Professional Documents
Culture Documents
סמינריון לדוגמא
סמינריון לדוגמא
======
כללי:
מדוע אין מספור לעמודים? הרי ביקשתי מספר רב פעמים וזה גם מופיע בהנחיות לעבודה.
איות:
בעמ׳ הראשון של העבודה (מבוא) כתבת יחסים חד-מיניים בין ארה״ב לישראל .מה הכוונה? יש צורך לבצע בדיקת איות לפני הגשה.
ושוב ,אין מספור לעמ׳ אז אני לא יכול להפנות אותך להערות שלי באופן מדויק :בעמ׳ שבו את מציגה את טענת המחקרף משתנים וכדומה :היה
צריך להציג את הדברים כמלל ולא באופן נפרד כפי שעשית .גם על כך דיברתי לא אחת בכיתה.
תיאורטי: חלק
יחסים בינלאומיים מתייחסים בדרך כלל ליחסים בין מדינות ולא בין אנשים.
שוב ,אין ציון של עמ׳ אז אני לא יכול להפנות ,אבל כתבת שהיחסים המיוחדים עם ישראל היא הבולטת ביותר ולא כך :יחסי ארה״ב עם בריטניה
הם ברמה גבוהה יותר.
כללי:
לא נהוג בעבודות אקדמיות להדגיש קטעים כל כך ארוכים (ראי לדוגמה סביב הדיון שלך על עוצמה רכה).
ביבליוגרפיה:
נראה שלא צירפת לרשימה את כל המקורות בהן עשית שימוש בעבודה.
======
סה״כ עבודה טובה מאוד.
נהניתי מנוכחותך במהלך הלימודים וגם מהקריאה והבדיקה של העבודה.
אני מקווה מאוד שתמשיכי הלאה לתואר שני ותיישמי את היכולות הגבוהות שלך.
בהצלחה מרובה בהמשך הדרך.
תוכן עניינים
מבוא 3................................................................................................................................
שאלת המחקר 4...................................................................................................................
טענת המחקר 4.....................................................................................................................
מטרת המחקר 4...................................................................................................................
שיטת המחקר 5....................................................................................................................
ביבליוגרפיה 24.....................................................................................................................
מבוא
מערכת היחסים השוררת בין ישראל לארצות הברית מיוחדת במינה ,ויש האומרים ,מקרה נדיר
ביחסים הבינלאומיים .מדובר במקרה יוצא דופן שהגיע לרמת קרבה העולה על זו שיש לארה"ב
וגם לישראל עם מרבית בנות בריתן האחרות.
יש עניין רב בהכרת היחסים הללו ,ניתוחם והבנתם ,ויש בכך אפשרות להסיק על השיקולים
המניעים מדינות לשתף פעולה – בראשית הדרך מערכת היחסים הוגדרה כאסימטרית .יחסיה של
ישראל עם ארה"ב נשענו על הצורך של ישראל כמדינה קטנה בעלת משאבים מוגבלים ,המוקפת
מדינות עוינות ,בברית עם מעצמת-על שתעניק לה סיוע כלכלי ,תמיכה מדינית ונשק להגנתה.
ארה"ב אינה רצתה שיעבוד ישראלי מלא ,ולכן העניקה לישראל קורטוב של עצמאות .חלק מזה
עשוי לשקף את הדבר הבלתי מוחשי שהפך את היחסים בין ארה"ב לישראל בזמנו לחד-מיניים,
וחלקו עשוי לשקף את רגשותיו הפרו-ישראליים של העם האמריקאי.
ארצות הברית משמשת כידידה וכבעלת ברית איתנה לישראל העומדת לצידה ומהווה כגורם
מרכזי המתווך לשלום ולנורמליזציה בין ישראל לשכנותיה באזור .זאת ,מתוך הבנה כי יציבות
המזרח התיכון אינו רק אינטרס ישראלי ,אלא אמריקאי ובינלאומי.
היחסים העמוקים והמיוחדים בין השניים הינם מאבני היסוד של מדיניות ישראל .הקשרים
האמיצים של ארה"ב עם ישראל הקיפו תחומים רבים וחשובים שהבטיחו את ביטחונה הצבאי
והכלכלי של ישראל .מערכת היחסים ארוכת השנים מושתתת על שותפות ערכים ויסודות
אסטרטגיים ,המעוגנת במארג יציב ורחב של קשרים ופעילויות.
תחת הנהגתו של ראש הממשלה ,לוי אשכול נזרעו זרעי היחסים המיוחדים שאפיינו את השותפות
בין שתי המדינות .הברית האמריקנית-ישראלית שטופחה על ידי ראש הממשלה לוי אשכול בעידן
ממשל ג'ונסון וראש הממשלה גולדה מאיר בימי ממשל ניקסון סייעה רבות לישראל בתקופות
הקשות של מלחמת ששת הימים ועד למלחמת יום הכיפורים.
וושינגטון החליטה לאמץ את ישראל כנכס אסטרטגי פרו מערבי מול אותן מדינות ערב שאימצו
מדיניות פרו סובייטית .לאחר התפוררות הגוש הסובייטי והיעשותה של ארה"ב מעצמת העל
היחידה בעולם ,עדיין ממשיך הקשר האסטרטגי הזה לעמוד בבסיס מדיניות החוץ הישראלית.
עם הזמן היחסים הפכו לתועלתיים עבור שני הצדדים .ישראל וארצות הברית מקיימות בעשורים
האחרונים מערכת יחסים קרובה ומיוחדת ,שבבסיסה ערכים ואינטרסים משותפים לשתי
המדינות ,והיא מקיפה את ההנהגות ,מערכות ממשל ,ממסדי החוץ והביטחון ,את המגזר העסקי,
הטכנולוגי והתרבותי ,וכן קשרים בין קהילות וגורמי חברה אזרחית.
במחקר אציג את היסודות שיצרו תפנית במערכת היחסים המיוחדת שיש בין ישראל לארה"ב ,את
הסיבות שגרמו למעצמת על לשתף פעולה עם מדינה קטנה במזה"ת ואת התרומות שמספקות
המדינות אחת עבור השנייה .אעמוד בעיקר על תקופת הזמן שבין מלחמת ששת הימים למלחמת
יום הכיפורים ( ,) 1967-1973אלו היו שני אירועים משמעותיים ששינו את תדמיתה של ישראל
לטובה והפכו אותה לנכס אסטרטגי בעיני ארה"ב.
הברית בין ישראל לארצות הברית התפתחה ועוצבה בשנות השישים של המאה ה ,20ובעיקר אחרי
מלחמת ששת הימים .הניצחון הצבאי הישראלי במלחמה זו העצים את חשיבותה האסטרטגית
של ישראל ,בשל יכולתה לא רק להגן על עצמה אלא גם לסייע בהגנה על אינטרסים אמריקאיים
באזור במהלך 'המלחמה הקרה' .בנוסף ,מלחמה זו סייעה לישראל לקדם את מטרותיה המדיניות
והביטחוניות במערכת המזרח-תיכונית ובמערכת בינלאומית .לאחר מלחמת 67נוצרה מציאות
טריטוריאלית ,פוליטית ואסטרטגית חדשה במזה"ת.
עם השפעתה הגוברת של ארה"ב על מדיניות החוץ והביטחון הישראלית ,היא הניחה את היסודות
"ליחסים המיוחדים" עם ישראל שעלו מתוך מלחמת ששת הימים והתפתחו בעיקר לאחר מלחמת
יום הכיפורים אשר הובילה להגדלת הסיוע הביטחוני עבור ישראל.
המחקר הציב לעצמו שאלת מחקר -כיצד נבנו היסודות ליחסים המיוחדים בין ארה"ב לישראל?
משתנה בלתי תלוי -מלחמת ששת הימים .תפעול המשתנה נעשה על ידי ניתוח תוצאות המלחמה
והשלכותיה לגבי מעמדה של ישראל בעיני ארה"ב.
משתנה תלוי -הגדרת מערכת היחסים כמיוחדת .לאחר שישה ימי לחימה השתנו פני המזרח
התיכון ועימו גם יחסי ישראל-ארצות הברית.
שנית ,המחקר הנוכחי בוחן מדוע בחרה מעצמת-על כמו ארצות הברית לשתף פעולה עם מדינה
קטנה כמו ישראל .בנוסף ,באמצעות המחקר נוכל להגביר את הידע בתועלת ההדדית שמפיקות
שתי המדינות אחת מהשנייה ,תועלת שרלוונטית עד לימנו.
שיטת המחקר -המחקר הינו איכותני ומבוסס על ניתוח תוכן.
מסקנות המחקר
תופעת "היחסים המיוחדים" מורכבת מהצירוף הנדיר שבין אינטרסים אסטרטגיים לגורמים
רכים .מתוך ממצאי המאמרים נבין שלא סיבה אחת הולידה את תמיכת ארה"ב בנו -יחד עם
המציאות של הזירה הבין לאומית שדרשה יציבות ,לאחר שתי מלחמות (ששת הימים ויום
הכיפורים) והמלחמה השלישית (המלחמה הקרה) שהתנהלה תוך כדי נראה כי כאשר הממשל
האמריקאי נוכח לדעת שהיהודים יודעים ״להחזיק רובה״ ,ולא יזדקקו להם שיבואו להצילם .רק
אז מדינת ישראל הפכה מגורם שולי ומנטל מדיני לבעלת ברית חזקה ונאמנה שמשרתת את
האינטרס האמריקאי .בנוסף ,נוכחנו לדעת כי ממערכת יחסים בה הפטרון (ארה"ב) השתמש
בסיוע ללקוח שלה (ישראל) ככלי לשליטה ,הפך הקשר למערכת יחסים דו-סיטרית המבוססת על
אמון בין אישי ושותפות הדדית.
חלק תיאורטי
אינטרסים לאומיים
יחסים בין לאומיים מוגדרים "כקשר בין אנשים ממדינות שונות כשמטרת הקשר היא למצוא
ולקדם אינטרסים לאומיים משותפים" .הסביבה הבינלאומית היא סביבה בה לכל מדינה יש את
האפשרות לעשות ככל העולה על רוחה .עם זאת זו אינה סביבה של מלחמה תמידית ומדינות
משתפות פעולה .שיתוף פעולה נובע מאינטרס – אינטרס לשתף פעולה או לא.
יחסים בין לאומיים לא מתפתחים ביום אחד ,בדרך-כלל המאמצים לחיזוק מערכת יחסים בין
מדינות מקבלים תפנית בשלב כלשהו עם התרחשות אירועים בעלי משמעות במהלך ההיסטוריה.
האינטראקציה בין השחקנים הופכת מרצון התחלתי לשיתוף פעולה עבור אינטרסים אישיים
ומעמיקה עד לכדי בריתות הגנה של שנים.
ישנם מספר גורמים המניעים מדינות לבחור בנתיב של שיתוף פעולה -קשרים בין מדינות נשענים
על שותפות אסטרטגית ועל האינטרסים שיש לשני הצדדים .אינטרסים פוליטיים ,אידיאולוגיים,
ביטחוניים ואסטרטגיים משותפים .כל זה לצד ערכים ,אידיאלים ,ונורמות משותפים כמו:
דמוקרטיה ,שלטון החוק ,חופש הביטוי והתקשורת .שיתופי פעולה בין מדינות מאפשרים תוצאות
טובות יותר לכל הצדדים ומכשירות את הקרקע לבניית אמון הדדי ולפיתוח הקשרים בעתיד.
ביחסים בין לאומיים אין לתוצאות שיתופי הפעולה טווח זמן מוגדר ,הן יכולות לבוא מהר והן גם
יכולות להגיע באיטיות ,אבל שעושים אותן נכון הן תמיד יודעות ליצור משהו גדול.
סטפן וולט( )Stephen M. Waltטוען כי מדינות משתפות פעולה על מנת לאזן מול איומים .וולט
מגדיר איום על פי :ככל שמדינה צוברת יותר משאבים כך פוטנציאל האיום שלה גדל ,קירבה
גיאוגרפית ,כוח התקפי (כוחות צבא ניידים) וכוונות התקפיות -מדינות עם כוונות התקפיות יגרמו
לאחרים לאזן מולם.
אלכסנדר וונדט ( )Alexander Wendtטוען כי אינטראקציה בין שחקנים יכולה להוביל אותם
לפתח אחד כלפי השני זהויות הגוזרות אינטרסים של שת"פ ,או לחילופין קונפליקט .היכולת
להתגבר על המכשולים לשיתוף פעולה בסביבה בינלאומית תלויה בזהות השחקנים ,האם הן
מעצבות אינטרסים אגואיסטיים או קולקטיבים ,וההבדל ביניהם מונח על ציר דמיוני שמודד את
מידת ההזדהות עם האחר .הזדהות חיובית היא הבסיס להיווצרות קהילה עם רגשות של
סולידריות ונאמנות .בקצה השני ישנה הזדהות שלילית שתופסת את האחר כאובייקט שיש
להפעיל עליו מניפולציות לטובת סיפוק עצמי.
קנת וולץ ( )Kenneth Neal Waltzמציג כי קיים מתן דגש על שיקולי ביטחון במטרה לשרוד
ולהישאר חלק ממערכת בה השחקנים לא יכולים לסמוך על אף אחד שיסייע להם אלא על עצמם
בלבד .אלו שאינם מסוגלים לדאוג לעצמם ימצאו את עצמם בסכנה ולכן אינטרס השחקנים הוא
למקסם ביטחון והישרדות על ידי שת"פ במטרה ליצור מאזני כוחות .מאזן כוחות מונע משחקן
אחד להיות חזק מידי וכך לסכן את הישרדותם של אחרים וכתגובה לאיום מדינות כורתות
בריתות.
"יחסים מיוחדים"
אחד מהמודלים שפותחו בחקר מדיניות החוץ הישראלית הוא מודל של יחסים מיוחדים
דו-צדדיים :בדרך כלל של "זוג מדינות" והוא מבדיל בין עוינות מוחלטת או מבוקרת' ,יחסים
רגילים' או נורמליים ,ו'יחסים מיוחדים' על מגוון צורותיהם ,הנעים מידידות וקרבה שצומחות
ממורשת העבר המשותף ,מאידאלים משותפים ומאינטרסים משותפים – מדיניים ,כלכליים
וצבאיים ,קבועים או בני חלוף.
בנאום "מסך הברזל" המפורסם שנשא בפולטון ,מיזורי במרץ ,1946הפך וינסטון צ'רצ'יל את
המונח "יחסים מיוחדים" לתיאור קשרים אמריקאיים-בריטיים שהתפתחו במהלך מלחמת
העולם השנייה .עם הזמן ,אחרים יישמו את רעיון הקשרים המיוחדים עם קשרים של מדינות
זרות אחרות .בעוד שכל אחד מהם הוא מיוחד בדרכו שלו ,מערכת היחסים המיוחדת ביותר היא
ללא ספק זו עם ישראל ,כפי שפוליטיקאים ואנליסטים מכירים בהם" .ביחסים מיוחדים" הם
מתכוונים לכך שהיחסים בין מעצמת העל ארצות-הברית למדינת ישראל הקטנה במזה"ת פרחו
בחצי המאה האחרונה לא רק בקשרים דיפלומטיים וצבאיים ,אלא גם למגוון ייחודי של קשרים
כלכליים ,אקדמיים ,דתיים ואישיים .מנקודת מבט השוואתית ,ארה"ב וישראל עשויות להיות
השוויון יוצא הדופן ביותר בפוליטיקה הבינלאומית.
כמובן לא כל יחסים הם חיוביים או מתחילים כך -גרמניה וישראל כבר בתחילת התהליך הקשה
של קשירת הקשרים הראשונים בין שתי המדינות ,הוגדרו יחסים אלה "כיחסים מיוחדים".
המרכיב המיוחד ביחסים הוא השילוב בין עבר ועתיד .שתי המדינות מכירות בכך כי העבר ,זיכרון
השואה ,הטראומה הנוראה בתולדות האנושות ,הוא הממד הדומיננטי ,המעצב והמרכזי ביותר
בתוכנם ובמהותם של היחסים .בד בבד עם המרכיב הזה השכילו שתי המדינות לפתח מארג רחב
ביותר של קשרים הדוקים בתחום המדיני-דיפלומטי ,הצבאי ,הכלכלי ,המדעי והתרבותי יחד עם
נוכחותו המתמדת של זיכרון השואה המעניק ליחסים את אותו ממד ייחודי.
הגדרתם של יחסים בין שתי מדינות כמיוחדים באה לייחדם ולהפרידם מיחסים רגילים בין
מדינות .הנטייה להשתמש במונח זה בתחום יחסי החוץ של מדינות היא נדירה ולא אופיינית
במיוחד ביחסים שבין מעצמת על ומדינה קטנה .הגדרה זו קובעת שקיימת שותפות ייחודית,
השונה לחלוטין מהיחסים שיש לשתי המדינות עם מדינות אחרות בעולם.
בספרו של בנימין פינקוס ,מציג ההיסטוריון של היחסים הבין לאומיים ,ז'אק הונציגר' :בכל
תקופה היסטורית בחיים הבין-לאומיים מתקיימת היררכיה של מדינות .כך אחדות מילאו תפקיד
מדיני ,כלכלי או תרבותי ,ואילו אחרות לא מילאוהו .כך אחדות מהן הכריעו את הסך הכולל של
יחסי הכוחות ,ואילו אחרות נראו תלויות במערכת הבין-לאומית 1.כך קבע למשל מ' הנדל
שהתנהגותן של מדינות במערכת הבין-לאומית נקבעת במידה מרובה על-ידי יחסי הכוח ופערי
הכוח שביניהן .אילו הייתה זו מערכת בין-לאומית אשר בה לא היו קיימים פערי כוח או שלא היה
נעשה שימוש בכוח -לא הייתה גם משמעות להבחנה בין מעצמות ומדינות חלשות 2.לפי הגדרתו
הפשוטה' :מדינה חלשה היא כל מדינה במערכת הבין-לאומית אשר איננה שייכת לקטגוריה של
מעצמות' 3.ואילו לפי רוברט קוהאין מוטב להגדיר מדינות 'על ידי היקף השפעתן על המערכת
4
הבין-לאומית .הוא גם מתייחס אל המעצמות הגדולות כאל מי 'שקובע' את טבעה של המערכת'.
ציר ההתייחסויות בין מעצמות ומדינות קטנות אינו אופקי ,אלא אנכי-היררכי ,והוא אינו פוסל
את האפשרות שבקונסטלציה היסטורית מתאימה מדינה קטנה תשפיע על מעצמה.
מתברר שמדינת ישראל שייכת לקטגוריה של המדינות "הקטנות" ,ובהקשר ההיסטורי של שנות
החמישים ,גם לקטגוריית המדינות "החלשות" הנמצאת בבידוד אזורי ,מוקפת מדינות עוינות
ששואפות לחסלה .גם מיקומה במערכת הבין-לאומית מיוחד במינו בשל חוסר יכולתה להשתייך
לאחת הבריתות האזוריות או העולמיות הקיימות .הרי ששום מדינה לא תרצה לאורך זמן
להישאר מבודדת ,בייחוד כשתהליכי הדו-קוטביות הגושית האידאולוגית-פוליטית מתגברים .היא
תשאף למצוא ידידים ובני ברית בקרב אחת או יותר מהמעצמות הגדולות .היחסים הנוצרים
מהתקרבותן של מדינה קטנה למדינה גדולה אינם אחידים .דוד ויטל בוחן גם הוא את היחסים
בין מדינה קטנה למעצמה ומבקש להבדיל בין יחסים של תלות מוחלטת ובין קיום של אוטונומיה
פוליטית כלפי המדינה הקטנה ,שמדיניותה בזירה הבין-לאומית לא תתקבל בהשפעה מכרעת של
5
אחרים.
יחסי פטרון-קליינט
המודל השימושי והנפוץ בחקר מדיניות החוץ ביחסים שבין מעצמה למדינה קטנה הוא מודל
ה'פטרון–לקוח' שהועבר מהסוציולוגיה .יישום מוצלח של מודל זה בנוגע למלחמת סואץ
6
ולמלחמת ששת הימים ביחסי ארצות הברית-ישראל פיתח יעקב בר סימן טוב.
1
מודל זה של יחסי הפטרון-קליינט נפוץ במדינה האוטוריטארית ,הקליינט מתווך בין ההנהגה
לפרט .יחסי החליפין בין הפטרון לקליינט הם :הקליינט יבוא לבחור או ישתתף בהפגנה והוא
יעניק לו ביטחון במספר מובנים :כלכלית ,ביטחונית וכו' .יחסים אלו נוצרים מתוך מסורת או
לצורך מטרות אד-הוק והם מנציחים את השוויון ,את כח האליטה ויוצרים דפוס של השתתפות
שאינו דיכוי טוטאלי .גם במדינות דמוקרטיות יכולים להיות מאפייני פטרון-קליינט (לדוגמא
מפא"י אחרי הקמת המדינה).
אברהם פווין חושף בספרו כי ייתכנו הבדלים לפחות בשלושה היבטים בקשרי פטרון-קליינט:
מידת האינטימיות בקשרים ,שיעור הפערים בנגישות למשאבים ומידת ההדדיות ביחסים.
לאחר הגברת התמיכה הצבאית של בריטניה בישראל ,אספקת נשק והשקעה בתעשייה
הביטחונית הישראלית מצד גרמניה המערבית ,בסופו של דבר גם ארה"ב הכירה במעמדה
האסטרטגי של מדינת ישראל במזה"ת .זאת לאחר שהתרשמה מהצלחתו של צה"ל בשדה הקרב
במערכת סיני ב־ .1956לאור זאת ,היא עשתה הערכה מחדש של יחסיה עם ישראל והסכימה
9
לשדרג את תמיכתה בביטחונה.
ארה"ב עומדת לבדה ככוח העולמי הדומיננטי ,כמעצמה גדולה היא משתמשת בתור פטרון
למעשה בלקוחה שלה ,ישראל כדי לחזק את עוצמתה הקשה .להבדיל מדינת ישראל עושה שימוש
במרכיבי העוצמה הרכה ,בערכים פוליטיים ומדיניות חוץ זהה ,בתרבות ,בערכים אוניברסליים
ובמדיניות המקדמת אינטרסים המשותפים לה ולארה"ב – זה מה שיוצר את יחסי המשיכה
והמחויבות בין המדינות והדבר מעלה את הסבירות להשגת התוצאות הרצויות.
ניתן להצביע על שני מקורות ליחסים מיוחדים בין מדינות ,אחד "רך" והשני "קשה" .דורון פלדמן
מציג כיצד כל אחד מהמקורות והשילוב בין השניים חיוני והכרחי לשימור בריתות ויחסי גומלין
יעילים בין מדינות .מדינות חזקות ו'מעצמות על' לעיתים קרובות מעדיפות (ואף מוכרחות) גם
לדבר ברכות ,לנקוט בדיפלומטיה הכרחית לא פחות מהעוצמה הצבאית כלכלית בשביל לייצר
השפעה.
מרבית המדינות נעות על הציר שבין עוצמה רכה ,המשתמשת באמצעים בלתי כוחניים להשגת
מטרות לאומיות ,לבין עוצמה קשה ,העושה שימוש באמצעים צבאיים וכלכליים .עם התפרקות
בריה"מ והמעבר לעולם של הגמוניה אמריקאית ,גברה הפופולריות של מושג העוצמה הרכה (soft
7
Gerald L. Sorokin, “Patrons, Clients and Allies in the Arab Israeli Conflict,” Journal of Strategic
Studies, Vol. 20 (1) (1997), pp. 46-71.
8
David Rodman, “Israel’s National Security Doctrine: An Introductory Overview,” Middle East
Review of International Affairs, Vol. 5 (3) (2001), p. 81.
9
Douglas Little, “The Making of a Special Relationship: The United States and Israel,
1957-68.” International Journal of Middle East Studies, Vol. 25 (4) (1993), pp. 563- 585.
) powerבחקר היחסים הבינלאומיים ,שנטבע על ידי הפרופסור האמריקני מאוניברסיטת
הרווארד ,ג'וזף ניי .עוצמה רכה מיוחסת ליכולתן של מדינות לעשות שימוש באמצעים בלתי
כוחניים כחלק מעוצמתן הלאומית כמו תרבות ,ערכים ,חינוך ,מוסדות ממשל וכלכלה
אטרקטיביים ,המהווים מקורות ליצירת השפעה ושת"פ בעולם -זאת לעומת הפעלה מסורתית
של משאבי עוצמה לאומית ,המתארת שימוש של מדינות בכוח צבאי או כלכלי ,דהיינו אמצעי
עוצמה קשה (( hard powerכדי לאכוף את רצונן על מדינות ושחקנים אחרים בפוליטיקה
העולמית.
בתחילת הדרך ,יוחסה העוצמה הרכה בעיקר לארה"ב ,שניצחה את המלחמה הקרה מול יריבתה
ברית המועצות ללא מאבק ישיר ,אלא בעזרת עמידתה על ערכי החופש ,החירות והכלכלה
החופשית שנתפסו בקרב העמים שחיו מעברו של מסך הברזל כאטרקטיביים.
לאחרונה ,התקבע שגם מדינות קטנות יכולות להפעיל עוצמה רכה כלפי חוץ על מנת להגביר את
השפעתן בפוליטיקה העולמית מעל למידותיהן .הן עושות זאת על ידי :מיתוג והשקעה
משמעותיים בכלכלותיהן המתקדמות והטכנולוגיות ,במערכות רווחה ,ממשל וחינוך מצטיינות,
שאפשרו להן להעצים את תדמיתן ויוקרתן הבינלאומית ,לצורך קידום שיתופי פעולה והרחבת
מעגל בריתותיהן .אלא שכוח רך מהווה אמצעי מוגבל להבטחת ביטחונן של אומות בפוליטיקה
העולמית .מכאן ,שמדינות רבות הפנימו את הצורך לגבש ולפתח אסטרטגיות לאומיות
וביטחוניות המשלבות בין יכולות רכות וכוחניות להשגת מטרותיהן בפוליטיקה העולמית ,זאת
ברוח אמרתו המפורסמת של נשיא ארה"ב ,תאודור רוזוולט" :דבר ברכות ואחוז מקל גדול" .את
השילוב בין משאבי עוצמה רכה וקשה כינה הפרופסור ניי בראשית המאה הנוכחית בתור עוצמה
חכמה – . smart powerבעבר נהגו לראות בעוצמה קשה כעוצמה צבאית בעיקרה ,וניי הרחיב את
המושג והוסיף לו אמצעים כלכליים .השילוב בין השניים יוצר יחס נכון וראוי.
כבר משנותיה הראשונות בחרה ישראל ,נוכח איומי העולם הערבי ,שטחה הקטן ,מגבלות כוחה
והמיעוט בכוח האדם ,להשקיע בפיתוח כוח צבאי שיאפשר לה להגן על קיומה בכוחות עצמה.
ישראל פיתחה דוקטרינה ביטחונית המבוססת בעיקרה על אמצעים קשים ,כאשר מדיניות החוץ
שלה משמשת עבורה ככלי משלים למימוש יעדיה הלאומיים .בחיפושה אחר ברית עם מעצמת על
ובניסיון לבלום ולעקוף את הבידוד הביטחוני-מדיני-כלכלי שנכפה עליה מצד מדינות ערב ,הפעילה
ישראל עוצמה רכה ביעילות ביבשת אפריקה ,ע"י הענקת סיוע בתחומי הטכנולוגיה ,הרפואה,
החקלאות המדברית ,התעשייה והביטחון -שזיכו אותה בהערכה ובהכרה בינלאומיות .מנהיגי
היבשת השחורה הזדהו ערכית עם העם היהודי ועם ישראל הקטנה ,שנתפסה ככוח
אנטי-אימפריאליסטי.
"פעולה צבאית מוצלחת יכולה למגר את כוחות האויב ,להפיל משטרים ,לתפוס ולהחזיק בשטח
או להרתיע איומים מיידים .אך פעולה כזו יוצרת רק רגעים קצרים :של הזדמנות ,לא תוצאות
פוליטיות בנות קיימא .כדי לנצלן ,יש צורך ביחסים ,בבעלי ברית ,בידע המתמחה בפוליטיקה
10
ובתרבויות המקומיות ,במוסדות ביטחון ,במקורות סיוע והכשרה בלגיטימציה ובסנגור משכנע".
10
Crocker, 2005, p.59 .130
החלק האמפירי
לפחות בשנים הראשונות ניתן היה להגדיר את יחסי ישראל-ארה"ב יותר כחיזור אקטיבי של צד
אחד ,ישראל ,המכביר מאמצים וחיזורים לכיוון הצד השני .ארצות הברית ,לעומת זאת ,עדיין
השתדלה לשמור על מרחק מסוים בינה לבין ישראל.
אחדים מהאישים הפוליטיים והפרשנים ,בעיקר בצד הרפובליקני ,פקפקו תחילה בנאמנות
"הסוציאליסטים הישראלים" ,אך רבים יותר ,בעיקר בממסד השלטוני והכלכלי ,חששו
מהתגובות של מדינות הנפט הערביות .ישראל לא קיבלה אז כמעט שום סיוע כלכלי מאמריקה
(פרט לסיוע מגורמים יהודיים) ,קל וחומר סיוע בעל אופי צבאי ,אלא שוושינגטון לא הייתה מוכנה
אפילו למכור לישראל נשק ואף לחצה על מדינות אחרות שלא למכור מטוסים ואמצעי לחימה
אחרים.
לפני מלחמת ששת הימים זו הייתה תקופה של התגברות הלאומיות הפאן-ערבית ומעמדה של
ארה״ב באזור היה בכי רע .בתחילת ואמצע שנות השישים נשלח נשק אמריקאי לארצות ערב שהיו
מאוימות על ידי נאצר ,במצב זה לא הייתה לנשיא קנדי ברירה והוא נאלץ למכור נשק הגנה
לישראל .מה שהשיגה ישראל כתוצאה מתקיפתה את מצרים ב 1956-היה הצבת חיל משמר של
האו״ם בתוך מצרים לאורך גבולה עם ישראל .בנוסף לכך ,התחייבה וושינגטון כי ארה״ב ובנות
בריתה באירופה יגיבו תגובה צבאית במקרה של סגירת מיצרי טירן .כאשר הכניס נאצר צבא
מצרי לסיני באמצע מאי 1967והודיע על סגירת מיצרי טירן ,פנתה ישראל לארה״ב וביקשה את
מימוש ההבטחה .הנשיא האמריקני הודיע כעבור ימים ספורים שבהיעדר נכונות להשתתף מצד
מדינות אירופה ,תוכנית זו לא תוכל לצאת לפועל .הוצעו כל מיני הצעות לטיפול דיפלומטי במצב,
אך לבסוף נאמר לישראל ,כי אם תצא למלחמה – תהיה לבדה .באקורד צורמני ובלתי ידידותי זה
החלה מלחמת ששת הימים.
מלחמת 1967עיצבה מחדש את פני המזרח התיכון ואת מעמדה של ישראל באזור לאחר כמעט
שני עשורים לקיומה.
השטחים הכבושים העצימו את העליונות הצבאית של צה"ל ואת המדיניות הישראלית באזור –
המצב החדש העניק לישראל עומק אסטרטגי שהשפיע על מדיניות החוץ שלה ועל הדינמיקה של
שינוי הבריתות בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים .הפוליטיקה הבינלאומית במזה"ת במהלך
1967ולאחריה הושפעה משילוב של שיקולים כלכליים וחיפוש אחר שלום ויציבות ,שמצדם
הושפעו במידה רבה מהגיאו־פוליטיקה של המלחמה הקרה .בתנאים אלה ,אירופה החלה
להתרחק מישראל ואילו ארצות הברית התקרבה אליה ,כשהיא מסמנת בכך את תחילתם של
"היחסים המיוחדים".
אחרי שישה ימי לחימה נראה כל המזרח התיכון אחרת ,ועמו גם יחסי אמריקה-ישראל .תוצאות
המלחמה נתנו את אותותיהם גם בוושינגטון -היה זה הניצחון הישראלי שבלם ולמעשה חיסל את
שאיפותיו של נאצר וזיכה את האמריקאים במעמד בכורה.
הרווח הראשון של ישראל היה ״מפת הפנטגון״ שהוגשה לנשיא ג׳ונסון בקיץ ,1967שבוע לפני
הדיון במועצת הביטחון בעניין גבולות עתידיים במזה"ת .המפה הוכנה במטכ״ל האמריקאי לפי
בקשתו של הנשיא ג׳ונסון שביקש לדעת איזה שטחים מאלה שנכבשו במלחמת ששת הימים
חייבים להישאר בידיה ,כדי להבטיח את יכולתה להגן על עצמה .המפה אושרה על-ידי הנשיא
ג׳ונסון ,היא שימשה בסיס להחלטה 242של מועצת הביטחון של האו״ם שקבעה שאין חוזרים
לגבולות הקו הירוק ״אלא לגבולות מוסכמים וברי -הגנה״ .זה היה ההישג השני של ישראל
במועצת הביטחון.
כתוצאה משינוי יסודי ומקיף עם מלחמת ששת הימים והניצחון המכריע של ישראל על מצרים,
סוריה וירדן הפכה ישראל מדימוי של נטל בעיני האמריקנים למעצמה אזורית ולנכס ביטחוני
ומדיני ובעקבות זאת החל גם הסיוע לזרום .בצד ההתפתחויות האלה ,ניכר גם שינוי מבחינת
התמיכה הפוליטית שישראל זכתה לה בציבוריות האמריקנית בכלל ובקונגרס בפרט -עלה
מעמדה של ישראל כבעלת ברית אמריקנית חשובה הן בעיני הממסד הביטחוני האמריקני והן
בדעת הקהל האמריקנית בכלל .המלחמה הקרה הלכה והתלקחה ובארה״ב הגיעו למסקנה
שאפשר לעשות שימוש רב יותר בישראל למטרה זו – בפרק זמן זה הסיוע הצבאי והפיננסי
האמריקאי לישראל האיץ בחדות ,והמדינה נחשבה על ידי וושינגטון ,בהקשר של מאבק על
השפעה אזורית עם בריה"מ ,כבעלת ברית אזורית בעלת ערך.
הניצחון הישראלי במלחמת 67הנחית מכה על האינטרסים האירופיים ועם פרוץ מלחמת ששת
הימים הטילה צרפת אמברגו על מכירת נשק ומטוסי קרב לישראל .שיחק מזלה של ישראל
שבאותו הזמן החלו להתפתח יחסים קרובים בינה לבין ארה"ב ואת המקור החדש לאמצעי
לחימה מתוחכמים מצא צה"ל מעבר לאוקיינוס האטלנטי -בארצות הברית שהגבירה מאז את
מחויבותה לישראל .עוד לפני מלחמת ששת הימים זכתה ישראל מידי הנשיא קנדי ל 48-מטוסי
סקייהוק ו 250-טנקים .קל וחומר אחרי המלחמה .משלוחי הנשק מארה״ב לישראל גדלו
והתעצמו הן מבחינת הכמות והן מבחינת הסוג – מה שהחל במשלוח כמויות קטנות של מסוקים
ורובים בשנת 1958ונמשך בהחלטתו של הנשיא קנדי לשלוח לישראל נשק הגנתי ב־ 11,1962התרחב
לבסוף להספקת מטוסי קרב על ידי ממשל ג'ונסון בשנת 12.1966בתקופה זו הניחה ארצות הברית
את היסודות ל"יחסים המיוחדים" עם ישראל ,שעלו והגיחו מתוך אבק המלחמה של .1967
11
Abraham Ben-Zwi, John F. Kennedy and the Politics of Arms Sales to Israel (London: Frank Cass,
2002).
12
Zach Levey, “The United States’ Skyhawk Sale to Israel, 1966: Strategic Exigencies of an Arms
Deal,” Diplomatic History. Vol, 28 (2) (2004), pp. 255-276.
בנוסף ,לוי אשכול ,ראש ממשלת ישראל ,הוזמן בשנת 1968אל חוותו של הנשיא האמריקאי
ג׳ונסון ושם הוסכם על עסקות נשק חדשות עם ישראל .גם שיתוף הפעולה המודיעיני הועלה
בדרגה וכן רמת שיתוף פעולה בפיתוח אמל״ח .עם זאת ,גדל במהרה תהליך של ייצור עצמי של
אמל״ח מתקדם בישראל .כאמור מלחמת ששת הימים הבהירה לאמריקאים שישראל שוב אינה
גרורה שיש להגן עליה.
ישראל זכתה בשנים האחרונות לתמיכה נדיבה מוושינגטון ,הן בנשק והן בתחום הכלכלי .זה
אפשר לה התחזקות פנימית ופיתוח כלכלי והיא הוגדרה כמדינה בעלת יכולת צבאית לעמוד נגד
קואליציה של כל הארצות הערביות הסובבות אותה .בהקשר זה הייתה חשיבות רבה ל50-
הפנטומים שג׳ונסון הבטיח בזמנו לאשכול .אף-על-פי שיותר ויותר אמל״ח יוצר בישראל ,הפך
הנשק האמריקאי לנשק בסיסי בציודו של צה״ל ,ובכך החליף את הנשק הצרפתי מלפני .1967
קודם למלחמת ששת הימים נצמדה ארצות הברית למדיניות זהירה במזרח התיכון ,מתוך כוונה
להימנע מכול קרע עם מדינות ערב בשל תמיכה בישראל .לנוכח המתיחות הגוברת בין ישראל
למצרים באביב ,1967דחה ממשל ג'ונסון את בקשת ירושלים למשלוח נשק מואץ ופנה
לדיפלומטיה כדי לפתור את המשבר .ארה"ב שחששה מהתערבות סובייטית לטובת הערבים,
הייתה להוטה למנוע כל עימות בין מעצמות העל במזה"ת .בעקבות זאת קרא הנשיא ג'ונסון
לישראל להמתין להצלחת ניסיונותיה של הדיפלומטיה האמריקאית והזהיר כי "ישראל אינה
13
לבד ,אלא אם כן היא פועלת לבדה".
על רקע זה ,בעוד צה"ל מתכונן למלחמה ,דחתה ממשלת ישראל בראשותו של לוי אשכול יציאה
לפעולה צבאית .מתוך רצון להבטיח מראש קבלת סיוע אמריקאי כאשר תחל מלחמה ,וגם
לאחריה" .האור הצהוב" למתקפת מנע ,שישראל קיבלה בסופו של דבר מוושינגטון ,לווה
במחויבות אמריקאית מוגברת לביטחונה של ישראל לאחר המלחמה .מחויבות זו באה לידי ביטוי
בשני מישורים :ניסיון לפתור את הסכסוך הישראלי ערבי בתנאים שייתנו מענה לצרכיה
הביטחוניים של ישראל ,והספקה צבאית חסרת תקדים.
ארצות הברית תמכה בעמדתה של ישראל וחתרה למלא תפקיד מרכזי בהשגת שלום במזרח
התיכון .זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים הכריז ממשל ג'ונסון כי הגיעה העת להסדר קבע.
14
נשיא ארה"ב ראה בנסיגה ישראלית ללא תנאי לקווי 1949מהלך שאינו "מתכון לשלום אלא
לחידוש מעשי האיבה".
13
President Johnson quoted in William B. Quandt, Decade of Decision: American Policy toward the
Arab-Israeli Conflict, 1967-76 (Berkeley: University of California Press, 1977), pp. 53-54.
14
Charles D. Smith, “The United States and the 1967 War,” in: The 1967 Arab-Israeli War, Origins and
Consequences, pp. 179-185.
מה שהיה נחוץ ,לשיטתו של ג'ונסון ,הם "גבולות מוכרים שיספקו לישראל ביטחון נגד טרור,
השמדה ונגד מלחמה" .עוד לפני הצבת השלום על סדר היום ,הכיר ממשל ג'ונסון בצורך של
ישראל לחזק את יכולותיה הצבאיות מול מדינות ערב ,שצבאותיהן חומשו על ידי בריה"מ לאחר
המלחמה .כדי לבסס מחדש את מאזן הכוחות האוויריים ,ציידה וושינגטון את צה"ל במאה
מטוסי "סקייהוק" ,ולמרות מחלוקות פנימיות הסכימה לספק לו גם מטוסי "פנטום" מתקדמים
ב־ 15.1968העובדה שמטוסים אלה סופקו לישראל סימנה את המחויבות האמריקאית המוגברת
לביטחונה ואת תחילת מעמדה של ארה"ב כספקית הנשק העיקרית של צה"ל לאחר מלחמת ששת
הימים.
היחסים בין ישראל לארצות הברית הגיעו לממד אסטרטגי חדש רק לאחר שריצ'רד ניקסון נכנס
לתפקידו כנשיא ארצות הברית ב־ 1969והנרי קיסינג'ר הפך לאחראי על מדיניות ארה"ב במזה"ת,
כחלק מתפקידו כיועץ לביטחון לאומי ולאחר מכן כמזכיר המדינה .הסיוע של ניקסון לישראל
נועד להשיג שתי מטרות :להגן על ההשפעה האמריקאית במזה"ת ולהביא לשלום באזור בתנאים
ובחסות אמריקאיים .הממשל האמריקאי החדש הגיע למסקנה שרק ישראל חזקה יכולה לאלץ
את מדינות ערב לשבת לשולחן המשא ומתן ,וכי הסיכוי שישראל תסכים לוויתורים יהיה גבוה
יותר כשהיא תימצא בעמדת כוח ועליונות אסטרטגית 16.בנוסף לכך ,ארה"ב האמינה כי שותפות
ישראלית אמריקאית חזקה תקדם את מטרותיה במזה"ת ,שבו ישראל תשמש מעין מחסום
17
מערבי נגד ההתפשטות הסובייטית.
האסטרטגיה האמריקאית לאחר מלחמת ששת הימים התבססה על ההנחה שציוד ישראל בנשק
מתקדם פירושו יצירת התנאים לשלום ,ובמקביל שיפור עמדתה של ארה"ב מול בריה"מ ,וזאת
בהתאם לדוקטרינת ניקסון .למרות ההנחות האסטרטגיות של ארצות הברית ,הספקת החימוש
האמריקאי לישראל לא הייתה בלתי מותנית ,נהפוך הוא :בשנים שלאחר מלחמת ,67כאשר
לרשות ישראל לא עמד מקור אחר של אמצעי לחימה ,השתמשה ארצות הברית בטנקים,
במטוסים ובתחמושת כדי להשפיע על המדיניות הישראלית באופן שנועד לקדם את האינטרסים
האמריקאיים במזרח התיכון .המנוף של וושינגטון על ירושלים הלך וגדל ,במקביל לצורך
18
הישראלי בתמיכה צבאית ,דיפלומטית וכלכלית.
בשנים לאחר מכן הגבילה ארצות הברית את חופש הפעולה של צה"ל ודרשה מישראל לגלות
גמישות מדינית כדי להגיע לשלום וליציבות באזור .כדי לסיים את מלחמת ההתשה ב־,1970
ארה"ב אף לחצה על ישראל לקבל את הסכם הפסקת האש עם מצרים ,כשהיא מבטיחה סיוע
15
David Rodman, “Phantom Fracas: The 1968 American Sale of F-4 Aircraft to Israel ,” Middle Eastern
Studies, Vol. 40 (6) (2004), pp. 130-144.
16
Henry Kissinger, White House Years (Boston: Little, Brown & Co., 1979), p. 371.
17
Shlaim, The Iron Wall, p. 309.
18
Horowitz, “The Israeli Concept of National Security,” pp. 32-36.
צבאי ודיפלומטי בעתיד ,אך מעכבת את אותו הסיוע עד שישראל תסכים לתנאיה 19.במהלך
מלחמת יום הכיפורים ארצות הברית מנעה הספקת חימוש לישראל ,מתוך רצון להגביל את
הצלחת צה"ל בשדה הקרב ולזכות באמינות בעולם הערבי .לטענתה ,ניצחון ישראלי גורף ,בדומה
לניצחון ב־ , 1967ייפגע בנכונותם של הישראלים והערבים להתפשר אחרי המלחמה ,כאשר
20
הראשונים יהיו מסונוורים מהצלחתם והאחרונים מושפעים מהשפלתם.
כחלק מתפיסתה כי עליה להיות משכינת השלום במזה"ת ,שיגרה ארצות הברית סיוע אווירי
מסיבי לצה"ל רק בשלבי הסיום של מלחמת יום הכיפורים ,כשהיא מזכירה בכך לישראל את
תלותה בה ומראה לעולם הערבי כי וושינגטון ולא מוסקבה היא זו שיכולה לשמור על שלמות
האזור וביטחונו 21 .מנהיגי מדיניות החוץ האמריקאית לא השתמשו בסיוע האמריקאי ככלי לחייב
את ישראל ,אומנם ,עזרה אף פעם אינה "בחינם" .אולם ,כשישנם אי הסכמות לגבי ביטחון,
מנהיגים אמריקאים השתמשו בכוח ולא "בשושנים" .כאשר צעדי הישראלים גרמו לכעס אצל
האמריקאים ,הם איימו בחסימות הסיוע ואכן עשו כך ,אך החזירו בחזרה כאשר עמדו הישראלים
בדרישות האמריקאים.
למרות תחילתה של מערכת היחסים המיוחדת בין השניים והרחבת הסיוע האמריקאי נראה
שנכון לנקודת זמן זו ארה"ב משתמשת בסיוע ככלי לשליטה -כמעט כל הנשיאים ,כולל ניקסון,
רייגן ואחרים ,הגיבו על הבדלי דעות או אי-הסכמות בין ארה״ב לישראל ,על ידי השעיית משלוח
מטוסים .אחרי שהובטחו לישראל 50מטוסי פנטום למסירה במשך מספר שנים ,הושעה משלוח
של ארבעה או שישה מטוסים ,נגרמו קשיים והאווירה בין המדינות הועכרה .היו גם מספר
אי-הבנות ,כמו במקרה שאחרי פיצוץ אוטובוס של תלמידים על-ידי מחבלים שבאו מירדן,
וישראל התכוונה להגיב .אז פנה הנשיא ג׳ונסון וביקש מישראל להבליג ,כי ״פעולה כזאת עלולה
להשפיע באופן הרסני ביותר על עתיד מעמדנו״ .הכוונה ,כמובן ,למעמדה של ארה"ב .עד מלחמת
יום כיפור ,התמסדה השותפות בין הפטרון האמריקני ללקוח הישראלי בכל המישורים החיוניים.
הדרך להשגת מטרה זו הייתה פתלתלה ורצופת מהמורות לישראל -אמנם פגישתם הראשונה של
מאיר וניקסון בספטמבר 1969רמזה דווקא על אפשרות כינונה של שותפות אמיצה ,שכן במהלכה
נעקר סלע מחלוקת עיקרי שהכביד על מנהיגי ישראל בעשור שקדם לכך :תכנית הגרעין
הישראלית.
לדברי אבנר כהן ישראל התחייבה להותיר את הפצצה שבידיה במרתף ,לאמור לא להודיע על דבר
קיומה ולא לבצע ניסוי גרעיני -ובתמורה התחייבה ארה"ב לחדול לתבוע מישראל לאפשר פיקוח
על תוכניתה הגרעינית .עסקה ייחודית זו בין ישראל לארה"ב נחשבת בעיניים ישראליות להישגה
19
David Rodman, Arms Transfers to Israel: The Strategic Logic Behind American Military Assistance
(Brighton: Sussex Academic Press, 2007), pp. 67- 75.
20שם ,עמ' .83-76
21
Arnon Gutfeld, Boaz Vanetik, “‘A Situation that Had to Be Manipulated’: The American Airlift to
Israel During the Yom Kippur War,” Middle Eastern Studies, Vol. 52 (3) (2016), pp. 419-447.
האסטרטגי הגדול ביותר של מאיר .ההבנות הסודיות הפכו מאז לאבן פינה ביחסים המיוחדים,
22
וחודשו בערוצי התקשורת הגבוהים ביותר בין השתיים מדי חילופי שלטון בארה"ב ובישראל.
בעקבות בקשה אמריקנית בשנת 1970הייתה ממשלת מאיר נכונה להיכנס למעגל הלוחמה בירדן
ואף להתעמת ישירות עם כוחות סוריים שפלשו לירדן ,חרף חבירתה של ירדן למצרים במלחמת
ששת הימים .על פי הפרשנות המסורתית ,היענותה של ישראל והנחישות וכושר ההרתעה שגילתה,
הם שקיבעו את דימויה כנכס אסטרטגי אמין לארה"ב ,לא רק בעיני קיסינג'ר אלא גם בעיני
הנשיא .בלשון אחד מדוברי האסכולה ,אברהם בן-צבי ,המשבר הירדני הפך ל'קו פרשת מים
מרכזי בתהליך התעצמותה והתרחבותה של הברית האסטרטגית שבין וושינגטון לבין ירושלים.23
'ספטמבר השחור' אכן הותירו חותם ארוך טווח על ניקסון ,ושכנעו אותו שישראל שותפה אמינה
וקשוחה במאבק הגלובלי נגד ברית־ המועצות ,הרבה יותר מיהודי ארצות-הברית.
בדצמבר 1971נפתח דף חדש ביחסי שתי המדינות – בפגישה עם מאיר בבית הלבן התחייב ניקסון
לספק לישראל נשק באופן ממוסד וסדיר ,שלא כבעבר ,ומבלי להתנות זאת בנכונות ישראלית
להגמיש את עמדותיה בתהליך המדיני עם מצרים .הפעם עמד ניקסון במילתו ,עודד הספקת נשק
אסטרטגי במועדה וביד רחבה ,ונמנע מלהפעיל לחץ על ישראל -גם כאשר הגישה מצרים הצעות
25
חסרות תקדים 24.ומאיר עצמה אף פרסה לפניו הצעות תגובה גמישות יחסית.
חשוב לציין כי לסיוע במלחמת יום הכיפורים הייתה חשיבות גדולה לא רק מבחינת ההרתעה
במישור הבין-מעצמתי ,אלא גם מבחינת ההשפעה על שיקול דעתו של הצד הערבי .למרות
שארה"ב רצתה לרכוש את הערבים והשתמשה בישראל ככלי להפגנת עוצמתה ,היא הוכיחה מה
היא מסוגלת לעשות למי שהוא בן-בריתה .אכן מכאן ואילך תיאמו צמרות שתי המדינות
באינטימיות ניכרת אסטרטגיה אזורית משותפת ,שעיקרה טיפוח הסטטוס קוו בסכסוך
הערבי-ישראלי .נוסף על גורמים שמחוץ לשליטתה הרימה ישראל עצמה תרומה לא מבוטלת
להתהדקות השותפות עם וושינגטון.
23בן־צבי )לעיל ,הערה ,(5עמ' .121ראו גם :הנהימקי (שם) ,עמ' ;98–96
Y.Bar-Siman-Tov, 'A Special Relationship?' Diplomatic History 22,2 (Spring 1998) p.245
24
U. Bar-Joseph, Last Chance to Avoid War: Sadat's Peace Initiative of February 1973 and its Failure',
JCH, 41, 3 (2006), pp. 545-556
25מ' מדזיני ,גולדה :ביוגרפיה פוליטית ,תל אביב , 2008עמ' ; 449וונטיק ושלום (לעיל ,הערה ,)7עמ' .258
ארצות הברית לישראל ,גורמת להבין כי שיתוף הפעולה עם ארצות-הברית חשוב לא רק כדי
להדק את הקשר עם המעצמה הידידותית היחידה כלפי ישראל אלא גם כגורם מכריע בהשגת
השלום .בדיאלוג הישראלי-אמריקאי בהקשר למלחמת 73חל שינוי מהותי אצל האמריקאים:
בפעם הראשונה השכילה ארצות הברית לנצל תוצאה של עימות מלחמתי בין ישראל לערבים כדי
לפתח יוזמה דיפלומטית שנולדה תוך כדי המלחמה .אסטרטגיית ארה"ב באותה התקופה היא זו
שהביאה למעורבות אמריקאית רבה יותר במזה"ת ,שהתבטאה בין השאר בהסכמי הפרדת
הכוחות שנחתמו בין ישראל למצרים אשר סללו את הדרך להסכם השלום הישראלי מצרי ב־ .1979
התשלום לישראל על ויתוריה בא לידי ביטוי בהספקת נשק אמריקאי ובתמיכה דיפלומטית של
ארצות הברית בזירה הבינלאומית.
האסטרטגיה האמריקאית התבססה בין היתר על העובדה כי ניצחון ישראלי דרוש ,כי ישראל
היא בת-ברית ,וגם תוחלת העם היהודי ,והבטחת קיומו הם חלק ממערכת הערכים האמריקאים.
זאת ועוד ,ישראל נלחמת בנשק אמריקאי נגד נשק סובייטי ,ואי אפשר לתת לנשק הסובייטי לנצח
את הנשק האמריקאי .כמו כן ,ישראל היא זו שהותקפה על ידי מצרים .בנוסף ,האמריקאים רצו
למנוע סכנת התפוצצות באזור ולנסות לרכוש את הערבים מבלי לאבד את ישראל .הניסיונות
המרובים והיקרים לרכוש לארה״ב בעלי ברית ערביים ,התבררו כניסיונות כושלים .כשהתברר כי
אף מדינה ערבית לא תתרום להגנה המערבית במזרח התיכון ישראל נחשבה כתורם פוטנציאלי
למלחמה הקרה -אלמלא כוחו של צה״ל ,הייתה ארה״ב נאלצת עתה להציב מספר גדול של
חיילים וציוד באזור.
עם סיום המלחמה הקרה היו פרשנים ,כמו תום פרידמן ,שהתבטאו כי אין לישראל עוד תפקיד
ממשי בשמירת ביטחונה של אמריקה – ואילו הוגי דעות התנבאו בנוסח "סוף האידיאולוגיה" או
"סוף ההיסטוריה" ,כלומר ,שבעולם בו האינטרסים הכלכליים ההדדיים בין המדינות השונות
שמו קץ למאבקים אידיאולוגיים ופוליטיים ,גם שיקולי ביטחון ואסטרטגיה ילכו וייעלמו מסדר
היום .חזון אופטימי זה לא האריך ימים ועם התגברות האיומים מצד האסלאם הקיצוני והטרור
הבינ"ל ,הלכו והתפתחו תורות כמו "מלחמת התרבויות" של סמואל הנטינגטון ואחרים -שבין
היתר ,החזירו גם את מדינת ישראל למשבצת של שותפות אסטרטגית עם ארה"ב ארצות הברית
הכירה בחשיבות שליטתה של ישראל בשטחים כמנוף לתהליך שלום ודאגה לפצות אותה
יחסי ישראל-ארצות הברית נשאו אופי של ידידות ואמינות תוך ביצוע מדיניות משותפת במזרח
התיכון .הציבור האמריקני ,הקונגרס האמריקני וקבוצות אליטה בחברה האמריקנית ראו את
ישראל ואת נחישותה במאבק על קיומה באור חיובי ביותר .ואכן ,הסיוע האמריקני הצבאי
והאזרחי ,בייחוד החל משנות השבעים ,היה עדות מרשימה לכך .
תרומת המדינות אחת לשנייה
בשנותיה הראשונות למערכת היחסים ארה"ב שימשה כפטרונית הכוח הגדולה של ישראל,
התרומה האמריקאית הייתה יותר משמעותית וחיונית לישראל מאשר תרומתה של ישראל .מאז
1967ישראל הינה המדינה הזוכה לסיוע החוץ השנתי האמריקני הגבוה ביותר מבין כל המדינות
בעולם ,בנוסף לסיוע הקבוע ,ניתנו לישראל מדי פעם חבילות סיוע מיוחדות .בעבר הוחלו כמה
אילוצים על מכירות נשק אמריקאיות לישראל ,אך אלה הוסרו ברובם במהלך השנים ,ולישראל
יש בדרך כלל גישה לטכנולוגיות האמריקאיות העדכניות ביותר .בפועל ,ארה"ב מספקת נשק
מודרני ומתקדם ,שישראל אינה יכולה לרכוש משום מקור אחר בעולם ומהווה כמעט למקור הזר
היחיד של ישראל לנשק מתוחכם ,שחלקו מפותח ומיוצר בישראל.
ארה"ב בנוסף לאספקתה עבור הצבא הישראלי השתמשה במינוף המדיני והדיפלומטי שלה במגוון
פורומים בינלאומיים כדי להגן על ישראל מפני שורה אינסופית של החלטות מזיקות הנוגעות
לתהליך השלום ,ליוזמות צבאיות ודיפלומטיות שונות ,ובמיוחד ליכולותיה הגרעיניות לכאורה של
ישראל .ארצות הברית שילמה מיליארדים רבים כדי לגבש שלום ולקדם את קבלתה של ישראל
ברחבי העולם.
למרות שארה"ב מחויבת זה זמן רב לנסיגה ישראלית מרוב השטחים שנכבשו במלחמת ששת
הימים ,היא גיבתה היסטורית את השקפתה של ישראל כי החלטה 242של מועצת הביטחון של
האו"ם ,מסמך היסוד עליו נח כל המו"מ לשלום ,אינה מחייבת בהכרח נסיגה מלאה .במקום זאת,
מנהיגים אמריקאים דיברו באופן שונה על הצורך של ישראל ב"גבולות הגנה" ,על האפשרות של
"התאמות מינוריות" ,של ישראל המשלבת את "גושי ההתנחלויות" וניסוחים אחרים מסוג זה.
וושינגטון גם חולקת את הדעה כי הסכם סופי חייב לטפל בחששות הביטחוניים של ישראל ,וגבתה
את התנגדותה לשובם של פליטים פלסטינים בהיקף גדול ולדרישה שהפלסטינים יכירו בישראל
כמדינה-לאום של העם היהודי.
מאז כינון היחסים המיוחדים גברה השפעת ארה"ב על המדיניות הישראלית ,ובמקביל גדלה גם
הנכונות הישראלית להתחשב יותר ויותר באינטרסים האמריקאים.
ישראל ותומכיה יכולים לרשום סדרה מרשימה של יתרונות שהפיקו דווקא האמריקנים מהקשר
עימה -במהלך השנים דרשה ארה"ב באופן עקבי מישראל שלא "תפתיע" אותה בנקיטת צעדים
שנויים במחלוקת ללא ייעוץ ראשון לפחות וישראל היא בסה"כ קליינט שפעל בנאמנות כבקשתה.
ישראל נהפכה ל יצרנית בכירה של ערך מוסף ביטחוני ,טכנולוגי וכלכלי ,המעניק לארה"ב תשואה
צבאית ואזרחית הגבוהה מכל תשואה מקבילה על השקעות אמריקניות ברחבי העולם .התמיכה
הכספית של ארה״ב בישראל הייתה נכבדת ,אולם גם ישראל נתנה לארה״ב הרבה מאוד
ובתחומים רבים ,החל מהעברת נשק ושלל רוסי שחסך לארה״ב מיליארדי דולרים שהייתה
מחויבת להשקיע במחקר ,אלמלא קיבלה מישראל תשורה זו .כל זה עוד ,בטרם הזכרנו את
המודיעין שנאסף מבריה"מ ,מהמזה"ת ומאזורים אחרים ,שישראל מסרה לארה״ב.
אנשי ממשל וגנרלים התומכים בקשרים עם ישראל אומרים שהיא עושה למען האינטרסים
האמריקאיים במזרח התיכון -הגנרל ג׳ורג׳ קיגן ,בזמנו ,מפקד המודיעין של חיל האוויר
האמריקאי אמר בשנת " ,1986שגם אם היו לארה״ב חמש סוכנויות ביון כמו ה CIAהיא לא
הייתה יכולה לקבל מהן את המודיעין האיכותי שקיבלה מישראל .יכולתו של חיל האוויר בפרט
ושל הצבא האמריקאי בכלל ,להגן על עמדותיו ,חייבת יותר למודיעין הישראלי מאשר לכל מקור
מידע אחר״.
מדינת ישראל הפכה להשקעה הביטחונית הטובה ביותר של ארה"ב עם רווח חסר תקדים לאורך
השנים -לדברי הגנרל אלכסנדר הייג ,שהיה המפקד העליון של נאט"ו ומזכיר המדינה האמריקני,
"ישראל היא נושאת המטוסים האמריקנית הגדולה בעולם שאינה זקוקה לחיילים אמריקנים ,אי
אפשר להטביעה ,והיא עוגנת באזור קריטי לביטחון הלאומי ,לביטחון הפנים ולכלכלת ארה"ב.
אלמלא ישראל באגן המזרחי של הים התיכון ,היה על ארה"ב לשלוח למזה"ת עוד עשרות אלפי
חיילים ומספר נושאות מטוסים אמיתיות ,נטל תקציבי זה נחסך מארה"ב בזכות ישראל.
יש לציין ,כי מאחר שישראל תמיד נדרשה להוציא את חלקה העיקרי של הכספים בארה"ב ,הסיוע
האמריקני מתפקד בו זמנית כסבסוד ענק ליצרני נשק אמריקאים .מדינת ישראל משתמשת
במאות מערכות נשק וביטחון אמריקניות בתנאי קרב ייחודיים ,הרלוונטיים גם לארה"ב .למעשה,
ישראל הפכה למעבדת האיכות המובילה של התעשיות הביטחוניות של ארה"ב ,למאגר המודיעין
המוביל בעולם על הטרור האסלאמי ועל מערכות נשק עוינות לארה"ב ,ולמוצב קדמי המאריך את
הזרוע האסטרטגית האמריקנית.
כוחות מיוחדים של צבא ארה"ב מתאמנים בישראל בדרכם לעיראק ,אפגניסטן ותימן ,ומפיקים
לקחים מהניסיון הישראלי מול מתאבדים ,מכוניות תופת ומטעני צד .עם הגיעם לזירת הקרבות
האמריקאים נהנים מטכנולוגיות ישראליות בתחום המזל"טים ,הגנה פאסיבית ואקטיבית של
טנקים ונגמשים ,תחבושות מתוחכמות ,ועוד .בנוסף ,ישראל מעבירה באופן שיטתי לחיל האוויר
האמריקני לקחי מבצעים ,תחזוקה ותיקונים ,הנובעים מהניסיון הייחודי של חיל האוויר
הישראלי .טייס קרב אמריקני אמר פעם" :ניסיון הקרב החיוני ביותר נרכש בתמרונים משותפים
עם טייסים ישראלים ,הטסים תמיד בתחושת לחיות-או-למות ,המייצרת בקרבם כושר תמרון
יצירתי ונועז והכרה משודרגת של יכולות המטוס" .יתר על כן ,ישראל הוכחה כגורם חשוב למען
בעלי ברית אמריקניים כמו ירדן ,וסיפקה מודיעין להצלת מנהיגים שארצות הברית חפצה ביקרם
-מנהיגים סעודים ומצרים.26
יחסי ישראל-ארצות הברית עברו להליך מדיני-אסטרטגי ברמה גבוהה החל מאמצע שנות
השישים של המאה העשרים ועד תחילת המאה העשרים ואחת .בכל הנוגע לייעוץ אסטרטגי ,קשה
26סטיוון שפיגל" ,תרומת ישראל לביטחונה של ארה"ב" ,נתיב ,גיליון 5 ,נובמבר 1989 ,עמ' .19-7ראה גם :
,Steven I. Spiegel, "Israel As a Strategic Asset", Commentary, June 1983, pp. 51-55; Yedidya Atlas
" .The Sinews of Israel", Conservative Digest, September/October 1989, pp. 58-60
לדמיין שתי מדינות העוסקות בחילופים דו-צדדיים הדוקים או אינטנסיביים יותר בכל הרמות -
לא רק שראשי ממשלת ישראל נפגשים באופן קבוע עם הנשיא האמריקאי ,פקידים בכירים
ומנהיגי הקונגרס ,אלא גם מוסדות הביטחון הלאומי של שתי המדינות נהנים ממגע אינטנסיבי
ומתמשך ,כולל מערך אינסופי של משלחות מבקרים ואנשי מקצוע ,כמו גם קבוצות עבודה
המתכנסות באופן קבוע ולעיתים קרובות .עם השנים ניתן לראות כי קיים מדד כמותי נוח של
האופן שבו ישראל בולטת כברית אמריקאית :רשומות הצבעה בעצרת הכללית של האו"ם .ישראל
כבר שנים רבות הרבה לפני כל המדינות האחרות במונחים של הצבעה לרוב עם ארצות הברית.
יש עוד פרמטר המשפיע על הקשר הייחודי בין המדינות -הממד הדתי .ליהודים יש עניין מיוחד
ידוע בישראל ,אבל כך גם לנוצרים .רוב ניכר של הנוצרים האמריקאים מזדהים באופן עקבי עם
ישראל ,דבר שאינו רואה כמדינה נוספת אלא כמקור מרכזי למורשת היהודית-נוצרית המשותפת.
התחושה המיוחדת של ישראל מתורגמת ישירות למדיניות .בעוד שהציבור האמריקאי לא אוהב
סיוע חוץ באופן כללי ,יש סקרים מראים כי האמריקאים תומכים מאוד בסיוע כלכלי וצבאי
לישראל 27 .בנוסף ,השתלטותה של ישראל בשנת 67על האתרים הקדושים לנצרות בבית לחם
ובעיקר בירושלים עוררה גל תמיכה בה בחוגים אוונגליסטים .מעבר לכך ,מהלכים יזומים ישירים
שביצעה ממשלת גולדה מאיר בזירה האמריקנית מילאו תפקיד חשוב .ישראל הבחינה במאגר
התמיכה המתגבש בקרב אוונגליסטים ושמרנים חדשים ,ותרמה את חלקה לתפנית שמרנית
בשותפות הישראלית–אמריקנית.
27איתן גלבוע מסקנה זו מסקירה של 40שנות נתוני סקרים בדעת הקהל האמריקאית כלפי ישראל והסכסוך
הערבי-ישראלי( לקסינגטון ,מסצ'וסטס :ספרי לקסינגטון ,)1987 ,עמ' .308
סיכום ומסקנות
ניתן לומר כי האינטרסים המשותפים של ישראל וארה"ב בלטו בתקופה מוגדרת בעיקר בין 1967
ל.1973-
מה שבעצם בנה את היסודות לפרדיגמת היחסים המיוחדים זה הצירוף הנדיר של אינטרסים
אסטרטגיים וגורמים רכים -בתופעה זו היסוד האסטרטגי מדגיש כי ישראל השכילה להוכיח את
עצמה כשותפה אמינה ליעדים האסטרטגיים של ארה"ב במזה"ת .היסוד הערכי (שנכלל בגורמים
הרכים) מצביע על תודעת שותפות ערכים הדדית היונקת ממקורות עמוקים כמו :דמוקרטיה,
היחס החם ואהדת אמת הקיימת בין העמים ,ורק בהמשך בין הממשלים.
המטרה העיקרית של מחקר זה הייתה להציג את הסיבות אשר יצרו תפנית ביחסים בין ארצות
הברית לישראל והגדירו אותם כמיוחדים .היחסים הללו לא התפתחו ביום אחד – בשנים
הראשונות היחסים בין השניים לא היו נינוחים וישראל הייתה בעיני ארה"ב מן מדינה מסוג ב׳
שספק אם תמשיך להתקיים לאורך זמן .במהלך שנת 1967חוותה מדינת ישראל ניתוק אסטרטגי
מאירופה והתקרבות לארצות הברית ,תהליך שבשנים שלאחר מכן התפתח ליחסי חסות הדוקים.
קו פרשת המים היה הניצחון הצבאי הישראלי במלחמת – 67ישראל שלמחרת מלחמת ששת
הימים הפכה לשחקן מדיני ואסטרטגי ברמה בינלאומית .שחקן שחשיבותו האסטרטגית הועצמה
ביכולת לא רק להגן על עצמו אלא גם לסייע בהגנת אינטרסים אמריקאיים באזור .ניצחון ישראל
בשדה הקרב היה מהיר ,מלא ומסחרר .בנוסף ,המציאות החדשה אפשרה לארה"ב להעצים את
מעמדה האזורי על חשבון בריה"מ כמתווך בלעדי הפועל ליישוב הסכסוך הערבי -ישראלי.
נוכחנו לדעת שלשינוי הבריתות בתקופה שלאחר מלחמת 67הייתה השפעה כפולה על ביטחונה של
ישראל – מצד אחד ,ההספקה השוטפת של נשק אמריקאי איכותי יצרה בהכרח מצב של עליונות
של צה"ל על צבאות ערב ,כאשר במקביל מחויבות ארצות הברית לביטחון ישראל הייתה בחזית
הדיפלומטית .מצד שני ,נוצרה גם התלות הגוברת של ישראל בארצות הברית אשר הגבירה את
השפעת וושינגטון על מדיניות החוץ והביטחון הישראלית בשנים שלאחר .1967עסקה זו של
"ביטחון תמורת אוטונומיה" סיפקה לישראל נשק ,כסף וסיוע דיפלומטי ,אך עלתה לה במחיר של
תלות צבאית ופוליטית ואפשרה לארצות הברית לקדם את האינטרסים הלאומיים שלה במזה"ת.
מטרתנו השנייה במחקר הייתה לבחון מדוע בחרה מעצמת-על כמו ארצות הברית לשתף פעולה
עם מדינה קטנה כמו ישראל .לאור ממצאי המחקר ניתן לראות כי אחד המאפיינים הייחודים
במערכת יחסים זו הוא היחסים בין מדינה קטנה שזקוקה לחוזק צבאי וכלכלי ,לבין מעצמה
עולמית המנסה לאזן בין אינטרסים מנוגדים באזור לתועלתה האישית .מצב בו שותף אחד
ליחסים אלה הוא מעצמת על גדולה וחזקה והשני זעיר מבחינת גודלו הפיזי ,קובע מראש,
שלמעצמה ,לארצות הברית יהיו מעמד ותוקף חזקים בהרבה בברית השותפות מאשר לישראל
ומכאן נובעים יחסי הפטרון-קליינט בין השניים.
התמיכה הצבאית והדיפלומטית של ארה"ב סייעה לבנות ישראל חזקה ומשגשגת ,הבטוחה יותר
ויותר בביטחון שלה ,שהיא המטרה האמיתית לטווח הארוך של מערכת היחסים המיוחדת .יחד
עם זאת ,ניתן לטעון כי כשחקן קטן המתמודד עם איומים רבים ולעתים קרובות חמורים ,אך עם
השפעה מוגבלת משלה ,בשנים הראשונות להקמתה ישראל הפכה תלויה מדי בארצות הברית
כפטרונית של המוצא הראשון והאחרון כמעט לכל בעיותיה .ישראל יכלה לפנות למדינות אחרות,
אבל מה שארה"ב לא יכולה להשיג ,ישראל כמעט בוודאות לא יכולה להשיג בעצמה ,מה שמפחית
את התמריץ לנסות .למרות שארה"ב היא אכן פטרונית אמינה בדרך כלל ניסתה לעמוד
בהתחייבויותיה ,היא אכזבה את ישראל במספר הזדמנויות קריטיות -ארה״ב השתמשה בכספי
הסיוע כדי להכריח את ישראל לוויתורים ולהכוונת המדיניות שלה .יתר על כן ,הסיוע ,שכלל
בעיקר משלוח כלי נשק ,עוכב לעיתים קרובות כביטוי להתנגדות לצעד זה או אחר שעשתה
ישראל.
אחת מהמסקנות שעולות מהמקרים שנבחנו בהקשר יחסי הפטרון-קליינט היא שארה״ב תמכה
בישראל בעיקר להשגת האינטרסים האמריקאיים שמחוץ לנושא גבולותיה של מדינת ישראל .קו
זה בולט גם בקשרים הצבאיים -ארה״ב דרשה מישראל שוב ושוב לא להכות בעוצמה בארגוני
הטרור למיניהם .במילים אחרות ,היא השתמשה במערכת היחסים עם ישראל כאמצעי שליטה
בקליינט שלה .למרות כל זה יחסים אלה לא מיישמים תלות טהורה -מדינת הקליינט ,ישראל
תלויה הרבה יותר בסיוע של פטרונה ארה"ב שאינה רצתה בעלות מלאה עליה ולכן העניקה
לישראל מידה מסוימת של עצמאות .בגלל שישראל מתמודדת עם נסיבות חיצוניות וקשות
במיוחד ,ושמירה על ביטחונה עשויה לעתים לדרוש צעדים חריגים (וזה דבר שהכיר וושינגטון זמן
רב) ארה"ב ידעה שאם תדרוש גמישות ישראלית מוחלטת ,היא תצטרך לקחת אחריות על נטל
הגנה שהיא לא מבקשת.
אך אם היה אפשר לבנות ישראל חזקה ומשגשגת ללא סיוע ארה"ב? הרי ישראל מודעת ליתרון
הגדול בהיותה קליינט של ארה"ב -היחסים המיוחדים ביניהם היוו נכס אסטרטגי מרכזי עבור
מדינת ישראל ,הם יצרו מרכיב חשוב בהרתעה הישראלית ותפקיד חשוב בביטחון הלאומי של
ישראל .אין ספק שזכינו לאספקת נשק בכמויות ובסוגים אשר קרוב לוודאי ישראל לא הייתה
מסוגלת בלעדיהם ויש גם להניח שעצם הידיעה על קיום קשרים הדוקים בינה לבין מעצמת העל,
מנעה התנכלויות נוספות כי בתחומים כמו נטרול הפעילות האנטי-ישראלית בארגונים
בינלאומיים ,ישראל תלויה לגמרי בארה"ב.
עוד מטרה שהמחקר הציב לעצמו הוא הגברת הידע בתועלת ההדדית שמפיקות שתי המדינות
אחת מהשנייה .בתחום האינטרסים הכלכליים ,הצבאיים והפוליטיים נעשו ניסיונות ישראליים
מכוונים ליצור ולהבטיח מחויבות אמריקאית לטווח ארוך .השאיפה הישראלית הייתה ששת"פ
מתמשך יצור דינאמיקה משל עצמו שתתבטא ברצון אמריקאי להמשיך בטיפוח מסגרות וקשרים
שיוכיחו את חיוניותם ותועלתם לשני הצדדים .ישראל הינה בעלת הברית הדמוקרטית היחידה
במזרח התיכון ומכך נובע שיתוף הפעולה שעם הזמן השתלם לשני הצדדים – ישראל הפכה
למדינה אמידה עם הכנסה אישית ולכן הנכונות האמריקאית לספק סיוע לישראל אינה מבוססת
עוד על צורך אלא קשורה קשר הדוק לתהליך השלום .תמיכת ארה"ב במדינה קטנה כמו ישראל,
נובעת מהבנה והכרה בתרומתה הייחודית של ישראל לביטחון הלאומי ולתעשיות הביטחוניות של
ארה"ב בתחומי מחקר ,פיתוח וייצור מערכות הגנה מתקדמות.
המסקנה העיקרית העולה מן העבודה -ההשקעה האמריקנית במדינת ישראל הובילה ליחסים
המיוחדים ביניהם וזה נבע מההבנה וההכרה בתרומתה של ישראל לאינטרסים האמריקאיים
לאחר מלחמת ששת הימים שהביאה למהפך זה .ניתן להבין לאור הממצאים כי התפנית החלה
ממלחמת ששת הימים שהעלתה את ישראל על המפה האסטרטגית הגיאו-פוליטית בעולם בכלל
ובמזרח התיכון בפרט.
התפתחות מדינת ישראל למדינה ריבונית ,מודרנית וחזקה ,מלחמת 1973שסללה את הדרך
לשלום ותפקידה של ישראל במאזן האסטרטגי מול בריה"מ במזרח התיכון בתקופת המלחמה
הקרה -היוו נדבכים מרכזיים בהתפתחות ערכה האסטרטגי של ישראל עבור ארצות הברית
והפיכתה לבעלת ברית לאחר מלחמת .67
אטינגר ,י' .)2016( בלי רגשי נחיתות בבקשה :ישראל היא שותפה אסטרטגית של ארה"ב .נדלה
מתוך:
https://mida.org.il/2016/06/28/%d7%91%d7%9c%d7%99-
%d7%a8%d7%92%d7%a9%d7%99-%d7%a0%d7%97%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%aa-
%d7%91%d7%91%d7%a7%d7%a9%d7%94-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-
./%d7%94%d7%99%d7%90-%d7%a9%d7%95%d7%aa%d7%a4%d7%94-%d7%90
לסקר ,מ' .ויצחק ,ר' .)2012( אתגרים ביטחוניים ומדיניים במבחן המציאות :ישראל בין העולם
הערבי והזירה הבין-לאומית( עמ' .)27 רמת גן :הוצאת אוניברסיטת בר אילן.
נחמיאס ,נ' .)2021( לשתף פעולה או לא? עד כמה היחסים הבין-לאומיים באמת משפיעים על
חיינו? .נדלה מתוך:
./https://jokopost.com/in/33709
פינקוס ,ב'( תשס"ז ' .)2007 -יחסים מיוחדים' :ברית המועצות ובעלות בריתה ויחסיהן עם העם
היהודי ,הציונות ומדינת ישראל ( 1959 - 1939עמ' .)19-23 אוניברסיטת בן-גוריון בנגב :מכון
בן-גוריון לחקר ישראל והציונות.
Walt, S.M. 1987. The Origins of Alliances. Ithaca and London: Cornell University
Press.