שבת 15ינואר 2022 00:13 מאמר- דיני כיבוש -הילה אדלר (עמ )383-416 תקנות 43-42לתקנות האג.1907 , סעיפים 78-47, 34-27לאמנת ג'נבה הרביעית.1949, בג"ץ חוף עזה בג"ץ 393\82ג'מעית אסכאן נ' מפקד כוחות צה"ל. בג"ץ 1308\17עיריית סלואד נ' הכנסת -חוקיות חוק ההסדרה. שיעור -16דיני כיבוש – עקרונות כלליים כיבוש מהו? כאשר אנו נדון בכיבוש אנחנו מדברים על ההיבט המשפטי ולא ההיסטורי ,מוסרי או פוליטי .המשפט מתייחס לכיבוש כמצב עובדתי נתון וקובע שאם מצב זה מתקיים ,או אז דיני הכיבוש חלים .כיבוש ,על פי הגדרה זו ,הוא מצב בו צבא של מדינה א' נכנס לשטח לא לו בו גרה אוכלוסיה שאינה אזרחית שלו ,מקיים שליטה אפקטיבית עליו ויכול להפעיל בו סמכויות שלטוניות במקם הריבון הקודם עליו .לא כל פלישה מקיימת מצב של כיבוש שכן היא יכולה להיות רגעית או זמנית מאוד ואז לא מאפשרת שליטה אפקטיבית; ולא כל התנגדות אל הפולש לא שוללת את קיומו של הכיבוש .המבחן הוא אובייקטיבי ולא תלוי בהכרזה על כיבוש ,באופן בו השליטה על השטח מנוהלת או כל תנאי אחר זולת אלו שציינו .כמאמר תקנת האג מס' - 42שטח ייחשב כבוש כאשר הוא ממש ( )actuallyתחת הסמכות של הצבא העוין. הגדרת השליטה האפקטיבית היא על ספקטרום עת בג"צ מכפיף את ישראל לסטנדרט מחמיר יותר בו נאמר שמספיק שצה"ל נכנס לשטח ויש לו שליטה אפקטיבית *פוטנציאלית* עליו כדי שיחולו דיני הכיבוש .זאת ,בעוד המשב"ל והמקורות הרלוונטיים קובעים מבחן של שליטה אפקטיבית בפועל .יתר על כן ,תקנה 43באמנות האג קובעת תנאי של כיבוש מידי שלטון מקורי לגיטימי (כלומר ,לא כובש) כדי שדיני הכיבוש יהיו רלוונטיים. בהיבט זה המקרה העזתי מאתגר שכן בפס"ד אלבסיוני בג"צ קובע שמאז 2005לישראל אין נוכחות צבאית או אזרחית ברצ"ע ולכן אין לה שליטה אפקטיבית על השטח ולאור זאת ,אין תחולה של דיני הכיבוש על השטח .מאוחר יותר ,כשישראל פולשת לעזה במהלך מבצע "עופרת יצוקה" ,בג"צ מסרב לפסוק האם דיני הכיבוש תקפים וקבוע כי סוגיה זו דורשת עיון נוסף .אולם ,החל מ 2005-מתגבשת קואליציה של ארגוני ז"א שטוענים כי הפרשנות של התנאים לתחולת דיני הכיבוש שגויה -כבר לא צריך נוכחות פיזית בשטח כדי לשלוט בשטח אלא די בשליטה אפקטיבית מרחוק .על כן ,ישראל עדיין כובשת ברצ"ע שכן היא שולטת עליה מבחינה ימית (שליטה בכניסה לשטח הימי) ,אווירית (הכוח האווירי שלה שולט על כלל המרחב האווירי) ,קרקעית (שולטת מי ומה נכנס/יוצא או לא ומגדירה שטחים ברצועה אליהם אסור להיכנס) ועוד .טענה זו מקובלת בעולם המשב"ל ,ג אם לא קונצנזואלית. תחולת דיני כיבוש תחולת הדינים פשוטה מאוד -רק במידה שיש לך שליטה אפקטיבית ,רק בשטח עצמו בו יש לך שליטה אפקטיבית ורק על האוכלוסיה היושבת דרך קבע בשטח זה .לכן ,ישראל הייתה חייבת לעמוד בדיני הכיבוש בדרום לבנון במשך 18השנה בהם שלטה בשטח אך לא רגע אחרי הנסיגה או לפני הפלישה; ולא על מטר אחד מחוץ לשטח עליו שלטה אפקטיבית. תכליות דיני כיבוש ואי-חוקיות אמצעים שנועדו להגשמת תכליות אחרות אילו מטרות על ,תכליות ,דיני הכיבוש משרתים (ונמצאות במתח מסוים ביניהן)? להעצים את הכובש כדי שיוכל למלא את החובות שלו כלפי האוכלוסיה הנכבשת .הן מעניקות לו סמכות ועוצמה כדי שיחזיר לשטח הנכבש סדר ,ינהל אותו בהתאם לחוק ויגן על האוכלוסיה המקומית .לדוגמה ,תקנה 43מתקנות האג קובעת שהכובש ינקוט בכל האמצעים שברשותו כדי להשיב ולהבטיח סדר ציבורי ,ביטחון ,שלום ועוד .כפועל יוצא ,אם כובש מגלה שבשטח שכבש יש הרבה נשק שעלול לעשות בו שימוש נגדו או להפרת הסדר ,הוא יכול לפסוק כי אסור לשאת אותו בציבור או אף להחרים אותו בשם הסדר הציבורי. להגן על האוכלוסיה הנדרשת במלוא החובות הרלוונטיים -בטחוניים ,כלכליים ,תרבותיים, רפואיים ועוד .עליו להפעיל את סמכויותיו לטובת האוכלוסיה הנדרשת ולתת מענה לכל צרכיה הדינאמיים. לדאוג לאינטרס של הריבון ממנו נכבש השטח -ההנחה של דיני הכיבוש הם כי מצב הכיבוש הוא זמני והריבון המקורי ישוב לשלוט בהמשך .לכן ,הם קובעים כי אין לפגוע בתשתיות של הגורם הנכבש ולשמר את הסטטוס-קוו כדי לסייע לו לשוב לריבונותו על השטח בצורה חלקה ויעילה ככל הניתן. ישנו מתח בין תכליות אלו אולם במקרה הישראלי הוא מעט פחות -כאשר היא הייתה בשליטה על רצ"ע במשך 40שנה היא לא הייתה צריכה לדאוג לאינטרס של הריבון שממנו נכבש השטח שכן מצרים ויתרה על טריטוריה זו מלכתחילה. חשוב לציין כי כאשר אתה שולט בשטח ונותן מענה לאינטרסים שלהם ,עליך לוודא כי אתה מקיים בפעולותיך רק את התכליות המוגדרות .לכן ,אם אתה מנסה לקיים בעזרת פעולותיך תכלית או מטרה שאינה אחת מתכליות דיני הכיבוש ,אתה בעצם עובר עליהם. מקורות משפטיים תקנות האג -תוקנו במאה ה 19-ובתחילת המאה ה ,20-להן מעמד מנהגי ,עוסקות בדיני כיבוש ומלחמה ומאחר ותוקנו בשלב של קידוש הריבונות ,נוטות לטובת זכויותיו של הכובש .ישראל אוהבת אותה מאוד שכן היא נותנת לכובש הרבה כוח ליישם את הכיבוש שלו אמנת ג'נבה ה - 4-עוסקת בעיקר בזכויות אזרחים ובני אדם בעת קרב ובעת כיבוש .היא מספקת מפת דרכים מאוד מפורטת לזכויות האוכלוסיה הכבושה והפעולות שעל הכובש לבצע למענו .ישראל אמנם צד לה אבל מסתייגת ממנה שכן היא שמה דגש חזק מאוד על זכויות אדם ופחות לוקחת בחשבון אילוצים צבאיים של הכובש. תחולה לצד ענפי משפט אחרים מתי דיני כיבוש יכולים לחול לצד ענפי משפט אחרים? דיני מלחמה -אם קרב נמשך אבל בחלק מהשטח כבר הושגה שליטה אפקטיבית אז הוא חל לצד דיני המלחמה. הגדרה עצמית -אם נכבש עם שיש לו הזכות להגדרה עצמית ,לאותו עם יש הזכות להתנגד כדי לדחוף להגדרה עצמית חיצונית .לכן דיני כיבוש ודין ההגדרה העצמית כמעט סותרים. זכויות אדם -המשב"ל קובע כי אם יש לך שליטה אפקטיבית על שטח ,יכול להיות מצב שהכובש יהיה כפוף גם לדיני ז"א וגם לדיני כיבוש בהתאם לדין ז"א הספציפי בו דנים .לדוגמה, אם ישראל משתלטת מחר על רצועה בדרום לבנון ,יש לבחון האם המקור המשפטי לדין ז"א ספציפי (קרי ,האמנה שמתוקפה הוא פועל) מתכוון לחול רק על האוכלוסייה של ריבון או גם על אוכלוסייה כבושה ובהתאם יוחלט האם דיני הכיבוש יחולו במקביל לדין ז"א ספציפי או רק בפני עצמם. איכות סביבה -יש במשב"ל ענף של דיני איכות סביבה בינ"ל אשר מחייבים את הריבון לפעול בשטחו באופן שלא יגרום נזק סביבתי חוצה גבולות .אולם אלה קובעים כי עליך לפעול כך לא רק בשטח הריבוני שלך אלא גם בכל שטח עליו יש לך שליטה אפקטיבית .לכן ,דינים אלו חלים במקביל לדיני הכיבוש בשטחים אלו. סחר בינ"ל -אם אתה מסתכל על מצב בעיניים של סחר אתה רוצה תכולה צרה של משב"ל אבל מנקודת מבט של דיני כיבוש רוצים החלה רחבה של משב"ל ולכן הם במתח. משב"ל פלילי -אם במהלך הכיבוש בוצעו עבירות שנופלות תחת תחום השיפוט של מוסדות האכיפה של המשב"ל הפלילי. האוכלוסייה המוגנת תקנות האג אמנם לא נדרשות לנושא מיהם המוטבים האישיים של דיני הכיבוש שיכולים לדרוש זכויות מטעמם אך אמנת ג'נבה ה 4-קובעת מי הם המוגנים ע"י דיני הכיבוש .היא קובעת שאלו כל אדם שמוצא את עצמו בכל מצב ,זמן או דרך אפשרית תחת שליטתו של כוח כובש עקב כיבוש או עימות ,כל עוד הוא אינו אזרח של אותו כוח. עקרונות דיני הכיבוש שאלות החוקיות -השאלה היא האם כיבוש הוא חוקי או לא והקביעה היא שזה תלוי במצב. הוא בוודאי חוקי אם הוא מהלך צבאי מתחייב במהלך הגנה עצמית -אם שחקן מותקף והוא חייב ,בהתאם לעקרון המידתיות ,לכבוש שטח כדי להגן על האוכלוסיה שלו ,הכיבוש וודאי חוקי (דוגמה -הכניסה של ישראל לרמה"ג ב.)1967- מתי כיבוש לא חוקי או מפר הוראות של המשב"ל - אם אתה מפעיל את הכיבוש שלך בניגוד לדיני הכיבוש .לא עצם פעולת הכיבוש אינה o חוקית אלא האופן בו אתה פועל במסגרתו. החלטה של הכובש לא רק לכבוש שטח אלא גם להנציח את הכיבוש דרך סיפוח השטח o הנכבש .המשב"ל קובע באופן ברור שאסור לשחקן לרכוש שטח באופן קבוע באמצעים כוחניים אלא רק באופן זמני. מצב פחות קונצנזואלי והרפז לא מסכים לו -כל שימוש בכוח שהוא מלכתחילה לא o חוקי צובע את הכיבוש כלא-חוקי. זמניות -דיני הכיבוש מניחים שכיבוש הוא מצב זמני ותובע מהכובש להחזיק בשטח באופן זמני בלבד ,מתוך הנחה כי השטח יוחזר לריבון המקורי .אולם ,הם שכחו לקבוע כמה זמן זה "זמני" ולכן אתה תיאורטית יכול לשחק משחק כפול -לטעון שהכיבוש שלך זמני אך לאורך זמן רב וכך ,בלי לקרוא לילד בשמו ,להנציח ולקבע את השליטה האפקטיבית בשטח וכל זאת תוך עמידה בעקרון הזמניות של דיני הכיבוש. היעדר ריבונות -כובש אחראי ושולט בשטח באופן שמטיל עליו חובות אבל לא זכאי לריבונות עליו .אתה מפעיל סמכויות שלטוניות כדי לעמוד בתכליות הכיבוש אך כל זאת לא מקנה לך ריבונות. אחריות -הכובש אחראי כלפי האוכלוסיה הנכבשת שכן הוא נכנס לנעלי הריבון המקורי וכפועל יוצא ,חייב לספק להם את כלל הצרכים האזרחיים המשתנים שלהם .ישנו קשר ישיר בין האחריות לזמניות -ככל שהכיבוש מתארך ,האחריות שלך כלפי האוכלוסיה הכבושה מתרחבת. אתה לא תהיה חייב להקים תשתיות בשביל כיבוש של שבוע אבל כן בשביל כיבוש של 30שנה. כניסה לנעלי הריבון הקודם -הכובש נכנס לנעלי ריבון המקורי וזכאי לכל הסמכויות האזרחיות שהיו מופעלות על ידו ערב הכיבוש .לכן ,אם בין שני תושבים של אוכלוסיה כבושה יש סכסוך חוזי טרם הכיבוש ואז היא נכבשת ,זה יוכרע בבית משפט של הריבון המקורי שישמור על מבנו ולא בבית משפט של המדינה הכובשת. שמירה על סטטוס קוו משפטי? -הכובש רשאי לבטל ולשנות הוראות חוקיות קיימות אשר פוגעות ביכולת שלו לנהל את השטח הכבוש אך ורק אם זה הכרחי לחלוטין. חובות הכובש ומלאכת האיזונים – כשכובש נכנס לשטח עליו לאזן שני צרכים – צורך בטוני שלו ושל השטח הכובש לצד הזכויות והצרכים של האוכלוסייה הכבושה. המקרה הישראלי -מאפיינים מיוחדים ישראל קיבלה את דיני הכיבוש והכפיפה את עצמה אליהם ביהודה ושומרון ,ויחד עם זאת יש פה מצב אנומלי בו היא אומרת שיש לה תביעות טריטוריאליות לגבי השטח .דיני כיבוש בהגדרתם אומרים שהשטח לא שלך ,אבל יש פה תביעה טריטוריאלית מהותית לישראל. תיחום דיני הכיבוש – צריך לתחם את השטח הכבוש .לשם כך צריך להבין מהם הגבולות המוכרים של מדינת ישראל וכל שטח שנמצא מחוץ אליהם חלים עליו דיני הכיבוש .העולם מכיר בגבולות ישראל לפי קווי ,'67ולכן רואה במזרח ירושלים ובגולן צריכים דיני כיבוש. הבעיה היא שהקו הירוק הוא קו שנולד מתוך אילוץ פוליטי וכקו טכנוקרטי שלא נועד להיות גבול מוכר .זהו תיחום שרק נועד להפריד בין הכוחות ולמנוע עימות נוסף. לישראל יש טענה משפטית מתוחכמת שאומרת שהיא לא כפופה לאמנת ז'נבה רביעית בנוגע לעזה (כשהיינו בעזה) ובגדה שכן כבשנו את השטח מריבון לא לגיטימי שהיה כובש בעצמו – הירדנים בגדה ומצרים בעזה ששלטו ללא ריבונות .בתקנות האג מדברים על לקיחת שטח מריבון חוקי ,ואז ישראל אומרת שלגבי השטח הזה היא לא כפופה לאמנות אלא מוכנה לציית רק לאמנות ההומניטריות של אמנת ז'נבה הרביעית מתוך רצון טוב ולא מתוך חובה .הטענה הזו נדחתה ע"י בית הדין הבינ"ל בהאג ,שכן לשיטתו האמנה חלה בכל סכסוך בין שתי מדינות ריבוניות .ישראל וירדן שתיהן ריבוניות ,שתיהן נלחמו ב '67ושתיהן צד לאמנה ,ולכן האמנה מחייבת. מזרח ירושלים והגולן – העולם אומר :שטח כבוש וצריך דיני כיבוש .ישראל אומרת:סיפחתי ,אז לא צריך דיני כיבוש .אי אפשר להחיל דיני כיבוש כי הדין הישראלי חל עליהן. עזה – אין נוכחות ישראלית ויש ריבון חזק שהוא החמאס ולכן אין לכאורה דיני כיבוש ,אבל יש תפיסה של עמותות זכויות אדם מסוימות שטוענות שלא צריך שליטה מתוך השטח כדי לשלוט בשטח ולכן ישראל עדיין כובשת. משך הכיבוש – דיני הכיבוש נועדו לתת מענה למציאות קצרת טווח .במקרה הישראלי הכיבוש מתמשך לאורך הרבה שנים והמציאות נהיית יותר מקובעת. מיהם מוטבי הכיבוש – אם בריטניה פולשת לעירק אז דיי ברור מיהם המוטבים :כל אדם שמוצא עצמו בכל עת תחת שליטת הכובש .במקרה הישראלי זה יותר מורכב בגלל ההתיישבות שמכניסה את אזרחי המדינה הכובשת לשטח ,ואז השאלה היא מיהם המוטבים. פסיקת בג"צ ענפה – בישראל אלפי פס"דים של בגצ בנוגע לדיני הכיבוש ומאות אלפי פס"דים של בתי דין צבאיים שקובעים באופן ברור את האופן בו יש להתאים את דיני הכיבוש ומוטביהם למציאות המשתנה בשטח. פס"ד ההתנתקות -העותרים הם תושבים ישראליים של רצ"ע אשר תקפו את החוק שדרכו רצתה ישראל להכשיר את ההתנתקות .ישנה הכרה כי ישראל כבשה את רצ"ע וסיני ב '67-אבל נסוגה מסיני ומאותו רגע דיני הכיבוש כבר לא חלו עליה .באשר לרצ"ע ,היא קובעת כי ישראל לא הוציאה כל צו לאופן הניהול שלה או סיפחה אותה כדי להחיל את הדין הישראלי עליה. המשפט החל באזור זה מוגדר ע"י המשב"ל ,בדגש על דיני הכיבוש והמלחמה .ביהמ"ש קובע כי התושבים לא יכולים לטעון מתוקף אמנת ג'נבה ה 4-שכן הם לא מהמוטבים שלה או מתוקף החוק הישראלי שכן הוא לא חל באותה טריטוריה .יתר על כן ,אין צורך לקבוע מה המעמד של הריבון הקודם על השטח שכן המפקד הצבאי יונק את סמכותו מתוקף העובדה כי יש לו שליטה אפקטיבית על השטח .הוא פועל בהתאם לדין המקורי שהיה בטריטוריה ערב הכיבוש .הוא מוסיף כי יש לאזן בין שני האינטרסים -האינטרס הצבאי של ישראל וצרכיהם של האזרחים המוגנים (אך לא של הריבון הקודם).