Professional Documents
Culture Documents
אנקדוטה על ארה"ב-בתקופה זו מתקיימות בחירות ביניים בארה"ב במסגרתן בוחרים בתי הנבחרים ,כשליש
מהסנט וחלק ניכר מהמושלים האם להביע התנגדות נגד המפלגה של הנשיא .לנוכח פערים בין צפי ההצבעות נגד
מפלגת הנשיא לבין מספר הצבעות הנגד הלכה למעשה (הצביעו נגד המפלגה של הנשיא אך לא בסדר גודל שצפו),
הוגבר המירוץ לבחירות בין טראמפ לבין המושל של פלורידה
בהתאם לעקרונות הפדלריזציה בארה"ב חוקי הבחירות הן ברמת המדינה-לכל מדינה יש את חוקי הבחירות שלה
וספירת הקולות שלה ,צעד שיכול להביא גם "לתקיעות" המערכת
ישנם מספר סוגים של שני בתי מחוקקים (ביקמירליזם) המציינים את קומבינציות יחסי הכוחות בינהם
ביקמירליזם סימטרי-כאשר שני בתי המחוקקים שווים בכוחם לדוגמא בארה"ב לסנט ולבית הנבחרים יש כוח -
שווה בערך .גם באיטליה שהיא מדינה פלמנטרית ולא נשיאותית יש שני בתי נבחרים בעלי כוח שווה (סנט ובית
נבחרים) ,כאשר ממשלת איטליה צריכה את אמון שני הבתים .נציין כי כל המדינות הפדרליות הן גם ביקרמליות
ביקמירליזם שאינו סימטרי-כאשר לבית נבחרים אחד יש כוח מוגבל ביחס לאחר לדוגמא בגרמניה כוחות של הסנט -
מוגבל ,קנדה (כוחו של הסנט עוד יותר מוגבל) ,צרפת ובריטניה .נציין כי הכוח של בתי הנבחרים נגזר או מתבטל
מאופן בחירת ההרכב שלו-בתים ממונים או שנבחרים באופן עקיף הינם חלשים בעוד שבתים הנבחרים באופן ישיר
הינם חזקים הרבה יותר .כמו כן ככל שהבית השני נבחר בצורה יותר דמוקרטית כך יותר סביר שהוא יהיה יותר
חזק.
נציין כי ישראל משתייכת לסוג משטר אוניקמרליזם-פרלמנט יחיד
האם כדאי להקים בית פרלמנט שני בישראל? אחד מהיתרונות הבולטים של הקמת בית פרלמנט שני הוא ביזור עוצמה,
סממן המחזק את יציבות המשטר הדמוקרטי .לדוגמא בית מחוקקים שני שיעסוק בענייני העברת חוקים השונה בהרכב
שלו וכולל נציגים של אוכלוסיות רבות (לדוגמא של הפריפריה) .בית מחוקקים מסוג זה מקבל הצעות חוק מהפרלמנט
ומבצע את תפקיד ההתדיינות (ללא לחץ אלקטורלי שיש על חברי כנסת שחפצים להיבחר) ,כאשר הוא מציע החלטות
מפוקחות הנוגעות לשיפור הצעות החוק או הצעת אלטרנטיבה ראויה אליהן .יחד עם זאת לבית מחוקקים שני קיימים גם
חסרונות מהותיים ,בית מחוקקים הינו שחקן פוליטי נוסף המתערב בהחלטות המדיניות שיש לקבוע כיצד יורכב (ומי
יחליט על אופן ההרכב שלו) כמו כן התערבות של גורם נוסף עלולה להביא "לתקיעות" של המערכת .על סמך אלו יש לשקלל
את מכלול היתרונות והחסרונות של הקמת בית מחוקקים נוסף.
גודל בית הנבחרים (מספר האנשים היושבים בבית הנבחרים) -בישראל גודל בית הנבחרים הינו קבוע ועומד על 120חברי
כנסת ,כך שכל חבר כנסת מייצג בממוצע 80אלף איש זאת עומד בניגוד אל מול גודל בית הנבחרים בעת הקמת המדינה שבו
כל חבר כנסת ייצג כ 5000-אזרחים .נכון ל 2015-כל חבר כנסת ייצג 67000אזרחים .בניגוד לישראל ישנן מדינות בהן גודל
הפרלמנט מותווה על ידי גודל האוכלוסייה (ככל שהאוכלוסייה גדלה כך גם מספר חברי הפרלמנט גדל-לדוגמא באיטליה).
העיקרון כללי ההיגיון המנחה את גודל בית הנבחרים במדינות העולם הוא שגודל הפרלמנטים הינו השורש השלישי של
גודל האוכלוסייה( .עיקרון שלא מוחל בישראל)
על סמך אלו נשאלת השאלה מה אמור להיות היחס של מספר האזרחים המיוצגים פר חבר כנסת .במבט השוואתי בישראל
באופן יחסי מספר המיוצגים פר חבר פרלמנט הוא גדול מה גם שבישראל יש רק בית מחוקקים אחד לעומת מדינות אירופה
והמערב בהן יש מספר בתי נבחרים וכך ייצוג האזרחים מתפצל לדוגמא בבלגיה.
בנוסף במבט השוואתי ישראל היא מדינה קטנה מבחינת אוכלוסייה וגם מבחינת גודל הפרלמנט (מספר חברי הפרלמנט)-
הגודל הרצוי של הכנסת בישראל ע"פ שנים-בשנת 2010גודל חברי הפרלמנט הרצוי היה 196ונכון לשנים האחרונות הגודל
הרצוי הוא מעל 215חברי פרלמנט.
כמו כן במבט השוואתי לא רק שהפרלמנט הישראלי קטן מה גם שהממשלה הינה גדולה ביחס למדינות העולם .הממשלה
בישראל מונה סדר גודל של 90חברי כנסת וכוללת שרים וסגני שרים שאינם חברים פעילים בפרלמנט אלא רק משתתפים
בהצבעות הפרלמנט בעת הצורך .בהקשר לכך נשאלת השאלה מדוע יש ממשלה גדולה בישראל? בפרלמנטים קטנים יש
ממשלות גדולות הכוללת שרי ממשלה רבים בהשוואה למספר השרים בפרלמנטים גדולים ( 400-700חברי פרלמנט) .החוקר
גידי רהט מנסה להוכיח זאת ע"י בחינה אמפירית שמצאה שלאורך השנים מספר חברי הפרלמנט גדל בפרלמנטים קטנים
לעומת פרלמנטים גדולים בהם מספר חברי הפרלמנט נותר על כנו .עולה השאלה מדוע מספר חברי הפרלמנט גדל עם השנים
בפרלמנטים קטנים? עקב פעילות הקואליציה ,נסביר זאת על ידי סקירה היסטורית
ביבי נבחר ב 1996-בבחירה ישירה ובאותו הזמן היה חוק שממשלת ישראל יכולה למנות עד 18שרים .בחלוף הזמן
הקנדציה השלטונית הראשונה של ביבי התפוררה ולאחריה עלה ברק לשלטון ב ,2009-וכיהן במשך שנה וחצי .במהלך
שלטונו ברק ביטל את חוק זה והקים ממשלה שמנתה +30שרים .לאחר שביבי חזר לשלטון הוא לא החיל את עיקרון
הגבלת הממשלה והחליט להקים ממשלה גדולה שמנתה שרים ,סגני שרים וראשי וועדות מכובדים (כמו יו"ר הכנסת
וכדומה) .צעד זה תרם לביסוס שלטונו של ביבי (בייחוד בעידן הפוליטיקה האישית של ימינו) לרכוש תמיכה של אנשי מפתח
משפיעים בראש הממשלה .העובדה שהפרלמנט בישראל קטן (בשביל להקים קואליציה צריך רב של 61איש) ,מהווה תמריץ
עבור ראשי הממשלות להרחיב את הקואליציה שלהן מאחר ויש ביכולתם לקנות את תמיכת הפוליטיקאים ע"י הצבתם
בעמדות מפתח ובד בבד ליצור השפעה במכלול תחומים פוליטיים ( +30בממשלה משמשים כשרי ממשלה-לכן גם יש המון
משרדי ממשלה ,והאחרים משמשים כראשי וועדות הכנסת ותפקידים פלמנטרים מכובדים אחרים) .נציין כי בפרלמנטים
גדולים לא ניתן לבצע את אסטרטגיה זו .גם אם ראש הממשלה ייתן תפקידים מכובדים ל +30חברי פרלמנט ,עדיין הוא לא
הצליח להשיג תמיכה שלטונית מובהקת מאחר והפרלמנט מונה 600איש ולכן על מנת לבסס את הקואליציה נדרשת
אסטרטגיה אחרת .לכן מגיעים למצב שככל שהפרלמנט קטן כך הממשלות גדלות.
בהתבסס על טענתו של רהט ככל שנגדיל את מספר חברי הכנסת כך תקטן הממשלה .מהן היתרונות בהגדלת חברי הכנסת?
הגדלת חברי הכנסת שתוביל ככל הנראה להקטנת הממשלה תאפשר חיסכון כלכלי בהקמה וביסוס של משרדי .1
ממשלה לא מהותיים כמו משרדי ממשלה שהיו פעם משרד אחד ואז פיצלו אותם כמו משרד המים ,משרד
האסטרטגיה ,סייבר ,השכלה גבוהה וכדומה
הכנסת מהווה כגוף המייצג את הציבור (במשטר הפלמנטרי הישראלי)-הפרלמנט הקטן בישראל יוצר בעיה מהותית .2
מנקודת מבט דמוקרטית שכן לא קיימים גורמים רבים המייצגים את הציבור (מספר חברי הכנסת הינו קטן).
מכאן שכוחה של הכנסת בישראל הוא חלש וזה אספקט בעייתי כי מנקודת מבט דמוקרטית הפרלמנט הוא ליבה
של הדמוקרטיה מכאן שכוחה של הכנסת חשוב מכוחה של הרשות המבצעת-הממשלה (וכיום הממשלה היא חזקה
מאוד לאור חברי הממשלה הרבים שהיא כוללת) לכן ככל שמספר חברי הפרלמנט יגדל כך יהיה ניתן לייצג את
הציבור בצורה טובה יותר :יהיו יותר חברי כנסת שייצגו סוגיות ציבוריות שונות בתחומי חיים נרחבים ושיבקרו
בצורה טובה את פעילות הממשלה.
הקטנת חברי הממשלה תמזער את בעיית תפקוד הכנסת ביחס לחברות בוועדות-כיום חברי כנסת בקואליציה .3
משתתפים בין 5-7וועדות ומאחר והוועדות מתכנסות באותו זמן אזי הן לא מונגשות ,היבט הפוגע בתפקוד וועדות
הכנסת.
גודלה של הממשלה פוגע באספקט נוסף של תפקוד הכנסת-המועמדים לכנסת שואפים לכהן כשרים גרידא (מאחר .4
ויש המון שרים בממשלה זה בר ביצוע) ולא מוצאים עניין בעבודה פלמנטרית (עבודה של חברי כנסת) ,היבט הפוגע
בתפקודה של הכנסת
אחד הפתרונות שהתרחשו בשנים האחרונות (לא מתוך רצון לשפר את הממשל) הינו החוק הנורבגי לפיו שרים יכהנו כשרים
בממשלה במשרה מלאה (ולא ייחשבו גם חברי כנסת) ,בעוד שחברי הכנסת יהיו נציגים של אוכלוסיות פחות מיוצגות .על
אף היתרונות שמציע החוק הנורבגי האפקטיביות שלו שנויה במחלוקת ,ולדעת המרצה החוק הנוברגי מוחל בישראל בצורה
קלוקלת שכן מאפשר השפעה של מניפולציות .לדעת המרצה צריך להרחיב את הכנסת ובנוסף לתקן את החלת החוק
הנורבגי
אורך כהונה של פרלמנטים -הפרלמנטים בעולם נבדלים גם באורך הכהונה שלהם אך בכלליות אורך הכהונה של הכנסת
במרוצת השנים הוא סביר (אולי קצת קצר) .כהונות לפרק זמן קצר ייטו לשרת את האינטרסים של הציבור ולשקף את
עמדותיו בצורה מירבית "נציג כציר" זאת לעומת כהונות ארוכות לטווח ארוך שהן יותר עצמאיות מהציבור .לדוגמא
בארה"ב בית הנבחרים נבחר כל שנתיים ובסנט נבחרים כל שש שנים .בכנסת ישראל אורך הכהונה הוא מקסימום 4שנים
ולפי חוק אפשר להאריך את הכהונה עד 5שנים .לדעת המרצה אורך הכהונה התיאורטי של הכנסת הוא סביר לחלוטין אך
הלכה למעשה רוב מערכות הבחירות בישראל הוקדמו
מנגנונים לפיזור מוקדם של פרלמנטים במדינות שונות-במדינות בודדות הפרלמנט יכול לפזר את עצמו ,אך באופן כללי
הפרלמנט לא יכול לפזר את עצמו במדינות העולם .נציין כי יש יתרונות בעיקרון הפיזור העצמי שכן הוא מבטא פשרה יחד
עם זאת הקלות שבה הכנסת יכולה לפזר את עצמה היא מוגזמת והגיעה לשיאה ב 2020-כאשר אי העברת התקציב הביא
לפיזור הכנסת .הרעיון לפיו אי העברת תקציב מוביל לפיזור הפרלמנט אומץ בשנות התשעים יחד עם הבחירה הישירה
מתוך ההנחה שחברי כנסת ייטו לא לפזר את עצמם (מטעמים רציונליים) ,עיקרון זה היה אמור ללחוץ על הממשלה להעביר
את התקיצב שכן אם לא תצליח ,תפורק-איום שלא עובד במרוצת השנים
בהקשר לכך נשאלת השאלה האם יש לשמר את עיקרון הפיזור העצמי של הכנסת או לחלופין להקשות את החלתו לצד מתן
תמריצים מוסדיים למנוע את התפזרות הכנסת (כמו וויתור על אי העברת תקציב כאספקט המוביל לפיזור הכנסת) .המכון
הישראלי לדמוקרטיה מציע להקשות על הכנסת לפזר את עצמה דרך מספר דרכי פעילות לדוגמא שלאחר הניסיון להקים
ממשלה ברוב תינתן האפשרות לנסות להקים ממשלה ע"י רוב פשוט ,למרות שמודל זה עלול להביא לקיומה של ממשלת
מיעוט ,עדיין במבט השוואתי ישנן ממשלות רבות שהן ממשלות מיעוט
חקיקה-הכנסת בישראל היא מחוקקת היפר אקטיבית-מוגשות בישראל המספר הגדול ביותר של הצעות חוק פרטיות ביחס
למדינות העולם מתוך הצעות החוק האלו רק כ 2%-נעשות לחוקי מדינה .מספר הצעות החוק הפרטיות הלך וגדל באופן
שמספר הצעות החוק הוגשו בשנות החמישים הינו שווה ערך למספר הצעות החוק הפרטיות שמוגשות כיום בשבוע .חברי
הכנסת רואים כמנגנון הצעות חוק פרטיות כחשוב אך בפועל הצעת חוק פרטית עוברת רק לאחר בחינה ממשלתית ,כך
הממשלה שולטת בסדר היום החקיקתי ובמקביל חברי הכנסת מגישים המון הצעות חוק פרטיות חסרות ערך שהסיכוי
שיהפכו לחוקים הוא קלוש מאחר ואי אפשר לדון בכל כך הרבה הצעות חוק וכן גם לחוקק כל כך הרבה הצעות .זאת
במקום להציע הצעות חוק ממשלתיות ולעשות בהן את התיקונים הראויים.
כיצד ניתן להביא להקטנת מספר הצעות החוק? אפשר להגביל כמה הצעות חוק כל חבר כנסת יכול להגיש ,ולהקשות
מבחינה בירוקרטית או מבחינת הדרישות בהן הצעות החוק צריכות לעמוד (פירוט מחירים וכדומה)
פיקוח-במבט השוואתי נמצא כי הכנסת משקיעה המון בקידום הצעות חוק פרטיות ביחס למדינות העולם .ניתן להסיק
מכך שהזמן המרובה שהכנסת משקיעה בהצעות החוק הפרטיות יכול היה להיות מושקע בפיקוח-לראות שהרשות המבצעת
אכן מבצעת את הרפורמות שהתחייבה עליהן ,כמו בחלוקת התקציב (שהתקציב משמש למטרות שאליהן הוקצה) .רב
הפיקוח נעשה בוועדות הכנסת .ישנן מספר אתגרים וחולשות של וועדות הכנסת
בעיות תמיכה-חולשת מידע-עד לשנת 2000לחברי כנסת היה רק עוזר פלמנטרי אחד ,היבט שלא סיפק את מסגרת .1
המידע הנדרשת עבור חבר הכנסת בכל הנוגע לבחינת הצעות חוק פרטיות או ממשלתיות (שמוצעות על ידי שרים).
לאור זאת הכנסת הקימה את מרכז המידע של הכנסת המשמש כמרכז מידע עצמאי הכולל עבודות מחקר
ומסמכים בתחומי חיים מגוונים ויושבים בו מומחי מחקר .מרכז המידע הזה מאפשר לכנסת לבחון את הצעות
המחקר שהיא מציעה בנפרד מהרשות המבצעת .היבט זה מחזק את יכולת הפיקוח של הכנסת בדבר המידע
שמונגש לוועדות .אך נדרש לחזק את עיקרון זה
חברות בוועדות הכנסת-כאמור חברי הכנסת משתתפים בוועדות רבות שלעיתים מתקיימות בזמן וחופפות ,צעד .2
המחליש את האפקטיביות של עיקרון ההתדיינות בוועדות הכנסת( .נציין כי חברי כנסת מהקואליציה משתתפים
ביותר וועדות) .מצב זה דורש לקיים שינוי בסוגית חברות בוועדות :להקטין את מספר החברים בוועדות ,להגדיל
את הכנסת ,להגדיל את מספר החברים בוועדות
אתגר הפיקוח-כאמור תפקידן של וועדות הכנסת הוא לבצע פיקוח על פעילות הממשלה (הרשות המבצעת)-ריבוי .3
וועדות הכנסת יוצר מצב של היעדר חפיפה בין הוועדות ובין משרדי הממשלה ,היבט אשר מקשה על תפקוד
הוועדות בכל הנוגע לבקרה ופיקוח על הממשל
כלים יחסית חלשים (שאילתות ,הצעות לסקר ,תקציב ,שימוע) .4
כמו כן יש לעמוד על אתגר נוסף של הכנסת-ייצוג מגדרי של נשים בכנסת :הכנסת תפקידה לתת ביטוי לשלטון העם,
מייצגת את החברה הישראלית .מאחר והיא נבחרת ע"י העם היא אמורה להיות מעל שתי רשויות השלטון האחרות,
בעקבות שיטת הבחירות היחסית .מייצגת את כלל החברה הישראלית שהם -דתיים ,יהודים ,ערבים ,עשירים ,עניים,
מרכז ,פריפריה ,מזרחיים ,אשכנזים ,שמאל ,ימין ,סוציאליים ,דמוקרטים ,ועוד ...הייצוג הינו סיבת קיומו של בית
הנבחרים ,בלעדיו אין משמעות לשלטון העם ולדמוקרטיה .הכנסת אינה העתק של החברה ולא יכולה להיות .הפסיפס של
כל חברה לובש ופושט צורות מגוונות .אולם המשמעות הפוליטית של הפסיפס החברתי באה לידי ביטוי בכנסת .במובן
הבסיסי ייצוג השקפות עולם ואינטרסים שונים של הציבור .בהנחה שיש שוויון פוליטי מלא ,תפקידה של הכנסת למלא
רצונות פוליטיים של האזרחים והקבוצות ,כפי שהם נקבעים מדי פעם בבחירות .לא ניתן לטעון בוודאות שהיא מייצגת
בשלמות את האינטרסים הפוליטיים של החברה ,החשיבות הדמוקרטית של הייצוג הוא חלק בלתי נפרד מהדמוקרטיה
הייצוגית ,אשר היא תחליף מודרני לדמוקרטיה ישירה .תפקיד הייצוג חשוב מאוד מבחינה דמוקרטית ,כי הוא מייצג את
רצונות העם (פלורליזם ושלטון העם) .אם הגוף הנבחר אינו מייצג את הפסיפס הפוליטי ,אז המשטר אינו דמוקרטי
ב 1949-הכנסת הייתה אחד הפרלמנטים בהם ייצוג הנשים היה הגבוה בעולם (מקום 4בעולם) אולם במרוצת השנים ייצוג
הנשים בכנסת נותר על כנו עד לשנת ( 1999בעוד במדינות העולם ייצוג הנשים בפרלמנטים גדל) .רק מ 1999-עד שנות
האלפיים הייתה עלייה בייצוג הנשים בכנסת ,אך לא בצורה מספקת ובשנים האחרונות ייצוג הנשים נעצר .על כן במציאות
חיינו העכשווית כנסת ישראל בולטת בתת ייצוג של נשים ביחס לעולם .יחד עם זאת נציין שהכנסת היא דיי ייצוגית מבחינת
אוכלוסיות מיעוט במבט השוואתי (חרדים ערבים )...וניתן לומר שזוהי גם הסיבה שייצוג הנשים בישראל נדחק הצידה.
בישראל ישנו ייצוג נרחב לחברות מסורתיות יותר היבט המוביל לירידה בייצוג הנשים .נציין כי ייצוג בכנסת נחלק לשני
סוגים ייצוג מהותי (במסגרתו נציג מהאוכלוסייה מקדם את האינטרסים של האוכלוסייה שלו) וייצוג נוכחות (מבחינה
מספרית) ,ישנה חשיבות רבה לשני סוגי הייצוג בכנסת בקידום אינטרסים של קבוצות שונות.
שאלות רלוונטיות למבחן
מהם היתרונות והחסרונות העיקריים של הקמת בית מחוקקים נוסף לצד הכנסת?
תשובה א :
יתרונות -א .בית שני מאפשר חשיבה לטווח ארוך מבלי לפעול למען בחירות .ב .לתת ייצוג נוסף לשכבות שונות במדינה.
לדוגמא יכול להביא לחלוקה לאזורים שיביאה לפעילות למען אזורים עם ייצוג חלש בכנסת כמו הפריפריה הקרובה,
הפריפריה ,הצפון ,הנגב וכו' .ג .יכול להוות איזון לבית התחתון (הכנסת).
חסרונות -א .יכול להקשות על תפקוד והקמת קואליציה כמו במקרה של איטליה החל מסוף מלה"ע 2
תשובה ב:
הכנסת היא הרשות המחוקקת בישראל ומאז היווסדה הייתה בעלת בית מחוקקים אחד .ברוב הדמוקרטיות היציבות יש 2
בתי פרלמנט .יש כאלו עם בית אחד ,ויש כאלו שהפכו לאונקרמליזם לאחר שביטלו ביקרמליזם .רעיון של 2בתי מחוקקים
הגיע עוד מהתקופה הלא דמוקרטית אשר מטרתו הייתה בית אצילים שיאזן את הבית של האחרים .כלומר הוא הוקם כדי
לתת ייצוג לשכבות העליונות.
יתרונות:
.1בביקרמליזם ישנו ייצוג שוויוני לכל קבוצה/אזור ללא קשר לגודלו וזאת על מנת לחבר בין היחידות השונות .לדוגמא
בארה''ב -מספר החברים בבית התחתון הולם את גודל המדינות (מדינה גדולה-יותר נציגים) ואילו בסנאט (הבית
שוויוני. ייצוג כלומר מגינה, לכל נציגים 2 העליון)יש
בית מחוקקים נוסף מאפשר יציבות ,חשיבה לטווח ארוך ויכולת לחשוב באופן מפוקח על הדברים ללא פחד או .2
ובקרה). (פיקוח פוליטי לחץ
בית עליון מתפקד יותר שנים מה שמעיד על יציבותו. .3
חסרונות:
.1במשטר פרלמנטרי כמו בישראל בית מחוקקים יהיה חלש מאחר ורק הבית העליון יכול להקים או לפרק ממשלה.
.2בנוסף ,בית עליון עלול להשרות קיבעון במערכת הפוליטית -מעורבותו בחקיקה עלולה לגרום לעיכוב.
.3יש שיטענו כי אין צורך בבית נוסף כי הרשות השופטת היא זו שדואגת לאיזונים ובלמים במערכת
הפוליטית .כאמור ,בישראל אין 2בתי מחוקקים ובנוסף גם מעולם לא חשבו להקים בית מחוקקים נוסף .
. 2״הכנסת היא בית מחוקקים קטן במיוחד ,מה שמקשה על תפקודה.״ הסבירי והדגימי.
תשובה א :
היחס הראוי הוא גודל האוכלוסייה בשורש .3הכי מאוזן היה בשנות ה '50-כשגודל האוכלוסייה היה מיליון ומספר חברי
הפרלמנט הראוי היה .111כיום מספר חברי הפרלמנט הראוי הוא כ( 200על כ 8מיליון) ובפועל הוא .120ככל שהיחס בין
מספר חברי הפרלמנט ובין מספר התושבים גדול כך יותר קשה לחבר הפרלמנט לייצג את הגיוון הגדול בדעות שבקרב
האוכלוסייה .מעבר לרעיון הבסיסי שהקשב שלו לבוחר ולרצונותיו נהיה חלש יותר כשיש לו כמות גדולה יותר של אנשים
לרצות .עוד קושי הוא המספר הגדול של שרים וסגני שרים שמתווסף להם עומס מטעם תפקידם השני .עומס זה פוגם להם
בפעילות בבית הנבחרים.
תשובה ב :
● השוואה לעולם -בישראל יש הכי פחות חברי כנסת יחסית לגודל האוכלוסייה -רחוקים מהממוצע.
● מספר התושבים -במקרה כזה צריכים היו להיות בישראל כ 200-חברי כנסת( .מספר תושבים להוציא שורש שליש)
עם קום המדינה היה כאמור אותו מס' ח''כים שייצגו הרבה פחות אנשים מאשר היום .יש להבין כי ממשלות עם פרלמנטים
קטנים יכולים להציע משרות ובכך קונה תמיכה ע"י מכירת תפקידים .לעומת זאת כאשר הפרלמנט גדול אין אפשרות
לקנות תמיכה כי אי אפשר למנות את כולם לשרים ולרצות את כולם .לכן הגדלת כמות הח"כים לא אומר הגדלת כמות
השרים ולפעמים גם להיפך .ניתן לראות כי יש מדינות רבות עם בית נבחרים שמשתנה בהתאם לגודל האוכלוסייה -לדוגמא
גרמניה בבית התחתון .
נדמה שיש בישראל גופים שאינם רוצים להגדיל את מספר חברי הכנסת לדוגמא משרד האוצר שמזהיר תמיד מעלות
העניין .יכול להיות שזה מובע מרצון לשלוט בתקציב ובכך שיהיו כמה שחות אנשים שפנויים לבחינת עובדות ולשאילת
שאלות קשות.
עצם היותה של הכנסת קטנה מדי מקשה על תפקודה בעיקר כמפקחת .הדבר פוגע מהותית ביכולת הועדות לפקח על
הממשלה בשל הקושי של חברי הועדה (הח''כים עצמם) לבחון לעומק מס' רב של נושאים ולהתמקצע בהם .חברי הועדה הם
חברי כנסת אך לא שרים או סגני שרים מה שמשאיר אותנו עם 90חברי כנסת שצריכים לאייש למעלה מפי 2תפקידים
פנויים .מסיבה זו הועדות לא מתפקדות בצורה מיטבית ונוצר מצב שהועדות ,שהן כלי פיקוח החשוב בכנסת משותקות ולא
מתפקדות כראוי .
. 3״הכנסת בישראל מפגינה היפר-אקטיביות בנושאי חקיקה וחולשה בתפקוד הביקורת על הרשות המבצעת.״ הסבירי
והדגימי .
החל משנות התשעים יש עליה במספר הצעות החוק הפרטיות בכנסת בעוד שרק כ 5%-עוברים ונהיים חוק .הממוצע
היומי להצעות חוק פרטיות בכנסת ה 13-עמד על כ 2.5-ובכנסת ה 20-מעל ל .4-מספר הצעות החוק הפרטיות בישראל מאז
תחילת המילניום עומד על מעל ל 22-אלף לעומת דמוקרטיות אחרות שרובן לא עברו את סף העשרת-אלפים באותה
תקופה .ניתן להסביר את התופעה ממספר סיבות.1 :הצורך של חברי הכנסת להוכיח את עצמם בכדי להצליח בפריימריז.2 .
חוסר במגבל
ירוט תקציבי. 3 .ניצול חברי הכנסת את המחסור במגבלות החקיקה בכדי להסב את תשומת לב הממשלה.4 .חדירת
קבוצות אינטרס לכנסת המנצלות את חברי הכנסת כערוצים להשפעה על מדיניות .הבעיה בהיפר-אקטיביות בנושאי
חקיקה הוא עודף הזמן ובזבוז המשאבים (כספיים ואנושיים) בהתעסקות בנושאים אלה ובעיקר זילות החוק .החולשה
בתפקוד הביקורת על הרשות המבצעת בא לידי ביטוי בחולשת שאילת שאילתות וביקורת על הרשות המבצעת .רוב
השאלות הנשאלות מגיעות מהמדיה הציבורית וניתן לשרים פרק זמן ארוך מאוד של 22יום לענות על השאלות.
מספר הצעות החוק הפרטיות במדינת ישראל הולך וגדל עד שכבר לא ניתן לטפל בכולן .בישראל אין הגבלה על כמות
החקיקה (לעומת שאר העולם שמגבילים ע"י צורך בנימוקים ועלויות ,מכסות הצעות חוק או היכולת להציע רק הצעות חוק
קבוצתיות ולא פרטיות) ,וגם לא על תכני החקיקה ( פרט לחוקים גזעניים) .בדמוקרטיות פרלמנטריות 90%מהחוקים הם
ממשלתיים ,אך בישראל המצב לא כך מאחר והחקיקה הפרטית היא מהגבוהות בעולם.
הממשלה שולטת בחקיקה הפרטית על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה .בין השנים 2000-2016הוגשו על יד הח''כים
בישראל יותר מ 20-אלף הצעות חוק ,כאשר בשאר הדמוקרטיות המערביות הוגשו בי כמה מאות לאלפים לכל היותר .היו
בעבר ניסיונות לצמצם את מספר הצעות החוק בישראל אך הם נכשלו .ריבוי הצעות החוק גורם לעומס בוועדות הכנסת
ולבזבוז של כוח אדם מקצועי.
כחלק מתפקידיה ,הכנסת מבקרת את הרשות המבצעת ,אם כי נטען שתפקיד זה אינו יעיל וחלש .פרלמנטים אחרים בעולם
מתחזקים מבחינת פיקוח אך לא ישראל .מטרת הפיקוח היא לוודא שהממשלה מבצעת את החוקים ,שמוקצים תקציבים
לצרכים הנכונים וכו' ,וזאת באמצעות חקיקה ,העלאת הצעות לסדר היום והצגת שאילתות .חלק מהביקורת כלפי הרשות
המבצעת מתבצעת לפני ביצוע המדיניות וחלק אחרי .דוגמא לחוסר יעילותם של שאילתות-הוא היעדר הסנקציות נגד השר
הרלוונטי שאליו הופנתה השאלה .עליו לענות על השאלה שנשאל תוך מס' ימים מסוים ,אך במידה והוא לא עונה לא ננקטת
נגדו שום פעולה ומכאן הטענה כי הכנסת חלשה בתפקידה לבקר את הרשות המבצעת .
תהליך הדרגתי של זרימת העוצמה במערכת הפוליטית בישראל .1 :ראש הממשלה והממשלה .2הקואליציה שתומכת
בראש הממשלה והממשלה .3המפלגות בפרלמנט שאמורות לייצג את הבוחרים שבחרו בהן .4בוחרים
סוגי קואליציות
קואליציות מינימלית זןענ-קואליציה שמורכבת מהרב הקטן ביותר שניתן לבנות בפרלמנט מבחינת מפלגות במסגרתה שכל
רכיב-מפלגה ,בקואליציה הוא חיוני ואם מוצאת מפלגה אחת מהקואליציה אובד הרב של הקואליציה בפלרמנט .הספרות
התיאורטית חוזה שסוג הקואליציות הנפוצות יהיה קואליות מינימליות ,למה קואליציות רוב צריכה להיות הכי קטנה
שאפשר? כשיש פחות מפלגות בקואליציה כך החלק שהן מקבלות מבחינת תיקי ממשלה הוא יותר גדול (זה יכול לגרום
לפחות חילוקי דעות בממשלה שמערערים את עוצמתה ויציבותה) .במבט השוואתי יש שליש קואליציות מיעוט ובשאר
המדינות יש קואליציות רחבות-קואליציות שיש בהן יותר מםלגות ממה שדרוש וגם אם מפלגה אחת תצא עדיין יהיה רב
בקואליציה .לדוגמא ב 2015נתניהו הקים קואליציה מינימלית ב 2016ליברמן הצטרף לקואליציה כך שקואליצית נתניהו
הפכה להיות קואליציה רחבה וב 2018ליברמן נטש את הקואליציה וכך קואליצית נתניהו חזרה להיות מינימלית
למרות זאת יש המון קואליציות רחבות בעולם .למה להקים קואליציה רחבה? רזרבה ליציבות הקואליציות.
מבחינה אמפירית הקואליציות המינימליות הצרות הן יציבות יותר מהקואליציות הרחבות לאור הדינמיקות בקואליציות
רחבות שבה יש הרבה אינטריגות על תיקי ממשלה ,בהקשר לכך קואליציות צרות שורדות יותר זמן מהרחבות ישראל היא
מדינה שחורגת מזה
קואליציות מיעוט-אין בישראל-מפלגות הנשענות על תומכים חיצוניים שאין להם תיקים בממשלה והם לא לוקחים חלק
בהתנהלות השלטונית .קואליציות מסוג זה נפוצות במדינות נחשלות בסקנדינביה משני צידי המתרס ימין ושמאל.
קואליציות מיעוט הן לא מאוד יציבות
סוגי קואליציות בישראל-רב הממשלות בישראל כללו קואליציות רחבות עם מפלגות שהיה אפשר בלעדיהן .מבחינה
רציונלית נראה לא רציונלי לכלול מפלגות רבות בקואליציה כי כך לכל מפלגה יש פחות עוצמה אבל מבחינת הפוליטיקה
הישראלית ייתכן ומצב זה תורם ליצירת הסכמיות יותר רחבה.
מספר השרים במדינת ישראל-הגידול במספר השרים מאפיין המון מדינות .יש דינמיקה של גידול שרים בממשלות
וממשלות רבות מתבססת על תמיכה של שרים .עם השנים היחס בין מספר חברי הקואליציה לבין מספר חברי השרים הולך
וקטן והממשלות הולכות וגדלות (מצב זה פוגע בכנסת ובתפקוד הממשלה) במבט השוואתי מספר השרים ומספר משרדי
הממשלה בישראל גדול בהרבה לעומת מדינות עם גודל דומה כמו שוודיה .כיצד ניתן להסביר זאת? הפוליטיקה בישראל
הפכה להיות הרבה יותר אישית ולכן מתעורר צורך לקנות תמיכה של פוליטיקאים כדי שיצטרפו לממשלה ולא מה שהיה
פעם שהתבסס על התמיכת מפלגות וקניית תמיכה זו יוצרת יותר שרים ובכך יותר תפקידים –משרדי ממשלה עבורם
לדעת המרצה אם הכנסת תגדל ל 200חברי כנסת הממשלה תקטן
ייצוג נשים בישראל-יש בכנסת ישראל ייצוג של רבע מהכנסת שהן נשים ,מבבט השוואתי אחוז הנשים בישראל הוא נמוך
ובעולם יש ייצוג נשים הרבה יותר גבוה בממשלה קנדה ארהב דנמרק שוויץ נוברגיה ובמדינות סקנדינביה זה חמישים אחוז
נשים.
אם ייצוג הנשים בכנסת הוא נמוך אזי ייצוג הנשים בממשלה הוא נמוך עוד יותר-סממן להיעדר של ייצוגיות ברשות
המבצעת .מה שבולם ייצוג נשים בכנסת בין היתר זה הצורך במתן ייצוג למגזרים אחרים כמו כן במפלגות רבות הנשים
נמצאות במקומות נמוכים .ככלל ייצוג הנשים בישראל נמוך ביחס למדינות הoecd
ממשלת החילופים לידה בחטא אבל תכונותיה נאות?
ממשלת החילופים-בישראל יש ממשלה מסוג חדש בשם ממשלת חילופים .בישראל אמנם הייתה ממשלת אחדות עם
אותם העקרונות (בין )1984-1988שכללה רוטציה בין המערך לליכוד ועם חלוקה שווה של משרדי ממשלה בין גוש הליכוד
לגוש המערך .אולם בניגוד לממשלה ב ,1984ממשלת החילופים ב 2019נחקקה בחוק יסוד הממשלה שמהווה חלק מהחוקה
הישראלית (הכניסו הסדרים לתוך החוקה הישראלית-היבט המבטא חוסר אמון מוחלט)
הנחות יסוד ממשלת חילופים
-חלוקת עוצמה –יש ראש ממשלה וראש ממשלה חליפי שאמורים לבצע רוטציה ביניהם ולהתחלף כל כמה זמן .הם
מושבעים ביחד באותו זמן
-חלוקת עוצמה שווה בין גושים לא שווים -יש חלוקה שווה של עוצמה בתוך הממשלה בין כל גוש גם אם הגושים לא שווים
בגודלם למשל בימי ממשלת נתניהו גנץ כוחו של גוש השמאל היה קטן יותר אבל בתוך הממשלה היה שווה .וגם בימי
ממשלת לפיד בנט הגוש של ימינה היה קטן יותר אבל בתוך הממשלה שווה
-לדעת המרצה בהתחשב בחלופות (בחירות נוספות או גוש אחד ששולט שלא מייצג את כלל האוכלוסיה) ,פתרון זה עשוי
להיות אידיאלי לגשר על הפערים הבין גושיים
הרשות המבצעת בישראל במבט השוואתי-שאלות
.4״למעט בתקופת ,1996-2003שיטת הממשל בישראל הייתה פרלמנטרית.״ הסבירי והדגימי.
תשובה א :במדינת ישראל הציבור מצביע למפלגות לכנסת (פרלמנט) ,והנשיא בוחר מתוך הכנסת מועמד שינסה להרכיב
ממשלה .במידה והמועמד יצליח לבנות קואליציה להצבעת אמון בכנסת – הוא יהיה ראש הממשלה .כלומר הרשות
המחוקקת היא הנבחרת ישירות בידי העם ומתוך נבחרת הממשלה וראש הממשלה .כך פועל משטר פרלמנטרי .בשנת 1992
חוקק "חוק יסוד :הממשלה" (נקרא גם חוק הבחירה הישירה) ששינה את שיטת הבחירות .כתוצאה מחוק זה ,החל משנת
1996ועד , 2003ראש הממשלה נבחר באופן ישיר ע"י העם בנוסף לבחירת המפלגות לכנסת .כלומר לנשיא לא היה עוד
תפקיד בתהליך וראש הממשלה היה צריך לרכוש את אמון הכנסת ולהיפך .שיטה זו היא למעשה דפוס המשטר המעורב
המשלב אלמנטים של השיטה הפרלמנטרית (בחירת הפרלמנט) ואלמנטים של השיטה הנשיאותית השלם
תשובה ב :שיטת הממשל הפרלמנטרית היא השיטה הדמוקרטית העתיקה ביותר והיא היתה השיטה הנפוצה ביותר ,אם כי
עם השנים ניתן לראות התחזקות של השיטה הנשיאותית (בעיקר בגלל עליית הדמוקרטיזציה של אמריקה הלטינית שבהם
יש משטרים נשיאותיים).
בישראל שיטת הממשל היא דמוקרטיה פרלמנטרית .בשיטה זו אין הפרדת רשויות (יש עם השופטת אבל לא בין המחוקקת
למבצעת) -הרשות המחוקקת נבחרת ומתוכה יוצאת הרשות המבצעת -הכוח זורם באותו נתיב .הפרלמנט יכול לפזר את
עצמו ,רה''מ יכול לפזר את הפרלמנט ,ולראש המדינה ,הנשיא ,יש תפקיד סמלי בלבד ללא סמכויות .בשיטה זו לרשות
המבצעת יש יתרון ועליונות כיוון שהם הרוב ולכן הם יכולים לשלוט בחקיקה ובביצוע החקיקה.
תהליך זה היה שונה בין השנים 1996-2003בו ישראל ניסתה לשלב משטר נשיאותי יחד עם פרלמנטרי .בשנים אלה היו
בחירות ישירות לרה''מ על ידי הבוחרים -כאשר רה''מ הנבחר מתחיל לכהן מיד ולהרכיב ממשלה ללא התערבות של הנשיא
בתהליך .עם זאת רה''מ עדין צריך לזכות באמון הפרלמנט .הדבר יצר איזון בין הכנסת לרה''מ אך בוטל מאחר והמטרה לא
הושגה -לא התקיימה יציבות שהייתה אמורה לקרות על ידי צמצום המפלגות הקטנות וחיזוק הגדולות אלא נוצר פיצול
קולות וכנסת מקוטעת.
. 5מי מבין סוגי הקואליציות (מיעוט ,מינימלית-זוכה ,רחבה) הוא הנפוץ ביותר בישראל? האם זהו הסוג היציב ביותר?
הסבירי והדגימי.
תשובה א :הרוב הדרוש לקואליציה בישראל הוא רוב מוחלט של 61ח"כים בהצבעת אי אמון .שלושה סוגי קואליציה
.2 נהוגים בישראל . 1 :קואליציה רחבה -כשיש מספר מפלגות יותר מהדרוש בכדי להקים קואליציה.
קואליציית מיעוט -מיעוט בקואליציה שנשען על תמיכה של מפלגה מהאופוזיציה .3 .קואליציית מינימום -מספר מדויק של
מפלגות בכדי להגיע למינימום ההכרחי לבניית קואליציה .סוג הקואליציה הנפוץ ביותר בישראל הוא קואליציה רחבה (
73%בהתבסס על גלנור ובלנדר .)2018ההנהגה הפוליטית מעדיפה להישען על תמיכה רחבה שתאפשר פעולות חופשיות
יחסית גם אם אחת המפלגות תפרוש בהמשך מהקואליציה .בפועל סוג הקואליציה הזה נתון לסחטנות פוליטית רחבה ולא
נחשב יציב יחסית .כמות גדולה של מפלגות שדורשות הבטחות פוליטיות ואחת מהן יכולה להיות לא נחוצה מלכתחילה.
סוג הקואליציה היציב ביותר יהיה קואליציית המיעוט שתהיה מרוסנת בכדי לא להכעיס את התומכים מהאופוזיציה.
תשובה ב:
סוגי קואליציות:
● קואליציית מיעוט -ממשלה של מפלגה אחת בלי רוב .במצב זה הממשלה מתקיימת ע"י תמיכה מחברי פרלמנט שאינם
בקואליציה אך תומכות בה.
● קואליציה מינימלית זוכה -ברוב המדינות רוב הזמן יש קואליציה מינימלית זוכה .במצב זה אין מפלגה מיותרת וכל
יציאה של מפלגה מובילה להתפרקות הממשלה .הסיבה לכך שזה נפוץ -צריך לחלק את העוגה לפחות אנשים.
● קואליציה רחבה -בקואליציה יש רוב גדול בפרלמנט .המשמעות היא שאין למפלגה אחת את היכולת לעזוב את
הקואליציה ולהפיל את ההמשלה כי עדיין יש להם רוב בלעדיה.
מאז 2008הקואליציה הנפוצה ביותר בישראל היא הקואליציה הרחבה .מדובר ברוב של צד אחד במפה הפוליטית עם
מפלגות עודפות .ניתן לראות כי ההנהגה הפוליטית בישראל שואפת לכלול מפלגות רבות .קואליציה רחבה מפחיתה את
הפוטנציאל לסחיטה של שותפות קואליציוניות קטנות יותר ומאפשרות מרחב פעולה גדול יותר לרה''מ.
בישראל מקובל לחשוב שקואליציה רחבה היא יציבה יותר ,אך זה לא בהכרח נכון .המחקר מראה שקואליציות רחבות
מתפרקות מהר יותר מקואליציות מיעוט ,וזאת מאחר ויש יותר מתח וחוסר הסכמיות ולכל מפלגה יש יכולת ללכת יותר
רחוק עם הדרישות שלה -לא מרגישה אחריות גדולה על החזקת הקואליציה חזקה -מוביל לדינמיקה של התרסקות .יש
טענה שקואליציות רחבות מתקיימות במדינות משוסעות ולכן השיסוע הוא זה שגורם לחוסר היציבות.
. 6״מספר השרים בממשלות ישראל בעשורים האחרונים גדול בהשוואה לעבר ובהשוואה למדינות אחרות.״ הסבירי
והדגימי.
תשובה א :מספר השרים בישראל עלה בהדרגה מ 12-בכנסת הראשונה עד ל 26-שרים בכנסת השתים-עשרה .בכנסת
השלוש-עשרה הייתה ירידה ל 17-שרים ומשם עוד עליה עד לשיא של 30שרים בכנסת השמונה-עשרה ואז עוד ירידה קלה.
אפשר להבין את המספר הגבוהה בהשוואה למדינות דמוקרטיות אחרות כשהשרים בישראל ב 2012היוו כ 24%-ממספר
חברי הכנסת .לעומת זאת ,במדינות אחרות המספרים מגיעים עד לכ .15%-אפשר להסביר את התופעה בגודלה הקטן של
הכנסת .ככל שגודל הפרלמנט קטן גודל הממשלה צפוי לגדול .פרלמנט קטן מאפשר לקנות תמיכה תמורת תפקיד שר .ככל
הנראה התופעה גדלה עם היחלשות המפלגות והתחזקות הפרסונליזציה .המחיר שמפלגה צריכה לשלם תמורת תמיכה הוא
כביכול זול בהשוואה למחיר שהייתה צריכה לשלם לתמיכת מפלגה שלמה – עסקאות ותקציבים.
תשובה ב :מס' השרים בישראל עלה מאוד בעשורים האחרונים .בממשלה הראשונה שהייתה (עם כלל האתגרים
שלה-הקמת מדינה ,הכפלת אוכלוסייה ,מלחמה וכו') היו בסך הכל 12שרים .ניתן לראות מגמה של ממשלה שגדלה ,הבאה
לידי ביטוי ביחס הקטן בין מספר חברי הקואליציה לבין מס' השרים .בממשלה הראשונה השר היה שווה 6חברי כנסת,
היום זה אחד ל 2חברי כנסת .כאמור ,מספר השרים בשנות ה 50-היה די קטן ( ,)6-12ב 1988המספר עלה ל 26-שרים ,וב-
2009כבר היו 30שרים ואפילו נעשה פיצול משרדים כדי שלא יהיו שרים ללא תיק .חלק מההסבר למצב הזה הוא
היחשלותן של המפלגות -פעם היה צורך לרצות את המפלגות כיישות אך כיום צריך לרצות אנשים ספציפית אחד אחד.
יחסית לעולם ,בישראל יש את מספר השרים הגבוה ביותר ביחס לגודל הפרלמנט ( ,)24.2%לעומת איטליה או גרמניה שם
יש את מספר השרים הנמוך ביותר ביחס לגודל הפרלמנט (.)2.7
הסבר נוסף מתייחס לגודל של הפרלמנט .בפרלמנטים קטנים יש גדילה של כמות השרים כיוון שניתן לקנות תמיכה של
פוליטיקאי ע"י מינויו לשר .לעומת זאת בפרלמנטים גדולים אין אפקטיביות לקניית תמיכה כי יש יותר מידי ח"כים כדי
שזה יהיה אפקטיבי.
פוליטיקה ישראלית שיעור -4יציבות ממשלות בישראל :מבט השוואתי
למדוד יציבות של ממשלות היא משימה מאתגרת לדוגמא באיטליה עד שנת 1992שלטה מפלגה אחת דמוקרטית עם
שותפים רבים שבה נבחר ראש ממשלה אחר פעם בשנה וסך הכל נבחרו בין ארבעים לחמישים ראשי ממשלה .זה מעלה את
השאלה האם הפוליטיקה באיטליה הייתה יציבה או לא
מדוע חשוב לדון ביציבות ממשלות
. 1מדיניות-ככל שהממשלה יציבה ומכהנת לאורך זמן כך יש המשכיות של המדינוית הממשלתית שללא קשר מתקדמת
בצורה הדרגתית
. 2הענות –במשטר דמוקרטי המצביעים בוחרים בראשי מפלגות\מפלגות ומצפים שאלו יממשו את ההבטחות שהם הציגו
בפני הבוחרים .אם המערכת הפוליטית לא תהה יציבה אזי נבחרי הציבור יתקשו לממש את הבטחותיהם לציבור
. 3עוצמה-עוצמה ממשלתית נמדדת גם ביחס לזמן כהונת הממשלה ככל שהיא יותר יציבה כך היא יותר עוצמתית
. 4סיבה או תירוץ לשינוי או שימור מבנה מוסדי -חוסר יציבות פוליטי מהווה הצדקה לכינון רפורמה בשיטת הממשל\
הבחירות אולם אם מסתמנת יציבות פוליטית הרי שקיימת פחות הצדקה להחלת רפורמות
. 5לגיטימציה-האזרחים יתנו יותר לגיטימציה למשטר דמוקרטי ולשלטון בכלל אם הוא יצליח לכהן יותר זמן
לכן חשוב לדעת מהי יציבות וכיצד למדוד אותה
ניתן למדוד יציבות לא רק על סמך מדדים המרמזים על יציבות אלא גם על סמך תפיסה סובייקטיבית של יציבות (האם
הציבור תופס את המערכת הפוליטית כיציבה) .הערכת יציבות המערכת הפוליטית בשראל בהשוואה לדמוקרטיות אחרות:
תוצאות של סקר ששאל את הציבור בישראל האם לטענתו המערכת הפוליטית בישראל היא יציבה לעומת דמוקרטיות
בעולם מצא כי התחושה של רוב האזרחים בישראל היא שישראל פחות יציבה מדמוקרטיות בעולם ,מכאן שישנה תחושה
של חוסר יציבות לצד זה גם מבחינה אובייקטיבית נראה כי המערכת הפוליטית בישראל לא יציבה בהכרח לאור תכיפות
של קיום מערכות בחירות
-ייתכן שממשלות יהיו יציבות מבחינה מסוימת ולא יציבות מבחינה אחרת
-אחת הסיבות ליציבות של ראש הממשלה בישראל היא דווקא חוסר היציבות מבחינת השרים :נתניהו מחליף באופן תדיר
את השרים שלו ומעדיף למנות שרים חדשים כדי לבסס את כוחו הבלעדי ובכך לא מאפשר לאף חלופה לצמוח (הכוונה
לחלופה של שר שיכול לאיים על נתניהו בחלוף הימים)-זה נאמר מצד יועץ פוליטי לנתניהו
איך מודדים יציבות :הפוליטיקאי אוריאל לין הציע בפרוטוקל מספר 232של ישיבת ועדת החוקה ,חוק ומשפט 12.12.2000
לא למדוד יציבות של ממשלה במדד כרונולוגי אלא למדוד אותה במדד פסיכולוגי .עולה השאלה כיצד ניתן למדוד את
יציבות הממשלה? על סמך שני דברים אחד ללכת לעשות סקרים כדי להבין את התחושה הסובייקטיבית של הציבור ביחס
ליציבות פוליטית והשני למצוא מדדים יותר אובייקטיבים ליציבות של ממשלה
הציפיות בישראל הן לחוסר יציבות פוליטית כי בישראל כאמור רב הקואליציות הן קואליות עודפות רחבות שבמבט
השוואתי מתקיימות בעיקר במדינות שיש הרבה מאוד תחלופה של ממשלות לכן לאור זה שיש בה קואליציות רחבות,
הציפיה מישראל זה שתשרור בה חוסר יציבות פוליטית
בבואנו למדוד את היציבות הפוליטית נסתמך על 6מדדים שונים שלעיתים סותרים זה את זה כפי שנציג:
. 1ראש הראשות המבצעת -ניתן למדוד ממשלה יציבה לפי רצף הכהונה של ראש ממשלה -לדוגמא הממשלה של בן גוריון
הייתה יציבה 1949-1953ולאחר מכן בן גוריון חזר לכהן כראש ממשלה ,גם ממשלתו של נתניהו יציבה 11שנים .לעומת
זאת על בסיס ממד זה ניתן להיווכח לחוסר יציבות פוליטית בשנות התשעים עם ממשלתו של שמיר ששלט 6שנים ברצף מ
,1985-1992לאחריו רבין מ , 1992-2995פרס שכיהן מספר חודשים ספורים ,נתניהו שכיהן שלוש שנים וברק שכיהן שנתיים,
שרון 5שנים ,אולמרט 3שנים
היתרון של מדד זה הוא פשטות ובהירות משמע המדד משתמש באלמנטים מוסכמים .כמו כן נוכח פשטות המדד ייתכן
ויותר קל לחוקר לאסוף את החומר אודותיו (יותר קל לאסוף חומר על ראש הממשלה במדינות לעומת איסוף הרכב סיעתי
או שרי ממשלה) .כמו כן זהו מדד מאוד מרכזי אך יחד עם זאת כאמור הוא לא יכול לבטא לבדו את היציבות-ייתכן וראש
הממשלה יכהן לאורך זמן אך היבטים אחרים בממשלה יהיו פחות יציבים
אם נבחן את היציבות הפוליטית בישראל מ 1945-2020במדד משך כהונת ראש הרשות המבצעת נראה כי היא נמצאת
(מבחינת הממוצע) במקום טוב באמצע במבט השוואתי (בין נורבגיה לדנמרק) כך שלא היה חוסר יציבות ממשי במדד ראש
הרשות המבצעת והוא יחסית יציב
-בדמוקרטיה שואפים "לשביל הזהב"-ראש ממשלה שיהיה לחוץ לקבלת לגיטימציה ציבורית שכן יודע שאם לא ישיג
תמיכה ,לא ימשיך לכהן כראש ממשלה אבל נדרש לתת לראש הממשלה מספיק זמן להוכיח את עצמו
. 2הממשלה-נמדוד על סמך משך רציפות כהונה של ממשלות-ישנם כללים כתובים בחוק מהי ההגדרה של ממשלה חדשה.
בישראל למשל אם יש בחירות אז הממשלה שתקום היא בהכרח ממשלה חדשה ,אם ראש ממשלה מתפטר וחוזר זו ממשלה
חדשה כמו בן גוריון שהתפטר מאחר וגורם בממשלה הדליף שיש לישראל עסקאות נשק עם גרמניה ולאחר מכן הוא חזר
לכהן כראש ממשלה והקים את אותו הרכב ממשלתי בדיוק .כך שבן גוריון כיהן בהמון ממשלות חדשות ,מכאן שיכול
להיות ראש ממשלה חזק מאוד שישלוט ברציפות אולם במהלך הרבה ממשלות חדשות כדי לבסס את כוחו –בן גוריון פירק
את הממשלה כי הוא לא היה מרוצה מאופן התנהלותה ולכן קיצר את החיים של הממשלה
מדד זה הוא פשוט ובהיר –ישנם כללים ברורים בכל מדינה מהי הגדרתה של ממשלה חדשה .בסך הכל נראה מהמדידה כי
ממשלות בעבר החזיקו הרבה יותר זמן מאשר בימינו .אולם אורך הכהונה של ממשלות עלה (מבחינת שנים) .מה גרם
לעלייה זו? המדד התייחס לממשלות מעבר כממשלות יציבות לנוכח מגבלות המדידה ואיסוף חומר לכן המדד מבטא
שהייתה עלייה ביציבות .ישראל נמצאת במקום טוב עם נטייה למספר ממשלות יחסית קטן במדידה ככל הנראה לאור
הממשלה היציבה מאוד של 2015-2019
. 3מפלגות השלטון –נמדוד על סמך משך רציפות כהונה של מפלגת השלטון-בישראל מפלגות שלטון ממשיכה לכהן אולם
ההרכב שלה מתחלף לדוגמא הליכוד ניצח ב 1977בגין הוחלף ב 1983על ידי שמיר שהוחלף גם ב .1984גם במבט השוואתי
ניתן למצוא מדד זה :בבריטניה מאז 2010המפלגה השמרנית נותרה בשלטון אך ברשות גורמים שונים :קמרון ,תרזה מיי,
גונסון ועוד .גם ביפן ניתן למצוא את ממד זה אך בעל אופי אחר :כאשר חברי הממשלה מגלים שמנהיג הממשלה הוא
מושחת ,הם מדיחים אותו ובאופן אוטומטי המועמד לממשלה הבא עולה אחריו
לאור זאת נציין כי יציבות של מפלגת השלטון היא גם מדד שבוחן יציבות פוליטית אך הוא לא חייב להיות חופף ליציבות
של ראש הרשות המבצעת (כאמור מפלגות השלטון לעיתים נשמרות כך שהן יציבות אך הן נשלטות בידי גורמים רבים כך
שאין יציבות של ראשי הרשות המבצעת-הממשלה אך יש יציבות של מפלגות השלטון)
מדד יציבות מפלגות השלטון-בישראל בשנים האחרונות אין כמעט הבדל בין אורך כהונת ראשי ממשלות לבין אורך כהונת
מפלגות שלטון מאחר והמפלגות הפכו פרסונליות .בראי הפרסונליזם הקשר בין ראש ממשלה למפלגת שלטון הוא כה חזק
עד שמדדים אלו הופכים חופפים .אולם במבט השוואתי לא מסתמן קשר הדוק זה-לדוגמא בבריטניה מפלגת השלטון
השמרנית נשמרת בעוד מתחלפים ראשי ממשלה באופן תדיר .לכן תוצאה זו מציגה לנו את תופעת הפרסונליזיצה של
הפוליטיקה בישראל
מבחינת משך כהונה של מפלגות שלטון בישראל נראה שיש במפלגות השלטון הראשונות שיא של כהונה שכן מפאי ששלטה
28שנים עם 5ראשי ממשלה שונים מכאן שהתקופה הראשונה של ישראל היא תקופה יותר יציבה פוליטית במדד מפלגת
השלטון .ניתן להסביר תופעה זו גם בראי הפרסונליצזיה-מאחר והפוליטיקה הפכה אישית ,ראשי ממשלות שמתחלפים
קשורים עם מפלגות השלטון ולכן כאשר הם מתחלפים כך בהתאמה מתחלפות גם מפלגות השלטון.
בהקשר לכך עולה השאלה האם יציבות יתר על המידה (ראש ממשלה מכהן שנים על גבי שנים\מפלגת שלטון) מובילה
להתדרדרות דמוקרטית? השלטון של מפאי עד 1977יצר בעיות רבות בישראל שרלוונטיות עד ימינו (דינמיקה של "אנשי
שלומנו" ומרמור) .וכן ניתן לומר שגם מבחינת מדד ראש ממשלה-שנים ארוכות של כהונת נתניהו ייתכן והובילו אותו לאמץ
השחתה .מכאן לדעת המרצה במשטרים דמוקרטיים שלטון הרב גם של מפלגה וגם של איש הם בעייתים .לכן יש צורך
(מבחינה מערכתית גסה) בשביל זהב-תחלופה של מפלגות שלטון וראשי ממשלות כל תקופת כהונה סבירה של 6-8שנים
שהם מספיקים לקדם רפורמות בניגוד לשליטה רק של ( 2-3שנים) ולא נעשים מושחתים ונתונים ללחץ של הציבור .אולם
נציין כי תפיסה זו היא לא מדע מדויק ויש חוקרים אחרים שטוענים שרבין היה מוכשר יותר בתקופת כהונתו השנייה
מאשר הראשונה לכן יש צורך לאזן בין האישיות הפרסןנית של המפלגה והמנהיג לבין ההנדסה של השיטה
. 4מדד יציבות ההרכב הסיעתי של ממשלות-נמדוד על סמך שינוי\היעדר שינוי בהרכב הסיעתי של ממשלות :אם נמדוד
יציבות של ממשלות לפי הרכב סיעתי של החברים בממשלה ניווכח כי אין יציבות פוליטית גבוהה מאחר וההרכב הסיעתי
משתנה גם בזמן שיש ממשלה יציבה למשל ליברמן נכנס להרכב הסיעתי של ממשלת נתניהו ב 2016ועזב ב 2018מכאן שאין
יציבות בממשלת נתניהו (שהוכחה כיציבה כבר 20שנה) נוכח השינויים הסיעתיים בהרכב הממשלה אך עדיין מבחינת
מפלגת השלטון יש יציבות
הרכב סיעתי של ממשלות מהווה מדד שחולש על מדינות רבות בעולם לדוגמא בבריטניה השינוי בהרכב הסיעתי מקביל
לשינוי במפלגות השלטון אולם בניגוד לכך בישראל ובמדינות אחרות זה לא כך ופוליטיקאים נכנסים ועוזבים את הסיעה
(לדוגמא ליברמן שנכנס לממשלת נתניהו ב 2016ועזב אותה ב .)2018מדד זה הוא לא הכי חשוב והכי מרכזי
בישראל יש עלייה גדולה במספר כניסות ויציאות של סיעות לממשלה שמלמדות על חוסר יציבות פוליטית וכן מבטאות את
הפרסונליזיצה ביזורית ברמת הפוליטיקאים (פוליטיקאים נכנסים ויוצאים מסיעות ומקימים גם סיעות יחיד).
מכאן שהיציבות קטנה מבחינת אורך כהונת מפלגת השלטון ,גדלה מבחינת אורך כהונת רה"מ וירדה מבחינת יציבות הרכב
הממשלה (הרכב סיעתי)
. 5יציבות שרים-תחלופת שרים בין ממשלות-נמדוד על סמך רציפות הכהובנה של שרים בממשלות שונות :האם בכל
ממשלה מתחלפים השרים? פעם בישראל השרים כיהנו באופן קבוע והיו פחות חילופי שרים אולם היום יש המון חילופי
שרים –היבט המרמז על אי יציבות פוליטית
במדד זה בודקים כמה שרים התחלפו בכל ממשלה .נראה כי חילופי השרים הולכים וגדלים עם השנים .מצב זה יכול לנבוע
מתחלופה תדירה של מפלגות השלטון בשנים האחרונות או תחלופה של ראשי ממשלה (אם כי לעיתים תחלופה של שרים
יכולה להתקיים גם תחת אותו ראש ממשלה כי הוא מעונין להחליף את השרים שלו כדי שלא יווצרו מוקדי כוח)
. 6מדד יציבות השרים הביצעויים-שרים לפי משרדים ביצועיים-נמדוד על סמך משך הכהונה של שרים ךפי משרדים
ביצועיים-ניתן למדוד את מידת התחלופה של שרים במשרדים חשובים כדרך לבחינת היציבות כמו שר האוצר שר הביטחון
שר הפנים שר החוץ
ניתן לומר שייתכן ויתקיים יחס הפוך בין תחלופה של שרים לבין תחלופה של ראש רשות מבצעת כי לעיתים ראשי הרשות
המבצעת משנים את הרכב השרים כדרך לביסוס שלטונם לדוגמא בישראל נתניהו כאמור מחליף את השרים וממנה שרים
חדשים באופן תדיר כדרך לשמור על שלטונו וגם בבריטניה בה יש מפלגה אחת בעלת רב בממשלה ,היא מחליפה את
השרים כדי ליצור תמיכה ציבורית בשלטונה
ייתכן שמבחינה אפקטיבית ,יותר קל להתמקד במדד זה שמתמקד במספר קטן של שרי ממשלה ביצועיים חשובים בכל
המדינות .יציבות של משרדים ביצעויים בישראל היא יחסית נמוכה ויש תחלופה גבוהה במשרדים (הרבה יותר גדולה
מאשר תחלופה של ראשי ממשלה) .כמו כן במבט השוואתי עם השנים נראה כי בישראל יש ירידה של יציבות השרים ייתכן
ותופעה זו קשורה לפרסונליזיציה במסגרתה ראשי ממשלת מבססים את מעמדם על ידי תחלופה של השרים שלהם נציין כי
ישראל היא לא יוצאת דופן מבחינה זו והיציבות של השרים במדינות אחרות הלכה וירדה אולם בישראל השינויים הם
דרסטיים יותר
לאור סקירת המדדים נראה כי ישנם שישה מדדים שונים לבחינת מידת היציבות הפוליטית במדינות כאשר כל אחד מהם
כשלעצמו הוא מדד של יציבות אבל לא בטוח שהם יכולים להתקיים ביחד
-המדדים שנבחנו מותאמים יותר לדמוקרטיות פלמנטריות ואולי גם למשטרים מעורבים בעלי אלמנט פלמנטרי כך שהם
פחות רלוונטים לבחינת היציבות במשטרים נשיאותיים לדוגמא מאחר ובמשטרים נשיאותיים יש הגבלה על כהונות בעייתי
לבחון את היציבות של הממשלות בראי מדינות אלו
-באופן סטטיסטי החוקר מעריך שממשלות יציבות הן גם יותר אפקטיביות אבל זה לא בהכרח ויכול להתקיים קשר הפוך
בין יציבות לאפקטיביות ממשלתית .מאחר וייתכן ויציבות מהווה רק תנאי הכרחי לקיום ממשלות אך לא מספיק לקיום
אפקטיביות
-השכר החציוני נמוך באלפי שקלים מהשכר הממוצע .מצב זה יכול להיות גם באורך חייהן של ממשלות
-הממוצע של יציבות ממשלות בישראל הוא יציב .לפני 2010הוא היה לא יציב ומ 2010עד 2020הוא היה נעשה יציב .זאת
לעומת החציון (הערך האמצעי) שהוא
הרבה יותר נמוך לכן הרבה פעמים
החציון משקף את המציאות יותר
טוב מהממוצע
סיכומון
-לאור הסקירה נראה כי יש שלל מדדי יציבות כאשר כל מדד בודק אספקט אחר
-מדדים מסוימים עשויים בשנים מסוימות ובהקשרים מסוימים לחפוף זה לזה
-באמצעות המדדים הללו ניתן להשוות בין מדינות שממלאות באופן חלקי את המדדים השונים של היציבות כדרך להבין
מדוע קיימת יציבות במדינה אחת ולא באחרת
-רוב הזמן ישראל היא לא בלתי יציבה
-ייתכן שעם השנים בצל הפרסונליזציה של הפוליטיקה מתהווה חוסר יציבות בתוך ממשלות כאשר המשחק הפוליטי הופך
פחות מפלגתי ויותר אישי בין ראש הממשלה ולא המפלגה לגורמים הפוליטיים
הצבעת אי אמון –משנת 1949עד 1996הייתה בישראל הצבעת אי אמון פשוט כאשר אם לממשלה היה רב בהצבעה היא
נצחה ואם לא אז היא הפסידה .רק במרץ 1990הממשלה הפסידה והתפרקה כאשר ממשלת האחדות של המערך והליכוד
הופלה בידי "התרגיל המסריח" של פרס וחיים רמון.
עד הבחירה הישירה נקבע ב 1996שניתן להדיח ראש ממשלה רק באי אמון של 61חכים ולא ברוב פשוט .ב 2001ביטלו את
הבחירה הישירה ומאז 2003יש אי אמון סמי קונסטרוקטיבי (חצי קונסטרוקטיבי) –כדי להחליף ממשלה צריך להציע
מרכיב ממשלה אלטרנטיבי ומשנת 2014כחלק מחוקי המשילות ישראל אימצה את הגישה הכי רדיקלית של אי אמון
קונסטרוקטיבי-אי אמון קונסטרוקטיבי מלא-כדי להפיל ממשלה חדשה צריך ישר להרכיב ממשלה חדשה-אי אפשר רק
להפיל ממשלה ללא בחירות צריך להרכיב ממשלה חליפית .אי אמון מסוג זה מונהג גם בגרמניה לאו לקחי השואה (לפני
השואה ממשלות נפלו באופן תדיר עד שמפלגת הנאצים צברה כוח וניצחו)
המרצה תומך באי אמון קונסטרוקטיבי מלא לדעתו לא הייתה מוקמת ממשלה ב 2019לולא חוק זה
-אי אמון קונסטרוקטיבי נותן ממד של יציבות לממשלה (שבטוח מוקמת ממשלה) אך הוא מסבך את הפוליטיקה
הישראלית ביצירת קשיים הרכבת הממשלה כי צריך להציע חלופה לממשלה.
-אי אמון קונסטרוקטיבי מקטין את יכולת הסחיטה של מפלגות קיצוניות :יש גבול ליכולת הלחץ של הממשלה הרדיקלית
הנוכחית כי אין לה אלטרנטיבה (לבן גביר וסטמוטריץ אין אלטרנטיבה) ולכן זהו היתרון של אי אמון קונסטרוקטיבי שהוא
מטה את הפוליטיקה לכיוון המרכז
פוליטיקה ישראלית השוואתית – 5ישראל :מדינה ריכוזית או מבוזרת
הריכוזיות בישראל מתקשרת לוויכוח אודות פסקת ההתגברות כי הטענות בעד פסקת ההתגברות מציגות שבקנדה יש פסקת התגברות
אולם הטענת נגד זה שקנדה היא מדינה מאוד מבוזרת ולא ריכוזית כמו ישראל
מדינות מבוזרות :שוויץ-מחולקת ל 26קנטונים וחצאי קנטונים ,גרמניה-מדינה גדולה המחולקת ל 16יחידות ו 3ערים גדולות גם
בריטניה היום מאוד מבוזרת בין המחוזות צפון אירלנד ,שיש לה 16מחוזות צפוניים וסקוטלנד שיש לה אסיפה לאומית עצמאית,
וולס שיש לה גם מידת עצמאות מסוימת
נציין כי ש מדיניות שונה של המחוזות השונים במדינות לדוגמא בשוויץ יש 26קנטונים שבחלקם יש איסור על וודקה לילדים בני 16
ובקנטון אחר התרת בירה אך איסור לשתות וודקה מכאן שיש הבדלים עצומים בין החלקים השונים של המדינה
לעומת זאת בישראל אין ביזור סמכויות אם כי יש ערים מסוימות שיש להם מדיניות שונה לדוגמא לעיריית תל אביב יש מדיניות שונה
כלפי הזרים -יותר מקבלת לעומת משרד הפנים הרבה יותר מחמיר עם המהגרים אולם באופן כללי ניתן לציין שישראל היא מדינה
מאוד ריכוזית
ממד אחר שישראל נבדלת ממנו זה מבחינת מודל הממשל הרב שכבתי-המגולל מתח מתמיד בין הרמה הפדרלית לרמה הלאומית
מבחינת מי קובע מה
ממשל על לאומי .1
ממשל לאומי .2
ממשל אזורי .3
ממשל מחוזי .4
ממשל מקומי .5
בארה"ב לדוגמא יש מקומות שניתן לעשות הפלה ויש מדינות אחרות שהפלה הינה אסורה .המתח התמידי בין הרמה הלאומית
לפדרלית מצריך את מעורבותם של בתי המשפט שלבסוף מכריעים בין הרמות השלטוניות וסמכותן על בסיס הסכמים ואמנות
שנחתמו בין הרמות
מודל שכבות הממשל האלו לא מתבטא בישראל כי בישראל יש רק שכבה מקומית לא חזקה ושכבה לאומית שלטת זאת לעומת מדינות
אחרות בהן יש ממשל מקומי ,מחוזי ,אזורי ,לאומי ,על לאומי .בארה"ב יש 4שכבות ממשל.
הפדרליזם האמריקאי-ארה"ב היא מדינה שמבחינה לאומית יש לה רשות מחוקקת מבצעת ושופטת כאשר הפרדת הרשויות היא
יחסית חזקה אמנם לכל מדינה בארה"ב יש את שלושת הרשויות באופן נפרד כך שיש בית מחוקקים של קליפורניה ,בית נבחרים של
קליפורניה ,סנט-הרשות המחוקקת של קליפורניה ,בית משפט פדרלי של קליפורניה ,רשות מבצעת-מושל קליפורניה ומעל מושל
קליפורניה יש את הנשיא כך שיש מורכבות ממשלתית משמעותית הכוללת רמות רבות של ייצוגיות רק במדינת נברסקה בארהב אין 2
בתי מחוקקים אלא רק בית מחוקקים אחד אולם כעקרון בכל מדינה בארה"ב יש 2בתי מחוקקים –זה יוצר דינמיקה מורכבת של
רמות ייצוג רבות ושונות של ייצוגיות .לדוגמא בעניין ההפלות בית המשפט העליון האמריקאי קבע שהמשטר הפדרלי לא יחליט אולם
יש מדינות שההפלה מותרת או מותרת באופן מוגבל ( 15-20עד שבועות וכדומה) וזו דינמיקה פוליטית בעייתית שבסופו של דבר בתי
המשפט צריכים להחליט מהן סמכויות השלטון של המדינה ושל המחוזות .בהקשר לכך עולה שאלה נוספת איך נשמרת האפליה
האמריקאית במשך 100שנה? המחוזות יכלו להתוות את רמת האפליה נגד שחורים עד לעליית השלטון הפדרלי בשנות ה 40-50בגין
פסיקות של בית משפט העליון האמריקאי ובתי משפט אחרים שכפו שוויון במדינת המקומיות
כיום בארהב הרפובליקנים מקדמים את זכויות המדינות המקומיות והדמוקרטים תומכים בשלטון פדרלי (פעם זה היה -
הפוך)
חלוקת העוצמה במדינה פדרלית-סוגים שונים של פדרליזם:
.1המודל הקנדי-קנדה היא מדינה פדרלית המונה 11פרובינציות מאוד
חזקות המוטלות עליהן אחרויות רבות .קנדה היא מדינה יותר מתערבת
כן מאשר ארה"ב כך שביטוחים שונים לאזרחים ניתנים ברמת המדינה .כמו
נציין כי קנדה הכי מבוזרת המאצילה סמכויות כלפי מטה,
.2ארה"ב מדינה פדרלית בינונית קצת פחות מבוזרת
.3מערב גרמניה היא מדינה פדרלית חלשה המספקת יותר סמכויות
לשלטון המרכזי לדוגמא הכוח של השלטון המרכזי בגרמניה מבוסס על
בית נבחרים נפרד וכן גם הולכות ומתחזקות הזכויות למדינות ע"י בתי
המשפט שמספקים עוצמה .כיצד נהפכה גרמניה לפדרלית? לאחר מלחמת
העולם השנייה שהונהגה ע"י שלטון ריכוזיהגרמנים הגיעו למסקנה שצריך
לבזר עוצמה והפדרליזם זו אחת הדרכים לפזר עוצמה
לעומת זאת ישנן גם מדינות אוניטריות בהן אין פדרציות (יחידות
שנמצאות בהסכם מול השלטון המרכזי) אלא יש שלטון מרכזי
שמאציל\ולא מאציל סמכויות כרצונו
.1בבריטניה-יש מגמה ברורה של האצלת סמכויות כלפי מטה לדוגמא
כאשר היא הקימה שלטון עצמי בצפון אירלנד כדרך להתמודד עם
הסכסוך בין הפרוטסטנטים לקתולים באירלנד או למשל בפרלמנט
המקומי של סקוטלנד והאסיפה הלאומית בוולש כך שיש בבריטניה
ביזור עוצמה
.2צרפת-מדינה מאוד ריכוזית אך כרגע היא עוברת תהליך של ביזור
וחיזוק האזורים (יש בחירות ייעודיות לאזורים בצרפת והוקמו אספות
נבחרות של אזורים שזוכות לחשיבות) .אך יחד עם זאת צרפת עדיין ריכוזית ובעבר שמשה כמודל לריכוזיות( .אולם היא נחשבת יותר
מבוזרת מישראל סממן המשקף את מידת הריכוזיות הקיצונית של ישראל)
האיחוד האירופי שואף לחזק אזורים שונים מלבד לאידיאולוגיה הדמוקרטית שלו אלא מאינטרסים פוליטיים המאפשר -
לאום לשתף פעולה ברמות עוצמה שונות (לאומיות ופדרציות) ,מה שמוביל למשחקי עוצמה ברמות שונות של שליטה .עבודה
מול האזורים תוך החלשת השלטון הלאומי .כמו כן נציין כי מדיניות זו משרתת גם את האידיאולוגיה הדמוקרטית של האום
מאחר ויש ביזור עוצמה בין הרמות השונות
בכל אירופה יש מגמות של ביזור כלפי מטה הן בעידוד האיחוד האירופי והן מאינטרסים של אידיאולוגיים דמוקרטיים -
והנוגעים לאפקטיביות
3ישראל היא המדינה הכי ריכוזית מבין המדינות האוניטריות.
המדינה האוניטרית הכי מבוזרת יכולה להגיע לרמות של המדינה הפדרלית הכי ריכוזית -
הדמוקרטיה ההסכמית-לייפרט :מציג שני מודלים של דמוקרטיה :האחד ביזור עוצמה והשני ריכוז עוצמה הוא בחן את הדמוקרטיות
וזיהה 2אשכולות במסגרתן ניתן לבזר ולרכז עוצמה
ביזור עוצמה בין הרשות המחוקקת למבצעת ברמה הלאומית (לא נעסוק בזה) הרשות המחוקקת למבצעת ושחקנים ראשיים -
ברמות הלאומיות
נוגעת למקרה הישראלי-הרמה של ביזור העוצמה בין השלטון המרכזי לרמות שלטון נמוכות יותר (ביזור עוצמה כלפי מטה) -
לייפרט זיהה בממד זה את ההבדל בין מדינות פדרליות לאוניטריות
הוא בדק כל מיני דפוסים של ריכוז וביזור נבחן את מאמרו רק בממד הפדרלי-אוניטרי של ביזור העוצמה כלפי מטה (ביזור העוצמה
האנכי)
המודל שמציע לייפרט הוא מודל המושתת על היגיון תיאורטי –ריכוז עוצמה מול ביזור עוצמה ,אמפירי-הממדים מופיעים ביחד
ונורמטיבי-הממדים הפדרליים מציגים את הדמוקרטיה העדיפה .בדמוקרטיה מבזרים עוצמה אולם מי שרוצה את שלטון הרב לא
יבזר עוצמה כי במצב של ביזור ניתנות זכויות וטו למיעוט שעלולות לערער את השלטון לדוגמא בארה"ב בגלל שלכל מדינה יש 2
נציגים בסנט אז המדינות יכולות ללכת כנגד רצון הרב אז ביזור העוצמה לא בהכרח עובד טוב עם שלטון הרוב בהקשר לכך זה משקף
את הוויכוח על פסקת ההתגברות -מי יבלום את הממשלה ,האם צריך להחליש את בית המשפט
המשתנה הראשון של לייפארט מבחין בין המדינה הפדרלית לאוניטרית הממד הפדרלי אוניטרי משווה בין השלטון המקומי (ברמה
אזורית) לבין השלטון המרכזי ,ועומד על מגוון חלוקות עוצמה .ב 1984-הוא בדק איזה אחוז מהמיסים נגבית על ידי הרמה הלאומית
וכך בדק איזו מדינה ריכוזית ואיזו ביזורית למשל יש מקומות בהם השלטון האזורי חזק מהמרכזי לדוגמא בשוויץ בכל הנוגע
למיסוי-השלטון האזורי בשוויץ מקבל 50אחוז מהתקציב באופן ישיר מהאזרחים .זאת בהשוואה לישראל ש 90אחוז מהמס נקבע ע"י
השלטון המרכזי .לייפרט נטש מדד זה בהמשך ואימץ מדד אורדינלי-סולם סדר בין 5קטגוריות כאשר בקצה אחת מדינה פדרלית
מבוזרת ובקצה השני מדינה אוניטרית ריכוזית
התפעל המשתנה
אורדינלי פדרלי אוניטרי
אורדינלי ביקמרליזם –אוניקמרליזם (הבחנה בין פרלמנט אחד או מדינות שיש בהם שני בתי פרלמנט)
במספר ביקמירליזם-שני בתים בהם הסנט מייצג את האזורים ויש 2נציגים לכל אזור מה שמאפשר ייצוגיות אזורית.
רמות. לדוגמא ארהב .ביקמרילזם נחשב לא קיצוני כאשר הבתים לא שווים בכוחם כמו בבריטניה מבחינת צורות
העוצמה ,גרמניה ,אוסטרליה ,סנט
אוניקמרליזם-בית אחד לדוגמא ישראל ,דנמרק אחרי ,1953נרבגיה שוודיה ניו זילנד-כל אלו למעט ישראל הם
מקרים של בתים שניים שנבנו לאצילים ובוטלו ואז המדינות נשארו עם בית פרלמנט יחיד שמבטא את ריכוז
העוצמה ברשות המחוקקת
ביקמרליזם סימטר-מתקיים כאשר שני הבתים שווים בכוחם (נחשב קיצוני) לדוגמא איטליה שהממשלה צריכה
את אמון שני הבתים .גם אוסטרליה
ביקמרליזם הינו ביזורי מאחר ושני בתי המחוקקים מחלקים את העוצמה ביניהם-המודל של המדינה
ההסכמית האולטימטיבית שמציע לייפרט היא ששני בתי פרלמנט יהיו שווים כאשר בית אחד ייצג את השלטון
האזורי והשני את המרכזי מבחינה שוויונית (בכל הנוגע לחברי פרלמנט וכוח הבתים ,כפי שנעשה בארה"ב).
כאמור ישראל מתקשרת לממד אולטימטיבי אוניקמרלי
אורדינלי חוקות -אין מדינה דמוקרטית שאין בה חוקה שכן חוקה היא מנגנון שמרני של ביזור עוצמה
-סולם ומהווה חלק חשוב מהחוזה שהגורמים הקימו במסגרתו את המדינה יחד (המדינות נוצרו
נוקשות מהפרובינציות-מלמטה)
השאלה היא האם החוקה מקודדת או כתובה וכן עד כמה קשה לתקן את החוקה בקצה אחד יש חוקה שאפשר
לתקן ברוב פשוט כפי שיש בישראל (שאפשר לתקן את רב חוקי היסוד ברב פשוט) ,אורגוואי ,ניו זינלד בריטניה
ואיסלנד (שאפשר לתקן בהן את החוקות ברב רגיל) ובקצה השני קשה יותר לשנות את החוקה לדוגמא ארהב בה
צריך שני שליש רוב של חברי פרלמנט בשני בתי המחוקקים ועוד פרוצדורות כדי לתקן את החוקה כך שקשה
לתקן את החוקה.
קיום של חוקה נוקשה (לדוגמא שצריך רוב מוחלט כדי לשנות אותה) מהווה סימן להסכמיות מאחר וככל
שהחוקה יותר נוקשה כך היא יותר מגבילה את השלטון ואת הרשות המבצעת ובכך מהווה סימן לביזור עוצמה
שכן החוקה מתווה את יחסי העוצמה בין השלטון המרכזי לאזורי
מכאן שככל שקשה יותר לשנות חוקה כך העוצמה יותר מבוזרת כי החוקה (שמהווה את מוקד העוצמה)נותנות
כוח למי שמפרש אותן בתי המשפט וכן ליחסי הכוחות בין הציבור לשלטון המרכזי.
בנוסף נציין כי לא ניתן לקיים שלטון פדרלי ללא חוקה כי יש צורך בחוקה שתקבע את הכללים בדבר חלוקת
העוצמה בין השכבות
ישנו פולמוס עיקרי בעניין שיטות פירוש החוקה אולם כעקרון החוקה מפורשת על ידי בתי המשפט (בישראל
מועלות טענות לפיהם בית המשפט לא אמור להיות אמון על פירוש החוק)
בישראל לייפרק הציג כי החוקה שהוקמה בישארל הינה מאוד גמישה ונתונה לשינוי החל משנות התשעים אולם
לא נקבע אילו חוקים עולים בחשיבותם על אחרים במפורש וכן לא נקבע שבית המשפט הוא המפרש את
החוקים
בית המשפט בישראל אמון על חוקה לא כשירה ולא מקודדת
הפולמוס בעניין החוקה בישראל כולל משחק פוליטי מובהק ויש להפריד בין החוקה לאינטרסים
אורדינלי ביקורת שיפוטית -מאפיין מרכזי במדינות מבוזרות זהו מוסד מקצועי שאינו נבחר בבחירות אלא באופן
-מידת מריטוקרטי ושיכול לבטל חקיקה שעוברת בבית הנבחרים בהיותה בלתי חוקתית
בקרה ככל שהביקורת השיפוטית יותר חזקה כך יש יותר ביזור עוצמה במסגרתה אפשר לבטל הצעות חוק שלא
חוקתיות ומנוגדות לחוקה( .בעצם מבזרים עוצמה למוסד המשפטי שמבטל את החוקים).
בישראל מעניין לראות שאופן בחירת השופטים הינו לא דמוקרטי –השופטים נבחרים לפי עקרונות
מריטוקרטים ,אולם זה חלק מהדמוקרטיה הליברלית המודרנית
בית משפט שיכול לבצע ביקורת שיפוטית מהווה מנגנון של ביזור עוצמה בעוד בית משפט שאין ביכולתו לבצע
ביקורת שיפוטית זהו סימן של מדינה ריכוזית .והמדינות נעות על רצף כוחם של בתי המשפט לבלום חקיקה
שעומדת בניגוד לחוקה .כל הפילוסופיה של ההסכמיות זה לבזר עוצמה ,העוצמה המבוזרת בביקורת שיפוטית
היא לבית המשפט
ישנו וויכוח בישראל עד כמה בית המשפט הוא חזק-יש הטוענים שבית המשפט לא חזק מאחר ולא התערב
בהרבה החלטות והפך את החקיקה אולם אחרים טוענים שהכנסת נמנעת מלחוקק חוקים לאור חששה מבית
המשפט שיבטל את החוקים שלה (טענת הנגד הזו מתבססת על התפיסה שלבית המשפט יש גם עוצמה כמוסה
ולא רק גלויה) .אולם ככלל ניתן לציין כי בבית המשפט העליון בישראל יש יכולת תמרון ופרשנות רחבה מאוד
נוכח היעדר חוקה בישראל שיוצרת "לאקונות" וככל שאין חוקה כך לבית המשפט יש יותר מרחב חקיקה מכך
נובע מצב אבסורדי בישראל במסגרתו אנשים שלא רוצים לכונן חוקה גם לא מרוצים מהתנהלות בית המשפט
בעוד אלו שרוצים כינון חוקה ,מרוצים מבית המשפט כך שבית המשפט נמצא במצב אבסורדי כי האנשים
יכולים להאשים אותו שהפרשנות שלו לחוקים רחבה מידי למרות שהפרשנות שלו לא יכולה להיות צרה כי
בישראל אין חוקה אלא רק חוקי יסוד
בארהב יש בית משפט פעיל .נציין כי הסיפור סביב התנהלות בית המשפט מסתמנת כפוליטית ביותר-בארהב
המתנגדים לבית המשפט העליון הם השמאלים הליברלים (המפלגה הדמוקרטית של ביידן) וגם בישראל
המתנגדים לבית המשפט הם הימין ששולט בישראל
אורדינלי עצמאות הבנק המרכזי-לבנק המרכזי יש עצמאות שכן בדומה לשופטים גם החברים בו נבחרים לפי עקרון
-מידת מריטוקרטי-הבחירות הן מריטוקרטיות ולא כלליות
עצמאות ככל שהבנק המרכזי יותר עצמאי כך יש יותר ביזור עוצמה בכל הנוגע למדיניות כלכלית
לייפרט מציג שביזור עוצמה לבנק המרכזי ולבתי המשפט הינו ביטוי של הסכמיות במשטר הפדרלי אוניטרי
בנקים מרכזיים הם יותר חזקים במדינות פדרליות מאחר ולוקחים את הסמכות מהמדינות מבחינה כלכלית
בנו מדד שבוחן את מידת עצמאות הבנק המרכזי על סמך שאלו כמו מי ממנה את חברי הבנק המרכזי ,לכמה
זמן נבחרים ,ויכולת הדחת חברי פרלמנט ,מידת עצמאות בקבלת החלטות .מהמדד נראה כי הבנקים הכי
עצמאיים משתייכים למדינות פדרליות בראשן גרמניה ,שוויץ ,ארהב אוסטריה וקנדה
באמצעות מדדים אלו (כשכל מדד נע על רצף של נקודות קצה) ,הוא מחשב ערך כללי של ביזור וריכוז עוצמה תחת הרעיון של פדרליזם
ואוניטריזם
במדינה פדרלית יש שלטון מרכזי ויחידות טריטוריאליות נפרדות בעלות סמכויות ממשיות .נמחיש את הקשר בין הממדים השונים
שכן המודל שמציע לייפרט הוא מודל המושתת על היגיון תיאורטי –ריכוז עוצמה מול ביזור עוצמה ,אמפירי-הממדים מופיעים ביחד
ונורמטיבי-הממדים הפדרליים מציגים את הדמוקרטיה העדיפה.
במשטר פדרלי:
ביקמרליזם סימטרי יותר חזק במדינות פדרליות כדי לייצג את המדינות המקומיות -
החוקות יותר חזקות כי הן מהוות כחוזה בין היחידות לשלטון המרכזי ולכן יש חוקה נוקשה מה שמצריך בית משפט חזק -
שיש ביכולתו ביקורת שיפוטית שיחליט האם רפורמות וחוקים עומדים בניגוד לחוקה
במדינות פדרליות צריך גם בנק מרכזי חזק כי יהיה כאוס אם כל מדינה מקומית תחליט על המדיניות הכלכלית שלה ויש -
צורך במטבע אחיד שיופק ברמה הלאומית ובמדיניות כלכלית אחידה ,שמאגדת את הצורך בבנק מרכזי חזק
לכן כל הממדים שהצגנו קשורים זה לזה ומופיעים יחד כאשר בוחנים מדינה פדרלית.
המודל הפדרלי הוא האידיאלי אך המדינות נעות על ציר הפדרליות למשל שוויץ למרות שהיא מדינה מאוד פדרלית בית -
המשפט בה הוא יחסית חלש .באותו האופן המדינות נעות גם על ציר המודל הריכוזי לדוגמא ישראל כמדינה מאוד ריכוזית,
מאז 1984במשבר הכלכלי ,הבנק המרכזי הלך והתחזק (כיום יש שיח ציבורי למתן את כוחו)
לייפרט טוען במאמרו שישראל היא סמי פדרלית מאחר ויש בישראל ביזור של סמכויות על רקע חברתי דתי (יש בתי ספר נפרדים
ומערכות נפרדות שונות) לכן הוא כינה את ישראל כמדינה המשתייכת לסקטור "סמי פדרליזם חברתי" .המרצה לא מסכים עם טענה
זו הוא טוען שעדיין ישראל היא מדינה בעלת שלטון ריכוזי מובהק
האם יש פדרליזם בישראל?
המקרה הישראל המשתנה
אין רמת ביניים-מבחינה טריטוריאלית אין פדרליזם
מחוזות וגם המחוזות שיש בישראל נשלטות על
ידי השלטון המרכזי.
הסימנים היחידים לביזור עוצמה הן הרשויות
המקומיות שיש להן סמכויות מוגבלות אולם רב
הרשיות המקומיות נשענות על הממשלה
שמחזיקה במשאבים ובכח
אין בית שני ,אפילו לא בית סמלי ביקמרליזם
היעדר חוקה? (מהווה סממן שנוטה לכיוון חוקה
הריכוזי)-בישראל יש מעין מסמך של חוקי היסוד
שנעשה בשנות התשעים המהווה כחוקה ,מכאן
שבישראל יש חוקה אך יחד עם זאת ניתן לשנותה
לרב ברב פשוט ולעיתים ברב מיוחד של 61כך שקל
לתקן את החוקה
היעדר ביקורת שיפוטית? בישראל אין הרבה ביקורת שיפוטית
ביקורת שיפוטית ויש צורך בחוקה כדי להגביר את
הביקורת החוקתית .אולם יחד עם זאת לבית
המשפט בישראל כאמור יש יכולת תמרון
מקום טוב באמצע כתוצאה מהמשבר הכלכלי של עצמאות הבנק המרכזי
שנות השמונים
מכאן שישראל אמנם מדינה מאוד מבוזרת מבחינת ריבוי מפלגות אולם היא מהווה גם מדינה מאוד אוניטרית ריכוזית יחד עם ניו
זילנד איטליה איסלנד ושוודיה
בהקשר לכך נשאלת השאלה האם לא ראוי לבזר את השלטון בישראל? יש לבזר את השלטון בישראל לשם:
השגת דמוקרטיה -בעת ביזור עוצמה הדמוקרטיה מרוויחה (לא משנה למי) כדי לרסן בין הגורמים אלא אם כן דמוקריטה .1
היא שלטון הרב ואז צריך לרכז
יעילות –יש גורמים שיש לבזר כדי להשיג יעילות לדוגמא בסוגיית השבת עדיף לבזר-רשויות מקומיות מסוימות רק יהיו .2
סגורות בשבת .מנגד את הצבא והמשטרה יש לרכז כי ניהול צבאות באזורים שונים יוביל למדיניות לחימה טובה וכאשר כל
הצבא יתאגד להילחם יחד הוא לא יפעל טוב
שחיתות-מה יותר מושחת שלטון פדרלי או אוניטרי? עדיף לבזר .3
פוליטיקה ישראלית -6המפלגות בישראל במבט השוואתי
ירידת או הסתגלות מפלגות-היה וויכוח מהותי בארץ במשך שנים בסוגיה האם המפלגות יורדות מעוצמתן או מסתגלות למציאות
הקיימות
היו נתונים שהחוקרים קודדו מקריאת מאמרים כמו האיגודים המקצועיים -
היו נתונים מספריים שהסתמכו עליהם כמו למשל אחוזים באוכלוסייה של חברי מפלגה -
כל הקידודים נכללו בסולם מאוד גס מאחר וייתכן והנתונים לא מדויקים ,ייתכן והגדרות של נתונים פעם והיום לא חופפות (לדוגמא
מי שנחשב חבר מפלגה פעם לא בטוח נחשב חבר מפלגה היום) ולכן סולם המדידה כלל 5ערכים כאשר לכל מדינה החוקרים נתנו ערך
בכל אחד מהמדדים
יחסית –אלמנט זה מצויין ב 1958-בחוק יסוד הכנסת .זהו הסעיף היחיד ששוריין כחוק יסוד הכנסת מפני שינוי ברב פשוט -
מאחר ובן גוריון ניסה לשנות את שיטת הבחירות בישראל ושאף לכינון שיטה בריטית רובית חד נציגית .הפוליטיקאים
והמפלגות שהתנגדו לרפורמה של בן גוריון ,הצליחו לשריין את אי שינוי שיטת הבחירות בישראל ליחסית –כאלמנט חוקתי
עליון.
ארצית –ככל הנראה היבט זה מציין שהבחירות צריכות להתפרס בכל הארץ .עולה השאלה האם שיטת בחירות ארצית -
הכוונה לכך שלא ניתן לבצע חלוקה למחוזות בחירה בארץ או לא-שאלה זו מופנת לבית המשפט שחלוק בדעתו בסוגיה לגבי
שלל הפרשנויות כלומר האם לא ניתן לחלק למחוזות או להתייחס לישראל כמחוז בחירה ארצי אחד
רשימתית –סגורה –אלמנט לא משוריין נגד רב פשוט במסגרתו הבוחרים מצביעים לרשימת מועמדים מוכנה מראש -
יחסיות משמעה שישנה הלימה בין אחוז הקולות לבין אחוז המשובים כך במסגרת היחסיות מפלגה שקיבלה 30%מהקולות תקבל
30%מהמושבים בכנסת .אין אף שיטה מדויקת שכן כדי לספק תוצאות מדויקות של ייצוג בין אחוז הקולות לאחוז המושבים גודל
הפרלמנט צריך להיות כגודל האוכלוסייה (מצב לא ריאלי) ,לכן תמיד יש אי דיוקים וסטיות היות ולא ניתן לצמצם הצבעה של
אוכלוסייה גדולה כל כך באופו מדויק לפרלמנט מצומצם .השיעור של הסטייה מסמל את מידת היחסיות של שיטת הבחירות :הסטייה
הרדיקלית בישראל מגיעה ל 8-9אחוזים אולם בבריטניה בה שיטת הבחירות איננה יחסית הסטייה הנורמלית היא 30%
כללי דיברגה-מדען מדינה צרפתי משנות החמישים קבע מספר כללים חשובים לגי שיטות בחירות
שיטת בחירות רובית תעודד לחץ ליצירת מערכת דו מפלגתית –שהמפלגה הגדולה זוכה בקולות ויתר המפלגות לא זוכות -
בכלום קרי בחירות רוביות שנעשות באיזורם חד נציגיים אזי קיים לחץ להצביע למפלגות הגדולות .כלומר האזרח ישאף
להצביע למפלגה גדולה ולא קטנה כדי להשפיע על הפוליטיקה לנוכח שיטת הבחירות הרובנית בריטניה .השפעת השיטה
הרובית על הבוחרים-הצבעה אסטרטגית :אם בוחר בבריטניה גר במחוז בחירה בתחרות בין הלייבור לשמרנים הוא לא יצביע
למפלגה קטנה כמו המפלגה הירוקה אלא יצביע למפלגת הלייבור כדי למנוע את עלייתם של השמרנים מכאן שההצבעה
נעשית בצורה אסטרטגית בה הבוחר לא מצביע לעדיפות הראשונה שלו שיכולה להיות מפלגה קטנה (המפלגה הירוקה) אלא
מצביע לעדיפות השנייה שלו שהיא לרב מפלגה גדולה במטרה למנוע את עליית המפלגה הגדולה האחרת .בנוסף שיטת
הבחירות הרובית גורמת לניסיונות הצטרפות של פוליטיקאים למפלגות הגדולות לדוגמא הפוליטיקאים ישאפו להתחבר
למפלגת הלייבור בבריטניה ולא למפלגה הירוקה שרב הסיכויים שלא תגיע לפרלמנט
בשיטת בחירות יחסית צפויה להיווצר מערכת רב מפלגתית -לעומת השיטה הרובית ,בשיטה היחסית יותר מפלגות יכולות -
להתמודד ואנשים יכולים להרשות לעצמם להצביע למגוון רחב יותר של מפלגות (גם המפלגות הקטנות ולא רק הגדולות)
מאחר ובשיטה היחסית גם למפלגות קטנות יש סיכוי להיבחר לפרלמנט
השפעת שיטת הבחירות
מכנית-המכניזם קשור לתהליך תרגום ההעדפות הבוחרים (שמתבטאות מספר הקולות שקבלה כל מפלגה) למושבים -
בפרלמנט .המכניזם הוא אלמנט כללי שמבוצע בכל מדינה דמוקרטית בצורה שונה (הכוונה לחלוקת עודפי הקולות ,ספירת
הקולות כשלעצמה בוועדת הבחירות) .מאחר והמכניזם הינו אלמנט שמוגדר מראש ,השחקנים ,הבוחרים והמפלגות
(הפוליטיקאים) מתווים את התנהגותם בהתאם .הם יודעים מהי ההשפעה המכנית ולכן משנים את התנהגותם בהתאם.
פוליטיקאים ואזרחים במדינה עם שיטת בחירות יחסית יתפרסו על יותר מפלגות ופוליטיקאים ואזרחים במדינה עם שיטת
בחירות רובית יצמצמו את ההיקף ויתפרסו על פחות מפלגות
אפקט התנהגותי פסיכולוגי-מתייחס לתקופת בחירות לפני הבחירות ואחרי הבחירות -ישנו תהליך של למידה בין תקופת -
בחירות לתקופת בחירות בה הבוחרים לומדים לאיזה פוליטיקאי להצביע ולאיזה לא והפוליטיקאים לומדים כיצד עליהם
להתנהג בזירה לדוגמא בישראל היא 4מערכות בחירות רצופות מ 2019במסגרתן מספר הקולות למפלגות שלא עברו את אחוז
החסימה בכל אחת מ 4-הבחירות הרצופות כי הבוחרים למדו למי להצביע ולמי לא (בחרו במפלגות יותר משמעותיות כדי לא
לבזבז קולות) וגם הפוליטיקאים למדו שהם צריכים לחבור בבריתות למפלגות אחרות כדי לעבור את אחוז החסימה .תהליך
הלמידה הוא משמעותי יותר ככל שהבחירות צמודות זו לזו
ישנן הוכחות אמפיריות לכללי דיברזה-גרפים שמציגים ככל שהיחסיות גדלה כך מספר המפלגות האפקטיביות גדל וככל שהיחסיות
קטנה כך מספר המפלגות האפקטיביות קטן וככל שהשיטה היא פחות יחסית כך יש פחות מפלגות מכאן שיש קשר מובהק בין מספר
המפלגות למידת היחסיות
מספר המפלגות האפקטיבי מדגים את התפלגות הקולות במערכת פוליטית מבוזרת או ריכוזית כלומר הוא מציג את מידת פיזור
העוצמה ביחס למספר המפלגות וזאת לצד הקשר בין מספר המפלגות האפקיטיבי ליחסיות
מה שנובע מהאפקט המכני ומכללי דיברזה –ככל שהבחירות יותר יחסיות מספר המפלגות האפקטיביות גבוה יותר זאת מאחר
והאפקט המכני מציג את התרגום המדויק של הקולות למושבים והפוליטיקיאם והבוחרים מזהים אותו מתנהגים בהתאם
הצבעה כנה מול אסטרטגית –ככל ששיטת הבחירות יותר יחסית כך ההצבעה היא כנה יורת הבוחר יכול להרשות לעצמו להצביע
למפלגה שהיא העדיפות הראשונה שלו לעומת זאת ככל ששיטת הבחירות רובית כך זה מצמצם את אפשרויות ההצבעה של
הבוחרים למפלגות הקטנות ובכך ומאלצים את הבוחרים לעשות שיקולים אסטרטגיים בהצבעה שלהם כך שהצבעתם נוטה להיות
יותר אסטרטגית .בישראל השיקולים האסטרטגיים בהצבעת הבוחרים הן האם מפלגה תעבור את אחוז החסימה ,בארה"ב יש
הרבה יותר הצבעה אסטרטגית לעומת ישראל בגלל שבארה"ב השיטה הרבה יותר רובית
אם אחוז החסימה בישראל הינו יותר גדול מגודל מיעוט מסוים משמע שאחוז החסימה מכוון כנגד מיעוט מסוים -
כמו כן בכל מקרה לא צריך להעלות את אחוז החסימה מעל ל 5%כי זה עלול לפגוע ..להוסיף -
שיטות יחסיות מטרתן הפיכה של הפוליטיקה ללאומית יותר -
היום רוב המדינות בעולם הדמוקרטי משתמשות בשיטות בחירות יחסיות כאלה ואחרות אולם בריטניה שואפת לשמר ברמה -
לאומית את שיטת הבחירה הרובית זאת לעומת צפון אירלנד בה השיטה נחשבת כיחסית יותר
ההבחנה המרכזית בין שיטות בחירות אינה רק יחסי מול רובי או ליתר דיוק מידת היחסיות אלא גם מידת הממד האישי בשיטות
הבחירה
מרכיבים להבעת הממד האישי בשיטות הבחירה
פתק ההצבעה –פתק ההצבעה מבקש מהבוחרים להביע העדפות שונות ,בין מפלגות ,מועמדים במפלגה -האם נותנים לבחור -
אנשים פוליטיקאים ולא מפלגות
גודל מחוז-ככל שהמחוז גדול יותר שיטת הבחירה מפלגתית אולם ככל שהמחוז קטן יותר כך הוא נוטה יותר לכיוון מחוז חד -
נציגי ולכן שיטת הבחירות תהה יותר אישית-כי במחוז חד נציגי יור קל לזהות את הנציגים בכנסת
ספירת הקולות-עד כמה הבוחרים משפיעים על הרכב הפרלמנט מבחינת שיטת ספירת הקולות -
השיטה הישראלית היא השיטה המפלגתית ביותר שיכולה להיות זה מהווה אבסורד כי מידת הפרסונליזציה בישראל היא מאוד גדלה.
הפוליטיקה בישראל היא מאוד אישית אולם מבחינת שיטת הבחירות בישראל היא מאוד מפלגתית היות והבוחרים מצביעים לפי פתק
הצבעה שרשימת המועמדים בה הוכנה מראש כך שאין לבוחרים דרך להשפיע על הרכב האישי של הכנסת
במכון הישראלי לדמוקרטיה ניסו להפוך את שיטת הבחירות אישית יותר כאשר הבוחרים יוכלו להצביע לפי הרשימה הקבועה של
המועמדים (כפי שיש היום) או לדרג מספר מועמדים כאשר המועמדים שידורגו במקומות הגבוהים יזכו בקולות בסדר גודל השווה
לחצי מנדט הם יוקפצו במקומם ברשימה .שיטה זו של המכון הישראלי לדמוקרטיה כונתה שיטת בחירות רשימתית חצי פתוחה
מאחר והבוחרים לא חייבים לבחור מספר מועמדים אך יש להם את היכולת לעשות זאת.
יש מדינות עם שיטות בחירה סגורות כמו ישראל בה בוחרים רק מפלגה כמו ישראל ופורטוגל אולם בספרד פתק ההצבעה אמנם סגור
אך לצד זה כולל את כל החברים במפלגות –הפולטיקאים מתנגדים לכך כי הם רוצים לטשטש היעדר ייצוג נשים לדוגמא מהקהל.
ישנם מחקרים שמצאו שכאשר הפתק הוא בעל ממד אישי יותר ,זה מעלה את אחוז ההצבעה בבחירות -
פתק הצבעה פתוח למחצה-הבוחרים יכולים לסמן 3מועמדים–כפי שנראה בשוודיה
בבלגיה מצביעים גם למפלגה וגם למועמדים בתוך המפלגה-אפשר לאשר את הסדר של המועמדים כפי שנקבע מראש או לסמן 3
מועמדים מועדפים
שיטת ההצבעה האישית יכולה ליצור תחרות פוליטית בין המפלגות המתמודדות וגם בין המתמודדים בתוך המפלגות אולם בסך הכל
האלמנט האישי והמפלגתי משתלבים זה עם זה -התחרות הפנים מפלגתית קיימות אולם היא לא גורמת לכך שאנשים יצביעו למפלגות
אחרות
שיטות רשימתיות פתוחות-פילנד ,הולנד –הבוחרים מצביעים גם לרשימה וגם למספר אחד של מועמד מתוכה כאשר אופן ספירת
הקולות הוא תחילה לספור את הקולות למפלגה ומתוך המפלגות המנצחות עולים המועמדים שלהן שזכו במספר הקולות הגבוה
ביותר מצד האזרחים .שיטה זו לכאורה נותנת לאנשים יכולת השפעה אך לרב האנשים לא מנצלים זאת ומצביעים למועמדים
הראשונים בכל מפלגה
שיטות אישיות :אירלנד לוקסמבורג –באירלנד הבוחרים מדרגים את כל המועמדים לפי העדפות הבוחר ובלוקסמבורג הבוחרים אף
יכולים לכתוב העדפות של מועמדים ממפלגות שונות – כל בוחר בונה רשימת העדפות ממועמדים ממפלגות שונות
כיום האזרחים משנים את ההצבעה שלהם באופן יחסי בצורה די תכופה -
ניידות קולות בישראל במבט השוואתי-ניידות הקולות בישראל הינה גבוה ביחס למדינות אחרות (אזרחי ישראל משנים את הצבעתם
בין בחירות לבחירות באופן יחסי לעולם).
ניידות קולות בישראל מבחינת התפלגות דמוגרפית-גם ברמת היישוב ניתן לראות את דפוסי ההצבעה הברורים שקשורים לזהות
חברתית-ישנם יישובים שונים בארץ שקיימת בהם ניידות קולות גבוהה יותר מאשר בערים אחרות .לרוב נראה כי ניידות הקולות הינה
גבוהה יותר בערים המזדהות עם גוש המרכז שמאל שבדרך כלל הן ערים חילוניות של משכילים כגון תל אביב ,קיבוץ דגניה א בה
ניידות קולות גבוהה והם לא מצביעים לאותה מפלגה בין בחירות לבחירות מאשר בערים דתיות ימניות כדוגמת ירושלים שבה ניידות
הקולות מועטה שכן ירושלים היא עיר דתית וימנית חרדית ,בני ברק ,וגם ביישובי הערבים אין ניידות קולות משמעותית
מספר מפלגות ומספר רשימות נומינלי ואפקטיבי בכנסת -1949-2021מדד מספר המפלגות האפקטיבי משקף לא רק את מספר
המפלגות אלא גם את גודלן .עד שנת 1996ישראל הייתה בטווחים נורמטיביים לשיטת בחירות יחסית של 3-6במדד אולם מאז ישראל
נמצאת בטווחים קיצוניים נמוכים יותר שמבטאים שהמערכת המפלגתית משוסעת יותר כתוצאה מהתנהגות הבוחרים המפזרים את
הצבעתם בצורה בולטת כמו כן מהמדד עולה כי לאורך השנים יש ירידה במספר הרשימות שנבחרות לכנסת אך לא במספר המפלגות
לנוכח עליית אחוז החסימה-המפלגות מתגברות על אחוז החסימה על ידי חבירה למפלגות אחרות ברשימה (במטרה לעבור את אחוז
החסימה) ולאחר מכן הן מתפצלות .כיום ישראל היא 8.19במדד מהמובילים בעולם
מספר מושבי שתי הרשימות הגדולות בישראל-בראשית מפאי הייתה המפלגה הדומינטטית לאחר מכן ישראל הפכה להיות מערכת עם
שתי מפלגות גדולות שצוברות תאוצה שמגיעה לשיאה ב 1981-כאשר 2המפלגות הגדולות ביחד מחזיקות ב 95-מנדטים (ליכוד 48
מנדטים והעבודה )47שזהו הישג מנדטים מטורף .בהמשך אנו עדים לירידה בכוחן של 2הרשימות הגדולות ,שמגיעה להתרסקות עם
אימוץ הבחירות הישירה ב ,1999לאחר מכן התאוששות קלה והתאוששות נוספת בבחירות 2019אולם ב 2021ישנה ירידה נוספת בכוחן
של הרשימות :לאור סקירה זו ניתן לטעון כי מערכת המפלגות שהתגבשה בגושים בשנות השישים שבעים שמונים ,מתחילה להיפרם.
ניתן לראות זאת לפי מספר המנדטים של המפלגה .כיום המפלגה הגדולה בישראל הליכוד מחזיקה ב 32מנדטים בעוד שבעבר היא
זכתה גם ב 32-מנדטים בימי הבחירה הישירה
מאמר של החוקר שמיר מ 1999שבוחן את דפוסי ההצבעה בישראל טוען כי זהות ,עמדות והצבעה הינם היבטים שמשתלבים היטב
לדוגמא החוקר מצא שיש נטייה ברורה למי שמגדיר את עצמו כישראלי לאומי (יותר שמאל) לבחור ביונה מאשר מי שמגדיר את עצמו
כיהודי שבוחר בעמדות ניציות יותר
השוואה בין ארבע מערכות הבחירות הרצופות -2019-2021נראה כי יש ירידה של בוחרים .ככל שמערכות הבחירות התמשכו כך הלך
וקטן אחוזי ההצבעה למפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה כתוצאה מכך ניתן לראות בפירוש ירידה של פוליטיקאים
בנוסף ניתן להבחין בניידות קולות גדולה בבחירות מ 2019שמושוות ל 2015ובהמשך ניידות הקולות בינוניות בין בחירות תכופות
ירידה מסוימת בין המפלגות שמתמודדות ולאחריה עלייה נוספת
מספר המפלגות האפקטיבי הוא יחסית נמוך בישראל כי יש 2רשימות גדולות הליכוד וכחול לבן.
לסיכום