רפהו לכל דבר.
ל׳ א׳ שגם בנו׳ט פוסל פלה פלי׳ זכר ונו׳ל סי׳ נ ו ס״ג הבאנו
שיש דפות בזה והמאירי ס׳׳ל דבמלאכה דל״ש משיכה א״צ שתמ שז ד) .א( ש ח ט את הפגלה כר .בזבחים פ׳ ב׳ אמרי׳ דפ״פ טהירה
כמו שביארנו שם באורן בט״ה דז״א דהא דטת הרמב״ם דבשאר מידי נבלה דכפרה כתיב בה כקדשים ופריו מהא
פגודות א״צ כלל פד שתמשוך רק בפול כמשנ׳׳ח לפיל שם ס׳׳ב דתניא יכול חלב של פ׳׳ע שאסור בהנאה י הא טמא ת׳׳ל כל חלב
]ולדפת החזו׳׳א שם דגם להרמנ׳׳ם נ פי משיכה א״ש[ וי׳׳ל דלהרמב׳׳ם ואי ס״ד היא טהורה היא טהורה וחלבה ט מ א ומשני דמיירי
משכח״ל שפיר שפלה פלי׳ זכר שלא לרצונו דבזה אין פוסל גם דשחטה משחט ופריך ותטהרנה שחיטתה ומשני שמתה מאלי׳ מכלל
נפרה כמו שהארכנו שם והמאירי ס״ל לדוחק בכה״ג דמסתמא דמחיים אסורה >דהא קחני חלב של פ׳׳ט שאסורה בהנאה( אק
אחר שרואה ניחא לי׳ ואפי׳ אם לא ניחא לי׳ משום שנפסל כיון דא׳׳ר ינאי ירידתה לר׳א אוסרתה ומבואר דאם נשחטה או שמתה
שאם נכשיר יהא ניחא לי׳ אק להכשיר כמש׳׳כ התום׳ נב׳׳מ דף ל׳ מאלי׳ אחר ירידתה לנ״א נשארת באיסורה וכן מבואר בחולין פ״ב
ונו׳ל סי׳ נו ס׳׳ג הארכנו בכל הפרטים נז ה בפז׳׳ה א״נ כונא א׳ דקאמר אהא דתנן השוחט ט״פ אוא״ב פטור לר״ש משום
הרמב׳׳ם נין הראשונה ובין השני׳ שניהם פל הבת רק בק ששחט דשחיטה שא׳ד ל׳׳ש שחיכיה דאתיא כ מ׳ ד ירידתה לנ׳׳א אוסרתה
הבת ראשונה ואח׳^ האס ונ ק להיפן .שו׳׳ר שכ׳׳ז טפות דבסנהדרק ולמ׳׳ד פריפתה אוסרתה ס״ל ע״פ אינה משנה ומבואר דלמאי
דף פ׳ מבואר להדיא דאם פיגרה וילדה הכל אחר גמר דק מותר דקי׳׳ל ירידתה לנ״א אוסרתה אסורה אפי׳ נשחטה אח״כ וכן בכריתות
לנד׳ד זה וזה גורם מותר והכי קי״ל וכ״כ נ ה די א המאירי שם כ׳׳ה א׳ דפריך ממשנה זו דאוחו ואח בנו ל T׳ד פריפחה אוסרהה
)וכבר כתבנו בזה נ ס ״ א( ו א ^ גם כאן אק נאסרת אלא דוקא אלמא דנמ״ד ירידתה אוסרתה אסורה אם נשחטה וכן מבואר
אם הולד הי׳ נשפת ירידתה לנ׳׳א אבל אם אח״כ נתפנרה וילדה בקדושין נ״ז א׳ לפנק צפורי מצורפ דלמ׳׳ד מחיים נאסרק דיליף
מותרת ולפ׳׳ז דברי הסאירי כאן צנו׳ג .ואולי יש לחלק קצת נ ק מפ״פ אם נשחטו אח״כ בפסול שלא בפן ארז ואזוב נשארק ב אי סו ק
שוה׳׳נ לנו׳ט דשוה׳׳ג הרגט של גמר דק אוסרתה ולא אח׳ > אבל הואיל וכבר נאסרו ומבואר שאפי׳ נפסלו אח״כ מ״מ נשארין נ אי סו ק
בגו׳ט דאיסורה משים שפ״י ירידתה לנ״א נפשית הוקצה למצותה וה׳׳ה נ פ ״ פ אפי׳ נפסלה אח׳־כ ומביאק אחרת מ״מ הראשונה
א״כ כל רגט שאחר ירידתה היא מוקצה למצותה ואוסרתה ואפי׳ נשארת באיסורה וכ״כ הרמנ׳׳ם פ׳׳י מרוצח ה׳׳ו ומשתרד לנחל
נפסלה אח״כ מ״מ שם הוקצה למצותה שחל פלי׳ תו לא פקט ממנה תיאסר בהנאה אפ״פ שפדיק לא נפרפה ואס מת ה או נשחטה אחר
כל רגפ וממילא לא שיין להתיר משום זוז״ג וצ״ט נכ״ז. ירידתה ה״ז אסורה בהנאה ותקבר וכ״כ המאירי בחולין פ״ב א׳
)ב( או שמתה מאלי׳ .נתבאר בזבחים פ׳ ב׳ וברמב׳׳ם וכנ׳׳ל ופ׳׳ל כלשון הרמב״ם ומשתרד לנ׳׳א נאסרה בהנאה אפ״פ שנא נטרפה
סי׳ י׳׳ב סט׳ץ ביארנו אם צריך לקברה בנחל איתן. פד שאם מ ח ה או נשחטה אחר ירידתה תקבר במקומה פכ״ל
)ג( או שפרפה וצפסלה כר .כבר כתבנו שכן מוכח בקדושין נ״ז א׳ ולכאף פשוט דה״ה אם נפסלה דהא גם מתה או נשחטה אין
דאם נפסלה בשפת פריפה מ״מ נשארת באיסורה כיק שבשפת לך פסול גדול מזה וכדמוכח נמי מסוגיא דקדושק הנ״ל גבי צ״מ
ירידתה לנ״א היתה בשרה כבר הל פלי׳ האיסור ]ובן מוכח מהא ויש לתמוה פל מש״כ המאירי בחולין שם לפנק כשוחט ע״פ אוח״ב
דמבואר בגמ׳ דנמצא ההורג למ״ד ירידתה אוסרתה נשארת באיסורה דהוי פלוגתא אם שחיכיה שא׳׳ר שמה שחיטה אי לאו דמיירי דוקא
אן נז ה הרמב״ם לא פסק כן ויתבאר בס׳׳ה נ פ׳׳ ה[ וכ׳׳ב נ ק ח אורה שהבת היתה פ׳׳ט אכל לא באם שהרי משפלה פלי׳ זכר נפסנה
בסוטה מ׳׳ז א׳ דאפי׳ נפסלה הפגלה ונתכפר באחרת מ״מ הראשונה ותמוה מה בכן שנפסלה מ«מ נאסרה מתחלה משירדה לנ״א ואף
באיסורה קיימא והוכיח נ׳׳כ מהא דקדושק ופוד יש להוכיח מהא אם תחי׳ אח״כ מאה שנה לא תותר ובלא׳׳ה פ״כ נפסלה דפגלה
דפ׳׳ז פ׳׳ד א׳ דפ׳׳ט אוסרת אפי׳ א׳ באלף והיינו מחיים כמשי׳׳ת בת שנתה אי בת שתים דוקא וזו משילדה כבר פברו פלי׳ ב׳ שנים
נ פ״ ה בס״ז ואם נימא דמשנפרפה א׳ השאר מותרות א״כ כאן הרי דפד נ׳ שנים אק יילדת כדתנן רפ״ג דבכורות וא׳ > מאי קשיא לי׳
בני הפיר פ״כ יצטרכו להביא פ׳׳ט ויפרפוה ויותרו כל התפרובות דהרי פלה פלי׳ זכר ונפסלה וכבר תמהנו בזה בסי׳ י״ב ס׳׳י ננ׳׳ש
והו״ל למיתני דאק אסירות פד שיפרפו אפ׳׳כ דאף נאחר פריפת א ק לכאורה דבריו נכונים דבודאי לא כי׳ יכול לומר דנא משכח״ל
האחרת נשארת באיסורה. משום שאינה בת שנתה כמש׳׳כ דבודאי משכח״ל כשהיתה בת שנתה
) 0מי ה ו אס נמצאת טרפה כו׳ .זה מבואר במאירי חונק הנ*צ כשהורידוה לנ׳׳א ואח׳׳כ גדלה ופברה זמנה והולידה ונשארה באיסורה
שאם הי׳ הפסול נשפת ירידתה לנ׳׳א כמו פלה פלי׳ אבל משום פלה פלי׳ זכר שפיר קאמר דפ׳׳נ אם נאמר דמתנ•׳
זכר וכה׳׳ג לא חל פלי׳ איסור כלל יהוא פשוט שכיון שאינה ראוי׳ מיירי שהאם היתה פ״פ ולא הבת פ״כ מיירי שנתפברה לפני
רמא איתן סי׳ יג איסור הנאה בעגלה ערופה נחל
יז•)א( נמצא ההורג עד שלא נערפה העגלה תצא ותרעה בעדר משנערפה אסורה בהנאה ) □ ותקבר במקומה ) 0וכן
הנחל אסור בזריעה ועבודה )ד( ואפשר שצריך רחיצת ידים ואמירת הפרשה וצ״ע )ה( ונראה שאפי* אם נתברר
שהרוצח הי׳ גוי או שהנרצח הרג את עצמו אפיה העיע נשארת באיסורה ) 0וי׳א דדוקא אם נמצא ההורג קודם
יר Tתה לנחל איתן תצא ותרעה בעדר אבל אם נמצא אחר יר Tתה לנחל איתן אסורה בהנאה נס ואפשר שאם יארע
בעירם חלל אחר יוכלו להביאו עליו אם העגלה עדיין תוך ב׳ שנה וצ״ע)זז( רש מי שכתב דדוקא אם בא עד זר ואמר
**ב’ ראיתי את ההורג ואח״ב באו שנים ואמרו לא ראית ואח״ב נמצא ההורג אז תלר שאם נמצא קודם עריפה מותרת
אחר עריפה אסוחז דכיון דכבר בא ע*א מתחלה מסקי אדעתייהו להור Tה על תנאי דוקא אם לא ימצא ההורג אבל
אס לא הי׳ שום עד תחלה שראה את ההורג אז ירידתה אוסרתה אע*ג שנמצא ההורג אח״ב דלא מסקי אדעתייהו
יגמיי בלבם לאוסרה ע״י הירידה בכל אופן תבריו צ׳׳ע.
רפכו שיש לבני כפיר נו זכוה להתכפר נו א״כ נמה לא יוכלו אץ ירידחה כלום ואע״ג דלא נודע עדיין אז כפסול מ״מ
ליתנו לעיר אחרת נהי דלמוכרה להם אסור שהד אסורה להם ייץ דלפי האמת אינה ראד׳ אינה נאסרת כלל מיהו דווקא נטרפות
בהנאה וכמו כל איסוכ׳׳נ שאסור למכור אבל ליתנו לכם במתנה ®יייע פהי׳ בה קודם ]ומ״ש הקח אורה בסוטה מ׳׳ז א׳ דאם
ולהקנות לכם לצורך פריפה למה לא יוכלו וי׳׳ל דגם מתנה מקד נמצאת פרפה נשארת באיסורה היינו טרפות שנולד אח״כ[ אבל
הנאה משום כטובת כנאה ועוד דכאן שאץ צדכץ בני כפיר יותר ,אם יש להסתפק שמא נולד כגירפות אחר ירידתה לנ״א מבואר
לכפרה החל ככל איסוכ׳׳ג דהוי הפקר וכדאמד׳ גני שוה״נ לאו יתיס׳ דאסורה מספק וסי׳ בזה למיל ס׳׳א סקי׳׳ד ,ומה שנסתפק
דמרי׳ קסבח ואפי׳ הוזמו עדיו כל כמחזיק נו זכה משום כפקר ®ייי׳ אם טריפתה מסהר טרפתה מטומאתה י׳׳ל דהיינו נטרפות
ונם אפשר דבלא׳׳ה אץ שייך להקנותו לעיר אחרת כיץ שאץ לכם שנולד בה לאחר ירידתה לנ״א אבל אם הי׳ בה הטרפות מקודם
ממק בו ורק זכות נפרה לבדו והא דאמרי׳ נבכוחת י׳׳ח א׳ יניאו לא היתה מפולס ע*פ ואיך יכול סריפתה לטהר אם לא
עגלה א׳ בשותפות ויתד ופירש׳׳י יחד כל א׳ חלקו לחבד נמתנה שנאמר דס״ל דנם פנץ« פז מטהר לר״מ או דנימא דכאן שהוא
כייד קודם דידתה לד׳א ועוד דכתם גם אחר דידתה לר׳א אם מינא דעגלה בודאי מגיהר .לר״מ אבל כ׳׳ז דוקא לר*מ וכבר כתבנו
אינם מחדביס אץ דידתה של בד פד זו כלום אבל כינא שכבר
®זה נסי' י״נ ס״ח בעדה .וכ״ז אפי׳■ לדעת הרמנ׳׳ם שיתבאר
נאסרה כדץ אץ שייך ליתנה לאחרים ופי׳׳ל דא*א ליתנה לאסדם
יט׳׳ה בס׳׳ה ו׳ שאם נמצא ההורג או שהחמו פדי׳ תצא ותרפה
דכיק דדידתה לנ׳׳א אוסרתה כבר נתקיים בה מצות ידדה והעד נפדר היינו לפי שהוברר פתה שאץ צורך כלל בפ*פ וירידתה בספות
כשני׳ לא תוכל לפשות בה דידה לר׳א דאץ דידה אחר דידה וניק היחה אבל אם ירידתה היתה כראוי רק אח״כ אירס בה פסול
דדידה מעכבת כנ׳׳ל סי׳ י׳ ס׳׳ב א״כ אץ ראח׳ לעיר אחרת שלא
בנץ שנשחטה או שנפסלה וככ׳׳ג כיץ שבשפת דידתה כיתה כשרה
יוכלו לקיים דידתה ואפי׳ לעיר זו לחלל אחר אפשר שאץ ראוי׳ ימחוינת בודאי גאסרה ואפ׳׳ג דגם בנמצא ההורג כיץ שלא ידפו
מה׳׳ט וצ׳׳ע אבל רר׳מ יל׳׳ע דינולץ לפדותה ולשמור הדמים לפצק היי מסוינים קודם נד׳ט מ*מ הרי נתברר שהי׳ ידוט כנר לפדם
אם יצטרכו שימצא סמוך לס עוד חלל זי׳׳ל דכיק דכוא מילתא
ישפת ירידה מי הוא ההורג )שעי׳ס פצמו פשיטא דלא מקרי
דלא שכיחא לא מקרי שראוי׳ לכך וצ׳׳יג ופל פיקר הדנדם שכ׳ נמצא ההורג ופ׳׳ל סי׳ ד ס׳׳ד די׳׳ל דסלגיק דינורא והיינו TO
שאם אץ בה צדך יותר פקע איסורה צדך ליישב מהראי׳ שהבאד
שאץ מאמינים אותי שהוא הרג רק אמרי׳ שיודט מי ההורג אבל
לפיל דנד׳ע אוסרת אפי׳ א׳ באלף ומשמע דאף לאחר שפרפו אמרת לא היא( וס׳׳ל דבככ׳׳ג כיון שהיו פדים וכיו יטלץ אז לבא ולהפיד
אפ׳׳ג דשוב א״צ לה ופ׳׳ע סה לק׳ סי׳ס. הי״ל כמו בספות בשפת מפשה אבל כאן שלא ■כי׳ שום ספות
ופסול פשיסא דכבר נאסרה ופוד יתבאר סה נס׳׳ה נפז׳׳ה.
ה) .א( נמצא כהדג כר .משנה בסוטה מ׳׳ז א׳ נמצא ההדג עד
שלא נטרפה כעגלה ]וביד׳ כגדסא פד שלא תיטרף )ה( וי״א שאם נאבדה כי׳ .כ״כ אאמו׳׳ר שליט׳׳א בשפרי תבונה
כעגלה וכ׳׳ה בחולץ פ׳׳ב א׳ ופי׳ לקק[ תצא ותרפה בעדר משנסרפה סי׳ יי׳ז ליישב דברי הרמב׳׳ם שפסק בנמצא כהורג אחר
העגלה תקבר במקומה שפל ספק באתה מתחילתה כיפרה ספיקה ירידתה לר׳א תצא ותרפה בפדר אפ׳׳ג דפסק ירידתה לר׳א אוסרתה
והלנה לה פדש׳׳י תצא ותרפה בעדר נשאר חולץ והאי תנא לית לי׳ וכתב דדפת כרמב׳׳ם דאיסור פ״פ כיץ דילפא מכפרה כקדשים
הא דאמרי׳ בכמה חכתי פ״פ נאסרה מחיים ודידתה לר׳א אוסרתה דינה כקדשים שאם לא הוצרכה כלל פקפה קדושתה כמו קדשים
ונמס׳ כריתות מוקמיק לה למילתא נפלונתא דתנאי נפ׳ נתרא ,כיפרה שימו ותורים שפנר זמק ומטאות כמתות פ׳׳ש ושאלתי לאאמד׳ר
ספקה היא פשתה את שלה ואם לא נמצא כהדג נתכפר הספק שליפ׳׳א א״נ למה אם מתה או נשמטה אסורה בהנאה כ ד אץ
ולנשנמצא נפשה ודאי דהיג ומיהו היא באיסד כנאה דידה קיימא באוי* יותר לפ״ס והשיב שפדץ ראוץ לפדיץ ולהניא פ׳׳ט אמרת
דנפרה כתיב בה כקדשים פכ׳׳ל והכי תק נמי בכדתות כ״ג ב׳ תמתי׳ לפמש׳׳כ כמל׳׳מ דפ׳׳ט בת פדיץ )ויתבאר בס׳׳ט בעד׳ס(
המניא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא אם עד שלא »חס יצא זהייס אם נאמר דא״צ כפמדה וכפרכה ןDו pאותה להאכילה לכג^
ודעה נעדר דר*מ וחכ׳׳א דפה פד שיסתאב ממכר ויפלו דמיו מ״ל בס״ס נזה אבל בנמצא ההורג שא״צ לה כל ,פקע איסורם
לנדנה )דמתוך שלנו נוקפו גומר ומקדשו( וכף פגלה פרזפה לנמיי ולפ׳׳ז ה׳׳ה אס נאבדה או נפסלה והניאו אחדז תחתי
איד ) pכאשם תלוי לרנק דהכא לא פליגי רבק כי אם מדע שיץ שפתה אץ צורך שוב בפ׳׳ע פקט איסורה ולכסוברים לק׳ ם׳׳כ
דלא הרג יצא דרפה נעדר .רש״י( עד שלא נטרפה תצא ותרעה שאץ לפ׳׳ט פדיץ פשיטא שלא יתכן זה דפ״כ לא פקט קדושתה
נעדר משנערפה תקבר במקומה שפל ספק נאה מתחלה כיפרה כמו במתה ונשחטה או נפסלה )ופ׳׳ל ס׳׳ט כתבנו ד » » ד הר מ^
ספקה והלנה לה )כיפרה ספיקה בשפת פריסה שהרי פדץ ספק ®״ל דאץ לה פדיץ( ופשוט ג״כ דכ״ז לכרמב״׳ם אבל נהרשב׳׳ס
שפסק דגם בנמצא ההורג לא הותרה כמשי׳׳ת בס״ה בפ׳׳ה כ׳׳ש
כי׳ והלכה לה הלכך אסדהיבהנאה ותקבר כדץ כל העגלות הפרופד^
כאן ,גם לפ׳׳ס שנבאר נס׳׳ס דאחר מיתה אץ פדיה לד׳ה W
רש׳׳י( ובגמ׳ שם כיד ב׳ איתמר פ׳׳ט אימתי נאסרת רב הסדנא
העמדה והערכה לא יתכן לומר ק ,והנה מש״כ שם אא«״ר שני ^
אמר מחיים רבא אמר לאחר פריפה נר אמר רנא מנא אמינא לה ייאץ לומר שיפחה דביאו הדמים לפ׳׳ט אחרת אם יצטרכו דהס
מדתק ע׳׳ט אינה pפד שלא נטרפה תצא ותרפה נעדר ואי -ד ת לייד שיהא כפ*פ משל אנשי אותה כפיר ולנאף יל׳׳ט 0כ עפ״מ
מסיים אסאי תצא ותרפה בעדר הא איתסיא לה מסיים )נ; ■ שכיארנו והוכחט לפיל בס-ג מהתוספתא דכ*ק דע״ט מקרי ממין
איתן סי׳ יג איסור הגאה בעגלה ערופה נחל רמב
בלל ולבן הקשו דגם בפ״ע נימא דהוי במתנה שאם יתברר אח׳> לנ״א( תני מד שלא נראית לפריסה )דלא ירדה לנ׳׳א( אימא סיפא
שלא יצטרבו לפורסה לא תאסר ופ״ז בתט דמסתמא נם הבא מספק משנפרסה תקבר במקומה )נפרסה אץ לא נפרסה לא( תני משנראית
הי׳ דעתן להקצותה בבל פנק ואפ׳ yדאשם ודאי אם אינו מחויב לפריסה א״כ אימא סיסא שפל הססק באה ■מתחלה ניסרה ססקה
א׳׳א להקדישו ואיך רצו לדמותו לאשם ודאי צ״ל דביון שהי׳ סביר והלנה לה ואי מחיים פדיץ לא ניסרה ססיקתה ומסיק תנאי היא
שהוא מחויב הר׳ל במפריש לאחריות דחל הקדושה וצ׳׳ט דלבאף ורב המנונא דאמר נתנא דיליף מנשיר ממנפר דנאסרה מחיים ונתבו
שפיר יש מקום לחלק ובר׳ל. התום׳ הא איתסרא לה מחיים וא׳׳ת ומה בנך והרי אשם ודאי
דנודע פד שלא נשחס דיצא וירפה וי׳׳ל דיש לנו לדמויי פ״פ לאשם
ובסוגיא דחולין פ״ב א׳ גבי הא דתנן השוחט פ׳׳ע אותו ואת בנו תלוי שבאה לנסר השסק שפל הפסק באת מתחלה ניסר וא״נ דמיתסר
ר׳ש פוטר דהו״ל שחיטה שא׳׳ר וחבמים מחייבי; דס״ל מחיים גם אחר שנודפ באיפור הראשק פומדת ונ״נ התום׳ בחולי;
שחיטה שא׳׳ר שמה שחיטה אמרי׳ בגמ׳ שם ופ״ע לאו שחיטה ראוי׳ היא ס׳׳ב א׳ ח׳׳ל וי׳׳ל דםברא דגמרי ומקדשי דלא מסקי אדפתייהו שימצא
והתק נמצא ההורג פד שלא תפרף תצא וחרפה בעדר )בשאר מולק ההורג פנ׳׳ל ולנאו׳ דבריהם צריך ביאור דבשלמא אם נימא דפ״פ
אלמא אינה נאסרת מחיים ובי שהטה מותרת .רש״י( ארשנ״ל משום הוא הקדש שייך לומר דגמרי ומקדשי אבל לס״ימ שנבאר לקרק ם׳׳ת
ד ינאי פ׳׳ע אינה משגה ומי א״ר ינאי הבי והא׳׳ר ינאי גבול שמעתי דאסי׳ להסובריס שיש בו מפילה אינו הקדש רק איסור הנאה במו
בה ושבחתי ונסנק חבריא לומר ירידתה לנ׳׳א אוסרתה ואם איחא מוקצה למצותו ונדמשמפ בסנהדרץ מ׳׳ז ב׳ דמדמה לה לדק הוקצה
לישני באן קודם ירידה באן לאחר ירידה ר׳׳ל דהא דתנן נמצא למצותו א״נ מה שיין בזה גמרי ומקדשי הרי אי; תלוי בהקדש; שהרי
ההורג פד שלא תפרן תצא ותרפה בעדר היינו קודם ירידתה ירידתה לר׳א אוסרתה א״פ התורה אוסרת פ״י מפשה ההזמנה ואס
דהיינו קודם שנראית לפריסה בדמשני בבריתות ונתבו התום׳ חימא הי׳ הסמנה בספות א״נ לא הי׳ הירידה נלום ואי; ינול ליאסר
הא פ׳ב מתני׳ דנריתות מובחא דלא מיתסר מחיים בדדייק התם וצ׳׳ל ניק דמ״מ הירידה אינה אוסרת אלא פ׳׳י שהזמינה לע׳׳פ
בס׳ נתרא מסיפא דכפרה ספקה והלכה לה ופי׳ בדבר אברהם מ׳׳א ,שאם הס מורידק אותה לנ״א שלא בטונה לא היתה נאסרת דהר׳ל
סי׳ ד׳ בהפרה שתי׳ בזה תירק נכון דסוניא דחולק ס״ל דרישא דמיזני׳ ’נצר בי׳ ולא אזמני׳ ורק משום שהורידוה פ׳׳ד שתאסר נאסרת
שפיר מתפרשת קודם שנראית לפריסה אבל סיפא דמשנפרפה העגלה בהזמנה בזו שהיא ®׳ vמפשה ושייך לומר דגמרי לאסור ולהקצותה
מיירי לאחר פריפה ממש וטפמא משום דבפי לאסוקי תקבר במקומה מספק אסי׳ אם יתברר שא״צ לה )ובאמת לשו; התום׳ גמרי ומקדשי
וזה דוקא אם נבר נפרסה ובדמשק טפמא שפל הספק נאה מתחילתה משמע קצת שס בה קדושה אבל לפי מה שנבאר בפ׳׳ה בס׳׳ח ובס״י
כיפרה ספיקה והלכה לה וזה טפם דלנן צריך לגמור כל מצותה זה לא יתנ;( ,אנן באמת לפנ׳׳ד לא זניתי להבין פיקר קושייתם
וגם לקוברה במקומה כדק פ׳׳ע כשרה שאחר עריסתה צריך לקוברה דלבאף לא דמי נלל לאשם ודאי דבאשם ודאי מרי התורה לא חייבה
במקומה נדיליף בכריתות ר א׳ שם תהא קבורתה ודוגמתו בסוטה בלל רק אם חטא אבל אם לא חטא אי; חייב אשם נלל וגם מי
ו׳ ב׳ קרב הקוק ולא הספיק לאבל שירים פד שמת הוא או פד שלא חטא איט יבול להקדיש אשם בלל ולא חל ההקדש שהרי אשם
שמתה היא הרי היא כבל המנחות ותאכל שפל הספק נאת מתחינתה אק טדר ונידב וא״נ אם הקדשו בטפות הו״ל הקדש טפות גמור
כיפרה ספקה והלכה לה וזה טפם שנית שכבר כיפרה יש לסיים ולנן תצא וחרפה בעדר אבל פ׳׳ט הרי ב״ז שלא נודט מי הנהו וב׳׳ד
מצותה וב״ז דוקא אם נפרסה ממש מיהו אם פדיק לא נפרסה לא ידפו הי׳ פליהם חיוב גמור להפריש פ׳׳ע ולהורידה לנ״א וא׳׳ב
אף שבנר ירדה לנ׳׳א ונאסרה בהנאה מ״מ א׳׳צ לקוברה במקומה האיסור חל פלי׳ נדין דאסי׳ דקמי שמיא גליא מי הרוצח מ״מ
דוקא שזה רק בנפרפה כהלכתה משא׳> כאן שעדיין לא כיפרה הב׳׳ד שלא ידפו היו מחוייבים להביא פ״פ ומה שייך בזה הקדש
וא״צ לפורסה ]ואפי׳ לפ״ד המאירי שהבאנו בסי׳ י׳׳ב סט^ דאפ.י׳ טפות ניק שהורידוה בחיוב ופיק ושפיר נאסרה ואיך תותר פנש־ו
ננפסלה או נשחטה צריך לקוברה במקומה היינו דוקא בנחל איתן שנמצא ההורג אחר שנבר נאסרה ולא דמי בלל לאשם ודאי דקנד
אבל במקום שמתה ודאי א״צ לקוברה חה ל׳׳ש רק בנפרפה כמ׳׳ש שמיא גליא שבשפת הפרשה אק פליו שוס חיוב והוא בטפות נמור.
שם אך למש׳׳ב שם דהמאירי למד זה מסוניא דכריתות לא יתכן ואק להקשות א׳׳ב ל׳׳ל להגמ׳ למימר גבי אשם תלוי דמחון שלבו
זה[ ולבן סיפא פ׳> מיירי בנפרפה ממש ולכן מייתי טפם דכיסרה נוקפו גמר ומקדיש וגם ר״מ חולק שם ואמר תצא ותרפה בפדר
ספקה ]מיהו בכריתות כ׳׳ו מייתי טפס דכיפרה ספקה פל איסור סיפוק לי׳ דשם דמי לפ׳׳ע דהרי שם הי׳ מחויב להפרס נ׳׳ז שהוא
הנאה גבי חטאת הפוף צבא פל הספק פ׳׳ש[ אבל סוגיא דכריתות ספק לו וא״נ ההקדש שפיר חל י״ל דנם אשם חלד לא דמי לפ׳׳ע
ם״ל זה לדוחק דלמה השמיטה המשנה הדק מירידתה לד׳א פד דנהי שם הי׳ מחויב להפריש נ״ז שיש לו ספק מ״מ קמי שמיא גליא
הפריסה ממש ולכן ס״ל דאי רישא מתפרשת משנראית לפריסה שלא אבל מלב א׳> לפי האמת אק פליו חיוב בלל למפריש ורק מפני
גם סיפא פ׳׳ב מתפרשת כן ולכך פריך א׳> לא כיפרה ספקה שאצלו ספק אמרה תורה להפריש מספק שמא באמת אבל חלב ויג;
פכ״ד בתוספת ביאור .ויש להוסיף פל דבריו דהנה במשנה פלע האשם תלוי רק היסורים בדאמרי׳ בס׳ בתרא דבריתות אבל
דסוטה בירי׳ ]ובהרבה נוסחאות במשניות פ׳׳ש בשינוי נוסחאות[ אם האמת שלא אבל א״צ בלל להקריב ולבן נחלקו בו ר׳מ וחבמים
הגירסא פד שלא תיערף העגלה תצא ותרפה נעדר משנערפה אם אמרי׳ מתון שלבו נוקפו גמר ומקדישו בבל גווני או לא אבל
העגלה תקבר במקומה והנה הגמ׳ כאן נחולק הביא ג״ב הלשון בפ׳׳ע הרי בודאי שהי׳ באן רוצח ובודאי שהרוצח יודע בפצמו שהוא
פד שלא תיערף העגלה תצא ותרפה נעדר משנטרפה בר והוא הרג ואם הרוצח הי׳ לפנינו ומודה שהוא הרגו ג׳> לא היו עורפי;
המשנה דסוטה הנ״ל ]ועוד דבמשנה דכריתות לא הוזכר בלל נמצא 1אי לאו משום לאק אדם משים עצמו רשע וי׳׳ל דלא מהימניק ני׳
ההורג ופ׳׳ב הוא המשנה דסוטה[ ושפיר מתפרש פד שלא תיערף לגבי עצמו ופ׳׳ל סי׳ ד׳ ם״ד[ וא׳> הרי לעולם יש בא; רוצח ידוע
פד שלא ירדה לנ״א שלא הגיפה ליפרף וסיפא דקתני משנערפה אלא שהתורה אמרה שבאוס; בזה שהב״ד &ק יודעים מי הוא צריך
היינו משנערפה ממש ומשום דמסיק תקבר במקומה וכנ״ל ונם ע«פ א׳׳ב בל החיוב הוא רק באופן זה שיש רוצח ודאי ואי; ידוע
דלשק תקבר לא שיין אם פדיק לא נפרסה דהול״ל תיהרג ותקבר לב׳׳ד מי הוא א׳> ההפרשה היתה בדק גמור ולא הי׳ באן שוס
אבל בכריתות פריך ממשנה דכריחות דשם קתני ברישא פד שלא ספות ושפיר מלה פלי׳ איסור ולאי r׳ vירידתה לר׳א ואיך יבול
נערפה העגלה וב׳׳ה לשון הגמ׳ שם וא׳^ אם רישא מתפרשת פד ליפהע עכשיו כשנודפ ההורג וצ״ל דדמת התוס׳ דלעולם נשפת ץי/תה
שלא נראית לפריסה גם סיפא משנערפה העגלה פ״ב משנראית הוי במוריל פל תנאי אם יצטרך לו אח׳׳ב )ומונח מזה דאפשר לפשות
לפריסה דהא בשניהם קתני נערפה ושפיר פרין א׳׳ב לא כיפרה תנאי נשפת ירידתה ופ״ל ס׳׳ב בהבנו בזה( ולבן באשם חטי מתוך
ספקה ולפ׳׳ז אק הסוגיות סותרות כלל ולשק הגמ׳ מדויק מאד שלט נוקפו נמר ומקדישו בבל גמר אפי׳ אם יתברר שלא חטא אב-
ודו׳׳ק. נאשם ודאי הוי במתנה שאם יתברר שלא יצטרך לו לא יהא הקדש
רמג איתן סי׳ יג איסור מאה בעגלה ערוסה נחל
דלפום גמ׳ דיח אם ירידתה לר׳א אוסרתה א״כ אם נמצא ההורג והנה מסיגיא וכריתות ומסוניא דחולק מגואר נהדיא דלגדד
אחר ירידתה לנ׳׳א אסורה וכבר תמה בזה כרשב׳׳א בתשר )מובא ירידתה לר׳א אוסרתה אם נמצא ההורג אתר שירדה לד׳א
גכ״מ( וכתב גם בפיר יפלא שהוא זיכה שטרא לגי תרי דפליגי ^_״ייז יאיסורה ואינה ניתרת עוד וכמו שהסבמו לעיל דביח
בכריתות וטרחתי להעמיד דבריו ולא יטלתי אבל מה אעשה והראב׳׳ד ״יי מיינץ אז גע׳׳ע והירידה כדין היתה וחל פלי׳ איסור שוב
לא חלק עליו בזה כלום עכ׳׳ל והמאירי ד׳ל בקדושק ר׳ז כתג שירידתה האיסור יכול ליפקע ומתני׳ דקתני תצא ותרעה בעדר אתיא
לניא אוסרתה ושמא תאמר וכלא אמרו שאם נמצא כהורג עד שלא ^ ד פריפתה אוסרתה וכדמסק בכריתות או דמיירי לפני ירידתה
נערפה תצא ותרעה בעדר אלמא לא נאסרה משעת הורדתה שא״כ וכדא׳ בחולץ ,אמנם בירושלמי ס׳ ע׳׳ע ה׳ץ א׳׳ר ינאי שמעתי
האין פקע איסורה תדע שבאחרון של כריתות הקשו מזו לזו ״ג גבול מאימתי היא נאסרת והורידו משעת הורדה )ר דהא
והעמידוה בתנאים חולקים ומי שנה זו לא שנה זו והילכן אק ימייתי קרא והורימ משום דמינה שמעי׳ שיש מצות הורדה וא״כ
פוסקק אלא אחת מהן ומ״מ מד^ סברא נראה לדמות אותה הגטל שנתנה לה תורה כמש׳׳כ מום׳ בקדושק ר׳ז א׳ ד׳ה מי(
סוגיא להעמיד את שתיק לומר » ל שלא נמצא ככומ ידידתה א׳׳ר שמואל בר רב יצחק עד שהיא בחיים היא קדושה מתניתא אסרה
אוסרתה הא נמצא פקע איסורה למפרע וכן נראה דעת גדולי Pתצא ותרעה בעדר מהו תצא תצא מקדושתה ומבואר דהירושלמי
המחברים )הרמב׳׳ם( שפסקו את שתיהן עכ׳׳ל וכעק זה כתב הוכיח מהמשנה להיפך דמדקתט לשק תצא אלמא שכבר נאסרה קודם
בחולק פ׳׳ב א׳ בקצרה דק^ל כשתיהן אלא שיש מפקפקק בזה יינכשיו יצאה מקדושתה ומאיסורה )לשק מקדושתה משמע שיש
וכעין זה כתב הכ׳׳מ דדעת הרמב׳׳ם כקושיית התום׳ דאדעתא קדושה בפ׳׳ע ולקמ ס׳׳י נבאר זה בע׳׳ה( ואע׳׳ג דבגמ׳ דידן
דככי לא אקדשוה וס׳׳ל דתי׳ כגמ׳ דיחויא בעלמא הוא פ׳׳ש וכעק ®ייו פלה שאם נאסרה לא היתה שוב ניתרת צ׳׳ל דהירד לא חש
זה כתב באר שגע בסוטה ולכאר הוא דוחק מאד דהרמב׳׳ס דחה יקישיא זו וס׳׳ל דהוי כאילו התנה בתחלה שאם לא יצמרכו לעורפה
מעצמו מסברא סוגיית כגמ׳ בכריתות ובחולין ואע׳׳פ שהוא בשיטת יא חיאסר וכמש׳׳כ לעיל בקושית כתום׳ וגמי דיק לא ס׳׳ל הכי.
הירר מ״מ הא כגמ׳ ייח לא אזלא pולמה דחה גס׳ דידן משום ייש לתמוה לכאר דכא סוגיא ערוכה היא בב»ק ק׳׳י ב׳ גבי נתן
הירד וכבר תמה בזה במרכבת המשנה ושאר אחרונים ,ובלקוטי הכס^ לאנשי משמר ומס דאם לא מכפר כי׳ מוציא מידם את
הלכות בכריתות כתג דכיק דפליגי בזה כבבלי והירושלמי הניח הכסך דאדעתא דככי לא יכיב לי׳ ופריך אלא מעתה חטאת ואשם
^1ק המשנה כפשוטה וג׳׳ז קשה מאד דכיק דבגמ׳ אמרי׳ דפליגי ׳■®זו בעלי׳ תיפוק לחולק דאדעחא דככא לא אפרשה ומשר החם
הניח המשנה בזה מנאי ומתני׳ כמ׳׳ד עריפתה אוסרתה וא״נ הילכתא גמירי לה דחטאת שמתו בעלי׳ למיתה אזלא וכל שבחטאת
דכוא דלא כהילכתא לפום גמרק ובערוך לנר בכריתות כתב שאחר סיזה באשם רועה ומשמע לכאר דדוקא בחטאת ואשם הוא דק
דסוגיא דחולק חולקת על סוגיא דכריתות וס״ל דשפיר מתפרש זה אבל בשאר קדשים המכפרים באמת יוצאים לחולק אמנם בסוטה
המשנה עד שלא נראית לעריפה פסק גם כרמג׳׳ם pומש׳׳כ הרמג׳׳ם י׳ א׳ מבואר דבכל המנחות נמי אם מתו בעליהן קודם הקרבה
פד שלא תערף ככונה עד שלא נראית לעריפה וקשה מאד לומר Pאחרי ’®ימי ולא אמרי׳ דאדעחא דככי לא אקדשי׳ ]וח׳׳א הפיר די׳׳ל
שטס׳ דנו מ״ז אז סתם כרמב׳׳ם וכתב עד שלא תערן« ולא פי׳ דהיינו ישם שהי׳ אחר קידוש כלי שאני דל׳׳ש תנאי בזה ומ״מ צ׳׳ע דאם
לפני ירידתה לנ׳׳א כדי שלא נטעה דכא בגמ״ הקשו מזה ותירצו מתחלה לא הפריש אדעתא דהכי א״כ כוי כמנחת חולק שנתקדשה
ק בחולק ק בכריתות ועי׳ במעק כחכמה ם״פ שופטים שתי׳ *®לי יל׳׳פ[ ואפשר דכל כקדשים ילפי׳ מחטאת ואשם דא׳׳א להקדישן
דברי כרמג׳׳ם בדרן פלפול פ״^ ועי׳ בערוך השלחן חר׳מ סי׳ מל תנאי זה יק כקדש גמור ]וכמו שביאר מח החזו׳׳א בהערותיי
תכ׳׳ה סקפ׳׳ב שתי׳ דסוגיא דכריתוס רגא ציטתו מדייק דס׳׳ל לי״ק שם ע׳׳ש[ אמנם לכאף כ׳׳ז בקרבנות אבל בע״ע לא שיין
שם באשם תלוי שהוזמו פדיו אסור בהנאה אף לרבנן אבל לדיח זר וא״כ למה לא נאמר לגס׳ דיק דאדעתא דהכי לא אקדשה
תצא לחולק וכבר הקשה בעצמו דהא כרמב׳׳ם שם פסק כרבא וגם יייא׳ מ׳׳ק שם וכ״נ אם נמצא כהורג לפני העריפה בודאי
רוב הראשונים גורסק בכריתות רבה כמש׳׳כ לפיל ס׳׳ג וגם מה איפתא דהכי לא כת מורידק אותה לנ׳׳א וי״ל דע׳׳ע כיק דכפרה
יעשה בסוגיא דחולק דסתמא דגמ׳ סיז לה ,ופי׳ במרכבת כמשנה כתיב בה כקדשים ילפי׳ מקדשים דא׳׳א להורידה על תנאי זה אך
ה׳ רוצח שכ׳ דהרמב׳׳ם מפרש פי׳ אחר בסוגיא דכריתות עפ״מ לפ׳׳ז א׳א לפשות בה שום תנאי וע׳׳ל ס״ב כתנר דאפשר להורידה
שהקדים שם דלמ׳׳ד ירידתה לר׳א אוסרתה אק זה איסור שלו מל סנאי וגם נצטרך לומר דכבבלי והירר פליגי בדק זה אם אפשר
רק כתורה אוסרתו וא״כ ודאי התורה אק אוסרת אא״כ יצטרכו להומדה על תנאי ודוחק ]ואולי גם גזה מועיל סגרת כתום׳
לה אח׳> משא׳> אם כאיסור משעת לקיחה י׳׳ל דגמח ומקדשי יחולק דלא מסקי אדפתייהו שימצא כהורג וגרע ממיתה דמסיק
בכל גווני ועפ׳׳ז מפרש שם גסוגיא דראיית רבא הוא דירידתה אדפתא ודוחק[ ד׳׳ל בענק אחר דכאן לא שיין לומר דאדעתא
לר׳א אוסרתה ולא כדהוה מסופק ד ינאי שמא לקיחתה או גבול שימצא כהורג לא הורידוה דהרי כבר כתבו הראשונים )עי׳ רמנ״ן
אחר אוסרתה וע׳׳ש שהאיז גפי׳ הסוגיא דכריחות וחולק בדוחק ר״פ שופטים ודעת זקנים מגעה״ת שם( דכל ענק ההורדה לנ״א
גדול לפנ׳׳ד ונם הא רגא לא כזכ Tגתחלה רק לאחר עריפה ו אז יכל כפסק בזה הוא כדי שיתפרםס כדבר ועי׳׳ז ימצא כהורג
שיז לומר מנא אמינא לה להוציא מספקו של ד ינאי וגם עצם יא״כ א׳׳א לומר שאילו ידעו שימצא כהורג לא כיו מורידק אותה
סברתו לכאר הוא בכיפך דאם תלד בב׳׳ד י׳׳ל דמקדשו רק ע׳׳ד דהרי כל ההורדה אמרה תורה כדי שימצא כהורג ואם לא כיו
אם יצטרכו אבל אם כתורה אוסרת מסתבר ודאי כיק שהיו מייגק סורידק אותה אפשר ^א כי׳ נמצא כלל כהורג )וכן לפמש׳׳כ
נאסרת בכל גווני ,ובאור שמח ה׳ רוצח תי׳ דברי כרמב׳׳ם פפ׳׳מ רבנו בחיי מובא לפיל סי׳ י״ג סי׳׳ג שאם כיו ישראל זכאין כיתה
שהביא שם דע׳׳ע היא קדושת דמים ול pהגמ׳ בכריתות מקשה על העגלה יוצאת מהנחל והולכת עד בית כהורג( וא״כ פ״כ כיו
רב כמנונא דהוא ס׳׳ל בנדרים כ׳׳ט דקדושת דמים לא פקעה בכדי לייכק להורידה וכיק שכירידוה כדק כבר אסרתה תורה ע׳^ הורדה
אבל למאי דקי׳׳ל דקדושת דמים פקעה בכדי לק״מ דכיק דנמצא זי והירושלמי צ״ל דס״ל דמ*ס יכלו להורידה על תנאי אם לא
כהורג פקעה קדושתה חו דעת כירר ול pפסק כרמב׳׳ם כן וצ׳׳ע ימצא כהורג תיאסר ואם ימצא כהורג לא תכי׳ הורדתה לשם
דא״כ רבא דאמר מנא אמינא לה לא מייתי ראי׳ מידי לדברד איסור ע׳׳ע והקצאה רק לפרסם כדבר שעי׳׳ז ימצא כהורג ולפי
דכא הוא בעצמו חולק שם בנדרים על רב כמנונא וא׳^ לא רדיתי שהוא דוחק קצת לכן לא ס׳׳ל לנמ׳ דיח סברא זו.
ראי׳ אלא להקשות על רב כמנונא אבל הוא גופי׳ מר׳ל דעריפה והנה כרמב׳׳ם כתב בפ׳׳י מרוצח כ׳׳ח נמצא כהורג עד שלא תפרן
אוסרת ולא קודם ושמא נאמר דגרסי׳ רבה טי׳ רוב כראשונים העגלה תצא ותרעה בעדר נמצא אחר שנערפה תקבר במקומה
וס׳׳ל ג»כ כרב המנונא אבל באר׳ש שם לא כתב Pועוד צ׳׳ע שפל כספק באה מתחילתה כיפרה ספיקה והלכה לה ואע׳׳פ שפסק
דאכתי סוגיא דחולק תיקשי דסתמא דגמ׳ הוא וע׳׳ט לקמן ס׳׳י ®ידתה לנחל איתן אוסרתה והוא כשיטת הירושלמי ולא כנס׳ דיק
איתן סי׳ יג איסור ד1אה בעגלה ערופה נחל רמד
דצרין שיהא מקום שלא נעבד גו לשעבר וגם מכאן ולהבא אסור שניארט דהפיקר דע״ננ כקדושת הגוף וא״כ ל״ש כלל חירוצו.
ונראה דר״ל שזה כלול ג״כ במה שאמרו דאסיר לזרוע מכאן ולהבא, ואאמר׳ר שלים^ כשערי חכוגה סי׳ י״ז תיח חה תלוי אם איסור
והדק פשוט מסברא דכמו שצריך לקוברה במקומה משום שכיון ע״ע הוא מדץ הקדש דילפי׳ כפרה כתיב כה כקדשים ואז אם
שנערפה וכיפרה ספקה הו״ל ע״ע כדינה וחייגק לקוברה במקומה הקדש א״צ לה יאץ שיין פדיק פקע כהקדש כמו ממאות המתות
כדתק כיפרה ספקה והלכה לה כ״נ מטעם זה כנחל אסור בזריעה וקדשים סייהי ייזייץ שעבר זמנן אבל אם ילשי׳ משאר קראי ולא
ועבודה כיק שכיתה ע״ע כדינה וכיפרה ספקה .אמנם בציוני ם״פ מכפרה כקדשים א״נ אינן כקדש רק איסור בעלמא ולא פקע
שופטים כתג גשם אגן עזרא )ולפניט ליתא גא״ע ופי׳ רמג״ן שם( רק שא׳ל לה והרמב״ם פסק כמאן דדריש כפרה כקדשים ורבא
דטעם שאסרה תורה שלא לעבוד ולזרוע הוא סיגה שבעל הקרקע בכריתות לית ל״ דרשא דכפרה כקדשים ולכן פריך בכריתות אבל
יחזור בכל צדדים ויערים להודים כהורג כדי שלא תשם אדמתו עכ״ל למאי דקי׳ל דהוא קדשים ל״ק יע׳׳ש באורך וכנה כבר כתבנו
משמע מלשונו דס״ל דאחר שנערפה העגלה אם נמצא ההורג ניתרת לפיל ס״ד חה לא יתכן רק להסונרים ע״ע יש לה פדיק דלהסוברים
כקרקע אבל הוא תמוה דאתה סברא הוא דאם ימצא ההורג יותר דאק לה פדיק תיקשי אמאי אמרי׳ בזבחים ע׳ ב׳ וכ׳^ הרמב׳׳ם
בזריעה כיק שכעריפה כי׳ כדק ואמרי׳ תקבר במקומה איך יותר דאם מתה או נשחטה אסורה תפקע קדושתה וכרמב׳׳ם נראה
אח״כ הנחל וכבר כתבנו בזה בסי׳ י״א ס״ג וצריך לדחוק דכונתו דס״ל דאץ לה פדיון כמשי׳׳ת בס׳׳ט בעז״ה ועוד דלפי מה שנבאר
ג״ה דבעל כקרקע שהתנדב הקרקע להצגור ישתדל לחפש לפני שיפרשו בס״ט דאם מתה או נשחטה אק לה פדיון לכו״ע דגעי העמדה
מי כהורג כדי שלא תאסר אדמתו וכל׳ כרמב״ם במו״נ שהבאנו שם והערכה א״כ א׳׳א לומר כן לכו׳׳ע ,ועוד יל״ע לענ׳׳ד אין מקשה
דאע׳׳ג דמנדב הקרקע לצורך המצוה מ״מ ניחא לי׳ יותר שלא תשם רבא לרב כמנונא הא אמרי׳ שם דרב כמנונא כר׳ ינאי דירידתה
אדמתו לעולם לכן ישתדל בזה אבל כ״ז קודם העריפה אגל אחר לנ׳׳א אוסרתה ור ינאי יליף לה מכפרה כקדשים כמש׳׳כ התוס׳
העריפה בודאי נשארת הקרקע באיסורה לטלם וע״ע לק׳ סי׳ ט״ז בחולק פ׳׳ב א׳ וא״כ איך רבא יטל לדייק דלא כרב כמנונא ועוד
ס״ג סק״ה. לא הבנתי איך יתפרש הסוגיא דחולק דפרין לר׳ ינאי לישני כאן
)ד( ואפשר שצריך רחיצת ידים וכו׳ .כנה לפי מה שנתבאר דצרין קודם ירידה כאן לאחר ירידה דהיינו דמתני׳ דנמצא כהורג מיירי
לקברה במקומה וכנחל נאסר משום דכיק דהעריפה קודם ירידה והא לר׳ ינאי דס׳׳ל כפרה כקדשים שפיר מתוקמא
נעשית כדינה ממילא כל ע״ע חייבק לקברה ונאסר כנחל וכדאמרי׳ אף לאחר ירידה דהא פקעה קדושתה כיק שאק בה צוע וצ׳׳נב
כיפרה ספקה לכאר ה״ה דצריכק הזקנים לרחון הידים ולקמת ובכתב סופר חולץ פ׳׳ב תית דהרמב׳׳ם קאי אכלכה הקודמת
כפרשה וק ככהנים כיק שהע״ע כיפרה צריך לגמור המצוה ושפיר שיין דמיירי שמתחלה נא ע׳׳א ואמר ראיתי כהורג ואח׳׳כ הכחישוכי
לומר ידינו לא שפכה שלא בא לידינו ופטרטהו ט׳ אע״ג שידוע מי שנים וע׳׳ז קאמר כאן שאם אח״כ נמצא כהורג תצא לחולק דבכה׳׳ג
כרוצח אך אפשר לצדד דנהי דמה שנוגע לעריפת העגלה שפיר חייגין ודאי מסקי אדעתייכו להקדיש רק אדעת אם לא ימצא ההורג
לגמור כיק שנערפה כהלכתה מיהו הרחיצה והאמירה שזה כמצוה והא דלא משני כגמ׳ כן משום דלרב בכריתות כ׳׳ד לא מתוקמא
על כב״ד כזקנים והכהנים ואק זה שיין לכעריפה ]וגם אק מעכב מתני׳ בעדי הזמה ע׳׳ש וכבר כקשה בעצמו דכא ר׳ יוחנן פליג
הכפרה כמשי״ח גפ״ה גסי׳ י״ד ס״ג[ י״ל דכיון שעכשיו שוב אק שם אדרב וא׳> אמאי אמר בחולץ ע״ע אינה משנה וכן יש לתמוה
עליכם חיוג ע״ע שהרי כבר נודע הרוצח תו א״צ לרחק הידים ארבא דפליג שם אדרב ואמאי אמר בכריתות כ״ה מנא אמינא לה
ולקרות הפרשה ואק להביא ראי׳ מהא דסוטה ר ב׳ גבי מנחם דאק נאסרת מחיים ומייתי מהן משנה וע״ש שנדחק לחת וגם
סוסה שאם קרב הקונק ואח״כ מת הוא או היא תאכל ואמרי׳ קשה למה כשמים הרמב״ם דק נמצא כהורג בלא עדי הזמה דמבואר
נמי התם שעל הספק באה מתחלתה כיפרה ספקה והלכה לה בגמ׳ וע״ע בלבוש מרדכי זבחים סי׳ י׳׳ג בדברי כרמב״ם ובלב ארי׳
ומשמע כתם דמצוה לאכלה דכתם נמי כיק דכיפרה כדק ודאי חולק דף פ״ב ובאבי עזרי ה׳ רוצח ,ולענ״ד י״ל עוד אופן דכרמב״ם
דהו״ל ככל כקדשים שמצוה לאכלם משא״כ כאן דאק זה שיין ס״ל דסוגיא דב״ק ק״י ב׳ דאדעתא דהכי לא אקדשה חולקת אסוגיא
לכפריפה וזה תלוי לכאר בשאלה אם הרחיצה והאמירה הוא גמר דכריתות וחולק וס״ל כסברת כירו׳ דהוי הקדש בטעות )ולא ס׳׳ל
מצות העריפה אע״ג שאינו מעכב את העריפה הו״ל כמו שירי כתירוציס שכתבנו לעיל( ופסק כסוגיא זו דאזלא כהירושלמי כדי
מצוה או הוא כמו מצוה בפ״ע ואק זה שייך להעריפה ואף דגמנק שלא יסתור סתם כמשניות דחולק ודכריתות אהדדי ולא נוקי
המצות נחשב ככל למצוה אחת אין זה ראי׳ דכל סדר הפרשה נחשב בפלוגתא והרי גם בנ״ק שם כמקשן משמע דלא ס״ל כסברא זו
כאחת ויתבאר בזה גע״ה בסי׳ י״ד סקי״ח וגסי׳ ט״ו ס״ז. א״כ י׳׳ל דסוגיות דכריתות ודחונק ככמקשה שם ואחר שבב״ק
נה( ונראה שאפי׳ אם נתברר כר .ולא דמי להיו עדי זוממק שכע׳׳ע סתמא הסוגיא כאביי שם ראה לפסוק כן ,ומ״מ כ״ז בנמצא ההורג
מותרת אפי״ נודע אחר שנערפו כמשי״ת בס״ו בעז״ה . דשיין לומר אדעתא דהכי לא אקדשוה אבל במתה או נשחטה
דשא״ה שהי׳ העריפה בטעות משא״כ כאן לא הי׳ טטת כלל שהרי שפיר פסק דנשארת באיסורה דהא ראוי׳ היתה וצריכים כפרה
התורה חייבה על כספק ע״ע לפי שאירע התקלה סמוך לעירם והיא כיתה ראוי׳ וכפיר אקדשוה ופשיטא דבכל קדשים שהוממו
אע׳> דיכול להיות שגוים הרגוהו או שהוא הרג א״ע ]אם לא לא אמרי׳ יצאו לחולק דאדעתא דהכי לא אקדשוה.
באופן שניכר שהרג א״ם ע״ל סי׳ ג׳[ וכ״כ כריטב״א ביומא כ״ג נב( ותקבר במקומה v o .במשנה בסוטה ובכריתות והיינו כדק
דכל ע״ע כוי ספק נהרג ספק מת מעצמו והא דאמרי׳ נמצא סמוך ע״ע כשרה שצריכה קבורה במקומה כר׳ל סי׳ ייב םי«ד
לספר לא היו טרפק דמסתמא גוים הרגוהו התם הטעם משום ואפי׳ להסוברים שם סט׳ץ דאם נפסלה א״צ לקוברה במקומה כאן
דכתיב כי ימצא פרט למצוי כדאמרי׳ בסוטה מ״ה ג׳ ]וי״א משום שנערפה כדק כגר נעשית מצותה וצריך לגמור מצותה ולקוברה
דהוי כנודע מי הכהו אט׳ג שאק ידוע להדיא מי כרוצח דגם במקומה וכדמפרש במתני׳ טעמא שעל הספק באה מתחלתה כיפרה
בישראל מצינו כה״ג דמשרבו הרצחנים הוי נודע מי הכהו אע״ג ספקה והלכה לה והיינו כיק שהטריפה כיפרה כדינה צריך לקוברה
פאק ידוע בבירור מי מהם הרוצח כיק שנודע שהוא מחבורה זו .במקומה כדק כל ע״ע.
ועי׳ בזה למיל סי׳ ר ס״ג וסי׳ ד ס״ד[ אבל כ״ז שאק גרור ויש ) 0רכן הנחל אסור בזריעה ועבודה .בריקנטי ם׳^ שופטים כתב
לתלות שהרוצח יצא מעיר זו חייבה תורה כפרה מספק וא״כ אף וזהו שאמרו רבותינו ז״ל אשר לא יעבד אפי׳ מכאן ולהבא
שנתברר אח״כ שהי׳ גוי וכה״ג מ״מ כע״ע כיתה כדינה וכיפרה ר׳׳ל אפי׳ לאחר שנערפה כעגלה ונמצא כהורג לא יעבד שם לעולם
ספקה תדע דודאי אפי׳ אם נתברר שהרוצח הרגו בשוגג פשיטא פכ״ל וכ״מ בערוך כשלחן חו״מ סי׳ תכ״ה סקפ״ג ,ומש״כ ז״ש
דצרין ע״ע אע״ג שאק מליו חיוב מיתה דכא לא פליג רחמנא אשר לא יעבד מכאן ולהבא צ״ע דבגמ׳ לא מיירי בנמצא ההורג עי׳
בנמצא ההורג אם הי׳ שוגג או מזיד וה״ה כאן כנלענ״ד אבל אם בסוטה רדי ב׳ ואפי׳ לגירסתו דגרים אפי׳ מכאן ולהבא ג״כ מתפרש
רמה איתן סי׳ יג איסור ועאה בעגלה ערופה נחל
י•)א( עד אחד אמר ראיתי את ההורג ובאו שנים ואמח לא ראית ואח״ב הוזמו השגים אפי׳ אם החמו לאחר עריפה
מותרת בהנאה והנחל פותר בזריעה ואם החמו קודם עריפה מותרת )ב( אף באכילה ) 0כ״כ האחרונים ד ל ) a
אכל מדברי הרמב״ם נראה דגם בזה דינו ) ה( כמו בנמצא ההורג דדוקא אם הוזמו קודם עריפה מותרת אבל אם החמו
אחר עריפה אסורה בהנאה ותקבר במקומה מ( ולפ״ז להסוברים שם דאחר ירידתה לנחל איתן אסורה גם כאן אם החמו
אחר יר rתה לנחל איתן נשארת באיסורה ) 0וכ״ז בכה״ג אבל אם הוזמו בשאר דברים כגץ שהע Tו על ההרוג שהוא
ישראל והוזמו >ח( ונמצא שהוא גוי ננס וכן כל כה״ג בודאי אף אם התמו לאחר עריפה מותרת בהנאה לכו״ע.
נ׳׳ו הגדול וימודו כמו שפסק כרמב׳׳ם בפ׳׳פ מרוצח כ״ב וא״כ ׳יזירר שהנרצח הי׳ גוי נראה דהו״ל עריסה גפעות ולא נאסרה
כרי ב׳׳ד ראו אם תריכם נטנים או לאו ואף לופח כחוספחא ופ״ל ס״ו סק׳׳ח.
והירף ]שנחבאר נסי׳ נ׳ ם״ו כ׳[ שב׳׳ד שבפימ קוברין אוחו )י( ד״א דווקא אם נמצא כר .בלקוטי הלטה כריהוס כ״ה א׳
לפני כמויוה מ״מ הרי ב״ד שבעירי כיו צריכץ לצאח ולציץ כחג שזו דמה הרשנ״א שהניא הכ״מ שחמה פל הרמב״ם
מקים חופמו כוי שיופו מהיכן למווו מיהו לכאף משכח׳׳ל נויפבד ומזכה שפרא לבי הרי ואT׳ג ואץ הכרח בונרי הרשנ׳׳א וסולק
אם כפהם קברוהו והם הפיה מקום שהי׳ מונח חוטמו דככ׳׳ג מ׳ רא ונמצא ההורג ואולי רוצה לחלוק פל הא ופסק דTיוחה
מהד כמש׳׳כ נסי׳ ב׳ ס׳׳ב ופ׳׳ש נס׳׳ה שכחבנו וגם לופח כרמב׳׳ם ׳י״א אוסרהה שהרי לא כחב רק ששני ויניס אלו סוחרץ זה אח
מהד בכה׳׳ג בדיפנו והבאנו שם ראי׳ ווחינוה פ״ש אך לפמש״כ ^ יר׳מ כיץ וכמפפ כל הראשונים פוסקים דיריוחה לר׳א אוסרחה
נסי׳ ז׳ ס׳׳ב והרמב׳׳ם שכ׳ וכמה חללים מחכפרים בפגלה א׳ למד יכר׳׳ל ס״ב מסחבר וגם הרשב׳׳א אין חולק פ״ז רק חולק פל מה
זה מכא דכריחוח כה א׳ ראוי׳ כפרה זו שחכפר פל יוצאי מצרים שפסק ונמצא ההורג קוום פריפה אחר יריוה ל^א מוחרח וכ!'
שסי׳ כרא׳׳ש אם נמצא הרוג אז ולא הביאי מוכח שאפי׳ קברוהו לפני מוכח במאירי חולץ פ״ 3א׳ שכחב נמצא ההורג פו שלא נפרסה
המדידה יכולץ להניא נו׳ע ויש לדחוח ושם מיירי שנמצא אז וכבר לעגלה חצא וחרפה נפור כשאר חולץ משנערפה חקנר ויש מסקפקי;
מווו ואח׳׳כ לא הביאו פ׳׳ע חוט ואל׳׳כ אז מכפר פל כחלל והא >זה וכבר כהבנוהרבכני של קוושץ פכ״ל והים מפקפקץ הוא הרשב׳׳א
מהוה מפכנח כמו שהוכחנו נסי׳ כ׳ ס׳׳א ]מיהו למאי ומסק שם ימי שהביא נקוושץ ולפי הגמ׳ שני ויניס אלו סוחרץ )והפחקנו
בגמ׳ דמיגו ומכפר אהאי חלל והשתא מכפר נמי אכהוא אפשר ייייו לפיל( והיא קישייח הרשב׳׳א ומבואר דהרשב׳׳א מפקפק פל
ומכפר אפי׳ אם לא כי׳ מויוה אז[ ולפ׳׳ז אפשר והמויוה מחוטמו יץ זה של נמצא ההורג וע״ל הבאנו ופח הפרוך לנר וס״ל שגם
מעכבת ואם קברוהו קודם או הזחוהו ממקומו אפ׳׳ג שיש פדים יעת הרמנ׳׳ם הוא כן אבל ובריו חמוהים כמשנ״ח לפיל .ופ״ל אם
היכן הי׳ מונח חוטמו א׳׳א למהו ולהביא פ׳׳ע אכן לופת כתוספתא צריכה ליקבר במקומה בכה׳׳ג כנמצא קוום פריפה.
ו ^ ף ודאי מסתבר שאם קברוהו כפוים אם מפיהם היק כי׳ )ז< ואפשר שאם יארע כו׳ .ולכאף אT׳נ דקי״ל ואץ פ״פ אחח
מונח חוטמו כגץ שציינוהו שפיר אפשר למהו ולפ׳׳ז כתוספתא כאן מכסרח פל כמה חללים אם נמצא אחר המויוה כמשנ׳׳ח
לשיטתה מתפרשת שפיר שבאו פוים שהי׳ חלל ושציינו מקומו ובאו יסי׳ ז׳ ס׳׳ב ה׳־מ אם פרפוה לצורך הראשונה אבל כאן שלא פרפוה
ב׳׳ד הגהל ומוה והביאו אנשי הפיר פ״פ ואח׳׳כ כחמו כעדים יטלץ שפיר להניאה לצורך עגלה אחרח ואפ׳׳ג וכבר נאסרה בהנאה
שלא כי׳ כלל חלל והוא ממש דומיא ושור הנסקל שהוזמו פויו מה בכך הא מצוח לאו ליהניח ניחנו ומקרי משל בני הפיר כמו
ונודע שלא הרג כלל אבל לפי שהיא החק ולכתחלה אץ לפשיח P פהיכחנו נע״ה בס״ג וגם אחר שנאסרה מקרי פויץ של נ ד הפיר
יותר מיושב לפרש כמש׳׳כ כרמנ׳׳ם ע״י פ׳׳א אמנם כוץ אמת 1Pאפשר וכאן שכבר נמצא ההירג וסבת 5אץ צריכין לה הפקיריה
ולהתיספתא גם בככ׳׳ג יצא וירפה ואפ xגם לופת כרמב׳׳ם כ״ה אם יהי׳׳ל כשוה״נ שהוזמו פויו והוי הפקר ולא מסקי אופחייהו שימצא
נאמר ולא מעכב אס קבריהי קיום וגם דיני של הרמב׳׳ם בודאי הלל אחר סמוך לעירם נעווה ראוי׳ ולא שכיחא כיא ]ואם שכיחא
אמת גם אם נפרש התוספתא שהוזמו כפוים שהי׳ חלל ואץ ר׳ר אץ פורפץ כלל כואמרי׳ בגמ׳ כי ימצא ולא בשפה שהן מצויץ[
ביניהם דכ״ז היא כירוה בספות ואין העגלה נאסרת ובאמת משכח׳׳ל ימיילא שוב אינה של בני הפיר והרי ע׳׳ע צריכה להייח של בני
פיו בהרבה אופנים כגץ שנ״ו נסתסקו פל כהרוג אם ישראל הוא הסיר אא״כ נמצא החלל הכני לפני שנמצא ההורג של החלל הראשץ
או גד ]או משאר האנשים שאץ פורפץ עליכם נו׳ל סי׳ ג׳ ס׳׳א[ סאז לא הפקירוה כלל ופוו יל״פ אם שייך כאן כחוחי מכחח שיפירא
ובאו פדים שמכירץ איתי שהוא ישראל ואח׳> הוזמו הפהם או אפ׳׳ג וכל ע׳׳נג אסירה בהנאה שא׳׳ה וכך מצותה משא׳׳כ כאן
לפי מה שביארנו נסי׳ ף ס׳׳ב שפיר שנשתנתה הילכץ אחר שפת שנאסרה בשביל חלל אחר ופ׳׳ל סי׳ ח׳ ס׳׳ה שהוכחני ועגלה שהחליפה
מציאה משכח׳׳ל שהפיוו שהפיר נשתנתה ואח׳׳כ הוזמו וכן אם נע׳׳ז יעגלח סיר הנוחח כשרים לע׳׳ע ומיכח דל״ש כאן כחיחי מכחח
הפיוו שכפגלה כשרה כגץ שלא פלה פלי׳ פול וככ׳׳ג או שהנחל שיעירא וצ״פ ולפיל ס״ו סק״ה כחננו פיו סברא שא׳׳א להניא■
נשר ואח׳> הוזמו וככ׳׳ג משכח״ל כרנה אופנים ונראה וכרמנ׳׳ם לחלל אחר משים שא״א לפשיח יריוה לנ׳׳א אחר שכנר ירוה פ׳׳א
חוא מינייכו נקם וה׳׳ה כילכו. פ׳׳ש וצ״פ בכ׳׳ז.
והנה הרמב׳׳ם העתיק וין התוספתא הנ׳׳ל אמנם ככ״מ כתב )ח( ויש מי ככחב כו׳ .כבר ביארנו שזו ופח הכחב סופר נחילץ
והרמנ״ם למו זה מכא ואמרי׳ בכריתות כ״ד א׳ מידים פ״ב א׳ לייכב ונרי הרמנ׳׳ם ודקוק כן מלשונו וכבר כחבנו
חכמים לר״מ באשם תלוי שהוזמו פויו שיצא וירפה נעור וה׳׳ה לפיל מה שיש להקשיח פל ובריו פ״ש.
לע״ס יפי׳ גקח אירה סוטה מ׳׳ז שהקשה והא לא קי״ל שם כן
רק כד יוחץ וס״ל שם ובאשם תלוי שהוזמו פדיי ג׳> אסור לרבנן 7׳א אמר כף .נחוספחא וכריחיח פ״ו ה׳׳ב שיר הנסקל )א(
ונאור שמח פ׳׳י מרוצח מיישב זה חה ויקא לחכמים אננ לד׳מ נמצאו סויי זיממץ מוחר בהנאה פגלה פריפה נמצאי
לכו׳׳ע יצא וירפה בעור וא״כ בפ״ע וכו׳׳פ ס״ל ופו שלא נערפה סויה זיממץ מיחרח בהנאה וכחב הרמנ״ם פ׳׳י מרוצח ה״ו נמצאו
אם נמצא כהורג תצא ותרפה בפור כמו שפסק כרמב״ם ה׳׳ה הפוים זיממץ ה״ז מוחרח בהנאה כיצו מץ שאמר פו א׳ אד
בנמצאי פוי׳ זוממין ופ׳׳ש מה שהק׳ פ״ז וכעיקר שהרמב״ם העתיר ראיחי אח ההורג ובאי שנים והכחישוהו ואמרו לו לא ראיח והפרישו
זה מהתוספתא כנ׳׳ל .יכנה הרמב״ם שכתב והורידוהו לנחל לעורפה אח כפגלה יכיריווה לנחל לפירפה פל פיהם יאח׳׳כ החמי כשנים
פל פיהם משמע וויקא שפויץ לא נערפה אבל אם נערפה נשארת ה׳׳ז מוחרח בהנאה פכ׳׳ל ומש׳׳כ כרמב׳׳ם נכה׳׳ג פ׳׳י פ׳׳א וכף
באיסורה ולשיטתו אזיל ופסק כן גם בנמצא כהורג ילפ״ז לופת משוס ובלא׳׳ה לא משכחח לה נמצאו פוי׳ זיממץ ואם כפוים שבאו
הפוסקים וגם בנמצא ההורג פו שלא נערפה משירדה לנ׳׳א אסורה , וכפיה פל כחלל שנמצא הוזמו כרי אץ קונרץ אוחו פו שיבואו
איתן סי׳ יג איסור הנאה בעגלה ערופה נחל רמו
התום׳ בכ״ד מ״מ פשטות הסוגיא משסע דנעדי הזמה הי*מ ר״ה כאן אם גמצאו המדים זוממין אסורה שהרי גאה מל הספק
לאוקמי בפשיטות כולי מתני׳ ,אמנם זה דבר פשוט דבטעות גמוי וכיון דבשמת הבאה הי׳ חיוב כבר נאסרה והתוססחא דהתני מוחרת
כגון שנמצא שכהרוג כי׳ גוי וכה״ג שכתבנו לפיל בודאי מסתגר בהנאה ס״ל דאין נאסרח מחיים או דאחיא כר״מ דס״ל גם באשם
כדברי האחרונים ז׳׳ל דבודאי אף אם נודע אחר העריפה הוי תלוי תצא ותרפה במדר כמש״כ באור שמח שם .אמנם בקח אורה
המגלה חולק גמורק כיון שלא כי׳ כלל חיוב פ׳׳ע אבל בספק זה סוסה מ׳׳ז האריך בזה ומסיק דאתי׳ להסוברים דירידתה לר׳א
שהוזם הפד שאמר ראיתי יש סברא לומר דלא מקרי טעות דמ״מ אוסרתה אפי׳ נמצא ההורג אח״כ אבל כאן אפי' גאו המדים
• לב׳׳ד לא נודע שיש יודע מי הכהו והרי מה שהעד יודע אין מופיל זוממין לאחר המריפה i״ sמותרת בהנאה דכיק דאיגלאי מילתא
כלום כמו שהוכחנו מכא דאם נמצא ההורג אחר העריפה פ״פ למפרס שהיו מדי שקר ובמפות הורידוה לנ״א ומרפוה הו׳׳ל כמנחת
פדים כמגלה אסורה לכו״ע ורק כאן לפי שנא הפד מתחלה לניד סוטה שנמצאו פדי׳ זוממין שתצא לחולין כדאמרי׳ בכריתות וכשור
וכבר העיד שיודע מי ההורג h׳> כו׳׳ל נודע לב״ד ומה שאח״ה הנסקל שהוזמו מדיו דמותר בהנאה אפי׳ נודמ משנסקל כדתק
רימו שקרנים את הנ״ד שלא לכאמק את העד זה כי׳ טעות זו התם וכ׳> במרוך השלחן חו׳׳מ סי׳ תכ׳׳ה סקפ׳׳א ח׳׳ל ונ״ל דאפי׳
טענת האחרונים ז״ל אכן י׳׳ל דסוף סיף הרי פ״פ דק לא כיו אם הזימום אחר מריפתה מותרים המיר והגשר 'והמצמות בהנאה
ב״ד צריכק להאמין את הפד כ״ז ששנים הכחישוהו ועדיין לא נודע ונם מקום הנחל מותר לזורפו ולא דמי לנמצא ההורג שיתבאר
שהם שקרנים א״כ פ״פ דק כרי נ״ד לא ידמו שיש יודע מי כהורג דהתם כדק פרפוה אבל בהזמה איגלאי מילתא דטפות היחה
ושפיר היו מחויבק מדין תורה להניא פ״ע מ״פ האמת ולא משום אמנם אפשר כיון דקי״ל דאם באו מדי הזמה לאחר שנהרג זה
טעות שהרי הם אינם יודעים וכל כיכא שהם אינם יודעים יש חיוב שהעידו עליו אק בזה דק הזמה דכתיב כאשר זמם ולא כאשר
גמור של הנאת פ״ע א״כ שפיר י״ל דאם נודע אחר עריפת כפגלם עשה כמ׳׳ש נסי׳ ל׳׳ח גם בכאן כשנערפה העגלה ל׳׳ש הזמה אך
שפיר נאסרת בהנאה ולהחולקים על כרמנ״ם ד׳ל גבי נמצא כהורג להרמב״ם בפ״כ ממדות דרק בחייבי מיתות דנק כן ולא במלקות
וס״ל דאם נמצא אחר ירידתה לנ״א ג׳ 7אסורה בהנאה גם כאן י׳׳ל דנם בזה דנק דק הזמה ]ולענ״ד דבריו תמוהים בזה דהא
אם באו הזוממים אחר ירידתה לנ״א אסורה בהנאה והתוספתא דאמרי׳ כאשר זמם ולא כאשר פשה היא דוקא לענק עונש אבל
אתיא כמ״ד פריפתה אוסרתה וכמו המשנה בכריתות אמנם צריו מ״מ האחרונים נאמנים והראשונים נפסלים וכ״כ הריטנ׳׳א במכות
ליישב לפ״ז למה חילקה כרמב״ם לב׳ הלכות ולא נקט דק החמי ב׳ סוף פ״ב וכ״כ הרדב׳׳ז רפ״כ ממדות[ ודפ שזה שכתב הרמב״ם
העדים ודין נמצא ההורג בחדא הלכה מאחר דדינם שוה ולימא נמצא ז׳׳ל מותרת בהנאה נהזמה לאו דוקא נקט וה״ה באכילה מכ״ל
ההורג או שהוזמו העדים לפני עריפה מותרת אחר פריפה אסורה והנה מש״כ הק״א להניא ראי׳ ממנחת קנאות ומשור הנסקל צ׳׳ע
וי״ל משום דכאן העתיק לשון כתוספתא דמותרת בהנאה וס״ל דהא נגמ׳ דכריתות פס קאמר ד יוחנן דאשם תלוי ל״ד למנחת
להרמנ״ם דפיקר כחידוש הוא דקודם פריפה מותרת בהנאה דס״ד קנאות דמנחת קנאות לאו לכפרה קא אתיא אלא לברר מון אבל
כיון דההורג לא נמצא כלל רק דגזה״כ הוא דאם פ״א אומר בנ״ד א״ת דלכפרה אמי מתוך שלנו נוקפו גומר ומקדישו א׳> לפמש״כ
ראיתי את ההורג כבר אק פורפק וס״ד כיק דנב״ד לא כאמינוכו התום׳ שם )ד׳׳ה הא( דמ׳׳ע דמיא לא׳׳ת שבאה לכפר הספק א״כ
כלל ולא נתקבל עדותו א״כ שפיר כוי חיוב גמור וכ« שביארנו לפיל שפיר י׳׳ל דגם בנמצאו פדי׳ זוממק גמר ומקדיש ואוסר אותה
וס״ד דירידתה לנ״א נבר אסרתה ותו לא תותר דאק כאן טעות מספק וכמו דקי׳׳ל בא׳׳ת דגם בנמצאו פדי׳ זוממק מ״מ נאסרת
כלל דגם פתה יש חיוב כבאה כיון שבשעת ירידה לא העיד אכתי מיהו לדמם הרמנ׳׳ס ע׳> יש חילוק בק אשם תלוי לפ׳׳ע דהא קודם
הפד קמ״ל דמותרת בהנאה אבל מה שאסורה אחר העריפה י״ל העריפה פסק דנע׳׳ע מותרת בהנאה ובאשם תלוי כה׳׳ג אסור
שאק בזה חידוש כיק דאכתי לא נמצא כהורג ומה שע״א יודע אחר מ״מ י׳׳ל דלאחר פריפה דמי פכ״פ אשם תלוי לפ״פ וכ״ש לדמת
העריפה אין בכך כלום דכ״ז שב״ד לא ידעו בשפת העריפה לאו החולקים מל הרמב״ם דשפיר י׳׳ל דע׳׳ע דמיא ממש לאשם מלוי
טעות הוא כלל אבל בנמצא ההורג ממש וניד ב״ד לעונשו א׳> גם וכדחזיק דהגרד מדמה לה ומש׳> עוד הק״א שם דע״כ היתה
אחר העריפה כו״א דהוא טעות ממש ואדעתא דכני לא כיו הקדש נטפות ■דאס הי׳ א׳ בסוף המולם יודפ א״כ לא היו צריכק
מניאק כלל כע״ע אילו ידעו שיתברר מי הרוצח ויקבל עונשו כלל לכפרה וכמו בסוטה שאם יש לה פדים במדינת הים אק
דחו אק צריכין כלל כפרה אחרת ולזה קמ״ל מתני׳ דמ״מ אחר העריפה המים בודקק אותה תמוה מאד לפנ׳׳ד דא״כ אפי׳ לא נמצאו פדי׳
אם נמצא נשארת העגלה באיסורה וכיפרה ספקה והלכה לה ,ול P זוממין רק נמצא ההורג הוי טעות ולמה פסק הרמב׳׳ם דבנמצא
חילקה הרמנ״ם ז׳׳ל לשתי הלכות ,ויתכן דהרמנ״ם ז״ל עצמו לא ההורג אחר פריפה אסורה ולפ׳׳ד החולקים גם קודם פריפה אסורה
הי׳ ברור לו אם התוספתא מיירי גם אחר עריפה או דוקא קודם ובאמת לשק הרמנ״ם שכתב והורידוה לנחל לעורפה מל פיהם
פריפה ולכך סתם בזה ולא מסיק כדק השני אם נמצא אחר עריפה מורה לכאף דדוקא הורידוה אבל מרפוה כבר אסורה דאל׳׳ה
כה״ג וצ״ע פדיק נכ״ז. לאשמפי׳ רניהא טפי דאפי׳ פרפוה כבר דבנמצא ההורג קי׳׳ל
) Qאף באכילה .ערוך השלחן כנ״ל והייני אם ישחטנה. דאסורה מ״מ כאן דנמצאו פדי׳ זוממין מותרת ולכאר יש גס ראי׳
)ג( וכ'כ כאחרונים ז״ל .בקק אורה ופריך השלחן ננ׳׳ל. לזה מגמ׳ דבכריתות שם פריך אמ׳׳ד אשם מלוי שהוזמו מדיו תצא
לחולק מדמק במתני׳ שור הנסקל איק pה׳׳ד כו׳ אלא לאו במדי
) 0אבל מדברי ט׳ .כבר נתבאר נ אוע בפזה״י. סמה ודטותי׳ גבי אשם תלוי בעדי הזמה ופליגי וא׳^ למאי דס״ד
)ה( כמו בנמצא כהורג .בסעיף כקודם לאוקמה כולי מתני׳ במדי הזמה א׳׳כ גם סיפא דע׳׳ע אינו כן
) 0ולפיז להסוברים שם כר .היא כרשנ״א ודפימי׳ וע״ש בסעיף ג״כ מיירי במדי הזמה דאל׳׳ה איך מצי למידק דמדסיפא במדי
- כקודם. הזמה רישא נמי במדי סמה הא ע׳^ סיפא דע״ע לא מתוקמא
) (1וכ״ז בכה״ג כו׳ .כבר נתבאר בעדי הזמה וא״כ פ״כ הא כדאיתא והא כדאיתא ]וגם לתי׳ הנמ׳
)ח( ונמצא שהוא גוי .נגק שנתמלה העידי עליו שנים שהוא גוי מיירי כולהו בחדא גומא ע״פ[ וע׳> דגם פ״מ מתוקמא שפיר
ואח״כ הזימים שנים ואמרו שהוא ישראל ואח״כ הוזמו במדי הזמה וקתני סיפא דמשנפרפה תקבר במקומה כו׳ וא״כ
מוממק. מוכח דגם במדי ממה משנערפה אסורה וכמו בנמצא ההורג
)ם( וכן כל כה׳׳ג .כאופנים שביארנו לפיל בפזה״י. ואף שיש לדחות בדוחק דהגמ׳ הר׳מ למימר ולטעמיך וכמש׳׳כ
רמז איתן סי׳ יג איסור הנאה בעגלה ערופה נ ח ל
ז• יא( עגלה ערופה שנתערבה באחרות אפי׳ באלף כולם אסורות בהנאה דבעלי חיים אינם בטלים )□ רערפם כולם
בנחל איתן ויצא באותו שהוא העגלה שנאסרה ויקברם כולם במקום א׳ וירחצו Tיהם ע״ז ) 0מכול לברך על העריפה
) 0ולהסוברים שיש לה פדיץ יבול לפדותה בכל מקום שהיא וכולן מותרות)רס ד*א שיכול להול Tדמי האיסור לים המלח
והשאר מותרות נו( או שימכר כולן לגוי ח ח מדמי איסור שבו ) 0וי״א דלא מהני כ״ז אא׳כ נפלה בשוגג א׳ מהן לים
או נאכלה מותר לאכל השאר שנים שנים ועי׳ יו״ד סי׳ ק״י ס׳ז >ח( וכ״ז בשנתערבה בחייה אבל אם נתערבה לאחר
?ריפה או לאחר שנשחטה דינה כשאר איסורין שאם היא חתיכה הראוי׳ להתכבד לא בטלה ואם לאו בטלה.
בחי וכ׳> כמאירי בפ׳׳ז דכל כני מיירי בבפ׳׳ח חץ מפט׳׳ח כתב ע״ע פנהפרבה כר .נפ״ז ע׳׳ד א׳ חק אלו אסורץ ואוסרק )א(
דמיירי לאחר פריפה )וע׳׳ל בזה( אמנם התוס׳ בזבחים נד׳ב א׳ מל שהן יי׳׳ג ופ״ז ועורות לבונק ושור הנסקל ופ״פ
כתבו דפט׳׳ח וע«פ כף מייד בחתיכה כראוי׳ להתכבד אך בשוה׳׳: וצסורי מצורפ ושפר גזיר וספר חמור ובשר בחלב ושפיר המשתלס
אפשר דמודו דמייד בחי וכמו שהוכיחו ביבמות פ׳׳א ט מסוגיא )יאית דל״ג לי׳( וחולץ שנשחטו בפזרה הרי אלו אסורץ ואוסרץ
חבחים ובמאיד כתב וגדולי המפרשים פירשו שוכ׳׳ג בחתיכה מל שהוא ומס׳ בגמ׳ דהאי תנא חרתי אית לי׳ דבר שבמנץ ואיסורי
מבשרו וראוי׳ להתכבד ואץ כדברים נראץ וכסגי׳ שם כתב שהוא הנאס ולכן לא בטלי ,והנה בתמורה נ״ח א׳ חק כל האסורץ לגבי
הראב׳׳ד p wולא מצאתי בפי׳ הראב׳׳ד בשמעתץ וגם ה pלא ״יבח אוסרץ בכל שהן הרובפ והנרבט כף וסריך בגמ׳ תנינא
הביא רק שני כדבדם דלדיגא שניהם אמת כמקת אך נראה בזבחים כל הזבחים שנתפרבו בהן מחטאות המתות או שוה׳׳נ
מלשון הדץ דמסופק אי מתני׳ מייד בחי או בחתיכה והייט ^סי׳ א׳ ברבוא ימותו ומשני מדא בחולץ וחדא בקדשים ופריו
משום דהבבלי וכירף פליגי בזה וכ״נ מ מ ד כרמבץ בחידושיו ייולץ נמי תנינא ואלו אסורין ואוסרץ בכ׳׳ש יי׳׳נ וT׳ז וצ״מ ופורות
שסידמתני׳ מתוקמא בתרווייהו בץ בחי בץ בחתיכה שחוטה ופי׳ לנונץ ושיפר נזיר וסט׳׳ח ובב׳׳ח ושה׳׳נ ופ׳׳ע וחולץ שנשמטו בפזרה
בסמוך ובכ׳׳ז אץ נ״מ לדינא דקי׳׳ל דשניהם אמח דבץ בע׳׳ח ימשני כ״מ להדיוט אבל לגבוה אימא לא נססדינהו לכולהו וכסוגיא
ובץ חתיכה הראוי׳ להתכבד לא בטלי וכ״כ p oוז׳׳ל ט^שו אסדינא זי איתא ג״כ בזבחים רס׳׳ס ומבואר מזה דמשנה דפ׳׳ז מיירי בבפלי
מיירי בכגץ שק דבר שבמנץ דשוכ׳׳נ אם חי הוא דאסור בהנאה חיים דהא בזבחים מיירי בבפ׳׳ח דסריך שם וליבטלו ברובא ומשני
לאחר שנגמר דינו חשוב ולא בטיל דהכי אמר כתם בט התערובת גע׳׳ח תשיבי ולא בטלי וא״כ מדסריך תנינא ממחני׳ דפ׳׳ז נפכח
דבפ׳׳ח משיבי ולא בטלי )ולד ד׳ת ברפ׳׳ח חבחים דשוה׳׳נ אץ דגם מיזני׳ דפ׳׳ז מיירי בבפ׳׳ח אמנם בירר דפ׳׳ז ס׳׳ה הי׳׳ב איתא
נאסר מחיים צ׳׳ל דלא בטיל לפנץ זה שאם ישמטט יאסר פ׳׳ש י* יוסי בש׳׳ר חנינא בפי איסורי הנאה מהו שיבטלו בטירוף )כ׳׳ה
בתום׳( ואם מת הוא מיירי במשיכה ממנו שנתבשלה וראוי׳ להתכבד גי׳ הרמבץ בפ׳׳ז ופי׳ בטרוסץ ומפורבבץ כגץ שנימוחו פ׳׳ש(
לפני האורחץ ופ׳׳ט נמי בחתיכה חשובה לאחר שנתבשלה א״נ בעוד יכתניק שור הנסקל ווס׳׳ד דמיירי בבשר שוה״ג טרוף ומפורבב
שעגלה חי׳ וכמ׳׳ד ירידתה לנ׳׳א אוסרתה )נ׳ דדחקו לומר P בקדרה אלמא דלא בטל( ומשני תיפתר בחתיטת )כלומר בחתיכה
משום דלא מייתי מהא מתני׳ ראי׳ בכריתות כ״ה א׳ ובחולץ פ«ג א׳ היאוי׳ להתכבד ולכך לא בטלה( והתניק צפרי מצורפ )וס׳׳ד ג״כ
דפ׳׳פ נאסרת מחיים מכלל דאיכא לאקמי מתגי׳ לאחר פריפה( וצפוד במבושלת וטרופה בקדרה( תיפתר ציפור בציפורץ סי׳ ציפור שלמה
מצורע נמי בעלי חיים נינהו)כאן דחקו דוקא בבע״ח ד^׳ל דגצפור דחשיבא כחתיכה הראוי׳ להתכבד ט׳׳ש הרי מבואר דהירו׳ מפרש
ל׳׳ש חתיכה כראוי׳ להתכבד( ושפר נזיר כגץ שארג גו בגד משוב טלה מתני׳ בשחוטץ דאל׳׳ה לא הוי צריך לשנויי דמיירי בחתיטת
ופט׳׳ח מחיים שנאסר בהנאה כדאי׳ גגטרות )צ׳׳ע מה דחקו כאן דתיפוק לי׳ דבפ׳׳ח לא בטלי וכתב הר׳ש בפרלה ס׳׳ג מ״ו דהוא
דוקא מחיים אדרבה מחיים איכא סלוגתא שם ולאחר פריפה אמרי מחלוקת הבבלי והירר חי׳ל ופט״ח ושוה״נ ופ׳׳ט וחולץ שנשמטו
כמה אמוראי דלט׳׳ט אסור ע׳׳ש י׳ ט ואולי משוס דאמרי׳ נבטמת בפזרה טלהו מיזוקמי בחתיכה כף ומיהו מתון צריטתא בס׳
י׳ א׳ דנגלת בהמה טמאה בכל מקום סתמא אץ עומדת אפי׳ לאכילת התפרובות משמע דמיירי בשוה׳׳נ חי כי התם פכ׳׳ל וכ״כ התום׳
גויס וא״כ ל״ש בה חהד׳ל( וגג׳׳ח וחולץ שנשחטו בעזרה בחתיכה ביבמות פ׳׳א ב׳ ד׳ה ד יוחק ע׳׳ש והוסיפו ואי בחתיכה איירי
חשובה שנתבשלה עכ״ל וז׳׳ל כרמ pשם ומיהו v iאשי )דקאמר ההיא דמם׳ ע׳׳ז לא הוה צריך לטפמא דהפסד קדשים דקאמר
בזבחים בפ״ח חשיגי ולא בטלי( ^ל דמילתא ססקתא קתד כן כתם והנה הר׳ש pפל שוה׳׳נ אבל פשיטא דאיכא במתני׳ הני
מתני׳ דאי צפר׳מ חיים הם גע׳׳ח חשיגי ולא בטלי ואי מתים דמיירי לאחר שחיטה כגץ בב״ח וחולץ שנשחטו בפזרה ושם בודאי
מוקמיק להו כשגשלן והן ראוץ להתכבד ג ק לפני כאורמץ מיירי בחתיכה הראוי׳ להתכבד ורק דס׳׳ל להר׳׳ש דפ׳׳ט ופט׳׳ח
והגה ממש׳׳כ הרמג׳׳ם גפיהמ׳׳ש ובשוכ״ג וגפ׳׳ע ופט׳׳ח יהרגו טלן וצ״מ מסתמא דמיא לפוה׳׳נ וכיץ דבגמ׳ דיח משמע דמיירי בשוה׳׳ג
נראה לכאף טנתו כד לקיים מצות סקילה בשוכ׳׳נ וכן מבואר חי ומסתמא מני טלהו מיירי בחי וכן מבואר בפיהמ׳׳ש להרמב׳׳ם
גסנהדרץ פ׳ א׳ וכן מצות עריפה בפט׳׳ח וכן גע׳׳ע יפרסו ט^ בפ׳׳ז שכתב וציפור מצורע בצפרים הרבה כף ופט״ח בחמורים
בנחל איתן לצאת בזה ידי כמצוה לפרוף כעגלה ואיכא למידק דכא כרבה ט׳ ובשוכ׳׳נ ובנד׳ע ופט׳׳ח יהרג ככל פכ׳׳ל ומבואר דמפרש
מייד שטלן ראוץ לפ״ע דאל׳׳ה הא אפשר להכיר וס׳׳כ מה לכו מחיים וכסוגיא דזבחים ודתמורה וכ״כ כרמב׳׳ם בהדיא בסט׳׳ז
ציץ לפי״ף את כולן הא סגי שיפרוף א׳ מהן ויקנה אותו לבני ממאכ׳׳א ה׳׳ז וז״ל כל בעלי חיים חשובץ הן ואיק בטלץ לפיכך
כפיר ויצאו בו ממ׳׳ג שאם הוא העגלה פרופה כרי סוג ואס שור הנסקל שנתערב באלף שוורים ועגלה פרופה באלף פגלות
לאו עושה אותו עכשיו לפ׳׳ע ]וכבר כתבנו בזה בס׳׳א סק׳׳ב ע׳׳ש[ או צפור מצורע כשחוטה באלף צפרים או פטר ממורים באלח ממורים
ד׳׳ל דמייד שהשאר לא נשמרו אם נעשה בק מלאכה אם לאו או טלן אםו pבכגיי׳ הרי מבואר דמיירי בגפ״ח ואנד׳ג דכלל בכדיכי
דחוששץ שעבד שנותיהן לק א׳׳א לעשות כן א״נ באמת חם ירצה הצפור כשחוטה של מצורע היינו משום דאזיל לטעמי׳ שפסק בפי׳׳א
יעשה כן ומ״מ יצטע להרוג כשאר משום תקלה אגל לא יתחייב מטו׳׳צ כד יוחנן בקדושץ נ׳׳ז א׳ דאץ צפף׳מ נאסרץ טד כשחיטה
להרגן בנחל איתן ולקבק במקום העריפה ועוד אפ %דניץ שנתפרט וע״כ מתני׳ כאן מיירי בשחוטה ומשוס חתיכה כראוי׳ להתכבד
ואסורץ טלן בהנאה שוב א׳׳א להקנותן לבני הפיר שאץ קנץ וזכי׳ ומשום דמתני׳ כללה ביחד פס הני כללה ג״כ רבנו ]והאי לפיכך
גאיסוה׳׳ג אע׳׳ג שהוא מספק וצ׳׳ע ועוד דאפשר דהוי מתייאשו שכ׳ הרמב׳׳ם קאי גס פל כהלכה כקודמת שט שם דץ חכד׳ל ואחי׳כ
בעליו ממט וכמו בשוה״נ בכדתות ט׳ד א׳ ואץ לק בעלים תו ט דץ בנף׳ח וע״ז מסיים לפיכן בכל אלו לא בטלי שוה׳׳ג כף
ולכן צ ^ לפורפן טלן ויקברם כולן במקום א׳ דרסצו כידים צ״מ כף[ אבל כשאר מיירי בבע׳׳ח וכדמוכח מלשוט וכן מטאר
טלן ואייה סק שהוא כאמיתי יכפר .ואיכא למידק מה צריו ברשיי דפי׳ בפט׳׳ח דאסור בהנאה ט׳ז שלא נפדה אלמא דמיירי
איתן סי׳ יג איסור הנאה בעגלה ערופה נחל רמח
הרמנ״ם וכשו׳׳ע סתמו דכמקדש נאיסוה׳׳נ אינה מקודשת ולא לכל זה לכסונריס )לק׳ ס׳׳ט( דע״ס יש לה פדיון כרי יכול לסדוהה
הניאו כל סוגיא זו דפט׳׳ח דנ״מ לדינא לכן נלפנ״ד דכנה ממי וכולן יהיו מוהרץ ואפי׳ לפמש״כ לק׳ ס״ט דלאסר פריפה אץ לה
בבכורות שם איכא ב׳ לשונות ללישנא קמא קאמר לימא ד*י היא פדית קשה דכא כאן מיירי מחיים לרוב כראשונים וכג׳׳ל ויוסר
ולא ד׳ש וללישנא נתרא קאמר דלא כד׳י ודלא כד׳ש ולפי הירו׳ קשה על פט׳׳ח דלכו״ע יכול לפדותו בשה או בשויו וא׳^ מה
הוא פשוט דלישנא קמא אזלא כד יוחנן דל׳׳ש לקדש בהא דביר צריך להרוג כולן יפדנו ודיו ואץ לומר דאה״נ אם רוצה לפדותו
ניני דלא אמר לה שמקדש נזה וכמו דאמרי׳ בגמ׳ דכמקדש נמלוה יכול לפדותו אלא דמחני׳ אשמפי׳ דינא אם אץ רוצה לפדותו טלן
אינה מקודשת בהנאת מלוה מקודשת ולא אמד׳ דנמלוה לעולם יש אסורץ ויהרגו כולן ]וכן מצאתי שתי׳ בתשר פדות ביהוסף סי׳
הנאת מלוה כיץ שלא אמר שמקדשה נההנאה ואץ דעתה לזה כ׳׳ג[ דלא נראה כן מדברי הראב״ד שכתב בפט׳׳ז ממאכ׳׳א ה׳׳ז
פי׳ בראשונים פס ונם באן דנוותי׳ אבל כלשון השני אתיא לר׳׳א פל דברי כרמב׳׳ם שכפתיק כמשנה דאיסוכ״נ בפ׳׳ת לא בפלץ
דממילא מתקדשת בההנאה שיכולה לפדות ולכן נגמ׳ קדושץ נ׳׳ז נ׳ וכתב א׳׳א כיץ דקי׳׳ל כר׳׳א וכרשב׳׳ג יוליך הנאה לים כמלה והשאר
באמיז לא מייתי רר! כלשון כראשץ משום דק״׳ל כד יוחק ולכן מותר ומשמע דדפתו דמתני׳ לא מצי אתיא כד׳א דמתיר בהולכת
סתמו כל הפוסקים נזה דקי׳׳ל נ ד יוחק ואינה מקודשת כלל כנאה לים כמלח ולא כרשב׳׳ג דמסיר פ׳׳י מכירה כולו לגוי חץ מדמי
»׳ יהודא וזה ברור נפז׳׳ה ]שר׳ר בד׳׳ס אלגזי שם אות מ׳ איסור שבו דאל״כ מה משיג פל הרמב״ם כמו דהמשנה מיידי
שהביא ד התוס׳ רי׳׳ד בקדושץ שכ׳ דהמקדש נפט-ח אינה מקודשת באץ רוצה לפשות תקנה גס הרמב״ם מיירי בהכי ויותר מזה מבואר
א T׳פ שהאשה יכולה לפדותו בשה ולהיותה מותרת בו אפפ׳׳כ בפיהמ׳׳ש לכרמב״ם בע׳׳ז שכ׳ דמשנתינו דיי׳׳נ אוסר בכל שהו
כ׳׳ז שלא פדאתו כוי איסוה׳׳נ ונמצא שלא גחן : iכלום עכ*ל הוא דוקא לשתי׳ אבל כשנתערבה חבית בחבית ימכר טלו לגוי
וברי׳׳ט אלגזי שם נתקשה בזה טובא מסוגיא דבכורות כנ«ל ע*ש חון מדמי איסור וכן במאירי כתב שאץ הלכה כמשנתינו לפנץ
מה שנדחק נזה ולפמש׳׳כ הדברים מכוונים בפזה׳׳י והוא נלישנא יי׳׳נ דקי׳׳ל ימכר כר ומוכח מדבריהם דמשנתינו לא מתוקמא
קמא המובא בקדושץ שם והיא סברת ד יומק ביוד[ ולפ׳׳ז קי׳׳ל כרשב׳׳ג דאם איתא דאיכא תקנתא לא כו״ל למיתני אוסרץ בכ׳׳ש
ג״כ דהפודה פט׳׳ח של חברו שלא מדעתו פדוי כד יוחק וא״נ רק הו׳׳ל למיחני תקנתא וא״כ קשה כרי בפט׳׳ח וע״ע איכא תקנתא
הדרא קושיא לדוכתא למה לא יפדה כאן בתערובת הפט׳׳ק אמנם דפדי׳ ואמאי אוסרץ בכל שהו ובאמת כפץ קושיא זו כק׳ מק
יי ח הא בהא תליא למש׳׳כ לפיל אץ הדבדם מוכרחים דלפו® בחזו׳׳א פרה סי׳ ב׳ סק׳׳י לכסוברים דפ׳׳ע ים לה פדית א״כ
ואפשר דלגט׳ דיח צריך מדעת בעלים גם לד יוחק דנהי דאינה מאי איריא מתני׳ משום דבר שבמנץ ואיסוה׳׳נ תיפוק לי׳ דבלא׳׳ה
מקודשת משום דמסתמא אינו מטץ לקדשה בהן דביר ניני עד לא בטיל דהוי דבר שיש לו מ ^ ץ דאי בפי פדי לה ]ואפי׳ אם
שיאמר נהדיא מ״מ אפשר דרק לבעלים יש כזכות לפדותו וכמו נימא כמו שנבאר לק׳ ס״ס בפז׳׳ה דדוקא קודם פריפה מכני
דאמרי׳ בגוד גבי הפודה פט׳׳ח של חברו דפחונו פדוי לנפלים פדיץ מ׳זמ יקשה לפ׳׳ד הראשונים דכאן מיירי קודם פריפה ומק
משום דקני לי׳ בביני ביני והיינו משום דמצות כפדי׳ פלי׳ רמיא ז«ל כתב שם דגם אחר כפדיץ אסור משום נבלה וזה רר! תשובה
וע׳׳ש נרי׳׳ס אלגזי שהביא שיש נזה מחלוקת כראשונים ומד הרמב׳ץ אם נאמר אחר פריפה אבל להמפרשים קודם עריפה הרי יכול
ורשב׳׳א וריטב׳׳א דמדמו לי׳ לתרומה משמע דגם כאן צריך שליחות לשוחטה אח״כ ולאוכלה[ וקושיא זו ממש כק׳ בתום׳ רפק׳׳א במשניות
או זכי׳ עבור הנפלים ע׳׳ש מיהו מטאר שם דגם לשיטה זו אפשר בשם הט״פ פל פט״ח דודאי יש לו פדיון וא^ להמפרשים דמיירי
נפדות שלא בידיעת הנפלים משום זכי׳ וא״כ כ׳׳ש כאן בתערובת כאן קודם פריפה תיפוק לי׳ דהו׳׳ל דשיל״מ ]ופי׳ במגי׳ פל כמאירי
דבודאי זכות הוא דאפשר לפדות עבורו ואמאי לא יפדוהו וצדן בע׳׳ז שכ׳ דמה׳׳ט כתב המאירי בפט״ח דמיירי לאחר פריפה[.
לדחוק ולומר דמתני׳ לא מיירי בתקנתא דנהי דודאי אינא תקנתא ואץ לומר דפט׳׳ח א׳׳א לפדות אלא מדעת כבעלים וכאן מיירי
פ׳׳י פדיץ אבל אם איר רוצה לפדותו או כ׳׳ז שלא פדאוכו אוסרץ שהבפלים איננו ולכן לא שיין פדיון דהרי כתבו כתוס׳ בב׳׳ק
בכל שהו וכן מש״כ הרמב׳׳ם יהרגו כולן כיינו אם איר פודהו פ׳׳ח ב׳ ד׳׳ה הוא ובבכורות י״א א׳ ח׳ה כפודה דאפשר לפחת
ולא דמי למש׳׳נ כראשונים דמתני׳ לא אתיא כד׳א ורשנ׳׳ג דמתירץ פט׳׳ח שלא מדעת כבטלים )ופ״ש ברי׳׳ט אלגזי שהאריך בזה סובא(
פ׳׳י הולכת כנאה לים כמלח או למוכד לגוי חץ מדמי איסור אמנם בתשר פדות ביהוסף סי׳ כ״ג כתב דלפי כמבואר בירר
שנו דכתם אם איתא דמתני׳ סברה טותייהו לא משכח׳׳ל לעולם קחשץ פ׳׳ב כ׳׳ח דפליגי ר׳ יוחק ור׳א דלר׳׳י כמקדש בפס״ח
דאוסרץ בכל שהו דמיד שזרק ואיבד את הראשץ הו״ל כהולין מחיים אינה מקודשת ולר׳א מקודשת משוס דיטל לפדותי וקאמר
כהנאה לים המלח ומותרץ השאר בהנאה וכן מותרץ למוכנץ שם דלר׳י כפודה פט״ח של חברו שלא מדפתו פדוי אבל לר׳׳א
כולן לגוים דהא כבר השאיר א׳ מהן שלא נכנה ואפי׳ אם נאמר כיץ דיש לבעלים בו ויכול לקדש בו א״כ אין אחר יכול לפדותו וא״כ
דלרשנ״ג אץ מותר בכה״ג עד שיחזור וימכור השאר חון מדמי נמחי דקאמר בגמ׳ דיק בכורות י׳ ב׳ דאפשר לקדש בפט׳׳ח בהד
איסור שמא נמצא האיסור בתוכן עכ״פ מותרץ מיד בהנאת מכירה דביני וביני קי׳׳ל כר׳׳א א׳> קי׳׳ל ג״כ דא׳׳א לפדות פט׳׳ח שנ
חץ מדמי איסור א׳^ אץ כולן אסורץ אבל מה שיש עצה פ״י חברו שלא מדעתו ולפ״ד צ״ל דאפ״ג דהרסב״ם פ״ב מגנבה פסק
פדי׳ בהא לא מיירי מתני׳ .אמנם מה שהקשו כאחרונים ז׳׳ל תיפוק כהברייתא כמובא שם בבכורות י׳׳א א׳ כגונב פט״ח של חברו משלם
לי׳ משום דדבר שיש לו מתירץ וא״כ אפילו לא הי׳ דבר שבמנץ תשלומי כפל לנפלים ואע׳׳ס שאץ לו עכשיו יש נו לאחר זק ובירר
ואיסוה׳׳נ לא כוה בטיל י׳׳ל כיץ דהאמת הוא שיש בו ג׳׳ב טעם שם מקשה מינה לד׳א דכאן משמט דדוקא משום שגרם לו הפסד
דדבר שנמנץ גבי נפ׳׳ח נקט נמי האי טפמא משום שיש בו שיש לו לאחר ז ק חייב אבנ השתא לית ני׳ מידי ור׳׳א אמר דגם
נ״מ שהד כתבו כתום׳ נע׳׳ז פ׳׳ג ב׳ ד׳ה סבל דלא מקד דבר כשתא יש לו צ״ל דלגמ׳ דידן ס״ל דנאו קושיא היא דגם בקדושץ יכונ
שיל׳׳מ אא״כ ההיתר בא בלא סורח והוצאה וכ״ה ניר׳ד סי׳ ק׳׳ב לקדש בהנאה זו במה שיהי׳ לו אח״כ כמו דמתמייב נגנבה אך נפ״ז אץ
דנמקום שיש הוצאה לא מקרי דשיל׳׳מ וא״כ י׳׳ל שאם נתפרב כחמור הכרח דגמ׳ דיק ס״ל דדינא דכפודה פט״ח של חברו שלא מדעתו יהא
בכמה חמורים מהם גדולים שדמיהן מרובה ומכם קטנים שדמיהן תלוי נפלוגתא זו של ר׳י וד׳א דהא טפמא דד׳א משום כהנאה שינא
מוטט ואינו זוכר פתה איזה מכם הי׳ הפט׳׳ח א״נ אם יצטרך לו אח״כ .אמנם נלפנ״ד דבלא״ה אינו כן דהנה יש לתמוה איך סתמו
לפדות יצטרך ליתן דמי כגדול שמא הוא הי׳ הפט׳׳ח וא״כ יש לו כרי׳׳ף והרא׳׳ש בפ׳׳ב דקדושץ והניאו מתני׳ דהמקדש נפט״ח אינה
כפסד דשמא כקטן כי׳ כפט׳׳ח נמצא דפ׳׳י כהיתר יפסיד וא׳׳כ מקודשת והא נסוגיץ בבכורות מבואר דמקודשת ורק לר׳ יוסי
לא אמרי׳ בזה דשיל״מ ואפ׳׳ג דספק הוא הרי דשיל׳׳מ דלא בטיל נד יכודא אתיא מתני׳ וכיץ דלא קי״ל כד יוסי בד יהודא כדפסיק שם
מדרנק הוא ונספיקא אזלי׳ לקולא וגם אץ לומר יפדה עכ׳׳פ כקמ נגמ׳ נכדיא א״כ לא קי׳׳ל כמתני׳ וגם לד יוסי בד יהודא צריך לאוקמה
דנזה אץ ברור שיתקן דאכתי ספק הוא ונספק אין חייב לתקן דוקא דאינו שוה אלא שקל ואיך סתמו נזה ולא הניאו כל הסוגיא וכן
רמט איתן סי׳ יג איסור הגאה בעגלה ערמה נחל
יי•)א( י״א שהנהנה בשומ גב( בשוה פחמה מעגלה ערופה ) uבץ בחייה בץ לאחר עריפה מועל בה וחייב עליה ק ר מ
מעילה ) 0מיהו אם נשחטה או שמתה נראה דאץ^מועלץ בה גה( מ ר 7לשלם ק ח וחומש כמו שנהגה ואם הועיאו
לאהר ^ריך לשלם לפי כולה והמעות נאסרץ בהנאה ) 0וצ״ע אם יוצאה לחולץ וניתרת בהנאה ע״י מעילה ונראה
שאינה יוצאה לחולץ מ( ודעת רוב הראשונים שאץ כלל מעילה בע״ע.
עי׳ מאירי ופי׳ ד׳ן ספ׳׳ג דפ׳׳ז ושאר ראשונים וסי׳ יף׳ד סי׳ ק׳׳י ודדיק ואע״ג רכשה יכול לפרוס אסי• אץ שוה כמו הסמור
כל פרסי הדינים נפניטם אלו. ^׳ל דמיירי שאץ לו שה ולכן הוצק־ לשפם דסכ״ס משום דכר
) 0או שימכר סלו לגוי כף .נ״כ ג״כ כראנ׳׳ד שם אנל נירו׳ אמדו ׳•ייייץ לא כסיל מיהו אכסי אץ מיושכ אלא נפנדס דמגואר עני
דדנרים שמותר לקנות מגד אסור נככ׳׳ג שמא יחזור וימכור י ״ אמרי׳ כה שוה מנה שחיללו פל ש*פ ממולל אכל ע״פ מסהמא
לישראל מונא נתוס׳ פ׳׳ז מ׳׳ס נ׳ ד׳ה ארג וכנר האריכו נזה היא נשאר הקדש וסל אם מילל שוה מנה פל ש״פ ונפרס כמקום
ראשונים ואחחנים ז׳׳ל ופי׳ חזו״א מ׳׳ד סי׳ נ׳׳ס סקי׳׳נ ס׳׳ז. פאץ פסידא להקדש וסותר אף לכתחלה כמו שהוכיחו החום׳
) 0ר״א דלא מהד כף .ניף׳ד סי׳ ק׳׳י ס׳׳ז ממאר כל הפרסים נכ׳׳ד מהא דפרכץ כ*ס א׳ וכ״כ נחזף׳א פרה סי׳ ד םק«י לפנץ
נזה לפנץ כל האיסורים וכ׳׳ה כאן. וא״כ אכתי סקשה יחללט פכ״פ פל ש״פ ויפקיס איסומ
)ח( וכיז כשנתפרנה נחייה כף .כנר כנאנו נשם כ pוכרמנ׳׳ן יא׳׳נ תו כו״ל דשיל״ס אמנם לפנ׳׳ד יש לצוד דנפ״פ לא מכני
לפרש משנתיט כחתיכה הראוי׳ לכתכנד וכדמפיש נירף ילל לחלל על ש״פ מ״פ מש״נ מק כסזו׳׳א כנורות סי׳ י«ז סקי׳׳ג
והניאו הראשונים נשם כראנ׳׳ד דנמקום כאסור אסור אף נכנאה נשם הטורי אכן פפמא דלא מהני כפפ׳׳ח לחלל שוה מנה פל
וכמקום המותר פשוס דמותר אף כאכילה ופי׳ ניף׳ד סי׳ ק״א ׳י״ש פפ׳׳ד החום׳ תמורה נ׳׳ז כ׳ ולא מהני לחלל פל ש״פ אלא
ק׳׳י כל דיני חתיכה הראוי׳ לכתכנד ואכמ׳׳ל נזה .ויל׳׳ע למה כתנ יי׳שדאוהו כפלים ופי׳ כספם משום דמכמו כא כהקדש או משום
כ pשאם נתפרנה חתיכת פ״פ שאץ ראוי׳ לכתכנד נשלה נרונ ימצי למשאל פלה ולכן נפט׳׳ח שאץ טפמים הללו א׳׳א לחלל פל
וקתרת ולמה לא יהא חיונ לקונרה שהרי הע*ע מצוה מה׳׳ר, ש״פ ונחזו׳׳א שם נתנ הספם דכנפלים נידו להחיל נמנירתו אכל
לקונרה כנ׳׳ל סי׳ י״נ סי׳׳ד ויצטרט לקנור טלן לקיים כמציה וכט הגיני אינו אלא שליח ולכן נפט״ח שאינו כקדש אלא איסוה׳׳נ
כמקום שאפשר לקיים כמצוה לא אמרי׳ דנטל כמו שכוכחט נסק״נ יסלמא אץ הנפלים אפוסרופום לאיסוה׳׳ג נדש שהארץ עה ולפי
מהא דשוה׳׳ג ושמא כיץ שנקנר רונ העגלה כנר נתקיים כמצוה יל הני פפמי י׳׳ל דנם נפ״פ שיץ ספמים אלו דגם נפ׳׳ע אץ
וכה׳׳ג כתננו לפיל ס״א סק׳׳ח לפנץ הפור וצ״נג והנה נפ״ז נחלקו ההקדש נא מכחו של הכפלים אלא ירידתה לנ*א אוסרתה והוא
רש׳׳י ותום׳ נכא דאמרי׳ כאי תנא תרתי אית לי׳ דנר שנמנץ איסור שכתורה כמילה פליו משפת דידתה וגם א״א לישאל פלי•
ואיסוה׳׳נ דלדפת רש׳׳י כאי תנא ס׳׳ל דדוקא נככ׳׳ג הוא דלא נסשנ׳׳ס לפיל ם״נ וגם לטפם מרן י׳׳ל כיץ שננאר לקק ם*י
נסלי אנל איסוה׳׳ג ולאו דנר שנמנץ או דנר שנמנץ ונא איסוכ׳׳נ נעזכ׳׳י דפ״פ אינה ממון כקדש ואינה אלא איסוה׳׳נ נפלמא י׳׳ל
שפיר נטיל וחולק פל מתני׳ דחולץ דס׳׳ל דגם חתיכת נכלה אם דנם נאן שיץ כספם שכ׳ מרן דאץ אפוטרופוס לאיםוכ״נ ונכי
היא חתיכה כראוי׳ לכתכנד לא נטלה ודפת כתום׳ דגם תנא דנקנה לכו להתכפר נו הרי גם פט״ח יש להם זכות לפדות ואם
דיק מודה דחתיכה הראוי׳ להתכנד לא נטלה אפי׳ אינה איסוה׳׳: אחר פודה נד׳מ נשאר לנפלים כמנואר ננטרות שם ופי׳ תום׳
וכמתני׳ דחולץ אלא דלא נא למנות כאן אלא איסוכ״נ ולא מייט י׳׳ק ס׳׳ח נ׳ ואפ׳׳ה לא מקרי נפלים לפנץ לפדות פל ש״פ וכ״נ
כאן נשאר איסורים ופי׳ נשאר כראשונים שדנו ג״כ נזה .ונראה יכמתי׳ ולפ״ז משכח׳׳ל גם נפ״פ כפץ שכתננו לפיל ננתפרג נכרכה
דלדפת כתוס׳ אם נפרש מתני׳ כשחוטה ונחתיכה כראוי׳ להסכנד שאץ דמיק שיץ ואם נצריכנו לפדות יצסק להפסיד וליתן דמי
מיירי כגון שהפ״ע נשחטה וכן נשוה׳׳נ שנשחט דאי נערפה ונסקלה כגדול ולכן לא הוי דשיל״מ ואכתי צ״פ ננ׳׳ז.
א״כ כרי היא ממש נכלה )דאפ״ג דפריפתה מטכרתה מידי נכלה )ב( ויערפם טלם ננחל איתן .ויצא כמצוה נאותו שהוא כפגלה
כיינו מידי טומאת נכלה ונא מידי איסור ננלה( ומה שיץ לומר י שנאסרה כנר ויקנרם טלם כמקום א׳ ררסצו ידיכם
דלא חשינ לה וא״כ ל״ל משום איסוה״ג כיץ דכל ננלה הראוי׳ ע״ז ,כנר נתנאר נפזכ׳׳י שכן משמע נפיכמ׳׳ש לכרמנ׳׳ם .ואץ
לכתכנד לא נטלה מיהו נפט׳׳ח קשה דאפי׳ נשחט הא לא שיץ להקשות כיץ ומדאורייתא כפני כרונא א״כ אץ כאן פ״ע ואץ
ני׳ שמיטה וא״כ תיפוק לי׳ משום ננלה וצ׳׳ל דאיידי דחשינ כל יצא ידי כמצוה דהא נסנהדרץ פ׳ א׳ מטאר דשוה׳׳נ שנחפרנ כמאה
איסוה׳׳ג חשינ נמי כני. סיקלץ טלן לקיים מצות סקינה )ד׳ש נרש״י ד׳ה אנא( אלמא
דכיץ ואפשר לקיים כמצוה לא אמרי׳ דנטל לפנץ זה.
וז) .א( י״א שהנהנה נשוגג כף .נפסחיס כ rא׳ גני קטורת קאמר
אץ לך דנר שנעשית מצותו ומופלץ ט משום דהוי )ג( ויכול לנע פל כפריפה .ויכוץ פל אחה שהוא כפ״ס תעלה
תרוה״ד ופ׳׳ע שני נתונים ככאים כא׳ ואץ מלמדץ ואפי׳ למ״ד כנרכה ואין זה כפסק מה שסוע אחרים מספק כמטאר
מלמדץ הרי מיפוטי כתיני כתינ ככא ושמו וכתינ כתם הערופה נאו׳׳נו סי׳ ל״ד ם״נ גני חפילץ של רש׳׳י וד׳יז ונלכד שחהר שלא
למימרא דהני אין מידי אחרינא לא וסוגיא זו שנוי׳ ששה פעמיה יפסק נדטר ]ומש׳> נמ״נ סי׳ שצ״ג סק׳׳ו נשם הנרכ׳׳י שלא
נש״ס כאן נפסחים וניומא נ״ט נ׳ ונזנהים מ׳׳ו א׳ ונחולץ לנע שאני התם דכוא נ׳ ימים וכוי הפסק גדונ[ וכ׳׳ש פל כרחיצה
קי׳׳ז נ׳ ונכריתות ף א׳ ונמפילה י׳׳א נ׳ וכנה התום׳ כיומא ר׳ט נ׳ שיש לנע שזה אץ ספר^ ואם נמצא כהורג שא״צ לפרוף אז טלן
ד׳׳ה וכרי נתנו ואל תתמה על מה שפי׳ דתרוה׳׳ד לית נס מעילה אסורץ כהנאה לכסונריס דאם נמצא כהורג אחר ירידתה לרא
אלא איסור כנאה אפ׳׳ג דהנא קאמר מופנץ כד הא קאסר נמי נשארת כפגלה נאיסורה.
ע״פ מופלץ נה ונההיא לית נה מפילה אלא איסור הנאה קאמר ) 0ולהסוברים כיש לה פדיץ כף .כנר נתנאר נפ״ה ודץ פדיון
וכ״כ נתוס׳ הרא״ש כיומא שם ם׳ א׳ ופ״פ נ׳ נתונים הנאים כס׳ יתנאר נס״ס נפז׳׳ה.
לאו נמפילה קאמר ^א שייכא מפילה נפ׳׳ע אלא איסור ק התורה )ה( וי״א שיולץ כנאה כף .כ״כ כראכ׳׳ד נפס״ז ממאכ׳׳א כ״ז
קאמר פכ׳׳ל ונמאירי קדושין נ״ז א׳ נתנ נד׳ע אסורה נכנאה ופי׳ נכ״מ שגם דפת כרמנ״ם כן אנל כמגדל פח כתנ
ומופלץ נה שהרי כפרה כתונ נה כקדשים שנא׳ נפר לפמך ישראל דכרמנ׳׳ם לא ס״ל כן וכ׳׳ה נהדיא נפיהמ״ש להרמנ׳׳ם דרק נפ׳-ז
ולא סוף דנר משנערפה אלא אף נמייה ומשמע דמפילה ממש מכט הקנה זו או תקנה דרשנ׳^ ולא נשאר איסורים וככר הניאו
קאמר אמנם כמאירי פסחים כ׳׳ו א׳ כתנ נדע אסורה כהנאה כראשונים מחלוקת נזה אם גם נשאר איסורץ מהני תקנה זד
איתן סי׳ יג איסור הנאה בעגלה ערוסה נחל רב
כר לומר לך הני דמועלין בהן לאחר שנעשית מצומן אבל אחריגי לא נר והנהנה בה מבר אבל קרנן ממילה את נא) שמאחר שאיגה ,
משמע מלשונו דאיכא מעילה ממש אף שאינו מוכרח די״ל דנקם ראוי לפדיק המ היא נחמאוה הייייייי )זיייי ליין ביאור מה
לשק הגס׳ ואגב תרוה׳׳ד נקטי׳ אבל אחר שראיט כמה ראשונים מנץ פדיק לחסאות המתות והרי גם בקדושת הנוף אק פדיון ויש
דס׳׳ל כן וגם דהו׳׳ל לרש׳ע לפרש דלאו מעילה ממש קאמר יוחל מפילה וי׳׳ל דטנתי יאק לה פדיון אפי׳ נפסלה אלמא אינה כממק
נכון לומר דגם רש׳׳י ס״ל pונפי׳ קדמק על מט מננילה הנדמ׳׳ח הקדש גמור אלא שיש לפשות בה מצוה וא״כ הר׳ל כחטאות המתות
נב׳ פירושים קדמונים העתיק לשון רש׳׳י והשמיט תיבת מעילה שיש ג׳*נ מצוה להמיתן )דהיינו להכניסן לחדר פד שימותו( ואפ״ה
ונראה דבכוונה השמיטו דס״ל שאק מפילה נפ׳׳ע ודלא כהמגי׳ ניק שאיק נקרבים אק בהם מפילה ופדיק וה״נ אץ זה הקרבה מה
שם שתקנו ]אמנם מלשק התוט בחולק קי׳׳ז א׳ ד׳ה אק לו שפורפק אותה אלא מלוה להמיתה 3ירך זה א״כ אק זה כממון הקדש
ובזנחים מ׳׳ו א׳ ד׳׳ה אין לך שכתבו דאשכחן טונא דהא דשן אק לפנק מפילה ופדיון( וכ״כ ביומא ס׳ א׳ ע״פ אסורה בהנאה ונקברת
מופלק מ פד שפת תרומה ופ׳׳ט אחר ירידתה בודאי אק ראי׳ במקום פריפתה והנהנה בה פנר אלא שאינו במפילה מאחר שאינה
דס׳׳ל שיש מפילה בע׳׳ע דנקטו לשק הגמ׳ דהא החוט ס׳׳ל בחולת ראוי׳ לפדיק הרי הוא כחטאות המתות כמ״ש בשני של פסחים עכ׳׳ל
דאק מופלק כמשכ״ל וכ״כ בט נר■ למאור סי׳ ט ע׳׳ש[ והנה וצ׳׳ל שמש׳׳כ בקדושין מופלק בה ג״כ אק טנתו קרק מפילה רק
רש׳׳י נקדושץ נ״ז א׳ כתב כפרה כתיב בה כקדשים וקדשים אסורין איסור נפלמא וכ״כ ביראים הארוך סי׳ קי׳׳ב ח״ל תק בקדושק
בהנאה שהרי מועלק בהן ופי׳ נרש״ש שכתב דרש׳׳י ס׳׳ל דע׳׳ע המקדש נפ׳׳ע אינה מקודשת ואמרי׳ מנ^ אמרי דבי ר׳ ינאי נפרה
הוקשה לקדשי קדשים ולא לקדשים קלים וכתב הטפם משום דבקדשים נתיב בה כקדשים דכתיב ונכפר להם הדם ואק לומר מאמר דאיתקיש
קלי,ם לא נתיב כפרה.ולפמש״נ י׳׳ל ג״נ דרש׳׳י אזיל לשיטתי׳ דס־׳ל לקדשים יהי׳ לה דק קדשים לתפיסת דמים ולמפילה דלהכי אפקי׳
דיש מעילה בפ׳׳ע וא״כ ע״כ הוקפה לקדשי קדשים שיש בהן מעילה קרא ולגזרה שוה להקיש בלשק כפרה ללמד לקדשים שנתכפת בהן
מחיים וגם מלשק רש׳׳י כאן משמע קצת דס׳׳ל דנע׳׳ע נ׳׳נ מועלת הוקש דהייט לאחר זריקת דמים דאק לק פדיק ואק לק מפילה
בה• ואק להקשות להסוברים יע׳׳פ אק בה מפילה למה לא חשיב פכ״ל ולנאף דבריו תמוהים מאד דהא קדשים לאחר זרקה מותרק
בתוספתא פ׳׳ב דפרה דחשיב חומר במוקדשק מנעגלה וחומר נפרה ואיך ילפי׳ מינה איסור הנאה ואם טנתו דילפי׳ מפולה או מאימורים
מנעגלה וליחשוב נמי שנמוקדשק ובפרה מימלק בה ולא נפגלה של קדשים הא אינא בהו ג׳>.מפילה לאחר זרקה ושמא טנתו
דכבר ביארנו נפ׳׳ה נסי׳ ח׳ ס׳׳א דבלא׳׳ה תני ושייר שם סובא דילפי׳ מקדשים משפת זריקה פד שפת הקטרת אירדח דאסוח
פ׳׳ש .והנה דבר ברור דהסובריס דיש מפילה בנד׳פ הוא מכפרה באכילה מה׳׳ח נדאמרי׳■ בפסחים נ׳׳ט ב׳ דנמה דלא מתקטח
כתיב בה כקדשים וכמש׳׳כ בהדיא הד׳ש משנן וכן בתר׳י ביומא אימורק לא מצו כהנים אכלי נשר ומ״מ מפילה לינא משפת זרקה
הנ׳׳ל דלכן במת ליכא מפילה דל׳׳ש לקדשים וכן מתבאר מד?ד כדתק בפ׳׳ב דמפילה ומ*מ צ׳׳ט דלא מצינו שם רק דאסוס באכילה
רש־^ הנ׳^ נקדישק ]ופי׳ ספרי זוטא טא כ״א דפליגי תנאי אם אבל לא דאסורק בהנאה ושמא ס׳׳ל דאםו pג״נ בהנאה וצ״פ
מימלק בשפר נזיר דהקש לקרק ומכאן צע׳׳ק פל התו״י ביומא הנ״ל אמנם לפ״מ שביארט לעיל נס׳׳א סק׳׳ה דברי התום׳ רי׳׳ד בקדושק
דכל דלא שיין לקדשים ל״ש מפילה ושמא ג״ז שייך לקדשים שהרי דלא ילפי׳ מכפרם רק דברים שהכפרה גורמז י׳׳ל דמפילה ג*כ אק
נותנק השפר תחת הדוד[ והנה בגס׳ מבואר דגם אחר עריפה יש הכפרה טרמת דהא גם בקדשי בדה״ב יש בה מפילה וכן בקדושת דמים
בה מעילה דהא אמרי׳ עלה דע׳׳ע הוי דבר שנעשית מצותו וסועלת ורק איסור ילפי׳ מינה דהוא האיסור המיוחד בקדשים דנני כפרה כמו
בו ולהני ראשונים מתפרש מפילה ממש וקשה הא אחר עריפה לא שביארט שם בפז׳׳ה אבל היראים שכתב כאן סברא אחרת צ״פ ]ואולי
ילפי׳ מכפרה כתיב בה כקדשים רק משם תהא קבורתה וכמש״נ טנתו מהאיסור לזרים של ק ק אחר זרקה ילפי׳ איסור לנו׳׳פ בע״פ
האוט נקדישק נ״ז א׳ ונכ״ד והיכי ידעי׳ מינה מפילה וצ״ל נמו וס״ל שיש גם איסוה׳׳ג ובזה יתיישב ג?ק מה שהקשה היראים דנילף
שביארנו לעיל נס״א דקרא דשם תהא קבורתה מגלה לן דגם אחר האיסור הנאה פריפה פריפה מחטאת העוף שנתקשיט בזה בס״א
מייהה אץ יורד האיסור של כפרה כקדשים וטאר בה מעילה סוף סק׳׳א דהטנה ג״כ האיסור לזרים וצ׳׳ט[ ,וכ״נ מלשק הרמנ׳׳ם
ועוד יבואר בזה בס״ט בעז״ה לפנק פדיון ,והנה בט נר למאור שלא הביא שיש בו מפילה וכ׳׳נ מדברי התוט נמולק י׳׳א א׳ וקדוכק
הניא ראי׳ דרש״י ס״ל דאק בפ״ע מפילה מדנחב בקדושת נ״ז א׳ נ׳׳ז א׳ ונט׳ז כ׳׳ט ב׳ ובהרבה מקומות שהקשו למה צריו קרא
ד״ה ה״ג מאימתי נאסרת הואיל ואק דמי׳ קדושץ לא קדושת מזבח דכפרה כקדשים קרא דשם תהא קבורתה ולא תירצו דאיצטריד
ולא קדושת בדה״ב אלא היא עצמה לפריפה פכ״ל וא׳> לא שיין כפרה למעילה וכן הריטב׳׳א ביומא ט א׳ וכמה ראשונים בקדושק
מפילה נית שאינה ממק הקדש כלל ומבואר דדפתו ז׳׳ל דהסונרים ר׳ז א׳ ובפ׳׳ז כ׳׳ט ב׳ שדנו בקושיא זו משמע דכולהו ס׳׳ל דאין
שיש בה מפילה פ״כ שיסברו שהוא ממתי הקדש ולפנ״ד ע״כ א״א מעילה בע׳^ אמנם יש כמה ראשונים דס״ל שיש מפילה בפ״ע
כלל לומר Pשהוא ממון הקדש דהא תנן המקדש'נע״ע אינה וכפשטות הגמ׳ דהנה התר׳י ביומא ד׳׳ה והרי כתבו ומופלץ דקאמד
מקודשת משום שהיא איסוה״נ ואינה ש״ם דבכלל איסוה״נ משיב לי׳ הנא בתרומת הדשן לאו דוקא אלא איסור הנאה קאמר ואפ״ג
ואם איתא שהוא ממק הקדש א״כ נלא״ה אינה מקודשת דלאו דנינא מפילה איסורא איכא דנפ״ט נמי ליכא אלא איסור נטלמא
דידי׳ הוא כלל וג® אץ שייך בה נתינה כלל מטד ראי׳ שהבאנו אמנם שם בד״ה וע׳׳ט נמנו לאו במעילה ני לא מציט דשיינא
בס״ג מתוספתא דב״ק דהגונב פ״ע וטבחה למ״ד שחיטה שא״י מעילה נע׳׳ע אנא איסור הנאה מה׳׳ת קאמר ואפי׳ הי׳ שם
שמה שחיטה חייב בדו״ה ואם הוא ממק הקדש איך יתחייב בדר׳ה מפילה ממש לא מקשי דנילף במת נמי משם שם בעגלה דבמת
הא כתיב וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש דלאו רעהו הוא לא שייכא מפילה שאינה הקדש עכ״ל ומבואר דמספקא להו אם
דכה״ג מייתי ראי׳ בבכורות י״ב א׳ ג?י פט״ח מדתניא הגונב פט״ח יש מפילה בפ׳׳ע ובתוט הרשב׳׳א )שהוא מהד׳ש משנך( פל פסחים
של חברו משלם תשלומי כפל לנפלים ואי ס״ד להקדש מדמינן לה כ rא׳ נתב על הקושיא מה צריך תד קראי לאיסוה׳׳נ בפ״ע אמר
וגונב מנית האיש אמר רחמנא ולא מבית הקדש ולק׳ בס״י עוד לי רבי דמעילה ילפי׳ מע״מ ]צ״ל נע׳׳ע[ מדכתב בה נפרה כקדשים
יבואר בזה באוע בפז״ה ומה שהוקשה לו דאם אינה ממק הקדש בפק דחולק והתם פירשתי פכ׳׳ל ומטאר דס׳׳ל דאיכא מפילה
מה שיין מפילה ל״ק דהא מצינו דיש מפילה בקונמות ]וכן פסקו וכן נפי׳ הד׳ר אלקים שנדמ׳׳ח על מט יומא ט א׳ שכתב ופ״ננ
כל הפוסקים משום דבשבופות כ״ב ב׳ מסיק דחכמים הכי ט׳ל[ במט סוטה ]נדצ״ל בריתות[ הערופה מלמד שטפונק גנחה דאסורק
אפ״ג דלאו ממון הקדש הוא כלל ואמת דהרא״ש בנדרים ל״ג א׳ בהנאה ומופלק בה אע*פ שנעשית מציתה עכ״ל וכ״נ מדברי הרא״ט
כתב דנאמת גם בקונמות ט להקדש מ זכות ומפרש כן הא הסובא נשטמ׳׳ק שנדפס בט מזבח כפרה בזבחים ס׳׳ו א׳ שנתב
דקאמר שם ל׳׳ה א׳ בעא מיני׳ רבא מד׳נ ט מפילה בקונמות או ימש׳׳ה צריך למכתב שם לגלויי אפי׳ אחר עריפה דנפשית מצותן
אק מפילה נקונמות ופשיט מדתק תפול הנאה להקדש אלמא יש יאפ׳׳ה מיפלק ^ ל ינ׳׳ג מדברי רש׳׳י במעילה י׳׳א ב׳ ד׳ה וכתיב
רנא איתו סי׳ יג איסור ועאה נעגלה ערופה נחל
והם צורך כקרבנות אבל קשה פל תי׳ זה ממש׳׳כ כתוס׳ סוף חמורה ממילה גקונמות ומפרש הרא׳׳ש שהרי הוא כקדש ע׳׳ש אבל כר״ן
דכל הנשרסק אפק מותר ע ק פרלה וכלאי ככרם וכף משום מפרש שם פירוש אחר ובאמת יטל גם להשליכו לים המלח או
דנפשית מצותן אל^( דגם דברים שאינם מכפרים םי 7בהו נפשית ״ייקי לאיבוד רק איידי דבקונמוה יש בו ממילה כהקדש וכיון
מצותן וא״כ הדרא ^שיא לדוכחא אמאי דחק בגמ׳ דהוי מד«כ למיידי בהקדש נקט לשון תפול הנאה להקדש אבל אם רוצה ה״ה
ופ״ט שני כתובים כבאים כא׳ ולמ׳׳ד מלמדק תרי מיטטי כתיבי ליכול להוליכו לים המלח ע״ש א״כ מבואר PCTלא ס״ל כלל
הא איכא שוה׳׳נ וצפו׳׳מ דכל כני כוכי כמה כתובים הבאים כא׳ שהוא ממון כקדש וכן מוכח בחום׳ שם כמו שהאריך בכ״ז מת
ומופלק בהם ובשלמא אם נימא דבפ׳׳ט איכא מפילה א׳׳ש דהגמ׳ גחזו׳׳א אה״ע סי׳ קל״ו בהטרותיו פל נדרים ל״ה א׳ ע״ש ]ואפ״ג
לא בפי לאשכוחי אלא דברים דאיכא מפילה ממש א^ דברים דאיכא לאמרי׳ ביבמות פ״ז א׳ למ״ו יש מטילה בקונמות וקדושת דמים
איסורא גפלמא ל״ש למילף מינייכו אבל להסוברים דליכא בפ״ט ׳‘מתא לי׳ היינו לדפת הר׳ץ ותום׳ דדמיא לקדושת דמים לפנק
מפילה קשה וי׳׳ל לכני ראשונים דלא ניחא לי׳ לגמ׳ לאתויי משוכ׳׳ג מסילה וה׳׳ה לפדיון[ וא״כ לדפת הר׳ן ותום׳ מצינו מפילה אף
משום דאיכא למ׳׳ד במכילתא משפטים דיליף איסוכ׳׳ג נשוכ׳׳נ בדבר דליכא כלל ממון כקדש ]וכן בספרי זוטא שהבאנו שיש מפילה
מפ״פ וא״כ ליכא ב׳ כתובים דשוה׳׳נ וT׳פ חדא נינכו ואפ׳׳ג נשפר נזיר ואטו שפר נזיר הוא ממק הקדש וצ׳׳ט[ וכ״נ דכוותי׳
דאיכא מאן דיליף מבטל כשור נקי מ״מ כוי פריך כניחא למאן יק כתם כטפם משום שהתפיסו כהקדש לכן יש מ ג״כ מפילה
דיליף מהכא כף ולכך לא מייתי לה וכן צפו׳׳מ יליף בקדושק ר׳ז א׳ כהקדש וכאן כטפם משום דכפרה כתיב בי׳ כהקדש וכרא׳׳ש לשיטתו
נ״כ מנר׳ע ולכן טלהו כוי בכלל קרא דפ״פ ול׳׳ש למפ pמינייכו. ס׳׳ל באמת גם כאן שאין מפילה בפ׳׳ט כמו שהבאט לפיל מתום׳
היא׳׳ש ביומא אבל לדפת רש״י אק כאן שום ראי׳ ואדרבה מלשון
)ב( בשוה פרוטה .לכאף פשוט דלא ממד מהקדש דליכא מפילה יש״י משמט שיש מפיצה בפ׳׳ט כמשכ׳׳ל .וכנה בם׳ נר למאור משמט
בפחות מש״פ ומבואר בהדיא בשבועות כ״ב א׳ דגם גבי ללק מפילה תלוי בדק פדיון שיתבאר בפ׳׳ה בס׳׳ט ולהסוברים
קונמות ליכא מפילה בפחות מש׳׳ס וכ״כ כרמב׳׳ם ס׳׳ו ממפילה שיש מנגילה יש פדיק ולכסוברים שאק מפילה אק פדיון ובאמת
כ׳׳י אמנם כתום׳ בנדרים ל׳׳ה ב׳ גבי היתה לפניו ככר של הפקר נמאירי שהבאנו לפיל כתב דכיק דאין לה פדיק אק לה מפילה
ואמר ככר זו כקדש ננ!לכ לאוכלה מפל לפי כולה להורישה לבניי וכבר כתבנו לפיל להסביר דבריו אבל לפמש׳׳כ פ״כ אק זה מוכרח
מפל לפי טובת כנאה שבה שכל כראשונים פירשוה בהקדש ממש דהא רש״י ס״ל דיש מפילה בפ׳׳ט לפמש׳׳כ ואפ׳׳ה כתב נהדיא
אבל התוס׳ פירשוהו בקונמות ]וכ׳׳ג מדברי כרמג׳׳ם בס׳׳ו ממפילה נקדושק נ׳׳ז א׳ ד׳ה כקדשים דאק תופס את דמיו ול׳׳ש ט פדיון
שהכניס דק זה באמצע דיני קונמות[ וכתבו וא״ת אמאי נקם מילתא יאפ״ג שמהרש׳׳א שם מוחק זה אבל כתום׳ רי׳׳ד הביא זה כמשנ׳׳ת
בקונמות כיון דגכקדש מצי למינקט וי׳׳ל דבכקדש לא אמנ-ף מפל נס״א ושם ביארנו דלדפת רש׳׳י ל׳׳ש למילף כלל לפנק פריק מכפרה
לפי טוה׳׳נ שגה אם אק בה ש״פ דאק מופל בהקדש בפחות מש״פ יקלשים משום דקדשים אק נפדק אלא פל מום וזה ל״ש בפ׳׳ט
אבל בקונמות בכל דהו איכא איסור כנאה פכ׳׳ל ודבריהם תמוהים שאק כמום פוסל בה ואפ״ג דבגמ׳ נדרים ל׳׳ה א׳ קאמר בק הוא
מאד שהם נגד כסוגיא דשבופות כ׳׳ב א׳ דמפורש דגם נקונמות נק חבמ מפל לפיכך יש לה פדיון פ״כ אין תלוי זה בזה דכא קאמר
ליכא מפילה בפחות מש׳׳ם ואם כוונתם לפיק איסוה׳׳נ גרידא בלי נמי כתם קונם פלי הוא מפל וחברו לא מפל לפיכך אק לה פדיון
מפילה הא גם בהקדש איכא איסור כנאה ופוד דסוגיא דמחלקת אלמא אפ׳׳ג דיש מפילה מ״מ לינא פדיק ורק בקונם כללי ס״ל
גק מפל לפי כולה או לפי טוה״נ פ״כ לא מתפרשת אנא לפנק לגמ׳ דכיק דמדמית לי׳ להקדש לפנק מפילה משום דאתפסה בהקדש
תשלומי מפילה ואולי טנתם לחלק בק קרבן מפילה לבק תשלונד ה׳׳ה דיכול לפדותו דלא יהא חמור מהקדש אבל בפ״פ י״ל דרק
מפילה ודוחק גדול דמנ״ל הא ,ומחוך דברי מק במזו׳׳א אכ׳׳ט איסור מפילה ילפי׳ מכפרה כקדשים אבל נפנק פדיון ל׳׳ש למילף
בהערותיו בנדרים שם הבנתי דדפת כתוס׳ דרק רבינא בשבועות כמש׳׳כ לדפת רש״י דל״ש פדיון או דלא ילפי׳ מכפרה כקדשים
שם מחדש דבקונמות בפיק ש״פ אבל שאר תירוצי בגמ׳ שם ס״ל רק חומרות ולא קולות דהא ע״כ לאו לכל מילי הוקשה לקדשים
דגם לפנק קרבן סגי בקונמות בכל דהו וכן נראה מדברי כתום׳ יכן לכיפך אפי׳ ילפי׳ פדיון מכפרה כקדשים אין מוכרח שנסבור
שם ד׳׳ה אבל שהקשו דפדיף קונמות מהקדש דבפיק ש׳׳ס ואפ׳׳ג דיש מפילה בפ׳׳ט די׳׳ל כסברת כרא״ש הנ״ל דמפינה לא שייך
דהרמג״ן וריטג״א שם כתבו גכדיא דגם לס״ד מודו דלקרגן בפיק אלא בממון הקדש אבל פדיון דמצינו דשייך ג׳> במפ׳׳ש ונטט רבפי
ש״פ ורק ס״ד דלא מיירי בקרבן אבל כתוס׳ כנראה דלא ס׳׳ל P ופירות שניות של שביפית י׳׳ל ג״כ דשייך בפ׳׳ט ולכן אק שני דינים
ואזלי ככא לשאר תירוצי כגמ׳ שם ולפ״ז אפשר דגם כאן בפ״פ כיק אלו תלויים זה בזה ]וגם בשטר נזיר למ׳׳ד דמופנין בו כנ״ל ולא
שאין זה ממק כקדש דינו כקונמות וא״צ ש״פ אבל נראה דפ׳׳ע מצינו בשום מקום שיהא לו פדיון אלמא דלא תלי זה בזה[ ,ונכאו׳
כיון דינפי׳ מכפרה כקדשים א׳׳א כלל שתהא פדיפא מקדשים משא׳׳כ יש להביא ראי׳ לכפיטות כסוברים שיש מפילה בפ׳׳ט דהנה ראיתי
קונמוח דהוא איסור בפנ׳׳פ רק שכתפיסו בהקדש ופוד נראה דגם צס׳ מושב זקנים מבפכ׳׳ת פל התורה בם׳ משפטים בפ׳ ולא יאכל
לדפת כתום׳ הלכה כרבינא דמסיק בשבועות דצריך ש׳׳ס בקונמות את בשת »תבו וז״ל ובטל השור נקי סי׳ דאסור בהנאה ותימא אמאי
דהוא גתרא ורק סוגיא דנדרים אזלא כשאר תירוצי דכתם וכ׳׳ש אסור בהנאה לאחר שנסקל נימא דמותר דכא נפשית מצותו ואמרי׳
נשאר כראשונים שחולקים פל כתוס׳ מדאי ל׳׳ש מסילה בפ׳׳ע אק לך דבר שנפשית מצותו ומופלק בו וכף וכן נמי גבי צפורי מצורט
בפחות מש״פ. אמאי אסורות לאחר שנפשית מצותן וי׳׳ל דנא אמרי׳ דשייך לומר
דבר שנטשית מצותו מופלק בו אלא בדבר שיש בו כפרה אבל שור
)ג( בין בחיי׳ כף .זה מוכח מהא דאק נך דבר שנפשה מצותו
הנסקל דאין לו כפרה כף וצפורי מצורט אינם אסורים אלא קודם
ומופלק גו משום דע׳׳ט הוי ב״כ כבאים כא׳ ומוכח לכני
הזאה ותדט דילפי׳ צפורי מצורט מעגלה פרופה בג׳׳ש פכ״ל וסוף
ראשינים דמפרשי מפילה ממש דבפ״ט מוענק בק בחיי׳ גק לאחר
דבריו אינו מוגן דמשמט דקשה לי׳ דצפורי מצורט נקראים מכפרים
פריפה לעולם וכבר נתבאר נפיל.
וא״כ אמאי אסורים אחר שנפשית מצותן ופ״ז תי pדבאמת אינם
)ד( מיהו אם נשחטה כף .דק זה לכאף צ״פ דאפ xדאף דאסורה אסורים גם כשחוטה רק פד הזאה אבל לא אחר הזאה אבל קשה
בהנאה משום שכבר נאסרה מיהו אק מופלק בה מיד• א״כ מאי קמסיים תדט דהא ילפי׳ מפ׳׳ע אדרבה הא נף׳פ אסורה
דכוה אחטאות כמתות או אפשר כיק דהכא גלי קרא דגם לאמר לעולם ושמא יש כאן ט׳׳ס וצ׳׳ל שאק לת^ דצפו״מ אק אסורק אלא
שנעשית מצותה מופלק בה אפשר דה׳׳ה בנשחטה וסי׳ לשק כמאירי משפח הזאה דכא ילפי׳ ג׳׳ש מפ׳׳ט וא״כ אסורק לפולם כפ׳׳ט
שהסתקנו בסק״א וצ׳׳ע ומסתבר דאק בו מפילה בכה׳׳^ מיהו וע״כ כתיח! ראשק משום שאק מכפרק אבל פ׳׳ט מכפרת וצ׳׳ל
להסוגרים דיש לה .פדיק נראה דכ׳׳ז דראוי לפדק יש בה מפילה. דבגד כהונה ותרומת כדשן דחשיב בגמ׳ מקרי מכפרים הואיל
איתו סי׳ יג ייסוד הנאה בעגלה ערופה נחל רנב
ט .נא( עגלה ערופה יש לה פדיון בחייה >ב( ואם״ היא תמימה דוצאת לחולץ להגזז ולהעבד ולכל דבר ) 0ונראה שאם
מצא אחרת נאה הימנה מצוה לפדותה ג ס וכ״ש אם אירע בה אתה פסול ויקנה בדמיה אחרת ואם כבר הביא אחרת
ילכו המעות לים המלח >ה( ונראה דאפ״ אם יח Tהתנדב ומסרה לגבור ועכשיו פוי ץ אותה כשאץ בה צורך יותר
פדמ הדמים אסורץ בהנאה ) 0ונראה שגם אחר שאינו מבני העיר יכול לפדותה ומ״מ העגלה נשארת א ^ כ לבני העיר
מ( ונראה שאם בני העיר פודץ אותה צריכץ להוסיף חומש מס ואם כבר נתכפרו באחרת י״א שיכולץ לפדותה על שוה
פ ח ט ה וצ״ע ננס וכ״ז בחייה אבל אם מתה או נשחטה שוב אץ לה פדיץ ס וכ״ש אם נערפה כמצותה שאץ לה פדיון
)יא( ואם פדאוה הדמים חולץ )י□ והרבה ראשונים כתבי שא? לע״ע פדיץ כלל.
שאץ יוצא לחולץ פ׳׳י מפילה כאן וי׳׳ל דאפי׳ להסונדם שיש פדיץ )ה( וצר Tלשלם קח ומומש נו׳ .כנה בדברי הסוס׳ מדרים שס
בע״פ מ״מ אץ יוצאה לחולץ פ״י מפילה שלפ״ד כר׳ש משץ שהבאנו )שהבאנו לפיל מבואר דגם בקונמוס >(ם יש בכם מפילה
לפיל דמקרא שם תהא קבורתה ילפי מינה איסור הנאה בפ״פ ומקרא צרץ לשלם מדממלק בק מפל לפי כולה ובק לפי סוכ׳׳נ שבה ]וכ׳׳ג
דכפרה כתיב כקשים ילפא מינה מפילה א״כ אם מופל בה נכי .מדבד כרמסם ,כמש׳׳כ לפיל[ ופי׳ בסזר׳א כנ*ל שביאר דלדפה
דיורד לאיסור מצד כפרה כקשים מ״מ נשאר בה איסור הנאה הסונו ו מ ^ לא שיץ זה להקדש כלל רק צרץ לשלם והדמים נאסרק
מצד שם תהא קבורתה אבל צ״פ דא״כ נקדושץ גני מתני׳ דהמקדש בהנאה כמו הקונם דא-א להביא קרב! מפילה בלי תשלימי! ולכאו׳
בפ״פ אמה מקודשת אמאי מייתי כגמ׳ קרא דכפרה כתיב בה ה׳׳ה כא! בע»מ לפ׳׳מ שביארנו דאק נפ*פ קדושת הקדש כלל
כקשים לפי הדל לאתויי קרא שם תהא קבורתה דכא מקרא ואפ׳׳ג שרש׳׳י כתב בקדושי! נ׳׳ז א׳ שמ*ם אץ תופסת דמי׳ כ״מ
דכפרה היתה מקודשת דניץ דמפל נפקא לחולץ ורק מקרא שם אם חיללה בסתם אבל בכה׳׳ג שמפל פ״נ צריך לשלם דמי׳ ונאסרץ,
תהא קבורתה אינה מקושת ופ׳׳ל ס׳׳א• צידדנו דקרא דשם תהא ומה שכתבנו שיש גם מפילה דכוצאה נפ״פ pהוכיח בחזריא שם
קבורתה איצו אלא גילוי דכאיסור של כפרה כתיב בה כקשים גבי ^נמות ולכאר ה׳׳ה כא! גני פ״פ דמד דינא אית להו לפמש׳׳כ.
אץ יורד גם אחר שנפשית מצותה ופי׳׳ל דפ״ע לא דמי לקונמות
דקונמות נתאס פלייהו איסור כמו פל הקדש א׳׳כ דל דנתפם ) 0וצ״ע אם יוצאה לחולץ כו׳ .כנה כרץ בנדרים ל׳׳ה א׳ ד׳׳ה
פלייהו איסור כמו קדושת דמים ]כדאמרי׳ ביבמות פ׳׳ח א׳ דקונמוח ולפנץ נתב ומסתפקא לי מא! דמפל נקונמות אי משתרי
קדושת דמים[ ומהני מפילה להוציאה לחולץ אבל פ״פ כיץ שפומדת ההוא קונם לבתר.דמפיל כהקדש שיוצא לחולץ פ׳׳י מפילה פכ״ל
נפצמה למצותה נהי שיכול לפדותה לכמה שיסות ואפי׳ אם נאמר ופי׳ נקה׳׳י לאאמר׳ר שליפ׳׳א בנדרים סי׳ נ׳׳ג שביאר דספקו של
שאץ בה אלא קדושת דמים מ״מ כיץ שהיא עומדת לעשות בה כ ^ הוא בקונם■ פרסי שאץ לו פדיץ דאפ xדפ׳׳י מפילה פדץ(
בעצמה כמצוה ולא בדמי׳ א׳׳א שתפקע ממנה כקדושה ע׳׳י מעילה מוצא לחולץ אבל בקונם כללי כיץ שיש לו פדיץ ודאי שיוצא לחולץ
דדמיא להא מילתא בקדושת כגוף ולפי ספם זה ה׳׳ה נפרה אדומה ומוד ביאר באופ! אחר דאפשר דגם בקונם כללי כיק שאינו ממק
אפ׳׳ג דאפשר לפדותה מ״מ אם מפל בה לא תצא לחולץ כמו קדושת כקדש ואץ כאיסור מצד גזלה ל׳׳ש בי׳ שיצא לחולץ ולפי סברא זו
כגוף וכ״כ כתום׳ במנחות דא ב׳ ד׳׳ה חטאת ע׳׳ש ו^׳ס וע׳׳ל ס״י לכאו׳ גם בפ»מ י׳׳ל דל׳׳ש שיצא למולי! וכ! לפי הסברא הראשונה
שהוכחנו דהפיקר דפ׳׳ע דמיא לקדושת הגוף. •׳ Vדלכסוברים דפ׳׳פ אץ לה פדיץ שייך גם כא! ספק ה pאס
יוצא למולץ גדי מפילה ופי׳ נאחיפזר יו׳׳ד סי׳ י׳׳ח שהביא משסמ׳גק
) 0ודעת רוב כראשונים נר .כנר נתבאר לפיל שכ׳׳ה דפת כתום׳ כתובות נ׳׳ס דדפס רש׳׳י והרשב׳׳א דקונמות יוצאץ למולץ נדי מפילה
וכרא׳׳ש וכרמב׳׳ם והריסנ׳׳א והיראים והמאייי וכן נוסה ולכאף ה׳׳ה נפ׳׳^ ולכאו׳ יש לתלות שאלה זו במחלוקת שיתבאר
דפת כתדי וכ״נ מדברי התום׳ רי׳׳ד ושיסה לא טדע למי בקדושץ נפז׳׳ה בס׳׳י אם פ*פ דמיא לקדושת דמים או לקדושת כגוף
נ׳׳ז ותוס׳ רננו אלחק בפ׳׳ז כ׳׳ט שסרחו למה צרין תמ קראי נפרה דנקדוכ׳׳ג קי׳׳ל פ מופל אחר מופל אבל בקדושת דמים יוצא לחולץ
ושם תהא קבורתה ולא תירצו דאיצטרץ כפרה למסילה ]ולפ׳׳מ מיהו גם אם נסבור דהוא קדושת דמים י׳׳ל דלא שיץ שתצא למולץ
שביארנו בס׳־א סקיז מוכרח מדברי התוס׳ רייד שאץ מפילה בע׳׳ע כיק שאץ לו פדיק ונדל ]ונקונמות מבואר ביבמות פ״ס א׳ דכוא
פ״ש[ והסוברים שיש מפילה הוא הד׳ש משק ומשמפוס ש׳׳י קדושת דמים ומ*מ כר«! מסופק אם יוצא לחולץ כנ׳׳ל[ ,ולנאף
ורבנו אליקים והרא׳׳ס כמו שנתבאר הכל לפיל בפזה׳׳י. יש להביא ראי׳ שאינה יוצאה לחולץ נדי מפילה דהא תניא בתוספתא
דב׳׳ק )ונתבאר נס׳׳ג( דהגונב מ״פ וסבחה כוי שמיפה שאינה ראוי׳
ט• ) א( ע*ע יש לה פדיץ בחיי׳ .שנינו בתוספתא פ׳׳ב דפרה ומובא ולנאף נשגננה כ ד הוציאה מרשות בני כפיר וכו״ל נמו מפילה
בר״ש ריש פרה חומר במוקדשץ שאץ נפגלה שכמוקדשץ דהוצאה ונפרס שהד נפלה בשביל ליהנות ממנה ואם נימא דניתרת
אץ נפדץ אלא על בפל מום קבוע ואיק יוצאץ לחולץ ליגזז וליפבד בהנאה למה היא שחיסה שאינה ראוי׳ אך י׳׳ל דמייד שידס שהיא
והגוזז ועובד בהם סופג את הארבעים משא׳׳נ נפגלה וכה׳׳ג קתני פ׳׳ס ובמזיד קי׳׳ל כר יכודא בקדושץ שאץ מחמלל אבל קשה דהא
כתם גבי חוקר נמוקדשץ שאץ נפרה ומבואר לנאף דפ׳׳ע נפדת בבדיתא שם קתני משלם תשלומי דו*כ דר׳מ וכד ר׳ס ס׳׳ל
אפי׳ בלא מום ויוצאה לחולץ ליגזז וליפנד אחר פדיונה ומותרת נקדושץ דד ב׳ דכקדש במזיד ג״כ מתחלל וא״כ תיפוק לי׳ דבלא׳׳ה
בהנאה וכ״כ כמל׳׳מ פ׳׳י מרוצח כ׳׳ו דסתוספתא זו שמפי׳ דע׳׳ע אינה איסוכ*נ בלל שכד יצאה למולץ וצ׳׳ל לר׳מ בדיד בשוגג
נפדית לעולם כמו פרה אדומה וכן נקטו רוב האחרונים פי׳ אור שמח דר*מ לית לי׳ מפילה דכוצאה רק מפילה דכנאה כמבואר בסוגיא
פ׳׳י מרוצח ובשערי תבונה לאאמו׳׳ר שליע״א סי׳ דז ובכל כאחרונים שם וכאן אכתי לא נכנה ואפשר דחנמים דהחם נמי כר׳מ ס׳׳ל
שנביא להל! בפז׳׳ה וכן פסק נפרון כשלחן חו״ר סי׳ תכ׳׳ה םק״פ. בהא ולכן כדל שחיסה שא׳׳ר r tמיירי במזיד ור״מ לדבריכם
והנה גבי פרה אדומה אמרי׳ בשבועות דא ב׳ פרה נפדיק סל כל דרבק קאמר לה וזה דוחק ועוד יש להביא ראי׳ ממה ששניט כמקדש
פסול שבה מתה תפדה נשחסה תפדה מצא אחרת נאה הימנה בפ׳׳ע אינה מקודשת ואמאי לא תצא למולץ פ׳׳י מפילה דכוצאה
תפדה שחפה ע׳׳ג מערכתה אץ לה פדיי׳ עולמית ר׳ש אומר פרה דזתקדש ודוחק לומר דדוקא במזיד אייד או לר*מ דוקא בשוגג
נפדית פ׳׳ג מערכתה ומוקמינן כתם דכא דמתה תפדה אפ«ג דנפי ]או משום דלא דחא לה דנחחיל כק ש פל ידה[ דא«כ כר׳ל לאפלוגי
כעמדה והערכה ואץ פודץ את הקדשים להאכילן לכלבים כיינו בץ מזיד לשוגג וכדמפליג בהקדש ומפ׳׳ש ומייתי פלוגתא דר׳מ
משום דלב נ*ד מתנה פלי׳ דדמי׳ יר ^ וכ״פ הרמב״ם בפ׳׳א מפרה ור׳י משמפ דמשנה זו אייד בכל צווני ואתיא לכו׳׳פ אלא משמפ מנ׳׳ז
רנג איתן סי׳ יג איסור ועאה בעגלה ערופה נחל
כפרה כקדשים ולכן נלמד מקדשים וכמו קדשים יש להם פדית ה״ח ס׳ י• ■שאם נולד גה פסול או מחה או נבהטה לבם מולק או
ה״ה פ״פ ולפ׳׳ז למאי דקי׳׳ל דנת קדשי נדה׳׳ג ינק קדשי מזבח ®לי* אמרח נאה הימנה חפדה אנל אם נשחטה פ׳׳ג מערכחה
ישק בכלל הפוה״ט פשוט דא״א לפדות פ׳׳ט אחר מיתה נת אם י^ץ לה פדית פולמיח דלא כר׳׳ש ונחנו החוס׳ בחולק פ׳׳א נ׳ ד״ה
נימא דדמיא לקדשי מזבח נת אם גימא דדמיא נקדשי נדה׳׳ב והא ®יאיל ונב״ק ע״ז א׳ ד׳ה סרה דאפי׳ לר״ש דפרה נפדיח אמר
דנפדית תמימה אפ׳׳ג דבקדשים לא מציט כה״ג היינו משום דכית שחיטה אנל אחר הזאה שכנר נגמר כל מלוחה נודאי את לה
דאינה קדושת הגון שהר אינה הקדש ודמיא למנחות פד שלא ®יית וא״כ לכאר ה״ה נע״ט לאחר שנטרפה שכנר נגמר מלוחה
מהירי! יעית ואפי׳ ל״״י ימיייייי P״ י* קיימי אק לה פדית כלל וכ*כ נמנחח קנאוח סוטה מ״ז א׳ וכ״נ
למאן דפליג התם היינו משום דאיכא פלייהו קדושת פה ודמיא ’®" Tהשלחן חו״מ סי׳ חכ-ה םק״פ דאחר טריפה שכנר נגמר מלוחה
לקרננות נהמה שנתקדשו קדושת פה לעית טהיית אבל נפ״פ ®יית )אן מש״נ שם דל׳׳ד לפרה שנפדיח ט׳׳ג מפרנתה
דל״ש זה נפדית וכמו פרה אדומה )אלא דנפרה דהוי הקדש צריד ”®י® סיניית לא נטשיח מלוחה ליטשוח אפר חמוה שהרי החום׳
לטפמא דלב נ״ד מתנה( יאק לומר דכיק דלא הוי הקדש ל״ש נחט דאחר הזאה שונ אק לה פדית לכו׳׳ט ופוד דא״כ גם נט׳׳ט יש
נה כלל הפמדה והפרכה דהא גם גבי מפ״ש תנן נמפ״ש פ״ג מי׳׳א מלי׳ מלוח קנורה )חה יש לסלק( ופוד דהא לא קי׳׳ל כר׳׳ש דפרה
צבי שלקחו נכסף מפשר ומת יקנר ע׳^ פורו והביא הר׳ש בשם נפדית פ׳׳ג מפרכחה ואחר שחיטה אץ לה פדית( וכ״נ נם׳ נר למאור
הירר משום דטפק הממדה והטרכה ור״ש דפליג התם לטפמי׳ סי׳ ח׳ דאחר פריפה אץ לה פדיון כמו פרה אדומה פ״ש ופוד
דקדשי נדה״ב לא היו נכלל הפוה״ט פ״ש הרי דכל דנר דטפק יש טפם אחר שלאחר פריפה אין לה פדית כלל דהנה החום׳ נקדושת
פדית נלמד פכ׳׳ס מקדשי בדכ״ב דצ pהפוה״ט מיהו לר״ש דס״ל י׳ז א׳ ונכ׳׳ד כתט דאינא תרי קראי נפ״ט לאיסור הנאה קרא
דקדשי בדה״ב לא היו נכלל הפוה׳׳ט וגם ס״ל בקדשי נדה״ב פודץ דכפרה נתינ נה כקדשים אתי לאוסרו מחיים וקרא דשם תהא
את הקדשים להאכילן לכלבים דהא קאמר בהדיא אם מתו יפדו קנורחה אתי לאוסרו לאחר פריפה וא׳> לאחר פריסה שאק האיסור
)ולא כרבנן דגם בקדשי בדה״ג ם״ל יאק חיית את הקדשים גלמי מכפרה כקדשים רק מקרא אחרינא לא שיין פדית אסגם
להאכילן לכלבים כמש״כ התום׳ בשבופות י׳׳א ב׳ ד׳ה א״ה ובפסחים מין החזו׳׳א )שליט׳׳א( זל*ל השינ לי דאם אחר פריפה הוא איסור
כ״ט ב׳ ד״ה רב אשי( צריך לברר אם פ״פ דמיא לקדושת מזבח & Tשייך למילן מינה נכריחות ר א׳ ונכ׳׳ד דאפ׳׳ג דנפבית■
או לקדושת בדה״ב ופי׳ נזה דפות לקק ם״י ושם כתבט להוכית מלוחה מיסלת נה הא אחר פריפה איסורא אחרינא הוא )וסנרא
דכיק דילפי׳ כפרה כקדשים א״כ דמיא לקדשים המכפרם דהייט יי החכרה ג״נ נתו׳׳י יומא ם׳ נ׳ די׳ה ופ׳׳ט דלמ׳׳ד פ״פ אץ נאסרת
קדשי מזבח דקדשי בדה״ג את מכפית וכן מוכח במגילה כ״א נ׳ מחיים ל׳׳ש כלל למילן מינה דדנר שנטשית מלותו מועלת נו דכל
דילפי׳ מינה דפריפה ביום ונחילת י״א א׳ ילפי׳ מינה דטרפות האיסור הוא לאחר פריפה פ׳׳ש( וא qשיש לדחוק דמ״מ כיון שיש
פוסל בה ובזבחים ע׳ ב׳ ילסי׳ מינה דפריפחה מטהרתה מיר נבלה מלי׳ איסור הנאה אפ׳׳ג דהוא איסור אחר שייך לומר דאחר שנפשיח
ובירר פ׳ פ״פ ילפי׳ מינה דמחוסר אבר פסול וכ״ז ל״ש כלל בקדשי מלוחי מימלת נו אנל הננת מה שניארט נפז׳׳ה נס׳׳א דקרא דשם
נדה״ב pבקדשי מזבח ופ׳כ משום דסתם כפרה הוא בקדשי מזבח חהא קנורתה מגלה לן דהאיסור דכפרה אק יורד גם לאחר פריפה
ולק׳ ס״י הארכנו סה והבאנו שכ״ה נהדיא ביראים וכן מבואר יטה א״ש דנרי התוס׳ ]וכ״נ רש׳׳י נסוטה מ׳׳ז א׳ ד׳ה כיפרה
נרש״י ונ״נ נמה אחרונים פ״ש ולפ״ז נראה דנית דפ׳׳ע ילפא שהניא קרא דכפרה כקדשים אמאי דאסורה לאחר פריפה ונמה
מקדשי מזבח א׳כ לא פדיפא מקדשי מזבח וכמו דנקדשי מזבח שכתננו א׳׳ל לומר דרש׳׳י חולק פל התום׳ שכחנו דקרא דכפרה
גם ר׳ש מודה שהוא נכלל הטוה״ט בודאי גם נפ״ט אם סחטה קאי פל מחיים[ ילס״ז אק ראי׳ מכאן לנ׳׳ד דא׳׳א לפדות לאחר
אין פוית אותה דבפי הפוה״ט וכ״ש אם מתה דשייך בה ג״כ פריפה אנל מ*מ מהטפם הראשת שנחננו לכאר נרור דאת שייך פדיון
&ת פוית את הקדשים להאכילן לכלבים דקי״ל הכי נמש״כ הרמנ״ם לאחר פריפה כמו נפרה ופוד ראי׳ דאחר פריפה אק לה פדיון
פ״ב מאי׳׳מ ה״י והתוס׳ בשבופות י״א ב׳ ד׳׳ה וני ואפי׳ בדבר מהתוספתא גופה דלא קחשינ שם חומר נפרה מפגלה שפגלה
שאינו קודש אמרי׳ לי׳ כדאי׳ בירר דמפ׳׳ש פ״ב ה׳׳י למנת מפ״ש נפדית גם אחר פריפה משא׳׳כ נפרה ואפ׳׳ג דכנר כתנט נס״ח
ונ״ש בפ״פ דאיחקש לקדשים .הפולה מדברנו דנת לרבנן נת לר׳׳ש דנלא׳׳ה תגי ושייר שם טונא מ׳׳ס הן חומרא דפדית הא חשינ לי׳
לא מינפיא אם הפ״ט נטרפה כהלכתה דל״ש בה פדית כלל אלא והו׳׳ל למחשנ גם זה ]אן יל׳׳ט לפ״מ שיתנאר נפז׳׳ה דפ׳׳ט אה
אפי׳ אם מתה או נשחטה ^ת שייך בה פדית משום דנפי הפוה׳׳ט מתה או נשחטה אק נפדית משום דנפי הפמדה והפרכה וגני
ואפי׳ לר׳׳ל דס״ל דלרבק קדשי מזבח לא היו בכלל הפוה׳׳ט מ״מ פרה מנואר נשנופות י׳׳א נ׳ דנפדית אמאי לא חשינ חומרא זו
אם מתה ל״ש בה פייי! שאת פיית את הקדשים להאכילן לנלנים יי׳׳ל נית דגני פרה אינו אלא משום דלנ נ׳׳ד מתנה את זה
אבל אם סחטה אפשר דנפדית לר׳ל אליבא דרבנן. חומרא רק דשם התנו משום דדמי׳ קרים וכאן לא התנו מיהו
והנה האחרונים ז״ל הרבו להקשות פל תוספתא זו שיש לפ׳׳ט צ״פ דהאחשיב שם חומר נמוקדשת מפרה שפרה נפדית אפי׳
פדית והניאו הרבה ראיות פ׳׳ז דגמ׳ דיח לא ס״ל P נלא מום אפ׳׳ג דג׳׳ז משום דלנ ב׳׳ד מתנה וצ׳׳ט[ .אמנם יל״ט
ולפנ״ד יש ליישב כל הראיות נפזה׳ .vראי׳ א׳ הביאו כל האחרניס אם מתה או טחטה אם יש לה פדק דהנה נפרה מסקק שם
ז״ל )נקח אורה זבחים פ׳ ב׳ ונתשר גר למאור סי׳ ה׳ ונתשר נשנופות דבמילתא דלא שכיחא לא אמרי׳ לב נ׳׳ד מתנה ופריך
צור יפקב סי׳ נ״ח ובלבוש מרדכי זבחים סי׳ י׳ע ונחזו״א פרה סי׳ הא פרה נמי לא שכיחא ומשני שאני פרה דדמי׳ ק pוהיינו משום
'5סק״*( מסוגיא דחילת פ״א ב׳ דתנן השוחט פרת חטאת ושוה״: דשתז שפרות שחורות פוסלות נה כדאמרי׳ נפ׳׳ז כ׳׳ד א׳ וא״נ
ופ״ט אותו ואת בנו ר׳ש פיטר דשחיטה שא׳ד ל״ש שחיטה וחכמים ע׳׳ט מסתנרא דבודאי הוא מילהא דלא שכיחא וגם את דמי׳
מחייבין ואמרי׳ נגמ׳ פרת חטאת אינה מפנה דאומר הי׳ ר״ג p pליש בה לב ב׳׳ד מתנה וא״נ א׳׳א לפדות כאן משום לב
פרה נפדית פ״ג מפרנתה ונכ״ט אמרי׳ שם דלמ״ד נאסרת מחיים נ׳׳ד מתנה וצריך לברר אם שיין נה הפמדה והפרכה וית את
משנה היא ואם נימא דגם פ״פ בת פדיי׳ היא א״כ נם פ׳׳ע ®יית את הקדשים להאכילן לכלבים והנה בשילהי חמורה איכא
אינה משנה דשחיטה ראוי׳ כיא דהא ראוי׳ לפדיון ]וכן בתוספתא תלתא דפות בזה דלר׳ש דוקא קדשי מזנה היו בכלל הפמדה
דנ״ק דמבואר לפק דו״ה דלר׳ש שחיטת פ״פ שחיטה שא rהיא והפרכה ולא קדשי בדה׳׳ב ולרנק לפ״ד ריש לקיש דוקא קדשי
כמשנ״ת בס״ג[ אמנם לפ״מ שנתבאר נפז״ה דלאחר שחיטה גם נדה׳׳ב היו נכלל הפוה׳׳ט ולא קדשי מזבח ולפ׳׳ד ר׳ יוחק שניהם
לר״ש א״א לפדות משום דבפי הפוה״ט מיושב זה מיהו קשה דהא בכלל הפוה׳׳ט וכ׳׳ס הרמנ׳׳ם פ׳׳ה מפרכת הי׳׳ב כר יוחנן דשניהם
בשפת פירכוס בת כפוה״ט היא ואמאי חשיג לי׳ שחיטה שא׳ד היו נכלל הפוה״ט רק דכ׳׳ז שהיא מפרכסת עיית נחשבת נכלל
והתום׳ בב׳׳ק פ״ו א׳ ד״ה שחיטה כתבו דמום דלאחר שחיטה הפוה׳׳ט פ׳׳ש והנה דק פדיק בפ׳׳ט פשוט דנלמד מדכתיב בה
איתן סי׳ יג איסור הנאה בעגלה ערופה נחל רנד
שביארנו היטב בעזה״ .ראי׳ ד הביא נחזו׳׳א שם מדחק נעיז לא משיב מום לפדות עליו וזה ניחא רק גני קדשים אבל נבי ע״פ
ע׳׳ד א׳ דע״ע אוסרת בכל שהו משום דהוי דבר שבמנת ואיסוכ׳׳י שנפדית נם בלא מום וכנ״ל ל״ש תירוז זה אמנם כתום׳ כתבו שם
ואם יש לה פדיון א׳> אפי׳ אי לא כוי דבר שנרנק ואיסוה־׳נ דבשחיטה המטהרת מידי נבלה לא אמרי׳ דמפרכסת כחי׳ ולפ״ז
תיפוק לי׳ משום דהו׳׳ל דבר שיש לו מתירת ומש׳׳כ שם מרן לתת א״ש דגם כאן מטהרת מידי נבלה וגם ראוי׳ לאכילה אם כי׳ לה
משום דגם לאחי פיית אסורה באכילה זהו לשיטתו דדבד כמל*מ פדיון כמבואר בזבחים ע׳ ב׳ אבל כרמנ״ם פ׳׳ה מערכין כי׳׳ג לא
גם לאחר עריפה אבל לפמש׳> דלאחר עריפה לכר׳ע את לה פדיין ם״ל כן אמנם כרשב״א בחולין פ״ב הביא נשם הראב״ד שיש חילוק
נלא׳׳ה ל׳׳ק מלאחר עייפה אמנם ביארנו לעיל ס׳׳ז דרוב כראשונים בק אם כבהמה מפרכסת או אינה מפרכסת וכל כני דקתני דא״א
מפרשים משנה זו על קודם עריפה ^ tי > קשה דכר׳ל דשיל׳׳מ אכ1 לפדות מיירי באינה מפרכסת וכבר כ׳ המל״מ בה׳ ערכק שם דגם
קושיא זו קשה ביותר על פט׳׳ח דנודאי יש לי פיית מחיים ותיפוק דעת כרמב״ם כהראנ״ד ולפ׳׳ז מיושב גם כאן דגם כאן מיירי
לי׳ משום ישיל״מ וכבר הקשו כן אחרונים ז׳׳ל כמו שהבאנו בם*ז באינה מפרכסת מיהו יל׳׳ע דהא ריש לקיש בחולק פ״ב א׳ מסקינן
בעז׳׳ה ושם כתבנו לתת דג״מ אס נתערבה בהרבה עגלות ואת ידוע דס״ל ע׳׳ע משנה והא ד׳ל ס״ל דלרבנן קדשי מזבח לא היו בכלל
אתה כאסורה אם כחושה או שמינה ואם יצסרך לפדות יצטרך לית! כעוכ׳׳ע וא׳> אמאי רבנן מכשירץ מטעם דשחיטה שא׳׳ר שמה
דמי השמנה ואפשר דכנחושה נתערבה ובכל דבר שיש בה הפסד שחיטה תיפוק לי׳ דאפשר לפדותו וי״ל דרבנן דככא כד׳ש ס׳׳ל
לא אמרי׳ דשיל״מ ושם הארכנו נזה בעז׳׳ה ע׳׳ש .ראי׳ ה׳ הביא בדק כעוכ׳׳ע ועי׳׳ל דרבנן נאמת מכשירק מתרי טעמי חדא דשחיטה
בחזו״א דהא צפורי מצורע נמי ילפא מע״ע נקדושק נ׳׳ז א׳ דאסוית שא׳׳ר שמה שחיטה ועוד דשחיטה ראוי׳ היא ורק ר׳ש לטעמי׳
בהנאה וכן פט׳׳ח לאחר עריפה בבכורות ס׳ ב׳ ומת ותקרובת ע״ז דס׳׳ל לט׳׳ע דקדשי מזבח כיו בכלל כעוה׳׳ע לדידי׳ שחיטה שא׳׳ר
נע״ז כ׳׳ט ב׳ דילפי כולכו מע׳׳ע יהא לכולהו פדיון ובכדיא אמרי“ היא .ראי׳ ב׳ הביאו בנר למאור ובחזו׳׳א מסוגיא דמנחות ק׳׳א
בכי׳׳ז מ״ט ב׳ אבל חבית לא אלמא אק פדית לע׳׳ז עכ׳׳ד והנם מה ב׳ ובכורות ט׳ ב׳ דד׳ש ס׳׳ל דשוה׳׳נ וע׳׳ע ופט׳׳ח וכל איסוכ׳׳נ
שהקשה מק ד׳ל ממת לא זכיתי להבין דהא מת אק האיסור על שאין ראוק להאכילן לאחרים אין מטמאין טו׳׳א דילין« מקרא דכל
רגע כמיתה pנ״ז שהוא מת אסור וא״כ כל רגע הוא מת ומה אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים אינו אוכל וגבי פרה אמדי׳
שייר פייון דמיד אחר כפיית שוב נאסר וא״כ גם מתקרובת ע׳׳ז שם דמטמא טו׳׳א לר׳׳ש כיון דגפדית ע׳׳ג מערכתה אמרי׳ כל העומד
ל״ר! דהא תקרובת ע״ז ממת ילפא וכיון דבמת ל׳׳ש פיית גם לפדות כפדוי דמי וא^ אם ע׳׳ע יש לה פדיון נימא נמי כפדוי
בתקרובת ע׳׳ז ל׳׳ש פדיון ,ומה שכין מפט׳׳ח לאחר עריפה מיושג דמי ואמאי אין מטמא טו׳׳א ובנר למאור שם תי׳ כיון שאין מלוה
ג׳^ לפמש׳׳כ דגם בע׳׳ע לאחר עריפה אק לה פדית א״כ לא עדיף לפדותה אפי׳ מצא אמרת נאה הימנה אינה עומדת לפדיון וכדאמרי׳
פט׳׳ח מע׳׳ע דל״ש פדית גני׳ לאחר עריפה כלל ולא נשאר Pצפו*יי שם גבי מנחות וכ״כ בם׳ מנחת קנאות סוטה מ׳׳ז א׳ אמנם בחזו׳׳א
למ׳׳ד בקדושין נ״ז א׳ דנאסר מחיים וכנה נבר נ׳ מרן ^ל דשם הקשה ע׳׳ז כיק דמסתמא אפשר לפדותה בפרוטה במקום דליכא
בקדושת איכא קרא אחרינא וזה אשר לא תאכלו לרבות כשחוטה פסידא דכקדש א׳^ בודאי עומדת לפדותה ]וע״ל ס׳׳ח שפקפקנו
אבל נגמי שם מסיק דכאי קרא איצטריך אלאחר שמיטה אבל מחיים בזה די׳׳ל דבע׳׳ע א׳׳א לפדות רק בשוי׳[ וגם עצם הדץ צ״ע שכ׳
אסור מע׳׳ע והנה מרן הוכיח שם ממשנה דע׳׳ז ע׳׳ד א׳ דצפר׳ר דאם מצא אחרת נאה הימנה אינה מצוה לפדותה דלכאף מ׳׳ש
אק לכם פייון דאל׳׳ה תיפוק לי׳ משום דשיל״מ ונבר כתגט ליישב מכל המצות שמצוה לעשותן נאה וכדאמרי׳ בשבת קל׳׳ג ג׳ שופר
ראי׳ זו אך מ״מ לא מישתמיט בשום מקום דצפו״מ יש לכם פדית נאה לולב נאה כו׳ ובהידור מצוה עד שליש וכבר כתבנו בזה נסי׳
מחיים לר׳׳ל ונראה שג״ז יש ליישב עפ״ד כתו׳׳י ביומא ר׳ס ג׳ י׳ ס׳׳ד בעז׳׳ה וכ׳׳ש כאן שנפסלה לגמרי בודאי מצוה לפדותה
ד׳׳ה ועגלה שכתבו דל״ש למילף מת מע״ע לענת מעילה אפי׳ אם ולהניא בדמי׳ אחרת ול״ד למנחות טהורק דאמרי׳ במנחות שם
נימא דבע׳׳ע איכא מעילה כיון שאינו כקדש ותירוץ זה י׳׳ל ג״כ דאק מצוה לפדותן דשם בודאי שראוין אין שום מצוה משא׳׳כ כאן,
לפית פדיון דבשלמא ע׳׳ע דמכפר כקדשים שייך בה פדית שיש אמנם לפמש׳׳כ דאמר שחיטה אק לה פיית מיושב גם זה לא מינעיא
בזה קדושה הצת ואף שאינה ממון כקדש כמשי׳׳ת נס׳׳י בעז׳׳ה לפי כתירוץ שכ׳ התום׳ במנחות ק״א ב׳ דמיירי לאחר עריפה דבודאי
אבל צפו״מ י׳׳ל דל״ש כלל להקדש ואינו מכפר כלל pככשר בעלמא אק לה פדיון וכנ׳׳ל ואפי׳ לפי כתירוץ דמיירי כשנשחטו הרי ביארנו
ל״ש בה פדית כלל וכ׳׳ש במת ותקרובת ע׳׳ז דל׳׳ש כ״ז בלל ועי׳׳ל דגם לאחר שחיטה ל׳׳ש פדית לד׳ש משום דבעי כעוכ׳׳ע )ועי׳
דבצפו״מ כיון דאיכא קרא דוזה אשר לא תאכלו לרטת השמוטה בנר למאור שכ׳ ג״נ כן אלא שהוא כתב רק להתירוץ בתום׳ דשחיטה
י׳׳ל דהלימוד מע׳׳ע מגלה לן דכאיסור של וזה אשר לא תאכלו מתחיל כשרה לר׳ש בע׳׳ע וכר׳ל כלאחר עריפה משום דס׳ל דדוקא לאחר
ג״נ מחיים אבל לא דילפי׳ דיש לה דיני ע׳׳ע )ונפת זה כ׳ כתום׳ פריפה אץ לה פדיון אבל לפמשנ׳׳ת גם לאחר שחיטה אין לה פדיון(.
במו׳׳ק ג׳ ב׳ ד׳׳ה יכול( אבל גני פ״ע אק שייך לומר דהאיסור ראי׳ ג׳ הביא בצור יעקב ובחזו׳׳א ונדובב מישרים ח׳׳ב סי׳ י׳׳ב
של שם תהא קבורתה מתחיל מחיים מגילוי דכפרה כקדשים דשם מדתנן בקדושק נ׳׳ו ב׳ כמקדש נע׳׳ע אינה מקודשת מנח וקידש
תהא קבורתה משמע אדרבה דהאיסור לאחר הקבורה ואדרבה לכיסך בדמיהן מקודשת ואי ע׳׳ע נפדית אמאי אינה תופסת דמי׳ וליתסרו
י״ל דשם תהא קבורתה מגלה לן דגם לאחר שנעשית מצותה אק יורד הדמים ואמאי מקודשת ובצור יעקב השיב דשם אינו נא בתורת פדית
האיסור של כפרה כקדשים וכנ׳׳ל וזה פשוט ועוד דמכפרה כקדשים אלא בתורת מכירה ולכן אק הדמים נתפסין אך בחזו׳׳א הוכיח מדברי
ילפי׳ עוד כמה דינים בע׳׳ע וננ׳׳ל וזה אין שייך כלל לכאיסור של כתום׳ נקדושק נ״ו א׳ דסתם מנירה הוי פדיון וא״כ אמאי את
שם תהא קבורתה וע״כ דיש לה דיני קדשים .עוד ראיתי בקרן אורה הדמים נתפסק ואין לומר דשם מיירי לאחר עריפה או שחיטה שביארנו
זבחים ע׳ ט שכתב דמהא דאמרי׳ דע״ע הוי בכלל אלו שנעשית דאק בה פדיון דכא הגמ׳ מייתי שם עלה קרא דכפרה כקדשים
מצותה ומועלק בה משמע דאת לה כיתר נפדית עכ״ל ולא הבנתי ונתבו כתום׳ דכאי קרא מיירי מחיים ואף שאין זה קושיא כ״כ
כלל ראי׳ זו ונם בלא׳׳ה כבר ביארט דאחר עריפה בודאי את לה לפ״מ שביארנו לעיל בנ״ד דקרא דשם תהא קבורתה מגלה לן דגם
סדיק .עוד הקשה בנר למאור למה נמצא כהורג אחר ירידתה אסורה לאחר עריפה אק יורד כאיסור של כפרה כתיב בה כקדשים מ״מ
ולמה לא תפדה וזה ל׳׳י( דשפיר י«ל דאסורה בלא פיית קאמר גם נפט׳׳ח מטאר שם בגס׳ דנימק לי׳ לאוקמי מתני׳ טפי מחיים
אך יל׳׳ע קצת מאי מקשה הגמ׳ בכריתות נ׳׳ה למ׳׳ד ע׳׳ע נאסרת ומשמע דכולכו מיירי מחיים ובאמת קושיא זו הקשו ג״נ כאחרונים
מחיים ואמאי תצא ותרעה נעדר ולישר דע*י פדית קאמר וי*ל על הרמב׳׳ם שכתב דפסיח תופס דמיו וע׳׳ל ס״ג שתירצנו בעז׳׳ה
דא׳> הר׳ל לפרש דלשת כמשנה משמע בלא פדית כמו נאשם ודאי ע״פ הירד וניארט דנע׳׳ע לא אמרי׳ דסתם מכירה כוי פדית נית
ופשוט .ובנר למאור כתב לתלות יץ פיית במעילה יכית דלדפת שאסורה בהנאה ואק נתפס בה מנירה כלל עד שיפדט ול״ד למע׳׳ש
כרנה ראשונים את בע׳׳ע מעילה כמשנ׳׳ת נס׳׳ח ממילא ל׳׳ש סמוץ דאפשר למוכרה ובזה כתבו כתום׳ דסתם מכירה כוי פיית ע״ש
רבה איתן סי׳ יג איסור הנאה בעגלה ערופה נחל
) Qונראה שאם מצא אחרת כר .כמו כל המצות שעד שליש יש ^ייא יאי׳ מנדרים ל״ה א׳ דגבי קונמות יש נה מפילה לסינך
להוסיך וכמו בקרבנות שאם מצא נאה הימנה מצוה יש לה פדיון משמע שאם אין מעילה ל״ש פדיון וכן משמע ביגמוה
ליקח אחרת כמ׳׳ש במנחות ס״ד א׳ ובפרה אדומה בשבועות י׳׳א ב׳ ש״ח א׳ וכנר הארכנו נעז׳׳ה נס״ח להוכיה דלא חליא הא גהא
ובכל המצות עי׳ ב׳ק ט׳ ג׳ וגירו׳ פאה פ״א ה׳׳א לקח אדם מצוה יפעס הסוגרים שאין מעילה בע״ע הוא כמש״כ הרא׳׳ש משום שאיני
מצא אחרת נאה הימנה עד כמה מטריחים עליו עד שליש ומש״כ יימין הקדש וס״ל דל׳׳ש מעילה אלא נממון הקדש משא׳׳כ פדיון דאינא
בנר למאור סי׳ ה׳ שבע׳׳ע לא אמרי׳ זה דבריו צ׳׳ע וכמשכ׳׳ל נמע״ש ונטע רגעי ופירוש שניוה של שניעיה שפיר איכא למילף
ומה שהוקשה לו כגר יישבנו לעיל בעזה״י. מקדשים דשיין גם נע״ע והא דגני קונמוש שלי לה הגנו פדיון
) (7וכ״ש אם אירע בה איזה פסול ויקנה בדמי׳ אחרת ואם כבר יממילה היינו משום דשם דנק אי מדמינן קונמוש להקדש או לא
הביא אחרת ילכו המעות לים המלח .כמו כל איסוכ׳׳נ יפ״ז שפיר אמרי׳ דאי מדמינן לענין מעילה ה״ה לענק פדיון ששם
כ״ז מבואר בשערי תבונה סי׳ י׳׳ז וע״ש שכתב שאם אק כבר צורך ליי טפס לשלק ביניהם ואי לא דמיא להקדש א׳> מהיכי שישי
פקע איסורה אפי׳ בלא פדיון וכבר הארכנו בזה בס׳׳ה בעז׳׳ה ע״ש. יהא לה פדיון אבל נע״ע שהוקשה לקדשים שפיר יש לה פדיון
גם ביארנו שם די״ל להיפך דאין לה פדיק ויש בה מעילה ע״ש.
)ה( ונראה דאפי׳ אם יחיד כו׳ .אע״ג דגגי פרה איתא בתוספתא ינלגום מרדכי ראישי שכ׳ דהא דאמרי׳ בשוספשא דע׳׳ע יש לה
דפרה פרה נפדית טל כל פסול שבה כו׳ אם מתרומת י/ייין הוא דוקא קודם ירידשה לנחל אישן אבל אחר ירידה שכבר
הלשכה היתה באה דמי׳ נופלק לתרומת הלשכה וס הר׳׳ש )בפ״ב יאסרה ל״ש פדיון והוא תמוה דאפי׳ אם נימא דגם לפני ירידשה
דפרה מ׳׳ג( עיקרה באה מתרומת הלשכה ומיהו יכול אדם להתנדב לי״א יש סלי׳ קצש שם הזמנה למצוה ואין לשנושה בחנם )ע״ל סי׳ י׳
ולמסור לצבור ואם נפדית אין דמי׳ נופלק לתרומת הלשכה דאדעתא ®" Oאץ לפרש כן התוספתא דהא קשני גהדיא ואינה יוצאה לחולין
דהכי לא אקדשי׳ עכ״ל נראה חה דוקא בפרה דאמרי׳ בה לב נהגזז ולהעבד משא׳׳ב בעגלה אלמא דנעגלה אחר פדיק נישרש
ב׳׳ד מתנה עלי׳ כמבואר בשבועות י׳׳א ב׳ אבל גע׳׳ע דלא שכיחא בגשר ועבודה מכלל דקודם פדיון הישה אסורה בגשה ועבודה
ולא מתנו עלה כמבואר בגנד שם כמשכ׳׳ל גס על המנדב מסתגר יאס מיימ קודם ירידתה לנ׳׳א הרי עדיץ לא נאסרה כלל ואע׳׳ג
דלא אמרי׳ זה ואע׳׳ג דדעת הרמב״ם דבנמצא ההורג תצא ותרעה יגאמת אק עגלה אסורה בגשה ועבודה מ״מ ע׳׳י הנאה אסורה
בעדר דאדעתא דהכי לא אקדשה י׳׳ל דנמצא ההורג שכיח טפי משא׳׳כ לפני ירידתה אין אסורה כלל )וע׳׳ש שמצדד שהתוספתא
להתנות עלי׳ משא׳׳כ פסול דהוא מילתא דלא שכיחא כדמשמע משובשת אמנם הביא שם בעצמי שגי׳ הד׳ש והגר׳׳א כגירסא שלפנינו
בשבועות שס ובזה לא אמרי׳ דמתנו עלה ומ״מ צ׳׳ע וגס גגי פרה מ״ש( ובצור יעקב כתב דהשוספשא ס״ל דילפי׳ איסור ע׳׳ע מכפרה
צע׳ק אם הדסים מותרק דהרי פדו אותה א׳> תפס הפדיק ואיך נקדשים ולכך יש לה פדיק דהוקשו לקדשי בדה׳׳ב אבל גמ׳ דיח
ניתרק הדמים אח״כ ואם נימא דאדעתא דהכי לא אקדשה א״כ ילסא משם תהא קבורתה א״כ הוי קדשי מזבח ואין לה פדיון ולכן
הפרה עצמה תצא לחולק בלא פדיון דאדעתא דהכי לא אקדשה ושמא השמיט הרמב׳׳ם התוספתא ע׳׳ש שהאריך וכבר הוכחנו לעיל דכפרה
הדמים גשארק בקדושה אך שנותנק אותן לבעלים והוא יעשה הקדשים הוקשו לקדשי מזבח ולא לקדשי בדה׳׳ב ועוד יתבאר זה
בהן הקדש אחר אם ירצה )וצ׳׳ע אם אפשר לשטח( או יהללם יאירך גס׳׳י בעז״ה .ומרן במזו׳׳א שם כתב לפרש התוספתא באופן
על ש״פ וצ״ע שהרי יותר טוב להחזיר לו פרתו אחר שפדאוה וצ׳׳ע אחר דכונת התוספתא דבקדשים יש בהן קדושת פה ואק נפדין
בכ׳׳ז )ועי׳ חזו׳׳א פרה סי׳ ג׳ סקי׳׳ג( וע׳׳ל סי׳ ז׳ ס*א שאחר אחר כקדושת פה אלא על מום קבוע ואק יוצאק לחולק להגזז
יטל להתנדב ע׳׳ס ולמוסרה לצבור. ילכעבד אבל ע׳׳ע לפני ירידתה ׳לנ״א אך שהזמינה בפה א״צ פדיון
) 0ונראה שגם אחר ט׳ .הנה בתום׳ נ ק ס׳׳ח ב׳ ד׳׳ה הוא ייוצאה לחולק לגמרי אך בלא פדיק עד ירידתה לנ׳׳א שאז נאסרה
מבואר שיש ג׳ חילוקים דבמע׳׳ש וכרם רבעי שאק אסור יהגה גם בגר למאור רצה לפרש >ן ודחה זה דהא לשון זה ג״כ
בהנאה והבעלים יש לכם זכות לאכלס בירושלים אק אחר יכול בתוספתא שם גבי חומר במוקדשק שאק בסרה ושם הכונה אחר
נפדוחם רק הבעלים ובהקדש קדושת דמים כיון שהוא ממק הקדש שנאסרה דמ״מ נפדית ויוצאה לחולק ע׳׳י פדיק וא״כ דוחק גדול
ואק שייך לבעלים יכול כל אדם לפדותו והוא שייך צכסודה ]ומשמע לפרש גגי ע׳׳ע באופן אחר .אמנם מצאנו הרבה ראשונים שכתבי
אפי׳ בקרבן שכוסם שעומד להבעליס לקנות ממנו קרבן אחר[ וגפט׳׳ח יהדיא דע׳׳ע אק לה פדיק כלל דהנה רש׳׳י בקדושין ר׳ז א׳ כחג
כיק שאסור בהנאה דמיא להקדש־ שכל אדם יטל לפדות ומ״מ ®א דלא ילפי׳ מכפרה כתיב בה כקדשים ומה קודש תופס את דמיי
כיק שאינו ממק הקדש פדיונו לבעלים ולכאס נראה דע׳׳ע גמי ^ <1ע׳׳ע תופס את דמיו משום דאין משיבק על ההיקש וע׳׳ל ס״א
דמיא לפט׳׳ח שכרי ביארנו לעיל גס׳׳ח דע׳׳ע הוא ממון בעלים שביארנו דבריו וע׳׳ש במהרש׳׳ל ובפנ׳׳י ובעצמות יוסך וגהמקנה
ומדברי כולן מבואר דדעת רש׳׳י דע׳׳ע אק לה פדיק ואק תופס
להתכפר בו ומ״מ כיק שאסור בהנאה לכאו׳ יכול כל אדם לפדותו
את דמיו ואק לומר דכ״ז לאחר עריפה דהא כפרה מיירי מחיים
אבל שייך לכגעלים אך אפשר דכאן עדיך כיון שהוא ממק בעלים
לא דמי לפט׳׳ס אע׳׳ג דגם בפט׳׳ח יכול לקדש בהנאה דביני ביני וסוד דהא עקר דק פדיק ילפי׳ מכפרה כקדשים כמשכ׳׳ל וע׳׳כ דס״ל
כמבואר בבכורות )ועמש׳׳כ בזה בס׳׳ז( מ״מ כ׳׳ז שאסור בהנאה יאק לה פדיון כלל )וכ״כ החתם סופר בתשר ח׳׳ו סי׳ ט׳( וכן
לכאו׳ אק זה ממונו ומ״מ יותר נכון שע׳׳ע דמיא ממש לפט׳׳ח מבואר גתוס׳ רי׳׳ד ובשיטה לא נודע למי שם שהק׳ ג׳> קושיא זו
שגשניכם חייב בדו׳׳ה כמבואר בבכורות י׳׳א א׳ משום שיש גו למה לא ילפי׳ מקדשים דתופם את דמיו וכ״כ בהדא בספר יראים
לאחר זק וכן גס׳׳ע משום שמתכפרק בו כמשנ״ת גס״ג וק בשניכם כארוך סי׳ קי״ב דע׳׳ס אק לה פדיק וכ״כ המאירי בפסחים כ׳׳ו א׳
שנינו שאין מתקדשת בהם משום איסוה׳׳נ ומשמע דמ״מ מקרי יייומא ם׳ א׳ והעתקנו דבריו בס׳׳ח ע׳׳ש וכן הרמב״ם לא הביא דין
ממוט א״כ גם כאן יכול אחר לפדותו אבל כעגלה שייכת לגני הדיק משמע דלא ס׳׳ל כן וצריך לדחוק לכל הראשונים הנ׳׳ל דמפרשי
כתוספתא כמש׳׳כ החזו׳׳א ואע׳׳ג דגפרה א׳׳א לפרש כן צי׳ל דאגב
כעיר ורק כממק שפדה שייך לו ויכול להביא בו עגלה אחרה ולמוסרה
פרה נקט לשק זה ג״כ גבי עגלה והא כדאיתא והא כדאיתא.
לבגי כעיר לעריפה וגם עגלה זו אם היא כשרה יכול להורידה
נטד פעם לנחל איתן ולעורפה.
>ב( ואפי׳ תמימה כר .כ״ז מבואר בלשק התוספתא הנ׳׳ל דמוקדשק
(Dונראה שאם בני העיר כר .דהא נלמד מהקדש וכמו כל כפודה אק נפדק אלא על מום קבוע ואק יוצאק לחולק להגזז
קדשיו א׳ קדשי מזבח וא׳ קדשי בדה׳׳ב מוסיך חומש יליעבד משא׳׳כ בעגלה ומוכח דעגלה נפדית אפי׳ תמימה ומותרת
וכן בסע״ש ונ rועי׳ רמב״ם פ״ז מערכק ואם א׳ מסרה לבט העיר אחר הפדיק אפי׳ גגתה ועבודה T׳י הנאה )דגלי הנאה גם קודם
מ״מ נראה דבר כעיר מקרו הבעלים אע׳׳ג דקי׳׳ל המקדיש מוסיך מותרת כר׳ל( וכ׳׳ש בשאר הנאות או אכילה אם ישחטנה.
איתן סי׳ יג איסור הנאה בעגלה ערופה נחל רנו
י .נא( י״א שעגלה ערופה הרי היא כקדושת בדק הבית נ□ וי״א כקדושת דמים נג( וי״א כקדושת מזבח וכן נראה עיקר•
בה אי צאו דאסירא בהנאה ומוכח שאק זה ממון הקדש כלל ופ׳׳ר חומש ולא המחנסר פי׳ רמנ׳׳ס שם ה״ד מ״מ כהן לא שייך כקדש
כוונת התום׳ דהוי כפין הקדש דמכסר ובזה דמיא לפרה וכן מה רק ירידתה לנ״א אוסרתה וגני כפיר צריכץ להורידה א״כ הם
שאמרו בגמ׳ סגהדרק דהיא גופא קדושה היינו שיש פלי׳ איסור נקראץ כמקדישץ.
שהוקצית למצותה ולאפוקי שאינה משמשק אלא יש פלי׳ קדושח נזז( ואם כגר נתכפרו כר .נ״כ נחזו׳׳א פרה סי׳ 3״ סק״י דלא
פצמה וכמו שיש קדושה פל ספרים ותפילק )כמ״ש במגילה כ״ו נ׳ פדין< מהקדש שבמקום שאק פסידא להקדש כמו גזה״ז
תשמישי קדושה נגנזק( אן שאיק ממק הקדש וכאן האיסור שהוקצה יטלין לחללו פל ש״פ כמבואר גפרכין כ״ח א׳ ופ׳׳ל ס״ז שפקפקגו
נמצותה מקרי קדושה .ורש״י כתב בקדושק נ״ז א׳ פ״פ מאימחי גזה די׳׳ל דפ״פ דמיא לפפ׳׳ח דלא מהני לחללו בפחות משויו פ׳׳ש.
נאסרת הואיל ואין דמיה קדושין לא קדושת מזבח ולא קדושת בדה״ב )נ 0וכ״ז בחיי׳ אבל אם מתה או נשחטה שוב אק לה פדיון.
אלא היא פצמה לטריפה וכונתו נראה שכתב שאק דמי׳ קדושין היינו דבפי כפמדה והפרכה דקי׳׳ל דבק קדשי מזבח ובין קדשי
באם הפריש דמים לפ״פ אק בהם קדושה אלמא דאק פ״פ ממון גדה׳׳ב צריכק הפוה׳׳פ וכבר נתבאר לפיל גפז׳׳ה וגם ביארנו הדק
הקדש רק היא פצמה יש פלי׳ איסיר בשביל שפומדת לפריפה ולכן אם היא מפרכסת אם מקריא גת הפוה״נג
שואל מאימתי מתחיל איסור זה הרי מבואר להדיא דבע״ע אק )י( וכ״ש אם נפרפה כר .כ״כ בנר למאור ובפרוך השלחן כנ׳׳ל
מני׳ לא קדושת מזבח ולא קדושת בדה״ב וק מוכח בסוגיא דסנהדח דגם בסרה אחר שנפשית מצותה שוב אק לה פדיון לכו׳׳פ
עצמה שם דילפי׳ מיני׳ דיני הזמנה ’למצוה אלמא דאק בזה אלא וכבר נתבאר בפז׳׳ה.
כפין הזמנה למצותה ולא קדושה וכ״כ בשפת אמת זבחים פ׳ ג׳ )יא( ואם פדאוה הדמים חולין .כמבואר בקדושין נ׳׳ו ג׳ מכק
שאין בה קדושת הגון וממש״כ בסי׳ י״ג ס״ח .אמנם מאי דאמרי׳ וקידש בדמיהן מקודשת שאק תופסק דמיהן ולמש׳׳כ
בגמ׳ כפרה כתיב בה כקדשים יש לברר אם דמיא לקדשי גדה״ג לפיל אק משם ראי׳ אבל מ״מ הוא פשוט כאם אין לה פדיון
כמו פרה אדומה דאמרי׳ בכמה דוכתי 1פרה קדשי גדה״ב היא הדמים חולק.
או דדמיא לקדושת דמים או לקדושת הגין ונ״מ לכמה דברים )יב( והרבה ראשונים כתבו כר .כבר ביארנו שנ׳׳ה ברש׳׳י ותוס׳
ויש גזה כמה דפות באחרונים ז׳׳ל דבם׳ כמקנה בקדושק נ״ז א׳ רי׳׳ד ושיטה לא נודפ למי ויראים ומאירי וכבר כתבנו
כתג דילפא מקדשי גדכ״ג דא״א לומר דילסי׳ מקדשי מזבח דאיכא בשם החזר׳א ליישב התוספתא לשיטה זו וכ״ד החזו׳׳א וכמה אחרונים
למפרן שכן יש בהן פיגול נותר וטמא ופוד דלא פדיפא מפרה כמשג׳׳ת הכל לפיל בפז׳׳ה ולא מצאנו לשוס ראשון שיכתוב בפירוש
דכויא קדשי בדה״ב אלא דילפי׳ מקדשי גדה״ב דכתיג בה ג״ר שיש לס״פ פדיק וכן הרמב׳׳ם השמיט התוספתא ומשמט דלא ס״ל
כפרה דכתיב ונקרב את קרבן כ׳ לכפר פל נפשותינו ואמרי׳ ביומא שיש פדיון וכן פשטות הרבה סוגיות ואפ׳׳ג שכתבנו לפיל ליישב
ס״ג דמיירי בקדשי בדכ״ב פ״ש וכ״כ בם׳ צור יפקב סי׳ נ״ח פ״ש הכל גפז׳׳ה מיהו פשטות הדברים נראה שאין לה פדיק וכמש׳׳כ
ושיטה זו לכאר תמוהה מאד דכא מכפרה כתיב בה כקדשים מק בחזו״א וכן מדלא משתמיט בשום מקום להשמיפנו דפ״פ יש
ילפי׳ במגילה כ״א ב׳ דפריפתה ביום ובזבחים פ׳ ג׳ דפריפתה לה פדיק וגם בתוספתא הוא בלשון סתום ובסרה האריכה התוספתא
מטהרתה מידי נבלה ובחולק י״א א׳ דטרפות פוסל בה ובירר ס׳ לבאר דיני פדיון ומ״מ אק כ״ז מכריפ לטנ׳׳ד.
פ״ס דמחוסר אבר פוסל בה וכ״ז נא שיין כלל בקדשי בדה״ג
רק בקדשי מזבח וכבר כק׳ כן בם׳ צור יפקג ומה שתית דקודם י) .א( י׳׳א שפ״פ ה׳׳ה כקדושת בדה״ב .הנה בתחלה יש נבאר
פריפה ילפי׳ מקדשי גדה״ב ואחר פריפה מקדשי מזבח צפ״ג דהתום׳ אם פ״פ הוא קדשים או לאו ,והנה בסנהדרק מ״ח א׳
כתבו דאחר פריפה ילסי׳ משם תהא קבורתה וגם תמוה מאד אמרי׳ משמשק ממשמשק גמרינן לאפוקי פ״פ דהיא גופה קדושה
נחלק כן ומה שהקשה אין אפשר למילן מקדשי מזבח דאיכא למפרן ומלשק זה משמפ קצת דפ״פ קדושה ובירר פ׳ פ״פ ה״ו פד שהיא
טובא צ״פ דהא רש״י כתב שם דאין משינק פל ההיקש ואן דנס־ בחיים היא קדושה מתני׳ אמרה כן תצא והרפה בפדר -מאי תצא
פני יהושע כקשה פ״ז ודעתי .דכסרה כקדשים אינו היקש אלא תצא מקדושתה משמפ ג״כ שהיא קדושה ובתוס׳ חולין כ״ג ב׳ ד״ה
מה מצינו דבריו צ״פ דנפשוט הוא היקש או ג״ש כיון דכתיב ותהא כתבו דפרה ופגלה שניהם פנק א׳ דשניהם קדשים הנשחטים
בה כפרה כמו בקדשים הוא היקש לקדשים המכפרים ופי׳ תום׳ בחק פכ״ל ושם פ״ב א׳ ד״ה והתנן כתבו וי״ל דסברא דגמרו ומקדשו
חונין כ״א ד ד״ה כמשפט שכ׳ ג״כ דחטאת הפון הוקשה לחטאת פכ״ל ובתו״י יומא ם׳ א׳ ד״ה ופגלה כתבו דא״א ללמוד דבמת יהא
בהמה מדקריי׳ רחמנא חטאת והוא היקש פ״ש ופי׳ יומא ל״ז א׳ מפילה כמו בפ״פ דגמת לא שייכא מפילה שאינה הקדש משמפ
נאמר כאן כפרה ונאמר 3פ״פ כפרה ומשמע דג״ש היא ופ״ש לכאר מלשונם שט״פ הוא הקדש ממש וכן ממש״כ דדמיא נפרה
מ״ד ב׳ אתיא כפרה כפרה מיוכ״ט וט״ל סי׳ י״ב ס״א שהבאנו דשניהם הקדש משמט לכאר דהוא קדשים ממש כמו פרה דפד
דבס׳ יראים כתב דההיקש מדכתיב ונכפר להם הדם )ולא כמ״ש כאן לא נחלקו בפ״ז כ״ג ג׳ בפרה אנא אם היא קדושת מזבח או
רש״י מדכתיב כפר לפמך ישראל( וי״ל משום דקרא יתירא הוא קדושת בדה״ב אבל לכו״ט הוא הקדש גמור ומוטלק בה לכו״ט
דכתיב ב״ס כפרה דריש הכי )ונם לרש״י י״ל כן( פכ״פ רש״י כמ״ש במנחות נ״א ב׳ .ומשמפ מזה דגם פ״פ הוא ממון הקדש
כתב בהדיא דהוא היקש וגס מה שהק׳ דלא עדין מפרה אדומה והוא הקדש גמור אבל כ״ז לא יתכן כצל ופ״כ כל הני דקתני
צ״פ דכיון דהתורה הקישה לכפרה א״כ הוקשו לקדשי מזבח ואע״ג קדושה היינו איסור הנאה כפין הקדש ומשום שנלמד מהקדש וכן
דגם בקדשי בדה״ב כתיב כפרה שא״ה דהוא כפרה שע״י הריגת מש״כ התום׳ דהוי קדשים והקדש הכונה דדמי להקדש ולמד מהקדש
כבהמה כמו הקרבה ושחיטה בקדשי מזבח ולכך דומה לקדשי מזבח ואיסורה כפין הקדש אנל לא דהוא ממון הקדש ממש חדא דכנר
והא דבקדשי בדכ״ב כתיב כפרה היינו המתנה שהוא נותן לבדכ״ב הוכחנו באורן גסי׳ ה׳ ס״א דפ״פ אין דינה כקודש ולמדין בה
מכפר עליו משא״כ כאן שאין נותן כלל להקדש דומה לקדשי מזבח למד מן הלמד וגס א״צ בה שנה פליו הכתוב לפכג ודין שנה לעכב
שע״י ההקרבה והשחיטה הוא מכפר וכן כאן ורש״י בכריתות כ״ה הוא גק בקדשי מזבח בק בקדשי בדה״ג כמו שהוכחנו שם ומוכח
מדמה פ״פ לשפיר המשתלח גבי מכשיר ומכפר פ״ש גכן ר לכאו׳ דפ״ט אין דינה כקדשים כלל ,ופוד הוכחנו לפיל בס״ח דפ״ע אינה
פשוט דכפרה כקדשים הוא קדשי מזבח) ,ואע״ג דפרה קדשי בדכ״ב כלל ממק הקדש מדחייבין ד וה׳ פל טביחה ומכירה של פ״פ כדתניא
היא משום שאינה נקרבת פ״ג המזבח כדפירc׳ vביומא אפ״ג דחטאת בתוספתא דב״ק ואם הוא הקדש לא הי׳ מחייג כמבואר גבי פט״ה
קרי׳ רחמנא שא״ה שהיא כקדש ממש ואק יכולה נהיות קדשי מזבח בבכוחת י״ג א׳ וק מהא דתגן המקדש נע״ט אינה מקודשת משום
כיק שאינה נקרבת אבל כאן כבר נתבאר שאינה הקדש ממש רק דאסירא בהנאה כדאמרי׳ בגמ׳ משמט דממונו הוא והי׳ יכול לקדש
רנז איתן סי׳ יג איסור הנאה בעגלה ערופה נחל
)וליד לפרה דאץ נפדית תמימה אלא משום דלב ב׳׳ד מחנה דשא׳׳ה מאלה אס כפרה קרי׳ רחמגא היקש לקמי מזנח או לנדה״ב
דהיא הקדש ממש וכנ׳׳ל( ובאמת מהא דיליף מכפרה כקדשים P יייאי דהוקש למזבח כנ״ל( ורפאה פש גבן לברורי אם מדמינן
פריפתה ביום ודמטהרתה מידי נבלה ולפסול בה טרפה ומחוסר גה לקדושה דמים למזבח או לקחשא הגוף והנה באור שמח פ״י
איר מוכח דילפי׳ לה מקדושת הגוף דאי בקדושת דמים ל׳׳ש כל מרוצת כתב דהוא רק קדושת דמים יראייחו מהא דנפדיח נמש״כ
הני וגם מסברא לכאר קשה לומר דדבר הראוי כמו שהוא למצותו המל׳׳מ והנה בס״ס ביארנו דהרבה ראשונים דפתם דאינה נפדית
ואינו מחוסר כלום יהא נקרא pקדושת דמים בפלמא וכ*נ הפר׳י ימי' אי נימא דנפדית אץ זה מוכרח דהוא קדושת דמים דהא
והפצמות יוסף בקדושץ נ׳׳ז א׳ דפ״פ הוא קדושת מזבח וכ״כ מייפות י״א ב׳ פריך הרי פרה דלא שכיחא ותנן פרה נפדית כו׳
החתם סופר בתשר ח׳׳ו סי׳ ט׳ .ופוד יש ראי׳ לפ״מ שביארנו לפיל יילא אחרת נאה הימנה תפדה ומשני שאני סרה דקדשי בדה״ב
ס׳׳ט והוכחנו מסוגיא דחולץ פ׳׳א ב׳ דפ״פ שנשחטה אץ בה סדק יסייו א״ה מחה או נשחטה תפדה הא בפיא הפמדה והפרכה
לכו׳׳פ משום דבפי הפמדה והפרכה ואם נימא דהוי כקדושת דמים הרי דהסקשן רצה לומר דפרה קדשי מזבח היא אפ״ה חסדה ואפ״ג
בפלמא הרי בקדושת דמים ס׳׳ל לר׳׳ש דלאו בר הפמדה והפרכה דפרה ודאי קדושת הגוף היא שהרי היא הקדש ממש ונזרקת דמה
ורד! תנא דבי לוי ס״ל דגם קדושת דמים בר הפמדה והפרכה יאס״ה נפדית מיהו משם אץ ראי׳ דשם פפמא משום דלב ב״ד
כמבואר בתמורה דף ל׳׳ג וא״כ אמאי אמר ר׳׳ש דהוי שחיטה שאינה מתנה פלי׳ ובפ׳׳פ ל׳׳ש זה כמשנ״ת בס״ט אבל מצינו ג׳> בנדרים
ראוי׳ הרי אפשר לפדותה ופ*כ דפ״פ דמיא לקדושת הגוף ולכך ל״ה א׳ גבי קונמות דק^ל דיש להם פדיון ואפ״ה מסופק הר׳ן
בפיא הפמדה והפרכה וכן מוכח ממה שהוכחנו לפיל ס׳׳ח דפ׳׳ט שם אם יש בהן מופל אחר מופל דאפשר דהוא כקדושת הגוף שיש
אינה יוצאה לחולץ פ׳׳י מפילה אפי׳ להסוברים שיש בה מפילה אלמא י ק מופל אחר מופל )פי׳ גקה״י לאאמו׳׳ר שליפ׳׳א נדרים סי׳ כ׳׳ג
דהוא כקדושת הגוף ]מיהו אם נסבור דאץ לפ״פ סדיץ יש לדחות י״״ל ס׳׳ח מש״כ בזה וצ׳׳ל דהא דקרי לי׳ ביבמות פ״ח א׳ קדושת
ראי׳ זו כמשכ׳׳ל ס׳׳ח אבל מש״כ האו׳׳ש דהוא כקדושת דמים הוא ימים הייגו לפנץ דמהני פדיץ פ׳׳ש( וא*כ מוכח דלאו הא בהא
דוקא להסוברים שיש לפ״פ פדיץ וכנ׳׳ל[ וכן מוכח ביראים הארוך ייליא ואפ׳׳ג דבמנחות ר*פ המנחות והנסכים אמרי׳ גבי מנחות
סי׳ קי׳׳ב שכתב דפ״פ הרי היא כפרה כקדשים אחר זרקה )וביאורו ינסכים לפני שקידשו בכלי דנפדץ אפי׳ סהורץ משום דהוי כקדושת
כתבנו בס-ח נעז׳׳ה( ומוכח דמפרש ^ פל קדשים הלזיקים זהוא ל«ם בפלמא ומוכח דדץ ^ון תלוי בקדושת דמים ה*מ גבי קדשים
קדושת הגוף וק מוכח בתום׳ רי׳׳ד לפ*מ שביארנו דבריו בס׳׳א ייימי׳ בתמורה ל׳׳ג א׳ דדבר הראוי לקרב אח״כ א*א לפדות וא״כ
סק׳׳ז ע׳׳ש.־ יל דבר שכבר ראוי ליקר? ומוכן ליקרב א׳׳א לפדות ולפני קידוש
)□ וי״א כקדושת דמים .כ״כ באור שמח ס׳׳י מרוצח וכנ> ילי שפדיץ אינו ראוי לקרב ס״ל לגמ׳ דהוי כקדושת דמים ולכן
) 0וי*א כקדושת מזבח .דהיינו קדושת הגוף כ«כ בפר׳י ועצמות גסדה אבל דבר שאינו כלל ממו| הקדש הוי דץ פדיונו כמו גבי מפ׳׳ש
יוסף קדושץ רז א׳ וכ״כ החת׳׳ם בתשו׳ ח׳׳ו סי׳ ס׳ יימע רבפי חק לירושלים דל״ ■6גבי׳ לחלק בץ טהור לטמא ונפדה
וכבר ביארנו שכ׳׳נ פקר לפר׳ד כמשר־ח הכל לפיל בעזה׳׳י. ייי׳מ כיץ שראוי למצותו כמו שהוא הוי כקחשת הגוף לגבי מצותו
סימן יד .מצות רחיצת הידים
כ rד מצות הרחיצה ) 0נכנסים אל תוך הנחל ) 0ולדעת הרמב״ם נכנסץ אל שפת הנחל ) nוי״א בתוך המים )א(
והוא תמוה >ה( ולכו״ע הוא במקום שערפו שם ) 0ונראה דהיינו עד סוף ד׳ אמות ממקום העריפה לכל צד <0ונראה
דאם לא רחצו במקום זה צריכץ לחזור ולרהח•
כדלקק וכגץ שפרסו סל שפת כנחל וכד אמות יוצא חון לנחל קמ״ל כ מ ד מצות הרחיצה .בסוטה מ׳׳ה ב׳ במשנה קני אותה )א(
דהרחיצה צריכה להיות ג״נ בתוך הנחל[ .ולכאד משמע מטץ הפיר רוחצץ את ידיק במים במקום פריפה של פגלה
כרמב״ם דהאמירה אץ צריכה להיות דוקא במקום פריפה של ינגמ׳ שם מ״ו ב׳ ת״ר וכל קני כפיר ההיא הקרובים אל כחלל ירחצו
הפגלה pהפקר שתהי׳ בתוך כנחל שהרי כתב רוחצץ את ידיהם את ידיכם פל הפגלה הפרוסה בנחל שאץ ה״ל הפרוסה ומה ת׳׳ל
שם במקום טריפתה ואומרים שם בתוך כנחל משמט דתרי מילי רערופה פל מקום טריפתה של פגלה וכ״כ כרמב״ם ס״ט מרוצח ה״ב
נינהו והאמירה כשרה בכל כנחל ] ופ׳׳ל סי׳ ס״ו roשהוכחני זה ינ״דשל אותה הפיר פם בל קניז אפי׳ הם מאה כולן רוחצץ את ידיכן
ג״כ דלפמש״כ שם דמצוה שכל הקנים יאמלז ביחד א״כ אץ יכולץ שם במקום טריפתה ואומרים שם בתוך כנחל בלכ׳׳ק כו׳ ובספרי
נל כזקנים לפמוד בתוך כד אמות של כטריפה ופ״כ הוא בכל ס״ס שופטים ירחצו את ידיכם פל הפגלה הפרוסה בנחל פל מקום
כנחל פ״ש[ ולנאו׳ זה מוכרח דאם שניכם דקא ב^ום כטריפה מריפתה של עגלה יכול יפלו pכנחל ויאמרו ]ר״ל דלא כתיב בנחל
א״כ תיבת בנחל מיותר דהר סגי למכתב הפרוסה בץ הרחיצה אלא פל כרחיצה ולא פל כאמירה[ ת״ל בנחל שתהא אמירתן ופנייתן
להאמירה והוי קאי פל שניכם ויש לדחות בדו^ דאי לאו קרא כנחל פי׳ מדהטיל ככתוב בנחל בץ כרחיצה נהאמירה ש״מ דשניהן
יתירא לא הוי דרשיק לי׳ לאחריו pלפניו,׳ויל״ע כיץ דהקש להיות בתוך הנחל כ״פ רבנו כלל וגי׳ הגד׳א ת״ל בנחל שתהא
כאמירה לרחיצה א״כ צריך להיות כמו הרחיצה דוקא ב^ום טריפתה לחיצתם ואמירתם בנחל כוונתו ג״כ דתיבת בנחל אתרווייכי קאי
של פגלה וי׳׳ל דהרמב״ם ל״ג כגי׳ כגרי׳א pכגי׳ כישנה שתהא גס ארחיצה וגם אאמירה אבל לא דצריך למילף דהרחיצה צריכה
אמירתן ופנייתן בנחל ומפרש דכאי בנחל לא איצטריך כלל לרחיצה להיות בנחל דכא כבר יליף דהרחיצה צריכה להיות במקום טריפתה
דהא כבר כתיב במקום טריפתה של פגלה ופ״כ הוא בתוך כנמל של עגלה וממילא היא בנחל אצא דכמו דכרחיצה בנחל כך האמירה
]ולא ס׳׳ל משכ״ל דאפשר דהד אמות יוצאץ חון לנחל דס״ל דחק ננחל ]מיהו אפשר דדפת כגר״א דצריך פוד קרא דהרחיצה צריכה
לנחל אפי׳ הוא בתוך כד׳א תו לא סקרי מקום פריסתה כ ק שאץ להיות בנחל דאי מקרא דפל מקום טריפתה כו״א דבתוך ד אמות
כטריפה כשרה אלא בנחל[ ולכן דריש כספרי דכאי בנמל לא קאי של הפריסה אפשר לרחון אפי׳ זה חון לנחל דזה מקרי מקום טריפתה
איתן סי׳ tמצות רחיצת הידים נחל רנח
ואח׳^ אומרים כפר ואז ונכפר לכם הדם לשק כפרה ושמא נשום כלל ארחיצה רק אאמירה ונא לומר דהאמירה לרינה להיות בנחל
מדרש מצא כן ועמש״נ נזה עוד נסי׳ י׳׳ב סי״ג. וכן משמע קצת לשק המשגה דגבי אמירה לא קתני במקום עריסתה
)ג( ולדעת הרמב״ם ט׳ .כבר ביארנו בסי׳ י״ב ס״ג נעז״ה דלדעת של עגלה ואפשר דגם לגי׳ הגר׳׳א כיק דהחורה הקישה האמירה
הרמב״ם דנחל איתן הוא נהר עורפק על שפתו ושם רק להנחל ולא להערופה ש״מ דלא הוקשה האמירה לרחיצה רק
רוחצק במקום העריפה וע״ל ס״ד יתבאר נעז״ה דלדעת כרמנ״ם לענק דשניהם צריכין להיות בתוך הנחל אבל צא לענק מקום העריפה
מחצין ממי הנח3 והא דקאמר שתהא רחיצחן וענייתן בנחל הכונה דלזה הוקשה האמירה
) Hוי״א בתוך כמים נר .נתבאר שם בעז״ה שי״א דלהרמנ״ם להרחיצה ששתיהן ננחל דאין מקרא יוצא מידי פשוטו דהאי בנחל
העריפה נתון כמים וממילא גם כרחיצה תוך המיס וכבר כתבנו קאי גם ארחיצה אלא דהתורה הקישה האמירה להרחיצה שתהא
שם לתמוה ע׳׳ז ע׳׳ש. ג״כ ננחל אבל הרחיצה חמורה יותר שצריכה דוקא במקום העריפה
)ה( ו לנ ד ע הוא במקום שערפו שם .כמבואר בהדיא נגס׳ במקום ועיקר האי בנחל בשביל האמירה נכתב .מיהו אכתי צ׳׳ע דהא
עריסתה של עגלה וכ״ה לשק הרמנ״ם וכנ״ל וע״ל ס״ד מקום עריסתה של עגלה לכאף תליא במחלוקת דלקמן סי׳ ט״ז ם״3
שהוא במקום שנקברה בו. לפנק איסור זריעה ועבודה ננחל איתן די״א ד׳ אמות וי׳׳א מ׳ או
) (1ונראה דהיינו סד סיף ד״א ממקום העריפה לכל צד .כבר הבאנו נ׳ אמה ע׳׳ש והרי גם שם שנינו במשנה מקומה אסור מלזרוע ומלעבוד
לעיל מחלוקת בירר רני ורנק לפנק איסור זריעה ועבודה ובירר פ׳׳ם ה״ה החורש מקום עריסתה של עגלה וע׳׳ז נחלקו נירו׳
דלרני נאסר חמשים אמה ולרבנן ארבע אמות וקי״ל כלנה כרבי נמה נקרא מקומה וא^ ה״ה כאן דאמרי׳ על מקום עריסתה של
מחברו ולא מחבריו א׳> הלכה דמקומה נקרא ד׳ אמות אמנם עגלה לכאר תליא ג״כ נזה כמה נקרא במקומה ולפ״ז לפ״מ שביארנו
בתוספתא פ״ט דסוטה כגירסא ברבנן ארבעים אמה וע״ש בחסדי שם נס״א וס״ב דלדעת הרמב״ם דנחל איתן הוא נהר ולדידי׳ כל
דוד שכתב שהגירסא משובשת וסיקר הגירסא נהירר ארבע אמות הנהר או שפתו נאסר בזריעה א״נ כל הנהר נקרא מקומו א״כ גה
ונראה ראי׳ לדבריו דנע״ז נ׳ א׳ אמרי׳ בתפוסה לו אסורק ומבואר כאן מקום עריסתה של העגלה הוא כל הנהר או כל שפתו וא״כ
שם בגמ׳ דתפוסה כיינו ד׳ אמות ואע״ג דבירר שם רפ״ד דע״ז גם האמירה וגם הרחיצה שניהם הוא בכל הנחל וע״כ מה שחילקו
אמרו כמה רגלי מרקוליס נ׳ אמה י״ל דהיינו כרבי דתפוסה נקרא הרמנ״ם אינו בדווקא ושניהן דבר א׳ הוא וי״ל דנהי דהרמב״ם
נ׳ אמה ועי׳ בריטנ״א שם שרצה להשוות כירף עם הבנלי ונסנהדרק פסק לענק זריעה ועבודה דכל הנחל אסור היינו משום דבגרד
מ״ה ב׳ מאי עמו עמו בתפיסתו פירש״י בתוך ארבע אמות וכ״ם דיק סכות נ״ב א׳ אמרו הזורע ננחל איתן דמשמע כל הנחל וחולק
נערוך ע ע תפס והביא ראי׳ מהא דמת תופס ד״א ומשם מונח ג״כ על הירף דאמר דוקא מקום עריסתה של עגלה נמשי״ת בעז״ה
דהיינו ד׳^ו לכל צד וא״נ גם כאן תפוסתו היינו ד אמות מכל צד בסי׳ פ״ז ס״ב ונמתני׳ לא חנן אלא מקומה חה יכול להתפרש על
ממקום גיחה שהוא מקום שהכינו לעריסתה ועוד יתבאר נזה בעז״ה כל הנחל דנקרא כתיב סתמא אשר לא יעבד נו ולא תרע דמשמע
בסי׳ ט״ז ס״ב ונ״ז לענק איסור זריעה ועבודה וה״ה כאן לענק כולו אבל מ״מ יש ללמוד מהירו׳ כמו דהירו׳ דס״ל לענק זריעה
רחיצה דגם כאן אמרי׳ מקום עריסתה של עגלה כמו ששם כלשון ועבודה דדוקא מקום עריסתה נאסר ומפרש דהיינו ד״א או מ׳
בירד החורש מקום עריסתה של עגלה וכבר ביארנו לעיל בעז״ה ונ׳ אמה א״נ ה״נ לדיק לענק רחיצה דגם בגמ׳ דיק אמרי׳ דדוקא
דגם לדעת הרמנ״ם דפסק שם לפנק זריעה ועבודה דכל שפת הנחל במקום עריסתה של עגלה היינו נמי ד׳ אמות ]וטעמא משום דכאן
נאסר משום דס״ל דגמ׳ דיק פליג על הירר נזה מ״מ כיון דשמעי׳ כתיב בהדיא נקרא על העגלה הערופה משמע דדוקא על מקום
מהירר דמקום עריסתה של עגלה הוא ד״א א״כ כאן דמנואר גם עריסתה[ ומה שהרמב״ם לא הניא בהדיא דדוקא בתוך ד״א היינו
בגמ׳ דידן דכרחיצה צריכה להיות על מקום עריסתה של עגלה ונ״ס משום שאק מפורש נגמ׳ לענק הרחיצה ונדרנו ובסי׳ ט״ו ס״א
הרמב״ם h׳ > שיעורו כמו שם ד״א לכל צד .ולהסונר לעיל סי׳ י״ב סק״ב עוד יבואר בזה בע׳׳ה.
ס״ג שהיו עושק לה כעק גת ושם עורפק אותה ]וזכו דקאמר )□ נכנסים אל תוך הנחצ נבר נתבאר מספרי דמצות הרחיצה בתוך
בירד ובתוספתא מקום גיחה[ נחשב כד׳׳א לכל צד חון ממקום הנחל ,ובמקום העריפה וע׳׳ל סי׳ י׳׳ב ס״ג אם מצות .
כגת. העריפה דוקא באמצע הנח^ והנה מפשטות הפסוקים מבואר דהרחיצה
(0ונראה דאם לא רחצו כו׳ .לכאף יל״ע בזה אם לא רחצו במקום אחר העריפה וכן מבואר נהדיא במשנה שרוחצק על מקום עריסתה
עריסתה אם יצאו ידי מצות רחיצה וא״צ לרחץ עוד כפעם וכן נרמב״ם וראיתי דבר תמוה ברבנו בחיי ם׳^ שופטים שכתב
במקום העריפה או לא יצאו ואע׳׳ג דלכתחלה בודאי צריכק לרחון והיו הנהנים מכק אותה על ערפה כדי שתצא pהנחל ז״ש וערפו
במקום העריפה וכיון דיכולק לחזור ולרחון במקום העריפה למה שס את העגלה בנחל ומתחלה היו זקני העיר רוחצין ידיהן על העגלה
לא יחזרו וירחצו לקיים המצוה לכתחלה י״ל דאם כנר יצאו כמצוה ואומרים ידינו לא שפכו וכיו הכהנים אומרים כפר לעמך ישראל
לא יועיל מה שיחזרו וירחצו דכבר יצאו ברחיצה ראשונה ועכשיו ונסר לשון גלה הוא שיגלה לכם כרוצח אם היו ישראל שבאותו
אק זה רחיצה של מצוה ואין ינולק לתקן מה שלא עשו כמניתה כדור זנאק היתה כעגלה הולכת עד בית הרוצח והורגים אותו שם
אבל אם לא יצאו כלל צרינק לחזור ולרחון ואפי׳ נימא דכרחיצה זהו ונכפר להם כדם כלומר מתגלה לכם כרוצח ואם לא היו זכאק
עצמה אק מעכבת ככפרה דאפי׳ לא רחצו כלל כיפת כמשי״ת בעז״ה והעגלה לא היתה הולכת מנק אותה בקופץ ממול ערפה ועורפין
בסעיף ד׳ מ״מ מצות רחיצה לא קיימו וצריכק לחזור ולרחון אי לא אותה שם והנהנים אומרים כפר לשון כפרה ואז כקב״ה מכפר ונכפר
ולנאו׳ זה תליא במה שביארנו נסי׳ ה׳ ס״א דע״ע כל ככתוב בה לכם הדם עכ״ל ומבואר מדבריו דהרחיצה והאמירה כפר היו בעוד
מעכב אמנם י״ל דאפי׳ נימא דצריך נס״ע שנה עליו ככתוב לעכב כעגלה כיתה חי׳ לפני העריפה והוא תמוה מאד ועוד אחר
כמו בקדשים מיהו כאן שהמצוה לרחץ על מקים עריסתה מסתבר העריפה כתב ג׳> שאומרים נפר ומנ״ל ב׳ אמירות הללו וכנראה
שאם רחצו במקום אחר לא עשו כלל המצוה דלא מסתבר כלל דאם דהוא מפרש הפרשה על 0אופנים מדא אם כיו ישראל זכאק אז
כל א׳ ילך לביתו ושם ירחן ידיו שיקיים נזה כמצוה דרחיצת ידים כס עושק באופן זה שהיו מכק אותה על ערפה וזכו וערפו שס
וזה דומה לעיקרי כמצוה .דנזה א״צ כלל שנה עליו הכתוב לענב ואח׳׳נ רוחצק ידיהן ]ומש׳> מתחלה היינו בעודה חי׳[ ואומרים
גם בקדשים כמש׳> שם ולא דמי לפתח בית כאב שאינו מעכב נפר שהוא נקשה שיתגלה כרוצח ואז ונכפר כדם שיתגלה כרוצח
דשם עיקר כמצוה הוא הסקילה שהרי יש הרנה פעמים שא״צ פתח ]ופשוע שזו אינו חיוב אלא שהיו עושק כן מאחר שידעו בקבצה
בית כאב וא״כ מסתבר שאינו אלא לנתחלה ועוד דשם איכא קרא שעי*נ יתגלה הרוצח אם יהיו זכאק והתורה רמזה זה ולכך אק
נהדיא בספרי לרבות שאינו מעכב אבל כאן כל כמצוה הוא לרחץ זה כתוב במשנה ומס׳[ ואם לא כיו זכאק ולא כיתה הולכת אז
על מקום עריפת כעגלה וע״ל ס׳׳ד ונסי׳ מ״ו ס׳ץ עוד יתבאר בזה היו מקיימק כפרשה כפשועה שעורסק אותה ממש ואח״כ רוחצק
רנט איתן סי׳ tמצות רחיצת היד־ם נחל
נ•)א( ומברכים ) aקודם הרח^ה > aאשר קדשנו במצותיו רצונו ל ר ח ח n ) d’thדיא על רחיצת ידים >ה( ויש מי
שאומר על נטילת Tים ) 0וי׳א שיברך כמו שירצה.
וי״א על רחיצת ידים .כ׳׳ה לדעת ר׳ת לפ׳׳ד כר׳׳ש משנץ וארתות )ד( ימז׳׳ה ושם יתבאר דגם הרחיצה צריכה להיות בנחל דהיינו שאם
חיים דכל מצוה שאינה נמשכת מברכין בעל וכן לדעת פרסי פל שפת הנחל ותוך ד׳׳א הוא חון לנחל לא מהני שירחצו שם
המגדל עוז משום שהיא מצוה שמצותה ברבים כמפנ׳׳ת בסי׳ י׳׳ב חון לנחל פ׳׳ש.
ס״ג .ונראה שנוסח הברכה על רחיצת ידים ולא על נטילת ידים
דהנה הרא״ש בפ״ט דברכות סי׳ כ״ג כתב לענץ ברכת נט׳׳י ק*דם נ•)א( ומברכים .פ״ל סי׳ ה׳ ס׳׳ב שהבאנו בשם אבודרהם שמברכים
כתפלה וראוי כי׳ לברך על נקיות ידים אלא על שם שתקנו בנט״י על עגלה פרוסה והבאנו שם בשם הרמבץ שמברכץ
לאכילה לבע על נט״י לפי שלר Tליפול מן ככלי והכלי שמו נפלא הכהנים פל ט״ו עבודות כהונה וחד מע״ו עבודות הוא עריפת
בלשץ הגמרא לכך תקנו נמי לברן על נטילת ידים אמנם ברא״ש הפגלה וביארנו שם שאין הכונה על העריפה ממש שהעריסה אינה
ס״ס אלו דברים שם )וכן ברבנו יונה שם( כתב גבי מים אחרונים בכהנים אלא בב״ד רק הכונה פל אמירת הפרשה ולפ״ז ה״ה על
ויש pכראשונים שאמרו שמברך על כמים אחרונים על רחיצת ידים כרחיצה ועל כל כמצות שבפריסה כמשנ׳׳ת שם וביארנו שם שגם
]וכ״כ כראב״ד בס״ו מברכות כ״ב בשם הגאונים[ אבל רב עמרם לפ״ד כלב שמח שמברכק על המצוה הגדולה והשאר נפערות מידה
כתב שאץ מברכץ עליכם לא בלשון נטילה ולא בלשון רחיצה ולא יאן שכל מצוה נעשית באדם אחר שלא שייך לפטור בברכה של
בלשץ שטיפה עכ״ל והיינו משום דס״ל שכיון שאינו אלא משום אחר אלא כל א׳ צריך לברן על מצותו.
סכנה אץ לברן ע״ז כלל משמע דנוסח כברכה אילו כיו מברכץ כי׳ )ב( קודם כרחיצה .כנה קי״ל כל כמצות מברכץ עליק עובר לעשייתן
מודה שאומרים על רחיצת ידים ואץ זה סותר למש״כ כרא״ש בפ״ט אמנם בנט״י לסעודה מברכין אחר הנטילה וכתבו כתום׳
דשא״ה שא״צ כלי למים אחרונים ולכן ל״ש לברן על נס״י אבל לתפלה יהיא׳׳ש בפ׳ק דפסחים דף ז׳ ב׳ שני טעמים לזה טעם א׳ משום
ס״ל דבעי כלי וכן מצאתי בהדיא בתמים דעים להראב״ד סי׳ ס״ו שזהו ילפעמים אק ידיו נקיות כגון שיוצא מביכ׳׳כ ולכן תקנו שלעולם
כטעם וכ״כ כרשב״א בחולץ ק״ה ב׳ בשמו)וע״ש בתמים דעים בסי׳ יניד אחר הנפילה וטעם זה ל׳׳ש כלל כאן דאץ הנטילה כלל משום
ס״ז דעתו דגם על מים אמצעים מברן על רחיצת ידים( והר׳ן פ׳ יקיות וטעם 0משום דהניגוב ג״כ ממצות הנטילה וכיק דמבע
כל כבשר כתב בשם רב כאי גאון שצריך לברן על מים אחרונים על קודם הניגוב הר׳ל עובר לעשייתן וטעם זה ג׳> אץ שייך כאן
נטילת ידים כדרך שמברך בראשונים ואיכא מ״ד דאחרונים כיון ינא! ל״ש כלל מצות ניגוב דטפם הניגוב הוא או משום טומאה
שאץ צריכות כלי אינו מברן על נט״י אלא על רחיצת ידים דלשון ®לא יטמא במים כטמאים או מפום מיאום כמו שהביא במ׳׳ב
נטילה הוא כלי הקרוי נמלא ולא נהירא דאפי׳ רחיצת ידים שאינה ®י* קנ״ח סקמ׳׳ה ושני כטעמים ל״ש כאן כלל ואף להרמב״ם דס׳׳ל
צריכה כלי מיקרי נטילה בלשון חכמים לפי שרוב הרחיצות בכלי דגם מים אחרונים צריכין ניגוב דס״ל דלא מיקרי נטילה בלא ניגוב
כדאמרי׳ כף ולפיכן אנו נוכגץ לברן על נט״י בשחרית לתפלה אע״פ נמש׳׳כ במ״ב סי׳ קפ״א סקי״ט נראה דהיינו ג״כ דוקא בנעילה
שאינן טעונות כלי ]מבואר דחולק על הרא״ש דמצרין כלי לנט״י שהיא משום נקיות ס׳׳ל דצרין לנגב ג״כ להוריד הזוהמא משא׳׳כ
לתפלה[ ולענץ המטביל ידיו במקוה עי׳ בב׳׳י ס״ס קנ״ע שהביא יאן דל״ש כאן כלל ]וגם שם לא קי״ל כהרמב׳׳ם רק לכתחלה[ תדע
דפות אם מברכין פל נט״י או פל טבילת ידים או פל שטיפת ידים יכא לא מצינו בשום מקום דבקידוש ידים ורגלים בעי ניגוב ושם
ועי׳ בארחות חיים ה׳ נט״י סי׳ ב׳ שהביא ה׳ דעות בזה י׳׳א על ג״כ כתיב ורחצו אכת ובניו את ידיכם וגם בטבילה במקוה כתיב
שטיפת ידים וי״א על רחיצת ידים וי״א על נקיץ כפים וי״א על ורחצו במים וא״צ ניגוב ורק בנט״י יש תקנת חכמים של ניגוב ום״ל
טבילת ידים והרשב״א כתב על נט״י ]וטפמו משום דחכמים לא תקנו לכרמב״ם דגם במים אחרונים דהטעם ג׳> משום זוהמא צריך ניגוב
שם רק נט״י אלא שיוצאץ גם בטבילה ע׳׳ט[ ובזהר חדש רות דף מ׳׳ז יפי׳ במ׳׳ב סי׳ צ״ב סקי״ד דבנט׳׳י לתפלה א״צ ניגוב אף דגם בזה
א׳ אי׳ מים אחרונים א״צ ברכה אע״ג דידיו מזוהמות ואינו מברן ■ לדפת כרמב״ם הוא תקנת נט׳׳י ומברכין ע׳׳ז כמ״ש בפ׳ץ מברכות
על רחיצת ידים ובגליון שם הביא נ״א ואי ידיו מזוהמות מנו האכל כ״ב וכנראה שרק בסעודה יש דץ ניגוב וגם בנט׳׳י לסירות לתרומה
מברן על רחיצת ידים וגם לגירסתנו מוכה שאם היו מברכץ.כי׳ לא ראיתי ברמב״ם פי׳׳א ממקואות שיביא דין ניגוב ואע׳׳ג דכם
הנוסח על רחיצת ידים ונחה נראה כדעת רוב כראשונים שניסח יש מים שניים לדעת כרמב״ם מ״מ אם איתא דצריך ניגוב בכל
הברכה במים אחרונים על רחיצת ידים .וכנה לפנץ קידוש ידים גמילה לכאף גם שם כי׳ צריך ניגוב וע״כ שזה רק בסעודה ]ועי׳
ורגלים במקדש ראיתי בסדור רב עמרם גאון בסדר הגדה של פסח ניומא גבי כה״ג דתנן טבל ועלה ונסתפג וגבי קידוש ידים ודגנים
שכתב בענץ שיש שהיו מברכץ על מים אחרונים על רחיצת ידים וכתב לא קתני ונסתפג ויש לדחות ועי׳ מל״מ פ׳׳ב מעיוכ׳׳כ ה׳׳ב[.
ע״ז לא מצינו רחיצה ושטיפה כל עיקר שמא במקדש כשהיו כהנים )ג( אקב״ו לרחוך כידים .כ״ה נוסח כברכה לפ״ד רוב הראשונים
רוחצים כיו מברכים על רחיצת ידים ]ד כונתו על רחיצת ידים ורגלים[ שנתבארו בסי׳ כ׳ ס״ג דמברכין לרחון ולא על רחיצה
שנא׳ ורחצו אכת ובניו עכ״ל ומבואר דלא פסיקא לי׳ אם במקדש ונבאר בקצרה .לדעת ד׳ת לפי הרא״ש מברכין לרחוץ כיון שהיא
היו מברכץ כל רחיצת ידים או על נט״י אמנם ראיתי מי שהביא מצוה שאינה חוב תמיד ואינה בהוה במנהג כעולם ,וכן לדעת
מס׳ מעשה רוקח דף ט״ו )ואינו תה״י( שהעתיק תשף רב עמרם ריב׳׳א כמובא ברא׳׳ש פ׳׳ק דפסחים סברכץ לרחוץ דכא א׳׳א לפשות
גאון וז״ל במקדש אף כשהיו הככנים רוחצים ידיכם כיו מברכץ על שליח שהרי כמצוה על זקני כעיר ומה שמברכץ על נט׳׳י כתב שם
רחיצת ידים חלילה לא כי אלא היו מברכץ על נטילת ידים וכתיב ניא׳׳ש משום דלפפמים אץ ידיו נקיות ולכך מברכין לעולם אחר
ורחצו אהק ובניו ומתרגמיק ויקדשון )וברי׳׳ץ גיאות דף ק״א ב׳ כרחיצה וגם בשביל שהוא לפני הניגוב ולכן ל׳׳ש לברן לעשות שכבר
כתב נענץ מים אחרונים שאין לנו ברכה על הנטילה אלא על נט״י נעשה וכבר ביארנו בעז׳׳ה דכאן ל״ש כ״ז ומברכץ קודם הרחיצה וכן
בלבד( וכ״נ בראב״ן חולין סי׳ רע״א שכתב וז״ל פירוש אמאי מברכץ לדעת כרמב׳ץ ודעימי׳ ולדעת כהשלמה ,ולדעת כמאירי כשהזקנים
ענט״י כלי כי׳ במקדש נטלא שמה וממנה נוטלץ ידים ממי כיור רוחצץ ודאי יברט לרחוץ אבל כשב״ד רוחצץ צ׳׳ע כיץ שכבר הותחל
ומחזקת רביעית הלוג דאמרי׳ אתקין רב יעקב מנכר פקוד נטלא מצותן בעריפה ואולי לא חילקו בזה כיץ שטלן רוחצץ יחד וצ׳׳ע וכן יש
בת רביעתא וכן פי׳ מר רב כאי גאץ עכ״ל ]וכן הביאו בשם תשר להסתפק לדעת כרמב׳׳ם ברחיצת כב״ד ונתבאר שט הכל .ונראה שאץ
רב שרירא בתשוכ״ג שבס׳ מעשה רוקח סי׳ נ״ד[ ומבואר דבמקדש אומרים לרחוץ את כידים וגם אומרים הידים בה׳׳א וביארני כ׳׳ז
היו מברכץ על הכלי הזה על נפ״י ולכן תקנו בכל הנטילות על בסי׳ י׳׳ב ס׳׳ה וכ׳׳ה כאן.
איתן סי׳ Tמצות ר^ rת הידים נחל רם
)א( מצות הרחיצה נב( על )ג( כל הניד )ד( של העיר גה( וגם כל זקני העיר ) 0מבני ששים ויום א׳ ומעלה ) 0 ג.
היכולים לבא מס ואם יש מהזקנים שאץ יכולים לבא אץ מעכב וא״צ להביאם אבל אם אחד מהב״ד אץ יכול לבא
ואמצפים ותפלה שא״צ כלי להרבה פוסקים וק גגי רחיצת ככהנים וצ״ל אע״ג דמצוה לקדש מהכיור ונא משאר כלי שרת כמש״כ
לנ״כ כ׳ כמ׳׳ב בסי׳ קכ׳׳ח סקכ״א דלפי טפם כרמב׳׳ם דלמדו זה הרמב״ם פ״כ מככ״» ה׳׳י ל״ל נית שנוטל בכלי ממי ככיור כוי
מקידוש יר׳ר אפשר דבפי כלי משמט דלולי זה אפ׳׳ג דכוא דיו כמי ככיור ואפשר שזה כטעם שככה״ג כי׳ מקדש ביוכ׳׳כ לכתחלה
רחיצה א״צ כלי ונטר מהראי׳ שהביא הרשב׳׳א ממה שאמרו גני מקיתץ של זכב דכיץ שהיו נוטלץ ממי הכיור מותר לכחסלה והוא
תפלה טטל ידיו ולא אמרו רוחן ידיו וטכח דצריו כלי א׳> יש פי׳ כתום׳ נזגאים כ״ג א׳ בקודח מתוכי ע״ש ]וע״ל נסעיף ד׳
להוכיח כאן לכיפך מדשניט במשנה סוטה מ׳׳ה ב׳ זקני אותה כפיר שהבאנו בשם כמרככ״מ דהרמנ׳׳ם מפרש שם דלפולם צריו ליטול
רוחצץ את ידיהן במים ולא קאמר גיטלץ את ידיהן במים אלמא עם ככלי ממי ככיור ולכן השמים כמימרא בקודח מתוכו דלפולם
דא״צ נלי ]יאק להקשות דהא בקידוש יר׳ר נמי קרי במתני׳ סוף pהוא ולפ״ז משמט הה רק דיעבד ואם לא נטל מכלי מהכיור אף
זבחים ובכ׳׳ד רחץ ידים אפ׳׳ג דצריך כלי די׳׳ל דהרשב׳׳א ס׳׳ל כהדפות בדיפבד לא מהגי ולא פיינתי בזה כפת כראוי[ וכ״ה בתרגום יונתן
דגם שם נוטל מהכיור פצמו ואין זה נטילה מכלי ורק אם איט נוטל בם׳ תשא ויסבק מיני׳ בנטילא דכיא ויקדשק במוהי אכח ובטי
מהכיור פצמו צריך כלי שם א״נ שאני כתם דלישנא דקרא נקט אגל ומבואר שהיו נוטלק בכלי שנקרא נפילא pככיור ורוהצק בזה
כאן דנקט הדק לא כו׳׳ל למיתר רואצק דמשמט גלי כלי ודו׳׳ק מיהו ידיכן ורגליק ]אמנם יש ראשונים דס״ל שק הכיור ממש רוחצק פ״י
שמא נם כאן נקט לישנא דקרא[ וגם בתוספתא פ׳׳ק דידים לא כתין והוא דפת כבה׳׳ג בספ׳׳ו דברכות וכ׳׳ה בפיכמ״ש לכרמב׳׳ה
משיב לה בכדי דברים כצריכין כלי )ופי׳ ר׳ש כלים פ׳׳ד מ׳׳א וגם רפ׳׳ג חבווים[ והנה בטפם כברכה פל נט׳׳י מצינו בזה ג׳ שיטות
הר׳ש לא משיג לה שם( מכ׳׳ז מבואר ןא״צ כאן כלי ונטד קצת ראי׳ דרוג כראשוטם כתבו דכטפם משום ככלי.שנקרא נטלא וכר׳ל
שהרי כתב כא׳׳ר בסי׳ ד סי׳׳ס גשם מק״ח דהכולך בץ המתים א״צ ובארתות חיים ריש כ׳ נפ׳׳י כתב גשם רב כאי גאון כטפם משוס
נטילה בכלי וכרי במרדכי פ׳׳ק דיומא ס״ תשכ׳׳ז כתב דטפם הרחיצה שצרץ לכגבי׳ ידיו למפלה אחר הנטילה והוא מלשון וינטלם וינשאם
של ככולו מהמת משום שנלמד מפ׳׳ט אלמא דבפ׳׳ט א״צ כלי )ואת ושפם זה הביאו ג״כ כרבה ראשונים ובשבלי כלקט םי׳ קל״ו כתב
להקשות דלפי דיוק הרשב׳׳א דכ״מ שנא׳ נטילה צרץ כלי א״כ גם בכר טפם אחר דנטילה הוא רחיצה בפון ארמי ,והנה לפי טפם רוב
דברים שצריכת >טי :4כרי הביא הג״י נשם התשב׳׳ן שצרץ נמילה הראשונים דטפם הנטילה הוא משום ככלי צריך צגרר אם ברחיצת
וא״כ צריך כלי דבאמת במקור כדברים שהוא הברייתא הסובא גממזוי הידים דפ*פ צרץ כלי או לא וכנה בנט׳׳י לספודה כתג בשאלחות
ויטרי ריש מם׳ סופרים וסיף מם׳ כלה כלשון שם שמונה דברים פ׳ מ5ורפ ובבה׳׳ג ה׳ נפ*י והביאו כרשב׳׳א והאחרונים ד׳ם קר׳ח
שצריך ג pלרחץ את ידיו פ׳׳ש אץ גחופת אליהו רבה פ׳׳ס כנדפם משום דאסמכינכו רבק פל מי ממאת )ר׳׳ל דצריך מילוי יקידוש
בס׳׳ס ראשית חכמה כגירסא צריך נטילת ידים וצפ*ק( ולפ׳׳ז לפ׳׳ד והזאה מכלי כדתק פ׳׳ק דידים ופי׳ שפר הציק ס ם קנ׳׳ח( א״נ
הרא׳׳ש דבכ׳׳מ שא״צ כלי מגרכק פל רחיצת ידים פשוט דנם כאן פל קידוש ידים ורגלים דמקדש ובתדא׳׳ר רפט׳׳ו ממאר דאסמכינהו
נוסח כברכה פל רחיצת ידים וכן לפי הקפס שצריך לכנגי׳ ידיו ודאי אקיחש ימם ורגלים דאסרי׳ כתם למדט רחיצת ידים pהתורה
ל׳׳ש כאן אמנם לפ*ד כ pדגם כיכא דא״צ כלי צריך לברך פנט׳׳י pמשה ואהרן ובניו שנא׳ בבואם אל אהל מופד ירחצו מים כו׳
לפי שרוב הרחיצות בכלי מקרי ננטלה נלשץ חכמים ונראה שהוא מכאן אמרו כל כמז6ל בנט׳׳י סיק רפ לו כר פ׳׳ש וכן מוכח בספרי
קרוב לטפם כשגלי הלקט דרמיצה בלשץ ארמי הוא נטילה או אפי׳ קרח סי׳ קט׳׳ז רבי אומר לפשות אכילת קדשים בגגולים כפבודת
לשאר כטפמים אפשר דס׳׳ל דלא פלוג רנק בנוסח כברכה ותקט מקדש במקדש מה פגודת מקדש במקדש מקדש ידיו ורגליו 1אח״כ
נוסח א׳ לכל כברכות של נטילה )דומיא דמש״כ כראב׳׳ד בפי׳׳א מה׳ אוכל אף אכילת קדשים כו׳ אי מה להלן ידיו ורגליו אף כו׳ רקום
ברכות דאגב שתקנו גבי מנורה טסח להדליק תקנו pנם בנר מנוכה שא׳׳צ אלא ימו איט מקדש אלא ידיו נמציט למדק נט״י מכ״ת והוא
שלא לחלק בנוסח הברכות( לפ׳׳ז י׳׳ל דגם כאן כטסח פל ננד׳י אסמכתא לנט׳׳י כמש׳׳כ המפרשים ומוכח מזה דאסמכינהו אקידוש
ונטד דאם כאן הנוסח פל רחיצת ידים א״נ גם במים אמרורם ידים במקדש משום דאכילת תרומה פגודה »ו׳ש בפסחים פ״ב ב׳
יכלו לתקן כן מאחר שכנר יש נוסח זה פל מה שאק טפק כלי ול׳׳ש וחולק גזרו משום סרן תרומה וכתב כב׳׳י באר׳ח סי׳ ד דנט״י
לילך אמר רוב רחיצות ופ״כ דלפ׳׳ד הר׳ן מברכת bנפ׳׳י אבל כנר שחרית נראה מדברי הפוסקים דא״צ כלי אמנם כרשב׳׳א בתשר
כתבנו לנטל דדפת רוב הראשונים דמנרכת פל מים אחמנים פל רחיצת הגיא ראי׳ ממ׳׳ש בגמ׳ הנוטל ידיו ומרח תפילת וקורא ק״ב כו׳
ידים )להסונרים שצרץ ברכה( וגם בזוהר חיש מפורש pומסתברא מדקאמר כנו®! ידיו ולא קאמר הרומן ידיו כמ״ש בפ׳׳ש חחן פניו
דהכי נקטיק ,ונראה דהטסח פל רחיצת ידם ולא הידים כדאשכמן ימו ורגליו משמט שצרץ נפילה בכלי וכתב שם כספם לפי שבשחר
גבי נרם אחרונים כר׳ל וכבר כתבט נזה לפי3 אט נפשץ כברי׳ חדשה צדכץ להתקדש בקדושתו וליטול ממנו P
)ה( דש מי שאומר פל נט׳׳י .כנר ביארט שזה דפת כ .p ככלי ככק שמקדש ידיו pככיור קודם פבודתו פכ״ל הרשב״א
מ(־ ד״א שינע כמו שירצה .הייט או לרמץ או פל רחיצה )או ולטנק כל ננדי לתפלה כגר כבאט לפיל דמחלוקת בזה כרא״ש p w
נטילה( והוא דפת כתום׳ רי׳׳ד וכן הביא המאTי נשם י׳׳א דלפ׳׳ד כרא׳׳ש צרץ כלי ולפ״ד כ pא«צ כלי וטפם הרא״ש דצריו
ונתבאר באורך נסי׳ כ׳ ס׳׳ג נפזה׳׳י. כלי הוא כמו שביאר כטור גסי׳ צ״ח שכל פרט כתפלה הוא מגמת
הקרבת הקרק לכן צריך ג׳־כ קידוש ידים כמו בקרבן וכ׳׳ז משום
ג) .א( מצות כרחיצה .במדרש תנאים ס״פ שופטים ירחצו את ידהם דאסמכינהו ולמח זה מקידוש ידים ובקידוש ידים צריך כלי כדילפי׳
למה נאמר )ר דר׳ל למה לא כתיב ורחצו כל זקט כפיר בזבחים ® yא׳ וא«כ בפ״ט לכאר ל״ש כל זה ומהיכי תיתי שיצריכו
ההיא את ידיכם כמו דכתיג ולקחו זקני כפיר ההיא פגלת נקר כלי 7עא דבקידוש ידים צרץ כלי הוא משום דמרביק מירחצו דומיא
וגו׳( שמי״ נית נאסר רחיצה נפנים )גבי קידוש ידם ורגלים( דכיור שהוא כלי משא׳׳כ כאן דל״ש כלל ואק לומר דכל רחיצה
ונאמר רחיצה בחץ מה רחיצה .האמורה נפרם רחיצה וכפרה משמנטתה כלי דהא כתיב כמה פטמים גגי מקוה ירחץ במים ואץ
בכהנים אף רחיצה אמורה בחץ רחיצה וכפרה בככנים ת״ל וכל זה בכלי וגם הקרב והכרנטם ידמן במים ולא מצינו בשום מקום שהיו
זקני כפיר ההיא ירחצו את ידיכם רחיצה נזקרם וכפרה בכהרם נ׳ רוחצץ מקא בכלי ואק לומר דדקא גבי ידים משמפו תו כלי שמנק לבי
דד׳ל דאי כוי כתיב ורחצו כל זקני הויא דגם הככרם צריכת לרחץ דגר זה שאק לו שום מקור ופיד דאם כל רמיצות שב זירה הוא דוקא
דכא מפיקרא כתיב ונגשו ככהרם וגו׳ והר׳א דנילף מקידוש ידים דגם בכלי גה חכמים היו מתקנים בכל רחיצות ידים כלי וה ־י מים אחחטם
רסא איתו סי׳ tמצות רחיצת היד־ם נחל
נראה דמעכב יאץ יכולים לברך ונראה דאפי׳ אם קצת מהזקנים שיכולים לבא לא באו ג'כ אין מעכב מאחר שבאו
יובס ויכולים לברך אבל לכתחלה צריכים לבא כולם ננס וכל זקן שדר בעיר בשעת מציאת החלל י״ב חדקז צריך
יבא)י( וזקן שנקטעו אצבעות rאו כפת Tו )יא( אפי׳ מ Tו אחת או חגר אפי׳ ברגל אחת או שהוא סומא אפי׳ מעץ
*יזת או אלם א'צ לרחוץ ניב( ונראה דה׳׳ה שוטה גיג( וציע אם נשים זקנות צריכות לבא ונראה שאין צ ריכו ת)י ס וי׳א
^יאץ הזקנים צריכים לרחוץ רק כל הב״ד שבעיר נמס ד״א דסגי שרוב הב״ד רוחצץ.
דאל׳׳ה מה פנץ ב״ד לכאן ועוד דבירד פ׳ פ׳׳ע כ׳׳א יליף דפיר מ הגי ס רוחצים וקאי אקרא דלעיל ונגשו הכהנים וגף ורחצו נג
שאץ בה נ״ד אינה מביאה פ׳׳ע מדכתיב ידינו לא שפנה וס׳׳ל דקאי יקני וגד כיינו דטלם רוחצק גם הנהנים וגם כזקנים ח״ל ירחצו
ארוצח שלא ראינוהו והנחנוהו בלא דץ אלמא דצריך ב״ד שיוכ^ לומר י»שמע מיעוט שרק הזקנים רוחצים אבל הנהנים אץ גאץ אלא
ידינו לא שפכה )ולעיל שם כתבנו די׳׳ל דגם לפי הבבלי pאי אנרצה מסרה דהיינו אמירס הפרשה דלהלן )ונני׳ נמגי׳ שנדחק מובא
א״ש כראי׳ פ׳׳ש( ועוד דבסוטה מ״ז ב׳ מנץ לסנהדרץ שראו כף בברייתא זו(.
ת׳׳ל ופינינו לא ראו וכד ראו אלמא דהאי ופינינו לא ראו אםנהד p על כל כב״ד של כפיר .בסוטה מ״ה ב׳ במשנה זקני אוחה כפיר
קאי ועוד דבירף פ׳ בן סורר כ׳׳ה יליף דב׳׳ד צדכץ לכמת מנוקץ רוחצץ את ידיהן נמים ומשמע לנאף דקאי רק פל כנ״ד
מכל מום מדכתיב ידינו לא שפכה פרט לגידמים ופיניט לא ראו יי® רישא דמתני׳ זקני אותה הפיר מביאץ עגלת בקר דקאי לכו׳׳ע
פרם לסומץ אלמא דבב׳׳ד מייד כרחיצה והאמירה לכן נראה ייו על כב׳׳ד וק בתרגום יונתן ונל חכימי קרתא ההיא דקחנץ
דהרמב״ם מפרש דכמשנה מייד נאמת נהב׳׳ד שצריכץ לרחץ אלא ^?מילא וגד כייט כנ׳׳ד וכמו דתרגם בקרא דלעיל ויםנץ חכיסי
דהנרייתא דספד מוסיפה דגם כל כזקנים צרינץ לרחון אך יש מי קרתא ההיא פיגלת וגד ויחתון חכימי קרתא ההיא ית פגלתא
לתמוה למה לא הניאה כמשנה ג״כ דץ זה ומשמע דהמשנה לא ס׳׳ל וכמאירי וכב״ש דרק כב׳׳ד צרינץ לרחון יגד וכ״ד כרמ״ה
כן ובשכנה״ג בלשונות הרמב״ס סוף או׳׳ח הביא ראי׳ להרמנ׳׳ם ידיכם נמו שיתבאר להלן נפז״ה .אמנם בספרי ם״פ שופטים שנינו
מלשץ הנדיתא דנגמ׳ מ׳׳ו ב׳ ת׳׳ר וכל זקני הפיר וגף שאץ ת׳׳ל ייל זקני כפיר ההיא ואפי׳ הם מאה לפי שאמרנו למפלה ג׳ וחמשה
הערופה כף וכאן אי׳ וכל זקני וראי׳ זו תמוה דכאן מייתי לשץ ).פי׳ גבי מדידה דסגי שג׳ מב״ד יוצאץ או ה׳ למר כדאית לי׳ ולמר
כפסוק למדרש מיני׳ שאץ ת׳׳ל הערופה ולא בא לומר כאן דץ של יו&ית לי׳( יכול אף כאן pת׳׳ל וכל זקני הפיר ההיא ואפי׳ הם
הזקנים )והב׳׳ש והשכנה׳׳ג לא הוי קשיא להו אלא דלא תני במשנה מאה סי׳ רבט כלל דלככי נתיב וכל זקני ולא כתיב חקני לאשמפי׳
כל ופ״ז האריך נשכנה׳׳ג שם לתת פ׳׳ש אבל יש כאן קושיא יותר לאפי׳ כם זקנים מאה כולם רוחצים את ידיהם פל מקום עריפת
גדולה דלפ״ד הרמב׳׳ם הד יש כאן דץ של זקנים מלבד כנ״ד כמבואר כעגלה פכ״ל ומשמע מדבריו דהוא מפרש לה ג״נ פל ב״ד רק דלא
בהדיא מלשונו והמשנה פ״כ לא מיירי אלא מכב׳׳ד דומיא דדשא מי שג׳ או ה׳ מב׳׳ד ירחצו pצריך כל כב״ד ואפי׳ הם נ״ד של
ולמה לא הניאה כמשנה הדץ של סקנים ותימא שלא העירו בזה מאה צרינץ טלן לרחץ וקשה הא בהוריות ג׳ נ׳ א׳> יונתן מאה
שף׳מ כפרות אלו נ פ שפר יוסף להרחיד׳׳א ז״ל בהוריות נ׳ ג׳ ע׳׳ש( פישנו להורות אץ חיינץ פד שיורו טלן שנא׳ ואם כל פדת ישראל
ועוד צ״ננ מנ׳׳ל נאמת להרמב׳׳ם ז״ל דהספרי בא לרבות דסתם זקני ישגו פד שישגו טלן ופריך פלה מכא דתניא אץ גוזרץ פל כצבור
המיר צדכץ לבא דילמא בא לרבות דכל הנ׳׳ד צדכץ לצאת ולא אא״כ רוב צבור יכולץ לעמוד דכתיב כגוי טלו אלמא אע׳׳ג דנתיב
שלשה וחמשה וכפשטות הספד אבל לא מייד כלל בזקני כשוק פילו רובו ככולו ומסיק תיונתא ואלא מאי כל פדת ה׳׳ק אי אינא
וידידי הד׳ד וינטרוב שליט׳׳א אמר דהרמנ״ם דייק זה ממה שאמרו פל פדת כויא הוראה ואי לא לא כויא הוראה אבל א״צ שיורו טלן
אפי׳ כן מאה דכא אסור להוסיף פל ב״ד של פ׳׳א כדמוכח נסנכד p רין רובן א׳> גם ככא נימא דסגי ברובן ונבר הקשה pנבאר שבע
מ׳׳ב א׳ שאץ מוסיפץ על ב״ד של שבעים ואחד )וכן האדך להוכיח כסוטה מ׳׳ה ב׳ וכתב דבאמת גמ׳ דיק פליגא פל כספרי ותמה
נ ט באר שבע ג׳ ב׳ פ׳׳ש אך מה שהקשה שם פל מה שאמדו שם על כרמנ׳׳ם שהביאו וכבר כתבנו בפז׳׳ה לתת בסי׳ ו ס׳׳א דכאן
נגמ׳ מאה שישבו להורות י׳׳ל דשם מיירי באקראי יכולין לישב יותר ע׳׳כ טלן צריכץ להיות דכא אין כאן הוראה דשייך לומר דרוק מתוך
אבל בקביעות אסור להוסיף פל פ׳׳א וכן מצאתי נ פ שפר יוסף פילן כוי ככולן דהמיעוט בטלץ לכרוב ופ״כ טונת כתורה שכל
מהרחיד״א ד׳ל שם אבל כאן ע״כ מייד ננ׳׳ד כקבוע בפיר ואיך יכול כנ״ד צריכין להיות כאן כמו ששם צריכץ להיות כל כנ״ד אלא דשם
להיות ב׳׳ד יותר מע׳׳א( ולכן פ״כ דמיירי בזקנים ממש אמנם אכתי אם יש כל הב׳׳ד גם דפת המיעוט נטלה וכוי כאילו גם כמיעוט
צריך ביאור מנ״ל להספד גופא לרבות זקנים שבעיר אימא דלא'נא הורו ניץ דהתורה מחיינתן לילך אחר הרוב אבל כאן אם כ ^טם
אלא לרבות כב״ד דלא נימא ג׳ או פ כד^דים הספד דהוי ילפי׳ לא ירחצו כוי כאילו לא באו נולן רי! רובן וזה לא מהני גם שם אא״כ
ממדידה דסגי בג׳ או פ ואתי כל לרבות כל הב׳׳ד אבל צא פאר יאי כולן שאץ כאן מה שיצרפם ולא דמי להגוי טלו ששם כל ישרא׳
זקנים וי׳׳ל מדכתיב זקני כפיר ההיא ידעי׳ כל הב׳׳ד דאל׳׳ה הו״ל מנטרפץ יחד ודו׳׳ק ופ׳׳ש מה שהארכנו נזה נפז׳׳ה אמנם אכתי
למכתב כזקנים כמש׳׳כ נ פ שפר יוסף ומדכתיב כל זקני מרניק כל קשה למה במשנה לא נזכר דץ זה דצריכץ לבא כל כזקנים כ®
כזקנים אך הקושיא דלעיל פדיץ לא נתיישבה למה לא הזכירה המשנה לאיתא בספרי דלא נטפה דהוא דומיא דרישא דסגי ברוב דשם לא
דץ כזקנים רק דץ הב״ד דנכי דהמשנה מתפרשת שפיר כל כנ״ד דלא כתיב כל חה כקשה ג״כ נב״ש שם .אמנם ברמב״ם פ״ט מרוצח ה ף
נקטה ג׳ ו פ כמו ברישא רק סתמא זקני הפיר משמע כולן ]ורובן לתב וב״ד של אותה הפיר פס כל זקני׳ אפי׳ הם מאה כולן רוחצץ
לא שייך כאן כמשנ׳׳ת .לפיל[ וגם ברישא גבי כנאה דנקם זקני כפיר את ידיהן שם במקום פריפתה ]וזכו ברחיצה דנכבאה מודה כרמב׳׳ם
מניאץ היינו ג״כ דהכשתדלות מוטל פל כל כב׳׳ד דגם שם כתיב לרק כב׳׳ד הם זקני הפיר כמש׳^ שם נכ״ב וכן בעריפה לפ׳׳ד הרמנ׳׳ם
זקר כפיר ההיא דמשמע כל הב״ד אלא דכפריפה א׳׳א אלא באחד עורפץ כ׳ מהב״ד כמש׳> נסי׳ י׳׳ב ם״נ ורר! כאן דנתיב כל מרביץ
מכן או נשלוחן כמשנ׳׳ת לטיל נסי׳ י׳׳ב ס״ב אבל פ׳מ דץ זה שהרחיצה פל כזקנים[ ומבואר דמפרש דתרי מילי נינהו דהב״ד צריכץ^א
גס ננל כזקנים חסר נכמשנה ומשמפ דהמשנה לא ס״ל pולער׳ד וחון מזה צרינץ לבא כל כאנשים מקנים שנעיר אפי׳ הם מאה
אפשר לומר דהרמב׳׳ם ד׳ל ס״ל חה תליא נפלוגתא דד׳א ורנק ופשטי׳ דקרא זקני מיירי נב׳׳ד וכמו בקרא קמא pמונל מרבינן
בפסחים מ׳׳ג נ׳ אי דרשי׳ כל או לא דד׳א דריש כל ורבץ לא דרשי דסלבד זה צריכץ לבא גם כל מקנים שבעיר ובאמת יש ראיות
כל וכנה יש שם ב׳ סתמי משניות דסתד אהדדי נמש׳׳כ כרץ ר*פ ברורות דקרא מייד בנ׳׳ד נמו שהארכנו בזה לפי״ סי׳ ז׳ ס׳׳א
אלו עונ pדמשנה דד׳פ פ׳ל כד׳א דתפרונת חנק בלאו ומשנה דסוף חדא מדתק שם וכי פל דפתינו עלתה שזקני ב״ד שופני דמים הם
הפרק פ׳ל נרנק פ׳ש נד׳ן והנה הרמנ״ם פסק שם כד׳א לפ׳׳ד )ובגמ׳ מ׳׳ו נ׳ גרסי׳ שב׳׳ד שופני דמים( אלמא דב׳׳ד קורץ הפרשה
איתן סי׳ Tמצות רחיצת הידים נחל רסב
דבעל שם בלא׳׳ה אק ראוי להיות מב״ד אבל שאר כזקנים שפיר הרבה ראשונים פי׳ רמג׳׳ם פ״א מה׳ חמן ה״ו ובמפרשים שם ומעתה
שייך לומר דאלו שאין יכולק לבא לא קאי פלייכו כמצוה ואינם י׳׳ל דמשגתיר כאן סתמה נרבק דד׳א דלא דרשי כל ונסתמא
בכלל כזקנים דקרא ומה׳׳ט אפשר דאם א׳ מהב״ד לא בא אק דם״פ אלו מוברק ולכן לא נקטה כל הזקנים רק זקני הפיר שהם
מתקיימת כמצוה כלל וצריכין להמתק לו פד שיבא אבל אם איזה כל הב׳׳ד אבל הרמב׳׳ם לשיטתו דפסק שם כר׳׳א דדריש כל לכן
מהזקנים לא באו נהי שהם לא קייש המצוה אבל אפשר כיון שרוב גם כאן פסק נהספרי דצריך שיצאו כל כזקנים ,ואפ׳׳ג דהתוס׳
הזקנים באו יכולים לרחק ומתקיימת המצוה מיהו אפשר כיון בפסחים שם ד׳׳ה מאן כתבו דלא פליגי רק בדבר שאק סברא
דהתורה אמרה כל זקני אפי׳ מאה י״ל שאם לא באו כל אלו שיטלק לרבות י׳׳ל דגם כאן אין סברא לרטת דלא מצינו בשום מקום מצוה
לבא אק מתקיימת כמצוה ואק יכולק לברך ושד יתבאר בזה להלן שיהי׳ דוקא פל כזקנים ובכל מקום זקנים הוא ב׳׳ד גם אפשר
בפז׳׳ה דהרמב״ם לא ס״ל כתי׳ כתום׳ ופל קושייתם אפשר לתת באופנים
נד( של כפיר .ואם יש שם כמה בתי דינים בפיר טלן צריכק לבא אמרים ]ונראה דלפ״ד הירד דלא בא לידינו ופטרנוהו כיינו לא בא
דלא גרע מכל הזקנים שבעיר ומש׳׳כ במח׳׳ר שא״צ לצאת לידיט הרוצח ופטרנוהו' בלא דק א׳׳א לומר דקאי פל זקני הפיר
אלא ב״ד א׳ מהן תמוה וכבר כתבנו בזה בסי׳ ד ס׳׳א סוף סק״ב ממש דאיך יכולק לדונו ופ״כ דלא קאי רק פל כב״ד אבל לפ׳׳ד הבבלי
בש׳׳ה דקאי על הנרצח שפיר אפשר לומר דכל כזקנים מתודים שלא פטרוהו
נה( וגם כל זקני הפיר .כבר נתבאר בש׳׳ה ,ופ״ל סי׳ ו׳ ס״ז סק׳׳ב בלא מזק ובלא לוי׳ ולפ׳׳ז מוכרח דמשנתינו לא ס׳׳ל כהספרי דכל
שנשארנו שם בצ׳׳ע אם הזקנים צריכק שיהיו ג״כ חכמים פ״ש. הזקנים צריכק לרחון דהא בירו׳ איכא דמוקי למשנתינו כרבק דהכא
) 0מבני ששים ויום א׳ ומפלה .כבר ביארנו בפז׳׳ה בסי׳ ף ס׳׳ז דקאי ארוצח ודו׳׳ק ופ׳׳ע לק׳ סי׳ נדו ס׳׳ב סקי׳^[ .וכנה צריו
דכל מקום שנא׳ זקנים הוא מבני ט שנה ויום א׳ ומפלה מדקב׳׳ד לברר לפ׳׳ד כרמב׳׳ם ז׳׳ל אם כב׳׳ד צריכק לבא כאן
כדתנן ספ׳׳ה דאבות בן ששים לזקנה וכתבו כתוט בכתובות נ׳ א' או מדק זקנים דאחרי דמרביק כל כזקנים גם כב׳׳ד נכללק בכל
ד׳׳ה בר דהא דתנן כתם בן פשר למשנה היינו בן פשר ויום א׳ כל כזקנים מקום בלשק זקנים ^ bי> כב׳׳ד באק כאן מדק זקנים כמו
דושא דבן י׳׳ג למצות דהוי בן י׳׳ג ויום א׳ וה״ה כל כני דתנן מוכחג״כ והנה מהראיות שהבאנו לפיל חקני דמתני׳ הוא ב׳׳ד
התם אמנם רפק׳׳א במשניות אבות שם כתב דהא דתנן כתם בן דהב׳׳ד באין מדק ב׳׳ד ולא מדק זקנים בעלמא ואק לומר חה דוקא
י׳׳ח לשפה כיינו מתחלת י׳׳ח ומקורו מדברי הרמב״ם פט׳׳ו מאישות למתני׳ דלא ס׳׳ל כלל דק זקנים אבל להספרי דס׳׳ל דכל כזקנים באק
ה׳׳ב שכתב כאיש מצוה פל סו׳׳ר ט׳ ואימתי כאיש נתחייב במצוה גם כב׳׳ד באק מדק זקנים דא דכא בספרי עצמו שם אמרו ידינו
זו מבן שבע פשרה וכתב כש׳מ ובמט אבות שניט בן י׳׳ס לחופה שפכה וכי פל דפתינו פלה שזקני ב״ד שופכי דמים הם כו׳
ונ׳׳ל שאם הגירסא ככתוב בה מבן י׳׳ז היא אמיתית שפירושה משמע דגם לכספרי באק מדק ב׳׳ד וכבר כתבט בזה בסי׳ ז׳ ס׳׳א
משעברה שנת י׳׳ז והוא בן י׳׳ז שלימים וש׳מ כאשתית היא לסי בפז׳׳ה וכספם משום דמפשטי׳ דקרא זקני כפיר משמע דכב׳׳ד באק
דעתי מבן שמונה פשרה כלשון כמשנה ופירושו משנכנס לכלל ו׳׳ח אלא דכל אתי לרבות גם שאר כזקנים א״כ ב״ד באק מדק ב׳׳ד
)צ״ל י׳׳ס וכן העתיק כט׳י באכ׳׳ע סי׳ א׳ דאל׳׳ה כיינו קשיתא( ומלבד זה באק גם שאר סקנים תדע דפיר שאק בה ב׳׳ד אק מביאה
וכנה באכ׳׳ע סי׳ א׳ כתב כב׳׳י בשו׳׳ע שישא אשה בן י׳׳ח והוא נדפ ומעכב כמבואר בסוסה רדד ב׳ ואמרי׳ בגמ׳ דבפיק זקני כפיר
לשיטתו שהביא בב׳׳י מסקנת כמ״מ דכפיקר כהגי׳ מבן י׳׳ח והיינו וליכא אבל פיר שאק בה זקנים לא מצינו דמפכב מיהו נדל סי׳ וי
בן י׳׳ח ויום א׳ אמנם כב׳׳ש הביא שם בשם כמ״מ שישא בהתחלת ם*ז שי*א שגם זקנים ממש מעכב ומפרשים כן סוגיא דמכות י׳ ב׳
שנת י׳׳ח והוא כתי׳ ראשק של כ שמ ולפ״ז הא דתק בן י*ח לחופה עיר שאק בה זקנים אבל כרמב׳׳ם השמיס זה ושם ביארט בארוכה
כייט בן י«ז ויום א׳ משיכנס לתחלת י״ח חו כוונת כרפק׳׳א ז׳׳ל ולכאו׳ בפזכ׳׳י דלפ׳׳ד כרמב׳׳ם איט מעכב והיינו משום דכבר מתקיים
הוא תמוה מאד דלמה שינתה כמשנה בבא זו מהשאר ולא נקטה כפסוק זקני כפיר בב׳׳ד ומ״ש כל זקני לא בא אלא לרבות שאם יש
בן י׳׳ז לשפה וגם מנ׳׳ל להרמב״ם הא שכאן נשתנה מבן י״ג למצות פוד זקנים גם הם צריכק לבא דהיינו כל כנמצאק בפיר אבל אם
דש׳כ הוא בן י״ג ויום א׳ וכאן הוא מתחלת שנת י״ח ,ולפנ׳׳ד אק זקנים ממש אז כב׳׳ד הם כל כזקנים כנמצאק שם בפיר והסוברים
י׳׳ל דנראה דמצות סר׳ר אץ זה מעשה כבעילה שהרי אק מוכרח שם דמפכב אם אק בה זקנים ממש כיינו משום דצריך להתקיים כל
שיוליד פי׳׳ז אלא כהכנה וההכשר להוליד זה פצם מצות פו׳׳ר זקט כמדרשו דהיינו חוק מהב׳׳ד ואפשר חה כטפם דבפי פוד
שהתורה צותה ]וכלשק הגש בשבת ל׳׳א א׳ פסקת בפו׳׳ר וק ב׳ זקנים לפחות חוק מהב׳׳ד כמו שביארט שם בע׳׳ה משום דכל
בברכות י׳ א׳ דלא פסקת בפו [ rדהיינו שישא אשה ע׳^ קדושץ דומיא דמיפוט זקני שנים ואפ״ג חקד דכחם הוא כ״ג דהוא ב׳׳ד
וחופה ויבשל בכל שנה פד שיוליד ולס׳׳ז נראה דגם מעשה כקדושץ של דילי נפשות מיהו כל ^בה פוד זקט דהיינו שנים ודר׳ק.
הוא מכלל כמצוה של פו׳׳ר כיץ שגם זה בכלל כהכנה וההכשר ) 0כל כב׳׳ד .כבר ביארט בפז׳׳ה שכ׳׳ש שכל כב׳׳ד צריכק לבא
שתתקיים כמצוה ואץ כקדושץ הכנה למצוה רק הוא מעשה כמצוה זי־ני הסיר ולא גרפי מהזקנים דמרבינן
לרחון דכם ודאי בכלל 1
גופא וזה מבואר מדברי הגהות הרא׳׳ש בפ׳ק דכתוטת סי׳ י׳׳ב טלן לפ׳׳ד כספרי וכרמב׳׳ם ,ויל׳׳פ דביח׳ פ׳ ק סורר ילק< ידינו
שתיח פל קושיית כרא״ש שהקשה למה אץ מברכץ אקב״ו לקדש לא שפכה ולא מיגרק ופינינו לא ראו ולא סומק כו׳ ויליף מינה
את כאשה ותית הרא׳׳ש משום דמצות סו׳׳ר אפשר לקיים בלי קדושץ ■דב״ד צריכק להיות מנוקק מכל מום וקשה דכא לאו הידד בעצמן
צ׳׳י פלגש )ותי׳ זה לא יתכן לפ׳׳ד כרמב״ם דאוסר פלגש להדיוט( נאק וקו pאלא גם כל כזקנים ואם סקן הוא חיגר או סומא
ובהגהות אשר׳׳י תי׳ משום דאץ עשייתה ג ש מצוה ובשפת נשואץ ואיט יכול לבא ולקרות א״צ לבא כמשי׳׳ת להלן ממדרש תנאים
נש אץ מברכץ דשמא לא תכו להבנות יחד כרי מבואר דגש דדישיק כקרובים אל כחלל היטלים לבא אל החלל וא״כ גם בב׳׳ד
כמצוה הוא בפת שיולידו והקדושץ והחופה הוא ג׳> מכמצוה נימא הכי דאם כיו בהם מגרים או סומים ואינם יכולים לבא
רק אין זה עדיץ גמר כמצוה וגם מהרא״ש מוכח כן דהרי לא קשה ולקרות א״צ הם לבא וסגי שיטאו שאר מקנים וכמו בזקנים ]ולפי
לו מל השחזת כסכץ לשחיטה למה אץ מברכץ דפשיטא דפל הכנה מה שצידדט לפיל דכירר ס׳׳ל דלא קאי זקני רק אב״ד דלא ככספרי
למצוה אץ מברכץ וגם לא תיח שאץ זה אלא הכנה רק תית א׳׳ש[ וי*ל דלא דמי דזקנים כרי אק לנו קבישת כמה זקנים צריכק
משום שאפשר בפלגש והיינו כיון שאץ מוכרח לפשות באופן זה נהיות בפיר ואפי׳ למ׳׳ד זקנים מעכב סגי בב׳ זקנים וא״כ אנו
לא תקנו ברכה פ׳׳ז ודר׳ק ושד ראי׳ דאמרי׳ בביצה ל״ו ב׳ גבי אלי שאינם יטלק לבא איק מן כמנק אבל ב׳׳ד כיק דילפי׳ דבפי שיהא
משום רשות לא מקדשץ ופריך מ ש והא מצוה קפביד פירש״• בשר ב׳׳ד של דיני נפשות א״כ כל זקט כפיר ע׳> קאי גם פל
שנושא אשה לפרות ולרבות ואמאי קרי לי׳ רשות ומשני דאית לי׳ הב׳׳ד שצריכק לרחון וא״כ לא יתק שלא יוכל א׳ מכם לרמ1ק
אשה ובנים וכבר קיים מצות פו rהרי בכדיא דמפשה כקדושין דס״כ לא מקיימא כל זקט דמשמע כל כדיינים שדנים ד׳נ וש׳כ
רסג איתו סי׳ tמצות רחיצת הידים נחל
00ואם יש מהקנים כו׳ .כבר נתבאר בפז׳׳ה וסוד יש ראי׳ ממ׳׳ש ריא מצוה ממש דאם אינה אלא הכשר מ5וה מאי קשיא לי׳ אמאי
בסוטה מ׳׳ז ב׳ רעק׳׳א מנץ לסנכדרץ שראו נא׳ שהרג את צא השיב לי׳ בהדי מצוה דילמא לא משיב מלל מצוה אלא מצוה
כנפש ואץ מכירין אותו מנץ שאין עורפץ ת׳׳ל ופינינו לא ראו ממש ילא הכשר מצוה ואץ לדחות לפמש׳׳כ הרמב״ם בריש ה׳
והרי ראו קשה למה נקט סנהדרין הרי כל הקנים צרינץ לקרוא מישות נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לקנות אשה קנה אותה
כפרשה וכול׳׳ל מנץ לזקנים שראו אע״כ דבזקנים אץ מעכב דיתקיים תחלה בסני פדים ואח׳׳כ תהי׳ לו לאשה שנא׳ כי יקח איש אשה
נשאר קנים או בב׳׳ד אבל נסנכדרץ מפכב אם יחסר א׳ ולק נקט ייא אלי׳ וליקוחץ אלו מ׳׳גג של תורה הם וי״ל חו קושיית הגמ׳
סנכדרץ ופ׳׳ט נזה לקק סי׳ ט׳ vס״ב .ולק׳ סק״י יתבאר נשם יהא מצוה קמביד דא״כ מאי משני דאית לי׳ אשה ובנים הא מצוה
משך חכמה דאם רוב הזקנים באו סגי ויכולץ לברך ושם יתבאר ״ אינה שייכת לפו׳׳ר אלא דכשרוצה לקדש קדש ע׳׳י קדושץ וזה
נפזכ׳׳י .ואם אץ כלל קנים נעיר נתבאר נסי׳ ף ס׳׳ז נפז׳׳ה. שייך גם ביש לו אשה ובנים וע׳> דמזה לא פריך מידי דזה אינה
)נס וכל קן שדר נעיר בשעת מציאת כחלל כר .בב׳׳ב ז׳ ב׳ מבואר מצוה חיובית רק שכשרוצה לקדש יקדש p׳ vקדושץ ודומה למצות
דיושבי כעיר מקרי מי שדר נעיר ל׳ יום אבל מבני הסיר שחיטה שהיא מצוה לכשירצה לאכל יאכל מ״י שחיטה ול״ד להפרשת
מקרי רק מי שדר בעיר י׳׳ב חדש או שקנה בה בים דירה דהיי תיו׳׳מ שהוא מצוה אפי׳ אם אינו רוצה לאכל )ואף דלפ״ד רש׳׳י
לאלתר מבני כפיר וכבר ביארנו נפז׳׳ה בסי׳ ו׳ ס׳׳ד דלכל מילי בגיטץ מ׳׳ז ג׳ ד׳׳ה מדאורייתא יל׳׳ט בזה אך במאירי פ ק דפסחים
צריך י׳׳ב חדש ורק לענץ עיה׳׳ג שנא׳ בלשץ יושבי כע״ר תלוי בל׳ מוכח דלא ס׳׳ל כרש׳׳י שהרי כתב שמצוה שיוכל להפקיפ א״פ ממנה
יום יע׳׳ש שהבאנו ראיות לזה ]ואס דעתו להשתקע מיד ע״ש שיש ” ייו על ומ״מ כתב דבהפרשת חרו׳׳מ מברן להפריש וכבר כתבנו
דעות נזה[ וא״כ כאן דכתיב קני כעיר לכאר תלוי ג״נ אם דרו בזה בע״ה בסי׳ ה׳ ס״ג( ופ״נ דקושיית הגמ׳ משום מצות סו״ר
בה י׳׳ב חדש אן יל׳׳ע אם זה תלוי בשפת מציאת כחלל או נשפת יכדפירש׳׳י ]ומ׳׳ש במו׳ק י׳׳ז ג׳ לארם דלא קפניד מצוה היינו
הנאת העגלה והרחיצה ואץ כדץ נקנים שלא דרו כלל בעיר שאינו פדיץ פומד בגמר המצוה כמו בנשואץ שיכול להוליד מיד
בשעת מציאת כחלל יק עתה בשעת הרחיצה כבר דרו י׳׳ב nnאו יייק וכן מצאתי בפזה׳׳י בכ״מ פ׳׳א מאישות סוף ה׳׳ב נשם ד׳א
שקנו בה בית דירה וראיתי במשך חכמה ס׳׳ס שופטים שכתב אחר יני של הרמב״ם פ׳׳ש[ ומפתה דברי הרמב״ם ד׳ל מוכרחץ דהא
שביאר שם דכא דדייש בספרי כל קני אפי׳ כן מאה דריש מדלא >משנה שנינו בן י׳׳ס לחופה והא קי׳׳ל נותנץ לבתולה י׳׳ב חדש
כתיב וכל קני כעיר ההיא הקרונה אל כחלל יק כתיב הקרובים וכשם שנותנץ לאשה כך מתנץ לאיש כדתק בכתובות ני׳ז א׳ א״כ
וכייט שמתן טעם משום שהקנים קרובים אל כחלל א״כ כל א׳ מק אם בן י״ח נכנם לחופה פ״כ שקידשה כשנכנס לתחלת שנת י׳׳ח
קרוב אל כחלל ול״ש לומר דסגי ברובם קרובים ע״ש ומסק וז׳׳ל להיינו בן י׳׳ז ויום א׳ ]ואפ׳׳ג דבבוגרת א״צ לשכות יב׳׳ס נד׳מ
ולפ׳׳ז יתק אם כט נ׳׳ד שהקמו אחר המציאה של החלל איק סיזמא הדרך לישא נפרה כמבואר בקדושץ נ׳׳א נ׳ ובפסחים קי׳׳ג
צריכץ לרחון דכמה אינם קחנים אל כמלל רק העיר קרונה אל א׳ יבכ׳׳ד[ וא״כ דברי הרמב״ם מוכרחים שלמד ממשנה זו דבן
החלל ורוב קנח כטלם עכ׳׳ל והנה מש״כ אם כי׳ נ׳׳ד שהקמו י״ז מתחיל עליו תיוב מצות פר׳ר ומקיים זה בהקדושץ ואם שניהן
אמר מציאה של המלל לכאר אס מיירי דנשעת מציאה של כמלל לא מרוצץ לפני י״ח ליכנם לחוסה חייב בזה ]והמשנה לא משבה שם
כח כלל נ׳׳ד נעיר לכאו׳ פסורץ לגמרי כמו שניאמו נסח ד ס«ו קייפץ שאינה מושבת שם מצות רק מצבים שהאדם נשתנה ודרק[
אן אפשר שהח שם נ׳׳ד בשעת מציאה ונטלו ושוב קם ב׳׳ד אחר ילפ׳׳ז גם להרמב׳׳ס מתפרשת כמשנה בן י*מ לחופה כמו לס׳׳ד התום׳
נמקוק דנזה ניארט שם דמיינץ וגם אפשר שהט ב׳ נ׳׳ד נעיר. יכמו כל הגי דדוקא pי׳׳ח ויום א׳ ומ״מ אץ זה סותר למש״כ
והנה לפי דבריו מבואר דכעיקר תלוי נקנים שכט בשעת מציאת ימצות פו״ר הוא בן י׳׳ז דהיינו הקדושץ ואדרבה ממשנה זו למי
כחלל שכם הקרובים אל כחלל והם צריכץ לרמץ ולפ׳׳ז כל קן Pוכנ׳> ומפתה זכינו לדץ דגם לפ״ד הרמב׳׳ם הא דק ששים
שדר בשעת מציאת החלל יב׳׳ח או שקנה בית דייה צרץ לרמון אבל לקנה כיינו בן ם׳ שנים ויום א׳ וכמו כל הני דמתני׳.
מי שדר אמ״כ אץ זה מקרי הקמב אל כחלל וא״צ לרחץ ,ונה )י( היכמיים לבא .במדרש תנאים ם״פ שופטים וכל קני הפיר
דמסיק ולוג קנח ככולם נראה טנתו דאפ׳׳ג דכב׳׳ד כחדש לא ההיא ואפי׳ pמאה כקרובים אל כחלל היכולים לבא
ירחצו כיץ דמ״מ רוב הקנים ירחצו סגי ולא הבנתי הא אמדי׳ אל החלל )היינו אל מקום כחלל שהרי החלל נבר קבר ויותר נכץ
דכולן צריכץ לרסון אפח ק מאה ואם כזקנים שנאו אסר מציאת שהכונה אל מקום כפריפה שמכפר פל כחלל( וכ׳ כרב המגי׳
כחלל אינם נכלל כפסוק א׳׳ב אפח יהיו רובם ג״כ טכלו לרחוז אלו ייריש מהקרובים דכוא מיותר דכבר כתיב לפיל כפיר כקרובה
שדח בשעת מציאת החלל שהרי יק פליק מידי ר^א והם כל אע״כ דקמ׳^ דאם קצתן מזקני כפיר אינם יכולץ לבא איט מפכב
הקנים שנתחייבו ]ואס קצת מהם יצאו מהעיר כבר ניאמו שאץ ימכאן מונח לכאף דפ״פ כל ככתוב בה מפנב בה דאל׳׳ה מהיני
חיוב אלא על אלו שיכולץ לבא[ ודבריו ז׳׳ל צ׳׳ע וגם ע׳׳כ סיירי חיתי דמפכב ואף לפ״מ שנבאר לק׳ בספיף ד בפז׳׳ה דרמיצה גיפא
לפי דבריו שנמצא שם ב״ד אחר שהח בשעת מציאה שהרי כנ׳׳ד לא מפכבא מ״מ כו״א דספנב למצות רמיצה דאם לא באו כל הזקנים
מעכב אם לא ירחצו כמו שביארט לעיל בעז׳׳ה .וגם עצם דבריו א״צ כלל לרחון דבלא׳׳ה לא מתקיימת מצות רחיצה קמ׳׳ל דשסיר
צ׳׳ע לדרוש דרשות מעצמנו ומה שרצה ליישב נזה קושיית הנ׳׳ש מתקיימת מצות רחיצה אם באו כל היכולים לבא ומשמע מזה דאם
אמאי לא אמרח כאן רוט ככו^ כבר יישבט לעיל נעריה ע״ש לא באו כל היכולים לבא מעכב ואץ מתקיים מצות רחיצה כל׳.
וגם איצטרין קרא כקרובים אל כחלל למדרש מינח היכולים לבא ילפיל נסתפקנו בזה ויש לדמות דאין הנידון כאן כלל אם מכב
אל כמלל וכנ׳׳ל אמנם מטעם אחר דבריו נכונים ומוכרחים שכרי אלא כנידץ אם צריכץ להניא את אותן הקנים שאץ יכולץ »א
צריכץ לומר ידיט לא שפכה וגו׳ שלא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזץ בפצק וקמ׳׳ל דא״צ להביאם אפי׳ לכתחלה דרק פל אוק שיכולץ
ונלא לד וא׳׳כ ע״כ דתליא נקנים שהיו בשעת מציאת כמלל דשייו לבא מפצק כמצוה עליכן לבא אבל אלו שאץ יכולץ לבא כגון
בכם לומר שלא ראוהו ופטרוהו ולא בקנים שבאו לשם אמ״כ דל׳׳ש חיגרים או חולים א״צ להביאם בעגלה אפי׳ לכתחלה שאץ עליכן
בהו כלל)דאפח טמא דאם מתו כב׳׳ד וקמו ב׳׳ד אחר יכולץ לומר המצוה כלל ואפי׳ הביאום א״צ לרחון ודריש זה מלשץ כקרובים
נמקוק בקנים ל׳׳ש זה כלל( ואע׳׳ג דלפ׳׳ז אפי׳ אלו שלא דרו והיינו שיכולים לבא וכ״נ לענ׳׳ד עיקר וככ׳׳ג קאמר בירר ס׳ גן
ינ״ח נעיר כיץ שהיו ביום מציאת כחלל שיץ ^מי עלייכו שיתודו סורר ידינו פרס לגידמים ,מיהו נראה דדץ זה דדוקא היכולים
שלא ראוהו ופטרוהו מ״מ כיץ דכתיב קני כעיר אלמא דכתורה לבא עליכן כמצוה הוא דוקא בקנים ולא בב״ד שכרי טלן צריכץ
מקפידה על אלו שכם מבני כעיר ולא שעברו שם דרך ארעי שאינם לבא נדמשמע בירח כ^ל נמשכ׳׳ל ולכן אם א׳ מב׳׳ד מולה ואץ
שייכים לבני כעיר כלל ולפ׳׳ז אפשר דאלו שדרו בעיר בשעת מציאת יכול לבא מצוה להביאו בעגלה אבל אם א׳ מהזקנים מולה א׳׳צ
כחלל אף שיצאו את כעיר ארדכ ובשעת עריסה כנר אינם דרים כלל להביאו ואפי׳ אם הביאוהו א״צ לרהק ידיו ]ובזה צע׳׳ק[.
איתן סי׳ Tמצות רחיצת crrn נחל רסד
ע׳׳י קבין לא מהני דאל׳׳ה איך ממעט בירר ויצאו פרס לחיגרים בעיר מ״מ אם יכולים לנא נמיר צריכין לרחין ידיכם ולקרות אח
וע״כ דצריך שיוכל לבא בעצמו ,אך בגדמים דיליך מדכתיב ידינו לא הפרשה ]דאם איגם יכולץ לבא כבר מיעטנו דדוקא הקרובים אל
שפכה יל׳׳ע אם הוא דווקא בב׳ ידיו או אפי׳ בידו אחת דלכאף כ״ז כחלל דהייגו שיכולים לבא וכנ״ל[ דכבר חל עליכם חיוב בשעת
שיש לו יד א׳ עדיין ראוי להרוג ביד זו ואין להביא ראי׳ ממש׳> מציאת כמלל אך מש״כ במשך חכמה דסגי ברובם לכאו׳ צ׳׳ע ובסמוך
הרמב״ם פ״ב מסוטה כ״ג ונתן על כפי׳ פרט למי שאק לה כף יתבאר בעז׳׳ה.
או שהיתה עקומה או יבשה שאינה יכולה ליקח בה ואפי׳ כפה )י( חקן שנקטפו אצבעותיו ט׳ .בירר פ׳ בן סורר כ׳׳ה ויצאו פרט
אחת שנא׳ כפי׳ עכ״ל וא״כ גם כאן דכתיב ידינו נמעט אפי׳ ידו לחגרים ואמרו פרט לאלמים ידינו לא שפכה פרט לגרמים
א׳ דומיא דכפי׳ דשא״ה דכו״ל למכתב כפה וכתיב כפי׳ ועוד דשאני )קטוע יד( ועינינו לא ראו פרם לסומין מגיד ככתוב כשם שזקני
בתנופה דבפי להניף בט הידים כדמוכח במנחות צ״ג ב׳ אקשי ב״ד שלימץ בצדק כך הם צריכין להיות שלימץ י באיבריהן ונראה
לי׳ כ״ד ידיו ידיו תביאנה כף ומוכח דבכל כני בעי ט ידים ע״ש אזיל בשיטת המשנה שאין יוצאין אלא ב״ד ולכך יליף מכאן
]ומ״ש בקידושין ל״ו ב׳ כהן מניח ידו תחת יד כבעלים ומניף צ״ל דב״ד צריכץ להיות שלימק באיבריהן וממומין אלו יליף לכל כמומין
דלאו דוקא יד א׳ אצא צדך ט ידם[ אמנם יש להביא ראי׳ דנם דמסתבר דלאו דוקא על אלו הקפיד הכתוב דהרי לא מציגו מיעוט
ידינו משמע ב׳ כידים דאל״ה ל״ל לירר להביא ראי׳ מדכתיב ידינו דמומק אלו פסולין לב״ד דקראי לאו יחדי ניגהו אלא דמסתימת
לא שפכה פרט לגדמים ליתי מקרא הקודם ומדדו פרט לגדמים שאק הפסוקים חזינן דבב״ד אק בהם אלו כדברים וע״כ משום שיש הלכה
יכולק למדוד ]ואע״ג דככוא קרא בב״ד הגדול כתיב הא מייתי דבע״מ פסולין לנ״ד ממילא ע״כ שכל ב״ד יכולק לומד פסוקים אלו
ג׳> מויצאו דכתיב בב״ד כגדול וע״כ דילפי׳ חד מחבד׳ וכנ״ל[ ודו׳׳ק אבל לפ״ד כרמב״ם שפסק כהספרי דכל סקנים יוצאק אפי׳ כן
וע״כ משום דמומדדו אין ראי׳ די׳׳ל דסגי ביד א׳ למדוד בה אבל מאה פשיטא דבזקנים יכול להיות אלו המומץ ול׳׳ש כלל לרדלך
מידיט משמע ט ידינו מדלא כתיב ידנו חסר בלא יר׳ד רק ידינו מינה אלא דאם יש בהן אלו כמומין לא יצאו דל״ש בכו הפישה
מלא משמע ב׳ הידים )וצ״ע אם ככלל מה אמת( מיהו בלאו וא״צ לרחון ולומר ויתקיים הפסוק בשאר הזקנים מון מהם ובאמת
כ״ז > raכאן צריך להיות ב׳ ידיכם דכא כתיב ירחצו את ידיהם בגמ׳ דידן סנהדרק ל rב׳ יליך מקרא אחרינא דב״ד מנוקץ מכל
ולא כתיב ידם וידיהם משמע שנים כדמוכח במנחות צ״ג ט וע׳> מום א״נ אפי׳ לפ״ד כספרי כיק דעיקר קרא לב״ד וכמשכ״ל א״כ
דצריכק ט ידים והא דלא מייתי בירר מהאי קרא צ׳׳ל ע״כ דכירר ממילא שמעי׳ דב״ד צריכק להיות מנקק ממומק אלא דריבויא דכל
רצה להביא דאפי׳ נקטע כפו לא מהני וכנ״ל והא דלא מייתי ג״כ מרבה כל מקנים ובדידהו לא בפיק אלא אלו שיכולץ לבא לקרות
כאי קרא צ׳׳ל שקיצר בזה מיהו אם נקטע לו רק אצבעותיו מיד א׳ ולדחוק וכמשכ׳׳ל וגם אפשר דבדידכו סגי בדיעבד ברובם וכר׳ל
בזה תלוי אם נימא כנ״ל דידינו משמע ט ידים גם בזה פטור ,ולענץ בשם משך חכמה ואיכא למידק למה לי׳ לירו׳ למילך פרם לגידמים
סומא לנאף יל״ע אם עינינו לא ראו משמע ט הפינים או עיד א׳ מידיט לא שפכה תיפוק לי׳ מדכתיב ירחצו את ידיהם וגידם אינו
]ואע״ג דבב״ד ודאי פסול אפי׳ סומא בעינו א׳ שאגי כחם דילפי׳ ברחיצה וי״ל דאיצטריך לר׳׳א דס׳׳ל בנגעים פי׳׳ד מ׳׳ם נותן על
מינה כל כמומין לפסול ואפשר דמדכתיב לא ראו ולא כתיב לא מקומו ודיו וגם כאן כו״א דמקום היד הוא כמו כיד וירחצו את
ראה משמע ט הפינים ובידים כתיב לא שפכה וקרי לא שפט ואפשר המקום קמ׳׳ל דכיק שאץ לו כך כיד ואק יכול להרוג א״צ לרחץ
משום שאק דרך להרוג אלא ביד א׳ ודו״ק[ אמנם בנדה ר ט דל׳׳ש בי׳ ידיט לא שפכה א׳׳ג למה שנבאר בפז׳׳ה בסעיך ד דהרחיצה
מוכח דהיכא דכתיב עיני משמע דוקא ט פינים ע׳׳ש היסב וכן היא כל היד פד כפרק הפליק או עד הזרוע א״כ אי מירחצו את
מבואר בתום׳ יבשת ק״א ט ד׳ה ש״מ וא״כ פטור הכא אף סומא ידיהם כו׳׳א דדוקא אם נקטע כל כיד או כפרק עד כזרוע אין יטל
בעק א׳. לרחון לכך הביא הפסוק כשני דגם אם נקטעו לו כאצבטת לחוד
)יב( ונראה דה״ה שוטה .שזו מצוה על כל כשייך במצוה אבל לא באופן שאינו יכול שוב להרוג עם כידים אק יכול לומר הפרשה,
על ש שאינו בן מצות ואק לומר שאחרים צריכק להביאו עכ׳^ שמעי׳ מדברי כירושלמי דאם א׳ ממקנים גידם או אלם
כדי שיתקיים כל זקני כפיר דהא כבר ילפי׳ דדוקא היטלים לבא או סומא אין שייך שירחוך ויקרא כפרשה ,ומיגר אע׳׳ג דקרא דמייתי
אבל אלו שאין יכולים לבא א״צ להביאם א״כ כ״ה אלו שאין מצווים בירר בזקני ב״ד כגדול כתיב מ״מ שמפי׳ לי׳ כאן מדרשא דכקרובים
ואק עליהם מצוה לבא א״צ להביאם אף שאק זה שכרח כ״כ ,ומרש אל כחלל שיכולק לבא אל החלל כמו שביארט לפיל דהחיגרים א״צ
אם אינו שומע ואינו מדבר כבר ביארנו שא״צ לבא דדינו כשוטה להביאם ]והירו׳ דלא מייתי רק קרא דב״ד כגדול צ׳׳ל דס׳׳ל דילפא
אבל אם מדבר ואינו שומע י׳׳ל דחייב וצ״נג לענק זה כל ב״ד מב״ד כגדול דכוקפו כאן בפרשה[ ומסתבר דאם
)יג( וצ״ע אם נשים זקנות כף .ע׳׳ל בסי׳ ף ס״ז שהבאנו ראי׳ נמצא א׳ מאלו בפיר אין זה מעכב לשאר מקנים לקיים המצוה אפי׳
= ממש״כ כאחרונים בשם ס׳ חסידים סי׳ תקע׳׳ח דצריך אם נימא דכל הזקנים פצריכק לבא מעכב אם לא באו דאלו טון
נעשד מפני אשה זקנה דגם היא בכלל זקן וא״כ כ״ה כאן ואולי שאק שייך אצלם ע״כ בהם כתורה לא דיברה ובאמת מסתבר כדפת
דוקא כתם דילפא משינה אך לשון כס״ח קצת לא משמע כן נף׳ש כמשך חכמה שאם רוב הזקנים באו ג״כ מתקיים המצוה כמו בכל
אך אפשר דמטפם אחר אין הנשים חייבות ברחיצה אם נאמר דכרחיצה דוכתא דרובו ככולו ]וכפיר מצרפתן דנחשבק רוב העיר ול״ד לב״ד
דוקא ביום כמו העריפה )עי׳ בזה לק׳ ס״ד( הו״ל מ״ע שכזק וכנ״ל סק׳׳ב[ ומ״מ לכתהלה צריכק לבא כולן משום שהיא מ״פ
גרמא דנשים פטורות מסנה מיהו אם נאמר דכל זקני דווקא ואם על כל א׳ וא׳ לבא אבל המצוה מתקיימת אם באו רובם דרובם ככילם
גם זקנה בכלל זקן א׳> כתורה מיינה כאן בפירוש גם את הנשים והא דאיצטריך מיעוטא דדוקא כזקנים היכולים לבא צריכק לבא
הזקנות לרחון ובחינוך מצוה תק״ל כתב גבי מצות ע״ע וחיובה על היינו שאפי׳ אם א^ט שאינם יטלק לבא הם רובם ג״כ אין בכך
כזכרים וביותר על ישראל)צ״ל על ראשי( העיר וכפנק שכתוב ולקחו כלום א׳׳ג דהו׳׳א דלכתחלה צריכין להביאן קמ׳׳ל דאפי׳ לכתחלה
זקני כעיר ההיא משמע דכל מצות ע״ע שעל רק על כזכרים וע׳׳ל א״צ להביאן וכנ״ל אבל היכולק לבא צריכק לכתחלה לבא כולן מיהו
סי׳ ד ס״א ביארנו דבריו דהמשן גונק pכזכרים ומ״מ משמע אם רוב מקנים כיו סומק או אלמים או גדמים צ׳׳ע אם מתקיים
קצת מדבריו דכל מצות ע״ע אינה מוטלת אלא על הזכרים ולכאף המצוה דלא דמי לחינרים דהתורה מיעטה שאק מדברים בהם משא׳׳כ
נם כרחיצה והאסירה נכלל ואץ לומר דנשים אץ יטלות לומר לא בזה דאינם יכולק לקיים כמצוה אפשר דהוי כרובם שאינם באים
בא לידיט ופטרנוהו בלא מזו) ובלא לוי׳ דודאי יכולץ לומר דגם הם אך אפשר דגם בדידהו לא מיTי קרא רק באלו כיטלק לקיים המצוה
בכלל מצות צדקה והכנסת אורחים וכ״ש אם הנרצח היא אשה ומ״ס וצ׳׳נג
מסתבר דנשים פסוחת דכמו דאמרי׳ ביבמות ע״ז א׳ איש דרכו )יא( אפי׳ ידו אחת .כנה בחיגר פשיטא דאפי׳ חיגר ברגלו א׳
לקדם ואץ אשה דרכה לקדם ופרכי׳ הי׳ לכם לקדם נשים לקראת פטור דסוך סוך אק יכול לבא ואפשר דאפי׳ יכול לבא
רסה איתן סי׳ tמצות רחיצת הידע נחל
י•)א( כל אלו >□ נוטלים את שתי ידיהם כאחת גג( עד הפך> העליון וצ״ע ) nוכל החוצץ כמכילה חוצץ גם כאן
) ה וא״צ ליטול ככלי ) 0וא'צ רכיעית מים ) aולא מים חיים נוס ולא ניגוכ )נס ולא כח גכרא ס וגם יכול לטכול
r rכתוך הכלי)יא( וצ*ע אם יכול ל ר ח ח t>tכמי סירות וכשאר משקץ ונראה דלא מחני ד □ וצ״ע אם כשר ליטול
נשאר מימות הפסולין לנטיי ) י ג ( ולהרמכים רוחצים את ידיהם ממי הנחל )י ס ונראה דגם טכילת Tים מ הני) ט ס
ורוחצים על מקום שנקכרה העגלה)טס שהוא מקום העריפה ניס ונראה שאם לא רחצו כמקום זה לא קיימו מצות רח rה
) orונראה דהרחיצה צריכה להיות כיום )ינס אך צ״ע אם צר 7לעשות הרחיצה דוקא כאותו יום שערפו או שיכול
לעשותה כיום אחר ומסתכר דצריך לעשותו כאותו יום מ״ע ) כ( ונראה דהרחיצה אינה מעככת את הכפרה.
קושייתו מסוגיא רהוטות ורד׳מ אפשר דבדיפבד אם באו רוב כזקנים נשים ומסקי׳ מקרא וכל כבודה בת מלך פנימה וכנה באהל שאק
ג״כ מתקיים כסצוה וכר׳ל ורק בב׳׳ד צטכץ שיבואו טלן כמו שביארט ייו נשים לצאת א״כ גם לוי׳ אץ נשים צדכק לפשות וליש שיאמרו
בפזה׳׳י. לא פטרנוהו בלא לוי׳ ואץ לומר דמ״מ יכולות להשתדל שאחרים
ילווהו די׳׳ל חה איק חייבות וצ׳׳פ וגם מסברא אינו נראה שיהו
ד) .א( כל אלו .שנתבאר בספין כקודם דהיינו לכרמב׳׳ם הב׳׳ד כנשים צריכות לומר כול! בקול רם פם כאנשים )כמשי׳׳ת ,נעז׳׳ה
וכל זקני כפיר אפי׳ pמאה ולשאר הראשונים כב׳׳ד נסי׳ מ׳׳ו ם״ב( כפרשה ולא מצינו כה׳׳ג לק מסתבר דלא מרביץ
לבדם כולם או חבם כמשר׳ת בפז׳׳ה. מכל זקני אלא אנשים דומיא חקני ב«ד שכם אנשים.
)ב( נוטלים את ידיכם כאחד .בתורה כתיב ירחצו את ידיכם ולא ליד( וי״א דאץ כזקנים צריכץ לרחון ט׳ .במאירי סוטה מ׳׳ו נ׳
כתיב ידם וכייט שתי ידיכם כמ׳׳ש במנחות צ׳׳ג ט כתב זקני אותה כפיר רוחצץ את ידיכם במקום טריפת
דידיו כיינו שתי ידיו וכן גבי קידוש ידים דמקדש צטכץ לרמץ ב׳ הידיש כעגלה סי׳ ב׳׳ד שבה וגדולי המחברים )הרמב״ם( כתבו כב׳׳ד פם
ופי׳ בזבחים י׳׳ט ב׳ דסליגי רבץ וט יוסי בט יהודא דלט יוסי נ ד נל זקנים שנפיר אפי׳ כן מאה פכ״ל ומשמפ דדפתו דלא כהררב׳׳ם
יכודא צטן לקדש ב׳ ידיו וב׳ רגליו בב׳׳א והיינו פ׳׳י אחר שיסיימו שלא pכפשטות כמשנה דרק כב׳׳ד רוחצץ ואומרים וכן מוכח בחידושי
יפול ע׳׳ש ולרבץ מקדש ידו הימנית פ׳׳ג רגלו הימנית וידו השמאלית כר״ן סנכדרץ י״ד א׳ שכתב פריפת פגלה בשלשה לאו עריפת ממש
ע׳׳ג רגלו השמאלית ופירש״י דבעיץ ידט ורגליו כאחד כדכתיב דקרא כתיב וכל זקני כפיר ההיא כקרובים אל כמלל ירחצו את
קרא ירחצו וכייט גם לרבץ pלא ארבעתן זה ע׳׳ג זה וכ״כ כרמב׳׳ם ידיכם אלא למדידת הפרים שסביבות החלל פכ׳׳ל וכ״כ ביד רמ׳׳ה
פ׳^ מביכ׳׳ב כט׳׳ז כרבץ ולכאו׳ כ׳׳ה כאן דכתיב ירחצו ג״כ משמע שם וכונתו להקשות דכיון דכתיב כל זקני כפיר גבי רחיצה א״כ
שניהם כאחת וצרץ להניח שתי ידט זה פ׳׳ג זה ואמר ישפוך סיס מוכח דכל כב״ד צריכץ לרסון ואין אפשר לומר דסגי בג׳ או בה׳
עליכם שהרי אץ יכול לשפוך בעצמו מים פל שתי כידים ומ׳׳ש טמ׳ וס״ל דילפי׳ פריפה מרחיצה אפ׳׳ג דבפריפה לא כתיב כל מ׳׳מ חד
וחבט מסייט פל ר יוסי בר יכודא כייט שמסייפו שלא יסול וע׳׳ז יינא אית לכו דבא זה ולימד פל זה א״כ מוכח דס׳׳ל הקני דגבי
נמלקו אם עמידה pכצד שמה עמידה אי לא שמה עמידה אבל רחיצה הוא כב׳׳ד דאי זקנים ממש פשיטא דל״ש למילן פריפה מרחיצה
פל הנטילה טפא גם לרבץ צריך שחברו יסייעו לרחץ אן אפשר דכזקנים יצטרכו לפרו qדפריפה פשיטא דכוא בב׳׳ד לכר׳ע כמשנ׳׳ת
דלרבץ כיון שפתח את צטר הדד וכי׳ כמיס נשפך אח״כ כי׳ משים בפז׳׳ה בסי׳ י׳׳ב ס׳׳ב ופוד דכא טלה מתני׳ דסנהדרץ בב׳׳ד מיירי
ידיו תחתיו וק משמע מלשון הרמב׳׳ס שנתג ושוחה אן נבר הבאנו ילא בזקנים וגס בגמ׳ מבואר בהדיא זקנץ שנים כר ואץ ב׳׳ד
לפיל בס׳׳ב שיש ראשונים שסוברים שגם בככיור כיו שופכים מכדדץ שקול ט׳ אלמא דבב׳׳ד מיירי וא״כ כר׳ל לאקשויי דכפריפה בזקדם
לתץ כלי ומשם כיו טטלים כידים לפ׳׳ז לכאר א׳׳א בלי שחבט ולא בב׳׳ד וע׳׳כ דפשיטא לי׳ דכפריפה והרחיצה בב׳׳ד ולא בזקנים
יסייעו אמנם נגר כתבו כתוס׳ בזבחים שם ר׳ה וחבט דבתמיד ידלא ככרמטם ויליף כפריפה מהרחיצה ובאמת כבר ביארט לפיל
מונח דהנ pכהולך לתכ׳׳ד כולן יחידי ונתבו שהי׳ שם דבר שהי׳ דסשטות כמשנה מוכחא ד^ כב׳׳ד צריכץ לרסץ וק ממאר בכדיא
מסייעו וזה pניחא שישק שלא יפול אבל פל הנטילה עדץ איט נירו׳ לרבץ דהכא דמפרשי שלא בא לידינו כהורג ופטרטכו בלא דץ
מתיישב י׳׳ל שמניח ככלי בץ ברכיו ומנפנע ברגליו מל שתי ידיו חיד שיץ דוקא פל כב״ד ]אך אולי כל א׳ צריך להשתדל להביאו
תחתט ונוטלן גב׳׳א חה מהני כמ׳׳ש באר׳ח סי׳ קנ׳׳ט ס״ט וא״כ לידי ב׳׳ד ולקיים ובפרת כרע מקרבן כדמשמע בחולץ קל׳׳ט א׳[
גם כאן יכול לפשות כן או שאחר יטול פל ידט ומה שלא הצריכו וכ״ה בכדיא בתרגום יונתן חכימי קרתא וי׳׳ל דגם כספרי הכי ם׳׳.
בנט״י לסעודה ליפול ג׳ ידט כאחת אע׳׳ג דבנמה דברים למדו שם דמרבה דכל הב׳׳ד צריכץ לבא ולא סגי בשלשה וממשה כמו במדידה
מקידוש ידים כמפ״נ כראשונים לפנץ כלי י^ דלא הטריחוהו יכסשטות לשץ כספרי ומש׳׳כ לפיל דהרמב׳׳ם מדייק מהא דאמרי׳
רבץ כיץ שקשה לעשות כן בלי אחר ועוד כיץ שאפשר לטהר ידו אפי׳ pמאה וכרי אץ ב״ד יותר פל פ׳׳א י׳׳ל כיץ דבאקראי מיתר
אמת לא שיין להצריך ליטול ב׳ הידים כאחד ונראה דמלשץ את להוסץ על כב׳׳ד כדמוכח בהודות ג׳ ב׳ א״כ אם בטפת מציאת
ידיהם משמע שניכם נא׳ וגם כאן כתיב ירחצו את יטכם משמע כחלל הוסיפו פל כב״ד לאתה צו^ הוראה י׳׳ל דטלן צריכץ נצאת
שניכם כא׳ ואץ לומר דבאמת לרבץ א״צ כלל לרחץ ס הידיס כא׳ ]א׳׳נ מאה גוזמא קאמר כדאמר בפירובץ ב׳ ב׳ וכטנה פד פ׳׳א[
ו pכיד והרגל כיד והרגל צטן לרחץ כא׳ משום דכתיב את ידיכם ומה שדייקט לפ׳׳ד כרמב׳׳ם דמתני׳ כמאן דלא דריש כל י׳׳ל דכני
ואת רגליכם משמע לצרף כיד והרגל וא״כ יטל לרחץ תחלה יד א׳ ראשונים ס׳׳ל כשיטת כתום׳ בפסחים מ׳׳ג ב׳ ובכ׳׳ד דכר׳ע דרשי
ורגל א׳ ואח׳׳נ כיד והרגל כשני דמלשץ הרמב׳׳ם שכתב ושוחה כל ורק לכהיא דרשא לא ניחא לי׳ למדרש או דס׳׳ל כדפת כפוסקים
משמע דצטן לרחון ארבעתן יחד דאל׳׳ה ל׳׳ל לשחות ]ורק שא״צ שם כרבץ דלא דרשי כ^
להניחן זה פ׳׳ג זה לרבץ[ וכ׳׳ה גפיכמ׳׳ש להרמב׳׳ם פ׳׳ב חבחים )ט (1ד*א דסגי שרוב הב׳׳ד רוחצץ .הוא דפת הבאר שגט בסוטה
וגם מנשק רש׳׳י דמדייק מתיבת ירחצו משמע כולן כא׳ אן אפשר מ׳׳ו ב׳ ובהוריות ג׳ ב׳ והמפיץ בדבריו יראה שהוא מפרש
דרש״י לא כתב כן רק פל ט יוסי בט יכודא ולא פל רבץ ורבץ גם דבט כרמב׳׳ם דמייט רק בב׳׳ד ולא בזקנים )ולשק הרמג״ם
אפשר דמדייקים מתיבת את וכנ׳׳ל אבל רש״י בחומש נתב בכדיא אץ מורה ק וכ״כ כמאיד כר׳ל( ורק הוקשה לו דהא מסקיץ
דגם לרבץ ^דש ידט ורגלט גב׳׳א בהט הגיא דם דבט רבץ מניח בהוריות ג׳ ב׳ דבכל מקום דכתיב כל סגי ברוב ובהוריות דחק
ידו הימנית ע׳׳ג רגלו נו׳ וס״מ כחג שגג׳׳א הי׳ מקדש ידט ורגליי טובא לתת קושיא זו ונשאר בצ«פ ע׳׳ש וכבר כתבנו בפז״ה ליישב
ומשמע ארבעתן לק נראה דגם כאן צטן לרח־ן נ׳ ידט בסא. קישייתו לפיל יי׳׳ש וגם בם׳ שפר יוסף בהוטות שם כארין ליישב
איתן סי׳ tמצות רחיצת oT ii נחל רסו
) (1וא׳צ רביעית מים .בזבחים כ׳׳א נ׳ כל ככלים מקדשק נק )ג( עד כפרק הפליק וצ״ע .גחולץ ק״ו ג׳ קידוש ידים ורגלים במקדפ
שיש בכן רביעית בק שאין בהן רביעית סירש v/ואפ׳׳ג פד כפרק פירש״י פד כפ ^ הפליון מקום חיגור כיד והזרוע
דבפינן שיפורא גבי נט׳׳י לגבי קידוש לא בעינן שיפור והתוס׳ נתבי ובחום׳ הניאו פי׳ רבנו אברהם דהיינו פד הפצילה שקורק קוד׳א
תימא דגרע מנט״י וי״ל דמיירי דהוה ני׳ רביעית מעיקרא דגם ונפרכין י׳׳ס ב׳ משקל ידי פלי מכניס ניד פד הפציל ורמינכו קידוש
ננט״י נוטלין ובגמ׳ מסיק דדוקא נקודח מתוכו דאל״ה בעינן כדי לקדש ידים ורגלים במקדש פד כפרק ומשני דאורייהא פד כפ ^ בנדרים
ממנו ד ככנים ופירש״י בקודח מתוכו ומחובר למי הכיור וכתום׳ כלך אחר לשק בני אדם ופריך ודאורייתא פד כפרק והא גבי תפילץ
פירשו שנוטל ממימיו בכלי קטן וכשירה לקדש כיק דבאק מכלי גדול דכתיב ידך ותנא דבי מנשה ידך זו קיבוריח ומשני דאורייהא קיבוריח
)וצ׳׳ע דהא גבי נט״י לא מכני בכה״ג פי׳ חולין ק״ז א׳ ופ״ש נשטמ׳׳ק כולה בנדרים כלך אחר לשק בנ״א וקידוש ידים ורגלים במקדש
אות כ״א( ובתוספתא ס׳ק דידים הנוטל ידיו צריך ליטול מי רביעית הילכחא גמירי לה ומשמע דלמסקנת הגרי יד •הוא כל כיד פד
וקידוש ידים ורגלים במקדש אק לו שיפור ומבואר להדיא דכאן כשחי כמו נתפילק ורק בקידוש ידים הילכתא גמירי לה ולפ״ז
גרע מנט׳׳י ואין לו שיפור ]ונאור הגנת שם הגירסא ברישא הנופל אפשר דכאן צריך לרחון כל היד פד למפלה ופי׳ נמנ״ח מצוה הק׳׳ל
ידיו למקדש צריך ליטול מי רביעית והכונה האוכל קדשים כדמפרש שכתב צ׳׳ע אם גם כאן השיפור פד הפרק כמו בקידוש ידים ורגלים
נהדיא בירר חגיגה ס״ב כ״ב וכבר העירו נזה[ וכרמנ׳׳ם ס׳׳ה ונרננו יונה ברכות ס׳׳ס אלו דברים ראיתי שכתב קידוש ידים שהיו
מבי׳׳מ כי׳׳ב סתם ובכל כלי כקודש מקדשין נק שיש בהן רניפיא .עושק בביהמ׳׳ק pהכיור כי׳ פד לפרק דהיינו מקום חיבור היד
בק שאק בהן רביעית ופ״ש בכ״מ דהרמב׳׳ם מפרש כפי׳ התוס׳ והזמע שהוא סוך היד דכתיב ורחצו ידיהם דמשמע כל הידים פכ׳׳ל
דאפי׳ נטל בכלי נפרד כשר וכ״ד הראב״ד פ׳׳ש ופי׳ נמרככ׳׳מ דרבנו וקשה דכא נפרכק מםקיק דאי מידיכם משמע גם הקיבורת ורק
מפרש דככלי שרת צריך ליטול תמיד המים מהכיור וזכו נקודס כילכתא גמירי לה וי׳׳ל דמש׳׳כ רבנו יונה דמשמע כל כיד כיינו
מתוכו ולכך כשר )וזהו ג״כ כפי׳ כתום׳( פכ׳׳ס נמצינו למדק דלכל לאפוקי דלא כמו נחולק ותרומה שהוא רר! פד פרקי כאצנפות
כראשונים גרע קידוש ידים במקדש מנט׳׳י לאכילה ולא הצריכו נו משום שהוא מדרבק לא חייבו טפי אבל כאן שהוא מדאורייתא משמפ
רביעית ואפי׳ לפ׳׳ד התום׳ דבתחלה לא רצו לפרש דגרט קידוש כל כיד אלא דהילכתא בא לגמו שא״צ פד כשחי רק סגי פד סרק
j5jn׳ vמ״מ במסקנא דבקודח מתוכו משמע דגרע דהא בנפ׳׳י הפליק ומ״מ נלפנ׳׳ד דככילכתא גמירי לא כי׳ דוקא בקידוש ידים
לסעודה לא מהני כלל מה שנטל מכלי גדול דהא צריך שהכלי אלא דהכלכה היתה דרחיצת ידים הוא פד הפרק הפליק וא״כ ה׳׳ה
יחזיק רביעית כמבואר בחולין ק׳׳ז א׳ דאפי׳ אתי משירי טהרה בפ׳׳ע דאם נימא דנע׳׳ע לפי כאמת צריך לרחק פד השחי א׳׳כ טסי
צריך שהכלי יחזיק רביעית ע׳׳ש והטעם דכאן כיק שבא מהכיור הו׳׳ל לגמ׳ למפרך מרחיצת ע׳׳ע אקידוש ידים דהוי פריך מרחיצה
פדיך ולא צריך רביעית והיינו שחכמים לא הצריכו כאן רביעית ארחיצה ולא מתפילק ארחיצה ואך שיש לדחות דלא פריך הכי משום
אבל מדאורייתא משמע שאין שיפור כלל של רניפית במקדש ולס׳׳ז דלא אשכח ברייתא נהדיא גבי פ״פ מ״מ לכאו׳ כו׳׳ל לגמ׳ לפרש
ה׳׳ה כאן שלא הוזכר כלל שיפור רביעית דרק נספודה הצריכו חכמים זה ועוד קצת ראי׳ ממ׳׳ש במדרש תנאים שהי׳ בדק נאמר רחיצה
רביעית )ומזה צ׳׳ע פל הנר׳ב בסי׳ קכ׳׳ח ס׳׳ק כ׳׳א שהביא בשם נפנים )גבי קידוש יו׳׳ר( ונאמר רחיצה בחון מה נפנים בככנים
ישויפ׳ק דכיק דנט״י לכהנים למדו מקידוש ידים צריך רביעית ותמוה אך בחק בכהנים ת׳׳ל וכל זקני ומשמע דהרחיצות שוות דאל׳׳ה מר׳ל
דהא בקידוש ידים גופא אין כלל דק של רביעית וכנ׳׳ל( מיהו צריך למילך מכהנים לילך מורחצו נמים דכתיב גבי טבילת הגוך ודוחק
מים שיכסו כל הידים נדי שתהי׳ רחיצה כדק ואפשר דכאן מותר לומר משום דבשניכם יש מצוה פל כידים דהא במקדש יש מצוה גם
לטול לחצאין דהיינו חצי יד ואח׳> חצי השני דכאן דל׳׳ש טעם טומאה פל כרגלים ובשלמא אם נימא דנשניהם קידוש הידים שוה שפיר
ואולי אך בקידוש ידים כן ]וכן משמע דאיך אפשר ליטול בפחות ילפי׳ מיני׳ אבל אם נימא דגם שיפור כידים אינם שוים לכאו׳ ל׳׳ש
מרביעית bהיד פד הזרוע[ וזה תלוי אם מש״כ למפלה שצריך למילך מכהנים טפי מטבילה דגני ישראל דג״כ כתיב בלשק רחיצה ואך
ליטול ככל נב״א אם זה מעכב בדיעבד וצ׳׳נג שאק זה מוכרח מ״מ כלשק משמע דכרחיצות שוות וגם מסתימת לשק
נז( וא'צ מים חיים .פשוט דלא כתיב כאן מים חיים. המשנה בסוסה רוחצק את ידיכם דלשק זה שנינו ג׳׳כ גבי קידוש
• נח( וא'צ ניגוב .נתבאר נפז׳׳ה נס״ב סק׳׳ב ע׳׳ש. ידים שלא רחק ידים בספ׳ק דכלים ונפ׳׳ד דפרה ובכ׳׳ד משמע דדינו
ננס וא׳צ כח גברא .הנה התום׳ בחולין ק׳׳ז א׳ הביאו ד׳ כנה׳׳ג חד דאל׳׳ה הו״ל לפרש שלא נטפה )וגבי נט׳׳י לחולק דשיפורו בפחות
דמותר ליטול ידים בתוך הכלי מדאיצטריך למעט בכיור להרבה ראשונים באמת לא נזכר בלשק רחיצה במשנה רק בלשק נטילה(
ממנו ולא בתוכו מכלל דבנט׳׳י מהני והקשו פליו כתוס׳ הא בעינן נח משמע לכאו׳ דגם כאן הוא רק פד כפרק הפליק שהוא פד חיבור כיד
גברא וטעם כנה׳׳ג י׳׳א משום דס״ל דלא נפי כח גברא וי׳׳א משום והזרוע לרוב כראשונים ומ״מ צ״פ ופי׳ לשון הראנ״ד בתמים דפים
דמה שמשכשך ידיו נהכלי מקרי נח גברא )כמו שהניא בשה׳׳צ סי׳ סי׳ ס׳׳ו שכתב ונ״ל מה שגזרו טומאת ידים לא גזרו אלא פד כס ^
קנ׳׳ט סקנ׳׳ב ע׳׳ש( ופי׳ נראב״ד בתמים דפים סי׳ ס׳׳ו שכתב ומה הפליק כף ופד כאן כי׳ קידוש ידים במקדש כר ולמעלה אינו מקום
שאמרו נסים ראשונים שצריכק כלי ונח אדם לא ידעתי מאק יצא להם רחיצה ואינו מקום קידוש פכ׳׳ל.
ואפשר כי ככלי למדוהו מקידוש ידים ורגלים שהי׳ pככיור אבל
כח אדם מאק יצא להם כף ופ׳׳ש דמסיק דהטפם משום דצריך ) nוכל החוצץ בטבילה כף .כנה בקידוש יף׳ר אמרו נחולק ק״ו ב׳
רביעית ואם לא יבא מכח אדם יתפזר ממנו כף ומבואר דפשיטא וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנס׳׳י לחולק ובקידוש ידים
לי׳ דנקידוש ידים במקדש לא נפי כח אדם ואפשר דלמד זה ממה ורגלים במקדש וכ״כ כרמב״ם בפ׳׳ה מבי׳׳מ הט׳׳ז ונראה דילפי׳
דאיצטריך למעט בתוכו בכיור אלמא דלא נפי נח גברא וס׳׳ל זה כמו דילפי׳ נפירונק ד׳ א׳ מדכתיב את נשמ במים שלא יהא
חה לא מקרי כח גברא או דס׳׳ל דככהנים מקדשק מהכיור שפותחק דבר חוצץ נק נשרו למים וגם כאן כתיב ורחצו את ידיהם ואת
הדד ונשפך כמים וקילוח השני לא מקרי כח גברא )פי׳ מ׳׳ב סי׳ רגליכם דמשמע ג׳> שלא יהא חציצה וכ׳> כמנ׳׳ח מצוה ק׳׳ו וא׳>
קנ׳׳ט סקס״ד( אלמא דא״צ כח גברא )ומש׳׳כ המ׳׳ב נסי׳ קכ׳׳ח גם נפ׳׳ע דכתיב ירחצו את ידיהם צריך שלא יהא חציצה ומדאורייתא
סקכ׳׳א לא יתכן לפ׳׳ד כראב׳׳ד רר! לפ׳׳ד כריטב׳׳א( אך בריטב׳׳א איט חוצץ אלא רובו ומקפיד טליו ופי׳ במנ׳׳ח מצוה ק׳׳ו דמבואר
חולק ק׳׳ז א׳ מצאתי שנתב וננט׳׳י דתרומה או דחולק בפיק כלי דדוקא ברוב מב׳ הידם דב׳ הידים נחשבק כאחת ע״ש ופי׳ בתוספתא
וכח גברא דומיא דקדושי )ר׳ל דקידוש ידים( וטפמו נראה משום ס״ין ומנחות דנקידוש יר׳ר משפשך ומרחק והיינו בדי שלא יהא
דס׳׳ל דפתיחת כנרזא מקרי כח גברא או דם*ל דצריך ליטול בכלי מציצה וא״כ גם כאן צריך •P
מהכיור )ע׳׳ל ס״ב שכבאט שיש דעות ראשונים בזה( והנה לפ׳׳ד )ה( וא״ע ליטול בכלי .כנר נתבאר בס״ג סק׳׳ד בפז׳׳ה והבאנו
הראב׳׳ד דגם בקידוש ידם לא בפיק כח גברא סשיטא דגם כאן שם כמה ראיות לזה וא«כ כשר גם מצינור או מכלי נקוב.
רסז איתן סי׳ tמצות רחיצת D'Tn נחל
וע׳^ משום וס״ל והרחיצה הוא ממי הנחל ולכך ע״כ הוא במים א״צ כח גנרא אך נראה ואפי לפ״ד הריטנ״א וצריך נח
ולא הוצרך להביאו וכן מצאתי בכויא גחזקוני ס״פ שופטים שכ׳ יגיח גיי קיווש יוים ה״מ שם וצריך כלי ולכן צריך הנטילה מן
אל נחל איתן וראי׳ לוגר ורחצו יויכם הרי מבואר להויא והרחיצה •־״י מ״י כחו אגל כאן שהוכחנו וא״צ כלי מהיכי תיחי להצריך
ממי כנהר וכ״ה בם׳ כשרשים לכרו״ק שורש נחל וז״ל אל נמל איתן יייא ומה׳׳ט נראה וכאן לט׳׳ט יכול להטגיל יויו כתוך הכלי
הי׳ גו מים כי כתוב ירחצו את יויכם עכ״ל ואפשר ולכרמג״ם הוא כא מוכח גגמ׳ חה מקרי רחיצה ורק משום וכתיב ממנו ולא
לעיכובא ואם לא רחצו ממי הנחל לא מהני חו כוונת כתורה ואפשר נתונו ממסטינן לי׳ גבי קיווש יוים או משום ובטי כח גברא כמש׳׳כ
ג^ וצריך לרחון ווקא ממי כנחל כזה שעורפק בו ואם הגיאו הראשונים וכאן וא״צ כת גברא וגם לא כתיב מעוטא ממנו יכול
מים מנחל אחר לא מהני וצ״ע גכ״ז. לטבול יויו בתוך הכלי.
)יד( ונראה וגם טבילת יוים מהני .והא ביארנו כבר וא״צ כלי wמ ם יכול לטבול יויו בתוך הכלי .כבר נתבאר בסז׳׳ה.
ולא כח גברא וגם מכני לרחון כיוים בתוך ככלי י’א( וצ״ע אם יכול כו׳ .בס׳ ברכת יצחק נסתפק בזה אם יכול
וא״כ כ״ה ומכני טבילת יוים בנהר וג״ז בכלל רחיצה והא בכל לרחון יויו בשאר משקץ והנה בזבחים כ״ג א׳ א־מרי׳
טבילה כתיב ורחן במים ובלבו שיהא הנהר בתוך ד״א של ^ו ם גני הקרב והכרטיס ירחך במים ולא ביק במים ולא במזוג ומשמע
העריפה כמו שביארנו בס״א ותוך ד׳א מקרי מיץם טריפתה שהרי ’ייקא משום וכתיב במים ממטטינן מי פירות אבל מירחן לחוו
הרחיצה צריכה להיות על מקום טריפתה ואפשר שזה• מעכב בויעגו הי״א אפי׳ מי פירות ושאר משקין כשר וא׳> כאן וכתיב ירחצו
כולקמן וכרי גס לועת כרמב״ם אק עורפק בתוך כנחל רק על שפת יית יויהם ולא כתיב במים כשר גם שאר משקק אמנם לשון המשנה
כנחל כמשנ״ת גסי׳ י׳׳ו ס״ג אך אם הנהר כי׳ בתוך ו״א ממקום יסוטה מ״ה ב׳ זקני אותה המיר רוחצק את יוי ק במים ומשמע
העריפה נראה ויכולק לטבול יויכן בתוכו ומ״מ מגרכק על רחיצת ׳יאי' והוא ווקא במים ואל״ה טל חנם הוסיפה המשנה תיבה
יוים ולא על טבילת יוים והא בתורה כתיב ירחצו את יויכם וגם יייוחרת דלא נזכר בפסוק ואפשר הטטם משום וילפי׳ רחיצה מקיווש
לועת שאר כראשונים ונחל הוא בקעה אם אירע שעבר שם נהר יויס ורגלים ובעי ווקא במים וכובעי למילך במורש תנאים לטנין
בתוך ד׳א סמוך למקום העריפה נראה ויכולק לטבול יוי ק בתוכו נהנים יאע״ג ולענין כלי לא ילפי׳ מהתם וכנ״ל אפשר ובמים גילוי
ומהני והא ולא מהני גקיווש יוים ורגלים כואמרי׳ בזבחים כ׳ ב׳ ®ילתא היא אמנם הרמב׳׳ם השמיט תיבת במים ונראה והרמב״ם
היינו משום ובעי כיור או כלי שרת )וגס געי בפנים ע״ש( וכ״ז מיעתי ונחל איתן הוא נהר וס״ל וצריך לרחון ווקא ממי'הנהר כמו
לא שייך כאן ולשון רחיצה מצינו כ׳^ גם בנהר כמו לרמון על שיתנאר בסמוך בעז״ה ולכן השמיט זה וע״כ הוא מים אבל לשאר
היאור הלוך ורחצת שנט הטייי® יייח שעלו מן הרחצה וגם ביוים הראשונים וס׳׳ל ונחל איתן הוא בקעה ואץ שם מים ע׳^ הא ונקט
מצינו ארק בנקיק כפי ופשיטא ומכני גמקוה ונהר פי׳ ברכות המשנה במים הוא בווקא לאפוקי משאר משקק ועי׳ באו׳׳ח סי׳ ק״ם
ט׳ץ א׳ ]מיהו אפשר ולכראשונים הנ״ל ונחל הוא בקעה אפשר סי״נ שיש ועות בזה אם שאר משקק כשרק לנט״י וטעם הפוסלין שם
וכיון ונהר אק כשר לטריפה תו לא מקרי מקים טריפתה של עגלה משום ונט״י סמכו אקרא ויויו לא שטך במים כמש״כ בב״י שם
אפי׳ הוא בתוך ד׳א וע״ל ס״א[. יטעם המכשירק שם וס״ל ולא חייבו רבנן ווקא מים וכ״ז אינו
)טס ורוחצים על מקום שנקברה כעגלה .כ״כ בס׳ תורה תמימה יייק לכאן והוא מואורייתא ועי׳ בחום׳ זבחים כ״ב א׳ ד׳ה נתן
שהרי הקבורה צריכה להיות גמ^ם טריפתה כמשנ״ת . ימזוג כשר בקיווש יוים ונשארו שם בקושיא ולפ״ז אפשר וגם כאן
גסי׳ י״ב סי״ו והרחיצה היא אחר הקבורה כמו שביארנו בעז״ה כשר מזוג אמנם לפמש״כ בתוס׳ שם ע״ח ב׳ ד׳ה ולי ומזוג ל״ש
שם סק״ה ושם ביארנו ומזה למוו חז״ל ומצוה לקוברה במקומה נשאר משקק רק במים מיושב קושייתם שם ואין להכשיר מזוג
שהרי כעגלה אסור להזתה ממקומה ואיך יכול לרחץ על מקום יקידוש יוים וה״ה כאן ועי׳ בזה באו״ח סי׳ ד׳ב ס״א ובאחרונים
עריפתה וע״כ וקוגרק אותה קוום וולא כופת הלבוש מרוכי ע״ש שם. ,
שהבאנו עוו ראיות לזה ,מיהו אם עברו ולא קברוה במקום העריפה וצ׳ע אם כשר בשאר מימות הפסולק לנט״י .כתב הרמב״ם
רק במקום אחר רוחצין במקום הטריפה וכן אם נגנבה או נשרפה פ״ו מברכות ה״ז ארבעה וברים פוסלק את המים שינוי
והא מקרא ילין• בגמ׳ ורוחצק במקום טריפתה כולקמן. מראה וגלוי ועשיית מלאכה בהן וכפסו שמונע את כבהמה מלשתות
)טס שהוא מקום העריפה .בסוטה מ״ה ב׳ זקני אותה העיר רוחצק י ק וכנה טעם שינוי מראה ופוסל כתב כ 3״ בד׳ם ק״ם גשם
אס יויהן במים במקום עריפה של עגלה ובגמ׳ שם הרא״ה משום וילפי׳ מקיווש יוים ורגלים וכתיב בהו מים יתירא
מ״ו ב׳ ת׳^ וכל זקני כעיר ההיא הקרובים אל החלל ירחצו את למימר וכהווייתן יהו שלא ישתנו )וכן בנטילת הכהנים לנ״כ וילפא
יויהם על כעגלה הערופה בנחל פאק ת״ל הערופה ומה ת״ל נ״כ מקיווש r vכמ׳׳ש במ״ג סי׳ קכ״ח סקכ״א( ולפ״ז יל״ע למש״כ
הערופה על מקום טריפתה של עגלה וכ״כ הרמב״ם בפ״ס מרוצח נסקי׳׳א וכאן ילפי׳ ג״כ מקיווש יוים ובעי מים אם גם ילפי׳
ה״ו רוחצין את יויהן שם במקום טריפתה וכבר ביארנו געז״ה יל סרטי מים כמו כתם .ולענין נעשית בהן מלאכה כתב כר״ש
גס״א והיינו עו סוף ד׳ אמות לכל צו וגם כתבנו שם ומסתגר הטעם משום ונשתנו תו לא מקרי מים ולפ״ז צ׳׳ע כאן כר׳ל וכרמג״ם
שאם לא רחצו במקום זה לא קיימו כלל כמצוה ע״ש. כתי כטעם משוס ונעשו שופכק וטעם זה נקטו כאחרונים לעייןר
)יס ונראה שאם לא רחצו כר .כבר נתבאר בס״א געז׳׳ה ויתבאר כמש״כ גשה״צ סי׳ ק״ם אות י׳ וזה הטעם ג״כ לפנק מים מגולק
עוו בסי׳ ט״ו ס׳ץ גס״ו. יטעם מים שאק הבהמה שותה מהן כתב המ״ב סי׳ ק״ם סקל״ט
)יח( ונ!־אה והרחיצה צריכה להיות ביום .במנ״ח מצוה תק״ל נםר.פק משום שנתבטלו מתורת מים וכנראה וגם כוונת הרמב״ם לענק
אם קריאת כפרשה כשרה בלילה או שצריך ווקא ביום שיסכק ששוב אק ע״ז שם מים וכן להמחמירין במים חמק עי׳ מ״ב
כמו העריפה וכן יש להסתפק ארחיצה ,והנה למה שנבאר לק׳ בפז״ה ®י׳ ק״ס םקכ׳ vג״כ כטעם משום שנשתנו ואק ע״ז שם מים וצ״ע
והרחיצה והאמירה אין מעכבק הכפרה יל״ע בכללות בכל מצוה אם כ״ז שייך ג״כ כאן ואולי אם ילפי׳ מקיווש יוים לענק מים
שמצותה ביום אם גם שירי המצוה שאק מעכגק מצותן צריכק ביום א״כ כל שאק שם מים עליכן לא מהני וצ׳^ ולרחון בוגר שברייתו
או לאו כמו גבי חליצה י ליז ביום כוא׳ ביבמות ק״ד א׳ אם גם ק כמים אפשר ומהני כמו בנט׳׳י ובמקוה ומקרי מים.
הרקיקה והאמירה שאינן מעכבק צריך ביום או לאו ובתו״נ ד׳ס )יג( ולהרמב״ם רוחצק את יויכם ממי הנחצ כ׳> כתי״ט פ״ט
מצורע שניט הורת המצורע ביום מלמד שטומאתו וטהרתו ביום כף וסוטה מ״ה חהו מעם כרמג״ם וס״ל ונחל הוא
מנין שחיטת צפרים והזיית וס צפרים ותגלחתו במם ת״ל תורת המצורע נהר משום וירחצו אח יויהם משמע ממי הנחל וגס׳ בית ווו חלק
יכול אף לקיחת צפרים ושילוח צפרים וכיבוס גגדיו ורחיצתי ביום ת״ל מליו דא״צ ממי הנחל וגם׳ שושנים לווו וחה ובריו ומסיק כהתי״ט
חורת )ני׳ הגר״א ת״ל זאת וכ״ג ראנ״י וק״א( והנה ממאי דס׳׳ו ינלענ״ו ראי׳ לזה ממש״כ לעיל והרמב״ם כשמים חיבת במים מהמשנה
איתו סי׳ Tמצות רחיצת הידים נחל רסח
שהוא מצוה בפ״ט מהיני חיתי לומר שיצטרכו לעשותו באותו יום דכולן ביום לנאר יש להוכיח דלולי מיעועא כו׳׳א דגם כדברים שאין
של העריפה[ ואפ״ג שמוני כמצות לא מנו אותה למצוה נפ״פ מפכבק צריך דוקא ביום והוא בכלל חורח המצורע ורק משום דאיכא
היינו משום שמנו כל הסדר למצוה אחת אבל מ״מ נחלקת להרבה ממושא ממעטיק להו אמנם בזבחים ל׳׳ח ב׳ מבואר דשפיכח שיריים
מצות פרטיות ונבר נסתפקנו לפיל סי׳ י״ג ס״ה סק״ד לענת נמצא כשר בלילה דאמרי -שם לילה כחחלחן ע׳׳ש אלמא דלא קאי ביום
כהורג אחר פריפה דקי׳׳ל דאסורה דכיפרה ספקה אם צריו גם צווחו אדברים שאינן מפכבץ ונלפנ״ד דסליני בזה כבבלי וכירר
לרחון הידים ולקרות כפרשה פ״ש ונלפנ״ד דמדקרי בגמ׳ חולת קל״ג דבגמ׳ דיק במגילה כ׳ ב׳ אמרי׳ כל כיום כשר לסמיכה לשחיטה
ובמנחות י״ח למקרא כפרשה עריפת העגלה כדפירש׳ vשם ונמשנ״ף לחנופה ולהגשה לקמיצה ולהקטרה למליקה לקבלה ולהזיי׳ ואמרי׳
נסי׳ י״ב ס״ב וכן נשפד זוטא קרח י״ח סי׳ ח׳ כל שניתן לו בגמ׳ לסמיכה ושחיטה דכחיב וס ^ ושחט וכחיב בה בשחיטה ביום
לגדולה זו שריפת פרה ופריפת עגלה והנונה מקרא כפרשה דהא זבחכם ולחנופה דכחיב ביום הניפכם ולכגשה דאיחקש לחנופה
כטריפה אינה בכהנים כמשנ״ת שם מונח דמקרא הפרשה )וכ׳׳ה ולמלקה ולקמיצה ולהקטרה ולכזי׳ דכחיב ביום צווחו אלמא סמיכה
כרחיצה( אינה מצוה בפ״ע ואינה אלא שירי מצוה ממצות פריפה ותנופה והגשה לא ידפי׳ מביום צוותו משום שאינן מפכבוח )ושחיטה
וכן מוכח ממש״כ לפיל דקרי לי׳ גמ׳ כפרה משמע שהיא גמר הכפרה משום שכשרה בזר( והא דהקטרה ידפי׳ מביום צוותו אפ׳׳ג דאינה
כל העריפה )וכפין דאמרי׳ בגמ׳ לפנין סמיכה וחנופה כאילו לא מטכבת משום דאיכא הקטרה דמפכבא כמו הקטרת מנחה כדפירש״י
כיפר( ומפתה יש להסתפק דנהי דהיא גמר מצות העריפה מיהו ופוד דאימורים כי איחנהו מפכבי כדאמרי׳ בפסחים נ׳׳ט ב׳ וכן
אפשר שא״צ לעשותו בו ביום של העריפה ויצול לעשותה פד פשרה פירש׳׳י משום דאיק מפנכת אילםי 7בהו קרא )וכתוס׳ כתבו
ימים ויותר כמו במנחת נסכים ולוג שמן של מצורע או לאו ולכאד משום דכשרק נזר ופי׳ בגליק כש״ס לרפק׳׳א שתמה בזה דהגשה
נראה מדאיצטרין קרא במנחת נסכים ובלוג שמן של מצורע דיכו• צריכה כ ס ופי׳ מנחות י׳׳ח נ׳ וםנהד pס׳׳ג א׳( אלמא דניום
להניאו אפי׳ מכאן ופד י׳ ימים מכלל דכל שירי מצוה מצותן לעשותן צוותו לא קאי אדברים דלא מפכני אבל בירו׳ שם אמח לסמיכה
דוקא בו ביום ואם לא פשאן בו ביום אק לזה שייטת להמצוה ]בלוג לשחיטה לכנשה לקמיצה ולהקטרה למליקה לקבלה לכזיי׳ דכתיב
שק לא מצאתי בהדיא פסוק ופי׳ זבחים מ״ד נ׳ ובמנחות פ״ו נ׳ ביום צוותו את בר׳י ופי׳ המפרשים דס׳׳ל דנולהו ילפי׳ מביום צוותו
ונראה שנלמד מנסכים דדמיא לה מן משמע נקרית ספר לכמבי״ט דטלהו שייני לקרבן אלמא דגם דברים שאק מפננק בכלל קרא
ז״ל פ״ה ממחו״כ פ״ש[ ולא דמי לסמיכה דמנואר בביצה י״ם א׳ ניגכו ואק לומר דגם לדפת כירו׳ כ«מ הינא דהפסוק מדבר בסתמא
דלנדד דא״צ תיכף לסמיכה שחיטה אפשר לסמוך מפי״ס ולשחוס עת הנא דנתיב ביום צוותו וכמו התם גבי מצורע ונתיב תורת
ניו״ט דסמיכה קו ה בפ״ע ולא שייכא לשמיטה והקרבה כלל וP המצורע ביום סתמא מרביק כל מילי משא׳׳כ כאן גפ׳׳ע דילפא
מש״כ כרמב׳׳ם פ״ח מנזיחת כמ שאם לא גילח כנזיר מגלח אפי׳ מכפרה א״נ לא קאי אלא אפייפה שהיא מכפרת וא״נ קרא לא
לאחר זק מרובה )ולמד זה מהא דפ״ק דנדריס עובר בבל מאחי מיירי כלל בשאר מילי דליתא דגם שם כתיב ביום צוותו להקריב
תגלחתו( כייט משום דחגלמת הוא ג״כ מצוה נס״ע )וצפ״ק( וגם דמיירי בהקרבה ואפ׳׳ה מרביק גם תמפה והגשה לכירר אך ^מ׳
מסברא נראה דכיק דהם חלק מכמצוה ואינם מעכבים א״כ טונא דידן לכאף לא מרביק אלא דברים כמפכנים ,ינלפר׳י יכיק דאמרי׳
כתורה דלכמחלה יש לפשות כמצוה באופן (ה ואם לא פשה P בספרי רחיצה בזקנים וכפרה בככנים וכבר ביארנו בסי׳ י׳׳ב ם״3
הרי כנר יצא כמצוה ולא שייך שיתקן אח״כ ורק פכר סל כלכתחלה שכל כראשונים כתט שהשריפה בב׳׳ד וא״כ פ״נ מה שאמרו כאן
ודד׳ק ולפ״ז נראה דהא דמכשריק שפיכת שיריים בלילה כיינו כפרה בככנים ככונה פל מקרא הפרשה שנא׳ בה נפי לפמך ישראל
דוקא בלילה שלאחר היום דבקדשים הלילה כולן לאחר כיום אבל וקרי לה כפרה ובמגילה נ״א א׳ למדו דכפריפה פסולה בלילה דכפרה
למחי אק מקיים מצות שפיכת שיריים )ואפשר דאפי< באופן שאת נתיב בה כקדשים ופירש״י ותוס׳ וכמאירי בקדושק נ׳׳ז א׳ מדכתיב
נפסל כדם נלינה ע ק שלן בראשו של מזבח וצ״ע אן אפשר דאם נפר לפמן־ ישראל וכ״כ הפריז פרן כשר וכ״כ רבט גרשום בחולת
לן פל כמזנח מקרי תמיד גמר מצומה כמו כקפרח אימודן דש י״א א׳)אך ביראים כאמן־ סי׳ קי״ב כתב דנלמד מונכפר להם כדם
לחלק דהקפרת אימו pמצותה פל כמזבח וצ״ע( אן מה דמרניק ופי׳ בזה בסי׳ י״ב ס״א( וכיק דגמ׳ קרי למקרא כפרשה כפרה
נחו״נ דשילוח הציפור א״צ ביום שם מסתבר דאפי׳ ביום אחר אף אם טמא והרחיצה והאמירה את מעככת את ככפרה נמשי׳׳ח
יכול צלחו כ ק דכתורה ריבתה נהדא וצ״ס נזה עכ״פ כאן נלמנ״ד להלן בעז׳׳ה מ*מ כית והוא ג״כ גמר מצות ככפרה צריך להיות
דצ^ לעשותו באותו יום דאל״ה אק מצטרפת לכמצוה של פריפה ביום דכא כתיב בה כפרה ומציט במגילה כ׳ ב׳ גבי וידוי פרים
זמ״מ צ׳;פ בזה .מיהי אק להקשות ממש״כ כרמנ״ם ס״ד מסרה כי״ג דילת< כפרה נפרה מיוה״נ וכפרה ביממא הוא דכתיב כי ביום
דפרה שנשחטה וכזה דמה כיום ונשרפה למחר כשרה וק מכא דמנפיא כזה יכפר וא״נ מונח דגם כפרה של טווי דברים הוא דוקא ביום
לן בזבחים ק״ד ב׳ אם לינה פוסלת בפרים הנשרפים א״כ שחק כיום ואף שיש לחלק דשם הכפרה דכאי קרא לא נאמר אלא על הויחי
ושרפן למחר וק בירר סוטה פ״ב דאיכא למ׳׳ד דמי סופה את נפסלת משא״כ כאן דפיקרה נאמר פל כשריפה מ״מ כית דבברייחא קרי
בלינה והרי מילוי כמים כי׳ אחר כשבועה וכתיבת כמגילה כמש*כ לה כפרה מכלל דככפרה נאמר גם פל מקרא כפרשה מסתבר דגם
כרמנ״ם פ״ג מסוטה א״כ השביעה וכתב כמגילה היום והשקה אותה הוא צרין להיות דוקא ביום וממילא כ״ה כרחיצה דדינה כמו
למחר דכ״ז את שייך כלל ^״ד דכל אלו דברים כמעכבים ולק יגול כאמירה שאק לחלק ביניכם ופי׳ במנחות י׳׳ח ב׳ וגמילת קל״ב נ׳
לפשות חצי קוה היום וחציה למחר אבל בשירי מצוה אם לא פשה דחשיב נדו פטדות כמסיח לככנים וחשיב ביניכם עריפת העגלה
נזמגן' ״ל יאת שייך כלל לתקק וכנ״ל ועוד ינואר בזה בסי׳ ס״ו ס״ז וביארט בסי׳ י״ב ס׳׳ב דהייט מקרא כפרשה כמש״כ רש״י בחולת
בעזה״י. קל״ג א׳ וכל כעבודות דחשיב שם איק אלא ביום )דגם נשיאות כפים
)כ( ונראה דהרחיצה אינה מעכבת את ככפרה .במנ״ח מצוה תק״ל עמלק דוקא ביום כדא׳ בירר בפ״ד דתפנית( והיינו דקרי לה
נסתפק לענק אמירת כפרשה אם מעכב אם לא קראו עבודה דפנודה אינה אלא ביום ומסתבר שאק מיצוק למנת זה
וכן יש להסתפק לסנק רחיצה ,ולכאף יש להוכיח דטלן מסכנק ממה בק אמירת הנהנים לאמירת כזקנים והרחיצה ופ״ל סי׳ נדו ס״ז
שנתבאר בסי׳ ד ס״ז דדפת כרמב״ם לפרש סוגיא דמטת י׳ נ* שהבאט עוד ראי׳ נכונה לזה בפזה״י.
ייפיי סאת בה זקני® את מביאה פ׳׳ע דנפיק זקני כפיר כייט )יט( אך צ״נג אם צרין נו׳ .נפק זה נסתפק כמדח במצוה חק״ל
זקנים ממש וזקני כפיר של זקנים ממש הייט נכרחיצה אלמא לענת אמירת כפרשה אם צרין לקרותה דוקא מיד מפת
והרחיצה מעכבת ויש לדמות דאפי׳ טמא דהרחיצה אינה מעכבת העריפה או שיטל לקמתה לאחר זמן ,וכנה בחמלה צריך לבאר
מיהו ראוי לרחיצה נפיק דכל כראוי לכילה ט׳ תדע דכא כריטב״א אם כרחיצה ואמירת ה»־שכ הוא מלק ממצות העריפה והוא גמר
במכות י׳ ס כתב דפלוגתא דכתם דנטר שאת בה זקטם הוא כמחלוקת מצות הפריסה כמק שירי מצוה או שהוא מצוה בפ״ע ]דאם טמא
רסט איתן מצות רחיצת trrn t סי׳ נחל
מדויק ג׳> סדר המשנה בסוטה שהקדים מקומה אסור מלזרוע קרא גדכהיב וכבר ביארנו לפיל שם דפלוגחא אם נטית
כו׳ לפני הרחיצה משמע דמיד בעריפה נאסר אמ׳^ שלא רחצו פדיץ Wכדנהיב איט אלא אם בפיק שיהא ראוי לקיים קרא נדנהיב
ואם כרחיצה כיתה מעננת מסתבר לנאף שאין נאסר פד אחר נס דנפי שיתקיים ממש פ״ש באורך ומה״ט ג״נ אץ להניא ראי׳
כרחיצה[ ואפ״ג דנספרי קרי למקרא כפרשה כפרה וכנ״ל לאו ״®׳׳ש בסוטה מ׳׳ז ד מנץ לסנהדרץ שראו אחד שהרג את הנפש
משום דמפכנא ככפרה אלא משום שהיא גמר מצות ככפרה שהנהנים rjvסכירץ אותו שלא היו פורפץ ת״ל ופינינו לא ראו והרי ראו
אומרים כפר דהא גם בסמיכה ובתנופה נתיב כפרה אפ״ג דאין ״למא דאם אינם ראוץ לקרות הפרשה דאץ פורפץ כלל אלמא מקרא
מפכנץ פי׳ יומא כ׳ א׳ ]ועי׳ בתוס׳ יומא r nב׳ סד׳׳ה תחלתו רסרשה מפכב וכן מ׳׳ש בירר דפירקץ דפיר שאץ בה נ״ד אץ
דאשכחן דקרי גמ׳ נפרה לכפשט וניתוח וכ׳׳ש להקטרת אימורץ ^יסץ דכתיב ידינו לא שפכה והיינו דהירר לשיטתו דקאי לא
אך שאין מעכב פ׳׳ש[ ואפ׳׳ג דביארנו בסי׳ ה׳ ס׳׳א דע׳׳ע כנ ״'גיהו ופטרנוהו אהורג כמו שביארנו נסי׳ ר ס׳׳ה אלמא דמפכב
ככתוב בה מעכב בה צ׳׳ל דיש דברים דקים לכו לחז׳׳ל שאינם ינולץ לקרוא דגם שם י׳׳ל דבפי ראוי למקרא הפרשה דכיץ
מעיקרי כמצוה ופי׳ בחזו״א נגפים סי׳ י׳׳ב םק״כ שהאריך בכגון התורה כתבה ופינינו לא ראו אלמא דנפי ראוי לכן )ומאן דפליג
זה ואפשר ג״נ דכי׳ לחז״ל שום דרשא דכרחיצה והאמירה אץ ° ,אי״» גבי סנהד pשמא ס׳׳ל דכיון דאץ מכירץ אותו הו״ל
מענבץ הכפרה ואינן אלא מצוה לכתחלה או דסברא הוא כפץ ^®’לי לא ראו( אבל מקרא הפרשה פצמה י״ל דלא מפכבא בדיפנד
שכתבו כתו׳׳י ביומא ל׳׳ט ב׳ ד׳׳ה הנחה לפנץ הנחת הגורל פ׳׳ש Pמה שלמדו בירר פ׳ בן סורר הקני ב״ד לא יהא בק סומץ
והנה מציט ג׳׳כ גבי ביכורים במכות י׳׳ח ב׳ דהנחה מעכבת בהן יסלמים וגידמים שנא׳ ידינו לא שפכה ופיניט לא ראו וגף היינו
קריי׳ אץ מעכבת בהן ולא מצאתי כפת פסוק מנ׳׳ל שאץ כקריי׳ ייעי שהב׳׳ד יהו ראוץ לקרות הפרשה דהא מזיק דהתורה
מעכבת ואפ׳׳ג דבירף דניכורים יליך מקרא דכל המביאץ ביכורים ץייי בב׳׳ד כזה שראויץ לקרות הפרשה אבל כ׳׳ז אץ ראי׳ שהמקרא
ואין קורץ צריכץ להביא מדכתיב גר בפרשה וגר אץ יכול לקרות ®»ו מעכב ולפנ׳׳ד יש להוכיח דהרחיצה והקריאה אץ מפכנץ
שם שאני דמרנינן אין ראוץ לקרות דאחר כחג דאין ראוי לקרות ®יסק בסוטה מ׳׳ז א׳ נמצא ההורג פד שלא נפרפה העגלה תצא
מעכב כמבואר בסוגיא דמכות שם קמ׳׳ל דכנא אץ מעכב אם לא ייירעה נעדר מנשפרפה העגלה תקבר במקומה שפל ספק נאת
היו מתחלתן ראוץ לקריאה כדמפ׳ נירף שם שיש חילוק בין ראוץ ייחחלתה כיפרה ספקה והלכה לה ובכריתות כ׳׳ה א׳ דנפי לאוקכי
לקריאה ונדחו לנץ שאץ ראוץ מתחלה אבל פל עצם כקריאה ייי שלא נערפה ומשנפרפה עד שלא נראית לעריפה ומשנראית לעריפה
שאין מעכב א״צ פסוק דסברא הוא ]אן למש׳׳כ בסי׳ כ׳ ס׳׳א )יהייט דידתה לנחל איתן( ופריך אימא סיפא כיפרה ספקה ואי
די״ל דביכורים דיט כקדשים לרבנן דהוקשו לקדשי מקדש כדמשמע מחיים אכתי לא כפירה ספיקה הרי מבואר בהדיא דמיד משנערפה
נירף ביכורים פ׳׳א כ׳׳ב וצריך נהו שנה לעכב אץ ראי׳ משם[ לקרה ספקה דהרי מיירי שם קודם הקבורה דהא קאמר מקבר
וק גבי מקרא חליצה אץ הקריאה מעכב ושם נלמד לכל הדברים יסקומה וכבר ניארט בסי׳ י׳׳ב סי׳׳ד דהקנורה קודם הרחיצה
שאץ מעשה באיש שאץ מעכב ואפשר דמשם נלמד לכל הני דדסיא יסאמירה א״כ מוכרח דהרמיצה והאמירה אץ מעכנץ וכבר כיפרה
לה ועוד יתבאר בזה בסי׳ ט׳׳ו ס״ז בפזה׳׳י. ישעס עריפה )ומצאתי בס׳ תורת הקנאות סוטה מ׳׳ז א׳ שהק׳
® Tכיפרה ספיקה הרי האמירה והרחיצה מעכב ע׳׳ש( ]ונזה
סימן טו .דיו אמירת הזקנים והכהנים
*י• ) א( כל אלו שרחצו את □) d p tעומדים בתוך הנחל)גזומברכים ) 0אקב׳ו לקרוא את הפרשה )ה( וי׳א על מקרא
הפרשה ) 0ד״א שיברך כמו שירצה מ( וי״א שאץ מברכץ כלל.
כמשנ׳׳ת בסי׳ י׳׳ד ס׳׳ג[ אם יש עליו פנ-פ מצות רחיצה או לאו )א( כל אלו שרחצו את ידיכם .נתבאר נסי׳ י׳׳ד ס״ג דמצות
שהרחיצה אינה אלא הכנה להאמירה ול״ש כלל לפשות פלגא דמצוה רחיצה על הב*ד שבעיר וגם על כל כזקנים וי׳׳א נ׳׳ד
ואפ׳׳ג דבאמירת ככהנים א״צ רחיצה ומוכח דשני דברים הם מ׳׳מ לבדם וי״א דסגי ברוב כב׳׳ד וע׳׳ש שביארט כל כפרטים בפז׳׳ה
באמירת כזקנים י׳׳ל דהתורה פשתה אותן מצוה א׳ ואץ שייך כלל ימצית אמידה מוטל על כל אלו שרחצו כדתק בסוטה מ׳׳ה ב׳ זקני
לפשות אחת בלי ככני׳ והנה לפיל סי׳ י׳׳ג ס׳׳ג הבאנו ממדרש תנאיה ®ותה כעיר רוחצץ את ידיהן נמים במקום פריפה של עגלה' ואומרים
שהי׳ בדץ נאמר רחיצה נפנים )גבי קידוש ידים ורגלים( ונאמר ייירי לא שפנה את כדם כזה ועינינו לא ראו וכ״כ הרמנ׳׳ם פ׳׳ט
רחיצה נחון מה רחיצה האמורה בפנים רחיצה וכפרה נכהנים אך מרוצח ה׳׳ג ונ׳׳ד של אותה הפיר עם כל זקני׳ אפף הם מאה
רחיצה האמורה בחץ רחיצה וכפרה נכהנים ת״ל וכל זקני הפיר יוחצץ את ידיק שם במקום פריפתה ואומרים שם בתוך כנחל
ההיא ירחצו את ידיהם רחיצה בזקנים וכפרה נכהנים ומשמע דבפי גלה׳׳ק ידיט לא שפכה את כדם כזה ופינינו לא ראו ,ופ׳׳ל נסי׳
לדמותה לקידוש ידים ורגלים ושם אין חיוב רחיצה רק בבא לעבודה כי׳ל שניארט דאם באו רוב סקנים סגי לט׳׳ננ ]אן< אם נימא
כמש׳׳כ כרמב״ם רפ׳׳ה מני״מ וא״נ גם כאן דוקא בבא לכפר יכביד צריכץ לבא טלם לפיכונא[ ומסתבר דה׳׳ה אם באו נולן
דהיינו מקרא כפרשה שזה נקרא כפרה כאן כדפירש׳׳י נקדושץ כ׳׳ז א׳ ®יל לא רחצו רי! רוק נתקיימה כמצוה בדיעבד ור לנאף דאלו
)וניארט נסי׳ י׳׳ד ס״ד סקי׳׳ח( אמנם שינות כתום׳ ביומא כ׳ ר׳ שלא רחצו לא יאמרו ידינו לא שפכה כדמשמע פשטי׳ דקרא ירחצו
ונםנכד pפ׳׳ג א׳ דגם אביאה ריקנית להיכל צריך קידוש ידים ורגליה את ידיכם וגף ועט ואמרו וגף משמע דחדא מצוה היא ולפיז כיש
מיהו שם ג״כ כרחיצה משום הביאה וגם כאן כרחיצה משום כאמירה Pקטוע tשביארנו שם שאינו במצות רחיצה א״צ ג«כ לקרות
וא״כ אץ שיין רחיצה כלל אם אץ אמירה אך יש לדחות דנהי כסיש^ מיהו יל׳׳ע אם כרחיצה והאמירה של כזקמם הוא ממש
דלמאי דס׳׳ד דרחיצה ננהנים כוי בפי לדמויי לי׳ לרמץ ידים ורגליה מצוה א׳ ואם א׳ מהזקנים אץ יכול לומר כגון שהוא מוכרח למכר
בעבודה אבל לפי האמת דאץ כרחיצה בככנים pבזקנים 'א״כ לילן מיד ]דאי אץ ראוי לאמירה כמו אלם ודאי אינו במצות רחיצה
איתן סי׳ טו דין אמירת הזקנים והנהנים נחל ער
כל כזקנים והב״ד לידחק כולם בתוך כד׳א של העריפה נשלמא א״א כלל לדמותו לקידוש ידים ורגלים ואין זה שייך להאמירה אלא
הרחיצה יכולץ לעשות בזאח׳׳ז אבל האמירה דמקרץ אותן ומצוחן הוא מצוה בפ״ע ]ויל׳׳פ לפ״ד כתום׳ דגם אכיאה ריקנית חייג
שיאמרו כולן יחד לא יתכן שכולן יעמדו במקום ההוא לכן נראה אם נכנס שלא רחון ידים ורגלים א״כ גם ישראל כנכנס להיכל)דלצורך
דגם רבנו כלל וכגר׳א מודו דכאמירה א״צ להיות במקום העריפה מותר ליכנם להיכל פי׳ שילהי פירונץ( יצטרך קידוש r vוא״כ
דוקא אלא כעיקר שתהי׳ בתוך כנחל שערפו שם ועוד יתבאר בס׳׳ו אמאי קאמר רחיצה וכפרה נכהנים הא רחיצה נוהג גם בישראל
בעזכ׳׳י ובאמת לא מצינו בשום מקום מצות קידוש יר׳ר בישראל דאהח
) 0ומברכים .הנה לעיל סי׳ כ׳ ס׳׳ב הבאנו בשם הרמד׳ן והראב׳׳ד ובניו כתובץ בפרשה ובהדיא אמרו בתוספתא חבחים פי״ב הי״ז
דמברכץ על כל עבודה ועבודה והרמב״ן כתב דמברכץ חר שעבד שלא רחוך ידים ורגלים אץ חייב אלא משום זרות ומשמע
על כל ט׳׳ו עבודות כהונה וחד מנייהו עריפת כעגלה דכייט אמירת אפי׳ בהיכל )והביאו כרמב׳׳ם פ׳׳ט מבי״מ כי׳׳א( וצ״ל דכיץ דאץ
הפרשה ע׳׳י כככנים דעריפה עצמה אינה עבודת כהונה רק בב׳׳י סל ישראל מצוה ליכנם לא מזכירתם תורה ברחיצה[ ומוד דלמאי
כמשנ׳׳ת בעז׳׳ה בסי׳ י׳׳ב ס״ב וא״כ מוכח דהאמירה צריכה ברכה דבעי למימר דכרחיצה בכהנים שייך שפיר לדמותו לקידוש יו׳׳ר
מיהו כ״ז באמירת הכהנים אבל כאן באמירת סקנים צ״ע אם צריך במקדש דהוא משום הכפרה דגם כאן אמירת הכהנים מקרי כפרה
ברכה ולכאר זה תלוי במה שנסתפקנו לעיל אם סרחיצה והאמירה חיי שנא׳ כפר לעמך ישראל ופי״ז עמר ככפרה כמש׳׳ג ונכפר לכם
מצות נינהו ואין מעכבות זו את זו או דחד מצוה נינהו דאם )ימא הדם אבל לפי כאמת דקאי על הזקנים כרי אמירת כזקנים אין שייך
דתרי מצות נינהו א״כ תליא בפלוגתא דלפ׳׳ד הרמב׳׳ן והראב׳׳ד כלל לכפרה שאינם אלא מתודים שידינו לא שפכו וגר ואץ זה ענין
דמברכץ על כל עבודה ועבודה א״כ גם כאן צריך לברך על כל לכפרה וממילא י׳׳ל דאץ ^;רחיצה שום שייכות לכאמירה אלא הם
א׳ וא׳ ולפ״ד הלב שמח בד הרמב׳׳ם שהבאנו בסי׳ ה׳ ס׳׳ב אין שני מצות נפרדות ואך מי שאץ יכול לומר הפסוקים מ״מ יש עליו
מגרכין אלא על כעבודה כחשובה ובזה צ׳׳ע אם כרחיצה נקראת מצוה לרחוך מידים ,והנה אם נימא דבע״ע כאמירה והרחיצה כולם
כאן כעבודה כחשובה או כאמירה וברכת העריפה ודאי אץ פוטרת מעכבים כמו שנסתפק כמנ׳׳ח בזה א״כ דבר פשוט דאין שייך כלל
שהיא נעשית רק בב״ד חו גם בזקנים ]אבל על אמירת ככהנים זה בלא זה אבל למה שנבאר בפז״ה לק׳ בס״ז שהרחיצה והאמירה
לכו״ע צריך לב pאפי׳ לפ׳׳ד כלב שמח דכלא נעשית באדם אמר אץ מעכבץ את ככפרה ועיקר הכפרה בעריפה תליא בזה יש
כמשנ״ת שם בעז׳׳ה[ ואם נימא דהרחיצה והאמירה חדא מצוה להסתפק אם כרחיצה והאמירה מעכבין זה את זה למצוה עכ״פ
הוא ומעכבץ זה את זה י׳׳ל דגם לכרמב׳׳ן וכראב׳׳ד אץ מברכץ ואס אץ יכול לומר הפסוקים אין עליו מצוה כלל לרחוץ וכן אם
דעד כאן לא כתבו דמברכץ על בל עבודה אלא בעטדות שאפשר אץ לו מים לרחוץ אץ שייך כלל שיאמר הפסוקים או שאץ שייטת
לחלקן לשני אנשים כגון קבלה והולכה חרקה דאפשר שכל עבודה א׳ להשני ויכול לקיים כל מצוה בנפרד ואץ מעכבץ זה את זה וכן
מק יעשה כהן אחר ולכן אפי׳ אם נעשים בכק א׳ חשובות כל א׳ יש להסתפק אם אמירת כזקנים והכהנים מעכבץ זא״ז .ואם נימא
עבודה לעצמה לב^ עלי׳ אבל כאן שמוכרח להיות באדם א׳ ומעכבץ דכרחיצה והאמירה מעכבץ צ׳׳ע אם יש דץ של תיקז לרחיצה אמירה.
זא׳׳ז י׳׳ל דחד מצוה הוא ומברכץ על כראשונה על רחיצת כידים ולענ״ד מסתבר דתרי מצות נינהו ואץ מעכבות זא׳׳ז דומיא דיבמה
ואמירת כפרשה או שמברכץ על מצות עגלה ערופה וא״צ לב^ על דהרקיקה והקריאה אץ מעכבץ זא״ז ואם אץ יכול לעשות שניהן
כל פרס ואפשר עוד דאפי׳ אם נימא דאץ סעכבץ זא׳׳ז מ*מ כית יעשה עכ״פ א׳ מק תדע דהא לר׳׳א דס׳׳ל ביבמות ק״ד דרקקה
דמצותן באדם א׳ סגי בברכה א׳ לשניק ויש להביא ראי׳ מר13׳כ מעכבא וקריאה לא מעכבא ודאי דלא מלי הא בהא וא״כ גם
רש׳׳י בעירובץ נ׳ א׳ דמברכץ על הסמיכה ועל התנופה אע׳׳ג שכבר דס״ל דשתיק אץ מעכבץ ג«כ אץ מעכבץ זא׳׳ז דבכא לא פליגי
בירט על כשחיטה וכרי כל אלו מצותן בבעלים ]דגם שמיטה מצותה וכן מצינו בביטרים דפליגי ר׳ יכודא וראב״י במכות ח׳ח ב׳ אם
בבעלים כדמשמע בפסחים ז׳ ב׳[ ומ׳׳מ מברכץ על כל א׳ וא׳ ודוחק הנחה מעכבת וקריאה לכו״ע אץ מעכבת וכמו דלראב׳׳י אץ ההנחה
גדול לאוקמי דמיירי בגוונא דהבעלים לא שחטו יק אחר שחט וגם שייכת להקריאה שהרי כהנחה מעכבת ולא כקריאה כ״נ לר״י
התנופה מיירי רש׳׳י בברכת התנופה של ככק ולא של כבעלים דתרודיכו לא מעכבי לא שייכי מד לשני ואך שיש לדמות ראיות
]שכרי שניהן מניפץ[ דדחוק טובא לאוקמי בככ׳׳ג ,ועוד גם בלא׳׳ה אלו מ״מ הכי מסתברא לענ׳׳ד ועוד יבואר סה בס״ז בעז״ה.
אץ שייך לבק על שניק ברכה א׳ דאיך יבק אם יבע על מצות ) 0עומדים בתוך כנחל .בספרי ם״פ שופטים ירחצו את ידיהם
רחיצת ידים וקריאת כפרשה הא אץ טללץ ב׳ דברים בברכה א׳ על כעגלה הערופה בנחל על מקום עריפתה של עגלה
כמ׳׳ש בברטת רדס א׳ ]ומש׳> במ׳׳ב סי׳ שם״ו סקע׳׳ס בשם הח׳׳א יכול יעלו מן כנחל ויאמרו ת׳׳ל בנחל שתהא אמירתן וענייתן בנחל
שא״כ ששניק מצות ^ו ב ע״ש[ ואם יבק יק על כרחיצה איך ופי׳ רבנו כלל מדהטיל הכתוב בלחל בץ כרחיצה לכאמירה ש׳׳מ
יפטור את כקריאה ואם יבק על סדר עגלה ערופה כרי עיקר דשתיק צריך להיות בתוך הנחל וגי׳ הגד׳א ת״ל בנחל שתהא רחיצתם
כסדר הוא העריפה שמעכבת א״כ אץ כברכה על כרחיצה והקריאה ואמירתם בנחל ולכאף משמע דכאמירה צריכה להיות ג״כ במקום
ואץ לומר שיברכו באמת רק על העריפה ליחא דכעריפה בר׳ד כרחיצה דהיינו במקום עריפתה של כעגלה דוקא דהיינו תיך ד׳
והרחיצה גם בקנים וא׳׳א לפטור וע״כ דמברכץ על כל א׳ וא׳ אמות ממקום העריפה כמשנ״ת בסי׳ י״ד ס׳׳א אמנם לשץ הרמב״ם
וכ׳׳ש לפמשכ׳׳ל דמסתבר דכרמיצה והאמירה ב׳ מצות נפרדות נינהו לא משמע כן שכתב רוחצץ את ידיהן במקום עריפתה ואומרים
ולא שייכי כלל א׳ לשני דודאי צריך לב^ על כל א׳ וא׳. שם בתוך כנחל בלה׳׳ק ידיט וגו׳ ומשמע דתרי מילי.נינהו דהרחיצה
)ד( אקב׳ו לקרוא את כפרשה .כבר ביארנו כשיטות בנוסח הברכה במקום העריפה אבל כאמירה עיקרה שתהא בתוך כנחל ואץ ר׳מ
בT׳ה בסי׳ כ׳ ס׳׳ג והעולה שם דלדעת מב כראשונים אם במקום העריפה או לא וביארט לעיל בסי׳ י׳׳ד ס׳׳א דכרמב׳׳ם
הנוסח לקרות ולא על מקרא והוא דעת ר׳ת לפי כרא׳׳ש וכריב״א ל׳׳ג כגי׳ הגר״א רק כגירסתט ומפרש דהאי בנחל לא איצטריך כלל
וכרמבץ וכריסב׳׳א וכמאירי .ונראה דטסח כברכה לקרוא ולא לרחיצה דכא כבר ילפי מכעריפה דכרמיצה צריכה להיות במקום
לקרות כמו שמברכץ לקרוא את ככלל ואנר׳ג דסציט בסס׳ סופרים עריפתה ולכן דריש לה אדלקמי׳ אאמירה דהאמירה צריכה להיית
פי׳׳ד דהקורא בכתובים מבע לקרות בכתבי הקודש )וכייט כשהיו בתוך כנחל וע״ש שכתבט דגם לגי׳ כגר׳׳א י׳׳ל דלא הוקשו P
מפסירץ בכתובים כמו שביארנו בסי׳ כ׳ ס׳׳ג בעז״ה( אמנם בטסח לענץ זה שתהא כאמירה בנחל כמו הרחיצה אבל לא ששניק במקום
כת׳׳י שנדפס שם בגליץ כגירסא נם שם לקרוא ובאמת גם בברכת א׳ ממש וק י׳׳ל לפי׳ רבט כלל ע׳׳ש ושם ביאמו דלכרמב׳׳ם דס׳׳ל
הלל יש דעות בזה דבסדור רב סעדי׳ גאון עמוד קר׳ג ובתום׳ ברכום דנחל הוא נכר ממש צ״ל דכאמירה הוא על שפת כנחל אבל הרחיצה
י׳׳ד א׳ וסוכה מ׳׳ד ב׳ ובהג׳׳מ פ׳׳ג מחנוכה ורא׳׳ש פ׳׳ד דברכום דוקא בתוך 7״א של העריפה וכנ׳׳ל וכדברים מסתברים ג״כ דלפ׳׳מ
וטור אר׳ח סי׳ תכ׳׳ב וסי׳ תפיח וברמ׳׳א סי׳ תפ׳׳ח כגירסא לקרות שנבאר בע׳׳ה בס׳׳ב דכל מןט ם צדכץ לומר ביחד א״כ איך יכולץ
רעא איתן סי׳ טו דץ אמירת הזקנים והכהניס נחל
כ•)א( ומקרץ אותם נ□ מלה במלה ) 0וי*א שהנהנים צריכץ להקרות אותם ואינו נראה אלא מי שרוצה יקריא אותם ואם״
אדם אחד סגי ) nוי״א שהנהנים צרינץ לעמוד שם בשעת הקריאה )רס והם אומרים אחריהם בל מלה בולם ביחד
) 0כלשץ הקודש)ז( בקול רם) ח( דהיינו בקול בינוני ולא בלחש)נס ואם קראו בלחש צ׳ע אם יצאו המצוה ס ונראה
דאם״ אינו מבץ פירוש המלות אם מבץ הענץ מה מתתה rא ידי המצוה)יא( ת״ע אם אחד יבול להוציא ח ב ח בזה
ואומרים ^ינו לא שפנו את הדם הזה ועינינו לא ראו)יג( בלומר לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזון ולא בא לידינו
ופטרנוהו בלא לויה)יד( ואם בא לידם ופטרוהו בלא מזץ או בלא לד׳ אץ יבולץ ל ק ח א הפרשה )טס ואם א׳ מהב״ד
פטיו בלא מזון ולוי׳ או רוב הזקנים אץ יכולץ להתודות בלל אבל אם מיעוט מהזקנים פטרוהו בלא מזון ולוי׳ הם
אץ יכולץ להתודות אבל השאר ינולץ להתודות )טז( ובבל הני דאץ ינולץ בלל להתודות אפשר שאץ עורפץ בלל
ליץ שאץ ראוי ל ^ י .
)ז( ד״א שאק מנרכק כלל .כנר הנאנו נסי׳ כ׳ ס׳-ג דפת כלג שמח אמנם גשגלי כלקט סי׳ קע״ד והגיא כן גשם רג ממרס גאון )ונ׳׳ה
נ ד הרמנ׳׳ם שאין מנרכק אלא פל כמנודה המשונה וכנר
מניע גסדר רס׳׳ג( וגס׳ כפרדס לרש״י סי׳ מ״ד וגטזרי מ״ג סי׳
כתננו לפיל להסתפק אם כרחיצה נקראת כאן כמנודה כחשונה
וגרגנו יונה פ״ג דגרכוה וגאגודרכם ה׳ ד׳ח וגשר׳ט גמחגר
או האמירה אן לפ«מ דמסקיק לפיל דמסתנר דהרחיצה אמה הכנה
טי׳ חכ׳׳ג כמססא לקרוא וגאשכול כ׳ ר׳ח כגיא ג׳ כנוססאויז
להאמירה אלא הם סח מצות נפרדים לנאף אק אמד יותר חשונ
אמנם נפי כנראה כמנהג לומר לקרוא כמו שראיהי מ־
מהשני ומסתנר דמנרכק טל הראשונה ופוטרק את שדהם ואפשר
טסידורים שלפנינו ולק כתגחי ג״נ כאן לקרוא ,ונראה שנוסח
דנוסח הנרכה פל כרחיצה ומקרא כפרשה אן אק כוללק ב׳ דנחם
כגרנה לקרוא אח הפרשה דגמשנה סוטה ל׳׳ג א׳ קרי לה פרשח
ננרכה א׳ וכנ׳׳ל אן אפשר דאם שתיהן שוות מודה כלנ שמח דמניכק
יי״ע ופי׳ גחוס׳ שם מ׳׳ג א׳ ד*ה משום שג׳ טפס למה אצל ט׳׳כנ
פל שתיהן וצמג
יקיא פרשה ולא אצל משוס מלחמה משום שאצל פ״ט הוא דתן
משום מצות קריאת כפרשה משא׳׳נ אצל משוס מלחמה איט דש^
ב) .א( ו מ ק ^ אותם .נכפמק דנר ם״פ שופטים כתג ופט ואמרו
מצית קריאה רק מיקרו משום מצות כסראה פ׳׳ש ומציט לשק מקרח
ניח׳ ניטחם איחא נ׳׳מ שנא׳ פני׳ הוא מ״י אחר
אישה גיומא כ׳ ב׳ מנץ שא qמקרא פרשה מפנג ס׳׳ל נו׳ וצ׳׳ט אם
וכן כאן הנהנים אומרים ידינו וגר וסקנים שגטר אומרים אחריכם
גם כנכ״ג ניוכ״כ וכמלך גכקכל היו מגרכק גסמלחה ע .מקרא
מלה נמלה וכשנאים לכפר לממן וגי אומחם הכהדם לנדם פכ׳׳ל
הפרשה דגס׳׳ס אלו נאמרק לא משיג לה גגי הגרנות שכמ מ ^ ק
והנה פשוט דלפ׳׳ד א״צ שכל הנהנים קחאי אותם אלא סגי נכהן
ייש לדחות דלא חשיג שם רק הגרנות שהיו מגרכק אחר כקריאה
א׳ שיקריא וכנראה מש״נ שכככנים מקרין למד זה מפש®׳ יקרא
ילא הנינות שהיו מגרנק טל המצוה לפני כקריאה מיהו יוסר
מדהקדים ונגשו הנהנים לפני וכל זקני וגו׳ ופנו ואמרו וגו׳ משמט
ייאה דשם שפיקרו משום הלמוד תורה לא סקט נינה פ׳׳ז יק
שיש צורן גם להנהנים להיות שם נשפת כא®רכ וכייט כח לכקרות
מרכות שהיו מנרכק טל כתורה ׳פוטר זה וכן נראה נרמג״ם פ׳׳ג
לכם ולפחד לא נראה כן מדנח הירי סוטה פ׳׳ט כ׳׳ו ונתוספסא
מיניוכיכ כי׳׳א ופ׳׳ג מחגיגה ה׳׳ד דגני מלן פקיו לממן ילמדו
דסוטה פ״ם כ״ה כזקנים אומרים ידינו לא שסכה אס כדם כזה ימ׳׳ש נתורה וגני כה״ג נמי נראה דהוא משום ס׳׳ת נפק קריאת
ופינינו לא ראו ככנים אומרים כפר לממן ישראל אשר פדית כ׳ התירה )אלא שהוא דאורייתא וקה׳׳ת דרנק( ואפשר פוד דגם
וגי ורוה׳׳ק אומרת ונכפר להם כדם ג׳ דנחם זה נצד זה מי שאמר
גני נה׳׳ג,אינו אלא מדרנק ומש׳׳כ רש׳׳י ניומא ס׳׳ח נ׳ ד׳׳ה נא .ו
זה לא אמר זה ו® שאמר זה לא אמי זה י®יתי שם כמה דוגמאות יילפא ממילואים וכן נירי כאן ילין לה מקרא אינו אלא אסמכתא
נכה׳׳ג ואם אימא שהנהנים צריכק לכקרוס א״נ גם הכהטם אומרים יהא דאמרי׳ שם ממ׳ דקריאה צורן פגודה הוא ולכן מותר ננגד׳כ
ידינו וגי וא״נ אץ זה מה שאמר זה לא אמר זה ודוחק לומר מפום י׳׳ל כיק דתקנוהו רנק הוא כצו^ מנודה ונ״נ קצת ממש׳׳נ כרמג^
חה הנהנים מקרץ והזקנים אומרים חה ככהנים נפצק אומרים שהיו מנרנק פלי׳ גרנות התורה תחלה וסוף )ונגמ׳ סוטה מ׳׳א ח׳
דאכתי לא כוי דו^א דכל כני דאייתי שם תדט דלא משיג כתם לא הוזכר אלא נסוף( וצ׳׳ט נזה .ומה שכתנתי לקרוא את כפרשה
פרשת משוח מלחמה דאמרי׳ נסוטה מ׳׳ג נ׳ מונגשו פד ודנח כהן ילא נתנתי לקחא כפרשה משום דמציט טסח כנרכוה Pהוא
מדנר וכק משמיט מודנח פד ויספו נ pמדנר ושוטר מש^פ כ® לקרוא את כהלל ולא אמרו לקרוא ככלל )או לגמור את ככלל
®יספו ואילן שוטר מדנר ושוטר משמיפ הח ג״כ ג׳ דנרים זה נצד להסונרים ,כן( ואפ׳׳ג דמצינו לקרות נכתני כקודש נמס׳ סופרים
זה מה שאמר זה לא אמר זה ופ״כ משום דכתם נשניכם כמקחא פי״ד שא׳׳ה דל״ש לומר לקרות את כתני כקודש דהוי משמג שיש
הנהן או שוטר )ואץ לומר דכתם נ׳ אנשים ולכן לא חשיג דלא חשיג מציה לקחתם כולם אגל לקרות ננתני כקודש משמפ שהקורא נהם
רק ג׳ אטים דט׳׳נ גם כתם ג׳ אנשים שופר א׳ ממר וא׳ משמיט מקיים מצוה אמנם נדנחם אחחם מציט גם נלא את נמו לקנוע
וק גם אץ לומר משום מתיג נהדיא ויספו ל׳׳ש לומר ג׳ דנחם מזחה לאכל כפסח ומציט ג״כ פם את נמו למול אס הגחם שנת
זה נצד זה דגם נהט דחשיג התם אינא נה*נ פ״ש( וגם קשה קל׳׳ז נ׳ להדליק את המטרה ראנ׳׳ד פי׳׳א מנרכוח לקדש את כאשה
אם יש דץ שכק צחן לכקחת אמאי לא תני לה נמתני׳ נסוטה לדפת י׳׳א כונא נמאיח פ״ק דפסחים לכטניל את כידים לדפת
נסדר פ״מ ונשלמא פצם כדץ שצרין להקחת ח׳ל כיץ דכוא דץ י״א ®נא נתר׳י גפ׳ אלו דנחם אגל טכ״פ נקריאה מציט כנוסח
כללי ננל מקום שכתוג פני׳ לא חש לשנותו כאן אנל אם Pכאן את.
נפ׳׳ט דץ ®וחד שמה״ת צחן דוקא נ ק להקרות כי׳ל ל®תני לכן )ה( ד״א פל'מקרא כפרשה .כ׳׳ה לדפת ר׳ת לפ׳׳ד הא*ס וכר׳׳ש
נראה פשוט דא״צ נ ק להקרות ]ופ«פ לק׳ ס׳׳ד סק׳׳א שהנאנו ראי׳ משק שהיא מצוה שאינה נמשכת ולדפת כהשלמה והרמנ׳ם
נרורה דלא ככפמק דנר נזה מ׳׳ש[ ומה שהוקשה לו למה נתנה »םום שכנר כותחלה כמצוה נהרחיצה ולדפת כמגד ,פוז משום
התורה פסוק ונגפו לפני הרחיצה והא®)? של מקנים זה קשה גם שהיא מצוה שמצוחה נרנים נמשי׳ס נסי׳ ה׳ ס׳׳ג וכנוסח מקרא
לדנחו דכר׳ל טכ׳׳פ להקדים הרחיצה לפט ונגפו הנהנים מותר הפישה כנר כתנט שהוא ^זק הגמ׳ ניומא כ׳ נ׳ ומציט דוגמתו
מסתנר נזה מש״נ נם׳ כנסי טח ם ס״פ שופטים שמצוה שהכהטם טל מקרא מגילה וק טל מקרא כתונים נמרדני פ*ק דמגילה.
יפמח שם נשפת רחיצה וא®רמ כזקנים וכ׳׳ה נאמת פשטי׳ דקרא > 0ד״א שינרן נ ® שירצה .כ׳׳ה לדפיז כסום׳ ח׳׳ד וכמאיח פ״ק
ונגשו הנהנים וגד וכל זקט וגד משמט שהנהנים נמצאים שם אמנם דפסחיס נשם י׳׳א כמשר׳ת שם נפז׳׳ה.
איתן סי׳ טו דין אמירת הזקנים והכהנים נחל רעב
חכמים לכתונת אשה מה״ת רשב׳׳ג אומר כתונת אשה אינה מה־׳א בעריפה א״צ הנהנים להיות שם ]וע״ל סי׳ י״ב ם״ב שהבאנו שי״א
אלא מד״ם )ונגמ׳ מסיק שם איפוך דרשנ׳׳ג עבר נתונה דאורייתא( שגם בעריפה לרינק הנהנים להיות שם ג״ש הטעם[ ויתנן שהנהנים
ומבואר שם בסוגיא דמאן דדריש ממוהר ס״ל דנתונה דאודיתא וכן צרינק להיות שם בשעת רחיצה ווידוי נדי שיראו שהזקנים התודו
שם ק״י ב׳ אמנם התוס׳ בסוטה ב״ז א׳ ד״ה איש נתבו דגם לרשב׳׳ג נראוי ויובלו להגיד נפר לעמך ישראל וגם יתבן שבל סדי האמירה
דאמר כתובה דאורייתא לאו דאורייתא ממש קאמר אלא אית להו של הזקנים והנהנים הוא מצוה א׳ והוא קריאת הפרשה ולנן צריבין
סמך מדאודיתא כדאמרי׳ התם מכאן סמכו חכמים כו׳ )וצ׳׳ל להיות שם ולא להפסיק ביניהם בדי שיקראו בל הפרשה רצופה בלי
לדבריהם דניון דיש להם סמך מה״ת החמיח בו כדאורייתא( אך הפסק ועוד יתבאר בזה להלן בס״ז בעזה״י .אמנם עיקר הענק
כתום׳ בכתובות י׳ א׳ ד״ה אמר דעתם דהוא מדאורייתא ממש ודק^! שנתב בהענדד שצריך להקרות להם דבר זה צמך בירור רב דהנה
כן ע״ש והרמב״ן בשילכי כתובות כתב דמשמע דאפי׳ לרשנ׳׳ג אסמכתא במשנה ביטרים פ״ג מ״ד שנינו בראשונה בל מי שהוא יודע לקרות
דרבנן היא דכא סמכו קתני ואע״ג דכתובת אשה מכ״תקאמרהללמ׳׳ה קורא ונל מי שאינו יודע לקרות מקרין לפניו נמנעו מלהביא התקינו
היא כמו שאר תושבע׳׳פ קאמר וכ״כ השטמ״ל( בפ׳ק דכתונות י׳ א' שיהי מקיץ את מי שהוא יודע ואת מי שאינו יודע ואמרי׳ עלה
בשם כרמנ״ן והרשב״א ומבואר דס״ל דלשץ סמכו משמננותו אסמכתא בימ׳ מני אק עני׳ אלא מפי אחד ולא עוד אלא שסמנו למקרא
ומ״מ מדאודיתא הוא מהללמ״מ דאל׳׳ה לא כוי מסמיך לכו אקר>4 וענית ואמרת וגי׳ הגד׳א מני ולא עוד אלא שסמנו למקרא וענית
ובחולין ק״ו א׳ מצוה לשמוע דברי ד׳א בן ערך דכתיב וכל אשר ואמרת אק עני׳ אלא מפי אחר ונ׳׳ה בפיהמ׳׳ש להרמב״ם ובפי׳
יגע נו כזב וידיו לא שטף נמים אמר ד׳א בן ע^ מכאן סמנו הד׳ש ובגי׳ הר׳׳ש סירליאו ונ׳׳ה בהדיא בספרי פ׳ חבא וענית
חכמים לנט׳׳י מה׳׳ת ורש׳׳י פי׳ שם ואסמכתא בעלמא הוא וכ״נ ואמרת מנאן אמרו בראשונה נל מי שהוא יודע לקרות קורא ונל
כתום׳ שם וב^ תד׳י ושיטת ריב׳׳ב בפ׳ אלו דברים ולפ׳׳ז כחילוק מי שאינו יודע לקות מק pאותו נמנעו מלהביא התקינו להיות
בץ אניי ורנא שם אינו אלא דרבא מייתי לה אסמכתא מקרא אמנם מקרין את מי שיודע ואת מי שאינו יודע סמנו על המקרא וענית
הרא״ה נפ׳ אלו דברים כתב הא דלא מייתי מקרא דוהתקדשתם אלו אק עני׳ אלא מפי אחרים )ונפי׳ הד׳י pמלני צדק פי׳ מנאן התקינו
מים ראשונים משום דכהיא אסמכתא בעלמא הוא ומדרנק הוא דנתיב וענית ואמרת אק עני׳ אלא מפי אחר( ,והנה נתחלה יש
ומבואר דס״ל דלד׳א בן ערך דרשא גמורה הוא וס׳׳ל דנט׳׳י מכ׳׳ת לבאר אם לשון זה סמט חבמים נבל מקום הוא דרשא גמורה או
]וע״ז קאמר מצוה לשמוע דברי ד׳א בן פרך דס׳׳ל דכוא מכ׳׳ת רק אסמבתא בעלמא ולבאר מצינו בזה סתירות דהנה בירר ריש
ואע׳׳ג דלא קי׳׳ל כן מיהו מצוה איכא ודדק[ וק מבואר בריטב׳׳א שביעית קאמר גבי נ׳ פרקים כראשומם ד אחא בש׳׳ר יונתן בשעה
חולין.ק׳׳י א׳ ע׳׳ש ומבואר דמפרשי סמכו לדרשא .גמורה אמנם שאסרו למקרא סמנו ובשעה שהתירו למקרא סמנו בשעה שאסרו
בביצה ט׳׳ו ב׳ את אשר תאפו אפו וגו׳ מכאן אר׳׳א אץ אופץ אלא למקרא סמנו בחריש ובקציר משנות נר ובשעה שהתירו למקרא
על האפוי ואץ מבשלץ אלא על כמבושל מכאן סמט חכמים לעירובי סמנו ששת ימים תענוד וגר מה ע׳׳ש בראשית את מותר לעשות
תבשילץ מה׳׳ת וכתב כרא׳׳ה בעצמו בחידושיו שם דאסמנתא בעלמא מלאבה עד שתשקע החמה בר ובזה יש להסתפק אם נונת הירר
הוא ומדרנק וקרא לאו להכי אתי כלל ע״ש והוא פשוט דהא לינא דר׳ יונתן ס׳׳ל דהוא דרשא גמורה דבשעה שאסרו דרשו הפסוק
למ׳׳ד דעירובי תבשילץ מכ׳׳ת ]וע׳׳ע בירר ריש פאה ק דו סמך בחריש ובקציר לתוספת שביעית מה׳׳מ׳ואח׳׳נ נשד׳ג ביטל מצא
לה לד׳׳ת כו׳ ושם מבואר דהוא מה״ת ממש[ ונראה דעיקר הדנדם קרא אחר לדרוש דמה׳׳ת מותר ולנן ביטל ונדא׳ בגמ׳ דיק מו׳׳ק
הוא דיש מקומות דסמכו הוא מה׳׳ת ממש ויש מקומות דהוא ד א׳ ר׳ג וב״ד מדאורייתא נטיל להו מ״ט גמר שבש שנת משבת
מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא וד״ז מבואר בהדיא בימ׳ שביעית . בראשית אמנם בגמ׳ דיק שם פריך עלה הינא אתיא ג״ש ועקרא
פ׳׳י דאמרי׳ שם ואשר יהי׳ לך את אחיך תשמט ידיך ולא כמוסר קרא דבחריש ובקציר תשבות וחוזר הגמ׳ בשביל קושיא זו ומשני שינויא
שערותיו לב׳׳ד מכאן סמכו לפרוזבול שהוא מכ׳׳ת ופריך ופרוזבול אחרינא ע׳׳ש ואפשר דהירר דלא פריך לה ס״ל דגם נתחלה לא
ד׳׳ת הוא בתמי׳ ומשני כשהתקין כלל סמכוכו לדבר תורה ומבואר סברו דדרשא גמורה היא רק אסמבתא בעלמא ולבן ר׳׳ג שמצא
לכדיא דבתחלה סבר כירר דדרשא גמורה היא ולהכי מתמה וכי אסמנתא להיפך הי׳ ינול לבטלו והנל רק מדרבנן או אפשר דהירר
פרוזבול ד׳ת ומשני ד pאסמכתא בעלמא הוא ומבואר דלשץ סמכו ס׳׳ל ג׳׳ב דדרשא גמורה היא אלא דס׳׳ל דד׳ג הוניח מתוך הפסוק
שפיר מתפרש על דבר שהוא דרשא גמורה מה׳׳ת וגם על אסמכתא דדרשא דבחריש ובקציר לא אתיא לשביעית רק בד ישמעאל ולא
ולכן גבי ספיחים וגני כתובה דמסיים בה בכדיא וחכ׳׳א אינו מה׳׳ת בב״ד הראשון אך לפ״ז ישאר הקושיא הא אין ב״ד יבול לבטל דברי
אלא מד׳׳ם מבואר דת׳׳ק ס׳׳ל דכוא מה׳׳ת ממש אך לדעת הרמבץ ב׳׳ד חברו אא״ב גדול הימנו ול׳׳ש באן התיייז שבך התנו ביק
אינו אלא כללמ׳׳מ ולא דרשא ממש מהאי קרא אך במקומות שאץ דס׳׳ל השתא דנ״ד הראשון מדאודיתא קאמר .והנה מצינו נתו׳׳ב
לנו הכרח שפיר.י׳׳ל דאינו אלא מדרבק וקרא אסמכתא בעלמא פ׳ נהר הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתינו אם אץ אנו זורעים
כמו גבי עירובי תבשילץ ומה שדחקו להרא׳׳ה והריטנ׳׳א גבי נט״י מה אנו אוספים אד׳ע מבאן סמנו חבמים על הספיחים שיהו
דלר״א בן ערך■ הוא מה׳׳ת הוא משום דאל״ה מה בין אניי לרבא אסורים בשביעית וחב׳׳א אין ספיחים אסורים מד׳׳ת אלא מד׳׳ס
ועוד משום קושייתם שהקשו מוהתקדשתם .ומעתה נחזור לנ״ד אם אלמא דלר״ע איסור ספיחים מה״ת ובן מבואר נהדיא בפסחים
הא דאמרו בירר כאן שסמנו למקרא אץ פני׳ אלא מפי אחר ר׳א ב׳ ובמנחות ה׳ ב׳ דלד׳ע ספיחין אסורץ מה׳׳ת ומבואר דסמבו
הוא מה״ת ממש או רק אסמכתא בעלמא וכנה בשדה יהושע נירו׳ דרשא גמורה היא אמנם מצינו ג׳׳ב שם את ספיח קצירך לא תקצור
שם כתב בכדיא דכוא pאסמכתא בעלמא דקרא לא מייתר לכני מכאן סמכו חבמים על הספיחים שיהו אסורים בשביעית ודרשא
)דאיצטריך למילף מיני׳ עני׳ עני׳ דנלה׳׳ק כדא׳ בסוטה( ואינו זו לרבנן אתיא דלר׳;ע לא מהאי קרא ילפא ולרבנן ע׳׳ב אסמכתא
אלא תקנה דרבק שלא יתביישו נדתנן במתני׳ וכ״נ מדברי כרמנ׳׳ם בעלמא הוא דהא לדידהו איסור ספיחץ דרנק אלמא דלשון סמכי
פ׳׳ג מביכורים ה׳׳י שלא הביא רר! המשנה בראשונה כל מי שהי׳ אינו אלא אסמכתא וכ״פ הח׳׳ח ז׳׳ל בפירושו לתו׳׳ב אך הביא
יודע כף נמנעו כף שלא יכלמו התקינו נ״ד שיהו מקרץ ט׳ ולא דהרמב׳׳ן מפרש דברייתא זו ג׳׳ב אתיא בד׳ע וכ״נ נפי׳ הראב׳׳ד
הביא כלל דרשא דאץ עני׳ אלא מפי אחר ואם נאמר דנתר דכתקינו וצ׳׳נג א״ב תרי קראי ל״ל ושמא הרמנ״ן לשיטתו שנביא לקק דס׳׳ל
מצאו דרש דמה׳׳ת חיינץ להקמת א״כ לא כי׳ לו להביא כלל הא דלשץ סמכו הוא על דבר שהוא הללמ׳׳מ ורק הסמיבוהו אהאי קרא
דנראשונה ודנמנעו כף שכ׳׳ז הי׳ טעות שהמ נירמ שמה׳ת חייבץ וה׳׳ג כאן לד׳ע איסור ספיחץ הללמ׳׳מ ואסמכינהו אנמה קראי וכדא׳
ולא כי׳ לו להביא pדמה׳׳ת חייבץ להקמת וכרמב׳׳ם הביא נכדיא בה״ג נירו׳ ברבות פ׳׳ב ה*ג ועירונץ רפ׳׳י בל מילא דלא מחוורא
שאינה אלא תקנה דרנק שלא יכלמו וע״כ דקרא אינו אלא אסמכתא מסמכץ לה ק את pסגץ וצ׳׳נג ובכתובות י׳ א׳ כסף ישקול כמוהר
בעלמא ובאמת מגופא דמתני׳ מוכח ג״כ כן דמתני׳ לא הניאה ג״כ הבתולות שיהא זה כמוהר הבתולות ומוהר הבתולות כזה מכאן סמכו
רעג איתן סי׳ טו דין אמירת הזקנים והכהנים נחל
מי שיאמר קריאו אותו ואפשר שיש בזה משום ברוב עם לומר כאי דרשא רק דהוא חקנה משים שנמנעו מלהביא אלמא דהוא
כולן יחו אך לקמן סקי״א הוכחנו ול״ש כאן ברוב עם ע׳׳ש ,וכנה מדרבנן אם לא נאמר וברייתא פליגא אמהני׳ אבל א״כ קי״ל נמחני׳
במע״ש כתב כרמנ״ם בפי׳׳א ממע״ש כ״ו וכל א׳ וא׳ אומרו בס״ע וכוססק הרמב״ס .מיהו אכתי איכא לברורי אם בתר ותקנו רבנן
ואם רצו לכתווות כא׳ מחווים ובברכת ככנים כמנהג שטלן אומרים ואסמכינהו אהאי קרא אם מקנו רבק ג׳> בכל מקום שכתוב מני׳
יחו ועי׳ חום׳ סוטה ל״ט ב׳ ו״ה עו שהקשו איך אומרים טלן יחו יאל״ה אק הס ^ נכון והנה מנין אסמכתא ביאר הריטב״א בר״ה
הא תרי קלי לא משתמעי ותי׳ דכיק שכולן אומרים ונר א׳ משתמעי פ׳׳ז א׳ והתורה רמזה שראוי לחכמים לתקן כן ע׳׳ש באורן וא״כ
ובמסקנת כתוס׳ שם גם מרי קלי משונים נשמע אם מביבא לכו אם תקנו כאן ראוי לתקן בכ״מ שכתוב עני׳ או ולא תקנו Pכאן
]אן אפשר דווקא א׳ מהקולות נשמע ולא טלן וכבר נמלקו נזה אלא יתניישו ,וו״ז מבואר בכויא בירר יבמות פי״ב כ״א לפנק
הראשונים נמ׳׳ש במ״ב ה׳ ר״ה סי׳ תקס״ח[ וצ״ע אם בבר״כ מצותן חליצה ואמרי׳ שם מ״ו והוא שיהו כויינים יוופים להקרות
שיאמרו כולן יחו או שיטלק לומר בזאח׳׳ז ואפי׳ נימא ושם מצותן משסמכוהו למקרא )מי׳ פ״מ( ופנתה ואמרה אק פני׳ אלא מפי
שיאמרו יחו אפשר ושם ולהשמיע לצבור שאני משא״כ כאן שאיט אחי א Tיוסי ובלבו מסי כויק ולא פבוק כן פ׳׳ש ובאמת גם
אלא דווי ולא מצינו שהצבור צריך לשמוע וא qשצריך קול רם כמו ייח מבואר בכויא וצריך להקרות גבי חליצה כוחק ביבמות
שיתבאר נעז״ה מ«מ א״צ שאחרים ישמעו ואפשר ואסי׳ אם יאמרו ק״ו ג׳ פו כאן היו מקרק וכשהקרא ר׳ הורקנום כו׳ ושם בגמ׳
ימו כל א׳ תיבות אחרות ג״כ מהני כאן אע׳׳ג וננד׳כ לתי׳ קמא האי מאן ומקרי גט מליצה כר אקרינוה לויוה כו׳ ואקרינוה לויוי׳
של תוט לא מכט ולא משתמעי תרי קלי מטנים כייט מוקא שם ט׳ וכן שם ק׳׳א א׳ שלשה שיוופק להקרוח כפק ויידם ושם ל״ם נ׳
וילפי׳ כאדם כאומר למנת אבל כאן שא״צ להשמיע אק לחו;^ יאקרינוה מה וכתיב כר וכ״ה ברמב״ם פ״ו מיבום ה״ו ומקרק
מיהו אם נימא ונר״כ צריכק לומר ימו מסתבר וגם בברכות וקללות לינמה כף ואח״כ מקרק ליבם כף וכן בשו״מ סי׳ קם״ס נסור
של כלוים מצותן לומר ימו וגם שם עשוי להשמיע לצבור וכק ובגר׳ החליצה סי׳ מ״ט ומקרק אותה מלה נמלה זו אחר זו כר ומשמע
נמרי ע׳׳ע מלוים לענק לה״ק לנאף גמדי נמי לענק זה אך נבר׳כ מכ׳׳ז ואפי׳ יוופים בעצמם לקחת צריך להקרות לכם וכטעם כומסרש
טפא צ״ע אם זה חיוב וכנ> וכנה אם נאמר וגם האמירה צריכה יירף וסמכו למקרא וכ״כ בערוך לנר ביבמות ק״א א׳ ורד׳ר נראה
להטת במקום העריפה של העגלה ווקא ע״כ אק יכולים כל כזקנים פשוש ואינו אלא מדרבנן )ולא כמו בברכת כהנים ומשמע שהוא
לעמוד נתון ד׳א של העריפה ימו וע״כ יעשו נזאמ׳׳ז אך לעיל מה׳׳ת ושם דרשי׳ מוכתיב אמור להם שהחזן צריך להקרות לכם(
בס׳׳א ניארט שא״צ ווקא במקום עריסתה אלא כל הנחל נשר ע״ש יכוהוכחנו ואפי׳ בביכורים גופו איט אלא מדרנק אן נתר ותקט
והר׳ו דנטרדב נ״י העיר ואפשר שאם לא יאמרו טלם יחו ל״ש ייק בביכורים ואסמכינכו אקרא ועני׳ תקנו ובכל מקום שנא׳
לומר ידינו לא שפנה וגף שהוא לשק רבים ומצאתי נעז״ה במורש מני׳ צריך לכקחת וכן משמע לשק הירזשלמי ויבמות הנ״ל וא״כ
מסרות ויתימת יויט לא שפנה כתיב בה׳׳י ללמוך שאק הכתוב' ה׳׳ה גפ׳׳ע מחיב נמי פגי׳ צריך להקרות סורנק מהאי אסמכתא
מדבר בידי אחו אלא ברבים עכ״ל ונראה כוונתו ואק קאי על אמו )אמנם בברכות וקבלות וכתיב נמי פני׳ לא כי׳ צריך לכקרות שאז
pעל הרבים וכולם יויט לא שפנה ולכן כתיב נה׳׳י ^מר וטלן לא הי׳ עויק כתקנה ורנק( ,אמנם י׳׳ל סברא לחלק דווקא במקרא
כאחד נחשב ולפ״ז משמע פשוט וטלן צרינק 6ימר טלן נימו ול׳׳ש ניכומס ובחליצה צריך להקרויז וכיק ונאמרת מ״י אום א׳ אם
לומר כל א׳ לעצמו והא ידינו קאי אכולם וכסברא הנ״ל וע״ע לק׳ אק מקרין אותו ל׳׳ש בזה לשק פני׳ ולמי הוא פונה א bבקריאת
סקי׳׳א ,וע׳׳ע נזה לק׳ ס״ו סק״ב גבי אמירת הנהנים. הלוים וכקריאת ע׳׳ע כיק שנאמרת פ׳׳י רבים ביחד א״צ להקרות וזה
) 0בלשון הקוו^ בסוטה ל״ג א׳ תק ואלו נאמרק בלה״ק ט׳ פכי^ מונק כאחד מקרי שסיר פגי׳ שכ״א הוי כעוגה לחברו )ול״ו
ופרשת עגלה ערופה וכן תק בסוטה מ׳׳ו נ׳ ע׳׳ע נלה׳׳ק לכיכת ככנים שמק pאותן אע׳׳ס שנאמר מ׳׳י רבים ושא״ה ולא
ואמרי׳ בגמ׳ שם וילפי׳ שנא׳ כאן וענו ואמרו ולהלן הוא אומר ועט מלשק פני׳ ילפי׳ להם רד! מלשק אמור לכם ול״ש לחלק נזה( אכן
כלוים ואמרו וגף מה עניי׳ האמורה להלן ב*כ׳׳ק אף כאן נלה׳׳ק לקושטא ומילתא אק נראה לחלק pוכיק ולשק כימשלמי אק
ונלוים גופייכו ילפי׳ קול קול ממשה כואמרי׳ שם ל׳׳ג א׳ וד יהווא מני“ אלא מסי אמר וכן בספרי אלא מפי אחרים משמע מריש
דלית לי׳ ג״ש וקול קול יליף כל היכא וכתיב פני׳ כגון נניטרים ללשון עני׳ היינו שעונה על מה שאחר אומר א״נ אק לחלק בק רבים
ובלוים ובע״ע ממליצה וכתיב בה ג״נ עטי׳ ושם כתיב ככה וס״ל ליחיד ומ״מ אק כולן פונק על מה שאמדו לכם אלא כולן אומרים יחו
ונכה בלה״ק משמע ומשם יליף לכל עני׳ כה וככה מלה׳׳ק נמבואר לק מסתבר וגם כאן צרק לכקרות לכם מורבק וכנ״ל מיהו אם לא
נסוגיא שם ל״ג ב׳ .וכנה נסוגיא שם ל״ב ב׳ אמרי׳ ת״ר ק״ש הקרו איט מעכב לא כאן ולא במליצה כיק שאינו אלא ממ׳נק.
ככתבה וכתיב וכט נהדתן יהו וברי תי וחכ׳׳א בכל לשק דא׳׳ק ) Pמלה נמלה .כ״ה לשק השו״ע גבי חליצה נאכ׳׳ע סי׳ קס׳׳ט
שסע בכל לשק שאתה שומע לימא קסנר רבי כל התורה בכל לשק נסור כחליצה סעיף מ״ח ונבר ניארט וכאן דינו נמו
נאסרה ואי ס*ו נלה׳׳ק נאמרה וכט וכתב רחמנא ל*ל איצטרין כחליצה רק שם יש וברים שצריך לכקרות יחו כגק לא אנה ולא חפצתי
משום וכתיג שמע לימא קסברי ת ק כה׳׳ת טלה נלה׳׳ק נאמרה כמפורש ממ׳ כוי שלא יהא כזה משמעות אחרת שרוצה ליכמה אכל
ואי ס״ו בכל לשק שמע וכתב רחמנא ל״ל איצטרין משום וכתיב כאן כיויט לא שפכה ועינינו לא ראו נראה ואק למוש לזה וצ״נג
והט וסוגיא זו שנד׳ ג״כ בברכות י׳׳ג א׳ ובמגילה י׳׳ז ס ופTש״י )ג( ד״א שהנהנים צריכק לכקרות כו׳ .נכר כיארנו כעז׳׳ה ופשוט
בסוטה ככ׳׳ת בכל לשק נאמרה לקרות בבהכ״נ והקשו כמוט בברכות וסגי כאחד ^שק הירד שלפניט אק עני׳ אלא מסי אמו
ובמגילה והא קה״ת ורבק )ועי׳ ריטב״א מגילה שכביא ועיקר יאפי׳ לס״ו כהעמ״ו שצריכק ככהנים להקרות נראה וסגי ככק א׳
קה׳׳ת ואורייתא ע״ש ודשב״א בברכות הניא נשם רב האי גאק וכבר כתבט לתמוה על דבריו.
וקאי על כתיבת התורה וכ״כ תוט בסוטה ל׳׳ג א׳ נשם כר׳׳ח, ) Hוי׳א שהכהנים צריכק לעמוד שם בשעת כקריאה .כבר כתבט
והמאירי בברכות הביא נשם הראב׳׳ו וקאי על מצות ת״ת עי׳ש( שכ״כ נם׳ כנפי נשרים ס׳׳ס שופטים ומשמעות כפסוק
וכתט כתוט במגילה ונראה וכ׳׳ס כל קריאה שבתורה ע ק מצות כדבריו וע״ל סי׳ י׳׳ב ס״ב שהבאנו נשם אברבנאל שהכהנים צריכק
מליצה ופרשת ע׳׳ע דווי מפשר וביכורים וכל אלו השטיק פ׳ א^ להיות שם בשעת עריסה וכני׳ באדרת אליהו מהגר״א ס׳׳ס שופטים
נאמח בסוטה וכ״כ התוט ננרטת ונתוט שאק בסוטה וכן ונגשו כככנים מלמו שכל כמעשים נעשים ווקא נסני נהנים ויל״ע
הסכים כרשב״א בברכות וכרא״ש נתוספותט שם וכריטנ״א במגילה אם טנתו ווקא מרחיצה ואילך או וכונתו גם על העריפה נ ד
)והוסיף הקהל וס׳ שוטרים וס׳ פרה( ועוד הרנה ראשוטם ולכאף כאברבנאל כנ׳׳ל כומשמע מלשוט צל כמעשים.
תמוה והא בכל הט איכא קראי בס׳ אלו נאמרק גק ^ שכאטדן )ה( והם אומרים אחריכם כל מלה טלם ביחד .צריך לברד אם
נלכ׳׳ק ונק לאלו שנאמרק בכל לשק אבל הדברים מבוארים ריעב צריכק כולן לומר ימו או יכולק לומר בזה אחר זה וכל
איתן סי׳ טו דין א מי ר ת הז קני ם ו ה כ הני ם נ ח ל רעד
לענק בר״כ דלמאן דיליך ברכה ברכה מלוים יליך נ ט מ כ ת ם ל ע ח בחום׳ ר׳י החסיד בברכות וברשב״א במגילה וחופן דבריהם והנה
קול רם וכן מוכח בטור או״ח סי׳ קכ״ח שהביא קרא דלוים נ ט־ £ בסוגיא דסוטה מביא פסוקים לכל הר מאמרץ בלה׳׳ין וכן לכל
כב״ח שם פ״ש .עכ״פ מבואר בסוגיא ד ב ^ ו ם שנאמר עני׳ היא הני דנאמרק בכל לשק והתוס׳ בסוטה פם האריט לבאר דבאמח
בקול רם ולפ״ז ה״ה כאן בע״ע ובחליצה דכתיב ע ט צריך לכיוא בלא קרא הייחי אומר דטלהו בכל לשק מדאיצטיק־ קראי לכל הר
בקול רם ו כנ ה בחליצה לא הוזכר בשו״ע דצריך לקרוא דוקא בקול רם• דבלה׳׳ק והא דאיצטרין קראי לכל הר ובכל לשון היינו משום דבכולהו
אמנם פנ ק קול רם מבואר בירר סו ט ה פ״ז כ״ב קול רם ה מפולג יש מקום ללמוד מכני דבלה״ק ע׳׳ש שהאריט בזה אמנם הראשונים
שבקולות לא קטן ולא גדול אלא בינוני והובא בטור או״ח סי׳ קנ׳׳א הנ*ל כתבו חה תלוי בסלוגתא זו דלמ׳׳ד כל כתורה בכל לשק נאמרה
לענק בר׳כ וכתב ה ט׳ ב שם סקנ״ג דהיינו שישמעו לאפוקי בלחש א״צ קראי לכל כני דבכל לשק רק להר דבלכ׳׳ק ולמ׳׳ד כה׳׳ת בלכ׳׳ק
)וכן אם יש צבור גדול צריך שכל הצבור ישמננו כדיליך בספרי ט׳ש נאמרה א״ 5קרא להני דבלה׳ק רק להר דבכלילשק וכגמ׳ מביאה
במ״ב( וא׳> בחליצה דט׳כ צריכק כדיינק לשמוע ^ ר א ו הפרשה שם פסוקים צ1תי כדעות למר איצטריך קרא לככי ולמר להכי אבל
לא כו צ ^ בשו״ע להביא זה דכיק שמשטעק לדיינק כיי ט קול רם לא דחד צריך לכולהו קראי )וכחוט בסוטה לשיטתם דפלונתא זו
אמנם כאן בע״ע יש לעי׳ אם צריך שיהא כל כק הל שומע דלכאף כאן לא איירי כלל בככי רק לפנק כתיבת ס׳׳ת כפי׳ ד׳ח לכן נדחקו p ri
אק הקריאה להשמיע לצבור אלא הו א ענ ק וידד שידינו לא שפכה כסוגיא שם וכניל( וזו דעת כל הראשונים שהביאו כתירון כנ׳׳ל
וגו׳ וסגי שישמיט קצת שלא יהא בלח^ ויל״ע דהא ב ג ט א מי ולפ׳׳ז כמשנה דסוטה שהביאה פסוקים אכל כני דנאמרק בלה׳׳ק
דשבחו אומר בקול נ ט ך וגנותו אומר בקול רם וא״כ כאן לכאר ולא כביאה פסוקים אכל הני דנאמרק בכל לשק ט׳ל דכה׳׳ת כולה
ד ט לוידוי מעשר דמתודים ידינו לא שסכו ו ט ולמה אומרים בקול בכל לשק נאמרה וא״צ קרא לככי ומסתמא קי״ל כסתם מתני׳ ואק
רם ש הד נאמר כאן ע ט ט׳ ל דשבחו נקרא pכשמשחבח שעשה ר׳מ בזה להני דחשיב במתני׳ דהא מ״מ איכא קראי אבל ר׳מ
כל מה שצריך אבל כשמתודה שלא חטא זה אינו נקרא שבחו שאינו
לפרשת הקהל או לדברים שאינם מפורשים במשנה מ ק פ׳ זכור
אלא כמתנצל שהוא אינו אשם בדבר ח ה אפשר לומר בקול רם
ופ׳ פרה למאן דס׳׳ל מדאורייתא ולפ״ז יוצאק בהן מכ׳׳ת בכל ^ון
והנה בירר דסוטה פ״ס הי״א אמרו עד השקיפה היו אומרים בקול
)ורק מדרבק ודאי בעי לה׳׳ק כמו כל קריאת התורה ויש לדקדק מכאן
נ ט ך מכאן ואילך כיו אומרים בקול גבוה ומבואר מזה דהתורה
ג״כ דדעת הרא״ש דא«צ מה׳׳ת ס״ת לפרשת זטר כמו שרצו לדיק
לא הקפידה Pעל שבחו ממש שיאמר בקול נמוך אבל מ ה שאינו
מדברי הרא׳׳ש בפ׳ שלשה שאכלו ודו׳׳ק( וכנה בברכת כמלך וברטת
שבחו ולא גנותו י ט ל לומר בקול רם ולפ״ז גם כאן נ כי שאיט גנותו
כה״ג לא מצינו בגמ׳ טעם למה דוקא בלה׳׳ק וצ׳׳ל דכיק דמדרבק נינכו
אבל גם אינו שבחו לכן שפיר אמרה תורה לומר בקול רם.
לא חש להביא כטעם למה תקנו רבנן דקא כך ולכאר אם מצם קריאת
מ ס דהיינו בקול בינוני ולא בלחש .כבר נתבאר בעז״ה ,וכבר כתבנו
הקהל יוצאק מה׳׳ת בכל לשון צ׳׳ע למה תק« חכמים כברטת דוקא
דמסתבר שא״צ לה שטע לכל כעומדים שם ולא ד ט לבר׳נ•
בלכ״ק דהא כל כברכות משמע שיוצאק בכל לשק דומיא דתפלה
) (0ואם קראו בלחש צ״ע א ם יצאו המצוה .לכאו׳ כי ק דילפא מקרא
וברכמ׳׳ז וכ״כ התוט בסוטה ל׳׳ז א׳ ד*ה ק׳׳ש ואולי משום דבתר
דעני׳ וקי׳׳ל דבע״ע כל הכתוב בה מעכב כמו שהוכחנו בע׳^
דתקנו רבק קה׳׳ת מט׳ת ולא בע״פ מסתבר דגם הקהל אק לקרות
בסי׳ ט ס׳׳א א״כ אם קרא בקול נ ט ך לא יצא המצוה וכן משמע בחום׳ בע״פ רק מס׳׳ח וממילא מוכרח לקמת דוקא בלכ׳׳ק דכא קי״ל
סו ט ה ל׳׳ח א׳ ד׳׳ה או שהקשו ל״ל קרא אמור להם דצדך קול רם לילך
דאסור לכתוב כס׳׳ת pבלה׳׳ק ולכן תקנו גם כברכות דוקא בלכ׳׳ק
מלוים ואם נימא דבלוים אינו מעכב א״כ שסיר איצטריך כאן אמור
וצ«נג וכנה לפ״מ שביארט אין כוונת הראשונים שכתבו דלמ׳׳ד כה׳׳ת
להם דמעכב כמש׳^ ה ט ב בסי׳ קכ״ח סק״נ וסקנ׳׳ג וע״כ דגם ה א בכל לשק נאמרה כייט פרשת ע״ע לומר דלדינא לכאי מ״ד פרשת
דילפא מלויס מעכב אמנ ם ראיתי להרמב״ם שלא הביא דין קול
ע״ע נאמרת בכל לשון וכן מקרא ביכורים וחליצה כד רר! כוונתם
רם גבי בי כו ד ם בפ״ג דביטרים ה״י וכן לא הביא בוידוי מעשר דלזה צריך קרא בכני דבעי לה׳ק אבל לדינא ודאי דבעי לכ׳ק ובזה
קול נ ט ך ושמא ס״ל ח ו pדברי רשב״י ב ג ט ורבק פליגי פלי׳ מיושב מה שכללו הראשונים וידוי מעשר בהדי כני אע״ג דוידוי מפשר
ולכן צריך קרא טו ח ד בבר׳> אמור להם דצריך קול רם ולפ״ז אפשר
נאמרת בכל לשק דאין טנתם אלא דכל כני צריך קראי להכי ולהכי
דבע״ע אפי׳ אמר בלחש ואפי׳ לא כ ש ט ע לאזנו יצא כדאמרי׳ בברכות ואק סה נ״מ לדינא אלא באלו שלא מצינו לכם פסוקים ולככי טרחו
ט״ו א׳ דבשאר כמצות אפי׳ לא ה ש ט ע לאזנו יצא ל ט״ע וצ״ע. הראשונים למצוא פ׳ זטר ופ׳ פרה דבאלו לא מציני קראי ובזה
) Cו נ ר א ה דאפי׳ אינו מבק כר .הנ ה בשו״ע או״ח סי׳ קצ״ג ס׳׳א יהי׳ נ״מ לדינא )ואגב מבואר כאן בתוט הרא״ש בברכות ובסוטה
ובט׳ב שם מבואר מחלוקת כראשונים אם אפשר להוציא
ובתוט ר״י כחסיד וברשב״א וריטב״א שכולן הזכירו דפרשת פרה
ל ט שאיט מבק פירוש כמלות וכתב ה ט׳ ב בשה״צ שם סק ״ג בשם דאורייתא והיא עי׳ כישנה בתוט ברכות י״ג שמחקה מהרש״ל ע׳׳ש(
כאחרונים דכ״ז ביוצא ט די אחרים אבל באומר ב עצ ט בלה׳׳ק יצא ובזה מיושב ג״כ דלכאר קשה איך משני דלרבק כה״ת טלה בכל
אפי׳ אינו מבץ פירוש המלות בין בק״ש בק בתפלה וברהמ״ז וקידוש לשק נאמרה דכא מתני׳ דאלו נאמרין דק״ש נאמרת בכל לשק כרבנן
ושאר ברכות ויל״ע דבשו״ע אה״ע סי׳ קס״ ט בסדר החליצה סעיף י אתיא ותק בהדיא דפרשת ט׳ע וכל כני נאמרק בלכ״ק ולפמש״כ
איתא צדך שיבק היבם דברי היבמה ומה הוא משיב וצ״ע מם א״ש דהטנה לולי קרא כו״א דבכל לשון נאמרין אבל באמת אק
נשתנה זה מכל האמירות דאם אומר ב ע צ ט אפי׳ אינו מבץ יצא ראי׳ זו מכרעת דכא קושיית הגמ׳ pעל כסוגיא דילפא לרבק
והגד׳ א שם ציק מ י 1ור לזה מי ב ט ת ל״ס ב׳ אי צבית ליבם נ ר מדכתיב שמע אבל ממתני׳ אק שום הכרח דדילמא באמת רבנן
דמשמע שצריכק ל מ ק ולכאו׳ אינה ראי׳ pשצרז להבק לפנות ל״צ שמע להכי ולא קאי שאלת הגט pעל כסוגיא ולא על כמשנה
אם רוצה ליבם אי לחליץ ח ה מבואר ב פ סו ק ובסוגיא שם בדידך תלי ודר׳ק .ועי׳ בקהלת רבה פ״ז סי׳ 0ד תני בשם ר״מ כ״מ שנא׳
רחמנא כר אבל אק מזה ראי׳ שצריך להבק מה שהוא אומר אמנם עני׳ ואטרה כה ככה אלו בלט׳ק ברוח כקדש הוא מדבר וצ״ע
לענ״ד ט א ה שיש חילוק ב ק דבר שצדך לומר בינו לבץ פ צ ט ובק מה כטנה ומה שייך ברוט׳ק בדיטם אלו וי״ל בדוחק .ופשוט דאם לא
דבר שצריך לומר ל א ח ד ם דבדבר שאומר בינו לבין ע צ ט כ ט ק״ש קרא בלה״ק לא יצא מצות קריאה אך בדיעבד כיק שהוא מה״ת.
שהתורה אמרה והיו כדברים האלה וגר ודברת בם וגר א׳ > כ תו ר ה מ( בקול רם .בסוטה ל״ב ב׳ תניא רשבי״א אדם אומר שבחו בקול
^ פ ד ת על א ט ר ת דברים אלו ומלות אלו וכן בב ר כ ט׳ז ותפלה נמוך מוידוי כמעשר וגנותו בקול רם מ^רא ביטרים
חידוש דכתיב זכור את יום השבת וככונ ה להזכיר בפה וכן זכירת ופירש״י דבוידוי מעשר לא כתיב עט לכן אינה נאמרת בקול רם
יצי״מ )וכן פרשת ז כ ט ( בכל א ^ יצא א ט ^ שאיט מבין ש ה ד אבל במקרא ביכורים דכתיב עני׳ נאמרת בקול רם ונראה דזה ילפא
מ״ס הזכיר מה שהתורה צוחה סליו להזכיר אבל בחליצה כ רי כ תו ר ה מלוים דכתיב ועט הלוים קול רם וכמו דילפא לענק לכ״ק עני׳
אומרת שתאמר לעיני מ קני ם מאן י ב ט וגר וכן הוא יאמר לכזקנים מלוים ה״נ לפח קול רם וכ״כ כחוט בסוסה ל״ח א׳ ד״ה או
רעה איתן סי׳ סו דין nToxהזקנים והכועים נחל
דאם רצו רבים להתודות כממד מתודים )ול״ש נזכ אץ עושץ מצות לא חפצתי וגר וסקנים צריכץ לשמוע זה שכרי מדבר להם ולדבר לככ.־י
חבילות דנב׳ בנ׳׳א לא אמרי׳ זה כמבואר בסוטה ח׳ א׳( ואפ^ ך ®יז כלל אם אינו מבק מה שהוא אומר דאין זה גקרא דבור
כונחו שלא יוציא א׳ את חברו אך צ׳׳ע מנ׳׳ל הא ומה טעמו ואם לחברו ודר׳ק ולפ׳׳ז בברכת נהנים שצרין לדבר להקהל צריכק כככנים
נימא שבוידוי זה א״א להוציא א׳ אם חברו אולי גם טיהי דיח ל^יק פירוש כמלות וזה לא הוזכר בשו׳׳ע אבל באמת ז״א דגם
א״א להוציא וצ״ע ואולי טנתו שלא נימא שהדדד מונה Pעל כברכה דוקא להצבוד שבבהכ״נ כזה .תדע שכרי ביהכ׳׳נ
הב״ד וצ״ע )ולכאף י״ל עוד סברא דבדבור הנאמר על עצמו א״א ®כילה ככנים ג*כ מברכץ לעם שבשדות כמ׳׳ש ממ׳ ופ״כ דכברנה
לייחס כדטר של כשני עליו שהרי כשני מנ ח על עצמו והוא על ®יללת לכל כלל ישראל ורק הם צריכק לב^ בנוסח זה רק שצריר
עצמו )אך לפמש״נ נםק׳׳ה נשם כמדרש אינו Pכאן ע״ש וע״ל לוטי כדרך אדם כאומר לחברו נמו שלמדו בסוטה ל״יז א׳ אבל
סקי״ג( ודוקא בברכה כללית ®גץ טרא פרי ה ח וככ״ג שייך יץ זה הוא אפי׳ אץ ישראלים בבכנ«נ וממילא א״צ להבק ]ובזה
להוציא אבל לא בטנתו על ענץ אחר ודמיא לאחד שמנע על מצות ליק ג״כ במש״כ אאמו^ שליס״א בקכ״י ברבות סי׳ י׳׳א דאפי׳
עירוב על עירוב תבשילץ וחברו רוצה לצאת נזה על עירוני חצרות לט״י מרן החזויא י׳׳ל דבבר׳כ א*א להוציא ע׳׳י שומע כעונה
או עירובי החומץ דאפשר דאץ שייך להוציאו דכוא ענץ אמר לגמרי ®®יץ שצריך לומר לחברו ע׳׳ש ולפמש״כ גם בבד׳כ א״צ לומר לחברו
ונזה יש להסביר ג״נ הא דברכת כטמל צריך דוקא שיענה אמן ®לא שאופן כאמירה הוא נד ^ אדם האומר לחברו ומ״מ יש לדץ
שכנר תמהו בזה ראשונים ואמרו כמה תירוצים עי׳ בבה״ל סי׳ רי״ס גזה וע״ל סקי׳׳א[ אך לפ׳׳ז בפרשת סוטה שצריך להשביע איחה
ס״ד ד״ה וענה אק ולפ״ז י״ל דכיץ דכברכה נאמרת נ^ץ שגמלני יגן בשבועת כעדות ושבועת כפקדון צריכין לכבץ מה שהם אומרים
דהוא קאי על עצמו ל״ש שהדיבור יתייחס גם צזני )לפי סברת )ונשבועה זה פשוט בלא׳׳ה דאל״כ איט משביע כלל( ולפ׳׳ז נמציט
כחזו״א כנ״ל( ואע״ג דתלמידי רב יכודא אמרו עליו דיכבך לן למדץ דכאן בוידוי ע׳׳ע וטידוי מעשר וביכורים דהעקר לומר
כף מ״מ ניץ שהם מודים על כטובה של עצמן p xנשאר סי והוא כפרשה כוי כמו ברכמ׳׳ז וק״ש דא״צ שיבינו מה שכם אומרים ומ׳׳מ
מודה על עצמו אף שזה על אותו כאיש א״א לייחס כדטר אליו נלאה דצריכץ לדעת כענק שמתודים ידינו לא שפכה וגף דאל׳׳ה
אא״נ ענה אק דאז הוי כמוציא מפת ודו״ק אך לפ״ז יצא חידוש אץ זה נקרא וידוי כלל אבל באמירת ככהנים נפר לעמך ישראל
גדול דנכל ברכות ככ״ג שהוא נלשץ פרסי טץ שעשה לי כל צרכי אפשר דאפי׳ אץ יודעים כלל מה הם אומרים סגי וצ׳׳נג
המעביר שינה מעיני וכל כה״ג א״א להוציא אא״נ ענה אמן ומדלא ל’א( וצ״ע אם א׳ יכול להוציא חבמ בזה .בקכ׳׳י לאאמו^ שליט׳״א
הוזכר זה בפוסקים ש״מ שאינו כן וגם מדלא תירצו כראשונים Pעל בברכות סי׳ י״א הביא מחלוקת כאחחנים ז׳׳ל אם בברכת
כקושיא של הגומל ש״מ שאץ זה נכץ ולא כתבתי אלא להעיר שד׳מ נהנים אפשר להוציא א׳ מכככנים את חבריו דדעת כבית כלוי דא׳׳א
סברא זו נשה״צ סי׳ רי״ט אות ס׳ ע״ש( מיהו אפי׳ אם נא xשאפשר מוציא דנכי דשומע כעונה אבל בבד׳נ הא צריך קול רם וזה
להוציא א׳ את חברו אכן בודאי אץ כאן מצוה לכתחלה שיוציא א׳ אח ל״® בשומע והיינו ידעת כבכ׳׳ל דשומע כעונה אץ ככונה דדבור
חברו כמו נברטת כמ״ש במ״ב סי׳ מ׳ סקי״ג משום ברוב עם הדרת כמדבר מתייחם לכשומע אלא דכשמיעה עצמה נחשבת כדיבור וא״נ
מלך שהרי ננר״נ אץ עושץ pוכן נוידד מעשר כתב הרמב״ם שנאו״א נכי דנסשבת כדבור מ״מ קול רם אץ כאן ולפ״ז ה״ה כאן הא צריך
מתודה ונראה דל״ש ברוב עם רק נברכה ולא נשאר דברים טץ וידוי קיל רם ונטל וא״כ א׳׳א להוציא אף כאן אבל דעת כמזר׳א דדיטר
ונר״כ וצ״ג; ונראה דגם הברכה על כאמירה ציז לנע כל א׳ לעצמו כמשמינג מתייחם להשומע וכו׳׳ל כאילו הוא אומר כדיבור ולפ״ז
ולא יוציא א׳ לחבח כמש״כ המג״א נסי׳ קכ״ח סקי״ז נשם כמני״ט יש כאן קול רם ואפשר להוציא ואאמו׳׳ר שליט׳׳א נתב שם דאפי׳
לענץ כברכה של נר״כ ובמבי״ט מבואר כעסם נדישלא יבואו להתבלבל לפ׳׳י כחזר׳א י׳׳ל דבבר׳כ א׳׳א להוציא מטעם אחר דכל מקום
אח״כ כשמתחיל להקרות לו יברכך א״נ גם כאן שייך טעם זה שכרי גם שהדיבור לחבח ל״ש לומר שומע כעונה וצריך דיבור ממש ולפ׳׳ז
כאן מקרץ להם וכנ״ל)וצ״ע למה מנהגינו בספירת כעו xשמנע כל ®אן בע׳׳ע דל׳׳ש סברא זו דכאן אץ מדבר לחברו אפשר להוציא
א׳ לעצמו ואץ יוצאין הברכה מהש״ן משום ברוב עם וכן בברכת לולב )יע״ל כתבנו סברא דגם בבר׳נ אץ נחשב שמדבר לחברו אך מ״מ
שמברנץ בביככ״נ ואץ לומר דאם עושץ כמצוה נעצמו גם כברכה י׳׳ל ניץ דילפא בגמ׳ שאופן כדבור צריך להיות באדם שאומר לחברו
עושץ נעצמו דהא גבי ציצית מבואר נמ״ב סי׳ מ׳ סקי״ג שיש בזה יזה ל׳׳ש בדע שמיעה( אכן אכתי יל׳׳ע בזה דכנה המ׳׳ב בסי׳ תר׳ז
משום ברוב סם וצ״ל שהוא מטעם שכ׳ כמ״ב שם גבי ציצים נשם סקי״א הביא מחלוקת דדפת כב׳׳י שא״צ להתודות עם הש׳׳ז אלא
כח״א(. שוטעץ כדע כל חזרת הש׳׳ן ודעת כרמ׳׳א נשם כרץ שצריך לחזור
)י 0ואומרים ידינו כף .משנה סוטה מ״ה ט שסד כאן כיו או xים ולהתודות עם כש״ן ולכאף לדעת כ ^ אץ הש״ן מוציא בוידוי
כזקנים ונקרא כתיב שפכה נה״א וע״ל סק״ה הבאנו יצ׳׳ע למה אינו מוציא נמו בכל חזרת כש״ן וי׳׳ל דס׳׳ל לכ pדנוידוי
מדרש חד׳ל על זה ,ודבר פשוט דהא דקתני במתני׳ כלו %לא נא כף ל׳׳ש להוציא דצריך שכל א׳ וא׳ יתודה על עצמו )וסברא נפץ זו אי׳
אינו אלא ביאור מה שכם מתודים אבל הם לא כיו או xים רק כלשץ בירד ברטת פ״ג כ״ג דבק״ש אץ מוציא כדי שיהא נאו׳׳א משנן
הפסוק וכן מש״כ בתרגום יונתן בביאור כוידר של כזקנים ונהנים אץ בפיו ובתפלה כדי שיהא כאו״א מבקש רחמים על עצמו ע״ש( ואע״ג
כטנה שהיו אומרים כן ואפשר שגם יסברו על בל תוסיף אם יוסיפו דבתפלה הקילו בר׳ה ויוה׳> דאוושי ברכות אבל בוידוי שזה קל
תיבות כמו בנר׳> ונראה שאם חי xתיבה א׳ או ששינה מלשץ ככתוב לכתודות לא כקילו בבקי וצריך להתודות בעצמו ג׳^ )מיהו באיט
בתורה לא יצא ידי כקריאה דכא אפי׳ בקכ״ת דהוא מדרבק אם חיסר בקי מסתבר דיוצא גם בוידוי דאל״ה למה תקנו כלל וידוי בחזרת
תיבה מעכב כמבואר באף׳ח סי׳ קמ״ב וי״א אפי׳ אות א׳ וכ״ש כאן כש״ן דש לדחות וצ״ע( אך אינו מוכרח די״ל דטמם כד׳ן דלכתחלה
דהקריאה דאורייתא .ואם קרא למפרע כנה ברפ״ב דמגילה א^י׳ טוב לכתודות ג״כ בעצמו עם כש״ן וצ׳׳ע ]ועוד אפשר דה pט׳־ל
דנק״ש ובמגילה ובתפלה וכלל לא יצאו וילפי׳ טלהו מקראי ולנאף כדעת כרמנ״ם בפ״ח מתפלה כ״י דדוקא ביוכ׳> של יובל הש׳־ן
כאן דלא מצינו פסוק אץ לפסול ,וכנה רש״י סי׳ ברפ״ב דברטת מוציא הנקי ולא בשאר יו״כ ויש להתודוח י׳ פעמים[ מיהו אפי׳
למפרע כגון ובשעריך ניתך מזוזות ונסו״א רפ״ב דמגילה כקשה אם נאמר דבוידוי א״א להוציא לא דמי להכא דהתם כוידד הוא
ע״ז דלזה א״צ קרא דלא יצא דאץ זה קריאה כלל ואינו אלא כמתלוצן שחטא ומתודה על עונותיו והנא כוידוי הוא להיפך שמתודה שלא
ולכן עח דהיינו ש^א הפסוקים למפרע וכ״נ מדברי כרמב׳׳ם בה׳ פשע ושידינו לא שפכה וגף ודמיא לוידד מעשר ובזה י״ל דבודאי
ק״ש שכ׳ הקורא למפרע שקרא הפסקים למפרע ]וכ״נ קצת טנר אפ xלהוציא והנה הרמנ״ם כתב בפי״א ממע״ש כ״ו גבי וידוי
דמייתי אתפלה טעמא דשמעץ כפקולי הסדיר י״ח נרטם על כסדר מעשר וידוי זה נאמר כף וכל אחד ואחד אומרו בפני עצמו ואם
משמע דמיירי נסדר כברכות[ ולפ״ז כאן בע״ע דליכא אלא פס ק א׳ רצו רבים להתודות כאחד מתודים וצ״ע מש׳> וידוי זה אומרו
ל״ש כלל למפרע ועי׳ בבה״ל ר״ס ס״ד ומצאתי בירף ס״פ מצות כאו״א נפ״ע אם כונתו דלנחחלה לא יאמרו שנים כא׳ כרי מסיים
איתן סי׳ טו דין אמירת הזקגים והכהנים נחל רעו
אק מכפרת פל הרוצח כלל כמש׳׳כ רש*י בפרכק ט׳׳ז א׳ ד׳׳ה קשילי חליצה )לפנק חליצה( אפי׳ למ׳׳ד אק הקריאה מפכבת מודה שאם
)ויתבאר בפ׳׳ה בסי׳ י׳׳ז ס׳׳א( ואינו מכפר אלא פל בד כפיי בא לאומק אומק פל הסדר מ״ש.
וקשה מה צריכק בני הפיר כפרה אם טלן לא ראו אותו כלל א׳׳ג )יג( כלומר לא ראיטהו כו׳ .במשנה סוטה מ׳׳ה ב׳ ואומרים ידינו
אטסק כן וע׳׳כ צ׳׳ל דחיישיק שמא א׳ מבני הפיר ראה אומו וכדאי לא שפנה את הדם מה ופינינו לא ראו וכי פל דפתינו
בלא מזק ולוי׳ ופי׳׳ז נגרם שמס כמש׳׳כ רש״י בסוטה ל-ח ס וכנ״ל עלתה שזקני ב׳׳ד סופני דמים הם אלא שלא בא פל ידינו ופטרנוהו
וא»כ מוכח דנד׳פ מכפרת פל צרי הפק ]וקצת יש לדחוס משום דכדל ולא ראינוהו והנחנוהו נ״ה הג״רסא הנטנה נמ״ש שם בגליק
לבקש רחמים שלא יארס דגר זה בשכונתם ע׳׳ד דאיתא במכות י׳׳א ובירר סוטה פ׳׳ט ה״ו רבנק דהכא פתרק קרייא בהורג ורבנק
א׳ גגי ריג״ל[ אמנם בב׳׳ב כ׳׳ג ב׳ מבואר דטפם דהפיר הקרונה דתמן פתרק קדיא בנהרג רבנק דהנא פתרק קרייא בהורג שלא
מביאה פ״פ משום דתליק שהרוצח יצא משם ולכן צריכק בני כפיי בא פל ידינו ופטרנוהו ולא הרגנוהו ופימפמנו פל דינו ורבנק
כפרה פ״י ראו גידולים שגידלתם דלפי שיצא מטירם תקלה צריכק דת pפת ^ קרייא בנהרג לא בא פל ידינו ופטרנוהו בלא הלווי׳
כפרה וא״כ אק ראי׳ שפ״פ גאה פל צרי הפק ואפשר דסוגיא דמנ ולא ראינוהו והנחנוהו בלא פרנסה והנה בתרגום יונתן ס׳^ שופטים
ס׳׳ל כרבק דככא דקרא קאי אהורג לא בא לידיד כו׳ ופ״ז גם איחא ויתיבק וימרק גלי קדם ה׳ דלא אתא לידיק ופטרני׳ מאן דשדי
בני הפיר צריכק כפרה שההורג בא מסירם וסוגיא דסוטה ם*ל ית אדמא הדק ופיננא לא חמון ומבואר דהוא כרבק דהכא דקאי
דקאי אנהרג ולכן גם בני כפיר צריכק כפרה שלא ליד את הנהרג אהורג אמנם בגמ׳ דיח סוטה רד׳ו ב׳ תניא בהדיא לא בא לידינו
ונד׳ל סי׳ ר ס׳׳ד הבאנו כפין זה גפם כחתם סופר ר׳ל פ׳׳ש ]אנל ופטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו בגא לוי׳ וכ׳׳ה שס
לפ״ז הא דפסק הרמב׳׳ס כסוגיא דב׳׳ב לפנק רוב וקרוב אק כטפם ל׳׳ח ב׳ אק פ״פ באה אלא בשביל צרי הפק שנא׳ ופנו ואמרו ידינו
כסוגיא הנ׳׳ל משום שהרוצח יצא משם מן משום שהנהרג יצא משם לא שפכה את הדם הזה וכי פל לבנו פלתה שזקני ב״ד שופכי דמים
דכא הרמב׳׳ם פסק כרבק דתק[ ושם סק׳׳ה כבאט דפס הריפג׳׳ז הם אלא לא בא לידינו ופטרטהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו
שרצה לפרש כסוגיא דג׳׳ב דקאי ג״כ אנכרג ופ׳׳ש מה שהקשינו בלא לוי׳ ופירש׳׳י כלומר למזונות הוצרך ולא הי׳ לו וראה אחד
ע׳׳ז ]וטד יתבאר בזה בפז״ה גסי׳ יי׳ז ס׳׳א סק׳׳י ושם חזרט מזה נושא רחונות ובא לחוטפו ממנו לאונס רפבק ופמד זה מליו והרגו,
פ״ש[ .והנה בסוטה מ״ז א׳ רפק״א מנק לסנה^ן שראו אחד שהרג בלא לוי׳ חבורה שילך פמהס פכ״ל פכ״ם מבואר דס׳׳ל כרבק רתק
את כנפש ואק מכירק אותו שלא כד פורפק מ״ל ופינינו לא ראו דקאי אנכרג וכ״ה בזוה׳׳ק וירא קי״ד א׳ ידינו לא שפכה את כדם
ולכאר ד׳ס ס״ל כרבנן דקאי אהורג ולא אנהרג ולא כברייתא ה ם כזה וגו׳ לא שפכה ולא גרימנא מיתתי׳ ומבואר דהוא כרבנן דתק
מ״ו ג׳ דקאי אנהרג ובזה מיושב שכרמב׳׳ם לא פסק כר*פ בזה אפ׳׳ג דקאי אנהרג שלא גרמו מיתתו )ודלא כס׳ משברי ים שכ׳ שהוא
פלא מציט חולק סליו משום דקי״ל כרבק דתק וכסתמא דגמי לפיל כרבק דהכא והוא תמוה( ובודאי דקי׳׳ל טמ׳ דיק דקאי אנכרג
מ׳׳ו ב׳ וכר׳ יהושס pלוי• דדף ל׳׳ח 0ופמש״כ 0כ גסי׳ ד׳ סיג וכ*כ הרמב׳׳ם פ׳׳ט מרוצח כ׳׳ג ידינו לא שפכה את כדם הזה
בפז׳׳ה ולפ׳׳ז גם בגמ׳ דיק מצינו פלוגתא דתנאי בזה אי קאי ופיניט לא ראו כלומר שלא בא לידינו הנהרג כזה ופטרנוהו בלא
אהורג או אנכרג וי*ל דת׳׳ק דר«פ שם באמת פליג פלי׳ סה וס׳׳ל מזונות ולא ראינוהו ופטרנוהו בלא לוי׳ וכ״כ כחינוך מצוה תק״צ
דקרא קאי אנכרג ואם ג׳׳ד ראו ההורג אק פורפק מטפס אחר והנה לכאס לפ״ד רבק דככא דקאי אהורג שלא ראינוהו ופטרנוהו
משום דנודס מי הכהו וס״ל דגם אם אק מכיח מקרי טדע ק בלא דק לכאר זה לא שייך אלא פל כב״ד אבל זקט כפיר ליש
הכהו ופמש׳׳כ בזה בסי׳ ד׳ ס׳׳ג בפז*כ, . כלל שיאמרו כן שהרי אין בידם לדונו ולא להורגו וי״ל דבאמת
)י 0ואם בא לידם ופטרוהו כו׳ .פשוט דאץ יכולק לומר שקר לפי רבק דככא לא קאי אלא פל כב״ד ולא סל הזקנים )ופ׳׳ל
וכבר נתבאר בשם רקח אורה דפל הגיד מוטל לתקן סק״ס שאיט כן( ובזה א׳׳ש דנתרגום יונתן מתרגם וכל זקני כפיר
שלוחים וללוות האורחים גרחק ולוי׳ כמ״ש כרמב׳׳ם פי׳׳ד מאבל ההיא וכל חכימי קרתא ההיא דהיינו כנ׳׳ד משום דאזיל לשיטתי׳
וגם אם בא לידיכם או לידי כזקנים צריכק לתת לכם מזק וללדתם דמפרש לה אכורג וכנ׳׳ל )וכבר כתבנו בזה בע׳׳ה בסי׳ י׳׳ד ס״א(
ואי לא׳׳ה אק יכולק להתוודות אכן כוידוי אק מפכב כפריפה אבל הרמב׳׳ם דפסק כהספרי דכל כזקנים אפי׳ כן מאה רוחצק
כמשי׳׳ת בפז׳׳ה גס׳׳ז אבל מ*מ מצות קריאת הפישה אק כאן ומתודק לטפמי׳ דפסק כרבנן דתק וכגרד דיק דקאי אנכרג שלא
ואפשר דכאן כיק שאין ראוק כלל לאמירה גרע ואק פורפק כלל בא לידיט ופטרנוהו בלא מזק ובלא לוי׳ וזה מוטל טל כל כזקנים
ובסמוך יתבאר בזה בס׳׳ד .ונראה שא״צ לתת להם אלא מזק שבא לידיהם )ואפ׳׳ג דגם פל שאר בני כפיר זה מוטל י׳׳ל דהזקנים
ספודה א׳ לדע ואפי׳ אם יש בידו סשדה א׳ מקודם צריכק לתח מתודים פבור כולם( אך גם פל כב׳׳ד זה מוטל כמש״כ כרמב׳׳ם
לו פוד ספודה פי׳ ב׳׳ב ט׳ א׳ אק פוחתק לפד כטבר כר ובמום׳ פי׳׳ג מה׳ אבל כ׳׳ג וב׳׳ד כיו מתקנק שלוחק ללוות אדם כפובר
שם ואם נתד לו שיפור זה שוב יכולק להתוודות שיותר מזה ל(ק ממקום למקום ואם נתפצלו בדבר זה מפלה פליכם כאילו שפכי
חייבק מיהו אפשר דככל לפי הפנק שאם יודעים שלא יגיע לישוב דמים לכן גם הם מתודים שלא נתפצלו בדבר זה ותקנו שלוחים
פד סבור ב׳ סטדות או יותר צריכק לתת לכם יותר לפי יכולתם ללוות גסזק ולוי׳ )וכ״כ נקח אורה סוטה מ״ו ב׳( ולפ״ז pחילוק
ופי׳ יו׳׳ד סי׳ ד׳נ ושיפור ^י׳ מבואר בסוטה מ*ז ב׳ כמה צרק־ בק וידוי סקנים גיידוי כב״ד דוידד כב׳׳ד הייט שלא נתטצלו לתקן
ללוות .ואע׳׳ג דהמהרש׳׳א סוטה ל׳׳ס ב׳ כתב דכע׳׳ס מכפרת » שלוחים ללוות כאורחים ולתת להם מזונות ווידוי כזקנים שלא בא
א׳ מגני כפיר שפטרו בלא מזק ולוי׳ ה״מ פל גני כפיר אבל כזקנים לידס פצמם ופטרוהו בלא מזונות ולוי׳ מיהו אם בא ליד כב׳׳ד סצמי
שצריכק להתוודות פשיטא שאק יכולק לומר שקר ,ופי׳ בדפס זקנים ופטרוהו בלא מזק ולוי׳ מסתברא שלא יוכלו להתודות דלא גרפי
מבפה׳׳ת ם׳^ שופטים ידיד לא שפכה כתיב בכ׳׳א לומר שחיוב משאר כזקנים ואפ׳׳ג דתקנו שלוחים ללוות )אא׳> כשלוחים ליווהו
בפכ׳׳ב לפשות לאורח ממשה דברים אכילה שתי׳ לינה לוי׳ מזק במקום כב״ד( וצ״פ ואפשר דגם כל כזקנים של כסיר מוטל פליהם
לדרך פכ > ואפשר שאם לא פשה א׳ מהן אק יכול להתוודות. לדאוג בצרכי כפיר וגם הם צריכים להשתדל שב׳׳ד יפמידו שלוחים
)טו( ואם א׳ מכג׳׳ד פטח כף .זה מבואר פפ״מ שביארנו בפזי׳ה ללוות להאורחים 3מןק ולןח ולכך הטילה התורה כוידוי גם פל
בסי׳ י׳׳ד ס׳׳ג דאם א׳ מכב׳׳ד אק יכול לבא מפכג אבל כזקנים .והנה המהרש׳׳א בסוטה ל׳׳ח ב׳ כקשה מאי קאמר אק
מהזקנים דוקא אם רובם אק יכולק לבא מפכב אבל מיטטם אק נדס באה אלא בשביל צרי הפק הא אדרבה הם מתודים ידינו לא
מפכב פ״ש שהוכחנו זה וה׳׳ה כאן זה שפסח בלא מזק ולד׳ כמאן שפט וגר שהם לא היו צרי הפק ואפ׳׳ה מביאק פ״פ וחית דכ״ק
דליתי׳ דמי שכרי הוא אק יכול לכתוחת אבל השאר יכולק :4תודות ידינו לא שפכה וגר דהייט שאנחנו לא כיינו צרי הפק אבל מ״מ
כיק שנשאר חבם וכנ> והנה לפי שיטת הירד דידינו לא שפכה שמא אחד משאר כפם שפגס בו הי׳ צר פק ולא ליווהו במזון ולוי׳
קאי אכורג א״כ אם כב׳׳ד ראו את כהורג ופסחהו בלא דק אק ופ׳׳ז אסר כפר לפק ישראל ובאמת דבריו מוכרחים שהרי כT׳פ
רעז איתן סי׳ טו דין אמ Tת הזקנים והכהגים נ ח ל
ג•)א( ואודכ מברכים ) □ כל הנהנים הנמצאים שם נ ס ואם״ אינם מאותה העיר דש מי שאומר שגריכץ להיות מאותה
העיר והוא תמוה > nולכל הפחות שני כהנים נה( אשר קדשנו בקדושתו של א ה ח וצוט מ( לקרוא את הפרשה
יי״א על מקרא הפרשה ד*א שיברך כמו שירצה.
הפרשה שא׳ יודע מי הכהו כן לא מיירי כפרשה בראוכו הםנהדדק ייילת להתודות )ואולי גם הזקנים אם הי׳ בידם להביאו לג״ד
אבל לרגק ל׳׳ש כ׳׳ז וכנ> ואחר שיש כאן ט צדדק 5״פ אם כהצד יל 6מיאוהו אק יכולץ להתודוה ולפ״ז י׳׳ל דגם להירף מיוודק
הראשק דכל היכא דאק ראוי לוידוי אק פורפק וכדמשמע מכא הזקנים דלא נמש׳׳נ לעיל אן מדנקש ר״מ א׳ מסנכדרץ ולא מהזקנים
דר׳ט או כהצד הט דהא דר׳׳ט טפמא אחרינא הוא אבל לרבק מזמע לכאר מק רסנהלדין קודאין ולא סקנים אך pלדחות
אפ׳׳ג דאק ראוי לוידוי פורפק כיק דהוידוי אינו מפכב וצ״ע )ומצאסי
משום דנסנהדח א qאם א׳ מהן לא ראוי מפנב ובזקנים פד 5יהו
נם׳ תורת הקנאות סוטה מ׳׳ז ט שנסתפק ג׳׳כ נזה פ׳׳ש( ופ׳׳ל חגם וכר׳ל( ולפ׳׳ז אף אם א׳ מהב׳׳ד נתפצל בזה ופי׳׳ז לא בא
ס׳׳ז סק׳׳א שהנאט ראי׳ שזה מעכב ובככ׳׳ג אק פורפק כנל כהורג לדק ניק שאם כי׳ משתדל הי׳ בא לדק א״נ אינו יטל
)טס ובכל כני ט׳ .כבר נתבאר הספק בפזה׳׳י. לכתוחת )אא״נ השתדלותו לא כיתה מועלת בזה( וא״נ גם כל
כנ״ד אק ינולק לכתודות שכרי כתבנו דא׳ מהן מפכב .והנה
ג) .א( ואח״ב מנרכק .כתב הרמב׳׳ן בס׳ כמצות שרש י׳׳ב )הנאט נסוסה מ׳׳ז ב׳ רפק׳׳א מנק לםנהד pשראו בא שהרג את כנפש
לפיל בס׳׳א סק׳׳ג( דמברכק פל כל ט׳׳ו פגודות שאק פורפק ת׳׳ל ופינינו לא ראו והרי ראו וקשה שהרי כאמירה
כהונה וכרי חד מנייהו עריפת העגלה וכייט אמירת כפרשה פ׳v אק מפכבת ולמה אק פורפק יפרפו ולא יקראו כפרשה וי׳׳ל דס׳׳ל
הכהנים דהפריפה עצמה היא גג׳׳ד כמשנ׳׳ת נפז׳׳ה נסי׳ י׳׳ב ס«3 לר״ע דנהי דמקרא כפרשה לא מפכג אבל ראוי למקרא כפרשה
ומבואר דפל אמירת ככהנים צריכק לברן ואפי׳ לפ׳׳ד כלב שמח יפיק ואם אק יטלק לכתודות אק פורפק כלל אבל קשה דאמרי׳
בדעת הרמב״ם )הבאנו לפיל ס׳׳א( שאק מברכק אלא על העבודה גירד נמצא סמוך לפיר פאק בה ג׳׳ד אק פויפק שנא ועיניט
כחשובה כ״מ כשאדם א׳ פושה טלן אבל כאן שככהטם אכתי לא לא ראו והייט שצדן שיהא ראוי לדק אותו ואם אק בו ב׳׳ד סמוכים
פשו שום מצוה פד פתה בודאי צריכק פתה לברך לט״ע ,ואפי׳ אם אק סקנים יכולים לדק אותו דכירר לשיטתי׳ דרבנן דהכא דקאי
יהיו כהנים מאותה כפיר וגם הם קנים שכבר בירכו פפם א׳ אהורג)ומכאן מוכח ג«כ דגם להיח׳ קוראק גם סקנים חון מהג׳׳י
מ״מ בודאי שצריכק לבע פוד פפם שהרי פתה אומרים מדק כהונה יאל׳׳ה תיפוק לי׳ דאק שייך כלל מקרא כפרשה כאן( ולק מניחק
ולא מדין קנים. עיר זו ומודדק לפיר שיש ט ב׳׳ד קשה דמא גם הכא דאין פורפק
כלל או דנימא גם בהא דד׳ע דמניחק אותו ומודדק לפיר אחרת וי׳׳ל )ב( כל הכהנים כנמצאים שם .בסוטה מ״ו א׳ חנן והנהנים אומרים
כפר לעמן ישראל וגו׳ פירש׳׳י כדנתיב לפיל ונגשו הנהנים זלא דמי דשם מדכתיב ופיניט לא ראו גילחה חורה דלא מיירי כפרשה
בני לוי ולא פירש פל מה הם עשים וכ׳> כרמב׳׳ם פ׳׳ט מרוצח ה׳׳ד רק ביש בה ב״ד שיטלק לדק אותו ולכן אם אק בה נ׳׳ד פ״כ טנת
וכככנים אומרים נלה׳ק נפר לעמן ישראל וכולנק להן והנה אק כתורה לפיר אמרת שיש בה ב׳׳ד אגל כאן בסנהדרק שראו כרי יש כאן
מבואר אם הנהנים צרינק להיות מאותה כפיר או לאו ואס צריך ג׳׳ד שראוי לדק אלא שכם לא דנו וא״כ מייגק גפ״פ אלא שאק ראוק
כל כככנים או דסגי נט נהנים דמיפוט ככנים שנים וכנה כאלשיך להחודות וכיק שאק ראוק לכתודות אק פורפק כלל ולפ״ז אפשר דנהי
כתב נס׳׳ם שופטים שהכהנים הם מאותה כפיר כקרובה שמביאים ילא קי׳׳ל כר*פ בהא משום דר׳ע ס׳׳ל כרגק דהכא דקאי אהורג וא/ק
את הפגלה פ׳׳ש ולא ידעתי מנ״ל הא ובירף דסוטה אמרו ג׳ דברים קי׳׳ל כר׳ יהושע בן 4יי דקאי אנהרג ולכן השמיעו כרמג׳׳ם וכנ׳׳ל
זה בצד זה מי שאמר זה לא אמר זה הקנים אומרים ידיט לא מ׳׳ס נלמוד מזה לדיק שאם בא לידם ופטרוהו בלא מזון ובלא לוי׳
שפנה וגר וכככנים אומרים כפר לעמך ישראל וגו׳ ואם נאמר ליק שאק ראוק לכתודות אק פורפק כלל )ומה שהרמב״ם לא
דהכהנים הם מאותה כפיר א״כ אם כככנים קנים יצטרט לומר הביא דק זה משום שאינו מפורש בהדיא בגמ׳ וכדרכו( אמנם י׳׳ל
שניכם אבל פשוט שאין זה ראי׳ שכונת הירר מי שאמר זה ט׳ דד׳ע פליג ג״כ ארבע דהכא דכא לרנק דהכא משמע דם״ל לא
היינו שזה כחיוב מל הזקנים וזה פל כככנים מיהו אם אירע שכם גא לידינו ופטרנוהו בלא דק אבל אם לא כי׳ בידם לדוט שפיר
גם קנים וגם כהנים בודאי יתק שיאמרו שניהם ובלא׳׳ה צריך יטלק להתודות שאק כטנה שלא ראוהו ממש דמה בכך שראוהו
לומר כן דאפי׳ אם נימא שא״צ מאותה כפיר מיהו כרי אפשר כעיקר שלא ראוהו ופטרוהו בלא דין אם yגידם לדונו אגל
שהנהגים יהיו מאותה הפיר ואז אם הם קנים יאמרו גם פרשת ר״פ משמע דס״ל דבראי׳ בעלמא תו אין יכולק להתודות אפ׳׳ג דלא
כזקנים וגם פרשת ככהנים וכן מה שאמרו בספרי רחיצה בזקנים כי׳ גידם כלל לדונו וא״כ ר״נג מפרש לקרא ופינינו לא ראו כפשוטי
ונפרה בכהנים )היינו אמירת כפר( בודאי פשיטא דאם הכהנים שלא ראו כהורג או הנהרג בשפת הריגה וא״כ ע״כ גזה׳׳כ הוא
כיו גם קנים שמאותה כפיר צריכק ג״כ לרחון מדק זקנים ולא שאם ראו את כהורג או הנהרג דל״ש לומר ופינינו לא ראו אין
מדק נהנים ופשוט .ולפנ״ד נראה פשוט דא״צ שיהו הנהנים מאותה יטלק לכתודות וא׳> אחר שאק בזה סברא י״ל דכוא כפק דק
כפיר דכא אמרי׳ אק מודדק אלא לפיר שיש בה ב״ד דבפיק קני לא נודע מי הכהו שאם ראוהו תו אק שייך פריפה ולכן שפיר
הפיר וליכא ונם במכות י׳ ט פליגי בפיר שאק בה קנים אם מביאה אומרים שלא ראוהו דבאופן שראוהו אין שייך כלל פריפה וכ׳׳ז
פ״פ אם לאו אם זקני כפיר ההיא למצוה או לפכב )ולכרמב״ם לר״ע אבל לרבק דכוא מטפם וידוי שפשו מה שמוטל פליהם א״כ
מייח שם בזקנים ממש כמשנ׳׳ת בסי׳ ר ס״ז( ולמה לא אמרי׳ שפיר י׳׳ל דכיק דכל כוידוי אינו מפכב א׳^ גם באק ראוק לכתודית
דפיר שאק בה נהנים אינה מביאה ע׳׳ע אם נימא דגם הנהנים אינו מעכב )דלא בכל כדברים אמרי׳ כל שאק ראוי לגילה מעכב
ילפי׳ מזקנים דגפי דוקא שיהו מאותה הפיר הר׳ל לאשמפי׳ נמי רר! במה שיש ע׳׳ז דרשא מפסוק כמש׳^ כתום׳ בחולין פ״ג ט
דפיר שאק בה כהנים אינה מביאה פ״פ וגם שאק מודדק אלא ד׳׳ה אק( וכן משמע קצת גגמ׳ דלד׳ע הוא מדין לא נודע מי הכהו
לפיר שיש בה נהנים כיון דגם כככנים ילפי׳ מקנים דגפיק מאותה קרא דפינינו לא ראו מגלה דגם ראי׳ גפלמא הוא בכלל נודע
כפיר )וגם דבבית ראבק היו לנהנים פרים מיוחדות ולא ריי מי הכהו וכדאי׳ גיח׳ דאפי׳ אק מכירק אותו מי הוא כוי נודע
ככנים בשום פיר מישראל רק רלך פראי או שנפלה לו בשדה מרמים מי הכהו פ׳׳ש )מיהו זה דוקא בסנכדרק כדאי׳ בירר ולא בא׳
וא״כ לא משכח׳׳ל כלל דק פ״פ רק בפרי הנהנים( אפ״כ דבנכניס משאר הפולם דקרא גגי סנכדס כתיב וכן משמע בהדיא מלשק
אק כלל דק שצריך שיהיו מאותה הפיר ולכן פשיטא דאפי׳ נייי■ הירו׳ דהוי דק נודע מי הכהו פ׳׳ש ופ׳׳ל סי׳ ד ס׳׳ב( ואפי׳ נימא
פאק בה ככנים מביאק כהנים ממקום אמר וקירק הפרשה ואפש דאק זה בכלל נודע מי הכהו עכ״פ כקרא מגלה דכמו דלא מיירי
איתן סי׳ טו דין אמירת הזקנים והכהנים נחל רעח
ד) .א( ומקרץ אותן מלה במלה ג□ והם אומרים אחריהם כולם ביחד ) Uבקול רם ) 0בלשון הקודש >ה( כפר לעמר
ישראל אשר פדית ה׳ ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל ) 0ואינן צריכין לומר ונכפר להם הדם ס( ואומרים את השם
כקריאתו.
לא הותחלה וכן כאן מודה כלב שמח שמברנץ ניץ שהיא באום דגם כוונח כאלשיך איגו בדוקא אלא דאורהא דמילחא כוא דככהנים
אחר וכנ׳׳ל סק׳׳א. הם מאוחה כפיר ומפ״ז גגה דרושו שם פ׳׳ש וגם אפשר דכיון
שבאו פכשיו לפיר זו מקרו לענק זה מבני אוהה כפיר פ׳׳ש גדנריו,
ד) .א( ומקרץ אותן מלה במלה .צריך לברר אם הא דכתיב ועני ומפתה צרין לבוד נמה ככנים צריכין להיות שם ומצאהי בפי׳ רב
ואמרו קאי גם פל אמירת כככנים וממילא יש לי ספדי׳ גאון פל כתורה שנתב ונגשו הנהנים ונגשו מקצת הנהנים
כל כדינים כמו באמירת כזקנים או דלא קאי רק פל אמירת הזקנים והנה צריך לבאר כוונתו דבשלמא אם נימא דצריך מבני הפיר ס״ד
והנה בריש פ׳׳נג שנינו פ׳׳ע בלה׳ק וילין לה מופנו ואמת ופירש״י דצריכין שיבואו כל הנהנים כמו פצרינק שיבואו גל הזקנים אפי׳
פ׳׳ע בלה׳ק נאמרת מה שהזקנים אומרים ידינו לא שפט והנהנים הן מאה כדאי׳ בספרי ולזה כתב דדוקא בזקנים דכתיב כל זקני
אומרים כפר לעמך ישראל בלכ׳ק כוזקקו מה׳׳ת לאמרה וכן פירש״י בפיק כולם ממש אבל בנהנים דלא כתיב ונגשו כל הנהנים רק
בסופה ל׳׳ב א׳ ידינו לא שפנה וגף כפר לפמך ישראל וגף וכ״נ ונגשו הכהנים סגי במקצתן אבל לפמש״כ דא״צ כלל מבני כפיר
הרמב״ם פ״פ מרוצח כ״ג ואומרים שם בתוך כנחל בלה׳׳ק ידיני כיני ס״ד דנל הנהנים שבעולם יבואו וי׳׳ל דהו׳׳א דמצוה פל כל
לא שפכו וגף וכככנים אומרים בלה״ק כפר וגף ומבואר בהדים הנהנים שיכולין לבא לשם שיבואו דומיא חקנים דג״כ אין כמצוה
דופנו ואמרו קאי גם פל הנהנים ונראה שהראשונים למדו זם רק פל אלה שיכולין לבא כמו שהוכחנו נסי׳ י׳׳ד ס׳׳ג קמ׳׳ל דניון
מדתנן סתמא בדן ל״ב א׳ פרשת פ״פ ולא מפרש דדוקא פל כזקנים דנזקנים אק כתיב כל א״צ לבא כולן ונראה דסגי בשני נהנים דמיעוט
אלמא דפל שניהם קאי ופנו ואמרו ,וכן מוכח בהדיא ברש״י מ׳ץ א* נהנים שנים ומ״מ נראה דנל הנהנים הנמצאים שם מצוה פליהם
ד ע ולא כיו צריכים לומר ונכפר להם כדם כלומר ונכפר דנתיב שיאמרו כפרשה דאפ״ג דסגי בשנים מ״מ כיון שנמצאים שם מסתבר
בקרא לאו אופנו ואמרו קאי שיהא אן זה בכלל אמירה אלם שהמצוה חלה פל כולם דכי מנייהו מפקת וצ״פ מיהו אם לא קראו
מילתא באנפי נפשה היא שרוה״ק בישר את ישראל פ״י מ״ר לשיעשו כולן כיון שקראו ב׳ נהנים בודאי שנתקיים המצוה ויצאו ידי קריאת
כן ונכפר להם הדם פכ״ל ומבואר בהדיא דפד ונכפר לכם כדם הפרשה וע׳׳ל ס״ה אם הנהנים צריכק להיות מאותו המשמר שמשמש
קאי פלי׳ ופנו ואמרו וכ״ז דלא »פמק דבר ם״פ שופטים )הבאנו אז.
דבריו לפיל ס״ב סק״א( שכתב דכא דילפי׳ בירף דכל מקום שנחונ )ג( ואפי׳ אינם מאותה הפיר כף .כבר נתבאר בפז׳׳ה.
פני׳ צריך להקרות אותו היינו שהככנים מקרץ אותן כאן ולנן ) aולכל הפחות שני נהנים .כמשנ׳׳ת דמיפוס נהנים שנים וכן
כתיב ונגשו הנהנים וגף חהו עד נפר ואח״כ קורץ כככנים לבדם כתיב ונגשו לשון רבים וכפץ זה אמרי׳ בסוטה ל׳׳ח ב׳ גבי
ומבואר מדבריו דופט לא קאי אאמירת הנהנים רק אאמירת כזקנים אמור לכם שנים ודפת הרגה פוסקים שאם אין נ׳ נהנים אק מצות
ואמירת כככנים א״צ לכקרות אותם דלא נתיב בהו ופנו ונפ״ז בר׳נ מה׳׳ת כמ׳׳ש במ״ג סי׳ קכ׳׳ח סק׳׳ט ואפי׳ להחולקים כיינו
ה׳ע דא״צ לה״ק וט׳ז דלא נהראשונים כנ״ל ]ובדוחק י׳׳ל דבדו משום דלא כתיב להם רק גבי אמירה ע׳׳ש וביומא נ״ז א׳ דרשו
וע״ל ס״ב שהקשיט עוד הרבה קושיות על דבריו[ ,וכנה בהאי ג״כ גבי הקטרת אימורים הנהנים שנים וכן שם כ׳׳ו ב׳ גבי שני
פנינא ראיתי לרש״י בד׳ם אלו נאמרץ שכתב גבי חליצה היא אומריז גזרי פצים בב׳ נהנים דכתיב ופרכו שנים פ׳׳ש וכבר ביארנו בשם
מאן יבמי וגו׳ והוא אומר לא חפצתי לקחתה ואחר החליצה היא רס׳׳ג שא״צ לבא כל הנהנים שיכולק לבא.
אומרת ככה ישה לאיש וגף ומטאר דנ״ז צריך בלכ״ק ונ׳ע ברמנ״ם )ה( אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו .בגנד סופה ל׳׳ט א׳ מצינו
פ״ד מיבום כ״ו ומקרין ליבמה בלכ״ק מאן יבמי וגף ואח״כ מקיץ גבי בר״נ דמברכק אשר קדשנו בקדושתו של אהק וצונו
ליבם לא חפצתי וגף ואח״כ מקרץ לה ככה יעשה וגף ככל בלה״ק לבע את פמו ישראל באהבה וכי׳ אפשר לומר שהוא רק נוסח
שנא׳ ככה כלשץ הזה והוא מבואר בהדיא במשנה ביבמות ק״ו נ׳ הברכה של בד׳כ שתקנו כך אבל לא בכל עבודות כהונה אבל כרמב״ם
והיא אומרת מאן וגף והוא אומר לא חפצתי ובלה״ק היו אומרים כתב בסון כ׳ תרומות שכל כאוכל תרומה מברך אשר קדשנו בקדושתו
ופיש״י במם׳ סוטה נפקא לן מקראי בפ׳ אלו נאמרץ ובאמת בץ של אהק וצונו לאכל תרומה וכך קבלנו וראינו אותם מברכים אפי׳
לרבק דילפי מופנתה ובץ לר׳ vדילין מנכה תרוייהו נתיבי גגי בחלת חר׳ל ע׳׳ש וכ׳ג בפ׳׳א מביכורים כ׳׳ב פל כל אכילת מתנות
נכה ישה ולא גבי אמירות הקודמות וצ״ל דמיני׳ ילפי׳ לכל הפרשה כהונה פ׳׳ש ומטאר דכוא מסורה דמברכק כן כל מצות כהונה
אפ׳׳ג דנאמרת בב׳ בנ״א ולהכי תנן סתמא חליצה בלה״ק דשממ ולפ״ז נראה דה׳׳ה פל כל ט״ו עבודות כהונה ולפ״ז מ׳׳ש בתוספתא
כל כפרשה וא׳ע נ״ש כאן דמשמנטתי׳ דקרא דעני׳ קאי אתרוייכו פ׳׳ה דברנות ה׳׳ה הי׳ מקריב זבחים אומר אקב׳׳ו להקריב זבחיס
אמנם לפ״ז יש מקום לומר דבאמת פני׳ לא קאי אתחייהו אלא כי׳ מקריב מנחות אומר אקב׳ד להקריב מנחות והסכימו כתום׳
דלפנץ לה׳ק ילפי׳ מהדדי וכמו דהתם לא קאי פני׳ אתרוייהו במנחות פ׳ע ב׳ ד ע הי׳ דמיירי בכהן ולא בישראל פ׳׳ש צ׳׳ל
ומ״מ ילפי׳ מינה דגם שם בלה״ק אבל לפנץ להקרות י׳׳ל דלא לפ״ז דהברייתא קיצרה בזה ובאמת צ״ל אשר קדשנו בקדושתו של
ילפי׳ אמנם ז״א דגם שם ילפי׳ דעני׳ קאי פלייהו אכולהו דהרי אכץ וצוט ונר ,והטעם נראה משום דל״ש לברך סתם אשר קדשנו
מבואר בהדיא במתני׳ ביבמות ק׳ץ ב׳ דכל האמירות דשם צריו במצותיו וצונו כ ק שאק זה מצוה לכל ישראל רק לכהנים ול״ד למ׳׳ע
להקרות וכבר ביארנו בס״ב דבירף מבואר דכ״ז נלמד מדנתיב שהז״ג דאע״ג דאינם בנשים מברנק סתמא דשא׳ע דגם אשה יכולה
ופנתה ואץ פני׳ אלא מפי אחר וא׳ע מבואר דילפי׳ דעני׳ קאי לפשות מצוה זו ויש לה שכר כאינה מצווה ופושה ואפי׳ להסוברים
אכולהו וא״כ נ״ש כאן דקרא שפיר מתפרש דעני׳ קאי אתרוייהו שאק אשה מברכת פל מ״ע שהז״ג מ״ס מצוה איכא משא״כ מצות
וכבר הבאנו דבש״י מ״ו א׳ ד ע ולא מבואר בהדיא דעני׳ קאי שבככנים שאם ישראל יפשום אץ לכם מצוה כלל ויתכן דגם מצות
אתרוייהו ,אכן במשוח מלחמה ראיתי שם ברש״י שכתב פרשת המלך נגץ הס״ת שכותב לעצמו אם נימא דמברך פ״ז יהי׳ לו נוסח
משוח מלחמה והי׳ כקרבכם אל וגף שמע ישראל אתם קרבים מיוחד דל׳׳ש לומר סתמא במצותיו כיץ שאץ מצווץ פ׳׳ז וצ׳׳נג
היום וגף ני ה׳ אלקיכם וגף ושמע דרש״י בא למעט מה דכתיב ) 0לקרוא אח הפרשה כר .כבר נתבאר בס׳׳א בע׳׳ה אצל אמירת
אח׳ע ודברו השוטרים וגף ויספו כשוטרים וגף שזה א״צ דוקא כזקנים נוסח כברכה וה׳׳ה כאן אכן כאן גם לדעת
בלה׳׳ק וכן ברמב״ם לא סכיר בלה״ק רק בדברי משוח מלחמה ומשש ההשלמה והרמב׳׳ם יברכו לקרוא ניץ כהמצוה של הנהנים פדיץ
רעט איתן סי׳ טו דין אמירת הזקנים והנהנים נחל
והולנץ להם והקב׳׳ה מכפר ט׳ כדי לבאר שא״צ לומר ונכפר לכם יייא! לא ילסי׳ דמני׳ ק6י 6טלהו ונר&ה דרש״י דקדק זה מדחק
כדם אלא רוה׳׳ק מבשרתן כן כדאי׳ במשנה ,והנה מש׳׳כ שמכפר >לשין כמשנה משוח מליזמה נשפה שמדגר אל כפם משמע דוקא
ואילך הנהנים אומרים כ׳׳ה במשנה בסוטה מ״ו א׳ הנהנים אומרים מה שהמשוח מלחמה מדבר ולא מה שהשוטרים מדנרים ואפ״ג
כפר כף וכ׳׳ה בתרגום אונקלום ובתרגום יונתן כהניא יימרץ וכ׳׳ה דמה דכחיב ודברו כשוטרים ג׳׳נ המשוח מלחמה מדבר רק כשוטר
בתוספתא דסוטה פ׳׳ט כ״ה ובירר פ׳׳ט כ׳׳ו ג׳ מקריות בפנץ א׳ מה משמיט כמבואר בסוטה מ׳> א׳ וברמב׳׳ם פ״ז ממ^ים י״ל דרש״י
שאמר זה לא אמר זה כזקנים אומרים ידינו לא שפכה וגר וככהנים יקיק מדחנן משוח מלחמה נשפה שמדבר אל הטם שזה מיוחר מה
אומרים נפר וגר ורוה״ק אומרת ונכפר לכם כדם וכ*ה בספרי יתיי בשפה שמדבר אל כפם ולכן דקדק דדוקא מה שמדבר אל
ם״פ שופטים רחיצה בזקנים וכפרה בכהנים כר וככהרם אומרים בלה׳ק אבל מה שמדבר אל השוטרים והם משמיטים כפם
כפר וגר ונ״ה במדרש תנאים שם פ׳׳ש ולמדו חז׳׳ל נ״ז כדפירש׳׳י אל כפם א״צ בלכ׳ק והא דבאמח לא ילפי׳ דכל כפרשה בלה׳׳ק
מדכתיב ונגשו ככהנים בני לוי ולא כתיב למה הם נגשים ואמירת נמו דילפי׳ בחליצה צ׳׳ל דהי׳ להם לחז״ל משמפוח או דרשא דקרא
ידינו לא שפנה לא שייך פלייכו א״נ בודאי הם אומרים כפר לפמך זנאן א״צ בלה׳׳ק ורק מה שהמשוח מלחמה מדבר אל הפם צריו
ישראל דמצינו בכל מקום כפרה בכהנים וזהו דקרי לי׳ בספרי ילה״ק .כפולה מדברינו דכאן נפ״ט קאי ופנו ואמרו גם טל אמירת
כפרה בנכנים ]ולק מקדים הפסוק כי נם בחר וגר כייט דלק ככהנים וא״כ צריך להקרוח גם להכהנים כדאמלח בירר פ״ג דניכורים
הם מכפרים אט״פ שאינם מבני כפיר ננ׳׳ל ס׳׳ג[ ו ק במנחות דכ״מ שנא׳ פנ״ צריך להקרות לכם וכבר נתבאר לפיל נס׳׳ב בפז׳׳ה
י׳׳ח ב׳ ובמולץ קל׳׳ג ב׳ ובתוספתא פ׳׳ב דדמאי משיב לפריפת פגלה ושם ביארנו שאינו אלא מדרבנן רק דאסמכוכו אכאי קרא פ׳׳ש.
בט׳ץ פטדות כהונה ואץ כטנה על העריפה ממש שזה הי׳ בב׳׳ד )ב( והם אומרים אחריהם כולם ביחד .הנה לפיל ס׳׳ב סק׳׳ה כתבנו
נמשנ׳׳ת נסי׳ י׳׳ב ס״ב רק כטנה פל כאמירה וכן פירש׳׳י בחולץ להוכיח דצריכק לומר כולם ביחד ממדרש חסרות ויחחת
וכן בספרי זוטא קרח י׳׳ח מ׳ לגדולה כל שניתן לך לגדולה נכרת לך דדרשי׳ מידינו לא שפכה בה׳׳י כתיב ללמדך שאק ככתוב מדבר
ברית פלי׳ זו שריפת פרה ופריפת כפגלה הנונה ג״כ לאמירה זו. יייי אמד אלא ברבים וגם מדכתיב ידינו דמשמפ דארנים קאי
ובמדרש תנאים ס״פ שופטים ירחצו את ידיכם למה גאמר שהי׳ אמנם נכהנים לכאר ל׳׳ש ספמים אלו ומ״מ אפשר דגם כאן מצותו
נדץ נאמר רחיצה נפנים ונאמר רחיצה נחון מה רחיצה אמורה נפנים לכתמלה שיאמרו כולם יחד שהוא ד^ כבוד טפי כדאשכחן גני
רחיצה וכפרה נכהנים אך רחיצה אמורה בחון רחיצה וכפרה נככנים ק׳׳ש במדרש שה׳׳ש נפסוק חברים מקשיבים לקולך )ומובא לכלכה
ת׳׳ל וכל זקני כפיר ההיא ירחצו את ידיכם רחיצה בזקנים ונפרה נאו״ח סוף סי׳ ס׳׳ב( וד׳ל כשישראל נננסק לנתי ננסיות רקוח
בכהנים ומבואר דקרי לאמירה זו כפרה דומיא דנפרה בפנים דכייט ק׳׳ש נכיק הדפת בקול אחד בדפה וטפם אחד כקב׳׳ה אומר לכם
זריקת דם קרננות ואע״ג דכאמירה כאן אינה מפכבת כמשי׳׳ת היושבת בגנים כשאתם קו ס חברים אני ופמליא שלי מקשיבים לקולך
בפז׳׳ה בס׳׳ז מ*מ גמר כפרה הוא שמתפללץ על כפרה וכפץ זה השמיפיני אבל כשישראל קורין ק׳׳ש נטירוך הדפת זה מקדים חה
אמרו נזנחים ר א׳ פל סמיכה ומתן בהונות ובמנחות צ׳׳ג ב׳ גט מאחר ואינם מנוונים דפתם נק׳׳ש רוה׳׳ק צווחת ואומרת ברח דודי
תנופה דמקרי נפרה כיץ דהוא גמר כפרה אפ׳׳ג שאינו מפכב ודמה לך לצבי לצבא של מפלה כדומים לכבודך בקול אמד בנפימה
וגם הקטרת אימורים והפשט וניתוח נקרא כפרה אפ׳׳ג שאיק מפכבץ אחת )וזכו נמ׳׳ש רש׳׳י בישפי׳ בפ׳ וקרא זה אל זה נשם מדרש
כמש׳׳כ תוס׳ ביומא מ׳׳ו ב׳ סוך ד׳׳ה החלתו וכ׳׳ש כאן שמבקשץ שממתינק זה לזה פד שאומרים כולם ביחד וכ׳> תום׳ נחגיגה י׳׳ג נ׳
טל ככפרה ,אך מ׳׳ש בגמ׳ כפרה כתיב בה כקדשים Pבזה מחלוקת י׳׳ה מזיפתן בשם מדרש וכמו שיסדו בתפלה משמיטים ניראה יחד
הראשונים דרש׳׳י ותום׳ בקדושץ ר׳ז א׳ כתט דכוא מקרא ונפר יקול וגר כולם נאחד סונים ואומרים ביראה וגר( ומבואר שזה
לעמך ישראל ונ«נ כפרוך פרך נשר אמנם נס׳ יראים כארוך סי׳ דרך כבוד לומר טלם ביחד ואולי מכ׳׳ט אומרים בנר׳נ ג׳׳כ טלם
קי׳׳ב כתב דכוא מקרא דנתיב ונכפר לכם הדם והנה לדפת היראים >יחו ולא בזאמ״ז ואפ׳׳ג דבוידוי מפשר כתב כרמב׳׳ם פי׳׳א ממפ׳׳ש
דילפא מקרא דונכפר לכם פשיטא די׳׳ל דקאי סל כטריפה שהיא ה״ו דכל א׳ אומרו לפצמו שא״ה דכל א׳ מתודה פל פצמו משא׳׳כ
.פיקר ככפרה pאפי׳ לרפת הראשונים דילפא מדנתיב נ»־ לעמך כאן שככל מצוה א׳ ומ«מ צ׳׳ט בזה כאן.
י^אל נ״נ נראה דלא קאי פל כאמירה שהיא ככפיה דכא נגמ׳ )ג( בקול רם .כבר נתבאר בסק׳׳א דופנו ואמרו קאי גם פל הנהנים
מוכח מינה בחולץ י׳׳א א׳ דטרפה פסולה נע׳׳ננ וזה ל׳׳ש פל וא״נ כמו דבאמירת סקנים ביארנו לפיל בס׳׳ב סק״ז
כאמירה pפל כטריפה פצמה וכן הא דיליך מינה בקדושץ נ׳׳ז א׳ דצריך בקול רם כמבואר בסוטה ל׳׳ב ב׳ דכל היכא דכתיב פני׳ צריך
דאסורה בהנאה ונזנחים ע׳ ט דסריפתה מטהרתה מידי נבלה קול רם ה״נ באמירת הנהנים ונבר ביארנו שם דהיינו שאינו לא
ובירר פ׳ פ״פ ילפי׳ מיניה דמחוסרת אבר פסולה וזה ל׳׳ש מל האמירה גביה ולא נמוך אלא בינוני ,וכן כל כדינים שביארנו אצל אמירם
pסל הטריפה וכן במנילה ט דילפי׳ מינה אץ פורפץ את הכגלה מקנים לנאף כ׳׳ה אצל אמירת ככהנים פ׳׳ש.
אלא ביום בטריפה מיירי אלא הנונה דמה שככהנים אומטם נפר ) 0בלשץ הקודש .סופה מ׳׳ג ב׳ פגלה פרופה בלכ׳׳ק פירש׳׳י בץ
לעמך ישראל הוא תפלה ובקשה שע״י הטריפה יתכפר לסמך ישראל מה שהזקנים אומרים ובק מה שהנהנים אומרים וכן
וא׳> מונח מינה דהפריפה היא המכפרת והא דלא דרשי׳ באמת סירש׳׳י שם ל׳׳ב א׳ וכ״כ כרמב״ם בהדיא פ׳׳ט מרוצח כ׳׳ג ונבר
דהטנה כפר לסמך ע׳׳י אמירה זו משום דמשמט לכו לחז״ל דפיקר נתבאר באורך לפיל סק׳׳א בפז״ה ואם לא אסרו בלה׳׳ק נראה דלא
ככפרה הוא העריפה דומיא דקדשים דשחיטתן וזריקתן מכפרת יצאו כלל המצוה של אמירה וכן באמירת כזקנים ואפ xדכ׳׳ה אם
והאמירה אינה אלא טצוי ובקשה שהטריפה מכפר וק מ׳׳ש ביומא לא אמרו בקול רם )אך כרמב׳׳ם השמיט קול רם גבי ביכורים
ל׳׳ז א׳ נאמר נפ׳׳ט כפרה מה להלן בשם שם אוידוי קאי דכוידוי ופמש׳׳כ מה בס׳׳ב(.
הוא בסכרת כשם וק בוידוי יוכ׳׳כ ע׳׳ש ויל״פ מה שאמרו במדרש )ה( כפר לט^ נר .נ״ה במשנה סוטה מ׳ץ א׳ בהדיא שכל זה
סנאים רחיצה וכפרה בפנים ורחיצה וכפרה בחץ הנונה ג״כ בקשת אומרים הנהנים ודק ונכפר להם הדם אץ צריכק לומר
כפרה דהיינו הוידוי שהנה׳׳ג מתודה ניו׳׳כ כפר נא לחטאים נר אמנם ברמב׳׳ם פ׳׳ט מרוצח כ׳׳ג נתב וכנכנים אומרים בלה׳׳ק כפר
וביומא ל׳׳ז א׳ ג״כ יליך מכתם ע׳׳ש אך א׳> הול׳׳ל מה כסם לפמך ישראל והולכץ להם וכקב״ה מכפר פל הדם שנא׳ ונכפר להם
ננה׳׳ג אף כאן ננכ׳׳ג וי׳׳ל דניק דכאן לא כתיב ככ׳׳ג ורק כדם והוא תמוה ובנ׳׳מ נתב דהרמב׳׳ם רישא דקרא נקט וצ׳׳ט
ונגשו ככהנים לא מצי למילף pפל כהן הדיוט אבל מ*מ בפי יאץ זה דע כרמב״ם וגם יש מקום לטפות ונראה שחסר ברמב׳׳ם
למילף מהמם דסכ׳׳ם בנ ק דומיא דכתם וצ״מ ופ׳׳ל נו׳ו שצימט תיבת וגד אמנם ג״ז צ״פ דהו׳׳ל לסיים שאץ צרינץ לומר ונכפר
דמ׳׳מ כאמירה מקרי כפרה למנץ שאץ נאמרת אלא ביום ע׳׳ש. לכם הדם כדי דלא נטפה ונראה שברמב׳׳ם הי׳ כתוב כל כפסוק
והנה מר פשוט דכל דבר שמצותו בכהן איט יטל לפשות שליח פד ונכפר כמו במשנה והמפתיקים השמיטוהו ואח*נ סיים כרמסם
איתן סי׳ טו דין אמירת הזקנים והכועים נחל רפ
והוא נקרא שם כמפורש והוא מקור לכל כשמות כי נולן נאצלק במקומו דהו״ל נמצוה שבגופו אמנם התוס׳ בקדושין ר׳ז ב׳ ד׳ה
סמנו ועליו נאמר ההוגה את כשם באותיותיו נעקר מן כעולם דאק כל כחנו לענק שילוח הצפור ששלוחו של כהן יביאנה לעיר ומשלחה
להזניח בגבולק עכ׳׳ל ולכאף קשה כיון דגם הרא״ם מודה דאה משם וצ׳׳ע דהא מצוס שילוח הצפור בכק ומה שייר שליח וי׳׳ל
אומרים שם המפורש נגבולק נכתבו אלא כקריאתו וכ׳׳ה בכדיא דשילוח הצפור כשר בכל אדם כמ״ש הר׳ש בנגעים פי״ד מ״ד א״נ
בסוטה ל״ח א׳ גני נר׳נ במקדש אומרים את כשם ככתבו ובמדיגה ע׳׳י שמוסר לשליח לשלחה ג״ז בכלל השילוח דהמסירה חחת השילוח
ככינויו דתניא כה תברכו את )3׳ vנשם כמפורש יכול אף בגנולק נן היא ודו״ק.
נר בכל מקום אשר אבא וברכתיך שם אזכיר את שמי כף וכן ביומי• )ו( ואינן צריכק לומר ונכפר כף .משנה בסוטה מ׳׳ו א׳ לא היו
ס׳׳ט ב׳ ודילמא שגידלו נשם המפורש א׳׳ל אין אומרים שם המפולש צריכק לומר ונכפר להם אלא רוה״ק מבשרתן אימתי שתפשו
בגנולק ע׳׳ש וא״נ בע׳׳ננ בודאי לא אמרו את כשם נכתבו רר! כקחאתי כנה הדם מתכפר להם ובירר אמר ע״ז ג׳ דברים זה בצד וה מי
וא״נ גם להרא׳׳ש תיקשי כיון דילפא מע׳׳ע תיהוי כע׳׳ע וע*ג שאמר זה לא אמר זה וכ«כ הרמב״ם פ״ס מרוצח ה״ד והולנק להן
דהא נדאיתא והא כדאיתא וי׳׳ל דס׳׳ל להרא״ש דמה שאומריש והקב״ה מכפר על הדם שנא׳ ונכפר להם הדם וטנתו שזה א״צ
כאן כנתנו וכאן בכינויו זה לא מקרי שינוי דומיא דבר*נ שאומרים לומר אלא שהוא בשורה לישראל וכדחנן במתני׳ ■ולכן ינולק ללכת
ג׳׳כ במקדש ככתבו ובמדינה בכינויו ושניכם נכלל כפסוק ונן מיד ומש׳׳כ בערוך השלחן חו״מ סי׳ חנ׳׳ה םקם׳ vוכהנים אוסרים
הוא כהלכה שכאן קוראק נכתבו וכאן בכינוי אבל אם נימא שאומרים נפר לעמך ישראל וגומרק הפסוק לאו דוקא רק כונתו עד ונכפר
שם בן מ״ב א״נ לא דמיא כלל לע״ע והיכי יליף מיני׳ ,ועפ״ז ס להם הדם .ויש לדקדק מנ״ל דא״צ לומר ונכפר להם הדם דהא
ליישב גס דעת רב כאי גאק דהנה נקדושק ע׳׳א א׳ אמרי׳ בראשונה בסוטה י׳׳ז א׳ איצטריך קרא גני סוטה לר״מ האלה למעט צוואות
שם בן י׳׳ב היו מוסרק אותו לכל אדם משרבו כפריצק כיו מוסרה וקבלות אמן משמע הא לאו קרא הי׳ צריך לכתוב גם צוואות
אותו לצנועק שבכהונה )פירש״י לברך בו כעם במקדש לאחר ענידת קבלות אמן ואפי׳ ד יוסי דמצריך שם לרבות צוואות וקבלות אמן
צבור של תמיד של שחר( והצנועים שבכהונה מבליעים אותו בנעימת לאו משום דבלא קרא הייתי ממעט אלא משום דלא נדרוש האלה
אחיהם הנהנים )פירש׳׳י אותן שלא כיו נקיאק בו ומברכק נשם נר׳ס למעט וא״כ הנא מנלן ואק לומר דהא דאיצטריך התם קרא
בן ד׳ אותיות כשהיו מושכק את קולם בנעימה היו א^ ממהיה לר׳מ למעט הוא משום דלא נדרוש כר׳ יוסי את לרבות דהא אסר
להבליע את כשם בן י׳׳ב ולא כיו נשמע לרבים מקול נעירדת חבריהם התם דר׳מ לא דריש אתים ]מיהו למש׳> תום׳ במנחות י״א ב׳
בנעימות ביסוס הקול( תניא אד׳ט פעם אחת עליתי אחר אחי ד׳ה ור׳ש אדד׳י דאת לא דריש היינו לההיא דרשא י׳׳ל גם לר״מ
אמי לדוכן)פירש׳׳י לברך בר׳כ ור׳׳ט כ ק הי׳( ושמעתי שהבליט שם כן וא׳׳ה אק ראי׳ מכאן[ וי׳׳ל דלד׳ס איצטריך משום דכתיב האלות
בנעימת אחיו הנהנים כרי מבואר דגם בבד׳כ כיו אומחש שם ^נות קללות הנאות מחמת ברכות והו׳׳א לרבות נמי צוואות וקבלות
בן י׳׳ב במקום שם בן ד כדפירש׳׳י בהדיא אע׳׳ג דבתורה כתיג אק ולהכי איצטריך האלה למעוטי אבל כאן א״צ שום מיעוט דמסברא
שם בן ד וע״כ דכך נמסר כהלכה שבמקדש נקרא שם זה באופן ידעי׳ דל׳׳ש לומר לשון ונכפר שהוא לשק הבטחה להבא ולא לשון
זה למי שראוי לכך וא״כ אין זה שינוי וא״נ גם ביוה׳׳כ אפשר בקשה אמנם בברכות ט׳ץ ד מוכח דבלא קרא הייתי אומר שצריך
לומר שההלכה היתה שבמקדש ביוכ׳> כך הוא אופן קריאת כשם לכתוב גם צוואות נר-ש וצ׳׳ל דדוקא גבי כתיבה הו״א דמצוה לכתוב
ואק זו סתירה למה דילפי׳ מע״ע ושם נקרא כשם כקריאתו דכן כל הפרשה אבל גבי בקשה ודאי אק שייך לומר אלא מה שהוא
היא ההלכה ולימוד מפסוקים דבגבולץ נקרא כשם באופן זה לשק בקשה וזה אינו לשק בקשה דהול״ל ויתכפר אבל ונכפר אינו
ובמקדש באפן זה אבל תחייהו הוא הזכרת כשם ודו׳׳ק ונזה לשק נקשה וכנ׳׳ל .ובספרי שנינו אשר פדית ה׳ מלמד שכפרה זו
מיושב ג״נ מה שהקשה ביפ׳׳ע ביומא שם על רב כאי גאק ממ׳׳ש מכפרת על יוצאי מצרים נפר לעמך אלו החיים אשר פדית אלו
ביומא ל׳׳ט ב׳ עשר פעמים מזכיר ככ״ג את כשם בו במם וחד המתים מלמד שהמתים צריכק נפרה נמצינו למדין ששופך דמים
מינייהו מה שאומר על השעיר לה׳ חטאת כדכתיב בקרא ואח חוטא עד יוצאי מצרים )כ׳׳ג רבנו הלל והנר׳א( אשר פדית ע׳׳ר
סברא שיפנה את כפסוק ע׳׳ש ולפמש׳> לק״מ דגם בבר״כ משנה כן פדיתנו שלא יהיו בנו שופכי דמים ד׳׳א ע״מ כן פדיתנו שאם
את כפסוק כנ״ל וע״כ שאין זה שינוי דכך הוא כהלכה שכך נקרא נחטא אתה מכפר עלינו ורוה׳ק אומר כ׳׳ז שתעשו ככה הדם
השם במקדש ובש׳׳ק בירר יומא פ״ג ה״ז הביא ראי׳ לדעת רב האי מתכפר לכם עכ׳׳ל והכינה שגס המתים נענשים שזכותם לא גרמה
מירד בם כקרובים היו נופלים על פניכם הרחוקים היו אומחם שלא יהו מזרעם שופכי דמים ועמש׳׳כ בסי׳ ז׳ ס״ב סק״ז בשם.
נשכמלח אלו ואצו לא היו זזים משם עד שהי׳ מתעלם מכם כו״ שבלי הלקט וע׳׳ע שם ס״א סקע׳׳ז מש״כ בשם הספרי כאן .ובמדרש
והטיתי אזני כלפי ככ״ג ושמעתיו מבליעו בנעימת כנכנים ואם תנאים ס״פ שופטים ונכפר להם הדם מכאן פייסה אותן רוה׳׳ק
הוא שם בן ד ככתבו מה שייך מתעלם מהן אטו לא ידעו לקרות אימתי שתעשו כנה כדם מתכפר לכם והכוונה שלא יתייראו מעונש
כשס כנתנו וגם בכל ברכת נהנים קראו כן ככהנים וגס מביא דאמרי׳ בשבת ל״ג א׳ בעק ש״ד ביכמ׳ק חרב ושכינה מסתלקת
ע׳׳ז כירף שם משרבו הפריצים לא הי׳ נמסר אלא לכשרים ומבואר וע״ז פייסה אותן רוה״ר! שאם תעשו כנה כדם מתכפר להם ולא
דהוא קאי על כשמות המוזכרים בקדושץ ע׳׳א שם וזו ראי׳ בחרה יענשו בסיבתו וי׳׳ל עוד שהוא הבטחה שאם יהיו זכאין יזכו לבער
לדעת רב כאי ז״ל )ועי׳ זוה׳׳ק פקודי ר׳׳ם א׳ ועי׳ בתו׳׳י יומא הדם ולהרוג הרוצח ע׳׳י התולעים היוצאים מהעגלה וכנ״ל בסי׳ י׳׳ב
ל׳׳ט ב׳ ד״ה עשר( .עכ׳פ בע׳׳ע לכו׳׳ע לא כי׳ אומר רק כשם כקריאתו סי׳׳ג נד׳ש וכ״נ מכרש׳׳א נחדא׳׳ג סוטה מ׳ץ א׳.
שאין אומרים שם המפורש בגנולין וננ״ל .תו אמרי׳ שם נסוגיא ) (1ואומרים את השם בקריאתו .ביומא ל׳׳ו נ׳ ת׳ד וכפר )שנא׳
ביומא אמר אביי בשלמא חורב מע״ע לא יליף מאי דהוה כוה אלא בוידוי כפר של יוה׳׳כ וכפר בעדו ובעד ביתו( בכפרת •
ע״ע תילף מחורב )ותיבעי אנא ,רש״י( וכ״ת ה״נ והתנן הנהנים דברים ככתוב מדבר אתה אומר בכפרת דברים או אינו אלא כפרת
אומרים כפר לעמך ישראל ואילו נאנא לא קא אמר קשיא וכנה דמים הריני ק משעיר כף ומנין בגאנא נאמר כאן נפרה ונאמר
בב״ב ר׳ב נ׳ כתב הרכב״ס ד׳ה קשיא בשם ר׳ח דכל כיכא דאמר להלן בחורב כפרה מה להלן באנא אף כאן באנא ורנק שכשם
תיובתא נטלו דברי מי שהתיובתא עליו לגמרי אבל כינא דעלתה )אנא כ׳( נאמר כאן נפרה ונאמרה בע׳׳ע נפרה מה להלן בשם
בקשיא לא נטלו דבריו דאמרי׳ לא הוה בחרא להן דבטלה שמועה סי׳ י׳׳ט ורב כאי אמד לא אף כאן בשם וכתב כרא״ש שם
זו לגמרי אלא לא אשתכח פירוק נההיא שעתא דתליא וקיימא בלשון כזה כי׳ אומר כה׳׳ג אנא כ׳ אלא שם בן מ׳׳ב אותיות
והרשב״ס מולק עליו וכתב דל״ש תיובתא ול״ש קשיא בטלו דבריו ועדיק מצוי בישיבה בקבלה וידוע לחכמים ואק נ׳׳ל דברי רב האי
והביא כן נשם רי״ש גאון ונס׳ קשות מיושב להגר׳׳י פיק ז״ל ביומא בזה דכיק דילפי׳ בג׳׳ש מע׳׳ע הזכרת כשם של ארבע אותיות אק
שם כקשה על כרשב״ם דהא כאן קי׳׳ל כשני הדברים דניוה׳> בפי לשנות אלא כמו שנכתב נפסוק הוא סזכיח אלא שמזניח ככתבו
רפא איתן סי׳ סו ךץ אמירת הזקנים והכועים נחל
ה•)א( כהן בעל מום כשר ) □ רש מי שפוסל והוא תמוה ) Uוכהן חלל פסול ) 0ובמנ׳ח נסתפק אם לא נודע שהוא וזלל
עד אחר העריפה ונראה שלא rאו וצריכץ כהנים כשרים לחזור ולומר)ה( וכל כהן שאינו מודה בעבודה פסול ) 0
ונראה דכהן קטן פסול וצ״ע)ז( וכן אשה כהנת פסולה )זז( ונראה שא*צ בגדי כהונה ננס וא׳צ הכהן להיות טהור )י(
ונראה דאם אמרו מיושב ) w rיא( ונראה דא*צ הכהן להיות מאנשי המשמר.
האמירה נמשנ״ת נסי׳ י״ב ס״ב וכן מש״כ כזי״ר בילקוט נע*מ אנא יגע׳׳ע אין אומרים אנא כסהמא דמתני׳ דסוטה וכנה דנרי
מנץ שכשרים לעריפת כעגלה טנתו ג״נ כעץ זה ונמש״נ שם נע׳׳ה. הישנ״ם לנאף תמוהים שכחג שם דסל קושיא מנרייסא קאמי
ומבואר מכאן דכיץ דכתיב גבי ע״ע כי בם נמר לשרתו ולברן יזיינתא ומל קושיא ממימרא ואמוראי קאמר קשיא דכא נשמעתץ
הוה ילפי׳ אמירת כפרשה מעבודה דנהן גע״מ פסול ולכן צריך ייימא קאמר קשיא אקושיא ממסד׳ אנרייסא ועוד דשם מ״נ
ריבוי בגי לוי דכשר נע״מ וצ״ע אמאי הוי ילפי׳ מעבודה הא כתיב קנ׳׳ז א׳ דפרין מגרייתא אדרג שרניא וקאמר חיוגסא ואדרג
ג״כ כאן ולברן נשמו ובר״כ כשר בבע׳׳מ כדתנן במגילה כ״ד ב׳ שיזני קאמר קשיא ושם נחג כרשנ״ם נעצמו דהא דלא קאמר אדרב
דרק כהן שיש בידיו וברגליו ובפניו מומץ לא ישא את כפיו ולא שיזני תיובתא דלאו קושיא היא כ״כ דמצ״ל דחסד מהברייתא ולנדה
שאר מומץ ובתענית כ rב׳ דיליף מדנתיב לשרתו ולברן בשמו מה ינ*ש וכבר כקשה כן נפלפלא תריפתא על הרא״ש ונראה דגם
משרת מותר נחרצן נד פרין אי מה משרת נעל מום לא אף כ ק הרשנ״ם מודה דלשת קשיא אינה כ׳> קושיא כמו תיונתא ולכך
מברן בע״מ לא ומשני הא איתקש לנזיר דנסמכה ס׳ כת מברן לס׳ ימקום שיש קצת תירון אמרי׳ קשיא אבל הנא כרי אץ תירון
נזיר ופריך אקיש לחומרא ומשני מדרבנן נינכו וקרא אסמכתא בעלמא ילכן כתב משום והקושיא היא מאמורא לכן אינה קושיא כ״נ
כלומר איסור יץ דילפא מהיקש לנזיר ומבואר דמה״ת לא הוקש יזיקה דמצי למימר דשמואל פליג אדרב הונא בר אבץ לככי קאמר
כלל ברכה לעבודה וא״צ פסוק להכשיר בע״מ וקשה דנסוטה ל״ח א׳ קשיא ולא תיובתא ומ״מ ניץ דס״ל לגיד דהעיקר כרב הונא בר
אמרי׳ ר׳ נתן אומר לשרתו ולברן נשמו מה משרת בעמידה אף ^יץ מדנשאר בקשיא b״ sמזיק דאץ כלנה כשמואל בהא דאל׳׳ה
כהן מברן בעמידה וכתבו הפוסקים דהוא מה״ת )עי׳ מ״ב סי׳ לא הי׳ נשאר בקושיא כלל וכיץ דכל התירון הוא שמוכרחים לומר
קכ״ח םק״נ( וי״ל דפלוגתא היא כתם דת׳ק יליף שם מעומד ושמואל פליג ומולא ניחא לי׳ לגיד בזה ונשאר ,בקושיא אלמא אץ
מקרא אחרינא מג״ש דלוים וסוגיא דתענית נת״ק דלא יליף מקרא יליי שמואל נטנים ונ׳׳ה לשון כרשנ׳׳ם שם קשיא דקאי אמילתא
דלשרתו ולברן נשמו והאי קרא אינו אלא אסמכתא אבל בספרי יאמוראי ע״ש אבל בכל המקומות מודה הרשנ״ם דבקשיא לא נדחה
שופטים שנינו שם לשרתו ולברן נשמו מה שירות בעמידה אף כמימרא דשפ Tי׳׳ל תירון אחר לחלק ביניהם וכמש׳׳ב קרשנ׳׳ם
ברנה בעמידה והוא נ ר נתן ולדידי׳ צריך מיעוט למעט דבע״מ כשר >דן< קכ׳׳ז ולפ׳׳ז גם הרשב׳׳ם ס״ל ככל הראשונים שהביא שם בהקדמת
ננר״נ דאל״ה נילף מככא גם לבע״מ וכקושיית כגמ׳ בתענית וי״ל קשות מיושב דקי׳׳ל במימרא דקשיא דלא נדחה המימרא ורק כאן
דנתר דילפי׳ מבני לוי להכשיר בע״מ בע״ע ילפי׳ מינה ג״נ לבר״כ חילק וזה ברור נפזה׳׳י )שו׳׳ר בקשות מיושב בפתיחתו שנם הוא
דכא איתקשו ככא ובזה א״ש ג״נ הגירסא הישנה מגיד שנרנת ללן קצת בדרן זה ובאופן אחר קצת ע״ש( .ומעתה בסוגיא ייח
ככנים נשרה ננע״מ דאח״כ הדר יליף מינה לבר״כ והא דלא ילפי׳ יהיא השיא מברייתא אמתני׳ ומסיק בקשיא ע׳> שיש תירון לזה
מעבודה לחומרא י״ל כיון דהאי קרא בפרשת ע״ע כתינא מסתבר וצריך לדעת מה התירון די״ל דהתירון דנאמת צ׳׳ל גםבע׳׳מ
טפי למילף מע״ע ולפ״ז נצטרך לומר דבע״ע אסור נ״נ אמירת אנא והמשנה בסופה קיצרה נזה ולא מש למיתני וכעץ שכ׳ כרשנ׳׳ם
הנהנים בישיבה רק בעמידה דאל״ה נילף גם זה נבר״כ מע״ע ולא ידן קכ״ז דחסר מן הברייתא ולנדה אבל אינו נראה כלל דמלבד
מעבודה ויש לדחות דכיון דאיתקש נמי ברכה לשירות צריך לאקושי דכרמנ׳׳ם לא הביא כלל דצריך לומר אנא גם פשטות הגיר משמנו
נדבר א׳ נמי לשירות ומסתבר להו טפי לחז״ל לאקושי למעומד מלאקושי לעיקר כקושיא על כילפותא למ 5לא ילעי׳ ע״ע מחורב כמו דינפי׳
לנע״מ )ואע״ג דבתענית ילפי׳ מינה לענץ שתויי יץ כנר מסקיק יוה׳׳כ מחורב וע׳׳ז מסיק קשיא למה לא ילפי׳ אבל כאמת הוא
שם שזה אינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא( וצ״ע נזה דאפ x ילא ילפי׳ זה מזה ואפשר דהטעם נאמת דלא ילפי׳ ממורב דבשלמא
דנאמיז צריך בע״ע מעומד ולקמן יתבאר בזה בעז״ה .וכנה הרמב״ם ניוכ״כ שאץ לשץ כוידוי מפורש בתורה רק סתמא וכפר בעדו
לא הניא דץ זה דנע״מ כשר באמירת הפרשה בע״ע ועי׳ במנ״ח ובעד ביתו שפיר ילפי׳ מחורב לשון הוידוי אבל כאן נע׳׳ע דלשץ
מצוה תק״ל שתמה למה השמיט הרמב״ם זה ואפשר דהרמב״ם כוידוי מפורש בתורה אץ לנו להוסיף אנא מג׳׳ש דחורב ולשנות
גרים נגי׳ הישנה דקאי אבר״נ וס״ל דלא קאי כלל אע״ע רק אנר״נ מלשץ כפסוק דהג׳׳ש אינה מופנה דאתי ליוכ״כ עכ״פ איך שיהי׳
לנדה אמנם במדרש תנאים אי׳ נהדיא וננשו בני לוי בץ תמימים התירק פשוט דקי״ל דבע׳׳ע אץ צריך לומר אנא ונסתמא דמתני׳
בץ נע״מ שהי׳ בדץ נאמר כאן ככנים ונאמר להלן )גגי עבודה( דסוטה וכמש׳׳כ כרמב׳׳ם.
נהנים מה נהנים שנא׳ להלן תמימים ולא בעלי מומץ אף כהנים
שנא׳ כאן תמימים ולא נע״מ ת״ל בני לוי מה בני לוי לא מלק בהן ה ( 10 .כהן נע״מ כשר .בספרי ס״פ שופטים ונגשו הנהנים בני
נץ תמימים לבעלי מומץ אף כאן לא נחלוק בץ תמימץ לבע׳׳מ לוי מכלל שנא׳ ושרת נשם כ׳ אלקין אין לי אלא תמימים
ו^ל דהמדרש כזה אתי נת״ק דר׳ נתן דלא יליף מלשרתו ולבע נמלי מומים מנץ ת׳׳ל בני לוי כ׳׳ה הנירסא שלפנינו ונ׳׳ה בילקוט
בשמו ולכן קאמר דרשא אחרת דהוי ילפי׳ ג״ש נהנים ככנים מעטדה אנל כגר׳א נרים ונגשו הנהנים בני לוי מה ת״ל לפי שנא׳ כי
ואע״ג דאין אדם ק נ״ש מעצמו י״ל דגילוי מילתא בעלמא הוא בם בחי הי ^לקז לשרחו אץ לי אלא תמימים נעלי מומץ מנץ
א״נ הג״ש נתקבלה למילי אמריני ענ״פ מבואר בהדיא דדרשא זו ת״ל בני ליי מגיד שעריפת עגלה כשרה בנפלי מומץ ורננו הלל
קאי אאמירת כפרשה דע״ע וכרב המגי׳ במדרש תנאים הביא נשם סי׳ מכלל שנא׳ לשרתו ולברן נשמו כלומר מדקאמר גני ע״ע לשרתו
הגאון ד דוד פרדו ז״ל בביאורו על הספרי דטעם הרמב׳׳ם שהשמיט ולברן נשמו אץ לי אלא תמימץ דכהן כמשרת אי אית לי׳ מום
זה משום דנגמ׳ דיק גיטץ נ״ס ב׳ יליף מינה דרשא אחרינא דכק פסול לשרת דכתיב כל איש אשר נו מום מזרע אהק ככהן לא יגש
ברישא וכדר לוי וא״כ לא אתי להן דרשא וממילא כהן נע״מ באמיז להקריב ומדקאמר הנא לשרתו ולברן בשמו אץ לי אלא תמימים
פסול לפ״ד כרמנ״ם והוא תמוה מאד חדא דהא מסקי׳ שם בגמ׳ נמריפת כעגלה ת^ וכף ענ״ל ואץ נונתו בעריסת כעגלה ממש
דדרשא זו אסמכתא בעלמא הוא ועוד דהא כרמב׳׳ם עצמו ניע״ד להא ביארנו לעיל נסי׳ י׳׳ב ס״ב דהפריפה ננ״ד ולא נכהנים אלא
מכה״ס הביא דרשא דר ישמעאל דוקדשתו דפליג התם אדרשא לונתו מצות הנהנים שבעריפת העגלה דהיינו כאמירה דבככי מיירי
דר יצחק נפחא דדריש מוגגשו הנהנים בני לוי ועוד דדרשא דהתם קרא דהנא וכלשץ הגרר במנחות י׳׳ח ב׳ ועריפת עגלה דהיינו
איתו סי׳ טי דין אמירת הזקנים והכהנים נחל רפב
לכתחלה ,והנה בקדושת ם rב׳ ובן גרושה ובן חלוצה דפבודתו כש^ סדהקדים כ ק ללוי ודרשא דהכא מדהוצרו להזכיר כלל לוים בפרשר
מנלן אר״י אמר שמואל דא׳ק והיתה לו ולזרפו אמריו בק זר 8כשר זו ואק הדרשות סיחריח כלל .ולפנ״ד נראה דהרמנ״ם לא השמיש
בק זרט פסול אבוה דשמואל אמר מככא ברך ה׳ חילו וסופל ידיי כלל להאי דינא אלא דלא הוצרן להביאו דמדסתם דהכהנים אומריה
תרצה אפי׳ סולק שבו תרצה ר ינאי אמר מככא ובאון אל כנ ת ולא כתב דצריך דוקא תמימים מוכח דבע״מ כשרים דבכל דבר
אשר יהי׳ בימים ההם וכי תפלה טל דפתן שאדם כולן אצל נהן דבסון ואינה מבודה כשרים בע״מ )חון מפרה אדומה שהיא מבודה(
שלא כר בימיו אלא זה כשר ונתחלל ובירר תרומות ס׳׳ח כ׳׳ו מביא דהא מבואר בספרי דאי לאו דס״ד למילף מלשרתו הו״א מסברא
נמי דרשות אלו ד יוחנן בש׳׳ר ינאי זה א׳ מג׳ מקראות שכן מחווח דבמ׳׳מ כשר וכן במדרש תנאים אי לאו ג׳׳ש דכהנים כהנים והייני
בתורה ובאת אל הנ ק אשר יהי׳ בימים ההם וכי יש כהן פכשיו כנ״ל דכל דבר שגאיז ואינה מבודה א״צ שמימים וא״כ כ״ז דלא
ואק ככן לאחר ז ק ואתה זה שהי׳ פומד ומקריב פ׳׳ג כמזנא אשממי׳ דבמי חמימים ודאי דמסברא כשר בבמ׳׳מ וכן מוכח בתמנית
ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה שפבודתו כשירה אמר רב ופופל כ״ז א׳ דאי לאו ג״ש דלשרתו א״צ פסוק להכשיר במ״מ בבר״כ והיינו
ידיו תרצה כל שהוא מזרפו של לוי פבודתו כשרה פל דפהי׳ דרג משום שהוא בחץ וכן הרמב״ם בפט״ו מתפלה לא הביא דכהן במ״מ
בלבד כ ק מקריב )דהא יליף מפופל ידיו וזה לא שיין אלא בפבודיד כשר לבר«כ דפשימא היא רק הביא המומץ הפוסלץ )אמ״ג דבהלכה
ולא בשאר דברים( ופל דפתי׳ דד יוחק ואפי׳ כל כ ק ע׳׳ד דרי ג׳ שם הביא דרשא דלשרתו ולברך וכתב דברכה כמבודה היא( ומה
ובלבד בקדשי מקדש פ׳׳ד דד יוחנן ואפי׳ בקדשי הגבול ע׳׳ד דרי שהביא בפ*מ מטו״צ ה«ה דבפ״מ כשר לראיית עפים היינו משום
ובלבד בשפת מקדש פ׳׳ד דד״י ואפי׳ בזכ״ז ובפסחים ע׳׳ג נ׳ מייחי דהוצרך להביא דסומא פסול לכן הקדים דשאר בפ״מ כשר דלא נטפה
מתני׳ דתרומות כי׳ אוכל בתרומה ונודט שהוא pגרושה או י1 דהוא מסמם מום והא דהוצרך בתף^ פ׳ תזריט פ״א ה״ב לרבות
חלוצה ד׳א מחייב קק וחומש וד יהושט פוטר ובפי למפשט ממיד בפ׳׳מ לראיית עפים מדכתיב מבניו י״ל משום דהו׳׳א כמו דסומא
דר יכושט פוטר טפה בדבר קוה אפי׳ אק זמנו בכול ודמי שאי פסול נילף מינה דכל בפ״מ פסול וכן בפהרת מצורפ לא הביא
תרומה דאיקרי פבודה ופבודה רחמנא אכשר דתנן כי׳ פומד ומקרי הרמב׳׳ם דכח בפ״מ כשר )אן בזה י״ל שסמך פמש״כ בפי׳׳א מטו״צ
כ״ג המזבח ונודט שהוא ב״ג וב׳׳ח כל הקרבנות שהקריב פ״ג המזבח שכהן שטמאו מצוה לטהרו וכבר ביאר בפ׳׳ט דבפ״מ כשר לראי׳
פסולק וד יכושט מכשיר ואמרי׳ מ׳׳ט דד יהושט דכתיב ברן יר אף שאק זה מוכרח כ״כ פ׳׳ל סק״ו וסק״ז דאם נימא דאשה כשרה
חילו ופופל ידיו חרצה ותרומה היכא איקרי פטדה דתניא טי לראיית עפים מ*מ לטהרת מצורפ פסולה ופ״כ שאק זה כלל(,
פבודת מתנה וט׳ פשו אכילת תרומה בנבולק כפבודת גיכמ׳׳ק וכן גבי טומאת כהנים דמרביק בתו״כ פ׳ אמור בפ״מ מקרא לא
וכנה סוגיא זו כרב דדריש מוסופל ידיו תרצה ובפי דוקא פטדה ראיתי להרמב״ם שהביאו)פי׳ פ״ג מאבל הי״א י׳׳ב( והייט דמדסתם
כדאי׳ בירד ולכן איצטרין לאשכוחי דתרומה אקרי פבודה דלי׳ כל הכהנים בכלל והא דאיצטריך בשו^ לרבות י״ל משום דכשיב
יוחק א״צ פטדה דלכל מילי נחשב כ ק למפרט כדא׳ בירר וכית התם כי את אשי ה׳ וגר הם מקריבים וס״ד דדוקא בראוי להקרבה
דסתמא דגמ׳ כרב לכן פסק הרמב׳׳ם ג׳׳כ כרב והביא בפ׳׳ו מבי*ח וכן בבת כהן שזינתה דמרבינן בסנהדרק נ׳׳א ב׳ בת בפ״מ לא הביאו
ה׳׳י קרא דפופל ידיו תרצה ונראה דנם דפת הירד דתרומה איקר הרמב׳׳ם פי׳ פ״ג מאי׳׳ב ה״ג דמדסתם משמט כולם והא דאיצטריו
עבודה דכא מייתי לה טעם אמשנה דתרומות דד יהושע מכשיר גגמ׳ רבוי י״ל משום דכתיב את אבי׳ היא מחללת הו״א דמיירי בראוי
וא״א דרב מולק פ׳׳ז ופ״כ משום דאכילת תרומה ג״כ פטדה או ״ לפבודה וק גבי מתנ׳׳כ לא הביא הרמב׳׳ס שנותנין גם לכהנים בפ״מ
אפשר דלהירר הוא דוקא בזק המקדש לרב כדמשמע בירף וכנ׳׳ל• משום דסתימתו משמט כולהו וה׳׳ג דכוותי׳ וזה ברור בפזה׳׳י.
ובמכות י׳׳א כ׳ עמר דינו ונפשה כה׳׳ג בן גרושה או בן חלוצה ופי׳ בפי׳ הד׳ש משץ בתו׳׳כ אמור פרשה ג׳ שכתב ת׳׳ל ולא יגש
פליגי בה ד אמי וד יצחק נפחא מד אומר מתה כהונה וחד אומי להקריב כולל כל הקרבנות שפל המזבח לאפוקי פבודוח שבחון שכשרות
בעלה כהונה אליבא דר׳׳א ט׳׳ט לא פליגי דבטלה כהונה כי פליגי בכהן בפ״מ מון השקאת סוטה מגלה פרופה וטהרת מצורט ונשיאת
אליבא דד יהושע מ׳׳ד מתה כד יהושע ומ׳׳ד בטלה פ״כ לא קאמי כפים פכ׳׳ל וצ׳׳ל דפרה אדומה שאני משום שהיא מבודה וכנ׳׳ל ]ויל׳׳ע
ד יהושע כחם דכתיב ברן כ׳ חילו ופועל ידיו חרצה אפי׳ חללק אם כהן משוח מלחמה כשר בפ״מ ומדברי הד׳ש הנ״ל משמט דכשר
שבו אבל ככא אפי׳ ד ■יהושע מודה ופשוט דמ׳׳ד מתה ס׳׳ל כר וצ׳׳ט[.
יוחק משום ד ינאי דיליף מובאת אל הכק ואק מיא־ק בק עבודה ) Qויש מי שפוסל כר .כבר כתבט שכ׳׳ד הר״ד פרדו ז״ל ברפת
לשאר דברים ולכן ס״ל דמתה כהונה רק מכאן ולהבא ומ״ד בטלה ס״ל הרמב׳׳ם וכבר נתבאר מה שיש לתמוה פ׳׳ז.
כרב דדריש מפועל ידיו תרצה כדא׳ בגמ׳ וזה ל׳׳ש pלגבי פבודה )ג( וכהן מלל פסול .כ׳> המנ״ח מצוה תק׳׳ל והוא פשוט דכ״מ
או לגבי תרומה דאיקד עבודה והרמב׳׳ם דפסק כמ׳׳ד בטלה כהונה שנא׳ הכהנים ממפטיק חללים כדאי׳ בתו׳׳כ ריש אמור
לשיטתי׳ דפסק כמ׳׳ד מפיפל ידיו חרצה דרק בפטדה מכשרינן אי בר אכץ יטל חללים ת׳׳ל הכהנים יצאו חללים ובפ׳ ויקרא והקריבו
בתרומה דאיקרי עבודה וכדפסק בס״י מתרומות כי״ב פ׳׳ש בכ׳׳ר בני אהץ יכול חללים ת״ל הכהנים יצאו חללים ובס׳ עפים מבטו
ומשום דסת^ דסוגיא דפסחיס אתיא כוותי׳ וכנ׳׳ל .ומפתה צריו יכול שאני מרבה חללים ת׳׳ל הכהנים יצאו חללים וכמ׳׳ש הרמב׳׳ם
לברר אם אמירת כפרשה בפ״ט נקרא מבודה או לאו חכו שנסתפק פ׳׳ו מתרומות ה׳׳ז שהחלל כזר לכל דבריו )ופי׳ יבמות פ׳׳ד ב׳
המנ׳׳ח .והנה בחולין קל״ג א׳ ובמנחות י׳׳ח ב׳ חשיב בק ט׳׳ו עבודות חללה לאו זרמו דאסרן הוא( וה׳^ כתיב הכהנים וגבי בר״כ לא מצינו
כהונה עריפת עגלה פרופה והיינו מקרא כפרשה כדפירש׳׳י שה קרא למפט חלל ומ״מ מבואר בסוטה מ׳ א׳ דחלל אינו נושא כפיו וכ״כ
משמע דחשיב עבודה אבל באמת אק משם ראי׳ דהא חשיב נמי הרמב׳׳ם פט׳ץ מחפלה ה׳׳ה והטפם שאינו בכיהונו לשום דבר.
כתם טהרת מצורע והשקאת סוטה ונשיאות כפים מבפנים ומבחון )ד( ובמנ׳וז נסתפק כר .ז׳׳ל המנ׳׳ח מצוה תק״ל וגם בודאי פסולים
וא״כ כל כני נחשבק עבודה ולא מצינו בשום מקום דאיקרו עבודה חללים דכהנים כתיב וחללים כזרים לכל דבר ומ״מ אס
ובשלמא נשיאות כפים י׳׳ל משום דאיתקש לשירות כדא׳ בסוטה לא טדט שהם חללים דגבי ודאי אינם מחללים לדפת הד׳מ פ״ו מה׳
ל״ח א׳ אבל בטכרת מצורע והשקאת סוטה לא מצינו כלל דאיקי' ביא׳׳מ דאף דידוט שהם חללים פבודתו כשרה מאי הדק כאן ובמכות
פבודה ופ״כ דאין כוונת כגמ׳ עבודה ממש אלא ד׳ל מצות כהונה דף י׳׳ב אמרי׳ דד יהושט אף שסובר דפבודהו כשרה מ׳׳מ לפנק
שעליהם לפשות ופי׳ ביומא ל״א א׳ דקרי לשחיטה ענודה ומבואר מקלט לא כוי ככת דשם כתיב ברך ה׳ חילו וכו׳ אפשר דכאן כרי
בכ״ד דשחיטה לאו עבודה היא ופ׳׳ש בתו׳׳י ד׳׳ה אבל ,ויש להביא כמו מבודה כדכתיב ועשו ככהנים וכו׳ לשרתו וכר או אפשר דלא
ראי׳ דאמירת כפרשה אינה פטדה דאמרי׳ בספד פ׳ קרס בפ' הוי כמו פטדה וכ׳׳ז צ׳׳ע פד יבא ויורה צדק לנו בב׳׳א פכ״ל וגם
ופנדתם עבודת מתנה כר עבודת מחנה אתן את כהונתכם לפשוח לס״מ שנבאר לק׳ בס׳׳ז בפז׳׳ה שאק כאמירה מפכבת מ״מ נ׳׳מ אם
אכילת קדשים בגבולק כעבודת מקדש במקדש מה עבודת מקדש צריך לחזור ולומר אם לא אמרו רק כהנים חללים לקיים מצות אמירה
רפג איתן סי׳ טי דין אמלרת הזקנים והכועיס נחל
ליצקות כר ופריפת פגלה כר ח׳׳ל גד אכת כל פטדה שהיא נג ד ^קדש מקלש ידיו ואמ׳׳כ פוגד אף קנילה קדשים מנולין*מקדש
אהיז יכול אץ דומץ אותו אלא ממחטת מקדש נלגד מנץ אף ^יי ואלד׳נ אוכל וכני נשיזהא ר״ס לנא לניהמ׳׳ד איע 0נ כף
ממחטת גטלץ ת׳׳ל ראשית ט׳ כל כמקגל פליז שירות ים לו יודת מיזגה ט׳ נההיא דפסחים דאנילס הממה איקרי פגודה
נמתנות כל שאץ מקבלץ פלט שירות אץ לו נמתנות והרמסם pאם נימא דהוא דרשא גמורה דצריך לדיד״ נגדי ליזרומה מהייז
הגיא דץ זה גריש ה׳ ניטרים כ״ד מתנות כהונה דתט לכהניס ״ילק ק׳׳י א׳ ^א pפרן גר( וגץ אם נימ^ דהוא אסמנחא
כר וכל כהן שאיט מודה נ ק אץ א מלק נכהדם ואץ טתנץ i מכ״ס מזיק דתקנו גס׳׳י Wדגר שהוא פטדה וכ«נ הרמנ׳׳ם
מתנה מהן'ומש״כ אץ לו מלק נכהדם הוא מסוגיא דסולץ ומנחות »י נר*כ גפס*ו מהפלה ה׳׳ה נ ק שלא נפל אח ידפ לא ישא
ומש*כ ואץ טתנץ לו מתנה מהן הוא מתוספתא %׳ל אן צ״פ ״ז כפיו אלא טפל ידיו פד הס^ כדע שמקדשץ לפטדה ואסיה
שהביא דץ זה גני מחטת ולא גבי פטדות כמו ממ׳ דידן אמנם מ ע והיינו משום שהוקשה גרכה לפגודה כמיש שם גהלכה ד
נחולץ ק^ג א׳ משמפ ק גם גני מתנות כנד׳ש ככ׳׳מ אנל יד׳מ יק מי פרה אדומה אמרו גזגמים כ׳ ר דצרן קידוש ידים ורגלים
הר׳ל לאתרי זה גם גבי פגודות וצ׳׳נג ונראה דאפי׳ דפנד לא מפום דכפין פגודה היא פ׳׳ש וכאן גגי אמירה כפרשה א™ גהדיא
יצא בכהן כזה שאיט מודה נפנודה כץ דמקרא ילפי׳ א) :וצ״ט כספרי רחיצה גזקנים ואמירה גכהנים ,וגמדרש הנאים שהי׳ גדץ
גבי פגודות אם ממלל הפטדה(. פיהא רחיצה ואמירה גכהגים מיל וכל זקד ט׳ רחיצה ואמירה
) (1ונראה דכס קטן פסול וצ׳׳נג כדמשמט פשטי׳ דקרא כי ט נענים ומשמפ דלכהטם לא כי׳ כלל רחיצה וגם גמשנה לא הוזכר
נחר וגף משמט דוקא כהן הראר לשירות ולברכת כהנים ילל רחיצה גככנים משמנג דאפי׳ מדרגק א*צ לרמוז אלמא לאו
ואפ׳׳ג דנט׳מ כשר בפ׳׳מ נקרא ג«כ ראר לשירות פי׳ רש׳׳י קחשץ מנודה היא כלל ,וטד ראי׳ ממה דאמרי׳ גספרי )כגאט לפיל
נ׳׳ג א׳ ד׳ה אפי׳ נפ׳׳מ ופוד דראוי פכ»פ לבר׳׳^ ובספרי זוטא יסק״א( דגחר דילפי׳ דאמירה כפרשה גפ״פ כשרה גגפימ ילפי׳
פ׳ נשא סי׳ כ׳׳ג הכהן שאם כחנה ישראל או כ ס קטן פסול וכ׳׳כ יר׳׳כ מפיפ דגיה כשרה גגפ׳׳מ ולא ילפי׳ מפגודה משום דדמיא
הרמב׳׳ס פ׳׳ד מסוטה ה״ט ואם כחנה הראל או כהן קטן פסולה פפי לפ״פ ומיה לפנק מפומד ילפי׳ גריכ מפגודה כדאמרי׳ כחם
שנא׳ וכתב הנ ס ומשמט מזה דכל הירא י מיי י ס ממטטיק ק ס מחזו ולגק־ גשם ה׳ מקיש גרכה לשירוח מה שירוח גפמידה אף
ונראה דכ׳׳ז לבתר דילפי׳ כחולץ כ״ד ד דקס פסול לפטדה מדכתיג ניכה גפמידה ואמאי לא יליף מפ״פ משמפ דפ״פ לאו פגודה
איש מזרפך וק בקידושץ ר׳ג א׳ ילפי׳ מאיש כאחר שאץ הקס ייא ואיצ לפמוד גאמירח הפרשה ולכך לא מצי יליף מפיפ ויש
חולק מינה ילפי שאץ לקס מצות עונ ה דאי ממשמטת כהן לחוד ׳יחוה דגאמח גפיפ צריך פמידה אלא דפיפ גופא לא ידפי׳ גפרדדה
ילפא אמאי צרין שם איש ונם מכהן לא משמט כלל למפט קטן P אלא מלשרת דהוקש לשירות ולהכי ניחא לי׳ למילף גריכ משירוח
נתר דידפי׳ דלפנץ פגודה ואכילה לאו ען הוא ילפי׳ מינה כל מצמה דהוקש ולא מפ״פ דכוא למד pהלמד ממגודה ,ומגופא
מילי אך אפשר דשם נמנילת סוטה מיתורא דרשי׳ דהא נכהן מיירי דמילתא מכא דגפי לפסול גט׳׳מ גפ״פ מ־ואיתקש לשירות ורגיק לה
ומאי איצטריך למהדר לכתוג הנ ס ופי׳ג גא למפט ק ק שאץ לו סשמפ דלשאר מילי שפיר איתקש לשירות אץ ראי׳ דאיכא למימר
כל דיני כהונה כאן לפטדה וחלוקה חדט דגגי מראות עפים ע ר ינתר דמרכיק גפ״מ שפיר ילפי דלא איתקש לשירות כלל והא
כהן קנק כמ׳׳ש הרמב׳׳ם פ״ט מטו׳׳צ ה׳׳ב וק לפנץ נשיאת כפים דנכתג כאן שירות אינו אלא להקיש שירות למ־יכ לפנק מפומד וגריכ
משמט מרש׳׳י מנילה כ׳׳ד א׳ ד׳ה ואינו דהא דאץ ק ס נושא כפט היא דאיתקש לפ״פ להכשיר גפ״מ כגד׳כ כדאי׳ גספרי .וטד ראי׳
איט אלא מדרנק משום כבוד הצבור משמט דמה׳׳ת טשא כפט קצת דאמירת כפרשה לאו פגודה היא דגיומא ל׳׳ס נ׳ פליגי אמוראי
]אן י״ל דשם לא כתיג נ ס )מיהו גפ׳ פ״פ כתיב הכהנים וגף אם כנרלה מפכנא אליגא דמ׳׳ד כל כמרים הנפשים גגגדי לגן
ולברן נשמו( ופוד דשם נהי דאץ מצווץ מה׳׳ת מ״מ הו׳ןא מדרגק ספכגי ח׳׳א מפכני ומ׳׳א כ״מ פגודה אגל הגרלה לאו פגודה היא
ישא כפיו משום חינוך ולכן אשמעי׳ דאסרו חכמים משום כטד יא״כ וידוי דלכו׳׳פ לא מעכגא כמגואר שם מ׳ א׳ אע״ג דנפשית
הצבור[ וכן לפנץ מתנות כהונה יוצאץ ידי נתינה נ נ ס ק ס כדמשמט נ ע מ לגן פ״כ משום דלאו פגודה היא וא׳> אם וידוי יוה׳׳כ שנפשה
ניבמות ק׳ א׳ שנוחיץ לנס ק ק תרומה ורק בגוק אץ מולקץ לו נכנדי לגן וגפנים וגככ״ג לאו פגודה היא כ״ש וידוי של פ״פ ופוד
ובטחת כ״ז א׳ גבי חלה דיהיי לי׳ לנס ק ס ופי׳ ניד אפרים דכא ילפי׳ מהדדי וידוי של יוה״כ מוידוי של פ׳׳ם כמגואר שם
ניף׳ד סי׳ ס׳׳א שהאריך להוכיח שיוצאץ מצות נתינה בכהן ק ס ל״ז א׳ ]חה יש לדחות דלא ילפי׳ אלא לשץ הוידר ולא כל כדגרים
ונראה דגם לטהרת מצורט נשי נ ס ק ס דהא אמרי׳ גתף׳כ ס״פ כמו דילפי׳ מחורג ומ״מ לא מסתגר כלל דוידוי זה יהא ממור מוידוי
תזריט והביאו הרמב׳׳ם פי׳׳א מטו׳׳צ ה׳׳ו דנס שטמאו מצוה לטהח יוכ׳׳כ דגם גו כתיג כפרה ואפ׳׳ה לאו פגודה הוא[ אך אפשר
וכיון דקק ע ר לטמאו א״כ גם כשר לטהח )ומכאן אולי יש להוכיח דלפנץ פיכוג לאו פגודה היא אגל מ״מ מקריא פגודה דלא גרפה
דאשה אץ ערה לראות את הננפים כיון שכתב שם הרמב׳׳ם נה׳׳ה מאכילת תרומה אבל אינו נראה ולק׳ נוכיח גפז׳׳ה דא״צ מפומד
דאשה פסולה לטהח והח קי״ל דנס שטמאו מצוה לטהח והארעי נאמירה וא״כ נראה מכ״ז דלאו פגודה היא ולפ׳׳ז אם כ ק חלל
בזה במק׳׳א בעז׳׳ה( אמנם בפרה אדומה מסתבר דקס פסול כיץ משאה ואח׳׳כ נודפ לא פשה כלום וצריכץ כהנים כשרים לחזור
דגמי בגד׳כ וחטאת קריי׳ רחמנא פגודה היא ובפיא גדול כמו . ולומר.
בפבודה .אמנם לאחר הפיץ נראה דמהא דילפי׳ בספח זוטא דכהן )ה( וכל ככן שאינו מודה גפנודה פ 0וצ גמנחות י׳׳ח א׳ וגתולץ
קס פסול לכתיבת המגילה מוכח וכל היכא דכתיג ען ממפטיק קל׳׳ג ג׳ וגתר׳כ צו פרק ט״ז רש׳׳א כל כח שאינו מודה
קטן דאין לומר דמשום דמיותר קרא ממפטיק קטן ומ׳׳ל דכא ילפי׳ גפגודה אץ לו חלק גכהונה שנא׳ כמקריג כו׳ ואץ לי אלא זה
מינה ג״כ דאם כתבה ישראל פסול ומשמפ דאי לא כתיג כאן כהן בלבד מנץ לרבות ט״ו פגודות כיציקות כר ופריפת פגלה )כיינו
צא כו״א דצרין בכתיבה נ ס ולא כו׳׳א דקאי וכתי אנ ס דלט־ל אמירת כפרשה כדפירש׳׳י בחולץ( כר ה״ל מבני אכח פטדה כמסורה
וא׳> איצטרין קרא לפכג בישראל וא״כ מצלן דנס ק ס פסול לגט אכת כל כ ס שאיט מודה בה אץ לו חלק בכהונה ופירש׳׳י
ופ״כ דממשמפות ככן משמט נמי למפט קס משום דלא מקח נחילץ שאינו מודה גפבודה שאמר בלבו דברי כבל כן ולא צוה
כהן ]ופוד אפשר דאצטריך קרא בישראל לפכב דאף דיפבד פסול המקום להקריג לו קרגנות אלא משה בדה מלגו ופי׳ גפי׳ כח׳׳א
ואT׳ג דא״צ קרא לפכב רק בקדשים יש דבחם דמסתבר דאץ ז״ל גתו׳׳כ שהקשה דא״כ אפיקורוס גמור הוא ופשיטא ולכן פי׳
מפכבץ וצריך קרא כמש׳׳כ תר׳י ביומא ל״ס ט ד׳ה הנחה דאץ דמיירי שאינו מקבל פליו פגודה זו לפשות והביא ראי׳ מבטרות
סברא דכנמה תפכב פ׳׳ש וכן בקנץ גם מקרא קמא כוה ידפי׳ דף ל׳ פ״ש וכ׳׳ה בכדיא בתוספתא דמאי פ׳׳ג כ״ז ככן שקבל פליי
דאץ לו לכתוב והאי קרא אתי לפכג[ ואץ לומר דקק פסול משום כל פטדת כהונה מון מדבר א׳ אץ מקבלץ אותו כר שנא׳ כמקריב
דאץ טתב ^זמה דכרמנ׳׳ם הניא בכדיא דמשום קרא דהנס פסליק את דם השלמים וגר אץ לי אלא זרקת דם והקטר חלבים מנץ
איתן סי׳ סו דין אמירת הזקנים רהכהנים נחל רפד
אתם וביתכם לימד כי׳ או אינו אלא לאכל אמרת תרומה חמורה לי׳ ווציפ למה לא פסלי׳ באמת מטמם לשמה[ וכל הראיות שהבאנו
לפיל להכשיר ppיש לדחות דגבי מראות נגפים דמכשריק ק ק שא״ה
אוכלת מפשר הקל לא כ״ש ומבואר דאי לאו ק״ו הו״א דאיצטדו
קרא דלוי׳ אוכלת במפש״ר והיינו משום דכתיב בני לוי הו״א דק^ דמרביק נחו״כ )הזרים נגפים פ״א( מדכחיב אל אחד מבניו הכהניס
בנים. אפי׳ שוטה וה״ה ) ppמיהו הכ״מ כ׳ דלא מיירי בשוטה ממש(
ולטהרת מצורט אפי׳ נימא ד ppכשר היינו משום דילפי׳ דכק
)זז( ונראה שא״צ נגדי כהונה .הנה ממה דמכשרינן בטלי מומיו שטמאו מצוה לטהרו וכיון דמרביק מpרא להכשיר ppושוטה
אץ להוכיח וא״צ נגד׳> דהא כתבו התום׳ ביומא כ״ג לטומאה ה״ה לטהרה ]וגם אפ xשאין זה מוכרח דאפשר דלטהרת
ב׳ ד׳ה יש דלר׳ יוחק דקי״ל כווחי׳ צריך בץ בהרמת הדשן נח מצורם פסול ואט׳^ דכהן שטמאו מצוה לטהרו ה״מ ביכול אבל
בהוצאת הד pר בגד׳כ ואפ״ה מכשיר ר״א נפ״מ אלמא מה אם אינו ראוי הר׳ל כמת שכהן אחר מטהמ אבל א״כ לכתחלה
בפ״מ אפשר שלובש נגד׳נ מיהו אין להוכיח ג״כ להיפך מדצריו לא הי׳ ליpח ppושוטה כדי שיוכלו לטהרו אח׳^ וגם מסחימס
קרא נפ״ט להכשיר נפ״מ ואם א״צ נגד״נ פשיטא דבפ״מ נשי הרמב׳׳ם לא משמט כן[ והראי׳ מג״כ כבר דחינו וממתנ״כ ג״כ
ממונח ביומא שם יש לך מנודה שנשרה בשני כלים די׳ל דהא בהא אץ ראי׳ דשם הוא זכות ממון ששייך לכל השבט ושפיר י׳^ דנותנץ
תליא דאם הייתי לומד מלשרתו דאיתקש לשירות ובפ״מ פסול אה״י גם לpטנים דלא גרפי מבהמת כהן ופבדו ואשתו ובפדה״ב שדינו
דהייתי מצריך ננד״נ אבל השתא דלפי׳ דכ^ נפ״מ גלי לן קרא רץ לזכרי כהונה לפ׳׳ד סרמב׳׳ם שפיר י׳׳ל שאץ נותנץ לכהן PP
דלא איחקש לשירות רק לנר״כ כמש״נ הרב מלבי״ם ז״ל וממילא ואפי׳ את׳׳ל שנותנץ שא״ה שהוא זכות ממון אבל מפשה המצוה
א״צ בגד״כ ואץ להוכיח ממה דלא מציגו נגד״נ נחון דהא נפרה שבכהנים אפשר דאץ שייך ב ppכיץ שאינו מצווה וכמו דילפי׳
מצינו נגד״כ נחון כדתנן נפ״ד דפרה מ׳א ואפ״ג דשם ילפי׳ לה לפנץ פבודה דפסול מינה ילפי׳ לכל דבר כדאשכחן גבי סוטה
מג״ש כמש״כ הרמב״ם בפיהמ״ש שם וכ״ה בספרי ריש חקח י״ל ומ״מ אינו מוכרח כ׳׳ז וצ׳׳נג וכהן חרש ושוטה לכאר דינו ככק
דשם צדך ג״ש לבגדי לבן אבל נגד״נ פצק ידפי׳ בלאו קרא אן י •P P
אפשר משום דשם חטאת קריי׳ רחמנא אבל נפ״ט כבר ניארני ) (fוכן אשה כהנת פסולה .הנה בץדושץ ל rא׳ מבואר דכל היכא
דכפרה דכתיב בה לא ,קאי פל האמירה רק פל הטריפה אמנם דכתיג נני אהח או בגי ישראל ממפטיץ נשים וגם כאן
בספד זוטא חקת סי׳ ג׳ יליף דצריך נפרה נגד״כ מהנהן בכיהוט כתיב ונגשו הכהנים בני לוי ומשמט בנים ולא בנות ופי׳ רא״ש סוq
המכק במדים ואח״כ מייתי פלונתא אי בנדי זהב או נגדי לק בכומת דאשה כהנת אינה נונולת פדה׳׳ב משום דכתיג אהק וגניו וכן
ומונח דצריך קרא מיוחד לנגד״כ ואפ״ג דחטאת קריי׳ רחמנא ויליף נראה דפת הרמב״ם פ׳׳א מביכורים ה׳׳י אך הרא׳׳ש מגיא שם דרש״י
לה שם מהכת יתדא דמדכתיב אל אלפזר לא הוצרך תו לכתוג חולץ פ׳׳ז אגל י׳׳ל דהיכא דכתיב בגי אהת או בני לוי מודה רש׳״
הכהן אבל כאן לא מציט קרא יתירא להכי וכן מבואר נהדא דאשה אינה בכלל ובם׳ שיח השדה ח׳׳ב גץונטרם הליץוטים הארכנו
ביומא מ״ג א׳ דמהכהן יתירא ילפי׳ דצדך בפרה ננד״נ ונם נפז׳׳ה לפנץ מראות נגפים אס אשה כשרה לראות ושם ג״כ כתיב אהק
לדורות ע״ש ומבואר להדיא דמכ pלחודי׳ דלא מייתר לא ידפי׳ וגניו אבל גמץום דכתיג בני אפשר דודאי פסולה וכן משמט כאן פשטי׳
דצריך מד״כ ומפרה אץ ללמוד נפ״ט דשא״ה דהיא פנודה ממש דץרא כי נם בחר ה׳ לשרתו ולברך גשמו וזה ל״ש גגי אשה תד1
לכל דבר וגם נפ״מ פסול בה משא׳> כאן ונבר הונחט לפיל סק״ד דילפי׳ בספרי נשיאות כפים מפ׳׳ט דבפ׳׳מ כשר ואם אשה כשרה נפ׳׳ט
דאמירת הפרשה לאו פבודה היא ובאמת חון מפרה לא מציט איך אפשר ללמוד לנש׳׳כ נימא אשה תוכיח ]וזה יש לדחות דההיץש
בשום מצות כהונה שהיא נחון דצריך ננד׳נ כגץ במשוח מלחמה דפ׳׳פ לבר׳׳כ מיותר להכשיר נפ״מ[ ופוד חדט דכל הני ט׳׳ו פגודות
כשמדבר אל הפם ובהשקאת סוטה אפ״פ שהיא נפזרה ובמראות דמשיב במנחות י׳׳ח ב׳ ובחולץ ץל״ג פסולות באשה דטהרת נגפיס
נגפים וטהרת מצורט )ומש״נ נתפא״י קר מומר בקודש פ״ד סי׳ כ׳׳ו פסול באשה כדתניא בתוספתא דננפים פ׳׳ח wוכ״פ הרמב׳׳ס
דסהרת מצוי־פ צדך ננד״כ תמוה מאד וכבר תמה פליו בהגהות נפי׳׳א מטו״צ ה״ה ונשיאות כפים ודאי פסול באשה כמבואר נידו׳
תפארת יפקב שם( וכ״ש בנשיאת כפים ופרנץ ואכילת תרומה )אפ״ג ברכות פ״ד ה״ד פיר שכולה כהנים כולן פולץ לדוכן ומי פונה
דאיקד פגודה( ונכולהו אפ״ג דכתיב נהנים א״צ נגד״נ דכל כני אחרי pא pהנשים והטף ומבואר שאץ הגשים פו^ת לדוכן וכ״כ
דלאו פבודה היא א״צ נגד״נ אי לאו דאיכא קרא נהדיא ואפי׳ הרמנ״ם פט״ו מתפלה ה״ם וכן לפנץ השץאת סוטה ודאי אשה
בפטדות המקדש מה שאינה מנודה א״צ מד״כ כמש״כ חום׳ פסולה כמ׳׳ש הרמב״ם פ״ג מסוטה הי״א בא אלי׳ כ ק א׳ מכהגי
ביומא נ״ס נ׳ ד״ה והד דהשלכת מוראה וגוצה ודישון מזבח הפנימי הפזרה והיינו ודאי כהנים המשמשים נפזרה ולא אשה )ואפ״ג
א״צ נגד״כ פ״ש ונ״ש שחיטה והפשט ודתוח דא״צ נגד׳כ שהד גם דנפ׳׳מ כשר כמ״ש כר״ש משנן נתו״כ אמור פ״ג הוא נמי מכהני
כהן א״צ ונם אכילת קדשים שאמרו ביומא ס״ח נ׳ דמוחר נבנד׳כ הפזרה שהרי מולק נץדשים ומחליט בפצים ופי׳ רש״י ץדושץ נ״ג א׳
משוס דאכילה צורך פנודה היא לא אמרו שחייב נבגד״כ אלא ד״ה אפי׳ נפ״מ( וכן מונח בספרי פ׳ נשא דאמרי׳ כהן נפנה
שמותר פ״ש. לאחוד׳ ופורפה כד שלא יראה פריפחה )פי׳ חום׳ סוטה מ׳ א׳
)ט( וא׳צ הכהן להיות טהור .אפ״ג דנפרה צריך הכהן להיות ד״ה ויתגרו( ואם אשה כהנת נשרה להשקותה תשקנה אשה ולא
טהור ורק טבול יום נשר נו שא״ה דלפי׳ מדנתיב בפרש? יצטרכו לכל זה ופוד דהכהן צדך להניף מנחתה ותנופה אינה
איש טהור כדמשמט נרמב״ם פ״א מפרה הי״ג ופוד דחטאת קריי׳ בנשים ואץ לומר דתנופה זו נשרה באשה נהנת נמו שהיא פצמה
רחמנא ופנודה היא אבל שאר מצות כהונה הנפשץ בחון כשר נטמא מניפה שהיא אשה דא״כ מאי פריך בירר רפ״ג דסוטה גבי כ ק
וכן נטיאת כפיס שהד טלנו טמאים וכן במשיח מלחמה ובפדון מניח יח תחתי׳ ומניף ואץ הדבר כפור ומשני מביא מפה ופריך
פרכץ לא מציר שטמא פסול וגם בהשקאת סוטה לא מצינו פסול ואיט חוצן ומשני מביא כהן זקן כף פ״ש ובתום׳ סוטה י״ס א׳
נטמא ורק משום שהוא נפזרה ממילא מוכרח להיות טהור ולפ״ה ד״ה וכהן ול״ל נ״ז והרי יכול להניא אשה נהנת ופ״נ דאשה
שהבאנו בסי׳ י״א.ס״ג בשם ספר הנדחות דנחל איתן יכול להיות כהנת פסולה להשקותה ויתר הדברים דחשיב שם בחולץ ומנחות
גם נחדל א״כ פ״כ הכהן טמא משום טומאת את כפמים אבל מבואר בקדושץ ל״ו א׳ דפסולוח באשה וא״כ גס כאן ודאי פסולה
זה י״ל דניץ דרק טומאה דרגק היא אץ לחוש אבל פשוט דא״צ באשה ]וגס אם נימא דהאמירה דוקא ביום נמ״ש לק׳ בס״ז י״ל
כהן טהור דלאו פבודה היא כנ״ל סק״ד וכפרה כקדשים לא קאי דהו״ל נמ״ט שהז״ג דל״ש בנשים[ ,ואץ להקשות מדכתיב במפשר
פל האתרה ולמה נצדך טהור וכמו כל הט דחשיב נמנמות י״ח ראשץ ולבני לוי נתתי וגו׳ ואפ״ה גם אשה נוטלת מפש״ר ולא
שם הנפשין בחון בהד פרישת כפנלה וכנ״ל .וכן א״צ קידש ידם אמרי׳ בני לוי ולא בנות לוי דשא״ה דבהדיא נתיב שם ואכלתם
ורגלים ונמו אהוכחט נסק״א. אותו אתם וביתכם ואדרבה משם ראי׳ דאמרי׳ ביבמות פ״ו א׳
רפה איתן סי׳ סו דין אמיורת הזקנים והבהניס נחל
י•)א( עאו הזקנים או הכהנים חוץ לנחל ורחצו או אמרו הפרשה »ריכץ לחזור ולרזיח או לומר.
סוטה בפ׳׳ג מסוטה הי׳׳א כהן א׳ מכהט כעזרה דמשמע מאנשי Dונראה שאם אמרו מיושב יצאו .גספרי ס׳׳ס שופטים ועפו
משמר כייט משום שהוא בביכמ׳׳ק וגס מסתמא ככק כזה מקריב ככבדם בני לוי מכלל שנא׳ ל»־תו )כ׳׳ג כנל״א( אץ
מנחמה ומני qלכך צריך מאנשי משמר אבל מצות הנעשות בחץ י ל<לא תמימים בטלי מומץ מנץ ס׳׳ל בני לוי ,כי בם בחר ה׳ אלקץ
לא אשכחן דשייכץ לבני משמר וגם אצל מתנות לא מצינו דנותנץ מגיד שבר׳׳כ כשרה בבט׳׳מ ,צזרתו ולברך בשם ה׳ מקיש ברכה לשירות
לאשי משמר pכמתנות כשייטת למקדש או שהוקשו לקדשי כמקה ^ שימת בטמיוה א qברכה בפמידה והנה מדשניק מ״ט דקאי בי׳
כמו גזל כגר וחרמים ושדה אחוזה כמבואר בערכץ כ׳׳ח ב׳ ובירר ילא דמש מקיש ט-ט לשימת דבטמידה כדאקיש מטיקרא ס«פ לבר»כ
qwחלה וכן ביכורים לרבנן שהוקשו לקדשי מר!דש ומביאץ אותן לימר דנם בבמכ כשר בע*מ משמט דבאמירת הפרשה א׳׳ל עמידה
ל^דש כדאי׳ בירר ביכורים פ׳׳א כ׳׳ב אבל תרומה ותרר׳מ וחלה יהא דפשיסא לי׳ דא״ל ממידה נראה משום דלאו עבודה היא כלל
וראשית הגז ופדה׳׳ב ופדיץ פט׳׳ח נתנץ לכל כ ק כמבואר ברמבים ייי״ל אבל בר״כ שהיא בשעת עבודה כדא׳ במגילה י׳׳ס א׳ מסתבר
פ׳׳א מביכורים ובירר שילהי חלה והיינו משום שאינם שייכים כלל ^ י ה י י כעבודה והא דמכשריק בT׳מ דמקשיק בר*כ לע׳׳ע ולא
ל^דש וכ׳׳ג דכוותה ואדרבה נראה דכל הככנים כנמצאים שם מימת צ׳׳ל דכיץ דאיתקש &:כי ולהכי מסתבר לחז׳׳ל לאקושי טפי
מצוה עליהם לקרוא כפרשה דומיא דנשיאת כפים דמצוה על כל כ ק לעמידה ולא לבע׳׳מ ועוד נראה דכא דע״ע לא פסליק במיושב משום
אם נמצא במקום צבור לישא כפיו ואץ זה שייך כלל לאגשי משמר יימני יאמרו קאי אתמוייהו אזקניס ואכהטם כיפירש׳׳י בסוטה
pנשיאת כפים ב^דש אפשר שהי׳ דוקא באנשי משמר. יי״י א׳ וכמו דבזקנים ודאי כשר מיושב דאץ לזה שייכות כלל לעבודה
ה״ג בככנים ואע׳׳ג דאשכחן בוימי דיוה׳׳כ דבעי מעומד כדא׳ ביומא
P׳ fב׳ ובממא ל״ז א׳ למד רדוי יוה׳׳כ )של כה׳׳ג( מוידוי נמע ו) .א( w rכזקנים או ככהנים חון לנחל ורחצו או אמרו כפרשה
צריכץ לחזור ולרחון או לומר .בספרי ס׳׳ס שופטים יגס קמ לי׳ שם ממ׳ כפרה לא דמי דכאן אינו רדוי אלא בקשה
ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל על מקום טריפתה של אינ*־ עליהם ודמיא טפי לוידר מעשר ובוידוי מעשר לא אשכחן
עגלה יכול יעלו pכנחל ויאמח ת׳׳ל בנחל שתהא אמירתם ועדיתס יימי עמידה ) pדלדעת כראב׳׳ד פח׳א ממנד׳ש כ׳׳ד דכוידוי
בנחל ובמדרש תנאים ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה ב^ום ייקא בעזרה ממילא בפי עמידה דאץ סיבה בעזרה אלא למלכי
פריפתה של עגלה ,הערופה בנמל שתהא טריפתה בנחל ,בנחל ועט י״י אבל הרמב׳׳ם שם ס׳׳ל דהוידוי אפי׳ שלא בפני הבית וגד׳
ואמרו שתהא פנייתן ואמירתן בנחל וכנה מפי׳ רננו כלל נראה ימי תפנית פ׳׳א ה״ד חד בר נש הוה מפק מפשרד כתקק א״ל
דבתחלה קאמר יכול יעלו pכנחל ויאמרו פי׳ דכא לא כתיב אלא י׳ מנא קום אמור במותי כקודש pהבית ואם נאמר ושם מדץ
על הרחיצה שצריכה להיות במר!ום העריפה אבל כאמירה מנץ יידוי מעשר קאמר לה א״כ משמע דבעי עמידה ול1אמר לי׳ קום
ח׳׳ל ננחל בץ כרחיצה להאמירה ללמד ששניהן צריכץ להיות נתוך ’ Pלדחות דכתם מפני כבוד כצבור אמר לי׳ קום עי׳ כתובות מ׳ נ׳
כנחל גם האמירה ואע׳׳ג דארחיצה א״צ קרא דכא כנר כתיב הערופה קים אימא מילתא ואולי גם כאן ראוי לעמוד לכתחלה מפני כבוד
נ ^ו ם העריפה מ״מ בא להקיש כרחיצה לכאמירה וכ״ג מגי׳ כגר׳א הצטר אך אפשר דכיץ שא״צ להשמיע לצבור ל׳ש כבוד כצבור(
אבל לפי הגי׳ במדרש תנאים משמע דעיקר ננחל לא אתי אלא ילא מציט במצות כהונה שבחון דבעי מעומד )חון מנשיאה כפים
אדלקמי׳ אאמירה ולא קאי כלל ארחיצה דעלי׳ ל״צ קרא אך צריך יאיכא קרא( כנץ מהרת מצורע וראיית עפים ופדיית פרכץ.
ביאור מה דר!אמר שתהא אמירתן וענייתן ננחל והא חדא מילתא יאצל יטוח מלחמה כתב כרמנ׳׳ם פ״ז ממלכים כ׳׳ג משוח מלחמה
היא ואולי ר׳ל פנייתן שצריך להקרות או pוכנ׳׳ל בםפי qד דילפי׳ עומד במקום גבוה ולא ידעתי אם הוא בדוקא או אורחא דמילתא
זה מועט אץ עני׳ אלא מפי אחר דהיינו שגם כ^רא אותם צרץ ונס מג״ל הא ואפ^ דמשום כטד כצטר הוא כיץ שרוצה להשמיע
נעמוד בתוך הנחל אך לפיל שם הוכחנו שזה אינו אלא מדרנק לצבור וכמ׳׳ש כרמב׳׳ם בפ׳׳ב ממגילה כ׳׳ז וכן בהשקאת סוטה לא
וצ׳׳ל דלישנא דקרא נקט פנייתן ואמירתן כדכתיב וענו ואמרו וחדא > p x tדעמידה מעכב אלא משום שאץ ישיבה בעזרה ממילא ככהן
מילתא היא .עכ״פ מבואר דהרחיצה צריכה להיות במר!ום העריפה צריך לעמוד אבל איט מעכב ,ול׳׳ש כאן לעמידה בחרתיו ולא לישיבה
של העגלה והאמירה בתוך הנחל ונזה מדוק לשץ הרמב׳׳ם פינו דזה pבעבודה דהא אכילת מרומה לכתחלה בישיבה וי׳׳א אq
מרוצח כי׳׳ג וב״ד של אותה כעיר אפי׳ הם מאה עם כל זקני׳ רוחצץ אכילת ppפי׳ תום׳ יומא כ׳׳ה א׳ דיה אץ ישיבה וע׳׳ל סי׳ ה׳
את ידיהן שם במקום עריפתה ואומרים שם בתוך כנחל נלכ׳׳ק כרה אם כל כמצות צ ^ לכמחלה מעומד.
ט׳ כרי מילק דכרחיצה צריכה להיות נ ^ו ם העריפה והאמירה )יא( ונרזחז דא״צ הכק להיות מאנשי משמר .הנה מכא דמכשרי׳
בתוך כנחל אפי׳ אינו ב^ום העריפה וכבר כתבנו בזה בפז׳׳ה בע׳׳רו אץ להביא ראי׳ דא״צ מאותו משמר דגם כבע׳־מ
בסי׳ י׳׳ד ס׳׳א ולעיל בסי׳ זה ס״א והוכחט שם ג״כ מכא דהמצוה היי נמלקץ במשמרות בשביל אכילת קדשים כמבואר בב׳׳ק ק׳׳י א׳
שכולן יאמרו יחד ומקום העריפה אינו אלא ד׳ אמות לכל צד ואיך אבל מ*מ נראה דא״ל מאנשי משמר לא מנעיא לכאומר דהכ p
יטלץ טלן לעמוד שם וע״כ דכל כנחל כשר לאמירת כפרשה וכתבנו צריך להיות מבני כעיר פשיטא דאץ שייך למשמר אלא אפי׳ לפ׳׳מ
שם דגם לדעת רבנו הלל וכגר״א כן הוא ע״ש ואע׳׳ג דעל הככנים שביארט בס״ב דא״צ ^:מת מאנשי כעיר מ*מ נראה דאץ זה שייך
אץ לנו ראי׳ גמורה שצריכץ לומר יחד ]ע׳׳ל ס״ד[ מ״מ כיון דעל לאנשי משמר דלא מציט במצות כהונה כנעשץ בחון דשייך לאנשי
כזקנים הוכחנו לעיל בס׳׳ב סק׳׳ה שצריכץ לומר.כולן יחד א״כ משמר כמו בראיית הנגע וטהרת מצורע תדע דכא אי׳ בתוספתא
ככונה בנחל כיינו בכל כנחל א״כ גם אמירת ככהנים כן הוא דנגעים והביאו כרמב׳׳ם בפ^׳א מסר׳צ כ׳׳ו דאפי׳ כ ק זב וטמא
דכא וענו ואמרו אתרוייכו קאי כדפירש״י בסוטה ממ א׳)והארכנו מת כשר לטהר המצורע יאפי׳ כהן מצורע גופי׳ כוי מכשריק אי
בזה בס״ג( וא״כ כיץ דדרשי׳ דבנחל אוענו ואמרו קאי אתרוייכו לאו קרא בתו׳׳כ וכרי מצורע אץ יכול להיות מאנשי משמר וגם
קאי וגם אמירת כככנים צריכה להיות בתוך כנחל וזה ברור כיום במשמר )ודוחי! לומר דכייט שאר טמאץ הרי אץ
)וכרמב׳׳ם שלא כתב בהדיא וככהנים אומרים שם סמך על מה יקא בדענד או בזכ׳׳ז דהר׳ל לומר כן( ועי׳ בתנחומא תזריע סי׳ י׳
דמשמע מלשונו והכהנים אומרים שזה כמשך לאמירת כזקנים ואמירת מעשה בכק א׳ שהי׳ רואה את כנגעים כר שבנ׳׳א רגילץ לבא
שניכם באותו ^ו ם וגם מדסיים אח״כ וכולכין לק מכלל דעד אצלי לראות את הנגעים ט׳ משמע שהיו רגילץ לבא לכהן מיוחד
כשתא אכתי כולן עומדץ שם א״כ כי׳ באותו ^ו ם( וגם מלשץ יא״צ לאנשי משמר וכ׳׳ש אם נלמוד משם דאשה כשרה לראות נגעים
כפסוק וגגשו הכהנים משמגג שיגשו לאותו מקום שערפו את כעגלה כמו שכאיכט במק׳׳א בודאי אינה מאנשי משמר )אך אולי שם
דאל׳׳ה ל׳׳ל הגשה יאמרו במקום שהם ופשוק ונראה דגם הרחיצה הי׳ אחר החורק דבטלו המשמרות( ומש׳׳כ הרמב׳׳ם גבי השקאת
איתו סי׳ סו דין » ? nTהזקנים והכועים נחל רפו
ז) .א( המג״ח נסתפק אם אמירת הפרשה מעכב או לא ואם אין שם כהנים אם מעכב ונראה שאץ כ״ז מעכב ) 0וכן
נסתפק אם אמירת הפרשה דוקא ביום או שאפשר גם בלילה ונראה דמצותו דוקא ביום נס וכן נסתפק אם ברין
לקרוא הפסוקים דוקא בשעת העריפה או שאפשר לקרוא לאחר זמן נ ח ומסתבר ש ציד לקרוא עכ״פ באותו יום )הז
ויש להסתפק אם הרח^ה והאמירה מעככץ זה את זה ונראה דאין מעכבץ זה את זה ש ונראה דאץ הסדר מעכב שאם
הקדים האמירה להרתעה או אמירת הכהנים להזקנים ע א אבל אם הקדימם להעריפה הרחיצה ודאי לא מ א ונראה
שגם האמירה לא עא.
מעכב מסוגיא דכריתות כ״ה א׳ דבעי להוכיח דנדנג אץ נאסרי* אגריג שצריכה להיות נחוך ד אמות של הפריפה מ׳׳מ צריכה להיות
פד שעת עריפה מדחק נמצא כהורג פד שלא נערפה כעגלה תצא ג״כ נתון הנחל ונ״מ אם העריפה היתה כסוף הנחל ותוך (y n
ותרפה בעדר ומשני מאי עד שלא נערפה פד שלא נראית לפרישה הוא מון לנחל לא מהני לא מיבפי לגי׳ רבנו הלל והגר׳׳א שגם
דהיינו פד שלא ירדה לנחל איתן ופרץ א״ה אימא סיפא משנערפה כרחיצה וריש מבנחל אלא אפי׳ לגירסתנו נמי פשפי׳ וקרא ובנחל
תקבר במקומה שעל כספק באה מתחילתה כיפרה ספיקה והלכה קאי נם ארחיצה ולא גרפא כרחיצה מכאמירה ולגי׳ כגד׳א ורבנו כ;ל
לה ואי משנראית לפריפה פדיץ לא כיפרה ספיקחה אלמא דאי «ל חכו באמת דיליף ארחיצה ג«כ ודר׳ק .ומפתה צריך לברר אם כ״ז
הטנה משנערפה ממש א׳׳ש כיפרה ספקתה אT׳ג דננדיץ לה מעכב אם רחצו או אמרו חץ לנמל ואפ״ג ואמירה גופא אינה מעכבת
כי׳ הרחיצה והאמירה שהם אחר העריפה והקבורה כנ׳׳ל סי׳ י׳י הכפרה כמשי׳׳ת בפז׳׳ה בס׳׳ז מ״מ י׳׳ל ומעכב וצריכק לחזור ולרמץ
סי׳׳ד וכאן עדיץ לא נקברה כדתק תקבר דכא ודאי הטריפה או לקרוא ואכתי לא קיימו כמצוה וכ׳׳ז שאפשר לקיים צריו לקיים או
אוסרתה לפי רבא אלמא דכעריפה בעצמה מכפרת ולא הרחיצה נימא ובויפבו כבר יצאו גם אם פשו חץ לנחל ולא שייך למזור
והאמירה אלמא דאץ מעכבץ ככפרה והא דכתיב ופל פיכם יהי׳ ולרמץ ולקרוא וכבר יצאו בזה יק חיסרו כמצוה ולכתחלה ובזה
כל ריב ואמרו בספרי ברכה סי׳ שנ׳׳א זו ריבי פגלה )ר*ל שנאה לא יועיל מה שיחזרו ויעשו ובזה כבר אין מצוה .וכנה לפיל בסי׳
פ״י מריבה שנהרג כחלל( אין הכונה דמעכב אלא ר׳ל פל פיכם כ׳ ס׳׳א כארכט ובע׳׳ע כל ככתוב בה מעכב בה ואק וינה כקושים
מתקיים כמצוה של פ׳׳ע .וכנה לעיל ס׳׳ג סקט׳׳ו כתבנו להקשוה ובפי שנה עליו ככתוב לעכב אבל מ״מ יש וברים ומסברא אק
ע״ז מכא דסוטה מ׳׳ז ב׳ רעק׳׳א מנץ לסנכדרץ שראו גא׳ שהרג מעכבץ כמש׳׳כ חו׳׳י ביומא ל׳׳ס ב׳ גבי הנחה .אכן לפיל סי׳ י׳׳ו
את כנפש ואץ מכי pאותו שאץ טרפץ שנא׳ ועיניט לא ראו ס׳׳א כתבט סברא וכאן לד׳ה מעכב ואפי׳ בקושים ככ׳׳ג לא הי׳
והרי ראו אלמא דאם אץ יכולץ לומר ועינינו לא ראו אץ טרפץ צרץ כאן קרא לעכב כמש׳׳כ כחום׳ במנחות י׳׳ם ב׳ ד׳ה ושמואל
כלל אלמא דהאמירה מעכב וכתבנו לתץ גב׳ אופנים תירץ א* ויש וברים ויופי׳ מסברא ומעכב וא״צ קרא לפכב והוא עיקר
דנכי דאץ כאמירה מעכב אבל ראוי לאמירה בעינן ולפ׳׳ז כל כיכא כמצוה וגם כאן כיץ שכתורה אמרה שהאמירה צריכה להיות בנחל
דאץ ראוי לא^ה עץ לדיק דעיניט לא ראו קאי אנכרג אם במקום שערפו ל׳׳ש כלל שילט לביתם ושם יאמרו כל א׳ זק פל
הג״ד ראוהו ופטרוהו בלא מזץ ובלא לוי׳ שאץ יטלץ לכחודום הרחיצה שצרץ להיות במקום העריפה כ׳׳ז עיקר המצוה ול״ש כלל
אץ טרפץ כל^ ותירץ בז דדוקא לר׳ט דס׳׳ל דקאי אכורג ואם שי4נו הזקנים לביתם ושם ירחצו יויכם חה אינו שייך כלל לכע׳׳ע
ראוהו ב׳׳ד אע׳׳ש שאץ יודעים מי הוא ולא הי׳ גידם לדונו אק וכן כאמירה של כזקנים מסתבר שכתורה רוצה שבמקום שרחצו
טרפץ משום דהוי כנודע מי הכהו א״כ שפיר מעכב דהרי מפסוק יתווו וגם כככנים יכפרו שם באמירתם ואם ילט לביתם ויאמרו
זה משמע דמצות פ׳׳ע אינו אלא באופן שלא ראוהו אבל אם ראוהו שם אץ לזה שייכות כלל לכפריפה ובשלמא אם כאמירה כיתה
ל׳׳ש פריפה דהוי כנודע מי הכהו אבל לרבץ דקאי אנהרג והטעם ממכבת ככפרה כי׳ אפשר לומר והם כמו ב׳ מצות וכל א׳ מצוה
שצריכץ לכתודות שעשו מה שמוטל עליכם ולפ׳׳ז אם לא פשו נפרדת בפ׳׳ם אבל כיק דכאמירה אינה מעכבת א״כ אינה אלא
מה שמוטל עליהם נהי שאץ יטלץ להתודות אבל אפשר דלא גיע שירי מצוה דהיינו גמר מצות העריפה ואיזה סברא הוא שיוכלו
מלא החוח כלל דאץ מעכב ואץ מוכרחים לומר שאם אץ ראוץ לילך לתץ ביתם לומר א״כ גם כככטם יוכלו לומר בביתם בירושלים
להחודות מעכב ואץ להביא ראי׳ ממ׳׳ש בירד דעיר שאץ בה ג*י אפ׳׳ג שלא כיו כלל במקום העריפה חה איט מסתבר כלל )וגם
אץ טרפץ דכתיב ועינינו לא ראו כלומר שצריך שיהא בידם לדץ במדרש תנאים יליף מקרא דדוקא הזקנים שיטלק לבא צריכק לרחץ
)דהירד אזיל בשיטת רבק דככא דקאי קרא אהורג( ואפ׳׳ה קי״ל ואם איתא שיטלק לעשות בביתם למה צריכק לבא אך זה יש לדחות
דמניחץ אותה ומודדץ לפיר אמרת שיש בה ב׳׳ד ולא אמרי׳ שאץ דראוץ לנא ג עי ק וטד דכזקנים צריכק לומר טלן יחד כנ׳׳ל ס׳׳ב(
טרפץ כלל דשא׳׳ה דמזה מזיק דכתורה מדברת רק בעיר שיש לק נראה פשוט דמעכט וטד קצת ראי׳ ממ׳׳ש בירד דסוטה פ״ס
בה ב״ד ופיר שאץ בה ב׳׳ד כמאן דליתא דמיא אמנם לכאי׳ ס כ׳׳ה דאפ׳׳פ שאיתן איט מעכב מ״מ נחל מעכב אם ערפו שלא
להביא ראי׳ דראוי לאמירה בעיק לכר׳פ ממ׳׳ש גירו׳ פ׳ בן סורר בנחל והא דד׳ש אמר שם אפ״פ שאק נחל כשר מסק שם דלאו
מנץ לסנהדרץ שלא יכו בעלי מומץ שנא׳ ופנו ואמרו פרם לאלמים דסמכא הוא וא׳> נחל דכתיב באורייתא לעיטבא הוא וא״כ מסתבר
ידינו לא שפכה פרס לגדמים ועיניט לא■ ראו פרס לסומץ ואם דכמו דנחל דכתיב גבי עריפה לעיטבא הוא כ״ג כאי נחל דכתיב
נימא דאץ כאמירה מפכגת כלל ואפי׳ אם אץ ראוץ אץ מעכבת א״נ גבי אמירה לעיטבא הוא דמאי נ״ס כיץ דמסחבר לכו לחז״ל דנמל
מה ראי׳ מועט ואמרו פרס לאלמים כרי אם כיו אלמים אץ מעיקר המצוה הוא ומעכב א״כ גם גבי אמירה תעכב מכ׳׳ט ויותר
מעכב אע״כ דראוי בעיק ויש לדחות חה איט אלא גילוי מילתא נראה דאפי׳ לר׳ש דס׳׳ל שם בירר דאע׳^ שאק נמל מעכב דדריש
בעלמא דכיץ דכתבה מורה על כב׳׳ד וענו ואמרו ידיט וגר ופירט הורידו והורידו ע״ש מ׳׳רג גם לדידי׳ צריך להיות הרחיצה והאמירה
וגר אלמא דג׳׳ד ראוי לכל הדברים כאלה אלמא דסתם ב׳׳ד אינם במקום העריפה לעיטבא מסברא שכתבנו לעיל דאל״ה אק לזה
אלמים וגדמים וסוסים ונהי דאץ מעכב וא״צ אפי׳ ראוי לכך קשר כלל עם מצות העריפה ודרק.
כייט שאם במקרה ראוהו והניחוהו בלא ציי׳ ג״כ אץ מעכב
אבל מ״מ זה מזיק דכב׳׳ד מיירי באלו כאנשים שיטלץ לומר ז) .א( המנ״ח נסתפק ט׳ .במנ׳׳ח מצוה תק׳׳ל ומה שנסתפק אם
ויש לכם ידים ועינים דאל׳׳ה אץ ראוץ אלו כאנשים בשום מקום אק שם כהטם אם מעכב אק להוכיח מזה שדעתו
לומר ולקיים פרשה זו חה ודאי מוכח מפסוקים אלו שזה א*א כדעת כאלשץ שככהנים צריכץ להיות מבני כעיר )ע׳׳ל ס״ג(
להיות אבל אם במקרה בפעם כזאת אץ ראוץ לכתומת נדז די׳׳ל דכונתו שאץ יטלק להביא לשם ככנים אפי׳ ממקומות אמרים.
שפיר י״ל דאץ מעכב אמנם לאחר הפיץ נראה שד׳א דכא כירו׳ ובעיקר שאלתו כגר כתבט לעיל סי׳ י׳ד ס׳׳ד בעז׳׳ה להוכיח דאץ
רפז איתן סי׳ טו דין אמירת הזקנים והכהגים נחל
כל הקנים ניממא דהא ופד ואמרו קאי אתרריהו נשוה .ואץ שם קאי אמתג״ דנן סויד דתגא כתם הי< א׳ מהם גידם או מיגר
להקשות ממה שניארנו שם דלשיטת גיי ייח אץ שירי המצוה אי אילם או סומא אינו נפשה נן סורר ומורה שגא׳ וחפשו בו
של מצוה שצריכה כיום צריכץ יום נלי קרא מפורש דשא׳׳ה דנית ילא גדמים והוציאו לא מגרים ואמרו לא אלמים ננינו זה לא
דקרי לוידוי כפרה נודאי ניממא הוא ואץ להקשות ממה שהוצרך סומים איננו שוממ נקולנו ולא מרשים וע׳׳ז קאמר נירו׳ כשם
נמגיצה שם למילף מקראי דתטפה וסמיכה כיום הוא ולא יליף שאת דורש נאניו ונאמו כך את דורש סקני נ״ד שנא׳ ויצאו
מסה דנקרא כפרה כמ״ש נזנחים ר א׳ ונמנחות צ׳׳ג נ׳ דסמינה פרע למגרים ואמרו פרס לאלמים כו׳ והגה נגמ׳ דיק סנהדרין
ותנופה נתינ נה כפרה דאפ׳׳ג דאץ מסכנות מפלה פלע כאי^ מ׳׳ה נ׳ נסי להוכיח ממשנה זו כשמואל דגעיק קרא כדכתינ
לא כיפר די׳׳ל דכיץ דאית לי׳ קרא דמפורש ספי א״ 5למילף מכפרה.
ידחי שאני כתם דכולי קרא יתירא הוא פירש׳׳י דהר׳ל למכחנ
)ג( וכן נסתפק 0׳ .ואפי׳ לפ״מ שניארנו דצרין דקא ניום מ*מ והוציאוהו אל שסר הסיר ההיא וסקלוהו כדכתינ נכל שאר נסקלת
אפשר דגם כיום אמר אפשר לקיים מצוה זו נמו דמצינו ויזו לא מידי כל אורן דנרים זה צמה ולפ״ז כאן נע׳׳ע לא שיין
נתגלחת הנזיר דדקא ניום כדאי׳ נספרי זוטא ר ט׳ ]אן נספרי זה דכא איצטרין לגופי׳ לסדר כקריאה של כפרשה »ף > דהירו׳
שם מולק ס*ז[ ואפ׳׳ה כתנ הרמנ׳׳ם פ״ח מגזיחת ה׳׳ו דיכול ס״ל דנסינן קרא כדכתינ ולפ״ז למאי דקי׳׳ל כשמואל דננגיק קרא
לגלח אפי׳ אחר זק מרונה )וכן מוכח כנדרים ד׳ א׳( ואפי׳ אם כדכתינ וניארנו לפיל סי׳ ר ס׳׳ז דהיינו דנמי שיהא ראוי להתקיים
נימא דצרין נו ניום מ״מ אפשר דא״צ כאותו מסמד של הטריפה קרא נדכתינ נד׳ש וא״כ ה״נ נפיק ראוי לקרא כדכתינ ונזה
ואפשר דנעי דקא נאותו אפמד דאל׳׳ה אץ זה שיין נהמצוה יידאי אפ« אם נמקרה אק ראר ממכנ דומיא דנקפפה יי
וכנר יצא יד המצוה והנה כנר ניארט נסי׳ י׳׳ד ס׳׳ד דמציט נכמה ולפ׳׳ז אם נאמת ^והו ופסרוהו גלא לוי׳ אק פורסק כלל ]ומציגו
מצות דנדם שהן שיד מצות וא״צ להיות כאותו מעמד כגץ סמיכה נמליצה ג״כ דקריאה אין מפכנ ומ״מ אם הוא או היא אלמים
דמנואר נניצה י׳ט א׳ דלמי׳ד דא״צ תיכף לסמיכה שחיטה יכול מפכנ לפי שאינו נאמר ואמרה כמ׳׳ש נינמות ק׳׳ד נ׳[ ולפ׳׳ז
לסמוך מפי׳׳ט ולשחוט למחר וכן כמגילה נ׳ נ׳ מונח דאי לאו אפשר דגם כאן אם אץ נהנים כלל אץ פורפץ שהרי אץ ראו'
קרא הר׳א דוידוי יוה׳׳נ ווידוי הפדם נשר נלילה והייט שיסודה לקריאת הפרשה מיהו לא מסתנר כלל דנודאי מה שאץ כאן כהנים
כלילה שלפני ] pדהא וידד צדן מחיים[ והשחיטה תהא לממר לא מקרי אץ ראוי כיץ שאפשר שינואו כאן כהדס וקראו )עם
ואפ׳׳ג דמפסיק סונא למחר פד פנודת כיום וכן מנחת נסכים fc I אחי הפריסה ינילק
ולוג שק של מצורע נשר להניא אפי׳ פד י׳ ימים פי׳־זנמים נדד נ׳ הכהנים רמקים מכאן או שהי׳ שפת מירום ואץ יכולץ לנא נכמר
ונמנחות ס׳׳ו נ׳ ו pמציגו דשפיכת שידים נשרה נלילה נדמטאר מסתנר שזה לא נקרא אץ ראוי וזה רק כמו שהנהנים היו כאן
נזנחים ל׳׳ח נ׳ וק הקטרת אימורץ וכן נכנמת נינודם מסופק ילא קראו ולא דמי לסיר שאץ נה קנים דלפ׳׳ד הרמנ^ היינו
נירר ס״ג דניכורים כ״ג אם נשר כליל :וכן צדן קיא כמגילה קדם ממש ואץ פורפץ דשם דנפי דוקא מנני הפיר ודאי שאם
כ׳ נ׳ על תנופה והגשה דססולץ נלילה מכלל דכל שדי מצוה א״צ אץ נעיר קנים אץ מתקיים קרא כדנסינ דהא א״א כלל לקיי»
דוקא נאותו מעמד ]אן מהני דלילה ק־׳לדחוח״דמיירי שהי׳ עדיץ משא׳׳נ כאן ]ומ«מ נסיר שאץ נה קנים מודדץ לפיר אחרת דנח
כאותו מעמד ושקעה החמה[ נדהו נראה־ זמכל הט אץ להניא ראי׳ עדיף ממיר שאק כה נ״ד דילפי׳ מקראי דמידדק נמיר אחרת דהתורה
דשאני כל הט שק מצות נפרדות ונהי שאי} מעכנות וכן גמר כמצוה לא כמשיכה הפיר שאץ נה קנים כפיר אנל אם ים קנים והניחוהו
מ״מ הם חלקים קרדם שאץ קשודם נכמעשה כקודמת כמו תגלחת ילא לוי׳ ל׳׳ש למדוד לסיר אמרת דהד יש כאן ג׳׳ד ולק אץ פומץ
כנזיר והגשה והקטרה דמגחה או מנחת נסנים ולוג שק >כנחה כלל[ וק אם אץ שם מים לרחון לא מסתנר כלל חה מקרי סץ
נינודם ואפי׳ שפינת שידיים היא מצוה נס״ע וכן וימי יוכ׳׳נ ראוי שהרי ראוי להגיא ®״קי®
והפרים שהם לפני כמצוה אינו אלא וידט על כחטא ואפשר שיכול יט נאץ לה רמונ אנל לא אם נמקרה יש סינה שאץ ^1
לעשותו קודם אנל כאן שהם אומרים כפר לעמן ישראל על העריסה לשרוף נרחונה וכן קפפה יד הסדים אנל לא אם הפדם נ ^
כמעשה שפשו שפשו מסתנר דל״ש נננ לומר אחר כמה ימים מכאן למקום רחק אחר גמר ייז י^יז
אז ודמיא לקריאה של חליצה שאם לא קראה לא מצעו שמצוה להורגו דלא מסיזיי ילל יי®
נקרות אמר נסה ימים ולומר נכה יעשה לאיש על מה שכנר נעשה ®י כסנכדח מדתק כל מקום שימיייהי
מזק שאץ לזה קשר כלל ונודאי מסתנר שאם לא קראו כ ק דכקריאה כאן עדיו ומשד נהן pפדיו י׳׳ל דשם מיישי׳ שמא מתו או נקטפה
נא מעכנא אץ שיין כלל שקראו אס״נ שסה לא יתקט כלל ומשתכר ידם וא«א להורגו מספק וצ׳׳ע ]ויל׳׳ס נמש׳׳כ חונד ך ס כיסוי הדם
דגם הרקקה לא שיין לאחר זמן שהיא חלק מהחליצה וכן כקריאת דלא ננל הדנרים אמרי׳ כל הראוי לנילה רק נא^ שהוזכר נג^
ניכורים נ ק לקריאה אץ מעכנת י״ל דל׳׳ש כלל לקרות לאחר זמן שק פסקים ע׳׳ז ע׳׳ש דלנאף זה תלוי נפ vגתא אם נפיק קרס
וכן כאן לנאף גם כרחיצה ואמירת כזקטם ל״ש לעשות לאחר זמן כדכתינ ננל דוכתא אם לאו וצ״פ[•
שכם פרסים נמצות כפדסה שצדן לעשותן על מקום עריסתה CDו מ נסתפק נר .נמג׳׳ס שם נסתפק ניק דהפריפה אמרו נ»ינה
של העגלה ונגמל לא שיין כלל לעשותו לאחר זמן כנלפנ׳׳ד מסנרא נ׳ נ׳ דדוקא ניום אם גם האמירה דקא נעם או שאפשר
אף שלא מצאתי ראי׳ נמרה פ׳׳ז אמנם נאותו יום מזק דאפ׳׳ג לקרות נלילה ולפיל סי׳ י׳׳ד ס׳׳ד הנאנו ראיות דנם הרמיצה והאמירה
דאיט כאותו מעמד ממש י׳׳ל דסקד פדיץ כמשך אמד וצ״ע אנל סצותן נעם ממה דקרי לי׳ נספרי כפרה ונמגילה אמרי׳ כפרם
כיום אחר טדאי מסתנרא דל״ש לעשותו דאסו אמר ר פנה ינואו ניממא הוא גני וידד וגם מדחשינ לי׳ נמנחויז י׳׳ח נ׳ ומזונץ
לרמץ כאן הידים ולקרות כפרשה ולא מסתנרא כלצ קל-ג א׳ נהדי נד־ו ענודות כהונה וכל הני ד ^ינ שם »ותן
) Hומסתבר ט׳ .כנר נתנאר נעז״ה .וע״ל סי׳ י׳ ם״נ ס5ך« דקא ניום מסתמא גם זה מצותה ניום פ׳׳ש וראימז אט ס ק
שהונמט דכירידה לנמל א״צ להיות כאותו יום של העריפה. מוכרחות כ״נ ועוד יש להניא ראי׳ ממ׳׳ש ניומא ל׳׳ז א׳ נאמר ^
כפרה ונאמרה נפ׳׳ס נפרה מה להלן נשם אף כאן נשם אצמא
)ה( anלכסמסק אם כרחיצה נד .דאף ואץ מסכנץ את הכפרה דמדמה כפרה זו לכפרה דוידוי יוה׳־כ וכאן ודאי מיירי מפרה
רד׳מ אס^ דמעכנץ זה את זה דל״ 6לפשות א׳ נלא השט של אמירת הפרשה ומדמה לה לכפרה של וידוי יוכ׳׳נ וננר אמרו
ואם אץ מים לרמת א״צ לומר כפרשה או אם אץ ככנים גם כזקטם כמגילה כ׳ נ׳ דוידוי עה״נ ניום הוא משום דכתינ כפרה וכפרה
לא יאמרו ונכר כתננו סה לפיל נס״א סק״א נעז׳׳ה ושם צידדט ניממא מא וניץ דנם מקרא הפרשה של פ״פ קרי לי׳ כאן כפ מ
ד^ו מענני אהדדי נמו כנמה קריאה ננינורים ונמו יקקה ]אע*ג דאינה מסכנת גם וידוי יוה׳׳כ אץ מפכנ כגדש ניומא
ואמירה כמליצה דמסתנר דלא מענני אהדדי ע׳׳ש ונט׳ נרמנ״ם מ׳ א׳[ א׳׳כ גם הוא ניממא ומינה דגם רחיצה ואמירת הפרשה
איתן סי׳ טו דין אמירת הזקנים והכהגים נחל רפח
היינו מדקתני זכו אבל מלשץ סדר לא דיק דמעכב ומש׳־כ כחום׳ סי׳א מטו׳׳צ ה״ד סגלחס כמצורט וטבילחו וכזאהו אינן מננכנוה
בסוטה י׳׳ז ב׳ ד׳ה קודם דסדר סוטה מעכב כיינו משום דאיכא זי את זו ובאמת במנחות נ׳׳ז כ״ח צריך קרא לכל אלו שמסכבץ זא״ז
קרא כתם חוקה חורה לעכב כמו שהביאו בשם כירף וגם בזה ובס׳ כתכלת דמצינו קראי בכמה דברים ואץ מפכבין היינו מבוס
פלוגתא שם דאיכא למ׳׳ד דכם מעכבים אבל אץ כסדר מעכב ע׳׳ש דס״ד למיל qדממכבי כמו גבי תכלת ולבן דס״ד נמיל qדמעכבי
בתום׳ וא״כ נ׳׳ש הנא שכם בעצק אץ מעכבץ שאץ כסדר מעכב כרבי וכן גבי כבשים ולחם דאיכא מ״ד דמסכבי אבל גבי תסילק
מיהו אם קראו לפני הרחיצה או הככנים לפני כזקנים נראה דלכתחלה של יד ותסילק של ראש לא מצינו קרא דלא מעכבי אהדדי ומשמס
צרינץ לחזור ולקרות דאמרי׳ ביבמות ק׳׳ה א׳ ההיא דאתיא לקמי* דסתמא אק מעכב כל א׳ את כשני אא״כ איכא קרא לעכב וכאן
דד אמי רקקה מקמי דתחלון כו׳ הא רקקה לה ותירוק ומה בנן דלא מצינו קרא לעכב מסתבר ודאי דלא מעכבי אהדדי וכל א׳ מצוה
נפק מינה חורבא דאי אמרת חיכדר ותירוק אמרי רקיקה קסייחא נפרדת וגבי קידוש ידים ורגלים צריך קרא דמחלל עבודה ברפ״ב
לית בה מששא ואתי למישרי חלוצה לאחץ וא״נ כאן שאץ חשט חבחים הא לא׳׳ה לא הי׳ מעכב כעבודה וגם רחיצה דהכא מדמה
זה בודאי לנתחלה צריך לחזור ולעשות על כסדר אבל אם לא עשו במדרש תנאים לקידוש ידים ורגלים )אן לעיל בס׳׳א דחינו ראי׳
כן קיימו כמצוה .וכ׳׳ז אם עשו אחר העריפה אבל לפני העריפה זו ע׳׳ש( ונראה דגם במשוח מלחמה אם אק כהן משוח מלחמה
הרחיצה בודאי לא יצאו דהא הרחיצה צריכה להיות דקא על מקום לקרות מ״מ כשוטרים קורק את שלהן וכן ביבמה א qאם היבם
עריפחה של כעגלה והוא לעיכובא כמשר׳ת בסי׳ י׳׳ד ס׳׳א אבל לא אמר לא חפצתי לקחתה מ״מ היבמה קוראה אח שלה וכן להישך
על כאמירה יש להסתפק ונראה דאמירת ככהניס מסתברא דלא וכ״נ דכוותה דאמירת הכהנים והזקנים ב׳ דברים הן ואק א׳ שיין
יצאו לפני העדפה דהא כפר קאי על העריפה כמו שהוכחנו לפיל לחבמ דכא כפר של ככהנים אעריפה קאי ולא על אמירת כזקנים
שייך לומר נפר קודם שנתכפר ]כיץ שתורה כתבה זה אח״נ והרחיצה כמו שהוכחנו לעיל בס״ג דמכפר ילפי׳ דעריפה ביום
דהיינו בקשה שתתקבל ככפרה שהבאנו[ וממילא מסתבר דגם אמירת ושעריפתה מטכרתה מידי נבלה אלמא דאעריפה קאי.
הקנים ל׳׳ש קודם דהא וענו ואמרו אתרוייכו קאי ]ונראה דגם נו( ונראה דגם כסדר אק מעכב כר .הנה מצינו שהסדר אינו מעכב
גבי יבמה אם אמרה קודם כחליצה ככה יעשה לא קיימה כלל מצות בשום דבר אפי׳ בדברים המעכבים אא׳> יש קרא מיוחד
אמירה זו דמקומה אחר כחליצה ול״ש לאומרה קודם חליצה ומכ׳׳ם לזה ועי׳ ביומא מ׳ א׳ נהי דבסידרא לא מעכנא הגרלה גופא מעכנא
נראה דלא אמרו ביבמות ק׳׳ה א׳ ק׳ץ ב׳ רק הקדים רקיקה לחליצה ובמנחות ל׳׳ח א׳ תד׳ה ואם כתבו אם הקדים תכלת ללבן יצא תימא
אבל הקריאה לא הזכירו דבקריאה זו באמת לא יצאו[ ועוד כיץ כיק דמקרא הוא דדרשיק דלבן ברישא נימא דמעכב דהא לא בעינן
דילפי׳ בספד דבנחל דכתיב גבי העגלה הערופה בנחל קאי אופנו שנה ככתוב לעכב אלא בקדשים וי״ל דלית לן למימר דאסדר לבד
ואמרו וכנ׳׳ל בס׳׳ו א״כ מסתבר דדקא בנחל שערפו שם דהא קפיד ככתוב לעכב כמו גבי חליצה ]ביבמות ק׳׳ה א׳[ הקדים רקיקה
קאי על כעגלה הערופה בנחל וזה ודאי שאם יאמרו הפרשה בנחל לחליצה מה שעשה עשוי ואע׳׳ג דכתיב ככה )ד׳ל אפי׳ לד׳א דרקיי־ןה
אמר לא יצאו יד כמצוה וא qדלא בעי במקום העריפה ממש כדל ג״כ מעכב( לא קאי אלא אחסרון מעשה עכ׳׳ל ואפ׳ yדאמרי׳
בס-ו מ׳־מ בתוך אותו כנחל בעי וא״כ קודם העריפה אץ זה כנחל בסוטה מ*ד ב׳ סדר ע״ע כיצד וענו כו׳ משמע דכל כמשניות אמירות
שערפו שם ול״ש לקרות שם כפרשה וא׳> מסתברא שלא יצאו ומ»מ על הסדר כבר אמרו בסנכדרק מ׳׳ט ב׳ דאע׳׳ג דקתני זהו סדר
צ׳׳נג כתמיד איט אלא למצוה בעלמא ואפי׳ מאן דפליג שם וס״ל דמעכ:
סימן טז .איסור .זריעה ועבודה בנחל איתן
א .נא( אחר העריפה >ב( מציינץ את המקום > aוכיצד מציינץ ,לפי דעת הסוברים דבל הנחל נאסר אם נסבור דנחל
הוא נהר מציינץ סביב כל הנחל וסביב כל שפתו מקים הקשה לזריעה ואם נסבור דנחל הוא בקעה מציינץ סביב
כל הבקעה ) nבמחעה של אבנים גה( ונראה שא'צ להתת גבוהה י׳ טפחים ) (1ולדעת הסוברים דאץ נאסר כולו רק
מקום העריפה מציינץ המקום שערפו שם במגורה גדולה של אבנים ס( ד*א במחיצת אבנים סביב )ח( וי״א שאץ
מציינין כלל.
דסוטה פ״ם כ״ג אי׳ כשמוצאץ חלל שלוחי ב״ד יוצאץ וקוב pאותו א) .א( אחר העריפה .כיינו אחר כל גמר סדר העריפה ורחיצת
ומציינץ את מקומו וכ״ה בירר שם פ״ס ה״א והרמב״ם השמיטו כידים ואמירת הפרשה דפשוט דכציון אינו שייך למצות י
)כמש׳> סי׳ ב׳ ס״ד( ופשוט דהרמב״ם ס״ל דהירת והתוספתא העריפה דכוא נדי שלא יבואו לעבוד ולזרוע בנחל איתן.
שם אזלי בשיטת אחרים כמו דמציינץ מקום הרוג אבל מתני׳ דלא )ב( מציינץ את המקום .בירר מע׳׳ש רפ׳׳ה חנן נרם רגעי מציינץ
תני לה לא ס״ל וכאתקפתא דר״ז אמנם במאירי פ׳ ע״ע הביא אותו בקזוזות.של אדמה ושל ערלה בחרסית ושל קברות
היזוספתא דסוטה לכלכה דמציינץ ומשמע דס״ל דלא פליגי רבק בסיד ופריך גירו׳ ר׳ז גפי למה לינן אמרון כל אהד ואחד לפי מה
עלי׳ דאחרים ומאי דשייר במתני׳ מפרש בתוספתא ואT׳ג דר״ז שהוא נהדא דתני )בתוספתא פ׳׳ה( אילן של הקדש סוקרץ אותו
®יץ למה לא תני להו לאו משים דמתני׳ לא ס״ל pאלא דפרין גסיקרא בית ע׳׳ז מפחמץ אותו נפחמץ בית מנוגע נותנץ עליי
כיון דהלכה היא אמאי לא תני לה יהגמ׳ לא חש לתץ וצ״ל דמתני׳ אפר מקלה מקום הרוג גדם מקום עגלה ערופה בחגורה של אבנים
’ לא נחית למנות כל הדברים ותני ושייר וא״כ כל כדברים כהלכה הן. וכנה ברמב׳׳ם השמיע ולא הביא להלנה כל הני ציונים רק הני
)ג( כיצד מציינץ .לפ״ד כסוברים לק׳ ס״ב דכל הנחל נאסר אם דמיזני׳ ונראה פשוט משים דגתוספתא פ׳׳ה כ׳׳ם תני לכו לכני
נסבור דנחל הוא נהר כדעת כרמג״ם בסי׳ י״א ס״א בשם אחרים משמע דתנא דמתני׳ לא ס״ל כני ושמא משום דהני
מציינץ סביב כל כנחל וסביב כל שפתו מקום כקשה לזריעה ואם לא שכיחי כ״כ לא חשו לציינם )ובזה א״צ למש׳׳נ לעיל סי׳ ב׳ ם«ד
נסבור דנחל הוא נקעה מציינץ סביב כל הבקעה ,דכבר נתבאר נסי׳ למה כשמים כרמב״ם דץ ציץ ע״ע גדם ע׳׳ש( .והנה בתוספתא
רפט איתן סי׳ סז איסור זדיעה ועבודה בנחל איתן נחל
ב•)א( אההו מקום שערפו שם > aמקום שיחדוהו לערפה שם וסביבה ארבע אמות לכל אד ) 0וי׳א ארבעים אמה ד״א
המשים אמה סביב והעיקר כדעה ראשונה נ ס וי*א שכל מקום שהיא גוססת שם לאחר העריפה וגם מקום שהמ
מונחת בו לאחר מיתה נאסר נה( ד*א שכל הנחל נקרא מקום העריפה.
טרם מטרה( ופעם שעושץ של אבדם כתב הד׳ש סירליאו במע״ש י״א ס׳׳א נעז׳׳ה דלס״ד כרמנ״ם איסור זריעה ועטדה כו 6על
שם משום דל׳׳ש באבנים חרישה חריפה וכ׳׳ב כגד׳א שם בביאורו שפח כנחל כמש״ב כמאירי וכסזקוני ושם הוא מקום כקשה לזריעה
להודיע שאותו כקרקע אסור לענוד ואץ לו הנאה ממד כאק יעיז אמרה תורה שאסור לזרוע ולעבוו ולפ»ז צריך לציק ג״פ על
והוא כעץ הפעמים המנואדם נב׳׳ק ס״ס א׳ ,וכרשב׳׳ם כתב ננ׳׳ב נל שפתו ,וכרמביס לא פסק כדברי הירד וכחוספהא דלק׳ ס״ב
נ״ה א׳ ד׳ה כנחל כנחל איתן אשר לא יעבד ט ולא תרע קרקע ללא נאסר רק ד אמות או נד וג׳ אמוח ואע׳׳ג דלדעת הרמג״ם
קשה מלא צרודח ואבנים שאץ ראד לזריעה ואפשר דלכך פושץ העריפה כי׳ ג׳׳נ על שפתו כמו שביארנו נסי׳ י׳׳ב ס׳׳ג ונ״ה
חגורה או מגורה של אבנים להראות שהוא נחל איתן ופמש׳׳כ בד׳ בהדיא במאירי וא״כ אפשר לשימתו ג«כ דלא נאסר רק שיעורים
הרשב׳׳ם נסי׳ י׳׳א ס׳׳א ,עכ׳־פ לדעת כרמנ׳׳ס דכל שפתו נאסר אלו סביב מקום העריפה מ׳׳מ מדהשמיס כרמב׳׳ם כל שיעורים כללו
ע״כ דגרסי׳ במגורה ולא במגורה .מיהו י׳׳ל כיץ דכתוספתא והיד׳
וכתב סתם בפ׳׳י מרוצח כ׳׳ט כנחל שנערפה נו כעגלה אסור מרימה י
הד ס׳׳ל דלא נאסר טלו א«כ שפיר גרסי׳ מגורה ג״כ לשיפתייהו יעסדה משמע מלשונו דכל כנחל נאסר ונס׳׳ב יתבאר בע׳׳ה פעמו
וכנ> יא׳׳כ צרין לציץ על כל כנחל סביב כל שפחו כד שלא יבואו לזרוע
)ה( ונראה שא״צ להיות גבוהה י׳ פפחים .מואיצפדן־ לפרושי ולעטד שם ,ושפתו נקרא כמקום שאץ ראר לזריעה כ׳׳א פ׳׳י הדחק
בעידנץ כ׳׳ב ט חגורה גבוה י׳ פפמים מכלל דסתם כסש׳׳כ כ»(ירי פ׳ ע״ע הבאנו בסי׳ י׳׳ב ס׳׳ג ,ולפ׳׳ד שאר כראשונים
חגורה אינה דקא של י׳ פפחים ובד׳׳ף שם הגירסא מטרה ובלבד דנחל הוא בקעה אם נסטר ג״כ כהרמב״ם שטלו נאסר צדן לציץ
שיהא גנוה עשרה ספחים משסע נהדיא דסתם חגורה אינה כן על טלו.
וכן מסתבר דכא א״צ כאן דץ מחיצה רק לכיכר בפלמא וכמו קבדם )ד( במחעה של אבנים .בתוספתא דמפ׳׳ש פ׳׳ה כ«פ ע״ע מציינץ
מציינץ בסיד וערלה בחרסית וכל כני דכתם א״צ נשום א׳ גבוה אותו במגורה של אבדם וביט׳ שם רפ׳׳ה הגי׳ בחגורה
י׳ פפמים אלמא דסגי בפחות לכיכר ומ׳׳ס מסתבר דגנוה קצת של אבנים והגד׳א בביאורו שם מגי׳ במנורה של אבדם אבל בהגהות
נעיק ובפרס לד כרשב׳׳ם שכל כנחל מלא אבנים א׳׳כ אס לא הגד׳א שנת׳׳ל הנTםא בחגורה של אבנים ,ופי׳ מגורה של אבנים
תהא גבוה קצת לא יהא כיכר כלל אבל י*פ לא אשכחן .ובזה כוא מחיצה כדתק נעירובץ כ׳׳ב ד עושץ חגורה גנוה עשרה ספחים
מדוק שם לשץ המשנה בעידבץ דכוצע לאשמעי׳ שתהא גמה וה׳ חוט מגורה פי׳ מחיצה ורש״י נתב שם מגורה היקף של סבלים
י׳׳ס אע׳׳ג דכנר שמעי׳ זה בכל מחיצה משום דא p xככא מנורה וכאן ל׳׳ש לומר pדהא של אבנים קחני פכ״פ מטאר דחגורה הוא
שא״צ שתהא גנוה י׳׳ס איצסדך לאשמעי׳ דחטרה דהתם לשץ מחיצה וכפ׳׳מ בירר מע׳׳ש פי׳ חגורה של אבנים פי׳ טל אבנים
שתהא גבוהה י׳׳נב וכתב כן כדי ^:שוות עם לשץ התוספתא מגורה של אבנים אבל
) 0ולדעת הסובדם דאץ נאסר כולו רק מקום העריפה מציינץ לשץ חגורה איד pומהד׳א פולדא פי׳ בחגורה של אבדם עושים
כמקום שער® שם )וכמה הוא כמקום יתבאר בפז׳ה אבנים »י נ המקום כמנורה שלא קרב אדם שם וכ״נ במנחת
נס׳׳ב( במגורה גדולה של אבדם ,כבר ביארד שאץ שני הדבדם גיכורים חכו כמ׳׳ש שהוא לשץ מחיצה ורננו יונתן נתב נפירונץ
ר,דיים זה נזה דגם לד הרמב׳׳ם דנמל הוא נכר כי׳ אפשר לומר שספד שמצדכץ לה מחיצה מארבע מסותי׳ קרי ;י׳ מגורה ועי׳
שאץ נאסר כל שפתו אלא דכרמב׳׳ם לא ס׳׳ל ) pונמנ׳׳ח מצוה נתוט כרא׳׳ש בעירונץ שם שרוצה לדיק מלשץ מגורה ולא נקם
תקל׳׳א כסב דלכרמב׳׳ם דכוא נכר מוכרח להיות טלו אסור ואץ מחיצה דהייד של מבלים כדפירש׳׳י זצ׳׳ע דכנא קמד סטרה ש״
מובן למה ואולי ס׳׳ל להמנ׳׳ח דלהרמב׳׳ם העריפה הוא נסור המים
אבנים וע*נ היא מחיצה גמורה דנאבנים א׳׳א לעשות מ׳׳י מחיצה
ואיסור הזריעה הוא על שפתו וע׳׳ל סי׳ י׳׳א ס״א( וגם לד פאר של לנוד ואפשר דנש׳׳י וכרא׳׳ש גרסי כאן מגורה של אבנים ופי׳
הראשונים דנמל הוא בקעה קשה כי׳ אפשר לומר דכל הבקעה תל אבנים ,וכנה לשיטת כרמב׳׳ם שכל כנחל נאסר א׳׳א לגרום כאן
נאסרת אלא דניד׳ ותוספתא מבואר שאץ נאסר כל הבקעה רק כלל מגורה של אבנים דמגורה הוא מל במקום אמד וא״א למלאות
סביב מקום העריפה ואם נפסוק כן שפ Tגרסי׳ במנורה של אבנים כל שפח כנמל סביב סביב במנורות של אבנים ועוד דכול׳׳ל מגוחת
על כמקום שערפו שם חה סיק שמקום זה נאסר בזריעה וענתה ולא מגורה וע״כ דנרסי׳ מגורה ופי׳ מחיצה סביב כל כנחל .והוא
כאבנים וגם אפשר לגרוס בחגורה של אבנים והוא מחיצה סביב מדוק מאד כפי׳ רננו יונתן דמתוך שמקיף כל כנמל קד לי׳ חטרה
המקום שערפו שם וכג> אבל לשאר כראשונים דמפרשי דנחל כיינו נקפה קשה והעריפה
) 0ד״א במחיצת אבנים סביב .הוא הגי׳ השד׳ ודץ המחיצה מ*ל. נתון כנמל ואץ נאסר אלא מקום כמדפה א״כ שפיר גרסי׳ מגורה
מס ד*א שאץ מציינץ כלג הנה הרמב׳׳ם השמיס לגמרי דץ ציץ דכייד תל גדול על מקום העדפה וגם אפשר למגרם מטרה דכוא
שביד׳ ותוספתא וכבר כתבנו לעיל דהרמב׳׳ם מפרש דהוא מחיצה סביב כל כמקום שערפו שם דהיינו ד אמות או רד וג׳ אמה
רק דבד אחדם ומשנתיד דלא כאחדם ולפי משנתיד א״צ &יץ לסר כדאית לי׳ ולמר כדאית לי׳ ושפ Tקרי לי׳ חטרה שהוא מקיף
כלל דהוא מילתא דלא שכיחא כ׳כ ולא חייט גד׳ז לציץ אמנם סביב כל המקום וכן אפי׳ אם נפרש כדעת כרמבי-ם דכוא נהר
נמאתי פ׳ ע׳׳ס הביא pציץ לענץ מקום ההד^ ומ*מ אפי׳ ששוסף בחזקה אבל נפרש שאץ נאסר כל שפת הנחל רק ד או מ׳
אם אץ מייבץ לציץ מסתבר שיש לביד לםהת אס הדרים שם ור אמה כדאי׳ נירו׳ ותוספתא ולא כמו שפסק כרמב׳׳ם נ*כ אפשר
שידעו שאסור לעבוד ולזרוע שם. לגדם מגורה דהיינו על מקום זה ,ולפ׳׳ז מגי׳ הגר׳א דגרים מגורה
אץ ראי׳ דלא ס׳׳ל כהרסב׳׳ם דהוא נהר דאפשר דסבר כהרמב׳׳ם
ב) .א( אקהו מקום שערפו שם ’.בסופה מ*ה ט תק ומקומה דכוא נהר ומ״מ ס׳׳ל דאץ נאסר כל שפת הנחל ושפיר טשץ מגורה
אסור מלזדע ומלעבוד ובתוספתא דסוסה פ׳׳ע כ״ד ועוד אפי׳ אם ס׳׳ל גם נזה כהרמב׳׳ם דנאסר כל שפת הנחל נד׳ס
מקום גיחה )ר׳א גחתה( ותפיסתה ה׳׳ז אסורה כמה היא תפיסתה הרי הירו׳ ותוספתא דסוסה ודאי לא ס׳׳ל pששם אי׳ שיעורים
ארבעים אמה רני אומר חמשים אמה וביד׳ פ׳׳ס דסוטה כ׳׳ה דד׳ או רד ור אמה וכד כגר׳א כתב זה כאן על כיד׳ וע׳׳כ לדעת
מקום גיסתה ותפיסתה הד אלו אסורץ וכמה היא תפיסתה ד הירד׳ שפיר גרסי׳ מגורה )וכ׳׳ז דלא כמש׳׳כ נסי׳ י*א ס׳׳א להוכיח
אמות רבי אומר אומר אני שתפיסתה חמשים אמה )והביאו נ-כ מזה דהנר׳א ס׳׳ל לא כהרמנ׳׳ם מלבד מה שנהגהות הגד׳א שברד׳׳ל
איתן סי׳ סז איסור זריעה ועבודה בנחל איתן נחל רצ
ג .נא( כל מקום זוז נ ס נאסר משעת עריפה ) 0אבל לא משעת nnrTלנחל איתן נד( ויש מי שרעה לומר דלא נאסר עי
שעת קבורה והוא תמוה נה( ואפי׳ נמצא ההורג אחר העריפה נשאר הנחל באיסורו נס ונראה דה״ה אם נמצא שההורג
הי׳ גוי או רוצח ידוע או שנהרג מעצמו אבל אם נודע שהנהרג הוא גד או מי שאץ עורפץ עליו או שהוזמו העדים
הנחל מותר נס ואיסור הנחל הוא לעולם ואפי׳ נשתנה הקרקע ואינו ראד לנחל איתן נזס ואסור לחתש ננס ולחפור
ס ולעדור ניא( ולזרוע ניס ואף שלא השריש ניס ולנטוע ניס ולעבוד שם כל עבודה שהיא בגוף הקרקע נמו( והזורע
או העובד שם לוקה נסס אחד האיש ואחד האשה (dוחייב אף על התולדות ) orוחייב בכל שהוא mהעובד והזורע
בהתראה אחת אינו חייב אלא אחת ד״א שחייב שתים נ□ ואם עשה שתי עבודות אחרות בהתראה אחת כגץ חפר וחרש
לכדע אין חייב אלא אחת נכא( והמנ״ח נסתפק אם חייב אקצירה נ כ ס וי״א שכולן מותרץ ואץ אסור אלא זריעה לבדה
נכג( ותולדות זריעה נכד( ד״א שאף זריעה מותרת מה״ת ורק מדרבנן אסורה והוא תמוה.
ה׳׳ט נתב הנחל שנפרסה בו הפגלה אסור בזריפה ופבודה המל*מ «*י מרוצח כיס אן יש שם ס*ס 6כחוב ד׳ע במקום רני(
לפולם משמפ דס׳׳ל דכל הנחל נאסר וכן בפי׳׳ט מסנהדרק נמית ופי׳ המ״נ מקום גיחה כנמ שרף פרה חץ מגיחה והיינו מקום מיוחד
הלוקק כתב הפונד ננחל שנתפרפה בו הפנלה משמפ בכל הנחל למריפה )מי׳ מחים קי׳׳ג א׳( ולגי׳ הירד ניסחה והוא לשון גיסמרא
וכ״כ המנ׳׳ח מצוה חקל׳׳א וצריך טפס למה פסק דלא בהירי שעיימק אוחה ונ״פ הפייג יהק״פ פי׳ מקום ניסחה ותפיסחה
והתוספתא ואק לומר דהרמנ׳׳ם לשיטתי׳ אזיל דס׳׳ל דנחל הוא מקום שהיא גוססח לאחר הפריפה ובמקום שהיא מוגחח לאחר
נהר ולכן טלו נאסר והירו׳ והתוספתא ם«ל כמ׳׳ד דהוא שדה בור מיחה ,וצרץ לברר ג׳ דבדם אם הלכה כרבי או כח״י 4ואם הגי׳
וכמשנ׳׳ת נסי׳ י׳׳א ס׳׳א דפליגי נזה תנאי ח׳׳א דגם לד הרמב*ם הנכונה ד אמוח או ארבפים אמה ,ואם שיפורק אלו הוא לכל 5ד
דנחל הוא נהר הרי הפריסה פל שפתו כמשנ׳׳ת שם בשם המאירי או ביחד הוא שיפוק אלו וכמו דפליגי בפיחנק מ׳׳ה א׳ אם הוא
והמזקוני א״כ שפיר מצי למימר דלא נאסר אלא מקום הפריסה נאמצ^ או ד׳א לכל צד פ׳׳ש ,ולפנק פלונתא דרבי ודבק פשוט
ולא כל הנחל ונ׳׳ה במאירי נדה מ׳ נ׳ שט שנאסר פל שפת הנחל דקי׳׳ל בכל דוכחא הלכה כרבי מחברו ולא מחבריו א׳> לא קי׳׳ל
במקום שפורפק ובמאימ ט פ״פ ט ומקום זה ד׳ל מקום שנפרסה כרבי ,ולפנק הגירסא כחב בחסדי דוד בחוספחא שם דפיקר הגירסא
בו אסור בכל פבודה ט׳ משמפ שאק נאסר אלא מקום הפריסה ד׳ אמוח דמצינו שיפור זה בכמה מקומוח אבל ארבפים אמה לא
)מיהו אק מוכרח שכונתו לזה( ואפשר דהרמנ׳׳ם למד זה ממ׳׳ם מצינו נשום מקים ואי משום הא אינו מוכרח לפנ״ד דהא מצינו
במכות כ״ב א׳ דפריך אמתני׳ דיש חורש חלם א׳ ולחשוב נמי הזורם בנ׳׳ב צ׳׳ט נ׳ המפמד ביח ד קנק והוא מ׳ אמה פל מ׳ אמה ופוד
בנחל איתן ונירו׳ פ׳׳ט דסוטה ה״ה מקשה ג״כ קושיא זו ושם משהו כמ׳׳ש רשב׳׳ם שם והטפם משים שכל הקרובים צדכק לפמוד
הלשק ניתט החורש מקום פריפתה של פגלה וס׳׳ל דמדשינה בגמ׳ שם ושיפרו חכמים שהוא מ׳ אמה וגם כאן בצריכק כל הזקנים
ייץ הלשק משמט דהירר לשיטתו דס׳׳ל דאק נאסר אלא מקום לפמוד שם במקום הפריפה ולרחץ שם הידים אפשר ששיפרוהו נמ׳
הפריסה וכשיטרים הנ״ל ולכן נקם לשק מקום פריפתה של כגלה אמה ,אמנם מטפס אסר נראה דפיקר הגירסא ד אמוח דמציט
אבל בגמ׳ דיץ ס״ל דכל הנחל נאסר ולכן קאמר הזורפ בנחל איתן. נםנהד pמ׳׳ה 0מאי פמו פמו נחפיסיזו פירש״י נחוו ארנט אמוח
ואפשר שנ״מ גם לקולא דלפ׳׳ד הירד שאוסר ד׳א סביב מקום הפריסה וכ״פ ’® T® Tתפס והביא ראי׳ מהא דמח חופס ארבפ אמות
א״כ אם הפריסה היתה נשפת הנחל ממש אפשר שנאסר ג״נ ד׳א ונפ׳׳ז ר א׳ בתפיסה iאסורק ומטאר שם דהוא דוקא נתוך ד
אפ׳׳ג שיוצאק חץ לנחל דנטל לגבי המקום ולפ׳׳ד הרמט׳ם אק אמות אלמא דלשק תפוסה בכל מקום הוא ד׳ אמות )ובימ׳ שם
נאסר אלא הנחל ולפ״ז מחיר! ג״כ מ׳׳ש בגמ׳ דיץ הזורפ ננחל דאמר דרגלי מ pולים הוא ר אמה י»ל דאתיא כרבי דס׳׳ל גם
איתן דדוקא בנחל אסור ובירר אמר החורש מקום פריפתה של כאן נ׳ אמה ופי׳ בריטב׳׳א שם שרצה להשוות הירו׳ להבנלי( אן
פגלה דהייט אפי׳ חץ לנחל אן אפשר דגם לפ׳׳ד הTף אק נאסר אם מפסק גובהה נידהן אפשר דהד הפסק גם כאן לפנק פ״פ
pהנחל ולא חץ לנחל דהטפם שנאסר ד׳א סביבה משום שכ*ז ותו אינו בכלל תפוסתה וכמו בפ׳׳ז שם וכ׳׳כ תום׳ בחולק ק׳׳ז ב׳
נקרא מקום הפריסה ואפשר דאק נקרא מקום הפריסה אלא מ^ם ד׳׳ה נפק לפנק תפוסה דהתם פ״ש שלמדו זה מהא דפ׳׳ז ,ומפא
הכשר לפריסה אבל חץ לנחל שאק כשר לפריסה נחשב מקום אמר דםנהד pופרון הר׳ל יש ללמוד ג״נ דשיפורו ד׳ אמות לכל צד
וצ׳׳ט ופ׳׳ל סי׳ ט׳׳ו ס׳׳ו ,וצריך טפס מנ׳׳ל להירר ותוספתא שאץ כמו במיז דאמרי׳ התם מת תופס ד׳א לכל צד )וכבר כתנט בזה
נאסר אלא מקום הפריסה הרי פשטי׳ דקרא אל נחל איתן אשר בסי׳ י׳׳ד ס״א סק׳׳ו( וה׳׳ה למ׳׳ד מ׳ או נ׳ הוא לכל צד ,ומשמפ
לא יפנד בו ולא חרפ משמפ דכל הנחל לא חל־פ ואפשר דילין מנחל דהייט חץ ממקום גיתה שהוא מקום המפרכה שהכינו לפריפת
דסיפא דר1רא דנתיב ופרפו שם בנחל מה למלן מקום פריפה אן< הפגלה וחץ ממט ד׳א לכל צד נקרא מקומה ונאסר ]ופ׳׳ל ס׳׳ו
כאן מקום פריפה א״נ ממה דכתיב ירחצו וגר ננחל ושם ילפי׳ סק׳׳ד אם יתק לפרש תפיסתה דירו׳ היינו נפומק הקרקפ ולא
נגמ׳ דדוקא במקום פריפה ה״ה כאן א״נ מסב^ קאמרי הכי ברחבה[ .ופ׳׳ל סי׳ ב׳ ס׳׳א שהבאנו נשם הרמב׳׳ס דמת סצוה
דלא מסתבר דהתורה תאסור כל כנחל אפי׳ רחב נמה אלפים אמות קנה מקומו היינו ר אמות פ׳׳ש.
לכן מסתבר להו ד pמקום הפריסה נאסר אבל הרמנ״ם פ״נ לא ) 0מקום שיחדוהו ט׳ .כנר ביארט דהפיקר נהגי׳ דגרסי בת׳׳ק
ס״ל סב ^ זו ,ואולי אם יש דבר המפסק לסאה או לחזקה )פי׳ ארנט אמות ושאלו ארנפ אמות נחשבק בכל צד חץ
נ״ב נ״ה( תו מיקרי נחל אחר ואץ אסור לזרופ שם אן לפ״ד ממקום גיתה דהייט לד המפרשים המקום הבדוק לה ומיוחד
הרמב״ם. לפריפה ולגי׳ היח׳ גיסתה ומפרשים דהייט מקום פריפתה א»נ
לא מציט שהיו פושק לה גת וצרין למדוד ד׳א חץ מהמקום שפרפו
ג) .א( בל מקום זה .כנר נתבאר בס״א וס״ב שכל כמקום שנאסר אמזה שם דהייט מקום גופה נשפת הפריפה וחוצה לו ד׳א לכל צד.
נזריפה ונפבודה צריך לציץ. ) 0ד״א ארנפים כר .נבר נתבאר נפזי׳ה
)ב( נאסה משפת פריפה .בתשר חתם סופר יו״ד סי׳ של״ה כתב )ד( ד״א שכל מקום נר .נ׳׳פ הק״פ כנ׳׳ל וצ״פ אם זה נקרא
דהנחל נאסר נפטדה משפת קטרה או משפת פריפה מקום תפיסתה מה מסיים וכמה היא תפיסתה ד׳א וצ׳ל
)ורוצה לומר דמנאן ילפי׳ גם נפ׳׳ז דאפ״ג דקדקפ טלם אץ נא x דחץ ממקום זה נאסר פוד ד׳א ודוחק וצ׳׳גג
פשה בה מפשה נאסר פ״ש( משמפ דמסוסק אם משפת טריפה )וס ד״א שכל הנמל נקרא מקום הפריסה .הרמנ׳׳ם פ׳׳י מרוצח
רצא איתן סי׳ סז איסוד זריעה ועבודה בנחל איתן נחל
גהנאה שהי עריפה גטעות ע*י שרימו שקרנים את הנ׳׳ד מכא׳׳כ יאסי או משפה קנויה שהוא מעשה בגוף כקרקע וגהשו׳ לביש
ככא שלא כי׳ שום רמאות אלא שהי׳ ספק ופל ספק זה חייבה מרדני סי׳ ל*ד הוכיח מלשץ כרמניס ס״י מרוצח כ״ע כנחל שנערפה
חורה להניא ע׳׳ע א״כ נערפה כ ת וכיפרה ספקה ושפד נאסרה ס כעגלה אסור בזריעה נ י מבואר דכעריפה אוסרת וכ״נ נדבר
וגם כנחל נאסר מיהו אם נתברר שהנהת כי׳ גוי או מי שאק אנרכם ם״ ד נהגכ׳׳ה שם דהעריסה אוסרה וכי שם דירידחה
ראוי לערוף עליו בודאי מסתבר שאק העגלה נאסרת ואק הנמל
^יחל איתן אינה אוסרה דיק לענק איסור כנאה נאסרה משעת
נאסר שזה מי׳ טעות גמור ועמש׳׳כ נסי׳ י׳׳ג סד ,אמנם מש־׳:
דידה כקדשים אבל שאר כדינים תלרם בעריסה עי׳ש וכ״כ ט ק
הריקנטי שז׳׳ש אשר לא יעבד בו אפי׳ מכאן ולהבא כנראה דגריס
כרמנ*ם סי*ס ססנכדרין כ׳׳ג שכ׳ העונד ננחל שנפרסה נו כעגלה
כן־ מס׳ סוטה מ־׳ו נ׳ וצ׳׳ע דהתם פלוגחא אם גם לשעבר צ ^
ונמאדי ס* ע*ננ מקום שנערפה נו אסור בכל ענודה ובמאירי ס*ג
שלא יעבד בו או pמכאן ולהבא אבל לא מיירי לפנק אם נמצא
כהורג וכל מיסא דרנא שם א״א לפרש כלל נע״א ושמא ברייתא דסנות נמשנה קמייתא ואם כי׳ אותה שדה שדה שנערפה נו
^ לוקה ג״נ משום לא יעבד כי ובאמת הוא מבואר נכדיא
אמרת היא א״נ ס׳׳ל דכ״ז נכלל נ ^ק מכאן ולהבא וצ׳׳נג ובציוני
ס׳ס שופטים כתב בשם אבן עזרא )ולפניד ליתא נא׳׳ע ועי׳ ברסב׳׳ן יייי פ׳ ע׳׳ע כחורש מקום עריסתה של עגלה ומבואר מוקא
שם( דטעם שאמרה מורה שלא לעבוד ולזרוע הוא סיבה שבעל הפריעה א ו ^ ולא שיק• לומר דדוקא הקבורה אוסרת לס׳׳מ
הקרקע יחזור בכל צדדים ויערים להודיע כהורג כד שלא תשם 6ניאמו נעו״ה נסי' י*נ סי*ד סרךד דדק קבורת ע״ע אינו מדיר
אדמתו עכ-ל משסע מלשונו דס׳׳ל שאמר שנערפה העגלה אם נמצא יי״ע אלא מדק איסוכ׳׳ג שאמרה תורה לאבד כאיסור הי ^ ®ל
כהומ הותר כקרקע והוא תמוה דכק דכעגלה אסדה למה יותר פ״ע באופן זה של קבורה נרם שהבאנו ראמת לזה נעז*ה א״נ
הקרקע וצרק• לדסק דכונתו שבעל הקרקע ישתדל לפט שערפו שימצא ייאי שאק זה שיק■ לענק לאסור כנחל דשם העריפה אוסרת ולנה
כהורג נ ד שלא יערפו רחאסר אדמתו וכבר כתבנו נזה בעז׳׳ה ■ שהוקשה לכמ׳׳ס דכא קרקע עולם אק נאסרת מילף מככא דנאסרח
נסי׳ י*ג ס׳׳ה סק׳׳ג ע״ש. יזה דחקו לומר דדוקא הקבורה שהוא מעשה בגוף היניק® ^י^יי!
) 0ונראה דכ׳׳ה אם גמצא נר .בבר נתבאר בעז׳׳ה וכ״כ נערק■ י״ל דמנאן ליש כלל למי^ כיק שאק נאסרת בהנאה רק נזרימה
'כשלחן סי׳ תנ׳׳ה סקפ׳׳א לענק הוזמו כעדים ונתבאר ועבודה שכן בגוף כקרקע ושאר הנאות מותרות אק זה שיק■ ™
נסי׳ י׳׳ג ם*ו בעז׳׳ס ופ׳׳ז והקדש וע*ע דשם בפיק למילף איסוהיל בכל כני משא*נ
ס( ואיסור כנמל הוא לעולם ט׳ .ט ק רש׳׳י בסוטה מ׳׳ה נ׳ גזה שאק נזה כלל איסוכ*נ אלא דק קרקע וכמו שאסרה הו מ
מקומה אסור לעולם וטנתו דלא תימא דאחר שנתעכל לזרוע כלאים ובשביעית וככ״ב *0נ אסרה תורה לזוזע ולענוד בנח.
כנשר מותר שכבר אק שם כעגלה וזה מוכח ממ׳׳ש נימ׳ רפ׳׳ה אייזן ול״ש כלל למילף מכאן .ומכירי כר׳ל מוכח ג > דידדתה
דמע״ש דמציינק על מקום העריפה ואם אימא דלאחר העיטל מיתר לגחל אמזן לנד אק אוסר את כנמל בעבודה דכא אמר
לא כיו מציינק כמ׳׳ש נירו׳ שקלים פ׳׳א ה׳׳א ונע׳ ע׳׳ע ה׳׳א דאק פייסתה וכפעם פשוע דהא מסיק נםנכד pמ׳׳ז נ׳ דק מה ל®
מציינק על בשר כמס לפי שכשיחענל הבשר שוב לא יסמא ונמצא סילחא היא ורק נע׳׳ע דהיא גופא קדושה ממנה ^לתא היא
גורם קלקול לטלם ע׳׳ש )ואף שיש לחלק דשם משום דאתי צרוף וא״נ הנמל שאק גופו קדוש ורק משום שנערפה בו כעגלה א ^
תחמה קדשים שלא כדק אבל כאן לא יגרמו קלקול כ«כ מ״מ סויה ^׳ם לומר סמנה מילחא היא ואפי׳ לאביי דאמר ממנה מילמא
אק נראה לחלק( ונ׳׳כ כרמב׳׳ם פ׳׳י מחצח ס׳ס כנמל שנערפה היא י״ל דכאן לא נאסר לפמש׳׳כ חום׳ בסנהד^ מ״ח א׳ ד׳ה
נתנו דגם לאניי בעי שיעשה אתה מעשה כגק שיסלנו בידו אגנ
ט כעגלה אסור בזריעה ועבודה לשלם וע״ל ס״ה p .מוכח
בדבמי בעלמא לא נאסר י׳ל דכאן כירידה לנחל איתן אינה מעשה
מס׳ הכריתות שהקשה לחסר כל כשלם בזריעה ועבודה שמא
מוף כנחל רק בדבר אמר אפשר דלא מיקרי מעשה לגבי כנמנ
הוא נמל איתן משום קטע ואם טמא דאחר עיכול שתר אק
יצ׳ע ועוד נראה דכל כמחלוקת של אביי ורנא הוא לגבי איסור
כאן איסור קבוע וע׳׳ל ס׳׳ז נזה ,ונראה פשוט דסקום העריפה
הנאה או לגני הוקצה למצותו אבל איסור מיוחד שהתורה אסיה
נאסר אפי׳ אם לא קבח שם צל העגלה דלא הקבדה גורמת
עון זריעה ועבודה זה ל״ש כלל לאסור בסמנה רק משעה שהתורה
pהעריפה כש שהוכחנו לשל סק׳׳ב נש׳׳ה .ונראה פשוט דאפי׳
אסרה כסו שכתורה אסרה כלאים בכרם דל״ש כלל לומר דמשעה
טחנה הקרלןע אמ״נ ונעשה י ^ ע כראוי לזריעה דשוב אק תוי
שסמיט לכרם יהא אסור לזרוע נו זרעים וכן כתורה אסרה ליכנס
לנחל איתן שצדך דוקא קשה שאק נזרעת pש׳י הדחק כנ׳׳ל סי׳
למקדש בפומאה וכי נאמר דמשעה שסמינו לעשות כאן מקדש
י׳׳א מ״מ כאיסור זריעה ופטדה נשאר עלי׳ וזה שנח מקושית
יהא אסור מסת ליכנם בטומאה וכן כל ככ*ג נראה פשוט דצ״ש
הכריתות שלא כקשה דוקא על כמרחשת כקשים pעל כל כשלם
ושד דאם טחנה שתר א״כ אק כאן איסור קבוע ודאי טמא כלל סמנה סה.
) Wאבל לא משעת דידתה לנ׳׳א .דבר אברכם סי ד וכבר נתבאר
נשתנה נמשך ס ק pשכח מכסוברים דלהרמב׳׳ם שרפק ננחל
בחוך כשם ואיסור סריעה לכשינש כנחל כמשר׳ת לשל סי׳ י׳׳א ס׳׳א בעז׳׳ה
)ד( ד ש מי כי .כבר נתבאר דכ״ה נחשי מח׳׳ס מיויד סי׳ «ל״כ
ש׳ש ופשוט וש׳ל ס׳׳ו.
וכבר תמהו עליו ,ור דגם אם לא רחצו סקנים ידיכם
)זז( לחרוש .ירד פ׳ ש׳ע כ׳׳ה טחני כחורש מקום עדיפתה של
ולא י^יאו כפרשה כנר נאסר כנמל לפמש׳׳כ נסי׳ י׳ד ס׳׳ד ו ^
שלה מבואר דמרישה נכלל כאיסור וכ׳׳ה ברמב׳׳ם .
ע״ו ס׳׳ז להוכיח דכרמיצה והאמירה אק מעכבק אח הכפרה וא״כ
פ׳׳י מרוצח ס׳ח וכל כשבד שם עבודה בגופה של קרקע עון כחורש
כגמל כבר נאסר.
pנמאיד פ׳ ש׳ע וכ׳׳ה במדרש תנאים ס״פ שופטים אף כל שהוא
)ה( ואפי׳ נמצא ככדג כי .בריקנפי ם״פ שופטים כתב וזכו
פטדה בגופה של קרקע ע ק חרישה אמנם בגש ד ק מכוח נ׳׳ב א׳ שאמרו רבותיט ז׳ל א^ לא יעבד אפי׳ מכאן ולהבא
אמרו ולימני נש סורע ננחל איתן ומדלא אש ה שט נ ש בית׳ י׳ל אפי׳ לאחר שנערפה העגלה ונמצא כהדג לא יעבד שם לעולם
אש׳ג דקאי אמתני׳ מ ם דיש חוט חלם א׳ משמע לכאר דס׳׳ל דאק פכ׳׳ל וכן מבואר נערון־ כשולחן מו*מ סי׳ תכ׳׳ה םקפ«ג והדק פשוט
חיוב בחוט pבזורע שהו יש לדחות דגקס מאי דכתיג מפוט דכמו דכעגלה נשארת באיסורה כמבואר בסוטה מ״ז א׳ משום
בקרא אשר לא יעבד מ ולא תרע וחרישה לא כוזנ ט מפוט אש׳ג שכיפרה ספקה והלכה לה כ״נ הנחל נשאר באיסורו ו״פ׳׳ז כ׳׳ה
דנכלל לא יעבד הוא ,שאיתי בערוך לנר נמנות שם שנתב דאיסור אפי׳ אם נתברר אמ׳׳כ שהרוצח כי׳ גוי או רוצח ידוע או שנהר:
חרישה חליא נפלוגתא די׳ יאשי׳ ש׳ יונתן בסוסה מ׳׳ו ב׳ דלר׳ יאשי׳ מעצמו כיק דבשעח עדיפה כי׳ ספק כי׳ חיוב על ב*ד להניא וכוי
דספרש לא יעבד ט צעבר ולא תרע להבא ולית לי׳ אש תנדא דוסיא דנמצא כהות ואע׳׳ג תכוזמו כעדים כנאט נ ס י׳׳ג ס׳׳ו
הוא לרבות שאר עבודות א״נ אק איסור אלא זריעה לחוד אבל גשם ערקי כשל^ וכנחל מותר בהנאה שא׳׳ה שגם כעגלה מותרת
איתן סי׳ טז איסור זריעה ועבודה בנחל איתן נחל רצב
יאשי׳ ולגמ׳ דיח לא הו׳׳ל לר׳ יאשי׳ להזכיר רק אשר לא יעבד וצחך לד יונתן דתרוייהו להבא ומרבה מאשר שאר עבודות א׳> גם סרישד
לדחוק צמ׳ דיק דאגב נקסי׳( ופחך ונימא דהוא כלל ופרם אסור ולכן הננד במכות לא פריך מחרישה דמצי לשנויי דילמא
ומשני מדשני קרא בלישני׳ א״כ ריבויא נינהו לרבות טלהו מלאכות ד יאשי׳ הוא ולכן פרין מזרימה דלכו״נג אסור עכ״ד וכ״כ בחידושיו
אטלהו .ומש׳׳ב רבנו בחיי שכתב בנחל איתן קשה שמעולם לא בנדה ח׳ ב׳ אמנם בירר דסוטה שם מפורש בהדיא דגם לד יאשי׳
נעבד ולא נזרע הי׳ הענק לשר הנחל הוא נושא עליו עק הרציחה אסור חרישה דאמרי׳ שם חמן תנינן יש חורש תלם א׳ וחייב עליו
והי׳ משפיק שיאמר אשר לא יעבד ולא תדע ואמר נו לבאר משום שמונה לאוק ד הושיעה בנגי ניתני החורש מקום עדפתה
שצריך שלא יהא נעבד בגופו אין ראי׳ דפשק כהיחשלמי דגם של עגלה הרי תשעה אמרק חבריא קומי ד יוסי תפתר לשעבר
לד יאשי׳ אשור כל המלאכות שהח פשק נר׳ יאשי׳ שמעולם לא )ד׳ל דאתיא כד יאשי׳ דאמר לא יעבד בו לשעבר אבל להבא מותר(
נעבד דבאמת מה ששיים שלא יהא נעבד בגופו נ׳׳ז קאי אצענד אמר ^ן מה דאית לי׳ לשעבר כ׳׳ש לבא ד׳ל כדמשק רבא בגנו
רק דש״ל דצעבר ג״כ מרביק כל העבודות שבגופו מתיבת נו דיק דלהבא ט״ע לא פליגי כי פליגי אם גם לשעבר וא״כ גם לר׳
)ובשום מקום מצא דרשא זו( אבל להבא אפשר שבאמת אק אשור יאשי׳ קשה הד מבואר להדיא דגם לד יאכי׳ אסור חרישה להבא
אלא זריעה ומה שתפש שיטתו כד יאשי׳ דלא כשתם מתני׳ הנה )וכן הוכיח בס׳ נר מצוה על סה״מ להרמב׳׳ם ל׳׳ת ש״ט( והנה
גם רש׳׳י בחומש תפש כד יאשי׳ שפי׳ אל נחל איתן קשה שלא ביד׳ שם אמרי׳ ד שמואל ברי׳ דד יוסי בד בון ]שאל אימא[
נעבד וכן בחזקוני וכן הקשה הרמנץ על רש׳׳י ואפשר משום דשתם אשר לא יעבד בו כלל ולא תרע פרט כלל ופרס אק בכלל אלא מה
שוגיא דנדה מ׳ נ׳ כד יאשי׳ כג^ וכן מימרא דד יוחק בן שאול שבפרס א׳׳ל אי^ הוה כתיב אשר לא יעבד בו אבר לא יזרע יאות
בסוסה מ׳׳ו א׳ יבא דבר כלא עשה פיחת ויערך במקום שאק משה לית נתיב אלא אשר לא יעבד בו ולא תרע )כ״נ דצ׳׳ל וכ״כ ק׳׳ע(
פיחת )שהובא ג״כ ברש׳׳י בחומש( פשסי׳ משמע כד יאשי׳ שמעולם כי הא דמר ד׳ז אק כאן כלל ופרס אלא דבויק ולכאו׳ זה אזצא
לא עשתה פיחת )אף שאק זה מוכרח נ״נ די׳׳ל דהנונה על צבא כד יונתן דלד יאשי׳ הד אילו כתיב ב׳^ אבר הדא דשניהם לשענר
דוקא( וגם פשטא דלישנא דאשר משמע צענר וגם בתרגום אונקלום ומוכרח לכתוב ולא תרע בלא אבר וא״כ מנ׳׳ל לרבות שאר עבודות
מתרגם די לא אתפלח ני׳ דהיינו לשעבר כר׳ יאשי׳ ולכן תפש גם ר״ל דלד יאשי׳ קושיא מעקרא ליתא דאק כאן כלל ופרס דתרי
רש׳׳י כר׳ יאשי׳ ,ועי׳ לקק שכמה פושקים פשקו כר׳ יאשי׳ ,וא״נ מילי נינהו דאשר לא יעבד קאי אלשעבר כדדייק מלשק אשר ולח
לפסכ׳כ דצמ׳ דיק לד יאשי׳ אק אישור אלא זריעה א״כ לכל תרע קאי אלהבא ול׳׳ש כלל למערך כלל ופרס ושפיר איכא למילף
הני רבוותא דנראה דש׳׳ל כר׳ יאשי׳ להלכה א״נ אק לאשור חרישה מזריעה דה׳׳ה שאר עבודות דגלי בחדא וה׳׳ה לאידך ולא צדך
ולא שום מלאכה רק זריעה בעצמה ,מיהו תולדות זריעה אשור גם לאשר דטיא הוא ורק לר׳ יונתן דדריש תמייהו לעבודה שייך
לדעה זו וזה מוכח מדפריך במטת ולחשוב הזורע ננחל אימן והיינו למפרך אימא כלל ופרס הוא ומוכרח לתרן כדמשני בירר מדלא כתיב
מחפה כדא׳ שם גבי כלאים ומחפה הוא תולדה חורע כדפירש״י ב׳׳ס אשר או נדמשני בבבלי אשר דטיא הוא ולפ׳׳ז גם הבדיתא
נפשהים מ׳׳ז ס וראי׳ זו הניא השער המלך לענק חולדות נדל 9 בנבלי סוסה נדו נ* ת*ר אשר לא יעבד נו ולא תרנג אק לי אלא
מיהו חרישה גופא אינה תולדה כדמוכח במכות כ״א ב׳ ד^ מחפה זרימה שאר ענודות מנק ת״ל אשר לא יעבד בו ולא תרע מ׳׳מ
בכעת חרישה הוא בכלל נוגיק אמנם בחזו״א שביעית סי׳ י׳׳ח סוף הוא לד יונתן אבל לד יאשי׳ א׳׳א לרבות מאשר לא יעבד בו כלל
םק״מ כתב דאק טנת רש״י בפסחים דמחפה תולדת זורע Pהוא דהא הוא ס«ל דאשר לא יעבד קאי אלבענר ולדידי׳ קושיא מעיקרא
זורע ממש ע׳׳ש ונפ״ז אק ראי׳ ,וכן למש״כ לק׳ םקס׳׳ז דשוגיא ליתא דשפיר ילפי׳ מזריעה כל ענודות והא דקפריך הגמ׳ שם יאימא
דמכות כד יונתן אק ראי׳ משם לר׳ יאשי׳ ,ומ״מ נראה דמולמת אשר לא יעבד כלל אברייתא פריך מדל באמת דנא לרבות שאר
בכלל זריעה דהא איצסריך קרא נרנא בריש מו״ק למעס תולדות אלמא ענודות דילמא אתי לכלל ופרס למעס שאר ענודות ומשר מלשק
דשתמא מרנינן תולדות וע״ל שקי׳׳ז עוד ראיות. אשר ,מיהו אכתי יל׳׳ע איך אפשר לומר דלד יאשי׳ ילפא מזריעה
)ט( ולחפור .צק הרמנ״ם כגק שחרש או מפר ובמדרש תנאים שאר עטדות הא גני כלאים כתיב לא תזרע כרמך כלאים ולא ילפי׳
כל עבודה שהיא בנופה של קרקע ע ק חרישה וחפירה חדשה ושאר ענודות ואפי׳ מאן דמרנה המחפה נכלאים שם בשוגיא
ונטיעה ודומה להן וצק המאיח נפ׳ ע״ע מקום שנערפה מ היינו משום דהוא תולדה חורע הא לא׳׳ה לא הוה ילפי׳ וכן בשביעית
אשור בכל עבודה ק לחרישה כן לחפירה ,והנה מכאן אק צוכיח איצסדך דטיא לשאר מלאטת בריש מוק ג׳ א׳ )אך אפשר משום
שחייב גם על כתולדות ננחל איתן דחופר הוא אב ממש כמ׳׳ש דשם הוי ב׳ כתובים הנאים כא׳ וכדאמר רבא שם( לכן נראה יותר
בשבת ע׳׳ג נ׳ תנא החורש וכחוסר וכחורן כולן מלאכה אחת P כדעת הסמך לנר דלד יאשי׳ באמת חרישה מותרת ורק זריעה
וכתב הרמב״ם פ״ז משבת כ״ב דאינו תולדה רק הוא נכלל כאב אשורה ולא שאר ממדות ורק לד יונתן מרביק כל עטדות וכ^
עצמו ועי׳ נמ״מ בם כ״ד שיש מולקק וס״ל דחופר הוא תולדה התי״׳ס )ואק מנת התי׳׳ס דלר׳ יאשי׳ מותר לגמרי להבא חה עד
דמורש )וק משמע צ ק רש״י שם( ולפ״ז אם נימא דחייב על הגמ׳ נמו שתמה שם בהגהות ראשק לצק אלא מנתו דלד יאשי׳
חיפר יהא מונח דחייב על חולדות אבל מד׳ רמב״ם אק שום ראי׳ שאר ממחה ח^ מזריעה מותחת וכ״נ הרש׳׳ש בסוסה מ׳׳ה א׳
וכנ״ל )ובמדרש תנאים אס^ שהוא העתקה מכרמב״ם כדרכו( עי׳ש ומש׳׳כ התי׳׳ם בשקז דבמו דלר׳ יאשי׳ לא אשרה תורה ^רוע
ולענק חפירת קבר אם מותר יתבאר בסעיף ד בעז״ה. נר כונחו נסש׳׳נ ונו׳ כיינו לעבוד ומש׳־כ הח״צ שי׳ ל׳׳ב נטנתו תמוה
)י( ולעדור .ביח׳ סוסה ס״ס כ״ה כגירשא במשנה ומקומה אשור נדל שקס׳׳ו בזה( ומתני׳ דשוסה מ׳׳ה ב׳ ומקומה אשור מלזחע
מלזרוע ומלעדרה ,וכנה רש״י פי׳ בע״ז ש״ג ב׳ אק ומלעטד ע«נ אתי כד יונתן ולא כד יאשי׳ ולכן פשק הרמב׳׳ם
עידרק אין חופ pוכ״פ במו״ק נ׳ א׳ פידור שהופר תחת כגפנים כד יונתן ולא הניא דצמך שיהא קרקע שלא נעבדה לשעבר וכן
לרפויי ארעא וכ״פ בגיסק ס״ב א׳ ולפ״ז זכו מקוח של כרמנ״ם לא הביא סוגיא דנדה ס׳ ב׳ דההיא נ ד יאשי׳ אתיא כמש׳׳כ שם
שע׳ אק חופ pאמנם ביח׳ שנת פ״ז ה״ב קחשיב תולדות חדשה נחי׳ הרמנץ והרץ והמאיח ולכן פשק ג״כ דחייב אחרישה )אך
כחוסר והמעדר אלמא דתח מילי נינהו והד׳ש כתב נפ״ב דשניעית מש״נ הערל׳׳ג דשוגיא דמכות כר׳ יאני׳ ע*ל סקס׳׳ז דברמב׳׳ם
מ״ב מעדרק ענק מפירה בכלי ברזל שחופר בידי אדם כעק מורש בסידס ובחינוך מפורש דאתיא כר׳ יונתן( מיהו כ׳׳ז לגמ׳ דיק
בשוורים וכרמב״ם כתב שם מעדרק מופרק בעיקרי האילטת ועי׳ אבל ביח׳ הרי מפורש דגם לד יאשי׳ אשור חרישה וכדל וצ״ל
רמנ״ם פ״א משמיסה ה׳׳ד שט החופר או מורש ט׳ מכק אותו מ״מ דהירו׳ אק מפרש כגמ׳ דיק דמאשר לא יעבד בו דרשי׳ לשעבר
ושם בה״ז כתב טד pתחת כגפנים ועי׳ נחזו״א שביעית סי׳ י׳׳ז ורלא xלא תרע דרשי׳ להבא אלא דתרוייהו שמפי׳ רתמייהו מדכתיב
סקי״ס ועי׳ בע״ז ר ב׳ דקאמר חד קשקושי כוו ר׳׳ל דחד מנייכו צק עבר וצק להבא קאי תחייהו אתרוייהו )וכן משמע קצת לשק
נקרא ג״כ מפירה. הבחיתא בשיטה ידי נ׳ אשר לא יעבד נו ולא תרע להבא ד׳ר
רצג איתן סי׳ סז איסור זריעה ועבודה בגחל איתן נחל
ט ק נטיעה וכה׳׳ג ועוד דלרנא דש מר׳ק תולדות מות pבשביעית )יא( ולזרוע .נמשנה סוסה מ״ה ב׳ ומקומה אסור מלזרוע ומלפנוו
מה׳׳ת וכאן פשוט דכל עבודה אסורה כמשי׳׳ת להלן נעז׳׳ה וצ׳ p וכ׳׳ס הרמד׳ם ומאירי וזריפה הוא עיקר האיסור
ושמא לא יליף אלא לעיקר מילתא דצדך עבודה מוף כקרקע ולא לד יאסי׳ בץ לד יונתן לפי נרד ריק כנ״ל סק׳׳וז, האסור לכויע
לכל כפרטים ,ויל׳׳ס אם כאיסור דוקא לשם מלאכה או אפי׳ שלא והנה נם׳ אפיקי ים ס׳׳ב סי׳ ד בהפרה נסתפק אם זרע נפצץ
לשם מלאכה ע ק שחופר גומא וא״צ אלא לעפרה וכה׳׳ג אם יש נקוב פ׳׳ג נחל איתן אם לוקה אם זה נחשב עבורה בגוף הקרקע
כאן איסור ונכי דנשניעית כתבו כתום׳ טיטץ נד׳ד ב׳ ד׳ה ילכאו׳ לפ״מ שהבאנו לק׳ ס׳ץ נשם המח״ר ואם הביא פ׳׳ג הנחל
שנתקווצה דל״ש פטור במלאכה שא״צ לגופה כ״מ שם דכאיסור איתן קרקע ממקום אחר מותר לזרוע שם דאץ זה קרקע של נחל
הוא כמלאכה אבל כאן צריך שיהא עבודה בגוף כק^ע ואפשר איתן שנאסר לנאף פשוע מם כאן מותר דהרי העצץ אינו קרקע
כיק שאין רוצה להשתמש אין ע״ז שם עבודה בגוף כקרקס ולכאף של נחל איתן)ואפי׳ אם נעלו מהקרקע ההוא ג״נ י׳׳ל ומשעה שנעלו
יש להניא ראי׳ מנדה ח׳ ב׳ דאמרי׳ שם ת rאיזהו בתונת ק^ע נתבטל בתלוש ע׳׳ש( ואי משום שיונק מנחל איתן לא מצינו שאסור
)לענץ נחל איתן כדמפרש כתם( כל שמעלה רשושץ ואץ עפרה לינק מנחל איתן דא״כ יהא אסור לזרוע סמוך לה אילן עו נ׳׳ה
תיחוח נמצא בה חרם בידוע שנעבדה ובתוספתא פ׳׳ג דשניעית ה׳׳ת אמה או פד י׳׳ח אמה שיונק מנחל איתן חה לא מצינו דלא אסרה
רשב׳׳ג אומר כל שאץ בה חרם ומשמע פשוט שחופ pלראות אם תורה אלא פטדה מון הקרקע ולא הנאה דממילא מהקרקע וז״פ.
אין בה חרם דמה שאץ למעלה חרס סשיטא שאץ זה ראי׳ וכן מבואר אך לקק ס׳׳ו הכרענו דלא כהמח׳׳ר רק דלא מהני כשנותן כפר
בתוספתא דאכלות פט״ז כ״ג ע״ש וקשה אם חפר בה כנר נפסלה על גניו ושם ביארנו ג״כ בענק פצץ נקוב פ׳׳ש.
הקרי■,ע דכא בדיתא זו כד יאשי׳ אזלא כמש״כ שם כרמב׳׳ן p w )יב( ואף שלא השריש .באפיקי ים ח׳׳ב ריש סי׳ ד הביא ראי׳
וכמאירי בנדה וא״כ בעי שלא נעבד בה מעולם ואם נחפר בה הרי דחייב אף שלא השריש כגת שהוציאו קודם השרשה דהא
כבר נעבדה וכ״ש דלכתחלה אץ לענוד בה אם דעתו לערוף שם גלא קרא הוי אסרי׳ אף סדקת פשתן וניקור אבנים נ׳׳ש זריעה
ובשלמא להסונרים שאץ נאסר אלא מ׳ או ר אמות או ד אמות נלא השרשה והשתא דממעטינן הני אבל איסור זריעה כדקאי קאי
)כמשנ״ת בס״ב( י׳׳ל דבדקו במקצתו וערפו בכשאר אבל לפ״ד גם בלא השרשה ואיני מגק ראי׳ זו דודאי אי לאו קרא הוי א^•׳
כרמנ״ם דכל כנחל נאסר א״כ איך חפח שם אע״כ דכל שלא חפח כל מיני הנאות והשתמשות בקרר1ע זו אבל השתא דממעטיק וצריך
לשם מלאכה לא נאסר ומינה נשמע נמי לד יונתן דקאי אלהבא רק ענודה בנוף הקרקס אפשר חריפה בלא השרשה לא מקרי עבודה
דכל שאינו לצורך מלאכה לא מקריא ענודה מיהו לעיל סי׳ י׳׳א ס״ג בגוף הקרקע דהוי דומיא דמטמק מעות בקרקע דלא מצינו דליתסר
סק״ג כתנט דאפי׳ לפ״ד כרמנ״ם דכל הנחל נאסר זה pלר׳ יונתן )כנק אם לא חפר שכבר הי׳ חפור( ומ״מ עיקר דינו אמת ממש׳׳נ
אבל לד יאשי׳ דבעי שלא נעבד לשעבר לא מסתבר כלל דאם נעבד הראשונים )שהביא שם( לענק כלאים דחייב אף בלא השרשה וע׳׳ש
במקום א׳ כל כנמל נפסל אפי׳ כנחל מושך כמה אלפים פרסאות ראי׳ ממנחות ע׳׳א א׳ חריפה בתורה מקרי גם בלא השרשה .מיהו
דנכי דחלק זה פסול מ״מ מתחיל נחל איתן מכאן ולהבא ח״פ לכאף אם אק דעתו בשעת זריעה שישדשו כלל pדעתו להוציאו אפשר
מסברא ]ואל״כ יצטרט לבדק כל כנחל שלא יהא במקום א׳ עפר דמותר )אם לא הוצרך לחפור( דומיא דהטוק לפת וצמנות דאק
תיחוח[ ואפשר דשיטח ר אמה כדאי׳ ביד׳ לר׳ יונתן וא״כ שפT חושש משום כלאים ושביעית כדתק פ׳׳ק דכלאים ע׳׳^
אפשר שבקו ב^ום א׳ ומרמקץ משם וטרפץ בצד כשני ]אך )יג( ולנטוע .רמב׳׳ם פ׳׳י מרוצח ה»י כגק שחרש או חפר או זרע
יל״ע מה מכני מה שבדקו בצד א׳ אולי נ קו ם שעורפץ עפרה תיחוח או נטע וכיוצא באלו ה׳׳ז לוקה וכ׳׳ה במאירי פ׳ T׳ע
ואולי אם נראה הקרקע באופן א׳ לא חיישיק וצע׳׳ק[ ,ואץ להביא מקום שנערפה בו אסור בכל עבודה pלחרישה pלחפירה ק
ראי׳ ממה דלא שריק אלא סרקת פשתן וני^ר אבנים שאיק בגוף לזריעה pלנסיעה וכל העובר בכך לוקה ובמדרש תנאים ם״פ שופטים
הק pע משמע דשאר מלאטת שק בגוף כק pע אע״ג שאיק לטובת כל עבודה שהיא בגופה של ק^ע כגק חדשה וחפירה ונטיעה ודומה
כק pע דומיא דסריקת פשתן לא שדק די״ל דמילתא דפסקא לי׳ להן וגם מכק אק ראי׳ לתולדות דהד נסיעה הוא אב כמש׳׳כ רמב׳׳ם
נקט דסרקת פשתן ונקור אבנים איק בגוף כק pע אבל אפשר פ׳׳ז משנת ה׳׳ג ועי׳ תום׳ נ׳׳ק ב׳ א׳ ד׳ה ולד׳א.
דבכלל זה נכלל גם מנאכה אף שהיא נק pע כיץ שאינה לטובת )יד( ולעבוד שם כל עבודה בגוף הק^נגסוטה מ׳׳ו ב׳ מה זריעה
הק pננ ותועלתה הוא כמו סריקת פשתן ומ״מ מדקאמר יצא סריקת מיוחדת שהיא בגופה של ק^ע אף כל שהיא בגופה
פשתן כף שאיק נטפה של ק pע ולא קאמר שאינן לטובת כקרקע של ק^ע יצא סריקת פשתן ונקור אבנים שאינן בגופה של ק^ע
משמע קצת דלא תליא בטובת כק pע וצ״ע קי׳׳ה בסעיף ד פוד )וגי׳ הסמ׳׳ג ל׳׳ת קס׳׳ו שהיא עבודת ק^ע יצא כו׳( וכ״כ הרמנ׳׳ם
יטאר בזה לענץ חפירת קבר ובנץ בתים נעז״ה. פ׳׳י מרוצח ה׳׳ס וכל מעובד שם עבודה בגופה שנ ק^ע כגק שחרש
)טס והזו מנ או הטנד שם לוקה .מבואר במכות כ״ב א׳ דפריך כף וכיוצא באלו ה׳׳ז לוקה ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר שם אבנים
וליחשב נמי כזורע בנחל איתן וכ״כ כרמב׳׳ם ס״י מרוצח שזה כמי שארג שם בגד או מפח שאינה מלאכה בגוף הק^ע לכך
ה׳מ ופי״ט מסנהדרץ ה״ג ,והנה נביאו׳ר מהרי׳׳ס ז׳׳ל לםה״מ לרס״ג נאמר לא יעבד ולא תרע בגופה של קרקע אף כל העבודה שנאסרה
ל״ת רס״ס הביא שרס׳׳ג באזכחתמ והד׳ש בן גבירול השמיטו לאו שם אינה אלא בגופה של ק^ע ובספד ם״פ שופטים ומקומה אסור
זה הורע בנמל איתן)וכבר תמה ע״ז הרשב״ן בזוהר הרקיע( וכת: לתרע ומלעבוד יטל יהא אסור מלהדק שם )וגי׳ רנט הלל לפרק
דכם פסקו כד יאשי׳ וס״ל דסתמא דגרד פליג על רבא ו^ל דלד שם ור דצ׳׳ל לסרק שם( פשתן ומלנקר שם את כאבנים ת׳׳ל לא
יאשי׳ מותר להבא ואין איסור בץ בזריעה בץ בעטדה pלשעבר תרע זריעה בכלל כיתה ולמה יצאת להקה אלי׳ מה זריעה מיוחדת
מדנקס רבא אומר משמע דסתמא דגמ׳ פליג )אמנם בגליק מגי׳ שהיא חובת ק^ע יצאו אלו שאינם חובת ק^ע )וגי׳ הגר׳א מה
אמר רבא וכ״ה בילקוט אבל הגאונים כיו גורסים עירסתנו( וק זדעה מיוחדת שהיא בקרר,פ יצאו אלו שאינה בקרקע ורבע כלל
דעת חבריא ביד׳ דפ pנוקמא למתני׳ דמטת כד יאשי׳ וכן דיקא סי׳ מה זריעה מיוחדת שהיא עבודת ק^ע גבי שביעית דאסור
מתני׳ דקתני אסור מלזרוע ומלעבוד ולא קתד לוקה אלמא שאץ לזרוע בקרקע כדכתיב שדך לא תזרע אף כל עבודה דהיא פטדת
בזה pאיסור דרבק משום דכתורה אסרה לשעבר אסרו רבק קרקט הוא אסור יצאו אלו שאיק חובת קרקע משום דכתיב ושבתה
גם להבא וט שכ״ד אוקלום ורש״י שפסקו כד יאשי׳ עי׳ בכל דבדו. האח ולא לבני אדם ,לקר אבנים דהייט דמסתתן ומתקק וה׳׳ג
ולער׳ד כל כדבדם צ״ע דאונקלום תרגם נאמת אשר לא יעבד מ' ומה זריעה שהיא מופה של קרקע יצאו אלו שאיק בגופה של
די לא אתפלח לשעבר אבל ולא תרע תרגם ולא תדרע ני׳ להבא וזה קרקע מכ׳׳ל משמע דמשביעית ילפא ומלאטת האסוחת בשביעית
ממש כרבא אליבא דד יאשי׳ וכ״ד רש״י שהעתק קרקע קפה שלא אסוחת גם כאן וצ׳׳ע דא״כ אקמי אילנא שרי כאן ולא משמע P
נעבד על לא יעבד אבל ולא תרע ודאי להבא ומה שהשיג הרמ p ואפשר דעבודת אילן שריא לגמרי ולא אסור אלא פטדה נק ^ע
איתן סי׳ טז איסור זריעה ועבודה בנחל איתן נחל רצד
ב׳ אבות זורע וחורש מחלקיק אתה חולדות שייך לזה ואתה לזה מ׳׳מ כל רש׳׳י משום שדפהו לפסק כר׳ יונהן דשניהם להבא דסחם
כאן שאק רק זריעה נחייב חורש משום תולדה חורע ואק לומר דחויש מהני׳ נוותי׳ שאסור מלזרוע ומלעבוד ולד יאשי׳ מוהר פבודה רק
כיק דאכתי ליכא זרעים ל׳׳ש לחייב משום זורע דמ״מ חרישה נחרייתא זריעה אסורה כמשנ׳׳ח לעיל בעז״ה ומש׳> דלשק כמשנה דנקט
שאחר הזריעה כדאי׳ בשבת ע׳׳ג ב׳ נחייב משום זורע וליפרך מההיא אסור ולא נקע לוקה מוכס שאיט לוקה רק מדרנק אסור דנדו
חרישה ,אמנם בריש מו׳׳ק משמע דלמ״ד מנכש ומשקה תולדה חורע סמוכים דבפ׳׳ב דסנכדרק חק דככ׳׳ג אסור באלמנה ונפ׳׳ס דכלאים
אסור גם בכלאים אלמא אע׳׳ג דכתיב לא תזרע אסור גם תולדות דכלאי ככרס אסורק מלזרוע כלאי בגדים אסורק מללבוש בהמה
וכן בשביעית שם קאמר אביי דתולדוח אסורות וגם רבא דחולק עם בהמה ט׳ אסורק למרוש ולמשוך ולהנהיג ובכדיא חק ההם דלוקה
הוא רק משום ב׳ כתובים כבאים כא׳ משמע דלעולם סולדות בכלל ובספ״ז דנדרים הלכה לפני כפסח אסורה בהנאתו עד כפסח ומפרש
המלאכה וגם מכאן עצמו הוא מוכרח דאם איתא דצרין קרא בפ^ דנדרים אסורה ולוקה וכן בכמה מקומות ,ולכאף אק כאן
לתולדות א״כ לד יונתן מנ׳׳ל לגרד דקרא דלא יעבד אתי לרבות כל סתמא דגמי אפי׳ להגירסא רבא אומר דהרי כגמ׳ לא פי׳ כלום
ענודות שבגופה של קרקע כמו חרישה וחפירה דילמא לא אתי לרבות על כברייתא ורק כביאה כברייתא כצורתה ורבא מפרשה )ועי׳ בתשר
אלא חולדות חריעה אלא ע״כ דלתולדות א״צ דבד ומדד יונתן מ-צ סי׳ ל׳׳ב שרצה ג״כ לומר שדעת התי׳׳ע דסתמא דגמי דלא כרבא
נשמע לד יאשי׳ ,וצ״ל דהא דלא פרין מחרישה דלאחר הזריעה דזה ולפמש׳׳כ לעיל סק״ח אק כוונת כתי׳׳ע לזה( ו pחבריא בירו׳ P
בכלל מחפה הוא ושפיר פרין ממחפה ,עכ״פ לד יונתן פשיסא דחולהת בדרך שאלה שאלו לה לד׳ יוסי כדמשמע לשק כירר ור׳ יוסי השיבם
אסורות וחייב עליכן .ועי׳ ברמב׳׳ם כ׳ שנת ובירר פ׳ כלל גדול כ׳׳ב שאינו כן)ומש׳׳כ שם דלחבריא ע׳׳כ כמשנה מתפרשת אסורה מלזרוע
מה הם התולדות ונמר׳ח מצוה תקל׳׳א העתיק דחרישה מפירה ונסיעה מדרבק צ׳׳ע דהא חבריא לא אמרו pאלא אמתני׳ דמכות דלכן
והברכה והרכבה וזומר ועושה חיק הם אבות והמנכש והמכרסם לא בעי לממיי כחורש ננחל איתן כי כיכי דתתוקס מתני׳ גם כר׳
תולדות חורש והמשקה מים תולדות זורע ויש סוד כרנה פר נירו' יאשי׳ אבל מחני׳ דסוטה נדכ כר׳ יונתן אתיא( ועוד דאפשר דגם
שם ,ולענק התראה לדעת ד יאשר צריך להתרות טלן משום לאו חבריא סברי כרבא נגמ׳ דיק דלר׳ יאשי׳ אסור זריעה אלא דקושיית
דלא תרע ולדעת ד יונתן צריך להתרות משום לא יעבד. הירד הי׳ מחרישה וע׳׳ז קאמר דאתיא כר׳ יאשי׳ דלדידי׳ לא אסור
אלא זריעה ולא חרישה וממחפה לא קשה לכו כמו ממ׳ דיח דס׳ ל
)יח( וחייב בכל שהוא .במוצל מאש סר >״א נסתפק כמה שינטרו דמחפה לאו זריעה הוא והא דמני נמתד׳ כלאים הוא משום מקיים
ובשעכ׳׳יל פ׳׳י מרוצח הניא רא״ ממש׳׳כ חום׳ בפסחים וכר׳׳ע כדדחי ר*ל במכות כ׳׳א נ׳ והירו׳ כלאים פ׳׳ח ה׳׳א ור׳ יוסי
מ׳׳ז א׳ אמתנר דיש חורש תלם א׳ וחייב משום מ׳ לאוק דלא משיב משני דגם לר׳ יאשי׳ אסור חרישה וכמשכ״ל סק׳׳ח בדעת כירף .נם
כתם אלא לאוי דמייב עליכן בכל שהוא א״נ מדפדן נמנות כיב א׳ מש׳׳ע דהוא איסור דרבק תמוה דלא מצינו זה גשום מקום שגזרו
וליחשוב נמי כזורע ננחל איתן מוכח דנם זה חיובו בכל שהוא, ע׳׳ז ולא הוזכר רמז מזה .אמנם מה שרס׳׳ג ור׳׳ש pגבירול השמיטו
ובאמת איני מנק כשאלה כ ד גם בשנת קי״ל החורש כל שהוא לאו זה נלער׳ד דבאמת פסקו כר׳ יאשי׳ וכרנא )וכדעת רש*י וסרטם
חייב כזורע כל שהוא חייב כמש׳׳כ רמנ׳׳ם פ׳׳ח משנת ה׳׳א 3׳ אונקלום( אלא דס׳׳ל דלאו דלא תרע לר׳ יאשי׳ אינו אלא פרס בעריפת
ולא מציט בשום מקום שיעורא לחורש וזורע ולמה כאן לא יתחייב כעגלה דכעגלה צריכה להיות נערפת בנחל שלא נעבד ט לא לשעבר
בכל שהוא ודבר פשוט דגם בכלאים חייב בכל שהוא ובזורע נערי ולא להבא ולכך אסרה תורה ג״כ לזרוע ט להבא שאל׳׳כ לא ההא
מגרש )פי׳ רמנ׳׳ם פר׳ג משמיטה כ׳׳ד ה׳( ונעיר הנדחת לריה׳׳ג העריפה כראוי וא״כ אק זה אלא פרס בהעריפה ול״ש למנותו לחוד
בסנכדרק ק״א נ׳ בכולן מסתבר דמייב על כל שהוא ומה שצדן ול׳׳ד ללאו דלא תבנה עוד נעיר הנדחת שהוא עוד מצוה ולא שייד
לר׳ יאשר בכלאי ככרם חסה ושעורה וחרצן מקרא קדדש כמש׳׳כ תום׳ למצות עיר כנדחת אבל כאן הוא פרט נהעריפה של נחל איתן ודו׳׳ק.
בבטרות ר׳־ א׳ אבל בכל מקום בכל שהוא חייב וגם ד יאשר מודה ועי׳ל סי׳ י׳׳א ס׳׳ג סק׳׳ה כתבנו אם לאו זה נקרא מצוה הת^י׳ בארק
בכלאי זרעים כמש«כ תום׳ שם. ־ ועי׳ בספרי דאי׳ שכינו חובת קסקנג
)יט( העובד והזורע בהתראה אחת כר .נדבר זה נחלקו כגאונים )נח( אחד האיש ואחד כאשה .כ-כ כסינוך מצוה תקל׳׳א דנוכג
עי׳ בביאור כרי׳־פ ד׳ל לס׳ כמצות לרס׳׳ג ל׳׳ת רס׳׳ט סכרים וננקטת והוא פשוט דכל מצות ל׳׳ס נם נשים מצוות.
שביארה יפה שכבכ״ג והר׳׳י אלברגלוני וכד׳א כזקן כולן מנו לא (Dוחייב אן על כתולדות .נם׳ מוצל מאש סי׳ ר׳א נסתפק אם
יכבד בו ולא תרע בשני לאוק אבל כרמב׳׳ם בסה׳׳מ ל׳׳ת ש׳׳ס נתב חייב גם על כתולדות של חרישה וזריעה ובשער כמלך
ינמכות נשזכרו מחויבי מלקות אמרו והא איכא זורע בנמל איתן ס רוצח הניא ראי׳ דחייב על כתולדות וכן במנ׳׳ח מצוה תק^׳א
ואזהרתר מככא אשר לא יעבד ט ולא תרע כנה התבאר שהוא ח בזה פ׳׳ש ולער׳ד לא הבנתי כלל עיקר כשאלה מה שייך כאן
בלאו אחד ושהוא במלקות וכ״נ כחינוך מצוה תקל׳׳א דמכא דמכות אטת ותולדות כרי בתורה אין מפורש אלא זריעה ומדכתיב לא
מוכח שזה הכתוב לא יעבד ולא תרע שהכל אזכרה אחס נלוסר יעבד מרביק כל שאר ענודות שק טון כקקע וא״כ כל כעטדות
שהעובד והזורע שם לא עבר אלא על לאו אחד ולא נחייבכו נשט תולדות שכרי רק זריעה מפורשיז ומדמחייניק שאר ענודות פ״כ כל
לאוץ נעטדה ומריעה וכ׳׳ד כסמ׳׳ג לאיק קס׳׳ו והיראים מצוה כתולדות חייבות ומה מקים :הסתפק 0כ אמנם ספיקתם ״pr
שפ״ג וסוכר כרקיע לרשב׳׳ן ל׳׳ת אות פ׳׳ה כקשה למה לא ימנה אליבא דד יאשי׳ לפמ^׳נ לטיל דלר׳ יאשי׳ לגיי׳ ייח ליק אסור
אותם לשנים ותירן משום דאמרי׳ בספד מה זריעה מיוחדת ט׳ אלא זריעה לבדה ע׳׳ז יש להסתפק אם גם תולדות של זריעה אסורות
א״כ הוא רק ביאור כעדן ע׳׳ש וכן מסיק נשער כמלך פ׳׳י מרוצח או לאו וע׳׳ז יפה הביא בשעכ״מ ראי׳ מדפריך נמטת כ׳׳ב א׳ ולימשוב
ע״ש והנה ראי זו שהניאו כרמב׳׳ם וכחיטן ממכות צריך ניאור נסי כזורע ננחל איתן וע״כ מיירי במחפה כמטאר שם בסוגיא נ׳׳א
מה לאר משם שאק חייב אלא אמס ונבר תמה 0כ בביאור נרס׳׳ג ב׳ וא״כ לפהש׳׳כ רש׳׳י נפר זים מ״ז נ׳ דמחפה הוא ריולדה דזורע
שם אולי נאמת לוקה שתים תה טנת הגס׳ ונראה דראייתם מדלא א״כ מוכח דאתולדות חייב ל הא קושיית הגס׳ לד יאשי׳ כמו שביארט
קאמר כחורש ומחפה בנחל איתן דכא נסתד׳ אייד נסמפה ע׳׳י לעיל אמנם דעת כחזו׳׳א •׳.שביעית סי׳ ייח סון סק״־ שאץ כונס
חרישה וא״נ כר׳ל למיתד כחורש ומחפה דנשמע מינה שיש כאן רש׳׳י דכד תולדה אלא מר זה הוא זריעה ממש וא״כ ' 0משם ראי׳
ד מלקיוס משום מורש ומשום מחפה וגם כול׳׳ל אזהרתייכו נלשק דלד יאשי׳ חייב אתילדו ז זריעה ולכאו׳ יש להוכיח ■יפך דלר׳
רבים משמע שיש רק אזכרה אחת אמנם בביאור מכרי׳׳פ כעיר שם יאשי׳ אק חייב אתולדות דלפמש׳׳כ לטיל בשם ערוך ל דקושייס
דנם בזריעה עצמה יכי׳ ב׳ לאוק שיתחייב גם משום עובד וא״כ אפשר הנס׳ במכות וליהני הזורע ולא פרין מחורש גופי׳ משוב לא נידחי
דלככי נקט מורע לחייב תרתי על זריעה לחודה וי׳׳ל דס׳׳ל דזה לא דאתיא כד יאשי׳ וא״כ קשה לד יאשי׳ חורש גופי׳ נר■ י׳ משום
שיין לחייב סרתי על זריעה דכיק דכתב לא יעבד ולא תרע גלי ר.ו;דכ דזורע דהרי חירש ג״כ לצורך זריעה הוא ונהי ־שנת שיש
רצה איתן סי׳ סז איסור זריעה ועבודה בנחל איתן נחל
זי•)א( ומותר לסרוק נב( ולהדוק שם פשתן ) 0ולנקות ) nולנקר שם אבנים נה( דהיינו לפסלם ולסתתם cdושוטח שם
גמי צמר ואנ rי פשתן ) 0וכל עבודה שאינה בגוף הקרקע מז( וכ*ש לארוג שם בגד ולתפור שם גנס ולכתוב שם ושאר
מלאכות כה״ג ס אבל לחפור שם קבר נראה דאסור)יא( ויש מתירץ אף לבנות שם בתים ויש אוסרים וכן נראה עיקר.
ד) .א( ומותר לסרוק .משנה סוטה מ׳׳ה ב׳ ומותר לסדק שם יעובד לא מיירי בזריעה אלא נפאר ענודות ונראה דנם לדעת
פשתן ולנקר שם אבנים ונגמ׳ נדו ב׳ יצא סריקת שאי האשונים אק חייב על זריעה לחודה שתים נ1ה״ס ועי׳ נשער
פשתן וניקור אבנים שאינן בגופה של קרקע ובמדרש תנאים יצא המלך ס*י מרוצח .והנה זה ברור דהרמב״ם והחינוך לא פירשו סוגיא
סורק שם פשתן ומנקר שם אבדם ושוטח שם גתי צמר ואניצי פשתן יי כד יאשי׳ וכמש״נ לעיל סק״ח נשם הערל׳׳נ דא״נ אין מכאן
שאיק בגופה של קרקע וכ״נ כרמב׳׳ם פ׳׳י מרוצח ה״ט ומותר לסרוק שים ראי׳ לר׳ יונתן דהא לד יאשי׳ בודאי לא מחייב רק על הזריעה
שם פשתן ולנקר שם אבנים שזה כמי שארג שם בגד או ספט שאינה לבדה וע*כ דפירשו סוגיא זו כהלכה כד יונתן והא דנקט הזורע ולא
מלאכה בגוך כקרקע ובמאיט פ׳ ע״ע מתר לסרוק שם או לנקר החורש כמו דנקע בירד משום דלישנא דקרא נקם דכתיב זרימה ולפ׳׳ז
שאץ בו מלאכה מוq שם ד׳ל לפסלם ולסתתם שם ור׳׳ה לרל י׳׳ל דמזה הוכיחו דחד לאו הוא דאי תרי לאוי נינהו הו׳׳ל למיתני
הקרקע מק שיאמג שם או יתפור או יכתוב או שאר מלאטת. החירש כמו נייד דהא איכא קרא מיוחד במנודה וקרא מיוחד בזריעה
ויל״ע למה נקט במשנה דקא לסרוק פשתן ולנקר אבנים ולא נקט יל׳׳ש מדא לחברו ולמה לא נקטו קרא דחורש דהא מתר׳ בחורש
כל כמלאכות כמו לכתוב ולתפור ולארוג ואפשר דכטנה אפי׳ פשתן מייד אפ׳׳כ דחד לאו הוא וזריעה מגלה מל לא תענוד באיזה
שתלשוהו מאוקו השדה ואבנים שתלשום מאותה השדה וא-נ יהא מכודית מייד כמש׳׳כ הרשנ׳׳ן ולהכי נקט זורע דכתיב בקרא בהדא
ראי׳ שמותר לקצור ולחצוב משם אבנים וע׳׳ל ס׳׳ג שכמר׳ח נסתפק אמנם הגאונים י׳׳ל דס״ל כמשכ׳׳ל נשם הערל׳׳נ דסוגיא זו כר׳ יאשי׳
בזה אם קצירה מותרת והא דלא נקט רטתא מפי מותר לקצור ^זלא ולהכי נקט הזורע ואק להוכיח מסוגיא זו כלום .וכירר דקאמר
ממנה פשתן ולסתת ממנה אבדם אשמעי׳ רבותא ספי דאפי׳ לקצור החורש מקום עריפתה של עגלה וקאמר ניתני תשעה מייד בחורש
ולסרוק או לסתת ולנקרם מותר )וע׳׳ל ס׳׳ז די׳׳א דכגידולים אסודם( ילא במחפה ולר׳ יונתן )וד הירד שגם ד יאשי׳ ס׳׳ל pוכר׳ל(
מיהו אפשר דאק זו ראי׳ ד^:ך נקט כט דנהו הקרקע מהניא לי׳ וכחירש ודאי דליכא אלא חדא ולכן קאמר ניתני תשעה ובאמת מד
קצת לעטדה דלסרוק פשתן כנראה צדך נדג קרקע וכן לנקר אבנים היד׳ צע׳׳ק לד הגאונים דהר׳מ למפרן דעדיפא דליתר במחפה
צדך קרקע שיהא מונח עלי׳ בטוב אבל לכתוב ולתפור ולאדג שזה ויתחייב פשרה וצ׳׳ל דלא נחים להכי ועיקר הענק קשיא לי׳ למה לא
אפשר לאחוז נידו ולעשות ואק כקרקע מכנהו כלום הן מה שיושב חשיג ואה•) דלפ׳׳ז הד׳מ למחשב נמי עשרה א*נ הירד אתיא כר׳ל
עליו נזה איט ד׳כ חידוש ולכך נקט דאפי׳ משתמש ונהנה מהקרקע דמחפה אינו נכלל זורע וכנ>
שרי כיק שאיט בנוף כקרקע וק שוטח שם גתי צמד ואטצי פשתן )כ( ואם פשה שתי ענומת כר .בביאור לרס׳׳ג שם הביא מד׳ דטנ׳׳א
כייט נהנה מגוף כקרקע ולככי השיב לכו וכן עיקר. לפסחים מ״ז דנשניעמז פשיטא דלינא חילוק מלאטת הואיל
)ב( ולהדוק .לשק המשנה בירושלמי ולהדק שם פשתן וכ״ה נספד ילאו גדדא הוא ומן ב T׳ט ס׳׳ד שיש חילוק מלאכות דלפא משנת
ואולי הוא ענק אדנה או ניפון ואפשר שהוא מ^זון ומסק דגם נזה ליכא חילוק מלאטת א״כ ננחל איתן ודאי דליכא
י”יז ייי*״ ’®י® י״י י׳ ®גי״נ יייי? ילא “ץ ע«ש והרמנ׳׳ם חילוק מלאטת ואק חייב אלא אחת.
נפיכמ׳׳ש כתב פי׳ ® pשמנית שם הפשתן. )כא( והמנ״ח נסתפק אם חייב אקצירה .בסצוה תקל׳׳א אם זה
)ג( ולנקוו Jלשק כמשנה ביד׳ ולנקות שם אבדם והטנה ג״כ נחשב פגודה בגופה של קרקע והיינו אם זרע ט
לסתחם אי ניקוי אחי ועי׳ דש קהלת רנה גט ד באיסור או שצמחו מאליק או שהיו בו זרעים מקודם לדעת הפוסקים
חנינא pדוסא ראה שם אבן אחת ושבנה וסיתתה ומירקה. ילא כד יאשי׳ אם לוקה אקצירה ולכאר יש להניא ראי׳ דקצירה
)ד( ולנקר שם אביים » .סכ מ׳׳ה ט במשנה לנירסתט וכ׳יה בספרי לא מקרי מעשה בגופו של קרקע מלשק הגמ׳ נע׳׳ז מ׳׳ח א׳ והוא
וכן ברמט׳ם כנ > שהבריך והרכיב בגופו של אילן ומדן והאק גידמו ופיסלו תק משמע
)ה( דהיינו לפסלם ולסתתם .מאTי שם וכ״נ רנט כלל בספרי דנדעו ופיסלו לא חשיב מעשה בגופו של אילן ואT׳ג שקצץ ממני
דמסתתן ומתקק וכ״כ כרמט׳ם נפיכמ׳׳ש שמסתתק ענפים וא״כ כ׳׳ש כאן דקצירה מה שמלי׳ לא חשיב מעשה בגופו של
שם אבדם. קרקע וצ׳׳ע ואם נימא דנעי שיעשה מעשה שישביח נזה אס כקרקע
) 0ושוטח שם נחי צמר ואניצי פשתן .מדרש תנאים ®'פ נצפסים א״כ טדאי קצירה לא מיקרי שמשביח את כקרקע שכרי קצירה מותרת
וננ > בשביעית ולא משיבא עבודת קרקע )רק דבעי שינוי לכמה ראשורם(
)!( וכל עטדה שאמה בגוף כקרקנג ®סה רדו ט ומלט׳ם כנ*3 אבל אם דמא דענודה גם שלא לטובת כקרקע אסורה יש לצדד
)! (1וכ״ש לארוג שם נגד ולתפור שם .רמנ׳׳ם כג׳׳ל ומה שכסנט בקצירה אם מקרי עבודה וכנ> והא דנקט יצא סריקת פשתן נו׳
וכ׳׳ש עפמש״כ לעיל דכמשנה נקט לסרוק פשתן ולנקר ולא נקט קצירה דכוא רבותא טפי משום דלא שכיח שיצמח שם שכרי
אבנים שזה נהנה מהקרקע וכ׳׳ש אדנה וחפTה שאק נכנה מהקרקע אסור בזריעה וכנ׳׳ל וגם אק ראר נ״כ לזריעה .וראיתי ביראים מצוה
לעטדתו וכן משמע מא1ק הרמנ׳׳ם שכתב שזה כמו שאורג שם שפ׳׳ג דגדס נגמ׳ מה זריעה מיוחדת שהיא פטדת קרקע וכ׳׳ה בסמ׳׳ג
מד או תפד משמע שזה פשוט ספי להתיר מסריקת פשתן וגיקור ל׳׳ת קס׳׳ו ולפ׳׳ז אפשר דנם קצירה נקרא עבודת קרקע עי׳ מו׳׳ק
אבטם אבל נלשק המאיד שהעתקט לעיל משמע קצת פ ק שוק. ג׳ א׳ וצ׳׳נג
)כב( וי״א שכלן מות^ ט׳ .כבר ניארט נסק׳׳ח שדעת רש׳׳י לפסוק
)ם( ולכתוב שם ושאר מלאכות כה׳׳^ מאיד פ׳ ע׳׳ע וננ > ולכתוב נ ד יאשי׳ וכ״ד רנינו בחיי נפי׳ א׳ וההזקוני בהירש
אותמת ע׳׳ג ק^ע בתוך כעפר )עי׳ ״בת ק׳׳ד ט ולפ*מ שביארנו דלר׳ יאשי׳ אק אסור אלא זריעה ושנ׳׳נ בערל׳־נ
אחת נאת ובאדד׳ג פל׳׳א אבל מצייר נאת הרבה נר( צ״ע אם א״כ לשיטות אלו אץ אסור אלא בזריעה לנדה.
זה מיקרי עבודה מוף כקרקע ושמא לא גרע מחפירה דא«ר וצ״נג )כג( ותולדות זריעה .נתבאר לעיל סקי׳׳ז דגם לד יאדי׳ תולדות
)י( אבל לחפור שם קבר נראה דאסור .לכאר מותר ל•:עור בה קבר זריעה אסודת י
דכא קובח בה את העגלה אך זה איט ראי כלל דמצוחה )כד( ד״א שאף זריעה כר .כבר נתבאר נסקט״ו שכ׳׳ד הרי׳׳פ
בע שאני חה התירה התירה אך לשיטות כסוברים דמצוה לערוף בביאורו לרס״ג וד׳ש pגנירול ונתב שם שרס׳׳ג חזר
במקום שנמצא כחלל אם כמקום ראוי לעריסה נמשי-׳ת ב®׳ י׳׳א מ אח״נ ע׳׳ש וכבר ביארט שדבריו תמוכים ואק טניזם לזה ע*ש.
איתן סי׳ סז איסור זריעה ועבודה בנחל איתן נחל חיו
איסור זה נוהג אף בזמן הזה ) aדש מי שכתב דדוקא בזמן שביהמ״ק קיים והוא תמוה. )א(
ורבנו בחיי שע׳׳י שהמקום אינו נעבד לעולם יתפרסם כענץ ואם ם«ג נשם כרמב״ם נמו«נ ורננו בחיי והרלב׳׳ג בשם ר שלמה כנשיא
מותר לבנות נו אין יתפרסם הענץ ואדרבה מסתמא הוא עומר ע*ש וא׳׳ב הרי מיז מצוה קנה מקומו וצריך לקברו במקום שנמצא
לננץ שהרי נחל איתן אץ ראוי לזריעה אלא ע׳׳י הדחק ואף שאץ ובירר פ׳ ע״פ אי׳ נהדיא פל חלל שמניאין מליו מ׳׳ע שקוברק אוחו
זה מוכרח כ״כ מ״מ כן פשטות הדברים .ועוד ראי׳ מלשץ המשנם במקומו )ע׳׳ל סי׳ ב׳ ם״נ ד( וכ״ה נרמב״ם פ״ש מרוצח כ׳׳ב
ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר שם אבנים ואם איתא דמותר לבנות וא״כ אין אפשר לפרוף אח״כ בקרקע זו כרי לר׳ יאשי׳ נפסלה
שם כו*ל לאשמעי׳ רבותא טפי דמותר אפי׳ לבנות שם וכ׳׳ש לסמק כקרקע שכנר עבדו בה וע״נ הה לא מקרי עבודה מיהו יש לדחות
פשתן ולנקר אבנים ואין לומר דנידוק מרישא איפכא דקתני אסור דראשונים אלו ס׳׳ל דהלכה כר׳ יונתן ולר׳ יאשי׳ באמח אין עורפץ
מלזרוע ומלעבוד ולא קתני רבותא טפי אסור לבנות שם דמרישא באותו שדה וברבט בחיי אי׳ זה נהדא לשיטת ר׳ יונתן ע״ש )א״נ
ליכא למידק דלישנא דקרא נקט אשר לא יעבד ט ולא תרע ועוי גם לר׳ יאשי׳ וירחיקו ר אמה ממקום ס ה לפמש׳׳כ בס׳׳ג דמכני
דבכלל לענוד י׳׳ל דטלל נמי בנץ דגם בזה עונד ע׳׳י חפירה ותדע זה ^׳ יאפי׳ ע׳׳ש( .וראיתי נם׳ נר מצוה .על סה׳׳יל להרמב׳׳ם
דכא ע״כ כולל בזה חפירה ג׳׳כ כמש׳׳כ כרמב׳׳ם אבל בסיפא דלהתירא ל׳׳ת ש׳׳ע שהקשה על הא דפרין במכות כ״ב א׳ ולחשוב נמי כזורע
אם איתא דמותר לבנות הו׳׳ל לאשמעי׳ רבותא טפי דמותר לבטח ננחל איתן ובירר פ״ע דםומה בעי לשנויי דאתי כד יאשי׳ ודמי
דכוא בנוף כקרקע וכ׳׳ש לסרוק ולנקר דאץ לו שייכות לגוף כקרק= דר יאשי׳ ג-כ מודה דאסור נם להבא והקשה כ ד במשנה שם
ע״כ גלענ׳׳ד דאסור לבטת והא דמשמע בפי׳ רבט כלל דאץ אסור קחני ככן ונזיר והוא בבית הקברות וא״כ כבר קנד שם ופסול
אלא ענודות האסורות בשביעית כתבנו לעיל נס׳׳ג סקי׳׳ד ע״» כמקום לנחל איתן לר׳ יאשי׳ ואיך מצי לאוקמי כר׳ יאשי׳ ומבואר
מיהו בנץ שאיט מחובר כלל לק pע כסו שיש בתים שאפשר להעבירם מדבריו דם־׳ל דחפירת קבר הוא נכלל עבודה ובאמת עדיפא כו׳׳ל
ממקום למקום וכן להעמיד שם כוורת דבורים מסתבר דמותר לכר׳נג להקשות דכא קתני נמי כתם כלאים בכרם ואיך אפשר נהיות שם
)ועי׳ רמב׳׳ם פ׳׳ח משמיטה כ׳׳ח( נרם כרי אסור בעבודה ופ״כ בעבר ונסע שם אח׳׳כ כרם ואיכ
רי׳נ יכול להיות שעבד >קבמ שם אח״כ א״נ שהכרם כי׳ תיך
ה) .א( איסור זה ט׳ .בסוטה מ׳׳ה ט במתני׳ ומקומה אסור ד׳א סמון לנחל איתן חרע נתון ד׳א של ככרם וכן קבר יכול
מלזרע ומלעבוד פירש׳׳י מקומה אסור לעולם וכ״נ ■ להיות שהי׳ סמון לנחל איתן והי׳ שם אילן שענפיו המשיט את
כרמט׳ם פ׳׳י מרוצח כ׳׳ט כנחל שנערפה בו כעגלה אסור בזריעה כמומאה לחון כנחל ]וגם אפשר דבדיענד אם ערפו ננחל שנעבד
ועבודה לעולם שנא׳ אשר לא יעבד נו ולא תרע וכן מוכח בסוף מ העריפה כשרה שאיט מעכב אף לד יאשי׳ וממילא כנחל נאסר
ם׳ הכריתות שהקשה יאסר כל כעולם בחרישה וזדעה מסעם נחל מכאן ולהבא וצ׳׳ע וכתבנו נזה נסי׳ ר׳א ס׳׳ב סק׳׳י[ וכנה בנדה
איתן שהוא קבוע משמע דעל זה׳׳ז הוא מקשה דבזק כבית הי׳ ידוע ס׳ ס מבואר דכת נודקק את הקרקע אם נעבדה ואם מצאו עפרה
אתה נמל איתן שערפו ט וכ׳> החינוך מצוה תקל׳׳א וז׳׳ל ואע׳^ תיסוח בידוע שנעבדה ופסולה לנחל איתן וסוגיא זו כר׳ יאשי׳
שכתבתי למפלה שמצות דץ ע«ע אינו נוהג אלא בזמן כשאט דנץ וכמאירי וקשה למה פסולה אתיא נמש׳׳כ שם הרמבץ
דיני נפשות איסור כעבודה בנחל איתן נוהג הוא לפי כדומה לעולם דלמא קבר הי׳ שם ולכן עפרה תיחוח מיהו יש לדחות דמספק
אילו ידענו נקבלה אמתיית שיש שם בארצנו נחל שערפו בו כעגלה פסליק דחוששק שמא נעבדה ואע׳׳ג דממ׳ הלשון נמצא בה חרם
בזמן שהיתה כאח בישוב )מש״כ נארצט משמע דוקא נא׳׳י ולא בידוע שנעבדה אפשר דלשק בידוע לאו דוקא והכונה בידוע שהפרו
בחף׳ל וכן מבואר בתוס׳ פסחים נ׳׳ב ט ד׳׳ה עד אמנם מדברי הכריתות שם וממילא חוששץ שמא נעבדה וכעץ זה כ׳ התום׳ בנדה ס״ד ב׳
כנ׳׳ל מבואר דגם נחר׳ל שיין נמל איתן וכארכט סה בעז׳׳ה נסי׳ ד׳ה ע״ג ומ״מ הוא דוחק ופשסות לשון כגמ׳ משמע שכל חפירה
י׳׳א ס׳׳ג סק׳׳ה ע׳׳ש( כי לא הזכיר ככתוב באיסור כעבודה באותו אוסרת וגם חפירת קבר ואע׳׳פ שאינה לתועלת כקרקע ומדד יאשי׳
מקום זמן וא״כ יש לנו לכתבה עם כמצות הנוהגות כיום בארצגי נשמע לר׳ יונתן דכ׳׳ה כל חפTה אסורה להבא וכ׳׳ג עיקר לענ׳׳ד
עכ׳׳ל הרי מבואר להדיא דהאיסור נם נזוט׳ז ומה שהוצרך לכא p ולפ׳׳ז ^׳ל דמה כקוב pשם את כעגלה כייט משום דמצותו בכן
בזה משום דיש מקום לומר דכיץ שאינו טהג ד׳ג בזכ׳׳ז ואץ שיT וק מצאתי בם׳ מנחת קנאות וגם דעתו דחפירת קבר אסורה .וצ^1
ע׳׳ע בזכ׳׳ז )ע׳׳ל סי׳ א׳ ס׳׳ג בשיטת כחינוך דע׳׳ע דינה כד*נ דמה שקוב pשם את הנהרג הוא דלא כד יאשי׳ א׳׳ג לפ׳׳ד כירף
ואיט טהג אלא בזמן שנוהג ד״נ( ממילא גם איסור כנחל איתן פ״ע דסוטה דאפשר להרחיק ר אמה או ד אמות משם ויערוף
פקע בזכ׳׳ז וע׳׳ז כתב דמסתבר שאינו כן והאיסור נשאר לעולם, נשאר אן כרמנ׳׳ם לא ס׳׳ל pכנ׳׳ל ס׳׳ב )וע׳׳ל ס״ג סקי׳׳ד שצידדנו
ומה שהסמ׳׳ק לא הביא מצוה זו במצות הנוהגות בזה׳׳ז משום דגם כרמב׳׳ם מודה דלפ׳׳ד ד יאשי׳ מכני בזה( והא דמכות כנר
שאינו נחר׳ל ואפי׳ אם נחל איתן כשר נחו׳׳ל איט שכיס כלל וגם תירצנו בעז׳׳ה.
בא׳׳י לא נודע כיום כמקום ולכן לא הביאו )ומכ׳׳ע גם כטיר )יא( ויש סת'רץ כף .הפליתי ביר׳ד סי׳ ק׳׳י סקי׳׳ב נתב על קושיית
והשד׳ע לא הביאוהו( .ויש לתמוה על ספר מצום כשם שכתב בכריתות דליתסר כל כעולם בזדעה שמא הוא נחל איתן
שאיסור זה איט נוהג אלא בפני כבית והוא דלא כהראשונים כר׳ל שהוא קטע וכתב ע׳׳ז דמסתמא הואיל והוא אסור בזריעה בנו
וכבר המה עליו המגי׳ שם ואפשר דכונתו ג״נ משום דלא שכיחא על אותו נחל איתן בתים ומגדלים וא״צ לחשוש לסתם שדות ע׳׳ש
נזה׳׳ז שידעו כמקום שנערפה נו העגלה ולכן כתב שאינו טכג ונם׳ מנחת קנאות סוטה מ׳׳ה ט השיג עליו דהא אסור בחפירה
אבל אכ״נ אם כי׳ ידוע דבר זה כי׳ אסור גם סכ׳׳ז וכמש״כ כמש׳׳נ כרמב׳׳ם וא״כ אין אפשר לבנות שם וכן השיג עליו נס׳
כחיטן והכריתות )אבל לשץ בזק הבית שכתב דחוק( ,ויש להניא חקרי לב נסש׳׳כ המגי׳ על ספר הכריתות עמוד שפ׳׳ו ובאמת איני
ראי׳ לכאף לסברת כחינוך שאץ כאיסור פוקס עי׳׳ז שאץ ב״ד מוכרח די׳׳ל בדעת הפליתי דאץ אסור אלא חפירה לצורן תועלת
יכולץ לדץ ד׳ג לפמש׳׳כ לעיל בסעיף ד סקס׳׳ו דנדעת ר יאש•׳ הקרקע כגץ זריעה וחרישה אבל חפירה לכשים שם דבר אץ אסור
דס׳׳ל דגם להבא ונם לשעבר אסור אץ כאיסור להבא אלא משום אמנם למה שכוכחט לעיל דגם חפירת קבר אסורה ה׳׳ה חפירד
העריפה שהתורה רוצה שהעריפה תכי׳ ננחל שלא נעבד ט ולא של בנץ אסורה דגם היא חפירה להשתמש בה ולמלאותה ביסוד
יעבד ט ולכן אסרה תורה לענוד בו גם להבא שאם יעבדו ט וכ״נ מדברי כראשונים שבחיטך )מצוה הקל׳׳א( כתב דטעם כמצוה
לא תהי׳ העריפה כראוי שא׳> לא נערף ננחל שלא יעבד נו לנטלם דע׳׳י שישאר כמקום מרוב לעולם תכח שנערפה כעגלה עבור ש׳׳ד
ולפ׳׳ז ודאי פשוט דאץ שיין לומר דכשבטל ד׳נ יתבטל כאיסור עי׳ש ואם יבט שם בתים א״נ איט מרב לעולם )וראי׳ זו כתב
שהרי אץ כאיסור אלא משים העריפה שכיתה בי שא׳> לא כיתה המגי׳ נס׳ ככדתות שם( וכ״נ כרמב׳׳ם נמר׳ג ומובא נרמב׳׳;
רצז איתן סי׳ טז איסור זריעה ועבודה בנחל איתן נחל
י•)א( יש מי שכתב שאם הביא על הנחל איתן קרקע ממקום אתר מותר לזרוע שם ואסשר שגם לכתחלה מותר להב r
אבל נראה עיקר דלא מהני ואסור לזתע על גבה ) 0אבל ב מ ח נקוב אפשר דמותר לזרוע בנחל איתן ) aואם
תלש קרקע מנחל איתן ונתנו בשדה אחרת אפשר דמותר לזרוע שם ) (1ובמודר נסתפק אם נאסר הקרקע עד התהום
או אם ימול את תפוסתה יהא מותר ונראה דנאסר עד התהום.
נשפת כימש א׳׳י pדמתנפל לגני קרקפ א׳׳י ואפו נפיר כנדמת הפריסה כראוי א״נ איך יטל להתנפל כאיסור כרי הפריסה כיתה
אם ישימו פפר פל גנה יוכל לננוחה ונפרי מגרש כלויס אם ישימו כזמן חיוג פריסה וא״כ כ״ה לר׳ יוגתן ג«כ לא יתנפל האיסור דכא
פסר פל גנה ממקום אחר יוכלו לנטת שם )אך שם דכוא משום משמפ מנד דלכנא לא סליגי ד יאפי׳ וד׳ יונתן ומשמפ דשניק
נוי כפיר פשיפא שאץ לחלק( ויש לדחות קצת דנקדושת א׳׳י הקדושה פיק כאיסור זריפה להנא א*כ כמו דלר יאשי׳ לא שייך שיתנטל
חלה גם פל כאויר וממילא אף אם מניא פסר אחר רר׳מ כרי הוא האיסור אמ׳׳כ וכר׳ל ה׳׳ה לר׳ ענתן מיהו אץ זה מוכרת כ״כ
נמצא נאויר א׳׳י ואף אם צריך נססינה שתהא גוששת מ״מ אם יאסשר דלר׳ יונתן הוא איסור אחר ,ונאמת נכא דאמרי׳ נסנכדת
נוגפ נק pפ קדוש כיץ שהוא נאויר א׳׳י ממילא חלה פליו כקחשה נ׳׳ג נ׳ בזנק שיש כק יש משספ נז ^ שאץ כק אץ משספ זה
ו pכפיר הנדחח אפשר דאף כאויר אסור שאם ירצה לנטס נסים ייקא נשפת כדץ צרץ־ שיהא כק משמש וכלשץ כרמנים סייד
נאויר ג׳׳כ אסור שאץ הקרקע טרמת כאיסור pכמקום )וכד מסנכדס כי׳׳א אץ דנץ דיני נפשות אלא כזמן הניח אנל אם כנר
אי׳׳ש שיחי׳ הניא ראי׳ מידשלמי םנכד pס׳׳י ה׳׳ו פוף שהוא טס דנוהו ונגמר דינו ואח׳׳כ גלו סנכדרץ הורגץ אותו דדמי להא
למפלה מפשרה מהו משמע דמיכפי לי׳ אם כאויר נאסר ע׳׳ש ואף שיש דתק כמכות ז׳ א׳ כל מקום שיפמדו שנים מאמרו מעידץ אנו כר
לחלק דהתם הספק אם נקרא נכלל יושני כפיר ונהמתה משא׳׳כ כאן ה׳׳ז יכרג דגכרא קפילא הוא וכסנהלדץ פ׳׳א נ׳ ואם משנגמר
אפשר דלא קרא נכלל כפיר מ׳׳מ יותר נראה להשוותן וצ׳׳ע( אכל נע׳׳פ דיט כרס ואס׳׳כ כקץ< זקן כתחתץ חייג פי׳ רש*י שם וכ״כ כמוס׳ .
מסתנר דדוקא הק pפ שנפרסה שם הפגלה אסור ולא כאויר וממילא כהדיא כ oנהד pס״פ א׳ ד׳ה ולא כשם ר*ת שאם נגמר דיט קודם
אם נתן פל גנה פסר אחר שונ אץ זה הקרקע של נחל איתן pכאויד שגלתה םנכד pממיתץ אותו א qאסר שגלו פ׳׳ש וא״כ לכאר אץ
שע׳׳ג הקרקע חה לא נאסר מיהו יותר נטן דהפפם משום שמתנפל מקום להסתסק כאן דודאי טכג כזה׳׳ז טץ שככר פרסו כזמן שה•׳
לגני כק pפ דכא דט נגיסת י י׳ יפצק קונ כמונח פ׳׳ג יתמת טכג ד׳ג הר כנגמר דיט »כר נאסר ואין אספר לכמת סותר.
ודעת כתום׳ שם ד׳ה דילמא דקי׳׳ל דהוי כמחונר אמנם דפת הסום׳ ) Dד ש מי שכחנ כר .כנר כתנט פכ׳׳ה כמצות כשם וככר תמה
נשכת ס׳׳א כ׳ ד׳ה וכדח דלסוגיא דכתם כר תלוש ע׳׳ש מ׳ דנם פליו הרכ המגי׳ שם וככר כתנט מה שי׳׳ל נטנתו.
לד כחום׳ מיפץ כפפם משום דיזק מהקרקע נפל ג״נ ^ני
הקרקע אף דמפסיק אוירא אנל לא משום שהאויר עצמו מחיינו ו) .א( יש סי שכתכ כר .כס׳ מנחה חרכה סופה מ׳׳ה ג׳ כתכ P
כיכא שאץ כפסק שאץ נזה סנרא דאם כאו Tמחייט מה לנו שיש ^ישכ קושיית הכריתות ליתסר כל כסלם סלו כזריפה
כפסק וע׳׳כ דקדושת תד׳׳מ תלוי כקרקע וא״כ מוכח דכנמזן עפר ופכודה שמא הוא נחל איתן שהוא קכופ וחי׳ מי׳ז די׳׳ל שככר סרכ
אחר מתנפל אצל הקרקע ומקנל ד ד כקרקע וא״נ גם הנא .p כל א׳׳י ואץ זה פסר כנחל איתן אלא שנתוסן פליו פסר ואשסחוס
ו»ד pי׳ קצת ממ׳׳ש נפירונץ ק׳׳ד א׳ שאם שופך מלח ע׳׳ג כננש פד שככר מותר לזרופ שם שכנר הוא קרקפ אחרת ופי׳ ככ׳׳ג אהלות
היא כטל לכנש ואיט יזוצן ונחולץ פ׳׳ג כ׳ לפנץ כיסר כדם שנותן סי׳׳ת וכד^ שכתכ הרדט׳ז כקדושת ירושלים ס׳׳ו ונם אולי אפשי
פפר מתנפל למזכח ואיט מוצ! ע״פ ילא קפי? pמשום הכל לומר דלכתחלה מותר לפשות הכי להניא קרקס אחרת פכ״ל וכנה
ננתנ נד הא לא׳׳ה כי׳ מוהר להוסיף פל הנ ק אפ*ג דאיט מקדשו מה שהניא מהרדנ׳׳ז לא ידפתי כונתו )ואם טנתו לתשר הרדכ׳׳ז
דכד כפזרה מתקדשת כשיד מנחה פי׳ ס״כ דשנוטס וע״כ משום ח״נ סי׳ תרל׳׳ג לא ראיתי שם שום ראי׳ לכאן פ׳׳ש( אמנם מה
דנפל לגני קרקע מקנל דיני ק pפ ומזנח ומתקדש ממילא .ועוד שהכיא מאהלוס סי׳׳ח מ׳׳ה גני ניס כפרם שאם נחט פלי׳ פפר
קצת ראי׳ ממש׳׳נ כראשונים )הנאט לפיל נם־׳כ( דספם כמצוה ג׳ פסחים טהור תמוה מאד שפם כפפם משום ששונ א׳׳א להסית
שלא יפנד ולא תרע נ ד שיתפרסם המנץ פייז לכל מתוך שרואים כפצם כשפורה כנמצא וכמו נניס הפרס שנידש וככ׳׳ג ומה פנץ
שהמקום נשאר תל שממה לעולם ולא חרט ואס איתא הרי אץ פפמם זה לכאן ^חל איתן .גם מה שרצה p ri 0כ קושיס הכריתות
ננץ שהד ס פצה קלה לכשים פלי׳ פפר אחר רוכלו לזרוע וכולם צ׳׳פ דמ׳׳ס למפה תמת כפפר הנוסף נשאר כאיסור וא׳׳כ שונ
יפשו pכד w riכזריפה ונפל כפעם ואף שש לדחות קצת הר׳ל קנופ ושמא דפתו דכיץ דלמפלה נמקום שזורע אץ ודא•
ראי׳ זו כמו pשהתורה דנרה נסתמא ולא כאופנים מיוחדים מ׳׳נל איסור תו לא כר׳ל קנוע ,וגם עיקר דיט לפר׳ד איט pוהנה
סמך לדנר איכא ל pנלפר׳ד דאץ מופיל מה שנתן על גנה קרקע נירו׳ חלה ס׳׳ד כי׳ד אמרי׳ ירק שנפל מזה ונתן לזה מה שנפל נפל
ואסור 6רוע גם פלי׳. ומה שנתן מזן )הייט ששינה מהלט ונתמפפ מצד א׳׳י ונתרנה
נ 0אבל כפצק קונ ט׳ .נס׳ אפיקי ים ח׳׳כ סי׳ ד כהפרה נסתפק מצד חר׳ל כ׳׳כ הראשונים נשפרד־ק נ׳׳ס כ״נ א׳ פ׳׳ש ,ופ ( pומה
נזה והנה לפמש׳׳נ כמח׳׳ר אץ כאן מקום ספק דת־אי Pקיימץ אם כמקום שהי׳ א׳׳י ונפשה נסוריא חזקתו למפשחס
לא עדיף מנתן פל גנה קרקע אחר דמותר ואי משום שיוק מנחל ולשניפית )פי׳ ואמאי ישתנה דיט פ׳׳י שהנכר שינה מהלט( ומשר
איתן לא מציט איסור לינק מנחל איתן דאפו אסור לזרוע סמוך דמיירי לחזקות ולניפורץ ולמפשר נהמה שהירק הוא כגטל ולא
לנחל איתן משום שיונק ממנו אנל לפמש׳׳כ דלא כממ׳׳ר pדהפפר מייד לענץ מפשרוס ושניפית ור׳ כילא נשם רשכ׳׳ל משני והוא
הנוסף כפל לגני קרקע יש להסתפק לפנץ פצץ ואפ׳׳ג דלענץ מפשתת שמשן פסר ר׳ל דלא מייד ששטף או ינש אנא שמשך פפר ממו׳׳ל
מיינ שא״ה שיונק מק pפ משא׳׳כ כאן דלא מצינו איסור יניקה וכדעת חרקו לא׳׳י או איסכא וע׳׳ז אמרי׳ מה שפשה פשוי כ׳׳ס אאמר׳ר
טפה דמותר שמצץ אץ שיין לומר שנתכפל ואץ כנחל איתן אסור שליפ׳׳א וננד׳ז סי׳ ג״כ המפרשים והוא מנואר שם נס׳׳נ ה׳׳א
כהנאה ואץ אסור אלא פטדה מוף הק pפ וזה אץ נקרא עוף שפסר מר׳ל שנא לאק מיינ כמעשר ונשניפיח שאם ניתן נא׳׳י הד
כק pנJ דיט כא׳׳י וכן לכיסך שאם יצא לחר׳ל דיט כחר׳ל )ורר! נספינה
) 0ואם חלש ק pפ ט׳ .כס׳ מנחה חרכה שם נראה דעתו דאסור מה שאינה טששת סליגי שם ר׳י ורנק( וכ״כ הרמנ״ם ס׳׳א מתחמות
פ׳׳ש ולשיטתו אזיל כר׳ל שאם נתן פ׳׳ג נחל איתן קוקט הכ׳׳ג וא״כ לכאר גם כאן אם ניתן פל הנר.ל איתן פסר למה לא יקנל
אחר מותר וכ׳׳ה כאן דאסור אך לפמש׳׳כ לפיל דר,רקפ אחר מתנפל דץ כנחל איתן ונהי דלא כי׳ פ׳׳ז איסור נשפת הפריסה מ׳׳ס מתנפל
לגני הקרקס התחתונה א״כ ה׳׳ה כאן להיפך שאם חלש כקרקע לנני כנחל איתן כמו שמתנפל פסר חר׳ל לגני א׳׳י אפ׳׳ג שלא כ״
איתן סי׳ סז איסור זריעה ועבודה בנוזל איתן בחל רחצ
ז) .א( הזורע בנחל איתן הגידולים אסורים ) Qאף בהנאה נג( ואפי׳ הזורע בנחל איתן של אחר או שגדל מעצמו נמי
נאסרץ הגידולים) 0ד*א שלעולם אץ הג Tולים נאסרים נה( ב״ד שערפו בנחל של אדם שלא מדעתו נאסר הנחל
בזריעה נס נחל שערפו בו כמה פעמים אץ הזורע שם לוקה אלא אחת מ( נחל שערפו בו ספק ע*ע נראה שנאסר מספק.
קבוע אבל אי ידעי׳ מקומו אמינא כי הנזרע בתוכו אסור ואי נסניק ונסק פ״נ קרקע אחר מיזבפל לגבי קרקע השני׳ יאץ זה כלל נחל
זרע ולא ידעי׳ אי מיני׳ או משאר עלמא אסור אע״ג דרונא דעלמא איתן )וע״ל ס״ז סק׳׳א אם מותר לכתחלה לסשוס כן( ,ואפשר
ורובא דרונא כמה פעמים פכ׳׳ל וכ״כ בם׳ הפליאה הביאו המגי עוד דאסי׳ יתלוש ממנה קרקע ויתנם בעצץ יהי׳ מותר לזרוע שם
על הכריתות ,ומבואר מדבריו דאם עבר וזרע בנחל איתן אסורק אע׳׳ג דלא שייך שם שנתנטל לקרקע דהתורה לא אסרה העפר
כגידולים וכתב כפר׳׳ח ניו׳׳ד סי ק״י סקי׳׳ג דטעמו משום הא רק הקרקע ואם תלשה אץ זה הקרקע רק עפר מהקרקע ובזה מותר
דהולק קט״ו כל שתיעבתי לך הרי הוא נבל תאכל והקשה ע״ז בשו״ה לזרוע אך אפשר להשיטות )לק׳ ס׳׳ז( האוסרים הגידולים משום כל
שואל ומשיב מהדר׳ג סי שצ״ד דכא מבואר בתום׳ שם ד׳ה חורש שתיעבתי לך אפשר דגם כאן אם תלשו באיסור ]אם נימא לאסור
דכיכא שאק ניכר האיסור ל״ש כל שתיעבתי לך וכן כעיר נמנ׳׳ח לתלוש סן הקרקע וע׳׳ל ס״ג בענק קצירה[ אולי הוא בכלל כל שתיעבתי
מצוה חקל״א נקצרה ע׳׳ש וכן הקשה נמכד׳ם שיק על כמצות הביאו לו• :
המגי לס׳ הכריתות ,ונשו״מ שם כתב דכונת הכריתות משום כל ) nובמודר נסתפק כר .כ״כ במח׳־ר שם ורמז לירושלמי סוטה
מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ואע׳׳ג דלא מציד פ׳׳ט ה״ה מקום גיתה ותפיסתה אסורק וכמה היא
אלא שלא תרע ולא שהזרעים אסורים מ«מ כיק דחזינן בכלאי זרעים תפיסתה ד אמות )ויש גורסק מ׳ אמה( רבי אומר ר אמה ודעתו
דאי לאו דגלי קרא היו אסורק גם הזרעים אע׳׳ג דכתיב לא תזרע לפרש דהטנה בעומק האדמה נאסר תפיסתה וכמו בנזיר ס׳׳ד ב׳
א״כ נם כאן אין כתורה רוצה גם את הזרעים וממילא אי עניד לא המוצא מת נוטלו ואת תפוסתו ומפרש בגרד נוטל עפר תיחוח וחופר
מכני ולענ׳׳ד הוא תמויך דשם הזרעים כיו אסורים משים כל שתיעבתי בבתולה ג׳ אצבעות ואם נפרש כן א׳׳ש שהרמב״ם כתב שכל הנחל
לך כמ״ש נגרד משא׳׳כ כאן דל׳׳ש כל שתיעבתי כיק שאץ ניכר וכנ׳׳ל נאסר כ^ל ס׳׳ב דהירושלמי לא מיירי ברוחב רק בעומק )אך צ״ע
למה יהיו הזרעים אסורק ,ולער׳ד דברי כפר״ח נטנים ח׳׳ל כחום׳ למה לא הביא הרמב׳׳ם דק כעומק( ,והנה שיעור התפוסה בנזיר
נחולק קט rא׳ ד׳׳ה דחורש וקשה דלמה לא יחשב נישול של שנת שם ג׳ אצבעות אן שם הטעם משום שמוכל כמת יורד באת ג׳
חופנה גופה במו בישול של נכר בחלב ונראה דהיינו טעמא דנבישול אצבעות כמש׳׳כ חום׳ שם בשם ירר וכאן ל״ש זה כלל וכן באהלות
של בשר בחלב הנישול ניכר אבל מעשה שנת אק ניכר שנעשה בשבת פי׳׳ח מיה דג׳ טפחים ותו לא נאסר בביס כפרם אינו ענק לכאן דשם
ואותו ואת בנו ושילוח כקן דפריך לי׳ מינייהו צ״ל דניכר בהם האיסור הטעם משום שאק מסיט כעצם ול׳׳ש כאן וצריך לדעת מה נקרא
יותר ממה שניכר בחורש בשור וחמור וחוסם פי פרה ודש בה עכ׳׳ל האת ופי׳ בב׳׳ר פל״א סי׳ ז׳ הנני משחיתם את כאת ודריש מדכתיב
ודבריהם צריך ביאור לכאף דמה חילוק בק שילוח כ pלבק מעשה את כאת דא qג׳ פסחים של עומק כמחרישה נמחו משמע דעד ג׳
כנת ובמה ניכר האיסור בשילוח כקן יותר ממנשל בשנת ונלעניד טפחים נקרא את ובשמות רבה פ׳׳י סי׳ ז׳ משמע דעד אמה בעומק
דהחילוק הוא מה הוא מעשה כתועבה שהתורה אסרה שבמעשה נקרא עפר כאת ע״ש אבל י׳׳ל דאינו ענק לכאן דכאן לא כתיב
כנת אין כתורה מקפידה שיתבשל מאבל בשבת דכא להניח נע׳׳ש את ולא עפר כאת רק נחל ואפשר דכאן תלוי בשיעור יניקה עד
שיתנכל בשבת מותר רק כתורה מקפידה שהאדם לא ינשל בשבת כמה כשרשים מתפשטים ומצינו נירו׳ תענית פ׳׳א ה״ג שורשי חטה
דהיינו שהוא לא יעשה מלאכה אבל נהתבשיל אק שום תועבה P בוקעץ נאת נ׳ אמה ואפשר חהו דקאמר רבי שיעור נ׳ אמה אך
בנברא ולכן זה נחשב שלא ניכר כאיסור וכן בחורש בשור וחמור שם נדר אמר דשרשי חרונ ושקמה ניקעק נאת עמוק מאד ע׳׳ש
אץ כתועבה מעשה החרישה והזרעים רק התורה מקפידה שלא יתחרש וגם שמא אק תלוי בשרשים אלא בינקה ואמר שם דתכום עולה
בכור וחמור א׳^ כחרישה כתועבה אבל לא הקרקע שנחרשה ונזרע ומשקה א״כ אפשר דכל הקרקע נאסר עד כתהום וכן מסתבר לפמש״כ
בה וכן בחוסם פי פרה ודש בה אק התועבה כשדה שנחרשה ונידושה לעיל דאק כאיסור על עפר כאת ועל כחול ששם כי׳ העריפה רק על
שהרי התורה לא הקפידה שהשדה לא תידוש ע׳׳י פרה חסומה רק כמקוםשיש עליו שם נמל איתן א״כ מה מועיל שיסיר כעפר דמ״מ כאן
האיש שדש נפרה חסומה וציער את הפרה פשה כאיסור אבל נסרעים נקרא כנחל איתן ועי׳ נרשב״ם ב׳׳ב ר׳ה א׳ שכתב דנחל איתן מלא
אין שום תועבה לכן כ׳׳ז נקרא שנא ניכר כאיסור בכמאכל משא׳׳כ צרורות ואבנים וע״כ ע״ג צרורות ואבנים א׳׳א לזרוע רק ככונה תחתם
במבשל נשר בחלב כרי רצון כתורה שלא יתבשל נשר בחלב ובן בשילוח בקרקס כשיסיר הצרורות וכאבנים ומוכח דנם בעומק אסור )אך יש
הקן הרי רצק כתורה שהאם תשתלח ולא על כגברא וכן באותו ואת לדחות קצת דכצרורות אינם pכמנק וצ׳׳ס( וכן לפמש׳׳כ אתה
בנו כתורה מקפידה שהאם סם בנה לא יישחטו ביום אחד ולכן כ׳׳ז אחרונים )ע״ל סי׳ י׳׳ב ס״ג( בדעת הרמב״ם דהעריפה בתוך כנהר
נקרא שניכר בה כאיסור שהמא^ הוא מעשה כתועבה ולפ׳׳ז לק«מ ואיסור הזריעה והעבודה לכשיבש כנחל והא מיא כארעא סמיכתא
מנחל איתן דהרי גם כאן רצון כתורה שהנחל איתן לא יעבד נו ולא היא כדאמרי׳ נגיטק מ׳ א׳ ואפ׳׳ה אסור לזרוע תחתי׳ אלמא דעד
תרע וא״כ מעשה סריעה הוא כתועבה ולכן הזרעים אסו^ נם העומק נאסר ואע׳׳ס שיש לדמות גם זה דלכתחלה כאיסור חל על
בדיעבד דדמי ממש לכלאי זרעים וכל כני שהם כתועבה עצמה וכר> עומק כאדמה שמתחת למים מ״מ כיק שהעריסה כיתה למעלה לדעות
עוד אפשר לומר דאק כונת הכריתות כלל שהזרעים אסורים באכילה אלו ואפ׳׳ה אסרי׳ למטה אלמא דכולה נחשב מקום העריפה א״כ
אלא הכונה שאסור ליקח כזרסים מכאן ליזרט מכם במקום אחר גם כאן בודאי יש לאסור פד כתהום והא דאמר נירו׳ תפוסתה אק
וטעמו דכא הקרקע נאסר בזריעה ואם קח כעפר משם למקום אחר מתפרש על נדמקה )דלא מציד לשק תפוסה על כעומק רק בג׳
אסור גם כעפר כזה בזריעה ואפי׳ לפ״מ שביארנו לעיל בס׳׳ו דהעפר אצבעות בנזיר שם וזה אק שיץ לכאן כנ׳׳ל( רק מתפרש ברוחב
נטל לגבי כקרקע שהונחה עליו כייט דוקא אחר שהונחה עליו נתבטלה כפי׳ כל .המפרשים אבל בעומק ככל נאסר.
אבל לכתחלה ליטול כקרקע להניח שם כדי שיצמח בה אפשר דככנחה
הו׳׳ל כעושה עבודה נכקרקע שכרי עושה כדי שיצמח וא«כ גם ז .נא( הזורע בנחל איתן כגידולים אסורים .בסוף ם׳ הכריתות
הגידולים שגדלו בקרקע י׳׳ל דס׳׳ל דהר כהקרקע דהא גדלו מהקרקע סי׳ ר כתב דלא אמרי׳ כל קבוע כמחצה על מחצה
וא״כ אסור לקח מכם לזורעם דהוי כעושה עטדה ננחל איק אלא היכא שנתברר מקום איסור כו׳ ונזה ניחא מה שמקשים כעולם
ודרק אך זה קצת דוחק ובפרס למה שצידדנו לפיל בס׳׳ו שאפי׳ יאסר כל כעולם בחרישה וזריעה מסעם נחל איתן שהוא קבוע ולמא'
לקח מקקע נחל אייזן ונתנו נעצץ מותר לזרוע שם שאץ האיסור דפרישית מחא כיק זלא ידעי׳ היכן נחל איתן לא שייך למימר כל
רצט איתן סי׳ טז איסור זריעה ועבודה בנחל איתן נחל
כ״א ב׳ פסק הרמב׳׳ם ס׳׳ח ממאכ׳׳א הס׳׳ו כר אבהו ולפ״ז גם פל העפר רק סל הקרקע ע«פ וננן נטן יותר מה פכחבגו נפ*ג.
כאן לדעת הכריתות אסור נם בהנאה וכ״כ המנ׳׳ח מצוה תקל׳׳א, ובעיקר הא דכל שתיפנסי לך 6םור סי׳ בבית הלוי ח׳׳א סי׳ ל׳ דהרנה
ועי׳ בנית כלוי ח׳׳א סי׳ ל׳ שכתב דלר׳מ דס׳׳ל בע׳׳ז ס׳ץ א׳ אמיראים ותנאים חולקים ע״ז וגם הרמנ׳׳ם לא פסק pולפ״ז דין
מהאי קרא לא תאכל כל תועבה דכל כאיסורים מצטרפים א״נ לאו זה תליא באשלי רברבי .ונסיקר קושית הכריתות שיאסר כל הפונה
זה כולל כל האיסורים וכיץ דאיכא איסורים כמותרים בהנאה א״כ בזריעה משום קבוע דנחל איתן ותי pדכיק שנא נודע האיסור
כולן מותרין בהנאה כעץ שכ׳ כתום׳ בכריתות כ׳׳ה א׳ ד׳ה סנאי במקומו לא הוי קבוע ועי׳ בפליתי יו״ד סי׳ ק׳׳י סקי״ב שהוכיח
פ׳׳ש אכן לכלכה לא קי״ל נר׳מ שם וא״כ שפיר ילפ״ מזה איסור דהתום׳ בסנהדרק ס׳ ב׳ והרשב׳׳א בשם הרמב׳׳ן לא ס״ל כ«ל זה
כנאה.
ולדידהו אפי׳ אין האיסור נודע במקומו הר׳ל קבוע וכ׳׳כ הפמ׳׳ג
)ג( ואפי׳ כזורע בנחל איתן של אחר ט׳ .כ״כ המר׳ח מצוה תקל׳׳א
ביר׳ד סי׳ ק׳׳י בש״ד סקי׳׳ד דכ׳׳ה דעת הב״ח והש״ך ופ׳׳ש שנתב
דל׳׳ש נזה אץ אדם אוסר דבר שאינו שלו כיץ שאינו תלוי
דדעת הפרישה דעכ׳׳פ מדרבק הו״ל קנוע ועל קושית הכריתות תי׳
במחשבה כמש׳׳כ תום׳ ביבמות פ׳׳ב ב׳ ד׳ה אץ ובאמת צריך לכבץ הפליתי שמסתמא בט שם בתים ע׳׳ש ונבר נתכנו לעיל בספי^ ד׳
מנ׳׳ל שאם גדלו מאליק כגידולים אסורץ דהא ל״ש כל שתיעבתי דגם לבנות בתים אסור ,ובמוצל מאש סי׳ נ׳ כתב דשמא לא אירע
בזה אכן אמת דבריו נכונים דכא ־בודאי בבשר בחלב דג״כ ילפא
מננולם עגלה ערופה ולא הי׳ נחל איתן חה תמוה דבגמ׳ אמרו
מהאי קרא אסיר מה׳׳ת אף אם נפל מעצמו כנשר נהחלב ונתבשל
והטעם משום שהתורה תיעבה דבר זה וכתורה אינה רוצה מעשה ^ משרבו הרצחגים יייל®
דחז׳׳ל תקנו שצרין לציץ מקומי כדאי׳ ביח׳ בפ׳׳ה דמע׳׳ם אצמא
הבישול שלא יתבשל כנשר בהחלב וכן כאן אץ כתורה רוצה שהנחל
שהי׳ דבר שכיח שהוצרט לתקן פ׳׳ז ,והפמ׳׳ג שם nי pדלפ׳׳י
ימענד ויזדרע וע׳׳ד שכתבט לעיל נעז׳׳ה.
^י 1י^יי הרמב׳׳ם דנחל איתן הוא נהר ששוטף בחזקה
> nוי׳א שלעולם אץ כגידולים נאסרץ .כבר ביארנו שבנית הלוי שם וזה תמוה דהא כתבו הראשונים )מבואר לעיל סי׳ י׳׳א ס׳׳א(
ח׳׳א סי׳ נ׳ הוכיח שכרמטס לא פסק כלל הן דינא דכל דלהרמב״ם נטרפץ על שפתו ושם האיסור זריעה ועבודה וי
שתיעבתי לך נאסר שהרי הביא דרשא אחרת בנשר נחצב ולפ״ז דהפמ׳׳ג ס׳׳ל כדעת כמה אחרונים שהבאנו שם דלהרמב׳׳ם נטרפין
אץ שום מקור לאסור הגידולים בדיעבד. תוך המים והאיסור הוא ננחל לנשיגש ולק כתב שאינו קבופ
שמא לא יבש מנטלם הנחל ואע׳׳ג דסתם נחל לדבריהם הוא שורט
)ה( ב״ד שערפו ננחל כר .כ״כ כמנ׳׳ח מציה תקל׳׳א דל׳׳ש בזה
ליפסק מ׳׳מ שמא חזר אח׳׳נ לנבוע ומי יימר דהאידנא הוא
אץ אדם אוסר דבר שאינו שלו כיץ דלא תליא במחשבה
יבש ויש איסור קבוע ומ״מ לרוב הראשונים דנחל הוא בקעה אץ
וכבר נתבאר לעיל סק״ג ועמש׳׳כ בזה בם״ י״א ס׳׳ג סק׳ץ ושס
התירק עולה נלג אכן לכאר יש pwבאופן אחר דנהי דביארנו
ביארנו דלכתחלה בודאי אץ לערוף שלא מדעתו לאסור קרקעו עליי
לעיל בס׳׳ג דאפי׳ נשתנה הנחל ונעשה ראוי לזריעה שלא פ׳׳י הדחק
ואם אץ רוצה צריך לקנות ממנו בדמים ע׳׳ש ואם ערפו שלא מדעתי
שפסול לנחל אימן מ״מ נשאר באיסורו מ״מ מי יימר דהי׳ נדבר
יל׳׳ע אם צריכץ לשלם לו שאסרו קרקעו או שאץ זה אלא גרמא בעלמא
הזה אדרבה מסתמא לא נשתנה וא״כ נשזורע עכשיו בשדה הראוי
או כיזק שאינו ניכר.
לזריעה אץ כאן קבוע דבשדות כאלו יש אחת אסורה )ועי׳ בפ
) 0נחל שערפו בו כ״פ כר .ביארנו לעיל נסי׳ י״א ס׳׳ג דדמי מנחת קנאות נעץ זה( אבל מ״מ משאר קושייתו אם רוצה צזרוע
לאלמנה מג׳ אנשים שאץ ככ׳׳ג הנא עלי׳ חייב אלא אחת עח 5755 5שלא^ אעס לאוי לזריעה כ״א ע׳׳י הדנזק וכשר״
כמבואר נקדושץ ע׳׳ז א׳ ושם ביארנו שסותר לערוף בנחל א׳ ב׳׳פ, לנחל איתן ודילמא היא הנחל איתן עצמה אמנם בזה ^נ דשמח
מיהו אם כ״ העריפה זו רחוקה ממקום העריפה כראשונה ד השדה שהיתה נחל איתן נשתנתה ועתה היא מים או הר או צרורות
אמות לפ׳׳ד כירו׳ )מבואר בס׳׳ב( דאץ נאסר אלא ד׳א חרע כאן שאץ ראוי לזרוע בה כלל או שמתחלה מי׳ מקום שאץ ראוי נזמע
וכאן בהתראה א׳ אפשר דהוי כגופץ מוחלקץ וחייב שתים אע׳׳ג ט כלל אפי׳ ע׳׳י הדחק ]ועי׳ בזה לעיצ סי׳ י׳׳א ס׳׳א םק*ו[
דבנחל א׳ אם זרע כאן וכאן ושניהם נתון ד אמות דכדדי וכן לדעת וא״כ אץ כאן אכמי ודאי איסור בשדות כאלו שזורעץ בהן שהן
כרמנ׳׳ם דכל כנחל נאסר וזרע בב׳ מקומות מסתבר דאץ חייב אלא בכלל הספק וצ׳׳גג ,ועי׳ במני׳ על ספר הכריתות שהביא עוד תירו^
אחת דהוי נאכל חלב וחלב בהעלם א׳ אבל כאן דהוא ב׳ נחלים פל קושית הכריתו^ וע׳׳ע מש״כ בביאור דברי הכריתות בם״ י ץ
אפשר דהוי כב׳ גופץ )ול׳׳ש כאן סדנא דארעא חד הוא( וצ׳׳נג ס׳׳א סק׳׳ד וT׳פ שם סק׳׳ג בקושית הכריתות ,וע״ע שם ס^ סק״ב
וסק״׳ה שהוכחט דמש׳׳כ הכריתות כל העולם הוא לאו דוקא כ׳׳ש•
(0נחל שערפו בו ספק ע׳׳ע נראה שנאסר מספק .כדסשמגג מקושיית
הכריתות שיאסר נל כעולם משום דהר׳ל קבוע אע׳׳ג דעכ׳׳פ )ב( אף בהנאה .בחולין קי׳׳ד ב׳ מבואר דלד אבהו דקל דכ׳׳מ
לא עדיף מספק ונימא אוקי קרקע אחזקתה וניארט בזה בסי׳ ד שנא׳ לא תאכל טלל איסור הנאה א״כ גם מה דילפי׳ מלא
ס׳׳ד סק״ד נעזה׳׳י. תאכל כל תועבה אסור בהנאה ואפ׳׳ג דחזק״ פליג פלי׳ נפסחים
איתן נ ח ל ש
סימויז .כפרת עגלה ערופה
א> .א( עגלה ערופה מכפרת ) □ בץ שנהרג במזיד בץ שנהרג בשוגג >ג( ואפי׳ אם באמת ה״ ההורג מעיר זנחרת ג״כ
נתכפרו בזה נ ח מיהו מי שלא רצה להשתתף בדמי העגלה.אפשר שאץ מכפרת עליו)ה( ומכפרת על הגבור ולא
על הרוצח ) 0וי״א דמכפרת ג*כ על צרי העץ וצ׳ע.
)בתמי׳ פי׳ כיץ דע״ע מכפר נץ פל השונג בץ פל כמזיד אף פר א) .א( ע*ע מכפרת .סוסה vroא׳ במשנה לא כיו צרינץ לומר וננשר
ייכ״נ מכפר נץ פל שוגג נץ פל מזיד דכא ילפא מנד׳ע( א׳׳ר יוסה לכם כדם אלא רות כקדש מבשרתן אימתי שהכשו ככה
כאן פל מם ידוע וכאן פל חם שאץ ידוע פי׳ פר יוה״כ מכפר פל כדם מתכפר לכם וכ״כ הרמב׳׳ם פ׳ס מרוצח כ״ג ורולנק להן
חטא שאינו ידוע דומיא ד^פ דלא נודע מי הכהו אבל פל חטא ידוע וכקב׳׳ה מכפר פל כדם שנאמר ונכפר להם הדם וכ׳׳ה בספרי
לא מצינו נפרה רק מיתת כה׳׳ג והא דלא פ ^ ממה דאמר לפיל ובמדרש תנאים ס״פ שופפים ונכפר להם הדם מיכן פייסה אותן
דנחונת מכפר פל ש״ד י׳׳ל דר׳ סימץ לא ס׳׳ל כן דכוא אמר פל רוכ*ק אימתי שתעשו ככה הדם מתכפר לכם ,ובספרי זושא ס״פ
לובשי כלאים א״נ נמו שתירצו רש׳׳י ותום׳ בפרנץ ט׳׳ז א׳ ובזנחים מסעי שניט ולאח לא יכופר כרי פגלה כאדם מה אדם תולה אq
פ״ס ב׳ במו שיתבאר להלן בעז*ה אמנם נגמ׳ דיח לא מצינו דפר פנלה תולה ופי׳ בזי׳׳ר בילקוט כהן גדול תולה ואינו מכפר אף
יוכ״ב מכפר רק פל כככנים ולא פל ישראל פי׳ ספ׳׳ק דשבוננות אבל ע״פ כן ואם נמצא אח״כ כהורג יהרג פכ׳׳ל וכונתו דדריש מדסמיך
הירו׳ משמם דס׳׳ל דגם פל זה מכפר ושמא מקופיא מכפר גם פל ש״ד בקרא דקמי׳ פד מות ככהן ונקרא זה ולאץ לא יכופר נדרש אפ׳־פ
ולא מקינפא )מיהו פצם דברי הירד צ״פ דהרי פ״ע אץ מכפר על שאם נמצא כהורג והוקשה פגלה לאדם ולא הבנתי מה שייך בכה״ג
הרוצח pפל כצבור נמש׳׳כ רש׳׳י נערכץ ט״ז א׳ וכר׳ץ בשנת ל׳׳ג א׳ תולה אדרבה מיתתו מכפרת כפרה גמורה שיכול לחזור כרוצח מפיר
וא״נ גם פר יוה״כ אץ מכפר פל הרוצח דהא ילפא מע״פ וא״נ מקלטו ופוד הא פ«פ אק מכפר פל ההורג רק פל הצבור כמשי״ת
מאי פרץ ממיתת כה׳׳ג הא מיתת נה׳׳ג מכפרא פל הרוצח ולא פל להלן נפזיה ופל כצבור הרי מכפר כפרה גמורה ולא תולה ופג
הצבור ואץ לומר דהירר ם*ל דנשוגג מכפר גם פל הרוצח דהא כרוצח המ אק מכפר כלל ושמא ד׳ל דפל כצבור נ״כ תולה שאה
הירד עצמו פרץ דליכא לאיפלוגי בץ שוגג למזיד וצ״ע ושמא קושיית לא ימצא אמ״נ כרוצח יכפר פלי pכפרה גמורה אבל אם ימצא
כירו׳ חוזרת פל נגדי כהונה ולא פל מיתת ככהיג( .פכ״פ מבואר אס*נ כרוצח לא יכפר עליהן אא״כ יהרגו אח כרוצח ויבערוהו
נירו׳ דפ״ע מכפרת בץ שנהרג בשוגג נץ במזיד ונראה דכ׳׳ה אם pהפולם ולפנ׳׳ד נראה דצ׳׳ל כרי עגלה כאשם מה אשם תולה אף
האמת שהרוצח לא יצא מנניר זו pמעיד אחרת מ״מ מכפר כיץ עגלה תולה וד׳ל מדילפי׳ כאן שאם נמצא כהורג אח״כ יכרג א״כ
שפשו כמצוה שהתורה צותה שהפיר הקרובה תניא ממילא מכפר מוכח דפגלה כאשם תלוי )ופי׳ בילקוט דאי׳ לפני זה הדרשא דאם
כבר פל כולם וכן משמע קצת בכריתות כ׳׳ה א׳ נמצא ההורג נמצא כהורג יכרג ואח׳׳כ קאמר כרי עגלה כו׳ ונראה דחסר זה
משנתערפה העגלה תקבר במקומה שפל כספק נאה מתחלתה כיפרה בספרי זוטא שלפניט וצ׳׳ל כמו בספרי( והוא ממש דברי כתר׳כ
ספקה והלכה לה משמם אפי׳ נמצא שהכות הוא מפיר אחרת ויקרא חובה פכ׳׳א גבי אשם תלוי שאם נודע לו אץ מתכפר נו
מ״מ כיפרה ספיקה ומשמע שגם כפיר כאחרת נתכפרה דאי בד זו באשם וצרץ להניא אס*כ חטאת הא למה זה דומה לעגלה פרופה
כפיר הרי לא היו צריכץ כלל כפרה שהרי כרוצח לא יצא מפTם שאפ׳׳פ שנתפרפה ואח״כ נמצא כהורג כ׳־ז יכרג פ׳׳ש וככונה חולה
ומה חטאו נהי שהתורה צותה פלי pלהביא כפרה משום דאזלי׳ פל כצבור שלא יפנשו פד שימצאו כהורג ואם נמצא כהורג צריכין
נתר קורנא ותליק שהרוצח יצא מפירס כמבואר ננ׳׳ב כ״ג ב׳ מי׳מ ואם אץ הורגץ אותו אץ מתכפר נהם וכדאי׳ בהדיא במדרש
כיץ שהאמת שלא הי׳ מעירם כרי לא כיו צריכץ כלל כפרה ומה תנאים ם״פ שופטים נמצא כהורג ולא הרגוהו מפלה עליכם כאילו
שיץ כיפרה ספיקה אלא פ״נ מיפר נם פל בני כפיר שהרוצח יצא לא נערפה העגלה פ׳׳ש וכמו אשם תלוי תונה עד שיודפ לו כדאמרי׳
מעירם ומכאן יש להביא ראי׳ שאף מי שלא נשתתף בדמי כעגלה בכריתות כ׳׳ו נ׳ וזה במר נפזכ׳׳י ומה שאמרו במשנה ונכפר לכם
מתכפר ג״כ שהרי בני פיר האחרת לא נשחתפו כלל בדמי העגלה הדם הדם מתכפר להם הייט שאם לא נמצא כהורג כדם מתכפר לכם
ו^מ מתכפרים נפגלה זו מיהו יש לדחות דשא׳׳ה שכם לא נתחיינו ונד׳ל סי׳ י׳׳ב סי״ג שאם כיו סראל זכאץ היו יוצאץ תולעים מגוף
כלל להביא פגלה ולכן מכפר פלי pג״כ אבל מי שנתחייב ולא נשתתף כעגלה ונאץ ונדבקץ ברוצח ונ׳׳ד טטלץ אותו ודנץ אותו פ׳׳ש.
אפשר שאץ מכפר עליו אן יש להביא ראי׳ מכריחות כ׳׳ו א׳ Pוי׳
כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים פירש׳׳י אם נמצא מלל ביניכן )ב( בץ שנהרג במזיד בץ שנהרג בשוגג .ירושלמי יומא ספ׳׳ז א r
ולא הניאו פ׳׳ע עגלה זו מכפרת גם פלי pאפ׳׳ג שכם לא נשתתפי סימץ נשם שכקרבנות מכפרץ כך כבגדים מכפ pכס
בדמי כעגלה אפ׳׳ה מכפר נם פלי pואולי שא׳׳ה דכיום אץ יכולץ כתונת כיתה מכפרת לובשי כלאים איח דנפי מימר פל שופכי דמים
להביא אבל מי שיכול להשתתף כיום ואץ משתתף אפשר דאין כו׳ ר׳ סימץ נש׳׳ר יונתן דבית גונרץ שני דברים לא כיתה בכן
מכפר כליו תדע דהא התם חידוש הוא דהא כעגלה נאה על חלל נפרה וקבעה ל pהורה נפרה ואלו pכאומר צה rוכהורג נפש
אמר לגמרי ואפ׳׳ה מתכפרץ )אך הרמנ׳׳ם כתב שאפשר להביא עגלה בשגגה ט׳ ככודג נפש לא כיתה לו כפרה ור,בפה לו כתורה כפרה
אחת פל נ׳ חללים פ׳׳ל סי׳ ז׳ ס׳׳ב( מיהו פל נשים שי׳׳א שא״צ מיתת ככ׳׳ג וישב בה פד מות כנה״ג )וקפריך( תני ראב״י אומר
להשתתף )ננ׳׳ל סי׳ ז׳ ס״א( ודאי מכפר פלי pכמו גבי מחצית נאמר כפרה נפנים )נפר יוה׳׳כ ונפר וגר( ונאמר כפרה בחץ
כשקל דנשים פטורות אפ׳׳ה מכפר עליהן כמו שהוכיח נם׳ זרע אברכם )נפ׳׳ע נפר לע^ ישראל וגר ונכפר וגו׳( מה כפרה האמורה בחץ
ממ׳׳ש בשבועות ח׳ א׳ אימא יולדת כו׳ א^ מי שבמזיד אץ טהן )כצ׳׳ל כמ׳׳ש ק׳׳ע ופ״מ( ק הנקר מכפר פל שופני דמים אף כפרה
דבמחצית כשקל משמע דאץ מכפר עליו כמ׳׳ש בב-מ ר׳נז א׳ תורמץ אמורה נפנים ק הנקר מכפר פל שופכי דמים )אלמא דפר יוכ*כ
על האבוד ועל הגבוי ופל העתיד לגנות משמע אבל פל מי שבמזיד מכפר על ש׳׳ד ואמאי קאמר לא היחה להן נפרה ומשני( כאן בשוגג
אץ תורם אץ תורמץ עליו ואץ לו חלק נקרבנות צבור אפשר דכ׳׳ה כאן במזיד)פי׳ פר יוה־כ מכפר פל המזיד אבל פל כשוגג נא מציני
הכא אץ מכפר עליו. כפרה רק מיתת ככ׳׳ג ,וקפרץ( שניא היא פ״ע נץ שוגג נץ מזיד
שא איתן סי׳ ח כפרת עגלה עתפה נחל
תלוי דכוותי׳ ומ*מ יש לחלק קצת דס׳׳ל לר׳׳א דנאשם מלוי אם )ג( ואפי׳ אם נאמת נר .כגר נחנאר נפז״ה ,מיהו אם טפו גמדידר
איחא דהקרנן נא לכפרה למה צ p־ להניא אח״נ כי מתידע לי׳ עוד סשיפא שאיט כלום ו5ריכ pלהניא עגלה אחרת כמנואר
קרנן הרי כנר נתכפר על חטאו )דלא ס״ל כסנרא דרנק ■דאשם נםנהו pס״ח א׳ גני (1־ 11ממיא.
תלוי נא להגן pכיסורים( ותרי קרננות למה לי אפ״נ דאשם ) 0מיהו מי שלא רצה כר .כנר נתנאר נפז״ה וננר ניארנו שהפטור
תלוי אינו לכפרה pלנדנה אנל נע״ע שפיר י׳׳ל דנודאי אם טדע מלהשתתף ודאי מכפרת פליו ואפשר גם מי שדי׳ אנוש
מי כרוצח א׳׳א להם להתכפר פד שיהרגוהו כיי״ש יל״ת לא יכופר ולא נשתתף דומיא דמחצית השקל דתורמין פל האנוד וצ״פ.
וגר כי אם נדם שופכו אנל אם אינם יודעים מי כרוצח מה נידם
)ר!( ומכפרת מל הצנור ילא פל כרוצח .נפרכק ט״ז א׳ א״ר שמואל
לפשות אמרה מורה דעכ׳׳פ יניאו פ׳׳ע עד שיתודע להם ולכשיתודע נ״ר נחמני א״ר יונחן פל ד דנרים נגעים כחק פנ
להם אז חל פליכם החיוג לנערו pכעולם ודו׳ק .ונקהלת רנה
פ״ז סי׳ ט׳׳ז איתא וירג ננחל התחיל מדיק כנגד עגלה פרופה לכ׳׳ר ופל שפיד כר איני וכא׳׳ר פנני נר כתונת מכפרת פל שפ׳׳ד
)שנפרפת ננחל( ואמר אמר ככתונ ופרפו שם את כעגלה ננחל הוא נר מפיל מכפר פל לה׳׳ר כו׳ ומשני הא דאהני מפשיו הא י/א
הורג והיא נערפת אם אדם חטא נהמה נמה חטאה יצאת נת קול אהט ספשיו פיהדי והא דלא פרין רק מלה yולא משפ״ד משום
ואמרה אל תהי צדיק הרנה וכ׳׳ה נמדרש שמואל פי׳׳ח וקשה מאי מש׳׳ד אק מכפר טל הרוצח רק פל כאחרים ומליו נאק נגפים אס
קושיא הוא הורג והיא נטרפת כרי אק מכפרת כלל פל כהורג P גני לה׳׳ר לא אשכחן דמפנשי פלי׳ אחריני ופרין והא׳ר סי™! אדנ״ן
פל הצנור וצ״ל דכני פיק• הוא הורג ונשניל כך גרם שהיא נטרפת שני דנרים לא מצינו להם נקרננות כפרה נדנר אחר מצינו נהם
אם אדם חטא נהמה מה חטאת נכי שנני ה ^ פשעו שלא השגיחו כפרה שפ׳יד ולה׳׳ר שפ׳׳ד נפ״פ נר קשיא שפ׳׳ד אשפ׳׳ד ופירש׳׳י
שלא יהו רוצחים מ״מ נהמה נמה פשטה ולמה היא תפרף אן דלעיל אמרי׳ דנג 7״נ מכפרק פל אחרים וקא חזיק דע״פ מכפרת
נמדרש שמואל ליתא אם אדם חטא נהמה מה חטאה רר! אמר זה ”’®יי‘ על אחדם דמל ההיי^
הורג וזו נפרפת ומכפרת )ואם אדם חטא אי׳ שם פל כפמלקים כמו כמגלה ואח׳׳נ נמצא כהורג מנק שהוא נהרג ח״ל ולא^ צא W
נגמ׳ דיק יומא כ״נ נ׳( ויש לדחת גם שם פפמש׳׳כ וצע״י 4וניומא וגר »*ל ומשני שפ׳׳ד אשפ׳׳ד ל*ק הא דידיע מאן קטצי׳ ) נ ג ^
כ״ג א׳ גני כת שתקע סכק נלנו של חנרו וקא rצדוק טל מי מכפמ( הא יללי ייי® מא! ק״לי׳)^ ® ”®®י®
להביא ע׳׳ע פל כפיר או פל כפזרות יקפייך הא אק יחשליס מניאה קפלי׳ נר קטלא הוא )פירש׳׳י וכל נמה דלא מיקטל לא מינפרי
ע״פ ועוד הא נודע מי הכהו אלא כדי להרנות ננכי׳ וכתב המהרשיא אמריי דנתיג ולאת לא יכופר וגר( ומשר נרחיד ולא אתרו ני׳
נח׳׳א דה׳׳ק בשלמא נמקום דמייתי ע׳׳ע ע׳׳ע מכפרת אנל כאן יו היא שיטת רש׳׳י וכ״כ מתום׳ נזנחים פ׳׳ח 0נמצא לשיטה
כיק שא׳׳א להניא ע׳׳ע מי יכפר חהו להרנות ננכי׳ וצ׳׳ע כרי שם ’J r על המצח לפולם את ״®®י יי®” 1י®
לא הוצרכו כלל כפרה דהא נודע מי כנהו ולא הניחוהו נלא מזק להרגו אנל על הצנור ע«פ מכפרת אם לא נודע מי הכהו ואם נודע
ונלא לוי׳ pצריכק לבער הרוצח ואם לא התרו בו בגד׳כ מכפרק ”®®ייז מי הנהי ולא כיזיי יי
כמ׳׳ש נפרנק ט׳׳ז ועל הרוצח בלא״ה אק מכפר pעל כצנור אק מצנור מתכפר פד שיהרגוהו '®®י®'
ושמא ס׳׳ל דמ״מ צריכק הצבור כפרה פל שאירע תקלה זו נשכונתם רש׳׳י דלא פריך משפ׳׳ד אשפ׳׳ד מכא דנגפים גאק פליו אכח ד נ ג ^
וכדא׳ כה׳׳ג במכות י׳׳א א׳ )וכ׳> נבאר שנע סוטה מ׳׳ה ^ ד׳ה ח1רי ””” ’^*1 יייא ח יייי״® ®®®ייז ^ ®יי®®
ומודדק ע׳׳ש( אך מ״מ קשה הא נגד׳נ מכפרק ושמא אק מכפר כפרה ולמי ^ תירצו דנגד׳כ מכפייז ללי ^ ®®'י
גמורה אן א״כ הו׳׳גנ לשנויי הכי בפרכק וצ׳׳נג ובכריתות נ׳׳ו א׳ ’ Jי דהיי כאילי םי®ו ליי® לייל ®ל ®®״י
פרין אלא מפתה חייבי ע׳׳ע שפנר פליהן יוכ׳׳כ תכפר דחטא שאק rh ״ייילי® אלי יטיי® יייי״® ”®®^ז ®
מכיר מ אלא המקום הוא אמר אניי הורג מכיר תא אמר א׳ק ”®®י® ייייל® ®ייד משפ׳׳ד אשפ״י
ולאת לא יכופר לדם אשר שופן נה כ״א נדם שופט פייש׳׳י אק לן »רו ״®®י® ®ל ®ייל® ילי ®ל ®לייי
«ם כפרה אלא זו ע״פ פל כספק והריגת כהורג פל הודאי ורבנו ירר^ ״ימא ל״״ י®״* י״י*® י׳יז ” ״ *יז
גרשום כתג שם רבא אמר מש״ה לא מכפר פלי׳ יוכ׳׳כ דפגלה לא ל^^פרה מאי קפרין מנרמ הא *׳» ”®®י
מכפרה על הורג דא״ר! ולאת לא יכופר כי אם נדם שופט וקשה ידלא ”ד^ חיזייז אלל״יל לעיי® ®’*יז ®ליי ״ייי^
מה נכן שאק מכפר על כהורג מ״מ על כצבור הוא מכפר וגד׳ז
יכפר יוה׳׳כ שלא יצטרכו להניא ע׳׳ע וכתבנו לפיל סי׳ ד ס׳׳א מניאק נר׳ע ותימא הרי על כרוצא איי ” ”*י" ’ ',״^'מל^ירוצח
סקט׳׳ז לבאר דר׳׳ג מפרש דס״ד דגמ׳ דנ״ז שלא נמצא כהורג מכפרת חדל לחי׳ ר יא«ז א®®־ לל״ייז ייל® ״״ ל
פ״ע ג״כ על כהורג ולהכי פטן דחטא שאק מניר מ אלא כ ^ו ם ^ חי ^ אינ פ ^ ייז ®ל ®לייי יאיי״יא א ״’'
הוא ותכפר פליו ומשני שפל כרוצח אק מכפר כלל pפל בני כטר ^ חיייי• דרא ®׳נ מנגעים פרק־ ונגעים נאת ייז א ^ייי
דמדכתיב ני אם נדם שופט משמט דאק לרוצח שום כפרה כ״א " ”ייל® »ל”י י”י®® י®׳׳® ”®אי” ,ל
כשיכת pפל בני כפיר ופליהם אק ספק ולא שיין למפרן דמכפר " ח "ג^^^רא שנתנו >”לא ®®ייי יי=יי ״”א ®י® “ל^
עליהן דטליהן נולן מכירק חטאם שלא נזהרו שלא תנא מעירם תקלה ^*לח נח»ר זה ייאי®’ י®׳ ”י® ’ ׳ י’1י® ”®®®׳״ י’ '°
כזו וע״ש שהאתנו נזה ולפ״ז לאביי ור״פ דמתרצים שם תיטצים ״ 1רפר?אמ? יהיא ללא ’י® ®א א® יי״ ^ ^ל אאי
אחרים ס״ל דנאמת פ״ע מכפרת פל כהורג i׳> כ״ז שלא טדע מי יי־רשר כר*י י’ ”״* ייל א^י ’®’א ®”א® ®א ל”®
ההור^ וכפת ראיתי שאק זה מספיק דאין ס״ד שפ״ע מכפר על ’”לא ההיי® ה״' י® ” >אי אייא״י
כהורג ופ״ז פרין שיוה״כ יכפר דחטא שאק מכיר בו א^א כמקום אי ^ ד למה צדכי חיי י1יאי נ*׳” ינא®® ®ליי
הוא דהא ודאי כרוצח ידם שחטא ואין יכפר מליו ולמה זה קרא תו ^ ל®יי®י® אי״א ”®’ל® א׳־® א=® "ליי.י ” ״י ,r J l־
אצלו חטא שאק מניר ט אלא כמקום מה שלא נודע לצבור אפו ‘ »נ 1דרא ע«מ ״י®® ®י ”®יי® ל” א ”אי ”יי״’ ”k
אם יחלל שנת בצנפא ט׳ד שיכפר פלת משום שאק אחטם יודעים ח1י,ח ייודאי u ל״ייה ®יא ילא יי®*■ ®י ”®יי® לי*
ולא דמי לכל הגי דפית כתם דנולן ספק אצל מי שצרין ככפרה כמר 2א״נ איי ”®®י ®ל ®ייל® יל* ״ל ®ל ’ יי ’’^ 1
)דגם סוטה ספק אצל הנפל שהוא צרין להניא כקרבן שתהא מותרת ^ כ י נמ« L T ®’ ”״’ל® ל״ ®יא ״’י® ״י״® ’״ליי
^ או שתהא נבדקת( גם מלשק אניי דמשני הורג מכיר משמע דלא נ>^מ • ®אם® "ליי ל®״” ®ליי ^ל ’®®י
אתי פלה pמטעם שיש מכי pכמו כני דלעיל ולא קאמר דלכורג א^ונ^^?א «ל^ !ן יטפר"®אי
וגר וא״כ מציט מילתא דחונה הא ®ל®יילאאיז ”
מדכתע®לולאת
®היי® ג®
שם
אק שום ספק ולא פיז שתכפר עליו לק נראה יותר דגם רבט גרשום ואפ׳׳ה כי מ ת ^ לי׳ אנתי לא נתכפר נפרה גמורה וכ׳׳ג אשם
איתן סי׳ pכפרת עגלה עחסד, נחל שב
ב) .א( נמצא ההורג ) dבין קודם שנערפה העגלה ואפי׳ לאחר שנערפה העגלה )ג< ואפי׳ עבר עליו ג״כ יוה*נ
) nאם במז Tהרג נהרג ואם בשוגג הרג גולה גר (.ואפי׳ אץ עדות ברורה יכולץ המלך או גואל הדם להרגו זדם
אומדנא ) 0ואם אץ חייב מיתה וגלות יענישוהו עונש הראוי לו מ( ואפשר שמצוה על הב׳ד שערפו את העגלה שיהרגוהו
מס שנאמר ואתה תבער דם הנקי מקרבך כי תעשה הישר בעיני ה׳.
פצש פ׳׳ש והבאנו לעיל( לכן נראה יותר שבאמת אץ מכפרת על מפרש דקושייח כננד שחנפר על כצבור שהם מביאים ככפרה ואצלם
צרי כפץ ומה שהקשינו לשל א״כ מה כצבור צריכץ כפרה א׳׳ש לא' הוא ספק אלא דרבא משגי דכיון דפל כהורג אץ מכפר א*כ לא
הסוגיא דב׳׳ב משום שהרוצח יצא מפשם ואין כאן סתירה בה שייך לאוקמי כפרה יוכ׳׳נ ע׳׳ז דקרא משמע דע׳^ יוה״כ מהכפר
הסוגיות דלא כמ׳׳ש נסי׳ טט ס׳׳ב שם .ושד נראה מלשץ הגיד כפץ לגמרי וכאן כיץ שנשאר החטא פכ״פ פל ההורג א״כ לא
אץ ע׳׳ע באה אלא בשביל צרי הפץ שבשביל צרי הפץ גרסו שצדו מיירי ני׳ קרא דכפרה דיוכ״כ דקרא דמכל ספאתיכם לפני כ׳ תטהרו
להביא ש׳ע שמסתמא הי׳ כדבר כזה מעיר זו או מעיר אחרת אגל משמפ דכחטא לגמרי נטהר מכולם ואכתי צפ״ק נזה] ,ואפשר לומר
לא קאמר כלל שמכפר על אותו הצר פץ שאותו באמת יבואו עליי דלכך כתיב ונכפר לכם כדם דתיבת לכם לכאו׳ מיותרת הוא וי׳׳ל
נגפים רק הוא גרם שבני השר יצטרכו להביא ש׳ע וכן משמע לעטי דבא לומר להם ולא לרוצח דפל כרוצח אץ מכפרת וכנ״ל[.
מלשץ רש׳׳י ולפ׳׳ז א״צ לומר שהמצוה באה להזכיר שלא יכו צרי פה ) 0ד*א דמכפרה על צרי הפץ וצ״ע .בסוטה ל׳׳ח ב׳ ואריב״ל אץ
רק שבאמת כיו צרי פץ והם גרש לכל בני השר שיצטרט להביא ע׳׳ע באה אלא בשביל צרי כפץ שנא׳ ופנו ואמרו ידיני
כנטע ולכם באמת אץ מתכפר וש׳ל סי׳ ס׳׳ו ס׳׳ב שנתבט דאם א״ לא שפט את הדם כזה וכי על לבנו פלתה שזקני נ״ד שופכי דמים
מסקנים באמם ראהו והניחו בלא מזון וטי׳ הוא אץ יכול לכתויוי* הם אלא לא נא לידיט ופסרנוהו ט׳ בלא מזונות ולא ראינוהו
אבל אץ מעכב הע׳׳ע ושאר סקנים יטלץ לכתודות ומכפר עלי P והנחנוהו נלא לוי׳ פירש״י כלומר למזונות הוצרך ולא כי׳ לו וראה
פ׳׳ש וה׳׳נ דכווחי׳ שעל כשאר יכפר. אחד נושא מזונות ובא לחוטפם ממנו לאונס רעבץ ועמד זה עליי
וכרט ,בלא לוי׳ חבורה שילך עמהם וכתב כמאירי אלמא שצריכים
ב) .א( נמגא כהורט משנה בסוטה מ׳׳ז ב׳ נערפה כשלה ואח*נ כיו להתנצל בכך ונמכרש׳׳א כקשה מאי קאמר אץ ע׳׳ע נאה אלא
נמצא ההורג ה׳׳ז יכרג ומש שם ח׳׳ר »ץ שאם בשביל צרי כעץ אדרבה הא כזקנים מתורים לא ראינוהו ופטרנוהו
נשפה כשלה ואש׳כ נמצא ההורג שאץ שמרת אותו ח׳׳ל ולאת כו׳ שלא היו צרי כפץ ותיח דה׳׳ק סקנים אומרים אנו לא ראינוהו
לא יטפר לדם אשר שופן בה ני אם בדם שופט וכיה בכתובות ט׳ אבל שמא א׳ משאר כפם ראהו והניחו ולק כפר לעמן ישראל
ל׳׳ז ב׳ ובספרי כד׳פ מסעי אבל נירו׳ סוטה פ׳׳ם כ׳׳ו קאש אמתי׳ וע׳׳ל סי׳ ס*ו ס׳׳ב םקי*ג כתבט שדבריו מוכרחים דכא העגלה
דנשפה כשלה ואח׳׳נ נמצא ההורג יכרג אש מתניא דאות מה אץ מכפרת על כרוצח רק על כצטר ואם טלם לא ראוהו מה
נתיב ונכש להם כדם ושתק אלא אפי׳ כן ואתה חבש כדם הנקי נפרה צריכץ וע»נ דמיישי׳ שיש מבני כעיר שראוהו והניחוהו בלא
מקרבן ומטאר דילץ< לה מקרא דואתה חבש ונ״נ רש׳׳י בשמש מזץ ולוי׳ אך בט׳ב כ״ג ב׳ מבואר דנני כעיר צריכץ כפרה משום
אקרא דואתה תנ ש שיד שאם נמצא ככשג אש שנתשפה כעגלה שהרוצח יצא מעירם ע׳׳ד ראו גידולים שגידלתם ופי׳ לעיל שם מה
כ׳׳ז יכרג והוא הישר נ שי כ׳)וי ת ק שפי׳ ק ג*נ בספרי שם ואתה שכתנט p riאמנם מתון דברי כמאירי הנ׳׳ל משמע קצת דכטנה
חבש נ ש ששי כרשת ששאל( ונ > כרמנ׳׳ם פ׳׳י שוצח ה׳׳ח שע׳־פ נאה להזכיר מומר כאיסור לכטח בלא מזק ולוי׳ נמצא שמלל
ונפיכלויש וכבר הקשו חום׳ בכתובות סם דממי ייח שם דריש צרי כעץ אמרה תורה פרשה זו של הבאת ע׳׳ע כדי להראותס חומר
ואתה תבש לדרשא אחרינא שהוקשו שופכי דשם לש׳ע מם להלן הדבר א״נ הע*ע באה בגללם וכן משמע במדרש המובא בדעת זקנים
ק כטאר אן כאן ק כצואר ובאמת מציגו ג״כ פטתא דתנאי 0כ מנטד׳ת פ׳ דגש נפ׳ וידמז אליו את כל דברי יוסך פירש׳׳י סיק
במדרש תנאים ס׳׳ם שופטים ואתה תנ ש כדם הנקי שאם נמצא מסר לכם כשפירש ממט כי׳ שסק בפרשת פ׳׳ע ו^יך פי׳ לפיחשו
ההורג אש ששפה כשלה כ״ז יכרג ד המפאל אוש שץ וכט ר׳ל ני כשפירש מאביו כי׳ מלוה אותו כדכתיב דשלחכו שהוא
אתה אוש שאם נמצא כמרג ולא הרגוהו מעלה אט עליהם כאיט לשץ לוי׳ נמו דשלחו דכתיב גבי אברכם דסחרגמיק ואלויאו וא״>
לא נערפה כשלה ת׳׳ל ואתה חבש כדם הנקי ר יונתן אוש איי יוסף חזור גן ^ל יעקב בגי גדולה טי׳ שעלי׳ נתוספה פרשה
צרין וכלא כנר נאמר ולאת לא יכופר לדם אש שפן בה ני אם אחת בתורה דכתיב ידינו לא שפנה וכי עלתה על דעתן שנ״ד
בדם שופט ומה ח׳׳ל ואתה חבש כדם הנקי מקרבן לפי שלא שופכי דמים אלא לא ראיטכו ופטרנוהו בלא לוי׳ הא אם ראוהו
למדט לרוצח במה תהא שחתו ת׳׳ל ושסו שם את כשלה ואחה ולא לווהו מעלה עליכם כאילו שפט דם וכייט פרשת ע׳׳ע שהי׳
תבש כדם הנקי הוקשו כל שופט דשם לפ׳׳ע מה להלן בסייף שסק בה פט׳ל ונפי׳ כרפ׳׳ב שם מביא כ׳׳ז נשם מדרש ע׳׳ש
ומן כטאר אף כאן בשיף ומן כטאר כרי ממאר בכדא דפטגתא ומשמע שמצות ע׳׳ע מתנה עבור זה חה כוונת כגמ׳ ולפ׳׳ז אץ ראי׳
’’®’אי ®יא יסי^יא ייח בסוטה ובכתובות ש׳ טנתן וכירו׳ אתי מגמ׳ זו שע־׳ע מכפרת על צרי כפץ דמתודים שלא כט צרי כעץ ומי
ש׳ ישמעאל וק העתקו רש׳׳י והרסב׳׳ם ,וכנה כתום׳ בכתובות תירצו שבאמת ראהו והניחו בלא מזץ ולוי׳ אפשר שאץ מכפר פלט רק
מרי רש׳׳י ע״פ כסוגיא דסנכדרץ נ״ב ג׳ דלש׳ד ח ק קל מסייף כפרשה דחנה בשביל צרי כשן נדי שלא יהיו צרי כעץ וכן משמע
יליף סייף ברוצח מקום יקם מתיב גני מבד וממילא אייתר ט׳ לכאף בפרכץ סל שנעה דברים נגפים נאץ וחד מנייכו על צרי כעץ
ואתה תנ ש לנשפה כשלה ואח׳׳נ נמצא כהורג קרא דלאת לא ולא פרין שם רק מד׳ד וש׳ רש׳י ותום׳ שם ונזנמים פ׳׳ח נ׳)כנ א ט
יכופר דמש לכדדדש רבא בשיתות כ׳׳ז א׳ שאם » ר טכ׳׳כ חיינץ לשל( ומצרי כעץ לא הקשו כלום דכא שלה מכפרת וש׳ז לא שיין
להביא שע לאש יושכ אבל שד מק משר לא מצי יליף מעבד תירץ רש׳׳י שם דלפי׳ מכרש׳׳א כרי כאן מכפרת על צרי העץ ממש
דדילמא בשד הקילה תורה בסייף ולא נ ק מו pושכרח ללשד ולא על כצבור אש׳כ דש׳ע אץ מכפרת כלל מל צרי כשן מן היא
שאתה תבש ולדידי׳ שכרחים לדרוש שלאק לא יכופר לנמצא באה בגלל שס צרי כשן נשלם ולזה ניחנה מצוה זו ואץ לדמות
ההורג אש כשיפה ,והוא מדויק .מאד לפמש׳׳נ דד׳ טנתן הא ס־׳ל ד 0׳מ למפרן ג״כ מצד כשן ולשטיי כדמשט כחם אש׳׳ד הא דידיע
נסנכד^ ני׳ב ב׳ חנק חשר משיף דקאש שם לא ספני שהיא מאן קטלי* הא דלא ידיע דאם מכפרת על צרי כשן כרי מכפרת
קלה ומפרש שם דקסבר ח ק חשר ולק קאש ג׳*נ כאן דיליף סייף על האיש פצש והוא כרי יודע שהוא צר פץ ועל הצבור א״צ כפרה
ברוצח שאתה תנ ש ונשפה כשלה ואשנ נמצא כהורג יליף 0כ )אן לפמש׳׳כ כתום׳ שם נם כצמר צרין נפרה אם כי׳ נידם
שלאת לא יטפר ,מיהו מר׳ ישמעאל קשה דכא החוט נםנהדשן למחות אן כתום׳ לא דמא לכו כלל כחילוק נץ הצביר לנץ כחוטא
שג איתן סי׳ rכפרת עגלה ערופה נחל
כרוצח שזה אץ פר יוכ׳׳כ מכפר דומיא דפ׳׳ע אע׳> דפשיסא לי׳ נ״ג א׳ ד׳ה קמיפלגי כתבו דד ישמעאל ס״ל גיד חנק חמור מםיי;<
דעל המצח אץ שום דבר מכפר לא בשוגג ולא במזיד ויש לדחות יי׳ ייגתן וא״נ היכי דריש הכא מואתה תבער לגמצא ההורג אמר
דס׳׳ל דנגד> לטלם אץ מכפרץ אלא מל כצבור מיהו מה שמשוה שיפרפה העגלה דהא איצטריך לחייב רוצח בסייף וצ׳׳ל כמש׳׳כ הד׳;
כירר שניא היא ע׳׳ע נץ שוגג למזיד משמע דשניהן שוץ ואץ מכפר יסנהדרץ נ״ב ב׳ דתרתי ם״מ ע״ש ואולי צ׳׳ל במדרש תנאים ד יאשי׳
על הרוצח רק על כצבור וגם מסברא כן הוא דאס נפטר מגלות כר^ להוא נר פלונתא דד יונתן בכל דונתא ולפ״ז אזלי ממש לשיטתייהו
להגמ׳ לאשמעי׳ דץ זה נשום מקום .ואולי אפשר ליישב קושיית כתוט >ס:הדרץ שם נ״ב נ׳ דפליגי בפלונתא דחנק חמור או קל כדמפרש
על רש׳ vבכתובות ל׳׳ז ב׳ דיליף מואתה תבער דנמצא כהורג אחר התם ע׳׳^ והנה התום׳ כתבו דלמ׳׳ד חנק חמור דיליף מואתה
עריפה יכרג ובגמ׳ יליף מולארז לא יכופר די׳׳ל דאצטמך תרי קראי הנמר:נערפה העגלה ואח׳׳כ נמצא ההורג אייתר לי׳ ולאס לא יטפר
חד למזיד וחד לשוגג מיהו בתמייהו איתא ה׳׳ז יהרג משמע במזיד להא דפ׳׳ב דכריתות לחייבי ע׳׳ע שעבר עליהן יוה׳׳כ אץ נפטרץ אבל
וגם הבאנו דפלוגתא דתנאי היא ולכן נטן יותר דא״צ הרי קראי ייפת זקנים מבעה׳׳ת ם״ם שופטים וכן נפי׳ הרא׳׳ש שם כתבי
וילפי׳ שוגג ממזיד ואע׳׳ג דנקרא כתיב כי אם נום שופט וגם יאיצטריך שאם נמצא ההורג אחר יוה׳> שאץ פוכירץ אותו אע׳יג
נקרא דואחה תנער כתיב תבער דהיינו מיתה מ״מ מסברא ילפי׳ לאינא תרתי עריפת העגלה ויוה׳׳כ ואידך מ׳׳ד דס״ל חנק חמור
מינה גם גלות דגילוי מילתא היא דאץ מכפר על כרוצח כלל כמ׳׳ש ׳ימא לית לי׳ וס׳׳ל נאמת שאם נמצא ההורג אחר יוה׳׳כ וגם אחר
רש׳׳י נערכץ ס׳׳ז א׳. שגתפרפה העגלה פטור ממיתה או דס״ל דל״צ קרא להכי מיהו להצכה
)ה( ואפי׳ אץ עדות במרה ט׳ .כ״כ כראנ״ן במאמר כשכל מצות אץ ר׳מ נזה דהא קי׳׳ל כרנק דחנק קיל מסייף ולפ״ז חייב לכר׳ע
ע׳׳ע וכ״כ כרמב׳׳ם נמר׳ג מובא נרמנץ ס׳׳ס שופטים, אנל עצם הסברא צפ״ק לכאו׳ דאין יתכן שאם נתערפה העגלה ואח׳׳כ
וביארטכו בסי׳ י׳׳ב סי׳׳ג בעזכ׳׳י .מיהו אם כי׳ כחלל טרפה ®יי יוה״כ יפטר הרוצח הרי העיפ אץ מכפרה כלל על הרוצח אלא
^סונמם לעיל סי׳ ג׳ ס׳׳א דעורפץ על הטרפה בודאי אץ כהורג על כצבור כמשנ׳׳ת נס׳׳א וגם יוה׳׳כ אץ מכפר כלל על חייבי טנשי
נהרג וכן בשוגג אץ טלה אלא באופנים שחייב גלות .ועי׳ במאTי י׳׳י ואץ לומר משום דהוא חטא שאץ מכיר בו אלא המקום דכא
סוטה מ׳׳ז שט לענץ כהורג ודאי אינו נהרג אלא בעדות במרה לגגי כרוצח לא הוי חטא שאץ מכיר בו אלא המקום דאטו מה:׳
כח ומ״מ י״ל וגם הוא מודה דמענישים אותו אם ט׳ד מאץ שלא ידעו גו לפני יוה׳׳כ וכי ס׳׳ד דיסטר אחר יוה׳׳כ ממיתה
אומדגא מוכחת שזה אמת אבל לא ע״פ עדות נשים ופסוליס אף יי״ל בדוחק דלולי קרא כר׳א דכעגלה מכפרה גם על כרוצח אם
דמכני שלא לערוף כעגלה. ’עייר עליו יוה׳׳כ ג׳׳כ וצ׳׳ע וע׳׳ע נפטמ׳׳ק כתונוה ל׳׳ז ג׳ שהאריך
) 0ואם אץ חייב כ ר .ביארנו לפיל שי׳ י׳׳ב סי׳׳ג בפז׳׳ה ע׳׳ש. בדרשות הפסוקים בזה.
) 0ואפשר שמצוה על כב״ד כ ר .לפמש״כ בסי׳ ר ס׳׳ה סק׳׳ג דטעס )ב( בץ קודם שנערפה ט׳ .כ״נ נם׳ שושנים לדוד דכ׳׳ש אם נמצא
כרמב׳׳ם דנעי ב׳׳ד של כ׳׳ג לפריפת העגלה משום קודם עריפה יהרג ופשוט וכ׳׳ה לשץ הרמנ׳׳ם גפ׳י מייצח
ומסיים נפרשה ואתה תנער וט׳ דקאי על כב׳׳ד שערפו כעגלה ה׳׳יי ואכ׳פ שנמצא כרוצח אחר פריפתה כ׳׳ז יהרג שנא׳ ואתה
שיכרטכו משסע דמצוה על כב׳׳ד כהוא שידוע אותו וכן משמע תנער כדם כנקי וכנה גם כרמב״ם כניא קרא דואתכ מנער שכוא
נרש׳׳ש סוטה מ״ז 0פ׳׳ש ועמש׳׳כ בדבמו נסי׳ א׳ ס׳׳ג סקי׳א. דרשת ד ישמננאל כר׳ל ולפמש׳׳כ התום׳ בכתובות כוא מדויק מאד
)ח( שנא׳ ואתה תנפר כדם הנקי מקרבך כי תעשה כישר בעיני כ׳. דכא כרמב׳׳ם פסק בפי׳׳ד מסנכדרץ כ׳׳ד דהרג חמור מחנק ולדידי׳
כבר ביארנו דלפרש׳׳כ תום׳ בכתובות ל״ז ט א״כ למאי דרשי׳ מואתה מנער אך צ׳׳ע למה נסוגיא דסוטה כניא כגמ'
דקי׳׳ל חנק קיל יגפא מאתה תבער כדרשא דד ישמעאל וב״כ רש׳׳י יישא דד יונתן דלא כהלכה דכא קי׳׳ל כרבק דד׳ש בפ׳ ארבע מיתמ
בחומש וכ״כ הרמב׳׳ם פ׳׳י מרוצח ה׳׳ח מהאי קרא וכ״כ כרכ׳׳ב דהרג חמור מחנק ושמא משום דנעי לאתויי בדיתא דספרי וסתם
בסוטה פ״ע כ׳׳ו וכבר נתבאר בעזה׳׳י .והנה נשפמ פ׳ ראה ספרי ד׳ש כדאמרי׳ נסנהד^ פ׳׳ו א׳.
ובתוספתא פ׳> דשקלים פליגי ד׳ע וד ישמעאל דר*ע ס׳׳ל כישר ואפי׳ עבר עלת ג״כ יוכ׳׳ט כן מבואר בדעת זקנים מנעכ׳׳ת
בטני אדם וכטוב בעיני שמים וד ישמעאל ס״ל איפכא ומסיק ככריט ובפי׳ כרא״ש ם״פ שופטים דלמאי לקי״ל דכרג ממור
חכמים כדבמ ד׳י דכתיב נ ט פיכ׳׳נ כי תפשה כישר בעיני ה׳ ואץ _ מחנק חייב אפי׳ בככ״ג וכבר נתבאר לעיל בעז׳׳ה.
כאן כטוב וכן כאן בפרשחינו כתיב כי תפשה כיפר בעיני ה׳ ואפשר > 0אם במזיד הרג נהרג ואם בשוגג הרג גולה .כן נראה פשוט
דלכך נאמת לא כתיב כאן ג״כ כטוב בטני אדם משום דסברת אדם דגם על כשוגג אץ ע׳׳ע מכפרת וכן משמע בירר יומא ספ״ז
איט pלהרוג את הרוצח כמ׳׳ש רש׳^ מספמ שלא תאמר כבר נהרג ייליף דפר יוה׳׳כ מכפר על שופכי דמים מנר׳ע ופריך)נפ״מ שפירש׳ר
א׳ למה יכרט שנים ולכך כתורה אמרה שזה ישר בפיני כ׳ וכארכני
לפיל ס׳׳א סק״ב( הא בגדי כהונה מכפ^ ומגני גא!
מה נס׳ טפמא דקרא בט ואתחנן בנחה׳׳י. ימזיד ופריך הא ע׳׳ע מכפרת בץ על כשוגג בץ על כמזיד וא״כ
גס פר יוכ׳׳כ מכפר על שניכם ואם איתא דבשונג מכפר ^׳ע גם
אלקים ס שטם יאיר ע עי ט בתורתו כאור החמה עבעוזקס ,ויזכט על המצח ובמזיד אץ מכפר אלא על כצבור כמשר׳ת נם׳^ ) y fגם
לראות בבנץ ימשלים א .p >פ״פ יש חילוק בץ שיגג נמזיד ונימא דנגד׳כ מכפרץ גם במזיד פ-
גמרתי בעזד«.י סהדורא •עליעוית מו»ש׳׳ק אפור תשל׳׳ו כ׳׳ד למב׳׳י
ברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה
איתן נחל דש
אתה הערות בם׳ עגלה ערופה
צף אבל לפנק טמק דלא מטעם חציצה אחינן מלה רק משום שאייי סוטה מ״ד ג׳ רש״י ד״ה עגלה ,מה שהזקנים אומרים נו׳ והנהגים
מגולה א׳> גם אם מנוסה במינו סיף סוף אינו מגולה אומרים נס ונ״נ הרמב״ם דשניהם נלה׳ק ונן משמע נגמ׳
ל״נ א׳ פרשה ע׳׳ע משמע נל הפרשה ,והא דפשיעא לי׳ לגמי נאמה
דקאי ומנו ואמרו אהרווייהו י׳׳ל משוס דלא נחיב גבי נפר ואמרו
רק נללינהו חרווייהו בחדא אמירה
מ*ה א׳ אויר שדה נשדה דמי או לא ,מי׳ בתום׳ הרא׳׳ש שהקשה במשנה אי לעיר שרונה גוים פי׳ נמג״ח מצוה הק״ל שהקשה אם
דגני קגק פשיטא לן דאויר שדה קונה ומ״ש הנא דמספקי* רובה גוים ל״ל קרא למעש סיפוק לי׳ דאזלי׳ נתר רובא
וי״ל דגני קנין נל מקום שהוא רשותו קינה וא׳> באן דגם האויי ובודאי גוי הרגו ,וי׳׳ל דמ׳׳מ צריבי! ישראל בפרה שמא ראוהו אה
הוא שלו קונה לו אבל הבא דנתיב שדה ^ל דהאויר אק ני1י^ הנהרג ופטרוהו בלא מזק ולוי׳ ופי׳׳ז נהרג ונדפירש׳׳י^ למיל דף
שדה * ל׳׳ח ב׳
פדה נ׳ רש׳׳י ד׳ה ננולן ,ואפי׳ מפרפר ,עי׳ נדבר אברהם ר׳׳י שם באדמה ולא טמק בו׳ נגמ׳ ממפט נמי חנוק ומפרפר והא
סי׳ נ׳ שהקשה למה ר׳א חולק נמפרפר ומודה נחנוק הי* דלא תני לי׳ במתני׳ י׳׳ל דמתני׳ לא בא לפרש רק קראי דמייתרי
תרוייהו מממטי מחלל וי״ל דחנוק אינו ננלל חלל אבל מפרפר היי נמו באדמה נופל בשדה דנל הני מיותר אבל חנוק ומפרפר דמממטי
הוא בנלל חלל אלא שפדיק לא מת מתה ולזה צרין קרא יחידי* ממשמעות חלל ולא מיתורא לא מפרש ]ורק ד׳א בגמ׳ יליף מחלל
ונראה דרש׳׳י דקדק זה מלשון הגמ׳ אי אתה מודה נחטק נו׳ ול^ יתירא ע׳׳שן
קאמר במפרפר מ״ה א׳ מק במינו הוי סמק בר ,הרמנ׳׳ם פסק דמק במינו הוי
)הערות אלו מבני שיחיו ויתר הערותיהם נכנסו בפנים סמק ולא הוי צף וציק■ ביאור מה החילוק ניניהם ,וי׳׳ל
כל אחד במקומו( דלפנק צף פיק דקי׳׳ל ננל דונחא מק במיני איני חיצז לא מקרי
שה איתן נ ח ל
מב ת ח לקב ת עגיגיס א ח ריס שוזוזברו וגמבאדו באן אגב אור חא
) ב מ קו ס «ל א מ כויין ח «״ ק כל ח « »יף (n t v jja
ג׳ ס׳׳ה .(rp oאס דינד• כקדשיס )סי׳ ה׳ ס׳׳א סקס׳׳ז( אכדי״ אם מצוד לחזור אחרי׳ )סי׳ א׳ ס׳׳ה סק״א( .לצרכו ולזרכה
בנשקם ובאתסת ובקנת פי מ ת ובאילן הסמור למצר הברו
)סי׳ ס׳ ס׳־ו סק׳׳א(
ובשביצית )סי׳ ד סי׳׳ב סק׳א( .אס הנהה וקריאה מצכבין
אגילו! ^ דיזווי באבאת )סי׳ ר ס מ סק׳׳א וו( .וצ” צ קריצה צל המוז
)סי׳ י״ד t oסק׳׳כ וסי׳ נר׳ו ס׳׳א סק׳׳א( .הנחת ביכורים
אויד שדה כשדה) .סי׳ ג׳ ס׳׳ה סקי׳׳ב(
בלילה )סי׳ ס׳׳ו r oסקיג( .בי ת להקרות את הפרשה
אי תו ו א ת בגו .שהיסה שאינה ר אוי׳) סי׳ י׳׳ב ס׳׳ח סק׳׳א ג׳ וסי׳׳ב
)סי׳ ס׳׳ו ס׳׳ב סק״א( .אס צריו קול רם )סי׳ ס׳׳ו ס׳׳ב
סק׳׳י{ .אם שחסו אם נאסר )סי׳ ס׳׳ז ס׳׳ז סק׳׳א(
סק׳׳ז ם׳( .אס צרין■ לריבת פי׳ המלות)סי׳ ס׳׳ו ס׳׳ב סק׳׳י(.
* Tאדם אוסר ד ב ר ש אינו שלו) .סי׳ י׳׳א ס׳׳ג סק׳׳ו ,וסי׳ ס׳׳ז ס׳׳ז
אס אפשר לקרות הפרשה אחר כמדי ימים )סי׳ פי׳ו »0ו
סק׳׳ג ח׳(
סק׳׳ג(.
אץ איסוד הל על איסוד) .סי׳ י׳׳א ס״נ סק׳׳ז ח׳{
ביעור וביטול חמץ .נוסה הברכה)סי׳ ה׳ ס׳׳ג( .אם מצא המץ בפסה
אץ הצבור מתמ^ )סי׳ ד ס׳׳א סקס׳׳ו(
אם חחר ומברן■ )שם( .אס מדיני ביסול בלב
אץ מעביחז על הנלצוו) Jסי׳ י׳׳א סיג סק׳׳ג(
)שם( .אס אפצור לבסל צ׳׳י שליח )שם(.
אץ מציאה אלא בעדים) .סי׳ ב׳ ס״ה (rpo
בית דיכגםו Jשמכרודיו מותו■ בדינאדי)סי׳ ח׳ ס״א סק׳׳א ח׳(
אץ עד געשה דיץ) .סי׳ ב׳ ס׳׳ב סקי׳׳ב וסי׳ ד׳ ס׳־ג סקיו(
בית דיסרס .צד שיכנס ראשו ו רו ט )סי׳ י׳׳ג ס׳׳ב סק״ג( .אס נתנו
אץ עונשץ מן הז־ץ .אם צל מה מציגו צונשמ) .סי׳ י*ג ם*א סק׳׳ו(
צלת צפר אחר )סי׳ ס׳׳ז ס׳׳ו סק׳׳א( .אס גסלו ממנו
אץ עושץ מצות חבילוו) Jסי׳ ד ס׳־ב 0ק*ז ,וסי׳ י׳׳ב ם־׳ז(
צפר )סי׳ ס׳׳ז (too ro
אץ פודין את הקדשים להאכילן לכלבים) .סי׳ י׳׳ג ס׳׳ם סק׳׳א(
בכור .אס מת במינו חוצז )סי׳ ג׳ ס״ה סק׳׳ז(
____ איסור ל מ ט ת א ת י שר אל) .סי׳ ר ס״י םק*ז(
, בל תאחר .בכמה מצות )סי׳ ד ס׳׳א סקייח(
אי סורי הנ אד -מתי נקרא שלו )סי׳ ה׳ ס׳׳ה סקי׳׳ג( .אס סירעום
במד -אס כשר לילדי)סי׳ ח׳ ס׳׳ג סק׳׳י( .אס » תר לדיקתב ט אווזת
סותר )סי׳ י׳׳ג סיא סק״ה( .אם לוקץ צל הנאד•
ותרנגולת לב׳׳נ ולישראל )סי׳ יי ב ס׳׳ח סק״ב(
)סי׳ י׳ ג ס׳׳א סק׳׳ו( .אס הוססת דמידון )סי׳ י״ג
בן גו Jמצווה צל דיסיתס )סי׳ ח׳ ס״א וסקיא( ,צ״צ קרבנות ט י נח
ס*ג סק׳׳כ( .אס בסלץ כרוב )סי׳ י׳׳ג סיז סק״א(.
בן סורר ומורד -אם את בציר זקנים )סי׳ ד ס׳׳ו סק׳׳א ו ס ת סק׳׳א
אכילת קד שים ו תרו מ ה ו מ תנ ״ ס ל » ץ הברכה )סי׳ ה׳ ס׳׳ב
ר( .אס צריך שיתפסו ט אטד ו א מו) סי׳ ר ס׳׳ז
סק׳׳א( .טסה הברכה )סי׳ זד ס׳׳ג(.
סקת וסי׳ י׳ פ׳׳ג סק״ד( .אס טדיג בירושלים )סי׳
אס צריד צמידה)סי׳ ה׳ ם*ה סק׳׳ד
ד ס׳׳ז סק׳׳ו וסי׳׳א סק׳׳א( .אם צייד ל ח ט ב׳׳ד
וסי׳ ס׳׳ו סיד0 .ק*י( .אס אוכלת
של צירו) סי׳ י׳ ס׳׳ג סקידי ד( .אם ד ת אביו ואמו
בבגד׳׳כ )סי׳ ס׳׳ו ס׳׳ה סק״ה(
בצ׳׳מ )סי׳ r o r oסק׳׳א(
בן פקועד -לצנץ קדמזים )סי׳ ה׳ .(Tpo t oחבצו והורש ט )שם( אמצע .מה נקרא אמצצ )סי׳ י׳׳ב ס׳׳ג סק׳׳ג(
בן ש ® uי -אס ט תר לדיורט )סי׳ ג׳ '0א סק׳׳ב( אסשר לצמצג^ )סי׳ ד ס׳׳ג וסיד סק׳׳ב(
ארץ הע מיג^ צד שיכנס ראזוו ו רו בו) סי׳ י״ג ס׳׳ב סק׳׳ג(
בגי העיר .סי נקרא לכל הדינים )סי׳ ר ס׳׳ד סק״נ(
אשם ואשם ת לוי .שזעסרש ונוז־צ שא׳׳צ )סי׳ י׳׳ג ס׳׳ה סק׳א(.
בנץ ב Tימ״ק .אס נשים חיי מ ת )סי׳ ד ס׳׳א סקיז( א׳׳ת שנודצ א אח׳׳כ שהסא )סי׳ י׳׳ז ס׳׳א
ברוב עם הדרת מלך .מתי שייך זה )סי׳ roס׳׳ב סקי׳א(
סק׳׳א ה׳( .שהוזמו צדיז) סי׳ י׳׳ג ס׳׳ו סק׳א(
ברכז -צל ספק מצוה )סי׳ ד ס׳׳ג סק׳׳ז( .צל ספק מצוד• בצושדי
שצבר צליז יזד״כ )סי׳ ד ס׳׳א סקס׳־ז( .אם
ש תיהן)סי׳ י׳׳ג סיז סק׳׳ג(
םבי«ת צל ס׳׳ם )סי׳ ד ס׳׳ד סק׳׳ב ר(
ברכוו^ אס נאמרות ככל ל שון)סי׳ סיו סי ב סק׳׳ו( .כיצד ט ע מברד
א ת רו ב שנפסל או אחר יד׳׳ס אס אסור בד״נאה )סי׳ ח׳ ס׳׳א ^ * ( •
צל מצוות כדיוטי)סי׳ ס׳׳ו סיג סקידי( .באתה מוציא חברו
אם יכול לההליסו באחר )סי׳ י׳ ס׳׳ד סק׳׳א( .גנב מהודר
ואס א׳ סברן■ צל צידו ט הצחת אס חברו תצא צל צירוט
ופהזיד פשוס )סי׳ י*ג ס׳׳ג סק׳׳ה( .ו»ר׳צ לולב
תבשללת )סי׳ r oסיב סקי׳׳א(
ברכו ת כ הן ג דו ל ב תדי ט כיצד מברן־ בתהלה )סי׳ י דו סי א .(TOO
ואס מקרא הפרשה מהית )שם( .שצריד בלדייק כגדי כוזונד -אס דינם כקדצזיס )סי׳ ה׳ ס׳׳א סקסיז(.
)סי׳ ייז ס*א סק׳׳ב ה׳ וס׳׳ב סק׳׳ד(
)סי׳ ס׳׳ו סי ב סקיו(
ס־י ק ת חמץ .במקום ס׳׳ס )סי׳ ד ס׳׳ד סק׳־ו( .בצנת הברכד) .סי׳ י׳
ברכות וקללוו Jאם צייד להקתת )סי׳ ס׳׳ו סי ב סקיא( .אס צריכת
אמר מ לן יחד )סי׳ r oסיב סקיה( .אם קול רם , ס׳׳ג סקי׳׳א(
כדי® -אס שיין• סד ,אישתהויי אישתהי הצובר )סי׳ וז׳ ס׳׳ד סק-ב(
מצכב )סי׳ ידו סי ב סקיס(
כיאת מקדש .סמא שנכנס דרן■ אחוריו)סי׳ יי׳ג ס״ב סקיה(
ברכת הגומל .אס מוציא הסת )סי׳ סיו סיב סקי׳׳א(
כיכוריג^ אס הוא מצוה התלוי׳ בארץ )סי׳ א׳ ס-א סק׳׳א(• בצבר
ברכ ת המזון .בכהגים ולויס )סי׳ ד סיי ב סק׳א(
הידדן אס הוא מה׳׳ת )סי׳ א׳ ס׳׳א סק׳׳ב( .בז׳ שכבשו
ברכ ת המצווה צל אתה מצות מברכת )סי׳ ה׳ סי ב סקיא( .מצוה והלקו )סי׳ א׳ t oסק׳׳א( .בכהנים ולויס )סי׳ ר סי׳׳ב
שיש בה הרבה פרסקם אס מברכת צל ס צי א )סי׳
סק״א( .בגר )סי׳ ד סי״ב סק׳׳א( בגדל בגג וצציץ )סי׳
א ית ן מפתח נחל שו
הנשה .אס כשר בזר )סי׳ י׳׳ד סיד סקי׳׳ח( ה׳ ס׳׳ב סק׳׳ו( .על אמה מברכק בעל ואחה בל׳
הדלקת המנורד ..נוסח הברכד) .סי׳ ה׳ סיג( )סי׳ ה׳ ס׳׳ג( ובאיזה אוסריס על מעות ובאתה
הדלקת נר שבת רז״ט .נוסח הברכה )סי׳ זד סיג( .אם אורח *ייו אוסרים בה׳ )שם( .נד סברד )סי׳ ה׳ ס׳׳ה סק׳׳ג(.
להעזתתף בפתסי) שם( .אס האשה פוסיי* ואם 1ריד עמידה )סי׳ ה׳ ס״ה (rp o
הבעל )שם( ברכת התורה .אם הוא ב׳ ברכות או ג׳) .סי׳ ה׳ סיג(
ר.וצאה ב שבו^ המוציא מת במטר) .סי׳ ג׳ סיד סקיב( ברכת כז עי ם .נוסח וערבה )סי׳ ה׳ ס׳׳ג( אם אפשר לצאת עיי שומע
הזאד ..באשה )סי׳ יי ב סיב סקיח( כעונה )סי׳ ה׳ ס׳׳ג וסי׳ ס״ו ס׳׳ב ס ק׳י י׳׳א( .שצריו
הזמנה מילתא .לתשמישי מצור .ולגוף הקדועזה )סי׳ ח׳ סיא םק*י להקרות )סי׳ ט׳׳ו ס׳׳ב סק׳א( .אם צריכין לומר יהד
וסי׳ יי ג סיב סקיא ב׳ ד וסי׳ ס׳׳ן ס»ג סקיב(• )סי׳ ט׳׳ו ס׳׳ב סק׳׳ה( .בקול רם )סי׳ טי׳ו ס״ב סק׳׳ז
אס מזעי שאלה )סי׳ יי ג סיב סקיט( ס׳( .אם צריכת ר-כהנים להבת פי׳ המלות )סי׳ ט׳׳ו
ה מ ק שאינו ניכר) .סי׳ י׳׳ג סיג סקיו( ס׳׳ב סק״י( .אם מה׳׳ת צריו ב׳ מעי ם )סי׳ ט׳׳ו ס״ג
ד.כרת פנים .פח נקרא )סי׳ ג׳ סיי סק׳׳ב( סק׳יד( באיזה שם היו מברכת במקדש )סי׳ ט׳׳ו ס׳׳ד
ד.כשר .אתה דם חללים מכעז ) Tסי׳ ג׳ סיו סקיב( .בנעטזה של* סק׳׳ז( .בכהן בע׳׳ם )סי׳ ט»ו '0ה סק״א( .בשתוי P
ייי^(J )ף מדאתו וניחא לי׳ )שם( .בחלל )סי׳ ט׳׳ו סיה סק״ג( .בכהז קסן )סי׳
השוחט העורב להתלמד אס דמו מכעויר)סי׳ יי ב סיס סקיד( ■ ט*ו ס״ה סק׳׳ו( .בכועת )סי׳ ט׳׳ו סיה סק׳׳ז( .בכד.ן
הלואר .לעני .אס מברכת ע״ז ואיד )סי׳ ה׳ סיג( טמא )סי׳ ט׳׳ו ס׳׳ה סק״ט( במיושב )סי׳ r oס׳׳ד.
הלדת אורח .אם נשים חייבות )סי׳ יי ד סיג סקייג( .על מי החיוב סק׳׳א י׳( .במקדש אס הי׳ דוקא לאנשי משמר )סי׳
)סי׳ ט ת סיב סקייג( ט״ו ס׳׳ה סקי׳׳א(
הלכה כב תר אי) .סי׳ ייג סיב סקיא( ברכת שהתייגי .על איזד .מצוד .מברכת )סי׳ ה׳ ס׳׳ב םק*ח(
ד.לל .נוסח הברכר) .סי׳ ה׳ סיג וסי׳ טיו סיא סקיד( .זמנה )סי׳ ייב בשר ב חלג אסור בועאד) .סי׳ ט׳׳ז ס׳׳ז סק׳׳א ג׳ ד׳(
סיא סקיד( בת כהן שזינתו״ בכר.ן בע׳׳ם )סי׳ ט׳׳ו ס׳׳ה סק׳׳א(
העמדה והערכד) -סי׳ ייג סיס סק״א( בתי ערי חומר -ג׳ הצתת של ב׳ בתים )סי׳ ר ס״א סק״ב( .עיבורה
הפרשת תרו״מ וחלה .נוסח הברכד) .סי׳ ה׳ סיג( .אס יעז מגויי של עיר )סי׳ ר ס׳׳א סקיו( .למכור ברחוק ולנאול
לד.פריעז כעזאת תצח לאכל )סי׳ ה׳ סיג בקרוב )סי׳ ר ס׳׳נ סק׳׳א( .ביתשלים ) סי ף סי״א
וסי׳ יי ד סיג סקיו( אס יכול לר.פתעז של* סק׳א(
מדעת בעה״ב משום זכות )סי׳ ה׳ סיג(
ד.םרת נדרים .עיי שליח )סי׳ ה׳ סיא סקטיז( גוי .אם פסול לעדות מה׳׳ת )סי׳ ד׳ ס׳־א סק׳׳ח(
הקד.ל .כיצד מברן• בתחלה )סי׳ r oסיא סקיד( .אם נאסרת תק* גונב נפש .ד uנב בנו )סי׳ ר ס׳׳ג סק׳׳א(
כלד.יק ודעדכות ואם צרמ לקתא דוקא מסית )סי׳ טיו גוסס .אס כהן מוזד\ ע ליו) סי׳ ג׳ ס׳׳ז סק׳׳א(
סיב סקיו( נופץ מיחלקמ ושמות מוחלקת) .סי׳ י׳׳א ס״נ סק׳׳ח וסי׳ ט׳׳ז ס׳׳ז
הקרבת קדשים .לענת הבדכד) .סי׳ ה׳ סיב וסקיא( .נוסח הברני• סק׳׳ו(
)סי׳ ה׳ סיג( .אס הכד.ן יכול לעעזות שליח )שם( גזל הגר .נתן הכסף וסת )סי׳ י׳ ג ס־׳ה סק׳׳א(
הרמת הדשן .בבגדיב )סי׳ r oסיה סקיח( ע׳׳ע מעילה גזלן .אם נאמן באיסותם )סי׳ ד׳ ס״א סק׳׳ו( .אם פסולו לעדות משום
השבת גזל .למד• את מברכת עיז )סי׳ ה׳ סיב סק׳׳א( העזש משקר )סי׳ ד ס׳׳ד סק׳׳ב( ע׳׳ע השבת גזל ■
השגת גבול .אס הוא פצוה התלוי׳ בארז )סי׳ א׳ סיא סקיא( גזרה שור ..שאינד .מופנר .מתי מעזיבת )סי׳ ם׳ ס׳׳ב סק׳׳א(
השקאת סוטר ..מעזרבו המנאפים )סי׳ א׳ סיג סקיא( .בחוד.ים ו ב ס׳י גיזה ועבורה .בקדעזי בדה׳׳ב ובקדושת דפים ובפרר .אדומר .ובעופות
באדר )סי׳ ה׳ סיד סקיא ד( .זמנו )סי׳ יי ב סיא )סי׳ י׳׳ג ס׳׳א סק׳׳ז(
סקיד( .ב׳ סוטות כאחת )סי׳ יי ב סיז( .אס מברכיו גיחשין .בליאז )סי׳ ה׳ ס׳׳ד סק׳׳ו(
ע״ז )סי׳ ה׳ סיב סקיא( .בביד הגדול )סי׳ ף סייג גל .מה נקרא גל )סי׳ ג׳ ס׳׳ג סק׳׳ב(
סק״א( .אס צריו לכתוב צוואות וקבלות )סי׳ טיו גלוו Jממציא עצ מו)סי׳ ג׳ ס׳׳ו סק׳׳א( .אם הרוצח פעלה שכר ללוים
סיד סקיד( .בכד.ן ב עי ם) סי׳ טיו ס״ה סק״א( .בכדיו )סי׳ ר סי׳׳ב סק׳׳א( .נעעוה כה׳׳ג pגת שה וחלוצר) .סי׳ ט׳׳ו
חלל ונודע אחיכ )סי׳ סיו סיד .סקיד( .מגילת סוס* ס׳׳ה סק׳׳ד(
שכתסד .ישראל או כהן קטן )סי׳ טיו סיד .סקיו(• ג נ ג גנב עולה אי פסד נפשי׳ בכבזז ,ואם גנב אתתג מהודר ומחזיר
ככד.נת )סי׳ סיו סיה סקיז( .ככהן בעים )שם(. פשוט )סי׳ י׳׳ג ס׳׳ג סק״ה(
אם צרמ בגדיכ )סי׳ טיו סיד .סק״ח( .אם צריו
מעומד)סי׳ פיו סיד .סקיי( .אס הכהן מאנשי משמר
)סי׳ ire reסקייא( עיע סוסו -מנחת סוסר- דבר הגורם לממון) .סי׳ י־׳ג ס׳ג סק׳׳ג ה׳(
דבר שיש לו מת Tיז .במקום פסתא )סי׳ י״ג סי׳ז סק׳׳א(
וי דיי י חז׳׳ ^ אס השיץ ם rיאו )סי׳ סיו סיב סקייא( .במיושב דון מינה ומינה או אוקי באתו־ת toקייל )סי׳ ם׳ ס׳׳ב סק׳׳א(
)סי׳ r oסיד .סקיי( דורשין תחלוו^ )סי׳ י׳ ס׳׳ג סק׳׳ח(
ד דוי כ ה״ג ב מד.׳׳כ) .סי׳ יי ב סיא סקיד( .אס הכד.יג אומר שם דיחוי אצל מצוו^ )0י< ד ס-ו סק׳׳א וסי׳ ח׳ ם־׳ב סק-ז(
pד׳ או pסי ב )סי׳ טיו סיד סקיז( .אם דיני נ פ שוו Jאם היו דנת לפני בנת הבית )סי׳ א׳ ס׳׳ג סקיג( .אס
הוא עבודה )סי׳ טיו סיה סקיד( .אם כשר הדין צר׳ד להמת בפני הבית או העונש )סי׳ ט׳׳ז
בלילה ובתם אחר )סי׳ יי ד סיד סקייח וסי׳ סיד .סקיא(
טיו r oסקיב ג׳( .ו עי ע פר תד.יכ דם נ ב לוו Jאס פטסא ומכעזיד )סי׳ י׳׳ב ס׳׳ט סק׳׳ד(
וי דוי מע שר .בכד.נים ולוים )סי׳ ר סייב סקיא( .בגר )שם( .זמנו דם קדשינו את םכש ) Tסי׳ י־׳ב ס׳׳ס סק-ד(
שז איתן מפתה נחל
י״ב ס׳׳ם סק׳א( .איזה רבתם צ תכין מחשבה )סי׳ )סי׳ י׳׳ב 0״ kסק״ד( ok .שנים מתזדין יחד )סי׳ >די
י׳׳ב סיס סק׳׳א( איסות חישובו )סי׳ י*ב סיס ס׳׳ב סקי׳ה(» at .ריד לח׳׳ק )סי׳ r oם*ב (rp oי ם
סק׳׳א( זריד קול רם )סי׳ r oס׳׳ב סק׳׳ז ם׳< dk .נריכת
טומאת התהת^ אס מקצתו מנולח )סי׳ ג׳ ס׳׳ג סק׳׳ג( להביז סי׳ המלות )סי׳ > yxס-ב סק־י( ,י ם K׳ ממיזו
טומאת כהניע לענת מת תסר )סי׳ ג׳ ס׳׳י סקיא( .בכחן בע׳׳ם חברו) סי׳ ס*ו ס׳׳ב סקי״י( .בסיושב )סי׳ ם«ו ס׳׳ה
)סי׳ ס ת ס׳׳ה סק׳׳א(
סק׳׳י(
טו מטו ם ו אנד רוגינו ס .י ם זעא םין י ח ר) סי׳ ח׳ ס׳׳ג סק׳׳ב(
ספלון ב א ש) .סי׳ ג׳ ס׳יג סק׳׳ב ס׳ י׳{
ז׳ שכ ב שו ו ד ש חל הו) .סי׳ י׳ ס׳׳ר סק׳׳י(
ז ה וז ה גור ם) .סי׳ י׳׳ג ס׳׳י סקי״ג וס*ר סק׳׳י(
י או ש של א ) jijH Dסי ס׳ ס׳׳ד סק-י(
זורע ת ה ת Mלענק מ*ות התלויות בירץ )סי׳ ג׳ ס׳׳ג סק׳׳ם(^
יבו ם .י ם מבויכין ו הייו )סי׳ וד ס׳׳ג( ^ n Tי צי א ת מצ רי ם .י ם 1ריד להבת סי׳ המלות )סי׳ נ רו ס׳-ב
תלדוס מביאה קרת י׳ על כמה ולתת )סי׳ ד ס׳׳ב ס קי׳׳י(
סק״י(
תם הכפורי ם .על סה מכפר)סי׳ ד ס׳׳י סקסי! וסי׳ י׳׳ו ס׳׳א סק׳׳ה
וס׳׳ב סק׳׳י( .ע-ע ד תי יחז׳׳ב זקן .י ם יכול להוליד )סי׳ ג׳ ס׳׳י סקי׳י(
ז קן מ מר א) .סי׳ ג׳ ס׳׳י סק׳׳ב ו סי׳׳י סק׳׳ב וסי׳ ה׳ ס׳׳י סק׳׳ח י
י ת מבקעת בקרדום )סי׳ י״ב ס׳׳ד סק״ה( תם
י׳״ב ם״ז וסי׳ר סק׳׳ו וסי׳ ר סי״ג סק״י(
יין נסר .שנתערב ביחריס )סי׳ י׳׳ג ס׳׳ז סקי״י(
יציקת שמן .על תנון־ ובהן מצור^ י ם מברנין ע׳׳ז והאיד )סי׳
חד ש .בד שכבשו וחל קו)סי׳ י׳ ס׳׳ד ס קיי( .בעבר הי רדן) ם יי
ח׳ ס׳׳ג(
Tו של מ Jי ם הי׳ סמיד למדבר וחוץ לעיר )סי׳ ג׳ סי׳׳א סק׳׳י(. , ס׳׳ד סקיג(
הול ה מו עד .צרכי רבים )סי׳ ה׳ ס׳׳ר סק־׳י ד( .י ם מותר להחג
י ם נתחלקה לשבסיס )סי׳ >׳ סי׳׳א סק׳׳א י׳׳ג( .אס
ביהמ׳׳ק הי׳ בימצע יתשלים )סי׳ ר סי׳׳א סקיב( .... 4. / בי׳י׳ ב טייי י® ” ’ *י
^ ל ץ ב עז רו -י ם r i׳׳ ועצמותי׳ י סו רין) סי׳ י׳׳ג ס׳׳י סק׳׳ג( .י ענ ת
י שר וטוב .מה ביני הן) סי׳ ייז ס״ב סק׳׳ח(
תשלומי ד׳ וה׳ )סי׳ י׳׳ג ס׳׳ג סק׳׳ג(
יתום .לקרבן) .סי׳ ח׳ ס׳׳ה סקיה(
חוסם סי סרד -י ם ני סר )סי׳ מ׳׳ו ס*ז סק׳׳א(
חור ש ב שו ר ו ח מו ר .י ם ניסר)-סי׳ ס׳׳ז ס׳׳ז סק״י(
כ אן נ מ צ או ו כ אן ה ת .לענת ת ב וקתב )סי׳ ג׳ סי׳׳א סק׳׳א ד (
)סי׳ ח׳ ס׳׳ד סק׳׳ו( חו ש ש ת לזר ע
כא שר ז מ ם ול א כא שר ע שד -אס העדים נססלת )סי׳ יי ג ס ת
ח ט א ת ש מ תו ו שכיפ רו ב ע לי׳) .סי׳ ד ס׳׳י סקס׳׳ו כ׳׳יז
סק׳׳י(
כב ש הכלזבונ אם הי׳ חלול ת ח תיו) סי׳ aס״ה סק׳׳ו( a. ”י חי בו ט ערבד -י ם פ ביגיז י ׳ י י *יי
חלד -בז׳ שכבשו וחלקו )סי׳ י׳ ס׳׳ד סק׳׳י( .בעבר הירדז )
כהן גדול .שהעמיוזהו שלא ע״פ ב׳׳ר הגדול )סי׳ ה׳ ס׳ א סק״ה(
כופר .אס ממשכנת )סי׳ ד ס׳׳א סקי׳׳ט( .אם חייבין מספק )סי׳ ד ס׳׳ד סק׳׳ג(
ס׳׳ד סק׳׳ב( חליצד -י ם הוי מצוה כשאת י ו ״ י לד׳י׳יי “ " " ” Iי
לו ו לי שלוחן)סי׳ ה׳ ס׳׳ז סקי׳׳ב<•"לי*"
כיסוי הדם .נוסח תברכה )סי׳ ה׳ ס׳׳ג( .למה את םברכין על נתתת
סק׳׳ה ד( .י ם י ץ זקנים בעיר )סי׳ ר ס׳׳ז סק׳׳ו(.
העפר שלפנת )סי׳ י׳ ס׳׳ג סקי׳׳י(
כל הראוי לבילה כד) .סי׳ ס׳׳ו ס״ב סקסת וס ת סק׳׳א( inmm הולכת י חר היבם )®י׳ יי
בשר בלילה )סי׳ י׳׳ד ס׳׳ד םקי*ח( י ם רק^י.
כל מקו ם ש ה א מינ ה תורה ע״ א ה רי הו א כ שני ם )סי׳ ד׳ ס־׳ה
עד »poהסית( פעכביז ז**י >®״ ®״י
כל שתיעבוזי לך) .סי׳ ס׳׳ז ס׳׳ז( י*-י ם*ב י׳״י״י׳ י®" ®'י®"®
כלאי הכרם .אס מסמאין סד׳א )סי׳ י׳׳ב ס׳׳ם סק-א( .י1ייי « סיו ס׳׳ב סק׳׳ז(• אם
סק׳׳י( .קרי למפרע )סי׳ r oס׳־ב סקי׳׳ב( .ייז ה י ^ ת
כלאיג^ בעבר הירדן )סי׳ א׳ ס׳׳ד סק׳׳ג( .אס מרבעת את המרות
)סי׳ ר ס׳׳ב סק׳׳א( .תולדות בכלאים )סי׳ מיז סי׳ג סק׳׳ח(. יריד לי־׳ה) ®״ ®'י ®*י ®״'יי'• “ ״
)סי׳ ט״ו ס׳׳ו סק׳׳י( .י ם יס שר לקרות י ח ר כמה
זרע ו לי השתש )סי׳ ה׳׳ז ס״ג סקי׳׳ב( .כמה תרע דהא
חייב )סי׳ ס׳׳ז ס׳׳ג סקי׳׳ח( ט׳י ®'י ®ז ’ג<׳ *®* °יי"
• r oס׳׳ו סק׳׳ה( .רקקה לפני חליצה )סי׳ ס׳׳ו ס
^ -כ לי שרו Jי ם סת במינו חוצץ )סי׳ ג׳ ס׳׳ה סק׳׳ז(
קריה לפני החליצה )ש?(
י כפרה .י ם בכור מעשר ופסח מ ק ת בני בפרח )סי׳ ד ס׳׳א סקי׳׳ח(
...... חלל .שעבד עבודתו כשרה )סי׳ י רו ם'יז ®® ’י^
כר מליו Jלענת מים )סי׳ ג׳ ס׳׳ה סק׳׳י( ח מץ .תעחבת חמץ )סי׳ י*ר סיג סק׳׳ב( .חמז שבתודה שנע״ה
כשדים .י ם הת שנים )סי׳ י׳׳א ס׳׳ב סק׳׳ו(
טתר כ תר ביעות )סי׳ י׳׳ב ס׳י סק*ו(
כתובד -י ם ד.מ דיו תי תי )סי׳ ס ת ס׳׳ב סק״י(
ח תיכ ה ה ר א ד׳ ל ה תכ בד) .סי׳ י׳׳ג ס׳׳ז סק׳־י ח׳(
כתותי מכתת שיעורי׳) .סי׳ י׳׳ב ס׳׳ם ס קי׳׳י וסי׳ י*ג סיח סקת(
כתיבת ס״ו Jי ם מצותה ת קי בלה׳׳ק )סי׳ מ ת סיב סק׳׳ו( ט ביל ה ו ט בי ל ת כ לי ^ נוסח הברכה )סי׳ ה׳ ס׳׳ג( .י ם צתן• עמילר.
)סי׳ ה׳ ס׳׳ח סק׳׳ר( .סבילח ביויר )סי׳ ג־
לא כשכלים חיז ב )סי׳ י׳׳ב סי׳׳ג סקי׳׳י( ס׳׳ח סקי׳׳ב( .י ם צתך ניגוב )סי׳ י׳׳ד סיב
לא תחנ ם .י ם הוא מצוה התלד׳ בירץ )סי׳ א׳ ס׳׳א ס ק׳י(
סק׳׳ב(
לוג שמן של מצורע .י ם תנו כקדשים )סי׳ ה׳ ס׳׳א סקס״ז( .שמביא
ט בי ל ת הגר ו ב רכ תו ) .סי׳ ה׳ ס׳׳ג(
עד י׳ ימים )סי׳ י׳׳ד ס׳׳ד סקי׳׳ט(
לו ל ג י ם מין במינו חוצץ )סל ג׳ ס׳׳ה סק׳׳ז( .לפני הנה׳׳ח )סי׳ י׳׳ב .. . טו מ א ה ג פי ״ י®" י ®"י ®®'® י ®'"
טו מ א ת או כ לין .ביוכל שיי י ת ה יכול להיכילו ליחרים )סי׳ ב
ס׳׳י 0ק*ד( .נוסח הברכה)סי׳ וד ס׳׳ג( .י ם סביד לפני הנטילה ס־ס( .כביצה י ם צרין׳ להיות מחובר ממש )סי׳
א י תו מסתת נחל שח
ופועלת מ )סי׳ י״ג ס׳׳ב סק׳׳ב( )שם(י לפי• «ת נוהגת ל*את הברכה מהש׳׳ץ )סי׳ ט׳׳ו ס»ב
מעקה .טסה הברכה )סי׳ ה׳ ס״ג( .אם לא בירד סיד אם פבדר סקי׳׳א( ע׳׳ז א תמג
אה׳׳כ )שם( לחי המלס ס חו ט של מבוי )סי׳ ד ס״ג סקי׳׳א(
מעשה גסים .אם הוששת לפעשה נסים )סי׳ aס״׳ז סק׳׳ב( .ע׳י לילה .דברים שי ת טהגת בללה )סי׳ ה׳ ס׳׳ד סק׳׳ו(
ספר תנירה למד pהלמד בקדשים )סי׳ ה׳ ס׳׳א סקס׳׳ז(
מעשה שבו) Jסי׳ ס׳״ז ס׳׳ז סק׳׳א( לשת הרע .ר.םעיד בחברו י חידי) סי׳ ד׳ ס׳׳א סק׳׳ם(
מעשר בהמה .בפהוסר אבר)סי׳ ח׳ ס׳׳ה סק׳׳א( .בשאר פסולי קדשי® לשמור חוקת) .סי׳ ה׳ ס־׳ג(
)שם( .בשור הנסקל ובהפת עיר הנדהת והליפי ע׳י
)סי׳ ח׳ ס׳׳ה סקייג( .אס ג Tי׳ ועעפותי׳ אסורין ובייז מגד!*• דת בפעםד כל העדה )סי׳ ה׳ ס׳׳ו סקייב(
פכירה וקדושין )סי׳ י׳׳ג ס׳׳א סק׳׳ה( .הועיא חישי מגילה .טסה הברכה )סי׳ ה׳ ס״ג( .אם עריר עסמד) .סי׳ ה׳ ס׳׳ה
ורובו pהדיר )סי׳ י׳׳ג ס׳׳ב סק״ג( .אס פד.ני ב® סק׳׳ד( מה נקרא כסר ועיר )סי׳ ר ס׳׳א סק׳׳ב( .ספיד תראה
שאלה )סי׳ י״ג ס׳׳ב סק׳׳ה( )סי׳ ר ס״א סק׳׳ו( .אם סרבעיז את העיר )סי׳ ר ס׳׳ב סק׳׳א(.
מעשר ראשת .ללוי׳ )סי׳ ט׳׳ו ס׳׳ה סק׳׳ז( לקחת לפני הנה״ה )סי׳ י׳׳ב ס׳׳א סק׳׳ד(
מעשר שני .פפון גבוה )סי׳ ה׳ ס׳״ה סקי*ו( .אס סתם פכירה יזי* מו ס פ ת ותפלת הפוסםת פ תי ו פנו) סי׳ י׳׳ב ס»א סק׳׳ב ד׳(
פדיון) סי׳ י׳׳ג ס׳׳ג סק׳׳ב( .לעגת העפדה והערכה וא® מו צי א שם רע .אם את זקנים בעירו )סי׳ ר ס״ז סק׳׳ו( .פוש׳׳ר
פודין לד.אכילו לכלבים )סי׳ י״ג ס״ס סק׳׳א( .ו ע׳י בשלשד) .סי׳ י׳ סיג סק׳׳ה ד(
פדיון פע׳׳ש אם נתז על גביו עפר אם בסל )סי׳ ם״ז ס׳׳ו סק״א(
מצה ומרור .טסה הברכה )סי׳ ה׳ ס׳׳ג( .אס ערת־ עפידה )סי* יי - m Pטסה הברכה )סי׳ ה׳ ס׳׳ג( .אס הפעוה גם על אשתו וב׳׳ב
ס׳׳ה סק׳׳ד( .לפה «ת פברכין על שיפור פעה )®י )שם( .הקובע להבח שלא פדעתו אם י בי ד )סי׳ יי ב ס׳׳ה
י׳ סיג סקי׳׳א( סק׳׳א( אס לא ביח־ פיד אם יברן• אה׳׳כ )סי׳ ה׳ ס׳׳ג(
מצרה התלוי׳ בארץ) .סי׳ א׳ '0א סק׳א( מזיגות אס שייד בשאר פשקת פלבד פים )סי׳ י׳׳ד ס*ד סקי׳׳א(
מצורע .אם חייב ליסהר )סי׳ ה׳ סיג( .סוע־תו בהוה״ם ובס׳׳ו ב איי מיא כארעא סמיכתא )סי׳ ג׳ ס׳׳ה סק׳׳א(
)סי׳ ה׳ ס׳׳ד סק״א( סופאתו וסהרתו כיום ופה כשר בליל® מילה ופילת גרים ועברית נוסה הברכה )סי׳ ה׳ ס׳׳ג(
)סי׳ י׳׳ב ס׳׳א סקיא ד׳ וסי׳ י׳׳ד ס׳׳ד סקי׳׳ה( אס אש® מים אחתנמ^ אס פברכיז וחאת )סי׳ ה׳ ס׳׳ג וסי׳ י׳׳ד ס׳׳ב סק׳׳ד(.
כשרה לראות טעים )סי׳ י׳׳ ב ס׳׳ב סק״ה וסי׳ ס׳׳ו ם*® אס ערת־ ני ט ב )סי׳ י*ד *0ב סק׳׳ב( .אם ערק■ כלי
סקת ד י׳ א( ראיית הנגע בכר.ן כע׳׳ם )סי׳ ס׳׳ו ס׳׳ה פק״א(• סי׳ י׳׳ד ס׳׳ב סק׳׳ד( ואס פברכיז על פים אפעעים
ובכהן ק מ )סי׳ ס״ו ס׳׳ה סק״ו( ובכהן שוסה )סי׳ ט׳יו ס*נ< )שם(
םק*ו( .ואם עית־ בגד׳׳ב )סי׳ ס״ו *0ה סק׳׳ח( .ובסיושג מת במינו אם חוצץ )סי׳ ג׳ ס׳־ה סק׳׳ז(
)סי׳ ס׳׳ו ס׳׳ר .סק׳׳י( .ואם עית־ פאנשי פשפר )סי׳ ס׳׳ו מיתות ב״ד .בפעות העדים ל הפי תן)סי׳ ה׳ ס׳׳ו סקי׳׳ב( .אם סייף
ס׳׳ה סקי׳׳א( .פעורע פביא קרבן א׳ על כפה סעפים )0י׳ הוא פפול עורף )סי׳׳ב ס׳׳ו סק׳׳ד( .לד.פית ולהלקות
ד ס׳׳ב סקי׳׳א( סופאת וסהרת ב׳ פעזרעים בא׳ )סי׳ י׳׳ב כ׳ אנשים כאהד )סי׳ י׳׳ב ס״ז סקיא( .אם ב׳׳ד יכולת
סק׳׳ז( סר.רת פצורע בכד.ן בע׳׳ם )סי׳ ס׳׳ו סיה סק*א< להחג ע׳׳י אופדנא )סי׳ י׳׳ב סי׳׳ג סק׳׳א( .אם העדים
ובכהן חלל וטדע אה״כ )סי׳ ס׳׳ו ס׳׳ה סק׳׳ד( ובכזע קשי לא הגיעו לר .חנ) סי׳ ס׳׳ו ס׳׳ו סק׳׳א( .אם הנק הפור
)סי׳ ס ח ס׳׳ד .סק׳׳ו( ואם ערת־ לסוע־תו בגד׳׳כ )סי׳ ש׳י או סייף )סי׳ ייז ס׳׳ב סקיא ב׳ ג׳; נקסעה Tהעדים
ס׳׳ה סק׳׳ה( ואם ערת־ הכהן לר.יזת פעופד )סי׳ ס׳׳ו סחו )סי׳ ר ס׳׳ז סק׳׳ו(
סק׳׳י( ואם עריד מאנשי פשפר )סי׳ ט ח ס׳׳ח סקי׳א( מ ל ח מוג על אתה עיר נלהפים )סי׳ ר ס׳׳א סק׳׳ב( .ע׳׳ע פשוח פלחפה
תגלחתו סבילתו והזאתו אס פעכבין ז א ח )סי׳ ס ח מליקוט פליקה פסולה אס פספאה בבית הבליעה )סי׳ י׳׳ ב ס׳׳א סק׳׳ו(,
סק׳׳ד •(.ת׳׳ ע עפו ח מעו חג rיקת ש מ .לוג ש מ של אם כשר בועלכה והבאת )סי׳ •״׳ב ס״ד סק׳׳א( .ברוב סיפנים
פעורע )סי׳ יי׳ב ס׳׳ו סק׳׳ד( .בהגרפה )שם( .בשהי׳ )סי׳ י׳׳ב ס״ו
מצות עשה שהזמן גרמא נשים פסומ ת )סי׳ יי ב סיב סק׳׳ה וסי׳ סקי׳׳ג( .בהלדה )שם( .בעיקור )סי׳ י׳׳ב r oסקי׳׳ד( .אם
יי ד סיג סקייג( פסהר סרסתה פסופאתה )סי׳ י־ב ס׳ה( .אם פותר לפלוק
מצות צריכות כונר^ )סי׳ יי ב סייב סקיא ג׳( ב׳ עופות כאחת )סי׳ י׳׳ב סייא סק־׳א( עוף שגפלק בלילה
מקח וממכר .הפוכר שפלה וד.ת בה דקלים ונקעעו )סי׳ יי א סיב אם עלה אם ת ד )סי׳ י׳׳ ב ס׳׳א סק׳׳ו( ע׳׳ע עופות
סקיא( ני פ לפקח ופפכר )סי׳ ס׳ סיא סקיב( ועיע מלך .שלא כדת אם יש לו דין פלך )סי׳ ה׳ ס׳׳א סקי״׳ד( .פלד ישראל
קנה מאזנים בהו״ל )סי׳ ף סי׳׳א סק׳׳א( ,פלד שעבר אם יש לו דיני פלד
משוח מלחמדי .קחאת הפרשה )סי׳ ס ח ס׳ א סקיד וסיב סקיא(. )סי׳ ה׳ ס׳׳א סקי׳ד( כשכותב ס־ת אם פ ביד ע׳׳ז )סי׳ ס׳׳ו
איזד׳ קחאה עית־ להיק )סי׳ ס ח סיד סקיא( .אם ס׳׳ג סק׳׳ה(
עית־ בגדיכ )סי׳ ס ח סיה סקיח( .בכהן ספא )םי* ממשקה ישראל .אם הי׳ לו שעת הכושר )סי׳ ה׳ ס׳ ה סקייג(
ס ח סיד .סקיס( .בכהן תשב )סי׳ סיו סיה סקיי(. מנ חוו ^ אם פעא נאה היפנה אס יכול לפדותה )סי׳ י׳ ס׳׳ד סק׳׳א(.
אם אין כד.ן אס ה שוסחם קוראת )סי׳ ס ח סיו פת הבעלים לפני הקרבה )סי׳ י׳׳ג ס׳׳ה סק׳׳א( .אם נפדית
סקיה( לפני קדושת כלי )סי׳ י׳״ג ס׳׳י סק׳א( .אס נפדין סזטחן
משקי בית מטבחיא דכן) .סי׳ יי ב סיס פקיד( )סי׳ י׳׳ג ס״ס סקיא(
מו ^ אסור בר׳נאה )סי׳ יי ג סיא סקיא וסיב סקיא( .אם עו ת נאסר מנחת סוסה שפת אתר הקרסר) .סי׳ יי ג ס׳׳ה סק׳׳ד( .הוזפו עדי׳
)סי׳ י׳׳ב סייר סקיב וסי׳ יי ג סי א סקיה( .ואס שעח נאסר )סי׳ י*ג ס ת סק׳׳א( זד׳ע סוסה
)סי׳ יי ג סיא סקיח( .לפה לא פר׳ני סדיזן) סי׳ יי ג סיס סקיא( מ עילז ע בחסאות הסתות ובתתד.־׳ד ובקונפות )סי׳ י׳׳ג ם־׳ח סק׳׳א(.
מת מצרה קנה פ קו פו) סי׳ ב׳ סי א וסי׳ ה׳ סיה סקיה( אם פעילה תלוי בפדיון) שם( אין לר דבר שנעשית פעותו
שט איתן מסתת נחל
סמיכה .אס מברכת וה«ת )סי׳ ח׳ ס׳׳ג וסי׳ ט׳׳ו ס׳׳א סק׳׳ג( .תיכף ®יעות כהוגד nn -מברכת ע״ז ) t «!t1סי׳ ה׳ ס׳׳ג( .לתת לכהן
לסמיכה שחיטה )סי׳ י״ד ס׳׳ד סקי׳׳ט( .בלילה )סי׳ ט׳׳ו מ ״ מ )סי׳ ס ת n 'oסק*א( .לכהן ) p pסי׳ ס׳׳ו
ס׳׳ו סק׳׳ב( .ביום אחר)סי׳ ט׳׳ו r oסק׳׳ג( .בסר העלם דבר ס׳׳ה סקיו( א׳׳ע אכילת מתג*כ
ובקרבן שו תפין)סי׳ ח׳ ס״א סק׳׳ג ד ט׳ וס׳׳ו סקי׳׳ב וסי׳
י׳ ס׳׳ג סק׳׳ה(
סנהדרין .בעיר ש«ת בח ק׳׳ב אנשים )סי׳ ד ס׳׳ח סק׳׳ב( .לועשיב ^ עי J 'Mמ ב ר הירדן)סי׳ א׳ ם*א סק״ב( .כשמקזת הבית בחו׳׳ל
סנהדרין כעבר חיח ת )שם( .עיר ש«ת בה ב׳ לדבר וא׳ )סי׳ א׳ ס״ב סקיד( .בד שכבשו וחלקו )סי׳ א׳ ס*ד
לשמוע )שם( שעריד שיר.ו בד .זקנים )סי׳ ד ס׳׳ז סק׳׳ג סק״א( .בירושליס )סי׳ ד ס״א סקי׳׳א( .ז ד שימם ראשו
ר( סנהדרין בעלי מוסת )סי׳ י״ב ס׳׳ב סק׳׳ג יי ב וסי׳ ורובו )סי• •׳׳ג סי ב סק״ג( .נ מ ס דרן• אחוריו) .סי*
י״ד ס׳׳ג סק׳י( את ב״ד שקול )סי׳ י׳ ס׳׳ג םק*ה( י״ג ס״ב סק״ח(
ספירת העומר .נוסח הברכה )סי׳ ה׳ סיג( .למה «ת נוהגת לעאת )סי׳ ר סיא rp oוס״ב סק״א( ז י ז קונמות, נ ד רינו ^ ד ר
הברכה מהש׳׳ץ )סי׳ ס ח ס׳׳ב סקי׳׳א( חסרת גדרמב
nTOOשני יובל ושמיטה .נוסח הברכה )סי׳ ח׳ סיג( ומי מברך נדיר .מח בין ים וגהר )סי׳ ג׳ ס״ח םק«ג(
)שם( ניג ע ב עדוו ^ אס ססולו מסזם קחב או משקר )סי׳ ד׳ '0א סקי׳׳ב(
ספק טומאה ברה׳׳י וס׳׳ס )סי׳ ד ס־׳ד סקח( גדוד .מביא קרח א׳ על כמה סומאות )סי׳ ד ס׳׳ב סקי׳־א( .תגלחתו
ספק כפרה לוזחמיר או להקל )סי׳ ד סיד סקיב( בלילה )סי׳ ה׳ ס ^ סק׳׳ו וסי׳ ס׳׳ו ס׳׳ו סקייג( .ואם יכול לגלח
ספר יצדה .אס הגברא על ידו יש לו שם הדבר)סי׳ ח׳ סיה סק׳ה( לאחר ז® מרובה )סי׳ י׳׳ד ס׳׳ד סק׳׳ם וסי׳ ס׳׳ו ם־׳ו סק׳׳ג(
נ סי ל ת .IT Tטסח הברכה )סי׳ ח׳ ס״ג וסי׳ י׳׳ד סיב סק׳׳ד( .אם
עכר עברי .רעיעת ב׳ עבדים כ א׳) סי׳ יי ב ס״ז סק״א ב׳( ערין• עמידה )סי׳ ה׳ ס׳׳ה סק׳׳ד( .שמברכין אחר
עבידד -כד.ן שאת מודה בעבודח אס עבודתו מחוללת )סי׳ טיו ס״ה הנטילה )סי׳ י׳׳ד סיב סק״ב( .ניגוב )שם(T * .
סק״ה( .קטן לעבודה )סי׳ סיו סיד .סקיו( מברכת על סבילת ) nrpסי׳ י׳׳ד ס׳׳ב סקיד( .מה
עבודה זרד -השוחט לע׳׳ז בלילר) .סי׳ ח׳ סיג סקיי( .איסור הנאה מעם תקנו כלי )שם( ההולד בת המחים וכל אלו
)סי׳ י׳׳ג סיא סקיא( .אס נאסר בדיזמנה ומשמשי׳ שזריכין נסילה אם ערת כלי )שם( ליסול ב׳ ידיו
סי׳ ייג סיב סקיא( .א מי מרקוליס כמה נאסרת )סי׳ כא׳ )סי׳ י׳׳ד ס׳׳ד סק׳׳ב( .שיעור רביעית )סי׳ י׳׳ד
ייד סיא סקיו וסי׳ טיז סיב סק״א( .וע׳׳ע עקירת ע׳׳ז. ס׳׳ד סק׳׳ו( ולענת האוכל קדשים )שם( לאכילת
תקחבת עיז תרומה ולנשיאת כסיס )סי׳ סיו ס׳׳ד סקי׳ה( .כה
עבר הירדן .לכל הדינים )סי׳ א׳ ס״א סקיב ד׳ וסיד סקיג( .אם גברא )סי׳ י׳׳ד ס׳׳ד סק׳׳ט( .לסבול יו׳ז בתוך הכלי
ערק• לד.ושיב בה ביד בכל עיר )סי׳ ד סיח סקיב( )שם( .ליטול בשאר משקת ומים שנשתנו מראיהן
עד א׳ בד.כחשד) -סי׳ ד׳ סיח עד סוף הסי®( ושנעשה בהן מלאכה ונתגלו ומים ש*ת בהמה שותה
עד א׳ נאמן באיסורץ) .סי׳ ד׳ סיה סקיא( מהן )סי׳ י*ד ס׳׳ד סקי׳׳א( .בדבר שברייתו מהמים
עד מסי עד) .טי׳ ד׳ סיא סקיי( )סי׳ י׳׳ד ס׳׳ד סקי״ב( אס נ ט׳׳י מה׳׳ת )סי׳ ט*ו
עדות אשה בד.כחשות )סי׳ ד׳ סיה עד סוף הסימן( סיב סק׳א(
עדות שבטלה מקצתד) ..סי׳ ד׳ סיג סקיז( נסע רבעי .כד שכבשו וחלקו)סי׳ א׳ ס׳׳ד סק׳׳א( .וע׳׳ע סדיון מע׳׳ש
עובר ירו אמו) .סי׳ ח׳ סיד סקיב וסי׳ י׳׳ג סיא סקייג וסיד סק׳א( ת־ר
עומר .אס מביאת מעהיי) .סי׳ א׳ סיא סקיב( נמצא א׳ קרוב או פ סול )סי׳ ד׳ ס׳׳ג סק׳׳ז(
עופווס אס שנים טוסלת ב הן) סי׳ ח׳ סיג סקיד( .מחוסר אבר וטרטר. נסכים .שמביא מכאן ועד י׳ ״מים )סי׳ י׳׳ד ס׳׳ד סקי״ט(
)סי׳ ח׳ סיג סקיי ייא( יתרת אבר )סי׳ ח׳ סיג סקיב( .נקטע גר ועובד -נוסח הברכה )סי׳ ה׳ סיג( .אם צרין■ שיעור )שם( .אם
אעבע אס נקרא מחוסר אבר )סי ת׳ סיג סקייא( נרבע ונעבד לא בירן• מיד אם מברד אח׳׳כ )שם( .אם עיקר המעוד.
)סי׳ ח׳ סיר .סק״א( .מחוסר אבר מבטנים)סי׳ ח׳ סיד .סקטיו( על מ ה׳׳ ב )שם( אם ערק• להדליק מעומד )סי׳ ה׳ ס׳׳ה
בעחטד .ובשחיטד) .סי׳ י׳׳ב סיו סקייח( .אס אסוחן בנתה סק״ד( .אם » ת ר ד.ש® נאסר )סי׳ ח׳ ס׳׳א סק״א(
ועבודד) .סי׳ י׳׳ג סיא סקיז( .ו עי ע מליקה נ ש רפ ת אסת » תר )סי׳ י׳׳ג ס׳׳ג סק׳׳א(
עיר הנד ח(^ אם מעוד .לחזור אחרי׳)סי׳ א• סיה סקיא( .כמזז אנשים נתתת צד קד -אם מברכת והאת )סי׳ ה׳ ס׳׳ג(
יהיו שם )סי׳ ר סיא סק״ב( .אם עיבורד .של עיר נחשב
כעיר )סי׳ ר סיא סקיו( .אם מ«נם הסקר )סי׳ ח׳ סיה עדות סוטה בהכחשות )סי׳ ד׳ ס״ה עד סוף הסימן( .אלמת סו ט ה.
סקייג( .אס מרבעין אותה )סי׳ ר סיב סק״א( כמה ז® וגדמת «ת שותה )סי׳ ד ס׳׳ז סק׳׳ו( .מביאה קרבן א׳ על כמה
עחכין לדור בה המדיהת והנדהת )סי׳ ר סיד סקיג(. סעמים )סי׳ ד ס׳׳ב סקי׳׳א( .בססק שתתה אס חוזרת ושותה
אם את לד .רחוב )סי׳ ר סיז טקיו( ואם את ^ול ת )סי׳ ד ס׳׳ד סק׳׳ב ר( .כסה עקומה אם שותה )סי׳ י׳׳ד ס׳׳ג
לשחף ברחובד) .סי׳ טיו ס״ו סק״א( אם נוד.ג בימשלים סקייא( אס מי סוטר .נססלת בלינה )סי׳ י׳׳ר ס׳׳ד סקי׳׳ט(.
)סי׳ ד סייא סק״א ו סיי ב סקיא( ובעח מקלס )סי׳ ף שבועת סוטה אס עריכה להבת סי׳ המלות )סי׳ ט״ו ס־ב
סייב סקיא( .אס שחיטתה מטהרת טרסתה )סי׳ יי ב סקיי( .אס סדר סוטה מעכב )סי׳ ט׳׳ו סיו סק׳׳ו( .וע׳׳ע
סיח סקיו( .בלאו דלא תבנה )סי׳ ס״ז סיג סקטיו(. השקאת סוטר -מנחת סוסד-
הזורע בעיהינ בכמה חייב )סי׳ טיז סיג סקייח( אם נוסח הברכה )סי׳ ה׳ ס׳׳ג( .שיכנס ראשו ו חבו ואם נ מ ס דרד סוכד-
נתנו שם עטר אחר אם הותרה ל מו ח )סי׳ סיז סיו א חו חו) סי׳ י*ג ס׳׳ב סקי׳׳ג( .אס אסורח בהנאד ,אחר שנטלה
סקיא( .עוף שטס למעלה סייס אם נאסר )שם( או אחר יד׳ט )סי׳ ת׳ ס׳׳א סקיא( ע׳׳ע עשיית סוכה
עירובי הצחת ותחומץ ותבשילין .נוסח הברסז )סי׳ ה׳ סיג( אם חייב במעות )סי׳ ג׳ ס׳׳א סק׳׳ו( סו מ א.
ולמה אומרים שם על מעות )שם( לכלול )סי׳ א׳ סיא סקיג ה׳ ר( סודי א.
איתן nncD נחל שי
ב כ הן ס מ ע ) סי׳ ט י ו ס י ה ס קי ס ( ,ש ל ע י ק הו עגלי* פ רד .אדומד־.. ב ברכה זר ע י ח ב י n m nו ת ב שי ל ק ) סי׳
ד ג ד י ל ו ) ס י׳ ד ס י ע ס ק י י ד ו סי׳ ט׳ ס י ד ס קיי ע ( .ע ם ט ״ו x 'oס ק ־ג( dx .ע י ח ב י ת ב שי ל ת
הי ע ב ת ב׳ עו ג׳ ) סי׳ ח׳ ס י ב ס קי ג י י ב ( .לי ק ח מו ס ה י ת ) סי׳ ט י ו ס י ב po״ ( xז י ע ב ר בו ת
ה ג ר ) סי׳ ח׳ ס י ד ס קי ע ו סי׳ ס׳ ס י ד ס קיי ע ( .מ עו ב ר ת ב עי ר של רבי ם ) סי׳ ר ס י ע ס קי ב ה׳( .ו ע ״ ע לחי .ס סי עירובין
)סי׳ ח׳ ס י ד ס ק י ב ו סי׳ ס׳ ס י ג ס קי ע ( .ע ם כ שר חול ה ביר xוו Jקרפף.
וםזוד,ם ) סי׳ ח׳ ס י ה סקייז־( .ד י נ י מ ל ע כ ה ו עו ל )סי* עמוד השחר .עיו ה מ ו ת סו ת רי! מ ע ה ״ ש ) סי׳ י י ב ס י ע ס קי ד (
ס׳ כל ה סי מן( עשר ,עמד .מ ל ע כ ה ) סי׳ ס׳ ס ״ ע ס קי ד(. iT P D yב מ ו ת ) סי׳ ה׳ סיר■ ס pי ( x
על ה ע לי׳ ז כ ר ) סי׳ ט׳ ס י ג ו ס י ד ס קי ע ( .ב ב ג די כ ט נ ה • c xק ב ל ד מ ו ת ) סי׳ ג׳ ס י ע ס קי ט( עמלק
)סי׳ ט י ו סיד ,ס קי ח ( .מ ע ע נ ע ה הי מנ ה ) סי׳ י׳ ס י ד ה סונ ח ע י ג י ת דו ת ) סי׳ ט ״ז ס י ו ס קי xב׳( עציץ נקוב
ס קי ע( .גי ת ה ומערכתר ) ,סי׳ י י ב ס י ג ס קי ח( .בעריפר■ עקירת ע״ז ox .מ ב ר כיו ע י ז י ) T xסי׳ ה׳ ס י ג (
ו מ לי ק ה ) סי׳ י י ב ס י ו ס קיי ח( .ש ר פ ת ו ש חי ט ת ב׳ ערבית oxי ש ב מ ו ר .ה טז ד מ ג ת ) סי׳ ד ס י ג ס קיז ( ■
פ רו ת כ ע ח ת ) סי׳ י ״ ב ס י ז ס ק י ע ו סי י ע ס ק׳׳ ע( .ל ענ ת ב׳ ו סיו (. ערי הלדם .מ ד Tת ה מג ר ש ו ה ת חו ם ) סי׳ ה׳ ס י ה ס pי x
טו מ ע ת ע ו נ ל ק ) סי׳ י י ב ס י ס ס קי ע( .ע ם שני ם ש ח סו ל רבע ע ת ה עי ר ) סי׳ ר ס י ב ס קי ע ( .הזו ר ע ב מג ר ש
פרד ,ע׳ ) סי׳ י י ב סי י ע ס קי ע ( .נ ש ח ט ה ש ל ע ל ש מ ה ב ב מ ה חיי ב ) סי׳ ט י ז ס י ג ס קיי ח ( c x .ג ת גו שם ע ס ר
) סי׳ י י ב ס י י ב ס קי ע ( ש ע סו ר ל ח תי ר ט ,ע ח ר שחיסר. ע ח ר oxהו ת ר ) סי׳ מ י ז ס י ו ס קי ע (
) סי׳ י י ב ס י י ד ס ק י ע ב׳( .עי טו ר ג תד .ועבודר ,בפרר• ב ע ב ר הי ר דן ) סי׳ זר ס י ע ס ק י ב ו ס י ד ס קי ג ( .ב קיגי ע רי מ ק ל ט.
)סי׳ י י ג ס י ע ס קיז( .ע ם ח י י ט ן ע לי׳ ת ש לו מי ד ו ה' קגיזי ו ק ד מוגי ) סי׳ זר ס י ע ס ק״ו( o x .עו ש ק עו תן
)סי׳ י׳׳ ג ס י ג ס קי ג ( .ה עו ש ה ב ה מ ל ע כ ה ) סי׳ י י ג ס י ג כרכי ם עו כפ רי ם ) סי׳ ר ס י ע ס ק י ב ג׳( t x .ש ע ץ סה
ס קיו( .ע ם יו ד ע ה ל חי ל ת ע י י מ י ל ר ) .סי׳ י י ג ס י ח ז קני ם ) סי׳ ר ס י ו ס ק י ע ו ס ״ז ס ק י ע ר( ע ם גי ת גו
ס קיו( .מ תי נ פ די ת ) סי׳ י י ג ס י ס ס ק״ ע( .מד ,י ע שו ל ה לו ק ה ) סי׳ ר ס י י ב ס קי ע (
ט מ י פ דיונ ה ) סי׳ י י ג ס י ס ס קי ה ( .פרד ,קזדזזי בדד.י ב ע ם נ פ דין ב כ הן ט מ ע ) סי׳ ט י ו סיד .ס קי ס ( ע ם ה כ הן *ר T ערכק.
)סי׳ י י ג ס י י ס קי ע ( .נ ש ח ט .היו ם ונ ש ר פ ה ל מ ח ר )סי׳ ל ע מו ד ) סי׳ ס rסי ד .ס קיי (
י י ד ס י ד ס קי ם( .שחיטתר .ב ט ,ן ק טן ) סי׳ ט י ו סי ה ב ע ב ר הי רדן ) סי׳ זר ס י ע ס ק י ב ו ס י ד ס קי ג ( ערלד-
ס קיו( סוכר .ו ש ע ר מ עו ת ע ם הו ע מ ו ה ע ל ה ב ע לי ם ) סי׳ ה׳ ס י ג ( עשיית
■ פרוזבול .ע ם הו ע ט ,י ת ) סי׳ ס י ו ס י ב ס ק ״ ע(
פריה ורבת -מ ת י חל המדוד ,ע ל ע ד ם ו מ ה הי ע המדוד ) ,סי׳ י י ד ס י ג ט ס ח הברסר ) .סי׳ ה׳ ס י ג ( ע ם ע פ ש ר ע י י ש לי ח ) שם( פדיון הכן.
ס ק ת( dxע פ ש ר ש ל ע מ ד ע ת ה ע ב ) שם( ע ם הבד.ן עושד .עי ק ר -
ע ם לינ ה ט ע ל ת ) סי׳ י י ד ס י ד ס קיי ס ( פרים ועשרפים. ה מ ו ר .עו ה ב ע לי ם ) ש ם( ב מי שי ש לו ב׳ ר ע שי ם ) סי׳
ע ם מ ו ה ל חזו ר ע ח ר י׳ ) ס י׳ ע׳ ס י ה ס קי ע ( .ע ם ז ע פריקה וטעינה. ה׳ סי ד .ס ק י י ( לי ת ן ל כ הן ק סן ) סי׳ r oס י ה ס קיו(.
עו מ די ם ) סי׳ ג׳ ס י ד ס קי ג ( לי תן לכ ד.נ ת ) סי׳ r oסיד .ס קיז ( .ב מ קו ם ספ ק ) סי׳
ו פ ר ש ת פ ט .ע ם נ ע מ ר ת ב לד.י ק ו ע ם ד ר ת ס י ת וע ם פרשת זכור ד ס י ד ס קי ב (
פ ר ש ת ס ט ד עו ריי ת ע ) סי׳ ט י ו ס י ב ס קיו ( .ו ע ם ד רי ד סדיזן מעשר שני ונטע רבעי גו ס ח ה ב ר כ ה ) סי׳ ה׳ ס י ג (
לדיבת פי רו ש ה מ לו ת ) סי׳ ס י ו ס י ב ס קיי ( פ ו ר י נ ט מלעכד .ב פו רי ם ) סי׳ ה׳ ס י ד ס ק י ע זד( .ו ע י ע מגילד.
פ ת ח ב י ת א ב ט ) .סי׳ ה׳ ס י ע ס ק ט י ז ו סי׳ י י ד ס י ע ס קיז ( פטר חמור .ט ס ה ה ב ר ב ה ע ל ה פ די ו ן ) ס י׳ ה׳ ס י ג ( .ל פ דו ת ב בן פקועד.
)סי׳ ח׳ ס י ד ס קי ד ( .ע ם עו ר ס ק מ ס פ ק ) סי׳ ד ס י ד ס קי ב (.
צ ד ק ה .ב מ ה י ח ר ב עי ר לר,תחייב ) סי׳ ר ס ט ס קי ג ( ע ם ע רי פ תו r o v oמ ע כ ב ) סי׳ י י ד ס י ד ס ק י ע ג׳ ה׳(.
ציון קברים .ע ם *ריר לר.מת ג בו ה ) סי׳ ט י ז ס י ע ס קי ה( פ ס י ח שד.מית ע ד ם ב מ ה מי ת תו ) סי׳ י י ב ס י י ס קיו (.
ציציות ט כ ת ט י ג ו טי ק ) סי׳ ה׳ סי ג ( .נ פ ס לו ע ם ע סו ר ת מ ע ע ר ) ,סי׳ ע ם ע רי ס תו זו הי ע ש ח י ט ת ו ) ס י׳ י י ב ס י י 0קי ד.ז .עי סו ר
ח׳ ס י ע ס קי ע ( ע ם י כו ל ל ה ח לי פן ב ע ח רי ם ) סי׳ י׳ ס ט ס קי ע( הנער .ב פ ט י ח ) סי׳ י י ג ס י ע ס קי ע ( .לקדעז בו ע ש ה ) סי׳
בעלי חיים .ע ם י ש ט .ר י ג ת ן ) ס י׳ ג׳ ס י י ב ס קי ב ( צער י י ג ס י ע ס ק י ה ו סי ג ס ק י ע ו סיז ס קי ע ( .ע ם ^־פ ס ד מי ו
ס י ח ס קי ג ד׳ ו ס י י ע ס ק י ע ) סי׳ ג׳ ל ש ל ח עי ס ה שדד. צפורי מצורע. )סי׳ י י ג ס י ג ס קי ב( .ע ם היי ב ץ ע ליו ת ש לו ם־ ד׳ ווו׳
ה׳( ש לו ח ה ד פו ר בלילר ) .סי׳ י י ד ס י ד ס קיי ס ( .ע ם ) סי׳ י י ג ס י ג ס קי ג ( .נ ת ע ר ב ב ע ח רי ם ) סי׳ י י ג ס י ז ס קי ע (
ה ט .ן י כו ל ל ש ל ח ח ד פו ר ע י י ש לי ח ) סי׳ ט׳׳ו ס ט ע ם ע פ ש ר ל פ דו ת ש ל ע מ ד ע ת ה ב ע לי ם ) שם( ל הל ל שוד.
ס ק ט ( .ע ם די נ ם כ ק ד ש ע ) סי׳ זד ס י ע ס ק טיז ( .ע ם מנר ,ע ל ש י ם ) ש ם( ,ע ם מ ו ע י פ דיון ל ע ח ר ע רי פ ה ) סי׳
דרין■ ל ק ח ת ם ל ש ם ד י ם ) סי׳ ד ס י ע ס קיי ד ( .ע ם י ש י י ג ס י ס ס קי ע ( .ע ם ע ח ר פ ד ע ו ) ס י׳ י י ג ס י ט סקסן(
ט ן ז ד ק ט ל מ דו תן ) סי׳ ח׳ ס י ע ס קי ע ( .ל קי ח תן ) סי׳ ד׳ ס י ד ס קי ג ( פלגיגן דיבורא.
כ ע ח ת ) ש ם( .ט ר פו ת ו מ ח ו ט ע ב ר ) סי׳ ח׳ ס י ג ס ק י ה פלגש
ע ם מו ת ר ל ה דיו ט ) סי׳ י י ד ס י ג ס קיו (
י י ג ו ס י ח ס קי ע ( ,עו ף שד,רג ע ת הנ פ ש ) סי׳ ח׳ סיר, פסולי המוקדשין ש נ פ ד ו ) ס י׳ ח׳ ס י ה ס ק טיז (
י י ב ס י י ס קיו ( ד פ רי ם שד.חליפם ב ע י ז ס ק י ע aו סי׳ פסח מצרים ע ם פ ס לו בו• מו מין ו מ חו ס ר ע ב ר ) סי׳ ח׳ ס י ג סקיד(.
) שם( מ עי מ תי ג ע ס ר ץ ) סי׳ ח׳ ס י ע ת פ רי ע ט.י ג פסי בידאוו^ שי כני ס ר ע שו ו ר ו ט ) סי׳ י י ג ס י ב ו ס קי ג (
ס י ב ס ק י ב ו סי׳ י י ג ס י ב ס קי ע ( .ע ם ס קי ע ו סי׳ י׳ סר העלם דבר .מ ת ע׳ מ ב י ד ) ס י׳ ר ס י ו ס קי ט ( .מער .ש י ש ט ל ר.ו ח ת
) סי׳ י׳ ס י ב ס קי ב ( .ע ם ה ל קי ח ה כ ש ר ה ח ^ןי ח ה מ דו ה ) סי׳ ד ס י ז ס קי ע ( .ע ם ג ו ט ן בתחלר ) .סי׳ ד ס י ע
בלילר ) ,סי׳ י׳ ס י ב ס קי ח( ו ע ם י בו ל לר,חליפן ב ע ח רי ם ס קי ג ד ( .ע ם נגבר ,מר,םתים ) סי׳ ד ס י ע ס ק טיו (.
) סי׳ י׳ ס י ע ס קי ד ( .ש חי ט תן ו הז ע תן ב לי ל ה ) סי׳ י י ב עם מ מ ש ב ג ת ) סי׳ ד ס י ע ס קיי ם ( ו ע ם ע ח רי ם נ ת נו
ס י ע ס קי ע ( ש חי ט תן היו ם ו הז ע תן ל מ ח ר ) שם( .ש ח טן ע ט ר ם ) סי׳ ד ס י ע ס ק כ׳׳ ע( ע י ע ס מי סח
) סי׳ י י ב סי י ב ס ק י ע ( ח פ ר ו ק ו ט ה ב פניו שלע ע ל מד .מ כ סו ■) סי׳ י י ז ס י ע ס קי ב ( פר יו ה״ ס
שיא איתן מ&תח נחל
קרבן צמר .אם צ י ז חיעה מתחלה )סי׳ ד ס׳׳א סק׳׳ז( .אס מנסר )סי׳ י׳׳ב סי״ד סק׳״ה( .איסור הנאד) ,סי׳ י׳׳ג ס׳׳א
על נשים )סי׳ י׳׳ז ס׳׳א סק׳׳ב( סק׳׳א( .נתערבו כאחרים )סי׳ י־׳ג ס׳׳ז סק׳׳א( עד
קרבנות בני נח .אס פסול מחוסר אבר ויתר אבר מבפנים ומבחית מחי אסירה השחוטה )סי׳ י׳׳ג ס׳׳ח סק׳׳א( אס מחני
וסריס וטרפה )סי׳ ה׳ ס׳׳ג סק׳׳י י׳׳א י׳׳ג וס׳׳ה מדיח )סי׳ י׳׳ג ס״ם סק׳׳א( וע׳׳ע מצורע
סקט׳׳ו וסי׳ ם׳ ס׳׳א סק׳׳א( אס שחיטתה מטהרתה צריד לאמטויי) .סי׳ י׳ ס״ז סק׳׳ב(
מגבלה ואם אסורין בהנאה )סי׳ ח׳ ס׳׳ג סק«י(
ואם לילה כשר )שם( ואם קטוע אצבע כשר )שם(
? כו ע) .סי׳ מ״ז ס׳׳ז סק׳׳א(
רובע ונרבע )סי׳ ח׳ ס׳׳ה סק׳׳א(
קתשת דמים פקעה בכדי) .סי׳ ייג סיר .סק״א(
קרובה .מה נקרא בתורה )סי׳ ר ס׳׳ב סקי׳׳א( קדשי בדק הביו Jאס דינו כקדשים )סי׳ ה׳ ס׳׳א סקטיז(
קריאת המועדים .אס מברכת ע׳׳ז ו א ז )סי׳ ה׳ ס׳׳ג( קדשים .בץ זריקה להקסרה אס אסיריו בהנאה)סי׳ י׳׳ג ס׳׳ח סקי׳׳א(.
קריאת הפטרה .נוסח הברכה )סי׳ ה׳ ס׳׳ג( ואם אסור לזרים בהנאה אחר זריקה )שם( ע׳׳ע הקרבת
קריאת התורה .אם הוא דאורייתא )סי׳ ט׳׳ו ס״ב סק׳׳ו( .וע׳׳ע
קדשינו
פרשת זכור
קו התאריך) .סי׳ זד ס״ב סק׳׳ו(
קריאת שמע וק׳׳ש שעל המסו; אס מברכיו י א ז )סי׳ ה׳ ס׳׳ג( .ק׳׳ש
קונמות אס אסור בנתה ועבודה )סי׳ י׳׳ג ס״א סק׳׳ז( .לענק מעילה
לפני הנה״ח )סי׳ י׳׳ב ס*א סק׳׳ד( .קרא למפרע )סי׳
)סי׳ י״נ ס׳׳ח סק׳׳א( ואם צריד ש״פ )סי׳ י*ג ס׳׳ח סק׳׳ב(.
ס׳׳ו ס׳׳ב סקי׳׳ב( .אם צריכת לקרות כולו יתד )סי׳
ואם צריו לשלם )סי׳ י״ג סיח סק׳׳ר .{.ואם מצא לחולד
ט׳׳ו ס׳׳ד סק׳׳ב( )סי׳ י״ג ס׳׳ח סק׳׳ו( .לענץ פדיון) סי׳ י׳׳ג ס׳׳ם סק׳׳א( .אם
קריעה על המו^ למה איו מברכת ע׳׳ז) סי׳ ה׳ ס׳׳ב סק״א(
הוא כקדודי׳׳ג או ntm ooדמים )סי׳ י׳׳ג ס׳׳י סק׳׳א(
קרן תמה .אם גובת מאיסוה׳׳ג )סי׳ י׳׳ג ס׳׳ג סק׳׳ד(
קטן .באתה עדוח כשר )סי׳ ד׳ ס״א םק ’ז(
קרפף .שיעוח לענת טלטול )סי׳ ר ס׳׳א סק׳׳ב(
קמדש .אם צריך להבץ פי׳ המלות )סי׳ r oס״ב סק׳י(
קיתש אפר הטאת והזאה .אם מברכץ ע׳׳ז וא ) Tסי׳ ה׳ ס־׳ג(
ראשו ותכו לעניו כה׳׳ח )סי׳ י׳׳ג ס׳׳ב סק׳׳ג( קיחש ה׳ .אם סברכץ ע׳׳ז וא ) 7סי׳ ה׳ ס׳׳ג(
ראשית הגז .אס מברכת ע׳׳ז ו אז )סי׳ ה׳ ס׳׳ג( קיחש Tים ורגלים .נוסת הברכה)סי׳ ה׳ ס׳׳ג וסי׳ י׳׳ד ס׳׳ב סק׳׳ד(
ח ב וקרומ )סי׳ ף ס׳׳ת וס׳׳ס וס׳׳י( מתי מברכיו) שם( .אס דינו כקדשים )סי׳ ה׳
רומ ככולו .אס צ רז לכתחלה כולו)סי׳ זד ס׳׳א סקט׳׳ז( ס׳׳א סקס׳׳ז( אם צריך עמתזז )סי׳ ח׳ ס׳׳ה
רוצח .שהרג ואח׳׳כ חי הנהרג בנם אם נפטר ממיתה )סי׳ ג׳ ס׳׳ז סק״ד .אם Jר Tניגוב )סי׳ י׳׳ד ס׳׳ב סק׳׳ב(
סק׳׳ב ו׳( .ממציא את ע צ מו) סי׳ ר ס׳׳ג סק׳׳א( ואם אפשר ליסול מהכתר בכלי)סי׳ י׳׳ד ס״ב
רחיצת הקרב והכרעים .אם צ רז לרחת בכלי)סי׳ י׳׳ד ס׳׳ב סק׳׳ד( םק*ד וס׳׳ד סק׳׳ב ף( .אם צריך לרחח ב׳ ידים
ואם בשר בשאר משקת )סי׳ יי׳ד ס׳׳ד סקי׳׳א( בא׳)סי׳ י׳׳ד ס׳׳ד סק׳׳ב( .עד דדכן מקדש היד
רציעה .בחוהים ובם־׳ו נאדר )סי׳ זד סי׳ד סק׳׳א( )סי* י״׳ד ס׳׳ד סקי׳ג( .חציצה אס פוסל)סי׳ י״׳ד
ס׳׳ד סק׳׳ד( אס צריך רביעית )סי׳ י׳׳ד ס׳׳ד
סק׳׳ו( ואם צריך כח גברא )סי׳ י׳׳ד ס׳׳ד
. שאלה כבעלים .ע׳׳י שליח )סי׳ ה׳ ס׳׳א סקטיז( סק*ם( .לקרעו בתוך הכלי )שם ובסקי׳׳ד(.
שאלה לחכם אס מהני ב ק מי ם אחר שחיטה ואתר זחקה )סי׳ י׳׳ג בשאר משקץ )סי׳ י׳׳ד ס״ד סקיי׳א( .ואם מזוג
ס׳׳ב סק׳׳ס( כשר )שם( .כל המים הפסולת לנ ס׳׳י) סי׳ י׳׳ד
שבועת העדות )סי׳ ד׳ ס׳׳ב ס׳׳ד סק׳׳ו( .שבועת העדות ושבועת ס»ד סקי׳׳ב( .אס כיאה ריקנית סעונה קידוש
הפקדת אם צריכת להבת פי׳ המלות )סי׳ ס׳׳ו מ׳׳ר )סי׳ ס׳׳ו ס׳׳א סק׳׳א( .אס ישראל הנכנס
ס׳׳ב סק׳׳י( למקדש צריך קתדש מ׳׳ר )שם(
שביעיות נעבר היו דן) סי׳ א׳ ס׳׳א סק׳׳ב( .בד שכמצו וחלקו)סי׳ קידד שץ .אס מברכת ע׳׳ז ונוסח הברכה )סי׳ ה׳ ס׳׳ג וסי׳ י׳׳ד ס״ג
זד ם־׳ד סק״א( .אס חייב בביכורים סי׳ ד סי׳׳ב סק׳׳א( סק׳־ו( .אס הקיתשת מצוה )סי׳ י׳׳ד ס׳׳ג סק׳׳ו( .לקדש
שביעית חמיה )סי׳ ח׳ ס״ה סקי׳׳ז( .תוספות שביעית בלילה )סי׳ ה׳ ס׳׳ד סק׳׳ו( .לקדש בס׳־ת )סי׳ ד ס־׳א סקי׳־ב
)סי׳ ט׳׳ו ס״ב סק׳׳א( .ספיחים )שם( .תולדות בשביעית וסי׳ י׳׳ג ס׳׳ג סק״א( באיסורי הנאה ובמעשר בהמה )סי׳
)סי׳ ט׳׳ז ס״ג סק׳׳ח י׳׳ד( .מלאסה שא׳׳צ לגופה )סי׳ ט׳׳ז יי׳ג ס׳׳א סק׳׳ח( .באיסוה״נ ובפטר חמור )סי׳ י׳׳ג ס׳׳ז
ס׳׳ג סק׳׳׳ד( .קרקע א׳׳י שהעבחוה לחר׳ל או להיפך )סי׳ סק׳׳א( .בגזלה )סי׳ י׳׳ג ס׳׳ג סק׳׳ב( .אם נקטע אצבע אם
סיז ס׳׳ו סק׳׳א( .וע׳׳ע פרוזבול נחשב ממומת הגחלים לענת קדושת )סי׳ ה׳ ם־׳ג סקי׳׳א(
שבו Jמדחה בשבת )סי׳ ה׳ ס׳׳ד סק׳׳ם( מעוד על בד.מה ועבד לנוי קימה מפני זקן .אס מברכת ע׳׳ז ואז )סי׳ ה׳ ס׳׳ג( .מי נקרא זקז
או לעומר ואם עובר הוי משד )סי׳ ם׳ ס״ה סק׳׳א ג׳ ד׳ ף(. )סי׳ ר ס״׳ז סק׳׳ב ג׳( .לפגי אשה זקנה אס צריד
וע׳׳ע כרמלית עיתבת ,הדלקת גר ,תחומת ,מעשה שבונ לקום )סי׳ י-ד ס׳׳ג סקי־׳ג(
הוצאה בעוכו J קיני קגחי וקדמוני )סי׳ א׳ ס׳׳א סק׳׳ו(
שדה אחוזה .אס הוא מצח ,החלד׳ בארז )סי׳ א׳ ס׳׳א סק׳׳א( קנה מאזנים ספח )סי׳ ס׳ ס׳׳א סק׳׳ב(
שוטה וחרקו .אי שייך בהו מצות )סי׳ ג׳ ס׳׳א סקי׳׳ז( קג ץ למו^ )סי׳ ד ס׳׳א סקכ׳׳א(
שומע כעונה) .סי׳ ט׳׳ו ס׳׳ב סקי׳׳א( קרא כד כ תי ב )סי׳ ה׳ ס׳׳א סקס׳׳ז וסי׳ ר ס׳׳ה סק׳׳א וס׳׳ז סק׳׳א ר
שופר .נוסח הברסה )סי׳ ה׳ ס׳׳ג( .אס צ רז עמידה )סי׳ ה׳ ס׳׳ה וסי׳ י׳׳א ם־׳א סק׳׳א וסי׳ ט׳׳ו ס׳׳ו סק׳׳א(
סק׳׳ד( .אס מיז במינו חויז )סי׳ ג׳ ס׳׳ה סק׳׳ז( .לפני גה׳׳ח קרבן .אם כעור בהמה שהחליפה בע׳׳ז ובהמת עיה׳׳ג )סי׳ ח׳ ס׳׳ה
)סי׳ י*ב ס׳׳א סק׳׳ד( סקיא י*ג( .אס קרבו צ רז שיהא שלו )סי׳ ה׳ ס׳׳ה סק׳׳ב(.
שור המועד .לעגת התראה )סי׳ ד׳ ס׳׳א סק״א( מצא נאה הי מנו) סי׳ י׳ ס׳׳ד סק׳׳א(
איתן מפתח נחל שיב
הפריש שקלו ומת )סי׳ ד ס׳׳א סקס׳׳ו( .ממשכנת על השקלים שור הנסקל .בבן סקועה )סי׳ וד ס״ד סק׳׳ד( ox .שחיטתו םסהרתו
)סי׳ ד ס׳׳א סקי׳׳ס( וxם סקלתו זו הי xשחיטתו )סי׳ י״ב ס׳׳ח סקיו(.
שרפת קדשים .חם מברכת ע׳׳ז) סי׳ י׳׳ב סי׳׳ד סק׳׳ס( נתערב מוחרים )סי׳ י׳׳ג 0״ xסק׳׳ב וסיז סק׳׳ח(.
vri oxועצפותיו xםורין )סי׳ י׳׳ג ס׳׳ח סק״ג(DX .
אם מ תר בלילד) .סי׳ ה׳ ס״ד םק»ו( תוספות העיר והעזתו J עוח נcxר )סי׳ י׳ג 0״ xסק׳׳ח( .בתשלומי ד׳ וה׳
תחומי העיר .לאתד .דבר נחשב ) txoסי׳ ר ס׳׳א סק׳׳ו( )סי׳ י׳׳ג ס׳׳ג סק׳׳ג( xיסוח בהנxה )סי׳ ״׳ג ס׳׳ח
תחומין .פד Tת התחום )סי׳ ה׳ סיה סק׳׳א ב׳ וס׳׳ו( ,משבי צרימת ro״ .(xהוזמו עדיו )סי׳ י׳׳ג ס־׳ו po׳׳ (xשוה׳׳נ של
)סי׳ ר ס׳׳א סק׳׳ב ג׳( ,בית של גוי )סי׳ ר ס׳׳א סקשו(. xיסוה׳׳נ Dxחייב פיתח ומסרו )סי׳ י׳׳ג ס׳׳ג סק׳׳ד(
עיבורר .של עיר )סי׳ ר ס׳׳א סק׳׳ו( .לרבע חת העיר )סי׳ ר שחוטי חוץ dx .מק במינו חוצץ )סי׳ ג׳ ס׳׳ה סק״ז(
ס׳׳ב סק׳׳א( .רגלו «׳ ר ת לתחום )סי׳ י׳׳ג ס׳׳ב סק׳׳ג( שחיטה ושחיטת קדשים .נוסח הברכה )סי׳ ה׳ ס׳׳ג( שחיסת קדשים
תיקון מדות ומשקלוו^ חס מברכת ע׳׳ז ) twסי׳ ה׳ ס׳׳ג( oxצריו עס Tה )סי׳ ה׳ ס׳׳ה סק׳׳ד(DX .
תלמוד תורד ..בענת הברכה )סי׳ ה׳ ס׳׳ג( חם מצותח דוקא בלה׳׳ק ב׳ שוחטין זבח x׳ וxם x׳ שוחס ב׳ זבחים
)סי׳ ס׳׳ו ס״ב סק׳׳ו( סי׳ י׳׳ב סי׳׳ח סק׳׳ח( .שלח לש ) pסי׳ י׳׳ב
תמ .Tפתי ז מ שחיטתו )סי׳ י׳׳ב ס׳׳א סקיד( ,כנגד היום )שם( סי׳׳ב סק״ח( .ד.כניס רחשו ו תבו לצפון
תנופה .חם מברכת ) tx iסי׳ ה׳ ס׳׳ג וסי׳ r oסיא סק׳׳ב( חם מין )סי׳ י״׳נ '0ב סק׳׳ג( שחיסר .שחינה רחוי׳
במיט חוצץ )סי׳ ג׳ ס״ה סק׳׳ז( .בליא•) .סי׳ ס׳׳ו r oסק*ב(. )סי׳ י״׳ג סיג סקי׳ג( חינד .לשחיסה חלח
חם אפשר ע׳׳י שליה )סי׳ ח׳ ס״ג( .בקרבן שותפת )סי׳ וד לבסוף )סי׳ י-ב סי׳׳ח סק׳׳ח(
ס׳׳ו סקייב( .חם צריד בב׳ היד׳ם )סי׳ י׳׳ד ס׳׳ג סקי׳׳א( שכונת קברוו^ לעגת בדיקה )סי׳ ייח ס׳׳ח סק״ב ה׳ וס׳׳ב סק׳׳ס(
תפילץ .ברבת ש׳׳י וש׳׳ר )סי׳ ה׳ ס׳׳ג( וברכת חל rת תפילת )שם(. שכחו -לענץ ספת )סי׳ ג׳ ס׳׳ג( לענק צף )סי׳ ג׳ סיד וכ׳׳ח(DX .
מי שיש לו aראשי) J1סי׳ ה׳ סיה סק׳׳י( .עיבוד לשמח )סי׳ נפצח בעיר )סי׳ ג׳ סי׳׳ח סק׳׳ח(
ח׳ ס׳׳א סקיא( .ש׳׳ר ו ש״י «ת מעכבין זא׳׳ז וסי׳ ס׳׳ו שלא כדרך הנאתן) .סי׳ י׳׳ג ס׳׳ח סקייב וס׳׳ג סק׳׳ח(
r oסק׳׳ה( שלוח הקן dx .פצהז לחזור חחרי׳ )סי׳ ח׳ סיר .סק׳׳ח( ,ע׳׳ג חילן
תפלה .נ סיי לתס^■ .חם צר Tניגוב )סי׳ יי ד סיב סק״ב( .וכ rד )סי׳ ג׳ ס׳׳ה סק*נ( .אם פין במינו חוצץ )סי׳ ג׳ סיד.
מברכת על הנסילד) .סי׳ יי ד סיב סקיד( .ואם צריד כלי)שם( סק״ז( .מצא קן בxו) Tסי׳ ג׳ ס׳׳ה סקי״ב( חם מברכת
ועיע מוספת ע׳׳ז ) rmסי׳ ה׳ ס׳׳ג( חס חייב לשלח בשחת תצד.
תקרובת ע״ז חם םד.ני פדיון) סי׳ יי ג סיס סקיא( ליקח הבנים )שם( ,חם חחר חייב לשלח )שם(DX .
תרומות ומעשרוו^ בעד.יי אם הוא פד.ית )סי׳ א׳ סיא סקיב וסיד לא שלחר ,חם נאסרת )סי׳ סיז ס׳׳ז סק׳׳א(
סק״ג( .בקעי קניזי וקדמוני) .סי׳ א׳ סיא שליא .שיעורה ספח )סי׳ ט׳ ס׳׳א סק״ב(
סקיו( .בד שכבשו וחלקו)סי׳ א׳ סי׳ד סקיא(. ^ י ח ו ת בפצוה שבגופו )סי׳ ה׳ סיא סקס׳׳ז( .מר .נקרא שליחות
ק ^ ע שהעבידוד .מארץ לחויל או לד.יפד )סי׳ )סי׳ ה׳ ס-ו סקי׳׳ב( ׳
טיז r oסקיא( .כנזרע תחת גג )סי׳ ג׳ סיג שמוטת a.n־ u־) jחס היא סרפה )סי׳ ח׳ ס׳׳ג סק׳׳ט(
סק״ח( תחמה הכרי ב תו מ )סי׳ יי ב סיג ס קיג( שנה עליו לעכב בקדשינ) 4סי׳ ח׳ סיא סקס׳׳ז(
ע״ע הפרשת תרו׳׳ם שעות פוסלות בקדשים )סי׳ ח׳ ס׳׳ב סק״ח(
תרומת הלשכה .נוסח הברכר) .סי׳ ה׳ סיג( שעיר המשתלח .בעל מום )סי׳ ח׳ ס׳׳ג סק׳׳ה י׳׳נ( .דחייתו לצוק
תרי ותרי) .סי׳ ב׳ סיב סקייז וסי׳ ד׳ סיד .עד סוף הסיפן( זו היא שחיסתו)סי׳ י׳׳ב ס׳׳ח סק׳׳א ר וס׳׳י סקיג( י
תרי קלי לא משתמעי )סי׳ סיו סיב סקיה( שער נדר .חם פועלת בו) סי׳ י׳׳ג ס׳׳ח סק׳׳ח( .ואם יש לו פד״ת )שם(
תשלומי ד׳ וה׳ אם גווע בגדי )סי׳ ח׳ סיד סקיד( .על איסוד.ינ שפחה חרופה .מביא קרח א׳ על כ׳׳ס )סי׳ ד ס׳׳ב סקי׳׳א(
)סי׳ יי ג סיג סקיג( שפיכת ש Tיים .בלילה )סי׳ י׳׳ד סקי׳׳ח י׳׳ס וסי׳ ס׳׳ו ס׳׳ו סק׳׳ג(
תשלומי תרומד -אם תייבין מספק )סי׳ ד סיד סקיב( שקלת^ לענת נשים ועבדים וחס מתכפרות )סי׳ ר ס׳׳ד סק׳׳ב וסי׳ ד
סליק בעזהיי ס׳׳א סק׳׳ז( מי שלא נתן חם מכפר עלמ )סי׳ י׳׳ז ס׳׳א סק׳׳ב
ד׳( .ק מ שד.תחיל אביו לשקול על י ח )סי׳ ד ס׳׳א סק׳׳ז(.
תקונים והוספות להוצאה שני׳
בהקדמה שורה ה׳ ותקבל שכל ,צ״ל שכר.
עמוד י׳ סק״ו דברי רשב״ם תמוהים .ועי׳ בפרשת דרכים דרוש ר.
עמוד י״א בסק״ו והרמב״ם פ״א מתרומות ה״א .צ״ל ה״ב.
עמוד י״ב בסוף סק״ב יש להוסיף אך אם העיר הקרובה היתד .חצי׳ בא״י וחצי׳ בחו״ל נראה
רחצי׳ שבא״י מביאה מ .Tו אם הב״ד ישבו בחצי׳ שבחו״ל צ״ע ע״ל סי׳ ף
ם״ה סק״ז.
עמוד י״ג סק״ג דברי הרשב״א צ״ע וכו׳ ,ועי׳ הזו״א או״ח סי׳ קכ״ו סק״ח.
עמוד י״ד סק״א ועי׳ בפי׳ הה״ח ז״ל בתו׳׳כ ר״פ בהר עוד סעמים ,יש להוסיף וכן לעניז
לשו״פ כמ״ש בספרי עקב ר״ס מ״א משמע דילפי׳ מתרו״מ.
עמוד כ״ב סק״ב יש לעי׳ אם עורפין על העובר כר .ונראה דאין זה טמון אפי׳ להפוםקים
דמין במנו הוי טמון דהא ביבמות ע״ח.מבואר דגוי׳ מעוברת שנתגיירה אץ בנה
צר Tטבילה דהיינו רביתי׳ וא״ב כ״ש לענץ טמון דאפי׳ בבגדיו לא הוי טמון כדלק׳ ס״ג
אע״ג דבגדיו חייצי לענין טבילה וכ״ש כאן.
עמוד כ״ט בסוף סק״א יש להוסיף ויל״ע מה הדין אם הי׳ מונח ע״ג קרח וגל ) Tהגרד״ל
נ״י( ונ׳ דלא מקרי מחובר לקרקע והו״ל צף.
שם סק״ג וסנהדרין מ״ז ב׳ יש להוסיף ובתום׳ שם מ״ו ב׳ ד״ה תלישד-
עמוד ל״א סקי׳׳ב בכיפץ שאין מטבילין כצ״ל.
עמוד מ׳ סק״ט עדות שאי אתה יכול .צ״ל שאתה יכול.
עמוד מ״א סקי׳׳א דידיעה בלא ראי׳ לא מהני יש להוסיף וכ״כ בנו״ב מהדו״ת חו״מ
סי׳ ט׳ ע״ש טעמו.
עמוד מ״ב בפנים שורה ג׳ ויא .צ״ל ד׳׳א.
עמוד מ״ד סוף סק״ג יש להוסיף ועי׳ רמב״ן ריש מכות ד״ה שהוא מה שנחלק על הרמב״ם
שכ׳ שעדיבו שהע Tו שהייב כופר והוזמו לוקץ וד׳ רמב״ן שאין לוקין כיון שאינו
אלא חיוב כפרה לשמים ודמי למע Tין שחייב קרבן ע״ש.
עמוד מ״ה סק״ב כ״כ המג״ח מצוד .תק״ל ,וכ״כ בנו״ב מהדו״ת חו״מ סי׳ ט׳.
עמוד מ״ו סק״ו וצ״ע בכ״ז .ועי׳ רמב״ן ריש מכות ד״ה שהוא ועי׳ נו״ב מהדו״ת חו״מ סי׳
ט׳ שכ׳ דפטור משום שאין חיוב אלא מה שבין אדם לחברו ע״ש.
עמוד ע״ח שורה י׳ וירו׳ ס׳ הרואה ,ועי׳ בפי׳ הר״י בן מ״צ תרומות פ״א מ״ו שב׳
אקב״ו לתרום. •
שם אות א׳ שורד .י״ט דקי״ל שא״צ שיעור ,אך אם מדליק לאחר זמן לכאו׳ צר Tשיעור
ממ״נ דלתי׳ קמא בגט׳ א״א להדליק כלל ולתי׳ בתרא צי 7שיעור.
עמוד פ׳ שורה ג׳ ובתפילין של .tצ״ל של ראש.
עמוד צ׳ ואץ עולין לעיבור השנה .צ״ל החדש.
שם אץ רוצעין בלילה ספרי נשא .צ״ל ראה.
שם כסוף סק״ו יש להוסיף ווע־אוני באו״ז ח״א סי׳ תשמ״ה שכ׳ והא דתנן כו׳ כל היום כר
ולא קתני ולנתינת הגט הא לא קשיא דד.״נ לא תני חל rה ודינין דלא קתני אלא מ״ע
דחובה וזמן קבוע עכ׳׳ל״
עמוד ק״א סי׳ ר בפנים ודרים בו אפי׳ אנשים כצ״ל.
עמוד ק״ד ס״ב סק״ו שורד .י׳׳ד פחות מקמ״א .צ״ל יותר מקמ״א.
עמוד קי״ב סק׳׳ה וכבר תמה בזד .כר .שר׳ר במשכג׳׳י דדעתו דאם אזלי׳ אחר הנהרג העיקר
■ מאיזה עיר יצא באחרונה ופטרוהו בלא מזון אבל הוא תמוה דא״כ גם אם אזלי׳
אחר הר.ורג נתל אחר מקום שיצא באחרונה ופטרוהו בלא דין ועוד שהרי האמת שלא ראור.ו
רק צריכץ להביא ע״ע שיצא תקלה מבן עירם.
עמוד ק״ל סק״ב שד.י׳ סיבה מן השמים שלא נפלה בגורל ,ועי׳ חזו״א או״ח סי׳ קכ״ו סק״ח.
עמוד קל״ט סוף סק״ט .ויל״ע אם גוי שהי׳ דר בע Tיצא באותו יום שנמצא החלל לעיר
אחרת ונתגייר שם ודעתו לחזור אם חייב להשתתף ואפשר דחייב דגם הוא
מבני העיר ונהי דמעיקרז^ הי׳ פטור עתר .נתחייב וצ״ע.
שם סקי״ב בסוף העמוד מדץ ערב .צ״ל מדין עבד כנעני.
עמוד קמ״ב סקי״ח ואץ שי Tלכאן .ועי׳ שטמ״ק כתובות ל״ב א׳ ד״ה שכן יש בהן צד
חמור בשם הרמב״ן והרא״ה.
עמוד קמ״ג סוף סקי״ח העירוני דכונת מרן לשאר מצות דמתרבו מבפיך זו צדקה כמ״ש
הר״ן וזה דוקא דומיא דצדקה משא״כ בהני דאיכא קראי.
עמוד קנ״ה סק״ג שורה י״ז דס״ל עגלה כצ״ל.
עמוד קס״ב סק״ד שורד .ל׳ דמ״ד ד׳ סימגין כצ״ל.
שם טור ב׳ כמו דמקרי שור ,צ״ל שה.
עמוד קצ״ג סק״ב ד״ה והנה בנדה בר .דברייתא זו כר׳ יאשי׳ אתיא .הראוני שב״ה ’riT ni
הר״ן בנדה שם.
עמוד קצ״ד סק״ו שאינה ראוי׳ לזריעה כ״א ע״י הדחק .וכמ״ש בסוטה מ״ו א׳ ויערף במקום
שאינו עושה סירות כצ״ל.
עמוד קצ״ו סק״ו שהיו עוד כשדים כו׳ .ובספר הישר אי׳ כשד בן תובל בן יפת.
עמוד ר׳ סק״ח אין איסור חל על איסור רק משום שאת כאן כו׳ כצ״ל.
עמוד ר״ב -סק״ד דמקדימין התמ Tלפני נה״ח משום דתמ Tכר אסרו חכמים לפני נה״ח
שלא יטעו כצ״ל. .
עמוד רי״א סוף סק״י ,והראוני בתום׳ הרא״ש חולין פ״ב א כתב דמליקה ושחיטה תרוייהו
בסימנץ ועריפת אינה ,בסימנין וצ״ע.
עמוד ר״כ סוף סק״ו וצ״ע .ועי׳ במגי׳ על פי׳ מהר״י מועא ם׳ שופטים שדן ג״כ בזה אך
דבריו צ״ע.
עמוד רכ״א סק״א לאו לכל מילי גמרי׳ כן .ועי׳ רש״י ע״ז כ״ג ב׳ ד״ה שאני.
עמוד רכ״ט סוף סק״ה יש להוסיף וכ״ש התולעים היוצאץ ממנה כנ״ל סי׳ י״ב סי״ג שאין
נאסרין דבתמורה ל״א א׳ מבואר דרימה היוצאה ממת פ Tשא בעלמא הוא ע״ש.
עמוד רל״ה סק״ב שורה ב׳ עי׳ נדה כ״ט א׳ כצ״ל.
עמוד רל״ו סק״ג וצ״ע .ועי׳ בחזו״א בכורות סי׳ כ״ז סקי״ב סוף ד״ה שם הי״ב.
שם סק״ט דמהני שאלה ע״ש .וע״ע בס׳ אפיקי ים ח״א סי׳ מ״ג.
שם ולא מציגו דהאורג בגד למת כו׳ .הראוני דבמנ״ח בקומץ מנחה מצוה שנ״ז דעתו באמת
דגם בהזמנה למצוד .מהגי שאלה ע״ש.
עמוד רל״ז סק״ג הסכימו לתת בעבורו מדין עבד כנעני ואפי׳ בלא דין ע״כ י״ל כו׳ כצ״ל.
שם וע״ל ס״ח שנבאר ,צ״ל ס״ז שנבאר.
עמוד רמ״ט סק״ג ואץ זה הפסק .וצ״ע ברש״י עירובין נ׳ א׳ שכ׳ שאין מברד על הסמיכד.
ועל התנופה ולכאו׳ יכול לברך ולעשות ב׳ הסמיכות בזאח״ז ושמא מי Tי דוקא
באופן שאין שניהן מזומנין לפניו.
שורה ר בחולין פ״ב .צ״ל ס״ד. עמוד רנ״ד
סק״ו דמצות פו״ר את זה מעשר .הבעילה .ועי׳ תום׳ פסחים פ״ח א׳ ד״ה לישא עמוד רס״ב
שב׳ דבשעת הוצאת זרע מקיים מצות פו״ר וי״ל. '
סק״ט אך בריטב״א כו׳ .והראוני שגם בסמ״ג מ״ע כ״ז כ׳ שהי׳ בק Tוש יו״ר עמוד רס״ו
כח גברא ע״י פתיחת הברזא ומשם למדו חז״ל לנט״י ע״ש.
סק״ב וכמו שיסדו בתפלה כר ,ועי׳ תנחומא צו סי׳ י״ג. עמוד רע״ט
סק״ג אפשר דגם ביום אחר כר .א ח גבי תגלחת מצורע מצינו בתו״כ מצורע עמוד רפ״ז
פרק ב׳ ה״ג דצר Tקרא לרבות שאם לא גילח בז׳ יגלח אח״כ ואולי משום דשם
ס״ד דהתגלחת הוא צורך הצפרים או הקרבנות וצ״ע.
סוף סק״ט ועי׳ במגי׳ על הר״י מוינא פ׳ שופטים שנסתפק אם מותר לחפור עמוד רצ״ב
בנחל איתן ליקח אבנים למזבח ואין מובן ספקו למה .Tא מותר.
סקי״ז שורד .ו׳ בגוף הקרקע כצ״ל. עמוד רצ״ד
סוף סק״ד ,ויל״ע אם עשה מחילה תחת נחל איתן אם יכול לזרוע שם ,ועי׳ עמוד רח״צ
מכות י״ב א׳ מבואר לענין אין עושת מגרש שדה דבמתילות מותר.™ ,ו י״ל
משום נוי העיר וזה ל״ש במחילות אבל כאן י״ל דגם במחילות אסור. דשם דד.טעם
סוף סק״ד ,ועי׳ במגי׳ על מד,ר״י מוינא פ׳ שופטים שנסתפק אם העפר של עמוד רצ״ט
נחל איתן אסור בד.נאד .ואין מובן למד.T .א אסור ואולי אם חפר באיסור
דד.וי כל שתעבתי לך.
תקונים והוספות להוצאה שלישית
בהקדמה בסוף ד״ה גרסי׳ יש להוסיף ובדרשות אבן שיעיב פ׳ משפטים בשם מס׳ מנחות
)וליתא לפנמו( העוסק בפרשת עגלה ערופה כאילו הקריב עגלז^
עמוד י״ג טור א׳ בם׳ כלי חמדה ס״פ משפטים ,צ״ל ס״ס שופטינו
עמוד מ׳ טור א׳ שורה ד׳ וא״^ דספק ע״ע את עורפת כצ׳׳ל.
עמוד מ״ו טור ב׳ שורה ד״ה יש ,יש רק שני חילוקי דינים כןד׳ל.
עמוד מ״ז טור א׳ שורה ד״ה דברי .אץ דבריו של אחד במקום שנים בצ׳׳ל.
עמוד מ״ח טור ב׳ ואומרת ברי לי ,שוב הדאוגי דבתוס׳ רי׳׳ד שם לעיל במתני׳דהכל גאמנק
כ׳ בהדיא דחד וחד אם נשאת לא תצא ע״ש.
עמוד מ״ט בסוף ד״ה מבואר ,מיהו הרמב׳׳ם בו׳ כ״ז נמחק עד סוף הדיבור.
שם ד״ה וביבמות ,אבל דעת ריא״ז כר ,הראוני שכן ג״כ דעת רשב״א שנדמ״ח כתובות כ׳׳ב ב׳.
עמוד ג׳ ד״ה דעת ,אה״ע סי׳ י״ז ס״ק קכ׳׳ח כצ״ל.
שם טור ב׳ שורה ד״ה דקא ,דס׳׳ל להרשב׳׳א דע״א כר׳ כצ״ל.
עמוד נ״ד טור ב׳ ולכך כתב דווקא חד ותרי .העירוני דכוונת הלח״מ דבגשאת ע׳׳פ אשה
ל״ש נשאת לא׳ מעדיו^
עמוד נ׳׳ח טור כ׳ ולדעת הרמב״ם ,צ׳׳ל הרמב״ן.
עמוד ס׳ טור א׳ סק׳׳ב ד״ח דש ,דל״ש בזה לחלק משום דהוי כר כצ׳׳ל.
עמוד ס״ח חלוקה נ״ט ,כמשג׳׳ת בחלוק ל׳׳ג ,צ׳׳ל בחלוק נ״ב.
עמוד ע׳ סק״י טור א׳ בסנהדרין נ״ח ב׳ ,צ״ל נ׳׳ב ב׳.
עמוד ע׳׳א טור ב׳ שורה ד׳ה והסנד^רין אמרו דסגי בה׳ כצ״ל.
עמוד ע״ב טור ב׳ שורה ד׳׳ה להוכיח ,וסנהדרין ג״ב ב׳ כצ״ל.
עמוד ע״ג טוד ב׳ שורת ד׳׳ה ומבואר ,וכן מבואר ברש׳׳י סוטה ט״ז ב׳ ד״ה הקדיש דבעי
בצ״מ שנה לעכב כ׳׳ז צריך למחוק.
עמוד ע״ז טור א׳ שורה ג׳ ,ברכות י׳׳א ב׳ כצ׳׳ל.
עמוד ע״ח טור א׳ סוף ד״ה ואלו ,יש להוסיף לתת מחצית השקל )פי׳ התפלות לר׳׳י בר יקר
ח״ב עמוד ע׳׳ג(.
עמוד פ׳ טור א׳ שורה ד׳׳ה לעשח^ אבל כהן כו׳ ,דוע Tתי דבב׳׳ק שם קאמר אם הי׳ טמא
בק״צ כו׳ ומבואר דגם בק״צ יכול לעשות שלת^
עמוד פ׳׳ג טוו־ א׳ שורה ד׳׳ה רשווב ב( צ׳׳ל ג(.
שם טור ב׳ שורה ד׳׳ה ע׳׳י אחר .ב( צ׳׳ל ג(.
עמוד פ״ד טור ב׳ שורת ד״ה דכאן ,מצוה לענות ראשי פרקים כצ״ל.
עמוד ס rטור ב׳ אות ט׳ שורה ד׳׳ה בשם ,יש בו ב׳ כללים סד׳ל.
עמוד צ׳ טור א׳ ,ואץ תק rת יובל בלילה שבת קל׳׳א ג׳ ואץ מניחין תפילץ בלילה עירוגק
צ״ו א׳ כר ואין עולץ לעיבור החדש בלילה כו׳ ואין בנץ ביהמ׳׳ק בלילה שבועות
ט׳׳ו ב׳ כר ואץ מושחץ כהנים גדולים אלא ביום תו״כ צו פרשה ג׳ וכן מתבה בגדים
אץ מרבץ אלא ביום רמב׳׳ם ס״ד מכה׳׳ם הט״ו ואץ תגלחת כו׳ ואץ נבואה לנב מי
ישראל אלא ביום דק׳׳ר בו׳ כצ׳׳ל.
עמוד צ׳׳ג טור א׳ שורה ד״ה כמו ,ר׳׳ם תר״צ בשם מג׳׳א ומה כר כצ׳׳ל.
עמוד קי״א טור א׳ שורה ד׳׳ה דשבועות ח׳ א׳ ואימא כו׳ כצ׳׳ל.
עמוד קמ״ב טור ב׳ שורה ד׳׳ה עניים ,וכ״כ התו׳ בפ׳׳ק דר׳׳ה גבי לשר׳פ ודעת הר׳׳ן שם
דאפי׳ לא קיימי עניים עובר מ Tשיכול ליתן דהא לא שייך לביהמ׳׳ק בו׳ כצ״ל.
עמוד קצ׳׳ד טור ב׳ סק׳׳ב אות א׳ ,כדתגן פ״א דפרה מ״ד כצ׳׳ל.
קנ״ה טור א׳ שורה ד״ה בת בקר ,דס״ל עגלה בת שנתה כר ולא כתיב עגלה ור מז עמור
.לא דרשי להכי כדאי׳ שם בספרי כר כצ״ל )והשורה השני׳ ד״ה בת בקר נכפלה בטעות(.
קס״ו סי׳ ט׳ טור א׳ שורה ד״ה י׳׳ז א׳ ,צ״ל י״ז ב׳. עמוד
קפ״ו בפנים אחרי אות )ט( צ״ל ומ״מ מצוה בו יותר מכשלוחו )י( ומור ^ Tכו׳ עמוד
)יא( ונראה כר.
ק״צ טור א׳ שורה ד״ה פ״ו ,בסנהדרק מ״ה ב׳ דלא כו׳ משנה בסנהדרין קי״א ב׳ עמוד
גבי כר כצ״ל.
רי״ג טור א׳ שורה ד׳׳ה משום שלא יהא לבה גס בה כצ״ל. עמוד
רי״ט טור ב׳ סק״ה לא אמרי׳ עריפתה זו היא שחיטתה ,ונ״מ לענץ השוחט בהמה עמוד
טמאה לגר ומפרכסת אינה מטמאה טומאת נבלה כמ״ש בר״פ העור והרוטב
רכ״א טור א׳ שורה ד״ה לחטאת ,במנחות ד״ז ב׳ כצ״ל. עמוד
רנ״ה טור ב׳ סק״ו ומשמע אפי׳ בקרבן כר .שר׳ר דבתר שם ל״נ כן דמביא מהא עמוד
דיבמות ע״ש.
רפ״ג טור ב׳ שורה ד׳׳ה ולברך בשמו ,צ״ל ולברך בשם ה׳. עמוד
רפ״ד טור א׳ שורה ד׳׳ה דקרא ,ולברך בשם ה׳ וזה ל״ש כו׳כצ״ל. עמוד
ש״ה טור ב׳ שורה ד״ה אס אפשר ,סי׳ ט״ו ס״ו ,צ׳׳ל ס״ז. עמוד
ש״ו טור ב׳ השקאת סוטה שורה ד״ה ס״ד סק״ד ,צ״ל סק״ו. עמוד
ש״ז טור ב׳ כתותי מכתת ,סקי״א צ״ל סק״א. עמוד
ש״ח טור ב׳ ד״ה משוח שורה ד״ה אם ,סי׳ ט״ו ס״ז כצ״ל. עמוד
ש״ט טור א׳ סוטה שורה ד״ה סק׳׳י ,סי׳ ט״ו ס״ז כצ׳׳ל. עמוד
ש״י טור א׳ פט״ח ,שורה ד׳׳ה אם עריפתו בקופת מעכב )סי׳ י׳׳ב ס״ד כצ״ל עמוד
שי״ב טור א׳ שליחות ,סקט״ז צ״ל סקי״ז. עמור
האחרון תקתים לעמוד רל״ה סק״ב צ״ל סק״1ב עמוד
.תקרנים רהוספרח להרצאה רביעית
עמוד כ״ג לסרגיא דיומא כ״ב ב׳ בשעה כד כצ״ל
עמוד נ״ח הא חד וחד פסול וכשר שותה כד דאפי׳ חד וחד אינה שותה אע״כ
דשותה ואמאי כצ״ל
. עמוד ס״ה אך להראב״ד שייך לזות שפתים כצ״ל
עמוד ע״ט מאן דלא חתים מ Tי דהוה כצ״ל
עמוד צ׳ בנו״ב מהדו״ת סי׳ קי״ד כצ״ל
עמוד קמ׳׳ג בראש העמוד ראשית הגז וכד ,נ״ב ובחזו״א בכורות סי׳ י״ז סק״ב
משמע דאם יש בתרומה ב״ת ה״ה בכל מתנ״כ ע״ש
עמוד רל״ב בתשו׳ הרשב׳׳א ח״א סי׳ שס״ה כצ״ל
שם ביו״ד סי׳ שמ״ט לענץ מת כצ׳׳ל
עמוד רע׳׳ב מי שאעו יודע לקרות מק pאותו כצ׳׳ל
עמוד רפ׳׳ד לא מצינו פסול בטמא ו ^ אם הוא בעזרה כד כצ׳׳ל
עמוד רפ״ה בסוף סקי״א יש להוסיף העירוני דבתוספתא דסוטה פ״ז ה״ה מבואר
דאץ זה לאנשי משמר
You might also like
- מי הדעת סימן ר'םDocument154 pagesמי הדעת סימן ר'םsodhashemNo ratings yet
- ספר מיומנו שלDocument160 pagesספר מיומנו שלישי משהNo ratings yet
- והאמת נעדרתDocument14 pagesוהאמת נעדרתtkhgzr100% (1)
- מי הדעת ענייניםDocument167 pagesמי הדעת ענייניםsodhashemNo ratings yet
- Hebrewbooks Org 14181Document380 pagesHebrewbooks Org 14181HoodmyNo ratings yet
- Rosenberg, Yehudah Yudel: "Sefer Pri Yehudah"Document165 pagesRosenberg, Yehudah Yudel: "Sefer Pri Yehudah"Jacobus SwartNo ratings yet
- Zohar Raziel HamalochDocument72 pagesZohar Raziel HamalochTeo MatosNo ratings yet
- ביאור קצר על שלושים מצוות בני נח מנחם פנחס שטיבל בחיפוש @SifreiKodeshDocument30 pagesביאור קצר על שלושים מצוות בני נח מנחם פנחס שטיבל בחיפוש @SifreiKodeshמענדי לינדמןNo ratings yet
- דעת משהDocument249 pagesדעת משהtheNo ratings yet
- קנין סודר בסודר של עדיםDocument5 pagesקנין סודר בסודר של עדיםדוד בריזלNo ratings yet
- תשובת מהרי''דDocument80 pagesתשובת מהרי''דdavidNo ratings yet
- הגומלDocument2 pagesהגומלclila shavivNo ratings yet
- הערות קצרות בריש פרקין - מצוה בו יותר מבשלוחו אצל האמוראים 69Document5 pagesהערות קצרות בריש פרקין - מצוה בו יותר מבשלוחו אצל האמוראים 69moshe amozighNo ratings yet
- תכלית האדםDocument42 pagesתכלית האדםdavidNo ratings yet
- מכתב להרב שרגא פייוול הכהן מח"ס בדי השלחןDocument5 pagesמכתב להרב שרגא פייוול הכהן מח"ס בדי השלחןHershy FishmanNo ratings yet
- תשובה בענין קריאת הכתובהDocument16 pagesתשובה בענין קריאת הכתובהdavidNo ratings yet
- Hebrewbooks Org 3948Document34 pagesHebrewbooks Org 3948iddo perezNo ratings yet
- UntitledDocument138 pagesUntitledoutdash2No ratings yet
- Or Peni MalakDocument119 pagesOr Peni MalakEmmanuel SánchezNo ratings yet
- עקידהDocument343 pagesעקידהEvyatar TurgemanNo ratings yet
- קידושין באדם חשובDocument5 pagesקידושין באדם חשובmoshe amozighNo ratings yet
- Shut Shebet HaLevi 4Document302 pagesShut Shebet HaLevi 4nahimjbd3025No ratings yet
- כוונות הקטרת מעובדDocument5 pagesכוונות הקטרת מעובדM OstreicherNo ratings yet
- תלמוד בבלי נדה תוספותDocument187 pagesתלמוד בבלי נדה תוספותNOHORA PSIQUICANo ratings yet
- Chassidus Meluketes 3Document10 pagesChassidus Meluketes 3Hirshel TzigNo ratings yet
- UntitledDocument5 pagesUntitledoutdash2No ratings yet
- פורים קטן דא"חDocument3 pagesפורים קטן דא"חשמחה מילרNo ratings yet
- Maharid Chanukah 5Document29 pagesMaharid Chanukah 5Hirshel TzigNo ratings yet
- מצוות צריכות כוונהDocument2 pagesמצוות צריכות כוונהRoee BartovNo ratings yet
- חסידות מלוקטת, סוטה דף ב', מהדורת תשע"חDocument95 pagesחסידות מלוקטת, סוטה דף ב', מהדורת תשע"חHirshel TzigNo ratings yet
- מנחת אשר - בעניני סליחות - מנחת אשרDocument11 pagesמנחת אשר - בעניני סליחות - מנחת אשרKhaled LevyNo ratings yet
- תלפיות תשד הרב כשרDocument268 pagesתלפיות תשד הרב כשרclila shavivNo ratings yet
- תגובה סידור לבן נחDocument4 pagesתגובה סידור לבן נחTwo Chassids In a PodNo ratings yet
- Divrei Torah Belz 2 Ki Tavo 2009Document8 pagesDivrei Torah Belz 2 Ki Tavo 2009shlomo01No ratings yet
- Kol Yaacov Berechit 2009Document2 pagesKol Yaacov Berechit 2009shlomo01No ratings yet
- Hebrewbooks Org 14179 PDFDocument204 pagesHebrewbooks Org 14179 PDFsuper marioNo ratings yet
- Tzidkat HaTzadik (Hebrew)Document96 pagesTzidkat HaTzadik (Hebrew)Ariel PollakNo ratings yet
- ילקוט פנינים פרשת צו -שבת הגדולDocument18 pagesילקוט פנינים פרשת צו -שבת הגדולמשה אמוNo ratings yet
- Avodas Halevi 3 Yud Tes Kislev PDFDocument11 pagesAvodas Halevi 3 Yud Tes Kislev PDFHirshel TzigNo ratings yet
- Hebrewbooks Org 39479Document51 pagesHebrewbooks Org 39479TaviNo ratings yet
- Ptihta13 3Document10 pagesPtihta13 3hdjdjjehsijNo ratings yet
- Hebrewbooks Org 34608Document52 pagesHebrewbooks Org 34608Gabriel ReisNo ratings yet
- Masejet Guerim (Braita) Comentario Emet VaTzedekDocument49 pagesMasejet Guerim (Braita) Comentario Emet VaTzedeke-jajamNo ratings yet
- Magen Avos 1 Vayomer ElokimDocument18 pagesMagen Avos 1 Vayomer ElokimHirshel TzigNo ratings yet
- Rosenberg, Yehudah Yudel: "Sefer Zohar Torah-Vayikra"Document188 pagesRosenberg, Yehudah Yudel: "Sefer Zohar Torah-Vayikra"Jacobus SwartNo ratings yet
- דף מקורות על מהות הטומאהDocument2 pagesדף מקורות על מהות הטומאהדוד אורןNo ratings yet
- פרשת ביכורים והימים הנוראים 1Document2 pagesפרשת ביכורים והימים הנוראים 1claraNo ratings yet
- סימן מוDocument4 pagesסימן מוTheo KemounNo ratings yet
- Mabit Org 14113Document315 pagesMabit Org 14113CydaliseNo ratings yet
- הרחבות עיון עם הסברDocument14 pagesהרחבות עיון עם הסברEyal OgenNo ratings yet
- הרב אשר ווייס - קורח תשפ'ג - אין שליח לדבר עברהDocument23 pagesהרב אשר ווייס - קורח תשפ'ג - אין שליח לדבר עברה9709287No ratings yet
- 600 SfileDocument1 page600 SfileEliyahuNo ratings yet
- תשובת אריהDocument49 pagesתשובת אריהdavidNo ratings yet
- Mishkenot Haroim Mishpatim 5770Document2 pagesMishkenot Haroim Mishpatim 5770shlomo01No ratings yet
- Hebrewbooks Org 10111Document64 pagesHebrewbooks Org 10111zvilep123No ratings yet
- מחשבות והצעותDocument48 pagesמחשבות והצעותישי משהNo ratings yet
- נברשתDocument353 pagesנברשתישי משהNo ratings yet
- אגורת משה אורח חייםDocument454 pagesאגורת משה אורח חייםישי משהNo ratings yet
